גליון 2487 מתאריך 1 במאי 1985

אתח׳בול לבחור תקליט אחד
או במח תקליטים מתוך רשימה
של עשרות תקליטים:
דייר סטריטס, מטיבי ותדר, ליונל
ריצ׳י, עפרה חזה, הגבעתרון ועוד .
בחר לך תקליט אחד
מששת התקליטים
המשגעים שהבינה 1 7
עלית בשבילך או א ת ^
בולם בהנחה פנטסטית

. 1פינוקיו, הדבורה
מאיהוקטקטים-
״שירים וסיפורים״.
.2״חאפלה ישראלית״
להיטים ישראלים מזרח תיכוניים.
.3״מקסימום 4״ להיטים עבריים.
.4״מקסימום 5״ -להיטים
בינלאומיים.
.5״דמדומי ערב״ הנעימות היפות
ביותר.
.6״מסיבת ריקודים במתח גבוה״

510*01

בחר לך 4קסטות
לצפיה חינם בביתך
מתוך המבחר העצום

של ״אימפריה של
קולנוע״ :״לעולם אל
תאמר לא״-ג׳יימס בונד1 ,

״עד בלות הנשימה״,
״הדוור מצלצל פעמיים״1 ,
״קן הקוקיה״ ועוד(.קסטות ן

בל מה שנותר לך לעשות הוא
להפקיד שיק ביטחון על סך
100,000 שי שיוחזר לך עם
החזרת הקטטות.

ני צז זלניס?
מביאים 5שקיות זיפ דיק,לת אל כפית
זיפ מתוך קופסת זיפ עלית לאחת
מנקודות ״אימפריה של קולנוע״
(ברשימה למטה) ,בוחרים תקליט או
4סרטים וזה הבל!
שים לב: מספר התקליטים שאפשר
לרבוש אינו מוגבל ובל פעם
שמביאים 5שקיות זיפ או כפית,
אפשר לרכוש תקליט נוסף, או לקבל
סרטי וידאו לצפיה חינם.
המבצע עד סוף מאי.
כפוף לתקנון המבצע

להנגר ״׳
ב תו ספתג,,,

--מסחרי
הובמן,״ מרכז
...השתן: הנדס

סוקולוב 32
הדעליה:
--העס ;9אחד
כל־בל שללם,
י; רחובות: נדמין :4

, --ספדילת ״אימפריה יעל קולנוע׳ ,ברחב׳ ד,ארץ: תל־אביב: בית סאדו, פדי׳עמן- ;50 ,
ללז: עקיבא ;9ידל׳עליס: בית סאדל, לונץ ;10 ערד. מרם מסחר] ;7 ,תשות: מרם מסחר ;,קריה מלאני: רש״ :12 ,נאד־׳עבע: החלוץ ;114 חיפה: מפרץ, ההסתדרות ;17 אדלחרלב ;9קדילדים: שד
ידו׳עליס ; ;5טירת הכרמל: פלטי זיז, מרכז מסחרי; עכל: לייעמן 4הריה: הרעל ;65 בדמיאל: מרם מסחר , ,שוק.
ספריות ״אימפריה של קולנוע״ נשקם. תל־אכיב, אכן גבידיל ;124 גבעתייס, רל 7מלזיעין ;182 פתחיתקוה, רח׳ אורלוב : ;92ת;יה, רח׳ אחד העס ;16 חדרה, דח׳ הדבדט סמואל 91א׳; יפל, שד ידל׳עליס
;8קדית שמונה, שד תל־חי; בית שאל /שאיל דיגלן ;58 קדית מלזנקין ,׳עד בן־גלרילן ;84 עפללה, דל 7ידל׳עליס ;4חיפה, דת׳ י.ל. פרץ ;32 טבריה, דת, הופץ מרם מסחר, חדש; עפת, דת׳ העליה ב׳ ;4
ראשל״ע; ידל׳עליס, דוד יפל ;234 אשקלון, המרכז העפתי; קרילדגת, דח׳ הדימלן ;49 באר־שבע, דח׳ בן־זנבי; דימתה, שד גולדה מאיד; מעפה רמלן, מרכז מסחרי.
ספדילת ״אימפריה של קולנוע״ בקז־אזפ. תל־אביב: אבן גבירול ;24 לה נרדה ;78 פנקס ;50-46 גיבורי י׳עראל ;58 אחימאיד ;35 ברודעק ;43 ,אופנה״מר ;13 תלמוד בבל ;15 ,נבעת״ם: ו״עמן ;20
כורזין ;1דמת־גן: דמה, ביאליק ;97 בת־יס: שד העעמאות ; ;65 תגיה: לב נחדד ,,הרב קוק; רמלה :׳עד הרעל ;45 אלפקיס; דח׳ הרעל; קידאון; לו, אשבול ;56 חדרה: לב השומרון; באד־׳עבע: לב הנגב;
כפד־סנא: לייעמן ; 78א׳עזלד; .לה א׳עזלז; רא׳עלן־לעילן: בדדזגקי .15

מכחכים
ס 1פו שר נאצי
הגנרל הנאצי, אשר פקד על דיכוי
המרד בגיטו ורשה (העול הזה )24.4
בא על עונשו.
להשלמת התמונה על מה שהיה בוורשה, מן
הראוי להזכיר כי יורגן שטרופ, האיש שפקד על
דיכוי המרד, נתפש, מייד לאחר המלחמה, על־ידי
בנות־הברית בגרמניה והוסגר לפולין, בה נדון
למוות, לא רק על חלקו בדיכוי המרד בגיטו כי
אם גם על רצח אזרחים פולניים בעיר פוזנאן.
ולפני שהוצא להורג, בשנת ,1951 ניתנה
לצוות היסטוריונים, אנשי המכון היהודי וביניהם
הד״ר יוסף קרמיש, האפשרות לחקור
חנוך שטרוזמן, ירושלים
אותו.

תחת השופט?
כיצד לתרגם את המונח סוב־יודיצה
ללשון העברית:
בסיקור מישפטו של יגאל לביב(העולם הזה
)10.4ניסיתם לתרגם את המושג סוב יודיצה
במילים ״תחת השופט״ ,וזהו ספק בדיחה, ספק
תרגום מילולי, שעליו אמרו חז״ל: המתרגם פסוק
כצורתו, הרי זה בדאי.
המבקשים תחליף עברי לביטוי מישפטי לא־טיני
זה ראוי שייתנו את דעתם למילון האנגלי־עברי
למונחי־מישפט של מאיר שלי. ההצעות
לסוב יודיצה שם הן: עומד בדין, נתון במישפט.
ראובן סיוון, ירושלים

וכסילודוגיה
זה שמידות דגל״ישראל ( )11:8הן
יוצאות־דופן (העולם הזה )24.4אולי
מעיד על משהו.
הרשו לי לתרום את תרומתי הווכסילולוגית
לנושא דגל־הלאום, שעליו כתבתם בגליון ערב
יום־העצמאות. קודם כל, אם כי נכון שהיחס 3:2
בין גובה דגל־לאום לרוחבו הוא יחס מאוד שכיח
בדיגלי־האומות, הרי גם היחס 2:1הוא שכיח לא
פחות. לדוגמה: כזה הוא היחס בדגלי קנדה, קובה,
אירלנד, ניגריה וירדן, להזכיר רק כמה.
ואשר ליחס היוצא־דופן 11:8של דגל־ישראל,
ייתכן שזה מעיד על משהו. גם לדגל
הפסים והכוכבים האמריקאי יחס מידות יוצא־דופן
— .19:10 אפרים זילברמן, תל־אביב

כתבת ה שער הקדמי:

שתיקת העבדים

מטרת כותרת בעיתון היא לעורר
מחשבה. אצל הקורא גוט עוררה
כותרת מסויימת (העולם הזה )17.4
מישאלה דווקא.
לכתבה על הלווייתו של שרגא נצר נתתם את
הכותרת המתבקשת: המפא״יניק האחרון. יש
לי מישאלה קטנה: מתי כבר אזכה לראות כותרת
הליכודניק האחרון! צבי גוט, תל־אביב

מה זה 500 דולר
כדי שנשמע את פעמי ההיסטוריה,
בענף הספורט לפחות, מן הראוי
לגייס את הכסף הדרוש להרשמתה
של מישלחת הסקווש לאליפות
העולם שתיערך במצריים (העול
הזה .)17.4
אילו היינו מדינה נורמאלית, אני בטוח שלא
היו נותנים לצ׳אנס כזה לחלוף, כאשר כל מה
שדרוש כדי להזיז את עניין מישלחת הסקווש
למצריים זה 500 דולר.
באירלנד או בלוכסמבורג, שמיספר תושביהן
בוודאי אינו עולה על אלה של מדינת ישראל,
היתה, למחרת הפירסום בעיתון, המערכת מוצפת
תרומות כספיות למטרה זאת. ואילו אצלנו, כבר
עברו שבועיים ואין פוצה פה ומצפצף.
מה זה פת סדום? אין עשרה צדיקים המוכנים
לתרום 50 דולר כל אחד?
אברהם בר־גיורא, הרצליה

ההבדל הקט!
כל הכבוד לענת סרגוסטי על מיבצע
דבור שלה (העול הזה ,)17.4רק
חבל שמעיה חומרמרו בעת ההפלגה
(המשך בעמוד )4
נים•
העולם הזה 2487

אחרי מילחמת ששת הימים אפשר היה
להשתכר ולהירדם. אחרי יום־הכים ורים
אפשר היה לטייח. אחרי לבנה, קובע
אורי אבנרי בהנדון, זקוק צה״ל לבדק־בית
יסודי, שיהסוך אותו לצבא יעיל,
גמיש וזול. בשהדרג המדיני תוסס
״ראש קטף — מוטלת
האחריות לשינוי על
הכתסייס של הקצינים.

בפר שת בית־הקברזרו של אנשי הס׳׳ס, ומט
מתעקש לבקר רוגרד דג! .נשמש הרבה
קולות מחאה -מלבד קזלה
של ישראל. הממשלה נוהגת
כעבד נרצע. אי! היא מעזה
לומר מאומה, פן ירגז האדון.

אמור לי
מיהו חבר

כתבת ה שער האחורי:

מסמר בלב

אנשיו של אריאל שרון אינם בוחלים
בגוויות, אפילו הן גוויות חבריהם
למיפלגה. הם מאיימים להפליל את יריביהם
במעשי־שחיתות ולרצף בהם את דרכו של
מנהיגם אל השילטון המוחלט. בן־ציון
ציטר־ן מגלה עובדות מד־הימות
על דליפות מ,.מצודת ד ^ ש זאב״ לרשויות, גם ל־ולמם־ההכנסה.
מישטרה

לפני
ארבע שנים נפצעה אפרת גינגולד
מיריית אקדח מסמרים ונפטרה. האיש
שהורשע ברצח, אהובה רפי פרי, חיבר
בכלא חוברת שלמה כדי להו־

כיח את צידקתו. לדבריו. הנוס־מר
שהרג נעוץ עדיין בליבו.

כמעט הביתה...
ענת סרגוסטי עזרה לצדדל להתקפל
מסביבות אגם קרעון .״שלום ולא
להתראות,״ קראו החיילים (בתמונה),
״לא עוד גיבל־בריד ולא
עוד גיבל־זבביר:״ אבל
^ ^ 0הנסיגה היתה קצרה מדי

זוטא פוליטי

השופט הדתי יעקב נז ק כתב דעת־מיעוט
מפתיעה במישפט־הזוטא של
נאשמי המחתרת. לפני שנתיים, ב־מישפטם
של בני מועדי, נקט עמדה
הפוכה. האם גם אצל
שופטים משפיעה הסיכד
פטיה הפוליטית על שי־קול־הדעת
המיקצועיי

ש ₪שד אחוס

0וכסילולזגיה היא, כמובן, תורת הדגלים
והמסים.

מישארה קטנה

צהל

.והמלחמה נמשכת
בקרבות סביב צידון הוכח, כי צד״ל
אינו אלא עוד צד במילחמת האזרחים
החדשה בלבנון. העובדה כי הוא
שכיר־חרב ישראלי תגרור במהרה את

1־ 1ן 11־11־ 1
מאחורי הקלעים של השירותרום: איך הדיח
רון בן־ישי את דודו דיין ברגע האחרון, בגלל
עניין של מה־בכך, ואיך הוא
* ש הצליח להפוך את מיבצע
ההתרמה למיבצע ״רונושנור״.

הדש

מיליון בני־אדס נרצחו בנכרים, עוד
חצי מיליון מתו במיצעדי־-המוות.
הארמנים בישראל עדיין זוברים,
אחרי 70 שנה, את רצח־העם הראשון
^ ^ 000 שאירע במאה ה״ . 20 מי
שלא נולד בבן לאס
ארמנית, אינו מתרגש.

אהבה אסורה
הבימאי גיסים דיין העז לגעת בתחום אסור:
אהבת קצין צה״ל ומורה מרמאללה. במהלך
ההסרטה נקלע לברד אבנים
של צעירים ערביים וסבל
מהתנכלות שילטונות הצבא.

ג דו פי -דו ד
להקת הצמרת הבריטית
דייר ס טרייט ס
לא הספיקה לנחות
בישראל, וכבר נחתה
עליה מיתקפה של
נערות ישראליות והקיפה
אותה מכל עבר. הגרופים הזדנבו
אחריהם לכל מקום, ושרית
ישי מדווחת על מה שהלך.

רחר ה מרחרח
מרמחת:

ג ח״ ל אז ס א חי >

20 שגה
אבי קורן מספר בראיון חושפני על
להקת״הנח״ל ושחקניה, שהיו לכו כבים
-שלום חנון, טוביה צפיר,
ואשתו, שולה חן -על דני ליטאי, על
היחסים בלהקה ועל

השירים שנהג לזמזם
עם יעקב לויגטון.

75 השמלות המפוצצות
של הנסיכה די־אנה,
ששימשו סלע
המחלוקת בין האיטלקים
והאנגלים *
טליה סטן (בתמונה)
מצאה אבא שעיקבו־תיו
אבדו לפני 33 שנה * חיים נשוי
לאיילה, אבל חי עם שושנה. לשלושת ש
מישפחה אחד -שיף -ושלושת נאב־קים
על רשת המלונות *
איך מפנק מר־דכי (מי גדל
שלום) מאיר את בנה של
המזכירה שלו, אורה בהרב.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -סעודת־שלום בוושינגטון
ומסע ימי במאה ה־19
קורא יקר -אחריות העיתונאי
תשקין* -מדוע רגז שמגר 6 במדינה -היה עיתון־ילדים

מ ד דן י צוז״ל: טיפול־שורש
יומן אישי -לא קאבינט -ממשלונת

לא פמיניזם -נשנות
גם זה וגם זה -סיפרי־ילדיס 21 והמזל הפרטי
לילות ישראל -בהרצליה על הדשא 22 ובכסית על השירי
מה הם אומרים -מילת־הברזל 24 הדרוזית

נטע שיזף היא רק
בת ,19 חיילת־חיב״ה
השומרת בשוקים. אבל היא
מבטיחה שתהיה רקדנית
מהוללת, ושעוד
ישמעו עליה הרבה.

תשבצופן -מהתקשרות של
בן־בקר עם עוף נולד
עוף קטן ( 5אותיות)
הווי -הקסם של האגורות
וטרוסקום -מתי לא לקנות מיגרש
מיכתביס ל ת תי -חתיכה,
אבל לא שחצנית
שידור -המקהלה לכבודו של צ׳יץ
אנשים -מדוע אין אנטנה על ביתו
של רפיק חלבי
ספורט -אצל ארואסטי בחצר
תמרורים -מות איש־וזמיסתורין
רחל המרחלת -המזכירה והמונית
קולנוע -מה יראו בפסטיבאל קאן

מכחכים

בליפע ־ שוא 7זביב2
״העיתונאות היא מיקצוע אידיאלי,״ אמר
לי, באירוניה, עיתונאי בכיר, שדיברתי עימו על
מילחמת־הלמח. .העיתונאות מעניקה לבעליה נ
השפעה בלי אחריות״.
בעיה זו מטרידה אותי לעיתים קרובות. האם
צריכים לתבוע מעיתונאים לשאת באחריות לתר
צאות דיבריהם? איד?
מידה והגנרלים

הנה, למשל, בעיית ארגנטינה.
בימים אלה מתנהל שם מישפט חסר־תקרים,
שבו מואשמים הרודנים הצבאיים. ששלטו
במדינה במשך שנים רבות. המישטר הדמוקרטי

בלילה ובערפל
החדש. שאינו קיצוני ימני או שמאלי, נענה
לדרישת הציבור לערוך מישפט זה.
במישפט יופיעו כאלפיים עדים. כבר עתה
התגלו מעשי־זוועה ללא־ספור — רצח של
אלפים בעינויים, העלמת הקורבנות לפי השיטה
הנאצית של ״לילה וערפל״ ,תועבות מכל הסוגים.
וזה מעלה בזיכרוני את שמה של העיתונאית
מירה אברך.
בימי השיא של מישטר־הטרור הארגנטיני
הזמינו השילטונות שם את מידה אברך לביקור.
היא נענתה. שהתת ביקרה בבתייהכלא. וכתבה
בידיעות אחרונות סידרה של תיאורים נלהבים
על שליטי־ארגנטינה, שהתגלו לה כאנשים
נחמדים, הומאניים, ליברליים. הסתבר לה כי
השמועות על מעשי־רצח ועינויים אינם אלא
שקרים זדוניים של הפושעים, המבקשים לקעקע
את המישטר הנהדר.
מירד. אברך ידועה ברכילאית, מלחכת־הפינכה
של גדולי המרינה. קשה לראות בה מעצבת של
דעת־הקהל. אך מאמריה התפרסמו, השפיעו על
מי שהשפיעו. ונתנו בידי חלק מן הציבור
לגיטימציה לתמיכת ממשלתנו בפאשיזם הצבאי
הארגנטיני.
עכשיו, כשהאמת גלויה לעיני כל — מה רינה

של עיתונאית זו?
״ ר אי

^ ורבי-הטבהים
אך חמור לעיך שיעור דינו של עורד זראי,
״הכתב לעניינים ערביים״ של הארץ.

במשך השנים שקדמו למילחמת־הלבנון, פעל
זראי למעשה כקונסול בלתי־רישמי של
הפלאנגות בישראל. במסווה של עיתונאי. מדי
יום ביומו מילא את העמודים הראשונים של
הארץ. ולא פעם גם את הכותרות הראשיות,

בתעמולת־הזוועה של נוף זה.
במשך חמש שנים ויותר הוזנו קורא׳ הארץ
ב״ידיעות״ ,שנלקחו מתחנת־השידור של הפלאנ־גות.
שהיתה ידועה במרחב כולו כתלמידה נאמנה
של יוזף גבלס בהפצת שקרים בלי הגבלה, על פי
העיקרון ש״ככל שהשקר גדול יותר, כן גדלים
סיכוייו לזכות באמון.״ לעיתים קרובות לא טרח
זראי להזכיר כלל מה מקורן של ״ידיעות״ אלה.
זראי, וחבריו בעיתונים אחרים, הציגו את
הפלאנגות כחבורת אבירים ללא״חת וללא־דופי.
המבקשים להציל את הנוצרים האומללים.
המובלים כשה לטבח. מילחמת־האזרחים הלבנה
גית תוארה כהתנפלות זדונית של ״המחבלים״
צמאי־הדם על הלבנונים. הופצו הסיפורים על
״ 100 אלף הלבנונים שנטבחו על־ידי המחבלים״,
ועוד ועוד.
קוראי עיתונים נוטים להאמין בלי ביקורת
לעמודי החדשות. הידיעות אמורות להיות
״אובייקטיביות״ ,שלא כמו מאמרים המביעים
ריעות. כך עלה בידי זראי ושות׳ להעלים את
העובדה שהפלאנגות הן גוף טרוריסטי. המטיל
את מוראו גם על מתחריו הנוצריים. תוך עריכת
מעשי־טבח נוראים בנוצרים ובמוסלמים כאחד.
הועלם לחלוטין האופי האמיתי של מילחמת־האזרחים
— נסיונן של המישפחות המארוניות
העשירות לשמור על זכויות־היתר שלהן מול הגל
הגואה של שאר העדות והמעמדות. קורא
ישראלי פשוט לא יכול היה אף לנחש כי קיימים
בלבנון גורמים כמו השיעים. הדרוזים והסוגים,
הלוחמים בפלאנגות.
אין לי ספק שאלפי ה״ידיעות״ של זראי
ועמיתיו איפשרו את מילחמת־הלבנון ודחפו
לקראתה. שטיפודהמוח השיטתית והמכוונת.
בהשראת האדונים מן העיירה ביכפאיה, לא פסחה
גם על צמרת ישראל. מנחם בגץ, אדם תמים
שריחף מעל למציאות, הושפע עמוקות והאמין
כנראה בכנות שיש להציל את הנוצרים המיסכנים
משואה נוסח־אושוויץ. דרכו של אריאל שרון
נסללה על־ידי תעמולת־זוועה ממושכת זו.
במילחמה זו נהרגו יותר מ־ 650 בחורים
ישראליים, ואלפים רבים אחרים — לבנונים,
פלסטינים וסורים. היא גרמה למבול של שכול,
סבל ויגון.
ישנה תביעה מוצדקת להקמת ועדת־חקירד״ .
שתבחן את חלקם של הפוליטיקאים והאלופים
באסון זה. אני תומך בדרישה זו בכל ליבי. חקירה
כזאת חיונית בעיניי, למען העתיד.
אך אני הייתי מוסיף לחקירה תחום נוסף:
חלקם של העיתונאים בטרגדיה זו. וביחוד
עיתונאים שסילפו את האמת בכוונה תחילה
ובידיעה מלאה. חקירה כזאת דרושה כדי שלא
יישנו הדברים בעתיד.
בינתיים ממשיך עודר זראי במיקצועו. הוא
ממלא שוב את העמודים הראשונים של הארץ
בידיעותיו על לבנון, תוך אותה המגמה עצמה.
המילחמה, הדרוגים, השכול, ההרס — הכל כבר
נשכח. שום דבר לא השתנה. הכל מתחיל מחדש.

(המשך מעמוד )3
באמת חברהמנית הסרגוסטי שלכם. לא רק
שהכתבה שלה, סתם יום של ים, מרתקת, אלא
שבאמת צריך דם לעלות על דבור כזאת, ומה
עוד כאשר היא בשליחות מיבצעית. אבל, מאידך,
כנראה שבכל זאת יש הבדל קטן בין כתבים־
גברים לכתבות־גברות.
כאשר הווארד ראסל, הכתב האירי המפורסם
של טיימס הלונדוני נלווה לשיירת התיגבורת
הבריטית למילחמת קרים, בשנת ,1855 הוא
הגיש למערכת, לאחר מעשה, את חשבון־
ההוצאות הבא:
שש לירות סטרלינג עבור מגפי־מלח; חמש
לירות סטרלינג עבור קותל־חזיר; חמש לירות
עבור תרנגול־הודו מעושן; 15 שילינג עבור פחית
בשר משומר וחמישה שילינג עבור צינצנת ריבה.
כנראה שמעיו של ראסל, בעת השיט הארוך
דרך התעלה, האוקינוס האטלנטי, הים התיכון
והים השחור, לא חומרמרו כלל.
איזי גמבה, חיפה

לוי להקמת מישפחה ברוכת־ילדים. אחר התקדים
של ג׳קי, בוודאי לא יתקשה סגן ראש־הממשלה
ושר־הבינוי־והשיכון למצוא תעסוקה במנגנון
הממשלתי גם ל־ 11 צאצאיו האחרים.
משה כהן, חיפה
0הקורא כהן קצת מ מי ם וקצת מקדים
בתחזיתו. ראשית, בתו הבכירה של דויד ללי,
אסתר בת ה־ ,24 הי א אשה נשואה, הגרה
בטבריה; שימעון בן ה־ 21 ואורי בן ה־ 19 עדיין
משרתים בצנחנים, ושמונה האחרים באמת
צעירים מדי, אפילו לשרות הממשלתי: עדנה בת
;17 התאומים אשכול וזיווה בני ;16 אילנית בת
;13 אורלי בת ;11 משה בן ;9סימה בת ;6וטלי
בת .4

בדיחות הרכבת
אחרי שעורך העולם הזה הביא
בדיחות מיריוואן הארמנית והקורא
כיקר הביא בדיחות מהרכבת הרו סית
בימי הצאר (העולם הזה 10.4
ואילך) ,מבקש גם הקורא איזידור
להביא בדיחת״רכבת.

ס שד ת שלום בוושינגטון
קוראי העולם הזה ברחבי־עולם
ממשיכים לדווח על הקורות אותם,
בבקשם לשתף את הקוראים ב חוויות
בהן הם מתנסים.
אני מבקש לספר לקוראים על פעילות
אירגון היהודים לשלום ישראל־פלסטיו

אחרי שהעולם הזה הביא את מיכתבו של
הקורא פיקר על החזן מיקוצקי שלא היה אלא
סוחר־התבואות ברוצקי, שלא הרוויח, כי אם
הפסיד וכו׳ והכותרת לכל הסיפור היתה עלילות

רחל ודויד לוי*
הבכירה בטבריה. הצעירה בת ארבע
היהודי רבינוביץ, אני מבקש לספר לקוראים
את המעשה האמיתי עם רבינוביץ ברכבת.
קודם כל, זה לא היה ברכבת רוסית בתקופת
הצאר, כי אם ברכבת פולנית בין שתי מיל־חמות־העולם,
ושם הזדמנו להם בתא אחד אציל
פולני מצוחצח והיהודי רבינוביץ, שהחזיק בידיו
את תינוקו הצרחני.
הפולני סבל וסבל, עד שקרה מה שקורה עם
תינוקות. וכאשר הריח הלא־נעים התפשט בחלל
התא, ויתר הפולני על גישתו התרבותית וצווח
על רבינוביץ: לפתוח את החלון!
רבינוביץ הסביר לו באדיבות, כי אם הוא יפתח
את החלון, יחלה התינוק בדלקת־ריאות.

במחוז ושינגטון הבירה, שאליו הצטרפתי לאחרונה.

אירגון שנוסד כמעט במיקרה, מייד אחרי
הפלישה ללבנון. קבוצה של יהודים הפגינה מול
שגרירות ישראל נגד הפלישה. הם התוודעו אלה
לאלה, ועד, מהרה גילו שלא רק ההתנגדות
לפלישה מאחדת אותם אלא גם תמימות־דעים
בקשר לפיתרון הסיכסוך הישראלי־פלסטיני
בכללותו: שתי מדינות לשני העמים.
כך יצרנו פה קשרים בין יהודים לפלסטינים,
קשרים שבעתיד יוכלו אולי לתרום ליצירת
תשתית יחסי־השלום בין שני העמים ושתי
המרינות. לאחרונה גם נפגש אחד מאיתנו עם
שר־החוץ המצרי, בעת ביקורו כאן, כדי להביע
את תמיכתנו בתוכניתו של חוסני מובארכ.
בכל שנה, זה שלוש שנים, אנחנו גם עורכים
סעודת־ירידות יהודית־פלסטינית שנתית. השנה,
למשל, פגשתי אני, בוגר צה״ל (מילחמת יום־
הכיפורים ומילחמת־ההתשה שלאחריה, ברמת־הגולן)
בסעודה זאת את עזים, ניצול טבח צברה
ושאתילא.
אומנם גילינו עד מהרה שעוד רחוקה הדרך
להסכמה בינינו, אבל, לפחות, החלפנו מתכונים
לתבשילים לסעודה הבאה.
עמיחי ארגמן, אולניי, מארילנד,
ארצות־הברית

הרכבת עברה עור כמה קילומטרים והפולני
פשוט עמד להתפוצץ. לבסוף הוא שוב חרג
משתיקתו וצווח: אם לא תפתח את החלון, אני
אפתח אותו ואני אזרוק את התינוק המסריח הזה
החוצה, ואחר־כך אני אזרוק גם אותך!
אז פרץ רבינוביץ בצחוק משחרר והודיע
לפולני: אתה חושב שאתה יכול להפחיד אותי?
מה כבר עוד יכול לקרות לי? שילשום ברחה בתי
עם בן־אצילים פולני כמוך, אתמול עזבה אותי
אשתי ועכשיו מילא התינוק את חיתוליו!
יוסף איזידור, בני־ברק

הלזויים באים, הרחיים באים

שברים בפרישמז

האם אחרי שסגן ראש־הממשלה,
דויד לוי, מינה את בנו, ג׳קי, לעוזרו
הפוליטי (מדור תשקיף, העולם הזה
)24.4אנחנו צפויים לניפוח המנגנון
הממשלתי ב־ 11 בני דויד לוי הנותריסי עכשיו _אני מבין את המניעים של רחל ודויד

העולם הזה מבקש להעמיד דברים על
דיוקם: כאשר המצלמה תפשה בשבוע שעבר
(לילות ישראל, העולם הזה )24.4את ירון
וביאטריס, הם רק עברו ברחוב פרישמן בתל־אביב.
הם לא באו לפתיחת המיספרה החדשה.
־ ביניהם: הרמטכ״ל משה ליי.
העולםהזה 2487

הוזז
י * 11!1ן -ך
הליכוד לא יפר 1ש
בצמרת־חרות מתגב שת הדיעה שאין לפרוש
בשום מחיר מממשלת־האחדות, גם אם
משמעות הדבר תהיה תמיכה מן השפה ולחוץ
ביוזמות ראש־הממשלה בעניין טאבה
והשיחות עם ירדן.
ברעיון זה תומך הציר שמיר־ארנס, הרוצה להביא לביצוע
הרוטאציה בכל מחיר.

מישרות פנדות
בקרוב
מי שמחפש עבודה, יכול להתעניין
במישרות הבאות, העשויות להתפנות עד
פון! השנה:
יו״ר מועצת המנהלים של ״בנק לאומי״,
במקומו של ארנסט יפת, שיפרוש מייד
אחרי סיום עבודת ועדת־החקירה; מנכ״ל
״סולל בונה״ ,במקום שרגא רוטמן, שיפרוש
אחרי הבחירות להסתדרות; מנכ״ל ״כור
מזון״ ,במקום בנימין גיבלי, שיפרוש ויהיה
ליו״ר פעיל של דירקטוריון ״חברת החשמל״;
יו״ר דירקטוריון של ״מיספנות־ישראל״
,במקומו של הפרופסור יומן! רום,
השוהה בשבתון בארצות־הברית; מנכ״ל
חברת ״שיכון עובדים״ ,במקומו של רפי
אדרי, שפרש לפני הבחירות לכנסת, בגלל
כפל־התפקידים; ירד דירקטוריון ״מנועי
בית־שמש״ ,במקום אלקנה כספי, שישתחרר
מתפקידו, עקב כישלונו בהבראת
המיפעל; סמנכ״ל ״כלל״ ,במקום חזי שלח,
שלא יוכל להתקדם עוד; מנכ״ל ״כלל
תעשיות״ ,במקום עמום מר-חיים, שיחסיו
עם מנב׳׳ל ״כלל״ ,אהרון דוברת, עלו על
שירטון.
כמו כן צפוי סבב-מינויים חדש
ב״חברת העובדים״ ובוועדה המרכזת של
ההסתדרות, אחרי הבחירות בחודש מאי.

הם לא יזכו בגיבוי מוסדות ההסתדרות
במאבקים המיקצועיים שלהם, וכי חברי שתי
המיפלגות בתוך איגודים אלה יפעלו להדחת
ההנהגה המורדת.
התוצאה היא, כי על הזכות לייצג את העניינים
המיקצועיים של העובדים בארץ מתמודדות אך ורק
רשימות מיפלגתיות.

חב״ד משתלטים
על הרמב״ם
שליחיו של הרבי מלובאוויץ׳ עוררו
מהומה בקרב הקהילה היהודית במארוקו,
כשערכו הילולה בביתו של הרמב״ם. כמה
מרבני הקהילה טוענים כי הם מזלזלים
במורשתם, כשהם מנסים להשפיע על
חסידיהם להתלבש בבגדים מיזרז־דאירו-
פייס וללמוד יידיש.
במיוחד מעוררת כעס יומרתם להציג
את רבם, מנחם־מנדל שניאודסון, כממשיכו
של הרמב״ם, ואך רמזים כי הוא אינו,
בעצם, אלא ״משיח בן-דויד״.

מדוע רגז שמגר
הודעתו המפתיעה של נשיא בית־המישפט העליון, מאיר
שמגר, כי בית־המישפט לא ידון בעירעורים פליליים של
המדינה, בגלל חנינות שהעניק שר־המישפטים, לא
הפתיעה את באי בית־המישפט העליון והעובדים בו.

נראה ששמגר הביע את זעמו וזעם חבריו גם
על פרשה אחרת, שהתרחשה באחרונה: נשיא־המדינה
מחק את הרשעתו־בפלילים של שמואל
קישלם, מי שהיה ירד ועד עובדי ״התעשיה
האווירית״ ,שהורשע בקבלת שוחד מעזרא
טיסונה, אז בעליו של מיפעל הבשר ״וימפי״.
עירעורו של קישלס, כיום עסקן בעיריית לוד מטעם
מיפלגת־העבודה, נדחה בעליון. טיהורו העכשווי של איש־הציבור
הדהים את שופטי־העליון.

ל אדריכל מחדד
״קרן דה־רוטשילד״ ,המממנת את הקמת הבניין
החדש של בית־המישפט העליון בירושלים,
עשויה, כעצה אחת עם שופטי בית-המישפט,
למסור את עבודת התיכנון לאדריכל זר, ולא
לישראלי.
הרקע הוא חשדות למעשים הגובלים בשחיתות בתחרות
האדריכלים לתיכנון היכל־התרבות בבאר־שבע. הגורמים
שיזמו את התחרות היו אמורים לבחור כאדריכל שיתכנן
את בניין בית־המישפט, אך הקרן אינה מעוניינת
שבפרוייקט ידבק רבב כלשהו.

חרות נגד האיחוד
במחנהו של דויד לוי יש הרהור שני לגבי
הדרישה לאיחוד הליכוד מייד.

פרס נגד שרזן

לוי היה שותף! בכיר במשא־ומתן לאיחוד.
התנגדותו עשויה למנוע את המשך המהלכים.

הנציגות הלבנונית תישאר פייר יאזבק, נציג ״הכוחות הלבנוניים״
(הפלאנגות) בירושלים, יחזור בקרוב מביירות
לארץ. באחרונה דווח שהנציגות תיסגר, אך
על־פי הסימנים אין זה כך.

מאבק-הענקים בתעשיית הבירה הפך למילחמה
בין שימעון פרס ואריאל שרון.
באחרונה קיבלה מישפחת בורנשטיין ממיפעלי טמפו
בירה הבטחה למימון ממישרד־התעשיה״והמיסחר, לשם
הקמת מיפעל״בירה בירוחם.
לא מכבר אספה המישפחה כסף מהציבור, באמצעות
הבורסה, לשם הקמת מיפעל לייצור בירה טובורג בחולון.
בניית המיפעל מתנהלת בעצלתיים.
ההתקרבות של בורנשטיין לשרון באה אחרי שבמיסגרת
צווי־איסור־הייבוא נאסר על ייבוא בירה מחו״ל. בטמפו
ראו בכך מחווה חריג של פרס לאנשי מיפעלי הבירה,
שאחד מהם, שמואל פרנקל, עמד בראש אל״ף -אזרחים
למען פרס.
עתה הפך המאבק בין שני המיפעלים למילחמה של ממש.
כל צד מגייס כל גורם אפשרי כדי לנטרל את יריבו.

המערך שבר האיגודים

מס הנסיעות -כי של1ן

האיגודים המיקצועיים, ובראשם המהנדסים, המורים
והמח״ר, נסוגו ברגע האחרון מכוונתם להתמודד בבחירות
להסתדרות, בגלל איומי המערך.

בצמרת־האוצר יש תחושה שחוק מס־הנסיעות המחודש הוא
כישלון, משום שהוא מלא בחורים, המאפשרים למיגזרים
שלמים להתחמק מתשלום המס.
האוצר נמנע מלהביא לדיון בכנסת הצעות לתיקון החוק,
בגלל שיקולי־יוקרה.

אנשי העבודה ומפ״ם הזהירו אותם, כי בשום
מיקרה הם לא יקבלו מקום בוועדה המרכזת, כי

בצמרת הוועד־הפועל העלו פרשה, כרי להפריך את יומרתו
של נציג־הליכוד, יעקב שמאי, להילחם בשחיתות.

לפני כמה שנים נתפס מזכיר מועצת פועלי
גיבעת-עדה, כשהוא מזייף כרטיסים למופעים
של ההסתדרות ומוכר אותם ברבים. החשד
היה, שאת התמורה הוא שילשל לכיסו. בוועד־הפועל
לא ידעו איך לנהוג בזייפן.
שמאי, אך הוא מגיבעת-עדה, התייצב לימין
המזכיר, איש מיפלגת העבודה, וביקש עליו
רחמים.

הקשר הלובי של האמר
ארמאנד האמר, השליט הכל־יכול של חברת
הנפט הענקית ״אוקסידנטל״ ,שהשיג זיכיון
לחיפושי־נפט בישראל, הוא עדיין בעל
אינטרסים בלוב.
רישמית, הוא נטש את כל עסקיו בלוב, בלחצה של
ממשלת ארצות״הברית, בשיאה של המתיחות בין רגן
וקד׳אפי, ב־. 1981

קרמדין־טורס
עסקנים קומוניסטיים בכירים ישבו השבוע פעם נוספת על
המיזוודות, במיקרה שיוזעקו למוסקווה, להלוויה ממלכתית
חשובה.

הגיעה אליהם שמועה שאמרה, כי חלה
הידרדרות במצב בריאותו של ניקולאי
טיכונוב, ראש-הממשלה בן ה־. 79

אדיב -רכז קיבוץ
שמואל, אביו של האסיר הביטחוני אודי אדיב,
נבחר לרכז־משק בקיבוצו, גן־שמואל.
בעבר סבלו ההורים מיחסם של חברי המשק, בגלל מעשי־הבן.

תיכנו!
העליון -

נזידחמת הבירה:

הערכת־מצב העלתה אפשרות לקואליציה מסוכנת במרכז
החדש, שתביא את אריאל שרון ואנשיו למעמד מרכזי בו.

שמאי חיפה על הזייפן

פעיל חרות
וח שד באנס
סמנכ״ל מרכז־הבניה, איתן סולמי,
שהוא חבר הנהלת תנועת-החרות, חטך
מהלומות מידי אנשי מארב מישטרתי,
אחרי שנחשד כי הוא האנס המטיל חיתתו
על העיר.
סולמי יצא בשעת-לילה מאוחרת מדירה
בצומת הרחובות ז׳בוטינסקי ויהושע
בן־נון בתל־אביב, בתום דיון ארוך, אל תוך
הלילה, בעניינים מיסלגתיים. אנשי היחידה
המרכזית, לובשי-האזרחית, המחפשים
אחרי האנס, ביקשו ממנו להזדהות. נוצרה
אי-הבנה וסולמי ספג מכות יבשות, עד
שהובררה טעותם של השוטרים.
ניסיונה של מישטרת תל-אביב ללכוד
את האנס ואת רוצחי ומטרידי הקשישים
בעיר הטיל מצור על העיר הגדולה.
שוטרים רבים, במדים ושלא במדים, מציפים
את הרחובות, ולא אחת נוצרות תקריות
בלתי-נעימות עם אזרחים.

עדיפזיות טלפוניות
מבקשים, הממתינים יותר משבע שנים לחיבור
לרשת־הטלפונים, סווגו במקום ה־ 20 בסולם
העדיפויות של ״בזק״ ,שבו 58 דרגות.
קודמים להם חברי־ממשלה, ח׳׳כים, מישרדים ממשלתיים
ומוסדות ציבוריים חשובים. חולה־סרטן, למשל, נמצא
במקום ה־ ,31 עורך־דין במקום ה־ 47 וחבר הוועדה המרכזת
של ההסתדרות במקום ה־.50

נדסתורי כספת 214
האפוטרופוס הכללי העביר לידיו את ניהול
תכולתה של כספת 214 בסניך בל״ל באשדוד,
שבעליה, אשר זהותם אינה ידועה, נטשוה.

במדינה

אורי אבנר, על פרשת ביטבורג:

גוה!

ץ ץעולם לא עמד האופי היהודי
^ /ש ל המדינה במיבחן כמו בשבועיים
האחרונים.
אין מנהיג בישראל שאינו מברבר
בלי הרף על ״ציונות״ ועל ״תודעה
יהודית״ .ישראל היא, לדיברי מייסדיה
מכבר נדרשה ישראל
וראשיה ,״מדינה יהודית״ .היא ״שייכת
לעם היהודי״ .היא ״מדינת קורבנות < להעמיד על אדמתה משדרים של
השואה״ .יש לה ״מחוייבות־נצח״ לעם ממשלת ארצות־הברית, המיועדים לניהול
לוחמה פוליטית נגד בריתהיהודי
בעולם.
לפני שבועיים בלבד קיימה ישראל. המועצות. אחרי כמה גימגומים נבוכים,
את ״יום השואה והגבורה״ .ועל אזרחי־ הודיעה הממשלה על הסכמתה.
אחר־כך ״הוזמנה״ ישראל להצטרף
ישראל ירד מבול של מילים לזכר
ששת המיליונים, שנטבחו על־ידי למחקר של ״מילחמת־הכוכבים״ של
הנאצים, ובראשם רבי־הטבחים של הנשיא רגן. אף שהיה ברור לכל כי
היחידה הזכורה לדיראון־עולם בראשי־ הזמנה זו באה כדי לשתק את האופוזיציה
היהודית־ליברלית באמריקה לפהתיבות
של שמה: ס״ס.
עכשיו עומדת המדינה במיבחן רוייקט זה, נחפזו קברניטי ישראל
להודיע על הסכמתם.
שלא היה כדוגמתו.
ממשלת־ישראל הכחישה בתוקף
את הטענות כאילו מעשים אלה
מעידים על כך שישראל הפכה לגרורה
ל הפרק עומד ביקורו המתוכנן אמריקאית, בת־חסות חסרת־עצמאות
של נשיא ארצות־הברית, רונלד כמו הונגריה ובולגריה בצד השני.
רגן, בבית־קברות גרמני בעיירה בי־ הוסבר כי החלטות אלה אינן סותרות
טבורג, שבו קבורים גם 47 הללי הס״ס. אינטרסים ישראליים. התלות הכלבעולם
כולו התעוררה תנועת־ כלית הגוברת של ישראל בכספי־מחאה
ספונטאנית. יהודי ארצות־ה־ הסיוע האמריקאיים לא תגרום, לדברי
ברית קמו כאיש אחד נגד החלטת השרים, לכך שישראל תפעל נגד
הנשיא. אירגוני החיילים המשוחררים האינטרסים הלאומיים שלה.
אך פרשת ביטבורג שופכת
הצטרפו למחאה. כלי־התיקשורת התייצבו
כמעט פה־אחד נגד הנשיא. חב־ אור חדש וחד על המצב הארי־הקונגרס
מיהרו להצטרף לתנועה. מיתי. בעניין יהודי מובהק,
הנשיא, והחוג הקרוב ביותר של יועציו, שהוא בנפשם של רוב־רובם
של אזרחי־ישראל, מתנהגת
נותרו כמעט לבדם.
התנועה פשטה ברחבי העולם. לא ישראל בעבד נרצע. אין הממרק
כלי-התעמולה הסובייטיים יצאו שלה מעזה להרים את קולה, פן
נגדה, כצפוי, אלא גם דעת״הקהל ירגז האדון.
הנאורה בעולם המערבי. ראשי בריגרוע
מזה: כלי־התיקשורת הממטניה
וצרפת התייצבו בגלוי או כמעט־ לכתיים והפרטיים, שהציפו את המדיבגלוי
נגד בעל־בריתם, הנשיא האמרי נה אך זה־עתה בסיפורים על השואה,
קאי. טובי הנוער הגרמני התייצבו גם התאפקו בצורה מוזרה מלהגיד לציבור

מעולם לא התגלה מצבה העלוב
של ישראל כלפי ארצות־הברית בצורה
כה בוטה כמו בפרשה זו.

גוווה עוונה

9י8חמ7

הסופר־השואן אלי ויזל, שהשמיע את
הדברים, באומץ־לב מוסרי רב, באוזני
הנשיא עצמו בשעת טקס לכבודו.

לא יצלח גם הנסיון להפריד
בין הס׳׳ם הרגיל והס״ם החמוש
(״ואפן־אס־אס״) ,כאילו מפרידה
תהום בין שני גופים אלה.
הדבר פשוט אינו תואם את
העובדות ההיסטוריות.
הס״ס־החמוש נולד בשנות ה־,׳30
כיחידה חמושה בתוך הס״ס להבטחת
שלומו של הפיהרר, ואחר־כך כחיל
כללי להבטחת שלומו של המישטר.
הוא היה חיקוי לגדודים הצבאיים של

היו מאז חברי הס״ם החמוש,
נשאו את אותם פינקסי־הש
רות כמו חיילי הס״ס החמוש
וקיבלו אימונים במחנות הס״ם
החמוש.
• הס״ם החמוש שלח יחידות
לדיכוי מרד גטו ורשה,
ולפני כן נשלחו חייליו כתיג*
בורת ל״איינזאץ־גרופן״ (״קבוצות
המשימה״) ,שביצעו את
הרצח ההמוני של יהודי מיזרח־אירופה,
לפני הקמת תאי־הגאזים.

שמות־ היחידות והדרגות של

קוו אחד חסו!

ס״ם־חמוש בחזית הרוסית
קנאים ללא מעצורי
הם נגד המעשה, אף שהמיפלגות הגרמניות
נהגו בזהירות חשודה.

בבל המקהלה העולמית הזאת
חסר קול אחד: קולה של
ממשלת־ישראל.
שום קול ישראלי לא הצדיק,
כמובן, את הנשיא האמריקאי. כמה
שרים ועסקנים השמיעו מילמולים של
הסתייגות. לשיא העדינות הגיע אדם
שאינו ידוע דווקא בעדינותו. שר־החוץ
יצחק שמיר הודיע כי רגן ״קיבל עצה
רעה״.

ממשלת־ישראל לא התכנסה
בדי לקבל החלטה רישמית של
גינוי, כפי שהיתה חייבת לעשות.
הכנסת לא התכנסה למו־שב־פגרה
מיוחד, כדי לתמוך
ביהודי ארצות-הברית ולקבל
החלטת-מחאה רישמית ומוחצת.
שום גוף ממלכתי לא אמר
דבר ברור ומפורש.

הישראלי את האמת על טיב המעשה
של רגן, ועל מהותו של הס״נדהחמוש
אשר רגן מתכונן לכבד את מתיו.

1נושע סיוחמה!

ום דיבורים על ״עצה רעה״

העובדה שהנשיא, שהיה כבר כבן 30
כאשר פרצה מילחמת־העולם השניה,
יודע היטב במה המדובר.

אין אדם זקוק ל״יועצים״ כדי
להבין את המשמעות הסימלית
של ביקור בבית־הקברות, שבו
קבורים חיילי הם״ם.
יתכן שנודע לו באיחור כי בבית־קברות
מסויים זה קבורים גם חללי
הס״ס — אך ברגע שזה נודע לו, היה
חייב להודיע ספונטאנית, כדבר מובך
מאליו, שלא יופיע שם.
לא היתה דרושה גם ההטפה של
העם מחתרת חד שה?
היחס החם לאנטי-טרור
מוכרח להוליד מחתרת
חדשה. עכשיו היא פועלת
מחתרת־הטרור היהודית, היושבת
עתה באולם בית־המישפט, אינה אלא
קצה של קרחון.
זה היה ברור מזמן. אך השבוע הוכח
הדבר בעליל.
אחרי רצח נהג־מונית יהודי ליד
ירושלים (העולם הזה ,)24.4נרצח
השבוע נהג־מונית ערבי בקירבת־מקום.
בעוד
שקיימת אי־ודאות גמורה
לגבי הרצח הראשון — רוב החוקרים
מאמינים כי היה זה נסיון שוד נתעב,
ללא מניע פוליטי — הרי אין כל ספק
לגבי מניע הרצח השני: נקמה לאד
מנית, בנוסח הקו־קלוקס־קלאן.
גם שיטת־הפעולה לא הותירה ספק
לגבי טיב המבצעים. הנהג הערבי
נשכר בירושלים ונלקח למעלה־אדר
מים. בדרך המתינה קבוצה של לובשי־מדים
ליד מחסום, ורצחה את הערבי.

רגן,בקאריקטורה אמריקאית
לא ממשלה, לא כנסת
המישטרה הפוליטית הסובייטית(כיום
קג״ב) .אז נודעה היחידה בשם ״כוח
המשימה.״ ערב פרוץ מילחמת־העולם
אימצה לעצמה את השם ״ואפן־אס־אם״
.כבר אז כללה כמה אוגדות,
ומיספר אנשיה הגיעה ל־ 100 אלף.

מעולם לא היה קיים גבול
ברור בין הוואפן־אם־אס ושאר
יחידות הס״ם, שחלשו על הגסטאפו
(המישטרה החשאית),
אס־דה (שרות-הריגול של
הס״ם) ו״הלישכה לביטחון הרייך״
,שאליה השתייך אדולף
אייכמן, הנהלת מחנות־ההש־מדה
ושאר החלקים של אירגון־
הטרור הענקי, שנקרא ס״ס.
כדי להאדיר את שורותיו במהלך
המילחמה, גייס הס״ס נאצים ואנטישמים
גם בקרב העמים הכבושים,
ובסופו של התהליך היה הס״ס־החמוש
כמעט לגיון־זרים נאצי. בין 1.2מיליון
חייליו היו רק 400 אלף גרמנים
אמיתיים 410 .אלף היו בני העמים
הכבושים, שהתגייסו כדי להצטרף
ל״עם האדונים״ 310 .אלף היו ״גרמנים
עממיים״ דוברי־גרמנית בני ארצות
אחרות.
ברור שבין אלה היה גדול במיוחד
מיספר האנטי־שמים המושבעים.
ואלה העובדות, כפי שנחשפו על־ידי
היסטוריונים גרמניים:
• בכל מהלך המילחמה נודע
הס״ס־החמוש ביחסו הבלתי-אנושי
לשבויי־מילחמה ולאוכלוסיה אזרחית,
שנבדל לרעה מן היחס של יחידות
צבאיות אחרות, שפעלו בתנאים
דומים.
• הס״ס החמוש ביצע שורה
ארוכה של פישעי־מילחמה ידועים,
כגון השמדת הכפר הצרפתי אוראדור
ביוני ,1944 על גבריו, נשותיו וילדיו.
הס״ס־החמוש הרג שבויי־מילחמה
במיספר רב של מיקרים שנודעו ברבים.
בדרך כלל היה ידוע כמי שאינו
לוקח שבויים.

• ב־ 22 כאפריל 1941 פיר־סם
מפקד הס״ם, היינריך הימלר,
פקודה שעל פיה צורפו לס״ס־החמוש
כל הנהלות מחנות
הריכוז, ובכללם מחנות-ההש-
מדה. שומרי מחנות-הריכוז

הס״ס־החמוש היו זהים עם השמות
והדרגות של שאר חלקי אירגון־הטרור,
והם הרשומים על הקברים בבית־הקברות
של ביטבורג, כפי שמעידים
התצלומים שפורסמו השבוע. דרגות
אלה היו שונות מדרגות הצבא.

..לקחת ורתח מוות״
ומנם, הס״ם־החמוש לא ריחם
>£גם על אנשיו. סיסמתו היתה
״לקחת מוות ולתת מוות״ (כלומר:
להיות נכונים למות ולהרוג) .הוא נהג
לתקוף בכל מחיר, מבלי להתחשב
במיספר החללים בשורותיו.
היחס הדו־ערכי של גרמנים רבים
כלפי הס״ס־החמוש, נובע מכך שבכל
החזיתות היו אוגדות הס״ס־הקרבי
יחידות־העילית של הצבא, ועלו
בכושר הקרבי ובנכונות־ההקרבה על
כל שאר האוגדות. הסיבה: רבים מן
המפקדים באו מן ההיטלר־יוגנד
וממוסדות־החינוך של הס״ס, שבהם
חונכו לקנאות נאצית חסרת־מעצורים.
מכאן שגם השינאה ליהודים ולשאר
״תת־אדם״ היתה בדמם.
בגלל הריבוי של חיילים זרים
בשורות הס״ס־החמוש, היו בו גם
גילויים של התמרדות נגד היחס
הנוקשה של הכיבוש הגרמני לעמים
אחרים(אך לא ליהודים, כמובן) .כמה
מן הגנרלים של הס״ס־החמוש הגיעו
בסופו של דבר להתמרדות בהיטלר,
על רקע צבאי. אך אין הדבר משנה
במאומה את ההיסטוריה השחורה של
אירגון־הטרור בעל המדים השחורים.
(הס״ס־החמוש לא לבש מדים שחורים,
אלא את המדים האפורים הרגילים של
הוורמאכט).

