גליון 2489 מתאריך 15 במאי 1985

כ״ד אייר תשמ״ד15.5.1985 ,

מיסטר 2489

הסב מ שם בגין
הסתגר

הבת ראה בגין התמוטטה

הנכדה מירב בגין
ניסתה השסע להתאבד

שנה 49

המחיר 1250 שקלים(כולל מע״מ)

משקה קקאו כמו בחו״ל־נמס

גם בחלב קר!

בוכחבים
מיברק משריהתיקשורת
עורן העולם הזה התרעם על העדר
תגובת הממשלה לביקור רגן
בביטבורג (העולם הזה .)1.5הממשלה
אכן לא הגיבה, אבל שר אחד
כן הגיב.
י השר אמנון רובינשטיין כן הגיב. הוא שלח
מיברק לבית הלבן, ובו הפציר בנשיא רגן לבל
יסע לביטבורג. כתב השר:
...בטוחני שההחלטה התקבלה ללא שיקול
מקיף של כל ההשלכות הטמונות במעשה סימלי
זה ...אין זה מאוחר לבטל את ההחלטה, העלולה
להתפרש, מבלי שהתכוונת לכך, כנסיון להמעיט
בעוצמת הזוועות שבוצעו על־ידי חיות־הטרף
הנאציות, וכעלבון לזכר קורבנותיהן.
כבן־אנוש, כיהודי, כישראלי, וכמעריץ גדול
של מסורתה ההומניסטית של ארצות־הברית, אני
מפציר בך ללכת בדרכי מנהיגים גדולים...
לשנות דעתך.
יהושע עמישם, דובר מישרד־התיקשורת,
ירושלים

בי ט ס רג זה רא הכד
למיקרא המיסמך הסודי של אדולף
היטלר (העולם הזה ,)8.5שבו פורטו
תוכניותיו לאחר הניצחון, מוטב,
בכל זאת, להשאיר קצת אהדה
לאמריקאים.
הנשיא רגן נהג — יש רק מילה אחת להגדיר
זאת — בצורה משונה. הוא הלך לו לביטבורג.
אבל מי שקורא את התוכנית השטנית, שבכלל
לא היתה רחוקה כל־כך מהגשמה, כדאי לו לזכור
וכי ביטבורג זה לא הכל ואמריקה זה לא רק רגן.
כי עם כל הכבוד לצבא האדום, שהקריב
מיליונים, ולשאר בעלות־הברית במילחמת־העולם,
היתה זאת אמריקה, הארי הישן, שהתנער
מריבצו, הזיז את עצמו ובסופו של דבר הביא את
הניצחון על היטלר.
וכמה היה על האמריקאים להתנער, יספיק
ציון של עובדה אחת: באחד בספטמבר ,1939 יום
פרוץ מילחמת־העולם, היו כוחותיה המזויינים
של ארצות־הברית מדורגים במקום ה־ 19 בעולם,
בין פורטוגל לבולגריה!
חיים בן־יהודה, נתניה

שזאת הצועני
יהודים מנעו את השתתפותם של
צוענים באזכרה לשואה (העולם
הזה .)24.4אבל הצוענים הובלו
להשמדה גם ממקום שבו היתה
קהילתם מיזערית.
רק עתה, כשהגיע לידי גליון העולם הזה,
נ גיליתי, בגינויו של אורי אבנרי, את העובדה
הראויה באמת לכל גנאי, שיהודים סירבו לשתף
צוענים באזכרה לשואה.
יד המיקרה היא שחגגו פה, באוסטריה,
השבוע, את יום־הולדתו וד 75 של מולטימיליונר
אחד, בעל רשת בתי־מלון, אחד טוביאס פורטשי.
האיש הזה, כך גילה תחקירן־טלוויזיה חרוץ, היה
הממונה על מישלוחי הצוענים מאוסטריה
לאושוויץ. הוא ריכז את 9000 הצוענים במחנה־מעבר
למישלוח, תוך שנתקל בהתנגדות(זמנית,
אומנם) מצד שר־התעמולה הנאצי, יחף גבלס,
^ שביקש להתייחס לצוענים כאל מיעוט ארי
ולחוס על חייהם.
בסופו של דבר, בתום המילחמה, נשארו
באוסטריה 2000 צוענים בלבד. השאר נשרפו
באושוויץ. ואוסטריה, כידוע, לא היתה בדיוק
מרכז הצוענים באירופה.
ארנסט גרום, וינה, אוסטריה
ג 0הצוענים הם האירופים היחידים הזכאים
ל היק ר א ארים. מושג זה ציין במקורו
קבוצת לשונות -ולא סע. שפתם של
הצוענים, שבאו מאי־שם בהודו,דרך איראן,
הי א ארית. במובן זה, גם הפרסים הם ארים.

מי מחייב את המדינה
ח״כ בני שליטא אמר את דעתו
בנושא שטח אש ( 9העולם הזה
.)29.4עתה הוא מבקש להרחיב את
היריעה.
התערבותו של וייצמן היתה מיותרת ...שטח 9
נמסר בזמנו לצרכים ביטחוניים צודקים, ולכן רק
גורם זה יכול לקבוע היום אם סיבות העבר אינן
רלוונטיות עוד. מכל מקום, אסור להתייחס
לשטח האמור כאל אובייקט שבגינו מחלקים
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2489

כתבת השער הקידמי:

מדור חדש:

הנו נשאו בסישנחה
העולם הבא

דיפרסיה אינה עוברת בירושה, קוב עים
מום חים לתורת־הנפש, אולם
התערערות במישפחה יבולה לגרום
להופעת הבעיות הנפשיות דור אחרי
דור. בעוד מנחם בגין מסתגר בביתו
מזה כמעט שנתיים, ניסתה נכדתו
מירב (בתמונה) להתאבד.
דודתה, לאה, בתו של בגין,
ה תמוטטה בעבר.

מדור ההומור המחודש של
״העולם הזה״ :איך לסתור את
בעיית האבטלה, באילו נסיבות
יקבל המלך חוסיי! ביפר,
הביקיני שר ישראל
קיסר ומדוע
הוצת סניף ה־חברה־קדישא.

כתבת
ה שער האחורי:

חגיגות מובוטו

למראה ההתרגשות הטיקסית הרבה סביב
האורח. מובוטו ססה סקו(בתמונה) .אפשר
היה לחשוב שמדובר בביקור של מנהיג
מעצמה אדירה במדינה נידחת. אפילו סוניה
פרס, אשת ראש־הממשלה. המסתתרת
בדרך בלל מפני אור־הזרקר
רים, ויתרה על אלמוניותה.

היום• שאחרי
הבחירות

מקייטן, מכות סביב אייבי
לי ל העוגריה
המדור לילות ישראל עקב אחרי ג׳קי
שהלהיב יורמים, ואחרי סאלי
# | 1 * 1וסמואל לואים, שפתחו את ה־סאלון
שלהם לאנשי־בוהימה.

תעלומת ארגוב

הראיון הטלוויזיוני המזעזע עם
השגריר שלמה ארגוב וא שתו מעלה
שוב א ת השאלה: מי היה

״הודי מלוכלך!״ צעק אחד המבלים בפאב
תל־אביבי לעבר ספן־השלום אייבי נתן.
חבריו של אייבי התערבו
בקטטה, ועכשיו חוקר השו־
^* 4 0 0פט את המכות שהיו שם.

זנו ת וג לג לי ם
בראיון בלעדי מספרת על עצמה
האשה שחשפה א ת פרשת השוחד
המיני במישרד־הרישוי: כיצד הידרד רה
לזנות בעזרת רופא, ערכה אורגיות
לקצינים, טיפלה בשר
בממשלה והתאהבהב־רישיון־הנהיגה
שבידיה.

רחר המרחרת
מ רוו ח ת:

החצי ה שני

הרמטכ״ל משה (״מוישה וחצי״) לוי
סיים זה עתה את מחצית תקופת
כהונתו. העולם הזה ליווה במשך יום

אחרי סיומן של הבחירות המ שעממות
ביותר בהסתדרות,
מתכננים אנשי־חרות את ניק-
מת־המובסים: בעזרת תרגיל
מישפשי הם שוקלים לחטוף
כמעט בכוח כיס או ת
במועצות המנהלים
^ של החברות ההס־תדרותיות.

עירית
רזילי ( בתמר
נה) ויורס ברזילי
ניצלו אתל״ג בעומר
0דויד מושביץ
קנה 10 אחוזים ב־מיפעל
אופנה ר100
אחוזים בליבה של אחת השותפות 0
המעצב לורנס איש־יהודה שוכב חסר
הכרה • גני גזית נפרד מענת עצמון, רונית
ארבל, נורית גלרון וקומי כרמון. עכשיו
שוב

הוא פנוי • גילה גולן ׳וב
אמא. גם בגיל 48 אפשר
מדוע פייר ואבא׳שלו, אול־זהו

פרי, חוזרים לאמריקה?

הניקרטה לאה צמל, עורכת־הדין
הירושלמית,
המתרכזת בהגנה
על אסירים ביט־חונייס,
מספרת על
השקפת עולמה ומכריזה:
״זה יהיה נהדר אם לקוחותיי
ישוחררו סוך־סון ן:״

חתונת המעדנים
בחתונתם של ליאון קופלר ( 600 חנויות
בקנדה) ואירית שטראום (מעדני חלב
גהריה) ניגנו, כמובן, ואלסים
^ 9000 של שטראוס וחילקו הרבה
גלידה. העולם הזה היה שם.

המדורים הקבועים:

שלושער ללאומית
השבוע של ריפעת טורק התחיל כסיוט, אך
נגמר בשלושער, שפתח שוב
את דרכם של כדורגלני הפו־על
ירושלים לליגה הלאומית.

התחרה מתחרה

פעם היו מוסיפים דנטלים רק
לבגדים תחתונים. הקיץ
חוזרת התחרה
גם לאופנת העליונים.

מיכתבים -היקינתון עדיף
על הארוויזיון
קורא יקר -רעיון אקטואלי משנת
:1966 קו מגן־דויד
ת שקיף -מי הוא יהודי, נוסח פולין
במדינה -איך לרבע את המעגל
הנדון -ביצת־קולומבוס בדמשק
יומן אישי -חלום בכפר־מנחם
ותותח רח
אניטים -כמה מרוויח עוזר פרלמנטרי קולנוע -מקונייאק עד קאן
גם זה ונם זה -גרילר חד־פעמי
ומה זה כרוב־קלח
חלוף ראווה -שקופה, רכה
ואוורירית: תחרה לקיץ

הורוסקופ -ליקוי־חמה טוב ליהודים שידור -יום החמישי השחור
מה הם אומרים . -בעלי־העסקים
הישרים יחזרו רק בחגים!־
ספורט -עליה למירון לא מונעת חרבון תמרורים -בין 262 השופטים
יש רק 50 שופטות
לילות ישראל -המענטזת לאשכנזים
ומרתון־זמר ללואיסים
תשבצופן -מה היה חסר בכסף
הישן(ג אותיות)
רחל המרחלת -על מה חושב נווט
פנטום בשבי המצרי

מכוזבים
(המשך מעמוד )3
סוכריות, אם על־ירי וייצמן ואם באמצעות
מישהו אחר.
במידה והגורמים המוסמכים של צה״ל יגיעו
למסקנה שהשטח כולו, או בחלקו, אינו נחוץ
עוד, יהיה צורך לערוך בו פרצלציה חדשה״.
הדגשתי שאת הקרקעות שיש לגביהן בעלות
קושאנית אמיתית ואלה, לדעתי, מעטות ביחס,
יש להחזיר לבעליהן הפלאחים. קרקעות אחרות,
חסרות בעלות פרטית, אפילו שעובדו בזמנו על־ידי
מישהו, ייכנסו לחשבון הפרצלציה הכללי.
בנושא איקרית ובירעם הדגשתי שבעקרון
אני בעד כיבוד הסכמים והתחייבויות ...כוונתי
היתה להתחייבויות רישמיות ומוסמכות ביותר,
ואינני בטוח שכאלה ישנן בנמצא. התחייבות
בעל־פה של מפקד מקומי אינה בבחינת
התחייבות היכולה לחייב מדינה.
ח״ב בני שליטא, הכנסת

יתרן בריטי פירסם לפני כמה ימים סיפור
^ על אטימת הגבול הצפוני של ישראל מפני
פיגועים אפשריים. אחרי נס״גת צה״ל מלבנון.
לדברי העיתון, מוקם קו״סגן מודרני ביותר.
הכולל גדרות אלקטרוניות ממוחשבות, חפיר
בנוסח ימי־הביניים שנועד למנוע פריצה של
מכוניות־תופת, ועוד ועוד. העיתון ידע גם לגלות
את מחיר הקו הזה — סכונדעתק לכל קילומטר.
לי זה הזכיר את אחד המאמרים החשובים
בהיסטוריה של העולם הזה.
כ־ 7בדצמבר 1966 הופיעה בשבועון זה כתבה
שנשאה את הכותרת,קו מגו־דויד״.
משהו על הרקע: במהלך שנת 1966 גברו
לאורך הגבול הסורי פיגועים של פידאיון
פלסטיניים. בראש הפעולה עמד האירגון פת״ח

זדו-מברעיסמימיך 8וו #וודג במורה

1זזו 7ח 1
1אודיייאכנר׳ [

הכתבה בדצמבר 1966
השגריר הסובייטי צחק
של יאסר ערפאת, שהחל אז כובש לעצמו
במהירות מעמד חשוב בעולם הערבי.
פעולה זו נתמכה על־ידי המישטר הסורי,
שראה בכך אמצעי חשוב כדי ליטול את הבכורה
בעולם הערני מידי גמאל עבד־אל־נאצר. המנהיג
המצרי שהיה אליל העולם הערבי. סוריה בישרה
אז את הדוקטרינה של. מילחמת־שיחרור
עממית״ נגד ישראל.
ממשלת־ישראל, בהנהגת ראש־הממשלה
ושר־הביטחון לוי אשכול, התייחסה למגמה זו
בדאגה גוברת. ראש המטה הכללי, יצחק רבץ,
השמיע הודעה שהיכתה גלים בעולם: שמטרתה
של ישראל היא להפיל את המישטר הסורי. הוא
רמז כי לשם כך מוכנה ישראל לצאת למילחמה.
ראש־הממשלה השמיע הודעה רומה. מדי פעם
פורסמו בעיתוני העולם ידיעות על ריכוז כוחות
ישראליים בגבול הסורי.
שררה הרגשה כללית כי המרחב צועד לקראת
מילחמד -העלולה לגרום למשבר עולמי. סוריה
נתמכה על־ידי ברית־המועצות. וישראל כבר
היתה או בת־חסות של ארצות״הברית.
באחד הימים ביקש אותי השגריר הסובייטי
ברמת־גן להיפגש עימו. השגריר היה איש פיקח,
בעל חוש-הומור. בשיחה עימי טען שהפיגועים
בגבול הסורי אינם אלא אמתלה לישראל לחרחר
מילחמה. הכוונה האמיתית של ממשלודיישראל
היא, לדבריו, להפיל את המישטר הסורי. מפני
שהוא פרו־סובייטי. פעולת ישראל היא חלק

מקנוניה אמריקאית עולמית נגד ברית־המועצות.
הקשבתי לדברי השגריר ונתתי לו תשובה
שנראתה לי הגיונית. אם ממשלת־ישראל
משתמשת. לדעתו, בפיגועי הפידאיון כבאמתלה
כדי לתכנן מילחמה בסוריה. מדוע לא תטיל
מוסקווה על שגרירה בדמשק לבקש מממשלת־סוריה
להפסיק את הפיגועים, ולוא לזמן־מה. עד
שיישכך המשבר?
השגריר הסובייטי פרץ בצחוק, .האם אתה
באמת חושב שמישהו בדמשק מקשיב לשגריר
שלנו?״ אמר.

יתרון היקינתון
לא כל אחד מתפעל מהאירוויזיון.
אני בן דור הפלמ״ח. שירי האירוויזיון
מגעילים אותי. אז פתחתי את הרדיו ורוויתי נחת
משירים עבריים ישנים. ממש מחיים נפש.
והופתעתי להאזין לשיר היקינתון מפי אהובה
צדוק, אחרי כל־כך הרבה שנים שגנזו אותה.
אומנם, העולם שייך לצעירים, אבל עדייו מוקדם

על זמנם של שוטרים ועל עיסוקיהם של צעירים.
זה לא פלא שרוצחי־קשישים בתל־אביב אינם
נתפשים. זה לא פלא שאנסי־צעירות בצפון
המסוכן אינם נתפשים. זה לא פלא שרובם
המכריע של הפורצים לעשרות דירות תל-
אביביות מרי שבוע אינם נתפשים. כי מישטרת *
תל־אביב עסוקה. עסוקה במה? בציד כרזות!
לשלוח שלוש ניידות ו־ 15 שוטרים, שעיקר
מלאכתם לתלוש כרזה של דגל של מדינה
שאפילו אינה קיימת ושאם תקום, אני מקווה, לא
תהיה מדינת אוייב!
מאירך אני לא מבין את הצעירים מאחורי
הכרזה. מה זה הביג דיל, השילוב של הדגלים
האלה? זה מקדם עניין כל שהוא? זה עושה רושם
על מישהו? זה, כמו ילדים קטנים, בא רק למטרה
אחת: להראות להם! אז ראו דגל פלסטיני, אז מה?
זה בסך הכל דגלים, לשמח ילדים!
אורי רייסר, רמת־גן

זלדה זאת דא ״ט ס

לעורך העולם הזה הלך ערב
בלונדון בגלל שיריו של ויליאם
באטלר ייטס (יומן אישי, העולם
הזה .)8.5לקורא כץ הלכו הרבה
ערבים, בירושלים, בגלל זלדה, נתן
זך ויהודה עמיחי.

פגישה
עם אשבול

^ תפתחות זו מילאה אותי בדאגה. חששו
1תי שישראל נגררת אל תוך מילחמה. העלד
לה להעלות את הסיכסוך הישראלי-ערבי לדרגה
חמורה עוד יותר.
הצגתי שאלה: האם ניתן בימינו לאטום גבול
באמצעי־מיגננה, אשר ימנעו כימעט לגמרי
פיגועים מצד לוחמי־גרילה?
התעמקתי בחומר המקיצועי שהתפרסם בספרות
הצבאית בעולם. בעיקר בקשר עם מילחמת
ויאטנאם. שכבר היתה אז בעיצומה. האמריקאים
החלו מפעילים שם מיגוון רחב מאוד של אמצעי•
מיגננה חדשים. תוך שימוש בטכנולוגיה חדשה
לגמרי. התייעצתי עם מומחים ביטחוניים בארץ.
שהיו מוכנים להדריך אותי בחשאי בנושא זה.
התוצאה היתה אותה כתבה. הצעתי את הקמתו
של קו־מגן מתוחכם. תוך שימוש באמצעים
טכנולוגיים חדישים, בקרה אלקטרונית
וחיל״פרשים אווירי !מסוקים) .הצעתי לשתף
בתוכנית זו את המעצמות, המעוניינות במניעת
מילחמה כמרחב. ולתבוע מהן את מימון
הפרוייקט, שקראתי לו. כדי לסבר את האוזן, ,קו
מגן־דויד״ .הכתבה לא עוררה שום תגובה. מכיוון
שהייתי אז חבר״כנסת, העליתי את הרעיון גס
בבית־הנבחרים. הוא עורר סערה של קריאות•
גנאי ודיברי״לעג. בניגוד לדיעה הרווחת כיום, לא
היו בכנסת השישית פחות כסילים מאשר בכנסת
ה־. 11
לא התייאשתי. ביקשתי פגישה עם ראש*
הממשלה ושר־הביטחץ. יחסיי עם לוי אשכול היו.
משום־מה, לבביים מאוד. כאשר שלחתי לו פתק
על בקשתי לשוחח עימו על נושא חשוב. הזמין
אותי עוד באותו יום. נפגשנו בחדרו של ראש־הממשלה
בקומה השניה של הכנסת.
בץ השאר העליתי בה את רעיון קו־המגן,
והרציתי עליו בהרחבה, על סמך הנתונים שהיו
בידי. לא הופתעתי כאשר אמר אשכול כי הרעיון
כבר נדון בצמרת מערכת־הביטחון. אולם הוא
נפסל, לדבריו. ביגלל המחיר הגבוה. שכחתי את
המיספר שהוא נקב בו(נדמה לי שזה היה שני
מיליון דולאר לקילומטר, אך איני בטוח).
נדהמתי מטיעון זה ואמרתי שמילחמה תעלה. בלי
ספק. במחיר כספי הרבה יותר גבוה, שלא לדבר
על מחיר־הדם.
ההמשך ידוע: היווה הסלמה בפיגועים(אם כי
גם בשיאם הם לא התקרבו לרמת הפיגועים
שאנחנו רגילים לה כיום) .ישראל השיבה באיומי
מילחמה. במאי 1967 טענה סוריה כי ישראל
עומדת לפלוש לרמת״הגולן. גם ברית־המועצות
הכריזה בקולי־קולות שישראל עומדת לפתוח
במילחמה. גמאל עבד־אל־נאצר, שלא רצה לפגר
אחרי הסורים. עשה מחווה דרמאתית וריכז צבא
גדול בסיני. אץ כיום ספק שהמנהיג המצרי לא
התכוון לפתוח במילחמה. אך ישראל ראתה בכך
איום על קיומה, ופתחה במילחמת ששת-הימים.

וייץ

בנבנישתי

לא להיבהל מערימות של מיספרים

מדי לקבור את הזקנים, הזכאים לשמוע שירה
נתן גולדגרט, חולוו
תרבותית.

בי רסר אקדמי ממוספר
הקורא מרביץ קובע כי לא די לומר
״חכמים, היזהרו בדבריכם!״ אחרי
עיון במיספרי הקרקעות והאנשים
בגדה המערבית (העולם הזה )8.5
הוא מציע לומר גם ״חכמים, היזהרו
במיספריכם!״
הרוח הרעננה שרענן וייץ הכניס לדוח
המיספרים היבשים והמבהילים של מירון
בנבנישתי רק מוכיחה מה שתמיד סברתי. לא
צריך להיבהל ממילים בומבסטיות ולא צריך
להיבהל מערימות של מיספרים.
תירוץ־הדמה הזה — שהגרה המערבית
מיושבת כולה יהודים ובין כך כבר נטלו את כל
הקרקעות מהערבים ואז על מה יש עוד לדבר —
תמיד נשמע לי חשוד. אני כבר לא מתכוון שאם
המדובר בקרקעות, הרי מי שהפקיע, יכול לבטל
את ההפקעה: יישובים ואנשים אפשר לפנות(ואת
זה ראינו יפה מאוד בצפון־סיני) .ולא שאני רואה
אסון גדול, שבתנאי שלום, יחיו יהודים, אם ירצו
בכך, במדינה פלסטינית.
אבל עיקרו של עניין: רענן וייץ הוכיח שוב
שלא צריך לקבל כל בירבור אקדמי ממוספר
כתורה למשה מסיני. יש לבדוק כל מיספר לגופו
של עניין ואז — ראה זה פלא!
אהרון גורביץ, תל־אביב

איזה עולם קטן הוא העולם הזה (ללא
מרכאות) .מה שקרה לאורי אבנרי לפני הרבה
שנים, קרה גם לי, גם כן לפני כמה שנים טובות. יו
הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית, כשהדגש
בלימודיי היה על בחורותולוגיה. היו שם,
בשנים ,1977 — 1975 המון נחמדות והיו גם י
מסיבות וערבים בטעמון ואפילו בפינק ואחר־כך,
כשהגענו לחדר ברחביה, או בטלביה או במושבה
הגרמנית, הן התחילו פיתאום להקריא לי את
יצירותיהם הנפלאות של זלדה ושל נתן זך ושל
יהודה עמיחי.
בניגוד לאורי אבנרי, אני גם כיום לא מתפעל
מהשירים של המשוררים המוקראים, וליתר ^
ביטחון גם נשאתי לאשה עולה חדשה מאמריקה* .
הייתי בטוח שמפיה שירים אני לא אשמע.
איזו טעות! אתם צריכים לשמוע איך היא
מקריאה הכל — מוולט ויטמן עד אלן גינסבורג.
אבל את זה היא עושה אצלי בבית.
גבי כץ, רמת־השרון

שו תפי ם
מס־הכנסה תמיד בחדשות.
גם השבוע, לבני 25 שנה,
כאשר גליון העולם הזה ה ביא
את פסוק־השבוע מפיו
של חבר ועדת״הכספים של
הכנסת:

• ח״ב חרות, הד׳ר יוחנן באדר,

דגלים, ל שמח ילדים
החרמת הכרזה שעליה דגל הלאום
ודגל פלסטין (העולם הזה )8.5
מעוררת הירהורים בליבו של קורא

על ההצהרות האחרונות של נציב מס-
הכנסה בדבר שותפות־אמת בץ הנישומים
לשלטונוודהמס- :משל למה הדבר
דומה? לשותפות בץ מרביץ־מכות ל־מקבל־מכות.
שניהם שותפים למכות!״

העולם הזה 2489

האפשרות הזאת גרמה להתרגשות במיפלגות
הדתיות, משום שהמדובר בתחנת שידור
מיסיונרית. שר־הפנים, יצחק פרץ, יבדוק אם
על־פי החוק ניתן למנוע את מיקום התחנה סמוך
לקו הגבול.

פרס יקרב את גור
שימעון פרס הבץ את המסר ששיגר אליו מוטה
גור, כשהודיע על אכזבתו מממשלת־האחדות
ועל רצונו לפרוש מפוליטיקה. הוא ימצא לו
תפקיד נוסף, חסר תוכן אך מכובד, במיסגרת
הממשלה.
לקראת עיסקת־חבילה חדשה
כבר בשבוע הבא יפתחו שלושת הצדדים
החתומים על עיבקות־החבילה בשיחות־גישוש
לקראת חתימת הבכם־חבילה נוסף — ד על־פי
תפיבה אחת, ד׳ על פי תפיבה אחרת — החל
מחודש אוגוסט.
הרעיון המתגבש הוא, שהעיבקה תהיה לתקופה
נוספת של חצי שנה.

רבי! יתמודד?

במיפלגת העבודה יש התרשמות כי
שר־הביטחון, יצחק רבין, מארגן מחדש את
מחנהו, אולי לקראת התמודדות אפשרית על
ההנהגה, או לקראת מאבק למען קיום
הסכם־הרוטציה.
סימן להתארגנות זו רואים בהקפדתם של רבין ושל השר
יעקב צור על שיבוץ אנשיהם ברשימת־המערך לוועידת
ההסתדרות.

צפוי:
פסטיבל קרייסקי
ביקורו של ברונו קרייסקי. מי שהיה
הקאנצלר של אוסטריה, בימים הקרובים
בארץ, יהפוך פסטיבל של התפייסות.
קרייסקי היהודי הושמץ בארץ באופן
קיצוני, בעירך בגלל הכרתו באש״ף ומדדו
תיו כלפי יאסר ערפאת.
ביקורו בארץ, בחסותה הבלתי־ריש•
מית של מיפלגת־העבודה, יהפוך לפסטיבל
נרגש, שבו תועלה על נם עזרתו הרבה של
קרייסקי לישראל בעניינים הומאניטריים.

טמיר מתחזק
מעמדו של מנכ׳יל מישרד-ראש-הממשלה,
אברש׳ה טמיר, מתחזק.

לישכה חדשה למפכ״ל
מסנדל המישטרה, דויד קראום, משלים את
החלפת כל צוות לישכתו, שנותרו מתקופת
המפכ״ל הקודם, אריה איבצן.

ת1רגנזן לקולק: לא!
הניצב הפורש מהמישטרה, אברהם(״תורג׳י״) תורגמן, דחה
הצעה של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, לכהן בתפקיד
מנכ״ל עיריית ירושלים. הוא ממתין להצעה יוקרתית יותר,
רצוי פוליטית.

הפולנים יחליטו
מיהו יהודי כשר
ממשלת־פולין נקלעה למבוכה בגלל
ריב בין אגודת-ישראל לאירגונים רפורמיים
בארצות־הברית.
הפולנים הזמינו את בל המעוניין לבוא
ולשקם את 434 בתי-הקברות היהודיים
בארצם, והבטיחו לממן 60 אחוזים מן
ההוצאות.
כשהתברר שבץ הנענים להצעה יש גם
אירגונים רפורמיים, דרשו אנשי אגודת־ישראל
מהפולנים לסלקם מהפרוייקט, כי
באותם בתיי־קברות קבורים רק ״יהודים
קדושים וטהורים.׳•
הדיירים המוגנים בסכנה
שיתוף־הפעולה בין מישרדי האזצר זהבינוי־והשיכון, בהכנת
הצעת־חוק שתפגע אנושות בדיירים המוגנים, עומד
להבשיל בימים אלה.

ההפתעה היא, שאחד משושביני הצעת־החוק
הוא השר דויד לוי, שהביע בעבר עמדה נחרצת
נגד פגיעה בדיירים אלה.
על־פי הצעת החוק המתגבשת, ישלם דייר מוגן
דמי־שכירות חודשיים, כמקובל בשוק החופשי.

עתה הוא הכניס שני עובדים נוספים ללישכתו.

אחד מהם ימחשב את מישרד ראש-הממשלה.
י. פירושו של דבר שכל המישרד, על לוח־עבודתו
וניירות־העבודה שבו, יהיו בשליטתו המוחלטת
של טמיר.

יגר יביא לאיחוד

ייג דוח ועדת-יגר לשינוי פני המפד״ל, שהתקבל
:השבוע במרכז המיפלגה, יביא לפתיחת
שיחות-איחוד של המפד״ל עס מורשה, עם תמ׳׳י
ועם החטיבה הדתית של העבודה.
אנשי מורשה כבר הודיעו שישובו למפד״ל, אם אימוץ
הדוח יגרור שינויים פרסונאליים בצמרת המיפלגה הדתית
1לאומית.

טלוויזיה במטולה
בצפון הארץ מעריכים, שתחנת־השידור
״קול־התיקווה״ ,המפעילה גם את הטלוויזיה
המיזרח-תיבונית, תעתיק את אולפניה סמוך
לגבול, ותישק בבתי המושבה מטולה.
אנשי התחנה חוששים, שאם יישארו במקומם בדרום־לבנון,
אחרי יציאת צה״ל, עלולים יריבים לפגוע בתחנה
ובעובדיה.

העובדים שובתים
והמנב״ל ביפאן
בעוד עובדי מישרד־התיקשורת פותחים
בשביתת-אזהרה בת שלושה ימים, יצא מנכ״ל
המישרד, יורם אלסטר, לנסיעת-עבודה במיזרח
הרחוק.
על־פי צו של שופט, ממלא אלסטר את תפקיד מנהל
שירותי־הדואר תחת איתן לחמן, שהודח ושעניינו נמצא
בדיון מישפטי. למרות סיכסוך־העבודה, יצא אלסטר
לשלושה שבועות.

מריבת הסינמטקים
עולם־הקולנוע בארץ עדיין לא נרגע ממיכתב ששלח בועז
אפלבאום, יו״ר המכון הישראלי לקולנוע, לראש עיריית
חיפה, אריה גוראל, שבו הוא בישר לו כי המכון הכיר
בפסטיבל־הסרטים של חיפה כפסטיבל־הסרטים היחידי
בישראל.

הסינמטקים בתל־אביב ובירושלים אינם מכירים
בהחלטת אפלבאום, חיפאי במוצאו, שהוא מנהל
לישכתו של ראש-הממשלה, וזוטמים טל

החלטתו שלא תינתן תמיכה או חסות של
הרשויות לשום ססטיבל־סרטים אחר בארץ.

מריבות סביב שפ״זר
שוררת מתיחות בין עוזריו הרבים של יושב־ראש
ועדת־הכלכלה של הכנסת, אליהו שפייזר. לצד שפייזר
משמשים דוברת־הוועדה, עדה רכון, עוזר אישי, משה כהן,
והעיתונאי אלי טייכר. עוזר אחר, אריאל אשכנזי, עזב.

קצין המישטרה
סחט באיומים
חקירה סודית ביחי׳ם — היחידה לדד
קירות־פנים במישטרה — מתנהלת בימים
אלה נגד קצין בכיר במחוז תל-אביב.
הקצץ חשוד בסחיטה באיומים מאזרח,
שהיה חייב לשוטר כסף.
לביתו של האזרח באו בלשים, עצרו
אותו לחקירה, ובתחנת־המישטרה לחץ
עליו הקצין שיגיע להסדר־תשלומים עם
השוטר, ולא — ייעצר.

מגאזינים חדשים
צפויה הופעתם של שני מגאזינים חדשים.
האחד, ירחון פרטי לענייני־צרכנות, השני דו־ירחון
לענייני חקלאות, מושבים וקיבוצים. גם
המגאזין השני יהיה בהפקה פרטית.
מפיקי שני כתבי־העת לא היו קשורים עד כה לעולם־
העיתונות.

מרכז הירידים ברווח
אחרי ניכוי הוצאות תיפעול תערוכת יריד אדם ומעונו.
מגיע הרווח נטו של מרכז הירידים ל־ 250 מיליון שקל.
במרכז רואים זאת כהישג, אחרי שהיו סימני־שאלה סביב
הצלחת היריד, מיספר המבקרים הקטן והמיספר המצומצם,
יחסית של המציגים שהשתתפו בו.
הנהלת־היריד גורסת, שמכיוון שהמנכ״ל החדש, נחום רז,
נכנס לתפקידו סמוך לפתיחת היריד, הרי שגם הרווח
הצנוע הוא הישג.

איוו מונטאן לארץ
כוכב הזמר והקולנוע הצרפתי, איוו מונטאן,
יבוא לארץ לסידרת קונצרטים בסוף השנה.
באחרונה נכנס מונטאן לפוליטיקה, והוא תומך בעמדות
ימניות שמרניות, הפוכות לגמרי מדיעותיו מלפני כמה
שנים.

ריחי צמוד
לשרים רחרל
סגן שר־החוץ, רוני מילוא, מנסה לשכנע את
שר־החוץ בהצעה חדשה, שתגביל את מרחב־הפעולה
של השר עזר וייצמן בחר׳ל.
על-פי הצעה זו, יצורף לפמלייתו של כל שר,
באופן קבוע, איש מישרד-החוץ כמשקיף
בתואר יועץ מיוחד של שר־החוץ, במידה
והשרים לא יעסקו בחו״ל רק בענייני מישרדם,
אלא גם בעניינים מדיניים.

קיסר מתחרה
ב״בני עקיבא״
ערב ההצבעה בבחירות לוועידת ההסתדרות,
הבטיח ישראל קיסר הבטחות
מרחיקות־לכת לציבור הבוחרים הדתי.
בין השאר הוא יוזם הקמת תנועת נוער
חדשה, דתית, שתפעל במיסגרת ההסתדרות,
כמישקל־נגד ל״בני־עקיבא״ של המם-
ד״ל. הצעה אחרת שלו: עידוד הקמת בתי*
כנסת במיפעלים.
קיסר הדגיש, שעובדים חילוניים לא
יועדפו על חובשי-כיפות בקבלה למקו-
מות־עבודה שיש להם היתר מיוחד לעבודה
בשבת.
בעריכת בן־ציון ציטרץ

הבחירות בהסתדחת:

ועכשין -פיחק
הממשלה?
ף* רגע שנסגרו הקלפיות בבוזי*
• רות לוועידת ההסתדרות, עול
לפני שנמנו הקולות, היתה הסכמה
כללית בין הפוליטיקאים והפרשנים
על משמעות העומד להתרחש. כלהלז:

• אם לא תהיה עלייה גדולה
לרשימת המערך, פירוש הדבר
מפלה.
בבחירות לפגי ארבע שנים קיבל
המערך 61.98 מהקולות. לכך יש
להוסיף את קולות ל״ע 1.89
שהצטרפו הפעם לרשימת המערך.
באותן בחירות הופיע בראש המערך
ירוחם משל, חסר־הכאריזמה. ומניותיו
של שימעון פרס היו בשפל.
הפעם הופיע בראש המערך מזכיר
חדש ופופולרי, ישראל קיסר. מניותיו
של פרם עלו בקרב שכבות רבות. לכן
היו דרושים למערך לפחות * 67 של
הקולות כדי שהדבר יתפרש כניצחון.
• הליכוד קיבל לפני ארבע שנים
* 26.35 מהקולות. בינתיים יררו
מניותיו. מנחם בגין נעלם מהמערכה.
בראש רשימת הליכוד הועמד —
מתוך יצר של הרס־עצמי — אדם
בלתי־ידוע וחסר־כאריזמה, במקום
דויד לוי הפופוליסטי.

הלכו רק בחלקן ימינד* לתנועת־הת־חייה.
כמחציתן אבדו לימין כליל.

איו כויצה בחזית
0ך לא רק מיספרי הקולות קבעו.
אלא גם מיקומם.
בבחירות האלה הוצג מיבחן לציבור
המיורחי בעיירות־הפיתוח ובשכונות־המצוקה.
זוהי התשתית האלקטורלית
המסורתית של הליכוד. השאלה היתה:
האם תשתית זו נשארה נאמנה לליכוד?
אנשי הליכוד קיוו ערב הבחירות
שגם אם יאבדו אחוזים בבחירות לוועי־דת״ההסתדרות,
ישיגו הישגים במישור
המקומי ויכבשו כמה מועצות־ פועלים
בערי־הפיתוח.

תיקווה זו התבדתה לדזלו־טין.
קדה ההיפך: כמה מקומות,
וביניהן בית־שאן האופיינית,
אבדו לליכוד ועברו לשליטת
המערך.
הסיכום בזירה חיונית זו: המערך
נגס פה ושם בבסיס האלקטורלי המיז־רחי
של הליכוד. אך הוא לא שבר אותו.

במונחים צבאיים: פה ושם
נהדפה החזית של הליכוד אחורה,
אך היא לא נפרצה. היא
נותרה איתנה.

אילו שמר הליכוד בתנאים הנשק הסודי: שיעמום

ך* נישק הסודי של המערך היה
אלה על כוחו. היה זה בשבילו 1 1השיעמום. האסטרטגיה ישל הרדניצחוז
חישוב.
מת הבחירות השתלמה. מבחינה זו נהג
מבחינה זו נתנו התוצאות תשובה הליכוד בטיפשות. ככוח אופוזיציוני.
ברורה. המערד אכז הגיע אל היעד שרצה לכבוש עמדות בהסתדרות, היה

הבחירות לוועידת־ההסתדרות עלולה
להיחתך שאלת קיומה של ממשלת־האחדות־הלאומית.
ומכיוון שמנוי וגמור
עימו לשמור על הממשלה בכל
מחיר, עד שתתקיים הרוטציה המיוחלת.
מנע את חימום הרוחות.

שמיר הקריב בלב קל את
הסיכויים בהסתדרות על מיזבח
הרוטציה המקודשת.

אימת הרימו נמוגה
^ אם יש בתוצאות הבחירות בהסן
1תדרות עידוד למערך לפרק את
ממשלת־הליכוד?
כאימרה המפורסמת המיוחסת ל־שימעון
פרס: כן ולא.
אין השלכה ישירה מבחירות לבחירות.
בזירה ההסתדרותית פועלים מניעים
אחרים. אישים אחרים, יצרים אחרים
מאשר בבחירות לכנסת. אך יש.
בלי ספק, השלכה עקיפה.
התוצאות בהסתדרות מעודדות את
המערך׳ומחזקות את ידיו. הוא יכול
עתה לחשוב על בחירות לכנסת בלי
פחד.
אך אין בתוצאות אלה הבטחה כלשהי
לשינוי גדול לטובת המערך בבחירות
לכנסת. אין בהן תמריץ לקיים
בחירות כאלה בהקדם.

לשון אחרת: אין זה תיקי, אך
גם אין זה ניצחון די מוחין בדי
לדחוך למעשה חפוז.

התוצאה המיידית של הבחירות
תהיה מסובכת יותר. קיסר חזק יוכל
לתת את ידו לאמצעים דראסטיים של
ממשלת־האחדות במיישור הכלכלי. הגזירות״
שכל הציבור מדבר עליהן
מזה שבועות עומדות עתה לרדת
עליהן.
אם האמצעים האלה ישנו בחורשים
הקרובים את מצב הכלכלה לטובה, מבלי
לעורר זעם רב מדי בקרב הציבור.
יכול הדבר להביא לבחירות מוקדמות.
אם יצטייר שימעון פרס כאיש נמרץ.
שקיבל החלטות אמיצות וטובות, המתקבלות
על רעת הציבור — כדאי לו
ללכת לקלפי.

אם, לעומת זאת, האמצעים
חכלכליים יעוררו זעם ותיסכול,
ויתבטאו בהתמרמרות גוברת
בשכבות רבות, ובעיקר בציבור
המיזרחי הפגיע — יברח
המערך מבחירות כמו מפני

מוצאי יום־הבחירות בוועד־הפועל
ניצחון ק טן
המינימלי שלו, והשיג ניצחון. הליכוד
ירר במידה ניכרת, וזוהי מפלה.
הכרעה זו ברורה עוד יותר אם לוקחים
בחשבון את המיפלגות הקטנות.
המיפלגות הסמוכות למערך או הנמצאות
משמאלו צברו, ביחד, קרוב ל־*10
של הקולות, יותר מאשר בפעם הקודמת.
ואילו הקולות שאבדו לליכוד

עליו לחמם את הרוחות ולהלהיב את
בוחריו. תחת זאת נכנם למלכודת של
קיסר וניהל את המאבק בתנאים
הנוחים לשילטון המבקש לקיים את
עצמו.
מצד ראשי הליכוד לא היתה זאת
הכרעה בלתי־מחרשבת. יצחק שמיר
הבין — כמו כל עם ישראל — כי ביום

במיקרה כזה תיתכן התפתחות אחרת,
שגם היא קיבלה השבוע חיזוק ליד
הקלפי.
מנוי וגמור אם רוב אנשי המערך
שלא לבצע את הרוטציה, ולהביא לפירוק
הממשלה לפני כן. אם לא יהיה
כדאי למערך לפזר את הכנסת וו/או אם
לא יימצא רוב לכך בכנסת עצמה)
תיתכן אפשרות שלישית: פירוק הממשלה
והקמת ממשלת מצומצמת, בלי
בחירות חדשות.
אחרי שהמערך הוכיח השבוע שמצבו
איתן, ושהצלחתו בבחירות האחרד
נות אינה אפיזודה חולפת. תהיה עתה
במיפלגות הקטנות נטייה הרבה •ותר
חזקה להשתתף עימו בממשלה מצומצמת.

אימת
הליכוד הולכת ונמוגה,
ובוח־המיטיכה של המערך
מתחזק. זוהי התוצאה העיקרית
של בחירות השבוע.
במדינה העם
בלי ריב, ברי מדון
אם הציבור רוצה
בביקורת שיש לה
שיניים, עליו לספק
אותן בעצמו
מוסד הביקורת הוא מוסד עברי
עתיק מאוד. כל נביאי־ישראל היו
מבקרים פנימיים, שחשפו את ליקויי
השילטון ואת פיגמי המינהל.
אולם נביאי ישראל — לפחות
אותם שהונצחו בתנ״ך — היו בעלי
כישרון רטורי וסיפרותי נדיר. הם
השפיעו מפני שלא התחמקו מאמירת
דברים נוקבים. הם היו אנשי ריב ומדון,
ולא פעם הושלכו לכלא או לבור של
טיט.
למוסד מבקר״המדינה, שהגיש השבוע
את הדוח השנתי ה־ 35 שלו, חסרות
התכונות האלה. הוא חרוץ ושקדן
ועורך ביקורת אחראית וקפדנית, אך
אין הוא מסוגל להלביש את ביקורתו
בשפה שתעשה רושם על מישהו.
מיכוון שאין הדוח מזהה את האנשים
שגרמו לתקלות, לחטאים ואף
לפשעים, אין אימת הביקורת על
הנאשמים. ראשי מוסד מבוקר, שנתפסו
בקלקלה, יודעים להתחבא מאחורי
מסך האלמוניות עד עבור זעם.
הצעה חכמה. אין פירוש הדבר
שהביקורת היא מיותרת. רק כסיל
גמור יכול להציע — כפי שעשה
השבוע אחד מחברי־הכנסת הפחות־חכמים
— להשעות את הביקורת
לשנה, כמחווה של מחאה. הביקורת,
כמו הכנסת עצמה, דרושה מפני
שבלעדיה יהיה המצב הרבה יותר גרוע.
אך השנה, כמו בכל שנה, גורם
הפירסוס לתיסכול. שוררת ההרגשה
שהמבקר מבקר, העיתונות מדווחת
והכל על מקומו נשאר. שום דבר אינו

הדבר תלוי בכנסת. והכנסת עצמה
תלויה בבוחר. אם ירצה הציבור
בביקורת שיש לה שיניים — עליו
לספק אותן למבקר.

