גליון 2488 מתאריך 8 במאי 1985

משקה קקאו כמו בחח!-נמס

גם בחלב מר!

מכתבים
לזהות את החיילות

הצעה על כל צרה שלא תבוא.
בניגוד למקובל אצל בנים, מהם נוטלים
טביעת־אצבעות וצילומי־שיניים ביום התגייסות
תם לצה״ל, לא נהוג לקחת אמצעים דומים
ד מבנות, ביום גיוסו לצה״ל.
דבר זה מהווה, לדעתי, סיכון רב והמיקרה
הטראגי של הדס קדמי יכול לשמש דוגמה.
אומנם עברו שנים רבות מאז הוחלט שבנות
אינן משתייכות לדרג המסתער, אבל למרות זאת,
הרי במיפקדות ובמוקדים שונים משרתות בנות
בסמיכות מקום לקו־האש. לפיכך, מדוע לא יחילו
את הנוהג של נטילת טביעת־אצבעות וצילומי־שיניים
גם מהבנות המתגייסות?
אבנר אראלי, עין־גדי
• במילחמתיהלבנון אבן: לקחו טביעת!
אצבעות מחיילזת, כאשר הן הועברו לשרת
| מעבר לגבול.

שונאים את השוגים

סאלו בארון איננו סת ם היסטוריון
(העולם הזה 11.5הוא גם אד ם פיקח.
בארון היה אחד העדים המרשימים ביותר
ן במישפטו של אדולף אייכמן בשנת 1961בירושלים.
כאשר נשאל בארון, שהוריו ואחותו
הושמדו בשואה, על־ידי סניגורו של אייכמן, הגרמני
ד״ר סרבאציוס, מה הוא, לדעתו, הבסיס
לאנטישמיות, השיב בארון :״אנשים פשוט
שונאים את השונים. והיהודים שונים מזולתם
אגון הירש, גבעתיים
4כבר 3000 שניסי
אולי זאת בעיה של גיל. אבל עכשיו, כשהוא
הגיע לגיל ,90 בארון כבר לא כל־כך אופטימי
בדבר גורל העם היהודי, אופטימיות שליוותה
אותו במשך עשרות שנות פעילותו כהיסטוריון.
כאשר נשאל, לאחרונה, במסיבת־העיתונאים
לקראת הופעת הכרך הנוסף של ההיסטוריה
היהודית שלו, מה הם, לדעתו, סיכויי ההישרדות
של העם היהודי, חכך בדעתו בטרם השיב ולבסוף
קבע: קשה לדעת. ואז הביא את הדוגמה של יהודי
ספרד בימי הביניים: במאה ה־ 13 היו היהודים
בספרד מראשי השילטון; במאה ה־ 14 ערכו בהם
4את הפרעות הראשונות ובמאה ה־ )1492( 15 הם
כבר גורשו מספרד לחלוטין.
אפרת כהנא, תל־אביב

גם כן איגפרציה
עוד קורא, הפעם א חד המשוטט
בעולם הגדול, מדווח לקוראי העולם

הזה על מה שהולך שם.

סוף־סוף נחתי במייאמי, שהיא הבסיס שלי.
מצאתי חבילה של גליונות העולם הזה ובלעתי
אותם, תסלחו לי על הביטוי, כביכורה בטרם קיץ.
אבל עכשיו יש לי שאלה. מה אתם. בארץ,
בוכים כל־כך על האינפלציה? זאת אינפלציה,
זאת? זה־עכשיו שבתי מטיול מטורף בבוליביה,
ושם יש אינפלציה: בשיעור שנתי של 16 אלף
אחוזים:
עיתון בלה־פאז הבירה ביים צילום, שבו רואים
41 כיצד מוכרת במכולת מגישה ביד אחת חבילת
חמאה של חצי קילו וביד השניה היא מקבלת את
התשלום: חבילות־חבילות של שטרות, במישקל
כולל של שני קילו!
אפי בן־גד, מייאמי. ארצות־הברית

* פוליטיקה בפרהסי ה
קצין־המישטרה לשעבר מסביר מדוע
היו הוא ואשתו מנועים בשעתו(העולם
הזה )10.4מלקחת חלק בפעילות
פוליטית.
תודה על הכבוד שנפל בחלקי להימנות עם
הנזכרים במדור אנשים. ביריעה אוד!ת ה־אורינטציה
הפוליטית שלי ...אבקש להעיר כי
המיכתב שהוזכר, לא נשלח על־ידי כמי שביקש
להצטרף לתנועה (שינוי) ,שאת עצם הקמתה
ראיתי בחיוב, אלא כמענה לפניה אליי, מדוע איני
נרתם לפעילות של ממש.
איזכורה של אשתי בא כדי להשיב מדוע היא,
כקצין־קישור למילואים, כמוני, במישטרה, היינו
מנועים, כמשרתי־ציבור, לקחת חלק בפרהסיה
בעשיה פוליטית, מלבד השתתפות בעצרות־הזדהות
או הפגנות, מול ביתו של ראש־הממשלה,
שבהן דמעו גם עיניי, מפצצות־הגאז שירו עמיתיי
לשעבר, שומרי־החוק.
סמי נחמיאם, ירושלים
העולם הזה 2488

קור היונה

כתבתה שער הקידנד:

שימעון פ רס קרוי על שמו של עוף
דורס, אך כעת הו א מנ סהאת כוחו
בהמיית־יונים. האם הו א
^ 0 9 ^ 1מחליף א ת נוצותיו או
שהוא רק מבצע תכ סי סי
לשלשת אנטי־רוטציוניים?

ההסת״דהו
ה בי ל חו
ראשי המערך מעוניינים במערכת מזירות
הסתדרותית שקטה ככל האפשר, כי אין
להם כל מסר. ראשי הליכוד בסו _
עסקניהם בהסתדרות קדתעמולה עלוב,
כדי לא להרגיז את
כדי
״,שותפיהם בממשלה,
,למצביעים לא איב־יפ
ת בלל מי ינצח.

אחרי 40 שנה

כיצד היה נראה העולם אלולא הובסה אדולף שנה 1ו 1׳״ך
גרמניה הנאצית, לפני 40׳-זג-י.י :
היטלר פירט זאת במיסמך
סודי מדהים. רונלד רגן ן
בוודאי לא קרא אותו.

רצח דרבנן

לא במיקרה נאבקו נאשמי המחתרת
למנוע את הגשת הודאותיהם כראיה
בבית־המישפט. הם הגנו על רבניהם
ומוריהם. מתוך ההודאות עולה עתה, כי
המנהיגים האמיתיים של ה־מחתרת
הרצחנית נמצאים
בצמרת תנועת ההתנחלות.
כתבתה שער האחורי. :

הרשעה בקושי

טעות טאקטית של התביעה היקשתה
מאוד על השופטים להרשיע את גיל
בן־גל (בתמונה) ברצח הברוקר. בינתיים
נפתח נם מישפטם של יעל ויצחק
מוריץ, מעסיקיו של הברוקר, זהשערו־ריה
הכלכלית־פלילית סביב
מישפט זה מאיימת להאפיל
על הרצח, שגרם לחשיפתה.

בלי

ע\>נ>>ם פ>ספוס הנא צי
הכספות החזק
זאב פרקש (הארץ ומעריב) מספר כיצד
נולדת קאריקטורה פוליטית, מדבר על הסנטר
של שימעון פרס, האף של גולדה מאיר, הגבות
של אריה דולצין, מגלה כי אינו
יכול לצייר בצבע — כי הוא
עיוור צבעים — ומודה :״כולם
אוהבים אותי, כי אני לא נבזה!״

האסון

המישטרה, שרצתה להתפאר
בהצלחתה, הדליפה פרטים
חסויים על חקירת שוד הכספות
בירושלים. האם
מחדליה איפשרו
לפורצים להימלט?

הכבוד, הביגיון משהו השתבש בזמן שמיכל עמדה ללדת.
מאז היא מאושפזת כבר שנה ב בי ת לווינ
שטיין, כמו צמח

( £בתמונה) ,וירון בן השנה
מביט באמו ואינו מבין.

דגל דגל תרדוף
עיריית תל־אכיב הדביקה על לודזות־דמו•
דעות כרזות המראות דגל ישראלי ודגל
פלסטיני, שלובים זה בזה. אך
המישטרה ניסתה להחרים כרזות
כאלה משתי חנויות בעיר.

כ דו רגל
עדג>ל 7 0
״אני מוכו להתחרות עם כל צעיר!״ מכריז
המאמן דויד שמייצר, בן
ה־ ,59 המתכוון להמשיך
במיקצועו עד גיל 70 שנה.
והנסיון להתאבד וחל המוחלת מדווחת:
צדלי, שהגן על כבודה של חברתו, קוני
קלברט (בתמונה) ,נעץ פיגיון בגופו של
המהנדס השיכור, שנטפל אליה. מייד אחר־כו
רצו שני התיירים הצעירים להתאבד. השבוע,
אחרי ששמע את עדותה של
קוני במישפט המתנהל נגדו,
ניסה צ׳רלי להתאבד שוב.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -כיצד לזהות חיילות
קורא יקר -מהפיכת החתימות
ת־טקין י -מדוע פורצים
לבתי־שופטים
במדינה -מיליארדים
תמורת ביטבורג
הנדון -הייעוד נעלם,
הביורוקרטיה נשארה
מה הם אומרים -״לא לשים
את כל הביצים בסל אחד!״
יומן אישי -אד ם בשם פרגמה
אנשים -מדוע לא רכב צייץ׳
על הסוס
הווי -מי מתאבד ובאיזה גיל
גם זה וגם זה -ריסים כמו לבובות

שני בימאים, גרמני וידידי-אסריקאי, עקבו
במצלמתם אחרי פושע נאצי בן 80 והפיקו
שני פרטים שהם תעודה מזעזעת.
הפושע הוכיח כי הוא חזק
וקשוח יותר מאשפי־המצלמה.

חלון ראווה -אופנה ישראלית
במחירים של משכורות ישראליות 22
קולנוע -הצרפתים הורסים את
עצמם והאמריקאים מנחמים

את עצמם
הורוסקופ 12 -המזלות

ו־ 12 השבטים
שידור -תחת שחור על הנשמה, 30 אפור על הנשמה
תמרורים 10 -ילדים, 31 וכולם מוצלחים 32 רחל המרחלת -מי קונה פרווה
תשבץ -שלב בגידולו

של עש־הבגדים ( 2אותיות) 41 ספורט -תשע הכוסיות של אולסי

נשות החברה נוהרות לפאריס, משחרות
שם לפיתתו של מנתח פלאסטי בשם טרוק.
• צורית גלרון שוב בהריון, גם הפעם זה
מרפי רשף, בעלה • חני פרי שבה לארץ,
אחרי שחברה־לשעבר התחתן עם כלה
עשירה־עשירה • יג א ל תו מ ר קין עומד
להיות פעם נוספת אב. הפעם בעזרת ידידתו
נעמה • הקשר הישראלי של רו מינ ה
פאוור, נציגת איטליה בתחרות האירוויז־יון
• הציקים שמשאירים חוו ה לוי וגי
פולופ במיסעדות שלהם מקלקלים להם
את מצב הרוח • מה הקשר בין פריד*
רי ק ה סגל, פרוות־שועל,
£י 1אברשהט מי ר וסופר צר־פתי
שזכה ב״פרס־וייצמן״ י

תפור לתפרנים
המשבר לא פסח גם על כיכר־המדינה
בתל־אביב. כולם מורידים
מחירים, והיום אפשר למצוא
שם מציאות שנתפרו כאילו
במיוחד למידתם של תפרנים.

מכחכים
ר שות אי־השידור
יש שאינם זוכרים מי נותן חסות למי,
בעת שידורי הטלוויזיה (העולם הזה
,)1.5אבל לקורא ריגר יש בעיה
אחרת: מדוע נותנים חסות בכללי

• ב לי

מדוע אתה קנית את עותק השבועון,
שאתה מחזיק ברגע זה בידך? מדוע כל אדם שהוא
קונה עיתון מסויים כלשהו?
זוהי אחת השאלות הקשות, שאנשי מיקצוע
העיתונאות מתחבטים בהן.
כל עיתונאי משוכנע כי תרומתו המיוחדת
שלו (או שלה) לעיתון היא הגורמת לאנשים
לרכוש אותו. אין בעל־מדור בעולם שאינו
משוכנע בכך שהמדור שלו(או שלה) — והוא
בלבד — .מוכר את העיתוך.
המחקרים המדעיים בארצות השונות אומרים
אחרת. מסתבר שאדם מתייחס אל עיתון
בשלמותו, על כל מדוריו וחלקיו. לעיתון יש
ישות משלו, אישיות משלו, העולה על סך־הכל
של חלקיו השונים.
יכול אדם לחבב במיוחד מדור פלוני. כל אחד
מאיתנו, בנטלו לידיו גליון של עיתון מוכר,
מתחיל במקום מסוייס, בקריאת מדור זה או אחר,
שאותו הוא חובב במיוחד, אך היחס שלו הוא
לעיתון כולו, לא למדור אחר.
העולם הזה מורכב מחלקים רבים. יכול אתה
לחבב במיוחד את המדור הנדון או רחל

! 7ניב• 7
היתהלכך גם סיבה נוספת: למעשה, שום חלק
של העיתון אינו הישג של אדם־יחיד. המערכת
כולה מגבשת את גישת העיתון. הרעיונות
לטיפול בנושא זה או אחר באים מכיוונים שונים.
הכתבה הסופית, שאתה רואה אותה בגליון, היא
פרי־עמלם המשותף של הכתב והצלם. המעמר
והעורך. תוך־כדי עיצוב הכתבה הסופית, היא
פושטת צורה ולובשת צורה. הכותרת, העיצוב
הגראפי, השילוב של מילים ותמונות — כל אלה
יוצרים אח הכתבה המגיעה לידיד.
משום־כך היתה מידה רבה של הצדקה בגישה
שמנעד את חתימתו של אדם אחד על כתבה
כלשהי, גם כשהוא היוצר העיקרי.
מאז חלו, בהדרגה. שינויים ופרצות נגישה
נוקשה זו. חדרו לעיתון מדורים שהיו מטבע
מהותם חתומים — ביניהם מדורים שחוללו
מהפכה בעיתונות הישראלית, כמו המדור
ההומוריסטי זו הארץ. כתבים שרצו לדווח על
התרשמויות אישיות חתמו על כתבותיהם. כן
עשו חברי־מערכת שרצו להביע ריעות אישיות
יחד עם דיווחיהם, או במיסגרת דיברי־פרשנות.
ביקשנו חברי־מערכת לחתום על כתבות ותצלומים
שהיה בהם הישג מיוחד.
כך, בהדרגה. נוצרה גישה מעורבת — חלק
מהדברים בעיתון היו חתומים, חלקם האחר
בלתי־חתומים. הדבר גרם לבלבול מסוייס אצל
הקוראים. לא פעם פנו אליי קוראים ושאלו מדוע
כתבה מסויימת אינה חתומה, ומי מתחבא
מאחוריה.
בשבוע שעבר חוללנו מהפכה שקטה בעיתון.
לראשונה פירסמנו תחת כל מדור את שם
חבר־המערכת או חברת־המערכת האהראי/ת לו.
אני מודה שלי אישית היה קצת קשה להיפרד
משיטתנו הקודמת, על כל הכרוך בה, אך הגעתי
לירי מסקנה שהדבר נכון ודרוש.
יתכן שיש לשינוי זה, העובד על כל
שבועוני־החדשות בעולם, משמעות עמוקה יותר,
הוא מבטא את רוח הדור בכל התתומ-ם. המגמה
של תקופתנו היא לשים יותר ויותר דגש על
האדם, על היחיד והישגיו — ופחות על המיסגרת
הקולקטיבית. אולי מפני שהגישה הקולקטיבית
גרמה במאה הזאת לעיוותים רבים מדי.

,מדוע
ישראל שותקתד
שער השבוע שעבר
שאלה על סדר־היוס
המרחלת, את ראיון־השבוע או את המדור
תשקיף. או כל חלק אחר — העיתון כולו הוא
המדבר אליך.
האסכולה העיתונאית, שהעולם הזה שייך
אליה״ הביאה גישה זו למסקנה הגיתית מוחלטת•
אבי השיטה הזאת, השבועון האמריקאי
טיים, קבע לפני שני דורות ששום חלק מן
העיתון לא יישא את חתימת כותביו. הכוונה היתה
להגיד לקורא: לא פלוני ואלמוני מדברים אליך,
אלא השבועון מלו. השבועון כולו נושא
באחריות לדבריו. הוא מורכב מאנשים רבים. אך
לשבועון יש סיגנון משלו. מיוחד ואחיד, ושום
סיגנון אישי של מישהו לא יבוא בו לידי ביטוי.
כאשר קמה המערכת הנוכחית של העולם
הזה. לפני 55 שנים וחודש. נקטנו גם אנחנו
שיטה זו. בגליה כולו היה רק מדור אחד חתום:
המדור הזה. רק כעבור ארבע שנים נוסף מרור
חתום נוסף — הנדון — שנועד להבעת דיעה
אישית של בעליו.
יצרנו את ישות העולם הזה כישות
קולקטיבית. היחס של הקורא הוא אל השבועון
כולו, לא אל מישהו בו.

כוחו המיוחד של העולם הזה, שקשה
להסבירו, מתבטא בצורות שונות. אחת מהן
התגלתה בשבוע שעבר.
עד שהופיע הגליון האחרון של העולם הזה
לא שם איש לב לעובדה מוזרה: שתיקתה של
ממשלת־ישראל בפרשת ביטבורג. הכל דיברו
וכתבו על בימבורג — אר איש לא שאל מה
עושה בעניין זה ממשלת המדינה. המוגדרת,
על־פי הדוקטרינה הרשמית, כמדינה יהודית.
ברגע שהופיע שער הגליון בקיוסקים, השתנה
הכל. ראש־הממשלה הזדרז להתראיין בעניין זה,
פוליטיקאים השמיעו הצהרות רמות, תנועות
ציבוריות שאלו בזעם מדוע שותקת הממשלה.
כאשר העולם הזה מעלה בעיה ומציג שאלה,
המרחפת בחלל — אי־אפשר להתעלם מכך.
רבים וטובים הרגישו, בסתר ליבם, במעומעם,
שמשהו אינו בסדר. אך ברגע שהעולם הזה
מבטא את הדברים בקול רע במלים פשוטות
ונוקבות — ״מדוע ישראל שותקת עולה
השאלה על סדר־היום הלאומי.

אני מסכים עם אורי אבנרי שקשה לזכור מי
נותן חסות למה בשידורי הטלוויזיה. אבל זה עוד
לא הכל. אני בכלל אינני מבין את התעשיינים,
הסיטונאים, היבואנים ומנהלי־החברות, המפרסמים
בטלוויזיה. זה, בוודאי, עולה להם הון־
תועפות ומה הם מקבלים תמורת זה? שיקופית,
המזכירה את שמם ואת מוצרם. אבל איזו דחיפה
זה נותן, ולוא לצופה אחד, לצאת ולקנות את
המוצר הזה?
הלא זה לא פירסום. זה מין איזכור שכזה,
שבאמת לא אומר כלום. אילו היו שמים את
מיספר־הטלפון, אולי זה היה שווה למי שרוצה
לטלפן לאותה חברה, אבל כאשר מודיעים כי
המישרר הוגש בחסות פלונית יצרנית גלידה
אלמונית, מה זה מזיז למישהו? אפילו לא יודעים
איזו גלידה הוא מוכר ואיזה יתרונות יש לאותה
גלידה. הזיכרון אינו רושם חתיכה נאה המלקקת
את הגלידה המסויימת בהנאה רבה. רק שיקופית
עם שם החברה והמוצר.
זבולון ריגר, בת־ים

אדם מלא מרץ, בעל כושר אירגמי. איש צבא,
מישטרה, ניטחלן אל מישפט.

מן הת שבץ ל כנ ס ת
כתב הספורט של הארץ, יהושע שגיא
איננו איש״התיקשורת היחיד שהחל
את דרכו בחיבור תשבצים (העולם
הזה .)1.5
כקורא ותיק מאוד של העולם הזה אני
מבקש להסב את תשומת״ליבכם לכך כי שגיא
איננו היחיד שהחל את דרכו בתיקשורת בחיבור
תשבצים. אם זיכרוני איננו מטעה אותי, היה בסוף
שנות ה־ 50 מחברם של התשבצים בהעולם הזה
אדם בשם יצחק ליבני, ובראשית שנות ה־ 60 אדם
בשם שבח וייס.
הראשון היה, לימים, עורך שבועון במחנה
מפקד גלי צה״ל ולבסוף מנכ״ל רשות־השידור,

ספינות זה ל א הכל
הקורא גמבה ביקש להשוות בין
הווארד ראסל לענת סרגוסטי
(העולם הזה )1.5והקורא כיין מבקש
להרחיב את היריעה הימית־עיתו־נאית.

מזכירים את הווארד ראסל, אני חייב,
כבוגר בית־הספר לעיתונאות של אוניברסיטת
קולומביה (מחזור ,)1972 לספר את המעשה
באותו עיתונאי אירי־אנגלי, ראסל, שתמיד היו
מביאים לנו כהוכחה שלא מספיק לעשות, צריך
לעשות בשכל.
כמה שנים לפני מילחמת קרים, בשנת ,1844
דיווח ראסל בשביל טיימס על מישפטו של המורד
במלכות, דניאל או׳קונל, שנערך בדאבלין.
היו אלה הימים שלפני היות הטלפון והטלגרף
וראסל תיכנן את צעדיו מראש והיטב. ברגע
ששמע את פסיקת חבר־המושבעים ״אשם!״ ,דהר
בכירכרה שכבר חיכתה לו בחצר בית־המישפט
לנמל דאבלין, עלה לספינת הקיטור שהמתינה לו
שם במיוחד, חצה בה את הים האירי, עלה לרכבת
המהירה לונדונה ותפש את הכירכרה הראשונה
הישר לשער־הכניסה של בניין טיימס במרכז
לונדון.
שם עמד בציפיה דרוכה פועל־דפוס, שראסל
היה משוכנע, כי הוא איש־טיימס .״אז הוא אשם,
אדוני?״ שאל הפועל את ראסל .״כן, ידידי,״ השיב
ראסל בחדווה, כשהוא כבר רואה בדמיונו את
האיש רץ לדפוס ומסדר את כותרת העיתון
המרעישה.
ואומנם כך עשה האיש. הוא רץ לדפוס לסדר
את הכותרת. אלא שהוא לא רץ לדפוס של
טיימס, אלא לדפוס השכן, של מורנינג הראלד
המתחרה, שהקרים בצורה ואת את טיימס
בפירסום הידיעה הבלעדית.
אייב סיין, רמת־השרון

מ ספר חזק
מה אומרת הנומרולוגיסטית עליזה
זוהר (העולם הזה )1.5על רס״ר
גצה״ל שצירוף האותיות של שמו
ושם מישפחתו נותנים 9י
כבר שמעתי על הדאווין הזה, הנקרא
נומרולוגיה. וכמו שהזכרתם בכתבה על עליזה
זוהר, כי מיספר 1זה טיפוס של מנהיג, עצמאי
וגברי, אני גם יודע כי מיספר 3זה מספר מזל,
המסמל, בין השאר, ארם שיש לו הרבה נסיעות
ארוכות לחו״ל, ומיספר 8זה גם חקלאי וגם סוחר,
אבל בכל מיקרה מבטיח הצלחות גדולות מבחינה
כספית.
אבל הייתי רוצה לדעת מה חושבת עליזה זוהר
עליי, כשהשמות שלי נותנים, לפי השיטה שלה,
את המיספר?9
רס״ר אשר אסבג, צה״ל
• בדיוק מה שאתה, כנראה, הרס־ר א׳ש בג:

נומרולוו״יסטית זוהר
מה הי א חושבת על 9
והשני היה לפרופסור למרעי־המדינה והוא כיום
חבר־כנסת מטעם המערך.
אסף לבקוב, ראשון־לציון

בדיחות־הרכבת ()2
עוד קורא שאינו יכול להתאפק
וחייב, ממש חייב, לתרום את בדי-
חת״הרכבת שלו (העולם הזה 10.4
ואילך).
עם כל הכבוד, אם כבר מפרסמים את בדיחות־הרכבת
שלזקנים שלהם יש זקנים, איר אפשר
שלא לפרסם את בדיחת־הרכבת שהיא הקטר של
כל בדיחות־הרכבת?
מעשה באדם שעלה לרכבת בקייב, כשמגמת
פניה לאודיסה. איך שהוא מתיישב בתא. נכנס
הקונדוקטור (מבקר־הכרטיסים) ומבקש את
הכרטיסים לביקורת. מפה לשם הוא תופש איזה
יהודי מיסכן שהתפלח לרכבת, ללא כרטיס.
הקונדוקטור תוקע ליהודי כמה בעיטות
טובות באחוריו ומשליך אותו, בתחנה הראשונה,
מן הרכבת.
אבל הפרשה חוזרת על עצמה. פעם אחר פעם.
היהודי המיסכן שוב מופיע מאי־שם, שוב מתיישב
לו בתא, שוב נתפש על־ידי הקונדוקטור, שוב
מקבל את הבעיטות המתבקשות, שוב מושלך מן
הרכבת.
לבסוף שכנו לתא כבר לא יכול להתאפק עוד,
פונה ליהודי, אחר שהשליכו אותו בפעם המי־יורע־כמה,
ושואל אותו: מה אתה, בעצם, מתאר
לר שאתה עושה?
אומר לו היהודי: מה אני מתאר לעצמי? פשוט
מאוד! אם הקדוש־ברוך־הוא ירצה ואם הישבן
שלי יחזיק מעמד, אז אני אגיע לאודיסה!
ירסן! רובין, תל-אביב
העולם הז ה 2488

בין המוצרים שיכללו בהקפאה, חלפי־רכב
ותרופות.

״רסקר בעידן השינויים משקיעים מדרום־אפריקה, שבידיהם השליטה
בחברת הבניה ״רסקו״ ,נמצאים בארץ. החברה
צפויה להלם, שיגרור שינויים פרסונאליים
ונוהליים.

נאסר סימן את שרון
המיליונר ג׳ו נאסר, ששמו הוזכר כרוכש אפשרי
למיפעל ״אתא״ ,מימן חלק מהוצאות מישפט
הדיבה של אריאל שרון נגד ״טייפ״.
לא מכבר הוא מימן יציאה של פקידים
ישראליים מהמישלחת הכלכלית בניו־יורק
לפיליפינים, שם יש לו מיפעל ענק, כדי לייעץ
בענייני ייצוא לרודן מרכוס.
נאסר הוא ממקורבי יעקב מרידור.

שניים אוחזץ בספרד
הודעתה של ספרד על כינון יחסים דיפלומטיים
עם ישראל גרמה למחלוקת חריפה בין מישרד־החוץ
ולישכת־ראש־הממשלה.
נעריו של שימעון פרס מפיצים, כי יחסיו הטובים של
ראש־הממשלה עם ראשי האינטרנציונל הסוציאליסטי הם
שהשפיעו על ספרד. בלישכת שר־החוץ זועמים על כך,
ומתלוננים כי מנסים לגזול מהם את ההצלחה המדינית.

פריצות אצל שופטים
קצין־הביטחון של בתי־המישפט אסר על
שופטים ופרקליטי־המדינה להוציא לביתם חומר
מיקצועי המסווג מעל לדרגת שמור, אלא אם כן
ייבדקו בביתם אמצעי־הביטחון מפני פריצות,
על־־ידי קצין־הביטחון עצמו.
הסיבה: ריבוי פריצות אצל שופטים ועובדי
פרקליטות, כנראה גם כדי לגנוב מיסמכים.

האנס פעל שוב
ניסיון אונס נוסף במשולש האונס בתל*
אביב: אלמוני פרץ השבוע לדירת־קרקע
ברחוב סוקולוב, אחרי שניסר את סורגי
החלון, אך נמלט ממנה כשמצא בחדר־השינה
שתי נשים, שישנו באותו החדר
בגלל חששן מהאנס__ .

הקרב ער מועצות
הפועלים

ערב הבחירות להסתדרות ברור שהקרב
האמיתי בין הליכוד והמערך יתנהל על השליטה
במועצות־הפועלים. גם במערך השלימו עם
העובדה שהליכוד יכבוש עוד מועצות
עירוניות, מלבד השתיים שכיום יש לו בהן
__ שליטה.
מי שיתן את הדין על כך יהיה גירעון בן־ישראל, האחראי
לתחום זה בוועד הפועל.

לחד לנהריה
מפקד צבא דרום־לבנון, אנטואן לחד, עומד
להעתיק את מקום מגוריו לנהריה, משם הוא
יפקד על צד״ל. לחד איננו חושש לחייו אלא לחיי
בני־מישפחתו, ולכן ביקש משילטונות־ישראל
שיאפשרו לו מגורים מהדן לדרוס־לבנון.

הפיקוח יורחב
ועדת־מנכ״לים לעניין עיסקת החבילה עומדת להחזיר
לרשימת־ההגבלות את כל המוצרים שהוצאו ממנה בתקופת
התפר שבין שתי העסקות.

זעזועים בציון
המאזן של חברת הביטוח ״ציון״ ,שהוצג השבוע, איננו
הזעזוע היחיד העובר על חברת הביטוח הוותיקה,
שבשליטת מישפחת טייבר. בתוך החברה קיימת אי־שביעות־רצון
על רקע חוסר מדיניות ברורה ועל רקע
שינויים רציניים בחברות מתחרות.

פיסגה שולץ־מובוטו
ביום הראשון הקרוב צפויה פגישת*
פיסגה בין שר־־החוץ האמריקאי, ג׳ורג׳
שולץ, ונשיא זאיר, מובוטו ססה סקו, במלון
.המלך דויד״ בירושלים.
באותו יום ישהו השניים במלון, ומאר*
חיהם הישראליים ינצלו זאת כדי להפגיש
ביניהם ולמלא את התחייבותם למובוטו
לארגן למענו שדולה בארצות־הברית.

האמריקאים יברחו
מבית־שמש
במישרד־הביטחון חוששים שאם מיפעל ״מנועי
בית־שמש״ לא יעלה במהרה על הפסים, ינצלו
השותפים האמריקאים שלו, חברת ״פרט אנד
ויטני״ ,את האופציה שבידם ויעזבו את
השותפות.

צייץ׳ במילבוד
עד השבוע היו שציפו כי ראש עיריית־תל־אביב, שלמה
להט, יפתיע ויתמוך דווקא במועמד המערך, טדי קאופמן,
המתמודד על תפקיד מזכיר מועצת פועלי תל־אביב.
הסיבה: קאופמן הוא ראש ועד אירגון עובדי העיריה. בסופו
של דבר צ׳יץ׳ לא הפתיע, והודיע על תמיכתו במועמד
הליכוד, מיכאל קליינר.

שינויים בדובר צה״ל
צפוי סבב־תפקידים בין הקצינים ביחידת דובר צה״ל.

קנזניה לחיס 1ל
.המתקדמת׳
ראשי המערך והליכוד חידשו את הקנוניה להוציא אל
מחוץ לחוק את הרשימה המתקדמת לשלום, יחד עם
רשימת מאיר כהנא.
הצעת חוק־יסוד: הממשלה (תיקון מסי ,)12 שהונחה על
שולחן־הכנסת, קובעת שתיאסר ההשתתפות בבחירות לא
רק של רשימה גיזענית ואנטי־דמוקרטית, אלא גם של
רשימה שיש ״יסוד סביר לחשש כי תשמש מסווה למעשים
בלתי־חוקיים״ .זאת בדיוק היתה טענת רוני מילוא וגאולה
כהן נגד הרשימה המתקדמת לשלום.

המחליטה תהיה גם להבא ועדת־הבחירות
המורכבת מעסקני־מיפלגות, ושאינה זקוקה
לשום הוכחות.

טריפה בערבה
בסוכנות היהודית מעבדים כעת פרוייקט לפיתוח הערבה,
שיכלול גם גידול סרטנים למאכל וצחפות יפאניות
בבריכות של מי־ים.

המדובר במיני מזון בלתי־כשרים.

פז -מזב״ל שינוי
אורי פז, הישראלי שנעצר בלום־אנג׳לס
בחשד שהפיץ שם דולארים מזוייפים, היה
בין שאר עיסוקיו בארץ מזכ״ל תנועת
שינוי.
פז נכנם לתפקיד באמצע שנות ה־סד,
אחרי שהובא לפני מנהיג התנועה, אמנון
רובינשטיץ. זה התרשם ממנו עמוקות
והציע לו את התפקיד. פז החזיק בתפקיד
כמה חודשים, עד שהתבקש לפרוש, אחרי
שהתברר בי אינו מסוגל למלא אותו.

רוצחים בפילם
מישטרת ירושלים דורשת את סירטי־הצילום
של הצלמים אשר סיקרו את הלווייתו של נהג
המונית שנרצח, חמים תותנג׳י. החוקרים,
המגששים באפילה, מקווים לזהות בין
המשתתפים את הרוצחים, שייתכן כי באו
להלוויה.

״צרות צרורות״
בלי תצלומים
אמרגני הלהקה הבריטית דייר ס טריי ט ס (״צרות
צרורות״) ,שהופיע בשבוע שעבר בארץ, אסרו על צלמי
העיתונות לצלם את הזמרים אלא בתצלום קבוצתי, מבויים.

חששם היה כי לעיתונות יסתננו תצלומים של
חברי הלהקה כשהם אוכלים או שותים, ואלה
ישמשו כפירסומת למשקאות או לדיברי־המתיקה,
כפי שקרה בעבר לחברי להקת
״תהילה״.

קולק מתעק ש לנהוג
טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, בן ה־ ,74 מתעקש
להמשיך לנהוג במכוניתו, בניגוד להפצרות עוזריו.

קולק כבר היה מעורב בכמעט־תאונה בשעת־לילה.

אלכוהול
במישטרה
קצינים במטה הארצי העירו כי באחרונה הם
חשים באדי אלכוהול מפיו של אחד המשתתפים
בישיבות הספ״ק(סגל הפיקוד הבכיר).

עימות ב,,אל על״
מועצת עובדי אל על הוציאה חוזר לעובדים בחברה,
הנמצאת אצל מפרק זמני, ובו דיווחה על עימות קשה עם
ההנהלה סביב חוזה־העבודה החדש ותנאי ההעסקה שלהם
בחברה.

החוזר בא במקום כינוס אסיפות־ההסברה, שאת
קיומן מונעת ההנהלה.

שביתה ב,,כדורי״
תלמידי בית־הספר החקלאי היוקרתי
בגליל השביתו את הלימודים, נעלו את
השערים ומנעו את כניסתם ויציאתם של
המורים. זעמם יצא טל התנכלותה של המנהלת,
רחל לסידות, לשני עובדים בכירים.
היא חשדה בהם כי הדליפו לעיתונות מידע
עליה ועל מעשים שלא ייעשו, משום שלא
יצאו להגנתה__ .

הלובאוויצער כברוקר

דניאל בגוב האריות

חסידיו של ראש חב״ד מוכנים להישבע בנקיטת
חפץ, כי רבם חזה מראש את התמוטטות
הבורסה לפני שנתיים, וגם יעץ להם בהתאם
לכך כיצד לנהוג בהשקעותיהם.

למרות הפתיחה המבטיחה והפירסום הרב, רחוק מלון
דניאל בהרצליה מלהיות סמל של הצלחה. בין העובדים
הבכירים שוררת התחושה שעד לניהול תקין של המלון
עדיין רחוקה הדרך.
בעריבת בך ציון ציטרין

במדינה
העם
של הלא ערה
התופעה סימלה את
ישראל — ולא ר?
מבחיגה אחת
המוני־בית־ישראל ישבו צמודים ל־מקלטי־הטלוויזיה,
כאילו גורל האומה
היה מונח על כף המאזניים. כמו 600
מיליון צופים אחרים בעולם, הם עקבו
בלהט אחרי תחרות הזמר האירופי —
אירוויזיון.
האירוע כולו הדגים את כוחה של
ן תיקשורת. אך הוא הדגים גם תופעה
עמוקה יותר: כוחה של הלאומיות.
קשה להניח כי התחרות היתה
מעוררת תגובה כזאת, אלמלא היתה
מהווה תחרות בין נבחרות לאומיות —
כמו האולימפיאדה ותחרויות־ספורט
בינלאומיות אחרות. לא רק מדינה
חדשה, כמו ישראל, נדבקה בקדחת זו,
אלא גם מדינות ותיקות ומיושבות
בדעתן, כמו שוודיה, שלא היתה לה
מילחמה במאה השנים האחרונות.
תנועה מכוערת. יזהר כהן
נשלח לתחרות בעיר גטבורג כשליח
עם־ישראל. כך התייחס אליו הציבור,
כך ראה בלי ספק גם את עצמו. כאשר
לא הגיע למקום הראשון, חשו רבים
בכאב צורב.
יתכן כי אי־הצלחה זו נבעה גם היא
מתכונה לאומית. השיר ״עולה!״ אינו
יצירת בת־אלמוות, אך הוא יכול היה
בהחלט להתחרות עם השירים האחרים,

שאף אחד מהם לא יירשם לזכר הדורות.
אלא שהכימאים לא הסתפקו
בהשמעת השיר בידי הזמר האהוד.
הם לא נתנו לשיר לדבר, אלא ליוו
אותו בתנועות קדחתניות של להקה,
שנשאה את כל סימני־ההיכר השליליים
של להקה צבאית ישראלית: לא
היה קשר בין התנועה והשיר, התנועה
עצמה היתה מכוערת, כל אחד מחברי
הלהקה השתדל להבליט את עצמו
בהבעת־פנים או בצורת התנועה, הכל
היה חובבני ומאולתר.
הרקע בלע את הזמר, התנועה
המכוערת בלעה את השיר, ויזהר כהן
— אדם שניצח את הדיכאון במאבק
אישי ארוך — לא זכה בהצלחה שהיה
ראוי לה.

יחסי חוץ
הנשיא והנאצי
השתיקה הישראלית מול
המחווה של רנן
מוכיחה לאן הניעה המדינה
למשה ארנס היה אומץ־הלב להגיד
את הדברים בפה מלא. על ישראל היה
לשתוק בעניין ביטבורג, אמר, מפני
שהיא מקבלת סיוע־חירום של 1.5
מיליארד דולר.
כך, בצורה פשוטה ומדהימה, הבליטה
פרשת־ביטבורג יותר מכל פרשה
אחרת את העובדה שישראל היא כיום
גרורה אמריקאית לכל דבר, נטולת

״סוף־סוף, העניין מאחוריי
שמץ של עצמאות גם בעניינים שהם
בנפשה.
השגריר בא. עד שעורר העולם
הזה ( )1.5בשבוע שעבר את השאלה
״מדוע ישראל שותקת?״ לא עוררה
שתיקה מחפירה זו תשומת־לב גם
בארץ. אחרי שנשאלה השאלה, היו
כמה התבטאויות זהירות בגנות המחווה
של רונלד רגן, שהשתתף בטקס בבית־הקברות
שבו קבורים גם חיילי הס״ס־החמוש.
אולם גם התבטאויות אלה היו

עת היונה תגיע

ך יישה למצוא משקיפים רציניים
החולקים כיום על התחזית (שהועלתה
לראשונה בהעולם הזה) אודות
תפקידו המכריע של הסכם־הרוטאציה
בין שימעון פרס ליצחק שמיר, בכל
המהלכים הפוליטיים שאחרי ה13-
במאי, מועד הבחירות לוועידת־ההס־תדרות.
היבט מעניין של הנושא הזה:
עליה חדה במעמד ה״יונים״ במיפלגת־העבודה.
ראש־הממשלה
הוא מומחה בעל
שיעור־קומה בחיזור אחרי השדולות
השונות בחברה הישראלית, במועד
ובמינון הרצויים לו. בתקופת כהונתו
של יצחק רבין כראש־הממשלה (1974־
0977 היה פרס חביבם של הניצים.
ושוחרי ההתקרבות בין המערך לליכוד.
אחרי המהפך קירב אליו יונים
רבות, וכמה מאנשיו — הבולט בהם
הוא חבר־הכנסת אהרון הראל — עברו
מהפר נפשי ופוליטי של ממש. שהביא
להתמתנות ניכרת בהשקפת עולמם,
בעיקר בכל הנוגע לסיכסוך הישראלי•
פלסטיני.
אחרי הבחירות לכנסת ה־ ,11 ביולי
.1984 דיבר שימעון פרס לעיתים
בנוסח הליכוד, כדי לקדם ולהבטיח את
הקמת ממשלת־האחרות־הלאומית בראשותו.
כך הצליח פרס ללכד סביבו.
במשך שנים ארוכות, אישים מכל גווני
הקשת. א׳ב יהושע. איש של״י לשעבר,
הוזל נשבע שמו. יוסי שריד התקרב
אליו. יונה צחורה כמו יוסי ביילין הפכה
עוזרו הקרוב ביותר.
מהעבר השני המשיך פרס ליהנות
מתמיכתם של זוללי־שטחים ושונאי•
ערבים כמו אריק נחמקין ורענן נעים
(נכת ששני אלה שונאים איש את רעהו
הרבה יותר מאשר את הערבים) ,וסתם
ניצים קיצוניים, כמו עמוס הדד ואחיו,
יגאל הורביץ.

אין ספק שאחרי ה־ 13 במאי
יקרב פרם את השתלה היונית
אליו באורח חסר־תקדים. אנשים
כמו אבא אבן, שנזרקו
על־ידו לכלבים ערב הקמת
ממשלת־האחדות, יזכו בעדנה
חדשה.

בעת תהליך הקמת ממשלת־

אבן, ממש כמו וייצמן היום, יקבל
על עצמו שליחויות דיפלומטיות בשם
פרס, ויזכה במעמד דומה לזה של השגריר
הנודד, אוורל הרימן, בממשלות
דמוקראטיות בארצות־זזברית.
אבן יפעיל חברים אחרים בשדולה
היונית של מיפלגת־העבודה, ובעיקר

המישהק הזה השתלם מאוד
לפרס. כצד תדמית של חוסר•
אמינות וחתרנות כלתי־נילאת,
הוא יצר לו גם שם, די מוצדק
בנסיכות הקיימות, של ״הרע
במיעוטו.״

האחדות ראה פרס ביונים מיכשול
בדרך למטרד״ שבעיניו היתה החשובה
ביותר: ראשות״הממשלה. הוא לא צירף
אף יונה אחת לממשלתו, אפילו לא
כסגדשר, וכך נוצר המצב שראש־החץ
של המתינות המדעית הוא דווקא איש
יחד, עזר וייצמן, הנעזר לעיתים על־ירי
היונים, המאיישות את לישכתו של פרס
כפקידים, להבדיל מנבחרי־ציבור.
המכניזם הזה יצר עובדה מעניינת
בסיעת המערך בכנסת. מיספר היונים
והיונצים בסיעה הוא גדול מאוד, וכמה
מהם בולטים במיוחד בפעילות פרלמנטרית
ערה ופוריה. בהעדר תפקידי-
ביצוע, נשארו היונים בכנסת מתוסכלות,
אבל עצם קיומו וגורלן המשותף
מהווה עוברה פוליטית שנוהגים.
בטעות. להתעלם ממנה.
מחוץ לממשלה נותרו אישים בעלי
השקפות יעיות — באורח יחסי. כמובן
— כמו נאווה ארד, מזכ״ל-המיפלגה
עוזי ברעם, אבא אבן, אהרון הראל,
אורה נמיר, חיים רמון, דויד ליבאי,
עבד־אל־והאב דראושה, וכן יו״ר הסיעה.
רפי אדרי, מיכה חריש. שבח וייס
ויצחק ארצי, שגם הם מתונים יחסית.
מכר החבורה הזאת, רק ח״כ שבח וייס
מגלה נאמנות מוחלטת לרבין. ולכן גם
לקואליציה הלאומית ולהישרדותה.
כל היתר יעשו הכל כדי לפרק את
השותפות עם הליכוד, השנוא עליהם,
לפני שיחול המועד לביצוע ההסכם,
האמור להכתיר את שמיר כראש־ממשלה.

אהרון הראל. ודרכו את המרכז
הבינלאומי לשלום במיזרח התיכון,
הפועל בשרות המיפלגה. כל היונים
יתמכו ביוזמות־שלום מצריות וירדניות.
ובשיתוף אישים פלסטיניים
״שאינם טרוריסטים״ במגעים עם
ישראל.
אין ספק שאנשים מהשדולה היונית
יתמכו בשיתוף של האינטלקטואלים
הפלסטיניים החיים בארצות־הברית,
ואליד חלידי ואדוארד סעיד, בשיחות־שלום
עם ישראל, חרף חברותם
במועצה הלאומית הפלסטינית. הראל,
בעזרת אנשי ר״ץ, ידאג גם להפעלת
שלום עכשיו בשרות המיפלגה. פרס
יזכה במאמרי־תמיכה נלהבים בעיתונים.
בעיקר מצד הפרשנים ה״פרג־מטיים״.

לעומת
זאת יהפוך רבין,
יותר ויותר, נושא לביקורת
קשה, כנושא-דברו של הליכוד
בתוד המערד. סימן לכד ניתן
כבר בשבוע שעבר, כשרבין
התנגד לצעדיו של עזר וייצמן,
לשיחרור אדמות של ערבים
משטח 9בגליל.

מזכ״ל־המיפלגה, עוזי ברעם. יסייע
ליונים בדרך יותר דיסקרטית, ובעיקר
ימשיך בהתקפותיו על שדי־הליכור.
ובראשם אריאל שרון. מחוגי פרס נמסר
להעולס הזה שראש־הממשלה יקיים
פגישות עם אינטלקטואלים .״כולל
אנשים כמו עמוס קינן ובועז עברון״.
כדי ״להחליף ריעות״.
כל הצעדים האלה יתועלו, לבסוף.
למיסגרת של יוזמה מדינית, שתבוא
במקביל לצעדים אמריקאיים לקראת
הסכמים בחסות ארצות-הברית.

המחצית השניה של 1985
תעמוד, אם כך, בסימן עליית
קרנם של היונים. רק ב־1986
יוברר, אם תופעה זאת היא
זמנית, למטרות ניפוץ הרד־טאציה
— או שתשתלב בתהליכים
מרחביים, בינלאומיים
וישראליים, שיש להם חשיבות
חיים ברעמי
לטווח ארוך.

קול־ענות־חלושה. נעשה הכל כדי
שלא להרגיז את הנשיא ואת יועציו,
שמא יפגע הדבר בסיוע־החירום ובשאר
הקשרים.
הביטוי המחריד ביותר בפרשה זו
היתה השתתפותו של שגריר ישראל
בגרמניה, יצחק בן־ארי, בטקס המבויים
של רגן באתר מחנודהריכוז ברגן־בלזן.
כל יהודי גרמניה והעולם החרימו טקס
זה, שהוכנס ברגע האחרון לתוכנית־הנשיא,
במגמה שקופה לשמש אליבי
לכיבוד אנשי הס״ס. בן־ארי, המתחנף
תדיר לימין הגרמני, נגד ״הירוקים״,
הלך לטקס כיהודי יחידי.
אין ספק שהוא פעל על פי הוראות
מישרד״החוץ, שבראשו עומד יצחק
שמיר, חברו של מנחם בגין.
״עוצמת היהודים״ .לכאורה
הסתיימה הפרשה אחרי שהנשיא רגן
וראש־הממשלה הלמוט קול יצאו
מאתר ״ההתפייסות״ .אך תוצאותיה לא
ייעלמו.
• בגרמניה עצמה גרמה הפרשה
להתעוררות ראשונה של אנטי־שמיות
באיצטלה מכובדת. שבועון גרמני נפוץ
פירסם מאמר גדול על ״עוצמת היהודים
באמריקה״ ,וגם ציין זאת על
שער הגליון. בגרמנית ,״עוצמת היהודים״
הוא מושג בעל צליל נאצי
מובהק. השתיקה המוזרה של כל
המיפלגות הגרמניות — מן הנוצרים
ועד הירוקים — בפרשה זו, מוכיחה כי
הרה־האביליטציה של הס״ס־החמוש
מוסכמת עתה כמעט על כל הגרמנים.
• בארצות־הברית הרסה פרשה
זו את יוקרתו של הנשיא רגן.
האיש, שנבחר זה עתה ברוב עצום
לתקופת־כהונה שניה, איבד בן־לילה
את מירב יוקרתו. הדבר כבר התבטא
בהצבעות בקונגרס, שבו נמצא עתה
בקלות רוב להפרת רצונו של הנשיא
בעניינים שונים. יתכן כי רגן כבר הפך
ל״אווז צולע״ — מושג אמריקאי
לאדם שהשפעתו הפוליטית אבדה.
למרות שהוא ממשיך בתפקיד. בדרך
כלל מתקשה נשיא, שאינו יכול
להיבחר מחדש, במילוי תפקידו, מפני
שאין לו עוד כוח לכפות את רצונו על
הפוליטיקאים. עתה הוחמר מצב זה,
במהירות־שיא.
• בישראל העלתה הפרשה
טראומות ישנות. כמה מיפלגות ואישים
ניסו לעשות הון פוליטי קל
מהפרשה. בראשם עמד, כמצופה,
אריאל שרון. שאמר כי ״זה לא היה
יכול לקרות בימי בגין,״ תוך רמז לכך
שזה לא יקרה גם אם הוא יגיע ל־שילטון.
אולם מתחת לאינטרסים הקטנים
של פוליטיקאים רובצות טראומות
עמוקות, שצפו השבוע שוב
למעלה :״העולם כולו נגדנו״.
כל זה קרה נפרשה שאין לה שום
היבט ממשי־מוחשי, אלא היבט ריגשי
בלבד(ראה יומן אישי) .הדבר מוכיח
את חשיבותו העצומה של הרגש בחיי
העמים. הוא מוכיח גם ש־ 40 שנים

אחרי נפילת הרייך השלישי הוא עדיין
מסוגל לעורר רגשות שיש בהם כדי
להרוס מנהיגים ולשנות את היחסים
בין עמים.
היסטוריה אחר, הגיצחח הסופי
במיסמך סודי סירט היטלר
את תובגייתיו אחרי הגיצחון:
חיסול יהדות אמריקה,
סיפוח רוסיה
מה היה קורה אילו ניצח אדולף
היטלר במילחמה, ואנשי הס״ס, הקבורים
בביטבורג, היו עורכים תהלוכת־ניצחון
בברלין?
השבוע, כאשר חגג העולם את
יום־השנה ה־ 40 לנצחון על הרייך
השלישי. אין מרבים להציג שאלה זו.
מפלת גרמניה הנאצית מקובלת כדבר
מובן־מאליו.
אך לא כך נראו הדברים בעת
המעשה. הם לא נראו כך לאדולף
היטלר עצמו. עוד במאי 1943 רשם
ביומנו, בכתב־ידו, כמה רעיונות
לאירגון העולם אחרי ניצחונו. זהו
מיסמך יחיד־במינו, המשקף בריוק
נמרץ את הלוך־המחשבה של הפיהרר.