הס״ס־החמוש היה חלק בל־תי-נפרד
מאירגון פושע, האחראי
לפשעים הנוראים ביותר
של המאה ה־ ,20 ובראשם שואת
היהודים. הנשיא רגן עומד
לכבד את זיכרו בבית־הקברות
של ביטבורג.
מדינת־ישראל — כמדינה שיש
לה ממשלה ופרלמנט ודרכי־תגובה
ממלכתיות — שותקת או מגמגמת.

אוריאבנרי

מסית כהנא
רוח הקו־קלוקס־קלאן
המסקנה החר־משמעית: פועלת
עתה מחתרת״טרור יהודית, שיש לה
אמצעים, אירגון ואידיאולוגיה.
אהדה פעילה וסבילה. השבוע
היה קשה לדעת אם מחתרת זו היא
חלק מאותה המחתרת שכמה מחבריה
עומדים עתה למישפט, או שזוהי
מחתרת חדשה.
ברור כי קרקע־הצמיחה הרעיונית
והאנושית זהה: ציבור המתנחלים בשטחים
הכבושים והאידיאולוגיה של
גוש־אמונים ומאיר כהנא.
ברור גם כי הטיפול בחברי־המח־תרת,
העומדים עתה למישפט, מעודד
את צמיחתן של מחתרות נוספות.
פסקי־הרין שכבר ניתנו הופכים
פשעים חמורים — כגון נסיון־לרצח,
תיכנון הריסתם של מיקדשים וחבלה
גופנית קשה — לעבירות קלות,
בתנאי שבוצעו על־ירי יהודים נגד
ערבים.
רצח הנהג עלול להיות רק סימן
לבאות — שורהי חדשה של מעשי־טרור
בידי מחתרת מאורגנת, הנהנית
מאהדתה הפעילה של אוכלוסיה גדולה
בהתנחלויות ובישראל, ומן היחס
הסובלני של מוסדות המדינה והחוק.
חוק שביתת הנשיא
אין לזה תקדים. אך גם
לפרשה שגרמה לכך אין
מקדים: שר־המישפטים ביזה
את בית־המישפט העליון
החלטתו של נשיא בית־רמישפט
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2487

111 1־11

הנסיגה מלבנה מ סיי מ ת עי דן. ע כ שיו הזמן ל טי הו ר יסח־י
אדישות. הפעם יש לנהל אותו בפה מלא — כי
בנפשו של צה״ל הדבר.

** ה״ל דרוש. זוהי נקודת־המוצא של כל דיון עליו.
בעולמנו, אין קיום למדינה שאינה מסוגלת להגן
על עצמה. חולשה מזמינה טורפים מכל עבר. זה עתה
ראינו מה קרה ללבנון.

צה״ל יהיה דרוש בימי״שלום כבימי־מילחמה. גם אם נגיע
אי־פעם לשלום, יהיה צה״ל דרוש כדי להגן עליו — לפחות עד
אשר יכה השלום שורשים עמוקים בלב העמים.
יש לזכור אמת יסודית זו, גם כאשר תופעות של שחצנות,
אכזריות וקהות־חושים דבקו בצה״ל. כאשר גוף לוקה במחלה, יש
להילחם במחלה — לא בגוף.

^ חד ממסבי־העשן שיש לפזרם, כדי להגיע אל האמת, הוא
הסיפור הישן על אשמת הדרג המדיני. הוא בלם, הוא עצר,
הוא היטעה, הוא הפריע, וכיוצא באלה.
^ תוצאות נראו במילחמתו של מוטה גור: מילחמת
1 1הליטאני של . 1978

מילחמה בלי מחשבה. בלי תימרון. בלי אפתעה.
מאסה אדירה נעה קדימה, כמו מכבש־ענק, ודרסה כל דבר
בדרכה. כוח־האש הלך לפני צה״ל, והרס כל קן אפשרי של
התנגדות. האוכלוסיה האזרחית הוכתה בלי אבחנה — ומוטה גור
גם הפך שיטה זו, לראשונה בתולדות צה׳׳ל, לדוקטרינה
רישמית.
מי שהיו עיניים בראשו צריך היה לראות כי מילחמת־הליטאני
מבשרת רעות לגבי העתיד. .

צה״ל חולה. אנחנו מצווים לאתר את המחלה.

צה״ל שעל הליטאני לא היה עוד הצבא שעורר
פעם את התפעלות העולם. הוא דמה יותר לצבא
האמריקאי המוכה בווייט־נאם.

ך* מחלה התגלתה בכל חומרתה ביום־הכיפורים.1973 ,
1 1עד אז חיתה המדינה באשליה שצה״ל הוא עדיין הצבא של
— 1967 הצבא הקטן, רב־התושיה, בעל המנהיגות הטובה, שהגן
על מדינת־ישראל מתוך גבולותיה הצרים ויכול לשלושה צבאות
תוך שעות מעטות..

אבל כמעט איש לא שם לב לכך, מפני שמילחמת־הליטאני לא

זה קורה כמעט תמיד בהיסטוריה: הרבה יותר צבאות נהרסו
בגלל ניצחונותיהם מכפי שנהרסו בגלל מפלותיהם. המפלה
מדרבנת לשיקום, הגיצחון משכר ומרדים.
אחרי הניצחון באו אלבומי־הניצחון. באו סיפרי־ההבל ומאמרי־ההבל
של שכירי־העט וזרזירי־העט, הפיזמונאים־להשכיר
והכתבלבים למיניהם. שיכרון־הניצחון אכל כל חלקה טובה.
צה״ל גילה את ״העומק האסטראטגי״ ,שפטר אותו ממחשבה
ומעירנות. האידיאולוגיה של קו בר־לב לבשה עור של בטון
וגידים של ברזל.

איני רואה כל סימן לכך.
מייד אחרי יום־הכיפורים הוחלף הרמטכ״ל, בעיקבות הרוח
של ועדת־אגרנט. זה יצר הזדמנות, שהוחמצה. כיום מכהן רמטכ״ל
שרק מחצית (ואולי פחות) מתקופת־הכהונה שלו חלפה. ראש־הממשלה
ושר־הביטחון אינם מנהיגים המסוגלים, כמו דויד בן־
גוריון בשעתו, להדיח קצינים.
רוב השותפים לתיכנון ולביצוע הצבאי של מילחמת־הלבנון
עדיין תופסים עמדות־מפתח בצה״ל, והם אמורים למלא תפקיד גם
בתקופה שלאחר־המילחמה.

הזילזול באוייב הפוטנציאלי היה תהומי. כל מיבצע צבאי
בעתיד נראה כתנועת הסכין החותכת בחמאה. קצינים בכירים
סברו בכל הרצינות שאפשר להגיע תוך כמה שעות לבגדאד.
בשטחים הכבושים לבש צה״ל צורה חדשה — צבא־כיבוש של
עם־אדונים, המתייחס אל ״המקומיים״ כאל תת־אדם.
ך* התעוררות הנוראה באה ביום־הכיפורים. כאשר ראו
( 1המוני ישראל על מירקע הטלוויזיה את המוני השבויים
הישראליים, כשידיהם על ראשיהם, נהרס המיתוס של צה״ל
הבלתי־מנוצח.
האסון לא נגרם רק על־ידי המחדל המפורסם. המחדל לא היה
אלא סימפטום אחד של המחלה, שדבקה בצמרת המדינית
והצבאית (או המדינית־צבאית, כי בישראל אין קו ברור בין שני
חלקים אלה של הצמרת).
הסגולות התרומיות של הלוחם הישראלי והמפקד הישראלי
עמדו להם גם במילחמה זו, והם הצליחו להפוד את הקערה על
פיה. אך מי שרצה, ראה את הכתובת על הקיר. משהו קרה
לצה״ל.
מילחמת־הגנרלים, שהיתה כקצף על פני המים ושהעלתה
הרבה ליכלוך מקרקעית הים, יכלה להסיח את הדעת מן העיקר.
אך מיטב אנשי־המחשבה, במדים ובלעדיהם, ידעו כי צה״ל חולה,
חולה מאוד. רבים הבינו שדרוש שינוי עמוק, ורבים חיו מוכנים לו.

זאת היתה הזדמנות גדולה, שאינה מזדמנת לצבא
אלא לעיתים רחוקות. ניתן היה לשנות את הכל מן
היסוד. אפשר היה ״להתחיל מחדש״(במידה שניתן
להתחיל מחדש בגור ישן, שמרני מטיבעו, כמו צבא).
חת השינוי בא מוטה גור.
מוטה גור ושינוי היו דבר והיפוכו.
מוטה גור הוא אדם תקיף, בטוח מאוד בעצמו. אבל הוא רחוק
מאוד מלהיות הוגה־דיעות צבאי(או אחר) .ועיניו כבר היו נשואות
לעבר קאריירה פוליטית.
גור לא בא לגרד את הפצעים, להחריף את הוויכוח, להשיג
הכרעות מכאיבות, לבצע ניתוחים מכאיבים.

להיפך. הוא רצה להרגיע. להחניק את הוויכוח.
ליצור הארמוניה. להתקבל על־ידי כל כמי שהחזיר
לצה״ל את השלווה הנפשית והביטחון העצמי.
למוטה גור היתה תרופה לכל מכאובי צה״ל: מאסות של ציוד,
מאסות של נשק, מאסות של בני־אדם.
זוהי התרופה הקלאסית של חסרי־המחשבה. תחת לרפא את
הפצע, הונחה עליו תחבושת עבה פי שניים, פי ארבעה, פי עשרה.

היתה זאת מעין ״אמריקאניזציה״ של צה״ל —
החלפת המחשבה בכוח־אש, התושיה במאסות של
שריון, איזמל־המנתח החד בפטיש גדול.

קצין הגונז במודע את שיקול־דעתו המיקצועי
המוסמך כדי למצוא חן בעיני בוס פוליטי או צבאי,
עושה מלאכתו רמייה. הוא מועל באמון העם. אין
מקומו בצבא הגון.

^ יום, לקראת סיום מילחמת״הלבנון(לפחות להלכה) ,יש
שוב הזדמנות נדירה לטפל בשורשי הבעיות של צה״ל.
מתחילה תקופה חדשה. שרון איננו. גם משה ארנס, שר־הלבי$1
שהתחזה כשר־ביטחון, איננו. יש ממשלה חדשה.
זהו הזמן לבדק־בית יסודי ביותר — בדק המיבנה, הדוקטרינה,
סדר־הכוחות והפיקוד.

בחסותו של שר־ביטחון חסר־אחריות, שעינו
היתה נשואה לקאריירה האישית שלו, ושהזניח
לחלוטין את צה״ל, הפך צה׳׳ל לצבא שמן, עצלן,
מנופח ומרוצה־מעצמו.

יש להבהיר נקודה זו.
באופן אידיאלי, הצבא כפוף לדרג המדיני. אך הצבא (קרי:
הרמטכ״ל) חייב להגיש לדרג המדיני את חוות־דעתו המיקצועית
השקולה, בטרם החלטה. אין זו רק זכות — זוהי חובה.
נוהל זה התנוון לחלוטין. שורה ארוכה של רמטכ״לים־
קארייריסטים למדו להגיש לראשי־הממשלה ולשרי־הביטחון
חוות־דעת ״מיקצועיות״ התפורות מראש בהתאם לתפיסותיהם
ולמזימותיהם של הבוסים. זה התחיל במילחמת־ההתשה (אם לא
הרבה לפני כן) והגיע עד להמלצה השערורייתית על ״הנסיגה

בשלבים״.

הפחדנות המוסרית, המאפיינת קצינים רבים (בעולם כולו),
בוודאי אינה נאה לבני־אדם המפקדים על חיילים, האמורים
לגלות גבורה גופנית עילאית תחת אש.

הניצחון הקל והמכריע הזה היה בעוכרינו.

דמותו העבה של אריאל שרון, שהיה תמיד שנוא
בצה״ל, משמשת כבלאי־ברק נוח. על שרון רובצת
ממילא אשמה כה כבדה למילחמה זו, עד כי נוח
להעמיס עליו את הכל.

שר-הביטחון בוודאי אינו האיש שיחולל מהפיכה.
הרמטכ״ל הצעיר, שעמד בראש המטכ״ל המצטיין
של ששת-הימים, הוא עתה פוליטיקאי ותיק, שעיקר
מעייניו נתונים למאבקים פוליטיים יומיומיים מרים.
ן * מצב כולו מתבטא בתקציב־הביטחון, שהוא ראי נאמן
1 1למתרחש.

תותח בנסיגה מלבנון: צבא גוליית או דויד!
נתפסה כלל כמילחמה. דובר על ״מיבצע״ .הוא הסתיים במהרה.
צה״ל נסוג. וכך נמנע הצורך בפוסט־מורטם נוקב. אם נתגלו
פגמים באסטראטגיה של המיבצע, הם יוחסו — כדרכם בקודש
של צה״ל וכל הצבאות בעולם — לדרג המדיני. הוא הגביל, הוא
3י ׳0״7הוא מנע״״

^ הרי מוטה גור עבר צה״ל לידי ילד צבאי שלא התבגר,
המם־כף הניצחי.
אי־אפשר היה לדרוש מרפאל איתן לפתוח בתהליך של
מחשבה־מחדש, באיתור הבעיות המהותיות של צה״ל והדרכים
לריפוי, כשם שאי־אפשר לדרוש מפרה להטיל ביצים.

תקציב־הביטחון המנופח הוא גורם מרכזי להרס
הכלכלי והחברתי של המדינה. הוא גם אסון לצה״ל.
הוא משקף את השאיפה למאסות, לעוד נשק, עוד ציוד, עוד
עוצבות. אין לו שום קשר למציאות המדינית־צבאית במרחב,
שאין בה כמעט אוייב צבאי פוטנציאלי יעיל (ולכן צריכים
להמציא אותו).
עדיין מנחים אותו הצרכים של אימפריה עברית, שתחום־
ההשפעה שלה משתרע (כפי שגילה אריאל שרון בשעתו)
מפאקיסתאן ועד מרכז־אפריקה — ולא הצרכים של מדינה קטנה,
החייבת להגן על עצמה מול פני אויבים פוטנציאליים ממשיים.

אין שום מגמה לעבור מצבא-גוליית לצבא־דויד,
מצבא מגושם וכביר לצבא קטן יותר, זריז ויעיל.

בחזית צרה, בעלת דרכים מעטות, רוכז כוח אדיר, שסתם את
כל הצירים לעצמו. מחוץ לדרגים הנמוכים ביותר, של החיילים
בשרה, לא התגלה בשום מקום שמץ של תושיה, של מחשבה
מקורית. מאסה אדירה התגלגלה קדימה, כשהיא משתעלת
ונחנקת.
(כל זה אינו חל על חיל־האוויר, שהוא חריג בצה״ל).

** ניין יבוא מרפא?
^ /ק ל להגיד מניין לא יבוא.
הוא לא יבוא מן הממשלה. שני הגושים הגדולים אחראיים
למצב הקיים. רפול, הרמטכ״ל של חרות, לא היה שונה ממוטה,
הרמטכ״ל של המערך. ראש־הממשלה ושר־הביטחון עסוקים
בדברים אחרים, ואף אחד מהם אינו רוצה ״לעשות גלים״ .בענייני
צה״ל הם תפסו ראש קטן.
הכנסת אינה קיימת בזירה זו. הפיקוח הפרלמנטרי על צה״ל
היה תמיד פיקציה. ועדת־החוץ־והביטחון היא מכשיר בידי
עסקנים להשגת פירסומת־חינם באמצעות הדלפות. כגוף מפקח
ומיקצועי היא בדיחה.
העיתונות מלאה בכתבים ובפרשנים, שהקאריירה שלהם
תלויה בחסדי המטכ״ל. הפרשנים הרציניים מעטים — נער
יספרם — מעדיפים, ברובם, לדבר בשפת־רמזים.
התרופה תבוא — אם תבוא — משילוב של שני גורמים.
ההתמוטטות הכלכלית תכריח בעתיד את המדינה לקצץ באופן
דראסטי את תקציב־הביטחון. וכך ייכפה על צה״ל ברק־בית
רציני. ובמצב כזה תינתן הזדמנות לאנשים הטובים בצה״ל — והם
רבים — להפעיל גם במיסגרת הנוקשה של הצבא את הלחץ של
דיעה מוסמכת.

אחרי מילחמת־הלבנון קשה לטשטש את הפגמים.
אחרי יום־הכיפורים היה ניתן להחניק את הוויכוח.
אחרי מילחמת־הליטאני אפשר היה להטביעו ב
אנחנו
זקוקים לצה״ל חדש — מבחינה רעיונית
ולוגיסטית, אנושית ומוסדית, מיקצועית ומוסרית.
בל היסודות האלה קשורים זה בזה.

אילו הובאה לרפול מחשבה צבאית על טס של
כסך, לא היה יודע מה זה.
וכך הגיע צה״ל אל מילחמת־הלבנון — מילחמה שתילמד
בכל האקדמיות הצבאיות בעולם כדוגמה נדירה של מילחמה שבה
כל המהלכים — האסטראטגיים, הטאקטיים והלוגיסטיים — היו
לקויים ללא תקנה.
אין טעם לחזור כאן על הבזיונות של מילחמה זו. צה״ל התקדם
בה במהירות שנפלה מזו של המונגולים לפגי 800 שנים. קומץ
של לוחמי־אש״ף בצידון עצר את צה״ל במשך קרוב לשבוע
בגיזרה המערבית. הסורים ארבו לצה״ל והיכו אותו בגיזרה
המיזרחית. הם הקדימו את צה״ל בגיזרה המרכזית.

בשום מקום לא הגיע צה״ל ליעדיו בזמן — וברוב
המקומות לא הגיע ליעדיו כלל.

11׳ יי^יי <ו 1ד י או ס ט רי

דנו התנופף החוצה

פפתיחת ציו

בבוקר, שעות ספורות לפני
הפינוי, פתחו חיילי יחידת
התותחנים את הציר בפעם האחרונה. שלושה חיילים

הלכו קדימה, כשאצבעותיהם לופתות בדריכות את
ההדק, ואחריהם נסע נגמיש. החיילים בדקו בקפ דנות
ובזהירות כל עצם ווידאו שאינו מיטען־צד.

^ בוקר, כשכולם כבר ישבו על
כלי־הרכב הכבדים, כשקני־התו־תחים
היו מכוונים דרומה, לכיוון
היציאה, מנועי הנגמ״שים פעלו וחיכו
לפקודה לזוז, העיף ישראל מבט
אחורה, אל השטח החשוף, ואמר :״בכל
זאת יש סנטימנטים למקום, אבל
נתגבר עליהם. בשביל זה שמנו מיש־קפיים,
שלא יראו את הדמעות!״
כשבאתי בצהרים, ביום שלפני כן,
ליחידת־התותחנים שליד אגם־קרעון,
עסקו החיילים בבישול. איכשהו
בצה״ל תמיד עסוקים בבישול, גם אם זו
לא בדיוק שעת־האוכל. השמיים היו
אפורים, והיה קר בחוץ. שלושה חיילים
נאבקו קשות עם שרשרת הנגמ״ש
שלהם, מנסים, לשווא, להכניס חוליה
חרשה תחת ישנה שניזוקה. סביבם
עמדו כמה נותני־עצות נלהבים.
כמה מטרים משם ישב אולשה על
סלע קריר. סביבו היו פזורים קרטונים
של מנות־קרב, חמישיות ועשיריות.
הוא קילף תפוחי־אדמה ושמר על האש,
שלא תכבה.
מן העבר השני של סוללת־העפר,
אחרי השביל, היה מאהל החיילים. כמה
אוהלי־חאקי קטנים, מסודרים בשורה
ישרה, מחוזקים ביתדות. גם שם, ליד
האוהלים, עסקו החיילים בבישול,
כמובן. בכל כמה מטרים דלקה מדורה
קטנה, ועליה פינג׳ן או סיר מפוייח.
היחידה ישבה בתוך ואדי רחב־ידיים.
מסביב לאוהלים היה מישטח־ענק
.״ער לפני כמה ימים היה כאן
בסיס שלם,״ הסביר לי ישראל, סגן־
המפקד .״כאן, למשל, היו מישרדי־הגדוד
״.אמר והצביע על שטח־אדמה

ריק ,״כאן היו המיקלחות, ושם
המיטבח ״.דרוש היה הרבה דימיון כדי
לתאר את כל המיבנים על פני
הריקנות. עכשיו הכל היה נקי, ללא
זכר לכלום.
קריאה זריזה, שנשלחה לחלל
האוויר הקר, הביאה בעיקבותיה כוס
קפה מהביל. לא סתם קפה שחור
סטנדרטי, אלא נס־קפה עם חלב־שמנת.
משהו ששותים רק בבתי־קפה
אכסקלוסיביים ברחוב דיזנגוף בתל-
אביב.
בחוץ ירד גשם שוטף. הצטופפנו
בתוך זלדה מאובקת והתחממנו בקפה
רותח. שם, בתוך הזלדה העמוסה, קי-

צילמה וכתבה

ענת סרגוסטי
בלתי הסבר ממצה על מהותה של
היחידה שאליה הצטרפתי. יחידה שנשארה
בשטח, כדי לתת חיפוי ארטילרי
לחיילים שעל ג׳בל־ברון־ ,עד שישלימו
הם את נסיגתם משם.

וא וינדו ער
הנסיגה
^ רבה מה לעשות לא היה. החיי!
1לים, בעצם, חיכו לפקודה לסגת.
אז מה בכל זאת עושים, כשאין מה
לעשות? מבשלים ואוכלים.
היה שקט מסביב. במיוחד אחרי

..שמנו מישקב״ם נו שלא ואו
את הדמעות ,,,אמו תותחן וצחק:
..בשנה הבאה בסודאן הבנויה!״
שנגמר הגשם הפרוע. החיילים ליד
הנגמ״ש עדיין טיפלו בשרשרת המפורקת,
כשהם מתערבים ביניהם כמה זמן
זה יקה לתקן אותה. חימושניקים,
שבאו לעזור בתיקון, הודיעו שהם
יגמרו אותו בעשר דקות. הגשם השוטף
מוסס את הבטחתם. הם סיימו אחרי
שעה ועשר דקות. לא נורא. ממילא לא
היה לאיש מהם משהו אחר לעשות
באותו הזמן.
אחרי־הצהריים באה הפקודה, שהקפיצה
את כולם ממקומותיהם. פיתאום
התחילו כל החיילים לרוץ לכל הכי־

הידראולי, והקנה הכבד מסתובב על
צירו כמו בתוך שמן חלק. כשירדתי
למטה הייתי מכוסה כולי בשמן־מכו־נות
שחור ומגעיל. גם החיילים. הם
חזרו לבשל. אני קיבלתי עוד כוס קפה
חם. בשמנת, כמובן.
ברדיו האזרחי, שזימר לו בין מכשי־רי־הקשר
הצבאיים המטרטרים, סיפר
קריין־החדשות על מקורות ברדיו
לבנון שהודיעו על נסיגת צה״ל מן
הגיזרה המיזרחית. ביחידה לא דיברו
החיילים על הנסיגה, אבל המילה ריחפה
באוויר, וכיוונה את כל מעשיהם.

1ח ל 111ה ך? חייל מיחידת התותחנים, ל־
1-1 111/11 #11 בוש בסרבל חם הנקרא
חרמונית, שוכב על גבי המיזרן. בלילה האחרון ישנו

ע1־ 1ר ך 1ע 1ד החיילים עולים על כלי מון
111\ . 1 1 11 הרכב לקראת פקודת
הפינוי. חייל אחד מזדרז להגיע אל הנגמ״ש, כדי שלא

החיילים מתחת לסככה ענקית, אחרי שסירקו וארזי
את האוהלים, בהם ישנו מאז פונו המיבנים. החיילים
ישנו בשקי״שינה כשהנשק האישי צמוד אליהם.

ישאר מאחור. החיילים אספו את כל הציוד מן
השטח, ומה שלא נלקח נשרף במדורות של הלילה.

| \ ך 1ך בגיזרה המיזרחית. כל המישרדים והמיבנים
\ | 1 1111 פונו כמה ימים קודם לכן. החיילים נותרו בשטח,
כשהם נאלצים לבשל על מדורה וגם להתחמם לאורה בקור הלבנוני.

וונים. תוך כדי ריצה מטורפת הם לבשו
את החגורים המלאים.
לקריאה :״שינוי מטרות!״ הפך
העמק השקט למקום רוחש פעילות.
החיילים טיפסו בזריזות על הטנקים.
עמדתי בצד, משתאה ונדהמת, לא
בדיוק מבינה על מה ולמה המהומה
הפיתאומית. לרגע חשבתי שאולי
פרצה מילחמה. קריאות נשלחו בקצב
חד מכל כיוון לכל כיוון. מנועי־הכלים
הופעלו ברעש מחריש־אוזניים. הקנים
המאיימים של התותחים הגדולים
הסתובבו על צירם ושינו כיוון.
ישראל, הסמך (סגן המפקד) ,עמד
על אחת הסוללות וצפה במתרחש בעין
מיקצועית, כשהוא שולח מפעם לפעם
מבט זריז על השעון ובודק את מהירות
הביצוע. על סוללה סמוכה עמדו שני
חיילים, כשבידיהם פינקס־ניירות גדול
שדפיו התנופפו ברוח הקרה, וכיוונו
את הקנים אל היעד הרצוי.
כפי שהתחילה המהומה בבת־אחת,
כך גוועה והיתה כלא־היתה. החיילים
חזרו בעייפות אל המאהל הקטן, כשהם
מורידים מעליהם את הציוד הכבד ומנקים
את ידיהם משמן־התותחים השחור .
והסמיך.
הרגשתי קרבית מאוד, כשעליתי
על התותח הגרול והכבד. החיילים נתנו
לי לכוון אותו. כל דבר שם, מסתבר,

החימושניקים סיימו את תיקון
שרשרת־הנגמ״ש, והוא יצא לנסיעת־בדיקה.
השמש
התחילה לרדת, ונעשה קר
עוד יותר. אבל עדיין לא קר כמו שהיה
אחר־כך, בלילה. ואז הגיע אלי, המפקד.
אלי נסע בבוקר לבקר את שאר
היחידה, שנסוגה יום קודם למחנה גדול
ליד מרג׳־עיון. הוא חזר כשהג׳יפ מלא
בכל־טוב, אספקה לשעות הספורות
שנותרו עד הפינוי הסופי.

• לא והשאיר
דנו בשטח
^ ספקה צה״לית לא הגיעה באותו
\ 1היום ליחידות שבגיזרה המיזר־חית.
דחו אותה למחרת היום. עוד רמז
עבה לנסיגה הצפויה, שאין מדברים
עליה במקורות רישמיים.
אלי הוריד את חבילות־המזון מן
הג׳יפ, ואחר־כך הציע לי לצאת לסיור
ביחידת־תותחנים אחרת. כמו שמציעים
לחברים, הבאים להתארח בתל־אביב,
לצאת לסיור בדיזנגוף. העליתי
על עצמי שכפ״ץ עבה, והתיישבתי
בג׳יפ.
נסענו במהירות אל העיר הקרובה,
(המשך בעמוד )42

\ 1 11 1ן ן 111 הצומת שליד חצביה, זהו הג־
111 111 #1 ^ 11 בול הצפוני החדש בגיזרה
המיזרחית, עם סיום שלב בית. התותח עובר על פני

שלט, שעליו כתוב בערבית :״צבא דרום לבנון״ .ליד
השלט יש מחסום של צד״ל, שחייליו צפו בשיירות
צה״ל הנסוגות דרומה.

שוון משתלט על
קונת חוות
הכיוון הוא ברור: פגיעה במעמדו
של לוי והריסת המחנה שלו.
התערבות מירושלים
כסף והלשנות
ץ ץ זה זמן רב לא עורר השר אריאל
^ /ש רון כל־כך הרבה רעש בתנועתו
שלו, כפי שעשה בשבועיים האחרונים.
הרקע הכללי הוא בקשת* להתמנות
כראש מינהל־ההכנסות של חרות:
כלומר, גיזבר התנועה.
במצודת זאב לא עסקו בשאלה
האתית של ניגוד אינטרסים בין תפקיד
של שר כלכלי בכיר, הבא במגע עם
ראשי המשק הפרטי, לבין תפקיד של
גיזבר־תנועה, המקבץ תרומות מאותם
האנשים ממש. בחרות אין מתרגשים
מזוטות כאלה.
איש גם לא נתן את דעתו על
השמועה, שבדרך זו עלול השר לאסוף
תרומות, באופן־חוקי, לכיסוי ההוצאות
של מישפטו הפרטי.
מתנגדי הרעיון — מלבד יו״ר
המזכירות, יורם ארידור — חששו
מהשתלטות השר על מנגנון התנועה
והיה להם ממה לחשוש.
לא מכבר התקיימה במיזנון מצודת
זאב שיחה קשה במיוחד.
שני עסקנים, המזוהים עם מחנהו
של שרון, הסירו את הכפפות .״אנחנו
נחסל אותך!״ איימו על הקבלן דויד
(״דודי״) אפל, מקורבו ואיש־סודו של
שר־הבינוי־והשיכון, דויד לוי. אפל,

לטיפול המישטרתי במועדון
1 1היקב החל במיקרה עובדים
בכירים במרכז הבניה של מישרד־השיכון
הגישו תלונות מפורטות נגד
קבלן תערוכות ופירסומים, שהודח
מתפקידו. האיש, קובי לוי, נעצר
לשבועיים ונחקר. הוא שוחרר אחרי
שהותיר במישרדי היחידה הארצית
לחקירות־הונאה תיקים ומיסמכים
רבים.
החוקרים גילו עניין רב בתרומות
שהוא העביר למועדון היקב, עמותה
שהוקמה על־ידי ח״ב חרות הג׳ינג׳י
מיכה רייסר, זמן קצר אחרי בחירות
,1981 בתור התשובה הימנית למועדון
צוותא של מפ״ם.
לוי טען, כפי שפורסם בהעולם
הזה, שהוא נדרש לתרום למיפלגה
באמצעות היקב, ושלדעתו הכסף לא
שימש לפעילותו התרבותית של
המועדון אלא למטרות אחרות.
במישרדי היחידה לחקירות־הונאה
מתייחסים בזהירות רבה לכל חקירה
שבה קשורה אישיות ציבורית, מה גם
שהחומר הראשוני היה די כללי באופיו,
ועל פניו גם לא מפליל.
החוקרים התחילו לגלות עניין
בדרך הפעלת היקב וצורת התקבולים
שלו, והחקירה היא בשלביה הראשונים
בלבד. רייסר מסר להעולס חזה,

שרון, המבקש להיות גיזבר המיפ־לגה,
ירצה לדעת בדיוק מה נעשה
בכספים אלה, אם אכן הועברו למיפ־לגה,
ומי השתמש בהם. אם יגלה ולוא
שמץ של חומר שבעזרתו ניתן יהיה
להפליל את יריביו במיפלגה ולהשליכם
לכלא, לרגע אחד לא יהסס
לעשות זאת.
כתב־אישום נגד גניש, נגד עובד
מיסמכים אחרים היכולים לשמש
בחברה שלו, בשם שימעון כהן ונגד במזימה זאת קשורים לחקירתו של
עוד ארבע חברות של גניש, הוכן אחרי דודי אפל.
מאמצים קשים והתערבות מגבוה
להלן קטע מהודאתו של
בחקירה. יש בו 24 סעיפי אישום, אפל:
הכוללים רישומים כוזבים בסיפרי־אני
זוכר שבשנת ( 1979ח״כ מיכחשבונות,
השתמטות מתשלומי־מס, אל) איתן ואני חיפשנו לעשות עיסקה
זיופי דוחות למס־ההכנסה, גניבה ביחד. עשינו זאת דרו קופל טורס.
מחברות על״ידי מנהל, הודעה על הלכנו שנינו לקופל טורס ודיברנו עם
סגירת חברות והמשר קבלת תקבולים המנהלים, ששנינו רוצים להוציא קבודרכן;
השמדה פיסית של סיפרי חש צה לחו״ל. קופל טורס נתן לנו שרו־בונות
ותקבולים וקבלת כספים מ תי־טיסה ואנחנו היינו צריכים להיות
דיירים תוך העלמתם מכל רישום.
המתווכים עם חברה אמריקאית, שתיהמדובר
בהעלמות וגניבות בשנים תן את שירותי־הקרקע. אנחנו צריכים
81־.1979
לקבל דמי־תיווך מקופל, לפי מיספר
סכומן המשוער להיום של העבירות האנשים שהבאנו.
הפינאנסיות הוא יותר מ־ 500 אלף
אני אומר שאיני יודע כמה דמי־דולר,
לא כולל ריבית והצמדה.
תיווך, ואיתן טיפל בכל העניין.
עד באן מהודאת אפל.
עד כה התקיימו ישיבות אחדות
ח״כ איתן, אז עסקן־סטודנטים
בבית־המישפט. גניש כפר בכל האשמות.
כהן, עובר שלו, הודה באישומים שעמד מאחורי חברת־הנופש לסטודננגדו,
ואחר״כך ביקש לחזור בו מהוד טים נופשאתון, אינו נמנה עם אנשי
עתו. עתה ייתכן שהוא יעיד נגד גניש. מחנהו של לוי. הוא מקורב לרוני
בדיון שהתקיים בחודש יולי שעבר מילוא. אבל שרון נלחם, כידוע, בכל
הסביר נציגו של גניש, כי מרשו ביקש המחנות האחרים. הוא ישמח להקיז גם
להמיר את המישפט בתשלום כופר, את דמם של אנשי מילוא ויצחק שמיר.
והנציבות עדיין לא נתנה את תשובתה טיב יחסיהם העיסקיים של אפל ואיתן
עשוי להיחקר שוב, אחרי שהמודיע
הסופית בעניין.
כבר ב־ 1981 טענו מחוגי צוות־החקירה,
כי גניש מצא מסילות לליבו
של מנחם בגין, וכי על־פי הוראה מירושלים
לא נדונו כל ההיבטים הפליליים
של החקירה. למעשה, התלוננו במחלקה
כי החקירה כולה טוייחה, והצטמצמה
בחלק מיזערי מהעבירות שגניש
נחשד בהן.

האם יהיה השר השולט בתעשיה ובמיסחו
רמתוים שר חוותי האם דאג גם למימון
הוצאות מישכטו? מ׳ הדליף חומר למס־ההכנסה
גדול־המימדים, ידע בדיוק על מה הם
מדברים. לא לחיסול פיסי הם התכוונו,
אלא לחיסול מסוג שונה לגמרי.
ייתכן שהשיחה הקשה סביב שאלת
היורש בתנועת־החרות היתה נשארת
בגדר עוד שיחת עסקנים, אילולא כמה
אירועים שהתרחשו באחרונה: מישהו,
המשאיר עקבות גדולים, החליט לחסל
את השר לוי, באמצעות פגיעה בכיסם
ובשמם הטוב של אנשי חצרו.
אם בעבר נוהלו מילחמות־הירושה
בחרות בתוך מצודת־זאב, הפעם יש
שינוי, למילחמה גויסו בעקיפין גם
מחלקת־החקירות של מס־ההכנסה
והיחידה לחקירות־הונאה במטה הארצי
של המישטרה.
• לפני כמה שבועות התייצב מישהו
במישרדי מחלקת״החקירות של
מס־ההכנסה וביקש למסור חומר חדש
על הקבלן שלום־אהרון גניש, שותפו
לעסקים של אפל.
• נאשם בתיק פלילי על עבירות
מס־הכנסה, ביחד עם גניש, עשוי להיות
עד־מדינה בתיק שהדיון בו טרם החל.
• ביחידתו של תת־ניצב יירם גונן
התקבל מירע שקשור בפעילותו של
ח״כ מיכה רייסר בעמותה היקב.
• חומר־חקירה ישן במס־ההכנסה
נגד גניש ואפל, מלפני ארבע שנים,
זוכה באחרונה לעיון מחודש. מישהו,
שהחומר הגיע לידיו, באיחור אומנם,
אמור להעבירו לעיון מישטרתי, כדי
לבדוק אם יש מקום לחקירה פלילית.

שסיפרי־העמותה מנוהלים כחוק והכספים
הוצאו כדין, למטרות המוצהרות.
במצודת
זאב שבה עשתה כנפיים
השמועה על חקירת מקורות המימון
של היקב, מחככים מקורבי שרון את
ידיהם בהנאה .״הנה נופלת הזרוע
המממנת של לוי,״ אמר השבוע
להעולם הזה אחד מחברי המרכז.
אך נראה שהוא הקרים לגדוע
זרועות. למרות תשוקתם של כמה
חברי־חרות להפיל את לוי ואנשיו
לקשרים ולחשוף מעשים שלא ייעשו
במועדון היקב, החקירה לא מצביעה
על חומר חד״משמעי, היא גם אינה
מקשרת ישירות בין הח״כ והחומר
הנבדק.
כרגע מתעניינים החוקרים יותר
בשאלה מה עשו פעילי חרות שקיבלו
כסף מהיקב למטרות תרבות, ועשו בו,
כנראה, שימוש אחר.
איך נקשר גניש לריב המחנות?
הקבלן, שנכנס בשבוע שעבר לכלא,
לריצוי עונש של שישה חודשי מאסר,
בעוון הברחת מטבע זר, עומד עתה
למישפט נוסף, חמור הרבה יותר
מקודמו.
המדובר בתיק פלילי על העלמות־מס
שונות. כתב־האישום מכיל רק חלק
קטן מהחומר שנאגר במישרדי מס־ההכנסה
בשנת . 1981 יריביו בחרות
מקווים לעשות שימוש גם ביתרת
החומר.

מתוך מיסמכי החקירה של גניש,
שהגיעו להעולם הזה, מתברר שלפחות
כמה נושאים, שעליהם השיב אז
הקבלן, יהפכו מוקד התעניינותם של
אנשי שרון, במאבקם נגד לוי.
באחת החקירות סיפר גניש כי היה
נהוג שלקוחותיו משלמים יותר מהסכומים
שנרשמו בחוזים הרישמיים. לאן
הלך אותו כסף? על־פי גניש, הועבר
הכסף הנותר לשני מקורות: לקבוצת
ביתר תל־אביב, שהוא עמד בראשה
והיה גיזבר שלה, ולמיפלגות. איזה
מיפלגות? זאת הוא סירב לגלות.

להלן קטע מהחקירה, העוסק
בעניין זה:
שאלה: לאיזה מיפלגות תרמת?
תשובה: מסרב לענות.
שאלה: קיבלת קבלות מהמיפלגות
שתרמת להן?
תשובה: לא ידוע.
שאלה: לאיזה איש מהמיפלגות
נתת את הכסף?
תשובה: פעם אחת ראיתי אותו
והוא נעלם לי.
שאלה: אמרת שאתה רוצה לדבר
עם (יעקב) מרידוד. האם נתת לו את

הכסף?
תשובה: מסרב לענות.
שאלה: מה סיכמת עם מרידוד והאם
קבלת ממנו קבלות?
תשובה: לא סיכמתי כלום ולא
קיבלתי קבלות.
עד כאן תשובותיו של גניש.

במדינה
(המשך מעמוד )6
העליון היא חסרת־תקדים — לא רק
בארץ, אלא בעולם כולו.
החליט השופט מאיר שמגר: בית־המישפט
העליון לא ישמע עירעורים
מטעם המדינה. הסיבה (שלא הוצהר
עליה) :הנשיא זועם על מישרד־מיש־פטים.
הפרשה
היתה אכן מוזרה. סוחר
ערבי ממיזרח־ירושלים, בעל ייחוס
מישפחתי, נדון על עבירות־מס. אחרי
שנגזרו עליו שלושה חודשי־מאסר,
עירערה פרקליטות המדינה, השייכת
למישרד־המישפטים, על קולת העונש.
בית־המישפט העליון קיבל את
העירעור והגדיל את העונש לשישה
חודשים. כמה שבועות לאחר מכן
הומתק העונש, על־פי יוזמתו של שר־המישפטים.
המסקנה
הסבירה: מישרד־המיש־פטים
ביזה את בית־המישפט העליון
(וגם את עצמו) ,בגורמו להמתקת
העונש, אחרי שהוא עצמו תבע מבית-
המישפט להגדיל את העונש.
חותמת גומי. השר משה גיסים

נשיא שמגר

ח״ב רייסר
הדלפה למישטרה
אשר פנה לשילטונות־המס הבטיח
להוסיף פרטים.

הרגה
^ גווייתו
^ פני חצי שנה עלו חוקרי־המס
) על קבלן־שיפוצים שנחשד בהעל־מות־מס.
במהלך חקירתו הוא החל
מספר סיפורי אלף־לילה־ולילה על
שיגעון ההימורים של גניש, ועל הדרך
שבה מימן את הקמת הפרוייקט הענקי
שלו בהרצליה, לב הרצליה.
אז גילו החוקרים עניין בסיפור רק
בגלל החשד להעלמות־מס. כיום נבדקת
האפשרות שחלק מכספים שחורים
אלה מימנו פעילות מיפלגתית של
אחד המחנות בחרות, במהלך המאבקים
הפנימיים בתנועה בשנתיים האחרונות.
במשך שנים התפארו בתנועת־החרות
שמעשי־השחיתות כמו אותם
אשר כירסמו פמיפלגת-העבודה וגרמו
לנפילתם של ראשי חברת העובדים
לא יתגלו אצלם לעולם. אם אכן
יצליחו אנשיו של אריאל שרון לגלות
אצל יריביהם מעשי־שחיתות, הרי
שבדרכו לתואר הנכסף עוד ידרוך
שר־התעשיה־והמיסחר, ברגליו הגסות,
על הרבה מגוויות חבריו למיפלגה.

בן־ציון ציטרין
זעם מיהר להתנצל. היתה כאן אי־הבנה,
טען באמצעות כלי״התיקשורת. הסוחר
הערבי חולה מאוד, ועל כן היה צורך
למנוע ממנו מאסר.
זה נשמע יפה — אך אין בטענה זו
כל ממש. המחלה המיוחסת לאיש —
מחלת־לב קשה — לא באה פיתאום.
אין ספק שסניגורו העלה אותה
בבית־המישפט כנימוק להקלת העונש.
אם לא עשה כן — הרי זה חשוד. ואם
עשה כן, ובית־המישפט לא קיבל את
הטענה, הרי ביזה שר־המישפטים את
בית־המישפט, בהפיכת עצמו למוסד
של עירעור.
גם הטענה כי זהו עניין של נשיא-
המדינה אינה עומדת במיבחן. הסמכות
לחון או להמתיק את עונשו של אדם,
שהורשע בדין, היא הסמכות היחידה
כמעט שיש לנשיא — אך אין הנשיא
רשאי לפעול באופן חופשי. על פי
החוק, אין לו כל אפשרות לפעול אלא
על־פי ״המלצת״ שר־המישפטים. למעשה,
משמש הנשיא בשטח זה כחו־תמת־גומי
לשר.
השר הוא איש פוליטי. בענייו זה
הופעלו לחצים פוליטיים. יש חשש
כבד שהמניע להחלטה היה פוליטי —
ועל כך זעם נשיא בית־המישפט.
שתי סטירות־לחי. יתכן כי אין
מקום לשלוח למאסר של חצי שנה
אדם בשל העלמות־מס, קל וחומר
כשהאדם חולה מאוד. בית־הסוהר אינו
מקום מתאים לאדם חולה קשה.
הסיפורים על יכולתו של בית־הסוהר
לטפל במצבים כאלה אינם אלא אגדה.
אך פעולת מישרד־המישפטים
במיקרה זה היא סטירת־לחי לבית
המישפט העליון. תגובת בית־המישפט
היא סטירת״לחי לשר.
העולםהזה 2487

לבנון: הב?ץ 1הדם

שואל משובת עד מער רואש
במה שמתוחש עכשיו בין
צידון וג איו תצא מזה*

11 וזו

חדה -תי ב
ך* רינונים נולדו עוד לפני שצה״ל
\ 1נסוג מצידון. תחילה פשטו בלבנון,
משם עברו לרחבי העולם, ומשם
הגיעו גם לישראל׳ .

ישראל, כך נאמר, נוקטת
שיטה פשוטה כדי להגן על
גבולה הצפוני מפני התקפות
אפשריות. היא מסכסכת ביז

ג׳עג׳ע, מנהיג הפלאנגות המורדות
במישפחת אל־ג׳מייל, הוא בן־חסות
ותיק של ישראל. איש אינו מאמין
שהוא עושה צעד כלשהו בלי הסכמת
ישראל, מפני שהוא תלוי בסיוע, בכסף
ובנשק מישראל.
צידון היא עיר מוסלמית, סונית
בעיקרה. מסביבה חגורה של פרברים

״להרוג אותם!״

מיה-מיה. תמונה זו צולמה לפני שנתיים וחצי, כאשר
ביקר צוות העולם הזה בכפר הנוצרי, במרומי גיבעה

המחנות אל תוך העיר צידון. אך ג׳עג׳ע
לא הצליח להשתלט על המחנות. קרה
ההיפר: המיליציות המוסלמיות, בתמיכת
הכוחות הפלסטיניים שקמו לתחיה

המשקיפה על הנוף הנהדר של מיפרץ צידון. אחרי
שאנשי מיה-מיה הרסו את מחנה־הפליטים הסמוך י,
מרחק של כמה עשרות מטרים ממרכז העיירה, הם
הודיעו בפה מלא שיש להשמיד גם את המחנה השני.

נוצרים. משרתי הפלאנגות בעיתוני
ישראל הצטרפו לזעקת־החמס בשם
הנוצרים המיסכנים( .ראה עמוד )4
כל זה לא נולד בחלל ריק. יש
למאבקים אלה היסטוריה ארוכה.
לשם כך די להזכיר את מאורעות
העיירה מיה־מיה שהוזכרה השבוע פעמים
רבות.
מיה מיה (ליתר דיוק: מיה״ומיה)
היא עיירה נוצרית בראש גיבעה,
המשקיפה על צידון. הנוף נהדר. אחרי
מילחמת 1948 קם בשולי העיירה
מחנה־פליטים פלסטיניים, חלקו
בשולי העיירה ממש, בראש הגיבעה,
וחלקו במורד הגיבעה. כמו בכל מקום,
רדו הלבנונים בפלסטינים, שהוחזקו
כבני־אדם ממדרגה שניה, בלי זכויות
אזרחיות.
אחרי פרוץ מילחמת־האזרחים,
גברה השינאה בין הנוצרים והפלסטינים.
קירבתם הגיאוגראפית
במקום זה — ממש מטרים מעטים
מפרידים בין כיכר העיירה ובין מחנה־הפליטים
— הגבירה שינאה זו.

כאשר פלש צה״ל ללבנון,
הבינו הנוצרים כי באה שעתם

שני צעירים נוצריים רוכבים
בכביש היורד ממיה־מיה
לים. הכביש הפריד בין העיירה הנוצרית המבוססת
ובין מחנה״הפליטים הפלסטינים. בתצלום

מסע הניצחון

העדות והמיליציות השונות׳,
כדי שיעסיקו זו את זו.
השבוע חזר על כך המנהיג השיעי,
נביה ברי, בפה מלא. מה שקורה בצידון,
טען, הוא פרי של מזימה ישראלית.

השיטה שנטיווך
דז קרה באמת בצידון?
^/למראית־עין זהו טירוף של רצח
הדדי, הצתה ושוד, כשהכל לוחמים
בכולם, בלי הגיון וסדר.

זהו טירוף — אך יש שיטה
בטירוף הזה. מאורעות־צידון
משחזרים, בדייקנות מוזרה,
את מילחמת־האזרחיב הלבנונית
של 1975 והלאה. זוהי
מהדורה שניה בזעיר־אנפין —
וגם דמיון זה אומר דרשני.
שיחזור המאורעות:
מייד עם נסיגת צה״ל מצידון,
נערכה בה הפגגת־כוח פרועה של
שיעים קנאים מן הצפון. הם באו, עשו
מהומה־רבתי והסתלקו.
לאחר־מכן עלו על צידון ״הכוחות
הלבנוניים״ של סמיר ג׳עג׳ע מצפון.

הגדולה. באחד הלילות הם
פשטו על מחנה־הפליטים שבראש
הגיבעה, הציתוהו וגירשו
תוך דקות את כל תושביו באיומי
רצח. גברים, נשים וילדים
נסו מערבה, אל המחנה שבמורד
הגיבעה. טרקטורים, שהוכנו
מראש, הרסו את כל ה־מיבנים,
עד שלא נותרו אלא
עיי-חרבות.
יתכן שהדבר היה מסתיים בטבח־רבתי
ובהשמדת המחנה השני, אלמלא
התערב צה״ל בעוד מועד. הקצינים
הישראליים הנרעשים, שזועזעו ממראה
עיניהם, מסרו לנוצרים אולטימטום:
להפסיק מייד, או להסתכן
בהתערבות צבאית של צה״ל.
כך הוקפא המצב. המחנה בראש
הגיבעה נותר הרוס, תושביו־לשעבר
הצטופפו עם שאר הפלסטינים במחנה
שבמורד־ההר.
היה ברור כי זוהי הפסקת״אש
זמנית, עד להסתלקות צה״ל. עיתונאים
ישראליים שביקרו בעיירה מיה־
(המשך בעמוד )13

נראות מימיו הריסות מחנה-הפליטים, שהושמד על-
ידי הנוצרים בטרקטוריס, אחרי שנשרף. משמאל:
הבתים הנאים של העיירה הנוצרית. מיה-מיה
שימשה השבוע שדה־קרב בין הנוצרים והמוסלמים.

וכפרים נוצריים, ובין אלה פזורים מח־נות־פליטים
פלסטיניים.
צידון היא עיר״נמל, ומי ששולט בה
יכול לגבות ״מכס״ ולהפיק רווחים
גדולים.
ג׳עג׳ע עשה נסיון נמרץ לכבוש את
צידון. הצבא הלבנוני, שנשלח לשם,
לא הועיל. אולם המיליציות המוסלמיות,
שקמו בדלילה כאילו יש מאין
(למעשה היו קיימות כל העת, גם תחת
הכיבוש הישראלי) ,הדפו את ההתקפה.
אחרי כישלון זה, ניסה ג׳עג׳ע
להבריח את המוני האוכלוסיה הפלסטינית
מן המחנות. על המחנות ירדה
הפגזה חסרת־רחמים. להפגזה זו הצטרף
״צבא דרום־לננון״ של הגנרל אנטואן
לחד, שכיר־החרב של ישראל.

באותו רגע לא נותר אצל
הלבנונים ספק בי אכן ישראל
מתחבאת (בקושי) מאחורי
ההתקפה. לא היתה יכולה
להיערך הפגזה כזאת, במשך
ימים רבים, בה שתתפות תותחי
ג׳עג׳ע ולחד, בלי אישור ישראלי.
חלק
מן הפליטים אכן ברחו מן

במחנות, עברו להתקפה גדולה. ברור
כי הפלסטינים, הנאמנים ליאסר ער־פאת,
הם הפעם שותף זוטר בכוח צבאי

כמו ב־ 1976 במרכז לבנון,
התקפלו הפלאנגות מייד כאשר
עמדו במיבחן אמיתי. חלק
מאנשי גיעג׳ע הסתלקו דרך
הים, האחרים נסו מיזרחה,
לעבר גיזין, שם הותיר צה״ל
אחריו את כוחות צד״ל.
כפרים נוצריים ננטשו בבהלה
ונכבשו בידי השיעים, הסונים והפלסטינים
הזועמים, ששרפו בתים. היתה
זאת נקמה על הפגזת מחנות־הפליטים
בידי הנוצרים.