יחסים מרחביים

לרבע את המעגל

לשולין יש בעיה:
איך למצוא אגשים
אשר ייצגו את אש״ך
מבלי לייצג את אש״ך
הבעיה היא פשוטה: איך לרבע את
המעגל.
או, במונחים מרחביים: איך להרכיב
מישלחת שתייצג את העם הפלסטיני,
מבלי שיהיו בה אנשים המקובלים על
העם הפלסטיני.
השבוע טייל שר־החוץ האמריקאי,
ג׳ורג׳ שולץ, בין ירושלים, קאהיר ועקבה,
כדי למצוא את הפיתרון לבעיה זו.
זה היה מישחק מרתק, אך לא יעיל.
מישחקי־מילים. במידה רבה
היה זה מישחק־מילים. ממשלת־ישראל
מתנגדת לכל משא־ומתן עם -חברי
אש״ף״ .השאלה היא: מה זה -חברי־אש״ף״?
לפחות
מבחינה אחת דומה אש״ף
להסתדרות הציונית: אין בה חברים.
ההסתדרות הציונית היא פדרציה של
מיפלגות. אש״ף הוא פדרציה של
אירגונים מכמה סוגים: אירגונים מיק־צועיים
(סטודנטים, פועלים, מורים,
נשים וכו׳) ,אירגונים פוליטיים־צבאיים
(פת״ח, ולהלכה גם החזית העממית,
החזית הדמוקרטית וכו׳).
על פי החוקה שלו, אש״ף הוא
אירגון העם הפלסטיני כולו, וכל
פלסטיני הוא חבר אש״ף. הדבר מוצא
את ביטויו בהרכב -המועצה הלאומית
הפלסטינית״ ,שרוב חבריה הם אישים
בלתי־תלויים, שאינם שייכים לשום
גוף.
המועצה הלאומית הפלסטינית הוא
הפרלמנט הפלסטיני בגולה. הוא בוחר
בוועד־הפועל, שהוא -הממשלה״ של
(המשך בעמוד )8

^ טלוויזיה הצילה את הבחירות
1 1בהסתדרות משיכחה מוחלטת.
ללא התערבותה, ייתכן שהיו אלה
הבחירות הסודיות ביותר בתולדות
המדינה — איש לא היה מבחין בהן
כלל.
מטות־הבחירות, הן של המערך והן
של הליכוד, דמו ביום הבחירות
לבנייני־רפאים — עד הרגע שבו החל
המישדר המיוחד, שכלל את התחזית
של חנוך סמית.
למרות העובדה שהמישחק היה 6י)
מכור מראש ושהמערך נקט בכוונה
במדיניות של הרדמה כללית, היה
קומץ של אנשים שתוצאות הבחירות
היו חשובות להם. היו אלה חברי
הוועדה המרכזת, או אותם המייחלים
לקבל בה מקום, ובעלי תפקידים
בכירים בחברת העובדים — רובם
במינוי אישי של קיסר.
כאשר נכנם קיסר לאולם בקומה
השלישית בבניין מיפלגת־העבודה,
מיהרו לתפוס את מקומם לצידו שניים
המביטים לעתיד בתיקווה: ראש האגף
לאיגוד מיקצועי, חיים הברפלד,
ומנכ״ל קו־אופ, בני גאון, ראש מטה-
הבחירות.
לעומת זאת, נשאר נחום פסה, יושב־ראש
המרכז לחינוך ולתרבות, בחדר
השני, הרחק ממוקדי־הכוח. היה זה
אולי רמז המלמד על עתידו הפוליטי
של האיש אשר האמין כי קיסר ימנה
אותו כמס׳ ,2אחרי שירש את ירוחם
משל.
בליכוד חיפשו תירוצים ואשמים
לתבוסה(ראה מיסגרת) .שמאי, לבוש
בחליפה כחולה וחולצה לבנה, ללא
עניבה, נראה מבוהל, מבולבל, נרגש
ומתוח מגודל התפקיד שנפל עליו.
למרות שהתקבל במחיאות־כפיים בכניסה
למטה־הליכוד, הוא הבין היטב
את משמעות התוצאות.
קיסר, לבוש אף הוא בחליפה כחולה,
דהויה משהו, בא לבניין המיפלגה ״
עם אשתו, מזל, אשר סיפרה שאינה
נרגשת ושהיא היתה בטוחה שבעלה
יתחזק מאוד ביום־הבחירות.
כאשר בישר סמית הנצחי את תחזיתו
הראשונה, היה מישהו בליכוד
שקרא ברוגז- :כל הכבוד!״ רק השרים
חיים קורפו ומשה קצב, שנכחו באולם,
שמעו אותו. שאר ההנהגה, ובעיקר *
הליברלים, לא היו שם.
במערך המתינו הכל לבואו של
ראש־הממשלה, שימעון פרס, ולבואם
של שרים אחרים
בליכוד, לעומת זאת, הופיע זורח
מאושר (לרגל הניצחון?) הזמר צביקה ; :
פיק, ראש תא־האמנים חברי הליכוד,
שלקח חלק פעיל במערכת־הבחירות.
אבל מסתבר שהצלחתו הבימתית לא
הביאה לליכוד קולות רבים.
במיזנון הוועד־הפועל, בקומה השישית,
הכינו כריכים רבים, לחלוקה
בחינם לעובדי ועדת־הבחירות המרב־ י
זית. בפתח הישקו את הבאים בחמישה
סוגי מרק מהיר ובביסקוויטים.
בבניין מיפלגת העבודה חילקו
בחינם במיזנון קפה, תה ומים קרים.
במטה הליכוד הועלה חלק מהמיזנון
לשולי האולם, ושם נמכרו הכריכים

שימחה כוזבת

ריפיון־מה, אחרי שנודעה תחזית הטלוויזיה ה ראשונה
של חנון סמית. שמאי בא למטה הליכוד

1ך 1ק 1¥1צ | 1יהך | מזכ ל ההסתדרות, ישראל קיסר. מא 1
1 1 1 1 / 1זין לתוצאות-אמת ראשונות מהקלש
פיות
ועל פניו ארשת רצינית. הוא בא לבניין מיפלגת״העבודה ביחד עם
אשתו, מזל, ומייד כשהגיע נאספו סביבו כל חברי הוועדה המרכזת.
והשתיה בכסף מלא.
וכאשר סיימה הטלוויזיה את השידור
המיוחד החלו הפעילים להתגנב

במהירות מן המטות. בתוך זמן קצר
התרוקנו האולמות לגמרי, וגם
הטלפניות שהמתינו לדיווחי־אמת על
תוצאות ספירת הקלפיות הלכו לישון.

בוועדודהבחירות המרכזית, נאלצו
להמשיך כספירה אם כי לאיש כבר לא
היה חשק גדול.
.הציפייה האמיתית היתה לתוצאות
הבחירות למועצות הפועלים.
עוד לפני שהפציע השחר, היה
נדמה שלא היו בחירות מעולם. את
שמאי יזכרו בוודאי רק ממודעות״ענק
שנשאו את תצלום פניו, אשר הודבקו
בכל פינה אפשרית בארץ.

בקומה ה־ 14 במצודה עשר דקות אחרי תחילת
השידור וקצר תשואות רמות. הוא היה נרגש וביקש
מייד מים לגרונו היבש. אחר״כד, כשהתבררה ה תוצאה
האמיתית, החלו להתעופף השמצות הדדיות.

השתלטות למרות
הקלף האחרון של הליכוד בב חירות
להסתדרות עשוי להישלף
דווקא ביום שאחרי.
הליכוד מחזיק עתה בידו פצ-
צת־זמן אמיתית. תרשימה המ-
דוייק של הפצצה הגיע לידי
העולם הזה.
על שולחנו של שר״העבודה־והרווחה,
משה קצב, מונחת הצעת
התקנות הארציות השיתופיות.
בחתימת-ידו בלבד יוכל קצב
לאלץ את ההסתדרות לקבל
לוועדה״המרכזית ולמועצת־המנ־הלים
של כל מיפעלי חברת־העובדים,
נציגים של הליכוד,
על״פי כוחם היחסי בבחירות לוועידת
ההסתדרות!
פירושו של דבר, שלמרות הת בוסה
בקלפי, יוכל הליכוד לחדור
לקודש־הקודשים של ההסתד רות
ומיפלגת העבודה: הגב הכלכלי
של משק-העובדים וההת יישבות
העובדת.
למעשה, יכול היה קצב לחתום
על התקנות עוד לפני הבחירות.
הוא רשאי לעשות זאת על״פי
החוק. במשך ארבעה חודשים
מונחת ההצעה הזו על שולחנו.
האיש שהגיש לו אותה הוא יעקב
שמאי, ראש סיעת תכלת-לבן
בהסתדרות, והמועמד המובס של
הליכוד בבחירות.
ההצעה. שנוסחה על־ידי היועץ
המישפטי המבריק של תכלת-
לבן. המישפטן חיים שטנגר. מתבססת
על סעיף 65 לפקודת הא־

גודות השיתופיות. על־פי החוק,
יכול שר־העבודה להתקין תקנות
אלה לשם הגשמת מטרות הפקודה
בארץ כולה או בחלקה,
בכל האגודות או בסוג מסויים
שלהן.
קצב לא חתם על התקנות.
בליכוד ראו בכך נסיון של השר
למנוע את התהילה משמאי. ייתכן
שמאחורי החלטתו של קצב
שלא לחתום על התקנות הסתתר
החשש, שהחלטה מסוג כזה תביא
מייד לפירוק ממשלת האחדות,
ולביטול הסיכוי למימוש הרוטציה,
שכה חשובה ליצחק שמיר,
שאליו מקורב קצב אישית.
פירושה של התקנה, האמורה
להיכנס לתוקפה חודש ימים
אחרי התקנתה, הוא כדלקמן:
באגודה ארצית, כמו ההס תדרות,
שחבריה בוחרים בוועידה
או באסיפה כללית, יהיה
ייצוגם של חברי־האגודה בכל
המוסדות, לרבות חברות-הבת
של האגודה, המועצה, המינהלה.
גוף מנהל, ועדים, ועדות, וכל גוף
שיבחר מטעם ובידי אגודות אלה
לפי שיעור יחסי-הכוחות שלחברי-האגודה, כפי שבאו לידי
ביטוי בבחירות לוועידה או לא סיפה
הכללית, או בכל דרך אחרת
שבה היא מוקמת או נוסדת.
כבר במוצאי יום-הבחידות זע מו
אנשיו של שמאי והטיחו הא שמות
בקצב ובהנהגת הליכוד, ש

עשו, לדעת שמאי, אפילו את
המאמץ המיזערי לעזור לו.
לדעת שמאי, התקנת תקנות
כאלה ערב הבחירות יכלה ליצור
מבוכה בשורות המערך. היתה
מאפשרת לו ולאנשיו להצטרף
בכוח להנהגת חברת העובדים
וגורמת מייד לחיזוק כוחו של
הליכוד ברחוב. היו שהעירו לשמאי,
שהמערך לעולם לא היה
מאפשר את החלת התקנה, ולכן
לא היה טעם בחתימה על מיסמך
שהיה נותר אות מתה.
אבל עדיין לא מאוחר. במצודת
זאב שם נשמעו קולות-אכזבה
מתוצאות הבחירות, יש גם הדורשים
לנקום במערך. הנקמה המ תוקה
ביותר היא הפעלת הת קנות.
תקנות
של שר״העבודה עדי פות
על תקנונים של אגודות שי תופיות,
המקומיות והארציות כ אחד.
במיקרה
של סתירה בין תק נותיו
של השר והתקנונים של
האגודות השיתופיות, מתבטלים
האחרונים. דבר זה מבטיח, לדעת
שמאי וחבריו, את הצלחת התוכ נית.
ברור
שחתימת קצב על תקנה
זו תיצור מצב פוליטי חדש בארץ.
העסקנים במצודת זאב שאלו את
עצמם ביום השלישי לפנות בוקר,
אם לא כדאי לעשות מחר את מה
שלא עשו אתמול, מתוך טיפשות
או מחיל• בן־ציוז ציטרין

ה | 1י ך1 1ך* \ 1ך 1ך כרזה של המערך, שלא חולקה ערב
) 111 1111ש 1 1 1 1 1\ #הבחירות, והוצגה לפני קיסר על-ידי
ראש המטה שלו, בני גאון, במוצאי יום־הבחירות. למטה, שר האוצר
לשעבר יורם ארידור בא מוקדם למצודה וישב בין השרים קצב וקורפו.

במדינה

שמור על ה׳פלומבה׳
וטוס לאירופה!

(המשך מעמוד )6
אש״ף. הוא גם קיבל בשעתו את ה א מנה
הלאומית הפלסטינית, ומוסמך
לתקן אותה ברוב של שני־שלישים.
תיקון מוגנב. אין אף פלסטיני
חשוב אחד המוציא את עצמו מכלל
אש״ף — מלבד חברי הפלגים הקיצוניים
ביותר.
אחרי שנים של חיפושים, מצא
המימשל הצבאי הישראלי קומץ עלוב
של קוויזלינגים, שהוא עצמו מתייחס
אליהם כיום בבוז תהומי. מחוץ לתחום־
השילטון של ישראל, לא נמצאו גם
קוויזלינגים.
מדינות־ערב הקרובות למערב, ובראשן
מצריים וירדן, הודיעו לוושינגטון
חד־משמעית שאין כל טעם או אפשרות
לנהל משא־ומתן שלא על דעת
אש״ף. הנציגים הפלסטיניים צריכים,
לכן, להתמנות על־ידי אש׳׳ף, או לפחות
על דעתו.
ואילו ממשלת־ישראל מסרבת לחלוטין
לקיים מגע עם אנשים כאלה.
יתר על כן, היא מתנגדת גם לכך
שארצות־הברית תנהל מגע איתם.
לפני שנה הגניבו ידידי־ישראל בקונגרס
האמריקאי תיקון לחוק האמריקאי,
האוסר על ממשלת וושינגטון
בפירוש לקיים מגע כזה. השבוע נשלף
תיקון זה, אחרי שרוב הצמרת האמריקאית
שכחה את קיומו.
ישראל: כן ולא. מה הפיתרון?
שולץ הציע התחכמות: להעמיד
פנים כאילו המועצה הלאומית הפלסטינית
אינה מהווה חלק של אש״ף,
ולכלול במישלחת כמה מחברי המועצה,
שאינם בולטים באש״ף. הרעיון:
ישראל תוכל להעמיד פנים כאילו אין
אלה אנשי־אש״ף, ואילו אש״ף יידע
שאלה הם אנשיו, המקבלים הוראות
ממוסדות האירגון.
לשם כך דרושה הסכמתם של
שניים: שימעון פרס ויאפר ערפאת.

עם משקפי הטייסים
ריי־באן האוריגינאליים
מתוצרת בוש אנד לומב
עינית בע״מ, היבואנים הבלעדיים של משקפי השמש
ריי״באן מכריזים על מבצע קיץ - ׳85 הגרלת

3טיסות חינם לאירופה!
ההגרלה תיערך ב־ 30.8.85ע״פ המספרים הסידוריים
המוטבעים על גבו של התג שצמוד לכל זוג משקפיים.
תוצאותיה תתפרסמנה בעיתונות.
הקפידו ושימרו על התג! הוא ערובה לויי באן אמיתי
ולמניעת זיופים -וסיכוי לטיסת חינם לאירופה.

תון שלו משיג הישגים דיפלומטיים.
אך אין הוא יכול לוותר על קודש־הקדשים
של אש״ף: הזכות הבלעדית
לייצוג העם הפלסטיני,
יתר על כן, ערפאת צריך להתחשב
בפלגים הקיצוניים, המרוכזים כיום
בדמשק, והממתינים להזדמנות להוכיח
שערפאת הוא בוגד.
אומנם, כרגע מתקוטטים הפלגים
הקיצוניים בינם לבין עצמם .״פורשי
פת״ח״ התגמדו, ויש ביניהם פילוגים
רבים. אתמה ג׳יבריל תובע לעצמו את
כתר המנהיגות ומוכן לכל דבר
שיבליט את חשיבותו ואת מעמדו
הבינלאומי. אנשי החזית העממית של
ג׳ורג׳ חבש והחזית הדמוקרטית של
נאיף חוואתמה אינם מאושרים משיע־בודם
לדמשק ורוצים להחזיר לעצמם
מידה של עצמאות. אך אם יעשה ער־פאת
צעד בלתי־פופולארי, הוא עלול
לחזק שוב את יריביו הקיצוניים.
ערפאת צריך גם להתחשב בדעת
חבריו בתוך פת״ח, שאינם מקבלים את
מרותו בלי תנאי ובלי עירעור, והחו־ששים
מפני ויתורים אשר תמורתם
מוטלת בספק, גם ביניהם יש ניצים.
לעומת זאת רוצה ערפאת להיראות
גמיש, לשפר את תדמית אש״ף בדעת־

ושאתילא, בשעה שהכוחות של הפ־לאנגות
הוכנסו למחנות אלה.
על הגג שהו כמה קצינים ישראליים,
וביניהם מפקד־האוגדה, עמוס
ירון. בפינה של הגג התמקמה קבוצה
של מפקדי הפלאנגות, ובראשם אדם
בשם אלי חבייקה, מפקד הכוחות
שנכנסו למחנות. חבייקה כבר היה
ידוע ליודעי״דבר כמפקד ״הכוחות
המיוחדים״ של הפלאנגות, שעסקו
במעשי-זוועה שונים.
בעמוד 27 מתאר דוח ועדת־כהן את
אשר התרחש:
״סגן אלול ...שמע שקצין־פלאנגות,
מהכוח שנכנס למחנות, הודיע(בקשר)
לאלי חבייקה, בשפה הערבית, שיש 50
נשים וילדים, ושאל מה לעשות. תשובת
אלי חבייקה במכשיר־הקשר היתה:
זו הפעם האחרונה שאתה שואל אותי
שאלה כזו! אתה יודע בדיוק מה לעשות!
ואז פרץ צחוק קולני בין אנשי
הפלאנגות שנמצאו על הגג. סגן אלול
הבין שמדובר על רציחת הנשים והילדים.

...לפי דיברי (אלול) שאל אותו
תת־אלוף ירון, אשר היה אף הוא על גג
החפ״ק, מה שמע בקשר, ואחרי שסגן
אלול סיפר לו את תוכן השיחה, ניגש

אחמד ג׳יבריל
הכל כדי לקבל מעמד בינלאומי
רבין מתנגד

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך גזרג׳ 89
צל 2953X8— 284919 .

מתיחת פנים
ללא ניתוח

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון בבית 479777 -־03

= נולד לכם בן
מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא
עם הגן היפה

תל״אגיב, רחוג הפטנץ 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפמים 92:3244 ,298772 ,722314 :

בצורה מוזרה, יש דמיון רב במצבם
של שניים אלה.
לשימעון פרס אין שום חשק לנהל
משא־ומתן, עם מי שלא יהיה. כי בסופו
של משא־ומתן כזה יתעורר הצורך
להחזיר את הגרה המערבית ורצועת־עזה,
ובהמשך גם את רמת־הגולן. פרס
אינו רוצה בכך.
יתר על כן, כל תזוזה עשויה להביא
לפירוק ממשלת־האחדות־הלאומית,
ופרס עדיין לא החליט שהוא מעוניין
בכך. וגם בתוך מיפלגתו שלו יש
מתנגדים רבים לקו הזה — ניצים
מסוגו של אריה נחמקין, שונאי־פלסטינים
כמו יצחק הבין, ועוד.
לעומת זאת מעוניין פרס להיראות
גמיש, לעשות רושם טוב על רונלד רגן
ושולץ, ולשפר את תדמיתה הרעועה
של ישראל בעולם.
המסקנה: קו חמקני, שאינו אומר כן
ואינו אומר לא, מתוך תיקווה שהצד
הפלסטיני ידחה את ההצעה האמריקאית
ויקבור אותה.
אש כן ולא. כמעט באותו
המצב עצמו נתון גם ערפאת.
ערפאת רוצה לנהל משא־ומתן עם
אמריקה ולהוכיח לאנשיו כי הקו המ
הקהל
העולמית ולסלול דרך לוושינגטון,
מבלי לאבר את תמיכת מוסקווה.
על כן אומר גם הוא כן ולא. העמדות
המוצהרות של אש״ף משתנות כמעט
מדי יום, ויוצרות מסך־עשן סמיך ומכוון.
אמריקה:
אולי. במצב הזה, אין
לצפות לשום תזוזה של ממש במישור
הישראלי־פלסטיני.
אולם יש אפשרות אחת: שארצות־הברית
מצידה תעשה צעד קטן קדימה,
על דעת עצמה, ותקבל סוף־סוף מיש־לחת
ירדנית־פלסטינית, שבה יהיו
נציגים בעלי מעמד מעורפל, כגון חברי
המועצה הלאומית הפלסטינית. כדברי
שולץ :״לא סוג האנשים קובע, אלא
אישיותם.״ הפירוש: אם האיש מתון
ושוחר־שלום, לא חשוב אם הוא חבר
המועצה הלאומית או לא.
גם זה ייתקל בהתנגדות של ממי
שלת־ישראל, לפחות להלכה. אך יתכן
כי במצב הנוכחי ייאלץ פרס להסכים
באופן בלתי־רישמי לצעד אמריקאי
כזה.

אדם בשם חבייקה
רוצח ההמונים,
שזוועותיו נזקפו על
חשבון ישראל, הפך
מפקד הפלאנו״ות
זה היה בלילה הנורא שבין היום
החמישי, ה״ 16 בספטמבר ,1982 והיום
השישי. החפ״ק הישראלי היה ממוקם
על גג של בית גבוה, מול מחנות צברה

תת־אלוף ירון אל חבייקה ודיבר איתו
באנגלית במשך כחמש דקות...״
לטבוח ולברוח. אילו נשפט אלי
חבייקה בנירנברג, היה מוצא להורג על
סמך עדות כזו. .
אך גורלו של חבייקה שונה. השבוע
התמנה האיש כמפקד הראשי של
כוחות הפלאנגות (״הכוחות הלבנוניים״)
.בכך הפר, למעשה, שליט עליון
של המחוז הנוצרי במרכז לבנון, במקומו
של סמיר ג׳עג׳ע.
ג׳עג׳ע הכתים את עצמו בצידון. גם
הוא היה ידוע זה מכבר כרוצח מדופלם.
הוא היה מפקד הפעולה, שבו רצחו
אנשי הפלאנגות את יריביהם הנוצריים,
בני מישפחת פראנג׳יה, על
נשותיהם וילדיהם. כאשר נסוג צה״ל
מצידון בא לשם ג׳עג׳ע עם אנשיו, פתח
במילחמה והתחיל בהפגזת מחנות־הפליטים.
אולם כאשר המוסלמים והדרוזים
התלכדו נגדו, ברחו אנשי
ג׳עג׳ע בדרך הים, והשאירו את הנוצרים
לגורלם. אלפים מהם גורשו מבתיהם
ומכפריהם על־ידי המוסלמים
הנזעמים.
בחירת חבייקה לתפקידו החדש
היא סטירת־לחי לעולם ההגון, וגם
לישראל, שסבלה קשה מאירועי צברה
ושאתילא. מנהיג הדרוזים, ואליה
ג׳ונבלט, הודיע מייד שאינו מתכוון
לנהל משא־ומתן כלשהו עם ״כנופיה זו
של פושעים״ .מכיוון שממשלת־יש־ראל אינה מתכוונת לנתק כל מגע עם
הנוצרים, תצטרך לשאת־ולתת עם ה־ארכי־רוצח.
חבייקה
עצמו הזדרז להודיע שהוא
מקווה לשיפור יחסיו — עם הסורים.
העולם הזה 2489

המירחמה לא פרצה בגללו. להיפך: הוא נפגע בגדל המידחמה!

ת ע לי ה ת או גו ב

י * ופעתו של שלמה ארגוב על מירקע הטלוויזיה היתה
1 1מרגשת מאוד. ליבו של מי לא יצא אל האיש בכסא־הגלגלים,
המדבר — ולוא רק כמה מן לים — למרות שכדור חלף במוחו?
לא פחות מרגשת היתה אשתו, שעמדה לצידו במשך שלוש
שנים ארוכות ונוראות אלה, כמעט בלא תיקווה לשיקום בעלה.

אך מרגשת ביותר היתה דרישת חווה ארגוב
להקמת ועדה לחקירת מילחמת־הלבנון.

את חווה ארגוב רודפת, לדבריה, הטענה שבגלל הפיגוע
* בבעלה נפלו יותר מ־ 650 צעירים ישראליים.

חווה ארגוב רוצה בחקירה, כדי להוכיח בי אין קשר
בין הפיגוע בשגריר ובין המילחמה.

אולם דווקא לשם כך אין צורך בוועדת־החקירה. העובדות
ברורות גם בלעדיה.
ניהלתי באמצעים שלי חקירה ממושכת כדי לברר את טיב
הקשר בין הפיגוע והמילחמה. ריאיינתי על כך גם כמה מן
המנהיגים הבכירים של אש״ף. חלק של הדברים כבר פירסמתי.

אם חווה ארגוב עדיין שרויה בערפל מעיק, יש
חובה להביא את הדברים כאן במלואם.
ך י* פרטים העיקריים כבר הפכו חלק מן ההיסטוריה.
1 1 1זה היה מהלך־הדברים:
• השגריר ארגוב נורה בראשו בצאתו ממלון דורציסטר.
מול הייד־פארק בלונדון. זה היה ביום החמישי, ה־ 3ביוני . 1982
• למחרת היום פתח שר־הביטחון, אריאל שרון. בהפצצה
מאסיבית של ביירות ואתרים אחרים בלבנון, כביכול כתגובה על
הפיגוע של אש״ף בשגריר. היו מאות הרוגים ופצועים. זה היה
ביום השישי, ה־ 4ביוני .1982
• ביום שלאחר מכן, יום־השבת, ה־ 5ביוני ,1982 פתחו
כוחות אש״ף, כמצופה, בהפגזת־תגמול. הפגזה זו, אף שהיתה
רחבת־ממדים, כמעט ולא גרמה לנזקים. אדם אחד — חייל שנסע
בכביש — נהרג. הרושם היה שאנשי אש״ף נמנעו בכוונה מלגרום
לאבירות נרחבות, כדי שלא לספק אמתלה למילחמה.
• למרות זאת ניתנה לצה״ל הפקודה לפתוח במילחמה
נ בלבנון, שהחלה למחרת היום, ה־ 6ביוני . 1982 כאמתלה למילחמה
שימשה הפגזת הגליל ביום־השבת. כדי להדגיש זאת, העניק
מנחם בגין למילחמה את שס״הכזב ״מיבצע שלום הגליל״.

בימים הראשונים של המילחמה עלתה הסברה כי ההוראה
ניתנה על־ידי שליטי עיראק. כבר אז חיפשו סדאם חוסיין ואנשיו
תירוץ כדי להפסיק את המילחמה באיראן, שהם פתחו בה. היה
מקום למחשבה שמילחמה בין ישראל והערבים תוכל לשמש
כאמתלה לשביתת־נשק בין שתי המדינות המוסלמיות.
ניחוש זה — והוא לא היה יותר מזה — בא מפני שעד אז
האמינו המומחים שאבו־נידאל פועל בבגדאד. ואכן, אירגון זה
הוקם ביוזמת עיראק. שרצתה להשתלט באמצעותו על העניין
הפלסטיני. אבו־נידאל עצמו היה, לפני פרישתו מאש״ף, נציג
פת״ח בבגדאד. במשך שנים פעל בחסות השרותים של עיראק.

את האור הירוק, בפגישה עם שר־החוץ האמריקאי, אלכסנדר הייג.
אין להעלות על הרעת שהייג נתן אישור זה, מבלי שקיבל את
הסכמת הנשיא רונלד רגן לכך.

האישור האמריקאי היה מותנה בתנאי חשוב
אחד: שפתיחת המילחמה תבוא רק אחרי מעשה־פרובוקציה
בולט, שישכנע את דעת־הקהל העולמית
בהצדקת הפלישה.
הנסיון לרצוח את השגריר הישראלי בלונדון, התגמול
הישראלי והפגזת ישובי־הגליל על־ידי כוחות־אש״ף היוו את
הפרובוקציה הבולטת הזאת.

אולם ביוני 1982 בבר היה המצב שונה לגמרי.
אחרי שעיראק החלה מתקרבת למערב, ואף אימצה לעצמה
את הקו המציאותי של יאסר ערפאת, העתיק אבו־נידאל את מרכז
אירגונו מבגדאד לדמשק. זה לא היה רק שינוי גיאוגראפי.
אבו־גידאל ואירגונו הפכו כלי־שרת בידי השרותים הסוריים.

ניין התיזמון ממלא תפקיד חשוב בשרשרת ההגיונית.
כדי שיוכל למלא את תפקידו, כעילה למילחמה, היה הפיגוע
צריך לבוא בדיוק בזמן שבא: אחרי פגישת שרון־הייג, שבה ניתן
האישור האמריקאי ואחרי השלמת ההכנות של צה״ל.

בכל שהעמקתי לחקור, הסתבר לי מעל לכל ספק בי
ההוראה לפגוע בשגריר הישראלי — ובכך לגרום
למילחמת־הלבנון — באה מדמשק.

ואכן, כל הסימנים מעידים על כך שהפיגוע הוכן
בחיפזון בלתי־אופייני, כדי לבוא בשעה היעודה.

כמה מראשי אש״ף, שהחלפתי עימם ריעות על נושא זה,
הגיעו גם הם בנפרד למסקנה זו. הם משוכנעים כי נשיא סוריה,
חאפט׳ אל־אסד, נתן את ההוראה לבצע את הפיגוע — ולבצעו
במועד זה — כדי להביא לפלישה הישראלית.

האירגון של אבו־נידאל הוא אירגון־רצח מיקצועי, בעל ותק

הם גם מאמינים שהדבר נעשה אחרי פגישה
סודית בין אריאל שרון ובין ריפעת אל־אסד, אחיו של
הנשיא וראש השרותים החשאיים הסוריים.

^ די שתוצאות החקירה הזאת תהיינה מושלמות. היה חסר
רק דבר אחד: המניע.

הסורים לא היו מעוניינים בהתקפה של צה״ל על עמדותיהם
בלבנון, מה גם שידעו כי ברית־המועצות לא תחוש לעזרתם אלא
אם יותקף שיטחה של סוריה עצמה. כמילחמה זו הנחיל צה״ל
לסוריה מפלה קשה באוויר וחיסל את הטילים הסוריים בלבנון.
הסורים לא יכלו לרעת מראש שצה״ל ייכשל על הקרקע מול
הצבא הסורי, ייכנס למארב בסולטאן״יעקוב ולא יצליח להגיע אל
כביש ביירות־דמשק בגיזרה הסורית.
אסר הוא שועל ערמומי, אך גם הוא לא יכול היה לנחש מראש
שבעיקבות מילחמה זו תיפול לבנון כולה לחיקו כפרי בשל. כפי
שקורה עכשיו.
נותרה תעלומה. אך כמו שקורה לעיתים קרובות, גם לתעלומה
זו יש פיתרון פשוט לגמרי, ביצת־קולומבוס ממש.

הקשר בין המאורעות הוא ברור לחלוטין, ואינו
נתון בשום ספק. להצדקת המילחמה היתה דרושה
ההפגזה בשבת. הפגזה זו לא היתה באה לולא
ההפצצה המאסיבית של לבנון ביום השישי. הפצצה
זו לא היתה יכולה להתבצע לולא סופקה לה עילה
סבירה, על־ידי הפיגוע בשגריר הישראלי.

אירגון זה אינו שייד לאש׳׳ה. להיפד: הוא האוייב
הגדול ביותר של אש״ף בכלל, ושל יאסר ערפאת
וחבריו בפרט, בעולם הערבי כולו.

וזהו: הסורים פשוט היו בטוחים שאריאל שרון לא
יתקוף את הצבא הסורי. הם היו משוכנעים שיסתפק
בהתקפה על..תשתית המחבלים״.

עד כאן הכל ברור לחלוטין.
ן* מה שעות אחרי הפיגוע בלונדון כבר ידעו מנהיגי ישראל
^ שהוא ל א בוצע על־ידי אש״ף.
ממשלת־בריטניה, שחששה מפני מה שעלול היה לקרות(ואכן
קרה) .הזדרזה בצורה חריגה מאוד להודיע ברבים מיהו האירגון
האחראי לפיגוע: אירגונו של אבו״נידאל.

בכל זאת העמידו מנהיגי ישראל פנים כאילו בוצע הפיגוע
על־ידי אש״ף. וישהוא מחייב על כן הפצצה מאסיבית של ״בסיסי
המחבלים״(קרי: מישרדי אש״ף ומוסדותיו) בביירות.
זה היה תרגיל להונאת הציבור הישראלי. אם חברי הממשלה
וראשי האופוזיציה לא ידעו את העובדות, שהיו גלויות לעין, הרי
הם כסילים גדולים יותר אף מכפי שהם נראים.

מן הרגע הראשון לא היה שמין של ספק לגבי
עובדה אחת: מי שהורה לרצוח את השגריר ארגוב
* רצה בפלישת צדדל ללבנון.
^ די להיות בטוחים בכך יש לזכור את רקע הדברים.
^ במשך שנה שלמה. מאז התמנה כשר־הביטחון, תיכנן אריאל
שרון בגלוי ובפרהסיה את הפלישה ללבנון.
שרון ונושא־כליו, הרמטכ״ל רפאל איתן, הלכו ״למכור״ את
הסחורה הזאת לקהל הישראלי באופן שיטתי. תישעה חודשים
לפני פרוץ המילחמה פורסמו יעדיה ופרטיה בשבועון זה. באישור
הצנזורה הצבאית. ככל שהתקדמו הדברים, כן רבו הפירסומים
עליה בישראל ובעולם. ורובם היו מתודרכים על״ידי שרון ואנשיו.

מעולם לא הוכנה מילחמה בפחות סודיות.
דובר על המילחמה והתווכחו עליה. למרות שבגבול הצפוני
שרר שקט מוחלט, בעיקבות שביתת־הנשק בין ישראל ואש״ף.
שהושגה על־ידי השליח האמריקאי פילים חביב (טוב שיצחק
רבין אישר עובדה זו שוב, רישמית, לפני כמה ימים בכנסת).
ישראל אינה יכולה לפתוח במילחמה בלי אישור מפורש של
וושינגטון. לכן פתח שרון בפעולה נרחבת לשיכנוע האמריקאים.
כמה ימים לפני הפיגוע בשגריר ארגוב השיג שרון. סוף־סוף.

מדוע היו הסורים מעוניינים שצה״ל יפלוש ללבנון
ביוני?1982

השגריר ארגוב כדיפלומט צעיר: הפל ברור!

ך* מנהיג הסורי ניסה לחסל את אש״ף ב־ , 1976 ולשם כך
1 1פלש אז ללבנון. אך הוא נכשל בקרבות על בחמדון וצידון.
הסעודים הכריחו אותו אז לוותר על המשך המיבצע .״
אחרי פינוי ערפאת וכוחותיו בשלום מביירות, באוגוסט ,1982
ניסה אסר להשמידם שוב בטריפולי שבצפון־לבנון. בסוף .1983
גם בפעם זו נכשל.

רב בפיגועים מסוג זה. ברוב המיקרים לא נתפסו המבצעים כלל,
ובמיקרים אחרים נתפסו כעבור זמן.
הפעם נעשה הכל ברשלנות מוזרה. למיבצע גוייס בן־אחיו של
אבו־נידאל עצמו, שלא היה טרוריסט מיקצועי. אלא סטודנט
שנשלח על־חשבון האירגון ללונדון. בפרוטקציה( .כלומר: הוא לא
היה טרוריסט בהסוואה של סטודנט, אלא למעשה סטודנט
שהעמיד כלפי אירגונו פנים של טרוריסט ).כפי שהעיד הביצוע,
לא היה האיש מאומן.

ביוני 1982 האמין אסד כי צה״ל עומד להוציא
בשבילו את הערמונים מן האש.

הוא היה משוכנע כי צה״ל יפלוש ללבנון, ישמיד את הכוחות
הצבאיים של אש״ף ואת מוסדותיו המדיניים. ילכוד או יהרוג את
יאסר ערפאת ועוזריו — ובצורה זו יגיש לאסד את אש״ף. ואת
העניין הפלסטיני כולו, על מגש של דם ישראלי. לא עלה על
דעתו שצה״ל יתקוף גם את הצבא הסורי. הדבר הוכח בעליל
בחקירת השבויים הסוריים בימי המילחמה. הם לא התכוננו
להתקפת צה״ל עליהם. הם הופתעו — ממש במו חברי
ממשלת־ישראל.
אומנם, אילו קרא אסר ביתר עיון את העול הזה, היה יודע
כי סילוק הצבא הסורי מלבנון הוא אחת מהמטרות העיקריות של
המילחמה בעיניו של שרון, יחר עם השכנת ״סדר חדש״ בלבנון.
אך אסר לא התייחס לכך ברצינות.

לא הוכנו דרכי־מילוט כראוי. לא נעשה דבר כדי
לטשטש את העיקבות. המבצעים ושותפיהם נתפסו
כמעט מייד, גם זהותם התגלתה מייד, ונתפס אצלם
חומר רב שהעיד על תוכניות האירגון.

מכיוון שלרשות אירגונו של אבו־נידאל עומדים כל
המשאבים של ממשלה ריבונית (סוריה) ושרות דיפלומטי חסין,
הרי חוסר־מיקצועיות תמוה זה יכול למצוא רק הסבר אחד: הדבר
נעשה בבהילות כה רבה, עד כי האירגון נאלץ לוותר על הכנות
מדוקדקות. לא היה לו רק חשוב לבצע את הפיגוע, אלא גם לבצע
אותו בזמן המדוייק שבו בוצע.

במלים אחרות: מי שנתן את ההוראה ידע כי
המילחמה צריכה לפרוץ בזמן מסויים, בהתאם
לתוכנית, ורצה לספק לה את היעילה הדרושה.

כמו אנשים פיקחיים רבים, הוא לא לקח בחשבון
את טיפשותם של אחרים.

*ץ י, אם כן, נתן את ההוראה?
^ /עי צאם אל־סרטאווי, שנרצח בעצמו על־ידי אבו־נידאל
כעבור שנה, האמין עד יומו האחרון שאבו־נידאל פעל על פי
הוראת המוסד הישראלי. הוא סבר כי המוסד שולט באירגונו של
אבו־נידאל במישרין, או שהסתנן לתוכו בצורה המאפשרת לו
להכתיב את מהלכיו.

ץ הו הסיפור — וגם ועדת־חקירה מעולה, שתקדיש לכך
( מאות שעות של חקירה, לא תוכל אלא לאשר אותו.

זוהי גם התשובה לשלמה ולהווה ארגוב.

האם גרם הפיגוע בארגוב למותם של 654 חיילי צה״ל?

בוודאי שלא! לא הפיגוע גרם למילחמה, אלא
להיפר: תוכנית־המילחמה היא שגרמה לפיגוע.

לא קיבלתי תיזה זו, ואיני מקבל אותה גם עכשיו.

אין המילחמה צריכה לרבוץ על מצפונו של ארגוב. היא לא
פרצה בגללו.

סברה אחרת היא שאבו־נידאל פעל בשליחות הסי־איי־אי
האמריקאי, שנתן את ההוראה כשרות ללקוח(הישראלי) .מעולם
לא נמצאו שוס תימוכין לתיזה זאת.

א 1י .

להיפר: הוא היה הקורבן הראשון של המילחמה
המזוהמת הזאת.

ביקור הנשיא השחוו
גום רהבתעה: סוניה
כוס יצאה מהאפלה
דאוו הזוקווים

אשת ואש־הממשלה

אה לאור״הזרקורים. היא השתתפה ביום ראשון בארוחה בבית־הנשיא.

טימית עם האורחים, ולמחרת ערכה
לאשת נשיא־זאיר סיור בהיכל־הספר
ובכותל המערבי בירושלים.

לא בדל
נשיא

ואירס! ,זאיר וטס

למצל מו ת תיקתקו, האורות
\ 1הבזיקו, עיתונאים נדחקו ודחקו,
שומרי־הראש הרבים בחנו את כולם
בעין מיקצועית ודואגת. נשיא זאיר,
מובוטו ססה־סקו ואשתו הנאה, בובי
לרווה, חייכו. אבל רוב אנשי־התיק־שורת
היו המומים מדבר אחר לגמרי:
לפניהם עמדה סוניה פרס בגודל טיבעי
לגמרי.
סוניה פרס אינה מרבה, בלשון
המעטה, לצאת אל התיקשורת. להיפר,
נדמה אפילו שהיא בורחת ממנה. אין
היא מופיעה עם בעלה באירועים
חגיגיים, אינה נוסעת איתו למסעות
רישמיים, אינה מחייכת אל המצלמות
בטקסים ממלכתיים. היא פשוט לא.
והנה, הפעם, לכבוד ביקורו של
נשיא זאיר בישראל, יצאה סוניה פרס
מן האפלה אל האור הגדול של המצלמות.
ביחד עם שימעון פרס הגיעה אל
בית־הנשיא, לארוחת־ערב כמעט איני

^ רוב טקם, עד כרי הגזמה, נחת
^ ביום הראשון בצהריים נשיא זאיר
בארץ. מישרדי־הממשלה פסקו כמעט
מעבודה, צה״ל עמד נכון, דיפלומטים
נטשו את לישכותיהם, רבנים ואנשי-
דת עזבו את כיתבי־הקודש. השעונים,
נדמה, פסקו מלכת, כשנחת מטוסו של
מובוטו ססה־סקו בנמל־התעופה בן־
גוריוו. עובדי הנמל הספיקו בקושי
להחליף את דיגלי ארצות־הברית,
שהונפו לכבוד ביקורו של ג׳ורג׳
שולץ, שעזב באותו הבוקר, בדיגלי
זאיר.
גם בירושלים היתה המולה. כמה
עשרות ילדים קטנים נלקחו אחרי
שעות־הלימודים מבתי־הספר. לכל
אחד מהם ניתנו שני דיגלונים — דגל
ישראל ודגל זאיר. הם הועמדו משני
ציריו של רחוב יפו, שנסגר ביום
הראשון בצהריים לתנועה.
הילדים היו מתוחים ונרגשים.
התכונה סביבם היתה רבה. נאמר להם
שנשיא, אישיות רמת־מעלה, הגיע ארצה,
וכשיעבור לפניהם, עליהם לנופף
אליו בדגלים שבידיהם. חווייה כזאת
לא עוברת בכל יום על ילדים קטנים
בישראל. לא בכל יום מבטיחים להם
שיראו פנים אל פנים איש רם־דרג,
ואפילו באופן אישי את נשיא מדינת־ישראל.
לכן קל היה להבין את קוצר־רוחם
לחזות באירוע החגיגי.
הילדים עמדו שעה ארוכה בשמש,
ואפילו בגשם שירד באותו היום. לבסוף
הגיעה השיירה. תיזמורת, דגלנים
ופרשים על סוסים. בשלב הזה היו
הילדים חסרי־סבלנות מאוד. הם הבחינו
במכונית־השרד של נשיא־המרינה
— לימוזינה שחורה, שגם חלונותיה
כהים. הם לא ראו לא נשיא ולא
בדל־נשיא. ואז, כמו לפי אות, פצחו
כולם את פיותיהם הקטנים וצווחו
בקול לפי קצב :״או־חנה! או־ חנה!״
יתכן שנשיא זאיר, שבא ביום
הראשון לביקור ממלכתי בישראל, הוא
אישיות חשובה. יתכן שחשובה העובדה
שהוא איש אמיץ, שהסכים לכונן

1 3חןןןךי ״ החןן ! אשתו היפהפיה של שר״החוץ הזאירי.
\ ו | 11111 1111 1 1111 הנשיא מובוטו ססה״סקו הביא איתי
פמליה בת 110 איש. חלק גדול מן השרים בממשלתו התלוו לביקורו.

יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל,
למרות שהרוב המכריע של עמיתיו
באפריקה אינם עושים זאת. אבל לגבי
הילדים הירושלמיים אלי אוחנה, כוכב
קבוצת הכדורגל של ביתר ירושלים,
חשוב ומוכר הרבה יותר. ויתכן שמו־בוטו
סבר כי אוחנה פירושו בעברית
.הידד הנשיא!״
סיפור אחר: נוסעת אחת, שנסעה
ביום הראשון בבוקר לירושלים, שאלה
את נהג־המונית מהם הדגלים המתנופפים
בעיר. היו אלה דיגלי זאיר,
שציבעם ירוק, ובאמצעם עיגול צהוב
ובו יד מחזיקה אבוקה בוערת. נהג
המונית ענה בביטחון :״אלה דגלים
לכבוד ג׳ורג׳ שולץ, שר־החוץ האמריקאי!״
.אבל
הדגל האמריקאי הוא אדום
כחול ולבן!״ היקשתה הנוסעת.
״לא, זה הסמל של פסל־החרות!״
ענה הנהג, כשהוא מנסה להפגין ידע.
האיש הקטן ברחוב לא כל־כך ידע,
מסתבר, מיהו האיש החשוב שלכבודו
עומרת כל המרינה על הרגליים. האיש
הקטן, לכן, גם לא יצא ביום הראשון
לרחובות ירושלים כדי להריע לו.

סוגיה פרס, אשת ראש״הממשלה, מימין, וחבת
__ פתק אל בין אגני־הכותל. משמאל בוני לדווה,
אשתו של הנשיא מובוטו, מכניסה גם היא פתק. כשהגיעו השתיים

חוו בכותל

לרחבת הכותל, ישבו במשך כמה דקות במכונית ורשמו, כל אחת, את
מישאלותיהן. אחר״נך הכניסו, כל אחת בתורה, את הפתק, אל אותו
הסדק בקיר, שהיה כבר סתום בפניות קודמות של מאמינים פשוטים.
ערב עם האורח ואשתו. היא אפילו
הסתובבה עת ארוכה בחצר בית־הנשיא,
כאשר הכל חיכו למכונית האורחים,
ולא כעסה כשהצלמים עטו עליה
לצלמה. היא חייכה והגיבה בסבלנות
רבה.
אבל הש^א היה ביום השני בצהריים,
כשהנשיא מובוטו נסע לפגישת־עבודה
עם שימעון פרס, והיתה זו דווקא סוניה
פרס. ולא אורה הרצוג, שלקחה את

החוצה. קהל רב הצטופף סביבן.
האזרחים שליד הקיר הקדוש לא זיהו
את אשתו של ראש־הממשלה, והתחילו
לצלם אותה רק אחרי שביררו מי היא.
השתיים ניגשו אל הקיר העתיק;
אנשי־ביטחון, ישראלים וזאיריים,
נילוו אליהן אל תוך השטח המיועד
לנשים (כנראה שלא היו בנמצא, לא
בישראל ולא בזאיר, נשות־ביטחון
ממין נקבה) .הן התעכבו כמה דקות ליד

רא כר אחדדע מי האיש
החשוב שלכבודו עומדת
כל המדינה על הרגליים

פנים המומות

זאיר ואשתו עומדים המומים במוסיאון יד־ושם

כשנשאל אחד מן המלווים הישראליים
של המישלחת מדוע לא יצאו
תושבי ירושלים להריע לנשיא, כמו
שהריעו תושבי קינשאסה לחיים הרצוג
בעת ביקורו שם, ענה שתושבי ישראל
דווקא כן יצאו כולם לרחובות, אבל הם
היו מפוזרים — חלק בחיפה, חלק
בתל־אביב וכר.