כך רשב היטלר:

הנקודה החשובה ביותר בעת הניצחון
הסופי היא סילוק ארצות־הברית מן
המדיניות העולמית, והשמדת היהדות

למען מטרה זו יינתנו סמכויות
דיקטטוריות לד״ר (יוזף) גבלס (שר־התעמולה
הנאצי. התאבד )*.כמושל,
יהיה עליו לבצע חינוך־מחדש
מוחלט של האוכלוסיה (האמריקאית)
שהיא ערב־רב, בעלת נחיתות
גיזעית( .הרמן) גרינג (מפקד חיל-
האוויר הנאצי, מס 2במישטר) יעזור
לו בכך. הוא יאסוף את האוכלוסיה
בעלת הדם הגרמני, המהווה לפחות
$׳ ,50 יעניק לה חינוך צבאי ושיקום
לאומי. אין ספק שכך תהפוך אמריקה
לארץ גרמנית בעיקרה. זה תלוי רק
באינטנסיביות של פעולת החינוך־
מחדש.
חשוב מאוד להצטרף מייר להסכמי
בוגוטה (בירת קולומביה, שם חתמו
הסכמים להסדר היחסים בין
מדינות היבשת האמריקאית) ,כדי
להתחיל מייד אחרי הייצוב הראשון,
בטיפול נאמן של מדינות דרום־אמ־ריקה.

אחרי הניצחון הסופי צריכה רוסיה.
מרכז הבולשביזם. מוקר־התבערה
הניצחי של העולם, להיעלם מן המפה.
לשם כך היא תסופח, בשלב אחד או
בשני שלבים, לרייך הגרמני הגדול.
(המשך בעמוד )8
• ה הערות בסערייס הן של
העולס הזה.
העולם הז ה 2488

1י 1 1 ״1 1

הז ען ד נערם, הביורנקראטיה נ שארה

וח! 1 0ידות הבלדה
עולם לא ראתה הארץ בחירות כאלה.
הציבור אינו רוצה לשמוע עליהן. עצם המחשבה
על הבחירות האלה מעוררת בו שיעמום שאינו ניתן
לכיבוש.
הרשימות העיקריות אינן אומרות דבר וחצי־דבר. אנשי־פירסומת
מיקצועיים שוברים לעצמם את הראש בנסיוך נואש
למלא את שטח המודעות בקישקוש כלשהו.
אולם ההסתדרות מאגדת בתוכה את רוב רובם של אזרחי־ישראל.
היא חולשת על מאגרי־כוח עצומים, כלכליים ומדיניים.
מעשיה ומחדליה משפיעים על כל אדם בישראל, אשה וגבר, זקן
וילד, בריא וחולה.
ולאיש לא איכפת.

מדוע?

ך י* די שאדם יתלהב במערכת־בחירות צריכה להיות לו
^ ההרגשה שקולו משפיע. צריו לעמוד לנגד עיניו עניין
חשוב, שהוא מוכן להתגייס למענו ולפעול. הוא צריך להבין שיש
הבדל גדול בין מיפלגתו והמיפלגות היריבות.

כל זה אינו קיים בהסתדרות כיום.
אין ההרגשה שניתן לשנות משהו בגוף הזה.
אין ההרגשה שיש הבדל כלשהו בין המיפלגות.
כל השאר הוא שיעמום אחד גדול.
וחבל.

ביותר בארץ, מחוץ לממשלה. כל עובד רביעי בארץ עובד באחד
ממיפעלי ההסתדרות. תנאי־העבודה שלו אינם שונים מתנאי
חבריו, העובדים אצל מעבידים פרטיים או ממלכתיים. וגם הבוסים
של המיפעלים האלה אינם מתנהגים אחרת, או חיים אחרת, מאשר
עמיתיהם, הבוסים של המיפעלים הממלכתיים והפרטיים.

כולם שייכים למעמד אחד, לצמרת אחת, לעילית
חברתית אחת.

לראשי המיפעלים של ההסתדרות יש אותו האינטרס כמו
לחבריהם ה״פרטיים״ :לשמור על שכר־עבודה נמוך ועל מאגר
גדול של כוח־עבודה זול. ההסתדרות, האמורה להגן על שכר
העובדים מפני הבוסים, הפכה למעין מישטרת־עבודה של הבוסים
להטלת מישמעת על העובדים.

כמה מן השביתות הגדולות בארץ, החל במרד־הימאים
הגדול בראשית שנות ה־50׳ ,נשברו על־ידי
האגרון: המקובץ של ההסתדרות.
ץ ץאז התפתחו הדברים הרבה יותר.
תחילה שימשה ההסתדרות מכשיר בידי העילית החברתית
של ״ישראל הראשונה״ ,האשכנזית וה״מסודרת״ ,לקיפוח המוני

מפני שההסתדרות חשובה. צריכים לשנות אותה
מן היסוד ועד לגג. ואין מי שיעשה זאת.

לפני קום המדינה היה מיבנה ההסתדרות בבחינת ״אנומליה״ .
מחוייבת־המציאות, מפני שהמציאות לא היתה ״נורמלית״.

מאז קום המדינה הפך מיבנה ההסתדרות אנומליה
הנוגדת את המציאות, מפני שזו הפכה ״נורמלית״.
וככל שהמציאות השתנתה, כן התרחקה ההסתדרות
מצורכי המציאות וממטרותיה המוצהרות.

^ שביל מה קיימת ההסתדרות כמו שהיא?

^ זוהי השאלה הראשונה שהיתה צריכה להישאל
במערכת-הבחירות. אין זה מיקרה שאיש לא שאל
אותה, ואיש לא נתן תשובה לשאלה שלא נשאלה.
לכאורה, ההסתדרות היא קודם כל אירגון להגנה על העובדים.
האומנם?
בכל סיכסוכי־העבודה הגדולים, מופיעה ההסתדרות במיקרה
הטוב ביותר כצד ניטרלי, המפשר בין העובדים והמעסיקים.
לעיתים קרובות מאוד מתייצבת ההסתדרות נגד העובדים.
אין זה מיקרה, מפני שההסתדרות עצמה היא המעביד הגדול

חברי־ההסתדרות ומעבידיהם, שנדמה להם שהם
משלמים את מיסיהם למען קופת־חולים, אינם יודעים
שכמעט מחצית הכסף משמש לקיומה של
ביורוקרטיה עצומה זו, שבה שובצו עסקני המיס־לגות
השולטות בהסתדרות.

לכן מפהק הציבור. לכן מפהקים חברי־ההסתדרות.

** ל רקע זה כדאי לעיין בדיברי־התעמולה של המיפלגות
בבחירות מוזרות אלה.

מיפלגת־העבודה אינה אומרת דבר. היא מפרסמת
את תמונתו של ישראל קיסר, וזהו.

לצידה של לישכת־העבודה ההסתדרותית קמו תחת כנפי
ההסתדרות מכשירי־העוצמה הכלכליים הגדולים, הצבא העברי
(אירגון ההגנה) ,מאות הישובים של ״ההתיישבות העובדת״,
שרותי הבריאות, החינוך והספורט העיקריים של המדינה־בדרן.
כל זה נוצל גם לטובת המיפלגה ששלטה בהסתדרות ובישוב
— מפא״י. אך המטרה העיקרית היתה לנצל מערכת־כוח אדירה
זו לביצוע הוראות ״המוסדות הלאומיים״.

אולם לא נותר לה שום יעוד. מול פני המציאות

המשתנה, נשארה ההסתדרות כגון שהתאבן.

ך* הסתדרות היא ביורוקראטיה בלתי־יעילה ומנופחת מאין
\ 1כמוה, שהיא — במיקרה הטוב ביותר — מיותרת לחלוטין
ברובה הגדול. היא סובלת מהסתיידות־עורקים כרונית ומשאר
תופעות גריאטריות.

גם רוב המיפלגות האחרות, המשתתפות בבחירות
אלה, דוגלות באותה המטרה הקדושה.

הזה. יבלה קיבל
בטי

שקמה מדינת־ישראל, נלקחו מן ההסתדרות הצבא
* ₪ומערכת־החינוך (״זרם־העובדים״) אך לא שאר מכשירי־העוצמה.
מכשיר־הכוח
העיקרי — קופת החולים — לא הפך שרות־בריאות
ממלכתי. מכשירי־הכוח הכלכליים העצומים לא הולאמו
גם הם. ההסתדרות נשארה, בעיקרו של דבר, מה שהיתה לפני
קום־המדינה: מדינה־בתוך־מדינה.

במיקרה הטוב ביותר עומדים מוקדי־כוח אלה
לרשותה של הביורוקרטיה האדירה, שהיא־היא
ההסתדרות האמיתית.

הליכוד אינו רוצה לשבור את ההסתדרות, כפי שתבע זאב
ז׳בוטינסקי בשעתו, כאשר כתב את מאמרו המפורסם ״יא,
ברעכען כן, לשבור!״) הליכוד הגיע להישגים בבחירות
הקודמות מפני שניצל בכישרון את זעם ישראל השניה, ואת
שינאתה לצמרת ההסתדרות, המסמלת את ישראל האשכנזית
השמנה. אבל הליכוד לא קיבל חלק בעוגה, ועל כך יצא קיצפו.

מבחינה חברתית, היה צורך לאפשר את קיומו של פועל עברי
בארץ. היה צורך להגן עליו מפני עושקים ומנצלים. היה צורך
ליצור למענו מקום־עבודה. היה צורך לארגן שיטה מינימלית של
עזרה הדדית בעת צרה, החל בקופת־חולים וכלה בפנסיה לזקנים.
מבחינה לאומית היה התפקיד קשה עוד יותר. בפלשתינה
שלטו הבריטים. הישוב העברי היווה מדינה־בתור־מדינה. היה
צורך להעמיד לרשותו מכשירי שילטון וכפיה, לשם השלטת
״המרות הלאומית״.

זו היתה מדינה־בתוך־מדינה־בתוך־מדינה.

קודם כל, הבוסים שלהם. כפי שהתגלה בפרשת יעקוב לוינסון,
יכול אדם אחד להפוך מיפעל הסתדרותי אדיר לממלכתו הפרטית,
ולעשות בה כבתוך שלו, פשוטו כמשמעו. במקומות אחרים
שולטות במיפעלים חבורות קטנות של בוסים.

אל העוגה הזאת נשואות עיניהן של המיפלגות
האחרות. הן רוצות בחלק ממנה. וזהו כל העניין.

כאשר קמה, היה לה יעוד עצום, גם חברתי וגם

לאומי.

ההסתדרות קיבלה על עצמה את התפקיד
מכיוון ששלטה על פרנסתו של העובד, היא
להטיל עליו מרות. מי שלא נשמע, פשוט לא
* עבודה. מי שלא היה חבר בהסתדרות, לא זכה
פול רפואי ובשאר שרותי העזרה ההדדית.

אם כן, מי נהנה ממוקדי־כוח אדירים אלה?

הנהנית העיקרית היא מיפלגת־העבודה. יותר משמיפלגת־העבודה
שמרה על ההסתדרות, ההסתדרות שמרה על מיפלגת־העבודה.
מוקד־כוח זה איפשר למיפלגה להחזיק מעמד במשך
שבע השנים הרזות של שילטון־הליכוד במרינה.

ך* הסתדרות היא אחד הגופים הוותיקים ביותר בארץ.
1 1רק הקשישים המופלגים ביותר זוכרים את יום היווסדה.

בנק הפועלים אינו מעניק זכויות־יתר לחברי־ההסתדרות.
שיכון־עובדים אינו נותן לעובדים דירות זולות יותר. תנאי־העבודה
בכור אינם שונים מן התנאים במקומות אחרים.
ריווחי הגופים האלה אינם משרתים את חברי ההסתדרות.
לעובדים, חברי ההסתדרות, אין שום שליטה בהם.

קיסר הוא איש נחמד. לירוחם משל היה חן של עיירה מיזרח־אירופית
ומשהו מ״ארץ־ישראל העובדת״ .לקיסר יש החן הטיבעי
של מוצאו העדתי. זהו הבדל גדול. וגם היחידי.

קיסר, כמו משל לפניו וכל קודמיו, הוא נציג
הביורוקרטיה ההסתדרותית הגדולה שמינתה אותו,
ולא יעלה על דעתו לשנות כהוא-זה את האימפריה
הביורוקראטית שגידלה אותו מנעוריו.

מייסדי ההטתדרות :1920 ,רק חלק בעוגה
ישראל השניה (שפנו, על כן, לתנועת־החרות האנטי־הסתד־רותית).
אחר־כך
קם במדינה מעמד־עובדים חדש — העובדים הערביים.
אלה זוכים אד בקושי בהגנה מיקצועית מצד ההסתדרות,
שוויתרה רק באיחור רב על התואר ״ההסתדרות הכללית של
העובדים העבריים ״ .האזרחים הערביים של ישראל הם גם
כיום בבחינת בני־חסות נסבלים בהסתדרות.
לאחרונה התגלה (תודות ליוזמת הרשימה המתקדמת) של־המוני
העובדים החקלאיים הערביים, אזרחי ישראל, אין דריסת־רגל
באגף החקלאי של ההסתדרות, השולט בכל החקלאות של
המרינה שילטון ללא־מצרים. מישרד־החקלאות הממלכתי הוא
קליפה ריקה, עור יותר מאשר מישרד־הבריאות הממלכתי, שהוא
בן־חורג של קופת״חולים.
בינתיים קם מעמד־עובדים חדש עוד יותר: המוני העובדים
הזורמים מדי יום מן השטחים הכבושים לעבודה בישראל. מעמד
עשוק זה, שאין לו זכויות אנושיות ואזרחיות, אינו מקבל שום
הגנה שהיא מידי ההסתדרות.
ך* שביל מה קיימים מכשירי־הכוח הכלכליים של ההם־

תדרות?

זוהי השאלה השניה שהיתה צריכה להישאל
בבחירות, ושלא נשאלה.

מיפעלים אדירים אלה פועלים לפי אותן השיטות, ולמען אותן
המטרות, כמו המיפעלים הפרטיים המקבילים. בעין בלתי־מזויינת
אין לראות כל הבדל.

הוא עסקן מיקצועי, באירגון של עסקנים מיקצועיים.
נאמנותו המוחלטת נתונה למיפלגה, שהיא ביתו ומיבצרו. לעולם
לא יתמרד נגדה. כפי שלא התמרד נגדה יצחק בן־אהרון, חובב
הסקנדלים, שלכל צעקותיו לא היתה שום תוצאה ממשית.

הנציג האלמוני מטעם הליכוד אינו אומר דבר
הנוגע למהות ההסתדרות. אם בכלל יש לו מסר, הרי
זה מסר שכדאי לגנוז אותו. ואכן, הוא גנוז.
אופיינית ביותר התעמולה של ר״ץ. המועמד הראשי שלה היה
פעם מגדולי המנופפים בדגל האדום ומזמרי האינטרנציונל. לא
עוד. עכשיו מציגה ר״ץ את פני ארבעת נציגיה בכנסת, ואומרת
שתעשה בהסתדרות מה שהיא עושה שם. קשה להעלות על הדעת
מסר יותר חסר־תוכן. מה עמדתה כלפי בעיות ההסתדרות? ואילו
התשליל הימני של ר״ץ, התחיה, ממלאה את פיה מים כמוה.
אף אחד אינו רוצה לרבר על בעיות ההסתדרות, על עיוותיה
הנוראים, על חוסר כל משמעות חברתית לקיומה, על הצורך
להתחיל מחדש בהגדרת מטרותיה, בקביעת המיבנה שלה, בפירוט

זכויות חבריה.
^ ני חבר ההסתדרות. במשך ארבע שנים הייתי חבר הוועד
\ £הפועל שלה.
אני אלד להצביע. באי־רצון. בהרגשה עמוקה של תיסכול.

אני אצביע בעד הרשימה הקרובה ביותר להש-
קפותיי בענייני המדינה.
אני מציע לכל חבר־ההסתדרות לעשות כן.

אני יודע שבמערכת־בחירות זו לא יוכרע דבר.
ההסתדרות תישאר כפי שהיתה.
המאבק הגדול לשינוי פני ההסתדרות יתחולל באחד הימים.
הוא בלתי־נמנע.

אבל לא ב־.1985

במדינה
והמשך מעמוד )6
במיסגרת תוכנית ל־ 30 שנה, יינתן
חינוך גרמני בלעדי לילדים, וכמו־כן
למבוגרים אינטליגנטיים שיחפצו בכך.
אחרי שתהיה להם שליטה גמורה
בשפה הגרמנית, יוענק להם שיוויון־
זכויות מלא עם אזרחי הרייך הגרמני.
איך נקרא להם? ״גרמנים מיזרחיים?״
״גרמניים באלטיים?״ או כדומה.
בכל האחרים נטפל כמו בפולנים
ובשאר הסלאווים. אירגון, ביצוע ופיקוח:
לישכת הקאנצלר( .לישכתו של
היטלר עצמו. הכוונה היא
לעבודות־פרך ולרצח־עמים).
מייד אחרי המילחמה יש לפצות את
העם הגרמני על אובדן חלק גדול של
הנוער הגרמני הזיכרי. לשם כך
דרושים אמצעים מהפכניים, ואסור
להירתע מביצועם( .הכוונה היא,
כנראה לחטיפת בני־נוער מעמים
אחרים).
לא יהיו חסרים לנו תקדימים לכך.

גיות, הספרדיות, הפורטוגליות וההו־לנדיות
מעבר־לים, לטובת העמים ה־ציבעוניים
ולטובת העמים האירופיים.
עד כאן הדברים של היטלר,
שנרשמו על דפי־יומן בחיפזון, תור־כדי
מחשבה.
מתקבלת תמונה שאינה רק ילדותית
בפשטנותה, אלא גם מחרידה
בתוכנה. כי לאדולף היטלר היה
הכישרון להפוך חלומות ילדותיים
למציאות זוועתית.

השטחים הכבושים
ניתוח רענן
איד הצליחו הנקודות
המעטות והזעירות לכסות
את כל שטח הגדה?
מזה כמה שנים מהלך הד״ר מירון
בנבנישתי אימים על שוחרי השלום

רבנים לווינגר וולדמן על כתפי מעריציהם
,הוחלט פה־אחד לבצע פעולת־פיגוע המונית בנפש.

וצוו ה1זונ
נדת וכדין
י א כמיקרה לחמו נאשמי המוז/תרת
היהודית כאריות כדי למנוע
את הגשת הודאותיהם במישפט המתנהל
נגדם.
הודעות אלה, שנגבו במישטרה,
מכילות הודאה באשמות רבות — החל
ברצח ובנסיון לרצח וכלה בתיכנון
הפיצוץ של קודשי האיסלאם. קבלת
ההודאות על־ידי בית־המישפט עשויה
להביא לחריצת דינם.
אך היתה סיבה שניה המסבירה
עקשנות זו. הנאשמים ידעו במה הודו
במישטרה. משום כך גם ידעו כי
פירסום ההודאות ברבים יביא לאישור
עובדות שמעטים העזו להכריז עליהן
עד כה:

• שהמחתרת הרצחנית לא

היתה קבוצה קטנה ומבודדת,
ש״לקחה את החוק לידיה״ או
ש״מעדה״ ,אלא גוף שפעל
מטעם הרוב העצום של ציבור
המתנחלים בגדה המערבית.
• שהמחתרת פעלה על פי
ההנחיות וההוראות של ראשי
הציבור הזה, הרבנים המפורסמים
ביותר של גוש־אמונים,
תנועת־התחיה ועוד.
• שפעולות הרצח הסיטוני
והקימעוני תוכננו בידיעתם
המלאה של כמה מראשי ה•
מימסד הדתי היהודי. יתכן שאלה
כללו גם רב-ראשי-לשעבר
ואנשי-צמרת אחרים.
בקיצור: שאין זו מחתרת קטנה

הרב לווינגר ומעריצים בפעולת התנחלות
כפפות משי וכפפות קטיפה

ושולית, אלא הצבא הפרטי של תנועת
ההתנחלות.

אגהגה
^ משך שנים׳ פעלה המחתרת
באין מפריע. החשד שבוטא כבר
אז, שהממשלה וזרועות־הביטחון פרשו
את חסותם על המחתרת, על־פי הנחיית
ראש־הממשלה מנחם* בגין, הולך
ומתחזק עתה. פשוט לא יתכן שכל
המתגלה עכשיו נעשה בלי ידיעת
שרותי־הביטחון.
כאשר החליט ראש־הממשלה יצחק
שמיר לשים קץ למדיניות זו, נעצרה
הקבוצה שנודעה מאז בשם ״המחתרת
היהודית״ .אך היה ברור כי זהו רק
קצה־הקרחזן. כמה מראשי הקבוצה
ברחו לחו״ל או נעלמו — אולי בעידוד
השלטונות. אך חשובה יותר היתה
ההסכמה האילמת שלא להעלות את
החקירה מעל לרמה מסויימת.
האיש החשוב ביותר בין הנעצרים
הוא מנחם ליבני, שהוגדר כ״מפקד
המחתרת״ .השבוע.פורסמה ההודאה
שמסר למישטרה אחרי מעצרו — והיא
הטילה אור חד על הרקע האמותי של
הטרור היהודי.
ליבני תיאר את אשר התרחש מייד
אחרי הלוויית אלי הזאב, הרפתקן אמי
ריקאי־נוצרי, שבחיפושיו אחרי הרפת־קות
חדשות התגייר והפך יהודי לאומני
קיצוני. הזאב נהרג יחד עם חבריו
בלב חברון, בחוזרם מתפילה.
בעיקבות מאורע זה התכנסו ראשי
היישוב של גוש־אמונים בקריית־אר-
בע. העיד ליבני :״למיטב זיכרוני השתתפו
בישיבה זו הרב רב ליאור, הרב
אליעזר ולדמן, הרב משה לווינגר, הרב
יועזר אריאל ...הרבנים הביעו דיעה
חד־משמעית שיש להרתיע את האוב־לוסיה
הערבית ...הוצע שפעולת ההרתעה
תבוצע על־ידי המתיישבים.״

הדברים חשובים לא רה
(המשך בעמוד )14

אדדלף? היטלר ()1943
הפיתרון הסופי היה רק ההתחלה
יקטרינה הגדולה — שהיתה, אגב,
נסיכה גרמנית לבית אנהאלט־צרבסט
— קבעה בהכרזתה הראשונה אחרי
עלותה לכס־המלכות, בין השאר: יש
להחיות את המידבריות הנרחבים שלנו
בבני־אדם.
אין בושה בריבוי״נשים לשם הגדלת
האוכלוסיה.
לטובת כל העולם יש לשמור על
אנגליה בצורתה הנוכחית בלי שינוי.
לכן. יש לפתוח אחרי הניצחון הסופי
במדיניות של התפייסות (כלפי בריטניה)
.לא תהיה שום השפלה. לא
ייתבעו ממנה פיצויים. רק המלך צריך
להסתלק — במקומו יבוא דוכס
וינדזור(אחיו הבכור של המלך גיורג־ה־
,6שהתפטר מכס־המלוכה בגלל
אשה, ושהגרמנים האמינו שהוא
פרו־נאצי ).איתו ייכרת חוזה־ידידות
לכל הזמנים, במקום הוזה־שלום.
(יואכים פון־) ריבנטרופ (שר־החוץ
הנאצי, אדם שחצן ואפסי) ישוחרר
מכל תפקידיו בגרמניה, ויישלח
לאנגליה כמיופה־כוח כללי וכיועץ
למלך. הוא יקבל מידי המלך תואר
ומעמד של דוכס אנגלי.
אל ברית־מעצמות אדירה זו יצטרפו
הממלכות הסקאנדינביות, וכמו כן
חצי־האי האיברי (ספרד ופורטוגל),
אולי בתור גושים, אבל גם מדינות
אירופיות אחרות. הביצוע( :אלפרד)
רוזנברג(האידיאולוג הנאצי, מושל
רוסיה, הוצא־להורג בנירנברג ).כך
יתגשם החלום של אירופה המאוחדת
— קארל הגדול, הנסיך אויגן, נא־פוליון.
בברלין
יוקם מישרד מרכזי לניהול
המושבות האנגליות, הצרפתיות, הבל־

הישראלי־פלסטיני. בנבנישתי, לשעבר
סגן־ראש־עיריית ירושלים, החוקר
את מעשיהן של ממשלות ישראל
בשטחים הכבושים, הוא אבי תיאוריית
האירוורסיביליות — לדבריו, ישראל
קבעה בשטחים עוברות שאינן הפיכות,
ואשר ימנעו בעתיד כל אפשרות של
נסיגה.
התוצאה של תיאוריה זאת: מתן
לגיטימציה יונית־כביכול לתוכניות־סיפוח.
לאחרונה
פירסם בנבנישתי סקר
חדש, שבו קבע כי יותר ממחצית שטח
הגדה כבר הועבר לשליטה ישראלית,
וכי נקבעו בו עובדות שאין לשנותן.
הפרכת קביעותיו של בנבנישתי
באה בשבוע שעבר מכיוון לא צפוי.
הפרופסור רענן וייץ, לשעבר מנהל
מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית,
ניתח באיזמל חר את התיאוריה של
בנבנישתי והפך אותה על פיה.

בתב וייץ ביומון ״הארץ״:
בנבנישתי טוען, כי מתוך שטח
כללי של בערך חמישה וחצי מיליוני
דונם של הגדה נקבעו עובדות לגבי
2,268,500 דונם:
• שטחים שהוכרזו בבעלות המדינה
— 1,700,000 דונם;
• שטחים שנסגרו על ידי הצבא
— 1,106,000 דונם:
• שטחים של נפקדים —
:60,000
• שטחים שנרכשו בהפקעה עם
תשלום — :50,000
• שטחים שהופקעו לצורכי ציבור
— .47,000
שני הסוגים הראשונים הם בבחינת
(המשך בעמוד )14
העולם הז ה 2488

רונן שגיא־שנ
(מימי!) הוושע
בה אחד, גיל בן־
גל הורשע בווב
דעות -או
השופטים מתחו
ביקורת נוקבת
עד המישטות
והפרקליטות

ו 5ר מוו 0ז

.בדוחה
בפסק־הדין לא הסתירו השופטים
את סלידתם משני הנאשמים, גיל בן־
גל ורונן שגיא־שני .״פרשה של שני
חברים בני־טובים, מגידולי הארץ
שעשו ביאושים, הסתבכו בסמים,
גניבות ופריצות, בעיקר מבית־הוריו
של רונן. לגיל, שהיה בעל אמצעים
כלכליים, היה זה פיתוי של היצר הרע

לחיות חיי־חטא ולטעום טעם־פשע,׳׳
כתב השופט צבי הכהן.
השופטים למדו על מעשיהם
הנלוזים של השניים מדברים שאמרו
הם עצמם במישטרה. כאשר נחקרו,
שפכו השניים קיטונות של שופכין
האחד על ראש רעהו והאשימו זה את
זה כמעט בכל עבירה תחת השמש.

כאשר נפתח מישפטם, ניסו השניים
למנוע את קבלתן של ההודאות הללו
על״ידי בית־המישפט. בעיקר היה
מעוניין בכך רונן, אשר הפליל את
עצמו כליל ברצח הברוקר. הוא ערן
מישפט זוטא, אבל בית־המישפט
החליט לקבל את ההודאה. בן־גל ויתר
על מישפט־זוטא, אן הצהיר כי ינסה
לערער את מישקלה של ההודאה.
אחרי שהשופטים קראו את העדויות
הללו וידעו כל מה שאומר האחד
על רעהו, התברר לפתע, כי התעוררה
בעיה פרוצדורלית״טכנית, המונעת
מהשופטים להשתמש בעדויות אלה
כנגד הנאשם השני. זה הביא את
השופטים למצב הבלתי־אפשרי, שבו
הם יודעים, כי השניים אשמים ברצח
הברוקר, אן חייבים להתעלם מידיעתם
זו ולהתכחש לה. היה עליהם לפסוק
בדין כאילו לא קראו את ההודאות
הללו.
דבר זה איננו אנושי, וקשה מאוד
לדרוש זאת אפילו משופט מיקצועי.
השופט אורי שטרוזמן, שהיה אב
בית־הדין, התמודד עם הבעיה ביושר
אינטלקטואלי ובכנות מישפטית,
והגיע למסקנה כי עליו לזכות את גיל

בן־גל מאשמת־רצח. הוא הרשיע אותו
רק בסיוע לרונן לברוח מהארץ, ביודעו
כי הוא רוצח.
שני השופטים האחרים התמודדו
עם הבעיה בדרכם־הם. גם הם הסבירו
את הקושי שבו נתקלו, אך מצאו ראיות
אחרות נסיבתיות, שהספיקו להם כדי

מרים רוזנטל, בחרה להגיש כתב־ אישום
אחד נגד שני הנאשמים ולנהל את
מישפטם יחד. מאחר שהיה זה מישפט
מסובך, והוזמנו הרבה עדים, חשבה
התובעת כי מישפט אחד יחמור למדינה
כסף רב, מכיוון שהעדים יעידו רק פעם
אחת. ואילו אם יופרדו המישפטים, וכל

רצח כמו בסרטימתח
^ עקב אל ט רו בי ץ סעד גיוס ראשון, ה־־ס*
׳ בדצמבר ,1982 יחד עם גיל בן־גל במסעדת
בונמה. בתום הארוחה הסיעו בן־גל לביתו ברחוב
אוסישקין בתל״אביב. אלסרוביץ חצה את הכביש,
ובמרחק קטן מביתו גורה למוות על־ידי דמות
שעמדה ליד השיחים.
מייד אחרי הרצח טילפנה אשתו של אלטרוביץ
לבן־גל. ידיד״המישפחה. וסיפרה לו על הרצח. הוא
לקח אותה לתחגת־המישטרה וחיכה עד שגמרה
את עדותה.
שלושה ימים אחרי הרצח געצר בן־גל ומעצרו
הוארך לחודש. בן־גל לא נשגר ולא הסכים לדבר,
הוא טען בי הוא חך־מפשע. רק תרגיל מבריק של
כלאי בבית־המעצר הגיא את המידע הראשוגי
למישטרה. אותו כלאי, ששמו נאסר לפרסום,

התיידד עם בן־גל ועשה עצמו כמוכן לקבל שוחד
כדי לאפשר לבו״גל להתקשר לאמו. על הטלפון היה
ציתות, וכך נקלטה השיחה שבה ביקש ברגל מאמו
לשלם 8000 דולר לרונן שני״שגיא כדי שיעזוב את
הארץ.
המישטרה הציגה מארב לרונן ועצרה אותו
כנמל״התעופה. הוא נשבר מייד ומסר כמה גירסות.
הוא גם ערך שיחזור והמציא למישטרה את אקדח
הרצח.
הקורבן, אלטדוביץ. עבד בחברת מוריץ את
טוכלר, וניהל שם את חשבונו של גיל. לשניים היו גם
חשבונות בשווייץ, התביעה טענה בי המניע לרצח
טמון ביחסים הכלכליים בין השניים, אך בית*
המישפט בפסק־דינו קבע כי לא הוברר מה היה
המניע לרצח.

אלמנתו ואחיו של הנרצח אלטרוביץ
הודעות סותרות
לקבוע, כי בן־גל אשם ברצח, גם ללא י אחד יתנהל לבדו, יהיה על העדים
להעיד פעמיים.
הודאתו של רונן.
אולם, בעשותה זאת הסתכנה התובעת
סכנה חמורה. על־פי החוק בישראל,
כאשר נאשם איננו מעיד בבית־המישפט,
אין בדרו־כלל אפשרות
להשתמש בעדות שמסר מחוץ לבית־ך*
ל השופטים היו מאוחרים בד־המישפט,
כאשר רוצה התביעה להשת^
עתם, כי התביעה היא שגרמה
מש בעדות של שותף לעבירה נגד
למצב אומלל זה, בטעות חמורה
חברו.,היא נוהגת להפריד את הדיון,
שעשתה בראשית המישפט. התובעת, י מסיימת קודם כל את מישפטו של

^ לחישות
רועמות

קורבן אלטרוביץ
ארוחה אחרונה ביחד

הר שעה בדוחק
(המשך מעמוד )9
האחד, ואז מעלה אותו על דוכן־ העדים
כעד רגיל. אז יכולה היא לחקור אותו
גם על כל עדות שמסר במישטרה או
במקום אחר, ועדות זו תהיה אז כשרה
וקבילה נגד הנאשם השני.
לזכותה של עורכת־דין רוזנטל יש
לומר, כי בראשיתו של המישפט קשה
היה להאמין שהנאשמים יוותרו על
זכותם להעיר להגנתם במישפט. אין
כמעט נאשם ברצח, המוכן לוותר על

בבית־המישפט שמועות, כי רונן לא
יעיד.
ההסבר היה, כי בלי עדותו של רונן
כמעט שלא ניתן יהיה להרשיע את
בן־גל. היו נגדו אומנם ראיות שונות,
נסיבתיות בעיקרן, אך העדות המרכזית
היתד, זו של רונן, שהאשים את בן־גל
בתיכנון הרצח ושהבטיח לרונן 25 אלף
דולר כדי לבצע את רצח הברוקר.
לרונן עצמו לא היה כל מניע לבצע
רצח זה כי הוא כמעט שלא הכיר את

״איו לו מה להפסיד״ ,אמרו
מישפטנים ,״הוא ממילא יורשע על־פי
הודאתו ויילד לכמה שנים טובות. אז
לפחות שיקבל איזה סכום שיחכה לו
בשווייץ כאשר ייצא מהמאסר.״
כתבת העולם הזה פנתה אז
לתובעת בשאלה, אם איננה מתכוונת
לבקש מבית״המישפט לפצל את הדיון,
ולוא גם בשלב מאוחר זה, כדי לנסות
לתקן את הטעות.
עורכת־הריו רוזנטל חייכה, ואמרה,

.,תחזית שגויה שר התביעה זינתה את הנאשמים
ביתרון טאקט׳ -זהו אבסורד הזועק לשמיים ר
י זכותו להעיד ולהסתכן כי בית־? הברוקר. בעוד שלגיל היה קשר עיסקי
המישפט יפרש את שתיקתו זו נגרו. הדוק עם יעקב אלטרוביץ, הנרצח: הם
היא קיוותה כי בעת שיעידו תחקור גילגלו מיליונים ביחד, והתביעה טענה
אותם גם על עדותם במישטרה, וכך כי סיכסוו עיסקי היה המניע לרצח.
תהפוך אותה לראיה קבילה.
ככל שהתקרב מועד עדותם של
אולם מישפט רצח זה לא היה השניים, היה ברור כי גם התביעה
מישפט רגיל. הנאשמים כאן אינם שמעה את הלחישות הרועמות במיס־עבריינים
רגילים, הם היו מתוחכמים דרונות, שטענו כי רונן לא יעיד גם
ועשירים ושכרו את מיטב עורכי־ הדין. בגלל ידידותו ומסירותו לבן־גל וגם
כבר זמן רב לפני שהגיע מועד עדותם תמורת סכום כסף נכבד שהובטח לו
של הנאשמים, החלו מתרוצצות עבור שתיקתו.

כי יש בידה די ראיות כרי להרשיע את
בן־גל, וכי התייעצה גם עם פרקליט
המחוז, אהרון שדר, והוא תומך
בהחלטתה.
כאשר הסתיימה פרשת התביעה,
ובית־המישפט קרא לנאשמים לעלות
על דוכך העדים, היה סרובם להעיד
הפתעה רק לבית־המישפט .״אתם לא
מתכוונים להעיד?״ שאל השופט
שטרוזמן בתמיהה, ודרש כי כל אחד
מהנאשמים יקום על רגליו ויאמר, כי
הוא מבין את משמעות הוויתור.
הסניגורים, דויד ליבאי ודני שיינמן,
הסבירו לבית־המישפט את מניעיו של
גיל לשתוק ואילו סניגורו של רונן,
עורך־הדץ אביגדור פלדמן, הצהיר
לפני בית־המישפט, כי הוא ייעץ ללקוחו
להעיד ואף שקל התפטרות בגלל
אי־מתן עדותו של רונן(העולם הזה
.)23.5:84

תובעת רוזנטל
״טעות אומללה!״

בשלב זה רמזו השופטים עצמם
לתביעה שאולי כדאי להפריד את
הדיון בתיק, אבל התובעת לא נרמזה.
היא המשיכה את המישפט נגד שני
הנאשמים יחדיו.

*האימדות

חוקר ודלף(מימין)
״מעשה שלא ייעשה!־

^ תביעה היתה יכולה להפ־
1 ריר אות המישפס. ואז היתה
ההודאה״ ראיה כשדה נגד גיל. תחזית
שגוח׳ז זו של וזתביעה, מחמת טעות או
חיסכון, זיכתה את הנאשמים ביתרון
טאקטי. צר לי שבית־המישפט כבול
בצעדים טאקטיים כאלה. זהו אבסורד
הזועק לשמיים ״.כתב השופט שטרוזמן
בפסק־דינז.
,חרב ההודאות החזה בידיה של
גברת רוזנטל, אבל, היא לא יכולה
להגיף הרב זו בלי שיתוף־פעולה של
רונן. שני הנאשמים החליטו שלא
יושיטו את צווארם לחרב והשאירו את
גברת רוזנטל עם האימרות בידיה. הן
אומנם הוגשו לבית־המישפט, אך אי־אפשר
להשתמש באימרת רון נגד גיל.״
סיכם השופט.

ליזיקה שגיא עם הסניגור זיכרוני
דמעות מאחורי המישקפייס
לכן הגיע השופט שטרוזמן למסקנה
הבלתי־נמנעת: הוא זיכה את בן־גל
מאשמת רצח.
השופט שטרוזמן לא חסך שבט
ביקורתו גם מהמישטרה. הוא גינה את
הקצין צבי וולף, שהיה ראש הצח״ם,
ופרש בינתיים מהמישטרה. שאיים על
בן־גל כי יעצור את בני־מישפחתו אם
לא יתן הודאה .״אסור היה לו לעשות
זאת,״ קבע השופט.
בחומרה רבה יותר ראה השופט את
ההאזנה שהתקינה המישטרה לטלפון
של דני שיינמן, עורך־הדין של בן־גל.
״ציתות זה נמשך יום שלם. זהו מעשה
שלא ייעשה ואשר נמשך זמן רב מרי
מכדי שתתקבל הטענה של טעות
בתום־לב!״ מילים כדרבנות.

אביו ואמו של בן־גל בבית־המישסט
,,טלפונים באמצע הלילה!״

גם שני השופטים האחרים, חיים
אדר וצבי הכהן, מתחו ביקורת על
המישטרה, ובעיקר על טעותה של
הפרקליטות. אולם הם אספו אחת
לאחת את כל הראיות הנסיבתיות,
ומצאו כי גם בהן די כדי להרשיע את
בן־גל ברצח .״לא יתכן שדגי־רקק
יורשעו במקומם של לווייתנים,״ כתב
השופט צבי־הכהן.
שני שופטי הרוב קבעו, כי הצטב־רותן
של הראיות הללו מספיקה להרשעת
בן־גל:
(נ) בן־גל הוא שהביא בליל הרצח

את הקורבן למקום הרצח במכוניתו,
כאשר רונן אורב במקום.
( <2נן־גל התקשר מבית־המעצר
לאמו, וביקש ממנה לשלם כסף לרונן* .י
כדי שיעזוב את הארץ ולא יחוור לפני
שגיל ישוחרר ממעצר.
( )3כאשר חשב גיל כי רונן עזב את
הארץ, התכוון להפוך לעד־מדינה. בכך
כאילו הודה כי יש לו חלק ברצח.
( )4בחצר ביתו של בן־גל נמצאו
חלקים מאקדח הרצח. האקדח עצמו
נמצא אצל רונן.
( )5כאשר ניסה בן־גל לשכנע את
המישטרה להפכו לעד־מדינה, סיפר
על פציעתה של אשה על־ידי רונן
בפתח־תיקווה, באקדח הרצח. מיקרה
זה לא היה ידוע למישטרה באותו שלב.
( )6בן־גל סירב להעיד בבית־המישפט,
ושמר על שתיקה. גם זה
התפרש נגדו .״זכות השתיקה היא מגן
לאשמים, כי החפים מפשע מהברים.״
קבע השופט שטרוזמן.
השופטים ראו בבן־גל את המוח
המתכנן של הרצח המתועב, ונראה כי
הם לא יכלו בשום אופן להתעלם
מהעדות ״האסורה״ של רונן נגד בן־גל.
ברור כי פסק־דין זה איננו אלא
מערכה ראשונה בלבד. שני הנאשמים
יערערו בוודאי לבית־המישפט העליון
ובן־גל ינסה שוב להיאחז בטעותה של
אילנה אלון
התביעה.

אחו שהשניים הוושעו ברצח הבקיו שר החנוה
-הואשמו מנהליה בהונאת הלקוחות שלהם

ידלין מס׳ 2

**ץ מו של הברוקר הנרצח, יעקב
אלטרוביץ, עוד ימשיך להדהד
במיסדרונות בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, למרות שמישפט רוצחיו
הסתיים השבוע.
ב־ 24 באפריל הוגש סוף־סוף, אחרי
עיכובים רבים ומיותרים, כתב־אישום
מפורט נגד יעל ויצחק מוריץ, בעלי
ומנהלי חברת הברוקרים המכובדת
והמפורסמת מוריץ א ת טוכלר.
תחילת החקירה המישטרתית בתיק
זה היא תולדה של חקירת גיל בן־גל,
שהורשע ברצח הברוקר, אשר היה
מפעיל של מוריץ את טוכלר באולם
הבורסה לניירות־ערך בתל אביב —
תפקיד חשוב ביותר.
כאשר נחקרו בן־גל ועובדים
בכירים בחברה, ניתשפו סיפורי אלף
לילה ולילה על המתרחש בחברה,
מעשים שחייבו את העמקת החקירה. .
בעוד שאת הצד הפלילי של הרצח
חקר צח״מ (צות חקירה מיוחד) של
מישטרת תל־אביב, הרי שאת ההיבטים
הכלכליים חקר צוות של היחידה
הארצית לחקירות־הונאה במטה
הארצי, בראשות נורמן פייט, סגן מפקד
היחידה, והחוקר חנון וסרצוג, שפרש
בינתיים מהמישטרה.
בחורש מרס לפני שנה הובאה יעל
מוריץ למישרדי היחידה ונעצרה, היא
ועורך־דינה, רב (״דובל׳ה״) וייסגלס,
עשו כל מאמץ להתחמק מהעיתונאים
שהמתינו לה ליד אולם המעצרים.
שלא כדין, הוטל איסור על פירסום
שמה. איסור זה בוטל אחרי כמה ימים,
בעיקבות פניית כתבי בית־המישפט
לשופט המחוזי אריה אבן־ארי.
מאז המעצר והשיחרור בערבות ניסו
בני הזוג מוריץ, בעזרת טובי הפרק־לטים
בארץ, לבטל את רוע־הגזירה.
.אחרי שנכשלו בכל מאמציהם, שהגיעו
עד ללישכתו של היועץ המישפטי
לממשלה, יצחק זמיר, הוגש כתב־האישום.

דווהים
מ״האוויר״

ני־הזוג מוריץ הם שם דבר לא
^ רק בעולם הפינאנסים הצר.
הם מתגוררים ברחוב רובנוב
בתל־אביב. יעל היא בת ,50 ילידת
תל־אביב, בת לשימעון אלמן, שהיה
מבעלי־המניות של חברת אמפא.
כשלמדה באוניברסיטה העברית
בירושלים היא הכירה שם את יצחק,
שלמד מישפטים, היום בן .59 אחרי
רומן קצר הם נישאו.
מוריץ הוא בנו של עורך־דין, מקס
מוריץ, שהקים בשנת 1934 חברה
להשקעות ביחד עם השופט קורט
טוכלר. החברה נקראה על שם השניים.
אחרי מותו של טוכלר רכשה חברת
אמפא את מניותיו. מוריץ הבן ירש את
האב.
עורך־הדין מוריץ הוא פעיל
במיפלגה הליברלית, ומקורבו של השר
יצחק מודעי. בעבר הוזכר שמו
כמועמד לתפקיד נגיד בנק־ישראל.
עתה הוא עומד לדין, בדיוק כמו מועמד
אחר בעבר, אשר ידלין. אילו אכן
התמנה מוריץ לפני שנתיים לתפקיד
הממלכתי הבכיר, היה הליכוד מסתבך
היום בשערוריה אדירה, שלידה היתה
מחווירה פרשת ידלין המקורית.
יעל נכנסה לניהול העסק המישפח־
.תי, למרות שלא היתה בעלת השכלה
אקדמית מלאה בכלכלה, ובעלה העדיף
להתעסק בפרקטיקה פרטית כעורך־
דיו•

מישרדי החברה נמצאים ברחוב
לילינבלום בתל־אביב. מוריץ דקת־הגיזרה,
הנראית צעירה מגילה, אף
ניהלה שתי קרנות־נאמנות.
למוריץ את טוכלר היה בשוק שם
יוצא־מן־הכלל. עם לקוחותיה, שנבחרו

עובדת נוספת בחברה, רחל מונק.
על־פי כתב״האישום היו הלקוחות
מוסרים יפוי־כוח לאחד מעובדי־החב־רה,
הקרוי יועץ, וזה היה קונה ומוכר
ניירות־ערך על־פי שיקול דעתו.
לכל יועץ נפתח חשבון נפרד, שהיה

נאשמת יעל מוריץ
עושק, הונאה. רישום כוזב
בחשבונו הם מ״האוויר״ ושעליו
להחזירם לחברה, באמצעות ביטול
למפרע של רכישות. סלאברט חשש
למקום עבודתו והסכים. בלית־ברירה.
כך הועברו 100 אלף דולר רווח,
מחשבונו הפרטי של היועץ לחשבון
החברה. המדובר בפעולה במהלך
החודשים בין דצמבר 1982 לאפריל
נאשם יצחק מוריץ
. 1983
מועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל
סלאברט, שנכנס לחובה בחשבונו
נררש אף לשלם ריבית על יתרת־בקפידה,
נמנים שופטים, שרים ואנשי־ קרוי ״חשבון מרכז״ ,ובאמצעותו היה
היועץ מבצע את העסקות במהלך 1החובה.
משק ומימשל בכירים.
האישום השני מתייחס לתיק־מאז
נעצר בן־גל הועמדו לדין המיסחר בבורסה.
המניות של עורך־הדין ירון לבנשטיין
בתום כל יום־מיסחר היו היועצים
חמישה מעובדי החברה, בהאשמות
שבטיפול החברה. הוא, אגב, משמש
חמורות של גניבת כספי לקוחות אמורים להעביר ללקוחותיהם מידע
כעורך־הדין של מישפחת בן־גל.
והונאת החברה. עתה הגיע תור על הפעולות שנעשו באותו היום
לבנשטיין ביקש להגדיל את רווחיו,
בחשבונם.
הבעלים עצמם.
ובעצת יעל מוריץ העביר אליה את
בעלי־החברה התירו ליועצים שלהם
כתב־האישום, שהוגש על־ידי אמנון
השקעותיו, שהיו בבנק מיסחרי, אחרי
רודה, מנהל המחלקה הפלילית לפתוח חשבונות עבור עצמם ולעשות
שהבטיחה לו רווחים גדולים יותר
כלכלית בפרקליטות מחוז תל־אביב, בחשבונות אלה ככל שירצו.
לעובד אחד, ארתור סלאברט, פנו משהיה צפוי שיקבל בבנק.
משתרע על־פני שישה עמודים. הוא
גם בעניין זה מוזכר שמו של
מכיל שלושה אישומים, חלקם גם נגד הנאשמים וטענו כי הרווחים שעשה

שגיא־שני ובן־גל בין שוטרים על ספסל הנאשמים
פעמיים מאסר־עולם

סלאברט. לבנשטיין הופנה אליו, וזה
ביצע עבורו רישום למפרע של רכישת
מניות, כדי לפצותו על ההפסד שנגרם
לו כתוצאה מעמלה ששילם בעת
העברת כפסו מהבנק למוריץ את
טוכלר.
פעולות אלה בוצעו בחודש פברואר
,1983 זמן קצר לפני רצח אלטרוביץ.
באישום השלישי והאחרון מדובר
על כך שלבנשטיץ ראה כי חשבונו
מצטמצם, עקב ירידה בשערי־המניות.
הוא פנה ליעל מוריץ וביקש לקבל את
הסכום שהשקיע, בערך צמוד לדולר,
אפילו בלא רווח.
כדי לפצותו, הורתה מוריץ לעובדת
שלה, מונק, לערוך רישומים למפרע
בחשבונו של סלאברט, כך שבכל
ההפסדים בחשבונו של לבנשטיין ישא
חשבונו האישי של סלאברט.
השדים ימשיכו לעופף
ך* מוריצים מואשמים בסיירת
1 1עבירות חמורות כמו רישום כוזב
במיסמכים, עושק, קבלת רבר במירמה
בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת
אמונים, קשירת קשר להונות וקניה
ומכירה של ניירות־ערך שלא במהלך
המיסחר הרגיל.
הסכומים שבהם מדובר הם בסך
כולל של מאות אלפי דולרים —הון־
עתק לכל הריעות.
פרשת רצח אלטרוביץ היא אכן
תיבת־פאנדורה. עד היום נחקר ומוצה
עניין הרצח ומבצעיו. אך השאלה היכן
הוסתרו הכספים בחו״ל — כספם של
הנרצח ושל אחרים, ביניהם בן־גל —
עדיין לא הגיעה לדיונים רציניים
בבית־המישפט. גם כתב־האישום נגד
בעלי מוריץ את טוכלר נראה כקצה
של קרחון בלבד. מתוך אלפי שעות־ההקלטה
שבוצעו במהלך הדיונים
במישפט רצח הברוקר, יש שעות רבות
מאוד שלא זכו לכיסוי תיקשורתי
הולם, והן טומנות בחובן כמה סקופים
לא קטנים.
הרשעתם של בן־גל ורונן שני־שגיא,
לא סגרה, כך נראה, את התיבה.
השדים ימשיכו לעופף מתוכה.