הברשה שי
מיה־וזיה
נוצרים זעקו חמס, טענו ש־טובחים
בהם, תבעו התערבות ישראלית.
האפיפיור, שלא אמר מילה
כאשר הופגזו מחנות־הפליטים, ביקש
לשים קץ לקרבות כדי להציל את ה־

מ 1 0ך ך 11ן שתי נשים פלסטיניות העזו להסתנן חזרה אל
111 ^ 111111 113 המחנה שלהן, אחרי הריסתו, בדי לחפש
חפצים אישיים בין עיי המפולת. הנשים קיללו את הנוצרים, שגרמו
לאסונם, ושינאתם התהומית גרמה השבוע למסע״הנקם של המוסלמים.

השופט הדתי יעקב
בזק(מימין) נתב
רעת־טישט טנתיעה
בטישנט המחתות,
בניגוד רשובט צבי
נהו(משמאל) וחבוו.
היתה זאת הנתעה
בנורה, מניוון שנזק
עצמו נתב רבני
שנתיים ויעה שונה
רחלוסיו במישנטם
של בני ג־אבו
מועדי:1 .כל החלטה
שלי שונט, גנ 1זו
נ שחה לביקורת

בר חמור הוא לקבוע כי
1מהחלטה של שופט ניתן להסיק
מסקנות על נטיותיו הפוליטיות, וזה
כמעט בלתי־ניתן להוכחה. מישפטים,
בניגוד למתמטיקה, איננו מיקצוע
מוחלט. במישפט אפשר לעיתים למתוח
חוקים ולגמש עמדות.
מתחילת מישפט המחתרת היו מיש־פטנים
שרמזו ומילמלו כי לשופטים
היושבים בדין יש ריעות פוליטיות
מוגדרות, שתמצאנה את ביטויין בהחלטותיהם.
אנשים אלה ידעו לספר כי
השופט יעקב בזק, חובש הכיפה, נוטה
י בדעותיו לגוש־אמונים. סיפרו כי יש לו
בני־מישפחה המתגוררים בשטחים
הכבושים. על השופט צבי כהן התלחשו
כי הוא נוטה לשלום עכשיו ״ואולי
אפילו שמאלה מזה.״
לעיתים קרובות נדרשים שופטים
לפסוק בעניינים פוליטיים שבהם יש
להם ריעות, ונהוג לסמוך עליהם כי
יידעו להתעלם מדיעותיהם האישיות
ויפסקו על־פי החומר המישפטי והראיות
שלפניהם. כך גם ציפו משופטי
מישפט־המחתרת.
כאשר בא המועד להחלטה במיש־פט־הזוטא,
האם לקבל את הודעותיהם
של הנאשמים או לדחות אותן, הגיע
מיבחנם הראשון של השופטים. לכל
המעורבים בתיק מסובך וכבד זה היה
ברור כי תוצאות המישפט יוכרעו כבר
בשלב זה של מישפט־הזוטא. כמעט כל
הנאשמים מסרו הודאות ועשו שיחזו־רים,
שבהם נתגלו מיצבורי־נשק אדירים.
ברגע שבית־המישפט יקבל את
הודאותיהם אלה ואת השיחזורים שעשו
הנאשמים, כמעט הוכרע הדין.
אומנם התביעה מתכוונת להביא עדים
נוספים, כדי לתמוך בהודאות. אר מבחינתה
המישפט כימעט הסתיים עם
קבלת ההוראות.
כל מישפטן מתחיל יודע כי רק
במיקרים נדירים ביותר פוסל בית

מותר להילחם בהם גם בדרכים כאלה.
האסכולה השניה, שבה דגל השופט
משה לנדוי, אמרה כי צריך לבדוק את
רצונו של הנאשם כאשר מסר את
ההודאה, ואץ להתחשב רק בסימנים
לאמיתותה. אפילו היתה זו הודאת־אמת,
אם נגבתה בדרכים בלתי־חוקיות
— תיפסל על־ידי בית־המישפט.
השופט לנדוי חשב כי גישה זו תהיה
אמצעי חינוכי למישטרה.

הטחת יאש
בקיד

נאשם זר(באמצע) במישפט המחתרת
מישפט הודאה של נאשם. בשנים האחרונות
התפרסם עמוס ברנס במילחמתו
הנואשת למען פסילת ההוראה שנתן
בכתב־ידו, ברצח רחל הלר, ועד היום
לא קיבל בית־מישפט את דרישתו זו.
ההנחה היא כי אדם המודה באשמה,
כותב במו ידיו את פירטי־המעשה
ועושה את שיחזור הפשע — יודע מה
הוא עושה* .
בעבר היו הנאשמים מתלוננים כי
ההודאות נסחטו מהם במכות ואיומים.

פגיעה מוחית וחדר לא־מאוורר
אולם מאז התפתחו שיטות פסיכולוגיות
מתוחכמות, שיטות של שטיפת־מוח
והשפעה מעודנת, שתפסו לא פעם
את מקומן של המכות והאלימות.
חקירה ממושכת אל תוך הלילה,
שאלות חוזרות ונשנות, לחץ נפשי
בנקודות רגישות לנאשם, כל אלה
יכולים להביא להודאה.
כמעט כל נאשם מבקש לפסול את
ההודאות שמסר במישטרה. על־פי
החוק, אם נמסו*; ההוראה שלא מרצון

חופשי, אין לקבלה בבית־המישפט. אולם
רצון חופשי לא התפרש מעולם
כפשוטו. שתי אסכולות התפתחו במשך
השנים בין מישפטנים. אסכולה
של השופט חיים כהן גרסה כי אם
ניכרים סימני־אמת בהודאה, יש לקבלה,
גם אם נמסרה בעיקבות תחבולות
ולחץ של המישטרה. הנימוק לכך היה
כי בית־המישפט צריך להגיע לחקר
האמת, ובחברה המודרנית, שבה האלימות
והפשעמסכנים את שלום־הציבור,

^ מציאות המישסטית הוכיחה,
1 1כי ניצחו המחמירים. מיספרן של
ההודאות שנפסלו קטן מאוד, ומיספר
הנאשמים ששולחו לחופשי בעקבות
פסילות כאלה הוא קומץ, גם במיקרים
קיצוניים, שבהם הוכח כי המישטרה
השתמשה בעינויים ממש, כמו במיקרה
של ערבי בשם אבו מידג׳ם, שם היתה
עדות רפואית כי פגעו באשכיו של
הנחקר כדי להוציא מפיו הוכחה —
אומנם נפסלה ההודאה, אך נמצאו
ראיות אחרות, שהביאו להרשעתו של
הנאשם.
מפעם לפעם יש שופטים אמיצים
ויוצאי־דופן, המוקיעים חקירה ברוטאלית
של המישטרה, וכמעשה חינוכי
פוסלים הודאה ומזכים נאשם. כך עשה
לפני חמש שנים השופט בנימין כהן,
שהיה אז נשיא בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, כאשר פסל הודאה ברצח
של הסרסור עלי עיסא, שנאשם ברצח
זונה. חקירה ממושכת של הנאשם
בלילות, משיכה בשערותיו והטחת
ראשו בקיר ובעיטות באשכיו היו
העילות לפסילת ההודאה על־ידי
השופט כהן. הוא גינה את המישטרה
ושיטותיה וזיכה את הנאשם.
במיקרה אחר נפסלה הודאתו של
חשוד ברצח זקנה, יצחק עקביוב,

_ מי ומי במיודמיה _
(המשך מעמוד )11
מיה שמעו מפי התושבים הנוצריים
מילים גלויות על כוונתם לסלק את כל
הפלסטינים. ואילו הפלסטינים לא הותירו
ספק רב על כוונתם לחזור למחנה
שבראש ההר ולשקמו.
עכשיו, עם נסיגת צה״ל, בא
המיבחן. הנוצרים פתחו בהפגזת־רצח
על מחנה מיה־מיה שבמורד ההר. יום
אחרי יום ניתכו זן ל המחנה פגזים של
תותחי ג׳עג׳ע ולחד. חלק מהתושבים
ברחו לצידון הסמוכה, האחרים ניסו
להחזיק מעמד. יש להניח כי הגברים,
הנאמנים לערפאת, כבר התכוננו קודם
לכן למאבק זה, כשהם מאורגנים
באירגוניהם הקודמים.

לוחמים אלה הצטרפו להתקפה
הנגדית, שהיתה גם מסע
של נקמה. הם הסתערו על מיח־מיה
הנוצרית.

• שחי ידיים
על נסנתו
עמום ברנם
ההודאה ברצח התקבלה
על־ידי בית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
אולם למרות פסילת ההודאה,
הרשיע אותו בית־המישפט ברצח
על־סמך עדות עבריין ששמע אותו
מתוודה בבית־המעצר. בית־המישפט
העליון הרחיק לכת, הוא פסל גם את
עדותו של העבריין וזיכה את עקביוב
מחמת הספק.
אבל מיקרים כאלה נדירים מאור
בפסיקה הישראלית. זכור המיקרה של
דניאל חנוך, שהודה במישטרת חיפה
ברצח אביו ושיחזר את הרצח. אך
הודאתו נפסלה, מכיוון שהתברר כי
הוחזק בתא מצחין, נחקר בצורה
משפילה ואף נטען כי חוקריו הכתיבו
לו את הודאתו.
פסיקה רצופה של שנים צימצמה
מאור את רצונו החופשי של הנאשם
בעת מסירת הודאתו. בעיקבות פסיקה
זו הולך הרוב במישפט המחתרת.
השופטים צבי כהן ושמואל פינקלמן
סברו, כי למרות טענות הסניגורים
במישפט־המחתרת, אין מקום לפסול
את ההודאות והשיחזורים שעשו
הנאשמים. הם דחו אחת״לאחת את
טענות הפיתוי, התחבולה והאיומים,
וקבעו כי יש לראות את ההודאות
כאילו ניתנו מרצון חופשי על־פי
הפסיקה הישראלית.
מאחר שלא סטו מהקו העקרוני של
הפסיקה, אי־אפשר לומר כי שופטי
הרוב הושפעו דווקא מנטיות־ליבם
הפוליטיות. אם כי מוזר הוא כי מתוך
עשרות הודאות, שניתנו בזמנים שונים
ובגלל סיבות שונות, לא מצאו שופטי
הרוב אפילו הוראה אחת פסולה.
אפילו במיקרה של משה זר, הנאשם
היחיד המשוחרר בערובה בגלל מצב
בריאותו, לא ראו שופטי״הרוב מקום
לפסול את הודאתו. סניגורו של זר,
עורך־הדין שמואל צנג, התלבט עם
פתיחת המישפט אם להצטרף למיש־פט־הזוטא
ולבקש לפסול את ההודאות
אם לאו. אך כאשר החליט, עשה זאת
בכישרון רב. הוא הביא עדויות רפואיות
שתמכו בטענה כי זר, שנפצע
במילחמת־סיני, סובל מפגיעה מוחית.
הוא הוכיח כי זר מתקשה בנשימה,
וביקש מייד עם מעצרו לכלאו בתא
מאוורר. הוא גם הוכיח כי הנאשם נכלא
בתא מעופש, מלא עשן סיגריות,
והתקשה לנשום.
אך אפילו במיקרה זה לא פסלו
שופטי־הרוב את ההודאה.
אך דווקא רעת המיעוט, זו של
השופט בזק, הפוסל את כל ההודאות
והשיחזורים, מעוררת תמיהה גדולה.
ראשית, סוטה השופט מקו הנקוט
בפסיקה הישראלית זה שנים. שנית,
סוטה השופט מהקו שבו נקט הוא־עצמו
במיקרים קודמים.
בדיקה מדוקדקת של פסק־דין
האחים מועדי, שבו ישב השופט בזק
וכתב את פסק־הדין העיקרי לפני יותר
משנתיים, מעוררת את השאלה אם
השופט החליט הפעם בעיקבות נטיות
לבו הפוליטיות.

יצחק עקביוב
לא התקבלה
האחים דאהש, סיף והאיל מועדי,
נאשמו ב־ 1982 כי רצחו את חבר־הכנסת
חאמד אבו־רביע בגלל סיבות
פוליטיות ומישפחתיות. אביהם של
השלושה, השייח׳ הדרוזי ג׳אבר מועדי,
היה אמור להחליף את אבו־רביע
בכנסת, אחרי שנה אחת. אולם אבו־רביע,
הבדווי, התעלם מההסכם ולא
התכוון לקיימו. שלושת הבנים באו
לבית־המלון הולילנד בירושלים, שם
התגורר אבו־רביע, ירו בו בחצר המלון
והרגוהו.
איומים בגיקמת־דם
ך* יה ברור למישטרה, כמו במיש־
1 1פט המחתרת, כי אין לה עסק עם
פושעים רגילים. שלושת הצעירים הם
אנשי־תרבות, יוצאי צה״ל, ואחד מהם
היה מנהל״כלא שכם. לנאשמים סיבות
אידיאולוגיות ומישפחתיות כדי לעשות
את אשר עשו. רצח חבר־כנסת
היה אתגר חשוב למישטרת־ישראל
והיא היתה נחושה בדעתה לפענחו.
מרגע מעצרם של השלושה נעשה
הכל כדי לסחוט מהם הודאות. היה
ברור כי ללא הודאות וללא עדי־ראיה
לא תצליח המישטרה להרשיע את
האחים. לשם כך נחקרו השלושה
לילות ארוכים ללא שינה. החוקרים
העבירו אותם ממיתקן מישטרתי אחד
למישנהו, במטרה למנוע מהם להיפגש
עם עורך־דינם ולקבל ייעוץ מישפטי.
עורן־הדין שלמה תוסיה־כהן, שייצג
אותם, נאלץ לפנות לבית־הדין הגבוה

בדרוזים לאורך ימים, ויאיימו גם על
חייו של אביהם. החוקרים הבטיחו
לנאשמים כי אחרי הודאה וסולחה עם
מישפחת הקורבן תהיה הדרך לחנינה
סלולה, והאחים ישבו בכלא שנים
ספורות בלבד.
החוקרים איימו על האחים כי אם
לא יודו, יהיה צורך להרחיב את
החקירה ואולי לעצור גם את אביהם
הנערץ, שלמענו היו מוכנים לעשות
הכל. החוקרים גם ניסו לשכנע את
השלושה כי אם אחד מהם יודה באשמה
ויקח הכל על עצמו, ישוחררו שני אחיו
וילכו הביתה.
החקירה היתה כל־כך נמרצת, עד
שהאח סייף התמוטט, בכה וצעק והיה
צורך לשפוך עליו מים.
כדי לגבות הודאה מהאחים, עשתה
המישטרה כל תרגיל ותחבולה המוכרים
לה. בויימה תאונת־דרכים, שב־עיקבותיה
נפגשו שני אחים כאילו
במיקרה במכונית, השיחה בין השניים
הוקלטה במכשיר נסתר שהוטמן במכונית.
החוקרים
שלחו לתאו של אחד
האחים את רמי ערוסי, ער המדינה
ברצח־הכפול, שהיה מצוייד במכשיר־הקלטה
וניסו^לדובב את הנאשם.
בית־המישפט החריט כי הודאותיהם
של האחים ניתנו מרצון חופשי ויש
לקבלן.
הסניגורים בתיק מועדי היו נדהמים.
הם חשבו כי זהו המיקרה הקלאסי
לפסילת ההודאות. אך פסק־הרין העיקרי,
שנכתב בידי השופט בזק, דחה

אבא ג׳אבר מועדי בבית-המישפט
הודאות הבנים ברצח לא נפסלו
לצדק כדי שיתן הוראה לאפשר לו
להיפגש עם שולחיו.
חוקרי־מישטרה מנוסים הסבירו
לאחים, כי אם יודו, תיפתח הדרך
לסולחה עם מישפחת הקורבן, וכי ללא
סולחה כזו עלולים הבדווים לנקום

את כל הטענות. בעירעור בבית־המישפט
העליון לא נפסלו אומנם
ההודאות, אך האח דאהש, שיוצג על־ידי
עורכי־הדין בצלאל שגיא ודויד
ליבאי, זוכה מאשמת רצח.
כאשר התחיל מישפט המחתרת,

דניאל חנוך
* לא התקבלה
התייעצו ביניהם הסניגורים באיזה
קו לנקוט. היה זה עורך־הדיז תוסיה־כהן
שאמר כי הוא לא יבקש לפסול אח.
ההודאות. עורך־הדיז הוותיק הסביר
לחבריו, כי אחרי פסק־הדין של מועדי
אין כל טעם לנסות לפסול הוראות.
בעיקר כאשר טענות הפסילה במיקרה
זה היו דומות עד מאוד לאלה של
מועדי, וכאשר אב־בית-הדין במישפט
המחתרת הוא השופט בזק, שדחה את
כל טענות הסניגורים במישפט ההוא.
נאמן להחלטתו, היה עורך־הדין
תוסיה־כהן אחד היחידים שלא הצטרפו
למישפט־הזוטא של המחתרת. הוא
העדיף להגיע לעיסקת־טיעון עם
התביעה ולסיים את המישפט בהרשעה

וע ^ 1הקירות־ל>לה
של טייסים
^ סניגורים האחרים היתה
) בעיה. מאחר ששישה מנאשמי־המחתרת
עומדים לתת את הדין גם על
הרצח במכללה האיסלאמית, שגם בו
הודו בפה מלא, היו הסניגורים חייבים
לנסות לפסול את ההודאות.
לחץ כבד הופעל על הנאשמים
להצטרף למישפט־הזוטא. עורך־מדין
דן אבי־יצחק חקר עשרות עדי שב״כ
בנסיון להוכיח לבית־המישפט כי
הציעו לנאשמים עזרה בחנינה, איימו
על חלקם כי יעצרו בני־מישפחה,
וחקרו אותם אל תוך הלילה.
היו, כמובן, גם טיעונים מיוחדים
למישפט־המחתרת, על פיתוי והסכמים
שלא כובדו על-ידי השב״כ, אך בעיקרן
היו טענות־הפסילה דומות להפליא
לאותן של האחים מועדי.
כצפוי על־פי הפסיקה, החליטו רוב
השופטים לדחות את טענות הסניגוריה
ולקבל את ההודאות. דווקא השופט
בזק, שהביע דיעה נחרצת כל־כך
במישפט מועדי, הוא שפסל הפעם את
ההודאות. בהחלטתו הוא כותב דברים
הפוכים מאלה שכתב לפני שנתיים
בפסק־דין מועדי. הוא טורח ומביא
בהחלטתו אפילו מחקר שנעשה באר־צות־הברית
על חקירות־לילה רצופות
של טייסים בקוריאה, והשפעתן על
רצונו החופשי של הנחקר.
זהו אותו שופט עצמו שבמישפטו
של יונה אברושמי קיבל את הודאות
הנאשם, למרות שנזף במישטרה על כי
חקרה את הנאשם לילות כימים
והשיגה הודאתו.
מישפטנים רבים מקבלים בברכה
את החלטתו של השופט בזק. פסילת
הודאות שנגבו מנאשמים על־ידי לחץ
פסיכולוגי היא גישה ליבראלית,
המתאימה למדינה נאורה. רצוי מאוד
לכבול את ידיהם של המישטרה
והשב״כ, לבל ישתמשו בכוחם בצורה
בלתי־חוקית לשם גביית הודאות מנאשמים.
אולם
מדוע עשה השופט בזק
מהפך כזה בדיעותיו דווקא במישפט־אילנה
אלון
המחתרת?

ן * ך התלהטו רגשות ישנים,
^ ונמשכו החשבונות הישנים בין
העדות והמיליציות השונות, כאשר
הבריתות מתחלפות כמעט מדי יום
וידי הכל בכל.
בעוד שבמרחב צידון שיתפו סונים
ושיעים פעולה ביניהם ועם הפלסטינים
של ערפאת, היה המצב שונה
לגמרי במערב ביירות. שם התנפלו
השיעים והדרוזים על הסונים (המיליציה
של המוראביטון, חסידי זיכרו
של גמאל עבד־אל־נאצר) ועל הפלסטינים
נאמני־ערפאת.
המטרה העיקרית של הסורים היא
עתה לחסל את הכוחות הפלסטיניים
הנאמנים לערפאת, ולהשליט במחנות
את הסוכנים שלהם, אנשי סעד מוסא
(״אברמוסא״) ,ג׳ורג׳ חבש ואחמד
ג׳בריל. נסיגת צה״ל בגיזרה המיזרחית
(ראה עמודים 8־ )9עניינה אותם אך
במעט. חיסול אש״ף המתון, החותר
להסדר עם ישראל בשותפות עם ירדן,
חשוב לסורים ברגע זה הרבה יותר.

הסורים מנגנים על הפסנתר
הלבנוני, כשהם מורידים פעם
קליד זה ופעם קליד זה. ישראל
מנגנת סיד השניה.
טען השבוע ברי: צה״ל השהה את
הנסיגה מצור כדי שסוכני ישראל
יוכלו להשלים שם את אותה המזימה
ולהביא למילחמת־אחים באיזור זה,
כפי שעשו באיזור צידון.
אפשר להתייחס להאשמה זו
ברצינות או לא — יתכן כי המילחמה
ההדדית תתלקח גם באיזור צור.
העדות, המיליציות ושאר הכוחות
בדרום־לבנון יעסיקו זה את זה וישפכו
איש את דם רעהו — בעזרת ישראל
או בלעדיה. יתכן שמאבק זה אכן יסיח
את דעתם מן הגבול הישראלי.

בתוך הקלחת הכללית מהווה
צד״ל את אחד הכוחות הלוחמים.
גם אם ירצו הכוחות כד־רוס־לבנון
לשכוח את הגבול
הישראלי, לא ישכחו את קיומו
של צד״ל — הן ככוח־כיבוש
מטעם ישראל, הן ככוח נוצרי
מקומי המעורב במילחמת־האזרחים.
כבר
השבוע היה ברור לכל מי
שרצה לראות ששכרו של צד״ל יוצא
בהפסדו. הכוח של לחד התמקם בג׳זין,
מרכז השטח הנוצרי ממיזרח לצידון.
לחד איים להפגיז את צידון אם לא
תיפסק המיתקפה המוסלמית על איזור
זה. מחר עלול צד״ל להיגרף
למערבולת של מעשי-טבח הדדיים.
בשם מי פועל לחד? בשם ישראל?
ככוח נוצרי מקומי? ברור כי כל מעשיו
והכרזותיו של צד״ל נרשמים אוטומטית
על חשבונה של ישראל, המסיימת
דוח זה ושהתחיידה לחוש לעזרתו
ב״רצועת־הביטחון״ בכל עת־צרה.

על-ידי השארת צד״ל בלבנון,
באמתלה של ״רצועת־בי־טחון׳׳
,חוזרת ישראל לזירה
הלבנונית. היא מעורבת עד
לצוואר. ומעורבות זו עלולה
למשוך את האש אל הגבול
הצפוני — חרך כל הכוונות
הטובות והמזימות הציניות.

במדינה
דרכי־אדם
כר מיספר זוכה
העולם לא מבולגן
ואסשר לקיים מסיבה
גם ללא חשמל

50,560ש׳ זיכוי
לנופשי אמצע השבוע
על קניית 2כרטיסי הלוך ושוב לאילת.
• אין ה חז רכס פי על קטע שלא נוצל
• המבצע לא תקףלויסות הלוך ושוב
באותו היום
• המבצעב תו ק ף עד . 1.6.85

־א־ו־ו־ע 7־ פ 3

ש 1ה

לאוסיע

פנ ה לסוכן הנ סי עו ת שלך או למשרדי ״ארקיע״ :מ רכז הז מנו ת • 0 3 -4 2 6 2 6 2 ,4 1 3 2 2 2 :סני ף ת׳ א .0 3 -2 3 3 2 8 5 :
•ירושלים • .0 2 -2 3 4 8 5 5 :חי פ ה • 0 4 -6 4 3 3 7 1 :נ תני ה . 0 5 3 -4 0 7 3 4 :

רבים מדברים נגד הגזענות,
אבל רק מעטים עושים משהו
כדי להדביר אותה!
״המרכז החקלאי״ — אירגון הסתדרותי גדול, האמור לייצג את כלל החקלאים בישראל — סגור בפני החקלאים הערביים.
ב־ 13 במאי, ביום הבחירות, לא יוכלו רבבות חקלאים ערביים, אזרחי ישראל וחברי הסתדרות, לבחור ולהיבחר למוסדות
המרכז החקלאי.
אחר־כך ימצאו עצמם החקלאים הערביים מופלים ומקופחים — במיכסות־ייצור, במיכסות־מים ובסובסידיות — כפי שהיו
מאז קום המדינה.
כל המיפלגות, שרוממות השיוויון בפיהן, שותקות על כך; אך אנו מסרבים לשתוק. הלכנו לבית־המישפט והשופט ציווה
על ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות לדון בתביעתנו — לפתוח את המרכז החקלאי בפני ערבים — עוד לפני יום
הבחירות.
ב־ 1במאי, יום רביעי, נקיים משמרת־מחאה מול בניין הוועד־הפועל של ההסתדרות(רחוב ארלוזורוב בתל־אביס, בין השעות
10 לפנה״צ ו־ 6אחה״צ.

נגד האפרטהייד בהסתד־רח־ו!

בעד שחינו אמגיתי -
• בין יהודי ו ערבי ם!
• בין א שכנזים ומזרחיים!
• בין ג ב רי ם ונשים!

הרשימה המתקדמת לשל 1
מטה הבחירות בת״א: טלפונים 662457־659474,03־03

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך ג־ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

איתן ע ם
תן טרמפ
לחייל

הדברתמ ״ ם מזיקים

סוסחיס להדברת תיקנים
טדוקיס) ,תו מי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רנזת-גן. רול מודיעין .18ת.ד2272 .

790114-5-6.70 רע׳מס־י* עסק /75 ופ^4י

•מירח קל בריאותך ורכוקך

עליזה זוהר טוענת שהיא יכולה
לקבוע על־פי שמותיו של האדם (שם
פרטי ושם מישפחה) את אופיו, מצבו
הפיסי והרוחני, מיקרים שאירעו לו
בעבר ומיקרים הצפויים לו בעתיד.
כי זוהר ,43 ,גננת ומורה במיקצועה,
עוסקת בנומרולוגיה (תורת־המיס־פרים)
,תורה העוסקת גם במדינות
וגורלן, לא רק באנשים.
״תאריך הלידה של מדינת ישראל
הוא ,14.5.48״ היא אומרת ,״זה תאריך
ביש־מזל, אבל שם המרינה מציל אותה,
כי יש בו כוכבי-הגנה.״
הוויבראציות פועלות. הנומרולוגיה,
לדברי זוהר, קשורה לאסטרולוגיה,
לתורת פיתגוראס ולקבלה
היהודית. לפי תורה זו, העולם אינו
מבולגן, כמו שנדמה, אלא יש סדר
מסויים, המבוסס על השפעות בין
כוכבים בקוסמוס והשפעות בין אנשים
ובין מיספרים. התורה מייחסת חשיבות
לשמו של אדם, למיספר הבית שבו הוא
מתגורר ולמיספר הדירה, ומאמינה,
כמו בקבלה היהודית, כי ״משנה שם
— משנה מזל ״,וגם ״משנה מקום —
משנה מזל ״.במילים אחרות: התורה
מאמינה בקרינת מיספר הבית על
האנשים המתגוררים בו.
״המעבידים יכולים להיעזר בנומרו־לוגים
כשהם רוצים להעסיק מישהו
חדש, במקום בגרפולוגים,״ אומרת
עליזה זוהר ,״כי לפי השם ותאריך-
הלידה אפשר לדעת אם האדם מהימן,
אחראי ויציב. לדוגמה, פגשתי אשה
שמסרה לי שם ותאריך־לירה, בלי
להגיד לי במי מדובר, וביקשה שאומר
משהו על עתידו. ראיתי שזה בחור
צעיר, בעל בעיות נפשיות קשות.
התברר שזה היה בנה, והיא היתה
המומה. יכולתי רק לנחם אותה שבסוף
השנה הוא ימצא עבודה. הצעתי שהוא
ישנה את שמו, שיוסיף אפילו אות
אחת. כמעט בטוח שזה יעזור. זה רק
יקח קצת זמן. המיסטיקאים טוענים
שהוויברציות פועלות. אבל זה לוקח
כחצי שנה עד שנה״.
ועוד מיפלאי,הוויברציות .״לפניי
שנתיים היתה אצלי רווקה מודאגת בת
,35 דתיה מבני־ברק. שרצתה לדעת אם
היא תינשא אי־פעם. עשיתי חישובים,
וניבאתי שכעבור שנה היא תכיר גבר,
בהרים, תוך כדי נסיעה, ותוך חצי שנה
הם יתחתנו. כך היה.
״לידידה שקבעה תאריך למסיבה,
הצעתי לשנות אותו, אחרת תהיה
באמצע בעיה בחשמל. היא לא יכלה
לשנות, וישבה במשך שעתיים עם
החברים שלה לאור נרות, בגלל קצר
חשמלי. זה, אגב, לא פגם במסיבה״.
האותיות חשוכות. זוהר, תל-
אביבית תמירה ובהירת־שיער ועיניים,
היא ניצולת־השואה. וזאת אחת הסיבות
להתעניינותה בנומרולוגיה :״מכל
המישפחה העניפה שלנו נותרו רק אמי
ואני,״ היא מספרת .״זה גרם לי לחפש
מה הציל אותנו. אצל שתינו מצאתי,
בשמות ובתאריכי־הלירה, כוכבי־הגנה
ששמרו עלינו״.
חייה לא היו קלים, משום בחינה.
״לא כיוונתי את חיי לפי הנומרולוגיה״״
אומרת עליזה ,״אולי, אילו הייתי עושה
זאת, היו חיי טובים יותר״.
המפתח לחישוב מיספר השם הוא
ערכן המיספרי של האותיות, מבלי
לקחת בחשבן את העשרות והמאות
(כלומר, אלף, יוד וקוף שקולות כל
אחת, כנגד מיספר ,1בית, כף, ריש —
כנגד מיספר 2וכוי).
• אם אותיות השם, שם פרטי
בצירוף שם־מישפחה, נותנות לאחר
הצירוף את המיספר ,1בעל השם הוא,
לדיברי עליזה זוהר: טיפוס של מנהיג,
עצמאי, דרמאטי, הגיוני, לא ריגשי,
בררן גדול, חושב עצמו לחצי אלוהים,
גברי(בקרב הגברים).
העולםהזה 2487

אף אחד לא קם!
ערכנו ביום־הזיכרון אזכרה ליד המצבה לחללי הגדוד שלנו —
54 גיבעתי — בחולייקאת, הקרויה עתה חלץ. ילדים קטנים
מהסביבה, שהוריהם וסביהם באו ארצה אחרי קום המדינה, הניחו
זרים לרגלי הטבלה הארוכה של שמות החללים 127 .הרוגים —
אולי המיספר הגדול ביותר של חללים לגדוד אחד בתש״ח.
הילדים הסתכלו בעיניים גדולות ורציניות בשמות. בשבילם
היו אלה אותיות. בעינינו היו לאותיות פנים — פנים של חברים

ישראלה ועיתון הגדוד
שחיברנו, שהתלוצצנו עימם, שאחדים מהם נהרגו לידינו. זה היה
לפני הרבה זמן. כאילו בחיים קודמים, בגילגול אחר.
היתה זאת אזכרה אינטימית. לא היו פוליטיקאים וקצינים
בכירים. רק חבורה של גברים ונשים, בני . 55 ויותר. אילו נשאל זר
מה מאחד את האנשים האלה, בני כל העדות והמעמדות, הנראים
כסבים ובסבות, לא היה מנחש את התשובה.
ישראלה קראה שיר. גם ישראלה נראית כאמא טובה. אני זוכר
אותה, נערה רצינית שבאה לפלוגה שלי במארס ,1948 כשכולה
מלאה רצון עז לתרבת אותנו.
השיר יפה. לפי החוויות המתוארות בו, אין ספק שנכתב בידי
איש הפלוגה שלי. ישראלה מצאה אותו מודפס באחת החוברות,
שהוצאו על־ידי אנשי־התרבות של הגדוד שלנו במהלך קרבות
תש״ח. השיר לא נשא חתימה. רק אות אחת: מ׳ ,בין סוגריים.
החוברת הופיעה בספטמבר .1948
כשסיימה את קריאת השיר, ביקשה אותנו ישראלה לעזור לה
באיתור הכותב. שתיקה.
״מי שכתב את השיר הזה, שיקום!״ אמרה אחת הבנות של
הגדוד, כיום סבתא, בעליזות שציינה את הגדוד תמיד.
אשה אחת אמרה בשקט :״אולי הוא לא יכול לקום.״

לא נקרא לו תא או חדרון. מפאת היקפה ושיעור־קומתה — אולי
נקרא לה ממשלונת?

התרגשתי, אך לא יכולתי להתאפק מלהגיד לו :״ואולי זה בכל
זאת פיל?״

הפיל שר אורלנד

איש מתו? היה

משה איש־כסית נתן לי לדפדף בספר־האורחים הישן של כסית.
שם, בין נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, אלכסנדר פן ויעקוב
אורלנד, מצאתי לתדהמתי את עצמי.
לפתע נזכרתי במעמד. באחד הערבים נכנסנו בדחילו ורחימו
לקפה כסית. היינו אז שלושה — מיכאל אלמז המכונה מיקו,
כיום איש קול ישראל בלונדון, אשתו דאז ניצה גבי(שמו האמיתי
של מיקו היה גבאי) ואני. הוצאנו אז כתביעת בשם במאבק, שהיה
ביטאון אופוזיציוני קיצוני למימסד של הישוב. החוברת של
אוקטובר 1947 נשאה על השער ציור של נחום זולוטוב, אז
סטודנט לאדריכלות בטכניון. בציור היו צבר וגדר־תיל, ומתחתיו
הכותרת :״קוץ מול קוץ — א״י .1947״
היינו צעירים ותוססים. במאבק היכה גלים ביישוב. אולי
משום־כך הגיש לנו חצקל איש־כסית, אביו המנוח של משה, את
הספר לחתימה. זה היה כבוד גדול מאוד.
בעמוד נראה אותו ציור של הצבר וגדר־התיל, ושלוש
החתימות שלנו.
השבוע חזרתי 40 שנים אחורה, מעולמה של ישראל לעולמה
של ארץ־ישראל( .ארץ־ישראל שהיתה פלשתינה א״י, ארץ־
ישראל של נעורינו, שאין לה ולא כלום עם ״אהבת ארץ־ישראל״
של היום, ארץ־ישראל של התחיה והטרוריסטים. הלוואי והיו
נוטלים לשיגעונם שם אחר!)
באנו לכסית לחגוג את חגו של יעקוב אורלנד, בן ה־ ,70 לרגל
צאת סיפרו. היו שם כל מי שנשארו בחיים מימי כסית של שנות
ה־30׳ וה־ ,׳40 אותם שהיו כבר אז בעינינו מבוגרים וקשישים. הם
העלו זיכרונות איש על רעהו, ובעיקר על אלה שנפטרו.
סיפר אורלנד:
״זה היה בערב, אחרי שנודע לנו על טביעת פאטריה.
(אוניית־המעפילים שנגררה לנמל־חיפה. ב־ 25 בנובמבר 1940
הטביעה אותה ההגנה בנמל, כאות של מחאה. בגלל טעות בחישוב
עוצמת־הפיצוץ, ניספו יותר מ־ 200 מעפילים).
״היינו במצב־רוח נורא. אלתרמן ישב בפינה ההיא, אלכסנדר פן
ישב ליד השולחן ההוא, ואני ישבתי שם, ליד העמוד. היינו
שקועים איש־איש בדיכאונו.
״לפתע שמענו מנגינה. מנשקה בהרב, שגמר את ההופעה שלו
באיזה בית־קפה, התקרב לכסית, כשהוא מנגן לו במפוחית מנגינה
עליזה.
״זה היה כל־כך יוצא־דופן באותו רגע, כל־כך מנוגד למצב־הרוח
שלנו, שזה תפס אותנו. המנגינה הזאת מילאה את כולנו. אז

אודי <זב1די

חדוות הנסיגה
חדוות הנסיגה מלבנון אחזה במדינה כולה, על חייליה ואזרחיה.
נהדר!
זה מזכיר את הבדיחה הישנה על המאזוכיסט.
איש עובר ליד ביתו של מאזוכיסט ורואה אותו הולם בראשו
בקיר.
״תגיד, זה לא כואב?״ הוא שואל.
״ועוד איר!״ משיב המאזוכיסט .״זה כואב נורא!״
״אז מדוע אתה עושה את זה?״ תמה האיש.
״אתה יודע איזו הרגשה נהדרת יש לי כשאני מפסיק?״

בעדי חסות
מרוב שידורים ביום־העצמאות בטלוויזיה התבלבלתי במיקצת.
איני זוכר מי נתן חסות למי. האם חברת־טמפקס היא
שהעניקה את חסותה לנאומו של נשיא־המדינה, או שהיתה זאת
חברת מזגאון? האם הטקס בהר־הרצל היה בחסות חברת־החיתולים
או חברת־השוקולד? ומי, לכל הרוחות, העניק את
החסות לשידור הראיון הסכריני עם ראש־הממשלה?

הממשלונת של פרס
אז יש לנו קאבינט.
מדוע, בעצם? כלומר, מדוע מילה לועזית, המבוטאת בשפות
שונות בצורה שונה, ושמקורה בלאטינית מאוחרת, כפי שדוברה
בארץ הגאלים, ועברה משם לצרפתית, ומשם לאנגלית?
״קאבין״ הוא מקום־מגורים קטן ועלוב, וגם חדר, או תא
באוניה. מכאן ״קאבינט״ ,שהוא חדר קטן, חדרון, וגם ארון.
הקאבינט במובנו המדיני הוא חדר קטן, שבו מתכנס החוג
הפנימי המצומצם של הממשלה — להבדיל מן הממשלה הרחבה,
הזקוקה לאולם. בבריטניה לא עלה מיספר חברי הקאבינט מעולם
על ,20 ובארצות־הברית על תריסר.
כדאי להמציא מילה עברית לייצור הזה של האחדות הלאומית.

ישבנו שלושתנו — אלתרמן, פן ואני — וכתבנו מילים למנגינה
זו. כל אחד כתב מילים משלו. אלתרמן קבע שהשיר שאותו נשיר
עד הסוף הוא יהיה השיר שיתקבל, והאחרים ייגנזו״.
כך התקבל השיר של אורלנד ,״אם הופלנו — לא נבהלנו!״
וכולנו שרנו אותו בחדווה.
שרנו כמה וכמה משיריו של אורלנד, שליוו אותנו מאז
ילדותנו, שיר־האדמה שלמדתי עוד בבית־הספר, שיר הטנדר ושיר
הגדודנים. קשה להאמין שמישהו אכן חיבר את השירים האלה
ביום מסרים ובשעה מסויימת.
איפה אנחנו היום, ואיפה השירים האלה!
בסוף ניגש אליי אורלנד ואמר לי כמה מילים .״יש בחיים הרבה
שינאות והסתייגויות. יש ואנחנו מסתייגים ממישהו ושונאים אותו
וגם אוהבים אותו. כאלה החיים. אני הסתייגתי ממך הרבה פעמים.
לא פעם כתבת דברים שדקרו אותי בלב. אבל אני אוהב אותך. אני
חושב שזה מפני שאני מרגיש שאתה אדם כן. אתה עושה את מה
שאתה עושה בכנות. אנחנו קוראים לכיסא כיסא, ואתה בא ואומר
שזה פיל. אבל אתה אומר את זה מפני שאתה מאמין בזה.״

בין כל דיברי״השבח שנאמרו השבוע על השופט יצחק כהן,
שהלך לעולמו, בלטו דיברי חבריו לוועדת־החקירה שבראשותו.

כהן כיו״ר הוועדה
הם העידו כי היה אדם עדין, וכי בדיוני הוועדה השליט אווירה
נינוחה. כאשר ניגשה הוועדה לניסוח מסקנותיה על טבח צברה
ושאתילא, פעל כהן רבות כדי שלא יהיו בהן התבטאויות
קיצוניות, ושהכל ייאמר בשפה מתונה ומעודנת.
וחבל.
בעיניי, אין אלה דיברי־שבח. כי מי שבא למתן את השפה
כאשר דנים במעשי־טבח, אינו משרת את טובת העם והאנושות.
כוונותיו טובות, אך תוצאתן רעה.
למחרת הפירסום של מסקנות ועדת־כהן הצבעתי על כך שאין
כמעט קשר בין מימצאיה, שהיו ברורים ובוטים, ובין מסקנותיה,
שהיו מטושטשות. החוליה המחברת היתה בשתי המילים :״אחריות
עקיפה״ — מושג שאינו קיים בחוק הפלילי, כפי שכהן ידע
היטב. המושג הומצא כדי לאפשר מעבר מן הדברים הנוראים
שתוארו בראשית הדברים, אל המסקנות העלובות, שהוסקו
בסופם. הר הזוועה הוליד עכבר של גינוי.
כהן לא רצה לפגוע ברפאל איתן, שעמד לסיים את כהונתו,
ולכן ניתן לו ללכת — תחת להדיחו בחרפה, לדיראון. כתוצאה
מכך ניתן לאיתן לפתוח בקאריירה פוליטית משגשגת. מסופקני
אם כהן התכוון לכך.
על יצחק שמיר, שלא נקף אצבע כאשר נמסר לו על הטבח,
נאמר :״מן הראוי היה ששר־החוץ, בתוקף תפקידו, יגלה רגישות
ועירנות עם כל הכבוד, מן הראוי היה שיצחק כהן יתייחס ביתר
חומרה לשר בכיר שהניח לטבח להימשך, תחת להודיע על כך
לראש־הממשלה.
והמסקנה העיקרית היתה, כמובן, זו שנגעה לשר־הביטחון.
״לרעתנו, מן הראוי ששר־הביטחון יוציא מסקנות אישיות נאותות
מהפגמים שנתגלו במילוי תפקידו, ואם יהיה צורך בכך,
שראש־הממשלה ישקול, האם עליו להשתמש בסמכותו לפי
סעיף 21א (א) של חוק־יסוד: הממשלה, לפיו ראש־הממשלה
ר ש אי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר
שר מכהונתו.״ אני בטוח שכהן הוא שכתב את המילים האלה.
כאיש הגון, הרגיל לאנשים הגונים, בוודאי היה בטוח שדי במילים
אלה כדי לשכנע את שרון להסתלק מן הבימה, לאלתר ולחלוטין.
אבל שרון נאחז במילים, וגם מנחם בגין נאחז בהן. כך נעשה
המינימום שבמינימום — העברת שרון מכיסא לכיסא בתוך
הממשלה. כיום הוא נושא את עיניו אל ראשות־הממשלה.

מיז ושאינו מינו
ידידי אלכס מסיס משתמש במילה ״חד־מיני״ ,כתרגום למילה
הומו־סכסואלי. זוהי טעות.
״חד־מיני״ הוא ההיפר מ״דו־מיני״ .דו־מיני הוא בי־סכסואלי, מי
שחובב את בני שני המינים בלי אבחנה. נדמה לי שמאושרים אלה
הם מיעוט קטן. כל שאר האנושות האומללה היא חד־מינית,
כלומר: מסתפקת באהבה לבני מין אחד. אך אין המילה אומרת
לאיזה מין הכוונה. גבר חד־מיני יכול לאהוב נשים בלבד או גברים
בלבד.
הומו״סכסואל הוא אדם האוהב את בני מינו שלו — גבר האוהב
גברים, אשה האוהבת נשים. אני חוזר ומציע לתרגם את המילה
הומדסכסואלי מילולית :״אותו־מיני״( .סכס בא מן הלטינית, הומו
מן היוונית. זוהי מילת־כלאיים).
ובהזדמנות זו — אולי הגיע הזמן לתרגם גם את המילה
פמיניזם? פמינה היא אשה לטינית. פמיניזם היא המגמה התומכת
במהות הנשים או בזכויותיהן. הייתי מציע את המילה ״נשנות״.
לתשומת־ליבן של כל הנשים הנשניות.

״הסרט רק מתעד את המציאות,״
סיפר נסים דיין, הבימאי, שגשר צר
מאוד הפך אותו בן־לילה לחייל קרבי.
בחודש של צילומים ברמאללה, כשעליו
להילחם בגשם ובשלג, באבנים
ובקנאים משני צירי המיתרס, הוכפלו
שערות־השיבה שצמחו בראשו.
דיין, מי שהוצע בשעתו כמועמד
לפרס־ישראל על סידרת הטלוויזיה
שלו מישל עזרא ספרא ובניו, מרצה
לקולנוע באוניברסיטת תל״אביב,
מבקר קולנוע ותיק, בימאי שכבר עשה
שני סירטי־עלילה (אור מן ההפקר,
סופו של מילטון לוי) ,התחיל את
עבודת־הפרו שלו על הסרט הזה לפני
יותר מחמש שנים.
שותפים ומפיקים, משקיעים ו־מממנים
יצאו ובאו, ועימם פרחו
הבטחותיהם. רובם הלכו ולא חזרו.
החלטתו הנחושה של הבימאי לצלם
את כל צילומי־החוץ — משמע, רוב
רובו של הסרט — ברמאללה, מקום
ההתרחשות האמיתי של סיפור־האהבה,
הפחידה את כולם: עיר עדינת בלב
הישוב הערבי, כרקע לנושא לא אהוד.
מילא, אמרו לו. אילו היה בחור ערבי
מתאהב בישראלית, ניחא. את זאת כבר
ראינו. חמסין, חנה קיי. אבל ישראלי
רוצה ערביה? דיר באלט
חמש שנים. ובסופן — מפיק שותף
אחד: מיכה שרפשטיין ועזרת הקרן
לסירטי־איכות. כמה חריקות של העוזר
לנציב מס־הכנסה שהפחידו כמה
משקיעים ממש ברגע האחרון. אבל
העיקר — השחקנים־האורחים הגיעו.
אהרון איפלה בא מהוליווד, טונז׳ל
קורטיז התורכי בא מגרמניה. וכאשר
רצו להתחיל לעבוד, התחילו האבנים
להידרדר.
תחילה הסתבר שצה״ל לא שיתף
פעולה. דיין :״צה״ל לא אמר בפירוש
שהוא מסרב לעזור לנו, אבל הוא הציע
למפיק להשיג כל מה שהוא יכול
בשוק החופשי. רק דברים שלא ימצא
שם, יהיה הצבא מוכן לספק. מאחר

לנושא הישן ]יחנה
זווית חושה: הפעם
הגבר הוא יהודי,
והנערה-פלסטינית
חוץ. יום. כביש ירושלים־
רמאללה.
בני (תורגימן) תגר, רב־סרן
במילואים, לבוש מדים, יותר מ־,40
מגולח למישעי, מצב־רוחו מרומם,
מתחיל היום את השבוע השני
לשרות המילואים שלו כתובע
הצבאי של יהודה ושומרון, שמקומו
ברמאללה.
מכוניתו של בני מגיעה לאיזור
מחנה־הפליטים אלעמרי. מכוניות
חולפות במקום, לפניו ומאחוריו,
אלא שפיתאום הוא נמצא לבדו על
הכביש. חמישה נערים בגילים שבין
14־ 17 עומדים סמוך לכניסה ומביטים
לעבר המכונית המתקרבת.
פנים. יוס. המכונית.
בני מתקרב במהירות סבירה אל
הקבוצה. הוא מבחין באחד הנערים,
עיסא, המחזיק ביד ימינו אבן
גדולה.
חוץ. יום. המכונית.
האבן של עיסא פוגעת בשימשה
הקידמית של המכונית. אבן קטנה
יותר חולפת על פניו של בני ופוצעת
את לחיו.
קאט.
כך מתחיל סרט ישראלי חדש, גשר
צר מאוד. אילו לא כתבו נסים דיין
וחיים חפר סצינה זו מראש, אפשר היה
לצלם אותה כקולנוע תיעודי בלי כל
הכנות. שכן, בבוקר בהיר אחד, אחרי
שהחנו את מכוניותיהם בצד גיבעה
קטנה בפאתי רמאללה, גילו הבימאי
ועוזריו מראה עגום: כל הזגוגיות של
מכוניותיהם נופצו לרסיסים, והמכוניות
היו מוכות וחבולות. הם היו
משוכנעים כי ילדים עשו זאת, ושלחו
את אחד מעוזריו הערבים של הבימאי
כדי לברר מה בדיוק קרה.
הוא עלה לגיבעה וגילה לתדהמתו
ערימות של אבנים, מסודרות זו על גבי
זו, כבליסטראות. בין הזורקים לא היו
רק ילדים. הפעולה לא היתה מיקרה
ספונטאני. היא היתה חלק מפגיעה
מתוכננת. התנכלות של יושבי המקום

111ה 711 1 | 1טונז׳ל קורטיז בתפקיד אמור מנטור, חמה של
( 11 1 111 ( 1.111 ליילה, מתכנן את הריגתה על רקע חילול כבוד
המישפחה. בתמונה למטה: חיפוש אחרי הנער שידה אבן במכונית הקצין.

כולם התנגדו.
העונים החרימו.
ע נו אבנים
ובקבול מולוטוב
לזרים שבאו לשחק על מיגרש לא־ך

להם•

1אלפ!

^ א היה זה אירוע חד־פעמי. במה/רה
גילה הכימאי, נסים דיין, כי
התסריט שבידיו מכיל פצצת־זמן,
פצצה שהחלה מתקתקת הרבה לפני
שהתחיל לצלם בשטח. המשך המעמד
הפותח את הסרט הוביל הישר לשורש
הבעיה: קצין־המילואים רודף אחרי
הנערים שיידו בו את האבנים ומגיע עד
לחדר־הסיפריה של בית־הספר שב־אלעמרי.
שם, כמעט מאחורי חצאיתה
של המורה, ליילה מנסור, מתחבאים
הקטינים. המורה עומדת על דעתה כי
הנערים היו איתה כל העת. הקצין יודע
שהיא משקרת. אך העיניים הרושפות־אש
מדליקות אותו, והבעירה איננה
עתידה לכבות — גם אם כל העולם, זה
העומד מאחוריו וזה שמאחוריה,
עתידים לעמוד נגד אהבה זו ולעשות
הכל כדי למנוע את הגשמתה.

1ט ך 1 0 *1 0 1ך | 1סלווה חדאד בתפקיד ליילה מנטור, המתא-
11 ^ 1 1 1 / 1 1 1 1הבת בתובע הצבאי בגדה המערבית. השחקן
אהרון איפלה. היא מכה בחזהו מתוך יגון, אחרי שאחד מתלמידיה נהרג.

העהל *1־ 1 1111 1ד ך יוסוף אבו־ורדה בתפקיד טוני,
ו 11 1 1\ #111 11 אחיה של ליילה, שהובא מירדן כדי
להרוג את אחותו, ואהרון איפלה, בתפקיד של בני תגר, ברגע העימות.
שלא נזקקנו לטנקים ולמטוסים, היתה
התשובה ברורה. פנינו, איפוא, למג׳׳ב.״
בשטח היו הסירובים מפורשים יו״
תר. כל אתר־צילומים שהובטח מראש,
נסגר לפני הצוות ביום שלמחרת. חוץ
מגשר אלנבי, שהמימשל הירשה לצלם
בו, נאלצו לשחזר הכל, כולל בית־המישפט
הצבאי .״היינו מקבלים רשות
לצלם במקום מסויים, מתפרשים שם
ומקבלים מטר של אבנים ומבול של
איומים. פניתי לעוזר־בימאי מסויים,
ערבי, שעבד עם קוסטא גאברס,
והצעתי לו לעבוד עימי. הוא אמר לי
לא, ותרץ :״ערביה עם ישראלי? זה
עניין אחר״.
הסרט היה ממש בסכנה .״מאותו
רגע הרגשנו איך העניין מתפזר
ומידרדר. אירגון־המורים הוציא עלינו
חרם. הסיבה: לא ייתכן שמורה ערביה

לעבוד בו לעולם אם תופיע בסירטו
של דיין. בהיותה פמיניסטית גאה
בדעותיה, התעלמה מן האזהרות, תוך
סיכון פיסי של ממש.
אבל היו אחרים, כמו הנהג הערבי
של המיטבח הנייד, שחטף בקבוק
מולוטוב ושלא העז לחזור בבוקר
שלמחרת .״בימים הראשונים לא
עצמנו עין בלילה מרוב פחד,״ הודה
נסים דיין ,״אחריכן -נכנסנו לטראנס
כמו במילחמה. בימת־הצילומים הפכה
לשטח צבאי.״

^ המיגדש
שלהם

>רחד מגילויי־הדעת החמורים
\ ! 1ביותר של הישוב הערבי נגד הסרט
נכתב על־ידי העיתון אל־פגיר.