^ בדיחות
* גיזעגיות
לי שר אלי ם יצאו מעורם כדי
\ 1לשוות לביקור אופי מיוחד
ופומפוזי. הם עמדו במיבחן קשה של
השוואה בין הביקור הזה לבין ביקורו
של מובוטו בקאהיר, שנערך ברוב פאר
והרר, מחד, ובין ביקורו של הנשיא
חיים הרצוג בקינשאסה, שגם הוא היה
מלכותי לעילא ולעילא, מאידך.
תוכנית־הביקור שנקבעה היתה
מורכבת בעיקר מטקסים ומביקורים
במקומות קדושים ואתרים חשובים
אחרים. אך מסתבר שהנשיא מובוטו
אינו רגיל לקצב כזה של אירועים.
אחרי היום הראשון, שבו התקבל
תחילה בטקס ממלכתי בנמל־התעופה,
שכלל גם סקירת מיסדר־כבוד, אחרי
טקס דתי בכניסה לירושלים, שכלל
לחם, מלח ויין, אחרי שהובל אל
יד־ושם, ושם הניח זר באוהל יזכור,
אחרי שנלקח לקיברו של חוזה־המדינה
וגם שם הניח זר, אחרי ארוחת־ערב

בירושלים. הפמליה המלכותית קיבלה במקום הסבר
על השואה, כפי שמקבלים אותו כל גדולי״עולם
המגיעים לירושלים ומובילים אותם אל יד־ושם.

הגברת מובוטו לסיור בירושלים. גם
כאן התנהגה בחביבות רבה.
אחרי הביקור בהיכל־הספר, שב־מוסיאון
ישראל, נסעו שתי הגברות,
עם שומרי־הראש ואנשי־התיקשורת
הזאיריים, לכותל המערבי בעיר־העתיקה.
גם סוניה פרס וגס בובי
לדווה, אשת־הנשיא, ישבו במשך כמה
דקות בתוך המכונית הסגורה, כל אחת
כשנייר ועט בידה, ושתיהן רשמו פתקים
כדי לתחוב בין אבני־הכותל, אשה
אשה בשפתה.
כשסיימו לרשום, יצאו השתיים

הכותל, כל אחת בתורה ניסתה לדחוף
את הפתק אל בין הסדקים. היה קשה,
הכותל קצת מלא. לידם עסקה אותה
שעה עובדת־נקיון של הכותל בטיא־טוא
של הפתקים שנפלו לריצפה. עשרות,
אולי מאות פתקים ביום.
אולי ביקורה של הגברת מובוטו
הצליח להפשיר את סוניה פרס ולהוציא
אותה מן האפלה על אור הזרקורים.
אולי זוהי סנונית ראשונה, אולי
מעשה חד־פעמי. שימעון פרס, בכל
אופן, נראה די מבסוט כשאשתו לידו,
ענת סרגוסטי
כמו כולם.

בחברתם של נשיא־המרינה ורעייתו,
ראש־הממשלה ורעייתו, יו״ר הכנסת
ורעייתו ושר־החוץ שלו עצמו ורעייתו
— הוא פשוט נפל מן הרגליים.
ביום השני בבוקר ביטל את כל
האירועים שתוכננו עד לצהריים. אלה
כללו סיור בעיר העתיקה, ביקור
בכנסיית־הקבר ובכנסיה האתיופית,
ביקור בבית־לחם ונטיעת עץ ביער־השלום.
הוא
הופיע, באיחור של קרוב לחצי
שעה, לארוחת־עבודה בצהריים במיש־רד
ראש־הממשלה, ואחר־כך שוב הניח
זר ברחבת־הכנסת ליד נר־הזיכרון. לרגע
אפשר היה לחשוב שמי שתיכנן
את הביקור הוא בעל חנות־פרחים, המתמחה
בשזירת זרים.
העיתונאים הישראליים, שבאו לסקר
את הביקור, עסקו במשך חלק מן
הזמן בהחלפת בדיחות גיזעניות ביניהם,
עד שהגיע הרגע ואחר מאנשי־הביטחון
של הנשיא מובוטו, שבא איתו
מזאיר, ניגש אל אחד הכתבים והתחיל
לדבר איתו בעברית שוטפת. אז פסקו
הבדיחות, והשתררה דממה סביב
האורחים החשובים.

פרס
^ מבסוט

ף* וניד! פרס הדהימה את העי־תונאים
הישראליים, כשהופיעה
ביחד עם בעלה לבית־הנשיא לארוחת־

שיעור בשואה
אסירי מחנות״הריכוז, שכובים על מיטות עץ. התמו-

נה נמצאת מאחורי גדר־ברזל, כפי שהיה במחנות המוות
עצמם. נשיא זאיר קיבל הסבר מפורט לגבי התמונות
במוסיאון־השואה. אחר הניח זר באוהל יזכור.

הומטנ״ר משת לו
(מימין) במטוס כניד
תמונה למזכרת, שיוכלו לתלות בבית.
אחר־כן־ הוא נכנס לכפיר, לקבל
הסבר במטוס עצמו. לא בדיוק נכנס. ש
לא סתם קוראים לו מוישה וחצי. מנסה
להידחף אל תוך תא הטייס המצומצם.
כמעט חצי נשאר בחוץ. הוא מחייר.
מקטר שהיהודים הקמצנים חסכו אפילו
בגודל של המטוס.
שכונת מצוקה
^ יגיה לוי נולד ב־ 1936 למישפחה
עיראקית, שעלתה ארצה רק
שלוש שנים קודם לכן.
הם גרו בשכונה קטנה, בדרוס תל-
אביב. עולים חדשים. מישפחות גדולות•
צפיפות. היום קוראים לזה מצוקה,
אז זה היה סתם עוני. מי היה מאמין
שמזה ייצא רמטכ״ל?
הסיפור האישי של מישפחת לו:-
שש נפשות בחדר אחר. שני ילדים
במיטה. מיטבח ושרותים משותפים עם
עוד שתי מישפחות, המתחלקות באותה
הדירה.
לאבא, גרשון לוי, היה דוכו־ירקות
בשוק־הכרמל, אחר־כך חנות־בגדים.
כשסיים את בית־הספר היסודי,
ביאליק, יצא לעבור. כמו האחים שלו

צה״ר יוצא מלבנו! תכנס לתקופה חדשה. ברא שו עומד רמטכ״ל שסיים
זה עתה את מחצית תקופת כהונתו -לא מהפכן ן, לא איש ריב 1מ ד,?1
אלא איש־ההמשך!1 ,והוא בסדר עם כול. והמהלך בי! טיפות הגשם

החצי השני ט 7שיטח
ן* עם החליט משה לוי, אז תת־אלוף,
להפסיק לעשן. הוא הצליח
להחזיק מעמד תקופה מסויימת, עד
שחזר שוב אל הסיגריות.
זה היה לפני 10 שנים. בלילה הארוף
של מלון סבוי בתל־אביב. לוי היה
ממפקדי הפעולה נגד הפידאיון, שנחתו
בחוף תל־אביב והתבצרו במלון. הוא
ישב במכונית, ביחד עם אלוף־מישנה
עוזי יאירי. יאירי עישן סיגריה אחרי
סיגריה. באחד השלבים של הלילה
החליט יאירי לצאת החוצה כרי לברר
מה קורה. הוא הפקיד את הסיגריה
שבידו ללוי, והלר לעבר המלון.
יאירי נהרג כעבור כמה דקות. משה
לוי מצא את עצמו מעשן את הסיגריה
שנשארה בידו, מבלי שהרגיש בכר.
מאז הוא מעשן קבוע.
סיפר לוי :״היינו קשורים הרבה
מאוד שנים. נסיבות מותו היו קיצוניות
מאור. היינו אז בחבורת־הפיקוד ליד
סבוי. אני מנעתי ממנו להסתובב, לא

מאת

ענת סרגוסטי
בשביל להגן על עוזי, אלא שלא תמיד
אנחנו יכולים להועיל בזמן פעולה.
פיתאום הוא נעלם לי. בשניות האחרונות
לפני הפריצה לבניין. ברגע שהודיעו
לי שעוזי נפגע, אמרתי לסובבים
אותי: מה אתם מבלבלים את המוח, הרי
הוא לא היה בפנים. אחר״כר נסענו
לאיכילוב. החץ פילח, החץ פילח.״

^ עט אדום
ביד שמאל
**יטו־ כלילה. אחרי יום־עבודה
? מפיר, שהתחיל ב־ 5בבוקר, נראה

י— 1 2

רב־אלוף משה לוי רענן, יושב ליד
השולחן, במסיבה לפצועי הצנחנים
ממילחמת־הלבנון, ומקבל בצייתנות
כרטיסי־הגרלה שדחפה לידו בלומה,
הרס״רית של הצנחנים.
6בבוקר, שדה־דוב. בחדר קטן
יושבים האלופים אמיר דרורי, המפכ״ש
(מפקד כוחות־השדה) וחיים ארז, ראש
אג״א (אגף אפסנאות) .מצחצחים
נעליים שחורות ושותים קפה של
בוקר. לוי מתייצב בשעה היעודה
להמראה. מדים חדשים מגוהצים,
נעליים מבריקות. כומתה אדומה על
הראש. אפשר לחשוב שהחבר׳ה
מתכוננים למיסדר.
רבע שעה ראשונה באוויר. שומעים
רק את רעש המנועים. אחר־כך הוציאו
מהצידנית של חיל־האוויר קצת מזון.
הרמטכ״ל אוכל שתי עוגיות, שותה
שקית־חלב קטקטים. מדליק נלסון
(כמו בפירסומת) .עכשיו הוא מוכן
להתנפל על העבודה. אורי, השליש,
מעביר לו תיק מיסמכים. הוא יושב
בשקט, קורא בעיון, מדי פעם רושם
הערות בעט אדום ביד שמאל. זו לא
אידיאולוגיה, זה מה שיש.
נוחתים בעובדה. בסיס חיל־האוויר,
אי־שם בדרום הערבה, קרוב לאילת.
בסיס גדול, חדש. בניה וכסף אמריקאיים.
האלוף עמוס לפידות, מפקד
חיל-האוויר. בא לקבל את פני הפמליה.
נוסעים ללישכת המפקד. מקבלים הסבר
צה״לי ממצה על הבסיס ועל הפעילויות.
נשמע כמו סינית מדוברת. אם
הקטל״ג והקמ״ש היו יותר בסדר, אז
לא היינו צריכים לדאוג לקט״ק, ואז גם
המש״ק היה הולך עם הלש״ג. המשל״ק
היה עובר לקשל״ט, ואז לא היה צורר
בקטק״ט ובדרד״ס.
לוי מקשיב, מהנהן, לא רושם מילה.
זה התפקיד של אורי, השליש. הסברים,
מלווים בטבלאות, מוצגים על גבי

שקפים. הוא בקי בחומר, יודע בדיוק
על מה מדברים. מדי פעם שואל
שאלות ענייניות, נכנס לפרטים. מציג
בעיות ובעיקר שומע.
מתלוננים על הקיצוצים בתקציב.
כך בבסיס של חיל־האוויר, כך גם
בבסיסים של השריון. לוי אינו מגיב.
אפילו מצניע ספק חיוך בראש מורכן.
יותר מאוחר סיפר לי אורי, השליש.
שהוא דווקא מבסוט שמתלוננים על
הקיצוצים. זה אומר שהקיצוץ הוא

לעומק, ומורגש עד החייל האחרון
בשדה. אחר־כך לוי אמר שזה לא כלום,
צפויים קשיים גדולים יותר בעתיד.
בתוכנית הסיור ביקור בטייסת
כפיר. קבוצה קטנה של טכנאי־המטוס
(גם בנות) חיכו בשורה מתוחה. חיילים
וחיילות בנעליים מצוחצחות ובמדים
מגוהצים. לוי ניגש אליהם, שואל
שאלות, מתעניין ביציאות הביתה.
החיילים עונים בחיל וברעדה, מחייכים
במבוכה. צלם הבסיס מצלם. תהיה להם

לפניו. לימודים תיכוניים עשה לוי
בערב. בימים עבד כדי לממן את
הלימודים וכרי לעזור למישפחה. חיים
קשים לנער הצעיר, שאינו מתלונן. כר
סיפר בראיון לאיתן הבר בידיעות
אחרונות.
על סיפור חייו, שהתפרסם רק במעט
בעיתונות, אפשר לומר שהוא סמל
מדינת־ישראל. דור ראשון בארץ. צבר.
בן עדות־המיזרח, שהגיע למעלה
בכוחות עצמו.

״רפול״ ו״מוישה וחצי״ ביום חילופי הרמטכ״לים
מי הלשין על קשר־הצנחנים נגד אריק שרון׳

מכיוון שנולד ״מאוחר״ מדי, לא
הספיק לקחת חלק בהירואיקה של
המחתרות, ולא להילחם על עצמאות
המרינה. את חוויות התקופה עבר כנער
כשכונת־שפירא בתל־אביב בעבודה
ובלימודים.
.משה היה בא מבית־הספר ״.סיפר
אביו, בראיון למעריב. עם מינויו
ל כרמטכ״ל ,״גומר את השיעורים
ומחזיק בספר ער הלילה. בקושי היה
אוכל. כל הזמן היה מחזיק בספר ...גם
עכשיו, כשהוא בא לפעמים לישון כאן
בלילה, הוא ישן עם ספר ביד. בא לכאן
ונרדם, כשהטלוויזיה פתוחה והאור
פתוח. אני סוגר את הטלוויזיה ואת
האור, לוקח את הספר ומכסה אותו. עד
היום הוא הולך לישון עם ספר ביד.״
הוא גדל במישפחה דתית, ולא ידע
אז שיכול להיות אחרת. לימים
״התפקר״ ,אך עד היום, למרות שעבר
לגור בקיבוץ, הוא שומר באריקות על
צום יום־הכיפורים.
בעשר השנים האחרונות מעביר לוי
את יום־הכיפורים בירושלים. בערב
* החג הוא נוסע לאביו בתל־אביב, אוכל
אצלו ארוחה מפסקת, משם לירושלים,
מגיע תמיר כרי להספיק לשתות קפה
לפני הצום.
ביום־הכיפורים עצמו הוא מתפלל
בבית־הכנסת הספררי שליד בית־הנשיא,
אחר־כן־ הולך ברגל לכותל.

״הוא סיים את כל הקורסים בצבא
בהצטיינות, החל מן הטירונות.״
גם את קורס־הקצינים סיים בהצטיינות.
את הררגות ענה לו רויר בן־
גוריון, אירוע שבעיקבותיו קיבל לוי
את הכינוי ״מוישה וחצי״ .בן־גוריון
הנמוך עמר על קצות האצבעות. לוי
התכופף, כדי שיוכל להגיע אליו ולתת
לו ררגות.
במילחמת־סיני היה קצין־המיבצ־עים
של גרוד הצנחנים שצנח במיתלה.
המג״ד היה רפאל איתן. אריאל שרון
היה מפקר הצנחנים. אחרי הפעולה
הכושלת, שבה נגרמו לכוח אבירות
רבות, החליטו כמה מקציני הצנחנים
(ביניהם הפול, מוטה גור, אהרון דוידי,
רני מט ויצחק חופי) לפעול להרחת
שרון. אולם לפני שהספיקו לעשות
זאת, נודע לשרון על הקשר נגדו והוא
נקט כפולה שסיכלה אותו בעודו
באיבו. עד היום לא ידוע מי סיפר
לשרון על כוונתם של הקושרים. חלק
מן הקצינים, שהשתתפו ביוזמה. טענו
שמי שסיכל את הקשר היה משה לוי,
קצין־המיבצעים הצעיר.
לא ידוע מה מירת האמת בסיפור
ומהי אגדה. לוי, בכל אופן, נשאר
בצנחנים עור כמה שנים, והמשיך
לעלות בדרגות. במיסגרת החיל השתתף
במילחמת־ששת־הימים, בקרבות
סיני ורמת־הגולן.

במוצאי־החג הוא חוזר לבית־הכנסת,
מסיים את התפילה, שותה קפה. אוכל
משהו קטן, מעשן סיגריה ונוסע לתל־אביב
לאכול עם אביו.

שנה אחרי המילחמה מונה כמפקד
חטיבת־הצנחנים, ופעל נגד חדירות
בביקעת הירדן.
אז השתתף, עם קצינים אחרים,
במירדפים בביקעה. באחד המיררפים
היו גם רחבעם (״גנרי״) זאבי ויונה
אפרת. כוח־צה״ל רדף אחרי חוליה,
שהסתתרה באחת המערות. בחילופי־האש
נפצע לוי ברגלו. הוא פונה
לבית־החולים. ביחר עם הקשר שלו,
שנפצע גם הוא.
לוי, כך סיפר אחד מידידיו, דאג
קודס־כל לפינויו של הקשר, למרות
שהיה פצוע קל. גם כששכב בבית־החולים,
התעניין במצבו של החייל.
הוא נותח ברגלו הימנית, שקוצרה קצת
בעיקבות הפציעה. אישפוזו נמשך
שמונה חורשים. ער היום, אם מסתב־

הרמטכ״ל עם אשתו רעיה וילדיו איתמר, שלומית, נעמה, אביטן וגל(מאחור)
להעביר את הרהיטים לקיבוץ -לא על חשבון צה״ל
לים בעיון בהליכתו, אפשר להבחין
בעיוות קל. הפציעה והניתוח לא שינו
את קירומו בצבא. ב־ 197 3קיבל הרגת
תת־אלוף.,והתמנה כראש־מטה פיקור
המרכז. אחרי שנתיים היה לראש מח־לקת־המיבצעים
במטכ״ל.

^ ו י התגייס לצה״ל ב1954-
/בגיוס מאי, גיוס של נערים
עובדים, בררר־כלל, שנחשב לגיוס לא
כל־כך טוב. הוא נשלח לגולני. כתובת
קבועה למחזור זה. אחרי שסיים קורס
קצינים, עבר לצנחנים, שהיו אז עטורי
הילה וסיפורי גבורה.
״הוא קורץ מחומר להיות רמטכ״ל״.
אומר עליו מתי עצמון, עורך־דין
,ירושלמי ואחר החברים הטובים שלו.

לילד 3יי

הטיפות

סין לו, למשה לוי, אויבים מוצביו
הרים, גם לא מתנגדים ברורים,
אפילו לא בקרב הפרשנים הצבאיים.
דרכו בצבא, עד לכס הרמטכ״לות,
היתה שקטה, ולא לוותה בשערוריות.
אין הוא אינטריגנט, וירע תמיר
להלך בין הטיפות ולהיות מקובל על
כל הצדדים. אבל כשמדברים בחסרו־נותיו,
תמיד נזכרת העובדה שחסר לו
נסיון מיבצעי קרבי כקצין בכיר. בניגוד
לקצינים אחרים בצבא, בעבר
ובהווה, לא פיקד לוי על שום פעולה
מיבצעית גדולה, ולא השתתף באופן
פעיל כקצין בעל הרגה גבוהה בשום
מילחמה.
.הרמטכ״ל ירוע כאיש נוח, ישר,
חושב בהגיון, לומד כל נושא לפרטיו,
מרקדק בקטנות כבגדולות. הוא מהבר
לעניין, וקשה לתפוס אותו בשיחות
בטלות. אין הוא איש־חברה במובן
המקובל של המילה. אין הוא מבלה
במסיבות חברתיות, אלא אם התפקיר
הורש זאת. אין בו יכולת לשיחה
חופשית ופתוחה, ואין הוא יוצר בקלות

קשר קליל ובלתי־אמצעי עם האנשים
שסביבו. עם זאת יודעים הקרובים אליו
לספר שהוא איש חם וחבר טוב.
כשהיה סגן־הרמטכ״ל במילחמת־הלבנון,
שמע לפני אחת הפעולות על
בן של חבר, שצריך לעבור ניתוח. הוא
לא שכח להתקשר עימו לפני הפעולה
ולברר מה קורה עם הבן.
אחרי מילחמת ששת־הימים קנה
מיגרש בגיבעת־המיבתר בירושלים,
בתקופה שהמיגרשים שם נמכרו בזול
מאוד. קציני־צבא רבים קנו אז מיג־רשים
בשטח שנכבש. בין הפעולות
המיבצעיות שניהל בביקעה, בנה בית.
לפני כמה שבועות נמסר הבית להשכרה,
כרי לממן את הוצאות החתונה
של גל, בנו הבכור מלילי, אשתו הראשונה.

רעיה, אשתו השניה, הכיר לוי
בצבא. לשניים ארבעה ילדים: נעמה
( )13 שלומית ( )11 והתאומים איתמר
ואביטן 8במשך תקופה מסויימת
התגורר בירושלים. אהבתו לעיר מוצהרת,
והוא חוזר ומכריז על כך אבל
רעיה, בת קיבוץ בית־אלפא, רצתה
לחזור למשק. הם עברו לשם כשלוי
היה אלוף פיקור המרכז.
הוא ביקש אז ממתי עצמון, חברו,
שיעזור לו בהעברת הרירה .״ההובלה
היתה צריכה לעלות 1800 לירות,״
סיפר עצמון .״זה היה אז סכום־עתק.
ואז קצין־השלישות של הפיקוד בא
אליי ואמר לי שאיש־צבא, שעובר

החצי השני של מוישה
(המשך מעמוד )13
דירה, מגיעה לו הובלת התכולה על
חשבון הצבא. שמחתי והזמנתי רכב
צבאי. כשסיפרתי זאת למשה, הוא
כמעט טרף אותי. הוא אמר שהוא יודע
שזה מותר, אבל רכב צבאי לא יעביר
את הדברים שלו, כמה שזה יעלה. הוא
לא ויתר.״
סיפור אחר על חסכנותו מתייחס
לתקופת היותו מג״ד בצנחנים. באחת
מן הביקורות שערך לחייליו גילה
ששני ברזים מטפטפים. הוא העיר
על־כך לרס״ר. הרס״ר שלח חייל
שיקנה שני ברזים חדשים והחליף
אותם. למחרת בבוקר, אחרי שימוש רב
של הברזים. התחילו גם החדשים
לדלוף. היה יום שישי בצהריים. לוי,
המג״ד, ערך מיסדר, ושוב גילה את
הדליפה. הוא רתח מכעס וריתק את
הרס״ר לשבת.
הריתוק הכניס אותו למילכוד.
באותה תקופה לא היה ללוי רשיון
נהיגה, ורס״ר־הגדוד היה מסיע אותו
בכל פעם הביתה. מכיוון שריתק אותו
ולא רצה לקחת חייל אחר לנהיגה
ולקלקל גם לו את השבת, נשאר גם
הוא בבסיס באותה השבת.
הצניעות והחסכנות הן, כנראה, מן
התכונות הבולטות אצלו. גם היום,
כשהוא החייל מס׳ 1בצה״ל, אינו מנצל
את מעמרו לצרכים אישיים. את דרכו
בכל יום מקיבוץ בית־אלפא שבעמק
יזרעאל לקיריה בתל־אביב, הוא עושה
בררן־־כלל ברכב. רק במיקרים מיוחדים,
כשאין ברירה, הוא משתמש
במסוק.
לעיתים רחוקות הוא נאלץ לבלות
את הלילה מחוץ לבית. לעולם אינו
ישן בבית־מלון. בתל־אביב הוא לן
בבית־אביו. בירושלים הוא ישן אצל
חברים. את ארוחותיו הוא אוכל בצבא,
או במיסערות עממיות, ותמיד מקפיד
על תורו לשלם.
לפני כמה חורשים, כשבא לביקור
בארץ קצין בכיר של הצבא האמריקאי,

תקופה של התנחלויות בלתי־חוקיות
(אילון־מורה) ,שהיה צריך להורידן מן
הקרקע, תקופה של חיכוכים קשים בין
ראשי־העיריות הערביים לבין המתנחלים
והשילטונות.
בראיון שנתן ליעקב ארז ממעריב
בתקופה שבה דובר על גירושו של
בסאם שכעה מישראל, אמר לוי, בין
השאר :״גירושו של ראש־עיריית שכם
אינו מהווה הפתעה. אני אינני מופתע
מכך. לנו ידוע הרבה על בסאם שכעה,
בלי כל קשר עם דבריו שתפסו עכשיו
את הכותרות. סיבות לגרשו יש לנו
רבות ...יש נושאים הקשורים במעמדו
שחורגים אצלו מתחום הציבור. הקשורים
בפעילות שהוא עושה. לכן העיתוי
של הגירוש נובע מן השיחה שהיתה,
אבל הסיבות קדמו לה בהרבה. מנקו־דת־מבטי,
צריך היה לגרש אותו...״
ובעניין אילון־מורה, כשנשאל על
הפינוי. אמר :״אני באמת עלול לתת
פקודה כזו(לפינוי) ואינני רוצה לומר
שהדבר איננו משפיע עליי. זה מעסיק
אותי, אם כי השאלה המצפונית לגביי
איננה קיימת. אם קיימת החלטה של
בית־מישפט עליון, ואם תהיה הוראה
לממש ההחלטה ...אבצע ...אני מוכרח
להודות שלא תהיה לי בעיה של
התלבטות אס לעשות כן...״
בכל הראיונות שנתן לוי, לכל אורך
דרכו הצה״לית, הקפיד מאוד שלא
להיכנס לנושאים פוליטיים. הוא נזהר
שלא להביע את דעתו וקשה, לכן,
למקם אותו במפה הפוליטית. עם זאת
אפשר אולי לומר עליו שהוא יותר יונה
מאשר נץ. אסור לשכוח את העובדה
שגס אם הוא בעצמו אינו חבר קיבוץ
בית־אלפא (של הקיבוץ הארצי) ,הרי
ילדיו מתחנכים בקיבוץ זה. הוא לא
ריבר מעולם על דיעותיו הפוליטיות.
אולי זה חלק מאופיו המתון — להיות
במקום הנכון כשצריך, ולא להיות
בשטח כשיש בלגאנים.
כך גם לגבי מילחמת־הלבנון. ב־1
בינואר 982ו מונה לוי כסגן־הרמטכ״ל.

לוי עם אריק שרון
קשה להשחיל דיעה בטריאומוויראט
הזמין אותו לוי לביתו שבקיבוץ. בית
בקיבוץ הוא, כידוע, חדר וחצי. ל־רמטכ״ל
סידרו גם סככה לפני הבית,
כדי שיוכל לארח אנשים. הקצין האמריקאי
נדהם, כשראה את ראש
המטה הכללי של מדינת־ישראל מסתובב
בקיבוץ במיכנסיים קצרים ועומד
בתור בחדר־האוכל, כשבידו מגש, כמו
כל שאר החברים.

אחראי לתיכגון
המילחמה
ף* ־ 1977 מונה לוי כאלוף־פיקוד־
^ המרכז. הוא שירת בתפקיד זה
בתקופה סוערת בגדה המערבית.

בתוקף תפקידו זה היה גם הוא אחראי
על תיכנון המילחמה. הוא היה שותף
לדיונים שקדמו לה. ואפשר, אולי, לכן,
לזקוף לחובתו חלק מן הכישלונות
המיבצעיים של מה שמכונה באופן
רישמי ״מיבצע שלום הגליל״ .אם כי
קשה להניח שבטריומוויראט בגין־
שרון־רפול יכול היה מישהו, ולוא גם
קצין בכיר, להשחיל את דעתו.
באירוע הדרמאתי ביותר של מילח־מת־הלבנון,
הטבח בצברה ושאתילא.
תפס לוי תפקיד שולי, לא נכח כמעט
אף באחד מן האירועים המכריעים
שהצטרפו בסופו של דבר לדוח ועדת־כהן.
בעדותו
לפני הוועדה אמר לוי :״לא

לוי עם אמיר דרורי בתרגיל
בבוקר: קפה וציחצוח נעליים שחורות
היו לי מגעים נפרדים עם הפלאנגות.
אפילו לא אירוע אחד בנפרד ...טסתי
לשם בלילה עם הרמטכ״ל, איש לא
דיבר על רצח. צריך לזכור שהפעילות
במחנות היתה רק חלק שולי באותו
יום. היינו עסוקים בבחינת נוכחות
הכוחות, בהעלאת הכוחות צפונה,
באישור תוכניות מיבצעיות לקיאת
הכניסה למערב־ביירות ...מכאן שהנע־שה
במחנות היה שולי״.
השופטים שאלו אותו אם חש, או
קלט, סימנים להתנהגות בלתי־הולמת,
בפגישה עם מפקדי הפלאנגות. לוי:
״לא שאני יודע״.
יונה אפרת :״על רקע ההתרחשויות
במחנות, האם הרמטכ״ל אמר לך
משהו?״
לוי :״לא, הרמטכ״ל לא אמר מאומה.״
בדוח
ועדת־כהן שפורסם בפברואר
,1983 באחר הקטעים שבהם מוזכר
סגן־הרמטכ״ל לגבי ההחלטה להכניס
את הפלאנגות למחנות־הפליטים, נאמר
:״סגן־הרמטכ״ל סיפר על התרשמויותיו
מפגישה במטה הפלאנגות
בביירות באותו יום, וכן שהמגמה היא
להכניס למחנות־הפליטים את הפלא־נגות,
ובהמשך אולי להכניס אותן גם
לעיר, והוסיף כי זהו דבר שיכול לעורר
מהומות, מכיוון שאותם הכוחות
המזויינים במערב ביירות, שכעת הם
שקטים, יכולים לעורר מהומה כש־יידעו
שמאחורי צה״ל באות הפלאנ־גות״.
הוועדה
לא הטילה על לוי שום
אחריות ביחס למה שאירע בצברה
ובשאתילא. המהומה, שבאה בעיקבות
פירסום המסקנות, הביאה להדחתו של
אריאל שרון ממישרר־הביטחון, רפול
עמד ממילא להשתחרר מתפקידו, ועל
כן לא הודח. מנחם בגין הביא את משה
ארנס מארצות־הברית, ומינה אותו
כשר־ביטחון.
ארנס היה צריך, תוך שלושה שבועות,
לבחור ברמטכ״ל חדש, בראש־אכ״א
חדש ובראש־אמ״ן חדש. מיל־חמת
הגנרלים פרצה, ותפסה כותרות
ראשיות בעיתונים. האלוף דן שומרון
היה מועמד עדיף בעיני אריאל שרון,
עזר וייצמן וראשי מיפלגת־העבודה
(שימעון פרס ויצחק רבץ) .רפול,
לעומת זאת, המליץ על יאנוש בן־גל.
נראה שעבורו היתה זאת ההזדמנות
האחרונה. ארנס ערך התייעצויות
קדחתניות. לוי הודיע לו אז משהו
בנוסח: הזוכה מבין השלושה נשאר
בצבא, השניים האחרים צריכים לעזוב.
ארנס העריך שלוי ייצור אמינות
מחודשת בצבא, אחרי הסערה שעברה
בו. הוא חשב שידבר אמת וינסוך
ביטחון. הוא בחר בו. בן־גל פרש מן
הצבא בכעס. ארנם רצה לקדם את דן
שומרון לתפקיד סגן־הרמטכ״ל. לוי

התנגד, שומרון נשאר בתפקידו הקודם.

השלגים:
לא בהזמנה
^ הרי שמונה כרמטכ״ל. פור־
\ £סם שלוי יתבע מקצינים בכירים
שלא להתראיין ולדבר. הוא רצה, כך
דווח בעיתונות, להחתים אותם על
הצהרה. שלפיה לא יוכלו עוד לדבר או
לכתוב בעניינים הקשורים בתפקידם
בצה״ל.
כרמטכ״ל חדש העניק דרגת־אלוף
לעמוס ירון, שהיה בזמן הטבח בצברה
ושאתילא קצין־צחנים וחילירגלים־
ראשי. הוא מינה אותו כראש אכ״א.
מעשה זה הפך אחר־כך למדיניות שלו.
גם אחרי פירסוס מסקנות ועדת־החקירה
הצה״לית(בכל מיני הרכבים).
שבדקה את פיצוץ מכונית־התופת
שהרסה את בניין המימשל בצור(האסון
השני) ,העדיף לוי שלא להעניש את מי
שהיה אחראי. גם במיקרה של הריגת
שני חוטפי־האוטובוס בקו ,300 לא
נקט כל פעולה ביחס לתת־אלוף איציק
מרדכי. קצין צנחנים וחיל־רגלים ראשי.
להיפך, הוא עומד להעלותו לדרגת
אלוף. הוא חשב שמילחמת־הלבנון
הביאה לצה״ל את תופעת ״הראש
הקטן״ והוא רצה, בכל מחיר, להילחם
בתופעה זו. לכן החליט לתת גיבוי מלא
לקצינים שלו, כדי שיקחו על עצמם
אחריות.
עם ארנס, חסר הנסיון הצבאי, היו
ללוי אי־הסכמות מעטות. אלה נגעו
בעיקר לטיפול בשטחים הכבושים.
למשל, בענייו תפיסת השוק בחברון.
ארנס לחץ, לוי לא התלהב לתת
חוות־דעת שמדובר בביטחון־ישראל.
אחרי הפיגוע במיכללה האיסלא־מית
בחברון אמר לכתבים צבאיים :״את
הפיגוע בחברון אי־אפשר למנוע על-
ידי כך שמביאים יותר צבא למקום.
לדעתי, אין צורך במדיניות חדשה
בשטחים״.
ארנס היה איש פוליטי, שלא גדל
בצה״ל. אחריו בא יצחק רבין, רמטכ״ל
מהולל של מילחמה מהוללת, כלפיו
יש, בוודאי, יותר כבוד והערכה.
כמה חודשים אחרי שנכנס לתפקידו
כרמטכ״ל, התחילו בארץ לדבר
על נסיגה מלבנון. לוי התבקש להכין
תוכנית־נסיגה. הוא הגיש תוכנית
לנסיגה בשלבים. אחר־כך, כשקמה
ממשלת האחדות הלאומית, שהחליטה
בינואר על נסיגה מלבנון, שוב הגיש
תוכנית נסיגה בשלבים.
כשטענו נגדו שתפר את התוכנית
לפי שיקולים פוליטיים של המיפלצת
הקואליציונית, כעס ורתח .״זה לא הוגן
לומר כאלה דברים!״ אמר לי .״אם
למישהו יש מידע, שלפיו הזמינה המע
רכת
הפוליטית תוכנית״נסיגה שתתאים
לשיקולים המיפלגתיים, שיבוא
.ויגיד לי. אני יודע שזה אינו נכון!
התוכנית הזו היא הטובה ביותר. לדעתי,
מבחינת השיקולים הלוגיסטיים
והביטחוניים. זו תוכנית ׳שהוגשה בזמנו *
לממשלה הקודמת, ממשלת הליכוד,
ואותה התוכנית הוגשה גם לממשלה
הזאת.
״אפשר להעיר הערות על התוכנית
עצמה, אפשר לומר שהיא לא טובה,
שהיא מוטעית, אבל לא להאשים אותי,
או את הצבא, בהתאמת התוכנית לפי
רצון הפוליטיקאים. אני בפירוש חושב
שזו התוכנית הטובה ביותר בהתאם
לנסיבות הקיימות״.
פרשנים צבאיים רבים רואים
בתוכנית זו תוכנית מוטעית. הוא התעקש
עליה. גם אחרי שהסתיים השלב *
הראשון, וכמה משרי־הממשלה דחקו
להוציא מייד את כל הכוחות מלבנון,
עמד לוי על שלו והתעקש שהנסיגה־בשלבים
היא התוכנית המיבצעית
הטובה ביותר לצה״ל ולביטחון. מישהו
מן הקרובים אליו אמר שבממשלה
יונית הוא נעשה נץ. אבל קשה לקבוע
עמדה חד־משמעית לגבי דיעותיו על
סמך שיקוליו לגבי הנסיגה מלבנון* .

הגפרור האחרון

ף* מיסו״רת, פעילויות הרבות
^ שלו, מקפיד הרמטכ״ל לבקר את
חיילי צה״ל בלבנון לפחות אחת
לשבוע. לפעמים יותר. הוא משתדל
לנהל שיחות עם החיילים, שלא ררך
המפקדים, מבקש לשמוע את דעתם :
של החיילים, את תלונותיהם ומחשבותיהם.
בשיחות כאלה הוא נתפס
לעיתים לרגשנות.
כך קרה, כשבא לבקר יחידת־צנוד
נים שסבלה מאבירות רבות במילחמה.
החיילים היו במוראל ירוד, הוא רצה
להעלות להם את המוראל ונתן להם
הרצאה על אהבת־המולדת וגאוות־׳
הצנחנים.
בגלל ההתעסקות האינטנסיבית
במה שקורה בלבנון ,״הזניח׳ קצת את
שאר הבסיסים. לכן התפנה רק בשבוע
שעבר לערוך ביקור רישמי ראשון
בבסיס חיל־האוויר עובדה. באותו היום
ביקר גם באחד הבסיסים ואסף את כל
החיילים לשיחה באחד האולמות.

החיילים, מאובקים ועייפים, קצת
התביישו להעלות את בעיותיהם לפני
הרמטכ״ל. הוא נאלץ לשאול שוב ושוב
אם יש שאלות, עד שהחניכים ניאותו
להעלות אותן. ואז נשמע שוב הפיזמע
החוזר על פגיעת הקיצוצים התקציביים
על החייל הקטן שבשדה.
(המשך בעמוד )31
העולם הזה 2489

ו אז

מלם

זה היה חלומה של הזונה מפיראוס, בסרט רק לא ביום אי :״ואז
כולם ילכו לים!״
אצל עצירי הטרור היהודי אין זה חלום לעתיד. זה היה הנוהג
בעבר. ולולא אירעה תקלה, ואחד מהם כמעט טבע, היה זה יכול
להימשך לנצח.
מדוע? מפני שהם יכלו לסמוך על מישמר־הגרול, שקיבל לידיו
את ליווי הצעירים האלה.
מישמר־הגבול הוא חיל־השכירים היחידי במדינת־ישראל(אם
אין לוקחים בחשבון את צד״ל) .הוא מורכב בחלקו הגדול מדרוזים,
שאין להם שום מוטיבציה לשרותם מלבד זו המקובלת אצל חילות
שכירים אחרים בעולם, כמו לגיון־הזרים הצרפתי: השכר, אהבת־הנשק
ורוח־היחידה.
מכיוון שיחידה זו מופעלת, לרוב, נגד ערבים, טבועה השינאה
לערבים עמוק־עמוק בכל הדרגות של חיל זה. למעשה זוהי יחידה
מיקצועית למילחמה בערבים. כפי שהיו יחידות דומות במיש־טרים
קולוניאליים אחרים.
על כן ברור שלרבים מאנשי מישמר־הגבול יש זיקה טיבעית
למחתרת־הטרור, וגם לבריוניו של מאיר כהנא. כל מי שראה אותם
בשטח, יודע זאת.
הפקדת עצירי הטרור היהודי בידי מישמר־הגבול כמוה בהפקדת
האשה בידי המאהב.

בנה סיפר לה כי הפעילות בקורס מתחלקת ללימודים עיוניים
בכיתה ולפעולות בשטח. זמן־השינה מצטמצם לשלוש שעות
בלילה, אשר בהן נכללת גם שמירה.
איך יכול אדם ללמוד משהו בתנאים כאלה, היא שואלת. בנה
מספר לה שהוא נרדם בהרצאות. אם רוצים להרגיל את החניכים
לתנאי־לחץ, מדוע לא לעשות זאת אחרי תקופת הלימודים
העיוניים, כרי שיוכלו לקלוט את התורה שהם נדרשים ללמוד?
נראה שלא השתנה הרבה בצה״ל מאז שעברתי אני קורס
מם־כפים בכפר־מנחם, באמצע מילחמת־העצמאות. עברנו אימוני־שדה
של יום ולילה, התאמנו בכלי־נשק שונים, למדנו חבלה ומה
עוד, ובין כל אלה שמענו הרבה הרצאות. לא ניתן לנו לישוז אלא

אור׳ *וסר

חלום בכפר־מנחם
אשה חכמה אחת, אמו של חייל צה״ל, כתבה מיכתב למערכת ׳
הארץ ובו הציגה שאלה לגבי הנוהל הנהוג בקורס פיקודי בן
שלושה חורשים, שבו נמצא בנה.

והאם־אס הקרבי כהבדל בין יום ולילה.
הסברתי לו שלדידי אין — וכלל לא יכול להיות — הבדל ו
כזה. למרות שברור כי רוב אנשי האס־אס־החמוש היו בוודאי |
חיילים רגילים, הרי שתי האותיות אס־אס קיבלו משמעות ׳
שתיזכר גם בעוד אלף שנה, כהתגלמות הרשע. גם לולא ביצע \
האס־אס־החמוש פישעי־מילחמה רבים, די היה בעצם השתייכותו |
למיסגרת פושענית זו, בפקודת הארכי־רוצח היינריך הימלר, כדי !
למנוע כל מחווה של התפייסות ומחילה עימו.
״יש לנו אופטיקה שונה בעניין זה,״ אמר הכומר בצער.
אחר־כך ביליתי בחברת גרמניה האחרת. יצאתי עם כמה זוגות \
צעירים למיסעדה ירושלמית נחמדה, ליד בניין ימק״א. המלצרית |
היא נורווגית — ומאז האירוויזיון כל הנורווגים מרחפים ן
בעננים. נדמה לי ששתי המילים היחידות בעברית שידעה היו 1
״חזה עגל״.
הגרמנים היו נחמדים. השיחה קלחה בהומור וברוח טובה. כולם?
נולדו אחרי נפילת הרייך השלישי. עלה על דעתי שזוהי הנקמה ן
האמיתית באדולף היטלר: הנה אנחנו יושבים בערב חמסיני 1
ירושלמי נעים, ישראלים וגרמנים, ביום השנה ה־ 40 למפלת 1
הפיהרר.

למען המולדת

מדוע השיב מתנכל לי?
יש מחלת־נפש ששמה פאראנויה ורה(פאראנויה אמיתית).
סימן־ההיכר שלה הוא שהחולה מניח הנחה משוגעת לגמרי
(העולם כולו נגרי מפני שאני הכי־טוב, יש הוראה סודית של
הממשלה להכשיל אותי בכל מקום מפני שאני אידיאליסט, אני
אליהו הנביא, השין־בית מתנכל לי) ובונים סביב אמונה זו
השקפת־עולם הגיונית ושלמה. השיטה היא מושלמת, כך שכל
חלק ממנה מוכיח את שאר חלקיה. ככל שהשקפה זו הגיונית,
שיטתית ומושלמת יותר — כן האיש חולה יותר. עצם ההגיון
שבדברים מהווה, במיקרה זה, סימפטום לחומרת מצבו.
חולה כזה הוא בדרך כלל אינטליגנטי למדי. הוא יכול להיות
משכנע ביותר, מפני שהתנהגותו היא, בדרך כלל, נורמלית
לגמרי. הוא יכול לנמק את דבריו בצורה הגיונית ולעורר אהדה
למאבקו ולסיבלו.
(למשל: הוא המציא פאטנט שיציל את ישראל מכל צרותיה.
תחת לבצע את הצעתו, שלחו אותו לבית־חולים לחולי־נפש.
הרופאים אינם אלא סוכני שיו־בית
מוסווים, שתפקידם הוא
למנוע את ביצוע הפאטנט, מפני
שהאפסים השולטים במרינה
אינם מפרגנים לו. עורכי־העי־תונים,
שהוא פנה אליהם, שותפים
כמובן לקנוניה. המישטרה
ועורכי־הדין מכורים. האמריקאים
והרוסים, שאינם מעוניינים
בישראל עצמאית, שלחו את
הסי־איי-אי והקג״ב כדי לגנוב
את הפאטנט שלו. וכן הלאה).
מי שקורא את הודאתו של
מנחם ליבני במישטרה, מוכרח ליבני להתרשם מן ההגיון המושלם של
דבריו. ליבני, הנאשם מס׳ 1של מחתרת־הטרור היהודית, מצטיין
בהגיון טוטאלי.
הערבים ב״יהודה ושומרון״ מקבלים, לדברי ליבני, מידי
מדינת־ישראל, תנאים שאין כדוגמתם בשום מקום אחר בעולם.
אין הם נזקקים לשמירה כלשהי, ואין הם משרתים בצבא. אין הם
צריכים לשמור על בתי־הספר שלהם, וישוביהם אינם מוקפים
בגדרות ובאורות, כמו ההתנחלויות היהודיות. בעוד שהיהודים
יוצאים לצבא, יכולים בני־גילם הערביים להרוויח כסף. אין הם
משלמים מס־הכנסה ולמעשה גם לא מע״מ, מפני שהעסקים
ביניהם נעשים במזומנים. הם מקבלים סובסידיות למזון, כמו
היהודים. ועדה ירדנית־פלסטינית מעניקה אלפי דינארים לכל
ערבי הבונה בית. מישרד־החקלאות הישראלי נותן להם הדרכה
לשיפור האיכות והכמות של תוצרתם החקלאית. ישראל בנתה
באיזור רשת עניפה של כבישים חדשים.
אחרי כל אלה, הערבים גפויי־הטובה מתנכלים למתנחלים. הם
מבצעים פיגועים, מיידים אבנים והורגים מתנחלים. מול
״כפיות־טובה אכזרית״ זו, כדברי ליבני, אין זה מוסרי להתנהג
כלפיהם בסובלנות. יש להטיל עליהם עונשים קולקטיביים.
הגיוני? בהחלט. בתנאי שמקבלים את הנחת״היסור: שהערבים
בגדה המערבית אינם אומה, השואפת לחרות לאומית ככל אומה
אחרת, ואינם מוכנים לחיות תחת שילטון זר.
שום אומה אינה מוכרת את שאיפתה לעצמאות תמורת
סובסידיות והדרכה חקלאית. ואשר לכבישים הנהדרים בגדה —
הם נבנו כולם כתשתית להתנחלות היהודית ולפי צרכיה, ומטרתם
העיקרית היא לאפשר למתנחלים לנוע ממקום למקום מבלי
לעבור, עד כמה שאפשר, בכפרים ערביים.
השיגעון של ההנחה(״אין עם פלסטיני״) וההגיון של המסקנות
— הנם סימנים מובהקים של פאראנויה ורה, ואולי אין היא
נחלתם של ליבני וחבריו בלבד?