כן־ציון ציטרין

מה ה אומר...מה הן אומרות...מה הם אומר ...מה הן אומדות...מה

יוסף אדמזגי:

יעקב לורברבוים:

אורי אדיב:

,,השקט הוא, אודי,. .בנוח איש ציי ד ,,אדבר רס אחרי
הימור מאוד משנו!״ לדעת איו להשתמש!״ שאודי ישוחרר!״

תאריך הבחירות להסתדרות הולד וקרב, אולם ברחוב
הישראלי קיימת אדישות לנושא. האם עם־ישראל״שבע־בחירות
(מוניציפליות, כלליות וכעת הבחירות להסתד רות)!
או האם חזרתו של המערך לשלטון הורידה מנוחה
של ההסתדרות! או שאולי נעוצה הסיבה בגורמים
פרסונליים!
בתהיות אלה פניתי לאחד הגדולים שבמנהיגי־הפועלים
בעבר -מנהיג הפועלים של חיפה האדומה ושר־העבודה
לשעבר, יוסף אלמוגי.

• איך אתה מסביר את השקט והאפרוריות, המאפיינים
את מערכת־הבחירות בהסתדרות?

אגיד לך את האמת? אני לא כל־כך בקי בסוגיה זו. אני חושב
שההתעניינות המעטה היא טעות אופטית. היא בעצם שיטחית.
מה פירוש? פירוש הדבר ששני הגושים הגדולים החליטו לנהל
מערכה שקטה. הנה, בבחירות הקודמות, ב־ ,1981 יצאו אנשים
לרחובות והופיעו מודעות מאירות־עיניים או מחשיכות־עיניים.
אז מה? אחוז־ההצבעה היה דל ביותר!

• אולי עצם העובדה שראש־הממשלה הנובחי
משתייך למיפלגת־הפועלים הורידה מחשיבותה של
השליטה בהסתדרות, לעומת ,1981 כשהיה הליכוד
בשילטון?
לא! לא! לא! זאת לא הסיבה! הסיבה היא שהיתה החלטה
במוסדות לקצר את המערכה, מסיבות כספיות ואחרות, וזה מורגש
בשטח. או שזה היה הימור מסוכן, או שתיווצר דרך חדשה למע־רכת־בחירות
שבה הרעש אינו מבטא מאומה.

• אולי ניתן לתלות את האפרוריות באישיותם
של מנהיגי ההווה, לעומת נפילי העבר, שהנהיגו את
הפועלים?
אני אגיד לך — זה שפעם היו ענקים או נפילים זה בטח אמרו
גם לפני 20 שנה על קודמיהם. כן, כן, נוסטלגיה. לא שזה לא
מחמיא לי, אבל אני באמת חושב שישראל קיסר הוא המנהיג הטוב
ביותר שיש כיום!

• אתה אישית פעיל במערכת הבחירות?
אני מרצה במקומות אחדים, אפשר לומר שאני פעיל במידה
מסויימת.

בשבוע שעבר, התבשרנו, הגיש מנהל הטלוויזיה הלימודית,
יעקב לורברבוים, לשר־החינוך-והתרבות, יצחק נבון,
תוכנית להפיכת הטלוויזיה הלימודית לערוץ השני המיוחל.
השבוע אף הוזמן לדיון בעניין זה בכנסת. אין ספק
שלורברבוים הציב את הנושא בעדיפות ראשונה. לא מכבר
זכיתי לעיין בתוכניתו לערוץ שני.
ההצעה כוללנית למדי, מציעה בעיקר מתן שרותים.
ההצעה שהגיעה לנבון מפורטת יותר, מבטיחני לורברבוים,
חובש־הכיפה, אדם פיקח, ממולח וחמקמק, בעל הבעה
ממזרית.

• מדוע דווקא אתם — הטלוויזיה הלימודית —
צריכים להיות הבסיס לערוץ השני?

אה ...כמה שורות יש לך בשבילי? כל־כן מעט? אני צריך
הרבה יותר ...טוב: אז בתימצות: צריך להסתכל על מפת התיק־שורת
של מדינת־ישראל. פועלות שתי תחנות־טלוויזיה —
הכללית והלימודית. שתיהן סובלות מנכות. אחת משדרת רק ביום
והשניה — רק בלילה. אם לא יתנו לשתיהן אפשרות להתרחב,
שתיהן תמצאנה עצמן בתחרות עם הערוץ השני ותיפגענה מכך.

• האזנתי לנאומך באוזני עובדיך, במסיבה פנימית.
הצהרת שהמשימה הקשה שלפניכם היא הגיוס
הכללי להפיכתכם לערוץ שני. זה לא נשמע לך מוגזם
מעט?
לא, מכיוון שאנו לא מתיימרים להוות את הערוץ השני, אלא
רק לתת שרותים לחברות שיקבלו זיכיון לכך. חוץ מזה, תתפלאי
לשמוע שיש לפניי משימות נוספות. למשל: הטלטקס (שרות
מידע לציבור על גבי שיקופיות).

• אם כבר הזכרת את הטלטקם: הערוץ השני
והטלטקם יפגעו בעיתונות הכתובה, אם לא יחסלו
אותה כליל. איך אתה מתכוון להתמודד עם זה?

אז אני שואל אותך דווקא כעיתונאית: האם בגלל זה נעצור את
ההתפתחות הטכנולוגית? צריך יהיה למצוא את האיזון הפנימי בין
העיתונות הכתובה לבינינו. בכל העולם התמודדו עם זה.

• הפיכתכם לערוץ שני עשויה להוסיף לך כוח
אישי. חשבת על כך?
אה ...כוח זה דבר יחסי. כל אחד שיש לו כוח צריך לדעת כיצד
להשתמש בו. צריך לבדוק אם המושג ״יוסיף כוח״ הוא נכון.

שוב ושוב נדחה הדיון בבקשתו של אודי אדיב לנכות
שליש ממאסרו, על התנהגות טובה. הוא סיים נבר מזמן
ריצוי של שני־שלישים מתון 7ג השנים שנגזרו עליו, אבל
העניין עדיין נגרר.
בשבוע שבו פרץ סינסוד בין בית־המישפט העליון ומיש־רד״המישפשים
סביב עניין החנינות, רציתי לשמוע את
דעתו של אורי, איש קיבוץ גן־שמואל ואביו של אודי, על
הסחבת. הוא נשמע לי נרגש ומתוח:
אולי כדאי שנדבר אחרי שאודי ישתחרר? אני אהיה מוכן
להעניק לך את הראיון הבלעדי הראשון. תני לוועדת־השיחרורים
לעשות עבודתה, לאודי לדבר את דברו, ולשופט שישפוט.
כרגע, כל דבר עלול להזיק. העיקר שישתחרר. הוא כבר ישב
מספיק!

• אתה:שמע מפוחד.
אחרי שחבר־הכנסת מאיר כהן־אבידוב רץ לוועדת־השיח־רורים...
אני
מעדיף שעכשיו יהיה שקט בנושא, לפחות עד שאודי ייצא.
גם אם אשתי תרצה לדבר, אשכנע אותה שלא תדבר. אחרי שאודי
ייצא — נדבר!

דפנה ברק

הם אוהדים...מה הן או הדו ת ...ההה אומרים...חה הן אוכ 1רות...מה הם

איריס*:

אברהם עזריאלנט:

אתנר ,,אור ל ס בוו ט איו ת ש

״ היי תי י כו להלה רוג

״ לאר שי ם

אנכ 1ולחיות ע ם זה!״

ה בי צי םבסראחד!״

בעיקבות מקרי־האונס בתל״אביב פנה ח״ כ אוריאל לין
אל שר״הפנים, כדי שישנה את מדיניות המישרד בקשר
למתן רשיונות לנשיאת״נשק לנשים הגרות בגפן. האם
האקדח באמת יעזור לנשים בשעת אונס! תשובה לשאלה
הזאת יכולתי לקבל רק מאשה שנאנסה. לכן פניתי אל
איריס, שעברה את החוויה המזעזעת לפני כמה שנים, כאן
בתל״אביב. האם טוב שלאשה יהיה אקדח צמוד, שאלתי
אותה.
היום אני חושבת שאשה בודדה זקוקה לאקדח, גם בשביל
הרגשת הביטחון וגם, כמובן, להגנה עצמית.

לא שיש לי בעיה אישית, אבל עניין אותי לדעת איפה
משקיעים היום אנשים את כספם. לקנות דולארים -
אסור. פתי ם -מפחדים. במניות -לא מאמינים עוד. מה
עושים אלה המתעקשים שלא לעבור על החוק! שאלתי
וסיפרו לי שאנשים התחילו לקנות תכשיטים כהשקעה.
שאלתי את אברהם עזריאלנט, מנכי ל הבורסה לתכשיטים,
אם זה נכון.
העובדה שיש גירול עצום במכירות, בהשוואה לשנה שעברה.
בשלושת החודשים האחרונים היה גידול של 60 אחוז לעומת
שלושת החודשים האלה בשנה שעברה. אינני חושב שכל הגידול
הזה בא מאנשים שהחליטו להשקיע כספם בתכשיטים, אבל חלק
ממנו, בוודאי כן.

• בראיון שנתת ל״העולם הזה״ ,זמן הצר אחרי
האונס, סיפרת שהיה רגע שבו יכולת לקחת את
אקדחו של האנס, ובבל זאת לא עשית זאת. מדוע?
הכל עבר לי מהר מאוד בראש. חשבתי אז שאם אקח את
האקדח, אצטרך ללכת איתו עד הסוף ולהרוג את האיש, ולא הייתי
בטוחה אז שיש לי היכולת הנפשית להרוג בן־אדם. היום אני
יודעת שהייתי יכולה להרוג אותו וגם הייתי יכולה לחיות כל חיי
בהרגשה שהרגתי בן־אדם שבא כדי לאנוס אותי, להזיק לי ואולי
אפילו להרוג אותי.

• תסביר לי איזו מין השקעה היא זאת: אם היום
אני קונה תכשיט באלן דולר, למשל, הרי כבר מחר
לא יתנו לי את מחירו, אם ארצה למכור?
כשקונים תכשיטים להשקעה קונים תכשיט עם ערך עצמי
גבוה. כלומר, לא דבר שהעיצוב שלו הוא עיקרי. בשרשרות־זהב
או ביהלומים גדולים ונקיים אץ כמעט ערך לעיצוב, והלקוח
משלם פחות או יותר עבור החומרים. במיקרים האלה התנודות הן
כמו בכסף.

• בזמנו הגשת בקשה לרשיון לשאת נשק ודחו
אותך. אם יתחילו לתת רשיונות כאלה, תקני מייד
אקדח?

• ידוע שזיון! התכשיטים היום הגיע לרמה מאוד
גבוהה. איד נלחמים בזה?

• את לא חושבת שהעניין יכול לגרום להצפת
השוק בנשק, אשר יגיע, בסופו של דבר, גם לעולם
התחתון?

טוב ששאלת זאת. נכון שהזיופים הגיעו לרמה, שאפילו
למומחה גדול קשה להבחין בהם. אני מציע לאנשים לקנות
תכשיטים רק במקומות שהם יודעים בוודאות את אמינותם, וגם
כאן, בשום אופן לא לקנות תכשיט שאין עליו חותמת של
מכון־התקנים.

אני אהיה הראשונה בתור.

יצחק אופק:

לעולם התחתון ממילא יש נשק בשפע. בעצם, כל ילד בן 18
המתגייס לצבא נושא נשק צמוד. רק לנשים בודדות ולא מוגנות
אסור לשאת נשק? איזה הגיון יש פה?

• אתה מציע לאנשים להשקיע את כספם
בתכשיטים?

* שם בדלי

לעולם לא אציע לאדם להשקיע את כל הביצים שלו בסל
אחד. אבל בהחלט אני ממליץ להשקיע חלק מהכסף בשוק הזה.

ה רגלי ם

מבי ת־א מא!״

בשבוע שעבר נערך בהיכל־התרבות טקס בחירת
ספורטאית״השנה. שמתי לב לעובדה שבין 16 הזוכות, כל
אחת במיקצוע אחר, לא היתה אף ספורטאית יוצאת
עדות־המיזרח. שאלתי את יצחק אופק, מזכיר הפועל,
שהיה גם אחד השופטים, איד הוא מסביר את העובדה
הזאת.
אף פעם לא התייחסנו לנושא הזה, והאמת היא שער לרגע הזה,
שאת שואלת אותי את השאלה, לא שמתי לב בכלל לעובדה שאין י יוצאות עדות־המיזרח בין הזוכות.

• האם זה המצב בספורט הנשים בכלל, או רק בין
הזוכות, הפעם?
בין הספורטאיות בארץ יש לבנות ממישפחות יוצאות עדות־המיזרח
רוב בולט, או, למעשה, יהיה יותר נכון לומר, שחלקן
בספורט הוא כמו באוכלוסיה.

• אם כך, העובדה שכל הזוכות הפעם הן ממוצא
אירופי היא מיקרית?
אני לא מאמין שבספורט יש מיקריות. יכול להיות שיש כאן
הרגלים מבית־אמא. הצלחה בספורט האיכותי מצריכה השקעת
כמות אדירה של שעות־אימונים.

• ולדעתך נשים ממוצא מיזרחי מוכנות להשקיע
פחות?
אני לא יודע. לעומת זאת, אני יכול להגיד לך שבספורט
העולמי יש גם תופעות כאלה. למשל, יותר מ 80 מהרצים
למרחק קצר הם שחורי־עור, לעומת זאת, יותר מ־^ 70 מהרצים
למרחקים בינוניים וארוכים הם ליבני־עור.

• מסתבר שגם אצלנו יש חלוקה כלשהי?
אני חושב שהשאלה שלך צריה להיבדק על־ידי סוציולוגים
ומדענים, וקרוב לוודאי שאעלה את השאלה לפני אנשי־המחקר
במכון־וינגייט.

דניאלה שמי

רצח המוני כדת וכדין
(המשך מעמוד )8

בתוכנם, אלא גם בניסוחם׳.
רשימת הרבנים היא רשימת
המנהיגים הדתיים־סוליטייס
החשובים ביותר של תנועת
ההתנחלות וגוש־אמונים. והביצוע
לא הוטל על גוך כלשהו,
אלא על ״המתיישבים״ .כלומר:
ההנחה היא שכל המתיישבים
הם מגוייסי המחתרת.
״הובעו מיספר ריעות בקשר למהות
פעולת־ההרתעה, והוחלט בתמיכת הרבנים
פה־אחד שיש לבצע פעולת־פיגוע
המונית בנפש, כדי להרתיע את
האוכלוסיה הערבית ואת אש״ף מלבצע
פעולות דומות בעתיד״.

משמע: הרג בלי אבחנה, בלי
כל נסיון להבחין בין האחראים
לפיגועים ובין אחרים, כשהכוונה
היא לפגוע בערבים באשר
הם ערבים.
על כך נוספו בהמשך גילויים על
גבי גילויים. אחד מהם: הרב ולדמן,
מנהיג תנועת־התחיה וחבר־כנסת מטעמה,
ביקש להשתתף אישית בפער
לת־הרצח.

הותגיס וחתנים

ך ילוי אחר: הרב לוינגר הודיע
^ ללי בני שהוא שאל את פי הרב
הראשי הספרדי לשעבר עובדיה יוסף,
כיום מנהיג ש״ס ואביו של ח״ב ש״ס,
בקשר לתוכנית לפוצץ את מיקדשי־האיסלאם
בהר־הבית. הרב הביע, לדבריו,
תמיכה בתוכנית זו — שביצועה
היה עלול להבעיר תבערה עולמית
נוראה.
בין נאשמי־הטרור נמצאים חתנו
של לווינגר וחתנו של ולדמן.
גם בכך לא די. לדברי ליבני, פנה
אליו אחד הנאשמים האחרים, שאול
ניר, אחרי הרצח ההמוני של תלמידי
המיכללה האיסלאמית בחברון על־ידי
חברי־המחתרת, ותבע ממנו להמשיך
בקו זה. לדברי ניר הוא הסתמך על
חוות־דעת של ראש ישיבת־חברון, הרב
ליבסון, וראש ישיבת־ההסדר בקריית־ארבע,
הרב ליאור. ישיבת־הסדר היא
מוסד צה״לי.
גם שני רבנים חשובים אחרים —
רב הכותל המערבי, גץ, והרב סבאטו,
תמכו בקו זה על פי העדות.

הדגים והמים

ך* ך נוצרה תמונה שונה לגמרי. לא
של כמה טרוריסטים מעוותים,
המתכננים במחשכים פעולות מטורפות,
אלא התייעצויות בקרב המימסד
הרתי והפוליטי של גוש־אמונים ותנו־עת־ההתנחלות,
לפני ואחרי פעולות־הטרור
המחרידות.

בהתייעצויות אלה ניתנו
ההנחיות וההוראות, שבוצעו
על-ידי חברי-המחתרת —
שלא היו אלא אנשי־השורה
הפעילים והמסורים של ההתנחלויות,
שפעלו על דעת הציבור
כולו.
לפי התיאוריה של מאו טסה־טונג,
לוחמי־גרילה הם כדגים השוחים במים.
אין הם יכולים להתקיים מחוץ למים.
המים הם האוכלוסיה האזרחית התומכת,
המעוררת והמסייעת. המחתרת
היהודית שחתה במים של ההתנחלות
היהודית.
השאלה הראשונה היתה: עד כמה
ניתן להאמין לדברי ניר?
אפשר לטעון כי היה כדאי לניר
להיתלות באילנות גדולים, כדי לשפר
את מצבו אחרי שנתפס. אך קשה
להאמין כי איש כזה, הרואה את עצמו
כאידיאליסט הממלא שליחות לאומית
ודתית, יטפול האשמות־כזב על המנהיגים
הנערצים עליו ביותר, וביניהם
גדולי הרבנים של תנועתו.

התגובות של כמה מן הרבנים,
לעומת זאת, נראות עלובות
ובזויות בפחדנותן.

רק בית־המישפט מוסמך להחליט
אס להאמין לעדותו של ניר בכל הנוגע
למישפטו שלו עצמו. אך מבחינה
ציבורית יש להוראות אלה השלכות
מרחיקות־לכת.

שאלה מכרעת היא איך טיפלו
זרועות הביטחון, החקירה
והמישפט ברבנים, שהוזכרו בעדויות
אלה, שרק חלק קטן מהן
פורסם עד כה.

לווינגר וולדמן הוזמנו בשעתו ברוב
כבוד למישטרה. הם ״תושאלו״ ,ואחר־כך
״נחקרו״ ,ולווינגר אף ישב כמה
ימים במעצר. הם הכחישו, כמובן, את.
הכל. בכך הסתיימה הפרשה לגביהם.

קל לתאר מה היה קורה אילו
העידו נאשמי מחתרת ערבית
עדויות דומות לגבי כוהני-דת
מוסלמיים. אין ספק שהיו נעצרים
לתקופות ארוכות, ואם
לא היו נמצאות נגדם ראיות
מישפטיות מספיקות, היו נשלחים
לכלא על־פי צווי־מעצר
מינהליים.

במדינה
(המשך מעמוד )8
״עובדות על הנייר״ ,שכן הכרזת שטח
בבעלות המדינה או שטח סגור על־ידי
שילטונות צבאיים לצרכים צבאיים,
אין בה משום קביעת עובדה אזרחית
בשטח, וניתן לבטל אותה באותה
הקלות שבה היא נעשתה. אין ספק
שקביעת העובדות משני הסוגים הללו
על־ידי ממשלת הליכוד נעשתה
בכוונה ברורה וידועה כהכנה לשלב
הבא, שהוא קביעת עובדות בשטח.
אולם ער היום טרם נעשה דבר. הסוג
האחרון של הפקעת שטחים. לצורכי
ציבור, נועד בעיקר כדי לאפשר סלילת
הכבישים חוצי־הגדה, אשר להם ייעוד
צבאי בעיקרו...
אמת, הפקעות אלה לא נעשו
לרווחת האוכלוסיה הערבית. תיכנון
הכבישים לא הביא בחשבון את ייעול
התחבורה הערבית בגדה. אולם גם
ההיפך מכך אין לראות ...יוצא איפוא,
כי בל השטחים שנקבעו בהם עובדות

בעקשנות ובאמצעים כספיים גדולים
בשבע שנות שילטון ממשלת הליכוד
בלבר, לא הצעידו את המציאות בגדה
המערבית לקראת הכנות ממשיות
לשינוי המעמד המדיני של שטח זה.
ייתכן מאוד שהאירועים שצופן לנו
העתיד יוכיחו כי נהפוך הוא. דווקא
העוברות שנקבעו תחת שילטון ממשלת
הליכוד יועילו כדי להגיע סוף־
סוף לפיתרון המעשי היחיד שלפיו
יוכלו שני העמים הניצים לשכון בשלום
— מדינה פלסטינית לצד מדינת
ישראל.״
לא בן־יונה. רענן וייץ אינו יונה
ואינו בן־יונה. הוא שייך לאגף האקטי־ביסטי־הניצי
של מיפלגת העבודה, וזו
מסורת מבית.
אביו, יוסף וייץ, מאבות מפא״י, היה
אחד מגדולי ״גואלי האדמה״ — עסק
רוב חייו בהרחבת גבולות המיפעל
הציוני, רכש אדמות, נפטר מיושביהן
והכין אותן להתיישבות יהודית.

אולם לגבי רבנים אלה מתקבל
הרושם שגם החקירה לא התנהלה
ברצינות. .אם טיפלו במחתרת כולה
בכפפות־משי, הרי ברבנים טיפלו בכפפות
של קטיפה מלטפת.
הרבנים החשובים ביותר לא נחקרו
כלל. אחרים עברו תהליך של חקירה
שיגרתית. ולדמן אף ניצל את החקירה
כדי להכתיב לחוקר שלו הודעה ארוכה,
שבה הטיף מוסר לשב״כ על כי
אינם מקבלים את דין הרבנים בענייני־מוסר,
ועל כי הם מעזים בכלל לקבוע
בעצמם כללים של חוק ומוסר. הודעה
זו, מצר רב שעל־פי עדות אחד ממעריציו
התנדב אישית לצאת לפעולות־רצח,
היא גילוי של עזות־מצח, מצד מי
שמכהן כיום כחבר בית־הנבחרים.

המישטרתי, שנלווה אליהם, היו מצויות
עוד הוכחות לעבירה החמורה,
שנמנעה בזריזות ראויה לציון.
במישטרת מרחב־הירקון יכלו לנשום
לרווחה.
העניין כולו היה יכול להיות דוגמה
ומופת ליעילות מישטרתית, אלמלא
התברר לשוטרים, כעבור שעתיים, כי
הם נפלו בפח. ה״חשודים״ שאותם
עצרו לא עברו כל עבירה, העניין כולו

היה פרי הסתת שכנים, והעצורים
שוחררו תוך מילמולי־התנצלות.
ראשיתה של הפרשה המגוחכת,
שהתרחשה ביום החמישי שעבר, היתה
בשיחת־טלפון של בעל־עסק מודאג,
אשר טען כי כמה משכניו מציגים
בחלונות־הראווה שלהם את ״דגל
אש״ף״ .על־פי עצתו המישפטית של
אותו מודיע, המדובר בעבירה על
הפקודה למניעת טרור (המכונה
״חוק תמיר״) .התלונה, המלווה בפרשנות
מישפטית ובציון הכתובות

ראשי
ך* ודר כי החקירה לא התנהלה
במרץ הדרוש, כדי להגיע אל
הראשים האמיתיים. הודעת מישרד־המישפטים
השבוע היתה מלאכת־מחשבת
של התחמקות.

מן הדברים עולים בעליל
חשדות לעבירות שונות: השי־רת
קשר, שותפות לרצח לפני
ואחרי מעשה, אי־מניעת פשע
חמור ועוד.
מעבר לאשמת היחידים, עולה גם
האשמה הקיבוצית של גופים מסו־יימים.
בהצעת חוק שהונחה השבוע על
שולחן הכנסת — ״חוק־יסוד־הכנסת
(תיקון מסי )12״ — נאמר שלא
תאושר השתתפות בבחירות של רשימה
כאשר ״יש יסוד סביר לחשש כי
הרשימה תשמש מסווה למעשים בלתי־חוקיים.״

יתכן
בי על פי חוק כזה יש
לפסול את השתתפותה בבחירות
של תנועת־התחיה, שאחד
מראשיה הוא הרב ולדמן.
ואילו על פי הפקודה למניעת־טרור
יש לשקול את הוצאת
גוש־אמונים אל מחוץ לחוק.

דבר אחד ברור מעל לכל ספק.
מעצרם ומישפטם של כמה מחשודי
המחתרת אינם מסיימים את הפרשה.
מחתרת הפועלת מטעם אוכלוסיה גדולה,
על דעת מנהיגיה המדיניים והרוחניים,
ממשיכה להתקיים גם כאשר
נעצרים כמה מחבריה.
רצח נהג־המונית הערבי לפני
שבוע, כתגמול על רצח־שוד של נהג
יהודי, מוכיח כי המחתרת ממשיכה
לפעול, או שקמה לצידה מחתרת
שניה. שיטת־הפעולה — הצבת מארב,
הקמת מחסום על־ידי לובשי־מדים,
משיכת הקורבן אל אתר־הפשע המתוכנן
— מוכיחה כי פעלה כאן
מחתרת מאורגנת היטב.

ההצגה בבית־המישפט הירושלמי
עלולה להסיח את
הדעת מסכנות הרבה יותר
גדולות בחוץ, בחסותם של
אותם ראשי-הציבור שתחת
כנפיהם הוקמה המחתרת המקורית.

הכרזה
שהוחרמה
העיריה הדביקה על לוחות־המודעות
של תפיסה אזרחית ממשית ויום־יומית
הם בסך הכל 2אחוזים משטח הגדה.
עד כאן דבריו של וייץ.
בהמשך גם הישווה וייץ את
המיספרים של האוכלוסיות בגדה. מול
763,300 בני־המקום הערבים, שגרו
בגדה המערבית ב־ 1בינואר .1984
נמצאו בסקר, שנערך בדיוק שנה
אחר־כך 38.076 ,מתנחלים (מלבד
אותם היושבים בגוש־עציון ובביקעת־הירדן).
מיספרם
הכולל של מתנחלים אלה
הוא קטן במחצית ממיספר התושבים
הערביים ( )71,300 שנוספו בגדה בתהליך
הריבוי הטיבעי ב־ 10 השנים האחרונות:
״המפות
המלוות את עבודתו של
בנבנישתי,״ כתב וייץ ,״אינן משקפות
את העובדות, כפי שתיארתי אותן, אלא
להיפך. כל המסתכל בהן יראה במבט
ראשוני כי כל שטח הגדה מכוסה
ישובים יהודיים בצפיפות וברציפות.
הסיבה לכך פשוטה: המפות מובאות
בקנה־מידה קטן ביותר. ציון של כל
נקודה מצריך לפחות עיגול שחור
ולידו שם הנקודה. גודלו של עיגול זה,
ויהיה קוטרו קטן ככל שיהיה, גדול פי
כמה וכמה מן הנקודה ומשטחיה גם
יחד. משום כך, שתי נקודות הרחוקות
זו מזו בשטח נראות על־גבי המפה
כצמודות״.
מסקנותיו של וייץ הן חד־מש־מעיות
:״כל העובדות שנקבעו במרץ.

ב־ , 1948 עם הקמת המדינה. בתוקף
תפקידו כמנהל הקרן הקיימת, היה
ממונה על הריסתם של שרידי מאות
הכפרים הערביים שתושביהם גורשו
במהלך הקרבות, פן ישובו.
רענן וייץ לא התרחק מכור מחצבתו
הרעיוני. תמיכתו ברעיון המדינה הפלסטינית
אינה מעידה כי חלה מהפכה
בהשקפותיו או כי זז מהאגף המרכזי־ימני
של המפה הפוליטית.
עמדתו של וייץ היא רק הוכחה
לעובדה, כי גם במרכז המפה הפוליטית
מתרבים האנשים הסבורים כי הקמת
מדינה פלסטינית בשכנות לישראל
היא הפיתרון הריאלי היחיד לסיכסוך.
מישטרה הכרזה המרגיזה
בשהמישטרה נוקטת עמדה
כוויכוח פוליטי, היא מגלה
מיתאום זריזות מפתיעה
השוטרים פשטו עם בוקר. שלוש
ניידות, ובתוכן 5ו שוטרים, התגייסו
למשימה הדחופה.
במהירות־הבזק הס עברו לאורכו
של רחוב שינקין בתל־אביב וביצעו את
תפקידם החיוני. בתוך שעה קצרה כבר
היו בדרכם חזרה. לתחנת־המישטרה,
כשבידיהם שלושה חשודים ושלל
כרזות מסוכנות. במצלמתו של הצלם

מפיקה ברגר
חבל -וטוב
המדוייקות של זירת־העבירה, הקפיצה
את השוטרים, וכוח מתוגבר יצא לרחוב
שינקין לבער את הנגע.
זיבוטינסקי ניצל. במיספרה של
איבון גילה הכוח את הכרזה המזעזעת.
היו אלה דגל ישראל והדגל הפלסטיני,
השלובים זה בזה, ומעליהם הכתובת:
״יום העצמאות תשמ״ה״ .הצלם צילם
את הראיה, והכוח ניגש למלאכתו.
בדחיפות ובחרפות הם תלשו את הכרזה
מהחלון, רחפו בגסות את בעלת־המקום
לניידת.
במקום נוצרה התקהלות ומהומה
קטנה. כשניסו כמה מן המתקהלים
לבוא לעזרתה של הספרית או לומר
משהו בזכותה, איימו עליה השוטרים
כי יגישו נגדה תלונה גם על יצירת
הפרעה לסדר הציבורי.
הכוח הנועז המשיך במעלה הרחוב,
לעבר הגלריה לאמנות תתרמה. גם
(המשך בעמוד )18
העולם הז ה 2488

הנה החושות -שיקוו נחילה

אלוהים ישמור אותנו מפני ידידינו.
בטקס של ״השאלת״ מטוסי־כפיר ישראליים לחיל־הים
האמריקאי, הופיע השר האמריקאי לענייני חיל־הים והפליג
בשיבחה של ישראל. הוא ערם שבח על גבי שבח, עד שהגיע
לשיא ההערצה :״ישראל השיגה שעורי־הרג, המעוררים קינאה
בכל העולם החופשי.״
הטלוויזיה הישראלית שידרה את הדברים בגאווה. ואילו הרדיו
ריאיין כמה ״מומחים״ ישראליים ושאל אותם לגבי מילחמת
איראן־עיראק.
זוהי אחת המילחמות הנוראות כיותר של המאה ה־ ,20 שהגיעה
לאחרונה לשיא חדש של זוועה בשימוש באדי־רעל. המומחים
התבקשו לחוות את דעתם על השאלה אם כדאי לישראל יותר
שעיראק תנצח, או להיפך — שידה של איראן תהיה על העליונה.
התשובה שבפיהם היא שכדאי לישראל שהמילחמה תימשך
בלי סוף, כך שהעיראקים והאיראנים יהרגו זה את זה עוד ועוד.
אין לי ספק שמחשבות מסוג זה עולות לא פעם במוחם של
מדינאים. אך מסופקני אם יש מדינאים בעולם המוכנים להשמיע
דבר בלתי־אנושי כזה בגלוי. לשם כך דרושה קהות־חושים,
המעוררת בחילה.

אד ם
בשםפ רג מ ה
טוב להיות נשיא. כשנשיא עושה מעשה חכם, הוא חכם.
כשנשיא עושה מעשה מטופש ,״יועציו טעו״.
לביקורו של הנשיא רונלד רגן בבית־הקברות של ביטבורג יש
הרבה מאפיינים. אחד מהם הוא הטיפשות.
אמרו שהוא העדיף את ״הגישה הפרגמאטית״ על פני הרגשות.
הוא לא הבין מראש את עומק הרגשות שהעניין עומד לעורר.
וזה מאשר לי תיאוריה ישנה: שבפוליטיקה המילה ״פרגמ־טיזם״
היא, לעיתים קרובות, שם נרדף לטיפשות.
כי הפוליטיקה עוסקת בבני־אדם. בני־אדם הם יצורים בלתי־רציונאליים.
כלומר, קליפה דקה של רציונאליות מכסה אצלם
תהומות של רגשות. במאבק בין הראציו והרגש, אין לראציו שום
סיכוי.
לכן, ההתעלמות מן האי־רציונאלי בחיים המדיניים היא עצמה
מעשה אי־רציונאלי. ולהיפך: הגישה הראציונאלית האמיתית היא
זו המבינה את חשיבות האי־רציונאלי בחיים הפוליטיים. כאשר
מתעלמים מן האי־רציונאלי, באיצטלה של ״פרגמטיים״ ,הרי זו
טיפשות.
הומוריסט אמריקאי ניסה פעם להסביר את מקור המושג. בימי
הרניסאנס, כך סיפר, חי לו בעיר פירנצה אדם בשם פרגמה. איש
זה טען שאין לקבל שום תיאוריה,
אלא יש לשפוט כל דבר רק
על סמן עובדות בדוקות. באחד
הימים הודיע פרגמה זה שהוא
עולה לראש המיגדל של פאלא־צו
וקיו, הארמון הישן שבלב
העיר. הוא יקפוץ מן המיגדל כדי
לבדוק בפועל מה קורה לאדם
העושה כן.
לזכר המנוח נקראת גישה זו
מאז ״פרגמטיזם״.
אם רונלד רגן לא הבין שהחלטתו
לבקר בבית־קברות מסו־יים
זה, שבו קבורים גם חיילי
הס״ס־החמוש, תעורר סערה של רגשות בלב כל אדם הגון —
הריהו טיפש אף יותר מכפי שסברנו עד כה. בקיצור, מדינאי
פרגמאטי.

עצ תו
שדא חי תופל
ומנשיא לנשיא, באותו עניין.
חיים הרצוג הוא בנו של רב ראשי, והוא צריך להיות מצוי
במקורות. לכן הופתעתי לשמוע מפיו. בטלוויזיה, שלדעתו יועציו
של הנשיא רגן נתנו לו ״עצת אחיתופל״.
הפרשה מתוארת בספר שמואל ב׳ ,פרק י״ז .״ויאמר אחיתופל
אל אבשלום: אבחרה־נא שנים־עשר אלף איש. ואקומה וארדפה
אחרי דויד הלילה. ואבוא עליו, והוא יגע ורפה־ידיים. והחרדתי
אותו, ונס כל העם אשר איתו, והיכיתי את המלך לבדו. ואשיבה כל
העם אליך״.
זאת היתה עצה מצויינת, המבוססת על כל העקרונות הצבאיים
הנכונים גם בימינו. גם הספר מאשר זאת :״ועצת אחיתופל, אשר
יעץ בימים ההם. כאשר ישאל (איש) בדבר האלוהים״.
אבשלום לא שעה לעצת אחיתופל, אלא לעצת חושי הארכי,
שהיה סוכן מוסווה של דויד. אחיתופל הלך הביתה ותלה את עצמו.
מפני שראה את הנולד. ואכן, אבשלום הובס על־ידי דויד, אחרי
שזה ניצל את השהות שניתנה לו להתארגן להתקפה נגדית.
אם כן, מדוע יצא שם כה רע ל״עצת אחיתופל״י פשוט מאוד:
מחברי הספר צידדו בדויד, ועל כן היתה בעיניהם עצת אחיתופל
עצה רעה — רעה לדויד, אך לא לאיש שהיא ניתנה לו.
אילו היו לרגן יועצים מבני־אחיתופל, הם היו אומרים לו להדיר
את רגליו מביטבורג.

איש מהם לא יתלה את עצמו עכשיו. הרי גם חושי לא תלה את
עצמו.

ה מ שו ר ר
בחדר־המיטו ת
מעולם לא היו לי יחסים טובים עם המשורר ייטס. ולא רק מפני
שהוא מת כשהייתי בן .15
יש לי חשבון ארוך עם ויליאם באטלר ייטס. מאז ערב חורפי
אחד בלונדון, לפני הרבה שנים.
הייתי באותו ערב במסיבה, אצל ידיד, באחד האיזורים
המרוחקים של הכרך, והיכרתי שם אשה צעירה שמצאה חן בעיניי.

*בנד

היא היתה אירית, עיתונאית, נאה ואינטליגנטית. שוחחנו ארוכות
על החיים, המצב ובכלל, שתינו כמה וכעה כוסות ג׳ין עם טוניק,
ולקראת חצות החלטנו שהגיעה השעה ״לקרוא ליום יום ״,כפי
שאומרים האנגלים כשהם מתכוונים ללכת לישון.
יצאנו לרחוב. בחוץ שרר קור־כלבים. בימים ההם עוד שלט
הערפל בלונדון. הכל היה רטוב. לא מצאנו מונית באיזור מרוחק
זה, והתחלנו לפסוע בכיוון למרכז־העיר, עד שאספה אותנו מונית.
גילינו שהיא גרה לא הרחק מהמלון שלי, וכאשר הגענו אליה
שאלה בנימוס: אולי אתה רוצה לשתות משהו ולהתחמם? -
הייתי זקוק למשקה ולחימום, ובכלל, ונכנסנו אליה הביתה.
היא גרה לבדה באחת מאותן דירות בריטיות, שבהן נמצאים חדרי־המיטות
מעל לטרקלין.
הטרקלין היה קר. והגברת הציעה: כדאי שנעלה למעלה. שם
מחומם.
עלינו. הורדתי את המעיל העליון, וגם את המיקטורן. הגברת
הציעה לי חלוק נוח. החדר היה מחומם, האור היה אדמדם
ומעומעם, והרהיט היחידי בחדר היה מיטה גדולה. ישבנו עליה
ושתינו ויסקי.
״הייתי רוצה שתשמע משהו,״ אמרה .״משהו לגמרי מיוחד.״
התקליט הלגמרי־מיוחד היה דיקלום של שירי המשורר ייטס.
ייטס היה אירי. הגברת היתה אירית. לא היה איכפת לי לשמוע
שיר אחד או שניים משירי המשורר ייטס.
אולם המשורר ייטס לא כתב שיר אחד או שניים. הוא כתב
שירים הרבה. והתקליט ארוך־הנגן הביא מהם מבלי לחסוך.
ואחריו בא שני ושלישי. איש פורה מאוד היה המשורר הזה, ייטס.
הצרה היתה.שהייתי עייף מאוד. וגם קצת שתוי. והחימום
הנעים הרדים אותי. ואולי היו עוד סיבות. על כל פנים, הייתי
בהחלט בלתי״מסוגל לקלוט את החרוזים, שנשפכו מהמערכת
בזרם בלתי־נלאה. לא קלטתי אף מילה אחת. החרוזיס בני־האלמוות
נחרתו בזיכרוני רק כמיטרד בלתי־נסבל.
ומדוע נזכרתי בהם?
מפני שמישהו שלח לי ספר חדש, ובו שירי ייטס במקור
ובתרגום צמוד של אליעזרה איג־זקוב. קראתי ונתקפתי
בהירהורי״חרטה. אולי הייתי צריך להקשיב ביתר תשומת־לב
באותו הלילה. למשל :״טייס אירי צופה מותו״ (במילחמת־העולם
הראשונה):
״אדע, לי גורלי צופה /אי־שם מעל, בעב רוחף; /אלחם
כשאיני שונא / ,אגן על שאיני אוהב / :מכורתי — קילטארטן
קרוס / ,ך לי קילטארטן הם לי עם / ,גורל הקרב לא יהרוס /ולא
יבנה כהוא־זה אושרם / .לא חוק וצו לי קרב הועיד / ,לא מדינאים,
או מריעים — /רק דחף־עונג חד, יחיד /עורר ריגשה זו בעבים;
/היטב שקלתי, ואזכור /:שנים יבואו — אך הבלות / ,הבלות
שנים־שמאחור / ,מול כך לחיות, וכך למות.״

הפו טששלא היה
היום זה היסטוריה. פרופסורים כותבים על זה ספרים,
דוקטורים מתווכחים על כך בטלוויזיה. בשבילנו זה היה נתח
מחיינו.

לא ידענו, כמובן, על הוויכוחים בצמרת, על הדחתו של ישראל
גלילי, איומו של בן־גוריון להתפטר, ההתפטרות של האלופים.
היינו עסוקים במילחמה.
גם כאשר בא אלינו גבר קשיש והפך נהג של משוריין בפלוגת
שועלי שימשון, זה היה בעינינו קוריוז בלבד. סיפרו לנו ששמו
אליהו בן־חור, ושהוא אלוף שהתפטר מפני שרב עם בן־גוריון.
יום״יומיים הסתכלנו בו בסקרנות, אך אחר־כך השתלב בפלוגה
ולא עורר עוד סקרנות מיוחדת. הפלוגה שלנו היתה מלאה
במשוגעים מכל הסוגים, אז למה שלא יהיה אלוף שהשתגע?
אבל ידענו שקורה משהו. לגבינו זה היה עימות פשוט: רוח
הפלמ״ח מכאן, בולשיט אנגלי מכאן.
זה התחיל כאשר מייג׳ר חיים לסקוב קיבל לזמן־מה את
הפיקוד על הגדוד שלנו בפעולת נחשון. הוא לבש מדים מנומרים,
והביט בנו מרחוק, בבוז גלוי. שנאנו אותו. היינו רגילים
ל״מפקדים״ ,והנה בא לנו ״קצין״ .היינו רגילים שיסבירו לנו לפני
כל פעולה מה העניין, על מה לוחמים ואיך. והנה בא זה והתייחס
אלינו כאילו היינו חיילי־עופרת.
בחודשים הבאים הרגשנו שרוח רעה באה אלינו מן העורף.
בולשיט. הצרעות. דרגות. תוארים. חדרי־אוכל נפרדים למפקדים,
שהפכו קצינים. הרגשנו שהולכים להרוס לנו את הדבר שהקמנו,
את הצבא הנהדר הזה שאותו יצרנו במו ידינו, שהיתה בו רוח
כל־כך מיוחדת, שבו נולד סימון חדש וטאקטיקה חדשה וגישה
צבאית חדשה ויחס חדש בין בני־אדם.
אנחנו, אנשי גיבעתי, לא היינו פלמ״חניקים. החטיבה שלנו
היתה תערובת מרתקת — אנשי פלמ״ח בראש החטיבה, אנשי
חי״ש (חיל״השדה של ההגנה) בפיקוד הנמוך וגם בשורות,
מגוייסים חדשים שבאו בחלקם מן המושבות וברובם המכריע מן
השכונות של דרום תל״אביב, ולקראת סוף המילחמה גם עולים
חדשים ממארוקו, מתונים ומתורכיה.
התערובת הזאת הצליחה. היסודות האלה התמזגו לגוף אחד.
בשבילנו זאת היתה הוכחה למשהו שחרג בהרבה מן התחום הצבאי
— משהו שהבטיח חברה חדשה בארץ, מדינה מסוג חדש.
הרוח הרעה שבאה מן העורף איימה להרוס את כל זה. מי
שרואה כיום את הוויכוח כעניין צבאי בלבד, כריב בין קצינים או
בין שתי אסכולות של מפקדים, אינו תופס את העיקר. היה נדמה
לי שאניטה שפירא דווקא מבינה, אם פירשתי נכון כמה מילים
שזרקה במהלך הוויכוח בטלוויזיה, בניצוחו של ירון לונדון.
אנחנו, הטוראים בחטיבות הלוחמות, הרגשנו מה מתרחש. לא
ידענו פרטים. אך חשנו שקורה משהו. דיברנו על כך בשוחות, בין
הצברים, ליד המדורה, בין פעולות.
לא הבנתי מדוע מפקדינו — מפקדי כל החטיבות הקרביות
— שותקים. בחודש ספטמבר (אם איני טועה בתאריך) פקעה
סבלנותי. היתה עימי מכונת־כתיבה קטנה, שליוותה אותי במשך
כל המילחמה (ושבה תיקתקתי את הקטעים שהפכו לאחר מכן
לספר בשדות פלשת) .באחד הימים ישבתי וכתבתי תזכיר על
הצורך לבלום את התהליך הזה. הצעתי שמפקדי כל החטיבות
הקרביות יציגו לבן־גוריון אולטימטום, ובמיקרה הצורך יסלקו
אותו מן הפיקוד( .כיום זה נשמע קצת כהפיכה צבאית, אבל אז זה
נראה אחרת).
האיש היחידי בצמרת הביטחון שהיה מוכר לי היה משה סנה,
מי שהיה בשעתו ראש המיפקדה של ההגנה. בחופשתי הראשונה
הלכתי לדירתו, ברחוב ביל״ו בתל־אביב, ומסרתי לו את התזכיר.
ביקשתי להעביר אותו לישראל גלילי, והוא הבטיח.
איני יודע אם זה הגיע אי־פעם לידי גלילי, או אם סנה זרק את
התזכיר לסל. לא שמרתי על העתק. אולי קבור התזכיר באחד
התיקים, בגינזך כלשהו.
אחרי המילחמה, כאשר התיידדתי עם יגאל אלון, יצחק שדה
ואחרים, הטרדתי אותם בשאלה מדוע נכנעו אנשי הפלמ״ח וראשי
שאר החטיבות לבן־גוריון בלי
קרב. הצגתי את השאלה לאלון,
והוא השיב לי תשובה מגומגמת
ובלתי־משכנעת. אהבתי את
האיש, אך רשמתי לפניי שחסר
לו אומץ־לב מוסרי, שבלעדיו
אין אדם מגיע לגדולה אמיתית.
הצגתי את אותה השאלה ליצחק
שדה, בביתו ביפו. תחילה השיב
לי תשובה מלומדה. הפיכה
כזאת, אמר, היתה לובשת צביון
פוליטי, בעל היבטים גלובליים.
האמריקאיים היו רואים בזה
מעשה פרו־סובייטי, מכיוון שכל
גלילי ()1948
המפקדים היו אנשי מפ״ם, ומפ״ם
היתה אז — לפחות בחלקה — פרו־סובייטית מאוד.
התשובה לא נראתה לי. המשכתי ללחוץ על הזקן, ולבסוף
הודה: האמת היא שאין לי תשובה. אינני יודע מדוע נכנענו
לבן־גוריון.
זאת היתה תשובה כנה. בן־גוריון ידע מה הוא רוצה. הוא היה
מוכן לבצע זאת גם במהלך המילחמה, בעה שהמדינה כולה היתה
תלויה על חוט־השערה (שלנו)
ואילו מתנגדיו היו בעלי־אחריות. הם לא היו מוכנים לנהל
מאבק פנימי תוך כדי מילחמה. חשוב יותר: לא היתה להם
קונספציה ברורה, שבלעדיה לא יתכן מאבק.
מדוע פורק הפלמ״ח? זוהי התשובה.
במאבק הזה לא הוכרע רק מה יהיה אופיו של צה״ל. על כף
המאזניים היתה מונחת שאלה הרבה יותר חמורה: מה יהיה אופי
המדינה החדשה. את התשובה נתן בן־גוריון, ואת התוצאות אנחנו
רואים כיום בעינינו.