המפיק מיכה שרפשטיין
מסמן סצינה של מעצר

* 11ן
לצייד חיפוש אחרי מתנקש. הנערים הפלסטינים

חינוך לבימא׳

תהיה כלי־שרת למה שהישראלים
קוראים דו״קיום. בעיקבותיהם יצאו
המוחתארים של הכפרים והחרימו את
הסרט. אחר מהם, שהסכים בהתחלה כי
נסריט בכפרו, בא ואמר לי, :על גופתי!׳
כשניסיתי לברר יותר פרטים על
השינוי שחל בעמדתו, התברר לנו כי
קיבל הוראה מן המנהיגים בירדן לא
לתת לנו לצלם״.
המשתתפים בסרט, הערבים בעיקר,
היו לדיברי הבימאי כתובת לאיומים
השכם והערב. סלווה חדאד, השחקנית
הערביה, הידועה בדעותיה הלאומיות,
שנאותה לשחק את תפקידה של ליילה
מנסור, המורה הערביה המתאהבת
בקצין הישראלי — כי האמינה
בתפקיד ובשליחותו גם כלפי מעמדה
של האשה הערביה בעולם המיזרחי —
קיבלה אזהרה מפורשת מחברים ל־מיקצוע
בתיאטרון הערבי, כי לא תוכל

בדור מרובה של מתנקש, ש נועד
להרוג את התובע הצ באי,
על רקע יחסיו עם המורה הערביה, פוגע באחד

נדור תועה

אחר־כך קראנו מאמר־התקפה פרוע.
האם לזה קוראים היהודים דו־קיום?
שלוקחים לנו את הבנות?״
למערכת אל־פגיר הסבר אחר:
״להתנגדות לא היה כל קשר לעובדה
שערכיה מתאהבת בישראלי — לדעתנו,
התסריט אינו מבטא את עמדתם
של הפלסטינים כלפי הכיבוש״.
דיין בעצמו ניסה לצייר סיפור-
אהבה בכל ציבעי־הקשת של הגדה
המערבית, או כמו שהוא אמר זאת:
״לבטא את המוח הדפוק של המיזרח

מפקודיו. לדעת הבימאי, זהו ביטוי ליחסים בין
יהודים וערבים: הפנאטיות חוגגת, וגם המנהיגים
החדשים משני הצדדים אינם מעוררים תיקווה.

״הם לא בני־אדם. אנחנו השמן והם
המים. תערבב שמן ומים — לא יילך!״
הדמות השלישית בישראלים, אזולאי,
איש״ביטחון־שדה, מונע על״ידי
שינאה :״אל תאמין להם. הם שונאים
אותנו כמו שאנחנו שונאים אותם. אבל
תיזהר, אתה משחק במיגרש שלהם!״
ואומנם, לא נותר כל ספק של מי
המיגרש שעליו משחקים .״עד כדי
כך,״ סיפר דיין ,״שמישמר־הגבול גילה
עויינות מפורשת כלפי צוות־ההסרטה,
והתבטא לא אחת בביטויים גיזעניים
כלפי השחקנים ״.אפילו הכנסיה נקטה
עמדה עויינת. ליילה, בתסריט, היא
ערביה נוצריה העוסקת בשיפוץ
איקונין. הכנסיה, כאותה הכנסיה
שברומיאו ויוליה, שימשה מעין מקום
מיקלט. אבל אחרי שדיין קיבל את
הסכמת הכנסיה היוונית האורתודוכסית
בירושלים, בתיווכו של טדי קולק,

להסריט בה סצינת־מפתח, יצא
הפטריארך בעצמו בגילוי־דעת נגד
הסרט, ודיין נאלץ למצוא כנסיה אחרת,
ששמה נשמר בסוד עד היום.
אשר לשיתוף פעולה מן הצד
הישראלי — גם כאן לא חסרו לחצים
מכוונים. דיין משוכנע שמעצרם של
שיבעה אנשים, כביכול בענייני סמים,
והזמנות של מיכה שרפשטיין וערן
וינר להיחקר במישטרה, נועדו אך ורק
כדי לעצור את ההסרטה.
ואם עדיין נשאלת השאלה מה קדם
למה, הסרט למציאות או להיפך, יעיד
מיקרה שקרה לא מזמן באחד מישובי
הגדה: קצין־רכב, ירושלמי ממוצא
עיראקי, נשוי ואב לארבעה, התאהב
בערביה, בת המקום שבו שירת. הוא
גורש מן הצבא. היא הצילה נפשה
ממוות והוכרחה לכוויית. שם נישאה
עדנה פיינרו
לשייח׳.

תרמו מנסיונם האישי והדריכו את הבימאי, נסים
דיין, אין בדיוק נעשית הפעולה במציאות. צוות
השחקנים והצוות הטכני, היה במתכוון מעורב.

שם המאמר היה: מגינון ליילה. ולא
במיקרה.
קייס וליילה היא אגדת״עם
מיזרחית, שמקורה, כנראה, באגדה
הודית עתיקה, שהקדימה בזמנה את
רומיאו ויוליה, אבל הנושא דומה.
מסופר בה על אהבה בלתי־אפשרית
של שני תמימים משני שבטים עדינים.
יש סבורים אפילו כי השם יוליה נגזר
מן המקור, ליילה.
אותה אגדה עממית הפכה בימים
מאוחרים יותר למחזה פיוטי מצרי.
קייס, אחרי שהתאהב בליילה, גורש
משיבטו ויצא מדעתו. הוא היה הולך
ימים ולילות במידבר, מחפש את
אהובתו וזועק :״ליילה! ליילה!״
מדוע, לדעתו של דיין, זעם העיתון,
אחרי שכתבו ביקר באתר־הצילומים?
״האמת היא שהופתעתי לחלוטין.
הזמנו את העיתונאי ואף לחצנו ידיים.

כולו. כל הפאנאטים כולם״.
מן הצד הישראלי הוא הציב קצין־
מילואים ממוצא מיזרחי ,״מאותם
יהודים יוצאי ארצות־ערב, שידוע כי
הם המתנגדים הגדולים ביותר לדו־קיום
עם הערבים, בעוד שרובו של
שלום עכשיו אשכנזי״.
ליילה מנסור, המורה המתאהבת
בקצין־התובע, היא כלתו של אנוור
מנסור, שהתאלמנה מבנו.
מנסור, עשיר נוצרי, אריסטוקרט,
שמרן, בורגני, אופייני מאוד למנהיגות
בגדה. הוא משהו בין פאהד קוואסמה
וכרים ח׳לף. המימשל באיזור מתייחס
אליו בנוסח ״כבדהו וחשדהו״ ,אם כי גם
במימשל עצמו יש גוונים. המושל,
אמנון עבאדי, מייצג את המחשבה
הצבאית — הדמות הקיצונית היהודית.
מנשה, דודו של בני תגר, איש
המוסד, מייצג את הדעות הגיזעניות:

השחקן מכרם ח ורי, בתפקיד המושל הצבאי
חובש־הכיפה, אמנון עבאדי(מימין) .הטישט־וש
המכוון במוצא השחקן בא להוביח חזותם הדומה של שני העמים.

כיפה לעובי

אבי קור? מסבו ער רהקת־הנחייר ושחקניה שחבט כבים -שורה
חן, שרום חנוך, שש קשת, טוביה צביר -היחסים בתוך הרהקה,
והמיקוים שעיצבו את מי שהפכו דמויות־מבתח בבידור הישואר׳ ־

״הזתקס התוה 1118
! 1101118ותרבה * ־
צריך לבוא פעם למסיבות האלה, של ה״רי
יוניון״ של להקת״הנחל, כדי להאמין שזה
אמיתי. צויד לשבת על השטיח ולהביט
באנשים המבוגרים האלה, חלקם מקריחים,
חלקם מבריטים, כשהם מתנועעים לקצב
השירה ומבצעים במדוייק את ההעמדות
של אילו ציפורים, כדי להבין מה היתה להם
להקת הנח״ל. צריך לראות את הנשים,
אמהות לילדים שאו־טו־טו יתגייסו גם הם
לצבא, נשים שהגיל נתן בהן את אותותיו
ונשים שהזמן היטיב עימן עומדות במרכז
החדר, מתנועעות ומפזמות עם כל הקולות

את ישנן בנות 20 ,שנה לפחות אחרי שהשתחררו
מלהקת הנח״ל.
במדינה שבה העתיד אינו צבוע בוורוד,
הנוסטלגיה משתוללת. ואין כמו נוסטלגיה
מתוקה של נעורים, שבאו פתע אל קיצם.
ואיזה תענוג גדול יותר יכול להיות לו לאדם
מאשר לשחזר את אותם ימי נעוריו, שעברו
עליו בשירים וריקודים בלהקה הצבאית,
ושעיצבו את אופיו כאדם מבוגר!
בוגרי להקת הנח״ל יודעים את זה, ומדי
שנה נערכות מסיבות נוסטלגיה מרטיטות.
אני נכחתי במסיבה כזאת, שהתקיימה

בביתם של יעל וטוביה צפיר: רמת־השרון,
חווילה מרווחת, בעל״הבית כוכב בעל״שם,
בעלת־הבית מלווה את הלהקה מאז
שטוביה שם בה רגל. היא היתה אז החברה
הקבועה שלו.
יעל צפיר, יונה אליאן, אשתו של ששי
קשת, ואני -היחידות שאינן שייכות לעניין.
אנחנו הקהל, וכל השאר נטלו חלק במחזה
הנפלא הזה של השיחזור. הם שוב עשו את
המגמגמים, שוב שרו את סרנדה לעדה
ושוב עשו את הקולות והצעדים. הנוסטלגיה
נשפכה כמים. בחוץ ישב, כמי שכפאו שד,

שלום חנון. בלהקת הנח״ל לא נתנו לו להיות
כוכב, כיום הוא אולי הכוכב הגדול מכולם.
הוא ישב בחוץ, שיחק אותה בנון־שלא־נטיות,
שאל כאילו לעצמו :״איד הם זוכרים
את הצעדים, איד הם זוכרים את המילים!״
שיחק אותה קשוח, לא נטל חלק במישחק.
אני עקבתי אחריו מקרוב. הוא היה מת
להיכנס פנימה, ליבו יצא אל חבריו לשעבר,
הנהנים כילדים, אבל הוא שמר על פאסון.
בפנים העלו חוויות על דניאלה הוד, שהיתה
חברתו של ששי קשת, והחברה קראו לה
דניהלה. הראו שם בשיקופיות איזה אוזניים

ענקיות היו פעם לשלום חניד ואיד מנחם
זילברמן היה חתיך עולמי. ואיד טוביה צפיר
היה רזה כמו מקל -אז קראו לו טוביה
קוזלובסקי. ככל שהתארך הלילה וככל
שהתארכו הסיפורים ושולה חן, שהיתה
הכוכבת הבלתי״מעורערת כיכבה גם בלילה
הזה, מכיוון שרוב קיטעי הסולו בשירים היו
שלה, ככל שעשו עוד מערכונים וככל שהבטן
התפקעה מצחוק, הפשיר גם שלום חנוך.
ובשעה 4לפנות־בוקר, כשכולם כבר על
הריצפה, הוא התעורר לחיים בשוונג אדיר,
הצטרף לנוסטלגיה, לקח את הגיטארה
והעיר את כולם לחיים מחדש. כן נמשכה
המסיבה עד לארוחת״הבוקר.
אחר כך אמרו לי;,הוא לא השתנה מאז

״*א? ווזנבלום הרגיש
ששלום הוא מתחרה
רציני שלו למלחין,
ומליון שורה המוח־המוס־קל׳
,ולו היתה
זלות ההחלטה, לא
ביצענו בלהקה ושם
שיו של שלום חנון־
מילבו אחו־הלהקה.
גם אז היה עושה לנו פרצוף של
אינטלקטואל, וכשכולם היו מתים לישון
היה מתעורר לחיים, לוקח את הגיטארה
ומשכיב אותנו על הריצפה״.
להקת הנח״ל, היא בשביל קבוצת אנשים
מצמרת־הבידור הישראלי חתיכת חיים.
שהם חיים אותה לא רק פעם בשנה,
במסיבת הנוסטלגיה, אלא כל יום, כל רגע.
את יכולה לשמוע אותם אומרים ״אצלנו
בלהקה ״,והם לא מתכוונים ללהקת פיקוד
דיזנגוף, ללהקת ברנשים וחתיכות או להקת
השלושרים. הם מתכוונים ללהקת־הנח״ל.
אבי קורן, מי שהיה מפקדה של אותה
הלהקה, שפעלה בשנים 1966־ ,1970 חי את
הלהקה כל רגע. הוא נשוי לשולה חן, שהיתה
איתו בלהקה, ושעל ליבה התחרה בשלום
חנוך. והכי־מצחיק זה שעד היום 20 ,שנה
מאז, הוא לא סלח לו את זה. בשבילו, ששי
קשת, טוביה צפיר וחנן יובל הם כל החיים
כולם. בשבילו, להקת־הנח״ל היתה הדבר
הטוב ביותר שקרה לו בחיים.
כדי להחיות מחדש את אותה תקופה,
היה לקורן רעיון: להביא את כל הכוכבים
של אז ולעשות מופע עם השירים הישנים
ההם. החבריה שהיו איתו בלהקה כולם
חשובים מכדי לעשות מעין מופע נוסטלגיה
כזה. מסיבות כן. אבל הופעות זה סיפור
אחר. ששי קשת אמר שנמאס לו לנגן על

המיתר של הלהקה. הוא עשה את זה בסרט
ובלהקת פיקוד דיזנגוף. היה ברור שטוביה
לא יסכים. שלום חנוך! אף אחד אפילו לא
העז לפנות אליו. הציעו את ריבקה זוהר,
הנמצאת בארצות־הברית. היא היתה דווקא
בלהקת חיל־הים. היא התלבטה והתלבטה,
וברגע האחרון נבהלה ונסוגה.
החליטו לפנות לגידי גוב, שחשב וחשב
וחשב, והחליט שזה לא די טוב בשבילו.
נשארה רק שולה חן. היא, כשראתה שכל
רעיה המפורסמים נסוגים, לא הסכימה
להשתתף עם להקה אנונימית. אפשר להבין
אותה.
וכך נותר קורן כשבידיו מופע של שירים
מוכרים, בלי חברים מוכרים, לבד מדני
ליטאי, הבימאי, שפרשת החלמתו משטף־
דם במוח היא נס רפואי.
את השירים ההם עם הבחורות ההן
והבחורים ההם והנעורים ההם הוא יצטרך
לשמור למסיבה הבאה. ועד אז, עד לאותו
לילה שבו ידלקו האורות עד הבוקר, הוא
יאלץ להסתפק בסיפור תולדות הלהקה, על
חבריה, שחלקם הפכו כוכבים.

״הקצונה והחיילים השתגעו אחריה!״

• איך הגעת ללהקת הנח״ל?
ידעתי כל החיים שלי שאלך ללהקת־הנח״ל.
זה היה חלום־חיי. כשהגעתי לטירונות״נח״ל,
במיסגרת היותי שמוצניק, והתחלתי להתעניין,
אמרו לי שלהקת״הנח׳׳ל בחזרות ושאין מקום. זה
כמעט גמר אותי. זו היתה הפעם הראשונה
שהחלום שלי על להקת־הנח״ל לא הלך כמו
שרציתי, אלא לפי החלטה של מישהו אחר.
טוב, לא היתה ברירה, הלכתי להיבחן לפי־קוד־מרכז.
מה אני אגיד לך? זה היה כמו שתגידי
לעיתונאי מידיעות אחרונות שיילד לעבוד
בלהיטון.
עשיתי בחינות. הבוחנים היו אושיק לוי,
שלמה וישינסקי ואריאל פורמן וחזרתי לשיבטה.
יום אחד הגיעה סמלת־סעד עם טופס בקשה
להעברה, כי מבקשים אותי מפיקוד־מרכז. זה היה
קשה. החבר׳ה לקחו את זה נורא. לעבור מהנח״ל
לפיקוד־מרכז היה כמו להתפקר. ואז, אלוהים בא
לעזרתי. טופס הבקשה של פיקוד־מרכז הגיע
לאישור לפיקוד־הנח״ל, ואז קצין־חינור של
הנח״ל אמר :״רגע, אם יש אחד בנח״ל שפיקוד
מרכז רוצים תביאו, נראה. אולי הוא טוב גם
בשבילנו.״ הקצין הזה היה קיבוצניק, היה חשוב
לו שבתוך הלהקה יהיו משובצים לא רק
ארטיסטים אלא גם נחלאים אמיתיים.
בקיצור, באתי אל קצין־החינוך, ששאל למה
פיקוד״מרכז ולא נח״ל. סיפרתי לו את הסיפור.
אמר: תבטל את טופס־ההעברה ואדאג להכניס
אותך ללהקת־הנח״ל.

• איד התייחסו אליך כשהגעת
ללהקה? תמיד הלכו אגדות על להקת
הנח״ל, שהיתה ממררת את חיי החדשים.

היה נורא. פשוט לא דיברו איתי, לא
התייחסו אליי. שכחתי לספר לך, שעוד לפני
שהגעתי ללהקה חזרתי לגרעין שלי בכרם־שלום.
הגרעין היה צריך לעשות הצבעה אם מאשרים לי
ללכת ללהקה. עשו הצבעה והחליטו: לא: ולא

נתנו לי לשמור שבוע בלילה, כי פחדו שאני
אתאבד. הרגשתי הכי־דפוק בעולם. עד ששוב בא
קצין־חינוך לעזרתי, והציע שאני אהיה על חשבון
אחוזים של הגרעין. ואז נמוגו כל הנימוקים של
הגרעין, שאין מקום ליוצאי־דופן בינינו, ושה־להקה
תקלקל אותי.

• איפה היתה הפגישה הראשונה
שלך עם הלהקה?
אמרו לי: נפגשים בארמון דויד ב־ 5ויוצאים
להופעה. באתי כמו ילד מיסכן, מבוייש. הראשון
שהיה בארמון דויד היה טוביה קוזלובסקי, היום
צפיר. גם הוא היה חדש בלהקה, אבל המצב שלו

כשראית־ שדל ליטאייכול לחמר 15 כעם על
אוחו צער, ל א לוותר,
הבנתי שהוא חזר
לעצגו₪ .חלמה שלו
היא רנד מדהים, נשוט
מדהים־
היה קשה משלי. הוא גם היה חדש וגם מאוד
מוכשר. חדש ומוכשר זה היה דבר מאוד מסוכן
בלהקת־הנח״ל. לא כל־כך אהבו אותו, וגם איתו
לא דיברו.
טוביה היה אז רזה ודמה כמו שתי טיפות־מים
לפולי מהגשש. התחלנו לדבר על בצל ירוק.
שהיתה בשבילנו מה שהיתה לשנות השיבעים
כוורת, וככה גילינו ידע ובקיאות — כל אחד
מאיתנו ראה את בצל ירוק יותר מ־ 12 פעם.
וידענו את המעברים והרפליקות. אני חושב שזה
מה שקבע את ידידותנו.
בינתיים הגיעו עוד אנשים. עלינו על משאית,
כשאנחנו מופרדים מהאחרים, יושבים בפינת־המשאית,
בעולם משלנו, ואף אחד לא דיבר
איתנו.

• מי היה בלהקה?

היתה אחת רונית כץ, שבאה כבר על תקן של
כוכבת, כי היא שיחקה עם אריק איינשטיין
בסרט. היום היא נשואה, גרה בארצות־הברית.
חומד של בחורה׳,עם שתי גומות־חן. החיילים
השתגעו אחריה.
הלהקה היתה שלאגר, שירים כמו עוד לא
אכלנו, מחר, מטריה בשניים רצו ברדיו כל
היום. חודש לפני זה הערצתי אותם, ופיתאום אני
איתם ולא יכולתי להאמין. הם קלטו את זה ועשו
לי חבלי־קליטה קשים.

• איזה חבלי־קליטה?
למשל, כשהיו חוזרים מהופעה ב־2־3
לפנות־בוקר לא היו מורידים אותי אף־פעם ליד
הבית. אני גרתי בתוככי רמת־גן, והם היו מורידים
אותי ליר רמה, שאלך ברגל.
ועד שנתנו לי לעלות לבימה, גם זה לקח זמן.
מישהו השתחרר וצריך היה למלא תפקיד, אז
בחנו אותי בפעם הראשונה. עד אז סתם נסעתי
במשאית.
שאולי רוזנטל היה המפקד. היום הוא נשוי
לאביבה, גם כן מהלהקה, והם בקיבוץ גן־שמואל.
הוא לימד אותי כמה צעדים של השיר חפש
אותי. יאיר רוזנבלום, שהיה המנהל המוסיקלי,
עבר איתי על קולות של מחר והחליטו: בסדר,

התפקיד שלך. אני לא אשכח בחיים שלי את
ההופעה הראשונה, במוצאי־שבת, בקיבוץ אלומות.

זה קרה לפני יותר מ־ 20 עתה. איך
אתה זוכר את היום בשבוע?
איך אני זוכר? אני חי על זה, חי את זה
בחריפות. זה מדהים. אני זוכר העמדות, צעדים.
תקראי לכל הלהקה, תראי איך הם זוכרים קולות
והעמדות. איך אפשר לשכוח? זה זורם בדמנו, זה
אולי הדבר החשוב ביותר שקרה לנו.

• ומה היה בקיבוץ אלומות?
עליתי לבימה עם המון ביטחון עצמי. עד היום
לא יכול להבין מאיפה אספתי אומץ. אולי
נלחמתי לחיים ולמוות, אולי זו היתה הסיבה. אני
זוכר כשנגמרה ההופעה, ניגש אלי דני קוליש,
היום יש לו בית־מירקחת בראשון, ואמר :״אתה
יודע מה? אתה שחקן!״
דני קוליש זה אחד שבקושי החליף איתי
מילה. הוא היה מאוד דומיננטי בלהקה, כוכב, ידע
את כל הקולות והיה מצחיקן. ולשמוע ממנו כזה
דבר! ואז פיתאום הייתי חלק מהלהקה, ומאותו
הרגע נפתחתי יותר. שיחקתי צנוע, עד שקיבלו
אותי לשבת בשקט, לא להרגיז את החבריה, עד
שיתנו לי תפקיד — וכל זה בזכות טוביה. שלימד
אותי על״סמך הנסיון שלו, שצריך להתאזר
בשקט ובסבלנות, וכשיתנו לך את הצ׳אנס —
להוכיח.

• חלטורות בלהקת הנח״ל?
כן, חברה מהלהקה היו מופיעים בכל מיני
מועצות־פועלים.

• ומקבלים כסף?
בוודאי שהיו מקבלים כסף. זה אומנם היה
אסור, כי היינו חיילים, אבל אף אחד לא שם.
וכך היינו נוסעים דני קוליש, טוביה, אני
ולאורך השנים גם שלום חנוך ומנחם זילברמן
ושולה וחנן יובל ואלי מגן ויוסי סויסה. ותביני, מי
שהגיע לחלטורה, מעמדו בלהקה היה גבוה, כי
אם הוא מופיע מחוץ לצבא, אז הוא יעני מיקצוען.

• איזה כוכבים הולידה הלהקה
הראשונה שהשתתפת בה?
חוץ מטוביה, כולם חזרו לקיבוצים. לדני
קוליש, אמרתי לך, יש בית־מירקחת. את ג׳ינג׳י
לא ראיתי מאז השיחרור. יאיר רוזנבלום, שהיה
אקורדיוניסט הלהקה, עשה קאריירה בכלל לא

.,כששולה חן הגיונה
ללהקה היו בה נסת
ותיקות, שונן ושוו
התרגזו ושלא קינלה
סולזאיס קל ח שנו
שותק שלזו־רעה.
ומהבנות — עליזה יצחקי התחילה
בקאמרי ונסעה לחו״ל.
אויש, איך שכולנו היינו מאוהבים ברונית כץ!
איזה אהבות תמימות היו אז בלהקה.

• מתי התחיל טוביה צפיר לבסס
את מעמדו ככוכב?

בתוכנית השניה, שהיתה דווקא ככה־ככה,

״הלהקה היתה הדבר החשוב ביותר בחיי!״
(המשך מעמוד )19
ולא הוציאה שלאגרים. טוביה כבר היה כוכב
בצבא, החיילים פשוט חיכו לו.

• כבר אז הצטיין כחקיין?
הוא בכלל לא היה חקיין. במשאית הוא עשה
את כל העולם, אבל על הבימה הוא היה שחקן,
כולנו חשבנו שטוביה לעולם לא יהיה בבידור.
ראינו בו מין אבנר חזקיהו צעיר, היינו בטוחים

״כל הבנות היו
מאוהבות בששי קשת
נואשות. עו שהוא
הגיע, אני הייתי היפה
של הלהקה. כשהוא
בא, הועם זוהו,״
שיילך לתיאטרון רציני. היתה לו איכות עצומה.
תמיד אמרו: חכו־חכו, כשהוא יהיה בן 30 והוא
יהיה בשל לתפקידים רציניים, הוא יהיה גדול
שחקני הבימה העברית!
הוא תמיד היה בחור נאיבי, אינטליגנטי וצנוע
מאוד.

בכלל, ההורים שלו לא אהבו את זה שהוא
שחקן. אני זוכר שאחרי פרמיירה שהוא היה
הכוכב שלה ושיגע את הקהל, אמא שלו אמרה לו:
״אתה שחקן? אתה לא מתביש, קופץ כל הזמן על
הבימה? בולוף שחקן, דז׳יגז זה שחקן!״

• ואז הצטרפו ללהקה שולה חן,
ששי קשת, מנחם זילברמן ושלום חנוך.
מה זה עשה ללהקה וליחסים בתוכה?
זה עשה המון. עשינו את התוכנית מהנח־ל
באהבה, והתוכנית היתה פיצוץ. צריך להביא
בחשבון שמאז נחמה הנדל, לא היתה זמרת
ללהקת״הנח״ל. הבנות היו או נחמדות או מצחי־קניות,
וכשהופיעה שולה עם הקול שלה ועם החן
שלה זה נתן פוש עצום.
והיה טוביה, שהיה מצחיקן רענן, ושלום,
שהביא איכות מעולה מעולם אחר.

• שלום חנוך היה כוכב בלהקה?
אבל את לא מצפה ממני להיות אובייקטיבי
לגבי שלום.

• למה לא?
את לא מכירה את הסיפור?

• שהוא היה חבר של שולה לפניך?
הוא היה חבר של שולה בזמן שהיא היתה
חברה שלי. די, בואי לא נדבר על זה. עד היום אני
לא יכול לעבור על העניין הזה לסדר־היום.

• מי אם כך, חוץ מטוביה ושולה,
היה כוכב?
ששי קשת. פשוט השתגעו אחריו. כל הבנות
היו מאוהבות בו אנושות. עד שהוא הגיע, אני

קורן בין אלדד שרים ודני ליטאי
.כשהוא מתעצבן, מתעצבנים עליו!״
הייתי היפה של הלהקה. ברגע שהוא בא, הועם
זוהרי. חוץ מזה, היתה בינינו מערכת יחסים
נפלאה. היינו להקה נהדרת. עובדה שמכל
הלהקות אנחנו הגרעין שנפגש ער היום.

• ולא היו קינאות?

אב, קיר! על יעקב לוינסון

בין הבנים בכלל לא. טוביה היה המלך
הבלתי־מעורער, ובגלל אופיו המיוחד, בגלל זה
שהיה מאוד נבון, מאוד אינטליגנטי ומאוד לא
שוויצר ולא עשה מזה הון לעצמו. פשוט לא
קינאו בו.
בין הבנות זה היה סיפור אחר. כששולה הגיעה
ללהקה, היו בה שתי בנות יותר ותיקות
רוחלה חנוך והדה, שנשואה היום לחנוך חסון.
כמובן שהן התרגזו כשהיא קיבלה סולואים על
חשבון ה״ותק״ שלהן.

אבי קירן התמנה על־ידי יעקוב לוינסון לתפקיד מנהל־הפירסום של ״בנק הפועלי־ .בך הוא נוספר:

פגשתי אותו במסיבה אצל דן שילון בניו״יורק, והוא השתולל
מהנגינה של דויד קריבושי. אחר כמה ימים צילצלה אלינו נורית
ושאלה מה אני עושה כשאני חוזר ארצה. אמרתי לה שאני חוזר
לגלי צה־ל, אבל אם יציעו לי לנהל את בנק הפועלים, אשקול. היא
אמרה שהיא לא תיתן לי לגזול את הפרנסה מבעלה, אבל
שתעביר הלאה לממונים.
כעבור יומיים התקשר אליי לוינסון. קבענו אצלו בבית, ואיזה
שעה הוא הסביר לי על אמפל. ואני לא ידעתי מה הוא רוצה
מהחיים שלי. בסוף הוא שאל: נראה לך להשתלב באמפלז
אמרתי לו שאני לא מבין שום דבר בפינגסים ובטח לא בכלכלה.
הוא ענה, שבארבע שעות של הרצאה מרוכזת הוא ילמד אותי
כלכלה, ושלנגן על אקורדיון כמו קריבושי זה הרבה יותר מסובך
וקשה.
התחלתי לעבוד באמפל. ואז קרה דבר שהיה לי מאוד קשה.
אני היכרתי את יעקב בנסיבות חברתיות, וההבדל בץ יעקב,
החברהמן הנחמד והלבבי, לבין יעקב בעבודה היה מאוד חריף.
בעבודה הוא היה איש קשה, דרש המון. היה דומיננטי בצורה
בלתי־רגילה, לא יכול היה לשאת טעויות. זה היה לי קשה. אני
זוכר שקיבלתי את זה אישית.
פעם הוא כתב לי על איזה תזכיר( :א) תאריך זה וזה עבר( .ב)
אודה לך אם תואיל לענות לי. עניתי לו שאני מבין שהוא מבין
שעשה מקח״טעות כשלקח איתי לעבודה, ושהוא לא יודע איך
לצאת מזה, אז אעשה לו את העבודה קלה. לא נולדתי בבנק ואני
לא מתכוון למות בבנק אז שלום ולהתראות.
חיה לו מינהג לקחת תזכירים הביתה ולעבור עליהם. כשהגיע
לתזכיר שלי. צילצל ואמר: אלף -לא נכון. בית -לא הבנת אותי.
גימל -בשיטה כזאת לא עובדים.
כשהבאתי לו את -בוא לגדול איתנו -בנק הפועלים׳ היה
מבסוט עד הגג. הוא נתן לי בקינג מלא. היתה בינינו מערכת
יחסים של יותר מסתם עובד ומעביד. עובדה שנשארתי בבנק
למרות כל הפשלות שעשיתי.
כשהתחיל להתפוצץ כל העניין שלו, נמנע איתי מקשר במודע.
הוא לא רצה לראות אותי, לא נתן לי להתקרב. היו לי המון
נסיונות להתקרב, ואני לא אומר את זה בשביל לנקות את
מצפוני. ליעקב היתה סמכות. כשהוא היה אומר לא, אז זה היה
לא! וכשלא רצה לראות מישהו, איש לא העז לבוא אליו.
כשמהדורות החדשות נפתחו עם פרשת״לוינסון. שלחתי לו
פרח וכתבתי לו בית משיר של נעמי שמר, שהוא אהב וששרנו
ביחד בדבקות אצלו בבית, על הגג, כשהמערך נכשל בבחירות
- :1981 לפעמים אני סופג מכה אחר מכה /וכשרע וכשמר לי /אז
אני דווקא שר לי כך / :חבלי משיח הנה זה בא.
נורית טילפנה והשאירה הודעה במזכירה האוטומטית:
,תודה, אתם נורא נחמדים, לא צריכים להחזיר טלפון ״.ואז
הבנתי. ידעתי מה שהחשיפה עושה לו. הוא, שהיה רואה תמונה
שלי ושל שולה במדורי״הרכילות והיה שואל אותי -איך אתה
יכול לשאת את זה ״.הבנתי איזו כפייתיות היתה לו בעגיץ של
לא להיחשף. ופיתאום, הכל סביבו התמוטט.
מול יתר הדברים, אני מאמין שהיה מתמודד. אבל הוא פחד
פחד־מוות שמא יחשפו את חייו הפרטיים. וזה. לדעתי, מה
ששבר אותו. הוא רצה להפסיק את החשיפה הזו. שלא תפגע עוד
באנשים האהובים עליו, בילדיו.
כשנורית אמרה -אל תחזירו טלפון״ ,לא טילפנו. בטח היו עוד
שרצו לטלפן ואמרו להם לא. ואיש לא העז לערער על הלא הזה.
אני מניח שהוא היה שבור, מדוכדך, מוכה, ולא רצה שנראה אותו
כך, לכן הסתגר. לגבי העיתונאי אריה אבגרי, שאותו ראה, אני
מניח שהוא לא עשה לו חשבון. אבנרי היה כמו הטייפ שלו.
בלוול החברתי יעקב היה איש מלא קסם, נורא חכם. כל שיחה
איתי התנהלה כמו פינג״פונג, היה איזה חן במאבק המוחי הזה.

תמיד היה זורק לי, הייתי זורק לס וגם כשנאמרו דברים קשים,
נורא נהניתי.
יעקב ידע להלך קסם על עיתונאים והם כיבדו את רצונו שלא
להיחשף. כשהיה לו עניין להדליף משהו לעיתונות, עשה זאת כמו
כל אחד אחר, במיסגרת המישחק המקובל. יעקב שמר מכל
מישמר שאני לא אהיה חלק ממערכת היחסים שהיתה לו עם
עיתונאים. לא היה רצוי לו שאהיה מצוי בה. כשמישהו היה רוצה
ראיון עם יעקב. היה פונה אליי, הייתי אומר ליעקב -זה וזה
מבקש לראיץ אותך ״.היה עונה- :תענה בשלילה ׳,ונגמר הסיפור.
לפעמים הייתי אומר לו שאני מעוניין שייפגש עם עיתונאי זה
וזה, הוא היה שואל. :איך הואר הייתי אומר -נחמד. הוא היה
נפגש לשיחת״רקע שלא לציטוט, ולא היה עיתונאי אחד שפגש בו
ולא חזר ופגש בו שוב ושוב. הוא הילך קסם על כולם.
לגבי יגאל לביב, הקשר היחיד שהיה לי איתו היה קשור
למודעות שהעברתי לעיתון שלו, לפי תיקצוב. פירסמנו אצלו כי
פירסמנו אצל אחרים. לא היתה הוראה מלוינסון לתת מודעות
ליגאל לביב. הדבר היחידי שאני יכול להגיד זה שהבאתי לו את
המודעות לאישור פרופר. לא ידעתי אם יש לו או אין לו קשרים

עם לביב.
בעת, בלעדיו בבנק. יש רגעים שאני נשבר. זה כואב לי נורא
שיעקב איננו. כאב אמיתי, אהבתי אותו. הוא היה מעורה בכל
דבר. שום דבר לא זז בלעדיו. כיום, במקום עם יעקב לוינסון אני
עובד עם דובר הבנק. גיורא גזית שינה דברים רבים במערכת, זה
לא מה שהיה בימי יעקב.
יעקב היה צנטרליסט. כל המערכת היתה כפופה לו. גזית
מעניק גם לסניפים הרבה יותר יוזמה חופשית. יעקב היה עובר
על כל החומר של הפירסום. הוא היה מאוד ביקורתי. הייתי בא
עם דבר מבריק והוא היה פוסל אותו, והיה מסביר לי למה זה לא
טוב בשביל הבנק, למרות שזה מבריק. היה לו יחס נכון לפירסום.
הוא היה משוגע על ג׳ינגלים. היתה לו במכונית קסטה עם
ג׳ינגלים של הבנק. שהוא היה שומע.
כשהיכרתי לו את קובי אושרת, התרגש כמו ילד. היתה לו
משיכה לבוהמה. הוא מאוד אהב מסיבות שיושבים ושרים בהן.
אהב נורא קולות יפים. היה מתפעל ממישהו שיודע לנגן. אני
זוכר שהיתה לי מסיבת יום־הולדת. באותו שבוע יעקב ירד עליי
כאסח על זה שאני לא מגיע לבנק ב* 7וחצי בבוקר. הוא פשוט
עינה אותי. כל בוקר ב־ 7.35 היה מצלצל הטלפון. הייתי רץ,
בחוסר״נשימה אומר ,,הלו־ והוא היה אומר ״בוקר טוב״ וסוגר.
ואני לא איזה פקידונצ׳יק, אני בכל זאת הממונה על הפירסום.
הייתי חוזר הביתה רותח וזועם, ואמרת לשולה- :אם את מכינה
לי מסיבת יומולדת, אל תזמיני את לוינסון ״.והיא ענתה
שמאוחר מדי, היא כבר הזמינה. אמרתי שאני מקווה שיהיה לו
שכל ושלא יבוא.
יום השישי הגיע, היתה לי איתו ישיבת״פירסום, ואני עם
רצח״בעיניים, והוא נראה לי דווקא די״מבסוט מהברקים שאני
יורה בו. בערב הוא הגיע עם נורית למסיבה. לקח אותי לצד
ואמר- :אני מבקש סליחה. פשוט שכחתי שהשבוע זה יום-
ההולדת שלך, הייתי דוחה את זה לשבוע הבא״.
הוא היה כל״כך מיוחד. אני לא יודע מכל הסיפור על לוינסון.
ממני לא יוציאו עליו מילה רעה. בשבילי הוא היה נקי־כפיים,
ולא יעזור שום דבר. היושר שלו וההגינות היו חשובים, ולא בגלל
הפוזה. בהכרות שיטחית היה בלתי־נסבל ולא יצר קשר, אבל
מקרוב הוא היה אדיר. הוא פשוט לקח אותי בגיל 30 פלוס,
כשהייתי כבר מעוצב, וזרק לי דרך חשיבה אחרת, למרות שהיה
נדמה לי שאני יודע הכל.
עד היום, כשצריך להחליט משהו, אני חושב מה יעקב היה
עושה במקומי. יורם רוזנפלד אומר לי, שככה זה גם אצלו. הוא
חסר, פשוט חסר. שולה אומרת שהטלפון כבר לא עושה לה יותר
שום התרגשות. כי כשהטלפון מצלצל זה בשח לא הוא.

• בסירטושלאבינשר״הלהקה״יש
סצינות קשות של כמעט־שינאה בין
בימאי הלהבה וחבריה. נם אצלכס זה
היה בכה?
כל שינאה לבימאי בסרט לא היתה קיימת
אצלנו. איזו שינאה? אנחנו היינו נשבעים ביוסי
בנאי. הערצנו אותו.

• ששי מגלם באותו סרט את דמותו
האמיתית?
אני זוכר שהדבר שהכי־הפתיע אותנו בששי
היה שהוא קיבוצניק. כי גם במדים הוא היה תמיד
שיא־האסתטיקה, מגוהץ, מעומלן ומסורק. ששי
היה די חסר־ביטחון, ועד שלא שיכנעו אותו
שהוא שר יפה, הוא חשב שהוא שחקן.

• מי שיכנע את ששי קשת שהוא
יודע לשיר?
יום אחד ששי שר כפרודיה את דודה הגידי
לנו כן, חיקוי של גולנד. יאיר רוזנבלום, שהיה
המדריך המוסיקלי, אמר לו :״אדוני, אתה זמר!״
ששי, שהוא בחור נהדר באמת. אמר לו :״עזוב
אותך מהשטויות!״ אבל אחר כך, כשיאיר התחיל
לתת לו לשיר, הוא השתכנע.
את יודעת איזה כוכב הוא היה? מיליון חתיכות
תמיד הסתובבו סביבו, ואני מוכרח להגיד שאז
הפמיניזם לא שלט בארץ, ולא היה מקובל
שחיילות או בחורות יתחילו עם בחור. אבל הוא
היה מקבל מיספרי־טלפון. פשוט היה מוציא
אותנו מדעתו.
היתה לו חברה, דניאלה הוד. שהיתה מלכת־יופי,
לא פחות.
לששי היו בעיות עם הא ואלף. היתה לו שורה
ב גשם גשם בא, שהלכה כך :״נרהיבה עוז לקרוא
לגשם כי ישוב ״.וששי תמיד היה יוצא לו
״נראיבה הוז.״ אז קראנו לחברה שלו דניהלה עוד.
ועד היום, כשאנחנו רוצים להרגיז אותו. אנחנו
מדברים על דניהלה ושוכבים על הריצפה מצחוק.

• זה נכון ששלום חנוך לא התקבל
בתחילה ללהקת־הנח׳׳ל בי לא עבר את
הבחינה?
שלום בא להיבחן יחד עם יוסי פולק. שניהם
באו מבית צבי, עשו קטע מאוד כבד ולא
התקבלו, למרות שיאיר, בגלל סנטימנטים
דווקא, היה בעד שלום, כי אחות של שלום, נעמה,
היתה בעבר בלהקה. זה לא עזר והם נשלחו
הביתה.
מי שלא השלים עם זה שלא קיבלו את שלום
,ללהקה היה חנן יובל, שגם הוא בן־קיבוץ
מישמרות. קיבוצו של שלום. חנן אמר :״אתם לא
צודקים, עושים טעות איומה. אתם לא יודעים מה
אתם מפסידים. אם יש מישהו מקורי זה הבחור
הזה, שלום!״ הוא העריץ את שלום וניסה לשכנע,
אבל ללא הועיל.
ואז התחילו לעבוד במישמרות על איזו
להקת־זמר ששלום ומאיר אריאל כתבו לה. חנן
ביקש מיאיר שיתן יד. סוכם שהוא יבוא בשבת
לקיבוץ, ומכיוון ששולה היתה אז בטירונות
(המשך בעמוד )36
העולם הזה 2487

החט

ועונש !

קיבלתי בזמן האחרון שני מיכתבי־תלונה חריפים משני קוראים שונים, המתלוננים על
אותו הדבר. הם כותבים לי, כל אחד במילים שלו, שבמשך הזמן הרגלתי אותם שאני כותבת
כמה מילים על סיפרי־ילדים היוצאים לאור, ובעיקבות שורותיי הצנועות הם הולכים לחנות,
אומרים את שם הספר, נותנים צ׳ק והולכים הביתה. לדעתי, זה חיסכון גדול במשאבים
המוצאים על בחירת הספרים בחנויות עצמן. הם שאלו אותי למה אני מתרשלת בעניין זה
בזמן האחרון.
אז שתדעו לכם שזה מכוון. אני מתרשלת בכוונה, כי זו הדרך היחידה שלי להכריח אתכם
לכתוב מיכתבי־תלונה, אשר מהם אני יכולה להסיק מה אתם אוהבים לקרוא במדור שלי
ומה לא. אחד־אפס לטובתי.
והנה, היום מדור כמעט שלם על סיפרי״ילדים -לטובתכם.
קניה נעימה וקריאה נעימה.

זה שהילדים הפרטיים שלי כבר עברו את
הגיל הרך והגיעו לגיל הקשה־מאוד, זה לא אומר
שאני לא אמשיך לדווח לכם איזה ספר לקנות
לקטנטנים שלכם.
שלושה ספרים יפים מהסוג הרך יצאו
לאחרונה בהוצאת עם עובד.
יום אחד שלי -מאת ריבה דותן, ציירה רות
צרפתי, מחיר 4,500 :שקל. סיפורים קצרצרים
בחרוזים, המתארים את חייו של הפעוט מהשכמה
ועד הליכה לישון.
מסע לגיל ארבע -מאת אורי אורלב, ציירה
אורה אייל, מחיר 4,500 :שקל. סיפור על מיה,
היוצאת עם סבא וסבתא למסע־הרפתקאות

?תלה: ריי ה דותן
צירה: נורית צרפתי

י 4־י 1

בתור בן־אדם סקפטי, סרקאסטי ולא רציני,
אני לא יכולה להרשות לעצמי להאמין באסטרו־לוגים,
גרפולוגים ושאר מפענחי עתיד, עבר
והווה. שאני אלך לאחד מהם ואשאל אותו איזה
בן־אדם אני? מה, השתגעתי? אני לא יודעת לבד?
אבל, בבית, בשקט״בשקט, כשאף אחד לא
רואה, מה איכפת לי לפתוח ספר ולנסות לברר מה
אומרים עליי המומחים? ככה הגעתי יום אחד
הביתה עם סיפרה של האסטרולוגית טלילה סטן,
המזל האישי שלך, שהוא ספר בשיטת עשה־זאת־בעצמך.
התיישבתי על הספה בפוזה מאוד
מרוצה מעצמי, והתחלתי לחפש את הפרק על
מזל סרטן, שהוא, כידוע לי מזה שנים רבות, המזל
שלי.
כאן, פיתאום חרב עליי עולמי. הסתבר שסרטן
הוא מזל החודש שלי, אבל הבן־אדם צריך לדעת
מה המזל האישי שלו. לפי ההסברים בספר,
התחלתי לעשות חישובים שונים. רשמתי
וחישבתי וספרתי והסתבר לי שאני אולי סרטן
ואולי עקרב ואולי קשת, ואולי שניים־שלושה
אחרים. מייד בררתי את מיספר הטלפון הפרטי
של טלילה סטן וטילפנתי לה כדי להגיד
געוואלט — איך את משאירה אותי בלי מזל?״
האסטרולוגית הסבירה לי שהספר שלה נועד
רק לילידי הארץ. אומנם, אפשר לעשות גם לי
מפה אסטרולוגית, אלא שיש בעיה. אני לא יודעת
אם בצפון־איטליה, שם נולדתי, היה שעון־קיץ
בשנה שבה נולדתי. עד שלא אצליח לברר את זה,
אני נשארת אדם חסר־מזל לחלוטין.

אלוהים, כנראה, אוהב אותי טובת־לב. הוא לא
מסכים שאכתוב מילה רעה על אף אחד ועל שום
דבר.
הפעם, באמת, ניסיתי להיות רעה והתכוונתי
לכתוב כמה מילים של נחסיות על שלושת
הספרים החדשים שיצאו לאור בהוצאת זמורה־

ביתן, חבר הוא האהבה היא ...ושימחה
גדולה היא
גיבורי שלושת הספרים הם צ׳רלי בראון
וסנופי, שהן שתי הדמויות הידועות ביותר
בסיפרות הקומיקס האמריקאית.
על צד אחד של הדף יש ציורים נפלאים של
הדמויות הידועות והאהובות, אבל על הצד השני
של הדף שלל חוכמות כמו:

החברים תמיד זוכרים
לשאת תרמיל עם כדורים
ועוד ועוד ועוד.
נו, בעצם די שמחתי להיווכח שהנה משהו
ממש לא מוצא חן בעיניי הפרטיות, ויש לי סוף־

סוף הזדמנות להיות מיפלצת ביקורתית: ואז...
(כאן נכנס לתמונה האלוהים שאוהב אותי טובת־לב)
פיתאום אני רואה את בני הקטן, גיא בן השש
ורבע, יושב לו בשקט על הספה וקורא לעצמו
דווקא את הספרים האלה.
תגידו, איך אני יכולה לכתוב מילה רעה אחת
על הספר הראשון בעולם שהילד הקטן שלי קרא
בעצמו לגמרי. נכון שאי־אפשר?

חבר יכין ברוב טרחה
את שעוריך במקומך או חבר מבין בשעת־צרה
יסיח דעת המורה או ידיד־אמת בחבורה
אינו נוקט לשון הרע
והנה משהו להורים העייפים, הצרודים ולסתם
עצלנים, שלא מתחשק להם לשבת ליד מיטת-
הילד בלילה ולקרוא לו סיפורים. השחקנית טליה
שפירא עושה את העבודה עבורכם. שמונה
סיפורים קצרים של לאה גולדברג, נורית זרחי,
נירה הראל, יהודה אטלס ועוד, בליווי מוסיקאלי
של רביב גזית.
התקבל באהבה רבה אפילו על־ידי זוג ילדיי,

מרגש, שבסיומו היא מוותרת על ה״סמיכי״ שלי
— הסימן לילדותיות, ובגלל כך נעשית ילדה
גדולה בת ארבע.
אין כמו אמא -כתבה וציירה אלונה פרנקל,
מחיר 4,500 :שקל. תרגיל מבריק של איך לנפנף
את הילד שלך לחדרו, בעזרת סיפור יפהפה של
״אילו״.
אגב, ספרים מהסוג הזה, שיש בהם הרבה
ציורים ולא הרבה טכסט, מתאימים מאוד לילדים
גדולים בני ,6שרק עכשיו התחילו לקרוא. זה
מנסיון אישי.
בדיהודה תראו איזו התקדמות חלה אצלי. אין להם,
לאנשי האקדמיה, אף מילה חדשה ללמד אותי
הפעם. מה שיש להם זה רק תיזכורות ותלונות.
הם שואלים למה אני משתמשת במילים בלינצ׳ס
במקום חביתיות, שטרודל במקום כרוכית, טיפ
במקום תשר, מיקסר במקום מערבל ופריזר
במקום תא־הקפאה.
צודקים, מה יש לדבר.

הו דעהחשובה
לכל עשרות חבריי, ידידיי ומוקירי״זיכרי, המבלבלים לי את המוח ב״איפה אפשר לקנות
מחזיקול״ (מחזיק־המפתחות הזה שעונה לשריקתך) ,ביררתי במיוחד עבורכם. אי״אפשר
לקנות את זה בשום מקום, בי זה אזל לגמרי, אבל בסוף מאי זה יגיע שוב ואז תוכלו לקנות
את זה בחנות הקרובה למקום מגוריכם. ונא להפסיק להתייחס אליי כאל מבררת
מיקצועית.

אוהבי הבוי־ג׳ורג׳ים והמייקל ג׳קסונים למיניהם.
סיפור של לפני השינה הוא סיפור של לפני
השינה, ועם טליה שפירא זה אפילו יותר מהנה
מאשר עם אמא.
טליה שפירא. סיפורים לפני השינה תקליטי
סי־בי־אס. מחיר 4,500 :שקל.

תע שייני ם, פוליטיקאים. אמני
אנ שי פירסום ו תי ק שור ת, לי ק קו

שני שו שנים !

ג ליד הוא כלו פל אפל ב הרצלי ה־ פי תו ח *
ה מ שו ר ר או ר לנ ד נזכר ב מ סיב תו ב חברי ם
שאינם עו ד. עימם נהג לשבת בקפה ״כ סיוד

אצל

על הד שא

איש תיכנון ובניה, עיתונאי ואיש״סרטים
בעבר, ליקק גלידה יחד עם זמירה פלד,
אשתו של הפירסומאי חיים פלד, במסיבת יום־העצמאות בווילה שלהם
בהרצליה״פיתוח. זמירה הפכה סבתא לנכד ראשון יומיים לפני המסיבה.

דויד בן־ארול

מסורת מסיבות יום־העצמאות של
הפירסומאי חיים פלד החלה לפני
הרבה שנים. בהתחלה היו אלה חאפלות
צנועות עם חברים־לנשק, בדירה שכורה
בתל־אביב, אחר־כו מסיבות גדולות
יותר בבית קטן ברמת־גן, וב־ 13 השנים
האחרונות — מסיבות המוניות בחצר
הווילה שלו בהרצליה־פיתוח.
״חשבתי לוותר אולי השנה על
מסיבה, בגלל המעמסה המעייפת
וההוצאה הכספית,״ אמר פלד בס־סיבתו,
בצהרי יום החמישי האחרון,
״אבל קשה לשבור דבר כזה, שנמשך
כל־כך הרבה זמן.״
הכיבוד היה עממי, תוצרת כחול־לבן,
ופלד הדגיש זאת בגאווה: פלאפל,
גלידה, עוגות ומשקאות.
נלה יעקובי שיחקה על הדשא עם
בתה, הדם בת השנתיים וחצי, כשגד,
בעלה, שוחח עם חברים. ברונו
לנדסברג, מנכ״ל סנו, ליקק גלידה
בחברת כרמלה פרם, אשתו של
גיגי וגיסתו של שימעון, ואמר לה
שהוא יכול להרשות לעצמו להכתים
את בגדיו. היא ביקשה שישלח לה
דוגמות, והוא ענה :״קודם אעשה לך

בנימין גייבלי שוחח עם משה
טיומקין, וסטלה לוי, לשעבר קצי־נת־ח״ן
ראשית וכיום נציב תלונות
הציבור ברמת־השרון, שאמרה לשחקנית
הבלונדית החתיכה של נשות
הרעם, לורנט לנדון, כי היא מזכירה
לה את פנינה רוזנבלום.
בשעה ,3אחרי שלחץ איז־ספור
ידיים והתנשק עם המון שפתיים, נזכר
חיים פלד שהוא רעב, והלן לבדוק אם
השאירו לו משהו לאכול.