לי ם:

כמה שעות פה ושם. התהלכנו כסהרורים. במשך רוב ההרצאות
העיוניות ישנתי.
אני זוכר שבאחת ההרצאות, באוהל גדול, הקשבתי בעמידה
כדי שלא להירדם, ונשענתי על המוט המרכזי של האוהל.
נימנמתי.
״אורי, אל תישען על המוט!״ רעם לפתע קולו של מפקד
הקורס, שנתן את ההרצאה ,״הוא לא יפול!״
באותו רגע חלפה בראשי תמונה, שהיתה כל־כך נהדרת עד כי
אני זוכר אותה גם עכשיו.
״אל תישען על המוט ״,אומר המפקד ,״הוא לא יפול!״
אני מזדקף. האוהל כולו מתמוטט על ראשו.

אבוי, הן חוזרות!
אני אלרגי ללהקות צבאיות.
לא תמיד הייתי. אהבתי את הצייזבטרון של הפלמ״ח ואת
הגיבעטרון של גיבעתי ב־ .1948 אך הלהקות של שנות ה־׳ 60
והלאה גרמו לי לעור־אווז.
אולי זה שיגעון פרטי שלי. איני יכול לסבול את השירים(תמיד
מתחשק לי לשאול אחרי השיר, כפי שנהגנו לשאול כשהיינו
נערים :״סלח לי, יש לזה גם מנגינה איני יכול לסבול את
הבימוי, שאינו מקשר בין התנועות ובין התוכן(אם יש תוכן) .את
הבנות המתחנחנות. את הבחורים המתחנחנים כפליים. הכל עמד
על רמה שבית־ספר תיכון אמריקאי ממוצע היה מתבייש בה.
במשך זמן־מה נעלמו ממירקע הטלוויזיה. יתכן שהיה לי חלק
צנוע בכך. ניסיתי לשכנע את מנהלי־הטלוויזיה, שנהגו לסתום את
החורים שבין התוכניות בשירי־הלהקות, להחליפם בתשדירים
קצרים על נוף הארץ, על תאונות־דרכים וכר( .הצעתי גם
תשדירים על יחס אדם לרעהו, אך לזאת לא הצלחתי לשכנע).
עכשיו הן חוזרות. מישהו החליט שבעידן זה של קיצוצים אין
צה״ל יכול להתקיים בלעדיהן.
בסדר. שהחיילים יסבלו. הם יודעים שהשרות הצבאי אינו
ערוגה של שושנים.
אך מדוע, למען השם, אנחנו?

תותח נ ח
לרגל יריד־הספרים הייתי באירוע, שבו השתתפו גם כמה מן
המו״לים הגרמניים ואנשי המושבה הגרמנית בירושלים. מובן
שפרשת ביטבורג צצה בכל השיחות.
שוחחתי עם גרמני בעל זקן לבן ארוך, כבן גילי, הפועל ככומר
בירושלים. אנחנו כמעט מאותו הכפר. הוא בא מן הסביבה שבה
נולדתי. בימי מילחמת־העולם, כך סיפר לי, היה כומר וחובש קרבי
בוורמאכט. מסתבר שגם ברייך השלישי היו כמרים צבאיים,
בסלנג של הטוראים קראו להם תקנ״ח ותאנ״ח — ״תותח קאתולי ,
נגר־חטאים״ ו״תותח אוואנגלי נגד־חטאים״.
האיש, שהיה שבוי־מילחמה ברוסיה במשך ארבע שנים, תמך
במחווה של רונלד רגן בביטבורג, ותמה על כי התנגדתי לה
בתוקף. הוויכוח התמקד, בסופו של דבר, בשאלת מהותו של
הוואפן־אס־אס.
בעיניו, כחייל קרבי לשעבר, אנשי האס־אס־החמוש היו חיילים
ככל האחרים, שלחמו באומץ־לב למען המולדת. הוא פגש בהם
בחזית, וחי איתם בשבי. בעיניו היה ההבדל בין האס־אס הרגיל

כל מיני אנשים חכמים אמרו כל מיני דכרים חשובים על וההתנגשות
בין האידיאולוגיות במילחמה הגדולה שהסתיימה 1
לפני 40 שנה — מילחמה בין הפאשיזם והקומוניזם, או בין ״
הדמוקרטיה והרודנות.
זהו תיאור מוגזם בשני קצוות התמונה.
אין ספק שהיטלר פעל מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים8 .
תורת״הגזע, האמונה בנחיתות היהודים, הדארוויניזם הלאומי שלו |
— כל אלה הינחו אותו הלכה למעשה, וגרמו למילחמה.
אר מתחת למניעים אישיים ורעיוניים אלה פעלו גס הפעם |
תהליכים היסטוריים הרבה יותר עמוקים. מבחינה מסויימת היטלר |
אכן היה יורשו של נפוליון. הרייך השלישי היה הגסיון האחרון של ן
אירופה להתאחד ולהתגבש כמעצמה עולמית, כדי למנוע את |
חלוקת העולם בין הרוסים והאמריקאים. למרבה אסונה של 1
אירופה נעשה נסיון זה תחת דגל הנאציזם, בהנהגת גאון מטורף1 .
במילחמה הרגו בני־אירופה איש את רעהו. התוצאה היתה הפוכה 9
מזו שהיטלר התכוון אליה. האמריקאים והרוסים חילקו ביניהם |
את גרמניה ואת אירופה, ודואגים ביחד לכך שהחלוקה תהיה
ניצחית.
כך נראו הדברים בקצה אחד של התמונה ההיסטורית — 1
עולמם של המנהיגים. גם בקצה השני — עולמם של פשוטי־ ן
העמים — היתה המילחמה רחוקה מלהיות אידיאולוגית בעיקרה. ן
האנגלים לא לחמו רק נגד הרודנות, למען דמוקרטיה. ולראיה1 :
הם לא התקשו כלל לכרות ברית־דמים עם ברית־המועצות, ן
שהיתה התגלמות הרודנות. בתחרות על הכתר השחור של 1
רצח־העמים, לא נפל סטאלין מהיטלר.
הבריטים רצו, קודם כל, למנוע את השתלטות הגרמנים על |
אירופה — מטרה בריטית עתיקת־יומין. במשך מאות בשנים 1
לחמה בריטניה תמיד במדינה האירופית החזקה ביותר — 1
הספרדים, ואחריהם הצרפתים, ואחריהם הגרמנים. היסטוריונית ,׳׳
שדיברה השבוע בטלוויזיה, התפלאה על כי במהלך המילחמה
השתמשה התעמולה הבריטית נגד היטלר בסיסמות ממילחמת־ י
העולם הראשונה. אין כאן כל מקום לתמיהה. בעיני הבריטים ,־!
המילחמה השניה היתה המשך ישיר של המילחמה הראשונה| ,
המילחמה נגד ״ההונים״ ,ה״יונקרים״ ו״המיליטריזם הפרוסי״.
בשביל החיילים הגרמנים, המילחמה היתה קודם כל מילחמה |
על ארצם. הם הוסיפו להילחם, בעקשנות שלא־תיאמן, זמן רב
אחרי שכל ילד בגרמניה ידע שהנאציזם גמור, ואחרי שקיסמו של ן;
היטלר נמוג. הם לחמו עד שה־ ן
שעל האחרון של אדמת גרמניה |
נכבש — ולמחרת היום כמעט 1
ולא נותרו נאצים בגרמניה.
על מה לחם החייל הגרמני| ,
בתודעה שלו? לא על תורת־ ן
הגזע, ולא על רעיונות ס״ן !
קאמפף. אלא — כר האמין — |
על הגנת גרמניה מפני ״החיות ן
הבולשביקיות״ ,העתידות לאנוס
כל אשה גרמנית. ומפני האנגלו־ ;
סאכסים, שזממו לפרק את
גרמניה.
גם החיילים הסובייטיים, שנהרגו
במיליוניהם, לא חירפו את
נפשם למען הקומוניזם. סטאלין היה הראשון שהכיר בכך. כמה
ימים אחרי הפלישה הגרמנית הוא קרא לרוסים להתגייס
ל״מילחמה הפאטריוטית הגדולה״ ,בשם הגיבורים הלאומיים של
רוסיה — אלכסנדר נבסקי, מגרש השוודים, ודמיטרי דונסקוי,
מגרש המונגולים, אלכסנדר סובורוב ומיכאיל קוטוזוב, מצביאי
הצארים. אחר־כך החליף את האינטרנציונל כהימנונה של
ברית־המועצות, ביטל את השם ״הצבא האדום״ והחזיר את 1
העיטורים וסימני־הדרגה למדים. הוא ידע שאנשים מתים למען
מולדת, למען הבית והילדים — לא למען מארכס ואנגלס.
לא הקומוניזם ניצח את הפאשיזם, אלא אמא־רוסיה את
הפאטר־לאנד הגרמני, בעזרת הבחורים שבאו מן הצוקים הלבנים
של דובר.
וגם אנחנו, ב־ 1948 והלאה, לא לחמנו למען האידיאולוגיה
הציונית — אלא כדי לשמור על מדינתנו, על מישפחותינו, על
קיומנו בארץ הזאת.

חיים בר־לב מתרגל מישמר אזרחי ר מב על מסים, דן תימן מנהל
ישיבות מסת ללא מיקטורן ופינחס גולדשטיין לומד אנגלית
חיבוק השבוע: אחרי ש
חברת
הכנסת גאולה כהן
הגישה הצעת אי־אימון בגלל ה־

הדלפות״כביכול של עזר וייצ־מן
ונכשלה, התחבקו כהן ר
ווייצמן ברגשנות, היאה לידידים
ותיקים.
חבר־הכגסת אמנון לין
התלונן לא מכבר שלמרות
העובדה שאגודת־ישראל איבדה
מחצית מכוחה בכנסת —
מארבעה מנדטים לשניים בלבד
— היא שמרה על מעמדה
וקיבלה מישרות מרכזיות. הגיב
חבר־הכנסת בני שליטא:

מנות כשגריר. שליטא תבע זאת

.ביום הרביעי משר־החוץ יצחק
שמיר. שמיר השיב לו שאיבצן
מצירו מכחיש את הפעילות
המיוחסת לו על־ידי שליטא בפרשת
חקירתו.
גם לשר־האוצר יצחק
מודעי היה מה לתרום לפרשת
שליטא־איבצן. מודעי סיפר כ־איבצן
אמר לו שאינו מעורב
בפרשת שליטא. הוסיף מודעי:
״אבל איני מאמין לו לאף מילה׳״

שר־המישטרה חיים בר־לב
החליט להקים מישמר־

במשך כמה שבועות. גולדשטיין
שהה בארצות־הברית, וניצל את
שהותו לצורך שיפור האנגלית
שלו. התלמיד גולדשטיין למד
בקורס מזורז, אינקוגניטו, יחד
עם תלמידים מעיראק, סוריה
ולוב, שפערו את פיותיהם (באנגלית!
רק באנגלית!) כשנודע
להם עם מי נפל בחלקם הכבוד
ללמוד.
גולדשטיין, איש מישפחה,
לא סונוור מארץ־השפע והתמלא
געגועים ״הביתה״ .כמה ימים
לפני שובו ארצה הודיע לאשתו
שתמתין לשיחת־טלפוז ממנו.

הוא מועמד מדובר־למדי להתמודדות
הבאה על מישרת נשיא
ארצות־הברית. בגלל התרשלות
או טעות־אנוש של מישהו ב־מישרדלהחוץ
כמעט והפסידה
ישראל ידיד שכזה. הסוף היה
סוף טוב: תיאום מסובך בין ליש־כת־הנשיא
העסוק לבין סדר-
יומה העמוס של המישלחת
הוליד פגישה בין נשיא ישראל
לבין ראש המישלחת האמריקאית,
ואולי נשיא ארצות־הברית
בעתיד.
היכן נעלם ח״כ מאיר
שיטרית? שיטרית נמצא ב־ארצות־הברית,
במסע־הרצאות
מטעם הבונדס. מסעו זה הוליד
רוגז רב בקרב פעילים בליכוד,
שטענו כי למרות שהתמנה כאחראי
על איזור מגוריו בבחירות
בהסתדרות, נטש את המערכה
לטובת אמריקה. מי שנאלצה
להתמודד עם הרוגז שהותיר,
ולעבוד במקומו, היתה רעייתו
היפה רותי, שכיתתה את רגליה
לחוגי־בית, בחברתם של השר
גירעון פת ואחרים. שיטרית,
שניהלה מערכה קשה בכמה
חזיתות, איימה השבוע להרוג את
בעלה, כשיחזור, ולא על רקע
רומנטי.
פגישה שכזאת, בין שני
ח״כי חרות ששהו בגולה: השניים

ראש־מועצת מיגדל־הע־מק,
שאול עמוד, רגז השבוע
על ראש־הממשלה, שימעון פרס.
עמור, שאך החלים ממחלתו,
נפגע מכך שפרס סייר בישובו
במיסגרת מסע-הבחירות בהסתדרות,
אך לא ביקר בלישכת־ראש־המועצה.
ראש־המועצה, ל־ .
טענתו של עמור, מייצג את כלל
תושבי העיירה, ולאו־דווקא מיפ־לגה
מסויימת.
חבר־הכנסת שבח וייס
היה שרוי השבוע בדילמה.
בערבו של היום הרביעי אבה
להשתתף בעצרת לציון 40 שנה
לסיומה של מילחמת־העולם־
השניה, שנערכה באיצטדיון ביד־אליהו.
באותו הערב ממש כיבד
שר־הביטחון יצחק רבין את
חיפה, מקום־מגוריו של וייס,
בנוכחותו, במיסגרת מערכת־ה־בחירות
בהסתדרות. וייס, תומכו
המושבע של רבין, נקרע בין
מחוייבותו לרבין ובין משמעות
העצרת לגביו, כמי שעבר את
השואה.
השבוע נראה בכנסת א הרון
אוזן, שר־העבודה־והרווחה־והקליטה
לשעבר. לאוזן, רב־שר
בעבר וחבר־כנסת ותיק מטעם
מיפלגת־העבודה ואחר־כך מטעם
תמ״י, נותר תפקיד אחד
בלבד משלל תפקידיו: יושב־

| *1171 1ן ך 1ממנהלי עלית( ,משמאל) ,הופיע השבוע עם מחותנו־לעתיד, שר־הביטחון יצחק
| | 111 1רנין. השניים נראים יחדיו נאירועים שונים, ומעוררים סקרנות לגני התאריך
בו ימסדו אבי פילוסוף שהוא, בין השאר, גם פטרון לקבוצת כדורגל, ודליה רבין את יחסיהם.
״תגידו תודה על זה שהם לא
קיבלו שלושה מנדטים, אחרת
היה לנו יושב־ראש ועדת־חוץ־
וביטחון ושמו שמואל אל־פרט
״.אלפרט היה ח״כ אגודת־ישראל
בכנסת הקודמת, והוא
השלישי ברשימת האגודה לכנסת
ה־.11
אולם לשליטא יש עניינים
חשובים יותר לעסוק בהם. אחד
מהם הוא איוש מישרת סגן־שר־הביטחון
ביום מהימים. מה ל־שליטא
ולמישרה הנכספת? אין
הוא לוטש עיניים לעברה. שליטא
לוטש עיניים לעבר ועדת־החוץ־והביטחון,
שהיתה כה אהובה
עליו בקדנציה הקודמת, ו־שנלקחה
ממנו באכזריות בכנסת
זו. מכיוון ששני המועמדים העיקריים
— אליהו בן־

אלישר ומיכאל דקל —

מכהנים בוועדה מבוקשת זו, כל
הכרעה בנושא איושה המתמשך
של המישרה תקדם את סיכוייו
של שליטא לשור אליה, מפני
שסגן־השר החדש יצטרך להתפטר
ממנה.
בן־אלישר, המועמד בעל
הסיכויים למישרה, טען השבוע
כי לא ידוע לו, בניגוד לשמועות,
על כוונה להכריע בעניין. אחרי
הבחירות בהסתדרות, כך אומרת
השמועה, יכונס מרכדחרות. ב־מהלך
הישיבה יקום אנדרי
קלצ׳ינסקי, הצייר הציורי, ר
יתבע בדרמאתיות אופיינית
להכריע בנושא. הצעתו תעלה
לסדר־היום ותורד ממנו.
עיסוק מרכזי אחר בחייו
של בני שליטא הוא סיכול
מישאלתו של אריה איבצן,
מפכ״ל המישטרה לשעבר, להת

אזרחי
רכוב על סוסים. ביום
השבת שעבר תירגל בר־לב,
חובב־רכיבה מושבע, עם ה־מיישמר
ליד חוף־הים, למרות
צליעתו, שבה לקה בשעתו בנפילה
מסוס.
מה הטריד את מנוחתו של
מאיר כהן־אבידוב, ממלא-
מקום יושב־ראש הכנסת, בעת
הישיבה על הצעת אי־האמון
בממשלה? העובדה שדן תיכון,
סגן־יושב־ראש־הכנסת, ניהל את
הישיבה המתוחה ללא מיקטורן.
כהן־אבידוב שיגר פתק לתיכון
וקבל כי ״נוהג מקובל הוא לנהל
את הישיבה כאשר הידר לובש
מעיל!״ ענה לו תיכון :״נראה שזה
תקדים חיובי כהן־אבירוב לא
התייאש, המשיר להתכתב עם
שמואל יעקובסון, מזכיר־הכנסת.
השיב יעקובסון :״הפניתי
את תשומת־ליבו לפני
עלותו לדוכן. כשהתעקשתי,
אמר לי — אני עולה לפתוח את
הישיבה!״
גם סגדיושב־ראש־הכנסת
אליעזר שוסטק, שניהל את
חלקה השני של הישיבה, לא נהג
בדיוק על־פי הכללים. לנוכח
מבול הידיים שהורמו אל־על נגד
הצעה, רצה שוסטק לוותר על
ספירת הקולות .״תספור! תספור!״
התעקשו המצביעים מכל
הסיעות.
בעת הנפת הידיים, צעק
חבר־הכנסת דק אמיר לעבר
סגן־שר־החוץ תני מילוא:
״רוני, תזכור שהצבעת בעד עזר
וייצמן!״
חבר־הכנסת הפעיל פינחס
גולדשטיין נעדר מהארץ

מקנדה, בשעה 6לפנות ערב
בדיוק. הרעיה חיכתה, ואילו
גולדשטיין עשה דרכו בינתיים
במטוס לארץ. בסביבות השעה 5
נלזח״^נמל־התעופה בן־גוריון,
עלה ׳למונית ספיישל לכיוון
ביתו שבכפר־סבא. בבית ציפתה
אשתו, בדריכות, לצילצול הטלפון.
היא הופתעה משצילצל
הפעמון בדלת, שתי דקות לפני
6בדיוק, ובעלה ניצב בדלת. גם
אשתו וגם בנו התקשו לעכל את
נוכחותו של האב, שהיה אמור
להשמיע קולו מקנדה. בתו של
גולדשטיין, בת ״הרבע ל־,״12
נדהמה עוד יותר, משפגשה
בפארק אדם הדומה לאביה. היה
זה כמובן הח״כ, שלא היה יכול
להתאפק ורץ לחפש את בתו.
כשסיפרו לפסח(״פייסי״)
גרופר על הקורס לאנגלית
שעבר גולדשטיין, ענה גרופר,
סרבן־אנגלית ידוע :״יופי, אני
מבין שהוא אסף שם, בארצות־הברית,
המון בשרים לבחירות
בהסתדרות!״
לא מכבר ביקרה בארץ
מישלחת של אנשי כספים ר
כלכלה מווירג׳יניה. המישלחת
היתה אורחת של מוסדות־מחקר,
כמו מכון וייצמן. אחדים מחב־רי־המישלחת
הביעו את רצונם
להיפגש עם הנשיא חיים הר־צוג,
אולם הרצוג לא יכול היה
לקבלם, מחמת עיסוקיו הרבים
באירועי יום־הזיכרון ויום־העצ־מאות.
בדרך מיקרה, בדקה ה־
90 ממש, נודע ללישכת־הנשיא
כי בראש המישלחת לא עומד
אלא מושל וירג׳יניה, צ׳רלם
(״צ׳אק״) רוב. רוב, חתנו של
הנשיא המנוח לינדון ג׳ונסה,

ך 11ך ״11X1111 בתו האלגנטית של רפאל בן־נתן, מזכיר
1 1\ / 1 111 1הפועל המיזרחי, עת צולמה השבוע במסיבה
(מימין) .מאיר משכה תשומת״לב כללית בזכות הכובע המיוחד
שחבשה. באשר צלמת העולם הזה ביקשה לדעת את שמה, ענתה
דינה בהבעת־פנים זועמת ביותר שהיא לא רוצה לראות את
תמונתה באף עיתון ,״ושלא תעזו לפרסם את התמונה שלי!״
ראש הפדרציה הספרדית.
— מאיר שיטרית וחיים
קוסמן — נפגשו באמריקה
מדוע נאלץ אורי פורח,
בביתו של המיליונר היהודי
מנכ״ל רשות השידור, לשלוח
ג׳ורג׳י הלוי.
את מיכתב הפיטורין המפורסם
ליוסף בראל, מנהל הטלווישרה
דורון, יושבת־זיה?
פורת ״הזמין״ את בראל
ראש הקואליציה, בלטה ביום
לפגישה דחופה ביום הרביעי,
הרביעי משהפגינה הופעה אלאולם
בראל, העובד 16 שעות
גנטית במיוחד. דורון לבשה
ביממה, חש בעייפות גדולה
חליפה כחולה יפהפיה (״תוצרת
וסבל מכאב־ראש חזק. לכן נטש
מרקס־אנד־ספנסר!״) וחולצה
את לישכתו בשעה ,5נתן
לבנה מהודרת, והבהירה למח־למזכירתו
״צ׳ופר״ — שיחררה
מיאים :״אתמול הייתי אלגנטית
הביתה — ולכן נוצרו קשיים
אפילו יותר!״
בהעברת הבשורה הכתובה,
דבורה גנני, דוברת
שהתבטלה בו בלילה, בעיקבות
מישרד״התיירות, לא נראתה ל.החלטת
הוועד־המנהל.
אחרונה בלוויית השר, אברהם
משה שחל, השר הכל־
(״אברש׳ה״) שריר. גנני היכול,
ביקר ביום השישי, בלוויית
בלונדית אושפזה בבית־חולים.
העולם הזה 2489

במישרדי אמ״י (איגוד אמני
ישראל) ,במיסגרת תפקידו
כמישנה־למנכ״ל רשות־השידור.
צעירה שישבה שם הזדהתה
כמנחשת־מזלות במיספרים. נחמן
נידב לה את תאריך לידתו
ומיספר תעודת־הזהות שלו, וקיבל
כתמורה נבואה כלבבו:
זכיה בבחירות באריאל.

היכן נעלם אלי קולם,
יושב־ראש ועדת־חוקה״חוק־ו־מישפט
של הכנסתי ״בספרד!״
קבעה נחרצות חברת־כנסת אחת,
משגברו התמיהות לגבי היעדרותו
מהכנסת בשבוע שבו היתה
בה נוכחות־שיא. חבר־כנסת אחר
הצביע דווקא על איטליה. סנובים!
באילת כבר הייתם! קולס
העדיף את חופה של אילת על
חופי־זרים, ותפס שם שיזוף לא־נורמלי.

עשו יזהר כהן,
להקתו ומלוויו בזמן שספרו את
הקולות בתחרות האירוויזיון? הישראלים
הפגינו קור־רוח. הם
ישבו ושיחקו קלפים.
י יענקלה טל, שומר ראשו
של יזהר כהן, היה הרוח הציונית
במישלחת. לאחר השמעת
השיר עולה עולה, הוא הניף את
דגל־הלאום וזעק את מילות
השיר הישראלי לאירוויזיון הקודם,
ע ישראל חי!

רקדנית״הלהקה, הצטלמה עם יזהר
כהן וד״ר אלכס קרייזמן, הפסיכולוג
הצמוד של הזמר, המתלווה אליו גם לחו״ל. התמוטטותו הנפשית
של יזהר כהן אירעה בעיקבות זכייתו באירוויזיון לפני שבע שנים.
החבורה כולה בילתה במסיבת״קוקטייל, ערב לפני התחרות.

רקפת בן־דוד

חבר־הכנסת אמנון לין, בכפר־תבור.
מיכה גולדמן, ראש־המועצה,
אירגן לכבודו חפלה
שבה השתתפו כל המי־ומי של
הגליל. שחל, שידו בכל, אינו
מבזבז זמנו לריק. השמועה אומרת
שמטרתו היתה לחזר אחרי
קולות ערביים.
שכרם של העוזרים הפרלמנטריים
בכנסת הועלה
בשעה טובה ומבורכת, אחרי
תלונותיהם החוזרות ונשנות.
השכר החודשי כיום הוא 160
אלף שקלים נטו.
בשקט, כמעט בחשאי, ביקר
לאחרונה בארץ שר־התע־

שיה־והמיסחר המכסיקאי. מדוע
בחשאי? מכיוון שאריאל שרון,
עמיתו הישראלי, החרים את
הביקור. מדוע החרים? השר
המכסיקאי היה אורחו של שר־האנרגיה
האנרגטי, משה שחל,
שביקר במכסיקו לא מכבר.
יונה קלימוביצקי, מד
כירתו־לשעבר של מנחם בגין,
נסעה להתאווררות בת שבועיים
באמריקה.
זכייתו של׳ ׳רון נחמן,
בשבוע שעבר, בראשות־המועצה
של העיירה אריאל בגדה המערבית,
לא באה לו בהפתעה.
כמה ימים קודם לכן ביקר נחמן

ובעלה גי, מופיעים בהפגנתיות באירועים
שונים ונוצצים, למרות השמועות העקשניות
בדבר סדקים בנישואיהם, בעיקבות הצרות הכלכליות שאלי הן
נקלעו השניים במיפעלם, שנמכר בינתיים על״ידי כונס-נכסים.

חווה פורוב
העולם הזה 2489

בארץ ביקרו ארבעה מהנדסים
ממיניסטריון־הנפט המצרי.
הארבעה הגיעו ללמור איך מתמודדים
בישראל עם אזורים צחיחים.
הם הודיעו על בואם חמש
שעות בלבד לפני מועד נחיתתם
בארץ. התרעה קצרה זו לא מנעה

מאבייטי אמיר וירון רן —
דוברו ועוזרו של השר משה
שחל, לזנק לנמל התעופה בו־גוריוו
בשעה 2לפנות בוקר. כדי
לקבל את המצרים בחמימות
מובלטת. אחרי ביקור בן ארבעה
ימים עזבו המצרים את ישראל
המומים ״מהאירוח למופת, רמת
המיקצועיות בישראל, יופיה של
הארץ, הסדר והנקיון.״ הכל יחסי!
מפינקס ההגדרות של
הזמר דני בן־ישראל: מהו
מח״טי מחלק חומוס טחינה. מהו
טב״ח — טמבל בשרות חובה.
מיהו מש״ק? מפקד שאין לו
קקה.

| 1ך 11 ך יך הידוע גס בכינויו ״חתולי״ ,חגג בסוף ה ^
1שבוע את הוצאתו-לאור של סיפרו, החמי ווו!

במיספר, חמוץ. בצילום הוא אוחז בקערה מלאה בנקניקיות
חמות ונוגס באחת מהן. שרייבר בן ה״ ,42 העובד לפרנסתו כמשבתב
בשבועון״נשיס, אירח במסיבה את ידידיו. הספר מספר על בן של
חבר״כנסת, הנולד כשכפית־כסף בפיו, יהיר, אנוכי ומפונק, המ שוכנע
שכדור״הארץ סובב על צירו רק כדי לספק לו שעשועים.

נסוק׳ השבוע
• עורך־הדין
האמרי קאי
ליאון צירני :״עזר
(וייצמן) ואני יודעים זה את זה
— ממערומינו עד פסיכואנליזה.״

הנ״ל :״יש רק ג׳וב אחד
במימשל האמריקאי שאני מוכן
לקבל: תפקיד שר־החוץ״.

• ראש־הממשלה שי־

מעון פרם, בעת הדיון ^בהצעת

התחיה לאי־אמון בממשלה :״אפשר
לעשות מכל המדינה ועדת־חקירה
אחת גדולה״...
• ימין סוויסה, מנהיג־שכונות
ואסיר־לשעבר, על טיו־לם
של עצירי־המחתרת היהודית
לשפת־הים :״בסוף עוד יקהו
אותם לטייל בחו״ל!״

• מנכ״ל רשות־השי־

דור אורי סורת, על ביטול
מיכתב־הפיטורין ששלח ליוסף
בראל, מנהל הטלוויזיה, על־ידי
הוועד־המנהל :״זה פוטש!״
ייד פנ הברק 0

שחקנית וזמרת, אירגנה גם היא מסיבה השבוע. זה היה בדירת־הגג בדרום תל־אביב,
שבה היא חיה עם פיני אלעזרי, בן־זוגה מזה חמש שנים, שהוא בימאי של
סרטים דוקומנטאריים בלישכת״העיתונות הממשלתית. באמצע המסיבה פרשה המארחת לכמה דקות,
כדי להאכיל את שני כלביה, סנופי ובוגארט. היא האכילה אותם בפיתה שלקחה משולחן הכיבוד.

1אזי שביט

דעי׳ צ ז ^ ג י? אםהב & תזצזגדיגגם ־ גרד

החל מטובת בבוקר
רק יצרן כמאיר קובר יכול ל הציע לך
את דגמי עידן ואלון במחירים
כאלה, ולתת לך הנחה ממשית של

קול המפרסם

על כל קולקצית הסלונים, חדרי
השינה והמזנונים. כידוע, ברהיטי
מאיר קובר כל תהליך הייצור (עיצוב,
נגריה, מרפדיה) נמצאים תחת גג
אחד.
3כורסאות 2 +פינות ה דו ם במבחר גדי כותנה

מ 5 0הנחה !1
מבצע מיוחד עד^
מכירה של רהיטים מהתצוגה
במחירים מיוחדים בשיטת
של םוקחי

דגם עידן

מפעל ואולם תצוגה:
איזור התעשיה החדש ראשל״צ
מאחורי בית העלמין חולון
(ג.א.פ.ע. לשעבר) טל6 .־ 5־944144־03

5כורסאות פינה במבחר בדי כותנה

מפעל ואולם תצוגה:
איזור התעשיה חולון
הבנאי , 34 טל 802025 .־03

בצסיו: כץ רהיט ועץ בע״מ קרית שמואל, הבקתה: צומת קרית אתא גדרוס: קרית גת רהיטי לכיש, שד׳ לכיש 7טל 81702 .־051
ירושלים: רהיטי יושקו בע״מ,שלומציון המלכה 18 טל 226234.־ 02 חולון: סוקולוב 135 טל 886498 03 ברשת חנויות שק״ם וברשת חנויו ת כל־בו שלום

דגם אלון

קולנוע פסטיבלים מקוגיאק עד קאו

על מדתחגים
ועל שערוריות

איו כמעט רגע שלא מתרחש בו פסטיבל־קולנוע
כלשהו. טרם החל פסטיבל קאן, ב־דרום־צרפת,
וכבר הסתיים פסטיבל קטן בעיירה
קוניאק שבמערב־צרפת. המייחד את קוניאק,
לבד מן הברנדי הנושא את שמה. הוא שהפסטיבל
שלה מוקדש למותחנים בלבד. את
הפרס הגדול גרף סרט ארגנטיני של הקטור
אוליברה, ופרס מיוחד של צוות השופטים הוענק
לסירטו של ג׳ון לאנדים, רומן לילי(ראה שעון).
ההיסוכונדר לא בא. בקאן, נוסף ברגע
האחרון לרשימת האמריקאים שבתחרות פיטר

וודי אלן בפעולה
מחוץ לתחרות
(הצגת הקולנוע האחרונה) בוגדנוביץ׳ ,עם
סירטו מסיכה. הסרט לווה בשערוריה אדירה,
בעיקבות נתק בין בוגדנוביץ׳ למפיקיו, כשברקע
מהרהרים פיצוצים של תביעות הדדיות בין
בוגדנוביץ׳ ליו (פלייבוי) הפנר, סביב לסיפרו
החושפני של בוגדנוביץ׳ ,התולה את האחריות
למותה של הכוכבנית דורותי סטראטון בלחצים
של ירחון־העירום המפורסם בעולם.
סירטו של וודי אלן השושנה הסגולה
מקאהיר וסירטו החדש של פיטר ויר העד,
בכיכובו של האריסון פורר, שיוצגו בקרוב בארץ,
מוצגים מחוץ לתחרות .׳
מי שציפה לבואו של וודי אלן לקאן —
התאכזב. אלן, כידוע לכל מכריו, הוא היפוכונדר
מושבע, וכבר שנים רבות מנסים לשכנע אותו כי
פסטיבל קאן אינו שד נורא כל-כך, אך ללא
הועיל.

תדריך

חובה לראות:
תל־אביב: דמעות של שתיקה, המעבר
להודו, אמדאוס, קריאת העורב, היו זמנים
באמריקה, ירח מלא בפאריס.
ירושלים: דמעות של שתיקה. אמדאוס,
מטרופוליס.
חיפה: אמדאוס, מטרופוליס, המעבר

להודוי

קופולה
ק?נ 1ץ־בנף
מועדון הכותנה (בן־יהודה, תל־אביב.
ארצות־הברית) -זה נכון
שגם הסרט המרתק ביותר אינו
יכול להתמודד עם סיפור ההפקה
של מועדון הכותנה. שפורסם בבר בעבר במדור זה.
למען האמת, יש רושם באילו ברגע מסויים בא מי שהיה
באותו שלב אחראי על התקציבים ואמר לבימאי קופולה: זהו,
עד באן. וקופולה, בלית ברירה, הדביק זה לזה את הקטעים
שכבר צילם, למרות שנדמה כי העיקר עדיין נשאר על הנייר.
העלילה מגלגלת שני סיפורים מקבילים. מצד אחד, שגי
אחים לבנים, אחד מהם מוסיקאי, השני גאגגסטר; מצד שני,
שני אחים שחורים, שניהם רקדני סטפס, אחד שאפתן יותר,
השני פחות. הרקע הוא המאבקים של העולם התחתון על
השליטה בהארלם, בסוף שנות העשרים ותחילת שנות
השלושים, וכל הדמויות נפגשות יחד בקוטון קלאב (״מועדון
הכותנה׳) ,מועדון־לילה אופנתי, שבו התרכזו אנשי בוהמה,
החונים הנוצצים ועילית הגאנגסטרים גם יחד.
הבעיה האמיתית היא, שכל המרכיבים הללו יחד לא
נדבקים לשום דבר ברור, כל סיפור יכול להתקיים בפני עצמי
והקשר שלו עם המרכיבים האחרים בסרט הוא מלאכותי
לחלוטין. אשר למספרים המוסיקליים, הם מרהיבים בפני
עצמם, אבל יתכן שאילו חיברו אותם יחד, היו יכולים לעשות
מהם סרט מוסיקלי או תבנית בידור טלוויזיונית משובחת.

הוסקינס ולין: קשר מלאכותי
עם זאת, אין לשלול מן הסרט את העובדה שהוא מצולם
להפליא, שהתפאורות משחזרות בנאמנות ובהדר את התקופה
שבה מתרחש הסיפור, שהמוסיקה של אותה התקופה (רוב
המוסיקה כאן היא של דיוק אלינגטון) לא איבדה מאומה
מחיוניותה, ושהבישורים של כמה משתתפים כושים, כמו
גרגורי היינס ולמטה מק־קי, מצדיקים את המוניטין שהם
רכשו לעצמם כבר.

האוזניות
של תומייני
רומן לילי (הוד. תל־אביב. אר־צות־הברית)
-ג׳ון לאגדיס עושה
זאת שוב. לא באותו הסיגנון
הפרוע ומשולח־הרסן של ה א חי ם
בלוז או משנה מקום. משנה מזל. אבל באותה המיקצועיות
ובאותו הסארקזם שאיפיין את סרטיו הקודמים.
הפעם המדובר במהנדס הסובל מנדודי״שינה. לילה אחד,
כשהוא נודד בחוסר״מעש לכיוון גמל״התעופה של לוס־אנגילס,
הוא נתקל ביפהפיה בלונדית הנמלטת מרביעיית רוצחים
איראנייס. הוא מכניט אותה למכוניתו, ומרגע זה והלאה
מתחיל מירדף על־פני כל המקומות הזוהרים של העיר, מירדף
שהוא כל הזמן על הגבול שבין המצחיקון ההיסטרי למותחן
הקשוח. כי בצד סצינות קומיות, מצחיקות מאוד, הקשורות
בעיקר לרביעיה החומיינית הדולקת אחר* האוצרות(הבימאי
לאנדיס מגלם אחד מן הארבעת) ,יש גם סאטירה על עולם
הסרטים(תוך כדי ביקור באתר־צילומים) ,ועל פקקי-התנועה
הנצחיים באוטוסטראדות. יש לא מעט חיסולי״חשבונות
אכזריים למדי, המכניסים לתוך העלילה צליל צורמני מפתיע
ומקפיצים במידה מסויימת את הצופה ממקומו.
נראה שגלישות מן הסוג הזה מתחילות להיות חלק מן
הסימון של לאנדיס, וגם שיטת ההגשה של החומר אופיינית
לו: המון אירועים, הרודפים זה את זה, שיש בהם תמיד כמות
מספקת שתספק את הצופה, גם אם מזמן לזמן מתחשק לו

פרקינס וגולדבלום: סוכריה
לעקם את האף. גם כאן הוא משתמש בהופעות-אורח של
מאורות התעשיה הקולנועית, כדי לספק לקהל סוכריה נוספת.
כך אפשר לראות את הבימאי פול מאזורסקי כמפיק־סרטים
השוכב עם בוכבניתו(קאתרין הארולד) ,או את הבימאי דון
סיגל רוכס מיכנסיו ביציאה משרותי-הגברים. אחרי שזכה
לשירותיה של נערת־טלפון. לורנס קאסן(שעשה את החברים
של אלכס ואת כחום הגוף) מגלם בלש קשוח, רודה ואדים הוא
סנדק צרפתי ודייוויד בואי הוא רוצח אנגלי.

תל-אגיב

דמעות של שתיקה (גת,
ארצות־הברית; מוצג גם בירושלים, אורנע):
ידידות אמיצה בין עיתונאי אמריקאי ועוזרו
הקאמבודי נשמרת בשיניים ובציפורניים, נוכח
זוועות מילחמת־קאמבודיה ומבוכת העולם
המערבי, שהסתבך בה. אי־אפשר לא לחשוב על
מילחמת־הלבנון ולקחיה המרים, למראה האמריקאים
המסתבכים במילחמה לא־להם, וב־חפים
מפשע הנרמסים תחת המגף של הפוליטיקה
הבינלאומית. סם ווטרסטון בתפקיד
נוגע ללב בסידני שאנברג האמריקאי, והיינג
נגור, פליט קאמבודי שזכה באוסקר על, העיצוב
המרטיט של עוזרו הקאמבורי, דית פראן(העובד
כיום בניו־יורק טיימס, אחרי שהתאחד עם
שאנברג, בתום ארבע שנות סבל).
* המעבר להודו (צפון. בריטניה,
מוצג גם בחיפה, פאר) :סרט מיקצועי מהודר
ואסתטי להפליא של דייוויד(לורנס איש ערב)
לין על אי־נוחותו של כובש מול תרבות שאעו
מבין את פישרה. נערה בריטית נוסעת להצטרף
אל ארוסה ומסתבכת במסכת־יחסים מיסתורית
עם רופא הודי מקומי. אונס שהיה או לא היה
מצית אש לאומנית. מישחק מעולה של דיים פגי
אשקרופט ואלק גינס.
היו זמנים באמריקה (תכלת,
ארצות־הברית) :סרט לא־מוסרי על גאנגסטרים
יהודים באמריקה, המשמשים בידי הכימאי סרג׳יו
ליאונה כראי מוסרי של החברה האמריקאית —
מין, אלימות וממון. תמונות מרהיבות ואווירה עזה
עם שחקן מבריק בשם ג׳יימס ווד.

החיה
שב תבוגן
מירדף מתוכנת (מוגרבי. תל־אביב.
ארצות־הברית) -הפרט ה מעניין
ביותר בסרט עתידני זה
מסתכם ברעיון, שלמרבה הצער
אינו מפותח די הצורך. הרעיון אומר, שהרובוטים של העתיד
אינם מהווים סכנה בפני עצמם. מי שעשויים להפוך אותם
לקטלניים הם רק בני־האדם. את התיאוריה הזאת מעלה
מייקל (זרע אנדרומדה) קריצ׳טון, העוסק כבר כמה שנים
טובות בכל מיני הנחות בתחום המדע הבדיוני, אבל גולש בל
פעם הצידה מן הנושא המרכזי.
במיקרה זה, הסרט עוסק בגבורתו של סמל מישטרה, הסובל
אומנם מפחד גבהים (היצ׳קוק עבר כאן!) ,אולם לעומת זאת,
הוא מיטיב לפקח על פעולות הרובוטים השונים, המשרתים
את בני-האדם בעתיד הקרוב, שבו מתרחש הסרט. כל מה
שהוא צריך לעשות, בדרך כלל, זה למצוא את המתג שצריך
לסגור כאשר מכונה כזאת מתחילה להשתולל בגלל קילקול
כלשהו, והכל בא על מקומו בשלום.
עד אשר, יום אחד, הוא נתקל בעוזרת״בית אלקטרונית,
אשר רוצחת מישפחה שלמה, משתלטת על אקדח ויורה בכל מ
שנכנס לבית. החקירה מסביב לתופעה המוזרה מובילה אל
מדען מרושע, המייצר שבבים אלקטרוניים נבזיים, אשר
הופכים את השרתים הנאמנים הללו לחיות־טרף. הנבל רוצה
למכור את המצאתו לעולם התחתון, הגיבור יעשה הכל כדי

סלק: פחד־גבוזים
למנוע זאת ממנו. בת־זוגו המישטרתית מסייעת לו בנאמנות.
כסיפור״מתח, אין הסרט מתעלה בהרבה על רמה של סידרה
מצויירת לילדים, ואשר למערכת־היחסים בין תום סלק(גיבור
סידרת מאגנום המשודרת בירדן) לבין סינתיה רודס -היא
פשוש מצחיקה: מי יכול להאמין שמר סלק הוא גבר נבוך,
שאינו מבין אפילו כאשר אשה מציעה לו הכלי מי שיכול
להאמין בכך, אולי ייהנה גם מן הסרט.

עדנה פיינדו
העולם הזה 2489

איתן עמיחי

חגיגות הקיץ
בחוף הילטון

הדברת מדיניים
בע״מ

כרטיסים בערב המופע ב״חוף
הסיפון״ ובקופת הכרטיסים ״הדרן״
ולהזמגת כרטיסים בטל 242138 .

* כרטיסים ניתן להשיג בקופת
הריקשה.

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובבדים.
רמת-גן-וח׳שדיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114רעימס׳ 21עסק

פתיחה חגיגית
יום שלישי 17.5.85
בשעה 21.30
״בחוף הסיפון״
בתוכנית האמנותית:
שעה של צחוק עם תיקי דיין
תצוגת אופנה מפוארת, בגדי ים, בגדי
עור ועוד בהשתתפות דוגמניות הצמרת מסיבת ריקודים עד אור הבוקר עם
תזמורת ״הצעירים״ והסולניות ריקי
מנור וסימה עמנואל

4 8 1 /7 5

ו ש מי רהעלב רי או תךור גי ש!!
אונס בטלפון!
או לטלפון!