בגד ר מי פינן את גד יעקו ב, מביח־החודים
וממתי משחק ח״ם טופול פקיד של מס־הכנסה
בחודש הבא עתיד שלומי,
מבעלי תל־אביב הקטנה,
לפגוש את נשיא ארצות־הברית,
רונלד רגן. איך ומדוע? רגן,
שזה עתה הניח זר־פרחים על
קיברי־הגאצים בביטבורג, יחנון־
אנדרטה חדשה לזכר השואה.
האנדרטה תמוקם בשכונה טובה,
לא הרחק מפסל־החרות בניו-
יורק. הפסל הוא נתן רפרפו*
רט, חברו של שלומי, שיטוס,
כמובן, להשתתף בשימחת חברו.
הידיעה הבלתי־שיגרתית היא
באחריותו הבלעדית של שלומי.
הבית הלבן לא פירסם על כך
הודעה.
אצל הליברלים ליחשו
השבוע :״איזו בושה, איזו בושה...״
הסיבה שגרמה לגל המצפוני
הזה היתה הזמנה שקיבלו
ליברלים אחדים. ההזמנה היתה
לערב (שנערך ביום הראשון)
לכבודו של מנחם סבידור,
יושב־ראש הכנסת הקודמת. את
הערב אירגנו עיריית נס־ציונה
ומועצת מזכרת־בתיה. סבידור,
שזכה בסטירות־לחי רבות מקרב
חברי מיפלגתו בחודשים האחרונים,
זוכה, סוף־סוף, להחזיר
למיפלגתו סטירה משלו.
כשביקר שר־הכלכלה וה־תיכנון
גד יעקובי בשבוע

חמת־יום־הכיפורים. יעקובי היה
מאושפז אז בבית־חולים. משגבר
לחץ הפצועים במילחמה, נאלצו
לפנות חולים מבתי־החולים,
ואריאב היה האחראי הישיר
לפינויו של יעקובי מבית־החולים.
מזה
18 שנים — מימי
מילחמת־ששת־הימים — לא
התקיימו אירועים בארמון היי־שאם
אשר ביריחו. האירוע
האחרון שהתקיים בארמון המפואר
היה בחסותו המלכותית של
המלך חוסיין, בשבוע הבא תעבור
החסות למוסיאון־ישראל.
האירוע יהיה לכבורם של שוה־רי־המוסיאון
— 700 במיספר.
מה עושה מדי ליל־שבת
כוכב הכדורגל אורי מלמילי־אן
מבית״ר ירושלים? לכל
מעריציו/צותיו אין טעם לחפשו.
הלה מסתגר מרי שישי בלילה
עם שלום קדוש, השף של
מלון פלזה־ירושלים, והשניים
מתכננים בדקדקנות את האסטרטגיה
למישחק שייערך
למחרת.

המועצה שנבחר בשבוע שעבר
(ראה שידור).
כשהגיע נחמן, הפורש
מתפקידו כמישנה למנכ״ל
רשות־השידור, למסיבת־ניצחון
בטלוויזיה, למחרת ניצחונו בבחירות
באריאל, תפס אותו עובד
בכיר ביותר ושאלו, לקול צחוקם
של הסובבים :״מתי? מתי כבר
יהיו הבחירות לראשות־עיריית
ראשון־לציון?״ ראשון־לציון היא

מקום־מגוריו של מנכ״ל הרשות

אורי מורת.

איך נראים בשנים האחרונות
הזיקוקין־דינור, כה יפים
ומרשימים בטלוויזיה בטיקסי
יום־העצמאות? הסיבה אינה נעוצה
באיכות הזיקוקין, אלא בפטנט
פשוט שהנהיג מנהל־הט־לוויזיה
הקודם, טוביה סער.
סער, שרצה להימנע מפשלות
מיותרות, הרבה להקליט הפרחת

מפילאי הטבע: מדוע שקעה
הבריכה באריאל, שלא מכבר
נחנכה? ואיך הצהיב בן־יום
הדשא הירוק שנשתל סביבה?

ך 1ד ^ 11 הזמרת הבריטית, שהיתה פופולארית מאוד בתקו |
# 11 פת מילחמת־העולם השניה וזכתה לפני שנים ב תואר
״דיים״ ,היתה אורחת־הכבוד בכינוס העולמי של אירגון
״וראייטי״ ,שהתקיים -לראשונה בתולדותיו, בישראל -בשבוע
שעבר. בקוקטייל המפואר, שהתקיים במלון ״הילטון״ בירושלים,
הופיעה הזמרת גלי עטרי, שביצעה את השיר ״הללויה״ בחמש שפות.
״אהבתי את שירתו ״,החמיאה לין לעטרי, כאשר הצטלמו יחד.

זיקוקין ולהשתמש בהקלטה המוצלחת
ביותר, כרקע לכותרות
הסיום של הטקסים. מאז השתרש
נוהג זה בטלוויזיה, והזיקוקין
מפליאים ונפתחים מדי שנה
בהצלחה ובאחידות מפתיעים.
אפרופו זיקוקי יום־
העצמאות: בחיפה טענו השנה
מתנגדיו של ראש־העיריה, אריה
גוראל, שהזיקוקין שנורו
ביום־העצמאות מזכירים את
מעשיו של גוראל — ״מתוך 20
שהועפו בתרועה לשמיים, נפתח
רק אחד״...
הבחירות בהסתדרות מתקרבות,
והלובינג לקראתם גובר,
אם כי בשקט יחסי. בהלה של
הרגע האחרון, או חוסר־תיאום
אופייני, מנחיתים השבוע על
עיירת־הפיתוח השלווה, מיגדל־העמק,
שניים מגדולי־האומה —
ראש־הממשלה שימעון פרם
ו״ראש־הממשלה החליפי״ ,כפי
שקורא לעצמו יצחק שמיר.
השניים מכבדים השבוע את
המקום הקטן בנוכחותם ממש
באותו היום. כל אחד יפגין את
מומחיותו: שמיר ירעים בקולו
בנאום בעצרת־המונים, ואילו
פרס ילחץ ידיים במיפעלים,
יחייך ויבטיח הבטחות.
מה קורה לכוכבון ממוצע
מהוליווד הנוחת בישראל? הוא
הופר מיר לסטאר. כך, על כל
פנים, אירע לאהרון אייפלה,
שהגיע לארץ כדי לשחק בסירטו
של ניסים דיין, גשר צר מאד.
אייפלה, השוכן במלון פלאזה,
הודיע אחרי ימים אחדים
שפלאזה זה לא רמה בשבילו.
הוא דרש והשיג העברה מייידת
למלון הילטון, כיאה לכוכב
במעמדו. גם במסיבות יחסי־הציבור
השונות של הסרט לא
שכח אייפלה את כוכבותו. הוא
התבודד בפיסגה ודרש מכל
הצלמים, החפצים להנציחו, לעלות
אליו לרגל.
הציירים עידית פאנק
וחואן אונסים (שהוא גם נגן־
עוגב) פותחים תערוכה משותפת
בגלריה ברעננה. הרווחים מהתערוכה
הם קורש לאגורת ניצן
(אגודה למען ילדים המתקשים
להסתגל) .גם הגלריה תרמה את
השתתפותה למטרה ברוכה זאת.
כוכב נולד, או על התפוח
והעץ: בערב שנערך בירושלים

ופי

0ך ראש״עיריית אילת, עלה צפונה לנשף לכבוד
בירה אמריקאית המיוצרת מזה שנה בישראל. 1 המארגנים רצו לחגוג בסטייל לאס״וגאט, ומלבד אוכל בשפע הציבו
באולם של מלון תל״אביבי שולחנות של מישחקי־מזל -רולטה,
בלאק״ג׳ק ומירוץ סוסי״עץ. באץ אסימונים הימרו המוזמנים
בעזרת פקקים, שאותם קיבלו בכניסה. הפרסים לזוכים היו כוסות
בירה, חולצות״טריקו, צידניות פלסטיק, מכשירי־רדיו״טרנזיסטור
בצורת פחית״בירה, שעוני־מחשב ושימשיות צבעוניות לשפת״הים.

שעבר בנצרת, במיסגרת הבחירות
בהסתדרות, ניגש אליו ק־צין־מישטרה
ושאלו :״אתה זוכר
אותי? בגללי זרקו אותך פעם
מבית־החולים!״ יעקובי התאמץ
ונזכר. הקצין היה ראובן
אריאב, מפקד־מישטרת מיג-
דל־העמק ובנו של מנחם
אריאב, ראש־עיריית נצרת.
הפגישה האחרונה בין השניים
היתה כשנפצע אריאב במיל־

הבריכה והדשא היו חלק מהסד
כריות שחילק ראש־המועצה
לשעבר, יעקב פייטלסון,
לקראת הבחירות במקום. הדשא
הטרי נהרס ממאות הרגליים, שרמסו
אותו מייד אחרי שנשתל,
בפתיחה החגיגית, ואילו הבריכה
שקעה בימי הגשמים עקב
פתיחתה הנמהרת. נזקים אלה
ואחרים נכללים בירושתו של
פייטלסון לרון נחמן, ראש־

מדי סעו

אשתו של טוביה סער, מנהל־הטלוויזיה לשעבר, לגמה כוסית יין במסיבה. מדי, אם
לשניים, העובדת כמנהלת״חשבונות בחברת התעופה היוונית ״אולימפיק״ ,סיפרה
שבעלה, טוביה, נמצא עכשיו בחופשה, והוא מחפש, בשקט ובלי לחץ, עבודה חדשה .״פיתאום יש בבית
אבא ובעל, וזה כף, מאז שהוא לא מנהל הטלוויזיה הוא רגוע, נעלמו הקמטים מפניו, הוא נעשה יפה״.
העולם הז ה 2488

מתאים לחתונת בתו ענת עם
בחיר־ליבה.
פרשת החנינה שהוענקה
לסוחר המיזרח־ירושלמי דאוד
בניאורה, והעימות שגרמה החנינה
בין מוסד החנינה לרשות
השופטת, העלו מתהום השיכחה
שמות כגון יהושע בן־ציון,

אשר ידלין ומיכאל צור —

אסירים מפורסמים שהוויכוח
הציבורי סביב מעצרם והענקת
החנינה להם היה לא פחות חריף
בזמנו מאשר הוויכוח הנוכחי.
כאשר העולם הזה פנה אל
שלושת האסירים לשעבר וביקש
את חוות דעתם על הפרשה
הנוכחית, היו תגובותיהם קצרות.
מיכאל צור אמר :״בנושא הזה
אני בטח שלא מוכן להתראיין!״
יהושע בן־ציון, שנחון בגלל
מצבו הבריאותי החמור, נשמע
השבוע שופע בריאות כשענה:
״יש לי דעה בנושא, אבל אני לא
מוכן לתת לכם אותה!״ אשר יד־לין,
שביקש כמה פעמים חנינה
ונדחה, הודיע :״אני כיום אדם
פרטי. דעותיי אינן מעניינות
איש. אני מעדיף שלא לחזור
לכותרות!״
ביום החמישי שעבר זכו
אסירי כלא מעשיהו וילדיהם
לחזות בהצגה של שלום עליכם
בכיכובו של השחקן יובי בגל,
שהוא אחיו של שמוליק סגל
מהבימה. הווי ההצגה לא היה זר
לקהל. ההצגה עסקה בעולם־
התחתון של העיירה היהודית.

| 1ךךך 1ד 1שרבים ניבאו לו הצלחה גדולה נאירוויזיון, הגיע
| 1 1^ 1111 רק למקום החמישי בתחרות בשוודיה. כאן הוא
נראה שעות אחדות לפני נטיעתו, כשהוא מודד את תילבושתו. הוא
לקח איתו שתי חולצות לבנות מבריקות. אחת מהן היתה בעלת
קישוטי־צווארון מכווצים .״האם זה גבריד הוא שאל חברים. כאשר
שמע ש״לא כל־כך ״,אמר כי מלכי צרפת לפני מאות שנים התקשטו
בחולצות כאלה, ורק אחר״כן העתיקו הנשים את הסימון הזה.
בשבוע שעבר בלט דוגמן צעיר,
שהפגין נוכחות בימתית מפתיעה
לגילו. לא היה זה אלא
ניצן פרי, בנו של שדרן הרדיו

מנחם פרי.

שלמה להט, ראש-
עיריית תל־אביב, הוא. חובב־פירסומת,
אך לא בכל מחיר.
כאשר ביקר בקירקס החונה
בצפון־העיר, הוצע לו להיכנס
פנימה, כשהוא רכוב על גבי סוס.
צ׳יץ סירב :״אינני רוצה שתעשו
ממני צחוק!״

יצחק (״איציק״ז ולבר,

מזכ״ל הסתדרות המורים, אינו
רק מחנך ועסקן מיפלגתי. ולבר
הוא גם אמן, המצייר בשמן
ובפסטל. זוהי מורשת מישפה־תית
— גם אביו צייר.
בערב־ראיונות פומבי ביקש
הגראפולוג צבי פופוב־בקי
מאחד הצופים שיעלה
לבימה ויחתום את שמו, ועל פי
החתימה הבטיח לנתח את כתב־ידו.
מישהו עלה וחתם. החתימה
הספיקה לפופובסקי לדעת פרטים
מדהימים על האיש. הסתבר
שהחותם לא היה אלא משה
שניצר, נשיא בורסת־היהלו־מים.
משנשאל
ישראל קיבר,
מזכ״ל ההסתדרות, אם הוא
שואף להיות ראש־ממשלה, חשב
ארוכות וענה :״בסופו של דבר,
גם ראש־ממשלה יהיה לשעבר,
אבל קיסר יישאר תמיד קיסר!״
לבררן דודו טופז יש
הירהור שני לגבי הקלטת
תוכניתו פליטת פה בקלטת־וידיאו.
לפני זמן קצר בוטלה
הופעה שלו בצפון הארץ, אחרי
שהצופים במקום שבעו מטופז,
שבו חזו ברשת־טלוויזיה מקומית
בכבלים.
בדיון על העלאת תערי־פי־החשמל
כמעט שנוצר מצב
שבו גם חברי־הליכוד וגם חברי
העולם הז ה 2488

המערך עמדו להימנע מהצבעה,

כיצד לומר על אדם, בפניו,
מבלי לפגוע בו, כי הוא תימהוני?
לשוטרי תל־אביב סלנג משלהם.
בשיחות ביניהם, או במכשיר־הקשר,
הם מכנים תימהוני במונח
״שש־שש״ — על שמו של איזה
סעיף בתקנות המישטרה. בעלי־דימיונות
או סתם נודניקים
מכונים בפיהם בשם־הצופן ״פיצול״
— כנראה קיצור של
המונח פיצול אישיות.

תוך תיאום מוקדם. אברהם
שפירא, יושב־ראש הוועדה,
שעמד להצביע לבדו בעד, זעם
בקול :״מה אתם חושבים, שלי
אין מצביעים עניים? איך אתייצב
לפניהם אם אתמוך יחידי בהעלאת
המחירים?״
פינחם גרוב, מנהיג
פועלי אתא, לקח ללב את איום־
הסגירה העכשווי על המפעל.
למחרת פגישתו עם שרי
התעשיה, האוצר, האנרגיה
והעבודה, אושפז גרוב הצנום
והאנרגטי ביחידה לטיפול נמרץ
בבית־חולים בחיפה. כעבור שבוע
חזר הביתה ונח.
בימאית־הקולנוע ציפי
טרופה מנסה ״להרים״ את
סירטה הארוך השני. סירטה
הראשון — מירי -לא נחל
הצלחה מסחררת בארץ,ואף לא
זכה בהפצה. התפקיד הראשי
בסרט החדש הוצע לשחקנית

נסוק׳ השבוע
• שר־הבריאות
מר דכי
(״מוטה״) גור :״אין לי
עניין להיות ראש־ממשלה רק
בשביל להיות ראש־ממשלה!״
• הנ״ל, על ישיבתו בממ־

| 1 1 1 *1י 1ן י היפהפיה הבלונדית גתה״ 26 הגיעה לישראל
| 1 11 1 1 /מהוליווד, כדי לככב בסרט ההרפתקות
״נשות״הרעם״ ,שבו היא מגלמת אמזונה לוחמת, המצולם כאן בימים
אלה. לורן כחולת־העיניים וחטונת־הגוף, המיתמרת לגובה 1.75
מטר, היא טיפוס ספורטיבי, אוהבת כדורסל, בייסבול ורכיבה על
סוסים. היא מגדירה את עצמה ״מאוד רווקה: וטוענת שעדיין לא
פגשה את הגבר הנכון. היא רוצה, לדבריה, שישפטו את אישיותה.
שלה :״נמאס לי, אני אומר. אני
חושב לפעמים, בשביל מה לי
הפוליטיקה״...

התמודדות בעתיד ביהדות החרדית
עוד אפתיע בהשפעה שיש
לי ובכוח האלקטורלי שאפעיל!״

נון רובינשטיין, על הקמתה
של ועדת־חקירה למילחמת־הלבנון
:״שינוי אינה נמצאת
בכיסו של אף אחד, גם לא בכיסו
של המערך!״

לנגפורד :״אני אשה מושכת.
גברים נמשכים אליי, ואני מפלרטטת
איתם פעמים רבות.״

• שר-התיקשורת אמ

בגן-השר מנחם פ
רוש
:״אני משוכנע שבכל

• השחקנית

קרוליין

• בוכנת-השחקנים לביאה
הון, על הנל :״בעיניי,
היא בכלל לא שחקנית!״

דפנד, כדק 1

עירית שלג.

אמנון נחמיאם, חבר
הפרלמנט של ראשון־לציון ובעל
גיבעת־האורנים (מיס־עדה־פרדס)
,נימנם לו בנחת
בתוך המיסעדה, בעת שלא היה
בה לחץ. לפתע שמע קולות של
שיחה מבולבלת באנגלית מעורבת
בערבית, ומשיברי־מישפ־טים
בעברית מהשיחה הבין שמחפשים
את בעל״הבית בעברית
ובאנגלית, ועובדיו עונים בערבית
שהוא ישן ואין להפריעו.
אחרי ויכוח ממושך השתרר
שקט. אחרי רגע נשמעו צעדים
ונחמיאס המנומנם שמע אדם
צועק בעברית צברית :״טוב, אז
תגידו לבעל־הבית שהיה כאן
שלמה ממס־הכנסה! בא לספור
את השולחנות והכיסאות!״
נחמיאס זינק ממיטתו ופרץ החוצה,
ובמי נתקל אם לא בחיים
טיפול, שבא לברר אם המקום

אשתו של רופא־הנשים הנודע, הפרופסור דויד שר, באה גם היא למסיבת־הנשים
של אשת״יחסי״הציבור מירי זיכרוני. מאירה בהירת״השיער, אם לשלושה בנים,
עובדת במכון רפואי המאבחן ומטפל בשיטת האולטרה־סאונד. היא עוררה תשומת״לב בין האורחות,
באיפור מושלם של עיניה הכחולות. כשנשאלה איך היא מצליחה בכך, הוציאה מארנקה אוסף של עפרונות־איפור
בציבעי כחול וירוק, ונתנה לכל המעוניינות להשתמש בהם. משמאל: כלת״השימחה ערכה, כמינהגה
מדי שנה, מסיבת יום־הולדת לנשים בלבד. היא לבשה שימלה לבנה ואת ראשה קישט זר מחוטי־כסף.
איתה בתצלום, בתה טינעונה(״טיבי״) ,שהיא סטודנטית, ועוסקת גם היא, כאמה, בעסקי יחסי־הציבור.

מאירה שו

במדינה
(המשך מעמוד )14
כאן חזר המחזה על עצמו, גם כאן
נתלשה הכרזה. בציורים שהיו תלויים
על קירות הגלריה — דיוקנותיהם של
דויד בן־גוריון, בנימין זאב הרצל וזאב
ז׳בוטינסקי — לא נגעו לרעה. הזמר
דני דותן, איש־הגלריה, נלקח גם הוא
לניידת.
אל שני החשודים העצורים הצטרפה
גם תמי ברגר, בעלת חנות־הספרים
המאה ה־ .20 השוכנת באותו
הרחוב. היא הפיקה את הכרזה והפיצה
אותה. ניסיונותיה להסביר כי בהצגת
הפלקאט אין כל מעשה פלילי נדחו
בבוז.
אך למרות הפעולה הנמרצת, לא
הצליחו השוטרים לנקות את הרחוב.
במהלך תנועת־המלקחיים הם חלפו על
פני לוח־מודעות עירוני — שגם עליו
התנוסס דגל המדינה לצד הדגל
הפלסטיני. כמה ימים קודם לכן,
ביום־העצמאות, הדביקה עיריית תל־אביב
170 פלקאטים כאלה על לוחות־המודעות
ברחבי העיר, תמורת תשלום.
השוטרים לא התעכבו ליד לוח־המודעות,
כי לא היה שם את מי לעצור.
אך אזרחים נלהבים, ששאבו אומץ
ממעשי השוטרים, החלו מקלפים את
הכרזה המיותמת.
מבוכה בתחנה. רק בתחנת־המישטרה
נתקפו השוטרים במבוכה.
שיחה קצרה עם פרקליטם של
העצורים, עורך־הדין אביגדור פלדמן,
הוכיחה להם כי חריצותם היתה לשווא.
הפרקליט הסביר להם כי בעיקבות
התנכלויות קודמות של השילטונות,
שהטרידו אזרחים אשר נשאו את סמל
המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני, הוציא היועץ ה־מישפטי
לממשלה הנחיה כללית ל־ראש־מחלקת״החקירות
במישטרה. בהנחיה
נאמר כי ענידת סמל המועצה.
הכולל את שני הדגלים השלובים, או
הצגתו בפומבי, אינה מעשה־עבירה,
ובוודאי שאינה מצדיקה מעצר לצורך
חקירה•.
תדהמתם של השוטרים גברה,
כשהסכימו להקשיב סוף־סוף לטענת
העצורים כי גם העיריה הדביקה את
הכרזות .״אז מדוע לא אמרתם לנו
מיד?״ התריס בתרעומת אחד הקצינים.
השלושה שוחררו שעתיים אחרי
שנעצרו ברעש כה גרול.
״יתלשו ראשים!״ התקרית
הפכה את הפלקאט למפורסם. לפני כן
הוא היה פופולארי בקרב שוחרי־השלום,
אך עתה מבחינים בו כל
העוברים ושבים ברחובות תל־אביב.
המפיקה, תמי ברגר, סיפרה כי
רעיון־הכרזה נולד בקרב חבריה בוועד
נגד המילחמה בלבנון. טלי יצחקי.
יעל דמירל, רביב יצחקי ואבי מוגרבי.
הם העריכו כי פלקאט כזה יגרום
למחלוקת ציבורית, אך לא ידעו כי
המישטרה תתערב בוויכוח פוליטי.
דני רותן, שבילה שעתיים במיש־טרת־דיונגוף,
זעם על הפרשה :״זכותה
של המישטרה היא לחקור כל תלונה,
זכותה לבקש ממישהו לבוא
לתחנת־המישטרה. אבל הדרך שבה הם
עשו את זה היתה פרובוקטיבית. הם
הסיתו נגדנו את השכנים. למרות
הבדלי־ההשקפות בשכונה זאת — יש
כאן דתיים וחילוניים, צעירים וקשישים,
תומכי־ליכוד ותומכי־שמאל
— הגישה אלינו עד כה היתה
סובלנית. עכשיו באה המישטרה ונתנה
לגיטימציה להתנכל לנו. כשעצרו
אותנו, כבר היו אנשים שצעקו: קומוניסטים!
לכו ללבנון! אש״ף! אנאר־כיסטים!״
ובפראפראזה
על דבריו של היינריך
היינה אמר דותן :״במקום שבו תולשים
פלקאטים — שם יתלשו גם ראשים
של בני־אדם!״
אבל המילה האחרונה היתה של תמי
ברגר :״חבל שהפלקאט הזה מרגיז —
וטוב שהוא מרגיז!״
* הדנל הירוק-לבן־שחור-אדוס
עוצב בשנות העשרים של הסאה 40 .
שנה לפני הקסת אש״ף. הוא צעיר אך
במעט מאחיי הישראלי. הבהול-לבן
שעוצב לראשונה ב־ .1891

החי דיזטי־פרי
^ תל־אביב עצרה המישטרה
איש־מכס ופקיד־דואר־חבילות,
שתפקידם היה לבדוק את תכולת
החבילות המגיעות ארצה, כדי לקבוע
את גובה המכס שבו חייבים מקבלי
החבילות, האשימה את השניים שהם
נטלו, באופן שיטתי, מן החבילות כל
פריט שגילו בחבילות ושלא הוצהר
עליו ברשימון המצורף לחבילה, ממלבושים
וצעצועים ועד לשעונים,
מציתים, בשמים, סבון ושוקולד.

אוכלונזאט
^ תל־אביב סיים אדם את ארוחתו
במיסעדה מקומית, אך כאשר
נתבקש לשלם את מחירה 20 ,אלף
שקל, הודיע כי אין תחת ידיו מזומנים,
הציע לשלם תמורת הארוחה בצ׳ק על
שני מיליון שקלים וחצי — ובלבד
שיקבל את העודף המגיע.

שער־החריפץ
^ כרמיה פנתה נערה בת 10ב־
^ הצעת־חליפין לעיתון־הילדים כולנו,
ביקשה לקבל את כתובתו של
הכדורסלן אלי אוחנה תמורת כתובתה
של הזמרת עופרה חזה ומחק אחד.

המנדב הידוע
^ צה׳׳ל גילו הסוהרים בכלא צבאי
* כי אחד העצירים איננו החייל
שנשפט ל־ 40 ימי־מאסר, כי אם חברו,
צעיר בן ,16 שהתחזה לאותו חייל,
אחרי שהחייל הסביר לו כי הוא איננו
יכול להרשות לעצמו להיכלא מכיוון
שהוא מוזמן, בדיוק בתקופת המאסר.
לבית נשיא־המדינה, לשם קבלת אות
המתנדב המצטיין.

כל עצמותיו תאמרנה
ך* רחובות הציג חוקר במכון
וייצמן מכשיר־שמיעה לחרשים,
המורכב מזוג מגבירי־קול, המוצמדים
לפירקי־היד ולמותניו של החרש וה־
.קולטים את גלי־הקול המגיעים אליהם
דרך עצמותיו של החרש.

גיד־העמידה
ף* ירושלים התלונן פקיד דואר•
המיון על החידוש המתיר לו ולחבריו
למיין את הדואר בישיבה, הסביר
כי כאשר מיינו, בעבר, את הדואר
בעמידה, ייעל הדבר את העבודה: כי,
״כאשר אתה עובד בעמידה, אתה עובד
מהר יותר, מכיוון שאתה רוצה לסיים
כבר ולשבת!״

ייאוש צעיר
^ ירושלים הודיעה הלישכה ה־
^ מרכזית לסטטיסטיקה כי בשנה
שעברה התאבדו בארץ 240 יהודים,
רובם גברים, ורובם בני יותר מ־;45
ו־ 30 לא־יהודים, רובם גברים גם הם,
אך רובם מתחת לגיל .45

מה שבטוח -ביטוח
^ תל־אביב קבע אדם פגישה עם
מכר בבית אליהו(גולומבז, שבו
מצוי מוסיאון ההגנה, המתין עד בוש,
גילה, לבסוף, כי המכר חיכה לו בבית
אליהו(שלמה) ,בניין־המישרדים של
איל־הביטוח.

״אסוו ר׳ רובו!״ אמוח האחות ש־צאה מחוו־הרידה. משחו
קוה בשעה שעמוח מ־נר דרות. זה נמשו נבו ותו משנה

שחסחאחך
של הי כ ל
^ עוד כמה שבועות יצטרך בית־המישפט
להכריע אם בית־החולים
אסף־הרופ1א, והרופאים המטפלים,
אכן אשמים בהפיכתה של מיכל
סטמפלר לצמח בזמן הלידה, ואם כן
— מה יהיה גובה הפיצויים לילד
שנולד, והרואה בשנה הראשונה לחייו
את אמו היפהפיה שכובה ללא ניע על
מיטה לבנה, מחוברת לאינפוזיות
בבית־לווינשטיין ומה יהיה גובה
הפיצויים שיקבל דרור, בעלה האוהב
של מיכל, שבמשך השנה האחרונה,
מאז שילדה והפכה לצמח, הוא מטפל
בבן הקטן וסועד את אשתו, שאינה
יכולה להגיב?
דרור סטמפלר הוא בנו של ארי
סטמפלר, מהנדס־בניין, שהיה אחראי
על שיקום־נכים במישרד־הביטחון.
אמו אחות במיקצועה .״היתה לי ילדות
מאושרת,״ אומר דרור, ומעלה קצה של
חיוך על פניו העצובות, .יש לי אח
גדול ממני בשנה, שהיה לי כמו אח־תאום.
מאוחר יותר נולד לנו עוד אח,
הקטז ממני בשבע שנים.״
אביו של דרור, שהיה במשך שנים
רבות קצין בחיל״האוויר, הוא יוצא
פולין וניצול־שואה .״מאז שאיבד את
כל מישפחתו בפולין, הוא תמיד חיפש
מישפחה.״ י
בגיל 18 התגייס דרור לצבא ושירת
בגולני. מאוחר יותר הלך לקורס מ״כים
ואחר־כן עבר לחיל־הקשר.
אחרי שהשתחרר מצה״ל הכיר את
מיכל. היא היתה אז בת ,17 דרור היה בן
.22״נורא אהבנו, מייד מן ההתחלה.
כבר בפעמים הראשונות שראיתי אותה
הבנתי שיש בה משהו. נם מיכל
מאוד־מאוד אהבה אותי, יותר מכל דבר
אחר בעולם. אני הייתי מוכן לעשות
למענה הכל.
״זמן קצר אחרי שהיכרנו, התחילה
מיכל לדבר על חתונה. אני יצאתי
לעבוד כדי להכין לעצמנו דירה. אהבנו
לדבר ביחד, לחשוב ביחד ולתכנן
ביחד. מיכל דיברה על ילד שיוולד לנו,
הרבה לפני שנולד הילד״.
דרור עבד גם שעות נוספות. הוא
עובד במעבדה להפרדות־צבעים לדפוס
בשיטת אופסט. גם מיכל לא
ישבה בחיבוק־ידיים .״היא היתה מאוד
שאפתנית. היא ציירה והיתה מפסלת
בקרמיקה.״ דרור מדבר על מיכל
בלשון עבר ובלשון הווה לסירוגין. הוא
עדיין אינו מסוגל לעכל את אשר קרה
לאשתו האהובה.

^ מ 0מ חמצן
^ יוני 1983 התחתנו דרור ומיכל
בבי ת־ ה מ הנדס בתל־אביב. התפריט
בחתונה כלל אפרוחים ממולאים.
החופה היתה למעלה, על הגג. מיכל
לבשה שימלה בעלת כתף חשופה,
ונראתה יפהפיה ביום־כלולותיה .״יש
למיכל שיער חוס ועיני שקד חומות
גדולות. היא פשוט בחורה יפה בצורה
יוצאת מן הכלל ״.אומר דרור בהחלטיות.

היא
הרתה זמן קצר אחרי החתונה.
ההריון התפתח יפה, ומיכל ודרור הלכו
ביחד לקורס ללידה בטיפת־חלב. דרור
ישב ושמע את כל ההרצאות באדיקות.
שניהם חיכו בקוצר־רוח ליום הלידה.
באמצע החודש השמיני להריון
השתבש משהו. לחץ־הדם של מיכל
עלה, והיא הוכנסה. לבית־החולים
לשמירת־הריון. היא שכבה שבוע וחצי
באסף הרופא.
ב־ 8במרס 1984 הגיע דרור ב־12
בצהריים לבית־החולים וישב במשך

במשך כל הזמן העלו לה את כמות
התרופה לזירוז. אני עמדתי כל הזמן
לידה. אמא שלה עמדה בחוץ ליר
החלון.
בשעה 8וחצי בבוקר בא אליי
הרופא ואמר לי :״התפקיד שלך נגמר,
עכשיו היא בידיים שלנו, אנחנו
לוקחים אותה לניתוח קיסרי״.
תוך כדי דברים הסתכל עלינו אחר
הרופאים והפליט :״כל־כך צעירים,
וכבר מביאים ילדים!״
זה מאוד הרגיז אותי. מיכל היתה

מיכל סטמפלר — לפני האפון
״עכשיו היא בידיים שלנו!־
שעות ארוכות ליד מיטתה של מיכל,
שהיתה כבר בצירים. ואז, בחצות
הלילה, התחיל הסיוט, הנמשך כבר
יותר משנה.

מספר דרור:

בשעה 12 בלילה פניתי לגינקולוג,
ד״ר אריאלי, ושאלתי אותו מה קורה.
שעתיים אחר״כך הוא בא ונתן למיכל
חומר שנקרא פטידין, חומר לזירוז
הלידה. בשעה ו. בלילה היתה לה
פתיחה של שלוש אצבעות, ואז בא ד״ר
׳ אריאלי ואמר שהוא רוצה לעשות לה
צילום של הרחם, כדי לראות מה מצב
העובר. הצילום הראה שהעובר בסדר
ושהוא בררך החוצה, עם הראש למטה,
כמו שצריך.

במצב לא־טוב, אחרי שעות רבות של
צירים וכל התרופות האלה שנתנו לה,
והיא כל הזמן צעקה :״דרור, הורגים
אותי!״
הם באו לקחת אותה לניתוח.
נפרדנו, ומיכל שאלה אותי אם אני
מחכה לה בחוץ. אמרתי לה :״כן, מאמי,
אני בחוץ!״
הרופאים אמרו לי שניתוח קיסרי זה
עניין של 20 דקות. חיכיתי עד השעה
,9ומיכל לא יצאה. כל הזמן ראיתי
רופאים ואחיות עושים פרצופים.
פיתאום ראיתי את הד״ר בוקובסקי
רץ מהר פנימה לחדר־ניתוח. הלכתי
אליו ושאלתי אותו מה קרה, אבל הוא
נכנס לחדר.

יוון מבקר את אמו, מיכל, השוכבת מאז לידתו כמו צמח: מה קרה ברגעים הגורליים בחדרהלידה?

ואז יצא הרופא מבפנים, ניגש אליי
ואמר לי :״מזל טוב, נולד לך בן!״ מייד
שאלתי אותו איפה מיכל, אבל הוא לא
ענה.
אחריו יצאה האחות רותי פלדמן,
שהיא סגנית האחראית על חדר־ניתוח.
שאלתי אותה מה עם מיכל, והיא אמרה:
״אסור לי לדבר ״.וספקה את ידיה. חצי
שעה אחריה יצא הרופא ואמר לי:
״אשתר נמצאת בטיפול נמרץ ״.ד״ר
אריאלי הסביר לי שהיתה בעיה בהרדמה,
ושהיא לא קיבלה חמצן במשך
כמה דקות. אחר־כך התברר לי שהיא
לא קיבלה חמצן במשך 15 דקות, שזה
המון־המון זמן. את זה אני יודע מהצבא.
ד״ר אריאלי סיפר לי שהיא היתה
כחולה כמו הספה. הוא אמר שנתנו לה
זריקת־חנקן במקום חמצן. אני לא
יכולתי* לעמוד בזה, התמוטטתי על
הריצפה וצעקתי צעקות איומות.
מכות לרופא

** יכל שכבה בטיפול נמרץ במשן־
^ 231 יום. מנהל בית־החולים לא בא
לראות אותה אפילו פעם אחת.
אני הייתי לידה יום־יום. התינוק
היה בחדר־היונקים, ואני הייתי הולך
להאכיל אותו ולהחליף לו.
הילד דומה לשנינו. קראתי לו ירון.
אנחנו עצובים, ואני מקווה שלו תהיה
קצת שימחה בחיים. מיכל חלמה על
ילד בעל שיער חלק, ולירון יש שיער
חלק, כמו בחלום שלה.
בחדר של מיכל שכבו המון נשים
שהיו במצב. קשה. מיכל היתה הכי־בריאה
מכולן. הן הבריאו ויצאו, ומיכל
נשארה בטיפול נמרץ.
אחרי 23 יום הלכתי לחדר״הניתוח
ודרשתי למצוא את הרופא המרדים.
גיליתי שזה היה הד״ר פרנצי פוקס.
אמרתי לו שאשתו מחכה לו בחוץ,

תפסתי אותו והיכיתי אותו. הוא נפצע
בפרצוף. מייד בא מפקד מישטרת
רמלה והפריד בינינו.
אחרי שהלמתי ברופא, התברר לי
שאין שום מיסמן־ המספר מה קרה
למיכל בחדר־הניתוח. רק למחרת
המכות נתן מנהל בית־החולים את
הדו״ח, אבל לא רשם את שמות הרופא
המרדים והאחות האחראית.
התברר לי שהיה טכנאי בחדר־הניתוח
וגילה שם דליפה של אחד
החומרים. הוא ניתק את המכשירים מן
הצינורות, ואמר לאחות לא להשתמש
בחדר־הניתוח הזה. לפני שהכניסו את
מיכל לניתוח, ועזחות בעצמה ניסתה
לחבר את הצינורות מחדש ולא הצליחה.
לפי
חוקי הרפואה, הטכנאי חייב
לבוא ולבדוק בעצמו את חיבורי־הצינורות
לפני כל ניתוח, והוא לא
בדק.
.במשך 23 יום האחות לא סיפרה
כלום. רק אחר־כך. כשהיתה חקירה של
המישטרה, התבררו הפרטים.
אחרי חודש באסף־הרופא באו
והודיעו לי שמעבירים אותה לבית־לווינשטיין.
ידעתי שזה מקום לצמחים.
ב־ 2באפריל העבירו אותה לשם,
לחדר של ארבע מיטות.
בחדר שוכבת אשה אחרי תאונת־דרכים,
נמצאת שם כבר ארבע וחצי
שנים. שכבה שם אשתו של עורך־דין
שלא קיבלה חמצן, ולידה אשה שהיו
לה בעיות בזמן ההריון, ובניתוח
שנעשה לה היא נפגעה באיברים
הפנימיים. היא שכבה שם שלוש שנים,
ונפטרה לפני חצי שנה.
זה חדר מיוחד לאנשים חסרי־הכרה,
חרר מס׳ ,6מחלקה מס׳ . 1בבית־לווינשטיין.
מיכל
צמודה לקתטר, יש לה זונדה
באף והיא מקבלת אוכל נוזלי. האחיות
מחליפות לה ורוחצות אותה. הן גם

הופכות אותה כדי שלא יהיו לה פיצעי־
חצי אחוז סיכויים
ך שעון הביולוגי שלה עובד. היא
1 1פותחת את העיניים במשך היום

וסוגרת אותן בלילה. אבל הפתיחה של
העיניים אינה רצונית.
מיכל נפגעה במערכת העצבים
שלה כתוצאה מחוסר־חמצן. היא שוכבת
כמו בול עץ על המיטה, לבושה
כולה בלבן. הכל מסביב סטרילי ונקי,
העיניים השקדיות והנהדרות שלה

דרור סטמפלר ליד מיטת אשתו
-דרור, הורגיס אותי!״

פתוחות והיא אינה מגיבה.
כמה פעמים הבאתי אליה את הילד,
ירון, ואמרתי לו שזו אמא. אני בא המון
לבקר את מיכל, יושב לידה ומדבר
אליה, אבל היא אינה מגיבה.
באחד הימים, לפני כמה שבועות.
(המשך בעמוד )28

אם ביום הבחירות
תהיה במחנה צבאי

• כל הצבעה במעטפה נפרדת.
• בכל מעטפה שים פתק אחד בלבד.
• אם פתקי הרשימה שבחרת אזלו בתא ההצבעה -
קח פתק לבן ורשום עליו את שם הרשימה שבחרת.

ביום ב׳ ,כ״ב באייר 13 ,במאי
יתקיימו הבחירות להסתדרות.
בימים אלה נשלחה לביתך
״הודעה לבוחר״ ובה כתובת
הקלפי בה תצביע.
אם טרם קיבלת הודעה לבוחר
פגה למועצת הפועלים במקום מגוריך,
שם תוכל לודא את מיקום הקלפי שלך.
במיוחד בתקופה זו הצבעתך חשובה,
תן יד להסתדרות — שמור עליה!

שים לב:
לא כל סיעה המתמודדת בבחירות
לועידת ההסתדרות מתמודדת גם בבחירות
למועצת הפועלים או לועידת נעמ״ת.
פתק של סיעה שאינה מתמודדת באותן בחירות -
יפסל.

זכור!
שיבוש טכני בשם המופיע בפנקס הבוחרים
או במספר תעודת הזהות או כל שיבוש טכני אחר,
איננו פוסל את זכותך להצביע.

חשוב לזכורי
אם ביום הבחירות
תהיה מחוץ
לאיזור מגוריך

קחאתפנקס חבר ההסתד רו ת.
בלעדיו ל א תוכל להצביע.

כך תצביע
בקלפי:
בבואך לקלפי הצג את פנקס חבר ההסתדרות
בפני חברי ועדת הקלפי.
יו״ר ועדת הקלפי יתן לך • -מעטפה לב חירות
לועידת ההסתד רו ת
• מעטפה לב חירות
למועצת הפו עלי ם
אליה הינך משתייך.
• מעטפה לב חירו ת
לועידת נע מ״ ת -
לחברות ההסתדרות.
• מ ע טפ הלב חי ר ה
לועידה החקל אי ת
(רק לחברי ההתישבות העובדת ולחקלאים
בעלי זכות בחירה).

אם ביום הבחירות לא תהיה
באיזור מגוריך, תוכל להצביע
בקלפי ״עוברים״.

קלפיות ״עוברים״ נמצאות

בכל מועצות הפועלים ברחבי הארץ 0
וכן במקומות נוספים על פי פרסום מקומי.
בקלפי ״עוברים״ תוכל להצביע
אך ורק באמצעות פנקס חבר של הסתדרות.

כל חייל סדיר, קבע איש מילואים ואזרח
עובד צה״ל יוכל להצביע בקלפיות
שתהינה במחנות צה״ל באמצעות:
• פנקס חבר הסתדרות
• או הודעה לבוחר
• או תעודת זהות
חיילים יצביעו בקלפיות אזרחיות
אך ורק
באמצעות פנקס חבר של ההסתדרות.

לבעלי זכות בחירה
לועידה החקלאית

ההצבעה לועידה החקלאית,
לפי הרשימה המיוחדת
של זכאים להצביע
לועידה החקלאית
בקלפיות שבקיבוצים,
במושבים,
במושבים השיתופיים
וכן בישובים הבאים:
.1אבן יהודה .2 .אליכין .3 .אשקלון .4 .באר־יעקב.
.5בנימינה .6 .גבעת עדה .7 .גן יבנה .8 .גדרה.
.9הוד השרון .10 .הרצליה .11 .זכרון־יעקב .12 .חדרה.
.13 יבניאל .14 .כפר,יונה .15 .כפר-סבא.
.16 מזכרת בתיה .17 .נס-ציונה .18 .נחלת־יהודה.
.19 עפולה .20 .פרדס-חנה .21 .פתח-תקוה .22 .קדימה.
.23 רמת־השרון .24 .רחובות .25 .רעננה .26 .רמת-ישי.
.27 תל-מונד.

חבר הסתדרות,
הצלחת הבחירות תלויה בן,
שמור על הטדר והשקט
בקלפיות ובמהלך ההצבעה!

אם ביום הבחירות תהיה
בבית־חולים, בית הבראה,
או בית אבות
אם תהיה ביום הבחירות
בבית-חולים,
בית הבראה או בית אבות
תוכל להצביע במקום
באמצעות פנקס
חבר הסתדרות.
קלפיות מיוחדות תוצבנה
בבתי-חולים, בבתי־הבראה
ובבתי אבות.

קשר בו * ל 4שו ת•

ב~ 3ו בהא• בוא ל הצבי ע

הן•ד ל הם הדרו ה-ו311 ווו עליה!
מוגש ע״י ועדת הבחירות המרכזית של ההסתדרות.

רעי 1נ 1ת 1ה ב
הוזמנתי בשבוע שעבר לבר־מיצווה. שלושה ימים שברתי לעצמי את הראש מה קונים לילד בן
,13 שכבר יש לו שמונה שעונים 24 ,עטים 12 ,סיפרי תנר וידיעת־הארץ והרבה כסף בחשבון הבנק
של אבא שלו. את בעייתי הפרטית בעניין זה פתרתי בדרכי המיוחדת והעדינה במיוחד. טילפנתי לילד
ואמרתי לו :״או שאתה אומר לי בדיוק מה אתה רוצה, או שאני קונה לך ספר־אמנות ״.זה עבד נהדר
והילד אמר לי שהוא רוצה דיסקטים למחשב, וציין בדיוק איזה סוג ואיפה קונים אותם.
אבל לא בן־ארם אנוכי אנוכי, ובזה שפתרתי את בעייתי הפרטית לא פתרתי את הבעיה שלכם,
כשאתם מוזמנים לבר־מיצווה. אבל גם את זאת פתרתי בדרכי המיוחדת והעדינה, בכר שטילפנתי
לחתן־השימחה, יומיים אחרי החגיגה, ושאלתי אותו מאיזה מתנות הוא שמח במיוחד.
הנה רשימה קצרה, לנוחיותכם, ועד סוף השנה אני רוצה שקט מהכיוון הזה.
• שעון אטום למים, המחובר לארנק אטום למים שאפשר לענוד על היד. כל מה שצייר בן־אדם

שהולד לים זה ללבוש בגד״ים ואת השעון הזה שמחזיק בתוכו כסף ואפילו תעודה. הצלחתי לברר
שכל העסק עולה בסביבות 8אלפים שקל. ממש מציאה.
• מנורת־קריאה בעלת בטריות. המנורה מתקפלת ונכנסת לכל ארנק. בשעת הצורך, מדליקים
אותה בשדה, או באוטו או בתחנת־אוטובוס שוממה וקוראים ספר 10 .אלפים שקל.

פינת הקמצו,
או מלח
במקום נופש
תגידו, גם לכם יש אמא שסובלת מכאבים
בצד, נפיחות בברך שמאל, התכווצות בכתפיים,
כאבי־גב, ארטריטיס, לומבגו ואיסיאש? איך
ידעתי? אפילו הבן הקטן שלי כבר יודע שכל
האמהות זה אותו הדבר.
אמא שלי, למשל, נוסעת בחורף לים־המלח
ובקיץ לטבריה, כדי לחזור משם עייפה אך
מרוצה. כשהיא חוזרת מהסיורים הרפואיים שלה
היא תמיד אומרת את המישפט הידוע ״אין מה
להשוות.״ אני לא מבינה למה בדיוק היא
מתכוונת, אבל, כנראה, היא מתכוונת לטוב.
כל זה אני מספרת לכם כי מישהו שלח לי
צינצנת־ענק של מילחי ים־המלח כדי שאשים
אותם (את המלחים) באמבטיה שלי. לפני
שעשיתי כמיצוות השולחים, קראתי את התווית
ולפי המחלות הרשומות על הנייר הבנתי שזה
עדיין לא בשבילי. העברתי את הצינצנת לאמא
שלי לשימושה. אחרי יומיים היא אמרה לי ש״אין
מה להשוות ״.היא מבסוטה, אני מבסוטה ובטח גם
ים־המלח נורא מבסוט.

הסוסים של
חיים אבוהם
שפיוא

פינת בן־יהודה
הרי תשובתו של המזכיר המדעי של הא קדמיה
ללשון העברית, הד״ר יגאל ינאי,
לשאלתנו מדוע משתמשת האקדמיה
במילה היוונית דווקא:
לאחרונה רבו התוהים של שם המוסד העליון
ללשון העברית, ושאלתם היא: מדוע נקרא
המוסד ״אקדמיה״ ,מילה שמקורה ביוונית?
על כך נענה, שכל שפה ולשון שואלת מילים
מלשונות אחרות, ומשאילה להן מאוצרה. מאות
רבות של מילים שאלה העברית כבר בתקופותיה
הקדומות( ,מיקרא ולשון חכמים) ,ובין אלו אף
שמות מוסדות נכבדים ומקומות ציבוריים, ולא
נמנעו מכך הדורות וחכמיהם.
סנהדרין, איצטדיון, אכסניה, פררס, לישכת־פלהדרין,
קטיגוריה וסניגוריה, מוסיאון ואוניברסיטה
וטכניון הן אך מניין דוגמאות לכך.
במשאל שנערך בין חברי ועד־הלשון על שמו
של המוסד החדש (בתשי״ג) השיבו כל המשתתפים
בו, שאין לקרוא למוסד, אלא בשם
״האקדמיה ללשון העברית״.
הוועדה לקביעת השם כללה סופרים ומשוררים
דגולים ואנשי־לשון (י״ד ברקוביץ, ד
שמעוני, י׳ כהן) ,ונימוקיה היו בין השאר:
(א) זהו שם בין־לאומי, מחייב הרבה, ויפה
למוסד זה, שמשימותיו גדולות וחשובות כל־כך,
וזקוק ליחס של כבוד ואמון מצד העם במדינה
ובתפוצות, וגם מצד חכמי״העמים.
(ב) המילה ״אקדמיה״ ,ובצירופיה כגון ״מילון
אקדמי הוצאה אקדמית״ ״לימודים אקדמיים״,
״הסתדרות האקדמאים״ ,״העולם האקדמי״,
מצויה זה כבר בסיפרות ובשימוש הלשון החיה,
ואין כל חידוש בקבלתה עכשיו כשם המוסד.