הזמרת הוותיקה, בחברת המ שורר
יעקב אורלנד ובתו, ה־פיזמונאית
שימרית אור, במסיבה לכבוד הוצאת הספר נתן
היה אומר 27 -שירים על נתן אלתרמן, בקפה כסית.

נונ ה צניו ה

יעקב אוולנד

צפירה, אמו ! 1
משיריו של אוו
וברזל של דורו
כמו הטנדר 1

נזכר במסיבה שלו בחברים הטובים שאינם עו
אברהם שלונסקי, רפאל אליעז ונתן אלתרמן -ע
לשבת בכסית .״אני מרגיש עצמי כשליח־ציבור של החבורה ההיא ״,אמר ,״£3.
הארכתי ימים אחריהם.״ בתמונה למטה: שימרית אור ובתה, יערית בך,

* *111ך11ן אשת יחסי״הציגור של ג ג הפקות
ן חגרת הסרטים של המפיק הבץ־

לאומי מנחם גולן, הגיעה גם היא למסיבה בהרצליה,
עם כוכבי הסרט נשות הרעם, המצולם עתה בארץ.

ולדןן * 1 0היא עולה חדשה מארצות-הברית1,
מורה במיקצועה וחברתו מזה שנה

של אורי פלד, איש־פירסום ובימאי״סרטים ובנו של !
הפירסומאי חיים פלד, בעל הווילה היוקרתית; .

׳יעקב או ר רנ ד
הלילה, הטנדר נוסע, שני שושנים,
סובבוני אני נושא עימי, שיר שמח
וצבא צבא מה טובו אוהליך.
שימרית סיפרה שבשבוע הבא תצולם
תוכנית חיים שכאלה על אביה,
ושלא כמקובל בסיררת תוכניות זו,
הפעם הוחלט לא להפתיע את גיבור
הערב .״הם עשו בשכל,״ אמרה
שימרית .״אבי הוא המקור הכי״מוצלח
ואולי היחיד למסירת מידע, שמות
וסיפורים.״
בליל־שבת לפני שבועיים השמיע
שדרן גלי צה־ל גדי ליבנה שיר של
אורלנד ומשה וילנסקי — שנכח
במסיבה — בביצוע עופרה חזה.
״זהו שיר של יעקב אורלנר,״ שידר
ליבנה לאומה ,״ושל — יבדל לחיים
ארוכים — משה וילנסקי.״ שימרית
ניסתה להשיג את גרי בטלפון, כדי
להודיע לו שאביה, תודה לאל, עדיין חי
ובריא, אבל לא הצליחה. אז תחת טלפון
— זוהי הודעה לגדי דרך העיתון.
אורלנר עצמו גם העלה זיכרונות
מיום סתיו אחר, לפני 45 שנה, עת
ניסה לחבר, יחד עם נתן אלתרמן
ואלכסנדר פן, שיר שגם הוא נכנס
להיסטוריה ושהיה, בסופו של דבר,
השיר שלו אם הופלנו, לא הובהלנו
(ראה גם יומן אישי).

משה אי שינ סי ת

שלמה ניצן והציירת נאווה כורש, שבאו יחד לקפה
כסית, למסיבתו של המשורר יעקב אורלנד. איש־

כסית דאג לשולחנות ערוכים בכל טוב: סלטים, חמו־צים,
חומוס ופיתות, וכמנה עיקרית צ׳ולנט עם קיש״
קע. אבל במסיבת־הצהריים הזאת לא על הלחם
לבדו יחיו הקרואים. הם גם מילאו את פיותיהם שיר.

[!1׳!זמר אריאל זילבר, הקליטה בעבר כמה
ונד שהפכו, סליחה על הביטוי, לנכסי צאן
ג, נוער וגם כאלה שכבר מזמן אינם נוער
סע או צבא, צבא, מה טובו אוהליך.
27 שירים, שכתב על ידידו הטוב

נתן אלתרמן, קיבץ המשורר יעקב
אירלנד בספר, לו הוא קרא נתן היה
אומר. לכבוד הוצאת הספר אירח
אורלנד חברים בקפה כסית, בשבת
האחרונה בשעת־צהריים.
אורלנד בא עם אשתו בת־אל,
ופגש שם את בתו שימרית איר,
בעלה השחקן יוסי יירזינסקי ונכדתו
היפה, יערית בת ה־ ,17 הלומדת
במגמה לציור בבית־הספר לאמנויות
תלמה ילין.
הסופר שלמה שבא בירך ואשתו,
השחקנית זהרירה חריפאי, קראה
שיר מן הספר. שימעון פינקל,
שהתבקש לומר כמה מילים, אמר:
״אינני מבקר סיפרותי. אני יודע
להשמיץ רק את התיאטרון״.
אורלנד בן ה־ 70 אמר שהוא
מתגעגע לימים ההם ולחברים הטובים
שלו — נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי
ואחרים — שאינם .״במיקרה הארכתי
ימים יותר מהם ״,הוסיף, והמשיך
להעלות זיכרונות :״גדולי האומה ישבו
כאן, וגם גדולי העולם, שאותם הביאו
לכסית. מכאן באה הרוח שהיפרתה את
המדינה כולה ושלחה שלוחות לגולה״.
עמיקם גורביץ־ אירגן שירה־בציבור,
שרשרת משירי אורלנד: רד

השחקן הוותיק, שוחח במסיבה בכסית
עם הדסה קלציקין, אשתו של השחקן רפאל
קלצ׳קין. ותיקי תיאטרון אחרים באו: נתן כוגן, יצחק שילה ואשתו
אביבה גור, אברהם רונאי ועוד. אפשר היה לומר, כי באמת, איש לא נעדר.

שימעון פ*1קל

0 ״1דןפךך 1ח השחקנית, אלמנתו של המשורר נתן אלתרמן,
^ 1^ 1/1 1ישבה ליד סינילגה אייזנשרייבר״פן, שהיא בתו
של המשורר אלכסנדר פן. גליה טופול ניגשה לברך אותן. עומדת מאחור:
העיתונאית טלילה בן־זכאי. בתמונה למטה: עמיקם מרביץ ובתו.

\ 1| | 1ה | ד | ר איש״העמק הישיש וחתן פרס ישראל, אברהם סוב־קובר,
מזג יין לכוסו של השחקן הוותיק שימעון פינקל.
נאשר הצייר משה ברנשטיין(מימין) קם לברן את אורלנד, הוא נשאל
אם יעשה זאת ביידיש או בעברית, וענה בבוז :״עברית זאת שפה!״

נעמי רון

מה הם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומר״ם...חה הן אומרות

אנה פזנגר:
, ,זאת
ב ושה

בושה !
ענק ית !״

זיידאן עטשי:

אלי(״פסו ) פפושדו:

,,צהל יסתלק, ומי ״זה ועיון מצו״ן-
״שארי הדרוזים!״

כוונתו של נשיא ארצות״הברית, רונלד רגן, להניח זר־פרחים
בבית־הקברות בביטבורג, זכתה בהד תיקשורתי
רב. רואיינו ניצולי״שואה, ותיקי מילחמת״העולם־השניה
באמריקה, אנשי־ציבור ופרשנים למיניהם. כדי להאיר את
הנושא מזווית אחרת פניתי לאנה פונגר, עיתונאית גרמניה,
הנמצאת מזה 15 שנים בארץ. פונגר בת ה״ג ,4בת להורים
נאציים, התגיירה ונישאה לישראלי. היא נושאת עדיין
דרכון גרמני, וזה עתה חזרה משלושה שבועות של שהייה
בגרמניה.

• איך הגבת, כששמעת על כוונתו של רגן?
חזרתי עכשיו מגרמניה, ושמעתי מה הם אומרים שם. זה לא
רק אני — החברים שלי, החוגים שלי — כולם מזועזעים. זאת
בושה! בושה ענקית! גם מצד ממשלת גרמניה, וגם מצד הממשלה
האמריקאית.
במשר 40 שנים לא ציינו בגרמניה את יום־השיחרור (ה־8
במאי) ,מכיוון שפחדו שתחזור הרגשת התבוסה שלהם. אז עכשיו,
פיתאום, נזכרו לחגוג?

• אולי אנחנו מפריזים בחשיבות שאנחנו
מייחסים להנחת זר של פרחים בבית־קברות?
זה לא אנחנו! זה אלה שתיכננו את זה בצורה כה בומבסטית
— הלמוט קול ורונלד רגן. זה מאוד מתאים להם, לעשות משהו
בומבסטי, שכל העולם יראה וייתרשם. ממש תיכננו את זה למען
התיקשורת.

• אינך סבורה שאנחנו עושים שימוש תדיר מדי
במונח שואה?
לא, לגמרי לא. זה מה שמבדיל את מילחמת־העולם־השניה
משאר המילחמות. אפשר ללכת לבית־קברות של חיילים. אני לא
פוסלת זאת. גם פרנסוא מיטראן עשה זאת עם קול, לזכר חללי
מילחמת־העולם־הראשונה. זה מתאים לכל מילחמה, פרט
למילחמת־העולם־השניה. אני הייתי מציעה, כתחליף, ביקור
בפרלמנט — סמל לדמוקרטיה שנולדה כתוצאה ממילחמת־העולם־השניה,
בצירוף ביקור במחנה־ריכוז. זאת הקומבינציה
הנכונה.

צה״ל, דווחנו, מנסה להקים יחידה דרוזית בצד״ל.
הניסיון לא הצליח מי־יודע־מה. בינתיים, התנדבו כ״100
דרוזים בלבד ליחידה היזומה. על כפרים דרוזיים בלבנון
הוסל סגר, כדי להכריח אותם ״לנדב״ צעירים.
גם בקרב הדרוזים בארץ לא שוררת התלהבות מהרעיון.
פניתי לזיידאן עטשי, חבר״כנסת מטעם שינוי ותושב הכפר
הדרוזי עוספיה, לשמוע את תגובתו ליוזמה זאת. התגובה
הגיעה בשצף־קצף.
ניתן לבצע זאת רק אם הדרוזים בחצבייה ירצו בכך! כל
ניסיון לדחוף אותם להצטרף לצד״ל, ייצור בומרנג. איך? תראי,
גם הדרוזים וגם גורמים אחרים לא מאמינים בצד״ל. זאת תופעה
חולפת, לרעתנו. לא צריך לחזקו על־ידי השתלת אנשים מבחוץ.
זה מלאכותי.
מה שעלול לקרות הוא שאנשי־צבא־לאחד ינטשו, ומי
יישארו? נכון, הדרוזים! זה רעיון גרוע. לא התייעצו עימי, ולכן
אין לי מושג כיצד הגיעו אליו. אם התייעצו עם אנשים בעדה
הדרוזית, התייעצו עם אנשים רעים, הנותנים תמיד עצות רעות.
אלה הם פניה של מדינת־ישראל!

• כלומר, אתה צופח שחניסיון ייכשל?
הוא כבר לא מצליח. הדרוזים הבטיחו שלא יאפשרו לכוחות
זרים להיכנס לשטחיהם, ולדרוזים יש מילה! מילת־ברזל! לעומת
זאת, אם יפעלו בניגוד לרעתם, ייווצר עימות מיותר עימם,
ותיווצר מבוכה גדולה.

בסוף השבוע התפרסמה ידיעה מיסתורית: אלי(״פפו״)
פפושדו, הבעלים(יחד עם התק״ם) של מלון אביה סונסטה
בשסח־המחלוקת -טאבה, ביקר בקאהיר יחד עם עורן־
דינו, שרגא בירן.
השניים, כד פורסם, הציעו למצרים גוסחת״פשרה, שעל־פיה
תהפוך טאבה לאיזור חופשי, ותהווה מיגרש לשיתוף־
פעולה בין מצריים וישראל.
פניתי לפפושדו. הלה העדיף להתעטף במעטה״מיס־תורין,
להתחמק מתשובות ישירות, אם בי התעקש שגם
התחמקויותיו יקבלו ביטוי תיקשורתי.

• האם אתה מאשר את המידע שהתפרסם?
אני לא מאשר, אבל גם לא מכחיש. אני מוכן לומר שזהו רעיון
שלי! רעיון שאני הגיתי! ושזהו רעיון מצויץ, לדעתי.

• מי הסמיך אותך לנהל משא־ומתן בשם
ישראל?
אני לא בדיוק מבין את השאלה. את מוכנה להסביר?

• מה אומרים במישרד־החוץ, למשל, על יוזמות
פרטיות כגון זאת שלך?
אני לא מבין בזה. הכי־חשוב שתרגישי שזה רעיון שלי, ושאני
הגיתי אותו. יותר אני לא מוכן להגיב!

דפנה ברק

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוהדים ...מה הן אוהרות...מה הם

נתיבה בךי הו ד ה:

שרמהלהט:

מי כאלפס קל:

,,ההבדל בין שנוו ..פסו השלום ק״ם ,,אני מחזיר את התיאטרון
להתרמה הוא במטרה!״ בתדאביב כבר שנים!״1אל תפקידו המקור!״

בעבודת בימוי יוצאת״דופן עוטק הבימאי מיכאל פסקל,
שאותו פגשתי השבוע וממנו ביקשתי שיטפר כמה מילים
על עבודתו עם ילדים מאגודת ניצן.
קודם אומר שאגודת ניצן היא אגודה של הורים לילדים שיש
להם קשיי־למידה, ולא ילדים מפגרים, כפי שנהוג לחשוב בטעות.
אלה הם ילדים המוגבלים בהתפתחות מוטורית, או איטיים יותר
מאחרים, לפעמים חסרי־סבלנות יותר מאחרים, או חסרי יציבות
מוטורית. וכל זה לא בהכרח מוגבלות ברמה שיכלית.

• מה אתה עושה איתם?
במיסגרת עבודתי אני מלמד את הילדים מישחק, תיאטרון
ואפילו קולנוע. עשינו כבר הצגות רבות וגם כמה סרטים, כאשר
הילדים בעיקר משחקים, אבל תוך כדי עבורה לומדים גם פעולות
טכניות, הקשורות לעשיה של מאחורי הקלעים.

• עבדת שנים רבות בתיאטרון ברומניה. מה
;בדל ביז עבודה עם שחקנים רגילים לבין עבודה עם

ילדים בעלי בעיות למידה?

צל״ש מיוחד במינו מגיע, לדעתי, לירון לונדון, שהשכיל
לשלוט ב״ 24 שעות יום עצמאותנו ה־ ,37 בחן, בתבונה,
בטאקט, בעניין ובמיקצועיות מבריקה. את כל זה שכחו לו
הצופים, כאשר העביר את השידור לשירותרום ואמר
.נעבור בחזרה לשנור״ .צופים רבים התקשרו וביקשו ממנו
להתנצל, ואכן לונדון התנצל על פליטת״הפה.
פניתי אל המומחית מט׳ 1לטלנג, נתיבה בן־יהודה,
ושאלתי אותה מדוע שנור היא מילת״גנאי והתרמה לא.
כשהתחיל השנור בארץ־ישראל הוא נועד לעם שלא עבד, אלא
התקיים מהכספים שהשנוררים אספו בשבילו בעולם. אנחנו,
הציונים, התנגדנו לזה, ולכן המושג שנור הפך למילת־גנאי.

• ובכל זאת, מה ההבדל בין שנור לבין התרמה?
תרומה ניתנת לדברים צודקים, שנור הוא עבור אנשים שלא
עושים כלום ורוצים לחיות מנדבות.

• כלומר, הפעולה היא אותה פעולה, ורק המטרה
שונה.
כן. כשאוספים כסף לשירותרום, כלומר עבור ריווחת חיילי י
צהל, זו התרמה, אבל כשבאו אליי הביתה לבקש כסף עבור איזה
ישיבה, זרקתי אותם מכל המדרגות ואמרתי להם שילכו לעבוד
במקום לשנורר.

במהלך המופע המקטים הדרן לתל־אביב ביקש הממונה
על השגרירות המצרית, מוחמד בטיוני, מראש עיריית תל״
אביב, להקים בעיר אנדרטה לשלום. פניתי אל שלמה להט
ושאלתי אותו אם הוא לקח את בקשתו של הדיפלומט
המצרי ברצינות.
בסיוני הוא איש רציני ואני לוקח את בקשותיו ברצינות. אלא
שבהתרגשות של הערב פשוט שכחתי שיש לנו בתל־אביב פסל
לשלום, ועל כן לא צריך לבנות אותו.

• איפה יש פסל כזה?
בגן־העצמאות, ליד מלון הילטון, עומד כבר 12 שנה פסל של
הפסל האיטלקי קשלה, שעליו כתוב הפסוק הידוע מספר ישעיהו:
״ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מילחמה״.
הפסל נעצמו קרא לו פסל השלום.

• אם כן, בקשתו של הדיפלומט המצרי מולאה
כבר לפני שהובעה.
נכון מאוד, והשבוע אני אלך לספר לו את זה בעצמי.

אין כמעט הבדל בעבודה. ההבדל העיקרי הוא במטרה. המטרה
בתיאטרון רגיל היא להוציא הצגה טובה. המטרה עם ילדי ניצן
היא להגיע איתם לשיחרור מפחדים, ליצירת קשרים בין אדם
לחברו, להכרה עצמית, למודעות עצמית גבוהה יותר, לשיחרור
ממצבי־לחץ, להתפרקות בכלל. במילים אחרות: מה שאגי עושה
בניצן זה להחזיר את התיאטרון לתפקידו המקורי.

• כלומר?
התיאטרון לא גברא מתחילתו כדי לבדר את הקהל. אצל
דיוניסוס התיאטרון היה בפירוש חגיגות של התפרקות והשתחררות.

איך הגעת לעבוד עם ילדים בעייתיים?
כשהגעתי ארצה מרומניה, אחרי שעבדתי בתיאטרון ובטלוויזיה
במשך שנים ארוכות, לא קיבלתי כאן עבודה. דרך
אשתי, שהיא פסיכולוגית, הגעתי לילדים האלה, וחשבתי שעל־ידי
עבודת־תיאטרון אפשר יהיה לעזור להם. במשך השנים
הסתבר שצדקתי.

• אם היו מציעים לך היום עבודה בתיאטרון רגל,
היית עוזב את הילדים?
הייתי מקבל כשימחה עבודה בתיאטרון רגיל, אבל בשום אופן
לא הייתי עוזב את עבודתי עם הילדים של ניצן. היום ברור לי,
שהם זקוקים לי ושאני זקוק להם.

דניאלה שמי

ניסן

1ומץ*

תטמא 1911

- 30.1.84

.! 984

97 <7$׳

המכונית אקדח־מסמרים, בו היה משתמש
בעבודתו. אקדח זה יורה את
המסמר רק כאשר הוא מוצמד לגוף
קשיח. אולם פרי הפך אותו, על״ידי
תוספת קלה, לכלי קטלני היורה בכל
מצב.
הוא סיפר כי החזיק את הנשק דרור
ומוכן לירי, כדי שיוכל להתאבד בעזרתו
ללא שהות לחרטה.
כאשר שמע פרי בעת הנסיעה את
מילותיה של אפרת, גמלה בו ההחלטה
להתאבד. הוא שלף את אקדח־הסימרור
מתחת לכיסא וכיוון אותו לראשו.
לדבריו, תפסה אפרת באקדח וניסתה
למנוע ממנו להתאבד. תוך כדי מאבק
פתחה אפרת את דלת המכונית ורצתה
לרדת. פרי העיד כי חשש מאוד לחייה
של אפרת, הן מירי פיתאומי של
אקדח־המיסמור והן מנפילה בין המ
שנתיים,
רצה מאוד להתחתן עם אפרת.
למענה התגרש מאשתו ועזב את ביתו
ושני ילדיו. אולם דווקא אחרי גירושיו
נגרם נתק ברומן עם אפרת. הוא טען כי
הנתק נגרם בגלל קינאתה של אפרת,
שחשדה בו כי הוא יוצא עם נשים
אחרות.
״היא טילפנה אליי יום אחד, כאשר
הייתי באמבטיה. כאשר לא עניתי,
היתה בטוחה ששיקרתי לה ויצאתי עם
בחורה אחרת,״ סיפר פרי. מאז החלו
הסכסוכים בין השניים והם נפרדו.
לא היה כל ספק כי פרי היה מאוהב
ביפהפיה הבלונדית, ועשה כל מאמץ
כדי להחזירה אליו. חודשיים לפני
מותה של אפרת הגיעו לשיא הנסיונות
האלה. בשיחת־טלפון עם אפרת הוציא
פרי את אקדחו וירה יריה באוויר. הוא
השאיר את שפופרת־הטלפון פתוחה
ועזב את הבית. אפרת היתה בטוחה כי
הוא התאבד, הזעיקה לביתו אמבולנס
ומישטרה.
בעיקבות מעשה זה נעצר פרי
ונאשם ביריה בשטח בנוי ובאיומים על
אפרת. הוא הודה באשמות, נידון למי
אסר־על־תנאי ואקדחו נלקח ממנו.
אך גם אחרי מעשה נואש זה לא
חזרה אליו אפרת. היא אומנם היתה
משוחחת איתו בטלפון ואף נפגשה
איתו לפעמים, אך לא חזרה להתגורר
איתו. פרי קנה לה שעון יקר, מתנה
ליום־הולדתה, ניסה לדבר על לב
מישפחתה ועשה כל מאמץ כדי לחזור
ולהתקרב אליה.
אך אפרת עזבה את מקש־עבודתה,
שם עבד גם פרי. היא עברה למקום־
עבודה חדש וסירבה לתת לפרי את
מיספר״הטלפון שלה שם. הוא נאלץ
לפנות למגירי־עתידות ולמכשפים כדי
להשיג את מיספר־הטלפון החדש.
בערב מותה של אפרת נפגשו

כוניות הנוסעות. לשם כך היפנה את
המכונית לעבר נמל־יפו וניסה לצאת
מהתנועה. ברגע שבלם, כדי להאט,
נפתחה הדלת, אפרת זינקה החוצה
ונעלמה מעיניו.
פרי טען כי לא ידע כלל על היריה
שנורתה באותו הרגע, הוא רק ראה כי
אפרת נעלמה ורווח לו. הוא שמח כי
הצליחה לצאת בלי להיפגע, ולא ירדה
בין המכוניות הנוסעות. הוא המשיך
לנסוע מטרים ספורים ועצר כדי
להתאבד.
אולם כאשר ניסה לירות, הבחין
שהאקדח שוב איננו דרור ואין בו
מסמר. רק אז הבין כי נורתה כבר יריה
מהאקדח, ואז גם הבחין כי השימשה
הצדדית שבורה.
הוא התחיל לדאוג לאפרת וחזר על
עיקבותיו, כדי לראות אם היא עדיין

141 נאנויר 1981 נפצעה אנוח גינגולד ממסמו של
אקדח ונכטווז. האיש שהוושע נוצח, אהובה, דב בוי,
חיבו בכלא חובות מארות כדי להוכיח את צידקתו

1צ ד!7
ן רגדיה מזעזעת וכואבת
וביותר פוקדת את חיי מזה

שלוש וחצי שנים. עם מותה הטראגי
של אפרת —י לפתע נעצרו חיי. אני
יכול לנשום, לאכול, לשתות, לישון
— אבל לכר לא ייקרא לחיות. לא יהיו
לי סשאלות־לב יותר ...כר כותב בחוברת
עבה אסיר־עולם רפי פרי מבית־הכלא.
הטרגדיה
שפקדה את רפי היתה
באמת יוצאת־דופן. באפריל ,1981
נמצאה ברחוב ראשי ביפו צעירה
בלונדית יפהפיה פצועה קשה בראשה.
בראשונה הניחו אנשי המישטרה כי
מדובר בצעירה שנפצעה בתאונת
פגע־וברח. היא הועברה לבית־חולים,
אר לא שבה להכרתה עד מותה, אחרי
שבוע ימים.
כבר באותו ערב הגיע לתחנת־המשטרה
רפי פרי, מלווה בשני אחיו.
הוא היה במצב של הלם ובידיו היה
ארנקה של אפרת. בני מישפחתו חששו

כי הוא מנסה להתאבד, ולכן הביאוהו
לתחנת־המישטרה, שם שיחררו אותו
אחרי שחתם על התחייבות שלא
יתאבד. רק למחרת, כאשר התייצב פרי
שוב בתחנת־המישטרה, קישרו אותו
עם הצעירה שנמצאה פצועה ביפו.
פרי לא הסתיר כי נסע עם אפרת
באותו ערב במכוניתו ליפו. הוא סיפר
למישטרה על מסכת יחסיו עם אפרת,
שנמשכה יותר משנתיים. השוטרים
החליטו לעצור את פרי בחשד כי הוא
שרצח את אפרת, כדי למנוע ממנה
לעזוב אותו. המישטרה האשימה אותו
כי ירה בצעירה באקדח־המסמרים
שהיה במכוניתו.

מיספד טלפון
מן המכשפים
*ץ הרגע שבו החל פרי מספר את
סיפורו, הוא היה עיקבי בגירסתו.
הוא עמד על כך כי אחרי רומן של

השניים בדירת אחותה התאומה ברמת־אביב.
הם טיילו מעט ברגל והחליטו
לנסוע לאכול במיסעדה. פרי נהג
במכוניתו לעבר יפו. לדבריו, התכוון
לנסוע למיסעדה בשם הנמלה. אולם
ליד גן־סאקר בדרך ליפו חל לפתע ריב
נוסף בין השניים.
פרי מעולם לא גילה את המילים
שנאמרו באותם רגעים, אך הן גרמו לו
ליאוש ולהכרה כי אפרת איננה
מתכוונת לחזור אליו.
מאחר שאקדחו הוחרם אחרי היריה
באוויר, החזיק מתחת למושב כיסא־

ריב בדרך למיסעדה

1 X 3

>>£ג 1מ

מ ריו^

6 */מ ג

מסיע *ו_ /

616

חסל?61

כ׳ל &פ׳

׳(גי 0׳ 0

מ /מ 8ג מקכ-׳לי/

יי׳ ה

׳ ) נ פי לי ו

במלוא הכאב והיסורים.
״לשני ילדיי: מירב ועמית. אשר
איבדו מצד אחד אב וחבר לחיים ומצד
שני את אפרת, שרק התחילו להכיר
ולאהוב...
״לבני מישפחתי - :מישפחה
מפוררת, המתייסרת וכואבת את אשר
אירע ביום בהיר ומאז.כבה הנר...
״כל רצוני הוא להוכיח מעל לספק
סביר כי אפרת לא נרצחה. אלא
שחירפה את נפשה באומץ־לב ובגבורה
עילאית, מעוצמת אנושיותה וערך
חיי־האדם שקוננו בנפשה. ועל־ידי
התערבותה הספונטאנית, כדי לנסות
ולהציל את חיי שלי, התעלמה מכל
הסכנות שריחפו עליה. אפרת, בצעדה
זה, שילמה במחיר חייה שלה. יהיה
זיכרה ברוך לעד.״
פרי מצרף לחוברת את פסקי־הדין
בשתי הערכאות, את כל העדויות
במישפט ואת הערותיו עליהן. וכן
תרשים של מקום האירוע ואקדח־המיסמור.
שישה שופטים לא מצאו כל
ספק באשמתו של פרי והוא מיצה את
הרשות השיפוטית. נותרה לפניו רק
אפשרות אחת: החנינה. יתכן שפסק־הדין
אכן עשה צדק, אבל הסבל שעבר
ועובר על פרי יהיה אולי סיבה מספקת
לנשיא־המדינה לאשר לפרי חנינה
אחרי ריצוי כמה שנים בכלא. את
עונשו האמיתי ישא, כפי שהוא עצמו
יודע, בהירהוריו היומיומיים על אובדנה
של אהובתו, אפרת, ועל אחריותו
אילנה אלון
למותה•

קורבן אסרת
רצח או תאונהז

אסרת בצילום אמנותי שצילם פרי
..היא היתה מלאך״

עומדת בצומת. הוא עצר ליד הרמזור
שבו נעלמה הצעירה. אך לא ראה
אותה. ואז המשיר לנסוע מוכה־הלם ער
שהגיע למקום־עבודתו של אחיו, משם
הוסגר למישטרה.
אפרת נעלמה מהצומת, מכיוון
שהיא נגררה על־ידי המכונית הנוסעת
י כמה מטרים ונותרה מוטלת במרחק־מה
מהצומת, שם גילו אותה עוברי־אורח.
ייתכן מאוד שהיו מקבלים את
גירסתו של פרי, לולא גילה הפאתולוג,
ד״ר בצלאל בלוך, כי אפרת נפגעה
בעורפה. התובעת, שולמית אמיר,
הכינה את כתב־האישום שבו קבעה כי
היה זה רצח מתוכנן. היא האשימה את
פרי כי לא התכוון להתאבד, אלא
שכאשר ראה את אפרת פותחת את
הדלת ומנסה לצאת מחייו לנצח,
החליט להורגה. הוא שלף את אקדח־המיסמור
וירה בעורפה יריה אחת
שגרמה למותה אחרי שבוע ימים.

אקד־ח־המסמרים
סידור מיוחד לירי

׳ ^ 4הירהורים על
אוגדו האהובה

ף* חוברת העבה שכתב פרי
בכלא, אחרי שנדחה ערעורו
לבית־ המשפט העליון, הוא מתלונן על
כך שלא ניתן לו לערוך שיחזור המצב
שהיה במכונית בעת הפגיעה באפרת.
לדבריו, היה שיחזור כזה מוכיח את

^ חפותו. הוא גם התלונן על כך
שהמישטרה לא לקחה טביעות־אצבע 1 מכלי־הרצח, דבר שהיה מוכיח כיצד
ובאיזו יד אחזה אפרת בנשק.
השופטים קיבלו את גירסת
התביעה והרשיעו את פרי ברצח. גם
בית־המישפט העליון, שאליו עירער
פרי, לא שינה את פסק־הרין. פרי נותר
אסיר־עולם.
״נותרה לי המיית הלב המתעטף
ביגוני. פורצת ועולה למרומי הנצח
האינסופי קינת ליבי על אובדנם של
חיים רעננים. על הפרח בגני שנקטף
בליבלוב פריחתו. על אהבה קדושה
,וזכה שדעכה. על תיקוות שפרחו
ונגוזו. על עלומים שנגדעו. על אושר
עילאי שנקבר בעודו זוהר וניצניו
הרעננים והמחייבים את השירה
הנשגבת שנפסקה באמצע מיזמורה.
אני תוהה ובוהה בתוך תופת הגיהינום

אסרת בציור של סדי
״היא קינאה!״
האפל ומחפש סימן. קשר כלשהו עם
אותו יום גורלי כאשר בשבריר של
שניה היכנו הברק ומאז חרב עולמי...
איך אוכל שלא לבכות? אבכה את בכיי
עד ערוב־ימי על מותה ואובדנה של
אשה אהובה ונערצת כל־כך,״ כותב פרי
בחוברת.
אחרי שהתברר לפרי כי מבתי־המישפט
לא תצא לו הישועה, וכי דינו
נחרץ סופית, החליט לפנות אל לב
הציבור בדרך אחרת. הוא כתב וערך את
החוברת המרשימה בכתב־ידו המעוגל.
בחוברת י הוא מסביר את הליכי
המישפט ואת העוולות שנגרמו לו. הוא
מתלונן על סניגורו בבית־המישפט
המחוזי, ועל כך שבית־המישפט לא נתן
לו אפשרות להחליף את הסניגור
במהלך הדיון.

הוא מתלונן על השופטים שזייפו,
לדבריו, את הפרוטוקול, כדי להרשיעו.
אבל בעיקר הוא מנסה לשכנע כי
לא רצח את אפרת, וכי ידו לא היתה
במעשה נורא כזה. הוא אומה ״הליכתה
של אפרת הינו העונש האחד הכבד
והקשה מכל שנגזר עליי, במר גורלי.
ושלילת־החופש שגזר עליי בית־המישפט
אינה מעלה ואינה מורידה.
המשמעות לחיי אבדה לי עם אובדנה
של אפרת, מותה הותיר בנפשי את
כאביי, יסוריי ותחושת האבל והשכול
על מותה הטראגי. למען אלה אני
מוסיף לחיות. חשוב לי להוכיח לכולם:
״להוריה: רוזה ועימנואל, לאחיותיה
ציפי ודליה, היקרים לי מאוד,
אשר איבדו בת, אחות אהובה ויקרה
כל־כך, ונפשם נותרה שסועה ופצועה

ה*0$*4/3 ׳{9 3

4יי

שירטוט של ירי האקדח שהכין פרי בכלא
״השופטים זייפו את הפרוטוקול!״

החי

פיח 1ת חחר

פתרון תשבצופן

^ באר־שבע נערכה מכירה פוס*
בית לטובת הקמת ישיבה חדשה,
וכאשר הוצע למכירה שטר של דולר,
שנשא את חתימת־ידו של הבאבא
סאלי המנוח, הוא נמכר ב־ 700 אלף
שקל, אך כשהוצע שטר נוסף, הוא
נמכר ב־ 500 אלף שקל בלבד ולבסוף,
כאשר הוצע עוד שטר, הוא כבר נמכר
ב־ 400 אלף שקל.

2485

7\ ^ 9ק

ר ו [7ע

8ל ׳ י? 0י,

גירסא דינקזתא

^ קריית־גת ביקש שוטר לגבות
* עדות מאדם אשר פרץ לדירת
שכניו ונטל משם רכוש בשווי ארבעה
מיליון שקל, הודה כי איננו יודע כיצד
למלא את טופם־העדות, הסכים כי
הפורץ, שוטר לשעבר שטרם שכח את
השכלתו המישטרתית, ימלא את הטופס
בעצמו.

0 1 7וו 7ל !0

דבקות במטרה

ינאי

^ תל־אביב קיבל אדם חבילה
מחויל, עיין בתווית־האזהרה של
הדואר, שבה צויין כי בהעדר כתובת-
השולח מן הראוי לפנות למישטרה,
עמד לעשות כך משלא מצא כתובת־שולח
על החבילה, אך חזר בו כרגע
האחרון משהסיר את תווית־האזהרה,
שהיתה מודבקת הישר על כתובתו של
השולח.

מאוזן:
)1כאן לא קודחים נפט בפטיש ()3
)3ממש כמו בנשואין, עסק
בתחילה עם כל המשפחה ( )5,4
)9חור בפני אדם ()4
)10 אי־השדים בהר הכרמל? ()4
-<13 הא״ב של מעשה מקלעת —
צריך להגיע לסוף ()3
)14 הצייר הפלמי עבד בדייקנות
מרובה ()4 ,2
)15 ניטול בעוז, ואחר־כך נוכיח

)17 למזי־רעב הפתרון בקבוץ ()4
)18 מונח לו באכסנייה, בדרך אל
העיירה ()4
)20״האחד בא לגור ככה זה
בסדום ( )3,5
)22 בתל־אביב מול רדינג ()5
)24 המטבע יצא מן השרות ()3
)25 להביט קדימה בזעם! ביוגוסלביה.
איפכא מסתברא! ()4
)26 בצוק העתים נאכל ירק ()4

סנדלר לא יחף
)28 פיקאסו במקורות הירקון? (,3

)29 תועה בדרכי החיים. לגמרי
באופן פרטי (.)3

מאוגד:
)2כנפי ההסטוריה רועמים אל
החייל מן השורה ()3
)4אחת, שתיים, שלש, ארבע,
חמש, שש, שבע — זה בדיוק מה
שעשית בשיער בלי צבע ()4

המכון הישראלי לספרות ^
נשים קוסמטיקה ופדיקוו־

שולה

ציפורניים מלאכו תיו ת
בשיטה א מריק אי ת
חז קו ת באחריו ת
ופן ה שתלת ריסים

״ ״ א׳ י׳ ״ י ן 4ג>דוצ 8 9
ס ל כוני ס;

284919
׳ ^295318 48

קורסיםמק צו עיי םנרמהג בו ההל
ספרות נ שי ם • קו ס מ טי קהוא פו ר • פדיקור • מני קו ר
אפילצי ה (הוצאת שי ערלצ מי תו ת)
מכון ליופי ו ס לון ת ס רו קו ת חדי שי ם ל:׳
ת ס רו קו ת, ת ס פו ח ת. החל קו ת, סלסול, צני עו ת, פסים,
טיפול פני ם, איפור. הו צאת שיע רלצ מי תו ת ונ ש עו ה.
תעודותלמסיים ׳ 0והננהלב חינו ת
הסמבהממ שרד ה ע בו ד ה

30 שנו ת נ סי חיו הי שגי םבהדרכהמ קצוע יח !

ת״ א, דיז מוף ( 190 יודפת )4

מעוניין בנחמדה
למטרה רצינית
גובה 60ו גיל 28
ת.ד7085 .
מיקוד 42291
נתניה

סקס ועסקים
בלי שותפים סמויים

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות
רדיו דוקטור בע׳־מ
רחוב שלום עליכם ,18
תל־אביב -טל 286444

^ _0בר 5

לכל ה עתוני ם

בכר טי סי א שראי ב מ חי רי המערכתי
£8$ 01118א01
*1א 0וז*א*מזאו
110

•שרחכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

2 2 7 1 1 7 /8־ 0 3

תנו לה גברו

מודעות בטלפיו
פרסום

^ ירושלים הודיע מישרד־החיגוו
* שאחר שניתן למנהלי בתי־הספר
להחליט בעצמם על אלה מיקצועות־לימודים
יוותרו בבתי־ספריהס בשנת־הלימודים
הבאה, כדי לחסוך בתקציב־החינוך,
הודיעו חלק ניכר מן המנהלים
כי הם יבטלו את שיעורי הציור, ה־זימרה
והערבית.

^ ירושלים הודיע מישרד התיק^
שורת כי רק 396 מן המיכתבים
הנשלחים בירושלים לכתובת אחרת
בבירה מגיעים לנמעניהם תור 24
שעות 139 נוספים מגיעים ליעדם
תוך יומיים, אבל 39.5^.מן המיכתבים
זקוקים לחמישה ימים ויותר כדי
שישולשלו בתיבת־הדואר המקומית
המתאימה.

ספר ^

לםפיית וו 8י 0

דיס־איגטגרציה

ירושלים של צב

ב תי

229388 ;226066

השתלת )3 5 2 0 0

אט>ה ח>>ם

)5כל שנה נחדש תוכי במוסד
חנוכי ()3 ,5
)6אצלו שניים ביחד וכל אחד
לחור ()6
)7כבר הכל גלוי לעם הזה ()4
)8מהתקשרות של בן בקר עם עוף
נולד עוף קטן ()5
)9זה שש שנים ויותר אין נהר
בתל־אביב ( )4,3
)1כדאי לשאול על זה שנותן את
הטון ()2

)12 הגיע בול, אל המקום הלא נכון

)16 לצאת בשן ועין ולהסתובב
בעולם ממקום אחד לשני ( )5.3
)19 דיאטה לזהירה ()6
)21 קח טון בספרד ()5
)22 בן־הבקר מתהלל כמפתח ()4
)23 התהפך המזל, אכלנו אותה ()2
)24 כופר, בעיקר? ()3
)27 הבן הזה בסדר הצליח לעלות
על כל הרכוש (.)3

ך• באר־שבע עצרה המישטרה
מנהל כולבו גדול למזון בעיר,
שנתפש על־ידי קצין־הבטחון של אותו
כולבו, אחר שנטל מן החנות, בלי
לשלם, חבילת גבינה צהובה וחבילת
ממתקים.

^ לוד גילה מנהל־המכס כי העולים
>4החדשים, המגיעים לאחרונה
ארצה, בקיאים עד כדי כר בזכויות־הפטור
על היבוא האישי שלהם, עד
שלאחרונה אף הודיעה עולה בת ,80
שהאופנוע שאותו ביקשה לייבא, כשהוא
פטור מן המיסים והמכסים, מיועד
לשימושה האישי.

קסם שד מיספר
^ תל״אביב התעקש אדם, שזיהה
* ₪את עצמו כקוסם, לתרום, ביום
העצמאות, לשירותרום 5555.55 ,
שקל (חמשת אלפים חמש מאות
המשים וחמשה שקל וחמשים וחמש
אגורות) מכיוון שמיספר המזל שלו
הוא, לטענתו, חמש, סתם בתרומתו,
זמנית, את המחשב, שלא היה מתוכנת
לקלוט אגורות.
העולםהזה 2487

הורוסהוס
כל התקופה גורמת לבילבול. וזה מוזר,
כשחושבים שמדובר על לילית במזל שור,
המוכר כמזל יציב, שליו ומשרה ביטחון.
אבל אל״לנו לשכוח שעוסקים בלילית, בירח
האפל שהוא הצד החשוך שבמזל, זה המ חפש,
תר וחוקר את החסרונות, החולשות
והפגמים שבמזל שור.
ואם כך, דווקא בתקופה כזו אנשים
יכולים להיות רודפי״בצע, רכושנים ומשתלטים
על האנשים הקרובים להם, כשהם
מתייחסים אליהם כאל חלק מרכושם
הפרטי. בגלל האהבה המתמדת ליופי,
המבוטאת במזל שור -בתקופה כזו יגבר גם
הצורך להתייחס לאסתטיקה.
היופי הוא זה שיקבע בתקופה זו, גם אם
העדפה כזו אינה הגיונית. לילית בשור יכו-

מ רי ם
בנימיני

מזל החודש :

לקנות מיגוש
ולגלות, מאותו
מ ד׳ ,שבמקום הזה
יסללו כביש

רודפת
על לילית -המסמלת במפה האסטרו לוגית
את הנקודות האפלות, הנסתרות
והבלתי״ידועות, לפעמים גם לאדם עצמו -
נכתב כאן בשבוע שעבר. המזל והבית שבו
נמצאה לילית מצביעים על נקודות החולשה
של האדם ועל הכיוון שאליו יש לפנות כדי
לשוב ולהיבנות.
הלילית היא ה״ירח האפל״ ,הבלתי־נראה
של כדור־הארץ. זה בולע את האור, שלא
כמו הלבנה, המחזירה לכדור הארץ את
האור שהיא קולטת מהשמש.
הקצב שבו נעה לילית אינו מהיר כשל
הלבנה. היא נמצאת עשרה ימים בכל מזל.
בימים אלה, עד ה־ 5במאי, תימצא לילית
במזל שור, וזו הזדמנות להביט מנקודה
נוספת על מה שקורה. אולי זה יעזור לנו
להבין מדוע עניינים מסויימים הופכים
חשובים דווקא עכשיו.
שור, כידוע, קשור בכספים, לכן כל
הקשור למישור הפינאנסי יביא לנקודת-
מיפנה, שתקבע את עתידנו במישור
הכלכלי. הכוונה לכל פרט ופרט, וכן לכספים
הקשורים לציבור כולו.

הרירית בשור
כשרוצים להגדיר מהו מזל שור, כדאי
לחפש את מילות־המפתח שיתארו את אופי
המזל.

השור הוא ארצי, גשמי, שמרן, רכושני
ויכול לשמש כמישענת לזולת. הוא עקשן,
קשה״עורף, חמרני ועיקר שאיפתו לזכות
בשלווה.
מי שנולד כשלילית במזל שור, הוא בעל
כריזמה שאי״אפשר לעמוד בפניה. הוא
כל״כך מושך אליו את האנשים, עד שהם
נותנים בו אמון כמעט עיוור -כלומר, הם
מסתנוורים מאישיותו, מבלי למסור לעצמם
דין וחשבון.

בתקופה זו, כשהלילית בשור, כולם
חייבים להיות זהירים מאוד בעניינים
כספיים. אסור לאבד את כושר השיפוט
והשיקול ההגיוני. זהירים במיוחד חייבים
להיות אותם שעיסוקם או מיקצועם הוא
בכספים של אנשים אחרים: בנקאים,
אנשי-בורסה, סוכני״ביטוח ועורכי-דין.
חייבים לשמור על דיסקרטיות, מפני
שדווקא בתקופה מעין זו מתפתים לגלות
מידע חשוב.

בזמן האחרון אתם חשים יותר נינוחים. במקום
העבודה הדברים מתחילים להסתדר.
טוב לפעול עם קבוצות
או למען ציבור. אל
תזלזלו ברעיונות מקוריים,
אלה עשויים להוכיח
את עצמם בעתיד
הקרוב. ילדים יצטרכו
יותר השגחה. לא כדאי
להגיע למצבים של כעס
או הקצנה של יחסים
בין הורים לילדים. רצוי
שתהיו אתם הוותרנים
ואת העקרונות החינוכיים תיישמו בשבוע
אחר. ב־ 6חשוב לפעול בתחום המקצועי.

מצב״הרוח אינו טוב במיוחד בימים אלה.
דאגות כספיות מטרידות אתכם, ובעיקר
התחייבויות כספיות
שלקחתם על עצמכם.
ב־ 2וב־ 3במאי נראה
שתוצע לכם עזרה על־ידי
מישהו המעוניין
להיכנס לשותפות או
להיות יותר מעורב בחייכם.
אפילו אתם, ש־האינטואיציה
אומרת
לכם מי טוב עבורכם -
אינכם עירניים די ויכו לים
להיכנס לתיסבוכת שחמרר את חייכם.
אגב, באהבה אל תשחקו מישחקים.

שבוע קשה ומסוכן עומד לפניכם. ה־ 2וה־3
בחודש יהיו מאוד מעייפים. כדאי למתן קצת
את קצב־העבודה. א תם
מותשים ויכולים להתמוטט.
ה־ 4וה־ 5בחודש
מאוד חשובים עבורכם
הירח יהיה בעקרב בליקוי
מלא. זה מצביע על
אירוע שיופיע מאוחר
יותר עד שמונה חודשים
מיום הליקוי לכן כל
צעד. החלטה או פעולה
שלכם עשויים להשפיע
על גורלכם. חשוב לנעול היטב את הבית.
ולשמור דברים שצריכים להישמר במחבוא.
אתם חשים חוסר־שקט ואי־שביעות״רצון
במקום שבו אתם עובדים. אתם עובדים
קשה ולא מרגישים סי פוק.
אנשים שבדרך־
כלל אתם מכבדים,
נוהגים בצורה בלתי-א-
תית. יש להימנע מלה־גרר
אחרי הצעות מפ תות,
על רקע בלתי־הוגן.
ה* 6וה־ 7בחודש
יתנו לכם הזדמנות מעניינת
לשנות תפקיד
או מקוס״עבודה. כדאי
לחשוב על כך, גם אם ברגע הראשון זה
מעורר התנגדות. הבריאות אינה טובה.

ה 1-וה־ 2במאי יהיו נעימים. אנשים יהיו
נחמדים אליכם ותוכלו להשיג את רצונכם
כמעט בכל שטח ות־חום,
בתנאי שתשתפו
פעולה עם הסביבה.
ב 4-בחודש וב , 5-אתם
חייבים להיות זהירים
וסבלניים. מוטב שלא
תתחילו בדברים העלו לים
לעורר זעם. כל
מעשה נמהר שלכם.
יסתיים בחרטה קשה.
בעבודה תוכלו להוכיח
יוזמה, כיוון ומגמה חד־משמעית. השגיחו
מאוד על הבריאות. ביחוד על איזור הראש.

לי קוי הירח. שיתרח ש ב־ 3ב מ אי ב לי ל ה יפגע
בכולם. אךאתםנמצ אי ם בצי ר שבו ז ה
מתרח ש. ולכן ת היו יו ת ר
פגיעים. ה־ 4וה־ 5ב חודש
הםבהחלטי מי ם
מ סו כני ם. ה ב עיו ת יכו לות
ל היו ת ב ברי או ת,
אך ב עי ק ר בגלל שיפוט
ל א נכון של מ צ בי ם
חו ס ר־ז הי רו ת ו או פ טי-
מיות־יתר. זהלא הז מן
המת אי ם לח שוב על
ה שקעות, יש נ טי הלהא מין
ל אנ שי ם צ בו עי ם ובלתי־י שרי ם. אתם נו טי
ם לפרש ד ב רי םכפ שו ט ם וז ה לרע תכ ם.

נוטים לטעות בשיפוט.
אי״שביעות־רצון בעבו דה
עלול להביא אתכם
להחלטה פזיזה ומסו כנת
לעתידכם. בני-ה-
מישפחה הקרובים לכם
ביותר עלולים להרגיש
ברע. אל תזלזלו בבקשותיהם,
כדי שלא תתחרטו
מאוחר יותר. כל
דבר שיש עימו פירסום -עלול לגרוס לגל
של חוסר פופולאריות. מה״ 6הכל שוב רגוע.

ה״ 2וה־ 3במאי יגבירו את הפופולאריות
שלכם. אנשים יהנו מחברתכם, תוזמנו
למסיבות ובילויים ו תוכלו
אפילו לזכות
בהגרלות. יחסי-אהבה
חדשים וקצרים יוסיפו
לטעם הטוב של יומיים
אלה. ב־ 4וב״ 5בחודש
מתעוררת נטיה חזקה
לפעול או לומר דברים
בניגוד למקובל. מתוך
דחף ריגשי שאינו ניתן
לשליטה. הפעם רצוי
להתאפק. כל פעולה כזו תגרום לבעיות
מאוחר יותר. שמרו על סודיות בעבודתכם.

ה־ 2וה־ 3במאי עשויים להיות מפתיעים:
סכום־כסף או הודעה על העלאה במשכורת
ישפרו את מצב־הרוח.
כדאי לקנות כרטיס־הגרלה
ולזכות בסכום
כלשהו. גם אם זו לא
תהיה הזכיה הגדולה.
נסיעות אינן באות
בחשבון ב־ 4וב־ 5בחודש.
ימים אלה מועדים
לצרות. א ם לא תהיה
ברירה לפחות כדאי 133222111
להימנע מלשתף ילדים
בנסיעות שאינן הכרחיות. יש לשמור על
בריאותם של הילדים מה־ 4ועד ה־ 7בחודש.

מה־ 5בחודש אתם תימצאו במצב הרבה
יותר רגיש וקובע מאשר אתם מתארים
לעצמכם. נראה שאתם

לה להשפיע על האהבה ליופי בכמה דרכים.
במיקרים מסויימים האדם נהיה יותר ויותר
חמדן ותאוותן לרכוש ולנכסים. לדוגמה,
אדם שרצה לרכוש לעצמו אגרטל עתיק או
חפץ עתיק אחר, וחיכה שנים, עכשיו הוא
יקנה אותו. ורק כשיהיה מאוחר מדי הוא
יגלה שהכלי סדוק. יתכן שירכוש חלקת
אדמה ועבורו זה יהיה התגשמות של חלום
ממושך -אך הוא יגלה מאוחר מדי שב מרכזה
עומדים לסלול כביש ראשי.
כשלילית בשור, עדיף לדחות עסקות,
השקעות או הוצאות גדולות. חשוב יותר
ליצור קשרים ריגשיים ולחפש עמיתים או
חברים שאמונתם, השקפתם ודרך־חייהם
דומים. בצורה כזו יימנעו חיכוכים הנגרמים
בגלל מעורבות עם אנשים שמערכת הערכים
שלהם מנוגדת ושונה.
ה־ 2וה־ 3במאי יהיו עליזים. במקום־
העבודה תיהנו מיח ס טוב יותר. בני המין
השני ישימו לב אליכם
וינסו ליצור קשר חדש.
ה־ 4בחודש יהיה יום
עצוב -ולפחות עד ה־8
בחודש לא תצליחו להשתחרר
ממצב־הרוח
הכבד. א תם גם עלולים
להסתכסך כעת עם ידיד
21בדצמבר
חשוב. ואי־אפשר יהיה
19 בינו א ר
לתקן זאת לפני השבוע
הבא. בולט גם הצורך
בתיקונים בדירה, משהו ישן ועומד להתפורר
זה יביא להוצאות כספיות גדולות למדי
גם לכם לא מצפה שבוע קל. בנות מזל דלי:
השבוע מסוכן מאוד לנסיעות בטרמפים או
בחברת אנשים שאינכן
בטוחות בהם. במיוחד
לנשים, אבל גם לגברים,
מסוכן השבוע להתרועע
עם מכדים חדשים.
ידידות כזו עלולה רק
להזיק. ויכוחים במיש־פחה
יגרמו למתח רב,
ההרפתקות והעצמאות
היתרה שאתם מרשים
לעצמכם מעוררים התמרמרות,
קשה יהיה להרגיע את הרוחות.
נסו לוותר. לפחות ב־ 4וב־ 5בחודש.