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

מודעות בטלפון
לכל הע תונים
״ ^ בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

01X16$*0א1ס
*1א 0וז*אז8זאו
0ז1584611

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במלוים

קרסוס

רדיו דוקטור גע״מ
רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טלי 286444

ויזה

עורמכדט

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רזנוף

227117/ 8־ 03
העולם הזה 2489

כף 1מחאה ביתר
תנועת ההתנגדות במישפחתנו מתעוררת
בערך פעם בשבוע ולרוב היא מופנת כלפי אחינו
החרדים, המנסים לנהל לנו את החיים, ובזמן
האחרון, ברוך השם, גם די מצליחים: כשקמה
הצעקה נגד מלון גני־חמת בטבריה, הבונה
תוספת למלון על איזו עצם ישנה, ובעיקבות זאת
גם החרם על בנק לאומי, החלטתי מייד שמה
שאני יכולה לעשות להשקטת מצפוני זה להעביר
את כל הכספים שלי דווקא לבנק לאומי ולבלות
איזה סופשבוע במלון גני־חמת.
העברת הכספים לבנק לאומי לא בוצעה, כי
פחדתי שיצחקו ממני כשיראו מה אני מעבירה.
אבל את מלון גני־חמת לא שכחתי והזמנתי לנו
(לבעל ולי) סוף־שבוע של תענוג ומחאה.
במיבצע מסובך ובאסטרטגיה בלתי־קונבנציו־נאלית
הבאתי את אמא שלי לתל־אביב, כדי
לשמור על הנכדים שלה, ואנחנו שנינו התיישבנו
במכונית, המומי־בדידות, לנסיעה בכיוון טבריה.
למניאקים של הטיולים בארץ אין לי מה
לחדש, אבל לזוגות מרובי־הילדים כמונו,
שהטיולים הכי־ארוכים שלהם זה לרמת־גן, כדאי
אולי להזכיר שהארץ הזאת היא יפהפיה אמיתית.
אתם יודעים מה זה להגיע לכינרת דרך כפר
תבור, שדמות־דבורה, כפר קמא, שרונה, אלומות
(כאן עוצרים את המכונית ומשקיפים מלמעלה
על הנוף המשגע) ,עוברים בתוך המושבה כינרת

פינת
איפה ההגיווו

לארון־הבגדים הפרטי שלי קוראים גם
״מיבחר ביגדי ידידותיי״ .יש לי קבוצה שלמה
של חברות שמאוד נהנות ללכת לחנות ולהגיד
״תני לי בגד מס׳ 40״ .אחר־כך הן חוזרות הביתה,
נוכחות שאין להן צ׳אנס להיכנס לבגד, וככה הוא

ומגיעים למלון. חרר .702 מהחלון רואים
חורשת־דקלים. מצד שמאל הר ענק, ממש נוגע
במלון. משמאל הכינרת, עוד פניה קטנה של
הראש וקבר מאיר בעל־הנס מתגלה לעינו של מי
שצריך איזה סידור בשמיים. עוצמים את העיניים
לרגע וחושבים שגם הארץ יכולה להיות
חוץ־לארץ.
אחר־כך הולכים לבדוק מה זה הסיפור הזה של
חמי־טבריה. יש שתיים. חמי־טבריה הלא כל־כך
צעירה, הבנויה על המיבנה העתיק והיא מיועדת
לכל הפסוריאזיסים והלומבגויים למיניהם. ממול
חמי־טבריה הצעירה. חצי בריכה בפנים וחצי
בריכה בחוץ. בשתיהן המיס 34 מעלות. טובלים
קצת ומרגישים מה זה להיות ברחם. תוך כדי
הבישול האיטי רמזתי למלצר של המיסעדה
הסמוכה למים לשים איזה דג אמנון על האש.
ארוחה טובה, שיזוף קל, טבילה חמה. מה עוד
צריך הבן־אדם בשביל להיות מאושר? לשכב
ולקרוא עיתונים של שבת בחדר ממוזג־אוויר. זה

בדיוק מה שעשינו.
אחר־כך סיבוב קל בעיר טבריה, שהיא, אם
תסלחו לי על הביטוי, מכה־בראש. בספיר חוזרים
לתוף הפרטי של המלון. ככה בערב, מול הכינרת.
עם קצת ירח ושקט (הפיקניקים זה לא באיזור
הזה) .מקום יותר רומאנטי מזה עוד לא המציאו.
את המלונות בישראל המציאו, כידוע, רק
בשביל ארוחות־הבוקר המשגעות שהם מגישים.
אחרי הגבינות הלבנות והצהובות והמושכות,
ואחרי הרג־מלוח והביצים והזיתים, העגבניות.
המלפפונים, המיצים הטיבעיים, הריבות, הדבש
והקפה, הוחלט על הפרדת כוחות במישפחתנו.
הוא לטבילה החמה ואני ביחד עם שישה ייקים
זקנים ונחמדים לסיור בעתיקות שליד המלון.
ארוחת־צהריים במלון והופ ...הביתה.
סוף־שבוע נפלא. מלון עלא כיפאק. אוכל
בסדר, נוף משכר, חריצת־לשון להרדים. מה
שצריך בשביל להשיג את כל אלה, זה אמא
בתורנות ו־ 65 אלף שקל. כדאי:

ב די הו ד ה! אינפורמציה [׳ ע מ /ד ת
ט בע
מטבריה

רק שתי מילים הגיעו השבוע מהאקדמיה.
המילה הראשונה היא אפיפית ששמה בלעז הוא
ואפלה, ולחלק מהציבור היא ידועה כבר מאז
שהתחילו לכתוב על חבילות הוואפלות אפיפית
שוקולד, למשל.
אבל המילה השניה היא פצצה ממש, ואני
נשבעת לכם שבחיים לא הייתם מנחשים לבד מה
פירושה. המילה היא כרוב־קלח. נו ...יודעים?
לא יודעים ולא בטיח. כרוב קלח, רבותי, הוא
כלרבי רגיל.

יותר טוב מאוחר...
לזינה ויצחק ברקוביץ ולילדיהם, תודה
מקרב־לב על המיכתב הנחמד ועל כל העצות
השימושיות, שבשימחה גדולה אשתמש בהן
בעתיד. ניסיתי לטלפן כדי להורות באופן אישי,
אבל לא מצאתי אתכם בספר״הטלפונים.

המצאה
חד־פעמ>ת
אפרופו טבריה ואלפי מפקנקיה (מלשון
פיקניק) :הם באים לשם עמוסי־ילדים וציוד
ואוכל ופחמים• וגרילרים (אסכלה) ענקיים
ומסורבלים.
למה לא ההמצאה החדשה הזאת של גרילר

כשאתם נוסעים בכביש חדרה־עפולה, תעצרו
מעיינות חמי־טבריה נוצרו — כך אומרים
המומחים — מהשבר הסורי־אפריקאי. המים ׳כמה דקות במיזנון־מיסעדה של שמואל טסלר. זה
בדיוק בסיבוב־כרכור. תראו מיגרש־חניה גדול
שיוצאים משם הם בחום של 60 מעלות צלסיוס.
בשנת 1740 נבנה המיבנה הראשון שלי והרבה שיחים של ורדים צהובים ואדומים. זה
המרחצאות על־ידי ד׳הר אל־עומר, שחשב שהוא המקום.
נכנסנו לשם לשתות קפה רק מטעמי
יגרום למקום להתמלא בתיירים, ואומנם כך היה.
נוסטלגיה, כי הבעל שלי מכיר את המיזנון של
בשנות השלושים של המאה הזאת מכר ראש
העיריה היהודי הראשון של טבריה, זכי אל־חרף, טסלר עוד מהתקופה שהוא היה שייר לינקלביץ׳,
את המיבנה ואת האדמה בסביבתו לחברה יהודית אז נכנסנו לראות מה קרה למקום ב־ 20 השנים
האחרונות. התברר שלא קרה כלום. בחדר״האוכל
שתפתח אותו. מאז ועד היום משפרים את המיבנה
הגדול והמוזנח יש שני ונטילטורים מתקופת
המקורי בכל כמה שנים ומוסיפים לו חררי־טיפול,
המנדט הבריטי, ועל הקיר תלויות שתי תמונות
בריכות־שחיה, קבינות ושאר שרותים של המאה
מהתקופה שמייד אחרי המנדט הבריטי. תמונה
העשרים.
של הרצל שחזה מה שחזה, ותמונה של סמל
היום מגיעים לחמי־טבריה אנשים יותר
המדינה.
קשישים לטיפולי־בריאות שונים. ממול הכביש
שתי כוסות קפה, לחמניה טריה עם חמאה
נמצאת חמי־טבריה הצעירה, שבבריכתה המים
ועיתון של יום שישי — 985 שקל. שמורת־טבע
הם רק 34 מעלות(כי מוהלים אותם במי־הכינרת).
בחמי״טבריה הצעירה יש מיסעדה ובית־קפה
או לא?
וכר־דשא והרבה חברה צעירה בביקיני.
את האינפורמציה על תחילת חמי־טבריה
קיבלתי מראש לישכת־התיירות של טבריה,
עימנואל אליער, שבשבתות עורך סיורים מוד בעולם זאת טבריה, והוא עושה את כל המאמצים
רכים בעתיקות לאורחי מלון גני־חמת. אליעד שגם התיירים שלו ירגישו כך.
בן־אדם שאוהב את העבודה שלו אהבת־נפש
הוא דור שביעי בטבריה ומהסבריו המאלפים אתה
מבין שבשבילו המקום הכי־חשוב והכי־יפה זה לא הולד ברגל היום. תודה לעימנואל אליעד.
חד־פעמי? כלי אלומיניום ממולא בפחמים
ובחומר דליק. זורקים גפרור, צולים את הבשר
וזורקים את כל הטינופת לזבל, במקום לסחוב

אותה מאות קילומטרים הביתה. אגב, בפעם אחת >
יכולות שתי מישפחות לצלות את בשריהן4,200 .
שקל. להשיג בכל סופרמרקט(מרכול) רציני.

עובר אליי בכבוד גרול. מצד שני יש לי גם חברה ־
אחת או שתיים שקונות לעצמן בגדים בגורל
המתאים, אבל הבעיה שלהן היא שאחרי שתי
כניסות ויציאות ממנו הוא נמאס עליהן. גם
הבגדים מהסוג הזה עוברים אליי.
אחת מהחברות האלה, המגיעות אליי פעמיים
בשנה עם שקיות ניילון גדולות, המכילות את
פאר אופנת־הארץ, נבחרה על־ידי שבועון־נשים
לאחת מעשר הנשים האלגנטיות בארץ. אז איך
אתם מסבירים את זה שאני, עם הבגדים שלה,
נחשבת לאחת מעשר הנשים המשלומפרות בעולם?
צדק, צדק, אייך???

0 1י ד \ 71 1ך י 1ך | 7שתי בנותיו של מיקי שטראוס זכו בעו־
1 1 1 #1111 1 11_1 1 /2גות־חתונה בנות מאות קילוגרמים,
עשויות גלידה. העוגות הובאו מהמיפעל הסמוך במכונית״קירור מיוחדת.

העחך 11ה אירית שטראוס ( )23 בתו השניה של
71ד
11 11x 1 1 1 1 1 1 ^ 11 מיקי שטראוס, נישאה בל״ג בעומר
בחתונה מהממת ביופיה, לליאון קופלר, בעל רשת־חנויות סופר־פארם.

111י ¥1ל 1״1הרולוויזיה זיווה להט הופיעה לחתונה באותה
11 1 11 #1411 11 111 השימלה שבה הופיעה בתוכנית
הטלוויזיה, שנערכה לכבוד יובלה של העיר תל״אביב -שימלה כחולה.

ח₪ו0

^ די לשים את עכו העתיקה על
^ מפת העולם, צריכים בסך הכל
איש אחד מאוד עשיר, מיליונר אחד
מאד כבד, וחתן וכלה. כל זה סופק
השבוע בחתונת אירית שטראוס (בתו
של איל הגבינות והגלידה) וליאון
קופלר (בנו של בעל 600 חנויות
בקנדה).
בכניסה לעיר עכו אפשר היה
להבחין שמשהו מאוד מיוחד קורה

בנינו החאן בעכו
התננסו סם,2ו אנשי
הצמרת כדי לחגוג
חתונוז גרנדיוזית

ר ך 711111 | 11 עופרה שטראוס־להט נישאה לפני שיב־
71ך ך1
111111111 111 1 !111 עה חודשים לדן, בנו של צ יץ; ראש
עיריית תל״אביב, בחתונה מפוארת בווילה של השטראוסיס בנהריה.

בעיר. על כל עמוד־חשמל ועל כל עץ
רענן היה שילוט, שכיוון את המוזמנים
לחאן אל־עומראן, שמעודו לא ראה
ימים טובים מאלה.
על כל אחד מ־ 60 הקימורים ריצד
אור בצבע אחר. מעל הקימורים דלקו
100 לפידים, כשבין שתי הקומות
יושבת לה תיזמורת של 25 נגנים
ומנגנת וואלסים של שטראוס. איזה
מזל שמלך הגבינות והגלידה בארץ לא
נקרא וגנר, למשל!

71 ״1ך״|| 1ן 71 | 1¥1ך״ בא ראש״הממשלה, שימעון פרס, שזכה לקבל
1111 #1 1 .1 / 11#הכלה. אירית מיהרה לקראת פרס, אד החתו
מסביר :״היום זה היום שלך, והפעם הוא ייגש אלייך!״ וזה, באמת, מה ש

ואלסים ותדבושים 2ז2י;5

לה את הקהל, כשהיא מנגנת ואלסים של שטראוס.
כל השטח הוסב לשוק ערבי.
40 מלצרים לבושי־גלביות חומות
ותרבושים חומים התהלכו בין המוזמנים,
כשהם נושאים טסי־נחושת
עמוסי כל טוב. כמעט טון של דגים,
350 קילוגרם שטרודלים 350 ,קילוגרם
גלידה, מאות קילוגרמים של גבינות.
ירקות, פירות ופירות מיובשים.
בפתח החאן, אחרי שעברת מחסומים
של קהל מכל מין וסוג, שוטרים,
אנשי־ביטחון ושאר מגרשים, עמדו בני
מישפחות החתן והכלה ולחצו מאות
ידיים מברכות.
אחרי החתונה לא רץ הזוג הצעיר
לפתוח את המתנות. הם החליטו לתרום
אותן לבתי־חולים בארץ, כי גם בלי
החתונה יש להם די מתנות בבית. כרגע
נמצאים החתן״כלה בדרכם לאי־מאו־ריציוס,
כדי לבלות שם ירח־דבש שקט
לבד־לכד, כמו כל זוג צעיר.

מאוחר יותר הצטרפה אליה תיזמורת נוספת של ג ז.
המלצרים עטו תילבושות מיוחדות, שניקנו בשוק של
נצרת 100 .איש עבדו כדי להכין את המקום לחתונה.

שולמית יריב1

3 711/0

נשיקה לוהטת מפי
עצר בעדה, כשהוא
שימעון פרס עשה.

35ק״ג גלידה

עוגת החתונה היתה מורכבת מארבעה
לבבות של גלידה בארבעה
טעמים שונים, שהובאה על״ידי שמונה סבלים. עליה דלקו זיקוקין.

ך*ן וון ןן וך ןןךן < ו ך 1ן 1ך ן דליה, בתו של יצחק רביו, מיהרה להתנשק עם אביה, כשבא
11 11 1 .11 1^ 1 1 1 /1 ,1באיחור לחתונה. משמאל: הלורד זיו, נשיא חברת מרקס אנד
1ספנ סר, שבא באותו בוקר במיוחד לארץ, עם אשתו ובתו. כן היתה לו סיבה למסיבה.

כיצד עושים יש מאין
\ 11 ^ 1 - 11 1^ 11 1מדגימה מריון, אם ל*
שניים: לוקחים בד, עוטפים הגוף באלכסון וקושרים.

11ך \ 11 פאריסי מדגימה יהודית נגר, הדוגמנית
1\ 1_1בעלת הבוטיק, שגו ניתן להשיג את
החולצה המסעירה, המיועדת לאירועים מיוחדים.

^ י ץ ׳85 הוא קיץ התחרה —
1/תחרה שקופה, די רכה, אוורירית.
פעם היו שמים הנטלים ותחרות רק על
בגדים לבנים, תחתונים, חזיות, כותנות־לילה
ופיג׳מות. עתה חדרה התחרה אל
האופנה היום־יומית וגם לאופנת
* העילית. משלבים אותה בחול־צות,
במכנסיים, בשורטס,
בשמלות, במעילים. יש בגדים
העשויים כולם תחרה ומתחת
לובשים בגד־גוף חלק או מתחרה גם
ולמי שזוכרת מה זה, אפשר גם קום־
כניזון.
מצויים כמה סוגי תחרה: תחרה מכותנה,
תחרה משולבת עם בד־דיולו,
שהיא, בדרך כלל, דקה יותר ותחרה
מבדים סינתטיים. המוטיבים דומים
ברובם — פרחים, פרחים, פרחים. העיבוד
ואריגה שונים — חלקם צנוע
ומסתיר וחלקם מחורר וחושף.
ורוד־סוכריה. התחרה משווה
ללובשת מראה רומנטי כמעט ופרובוקטיבי,
תלוי איך ומה לובשים.
ציבעי התחרה לקיץ 85׳ נוטים
בעיקר לפסטלים, כמו
ורוד־סוכריה, אפרסק,
תכלת־שמים,
ירוק־מנטה, צהוב־בננה,
לבן ושחור. מחירי
הבגד תלויים. כמובן, בטיב
התחרה. בכמותה ובעיצוב.
תחרה לעשירות מעצבת רזיאלה
גרשון. למשל. בחליפת־כלה, היכולה
לשמש גם כחליפת־ערב מיוחדת.
לחליפה זאת רכשה רזיאלה בשוקי
אנגליה בד־תחרה עתיק ויקר. מאותו
בד היא גם עיצבה חולצה יפהפיה
בגיזרה פשוטה וחלקה, המאפשרת
לתחרה לדבר בעד עצמה. השרוולים
קצרים, הצווארון עגול ואת הכתפיים
מדגישות כריות.
למותניים היא הוסיפה בד תחרה,
עתיק גם הוא, אך מסוג שונה ובלתי־מחורר.
את חצאית־הקלוש הארוכה היא
עיצבה מבד־תחרה שקוף, העשוי פרחים
קטנים ועדינים, שמתחתיו ביטנה.
התוצאה: חליפת־חצאית וחולצת ז׳אקט
המתאימות לבעלות גוף גבוה וחטוב.

עשויה תחרה. את החלק העליון אפשר גם
גךך>11 1
11/1 11 > 1 1 1\ /לנצל כחולצה ליום־יום. הגיזרה אופנתית,
שרוולי־עטלף רחבים ונוחים עם מכנסיים, ג׳ינס, או חצאית קלוש.

גומי בחזה. למי אין מפות ומפיות
תחרה לבנות מימי הסבתא? צריך רק
לשנות את יעודן, ואז אפשר לתפור
מהן, בפשטות ובקלות, חולצת־סטרפ־לס(וכדאי
להשחיל גומי באיזור החזה).
זוהי חולצה נהדרת לימות הקיץ החמים,
המתאימה לכל בגד ספורטיבי, חצאית
או מכנסיים.
אפשרות תחרתית אחרת היא הקולקציה
החדשנית של קטי זוזובסקי,
אצלה כבר תלויים הלהיטים הלוהטים
של העונה — חליפות־תחרה. כי רק
טיבעי היה שאחר שבשנה שעברה

עיצבה קטי זוזובסקי ומדגימה פנינה בריק,
הזמרת. החולצה רחבה ומכסה את המותן,
החצאית קלוש עשיר. ניתן להשיג בגווני העונה: לבן, אפרסק, ירוק, מנטה.

תחרה וסויג

להיטים לוהטים במראה רומנטי וגם פרובוקטיבי
עיצבו בגדים אופנתיים לקיץ מבדי־כותנה
טיבעיים, שהזכירו מפות־שולחן
רמשקאיות, יהיה ההמשך בד־תחרה.
זהו בד רקיק, נושם, נעים, אפוף נופך
של מיסתורין ומתאים לשעות הבוקר
והערב.
קטי מעצבת ממנו הכל: חולצות,
ז׳אקטים, חצאיות וגם חולצות־חזיה
קטנות לרוצה ללבוש אותן על מיכנסי
ג׳ינס ומעליו ז׳אקט־תחרה.
חצאיות־התחרה של קטי הן עשירות
בבד ובסיגנון קלוש מלא וארוך.
החולצות, חלקן משולבות בבד־סריג

בגוון תואם של לבן, אפרסק, ירוק
מנטה, תכלת, ורוד או שחור.
קטי גם מוכנה לנדב ללקוחותיה
פיסת בד תואם כדי לקשור בו את השיער
להשלמת ההופעה.
יציאה מירחון. בבוטיק של הדוגמנית
יהודית נגר אפשר למצוא
חולצת־תחרה שחורה, כשפאיטים מדגישים
את הכתפיים ומתחתיה קומבני־זון
שחור, המכסה טפח. החולצה היא
יבוא פאריסי ומחירה 35 אלף שקל.
כל מה שנשאר לעשות בחולצה
כזאת לערב הוא להתאים לה מיכנסי־

ז׳ורז׳ט שחורים, חצאית צרה או קלוש.
באופנת מיף עיצבה מירה מתחרה:
שימלה האומרת כולה תחרה, מלמעלה
ועד למטה. מתחת לובשים בגד־ים לבן,
תחתונים וחזיה, מיכנסיים צמודים לבנים
בסיגנון הרקדנית או בגד־גוף בצבע
העור.
יש לזכור כי בר־התחרה, העשוי
כותנה, מתכבס בקלות, מתייבש במהירות
והוא אופנתי ביותר. בתוספת כובע
קש, סרט לשיער, עגילים, צמידים ונעליים
שטוחות או על עקב מרגישים
כאילו יוצאים מירחוו־אופנה.

111111 *1עיצבה מירה, מחברת ״מיף״ ,שימלח
1111111 ] /על טהרת התחרה, ללא ביטנה.
מתחתה לובשים בגד־גוף בצבע הגוף או בגד״יס קטן.

1י 1111יידי | ך | עיצבה מירה בגד צנוע: קצת
111 1 #11/ /תחרה והרבה בד טריקו. חצי
אית״תחרה מסביב למותניים. מדגימה: יהודית נגר.

שעיצבה רזיאלה ומדגימה תמי בן־עמי. החול צה
מבד עתיק ויקר, החצאית קלוש ארוכה,
הגיזרה חלקה. למטה: חליפת שלושה חלקים, בעיצוב קטי זוזובסקי.

שימלח כלה

סיג׳מדדחולצה? דליה הרועה
נתנה את ירה בחולצות״תחרה סכסיות:
החזית והגב עשויים בחלקם תחרה
והשאר שילובי בד משי סינתטי. את
החולצה רצוי ללבוש ללא חזיה (ולא
להתכופף יותר מדי) .תוספת של כפ־פות־תחרה,
חגורה רחבה, מישקפייס
ועגילים רק משלימים את נופך ההופעה.
ועכשיו:
רפי יעקבזון עיצב מעיל־

^ 1י1־ 1| 11 1ך ך מכותנה ותחרה, עבודת־יד
] | 1 1 #1111 1 1 -4 /של רזיאלה גרשון. החול צה
סטרפלס, המיכנסיים במראה הרחב והנוח.

ך 1ך 11*111 בעיצוב רזיאלה, מדגימה אילן
111 1 1 1נה ששון. השימלה באורך
מידי ועשויה שכבות תחרה עדינה ועתיקה מחו״ל.

תחרה שיגעוני ואופנתי, ארור־ארוך,
כמעט מקסי, בגוון צהוב־בננה, מתחתיו
חולצת־סריג וחצאית־קלוש רחבה, על
טהרת התחרה. מחיר המעיל 72 :אלף
שקל.
ולבסוף: אם התחרה בפיג׳מה שלמה
ויפה אפשר לנצל את חלקה העליון
כחולצה לשעות היום ואם צבע הפיג׳מה
כהה — גם כחולצה לשעות הערב.

ראהצמד, עוונתיהדיו הירושלמית, המתמקדת בהגנה ער אסיוים ביטחוניים,
מסבות על חייה כבת למישבחה ציונית, ער המהבו שחר בה, ער הבעיות שבהו
נתקלים דדיה וער המתיו שהיא משלמת תמורת הדוו שבה בחרה וחיות
״הייתי ידדה טובה
מבית חיפאי, למות
נגימנסיה ״ביאדיק־והלבת׳
,במו בולם,
לאוניבוסיטה־

,.כשפרצה מילחמת
,1961 שמחתי כמו
כולם. אבל כשראיתי
את הפליטים בורו
לגעור, חטפתי שוקד

הבטחתי לה שלא לגלות את מיקום
מישרדה, את שם נעלה, את שמות ילדיה או
כל פרט מזהה שיפגע בה ובבני־מישפחתה.
היא נאלצה לעקור ממישרדה הקודם,
ששכו ברחוב כורש בירושלים. אחרי
שהתנכלו לה שם. פעמיים הרסו לה את
מנוע־המכונית, כששפכו סוכר לתוך מיכל״
הדלק. היו שם אינספור איומים טלפוניים
והקירות לוכלכו בכתובות״שיטנה .״ברחתי
משם ״,היא אמרה .״אני לא יכולה להגן גם
על המישפחה וגם על המישרד, זה יותר
מדי״.
המישרד החדש נמצא במקום בטוח. כאן
אין הרבה סיכויים שמישהו יתנכל לה או

יאיים על חייה. המישרד מרווח. קומה
חמישית, בלי מעלית. הרבה מדרגות. מי
שכבר עולה את כל המדרגות האלה ומגיע
אליה חסר״נשימה, כנראה זקוק לה מאוד.
החלונות גדולים, צופים אל נופה המדהים
של ירושלים. עציצים תלויים, רהיטי״קש,
פלאקטים פוליטיים, ממוסגרים. בולט בהם
הפלאקט של עבד אל״עזיז שאהין, האומר:
״זכותי לחיות בביתי!״ שאהין, כמו רבים
אחרים, היה לקוח של לאה צמל.
דלתה פתוחה לרווחה. בחדר־ההמתנה
יושבים עשרות ערבים, בשקט מופתי. בצד
מיכל לקפה. הקפה המוגש הוא שחור עם הל
ויש עיתונים ערביים ועבריים. פתחייה,

צעירה ערביה מהגליל, לבושה בלבוש
מודרני ודוברת עברית כמוני וכמון, מנהלת
את הדיאלוגים עם הלקוחות בערבית ועם
לאה בעברית. פתחייה היא מזכירתה של
לאה צמל.
כל התיקים כתובים עברית, על־פי סדר
האלף־בית. הרהיטים במישרד הם רהיטים
רגילים. שום דבר מיזרחי, מלבד הלקוחות.
גם עורכת״הדין לאה צמל אינה מיזרחית.
היא ילדה טובה מחיפה, בת למישפחה
אשכנזית, נעלת תודעה פועלית, שמרדה
בכל מה שחונכה עליו. היום היא מייצגת את
מה שמכונה ״השמאל הקיצוני״קיצוני״ במדינת
ישראל.

היא יושבת מוקפת בחבורת ערבים. שתי
נשים לבושות בלבוש מסורתי וגברים עם
כפייה. את קירות חדרה מקשטים עבודות
של אסירים מכלא גפחא ומבתי-כלא אח רים,
שהוקדשו לה. ידיה עמוסות עבודה.
ראיתי אישית כיצד אחד הלקוחות חותם
על ציק, ועד לרגע האחרון ממש מתווכח
ומצליח להוריד במחיר, להוריד ולהוריד.
לאה אמרה :״מעלש, שיהיה ״.היא לא עובדת
למען הכסף, היא עובדת לשם שמיים. היא
מייצגת עשרות עצירים ואסירים ערניים.
ברוב המיקרים היא נכשלת בתיקים שלה.
נרגע היא עסוקה מעל לראשה בנסיון
להשיג אשרת״יציאה לרעייתו ובתו של עבד

אל־עזיז שאהין, המבקשות להצטרף אליו
לעמאן, לשם הגיע אחרי שגורש ללבנון.
דבר אחר המעסיק אותה הוא מיכתב
תלונה חריף לשר״הביטחון, על היחס
המשפיל והאכזרי לעצירים ערביים בכלא
טול״כרם.
במהלך הראיון באו למישרד בעלה ובתה
בת השלוש. לאה נכנסה ללחץ. היא פוחדת
מכל חשיפה מישפחתית. היא נשואה לאחד
מפעילי מצפן. למרות שהאיש ידוע, לא
אציין פה את שמו, על״פי בקשתה. ילדיה
נושאים את שם מישפחתו, שהוא יותר
יהודי מיהודי, והיא פוחדת להזיק להם.
פוחדת שיזהו אותה כאמם.
בעלה, העומד בראש המישרד לאינ פורמציה
אלטרנטיבית, הוא נצר למישפחת
רבנים מפורסמת. הוא שותף לדיעותיה של
רעייתו. בבית שלהם אין ויכוחים פוליטיים.
רק הבן, בן ה״ ,12 מתמרד ומתנגד להשקפת
עולמם של הוריו .״הוא רוצה להיות כמו
כולם ״,אמרה לאה ,״הוא לא רוצה להיות
יוצא״דופן ״.הבת הקטנה, בת השלוש, עדיין
אינה מבינה, אך לאה מניחה כי אותם
הקשיים העוברים על בנה יעברו בוודאי גם
על בתה.
היא אינה מרגישה שהיא מקריבה משהו.
היא מאמינה בדרכה. גם העובדה שהיא
כמעט מוקצה מחמת מיאוס בחברה היש ראלית
אינה משפיעה עליה. יש להניח כי
את השינאה וההתנגדות היא חשה במנות
קטנות, מכיוון שרוב עיסוקה עם עצירים
ואסירים ערביים, והחוג החברתי שאליו
היא משתייכת הוא אנטי־ציוני לא פחות
ממנה.
ביום השישי של השבוע שעבר היה
מישרדה של לאה צמל נתון בהתרגשות
רבה. עשרות טלפונים, עשרות בני״מישפחה
של אסירים, המרצים בכלא עונשי־מאסר
ארוכים, לקוחותיה של לאה, באו להתעניין
ביקיריהם. לאה צמל, בחצאית פרחונית
כחולה ובחולצה וסנדלים תואמים, אשה
נאה מאוד, ללא איפור, מכירה את כולם
בשמותיהם. הם מעריצים אותה. אחת
מלקוחותיה מרמאללה מביאה שוקולד. הצעירה
הנאה סיפרה לי באנגלית כי הכיבוש
הישראלי עזר מאוד לשיחרור האשה הפלס טינית.
לאה הסכימה לדבריה, בהנהנה
בראשה.
לקראת הראיון היא היססה. במהלכו,
היא אמרה יותר מפעם אחת שהיא מצטערת
שהחליטה להעניק לי אותו. היא ביקשה
לדבר רק על עבודתה, ניסתה להימנע ככל
האפשר מראיון אישי, אך הבינה שהדבר
בלתי־אפשרי. כישראלית, היא בהחלט עוף
מוזר .״עוזרת למחבלים ״,אומרים עליה.
״אמא שלך מחבלת ,,אמרו פעם לבן שלה,
שחזר הביתה בוכה וקשה היה להרגיעו.
היא בחרה לגור, ביחד עם מישפחתה
הקטנה, באחת השכונות הירושלמיות הוו תיקות,
הנחשבות כאחד ממעוזי הליכוד.
בשכונה הזו מתגוררים אנשים פשוטים,
המבססים את יחסיהם ההדדיים על חיי
יום־יום. אם אתה בסדר איתם, הם בסדר
איתך. אם אתה נחמד אליהם, הם נחמדים
אליך. בשכונה הזאת הדלתות פתוחות

צמל(משמאל) ולקוחות במישרדה
,אסור לי לעבוד ללא תשלום, אז אני רושמת: חובות!״
והשכנות נכנסות זו אל זו, ללוות ביצים או
חלב. היה ברור כי למרות עיסוקה של לאה -
שאינו לרוחם של שכניה, כשם שאינו לרוחם
של רוב תושבי ישראל -יתגברו השכנים על
ריגשותיהם ויבססו את יחסיהם איתה ועם
מישפחתה על המישור האישי. וכך היא
סיפרה לי שיחסיה עם שכניה מצויינים.
ושעם ידידיה נמנים גם ציונים מובהקים,
רחמנא ליצלן.
אם וכאשר תקום המדינה הפלסטינית,
יקראו בה ודאי רחוב על שמה של לאה
צמל בעיר הבירה, ובה ישתלו עץ על שמה

בשדרת חסידי אומות העולם. עד אז היא
נחשבת בחברה הישראלית כמעט מוקצה,
חיה בשוליים הבי קיצוניים של השמאל,
ומאמינה באמונה עזה שזו הדרך האחת
והיחידה לממש את עצמה ואת חייה.
המוזר בכל העניין הוא שדווקא עם
עמיתתה, פליציה לנגר, יחסיה קורקטיים
בלבד, בלשון המעטה. שאלתי את לאה
לסיבה, והיא השיבה :״יש רק סיבה אחת -
היא חברת המיפלגה הקומוניסטית, וזה
צריך לענות לך על הכל״.
עם פליציה לנגר. בלי פליציה לנגר, לאה
צמל מחשיבה עצמה לוחמת למען זכויות־האדם
באשר־הוא. היא לחמה במיסגרת
התנועה הפמיניסטית הישראלית, שכאחיו-
תיה בעולם דעכה ונעלמה. היא לחמה את
מילחמתם של הפנתרים השחורים והיא
לוחמת את מילחמתם של האסירים הביט חוניים.
מכאן ועד לאובדן זהותה כיש ראלית
וכיהודיה הדרך לא ארוכה במיוחד.
צמל בחרה לעצמה את התיזה שהיא אנטי־לאומנית,
אנטי־פטריוטית, ולא איכפת לה
כלל באיזו מדינה היא חיה ומיהו ראש־הממשלה.
תרצו
או לא, אין ללאה צמל דרך אחרת
לחיות בארץ הזאת, אלא באמונתה זו.

• למה את עושה מה שאת עושה?
אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר.

• למרות כל הקשיים, הקורבנות האישיים
והבעיות שאת גורמת לילדייך?
הכניסה למישרד צמל
השם באנגלית, ולא במיקרה

למרות כל הקשיים. את שואלת אותי למה אני
עושה את זה, למה, ברצינות, באמת, למה?
הנה, כשאת שואלת אותי את השאלה הזאת,
שאני אף פעם לא מרשה לעצמי, אני נזכרת

במיקרה שקרה לי. יום אחד הייתי בבית־המישפט
העליון. הכנתי את התיק הזה במשך זמן רב, היו
לי סיכויים לזכות. סוף־סוף תיק בעל סיכוי.
עבדתי על זה ימים ולילות. והנה, גם במישפט
הזה לא הצלחנו. יצאתי מבית־המישפט העליון,
אחרי כל המאמצים שהשקעתי, בהרגשה שכאילו
שפכו עליי דלי מים קרים.
יחד איתי במישרד עובד עורך־דין חדש,
שעבר יחד איתי על התיק. הוא התמוטט ואמר לי:
״לאה, מה זה? זה לא יכול להיות שהפסדנו בתיק
הזה!״ אמרתי לו: הפסדנו, ואז הוא אמר :״לאה, איך
את יכולה להמשיך, אם את מפסידה בקייס כזה
בבית־המישפט העליון, איך את יכולה להמשיך?״
הוא פשוט נשבר.
הייתי מיואשת. הלכתי למישטרה, לאיזה
עניין, ושם פגשתי את אחד השוטרים הקטנים.
אלה אנשים שאת לומדת להכיר עם השנים. את
חיה איתם ונוצרת איזו מערכת־יחסים. אמרתי לו:
יא ששון, איך אתה ממשיך בעבודה המחורבנת
הזו? והוא השיב לי :״מה זה, איך אני ממשיך?
צריך להמשיך, אז אני ממשיך.״ ואז אמרתי לו:
ששון, תודה רבה לך. ברגע זה גרמת לי להבין
למה אני ממשיכה. כל עוד אתה ממשיך — אני
ממשיכה.
זהו זה. אני לא יודעת למה אני עושה את מה
שאני עושה, ולמה התחלתי לעשות את זה. אני
ממשיכה כל זמן שהם ממשיכים. זהו זה.

• מתי התחלת להיות מעורבת בעניין
של דיכוי׳ערבים ובפוליטיקה?
אחרי ,1967 אז החלה המודעות הפוליטית
שלי. למדתי באוניברסיטה מישפטים.

למדת מישפטים לצורך התפקיד
שנטלת על עצמך בחיים?

לא. למדתי מישפטים כי הייתי ילדה טובה
מחיפה. שהלכה לאוניברסיטה העברית. הייתי
ציונית בלתי־פוליטית. גדלתי בבית חיפאי רגיל.
אבא היה מהנדס, אמא עקרת־בית. למדתי
בגימנסיה ביאליק והלכתי, כמו כולם לצבא.

• בבית היו איזה דיעות פוליטיות
ברורות?

שום דבר מיוחד. היו השקפות ליברליות. אבל
אז, לפני 1967 הערבים לא היו קיימים. אז יכולת
להרשות לעצמך השקפות פוליטיות. ההורים
שלי היו אנשי תנועת־העבודה.

• ומה קרה ב־?1967

השוק שחטפתי היה עצם המילחמה. במהלך
המילחמה הייתי מתנדבת כאן, במוסררה. שמחתי
מאוד על מה שקורה: הנה, יהיה שלום, איחוד־העיר.
אבל פיתאום נוכחתי לדעת שהאכילו אותי

אני חושבת שהשוק שחטפתי מקביל לשוק
של הצעירים האמריקאיים ממילחמת־וייטנאם.
אז התחלתי להתחבר לחוגים אנטי־ציוניים
והתחלתי לשאול שאלות: מה זאת ציונות ומה
באמת קרה ב 948 אבל המניע הגדול לשינוי
שחל בי היה השוק בעיקבות המילחמה.

• ב־ 1967 כולם היו באופוריה. למה
דווקא את היית בהלם?
אני זוכרת שבמהלך המילחמה לקחו את כל
המתנדבים לטיול ליריחו, וכל הדרד היתה

מרוצפת בפליטים שמטלטליהם על הראש,
שירדו לגשר. היהודי הנודד בעל כופיה. הייתי
המומה. אחר כך היו פירסומים חצי מחתרתיים על
הנעשה. היה הפירסום הזה של עמוס קינן, על
שלושת הכפרים שנמחקו מעל פני האדמה.
בתחילה היה קשה להאמין, אבל לאט־לאט לא רק
שהאמנתי — התחלתי לפעול, ממש לפעול.

• את זוכרת מה היתה הפעילות
הפוליטית המעשית הראשונה שבה
השתתפת?
ח׳ליל טועמה, שהיה סטודנט באוניברסיטה,

״ינולה להיות לי
ביקורת על אנשי
אש״ף, אבל זו ביקורת
בתוך התחש״
נעצר באשמת מגע עם סוכן זר, והעמידו אותו
לדין בבית מישפט צבאי.

• הכרת את ח״ליל טועמה באופן
אישי?
בכלל לא! אבל הצטרפתי למחאה, ואז היכרתי
את חיים הנגבי, והצטרפתי בעיקבות פעולת
המחאה הזו למצפן.

• כל־כך מהר? צעירה ציונית,
אנטי־פוליטית, משנה בתוך כמה ימים
את עמדותיה מהקצה לקצה ומצטרפת
לאירגון שנחשב אז לקיצוני עד אימה?
לא, זה לא היה כל־כך מהר, וזה לא היה כל־כך
פשוט. קודם ישבתי על הגדר, ועוד הספקתי
לנסוע לארצות־הברית. ושם קרה לי דבר מוזר:
כשהייתי פוגשת בציונים, הייתי אנטי־ציונית
והייתי מתווכחת איתם עד הורמה. וכשהייתי
פוגשת אנטי־ציונים. מצאתי את עצמי ציונית.
המתווכחת בלהט בעד הציונות. ממש נקרעתי בין
הנאמנות שלי לציונות, כאשר משמיצים אותה.
לבין מה שחשבתי באמת. ואז אמרתי לעצמי:
לאה, את לא יכולה להיות חצי־בהריון, את צריכה
להחליט — או, או.
וכך, כשגמרתי את הפקולטה למישפטיס,
בשת ,1972 בחרתי לעצמי את דרך־העבודה שלי
והתחלתי לעבוד עם לקוחות ערביים.

• מעולם לא ייצגת לקוחות יהודיים?

ייצגתי, עד היום, פה ושם, אני מייצגת
לקוחות יהודיים, בעיקר במישפטי־גירושין של
חברים. כשהפנתרים היו פנתרים. עברתי איתם.
ייצגתי גם את התנועה הפמיניסטית, והייתי
מעורבת בכל מה שקשור בדמוקרטיה.

• מי היו הקליינטים הראשונים
שלך?
המישפט הראשון היה הרשת הישראלית־ערבית.
שבה נתפס אודי אדיב. ביטלב הראשון

,זה יהיה נהדר אם לקוחותיי ישתחררו
(המשך מעמוד [27
ייצגתי את ראסן אגברייה ובעירעור ייצגתי
שמונה נאשמים.
• במה זה עולה לך, איזה מחיר את
משלמת כדי לחיות את חייך כפי שאת
מאמינה, בתוך החברה הישראלית,
המתנגדת לכל מה שאת עושה?
אני לא רואה את עצמי אחרת, לכן אני לא
יודעת במה זה עולה לי.

• על מה את מוותרת, איך את חיה
בלב־ליבה של שכונה ירושלמית,
הידועה כאחד ממעוזי הליכוד?
אני לא מוותרת על שום דבר. אני עושה וחיה
כפי שאני רוצה. לא רואה שום דרך אחרת.
השכנים שלי טובים מאוד, באמת שכנים נפלאים.

• הם יודעים מי את?

בוודאי שהם יודעים. אבל אני נחמדה אליהם
באופן אישי, אז אני מניחה שבמישור האישי הם
חושבים: היא דווקא מאוד נחמדה, למרות מה
שאנחנו קוראים עליה בעתונים.
ובאמת, היחסים מאוד טובים.

• ומה בקשר לחינוך הילדים?

לא מסתדר, אז מה אפשר לעשות? צריך
לקוות שבעתיד הדברים יסתדרו מאליהם. ילדים

אש״ף, אבל זו ביקורת בתוך המחנה, לא מחוץ
למחנה. תאמיני לי, שקשה למישהו להתקיף את
המדינה יותר ממני.

• ומה את עושה כאשר הדברים
גולשים לאמירות אנטי־שמיות, גם אז
את לא מתנגדת?

לא איכפת לי לחיות בלי מדינה, לא איכפת לי
אם ראש״הממשלה שלי יהיה ערבי, יהודי או
קווקאזי.

• את לא מסוגלת להבין את הצורך
של לאום שדורות על גבי דורות לא חי
ביחד, להתקבץ ולחיות כארץ משלו, עם
מנהיגים משלו ושפה משלו?
את מדברת על הלאום היהודי, מה? תראי, אילו
היינו חיים על אי בודד, לא מאוכלס, שבו היו
מתכנסים כל יהודי־העולם, הייתי מבינה. גם אז,
לבטח לא הייתי שוקטת על השמרים, והייתי
נלחמת למען סוציאליזם ונגד דיכוי.
אבל אנחנו לא חיים על אי בודד. חיים פה
ערבים, שרוצים לחיות על אותה פיסת־קרקע.
והזהות היהודית שלי, הקיימת במובנים מאוד
מסויימים, לא מכתיבה לי הבדלים גיזעניים. מי
שרוצה לחיות בחבל־ארץ זה, על החמסינים
והזיעה, שיחיה בשוויון מוחלט — כלומר,
במישטר סוציאליסטי, ללא הבדל גזע ולאום.

אני-לא באף צד. אני רק אומרת שמי שחי פה,
שיחיה באופן שווה.

• העובדה היא שבמדינת ישראל יש
רוב יהודי, ועם רוב יהודי זה טיבעי
שבראש המדינה יעמדו יהודים.
את לא מבינה את מימדי האפליה. אילו לפחות
היו לערבים זכויות־הגירה שוות. הרי הם לא
יכולים לעלות ארצה כמו שיהודים יכולים
לעלות ארצה. לא נותנים להם. את לא מבינה
ש־ 1967 זה המשד של?1948
צייר לצאת מהשטחים ומייד. כולל ירושלים.
ביי־ביי.

• את שוללת את קיומה של המדינה?
ככזאת — בוודאי.

• מה לדעתך צריך היה לקרות
ב־ — 1948 הערבים היו צריכים לנצח?
זה היה ברור שהיהודים ינצחו. היה להם יותר
כסף, יותר משאבים. אז הם ניצחו.

• לדעתך, צריך היה להמשיך ולחיות
תחת שילטון כיבוש בריטי?

לא אמרתי דבר כזה. אבל עובדה שעד שהתחילו
להתנחל בארץ, היחסים בין יהודים וערבים היו
טובים. כל הצרות התחילו כשהיהודים התחילו
להתנחל. ברגע שהיתר, כוונה להקים בית לאומי
יהודי, וליהודים היתה מודעות להקים מרינה
אכסקלוסיבית, מאותו רגע התחיל הסיכסוך? .

• את מרגישה ישראלית?

איך את מסבירה את הסתירה
הזו?
אני לא מסבירה, אני פשוט מרגישה ישראלית.
אני מאוד ישראלית, לפעמים יותר מדי ישראלית.
לפעמים אני לא אוהבת את הדברים הישראליים
שבי. אבל אני לא מצליחה להיפטר מהם.

• איזה דברים, למשל?

את החוצפה הישראלית. לא נפטרתי ממנה.

• את מרכה לנסוע לחדל?
כן. כרי להרצות.

• וכשאת בחו׳׳ל, את מגינה על
ישראל כאשר כולם תוקפים אותה?
בכלל לא, בכלל לא! אני מדברת שם כפי שאני
מדברת פה. אני אנטי־ציונית.

• ואת מקבלת את אנשי אש״ך כמו
שהם?
לגמרי לא! יכולה להיות לי ביקורת על אנשי

• ואת הסדר אתם עורכים?

• באיזו מדינה היית רוצה לחיות?

• העובדה היא שהם ואנחנו נלחמים
על אותה פיסת־ארץ. באיזה צד את?

הם דבר מרובע, הם רוצים להיות כמו כולם. אני
מבינה את זה. אני מקווה שבעתיד הבן שלי יבין
יותר.

אחד במאי — קודם כל. את השאר אני חוגגת
בשביל הילדים. פה ושם מקיימת טקסים. את
רוצה לדעת אם אני אוכלת מצות בפסח? לפעמים
כן. אני דווקא אוהבת מצות.

זה לא נכון, עם אחד ישב פה דרך קבע ועם
אחר בא להתנחל. את חושבת שההתנחלויות של
היום התחילו ב־ ?1967 לא, הם התחילו עם יסוד
הציונות. הפכתי לאנטי־ציונית, כי ההתנחלות
היא בימה של הציונות, לנשל ולהתיישב במקום
המנושלים. איך אמר בן־גוריון? ״לאט נתנחל פה.
לא נצליח, נתגחל שם.לאט־לאט נשב על אדמת
המנושלים.״

צמל כמישרדה

• איזה חגים את חוגגת?

אם מישהו יעז לגלוש לאנטי־שמיות, זה יהיה
אחרת. אבל מעולם לא נתקלתי בכך. תמיד —
אבל תמיד — הדיבורים הם אנטי־צ־וניים, לא
אנטי־שמיים.

• מאז ומעולם חיו פה שני העמים,
ומאז ומעולם לא שכן השלום ביניהם.

.יום העצמאות זה לא החג שלי!״

בוודאי.