גרה בארץ, כי בחו״ל הספר לא היה מצליח בכלל.
שבוע אחרי אותה שיחה מכרה אלונה את הספר
לנורווגיה, שוודיה, דרום־אפריקה, יפאן וארצות-
הברית. רק בארצות־הברית נמכר הספר בכמה
מאות עותקים.
אתם רוצים פואנטה, נכון? יש.
לפני שלושה חודשים ביליתי כמה ימים בניו־יורק.
כל יום ראיתי שעתיים טלוויזיה וכל מה
שאני זוכרת ממנה הם איזה 35 סירטוני־פירסומת
לפעמים יש לי הרגשה שאני קמיע. קמיע של
המציגים סוסי־פלסטיק קטנים בעלי שערות־הצלחה
ושל התעשרות. לגבי אחרים, כמובן.
פלסטיק ציבעוניות, שילדות קטנות משחקות
בדרך־כלל אני בן־אדם סובלני והרבה מאוד
דברים בעולם מוצאים חן בעיניי. הבעיה היא עם בהם. לסוסים הקטנים יש מערכת שלמה של
בגדים, כובעים, מסרקים ומיברשות לשיער,
חוש־הנבואה שלי כאשר משהו, סוף־סוף, לא
גלגלי־סילסול, סקטים וכל שאר השטויות שמוח
מוצא חן בעיניי ונראה לי חסר סיכויי־הצלחה
אמריקאי מטורף יכול להמציא. מאות אלפי
לחלוטין. ברגע שאני מחליטה כך — כאילו
סוסונים כאלה נמכרו לילדות אמריקאיות
החתמתי את המוצר או האיש בחותמת של הצלחה
בלונדיות, ואני ישבתי שם מול הטלוויזיה
גדולה וכבירה, ואפילו בהרבה כסף.
הנה דוגמה או שתיים מתוך עשרות רבות שיש י וחשבתי לעצמי כמה טוב לי שאני גרה בארץ
אינטליגנטית כמו ישראל, שבה לא היה נמכר

אפילו סוס אחד כזה.
כששמעתי לראשונה את הצמד אסתר ואבי
בשבוע שעבר נכנסתי למלון הילטון והיתה
עופרים, אמרתי לחברתי הטובה :״מהזוג הזה
שם תערוכת צעצועים. נכנסתי להציץ ומה רואות
זמרים כבר לא יצאו, ובטח לא מהרבע־עוף הזה,
עיניי אס לא את הסוסים הוורודים? הסתבר
אסתר ״.נו, תראו איפה היא היום ואיפה אני.
שחברת־הצעצועים של הח״כ אברהם שפירא,
אחר־כך היה הסיפור של חברתי אלונה

מצלמה קטנה.
חתימה לשנה על עיתון־נוער כלשהו.
מכשיר־טלפון, כדי שהילד יוכל להתקינו בחדרו ולנהל סוף־סוף את השיחות שלו בפרטיות.
זוג כרטיסים(אחד לחתן־השימחה ואחד לחברו הטוב ביותר) לטיול באוטובוס למצדה, למשל.
כל מה שקשור למחשבים ביתיים. סיפרות, ג׳וי־סטיק ועוד דברים שצריך לברר עם הילד עצמו.

תגי דו
שי דעתם!
הכי־קמצניות בעצות הן היפהפיות האלה, שתמיד נראות כאילו יצאו מתוך דפיו של ירחון־אופנה

צרפתי. הסתכלתי חזק־חזק על עיניה של אחת כזאת ולא יכולתי להאמין שאלוהים נתן לה ריסים
כל־כך משגעים. מייד שאלתי אותה ברוב עדינות אם אלה הם ריסים מלאכותיים והגברת אמרה לי,
קצת בבוז, שהיום כבר לא משתמשים בריסים מלאכותיים. שאלתי שוב, אבל היא התחמקה מתשובה.
לא הרפיתי מנידנודיי, וכמו תמיד זה עזר.
הפטנט הוא, היא אמרה, למרוח את הריסים ברימל רגיל ואחר־כד לאבק אותן בפודרה ושוב ברימל
ושוב בפודרה ושוב ברימל. התוצאה המתקבלת זה ריסים כמו לבובות האלה, העוצמות את העיניים
ואומרות אמא.
אחרי שהודיתי לה בשם כולנו על העצה, היא החליטה לתרום עוד אחת, חינם אין־כסף. כשהרימל
מתייבש, מזליפים לתוכו 2־ 3טיפות שמן רגיל, סוגרים את המכסה ומחכים יום. אחרי יום זה עובד
יותר טוב מחדש. ככה אמרה לי היפהפיה. אם יסתבר שהיא שיקרה בכוונה, אני אפרסם את שמה ברבים
ואכריז עליה כשקרנית מתועבת.

סוס במערומיו

סוס לבוש מלמלות

כל המיליונים החדשים מהוורוד־הוורוד הזה
פרנקל, שכתבה את סיפרה הראשון סיר
הסירים, ובאה להראות לי אותו ולהתייעץ איתי.
קראתי את הספר ומייד אמרתי לה שזה ספר נחמד
מאוד, אבל אף בן־אדם בעולם לא יקנה אותו 25 .
מהדורות כבר נמכרו בארץ, ועוד ידה נטויה. כדי
להציל את כבודי האבוד אחרי ההצלחה המטורפת
של הספר, אמרתי לאלונה שיש לה מזל שהיא

חברת טוילנד, חתמה על חוזה עם חברת־הענק
האמריקאית הסברו־מילטון־ברדליי לייצור
סוסים ורודים ותכולים בכל הגדלים והמינים,
ותוך חודשיים תתמלא כל הארץ ביצורים האלה.
כל המיליונים החדשים שייכנסו לכיסו של ח״כ
שפירא הם בגללי — ותאמינו לי שאני מרגישה
מזה לא כל־כה

או ש גם הצעות לשכירים ולכל שאר התפרנים בארץ

סנוב, בכיכר
המדינה היית?
במחירים סבירים. הרועה, ירושלמית
במקורה, ניסתה בתחילה את מזלה
בדיזנגוף־סנטר, אך לפני ארבעה
חודשים, כשחנויות התחילו להיסגר
בכיכר־המדינה, היא החליטה להמר
דווקא על המקום הזה.
היא סברה כי יש מקום לעשות
אופנה ישראלית, במחירים המותאמים
למשכורות ישראליות :״אני מספקת
שני פריטים במחיר של פריט אחה״

המתכננת כדוגמנית

שנתיים, לנסות את מזלה, והצליחה מעל המשוער, דווקא בכיכר המדינה.
ך* יבר״המדינה בתל־אביב: בתים
^ יפים, חנויות ראוותניות, המציעות
כל טוב — כלי־בית, תקליטים,
שוקולדים, נעליים ובעיקר בגדים•
בגדים מכל הסוגים, האופנות והצבעים,
יבוא וגם תוצרת הארץ. והמחירים, לא

כל־כך מאיימים, כפי שחושבים. יש
ויש, תלוי בחנות ובטיב הסחורה.
בחנויות שאינן מציגות את המחירים די
לחכימא ברמיזא. שם אין מציאות בזול.
אבל בבוטיק של דליה הרועה
אפשר בהחלט למצוא בגדים אופנתיים,

ואיזה בגדים אפשר להשיג אצל
הרועה, שגם היד משגת לשלמם?
שימלה־פוטר קיצית, באורך מתחת
לברך, שרוול קצר ופרפר בחזית 58 :
אלף שקל(בגווני ירוק, לבן ואפור).
חליפת־ז׳אקט, בסיגנון חולצה
וחצאית צרה מסריג 72 :אלף שקל.
חולצת־תחרה עדינה ויפה 42 :אלף
שקל. חולצת משי סינתטי 52 :אלף
שקל.
מיבחר אביזרים, חגורות רחבות
מעור, עגילים, צמידים, שרשרות
וכפפות מ״סז אלפים שקל עד 64 אלף
שקל.
בלי מיכנסיים. בהמשך הכיכר,
חנות פינתית ויוקרתית, של מעצב־

\ י 11ך 11 1יךי צמוד ומרזה מדגימה נאוה מצהלה, האוהבת
^ 1111 1 /1 11 להסתובב בכיכר המדינה, לפשפש, למדוד,
לבדוק מחירים, מה ואיפה כדאי לקנות .״יש פה מציאות״ ,היא אומרת.

^ 7מימין: צעירה הרה באו!
11 ברול וחולצה מודפסת,
של ניבית. משמאל: המוכרת בבלון מתחזה כהרה.

האופנה הפאריסי רוזה סאקון. בחלון-
הראווה שתי בובות לבושות חליפת
משי. בחנות עצמה קטי סאקון גבוהת־הקומה
והמטופחת, בת־דודתו של המעצב
הצרפתי, המציגה ביגדי אופנה
עילית בלבד, חליפות, שמלות וחולצות,
הכל ממשי נקי. לכל פריט חגורה
וצעיף תואמים.
אלה בגדים לאירועים מיוחדים,
משהו מיוחד, אך מוכן ולא בהזמנה.
שימלת שמיזיה קלאסית, מנוקדת
בכחול־לבן ממשי 800 :אלף שקל. אך
יש אצל סאקון גם מציאות ממשי, כמו
חליפת־משי מהממת בגווני ירוק-
שחור, החולצה בסיגנון עטלף והחצאית
צרה 350 :אלף שקל. שימ־לת־ערב
בשחור וצהוב, עשויה ז׳ורז׳ט
ומשי נקי או חליפת״משי ורודה,
הכוללת חולצה וחצאית צרה, במחיר
זהה.
מי שמאוד מעוניינת במשהו ממשי
וידה אינה משגת חליפה, תוכל ליהנות
מחולצת־משי בסיגנון טי״שירט, מודגשת
בכריות וששרווליה כשרוולי

קימונו וצעיף־משי משמש כחגורה,
כסרט לשיער או כפפיון. חולצה זו,
במיבחר צבעים — אדום, לבן, שחור,
צהוב, בננה, קרם, וורוד — 80 אלף
שקל.
אבל מיכנסיים אין אצל רוזה סאקון.
הנשים האלגנטיות בפאריס אינן
לובשות מיכנסיים.
חתיכה בהריון. בוטיק בלון,
מיוחד לבגדי־הריון וילדים. בעלי
החנות הם אשר הישראלי ומישלין
הצרפתיה. אומרת מישלין, בת להורים
בעלי מפעל לטכסטיל בפאריס :״אני
חושבת שאשה בהריון צריכה להיות
יותר יפה בתקופה זו מאשר בכל
תקופה אחרת בחייה, וגם להיות חתיכה
ואופנתית!״
למטרה זאת מתאימה, למשל,
חליפת־חולצה ומיכנסי־שורט חתיכיות
בלבן, או סט אחר, של חולצה פירחונית
בגווני צהוב־כחול וחצאית מכותנה,
במחיר 170 אלף שקל. אלה הם
ביגדי־יבוא מפאריס, איכותיים,
כקונפקציה עילית ויובאו רק בכמויות

היא אופנה מגוונת. חלקה לעשירים

16 חנויות סגורות

גנים בעלי־החנויות .״כתבו שרק סנובים ובעלי־

יכולת קונים כאן!״ אבל זה אבן השפיע והיום יש
פחות תנועה ועסקים נסגרו .״פעם, היו החנויות בערב
מוארות ואנשים היו עוברים פה כמו בשאנז־אליזה!״

לאירוע מיוחד

אפשר להזמין בגד אכסטרווגנטי בבוטיק
קונטסה, המתאים ללקוחה שמלת־ערב
במחירים שונים, תלוי בבד ובעיצוב. עטרה, המוכרת בבוטיק, מדגימה.

שלומית בת ה״ 17 ואמה, אילנה
נויברג, מעצבת־האופנה ובעלת
בוטיק קונטסה, המשתרע על 270 מטר מרובעים.

אופנת־יבוא של ביגדי־עילית, מבית האופ־נאי
רוזה סאקון, מיבאת קטי סאקון שהיא
בת-דודתו. השמלות עשויות משי טהור. המחירים לא כל־כן זולים.

פאריס בכינו

קטנות, כך שלא כל נשות תל־אביב
ההרות תיראינה בתילבושת אחידה.
ואם יצרו את הבגד, הוא יכול לשמש גם
שנים אחרי הלידה.
חנות אחרת בכיכר, ניבית, היא
חלון־הראווה של ניבה. הבגדים
בניבית אופנתיים ובמחירים הנמוכים
בשליש ממחירי־היבוא שבכיכר.
לדוגמה, אוברול־כותנה ב־ 60 אלף
שקל, חולצת־טוניקה מודפסת — 34
אלף שקל, שימלת־ערב ממשי סינתטי
— 66 אלף שקל, חליפת־כותנה ג׳ינס
— 64 אלף שקל.
כתף חשופה. הבוטיק הבא הוא
בוטיק קונטסה, של אילנה נויברג (35
שנים באופנה) .נויברג כחולת העיניים
ובעלת שיער שחור כעורב חולשת על
שלוש קומות של אופנה, קומה
לביגדי־ערב, בגדים חגיגים ומפוארים,
קומה לכלות וקומה לנערות וילדות.
השמלות והחליפות של קונטסה
מנקרות־עיניים ביופיין, עשויות מבדי
אורגנזה, תחרה, שיפון, משי, ז׳ורז׳ט
וטאפט, רקומות בחרוזים ובפאייטיס
ומצויירות ביד. המחירים, יחסית
לבגד־ערב בהזמנה, אינם גבוהים.
שימלת־ערב, שכתפה חשופה, מבד
קרפימשי, בצבע שחור 195 :אלף שקל.
חליפה בסיגנון ספרדי, חולצה מבד
טאפט באדום ושחור עם ׳עבודות
ריקמה ואורגנזה 195 :אלף שקל.
חצאית־קלוש שחורה וארוכה 65 :אלף
שקל.
ומי קונה? נשים מכל הסוגים,
עשירות ואמירות וגם כאלה החוסכות
ממשכורתן פרוטה לפרוטה כדי
להתלבש יפה וטוב, אבל בזול.

הישר מפאריס אפשר להשיג אצל
קטי סאקון. שכר-החנות 1100 :דולר
לחודש. מחיר השימלה המודגמת 800 :אלף שקל.

משי נקי

וסוגרים. גם את החנות לאופנה במידות גדולות העבירו
-לרמת-גן. וזאת מפאת שכר־החנות הגבוה והעדרן
של מספיק לקוחות פוטנציאליות שמנות, שכנראה אינן מגיעות לאיזור.

עובדים

קולנוע שחקנים תגרית בארץ־הקודש
עכשיו הוא מפורסם,
אז הסתפק ג־5000
המפיק והמפיץ אלכס מסים, היושב בניו יורק,
מבקש להזכיר לכל מעריצי השחקן מאריי
אברהם (המגלם את דמות סאליירי באמדאוס.
סירטו של מילוש פורמן) ,כי התגלית הנ״ל,
שזכתה כידוע בפרס האוסקר כשחקן־השנה, כבר
היתה בארץ־הקודש, הרבה לפני שנתפרסמה
מקצה עולם ועד קצהו.
ומעשה שהיה היה בשנת ,1976 כשהמפיקים
צבי (ישראפילם) שפילמן, ודן כהן (בימאי
ישראלי החי בגרמניה) הפיקו סרט בשם צל״ש
למטורף, שבו שימש כהן גם ככימאי ואלכס
מסים היה מפיקו בפועל.
סרט זה — סיפורו של עולה חדש מברית־המועצות
שברח מבית חולי־רוח ברוסיה והתגייס
לצה״ל בכוונה לנקום ביועצים הסובייטיים
שמעבר לגבול הסורי דאז — שיחק מאריי
אברהם את התפקיד הראשי. אברהם, אז פנים לא
ידועות על הבד ושחקן שהקדיש את מיטב
מאמציו לעבודה בתיאטרון, קיבל שכר של
חמשת אלפים דולר פלוס הוצאות, ואיו ספק

מאריי אברהם בסרט ״צל״ש למטורף׳ בישראל ()1976

מאריי אברהם ב״אמדאוס״ ()1985

המטורף זכה באוסקר
שהעלה מאז את שכרו במעט.
לצידו הופיעו עוד שתי תגליות — אלמונים
אז, כוכבים היום: סיגורני(שנה בצל הסכנה)
ויבר ומייקל בק.

עתה, משזכה אברהם לפירסום־עולם, שוקלים
מפיקי־הסרט אפשרות של הפצתו בישראל, אבל
טרם החליטו אם יסתפקו במסך הקטן או יקרינו
אותו גם על הגדול.

את עצמם
ירח מלא בפאריס (גורדון,
תל״אביב, החל ב־ 11 במאי.
צרפת) -עוד פנינה של אריק
רוהמר, שהוא השנון שבין
הבימאים שצצו בעיקבות הגל החדש בצרפת. כדרכו, הוא
עוקב אחרי המוסר והאתיקה של בני דורו, במבט מפוכח של
משקיף מן הצד, ובדרכו המיוחדת הוא מצייר דמות של חברה
האוהבת להשלות את עצמה ואינה מבינה בסופו של דבר מה
קורה לה.
עלמה צעירה, החרדה מאוד לחופש־התנועה שלה, מתעקשת
לשמור על דירת״הרווקים שלה בפאריס, למרות שהיא חיה עם
גבר שאוהב אותה מאוד, בביתו שבפרברי הכרך. היא
משוכנעת שיש לה הזכות המלאה לפינה משלה, למרות
התחייבויותיה הרגשיות, ואף משכנעת את עצמה שבדרך זו,
כשהיא יכולה לבלות כראות עיניה ערב אחד בשבוע, אולי
שניים, במסיבות השנואות על החבר שלה, זה יספק לה את
שלוות״הנפש הנחוצה לה כדי שהחיים המשותפים יהיו
ורודים.
זוהי רק תחילת הדרך שבה עוברות שלוש הדמויות
הראשיות בסיפור -לואיז, אהובה רמי וידידה משכבר הימים
אוקטאב. בכל שלב של הסיפור נדרשים השלושה לבחור בין
כמה אפשרויות לניהול חייהם. בכל פעם שהם בוחרים, נדמה
להם שאין בחירה מוצלחת יותר מזו. העובדה שהתוצאות
שונות לחלוטין מכל מה שציפו, מוכיחה עד כמה נוטה האדם
תדריך חיבה לראות:
תל־אביב: קריאת העורב, קצין וגינטלמן,
דמעות של שתיקה, אמדאוס, היו זמנים
באמריקה, המעבר להודו.
ירושלים: אמדאוס, דמעות של שתיקה,
מטרופוליס.
חיפה: היו זמנים באמריקה, המעבר להודו,
אמדאוס.

תל״אביב

דמעות של שתיקה (גת, ארצות־הברית,
מוצג גם באורנע ירושלים) -אחת
המילחמות הטראגיות של זמננו, כשילדים הופכים
לקנאים מטורפים וכלי־נשק משמשים בידם
כמכונות־השמדה. על רקע התופת מגלים שני
גברים אהבה ונאמנות לייעודם המיקצועי — הם
כתבים צבאיים של ניו־יורק טיימס. מישחק
מרגש של סם ווטרסטון והיינג ס׳ נגור (זוכה
האוסקר) .עוד אחד מן המיבצעים המרשימים של
המפיק דייוויד פאטנם.
אמדאוס (לב, ארצות־הברית, מוצג
גם במיטשל ירושלים ובאורח חיפה) -מי

להאמין למה שהוא רוצה, תחת להאמין למה שהגיוני.
כדרכו בקודש, שומר רוהמר על מרחק מנומס ומאופק מן
הדמויות שלו. לעולם אינו לוחץ עליהן או חודר מאחורי
פרגוד־הפרטיות שלהן. הוא מניח להן לחיות את חייהן
ומתבונן בכל הפרטים הקטנים שבחיים אלה. עם הזמן למד
רוהמר אף להשתמש בשפה פשוטה ושוטפת יותר, להימנע
מניתוחים וחיטוטים תיאורטיים, שבהם היו עמוסים כמה
מסרטיו הראשונים. התוצאה היא מרשימה ביותר.

הם מנ ח מי ם
את עצמם
מלון ניו המפשייר (פריז תל־אביב,
ארצות־הברית) -הבימאי
הבריטי טוני ריצ׳ארדסון עשה כאן,
נסיון כן ואמיתי להיות נאמן וצמוד
ככל האפשר למקור הסיפרותי של ג ון אירווינג, שעל בטיט
הרומן שלו נכתב התסריט לטרט זה. אלא שאירווינג הוא אדם
שקשה מאוד לשחזר את רוחו בקולנוע, ומכאן שהתוצאה, גם
אם היא מהנה לעיתים קרובות, נראית מוזרה למדי.
בצורה טכימתית ביותר, זהו סיפורה של מישפחת ברי,
המתחיל כרגיל אצל אירווינג באותו איזור של ארצות״הברית
הידוע בכינויו.כיו אינגלנד״ .הסיפור עובר -שוב, כרגיל אצל
אירווינג -דרך וינה, חוזר לארצות־הברית ומסתיים בפנטזיה.
הסיפור עמוס לעייפה במיספר עצום של דמויות, הנכנסות
ויוצאות ממנו תדירות, ובמיספר אירועים גדול כל־כך,
שהצופה מתחיל לחוש את עצמו, ברגע מסויים, דוהר
ברכבת־אכספרס ומנסה לשווא ללכוד מראה זה או אחר,
המשובב את נפשו.
אצל אירווינג, הסופר, זהו חלק בלתי״נפרד מהסימון. הוא
בונה דמויות על־ידי צבירת המון פרטים חריגים ובלתי־חשובים
כשלעצמם, היוצרים יחד תמונה מורכבת יותר. הוא
משתמש בתערובת מוזרה של הומור שחור ופאתוס, כדי
לחשוף את הקומדיה האנושית של המעמד הבינוני האמ ריקאי.
תמיד הוא מגניב פנימה מישהו המייצג אותו, או כמה
דמויות, שכל אחת מהן מייצגת צד אחר שלו. במיקרה זה,

בימאי פורמן

בו ברידגיס: מבדרים מאוד
אפשר להתייחס לכל ילדי ברי גם יחד, כבני״דמותו של הסופר.
ריציארדסון, שהיה קצת המום מכל החומר הרב הזה,
שהופקד בידיו. דהר אחריו בחוסר נשימה, כשהוא מצליח מדי
פעם להבליט את השקפות־העולם שמאחורי הסיפור( .למשל,
ויתור על כל הדיעות הקדומות. שהן מיכשול לשלוות הנפש;
למשל, הסארקזם הסאטירי שבו מתואר התא הטירוריסטי
הווינאי; למשל, זוועת החברמניות, הבאה לידי ביטוי בדמות
חבריהם ללימודים של בני המישפחה).

חינגה קולנועית
שמזדמן לתל־אביב, כדאי שיראה סרט זה
בקולנוע התל־אביבי, כי חבל לאבד מראה מן
המראות וצליל מן המילים. זוהי חינגה קולנועית
של הכימאי מילוש פורמן, שהפליא לעבד לבד
את מחזהו של פיטר שאפר, ולא להחמיץ אף רגע
של גאוניות מזה ושל זעם הבינוניות מזה. שני
שחקנים נושאים בעול — טום האלסה וצחוקו
המטורף, ומאריי אברהם ונפשו הפגועה של שפוי
אבל בינוני ללא תקנה.
* * המעבר להודו (צפון, בריטניה,
מוצג גם בפאר חיפה) -אדלה קווסטד נוסעת
להודו לפגוש את מי שנועד להיות בעלה, והעולם
מתהפך. היא מוקסמת ומבועתת כאחר מן העולם
המיזרחי ומתרבות פרימיטיבית, המציבה הרבה
סימני־שאלה מול התרבות שעליה גדלה. עמדת
הכובש אינה נוחה לה, והיא מאשימה רופא הודי
בכך שניסה לאנסה. התעלומה מוגשת כמעטפת
קולנועית מהממת, בניצוחו של דייוויד לין ועם
הופעת כוכב בלתי־נשכחת של דיים פגי אשק־רופט.
עדי״ד,
פ יי זרז

העולם הזה 2488

נושע נאצי(משמאל) משחק את עצמו
בשני סוטים: האחד על סימה והשני
על הטראומה המדאה שעברו בעת
ההסוטה נל אנשי 1צוות1 ,וביניהם
שואלי, הוד ובנו של נאצי ממוסס

ה1אצ
חז ה
סבוכ ה
^ ם ני שנתיים, לא הרחק מבית/החולים
הפסיכיאטרי בשארנטון
(צרפת) ,שבו גסס ומת המארקיז
דה־סאד, הסתגרו שני בימאים, עם שני
ציוותי־הסרטה וגיבור אחד חסר־תקדים
— פושע נאצי, המשחק את
עצמו. אז לא חזה איש את אירועי־הקירקס
שהתרחש השבוע בביטבורג,
שהם אבסורדיים יותר מכל דמיון
קולנועי פרוע.
שני הבימאים, שידוך מוזר של
שרידי המענים והמעונים מתקופת
השואה, אחת התקופות השפלות ביותר
שידע הגזע האנושי מעודו, ניסו
׳נואשות להתמודד עם המיפלצת
הקבורה בביטבורג. ובקולנוע, כמו
במציאות, הוכיחה המיפלצת שוב את
עוצמתה ואת חייה הנצחיים.
תומאס הארלן ורוברט קרמר —
האחד בנו של ואיט הארלן, בימאי־החצר
של אדולף היטלר, והשני יהודי
המחפש את זהותו — עמדו מובסים
מול עוצמת־הפלדה של זקן אחד בן ,80
שלא התחרט אף לרגע על מעשיו.
שעה שהשניים סיימו לייצר שני
סרטים, הקשורים זה לזה בטבורם, וכל
אחד מהם מענה ומתענה — הפך
הנאצי הקשיש אלברט פילברט לכוכב
קולנוע. הוא לא התרגש מכל העניין.
הוא ישב בביתו וסידר שני אלבומים

של תמונות, שעל כל אחד כתב —
.התקופה היפה בחיי״ .האחד הוא
משרותו הצבאי ברוסיה הלבנה —
השני יומן ההסרטה.

^ להתאגד
^ גמצדה
נה לאחר מכן הוצגו שני
הסרטים בפסטיבל ונציה ובפסטיבל
ברלין. בוונציה התייחסו אליהם
כאל תרגיל קולנועי. ,הקולנוע מתעד
את המציאות״ ,וערכו ויכוח שיגרתי על
.לזכור או לשכוח״ .כרגיל, היה זה
ויכוח רעשני מאוד וללא תוצאות.
בגרמניה היה המיבחן האמיתי.
כשרק נודע על הקרנתם העתידה של
שני הסרטים, החלו זרמים תת־קרקעיים
של אי־נוחות מאותתים אל
מנהלי הפורום של הקולנוע הגרמני
הצעיר, שהחליט להציג אותם. .היכונו
לפצצה באולם־הקולנוע,״ הודיע אלמוני
בטלפון. האיומים נשמעו מן הימין
הקיצוני ומן השמאל הקיצוני.
אבל בשעת הצגת־הסרטים, בזה
אחר זה, אפשר היה לחתוך את השקט
בסכין. הארלן וקרמר הרגישו כי היכו
את הצופים הישר בקיבתם.
גם אחרי ההצגה לא שקטו הרוחות.

תסריטאית בירי ובימאי הארלן
אב א היה כוכב הקולנוע הנאצי

הסרט הואשון: וונד־קאנאל
וונד־קאנאל פירושו תעלת״הפצע. הכווגה היא לתעלה שמשאיר
אחריו קליע, החודר לגוף האדם. בתרגום חופשי אפשר אולי
לקרוא לטרט פצע פתוח. מעשה בישיש הנחטף ונחקר על״ידי
רביעיית אנשים מיסתורית. במהלך החקירה מתבררת אישיותו
של הישיש, האשם ברצח המוני, שיטתי, של גברים, נשים וטף. הוא
היה אחד מראשי הס״ס, הוא נתן את ההוראות לחיסול אלפי
אנשים בחזית המיזרחית. הוא פיתח שיטה, לפיה השבויים
הנופלים בידיו נוטלים, בסופו של דבר, את חייהם במו־ידיהם.
אחרי ששירת בנאמנות את המישטר הנאצי, גוייס גם לשרותה
של ממשלת־בון, עד אשר הובא למישפט על מעשיו בעבר.
החוטפים מאלצים את האיש לעמוד מול פשעיו, לתחקר את
עצמו. ולהביא את עצמו לידי מצב שבו הוא יתאבד. כמו
קורבנותיו. אולם הישיש קשה-עודף יותר מן החוטפים. הם
מצליחים, בקושי, להביאו מדי פעם לידי עימות עם עצמו. אבל
אינם מצליחים לשבור את רוחו.
הסרט משתמש בשפה קולנועית מסובכת מאוד, אוונגארדית,
הגורמת לא פעם לעירפול המטר הפוליטי והאנושי שבו. יש בו
מורכבות רבה, הן בשימוש שנעשה בפט״קול והן בתמונה. ברגע
מסויים, לדוגמה, נראה הישיש -המופיע כמעט לבדו לכל אורך
הסרט -כשהוא משוחח עם בבואתו, הנשקפת אליו מתוך מכשיר
טלוויזיה.
למרות שהסרט מאשים בגלוי את ממשלת־בון שאימצה לעצמה
שיטות נאציות, בטיפולה בתנועות המחתרת המתנגדות למישטר,
זכה הסרט לתמיכה נכבדה מצד מישרד-הפנים הגרמני.

הסרט השני: הנאצי שדנו
הבימאי היהודי״אמריקאי רוברט קרטר יצא עם מצלמות
טלוויזיה לתעד את הסרטת וונד־קאנאל של תומאס הארלן, שבו
השתתף פושע־מילחמה של ממש, אלפרד פילברט, בתפקיד הזהה
למה שהתרחש בעברו האישי.
תוך כדי מעקב אחרי נושא סירטו של הארלן מתרכז קרמר
בעיקר במערכת-היחסים הסבוכה, הנוצרת במהלך ההסרטה בין
אנשי״הצוות השונים. מצד אחד ניצבת דמותו של הארלן -
אינטלקטואל גרמני מודרני. המנסה לכפר על מעשי אביו. שהיה
בימאי״החצר של הקולנוע הנאצי ועשה, בין היתר, את היהודי זיס.
מצד שני ניצבים הצלם היהודי הצרפתי הנרי אלקן, המאפר
הישראלי הרץ נתיב או עוזרת-הביטאי הייקה גשונק, המגיבים כל
אחד בדרכו שלו, לא רק לנושא הסרט אלא לנוכחות ביניהם של
אדם שהוא מיפלצת אנושית של ממש. המצלמה עוקבת אחרי
הקושי שיש להם להתייחס אליו בצורה נורמלית.
מצד שלישי מתועדות תגובותיו של קרמר עצמו, כיהודי וכאינ-
טלקטואל שמאלני, המנסה ללכוד את מלוא הזוועה של השואה.
ברגע מסויים, כאשר הוא מראיין את הפושע הישיש, המתפאר
בתמונות נכדיו, קרמר אינו יכול שלא לשאול אותו, ללא אזהרה
מוקדמת. :וכמה ילדים רצחת בזמן המילחמהי״
ולבסוף, הפושע הנאצי עצמו, שנראה מול המצלמה כהוכחה
מובנת לתיאוריות של חנה ארנדט על הבאנאליות של הרשע. זאת
מערכת״יחסים מסובכת, ההולכת ומתפתחת -שבמהלכה
נחשפים צדדים בלתי צפויים ותגובות מפתיעות מכל הצדדים,
כש.הנאצי שלנו״ ,המגלם את עצמו, הופך לאסירם במציאות של
אנשי הצוות המסריט.
ממרחק מטרים ספורים מאולם־ההק־רנה,
ממקום מגוריו בברלין המערבית,
טילפן אלברט פילברט, השחקן המוזר
ביותר בתולדות הקולנוע, אל הכימאי
תומאס הארלן: הוא ביקש את החליפה
הכחולה שהבטיח לו הבימאי, החליפה
שלבש בעת ההסרטה, ורצה לדעת כמה
אחוזים בדיוק הצמיח שכרו, ששולם לו
בבנק אמריקאי.
להארלן היתה הקרנת סירטו על
אדמת גרמניה חשובה ביותר. זוהי גרמניה
שחזתה בעבר בתעמולה המוסר־טת
העשירה ביותר בעולם, שאותה
עשה אביו למען היטלר. סרטיו של
האב הטילו צל אפילו על הענקים.
(ססיל דה־מיל. בסירטו הנורווגים

העסיק 60 אלף ניצבים!) הבן ביקש
לגמור את החשבון עם אבא. ולא קל
לגמור חשבון עם אבא שכזה.
.בהתחלה רציתי לעשות סרט
רימיוני על עובדות הידועות לנו
היטב,״ סיפר הארלן. באומרו ״לנו״
התכוון לו ולאיבט בירו, תסריטאית
ומרצה לקולנוע, ילידת הונגריה,
שמישפחתה חיה בישראל. בתסריט
המקורי של הארלן ובירו היה אדם
החוקר את עצמו, מנסה לשכנע את
עצמו להתאבד למרגלות המצדה, ואינו
יכול. בשל המשמעות המובנת מאליה
שיש למצדה, היתה כוונה להסריט את
הסרט בישראל. הדמות המקורית היתה
של אחד פרופסור סיקס, שנגזר מדמות

מסויימת שחיתה במציאות: המדובר
באיריאולוג והמדען של המישטרה
החשאית ב־ .1939 אחרי המילחמה ברח
האיש לוושינגטון והיה מעורב עד
ערוב ימיו בניהול חברות כלכליות
רציניות כמו מרצדס. הוא נפטר רק
לפני שלוש שנים.
הגילגול הבא של התסריט היה
רחוק מאוד מן המקור. לתפקיד הפושע
הנאצי שעלה לגדולה נבחר אירווינג
גשנק, אחד מגדולי השתקנים של
גרמניה המיזרחית. אתר־ההסרטה נקבע
בהונגריה, אבל הממשלה ההונגרית
ביטלה את הפרוייקט בלילה אחד,
אחרי שההסרטה כבר החלה.
ואז נולד הרעיון למצוא שני
שחקנים, האחד כפיל של השני, מעין
חוקר ונחקר, כשכל אחד הוא אסיר של
חברו. אז נמצא אלברט פילברט, נאצי
בעבר, וצורף לגשנק. בינתיים חלה
גשנק ונותר רק פילברט, הכפיל של
עצמו.
שוב חזר התסריט לתבניתו המקו־רית־הפרימיטיבית
של גיבור אחד,
ואילו הארלן־בירו הגישו את התסריט
לאישור הוועדה של מישרד־הפנים
הגרמני. למרבה ההפתעה, המישרד
הכפיל את סכום התמיכה הראשוני
שהובטח לסרט.

גאה
ף מה על כבודו של פילברט? איך
1הסכים פושע נאצי לשחק את עצמו?
.הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שמביצה
כזו, כמו הביצה של מישפחת הארלן,
ייצא תרנגול כמוני,״ סבור תומאס
הארלן. .הוא האמין כל־כך בירושת
(המשך בעמוד )26

^— הנאצי חזק מכולם
המשך מעמוד )25
הגזע ובכל מה שסימל אותה בעיניו —
אפילו אותן עוגיות־וניל שהגשנו לו
בשעת־ההסרטה, ושכל־כך הזכירו לו
את העוגיות שאפתה אמו. היה ברור לו
ששנינו קורצנו מאותו החומר. הוא
בטח בי לחלוטין. הרי לא ייתכן שבנו
של ואיט הארלן יבגוד בו.

״להיפך, הוא רצה לדבר. הלא במשך
כל 18 השנים שבהן ישב בכלא לא
דיבר אל איש. אפילו לא אל אשתו,
שישבה וחיכתה לו בבית, בלי לדעת
מה באמת עשה בעלה לפני 35־40
שנה.
״בפעם הראשונה הוא מצא מישהו
שיאזין לו. אומנם, היו השופטים,
ששאלו אותו את השאלות הענייניות
בשעת משפטו, אבל אלה היו שאלות
מלאכותיות, שבמיסגרת החוק, ולא
השאלות המהותיות. את השאלות
המהותיות שאלתי אני, בשר מבשרו,
לפי תפיסתו, היודע את הסיפור שלו
ואת הסודות שלו. לכן אמר לי פיתאום,
באמצע ההסרטה, בתמימות מוזרה:
,אילו היית אתה העורך־דין שלי, היה
הכל אחרת:׳
״איזו תמימות יכולה להיות באדם
שהוא מיפלצת: הרי לרגע אחד הוא לא
חזר בו. כל הנסיונות שלי ושל רוברט,
לעורר בו איזושהי נכונות להודות
שאכן במו ידיו הוציא אנשים להורג,

בימאי קרמר
תהליך מכאיב
נתקלה בקיר אטום. הוא טען כי רק נתן
פקודות, בהיותו בתפקיד מינהלי.
״ואז החלטתי לשבור אותו בשפה
שהוא מבין. אמרתי לו: ואתה בעצמך
לא ירית? איזה מין קצין פרוסי אתה,
הפוקד על אנשיך לעשות את המלאכה
בעצמם ומפקיר אותם כך?״
ברגע זה נפסקה ההסרטה. אלברט
פילברט השחקן לא רצה לשחק עוד.
*הוא שבר את הכלים .״תומאס, בוא
נדבר, הוא אמר לי,״ נזכר הכימאי
ברגע־האמת ששינה את מהלך הסרט.
פילברט האדים, אחר־כך החוויר .״אתה
לא יודע כמה אנשים הרגתי בעצמי,
אבל אני לא יכול לומר זאת לפני
כולם!״ הכריז. והארלן מוסיף, בחיוך
עגום :״ברגע זה חזר פילברט להסרטה
בקומה זקופה. זה אני שעשיתי ממנו,
בעיני עצמו, גנרל כמו ריינהרד
היידריר״.
לשווא קיווה הארלן, לשווא קיווה
קרמר, שהכין סרט תעודי על עבודתו
של הארלן. פילברט מעולם לא הגיע
אל רגע המשבר. לעומת זאת, אנשי
צוותו של קרמר, שעקבו בצמרמורת
אחרי הזקן המתחבט והמתלבט בחקירתו
חסרת־הרחמים של הבימאי ה־ארלן,
עברו דרך ארוכה.
מספר הארלן :״עם קרמר וציוותו
היה ישראלי בשם הרץ נתיב. היום,
אחד המאפרים הגדולים בעולם. איש
מוכשר. נשמה נפלאה. הומו־סכסואל
לא־ראוותני, אוהב את ארצו, אך בעל
נאמנות עזה למיקצוע. הוא חשב
שיצליח לשמור על עצמו מן הצד ולא
להיות מעורב.
״אחרי שבוע הוא היה כה מזועזע,
שחשב לחטוף את הזקן ולעשות.בו
שפטים. יותר משכעס עליי, כעס על
התנהגותי העדינה כלפי הזקן. הוא בער
מחוסר־סבלנות לראות אותו נשבר.
הוא רצה לשטוף את ידיו מן הזוהמה

שבמגע עם החומר, ומעצם נוכחותו של
האיש הבלתי־אנושי הזה, והחליט
לעזוב.
״הסברתי לו שאיני יכול לפוצץ את
הסרט כבר בהתחלה, ושאני צריך
להוביל את האיש לאט־לאט, לקראת
שבירתו בידי עצמו. והנה, לקראת סוף
ההסרטה, היה זה הרץ שהיה העד
היחידי לדמעות של הנאצי שלנו —
דמעות שלא היו מתוך חרטה, חלילה,
כי אם דמעות של רחמים עצמיים,
באשר נזכר שבגלל אחיו, שהיה חשוד
בשמאלנות, הוא לא הועלה בדרגה
והקאריירה שלו נעצרה. היה זה הרץ
שלא היה מסוגל לנהוג באלימות כלפי
הנאצי הישיש, אחרי שקודם לכן היה
זה הוא עצמו שדרש ממני לנהוג בו

באלימות.״

השאפתגיס
ך ם לרוברט קרמר, הכימאי שבא
^ מעולם אחר — חניך שנות
החמישים באמריקה, יהודי לא״ציוני,
שאמו, אמנית באריגת־שטיחים, נפטרה
לפני שנה בכפר־הציירים עין־הוד
— לא היה זה סתם סרט, כי אם תהליך
מכאיב של יצירה והשתנות.
״זו היתה דרך ארוכה ושחורה,״
סיפר קרמר .״שתיתי הרבה וחייתי עם
העומס הזה שנה שלמה, כשאני גורר
את העריכה. הנסיון הזה החזיר אותי
לאחור, לזרועות הציניות לגבי עולמנו,
ציניות שלקיתי בה מנעוריי. ראיתי
כיצד אנשים לוקים, בלי לרצות בכך,
בדיבוק של אלימות ונקמה. הרגיז
אותי לשמוע אנשים שאמרו על
וונד־קאנאל שזהו בסך־הכל סרט על
תומאס ועל אביו. שתומאס חוקר את
אביו הנאצי.
״נכון. יחסיו של תומאס עם אביו היו
אלימים מאוד. בסוף מילחמת־העולם
השתתף בכל מיני פעולות־נקם נגד
בתי־קולנוע שהקרינו את סירטי אביו.
פעם אפילו העלה באש בית־קולנוע
כזה. הוא ניתק כל קשר עם אביו, עבר
לפאריס וחי עם אמני האוונגארד.
כשאביו גסס בקאפרי, קרא לתומאס
שיבוא אליו, כדי למות בזרועותיו. אני
חושב שהזקן עדיין חלם שבנו יקום
ויצדיק את מה שעשה, וכי תומאס
קייוה שאביו יביע אי־פעם איזו חרטה.
״אבל לא אביו של תומאס התחרט,
ולא הזקן שלנו. איש מהם לא חזר בו.״
רוברט קרמר הוא בן .44 לדבריו
הוא יליד דור וייטנאם, שבלע, יחד עם
כל הצעירים האמריקאיים האחרים, את
השקרים הגדולים של הפוליטיקה
האמריקאית המקובלת. וזו בעיה .״אני
רוצה לומר לאנשים שהאחריות לשפוט
מוטלת על כתפיהם. בכל מצב. גם
בחיים וגם בקולנוע״.
כמו אותם מאנשי־הצוות שסברו כי
פילברט הוא שחקן בלבד, וכי תומאס
הארלן טוען שהאיש הוא פושע נאצי
רק כדי לזכות בפירסום לסירטו, עמר
גם קרמר משתאה כנגד התופעה, כנגד
האיש שנראה, אדם, למרות שהוא
מיפלצת :״בהתחלה הוא היה פושע
לראווה. הנה אנו עומדים לפני מישהו
שבאמת עשה זאת. לא מארלון בראנדו
באפוקליפסה, כי אם סתם אחד, ד״ר
פילברט. ואז אמר פילברט: כל
השאפתנים היו נאצים. הבנתי את
הנקודה. הוא היה, בסך־הכל, איש בעל
אמביציות שיגרתיות. לא סאדיסט
גדול. לא ד״ר יוזף מנגלה. רק בורגני
קטן, בעל רקע צבאי צנוע וקטן,
האומר כי היה יכול להפוך לקומוניסט
בקלות שבה הפך לנאצי. אבל הנאציזם
היה במקום שבו היה הכסף וכל מי
שהצליח, הלך לשם. וכך גם הוא.
״הוא הלך לפשעיו בדיוק כמו
שהולכים אליהם פושעי־מילחמה
אחרים. כמו שהלכו לקראתם פושעי־מילחמה
בוייט־נאם, בקמבודיה ובמקומות
רבים אחרים. הרבה אנשים
מסוגלים לכך. וזה בשבילי המוטיב
המפחיד ביותר בסיפור כולו: דרך
אמביציה, דרך שיקול מוטעה, דרך
שאיפה שמתרצים אותה במילים שאנו
מכירים כל־כך טוב, כמו, למען
הילדים, למען המישפחה׳ — דרך
הסיסמות האלה עושים את הדברים
הנוראים ביותר בעולם.״

עדנה פיינרו

נאשם היינריד
המיגדל היה נמוך מדי

חחיזהוז
1ז 13נובע•
ך* שופטים הביטו בעניין בסרט
( \ הוידיאו שהוקרן לפניהם. בסרט
נראתה התיירת האוסטרית, קונסטנצה
(״קוני״) קלברט, כאשה צעירה ונאה.
פניה היו מאופרות, שיערה הבלונדי
היה אסוף בתיסרוקת מסודרת וגם
בגדיה נראו מושכי־עין.
באולם עמדה קוני עצמה, ונראתה
כילדה בת .12 שיערה נראה דהוי
ומדובלל, פניה היו נקיות מאיפור
וגופה היה צנום כשל ילדה. אי־אפשר
היה להכיר בה את הנערה היפה מלפני

אחו התקרית החליטו
שני הצעיוים
רהתאבו. ה שנוע
ניסה הגנו ותרות את
ע צ גו בתא־המעצו
חודש. הזמן שעבר מאז נעצר חברה,
קרל (״צ׳רלי״) היינריך, ונאשם ברצח,
השפיע מאוד על קוני.
בסרט נראתה קוני משחזרת
למישטרה את הערב שבו נרצח ג׳ורג׳
ויליאם (״ביל״) לויד, אזרח בריטי
שעבר בתעשיה־האווירית. כאשר החלו
בהקרנת הסרט, ירדה קוני מעל
דוכן־העדים והתקרבה חרש־חרש
לצ׳רלי, אהובה, שישב על ספסל-
הנאשמים. היא שלחה יד מגששת
וליטפה את זרועו. אצבעותיה כסוסות
הציפורניים לא עזבו את ידו של צ׳רלי,
עד שנקראה לחזור אל דוכן־העדים.
היה זה רגע נוגע ללב, שבו הביעה
קוני את מסירותה ואהבתה לצ׳רלי,

קורכן לויד (תצלום מישטרתי כמקום הרצח)
בקבוק הוויסקי האחרון

היא ]אנסה רפג שנה -רנן, נאשר התנפל עריה
המהנדס הברט׳ ,היא ׳ותה באוויו וחבוה הקע בו סכין

שהרג את הגבר אשר פגע בכבודה.
קוני סיפרה לבית״המישפט כי היא
רגישה במיוחד לתקיפות מיניות,
מכיוון שלפני שנה נאנסה בארץ
מולדתה, אוסטריה. מאז היא נושאת
אתה בארנקה אקדח־גאז .״אבל זה לא
יפה שאשה פותחת את הארנק ורואים
בתוכו אקדח, אז תמיד הייתי עוטפת
אותו בכותונת־לילה,״ סיפרה קוני
בתמימות לשופטים.
לפני שמונה חודשים הכירה קוני
את צ׳רלי, הקשיש ממנה בשש שנים.
הם התגוררו בווינה והחליטו לבוא
לבקר בישראל ,״בעיקבות השמש״.
הם באו לארץ בדצמבר של השנה
שעברה, ושהו זמן־מה בתל־אביב. צ׳ר־לי
קנה אז פיגיון חד, שבו השתמש כדי
לפתוח קופסות שימורים. ביד רוטטת
הצביעה קוני על הפיגיון, שהיה מונח
על שולחן התובע .״זה הסכין של
צ׳רלי,״ אמרה. על חודו של הפגיון
ניכר עדיין כתם חלודה גדול, שנוצר
מדמו של הקורבן, ביל.
אחרי כמה ימים בתל־אביב, נסעו
בני״הזוג לאילת. שם התפרנסו מעבודה
בבתי־קפה ומיסעדות. במרס החליטו
לחזור לאוסטריה, מכיוון שכספם אזל.
קוני פגשה אז את ביל במיקרה
בתל־אביב. השניים שוחחו, וביל אמר
לצעירה כי הוא בודד מאוד .״אין לי אף
אחר כאן. כל־כך נעים לדבר איתך,
הלוואי שהיתה לי בת כמוך,״ אמר
האנגלי בגיל־העמידה לצעירה היפה.
״הוא היה מאוד חברותי וריחמתי עליו,״
העידה קוני. אחרי שיחה קצרה הילווה
ביל לקוני 150 דולר, מכיוון שגילה את
מצבה הכלכלי הקשה.
ביל היה מהנדס שבא זמן קצר קודם

סרטים מאנגליה. הוא גם אמר שזהו
בקבוק הוויסקי האחרון שלו, שהביא
מארצו.
כאשר יצא צ׳רלי לשרותים, התנפל
לפתע האנגלי על קוני .״הוא ישב
לידי, ופתאום קם ומשך אותי אליו. הוא
חיבק אותי חזק והעביר את ידיו על כל
גופי. הוא מישש אותי בכל מקום, על
החזה, על ירכיי ובין רגליי.
״זה היה נורא משפיל. ניסיתי
להתחמק ממנו, אבל הוא החזיק אותי
חזק. באותו רגע יצא צ׳רלי מהשרותים
ונדהם. הוא שאל את ביל :׳מה אתה
עושה?׳ ואז הצלחתי להתחמק מידיו.
״הייתי המומה ורציתי רק לברוח
משם. לקחתי את ארנקי, שעמד על
השולחן, הוצאתי את האקדח, יריתי
יריה אחת של גאז באוויר ואז ברחתי
מהחדר,״ סיפרה קוני בהתרגשות.
באמצעות סניגורו, אברהם לנדש־טיין,
טען צ׳רלי, כי כאשר שאל את
ביל ״מה אתה עושה?״ פנה אליו
האנגלי ואמר לו :״קח 50 דולר
והסתלק מפה, זה לא עיסקך מה שאני
עושה.״ צ׳רלי סטר לאנגלי, ואז הצליחה
קוני להימלט.
ביל, ששתי זרועותיו התפנו, התנפל
על צ׳רלי, תפס אותו והחל חונק אותו.
כאשר הרגיש כי הוא עומד להיחנק,
הוציא צ׳רלי את הסכין והשתמש בה
להגנה עצמית.
צ׳רלי טוען כי איננו זוכר כיצד ואיך
נדקר המנוח, מכיוון שהיה שרוי
בעירפול־חושיס.
כל הענין נמשך שניות מועטות, ואז
מצאו את עצמם שני הצעירים בחדר
ולא
יודעים להתבטא היטב, וזה מפחיד
לפנות למישטרה.״
למחרת נסע צ׳רלי לאילת, כדי
להביא משם את שארית חסכונותיהם,
וקוני הלכה לקונסוליה האוסטרית, כדי
לקבל את כרטיס־הטיסה שלה. ביום
השלישי בבוקר נסעה קוני לנמל־התעופה
בן־גוריון ועמדה להמריא.
המישטרה עצרה אותו בנמל.
״בהתחלה לא סיפרתי את האמת
למישטרה,״ הודתה קוני בבית־המישפט,״
אבל אחר-כך ראיתי שה־מישטרה
כבר יודעת הכל. הם ידעו את
כל הפרטים על צ׳רלי והבנתי שאין לו
אפשר^ לצאת מהארץ. לכן גיליתי
להם היכן הוא נמצא.״
קוני היתה עצורה כמה שעות עד
שסיפרה למישטרה את סיפורה, והתברר
שאין לה כל חלק ברצח. צ׳רלי
נעצר והוגש נגדו כתב־אישום ברצח.
כאשר סיימה קוני את עדותה,
העיפה מבט אחרון באהובה היושב על
ספסל־הנאשמים. היא הירהרה בוודאי
כי יתכן מאוד שתיאלץ לחכות הרבה
שנים עד שתוכל להגשים את חלומותיה
ולהינשא לבחיר־ליבה.
אילנה אלון

עדה קלברט בבית המישפט
אקדח עטוף בכותונת־לילה

סכין הרצח
לפתוח קופסות־שימורים
לכן לישראל והתגורר עדיין עם חבר
בדירה שכורה ברמת־גן, הוא תיכנן
לעבור לדירה אחרת, שאותה כבר שכר.

״המישטרה
יודעת הכל״״ ,
ך* אשר החליטו קוני וצ׳רלי
^ לחזור לאוסטריה, באמצע חודש
מרס, נסעו להיפרד מביל ולהסדיר
איתו את החזרת ההלוואה. הם באו
במוצאי־שבת לדירתו ברמת־גן והתיישבו
בסלון.
״ביל קיבל את פנינו יפה מאוד. הוא
מזג לנו משקאות חריפים בכוסות־מים
גדולות, ורצה להקרין לנו סרטים
פורנוגראפיים בוידיאו,״ סיפרה קוני.
״אנחנו לא שותים משקאות חריפים
ולא רצינו גם הפעם, אבל הוא הפציר
בנו. סירבנו לראות סרטים פורנוגרא־פיים,
והוא ניסה לשכנע אותנו שכדאי
לנו, כי בישראל זה אסור והוא הביא

המדרגות, כשבידיהם סכין שותתת־דם.
״היינו בהלם, לא ידענו מה לעשות
והחלטנו להתאבד,״ התייפחה קוני.
״ישבנו על המדרגות ובכינו. זרקנו
את התיק שלי ולקחנו את הסכין איתנו
לגן־הציבורי, כדי להתאבד. אבל שם
ראינו מיגדל וחשבנו לקפוץ ממנו.
זרקנו את הסכין. אבל המיגדל היה
נמוך מדי. ראינו חומה גבוהה, אולי 20
מטר, בצירו השני של הגן. חשבנו
לקפוץ ממנה, אבל אז נזכרנו שאנחנו
צעירים, שיש לנו חלומות להינשא
ולגדל מישפחה בווינה.
״החלטנו לחיות, וחזרנו למלון
בתל־אביב. לא ידענו מה קרה לביל.
רק למחרת קראתי בעיתון שאנגלי
נדקר למוות ברמת־גן, והבנתי שזה
ביל,״ סיימה קוני.
התובע, עוזי שרטר, שאל את
הצעירה מדוע לא פנתה למישטרה,
והיא אמרה כי פחדה .״זו ארץ זרה,
אנחנו לא יודעים את השפה, וגם
אנגלית אנחנו לא מדברים כל־כך טוב

עדה קלברט (באמצע) בכניסה לאולם בית־המישסט
מישפחה וילדים בווינה

הסיוט הארוך

(המשך מעמוד )19
קיבלתי מיכתב מהנהלת בית־החולים,
בו הודיעו לי שב־ 14 באפריל אני מוזמן
לבוא לקחת את אשתי הביתה. אמא
שלי קיבלה את המיכתב בערב בבית.
היא היתה בטוחה שאני מסתיר ממנה
משהו, שאולי חל שינוי אצל מיכל ואני
לא סיפרתי לה. אני לא הבנתי מה
קורה, כי חברת־הביטוח נתנה לנו
מיכתב ובו נאמר שמיכל תישאר
בבית־לווינשטיין עד שייגמרו ההליכים
המישפטיים. אני לא יודע מה
לעשות. עד היום לא קיבלתי עזרה
משום מקום ומשום גוף.
את הדירה שקניתי לנו בראשון־
לציון סגרתי. אני לא מסוגל לחזור
לגור שם, הבית מלא זיכרונות. אני גר
בדירה של הוריי עם הילד. במשך
שלושת החודשים הראשונים לא
עבדתי, אחר־כך הייתי חייב לחזור
לעבודה. איזה אבסורד זה! אני עובד
במעבדת־צילום שהיא שיא הקידמה,
ואשתי שוכבת שם בצורה כל־כך
פרימיטיבית!
אחרי חצי שנה שמיכל היתה
בבית־לווינשטיין, בא מנהל בית־החולים
ואמר לי שהוא לא נותן לה חצי

גם בתי המלון במבצע: מחירים מיוחדים
ב־ 15 בתי מלון1 4 , 3 ,־ 5כוכבים.

5 0 ,5 6 0ש׳ זיכוי
לנופשי אמצע השבוע
על קניית 2כרטיסי הלוך ושוב לאילת.

• אין החזר כספי על קטע שלא נוצל
י המבצע לא תקף לטיסות הלוך ושוב
באותו היום
• המבצע בתוקף עד .1.6.85

ארועי

פנה לסוכן הנסיעות שלך או למשרדי ״ארקיע״ :מרכז הזמנות• 03-426262,413222 :סניף ת׳ א233285 03
•ירושלים • .02-234855 :חיפה • 0 4-64 33 71 :נתניה .0 53 -4 07 34 :

מה שעושים הח״בים מוחמר •מיעארי
ומתי פלד בכנסת, יעשו נורי אל־עוקבי
ויעקב ארנון בהסתדרות

לסדר את ההסתדרות
• ההטתדרות היא תמנון ביורוקרטי גדול ומנופח.
היא שורצת פקידי־מפלגות ועסקני־מפלגות ונשלטת על־ידי מנגנוני המפלגות.
• לא החברים קובעים את דרכה ואת מדיניותה; צמרות המפלגות עושת זאת במקומם -ועל חשבונם.
הרשימה המתקדמת לשלום תיאבק לשיחרורה של ההסתדרות מהרודנות של מנגנוני המפלגות
ותחתור להעברת השלטון בה לידי העובדים.
• אפשר לסמוך על הסיעה בהסתדרות שתעשה מלאכתה נאמנה; במו בכנסת, כד בהסתדרות -
מדובר באנשים עצמאיים בדעותיהם, שאינם כפופים לשום מימסד, לא ישראלי ולא זר, לא לאומי
ולא בינלאומי.

ה מו עמד הרא שון: נוחי א ל ־ עו ק בי
יליד חירבת אל־עראקיב, ליד באר־שבע; יו״ר האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבידואים; מכונאי־רכב. היה פעיל בר״צ, נימנה
על ראשוני מועמדיה לכנסת ונבחר מטעמה לוועידת ההסתדרות. ממייסדי הרשימה המתקדמת לשלום וחבר הנהלתה.

ה מו עמד השני: יעקב ארנון
יליד אמסטרדם, כלכלן שהיה מראשי התנועה הציונית בהולנד. הקים את אגף התקציבים במשרד־האוצר ובשנים 1970-1956
היה מנכ״ל משרד האוצר. היה חבר מפא״י. מראשי המועצה למען שלום ישראלי-פלסטיני; ממייסדי הרשימה המתקדמת
לשלום וחבר הנהלתה.

ה ר שי מההמתקדמתלשל 1ם
מטה הבחירות בת״א: טלפונים 662457־659474 ,03־ ;03ת.ד31109 .

חן טרמפ לחייל

אחוז של סיכויים להתעורר. היה שם
בחור אחד, בן של עורך־דיו, שנפגע
בתאונת־דרכים כשהיה בן .3אחרי 10
שנים׳ששכב כמו צמח, הוא מת.
בבית־לווינשטיין יש קרוב ל־40
מיקרים. עד היום התעוררו רק שני
חיילים, שנפגעו עקב זעזועים במוח.
הם ריברו איתי, ולא ידעו שהייתי יושב

שעות לידם.
לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה
יתום מאמא. אני יושב שעות ליד מיכל
ומדבר אליה. הקלטתי לה על קסטה
את כל מה שרציתי להגיד לה, גם
מילים רומנטיות של אהבה. וזהו, אני
חי בצל התיקווה.
ירון מזכיר לי יום־יום את מה שקרה
למיכל. יש בי שימחת־חיים בשבילו,
אני שר לו ומנסה לפצות אותו על כל
מה שקרה. מיכל ציוותה לי את הילד
שלה לפיקדון, ואני חייב לגדל אותו
כר, שלא ירגיש בחסרונה.
עד כאן דבריו של דרור.
דרור סטמפלר ומישפחתה של
מיכל הגישו לבית־המישפט תביעת
פיצויים נגד בית־החולים אסף הרופא
ונגד הרופא המרדים והאחות האחראית,
שלדעתם אחראים למה שקרה
למיכל. בית־המישפט יצטרך להכריע,
ודרור נשאר עב אשה שהיא צמח, עם
ילד בן שנה ועם הרבה־הרבה תיקוות.

שולמית יריב
העולם הז ה 2488

אחים הם, כלי״חמס״ .שימעון קשור
במעשים בלתי־ישרים. אין לשכוח כי נעצר
מ רי ם
על־ידי יוסף אחיו, וכבר הושמה עליו תווית
של אדם שאינו נקי.
בני מיני
האסטרולוגים מימי קדם היו בדעה
שתאומים וסרטן הם כאילו שצי צידיו של
המטבע. תאומים הוא האלים והמדבר, אף
מסתיר את עצמו על״ידי דיבוריו המרובים.

כשבני תאומים כועסים הם מתקיפים את ג האויב במילים. הם ידברו כל־כך הרבה, עד ג שאויבם לא יידע בין ימינו לשמאלו ויכנע.

(כוכב מרקורי, שליט מזל תאומים, קשור
בלשון -היינו בדיבור).
לוי -מזל סרטן, שהוא סמל האמהות.
ולכן הוא שומר על קדושה ונפרד מיתר
השבטים. ממנו יצאו הכהנים והלווים
המשרתים בקודש. גם לוי קשור במעשה
אלימות, מדובר על רצח חמור בעל״שכם וכל
הגברים בעיר.
האלימות של לוי היתה שונה מזו של
שימעון. תאומים הוא מזל אינטלקטואלי
ואילו סרטן מזל ריגשי. לכן האלימות של
בני סרטן היא ריגשית: הוא יגרום לאויבו
להרגיש ריגשי־אשמה, עד שיהיה מוכן
ג --למחוק את עצמו ולהעלם.
יהודה -במזל אריה. אין צורך לחפש, הכל
כצראה לא מיקרה הוא ששנים־עשר

$המזלות קשורים למיספר שיבטי״ישראל. כתוב בצורה ברורה :״גור־אריה״יהודה
} האסטרולוגיה היהודית מוצאת את הקשר מטרף בני עלית, כרע רבץ כאריה, וכלביא
ומי יקימנו ״.יהודה הוא המנהיג, החזק וזה
} בין אופי המזלות לאופי בניו של יעקב.
ראובן -הבן הבכור, במזל שור. ראובן המחלץ את האחרים מהצרות.

מזל אריה קשור בילדים, ויהודה מוצא
} מתואר כאיש האדמה, הוא זה המוצא את
} הדודאים וקשור בכל ההנאות הארציות. את עצמו מגן פעם על יוסף, בצעירותו, ופעם
על בנימין. מזל אריה קשור גם בשילטון -
} הוא אוהב אוכל, ומחפש שלוה.
בימי קדם נהגו לומר על בני שור, שהם משבט יהודה יצא המלד דויד, ולפי המסורת

} מוכנים לאבד את כבודם ולמחול על גאוו־ ממנו ייצא המלך המשיח.
זבולון -במזל בתולה. בבירכת יעקב לבנו
} תם בגלל ״התאבון החייתי׳ שבו ניחנו. שור
} שייך למזלות האדמה והוא הארצי ביותר כתוב :״זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף
} מבין המזלות. יש אומרים שכדור הארץ הוא אניות, וירכתו על צידון ״.יעקב בירך אותו
5הכוכב השולט במזל זה. אך, למעשה, השליט שיעסוק במיסחר מעבר לים. אופיו של
} של מזל שור הוא כוכב ונוס. ונוס קשורה זבולון, כאופי בני מזל בתולה, הוא חסר־ן
ביופי, אמנות, אהבה, מין ושלווה. לכן בני שקט ותמיד מחפש. כסוחר הוא מחפש
* שור מחפשים תמיד יופי פיסי, שקט, שלווה שוקים חדשים, ארצות וקשרים חדשים.
} וסביבה נעימה. וכדי להשיג שקט. הם בגלל חוסר המנוחה של בני״בתולה הם
} מוכנים אפילו לוותר על נוחיותם. היופי מחפשים עניין חדש בחיים ומוכנים להת נסות
בחוויות שונות ומשונות.
} קשור אצלם באהבת־המין.
הפרשנות המודרנית של מזל בתולה
שימעון -הבן השני, במזל תאומים.

ן הקשר התמידי של שימעון עם לוי נותן מאוד מוטעה. הרעיון הנוצרי של מריה
ן תחושה של כפילות. גם בספר בראשית הוא הבתולה עיוות את התדמית של הבתולה
{ מוזכר בפסוק אחד עם לוי .״שימעון ולוי מימי קדם. יש לזכור שהאסטרולוגיה

־ מזל החודש:

1הקשוב !
121 השבטים
1והאסטרולוגיה

השבוע כדאי לנסות להזיז משהו במקום
שבו אתם עובדים. בין ה״ 8וה־ 10 בחודש
תהיה לכם הזדמנות
להוכיח את עצמכם,
יתכן שיציעו לכם תפ קיד
יותר סמכותי ו מעניין.
בכל מיקרה,
רצוי שתתנו לבוסים
שלכם להרגיש שאתם
קיימים ושקשה לפתור
ו 2במרס ־
את הבעיות ללא עז 20
באפריל
רתכם. בשטח הרומאנטי
זה הזמן הטוב ביותר
להתחיל בקשרים חדשים. אין ספק שבני
המין השני אינם יכולים להתעלם מכם.

למרות שאתם חוגגים את יום הולדתכם
בימים אלה, אתם עדיין חשים עייפות
ומצב־הבריאות שלכם
אינו טוב. אין ברירה
אל א להמשיך להא ט
את הקצב עוד זמן־מה
ולהתחזק. ה־ 8וה־ 9בחודש
יהיו די־נעימים,
ומבחינה חברתית אפילו
מהנים. אבל ה־.10
ה־ 11 וה־ 12 יהיו ימים
מאוד קשים. מצב־הרוח
יהיה קשה ובעיות הקשורות
לתחום המיקצועי ירגיזו ויטרידו. אתם
נוטים לבזבז יותר מדי. תשתדלו לחסוך.

השבוע הקרוב יהיה קשה, בעיקר בגלל שי נויים
קיצוניים במצב־הרוח והבריאות.
אתם זקוקים להרבה
מנוחה, ההרגל להקיף
את עצמכם באנשים
אינו מתאים לתקופה.
בעבודה אתם נוטים
להתנהגות אימפולסי בית
מדי, וזה עלול
להביא חרטה. ה״ 2ג
21 במאי
וה״נג בכל זאת יאפשרו
20 ביוני
לכם לבצע שינוי חשוב
בחייכם, בעיקר בתחום
המיקצועי. ה 14-וה־ 15 בחודש יהיו רומאנטיים
מאוד. צפויות היכרויות חדשות.

במקום שבו אתם עובדים העניינים מסתדרים
לטובתכם. כעת תוכלו לבצע שינויים
ולהראות יותר תקיפות
והחלטיות. אל א שבכל
מה שאתם עושים. שימו
לב -מישהו מנסה
לפעול נגדכם בצורה
סמויה וכמעט בלתי־מורגשת.
אל תתעלמו
ממה שקורה. זה עלול
21 ביוג
לגרום לכם נזק רב
__ ביו לי

מאוחר יותר. פגישות
והיכרויות חדשות יתרחשו
דרך המקום שבו אתם עובדים או
באמצעות אנשים שעימם אתם קשורים.

שבוע לא קל עומד לפניכם, ההצעות המוצעות
לכם בימים אלה אינן מציאותיות,
כדאי למתן את ההת להבות.
למרות שזה
מאוד מושך ומחניף,
הסיכויים שתוכלו להג שים
את כל הרצונות
והשאיפות הם קטנים
ביותר. ה״ 8וה״ 9ב חודש
יהיו מאוד עמו סים,
ואתם לא תרגישו
טוב. רצוי ללכת להי בדק
אצל׳ רופא. הגב
רגיש מאוד -אל תבצעו פעולות חריגות
ומאמצות. ב״ 1ג בחודש יתכן סיכסוך.

ה־ 8וה־ 9בחודש יהיו משמחים ידיעה
הקשורה לנסיעה לחו־ל תשפר את ההרגשה
ואפילו תחזק אתכם.
יתכן גם שמישהו אהוב
עליכם יגיע לביקור. אך
נראה שבכל מה שקשור
לארץ אחרת הכל פועל
3 4 לטובתכם. בין ה־10
וה־ 12 בחודש אתם
עלולים שוב לסבול מבעיות
בריאות שלכם
6 8 0 8
אי של אנשים הקרובים
לכם. ה״ 12 וה־ 3ג יהיו
ימים רומאנטיים מאוד. תוכלו להפעיל את
רעיונותיכם המוזרים ולשגע את בני־הזוג.

סוס1

זחז

התחילה באסיה, בחברה מאוד שונה
מהחברה הנוצרית. במיזרח היו סוגרים את
הבתולות בתוף הרמון, מכיוון־^והגברים לא
סמכו על עצמם, והכירו את טיבעם חסר-
המעצורים. לכן הבתולה באסטרולוגיה
היהודית אינה האשה המופנמת, המסודרת,
חסרת העניין במין, אלא זאת המחפשת
נסיון חדש, גם פיסי וגם אינטלקטואלי, גם
מיסחרי וגם פסיכולוגי.
יששכר -במזל מאזניים. שמו של יששכר
בא מהמילה שכד, והוא קשור בסיפור לידתו
של יששכר. ראובן מצא דודאים בשדה,
הביאם ללאה אימו. לדודאים היתה צורה
של אדם בעל אבר״מין גדול. בימי קדם
האמינו שפרי זה הוא מעורר מיני ושיקוי נגד
עקרות. רחל, שהיתה עקרה, קנתה את
הדודאים מלאה אחותה, ובתמורה היא
הניחה לה לישון עם יעקב באותו לילה.

עמו כאחד שיבטי ישראל; יהיה דן נחש
עלי״דרד ״.בבירכתו של משה נאמר :״דן גור
אריה יזנק מן הבשן״.
באסטרולוגיה היהודית העקרבים מתחלקים
לשניים -לנחשים או לנשרים, כשה-
נשר מסמל את האריה. עקרב הוא מזל מים
ולכן מזל ריגשי. מהעקרב נדרש להפעיל כוח
רב ולשלוט בריגשותיו. כשאינו יכול לשלוט
בהם, הוא מסומל על״ידי הנחש, וכאשר הוא
שופט לפי ההגיון והשכל הישר, הוא הנשר.
גד -במזל קשת. הפירוש של גד הוא שפע
ומזל״טוב. הכוכב השליט בקשת הוא יופיטר
שמשמעותו שפע והתרחבות. בבירכתו של
משה נאמר :״ברוד מרחיב גד כלביא, שכן
וטרף זרוע קודקוד ״.גד היה שבט של
לוחמים גיבורי״חיל ולמודי־מילחמה. המי לים
״ברוך מרחיב׳ וכוי פירושם שגד קיבל
חלק גדול יותר משאר השבטים והרחיב את

בן ארוז (יהודה) יהיה 1ומשיון ן, שוו
(ואוב!) אוהב מין, תאומים (שימש!)
מדבו הרבה ודגים(יוסף) הוא מיסטיקן
התוצאה של אותו לילה קנוי היא לידת
יששכר, הנקרא לזכר הקניה.
באסטרולוגיה נהוג לחשוב על מאזניים
כשופטים, או כאנשים שקולים. מקובל
לחשוב שרוב השופטים הם בני מאזניים אך
לא כף הדבר -רובם בני מזל עקרב. רוב
הגנרלים בצבא הם בני מאזניים. יששכר
הוא תוצאה של הסכם מכירה, לא קל לו
לבוא לידי החלטה. וכל מי שמכיר את בני
מאזניים יודע, שחוסר יכולתם להחליט היא
חולשתם הגדולה. הם נזהרים מהחלטות,
מדברים על הבעיה מכל צדדיה, וכל-כך
מרבים בדיבורים על הבעיה -עד שהזמן
עושה את שלו ומחליט במקומם.
על יששכר וזבולון התלמוד אומר שהם
כמו שני אחים בנשמה אחת -זבולון מאושר
שיששכר מחליט למענו.
דן -במזל עקרב. אמו הרגישה שהשם דן
אותה לכף זכות והעניק לה עוד בן, ומכאן
שמו. בברכה של יעקב נאמר כך :״דן ידון את

גבולו במילחמות. ויעקב כבר עמד על תכונה
זו, כשבירכה ״גד גדוד יגודנו
אשר -במזל גדי. בא מהמילה אושר.
כלומר, הוא בר״מזל. גדי מסמל עבודה
וקאריירה.
האסטרולוגיה היהודית מכירה את מזל
גדי כמזל שמסוגל להזיז שמיים וארץ כדי
להשיג ביטחון חומרי. בבירכת יעקב נאמר:
״מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלל״.
ומשה מברכו :״ברוד מבנים אשר, יהיה רצוי
אחיו וטובל בשמן רגלו ״.הכוונה שמזל גדי
אינו צריך לחפש את ״החמאה״ כדי שיהיה
לו מה למרוח על הלחם. בגלל חריצותו תמיד
יש לו מקום לישון, בגד ללבוש ומזון לשובע.
בברכת משה נאמר גם :״ברזל ונחושת
מנעליך וכימים דבאך ״.כבר כאן נרמז
שהגדי יעמול קשה ויסבול, עד שישיג את כל
השפע שאליו הוא שואף. ומכאן אפשר להביו
(המשך בעמוד )40

יש איזו הרגשה של חסימה ועצירה בפעילות
השוטפת שלכם. אתם שרויים במצב-רוח
מכביד, וכל פעולה דורשת
מכם יותר מאמץ
מהרגיל. רד 12 והי 13
יהיו מאוד מעייפים,
השתדלו להוריד מהעומס
ולנוח כדי שלא
תתמוטטו. סמוך ל־11
בחודש תוכלו ליהנות
מתשומת־לב מיוחדת
של המין השני -למרות
הקשיים, אתם מקרינים
משיכה מיוחדת. גם ה־ 13 וה־ 14 בחודש
יאפשרו לכם להתחיל ביחסים חדשים.

ה־ 8וה־ 9בחודש מתאימים לשיחות, ישיבות
או פגישות חשובות בענייני עבודה. תוכלו
לשכנע כל אחד ולהשיג
א ת רצונכם או להשליט
אותו. ב־ 10 עד ה־12
בחודש יהיו לכם ימים
מאוד קשים. אתם
עלולים לכעוס על בני־הזוג
או על שותפים
לעבודה. זה עלול להגיע
: 1 22 אוקטובר -
לניתוק. פרידה או הח2ן;
בנובמנ>
לטה שתביא לחרטה.
ה־ 13 וה־ 14 בחודש
יאפשרו לכם לתקן את המעוות, אל א
שתצטרכו למחול על כבודכם ולהתנצל.

אתם די מאוכזבים במקום שבו אתם
עובדים, העניינים אינם מתנהלים לפי
הציפיות או התיכנון
שלכם. אתם כל״כך
עסוקים, שאין לכם
פנאי לנוח ולהחליט
מהי הדרך היותר טובה
בשבילכם. זה לא הזמן
המתאים לשינויים, לא
נראה שתוכלו לעשות
משהו כדי לשנות את
המצב. חשוב שתשגיחו
על עצמכם, אתם נוטים
לחלות, בעיקר ב־ 12 וב״ג 1בחודש. בשטח
הרומאנטי -אתם בהחלט מצליחים.

בתקופה זו א תם יותר מקובלים ומרשים
לעצמכם התנהגות יותר קלילה. זה הזמן
לחשוב על סיום הקשרים
המקשים על
החיים. כעת תוכלו גם
להתחיל בקשרים חד שים
ובריאים יותר. ה־8
וה־ 9בחודש יהיו רומאנטיי
ם מאוד. אך
ה־ 12 וה־ 13 יהיו עוד
21 בדצמבר ־

יותר חשובים. בשטח
19 בינואר
הכספי מזומנת לכם
הפתעה נעימה, תוכלו
להרשות לעצמכם לחשוב על החלפת המכונית
או רכישה של איזה אביזר יקר.

מה״ 8ועד ה־ 12 בחודש לא יהיה לכס קל.
בתחילה תהיו מצוברחים וכל דבר קלון

מאזניים

ע1ןונ

ירגיז

ויג רו ם

הורוסהוס

ל אווי ר ה

קשה ומכבידה. תוכניות
שתיכננתם עלולות
להתעכב, להידחות או
להתבטל. אבל אם תמ תינו
קצת בסבלנות,
יתברר שהשד אינו נו רא
כל-כך. וכבר ב״13
20 בינואר ־
18 בפברואר
בחודש תוכלו שוב למצוא
מוצא מעניין ומועיל
יותר. בשטח הרומאנטי
אתם תהיו היוזמים, בפגישות מיק־דיות
אתם תרשימו מאוד את המין השני.

השבוע תהיה מתיחות סביב עניין המגורים.
יתכן שיהיה עליכם לחשוב על שינוי מקום
המגורים. נסו למנוע

התערבות של אנשים

הקרובים לכם, אלה

יוסיפו לעצבנות ול־

דאגה. ה״ 8וה־ 9בחודש

יהיו נעימים, בעיקר

בגלל הבטחות של עזרה

מאנשים שעימם א תם

19 בפברואר

20 במרס
מיודדים. בשטח הכספי

תוכלו לפעול רבות ו*

לשפר
את מצבכם.
דרושה יותר העזה ואסור לבזבז זמן על

פיקפוקים והתלבטויות. זהירות בדרכים .

זני

זנים

שידור
צל־ג
יומן שד איזה שבוע?
• למיכה לימור, עורך ומגיש יומן־
השבוע במתכונתו המחודשת והמשעממת.
היומן, שעבר מן היום השישי בערב ליום החמישי
בערב, כדי שלא לעשות לעם ישראל ״שחור על
הנשמה״ ,עשה לעם אפור, אפור, אפור.
כתבות היומן לא נגעו לאירועים שהתרחשו
השבוע, חוץ מכתבתו של דויד ויצטום על
ביקורו של רונלד רגן בביטבורג.
בשבוע בו סיים צה״ל את שלב־בית של
הנסיגה מלבנון, שבו איימו המורים בשביתה, בו
עלתה לכותרות הדרישה להקים ועדת־חקירה
למילחמת־הלבנון, שבו התחילו להתגלות
הודעות מדהימות של נאשמי אירגון־הטרור
היהודי, בשבוע שבו התפרסמה פרשת החנינות
והעונש שהטיל נשיא בית־המישפט העליון על
פרקליטות המדינה — בשבוע זה התעסק יומן
השבוע בנושאים ערטילאיים לחלוטין, שהקשר
ביניהם לבין השבוע שחלף מיקרי בהחלט.
אף אחד מן הנושאים החשובים האלה לא טופל
ביומן, במקומם היה תשדיר־שרות משעמם על
רפא־ל(הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) ,שנראה
כאילו נלקח מיומן סובייטי ישן; כתבת
שטיפת־מוח חר־צדדית על הקורה ברצועת־עזה,
שהיה תשדיר־שרות של המימשל הצבאי; וכמנה
אחרונה ניתנה לצופים הזדמנות לחזות בשידור-
חי של מופע להקת הדייר־סטרייטס בפארק־הירקון.
הזדמנות שניה, מכיוון שהצופים כבר חזו,
יומיים קודם, בשידור חי יותר טוב ממופע הלהקה
בבריכת־השולטן בירושלים, כך שגם בכתבה זו
לא היה שום דבר חדש, מלבד המלל הכפייתי של
הקריין, שהפריע בעקשנות לצלילי המוסיקה.

הכתב על עצמו
לחיים גיל, כתב הטלוויזיה הישראלית, על
פשע שערך בכתבתו על פצועי־צה״ל של
מילחמת״הלבנון. גיל היה עסוק כל־כן־ הרבה
בעצמו ובתמונותיו בסרט, עד ששכח כמעט
לחלוטין את הפצועים שבהם טיפל.
כשבידו אמצעי בעל יתרון יוצא־מן־הכלל —
היכול לגרום לצופה את ההרגשה המיוחדת כאילו
הוא נמצא במקום האירוע — פיספס גיל את
העומק והאפשרויות שהיו בידיו.
הוא סיפר לצופים, בטון דרמאתי ושקט, על
חברתו של אחד הפצועים, המבלה ימים כלילות
ליד מיטת חברה. הוא הוסיף שבלילה היא ישנה
על הריצפה. הוא לא טרח, משום מה, לצלם אותה
ישנה ליד מיטתו.
הוא סיפר על טרגדיה אחרת, של חייל הנמצא
כבר חודש חסר־הכרה בחדר לטיפול נמרץ. הוא

חלב, עבר לגל״ץ
בלילות האחרונים אפשר היה לשמוע את
קולו של רסיק חלבי, עורך מישנה של מבט
ויו׳׳ר ועד עיתונות־הפקה בטלוויזיה, קורא את
מיבזקי החדשות בגלי־צה״ל.
חלבי נשאל על־כך השבוע בערב ראיונות.
הוא סיפר למשה טימור, המראיין, שהדבר
נעשה במיסגרת שרות־המילואים שלו. חלבי
הוא, כידוע, קצץ ביחידה קרבית. הוא סיפר
שבתחילת מילחמת־הלבנון נקרא לשירות־מילואים
ביחידה שלו, שם ביקש ממנו אחד
המציגים שיסביר לחיילים בחטיבה את חשיבות

צורמת, לפני הפצועים, בשעה שפצוע טרי מוכנס
לבית־החולים, הבהיר את המתרחש.

מאחורי הנוירקע
ל ח סל את פזרת
יוסן 8בראל, המנהל־בפועל של הטלוויזיה,
עובד בשבועות האחרונים קשה, כדי ליצור
לעצמו שדולה שתעזור לו, בבוא היום, להיבחר
כמנהל הקבוע של הטלוויזיה, לקדנציה של
שלוש שנים.
הוא נפגש עם פוליטיקאים שונים, ובעיקר
עוקף את אורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור,
ונפגש ישירות עם חברי הוועד־המנהל. כך אפשר
היה לראות אותו שלוש פעמים בבית־החולים
רמב״ם בחיפה, כשבא לבקר את שאול עמור,
חבר הוועד־המנהל, ששכב שם אחרי שעבר ניתוח
ברגלו.
מצד שני מחזר בראל גם על פתחיהם של
עובדים בטלוויזיה. במוצאי־השבת שעבר ביקרו
בראל ודויד ארמון, חבר הוועד־המנהל, עם
נשותיהם, אצל רפיק חלבי בכפרו. חלבי הוא
יו״ר ועד עובדי־עיתונות־הפקה, ונחשב כאיש
חזק בבניין־הטלוויזיה. שינויים והחלטות רבות
צריכים לעבור את אישורו של חלבי כיו״ר הוועד.
ביקורו של בראל אצל חלבי קומם רבים מן
העובדים בטלוויזיה. הם חוששים שבגלל היחסים
הקרובים עם בראל, לא יילחם חלבי את מיל־חמתם
של העובדים.
בראל נשמע אומר, בהזדמנויות שונות ורבות,
שהוא יחסל את אורי פורת ויביא להדחתו.

קריין חלבי
להסביר את המילחמה
המילחמה. חלבי סירב והגיש בקשה לעבור מן
היחידה. הוא הוצב ביחידת גלי־צה״ל.

קרפין מכונה בפי כמה אנשים כמעוז האחרון
בפני השתלטות בראל ושיטותיו על הטלוויזיה.
קרפין לשטרן :״אתה לא יודע לנהל, אתה
יודע רק לזרוק חיצים.״ הכוונה היא למישחק
זריקת־חיצים למטרה, התלוי במחלקת־החדשות.
שטרן לקרפין :״אתה חותר תחתיי כל היום!״
נסיונות נואשים שנעשו בשבועיים האחרונים
לקבל את תגובתו של בראל זכו מצירו,
משום־מה, בהתעלמות מוחלטת.

בתוככי הרשות
מהפר ועיסקת חבילה
אנשי־המערך בשילטון אינם מרוצים מאורי
פורת, מנכ״ל רשות־השידור, ומהאופן בו הוא
מנהל את הרשות. עובדה זו איננה מפתיעה,

מנהיג הליכוד ועם השרים דויד לוי ומשה ניסים.
ביום הראשון, לפני ישיבת הממשלה, נפגשו פעם
נוספת השרים נבון, שחל, ניסים ולוי.
הכוונה היא לגבש עיסקת־חבילה, שלפיה
יודח פורת. במקומו ימנה הליכוד איש שלו,
שיהיה מקובל גם על אנשי־המערך, ובתמורה
יסכים הליכוד למינויו של דן שילון כמנהל-
הטלוויזיה.
הליכוד מדבר על עורך־הדין הירושלמי
ראובן(״רובי״) ריבלין, שזכה במקום מכובד
בבחירות במרכז־חרות, אך לא זכה להיות
חבר־כנסת.
האמת היא שהמערך היה רוצה לראות את
גידעון לב־ארי, כיום מנהל״הרדיו, כמנכ״ל
רשות־השידור. נבון אפילו רמז על־כך ללב־ארי,
כשביקש ממנו להישאר כמנהל הרדיו לקדנציה
נוספת. לב־ארי אינו מזוהה פוליטית עם מיפלגה
זו או אחרת, אבל קשה להניח שהליכוד יסכים
למנותו. הם יעדיפו למנות כמנכ״ל איש שברור
שהוא איש־ליכוד.
במאבק בין אורי פורת לבין יוסף בראל,
המנהל־בפועל של הטלוויזיה, תומך יצחק נבון
בבראל. היה זה נבון שהמליץ על בראל והטלוויזיה
הערבית לקבלת פרס ישראל.
שני נסיונות שעשה פורת להדיח את בראל
מתפקידו כמנהל זמני של הטלוויזיה נדחו בתוקף
על־ידי נבון.

המישגה היה ררא ש־מועצה
רון נחמן, המישנה־למנכ׳ל רשות־השידור,
זכה השבוע בבחירות לראשות־מועצת אריאל
שבגדה המערבית. הוא התמודד עם יעקב
פייטלסון, ראש־המועצה הקודם. נחמן זכה ב־369
קולות, לעומת פייטלסון, שזכה רק ב־ 317 קולות.
נחמן יצא לחופשה של חודש ב־ 1באפריל, כדי
להכין את מערכת־הבחירות שלו. הבחירות
התקיימו ב־ 30 באפריל. נחמן נשאר אותו הלילה
ער עד השעה ,4סיום ספירת הקולות. למחרת
התייצב ב״ 9בבוקר במישרדו ברשות־השידור.
כשבא למישרד, נדהם. עובדי הנהלת רשות־השידור
הכינו לו מסיבת־הפתעה. במהלך המסיבה
הירבה אורי סירת, מנכ״ל הרשות, לשבח
את פועלו של נחמן.
כשיקבל את המינוי ממישרר״הפנים, אחרי

שיטת המערופים
מאחורי הקלעים, במסידרונות הטלוויזיה,
מתנהלת מילחמה בין יוסף בראל, המנהל
הממונה, שרמז מפורשות על רצונו לקבל מינוי
של קבע, ואנשים בבניין התומכים בו, לבין אותם
שאינם חסידיו של בראל, הטוענים ששיטות־עבודתו
אינן מקובלות עליהם (בלשון המעטה).
ביום השני בשבוע שעבר, בישיבה השבועית
של ראשי רוכנות של מחלקת־החדשות בטלוויזיה,
התנהל ויכוח חריף סביב נושא שיטותיו
של בראל.
בישיבה השתתפו יאיר שטרן, מנהל
מחלקת־החדשות, מיכאל קרסין, עורך מבט,

חיים יבין, חיים פלטנר, אהוד יערי, רסיק
חלבי, ניסים מישעל, יורם רונן ומיכה
לימור.
כתב גיל
יד עולה למעלה
סיפר על מישפחתו של החייל החיה בבית־החולים.
הוא לא טרח לצלם אותם חיים שם —
אוכלים, ישנים, שותים, מקבלים אורחים.
הוא ניהל שיחה עם חייל אחר, שסיפר על
ילדיו הקטנים ועל המיפגש שלהם עם מצבו של
האב. אך, שוב, לא הראה אותם בסרט. לעומת זאת
הופיעה ארוכות תמונה סאדיסטית של כלב סובל.
בלהיטותו להראות את גודל נושא הפצועים,
התפזר גיל על יותר מדי חומר ונפל אל אפרוריות
השטחיות. במקום להתרכז במיספר קטן של
מיקרים ולרדת לעומק הסבל והבעיות שלהם.
למזלו של גיל בחר בנושא כל־כך חזק, עד
שדי היה בצילום האחד של יד שרופה וחבושה,
השלוחה למעלה ומנסה להגיע אל ידה העדינה
של האחות, כדי להבהיר את עוצמת הטרגדיה. גם
שילוב השירה של להקת־הנח״ל, בעליצות

מנהל־בפועל גראל
ביקור בכפר
מכיוון שפורת, שהוא איש־הליכוד, נבחר לתפקיד
על־ידי הליכוד ובזמן שהליכוד היה בשיל־טון,
ואמור לייצג ברשות את האינטרסים של
הליכוד.
המפתיע הוא שמזה כמה חודשים רוטנים יותר
ויותר אנשי־ליכוד בשילטון על צורת־הניהול של
אורי פורת. אין הם מרוצים ממנו. בזמנו כתב
העולם הז ה ( )20.2.1985 על הכוונה להחליף את
אורי פורת. המגמה נרגעה קצת, בגלל הסערה
סביב המיכרז על מישרת מנהל־הטלוויזיה,
שהאפילה במשך תקופה ארוכה על כל הדברים
האחרים.
בשבועות האחרונים גברה המגמה להחליף את
פורת. דבר כזה יכול להיעשות רק באופן אחד.
פורת הוא מינוי פוליטי. לפי ההסכם הקואליציוני
אין אפשרות לבצע שינויים בתפקידים פוליטיים,
אלא בהסכמה מפורשת של שתי החברות
הגדולות במיפלצת הקואליציונית. לכן יש
אפשרות להחליף את פורת רק בהסכמת הליכוד
והמערך.
בימים האחרונים מקיים יצחק נבון, שר־החינוך
והשר הממונה על רשות־השידור, סידרת
פגישות, כדי למצוא נוסחה לעיסקת־חבילה,
שחלק ממנה תהיה הדחתו של פורת.

חלק מראשי־הרוכנות הטיחו טענות קשות י
בבראל(שאינו נוכח בישיבות אלה) ,וטענו שהוא
מנסה להשתלט על המירקע ולחלק לפוליטיקאים
זמני־שידור.
קרפין סיפר שבראל פנה אליו וביקש ממנו
״שיתן יותר שמיר במבט לחדשות״ .בראל גם
התלונן לפניו על אורכה המוגזם, לדעתו, של
הכתבה על מחנה־הריכוז בוכנוואלד.
בראל הציע ליאיר שטרן לשדר בשידור־חי
את טקס חלוקת פרסי וולף, שייערך
במישכן־הכנסת ביום הראשון הקרוב. שטרן
נענה. הטקס ישודר בשעה 5וחצי אחרי־הצהריים,
במיסגרת תוכניות־הילדים. את הטקס יכבדו
בנוכחותם גדולי־האומה, שכל הופעה שלהם על
המירקע גורמת להם לגבוה בכמה סנטימטרים
ולהחזיק תודה מיוחדת לאיש שדאג להופעתם.
אהוד יערי כינה את בראל ״מיפלצת״ ,וטען
שהוא עובד ״בשיטת המערופים״.
נבון נפגש בנושא זה כמה פעמים עם שימעון
במהלך הישיבה היו חילופי־דברים חריפים בין פרס, ראש־הממשלה, עם משה שחל, השר המתאם
שטרן לקרפין. שטרן נחשב כחסיד של בראל, בין שתי המיפלגות הגדולות, עם יצחק שמיר,

פירסום התוצאות הרישמיות, יצטרך נחמן לעזוב
את מישרתו ברשות־השידור, שבה כיהן במשך
שנתיים. לא ידוע עדיין מי יחליף אותו.

ענ ת סדמסטי י
העולם הזה 2488

חמחרים
בת הערל
נולדה בחיפה, בבית־החולים
כרמל, שאליו הובהלה היולדת מדרום
לבנון, לאנטואן לחד, גנרל לבנוני
ומפקד צבא דרום־לבנון ולאשתו,
מינרב, ילדם השני, בת, רומי.

אם הרופאים
הוענק באומהה, שבמדינת
נברסקה האמריקאית תואר א ם השנה
ללואיז מונאקו צ׳ימיני ,59 ,על
׳שגידלה עשרה ילדים שהם כיום
רופאים (ארבעה); בעלי תואר שני ב־חינוך
(שלושה); עורכי־דין(שניים) ואחות
אחת.

הגוף הסחר
נ ת מנו ברומא לחשמנים, על-
ידי האפיפיור, יוחנן סאולוס השני,
28 ארכי־הגמונים יוצאי 19 ארצות,
בנוסף ל־ 92 החשמנים המואמנים כבר
בוואתיקאן, ובכך מלאה המיכסה
המכסימאלית של 120 חשמני הכנסיה
הקאתולית, המהווים, בשעת הצורך,
את הגוף הבוחר כאפיפיור חדש.

שדרן האימים
נחוג בהוליווד, יום־הולדתו
ה־ 70 של אורסון ולס, שחקן ובימאי,
שנודע בסרטים שבהם כיכב (האדם
השלישי אותלו) ,בנישואיו(בין היתר:
גם לריטה היוורת) ובשידור־האימים
שלו, שלא היה אלא תסכית בדיוני,
ברשת־שידור אמריקאית, לפני 50
שנה, שגרם למיליוני מאזינים אמריקאיים
לחשוב כי אכן מתרחשת
פלישת אנשי־מאדים לכדור־הארץ.

מפקד השבויים
נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
יוסף אהרון אלמוגי, יליד פולין
שעלה ארצה בגיל ,20 עבד בכפר־סבא
בפרדסים ובבניין והקים, בחיפה, בגיל
,27 את פלוגות הפועל, כוח־האבטחה
של הסתדרות העובדים. עם פרוץ
מילחמת־העולם השנייה התנדב אל־מוגי
לחיל־החפרים (חיל־ההנדסה) הבריטי,
נפל בשבי הגרמנים ביוון ועמד
במשך ארבע שנות השבי בראש 1500

** ודעות־הבחירות של הליכוד
^/להסתדרות כמעט שקיבלו תפנית
דרמאתית, שמונה ימים לפני היום הקובע
(ראה גם הנדון) .בתיקיהם של
מומחי־התעמולה ואנשי יחסי הציבור
היו מוכנות כל התוכניות.
הכותרות, ביום הראשון השבוע,
בישרו על שלב חדש ותוקפני.
תחת הכותרת הזועקת ״התוכנית
הסודית של פרס וקיסר״ נורו המילים
באותיות קידוש־לבנה :״הם מכינים לך
קיץ שחור משחור! פיטורים המוניים,
אבטלה גוברת, העלאות מיסים וביטול
סובסידיות!״
בהמשך, על רקע מיסמך כלשהו,
דהוי וקשה לפיענוח, נכתב :״בחתימת•
ידו מכר מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיסר, אותך — השכיר! למעשה, הוא
התחייב כבר לפני ראש״הממשלה: אנחנו
איתך בכל הצעדים הכלכליים
הקשים שתחליט עליהם. לא נעמוד
בדרכך״.
בצד פורטו מחירי המוצרים המסובסדים
לצד המחירים האסטרונומיים
הצפויים ביום ה־ 14 במאי, יום השלישי
הבא, בבוקר שאחרי הבחירות.
בעמוד אחר בצהרונים הופיעו צילומי
בתיהם של ראשי מיפלגת העבודה:
הווילה של אבא אבן בהרצליה־פיתוח,
יצחק רבין בנווה־אבי־הפנטהאוז
בים;
הבית החד־מישפחתי של מנכ״ל
בנק־הפועלים, גיורא (״ג׳ורי״) גזית,
ברמת־השרון; המכונית הפרטית המהודרת
של השר משה שחל; הלישכה
של יושב־ראש מועצת־המנהלים של
קונצרן כור, נפתלי בלומנטל. בכיתוב
נאמר :״הם התעשרו על חשבונך! צמרת
מיפלגת העבודה, ההסתדרות וחברת
העובדים שכחה אותך, הפועל. הם
השמינו ובעטו בך! ביום ה־ 13 במאי
תוכל אתה לבעוט בהם, חזק־חזק ולשלוח
אותם רחוק!״
במודעה אחרת פורסמו שמות־ה־מישפחה
של חברי הוועד הפועל ומד
עצת־המנהלים של חברת העובדים.
היה ברור כי בעלי השמות האשכנזים
מהווים רוב מוחלט.
בעמוד אחר, על רקע דיוקנו של
יעקב לוינסון, נמרחה כותרת רחבה:
״הוא התאבד. האם מסיבה זו הופסקה
החקירה?״
מתחת לכותרת פורטו עיקרי הפרטים
שפורסמו לפני שנה וארבעה חודשים
סביב מה שכונה אז פרשת־לוינסון.
בשולי המודעה, שהופיעה על פני
עמוד שלם, נרשם, באדום :״ולאן הלך
הכסף?״
מטה הבחירות של הליכוד לא הסתפק
בפירסום בעיתונות. הוא הפיץ את

זאב דובר על עליה באחוז התומכים
בליכוד, כפי שהוכיחו מישאלים חדשים.

במטה הבחירות היתה תחושה
שלא די בכך. פעילים רבים, ואף שמאי
עצמו, תמכו בהסלמה.
היו להם כל הסיבות לכך: מערכת
בחירות שקטה תגרום מיעוט מצביעים,
שיביא לניצחון מיפלגת העבודה, הסומכת
על המנגנון המשומן שלה. הסכם
אי־התקפה שבשתיקה ימנע את חידוד
הניגודים בין שתי המיפלגות ויגרום
לכך שמצביעי ליכוד פוטנציאליים
יתמכו דווקא בקיסר, בגלל מוצאו
התימני, תוך התעלמות מכך שצמרת
חברת העובדים והועד־הפועל תהיה
אשכנזית ברובה גם אחרי הבחירות.
יוזמי ההסלמה כבר ניסחו את הסיסמאות.
חלקן הקטן הוזכר בכתבה זו.
כדי להיות בטוחים מפני סכנה של
הוצאת לשון־הדע ומפני הפסקת המסע
על־ידי צווי מניעה של בית־מישפט,
עברו מישפטנים על הטקסטים הקשים
והבעייתיים.
למעשה, מי שמזוהים עם מחנות
השרים דויד לוי ואריאל שרון, תמכו
במהלך כזה, בעיקר על רקע מאבקי־הכוחות
הפנימיים בתנועה.