פגישות והיכרויות חדשות יביאו לנקודת-
מיפנה בחיים. אירוע בעל חשיבות יצביע על
סיום אורח־חיים מסו־יים
ועל עתיד שונה
לחלוטין. זה מצריך שיפוט
צלול וראייה ריאלית
לעתיד. קשרים עם
אחרים אינם יציבים
ומועדים לתנודות חזקות.
קשרים עם ארצות
אחרות ב־ 4או ב־5
בחודש אינם מצביעים
על כיוון נכון. מתנו את
ההתלהבות והמתינו לפחות ל־ 7אי ל־8
בחודש. תקלות בנסיעה יעלו לכם ביוקר.

א׳ עממ׳ ע /

?לרות׳

פתוחה ן מפרגנת
היא גרושה בת ,38 פלוס ילדה
אחת נהדרת. מתארת את עצמה
כעצמאית, יצירתית. עוסקת באמנות.
תכונות נוספות: אופטימית, חייכנית,
כנה, פתוחה, מפרגנת, אינטליגנטית.
כמה מילים על החיצוניות: בלונדית,
נאה, גובה 1.65 מטר.
חשוב לה שתהיה אחד היכול
לתרום לה מבחינה אינטלקטואלית,
שיהיה לך חוש־הומור, כנות, אמינות
ואינטליגנציה, שתהיה בנאדם שלמד,
בעל הופעה אסתטית (אם כי לא
מחכה לדוגמן) ,שלא תהיה ליכודניק
ושתהיה גרוש, לא רווק, בסביבות 40
עד .45 מיספרה אצלי הוא (.)1030/85

?את אשתוו
לא, הו אלא יו צא עם נשואות.

רב חם

•לא אוכל לומר כי ניחנתי ביופי

להצליח כמו
עופדה חזח
היא בת .21 שחרחורת, יפה
ובעלת קול ערב. קוראים לה
אופירה יוספי. יש לה ייחוס
מישפחתי: אמה, אסתר, היא

אופירה יו מי
דודה בת 27

קוראים
לו שלום
ישי הברי (הי ו־ב׳ קמוצות)
נורא רוצה להצליח כמלחין וזמר.
אם הצלחה תלויה ברצון ובשאפתנות.
הוא בטח יעשה את זה,
כאשר יהיה גדול. בינתיים הוא
רק בן .18 שמיניסט בבית-הספר
לאמנויות תלמה־ילין, ובעוד כמה
חודשים חייל. פרט לרצון, יש לו -
ככה סיפרו לי -גם כישרון. הוא
מופיע בפאבים ובמועדונים, שר
בקול שקט, אישי, או, כמו שהוא
אומר ,״אני נותן את כל הלב
בשירה״.
שם־מישפחתו פירושו ״שלום״
בסומאלית. הוא צבר דור שני
ממוצא תימני״סורי. יש לו הורים
פתוחים ומבינים, ומגיל 15 הוא

עוצר־נשימה או בחוכמה יוצאת מגדר
הרגיל ״,הוא כותב ,״אולם אני יכול
להעיד כי ניחנתי בנפש רגישה ובלב
חם ואוהב. אני עצמאי, בן ,27 גבוה,
נחמד, נאה, שרוצה להעניק את ליבי
ואהבתי לאשה נאה, תמירה ואינטליגנטית.״
הוא בת״ד ,37656 תל־אביב.

חפצים חשודים
תסתכלו היטב על תנועת הידיים החיננית והפוזה של
האצבעות. צריך ללמוד הרבה כדי להגיע לזה. נטע שיזף, חיילת בת
,19 למדה. כשהיתה ילדה קטנה ראתה בטלוויזיה את רקדנית
הפלאמנקו סילביה דוראן רוקדת, על המקום החליטה שהיא תהיה
כמוה. כיום היא משמשת כמורה־מחליפה בסטודיו של סילביה,
שיצאה לחופשת־לידה.
כשנטע אינה רוקדת בסטודיו, היא עובדת במישמרות כחיילת
חיב״ה (חיילת בשירות המישטרה) .מסתובבת בשוק״הכרמל,
בתחנה המרכזית ובמקומות רגישים אחרים, בודקת תיקים

שומרת על משר
היא גרושה פלוס שניים, בת ,33
בלונדית, גובה 1.68 מטר, בעלת
הופעה נאה. אומרים לה שהיא חתיכה,
והיא לא מציינת את זה מתוך
שחצנות, סתם כעובדה. היא בעלת
עסק עצמאי, שאותו היא מנהלת, וגם
מומחית לטיפולי־שיקום אחרי התקף
לב. ספורטיבית, אוהבת טיולים, רצה
קילומטרים, שוחה, שומרת על כושר.
אתה מתאים לה, אם יש לן הופעה
ספורטיבית ואתה יציב, חזק, בעל
מסלול ברור בחייך, לא מעופף, טיפוס
יוזם ואחר שאוהב להעז, כמוה.
מיספרה הוא (.)1031/85

נשמע בבית־קפה: הו א מתלבש
כל־כך יפה.
וכל־כך מהר!

אחת מאחיותיה הבכירות של
עופרה חזה, בת ה־ .27 אחרי
ששירתה בלהקת צה־ל 84׳
השתחררה, וכיום היא מופיעה
במופע הנוסטאלגי החדש של
מיקי פלד, הלהקות חוזרות
שאותו מביים דני ליטאי.
כבר כילדה קטנה ידעה
אופירה מה היא מצה לעשות
כשתהיה גדולה. המורה שאלה
מי מצה לשיר סולו. אופירה
התביישה, אבל הילדים קראו
בשמה. והיא קיבלה אומץ
והצביעה.
היא אינה יודעת אם היא
דומה לדודה המפורסמת שלה,
אבל. כשהיינו קטנות, היינו
דומות ״.הן חברות טובות,
ועופרה מפרגנת לה ונותנת לה
עצות -מה לעשות על בימה,
איך לעמוד.
האם היא חולמת להצליח,
כמו עופרה! אופירה. :כל אחד
רוצה להגיע למה שהיא הגיעה,
אבל אני לא חולמת יותר מדי,
לא מרשה לעצמי להיתפס
לאשליות. ונותנת לדברים
לקרות. בצבא היכרתי את
השאו־ביזנס, ואני יודעת שזה
עולם קשה.־

גר בחדר, בדירה השייכת למיש-
פחה, מול בית הוריו ברמת־גן.
הוא מבסוט מהפינה הפרטית
שלו, שם הוא יכול לעשות חזרות

ישי הברי
נשים בנות 25

נטע שיז!ז
רקדנית בת 19
ומחפשת חפציה חשודים. קשים חייה של חיילת חיב״ה,. .אחד
צועק לי למה אני לא בודקת יותר טוב, והשני צועק למה אני
מחטטת יותר מדי ״,היא מספרת .״אנחנו מאוד חשופות לאנשים.
יש שנטפלים, יש שמתחכמים. אומרים ׳יש עליי תת״מיקלע ושני
רימונים׳ וחושבים שהם חכמים גדולים. יש ניסיונות להכיר, אבל
אני לא אוהבת היכרויות מהסוג הזה. כשיש חפץ חשוד, מסרבים
להתפנות. כל הפיגועים בארץ לא עוזרים״.
היא צברית דור שני, מממנת את לימודי״הריקוד בעזרת מילגה
מטעם קרן תרבות אמריקה־ישראל ומחכה כבר לשיחרור. בעוד
כמה חודשים. בתוכנית: לנסוע לספרד, ללמוד ולהתפתח.

מה קן ו־ה לי
״אני לא יודעת מה קורה לי בזמן
האחרון,״ כותבת 1032/85״יוצא לי
לפגוש רק נשואים. די, מספיק. לא זו
המטרה שלי בחיים. אני גרושה בת
מתי שבא לו ולארח חברים.
בשטח הרומנטי הוא נותן
העדפה ברורה למבוגרות ממנו.
25.זה בסדר גמור ״,אומר ישי
בחייו ממזרי ,״אני מוצא פחות
עניין בבנות טיפש־עשרה. למהן
לא התעמקתי בעניין יותר מדי.
ככה זה יוצא. במקומות שבהם
אני מופיע ממוצע הגילים הוא
גבוה, ונוצר קשר ביני לבינן. אני
מחייך אליהן, הן מחייכות חזרה
ולפעמים אחרי ההופעה, אני ניגש״.
הוא
ביקש ממני לא לשכוח
לציין שהוא שותף באולפן-
הקלטה ברמת־השרון. הוא מק ליט
זמרים מתחילים, וגובה מהם
פחות מחצי מהמחיר בשוק.
הוא הקליט גם את עצמו והו ציא
בימים אלה לרדיו תקליטון
שדרים בשם מדיאנה, והוא מאוד
מקווה שעורכי התוכניות יתייח סו
אליו. אמרתי כבר שהוא שאפ-

,43 אם לילד מקסים. גובה 1.70 מטר,
בהירת״שיער, נאה, חטובה, אינטליגנטית.
מעוניינת להכיר גבר בהיר,
גבוה, לא שמן, אינטליגנטי, הומאני,
בעל לב טוב״.

עת הזמיר הגיעה
קחו נשימה ארוכה־ארוכה לפני
שאתם מתחילים לקרוא את המיכתב
הזה, אותו כתבה 1033/85״כי הנה
הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, עת
הזמיר הגיעה ...מי שפסוק זה עושה לו
משהו, והאביב עושה לו יותר
מ׳קדחת־שחת׳ ,מי שמרגיש כיסופים
וגעגוע ולא חושב שהם מחוץ להישג
ידו, מי שמאמין כי לא אפסה תיקווה
ולא סוף העולם ועוד נכו.נו לו
עלילות, מי שהוא בן־אדם, הגון, ישר,
מעניין, בעל חוש־הומור, אופטימי
ואוהב־ספר, מי שגילו יותר מ־ ,50 אך
עודנו צעיר, מי שאוהב את החיים
ו׳מת׳ עליהם כשימחה, מי ששפת אמו
עברית והוא פנוי(אך לא רווק) ונכון
לידידות בוגרת, מי שהוא כזה —
שיענה! אני אסתפק בתשובה(ראויה)
אחת. אני עוסקת בהוראה ובחינוך י,
ילידת הארץ, גרושה ואס לבוגרים,
בת .49״

איש אינו מ א מין לי כ שאני או מ רת
ברצינות שאינני רצינית.
במדינה עיתונות
המכ שפה מרמת־גז
״למה לחיות,
אס בסוח מתים?״
במדינת אולוקולמנבולו יש דג
שאורכו חמישה קילומטרים ויש לו 11
עיניים. את המידע הזה ליקט תל־אביבי
צעיר, מרדכי קשתן, מעיתון־
ילדים. מאז הלך ליבו שבי אחרי עי־תוני-ילדים.
וכאשר הציע לו, ב־,1950
גרשום שוקן, בעל הארץ, להיות
לעורכו הראשון של הארץ שלנו, זנח
קשתן בחדווה את מישרתו, כמורה
לערבית בגימנסיה הרצליה התל-
אביבית, לטובת שולחן עורר עיתון
הילדים החדש.
העיתון עצמו נולד בהשראת בנו
של שוקן, עמוס, שביקש מאביו כי
יקים למענו עיתון כזה. לא שעמוס שוקן
הסתפק לאורך ימים בהארץ שלנו.
כאשר גדל היה למנהל הארץ, ולפני
שנה גם הקים את הצהרון חדשות.
בשבוע שעבר 35 ,שנים אחרי הופעת
גליונו הראשון, הפסיק הארץ
שלנו את הופעתו, עקב המצב במשק,
ויחד עם שני עיתוני־הילדים המתחרים,
שגם הם הפסיקו את הופעתם,
דבר לילדים הוותיק ומשמר לילדים
— התמזג לעיתון־ילדים אחד וחדש,
כולנו.
זאת היתה הזדמנות מתבקשת
להארץ שלנו להופיע בגליון־פרידה,
שבו סופר על תולדות העיתון והאנשים
שעשו אותו. אחרי קשתן, למשל, ערכו
את העיתון סופרים כמו בנימין תמוז
ופינחס שדה ואיש העולם הזה
לשעבר יעקב אשמן, שגם הנהיג
בהארץ שלנו את סידרת הסיפור
המצוייר בהמשכים(הראשון בהם: גידי
גזר).
הטרקטור בשתן. הנוסטלגיה
האמיתית של הארץ שלנו התייחסה
לימי בראשיתו, כשהעיתון על 16
עמודיו שימש אבן־שואבת לקוראיו
הצעירים (שני שקים של מיכתבי־קוראים
צעירים ליום) ופיתח מדי פעם
שרות נוסף לקוראים, כמו על הקו,
שבו ניתנה אפשרות התקשרות
טלפונית לעורכים. אם כי קצת קשה
היה להם לענות על שאלתה של קוראה
צעירה :״למה לחיות, אם בסוף מתים?״
אחד החידושים של הארץ שלנו
היתה האפשרות שניתנה לעיתונאים
קטנים (שלימים עלו בדרגה וכונו
כתבים צעירים) להביע את הגיגיהם
מעל דפי־העיתון. כמה מהם היו לימים
לבעלי־שם בתיקשורת מרירי מנוסי,
(שחרז כך על דדקרב תרנגולים :״מייד
הרים זנב /וזינק לקרב״) עד מאיר
שליו, כיום איש־הטלוויזיה, שכתב על
קורות הטרקטור אוליבר בן 40
כוחות־הסוס בכפר־מונאש שבשרון
וחנן עזרן(אז: עזרון) איש־הטלוויזיה
גם הוא, שחרז על ״גדוד חיילים בא/
וקולם. כרעם מתגלגל /:תחי מדינת
ישראל!״
אחרים אשר עשו את צעדיהם
הראשונים בעיתונות בהארץ שלנו.
יהושע שגיא, כיום כתב הספורט של
הארץ, שפירסומו הראשון היה
התשבץ בהארץ שלנו; יוסי קליין,
כיום עורך חדשות ואז ילד מכפר־סבא,
שכתב על תחרות הרמת־מישקלות
ויורם ברונובסקי, המבקר הסיפרותי
של הארץ, שכבר אז התעניין בספרים,
אם כי מזווית מיוחדת במינה.
כאשר ברונובסקי הצעיר היה לוקח
ספרים מסיפריית־ההשאלה, היה מדפדף
בהם וקורא, ראשית כל, את הערות
הקוראים. ואז גילה, כי אחד מהם
השאיר הערת־אזהרה בספר :״יא טמבל
אחד, מדוע לקחת את הספר?״
זה הכניס רעיון לראשו של
ברונובסקי. כאשר לקח פעם, בהשאלה,
את המכשפה מפאריס של ויקטור
הוגו, הגיב הרמת־גני ברונובסקי
במילים בוטות על הקישקושים שמצא
מפוזרים על רפי הספר וצרף את
ההערה הבאה :״מי שקישקש, יידע
שהוא בעצמו מכשפה, ולא מפאריס,
אלא מרמת-גן!״
העולםהזה 2487

שידור
צל״ש

החוצה מן האולפן, ואז קרא לעברו גור:
״ככה אתה חושב ללכת להרצאה, כש־איפור
על פניך?״
רפול כעס ורץ לשטוף את האיפור.

• לירון לונדון, שהחזיק על
כתפיו במשך כל יום־העצמאות את
המישדר, מבלי למעוד כמעט אף פעם
אחת. החריגים: כשהתייחס אל השירו־תרום
כאל ״שנור״ ,וכאשר אמר במבוכה
״תודה!״ כשנודע לו, לתדהמתו,
שאחת המעפילות מנמל לה־ספציה
איבדה בן במילחמה.

מאחורי המיקרופון

על הכתפיים

מאחורי המירקע
רפור לא רצה להתאפר
בערב יום־העצמאות הזמינו מפיקי
המישדר ערב חדש, בטלוויזיה הלימו־

מאחורי הקלעים
של השירותרום
ירון לונדון מעד וקרא למיבצע
השירותרום מיבצע שנור. אז אין
עושים מיבצע שנור כל״כך גדול,
בשנה כל־כן שחונה, שבה מדברים על
מצב כלכלי קטסטרופלי, שבה מדברים
על אבטלה ועל מיתון, שבה אין כסף
כמעט לכלום, ומורידים את הסובסידיות?

רפול
ומאפרת יעל גרשון
תה ולא ויסקי
דית, שלושה רמטכ״לים לשעבר לראיון:
מרדכי (״מוטה״) גור, יצחק
רבין ורפאל י״רפול״) איתן.
גור הגיע ראשון לאולפן, התאפר
וישב לשתות כוס תה. אחריו נכנס
רפול. גור הושיט לעברו את כוס התה,
ושאל אם הוא רוצה לשתות ויסקי.
רפול העמיד פני מופתע ושאל
בצדקנות איר שר־בריאות שותה
ויסקי.
אחר־כך ניגשה המאפרת אל רפול
וביקשה לאפר אותו לקראת המישדר.
הוא התנגד בתוקף והודיע שהוא אינו
מתאפר. תוך כדי ויכוח נוקב בין
המאפרת למרואיין רפול, היא הצליחה
לכסות את פניו במייק־אפ.
כשהסתיים הראיון עם השלושה,
,הזדרז רפול לקום מכיסאו וטען שהוא
ממהר להרצאה. הוא התחיל לצעוד

0 / 7 1 1 7־ 777717 הסיפור מתחיל לפני הרבה שבועות.
כשדודו דיין מונה כעורך ראשי של
אירועי השירותרוס והמישדר המרכזי
ביום־העצמאות. פרט לתפקיד הזד״
שימש חדו דיץ באופן קבוע כדובר
גלי־צה׳ל.
במשך הזמן שקדם לאירוע המרכזי
התגלעו כמה חילוקי־דיעות בין דיין,
כעורך ראשי של המישדר.,לביז רון
בן־ישי. מפקד גלי־צודל.
אירוע אחר היה בפתח מישרדו של
ישראל קיסר, מזכיר ההסתדרות.
דיץ הציע לבקש מקיסר להשתתף
במישדר ביובדהעצמאות, שבו יבקש
קיסר עצמו, מעל גלי-האתר, מוועדי
העובדים לתרום כספים לאגודה למען
החייל. בן־ישי התנגד בתוקף להכניס
את קיסר לשידור. הוא טען שהימים הם
ימי־בחירות, והופעת קיסר בגל״ץ
יכולה להיחשב בטעות כמו מישדר־בחירות.
אך כשנכנסו לחדרו של קיסר
— בפגישה נכח גם יוסח נבו, יו״ר
האגודה למען החייל — לא הביע
בדישי את התנגדותו לשיתופו של
קיסר במישדר. קיסר ישב באולפן
ביום־העצמאות ואסף הרבה מאור כסף
מוועדי־העובדים.

אין עושים מיבצע התרמות כל־כן
גדול, שבסיומו מסתבר שסר״כל התרומות
הוא הגבוה ביותר שהיה אי־פעם,
והגיע למיליון ו־ 300 אלף דולר?
המיבצע מתחיל, בדרן־כלל, ארבעה
חודשים לפני יום־העצמאות.
השנה התחיל רק חודשיים וחצי לפניו.
כשניגשים לעבודה, עוברים עורכי
המיבצע קודם־כל על כל הכרטיסיות
משנים שעברו. שם כתובים שמות
התורמים, מיספרי־הטלפון שלהם, וגם
כמה תרמו בשנים קודמות. זוהי נקו־דת־הפתיחה.
מתקשרים איתם ומתחילים
לעודד אותם לתרום. אם הם לא
מתעוררים, יוצרים ביניהם תחרות,
מציעים להם פיתויים.
״אתה מתקשר עם בעל חברה
גדולה,״ סיפר דודו דיין, שהיה העורך
הראשי של השירותרום מאז 1983

1מי לא בא? עמיתו

דליה גוטמן, שהפיקה את
המישדר המצויין הדרן לתל־אביב.
לכבוד מלאת 75 שנה לעיר, רצתה
להכין הפתעה לשלמה (״צ׳יץ׳״<
להט, ראש־העיריה. היא הודיעה לו
שהקטע המסיים של התוכנית יהיה
הוסעה של מקהלת־ילדים מערד.
צ׳יץ׳ ,שדאג מאוד מן המישדר
ותשש איר שהוא ייראה. נכנס ללחץ
מתודעתה זו של גוטמן, אך לא העז
לומר לה מילה.
גוטמן התקשרה עם שורה ארוכה
של ראשי־עיריות וראשי־מועצות בארץ,
וביקשה מו ס לבוא לתוכנית ולהד
פיע בתור מקהלה לכבוד ראש״עיריית
תל־אביב. חלקם הסכימו בקלות, בלי
לעשות בעיות ובלי להקשות קושיות.
חלקם הסכימו רק אחרי שביררו מי
יופיע ביחר איתם במקהלה, ומי יברך
בשם כל ראשי־הערים.
היו שלא הסכימו להופיע בשום
פנים ואופן. אחד מהם הוא אורי
עמית״ ראש־עיריית רמת־גן. בשיחת־טלפון,
שארכה יותר משעה, ניסתה
גוטמן לשכנע את עמית לנסוע רבע
שעה ולהצטרף אל עמיתיו. עמית שאל
שוב ושוב מי יהיה, מי ידבר ומי יברך.
לבסוף שאל אם גם פיגחס אילון, זקן
ראשי־הערים, יופיע בתוכנית. גוטמן
ענתה בשלילת ועמית סירב להופיע.
כשסיימה גוטמן את השיחה עם
עמית התקשרה מייד עם פינחס אלת,
וביקשה ממנו להופיע. אילת הסכים
מייד. גוטמן טילפנה שוב לעמית
והודיעה לו, בשימחד״ שאילת הסכים
להופיע. היא חשבת לתומה, שזה
ישכנע את עמית. אך עמית ענה לה
שהוא מוכן לשלוח לחזרות על השיר
את יועץ־התיקשורת שלו, וסירב לשתף
פעולה בכל אופן שהוא בהפקת
המישדר.
ועד שהתפטר (ראה מיסגרת) ,״מבקש
ממנו לתרום. הוא מתחיל לשאול
מה וכמה ונוקב בסכום. הסכום נראה לך
מעט מדי לגבי מה שהוא באמת מסוגל
לתרום, ואז אתה אומר לו: תראה,
המתחרה שלך תרם כר־וכך, אנחנו
עומדים לשדר את זה ברדיו, זה לא
יהיה נעים אם תתרום פחות ממנו! אז
הוא מעלה את הסכום, בדרך־כלל. אם
לא, אתה מספר לו שאתה יודע שהוא
גמר את שנת־הכספים ברווח אדיר,
ואיך זה שהוא לא מעלה את סכום
התרומה. החוכמה היא לעקוב אחרי כל

אירוע אחר קדם למכירה פומבית לעמוד על זכותו להחליט כעורך,
שתוכננה במועדון בתל־אביב. שם בדישי לא ויתר.
לבסוף ביקש חין להשתחרר
התכוונו אנשי השירותרוס למכור
כרטיסי־הגרלה, ולבסוף להגריל מכו מעחכת השירותרוס. הוא עזב את
נית. במשא־ומתן של אנשי השירו -החדר בכעס כשהוא משאיר את כל
תרו עם כמה חברות מיסחריות נייחתיו על השולחן, הלך הביתה ולא
למכוניות, לא הצליחו לגייס אפילו חזר גם למחרת, לזמן השידור. את
מכונית אחת כתרומה. האגודה למען המישדר הארוך נאלצה לערוך כמעט
החייל החליטה לקנות מכונית ולקיים לבד רחל בורמה, סגניתו של דיין.
ביום הראשון בבוקר בא דיין לשיחה
את המכירה הפומבית, אחרי שנמצא
סוחר שהיה מוכן למכור להם מכונית, אצל בן־ישי, ואז הדיח אותו המפקד
מתפקיח כדובר-התחנה.
בעשרת אלפים דולר (בהנחה של
באותו בוקר התפרסם סיפור המריאלפיים
דולר) ,רון בן־ישי התנגד לכך
שהאגודה תקנה מכונית. נבו, ששמע בה בשני עיתונים (חדשות ודבר).
בן־ישי זעם שחין התראיין בעיתונים.
על התנגדותו של בן־ישי, אמר שזה
אינו עיסקו. האגודה קנתה מכונית, הוא הציב בפני דיין שתי אפשרויות:
המכירה הפומבית נערכה, ובסופה להתנצל או להתפטר. חין השיב שיש
יצאה האגודה ברווח של 23 אלף דולר. אפשרות שלישית — שהוא יודח.
האירוע האחרון התקיים בתחנת בן־ישי קפץ על המציאה והדיח אותו בו
גל־ץ בערב יום־העצמאות, כמה שעות במקום.
בן־ישי טען שאינו יכול לעבוד עם
לפני המישדר המרכזי. דו ח דיין,
דובר שהוא אינו נותן בו אימון. לציטוט
כעורך ראשי, מכר את כל שעות־השידוד
לחברות מיסחריות שונות היה מוכן לומח .״תיקשורת בין עובד
למעביד לא צריכה להיעשות מעל דפי
שנתנו חסות. כל שעה עלתה לחברה
העיתון. אם יש לי בליבי עליו, אני
ארבעת אלפים דולר, ובמהלך אותה
אומר לו בפניו, ואם יש לו בליבו עליי.
שעה התחייבו אנשי השירותרום
שיאמר לי אישית, לא דרך העיתון. אני
להזכיר שש פעמים את שם החברה
לא מוכן לקבל בשום פנים סגירת
התורמת. דיין חשב שתחת לאזכר את
חשבונות באמצעות התיקשורת״.
שם החברה במשך המישדר, הוא יתן
ולתגובה נוספת היפנה בדישי את
למי שמוכנים לוותר על האיזכור לדבר
הפונים לדוברת החדשה־ישנה, ב תי ה
אל העם דרך המיקרופון. דיץ ניגש
שושני, שמילאה את התפקיד במשך
לחדרו של בדישי והודיע לו על
החלטתו. בן־ישי התנגד בתוקף, והרים כמה שנים, עד שעזבה אותו לטובת
דיין.
את קולו לטונים גבוהים. דיין ניסה

דאש־עיריה צייץ ואשתו
הילדים היו ראשי־עיריות
אילת, אגב, לא הופיע לבסוף
במקהלה, מכיוון שנפל למישכב.
כל ראשי־העיריות האחרים התפנו
מעיסוקיהם הרבים והתייצבו ביום
החמישי, יום לפני ההקלטה, לחזרות
שארכו שעות ארוכות. הם למדו את
מילות השיר בעליפה והשתדלו מאוד
.שלא לזייף.
גם טדי קולק, ראש-עירית ירושלים
הפתיע את גוטמן ואת כל מקהלת
ראשי-הערים. קולק נבחר לברד את
צ׳יץ׳ בשם כל עמיתיו. הוא, היורד רק
לעיתים רחוקות למסיבות בשפלת וגם
אז נעלם אחרי 10 דקות, נשאר יושב
במשן־ שלוש וחצי שעות באולפן, ולא
נרדם אפילו לרגע. כשקמו ראשי־העיריות
לשיר, הצטרף אליהם טדי
קולק, שלא לפי התוכנית ושר יחד

איתם למרות שלא היה בקי במילות
השיר. חבריו נדהמו מהופעתו.
קטע שהוקלט לתוכנית, ושדליה
גוטמן נאלצה לחתוך אותו בעריכת
היה הקפצות כדור בץ שני כוכבי
כתרגל, משה סיני ואבד כדזן.
גוטמן תיכננה שהשניים ימסרו ביניהם
את הכדור, ושלבסוף יצעק צ׳יץ׳ תיקו.
צ׳יץ צעק מהר מרי, מרוב התרגשות.
הקטע לא הצליח. ונחתך החוצה.
ביום השישי בבוקר, למחרת שידור
ותוכנית בטלוויזית נעצרה מכונית
ליד ביתו של צ׳יץ׳ .ירד ממנה גבר
קשיש, שבא במיוחד מכפר־יחזקאל.
הוא הוציא מן הרכב דלי מלא פרחים
טריים וציבעוניים נתן אותו לראש־העידיה
ואמר לו :״תודה שעשית לנו
את חג־העצמאותי׳

הפירסומים בעיתונים הכלכליים, ולבוא
אל התורמים הפוטנציאליים כשבירך
מידע מוקדם, שהם לא יכולים
לעמוד בפניו״.
השיטה הזאת עובדת, בדרך־כלל.
אבל לא תמיד, מסתבר.
מתרימי השירותרום פנו בדרכים
המקובלות לתישלובת שטיחי כרמל,
שבבעלותו של חבר־הכנסת אברהם
שפירא, שהוא לא בדיוק עני ודלפון.
הוא הסכים לתרום לבסוף רק 500
דולר. רוב בניו, כידוע, אינם משרתים
בצה״ל, ולכן, אולי, לא חשוב לו אם
לחיילים יהיו מכשירי־טלוויזיה ומיש־הקים
להעביר את הזמן. גם תלמידי
בית־הספר יאנוש קורציק מרמת־גן
אספו ביניהם סכום של 500 דולר.
ביום־העצמאות עצמו, יום השיא
של מיבצע השירותרום, יצרו המתרימים
תחרות בין הבנקים הגדולים. בנק
הפועלים, ביחד עם ועד־העובדים
שלו, תרם 18 מיליון שקלים. בנק
דיסקונט, לעומתו, ביחד עם העובדים,
תרם רק מחצית הסכום —תישעה
מיליון שקלים. עובדי בנק לאומי
תרמו חמישה מיליון שקל.
דיין הציע לכמה חברות גדולות
לתרום חדחכושר לחיילים, העולה
7500 דולר. איש לא הסכים לתרום
סכום כזה.
אפשרות אחרת היתה לתרום בידורית
לחיילים, הכוללת מכשיר־טל־וויזיה,
מכשיר־וידיאו ומישחקים. הבי־דורית
עולה 5000 דלר.
כשנכנס דיין לשירותרום, ב־,1983
החליט שהוא יתן גם תוכן להתרמות.
בשנים שקדמו לבואו היה נהוג שניידת
של גלי־צה״ל מסתובבת בארץ, משדרת
ממקומות שונים וכך מעודדת את
האנשים לתרום. דיין החליט ליצור
אטרקציה גדולה יותר. הוא הביא מסוק
שהסתובב במקומות שונים, בערים
שונות, הזמין אליו את ראשי־העיריות
על עוזריהם ופמליותיהם ,״הרים
אירוע״ ,וכך זרמו התרומות.
שנה אחרי־כן הוא הכריז על 19
צעדות שונות ברחבי הארץ, תחת
סיסמת השירותרום. השנה אורגנה
צעדת מכבי בירושלים, תחת סיסמה זו.

לקראת יום־השידורים עצמו ישבו
אנשים בתחנת גלי־צה״ל ושברו את
ראשם, איזה קריין פופולארי, מבין כל
הקריינים שהוזמנו לקחת חלק במיב־צע,
יפתח את השידור. דוד אמר: איש
לא, רק קריין של גלי־צה״ל! חשבו על
קריין אהוד במיוחד, ולבסוף החליטו

זדם שפירא
500 דולר, וזהו
לתת את הכבוד לרון בל־ישי, מפקד־התחנה.
מסתבר שאלבס אנסקי,
הקריין הפופולארי של התחנה, הודיע
כבר מזמן שהוא במישדרי־שנור אינו
לוקח חלק.
דיין גם החליט שהוא רוצה לתת
למאזינים קצת תוכן, חוץ מקריאת
מיספרים וסכומים. הוא קבע שבכל
שעה יהיו לפחות 20 דקות של
מוסיקה, כדי שלא ישעמם לאוזן.
כלל נוסף, שקבע דיין, היה מיון של
התורמים שייכנסו לשידור. כל התורמים
רצו שקולם יישמע מעל גלי־האתר.
דיין החליט שלא יישמע תורם
שתרם פחות מ־ 4000 דולר. אחרת, כך
הניח, לא יהיה לזה סוף, וכל תורם ירצה
להיכנס למישדר.

ענ ת סדמסטי

סר מצחיק את שבח1ייס. מה ששה נחקר, ניר בדרום י אמריקה ומדוע אין אנטנה על גג ביתו של רפיק חלב
למיכה רייסר, ח״כ
חרות, אין מזל בכבישים. לפני
שנה בדיוק ביום־העצמאות,
התהפכה מכוניתו, עת חזר
מכינוס־בחירות לביתו. בשבוע
שעבר התנגשה שרון, בתו, על
אופניה במכונית. למרבה המזל,
גם האב וגם בתו יצאו בשלום
מתאונותיהם.
עיריית תל־אביב הגבירה,
כנראה, את פעילותה לגבי חניה
אסורה. זאת לאור דוחות החניה
הרבים המתנוססים על מכוניות
החונות באיזורים אסורים ומבד
ניות־הגרר הרבות, המשוטטות
ברחבי העיר. בין קורבנות הגרירה
בשבוע שעבר היתה
רותי שטרית, אשתו הנאה
של מאיר שטרית, ח״ב חרות,
שסובבה נרעשת בחניון, שאליו
הובאו המכוניות הגרורות.
לאן נעלם שאול עמוד,
חבר־הוועד־המנהל של רשות״ה־שידור,
יושב־ראש איגוד עיי-
רות־הפיתוח וראש־מועצת מיג־דל־העמק?
עמור הנמרץ מאושפז
מזה שלושה שבועות בבית-
החולים רמב״ם, בעיקבות ניתוח.
מבין כל שוחרי־שלומו
ברשות־השידור טרחו לבקרו רק

אוצר עדי אמוראי בעניין
הסחר החופשי. שריר הליברלי,
מסתבר, מסתדר טוב יותר עם
סגו־שר-האוצר ושר״הכלכלה וה־תיכנת
וגד יעקובי) ,המערב־ניקים,
מאשר עם עמיתו לסיעה,
שר־האוצר יצחק מודעי.
ביום הראשון שעבר נסעו

חברי-הכנסת שבח וייס ושרה
דורון לאירופה מטעם הכנסת.
כשאיחלו לוויים ״תעשו חיים...״
פרץ בצחוק סוחף.
לאן נעלם נתן(״נתק׳ה״)
ניר, מי שכיהן כיושב־ראש
האגודה למען החייל עד לפני
ארבעה חודשים? ניר נסע ל
מנה
על גג־ביתו של חלבי בדל-
ית־אל־כרמל — מחמת כבוד
האב ואמונתו. הבן חושש
שאנטנה עלולה להזיק למעמדו
של האב ולהרחיק מביתו מכובדים
למיניהם.
מנוע של שברולט +גג
של פזו +אביזרים של מכונית

לי שאני פיקחית כמו גבר. אני
רוצה שיגידו גם שאני יפה כמו
אשה!״
יום־הולדת נוסף שנערך י
לאחרונה היה לכבודו של יומן־
השבוע ברדיו. גם כאן סופרו
הסיפורים הפיקנטיים יותר,
״שלא לשידור״ .אחר מהם עוסק

נתן ברון, מיכה ינון —
חברי הוועד־המנהל, ויוסף
בראל, מנהל הטלוויזיה.
במהלך ההכנות לקראת
ההצבעה על חידושו של יומן
השבוע בטלוויזיה, ביום החמישי
(תחת השישי) ,הועלתה הצעה
שעמור יצביע טלפונית. אחרי
התקדים שנקבע לאחרונה בממשלה
בעניין זה, לא נראתה
שום בעיה מישפטית באופק,
אולם בסופו של דבר לא נזקקו
לקולו של עמור. חידושו של
יומן־השבוע אושר גם כך.
ביום השלישי התקיימה
פגישה בין שר־התיירות אברהם
שריר ובין סגן־שר-ה-

ישראל יצחק׳

מלקק גלידה במסיבת״הסיום למיבצע השירותרום
של גלי־צה״ל והאגודה למען החייל -שהוא עומד
בראשה. שיאו של המיבצע היה בהתרמה הרדיופונית בתחנה־הצבאית,
לאורו של יום העצמאות. נבו בא למסיבה שנערכה במלון
דיפלומט בתל״אביב ביום הראשון השבוע והסתפק במנה האחרונה.

ישו נבו

שחזר לא מזמן לארץ אחרי שהות
בת 18 שנה באוסטרליה, הופיע בערב
יום־העצמאות בבית־קפה בתל־אביב. בתמונה הוא נראה שעות
אחדות לפני ההופעה, כאשר בא לבית״הקפה כדי לבדוק את
מערכת״ההגברה שהותקנה בו והתיישב ליד הבר, כדי ללגום כוסית.

דרום־אמריקה, כדי לעשות עסקים
פרטיים. בשבוע שעבר חזר
לחופשת־מולדת קצרה וסיפר שהוא
עושה חיל בעסקיו, ויש
בכוונתו להיעדר מהארץ (״שמאוד
חשובה לי!״) עוד כמה חודשים.
עדי
אמוראי, קיבוצניק
לשעבר ממישגב־עם וחילוני
בהווה, הוא נכדו של אחד הרבנים
הגדולים ביותר, שאף זכה
למחמאות מהרב קוק. גם אביו
של אמוראי היה רב, אך כבר
״חטא״ בלימודי אגרונומיה ועסק
בפרשנות לתורה. אחיו הבכירים
של אמוראי השלימו את המעבר
ההדרגתי לעולם החילוני וסללו
בכך את הדרך לאחיהם הצעיר,
סגן־שר־האוצר. עד עצם היום
הזה עושה אמוראי קידוש,
״מכיוון שאני אוהב את זה...״
טוביה סער, מי שהיה
עד לפני זמן קצר מנהל הטלוויזיה
הכללית, הודיע ביום
הראשון שעבר על פרישתו מ־רשות־השידור.
לסער אומנם
הוצעו הצעות שונות ומשונות ב־מיסגרת
הרשות, מיסגרת שלאחרונה
לא הרעיפה עליו חברות.
לכן החליט לפרוש. באשר לסיבות
המדוייקות יותר — מעדיף
בינתיים סער למלא את פיו מים.
אביו של רפיק חלבי,
איש הטלוויזיה הכללית, מעולם
לא צפה בכתבה של בנו. מדוע?
האב הוא דתי, ועל כן אסורה
עליו הצפיה בטלוויזיה, העלולה
להסיט את הצופה מהעיקר —
לימודי־הדת. מסיבה זו אין אני

מפקד גלי ־צה״ל לועס ברעבתנות בורקס״גבינה ..
במסיבת־סיום השירותרום שנערכה לאנשי
.התחנה אשר לקחו חלק במיבצע. בלט בהיעדרו דובר התחנה, דויד
(״דודו״) דיין, שלקח חלק בתיכנון הפרוייקט והתפטר מתפקידו ערב
החג, בשל חילוקי דיעות עם מפקדו. בן־ישי הדיח את דיין מתפקידו

וון בן־ישי

מדגם שלישי — מה התוצאה?
את יצור־הכילאיים הזה ואחרים
בונים כרגע אי־שם, במוסך בתל־אביב,
עבור סירטו החדש של
יהודה ברקן. היצור הזה, הפלא
ופלא, אמור גם לנסוע. הנהג
האמיץ יהיה ינקליה טל, בעל
המיסבאה.
בתחילת השבוע נחתה
בארץ מלכת־היופי של שוודיה
בכבודה ובעצמה. המלכה השוודית
נושאת בכתר נוסף —
מיס עולם. זאת למגינת ליבו של
חתיך תל״אביבי ידוע, שעזב
בתחילת השבוע ל ...שוודיה,
כשומר־ראשו של יזהר כהן
בתחרות האירוויזיון.
הטלוויזיה הלימודית חגגה
לא מכבר את יום הולדתה ה־19
(״כי לא נעים להחליף קידומת
בטקס אינטימי. הסיפורים
שסופרו על הבימה היו
כאין וכאפס לעומת הסיפורים
שנלחשו מפה לאוזן.
אחד הסיפורים היה על
חנה זמר, עורכת דבר. זמר, כך
נאמר, הוזמנה תדירות ליומך
החדשות הקדום של התחנה. העיתונאית
השנונה הופיעה בתסרוקת
טריה והקדישה תשו־מת־לב
לאיפורה. היא היתה כה
מרוצה מהמאפרת שאיפרה
אותה, שמאז היא מביאה אותה
— על חשבונה — לטלוויזיה
הכללית, כשהיא מוזמנת להתראיין
שם. כשנשאלה זמר איך
אשה פיקחית כמותה מקדישה
מחשבה כה רבה לצורתה החיצונית,
ענתה :״תמיד אומרים

בחבר־הכנסת יוסי שריד, שהיה
אז כתב מתחיל ברדיו. שריד,
נזכר אחד הנוכחים, אהב לשבת
על שולחנות, רק על שולחנות,
ותמיד נגלה אותו מחזה — זוג ^
גרביים בצבעים שונים. משנהגו
להעיר לו על כך, ענה שריד:
״מעניין, יש לי זוג נוסף בבית,
בדיוק כזה!״
בשבוע שעבר נפתחה
גיבעת־האורנים. זהו הפרדס־מיסעדה
של איש־ד,פרלמנט בהא
הידיעה — הפרלמנט של ראשון
— אמנון נחמיאם. המקום
פועל רק בחודשי הקיץ, ובו י*
מתבררים עניינים חשובים ו־נחתכות
החלטות ברומו של פרלמנט.
מטבע המקום והבעלים,
שמור שולחן -כבוד לחברי הפרלמנט
וידידיהם: דוק מאי
רוביץ, נחמיאם המארח, אורי
פורת ואחרים. אורחים ידועים
אחרים של המקום הם: פרופסור ^
מיפאל סלע, נשיא מכון
וייצמו, ורעייתו שרה, והשר

ייגאל הורביץ.
העובדה שגד יעקובי יודע
לכתוב שירים אינה חרשה, אבל
האיש, מסתבר, גם ברוך כיש•
רונות אחרים. שר־הכלכלה־ו״
התכנון התראיין ביום השישי
בערב ראיונות במלון אכדיה
וחיקה את פינחס ספיר המנוח,
עם הלמד האופיינית בצורה
מושלמת.
לאחרונה גילה יעקובי כי
עם פרוץ מילחמת־הלבנון הוא
כתב נגדה שיר מחאה חריף,
ופירסם אותו בידיעות אחרונות
העולם הז ה 2487

בעילוס־שם. חבל רק שבעת
ההצבעה המכרעת בכנסת, באותה
תקופה, הוא הסתיר את
דעתו והצביע בניגוד לעמדה
שבשירו.
בנות תל־אביב, אפשר
להירגע. האנס, טוען הד״ר דויד
דודי, מעוניין להיתפס. רודי
טוען שהאיש חולה, ובשלט־רחוק
הוא אף איבחן נחרצות
שהאנס זקוק לטיפול בן שיבעה
חודשים בדיוק!
בתחילת השיחה עימו, ב־ערב־ראיוגות,
ביקש רודי שקט
מוחלט באולם. משהשתרר שקט,
ביקש את האנס המבוקש, אם
הוא יושב בין הקהל, שיקום.
אבל, כפי שנאמר בשיר הפופולארי,
אף אחד לא קם...
ביום השבת התקיים בירושלים
נשף למען ית״ד (ילדי
תיסמונת דאון) ,בהשראתה של
מפיקת הטלוויזיה ריבקה
פרידמן־סנה, הפעילה ב־אירגון.
כוכבת המופע — שאפילו
גנבה את ההצגה מ־עושרה
חזה היתה — אסנת,
הילדה שהתראיינה לא מכבר
בעניין זה בתוכנית הטלוויזיה זה
הזמן,

פסוקי השבוע
י ך ! 1ךךה שחקנית הצעירה, הנמצאת כעת בחודש השי״
# 1-1 #11 שי להריונה, צולמה בחברת בעלה, השחקן משה
בקר, בעת הצגה חגיגית. יעל נאלצה בתחילת הריונה לנוח במיטה,
וזו הסיבה שהפסידה את התפקיד הראשי בהצגה טייבלע והשד
שלה, לטובת ה שחקנית א ס תי קוסוביצקי .״עכשיו הייתי יכולה
לעשות א ת התפקיד של מיה פארו בסרט תינוקה של רוזמארי־אמרה
יעל ,״היא היתה בסרט בסוף ההריון, ו ה תנדנדה כמו ברווז״.

• אריאל שרון, בלום־
אנג׳לם :״בגלל הביקורת עליי,
גדל מיספר החללים בלבנון!״

• ראש־הממשלה,שימ
עוץ פרם, בביקור בצפון ביום־
העצמאות :״אני מקווה שהשקט
הזה יימשן־.״

מה ה 1לך בביחר

בצניעות. הוא יכול היה לשים
• הזמרת מירי אלוני היא
פיאת־גומי על הראש, אבל זו
שוב בהריון, באחד החודשים ההיתה
עלולה לגרום לפצעים
ראשונים. ירמי, הבן שלה ושל
בראש, ולכן העדיף תיגלחת.
בעלה שמוליק אומני, הוא רק
אומרים שקרחת מחזקת את שורבן
חמישה חודשים .״עשיתי הע*
שי השיער, ויוסי מאמין שכאשר
תקת־שמש ׳,אומר שמוליד ומייניח
לשערותיו לצמוח, יהיו לו
רי אומרת :״פתחנו את הברז,
שערות בכמות כפולה מאשר
עכשיו אנחנו מוציאים ילדים במקודם
לכן, ועם קצת מזל, הן לא
פל. לפני שנתיים היה לי חלום:
תהיינה לבנות.
ראיתי שני בנים שלי, הולכים יד
ביד, והם שניהם מתוקים, בעלי
• לפני יותר מחצי שנה
שיער כהה, וכמעט באותו הגיל. י צולם בארץ הסרט לא לגמרי
אם להסתמך על החלום, יהיה לנו
ירושלים. בכיכובה של גיואנה
עוד בן משגע״.
פאקולד״ בתפקיד מתנדבת
בקיבוץ, ובבימויו של לואים
• נדלגיהדוראן. רקדנית
הפלאמנקו, ילדה בת במרד״ חן,
גילברט. כמה שחקנים ישראליים,
שהשתתפו בסרט בתפקי־בגיל
.37 דוראן, שנישאה לפני
די־מישנה חשובים למדי, התפשנתים
למאיר מגן, נעל
ללו להצלחת הסרט, אבל השבוע
חגות־בגדים עברה בעבר ניתוח
הגיעה לארץ אחת מחברות צוות*
כריתת־שד, בגלל גידול סרטני,
ההסרטה״ כשבשורות לא־סובות
ולא היתה בטוחה שתוכל ללדת.
בפיה. היא סיפרה שלפני שבר
• תוכנית־השידוכים הרדיופונית
חבר מאותו כוכב מקבעיים
התקיימה בלונדון בכורה
עולמית של הסרט, והקהל הנכבד
לת אופי שונה ביום הרביעי, ה־1
במאי. המגישה והעורכת מימנה
יצא מאוכזב. אנשים אמרו
שמהבימאי של הסרט המצויין
למדן קוראת לה באורח חד־פע־מחנכים
את ריטה הס ציפו
מי חגיגת היכרויות. אם בדרך־
כלל יושב באולפן פנוי(או פנויה)
ליותר.
אחר, ומשוחח עם המטלפנים, הרי
• סרט־המלוויזיה להקת
הפעם פותחים אח הקווים לכל מי
שלום רוקדת, שהוקרן לא מזמן
שמחפש בן או בת-זוג. המטלפן
(תסריט ובימוי — עמוס
אטינגח. נבחר על-ידי הטלווייציג
את עצמו, יספר מה הוא
מחפש, ויוכל ליצור קשר מיידי
זיה לייצג את ישראל בתחרות
עם מאזינים מעוניעים רשת א׳
שושנת הזהב. שתתקיים בשבוע
של קול ישראל. בין 10 בערב
הבא במונטריי, שווייץ.
לחצות.
• הזמרת הוותיקה ברכה
צפירה התאכזבה כאשר לא
• השחקן יוסי כרמדן
מסתובב כשהוא בעל קרחת
הוזמנה לתוכנית־הטלוויזיה הדרן
לתל־אביב, ששודרה במוצאי
נוצצת, לכבוד תפקידו בהצגה
בולם רוצים לחיות של הני ד
חג־העצמאות .״כל הערב שרו את
לוין. קוראים לו עכשיו ״יול
השיר שלי, מי ימה בית בתל־אביב.־
היא אומרת .״זה מראה על
בדינר״ או ״קוז׳אק׳ ,ואומרים לו
חוסר־טעם, לא להזמין אותי.
שהוא הפך חתיך לא נורמלי,
המפיקים עשו עבודה מישרדית,
בזטת הקרחת .״זה לא שלא
הייתי חתיך קורט׳ הוא מעיר
הם רחוקים מהחוויה עצמההעולם
הז ה 2487

שלי טימן

הופיע במיפגש חגיגי של שופטים ועורכי־דין
מאיזור תל־אביב, שהתקיים באולס״הכגיסה
של בית־המישפט. שלי, בנו של השחקן המנוח יעקב טימן, היה בדרן
בתקופת שרותו הצבאי בלהקת־השיריון, והופיע אז כצמד עם חבר
אחר בלהקה, שוקי פורר, כיום עורך־דיו ומנכ״ל מישרד־התעשיה-
והמיסחר. טימן שיעשע את מאות הנוכחים בשירים ובבדיחות.

• הפנטומימאי ג׳וקי ארי
קין הינחה בשבוע שעבר בעיירה
נתיבות ערב של השירותרום.
לפתע צעק לו מישהו מהקהל:
״אם תוריד את השפם שלך, אני
תורם 30 אלף שקל: ארקין
הבטיח, ההוא תרם והשפם גולח
למחרת.
• המוסיקאי יריסלב יע־קובוביץ
הקים להקה כלית של
ג׳ז ורוק׳נרול עם הגיטאריסט
גילי דור, המתופף מאיר
ישראל והסינטיסייזרנים אלונה
מוראל ודריו מלכי. מפיק
הלהקד״ ששם עדיין אין לה, הוא
מיכאל תפוח.
• למוסיקאי הוותיק פול
קופלה, המנגנן מוסיקודלריקר
דים במלון פלזה. יש פטנט
מקורי״ .הוא יושב מאחורי הפסנתר.
כשפניו מופנות למדרגות
המיסה. באשר הוא רואה חבר׳ה
צעירים, שלדעתו אתם מתאימים
לאווירה הסולידית של המקום
הוא עובר מייד לנגן — גם אם
הוא באמצע ריקוד מודרני —
ואלם וינאי. אם למרות הלחן
העתיק הם מתיישבים ליד
שולחן, הוא רגוע — הם
מתאימים.
• גם לרנה פרי, זמר
ומפיק־אירועים יש פטנט. אצלו
זה קשור במכירות: הוא מציע
למושבים למוסרות ולבתי־מלון
תוכנית אמנותית בחינם כולל
תקליטן ומערכת־הגברה. התנאי
שלו: שיגיעו לא פחות מ־300
איש. פרי מוכר תוך כרי המופע
כרטיסי בינגו, ובכך הוא מכסה
את ההוצאות וגם מרוויח. הוא
מספק גם פרסים אופניים סירת־גומי
ועוד. למרות שבינגו אסור
על־פי החוק, הוא כבר אירגן ערב
כזה עבור המישטרה.

נעמי דד 1 ,

1 7111711ץ 1ך השחקן האמריקאי, המככב בסרט נשות ה־
11111 | #1 \ 1רעם, המצולם בימים אלה בארץ, בא למסיבה
בהרצליה״פיתוח בחברת אשתו סוזן. לסוזן אין מיקצוע, אבל צ אק
יפה־התואר מכנה אותה ״אשת־העסקים ונותנת-ההשראה שלי״.
וגנר בן ה־ 27 כיכב במשך שנתיים בסידרה ההוליוודית בית־חוליס
כללי, ונראה עתה על המירקע בסידרה כל־יכול, שהקרנתה החלה.