• את מתעלמת לגמרי ממה שעבר
על העם היהודי במילחמת העולם
השניה. את מתעלמת לחלוטין ממה
שארץ־ישראל וירושלים מסמלים לגבי
העם היהודי!
אם הם מסמלים כל־כך הרבה, אז למה רוב העם
היהודי לא חי פה, ואפילו לא בא לבקר?

• מה עובר עלייך ביום־העצמאות?
אני לא חוגגת, ואני מכירה יותר ויותר אנשים
שאינם חוגגים.

• האם את מוקפת רק באנשים
הסבורים כמוך?
לא, יש לי הרבה מאוד חברים מאוד־ציוניים.

• ואיך מקבלים אותך?

מבחינה חברתית, היום, אחרי מילחמת־הלבנון,
המעגלים החברתיים שלי התרחבו. אנשים
יכולים לקבל ביתר קלות בעלי־דיעות כמו שלי,
ואפילו מתקרבים לדיעותיי. זה אולי הדבר הטוב
היחיד שיצא ממילחמת־הלבנון.
האמיני לי, יש לי חברים ציוניים לעילא
ולעילא.

• ויש ויכוחים לעילא ולעילא?
אחרי כמה זמן מפסיקים להתווכח ולומדים
לקבל האחד את השני.

• יש לך חברים ערביים, על בסיס
אישי — לא על בסיס של שותפות דיעה
ועבודה?

לפעמים, כשהילדים מתעקשים.

• והם מתחפשים בפורים?

• ונרות־חנוכה את מדליקה?

• הילדים לא מבקשים להדליק
נרות־חנוכה?

״אני מאוד ישואר־ת,
לפעמים יותר מדי
ישראלית. אני לא
אוהבת אח הרבדים
הישראליים שבי,
נמו החוונפם ת, אבל
אני לא מצליחה
להיפטר מהם״

הנשים ללבנון ופתחו את כלא״אנצארית, שהכינוי
שלו היה ״עדנה״.
התוצאה היתה, שבעיקבות הבג״ץ חוקקו חוק
ישראלי, שהוא תיקון לתקנות לשעת חרום,
הקובע שאפשר להחזיק עצורים מלבנון בישראל.
בקיצור, נתנו לעסק תוקף חוקי, בניגוד לאמנת־ז׳נבה.

לא ענית לי: איך הן מגיעות אלייך,
העצירות מלבנון?
הן הגיעו לנווה־תירצה, פגשו את הבנות שאני
מייצגת שם, שלחו מיכתבים אליי ובאתי לראות
אותן. או כשהייתי באה לביקור, הבנות היו
אומרות לי :״זאת וזאת רוצה לראות אותך.״

• את עושה את זה לשם שמיים?

אני יכולה להגיש להן חשבון, אם הן תשאלנה
כמה זה עולה. זו בעיה, מכיוון שכעורכת־דין
אסור לי לעבוד בלי כסף, אז אני מחשיבה את
החשבון הזה כחוב. החשבון קיים, רק שיש להניח
שהוא לעולם לא יפרע.

• הם בטח עושים לך כבוד גדול, אלה
שאת מייצגת אותם ללא תשלום, או
תמורת סכום סימלי.
הם מזמינים אותי לחאפלות. אני לא הולכת
הרבה, אין לי זמן אפילו לחתונות של החברים
שלי.

• את פופולארית בחוגי אש״ך?
יכול להיות. בביקור הבא שלך אצל ערפאת,
תשאלי אותו.

• לא מזמינים אותך לכינוסים של
אש״ף?

• אילו היו מזמינים אותך — היית
מסרבת?
לא יודעת.

כשהם מבקשים, אני מדליקה. בדרך־כלל
אנחנו מוזמנים לסופגניות אצל חברים.

• זו מעין מרידה, ההתנגדות שלך
לחגים יהודיים, במיוחד לאור הרקע
המישפחתי של בעלך?
זו לא מרידה — זה לא נחשב בעיניי. כן
לחגוג, לא לחגוג. חגים זה הווי, זה לא מפריע לי
בכלל.

• זה כאילו אנטי מה שכולם.
אני לא רואה את זה כר. זה פשוט לא חשוב לי.

• יש לך מאות לקוחות. את עושה
כסף?
כמו עורר־דין נורמלי — לא! אבל אני
מתקיימת. אין לי אפילו בית משלי. לזה עוד לא
הגעתי.

• את לא גובה כסך תמורת שרו-
תייך?
ההיפר. אני גובה כסף, אלא ששכר־הטירחה
שאני לוקחת הוא מראש מאוד נמוך. תראי פה את
הנשים של מחנות־הפליטים — איך אפשר
לקחת מהן כסף? הן משלמות משהו ומבטיחות
שישלמו בעתיד. אחר־כך לכי חפשי אותן.

• בשהקליינט לא מסוגל לשלם, את
מייצגת אותו ללא תשלום?

יש לי תיק של נשים שהובאו מלבנון. מי
ישלם לי עליהן?

• איזה נשים מלבנון?

ארבע נשים: שתיים הניחו מיטען־צד ושתיים

״אני מזדהה עם
המתאבדת השיעית,
שמצצה את עצמה
ביחד עם מכונית
הספארי. איזה אומץ
היה לה! היא היתה
פטריוטית, ועשתה את
זה למען מולדתה״
הבריחו נשק למיתקן של צה״ל, כדי לעזור
למישהו לברוח. ואחת אחרת, צעירה שישבה פה.
כשישראל נסוגה, שיחררו את כולן.

• איך את יודעת על מיקרים כאלה?
איך נשים שהובאו לכאן מלבנון יודעות
שלאה צמל תייצג אותן?

היו קודם 13 נשים שמעולם לא זכיתי אפילו
לראות אותן. הגשתי בג״ץ על המעצר שלהן.
בית־המישפט קבע שבדרום־לבנון יש כיבוש,
וחלה על הנשים אמנת־ז׳נבה, והעברתן של
העצורות לישראל היא בלתי־חוקית. החזירו את

• איפה את מרצה, מי הגופים
המזמינים אותך להרצאות?
כל מיני גופים, אירגוני״נשים בארצות־הברית.

• דווקא בארצות-הברית?
כן, גם עורכי־הדין שם הזמינו אותי להרצאה,
וכל מיני ועדות סולידאריות עם פלסטין.

• למי הצבעת בבחירות האחרונות?
לרק״ח.

לא לרשימה המתקדמת?

התחלקנו חצי־חצי. אני הצבעתי רק״ח, בעלי
לרשימה.

• את חברה במיפלגה הקומוניסטית?

אני הרבה יותר שמאלה מהמיפלגה.
המיפלגה לא תאהב לשמוע שאני מתיימרת
להיות בין שורותיה.

• איך היית מגדירה את עצמך?
אנטי־ציונית שמאלית.

• איך היתה הפגישה שלך עם
הנשים הלבנוניות?
חוויה יוצאת מהכלל. הקשר שנוצר היה אדיר.
הן כולן שיעיות, אמהות לילדים. באמת נוצר
בינינו קשר אישי אמיתי.

• את מבינה את תופעת ההתאבדות,
הפנאטיות?
מה זה פנאטיות? חנה סנש היתה פנאטית? אם
את מבינה את חנה סנש, איך את לא מבינה אותן?
אותן שאני פגשתי לא הלכו להתאבד, כולן
אמהות לילדים. הן עשו דברים שצריכים לעשות,
כרי למגר את הכובש.
אחת מהן היא ילידת ,1945 השנה שבה נולדתי
אני — אם לחמישה ילדים, מגיל 15 עד .5

• אשה ערביה בדרך־כלל לא מתעסקת
בדברים כאלה. את חושבת שמה
שקורה לנשים שם זה חלק משיחרור
האשה?
בוודאי. זה כמו שהכיבוש פה תרם לשיחרור
האשה הפלסטינית.

• במה זה מתבטא?
ראשית, האמהות. את יכולה לראות אותן
תמיד בשורה הראשונה. האמהות הן ההולכות
לכלא, האמהות הן הבאות לבית־המישפט| ,
האמהות והנשים הן הבאות אליי כדי לשכור את
שרותיי. וכשיש שביתה בכלא, מי יושב בצלב
האדום? האמהות והנשים. והילדות האלה| ,
המפגינות. את יודעת שהן ממרות את פי הוריהן
כשהן עושות כך.

• כאשר אותה צעירה שיעית
פוצצה את עצמה ביחד עם מכונית
הספארי עמוסת החיילים הישראליים,
עם מי הזדהית?
איתה. בוודאי שריחמתי על החיילים. אני
ריחמתי על כל אחד שהלך ללבנון. אבל הזדהיתי
איתה.
את צריכה להבין: אצלי אין בעיה של
לאומנות. זה אולי היתרון הכי־גדול שלי. גם לא
הפכתי להיות לאומנית ערבית. אני בן־אדם
(המשך בעמוד )39

מדים בנימינ׳

מזל החודש:

ריקר־חמה
טוב ליהודים
חודש מאי השנה אינו מביא עימו את
השלווה והשקט המאפיינים את מזל שור.
בעוד אנו מתרשמים, מתפעלים וחושבים
מליקוי״הלבנה, שהיה ב־ 4במאי, וכבר נוחת
עלינו ליקוי חדש, והפעם ליקוי חמה.
אירוע זה, כמו הקודם, מתרחש במזל
שור. ליקויים לרוב אינם מביאים נחת
וברכה. מסורת עתיקה היא אצל האס־טרולוגים
לייחס לליקויים צרות שונות
ומשונות. כמה גורמים עשויים לעזור לנו
לפרש את מה שעתיד לקרות.
קודם כל, חשוב לדעת האם הליקוי יהיה
במזלות אדמה, אוויר, מים או אש. במיקרה
הנוכחי, הליקוי יתרחש במזל אדמה. ליקוי
במזלות אדמה עלול לגרום לרעידות־אדמה,
נזקים לחקלאות, התמוטטות של בתים
ישנים והרגשה של חוסר־יציבות.
גורם נוסף שיש להתחשב בו הוא המזל
שבו יהיה הליקוי. מזל שור, שאצלו זה
יתרחש, נשלט על״ידי כוכב ונוס. ונוס
קשורה באמנות, ביופי, באהבה ובכספים.
מזה ניתן להסיק שאמנים עלולים לסבול
בתקופה כזו מחוסר פופולאריות, מקשיי״
פרנסה, מחוסר הערכה של יצירותיהם ואולי
אף ביקורת קשה ובלתי״צודקת. אנשים
שפרנסתם קשורה בעולם היופי, האופנה או,
הקוסמטיקה ירגישו היטב את המחסור

המשיכה לצאת קצת מהשיגרה, לטייל ולנסוע,
מסכנת אתכם השבוע. נטיה לתאונות
הנגרמות מפזי־זות
וחוסר תשומת-לב
מצריכה זהירות מיו חדת.
התוצאות יכולות
* להיות קשות ולהשפיע
על החיים לטווח ארוך.
ה 19-וה 20-בחודש יותר
מסוכנים. רצוי לד חות
נסיעה שאינה הכ רחית.
בשטח-האהבה
הכוכבים מאפשרים לכם
הזדמנויות חדשות מדי יום. פגישות,
או היכרויות וחוויות, יגוונו א ת השבוע.

הכלכלי הפוקד ויפקוד גם בעתיד את המ דינה.
לא מן הנמנע שהליקוי הנוכחי יחריף
את הבעיה הכלכלית ויביא את המדינה עד
משבר כלכלי קשה, בסביבות חודש יולי.
יחסי״אהבה פגיעים במיוחד. למזל שור
חשובה הרומנטיקה לא פחות מאשר האוכל
הטוב העולה על שולחנם. זה מעורר את
השאלה האם הליקוי יביא לניתוקים,

ה* 15 וה״ 16 בחודש יהיו מעייפים וקשים. נסו
להימנע מלהסתכסן ולהתווכח, אתם מטים
להתפרצויות־כעס ולאיבוד
שליטה על עצמכם.
זה אינו אופייני
לאישיותכם השקטה
והנוחה. אולם השבוע
פימ אפילו אתם תתקשו לשמור
על קור-רוח. ה*20
ווד 21 בחודש עשויים
]1111
להיות מבטיחים מהבחינה
הכספית, חשוב
לא להתפתורג לבזבז או
להשקיע את כספכם בפזיזות וללא בדיקה.
סודות שהסתרתם בעבר עלולים להתגלות.

אינכם מרגישים בטוב ואתם זקוקים ליותר
מנוחה. לא כדאי להתעקש ולקחת על
עצמכם עיסוקים נוס פים.
העצבים רגישים
מאוד, וכל דבר קטן
משפיע עליכם בצורה
יותר קשה. לפני שאתם
מחליטים על עזיבת
מקום־העבודה או מכדאי
קוס-המגורים,
שתמתינו
לפחות כ-
שבוע, יתכן שמאוחר
יותר תתחרטו על הצעד
הנמהר. בנות תאומים -היזהרו מגברים
אלימים. ב 17-וב* - 18 אל תשארו לבד.

מהמעלה השביעית, וכך הלאה. המעלות
במזלות מסמלות את האופי והגורל.
כשאדם נולד במעלה שאינה סימפטית, הוא
עלול להתגלות כטיפוס קשה, אלים
ובלתי״נסבל, חייו יהיו קשים ואומללים.
לזה שנולד במעלה המביאה מזל יהיה יותר
קל, גורלו, אופיו וחייו יהיו טובים ונעימים
יותר. מכאן ברור, שהמעלה שבה מתרחש
הליקוי עשויה להוות גורם נוסף להשערות
על מה שעומד לקרות.
הליקוי יהיה במעלה ה 28-בשור. במעלה
זו נמצא כוכב־שבת ששמו אלקיונה. זה אינו
כוכב נעים והוא קשור ברמאויות, בגידות,
עויינות, סכנה לרכוש והתערערות הבריאות.
מי שנולד במעלה ה״ 28 בשור, עקרב,
אריה או דלי יושפע יותר מהמצב שיווצר. גם
מי שמעלת האופק או הירח שלו נמצאים
באיזורים אלה עלול לסבול, אך השאר

הוא רונלד רגן, שהשמש במפת לידתו במזל
דלי ואילו הירח במעלה ה־ 28 בשור.
כאמור, במעלה זו מצוי כוכב שבת קשה
ביותר, המראה על קשיחות, עקשנות, חוסר-
יושר ונטיות אלימות באופיים של השניים.
אם כבר מזכירים את המעלות האחרונות

חיפושית לשעבר לנון

חוסר־יושר
ימשיכו בשיגרה, על כל השלילי והחיוני
שבה.
אצל שניים מהאנשים היותר מוכרים לנו
נמצא הירח במעלה ה״ 28 בשור. האחד הוא
אריק שרון, שבמפת-הלידה שלו השמש
במזל דגים והירח ב־ 28 מעלות בשור. השני

מוות אכזרי
במזל שור, כדאי רק להזכיר שב־ 16 וב 17-
בחודש מאי השמש תעבור במעלות ה־25
וה״ 26 בשור. נכון שזה קורה כל שנה, אלא
שהשנה כוכב שבתאי נמצא בדיוק ממול,
בסביבות המעלה ה״ 25 בעקרב. המתח
שיווצר בין השמש לכוכב שבתאי יהיה רב,
ועל כן כדאי לדעת מה אומרות שתי
המעלות שבהן מדובר. המעלה ה־ 25 בשור
נקראת מעלת האלימות. כוכב-שבת אלגול,
הממוקם שם, גורם לאלימות, הרס וחורבן.
כוכב זה מביא אסונות כלל עולמיים, לכן
כשנוצרת שם קרינה קשה זה עלול להיות
מסוכן.
אגב, במפת הלידה של ג ון לנון נמצא
כוכב אוראנוס במעלה ה־ 25 בשור. בחודש
האחרון לחייו הגיע כוכב זה למעלה ה25-
בעקרב והשלים חצי סיבוב, כך שנמצא
בזווית של 180 מעלות לאוראנוס במפת
הלידה. יתכן שלמעלה זו היתה השפעה
לצורה האלימה שבה מצא את מותו.

ה־ 5ג וה״ 16 בחודש יהיו מבטיחים בשטח
של חיי-הרגש. למדות שמצב-הרוח אינו
מתאים לעיסוק ב הנאות,
זה יקרה באילו
מעצמו. שיחת-טלפון
או פגישה עם ידיד,
שהיה פעם קרוב, יגרמו
התרגשות רבה. ה־17
בחודש יהיה שונה
לגמרי, ולמעשה ביום זה
^1^ 11[11 111־
מצג החח יידד מלאים( 5 בעיקר בגלל הקשיים

ה־ 15 וה־ 16 בחודש יהיו די מרגיזים. בעיקר
בגלל הצורן להיכנס שוב להוצאה כספית
בלתי״מתוכננת. זו קשורה
לתיקונים שיש לבצע
בדירה. או למתן עזרה
לקרוב״מישפחה שאינו
מסוגל להסתדר בכו ^41
חות עצמו. סמוך ל־18

בחודש תוכלו ליהנות

מפעילות חברתית, ה .
דגש יהיה על אירועים
חברתיים. תוזמנו ל־

לעתם. עדיף לא להיעזר ברגע זה בכספים
של קרובי-מישפחה. הקלה תהיה מה. 23-

המאמצים, שתשקיעו ב־ 5ג וב־ 16 במקום
עבודתכם, ישתלמו. מעריכים את יכולתכם
ובקרוב תוצע לכם
הצעה מעניינת. הקשורה
לתחום המיקצועי. סמוך
ל־ 18 בחודש אתם
עלולים להסתבך במריבה
עם בן־הזוג.
הטוב ביותר היה אילו
הייתם יכולים לוותר על
פגישות חשובות באותם
ימים. קרוב לוודאי שזה
בלתי ניתן לביצוע. לכן
לפחות תנסו לוותר וללכת לקראת השותף.
גם אם אינו צודק. ה״ 20 וה־ 21 רגישים מאוד.

ה 15-וה״פג יאפשרו לכם לשפר את מצב-
הרוח, נראה שתוכלו להרוויח בהימורים, אם
כי זו לא תהיה זכיה
ניכרת. סמוך ל״ 18בחודש
אתם עלולים שלא
להרגיש טוב, רצוי
לנוח ולהרבות בשינה.
במקום העבודה מצבכם
אינו יציב, חושבים
על שינוי. פגישה מיק־רית
ב״ 20 או ב־ 21 עשו יה
לעזור לכם לפתור 81¥11181ז —
את הבעיה, בתוך חוד-
שיים־שלושה אתם עשויים פשוט למצוא
את עצמכם משתלבים במקום עבודה אחר.

שתיפגשו באנשים מעניינים. האווירה סביבכם
תהיה רומנטית, רצוי לרכוש בגד חדש.

את ה־ 15 וה־ 16 בחודש כדאי לנצל -תוכלו
לצאת לטיול, לקחת חופשה או לנסוע
לביקורים. ה ,17-ה־18
וה״ 19 בחודש יהיו
מאוד קשים, ועדיף
שלא לסכן א ת עצמכם
בדרכים, אם זה לא
הכרחי. בני-הזוג עלולים
להרגיז ולעשות
דווקא, תצטרכו לשמור
על עצבים חזקים.
המקום היותר טוב
להראות בו את כיש־רונותיכם
זהו התחום המיקצועי. ב־ 20 או
ב 21-בחודש אתם עשויים לקבל הצעה.

מצבכם הכספי עומד להשתפר. זה הזמן
להעז ולקחת סיכונים בתחום הפיננסי אנ שים
מכירים בהישגיכם
המיקצועיים ומעוניינים
לקדם אתכם. סמוך ל-
18 בחודש אתם עלולים
לסבול מאי־הבנה, ריב
או כעס על שמים או על
בני־הבית. יתכן שתגיעו
למסקנה שהגיע הזמן
לשנות את המקום שבו
? 1נ פנ רו א ר
10במרס
אתם גרים, להחלטה כזו
עלולות כמובן להיות
השלכות קשות. טוב להמתין לפחות שבוע,
או אפילו יותר, לפני שפועלים בכיוון זה.

נשיא רגן אלימות פרידות וסיום קשרים שהתיסבוכת בהם
רבה מן ההנאה.
ליקוי כזה בהחלט יכול לסמל שינויים
דראסטיים בחיים.
בשטח הבריאות יסבלו בעיקר אותם
הרגישים למחלות אוזניים אף וגרון. ליקויים
משפיעים עד שמונה חודשים מיום הליקוי,
לאחר מכן ההשפעות הקשות חולפות. אגב:
מי שלא יסבול כלל מהליקוי, יוכל להתגאות
בהשתייכותו הבטוחה והמוחלטת לעם
היהודי. שכן, נאמר במקורות :״ליקוי לבנה
רע לישראל וטוב לאומות העולם, ואילו
ליקוי חמה רע לאומות העולם וטוב ליש ראל״.
בכל
מזל 30 מעלות. זה שנולד ביום שבו
השמש נכנסה לשור נולד במעלה הראשונה,
זה שנולד שבוע לאחר מכן יהיה מושפע
בתחום הקאריירה תוכלו לנסות ולשנות
דברים המוסכמים והמקובלים שנים רבות.
כל רעיון חדש עשוי
לעורר תחילה התנגדות.
אבל מאוחר יותר יביא
לשיפור מעמדכם במקום
שבו אתם עובדים.
ב־ .17ב־ 8ג וב־19
בחודש אתם עלולים
להתאכזב מידידים או
להסתכסך עימם. הורים
לילדים יצטרכו להשגיח
באותם ימים,
נראה שהם עלולים לסכן את עצמם בגלל
חוסר בתשומת־לב. ה־ 20 וה־ 21 מכבידים.

אתם נתונים להתלבטויות רבות בנושא
המיקצועי. למרות שחשוב לבסס את מה
שהושג עד עכשיו, רצוי
לשים לב להצעות או
לדרכים חדשות. יתכן
שזה הזמן לחשוב על
לימוד של תחום חדש
או על השתלמות בשטח
המעניין אתכם. ה18-
וה־פג בחודש עשויים
להיות חשובים. תיתכן
אף הצעה הקשורה
לגסיעה לחו׳ל. בתחום
הרומנטי תוכלו לקחת יוזמה, בני המין השני
מאוד-מאוד נמשכים אליכם בתקופה זו.

השבוע תמצאו את עצמכם בתנועה. אם כי
לא מומלץ להרבות בנסיעות. נראה שלא
תהיה לכם ברירה -
קרובי־מישפחה או ידידים.
הזקוקים לעזרה.
מאלצים אתכם לשנות
את ההרגלים הקבועים.
בתחום המיקצועי תרגישו
במתח רב. מישהו
מנסה לערער את מע־מדכם
-זה בולט במיוחד
ב־ ,20ב־ 21 וב־22
בחודש. תוכניות הקשורות
לנסיעה או לעבודה בארץ אחרת
עלולות להידחות או אולי אפילו להתבטל.

שר שרון

ן ני0

הורוסהוס

^ מרתי לקצין המישטרה גבי
1 גל, שאשה שיש לה ראש, שפתיים
ואיבר־מין, יש לה מיכרה־זהב בין
הרגליים. הוא שאל אותי, :מה השגת
עם איבר־המין שלך?׳ ואני עניתי לו:
אפילו את רשיון הנהיגה שלי השגתי
כך! אז הם התחילו את כל החקירה
בעניין מישרד־הרישוי בפתח־תיקווה״,
סיפרה לי מירי*.
בעיקבות עדותה של מירי וכמה
נשים אחרות, החלה המישטרה בחקירת
פרשיית השוחד־המיני במישרד־הרי־שוי
בפתח־תיקווה, וגילתה כי נשים היו

אחרי השיחרור התחלתי לעבוד
בבית־חולים ככוח־עזר. הייתי יושבת
בהפסקות עם הרופאים ומתלוצצת
איתם ושותה קפה, וסיפרתי להם שאני
שוכבת עם חברים נשואים של אחי.
יום אחד ניגש אליי אחד הרופאים
ואמר לי שהוא יכול לגלות לי דרך
להרוויח הרבה כסף. הוא סיפר לי
שבמחלקה שלו יש הרבה גברים
קשישים שעוברים ניתוחי פרוסטטה.
״רובם רוצים לדעת אם הם יכולים
לדפוק, ואם את מסכימה, אז אני יכול
לקשר ביניכם. אחר כר תבואי עם
בדיקת־שתן ואני אכתוב לך שהתוצאה
חיובית. אז תוכלי לסחוט מהם הרבה
כסף,״ הוא אמר לי.
חשבתי ואמרתי לו שאני מסכימה,

״אני מחפשת קיבוץ
שיקבל אותי וילדי
בוילהתחילמחדש!״

״אני גועה והתענו
וגבו שאשתו עקרה
תגוותמכונית 11981׳

מקבלות רשיון נהיגה למרות שלא
ידעו כלל לנהוג ולא היו מסוגלות
לעבור בחינות בתיאוריה. הרשיון ניתן
בתמורה לכך שהנשים הסכימו לשכב
עם בוחנים במישרד־הרישוי. בסופה
של החקירה הועמד לדין יוסף (״יוס־קה״)
בירנברג, גבר בן ,60 גבה־קומה
וכבד־גוף.

בתנאי שכל הגברים יהיו אשכנזים
ויורמים. הוא אמר שכולם יהיו קשישים
ואפשר יהיה לסחוט אותם בקלות. הוא
ביקש שאשלם לו עשרה אחוז מההכנסות.

היתה תקופה נהדרת. עבדתי בקומה
החמישית של בית־החולים, בחדר
שהרופא העמיד לרשותי, בערך
שלושה חודשים, ועשיתי המון כסף.
אבל אז היתה איזו בעיה עם קליינט
וטילפנתי אל הרופא הביתה. אשתו
שמעה את כל השיחה בטלפון ואז
נערכה חקירה. אותי סילקו מבית-
החולים, והרופא קודם בתפקיד.
זו היתה הפעם הראשונה ששכבתי
עם גברים בכסף.
אחי האהוב נהרג במילחמה, ואני
ואמי אושפזנו מחמת הצער והמשבר
שעבר עלינו. התחתנתי עם גבר שהוריי
בחרו עבורי וילדתי לו ילדים.
אני לא הייתי מסוגלת לטפל בילדים
שלי, אמי טיפלה בהם כאילו היו
שלה. אני רק הייתי המכשיר להולדת
הילדים האלה עבורה.
לפני חמש שנים מתה אמי. לא היה
מי שיטפל בילדים, גם אני הייתי אומללה
מאוד והחלטתי שאני רוצה מכונית,
זה היה פיתאום השאיפה הגדולה
של חיי. חשבתי שזה ייתן לי עצמאות,
שאוכל לנסוע לים מתי שארצה, ללכת
לאכול פלאפל עם הילדים כשיתחשק
לי ולא אצטרך לתת עבור זה תמורה
לאיש. זה נראה לי משאת־נפש שתביא
אותי לסטאטוס גבוה יותר.
סעיף פסיכיאטרי

**ירי התקשרה אליי השבוע
*/נרגשת מאוד, ואמרה לי כי איננה
רוצה להעיד בבית־המישפט נגד יוסקה,
מכיוון שהמישטרה הונתה אותה .״מחר
אני צריכה ללכת לפרקליטות להיפגש
עם הפרקליטה חנה ברוכי, ואני מפחדת
שיונו אותי שוב. נשבעתי שלא אלך
לשם בלעדייך,״ אמרה לי.
בשלב זה לא ידעתי דבר על מירי.
קבענו פגישה כדי לדבר על העניין.
הפגישה נערכה בבית־הספר למוסיקה,
שם עבר בנה של מירי בחינה בפ5נתר.
ראיתי לפני אשה צעירה, לבושה בצניעות,
יושבת ליד ילד קטן חבוש־כיפה
.״אני מירי ״,אמרה לי, ואני התקשיתי
מאוד לדמיין אותה כזונה ותיקה,
שמעלליה הסעירו את העיתונות, כאשר
טענה כי באורגיה שערכה השתתף
גם שר בממשלה.
מירי היא קטנת קומה, בת .35 עיניה
כחולות ושיערה בהיר, שפתיה חושניות
מאוד.
בתחילה התייחסתי בחשדנות לדבריה,
מכיוון שנשמעו לי פנטאסטיים.
רק כאשר הוציאה מיסמכים שאישרו
את דבריה, התחלתי להאמין לה.

בידנו של
החוקר

סיפרה מירי:
אני מבית דתי מאוד, אבי היה דיין
בבית־הדין הרבני, וגם ילדיי הם דתיים.
הוריי גידלו אותי ואת אחי בבתי־.
ספר דתיים. אחי לא רצה ללמוד בישיבה,
התגייס לצה״ל ונהרג במילחמת־יום־הכיפורים
בדרגת סגן־אלוף. גם אני
התנגדתי לרת. בגיל 12 וחצי ברחתי
מהבית לחיפה, עם חברה. היינו שם כמה
זמן, הסתובבנו עם בחורים דרוזיים.
אחר כד נמאס לי והסגרתי את עצמי
למישטרה. השוטרים הביאו אותי הבי־

הביתה ואמר לאמי שהוא רוצה לעזור
לשקם אותי, ולשם כך עליי להתייצב
במישטרה כל יום. אמי האמינה לו
ואפילו בירכה אותו על שהוא רוצה
לעזור לנו. אבל כאשר הגעתי למיש־טרה
הוא היה מכניס אותי לחדר, סוגר
את הדלת ושוכב איתי על השולחן.
לפעמים היה לוקח את הרכב המיש־

יכול להיכנס לשם. לאט־לאט, הכל
יהיה בסדר ״.הייתי כל־כך תמה, שלא
ירעתי מה לעשות ולא התלוננתי לאף
אחד. בסוף לא יכולתי לסבול עוד
וסיפרתי לאמא שלי.
הוא עד היום במישטרה, היום הוא
קצין.
סילקו אותי מהרבה בתי־ספר, וכא־

סעיף פסיכיאטרי אחרי שמונה חודשי
שירות. הקצין הועלה בדרגה. אז למדתי
שהיושר לא משתלם.

ן* יה לי הרבה כסן ז שהרווחתי
1 1מזה שסיפקתי בחורות לקציני־מישטרה.
הייתי מסדרת להם חדרים
בבתי־מלון לעשות אורגיות ולהיפגש
(המשך בעמוד )36

ראיון עם האשה שחשכה את כושת השוחו
המי]׳ במישור הרישוי בכתח־תיקווה. היא מסכות
ניצו ווה לזנות בעזות ווכא, עונה אורגיות
לקצינים והשתתכה באורגיה עם שו בממשלה
תה, ומאז אבי כעס עליי וקרא לי ״קורבה.״
שוטר
אחד, שהיה אז סמל, בא אלינו
* שם בדוי,הסם האמיתי נאסר
לפירסום בצו ביתיהמישפט.

טרתי והיה נוסע אתי למקום שומם ושם
היה שוכב איתי.
אני זוכרת עד היום את הסבל והכאבים
שהיו לי. היה לו איבר־מין ענקי,
וכאשר כאב לי הוא היה אומר :״אין
דבר, אם ילד יכול לצאת משם, גם זה

שר הגיע המועד ללכת לצבא התגייסתי
בשימחה. אחי היה כבר קצין גבוה
והוא סידר לי תפקיד בדרום. גיליתי כי
המפקד שלי מוכר לבדווים סוכר וקפה.
דיווחתי על זה, וכאשר החלה החקירה
סילקו אותי מצה״ל. שוחררתי בגלל

נאשם בידנברג ופרקליט אברהם אורן
-כמו אבא שלי!״

החצי השני של נזוישה
(המשך מעמוד )14
״צריך לדאוג לניצול המירבי של החומר,״
אמר להם לוי .״אתה הדלקת פעם מדורה כשהיה
לך רק הגפרור האחרון?״ פנה אל אחד החיילים.
״זאת הכוונה שלי, שתהיה הרגשה כזאת, כמו
לפני שאתה משפשף את הגפרור — שאם
תצליח, תהיה אש, ואם לא, תצטרך לשפשף שני
עצים.״
החיילים שאלו, כמובן, גם על היערכות צה״ל
אחרי הנסיגה מלבנון. תשובתו :״אין לחשוב
שכשנצא משם אין לנו יותר בעיות. אנחנו
נתמודד עם הטרור בדרך שונה מאשר עד עכשיו.
אנחנו יוצאים מן המרחב ומפעילים את הכוח
בהתאם לנסיבות. יש סיכוי סביר שנצטרך
להפעיל כוח צבאי נגד גורמים שירצו לפגוע בנו,
גם ללא שהייה בלבנון.
אחר־כך התייחס גם אל מדיניות היד החזקה:
״אני לא דיברתי על יר חזקה. ואני שונא את
הביטוי הזה, אני לא אוהב סיסמות של שתי מילים
שמוציאים אותן מהקשרן.
״מדברים על הטרור השיעי, ואני אומר טרור
שיעי — ולא השיעי — כי אני לא חושב שכל
השיעים נגדנו. יש מחבלים שרוצים לגרום לנו
לפגיעות, ואין להם הרבה גבולות יבשתיים
איתנו. יש השפעה חומייניסטית מאיראן ויש
סורים, שאני לא חושב שהאינטרס שלהם הוא
להביא לידי כך שגבולנו יהיה שקט משני ציריו.
לכן אי־אפשר לפתור את הבעיה בשיעים.
״בסוף החודש, הגישה שלנו לפיתתן
בעיות־הטרור משתנה מעצם ההיערכות שלנו.
העובדה היא שבמשך השנים הללו, שישבנו
בלבנון, נמנעה הפגיעה בישובים שלנו בצפון. היו
בעיות אחרות שנבעו מן הפריסה הקבועה שם. יש
יציאה מלבנון, ולצערי ללא הינתקות מהבעייה
הלבנונית״.
לוי דיבר רק על הלוגיסטיקה, על צה״ל כצבא,
נזהר שלא ליפול למלכודת הפוליטית. החיילים
הקשיבו, האווירה סביבו היתה נעימה.
הוא מדבר בשקט, באיטיות, כמעט מונוטונית,
אומרים שגם בישיבות סגורות אין הוא מרים את
קולו. הוא נוח וקל להסתדר איתו. לעיתים,
בשובבות, הוא מעיר הערה חצי מבודחת. יש לו
חיוך מבוייש, כשגם העיניים צוחקות.

לש 22

את הצבא
ן* רמטכ״ל לא היו ללוי מעידות
^ חמורות. גם לא הצלחות מפוארות. רק שני
מעשים שלו זכו לתהודה ציבורית, אולי אף גרמו
לסערה ציבורית.
האחד: החלטתו על סגירת מחלקת־ החדשות
של גלי־צה״ל. החלטה שלא הגיעה עדיין לכלל
ביצוע, בגלל צו־ ביניים של בית־המישפט
העליון, המורה להמשיך בסטאטוס־קוו עד לדיון
בנושא. גם יצחק רבין, שר־הביטחון, לא התלהב
מן ההחלטה, אך החליט שלא להתערב. מצדדיו
טוענים שהוא, כמפקד העליון והאחראי של
הצבא, רשאי להחליט איך ואיפה לקצץ בכל
יחידה, ולא יתכן שכל מח״ט בשטח יחליט על כך
בעצמו. שוללי החלטה זו טוענים ששיקוליו אינם
הגיוניים ואינם ברורים.
המעשה השני קשור, שוב, בתת־ אלוף יצחק
מרדכי. אחרי שהשבועון כותרת ראשית עבר
על חוקי הצנזורה ופירסם את שמו של מרדכי
בקשר להריגת שני חוטפי־האוטובום, היה זה לוי
שניסח את תגובת דובר־צה״ל לשבועון :״נראה
שלעיתון ולעורכו יש בעיות כלכליות ...ולכן
החליט לחפש כל דרך להגברת התפוצה. אפילו
במחיר של עבירה על החוק ופגיעה בביטחון״.
אחר־כך, כשענה לשאלה בעניין זה, אמר שגם לו
מותר לפעמים לכעוס ולהתפרץ.
התופעה הזאת נדירה מאוד אצלו.
כמעט מבלי להרגיש, סיים משה לוי שתי
שנות כהונה כרמטכ״ל, מתוך קדנציה של שלוש
שנים. רבין האריך את הקדנציה שלו בעוד שנה.
לוי מוציא את צה״ל מלבנון, אחרי שלוש שנים
בתופת ובבוץ. שלוש שנים שגרמו להרבה
השחתה של החיילים, ולא מעט של המידות.
צה״ל מוכה אחרי מגע יומיומי עם אוכלוסיה
עויינת, עם מילחמה מן הסוג חבלתי־מוכר,
שחייבה אותו לתגובה בלתי־מוכרת. מישהו צריך
עכשיו לטהר מחדש את האווירה, להחזיר
לחיילים את המוראל, את הביטחון, את המוסר.
לוי יצטרך לעשות זאת בשנתיים שנותרו לו על
כס הרמטכ״ל.
ואחר־כך? לפי הסטטיסטיקה הוא יילד, קרוב
לוודאי, לפוליטיקה. הרוב המכריע של
הרמטכ״לים שלפניו הלכו בדרך זו. אין הוא מדבר
על זה, כל עוד הוא חייל במדים. הוא טוען שהוא
רוצה להיות חקלאי. מי יודע?
העולם הזה 12489

שידור
צר״ש
יום החמישי השחור
• ליעקב אחימאיר על כתבה אינפורמטיבית,
עדינה ומרגשת, שהכין על חווה ושלמה
ארגוב (ראה הנדון) .איכשהו, בכל האירועים
המסעירים שהתרחשו מתחילת מילחמת־הלבנון,
נשכחה העילה למילחמה — ההתנקשות בשלמה
ארגוב, אז שגריר ישראל בבריטניה. יעקב אחי־מאיר
הצליח, בצילום מרחוק, ובראיון עם חווה
ארגוב, להראות את מצבו מאז ההתנקשות. דבריה
של ארגוב על המילחמה היו מרגשים ומעניינים.
אם אפשר לומר על כתבה כזו שהיא אור, הרי
שהיא היתה האור היחידי ביום החמישי השחור.
הרעיון הלא־ברור להעביר את יומן השבוע ליום
החמישי יצר ערב שכולו חדשות־שאינן־חדשות.
ב־ 8בערב מקבל העם את תקציר מבט, ב־ 9הוא
מקבל חצי שעה (וביום החמישי האחרון גלשו
לעבר ה־ 40 דקות) של חדשות. אחר־כך נאלץ
העם לסבול שוב יומן מיובש, שלא היה לו הרבה
קשר עם אירועי־השבוע, והוא אורך כשעה,
ובחצות הלילה שוב חדשות. כמה חדשות אפשר
לסבול בערב אחד?
מישהו אמר שההחלטה להעביר את יומן
השבוע ליום החמישי, כדי שלא לעשות לעם
ישראל ״שחור על הנשמה״ ,עושה עכשיו לעם
ישראל שחור לכל השבוע.

מאחורי המירקע
המאבק מפלג
המאבק על מישרת מנהל־הטלוויזיה, שהתארך
הפעם לחודשים רבים, ושעדיין אין רואים
את קיצו, יצר מחלוקות בין עובדי הטלוויזיה
לבין עצמם. כשהתקרב מועד המיכרז התחלקו
העובדים, בעיקר עובדי החדשות, למחנות, כשכל
מחנה תומך במועמד שלו. חלק מאנשי המחנות
אף הרחיקו לכת ועשו למועמדים שלהם שדולה
בין הפוליטיקאים השונים.
בינתיים הוקרנו אלפי רגל של סרטים על
המירקע, וסיכוייהם של המועמדים השונים השתנו
בגלל נסיבות(בעיקר פוליטיות) שונות.
״אם יש דבר אחד שמדכא אותי,״ אמר השבוע
רפיק חלבי, יו״ר ועד־עובדי־עיתונות־הפקה בטלוויזיה
,״זה שהעובדים אינם מאוחדים, האמת
היא שאף פעם לא היה כל הבניין ממש מאוחד,
אבל תמיד היתה תחושה של אחדות, לפחות כל־פי־חוץ,
כלפי ההנהלה. היום כולם יודעים שריט־שו
את האחדות בגלל האינטרסים על המאבק על
ניהול הטלוויזיה.״
בראל נבהל
לד״ר ישראל פלג, חבר הוועד-המנהל של
רשות־השידור מטעם המערך, נודע שבמוצאי
יום־הבחירות בהסתדרות מתכוונת מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה להציב שתי ניידות-
שידור: בבית הוועד״הפועל ובמצודת זאב ב־תל־אביב.
הוא נדהם כשהבין שלא תהיה ניידת
בבית מיפלגת העבודה, וחשב שקיבל דיווח
לא־נכון.
בישיבת הוועד-המנהל בשבוע שעבר שאל
על כך את יוסף בראל. המנהל הממונה של
הטלוויזיה, וזה ענה לו בשיא הרצינות שהמידע
שקיבל נכון. הוא התנצל, והוסיף שהשיקולים
אינם פוליטיים אלא טכניים. בראל אמר שאין
די גיידות־שידור, ולכן לא תוכל להיות ניידת
גם בבית מיפלגת־העבודה.
פלג ההמום פירסם ביום החמישי הודעה
לעיתונות. שלפיה תגיש מיפלגת־העבודה
עתירה לבג״ץ על מדיניות של איפה־ואיפה של
הטלוויזיה.
ההודעה התפרסמה בעיתונות ביום השישי.
מדברים במשך שעה ארוכה על נושאים כלליים
ועל דברים אחרים לגמרי, ורק בסוף מגיעים
לנושא העסקים, שהוא מטרת הפגישה. הישראלים
קיצרי־רוח, והוא מציע להם להתאזר
בסבלנות, כי כך מנהלים היפאנים את עיסקיהס.
התוכנית תשודר ביום השישי הקרוב ,־ב־4
אחרי־הצהריים, ברשת א׳ של קול ישראל.

לא מפטרים -בינתיים
עובדי קול־ישראל נסערו בשבועות האח
רונים
בגלל פירסומים חוזרים על־כך שגירעון
לב־ארי, מנהל הרדיו, הכין רשימה של מפוטרים.
לפי
דרישות מישרד־האוצר, אחרי אישור
תקציב רשות־השידור לשנת״הכספים הנוכחית,
צריכה הרשות לפטר, עד סוף השנה התקציבית,

מאחורי המיקרופון
י 1תר יפאני מיפאני
במיסגרת תוכנית הרדיו עם אנשים ראיינה
ענת פלג את הידאו סאטו, נספח־התרבות
של שגרירות יפאן בישראל. הראיון נערך,
למרבה הפלא, בעברית. סאטו סיפר שהגיע לארץ
בפעם הראשונה כנער־מקהלה של כת פרוטסטנטית
יפאנית בשם בית שלום. הוא בא ממיש־פחת־נגנים
מפורסמת ביפאן. אביו עבד עם סוזוקי
ועם פאבלו קזאלס.
כשהתבגר, חל אצל סאטו משבר תיאולוגי,
והוא יצא לנדודים בעולם, במטרה למצוא את
עצמו.
כשהגיע לאתונה, פגש בחורה יפאנית בשם
הידקו, שעבדה כמזכירת שגרירות ישראל
בטוקיו. היא היתה בדרכה חזרה מביקור בארץ.
השניים נסעו ליפאן ונישאו. אז קיבל סאטו את
תפקיד הנספח התרבותי בישראל, ומאז הם כאן.
כבר מזה שבע שנים.
ענת פלג שאלה אותו אם המעבר משפה לשפה
הוא גם מעבר מנטלי, והוא סיפר שאנשים רבים
מתעניינים לדעת באיזו שפה מדבר הזוג עם בנו
הקטן. סאקו ענה שעם הילד הם מדברים יפאנית,
אולם כשהם אוהבים, או להבדיל, רבים, הם
עושים זאת בעברית, כי ביפאנית אי־אפשר
לצעוק.
ענת שאלה אותו על מעמד האשה ביפאן, והוא
הסביר שביפאן יש אימרה, לפיה אחרי מיל־חמת־העולם
השניה התחזקו ביפאן שני דברים
— הגרביים והנשים.
הוא סיפר עוד שיפאן לקחה הרבה דברים
מהרבה אומות — את הדת והכתב מהסינים, את
הקידמה מהאמריקאים, ואמר שעל היפאנים
מספרים שהם אוהבים אוכל סיני, בית אמריקאי
ואשה יפאנית.
לקראת סוף הראיון ביקשה ממנו ענת שיתן
עצות לאנשי־עסקים ישראליים, המנסים לקשור
קישרי־מיסחר עם היפאנים. הוא הסביר שליפ־אנים
מנטליות אחרת, ומה שכאן בארץ נחשב
כיושר וכדוגרי, ביפאן זוהי חוצפה. הוא אמר
שהיפאנים, כשהם נפגשים לשוחח על עסקים,

מנהל לב־ארי
רשימה גנוזה
220 עובדים. שמועות עקשניות שהגיעו
לעיתונים סיפרו שלב־ארי הכין רשימה כזאת, וכי
הוא עומד להגיש אותה לאורי פורת, מנכ״ל
רשות־השידור.
באסיפת־עובדים שכונסה בתל־אביב לפני
שבוע דיווח אמנון נדב, יו״ר ועד־העובדים
(שהוא כתב קול־ישראל לענייני מיפלגות) ,על
שיחתו עם לב־ארי על נושא זה. לב־ארי הודיע
שלא יגיש שום רשימת־פיטורים להנהלת־

מנהל בראל
לצלם! לצלם!
באותו היום טילפן יוסף בראל אל מטה־הבחירות
בהסתדרות של מיפלגת־העבודה,
וביקש שהמיפלגה תדחה את הגשת העתירה
לבג״ץ עד ליום הראשון. הוא אמר שיתכן
ואפשר יהיה בכל זאת למצוא ניידת־שידור.
שתסקר את סוצאי־יום הבחירות גם במטה
המיפלגה העומדת, מאז קום המרינה, בראש
ההסתדרות.
הרשות לפני שאנשי־הטלוויזיה יגישו רשימה
דומה.