שר שמאי בבחירות להסתדרות

מפני שהשמיצה את שימשו נרס

?ץ מיר, באמצעות אנשיו במטה
•/ובמ צו ד ה, הביע עמדה נחרצת
נגד ההסלמה וחימום מערכת־הבחירות,
דווקא בגלל מערכת־היחסים המסובכת
בתנועתו שלו.
הוא רמז שלמעשים מסוג שכזה
יכולה להיות השפעה קשה ביותר על
מיבנה הממשלה הנוכחית ועל הסכם
המיסגרת של ממשלת האחדות. כלומר,
הסכם הרוטציה.
שמיר הבהיר שאם יהיה צורך לפרק
את הממשלה, הרי שלא ייתכן לתת
למערך אפשרות לעשות זאת בקלות
על רקע השמצות אישיות ותעמולת־זוועה,
שנוצלו למטרה חסרת־חשיבות
ואבודה מראש, כמו הבחירות בהסתדרות
.״לא נוכל לכבוש בשום אופן
את הקומה החמישית,״ הסביר אחד
מאנשי שמיר לחבריו במצודת זאב.
״לעומת זאת, נאבד בציבור הן את
אמינותנו והן את כבודנו. פרס ייראה
כצדיק שפניו הושחרו, שלא בצדק,
ואנו ניראה כעדת מחרחרי ריב ומסן.״
החלטתו של שמיר מנעה כרגע את
המשבר הממשלתי שממנו הוא חרד

ממה הוא פחד?

חשוב רריטד למנוע חבוסה בהסתדוות בשבוע הבא -
אבל ליצחק שמיר חשוב ותו רשמוו ער הממשלה והרוטציה
שחקן ולס ()1973
פלישה מן המאדים
השבויים הארצישראליים, שאותם הנהיג
במישמעת־ברזל ובתבונה (הוא
אסר על מישחקי־קלפים והקפיד לערב
אותם, בשעת מיצעד־הפינוי ממיזרח־גרמניה,
לנוכח הצבא האדום הקרב, בין
השבויים הבריטיים, כדי למנוע את
איתורם וזיהויים, ברגע האחרון, על־ידי
הגרמנים) .אחרי שובו מן השבי היה
אלמוגי, בזה אחר זה, מזכיר מועצת
פועלי חיפה (עת נתן את ידו לשבירת
שביתת־הימאים בשנות ה־ ;)50 מזכיר
מפא״י; שר־השיכון; שר־העבודה; ראש
עיריית חיפה ויו״ר הנהלת הסוכנות
היהודית וההסתדרות הציונית העולמית.
העולם
הז ה 2488

המודעות בצורת כרזות לתיבות־הדואר
ואף הדביק אותן, בפורמט ענק, ב־פירסום־חוצות
בצומתי דרכים חשובות.
צמרת הליכוד היתה מעודדת. הסקרים
הסודיים שנערכו בסמוך לתחילת
מסע־הפירסום האגרסיבי, העידו
על תפנית באופן ההצבעה הצפוי של
חברי־ההסתדרות. הליכוד טיפס מעבר
לשליש המסורתי של קולות המצביעים
— מחסום שאותו הוא לא פרץ
מעולם. היה זה הישג שאיש מעסקני
הליכוד לא העז אפילו לחלום עליו.
אך המסע לא יצא אל הדרך. חימום
הרחוב, ערב ההצבעה, לא יצא אל
הפועל. השבוע לא ניראו מודעות מסוג
זה בעיתונות ולא ברחובות, הן נגנזו
עמוק־עמוק בתיקיהם של התעמולנים
המתוסכלים.
מדוע?
בסודי סודות, ומבלי להתווכח,

קיבלו ראשי־חרות את הדין. ממלא־מקום
ראש הממשלה, יצחק שמיר,
החליט שהליכוד לא ייצא במיתקפה
חזיתית נגד המערך בבחירות להסתדרות.
שמיר
החליט לשמור על פרופיל
נמוך, ולוא גם במחיר תבוסה, כדי
להבטיח דבר אחד בלבד: שהמערך לא
יפרק את ממשלת־האחרות, על רקע
התקפות פרועות על פרס וחבריו, ובכך
ימנע את קיום הרוטציה.
ביקורת מישפטגית
** טה הבחירות של הליכוד רצה
מאוד לחמם את האווירה הפושרת
והמנומנמת. סקרים, סודיים וגלויים,
שנערכו בהזמנת מטה־הבחירות, הצביעו
על מגמה מוזרה בקרב המצביעים:

אם תודגש אישיותו של הח״כ האלמוני
יעקב שמאי המועמד למזכ״לות, ישמור
הליכוד על כוחו, או יאבד ממנו אך
מעט. לעומת זאת, אם הדגש בתעמולה
יהיה על כך שהצבעה עבור הליכוד
פירושה תמיכה במנהיגי־חרות ושמירה
על הכבוד העדתי האבוד של קורבנות
שילטון מפא״י וממשיכיה — יגביר
הליכוד את כוחו.
לכן החליטו בחרות, בתמיכתו המלאה
של המישרד המפרסם, טל ארויו,
לצאת במסע הסברה חדש. הקו שונה
כבר לפני שבועיים: במרכזו קריאה
לתמיכה בצמרת הליכוד, ולא רק
בשמאי. מוקד ההסברה הוסט מהעימות
שמאי״קיסר לכיוון אחר, ממלכתי כביכול.
ואכן,
התוצאאות נראו בשטח. גם בעיתונות,
גם בתיבות המיכתבים ברחבי
הארץ וגם בפירסום החוצות. במצודת

׳ כל־כך. במטה הבחירות של הליכוד
התקבלה ההחלטה באי־שביעות רצון
בולטת. התחליף לתעמולה האגרסיבית
— דף מידע תחת הכותרת מבט על
השבוע, שפורסם השבוע בעיתונות,
היה חיוור לאין־שיעור מהתוכנית המקורית.

במצודת זאב מתנחמים בכך
שהמהלך שנמנע לא שינה בהרבה את
התוצאות הצפויות: תבוסה לליכוד
ולמדיניות הכלכלית שלו.
אך בינתיים רווים עסקני המערך
נחת. כל יום נוסף של שקט מקרב אותם
אל הניצחון המיוחל. השבוע אף העז
אחד הבכירים, נתן אלמוזלינו, ללגלג
על קו־התעמולה הבלתי נוח שנכפה על
אנשי מטה־הליכוד :״הם מפרסמים
תמונות של שרים ושוכחים לציין
שהשרים האלה הם בכלל לא חברי־ההסתדרות!״
בן־ציון ציטרין

77(07/7(777ע( מ 7״ע(/ע
הריון, פסנתר 1א31נ 1ע
מאת שורמית יריב

על אי בודד

אלן שוורץ
נשואין על אי

נעמה

תומרקין

בחודש השישי
דרינג דרינג.
״את יגאל תומרקין, בבקשה!״
״מדברת נעמי תומרקין, יגאל לא גר פה
יותר. אני אתן לך את הטלפון החדש שלו.״
דרינג דרינג.
״שלום יגאל, זו המרחלת. תגיד, זה נכון
שנעמה, החברה שלך, בהריון?״
״אוי, תעשי לי טובה, אל תכתבי על זה. קודם
שיוולד, אחר־כך נדבר״.
״תגיד, באיזה חודש היא?״
״בשישי.״
״יגאל, אתה עדיין נשוי לנעמי?״
״את השאלה הזאת תפני לנעמי״.
ררינג דרינג.
״את נעמי, בבקשה!״
.מדברת!״
״זו שוב המרחלת. תגידי, את עוד נשואה
ליגאל?״
״מה את שואלת אותי? למה לא שאלת אותו?
אם הוא לא יודע, גם אני לא יודעת!״
״מה קורה עם אורנה, הבת שלכם?״
״אורנה היום בת ,25 והיא מפסלת בקרמיקה.
בשבוע שעבר אפילו הופיעה תמונה של אחד
הפסלים שלה בעיתון הארץ.״
״ומה קורה איתך?״
״אני מנגנת כל היום על פסנתר״.
.על מה?״
״על פסנתר. יגאל קנה לי לפני שנה פסנתר
ימאהה, יפאני, ומאז אני לא מפסיקה לנגן.
חברים אמרו לי שאני יכולה כבר להופיע
בקונצרט של נגנים מתחילים. את יודעת מה?
אולי אל תכתבי שיגאל קנה לי פסנתר, שלא
יעלו עליו ממס־הכנסה״.
״זה בסדר. הם לא קוראים את המדור שלי״.
״טוב׳,אני לא יודעת, תחליטי את.״
.ומה התוכניות שלך?״
״תוכניות אני לא יודעת, אבל יש לי חלום
גדול. אני חולמת שיום אחד תעצור משאית ליד
הבית, ויורידו ממנה אופנוע ימאהה גדול. אני
מקווה שמישהו מסויים יקרא על החלום ויגשים
לי אותו״.
בינתיים עוברת נעמי כטלפוניסטית במלון

חני ם רי חזרה ביום הראשון לארץ. כן, שוב
חני פרי. היא עשתה סיבוב של חודשים ביבשת
אמריקה הגדולה, הופיעה בתצוגות־אופנה רבות
וחסכה לעצמה קצת כסף.
ובעודה מבלה בין לאס־וגאס למונטריאול,
התרחשו כמה וכמה דברים מסעירים מאחורי גבה
החטוב והיפה.
קודם כל חתונה. אלן שוורץ, בעלה לשעבר,
השני, עורר־דין מניו־יורק, נשא את קרול־אן,
בחירת־ליבו. אז מה הביג־דיל, אתם שואלים? זו
לא היתה סתם חתונה קונבנציונלית עם רבע־עוף
ויין מתוק. לא, לא. זו היתה חתונה מיוחדת במינה.

חו פשת איו ב
הגיבור של הסיפור הבא הוא אחד מעשירי המרינה, אדם ששם־מישפחתו נישא בפי כל. אלמלא
ידעתי שזהו סיפור נכון, הייתי חושבת שכתב אותו סופר צעיר ומוכשר. מכיוון שהוא במיקרה כן נכון,
אולי כראי שסופר צעיר ומוכשר, או מפיק צעיר ומוכשר. יהפכו אותו לספר ו/או לסרט.
מעשה באיל־כסם ים, נשוי באושר ובעושר, שחי לו חיים שלווים. פה ושם התעסק קצת בצר, אך
בסד הכל היה בורגני שמתי וטוב.
אלא שכל חבריו וידידיו הטרידו אותו בלי סוף .״מה איתך?״ הוכיחו אותו. ,יש לך כל־כך הרבה כסף,
ומה אתה עושה? כלום! קח איזו פצצה לחו״ל ותעשה חיים!״
האיש לא נענה להפצרות. שנה. שנתיים. עד שזה נמאס לו. הוא החליט לקחת איזו פצצה לחו״ל
ולעשות חיים.
אכל הוא ריצה להיות דיסקרטי. למה להכאיב לאשה נאמנה? ולמה לג ת ם לרכילות?
אז הוא החליט לנסוע לאמריקה הרחוקה, בחברת הפצצה שנפל בחלקה לעשות איתו חיים. אך
איך להגיע לאמריקה מבלי שכל המי־ומי בישראל יראו את זה?
אמרו לה תסעו בנפרד לפאריס, ותטוסו משם בקונקורד. זה נורא יקר. הישראלים הם קמצנים. תהיו
שם לנד.
עלה בפאריס לקונקורד, ושכו עיניו. חצי המטוס — חברים מן הבראנז׳ה בישראל. אז הוא העמיר
פנים כאילו הכיר את הפצצה זה עתה בנמל־התעופה, וסתם קצת מפלרטט איתה.
הקונקורד המריא בסדר, אבל אחרי חצי שעה של טיסה התגלתה בו תקלה. המטוס חזר על
עיקבותיו תחת. כל הנוסעים — איל־הכספים, הפצצה והחברים מן הבראנז׳ה — נאלצו לשהות ביחד
נמשד שבע שעות תמימות באולם בית־הנתיבות. היה קצת קשה להעמיד פנים שהוא בקושי מכיר את הפצצת צרה זו חלפה, והמטוס הגיע בכל־זאת לניו״יורק. לפני כן שאל וחקר ומצא מהו המלון הכי־יקר, שאין
בו שום־שום סיכוי לפגוש ישראלים. אך הגיע לשם וחשכו עיניו שוב: חצי דיירי המלח היו ישראלים
מן הבראנז׳ה, בעיקר פקירי־ממשלה, הנהנים שם על חשבוננו.
מה הלאה? ידיד אמריקאי אמר לו: לך למועדון !21 זה ענקי, איש לא יראה אתכם!
איך מגיעים לשם? אמר הידיד: זה רק שני רחובות מהמלח. אתה יכול לקחת טאקסי או ללכת ברגל.
השעה היתה 8בערב, ולמצוא טאקסי פנוי בניריורק ב־ 8בערב זה כמו למצוא חזיר פנוי בבני־ברק.
אז החליט האיש לשאוף אוויר צח ולקחת את הפצצה ברגל.
זה היה נחמד, האוויר היה צח, אבל פיתאום קפצו שלושה כושים מגודלים על הזוג, תקעו גם לו וגם
לה מכות נאמנות, ותלשו מהם את כל השרשרות והזהבים שהיו עליהם בשפע. נהגי־המכוניות
והעוברים־ושבים ראו והחרישו, וכדרכם של נידיורקים איש לא התערב. רק אחרי שהכל נגמר עזרו
לגבר ולאשת ששניהם שתתו דם, להגיע למועדון 21 הסמוך.

ומי טיפל בהם שם? ניחשתם: ישראלים טובים וביניהם אנשי״הבראנז׳ה, שחבשו את פיצעיהם. ונתנו
עצות, ושאלו מי ומה, ונהגו כישראלים טובים בכל מקום.
וכך הגיע הסיפור גם אליי. אלא מה!

צביקה סבג וחני פרי
מילואים בלבנון
קרול־אן, ממוצא דרום־אפריקאי עשיר (כדי
שתבינו — להוריה דפי־זהב של כל דרום־
אפריקה, וזה אומר הרבה־הרבה כסף) .חוץ מזה
היא ניהלה בזמנו רומן והיתה מאורסת ליורש־העצר
היוגוסלאווי המודח. בחורה, כמו שאומרים,
עם יחוס. אז איר מחתנים הורים עשירים את בתם,
שלמדה כנערה בכל בתי־הספר הכי־עשירים
ומיוחדים בשווייץ ובאנגליה?
החתונה המפוארת היתה על אי קטן, אי־שם
באוקינוס, ליד ונצואלה. הכלה לבשה שימלת־מוסלין
לבנת בחתונה היו בני־המישפחה שלה
וכמה חברים קרובים.
ומה עוד עבר על חני? צביקה סבג, החבר
הצמוד שלה, שירת במשך חודש במילואים,
כמלווה־שירות בלבנון. תפקיד מסוכן ביותר. מזל
שחני לא היתה בארץ ולא ידעה על המילואים,
אחרת היתה כוססת את ציפורניה היפות והארוכות
מרוב דאגת
עכשיו חני בארץ וחזרה לזרועותיו של צביקת
צביקה פותח השבוע את המועדון הקומקום על
שפת־הירקון, שאומרים שהוא המועדון הכי יפה
ומפואר בארץ.
נו, אז מקום לחתונה כבר יש. מתי יגיע לשם
הרב עם החופה?

{פרווה בלי בגדים

אמות, אני רוצה שתבואי להלוויה שלי לבושה
במעיל מפרוות־מינק שחורה״.
כולם ידעו שפרדריקה לא מתלבשת, אבל
פרוות — כן. לעיתים קרובות היתה זורקת על
גופה איזה סמרטוט, אפילו בגדים תחתונים,
ומעליהם היתה מניחה פרווה עשירה. זה הספיק

בקיצור, עינה של פרדריקה צדה את המודעה.
היא ישבה בהתרגשות ליד הטלפון וחייגה
לבעלת־הפרווה. תוך כדי שיחה על אופי הפרווה
(שועל) ,על המעצב (כריסטיאן דיור) ועל
הצבע (בז׳ פלאטינה) ,הזדהתה מוכרת הפרווה:

חנה עזרא.

ומי זו למען השם חנה עזרא, המוכרת פרוות
שועל ששוויה יותר מ־סססג דולר? חנה היא
דיילת של אל־על( .מעניין מאיפה יש לדיילת
מעיל־פרווה כל־כך יקר) .היא גם היתה במשך
שנים רבות וארוכות הצמודה״מאוד של אבר
שה טמיר, היום מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה,
ובעבר איש רב פעלים ומעללים.

מודעה קטנה, שהתפרסמה ביום שישי
במקומון העיר בתל־אביב, הודיעה על מכירת
מעיל־פרווה. הקיץ התחיל, החמסינים בעיצומם,

סרדריהה וסרוות־השועל השבוע
רמונט כללי
לעצמי את פרדריקה, שהתאלמנה לפני חודשיים
מבעלה, ושאינה יוצאת מהבית, מסתובבת ברירה
הריקה, בין הרהיטים העתיקים, שעל כל אחד
מהם מורכבת מראת־קריסטל ענקית, לבושה
בטייטס המסורתי שלה והישן, עטויה בפרוות־שועל
של כריסטיאן דיור. ובחוץ השמש קופחת
על ראשי האנשים.
מסתבר שעל פרדריקה עברו כמה שינויים
בזמן האחרון. קורם כל, אחרי שכתבתי כאן
שהבית שלה מוזנח, תפסה יוזמה. היא הרי
ארכיטקטית במיקצועה. לפני שבועיים צבעה את
כל הבית הגדול בלבן. שיהיה בוהק, נקי, כמו
חדש.
חוץ מזה, לרב היתה פעם מאהבת בשם
גלוריה, שלמענה אף נסע עד אמריקה הרחוקה
ועזב במשך תקופה ארוכה את פרדריקה שלו.
גלוריה זו התקשרה כמה פעמים עם ביתם של רב
ופרדריקה, אחרי מותו של רב, וחיפשה אותו.
פרדריקה לא סיפרה לה שרב נפטר. בכל פעם
שהתקשרה, היתה ממציאה תירוץ אחר. פעם
אמרה שהוא בשרותים, פעם שהוא יצא ויחזור,
פעם אחרת שהוא ישן. עבר חודש וגלוריה
הפסיקה להתקשר. רק אז נודע לה, כנראה, שרב
נפטר.
וכשזאת הפסיקה לצלצל ולנדנד, הופיע
מישהו חדש. אדגר ריישמן, סופר צרפתי
ממוצא רומני שקיבל בארץ את פרס ויצייו על
סיפרו פגישה בקרונשטט והוזמן לבלות תקופה
במישכנות־שאננים בירושלים.

חנה עזרא
מודעה בעיתון
כולם חושבים על בגד־ים מפוצץ, מי רוצה עכשיו
לראות פרווה? סרדריקה סגל.
פרדריקה משוגעת על פרוות. מה זה משוגעת?
שום דבר אחר לא מעניין אותה. אף פעם לא
התקשטה בתכשיטים יקרים, מעולם לא היה
איכפת לה איזו שימלה תשים על גופה, אם בכלל,
אבל פרוות, זה השיגעון האישי שלה. עד כדי כך,
שדב סגל, בעלה המנוח, אמר לה פעם :״כשאני

חנה ביקשה מפרדריקה קצת יותר מאלף דולר
עבור הפרווה. פרדריקה אמרה שתתקשר למחרת,
ומאותו הרגע לא יכלה לנוח מרוב התרגשות. היא
לא ישנה כל הלילה, וחשבה רק על הפרווה
המשגעת .״התרגשתי כאילו אני עומדת לקנות
איזו שאטו ענקית ליד פאריס ״,סיפרה לחברה.
נו, היא השיגה, כמובן, את הכסף הדרוש,
ורכשה לעצמה את הפרווה. אני כבר מתארת

אתם בטח מרימים גבה וחושבים שהקטע הזה
שייך לסיפור אחר. לא ולא. הקטע הזה שייך
לפרדריקה סגל והפרוות. איך? אז ככה.
כשפרדריקה היתה נערה צעירה בת 17 ברומניה
הרחוקה, היא היתה מאורסת ל ...נכון, לארגר,
שלא היה עדיין סופר. השניים עמרו להתחתן,
אבל היא התחתנה בסוף, כידוע, עם רב סגל,
ועברה מאז הרבה הרפתקות.
גם אדגר התחתן והתגרש בינתיים, לפני כמה
שנים. ועכשיו, אחרי כמה וכמה שנים, הם נפגשו
שוב בארץ.

פרדריקה ופרווה ()1972
סופר בעל פרס

יי* 33

111׳11111101101מ 0111111
מתיחה בפאריס

כמו בשיטת הסרט הנע, נוסעות נשות החברה
הגבוהה למנתח הפלסטי הנודע בפאריס, טרוק,
וחוזרות משם כשהן בעלות פנים של בובות
חרסינה.
בחודשים האחרונים נסעו לשם, האחת אחרי
השניה, שתי נשים שהן, בלשון הבוהמה, גיסות.
ואיר גיסות? אז ככה:

הצ׳ק חזר

יש אדריכל בשם שלמה פרנקל, ולו אשה
בלונדית קצוצת־שיער בשם אבירמה. פרנקל
הנ״ל תיכנן לפני כמה שנים פנטהאוז מפואר
לאשת־חברה זוהרת, בלונדית גם היא, שהיתה
ידידת־מישפחה של הזוג, אשת סודה של האשה.
עד שקרה מה שקורה בכל הסיפורים האלה.
האשה הנאמנה גילתה שהיחסים בין בעלה

אברימה, שלמה ושלומית פרנקל
גם שאיבת שומן

אני לא יודעת — כן פשיטת־רגל, לא
פשיטת־רגל — אני לא מבינה בנושאים האלה,
גם לא מתיימרת, שיכתבו על זה בטורי־הכלכלה.
אני מבינה אנשים, ואני שומעת דברים מעציבים
על חווה לוי וגי פרלום.
חווה, שהיתה מלכת־היופי של ישראל
והיכולה עדיין להתחרות בקלות על התואר, באה
מבית עני בחיפה, אבא היה פועל פשוט. מאז
עברה דרך ארוכה ומלאת־הרפתקות.
גי פולופ, לעומתה, בא מבית מאוד־מאוד
עשיר, ואבא שלו היה בעל מיפעל גדול ומרשים,
שנקרא בגד עור. לרוע המזל פשט האבא את
הרגל. גי הלך בעיקבותיו ובנה מיפעל מרשים
משל עצמו, שגם נמכר על״ידי כונס־נכסים.
חווה התרגלה די מהר לחיים ־ הטובים,
לבילויים, לביזבוזים ולזוהר, אבל נשאר בה, בכל
זאת, משהו מן הפשטות, ואולי היופי שבפשטות,
למרות שהיא מדברת עם בעלה רק אנגלית.
נראה שהמשבר העיסקי פגע קצת גם ביחסים
האישיים ביניהם. שמעתי שבזמן האחרון נקלעו

הארכיטקט לבין חברתה הטובה עברו קצת מעבר
לתוכניות שעל הנייר אל הביצוע שבשטח. היא
ניתקה את יחסיה עם החברה.
אך זו לא ישבה זמן רב שבורת־לב. היא ארזה
מיזוודות ונסעה לטרוק בפאריס, בעיקבות זוהרת
אחרת — אורה בחרב, מזכירתו הנאמנה של
מרדכי מאייר(ממיגדל־שלום).
בינתים לא טמנה גם אבירמה, האשה הנפגעת,
את ידה בצלחת. היא החליטה על רמונט כללי.
כשלב ראשון הלכה ועשתה ניתוח לשאיבת
שומן, אחר־כך נסעה גם היא לפאריס(רק אחרי
שחברתה לשעבר חזרה משם) והפקירה פניה
לטרוק המופלא.
היא חזרה לארץ לפני שבועיים. איש לא הכיר
אותה, והכל התלחשו סביבה — אולי ניתחה גם
את האף, אולי גם את הסנטר.
אני מאוד מקווה שהבעל, פרנקל, יכול עכשיו
להבדיל בין האשה לרעותה.

חווה לוי וני פולופ
מיסעדה בקיסריה
השניים למצוקה אישית, וכבר קרה שהם הלכו
למיסעדה בקיסריה, פונדק הצלבנים, שאליה
היו רגילים ללכת בימים הטובים, ושם קרה דבר
לא־נעים לצ׳ק שהשאירו עבור הארוחה. קרה
פעם. השבוע בשבת, הם הלכו שוב וזה קרה עוד
פעם. חווה לא כל״כך אוהבת את זה, והיא
נרתעת. היא גם יודעת איך לחיות בצניעות
ובצימצום. לגי קשה להסתגל לרעיון שהוא כבר
לא עשיר, וחי, כנראה, מעבר ליכולתו.

ב ת 16

אבי ב שירה
והריח חד ש
לא יודעת מה קורה שם בעולם־הזמר. או שאולי זה האביב המתקרב
— בכל אופן, לאן שאני לא מסתכלת, אני רואה זמרות בהריון.
קודם כל בישרתי לכם לפני חמישה חודשים שחנה לסלאו בהריון.
יוו זשני, אחרי שילדה לפני זמן
אחר־כך בישרתי לכם שמירי אלוני בהריון
לא רב את הילד הראשון שלה ושל שמואל אומני ועכשיו אני שומעת
על זמרת שלישית, שנכנסה גם היא להריון, והיא בסך־הכל אמא די
צעירה, לבן שחגג לא־מזמן יום־הולדת שנה.
נורית גלרון, ומרת מוכשרת, בעלת קול נעים והופעה טובה, האטה
קצת את המירוץ שלה אחרי הקאריירה. מאז שהתחתנה עם רפי רשף!,
איש גלי־צה״ל(שהוא גם האח של צ לי רשף משלום עכשיו) ,לא צריכה
נורית לדאוג לבעיות־פרנסה. פעם ראשונה בחייה שהיא לא חייבת לשיר,
אם היא לא ממש־ממש רוצה( .רפי, כך סיפרו לי. בא ממישפחה מאוד
אמידה, אבל גם בלי זה הוא יכול לפרנס אשה וילד, עוד מעט שניים).
בקיצור, נורית מקדישה את רוב זמנה לבית ולמישפחה, ומה שנותר
היא נותנת לנו, הקהל. אנחנו מפסידים ומישפחת רשף־גלרון יוצאת
מורווחת.
סאת שולמית יריב

נורית גלרון, הילד הראשון והבעל
מייד, בפעם השניה

כשהופיעה רומינה פאויר על מירקע
הטלוויזיה בתחרות האירוויזיון, פערו כולם את
פיותיהם ופתחו את העיניים לרווחה. היא נראתה
כמו נערה בת ,16 בעלת גוף משגע, לבושה
בשימלה שנדבקה לגוף במקומות הנכונים והיתה
יפהפיה מהממת. היא ייצגה את איטליה באי־רוויזיון.
הגברת
הזאת היא לא סתם יפה מהממת. יש לה
שורשים יפים ומחממים לא פחות. היא בתם של
לינדה קריסטל וטירון פאוור, שנחשבו
במשך שנים רבות כנסיך וכנסיכה של הוליווד
ועולם־הסרטים. הגברת הצעירה אינה עולת־ימים
כמו שהיא נראית. היא בת ,34 נשואה לאל
באנו, בחור בן 40 שהופיע יחד איתה. נוסף על
היותו זמר מוכשר, הוא גם מלחין ידוע באיטליה.
לשניים יש ילדים.
חוץ מזה יש לה גם קשר לישראל. לפני תשע
שנים הופיעה בארץ עם להקת שוקולד מנט ה
מסטיק -ירדנה ארזי, רותי הולצמן ולאה

לופטין.

4*. 34

?* י•ז י ;4י
יי 2 7 :מ ו ^ ג־ 4 4מ 4ץ ז1ץ 4-1

3י ^ -ד ^ 4ד

הדבר היחידי המחייך במדינה

כך מגדירה הפסלת אילנה גור את פיסלה
החדש שהוצב השבוע ביפו העתיקה -
לווייתן ענק המרמז על פר שת הנביא יונה,
שירד לים בחוף יפו. הפסלת עצמה יושבת
בתמונה על זנב החיה. צחוק צחוק, אבל...

הדילמה
של מפ׳׳ם, ר״צ
ו״המחקדמת״
מפ׳ים? היא חלק מהמערך בהסתדרות
ומיושרת עם העבודה לאורך כל הקב
ר״צד הופיעה בבחירות להסתדרות ב־ ז 98ו
כחלק מהמערך. מניין הערובה שלא תצטרף שוב
למערך?
״המתקדמת״* מה לה ולענייני עובדים? בכנסת
היא אפילו לא הצביעה נגד תקציב המדינה
האנטי־פועלי. כל ייעודה -לפלג את כוחות השלום.
הצבעה עבוד חד׳׳ש בהסתדרות היא קול נטו
לסיעה שמאלית, יהודית־ערבית העומדת
בעיקביות מול הליכוד והמימסד המערכ״י
(תזכורת: מלחמת־לבנון, עיסקות־החבילה,
הכניעה להוראות הנציב העליון האמריקאי).
הצבע דרוש
למעבדת מחשבים

טכנאי־הנדסאי
אלקטרוניקה

258081 .־03

חד״ש -החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

למש לחם, עבודה, שוויון ו שלו

זיוה תלם

מזמ>נה אותך
למכק־ת סוף חורף $5י, תזז>לת האב>ב
במכירה: מכנסי עור החל מ־ 89,000ש׳ -
כל הדגמים וכל הגדלים
חיה פ1ל1פ -חולצות מודפסות, חצאיות גיינס, בגדי אביב
מבד כותנה וטריקו.״רזיאלה״ -מכירת סוף עונה. מחיר מוקפא. קולקציה
חדשה לאביב, חליפות לשעות אחה״צ והערב.
חליפות כותנה לשעות הערב.רפי יעקובסון -בגדים ליום ולערב

אביזרים נהדרים

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלן גזת ׳ 89
טל 295318— 284919 .

סקס ועסקים
בלי שותפים
סמויים

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עליכם .18
תל־אביב -טלי 286444

המכירה תתקיים ביום ששי 10.5.8$
ביום שנת 11.5.85
בין השעות 10—14
17-19
טל 72976 .־052

בבית זיוה תלם, דוד המלד 10 הרצליה פיתוח

בעיו ת
ולב טי ם
בחיי המין
מאת

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

איתן עמיחי

מומחי להדברת תיקני(נ־ן ק־ם),

תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.
ומת -גן, וח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 7 9 0 1 1 4רש׳ מס׳ 21 עסק 481/75

ושמירה

•אותך ורכושך
העולם הזה 2488

הקאדיקטוריסט זאבפרקש מספר כיצד צייד את וייצמן, גולדה, דיין,
רביו ופרס, כיצד נולדת בראשו קאריקטורה פוליטית מד יום, איד נפל בנו
באסון המסוק במחניים, על ההתמודדות עם השכול והחיים הת״בים להימשך
.קשה לועת
מקאויקטווה אומו שלי
מהו ויעות״ הפוליטיות.
אבל אס שקנית אחו״,
אפשו להביו״

.כשארליו הבריז על
המוופו, ואיחי איו
הטיניים שלו קופצות
מחוריהן. מאז צ״וחי לו
עיז״ם היוצאות מחוויהו

מדי יום הוא מפרסם את הקאריקטורה
הפוליטית שלו בהארץ. פעם בשבוע במוסף,
ותמיד במדורי־הספורט. במעריב הוא
מאייר כתבות של אחרים ואת ביקורת־התיאטרון.
זאב
פרקש הקאריקטוריסט הוא חלין
מהעיתונות הישראלית.
איש חביב, הונגרי במוצאו, וכמו אצל
הרבה הונגרים אחרים המיבטא הכבד דבק
בו. ההומור שלו הונגרי, וטוב״הלב שלו
הונגרי עוד יותר.
הוא נחשב למה שנקרא ״בחור טוב״ .גם
אם תחפש בנרות, לא תמצא אחד שיגיד

ר א ״ נ ה עוו־י ת ווולו

מילה רעה על זאב. אולי אופיו הנוח והיותו
בן־אדם כל״כך אהוב הם שמסייעים לו
לעבוד בשני עיתונים, מבלי שהיתה אף־פעם
אחת בכל הקאריירה הארוכה שלו תקלה
כתוצאה מכן.
בימים אלה מארגנת אמנות לעם
תערוכה נודדת של עבודותיו. התערוכה
תטייל בכל חלקי הארץ, ותתחיל בתיאטרון
ירושלים. זאב נרגש כמו ילד. כל״כך הרבה
שנים, ועד היום קשה לו להאמין, למרות
הספרים, למרות טונות העיתונים, שיש מי
שמעוניין באמת לראות את העבודות שלו
בתערוכה.

חיוכו טוב״הלב נמחה מעל פניו במשך
הראיון רק פעם אחת: כאשר הזכרנו את בנו,
דני, שנפל באסון־המסוק במחניים. מי
שמכיר את זאב, יודע כי האסון מלווה אותו
בכל רגע בחייו. הוא עצמו אינו נוטה לשוחח
על הנושא, מסתגר בתוך עצמו, ועיניו עוטות
דוק של עצבות ודמעות. הוא אהב מאוד את
בנו, ואם כי מעולם לא יודה בכך במפורש,
יש היודעים להצביע במדוייק היכן וכיצד
השפיע האסון על עבודתו.
הוא מצייר בחדרו שבמערכת מעריב,
שאותו הוא מחלק עם חנוך ברטוב. גם
בעיתון הארץ יש לו חדר. מאחורי המיכתבה

.יש אנשים המתאבלים
בצורה חיצונית. אני
אדם מובנם, לא אוהב
להפגיז אח הנאב
שלי״

שלו ארכיון מסודר״להפליא, על־פי סדר
שמי, של כל האנשים שצייר מעולם. גם
כשהוא בחופשה, והמערכת נזקקת לאחד
הציורים שלו, היא רשאית לגשת אל
הארכיון ולשלוף משם קאריקטורה, על־פי
צרכיה.
כאשר הוא מצייר, המצוייר רואה בכך
כבוד גדול. כמעט כל מי שצוייר על״ידו
תולה את הקאריקטורה האוריגינלית, כפי
שהופיעה בעיתון, ואת ההעתק, מן המקור
של זאב, בסלון. זאב גם אוהב להשאיר
פתקים ועליהם הסמל המיסחרי שלו^ 1.
הפתקים האלה נשמרים על־ידי הממוענים

״אני מקנא בקאו־יקטוריסטים
(המשך מעמוד )37
מכל מישמר. סיפור הסמל, שהוא מין
ראש״ביצה בעל אוזניים גדולות, האוחז
בעט״ציפורן כבחרב, מתחיל מכך שזאב
התבקש פעם לצייר את עצמו. הוא צייר גבר
צעיר, בעל תלתלים (כשעוד היו לו תלתלים)
.פעם, בהיסח״הדעת, ניסה להיזכר
באותו ציור, התחיל לשרבט, ומה שיצא לו
מוכר עד היום כסמל המיסחרי שלו.
מאשימים את זאב בנ ן שהוא ״טוב״ מדי.
הוא עונה שהוא יודע, אבל אינו יכול
להילחם באופיו שלו. הוא סיפר לי שהוא
מקנא בקאריקטוריסטים היורדים כאסח
על הקורבנות שלהם, או, כפי שהוא התבטא,
״רוצחים את הקורבנות ״.אבל אני יודעת

האיכות גבוהה יותר. העובדה שנאלצתי לצייר
בטוש השפיעה על הסיגנון שלי, אבל אין ברירה
— צריך לוותר באיזשהו מקום.

• מדוע אינך מצייר קאריקטורה
ב״הארץ״ בימי־ראשון?
מסיבה פשוטה: אני לא מוכן להיות עבד
לעבודה, ולכן ביום־שבת אני נח. ולהכין
קאריקטורה פוליטית מיום השישי ליום הראשון,
זה לא בא בחשבון.
אני לא יודע את מי אני מצטט, אבל אני אוהב
להגיד שאם יש דבר יותר מת מהעיתון של
אתמול — זה הקאריקטורה של אתמול.

• קרה לך שקאריקטורה אשר
ציירת בערב הפכה להיות בלתי־אקטואלית
בבוקר המחרת?

לא אחת ולא פעמיים. היו פעמים שנאלצתי
להחליף קאריקטורות. היו פעמים שלא הספקתי
והקאריקטורה מתה.
בנוסף, אני מצייר גם למדור הספורט בהארץ,
וגם עושה את הקאריקטורה השבועית במוסף,
למרות שאני לא מת על ספורט ולא הולך
למישחקים.

• אם אתה לא הולך למישחקים, איך
אתה מצייר קאריקטורות־ספורט?

הכדורגל בארץ לא משגע וכדורסל אני לא
אוהב, כי בכדורסל חוץ מעשרה אנשים,
שמתרוצצים על המיגרש, זה ספורט של
בוכהלטריה — כל הזמן הנהלת־חשבונות, כמה
אחוזי־קליעה כמה ריבאונד.
נו, טוב..אז אני לא הולך למישחקים, כמו
שאני לא הולך לישיבות ממשלה או כנסת, כדי
לצייר פוליטיקאים. אז בשבת אני מאזין לשירים
ושערים, וככה אני נמצא בעניינים.
שהוא אומר את זה רק כדי שאחדל להציק
לו בעניין הזה. הוא בוודאי אינו מתקנא
במשהו שאינו לרוחו.

• אתה קובע כותרות לקאריקטורות
שלך?
ב־^ 99 מהמיקרים. זוהי הירושה ההונגרית
שלי, לאהוב מישחקי־מלים.

• אתה עובד בשני עיתונים ,״מעריב׳׳
ו״הארץ״ .איך אתה מחלק את
עבודתך?

• איך קרה ששני עיתונים כל־כך
חשובים הסכימו שתעבוד בו־זמנית
עבורם?

החלוקה היא די ברורה. במעריב אני פסנתרן

בשביל זה צריך לספר את ההיסטוריה שלי.

קאריקטוריסט פרקש בעיני עצמו: במציאות ובחתימת הקאריקטורות
אם יש דבר יותר מת מהעיתון של אתמול, זה הקאריקטורה של אתמול!״המלווה סולנים, כי למעשה אני מאייר כתבות של
אחרים. בהתחלה הטילו עליי לאייר רק בשטח
ההומור, את אפרים קישון, את יהונתן גפן ואת
יוסף לפיד. במשך הזמן גילו שגם כתבות
פוליטיות וכלכליות מקבלות זווית נוספת בעזרת
קאריקטורה.
כשאני מאייר, אני מעדיף לא לצייר
אילוסטרציה מילולית, אלא לתת זווית נוספת
למה שהכותב אומר. קרה לי כבר שכתבה
מסויימת היתה מנוגדת להשקפתי או לדעתי,
והעדפתי שלא לאייר אותה.
בנוסף אני מאייר ביקורות של תיאטרון. אני
הולך לפרמיירות, יושב בשורה הראשונה ומצייר
את השחקנים. הרבה מאוד פעמים השחקנים
פונים אליי ומבקשים את האיורים. אני מזמין
אותם למערכת ונותן להם לבחור. פעם זה היה
קשה, כי לא היו מכונות צילום משוכללות, אבל
היום אין בעיה.
בעיתון הארץ אני פשוט הקאריקטוריסט
הפוליטי, וכאן אני הסולן.

• אתה מעדיף לצייר בטוש?

לא, להיפר. אני מעדיף בעיפרון, כי כר

אני התחלתי לצייר קאריקטורות מגיל .13-12
ולמעשה, כילד, האהבה העיקרית שלי, עוד לפני
הקאריקטורות, היתה עיתונות. כילד קטן הוצאתי
עיתון שכתבתי במו־ידיי, בכפר שלי בהונגריה.
בהתחלה זה היה מקומון ואחר־כך עיתון ספורט.
בשנת 1940 סיימתי גימנסיה ובהונגריה החלו
רדיפות־היהודים. כשהגרמנים נכנסו להונגריה,
נקראתי לשרות צבאי. מכיוון שהייתי יהודי, לא
הייתי חייל, אלא נשלחתי למחנה עבודת־כפיה.
למזלי, נפלתי ליחידה שהסגל שלה היה מאוד
בסדר כלפי היהודים. איפשרו לנו לברוח הביתה
בסופי־שבוע, למי שעוד נשאר בית. לא החזיקו
אותנו קצר.
ושם, במחנה, ניהלתי יומן של קאריקטורות
וציירתי דיוקנים של החברה וקאריקטורות
פוליטיות על המצב, מה שנקרא קאריקטורות
אקטואליות.
היה איתי בחור, בן־עיתונאי, שמו היום שמואל
גורן. אחרי שנים, כשכבר השתתפתי כחייל
במילחמת־העצמאות, הופיע אצלי במחנה והציע
שנייסד עיתון סאטירי. נו, עד שהגענו לביצוע
הרעיון, לקח זמן, ואני הספקתי לעבוד בינתיים

בכל עבודה אפשרית שעולה חדש התנסה בה,
כולל סלילת־כבישים והרכבת־רעפים.
כעבור כמה שנים הבחור הופיע אצלי שוב
בפרדס־חנה, שם גרתי, והתחיל ללחוץ עליי
שאחזור לצייר. ואני, שלא נגעתי בשנים ההן
בעיפרון, התחלתי לצייר מחדש קאריקטורות.
קפצתי לתל־אביב עם קאריקטורות די פרימיטיביות,
חוץ מהראשים — בזה הייתי חזק
מלכתחילה, וכמעט שלא השתפרתי מאז.
הלכתי לעיתון אומר וסיכמו איתי שאשלח
כל שבוע קאריקטורה. המשכתי לחזר על
הפתחים של עיתונים אחרים, והגעתי לאפרים
קישון. הוא היה אז הכוכב של עזריאל קרליבך
המנוח, עורך מעריב.
קישון, באחווה הונגרית, הביא כמה רישומים
לקרליבד, וכעבור כמה שבועות קיבלתי הזמנה
לבוא למעריב לתקופת־נסיון. ואז קרליבף הגה
את הרעיון של הקאריקטורה הפוליטית. דבר כזה
לא היה קיים עדיין בעיתונות הישראלית.
הוא ניסה אותי למשך שבועיים. השבועיים
התארכו לארבעה חודשים. קישון היה מין
אפוטרופוס שלי. נשלחתי לכנסת, לצייר חברי־כנסת,
נשלחתי לחזרות, לצייר שחקנים.
ופיתאום, נכנסתי ככה חזק לעיתונות.
אבל אחרי ארבעה חודשים קרליבך הגיע
למסקנה שאני לא מתאים לו ופיטר אותי, אבל
אמר לי שאמשיך לצייר כפרי־לאנס. באותו זמן ־
הזמין אצלי שמואל שניצר — שהיה אז עורך
מעריב של שבת והיום הוא העורך הראשי —
שני איורים ופירסם גם כמה קאריקטורות
פוליטיות, וזה פתח לי דלת. תוך כמה שבועות
ציירתי קאריקטורות פוליטיות לכל מיני
עיתונים שלא תמיד ידעתי לקרוא אותם —
ביידיש, בגרמנית, בצרפתית. פיתאום הייתי מלא
עבודה.
בינתיים מעריב לקחו את דוש מהעולם הזה,
ודוש אמר לי :״למה שלא תנסה אתה בהעולם
הזה. באתי לאורי אבנרי וציירתי אצלכם כמה
שבועות. כעבור שנים, בשנת ,1968 הוא ראיין
אותי, והופתע לשמוע שציירתי בהעולם הזה.
אמרתי לו :״לו תבדוק:״ והוא באמת חיפש את
הכרך של 1953 ומצא קאריקטורות שלי.
טוב, ככה הייתי פרי־לאנס במעריב
והתגלגלתי לדבר השבוע. באורח מיקרי, כעורך
גראפי, הייתי אמור להחליף לחודש את אברהם
לוינסון, אביו של מיכה, ונתקעתי שנתיים. .
למדתי את העבודה בשיטה הישראלית, של
ללמור״את־העבודה, תוך־כדי־עבודה.
בסופו של עניין החלטתי שאני רוצה לצייר
קאריקטורות, לא להיות עורך גראפי. ואוהד
זמורה, שהיה העורך, הציע לי לפרסם את
הקאריקטורה הפוליטית, שפירסמתי באוי־קלט,
גם אצלו, בכל יום שישי.

• ואיך הגעת ל״הארץ״?
חלק ממה שאני אספר עכשיו על הארץ, זה
ניחוש — כי עד היום אני לא יודע. בזמן שהייתי
בדבר השבוע ראיתי מודעה בעיתונים, ששבועון
חדש מחפש קאריקטוריסט פוליטי. אחר־כך
גיליתי, שלמעשה, עיתון הארץ חיפש קארי־קטוריסט
פוליטי יומי, ולא מצא.
עמוס אילון, שהיה הממונה על החיפוש, שאל
את קישון על מי הוא ממליץ. בא אליי קישון
ואמר לי :״תתקשר מייד עם עמוס אילון!״
נו, קבענו חודש נסיון, שבמהלכו הוסכם
שאמשיך לפרסם בהארץ את הקאריקטורות
שפירסמתי בדבר השבוע.
אחרי תקופת הניסיון הוחלט שאתקבל לעבודה.
התניתי את זה בכך שאמשיך לצייר במעריב,
והעורך, גרשום שוקן, הסכים, אבל הוא רכש עליי
בלעדיות — הפסקתי את הקאריקטורות בכל
יתר העיתונים, כולל חדשות הספורט.
כעבור שנה הוציאו את המוסף של הארץ,

ונתן דונביץ אמר לי ששוקן רוצה שאשתתף
במוסף. הצעתי מין מדור בשם גיבור השבוע.
זאת הצעה שהצעתי קודם למעריב, אבל שם
אמרו לי :״תעשה את זה כאילוסטרציה לכתבות
של רפאל בשן ״.אמרתי: תורה רבה, אני רוצה
מדור משלי! והעניין ירד מעל הפרק. כעת,
כששוקן הציע לי את המוסף, שלפתי את הרעיון
והוא התקבל.

• מה קרה לרעיון שלך ושל ידידך
להוציא שבועון סאטירי?

או. הוצאנו אותו ב־ . 1953 קראו לו דחליל,
אבל אחרי עשרה שבועות נאלצנו להפסיק, הוא
לא החזיק מעמד.

• איך אתה מספיק לצייר לשני
העיתונים?
זה בא מהשיגעון שלי לעיתונים. עד היום אני
מתרגש מזה שאני בתוך מערכת של עיתון ועובד
בעיתון. הקצב של עשיית העיתון מתאים לי, אני
אוהב את זה שתמיד באים אליי ברגע האחרון.
אני מצייר בדרך־כלל במערכת, זה יותר נוח
לי. התרגלתי לעבוד מהר. גם כשבניתי רעפים,
עשיתי את זה מהר. פעם סיפרו לי על אחד בחדרה
שעושה שמונים רעפים בשעה. אותי זה לא
הרשים, כי אני הגעתי ל־ 120 בשעה.
אני אוהב לעבוד מהר. אני גם חושב מהר.

• בבמה זמן אתה גומר קארי•
קטורה?
זה לוקח לי 8עד 12 שעות, ובנוסף כמה שעות
של עבודת־הכנה. את רוב הקאריקטורות
הפוליטיות של הארץ אני מצייר דווקא
במעריב.

• איך אתה מצליח לייצר בכל יום
קאריקטורה פוליטית? הרי, בכל זאת,

קאריקטורה היא זווית מיוחדת של
עניין מסויים.
הנסיון עוזר לי. ובנוסף, אני מחזיק את האצבע
על הדופק 24 שעות ביממה, שומע חדשות, כל
הזמן בעניינים. בשנים הראשונות קראתי כל
מילה בעיתונים. הקדשתי לזה שעות. היום יש
המון מהדורות חדשות ברדיו ויש חדשות
בטלוויזיה.
כמעט כל יום, עד לצהריים, אני כבר יודע
מהם שלושת״ארבעת הנושאים הבאים בחשבון.

• אתה מתייעץ עם כתבים מדיניים?
כשאני
זקוק לעזרה — כן. בדרך־כלל לא.

• שוקן מטלפן ומציע לך נושאים
שבאים בחשבון?
הוא לא מתערב בכלל. כשאני זקוק, אני פונה
לבקש אינפורמציה. מההתחלה לא היתה ממש
התערבות. בהתחלה הייתי בא לשוקן עם חמישה
רעיונות, היינו מתווכחים לעיתים, לרוב היינו
מסכימים.

1י1

• האם שוקן פסל לד אי-פעם קארי־קטורה?