• אורי פורת, מנכ׳׳ל
רשות־השידור, על צרותיו
בטלוויזיה :״עברנו את שילטון
התורכים, את האנגלים את
מפא״י, את המערך, את הליכוד,
אז נעבור גם את זה״...
• הנ״ל :״בימים אלה חוגג
חוק רשות־השידור 20 שנה

לקיומו — ואילו הטלוויזיה היא
רק קוקו בת ״.17

• ח״כ הליברלים אלי
קולם, יו״ר אגף האירגון של
מיפלגתו :״הפעם — בבחירות
להסתדרות — ביקשתי, לשם
שינוי, להיות חייל מהשורה״.

* ד&נד, כדק 1

י7 9.־• 9 9

את?11
אגשדוסנו

כוחו של י שראל קי ס ר
נובע מ א מונ תו ה חז ק ה
והשרשית בערכים
שב שמם הוא פועל.
ערכים ה מו ש ת תי ם על
מור שת י שראל ועל
עקרונות תנו ע ת העבודה.
הוא מאמין בהסתד רו ת
כבי תלכלל העובדים.
על הבית הזה הוא יגן
בכל כוחו, ואף אחדלא
יצליח לכופף אותו.
תן לו להלחםב שמך
ובשבילך.

הצבע א > ת

המערך מפלג ת העבודה, מפ״ם, ל׳׳ע ובלתי מפלגתיי ם

עם 71777
ההם חדדו ת בי דיי ם טו בו ת

ספורט

ס ! 0ר ׳6 .0

מהר, גבוה ורחוק
הצדעה ביפו
דוח מן הצמרת
עד התחתית
19 אלף הצופים שמילאו בשבת את 1 איצטדיון בלומפילד ביפו הצדיעו
לביתר ירושלים, שניצחה את בעלת
הבית, הפועל תל־אביב 1:2 ,וצימצמה
בכך מאוד את הפער בצמרת (ראה גם
ספורטאי השבוע).
מי שנותרה מאחור במאבק האליפות
היתה מכבי פתח־תקוה, שלא
הצליחה לנצח את יריבתה העירונית,
הפועל.
ובתחתית, הורע מצבה של הפועל
באר־שבע, שירדה מתחת לקו האדום.
עוד יותר הורע מצבן של הפועל לוד,
שנוצחה על־ידי ביתר תל־אביב 0:1
ושל הכוח, שסיימה בתיקו ( )1:1עם
^ מכבי יפו. מצבן כמעט אבוד והן בדרכן
לליגה הארצית.
ושם באבקות הפועל ירושלים
והפועל רמת־השרון עקב בצד אגודל
על הכרטיס השלישי ללאומית כאשר
בני יהודה ומכבי שעריים שועטות
ללאומית והן כבר ברגל וחצי בליגה
הבכירה.
כדורסל מיכסת הזרים

שישה שעוים
ב־ 3מישחקים
והחרוץ בן ה־ו2
מונן רארימת
אוחנה! אלי אוחנה: צעקו
אוהדי ביתר ירושלים בבלונד
פילר היפואי ואוחנה קרב בריצה, הניף
ידיו, שלח נשיקות לכיוון אוהדיו•,
נופף, לבסוף, לשלום וירד לחדר־ההל־בשה.
היה
זה סיום שונה ממה שאירע רק
לפני כמה חודשים, באותו מקום
ובסביבות אותו יציע, עת ירק אלי
אוחנה על אוהדים שגידפוהו. הגלגל
התהפך. אלי אוחנה הוא שוב אליל־ההמונים
— ובצדק.
אחד־עשר מישחקים, בזה אחר זה,
לא הבקיע אלי אוחנה ולוא שער

אוחנה מכניס גול לשוער מכבי חיפה, אבי רן
היהלום בכתר

אחד או שניים
לבל קבוצה?

הודעתו של אולסי פרי, על
פרישתו ממכבי, הביכה את אנשי
הקבוצה, למרות שלאחרונה הם קראו
את הכתובת על הקיר.
אולסי, למרות גילו ,35 ,עלול
להותיר חלל בקבוצה אם אכן יגביל
איגוד הכדורסל שיתוף שחקן זר אחד
לקבוצה, ולא שניים כפי שמכבי רוצה.
אולסי נחוש בדעתו לתלות את
נעליו וגם הפצרות שליאוהדיו הקרו־
4בים, באימון שלפני גמר־הגביע, לא
הועילו. :איי א ם טו אולד, מן!״ (אני
יותר מדי זקן, בן־אדם) אמר לאחד מן
המפצירים.
ואם יוחלט באיגוד על זר אחד בלבד
לכל קבוצה הרי שמכבי תצטרך,
כנראה, לגנוז את המחשבות לשתף את
לי ג׳ונסון במקום קוין מגי, כי במקרה
כזה תחשב הרשמתו של ג׳ונסון
* כהעברה ולנוכח העברתו של דורון
ג׳מצ׳י ממכבי רמת־גן נגמרה מיכסת
ההעברות של מכבי וכך היא עלולה
להיוותר ללא שחקן גבוה מצטיין נוסף.

ברבקיז בתרמי־מנשה
חגיגות ליד
שולחן עייד

אנשי הפועל תל־אביב היו כל־כך
^ בטוחים בנצחונם ובזכיתם באליפות
המדינה בכדורסל עד שאחר מן
המקורבים לקבוצה הזמין ארוחה ל־40
איש במסעדה הצרפתית בהמועדון
שבצפון תל־אביב, ושילם 1000 דולר
על חשבון.
רק שההפסד, במשחק הקובע
למכבי תל־אביב ,76:68 ,קלקל לכולם
34 את התיאבון, הארוחה נשכחה מליבם
ונראה היה כי השולחנות בהמועדון
יוותרו מיותמים.
אך המכבים לי ג׳ונסון, קווין מגי, לו
סילבר, משה הרשקוביץ וחבר ההנהלה,
אמנון אבירן, הצילו את המצב. הם
הגיעו להמועדון, חגגו בשתיית בירות
,ובריקודי דיסקו, ועיינו, בבדיחות־הדעת,
באפשרות לקזז את חשבונם מן
המפרעה ששילם איש הפועל על
חשבון סעודת־הנצחון שלא היתה.
אך ארוחת־הנצחון האמיתית נערכה
על־ידי הנהלת מכבי בשבת בצה־ריים
כברבקיו בחצר ביתו של מוטי
ארואסטי בתלמי־מנשה שליד צריפין.
בתום הברבקיו הסכימו 300 האורחים
ש־ 5000 הדולר שעלתה ארוחת־הנצחון
היו, בהחלט, שווים את החווייה.

יאיר עמיקם 1
העולםהזה 2487

אחד לרפואה. נסיגה מדאיגה זאת, ונעלם בשדה הכדורגל. הוא החל את
כמובן, לא פגעה רק בו אלא בקבוצה העונה בקול תרועה רמה, בדיוק כפי
כולה ומה עוד שאורי מלמיליאן, הקשר שסיים את העונה שחלפה. הוא קבע
המחונן, שביתר תלויה ביכולתו בערך שישה שערים בשישה מישחקים. הישג
כמו שקבוצת הכדורסל של מכבי מצויין לפתיחת עונה. וכך צעדה ביתר
תל־אביב תלויה ביכולתו של מיקי ירושלים בביטחה ואף טיפסה לראש
ברקוביץ, נעדר בגלל פציעה. היעדרות הטבלה. אבל אז באה הנסיגה והחזרה
זאת של מלמיליאן אכן התבטאה ממנה, עתה, הוכיחה כי אלי אוחנה
בצורת מישחקה של ביתר וגם חשוב לביתר לא פחות מאורי מל־במישחקו
של אלי אוחנה.
מיליאן.
למרות הזמן הקצר יחסית שהשניים
משחקים ביחד, טוענים שמלמיליאן
ואוחנה הם צמד־החמד הטוב שקם
לכדורגל הישראלי. יש המעדיפים
ף אז, לפני שלושה שבועות, ב לתת תואר זה לגיורא שפיגל ודרור
! מישחק נגד מכבי נתניה, כאשר ה־ ברנור, ששיתפו פעולה במדי מכבי
נתנייתים הובילו 0:2במחצית, חולל תל־אביב בשנות השיבעים.
אך אוחנה איננו אוהב השוואות. הוא
אוחנה מהפך: הוא כבש צמד שערים
מתוך השלושה, שהנחילו לבסוף את אומר שתוארים הם פונקציה של
הנצחון לביתר.
תקופה, ושעה שמכבי שלטה באותן
שבוע לאחר מכן שוב הרעיד אוחנה שנים ללא עוררין בכדורגל, הרי
את המגרש הביתי, ימקא בירושלים, בשנים האחרונות היריבות בצמרת הן
כשימחה ללא גבול, כאשר החדיר צמד רבות יותר. ולא רק ממרכז הארץ.
לרשת מכבי יבנה. והשבת, שוב בפיגור
1:0במחצית, חזר אוחנה וקבע צמד
והיקנה לביתר נצחון רב־חשיבות על
הפועל תל־אביב ,1:2נצחון שצימצם
את הפער בצמרת הטבלה עד כדי
^ וחנה, אופטימיסט מלידה,
ארבע נקודות ממכבי חיפה.
מקווה להדביק את מכבי חיפה
זה הפרש הנותן תיקווה לירושלמים ולזכות באליפות :״אם ננצח עד סוף
לעשות את הבלתי-ייאמן, בדיוק כפי העונה, ניקח אליפות. כך עשתה חיפה
שהחיפאים עשו לביתרים בשנה בשנה שעברה, כאשר אנחנו היינו
שעברה, ולזכות בתואר האליפות. ואם לחוצים. אני חושב שהם הלחוצים כעת
כך יקרה, יהיה אלי אוחנה לבטח אחד ואנחנו חייבים לנצח עד הסוף ולקוות
היהלומים הנוצצים שבכתר.
למעידה שלהם. ארבע נקודות בארששת
השערים בשלושת המישח־ בעה מישחקים זהו פער גדול״.
קים האחרונים שהיקנו לביתר תשע
אוחנה הוא מספיק כן כדי להודות
נקודות־ליגה מצביעים על יכולתו שלביתר לא מגיעה כל־כך האליפות,
הגבוהה של אוחנה, מסוג היכולת כי מכבי חיפה טובה יותר. אבל מי אמר
שהיקנתה לו בשנה שעברה את העליה שהטובים הם גם האלופים? אוחנה
המטאורית והכתרתו ככדורגלן־השנה לוקח דוגמה מהכדורסל, שם טענו רוב
הפרשנים שהפועל תל־אביב היתה
על־ידי רוב אמצעי־התיקשורת.
אשתקד, בגיל ,20 הגיע אוחנה טובה יותר, אך המכבים הם שניצחו.
לפיסגה, שהירידה ממנה התקבלה
היום, בגיל ,21 שלושה שבועות
כמעט בטיבעיות. ומה עור שפקד אותו אחרי שיחרורו משרות־החובה בצה״ל
אסון אישי, כאשר חברתו, שרית חי אוחנה כמו כוכב־כדורגל. הוא קם
שוורץ, נהרגה בתאונת־דרכים, עת בעשר וחצי בבוקר, יורד לעיר לאכול
נהגה בריכבו. אוחנה קיבל את מותה דבר־מה, יוצא לאימון הקבוצה ולאחר־של
שרית בצורה קשה ביותר וצלקת מכן מתפנה לבילויים. מדי שבוע הוא
עמוקה חרוטה בליבו.
יורד לשפלה, לאימון הנבחרת הלאולמרות
זאת הוכיחה פתיחת העונה מית, עם שורותיה הוא נמנה מאז השנה
כי אוחנה איננו סתם מטאור הנופל שעברה.

עלייה

* מטאורית

בגלל יופיו אוחנה נחשב גם לאליל
הבנות בירושלים. עתה אין לו חברה,
וקו־הטלפון שבדירתו השכורה עמוס
למדי.
אוחנה חתום על חוזה לשלוש שנים,
עובדה שהקנתה לו סכומי־כסף נכבדים
גם בשנה אחרונה, כאשר עדיין לבש
את מדי צה״ל. למרות שלביתר יש
חזקה עליו לעוד שנתיים, בטוח אוחנה
שאם תוגש להנהלת הקבוצה הצעה
מקבוצה בחו״ל, היא תיענה בחיוב
ויינתן לו ללכת.

^ אוהדיה הקנאים של ביתר
) יהיה מה לומר בהקשר לכך. הם
לא יוותרו בנקל על החלוץ המצויין,
ששליטתו בכדור, זריזותו ויכולת
ההבקעה שלו ברגל ובראש מדירים
שינה מעיני יריביו.

לאלי אוחנה שיבער, אחים ואחות
אחת, שהיא שוטרת. אחיו הצעיר,
ציון, הוא מגן קשוח בקבוצת הפועל
ירושלים דווקא, יריבתה המושבעת של
ביתר. עד כה לא ניפגשו שני האחים
על המיגרש. זה עשוי להתרחש רק אם
תעפיל הפועל לליגה הלאומית בתום
העונה. אלי, על כל פנים, טרם חשב על
האפשרות שאחיו יהיה האיש שישמור
עליו.
אבל אין לאלי מה לדאוג: כושר
ההתבטאות שלו, הביטחון העצמי שלו
יחד עם צניעותו, עשו אותו לאחד
השחקנים האהודים, וכולם מקבלים
בהבנה את תנועת הידיים המסורתית
שלו אחרי הבקעת שער, כאשר הוא
מרים את שתי ידיו ומסמן באצבעו
כאילו הוא מס׳ .1
אם אלי אוחנה אולי אינו הטוב
מכולם, הוא לבטח אחד מן הטובים
ביותר.

קו-הטלפון
עמוס

אוחנה(מימין) ויעקב בהן מהפועל תל־־אביב, השבוע
התיקווה למעידה

״הלהקה היתה הדבר החשוב ביותר בחייו״
|(המשך מעמוד )20
במחנה ,80 נסענו ביחר, ואחרי -שביקרתי את
שולה נסעתי לשלום.

שולה חן.״ ואת צריכה להבין, שעד אז זה היה
טאבו. גם כשהיו סולנים, מעולם לא הזכירו את
שמם. תמיד להקת־הנח״ל.

• ואז לא ידעת ששלום יהיה חבר
של שולה?

זו היתה עובדה קיימת. היה ברור שמתחים או
לא מתחים, אין מה לעשות.
כמובן, שליתר הבנות היתה תחושת קיפוח. אז
יאיר נאלץ להרגיע את הרוחות. את השיר הייתי
נער הוא הועיד לשולה, אבל בגלל המתחים
העביר לאביבה. אבל אחר כך, בעיצומה של
מילחמת־ששת־הימים, נעמי כתבה את החייל
שלי חזר ונתנה את זה לשולה, ואחרי זה אי־אפשר
היה לעשות שום דבר — השיר הזה הפן
להימנון.
זו היתה תקופה הכוננות של ששת־הימים.
השיר שפתח היה גשם גשם בא, ואיך שאנחנו
מתחילים עם השיר ושולה פותחת את הפה, עולה
המפקד ואומר :״חברה, צריך להתקפל ולזוז
הלאה, אבל אני מבטיח לכם את להקת־הנח״ל
בפעם הבאה.״ והפעם הבאה היתה אחרי שהחבר׳ה
האלה עברו קרבות קשים. וכששולה התחילה
גשם בא, זה לא היה מחיאות־כפיים — זה היה
שאגות, וכולם שרו את השיר מהתחלה ועד הסוף.
אחר כך החברה סיפרו כי גשם גשם בא הפך
להימנון שלהם. כל פעם שהיה מטח של פגזים,
מישהו היה צועק ״גשם, גשם בא!״ והחברה היו
יודעים במה המדובר.

ששש, זח דבר שלא מזכירים.

• אז איך קיבלתם את שלום ללהקה?
קפצתי לחזרה במישמרות. שלום שר את
אגדת דשא. יאיר הסתכל עליי, אני הסתכלתי
על יאיר, שנינו עשינו עם הראש כן. וכששלום
גמר לשיר, אמרנו לשלום :״אנחנו הולכים לגייס
אותך ללהקה!״

• איך הוא הגיב?
״לא מאמין. זה גדול מכדי להישמע אמיתי.
ואל תבטיחו לי שום דבר, כי זה ישבור אותי
סופית!״ אמרנו לו :״יאללה. תתחיל לארוז, אתה
.בא ללהקה!״
מי שלא ראה אז את חנן יובל זורח, לא ראה
אור מימיו.

• הלהקה לא שרה שירים ששלום
חנוך כתב?
שיר אחד, הרכלניות, שהבנות שרו את
המילים שלו, כתב דויד עתיד, גם כן ממישמרות.

• מדוע לא ידעתם איך לנצל את
הכישרון שלו?
נדמה לי שיאיר רוזנבלום הרגיש שיש לו פה
מתחרה רציני. ואל תשכחי שיאיר התחיל
להתפרסם כמלחין, ואצלו היתה זכות ההחלטה.
אז לא לקחו שירים של שלום.

• אתה מסוגל לספר לי באובייקטיביות
על שולה חן?
שולה באמת היתה כוכב. קשה לי להגיד את
זה עליה, כי זה כאילו שאני משבח משהו שלי.

• וזה יצר מתחים?

• אחד הדברים המדהימים שקרו
באחרונה בעולם־הבידור הוא החלמתו
המהירה של דני ליטאי. מתי הכרת את
דני?
בלהקה הוא היה הכימאי, ואמר לי שאני
מתנועע יותר יפה מזה שלפניי. התחלנו לקשור
קשרים ומאז אנחנו חברים.

מלי, שהיתה אחר כך אשתו, לא בלטה בלהקה.
דווקא אסתר שמיר ומיקי קם, שלא היו חברות

שלו, בלטו.

• היתה תקופה שהיחסים ביניכם עלו
על שירטון בעיקבות הפקת פדם־פדס.

אף מפיק לא רצה להפיק את הערב הזה, של
שירי ארית פיאף, במיוחד בגלל שתי השחקניות.
ליונה אליאן היה תרמית של ״נורית״ ,וסנדרה
ג׳ונסון היתה עולה חדשה. אנחנו היינו דלוקים
והחלטנו להפיק לבד.
זה נגמר בזה שמכרתי את הדירה. שלי
ושילמתי את כל החובות.

• ודני ליטאי?
לדני לא היה מה למכור. אני הייתי בשליחות
בחו״ל, דני אכל חרא בארץ מכל הכיוונים. כעסתי
עליו שהוא ממשיך עם ההצגה ומכניס אותנו
לעוד חובות. וכשהחובות הגיעו ל־ 700 אלף
לירות, לא היה מוצא — מכרתי את הדירה
ועברתי עם אבא שלי מאחד לאחד, התאורן,
הפירסומאי, הביטוח הלאומי, ושילמתי את החובות.
קשה
להגיד שזה לא השאיר מישקע מר.
בהתחלה חשבתי שבחיים לא אראה עוד את דני,
שאני את הסיפור עם דני גמרתי, היינו בכזה מתח
בגלל החובות האלה.
לשולה היתה הרגשה שכשאנחנו חוזרים
ארצה, מחכה לנו ניידת ולוקחים אותנו לבית־הסוהר.
שנתיים לא ישנתי אף לילה, ממש פחדתי.
ואז, כמה שזה ישמע איום, מכרתי את הדירה
היחידה שהיתה לי, ואני גר עד היום בדירה שכורה.

הותיר מישקע די קשה. היום, בדיעבד, אני
חושב שדני עבר את זה יותר קשה, ושאחר
מגורמי התקף־הלב שלו זה הסיפור ההוא.
חמחרים ההיסנוזריח הרב־רשוני
נחוג בניו־יורק, יום־הולדתו ה־ £0של
פאלי ויטמייאר בארון, גדול ההיסטוריונים
היהודיים החיים. בארון, יליד פולין ובנו של
בנקאי, עשה בצעירותו שלושה דוקטוראטים
באוניברסיטת וינה(בפילוסופיה, במדעי־המדינה ׳•
ובמישפטים) ,הוסמך גם לרבנות ועבר, לפני 60
שנה, לארצות־הברית, שבה שימש משך 33 שנים
כפרופסור להיסטוריה היהודית באוניברסיטת
קולומביה היוקרתית. עתה עוסק בארון, השולט
ביותר מ־ 20 שפות (ביניהן: ערבית, ארמית
וסרבו־קרואטית) בהבאה לדפוס של הכרך ה־19
של ההיסטוריה היהודית שלו, הדן בחיי
היהודים בימי הביניים.

השופט ה שכול
נפטר בחיפה, מהתקף לב, בגיל ^ ,72
יצחק כהן, נשיא בית־המישפט העליון לשעבר,
אשר התפרסם כשעמד בראש ועדת־החקירה
לעניין טבח צברה ושאתילא (ראה גם יומן
אישי) .כהן, בן למישפחה דתית יוצאת פולין•,
היה אב לשלוש בנות ובן, שאותו שכל במיל־

• ובכל זאת, החלטת לחזור ולעבוד
איתו על הצגת-ילדים.
היה לי דחף פנימי לסגור עניין וללכת הלאה.
זו ארץ קטנה, אי־אפשר לעשות חשבונות. ואל
תחשבי שלא היו לחצים .״איך אתה יכול לעבוד
איתו אחרי מה שקרה?״ אבל העבודה עשתה לנו
טוב. החזרנו לעצמנו את הביטחון בעצמנו.

• היית בסביבה כשקיבל שטף־דם
במה?
הוא היה באמצע עבודה עם צופי תל־אביב.
בת־דודה שלי, אחות בתל־השומר, אמרה לי
למחרת שדני קיבל שטף־רם במוח. באתי מייד.

• מה ראית?
בן־אדם מוטל כמו גוויה, מלא צינורות,
והרופא בצד אומר :״זה השלב הקריטי — או
שהוא נגמר או שהוא ייצא מזה. ואם ייצא, לא
ייצא כמו שהיה קודם.״
הוא היה יומיים בלי הכרה, וכשהתעורר לא
יכול היה לשמוע או לדבר, וחצי צד שמאל שלו
היה משותק. הוא לא יכול היה לבלוע והתחיל
לאבד מישקל.
האמת, אני מוכרח להודות: הייתי בטוח שזה
הסוף. באתי הביתה, בכיתי נורא.

• לא האמנת שייצא מזה?
לא, באמת שלא. באתי לבקר אותו עם אחי,
שיגיד שזה לא נורא. אחי אמר שזה יותר נורא
ממה שתיארתי.
61 היסטוריון בארון
ערבית, ארמית וגם סרבו־קרואטית
חמת־ההתשה. ב־ 15 שנותיו הראשונות בארץ
עסק כהן בעריכה יי(והתמחה במיקצועו אצל
•!היה עתיד להיות נשיא
עורך־רין חיפאי א
״ר ועדת־חקירת מחדל
בית־המישפט העלי
;ין אגרנט) .לאחר מכן *
מפורסמת לא פחור ׳
עלה, במשך 35ע , :משנת ,1950 בדרגות
השיפוט, החל משוב ׳•שלום.

• איך לדעתך הצליח לשקם את
עצמו בצורה כל־כך מרשימה?

שולה חן וילדיה
,כשאת משתחררת, את אצלי
אבל היא באמת היתה הפייבוריטית לא רק של
• איזה טיפוס הוא היה?
החיילים, גם של כל הקצונה הגבוהה. הם מתו
בן־אדם מאוד מתוח, מאוד עצבני. רקד על
עליה. היא נראתה כמו ציפור מבוהלת, ופיתאום
אלף חתונות: גם שיחק, גם ביים באלף מקומות,
היתה פותחת את הפה ומרביצה קול.
וגם מאוד־מאוד אהב בחורות.
בלהקה אני ניגשתי אליה כשהדרך התפנתה.
• הוא היה מה שכונה קריזאי?
כולם ניסו להתחיל איתר״ גם חברים שלי, סויה
קריזאי איום! הוא יכול היה להעמיד אותנו על
וששי. וכשראיתי שאין להם סיכוי, ניגשתי אליה.
צעד אחד מ־ 12 בלילה עד 5בבוקר, סתם ככה,
• איך הצלחת במקום שבו ששי
בגלל זה שמישהו לא עמד טוב.

קשת נבשל?

לזכותי עמדה העובדה שהייתי מפקד הלהקה
והיתה לי סמכות. שולה היתה מאוד מבולבלת
ממה שקורה סביבה. היא היתה בהיפנוזה, לא
נתנה לעצמה דין־וחשבון על כל ההיסטריה
סביבה. החליטו בשבילה והיא קיבלה את זה.
כשנעמי שמר כתבה את ואלס להגנת
הצומח, היא אמרה ששולה תשיר את השיר.
כשסשה ארגוב כתב, הוא כתב בשבילה. והיא לא
הבינה שדברים קורים אחרת, שלא לכל אחד
הולך בקלות כמו לה.
השיא היה שכשגודיק ראה אותה. הוא אמר
לה :״כשאת משתחררת, את אצלי!״ בזמן שאף
אחד מאיתנו לא ידע מה הוא הולך לעשות, היה
לה מסודר מה היא אחרי הצבא.
וחוץ מזה, הביקורות שיבחו אותה וכתבו
עליה. זו היתה הפעם הראשונה שלא אמרו
״להקת־הנח״ל״ אלא ״להקת־הנח״ל והסולנית

• הוא היה מחליף תפקידים אם
מישהו לא עמד טוב?
אף פעם לא.

• ואתם, היו ביניכם מתחים באשר
לחלוקת התפקידים?
ועוד איך היו מתחים.
היו לנו שיטות להרגיע את דני. כשמישהו
ראה שהוא על סף קריזה, היה שולף כדורגל,
הבנות היו יוצאות לשקם, והיינו מרביצים
מישחק, כי דני היה חולה כדורגל. זה היה עובד
תמיד, לא היה פיספוס.

• מה היה קורה בלהקה בשלדני היה
רומן עם אחת הבנות?
בלהקה שלי, וגם בזו של שולה, זה לא קרה.
זה קרה אחר־כך, בלהקות אחרות. אבל אני לא
חושב שמישהי נעשתה סטאר בזכות זה שהיתה
חברה של דני.

אף אחד לא יכול להסביר. אני במקומו הייתי
מוותר מזמן. אבל יש לו קשיות־עורף ועקשנות,
שהתבטאה תמיד בלהקה בדברים קטנים, והת־מצתה
לדבר אחד.
בבית לוינשטיין הוא עשה יותר ממה שאמרו
לו. כשהיו אומרים לו להתאמן על תנועה חצי
שעה, הוא היה מתאמן שעתיים.
את יודעת איך הוא התחיל ללכת? הוא שכח
בכלל מה זה ללכת. אחר־כך הוא נזכר בגדי יגיל,
איך היה מחקה את ההליכה שלו, והתחיל לחקות
את גדי — כך התחיל ללכת.
והקול שלו, למי שמכיר אותו, זה לא הקול של
דני. הוא פשוט למד לדבר מחדש.

• מי מטפל בו?
הוא מטפל בעצמו, וזו החלטה שלו. הוא לקח
שותפה לדירה, כדי שלא לגור לבד, אבל הוא
מתעקש לתפקד לבדו.

• זה שמיקי פלד ואתה נתתם לו
לביים את ״הלהקות חוזרות״ — זה
מיפעל־צדקה?
רצינו לעשות ערב לחניכיו בהיכל התרמת,
שצדי צרפתי יביים ושכולם יופיעו, ולתת את
ההכנסות לדני. אז מיקי פלד אמר :״למה לעשות
ערב־צדקה? בוא נעשה ערב המיבחר של דני
ליטאי, ושהוא יביים.״
היו חששות והיה קשה, אבל המיבחן הכי־טוב
שלי לזה שהוא הצליח זה שלא מתייחסים אליו
עוד כמו לחולה. כשהוא צועק, מחזירים לו.
כשהוא מתעצבן, מתעצבנים עליו. לא אומרים:
רגע, רגע, הוא חולה, אל תעצבנו אותו.
והמיבחן הכי־ברור שלי לזה שדני ליטאי
החלים, זה שהוא יכול לחזור 15 פעמים על אותו
הצעד ולא לוותר. זה מדהים, פשוט מדהים.

איש המיסתורץ
נפטר בתל-אביב, בגיל ,89 יוסף חריט,

יליד רוסיה ומאנשי השומר, אירגון מגיני היישובים
היהודיים (בעיקר בגליל) שלפני מילחמת־ *
העולם הראשונה, שבו הקים את קבוצת הרועים-
השומרים, אשר ביקשה ללמוד את מיקצוע
המירעה מן הבדווים. אחרי הכיבוש הבריטי
התנדב חריט לגדוד העברי, כשעיקר עיסוקו
בגדוד היה סחיבת נשק וחומרי־נפץ ממחסני
הצבא הבריטי בצריפין ובלוד אל סליקי״ההגנה.
לתקופה שלאחר שיחרורו מן הגדוד מיוחס לו ^
נסיון לתכנן את הרצח שלא יצא אל הפועל של
רונאלד סטורס, מושלה הצבאי הבריטי הראשון
של ירושלים (והאיש אשר הורה לצפות במעטה
אבן כל בית ירושלמי) ,על חלקו־כביכול במאו־רעות־הדמים
של שנת ,1920 ואת הרצח שכן יצא
אל הפועל, של יעקב דה־האן ב־ .1924 בסופו של
דבר עבר איש־המיסתורין חריט, שלו יוחסה גם
פגישה עם יוסף סטאלין, שבה הציע לו, כביכול,
סיוע למהפכה סוציאליסטית במרחב תמורת
עזרה להקמת מדינה יהודית, לנתיבים יותר
ענייניים: הוא היה לקודח־בארות, למזכיר אגודת
הספורט הפועל בראשית שנות ה־ ,30 למפקד
אחת מפלוגות״השדה(פו״ש) של ההגנה וממייסדי
מיפעל המים מקורות ולאחר קום המדינה
התעש, התעשיה צבאית.
* אחיו הו א הרבד״ר קלמן כהנא. מראשי
פועלי אגודת ישראל.לשעבר ה ב ריכנ ס ת ורב
הקיבוץ הדתי חפץ-חיים שליד גדרה.
העולםהזה 2487

סאדו תרג׳ימאניאן היה רק בן
\ .6 1אבל הוא זוכר הכל. בסיפור שלו
יש הרבה גופות, נדודים ורעב. צעירי־הקהילה
שומעים ומתקשים להאמין.
אסאדו נשבע שהכל אמת.
אפריל . 1915 תחילתו של טבח
התורכים בארמנים. במשך שלוש וחצי
שנים, עד סוף ,1918 הוכחדו מיליון
וחצי ארמנים יושבי תורכיה. חצי מיליון
ניצלו והתפזרו בכל רחבי העולם.
לירושלים הגיעו 15 אלף ניצולים.
ביניהם אסאדו תרג׳ימאניאו•
הסיפור של אסאדו מתחיל בסירט,
עיירה קטנה 5000 ,תושבים, במיזרח
תורכיה. אבא תרג׳ימאניאן היה סנדלר,
שהשתכר שילינג אחד לשבוע. היו לו
בוסתן קטן, עז, פרה וארבעה ילדים —
שלושה בנים ובת. התרג׳ימאניאנים
חיו חיים של עוני מכובד.
אסאדו אינו זוכר את התאריך המ־דוייק
שבו הופרה השלווה. ההיסטוריה
הארמנית לא תשכח אותו לעולם: ה־24
באפריל 254 . 1915 אינטלקטואלים
ארמניים הוצאו להורג באיסטנבול.
אחר־כך נלקחו מבתיהם, בכל רחבי
תורכיה 300 ,אלף גברים וילדים מעל
לגיל . 10 נאמר להם שהם עתידים
להתגייס לצבא התורכי הנלחם בבע־לות־הברית.
רובם נרצחו, לא הרחק
ממקום מגוריהם.
אסאדו :״בלילה באו חיילים תורכיים.
אנחנו, הילדים, התעוררנו. שמענו
רעש ודיבורים. פחדנו לקום מהמיטה.
רק בבוקר התברר לנו שאבא
נלקח. שכנות נכנסו אלינו, התלחשו
עם אמא. יחד עם אבא נלקחו כל
הגברים ברובע.
״התאספנו בכנסיה. התפללנו לי־שוע
שיציל את הגברים ויציל אותנו.
חשבנו שבכנסיה אנחנו בטוחים, שהתורכים
לא יעזו להיכנס למקום קדוש,״
אסאדו מגחך לעצמו .״אחרי
שלושה שבועות הם נכנסו לכנסיה.
אספו 500 נשים וילדים. כמו כבשים,
ממש כמו עדר־ כבשים קיבצו אותנו
והתחלנו ללכת״.
(העובדה ההיסטורית: ההשמדה
בוצעה בשתי צורות. מיליון כפריי
ארמניה המסורתית, הגובלת בארמניה
הסובייטית, נרצחו בכפריהם בתוך
שלושה חודשים. תושבי הערים הוגלו

אסאדו תרג׳ימאניאן(בעיגול) במיצעד־המחאה בירושלים
מיליון נרצחו בכפרים. חצי־מיליון מתו במיצעדי־מוות.״חיים בתורכיה. עלינו לשים קץ לקיומם,
ויהיו ״הצעדים שננקוט נפשעים
ככל שיהיו.״)
״כשהגענו לעיראק התאבדו נשים
רבות בטביעה בנהר פרת. הן פחדו
שיאנסו אותן והעדיפו למות בכבוד.
שם, בזנו שעל הפרת, אמא מכרה את
אחי הקטן לבוררים. קבוצה של כורדים
התגודדה סביבנו, .איזה ילד חמוד, כמה
שהוא מתוק, אמרו וצבטו לאחי בלחי.

שמיכות. כל יום מתו עשרות ארמנים.
חיינו כמו חיות. במו עיניי ראיתי כיצד
ארמנים לוכדים חתול ואוכלים את
בשרו. אחרים חיטטו בצואת הסוסים,
שלו גרגירי־שעורה ובלעו אותם. והיו
שניזונו משלוליות הדם שניקוו על
ריצפת הכנסיה. לאחר שחיממו את הדם
הניחו לו להתקרש, ואכלו את הקרי־שים.״
במוסול
התהלך סיפור על זוג

״הגבר, הובלו אל מחוץ רכבר ונטבחו ...נשים
קבצו רנהו והתאבדו ...ילדים נוצחו ונמכרו
כנקניקים -חיכשנו גרגיר בצואת סוס-״
לעיראק, לאיראן ולמידבר הסורי. בצ־עדות־המוות
ובמחנות־הריכוז מצאו את
מותם חצי מיליון ארמנים נוספים).
אסאדו :״צעדנו בטור ארוך של
נשים וילדים. בראש הטור ובסופו הלכו
חיילים תורכיים. לא הרחק מסירט
ראינו ערימות של גופות עולות באש.
אלה היו הגבריס״הארמניים שנרצחו
בלילה שבו הוצאו מבתיהם. הנשים בכו
וצעקו ומרטו שערות. לכל אחת היה
בערימה בעל, אח או אבא.
״הדרכים היו זרועות בגופות. כל
עיירה והנרצחים שלה, העולים באש
בפאתיה. גם נשים זקנות רבות מתו
בדרך. לא יכולנו לעזור להן. אפילו
לעצמנו לא יכולנו לעזור. איך אפשר
לתאר שבועות ארוכים של צעדה, רעב
וחיילים תורכיים, המכים בכל הזדמנות?״
(מיסמך:
מיכתבו של שר־הפנים
התורכי, טלעת־פשה, לראשי המחוזות,
מספטמבר :1915״כבר נאמר לכם שהממשלה,
כמיצוות הקבינט, החליטה
להשמיד לחלוטין את כל הארמנים ה־

,קחו אותו,׳ אמרה אמא, שחששה כי
תינוק בן 3לא יוכל לעמוד זמן רב
בתלאות המסע. בתמורה לאחי היא
קיבלה כיכר־לחם״.
י אסאדו־אינו־בונה׳.ג׳ורג׳ הינטי־ליאן,
מזכיר הפטריארכיה הארמנית
בירושלים, עומד על המישמר. אם יראה
ולוא זרזיף של דימעה בעיניו של
אסאדו, יפסיק מייד את הראיון .״אצלנו
לא מרבים לדבר על השואה. האנשים
האלה שמרו הכל בלב, ועכשו צריך
לנהוג בהם בזהירות,״ הוא אומר .״לפני
שנה סיפרה לי אחת הניצולות את
סיפורה. אחרי עשרה ימים היא מתה
מהתקף־לב.״
אבל אסאדו אינו בוכה. אפשר
להמשיך .״מזכו הגענו לחצר הכנסיה
במוסול. שם נאספו אלפי גולים
ארמניים. במוסול נודע לי שאחותי,
שנשארה בסירט, נישאה למוסלמי. שם
מתו אמי ואחי, ואני מצאתי את דודתי,
אחות אבי. מ־ 70 בני־מישפחתי שרדו
שישה. כולם הגיעו למוסול.
״שם, במוסול, לא היה לנו אוכל ולא

תורכי, שהתמחה בציד ילדים ארמניים,
ביתור גופם, בישולו ומכירת הבשר
בנקניקיות חמות. רק אחרי שבועות
אחדים התעורר חשדו של בעל בית־המאפה,
שאליו הם שלחו את הסירים
לבישול. בתקופת רעב כה קשה, כיצד
הם משיגים בשר מדי יום? שאל את
עצמו האופה. הרים את מיכסה הסיר,
ראה מה שראה, הזמין את המישטרה
והזוג נתפס ונאסר. אסאדו לא ראה את
הסירים, אבל על הילדים שנעלמו הוא
שמע, והוא בטוח שהסיפור אמיתי.
חייו של אסאדו ניצלו הודות לדודתו,
שעבדה כמנקה בבסיס המישלחת
הצבאית הגרמנית במוסול. משם הביאה
אוכל ומטבעות־זהב. וכשהתארגנה
קבוצה של 150 ארמנים שביקשו להגיע
לבגדאד, יכלה הדודה תרג׳ימא־ניאן.
בעזרת מטבעות־הזהב, להצטרף
לנודדים.
בבגדאד נטלה אותם הפטריאר־כיה
הארמנית תחת חסותה. הם
הועברו לביירות, ומשם לירושלים,
למינזר הארמני בעיר העתיקה.

ניצולים רבים מצאו את דרכם
לאחיהם ברוסיה. שם ביקשו לייסד
מדינה ארמנית עצמאית. אלא שהדבר
לא עלה בידם, והסובייטים סיפחו את
ארמניה לברית־המועצות. כיום מתגוררים
3.5מיליון ארמנים בארמניה
הסובייטית 600 .אלף בארצות־הברית
ובקנדה. השאר — כמיליון ורבע
ארמנים — פזורים על פני המרחב.
צרפת ואוסטרליה. מהם 3000 בירושלים
המיזרחית, וכאלף ביפו ובחיפה.
אסאדו תרג׳ימאניאן הגיע לירושלים
בשלהי ,1921 למד ארבע שנים
בבית־הספר של המינזר והפך לשו־ליית־צלם
ואחר־כך לצלם. ב־,1931
כמו ארמנים רבים לפניו ואחריו, נסע
אסאדו לארמניה הסובייטית .״פיתאום
תפסתי שכולם ארמנים. הייתי בעיר
שבה למעשה כל אדם הוא ארמני,״
כתב מייקל ארלן במסע אל אררט.
ארמנים אומנם, אבל קצת אחרים,
ותחת שילטון סובייטי. ג׳ורג׳ הינטי־ליאן
:״הארמנים הרוסיים הם כמו
האשכזים אצלכם. לנו, הארמנים התורכים,
אין קישרי־מישפחה איתם, וגם
לא עבר משותף.״ אסאדו המאוכזב עבד
במיכרה־פחם, ואחרי ארבע שנים חזר
לירושלים, עם אשה ארמנית ושתי
ילדות קטנות.
״לפעמים שואלות הילדות: למה
הלכתם כמו צאן לטבח? למה לא
נאבקתם? לא יכולנו. היינו חלשים. בלי
נשק. רק ילדים ונשים. הארמנים הם
אנשים עדינים, תמימים ופאסיביים.
אמרו להם ללכת, אז הם הלכו. בחמישה
מקומות נאבקנו. פעמים אף הצלחנו
להינצל בגבורה. במוסה־דאג• ובעיר
ואן.״ כך משיבים הניצולים לילדיהם.
בבית־הספר הארמני אין לומדים
את ״זכור מה שעשה לך
התורכי.״ ג׳ורג׳ הינטיליאן 40 רווק,
יליד ירושלים :״ילדים הם עדינים. הם

״מה שקרה — קרה. אצלנו השואה
אינה הצדקה להתנהגות פרועה,
תוקפנות ועצבנות. הרי כולנו ניצולים
ובנים של ניצולים, ואי־אפשר שכולם
יהיו עצבנים ועצובים. תחת לחיות את
העבר אנחנו משתדלים לבנות חברה
בריאה בהווה.
״לא, אנחנו לא שונאים את
התורכים, גם לא אוהבים אותם. אנחנו
רק כועסים על זה שהם מכחישים
שהיתה שואה. פיצויים? אף אחד לא
הציע לנו, ומוטב כך. אי״אפשר לפצות
בכסף על מה שקרה, ואסור להתפשר
איתם כל־כך מהר. נניח לרגשות
לקהות מעט. ובעוד כמה דורות נתייחס
לנושא אחרת.״
ה־ 24 באפריל היה יום־הזיכרון
לשואה הארמנית. במלאת 70 שנה
לזוועה צעדו 30 ניצולים לבית־הקברות
המקומי. כל העדה משתתפת.
״תחי המהפה הארמנית! ניאבק עד
לניצחון!״ הכתובות המרוחות בפיתחו
של הרובע הארמני בעיר העתיקה
בירושלים מעלות חיוך על פניו של
ג׳ורג׳ הינטיליאן .״צעירים אוהבים
להשתעשע בסיסמות מהפכניות. אבל
המציאות שונה מהסיסמות. לעולם לא
נחזור לתורכיה, למחוזות הולדת הורינו•
זהו עולם שנכחד ולא ישוב עוד.
לטקס־הזיכרון בא אסאדו לבדו.
אשתו נפטרה לפני 20 שנה. שתי
בנותיו מתגוררות בדטרויט, בנו בלוס־אנג׳לס.
לפני 10 שנים זנח אסאדו את
הצילום לטובת אכסניה קטנה, סמוך
לשער יפו. שלושה חדרים זעירים,
מיטבח קטן ומסריח 2000 .שקל ללילה
משלם כל מתאכסן. צעירים מכל
העולם מכירים את ״מיסטר איי״.
מעטים יודעים שהוא ארמני. כך טוב
לאסארו. יש לו דרכון ירדני, תעודת־זהות
ישראלית ו״גרין־קארד״ אמריקאי.

102י1׳<7178
1 0 £ס 3ע 0 0כ1נ 111נ מ

2 8 ? 11^ 71781102י1׳^ 2 0 2 ,2 £ .
181011¥מ ם,1,מ 0זמי 1,8 0

:ס 2 ,2

1׳ מ1

־ 87 71-11 נו־וז.י?/וז=ו>ו?ו:ויו =ונוו 0 <:א־ו 0א\1/א־ו!א 1וו-וז
נו־וו-ו5וא*11 וא 6 0 11ז סא 7 8 * 8$ * 6 0 $1-10111.0ו 8ע ז

כרזת מחאה ארמנית שפורסמה השבוע בירושלים
הארמנים דורשים צדק! מצפון העולם -התעורר!״לא יוכלו לשאת את המעמסה הכבדה
של סיפורי־השואה. בכלל, אנחנו לא
מרבים לדבר על הנושא, לחקור ולנתח
מכל הכיוונים.
* ההר שעלת כתב הסלפר היהודי
גרמני פרנץ 1רפל את הספר 40
הימים של מוסה-דאג, שהשפיע על
דור שלם באירופה.

דרכון ארמני? אסאדו צוחק .״מה,
אני ילד קטן? אני מתגעגע לארמניה,
אבל לא מאמין שאי־פעם תהיה לנו
מדינה משלנו. ארמניה מתה. עכשיו
הבית שלי בירושלים!״
אבל בתהלוכה בירושלים נישאו
שלטים בשבח המחתרת הארמנית,
שהרגה בשנים האחרונות עשרות
דיפלומטים תורכיים ברחבי העולם.

שרה ליבוביץ

1י*^ 1

לצרכן דוח לצרכן דוח לצרכן דוח לצרכן ;

אברהם גנזי -הקברן שוורג במקום ודאשן עי״ עמיתיו הקברנים
157 קבלנים נשאלו על איכות המוצר, מחיר הוגן ורמת השרות המקצועי, בסקר שדה שנערך לראשונה
בישראל ע״י המכון לחקר עסקים מקצועיים בהנחייה והכוונה של המעבדה לסטטיסטיקה, טכניון.
מאת: דורית גפן

גני ניצה ׳ מול הים בנתניה
דירות שאנשים
אוהבים״ -האמנם!
אמנם כך- ,אברהם גינדי בונה
דירות שאנשים אוהבים״ .זוהי
איננה רק סיסמה מוצלחת או
שיר, זוהי פשוט עובדה קיימת. די
לבקר באחדים מבנייניו ודירותיו
של אברהם גינדי ולהיווכח בכך.
יצאנו אל הבנינים וראינו כיצד

במעגל סגור המצלמת כל אורח
הנכנס לבנין, חדר תרבות עם
שולחן פינג־פונג ובחצר -מיתקני
משחקים לילדי הבנין.
תוך כדי סיור בדירות נוכחנו כי
למעשה היתה חברת אברהם
גמדי חלוצה בהחדרת הסגנון
האמריקני לענף הבניה. סגנון

שבא לידי ביטוי כשכלולים
והנאות רבות כמו שטיחים מקיר
לקיר, גיאקוזי, מרצפות אבן שיש,
קרמיקה ועוד ...ובעיקר מתן
אפשרות ליד חופשית בתכנון
הדירה- .יום יבוא״ אומר אברהם
גינדי- ,וכל חברות הבניה יבנו

נבחר במקום הראשון
ע״ י הקבלנים

אברהם גינדי -
יו׳ר מועצת המנהלים
,אם קבלנים אומרים שאנחנו
הטובים ביותר, יש להניח שהם
יודעים מה הם אומרים״
הצליח אברהם גינדי, יותר מכל
קבלן אחר, לקלוע לטעמו של
הלקוח. ראינו בנינים מעוצבים
בטוב טעם, פיתוח סביבתי עם
מכלול אפשרויות לנוחיות
ולהנאת הדיירים: החל מחדר
כניסה מפואר ומרשים, טלויזיה

אין פלא איפוא, שבסקר שדה בין
157 קבלנים אשר נערך ע״י
המכון לחקר עסקים מסחריים
בישראל בהנחייה והכוונה של
המעבדה ל סט טיס טיק ה
בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול,
טכניון, דורגה חברת אברהם
גינדי במקום הראשון.
המ שאל משקף נאמנה את
התדמית הכללית והפופולריות של
החברה על־פי אמות מידה של
איכות המוצר, מחיר הוגן ורמת
השרות המקצועי. ביקשנו את
תגובתו של אברהם גמדי- :אם
קבלנים אומרים יש להניח שהם
יודעים מה הם אומרים, בדרך
כלל קבלנים לא נוהגים לפרגן זה
לזה״.

פריפה שחייה ומגרש טציט פרטיים רמת בניה גבוהה כל־כך
ומחירים סבירים. איך!
היקף הבניה של חברת אברהם
גינדי הוא גדול ורחב. היא בונה
בעת ובעונה אחת מאות יחידות
דיור, דבר המאפשר לה רכיטת
חומרים והתקשרות עם ספקים
טובים וגדולים במחירים נמוכים.
ההיקף והעוצמה מאפשרים
לחברה מכירת דירות במחירים
מוזלים. לקבלן הבונה בנינים
בודדים קשה מאוד לבנות ברמה
דומה לשלנו ולהציע את דירותיו
במחירי מבצע.

גורודיש :״בניה
כמבצע צבאי״
מנכ״ל חברת הבניה של אברהם
גמדי יואל גורודיש משווה את
הפעילות בחברת הבניה למבצע
צבאי. מחלקות התכנון, הביצוע,
המכירות והפרסום משתפות
ביניהן פעולה ומסכמות על דרך
ההגשמה של כל פרויקט לגופו.
מחלקת התכנון נעזרת בשתי
קבוצות אדריכלים חיצוניים:
באחת -לצורך תכנון פנים
הדירות ובשניה -לעיצוב
החיצוני של הבנינים. לאחר
שנקבע צביון הדירות והבנינים,
דנים על אופן מסע הפרסום
והמכירה -הכל לפי הענין,
כשחותמו האישי של אברהם
גמדי מוטבע בכל ומלווה כל צעד.
כמי שמכיר את ענף הבניה, אומר
יואל גורודיש, אני מתפעל
מהגישה המסחרית, מרמת

ההשקעה בבנינים, מהיחס לקונים
ומהזדהות העובדים עם החברה.
הכל מתחיל ומסתיים באיש. זו
לא חברת בניה -זה אברהם
גינדי. ביחד, אנחנו באמת
משקיעים אתיהנשמה בבנינים.
הבנינים אמנם דוממים אך רוח
החיים שנשפנו באפם ניכרת
בחיצוניותם ובאיכותם.

קוטג׳ים במחיר של דירה

קניה. מאות הדירות ועשרות
הבנינים המהווים עדות חיה -
לא רק מאמתים ונותנים כיסוי
מלא לפרסום של חברת אברהם
גינדי אלא נושאים את שם
החברה בגאון וגאווה.

חברה ציבורית
עם סגנון פרסי
ביוני 1984 יצאה החברה
בהנפקה לבורסה ולמרות השפל

בשלוש שכונות קוטגיים: גני איתי
המוקמת בראשל״צ ושתי שכונות
נוספות המתוכננות בפתח־תקוה
ובבאר־יעקב מוצע מיגוון
אפשרויות לרכישה קלה ונוחה.
כחלוץ ה־א£-1סג> 78 בענף הבניה,
ממליץ מאוד אברהם גינדי על
קניה בשיטה זו. קשה להאמין אך
זה בהחלט אפשרי. במחיר דירת
4חדרים אפשר בקלות לגור
בקוטג׳ יפהפה.

פרסום עם כיסוי
אברהם גינדי ידוע כבעל מודעות
גבוהה לפרסום, נחשב כאחד
מענקי המפרסמים בענף ויש לו
בהחלט מה לומר בענין. א ם כי
מטרת המודעות היא להביא קהל
לקוחות למשרד, חשוב מאוד כי
לפרסום יהיה כיסוי מלא. רק כך
ממלא הפרסום א ת ייעודו. בעבר
היו מסעות פרסום שזכו להצלחה
גדולה, אך מכירת מוצריהם
נכשלה כאשר התברר שלפרסום
לא היה כיסוי.
דירות הן מצרך יקר וראוי לערוך
בדיקה קפדנית בנושא בטרם

תת אלוף במיל. יואל גורודיש
מננ״ל החברה.
.משקיעים א ת הנשמה בבנינים״
שהיה באותה עת בבורסה, זכתה
ההנפקה לחתימת יתר. אין ספק
שלמוניטין החברה היה בכך חלק
בלתי מבוטל. התנופה שקיבלה
החברה בעקבות ההנפקה,
ההתרחבות וההיקף הוכיחו
בעליל שמאמץ והתמדה מניבים
פירות. הוא שאמרנו -חברה
ציבורית עם סגנון פרטי.

לצרכו דוח לצרכו דוח לצרכו דוח לצרכו

להקת־הצמרת הבריטית !״רסטרייטס״ לא הספיקה לנחות בישראל וכבר
,נחתה עליה מיתקפה של נעחת ישראליות והקיפה אותה מכל עבר
ריד היה לראות את זה בעיניים
^ כרי להאמין: זמרי דייר סטריי־טס
לא הספיקו להגיע לישראל,
בקושי הספיקו להציב את כף־רגלם על
אדמתה, וכבר הוקפו במיזרנבות, גרו־פיס
בלע״ז.
יפות אחת־אחת, לבושות במיטב
מחלצותיהן, הן באו למסיבה שהתקיימה
בביסטרו שבנווה־צדק לכבור
חברי הלהקה הבריטית הנודעת. מארק
קנופלר, מנהיג הלהקה, נשוי בעל
תעודות, נחסם על־ידי גברת בעלת חזה
גדול, שאמרה לו בקול מתפנק :״כולם
מבטיחים לי כרטיס להופעה, אני לא
יודעת מי יתן לי בסוף את הכרטיס
הזה ״.לא שמעתי שהוא הציע לה כרטיס.
ג׳ון
איזלי שביחד עם קנופלר מהווה
את הבסיס של הלהקה, גם הוא השאיר
אשה בבית, אך לא נראה מודאג
ממיתקפת היפהפיות שאיימה עליו.
מנהלה האישי של הלהקה, אד
נ ביקנל הלבנבן, שבא למסיבה עם
צעירה יפהפיה שענתה לשם אירית,
הסביר כי למרות טבעת־הנישואין
שעל אצבעו, הוא בעצם גרוש מזה
ארבע שנים, אבל אינו מצליח להסיר
את הטבעת. כשהבחין שאין מאמינים
לו, נשבע כי במולדתו עונדים את
הטבעת באצבע של יד שמאל, ואילו
הוא, עובדה, עונד אותה בימיו. 1 אחר־כך נשפך בביסטרו היין
בוויסקי. הצלמים לא הורשו לצלם,
וחברי הלהקה נראו מרוצים מאוד
ממיתקפת הגרופים הישראליות. ביניהן
ניתן היה לזהות את השחקנית
איריס קנר. צעירה בעלת שיער ג׳ינג׳י
ארון, שנדבקה אל אחר המוסיקאים
ולא נתנה לאף אחת אחרת כל צ׳אנס
להתקרב אליו, התגלתה לבסוף כעיתונאית.
אין לדעת אם היא דבקה
:במשימתה העיתונאית, או שהיה זה
עניין פרטי לחלוטין.
מארק קנופלר החל את דרכו
כעיתונאי. דווקא כעת הוא אומר,
שהוא בהחלט לא משתגע אחרי עיתונאים.
ניסו להסביר לו, שהם בסו־הכל
עושים את עבודתם, והוא בשלו:
״אני הייתי בתוך הביזנס הזה, עליי לא
ג יכולים לעבוד:״
את עבודתו העיתונאית עשה ככתב
לענייני פלילים ובתי־מישפט. שם,
סיפר, הוא גילה את הגועל־נפש האמיתי
של החיים והחליט לפרוש.

אמרגן
:בלתי-מגומס
ך * קופה מסויימת עבד קנופלר,
4 1יליד גלאזגו שבסקולנד, כמורה.
היטאריסט המעולה שגדל בעיר־הפחם
ניו־קאסל, הקים ביחר עם אחיו, דייוויד
קנופלר, ונגנים נוספים, את להקת
דייר סטרייט ס — בתרגום חופשי:
״צרות צרורות״ .כשהלהקה התחילה
להצליח ולמכור תקליטי־זהב, פרש
דייוויד ופתח בקאריירה עצמאית,

אינאף עם ירושלים. שום ביקורים
.בכותל, בכנסיית־הקבר או בבית־לחם.
במסיבת־העיתונאים יום קודם לכן
נשאלו חברי הלהקה אם הביקור
בישראל הוא עבורם חוויה דתית.
כנראה שהתשובה היא לא נחרץ.
עובדה: הם לא ביקשו שום ביקור
במקומות הקדושים.
ביום השלישי עמדו בחורי דייר
ס טרייט ס להמשיך ולצלם בירושלים.
הם הגיעו כולם שעתיים וחצי לפני
המופע, לבריכת השולטן, לחזרת־קול,
והתפעלו מהמקום היפהפה־שליד
החומות. גם פארק־הירקון מצא חן
בעיניהם, כשהיו בו בסיור מוקדם,
למרות שמארק קנופלר אמר כי הוא
מעדיף מקומות סגורים.

לתיד הלילה
^ ם באו לארץ לבדם, ללא הנשים
1 1והחברות. רק אשתו של ה״רוד
מנג׳ר״ — מנהל־הדרך — באה מאוסטרליה
לכמה ימים. קנופלר הודיע
שאשתו, שהיא מנהלת אולפן־הקלטות,
תצטרף אליו באחד השלבים הבאים
של מסע־ההופעות :״בכל פעם תצטרף
אלינו אחת הנשים. סוף־סוף אנחנו
נהיה במסע־ההופעות הזה שנה שלמה״.

עובדה שלא מנעה מאחיו, מארק,
לעזור לו בתקליטו האחרון.
קנופלר נחשב כיום אחד מגדולי
המוסיקאים באולם־הרוק. הוא
כתב מוסיקה לסרטים, שהמפורסמים
שבהם הוא גיבור מקומי, כתב
מוסיקה לסרטים קאל ונחמות
קטנות. כמו כן עבד עם הזמרת טינה
טרנר על תקליטה האחרון, שהביא לה
את הפרס החשוב גראמי, ושהיה
מבחינתה חזרה לזירה, אחרי שנים
שבהן שקעה באלמוניות ובחוסר־עשיה
כמעט מוחלטים.
כעת הם פה בישראל. איך שבאו,
אורגנה למענם מסיבת־עיתונאים במלון
הילטון. אחד ממארגני־המופע, גדי
אורון, שלח לעיתונאים שהוזמנו למסיבה
מיכתב ובו ביקש מהם להכין
שאלות מראש והדריך אותם כיצד
להתנהג. היו שהתלוצצו כי בפעם הבאה
הוא גם יבקש מהכתבים להתרחץ
ולצחצח את שיניהם לפני מסיבת־העיתונאים.
המיכתב
עורר תרעומת רבה בקרב
עיתונאי״הפופ. אחר מהם הציע להחרים
את מסיבת־העיתונאים. אך הרעיון
נפל. אחרי הכל, לא צריך לפגוע
בלהקה בגלל אמרגן אחד בלתי־מנומס.

המתח בחלל־האוויר לפני היכנסם
של חברי הלהקה אל האולם שבו
התקיימה המסיבה היה רב. חלק
מהעיתונאים הישראלים הוריעו שהם
לא ישאלו, כי האנגלית שלהם גרועה.
היה אחד שאמר כי אין לו מה לשאול,
שהרי הוא כבר יודע הכל. ומי שכבר
פתח את פיו, שאל בדרו״כלל שאלות
טכניות שעניינו רק אותו, ולא את
האחרים.
בפעם המי־יודע־כמה הוכח כי
מוסיקאים מנגנים הרבה יותר טוב
מכפי שהם מדברים. קנופלר חזר על
הקלישאות של ״אנחנו אוהבים את
הקהל״ .אבל הוא גם הוכיח חוש־הומור
בריטי אופייני: לשאלתה של כתבת
גירוזלם פו ס ט איך הוא מרגיש לפני
הופעה בארץ שבה נוהגים לכתוב
ולקרוא מימין לשמאל, ענה :״אנחנו
נשיר את השירים שלנו מהסוף
להתחלה ״.כשנשאל מדוע השירים
שלו כל־כך ארוכים, השיב שיש לו
המון מה להגיד. אחר־כך בעניין יותר
רציני, הכריז כי הוא מוכן להופיע בכל
מקום בעולם, מלבד דרום־אפריקה.
שתי דקות הוקצבו לצילום והמסיבה
התפזרה. אנשי ״צרות צרורות״ הלכו
לבלות בהחוף המערבי. שם הם שתו
ויסקי והמשיכו עם שוקי וייס לתל־אביב
הקטנה. שם החגיגה גברה.

אנשי דייר סטרייטס התגלגלו מצחוק
כשמסקונה שר שירים של
ביטלס, אך היו עסוקים בעיקר
בחיזוריהן של המלצריות.
למחרת הופיעו כל המלצריות
למסיבה בביסטרו. שוקי דאג להזמין
אותן, שלא יהיה לחבר׳ה משעמם.
המסיבה הסתיימה בשעות הקטנות
של הבוקר. חברי הלהקה, כמו כל
בריטים הגונים, היו בשעה זאת שתויים
עד לשד עצמותיהם.
הם לא נהנו ממנוחה ולא נשארו
במיטותיהם עד הצהריים. למחרת הם
קמו מוקדם, נכנסו למיניבוס שהעמיד
לרשותם מישרד־התיירות ונסעו לירושלים,
להצטלם לסרט מיוחד שמכינה
רשת הטלוויזיה הרביעית בבריטניה
על מסעם לישראל.
ביקור בבית־יתומים ירושלמי, צילום
קבוצתי עם הילדים וקטטה קלה
עם הצלמים, שאינם מניחים לרגע.
ביקנל, שהוא בדרך־כלל לבן מאוד,
הפך אדום כסלק כאשר ניפח את לחייו
וצרח בקולי־קולות על צלמת נמוכת־קומה
:״אינאף מירי בן־יוסף, אשת
יחסי־הציבור הזהירה אותו :״ככה זה
הצלמים בישראל. זה לא כמו חוצי
לארץ. תגיד להם אינאף, הם יצלמו
דווקא!״ מה שנכון, באמת נכון.

כשהעיר לו מישהו שרינגו סטאר
וכוכבים אחרים ביטלו את הופעתם
בארץ בגלל המצב באיזור ובגלל
מילחמת־הלבנון, הוא הגיב :״בולשיט!
בראש־השנה הקרוב אנחנו עומדים
להופיע בבלפסט. יש שם קהל נהדר.
והמצב לא מפחיד אותנו — אז שנפחד
להופיע בישראל?״ האם ידע שהלהקה
כל־כך פופולארית בישראל? ״ממכירת
תקליטים אי־אפשר היה לדעת זאת.
אבל ככל שקרב מועד־ההופעה, הגיעו
אלינו יותר ויותר הדים על מירת
הפופולאריות שלנו כאן. כעת כולנו
מופתעים מגלי־האהבה שאנחנו נתקלים
בהם. בכלל, יש לכם ארץ יפה
והנשים יפות במיוחד.״
הנשים היפות במיוחד מקיפות את
מארק קנופלר ואת חבר מרעיו על כל
צעד ושעל. הוא התעניין כעיתונאית
מסויימת. כשהוברר לו שהיא נשואה,
אמר שזה לא מרתיע אותו. כשמנהלו,
אד ביקנל, אמר לעיתונאית שמארק
רוצה להכיר אותה, היא השיבה :״אני
אשמח מאוד לראיין אותו.״ התשובה
שקיבלה היתה ״אילולא היית נשואה,
הוא היה נותן לך ראיון לתוך הלילה!״
כך או כך, קנופלר וידידיו אינם
זקוקים לאותה עיתונאית. הם מוקפים
נשים רבות אחרות, הרבה יותר נדיבות.
הגרופים הישראליות אינן שונות
מחברותיהן ברחבי־העולם. הן מקיפות
את כוכבי־הרוק מכל עבר, ולא איכפת
להן כלל שהם אפילו אינם יודעים
לבטא את שמותיהן הפרטיים.

שרית ישי־לוי

י - 39י

(0 0 (010(01מ0111111
נוק־אאוט ראיטרקים
אנחנו עסוקים יותר מדי בבעיות הקטנות
שלנו — לבנון, מילחמות, כלכלה מתמוטטת,
מריבות של שרים וחברי־כנסת — ואנחנו לא
יודעים שכבר שבועיים ימים עומדת כל אירופה
על הרגליים.
לא, זה לא בגלל הצבת הטילים הגרעיניים על
אדמתה. זה גם לא בגלל נסיעתו המטורפת של
רונלד רגן, לבית־הקברות בביטבורג. אירופה
משתגעת בגלל הנסיכה דיאנה, שקוראים לה
בקיצור דיי, ובגלל מלתחת־השמלות המפוצצת
שלה.
הנסיכה דיי ובעלה הנסיך צדלם החליטו
לנסוע לחופשה של 13 יום באיטליה. הכותרות
באנגליה הכריזו על החופשה כעל ירח־דבש שני
לבני־הזוג. לקראת הנסיעה צילם הצלם המלכותי
של הארמון סידרת תמונות של בני־הזוג, והנפיק
אותן לעיתוני בריטניה. בכתבות שקדמו לנסיעה
סיפרו העיתונים על מלתחה מפוארת, שהגברת
מתכוונת לקחת איתה לטיול. העיתונאים ידעו
לנקוב במיספר המפוצץ של 75 שמלות, שארזו
ג למענה משרתיה ואומנותיה. בצד הכתבות
־ הופיעה תמונה של הזוג — הוא במיקטורן אדום
והיא בשימלה מהממת.
זה נשמע אולי נחמד מאור, אבל לא היה כך
לבריטים. שם ירדו על דיאנה בביקורות נוקבות,
ושאלו בכל הכותרות: איך מעזה הנסיכה לחשוב
על תילבושות גרנדיוזיות, כשבמולדתה יש יותר
משלושה מיליון מובטלים?
הזוג יצא לדרכו, הביקורות כנראה השפיעו
על דיאנה בצורה חזקה, ובצילומים שהגיעו
מאיטליה נראתה הנסיכה בתילבושות צנועות,
חסרות צבע. היא אף הגדילה לעשות וללבוש
שוב שימלה, שבה הופיעה בעבר בפתיחת אופרה.
האיטלקים, מצידם, פתחו בביקורת נגדית. הם
כתבו שהיא נראית כמו סתם בחורה שעלתה
לגדולה, שאין בבגדיה שום ייחוד, והם אינם
מבינים מדוע האנגלים כל־כך משתגעים אחרי
הלבוש שלה, שלדעתם, האיטלקים, הוא אינו
מעניין.
עוד לא הספיקו לתרגם לדיאנה את מה
שנכתב עליה באיטלקית, והיא החליטה: עד כאן:
זרקה הצידה את כל החליפות הצנועות והלבנות,
ושלפה מן המיזוורות את כל השמלות האדומות
והנוצצות, בעלות המחשופים הגדולים, והתחילה
להפציץ את האיטלקים, כל חצי שעה בתילבושת
אחרת שיראו להם!

הנסיכה דיי באיטליה
בין מובטלים לאיטלקים

נו ה מזניו ה
ונינדי המיליונר
בכל העולם יש מעמר מיוחד למזכירות. יש
מזכירות קטנות, סתם, שחולמות להיות גדולות
וחשובות, ויש מזכירות שהן גדולות מן ההתחלה.
המעמד של המזכירה משתנה, כמובן, לפי
הבום.
בארץ יש אחת, שהיא הגדולה מכולן כבר
הרבה־הרבה שנים, וזוהי אורה בהדב, מזכירתו
האישית, הצמודה והנאמנה של מרדכי מאייר,
האיש של מיגדל שלום (או אולי צריך לומר
להיפר — מיגדל שלום של מאייר).
אורה נשואה כבר הרבה שנים לאורי, שהוא
המעסה של הכדורסלנים הגבוהים ועטורי־הגביעים
של קבוצת מכבי תל־אביב האחת
והיחידה.
אורה ידועה כאשה אלגנטית בצורה יוצאת־דופן.
עד כדי כך אלגנטית, שלא יתפסו אותה בלי
גרבי־ניילון, אפילו בקיץ.
הבוס מאייר לוקח לפעמים את אורה גם
לאירועים חגיגיים, שהם לא בדיוק קשורים
בעבודה באופן ישיר. כך נראו השניים ביחד
במסיבה המפוצצת שערך ביום־העצמאות המיליונר
ליאון תמן במלון המפואר שלו, מיגדל

העיתונאים הבריטים חזרו בהם מן הביקורת.
הם דווקא שמחו שדיאנה הראתה סוף־סוף
לאיטלקים מה זו אופנה אמיתית, וכתבו שהגיע
הזמן שהאופנה האנגלית תחזור לכותרות.

דניאל בהרצליה. זו היתה מסיבה שכל זוג, שרצה
להיות נוכח בה, נאלץ לקנות כרטיס שעלה 200
דולר. וכל מי שהוא משהו בארץ, וגם הרבה שהם
חושבים שהם משהו, ומי שנורא־נורא רוצים
להיות משהו, היו במסיבה.
אבל לא על המסיבה הזאת אני רוצה לספר
לכם הפעם. שבעתי ממסיבות בחגים האחרונים.
לאורה ולאורי יש בן גדול, הלומד בגימנסיה
הרצליה בתל־אביב. ביחד איתו בגימנסיה

מיכתב. היא התעלמה. אמריקאי אחר, שהתקשר
איתה מארצות־הברית הגדולה וזכה בתשובתה,
היה מוציא־לאור הרוצה לתרגם את ספריה
לאנגלית. הוא ביקש שטלילה תבוא לדבר ביזנס.
טלילה החליטה לנסוע, וכחלק מן ההכנות
ניגשה לשגרירות האמריקאית לקבלת אשרה.
בשגרירות לא רצו לתת לה אשרה, ושאלו אם יש
ממי גזפדיס

באבא

אתם זוכרים את הסיפור של פנינה רו־זנבלוס
ואבא׳לה שלה? זה שהיא מצאה אותו
אחרי אלפיים שנות גלות? אז הפעם יש לי סיפור
דומה, על בחורה שמצאה את אביה אחרי 33
שנים.
מדובר בבחורה בשם טלילה סטן. רגע, לא
לקפוץ לשמיים, היא מביאה את השמיים אליכם.
טלילה סטן, כמו אמה, אביבה סטן, היא אסטרולוגית,
ועושה מפות לפי הכוכבים.
הכוכבים שיחקו לטלילה סיפור־חיים מוזר.
הוריה, אביבה ופרנק סטן, הכירו זה את זה
כשהיו שניהם באוסטרליה, שם התחתנו והולידו
בת. אחרי שנתיים נפרדו, אביבה באה לארץ
ן ופרנק נסע לו לאמריקה ועוסק במחשבים. מגיל
שנתיים לא ראתה אותו טלילה.
בינתיים גדלה הילדה והתחתנה בגיל צעיר
מאוד עם בחור בשם גבי יוספי, שממנו יש לה
בן בשם ראובן, והוא כבר בן .17 טלילה וגבי
התגרשו, גבי התחתן שוב ויש לו עוד שני ילדים.
אבל השניים נשארו ביחסים מאוד טובים.
במשך השנים כתבה טלילה שני ספרים על
אסטרולוגיה. מן הראשון, שכל עותק ממנו עלה
17 דולר, נמכרו 25 אלף עותקים. השני, שיצא לא
מזמן ושמו המזל האישי שלך, נמכר גם הוא בג!
דולר העותק. המהדורה הראשונה כבר אזלה.
את הספרים של טלילה מוציא לאור בעלה-
לשעבר, ואולי יש בזיווג העיסקי הזה משהו
שגורם להצלחה מסחררת.
חוץ מעיסקי כוכבים ומזלות, ניהלה טלילה
לפני כמה שנים רומן עם טייס, וכמו שאומרים:
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. גם פרנק, אביה של
טלילה, היה טייס. השניים, טלילה והטייס, אומנם
לא התחתנו, אבל הביאו לעולם בת נחמדה,
אביגיל, היום בת 6שנים. הרומן נגמר כשהקטנה
היתה בת חצי שנה, הטייס נסע, לאן? כן,
לאמריקה.
פרק בית של הסיפור מתחיל באמריקה. שמע
ספריה הפופולאריים של טלילה הגיע לאוזני כל
מיני אמריקאים, גם לאביה. הוא טרח ושלח לה

לומדים גם נכדיו של הבוס, מאייר. ואיך מתבטא
שם מעמדה של המזכירה הבכירה? או, אני אספר׳
לכם. מדי פעם, כשהילד של אורה עייף, או
כשהיא דואגת לו, באה מונית מיוחדת ולוקחת
אותו הביתה.
הנכדים של מאייר, לעומתו, מסתכלים בו
כשהוא נכנס באלגנטיות למונית, ואילו הם
צועדים לעבר תחנת־האוטובוס הקרובה ונוסעים
הביתה ברכב ציבורי, כמו כל פשוטי־העם.

מרדכי מאייר

אורה בהרב
בין מוניו ת ל או טו בו סי ם

טלילה סטן
בין כוכבים למזלות
לה קרוב״מישפחה באמריקה. טלילה גירדה
בראש כמה דקות, חשבה וחשבה ואז קפצה —
הרי יש לה שם אבא, ובעצם מגיע לה דרכון
אמריקאי. בינתיים הסכים הפקיד להנפיק לה
אשרה לחודש.
אז בעוד זמן קצר, אחרי פרידה של 33 שנה,
תיפגש טלילה עם אבא שלה, שיארח אותה
בביקורה בארצות־הברית.
מעניין אם היא צפתה זאת בכוכבים.

שר ושה שיף
כולכם מכירים, בוודאי, את חיים שיף, איל־המלונות
הישראלי. כולכם גם מכירים את
שושנה שין? ,אשת־חיקו של חיים. אבל מי
מכם מכיר את איילה שין! ,אשתו החוקית
ובנפרד של חייף שיף?
לפני 33 שנים(כן־כן, אני לא טועה בתאריך),
ב־ ,1952 נפתח ברבנות תיק־גירושין של איילה•
וחיים שיף. איילה ביקשה גט מבעלה. באופן זמני
פסקו לה אז הרבנים סכום־מזונות חודשי, שהגיע
למימדים אסטרונומיים של 30 לירות לחודש! .
מאז התרוצצו בני״הזוג הלוך ושוב בבתי־דין
רבניים ובבתי־מישפט מחוזיים לסירוגין.
דובי, הבן המשותף שלהם, התבגר וגדל,,
הספיק להתחתן, להוליד שני ילדים (בני 15וסו)
ולהתגרש, אך הוריו עדיין מתדיינים.
חיים שיף חי, בינתיים, כבר שנים רבות עם
שושנה, שאף החליפה את שם מישפחתה לשיף,
למרות שהשניים אינם יכולים למסד את הקשר
הרומנטי שביניהם.
איילה עושה שרירים ואינה מוכנה להגיע
לפשרה עם בעלה, שאיתו אינה חיה כבר
המון־המון שנים.
לפני חודשיים נרמה היה שהגירושין עומרים
בפתח. איילה כמעט הסכימה לפשרה, שלפיה
היתה צריכה לקבל סכום של מיליון דולר במזומן
(תארו לכם את חיים שיף הולך כשבידו מיזוודה
מלאה כסף) ,וסכום דומה כנכסים. אבל ברגע
האחרון היא התחרטה ונסוגה.
עכשיו היא החליטה שאינה רוצה לתת גט
לבעלה, והיא דורשת מבית־המישפט שיכריז על
חלוקה שווה של הרכוש בין בני־הזוג.
איילה רואה בשושנה, צרתה, איום על
הירושה. היא חוששת ששושנה תנשל את דובי
מכל הנכסים של אבא שלו.
אבל יתכן שדווקא הצער הזה שלה יוביל את
המצב לכיוון ההפוך מזה הרצוי לה. שושנה בונה
בינתיים וילה מפוארת ברמת־גן, על ארבעה
דונמים שלמים, עליהם תשתרע גם בריכת־שחייה
גדולה. וחיים, מצירו, מעביר לאט־לאט
יותר ויותר רכוש על שמה של שושנה. כך
שלבסוף לא יהיה הרבה מה לחלק עם איילה.

/ 4 £ 411

קולנוע

ההגירה

פסטיבאלים
על קצה המזלג

מערבון — כן.
שין 80 יר — לא

פסטיבאל־הסרטים בקאן, שיתחיל בשבוע
נ הבא. כבר סגר את רשימת הסרטים שיוצגו בו,
וכבר עתה ברור ששוב קשה יהיה להחליט לאן
לפנות קודם באירוע זה, הממשיד להיות המרכזי
בעולם הסרטים.
הנבחרת האמריקאית כוללת את שושנת קא־היר
האדומה של וודי אלן; מסיבה, סירטו מעו־רר־הפלוגתה
של פיטר בוגדאנוביץ׳(הוא מתלונן
שיוניברסל חתכה ושינתה
את המוסיקה,
אבל הביקורת באמריקה
מהללת) .ברדי של אלן
פרקה מישימה, סירטו
הביוגראפי של פול שרוד
על הסופר היפאני המפורסם
(פאשיסט, הו־
*מו־סכסואל, גאון שהתאבד
בגיל ;)40 ואת העד,
סרט גורף־מיליונים של איסטווד הבימאי האוסטרלי פיטר
רציני
(גאליפולי) ויר עם הא־ריסון
פורר, בלש־מישטרה הנקלע לתוך כת
המתנגדת לכל אלימות. זה יהיה הסרט שיחנוך
את הפסטיבאל.
אולי יגיע לוונציה. לראשונה גם מכירה
המיסגרת היוקרתית של קאן בקלינט איסטווד
כבקולנוען רציני, וסירטו החדש, מערבון בשם
פרש חיוור, יוצג שם בהצגת בכורה עולמית.
ואילו צלם עטור פירסי־אוסקר,
האסקל וכסלר,
שזכה בזמנו לשבחים רבים
על הדרך שבה שילב
תעודה ועלילה ב־סירטו
הראשון כבמיאי,
בעין עירומה, חוזר עתה
על אותה הנוסחה בסרט
חדש בשם לאטינו, שעלילתו
מתרחשת בדרום־
אמריקה.
• בין הסרטים האחרים:
נער הקוקה־
* קולה, שביים דושאן מאקאבייב באוסטרליה;
מתיאס פאסקל המוח של הבימאי האיטלקי
הוותיק מאריו מוניצ׳לי, לפי סיפרו של לואיג׳י
פיראנדלו; קולונל רדל( ,שאותו משחק השחקן
האוסטרי קלאוס־מאריה ברנדאוור) של אישט־וואן
סאבו ההונגרי, המבטיח לצעוד בדרכי־ההצלחה
של סירטו הקודם, מפיסטו; סרט חדש
של הבימאי המצרי יוסוף שאהין, בשם שלום
בונאפארטה, שהופק בכספים שהעמידה
^ לרשותו ממשלת צרפת; סרט בראזילי של הקטור
(פישוטה) באבנקו, בשם נשיקתה של אשת
העכביש; עוד ספר של מרדכי ריכלר, שטר
קוצ׳ף הקנדי עיבד לקולנוע בשם יהושע אז
ועתה, אחרי שהצליח כל־כך עם ספר קודם על
דודי קרביץ; סירטו טוקיו של וים ונדרס, וגם
סירטו הישראלי החדש של איתן גרין עד סוף
הלילה.
וזה רק על קצה המזלג, אף מעט מן השמות
היותר מפורסמים שיהיו נוכחים בקאן. רק סרט
אחד ייעדר: ראן, גירסתו של אקירה קורוסווה
למחזה של שקספיר, המלך ליר. עדיין אינו מוכן.
המפיק, סרג׳ זילברמן, אומנם הבטיח להשתדל
ולסיים את המלאכה עד לסוף הפסטיבאל. אבל
עתה נראה שעבודת העריכה תסתיים רק לקראת
הסתיו. מבקרי הפסטיבאלים מקווים שאם לא
הספיק לקאן, הוא יגיע לוונציה.

תדריך

חובה לראות:

תל־אביב — המעבר להודו, דמעות של
שתיקה, אמאדאוס, מטרופוליס, היו זמנים
באמריקה.
ירושלים — אמאד או ס דמעות של
שתיקה, הסמוראי, מטרופוליס.
חיפה — היו זמנים באמריקה,
אמאדאוס, המעבר להודו.

תל־אביב

המעבר להודו(צפון, אנגליה)
עיבוד אינטליגנטי ומרהיב של ריוויד לין לספר של אי־אם פורסטר, על הודו בתחילת
המאה, היחסים בין בריטים לילידים ופער
התרבות המלווה בעימות הפוליטי, שבישרו כבר
על מה שעתיד היה לבוא לאחר מכן.

משתלמת

אלמרטה( ל ב, תל־אביב. ארצות־הברית)
-הסרט הזה צריך להיות
הגיטוי לכיסופים של עניי מרכז
אמריקה, המנוצלים ומדוכאים
בביתם, השמים פעמיהם צפונה׳ אל ארץ כל האפשרויות,
ארצות־הברית, כדי לעמוד שם על האכזבות שצופן בחובו גן
העדן הקאפיטליסטי. הסיפור צריך להיות מוצג מבעד לעיניהם
של אח ואחות. אינדיאנים הנמלטים מגואטמלה העשוקה,
וסיגנון הסרט צריך להיות תואם את גיבוריו: פשוט, בלי
קישוטים, בלי התחכמויות. משהו בנוסח הקולנוע של העולם
השלישי, בעל מסר תואם.
בסך הכל, אפשר למצוא את כל הדברים האלה בתוך הסרט.
החל מן האימה השולטת בכפר קטן בגואטמלה, שם מדכאים
מחשבה על חופש במכונות־יריה, דרך היסורים של מסע ארוך
ומפרך, ההתעללויות של מעבר הגבול ממכסיקו לארצות-
הברית, ועד למחיר היקר שצריך לשלם כדי ליהנות מעט מן
הזוהר של הקידמה, וגם זאת לזמן קצר בלבד.
אבל, אולי משום שהסרט מוצג כאן בגירסה המקוצרת
בכ־ 25 דקות מן הגירסה המקורית, שהוקרנה בפסטיבל
הסרטים בקאן, ואולי משום שהבימאי גרגורי נאווה לא עשה
את מלאכתו עד הסוף ,.נראה כל הסרט חלק מדי. ולמען האמת.
ככל שהוא מתקדם צפונה, הוא חלק יותר. אם כפר הולדתם של
שני הגיבורים ומה שמתרחש שם עושה רושם קצת יותר מדי

לופה אונטיוורוס: יותר מדי חלק
ציבעוני(נוסח צילומים לתיירים) ,אבל בכל זאת אמין וכואב,
הרי המסע בתוך מכסיקו הוא בעיקר הומוריסטי וחסר בעיות.
אומנם המעבר של הגבול לארצות־הברית וכל מה שקודם לו
מנסה להשיב את ה סי ט למיסגרת דראמטית נכונה, אבל אחרי
כל מה שהוצג בסרטים אחרים בנושא זה, נאווה אינו מוסיף
הרבה.
סרטים תיעודיים הספיקו כבר לצייר את המציאות הזאת.

אהבה
ע\7ן 1עה בבוץ
יח טים אחרי הצהריים (פאר
תל־אביב, הונגריה) -גרושה נאה.
ארכיטקטית במיקצועה, מנהלת
רומן עם גבר נשוי. לרומן אין
תכלית, וממנו אין היא רואה מוצא: הוא אינו מתכוון לפרק את
נישואיו, פגישותיהם החטופות נערכות בשעות אחר״הצהריים
אבל זה הגבר היחידי שהיא אוהבת והמבין לרוחה.נסיונותיה למצוא פיתרון במקום אחר עולים בתוהו. כל גבר
אחר שהיא פוגשת הוא שוביניסט גברי מגעיל, או אדם שאינו
מבין לרוחה ואינו מוכן לעשות את המאמץ הזה.
זהו, בעצם כל סיפור סירטו של הבימאי הנראש קובאץ .
סרט קטן, מינורי, עשוי בקפידה רבה, ליצירת ריאליזם אמין על
המסך. קובאץ׳ מתאר את אורח-החיים הבורגני של הונגריה,
את המוסכמות החברתיות ואת המינהגים בנאמנות רבה. הוא
אף מספק הקבלה לגורל גיבורתו, בדמות אמה, אשה קשישה
העומדת לפני בעיות דומות, אבל פותרת אותן בפשרנות גדולה
יותר, ובנכונות רבה יותר להשלים עם עובדות־החיים כפי שהן.
הבעיה האמיתית של הסרט היא שהחומר העלילתי בו
מספיק בקושי לדראמה טלוויזיונית קצרה. כדי להראות את
החיים השוקעים בתוך שיגרה, או סיפור־אהבה שאינו מתקדם
לשום מקום, חוזר קובאץ׳ שוב ושוב על אותם מעמדים ואותן
סצינות. ואם בעיקרון יש משהו בשישה הזאת, למעשה היא
אינה מסייעת להפוך את הסרט למרתק יותר.

מארי קיס: פחות מדי חומר
למזלו, יש לו שני שחקנים משכנעים בתפקידים הראשיים.
מארי קיס, שכאילו הבשילה והתעגלה מאז נישואין ללא מבס
(למרות ששני הסרטים נעשו באותה השנה) ,וג׳ורג׳ צ׳סהאלמי,
שהיה הסטודנט המסתתר בבית־זונות, בלילה מוסרי ביותר,
הסרט שפתח למעשה את השערים לפני הקולנוע ההונגרי
בישראל. מן הדין להזכיר גם את נורה טאבורי, המגלמת
בהומור רב את אמה של גיבורת הסרט.

ה עווזלת נ שמות
עולה ב*וחד
א ני ואתואני (גורדון. תל־אביב.
ארצות־הברית) -זאת צריכה
להיות קומדיה מן הסוג הישן
והטוב, שהיה מקובל בהוליווד
לפני *0שנה. קומדיה עם רוחות רפאים מן הסוג של הרוח
וגברת מיואיר או נישאתי למכשפה.
אולי זה נראה כך על הנייר, אבל הלכה למעשה זה לא עובד.
ולוא רק משום שגם קארל ריינר, הבימאי, וגם סטיב מארטין,
בתפקיד הראשי, קיבלו את חינוכם על מסך־הטלוויזיה, שם
אסור לסמוך על הדימיון של הצופה, צריך לפרט לפניו את הכל
וכאשר מפרטים את הכל בבדיחות מן הסוג הזה, פשוטהורגים את הבדיחות.
העלילה עוסקת ביורשת עשירה וחולנית, שבילתה כל חייה
במיטה. כדי לפצות את עצמה אחרי המוות, היא שוכרת
שירותיו של מיסתיקן מן המיזרח, אשר עתיד לשתול את
נשמתה, אחר שתצא מגופה הנוכחי, בתוך גוף צעיר, בריא
ורענן -גופה של בת המשרת. מי שמפריע בכל המזימה זה
פרקליט שלומיאל שאינו מאמין בכל העניין, ומשום כך מערים
קשיים בדרכה של היורשת, המבקשת להשאיר את כל רכושה
לבת המשרת, מתוך ידיעה שהיא עצמה תשכון עוד מעט בתוך
הגברת הצעירה.
בקומדיה מן הסוג הזה, הצועדת הרחק מעבר לגבול הא מינות
הריאליסטית, יש צורך ביד קלילה ובפרץ בלתי־פוסק

סטיב מארטין: יותר מדי שלומיאליות
׳של המצאות, אשד ידחו שוב ושוב את הצורך שיש לצופה
לשאול את עצמו אם כל זה יתכן. אבל גם ריינר וגם מארטין
מנסים להסביר את שאינו ניתן להסבר, ואין צורך לומר מה
קורה כאשר מספקים פירוש רש־י לבדיחות.
מי שמסתדרת דווקא הרבה יותר טוב במיסגרת הזאת היא
לילי שומלין, בתפקיד היורשת הגוססת.
מוסר ההשכל: בעזרת כסף אפשר לקנות חיים אחרי המוות.

עדנה פיינדו 1
העולםהזה 2487

דגל מתנופף החוצה
(המשך מעמוד )9
ראשיה. עיר דרוזית, הנמצאת ארבעה
קילומטרים מן הצבא הסורי. שם עסקו
החיילים באריזת הציוד. השטח היה
רחב וריק. ורק כמה תותחים נשארו
פזורים בו מסביב. מחכים לפקודת
הפינוי. שוב קיבלתי הסבר ממצה על
מהות היחידה, על כיוון התותחים, אורך
הקנה וקוטר הפגז. לא הבנתי הרבה את
הטרמינולוגיה הצבאית, אבל הינהנתי
בראשי כאילו הכל ברור וידוע.
לקראת חשיכה כבר עשינו את
דרכנו חזרה לבסיס, או למה שפעם היה
הבסיס, ועכשיו נותרו ממנו כמה תותחים
ונגמ״שים.
שם היתה ההמולה בשיאה. חיילים
עסקו בזריזות בפירוק מהיר של
המאהל הקטן. באור אחרון של שמש
לבנונית לבנה וקרה, הם חיסלו את
הדבר האחרון שקשר אותם לקרקע
ולבוץ. לא שמעו שם קולות של
עליצות ושימחה. היו שם קולות של
מעשיות ומהירות. לסיים לפני שיורדת
השמש, לא להשאיר בשטח כל פריט
בעל ערך, לאסוף את כל האשפה
והניירות.
האוהלים הגדולים, כל אחד לארבעה
איש, הפכו בתוך זמן קצר לחבילות
דחוסות. בשטח התגוללו כמה
עיתונים ישנים ודפים של מחברות.
אלה היוו מזון טוב למדורות שהובערו
אחר־כך.
כשסיימו החיילים את פירוק המאהל,
העמיסו את כל החפצים על כלי־הרכב
כבדים. בלילה הם ישנו בחוץ.
ירד הלילה האחרון על אדמת לבנון.
בתוך מישטח קטן, בין שתי סוללות
עפר, בנו החיילים סככה שפתחיה כוסו
בפח גלי. מייד ניתן למקום שם:
מוסררה. הסככה והפח נראו כמו
תפאורה של מעברה מן השנים
הראשונות למדינה. החיילים הצטופפו
בפנים, איש־איש על המיזרן האישי
שלו, מיזרן שהוא חלק מציוד
הנגמ׳׳שים. חלקם, שלא יכלו לעמוד
בקור. הלח שהתחיל להשתלט על
העצמות, העלו על עצמם סרבל פוך,
חרמונית.
בתוך מיבנה המעברה הס ערכו
הגרלה של השמירה בלילה. פיתקות

הדרך חזרה היתה מהירה. החיילים
עלו על הנגמ״ש וששו פתח בנסיעה
מהירה אל הבסיס. החיוך שב והשתלט
על הפנים.
שם, בבסיס, עסקו החיילים באריזות
אחרונות, בניקוי יסודי של השטח.
נגמ״ש אחד נסע בשימחה ממקום
למקום, כשהוא רומס את כל החביות
שבשטח. לא להשאיר זכר לאויב. אחד *
החיילים סיפר על בסיס אחר שפונה
בשלב הקודם. הוא נזכר שראה את כל
תושבי הכפרים שבסביבה עטים על
השטח המפונה, אוספים כל פירור
שהשאירו חיילי צה״ל בשטח .״אנחנו
לא רוצים להשאיר להם כלום ״,אמר.

תותח גדול מסוללת־תות־חים,
שנשארה נגיזרה ה־מיזרחית
ליד אגם״קרעון, כדי להעניק חיפוי לחיילים

חיפוי לג׳בל

טרתה כפולה — לבישול ולחימום.
עץ, מסתבר, לא חסר ביחידת־התות־חנים.
הוא נלקח מארגזי״התחמושת
של התותחים. קרשים עבים הבוערים
זמן רב.

שולחו מלא
בנדסוב
ך* יה לי קר. אלי, המפקד, הציע לי
\ 1באדיבות רבה את החרמונית שלו.
טבעתי בחמימות בתוך הבגד הענק.
אלי התכונן בינתיים לטקס יום־הזי־כרון.
בררו שמענו שירים ישראליים
נוגים. אין ירח בשמיים, והם שחורים
ומלאים כוכבים. שקט מסביב, קצת
מתוח, קצת מפחיד.
בדיוק בשעה שמונה נאספו כל
החיילים על אחת הגבעות, במקום
שפעם היה בסיס שוקק חיים. מישהו
אילתר נר־זיכרון ממאפרה ישנה, והניח

שנשארו בגיבל־ברוך. ברקע נראים חיילי היחידה
מפרקים את המאהל. אחרי שעזבו החיילים את
הג בל, יכלה יחידת התותחנים להתפנות דרומה.

השולחן המאולתר שמתחת לסככה
התמלא בצלחות מכל־טוב. צלחות
עמוסות בצ׳יפס, צלחות עמוסות בבשר
מעורב, צלחות עמוסות בסלטים,
בחמוצים, בהמבורגרים, בפיתות חמות.
הכל התבשל בתוך מחבת־ענק על
מדורה בצד, ונערם בצלחות הפלסטיק
הכתומות. לאט־לאט, בלי למהר.
א> כשכל התערוכה היתה על
השולחן, באה מכונית, ובה המפקד
הבכיר של כל האיזור. הוא לחץ את ידי
כולם לשלום, ורק אז ניתן אות
ההסתערות. המזון נזלל בתוך שניות.
אחרי הארוחה שתינו קפה עם
עוגות, כמו במיסעדת־יוקרה • של
חמישה מזלגות.
המפקד הבכיר ליקק, כמו כולנו,
את שפתיו, נפרד לשלום ונסע הלאה.
אנחנו נשארנו להתחמם ליד המדורה,
שלאט־לאט אכלה גם את הספסלים
וגם את השולחן שעליו אכלנו רק לפני
רגע.

• להשאיר רסווים
עם הקושה
ך • הוראה היתה לא להשאיר בש-
( ( טח שום דבר מיותר, שום זכר.
הכל נשרף. בחבית בטון, כמה מטרים
מן הסככה שלנו, הועלו באש חוטי־טלפון.
החוטים הנשרפים צבעו את
הלהבות בצבעים מרהיבים של ירוק
וטורקיז. הצטערתי שהסרטים שלי הם
בשחור־לבן ולא ציבעוניים.
החיילים שטפו את הכלים במים
וארזו אותם לתוך הארגזים. לא
להשאיר שום דבר בשטח. סירים נבדקו
והושלכו לארגזי העץ. פינג׳ן אחד
מיסכן, מפוייח כולו, שכבר גמר את
דרכו בלבנון, נשאר בשטח .״את
הקומקום הזה,״ אמר אלי בחצי חיוך,
״אפשר להשאיר לסורים עם הקדשה״.
זהו. סוף לבנון ליחידה שהיתה בארץ זו
מתחילת המילחמה.
הרגשת הסוף התבטאה במעשים,
מפקד יחידת״התותחנים, אלי (מש לא כל־כך בדיבורים. חוץ מחייל אחד
מאל) ,חופף את ראשו בלילה האחרון נמוך־קומה, שבשעת לילה מאוחרת זו,
שלפני הפינוי. יוסי שופך עליו מים מג׳ריקן. מיבני המיקלחות כבר פונו. אחרי שהבטן היתה מלאה, פתח
במונולוג :״ג׳בל־ברוך, ג׳בל־זבביר.
אותו על חצובה במרכז רחבת המיפקד.
קטנות נשלפו מתוך כובע־חאקי וקבעו
נמאס כבר לקום ולשמוע עליו. נמאס
הדוקטור, רופא היחידה, איש רתי, קרא
את סידרי־השמירה.
לשמור עליו. נמאס להיות פה. שבת כן,
פרק מתהילים. החיילים עמדו בשורות,
שאר החיילים עסקו בהדלקת מדושבת
גם כן, שבת למה לא. לא רוצה
צפופים ודבוקים האחד לשני, כשהם
רות מתחת לכיפת־השמיים זרועת־לראות
יותר את המקום הזה. לא
מנסים להסתתר מהרוח הקרה. מן הג׳יפ
הכוכבים.
מצטער על פרידה. רוצה ללכת מפה״.
ומן הרדיו בקעה הצפירה. הכל עברו
גם למעלה, מעבר לסוללה, ליד
החיילים האחרים שמעו אותו בשלדום,
הנשק ב״דגל״ .אלי, המפקד,
נגמ״ש־הפיקוד, קיפלו החיילים את
קט בלי להגיב, כמו הסכמה שבשתיקה.
קרא פקודת יום של הרמטכ״ל.
האוהלים האחרונים וכנו סככה, שתגן
אלי, המפקד, ניגש להתרחץ. יוסי
עליחם מן הרטיבות של הלילה. אתרלמעלה,
על ההר, נדלקו האורות
החדק את הג׳ריקן השחור ושפך מים
של הכפר השיעי הסמוך. הם לא ראו
כז הם התיישבו על ספסלים מאולעל
ראשו של אלי. הוא חפף את הראש
אותנו, כי אנחנו היינו בחושך. אבל הם
תרים וקראו עיתונים. לרגע הם נראו
בשמפו מבקבוק קטן שהביא מתוך
ידעו שאחנו כאן, ואנחנו ידענו שהם
כמו חבורת אנשים היושבים בתור
הנגמ״ש. חפף היטב, התנגב במגבת
לרופא״שיניים. היה שקט מסביב, ורק
שם, למעלה, מסתכלים.
צבאית ואחר־כך ניגש להחליף בגדים.
הטקס הקצר נגמר. שני חיילים
מכשירי־הקשר טירטרו בקודים בלתי־הוא
חזר בחיוך רחב, נקי, מצוחצח,
נשארו לעמוד דום ליד נר־הזיכרון,
מובנים.
לבוש במדים מגוהצים, במיכנסיים
השאר ניגשו בזריזות למלאכת הכנת
גם ליד נגמ׳׳ש־הפיקוד עסקו כמה
בעלי קפל.
ארוחת״הערב.
חיילים בהבערת מדורה קטנה, שמכבר
ארבעה שבועות שאין מיק־

מיקלחת למפקד

לחות בבסיס הקטן. החיילים מתקלחים,
אם מתקלחים, במים קפואים
שמביאים מאגם קרעון .״היית צריכה
לראות,״ אמר לי אלי ,״מה היה קורה
כשהיתה מגיעה מיכלית המים. איך
כולם היו מתנפלים עליה ומתרחצים.
ככה. בחוץ. במים קרים כקרח״.
התכנסתי יותר עמוק בתוך החרמונית
הענקית והחלטתי שאוכל לוותר
הפעם על מיקלחת.
אחרי שאלי גמר להתרחץ ולהם״
תרק, הוא ניגש להראות לנו קסמים
שונים בקוביות־דומינו. ברדיו המשיכו
לנגן שירים ישראליים של יום־הזי־כרון,
אנחנו הצטופפנו ליד המדורה
הבוערת. לאט־לאט נפלו החבר׳ה
מסביב לישון. התכנסו בתוך שקי־שינה
חמים מפוך ונרדמו אחד־אחד, מנסים
לשכב כמה שיותר קרוב למדורה
הבוערת.
כלבים מן הכפר הסמוך יבבו ברקע.
״השכמה ב־ ,5לפתיחת הציר.״ הודיע
לי יוסי לפני שנרדמתי גם אני, בתוך
שק־השינה הענקי והחם.
ב־ 5וחצי עלינו לנגמ״ש. ששו נהג,
יוסי׳ישב מאחוריו צמוד למיקלע.
שלושה חיילים הלכו קדימה בחגור
מלא, רובים מונחים לרוחב הגוף, אצבע
על ההדק. אני נכנסתי שוב אל החרמונית,
לבשתי עליה את השכפ״ץ
ולראשי קסדה.
״הפעם תבדקו טוב־טוב ״.אמר לנו
אלי, לפני שיצאנו לדרך בפעם האחרונה
.״מי יודע מה הם הכינו לנו ליום
האחרון. זה ציר שעליו צריכות לעבור
.כל השיירות שיבואו מג׳בל־ ברוך.״
הנגמ״ש הענק התגלגל על השרשרות
הכבדות לכיוון צפון. שלושת
החיילים הלכו לאט־לאט מלפנים,
מביטים לכל הכיוונים, בודקים כל
חפץ חשוד. השמש עוד לא עלתה.
הנסיעה בנגמ״ש היתה מלווה ברוח
קרה מלפנים. יוסי הסביר לי בקשר
הפנימי על הבונקרים שצה״ל פוצץ
כמה ימים קודם לכן.
הכביש התפתל בין גבעות, שנראו
בשעה זו של הבוקר מאיימות ביותר,
ובין כרמי גפנים ומטעי דובדבנים.
אחרי האזהרה של אלי, הכל נראה
חשוד. כל ע״ שזע ברוח נראה מאיים,
יה בצד הכביש נראתה
כל אבן -
סען־צד שתיכף ית־בדמי־

פוצ^.

ע לאט. שתקנו והיבטנו
בחיילים שהלכו לפנינו. ציפורים לא
צייצו. רק שטיחים ענקיים של כלניות,
פרגים וחרציות נעו בשקט ברוח של
הבוקר. היה קר ומפחיד.

הננד״ם צם
מהדיונסות
^ ף נסענו תישעה קילומטרים. ה־חיילים
הלכו בקצב איטי, כשהם
בודקים כל דבר.

בינתיים גזר מישהו את סככת
הניילון שמתחתיה ישנו, וצייר על
המישטח הגרול כתובת ענקית שבה
נכתב :״שלום״ .את זה יכלו לראות כל
ההליקופטרים שחגו מעלינו והובילו
את אחרוני החיילים מעל ג׳בל־ברוך.
״שלום ולא להתראות ״,אמר אחד
החיילים בלי עצב של פרידה, כשהוא
שולח מבט אל המישטח ואל ההרים *י
שסביבו. חייל אחר שעמד וצפה
במישקפת אל הכפרים למעלה, סיפר
לנו שכל הכפריים עומדים במירפסות
וצופים בסידורי הפינוי האחרונים
שלנו.
אלי אסף את כל החיילים למיסדר
בוקר אחרון .״אני רוצה שכולם יבואו
למיסדר. לא רוצה לראות אף אחר בלי
חולצה, וכולם עם גומיות במיכנסיים.
אני לא רוצה לראות אף אחד מצ׳וק־מק
״:אמר למפקדים.
החיילים הסתדרו בשלשות מתחת *
לסוללת־העפר הגבוהה. אלי ירד אליהם
ואמר :״אנחנו נזוז מפה תוך כמה
דקות עד שעה. מחכים רק ליחידה
אחת שצריכה לצאת לפנינו.
״עקרונית, אני מניח שיש תיאום
עם הסורים. בכל מיקרה צריך להיזהר
בדרך, במיוחד ממיטעני־צד. למעט
לדבר בקשר. אנחנו צריכים להיזהר
ממחבלים, למרות שהם לא יודעים 1
שאנחנו מפנים היום. אני מציע שתיפרד!
מהמקום, כי לא תיראו אותו

יותר״.
״בשנה הבאה בסודאן הבנויה״,
הכריז אחד החילים כשימחה .״אני לא
מבין מה השימחה המופגנת ״,ענה לו
חייל אחר במרירות ,״אפשר לחשוב
שאנחנו הולכים הביתה״.
החיילים קיבלו מהמפקדים הישירים
שלהם תידרוך אחרון של כללי־בטיחות
ועלו כולם על כלי־הרכב. כל
היחידה הסתדרה בטור עורפי לאורך *
שביל־העפר, שהוביל פעם אל בסיס
גדול בתוך עמק רחב־ידיים, אי־שם
ליד אגם קרעון. על הכביש הראשי
ממולנו חלפה יחידה אחרת. דיגליהם
התנופפו ברוח והם נופפו לעברנו
בשמחה.
חיכינו לפקודת התזוזה. היא הגיעה
כמה דקות לפני השעה 8בבוקר.
חשבנו שהדרך עד לבסיס החדש ליד
מרג׳־עיון תארך כל היום. היינו בטוחים —
שכל הדרך מלאה בפקקים, שכל הדרך *
רצופה שיירות של טנקים ונגמ״שים.
אבל הכל היה חלק.
השיירה נסעה לפי כללי הבטיחות,
מרחק של מאה מטר בין רכב לרכב.
החיילים בקסדות הביטו בפעם
האחרונה על השטח שאותו עזבו. על
כל כלי־רכב התנוסס דגל־ישראל גדול^,
דיגלי היחידה בשלל צבעים ודיגלי
הסוללה. כל כלי־רכב נראה כמו חגיגה
ציבעונית נוסעת.
אבל החיילים האלה לא חזרו
הביתה. הם גם לא ידעו אם ייצאו
בשבת לחופש. הם נסעו בסך־הכל
למקום אחר בלבנון, קרוב יותר, אומנם,
לגבול הבין־לאומי, אבל עדיין בלבנון.
כשהגיעו לבסיס הגדול, רצו כולם
בשימחה אל השק״ם, שאותו לא ראו
ימים ארוכים. הם חזרו עמוסים בפחיות
קוקה־קולה, שנראו באותו הרגע
באמת כמו טעם־החיים, ובידיהם ופלים
מצופים ומתוקים.
ב־סז בבוקר כבר היינו בבסיס, ואלי
כבר נתן הוראות לניקוי הכלים ולסי
דורם מחדש ליד הסוללות הטריות,
החיילים, בסך הכל, רצו לנסוע הביתה
העולםהזה 2487