עם מפקד רגרי־צה״ל
לשורת המישרות הפנויות בתיקשורת האלקטרונית
מצטרפת בימים אלה גם מישרת מפקר
גלי־צה״ל. רון בן־ישי, המפקד הנוכחי, יסיים
את הקדנציה שלו (שלוש שנים) בחודש אוקטובר.
השמועות אומרות שאולי אפילו קודם לכן,
אם יסתדרו שני דברים שהוא מאוד דואג להם
כרגע.
״אני לא עוזב את התחנה עד שלא ייסגר עניין
מחלקת־החדשות.״ כך רון בן־ישי להעולם הזה.
מחלקת־החדשות של גל״ץ תלויה באוויר, מאז
החלטתו של הרמטכ״ל לסגור אותה (ראה
עמודים 12־ ).13 בינתיים מחכים לפסק־דין של
בית־המישפט העליון בעתירה שהגישו העובדים
האזרחיים, והאמת היא שרוב הנוגעים בדבר
מקווים שלפני שינתן פסק־דין יכפה יצחק זמיר,
היועץ המישפטי לממשלה, על שני הצדדים,
פשרה המונחת כבר זמן רב על שולחנו.
העניין השני שבן־ישי מקווה לו :״אני רוצה
להבטיח שיהיה מפקר אזרחי לגל״ץ. בעיקר
משום שכרגע אין בצבא עצמו בעל־מיקצוע, וכדי
לנהל תחנת רדיו דרוש איש־מיקצוע״.
כרגע עומדים על הפרק שני מועמדים לניהול
התחנה. האחד הוא יוסי עבאדי 28 מי שעשה
את השירות הצבאי בתחנה וניהל במשך תקופה
מסויימת את מחלקת־החדשות. בחודשים האחרונים
הוא העורך והמגיש של התוכנית השבועית
במצב הנוכחי, מעין יומן־השבוע של גל״ץ.
אגשים שעבדו ועובדים עם עבארי אומרים,
שלמרות גילו הצעיר־יחסית הוא איש מבריק,
שקול, בעל חוש מפותח לחדשות, איש רציני
שיוכל להשרות סמכותיות על העובדים.
המועמד השני הוא נ ח מן שי, כרגע עוזר
שר־הביטחון לתיקשורת. שי הוא איש־טלוויזיה
לשעבר. שעזב אותה לטובת הדוברות. לשי,
בניגוד לעבאדי, יש נסיון רב בתיקשורת ויחסים
מצויינים במערכת־הביטחון.
שמו של שי נקשר לשמו של בן־ישי גם
בעניין אחר. השבועון האמריקאי טיים ניהל עם
השניים, בלי יריעת האחד על השני, משא־ומתן
לעבודה. השבועון חיפש יועץ לענייני ביטחון
ומדיניות בארץ (בעיקר אחרי שדודו הלוי עזב
וקיבל תפקיד של כתב צבאי בשבועון) .שי היה
מוכן לעבוד בשבועון אם יבטיחו לו מישרה
מלאה. בן־ישי, להיפך, דווקא רצה במישרה
חלקית. בן־ישי קיבל את התפקיד.
העבודה בטיים תהיה ״צדדית״ .את העבודה
העיקרית יעשה בטלוויזיה :״אני אוהב את
הטלוויזיה, ואני רוצה לחזור לשם. היה לי טוב
בגל״ץ, אבל אני באמת רוצה כבר ללכת״.
ובו־זמנית מודיע בן־ישי שלא יחזור להיות
הכתב־הצבאי של הטלוויזיה. הוא היה בזמנו
הכתב הצבאי של הרדיו, אחר־כך עבר לטלוויזיה
ומילא גם שם את המישרה הזאת. אחרי שהיה
תקופה בארצות־הברית וחזר, שוב היה לכתב
הצבאי של הטלוויזיה :״אני לא מתכוון בשום
פנים ואופן להיות הכתב הצבאי. קודם־כל, יש מי
שממלא טוב את התפקיד. וחוץ מזה אני לא
מתאים, עברתי כבר את השלב הזה. לא עושים
פעם שלישית מה שעשית כבר פעמיים״.

אומרים...מה הן או מרו ת ...מהה אומר ...הה הן אוהרות...חה הם

אייבי נתן:
משה ה 1ר1ביץ:
תחיה גורפונג:
..בערי־העסקיס הישרים ..רצית ל ה צני ע עבוד ..לתואם סט־ים לעברית
חזה הנה וק בחגים!״ ו״ץ, ד״שוהמ עוו! ״ ולשלוח לישראלים בחו״ל!״

בימים אלה ראה אור גליון מס 1של מדריך הספר הטוב,
ספרים, המיועד להפצה בחו״ל, ומטרתו לגרום לישראלים
הגרים בחייל לקנות ספרים היוצאים לאור בארץ. נפגשתי
עם עורכת־המישנה של הריבעון, תחיה גורפונג, ושאלתי
אותה לאיזה חו״ל הם מכוונים.
המטרה היא כל החו״לים שבהם יושבים ישראלים. כרגע מופץ
המדריר בארצות־הברית ובמערב־אירופה. אבל המטרה היא להגיע
גסלארצות אחרות, כמו בדרום־אמריקה, ששם הצמא לספר העברי
הוא גדול מאוד.

משה הורוביץ, מנהל חברות העוסקות בסחר בינלאומי,
הגיש עתירה לבג״ץ נגד שר״האוצר, נגד שר־המיסחר־והתעשיה,
נגד המפקח על המחירים ונגד ועדת״המנכ״לים
לעיסקת״החבילה. הוא דורש מהם לאפשר העלאת מחירים
וביטול עיסקת״החבילה. על מה הוא מתעצבן כל־כך,
שאלתי אותו.
כל העסק של עיסקות־החבילה הוא אסון גרול לארץ. הנזקים
שעיסקות־החבילה גורמות לכלכלה הישראלית ישפיעו עלינו
עוד הרבה אחרי שנשכח בכלל שהיה דבר כזה. כמו עיסקות־החבילה.

טובות רק עבור פוליטיקאים, הרוצים לשבת עוד קצת על
גב סוסתו של שלום עליכם. זו שכאשר כמעט התרגלה לא לאכול
— מתה.
אבל מה שמרגיז אותי יותר מכל זה שהכי־דפוקים מהעניין הם
היצרנים והיבואנים, המתעקשים להישאר ישרים ולא לעבור על
החוק. לאלה יש רק שתי אפשרויות: להפסיד או להפסיד. האחרים
מעלים מחירים.

• מי, למשל?

כל ענף הבשר, כאיש אחר, העלה מחירים. בענף הרהיטים לא
קיימת עיסקת־חבילה, ויש עוד הרבה ענפים. ואת חושבת
שעושים להם משהו?

• אז למה גם אתה לא מעלה מחירים, אם לא
עושים כלום לאותם המעלים?
כי אני פרייער. תחשבי כמה זה נורא שמדינה מכריחה את
האזרחים לא לשמור על החוק. בעצם, מחנכת אותם לרמות את
השילטונות.
הטובים ביותר והישרים ביותר התחילו להעביר את עיסקיהם
לחדל, ואחר־כך הם גם יעבירו את בתיהם לחו״ל. הם יחזרו ארצה
רק לחגים.

• עשיתם איזה מחקר בנוגע לסיכויים למכור
בחו״ל ספרים תוצרת־הארץ?

הנציגים שלנו בניו־יורק ובלונדון ברקו, והסתבר שיש ררישה.
אבל בלי הבירור הספציפי הזה, כל ישראלי שגר תקופה מסויימת
בחו״ל יודע שספר מהארץ הוא משאת־נפש ממש.

• האם אתם מדווחים במדריך שלכם על כל ספר
המופיע בארץ?

קשה מאוד לדווח על כל הספרים המופיעים בארץ — 4.500
בשנה. מתוך 600 ספרים שעברו מתחת לידינו ולעינינו, בחרנו
הפעם, למשל 143 ,ספרים, שנראו לנו טובים, כל אחד בתחומו.
את אייבי נתן פגשתי השבוע לפני נסיעתו
המי״יודע״כמה לאתיופיה. בין שאר הדברים דיברנו גם על
הבחירות בהסתדרות, ואייבי ניסה לברר אצלי איפה
מצביעים בדיוק. שאלתי אותו אם הוא חבר״הסתדרות.
אני לא יודע. לא כולם חברי־הסתדרות?

• לא כולם. יש לך פינקם אדום?

• אז אתה לא חבר־הפתדרות.
אבל אני חבר קופת־חולים.

• איזה מהן?

קופת־חולים מכבי.

• ״מכבי: זה לא הסתדרות.

• הרי לישכת־המיסחר היתה שותפה לחתימה על
עיסקות־החבילה. למה הסכמתם?

אז אני לא אוכל להצביע בבחירות להסתדרות?

בישיבת הוועד היה רוב נגד ההצטרפות, אבל הנציגים בכל
זאת הצטרפו.

חבל נורא.

• אז למה לא פיטרתם אותם?
בבחירות, בעוד חודשיים, זה בדיוק מה שנעשה.

• עבור מי רצית להצביע?
עבור ר״ץ, ר״ש והמערך.

• איזה תחומים?

כמעט הכל. מחקר ועיון, יהדות ומסורת, סיפורת מקורית
ומתורגמת, שירה, סיפרות־ילדים, אמנות, ואפילו סיפרי־בישול.

• אמרת סיפרות מתורגמת. מדוע לתרגם
לעברית ספר זר ואחר־כך לשלוח אותו לחדל כשהוא
מתורגם?
אנחנו יוצאים מתוך הנחה שלא כל הישראלים הגרים בחו״ל
מסוגלים לקרוא בשפות זרות.

• זה עסק מיסחרי גרידא?
אני מניחה שזה יותר מעסק מיסחרי. כל הנוגעים בדבר ירוויחו.
מועדון הספר העברי, הוצאות־הספרים בארץ והישראלים הגרים
בחו״ל. שמירת הקשר עם הישראלים שלא גרים כאן חשובה
לכולם.

• כמה יעלה לישראלי בחו״ל ספר העולה בארץ,
למשל 10 דולר?
ספר העולה 10 דולר יעלה לחבר המועדון בחו״ל. כולל
הוצאות המישלוח בים, שיבעה רולר. ואם הוא ירצה לקבל את
הספר במישלוח־בזק — תישעה דולר.

דניאלה שמי

ספורט
מהר, גבוה ורחוק
עוד שבועיים מתח
שגיים כבר גשרי
ושלושה בחדשות
צדוק מלכה, צעיר מוצק ונמיר־קומה,
היה גיבורה של מכבי חיפה,
כאשר בדקה ה־ 80 למישחק־החוץ נגד
מכבי יבנה הבקיע את שער־הנצחוו
העשוי להיות גורם חשוב בזכיה השניה
הרצופה של מכבי חיפה באליפות
המדינה.
אם כי נצחונה של ביתר ירושלים,
,0:4על הכוח עזר לאורי מלמיליאן
ולחבריו להיצמד לחיפאים ולשמור
בכך על המתח עד לסיום הליגה בעוד
שבועיים.
ובקצה השני של הטבלה לא
הצליחה הפועל באר־שבע, הזוכה
האחרונה בצמד אליפויות רצופות
( ,)1976,1975 לנצח את מכבי יפו ()1:1
והיא תיפרד, כנראה, מהליגה הלאומית
בעקבות הפועל לוד והכוח רמת־גן
שכבר נשרו.
מקום מכובד. רמת־השרון לא
הצליחה אמנם בכדורגל (ראה
מסגרת) ,אבל לפחות נבחרת הכדורסל
של התיכון מרמת־השרון עשתה חייל
באליפות־העולם לתיכוניסטים, כאשר
היא הגיעה בארהוס הדנית למקום
השלישי המכובד כשהיא נוחלת הפסד
בודד מול המנצחת מארצות־הברית.
וגם כדורסלני מכבי תל־אביב בחדשות:
הארוויי לאסוף ולו סילבר לא
ישחקו בשורות הנבחרת הלאומית
באליפות אירופה. לאסוף ספג עונש
של חמשה משחקי־הרחקה בגלל
פרישתו ואילו סילבר, ששוחרר על־ידי
המאמן צבי שרף בגלל מחלוקת
ממושכת בנושא דומה, עשוי אף הוא
לעמוד בפני ועדת־המשמעת.
וכמובן, חברם לקבוצה, אולסי פרי,
שנדון השבוע על־ירי בית־המשפט
לשלושה חודשי מאסר על־תנאי ולקנס
של 600 אלף שקל בעוון שימוש
והחזקת סמים מסוכנים.

סחו:
ל־ בגדך ורגוזה
•6 6 1 1 9 0

^ שבוע האחרון עבר על ריפעת
( 1טורק כסיוט ארוך. ההפסד, שבוע
קודם לכן, נגד הפועל ראשון־לציון,
דירדר את קבוצתו, הפועל ירושלים,
למקום הרביעי, ממנו לא עולים לליגה
הלאומית. ומה עוד שמירב־חיצי הביקורת
הנוקבת הופנו לטורק, השחקן
הבכיר ובעל המוניטין הרב מבין שחקני
הפועל ירושלים. ירושלמים כבר
החלו מספידים את סיכוייה של הפועל
לעשות את מה שניבאו לה רק לפני
כמה חודשים — לעלות לליגה
הלאומית.
כאשר בא טורק להפועל ירושלים
מהפועל תל-אביב, במחזור ה־ ,14 היו
הירושלמים בשולי הצמרת. מייד עם
הצטרפותו של טורק ניצחה הקבוצה
בשישה מישחקים ברציפות והעפילה

ויש לי חלק בכישלונות. נכון, היו לי
מישחקים חלשים. אבל אין שחקן
בעולם המשחק לאורך הליגה כולה
ברמה אחידה. לאחרונה גם טענו
שאינני מספיק מנהיג.
״כשבאתי לירושלים, כל מילה שהוצאתי
מהפה היתה קודש־קודשים.
יש שחקנים הנחשבים למנהיגים
כשהם מאיימים, סוטרים ומכים את
חבריהם. אני מתייחס לכל שחקן
בירושלים בדיוק כמו בתחילת הדרך
שלי בקבוצה. אני יכול לכוון שחקן,
ללמד, אבל אם הוא משחק הפוך — זו
לא בעיה שלי.
״אחרי הניצחונות הרצופים שלנו
גילו כמה שחקנים ביטחון מופרז. הם
חשבו שהכל נגמר ואנחנו כבר בליגה
הלאומית. ואז הם לא ביצעו את

טורק נגד רמת־השרון
לא פקיד בהסתדרות
בינתיים היריבה הצמודה של ירושלים
היא הפועל רמת־השרון. עם אותו
מיספר נקודות 50 אך לירושלים
הפרש־שערים עדיף — המקנה
לה את המקום השלישי. עד לסיום
נותרו שני מישחקים, כאשר במישחק
הנעילה יתמודדו שתי היריבות בבירה.
על האפשרות שקבוצתו לא תעפיל
לליגה הלאומית אומר טורק :״אוי
ואבוי, חס וחלילה. ברור שאני ארגיש
שזה כישלון. אולי הכישלון הגדול שלי ,
בכדורגל. עליה לליגה הלאומית תהיה
עבורי קבלה. קבלה לכר שהירידה שלי
כדורגל בדי נחת ב שבת

,.אני משחק נדווגל נמו באיוונה,
נמו שהשוווים או האירים משחקים!״

הם עלו למירון
וקצרו חרבון
רבבות מאמינים פקדו בסוף השבוע
שעבר את קברו של שמעון בר־יוחאי
לחגיגה המסורתית בהר מירון. בין
העולים לרגל היו שני כדורגלנים
בכירים, שלום אביטן מהפועל באר־שבע
ואלי כהן מהפועל תל־אביב.
אביטן הוא כוכב ההתקפה של
הפועל באר־שבע ואחד השחקנים

כדורסלן לאסון?
אחרי העונש, אין אירופה
הססגוניים בליגה הלאומית, כהן הוא
שחקן שהורחק, השנה, פעמיים במהלך
העונה.
אך למרות העלייה לרגל לא שבעו
השניים השבת נחת. הפועל באר־שבע
של אביטן לא ניצחה את מכבי יפו
ותינשור, ככל הנראה, לליגה הארצית
ואילו הפועל תל־אביב של כהן נוצחה
3:0בחיפה נגד הפועל וכהן חזר הפעם
מהצפון כשהוא מאוד מצוברח.
יי י איר ע טיקס
העולם הזה 2489

בעיני אמצעי־התיקשורת ברחבי־העו־לם.
הוא משחק בנבחרת מ־,1976
כאשר זו שיחקה באולימפיאדת מונטריאול.
ואם כי משחק לצידו ערבי נוסף,
זאהי ארמלי, כמעט תמיד הוא המרואיין
על־ידי כתבי הטלוויזיה והעיתונות,
השואלים אותו על ההרגשה של
ערבי המשחק בין יהודים, על דעתו על
מדינה פלסטינית, על היחסים בין
יהודים וערבים. טורק מתחמק משאלות
פוליטיות. אין הוא מעוניין להתעסק
בהן, למרות שבבחירות הלפני־אחרונות
הצביע מערך ונתן פומבי לכך

לליגה הארצית היתה צעד נכון״.
ולמרות שלא כל־כך נעים לטורק
בשבועיים האחרונים בירושלים, אין
הוא מצטער שעזב את הפועל תל־אביב.
אין לו טינה לאף אחד והוא עוקב
אחר קבוצת־נעוריו ומאחל לה הצלחה.
• אך הביקורת על יכולתו שלו, בעת
האחרונה, לא פסחה גם על מישחקי
הנבחרת, עימה הוא נמנה מזה כמה
שנים. יש הטוענים שהוא מחפה על
יכולתו החלשה במישחק נוקשה וחריף.
אומר על כך טורק :״מאז שיוסל׳ה
טורק עם אשתו ואפה ובתם נטלי
מרימוביץ מאמן הנבחרת, עשיתי את
עכשיו מותר לחייך
העבודה שלי כמו שצריך, וכל עוד אני
משימתם על המיגרש, עשו דברים שייך לנבחרת, אתאבר על המיגרש.
עד לראש הטבלה, כשפער בן תשע
במישחקים האחרונים לא שיחקנו טוב,
נקודות נפתח בינה לבין הקבוצה שלא צריכים לעשות.
שאני כמו פקיד אז יש ביקורת. אני מקבל אותה. אבל
״כתבו עליי
שצעדה במקום הרביעי. אך לאחר מכן בהסתדרות שבא לעבודה בבוקר והולך אני יודע שאם לא אהיה מספיק טוב,
חלה הידרדרות הדרגתית ביכולתם של
ורבע אחר־הצהריים. אינני רוצה המאמן ינפה אותי. מי שטוען שאני
טורק וחבריו. הפסדים בבית ובחוץ ואי־
־עת מי אמר את זה. לדעתי, זו קינאה משחק בנוקשות, לא יודע על מה הוא
יכולת לעצור את הגלישה במידרון
ל מישהו. איני מחסיר שום אימון. אני מדבר. אני משחק כדורגל כמו
הביאו את הקבוצה עד למקום הרביעי.
באירופה. כמו שהשוודים או האירים
1ראשון והולך אחרון ואיכפת לי על
ועל ירושלים כמו לכל אחד שנולד משחקים. יוסל׳ה מבקש זאת. הוא
יודע, וגם אני יודע, שנגד האוס־טראלים
במוקדמות הגביע העולמי לא
נלקק דבש. שיחקתי כמה פעמים
נגדם, ואני יכול לומר בוודאות שאין
ן* שבת חלה תפנית, הפעם כלפי
כדורגל יותר נוקשה משלהם, ואם לא
1 1מעלה. ירושלים ניצחה 0:6והע־י׳
^ ין ספק שהשבוע יכול טורק נשחק כמו גברים — נמצא עצמנו מהר
פילה שוב למקום השלישי, שממנו כן
עולים לליגה הלאומית. ושלושה

\ 4לחייך. לראשונה בקאריירה הא מאוד ביציע•״
מששת השערים הבקיע ריפעת טורק. רוכה שלו הוא הבקיע שלושה שערים
במישחק אחד. אבל הוא יודע שצוחק
היתה זאת תשובה מוחצת לאלה שקינ־טרו
את טורק. אך הוא לא מתרגש: מי שצוחק אחרון. ואת זה הוא רוצה
לעשות בעוד שבועיים, כשקבוצתו
^ יפעת טורק, ערבי יליד יפו, הוא
״הביאו אותי לשחק כדורגל, ואת זה
תהיה בליגה הלאומית.
1דמות ססגונית בנבחרת, בעיקר
אני עדיין יודע. יש לי חלק בהצלחות

גא ראשון,
הילד אחרון

זבוצהי״

ל,התאבד,,
על המיגרש

מדופלם

ואף היה פעיל מאוד במערכת הבחירות.
היום
הוא שייך לאירגון לא״פוליטי,
ניצני שלום, המבקש להראות שיהודים
וערבים יכולים לחיות ביחד בדו־קיום
ובשלום. אל ניצני שלום הגיע
עם חברו, נמרוד דרייפוס, ששיחק איתו
בתל־אביב ושהוא היום מאמן־הכושר
של הקבוצה ובעל מכון־כושר אכס־קלוסיבי
במלון הילטון. השניים הם
יושבי־ראש של כבוד, שתפקידם
לייעץ ולגייס פעילים שיעבדו למען
מטרת קירוב הלבבות. במגמה זאת
התקיים לפגי שבוע מישחק כדורגל
בתמרה הגלילית, שבו נכחו יהודים
רבים. טורק לא זוכר אווירה טובה
ומרגשת כזו שהיתה שם, לדבריו, מאז
שהוא משחק כדורגל.
טורק בן ה־ ,30 נשוי מזה שלוש
שנים לוואפה, אם בתו נטלי, בת השנה
וחצי, והם מתכוונים לעבור לגור בירושלים,
מה שיקל עליו בשנתיים הקרובות,
בהן ישחק בהפועל ירושלים.
האם הוא עוזב את יפו לצמיתות?
״לעזוב את יפו? בחיים לא אוותר על
יפו! אולי כשיהיה בירושלים ים.״
למי שאינו יודע: טורק הוא חובב־ים
ולמעשה רייג מדופלם, שעסק בצעירותו
בדיג לפרנסתו. היום הוא יורד
לנמל־יפו כדי להירגע באמצעות הדיג
ולאגור כוח לשני מחזורי־הנעילה,
שיקבעו אם בשנה הבאה הוא ישחק
נגד אורי מלמיליאן, בדרבי ירושלמי,
שכל חובב כדורגל בבירה מתגעגע
אליו.

^ \ 1ן ד תומכת באביה, מנחם בגין,
1 11\ /בעת טקס״האזכרה ביום הש־נה
השני למות האם והרעיה, עליזה. זאת היתה אחת

משתי הפעמים שבהן נראה בגין בציבור, מאז הסתגר
בביתו. הפעם האחרת היתה כאשר אושפז בבית•
החולים ונפרד בעת יציאתו בלבביות מן הרופאים.

לאה, אחת משלושת ילדי בגין, המקדישה כיום חלק נכבד מזמנה
1לךד1
11/11X1 1 1.111 הפנוי לטיפול באביה, אינה נשואה והיא דיילת־קרקע באל־על כאן
היא בחברת אמה המנוחה עליזה, שהיתה כנראה הדבק המאחד את בל המישפחה.

מועמדת היופי

בת״דודתה של מירב בגין, איילת מילוא
(עומדת משמאל, בבגד־הים השחור) היא
אחת מן המועמדות הסופיות לתחרות מלכת״היופי הישראלית . 85

ך 1711ךיך | של מירב הם בנימין־זאב בגין, גיאולוג במיקצועו ותיקוות־הליכוד לשעבר,
0ואשתו הנתנייתית רותי. הבגינים גרים בירושלים, אחרי שהם שבו משהות 111111 ממושכת, עם חמשת ילדיהם, בארצות־הברית, שם השתלם אבי־המישפחה במיקצועו.

סוברת מדנאומת.
עכשיו ניסחה
הנכדה להתאבד

בת ה״ ,17 המתחרה על תואר מלכת״היופי,
היא אחת מתישעה הנכדים של מנחם בגין.
היא בתם של חסיה, בתו של בגין; ומתי מילוא, מנהל בית״חרושת לקריר.

הנכדה איילת

^ יום החמישי, בשעה שש ורבע
בבוקר, הוזעק אמבולנס לרחוב
וייצמן 39 בנתניה. אשה צעירה בת 20
נמצאה שוכבת בחצר־הבית במצב
קשה, כשהיא חבולה בכל חלקי גופה,
אך עדיין בהכרה. היא הועברה לאמבולנס
שנע במהירות־שיא לבית־החולים.
במשך כל זמן הנסיעה מילמלה הפצועה
״אני לא רוצה לחיות, תנו לי למות!״

ה | 1ך [ ך ה 1ך ן ״ נכדתו הראשונה של מנחם בגין, בת ה־,20
1 1 / 1 1 1 1חיילת בשירות״חובה בלישכת דובר־צה״ל, 1 המאושפזת אחרי נסיון ההתאבדות בבית־החולים שיבא בתל״השומר.
דודתה של הנערה התמוטטה לפני
חמש שנים ברחוב בלפור בירושלים.
היא הובלה במכונית־השרד של ראש־הממשלה
לבית־חולים בירושלים.
לא היתה זאת הפעם הראשונה
שאותה אשה התמוטטה ברחוב ואושפזה
כתוצאה מכך בבית־החולים. ההת־מוטטויות
התחילו כבר לפני יותר
מעשר שנים, כשהאשה החליטה להיות
יפה ורזה, ובסידרת דיאטות הקריבה
את בריאותה הפיסית והנפשית למען
צורתה.
אבי האשה המתמוטטת בירושלים,
סבה של הנערה שניסתה להתאבד בקפיצה
מהקומה החמישית בנתניה, סגר
את עצמו, מרצונו החופשי, בביתו מאז
אוגוסט .1983 בתחילה ניסו להסביר
את הסתגרותו במיני מחלות־עור ועייפות,
אבל היום ברור לכל העולם שהאיש
לקה בדפרסיה, בדיכאון פסיכוטי,
באדישות למתרחש, באי־רצון לבצע
פעולות כלשהן. גם מקורביו, שהבטיחו
בקול תרועה רמה שהאיש רק עייף,
ועוד מעט יחזור לחיים הפוליטיים,
שותקים היום. האיש מרחוב צמח
בירושלים קורא ספרים ומרגיש בטוב,
כך אומרים היום מקורביו, בקול עגות
חלושה.
המסקנה המתבקשת מאליה היא,
כמובן, שחוט־הדיכאונות עובר במיש־פחת
בגין לאורך שלושה דורות לפחות:
הסבא מנחם, הבת לאה, הנכדה
מירב.
הדיילת מטפלת

קפיצה מהקומה החמישית

בשבוע שעבר לחצרו, וממנה הוחשה לבית־החולים, כשהיא ממלמלת כל עת הנסיעה :״אני לא רוצה לחיות!

** נחם בגין נשא לאשה את עליזה
^ /ב 1939 נולדו להם שלושה ילדים.
הבן הבכור, בנימין־זאב, ר״ר לגיאולוגיה,
שמנהיגי תנועת־החרות תלו
בו תיקוות גדולות, במיוחד אחרי פרישת
אניו מהחיים הפוליטיים, איכזב
את כולם כשסירב בעקשנות להיכנס
לפוליטיקה. בנימין־זאב נשא לאשה
את רותי לבית שוער מנתניה, ונולדו
להם חמישה ילדים. הבת הבכורה,
(המשך בעמוד )37

ךלןןן ״ ך מושון אלגרבלי, מכ חיש
כי מירב ביקשה
להתאבד בגלל אהבתה הנכזבת.

ן1^ 111

נערת השוחד המיני
(המשך מעמוד 130
עם בחורות. בהתחלה הייתי שוכרת
בשמי חדרים במלון • בהרצליה־פיתוח.
השוטרים היו נאים מכניסה
צדדית, כדי שלא יראו אותם, ומנצלים
את החדר בסתר.
אבל אחר כן החלטתי שאני יכולה
להרוויח הרבה יותר אם אחסוך את
שכר־המלון ואתן להם להשתמש
בדירה שלי. בבוקר הילדים היו תמיד
בבית־הספר ובעלי לא היה בבית.
אמרתי לקציני־המישטרה שהם יכולים
להשתמש נדירה שלי אם ישלמו לי
כמו עבור המלון.
לפעמים היו שוטרים שלא היתה
להם בחורה והם שאלו אותי אולי אני
מכירה מישהי שתסכים להיפגש אתם.
אצלי בבית היו תמיד בחורות שברחו
מהבית, הן גרו אצלי ועבדו אצלי
בטיפול בילדים וניקוי הבית. אמרתי
לשוטרים שהם יכולים ללכת אליי
הביתה, להציג עצמם כחברים שלי, ולנסות
מזלם עם הבנות. אם זה יילך —
טוב, ואם לא — אז לא. כך זה נמשך
הרבה זמן. היו אצלי בבית בחורות בנות

שלי, שהייתי מוכנה לעשות הכל
עבורו. חברות שלי סיפרו לי שבכפר־סבא
אפשר להשיג רשיון־נהיגה דרך
בתי־ספר מסויימים, בעזרת מין, ואני
פניתי כדי להשיגו. בשנת 1981 קיבלתי
את רשיון־הנהיגה שלי.
כאשר נפתחה החקירה בשנת ,1984
ישבתי שעות עם המישטרה. הם היו
באים אליי ולוקחים אותי מהבית עם
הילדים לפני ארוחת־הצהריים, הייתי
יושבת שעות ומספרת להם דברים והם
הכניסו את הילדים שלי לתא־מעצר,
כדי שלא יפריעו. הם לא נתנו לילדים
לא אוכל ולא מים עד הערב. עשיתי
הכל מכיוון שהבטיחו לי שאני לא
אעיד, והמישטרה תמליץ שלא ישללו
ממני את רשיון־הנהיגה שלי.
החוקר יעקב גרוסמן, מיחידתו של
בנימין זיגל, הבטיח לי שיעזור לי
להשיג עבודה הגונה, כדי שאוכל
להשתקם. הבטיחו לי גם שיחליפו את
מיספר־הטלפון שלי ויבטלו את התיקים
הפליליים נגדי.
אבל הכי חשוב היה לי הרשיון.
השגתי אותו במאמצים לגדולים, הוא

מירי בפרקליטות
.,אי־אפשר להכריח מישהו להעסיק אותך!׳׳
14ו־ 5ז, הקצינים שכבו איתן ואפילו
הכניסו אחת מהן להריון. הם גם היו
מביאים חשיש הביתה ומעשנים אותו
יחד.
יום אחד היתה פשיטה של המיש־טרה
על הדירה שלי. הם עצרו את
הבנות וחלק מהגברים. אני הייתי
באותו רגע במיגרש הטניס והם באו
לשם ועצרו אותי.
הייתי נורא חתיכה באותו יום. היו לי
שתי צמות ארוכות ולבשתי חצאית־טניס
קצרצרה. הם הביאו אותי לתחנת־המישטרה
בתל־אביב והתחילו לחקור
אותי על כך שכאילו ניהלתי בית־זונות
ועל סמים. הם אמרו שאם לא אשתף
אתם פעולה, הם יעצרו אותי.
הייתי מאוד מבוהלת-,ליטפתי את
בירכו של החוקר הראשי ואמרתי להם
שאני מסכימה להיות מודיעה שלהם.
הכרתי שם קצין מישטרה יפה-
תואר. היו לו פנים של בתול. מצאנו חן
אחד בעיני השני, והוא סיפר לי שהוא
חי עם זונה שהכיר בעבודה והוא רוצה
להיפרד ממנה. חשבתי שאולי אתגרש
מבעלי ואעבור לגור איתו. הוא היה
מבקש ממני שאסדר לו אורגיות וגם
לחברים שלו במישטרה.
כך, הגיע אליי גם גבי גל, הקצין
מירושלים. הוא ביקש שאסדר לו
אורגיה והסכמתי, ואז התגלגלה השיחה
לכיוון רשיון־הנהיגה שלי, שקבלתי
דרך המיטה, והוא התחיל לחקור את
הפרשה.
עזרתי המון למישטרה בחקירה
הזאת. הבאתי לו שמות של חברות שלי
שקיבלו רשיון־נהיגה באותה הצורה,
ואחר כך עשו תאונות־דרכים קטלניות,
כי הן לא ידעו לנהוג.
אני כל־כך רציתי את רשיון־הנהיגה

יי 36

עלה לי הרבה כסף ומאמץ, ואני לא
מוכנה לוותר עליו. אני מוכנה שיקחו
את הילדים שלי ממני אם אני לא
מסוגלת לטפל בהם, אבל שלא יקחו
ממני את רשיון־הנהיגה שלי.
אתמול, פיתאום טילפנו אליי
מהמישטרה ואמרו לי שאני חייבת
לבוא לבית־המישפט להעיד נגד
יוסקה. אני לא רוצה להעיד, ובמיוחד
לא נגד יוסקה. מאז שהיכרתי אותו,
דרך מישרד־הרישוי, הוא מאוד חשוב
לי. אני אוהבת אותו, הוא כמו אבא או
אח שלי. אבי אף פעם לא טיפל בי,
ואחי נהרג במילחמה. יוסקה התנהג
אליי כל־כך יפה, הוא היה בא ולוקח
את הילדים שלי לשחק בגן־ציבורי בלי
שביקשתי ממנו.
היינו הולכים יחד יד ביד על שפת־הים.
אם הוא היה רואה שהמקרר בבית
שלי ריק, הוא היה מביא אוכל.
אני לא רוצה לעשות לו רע. אני
כל״כך אוהבת אותו, שאם היטלר היה
אומר לי לבחור את מי להרוג — את
אבא שלי או את יוסקה, הייתי אומרת
שיהרוג את אבי.
אני מוכנה ללכת למעצר, כי אני
מרגישה שמגיע לי עונש, העיקר שלא
אעיד נגד יוסקה.
אבל כאשר אמרתי למישטרה שאני
לא רוצה להעיד נגדו, הם איימו עליי
שהם יעצרו אותי וישימו אותי
בכלובים שמתחת לבית־המישפט עד
שאעיר. מחר אני צריכה ללכת
לפרקליטה חנה ברוכי, כדי לעבור על
העדות שלי. אני רוצה שתבואי אתי
כדי לדאוג שהמישטרה תקיים את
הבטחותיה.
עד כאן סיפורה של מירי.
הבטחתי לבוא איתה לפרקליטות,

כדי להיות נוכחת בפגישתה עם
הפרקליטה, ולנסות לעזור לה לקבל
את מה שהובטח לה.
ביום השלישי בבוקר פגשתי את
מירי בפרקליטות. היא הופתעה מאוד
כאשר עורכת־הדין ברוכי ויתרה על
עדותה בלי כל ויכוח .״אם את לא רוצה
להעיד, לא צריך, את יכולה ללכת
הביתה ולהמשיך לטפל בילדים שלך,
ותהיי בריאה,״ אמרה לה הפרקליטה,
״לא יעשו לך שום רבר.״

מבקשים אורגיות

ך* סרהליטה הלנה ביילין, אשר
1 1טיפלה בתיק מתחילתו, אף
הסבירה כי נבדקו טענותיה של מירי
באשר להבטחות שהובטחו לה על־ידי
המישטרה .״ביררנו והוסבר לנו כי
עניין החלפת מיספר־הטלפון יוסדר
ללא דיחוי, כיתבי בקשה על המקום
ואנו נטפל בכך,״ אמרה עורכת־הדין
ביילין. היא גם סיפרה כי החוקר
גרוסמן פנה ודיבר עם מישהו בעיריית
כפר־סבא, כדי לעזור למירי לקבל
עבודה בגן־ילדים כעוזרת־לגננת, או
במישרה אחרת בעיריה.
״אבל זה לא הלך, הם לא רוצים
לקבל אותך לעבודה,״ הסבירה הפרק־ליטה
,״אי־אפשר להכריח מישהו להעסיק
אותך״.
גליון עבירות קודמות של מירי,
שנשלף מהמחשב, הראה כי אין לה
עבירות קודמות וכי לא מתנהל נגדה
כעת כל תיק פלילי. נראה היה כי
המישטרה אמנם עמדה בכל התחייבויותיה
למירי.
״רגע,״ אמרה מירי .״עוד דבר אחד:
מה עם רשיון הנהיגה שלי?״ הפרקליטות
הסבירו לה כי דבר זה איננו
בסמכותן ואף לא בסמכות המישטרה.
על־פי־הדין, יכול מנהל מישרד הרישוי
לשלול את רשיונותיהן של כל הבנות
שהוכח כי קיבלו אותם בדרך בלתי-
חוקית.
המנהל יכול, על פי שיקול רעתו,
לזמן אותן למיבחן חוזר.
״אני לא מוכנה לוותר על רשיון
הנהיגה שלי, על זה אני בכלל לא
מוכנה להתמקח! שילמתי עבורו
מספיק, ואני לא מסכימה למיבחן חוזר,
אני רוצה שישאירו לי את הרשיון שליד בנוכחותי טילפנה ריקי מהפרקליטות
לקצין גרוסמן ושאלה אותו מה
בעניין רשיון־הנהיגה שלה. הוא חזר
והבטיח לה כי אם תעיד במישפט הוא
ימליץ למנהל מישרד־הרישוי להשאיר
ברשותה את רשיונה.
מירי היפנתה את פניה לפרקליטה
ברוכי ואמרה לה :״אני מסכימה להעיד!
אבוא ביום שני כדי להעיד.״ היא
הסבירה כי רשיון־הנהיגה שלה כל־כך
חשוב לה, שעבורו היא מוכנה בכל זאת
להעיד נגד יוסקה, שהוא כמו אבא
שלה.
עורכת־הדין ברוכי, שהיתה קצת
מבולבלת מהתפניות הפיתאומיות של
מירי, החלה מקריאה לה את עדותה
במישטרה, כדי להכינה למישפט.
כאשר הגיעו לחלק מסויים שבו נזכרת
אישיות בכירה, שר־בממשלה, שמירי
טוענת כי השתתף באורגיה שערכה עם
בהרצליה, שאלתי
יוסקה, במלון
את מירי אם הסיפור הזה נכון.
״זה איננו רלונטי למישפט. אבל זה
נכון מאוד. יוסקה הביא אותי למלון,
הציג אותו לפניי, ואחר כך ערכנו
אורגיה׳.
לשאלה אם יתכן שהיה זה אדם
שהציג את עצמו בשם השר, אך היה
בעצם מישהו אחר, ענתה מירי כי אולי
הדבר יתכן, אבל היא עומדת על דעתה
שהיה זה השר עצמו.
כאשר יצאה מירי מבית־המישפט,
בדרכה לביתה וילדיה, היא ביקשה
ממני רק דבר אחד :״אם את יכולה,
תבקשי בכתבה שאולי איזה קיבוץ או
מושב יהיה מוכן לקלוט אותי ואת
שלושת ילדיי, כדי שאוכל להשתקם
ולהתחיל חיים חדשים. במקום שבו אני
גרה כל אחד שאני פונה אליו כדי
לבקש עבודה מציע לי אורגיות.״

אילנה אלון

תמרורים
ר 1ק בודהיסטי
נחוג יום־הולדתה ה־ 45 של
כוכבת הרוק טינה טרנר, שנולדה
בשם אן מיי בולוק, בתם של אינדיאנית
וכוהן־דת בפטיסטי שחור,
בחוות־כותנה בדרום ארצות־הברית.
הקאריירה של טרנר, שתקליטיה נמכרים
במיליונים, המריאה רק אחר
ששמה קץ ל״ 16 שנות נישואי־אימים,
כאשה מוכה, למנצח להקת־הבלוז אייק
טרנר, בסופם גם ניסתה להתאבד
בבליעת תכולת צנצנת כדורי־שינה,
נסיון ממנו עברה הישר לאמונה הבודהיסטית.

כלבה
צנחנית
נחוג יום־הולדתו ה־ 55 של
מרדכי(״מוטה״) גור, שר־הבריאות
יליד ירושלים, שגדל ברחובות. גור,
הנשוי לבתו של אחד ממייסדי
תעשיית־היהלומים בארץ, הוא אב
לשני בנים ולשתי בנות ועבר את
שלבי־הפיקוד בצה״ל במהירות״הבזק:
ממפקד חטיבת גולני בגיל ,31 דרך

כשופט־שלום (בעת המנדט הבריטי)
כבר בגיל ,28 והיה מן היום הראשון
להקמת המדינה נשיא בית־המישפט
המחוזי בירושלים, שממנו עבר, אחר
15 שגות־כהונה, לבית־המישפט העליון,
אותו נטש, בסופו של דבר,
לטובת הכנסת.

תאומי־הנזאה
נחוג באשלנד שבמדינת
קנטאקי האמריקאית, יום־הולדתם הסס!
של ויליאם סכסטון ואחותו
התאומה, מרגרט אדמם. הסיכוי
לזוג תאומים לשרוד יחדיו בחיים עד
ליום־הולדתם ה־ססו הוא אחד ל־700
מילייו•• *

קורבן־המידחמה
נתגלה מקום־מחבואו של
ולטר רדר ,70 ,פושע־המילחמה ורב־סרן
הס״ס האוסטרי, ששיחרורו, החורף,
מן הכלא האיטלקי וקבלת־הפנים
שערך לו שר־ההגנה האוסטרי, פריד־הלם
פרישנשלאגר, עשו כותרות. רדר,
שנעלם מעץ כל מאז בואו לאוסטריה,
נמצא בבית קרובת־המישפחה היחידה
שלו בחיים, דודה בת ,92 בעלת
חווילת־פאר תלת־קומתית בשכונת-
יוקרה וינאית. רדר מתקיים ברמת־חיים
של מיליונר, בזכות תרומותיהם
של 6000 מעריצים (שכמה מהם
תיכננו, מתברר עכשיו, לחוטפו מהכלא
האיטלקי בשנות ה־ .)70 רדר נהנה גם
מן הקיצבה הממשלתית לקורבנות־מילחמה,
המשתלמת לחשבון בנק•
הדואר שלו מזה 18 שנה, ובה כבר
הצטברו מיליון ו־ 300 אלף שילינגים
אוסטריים ( 60 אלף דולר).

ביס1י מיותר
שר גור
לידה בירושלים, כלבה בקאהיר
פיקוד על בית־ספר לפיקוד ומטה
(פו״ם) עד לרמטכ״לות. גור איננו בעל
יומרות לראשות־הממשלה בלבד. יומי
רותיו מצויות גם בשטח הסיפרותי,
שבו פירסם, בנוסף לסיפרו על כיבוש
ירושלים, בפיקודו, ב־ ,1967 גם סיפרי־ילדים
כמו עזית, הכלבה הצנחנית
ועזית בארמונות קאהיר.

נפטר בלוס־אנג׳לס, מדלקת־

ריאות, בגיל ,62 דודי גרנגרייך,
מעצב־אופנה יליד אוסטריה, שהכניס
לאופנה את חצאית המיני, את החולצה
השקופה לנשים וב־ 1964 את בגד־הים
לנשים חסר החלק העליון(ליתר דיוק:
שחלקו העליון היה מורכב משני פסים
צרים שכיסו את פיטמות־השדיים)
ואשר ייצורו הופסק, מאחר ,.שנמכרו
ממנו ,000 זירות בלבד.

האח הצעיר
מחוקק־המים

נחוג יום־הולדתו ה־ 55 של
מרדכי וירשובסקי, ח״כ שינוי
יליד גרמניה ועורך־דין במיקצועו.
וירשובסקי היה, לפני כניסתו לחיים
הפוליטיים, במשך עשר שנים, היועץ
המישפטי של עיריית תל״אביב והתפרסם
עוד קודם לכן כיועץ
המישפטי לנציבות המים, תפקיד ש־בתוקפו
נקרא לייעץ בנושאי חקיקת־מים
לממשלות בראזיל, ניקראגווה,
פרו, צ׳ילה ואיראן.

נפטר בבולטימור, ארצות״
הברית, בגיל ,85 מילטון סטוכר
אייזנהואר, הצעיר בשיבעת בניו של
זוג בני טכסאס, שהמפורסם בהם היה
דוויט אייזנהואר, מפקד הפלישה
לאירופה בשנת 1944 ונשיא ארצות־הברית
בשנות ה־ .50 מילטו! היה רוב
שנותיו פקיר־ממשלה (במישרד־החק־לאות
ובשיקום צפון־אפריקה, אחרי י
מילחמת־העולם) .לאחר מכן היה, בזה
אחר זה, נשיאן של שלוש אוניכר־סיטות,
האחרונה בהן אוניברסיטת־היוקרה
ג ון הופקינס.

מנהל־השופטים

המשביעה הננסית

נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
השופט משה נאכט, מנהל בתי־המישפט,
אשר פרש החודש לגימ־לאות,
אחר שעמד במשך 17 השנים
האחרונות בראש המינהל השיפוטי,
המקיף את 262 השופטים (כולל 50 :
שופטות) במדינה. לפני כן היה נאכט,
יליד אוסטריה, שהחל את הקאריירה
המיקצועית שלו כיועץ המישפטי
למישרד ראש״הממשלה, במשך 17
שנים גם כן, היועץ המישפטי ל־מערכת־הביטחון.

נפטרה
בדאלאס, משבץ־הלב,
בגיל ,88 שרה טיגלמן־יום, שופטת
פדראלית (מחוזית) והאשה היחידה
בהיסטוריה האמריקאית שהשביעה אי-
פעם נשיא לכניסת כהונתו. היה זה
בדאלאס, ב־ 22 בנובמבר ,1963 אחר
הירצחו של ג׳ון קנדי כשהשופטת
הננסית (גובה 1.53 :מטר) נקראה
למטוס הנשיא, חיל־אוויר ,1כדי
להשביע בו־במקום את סגנו של קנדי,
לינרון ג׳ונסון, כנשיאה ה־ 36 של
ארצות־הברית.