פעם
אחת הוא פסל קאריקטורה שנגעה
לאפרטהייד, אמר שלדעתו הקאריקטורה תגרום
נזק ליהדות דרום־אפריקה. התווכחנו, הוא החליט
לקרוא לאחד מחברי״המערכת, לשאול לדעתו,
וקרא לדוקטור וולטר (,פולס״) גרוס. הראינו לו
את הציור ושאלנו מה דעתו. ד׳׳ר גרוס אמר:
,לדעתי, אסור לנו לפרסם!״ שוכנעתי ולא
פירסמו.

• קאריקטורה פוליטית היא מעין
הכרזה. כיצד היית מגדיר את הקא־ריקטורה
שלך — האם היית משווה
אותה למאמר־מערכת?

לא, מכיוון שמאמר־מערכת מבטא קונסנזוס
של רוב חברי המערכת, ולכן איש לא חותם על
המאמר. אבל באותו עמוד מתפרסמים מאמרים
של פובליציסטים, המביעים את דעתם על נושא
מסויים. אני עושה את אותו הדבר בציור וחותם
עליו.

• כלומר, הקאריקטורה הפוליטית
שלך מקבילה בעיניך למאמר פובלי־צסטי?

בדיוק.
בהתחלה
הייתי צריך להראות לשוקן את
הרעיונות שלי. יום אחד לא היה לו זמן והוא שלח
אותי למזכיר המערכת. אמרתי לו, :אדון שוקן,
ההסכם שלי הוא שהעורך הראשי יביע את דעתו
על הקאריקטורה, לא מזכיר״המערכת ״.ואז הוא
ענה לי, :אתה יודע מה? אתה תיזמורת שמנצחת
על עצמה. מהיום תבחר אתה את הקאריקטורה.״
היתה יוזמה של שוקן, שעד היום אני מברך
עליה. זה היה למחרת רצח קנדי. בא אליי הביתה
אברהם שווייצר ואמר, :שוקן שלח שאביא אותך
למערכת כדי לצייר על הנושא.״ עד אז התחמקתי
מציור על אירועים טראגיים. ואז ב־,1962
לא הייתי מגובש, לא הייתי מיקצוען אמיתי.
אמרתי לשוקן שאני לא יודע מה לעשות עם זה.
הוא הסתכל עליי ולא ידע מה להגיד לי. אנשים
לא יכולים לחשוב בראשו של קאריקטוריסט, זו
דרך מחשבה שבה התיכנון משתלב עם ראיה
ציורית, וכל מי שהציע לי אי־פעם רעיון
לקאריקטורה, הציע בדרך־כלל קאריקטורה
שראה פעם. אי־אפשר לצייר לפי פקודה או לפי
הצעה. וכך לא ידעתי מה לעשות עם רצח קנרי.
ואז, אני לא יודע איך קרה, ישבתי שעות ולא
היה לי רעיון. ופיתאום, בשניה אחת, יצא לי
משהו. לזה אני קורא הנשיקה של המוזה. הראיתי
לשוקן והוא אמר :״יופי, פרסם את זה!״
אחר־כך הקאריקטורה הועתקה בטייס, ואז
שוקן נתן לי בונוס של 100 לירות, שזה היה המון
כסף.

• כיצד אתה מוצא את הצדדים
האופייניים בתווי הפנים של הקורבנות
שלך?
אני אף פעם לא יכול להסביר מה אני מוצא.
תראי את בן־גוריון: כל ילד יכול לצייר אותו, עם
שתי הכרבולות. דיין? כל אחד יכול לצייר את
דיין, עם עיגול שחור ופס. זה קל מאור. אבל
כשהייתי צריך לצייר את דיין בפירוט, היו לי
בעיות.

לא יודע. דווקא פעם ציירתי אותה במיטבח
שלה, ולו קירר מזכירתה, התקשרה וביקשה את
הציור בשביל גולדה. סימן שמצא חן בעיניה.
יש לי סיפור בשבילך. כשעזר וייצמן היה
מפקד חיל־האוויר, לא נהגו להצטלם. אז מצאתי
תמונה קבוצתית והוצאתי משם ראש שלו.
נו, ואז בא אליי אלי לנדאו, שהיה כתב צבאי,

• איזה?

היו לו הבעות בזווית הפה. לא יודע, היה לי
קשה, לא יכול להסביר. ציירתי אותו פעמים
רבות ולא הייתי מרוצה.

• אתה מצייר מתצלומים או מהזיכרון?
אני
הרי לא יכול לפגוש בכולם, אז אני מצייר
גם מהארכיון. לוקח עשרות תמונות, פורס אותן
ומצייר. אבל הקאריקטורה הכי־טובה היא מהזיכרון.

ומה הבעיות אצל רבין?
הוא לא מוגדר, אולי בגלל השיער שלו.
העינים שלו קצת נעלמות. יש משהו במיבנה פניו
שמקשה עליי.

• אבל אתה לא מפרסם אותן.
לא. לפעמים אני חושב שהייתי מאוד אכזרי,
אבל כולם אומרים :״אתה טוב, אתה לא שונא
אנשים.״ וזו האמת. אני לא שונא אנשים. נכון,
אני מתנגד לאריק שרון, אני מצייר נגדו. אבל
באמת שאני לא שונא אותו שינאה אישית. מאוד
התנגדתי למנחם בגין, אבל בהחלט לא שנאתי
אותו. ולכן, כשאומרים לי שאני לא מספיק רע,
פיתחתי להגנתי תאוריה שבקאריקטורות פוליטיות
אני מעדיף עקיצה עם הומור מאשר כאסח.
לפעמים חץ דק חודר יותר עמוק מאשר פטיש
על הראש.

• מה דעתך על קאריקטוריסט
ומאייר מסוגו של אורי הופמקלר?

• מה הבעיות שהתעוררו אצלך
כשציירת את שימעון פרם?
קשה מאוד לצייר את פרס, אבל מי שעוד יותר
קשה זה יצחק רבין. אצל פרס, בכל זאת, הגבות
הנוטות כלפי מטה, השפתיים הבשרניות, הסדק
בסנטר, חצי האישון שלו שתמיד מוסתר — זה
נותן לו הבעה מיוחדת.

קיצוני נגד קיצוניות. אני נורא שונא מילים
גבוהות. אני בעד צדק סוציאלי.
לפעמים יוצא לי קאריקטורות נבזיות, כשמשהו
מרגיז אותי.

ואמר לי שעזר נורא התרגז ולא אהב את הקא-
ריקטורה.

• מדוע?

לא יודע. אבל דבר אחד אני יודע, כי לנדאו
אמר לי. עזר אמר לו :״שמע, אם עוד פעם אראה
את הקאריקטורה הזו במעריב לא תהיה לך
דריסת רגל בחיל־האוויר! או שתביא אליי את
זאב, אתן לו את כל הזמן שירצה ושיצייר ציור

הוא שייך לאותה קבוצה שאני מאוד מעריך
ומקנא בה. הם יודעים לכוון באכזריות. הוא אולי
הראשון מהדור החדש שבאמת מצא דרך לכוון
את החיצים לאן שהוא רוצה.
הוא מאוד אינדיווידואליסט, והקאריקטורות
שלו מקוריות. הוא בהחלט לא חקיין.
הבעיה היא שהופמקלר מצייר בצבעים ואני,
כידוע, עיוור־צבעים. יחד עם זאת, זה לא אומר
שאני אוהב את כל הדברים שלו.

• ברשותך, נעבור לנושא אחר

• אמרת קודם שאתה לא מסוגל
לצייר או לאייר כתבות שאינן לרוחך.
יש לך דוגמה?

היום טומי לפיד השתנה. אבל לפני שהלך
לרשות־השידור, הריעות שלו היו הרבה יותר
ימינה. פעם־פעמיים, כשכתב מאמר, בא אליי
ואמר, :אני יודע שלא תרצה לצייר את המאמר
שלי ״.ולא פעם קרה שאמרתי לו :״מצטער, טומי,
לא יכול לצייר.״

• ובכל זאת, כיצד אתה מצליח
למצוא בכל יום זווית אחרת למצב?
אני לא מצליח למצוא בכל יום זווית אחרת
למצב. אני יושב בחדר וקודם כל מצייר את
המיסגרת. אחר־כך אני שובר את הראש ולא יודע,
ולא תמיד זה הולך. פעם שאל אותי יגאל לב, מתי
יהיה לי אומץ לכתוב בתוך המיסגרת ״היום אין לי
רעיון.״
אבל אני מיקצוען ואני חייב לתת סחורה.
וככל שהשנים עוברות, הניסיון עוזר. אני אוהב
לקרוא לעצמי קאריקטוריסט אינטנסיבי.
אספר לך סיפור: כשהייתי בן 13 והוצאתי את
המקומון שלי בכפר בהונגריה, שודר ברדיו טקס
פתיחת האולימפיאדה. ישבתי ליד הרדיו וכתבתי
כל מילה של הקריין ששידר מהטקס. אחר־כך
כתבתי 16 עמודי פרשנות למישחק ולתחרות.
אחר־כך רצתי להפיץ את העיתון. ואיפה היו
מפיצים עיתונים בכפר? במרכזים — אצל
הסנדלר, אצל הספר ואצל החייט.
זה היה מוצאי־שבת והמיספרה היתה פתוחה
עד רצות. וכך, ב־ 8וחצי בערב קראו אנשים על
טקס פתיחת האולימפיאדה מהעיתון שלי, כאשר
העיתונים מבודאפסט הגיעו רק ב־ 12 וחצי
בלילה.
אמרתי לך, אני עובד מהר. כך שאין דבר
שאי־אפשר להספיק.

• אתה זוכר את הקאריקטורה הראשונה
שלך?
בודאי! כמו אתמול. ציירתי את המורה שלי.
הוא עמד מולי ודיבר והיד עבדה. ואני מסתכל על
היד, ואינסטינקטיבית יצאה לי קאריקטורה של
המורה. לדעתי, זו הקאריקטורה הכי־מוצלחת
שלי.

שימעון פרם בשלושה שלבים
״נאלצתי להחליף קאריקטורות, מפני שאיבדו בלילה את אקטואליותן!״

• האם הטלוויזיה עוזרת לך במיק־רים
כאלה?

אני לא יושב ומצייר מול הטלוויזיה, רק תופס
רשמים. אבל הטלוויזיה מהווה מבחינתי יתרון, כי
היא נותנת לי ולקוראים עין משותפת. כולנו
רואים את הדמות שאני מצייר מאותה זווית.

• בזמנו נהגת לצייר את שימחה
ארליך כשעיניו יוצאות מחוריהן.
מדוע?

אני זוכר כשהוא הכריז על המהפך הכלכלי,
עיניו התרוצצו והן ממש קפצו החוצה מהמיסגרת,
וכך נולדו העיניים של ארליך.
אצל יצחק שמיר אני מצייר לרוב את שני
חלקי השפם שלו. אצל אריה דולצין עוזרות לי
מאוד הגבות.
בארצות־הברית יש שטאנץ לציור של רונלד
רגן — כולם מציירים מין דבר ארוך, בעל
בלורית, וכולם יודעים שזה רגן, למרות שאין
דמיון בינו לבין רגן. הקאריקטורה לא צריכה
להיות דומה למקור, צריך שיהיה קו מזהה.

חדש ״.הוא היה נפלא. כשבאתי, דיבר בטלפונים,
וישבתי שם שעה וציירתי אותו.

• הוא היה מרוצה?

לא הראיתי לו. את הבלוק הכנסתי לתיק.
אחר־כך בחרתי שלושה ציורים ושלחתי לעזר,
ועל אחד מהם, שקיבלתי בחזרה, היה כתוב:
,מפקד חיל־האוויר בחר בזאת.״

• אומרים עליך שהמיגרעת היחידה
שלך היא שהקאריקטורות שלך אינן
״רעות״ ,כלומר, אינן עוברות את גבול
הטעם הטוב.

אני שומע את זה מכל־כך הרבה אנשים, אז
כנראה יש בזה משהו. אני יודע שמעריכים
ומכבדים יותר קאריקטוריסט שהולך כאסח.

• קרה לך שאנשים לא נהנו לראות
את דמותם, כפי שהצטיירה בקארי־קטורות
שלך?
פעם מישהו סיפר לי ששלמה הילל לא אוהב
איך שאני מצייר אותו. הייתי מרגיש את המרחק
הרב שיש לו בין האף לשפתיים. אריק שרון לא
אהב פעם קאריקטורה שלי, אבל דווקא בגלל
התוכן הפוליטי שלה. הוא צילצל אליי ואמר
שמישהו מוסר לי אינפורמציה לא נכונה, לא לפני
שהקדים במחמאות. זאת היתה קאריקטורה
בנושא ההתנחלויות והזנחת הגליל. שרון הזמין
אותי לטיול בגליל, כדי שאראה שאני טועה
ושהוא לא מזניח את הגליל.

• אני מניחה שגם גולדה לא היתה
מרוצה.

אני מעריץ ומעריך קאריקטוריסטים חריפים
מסוג זה, אבל מה לעשות? אני לא יכול לנצח את
האופי שלי.

• לכן קשה לזהות מהן עמדותיך
הפוליטיות?

מי שעוקב אחריי שנים, יכול. אבל דרך
קאריקטורה אחת אי־אפשר.
אבל כדי להקל עליך, אגיד שאני נמצא קצת
שמאלה מהמרכז, אבל בהחלט לא קיצוני, כי אני

לגמרי. אמרת שאינך עובד בימי
ראשון. אני יודעת שיש עוד מועדים
בשנה שאינך עובד בהם — ביום־
ההולדת של בנך, דני, שנפל באסון
המסוקים במחניים, ובשבוע של תאריך
נפילתו.
הבן שלי נפל עם עוד שיבעה בנים, והקמנו
במחניים אנדרטה לזיכרם. ביום השנה עולות כל
המישפחות לאנדרטה, ובמשך כל השבוע יש לנו
אירועים מסביב ליום־השנה.
אני מרגיש שאני לא יכול בשבוע הזה לצייר.
אני הרי עוסק בהומור. אני מרגיש שקשה לי
לצייר. אז החלטתי שלא לצייר בשבוע הזה.

• אחרי האסון שפקד את שמונה
המישפחות, דרשת להקים ועדת־חקי־רה,
כדי למנוע אסונות נוספים.
שנים ניהלנו מאבק. לא למעננו — הרי בנינו
שלנו כבר הלכו ואינם — אלא למען האחרים,
שלא יקרה להם מה שקרה לנו. היתה לנו תחושה
שהחקירה בחיל־האוויר לא היתה שלמה, והטילו
את האחריות על שני בחורים בדרגים נמוכים.
שנים התרוצצנו בחקירות חוזרות ונשנות, עד
שהצלחנו להעביר את העניין לדרגים גבוהים. עד
לוועדת־חוץ־וביטחון הגענו. עברנו כמה שרי
ביטחון — פרס, וייצמן, שרון.
אינני יורע פרטים מדוייקים על תוצאות
החקירה. הפרוטוקולים ממלאים אלפי עמודים.
דבר אחד אני יכול להגיד לך: הצלחנו בכך
שקיבלו שלוש מתוך ארבע הדרישות שלנו.
כשהראשונה והחשובה שבהן היא שהרמטכ״ל
חייב לדווח לוועדת־החוץ־והביטחון על חקירת
כל תאונה קטלנית בצה״ל.

• השתתפת באופן פעיל במאבק?

האמת היא שלא. כל המאבק כלל חקירות
חוזרות ונישנות, ודנו שוב ושוב וחזרו שוב ושוב
(המשך בעמוד )40

ו ויוב\ השלגו וחר

ינאי מאתן:
)1מדורות; )5השיר הזה זכה
באירוויזיון; )10 ממהר; )11 בתוכו;
)13 יש עוד נשמה באפו; )14 חזר,
)15 תושב בארץ; )16 גורל; )18
דורון )20 :בעל־חיים טורף; )21
רובע ניו־יורקי; )22 שלל; )24
פטפוט; )25 נהר בדרום־אפריקה;
)26 משתומם; )28 הדיח; )30 שיבח;
)31 מירת־נוזלים; )32 מתקן לחילוץ
מחסנית הרובה; )34 תחנתו
האחרונה של משה; )35 בעל,
הזדווג; )38 שר, זימר; )39 רגל; )41
עם 41 מאונך ־ קוץ; )42 שתיל;
)43 נוגש, מציק; )45 אלומה קטנה;
)47 משורר אמריקאי(ש״מ); )48
חיכה בחזקה; )50 אלה כנענית; )51
מדף; )52 קצה שאינו מחורר; )54
צרמוניה )57 :בלימה; )61 מועד;
)62 רבית; )64 מכסה הבית; )65 אבן
בחושן; )66 שמן; )67 נישא; )69 כל
השאר; )70 עלה; )72 נכשל; )74
מאזנים; )75 אשנב; )77 ירק של
דגנים וקטניות; )73 גרגר, פרור;
)81 צייר ישראלי (ש״מ); )83
קריאת־צער; )85 שלב בגדולו של
עש״הבגדים; )86 מחסום בפני
פרץ־מים; )88 נחשול; )89 צמח
הגדל בתוך מים; )91 כלי־הקשה;
)93 אביון; )95 מידת־אורך קדומה;
)96 מילת־שאלה; )98 צרבת בעור
הבשר, כויה; )100 מאכל שמימי;
)102 נחלש; )103 הוראה; )104 בלי
כל סיבה ( )105 ;)3,3קמצנים (.)3,3

)1כלי־תפירה; )2אריג מבחר;
)3כנף; )4קידומת הולנדית; )6
רטב; )7אריה; )8נמצא; )9בן־אדם;
)12 עוף טורף גדול; )15 נהר בהודו;
)16 צוות שהורכב למתן תשובה
מסוימת; <17 כלי־נשק; )19 אחד
משמותיה של ירושלים; )20
משקה־עלים; )21 ליצן; )23 אשר,
כבר )24 :ישן; )26 אחד מרעי איוב;
)27 בת־קול; )29 חוד; )30 כריתת

תבואה בשדה; )33 ינעם; )34 קול
רעש עמום וחזק; )36 סבל, יסורים;
)37 מחסה, ומשגב; )40 הוראת
תנועה; )41 עם 41 מאוזן — קוץ;
)44 בבואה; )46 עני, עלוב; )47
משורר ישראלי(ש״מ); )49 עירבב,
ניער; )50 כינוי לקהל בלתי־מאורגן;
)53 הגאון נעל האמונות
והדעות (ר׳׳ת); )59 וירוס; )60
טבלת־דונג; )62 עיר־כהנים במצרים;
)63 גמל צעיר )66 :מתפתל:

)68 מהבסיס ( )71 ;)4,2חיבר, צרף;
)73 החסיר; )76 אנוש; )77 משורר,
מחזאי גרמני גדול; )79 שסוי; )80
אויב; )82 אמן בקסמים; )84 כינוי
לנהר מצרים (ח); )85 צפור; )87
כלי־אכילה; )90 דריכת תבואה; )92
כלי־תחבורה; )94 הפיל; )96 אריג
דק ועדין; )97 בן־צבע; )99 עיר ובה
מוסד אקדמי בארצות־הברית; )101
אינו עומד במקומו; )102 מחפש;
)103 שיירת כלי־שיט.

המכון הי שראלי ד ס 3רו ת
ושי קוס מ טיק ה ו 3ז״קור
קורסים מקצועיים ברמה גבוהה ל:
• ספרות נשים • קוסמטיקה ואפור • פדיקור • מניקור
• אפילציה (הוצאת שיער לצמיתות)
השתלמויות באירופה
• מנון ליופי וסלון תסרוקות חדישים ל•:
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים,
טיפול פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות ובשעוה
תעודות למסיימיס והבנה לבחינות
הסמבה ממשרד העבודה ...
30 שנות נסיון והישגים בהדרכה מקצועית!

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

229388 .226066

תן טרמפל חיי ל

(המשך מעמוד )29
את הפירוש האסטרולוגי שבני גדי
זקנים בילדותם, וצעירים בזק נותם.
נפתלי
-בן מזל דלי. שמו בא
מהמילה להתפתל .״נפתלי איילה
שלוחה הנותן אימרי״שפר״ .איילה
שלוחה -כמהיר תנועה. בעל שכל
מתקדמים, ורעיונות מבריק
שתמיד נותנים לו את ההרגשה
שהוא חייב לטוס קדימה. מזל דלי
מסמל שפע רוחני -בן מזל דלי
שואב ממעיין המים החיים ושופך
אותם לכל צמא. ואמנם המזל
נקרא דלי, אך הוא מזל אוויר.
דגים. במזל יוסף
באסטרולוגיה המודרנית מזל דגים

הדר, נבחר:,
מברק שכר,
מחיו תנועה
וטס קדימה

מ אוג ך:

— הורוסקופ

הפן להיות ״סל־אשפה״ של גלגל
המזלות. כאילו שהאסטרולוגים
התעייפו מלחלק תכונות, וכשהגיעו
לדגים, זרקו להם כל מה שנשאר.
וכך יצא, שדגים הם המיסכנים
והמבולבלים מכל המזלות.
אף הם אף פעם לא מבולבלים,
הם פשוט צועדים בקצב שונה.
אסור לשכוח שבזמן ההוא עדיין
לא הכירו את כוכב נפטון, שהוא
האחראי לכל התכונות הגרועות
שמייחסים לדגים. בימים ההם
דגים נשלטי רק על-ידי כוכב
יופיטר, שכידוע הוא אינו יכול
להיות רע. בני דגים רגילים לסבול
בגלל הכוחות המיסטיים הקיימים
בהם. מי הוא יוסף! ואיזה צרות
עבר בילדותו בגלל כושרו המיסטי.

הטלה בנימין:
ראשון בגלגל
המזלות, תינוק
ד אימפולסיבי
״נער החלומות הלזה״ ומעורר
קינאה באחיו. הקינאה גם היא
תכונה אופיינית למזל זה. ובכל
זאת, הגיע למישרה אצל המלך
פרעה.
בתקופה העתיקה ראו את מזל
דגים כמזל בעל ביטחון ריגשי רב,
וכוחם המיסטי התקבל בכבוד.
בנימין ״ מזל טלה. הוא קשור
לבן הצעיר, הבן שהיה האהוב
ביותר, אחרי שיוסף נחשב מת,
והיה היחידי שנשאר לרחל. בנימין
הוא הצעיר ביותר וקיבל יחס
מיוחד. למעשה, אביו הגן עליו בכל,
וכשנשלח למצריים -אחיו הגנו
עליו. אפילו כאשר מסופר שהגביע
נמצא באמתחתו והוא נחשד
בגניבה, כל האחים כאחד נלחמו
והגנו עליו, וכל אחד מהאחים מוכן
לקבל עליו את העונש. התינוק הוא טלה מזל
באסטרולוגיה. הוא הראשון בגלגל
המזלות, וכל מה שהוא רוצה הוא
משיג, בגלל אמונתו הילדותית
שכל העולם מעוניין בטובתו. אופיו
של בנימין היה אימפולסיבי, כשל
בני טלה, ונאמן עד הסוף.

״אני מקנא״
(המשך מעמוד )39
על פירטי האסון. וזה היה קשה לי, אז
הפסקתי לבוא. אבל עידכנו אותי כל
הזמן.

• האסון
עבודתך?

השפיע

זה קשה לענות בדיוק. בתקופה
הראשונה היה לי מאוד קשה, והפיתרון
היחיד היה לחזור לעבודה. בשבוע
השני אחרי האסון, עוד הייתי בבית,
ובא אליי נתן דונביץ ואמר :״זאב,
תחזור לעבודה ״.חזרתי.
זה היה קשה. אני הרי צריך לעסוק
בהומור. תמיד השתדלתי בעבודה שלי
לא להיות מושפע מבעיות אישיות.
השקעתי את עצמי בעבודה וזה עזר לי
מאוד.

• אי־פעם התייחסת אל
האסון בעבודתך?
לא הייתי מסוגל להתייחס. יכול
להיות שהאסון הורגש בעבודתי, אבל
אני לא יודע איפה, וזה לא היה במודע.

• הוצאתם חוברת־זיסרון
לבנים?

לא. יש אנשים שמוציאים, כי הם
מוצאים בזה סיפוק ונחמה. אבל אנחנו,
שמונה המישפחות של אסון־מחניים
היינו ביחד מההתחלה, וזאת הודות
ליעקב תמר, שהזמין אותנו לשיחה
ראשונית, שממנה התגלגל עניין
הדרישה לחקירה.
בפגישה הראשונה הזאת החלטנו
להנציח את זכר־הבנים באנדרטה,
וממש במו ידינו בנינו אותה. במידה
רבה, זה היה התיכנון שלי, וכל עצם
הבניה היה שלנו. אחד מאיתנו עוסק
בקבלנות עפר, והוא ביצע את העבודה
מעשית.

• המישפחות שומרות על
קשר גם בימים אחרים של
השנה, לא רק ביום השנה?
כל השנים האלה, של המאבק
לחקירה, איחדו אותנו. אנחנו מפוזרים
על פני כל הארץ. יש לנו קבר בנצרת
עילית, יש לנו שלושה שקבורים יחד
בקיריית״שאול, אחד בשדות־ים, שניים
באשדוד ועוד אחד בבאר־שבע.
האסון קרה ביום־השואה, וביום הזה
כולנו עולים לקבר של הבנים.

• וביום־הזיכרון?

יום־הזיכרון חל שבוע לאחר מכן,
וביום הזה אני מעדיף ללכת
לבית־הספר שבח, ששכל עשרות
מתלמידיו, ביניהם את דני שלי. אז אני
הולך לשם. בכל שנה יש תחרות״טניס
לטניסאים צעירים. הבן שלי היה
טניסאי מצטיין, בגיל 15 היה
אלוף־הנוער בטניס. אז אני הולך לשם.

• ראית
״עקידה״?

המחזה

לא, אינני מסוגל. הייתי עם דורית,
בתי הקטנה, בפסטיבל עכו, והבטחתי
ליוסי ידין לראות אותו. אבל לא אזרתי
כוח, החלטתי לא לראות את זה.

• המחזה הוא על שני
אבות, הנפגשים מדי יום ביומו
על קבר בניהם, שנפלו.
כל אדם מתאבל על־פי דרכו. אני
יודע שיש העולים לקבר מדי יום. אני
מאוד־מאוד מופנם, כמעט אף־פעם לא
מדבר על הנושא הזה. יש אנשים שזה
עושה להם טוב. זה תלוי בהרבה
גורמים, וקשה מאוד להתייחס לזה. גם
בינינו, שמונה המישפחות, כל אחד
מתייחס אחרת לכאב ולאבל. אפשר
לראות בינינו, את כל קשת ההתייחסות
של מישפחות־ישראל אל השכול.
היו מיקרים שעזרתי לאנשים
לעשות חוברות־זיכרון, אבל אני —
לא. לעצמי — לא. האנדרטה היא
שמאחדת את כל המישפחות.
אין פה נורמה שאפשר לכפות על
מישהו, זה עניין פנימי. יש לי חבר
בפרדס־חנה. לפני שבנו נפל, קנה לו
הגדה לפסח יפהפיה ליום־ההולדת,
אבל הבן נפל לפני שהספיק לקבל את
המתנה. מאז אביו אוסף הגדות, וכבר
יש לו אלפיים כרכים עתיקים והוא
עושה תערוכה ניידת ומרצה על
ההגדות. כל אחד יש לו דרך משלו
להתמודד עם האבל והשכול.

• זה נבון שהכאב אינו קהה
עם השנים?
נכון.
העולם הזה 2488

שוד הכספות הגד 1ל:

ך* כתבים הפליליים מדווחים כמן
1עט מדי יום על פריצות וניסיונות
פריצה לחדרי־כספות של בנקים.
בעלי כספות רבים נוטשים את מגירות
המישמורת בסניפי־הבנקים. ההנהלות
הראשיות כבר דנות ברעיון לחייב
כל לקוח לבטח את רכושו. יצרני כספות
ביתיות מדווחים על עליה משמעותית
בהיקף הדרישה מצד אזרחים.
מרוב בהלה כמעט שנשכחה עובדת־חיים
אחת, והיא כישלון החקירה ה־מישטרתית
של שוד הכספות הגדול
בסניף בנק הפועלים בירושלים.
ייתכן מאוד שאי־הבאת השודדים

התפנית באה בשבוע השני שאחרי
הפריצה.
מצפון הארץ הגיע מידע מקוטע,
אף רציני ביותר, על חבורה חיפאית
הממהרת לעזוב את הארץ, בעזרת דרכונים
מזוייפים.
המקור שדיווח על כף למישטרה
סיפר, שעבריין ידוע נראה כשהוא בא
ויוצא מביתו של עבריין אחר. בפעם
האחרונה שנראה היתה דמותו שונה
לחלוטין מזו שהופיעה בתצלום בתעו־דת־הזהות
שלו.
חוליית בילוש סמוי, שעקבה אחרי
העבריין, גילתה שהוא ועוד שניים

לקראת סוף חודש פברואר. כעבור כמה
ימים, ב־ 12 במרס, התבררה הסיבה.
הדלפות נלהבות
ן• כתבים הפליליים הירושלמים
( \ זומנו במפתיע למיבצע תפיסת
חשודים באישון־לילה. מפקד המחוז,
אברהם תורגמן, שטרם ידע כי יאולץ
לפשוט את מדיו, כעבור זמן קצר, עקב
מקרוב אחרי המעצרים שבוצעו באותו
לילה. לכתבים נמסרו פרטים מלאים,
ואולי אפילו מוגזמים, על החשודים.
המישטרה, הנוהגת לתבוע את צימצום
חופש הדיווח העיתונאי על חקירותיה,
נהגה לפנים משורת־הדין באמצעי־התיקשורת.
התוצאה:
מיתקפה תיקשורתית רחבה
ביום שלמחרת.
נעצרו שלושה בני מישפחה אחת,
ששמם הותר לפירסום כעבור כמה
ימים. מרגלית מוזס, מגישת תה בסניף
בנק הפועלים שנפרץ, ושני אחיה,

ככל שנקפו הימים גברה האכזבה
בצידה.
המישטרה מחזיקה בחשודים, אבל
היא אינה מצליחה לשים ידה על
הרכוש.
כעבור זמן קצר שוחררה האחות.
שני האחים הובאו פעם אחר פעם
להארכת מעצר ולבסוף שוחררו, בסוף
חודש אפריל, אחרי 43 ימי־מעצר.
והרכוש עדיין לא נתגלה.
בין הפרטים שבית־המישפט אסר
על פירסומם: המישטרה יכולה למעשה
להגיש כתב״אישום מנומק נגד
האחים על קשירת קשר לביצוע הפשע.
פריט מסויים, כך דווח לבית־המישפט,
שנמצא בחיפוש בביתו של אחד החשודים,
הצביע, כביכול, על קשר ישיר
שלו עם החשוד.
אבל כתב־האישום לא הוגש.
האחות שבה לעבוד בסניף־הבנק
והאחים שוחררו ללא תנאי.
השאלה נשארה פתוחה: מי אכן פרץ
את הכספות והיכן הוסתר הרכוש הרב?
עתה יש חוקרים במישטרת ירושלים
המדברים אחרת על מהלך ה
לקוחות
בפתח הבנק שנשדד
מי יודע מה הכילו הכספות?
לדין היא שמעניקה לאחרים את האומץ
להעז ולפרוץ כספות נוספות ברח־בי־הארץ.
לא מן הנמנע שיש אפילו
יותר מקשר מיקרי בין האירועים .
אבל השאלה הנשאלת היא, אם תפיסת
שני הפורצים על־חם, בסמוד לחדר״
כספות של בנק לאומי בפתח־תיקווה,
באמצע השבוע, מבשרת את פיענוח
הפרשה כולה.
נראה שלא.
החשיפה המלאה כנראה לא תתרחש
לעולם. כי מישהו פישל בררו.
ב־ 1בפברואר נפרצו יותר מ־150
כספות בחדר־כספות מרווח במרכז ירושלים.
הפריצה נעשתה במהלך השבת.
ביום הראשון דיברו הכל על מעשה־שוד
נועז, מתוכחם, אמיץ ביותר.
הצוות שהוקם היה אובד־עצות. בעלי
הכספות נמנעו מלדווח מה באמת הן
הכילו, משום שלא רצו שהשילטונות
יחטטו בהכנסותיהם. לכן קשה היה
להצביע על כיוון חקירה כלשהו,
מילבד תעלול־פירסומת של אישיות
ציבורית, שטען כי בכספת שלו היו
ניירות סודיים שנקשרו בצמרת הפשע
המאורגן בארץ.
למעורים בנושא היה ברור שלאותה
ניירת — אם בכלל היתה קיימת —
אין כל חשיבות, ושום פושע לא יפרוץ
עשרות כספות רק כדי לטשטש את
גניבת אותם מיסמכים, שחשיבותם
מוטלת, בלשון המעטה, בספק.

עסקו במרץ בהחלפת זהותם החיצונית.
למישטרה היה נדמה שהיא עלתה
על זנבם של הפורצים, הנמצאים
בדרכם לחו״ל.
אבל בדיקה נוספת הבהירה. שקבוצה
זו לא היתה קשורה כלל למעשה
הפריצה הנועז בירושלים. החלפת הזהות
היתה חלק ממאבק כוחות עם
כנופיה חיפאית אחרת. המישטרה העדיפה
שלא לעצור את הקבוצה, ולרדת
ממנה, כדי שלא לחשוף מקורות מודיעין
אמינים ביותר בעיר הנמל.
הוחלט כי עדיף להניח להם לנפשם,
ובלבד שהמקור לא יישרף, ושיישמר
להזדמנות חשובה יותר.
בעוד צוות החקירה של מישטרת
ירושלים החל מאבד את סבלנותו, הגיע
מידע חדש, רציני יותר, אף הוא מחוץ
לירושלים. עבריין לא-יהודי, הידוע
כזייפן מעולה, סיפר שפנו אליו בבקשה
שיכין דרכונים לכמה אנשים שאותם
לא הכיר. הוא לא רצה לשוב לכלא
והעדיף להתייעץ עם לובשי המדים.
גם במיקרה זה נערכה בדיקה סמויה.
התוצאות לא הצביעו על הצלחה. מבקשי
הדרכונים לא היו טלית שכולה
תכלת, אך הם לא היו קשורים, אף לא
ברמז קלוש, לפריצה המתוחכמת. המדובר
היה בריב של סרסורי זונות —
בינם לבין עצמם.
למרות האכזבות, החל צוות החקירה
מגלה סימני שביעות״רצון

קצינים אלבלדס ותורגמן במקום השוד
קינאת שוטרים גרמה מחדל
יצחק ומאיר דרורי. איתם נעצרו ארבעה
חשודים נוספים, ששמם נאסר ל־פירסום.
המישטרה
הדליפה שהעצורים קשורים
לשוד מתוחכם אחר, שאירע לפני
שמונה שנים בבירה, במפעל לתכשיטים
צרף.
בעת הארכת המעצר הראשונה
ריווח איש־המישטרה לשופט, שבהק־לטות
שיחות הטלפון לבתי״החשודים
נשמעה מרגלית מוזס אומרת לאחד
מאחיה :״אתה הרסת מישפחותד
מפקד המחוז דיבר על הצלחה
יוצאת מן הכלל. ממטה־המרחב נמסר
שבקרוב בקרוב אפשר יהיה להגיש
כיתבי־אישום נגד כל העצורים.
השאלה הגדולה היתה היכן הוסתר
הרכוש העצום שנשדד.
היה ברור שהמדובר ברכוש־עתק,
שכולל כסף מזומן, רובו במטבע־זר,
תכשיטים, יהלומים, כלי זהב וכסף,
היקרים מפז לבעליהם, ושהם גם בעלי
ערך רב בחנויות.

חקירה. ואולי משום שמפקדי המחוזות
התחלפו, והחדש, ניצב רחמים קונד
פורט, איננו מחסידיו של קודמו, תורגמן.
הוא זוכר לו לרעה את העובדה
שהוא, קומפורט, הודח ממרחב ירושלים,
לתפקיד ריק מתוכן: סממ׳׳ז מחוז
הדרום.
במישטרת הבירה נשמעים רינונים
שהמעצרים בוצעו בשלבים מוקדמים
של החקירה ושחומר חקירה עדין וחסוי
יצא אל אמצעי־התיקשורת.
חוקר אחד אף התבטא שעל־פי פיר־סומי
העיתונות, יכלו הפורצים האמיתיים
לדעת עד כמה קרובים אליהם
החוקרים ולברוח בזמן.
במחוז הדרום יש הרגשה שצוות־החקירה
היה קרוב מאוד לפיענוח
הפריצה ולגילוי הרכוש, אך פיספום
מטופש מנע זאת. עתה מגשש צוות־החקירה
באפילה, בלי לדעת אפילו אם
אכן היתה זאת כנופיית־הבוכרים שפרצה
לבנק, או שהיתה זאת קבוצה
בן־ציון ציטרין
אחרת•

ספורט

״אנישכן
והתחרות₪
כלצעירר
מה הוא אומו

עונת הכדורסל שנסתיימה ב-
מתח־שיא, שהתנטא נגמר הפליי־אוף,
פינתה את מקומה לענף הפופולארי
במדינה, הכדורגל. וכדי
להוכיח שגם שם העניין לא קטן
צומצם הפער בצמרת עד כדי שתי
נקודות, בין המובילה והאלופה
מכבי חיפה לבין ביתר ירושלים.
אין ספק שעל סיום עונה כזו לא
חשבו גם האופטימיסטים ביותר
שבין אוהדי ביתר, כאשר מכבי
הובילה ביתרון של תשע נקודות על
יריבתה הירושלמית. אבל דווקא
כשלא היה להם מה להפסיד, החלו
חניכיו של דויד שווייצר לגלות את
יכולתם האמיתית, והפער צומק
בהדרגה וזה בשעה ששווייצר היה
עסוק בחתימת החוזה התלת-
שנתי בינו לבין הפועל תל״אביב.
שווייצר לא הפסיק לדרבן את
חניכיו. הוא תבע מהם להפגין את
מלוא יכולתם. הוא ידע ששובו של
הכוכב אורי מלמיליאן, אחרי הפציעה,
יגביר את הביטחון בקרב
השחקנים, והם ישובו לשחק כמו
בתחילת העונה.
עתה התחילו הירושלמים להלחיץ
את יריביהם החיפאים, בדיוק
כפי שקרה אשתקד, כאשר ביתר
ירושלים הובילה בביטחה והחיפ־אים
חלפו על פניהם מישחק אחד
לפני הנעילה.
דויד שווייצר, מה אתה אומר על
הלחץ של חיפה!
בשנה שעברה הרגשנו את זה על
בשרנו. ידענו שאסור לנו לאבד נקודות.
כולם ניבאו לנו אליפות וגם האוהדים
תבעו אותה.
וכעת, כשאתם קרובים לחיפאים
מרחק של מישחק אחד, לא נכנסתם
שוב ללחץ!

אנו בלחץ בריא. כשהסיכויים היו
אבודים, עלינו על גל־ההצלחה. זה יותר
בריא מאשר שאתה מוביל והרודף
אחריך מלחיץ אותך. כעת הקבוצה
בכושר טוב, משחקת משוחרר, מתוך
ידיעה שרק ניצחון ישאיר אותנו בתמונת
האליפות.
קבוצתך בכושר שציפית לוז
האמנתי שנגיע ליכולת הזו. לא
תיארתי לעצמי שנגיע למצב כזה, של
פער בן שתי נקודות, שלושה מיש״
חקים לפני הסיום, אך בהחלט האמנתי
בקבוצה.
האליפות מגיעה לכם!
אני לא רוצה לדבר על כך. סיכומים
נעשה בסוף העונה. דבר אחד אני יכול
לומר: היבקענו עד כה בשער אחד
פחות ממכבי חיפה, שכל הפרשנים
טוענים שיש לה את ההתקפה הטובה
בארץ. כך שמה שאומרים, נשאר בתיאוריה.
העובדות אומרות את הכל.
בירושלים חיים בתיקווה שהמזל
יהיה הפעם ירושלמי!
אני לא מסתובב בירושלים ולא חש
את האווירה. בקבוצה אנו חיים מ־מישחק
למישחק, וכל אחד משלושת
המישחקים שנותרו עשוי לקבוע. לנו
נותרו עוד שני מישחקי־חוץ וגם לחיפה
יש שני מישחקי־חוץ. ברור שלהם יש
יתרון של שתי נקודות ופער־שערים
עדיף.

התיאוריה

*ף היא בולשיט!

ך יייצד אתה מסביר שכאשר
להתחלת לנהל משא־ומתן עם
קבוצות אחרות הייתם מחוץ לתמו־נת־האליפות
וכעת, כשכבר ברור
שלא תאמן את ביתר בשנה הבאה,
אתם מועמדים לאליפות!

מהר, גבוה ורחוק
השסע השוודי
מבקיע מדומלב
ובדורנלנית מעילה
השבוע השוודי, שהגיע לשיאו
באירוויזיון, החל בהופעה הכפולה של
נבחרות הכדורגל היצוגי של שוודיה
נגד ישראל.
באיצטדיון רמת־גן המתחדש, בו
הולך וניבנה יציע־ענק, הוכיחה הנבחרת
הישראלית כי לחוסן ולמהירות
של השוודים יש תשובה גם מצידה.
נבחרת העתודה(עד גיל )21 הציגה
יכולת משכנעת והביסה את הנבחרת
השוודית המקבילה 1:4
בהתמודדות השניה סיימו שתי
הנבחרות הבכירות בתיקו ,1:1 ,כאשר
את השער לישראל כבש המבקיע המדופלם
של ביתר ירושלים, אלי אוחנה.
את יציע הכבוד קישטה מיס תבל,
איבון רדינק, שוודית אף היא ובעבר
הלא רחוק כרורגלנית פעילה.
ההתמודדויות הבינלאומיות לא
בלמו את דהירתה של ביתר ירושלים,
שניצחה בפעם הרביעית ברציפות (,0:2
את הפועל חיפה) ונצמדה חזק למובילה,
מכבי חיפה, אשר נפרדה בתיקו,
,0:0ממכבי תל־אביב.

כדורסלן

מאמן שווייצר*
..יש לנו ט טארים
זה תשובה לכל הרכלנים, שאומרים
שזה לא בריא לנהל מגעים באמצע
העונה. כל התיאוריה הזו היא בולשיט.
הכל תלוי במאמן, בשחקנים ובהנהלה.
אם הם רציניים, אפשר להצליח גם
כשיודעים שהמאמן לא נשאר עונה
נוספת. אני ממש מאושר מההוכחה
הניצחת הזו, שהפריכה במידה רבה את
הדברים ששנאתי לשמוע, כי ידעתי
שהם לא־רלוונטיים.
חתמת על חמה לשלוש שנים עם
הפועל תל־אביב, מתוך ידיעה שלא
הכל שפיר בממלכה הזו. אתה לא
חושש לקחת קבוצה מפוררת מדיי
כשלא הולך לקבוצה דברים יוצאים
החוצה. אני מאמין שלא הכל כל־כך
שחור כמו שהוצג. אני מכיר את רוב
השחקנים שם. הם היו חניכיי. איני
רוצה להרחיב את הדיבור על קבוצה
שלא עבדתי בה בשנים האחרונות אבל,
אני גם מאמין ביכולתי ללכד את השורות
ולהחזיר את הפועל למקומה
הטיבעי בצמרת הכדורגל.
איך עושים שהכדורגל יגיע למעמד
של הכדורסל!
אני לא חושב שהכדורסל בדרגה
מעל לכדורגל. זה שבמישחקי ההכרעה

בקנה־מידה אירופי!״
היו ביד־אליהו עשרת אלפים צופים
בכל מישחק, זה לא אומר כלום. מה
קרה בכל העונה? הכדורגל מחזיק את
כל הספורט במדינה. טורניר בינלאומי
בכדורעף לא יכול להתנהל ללא הכסף
שהכדורגל מכניס מהמוטו.
בענף הכדורסל מביאים זרים בסכו־מי־עתק.
בכדורגל לא יכולים לעשות
זאת, בגלל אופיים של השחקנים. הם
לא יפרגנו לשחקנים המיובאים. שני
שחקנים זרים לא יעזרו לכדורגל.
לדעתי, הרמה היא די טובה. לוא היינו
משתתפים בגביעי אירופה השונים, כמו
הכדורסל, אפשר היה להעלות עוד יותר
את הרמה.
אבל בכדורסל אין רק זרים. יש
סופר־סטארים ישראליים בקנה־מידה
אירופי.
סופר־סטארים גדלים, בגלל התנאים
שעומדים לפניהם: טורנירים באירופה,
שנותנים להם ביטחון ומקנים
להם תנאי־לחץ. יש לנו בכדורגל
הישראלי סופר־סטארים בקנה־מידה
אירופי היכולים לשחק בכל קבוצה
ההצלחה היא סימן!
ך* וביד, מדוע יש לך הרבה מש!
מיצים!
אני לא חושב כך. יש לי הרבה
ידידים. ההצלחה היא הסימן הטוב
ביותר. כשהיתה בעיה של בחירת מאמן
להפועל תל־אביב הציגו את ההישגים
שלי בעשור האחרון. כולם שכחו שאימנת,
חמש־שש שנים את הנבחרת.
הזכירו שלקחתי רק אליפות אחת. אבל
לא הזכירו שהגעתי לגמר שלוש פעמים.
זה בהחלט הישג. אני מרגיש שאני
מצליח. גידלתי דור של שחקנים והפכתי
אותם לכוכבים.
בן כמה אתה!

כלומר, עד גיל 62 אתה בהפועל.
זה לא גיל גבוה מדי למאמן בצמרת!
אני
מתכונן להישאר בעסק הזה
לפחות עד גיל .70 עוד חמש־שש שנים
כמאמן, ואחר־כן־ אני רוצה לעבוד
כמנהל מיקצועי. אני לא חושש מהגיל,
כי זה המיקצוע שלי. אין לי חלטורות
נוצזפות. מי שמתעסק באימון, ואך ורק
במיקצוע, אין סיבה שלא ימשיך גם
בגיל מבוגר יחסית.
אני, על כל פנים, מוכן להתחרות עם
כל צעיר, אם בידע ואם בנסיון.

שווייצר ואשתו מידה
״אני נשאר בעסק עד !70״
4 2 -^1

* לידו, בראש מורם,עוזר המאמן
והעסיין בגי קוגפורטי.

הבטחה עד הדקה
הגביע ה־21
והכום התשיעית
משחק ג73,ר גביע־המדינה, בחסות
נשיא המדינה, חיים הרצוג, סיים
רשמית את עונת הכדורסל ובמשחק
זה, בו שבה וזכתה מכבי תל־אביב
בגביע־המדינה בפעם ה־ 21 בתולדותיה
נפרד אולסי פרי מקהל אוהדיו
בהתרגשות רבה.
אך את הפרידה שערכו לאולסי
חבריו לקבוצה, קווין מגי ולי ג׳ונסון,
במסעדת 206 בצפון תל־אביב, לא ראו
האלפים. זו היתה פרידה תוך שתיית
וודקה כדת וכדין. כשג׳ונסון מלמד את
מגי כיצד אומרים בעברית ״אולסי
פורש״.
אולסי שתה תשע כוסיות, כוסית
אחת על כל שנת פעילות שלו במכבי
ומגי, שעמד לטוס למחרת ללוס־אנג׳לס,
עיר־מגוריו בארצות־הברית,
ניצל את ההזדמנות כרי להבטיח
לחברו, ג׳ונסון, תוך הרמת ידו הימנית:
״אני לא חוזר למכבי אם אתה לא

רק שאת ההבטחה הזאת קיבל
ג׳ונסון בחיוך רחב. כי הוא כבר יודע
שבמכבי מתלבטים את מי משני
שחקני־החיזוק האמריקאיים לשתף
בליגה, אם מכבי לא תצליח לשנות את
התקנון בדבר שיתוף שני שחקנים
זרים.
סקחש קדימה דקאהיר
מוץ! טוב,
סקווש טוב;
יש! הסקווש נוסע למצרים.
אישור על כך הגיע בתחילת השבוע
מהמחלקה המצרית של משרד החוץ,
שבשיתוף מחלקת התרבות, הודיעה
על כיסוי הוצאות דמי־ההרשמה, בסך
500 דולר, לאליפות העולם שתיערך
בקאהיר, בסתיו הקרוב.
ההחלטה נתקבלה ברגע האחרון
ממש. המועד הסופי להרשמה הוא
ה־ 15 במאי. המצרים מצידם היו זריזים
הרבה יותר, כבר הודיעו לאיגוד
הסקווש את שם המלון בו תשוכן
המשלחת הישראלית (וגם את גובה
דמי הלינה ללילה).
והכנה מצויינת לאליפות העולם
בקאהיר יהוו משחקי המכביה ה־,12
המתקיימת בעוד חודשיים, בה יראו
הסקוושאים הישראליים את כוחם.

יאיר עמיקם 1
העולם הזה 2488

ראיתי גבר מדליה1.לס\1

_ ו*יי>>י-ד• י־ו-ו-ד>\ירץ י־יו-יז *-י ז-זזימזיי ייזיי•

גברים מדליסים גלס\1

מיסטר 2488

ה מ חי ר 1250 שקלים (כולל מע״נס

האם יש לו תיקווה בעירשר?