נחוג יום־הולדתו ה־ 75 של
בנימין הלוי, שופט וח״כ לשעבר.
הלוי, שהיה ב־ 1961 בין שופטי אדולף
אייכמן, הוא יליד גרמניה שמונה

•זוג התאומות הקשיש ביותר
בהיסטוריה היו,בנראה, שתי תושבות
סופיה, בירת בולגריה, ווסילקה
דרמדזיייבה וואסילה יאפורדזייבה,
שעוד הספיקו לחוג יחדיו את יום
הולדתן הי 104 בשנת ,1966 לאחריה
נפטרו שתיהן, .

מהכס לכנסת

העולם הזה 2489

י טרגדיה בבית בגין ייי
(המשך מעמוד )35
שהיא גם נכדתו הבכירה של מנחם
בגין, היא מירב.
בתו השניה של מנחם בגין, חסיה,
נישאה למתי מילוא, מנהל בית־חרושת
לקרור ואחיו של רוני מילוא, סגן שר־החוץ.
לחסיה ומתי נולדו שלושה ילדים,
ביניהם איילת בת ה־ ,17 המתחרה
השבוע על התואר מלכת־היופי של
ישראל.
הבת הצעירה של מנחם ועליזה בגין
היא לאה. העוברת כדיילת־קרקע בחברת
אל־על. לאה לא נישאה עד היום,
והיא מחלקת את זמנה בין עבודתה
לבין הטיפול באביה, בעיקר מאז מות
אמה, עליזה, והסתגרותו של מנחם בגין
בביתו.

המילחמה שר ספן־השלום
שעברה בסביבה, לקחה את קובו לתח־נת־המישטרה.
ההמשר
היה רגיל. נגבו עדויות
מאליבי ומחבריו, וגם מקובו וחבריו.
כאשר הסתיימה החקירה הוגש בבית־מישפט
השלום בתל אביב כתב־אישום
נגד קובו על תקיפתו של דני מעוז ועל
כך שאיים עליו ואמר לו :״חכה, עוד״
אחסל אותך הלילה!״
אצילות גפש
המערערות המישפחה

^ בית החולים על־שם שיבא שו־כבת
היום מירב בגין, בחדר־טי-
פול־נמרץ, כשכולה עטופה בגבס.
מסמרים מחברים את עצמותיה השבורות,
תחבושות מכסות את פצעיה,
ורק העיניים הכחולות והיפות מציצות,
אבל אינן מגלות מה מתרחש בנפשה
ובמוחה של הנערה הצעירה.
פורסם כאילו השאירה מירב בגין
מיכתב־הסבר למעשה הטראגי שלה.
אהבה נכזבת היא הסיבה, כך נאמר.
היחידי שאינו מאמין לסיפור הזה הוא
חברה הקבוע של מירב, מושון אל־גרבלי,
חייל יפה־תואר בן ,21 הדוחה
את הסיפור על אהבה נכזבת מכל וכל.
״אין כאן שוס אהבה נכזבת ״,אומר
החבר ,״לדעתי הסיבה היא אחרת
לגמרי. אני מחכה לרגע שבו אשמע
מפיה מה היא הסיבה האמיתית למעשה
הנורא הזה״.
ידיד־מישפחה טען, לעומת זאת, שמירב
לא ניסתה להתאבד, אלא נפלה
מהמירפסת מכיוון שלקתה במכת־שמש,
אחרי שבילתה יום קודם בחוף־
הים.
גם חבריה של מירב בלישכת דובר־צה״ל
אינם מבינים את המעשה. הם לא
הרגישו שום דבר חריג בהתנהגותה
בזמן האחרון. האם הדפרסיה נפלה
עליה בבת אחת? למה בכלל היא גרה
בבית סבתה בנתניה, אם־אמה, ולא בבית
הוריה בירושלים? לאן היא נעלמה
לארבעה ימים, שבוע ימים לפני ההתאבדות?
בינתיים
יושבים בני מישפחתה הקרובה
של מירב סמוך לחדרה בבית־החולים
ומשגיחים על תנועותיה. אבא
ואמא מתחלפים ביניהם במישמרת.
בני־מישפחה אחרים באים לביקורים
קצרים.
מי שבולט בהיעדרו הוא הסבא,
שלא בא לראות את נכדתו, אבל
מטלפן פעם ביום כדי לשמוע מה
המצב. גם הדודה השניה של מירב,

לערפאת .״אינני מכיר את האיש הזה,
אבל שמעתי שהוא אומר לאייבי,הודי
מלוכלך׳ ,ראיתי שהמתח גובר, ונגשתי
כדי להפריד ביניהם. לפתע הונחתה
עליי מכת־אגרוף ללא התגרות. אנשים
תפסו אותו ואותי, ואז הוא צעק משהו
כמו, חכה, הלילה אני אחסל אותך!׳
אחר כד הגענו למישטרה.״
קובו סיפר כי בכל יום שישי הוא
נוהג להיפגש עם חבורת־ידידים בפאב
זה, וכי את החבורה שישבה בשולחן
הסמוך הכיר רק ממראה עיניים .״בד־

^ משכה של מסיבת־הבירה היה
1 1השבוע בבית־מישפט. השופט,
אהרון פרוינד, שמע את ערותו של
אייבי נתן :״הוא ניסה לגעת בגופי
בזילזול. איש אלים היה מחזיר לו מייד.
לידי חיה דני מעוז, שהסיר לו את היד
ממני. אז התחיל במכות. החזקנו את
רני, כי הוא היה יותר חזק. זה נכון
שמתוך אצילות־נפש לא הגבתי על
דיברי־הנאשם״.
דני מעוז עלה גם הוא על

בגלל ד״ש עם שיר ליאסר עופאת פרצה תיגרה
בכאב התל־אביב׳ ,שבה היה משוב אייבי נתן
ך* בורה עליזה של גברים ישבה
1 1ליד שולחן בפאב תל־יאביבי
ברחוב הירקון. הם צחקו והתלוצצו,
ומפעם לפעם לגמו מכוסות־הבירה
שלפניהם.
לפתע ראו כי אייבי נתן, שישב
במרכזה של חבורה אחרת, סמוך
לשולחנם, מוציא מכשיר־קשר ומשדר
לספינתו. הוא ביקש מהשדרן שעל
האוניה לשלוח שירים לג׳ו שנטי ודני
מעוז, שישבו איתו ליד השולחן.
יצחק קובו, שישב בשולחן שהאזין
לאייבי, צעק לעברו :״אולי תשלח גם
ד״ש עם שיר ליאסר ערפאת?״ הדבר
קרה זמן קצר אחרי שאייבי חזר
מביירות, ודבר פגישתו עם ערפאת
התפרסם בעיתונות.
אייבי ראה בצעקה זו התגרות ונסיון
להעליבו, אולם חבריו הרגיעו אותו
והוא שתק. כאשר קמה חבורתו של
קובו ועמדה לצאת מהפאב, יצא גם
אייבי, וניגש לקובו.
חסיה מילוא, אינה מגיעה לבקר את
מירב, כי בימים אלה בריוק היא עסוקה

״למה דיברת אליי כך?״ שאל
ספן־השלום את קובו.
הרוחות התלהטו בן־רגע, וקובו
צעק :״הודי מלוכלך! אני מכיר אתכם,
ההודים, כלפי חוץ אתה אדם טוב אבל
בפנים אתה מלוכלך!״
ניפנופי־ידיים הביאו למקום את ג׳ו
שנטי, חברו של אייבי, שניסה להפריד
בין השניים, אולם דני מעוז הקדים
אותו ותפס את קובו בידיו .״אייבי אמר
לי, :אתה פרימיטיב! אתם ברבארים!׳
וגם אני עניתי לו במלים מעליבות,״
סיפר קובו בבית־המישפט .״לפתע הופיע
מהצד אדם גבוה וגדול, תפס בידי
השמאלית ודחף אותי בחוזקה לצד
הכביש. הוא הסתער עליי, ואני באופן
אינסטינקטיבי שלחתי מהלומה לעברו.
זו היתה תגובה, כי הוא קודם זרק
אותי חמישה־שישה מטר!״
עוברים־ושבים הצטופפו ליד הגברים
המתקוטטים, ניסו להפריד ביניהם.
רם זב מאפו של מעוז, וניידת מג״ב,
מאוד בתחרות מלכת־היופי, שבה
משתתפת בתה, איילת. בשעה שמירב

ידיד מעוז
אגרוף
רך־כלל אנחנו שותים קצת, מתלוצצים
ומשתטים מעט. שמעתי את אייבי
שולח ד״ש לאניה, אז הערתי לו, :שלח
ד״ש לערפאת.״׳

פרקליט כהן
התגרות

סניגורו של קובו, אלי כהן, חקר את
הנאשם, שהסביר כי כל מעשיו היו
בגדר של הגנה עצמית, אחרי שדני
מעוז תקף אותו. גם חבריו של קובו
תמכו בגירסתו.

דוכן־העדים וסיפר כי ראה את אייבי
ניגש אל הגבר, שצעק לו לשלוח ד״ש

השופט יחליט אם היתה זו קטטה
של יום שישי או תקיפה ואיומים.

שוכבת במיטתה וסובלת כאבים,
מספרת הבת־דודה איילת באיזה פודרה
היא נוהגת להשתמש, ואיזה סומק־לחיים
אהוב עליה במיוחד.
כדי להיכנס לתחרות הורידה איילת
10 קילו ממישקלה בדיאטות־רצח,
ובריצה של ארבעה קילומטר ליום,
כשהיא מלווה על־ידי החבר שלה, סמי.
איילת מילוא צועדת בתחרות מלי

רת כל פרט מחייה בסוד, כפי שנוהגים
שאר בני־המישפחה, ושאינה מוקפת,
בינתיים, שומרים, המבריחים צלמים
ועיתונאים, ומוסרים לכלי״התיקשורת
הודעות סתמיות כמו ״מר בגין מרגיש
מצויץ ״,או ״מירב בגין יצאה מכלל
סכנה״.
אמר על כך פסיכולוג נודע, שביקש
לדבר בעילום־שם :״דפרסיה אינה עובי

,.דפרסיה אינה שבדת בירושה. אך
נאשר מתערער הבסיס הדיגש
והתחושת של המישכחה, זה
משפיע!״ -קובע פסיכולוג ידוע

מלכת־היוסי /
איזה פודרה ואיזה סומק־לחיים
העולם הזה 2486

כת־היופי כשהיא נושאת את המיספר
. 1מארגני התחרות הבינו שנכרתו של
מנחם בגין היא סיפור טוב בקנה־מידה
עולמי, ולא חשוב כל־כך כמה היא יפה
וכמה היא רזה.
גם בארץ איילת מילוא היא סיפור.
היא בת־המישפחה האחת שאינה שומ

בירושה. אך משהתערער הבסיס
התחושתי והריגשי של המישפחה, זה
משפיע. אילו היתה אשתו של מנחם
בגין חיה, לא היה מגיב כך. אף אחד
במדינה אינו יכול לקבל את אשר קרה,
ובוודאי לא ילדיו ומישפחתו.״

שולמית יריב

תפסו את החידה, התפרקד! ער
הספות, השתמש! בכף־נעליים מכסף
ושיחקו במערכת השח־מת המפוארת

ויוה ; ידה

1 1ר ךידןך 1הזמר־שחקן, שהתנדב להופיע באותו ערב,
| 1 1111 1 111/הגיע לבדו, ללא בני אמדורסקי, בן־זוגו לצמד
הדודאים, השוהה עכשיו בביקור בחו״ל. לפני שנקרא לעלות לבימה, ישב
גוריון בסלון המפואר של הלואיסים ונעזר בכף־נעליים עשויה כסף.

חךי| 1\ 1ו [ הציף נר דולק, יחד עם המוזמנים
\ 1 / 1/ו 11 הרבים, שהגיעו למרתון זמר בגן
הווילה שלו בהרצליה פיתוח. כרטיס בודד לערב
עלה 20,000 שקל, קודש לאיגוד סיסטיק פיברוזיס.

״אשתי ואני בעצם באנו לכאן, כי שמענו שהבית מתפנה בעוד שבוע,״ פתח
הבדרן מדו מתן את מרתון הזמר של איגוד הסיסטיק פיברוזיס, שנערך
בבית השגריר האמריקאי .״אשתי אמרה שנסתדר, אם כי נצטרך להצטמצם
בהתחלה״...
על הבימה עלו, בזה אחר זה, האמנים שהתנמבולהופיע: צמד הרעים, הזמרת
דורית ראובני, הזמר איציק בכר, שהוא גם רכז־מערכת של ירחון־נשים,
המוסיקאי נחצ׳ה היימן עם האקורדיון והזמרת אורה זיטנר, הנראית עכשיו
טוב מאי־פעם, אחרי שהסירה ממישקלה 15 קילו, מהם התפטרה במשך שלושה
חודשים, כי ״החלטתי לא לחכות עד שאהיה ממש גדולה, והתחלתי לאכול פחות
ולחשוב מה אני אוכלת.״

ך 1ך ך 1ישבה בשורה הראשונה, וגם היא
| הדליקה נר .״יהיה לנו בקרוב שגריר
1 111 1
אמריקאי חדש ״,אמר ד״ר נתן דורסט, שבנו חולה
במחלה האיומה הזאת ,״אבל מי יביא לנו עוד סאליד

שי שטיין, הבעלים של פאב ב תמ ה בתל־אביב,
קורא לקליינטים האשכנזים שלו ״יורמים״ .בחיבה. כמובן.
לא מזמן הוא הלך לבלות בפאב ביפו, התלהב מהופעתו של
הזמר ג׳ל!י מקייטן, והחליט שגם ליורמים שלו, הרגילים
יותר לשירי ארץ־ישראל ולמוסיקה קלאסית, מגיע להכיר
גם משהו אחר.
מקייטן הנתנייתי, אחד מאלופי זמרי־הקאסטות, הופיע
כשהוא יושב בכיסא־גלגלים. שרו איתו הד״ר חיים

שוהם, הידוע כאלוף־המסיבות, אשתו יעל, שהיא הדוברת
של רשות שמורות־הטבע, איש־העסקים מוטי רובינשטיין,
אחיו של שר־התיקשורת, האלוף מנחם עינן,
מנהלי חברות, כמה דוגמניות יפות וקצץ־מישטרה
החברה מחאו ־כפיים ורקדו לפי הקצב. בסוף הערב הם
שאלו את שי מתי יערוך עוד ערב כזה, והוא אמר שאינו
יודע. המוסיקה הזאת היא רועשת מדי, והוא לא רוצה
בעיות עם השכנים.

״1 ^ 11*1\ 1ך 1ד 1הזמר שחזר לארץ אחרי היעדרות ממושכת, נח
\ | 1 1-1 1/111 1על אחת הספות בבית השגריר. איתמר עוסק עתה
בהכנת אריד״נגן חדש -הראשון שלו. למשה: דודו דותן, מנחה־הערב,
והזמרת אורה זיטנר שיחקו שח״מת בחדר־עבודתה של סאלי לואיס.

היה כוכב החאפלה ליורמים,
שהתקיימה בשבוע שעבר
בפאב בוננזה בתל״אביב. בעל המקום, שי שטיין,
התלהב מהופעתו של ג׳קי בפאב יפואי, והחליט

ג׳קי מקייטן

לשמח את אורחיו, אשכנזים ברובם (״יורמים״ הוא
קורא להם) ,בערב מיזרחי. החבר ה נכנסו לאווירה
והזמינו מג׳קי, נכה ממחלת שיתוק־ילדים שבה לקה
בילדותו, את המענטזת. משמאל: אורחת קבועה בפאב.

נעמי רון

— ״זה יהיה נהדר״

(המשך מעמוד )28
בלתי־פטריוטי. זה אולי לא נעים בחיי
היום יום, אבל בסך־הכל זה יתרון.
תחשבי על זה כמוני. נניח שאת
קוראת ספר, או רואה סרט, והקטע הזה
מתרחש בקמבודיה — עם מי תזדהי,
עם החיילים או עם הבחורה?

פתרון תשבצופן

• אבל הקטע הזה לא התרחש
בקמבודיה, הוא התרחש
כאן:

2 4 8 7

לי זה לא משנה. אני רואה את זה
כמו בסרט, אני רואה את הקטע
ואומרת: יא־אללה, איזו בחורה אמיצה!
מאיפה היה לה האומץ?
מה את חושבת, אם המצב היה הפוך
לא היתה נמצאת צעירה ישראלית
שתעשה את המעשה הזה?
היא היתה פטריוטית, בחורה שאיכפת
לה מהמולדת שלה. היא לא היתה
שיעית, היא לא הזכירה את אללה
אפילו פעם אחת. וזה מה שמפחיד את
הישראליים — שהן אפילו לא שיעיות.

לא מתחשק לך לגור בארץ
אחרת?

• למה את לא עושה את זה?

לא מצאתי עוד ארץ אחרת, אבל אני
רוצה, באופן מאוד־מאוד מופשט, לחיות
רחוק ממה שקורה כאן. למרות
שאני לא רואה את עצמי מנותקת
מהאירועים.

• איד מתייחס אלייך הצד

..לא איכפת לי
באיה מוזה אחיה,
ולא איכפת לי אם
ואש־הממשלה שלי
יהיה יהוו׳,
הובי או קווקאז׳
הישראלי, השופטים, השוטרים,
התביעה?

מאוזן:
)1את נעליו נעל המשורר
במהופך ()3
)3״אין לה שום טענה״ — זה
אנדר־סטייטמנט ( )5,4
)9בלום במלט ()4
)10 מתים מזה? בדרך כלל ()4
)13 רמז לגורל ()3
)14 אשור בכתב להושיב אלוף
בחדר צר ועלוב ()6
)15 בסכום התרגז נורא ( )5,3
)17 כמו לונדון, למשל ()4
)18 האדים מהלבנת־הפנים של
הליטאי ()4
)20 ידיד אשמאי, יקחהו השד

אכספרימנטים

)22 עושים
לפשל במסים ()5
)24 אל תגידו בדרום, יש שם
קבוץ ()3
)25 רצה עוד ועוד אבל כבד־בפה

)26 גדול בהודו זה הגנגס ()4
)28 ימים של קבוץ גלויות
...עיניך וראי כלם נקבצו באו
לך ישעיהו) ()4 ,3
)29 אח הימים היפים בזעיר (.)3

מאונך
)2סתום מול בית־מחסיר ()3
)4אומרן שקט? — להיפך ()4
)5הפתרון נראה קרוב לירושלים

שאל את השאלה בעבר ( )5,3
)19 איזה מין עולם מתוק ()6
)21 מאבד צורה, אבל הריח
נשאר ()5
)22 המ״מ לא מציית לפקודות?
מציית ()4
)23 המנגינה מנדנדת כבר
מהאמצע ()2
)24 מה היה חסר בכסף הישן?

)27 בלי אשה הריר יורד (.)3

)6מה יצא מהמכות, משה? ()3,3
)7שקעת עד צואר כאשר
קדשת לך אשה ()4.
)8קרבנות תמימים למען
השלום ()5
)9לא, בהחלט זה לא רע ( )4,3
)11 כבש שמן ומפוטם הופך

עורו ()2
)12 העבודה היא חיינו ונבוש
ליבא ( )7,2
)16 המשורר מ־ 1מאוזן כבר

הם באים והולכים, ואני עומדת.
כמובן תמיד יש עויינות מראש. אבל
היחסים משתנים בהתאם לנסיבות,

• את נוסעת לשטחים לעיתים
מזומנות. אינך פוחדת?
הרי לא כתוב לך על המצח שאת
לאה צמל.
פעם נסעתי רק במוניות ערביות,
ופחדתי הרבה פחות מאשר בנסיעה
במוניות ישראליות. ובקשר לזה שהם
לא יודעים שאני לאה צמל: לרוב הם
יודעים, אחרי שתי שאלות הם מגלים,
ורוב הנהגים ממילא כבר מכירים אותי.
אבל לפעמים אני נוסעת באוטו

ש 1ל ה
ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

• מה יקרה אם ילדייך יבעטו
בך ויתנגדו לכל השקפת־עולמך?

שקורה לאמא שלי: כואב לה,
אבל היא מקבלת אותי.

• ומה יקרה כשהבן שלך
יגיע לגיל 18 וירצה להתגייס
לצבא?
כשהיו שואלים אותי את השאלה
הזו לפני 10 שנים, נהגתי לענות: עד אז
יש לי זמן. אבל כעת, כשאני חושבת
על זה. אני לא יודעת. יהיה לי קשה.

• ועוד ליחידה קרבית?
יהיה לי עוד יותר קשה.
העולם הזה 2489

> 0כ מי ס:
284919 295318

• שיש לו מיספר ישראלי?
כן, ורועד לי הפופיק. אז אני לוקחת
טרמפיסטים ערביים, והם חושבים שאני
מתנחלת טובת־לב. ואז אני אומרת
לעצמי: אוייש, למה לקחתי אותם? הם
עור יכולים לחשוב טוב על המתנחלים!

המכון הישראלי לספרות ^
נשים קוסמטיקה ופדיקור

הוו 1תלת 5 8 3 0ס > <

אט>ה ח>>בו

מעוניין בנחמדה
למטרה רצינית
גובה 60ו גיל 28
ת.ד7085 .
מיקוד 42291
נתניה

• קו ר סי םמק צו ע יי םנרמהגבוההל
• ס פ רו תנשים • קוסמטיקהואפור • פ די קו ר • מנ י קו ר
• אפילציה (הוצאת שי ערלצ מי תו ת )
• מנון ליופי ו ס לו ןתסרוקותח די שי ם ל:
תסרוקות, תספורות. החלקות, ס ל סו ל, צניעות, פסים
טיפול פנים, איפור. הוצאת שי ערלצ מי תו תובש עו ת.
תעודות למסיימים והכנהלבחי נו ת
תסמנהממש רד העבודה
10_3וי
30שנותנס יו! ו הי ש גי םנהדרנה מק צו ע יח י

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת )4

י ס פיו ת ע

229388 ;226066
בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

מוד עו תבטל פיו

לבל ה ע תוני ם
*״רבכר טי סי א שראי במחירי המערכתי ־
8ט1ם $מ£או 0
* 1ו 06 וז*<ז£)1זאו

נטראפרם

0ז158* 611

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

ד״ר מרדכי זיד מן
הוצאת רשפים

בוז־ ספר /ז*ד?דז״ז

אידיאל

אבן גבירול 0וות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רזגוף

227117/ 8־ 03

סאת

הקגונ>ם
מע\למ>ם
תמ>ד

האשה שדנו גירה
התסריט היה ידוע. זכיה בתחרות מלכת־היופי,
נסיעה לחו״ל, חתונה עם מיליונר. נשיא חברת־הסרטים
קולומביה, השתתפות בסרט האיש
שלנו פלינט, שלוש בנות. מה שלא היה כתוב
בתסריט המקורי היה שהיא תישאר אלמנה
צעירה: אבל החיים זה לא סרטים, וזה בדיוק מה
שקרה לגילה גולן.
קנתה דירה צנועה בכמה מיליוני דולרים
בפארק־אבניו, בניו־יורק, ממש בשכנות לגיוני
קרסון והמני פאר האמריקאי) ומנחם גולן.
בלי להודיע לאף אחד בארץ היא תפסה לה
איזה ג׳יי־אר מטכסאס והתחתנה איתו, באחת
החוות הדומות לסאותפורק בדאלאס.
כל זה לא הייתי מספרת לכם אפילו אלמלא
היתה כאן הבעיה היהודית. כלומר ברית־מילה
בנוסח מסיבות הגן של מיס״אלי, שנערכה לרך
היהודי שנולד למיליונר הטכסאסי ולאשתו
הישראלית, גילה גולן בת ה־.48
החיים זה לא סרטים. בחיים יש כל הזמן
הפתעות. אם מישהו נוסע במיקרה לטכסאס, אולי
ימסור ממני איזה מזל טוב בכחול.

מהפרחים

חלומות בשבי

על מה חושב בחור צעיר ויפה־תואר, נווט
בפנטום, שנופל בשבי המצרי ויושב שם במשך
שלוש שנים וחצי? בטח אתם חושבים שהוא חושב
איך להיחלץ מהשבי, איך לשחד את סוהריו, איך
להיטיב את תנאיו, וכולי וכולי. אולי זה נכון
במקרים רבים, אבל כנראה לא נכון במיקרה של
עמוס לויטוב. עמוס פשוט חשב שלוש וחצי
שנים איך הוא ישכיב את בנות־ישראל היפהפיות,
ברגע שהוא ייצא לחופשי. חשב וחשב וחשב,
ובסוף שוחרר וחזר הביתה.
מאז ועד היום הזה הוא מבצע בדקדקנות
ובלהט את המשימה שהטיל על עצמו במשך
שנות שהותו בשבי, ללא חתיכות.
זה התחיל בחתונה עם צעירה נחמדה, חכמה
ומוכשרת, קצינה בצבא־הקבע בשם קרני,
שאיתה התחתן בשנת ,1975 ושממנה נולד לו בנו
היחיד(בינתיינן) .האידיליה נגמרה אחרי זמן קצר,
כשלאוזני קרני התחילו להגיע שמועות שבעלה
הפרפר מוצץ צוף מכל פרח מזדמן. הקש ששבר
את גב קרני היה פירסום שמו של בעלה בקשר
למיקרה הטראגי של רונית סוזייב, שניסתה
להתאבד בגלל אהבה נכזבת, ושנאנסה ממש לפני
מותה.
קרני ועמוס נפרדו. לא עברו שעות רבות

כמו בדאלאס
ועמוס הכיר את אחת הנשים היפות והמוכשרות
ביותר בארץ, טלי עומר. הרומן ההיסטרי
ביניהם נמשך שנתיים וחצי, שבחלק מהן המשיך
הפרפר להתעופף מפרח לפרח. והוא לא הלך על
כלניות. בשבילו רק שחלבים: ענת זמיר,
נאווה חן, ועוד פרחי־קיר שמצא בקוליסאום,
כשהיה בא לשם עם חברתו הצמודה, טלי,
שניהלה את המקום. בדרך כלל היה יוצא בשלום
מהסיכסוכים עם טלי בעניין זה, כי כוח־השיכנוע
שלו, לגבי נשים במיוחד, הוא עצום ורב כחול על
פני הארץ. אבל יום אחד כבר שום סיפור לא עזר
לו, וטלי עזבה את דירתם המשותפת.
מרוב מציצת הצוף המתוק של הנשים בארץ,
התקלקלו לו השיניים לבחור היפה הזה. אחרת
אני לא מבינה את שני הרומנים הבאים שלו, עם
שתי רופאות־שיניים צעירות, יפות, עשירות,
ואחת מהן גם קצת נשואה;

היה נראה כאילו הכל בא על מקומו בשלום.
אולמי ותמי עברו שוב לגור ביחד, והילד הקטן
והיפה פייר מצא סוף־סוף בית אוהב, ואמא
גבוהה, שהוא קורא לה תמר(תמי).
ביום השישי היתה כל השלישיה הולכת לבית
הוריה של תמי, כדי להדליק נרות־שבת, והילד
התברג יפה מאוד בתוך אווירה מישפחתית,
שכנראה חסרה לו במשך שנים רבות.
אבל הקטנים לא צריכים לעשות שום דבר
כדי שהחיים יתקלקלו להם. הגדולים עושים
תמיד את העבודה בשבילם. כשאבא של פייר
הסתבך קצת בענייני־סמים, פיתאום גם לאמא
תמר לא היה כל־כך הרבה זמן בשבילו. מצאו לו
מטפלת, העבירו אותו בחזרה לדירה של אבא
שלו, וכמה ימים לפני המישפט נראו שניהם, אבא

רופאת־השינים הראשונה עשתה לו, כנראה,
טיפול שקצת כאב, וכדי לנוח מהכאב הוא בילה
קצת בזרועותיה של אשה נשואה, בתו של אחד
האנשים העשירים בארץ, ובמכוניות של החברה
של אבא שלה. אבל החור בשן השמאלית המשיך
להציק, והגברת העשירה לא ידעה מה עושים
בבעיה כזאת. לכן עבר לרופאת־שיניים חדשה
בשם דאיינה, שהבטיחה לעשות לו סתימה.
מרוב דבש, חורים וסתימות התערערו עסקיו,
ובכיסיו נעשו חורים גדולים, מה שקוראים בשפת
הממון — פשט את הרגל. אחרי סגירת בית־החולים
לכלבים וחתולים, שהוא פתח, מכלבי,
נשאר לו המון זמן כדי ללטף חתולות ממין נקבה,
חינם אין כסף. מיאו.

ענת זמיר
ממלכה -

פייר פרי
בחזרה לסבתא
אולסי והילד פייר, יושבים על החוף באילת, אבל
לא נראו בדיוק נופשים בכייף.
בשבוע שעבר, אחרי פסק־הדין, שהעלה
דמעות בעיניו של אולסי, לאיהיתה תמי לידו כדי
לנגב לו את העיניים. השבוע אורז אולסי את
המיזוודה שלו ושל פייר, ושניהם ביחד נוסעים
לאמריקה. לא ברור אם פור־גוד או פור־בד.

נאווה חן
-למלכה

הוא הכריז על עצמו כעל מכוער, המחפש
בחורות יפות. מי אני שאשבור לו המילה? אם הוא
מכוער באמת — אי״אפשר לראות דרך הרדיו,
אבל,לעומת זאת, חוכמה דווקא כן אפשר לראות.
אז יש.
השבוע נפרד גבי גזית מחברתו הצמודה מזה
שנה, קומי כרמון, שהיא מלצרית בפירושקי
וגם עוסקת קצת בעיתונות. היא יצאה מדירת־הפנטהאוז
שלו בצפון תל־אביב, והשאירה אותו
לגור שם לבד.
כבר שבוע שהוא לבד, אבל אני מקווה שהוא
ימשיך לקיים את מה שהבטיח בקשר לבחורות

גבי גזית
השבועהיפות. מהנסיון אני יודעת שהטעם שלו על רמה.
בין חברותיו הצמודות היו ענת עצמון, רונית

ארבל ונורית גלרון.

אתן הרי יודעות מה הטלפון של קול ישראל.
אומנם, לפעמים זה קצת תפוס, אבל בשביל גבי
גזית, שדרן־צמרת עם דירת־פנטהאוז, כדאי לאמץ
את האצבע.

אומנם הבטחתי לה שלא להזכיר אותה אף
פעם בעיתון, אבל כשאני נופלת סוף־סוף על
אשה שהיום אני ממש מעריכה ומכבדת, איך אני
יכולה להתאפק מלכתוב עליה כמה מילים
טובות.
הסיפור שייך לגילה לוי, שנפרדה מיוסלה
בוכמן, איש־העסקים הגרמני העשיר, לפני כמה
שנים, ומאז השכילה לשמור על בדידות מזהירה
ולא להיכנע לחיזוריהם של כמה וכמה מחזרים
עקשניים, תוצרת כחול־לבן.
מהרומן עם יוסלה יצאה גילה מסודרת מבחינה
כספית לכל חייה. אך למרות החשבון בבנק
אפשר לראות אותה בבקרים לבושה במיכנסי־ג׳ינס
וחולצות־טריקו כמו כל בת־ישראל כשרה,
והיא ההוכחה החיה לכך שאשה יפה יכולה
להתלבש בצניעות ולא לפוצץ עיניים במשך כל
היום.
מה הרגישה גילה במשך כל הזמן הזה כלפי
יוסלה — אין איש יודע. מה שברור היום הוא
שהוא לא שכח אותה, למרות כל המזדנבות
הישראליות, שאותן נהגו לספק לו ידידיו
במועדון, והמשיך לחשוב עליה.
שמעתי שיוסלה פתח במיתקפה מחודשת
להחזרת גילה. בזמנו חשב שיש טובות ממנה,
וכנראה הבין סוף־סוף שליידיס כאלה אינן מסתובבות
חופשי ברחובות תל־אביב, שלא לדבר
על פרנקפורט וסביבתה.
והנה עצה ממני בחינם, אין כסף. אם הוא באמת
רוצה אותך הפעם, גילה, תקחי אותו לביקור
בחנות־תכשיטים, ותראי לו איך נראית טבעת־זהב
חלקה ופשוטה, בלי יהלומים. אם הוא יגיד כן,
תגידי גס את כן.

גילה לוי
אהבה ישנה

הנה חתיכה שהיא לגמרי לא רכילות. סתם
איחולים חמים להחלמה.
בנו של לורנס איש־יהודה (מעצב־אופנה,

פסל, תכשיטן, צייד ועוד ידו נטויה! נתקע
במכוניתו מול גן צירלס קלור. את מי מזעיקים
לעזרה אם לא את אבא, שלקח מכונית וטס לחלץ
את הבן עם ג׳יפו?
תוך כדי תימרוני־החילוץ הגיעה למקום,
בנסיעה מהירה, מכונית המרצדס של אחד
מהפלייבויס הידועים של תל־אביב, ומחצה את
מכוניתו של לורנס ואת לורנס עצמו.
מאז הוא שוכב בבית־החולים הדסה
חסר־הכרה. בואו ונחזיק לו אצבעות.

בר־כוכבא נפל בשבי בדיוק בל״ג בעומר לפני כמה שנים. כדי שנזכור
אותו ואת השבי שלו, החליטו לעשות חתונות בארץ בל״ג בעומר. כל
הגיבורים נופלים בשבי, וככה נמשכת מסורת ישראל.
אבל הרת כבר לא מה שהיתה פעם, והנה התחתנו בתל־אביב בל״ג
בעומר רק 22 זוגות 42 .אלמוניים ושניים שאפשר לכתוב עליהם כמה

מילים.
הזוג הראשון הוא עירית רזילי ויורם ליבובי׳* .כזכור לכם, אני
מסרתי כבר מזמן על תוכניתם להתחתן, ומאז לא היתה להם ברירה והם
המשיכו בהכנות שהגיעו לשיאן בערב ל״ג־בעומר, בביתו של דויד
קוליץ, סוחר הבום־בום מהרצליה־פיתוח, שהיה פעם ביתם של הורי אשתו
של קוליץ, מישפחת סוזייב.
הסיפור של יורם ליבוביץ התחיל בחיפה הרחוקה, שם שימש
כאיש־ביטוח. יום אחד הוא הכיר בחורה נחמדה, והתחיל לצאת איתה,
ואחרי כמה זמן נודע לו במיקרה שלבחורה קוראים רבק׳לה מיכאלי
ושהיא נורא מצחיקה ומפורסמת (כנראה לא בחיפה) .רבק׳לה ויורם עשו
שני ילדים משגעים, התחתנו והתגרשו(לפי הסדר הזה).
מאז אותו רגע שנודע לו שיש בעולם רבקה מיכאלי ויש בוהמה, עברו
הרבה מים בירדן והיום יורם ליבוביץ יכול להרצות באוניברסיטה על
בוהמה ומה עושים שם ואת מי פוגשים. בין הסקי בבוקר לטניס בערב,
מכוניות־הפאר, הפרמיירות, מסעדות־היוקרה, נפלה לו העין על עירית
רזילי היפה, גרושתו של אושיק לוי.
ארבע שנים נמשך הרומאן ביניהם, כשכל אחד מביא לעסק איזה ילר
או שניים מוכנים. בל״ג־בעומר הם החליטו להפסיק את הרומן ביניהם,
ולהעביר אותו לפסים של חתונה יהודית בניצוחו של רב תימני(למה
בעצם?)
בין המוזמנים היו כל חבריהם המפורסמים, ובכללם גאולה בה*,
שהתגלתה כקרובת־מישפחה של עירית.
למי ששואל אם רבק׳לה מיכאלי ואושיק לוי השתתפו בחתונה,
התשובה היא לא. אבל את הנציגים האישיים שלהם הם כן שלחו: דנה,
בתו של אושיק מצד אחד, ומיכאל ויונתן, ילדיה של רבק׳לה מצד שני.

סיגל אפוד
בלי שוקולד

יורם ועירית ליגוביץ
חתן־כלה בל״ג בעומר

אם אתה רוצה למצוא אשה יפה כלבבך, לך
תקנה עשרה אחוז של איזה מיפעל־אופנה. ככה
עשה דויד מושביץ, וזה הצליח לו למעלה מן
המשוער.
יום אחד הוא נכנס לאופנת גליו כרי לקנות
לעצמו 10 אחוז. שם, בין השמלות, הוא פגש את
פרחי שטינמץ, שהיתה שותפתו וחברתו של
רוברט ריכמן, בעל אופנת גליו.
מושביץ התאהב בשטינמץ. שטינמץ התאהבה
במושביץ, והזוג-נישא בחתונת־השוקולד הכי־מתוקה
בעיר.
רוברט בן ה־ 36 לא הספיק להתאבל הרבה זמן
על פרחי. הוא הכיר יפהפיה בשם סיגל אפוד,
סטודנטית באוניברסיטה, בת ,21 שאביה הוא
מהנדס שבנה את מלון אביה סונסטה. במבט
ראשון ראה רוברט שסיגל דומה כשתי טיפות־מים
לפרחי, אבל 10 שנים צעירה ממנה וזה, לכל
הריעות, לא עסק רע.
החתונה בקיץ, כי להם אין בעיות־שוקולד,
שנמס בחום.

ה שרכים אלכם פז ובנצי לופו
גליון מסי ( 1שתיים שלזש נסי!!)

נדנדה חור״ת מחניים שניסתה
לחוור רוו הים בנתניה
חוליית־מחבלים נלכדה אמש על־ידי ספינת חיל־הים, שהיתה
בסיור חופים שיגרתי. חיילי הספינה הבחינו באחד המחבלים שהחל
לטבוע, הם משו אותו במצב חמור והוא הועבר לטיפול נמרץ
בבית־חולים. שאר אנשי החוליה, חברי אירגון המחתרת היהודית,
הוחזרו בשלום לכלא תל־מונד, שם יכתבו חיבור על הטיול.

9קד
״העולם הנא״
בביצוע מבון מסאז׳ בהנהלת
ד״ר אני חולה:

דוב הציבור בעד חך־
דת־חקירה על שלי׳ג ונגד
קבלת מסקנותיה.

ספור ט
• בגמר גביע־המדינה בכדורסל:
אולסי פרי היה יותר 9109 מתמיד!

זה הירד
שלנו! -קראה
האם בהתרגשות
מישפחת בירכהולץ בגרמניה צפתה
בהתרגשות רבה בתחרות האירוויזיון,
כאשר לפתע חשה האם ברע. היא
הביטה במירקע וזיהתה את הזמר יפה־התלתלים
שאינו אלא הנס שמידט,
תינוקה בן השנה, שנחטף ממנה לפני
33 שנה ושנמסר, כנראה, לאימוץ
למישפחה תימנית בישראל.

• ארואסטי :״פעלתי תחת
השפעת התהד
״מאז שאני מזריק לעצמי תה, יש בי
אנרגיה בלתי־מנוצלת!״ כך הסביר הכדורסלן
מדוע תקף את לארגי במיש־חק
הגמר־סל, ואת החבטות שהפליא
בשחקן איטלקי לפני כמה חודשים.

חוס״
יקבל ביבו
ראש־הממשלה בעוד
523 יום הגיב אמש על
הודעת חוטיין, מלך
ירדן, בי הוא מחכה לטלפון
מישראל, ואמר
בי מלבד חוסיין מחכים
בישראל לטלפון
עוד ב־ 200 אלף אזרחים,
שהיו לפניו בתור,
ואל לו לחוסיין להידחף.
עם זאת יהיה
שמיר מובן לשקול
הענקת ביפר אלחוטי
לחוסיין, על־מגת שיהיה
אפשר לצפצף עליו
כל אימת שהאופציה
הירדנית תעלה על
הקו.
שר־החוץ רק עוד 523
יום, גם שלל בתוקף
את הודעת ממשלת-
ירדן כי גמרה אומר
לצעוד ג די ד השלום,
והודיע בי ישראל מוכנה
לצעוד רק בדרן
פתח־תיקווה או בדרך
חיפה.

גם לך מגיע משגל אטומי!

הגיעו מארה״ב
(ח1¥1£ו )7גרעיניים!
מתאימים במיוחד לבעלי
פליטה מוקדמת.

ב שו לי הג ליון
עצורי המחתרת שוחררו
בל״ג בעומר — הנימוק:
מחסור במציתים.

לרום.

פשרה בין המימשל
האמריקאי לאוצר:
ישראל תאמץ את ״10
הנקודות״ ,אבל לא תקים
עליהן יישובי־קבע!

קיסר הודיע שהוא מסרב
להצטלם עם נערות בביקיני.
כעת מחפשים דוגמניות-
עירום שתסכמנה להצטלם
עימו בלי ביקיני.

אריק שרון, שר המרת:
אילו בגין היה ראש־המם־
שלה ביוני ,82 לא היינו
מסתבכים בלבנון!
ועדת-החקירה בפרשת
מותם של המחבלים באוטובוס
לאשקלון, שגולגולו־תיהם
רוצצו בחבטות־קתות,
קבעה כי זו היתה פעולה
לטיהור כיני־מחבלים.
עובדי אתא דורשים שי־

בעקסת תלזנזת רמת שהגי ש לחברת ״בוק״
על תקלות בחיוג, הועמד לרשות המתלוננים
קו־חירום, שיקבל הודעות על תקלות מסוג זה
בלבד. מיספר הקו . 111111 למנויים באיזור
גוש דן מומלץ לחייג 2במקום ה־ 1השלישי ר4
במקום ה־ 1האחרון, החל מנסיון חמישי ואילך.

לאחרונה חלה ירידה תלולה
במיספר מעשי־הבריונות בין
כותלי בתי־הספר, וזה תודות
לעיצומי המורים, המק טיני ם
במידה ניכרת א ת זמן־
השהייה של ה תלמידי ם במוס־דות־הלימוד.

העולם

אפשרו להם להתבצר במלון

תוכנית לדזלבנת ״ם־
ת״פ בלטדד, המתגבשת באוצר,
מבוססת על העיקרון
כי כל מי שמחזיק דולארים
שחורים, יוכל להביאם ל־סניף־הבנק
הקרוב ולמוסרם
לפקיד, ללא שאלות, ללא
עמלות, ללא מורא וללא
תמורה.

תרעומת באוניברסיטת
יוסטון, שבה מלמד יובל
נאמן, על כך שהוא ממשיך
לקבל משכורת מלאה,
למרות הזמן הרב שהוא מקדיש
למחשבה על תפקידו
כח״ב בישראל.

פשרת גשטח־אש :9
על־פי המלצת מועצת יו״ש
יפתח צה״ל את שטח־האש
לכניסה לערבים ויחסוך בכך
מטרות־דמות.

מסתמן פתחן עווסניף רבע״ת שרחברה קדישאהוצת! האבטלה
סניף של חברת המלחברה־
המתגברת!
צבות, השייפת
קדישא, הוצת, אחרי
שהתברר כי היא בונה
מצבות מעל עצמות של
יהודים.

הנ א ״

וצנהנ לי ש *
לננ

חברת ״בזק׳מודיעה
>ר>דה מלולה נמיקוי האלימות
ננתי-הספר

חייל שומר בלבנון על מוסר גנוה (שוכב מימין) ,טוהר הנשק (שוכב
באמצע) ומוראל (שוכב משמאל).

כל מובטל ומפוטר יהיה רשאי להשתבץ
באחת מוועדות־החקירה שתקומי
נה. כל מי שלא ישובץ בסבב הראשון,
יובטח לו מקום בוועדות־החקירה שתו־קמנה
לחקור את מסקנות הוועדות
הראשונות.

העם!

במיבצע מיוחד של ,,העולם
הבא״ ,בשיתוף מיטב מדעני
המדינה ותוך שימוש בטכ נולוגיות
מתקדמות שהן פיתוח
ישראלי מקורי, ישוחזר
בחודש הבא ליקוי הלבנה. כל
מי מקוראינו, שהחמיץ את
הצפייה, מוזמן ביום הט״ו
לחודש סיוון, בשעת חצות,
למיצפה הכוכבים בגבעתיים,
ואם אין בידו להגיע, יתכבד
ויצפה ממירפסת ביתו. מרגע

רגע־השיא במיפגן
העוצמה הטכנולוגית
זה ואילך יתחיל המיבצע הטכנולוגי
המורכב של שיחזור
הליקוי. אט־אט יקטן הירח
וילך, עד אשר -מקץ 14 יום
ומחצה -בכ״ט לחודש, לא
ייראה כלל. זה יהיה רגע
השיא במיפגן עוצמת הטכנולוגיה
הישראלית, ומייד
אחריו, אם ירצה השם, יתחיל
הירח להתגלות בהדרגה ועל
פי חישובי המדענים, יגיע
לתפארתו בט״ו לחודש אב.

האנס מצפו
תל־אביב אינו
יודע לקרוא,
וייתכן שגם לא לכתוב זאת גילה הפסיכולוג הראשי
של מישטרת־ישראל. אחרי
שפנייתו לאנס לשלוח אליו
(בכתב־יד בלבד ובצירוף
שלוש תמונות־פספורט) את
קורות־חייו, לצורך בניית
קלסתרון פסיכולוגי, לא
נענתה עד לרגע זה.

״...יש לו טעם של ״ן, ריח של ים, הוא עולה מעט ועולה על כולם׳.:
נופש פיקנטי ביוון והאיים.
כאן השעון הרשמי הוא שעון השמש. אין לאן למהר,ויש זמן להכל:
לראות עתיקות, לשוט בין האיים, לתפוס שלווה בכפרים ציוריים,
לטעום מ שמחת החיים של היוונים, לאט לאט, מכל דבר קצת
-ויש לך ״סלט יווני״ צבעוני, ריחני ומשביע...

החלטה נבונה

יוון תמיד מקבלת אותך בחיוך, מחכה לך קרוב קרוב
ובמחיר נ מו ך -כי ביוון כספך שווה יותר.

ליוון טסים עם אולימפיק.
אולימפיק יוצאת ליוון יום יום בשעה .9.50
אתה נ 1ח ת לפנה״צבאתונה, ומשם ממשיך ליעדים נוספים לפי בחירתך.
פנה אל סוכן הנסיעות שלך

5זו\\1£1ותעו 5 0 0

=\1£ 01 וו_וחו\£ /ו >ו

א1־ 1י\ 1

התפריט טל וו1גיי>ופי>ז
לטפט פיקנטי: