גליון 2491 מתאריך 29 במאי 1985

ף ח 1י י

מכתבים
שבוע תימני
רק רבי שלם שבזי נעדר מן ההילולה
התימנית (העולם הזה .)22.5
מאז נחום נררי המנוח, שגילה עניין כל־כך רב
4בתימנים (בתימניות, ליתר דיוק — מברכה
צפירה עד אהובה צדוק) לא נתקלתי בריכוז
תימני כמו זה שהיה בהעולם הזה האחרון.
ממילחמת תיו בתיו (התימניה שושנה רמארי
בתימניה עופרה חזה) כשבצד — התימניה עדנה
גורן, ואחר־כן־ שני עמודים על הקיסר של ההסתדרות
ואפילו במדור הקל, העולם הבא, דחפי
תם תימני — את יזהר כהן.
רק רבי שלם שבזי נעדר (בבקשה להקפיד,
לפי נוסח תימן, רבי שלם, לא שלום).
בכל אופן, כפי שאנחנו התימנים אומרים: תזכו
לכל מידה טובה!
אברהם קאפח, ירושלים
• מדוע הקורא קאפח מקפח את חלקנו!
^ אם כבר -אז כבר, הברכה התימנית המקובלת,
במלואה, היא: תיזכו לכל מידה טובה/
ולזיקנה ושיבה /ולשימחת בית־השואבה!

3אפן ו גאפן!
עוד על שמות אפריקאיים ועל בני
פמלייתו של מובוטו (העולם הזה

אני מתפלאת שהקורא בן־יקר הסתפק
במובאות המעטות של שמות בני הפמליה של
מובוטו ססה סקו קוקו נגבנדו וה זה בנגה. למה
הוא לא דיפדף הלאה, באותה חוברת־טקס, וסיפר
לנו על העיתונאית הזאירית צ׳יטה ועל איש
הרדיו הלא-זאירי רנה סטאלין, שהיו בין 109
מלוויו של מובוטוז חנה עציוני, ירושלים
מזל שצירפתם את תצלום עמוד הפתיחה של
חוברת־הטקס, ובו שמו המלא של מובוטו. כי
בעברית לא מנקודת יש בעיה כיצד יש לבטא
כמה משמונה שמותיו של מובוטו. למשל, כיצד
מבטאים וה זה.
זה לא מזכיר לכם את חידון התנ״ד של אורי
זוהר ואריק איינשטיין? גאפן! גאפן!
אלי שטרק, תל־אביב

באתיופיה זה אחרת
הצלב האדום עשה גדולות בחילופי-
השבויים(העולם הזה ,)22.5אבל לא
תמיד העריכו אותו נכון, כפי שהקו רא
גטניו שמע, בילדותו, מפי אביו.
בשבוע שהצלב האדום היה כל־כך בחדשות,
נזכרתי בסיפור ששמעתי מפי אבי, שהיה איש
אגף־המודיעין בחיל־האוויר האיטלקי של שנות
ה־( .30 למי שלא יודע — אצל מוסוליני היו גם
גנרלים יהודיים, כמעט עד הרגע האחרון, כשכרת
את בריתו, הציר האומלל, עם היטלר).
בהתקפה האיטלקית על אתיופיה לא נהגו
האיטלקים בדיוק לפי כללי המילחמה המתור־בתת,
והצלב האדום הירבה להתלונן ברומא על
שטייסים איטלקיים אינם מכבדים את סמל
הצלב האדום ומפציצים גם בתי־חולים צבאיים,
למרות שמצויירים עליהם, בהבלטה, צלבים אדומים.
לאבי,
שטיפל בתלונות של הצלב ה אדו ם
לא היה ספק שאכן אין מקפידים על הכללים,
אבל כמות התלונות הגיעה למימדים כאלה
שלאבי היה ברור שגם אילו הופצצו כל בתי־החולים
באתיופיה, לא היתה הצדקה למיספר
התלונות.
רק אחרי כיבוש אתיופיה התבררה לאבי
הסיבה: הטייסים התעלמו אומנם מן הצלבים
האדומים, אבל אלה לא צויירו רק על בתי״חולים.
בהרבה מאוד מקרים היו אלה בתי־בושת בקירבת
מחנות־הצבא. כי באתיופיה נושאים בתי־הבושת
זה מאות בשנים צלב אדום כסמל מזהה.
אברהם גטניו, רמת-גו

אחינו אתהו אחינו אתה!
הקנצלר לשעבר של אוסטריה, ברונו
קרייסקי היהודי, שפעל כה רבות
לחילופי״השבויים(העולם הזה )22.5
נאלץ לבטל את ביקורו בארץ,
בעיקבות ההסתה נגדו.
זאת היא חרפה לכולנו. גם אם קרייסקי לא
היה יהודי. כל שכן שהוא יהודי. האם שירות־הביטחון
והמישטרה לא יכולים לאבטח ביקור
(המשך בעמוד )4
של קרייסקי?
העולם הזה 2491

1כתבתה שער הקדמי:

שובצבתו,
11111״ וורוד

להיוון!
רועה

שוב שאתילא

הטבח הנערך עתה במחנות־הפ־ליטים
בביירות. בהשראה סורית,
איחד את האירגונים הפלסטיניים
שם. בממשלת ישראל מרוצים:
לא ידינו שופכות את הדם הזה.
י׳י־ייי

יליייי־י״ י־•״ י

השבויים, נמאס הוויכוח הציבורי .״אני ריצת
להישפט!״ הוא מכריז ,״רק שלא יקשרו אותי
עם המחתרת!״ סיפורו המלא של החייל
ששוחרר לפני שנה וחצי, על
תקופת השבי ועל יחטם אליו של
קצינים בכירים בצה״ל.

ס שקושר.הארע

כ תב ת ה שער האחורי:

חייו ואהבותיו שר עורך ״הארץ. גרשום
שוקן(בתמונה) .חולשותיו, יחסיו
לכסף. לנשותיו, לעובדיו. לאביו ולבנו,
כפי שמספר הספר שהוחרם על־יד*
כל כלי־התקשורת ואשר

,,העולם הזה׳ שובר עתה את
קשר הה שתקה שניכפה עליו.

שערוריי ת
אריק שרה
שתן הבתבך שוב. גם השגריר לואים השן! ברבים
את שקרנותו. אבל מעטים שמו לב למשמעות האמיתית
של מילויים: כשממשלת
ארצות־הברית נתנה לבסון! את
0האור הירוק לפלישה ללבנון, היא

ידעה בדיוק את פירטי המזימה.

שתי גד1ת:
לירדן: יוק!

שנש המוות
׳ברות במישטוה יהר 1נ א 1תנ1
האם הפעילה קצינה בכירה במטה
הארצי במישטרה את כוחה האדיר כדי
לגמור חשבונות עם בעלה לשעבר! האם
הואשם החוקר הפרטי, שוטר לשעבר,
בהאזנה בלתי־חוקית, רק מפני שדרך על
יבלות מפקדיו לשעבר! מדוע הוחרמו
תמונות העירום שברשותו! עניינים
ארציים מאוד מעסיקים
כעת את המטה הארצי
והיחידה לחקירות פנים.

חתונה קיסרית

חצי שעה אחרי שפ 1רסם על עליית
המחירים, נכנסה ראומה קיסר לחופתה.
אביה, מזכ״ל ההסתדרות, לא
היה מודאג .״העלית לי

את ערך המתנות ב־25
אחוז,״ אמר לשר־האוצר.

חרדים לצניעות

חדשות ונצורות במדור העולם הב א:
איך טבע ה אז ר ח שהפשיר אתחס כונותיו,
ב איז ה תו א ר של כבור זכה
דוק טור פרס וכיצד העזו השופטים
להפר עקרון ה״סוב
^ ^ 7 .יודיצה״ ביו שבו לק חו
אתה חו ק לידיהם.

סערה בעולם החרדי:
ח״ב אברהם
שפירא החליט להפר א ת המסורת,
ויערוך לבנו חתונ ה צנועה בישראל —
ולא #בווינה, מקום מגוריה של הכלה,
כמקובל. הנימוק הבלתי־חדדי ש ליו ״ ר
ועדת־הכססים: לא לדלדל

את רזרוות המט בע דל־.

והתחוט

המישטרה משתמשת
בקורסים
בסרט שצולם
עליו -כי צ׳ארלי אסור, בן־דודו של
שר בכיר, היה כייס מעו־לה.
היום, בגיל ,47 הוא

רק רוצה למכור ירקות.

ציונה שיכנעה את בית־המישפט כי
נאנסה, החשוד הורשע ונשלח למאסר
ארוך. אחרי כמה שנים היא התחרטה,
הסבירה ששיקרה בעדותה. האם ייצא
האסיר לחופשי? לא כל־כך
מהר, כפי שמסביר
כאן המדור חוק בצד.

המדורים הקבועים:

מבלי שאיש במצודת זאב יוכל להסביר
כיצד קרה הדבר, נעלם סימלה של
המיפלגה. שתי גדות הירדן, הזרוע הנטויה
והרובה נמחקו בעיקבות
הרמז של בגין. מנחם בגין
נתן -מנחם בגין לקח.

על שבויים ועל חילופי שבויים, על הזעם
בישראל ועל הזעם בהנהגת אש״ף, על
המחתרת היהודית הדתית ועל הפוליטי־קאים
המנסים להשתמש
בגרדומים כמדרגות בדרך
לשילטון — במדור הנדון.

שקו ועונשו

מיכתבים -הצלב האדים
באתיופיה והשגור בשירה העברית
קורא יקר -הלוקש של הנקניק
ת שקיף -נכדת בגין מחלימה
במדינה -לכמה סטודנטים
באמת יש מכוניות
הנדו* -נגד מי מכוונת
המחתרת היהודית
אנשים -מה קרה לתווים של
דויד קריבושי בקיסריה
יומן אישי -הטימטום חוזר על עצמו
חוק בצד ־ מה קרה לאדם שנשפט
על סמך עדות או תלונה ובעל
העדות חוזר בו מעדותו
גם זה וגם זה -מיכתב־פרידה
מחוץ־לארץ ואסותא לכולכם

מיסתבים לרותי -רווק המרבה
בנסיעות בעולם. מחפש גיזעית
עם ראש טוב
הורוסקופ -לילית במזל תאומים
תמרורים -ארבעה והצי מיליון
דולר לבן 12
מה הם אומרים • -בחיי־המין -
עם האוכל בא התיאבון!׳
רחל המרחלת -הסוד הלא־כמוס
של הזמר הכושי באילת
ספורט -זיכרונות ממכון־העיסוי
תיטבצופן -תמיד קורבן לדעת
הפמיניסטית ( 3אותיות)
׳טידיר -כיצד הפכה המהפכה
הפרולטארית למהפכה ברוטאלית

סובי סובי יודיצה
טיפש1קיפ1ח המורים בבית־הספר לטעוני־טיפוח
מזלזלים בתלמידים ובהוריהם, מכנים
אותם ״מפגרים ופרימיטיביים״
וקובעים כי אינם זקוקים
לדעת אנגלית, כי
ממילא הם יהיו פועלים.

תורכי לא הסגיר

דאוד תורכי, זקן האסירים הביטחוניים, מנהיג דרשת
הערנית־יהודית, שיצא לחוסשי כמיסגהת הסכם
שיחתה השכוייס, מספר כיצד גייס יהודים, על החיים
בביודהסוהר, על יחסיו עם אודי
אדיב ועם אשר ירלין ומכריז:
.השם־כ לא הצליח לשכור אותי!״

רחר ה מרחר ח
מרווחת:

אריאלה שפיר,
אסיסטנטית של
רופא שיניים, רוצה
חופה וקידושין
עם הכדורסלן הכושי
וילי סימם •
הקפטן נדב מרגלית מבקר בביתו רק
באירועים מישפחתיים • שוש אלוני
(בתמונה) תחשוף בחתונתה את רגליה
הארוכות • גדי כץ, לשעבר ראש עיריית
אילת, מתגרש • צבי לידסקי
מטלפן לאשתו אריאלה -
41 כדי להזמין אותה ליציאות.

בזכחכים
(המשך מעמוד )3
ממש מתחשק לי לקרוא לעברו, כפי שקראו,
לפני אלפיים שנה נדמה לי, למלך, צאצא־הגרים
(האדומיים) אגריפס :״אחינו אתה! אחינו אתה!״
שמואל ריגר, חיפה

חייבים לקבל מן המדינה העניה שלנו קיצבות
אשר, לכל הריעות, חייבות להינתן אך ורק
למישפחות בעלות הכנסה נמוכה?
ולראיה — בגימטריה: קיצבאות־ילדים =
:703 זה לא לעשירים = :703 לעני בישראל ־
שמואל בר־קמא, תל־אביב

מזכיר אחד זה לא הכר

• ב״לי פ ע ־ שז א 7יני ב ל•
״העולם הזה•׳ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת וחמינהלה: תל־אביב, רחוב
ו״ורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבניי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימל
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
דמינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע־מ הדפסה.. :הדפוס החדש־ בע־מ, תר־אביב הפצה.. :גד״ בע׳־מ תל־אביב

שעות מעטות אחרי שחזרו שלושת
השבויים הישראליים ומאות האסירים הביטחוניים
הערביים אל בתיהם, הופיע גליון העולם
הזה והביא את התמונות והכתבות הראשונות על
המאורע. הקדמנו את בל עיתוני ישראל, וגם את
הטלוויזיה.
קשה להתגאות בסקופ הזה. הוא נבע ממיקרה
של זמן. כאשר חזרו השבויים הביתה, בשעות
המוקדמות של הנוקר, כבר היו כל עיתוני הבוקר
והערב סגורים( .מה שנקרא כיום ״עיתון ערב״
אינו אלא עיתון הערב הקודם המופיע בבוקח.
העולם הזה. שהופיע ביום השלישי אחרי-
הצהריים, היה על כן העיתון הראשון שהכיל את
הכתבות והתצלומים. כדי לאפשר זאת עבד הצוות
כמעט 24 שעות בלי הפסק — הכתבים
והצלמים ענת סרגוסטי, ציון צפריר ובדציון
ציטרין, העורך הגראפי יוסי שנון, עורן־־הכיתוב
גיורא נוימן ואחרים,
היה לנו די זמן להתכונן לכך, כי העניין
והמועד היו סודות גלויים. במשך ימים רבים
נאסר כל פירסום על העניין. לא היה ברור לנו
לשם מה היה איסור זה דרוש, אך מכיוון שהיה זה
עניין כה גורלי לשבויים ולמישפחותיהם, לא
עשינו שום נסית להפר אותו בתחבולות.
בכל זאת יכלו קוראים חדי־עין להבחין במה
שמתרחש. בגליון שהופיע שבוע לפני החילופין
(העולם הזה )15.5הופיע בעמוד 8תצלום גדול
של אחמד ג׳יבריל, בהקשר אחר(המאבק בתוככי
אש׳׳ף) .במדור תשקיף, בעמוד ,5הופיעה בהבלטה
מיוחדת ידיעה על ״פסטיבל קרייסקי״,
שבה נאמר כי ״ביקורו בארץ ...יהפוך לפסטיבל
נרגש, שבו תועלה על נס עזרתו הרבה של
קדייסקי לישראל בעניינים הומאניטריים״.
(קרייסקי ביטל ברגע האחרון את בואו. בגלל
האיומים של אנשי־הימין על חייו ).ראיון־השבוע
עם עורבת-הדין לאה צמל, בעמוד ,26 נשא את
הכותרת ״זה יהיה נהדר אם לקוחותיי ישתחררו!״
נשאלת השאלה: מדוע נאסר על כלי־התיקשורת
בישראל להודיע על החילופין
העומדים להתבצע? נמשך ימים פורסמו הדברים
בתחנות־השידור הערביות, ברדיו הבריטי וברדיו
מונטה-קארלו. ששידוריו שולטים בעולם
הערבי. היחידים שנמנע מהם מידע על העניין
היו אזרחי־ישראל — וגם בארץ נפוצו השמועות
והגיעו לאוזני אלפים ורבבות.
שילטונות הצבא והצנזורה לא סרחו להסביר
לציבור, בדיעבד, מה היו המניעים להוראה מוזרה
וחסרת־הגיון זו.

לפני כמה חודשים פנה אליי אדם בשם
חזי כהן, שלא הכרתיו. הוא הציג את עצמו כאיש־פירסום
וביקש להיפגש איתי.
בשיחה איתי — בנוכחות עד — פיתח האיש
רעיון מתר. הוא הציע גימיק כדי להגדיל את
כמות המודעות בהעולם הזה. כמו כל עיתוני
ישראל, סובל גם שבועון זה מהתמוטטות של
שוק-המודעות( .חלק גדול סן המודעות המתפרסמות
כיום בעיתוני ישראל אינן אלא מודעות־חינם.
מודעות במחירים מגוחכים או מודעות

על מזכירים בתנועה הקיבוצית המאוחדת
(העולם הזה )22.5ועל שי-
טת״הבחירה שלהם.
זה לא היה כל־כך פשוט להיבחר למזכירות
התק״ם, כפי שאפשר לחשוב מהדיווח שלכם על
שיבתו של אהרון ידלין לזירה הפוליטית. קודם
כל יש לתק״ם ארבעה מזכירים: שני מזכירי־פנים
(כמובן, אחד הוא איש-איחוד הקיבוצים והקבוצות
ואחר הוא איש הקיבוץ המאוחד) ושני מזכי־רי־חוץ
(שוב, לפי המפתח של אחד מן האיחוד,
אחד מן המאוחד).
תפקידיהם של מזכירי־החוץ הם התפקידים
הבכירים יותר, ואהרון ידלין זכה בתפקיד זה
כאיש האיחור. אבל זה עור לא הכל.
מכיוון שאצל המאוחד מיישרים יותר את הקו,
הם מציגים רק מועמד אחד וזה נבחר, למעשה,
אוטומטית. באיחוד המישמעת יותר רופפת, וכך
קרה שהוצעו שני מועמדים, ואחד מהם —ידלין,
נבחר.
וגם זה עוד לא הכל.
שיטת־הבחירות היא, שהכל בוחרים בכל: שני

תמורת סחורות. כמה עיתונים הפכו את עצמם
לצרכניות, המפיצות סחורות מסחורות שונות,
מחיתוי^ם וער מגפיים, שניתנו להם תמורת
מודעות. העולם הזה סירב להוריד את מחירי
מודעותיו אף בשקל אחד, וכל המודעות המופיעות
בעמודי שבועון זה הן אמיתיות ובמחיר
מלא).
הרעיון של אותו חזי כהן: חברת העולם
הזה בע״מ תנפיק כמות קטנה של מניות
חדשות, שלא יזכו את בעליהן בשום תמורה או
השפעה בעיתון. למעשה יהיו אלה מניות פיקטיביות.
העולם הזה יעניק מניות אלה כפרס או
כבונוס לאנשי־עסקים שיפרסמו אצלנו מודעות
בכמות גדולה מאור. זה יהיה טוב לאגו שלהם.
ויעניק להם תרמית של עוצמה.
הרעיון נשמע לי תמוה, וכך נראה לי גם בעל-
הרעיון. בדרכי במיקרים כאלה, אמרתי לו באדיבות
שיגיש לי את הצעתו בכתב. בזה נגמר
העניין. לא שמעתי עוד על האיש ועל הצעתו.
ערכתי חקירה קטנה כדי לברר מי האיש,
והתרשמתי שזה אדם בעל עבר מפוקפק למדי.
הוא נמנה זמדמה עם בעלי שבועון־המין בול.
שותפו שם הסתלק מן הארץ והשאיר אחריו
חובות גדולים. אחר־כך הוציא ירחון פורנוגראפי
בשם אדם. שהספיק לצאת רק פעם אתת. הוא
היה איש־אמונו של ח״כ חיים קופמן. ולפני

ו8די 611
הבחירות הוציא למענו עיתון מיפלגתי בשם
ח״ב שאקי
מיבזק חדשות, שהיה ביטאון של הליכוד
גאוות הגליל
בבחירות, מבלי לזהות את האחראים להוצאתו.
עלון זה טיפל באנשי־המערו בצורה כה מזוהמת,
המחנות מצביעים על המועמדים של שני המחעד
שראשי־הליכוד עצמם הגיעו למסקנה שהוא
נות גם יחד. זה דמוקרטיה, אבל קצת מסובכת.
מזיק להם יותר מאשר למערך, והפסיקו אותו.
קורא, יגור
חוץ־מזה היה חזי כהן זה, לדבריו, סוכן־
הפירסום של משה ברש, בעל בית־חרושת לייצור

נקניקים בשם פיקאנטי.
שכחתי את כל העניץ, ולא הייתי נזכר בו
שוב. לולא הופיעה לפתע בבמה חינסונים כרותה זיכרונות מ 1העמק
שחזרה על עצמה: שאותו נקניקן עומד לקנות
כתבה על עיתון ילדים (העולם הזה
את העולם הזה. כולו או חלקו, שהוא הפך שותף
)1.5עוררה זיכרונות-נעורים אצל
בעיתון, וכולי וכולי.
קוראה החיה בשווייץ.
ידיעות אלה באו. כמובן, מאותו חזי בהן ו/או
הכתבה על סגירתו של הארץ שלנו העבירה
אותו בדש. מכיוון שהן היו שטות גמורה, תמהתי
בי גלים של געגועים ונוסטלגיה. הארץ שלנו
לפשר התרגיל. מצאתי פיתרון כאשר קראתי כי
ליווה אותי במשך שנים של ילדות מאושרת
מיפעלו של אותו בדש הורשע בדין על מיספר
בעמק. בינתיים זרמו מים רבים בקישון ואני
רב של עבירות, כגת ייצור נקניק בניגוד
נמצאת כבר תקופה ארוכה בחו״ל.
לדרישות החוק. מצב תברואי ירוד, ועוד. דובר
אך דבר אחד הפליא אותי מאוד למיקרא
גם על בעיות עם מס-ההכנסה.
הכתבה. התפלאתי שלא הזכרתם את שמו של
מכאן הסבר סביר לכל הפרשה המשונה: שח־כתב
צעיר בהארץ שלנו, בן כפר־יהושע, ששמו
פרובוקציה כולה הומצאה על״ידי חזי כהן כדי
יצחק בן־נר — שכבר אז, כמו היום, קראתי את
להפעיל לחץ על השילטונות ולהפחיד אותם.
אילנה ג׳ ציריך. שווייץ
סיפוריו בצמא•
לאמוד: אם עומד איש־הנקניקים הפיקאנטי להיות
לאיל-עיתונות, כי אז לא כדאי להתעסק
איתו.״
התרגיל הוא כמובן מגוחך. אך מגוחך פי כמה
היה נסיונם של אותם חינמונים להפיץ בדותה זו, הסוד שר 703
מתוך תיקווה שזה יזיק להעולם הזה. השינאה
הקורא בר־קמא אינו מסתפק בהי אינה
יועצת טובה. למותר להוסיף שאיש
גיון הפשוט. לעזרת טיעוניו הוא
מאנשיהם לא טרח לשאול אותנו בקשר לעניין.
מביא גם את סודות הגימטריה.
אולי אפשר ללמוד מכך על טיב שאר המירע
המתפרסם בהם.
באינפלציה דוהרת ממשיכה הממשלה לשלם,
ולחלק ביד רחבה, קיצבות מיותרות לחלוטין.
לדוגמה: קיצבות־ילדים לעשירי הארץ. מדוע יש
לשלם קיצבות־ילדים לכל, כולל לעשירים מופלגים?
האם
בעלי הכנסות גבוהות וגבוהות במיוחד

גירו הגליליים
כאשר קוראים בגליל חשו כי נפגע
כבודו של ח״כ אבנר חי שאקי, הם
יצאו להגנתו (העולם הזה .)22.5האם
הסיבה היא גאווה גלילית על גדולתו
של גלילי אחר או שותפות־גורל גלי לית(
האם
שמתם לב מי יצא להגן על כבורו של
ח״כ שאקי, יליד צפת, בירת הגליל? שלמה כהן,
שעד כמה שידוע לי הוא קבלן צפתי ותיק, וג׳אק
שלגי, מזכיר מושב של הפועל המיזרחי, הנמצא

בלב הגליל, קצת דרומית לכביש עכו־צפת.
מה זה — גאווה גלילית על גדולתו של בן

סופר בן־נר
נוסטלגיית העמק
גליל או שותפות־גורל גלילית? בכל אופו: גילו
אהוד כהן, טבריה
הגליליים!

המש(ג) 1רר הלאומי
לפליטת־הפה של ירון לונדון, כמנחה
השירותרום ביום־העצמאות והעולם
הזה ,)1.5יש כיסוי בשירה העברית.
מי הכניס את השנור לעברית?
לפני 81 שנה כתב חיים נחמן ביאליק בשירו
הזועם, בעיר ההריגה: וקראתם לחסד לאומים
והתפללתם לרחמי גויים/וכאשר פשטתם יד,
תפשוטו, וכאשר שנוררתם, תשנוררו...
ראובן סיוון. ירושלים

חר 1ם1
המושג חולה־הגה נטבע בארץ
אחרי עשור החארקות, כאשר כל
צעיר (וצעירה) רצה ברשיון־נהיגה
ואם אפשר> ,ם במכונית, עוד לפני
גיוסו לצבא. אבל עוד קודם לכן, כפי
שדיווח גליון העולם הזה. שהופיע
השבוע לפני 25 שנה, היו בארץ לאו חזים
בהגה בעיות.
וכך אמר אז יצחק בן־אהרון,
שהיה שר־התחבורה (ולימים מזכיר
ההסתדרות וכיום, מצפון תנועת הע בודה,
המשמיע עדיין את דברו, בגיל
,78 מקיבוצו, גבעת-חיים שבשרון):
כל נהג חולם על נהיגה במכונית-המחר, ובינתיים הוא שוכח שהוא
נוהג במכונית של היום על כבישי
האתמול!״
העולם הזה 2491

מחתרת דוחה שבת
ניסיונותיהם של ראשי גוש־אמונים להביא
לשיחרור לאלתר של חברי המחתרת היהודית
הביא אותם לידי חילול שבת.
במשך החג נערכו דיונים, שבהם נטלו חלק מראשי הגוש,
חובשי הכיפות ופוליטיקאים דתיים ירושלמיים.
בשני בתי־כנסת מכובדים בבירה עסקו המתפללים בשידול
חבריהם להביא לשיחרור העצורים.

פריצות לדירת תורגמן
תי ג מן ז ך

תוך עשרה ימים פרצו אלמונים בירושלים
פעמיים לדירת-השרד המישטרתית של הניצב
הפורש אברהם תורגמן.
תורגמן עצמו, הנמצא בשנת־חופש, עד לפרישתו הסופית,
שוהה בחו״ל, בסיור מחוף־אל־חוף ביבשת האמריקאית.

המישטרה בתק״ם

איבצן יישאר בארץ

חקירה־סודית המתנהלת כאחרונה בתק־מ
מעלה חשדות לעבירות חמורות שביצעו
בכירים, ושנודעו בעיקבות ההסתבכות
הסינאנסית של התק״ם.

הניסיון לסדר לאריה איבצן, מפכ״ל־המישטרה הפורש, ג׳וב
בחו״ל מטעם מישרד־החוץ נתקל בקשיים הולכים וגוברים,
בעיקר בגלל התעקשות ועד עובדי מישרד־החוץ.

החקירה קיבלה השבוע תאוצה רבה, אחרי שהתקבל מידע
שאחד המעורבים בפרשה עלול לצאת לחדל. במשך החג
התנהלו דיונים בדרגים הבכירים ביותר בתנועה הקיבוצית
המאוחדת, וכמה מהם לא יכלו לנצל את שני ימי־החופשה
למנוחה. בדיונים שותפו גם דמויות ממלכתיות.

השאלה שעמדה על הסרק היתה אם — ובאיזה
שלב — להכניס את המישטרה בסוד העניין.

בית־שמש לוושינגטון
אחד הנושאים שבהם יטפל יצחק רבין בנסיעתו
הקרובה לוושינגטון יהיה שאלת עתידו של
מיפעל המנועים בבית־שמש.
אם יישמרו לוחות־הייצור של הלביא, הרי שהמנועים ל־
100 המטוסים הראשונים חייבים להיות מתוצרת ארצות־הברית.
במישרר־הביטחון
חוששים, שהאמריקאים יפרשו
מהפרוייקט ומהשותפות בו עוד לפני כן, משום שכנראה
אפסו סיכויי־ההבראה של המיפעל.

פרישת האמריקאים פירושה מכת־מוות לבית־שמש
ולפרוייקט כולו. רבין ינסה להבטיח
התחייבות ממשלתית לשיקום זמני של *
המיפעל.

סרפיו סירב דתי![
עורן* ״מבט״ ,מיכאל קרפד, מנע שידור
ידיעה, שממנה עלה כי מבצעי הפיגועים
האכזריים ביותר לא שוחררו במיסגרת חי־לופי׳־השבויים.

הדוברים בבלי־התיקשורת האלקטרוניים
שמו ביום השיחרור את הדגש על
כך שהמבצעים האכזריים ביותר שוחררו.
כעבור במה שעות פנה דובר צזדל אל
קרפין והמציא לו רשימה מפורטת, שממנה
עלה כי המידע ששודר בטלוויזיה לא היה
נכון, וכי שוחררו רק אנשים שסייעו להם.
תשובת קרפין היתה :״זה לא מעניין.״
הרשימה פורסמה בעיתונים למחרת
היום.

מאחז ישראלים
ג לפאריס
מאות ישראלים יציפו השבוע את פאריס.
התירוץ הרישמי: השתתפות בסלון האווירי
השנתי בבירת צרפת.
את מס־הנסיעות ישלמו מישרדי־הממשלה והחברות
הממשלתיות והציבוריות שהם נוסעים בשמן.

נתן לעבודה?
ייתכן שניסיונו של אברהם נתן, נציב שירות המדינה,
שמונה על־ידי חרות, להישאר בתפקידו, יזכה בתמיכת
מיפלגת־העבודה.
נתן מבקש עתה את קירבתו של מזכ״ל־ההסתדרות, ישראל
קיסר, ומקווה בדרך זו למנוע את הדחתו מתפקידו, בסיום
תקופת־הכהונה שלו.

בתנועת־החרות הועלתה השערה, שלא מן
הנמנע כי נתן יחליף את פינקס־המיפלגה שלו,
אחרי שדילג בין שלושה מחנות בחרות, בדי
להבטיח את הישארותו בתפקיד.

עתה מחפשים לרב-ניצב בדימוס ג׳וב הולם
אחר.

הפורץ לבית
השופטת: האנס
מצפון תל־אביב?
יש סבירות רבה לגירסה כי הפורץ
שחדר בליל השלישי השבוע לביתה של
השופטת הדסה בן־עיתו הוא האנס המפורסם
מצפון תל־אביב.
הפורץ איים בסכין על השופטת, אשה
נאה בעלת מראה צעיר מכפי גילה, ושדד
ממנה תכשיטים.
השופטת גרה במרחק של פחות מ100-
מטר ממגורי הקורבן האחרון של האנם.

חיפה־טורס
ראש עיריית-חיפה, אריה גוראל, מנצל את
בחירתו, שנערכה לפני שבועיים, כסגן נשיא
עולמי של אירגון ראשי־עיריות, וממשיך בסיור
עם פמלייתו באירופה.
ייתכן ששם הוא יפגוש בכתב המוניציפלי של מעריב
בחיפה, ראובן בן־צבי, שיצא לגרמניה כחבר במישלחת בת
שישה חברים מהעיריה. הם יבואו לדיסלדורף, שיש לה
הסכם ערים־תאומות עם חיפה.
בן־צבי ממלא תפקידים שונים באגודות שונות של העיריה,
כמו בקרן הידידות עם הגרמנים.

שישה ימים
1שד 18 שנה
קבוצת פורום מרצים וסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב,
בשיתוף עם אירגוני השמאל הסטודנטיאליים,
תציין את יום השנה ה־ 18 לפרוץ מילחמת ששת־הימים
ואת יום השנה השלישי למילחמת הלבנון, בתהלוכה
בתחומי הקמפוס, ביום ה־ 5ביוני.
בקבוצת יש גבול מנסים לארגן הפגנה המונית בתל־אביב,
במוצאי־שבת, ה־ 8ביוני.
אביטן בשביתת־רעב
אסיר-העולם הרצל אביטן פתח בשבי־תת־רעב
במחאה על כך שהושאר בכלא־רמלה,
למרות הבטחת נציב שרות־בתי־הסוהר,
רפי סוויסה, שהוא יועבר לכלא
אחר בארץ, אחרי סגירת אגף ״רקפת״
השמור ברמלה.
שאר האסירים מ״רקפת־ סוזרו בבתי־הכלא
השונים בארץ. שמעיה אנג׳ל נשלח
לכלא באר-שבע, ו אלו יעקב שמש נשלח
לכלא שאטה.
אביטן הועבר לבידוד בתאי-האיקסים,
ובמחאה החליט לצום.

הסרטן בבית־המישפט
בבית־המישפט בתל־אביב צפויים גילויים מדעיים, הזורים
אור על הקשר שבין עישון מוגזם ומחלת הסרטן. המישפט
שבו יתברר העניין הוא תביעה על הוצאת לשון הרע.
שהגיש ג׳רי וסטין, לשעבר עובד מישרד־הבריאות, נגד
הפרופסור יהודה רותם מהמישרד. רותם טען שוסטין לוקה
בהבנתו המיקצועית.

עורכי־דין בשנש
׳ בית־הדין המישמעתי של לישכת־עורכי־הדין גזר עונש
השעיה לשלוש שנים על עורך־הדין זאב ברעם מרמת־גן.
מנחם סגל ופינחס קליינר מתל־אביב ואליעזר אשל מחיפה
הושעו לשלושה חודשים כל אחד.

העבירות שבהן הורשעו נשמרות בסוד.

זנבר ר״חברח
השבדים־
שוב מוזכר שמו של משה זנבר, לשעבר נגיד־בנק־ישראל,
כמועמד לתפקיד בכיר בחברת העובדים. מאז שפרש
משירות המדינה, זנבר עדיין לא מצא תפקיד הולם
לכישוריו.

רשת שיחק חדשה
כמה יצרנים גדולים בענף־המזון מגבשים תוכנית להקמת
מערך־שיווק חדש, שמגמתו מילחמה ברשתות הגדולות.
הסיבה: תנאי־האשראי הקשים שכופות הרשתות על
היצרנים.

בית־בנסת
לחוזרים בתשובה
בית־כנסת מרכזי לחוזרים בתשובה מוקם
בירושלים. אחריו יוקמו בתי-כנסת כאלה
בערים חרדיות אחרות בארץ.

דה־נירו לארץ
כוכב-הקולנוע רוברט דה-נירו יבוא לטקס־הסיום
של פסטיבל־הסרטים בירושלים, שייפתח
בשבוע הבא.
זהו ביקורו השני בארץ.

משבר תיקשורת
ב,,בור״
תא הכתבים הכלכליים עשוי לפנות לישעיהו גביש, מנכ״ל
כור, ולדרוש שתופסק האפליה בין חבריו. הכתבים
ממורמרים על כך שכור מדליפה באופן קבוע מידע שוטף
לשני כתבים בלבד, אחד מעיתון־בוקר והשני מעיתון־ערב.
הם תולים את האשם ברחל שילה, דוברת־כור.

עומס בתיקי גירושץ
העומס הרב בסיכסוכי־אישות בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
גרם לכך ששופטים מחוזיים, שאינם מתמחים דווקא
בדיני־אישות, שומעים עתה תיקים כאלה שבוע אחד
בחודש, תחת יום אחד בחודש, כבעבר.

מירב בגין:
החלמה מלאה
מירב בגץ, נכדתו של ראש-הממשלה
לשעבר, מחלימה במהירות רבה מהפגיעות
הפיסיות שנפגעה בהן כשקפצה
מהקומה החמישית בדירת מישפחתה
בנתניה, לפני שלושה שבועות.
מירב כבר מדברת, יושבת מהדן לביתן
שבו היא מאושפזת בבית-החולים תל־השומר,
ואפילו משלימה את לימודיה
ללימודי-הבגרות.
חברה נמצא לידה כל הזמן. שומר מונע
את גישתם של זרים אליה.
בעריבת בן־ציון צינזרין

במדינה

סיבווו של אב קווענלד, אחר משמונת הנח־לאים
השבו״ם. שהוחזר מהשני ר3נ שנה וחצי, המס־ין:
רע לשניהם. רק אחרי חודשיים הסתבר
לנו שהם נמסרו בידי אירגונו של אה־מד
ג׳יבריל. הדבר הותיר אותנו בהלם.
חששנו שזה יעלה להם בשבי ארוך
יותר.
היו טובים ורעים,.המוצב שלנו
הוקם יום אחד בלבד לפני נפילתנו
בשבי. אלה שהקימו אותו הותירו שם
חוט ארוך של טלפון־שדה. יכול להיות
שעל־פי החוט הגיעו אלינו המחבלים.
חוץ מזה הסתובבו באיזור ציידים,
וקיבלנו הוראות מפורשות להיזהר
שלא לפגוע בהם ולהבדיל בינם לבין
המחבלים. נוסף על הכל, אסור היה לנו
ליצור קשר עם המיפקדה, וז יצרה
עימנו קשר רק פעם אחת ויחידה.
השבי היה קשה. בעיקר קשתה אי־הידיעה
מה יעלה בגורלנו.
איך התייחסו אלינו? אגדיר זאת כך:
היחס לא היה טוב, אך גם לא רע. חלק
מהמחבלים התייחסו אלינו יפה, ואחרים
— גרוע.
זה נחלק לתקופות. בתקופת הרמדאן,
למשל, ישבנו בצינוק קטנטן, כל
השישה, עם שירותים, שלא תדעי...
מדוע? מכיוון שהם טענו שכך בדיוק
מתייחסים לאנשיהם שהיו כלואים

עיכלתי את השיחרור רק משהייתי
על ספינת חיל־הים. נורא קשה לבטא
את ההרגשה במילים סטנדרטיות.
השיחרור זה חוויה שאין לתארה.
מובן שהיו צלילים צורמים עם
חזרתנו, כשם שיש היום. לא בא לי
להיגרר לפוליטיקה, אבל מצירי —
שישחררו את עצירי־המהתרת. לא
איכפת לי! אבל מה פיתאום לכרוך
אותנו איתם?
כשהגענו ארצה, נתנו לנו לשהות
בדיוק יומיים בבית. אחר־כך לקחו
אותנו לשבועיים למכון־וינגייט. שם
חקרו אותנו על נסיבות הנפילה בשבי.
מה היתה הנימה הכללית? אינפורמטיבית,
לאו־דווקא ביקורתית, אם כי
היו חריגות.
כמה רגעים לא אשכח בחיי: כשהייתי
בחקירה אצל קצין בכיר בצה״ל,
הוא אמר לי לפתע, בלי שום בושה או
מצפון :״אז הייתם נהרגים כמה, אז

לעומתו, מפקר־הנח״ל לשעבר,
אמנון אשכול, הרגיע אותנו, ויעץ לנו
שלא להתייחס להערתו של הקצין
ולהתבטאויותיו של רפאל (״רפול״)
איתן ולדומיהם.

להישנט!
^ בי קרוננפלד כואב וזועם על גל
\ £הביקורת המושמעת נגדו ונגר
שיבעת חבריו, שנפלו בשבי הפלסטינים.
הוא כועס על אנשי־ציבור, שתפסו,
לדבריו, טרמפ על גבו, בדרך לכותרות,
ונוקב במפורש בשמו של חבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין.
שיחה עימו היא תענוג לכל עיתונאי.
קרוננפלר יורה את אשר יש לו
לומר. אין צורך לחלוב. הוא בעל חוות
של ילד בשנות הטיפש־עשרה, לבוש
במיכנסיים קצרים, חולצת״טריקו לבנה
ומדליק סיגריה בסיגריה בתנועות
גבריות מלומדות, שאיכשהו אינן תואמות
את מראהו הילדותי. ילד שהחיים
גרמו לו להתבגר צ׳יק־צ׳אק.
בחדרו שבבית־הוריו בעכו זוג או־פני־כושר,
זכר לימיו הראשונים לאחר
חזרתו מהשבי .״הייתי עולה עליהם
במרץ כל יום ונוסע שעות, כדי לחזור
לכושר,״ הוא נזכר. כיום הוא כבר
בכושר והאופניים מונחים ללא שימוש.
החפץ היחידי החורג מהאווירה בביתו
הוא פוסטר ענקי של הזמר משה
הילל. קרוננפלד לא נראה כגרופי
טיפוסי, אולם יש לכרזה הסבר אחר:
הילל נשוי לשרית, אחותו של אבי.
את השיחה פתח באימרה שכעת
הוא כבר אחרי הזעם, כעת הוא כבר
רגוע ומרגיש שיגעון. אולם במהלך
השיחה איבד בהדרגה מהרוגע הזה,
ושפך קיתונות של זעם לכיוונים
שונים, אולי בלתי־נוחים לגורמים מסו•
יימים.

סיפר אבי קרוננפלד:

זה היה ב־ 4בספטמבר .1982 היינו
אמורים להתעורר ב־ 5בבוקר ולצאת
לתצפית בקו הקידמי. לא יודע מה
קרה, אבל העירו אותנו רק ב־ 8בבוקר.
התארגנו, קיבלנו הוראות קצרצרות
— לא ללכת עם נשק טעון, ושתמיד
ארבעה מבינינו ישמרו. הארבעה הנותרים
יכולים היו לעשות ככל העולה
על רוחם, על פי ההוראות. כן, כן, כולל
לישון.
יצאנו לררך, התמקמנו. המפקד,
שדרגתו היתה חוגר בלבד ולא קצין.
כפי שהיה צריך להיות, לדעתי, הציב
אותנו בהתאם להוראות.
המקום עצמו דמה לג׳ונגל. טווח

הראייה היה של מכסימום חמישה־שיבעה
מטרים.
ב־ 4אחרי הצהריים ישנו ארבעה
מאיתנו, וארבעה, אני ביניהם, שמרנו.
לפתע הגיחו ארבעה מחבלים. לא
רק שלא זיהינו אותם כמחבלים — הם
הגיעו מבלי שיכולנו להבחין בהם.
לפתע התפרצו ממרחק של שיבעה
מטרים.
לא היתה לנו ברירה. היינו חייבים
להרים את הידיים. ארבעת הישנים קמו
בהלם משנתם.
העמידו אותנו בשורה. חשוב לי
שיבינו שאילו היה אחד מאיתנו פותח
באש, היינו נהרגים.
משם הובילו אותנו במידרון. בסופו
מצאנו 10־ 15 מחבלים. לא קיבלנו
דיווח על כר שהיו מחבלים לרגלינו.
אם ידעו בצבא על כך — זה פאק
(כישלון) של המפקדים, ואם לא ידעו
— זה פאק של המודיעין.
חוץ מזה, רק ארבעה מתוך השמונה
— ראובן כהן, רפי חזן, דני גלבוע ואני
— היינו כשירים ללחימה. אלי
אבוטבול נפצע במילחמה קודם־לכן.
יוסקה גרוף הגיע ללבנון ארבעה ימים
בלבד לפני נפילתו בשבי, ואילו אבי
מונטבלסקי וניסים סאלם רק חזרו
מטירונות. הם לא זרקו בחייהם רימון,
לא התאמנו .,לא כלום!
כדור ליד האוזן׳ ,למטה שמעתי
לפתע שריקה של כדור ליד אוזני. מיד
אחר־כו שמעתי את אלי אבוטבול צועק.
הסתבר שהוא חטף כדור בכתפו,
מיריה של אחד המחבלים. לא יודע
למה. אולי מרוב התלהבות. יוסי גרוף,
שהוא חובש, טיפל בו.
בא רכב של המחבלים ולקח את
אבוטבול. אנחנו, שאר השיבעה, המשכנו
לטפס במעלה ההר.
איך התייחסו אלינו? אצל חלק מהמחבלים,
ממש ראו את השינאה בעיניים,
הם קיללו אותנו, לא זוכר בדיוק.
הייתי בהלם כזה!
הגענו לאיזו שהיא מיפקדה, ושם
חילקו אותנו — שניים וחמישה.
החלוקה היתה אקראית. ספונטאנית.
הם אמרו ליוסי גרוף וניסים סאלם:
״אתה ואתה, בואו הנה!״
לאמיתו של דבר, לא ידענו מה אי
באנצאר.
במשך כל חודש הרמדאן
היינו בצום מוחלט, עד רדת החשיכה
— כמעט התאסלמנו שם
אחר־כך היתה תקופה שבה הפרידו
בינינו וחילקו אותנו בין חדרים חשוכים,
שמהם הוציאו אותנו פעם ביום
לשרותים.
בריעבר אני שמח ...לא, זה ניסוח
גרוע ביותר. אני פשוט חושב שדבר
אחד טוב יצא מהסיפור הזה. כיום אני
מכיר את עצמי טוב יותר, אני יודע
שאני מסוגל לחיות בתנאי־לחץ, לחיות
עם חבר׳ה יחדיו בתנאים־לא־תנאים,
להסתפק במועט, לדעת כיצד להתחלק
עם אחרים במועט הזה.

נורא התפלאתי והתאכזבתי גם
מדרך התבטאותו של אלוף עמוס ירון.
אני רוצה לקוות שזאת היתה פליטת־פה
מצירו. לפני שהוא חוקר את התנהגותנו,
כדאי שיחקור את התנהגותו
בצברה ושאתילא!
לחקירה הזאת גם היו תוצאות,
תוצאות שהוסקו, כנראה, עוד לפני
החקירה. קצין־חינוך־ראשי, תת־אלוף
יוס אלדר, הלוחם הגדול, מה הוא
פירסם? אל לחייל צה״ל ליפול בשבי,
ללא קרב, ללא לחימה. אבל אם אין
הזדמנות להילחם?
רוצה להישפט: אני מוכן להי־

אני דן אתכם
חוויה שאין לתארה. מהיום
הראשון שהגענו לשבי, אמרו לנו —
עוד שבועיים אתם משתחררים. עברו
השבועיים ושאלנו — מה קורה? אמרו
לנו — נדחה. חכו עוד שבועיים. כך זה
נמשך כשנה ורבע ...בסוף, כשהגיע
קצין והודיע לנו חגיגית ״מחר זה
היום!״ לא האמנו. גם משבאו מהצלב־האדום,
היה קשה להאמין.
העם המיבח? שד
שימש? פרס
פרשת הטרור היהודי
המתמשך מעמיד את אופיו
של שימעון פרס במיבהן
אישי מבריע
הבעיה של שימעון פרס היתה ונשארה
בעיה של אופי.
כאשר החליט הקאבינט המצומצם
לאשר את חילופי השבויים — שלושה
חיילים ישראליים תמורת 1150 אסירים
ביטחוניים, שחלק גדול מהם
הורשו לחזור לבתיהם בישראל ובשטחים
הכבושים — הוא ידע כי צפויה
סערה.
למרות זאת אושרה העיסקה. המיב־חן
האמיתי בא למחרת היום.
לדחות, להתחמק. כצפוי, החלה
זעקה נוראה מצד כל כוחות הימין
במדינה כדי להביא לשיחרור אנשי
הטרור היהודי, שהואשמו ברצח המוני,
נסיון לרצח, תיכנון לפיצוץ הר־הבית,
ועוד ועוד.
כל בר־דעת הבין כי זוהי התקפה על
אושיות המישפט הישראלי. הכניעה
של ממשלת־ישראל לסחיטה של אה־מד
ג׳יבריל, הקנאי הלאומני הפלסטיני,
מנוצלת כדי להביא לכניעת מכד
שלת־ישראל לסחיטה של משה לוויני
גר וחבריו, הקנאים הלאומנים הישראליים
(ראה הנדון).
במשך כל השבוע הלכה ההסתערות
וגברה. התחילו בה אנשי גוש־אמונים,
המתנחלים, הפאשיסטים של מאיר כה-
נא והתחיה ותומכיהם. הצטרפו אליה
תחילה אריאל שרון, ואחר־כך כל מתחריו
בתנועת־החרות, ובראשם יצחק שמיר.
היא גרפה עימם את הרבנים
הראשיים וכל המימסד הדתי.
הסיסמות שבפיהם היו שונות. אך
למעשה היתה משמעות אחת לכל התנועה
כולה: התייצבות לימין הטרור
היהודי והצדקתו, תוך הרס החוק הישראלי
ומערכת־המישפט.
זה היה המיבחן הגדול ביותר של
שימעון פרס מאז שעלה לשילטון.
תפקידו היה להתייצב מול ההסתערות
הזאת, ולעצור אותה כחומה בצורה.
תחת זאת ביקש, כדרכו, לדחות ולהתחמק.
הוא אחז בטכסיסים הרגילים:
לבקש חוות־דעת מן היועץ המישפטי,
אף שכל העובדות המישפטיות היו ידועות
וברורות. הדבר לא ימנע ממנו את
הצורר להכריע. .

למאסר־ עו ל ם •״

שפט! לא זאת בלבד — אני רוצה להישפט
ומוכן לשאת בעונש, אם נימצא
אשמים, בתנאי שגם המפקדים הבכירים
ישאו בעונש, ולא יטילו הכול על
החיילים הזוטרים.
אדרבה, אני מצהיר פומבית שאני
מוכן ורוצה להישפט! השאלה היא:
מדוע הצבא מתחמק מלשפוט אותנו?

דפנה ברק

הטנדר נוסע. בינתיים קרו הדברים
בשטחים הכבושים.
בחסותם הגלויה של ראשי המתנהלים
(״מועצת יהודה ושומרון״) החלה
מערכה מאורגנת נגד האסירים הביטחוניים
ששוחררו על פי הסכם.
״המועצה״ הפיצה בין המתנחלים
את תמונות המשוחררים, כתובותיהם
(חמשך בעמוד 112
העולם הזה 2491

וו ונד״ 11
הטרור החיצוני אינו יסד לסכן את המדינה.
הטרור הפנימי מסוכן דאין שיענר יותר

תסבנה האמיתית

^ נשי מחתרת־הטרור היהודית תובעים
1 1לעצמם את אותן הזכויות שניתנו לאנשי
מחתרות־הטרור הערביות. משמע: הם משווים
את עצמם אליהם.

השוואה זו היא במקומה — יותר
מכפי שנדמה לבעליה.
מבחינה סובייקטיבית, היהודים והערבים
כאחד הם מה שנקרא ״פושעים פוליטיים״ —
כלומר, אנשים שלא פשעו למען תועלת פרטית,
אלא למען האידיאל שהם דוגלים בו.

מבחינה אובייקטיבית, אלה גב אלה
פשעו נגד מדינת־ישראל.

*ן ביעה זו יכולה לקומם רבים. לכאו־
1/רה, יש כאן הבדל תהומי. בעוד שהאסירים
הביטחוניים הערביים פשעו נגד יהודים, הרי
אנשי הטרור היהודי פשעו נגד ערבים.

אך זוהי אבחנה מעשית בלבד.
השאלה האמיתית היא לגבי מטרת
המעשים.

קצר אחרי שבוצע שם הטבח. אומנם, בטבח זה
נהרגו רק תלמידים ממין זכר. אבל זה לא היה
מכוון. כאשר ירו הרוצחים בלי אבחנה אל תוך
אולם־הכניסה של הבניין, שהיה אז מלא תלמידים
ותלמידות, לא היתה להם כל אפשרות להבחין
בין זכר ונקבה. אם לא נהרגו תלמידות, הרי
היה זה רק במיקרה.

מי שתיבנן לפוצץ את האוטובוסים
הערביים, בוודאי התכוון להרוג נשים
וילדים.

מי שהציע להניח פצצות במרכזי־אוכלוסיה
(כפי שהציעו כמה רבנים, על פי הודאתו של
הנאשם מס׳ )1בוודאי התכוון לערוך טבח המוני
של גברים ונשים, זקנים וטף.
בין האסירים הערביים היו מי שביצעו רצח
מתועב של נשים וילדים, וגם מי שהרגו חיילים
במרים ונושאי־נשק. מי שסבור שיש הבדל בין
הריגת גברים ובין הריגת נשים וילדים, צריך
לעשות הבחנה זו אצל יהודים וערבים כאחת.

האמת הפשוטה היא, שמבחינה מר־

ערביות, את משה לווינגר שלטש עיניים מטורפות
ואיים בתת־מיקלע, את כל מערכת־הטרור
המסועפת של המתנחלים.
מטרת המערכת הזאת היא לסבך את עם־
ישראל במילחמת־נצח עם כל העולם הערבי,
ואולי גם עם כל העולם המוסלמי, על־ידי גירוש
המוני של הערבים ופיצוץ מיקדשי־האיסלאס.
בררו זו הם מבקשים למנוע את האפשרות של
החזרת השטחים הכבושים תמורת שלום.
השבוע הופעלה מערכת זו על דעתו ובחסותו
של המימשל הצבאי, כדי להמריץ את האסירים
הערביים המשוחררים, שחזרו לבתיהם, לברוח
לירדן.
בנסיבות אלה, מגוחך לדבר על חרטה. מגוחך
לדבר על נטישת דרך זו מצד המתנחלים.

מודה ועוזב — ירוחם, אך כאן אין
איש מודה בכנות, ואין איש מתכוון
בכנות לעזוב.
וגם אילו היה מישהו מאנשי הטרור היהודי
מודה ועוזב, היה מקומו נתפס מייד על־ידי אלפי

מטרת האסירים הערביים (או לפחות חלק
מהם) היתה להרוס את קיומה של מדינת־ישראל.
זוהי בוודאי מטרתו המוצהרת של האיש שהביא
לשיחרורם, אחמד ג׳יבריל.

מטרת האסירים היהודיים לא היתה
להביא להרס המדינה, בתור שכזו, אלא
להרס הדמוקרטיה הישראלית.

כל המעשים האלה לא נעשו רק בניגוד לחוק
הישראלי, אלא תוך שלילה מוחלטת ומודעת של
הדמוקרטיה הישראלית, שבה נקבעים החוקים
על־ידי בית־הנבחרים, בהצבעה של רוב.
מי שקיבל על עצמו לפוצץ את המיסגדים
המוסלמיים על הר־הבית, לערוך הרג המוני באוטובוסים
או במיכללה, לחסל את מנהיגי הציבור
הערבי — מרד בזכות הרוב בישראל למשול.
הודאות הנאשמים מבהירות מעל לכל ספק כי
אין זה רצון עקיף או בלתי־מודע, אלא דווקא
רצון ברור ומודע לגמרי. אסירי־הטרור רוצים
במישטר אחר. הם דוגלים בזכותו של מיעוט
קטנטן ,״בעל הכרה לאומית״ ,לקבוע את דרך
המדינה, תוך התעלמות מוחלטת מרצון הרוב.
יותר מזה, רובם ככולם דוגלים בדיקטטורה לאו־מנית־דתית,
שבה נקבעים החוקים והמעשים על-
ידי רבנים.

בית־המישסט העליון של מדינת־ישראל
קבע דווקא בימים אלה, בתיק
הנושא את שמי, כי אין הבדל בין הרצון
לחסל את מדינת־ישראל ובין הרצון
לחסל את הדמוקרטיה הישראלית.
מכיוון שמדינת־ישראל לא תתואר אלא כמדינה
דמוקרטית, שווים ״ניצחיותה״ של המדינה
ואופיר, הדמוקרטי בעיני החוק.
המחתרת היהודית אינה מכוונת רק נגד הערבים.
היא מכוונת בראש וראשונה נגד היהודים
— נגד רוב־רובם של אזרחי־ישראל, הרוצים
לחיות במישטר דמוקרטי, השואפים לחיים של
שלום ודו־קיום.

הייתי אומר שבין שני האיומים,
איום הטרור היהודי חמור יותר. שהרי
אין שום סכנה מעשית שהטרור הערבי
יערער את קיומה של מדינת־ישראל
הדמוקרטית. הלוואי שהייתי בטוח
שאין סכנה כזאת צפויה מצד הטרור
היהודי.
כבר עכשיו הם מכריחים בכוח את ממשלת־ישראל
לעשות דברים רבים נגד רצונה.

כל עוד תימשך המילחמה, לא ישתנה
מצב זה, ואם איננו מוכנים לזנוח את
חיילינו — ולגרום על־ידי כך
לדה-מוראליזציה של כוחותינו — לא
תהיה לנו ברירה אלא להסכים מדי פעם
לחילופי־שבויים, תוך ויתור על
הפיקציה של ״אסירים ביטחוניים״.

אפשר להתווכח על הפולחן שנערך אצלנו
לשבויים. אנחנו בוודאי המדינה היחידה בעולם
שבה אדם יכול היה לבנות קאריירה פוליטית על
העובדה שהוא היה ״השבוי הישראלי הבכיר״ .אין
זו בושה ליפול בשבי, אבל אין זה גם כבוד גרול.
אפשר להתווכח גם על המחיר ששולם
בחילופים אלה. כאשר ראיתי את שמואל תמיר
חוגג את ניצחונו לעיני הטלוויזיה, כמי שהשיג
זה עתה הישג דיפלומטי כביר, זה עורר בי תמיהה
מסויימת. כדי להשיג חילופים של 3תמורת
,1150 אין צורך להיות גאון של משא־ומתן.

אבל הכרח לא יגונה. מוכרחים מדי-
פעם לבצע חילופי-שבוייס. גם כשזה
מרגיז מאוד.

ץ^כאי גם התשובה למסע הנוכחי למען
^ /שי חרור אנשי הטרור היהודי. הטענה: אס
שוחררו רוצחים ערביים, שהרגו יהודים, מדוע
לא לשחרר רוצחים יהודיים, שהרגו ערבים? האם
הם גרועים יותר?

יו טקה גרוף מגיע לארץ: חיוך או א רון־ מ תי ם!
סרית אין שמץ של הבדל בין אנשי
הטרור הערבי ואנשי הטרור היהודי.
אלה גם אלה מאמינים כי המטרה
מקדשת את האמצעים. אלה גם אלה
מסורים לאידיאלים שלהם, ומוכנים
לרצוח למענם בסיטונות ובקימעונות.
ף מה ביחס לחרטה?
1עד כמה שידוע לי, אף אחד מהערבים לא
הביע חרטה. הם מאמינים כי פעלו למען עמם,
ורואים את עצמם כלוחמים שנפלו בשבי. לכל
היותר הבטיחו שלא להתגייס מחדש, מחמת
גילם, עייפותם ואי־רצונם לחזור לכלא.
ואילו על היהודים אי־אפשר לומר אף זאת.

הדיבורים על נכונותם של אסירי־הטרור־היהודי
להביע חרטה הם עלבון
לאינטליגנציה.

היהודים האלה אינם חברי קבוצה קטנה,
שנתפסה. בחורים אלה שייכים למיליציה המזו־יינת
של תנועת־המתנחלים. הם פועלים כחלק
מן התנועה ועל דעתה, ונהנים מחסותם של כל
החוגים הימנים־קיצוניים, הדתיים־לאומניים וזד
פאשיסטיים למיניהם.

^ ש אומרים: אבל יש הבדל עצום בין
הערבים והיהודים מבחינה מוסרית.
הערבים ביצעו מעשים אכזריים. הם הרגו
נשים וילדים, ואילו היהודים הם אנשי־מוסר.

באותה העת עצמה שבה היו אמורים
להביע חרטה פורמלית בחצי־פה,
המשיכו חבריהם להפעיל טרור גלוי
וסמוי, לאיים ברצח ולירות ברחובות.

ביקרתי במיכללה האיסלאמית בחברון זמן

כל עם־ישראל ראה בטלוויזיה את הבריון
השמן שהשתולל בחברון והתנפל על מכוניות

האומנם?

הודתה ישראל בקיום המילחמה בינה ובין אש״ף,
ובקיומו של אש״ף כצד לוחם. מילחמת־הלבנון
היתה כולה הכרה כזאת.
מזה שנים הרבה נטושה מילחמה בין מדינת־ישראל(והישוב
העברי לפני־כן) ובין העם הפלסטיני.
העובדה שלצד האחד במילחמה זו יש
מדינה וממשלה, ולצד השני רק עם בלתי־עצמאי
ואירגונים שונים הפועלים בשמו, אינה משנה את
המציאות בפועל.
במיסגרת מילחמה זו נופלים מדי פעם ישראלים,
חיילים ואזרחים, בידי האירגונים הפלסטיניים.
ואילו חברי האירגונים הפלסטיניים נופלים
בידי ישראל, ונשפטים כאן כפושעים רגילים.

חבריו, המתכוונים להקים בכוח הנשק מלכות־שמיים
בארץ־ישראל השלמה.
ך* הבדל האמיתי בין האסירים הערביים
1 1והיהודיים הוא במישור שונה לגמרי. הוא
נוגע לרקע הפוליטי.

כאשר שוחררו האסירים הערביים,
דיברו הכל על ״חילופי־שבויים״ .השימוש
האוטומטי במושג זה בפי כל
אומר דרשני.

ישראל לא הכירה מעולם באסירים הביטחוניים
הערביים כבשבויי־מילחמה. בעיני החוק
הישראלי אין הם שונים מכל הפושעים האחרים
שהורשעו ברצח, בהריגה ועוד ועוד.
אך מושגים לחוד ומציאות לחוד.
אילו אכן היו אסירים אלה פושעים רגילים,
לא היו משוחררים כפי ששוחררו. הם שוחררו
על״פי דרישת גורם אוייב — אירגונו של אחמד
ג׳יבריל — תמורת לוחמים שלנו.

התשובה: אין דין שיחדור במיסגרת
של חילופי־שבויים בדין שיחרור במים־
גרת של חנינה.
חילופי־שבויים אינם מערערים את החוקה
הישראלית ואת המערכת המישפטית. זהו כורח
מילחמתי ותו לא.

ואילו חנינה של טרוריסטים הנעשית
מרצון כאקט ממלכתי, טומנת
בחובה את הרס שילטון־החוק ומער־כת־המישפט.

הדבר
מסוכן שיבעתיים, מפני שמטרת
המחתרת היהודית ותומכיה היא בדיוק זאת:
להרוס את שילטון־החוק הדמוקרטי החילוני
ולהכפיף את המדינה לרצונו של מיעוט קנאי
לאומני״דתי.
שיחרור הערבים מגביר, אולי, את בעיות
הביטחון השוטף. אר מכיוון שכל המשוחררים
ידועים ומאותרים, זוהי סכנה מינימלית. אין בה
שום סכנה לקיום המדינה ועתידה.

לעומת זאת, שיחדור היהודים האלה
מסכן את עצם קיומה של הדמוקרטיה
הישראלית, על ערכיה ומוסדותיה, ועל
כן הוא מסכן את קיומה של מדינת־בכך
הודינו למעשה שהם היו ישראל וניצחיותה, כהגדרת בית־שבויי-מילחמה
בפועל, וכי החילופים המישפט העליון.
יש רק דרך אחת לשחרר את אנשי הטרור
היו אקט הנובע מן המילחמה.
דומה הדבר להסכם שביתת־הנשק, שנכרת
בין ישראל ואש״ף ב־ ,1981 בתיווכו של פילים
חביב, ושהחזיק מעמד במשך 11 חודשים, עד
שהופר על־ידי אריאל שרון. ישראל לא הכירה
מעולם באש״ף כבצר לוחם, ומסרבת בעקשנות
לעשות זאת גם היום. אך דיבורים לחוד ומציאות
לחוד: על־ידי עצם כריתת ההסכם, גם בעקיפין,

היהודי בדרך תקינה: להכריז על חנינה כל לי ת
של כל האסירים במדינת־ישראל, בלי הבדל של
לאום וגזע ומהות העבירה שעליה נשפטו.

^ סך־הבל משאירה העיסקה כולה טעם
(המשך בעמוד )14
״ מ י בפה•

הזוועה שבה התחילו הפלאנגנת לפני 3שנים. המטרה היא זהה

ונגסו ועוזעו־סו;
1זבו.ב 1ז ה שו׳
^ שמות צברה ושאתילא, שהר(
( עידו לפני שלוש שנים את העולם,
עלו שוב לכותרות, וגם הפעם
באותו ההקשר הנורא: טבח המוני.
אנשי המיליציה השיעית אל־אמל
הקיפו את המחנות, חדרו לתוכם וערכו
בהם טבח. במשך ימים ארוכים לא
הניחו לציוותי־הצלה ולעיתונאים להיכנס
לתוכם. מאות, ואולי אלפים רבים
של פצועים לא זכו בטיפול, ואין לדעת
כמה מהם מתו. יתכן שהדבר לא
ייוודע לעולם, כי השיעים, כמו הפי
לאנגות בשעתו, הביאו טרקטורים לקבורת
הגופות.

העולם, שפתח בזעקה גדולה
ומוצדקת כאשר נערך הטבח
תחת הכיבוש הישראלי, הסתפק
השבוע בזעקה קטנה מאוד.
לשווא ניסו עיתונאים ומום־
דות־סעד לעורר סערה עולמית,
שתשים קץ לזוועות.
גם בישראל לא נשמעו קולות.
מלבד הרשימה המתקדמת לשלום, לא
התריע איש על המתרחש. רק״ח, שזעקה
כאשר נערך הטבח בחסות אריאל
שרון, מסתפקת בקול ענות חלושה

הפעם•

מה קרה? על מה נטושה
המערכה? מי לוחם במי? מי
עוזר למי? לשם מה?

האזרח הישראלי, שהתעייף מן
הבוץ הלבנוני, משך בכתפיו. אבל

הציבור הישראלי חייב להבין את
המתרחש, מפני שזה נוגע גם לו. גם
מבחינה מוסרית אין בעל־מצפון יכול
להתבונן בשיוויון״נפש בטבח הנערך
בארץ שכנה, באיזור שהיה לא־מכבר
תחת שילטון ישראל.

• סוויה: מזימה
נשלבים
ך* טבח זה, כמו בכל מעשי־הטבח
*הקודמים, משתלבות למעשה שתי
מערכות: המערכה הפנימית בין הכוחות
הלבנוניים השונים על השליטה,
והמערכה הגדולה של המישטר הסורי
נגד העם הפלסטיני.

מבין שתי המערכות, השניה
חשובה יותר — כי שום כוח
אינו יבול לפעול ביום בלבנון
בלי חסות סורית. מוקד המאורעות
הוא דמשק, והאח הגדול
הוא חאפט׳ אל-אסד, השועל
המגואל-בדס.
אסר מנהל מזה שנים רבות מדיניות
עיקבית ונמרצת, שמטרתה ארוכת־ד*זווח
היא לחסל את קיומה של מנהיגות
לאומית פלסטינית עצמאית, ולמנוע
את הקמתה של מדינה פלסטינית
עצמאית, שלא תהיה גרורה ובת־חסות
של סוריה.
פירוש הדבר: שבירת אש״ף כגורם

עצמאי, וחיסול מנהיגותם של יאסר
ערפאת וחבריו, מייסדי תנועת פת״ח,
שרשמה על דיגלה את שיחרור הפלסטינים
מכל אפוטרופסות ערבית.

מובן מאליו שמטרות סוריות
אלה משתלבות כמעט
אוטומטית במטרותיה של ממי
שלת־ישראל, ועל רקע זה קם
ציר ירושלים־דמשק, שעבר
גילגולים רבים.

ב־ 1975 החלה מילחמת־האזרחים
הלבנונית. היא פרצה ביוזמת הפלאג־גות,
שגררו את הפלסטינים בכוח למערבולת.
ישראל עודדה את הפלאנגות
לנקוט עמדה קיצונית. כאשר ניצחו
הפלסטינים ובעלי־בריתם (שיעים,
דרוזים, סונים) בשדה־הקרב, פלשה סוריה
ב־ 1976 ללבנון, בעידוד אמריקאי
ובהסכמת ישראל. הסורים ניסו להשמיד
את הכוחות הפלסטיניים. תוך כדי
כך ערכו הפלאנגות את הטבח הגדול
במחנה־הפליטים הפלסטיניים תל־אל־זעתר,
ומעשי־טבח דומים במחנות
אחרים. הצבא הסורי שיתף פעולה
בזוועות אלה, ומשקיף ישראלי — ח״כ
בנימין(״פואד״) בן־אליעזר, נכח בהן.
אך הנסיון הסורי לחסל את אש״ף
לא עלה אז יפה, הן בשל ההתנגדות
העקשנית של הכוחות הפלסטיניים ב־שדה־הקרב(ליד
בחמדון ובתוך צידון),
הן בשל התערבות מדינית נמרצת של
סעודיה.

ראש ממשלת־ישראל, יצחק רבין,
רצה אז שהצבא הסורי יגיע עד לגבול
הישראלי־לבנוני, כדי למנוע כל מר־חב־קיום
מאש״ף. דעתו לא התקבלה,
בגלל התנגדותו של שר־הביטחון שימ־עון
פרס, אויבו של רבין. נקבע ״קו
אדום״ ,ונוצר שטח־הפקר בין צבאות
ישראל וסוריה. שם קמה המיני־מדינה
של אש״ף.

ב־8ד 19 ניסתה ישראל לחסל
מיני־מדינה זו, במילחמת-לי-
טאני. סוריה לא נקפה אצבע,
אך המיבצע לא נשא פרי, מלבד
הקמת ממלכתו הקטנה של סעד
חדאד.

השלב הבא בא ב־ . 1982 מילחמת־הלבנון
היתה במקורה קנוניה רבת־שותפים.
הסורים רצו במילחמה, כדי
שצה״ל ישמיד את אש״ף העצמאי. לכן
הורו לסוכניהם להרוג את השגריר
שלמה ארגוב בלונדון וסיפקו את
האמתלה למילחמה, שהאמריקאים תבעו
אותה. הסורים לא ידעו, כמובן, שאריאל
שרון מתכוון לתקוף גם אותם
ולגרשם מלבנון — כוונה שלא היתה
ידועה גם לשרי ממשלת־ישראל. שרון,
הוגה־דיעות פרימיטיבי, לא הבין כלל
את הרקע המדיני.
בגיזרה המערבית הגשים שרון את
תיקוות הסורים. הוא עלה לביירות,
חיסל את המיני־מדינה של אש״ף
בדרום. סוריה הפסיקה את הלחימה

כעבור שבוע, והפקירה את הפלסטינים
לגורלם, מתוך תיקווה ששרון יכבוש
גם את מערב־העיר, יהרוג את ערפאת
ויחסל את כוחותיו. אולם הדבר לא
עלה יפה, ושרון נאלץ להניח לערפאת
ולכוחותיו להתפנות מביירות בכבוד.

• ציר

דמשק־־וושויס
^ שרתך השלישי במזימה, בשיר
! 1אל־ג׳מייל, ביקש לגרש את מאות
אלפי הפלסטינים משטח לבנון. כפי
שקבע דוח ועדת־כהן, מסר על כוונה זו
מראש לממשלת־ישראל. ניתן היה
לעשות זאת רק על־ידי ביצוע מעשי־זוועה
כה מחרידים, עד כי מאות אלפים
ייתקפו בפאניקה ויברחו מלבנון.

זאת היתה גם כוונת שרון.
(כאשר פירסם העולם הזה
לראשונה את תוכנית־המילחמה של
שרון, תישעה חודשים לפני המילחמה,
דובר בה בפירוש על כוונתו של שרון
להביא לסילוק הפלסטינים מלבנון.
שרון רצה שהם יברחו לסוריה, ומשם
לירדן. ויקימו שם מדינה פלסטינית).

על רקע זה נערך על-ידי אנשיו
של בשיר, אחרי הירצחו,
הטבח הגדול של צברה ושא־תילא.

אולם
הזעקה העולמית והתגובה
המופלאה של הציבור הישראלי מנעו
את הגשמת המזימה. מאות אלפי הפליטים
לא ברחו. מחנות־הפליטים נשארו
כפי שהיו. העצמאות של אש״ף לא
נפגעה, אלא להיפר — התחזקה.
הנהגת אש״ף נשארה מחוץ לתחום־
השליטה של סוריה. הנסיון לחולל ב־
1983 מרידה באש״ף ולחסל את הנהגת
ערפאת מבפנים לא הצליחה גם היא.
״המורדים״ — סוכני סוריה ולוב —
נשארו ענף מדולדל בדמשק.
על רקע זה ערכו הסורים נסיון נוסף
להשמיד את ערפאת. בסוף 1983 הם
שיגרו את סוכניהם הפלסטיניים —
אבו־מוסא, אחמד ג׳יבריל ואחרים —
לתקוף את מחנות־הפליטים הפלסטיניים
ליד טריפולי, בצפון לבנון. ער־פאת
עצמו הסתנן לאיזור והעמיד את

עצמו בראש הכוחות הפלסטיניים ה,
לוחמים.
הנסיון הסורי נכשל כישלון חרוץ
בשדה־הקרב, והכוחות הפלסטיניים
פונו בכבוד, זו הפעם השניה, מאדמת
לבנון. תוך כדי יציאתו הנחית ערפאת
מהלומה פוליטית על סוריה, כאשר
נפגש עם חוסני מובארב והחזיר את
מצריים למעגל הערבי.
לאחרונה גברה דאגתו של אסר —
וכמוה דאגתה של ממשלת־ישראל.
אחרי כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית,
שהעניקה לגיטימיות גמורה
להנהגת ערפאת, החל אש״ף העצמאי
במהלכים דיפלומטיים אשר הולידו
גוש ערבי מתון. נולד רעיון המישלחת
המשותפת, ועלולה היתד, להיווצר דינאמיקה
למשא־ומתן על הגדה המערבית.

אסד
חשש בצדק שסוריה
תישאר מבודדת, וממשלת
ישראל חששה מפני לחץ אמריקאי
שיבריח אותה לנהל
משא־ומתן עם הפלסטינים.
מול ציר אש״ף־קאהיר־עמאן•
בגדאד התחזק ציר ירושלים
דמשק.
על רקע זה באו שני המהלכים
האחרונים. חילופי״השבויים הנחילו
ניצחון כביר לאחמד ג׳יבריל, הסוכן
הסורי, האדיב הגדול של יוזמת חוסיין־
ערפאת. בישראל לא שמו לב לצד זה
של העיסקה(ראה הנדון) ,שכל ערבי
הרגיש בו מייד.
עכשיו באה ההתקפה המוחצת של
השיעים על מחנות־הפליטים הפלסטיניים,
תוך עריכת טבח רבתי. המטרה
היא שוב להבריח את המוני הפלסטינים,
ותוך כדי כך לשבור את הנהגת
אש״ף.

• כולם נגד סלם
^ גורם שעליו משליך אסר את
\ 1יהבו, בנסיון חדש זה, הוא הכוח
השיעי.
מילחמת־הלבנון שברה את כל

אז וגש העולם. ענשיו הוא שותק.
טבח פנימי של עונים אינו מעניין איש
מאזני־ד,כוחות שהיו קיימים עד כה
בלבנון. המנצח האמיתי מבין הכוחות
המקומיים הוא הגורם השיעי. השיעים
היו מקופחים ומדוכאים במשך דורות
רבים. בעיקבות המילחמה השתחררו,
ועכשיו הם מסוגלים בפעם הראשונה
להביא לידי ביטוי את כוחם האמיתי,
בהנהגת מנהיג מוכשר ושאפתני, נביה
ברי.
ממשלת־ישראל איבדה מזמן את כל
אמונה במארונים. התחמקות הפלאג־גות
מכל אחריות לרצח שביצעו בצב־רה
ושאתילא, תוך הטלת מלוא האחריות
על צה״ל, יצרה גם מישקע עמוק
של מרירות.

תוך חיפוש אחרי שותף לבנוני
חדש נגד הפלסטינים, עלה
בישראל הרעיון להתחבר עם
השיעים.

הפרשה האומללה והמטורפת של
הנסיגה בשלבים׳ ו״מדיניות היד
החזקה״ הפריעה לכך. אך יצחק רבין
משוכנע עתה לגמרי שעל ישראל
לכרות ברית עם השיעים, ולהשליך את
יהבה עליהם — כשם שרבין דוגל זה
מכבר בברית אילמת (וגם לא-אילמת)
בין ישראל וסוריה.
הסורים, לעומת זאת, משחקים
בלבנון את המישחק הישן־נושן של
דיווידה את אימפרה״ — הפרד ומשול.
מטרת המדיניות שלהם היא
למנוע את התגבשותו של גורם לבנוני
מרכזי אחד, שיוכל לשלוט בלבנון בלי
עזרת סוריה. לכן הם תומכים פעם בעדה
זו ופעם בעדה אחרת, תוך החלשת
כולן. הדבר מאפשר לסוריה לשלוט
בלבנון, מכיוון שכל העדות תלויות
עתה בחסדיה.
כאשר היתה ידם של המארונים על
העליונה ב״ ,1975 תמכה סוריה במוסלמים
ובפלסטינים. כאשר התהפך הגלגל
ב־ ,1976 תמכו הסורים במארונים
והצילו אותם, תוך דיכוי המוסלמים.
כאשר עלו המאמנים בעזרת ישראל,
תמכו הסורים בדרוזים ובשיעים. כיום

הם תומכים בשיעים גם נגד הדרוזים.
המאבק נערך על רקע המציאות
הלבנונית החדשה, אחרי מילחמת־לבנון
הרת״האסון. לבנון מתפרקת לגורמים.
למעשה כך נוצרה חלוקת
לבנון למה שנקרא, בטעות, קאנטו־נים״
.הכוונה היא לקאנטונים של
שווייץ, שהם עצמאיים במידה רבה, אך
הכפופים לשילטון המרכזי של ה״קוג־פדרציה
השווייצית״ .הצבא השווייצי
כפוף, כמובן, למיפקדה המרכזית. אין
צבאות פרטיים.

בלבנון נוצר דגם שונה לגמרי:
שורה של מיני-מדינות עצמאיות,
שלכל אחת מהן שילטון
משלה וצבא משלה. המימשל
המרכזי הוא בדיחה. השילטון
המרכזי היחידי הוא סורי, מ-
כיוון שכל המיני-מדינות תלויות
בחסדי סוריה ובהגנתה.

.רא רנלוע
ולא להקיא
ן*אבקי החודשים האחרונים
1*1נועדו כולם לגבש את המיני־מדינות
האלה, כשכל אחת מהן מנסה
לשפר את עמדותיה, להרחיב את גבולה
ולגרש מתוכה אוכלוסיה לא־לה.
• המדינה הדרוזית קמה בהרי
השוף וכבשה לאחרונה את כביש״החוף.
כך השיגה מוצא אל הים. הדרוזים
גירשו את המוני הנוצרים מכפריהם,
וחיסלו גם את רצועת הכפרים הנוצריים
שחצצו ביניהם לבין הים.
• המדינה השיעית קמה
בדרום, שפונה על־ידי ישראל. היא
השתלטה גם על נמלי צידון וצור,
שבהן יש אוכלוסיה סונית גדולה.
• המדינה המארונית קמה
במרכז, בהנהגת הפלאנגות הרצחניות,
ובירתה ביירות המיזרחית.
• המדינה הסונית קמה בצפון,

ובירתה טריפולי. על מדינה זו נטוש
עדיין מאבק בין הסונים שונאי־סוריה
והעלאווים חסידי־סוריה. מילחמת־האזרחים
שם היא עדיין בעיצומה.
• באיזור ג׳זין עדיין נמשך
המאבק בין הנוצרים, הנעזרים בצד״ל
(הפועל כצבא־שכירים ישראלי אך גם
כמיליציה מקומית נוצרית) ,ובין הדרוזים
ובעלי־בריתם.
חוץ מזה יש כמה מובלעות, בעיקר
בבקאע.

בכל הפסיפס הזה יש גורם
מפריע אחד: המחנות הפלסטיניים.
בעיני הלבנונים, על כל
עדותיהם, זהו גורם שהוא בבחינת
לא לבלוע ולא להקיא״ —
כמו היהודים באירופה בשעתו.
אף מיני־מדינה אחת אינה
רוצה שבתחומה יהיו מחנות
פלסטיניים, המהווים מדינה־בתוד־מדינה־בתוד־מדינה.

הפלסטינים
יודעים שאם יהיו
מחוסרי־הגנה, אחת דינם לטבח. הם
מתגוננים באמצעות כוחות מקומיים
משלהם, הכפופים כיום לאש״ף של
ערפאת או לאחד האירגונים הפרו־סוריים.
זהו
הרקע לקרבות. לפני כמה
חודשים ביקשו השיעים להשתלט על
מערב־ביירות. לשם כך היה עליהם
למגר את כוחות המוראביטון, מיליציה
מקומית סונית, הדוגלת עדיין בנאמנות
לזיכרו של גמאל עבד־אל־נאצר.
בקרבות מרים, בחסות הסורים ובעזרת
הדרוזים, השתלטו השיעים על
ביירות המערבית, שהפכה בירת המיני־מדינה
השיעית. רק הדרוזים חוצצים
בין השיעים בביירות והשיעים בדרום.

אולם השיעים לא הצליחו
לכבוש את מחנות-הפליטים,
שבהם שלטו הכוחות הפלסטיניים
השונים.

מלאכתם
של צדיקים
^ כ ן פרץ הקרב הנוכחי. בחסות
/סוריה פלשו השיעים למחנות־הפליטים
בביירות: צברה ושאתילא
הקטנים, ובורג׳־אל־ברג׳נה הגדול.
המטרות השונות:

• לבסס את המיני־מדינה
השיעית, ולחסל בה כל גורם העלול
להתנגד לה. זוהי המטרה השיעית.

• לגרש מתוכה את הכוחות
הנאמנים לערפאת, ולהנחית מכה

נוספת על אש״ף העצמאי. זוהי המטרה
הסורית.

שאחילא השבוע: פלסטינית בונה עובוח עד נני גונה מנוסה בקרטון

• להביא, באמצעות מעשי-
טבח, לבריחה המונית של הפלסטינים.
זוהי כיום המטרה השיעית,

כפי שהיתה בימי הטבח הקודם המטרה
של הפלאנגות.

כל אלה מטרות חיוביות
בעיני ממשלת-ישראל. מכיוון
שאיש אינו יכול להאשים את
ישראל בטבח החדש, העשוי
למחוק את זכר הטבח הקודם,
אין הוא מפריע לאיש בירושלים.
במיקרה הטוב ביותר התגובה
היא ״ערבים הורגים ערבים״
או ״צדיקים מלאכתם נעשית
בידי אחרים.״

• סכנת השלום
מתרחקת
^ מצב בשטח נראה עכשיו כך:
( • 1מול פני התקפת־המחץ השיעית,
בחסות סוריה, התאחדו כמעט כל
הכוחות הפלסטיניים. מכיוון שהלוחמים
הפלסטיניים מגינים על חיי נשותיהם
וילדיהם, פשוטו כמשמעו, הם
לוחמים כתף אל כתף. חברי האירגונים
הפרו־סוריים התייצבו לימין אנשי ער־פאת.
הם תפסו, פיתאום, שהם שירתו
עד כה את אוייב עמם.
• הפלסטינים חזרו על הטאקטיקה
שלהם, שהצליחה בשעתו בקרבות
טריפולי: הם נטשו את המחנות
הקטנים (צברה ושאתילא) והתרכזו
במחנה הגדול, בורג׳־אל־ברג׳נה. הם
נערכו שם לקרב לחיים ולמוות. ספק
אם השיעים, עם כל קנאותם, יוכלו
להתגבר על הפלסטינים, הלוחמים
עתה בקנאות דומה, תוך הגנה על
יקיריהם.
• הכוחות הפלסטיניים, שהיו פרו־סוריים
בעבר, כגון החזית העממית
והחזית הדמוקרטית, מפגיזים את
השיעים בתותחיהם ממיזרח. הדבר
אפשרי רק בחסות הדרוזים, תוך הפרת
מרות הסורים. נראה כי גם הדרוזים
חוששים עתה מפני בעלי״בריתם לשעבר,
השיעים והסורים.
• הדבר עשוי לחסל את שרידי
ההשפעה של חסידי ברית־המועצות.
הסובייטים אומנם רומזים כי יש קנוניה
סורית־אמריקאית־ישראלית, אך מוס־קווה
התעטפה בשתיקה רישמית עמוקה
מול פני הטבח של הפלסטינים.
קשה להניח שהפלסטינים ישכחו זאת.
מבחינת ממשלת־ישראל יש לטבח
זה מעלה אחת גדולה: הוא מסיח את
הדעת מן היוזמה של חוסיין־ערפאת
לחידוש תהליך־השלום. אם ייחלש
ערפאת במאורעות־ביירות, יקטן כוחו
להביא למשא־ומתן לשלום בין ישראל
ובין מישלחת ערבית, שתכלול את
נאמני אש״ף.

בירושלים מרוצים. סכנת
השלום מתרחקת שוב.

הספר שהוחרם עדיו׳ כל כלי־התקשוות מספר ער ח״ו ואהבותיו של
שיר ,,הארץ״ ,חולשותיו, חסו לכסו, לנשותיו, לעובדיו, לאביו ולבנו

החנדג(1ית שוקן
נכנע. החיזור אחרי סילבי קשת נגמר,
והיא גם התפוטרה מן הארץ.
מעריץ אחר של קשת באותה עת
היה משה דיין, שביקר אותה בבית־החולים
ולחש על אוזנה :״העולם
בלעדיך היה במידבר!״

קשר ההשתקה
נדמה שאין לכן תקדים בתולדות העיתונות
הישראלית.
עיתונאי בכיר כתב ספר. הספר יצא לאור
ועורר סערה בחוגי העיתונאים. אך אף מילה
אחת על הספר לא פורסמה בכל עיתון שהוא.
כאילו הספר לא היה ולא נברא, וכאילו העי תונאי
חדל מלהתקיים.
זה קרה לסיפרו של יאיר קוטלר, כוח
להשחית.
קוטלר, אחיו של השחקן עודד קוטלר, היה
במשך 25 שנים כתב בכיר מאוד בעיתון הארץ.
הוא כיהן במשך שנים כעורן״מישנה בעיתון זה.
בהארץ, השייך למישפחת שוקן, עורך״המישנה
הוא העורך־בפועל. כיום מחזיק בתפקיד זה
מתי גולן.
כאשר נפרד קוטלר מהארץ, על רקע המאורעות
המתוארים בספר. הוא הצטרף למערכת
מעריב, שהיה אז עדיין העיתון הנפוץ ביותר
במדינה. קוטלר כיהן שם ככתב בכיר, ופירסם
כתבות וחקירות.
גם עם עורכי מעריב רב, אחרי ארבע שנים,
ואז השתתף בהקמת רשת המקומוניס-חיג-
מונים הרחוב הראשי. קוטלר כיהן כעורך
העיתון התל־אביבי של הרשת, אך שוב לא
הסתדר עם הבעלים ונטש גם מישרה זו ברעש
גדול. כעבור זמן התמוטטה הרשת כולה, והעי תונים
נסגרו.
הספר מוקדש לכל החוויות האלה.
אפשר להתווכח על אופיו של אדם, שנטש את
כל מקומות־העבודה שלו ברעש גדול ותוך
טריקת־דלת• .אפשר גם להתווכח על אופי-
הכתיבה של העיתונאי קוטלר. שאינו נראה
לרבים. אילו היו מבקרי הספר מותחים ביקורת

ך* יוון שאין לך גבר, שאוכל
/ /ולתבוע אותו לדו־קרב על מה
שעשית, תקבעי זמן ושעה ותבחרי
מקום, או תמצאי מישהו לדו־קרב,
ותבחרי לעצמך, או לנציגך, חרב או
אקדח״.
כך כתב, בפתק פתוח, עורך הארץ,
גרשום שוקן, לעיתונאית סילבי קשת,
אחרי ששמה אותו ואת הידועה שלו
בציבור ללעג ולקלס מעל דפי ידיעות
אחרונות.
״מה הוא עשה? הוא נפל על

״שמאה עזה,
ממש עיוורת ,

טחבר קוטלר
שתיקה רועמת
קטלנית על הספר ועל כותבו, היה זה אך טיבעי.
אך קרה דבר אחר לגמרי. כל עיתוני ישראל
עשו יד אחת לגנוז את הספר ולהעלים את עצם
קיומו. הספר הפך ללא־ספר, והמחבר ללא-
אדם. את שניהם בלעה האדמה.
זהו תקדים מסוכן מאוד. דברים מסוג זה
מקובלים במישטרים טוטאליטרייט. אך היכולת
של כלי-התיקשורת במדינה דמוקרטית
לגנוז ספר, והנכונות להפעילה מטעמים אינטרסנטיים
גרידא, מדאיגות ביותר.
העולם הזה קיים -בין השאר -כדי למנוע
את עצם האפשרות לקיים בארץ קשר-השתקה.
ב 35-שנות קיום המערכת הנוכחית הפר קשרי•
השתקה מכל הסוגים, ועל כך זכה בשינאת
בעלי-השררה בכל התחומים. לכן החליט להפר
גם קשר זה ולפרסם את דבר קיומו של הספר -
למרות הסתייגויות רבות מאופיו ומסיגנונו.
כל הנאמר בעמודים אלה לקוח מספרו של
קוטלר.

הראש?״ שאל נוח מוזס, העורך האחראי
של ידיעות אחרונות, כאשר הפתק
הגיע לידיו. במקום תשובה הרכין
שוקן את ראשו על כתפו של סגנו,
יאיר קוטלר, ופרץ בבכי.
היתה לו, לשוקן, סיבה לבכות.
כתבתה של קשת, הרוזנת דרקולה,
סיפרה על אחד גירעון שלוסברג
(שראשי־התיבות של שמו זהים לאלה
של גרשום שוקן) ״גמר מרושע, עכבר
המפחד מאשתו השתלטנית, והמנהל
רומן עם מזכירתו״ ,וזאת מופיעה

בציבור ״במיני גרוטסקי, במאכסי מצחיק,
במידי מזעזע ...אפופה ענן של
בושם ...בקולה הצורם והחורק״ ובו׳
ובו׳
החץ מסילבי קשת היה סיום חשבון
של פלירט ממושך בין שוקן לקשת,
עת היתה חברת מערכת הארץ,
כשהעורך שוקן גילה אהבה (בסתר)
כלפיה, התמוגג מנחת כל אימת שהיא
פקדה את המערכת, מיהר להזמינה
לחדרו לשיחות־נפש אינטימיות, הציף
אותה במיכתבי־אהבה לוהטים, הקדיש
לה שירים, כולל תרגום השיר המלומדים
של ויליאם באטלר ייטס(קרחים,
שגיונותיהם שכוחים ...חרזו בייאוש
אהבה /לרצות אוזנה האטומ ה של
חתיכה יפה).
כאשר לקתה קשת בהתקף־אולכוס

^ איר קוטלר, מי שהיה העורך
האחראי של הארץ וכתבו משך 25
שנה, שולף פרשות רבות מסוג זאת
בספרו החדש, כוח להשחית (הוצאת
שור 285 ,עמודים) ,בו הוא חושף את
דמותו של גרשום גוסטב מרדכי יהודה
שוקן, כיום בן 72 ועורך הארץ זה 46
שנים.
קוטלר מספר כי ״גם בעת משבר
כספי בעיתון נמנע שוקן מלהזרים
להארץ את הדרוש ממשאביו הוא. הוא
מעדיף להשיג הלוואות נוחות, או סיוע
נדיב, מגופים פרטיים וציבוריים.״
קו־אופי אחר של שוקן: תמיד ״מפעפעת
בו שינאה עזה, ממש עיוורת,

כלפי איש זה או אחר״ ,שלא לדבר על
עקשנותו ,״הגובלת בטיפשות ייקית״,
או, כפי שמשה שרת, מי שהיה ראש
ממשלת־ישראל לפני 30 שנה, כתב
ביומניו :״הוא עקשן מופלג, ורגיל
להתעמר בכל מי שמנסה להטיל עליו
מרותו המוסרית.״
זה בדיוק מה שקרה כאשר שוקן
ביקש לצנזר ראיון־חשיפה שערך יאיר
קוטלר עם יגאל ידין, אז ( )1978 סגן
ראש־הממשלה, צינזור שנעשה, כנראה,
בהשראת יריבו־למיפלגה של ידין,
אז חבר הנהלת מערכת הארץ (וכיום
שר־התיקשורת) אמנון רובינשטיין.

ידין תיאר בראיון את רובינשטיין
כ״אסון, חסר עמוד־שידרה, פוליטיקאי
קטן תרתי־משמע, המבקש להיות סולו״•
נסיון
הצינזור היה הקש ששבר את
גב הגמל קוטלר, שידע מניתוח פסיכולוגי
של שוקן שזה סבור ש״הכל מגיע
לו, אך לו לעצמו אין שום חובה כלפי
הזולת״.
אחרי פנייה לבית־המשפט, שמנע
את פירסום הראיון המצונזר בהארץ,

גרשום שוקן ויהודית יונה ()1979
עיניים מושפלות והראש בין הידיים

הוא הניח את
ראשו ער נתו
סגנו ובוץ בבני

שיחות־נפש אינטימיות

1 0 —4

ואושפזה בבית־החולים, הרעיף עליה
שוקן מיכתבי־אהבה וזרי־פרחים. זה
נודע לידועה־בציבור של שוקן, מזכי־רתו״לשעבר,
יהודית יונה, שהציגה
אולטימטום ,״אני או היא״.
שוקן, שפסיכולוג ניתח פעם את
אופיו כאיש החרד מאוד מביקורת,

גרשום שוקן ויהודית יונה ()1984
״אני או היא!״

ופירסומו במלואו במעריב (כמודעה
בתשלום, שמומנה על־ידי איל־הבי־טוח,
איש״ידין שלמה אליהו) ,פרש
קוטלר מהארץ, עבר לשנים מספר
למעריב, שימש תקופה קצרה כעורך
החינמון רחוב ראשי התל־אביבי וכאיש
יומון־המשק וורוד־הדפים גלובס.
היום מקדיש קוטלר, עיתונאי חריף
וחד־לשון, את זמנו לכתיבת ספרים-
תחקירים. קוטלר כתב פעם על המכונית
מתוצרת־הארץ, סוסיתא, שהיתה
עשוייה מסיבי־זכוכית, כי ״הרוכש
סוסי ת א חייב גם להצטייד במטריה,
במעיל־גשם ובמגפיים, בגלל הגשם
הרב החודר דרך המירכב״ .בדיוקן של
מוטה גור לא שכח להזכיר את הכינוי
ביידיש המלווה את מוטה גור מימי
נעוריו, מוטה גורנישט (בתרגום חופשי:
כלומניק) .אין הוא חוסך גם את
שבטו כאשר הוא בא לתאר את הכוח
להשחית שבידיה של המעצמה השביעית*
בארץ, ובראש וראשונה של
הארץ, שבידיו של גרשום שוקן.

״אג> שוקן!
מגיע לי!״

וקן מולך על-ידי ריעות
קדומות כימעט בכל נושא...

הוא יודע יפה לנקום ולנטור למבקריו
...הוא מתקשה בקבלת החלטות
מהותיות ...שמרנותו, הססנותו, בעיותיו
האישיות ותסביכיו הם בעוכרי
העיתון ...האחרון המשוחח עימו עשוי
להטות את המאזניים לטובתו.״
פעם הוא נץ מטורף, החושב שיש
לכבוש את שדות־הנפט של ארצות-
ערב, כדי שמעצמות־המערב לא תהיינה
תלויות בחסדי נסיכי־הנפט, ופעם
הוא פרוגרסיווי, המטיף מתינות. אך
בנפשו היה ונותר שמרן וקנאי, שונא
נחשלים ופרימיטיווים, לרבות יוצאי
ארצות־ערב, שקילקלו לו את הנוף
הארצישראלי.
״בשל אישיותו המפוצלת, חולשותיו
ותסביכיו, נגרר שוקן בהערצה
לדיין, שהפך (בשעתו) להיות אלילתורן
של הארץ. מאידך הוא גם התקנא
בפופולריות העצומה של דיין, בהצלחותיו
הגבריות אצל נשים, בשורשיותו
הצברית, במקוריותו, בתעוזותיו
— תכונות שלא נמצאו בו.״
על כך ששוקן אינו גיבור גדול רומז
קוטלר בהתייחסו לשתי פרשות. האחת:
תאונת פגע־וברח, שאחריה הסתתר
שוקן במלון אווייה שליד נמלהתעופה
בן־גוריון. אחרת: נסיונות־סחיטה
משוקן, התערבות המישטרה
על רקע יחסיו המוזרים עם נשים והת־קוטטות
אלימה באישון לילה, בפתח
מלון בהרצליה, כשבעלה הנבגד של
אהובתו הפליא את חבטותיו בו,
כששוקן ממהר להתכופף, מכנס את
ראשו בין ידיו, אינו משיב למכהו וגם
אינו מגיש תלונה למישטרה.
לא ששוקן תמיד מתכופף. במטוסי
אל־על הוא דווקא גיבור, כפי שסיפר
קברניט אל־על בתלונה על התנהגותו
של שוקן בעת טיסה ממינכן לתל־אביב.
שוקן, שבידיו ובידי מלוותיו
(הידועה בציבור שלו ושתי בנותיה) היו
כרטיסי מחלקת־תיירים, עמד על שיד־רוג
(אפגריידינג, העברה, ללא תום־
פת־תשלום, ממחלקת־התיירים למחל־קה
הראשונה).
הוא הסתמך על הבטחה וזכות לטוס
במחלקה הראשונה, למרות שהוא ושלוש
בנות־הלווייה שלו החזיקו בכרטיסי
מחלקת״תיירים :״אני שוקן, עורך
הארץ,״ צעק ודרש בתוקף ,״מגיע לי!״

,הו א הי
ב חי דו ת ״
**ץ וקן הוא עורך המסתגר בחדרו.
** אין הוא אומר שלום לחברי-
המערכת, כאשר הוא נתקל בהס ב־בניין־המערכת.
הוא נוהג להידבק לקי
מושג
שנטבע בראשית המאה,
באשר למעצמות נחשבו רק שש
מדינות אירופיות -רוסיה, ברי-
טניה הגדולה, גרמניה, צרפת,
אוסטריה־הונגריה ואיטליה. העי-
תונות נחשבה כמעצמה השביעית.

שזקן הסב :״אין מי ל ה טובה!״
• י * י א יכיל היה לנזוף כמישהו
| 1על ששלח לו מיכתב במעטפה
יקרה, מרופדת בביטנה, אך לא
היסט להוציא סבומי־עתק על
רכישת ספר נדיר. כשמזכיר מערכת
הארץ הציע לו לעודד את
העובדים, לחלק להם מחמאות,
השיב :״מחמאה, מילה טובה! גם
ילדיי לא שמעו כאלה ממני!״
זה היה שלמה זלמן שוקן, איש־עסקים,
עסקן ציוני, פטרון לספרות
העברית (ש״י עגנון) ,מו״ל וסוחר
ממולח, שיחד עם אחיו הקים ברחבי
גרמניה של ראשית המאה רשת
משגשגת של חנויות כל־בו. הנאצים
אמנם הפקיעו אותה, אך בתמורה
זכה שוקן, אחרי מילחמת-
העולם השנייה, בפיצויים אדירים.
שוקן עלה ארצה, ב״ ,1933 מייד
עם תפיסת השילטון על-ידי היט-
לר, עם אשתו לילית, שממנה היה
עתיד לחיות בנפרד שנים רבות,
חמשת ילדיהם, שהבכור בהם היה
מי שנקרא אז גוסטב-מרדכי-יהו-

היתה הבאתו של העורך, ד״ר משה
יוסף גליקסון, מתרגם ואיש״רוח,
שערך את הארץ במשך 15 שנים,
עד תקופת שוקן, שעימו לא הסתדר.

וספריית שוקן על 50 אלף כרכיה,
שאותה שיכן בירושלים.
אחת מעיסקותיו הראשונות של
שוקן בארץ היתה רכישת היומון
הארץ (תמורת 23 אלף לירות 115 ,
אלף דולר של אותן שנים) .העיתון
כשהעיר פעם שלמה זלמן שוקן
היה אז בשנה ה״ 17 לקיומו, מאז
יסדוהו שילטונות״הכיבוש הברי לגליקסון על מגמת עריכתו, השיב
טיים, ב ,1918-בקאהיר, במתכונת לו זה :״אדון שוקן, אמנם קנית את
של שבועון־חדשות, בעל השם הארץ, אך לא קנית את ד״ר
גליקסון!״
המסורבל חדשות מהארץ.
גליקסון פרש (ונהרג. כעבור
ב 17-שנים אלה עבר העיתון
גילגולים רבים, אחרי שנרכש מה שנתיים, בתאונת״דרכים).
בריטים על-ידי איש-העסקים יו*
במשך כמה שנים נותר הארץ
צא-רוסיה יצחק לייב גולדברג
(שהוא גם האיש שקנה את הר־ ללא עורך, ואם כי שוקן-האב נתן
הצופים מבעליו הערביים, ותרם את העיתון כמתנת-נישואין לבנו
בכורו, שאז כבר קרא לעצמו גר אותו
לאוניברסיטה העברית).
שום, הוא היסס, בנראה, למסור לו
במשך תקופה קצרה הוצא לאור את העריכה. זה קרה רק ערב מיל-
על״ידי קואופרטיב של עובדי הא חמת־העולם, כאשר שוקן הצעיר
רץ ונרכש, בסופו של דבר, על-ידי ( )28 חזר ארצה מלימודיו בלונדון
עשיר אחר יוצא רוסיה, אחד דויד ובניו-יורק.
כהן, שתרומתו הגדולה להארץ
ייתכן והסיבה לדחייה היתה גם

שוקן האב: רק אשכנזים!
נישואין בין שולמית. בתה
י 9של האלמנה העשירה לבית
פרסיץ ובין גרשום*גוסטב״מרדכי-
יהודה בן ה־ ,25 בכור בניו של היי-
קה העשיר שלמה-זלמן שוקן. נחשבו
ב־ 1937 לחתונת־השנה בתל-
אביב הקטנה. החתונה נערכת בביתה
של שושנה פרסיץ (ברחוב
שינקין פינת מלציט, שם ממוקם
כיום בניין יומון ההסתדרות,
דבר) .פרסיץ היתה מו״לית מצלי חה
(אמנות. שעל כרכיה גדלו
דורות של ארצישראלים) ובתו של
הילל זלטופולסקי, מראשי הציונים
ברוסיה, תעשיץ-סוכר עשיר. שנרצח
על־ידי אלמונים בפאריס. כמה
שנים קודם לכן.
עתידה של אם־הכלה. שושנה
פרסיץ, עוד היה לפניה(בין השאר
כח׳כית מטעם הציונים הכלליים,
קודמיהם של הליברלים) ואז נראה

כך גם עתידם של בני הזוג הצעיר,
שהפכו בשנים הקרובות הורים
לשלושה: רחלי, המנהלת היום את
הוצאת הספרים המישפחתית,
הוצאת שוקן; עמוס -איל-תק-
שורת, מנכ״ל הארץ. חינמוני העיר
וחדשות (ראה מסגרת) וצעיר הילדים,
הילל. כיום אדריכל בעיריית
ירושלים.
היהלום הנוצץ בעתיד השוקנים
היה. כמובן, מתנת־הנישואין של
האב, שלמה זלמן: הארץ אותו
החל שוקן הצעיר עורך שנתיים
אחרי נישואיו.
עד מהרה החל שוקן. בעל הדי בור
האיטי, הלא־רצוף, המגמגם מ שהו,
למשוך את תשומת-הלב. וכעבור
שניס-מיספר אף שמחה ה-
מיפלגה הפרוגרסיווית (קודמתה
של הליברלים העצמאיים) לשולחו
לכנסת (השלישית) מטעמה.

ארבע שנים בלתי-מבריקות ב כנסת
הספיקו לשוקו. שחזר להתמסר
לעיתונו, שבו נמנע מלראות
את השינויים המתהווים סביבו.
לדוגמה: הארץ הוא עד היום כמעט
על טהרת האשכנזים. בין חברי
המערכת מצויים בדיוק ארבעה
לא־אשכנזים (כולל הערבי הנוצרי
עטאללה מנצור).
שוקן גם פנה לעיסוקים אחרים,
חיזר אחר נשים, עד שלבסוף נטש

דעתו של האב על הבן. הוא לא
היסס לפלוט, מדי פעם, באוזני
מקורביו, בולל מזכירו, זיגפריד
מוזס (מי שהיה לימים מבקר-
המדינה הראשון) ביקורת על
״טיפשותו״ של בנו.
לשוקן־האב הספיקו שש שנים
בארץ־ישראל. ב 1939-עבר לניו-
יורק וב 1959-נפטר, בגיל ,82ב-
שווייץ.
את אם שלושת ילדיו, שולמית
המסרבת עד היום לתת לו גט.
ועבר לחיות עם מי שהיתה מזכי רתו
האישית. יהודית יונה בווילה
מפוארת, בשיכון־הצמרת בצפון
תל־אביב.
עיסוק נוסף של שוקן: כתיבת
שירים. שכמה מהם קובצי בספר
שירים לעת מצוא ובהם מצויות גם
שורות כמו אברי מתחפר עוד ועוד
/במחילותיהן הלחות של הנשים.
אולי זאת הסיבה שהעורך שוקן
מעדיף לחתום, כמשורר, בשם־עט,
,.רוברט פוזך. לקוח, כנראה. משמה
של העיר הפרוסית (כיום פוזנן
שבמערב פולין) שממנה בא אביו
של גרשום שוקן, שלמה־זלמן(ראה
מסגרת) .שאליו היה לשוקן תמיד
קשר שקשה להגדירו. כאשר שוקן
האב היה סר למערכת הארץ היה
שוקן־הבן אחוז התרגשות ופחדים.
אלה התבטאו בריצה. בל
במה דקות, לשירותים ובנטילת-
ידיים בקפדנות מוזרה.

שוקן הבן 120 :אלףד 1לרהפסדל חוד ש!
* 4כונת־הדפוס מדפיסה עי-
תונים, ולא כסף!״ השיב
עמוס שוקן לשאלה אם יש לו
נשימה ארוכה למימון הצהרון
חדשות. קרוב לוודאי ששוקן לא
היה מתנגד אילו היתה המכונה
מדפיסה כסף בכל זאת.
זה היה מקל עליו מאוד להתנער.
בגיל 41 מאפוטרופסותו של אביו,
גרשום שוקן, שאיננו נלהב מהו צאת
חדשות שלדעת מביני־דבר,
גם בתפוצה יומית של 75 אלף
גליונות(והוא רחוק מאוד ממיספר
זה) היה מפסיד לפחות 120 אלף
דולר לחודש.
אך עמוס שוקן. חניך אוניבר-
סיטת־היוקרה האמריקאית הרוו־ארד,
המופנם והביישן, החסר
ביטחון עצמי ושאינו מצטיין ביח-
סי-אנוש, החליט ללכת בשלו.
תחת לקבל תכתיבים מאביו, הוא
רות המיסדרון הארוך בבניין העיתון,
כשעיניו מושפלות, כדי שלא להיפגש
בחברי־המערכת (״אם אברך בשלום,
ימהרו לבקש ממני העלאה במשכורת!״)
כאשר
משה שי, הכתב לעניינים
ערביים, שלא היה מקובל על צמרת
המערכת (שכינתה את הצעיר יליד־בגדאי*
בשם הערבי) התאבד בגיל ,31
ויאיר קוטלר ביקש להזמין אוטובוס
למלוויו במסע־ההלווייה, על חשבון
העיתון, התנגד שוקן. הוא גם נעדר

ת חת להעמיק את
הארץ, הוא פיזר את
על חינמונים (העיר
כל העיר בירושלים)

מכתיב לו.
ביסוסו של המשאבים בתל-אביב,
ועל חדשות.
שתי התוצאות הראשונות: החי־נמונים,
בעיקר העיר, שואבים מוד עות
מהארץ, ובגלל התעקשותו של
מההלווייה.
אחרת המצב כששוקן נצרך לסיוע
ממישהו. אז הוא ממהר להרעיף עליו
מחמאות. למשל, כאשר ביקש מקוטלר
להשיג לו פרוטקציה במישרד־הרישוי:
בוחן שלא יכשיל אותו במיבחני
התיאוריה והנהיגה. או כאשר בנה את
ביתו בשיכון־הצמרת.
אז הורה שוקן להימנע מכתיבת
ביקורת על מחדלים בעיריית תל־אביב,
ובלבד שתאושר לו הקלה
לסגירת המרפסת האחורית או לפחות

עמוס שוקן לפתח את החינמונים
גם פירק, לפני שלוש שנים, ידיעות
אחרונות את השותפות עם הארץ
בלוח הכפול, שהיתה ריווחית
מאוד להארץ.
זה לא הפריע לאיל-התקשורת
עמוס שוקן (מנכ׳ל הארץ, הווינ־מונים
וחדשות) במיוחד. הוא רואה
(בראיון לירחון־הפרסום אותות)
בעתיד סידור אחר של מודעות
משותפות -בין הארץ וחדשות
וכך, הוא סבור, יש סיכוי, בעזרת
חדשות, להבטיח את קיומו של
הארץ.
כיום מצבו של הארץ רחוק
מלהיות מזהיר. הוא כבר מזמן ירד
משיא-התפוצה של 50 אלף גליונות
ביום חול, בה השתבח בשנות ה״70
(אחת הסיבות לירידה: צמצום
מנת־הרכישה היומית של צה״ל, מ׳
5000 גליון ליום לאלף).
גם העיר התל״אביבי עם חלו•

הקמת חומה גבוהה בגב ביתו( .זה לא
עזר. שתי הבקשות נדחו).
הבקשה להקמת חומה היתה אופיינית.
שוקן הוא איש מסתגר ומופנם.
אין לו חברים. אין הוא מוזמן לבתים
רבים. הוא גם אינו מרבה לצאת, אם כי
הוא מרבה בנסיעות לחו״ל לפגרות
קצרות.
הארץ הוא כל חייו של שוקן:
הפגישות עם שרים: הזמנות לישיבות
ועדת־העורכים; היציאה לקוקטיילים;
והרוצה להבין עוד יותר את האיש

קת״חינם מוצהרת של 190 אלף
גליונות וכל העיר הירושלמי (70
אלף) אינם בדיוק מיכרות-זהב.
אולי אפילו לא בהשוואה למעריב
(שאת תפוצתו אמד עמוס שוקן
ביותר מ 80-אלף ביום חול ו150-
אלף ביום ששי) ובוודאי לא לעומת
ידיעות אחרונות, שתפוצתו, המבוקרת
והמאושרת על-ידי רואי-
חשבון, עוברת את 180 האלף ביום
חול וכמות כפולה בימי שישי.
לראות את הישועה הגדולה
בחדשות, שלדעת יודעי־דבר, מכר
בראשית דרכו לא יותר מ״ 20 אלף
ליום וגם היום טרם המריא במיו חד,
קשה מאוד. מקצוענים, כברו-
ניסלאב טאו. מנכ״ל איגוד-המפר-
סמים רב-ההשפעה, אינם מתפע לים
מחדשות. אומר טאו :״לא היו
בו סקופים גדולים. עריכתו מבול בלת.
יותר מדי קישקושים גראפיים״.

שוקן
ייטיב לעיין בניתוח שערכו
פסיכולוגים לגרשום גוסטב מרדכי
יהודה שוקן :״איש החרד מאוד מביקורת,
חי בחרדות תמידיות ולכן חייב
לצאת בכל מיני פעילויות פסבדו־חזקות
...מגרה אנשים, באמצעות
השפלה, להתקומם נגדו ואחר־כך שוב
ישפילם. סיפוק סאדיסטי הנובע
מחולשה ומעל לכל) אסור לפגוע בו
או ברכושו ...הוא יפעל בכל דרך, גם
שימוש בשקרים, כדי להגן על דברים
הנתפסים בעיניו כרכושו.״

במדינה

שמור על ה׳פלומבה׳
וטוס לאירופה!

(המשך מעמוד )6
ורשימת העבירות שבהן הורשעו. יחד
עם זאת הכריזה כי ״איבדה את השליטה״
על חבריה. היתה זאת קריאה גלויה
לעשות שפטים במשוחררים.
המתנחלים הבינו את הרמז, ופעלו
על פי הפקודה הסמויה. מדי לילה יצאו
חבורות של מתנחלים אל בתי המשוחררים,
ירו לכל עבר, ניפצו שמשות ואיימו
ברצח. מכיוון שהמישפחות הן
חסרות כל הגנה, ומסורות לחסדי הבריונים
לחיים ולמוות, פשוטו כמשמעו,
היתה זאת שיטה יעילה ביותר.
אין ספק שהדברים נעשים בחסות
השילטונות הישראליים. לא נעשה
שום נסיון רציני לאסור את המתפרעים.
חייל אחד, שניסה על דעת עצמו
לעצור מתפרעים, נחטף על־ידם ונזרק
לאחר־מכן מן הטנדר הנוסע. איש לא
נענש.
״יש לך אופי?״ היה זה עוד מיב־חן
של שימעון פרס, כראש־הממשלה
האחראי לחוק ולסדר.
יתכן שממשלת־ישראל לא היתה
צריכה להסכים למתן הזכות לאסירים
המשוחררים לחזור לבתיהם. הדבר יצר
מצב קשה, כאשר משפחות הקורבנות
של הפיגועים חיות בצוותא עם מבצעיהם.
אולם משקיבלה על עצמה הממשלה
התחייבות שבהסכם, בערבות של
מוסדות בינלאומיים, עליה לקיימו.
אחרת תיפגע המדינה בעתיד, אס יהיה
שוב צורך במשא־ומתן מסוג זה.
בבדיחה הקלאסית של ימי הפלמ״ח,
נדרש טירון לזרוק מנורת־נפט למימי
הכינרת, כדי להוכיח ש״יש לו אופי״.
כאשר נכנע הטירון ועשה כמצווה,
אמרו לו :״אתה רואה, באמת אין לך
אופי!״
שימעון פרס עומד עתה במצב
דומה.

עם משקפי הטייסים
דיי״באן האוריגינאליים
מ תוצר ת בוש אנד לומב
עינית בע״מ, היבואנים הבלעדיים של משקפי השמש
ריי־באן מכריזי5ז על מבצע קיץ 85׳ -הגרלת

3טיסות חמם לאירופה!
ההגרלה תיערך ב־ 30.8.85ע״פ המספרים הסידוריים
המוטבעים על גבו של התג שצמוד לכל זוג משקפיים.
תוצאותיה תתפרסמנה בעיתונות.

שניים שנשארו
שגי אסירים שנכללו
ברשימת המשוחררים של
הצלב האדום
לא שוחררו מבילאם
ב־ 5במאי חתם כרים יונס יונס (,)26
אסיר בכלא אשקלון, על מיסמו של
הצלב האדום. באותו יום הודיעו לו
אנשי האירגון הבינלאומי על שיחרורו
הצפוי, במיסגרת חילופי־השבויים.

אסיר כרים יונס
הצד השני -

מזול סוב —נולד לכם בן

מ סי בו ת ברי תוח תונו ת
ה מו צל חו ת ביו תר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפה
תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

^ 4ם אתה מוזמן לחתונת־השנה של
ר ! מישפחת ח״ב אברהם שפירא,
שתיערך בשבוע הבא — אל תצום 24
שעות לפני כן. האוכל שיוגש שם יהיה
דל ביותר.
ביום הרביעי הבא תתרכז כל הצמרת
הפוליטית, הכלכלית וחברתית בא־

טריה, לרגל החתונה. נראה שהוא
הסביר להורי הכלה — שלא היו
מרוצים מהרעיון — כי הוצאת מטבע-
זר בסדר גודל של 150 אלף דולר
יתקבל בעין רעה מאוד בארץ. ואם
יבואו 150 אורחים מחו״ל לארץ, יכניסו
לפחות 150 אלף דולר. ההפרש 300 :

אסירים

הקפידו ושימרו על התג! הוא ערובה לויי באן אמיתי
ולמניעת זיופים -וסיכוי לטיסת חינם לאירופה.

,.השלם הזה״ גירה את גזזו
החתונה המתוכננת שר מישטחו
ח״נ אבוהם שביוא -והפעם
בסימן הצנע של המשבר הכלכלי

אסיר מאהר יונס
הסכים באותו היום חתם גם מאהר יונס
( ,)26 בן־דודו, גם הוא מכפר בוואדי
ערה, על מיסמן דומה.
על המיסמך שחתם כרים הצהיר
שלפי החלטתו החופשית הוא בוחר
(המשך בעמוד )13

ח״ב שפירא(בחתונת בתו)
הפרש של 300 אלף דולר
רץ במלון הילטון בתל־אביב. כל מי אלף דולר.
עד כמה שידוע, שרר מתח רב בין
שהוא משהו יהיה שם.
הסיבה — חתונת שמואל, בנו של שתי המישפחות על רקע זה. לבסוף
שפירא, עם בחירת לב אביו מאוסטריה, נכנעו הורי הכלה, אחרי שהשתכנעו
מדיברי שפירא על הצורך להכניס
אסתר(״אסתי״) שיפר.
רוב המוזמנים זוכרים בוודאי את מטבע זר למדינה.
על־פי הערכה של חרדים, הקרובים
חתונת־הפאר שערך התעשיין גדול־המימדים
לבתו רחל (״רוחל׳ה״) ,בסוף למחנה חסידי־גור, יבואו ארצה לחתונה
נובמבר .1983 היתה זאת הילולה מנק• עד 200 תיירים, ורובם יישארו כאן
לפחות שבוע ימים, כדי להשתתף
רת־עיניים ושלוחת־רסן.
עכשיו צפויה לאורחים הרבים הפת באירועים הקשורים בחתונה.
עה, אולי מרה. הפעם תהיה זו חתונה
רק 10
בסיגנון של ״הצנע לכת״.
המזון שיוגש לאורחים, ושהוא המרדולר
כיב
העיקרי בהוצאות החתונה, לא יהיה
הצד החזק שלה.
ך ראה שהביקורת הציבורית
^הק שה, שהוטחה בשפירא בעיקבות
רוב האורחים המוזמנים, שאינם
בקיאים בנעשה בעולם החרדי, אינם חתונת בתו (העולם הזה )30.11.83
מעלים על דעתם שקיום החתונה עשתה את שלה. אולי מחשש לביקורת
בארץ, ועוד בצניעות, מעורר -חילוקי־ ציבורית דומה עתה, בפרט על רקע
ריעות חריפים במישפחת שפירא וב המצב הכלכלי הקשה, הוא פסק
שהחתונה תהיה הפעם צנועה, ברוח
רחוב החרדי.
אצל החרדים נהוג, שצד הכלה הוא התקופה.
אומרים שהבן, שמואל 22 לא
העושה את החתונה, מארח ומשלם.
לפני כמה חודשים נערך טקס־האירו־ קיבל את הדבר ברוח טובה. הוא הסביר
סין בין בני־הזוג בתל־אביב, במלון דן. לאב שאצל החרדים מקובלות רק
שמחות מישפחתיות, ואחרי הטיפול
לכאורה, היו חייבים הורי החתן לצאת
עימו ועם הקרובים לווינה ולערוך את המיוחד שניתן לאחותו לפני שנה וחצי
החתונה שם. הכלה — בת למישפחת־ הוא חש מקופח. אבל תחינותיו, כך
סוחרים אמידה מאוסטריה, ציפתה שה נדמה, לא עזרו.
במחלקת המזון והמשקאות של
חתונה תיערך סמוך לבית הוריה.
מלון הילטון הוכן, בפיקוח צמוד של
אבל שפירא־האב פסק אחרת.
למרות שאצל החרדים נהוג שהחתן. שפירא, תפריט זול יחסית, בהשוואה
למחירים של חתונות ואירועים מיש־הולך
אחרי הכלה, כדי להדגיש את
כבוד־המישפחה, החליט תעשיין הש פחתיים דומים במלון ובאולמות אחרים
טיחים ומנהיג אגודת־ישראל שהחתו בעיר.
התפריט מחולק לשניים, החלק
נה תיערך בארץ.
הראשון עוסק במה שיוגש בקבלת־הנימוק
שהשמיע לפני מישפחת־הפנים.
החלק השני עוסק במה שיוגש
הכלה היה מקורי. שפירא הסביר להם,
בארוחת״הערב.
שכאיש־ציבור ויושב־ראש ועדת־הכספים
של הכנסת אין הוא יכול
בקבלת־הפנים שנערכה בחתונת
להעביר בוועדה החלטות על גזירות ־ הבת יכלו הנוכחים לטעום ממטעמי
הבר העשיר שהועמד שלרשותם. הפכלכליות,
ובאותה העת לצאת בראש
עם לא יהיה כלל בר. ביז המוזמנים
קבוצה של לפחות 150 איש לאוס־

אם אתה מוזמן
רחתונח-אין צווו
שחצום רבני כן,
הכיבוו יהיה ול
לסועדים — שיופרדו לנשים ולגברים
— תנעים את זמירותיה תזמורת
כליזמרים.

סי מ לי

נו גואה המיזנוו בפעם שעבוה -נאשו
השיא שביוא את בתו. בשבוע הבא, נאשר
,שיא את בגו -זה ״ואה לגמו׳ אחות

^ י ישלם את הוצאות החתונה?
^ /אי לו נערכה החתונה בווינה, היו
הוצאותיה חלות על מישפחת הכלה.
מכיוון. שהיא נערכת בארץ, שלא כמקובל.
לא ברור מי ישא בהוצאות. ברחוב
החרדי מניחים ששני הצדדים
יממנו אותה.
טקס שבע״הברכות נערך לאורך
שיבעה ימים. כמקובל. למחרת החתונה
ובימים שלאחריה ייערכו מסיבות לחתן
ולכלה ולבני־מישפחה קרובים,
במקומות שונים בארץ. הפורום.יהיה
מישפחתי מצומצם. אבל ייתכן שלפחות
ערב או שניים ייערכו בבית־מלון,
משום שדירת המארחים תהיה צרה
מלהכיל את כל המוזמנים.

חתונת חצנו!

יעברו מלצרים ובידיהם מגשים, והם
יגישו לאורחים חטיפים בלבד — על
טהרת העוף. השתיה תהיה קלה בלבד.
קבלת הפנים תתחיל בשעה 7
בערב. היא תיערך בכניסה לאולם־
האירועים של המלון. כעבור שעה וחצי
ייכנסו המוזמנים לאולם הגדול, לטקס
שבע הברכות, שהוא ארוחת־ערב ליד
י שולחנות.
לאוכלים מוצע התפריט הבא:
• מנה ראשונה — דג־ים. לא
ממולא, חלילה, מטעמי כשרות.
• מנת־ביניים — מרק צח.
• המנה העיקרית — בשר. תהיה
בחירה רק בין שני סוגי בשר — עוף
ובשר־עגל, עם תוספות סטנדרטיות.
אצל גבירים, מסוגו של שפירא, נהוג
שמוצע לאורחים לבחור לפחות בין
^ שישה סוגי בשר. הפעם קוצצה הבחירה
לשליש.
• מנה אחרונה — גלידה ועוגיות.
מטעמי־כשרות (״חשש נסך״) לא
יוגש שום יין מתוצרת־חוץ, או משקאות
חריפים אחרים. משמפניה ועד
לוויסקי משובח. היין היחידי המאושר
על־ידי המשגיחים הוא יין־ענבים מיק*3בי
אליעז.
מחיר מנה לאורח קבלת־הפנים הוא
10 דולר.
מחיר מנה לאורח בשבע־הברכות נע
בין 28ל־ 30 רולר.

ל א מגי שי ם
אור חי ם
ך מה אנשים צפויים בחתונת־השנה?
מביתו
של שפירא יצאו כ־ 800 הזמנות
הכוללות גם את מוזמני הכלה
והאורחים מחו״ל.
למרות ששפירא חסך במזון, הוא לא
קימץ באורחים, משום שברחוב החרדי
ריבוי אורחים הוא ריבוי שימחה.
כל המוזמנים קיבלו הזמנות זהות.
אך רק כ״ 350 מהם יהיו נוכחים בארוחת
הערב.
על גבי ההזמנה של האורחים החשו
בים
צויין שהם מוזמנים גם לטקס
שבע־הברכות.
מיהם 350 המובחרים?
בערך 280 הזמנות נשלחו למישפ־חות
שהם קרובי־מישפחה משני הצדדים
ואורחים מחו״ל.
70 הזמנות בלבד נשלחו למישפ־חות
של צמרת החברה הישראלית,
ששפירא חפץ ביקרן, מראש־הממשלה
שימעון פרס ועד לצמרת־המישטרה.
אך מיספרים אלה הם מיצג־שווא,
משתי סיבות.
ראשית: בעולם החרדי, גם מי שלא
קיבלו הזמנות עשויים לבוא ולהשתתף
בשימחת המתחתנים. אין הם מוצאים
אל מחוץ לאולם.
שנית: המיספרים הללו מייצגים
ראשי בתי־אב, וסביר שחלק גדול מהאורחים
יבואו עם כל מישפחתם לאירוע
החשוב.
כך שאם נשלחו 800 הזמנות, יש
להניח שבאולם האירועים הגדול של
הילטון יסתובבו באותו הערב לפחות
3200 איש, אם לא יותר. אין להניח
שרובם יעזבו את המקום בשעה מוקדמת,
ויוותרו על הארוחה עצמה.
על־פי הערכה ממעיטה. יגיע מיספר
הנוכחים בארוחה ל־ 1400 לפחות-
במה, אם כן, תעלה החתונה?
על״פי הנתונים האלה, בתנאי שה־מיכסה
לא תגדל במפתיע, מגיעות
הוצאות המזון ל־ 75 אלף דולר בערך.
בחתונה מסוג זה עשוי מיספר
המשתתפים בסופו של דבר לתפוח עור
הרבה יותר. הפעם ייתכן שזה לא יקרה.
בהילטון מניחים שמיספר המוזמנים
לא ישולש באותו הערב, משוס
שלשפירא יש שני מתחרים באותו
הלילה.
ביום הרביעי הבא מתקיימת חתונה
גדולה אצל האדמו״ר מקרצ׳ניף ברחובות,
ועוד חתונה, אצל האדמו״ר ממו־ז׳יץ
בתל־אביב. צפויה שם השתתפות
של אלפי חרדים.
מלון הילטון עצמו שמח שהחתונה
תיערך אצלו. בתחילה חששה הנהלת
המלון ששפירא יעדיף את דך או

חתן שמואל שפירא
רק שני סוגי בשר
חלילה אולם אחר, ציבורי או פרטי.
לבסוף העדיף שפירא את המקום שבו
נערכה גם חתונת בתו.
לצורך החתונה עובר המלון תהליך
מיוחד של הכשרה למהדרין. המשגיחים
שיפקחו על המלאכה הם אנשי
העדה החרדית מירושלים, ולא אנשי
הרבנות הראשית מתל־אביב, שהחרדים
אינם מכירים בסמכותם. המלון מקווה
שהחתונה אצלו, שתזכה לפירסום עולמי
בקרב היהודים החרדיים, תביא
אליו תיירות חרדית עשירה. לכן. לא
הפריז במחיר שהציע לשפירא.

החתונה תיערך בתאריך סימלי
מאוד — ה־ 5ביוני. זהו יום השנה ה־18
לפרוץ מילחמת ששת־הימים, ויום
לפני יום השנה השלישי למילחמת־לבנון.
אילו
ביקש מישהו לדעת לאן
מועדות פני הכלכלה הישראלית ב־
,1985 אולי התשובה טמונה בחתונת
בנו של יו״ר ועדת־הכספים של הכנסת
— אחד המעטים היודעים את המצב
הכלכלי האמיתי של ישראל.

בן־ציון ציטרין

במדינה
(המשך מעמוד )12
להשתחרר בעיר טול כרם שבגדה
המערבית. מאהר, לעומתו, בחר לצאת
מן הארץ.
שני האסירים נידונו לפני יותר
משנה למאסר־עולם, אחרי שהורשעו
ברצח החייל אבי ברומברג.
ברגע האחרון. ביום השני
שעבר, כששוחררו 1150 האסירים
שניכללו בעיסקת החילופין, לא היו
כרים ומאהר יונס ביניהם.
בני־המישפחה, שידעו על השיחרור
הצפוי שבועיים לפני שהתבצע, היו
מופתעים. עוד לפני היום השני ערכו
בירורים פרטיים במישרדי הצלב־האדום
בתל־אביב. עובדי האירגון
סירבו בתחילה לספק להם מידע על
רשימות המשוחררים, אבל אחרי לחץ
מצד המישפחה אישרו כי מאהר רשום
במקום השלישי ברשימת המשוחררים,
וכרים במקום הרביעי.
מועד השיחרור הגיע והשניים נותרו
בבתי־הסוהר.
דובר צה״ל להעולס הזה :״שני
האסירים נכללו במועד מסויים ברשימות
של מי שהיו מיועדים לשיחרור.
ישראל הצליחה ברגע האחרון לקבל
הסכמת הצד השני שלא לשחררם.״

עיתונות
זה קרה
בפתח־תקווה

— --לא דינמיטולא קפצונים
צחי נוגה, כתב קול ישראל, שהה
בשבת, בצהריים, במיגרש הכדורגל
בלומפילד ביפו והכין כתבה על ה־מישחק
בין הפועל פתח־תיקווה למכבי
תל־אביב. בסיום המישחק(בתוצאה
)0:0ניגשו אל נוגה אנשי פתח־תיקווה,
שאלו אותו איך קרה ששום עיתונאי
לא פירסם שקבוצת הכדורגל מברזיל,
וסקו דה־גמה, שיחקה לפני שבוע נגד
קבוצת הפועל פתח־תיקווה.
זאת היתה הקבוצה הברזילית, שהובאה
לארץ בחסות הצהרון חדשות
ובמסע פירסום גדול נמכרו כרטיסים
למישחק בינה לבין נבחרת ישראל.
הצהרונים האחרים, ידיעות אחרונות
ומעריב, ירדו, כמובן, על הקבוצה
הברזילית, בלי להזכיר אפילו את שמו
של העיתון חדשות. ידיעות אף הגדיל
לעשות וטען שרוברטו דינמיט, הכוכב
הברזילי, אינו דינמיט ואפילו לא
קפצונים.
סקופ או קירקם. אחרי המישחק
בין ברזיל לישראל ואחרי הכתבות
בעיתונים. המתחרים, כתב אבי רצון,
עורך מדור הספורט של חדשות. תגובה
חריפה על כל העיתונאים האחרים
ואף כינה את אמנון אברמוביץ, כתב
מעריב, בשמות שונים ומשונים.
וכך קרה שכאשר שמע נוגה על
המישחק המוקדם שניהלו הברזילים
נגד מכבי פתח״תיקווה. ושידר את היריעה
בפתח מהדורת התוכנית שירים
ושערים, טילפן מייד איש ספורט אחר
של חדשות. הכתב פינחס זהבי.
לגירעון הוד, עורך שירים ושערים,
והודיע לו שהידיעה אינה מדוייקת.
כעבור יומיים פורסמה הידיעה בכל
העיתונים. זה לא מנע מרצון לכתוב
בחדשות :״צחי נוגה מקול ישראל
המציא סקופ באותה הזדמנות קרא
לנוגה ״כתבלב הרדיו״ ,טען שזה היה
ברווז עיתונאי והמשיך ״אילו היה
בודק, היה מונע מעצמו קירקס.
הבדיקה היתה מגלה כי באחד מאימוני
השבוע שעבר ביקש המאמן הברזילאי
להזעיק חמישה שחקנים ישראלים
כדי לאפשר לו לקיים מישחק־אימון
פנימי ...הפועל פתח־תיקווה נעתרה
לבקשה והעמידה חמישה מטובי
שחקניה למישחק־האימון הפנימי״...
נוגה הגיב מייד. הוא העביר לחד שות
מיכתב מידי עורך־דינו, בו הוא
תבע מחדשות התנצלות תוך 36 שעות
ופיצוי כספי בסך שלושה מיליון שקל
על עוגמת־הנפש שנגרמה לו. באם לא
ייענה חדשות לתנאיו, הודיע נוגה,
הוא יגיש תביעה מישפטית על הוצאת

— הנדון

אריאל ש ת! הס תבך ש 1ב. אך המ שמ שת האמיתית של
פצצת השגריר היתה שננה מזו שגרמה לשערוריה

(המשך מעמוד )7
חוץ מאחמר ג׳יבריל ובעליו הסוריים והלו-
ביים, אין איש מרוצה ממנה. הכל מרוגזים.
העיסקה פוגעת בגאוותנו הלאומית. אין זה
מראה יפה, כאשר מדינה שלמה נכנעת לסחיטה
של קבוצה קטנה.
מרוגזות, כמובן, המישפחות אשר בניהן נהרגו
בידי האנשים ששוחררו עתה. את הזעם הזה אפשר
להבין ולכבד.
מרוגזות כמוהן, ואולי עוד יותר, המישפחות
אשר בניהן נהרגו בפיגועים שונים, מפני שממ־שלת־ישראל
סירבה אז ״להיכנע לסחיטה של
טרוריסטים״.

אני שותף לזעמן של מישסחות אלה.

שד שרון
^ ריאל שרון עמד שוב במרכזה של שערו־ריית־השבוע.
הוא
דמה ליהודי בבדיחה הקלאסית, שהובאה
באחד מכתביו של בנימין זאב הרצל.
מעשה ביהודי שנתבע לדין־תורה מפני שלא
החזיר לשכנו כד .״ראשית,״ אמר ,״מעולם לא
השאיל לי השכן כד. שנית, הוא השאיל לי כד
שבור. שלישית, החזרתי לו את הכד השלם
מזמן.״

נצצה נצר
האוונים
ך* שערוריה התחילה דווקא בראיון-נינוח.
1 1לרגל פרישתו מתפקידו ומשרות־החוץ של
ארצות־הברית, רואיין סם לואים בתוכנית מוקד
בטלוויזיה. השגריר האמריקאי נתן שיעור
למראיינים הישראליים: הוא ענה באדיבות לכל
השאלות, לא אמר אף פעם ״אין תגובה״ או ״איני
יכול להשיב״ ,וגם כאשר התחמק הוא עשה זאת
בצורה אלגנטית.
במהלך הראיון סיפר לואיס כלאחר־יד כי
בדצמבר ,1981 בפגישה עם השליח האמריקאי

שלו כמו נרקומאן למנת־הסם, היה מאושר. העיתונים
כתבו מאמרים ראשיים ומילאו כותרות
ראשיות, פוליטיקאים ״הגיבו״ ו״הצהירו״ ,העניין
הועלה על סדר־היום של הכנסת, והכל היו מרוצים.

9התווץ
שד שוון
רון עצמו הגיב כדרכו. הוא טען כי לו־איס
הוא שקרן. כגנרל קרבי, היודע כי
ההתקפה היא שיטת־ההגנה הטובה ביותר, האשים
את לואיס מייד בחטאים מחטאים שונים.
מסתבר כי לואיס אחראי לכל הכישלונות והביזיונות
של ארצות־הברית במרחב בשמונה השנים
האחרונות.

לגופו של דבר חזר שרון על הבדיחה
של הכד. ראשית: מעולם לא היתה
פגישה כזאת. שנית: סם לואים כלל לא
היה נוכח בפגישה המדוברת. שלישית:
שרון לא מסר בפגישה שום תוכנית
אופרטיבית.
הגירסה המעודכנת של שרון :״אמרתי לאמריקאים
שאם לא ייפסק הטרור, לא תהיה לנו
ברירה אלא לנקוט פעולה ...הדבר היה במיסגרת
מאמצינו למניעת המילחמה״...

בדצמבר 1981 ידעה ממשלת־ארצות
הברית היטב שאריאל שרון עומד
לצאת למילחמה, העתידה להביא אותו
לביירות, ושהמטרה היא, בין השאר,
לכפות על לבנון דיקטטורה של הפלאג•
גות, בבת־חסות של ישראל.
ברור לגמרי כי וושינגטון לא הבהירה
לירושלים שהיא מתנגדת בצורה נחרצת וסופית
לתוכנית זו. הדברים לא נאמרו, לא בפומבי, וגם
לא בחשאי. התגובה של חביב, אם אכן היתה,
היתה לצורך הפרוטוקול בלבד.
ישראל אינה יכולה לצאת לשום מילחמה בלי
הסכמתה המפורשת של ארצות־הברית. מנחם
בגין ואריאל שרון הכירו בעובדה זו. שרון קיבל
על עצמו להשיג את ההסכמה. הוא השיג אותה
בחורש מאי ,1982 בפגישתו עם שר־החוץ
אלכסנדר הייג. התנאי האמריקאי היחידי היה
שתהיה למילחמה אמתלה ברורה, אשר תתקבל
על־ידי דעת־הקהל העולמית. קרי: ההתנקשות
בשגריר ארגוב.
אם יכול היה מישהו לחשוב כי הייג הופתע אז
על־ירי שרון ונתן בהיסח־הדעת תשובה מעורפלת,
הרי הופרכה עתה גירסה זו סופית. הייג ידע
מזה חמישה חודשים על התוכנית ״מפי הסוס״

שתי הטענות הן שקר בעליל.

הכד היה שבור
פילים חביב (״נדמה לי שבחווה של השר שרון,
אך איני בטוח!״) גילה שרון לחביב ״באופן
היפותטי״ תוכנית לפלישה ללבנון, שדמתה
לתוכנית ״אורנים הגדול״ .כלומר: המיצער
לביירות, כדי להרוס את ״תשתית המחבלים״
ולהשליט בלבנון ממשלת־בובות מארונית הכפופה
לישראל.
מעטים מבין הצופים מביני־הדבר העלו באותו
רגע על דעתם שהוטלה פצצה. לא זה בלבד
שהשגריר סיפר את הדברים כעניין שבשיגרה,
אלא גם לא היה בהם הפתעה.

ידוע כי במשך חודשים ניסה שרון
ככל האמצעים ״למכור״ את תוכנית־המילחמה
שלו לציבור הישראלי, לממ־שלת־ישראל
ולממשלה האמריקאית.
חודשיים לפני אותה שיחה, בספטמבר ,1981
פורסמה התוכנית כולה, על יעדיה ומטרותיה,
מעל עמורי העולם הזה. השגרירות האמריקאית,
המתרגמת מייד כל חומר חשוב המופיע
בעיתונות הישראלית, בוודאי קראה דברים אלה.
אך הטלוויזיה מסוגלת להפוך כל דבר לאירוע
לאומי ולשערוריה־רבתי. היא חזרה על הדברים
עוד באותו לילה בראש מהדורת החדשות, ומשם
הם התגלגלו ככדור־שלג.
הציבור הישראלי, הזקוק לשערוריית־השבוע

משום־כך מגוחך מצד שרון לדבר
על ״מאמצינו למניעת מילחמה׳ .הוא
עשה מה שעשה במיסגרת מאמציו
להביא למילחמה.

על כל פנים: אם גילה שרון סוד, דרי היה זה
סוד גלוי.

האמרקאיסיוש
*ץ עניין יותר הצד האמריקאי של הוויכוח.
לפי גירסתו של לואיס, שאושרה השבוע
על״ירי פיליפ חביב ומישרד־החוץ האמריקאי,
היו בעלי שיחו האמריקאיים של שרון באותה
פגישה (שהתקיימה במישרד־החוץ בירושלים)
״המומים״ מדברי שרון, וחביב הגיב מייד בצורה
״נחרצת״ (לואיס השתמש במילה האנגלית
7 £ ¥א)1£ז£11£ז \ שפירושה ״בלהט רב״,
״בצורה נרגשת״).

משמע: אושר עתה רישמית כי

התגאינו כולנו במיבצע־השיחרור באנטבה.
נעשו על כך סרטים, שהוכיחו שאנחו סופר־מנים.
אך מיבצע־אנטבה היה בבחינת הימור נורא. די
היה בכך שחייל שחור אחד יתאושש ויפתח באש
יעילה, כדי שעשרות רבות מבני־הערובה והחיילים
ייהרגו.

אין להיכנע לסחיטה, כשיש ברירה
סבירה. אבל כאשר אין ברירה, מוטב
להיכנע מאשר לגרום לטבח — גם
כשזה מרגיז מאוד.
אפילו אנשיו של יאסר ערפאת מרוגזים,
מפני שניתן לאירגון פורש קטן יותר ממה שניתן
להנהגת אש״ף. בחילופי־השבויים הקודמים. יש
לכך השלכה פוליטית שלילית ביותר, מכיוון
שג׳יבריל מתנגד לעצם קיום המדינה ומתנגד
בכל האמצעים — כולל טרור — לכל נסיון של
הנהגת אש״ף לעלות על דרך־השלום ודו־הקיום
עם ישראל. חילופי־שבויים אלה חיזקו את מת־נגדי־השלום
במחנה הפלסטיני.
ן* רוגז על העיסקה יכול להצמיח פרי
1 1באושים. הוא מצמיח עכשיו את אחד הרעיונות
המסוכנים ביותר העולים בכלל על הדעת.
כאשר אומר זאת ארם כמו אברהם שריר.
אפשר לסלוח לו. כאשר אומר זאת אדם הנחשב
כמתוחכם יותר, כמו משה ארנס, הרי זה תרגיל
ציני מעין כמוהו.
התיאוריה היא: אם יוצאו מבצעי־הפיגועים
להורג, על־פי פסק־דין, אי־אפשר יהיה להחליף
אותם. לאחמד ג׳יבריל לא תהיה האפשרות לתבוע
את החזרתם תמורת שבויים ישראליים, מפני
שלא יהיו בחיים.

כמעט אין מילה כדי לתאר את עומק
הטימטום הטמון בטיעון זה.
אם ישראל תוציא להורג מבצעי־פיגועים,
הנחשבים על־ידי הערבים
כלוחמים וכגיבורים לאומיים, הרי
יוציאו ה ם להורג את השבויים
הישראליים שיפלו בידיהם.

בכל התקופה ההיא לא היתה אן*
תקרית אחת בגבול הצפון.

השגריר לואים

אמרנו אז שהחלטת הממשלה היתה
קלת־דעת וחסרת־אחריות. יש מצבים
שבהם הכניעה לטרור אינה בושה, אלא
להיפך — הקרבת ילדים על מיזבח של
מאציו נוסח־דיין היא פשע.

הרעיון של עונש־המוות.

שרון כלל לא יכול היה לדבר עם חביב
בדצמבר 1981 בסיגנון של ״אם לא ייפסק
הטרור״ מפני שלא היה טרור. חמישה חודשים
לפני כן השיג אותו פיליפ חביב הסכם ״עקיף״
בין ממשלת־ישראל ואש״ף על שביתת־נשק
בגבול הצפון. כל אירגוני אש״ף, וגם אירגוני־הסירוב,
שמרו על שביתת־הנשק בקפדנות. הפגנה
מפתיעה זו של מישמעת פנימית נבעה מן
הידיעה של כל הפלסטינים, ששרון אך ממתין
לתירוץ לתקוף. היה מנוי וגמור עימם שלא לספק
לשרון את האמתלה.
הדבר הרגיז את שרון, מפני שהוא רצה
לתקוף. לכן המציא תיאוריה חדשה: לא די
בשביתת־נשק בגבול הצפוני. ישראל תתקוף גם
אם מישהו יבצע פעולה כלשהי נגד ישראלים או
יהודים בכל מקום אחר בעולם.
כלומר: גם באירופה. כלומר: גם אם המבצעים
אינם אנשי אש״ף, אלא מתנגדיהם.
היתה זאת, כמובן, הכנה לשימוש באמתלה
של ההתנקשות בשגריר שלמה ארגוב בלונדון.
השגריר לא נפגע על־ידי אנשי אש״ף, אלא על־ידי
אויביהם־בנפש, חברי אירגון אבו־נידאל.
חביב המשופשף הבין היטב במה המדובר. הוא
התנגד בתוקף לפירוש זה של ההסכם שהושג
בתיווכו. לדבריו, חל ההסכם רק על גבול־הצפון.

די לזכור את פרשת מעלות. קבוצה של
פידאיון השתלטו על בית־ספר שבו לנו עשרות
ילדים מצפת. הם הציעו להחליפם באסירים
ביטחוניים. בהשפעת משה דיין וגולדה מאיר,
סירבה הממשלה להיענות, ופתחה במיבצע צבאי
אומלל, שכתוצאה ממנו נהרגו ילדים רבים.
היו מיקרים רבים כאלה.

השר שרון
הכד הוחזר שלם
— מפי שרון עצמו באמצעות חביב. כפי שנמסר
השבוע, נחפז חביב מאותה פגישה במישרד־החוץ
ישר לקונסוליה האמריקאית, והבריק משם את
הדברים לשר־החוץ שלו בצופן ובאופן בהול.

להייג ולנשיא רונלד רגן היו חמישה
חודשים שלמים כדי לשקול את הדברים.
כאשר נתנו את האור הירוק למיל־חמת־הלבנון,
הם ידעו בדיוק מה הם
עושים.
זהו, אולי, החידוש היחידי של גילויי השבוע.
הוא נבלע בסערה המפוברקת.

0ווושהוערח־חקידה!
ך* מסקנה הסבירה מכל השערוריות התו
1כופות על מילחמת־הלבנון וספיחיה, הפוקדות
את המדינה, הוסקה השבוע על־ידי האלוף
(מיל ),יהושע שגיא, ראש־אמ״ן־לשעבר, שהודח
על־פי הוראת ועדת כהן.
שגיא תבע את הקמתה של ועדת־חקירה
למילחמה זו. הוא גם קבע לה תחום רחב: החל
בראשית הקשרים בין ישראל והפלאנגות, וכלה
בהווה.
הוא גם הבטיח למסור לוועדה כזאת את אשר
הוא יודע — וניבא שהרבה אנשים ייפגעו.

לא היינו רואים השבוע את יוסקה גרוף יורד
מכבש המטוס, כשחיוך של אושר על פניו. היינו
רואים — אולי! אולי! — את הארון שבו מוחזרת
גופתו, אחרי שנשפט־למוות על־ידי ״בית־דין
מהפכני״ והוצא להורג.
אם כל חייל ישראלי יקבל פקודה להתאבד.
ובלבד שלא ליפול בשבי, הרי יחטוף אחסד ג׳יב־ריל
את שלושת המטיילים הישראליים הראשונים
באירופה, ויאיים להוציא אותם להורג.
דרושה מידה גדושה של ציניות שפלה מצד
איש כמו יצחק שמיר, ותיק המחתרת, כדי
להצדיק דרך זו. שהרי המחתרת העברית עצמה
נהגה כך. כאשר שפטו האנגלים למוות אנשי
אצ״ל, שהיו בעיניהם רוצחים רגילים, חטף אצ״ל
שני סמלים בריטיים חפים־מפשע. כאשר הוציאו
האנגלים את אנשי אצ״ל להורג, תלה אצ״ל את
שני הסמלים.

כך בדיוק ינהגו גם הערבים.
פסק־דין מוות ייצור קדושים, יהפוך את
הנשפטים לגיבורים לאומיים עוד לפני הוצאתם
להורג, יגרום לשרשרת־דמים של רציחות הדדיות,
חטיפות ברחבי העולם ושינאה נוראה.
ויביא למצב שבו שם ישראל יעורר חלחלה.

פוליטיקאים מטורפים ו/או מטומטמים
יכולים לראות בכך ברכה. גם
גרדומים יכולים להפוך מדרגות בדרך
לשילטון. אך לעם־ישראל תהיה זאת
טרגדיה נוראה.
העולם הזה 2991

תמעת־החוות, באשו מנחם בגין
הקים אותה (משמאל) בשרה׳
מילחמת העצמאות. עכשיו, ער
נ׳ הנחיית בגין, בעיקבות קמב־ד״תיד,
נגנז הסמל בשקט

ך* מהסבה השקטה אינה רק
( 1סיסמה של בנק. היא תהליך
העובר על תנועת־החרות — דבר שבא
לידי ביטוי בסמל־התנועה.
במשן־ שנים עורר סימלה של
תנועת־החרות התנגדות עזה אצל
מתנגדיה. כפי שנאמר בחוקת התנועה,
הסמל הוא מפת ארץ־ישראל השלמה
ברקע, ובחזית יד המחזיקה ברובה
מכודן. משני צדי הסמל המילים :״מולדת
וחרות.״
בוועידה האחרונה, שהתקיימה
בסוף שנות ה־ ,70 אושר הנאמר בפרק
א׳ בנוגע לסמל״התנועה.
אולם, מבלי שמישהו שם לב לכך,
סמל זה נעלם ואיננו עוד!
במצודת זאב אין איש היודע
להשיב בבירור מדוע נעלם הסמל,
שסיפח לישראל גם את עבר־הירדן,
לפחות על המפה.
בסודי־סודות מתברר, שהסמל נגנז
על־פי רמז ברור מפיו של מנחם בגין
בתקופה שבה שימש ראש״ממשלה. זה
קרה בעיקבות הסכם קמפ-רייוויד,
לפני ארבע וחצי שנים. בגין הסביר אז
שסמל כזה של תנועה, שממשלה
בראשותה חרטה על דיגלה משא־ומתן
לשלום עם שכנותיה והסכם אוטונומיה,
אינו יאה ואינו מתאים לצו־השעה.
זוהי
עובדה מרתקת, משום שבגין
עצמו הטביע את חותמו על סימלה של
התנועה.
היה זה סימלו של אצ״ל —

האירגון הצבאי הלאומי, שבגין עמד
בראשו.
אז נשא את המילים ״רק כך!״
גבולות הארץ, על־פי הסמל, הם
שרירותיים למדי — גבולות פלשתינה
(א״י) המנדטורית, בראשיתה, על־פי
הסכמים בין שתי מדינות קולוניאליות:
בריטניה וצרפת. הם התאימו
לאינטרסים של האימפריה הבריטית.
כך, למשל, הזרוע הארוכה של עבר־הירדן
מיזרחה באה אך ורק לשמש את
הנחת צינור״הנפט ממוסול, בצפון עיראק,
לחיפה, דרך טריטוריה בריטית.
כאשר הופרד עבר־הירדן מפלשתינה
(א״י) ,ב־ ,1920 הסכים לכך זאב
ז׳בוטינסקי תחילה. אך כעבור זמן־מה
חזר בו, והפך את ההתנגדות לאקט זה
ליסוד תנועתו החדשה. היא נקראה
״רוויזיוניסטית״ ,מפני שרצתה לחולל
״רוויזיה״ בהסכמה להפרדה זו בין שתי
גדות־הירדן. חרז ז׳בוטינסקי :״שתי
גדות לירדן — זו שלנו, זו גם כן!״
כאשר הוקמה תנועת־החרות על
יסודות המחתרת, התייחס בגין לסמל,
וכך אמר :״סמל זה יוסיף להורות
ולהאיר את הדרך לדור ולדורות, כי
המטרה עוד לא הושגה!״
במחקר על תנועת־החרות —
מאירגוו מחתרת למיפלגה פוליטית

התייחס המחבר לסמל, וכך אמה״במיסגרת האצ״ל לווה סמל זה בסיסמה,
רק כך׳ ועתה, במגמה להדגיש
שהמטרה היא כל ארץ־ישראל, ולא
חלק ממינה, ושאין חרות בלי מולדת
— הרי מתחת לסמל נכתב, מולדת
וחרות׳ .סמל זה מלווה את תנועת־החרות
בכל פירסומיה, חותמותיה ואף
בכותרת של העטיפה הקידמית של כל
פינקס־חבר של תנועת החרות.״
מחבר המחקר, דובי ברגמן, חבר
מרכז התנועה וראש האגף־לחינוך־
בגולה בסוכנות, לא ידע שהוא עצמו
כבר לא יעשה שימוש בסמל, כעבור
כמה שנים.
ואכן, בתחילה היו כל פירסומי
תנועת־החרות מעוטרים בסמל הסיפו־חיסטי
וראה גלופה) .לשמה של
המיפלגה, תנועת־החרות, הקפידו לצרף
את הפסוק :״מיסודו של האירגון
הצבאי הלאומי.״ כאשר הוקם גח״ל,
ב־ ,1965 הקפידה חרות לכלול בהסכם־
היסוד פיסקה, האומרת שחרות ממשיכה
לדגול בצירוף עבר־הירדן, אף שהליברלים
אינם דוגלים בכך.
במשך הזמן, ללא כל הסבר, נעלם
צירוף־המילים ״מולדת וחרות ״.ובשנים
האחרונות נעלם גם הסמל.

ו ח רו ת

על ניירות התנועה נכתב רק:
״תנועת החרות בארץ־ישראל״ (ראה
גלופה).
מכיוון שאיש אינו ממרה את פיו
של בגין, איש גם לא העז לשאול לאן

נעלם הסמל. אחרי לכתו, איש לא היה
מסוגל לטפל בעניין, אולי משום
שבתנועת־החרות אין כיום בעל־בית.

מסיבה זו, כאשר לאיש לא היה
מושג מהו הסמל הראוי לתנועה זו,
נולד באחרונה סמל חדש. הוא שייך

תנועת
מי סו דו

ה ארגון

החרות
ה צב אי

הלאו מי

11 ךןןךךי | הסמל המקורי של תנועת החרות (למעלה) .לפני חמש
7 .1 1 1^ 17 שניס הוא נעלס ונותר רק שס התנועה (למטה) ,כפי
שהוטבע על הניירת של חרות. באחרונה נמצא סמל חדש, מגן דויד.

תנועת

החרות

בארץ ־ ישראל

למחלקה לקישרי־חוץ של תנועת״
החרות, שבראשה עומד אותו ברגמן,
אשר בעבודתו המחקרית ציין את
חשיבות הסמל לתנועת־החרות ול־מצעה.
הסמל
החדש הוא מגן־דויד בצבע
כחו £בהיר, ועליו כתוב בלועזית ״תנועת
החרות״.
האם חרות, בפנותה למיפלגות
בעולם, מדברת בלשון שונה מזו שבה
היא פונה לבוחר הישראלי? ברגמן
סירב להגיב. הוא גם לא הסביר איך
נולד סמל המגן־דויד הכחלחל.
האם מבשר הסמל שינוי בתפיסת־העולם
של חרות?
זהו נושא רגיש, ובמצודה איש אינו
מוכן להתייחס אליו, אלא לחזור
לסיסמות ידועות ונדושות.
כל מי שהעולם הזה שוחח עימו,
היפנה את תשומת־הלב לכר שכל
החותם על טופס הצטרפות לתנועה
מכיר, בין השאר, בכך ש״תנועת החרות
מבטאת את שאיפותיו של עם
ישראל לשיחרור לאומי ולצדק חברתי
במולדת השלמה״.
עובדה זו אינה סותרת את העובדה
שהסמל אכן נגנז ואין עושים בו
שימוש, גם לא בהתכתבות פנימית
בתנועה. ולסמל יש חשיבות גדולה פי

כמה מכל מלל המודפס באותיות מכל
סוג שהוא — ועל אחת כמה וכמה
בתנועה. שכל כולה מבוססת על סמלים.
סימלה
של תנועת־החרות היה
במשך שנים מוקד לביקורת על בגין
וחבריו. לא אחת סיפרו שבחו״ל בטוחים
כי זהו סימלה של מדינתיישראל.
בוויכוחים פוליטיים עם פלסטינים
הזכירו הללו, שתנועה פוליטית מכובדת
בישראל סבורה כי מדינה ריבונית
שכנה אינה אלא חלק משיטחה, וכי
הרובה מסמל את הדרך שבה תושג
המטרה — מילחמה.
הסמל המקורי סתר למעשה את
המיסמכים שעליהם חתמה ישראל
בקמפ-דייוויד. ומישהו, כנראה, הבין
את הרמז.
בסתיו 1985 או בקיץ 1986 תתכנס
הוועידה הבאה של תנועת־החרות. על
סדר יומה — שאלת הירושה, וחלוקת
הכוחות בתנועה למחנותיהם השונים.
כבר עתה ברור שחלק נכבד
מהדיונים יהיה סביב הבסיס לקיומה
של התנועה — הסמל וההגדרה.
ואם הסמל נגנז, האם יש סיכוי לכך
שגם הרעיון של ארץ־ישראל השלמה
משני עברי״הירדן יהיה לנחלת ההיסבן־ציון
ציטרין
טוריה?

מדוע תוחב שמואל תמיר את ידיו לכיסיו
ומה קרה בקיסריה לתווים של דויד קריבושי
צופי־טלוויזיה, שחזו בשידור
על החלפת־השבויים, שמו
לב לכך שעורך־הדין שמואל
תמיר תחב כל העת את שתי
ידיו לכיסי מיקטרונו, או שאחז
במישהו, או שלחץ אותן על
השולחן שלפניו. הסיבה: תמיר
סובל מבעיה רפואית, הגורמת
לידיו לרעוד.
מזה כמה שבועות שוררת
מתיחות ניכרת בין ראש״הממ־שלה
שימעון סרס, לביו

קבלת פרס ״הח״כית הסובלנית
ביותר״ מטעם כתבי־הכנסת. דורון
חגגה את האירוע בחיק ה־מישפחה.
ביום קבלת־הפרס התייצבו
בבניין מישפחתה וחברים
קרובים. גם אחותה של דורון,
המתגוררת בארצות־הברית, הגיעה
עם בעלה לאירוע. האחות,
מטופחת לא פחות מדורון,
דוברת עברית רהוטה, ללא שמץ
של מיבטא זר.
באירוע נכחה גם בתה של

מיפלגתו, אלי לנדאו. לנדאו
התעקש :״צריך, צריך לדבר!״
מה עושה כיום חבר־הכנסת
לשעבר מיכאל קליינר? האיש,
מצעירי חרות, כשל בשבוע
שעבר אף במירוצו למועצת־פו־עלי־תל־אביב.
כישלונותיו בכנסת
ובהסתדרות החזירו אותו
לעיסוקו כעורך־דין במישרה־מלאה
,״אבל (משה) ניסים
(שר־המישפטים) עושה לי בעיות
התלונן ביום השלישי.
למחרת התכונן הח״כ לשעבר
לנסוע לכנסת, כנראה כדי לטפל
בבעיותיו כעורך־דין מהשורה.
יושב־ראש, ועדת־החוקה־חוק־ומשפט,
אלי קולס, נפצע
השבוע בעת מילוי תפקידו. קולס
נקע את רגלו ביום השלישי,

עת ניסה למלט את נפשו ממיש־כן־הכנסת.
בערבו
של היום השלישי
נחתה קבוצה של מה שקרוי בפי
הימין ,״שמאלנים, יפי־נפש,״
במיבצרם של אנשי הפרלמנט
של ראשון — הפרדס. הקבוצה,
שבין אנשיה בלט המשורר יונה
(״יבי״< בן־יהודה, הגיעה במים־
גרת שלום־הבית שהכריזו אנשי־בוהמה
שונים ומקורביו של יוסי
שריד עם אנשי-הפרלמנט, אחרי
שהנבחרים של ראשון־לציון
הביעו תמיכה פומבית בשריד,
עת התנדב לשרת בלבנון, והסירו
את השלטים בגנותו של הח״כ,
שקישטו קודם לכן את המקום.
הזמר בועז שרעבי מנסה
להתאושש מבעיות־הנישואין

שלו, שקצרו כותרות שמנות
בעיתונות. שרעבי חזר זה ־עתה
מניו־יורק, הקליט חומר חדש
ומקווה לטוב.
השבוע הרקיעה הפופולאריות
של חברת־הכנסת מרים
תעסה״גלזר שחקים. חברי-
הכנסת פינחס גולדשטיין,
בני שליטא, יגאל כהן ואחרים
התחרו ביניהם, בידי מי
תיפול הזכות להסיעה למסיבת
יובדהולדת פרטית. התחרות,
אגב, התקיימה ללא ידיעתה של
סגנית־השר לשעבר.
מייד אחרי שחתם על מים־
מכי־פרישתו מרשות־השידור,
קיבל טוביה סער על עצמו
להיות בצוות המוביל של חברת
גיי־קיי — חברה צעירה בתחומי

״ 1 1 1 1ק ך 11ך 1ק 1הקאנצלר-לשעבר של אוסטריה, שהיה
| אמור להציג בארץ את זקנו החדש ו !
1| / 111 1
לחגוג את החזרת השבויים בתיווכו, ביטל את ביקורו מפני שהוזהר
רישמית שחייו יהיו כאן בסכנה מידי המחתרת הימנית. בינתיים
פירסם באוסטריה ראיון, שבו קבע כי מועמר קדיאפי אינו משוגע,
וכן הציע ליאסר ערפאת להגיע להסדר עם השילטונות הסוריים.

חברת״הכנסת שולמית אלוני.
אחד ממקורביו של פרם הסביר
זאת בהתבטאויות הפוגעות של
אלוני כלפיו. פרס לא נותר חייב,
ומפגין כלפי אלוני קרירות, עד־כדי
אי־אמירת שלום.
חבר-הכנסת מיכה ריי־סר
התלונן בתיקשורת על הוצאותיו
המרובות של איש־ציבור,
בגין חתונות, בריתות ושאר שמחות.
חבר־הכנסת עבד־אל־והאב
דראושה הוסיף מנסיונו על נושא
בלתי־מדובר זה. הוא סיפר כיצד
הוזמן בשבוע שעבר לחתונה בכפר
ערבי. כמה שעות לפני החתונה,
משנסעה הכלה לסדר את
תסרוקתה אצל ספר, היתה לחתן
תאונת־דרכים חמורה. החתן נעצר
ביום חתונתו. הכלה, תחת לסדר
את שערה, סידרה לעצמה את
פניה בחתכים ושריטות, המתינה
לשווא ביום שאמור להיות המאושר
בחייה. דראושה, שהביא
צ׳ק שמן כמתנת־חתונה, נאלץ
לקחת טקסי־ספיישל לתחנת-
המישטרה, שבה היה עצור החתן,
ולהפעיל את כל כוחו והשפעתו
כדי לשחררו. אחרי לילה עמוס
נסיעות וטלפונים, נישאו החתן
והכלה במזל טוב.
חבר־הכנסת שבח וייס
מסתובב בימים אלה בפנים נפולות.
הסיבה — אביו מאושפז
במצב אנוש בבית־חולים. וייס
מבקר מדי יום בבית־החולים,
ומצב־רוחו עולה ויורד, בהתאם
לשינויים שבמצבו של אביו.
חברת־הכנסת שרה דורון
חגגה ביום השלישי את

דורון, דפנה שניאור. שניאור
שגילתה טעם מעולה והבנה ב־אופנת־עילית,
היא עיתונאית
לעת־מצוא. הגורם העיקרי העוצר
בעדה מלהתקדם בתחום זה,
לדבריה, הוא עובדת היותה בתה
של דורון. שניאור פוחדת פן
תואשם בחוסר־אובייקטיביות.
השר עזר וייצמן טרוד
ומתוח בשבועות האחרונים. לא
חסרות לכן סיבות. וייצמן, שאינו
יורד מהכותרות, נכח השבוע
בכנסת בעת הודעת־הממשלה
על מדיניותה הכלכלית, המשתנה
מפעם לפעם. וייצמן לא היה
מסוגל לשבת בשקט במקומו.
בעת נאומו של שר־האוצר יצהלו
מודעי, הוא החליף פתקים
עם ראש־הממשלה שימעון פרם,
אחר־כך עבר לספסלי יחד ודיבר
עם חברו לסיעה, שלמה עמר,
חזר להחליף פתקים עם פרס,
וחוזר־חלילה.
יושב־ראש אגף האיגוד ה־מיקצועי
בהסתדרות, חיים
הברפלד, ומועמד הליכוד ל־ראשות־ההסתדרות
נראו סועדים
השבוע (בשולחנות נפרדים)
במיסעדה היקרה אולימפיה.
״מה זה,״ תמה אחד הנוכחים,
לצחוקם של שאר הסועדים,
״במהלך הבחירות להסתדרות
למדתם לאכול במסעדות קפיטליסטיות?״
אין
בכוונתו של שמאי לנתח
את ההפסד בבחירות להסתדרות.
כן, על כל פנים, אמר
לראש־עיריית הרצליה וחבר־

הכדורגלן הבראזילי הוותיק, מגרד את חוטמו, בחברתם של מרדכי שפיגלר
ך1^ 1\ 11
( 11\ 111 1 #11\ - 1האוחז בו בידו) ורוני צוריה, עסקן הפועל״חיפה (משלב ידיים) .השלושה חגגו
במועדון החמאם, ערב המישחק הידידותי, שנערך בין הגוורדיה הוותיקה של נבחרות ישראל ובראזיל,
כפי שהופיעו באליפות־העולם ב־ .1970 למטה: עמנואל שפר, המאמן בעל הוותק, מתדרך את נבחרת
ישראל, מודל ,1970 לקראת המישחק הנוסטאלגי נגד בראזיל, תוך כדי ארוחת״בוקר דשנה בגן־האורנים.
המתודרכים, מימין לשמאל: משה רומנו, צבי רוזן, המאירי, אלי צ ריקט, רפי אוסמו ודויד פרימו.

הוידיאו: ציוד וידיאו, הפקות
סרטים ותכניות־טלוויזיה.
פסטיבל סם לואיס נמשך.
השבוע התקיימה מסיבת־הפרידה
המי־יודע־כמה במיספר
לכבוד השגריר האמריקאי הפופולרי.
האירוע התקיים ביום
השלישי, במלון פלאזה־ירוש־י
לים, וכלל את כל המי־ומי שלהבירה.
מזל־טוב מגיע לשני כוכבי
הסרט החדש, בנות, שייצא בקרוב
לאקרנים. השחקנים חג ה
אזולאי ועמוס לביא המשחקים
בסרט זוג־נאהבים (היא
פריחה טיפוסית, והוא בן־זוגה

ההשראה לחידוש הקוליניארי
הזה.
השחקן עודד תאומי
הינחה את הערב המוזר הזה.
במשך הערב זכה לשמוע מפי
המשתתפים השונים שהעלה
לבימה — רחל מרקום,
מוגה טירון ועוד הרבה־הרבה
אחרים — מי היו המאהבות
הרבות של אביו השחקן.

שר־האנרגיה, משה שחל,
מארח השבוע את שר־הנפט
המצרי. שחל, הידוע בטעמו האלגנטי,
בחר לארחו לארוחת־ערב
במלון הילטון־ירושלים. אופי־הארוחה
אינטימי, ובין משתתפיה
נכללים חברי־הכנסת: אליהו

מה הקשר ביו עדפאת
והבחירות להסתדרות
• חבר־הכנסת עבד־אל־והאב דראושה נמנע, על פי בקשתו
של שימעון סרס, מניסיון נוסף להיפגש עם נציג פלסטיני.
אחרי ניסיונו המפורסם הראשון.
הזמין פרס את רראושה לשיחה
בארבע עיניים. פרם ביקש מ־דראושה
להבטיחו שלא להפתיעו
עוד, ולהודיעו מראש על כוונות
דומות בעתיד, דראושה סירב ר
אמר, שאינו יכול להטיל על ראש־הממשלה
את האחריות לביקורים
מעין־אלה. אך לפני הבחירות להסתדרות
העביר לפרס מסר על
כוונתו לנסות לפגוש את יאכור
ערפאת. פרס ביקשו, באמצעות
מזכיר הממשלה יוסי ביילין, דראושה שלא לבצע זאת ערב הבחירות
להסתדרות. דראושה קיבל שוב את דין התנועה, נותר בארץ והשתתף
במערכה על קולו של הבוחר הערבי בבחירות בהסתדרות.

1יי

מעיירת־פיתוח) ,נישאו במהלך
החודש — אולם לא זה לזה.
חודש צילומים יחדיו הספיק
להם.
אי־נעימות קלה אירעה
לדויד קריבושי, המנצח על
תיזמורת הטיילת, המוכרת
לקהל הרחב מתכנית הטלוויזיה,
סיבה למסיבה. התזמורת הופיעה
השבוע באמפיתיאטרון בקיסריה,
והלהיבה את הקהל באיצ־טדיון
הפרוץ לרוח. לפתע, בלהט
ההתלהבות, התעופפו דפי־הוד
ווים מכנו של המנצח המופתע.
קריבושי נאבק בין איסוף הדפים
לבין המשך הניצוח על התזמורת.
בשקט־בשקט
בא לארץ
אדמונד דה־רוטשילד, הקרוי
על שמו של סבו, הנדיב
הידוע. רוטשילר־הנכד ביקר ביקב
של זיכרון־יעקב. במיסגרת
הביקור הוענקה לו תמונה היסטורית
של סבו.
בעת ההפגנות הסוערות
ליד מישכן־הכנסת ביום השלישי.
אמר חבר־הכנסת אליהו
בן־אלישר במיזנון. :איזה עם
אנחנו! לא להאמין! זה ליד זה
מפגינים נגד החזרת מחבלים,
בעד עצירי המחתרת ונגד מס״
נסיעות...״
סגן שר־האוצר, עדי
־ אמוראי, ניסה להוריד השבוע
פרופיל, אחרי הפירסום על
מינויו הצפוי לתפקיד נגיר בנק־ישראל.
אמוראי, הלוטש מזה
זמן את עיניו לתפקיד הבכיר,
סבר שזה יפול בחיקו עם סיום
כהונתו של הנגיד הנוכחי, משה
מנדלבאום. כעת, משפורסמה
הכוונה להדיח את מנדלבאום,
מעדיף אמוראי לשתוק ולהשתיק
את העיסוק בנושא זה.
ערב נוסטלגי נוסף לזכר
תל־אביב הקטנה הוקדש ל״מיס־לוסי״
.מיס לוסי אינה אלא נקניקיה
חדשה, קטנה ושמנמנה. לא
ברור מיהי העילה שהיוותה את
העולם הזה 2491

בן־אלישר, אהוד אולמרט,
עבד־אל־והאב דראושה ואחרים.
עם גבור הדיבורים על
הדחתו האפשרית של מנכ״ל
רשות־השדור, אורי פורת, מתפקידו,
הגיע פורת חיוור ומודאג
לכנסת ביום השלישי. פו־רת
עבר מחבר״כנסת למישנהו,
מעסקן לעסקן, אפילו על הזוטרים
שבהם לא פסח. המטרה
היתה לנסות ולהרחיק את עניבת
החבל המתהדקת סביבו. אחד
מבני־שיחו היה משה עמירב,
חבר מליאת רשוודהשידור. השיחה
נקטעה זמן קצר אחרי
שהחלה. עמירב הוא אחד המועמדים
להחליף את פורת בתפקידו.
משנפגשו
השבוע בני

זכתה בלטיפות ובחיבוקים מידי הזמר בני אמדורסקי. השניים ייצגו את
7111 *111
הבראנזיה הוותיקה של הבוהמה בפתיחה הרעשנית ומרובת-הצעירים של
ו1| / 111 111 / 1
מועדון בתל-אביב. ההילולא הצעקנית נמשכה עד שעה 4בבוקר, והיתה נמשכת בוודאי עד אור הבוקר,
לולא הזעיקו השכנים המוטרדים ניידת של מישטרת תל-אביב, שהביאה לסופו של האירוע החגיגי.
סלד, מפקד חיל־האוויר לשעבר
והיום יושב־ראש מועצת המנהלים
של אלביט, והמנחה מני
פאר, בהופעה למען עובדי
אלביט, הפתיע פאר את פלד
משסיפר שדרכיהם נפגשו בעבר,
״כשעפתי מחיל־האוויר...״
ויקטור ששון, מנהל
דן־תל־אביב, החל מתעניין
יתר־על־המידה במיבצע נגד
עישון, הנערך במלונו. ששון
החל מבקר בחדרי־המלון, בחדרים
אלה שאליהם אסורה הכניסה
למעשנים, ובודק אישית
אם הוחלף הריהוט, ואם הוחלפו
הוילונות רוויי־העשן. הוא יזם
חוגי־הסברה בנושא זה. פיתרון
התעלומה: ששון, מעשן כבד,
נסחף במיבצע והפסיק בן־לילה
לעשן. עד אז עישן יותר משתי
חפיסות־סיגריות ליום.
שחקני תיאטרון חיפה,
שיצאו לשבוע הופעות באצבע
הגליל, נגררו בתוקף הנסיבות
לוויכוחים בנושאים הפוליטיים
הבוערים. בקריית־שמונה ביקש
המחזאי הלל מיטלפונקט מה
קהל
שיציע לו ולשחקנים רעיונות
לאילתור. אחד הציע, לדורון
תבורי, המגלם את טר־טיף
של מולייר, ולרמי דנון,
המגלם את וייסקופ מהמחזה גטו
של יהושע סובול, שיאלתרו
לפני הקהל זוג המחכה לנפילת
קאטיושה. השניים הרחיקו־לכת,
ולקול צחוקו של הקהל הציע
טרטיף לווייסקופ להפוך את
חנות המכולת שלו לישיבה.
הקהל במטולה היה חם
יותר. אחרי ההצה מחפים לגורו
נערך ריון בהנחייתו של העיתונאי
גבי זוהר. הקהל מיאן לשאול
שאלות על סמיואל בקט.
לעומת זאת, התעניינו הצופים
בשאלות אחרות, הקשורות לשחקנים
הערבים שהופיעו במחזה.
אחד הצופים שאל את יוסוף
אמ״ורדה. :למה אתה מצהיר
שאתה ישראלי? את יום־העצ־מאות
חגגת?״ אבו־ורדה סיפר
שהוא ניצל את יום־העצמאות
כדי לעלות על האדמה שנלקחה
ממישפחתו בכפר בירעם, שליד
הגבול הלבנוני. צופה אחר הטיח
בשחקן. :יהודים מכל העולם

תורמים ובונים, גם עבורכם, בתי־חולים,
ובתי־ספר!״ השיב אבו־ורדה.
:הייתי שמח אילו הייתי
מסוגל לגייס כספים בנסיכד
יות־הנפט לבניית בתי־חולים
במטולה.״

נסוק׳ השבוע
• רפי חזן, אחד משמונת
השבויים :״מה רצו שאעשה? ש־אתאבד
במקום ליפול בשבי?״

• חבר־הכנסת מאיר
שיטרית, על החלפת השבויים
באסירים ביטחוניים. :גם את בני
לא הייתי משחרר מהשבי במחיר
כזה!״

• השופט בדימוס בנימין
כהן, על ההצעה להטיל עונש
מוות על עבירות ביטחוניות:
.צריד לזכור שהם לוחמי חופש!״

• השר יוס!ז שפירא,
בתשובה לשאלה מרוע אינו דורש
חנינה גם לאנשי מחתרת־ליפתא,
דויד בן־שימול ולחשו־דים
ברצח נהג המונית, שאינם
אנשי גוש־אמונים. :אבל הם
מטורפים!״

• סגנית-יושב-ראש-

הכנסת חייקה גרוסמן, על
היעדר שרים במליאה, כדי
שיוכלו להשיב על שאילתות
חברי״הכנסת. :אני נועלת את הישיבה.
הישיבה הבאה ביום בית
בשבוע הבא.״

• שר־האוצר לשעבר
יורסיאריתר, בעת הופעתו
לפני ועדת־החקירה על מפולת
מניות הבנקים :״ידעתי על פצי
צת־הזמן תישעה חודשים אחרי
שנכנסתי לתפקיד.״

חבר־כנסת

חיים

דמון, בעת דיון בוועדת־הכס־פים.
:שר־האוצר אינו מטעה את
הציבור, אלא מרמה אותו!״

• הרב שלמה אלבז,

*\ 1תיך ך נראתה מאושרת, בחברתו של בעלה -גרושה לעתיד -אסי דיין.
הד״11 יי1 1
1 11.1111 1 [ #1 1| /השניים כיכבו ביום החמישי בפתיחה של מיסעדתו החדשה של שייקה
לוי(מימין, בחולצה לבנה) .לוי פתח מיטעדה, כיוון שנמאס לו לשלם תמורת פיטומה של גיזרתו המתעגלת.

הגורו של החוזרים בתשובה, על
הפילוסוף ז׳אן ז׳אק רוסו :״צרפתי
אחד, שנקרא יאן יאק רוסו
(במילעיל) ,אמר שצריך לחזור
לטבע. הוא צדק. כי טבע בגי־מטריה
שווה אלוהים.״

0רסנה כדר; י

במדינה

עו ד ש רו ת ל צי בו ר
שלק בו צ ת]:0113001
נשים לגברים בלבד
המיפלגות איגן מתאמצות
לשכנע את המצביעות

׳׳הסנה׳ באה לקראתך בתכנית ביטוח רכוש חסכונית:
אתה מגדיל א ת סכום ההשתתפות העצמית לפי בחירתך ומקבל
הנחה משמעותית, עד ס/״סל על דמי הביטוח שאתה משלם.
כך אתה קובע את גובה הפרמיה שתשלם בעבור ביטוח
הדירה שלך.

בקש פרטים מסוכן ״הסנה* שלך
על תכנית ״הש תתפות עצמית״.
הסנה — חברה ישראלית לביטוח בע״מ
צור — חברה לביטוח בע״כו
החברה הישראלית לביטוח משנה בע״מ
רותם — חברה לביטוח בע״מ
שמיר — חברה לביטוח בע״מ
בידרמן — חברה לביטוח בע״מ
שמשון — חברה לביטוח בע״מ
דקלה — חברה לביטוח בע״מ
חברה מסונפת:
החברה הישראלית לביטוח אשראי בע״מ

תנו ת העובדים
ההסתדרות הנללית

מערכת הבחירות המשעממת בהסתדרות,
שהסתיימה לפני שבועיים, עסקה
בכל דבר כמעט, מלבד ענייני העובדים:
במוצאם העדתי של המועמדים, באופציה
הירדנית ובדיוקנותיהם של שרים,
שאינם כלל חברי הסתדרות.
אך לא רק ענייני העובדים נשכחו.
גם האינטרסים המיוחדים של המצביעות
כמעט שלא הוזכרו.
לבשל ולנקות. אתי בן־זיו, סוציולוגית
חיפאית, אם לשתיים, המשרתת
בחיל־הים, ערכה מחקר שנועד
לבדוק עד כמה התאמצו המיפלגות,
במערכות הבחירות השונות, לפנות
לליבן של הנשים.
התוצאות הן עגומות ביותר: בממוצע,
רק 696 ממודעות־הבחירות פונות
ישירות לנשים.
עוד עולה מן המחקר, כי רק ב״6296
מן המצעים שנבדקו יש פניה כלשהי
לנשים, אך גם בהם הפניה היא לרוב
בסוף המצע ובצימצום. כך, למשל,
פנתה מפ״ם לנשים פעם אחת בלבד —
בבחירות לכנסת השישית.
התכנים המתייחסים לנשים גם הם
לא נשתנו. והנושאים המופיעים בעיקר
במודעות הם: עבודה (שכר שווה,
עבודה חלקית/גמישה, זכויות־סוצי־אליות,
מס־הכנסה); חוק (שוויון, דיני־ממון)
:חינוה פוליטיקה(בעיקר ייצוג
בכנסת).
תדמית־האשה היא התדמית המסורתית
של אם ושל רעיה, עקרת־בית
ומחנכת, ורק בנוסף — אשה עובדת.
אך גם באשה עובדת מודגשים תפקידיה
ה״נשייס״ המקובלים :״את, האשה
העובדת, החייבת בסוף יום־העבודה
לעמוד בתור ...לבשל ...לנקות...
עבודתה היא תמיד במיקצועות
המקובלים: הוראה, מזכירות, אחיות.

טא את עצמה בדרכים שיגרתיות. היא
חושבת שתכונות אלה הביאו אותה
לציור. את רגשותיה ומחשבותיה היא
מביעה דרך התמונות.
היא, תמי גרצ׳וק ,30 ,חיפאית עדי־נת־מראה,
שתערוכת־יחיד אחת והשתתפות
בכמה תערוכות קבוצתיות
מאחוריה, המציגה עתה תערוכה נוספת,
בנושא אחד: פמיניזם, שיחרור האשד
.,השם שבו בחרה: רנסאנס לבת־חווה.
קשר
אמיץ. גרצ׳וק שהיא מורה
מוסמכת לציור, הגיעה לפמיניזם בהשפעת
ספר של תחיה בת־אורן .״מצאתי
בספר את המרירות, הזעם והתיסכולים
שהצטברו בי מילדות,׳׳ היא אומרת,
״חשתי ריגשי־נחיתות. לא אהבתי כאשר
הבנות, בגיל ההתבגרות, העמידו
פני טיפשות, כדי למצוא־חן בעיני הבנים.
״אני
גרה עם אמי, שהיא נכה
וחולנית. כשהייתי בת ,11 היא עברה
ניתוח קשה בבית־חולים. סבלתי אז
מאוד. הייתי ילדה עזובה, בודדה
ומבוהלת עד מוות. בבדידות הנואשת
הזאת התחלתי לצייר, בעיקר כדי
לשמח את אמי, כאשר ביקרתי אותה.
היא נהנתה מהציורים שלי ועודדה
אותי להמשיך.
״אבי נפטר, והורי־אמי פירנסו אותנו.
כאשר מתו לפתע, לפני 20 שנה,
שניהם בחודש אחד, נשארנו אמי ואני
במצוקה כלכלית קשה. הקשר בין
שתינו אמיץ מאוד, ואמי היא גם ידידתי
הקרובה ביותר.״
עולם אכזר. גרצ׳וק מציירת
בדרך־כלל בלילות. השקט ומוסיקה
קלאסית ברקע עוזרים לה להתרכז.
היא כותבת שירים, מתעניינת בפסיכולוגיה
ובפאראפסיכולוגיה .״החלטתי
לא ללדת ילדים,״ היא אומרת ,״העולם
אכזר מדי.״
היא רצתה להדפיס קטלוג לתערוכתה,
אבל לא יכלה לעשות זאת,
מפני שלא היה לה הכסף לכך. גם
הדפסת ההזמנות מהווה בעיה בשבילה,

]ן ם]ם 0 3 1ז[

זיוה תלם
מז מינ ה או ת ך
ל מכיר ת סו ף חורף , 85ת חי לתהא בי ב
במכירה: מכנסי עור החל מ־ 89,000 שי -
כל הדגמים וכל הגדלים
חוה פולופ -חולצות מודפסות, חצאיות גיינס, בגדי אביב
מבד כותנה וטריקו.״רזיאלה״ -מכירת סוף עונה. מחיר מוקפא. קולקציה
חדשה לאביב, חליפות לשעות אחה־צ והערב.
חליפות כותנה לשעות הערברפי יעקובסון -בגדים ליום ולערב

ציירת גרצ׳וק ושתיים מיצירותיה*
אמא -כן; ילדים -לא

אביזרים נהדרים
המכיר התת קיי ם

ביו ם ששי 31.5.85
ביו םשבת 1.6.85
בין ה ש עו ת 10-14
17-19

ב בי ת זיו ה תלם, דו ד ה מלך 10 הרצלי ה פי תו ח

ב ל יום שלי שי בערב
ניתן להשיג את
ה עו ל ס

טל 72976 .־052

עיצוב: רזיאלה

אי תן ע מי חי
מרקים הדברת

בע״מ

מוטחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ונגדים.
ומת-גן, וח׳שדיעי! ,18ת.ד2272 .
סל 6־ 5־ 790114ר ש׳ מס׳ 21 עסק /75ו 48

! ש מיר העלב רי או ת ך ודכושן־

הפניה היא :״את, הפקידה,״ ולא ״את,
המנהלת,״ ואץ התייחסות לקידום
בעבודה ולמימוש עצמי.
כפי שאין המיפלגות רואות בנשים
ציבור בעל אינטרסים, שכדאי לפנות
אליו, כך גם נטו להמעיט במיספר הנשים
שהעמידו כמועמדות לכנסת.
*,׳ 12.8מקרב מועמדי הגוש של מיפ־לגות־הפועלים
היו נשים — 1196
נבחרו בפועל: אצל מיפלגות־הימין היו
6.896 מכלל המועמדים נשים (נבחרו
4.996 בלבד) :במפר״ל היו 6.696 מן
המועמדים נשים(רק 3.896 נבחרו).
לאור סיכומים אלה, אין כלל פלא
בכך שכאשר התפתתה בן־זיו, בעבר,
לעסוק בפוליטיקה, היא פנתה לתנועה
הפמיניסטית, והיתה מועמדת לכנסת
מטעם מיפלגת־הנשים בבחירות של
.1977

רנסאנס רבת־חווה
בריד־הבא
לכל מי שיבוא
היא ביישנית, מופנמת, מתקשה לב־

והיא מחכה לסוף החודש, מועד קבלת
קיצבת הביטוח הלאומי.
תערוכתה נפתחת השבוע באודיטוריום
בחיפה .״אני מקווה שיבואו
אנשים, ואני מקווה למכור תמונות,״
היא אומרת ,״ברוך־הבא לכל מי
שיבוא.״
סטודנטים גלגלי הקמפוס
מה האמת באגדות
על מכוניותיהם הרבות
של הבטודגמים?
כשהוחלט להעלות את שכר־ה־לימוד
באוניברסיטות, היו רבים שמשכו
בכתפיהם ואמרו: לא נורא, ממילא
יש להם הרבה כסף. צריר רק ללכת
* למעלה: אלטדפורטרט אקט־רולוגי.למטה.-אוטדפ
7רטרט משנת
(המשך בעמוד )20 78 העולם הזה 2491

מכסה שינאה שבתי־שקו
בשבת אחרי־הצהריים צילצל הטלפון בביתנו. רחל הרימה את
השפופרת .״רחל, מה קרה?״ זעק קולה המוכר של פרדריקה סגל,
האחת והיחידה, מי שהיתה מלכת חיי-הערב של תל־אביב.
״קרה מה?״ תמהה רחל.
״אורי!״ זעקה פרדי ,״ממה הוא מת?״
״הוא חי לגמרי!״ טענה רחל ,״המנוח יושב בחדר השני ועובד!״
הסתבר כי פרדריקה קראה באחד החינמונים מאמר, שתיאר
את מותי והלוויית על טעם וריח וגומר ).היא לא יכלה להמשיך
בקריאה מרוב התרגשות, מה גם
שאיבדה לא־מכבר את בעלה״
דוב. במשך שעות חיפשה בקדחתנות
מישהו ממכריי, כדי שיגלה
לה את נסיבות מותי הפית־אומי.
היא לא מצאה איש מהם.
בסוף היום אזרה עוז וטילפנה.
קשה עוד יותר היה מצבו של
אלכסנדר זרחין, הקשיש, הממציא
הידוע. זרחין הוא דתי, ועל
כן לא יכול היה לטלפן בשבת
לאיש. רק ביום הראשון בבוקר
שמע את האמת, ומיהר לכתוב
לי מיכתב. זרחין הפתשגן הזה הוא כל־כך יפה,
שאיני יכול להתאפק מלפרסם אותו במלואו.
כך כתוב, בכתב־יד מסולסל על נייר צהבהב:
חברך מת — תאמין, התעשר — לא תאמין( .גיטץ לד).
,19.5.85ת״א.
לכבוד מר אורי אבנרי היקר, שלומך ישגה!
לפי עניות דעתי, ראוי שתגיב(על מאמר החינמון, שעורכיו)
מרשים לפרסם(על אדם חי) ,ואינם מתחשבים עם מינהג ישראל,
שלא מודיעים על מות אדם, אפילו לקרוב של המת, ולפי חז״ל
(פסחים ג׳) על המודיע כנ״ל נאמר :״מוציא דיבה הוא כסיל״
(משלי י׳ ,)18 ועל אחת כמה וכמה על אדם חי. וראשו של אותו
פסוק :״מכסה שינאה שפתי־שקר.״
חז״ל דאגו לחיים, כי הרי המת לא נפגע. שנאמר :״והמתים
אינם יודעים מאומה״(קוהלת ט׳ .)5אומנם אתה לא נפגעת, כי
הרי אתה חי. אבל אנשים שמוקירים אותך, כמוני, בוודאי הצטערו
כמוני ואשתי, והריבה קילקלה לנו את השבת, עד שפגשתי היום
אנשים שראו אותך ונודעה לי הכסילות הזו, שהיא גם רישעות!
וזהו שאמרו חז״ל :״אם אין תורה, אין דרך ארץ,״ ואוי לאינטליגנציה
של גויים. ועל זה קונן ירמיהו :״כל הגויים ערלים, וכל
בית־ישראל ערלי־לב.״
והחכם קבע :״בדרך כשהסכל הולך ליבו חסר, ואמר לכל סכל
הוא.״(קוהלת י׳ .)3
אני מאחל לך אריכות ימים ובריאות טובה, ואל תתבטל אף
פעם!
אמר ר׳ נחמיה :״אין אדם מת, אלא מתוך הבטלה.״
בהוקרה, ש .וא. זרחין.

זלא חהי למחוז ממשלה
לי עצמי אין בעיות עם המוות. הסתדרתי עימו מזמן.
אינני יודע בדיוק מתי זה קרה לי.
אולי זה היה כאשר לקה אבי בנמק, בעיקבות תאונת־דרכים,
ועמד למות. אחותי הבכורה, שלמדה פעם רפואה (אך לא יכלה
להשלים את לימודיה אחרי שעלינו ארצה) לקחה אותי לשיחה
רצינית, והסבירה לי את עובדות החיים והמוות. שוכנעתי מבחינה
אינטלקטואלית. אבי החלים.
אולי זה קרה בקרב הראשון שלי. היינו אמורים לתקוף בלילה
כפר ערבי בשם דיר־מוחזין, ליד לטרון. הסבירו לנו את המטרה
בבוקר, ובמשך כל היום התהפכה הקיבה בקירבי. התביישתי
מאוד, עד ששמתי לב שזה קורה גם לכל האחרים.
יצאנו בלילה, ותקפנו עם עלות השחר. זאת היתה פעולה
אופיינית לימים ההם, בראשית מילחמת־העצמאות: הנחתנו על
הכפר מכת־אש, התושבים השיבו אש דלילה וברחו לגבעות
שמסביב, תפסנו את הכפר הריק, והערבים המשיכו לירות לעברנו
אש בלתי־יעילה. איש מאיתנו לא נהרג, מלבד חייל שניסה
לפרוץ לבית נעול לשם ביזה. הוא הלם בדלת בקת הסטן שלו,
וירה בעצמו.
אחרי פעולה זו ישבתי וביררתי עם עצמי מדוע פחדתי. החלטתי
שהפחד הוא בלתי־רציונאלי. מאותו רגע איבדתי כמעט
לגמרי את תחושת הפחד הגופני.
זה לא היה טוב, מפני שלבסוף התחלתי להתנהג בקלות-דעת.
באחד הימים האחרונים שלנו בחזית נשלחתי על־ידי מפקד
מטומטם להחליף לאור היום כיתה שהיתה ממוקמת בעמדה
חשופה, תחת עיני המצרים, במקום שבו מצויה כיום קריית־גת.
השארתי את כיתתי מאחור, וסיירתי במקום בליווית המם־כף,
שאותו באתי להחליף. לא רצנו, לא זחלנו ולא התכופפנו. מיקלע
מצרי קצר אותי.
הייתי מת שם(וחוסך הרבה צרות להרבה אנשים) ,אלמלא חשו
ארבעה מאנשי הכיתה שלי, כולם מארוקאים, והוציאו אותי תחת
אש־תופת. אז לאחיו מסוקים לפינוי. אחרי נסיעה ארוכה ואיומה
הגעתי לחדר־זן<יתוח — בדיוק בעוד מועד. לאורך הדרך הייתי
בטוח שאני עומד למות.
מאז יש לי ההרגשה שחיי ניתנו לי במתנה, ושהם לכל היותר
פיקדון זמני מאוד.
זה חזר על עצמו בעת ההתנקשות האחרונה בחיי. לפני?ושר

שנים. המתנקש נעץ את הסכין בחזי, ולא ידעתי מה נפגע. הדם
קלח חופשי־חופשי, ולא ניתן לעצרו. זה היה מירוץ בין הדם
והאמבולנס, והאמבולנס ניצח( .למעשה לא היתה סכנה, כפי
שלמדתי לאחר־מכן, מפני שהסכין החטיאה בכמה מילימטרים
את העורקים העיקריים).
באחד הימים טסתי מעל לאוקיינוס האטלנטי. בזמן הארוחה,
ואולי בהשפעת קצת שמפניה, חלפה במוחי המחשבה: מה היה
קורה אילו נפל המטוס ברגע זה? האם הייתי מצטער בשניה
האחרונה? הגעתי למסקנה שלא.
אין לי שום משיכה למוות. אבל המוות אינו מפחיד אותי.

״הממשלה פשוט המשיכה בדרכה מפני שלא ידעה מה לעשות
אחרת. כאשר כל האופציות נראות בלתי־מבטיחות, מעצבי־מדי־ניות
אינם חושבים, אלא ממשיכים להפעיל כוח״.
״המנטליות הישראלית סמכה על יתרון העוצמה, אולם טנק
אינו יכול לפזר צרעות״.
״יש לתת יותר כבוד למי ששם קץ למדיניות שגוייה, תוך
החלטה נחושה ואמיצה, מאשר למי שדבק בה בעקשנות.״
״דעת״הקהל הישראלית תמכה במילחמה מתוך אמונה שיש
בידי הממשלה מידע סודי, המאפשר לה לקבל החלטות נבונות.
אך לא זה בלבד שזה היה נתון בספק, אלא שהחלטות גורליות
כלל אינן מחייבות מידע מיוחד, אלא שיקול־דעת — והמדינאים
אינם משופעים בו יותר מאשר האזרח האינטליגנטי.״
״האמונה שהממשלה, יודעת יותר טוב היא הנחה מרגיעה,
הפוטרת בני־אדם מלנקוט עמדה. בדרך כלל אין בה ממש, בייחוד
בענייני־חוץ.״
״פקיד יכול תמיד לשכנע את עצמו שהוא יכול להועיל יותר
,מבפנים׳ ,בנסיון לרסן את המערכת, ואחר־כך הוא שותק, כדי
שלא לאבד את העוצמה הנתונה בידיו.״
״ההנחה היא שהמילחמה מאחדת עמים, אולם מילחמה
המעוררת מחלוקת מפלגת את המדינה יותר מאשר מחלוקת
רגילה.״
״הצבא רגיל להשתמש בתחבולות כרי לרמות את האוייב.
הוא מרמה מתוך הרגל״.
״השאלה (הנשאלת על־ידי פקידים בכירים, במהלך מילחמה
כושלת) היא: מהי החובה העיקרית? הנאמנות לממשלה או
לאמת?״
״כאשר העוברות האובייקטיביות מפריכות אמונות המושרשות
עמוק, הרי מה שקורה אינו ביטול האמונות, אלא הקשחתן,
בליוויית נסיונות לתרץ את הסתירות. במילים פשוטות, הפלונטר
של הטימטום מתהדק״.
״הציבור הישראלי לא החכים, אלא שנמאס לו, ובמקרים
מסויימים גם זהו סוג של חוכמה ...הממשלה האמינה שהיא
מסוגלת לנהל מילחמה מוגבלת, מבלי להזדקק לציבור הרחב.״
״רבים חשו שמשהו אינו כשורה במילחמה זו, שהיא אונסת את
הרגשות שלהם כלפי המדינה.״
״אובדן כבודה של הממשלה גורם לטראומה. ממשלה שאין
מכבדים אותה אינה יכולה לתפקד.״
״אבידות־אדם הן נסבלות כשמאמינים שהן משרתות מטרה. הן
מרות פי כמה כאשר, כמו במיקרה זה, הן מוקרבות על שום דבר.״
״בישראל שוררת האשליה שהיא כל־יכולה ...אשליה זו,
נובעת מאופיה של אומה אשר יצרה את עצמה. זוהי השחצנות של
העוצמה״.
״אטימות־המוח, המינהג של, אל תבלבל לי את המוח בעובדות׳
,היא תופעה אוניברסלית של טימטום. אך בשום מקום לא
היתה בולטת יותר מאשר בצמרת של ירושלים לגבי לבנון״.

העובדות בשטח, ההתמכרות למדיניות המובילה לתוצאות הפוכות.״
״בלבנון,
בחירת אופציה אחרת היתה דורשת דמיון, ומיצרך זה
נדיר תמיד בחוגים ממשלתיים״.
״אחרי שנבחרה ובוצעה מדיניות אחת, כל פעולה נוספת אינה
אלא מאמץ להצדיק אותה.״
״שום כישלון של המדיניות לא עירער את האמונה בה.״
״ביחסים שבץ בעל־חסות ובן־חסות(ישראל והפלאנגות) ,בן־
החסות יכול תמיד לשלוט בבעל־החסות על־ידי האיום בהתמוטטות״.
״(בשלב
מסויים) לא נותרה אלא הברירה בין מדיניות הרת־שואה
ומדיניות בלתי־נסבלת.״
״היה כאן מיקרה קלאסי של ראיית האמת מצד אחד והמשך
הביצוע תוך התעלמות ממנה, מצד שני.״
״בעל תפקיד זוטר יעדיף בדרך כלל את ההזדהות עם י דעתם
של הממונים עליו על פני ההודאה בעובדות בשטח*
״ההתאמה למציאות היא תהליך מכאיב. לשליטים, שבחרו
במדיניות מסויימת, קל יותר לדבוק בה. לבעלי תפקידים זוטרים
מוטב, לטובת הקאריירה שלהם, שלא להכות גלים, ולא לעמוד
על עובדות מכאיבות שקשה לבוסים להודות בהן.״
״דיסונאנס קוגניטיבי הוא הנטיה לגנוז, לטייח או למהול
נושאים העלולים לגרום לכאב פסיכולוגי או לסיכסוכים בתוך
המערכת ...הוא גורם לגניזת אופציות, מאחר שאף המחשבה
עליהן כרוכה בסיכסוכים פנימיים ...ביחסים שבין הזוטרים
והבכירים, הוא גורם לפיתוח אופציות שאינן מרגיזות איש. הוא
עוזר לבוסים להתמיד ולהתקיים בעולם דמיוני״.
״משאבים וחיי־אדם הושקעו במיבצע שיוזמיו כבר איבדו את
האמון בו, אך הם לא היו מוכנים לסכן את המשך הקאריירה
שלהם. הם הכריעו לטובת האינטרס העצמי, לא לטובת המדינה.
רק שליטים נדירים מאוד נוהגים אחרת.״
״,דע את האוייב׳ הוא המירשם החשוב ביותר. אולם מינהג
ישראלי הוא לנתק את המגע ולפעול כלפי הערבים מתוך בורות
גמורה.״
״(על שרון ):אגו שלא ידע שובע ולא ידע ביטחון עצמי, יכולת
בלתי־נלאית להשתמש בעוצמת תפקידו ללא כל מעצור, התנגדות
עמוקה לכל עוברה המוכיחה כי המדיניות שלו אינה נכונה״.
״איש אינו בטוח בהנחות שלו כמו אדם היודע מעט מדי״.
״המילחמה היא תהליך שבו אין דרך חזרה מבלי להודות
במפלה״.
״רק בקושי הגדול ביותר ניתן לשים קץ ללחימה ולהגיע
לפשרה. כך גילו מדינות רבות, שהיו שקועות בבוץ.״

״(שררה) בורות גמורה לגבי ההיסטוריה, המסורות והאופי
הלאומי של לבנון ...ביסודו של דבר, סירבו להאמין ביכולת
העמידה של, ערבים׳.״
״אחת התופעות האוניברסליות האחרות היא העדר המחשבה
האינטליגנטית בצמרת השילטון. זה מעורר את השאלה אם יש
במערכת הפוליטית והבירוקראטית מישהו המשעבד את השכל
ל׳ביצועיזם׳.״
״(על שרון ):עודף של עוצמה גורם לטימטום ...עוצמה רבה
מדי, כמו מיפרש גרול מדי, היא מסוכנת ...שום נפש אנושית אינה
יכולה לעמוד בפני הפיתוי של עוצמה שרירותית״.

מיצעד הטימטום
תקום ועדת־חקירה או לא תקום — את דינה של מילחמת־הלבנון
כבר חרצה ההיסטוריונית ברברה טוכמן(או טאקמן, בניב
אמריקאי) ,יהודיה אמריקאית שרכשה לה שם בינלאומי בספריה
המבריקים על פתיחת מילחמת־העולם הראשונה (תותחי אוגוסט)
ועוד.
הנה כמה מן המסקנות של אשה חדת־עין זו, הכלולות בסיפרה
האחרון, מיצעד הטימטוס:
״זהו הסממן הקלאסי של טימטום: הסירוב להסיק מסקנות מן

<זורי אבנר

״כאשר נעצר השכל, אלה הם השלבים: בשלב הראשון קובעים
את העקרונות והתחומים של בעיה מדינית. בשלב השני, כאשר
התיפקוד יורד, העקרונות המקוריים מתקשחים. בשלב זה עוד
ניתן לבדוק מחדש את המצב
ולשנות את הכיוון, אך דבר כזה
אינו קורה כמעט לעולם. התקשחות
המדיניות גורמת להגדלת
ההשקעה ולצורך להגן על
האגו. מדיניות שגוייה הולכת
ותופחת, ולעולם אינה נסוגה.
ככל שגדלה ההשקעה, וככל
שמעורב בעניין האגו של המדינאי,
כן גוברת אי־היכולת לסגת
ולנתק מגע. בשלב השלישי,
הדבקות בכישלון מגדילה את
הנזקים עד לאסון״.
״הבעיה היא ההתמדה בשגישרון

...האופציה הקשה ביותר
לממשלה היא להודות בשגיאה, לוותר על ההשקעה, לשנות את
הכיוון״...
״לראש־ממשלה, ההודאה בשגיאה כמעט שאינה באה בחשבון״.
״השילטון
אינו מופעל כיום בצורה טובה יותר מאשר לפני
3000 או 4000 שנה״.
עד כאן•
איך הספיקה ברברה טוכמן לסכם את מילחמת־הלבנון בצורה
כה קולעת ובמהירות כזאת? היא לא הספיקה.
כל המובאות הנ״ל לקוחות מן הפרק שכתבה על מילחמת
וייט־נאם. החלפתי את השמות וייט־נאם, ג׳ונסון* ארצות־הברית,
וושינגטון, המופיעים במקור, בלבנון, שרון, ישראל וירושלים. .

במדינה
(המשך מעמוד )24
למיגרשי־החניה של האוניברסיטות
ולראות את המכוניות המפוארות שבהן
נוהגים הסטודנטים.
בדיחות־אוטובום. אגדת״המ־כוניות
מלווה את הסטודנטים שנים
רבות, ואיש לא העלה מעולם על דעתו
לבדוק אותה. עד שבאו אנשי שכיל,
עיתונה של אגודת הסטודנטים החדשה
באוניברסיטת תל־אביב. הם נטלו
בידיהם פינקס ועט ויצאו למיגרשי־החניה.
בשלושת מיגרשי־החניה שמסביב
לקמפוס גילו הסטודנטים־
החוקרים 905 מכוניות. היה זה באחד
מימי הראשון בצהריים והמיגרשים היו
עמוסים במיוחד.
על מיספר זה יש להוסיף את 600
הסטודנטים הזכאים להיכנס במכוניותיהם
לתוך הקמפוס עצמו, וגם
לקחת בחשבון כי לא כל הסטודנטים
שוהים כל הזמן באוניברסיטה.
אבל אסור גם לשכוח, כי לאוניברסיטה
מגיעים מדי יום גם אנשים
שאינם סטודנטים.
הסיכום לכן: פחות מ־* 10 מתוך 17
אלף הסטודנטים מגיעים לקמפוס
במכוניותיהם. האחרים, שהם הרוב
המכריע, נאלצים להיטלטל מדי יום
באוטובוסים עמוסים לעייפה, בעיקר
בקווים 24ו־ 25 של דן, המשמשים
מקור בלתי״נדלה לבדיחות ולסיפורי־הווי.
בדיחות־האוטובוס,
כמובן, משתנות
מפאקולטה לפאקולטה. המתמטיקאים,
למשל, סבורים כי קו 24 הוא המחשה
מצויינת למושג אין־סוף. ההיסטוריונים,
לעומתם, משוכנעים כי נהגי
קו 25 פועלים על־פי עצתו המפורסמת
של אוגוסטוס קיסר א77$71
7£א .( 7£הזדרז לאט.)״:
העליזות של ארידור. תוך כדי
חקירה בדקו הסטודנטים גם את שנות־הייצור
של המכוניות. בערך רבע
מהמכוניות היו מהשנים 82־ .83 רק
כלי־רכב ספורים היו חדשים יותר, וכל
האחרים היו, בממוצע, בני 10 שנים.
את התעלומה הסטטיסטית הסביר
שכיל בפשטות: רבע מהמכוניות נקנו
בשנות ארידור העליזות!

יש מיסגרת .״אחרי שגמרתי
ללמוד, הגעתי לנווה״שלום(ישוב ליד
לטרון, שבו גרות בצוותא כמה
מישפחות יהודיות וערביות) .שם
הבנתי שאני ערבי. רק ערבי. היום, כל
מה שאני עושה קשור ליחסי יהודים-
ערבים.
בנווה־שלום פגש מיכאיל את
מרדכי ירקוני, ארגנטיני, עוזב קיבוץ
רמת־יוחנן. השניים התחילו להרהר
בקול רם, איך אפשר לקרב בין יהודים
וערבים? הפיתרון טמון אצל בני־הנוער.
בנווה־שלום הם מבלים ביחד
חמישה ימים, ואחר״כך שבים ומסתגרים
במקומותיהם. צריך מיסגרת
שוויונית, שתפגיש אותם במשך כל
השנה. המסקנה: תנועת נוער יהודי־ערבי.

נולדה, לפני שנה וחצי, רעות.
היום מונה התנועה שישה חוגים
הפרושים על־פני חמש ערים 200 ,
חניכים, חציים ערבים, חציים יהודים
וצוות של שמונה מדריכים — חמישה
יהודים ושלושה ערבים.
אץ מיקרופון. ובינתיים מתוודעים
ומתווכחים. חצי השנה הראשונה
ברעות מוקדשת להיכרות אישית,
תרבותית ופוליטית. חסן לומד מיהו
יוסי, מי הם הוריו, מה הוא קורא ואוכל
ומה דיעותיו הפוליטיות. ויוסי לומד
להכיר את חסן. אחר־כך מתווכחים על
נושאים אקטואליים, כותבים מיכתבים
למערכת, מבקרים בתערוכה של בני־הכפר
ולומדים מה נעשה ברחוב,
בעזרת תרגילים מעשיים, כמו זה
שנערך בתחילת מילחמת הלבנון.
חברי רעות ביקשו מעוברים ושבים
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב לחתום על
הצהרת התנדבות לפלאנגות. מאות
חתמו. ברעות נדהמו. ונותרו נדהמים

דרכי־אד
יצור מ 1זר מרמלה
מאחורי הרעיון
עומד מורה תיכון
מתוך לבטי מי־אני־מה־אני צצים,
בדרך כלל, פיצעי־בגרות. אצל מיכאיל
פאנוס 28 מורה־תיכון, ומרדכי ירקוני
38 גנן, הולידו הלבטים את
רעות, תנועת נוער יהודי־ערבי.
סיפר מיכאיל, בן למישפחה המתגוררת
ברמלה ב־ 750 השנים האחרונות,
על נפתוליו וזהויותיו הכפולות:
״שלוש שנות־לימודיי הראשונות עברו
בבית־ספר נוצרי ברמלה. אחר־כך
למדתי במשך שלוש שנים בבית״הספר
הפיני״נוצרי בירושלים. כשנסגר בית־הספר,
העבירו אותי הוריי לבית־ג׳אלה,
ליד בית־לחם.
״שם, בין תלמידי העיירה, הייתי
מין יצור מוזר. ערבי המדבר אנגלית
ועברית, ובקושי יודע ערבית. בכל
הזדמנות התפארתי בידיעת השפה
העברית, כנראה כדי להתבלט.
״החזקתי מעמד שנתיים, ואז חזרתי
הביתה, ישר לבית־ספר תיכון יהודי.
״ביומי הראשון בבית־הספר היהודי
התאגרפתי עם תלמיד, שקרא לי
,ערבי מלוכלך.׳ מנהל בית״הספר הזמין
אותי לשיחה ותרם לי עצה חינוכית.
,אם אתה רוצה להישאר בבית־הספר,
עליך להיות כמו כולם,׳ אמר. קיבלתי
את העצה. אני, ערבי־נוצרי, בן למיש־פחת
פאנוס המפורסמת, הפכתי ציוני
טוב. כשקיללו את הערבים —
שתקתי. ביום־השואה וביום־הזיכרון
הייתי מפקד המיסדר. במשך ארבע
שנים הייתי חבר פעיל במועצת־התל־מידים
כמו כולם. רק בבית הייתי
שונה. האחים שלי לא הבינו מה אני
עושה, ולמה. אבל, אצלי בראש הכל
היה מסודר. אני כמו כולם. זה מה
שנקרא טישטוש־זהות״.

למחרת הגיעה המישטרה ועצרה
אותי. הם לקחו את המדים שאמא
הספיקה לכבס והאשימו אותי שאנסתי
איזו תלמידת־תיכון, שעמדה בתחנת־אוטובוסים
ברחוב המסגר. שום דבר לא
עזר, אף מילה שאמרתי לא התקבלה
כאמת, צעקו עליי, חקרו אותי ביום
ובלילה ובסוף העמידו אותי למישפט.
״הילדה בעלת־הצמות, שעלתה על
דוכן-העדים וסיפרה כי אנסתי אותה,
היתה כל־כך משכנעת, שכמעט האמנתי
בעצמי לסיפורה. לולא ידעתי כי
מעולם לא אנסתי מישהי ומעולם לא
ראיתי את הילדה הזו, עד שעלתה על
דוכן־העדים, הייתי משתכנע שאנסתי
אותה״.
אחותו של אורי פרצה בבכי .״שנים
אנחנו מנסים לטהר את שימך, עירערנו
לבית־המישפט העליון, ביקשנו מיש-
פט־חוזר ופנינו אפילו בבקשת חנינה
לנשיא־המדינה, אבל שום דבר לא עזר.
אתה יושב כבר חמש שנים ועוד שלוש
שנים תשתחרר ממילא, אחרי ריצוי
שני־שלישים מעונשך. אז כעת היא
באה, המנוולת הזאת, ומספרת את האמת,״
התייפחה האחות.

איש ״רעות״ פאנוס
מכור לעניין
גם כשחניכה יהודיה חזרה בתשובה
והודיעה שאם תקום מדינה פלסטינית,
היא תדרוש מדינה יהודית נקיה
מערבים. אמרה ועזבה .״הרגישה של־ריעות
כאלה אין מקום אצלנו,׳׳ הסביר
מיכאיל.
וכמובן ,״קיימת הבעיה הכספית.
התנועה מתפרנסת מימי־עבודה?קיבוצים,
מעבודת קואופרטיב של שישה
גננים, שמרדכי עומד בראשו, ומתרומות.
אין מאחורינו מנגנון כספי ענק,
כזה העומד לרשות כל תנועות־הנוער
בארץ. תיכננו עצרת בכיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב, רצינו שהחניכים
שלנו יקראו לכל בני־הנוער להצטרף
אליהם. אבל לא היה לנו כסף למיקרופון,
אז ביטלנו.
״והדבר הכי־קשה — חסרים לנו
מדריכים. בעיקר ערבים. יהודים מוכנים
להתנדב. ערבים — לא. הערבים
הם חומרניים. חולמים על פונטיאק
ווילה ולא מוכנים להשקיע בעבודה
ללא שכר. התלמידים שלי ברמלה
חושבים שאני משוגע. בבית אני נחשב
לבטלן תימהוני. בשביל הוריי, מי שלא
מביא הרבה כסף הביתה — הוא לא
גבר.
״אבל אני, מה לעשות, מכור
לעניין. חצי שבוע מלמד בשכר,
בתיכון ברמלה. וחצי שבוע מסתובב
בכל רחבי־הארץ, בהתנדבות, מסביר,
מנסה לסחוף אחריי״.
לימודים ודיסקוטק
^ וא תקרא את העדות שמסרה
במישטרה, היא תסביר בדיוק
מה קרה אז ומדוע המציאה את כל
הסיפור ״.אורי רכן על צילום עדותה
של ציונה במישטרה וקרא אותה בקול.

להלן עדותה:
אני, ציונה רונן ,22 ,מתגוררת בתל־אביב,
מאשרת כי באתי למישטרה היום
מרצוני החופשי, כדי לספר את הסיפור
המעיק על מצפוני מזה שנים. אני רוצה
להודות בעדות־שקר שמסרתי במיש־פטו
של אורי נמרי לפני חמש שנים,
כאשר התלוננתי כי אנס אותי. הוא
נידון אז ל־ 12 שנות־מאסר ועדיין
מרצה את עונשו. דמותו רודפת אותי
עד היום. בחלומות בלהה הוא מופיע
פצוע ושותת־דם, מחזיק את העוזי שלו,
מכוון אותו אליי ושואל למה עשית לי
את זה?
הרבה פעמים חשבתי ללכת למיש־טרה
ולהודות בכל. אבל היו שני דברים

,,פחדת שאב יכה אותי ...המצאת סימו ער אונס
וחוטת בזיכרוני את דמותו שר הח״ר שעמו .
בתחנת האוטובוס ...רא האמנתי שיתפסו אותו״
^ תה מכיר׳ אותי?״ הפרקליט
אריה כהן הרים את עיניו מעל
ערימת התיקים שבהם היה שקוע
והביט בנערה שעמדה לפניו. הוא סקר
בעניין את גיזרתה הדקה, שהיתה
עטופה בשימלה לבנה רחבה, רקומה
פרחים, ואת שיערה הפזור ובו פרח
ציפורן לבן .״לא, אני לא חושב שאני
מכיר אותך,״ אמר לה.
״אני ציונה רונן,״ אמרה הצעירה
וחיכתה עד שהזיכרון כבש את מקומו
בעיניו של הפרקליט .״כן, אני זוכר
אותך, את היית ילדה חמודה בתיל־בושת
של בית־ספר תיכון כאשר ראיתי
אותך לאחרונה!״
ציונה התיישבה על כיסא פנוי שעמד
ליד השולחן ואמרה לפרקליט:
״אתה זוכר שהתלוננתי על אונס והייתי
עדת־תביעה במישפט שניהלת נגד
אורי נמרי?״ הפרקליט עצם את עיניו
ואמר :״זה היה לפני חמש שנים, את
היית עדת־תביעה נהדרת, והנאשם
נידון אז לעשר או 12 שנות מאסר״.
״נכון, הייתי עדת״תביעה נהדרת,
אבל הכל היה שקר. אני רוצה לחדש את
המישפט כדי שאורי ייצא זכאי. הוא לא
אנס אותי, הכל היה דמיון.״ הפרקליט
הביט בה כהלום־רעם :״חיזרי על דבריך,
בבקשה,״ מילמל.
אורי נמרי חיכה לביקור השבועי
של בני־מישפחה ומכרים בחדר־הקבלה
של בית־הסוהר. אחותו התפרצה דרך
הדלת ורצה אליו נרגשת ,״אורי, זה קרה

סוף־סוף!״ אמרה מתנשמת ,״קיבלתי
הודעה מהפרקליטות. הבחורה שהתלוננה
אז על האונס ובגללה נכנסת ל־12
שנות־מאסר באה לפרקליטות ודרשה
לחדש את מישפטך! היא טוענת כי הכל
היה שקר ואתה לא אנסת אותה!״
אורי צנח לכיסא ואמר :״כל־כך הרבה
פעמים חזרתי על אותו ערב אומלל
בזיכרוני וניסיתי לברר מה באמת קרה,
עד היום אינני מבין מה היה אז. חזרתי

הביתה לחופש מהצבא, באתי בטרמפים
עד רחוב המסגר בתל־אביב. כבר היתה
שעת־לילה מאוחרת, ואני עמדתי ליד
תחנת־אוטובוס לכיוון חולון. ביד החזקתי
את העוזי שלי ואת התרמיל. לא
ראיתי אף אחד ולא דיברתי עם איש.
״מכונית פרטית לקחה אותי משם
עד חולון, נכנסתי בשקט הביתה במפתח
שהיה לי בכיס והלכתי לישוו.

שמנעו בעדי, חששתי מאוד מהעונש
שאקבל בגלל עדות־שקר, אני יודעת
שזו עבירה חמורה ואני עלולה להיכנס
לבית־הסוהר, וגם חששתי מתגובתם
של הוריי, שלמענם המצאתי. אז את כל
השקר הזה.
התלבטתי חמש שנים, עד שהצטרפתי
לפני חודשיים לכת שומרי
המשיח. החברים החדשים בכת עוברים
טיקסי־קבלה, צריך להתוודות על
חטאים שעשינו בעבר ולכפר עליהם.
פיתאום הבנתי שזו ההזדמנות ששלח
לי אלוהים כדי לכפר על העוול הנורא
שעשיתי לאורי. לכן החלטתי לבוא
ולספר את כל האמת, אפילו אם אאלץ
ללכת למאסר.
אני ממישפחה שומרת־מסורת, שהקפידה
מאוד על מוסר וצניעות. אחותי
הגדולה קיבלה מכות־רצח מאבי,
כאשר חזרה ערב אחד מאוחר, והיא
ברחה מהבית. אני החלטתי שאצא עם
בחורים רק בסתר ואיש לא יידע על כך.
הייתי נוהגת ללכת לחברות ללמוד,
ויוצאת משם לדיסקוטק לשעה קצרה.
הייתי חוזרת הביתה כאילו רק עתה
סיימתי את הלימודים עם החברה. בדרך
כלל זה עבד. הוריי לא תפסו אותי אף
פעם.
באותו ערב נסעתי ללמוד עם חברה
שגרה בחולון. יצאתי מביתה בערך ב״9
והלכתי עם חברתי הקבועה ליציאות
כאלה, חתי, לדיסקוטק ליד רחוב המסגר.

* 4 4 4

רא ד שהמתלוננת חוזות בה וטוענת ששיקוה
-היא צוינה לשכנע בכך את בית־המישפט

מתלוננת וב
.חשבתי שאני בהריון!׳
פגשתי בחור שהקסים אותי, רקדנו
כל הערב. הוא השקה אותי משהו
והרגשתי שאני לא מצליחה לעמוד
נגדו. יצאנו החוצה, ובכור שליד המועדון
התמסרתי לו.
רק כשיצאתי לרחוב ראיתי כי השעה
מאוחרת מאוד, כמעט חצות, והבנתי
שיהיו לי צרות צרורות מהוריי. הבחור
נעלם ואני נשארתי מאוכזבת וחרדה
לפגישה עם הוריי.
בגדיי היו מלוכלכים מהריצפה שעליה
שכבתי, החולצה היתה קרועה
וראיתי כתם־דם על החצאית שלי.
עמדתי רגע בחדר־המדרגות החשוך
וחשבתי.ידעתי כי אם אבוא כך הביתה,
אבי ירצח אותי. הרחוב היה ריק מאדם
ורק בתחנת־האוטובוס, בצד השני של

הכביש, עמד חייל צעיר והחזיק עוזי.
המחשבה קפצה עליי כאילו מהשמים.
זהו! זה הפיתרון, חשבתי. קרעתי
עוד יותר את חולצתי ושרטתי את פניי
בציפורניי, חרטתי בזיכרוני את דמותו
של החייל הצעיר שעמד בתחנה ורצתי
הביתה.
לא הייתי צריכה להגיד להוריי
אפילו מילה אחת. הם בעצמם קבעו
מייד שנאנסתי ורצו איתי למישטרה.
בעדותי הראשונה סיפרתי כי כאשר
יצאתי מבית חברתי בחולון, עצרה לידי
מכונית והנהג חטף אותי ואנס אותי.
אבל ידעתי שהשקר יתגלה, מכיוון
שרותי ידעה שהייתי איתה במועדון
באותו ערב. לכן חזרתי למחרת בבוקר
למישטרה ואמרתי להם שאני רוצה

עורך־דין ולהסדיר את שיחרורי״.
מפקד״הכלא היה חביב ומבין .״זה
בסדר, ממילא מגיעה לך חופשה, אתה
אסיר למופת. אתה יכול לצאת ל־72
שעות, ואני מקווה שמייד אחר כך
תשוחרר.״

שקדמת -
אבל מתיז

מדור להבהרת זכויותיו המישסטיות של האזרח. אין המדור
מתיימר לתת יעוץ מישסטי ססציסי, ובכל מיקרה יתכן שוני
בגלל הבדלים בעובדות המתיחפות לעניין מכוייב אה.-

תדריך

בארצות־הגרית עוררה לאחרונה סערה הודאתה של צעירה כי
העידה עדות״שקר והביאה למאסרו של אדס חף־מפשע באשמת
אונס. קתלין וב היתה בת 6ג כאשר חשבה שהיא בהריון. וטענה
שגרי דוטסון אגס אותה. עדותה הרשימה את בית״המישפט.
שהטיל על דוטסון מאסר של 25 עד 50 שנה. אחרי שש שנים,
ואחרי שנישאה וילדה ילדים, באה קתלין וטענה שמעולם לא היה
אונס. ושהיא בדתה אותו מליבה, מחשש פן נכנסה להריון מידיד
וכי היא טפלה את ההאשמה על דוטסון אחרי שראתה את תמונתו
באלבוס״הפושעים במישטרה.
למרות שהתעקשה מאוד שכל סיפור״האונס לא היה ולא נברא,
קבע השופט שהוא אינו מאמין דווקא להכחשותיה של קתלין.
דוטסון. שטיפח תיקוות לצאת לחופשי, איבד את האיזון הנפשי
שלו בעיקבות פסק״הדין של השופט, ואושפז. בסופו של דבר, נחון
על־יד* מושל המדינה, שסבר כי סבל ליו והורה לשחררו. מה היה
קורה אילו היה סיפור דומה מתפתח במדינת־ישראלי
כאשר עד או מתלונן חוזר בו מעדותו בבית־המישפט.

תפתח המישטרה בחקירה רגילה, כדי לברר אם נעברה
1עבירה של עדות־שקר.
__ אדם שהורשע על סמך עדות כזו לא ישתחרר מבית־הסוהר
ל באופן אוטומטי. הוא ישאר שם עד אשר בית־מישפט
4מוסמך יקבע כי העד אמנם שיקר במישפטו והעליל עליו.
_ גם לאחר קביעה מישפטית זו הדרך לטיהורו של האסיר
^ עדיין ארוכה. עליו לפנות ליועץ־המישפטי כדי לבקשו
1לפתוח בהליך של מישפט חוזר. כדי לפתוח בהליך כזה יש
להוכיח כי נתגלו ראיות חדשות, שלא היו לפני בית״המישפט שדן
במישפט המקורי, ואשר יכולות לשנות את הכרעת־הדין.
בישראל אירע מיקרה דומה כאשר עורך״הדין שאול מרקוס.
שהיה קצין המישטרה שחקר את עמוס ברנס, נאשם כי היה נוכח
בעת שיחזור הרצח של רחל הלר. ברנס שטען כל השנים כי הוא
חף־מפשע, ציפה כי מרקוס יורשע בעדות־שקר ואז תפתח לפניו
הדרך לבקש מישפט חוזר. מרקוס הכחיש בתוקף כי שיקר, וזוכה
על״ידי בית״המישפט העליון.
ברנס לא זכה למישפט חוזר ושוחרר בחנינה.

אסיר דוטסון(עם אמו)
.,ראיתי אותו רק באלבום־הפושעים!״
לספר את כל האמת. גיליתי להם כי
הייתי בדיסקוטק, בניגוד לרצון הוריי.
אמרתי כי יצאתי מהמועדון בשעה מאוחרת
ועמדתי בתחנת־האוטובוס, כדי
לחזור הביתה. לפתע התנפל עליי חייל
צעיר שהחזיק בידו עוזי.
תיארתי את כל פירטי החייל שראיתי
בתחנה באותו לילה, ואמרתי כי הוא
דחף אותי לכוך, קרע את חולצתי,
ואחרי שאנס אותי הסתלק במהירות
מהמקום. הסברתי כי בנוכחות הוריי לא
רציתי לספר על הדיסקוטק, מכיוון
שהדבר היה רק מרגיז אותם והם היו
מענישים אותי על שהימריתי את פיהם
ובגלל זה נאנסתי.
החוקרים חקרו אותי שוב ושוב ואני
עמדתי על גירסתי. הגירסה אושרה גם
על״ידי חברותיי, שהיו איתי באותו
ערב, והמישטרה מצאה בכוך סימנים
שהיינו שם. הייתי בטוחה שבזה יסתיים
הכל, שהמישטרה לא תצליח לגלות
שום אנס, ואני אצא בשלום מכל העניין,
להפתעתי
הזמינו אותי אחרי כמה
ימים למיסדר־זיהוי. בין האנשים זיהיתי
את החייל שאותו תיארתי, לא היתה לי
ברירה, הצבעתי עליו, וחזרתי שוב על
פירטי־לבושו ועל העוזי שנשא איתו.
בלי שהרגשתי איך זה קרה, מצאתי את
עצמי על דוכו־העדים.

לבשתי מדי בית־הספר ובכיתי כל
זמן העדות. כל־כך פחדתי שיתגלה כי
אני משקרת, ואקבל עונש גם מאבי וגם
מבית״המישפט, עד שכנראה הייתי
משכנעת מאוד.
קראתי אחר כך בעיתון שאורי נידון
ל״ 12 שנות־מאסר. לא האמנתי, אבל
אבי הלך לפרקליטות ובירר וחזר הביתה
ואמר לי שהאנס קיבל את העונש
המגיע לו.
אני מצטערת מאוד על כל מה שעשיתי,
אני מוכנה לשאת בעונשי כדי
שאורי ישתחרר ואני אכפר על מעשיי.
עד כ אן עדותה החדשה של ציונה.
״אתה רואה מה עשתה הזונה הקטנה?
היא פחדה מפני שכבר לא היתה
בתולה, ולכן המציאה את כל הסיפור.
ומכיוון שאתה עמדת שם במיקרה, היא
הלבישה את הכל עליך.
״אתה זוכר שהמישטרה אמרה שתפסו
אותך על־פי תיאורו של נהג הרכב,
שלקח אותך בטרמפ מרחוב המסגר
הביתה באותו ערב? זהו, זה הקשר.
ואתה לא יכולת להכחיש שהיית שם,
ואיש לא האמין שלא אנסת את הקטנה
המסכנה,״ אמרה האחות.
אורי פנה למנהל הכלא .״אדוני,״
אמר אורי ,״סוף־סוף יש לי אפשרות
לצאת זכאי מהעלילה שהעלילו עליי,
אני מבקש חופשה כדי להיפגש עם

^ דבר הראשון שעשה אורי כאן
1שר הגיע לתל־אביב היה להתקשר
לעורך־דין .״הנה העדות של ציונה, היא
מודה שהכל עלילה, שאני לא אנסתי
אותה והיא העידה עדות־שקר. מה לעשות
כדי להשתחרר מבית־הסוהר?״
עודך־הדין עיין ארוכות בעדותה
של ציונה ואמר לאורי :״זה מיקרה נדיר
שער־מפתח במישפט חוזר בו. ומודה כי
שיקר בבית״המישפט. אבל לצערי, זה
איננו מזכה אותך, ואולי אפילו לא יזכה
אותך כלל.״
אורי החוויר :״מה אתה מדבר? הרי
היא מודה במו פיה שהכל היה שקר
וכזב. מדוע שאמשיך לשבת בכלא, אם
אפילו המתלוננת מאשרת שאני חף־
מפשע?״
עודר־הדין הביט בו בחמלה ואמר:
״מישפט זה לא דבר כל־כך פשוט. כל
מה שבטוח כרגע הוא, שהגברת ציונה
היא שקרנית. אבל מתי שיקרה ומתי
אמרה אמת — קשה מאוד להוכיח.
מדוע נעדיף דווקא את עדותה הנוכחית?
הרי היא התגלתה כשקרנית
לאורך כל הדרך. בעדותה הראשונה
במישטרה סיפרה כי נחטפה, אחר כך
חזרה בה והעידה כי לא נחטפה, אלא רק
נאנסה. היום, אחרי שהצטרפה לאיזו כת
מטורפת, היא באה ומספרת שבעצם גם
לא נאנסה. אז למה אפשר להאמין?״
אורי התחיל לכעוס :״מה אתה מדבר,
איזה בן־אדם יבוא למישטרה ויספר
על עצמו שהוא שיקר, ויהיה מוכן
להיענש על כך, אם זה לא נכון?״
עודך־הדין רק חייך .״אז מה עליי
לעשות?״ שאל אורי ביאוש .״הדרך ה־מישפטית
היא ארוכה עדיין. קודם כל
תאסוף הפרקליטות את כל העדויות
ותחליט אם להעמיד את ציונה לדין על
עדות־שקר. כאשר יסתיים מישפטה,
ובית־מישפט מוסמך יקבע כי אכן
שיקרה כאשר העירה כי אתה אנסת
אותה, תוכל לפנות ולבקש מישפט־חוזר.
נוכל להביא את הרשעתה של
ציונה בעדות־שקר, ולטעון כי זוהי
ראיה חדשה, שלא היתה לפני בית־המישפט
הקודם ששפט אותך, ואשר
יכולה לשנות את תוצאות הדיון לטובתך.
אחרי שבקשה זו תעבור את כל
(המשך בעמוד )28

נם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...ג

בי₪וך₪ך יש
שרום חוצלארץ,
מה נשמע אצלך? כן, אני יודעת שגם אצלן לא
קל. יש אבטלה ויש פשע ויש אינפלציה(הצחקת
אותי) ,ויש צרות מבית ומחוץ. אבל פעם בשנה,
האנשים העמלים שלך, אלה שעובדים קשה כל
השנה, קונים כרטיס לאיזה חוצלארץ אחר
ונוסעים להם לאוורר את הראש והנשמה במקום
ששם הצרות הן לא שלהם.
ככה זה היה גם אצלנו, עד לא מזמן. את יודעת
איך זה במשך השנה: עבורה, קצת חלטורות, בעל,
ילדים, חמסינים, מבט־לחדשות, ממשלת־אחדות,
רשיון מהעיריה, בעיות־חניה...
אבל אלה הם החיים, אמר מישהו חכם, והוא
צדק, כמובן. כל השנה אפשר למשוך בעול אם
יודעים שבאמצע יוני, למשל, אפשר לנסוע
לשבוע לרומא, או לקאהיר, או לקפריסין או לניר
יורק. רק בשביל לראות מקום אחר, לשמוע שפה
אחרת, לפגוש אנשים אחרים, להרגיש מנוטרל
מהחיים היומיומיים. להיווכח בשימחה שכל
הדברים הגועליים שם לא נוגעים לי, לא למדינה
שלי ולא לעם שלי. צריך גם לבקר חברים שלא
עמדו בלחץ כאן ועברו לגור במקום אחר. אבל
בעיקר צריך את השבוע הזה כדי להבין שאומנם
אצלם הדשא ירוק יותר, אבל אצלנו השמש

תדעו לכם שהשפה העברית חולה מאוד.
מהאקדמיה הודיעו לי שיש לה דלקת המפרקים
— ארתריטיס. מתנת -לומבגו. נשית —
איסיאש. וסמת -פורונקל.
עם כל־כך הרבה מחלות, הייתי מציעה לה
לעבור איזה רלי׳ח(א־קא־גא) .אסותא לכולכם.

שידוכין
י החתולה הסיאמית היפהפיה שלנו, הגיעה,
כנראה, לפירקה, ויש לה דרישות מאוד קולניות
!לחתונה(אזרחית, כמובן).
בעלי חתול סיאמי ממישפחה טובה מתבקשים
להתקשר, כדי לסכם את תנאי החתונה ומקום
׳האירוע.
! שם החתולה — מסטר פיס
< גיל — שנה ורבע
י מצב מישפחתי — בתולה
י מצב כלכלי — ככה־ככה
אופי — נדיר
בהצעות רציניות בלבד, נא לפנות למערכת
העולם הזה, טלפון ,232263 לדניאלה.
שיהיה במזל.

מחממת יותר. מה ששמר אותי ציונית כל החיים
היו הגיחות האלה, פעם או פעמיים בשנה לחו״ל.
אגב, לא כשליח־ציבור, לא במיסגרת עבודתי.
סתם על חשבון מה שהצלחתי לחסוך מהמשכורות
שלי, אחרי ששילמתי עליהן מס.
אז כל טוב לך, חוצלארץ. לא נתראה בזמן

הקרוב, כנראה, אבל תדעי לך שאני חושבת
עלייך הרבה וגם מתגעגעת. אולי יום אחד, כשעם
הסגולה החכם הזה ימציא איזה פטנט שהאזרחים
יתפרנסו ממה שהם מרוויחים, אני אגיע שוב.
בינתיים תחשבי עליי ותזכרי כמה יפה בילינו
יחד.

האסוציאציות הן שמביאות אותנו עד הלום. קורס קישוט הלחם, קורס עיצוב ממתקים ועוד
ואפילו הלאה.
קורסים רבים בבישול מארוקאי, סיני, בלקני
חג־השבועות — מאכלי־חלב — חלב — ועוד ועוד.
תנובה — מרכז ההדרכה של תנובה — טובה
בסך הכל 30 ,קורסים שונים, כשהמחיר
ארן.
לקורס הוא בין 1,000 שקל ל־ 6,000 שקל(שלוש
בשביל דתיים שבועות זה מתן־תורה ומשה הרצאות) ,כולל טעימה.
אז אולי בוקר אחד, תחת לשתות קפה עם
רבנו. בשביל חילוניים זה מאכלי־חלב וטובה ארן,
שהמציאה, יזמה, עשתה ועדיין מתפעלת את חברה, אפשר לקחת את החברה, ותמורת 1,000
מרכזי ההדרכה של תנובה בשלוש הערים ה שקל ללמוד איר מכינים שלוש־ארבע עוגות
גדולות.
גבינה למשל(אפרופו חג־השבועות).
לי נודע על העניין לפני כמה חודשים,
מרכזי ההדרכה של תנובה הם: בירושלים,
כשחברה שלי רצתה לערוך לבנה חתונה יפה שררות הרצל :82 בתל־אביב שדרות בן־גוריון
ומיוחדת. מישהו הפנה אותה למרכז ההדרכה של ,47 ובחיפה, רחוב עמק הזיתים .3
תנובה, ושם היא ישבה וקיבלה אינפורמציה על
ועד שתירשמו לקורסים, הנה טיפ שקיבלתי
מה כדאי להגיש, איך להגיש, איפה לקנות, מה מטובה ארן, למען אותם שאצלם החג נמשך:
לקנות ואיך לקשט. כל האינפורמציה הזאת
עוגת שלוש שכבות, ללא אסיה
ניתנה לחברתי חינם־אין־כסף.
תבנית עגולה קפיצית בקוטר 26 סנטימטר.
מהאינרציה של ההלם, הלכתי בעצמי לבדוק
שיכבה ראשונה — 200 גרם שיברי
אם נכון הדבר. אכן נכון. אינפורמציה ועזרה ביסקוויטים מעורבבים היטב, עם 200 גרם
כללית ניתנת לכל תושב ישראלי בחינם. לעומת מרגרינה ללא מלח. את העיסה הזאת משטחים על
זאת, יש גם דברים שהם לא בחינם. כמו למשל, התבנית.
קורס לקישוט פלטות, קורס לאירוח גבינות ויין,
שיכבה שנייה — מבשלים חמישה תפוחי־עץ
ערנד אלכסנדר קלופים וחתוכים, בתוך חצי כוס
מים ומעט סוכר. מבשלים על אש קטנה מאוד
׳כדי שהתפוחים לא יישרפו, בגלל הכמות הקטנה
|של המים. כשהתפוחים רכים, מועכים אותם
,במזלג, מצננים ומוסיפים לתבנית כשיכבה שניה.
< שיכבה שלישית — חמש קופסות של גבינה
מוקצפת, דניאלה, או אלפנית, שופכים את תכולת
כל הגביעים לתוך קערה ומערבבים קלות.
יוצקים על שיכבת התפוחים.
שיכבה רביעית — פרוסות ופלחים של
1פירות־העונה, לפי בחירתכם.
שיכבה חמישית — ג׳לי בזק בצבע ובטעם
האהוב עליכם. מעבירים את אבקת הג׳לי
,לקערה. מוסיפים כוס מים רותחים ומערבבים
יהיטב. מייד מוסיפים עוד 3/4כוס מים קרים
׳ומערבבים מהר מאוד. שופכים את הג׳לי שכבר
!נמצא בתהליך התקדשות כשיבבה אחרונה בעו־

מצננים במקרר במשך שעתיים־שלוש ומגי,שים.

בחיים
היא עוד יותר יפה

כבר עזרתי לכם בבחירת המתנה לחתונה,
לבר־המיצווה, להולדת תינוק, לדירה חדשה
,ולכל שאר האירועים הלא־יומיומיים. הבעיה היא
:תמיד עם המתנות האלה, שאנחנו מביאים
לחברים שלנו שהזמינו אותנו לארוחת־ערב, או
סתם לנאש קטן על המירפסת.

בכל פעם שלגיון־הזרים (השומרת בשכר בת
ה־ ,70 ששומרת על בית־הספר של בני) הולכת
לקופת־חולים, אני נרתמת בעצמי לשמירה על
ביטחון־המדינה. לחצר בית־הספר של בני יש שני
שערים. אותי הם שמים על השער הימני וכנראה
סומכים על כוח־ההרתעה שלי שירתיע את
התוקפים מהשער השמאלי, הבלתי־מאוייש.
התפקיד שלי, כמובן, הוא לגלות אנשים
חשודים המנסים להיכנס לבית־הספר ואז ...לא
הסבירו לי מה אז, אבל אני משערת שאני צריכה
לבקש מהחשודים לחכות רגע ומייד לרוץ
לטלפון ולהזעיק את כוחות־הביטחון.
בשעה הראשונה היה שקט בגיזרה. שתיים־
שלוש נשים עדינות־מראה נכנסו ואמרו לי שלום
מאוד נימוסי, שהוריד מהן כל חשד. נשים זה בטח
בסדר. אחר־כך התחילו להגיע הגברים שהם,
כידוע, תמיד מחבלים בפוטנציה. השניים הראשונים
נראו כאלה ייקים, ולפי מה שאני יודעת
על המין האנושי, הייקים הם בסדר. זאת אומרת
לא המקוריים, אלא אלה שגרים בארץ.
אז עזבתי את הייקים ולא תיחקרתי אותם על
מעשיהם. עוד אני מהרהרת בשניים האלה שנכנסו
והתפזרו בחצר, והנה נכנס עוד גבר. הופ! פה
נדלקה אצלי נורה אדומה, כי האיש נשא עמו תיק
בגודל שיכול להכיל פצצה(איזה גודל, אגב, יש
לפצצה?) בחנתי אותו היטב בעין הבלתי־מזויינת
שלי, ומייד הגעתי למסקנה שאיש עדין־מראה,
בעל מישקפי־ראיה ונעליים מצוחצחות, לא יכול
להיות מחבל.
אחר־כך שקטה הארץ ארבעים דקות, וקול
התור נשמע בארצנו, ואני המשכתי לקרוא מה
חושב אמנון דנקנר על ליאון צ׳רני ועל עזר
וייצמן. ופיתאום, איזו תחושה פנימית אמרה לי
להעיף מבט שמאלה. שני צעירים כהי־עור פסעו
לכיוון השער. ברגע הראשון חשבתי לזנק עליהם,
אבל מייד החלטתי שזו גיזענות. אני, שאבות
אבותיי באו מספרד ובטח היו שחורים כפחם
בעצמם — איך אני יכולה?
הקליינט האחרון שלי היה פועליערבי, שכנראה
תיקן משהו בסביבה. אני מצטערת, אבל אין
לי שום סיבה לעצור אדם בשער רק מפני שהוא
ערבי. אז נתתי לו להיכנס.
אני מבקשת מכל מיפקדות־המחבלים להודיע
לי את מי הם שולחים, לאן ומתי, כי אני לא יכולה
לעמוד במתח הזה של הסלקציה.

עציצי תבלינים
אלה שחונכו כמוני, שלא באים בידיים ריקות,
יתמיד יש להם בעיה. כמה פעמים אפשר להביא
!בקבוק יין או חבילת גלידה?
הרעיון הנפלא הוא של ח תי יולס, שהוזמנה
אליי לסלט ויין והביאה איתה מתנה יפה, שימו״
צית ומאוד מקורית. פשוט עציץ עם שתיל של
ינענע בתוכו. הנענע מתפתח בצעדי־ענק, וכמה
עלים שלה מצטרפים לסלט הירקות שלנו ולתה
כמעט כל יום.
ובעצם, למה לא עציץ קטן עם רוזמרין, או עם
זעתר או כל תבלין אחר? תחת לרוץ לחנות,
נגשים למרפסת וקוטפים תבלין טרי.
בכל משתלה שמכבדת את עצמה אפשר
לקנות עציצים כאלה ושתיל בתוכם, שלא לדבר
על זרעים, שמהם אפשר לעשות 100 עציצים
ל־ 100 חברים. אני קניתי את הרעיון בשימחה
גדולה. מה דעתכם?

״אני יפה יותר
שלום, אני מיס לוסי הקטנה והעגולה. אני יפה! נכון? אני גם
מגרה ומעוררת המון תיאבון.
תראו אותי על האריזות היפות של הנקניקיות מתוצרת
3הוד לבן.
הושיטו אלי יד — אני נענית מיד.

״אני נקיה יותר״
איזו שאלה? אני שייכת למפעל המייצא 1/3מהתוצרת שלו
לארה״ב וכל אחד יודע שמוצרי מזון עוברים בארה״ב את

״אני טעימה יותר
בענין הזה כבר שמעתי הרבה מחמאות מאנשים שהם ממש בעניינים... מייצרים אותי
מ/0-״160 בשר ותבלינים ללא תוספות ...הבשר עובר תהליכי חיתוך
והסרת שומן מיותר ואז הוא נכנס לעיבוד במערכת המכשור
הממוחשבת. תהליך היצור כולל טיפול טרמי שכולו ממוחשב
וכך אני זוכה לטעם המיוחד. אורזים אותי בשיטת ואקום ואז אני
נכנסת לאחסנה בקירור. לפני השיווק, בודקים אותי שוב במעבדה ורק אם
המבינים מתלהבים, שולחים אותי אליכם למדפים. אני מופיעה במבחר
טעמים: נקניקיות מבשר הודו, נקניקיות מבשר עגל, נקניקיות רגילות וגם
חריפות. תבחרו בעצמכם. חשוב גם לדעת! את הנקניקיות אפשר לחמם במים
רותחים בתוך האריזה.

״אני טטשפחה טובה

* בחינות ה.-ז./ס.5.ס — המחמירות ביותר בעולם.
* אני מיוצרת מבשר שקיבל היתר מיוחד. לאחר מכן
אני עוברת בדיקה וטרינרית קפדנית ביותר ובדיקת
* מעבדה משוכללת במפעל. וכמובן, בדיקת כשרות.
לכן, אפשר להגיד בשקט שאני חתיכה כשרה למהדרין.

כשאתם מכניסים מישהו הביתה חשוב לדעת(כדי שלא תהיינה הפתעות לא
נעימות) מאיפה הוא בא.
אני למשל מתגאה במוצאי: מייצרים אותי במפעל ״הוד לבן״ השייך
לבית חרות -מושב ציוני ותיק.
המפעל של מושב בית חרות היה הראשון מסוגו בארץ וכולם ניסו לחקות
אותו, אבל לצערי לא כל אחד מסוגל להשתלט גם על חקלאות(גידול
תרנגולי ההודו) וגם על תעשיה. היתרון? שלאורך כל תהליך
גידולי אני נמצאת תחת עינם הפקוחה של מושבניקים
גזעיים שלא יודעים חוכמות.

הו ד רבן
מושב בית חרות

מוז מוצו איכות שו! הוד לבן-מושב בית חוו ת

הטיולים המהנים בינתר בגרמניה
נקראים הנזהטורס ומתחילים
תמיד בטיסת לופטהנזה.
טוס וסע
בתי מלון
טיולים וסיורים
סיורים מודרכים
חופשות סירה
תופשה במקומות מרפ א
הנזהטורס -טיולים מאורגנים בקפידה
וחופשות מהנות בגרמניה במחירים נוחים
ביותר: מלון תיירות החל מ־ $5ללילה, כולל
ארוחת בוקר עשירה ; שכירת רכב, עם
קילומטרד בלתי מוגבל -החלמ־ $10 ליום.
חופשה במעיינות המרפא בגרמניה, לא תעשה
אותך צעיר יותר אך תגרום לך להרגיש כך,
ובמחיר מ־3ו $ליום.

אלו הן רק דוגמאות מעטות מהשפע העצום
הנמצא בחוברת המהטורס -״חופשות בגרמניה
1985״ אותה ישמח כל סוכן נסיעות חברת \גד\גו
לתת לך.
הנוהטורס -עוד יתרון בלעדי לנוסעי
לופטהנוה.

המחירים כפופים ל ש ער החליפין.

תיד א בי ב, רח ׳ הירקון ;03-656111,75 חי פ ה, ת ז׳ ה בנ קי ם .04-322225,5

הדוונ
**ץ ליש מכלל התלמידים בישראל
מוגדרים על־ידי מערכת־החינוך
כ״טעוני־טיפוח״ .רובם ככולם מיזר־חיים,
רובם ככולם תושבי שכונות
ועיירות־פיתוח.
מה מתרחש בין כותלי בית־ספר
ל״טעוני־טיפוח״? האם החינוך הניתן
בו, כפי שניתן להבין מהגדרתו, הוא

שהעין הישראלית אינה רואה אותם.
סיפרו טרם תורגם לעברית.
כדי להסוות את המקום שבו חקר,
העניק לואיס שמות בדויים לבית־הספר
ולעיירה שבה הוא שורו.

להלן כמה מתאוריו:

בית־הספר הרצל בנוי על חלקת־אדמה
גדולה בשרוניה. הוא מורכב

בשרוניה. המורים האחרים גרים בעיר.
המורה יהודית מלמדת בבית־הספר
הרצל 14 שנים. במהלך השנים האלה
היא סיגלה לעצמה סיגנון־הוראה משלה,
ורכשה בטחון בהתנהגותה בכיתה.
היא חשה כי הניסיון הרב שרכשה
בשרוניה עושה אותה למומחית בשאלה
כיצד יש לחנך את ילדי העיירה.
מנקודת־הראות שלה, התלמידים שלה
הגיעו להישגים — ככל שניתן היה
לצפות מהם, בהתחשב ברקע התרבותי
המפגר, לדבריה, של תושבי המקום.
יהודית מאושרת מכיתתה הנוכחית.
למעשה, היא מרגישה כי זאת הכיתה
המוצלחת ביותר שלימדה עד כה.
הילדים מתנהגים כיאות ומקפידים
להכין את שיעוריהם. יהודית אומרת,
כי כמה מן ההורים הם צעירים
ומודרניים יותר מהתושבים הבוגרים
של העיירה.
בעיניה, הישגיו של התלמיד בבית־הספר
תלויים כמעט לחלוטין ברקע
של מישפחתו. אפשר לרעת מיהם
הוריו של הילד, לפי התנהגות התלמיד
בכיתתו. תפקיד המורה, היא יודעת,
הוא להעניק לתלמידיה את החינוך
המירבי שלו הם מסוגלים. עם זאת, אין
לצפות, לדבריה, כי תלמידים בבית־הספר
הרצל ילמדו בקצב דומה לזה
של תלמידים בשכונה שבה היא עצמה
גרה, בעיר הסמוכה.
״אין זה שהילדים כאן אינם אינטליגנטיים,״
היא אומרת ,״אלא שאין
להם מוטיבציה מספקת, וגם לא גירוי
אינטלקטואלי מספק בבית.״ הבת
שלה, הלומדת בכיתה ב׳ ,מתקדמת
כבר הרבה לעומת תלמידיה בשרוניה.

היא, כמובן, אינה סבורה שיש
לרשום תחזית עגומה זו לחובתה, שיש
לראות בה את כישלונה כמורה.
רבע מכלל השיעורים בבית־הספר
ניתנים על־ידי מורות שלא הוסמכו

מטעם מישרד־החינוך. בשנת 1957
התמנה כסגן־מנהל בבית־ספר יסודי
בעיר הסמוכה.
רצונו העז להמשיך להתקדם
התבטא בשעות־העבודה הממושכות

המורים בבתי־הספר לטעוני־טימח מזלזלים בתלמידיהם וגם בהוריהם.. ,המפגרים
והפרימיטיביים״ ,וקובעים שאינם זקוקים לידיעת אנגלית -ממילא יהיו פועלים פשוטים
אינטנסיבי יותר, טוב יותר ומעמיק
יותר מאשר זה הניתן בבתי־הספר
האחרים?
כיצד קורה שיוסי וריבקה, משה
וכרמלה, יצחק ודפנה, ילדי ישראל

משיבעה בניינים חד־קומתיים, שביניהם
מיגרש־חניה, מיגרשי־מישחקים
ונטיעות־שיחים. הבניין המרכזי, שבו
שמונה כיתות, חדר־אחות, חדר־המנהל
וחדרי־המורים, נבנה בתחילת שנות ה־

לדיברי יהודית, שיבעה או שמונה
מכלל 24 הילדים בכיתתה הם תלמידים
טובים, המקפידים להכין שיעורים,
משתתפים בכיתה ויודעים את התשובות
לשאלותיה. עם זאת, בהשוואה

השניה, מפגרים בלימודיהם, למרות
מערכת־הטיפוח. המטפלת בהם?
מחקר שערך האנתרופולוג האמריקאי
ארנולד לואיס מאפשר להציץ
לתוך עולמם של בתי־ספר אלה. לואיס
ישב שנה בבית־ספר בעיירה הסמוכה
לאחת הערים הגדולות, נכח בשיעורים,
צפה בתלמידים, השתתף בישיבות
צוות־המורים, שוחח עם המפקחים
וסיכם את מימצאיו בספר*.
החוקר האמריקאי, המשוחרר מה־ריעות
הקדומות של המימסד האקדמי
בארץ, הצליח להבחין בדברים רבים

.50 בעיניי נראה הבניין עלוב למדי,
בהתחשב בבניה המודרנית בישראל.
ההידרדרות במעמדו של בית־ספר
הרצל שיקפה את ההתפתחויות החברתיות
בשרוניה מאז קום המדינה. ב־
1950 שימש בית־הספר את האשכנזים
הוותיקים, ונחשב מוסד מכובד במיס־גרת
זרם־העובדים של תנועת־העבורה.
בואם של עולים מארצות־המיזרח גרם
לירידה ביוקרתו של בית־הספר במער־כת־החינוך
האיזורית.
עכשיו רשומים בבית־הספר 287
תלמידים. מלבד ,22 כולם מיזרחיים.
סגל בית־הספר מונה מנהל 15 ,מורות
במישרה מלאה ו־ 12 מורות במישרה
חלקית. רק שניים מתוך כל אלה גרים

לבית־הספר שבו לומדת בתה, הם
בינוניים בלבד.
שמונה או תישעה ילדים נוספים הם
תלמידים בינוניים ביותר, המשקיעים
עבודה, אך מתקשים בהבנת חומר־הלימודים.
חמישה־שישה נוספים הם
תלמידים חלשים ביותר. אין הם
מכינים את כל השיעורים, והתקדמותם
איטית ביותר.
יהודית חושבת שרוב התלמידים
יעזבו את הלימודים לכל המאוחר
בכיתה ח׳ או ט׳ .רק מעטים ביותר
יוכלו אי־פעם להיחשב כמועמדים
ללימודים בבית־ספר תיכון עיוני.
לדעתה, דבר זה ניכר בהם כבר עתה,
בהיותם בכיתה ב׳!

• ארנולד לואיס. עוצמה עוני
וחינוך. הוצאת תור.
וו1זותזן ו1ו>ון ווז —זחוזזח-

ללמד את המיקצועות שבהם לימדו.
למשל: המורה יפה מלמדת היסטוריה
וסיפרות עברית בכיתה ח׳ ,למרות
ששליטתה בחומר אינה מספקת. היא
שוגה בדבריה לעיתים קרובות, ומציגה
דברים בצורה לא־נכונה.
מורה אחרת הוצבה ללמד שיעורי־עזר
באנגלית לכיתות ז׳ וח׳ ,שעה אחת
בשבוע. במיקצועה היא מורה לחשבון.
את ידיעותיה המעטות באנגלית רכשה
בדרך־אקראי, כאשר למדה מתמטיקה
באוניברסיטה.
המורה יהודית והמורה חבצלת הן
בעלות ריעות שליליות ביותר באשר
לכישורים האינטלקטואליים של
תלמידיהן. למרות שאף לא אחת מהן
גרה בשרוניה, שתיהן מוכנות לדבר
בלהט רב על התרבות הפרימיטיבית,
לדיבריהן, של תושבי העיירה ,״שהיא,
וכל אחד הרי יודע זאת, פשוט חור
נידח.״
ריעות קדומות שליליות לגבי
תושבי העיירה יש לכל המורות, מלבד
שלוש. הדבר נכון הן לגבי המורות
האשכנזיות, הן לגבי המורות המיז־רחיות.
כמחצית מכלל המורות הן
מיזרחיות, אך דיעותיהן ביחס לתושבי
שמניה אינן נבדלות מריעות חברותיהן
האשכנזיות.
המורות המיזרחיות אינן גרות
בשרוניה ואינן מזדהות עם תושביה. הן
רואות עצמן כישראליות בנות המעמד
הבינוני. הגם שכמה מהן סובלות
מהתייחסות שלילית מצד אשכנזים.
הדבר אינו מפריע להתייחסותן השלילית
שלהן עצמן אל תלמידיהן.
כאשר עלה הצורך במינוי מנהל
חדש לבית״הספר, נפלה הבחירה על מר
אהרון. המפקח הכללי חש כי מר אהרון
הוא מועמד טוב למישרה.
אהרון עלה מלוב בהיותו נער
והתחנך בכפר־נוער, שבו סיגל לעצמו
את סיגנון־החיים הישראלי. בתחילת
דרכו עבד כמכונאי־רכב. אולם בהגיעו
לגיל 30 שב לספסל־הלימודים, כדי
להכשיר את עצמו להוראה, והתחיל
לעבוד כמורה, אחרי סיום שתי שנות־לימוד
בסמינר.
במהלך השנים התאמץ מאוד לשפר
את הישגיו הפורמאליים, על־ידי השתתפות
בסמינרים ובקורסים למורים

שלו. מצד שני, כישוריו הפורמאליים
הנמוכים, מיעוט הניסיון האירגוני שלו
וריקעו המעמדי הנמוך שללו ממנו כל
אפשרות להיות מנהל של בית־ספר
לילדי המעמד הבינוני באיזור יוקרתי.
המפקח הכללי של מישרד־החינוך
ראה בחלל שנוצר בבית־הספר הרצל
הזדמנות מצויינת לבחון את הפוטנציאל
של מר אהרון, וזאת מבלי
להעמיד בסכנה את יוקרתו של בית־ספר
של בני המעמד הבינוני. באשר
ליוקרתו של הרצל, היא נמוכה כבר
בלאו־הכי.
כאשר עלה הצורך למלא את
מקומה של. המורה לאנגלית, ריבקה,
מינה המפקח את סוזאן, עולה חדשה
מאנגליה, לתקופת־ניסיון.
סוזאן לימדה בבית־ספר תיכון לפני
עלותה לארץ. שליטתה בעברית רופפת,
והיא טרודה בבעיות־הסתגלות.

אגגלית
או גיטאדה
ך* מפקח החליט להעסיק אותה.

( 1למרות שידע היטב כי אינה מוכנה
לתפקיד. בשיחה עימי הצדיק את
המינוי בטענה שהילדים בהרצל אינם
זקוקים, למען האמת, לידיעה של השפה
האנגלית, שכן כולם עתידים
לעבוד במיקצועות פשוטים.
מצד שני, הוא היה מוטרד מפגיעה
אפשרית בסוזאן מצד התלמידים הקשוחים.
הוא הניח שהיא תוכל להסתדר
ולשלוט על התלמידים באמצעות נגינה
בגיטארה.
עד כאן מתאוריו של לואיס.
בית־הספר הרצל הוא אחד מני
רבים. אס אכן כך מתנהלים העניינים
בכל בתי־הספר לטעוני־טיפוח, ייתכן
מאוד ששולט בהם היגיון הפוך:
התלמידים הנכנסים אליהם הם רגילים
לחלוטין, אך דווקא בסיימם את חוק-
לימודיהם הם זקוקים לטיפוח מיוחד.
כזאת, לפחות, היא דעתם של אנשי־יתד,
הירחון החיפאי המתמקד בבעיות
של עיירות־הפיתוח. אנשי־יתד, שתיר־גמו
קטעים אלה מסיפרו של לואיס,
סבורים כי השם הנכון לבתי־ספר כמו
הרצל הוא ״מוסדות לייצור טעוני־גיורא
נוימן
טיפוח.״

_ ״לא מאמינים״

לרות•
ציפוו־־דידה
הוא בן ,40 גרוש, גבוה, נאה. רוצה
להכיר אותך, אם את חצופה, עם הרבה
ביטחון עצמי, יפה, או מכוערת
שחושבת את עצמה ליפה. אחת
שאוהבת את עצמה, ואיר שהיא
נראית, שאוהבת את השעות הקטנות
של הלילה, כי הוא ציפור־לילה. רזות
זה לא הטעם שלו, והוא בהחלט יאהב
אותך עם כל הקילוגרמים העודפים
שלך. אם את מתעניינת בפסיכולוגיה
ובאסטרולוגיה, זה מתאים לו מאוד.
הגיל שלו — ממש לא משנה לו. אם
נדלקת על הטיפוס המיוחד הזה, ואת
עונה על דרישותיו המיוחדות,
מיספרו אצלי הוא (.)1041/85

וודי אלן מספר: אשתי השניה
היתה יפהפיה, אבל חסרת תשוקה
אמיתית. אני זוכר שפעם, תוך כדי
התעלסות, התרחשה אשליה אופטית
מוזרה לנגד עיניי, ולהרף־עין
היה נדמה לי שהיא זזה.

טייל. מתעניין באמנות ובסיפרות
ובעל השקפה ליברלית על החיים.
מעוניין להכיר נערה נחמדה, העוסקת
באמנות, ואשר אוהבת בילויים שקטים
ושיחות אל תוך הלילה. הוא
מסיים ב״במידה והקשר יהיה מוצלח,
אפשר לחשוב גם על עתיד משותף.״
הוא בת״ד ,4574 באר־שבע.

לאן את הולכת
אני אוהבת לקבל מיכתבים
מחו״ל. נותן לי הרגשה בינלאומית

מוסיקה — דרום־אמריקה, מיקיס
תיאודוראקיס, קולנוע — חברתי,
פוליטי, בינלאומי, מוסיקה קלאסית
— כמעט הכל. אני כותב, כי אני לא
משתגע אחרי האמריקאיות, והייתי
רוצה. להגדיל את הסיכוי לפגוש
אותך בביקור הבא, בקיץ הקרוב.
.אין לי דמות אידיאלית של אשה,
רק שתהיה חמודה אמיתית עם ראש
פתוח וגמישות מחשבתית. לא מעניין
אותי מאיפה את באה, רק לאן את
הולכת ...את צריכה להיות בנאדם, זה
הכל. אני מתאר לעצמי שאקבל כמה
מיכתבים (עם תמונה? בבקשה) .במשך
הזמן חליפת־המיכתבים מצטמצמת.
ולזו שתהיה לה סבלנות לכתוב,
לשוחח, להשקיע, צפוי לפחות ערב
אחד מעניין(?) ואולי מאחת לא אוכל
להיפרד, את לא תירצי להיפרד ממני,
והשאר פתוח למשא־ומתן — הכל!״
נדלקת? אני מבינה אותך. את

ת 11 לו ח סי מ ת
אבי דור, ג׳ינג׳י כחול־עיניים, בן ,28 אומר שכאשר הוא נולד, אלוהים
אמר עליו. :לעזאזל, עוד אחד נשרף לי יש לו כמעט 1.80 מטר גובה,
והרבה אמביציות להצליח כזמר־בררן־שחקן.
הצבא עבר עליו בשירה ובקפיצות מסוגננות בלהקת פיקוד צפון,
אחר־כך הוא הופיע בסרט אחד ובכמה הפקות־בידור, וכיום הוא שר
ומצחיק במופע הנוסטאלגי הלהקות חוזרות.
אבי מסר השבוע לרדיו תקליטון חדש שלו, שיר סאטירי בקצב
הרוק׳נ-רול, הנקרא תנו לי חסינות. הוא כתב את השיר חודשיים אחרי

נעלמו עיקמתיה
אם היכרתם, בעבר הקרוב או
הרחוק, מישהו שעשה לכם משהו
בלב, אבל מכל מיני סיבות נעלמו
עיקבותיו, או עיקבותיה, אני לשירותכם.
הנה אחד, שפנה לעזרתי. .אני
מחפש אותך,״ כותב 1042/85 לא
זוכר את שמך. זה היה לפני 10 שנים,
כשהייתי בשרות מילואים בנאות־הכיכר,
ליד ים־המלח. זוכר אותן חו־מת־שיער,
גובה בינוני, יפה, צריכה
להיות כיום בת 30 בערך, גרת אז
ברמת־גן.
.נסענו כמה חיילים בזחל״ם בסביבות
5בבוקר, על כביש אילת־עץ־
גרי. עמדת לבדך על הכביש, אספנו
אותך, הבאנו אותך לבסיס שלנו, האכלנו
והשקינו אותך. סיפרת שהיה לך
ריב רציני עם החבר שלר, מקיבוץ
אילות. את ואני שוחחנו. מצאת־חן
בעיניי. נפרדנו ב־ 3בצהריים, הבטחת
להתקשר, ולא עשית את זה. אני זוכר
אותך עד היום ״.אם זיהית את עצמן,
תני סימן־חיים. הוא מת לפגוש אותך

שיב• ־
רחצה בעירום

מייק מחיפה כתב לי שהוא יהיה
אסיר־תודה אם אפרסם למענו את
המילים הבאות. :מתארגן חוג חברתי
לחובבי/חובבות רחצה בעירום בים
(נטוראליסטים) ׳.הוא מחכה לכל הנד
עוניינים בת׳׳ד ,9211 חיפה .31092
אל תיבנה עליי, מייק. אני אפילו
אמבטיה לא עושה בשניים.

ים ובחורות
עוד מיכתבון קצה ״אני צעיר,
,30/188 עוסק בנושא מחשבים,״ הוא
כותב. ,נאה למדי, אוהב מוסיקה, ים
ובחורות צעירות, אינטליגנטיות,
יפות וחטובות, המתנשאות לגובה
מעל 1.70 מטר, ויחד עם זאת רגישות
וחברותיות.״ הוא מחכה לך בת״ד
,3975 פתח־תיקווה.

עתיד משותף
הוא מגדיר את עצמו כצעיר נחמד
בן ,24 גבוה, מעניין, משכיל ואינטליגנטי,
האוהב לקרוא ספרים, לראות
סרטים, לרקוד ריקודי־עם ול־

דים, במישפחה ובכלל) .לפעמים אחרים
טועים לחשוב שאנחנו מוקפים
בחברה, אבל למעשה אנחנו בודדים.
בתום יום־פעילות אנו שבים כל אחד
לביתו, אל הלבר, אל התהיה איפה,
והאם בכלל נמצא בן־אדם לחלוק
עימו את חיינו.
״הרבה דברים מעניינים אותנו,
ואת חוש־ההומור שלנו לא תמיד
מבינים, ולכן הבילוי האהוב עלינו
הוא בחברה מצומצמת מאוד, בדרך-
כלל לבד בבית. אנחנו יודעים מה
אנחנו רוצים, ולא כל־כך מוכנים
להתפשר. זוהי קריאה לקריאת־כיוון,
לאיתות מה,לבד׳ .ביחר אולי נמצא
קצת יותר.״ היא בת״ד .26430 תל־אביב.
ושורה אחת ממני אלייך: בפעם
הבאה שאת כותבת אליי, את יכולה
לציין שם וטלפון. אחת שכותבת יפה
כמור לא צריכה להתבייש.

עוד מנה קטנה של וודי אלן .״היש
בטבע דבר שהוא מושלם!• הוא
שואל ,״מי אני בכלל לדרוש שלמותי
אני, עם ריבוא חסרונותיי. אגב,
עשיתי רשימה של החסרונות שלי,
אבל לא הצלחתי לעבור את.1 :
לפעמים שוכח את כובעו.

לנסוע ודברות
״אני בן ,35 רווק, נאה, גובה 1.79
מטר, איש־עסקים, נוסע הרבה ברחבי
העולם,״ הוא כותב. ,אשמח לצרף
אליי בחורה גיזעית עם ראש טוב,
אוהבת כמוני לנסוע ולבלות, אך עם
זאת רגישה, רומנטית, חובבת אמנות,
חיות וטבע.״ תתפסי אולי מהר, לפני
הנסיעה הבאה. בת״ר 5288 רמת־גן.

(המשך מעמוד )21
השלבים הדרושים, יתקיים מישפט־חוזר,
ואז נקווה שבית־המישפט יחליט
לזכות אותך. רק אז תוכל לצאת מבית־הסוהר
באופן רישמי וחוקי.״
החיים הוכיחו לאורי כי אפילו עורו־הדין
היה אופטימי מדי. כתב־אישום
הוגש נגד ציונה על עדות־שקר ב־מישפט
האונס. היא עלתה על דוכן־
העדים והודתה באשמה, אך בית־המיש־פט
הזמין מטעמו פסיכולוג, שבדק את
ציונה ואת כל ההודאות שמסרה במיש־טרה.
הפסיכולוג
העיד כי העיוותים הרבים
בנפשה של הנערה מקשים מאוד
להחליט מתי חיא משקרת ומתי היא
דוברת אמת. .יתכן מאוד כי היא משקרת
דווקא כעת, כאשר היא רוצה
לקבל את אהדתם של חברי-הכת ולשכנעם
כי חזרה בתשובה,״ העיד הפסיכולוג.
השופט
התלבט מאוד, אך קבע לבסוף
כי הוא מזכה את ציונה מעדות־שקר
מחמת הספק. ,למרות רצונה העז
לשאת בעונש ולכפר על עוונה, ואולי
דווקא בגללם, לא השתכנעתי מעל
ספק סביר כי ציונה שיקרה במישפט
האונס. היא היתה משכנעת מאוד אז,
כפי שכתבו השופטים שהרשיעו את
אורי על סמך עדותה, והיא היתה
משכנעת פחות היום, כאשר חזרה בה
מעדותה לפניי. אני מזכה אותה מחמת
הספק,״ קבע השופט.
.אני רוצה ללכת למאסר! אני שקרנית!״
צעקה ציונה כאשר שמעה את
החלטת השופט.
אורי בכה כאשר סיפרו לו אחותו
ועורך־דינו את תוצאות מישפטה של

אינטליגנטית באמת

הבחירות, והפתיחה המוסיקלית היא בהשראת שגי הג׳ינגלים הידועים:
.המערך הוא התיקווה היחידה׳ ו״העם רוצה ליכוד״.
מאיפה בא הרעיון? דור. :חשבתי על 120 האנשים שלא צריכים שום
הכשרה, ופיתאום הופכים לחברי־כנסת ויש להם פרנסה לכל החיים. הם
לא עושים כלום, ואין עליהם פיקוח. שמעתי שיש אחד מש״ם, שעוד לא
היה בשום ישיבה בכנסת, מפני שזה ביטול תורה. אז גם אני רוצה
חסינות״...
.אני אגיע למישרד שלי בוולוו /,וגם יתנו לי הנחה בשוק, בכולבו,״
אומר השיר. ,ואם ריהוט מישרד אחליף למרות הנזילות /ומבקר־המדינה
יכעס — זו הפקרות! /אדרוש מהאזרח שיהדק החגורה/,אחרת
המצב במשק יהיה נורא /.בעוד ארבע שנים לפי כללי כל המישחק/,
אבוא אליכם ואבקש להיות שוב ח״כ /.ואם שוב תיבחרו בי, אז מגיע
למדינה /,שאנשים כמוני תקבל במתנה.״
התענוג של הקלטת השיר הזה עלה לו 2000 דולר. חסינות יקרה.
כזאת. הנה אחד, מארצות־הברית,
נשמע חמוד אמיתי. .בואי ניפגש,״
הוא כותב ,״לא בטעות אני מתחיל
במילים האלה, כי למרות ביקורים
רבים בארץ עדיין לא נפגשנו. האמת
היא שברור לי שאותך, סתם כן, לא
אפגוש. הסתברות נמוכה. אני בן ,34
גרוש, ישראלי אזרח ארצות־הברית.
תיכון בתל־אביב, צבא בגולני, אירופה
— קולנוע, ירושלים — הטלוויזיה
הישראלית, חזרה לתל-אביב —
מישרד ממשלתי, לוס־אנג׳לס —
כלכלה, תואר ראשון, שנה שניה —
מאסטר בתיכנון עירוני. עבודה —
יועץ בחברה לניהול, יעוץ מחקר
שווקים בנושאי פיתוח ובינוי. זוהי,
בקווים כלליים, ה,עטיפה׳.
.בפנים: פוליטיקה — שמאל ,+

יכולה לצרף את מיכתבך לתיבת־הדואר
המוצפת שלו ( ,39258 תל־אביב
,61392 עבור ז ).המיכתבים
יועברו אליו ללוס־אנג׳לס.

איתות מהדבר
״עניין מציאת השותף לחיים נראה
בעיניי הדבר הכי חשוב, או בין הכי
חשובים ״,היא כותבת ,״קשה לי
לתאר את עצמי בכמה מילים, וגם לא
את האחד אותו אני מחפשת. לכן׳
ניסחתי,אוסף מילים׳ בלשון רבים.
״אנחנו שייכים לאותה קבוצת
אנשים צעירים ,35— 25 ,רציניים,
אחראיים ומסורים (בעבודה, בלימו
היה
תענוג לקרוא את המיכתב
שלה. ראש טוב, בדיוק כמו שאני
אוהבת .״זהו, גם לי נמאס להיות
לבד,״ כותבת 1043/85״אני ילידת
,׳39 נראית עלא כיף־כיפאק, חוץ
מאיזה כמה קילוגרמים מיותרים. אני
גרושה הרבה שנים (איזה ,20 נדמה
לי) ויש לי שני בנים נהדרים. כבר
גדולים. זה לא אומר שהייתי כל
השנים האלה לבד — היו לי כמה
קשרים משמעותיים, כמו נשואין. אני
בת וחברת־משק עד לפני זמן קצר.
״אני רוצה באיש שיהיה לי כיף
לדבר איתו ונעים לשהות במחיצתו.
אם מישהו מהקוראים רוצה באשה
אינטליגנטית באמת, בשלנית מצו־יינת,
בעלת חוש־הומור חמוד(לא של
זבנג וגמרנו) ,אוהבת שיחות על־רמה,
טיולים סרטים והצגות: קצת עצלנית
במובן של קאריירה (עד היום לא
גמרתי את הבי-איי המיסכן שלי
בסיפרות והיסטוריה, אבל יש לי
הערכות נהדרות על אותה תקופה
שבה הייתי מורה) :ואם המישהו הזה
הוא גם חכם באמת, וגם בנאדם, וגס
נראה בסרר, גם יש לו (הכרחי!)
חוש־הומור — שיכתוב אליי״.

השחקנית ג׳ולייטה מסינה אמרה פעם על בעלה, בימאי־ הסרטים
נ׳דריקו פליני: הוא כל־כך שקרן,
שהוא מסמיק כשאינו משקר.
פטנט חברה שלי מצאה פטנט, איך ללכת
לישון רגועה יותר, בימים(לילות)
אלה, כשנשות תל־אביב הגרות לבד
מפחדות מביקורו של האנס: לפני
שהיא נרדמת היא מחייגת חמש ספרות
ממיספר הטלפון של אחד הדיירים
בבניין, גבר צעיר וחסון, שוטר
לשעבר. במיקרה הצורך, חס וחלילה,
היא צריכה לחייג רק עוד סיפרה
אחת. נדמה לי שהיא היתה מעדיפה
שהוא יישן אצלה, ליתר ביטחון, אבל
הוא נשוי.

עמום ברנם בדיוק ציונה :״במשך השנים השלמתי כבר עם
הרעיון שאשב בבית״הסוהר עד שייגמר
המועד שקבע לי בית־המישפט, ופית־אום
היתה לי תיקווה וביטחון כזה שאני
יוצא זכאי והולך הביתה, ותראו מה
קרה! מצבי כעת גרוע עוד יותר מקורם!״
עורך־הדין
ניחם אותו ואמר כי אחרי
עדותה של ציונה, ולאור התנהגותו
הטובה של אורי בבית־הסוהר, כל הסיכויים
כי נשיא־המדינה יתן לו חנינה.
״זה בדיוק מה שקרה לברנס ״,אמר
עורך־הדין ,״אתה זוכר שברנס טען כל
הזמן כי קצין המישטרה שאול מרקוס
נלווה אליו לשיחזור, בעוד שמרקוס
הכחיש זאת? והנד, בא עוזי נבות והעיד
כי מרקוס שיקר. המישטרה אספה
חומר והגישה כתב־אישום נגד מרקוס.
ברנס נותר בכלא עד לסיום המישפט.
״בבית־המישפט העליון זוכה מר־קום,
ואז הסכים ברנם לחנינה שהוצעה
לו. זה בערך מצבך היום, ואני בטוח
שתקבל חנינה,״ אמר עורך־הדין.

אילנה אלון
העולם הזה 2491

ד אוד תורכי, זקן האסירים הביטחוניים, שהשתחוו במיסגות החידובן
מנהיג הושת שבה היה חבו אוד אדיב, מסבו כיצד ג״ס יהודים רושת,
על החיים בבית־השהו, יחש עם אשו דדיו והערצתו ושיו נעמי שמו
אח אודי אויב ט ע מיבספריית.בווונונ׳ בתר
אביב. כשאסנת׳ אנשים
ראיוגן, חיפשתי אותם
בחוג המהפכנים״

״השב״נ וא שבו אותי.
ויבותי וק אחו־ שהיה
בווו ו׳ שיש נמה פגמים
בהתנהגות החברים
ושהשב״נ יורע הנו״

..חוואתמה, גייבויד או
עונאת אינם המשיגים
שוי. אני נפגש איתם
בדעות, אבו ש לא
המנהיגים שוי־

..עאידה בתי היתח
בשליחות האיוגון
בתורכיה. השב־נ לא
הסגיו אותה. היא עבוה
לסוריה, ומלו וה ס״

.את שיטת־הח״ס
שו הקיבוץ העונתי
מאז ומעוות אס יש פה
באוץ משהו טוב,
זה וק הקיבוץ״

..קוזו אוקאמוטו לא חיה
שנוי. הוא היה מקבל
קריזות, צועק ביפאנית.
היינו מלטפים אותו עד
שנוגע־

הבית במדרגות דור שבוואדי-ניסנאס
בחיפה מלא כל הזמן באנשים. הגברת
תורכי ובנות מישפחה שבאו מהכפר טור חות
במיטבח לספק מים קרים, מיץ פטל
וקפה תורכי מהביל. דאוד תורכי, בעל-
הבית, שנעדר מביתו יותר מ־ 12 שנים,
מתחבק עם האורחים. את חלקם הוא מכיר,
עם חלקם עושה הכרה. חלקם מכרים
וקרובי״מישפחה, חלקם באים כמישלחות
מכפרי הסביבה, לברן אותו על ן ושיחרור.
הבית החיפאי, למרגלות הכרמל, יכול
היה להיות בית של מישפחה ישראלית
רגילה: ארון פורמייקה עמוס ספרים, על
הקיר הדיפלומה של הבת, עאידה, בוגרת

ראייוה עווי ת י שי־לו׳

הטכניון בהנדסה כימית.
עאידה, שהיתה חברה ברשת היהודית-
ערבית של אביה ופעלה בתורכיה, נסעה
משם לסוריה. המישפחה איבדה איתה את
הקשר לפני שלוש שנים.
הבת האמצעית, ג׳ורג׳ט, המשיכה לנהל
את חנות-הספרים של אביה, הנקראת מכ תבת
אל־נור -בתירגום חופשי :״סיפריית
האור״ .הבת הצעירה, נידאל, עובדת במיס-
פרה חיפאית. היא לא רוצה כל קשר לרעש
סביב אביה. לקוחותיה היהודיות אינן יודעות
מיהו אביה. המעסיקה שלה, הבוסית
היהודיה, יודעת. היא גם שלחה פרחים
לרגל השיחרור.

דאוד תורכי נראה חולה וחלש. יום אחרי
שיחרורו אושפז בבית־החולים רמב״ס. כש התאושש,
שוחרר לביתו. הוא לקה בכלא
בכל מחלה אפשרית: לב, סוכרת, מיניסקוס,
פרקים. הוא מעשן כקטר, מתקשה בשמיעה
ומדבר בקול שקט.
זמן קצר לפני תחילת הראיון הפסיקה
אותנו ג׳ורג׳ט וקראה את אביה לשולחו-
האוכל. כמינהג הערבים התבקשנו גם אנחנו
להצטרף. ביצה מטוגנת בשמן זית, לבנה
טבול בשמן ופיתות דקיקות, שנאפו במיוחד
בשבילו בכפר. הוא ביקש להביא לי
סכין ומזלג, ואמר :״את תאכלי כמו שאת
רגילה, ואנחנו כמו שאנחנו רגילים ״.ומייד

טבל את הפיתה בביצה.
זרם האורחים לא פסק. נאלצתי לראיין
אותו בנוכחות קהל מאזינים. הדבר לא
הפריע לו לענות על כל שאלה. ג׳ורג׳ט
ניסתה למתן אותו, להעיר לו פה ושם. הוא
לא נטה להקשיב לה. לבסוף הוא ביקש
ממני להוציא כמה דברים שאמר על אודי
אדיב וחברים אחרים ברשת. כל מה שאמר
על אודי אדיב הוא גירסתו שלו לפרשה, ויש
להביא בחשבון שאדיב, המחזיק בגירסה
אחרת, מנוע מלהגיב.
דאוד תורכי, כך טענו במשך שנים מקור ביו
של אדיב, היה האיש שבעצם הסגיר את
הרשת לידי השב״כ, אחרי מעצרו. תורכי

״לא הסגרתי את חברי הר שתר
(המשך מעמוד )29
מכחיש את העניין מכל ובל.
הוא מדבר בסיסמות.. .כוחות הקידמה׳
ו,.כוחות השחור״ הם ביטויים שגורים בפיו.
לכל דבר יש לו הסבר סוציאליסטי. הוא
מארכסיסט, הרוצה לפתור את כל הבעיות,
גם הלאומיות, בדרך סוציאליסטית.
לדבריו, הכלא לא שינה אותו במאומה.
12 וחצי שנים היה בכלא .״נכנסתי אותו
האדם ויצאתי אותו האדם ״,אמר. בכלא
שמר על עצמאותו. לדבריו, הוא לא משתייך
לשום אירגון. הוא היה המבוגר שבאסירים
הביטחוניים, ולכן נהנה מכבוד. בהרבה
מיקרים כיהן כמוכתר וכבורר.
מחלותיו הכריעו אותו. הסוציאליסט
המהפכן מרגיש מבוגר ותשוש. הוא אינו
מתחרט אף לרגע על מעשיו. לדבריו, ידע
לקראת מה הוא הולך והביא בחשבון כי
ייאסר או ימות.
בוואדי־ניסנאס, בין כותלי ביתו, מאזי נים
לו האורחים בשקיקה. הם מסכימים עם
כל דבריו, הם דבקים באמונתו שרק מהפכה
סוציאליסטית תביא את הישועה לארץ הזו.
ואין מדובר באנשים צעירים. אלה אנשים
מבוגרים, בני גילו ואף קשישים יותר.
לפני שיצאתי באה מישלחת נוספת. תורכי
נראה תשוש .״אבא שלד ציין לנוח,״
אמרתי לג׳ורג׳ט. ערבי זקן הביט בי ואמר:
״את יש לן רחמים עליו. אתם, היהודים, יש
לכם רחמים עליו ״.לא עניתי. שקט השתרר
בחדר, שקט שאפשר היה לחתוף אותו בס כין.
הרבה מרירות היתה בתוך המישפט
האחד הזה.
מישהו ניסה למתן את האווירה. התלקח
ויכוח פוליטי. הגענו לעניין השואה :״וזיהו-

מ־>־ 609 בני עדות־המיזרח ר^ 40 עדות אשכנז.
רוב האחרונים באו מארצות סוציאליסטיות, ולא
מעוניינים במישטר סוציאליסטי. ואילו אלה
שעלו מארצות־ערב לא רוחשים אהדה לערבים.
לכן מקור המהפכה היה בא מהצד הערבי. לא
מהצד היהודי. זה מה שהיה הופך את המהפכה
ללאומית.

• הרוסים כבשו את פראג, הרוסים
שולטים באפגאניסתאן. איך זה מתיישב
עם התיאוריה שלך כי מישטר
סוציאליסטי הוא אנטי־תיזה למישטר־כובש?
הרוסים
נכנסו לפראג על־פי דרישה של
ממשלת ציכוסלובקיה, והם נמצאים באפגניסתאן
על־פי דרישת הממשלה האפגאנית.

• אתה אומר שמקור המהפכה היה
בא ממקור ערבי, עובדה שאין אך
מדינה סוציאליסטית בין ארצות ערב.

• באיזה שלב הכנסת חברים יהודיים
לרשת?

לא משנה: אם צריך, אז שיהיה שיחרור לאומי
צער קודם לפני השיחרור הסוציאליסטי.

תמיר האמנתי שיש מקום ליהודים, כדי
להציל את היהודים עצמם.

• הרי המנטליות הערבית היא
מעמדית.

• כיצד יצרת קשר עם החברים
היהודיים?

זה נכון מה שאת אומרת, אבל העניין הזה
משתנה ומתקדם לאט־לאט לכיוון שלנו. על־ידי
תעמולה, על־ירי שיכנוע. עוד תראי שכוחות־הקידמה
יגברו על כוחות־השחור.

• אתה ערבי נוצרי?
אני לא מאמין בדת. יהודי, נוצרי, מוסלמי —
זה לא משנה לי. אני ערבי! דתות מפרידות בין
עמים ובין אנשים. הדת לא משחקת תפקיד. מה
שמשחק תפקיד הוא שמעמד הפועלים צריך
להשתחרר מהמעמד השליט.

• אתה מאמין שיש לי בארץ הזאת
זכויות בתור ישראלית?
בתור יהודיה יש לך זכויות.

• וגם לאלה שהגיעו לכאן אחרי

?1948

לא איכפת לי אלה שבאו לכאן אחרי .1948
אנחנו 150 מיליון ערבים, שיחיו בתוכנו 20
מיליון יהודים. העיקר שיהיו איתנו נגד הזרים
— ולא עם הזרים נגדנו.

• לאיזה זרם באש״ך אתה משתייך?
אני לא שייר לשום אירגון!

זה לא היה קשה ולא היה קל. אלה שהשתכנעו
היו מארכסיסטים. מי שהצטרף, בסופו של
דבר, היה בעל עוז רעיוני מסויים.

• מי היה היהודי הראשון שהצטרך?
זה היה אודי ,.פגשתי אותו בחוג של השמאל
בתל־אביב. החוג התקיים ב־ ,1970 בסיפריית בו-
רוכוב. התחלנו לדבר, הוא היה מארכסיסט בלב
ובנשמה. כל הכבוד לו, מעטים כמוהו, הוא בן־
אדם מצויין. ואני אומר את זה לא מהיום, כבר אז
בפגישה בסיפריית בורוכוב ראיתי שהוא אמיתי.

• איך הצלחתם לגשר על-פני הפערים
— אתה ערבי מוואדי־ניסנאם
בחיפה, הוא קיבוצניק מגן־שמואל?
את שיטת החיים של הקיבוץ הערכתי מאז
ומעולם. הקיבוצניקים בעיניי הם אנשים בעלי
ערכים ומסורת. אם יש פה בארץ הזו משהו טוב,
זה רק הקיבוץ.
לא היה קשה לגשר על הפערים ביני לבין
אורי. גם הגיל לא היווה מיכשול. אני יוצא מק״י,
אני בן לפועל שהיה קודם איכר. סבלתי מעוני
והאמנתי בכל ליבי שהסוציאליזם הוא הפיתרון
לכל הבעיות.

• ומי הביא את רמי ליבנה ואת מלי
לרמן?
לרמי ליבנה לא היה כל קשר איתנו. נפלה
טעות. דיברו עליו שנפגש עם איש־אש״ף, בלי
שום קשר אלינו, מיוזמתו האישית. זה נודע, ועל
סמך זה עצרו אותו. גם למלי לרמן לא היה שום
קשר אלינו.

• לאודי אדיב ולחבריו היהודיים היה
ברור מלכתחילה שהמדובר באירגון
מיליטנטי?
כשנשלחו לסוריה, ידעו מראש שיתאמנו
בנשק. אף אחד לא רימה אותם.

• יש הטוענים כאילו אין זה כך,
כאילו ניצלת את התמימות של אדיב.

דים היו צריכים להילחם נגד הרשע במקו מותיהם,
ולא לברוח לכאן ״,אמר מישהו.
ואני יצאתי משם בתחושה שהפער הולך
ומתרחב, ושמי יודע אם אי־פעם יימצא הגשר
שיימתח על-פני הפער. מי יודע.

• אתה גייסת את אודי אדיב לרשת
היהודית־ערבית?
כן, אני גייסתי אותו.

• הוא הבין מלכתחילה את מטרות
הרשת?
בטח שהוא הבין. את חושבת שאם לא היה
מבין היה מצטרף?

• מה היתה מטרת הרשת?
לקחת חלק במהפכה הפלסטינית ולהפוך את
המישטר הישראלי למישטר סוציאליסטי,

• נניח שהייתם מצליחים. באיזה
מצב זה היה מעמיד אותנו, האזרחים
היהודיים של הארץ?

מי שהיה הולך עם המהפכה, היה מקבל
שוויון־זכויות מלא, בדיוק כאילו היה ערבי. מי
שהיה מתנגד — אז את יודעת מה זה, את יודעת
כיצד נוהגים במתנגדים.

• כלומר, המהפכה שאתם רציתם
לא היתה על בסים לאומי אלא על בסים
מעמדי.
הרי כל הכיבוש הוא אינטרס מעמדי.

• אתה מתכוון להגיד שלא היה כל
אינטרס לאומי במהפכה שאתה חלמת
ועדיין חולם עליה?
אל תשכחי שהאוכלוסיה בישראל מורכבת

! 3 0ויון!

זה לא נכון! אודי ידע בדיוק על מה מדובר.
הוא היה צריך לדעת שיש סיכוי שייתפס, גם אני
נתפסתי ונשפטתי ל־ 17 שנים — לא פחות
ממנו.

• גם בכלא לא השתייכת לשום
אירגון?

• כן, אבל אתה היית המנהיג. הוא
היה רק חבר מהשורה.

אף פעם לא! הקמנו אירגון שלנו. שלא שייך
לשום זרם. את יכולה להגדיר אותי כשמאל
מארכסיסטי.

אבל אני, בתור ערבי, ידעתי פחות ממנו
בגושאי־צבא. מה אני יודע על הצבא? כלום! מה
אני מבין בביטחון המדינה? בתור ערבי לא ידעתי
כלום יותר מאודי, לא ידעתי בכלל.

• מי המנהיג שלך: חוואתמה,
ג׳יבריל, ערפאת?

• הגירסה ההפוכה לשלד טוענת, כי

אף אחד משלושתם הוא לא מנהיג שלי! אני
נפגש איתם בריעות, אבל הם לא המנהיגים שלי.

• איד אתם קוראים לאירגון שלכם?
עוד לא הספקנו לתת לו שם, חשבנו אולי על
פלסטין החדשה.

בלילה ההוא 20 איש, אחרי מעקב של השב״ב,
וחוץ מזה, היו בינינו שתולים.

• מהצד הערבי או היהודי?

משני הצדדים.

• אחת הגירסות בקשר לסיבה
שזימרת וסיפרת את כל סיסור־הרשת,
אומרת כי בתך שהתה בתורכיה לצורך
לימודים, והשביע איים עליך שאם לא
תתחיל לדבר — יסגירו אותה לידי
התורכים באשמת אחזקת־סמים.
זה לא מה ששבר אותי. היו כמה פגמים
בהתנהגות החברים, שגרמו לי להבין שהשב״כ
יודע ממילא את כל האמת. אז מה היה פה
להסתיר?

• איזה פגמים?
היה הדבר הזה עם אודי ואנה פלשנר
והדולארים. אודי היה צריך להעביר כסף מסוריה.
אל תשכחי שהיינו אירגון מיזרח תיכוני. הוא
פגש את השותף שלנו, שנתן לו דולארים. בדרך
לארץ אודי התיידד עם בחורה בשם אנה פלשנר,
עוברת שגרירות מסויימת. הוא נתן לה את
הדולארים שתעבור איתם את הבדיקה, כי היסס
להעביר אותם בעצמו. כשהגיעו ללוד, הוא נעצר
לחיפוש, והיא חיכתה לו שעה־שעתיים. כשלא
יצא, מסרה את הדולארים למישטרה.
אחר כך אודי ניסה להוציא ממנה את הכסף.
הוא בא אצלה עם דן ורד, והיא — לפי הוראות
המישטרה — לא נתנה לו. הוא בא אצלה עוד
פעם והיא נתנה לו את הקבלה, שיוציא את הכסף
מהמישטרה. גם זה לפי הוראות. אז כבר היה ברור
שעולים עלינו. והיו עוד שגיאות.
אבל את יודעת מה? אל תפרסמי את זה, אפילו
שזה לא סוד. כל מה שאני מספר לך פה זה חצי
דבר, זה לא הדבר השלם. היו הרבה סימנים
שהשב״כ יודע הכל. מה היה לי להסתיר?

• ידעת שגם האחרים נעצרו?

רק אחרי שלושה ימים ראיתי דרך החלון
עיתון, והיה כתוב שם שנעצרו ערבים ויהודים.

• למה התפתית לשתך פעולה עם
השביע?

כשהאמת ידועה, אין צורך להכחיש. ידעתי
שידעו עליי, ידעתי שלא יירדו מאיתנו. הם ידעו
הכל.

• לא היה איכפת לך להסגיר את
חבריך?
לא הסגרתי אף־אחד! רק בהמשך אמרתי
שמות, כשהבנתי שהם ממילא יודעים. הם גם לא
הביאו אותי לחברים לשכנע אותם שיודו. הייתי
מנותק מהאנשים, הייתי 56 ימים בצינוק.

• ומה אמרו לך על בתך עאידה?
עאידה, שהיא בוגרת הטכניון בהנדסה כימית.
היתה בתורכיה לא לצורך לימודים, אלא
לצורך העניינים של האירגון. הם באמת אמרו
שיסגירו אותה לשילטונות התורכיים, לא על
סמים אלא על ריגול.
בסופו של דבר לא הסגירו. עאידה עברה
לסוריה, שם היא חיה עד היום. עד כמה שאני
יודע, יש לה בן אחר.

• מתי הקמת את האירגון?
בשנות השישים.

•לפני מילחמת ששת הימים?
שלוש שנים לפניה. ב־. 1964

• כיצד הקמת את האירגון שכונה
אחר־כך ״הרשת היהודית־ערבית״?
התקשרתי עם מארכסיסטים מהפכנים, לא
לאומיים, שהיו מעוניינים רק בשיחרור המולדת
מהכיבוש הזר. ישראל נתפסה אצלי כתוצאה של
מסע־צלב חדש, במסווה של הדת היהודית.
הבנתי את זה היטב, כי גם אנחנו, הערבים, כבשנו
את ספרר לא בדרכי־נועם. ולמרות שהעברנו
לספרד את הציוויליזציה של יוון, בא יום שנאלצנו
לצאת, לא מרצוננו.
האמנתי שגם הישראלים יצאו יום אחד. הבנתי
שמהפכה סוציאליסטית היא הפיתרון, מכיוון
שאחרי מהפכת־אוקטובר לא יתכן שמישטר סוציאליסטי
יהיה מישטר כובש.

• אתה נעצרת ראשון.
נעצרנו כולם באותו היום. זה היה בחמישה
בדצמבר ,1972 בשעה 11 וחצי בלילה. נעצרנו

דרו פגישות של חוגי־השמאל.

היה עוד אחד: חביב קהוואג׳י, שגורש.
אודי הביא את דן ורד, את יחזקאל כהן ואת דן
קופר.

.,לא מחזיקה בדיעות של אבא!״

בשיתוף עם המהפכה הפלסטינית.

• היה קשה לשכנע יהודים להצטרף
לרשת?

• מלבדך ומלבד אודי אדיב — מי
עוד היה שותך לרשת בתקופה הראשונה?

תורכי
ובתו ג׳ורגש אחרי השיחרור

• כל אחד ידע שהוא הולך לקראת
מהפכה מזויינת?

• עד כמה שאתה יודע? אין למיש
פחה קשר איתה?

כשאודי נסע ליוון, הוא האמין שהוא
נוסע להידבר עם פלסטינים. לא סיפרת
לו כלל שהאירגון שלך קשור למודיעין
הסורי.
סיפרתי לו על סוריה, והוא ידע שהוא ייפגש
עם אדם מסוריה. לא עבדתי עליו. כל אחד ידע
לקראת מה הוא הולד.

עד לפני שלוש שנים שלחה מיכתבים
ותמונות. בשלוש השנים האחרונות אנחנו לא
שמענו ממנה כלום.

• האסירים הביטחוניים בכלא
רמלה, על-פי השמועות, ניהלו סדר־יום
נוקשה למדי. אתה יכול לתאר לי אותו?
קמים בבוקר, אוכלים, עושים ספורט. אודי
היה עושה כל יום ספורט. אחרי הצהריים היה

מישחק כדורסל. היו קוראים, לומדים, כותבים.
כל הזמן עסוקים.

• אתה יכול לתאר לי את סולם•
ההירארכיה כקרב הביטחוניים?

• היית מהאסירים המבוגרים.

אני לא הייתי שייר לסולם ההירארכיה. הייתי
עצמאי ולא הייתי שייר לשום אירגון. נכון
שהתחשבתי באירגונים. כשהיתה פעילות, הייתי
משתתף.

• היתה לך סמכות, באו אליך להתייעץ,
באו אליך שתחליט?

הרצאות, ימי־זיכרון, יום ה־ 2בנובמבר, יום
הכרזת המהפכה ומאורעות אחרים שחגגנו. .

לא היתה לי סמכות. התייעצו איתי, ביקשו
את דעתי בכל מיני עניינים. השתתפתי באירועים,
נאמתי וקראתי שירת־עידוד.

• איזו פעילות?

• איך חגגתם את האירועים האלה?
באסיפות כלליות, הרי נמצאנו כולנו באותו
האגף.

• כמה בתא?
14 איש, ולאחרונה — 17 כששלושה ישנים
על הריצפה, כי לא היו מיטות.

• היית בתא אחד עם קוזו אוקא־מוטו?

כל הזמן, רק בארבעת החודשים האחרונים.
אוקאמוטו הוא לא שפוי. הוא מקבל קריזות,
צועק ביפאנית.

• כיצד נהגתם בו כשנכנס לקריזות?
שום דבר לא עשינו, סבלנו אותו. היינו
מלטפים אותו עד שנרגע. הוא ישב 13 שנים
בתוך איקס, לא היתה לו שום שפה משותפת עם
האחרים. הוא למד קצת עברית, אבל זה שום
דבר.

• הצלחת לדבר איתו?

רק הייתי אומר לו מרחבא, גור מורנינג. הוא
לא היה עונה. שיגעו אותו באיקס.
אם שמת לב להליכה שלו, הוא הולר כאילו
עוד יש אזיקים לרגליו. היו מוציאים אותו לטיול
שעה ביום והיו קושרים אותו באזיקים בידיים
וברגליים. אחר כר הוציאו לו את האזיקים, אבל
הוא הולר כאילו האזיקים עליו.
הוא לא היה שקט. כשהיינו רואים סרט־מתח
והיה אקשן על המסר, כמו למשל קרב־יריות,
הוא היה מתעורר ומתחיל לצעוק.

• מה היו היחסים בין הביטחוניים
לפליליים היהודים?
אנחנו נמצאנו כולנו בתור בית־סוהר. היה
כבוד הדדי.

בסדר, אז לא היו בעיות. אס לא — היו מדברים
איתו, משכנעים.

• זה נכון שאצלכם, הביטחוניים,
היתה מערכת־מישפט עצמאית, שהי
תה שופטת את האסירים במיסגרת
הפנימית שלה?
אין דבר כזה.

• מספרים כי האסיר הביטחוני שעל
פיו בנו אורי ובני ברבש את דמות המנהיג
הערבי בסרט ״מאחורי הסורגים״
נשפט על־ידי חבריו, על ששיתף פעולה
עם הברבשים.
אני לא יודע על דבר כזה. אני יודע שהיתה
ביקורת על כל חבר וחבר. אם החבר היה מתנהג

הייתי האסיר המבוגר ביותר.

• קראת עיתונים עבריים?

לרוב. הייתי מנוי על חדשות, הארץ והעול
הזה. קראתי גם מעריב.

• טלוויזיה?

ראינו כל ערב עד סוף מבט.

• מה היה קורה כשהייתם רואים
ב,.מבט״ עימות יהודי-ערבי?
כל אחר ביטא את זעמו בינו לבין עצמו.

• לא היה מתח?
חיפשנו את המשותף. הרי חיינו ביחד, העדפנו
לא ללכת אחד נגד השני, השתווינו והתיידדנו.
גם שיתפנו פעולה כשהיה צריך: הנה, אני ועוד

״מיכאל צו היה
ביוווקוט עירוני, ואילו
דלין היה קיבמנלק.
ההתנהגות הקיבוצניקית
היתה מושרשת בו, לכן
אהבתי אותו״
ארבעה יהודיים היינו חולים בסוכרת. פיתאום
פגעו לנו ברמת־האוכל, לא נתנו לנו אוכל שמתאים
למצב־הבריאות שלנו, אז שבתנו יחד. וזה
עזר, בטח שעזר.
רק שילשום, כשהלכתי לבית־חולים, פגשתי
יהודי עצור מחדש, שהיה חולה כמוני בבית־הסוהר.
אחר כך שיחררו אותו, והוא נעצר עוד
פעם ובא לקבל טיפול. הוא ראה אותי והשתגע:
״מה אתה עושה פה?״ אמרתי לו שהשתחררתי.
אמר לי ״מברוב״ ,נישק אותי וחיבק אותי.
ככה זה כשחיים ביחד. אנחנו רק בני־אדם.

• הפלגת בשיבחו של הגונדר החדש
של בתי-הסוהר, רפי סוויסה.
דיברתי איתו לפני שנכנס לתפקיד. הוא מצא
חן בעיניי. יש לו גישה אובייקטיבית וחיובית
לאסירים, אני מאמין שיצליח. הוא שאל לשלומי,
אמרתי לו לא הכי־טוב. הוא שאל מה הבעיה,
סיפרתי לו על המחלות. הוא לקח את זה ללב.
הרגשתי את זה.
אחר כך שמעתי אותו בראיון עם יצחק ליבני
ואמרתי לחברים: הבן־אדם הזה הוא בסדר.
והוא באמת קיים הבטחות לגבי הקניה בקנטינה.
מותר עכשיו לקנות שעונים וגם ווקמן. הוא
אמר שירשה להכניס טלוויזיה ציבעונית, ושכל
אסיר ואסיר יוכל לרכוש לו טלוויזיה כזו בקנטינה.
הוא הגריל את סכום הקניה.
בחודשים האחרונים, לפני שנכנס לתפקיד,
תמיד היה מחסור במיצרכים. אף פעם לא היה
מספיק סיגריות. הוא העלה את סכום הקנייה
ל־ 30 אלף שקל בחודש. זה סכום משמעותי. וחוץ
מזה, הקציב סכום נפרד לרכישת סיגריות.
הוא ביטל את אגף רקפת שבבית־המעצר. הוא
מתנהג כמו בן־אדם. לפני שהשתחררנו שלח לנו
מיכתבים אישיים. כתב :״תהיו בריאים, ואני לא
מאחל לכם לחזור לכאן.״

• כמשך השנים שישבת בבית־הסוהר,
פגשת בהרכה מפקדים.

היו מפקדים טובים יותר ופחות. היו אנשים
שלא היה לנו הכי־נוח איתם, היו שהיתה להם
אישיות שלא הסתדרנו איתה.

• מי למשל?
לא צריך שמות.

• רוני ניצן?

לא רוצה לדבר עליו, הוא מת. אסור להתייחס
למת. אבל, למשל, פולק, המפקד הנוכחי, הוא
יריב הגון. גם סוויסה הוא יריב הגון.

תורכי, אודי אדיב וסובחי נערני על ספסל-הנאשמים ()1972
״היו פגמים בהתנהגות החברים!״
ררו בקרוב, ומחר יבוא צלם ויצלם אתכם, ויש
לכם הזכות להחליט אם אתם רוצים להישאר
בארץ או לצאת״.

• לפי מה נקבע מי יישאר בארץ ומי
ייצא? האם כל אחד החליט לעצמו?
בחרנו באופן עצמאי, בלי לחץ. נפגשנו עם
איש הצלב האדום לבד. לא היה איתנו שום
איש שילטון, לא השפיעו עלינו — לא מבחוץ
ולא מבפנים.

• מתי נודע לך שאתה משתחרר?

תורכי בביתו
״הרופא בכלא היה כמו סוהר!״

אני מבין, והמשמעות הזו יפה לשני העמים. זה
שיר יפה מאוד, שיר־עידוד. אהבתי את השירים
של אמירה מידן. היה לה חבר בכלא, קראו לו
אשר ידלין. כל השירים ששלחה לו — הוא מסר
לי אותם.

• כיצד הגיבו אלה שנשארו?

אלה שנשארו זה מאסרים קטנים. יש אחד
מהכפר ערה, שנמצא פחות משנה בבית־הסוהר,
מאהר יונס שמו. הוא קיבל כרטיס־שיחרור, ויומיים
אחרי זה שללו לו את הכרטיס. הצלב ה אדום
אמר השישראלים הטילו וטו על השיחרור
שלו, כי הוא הרג חייל.
מהצלב האדום אמרו ליונם שהם התקשרו
עם ג׳יבריל ומסרו על הווטו של ישראל, והוא
אישית הסכים שהאיש לא ישוחרר.
היו עוד אסירים שישראל הטילה עליהם וטו.
סוכם עם ג׳יבריל שהוא יוותר לישראל על 18
איש שהיא הטילה עליהם וטו, ויקבל בתמורה 18
איש מרשימה חילופית.

• כיצד הגיבו האסירים היהודיים על
השיחרור שלכם?

היו מבסוטים. שיתפנו אותם בשימחה, התחבקנו,
נפרדנו, התנשקנו.

• לא היתה התמרמרות, כמו זו
השוררת בקרב הציבור היהודי שב־הדן?

היתה
התמרמרות מסוג אחר. גם הם רוצים
ללכת הביתה, ומגיעה להם חנינה. בגין, לפני
שעלה לשילטון, הבטיח חנינה לכל אסירי המדינה,
ערבים ויהודים, ולא קיים.

• חוקי מאודי אדיב ישבו בין הביטחוניים
עוד אסירים יהודיים?
גם יחזקאל כהן ישב איתנו. אל תשכחי שהיה
להם יותר נוח אצלנו. המסורת יותר חזקה וההשכלה
היתה מאוד חשובה. כולם למדו, כל הזמן
למדו. כשהיית נכנסת לחדר־הכיתה — היית
רואה רק אסירים ביטחוניים.
אני ניסיתי לשנות ריעות, למצוא קשר, למנוע
שינאה. בעיני האסירים היהודיים הפליליים,
הערבי נתפס כסטריאוטיפ. פיתאום הם פגשו
בבית־הסוהר ערבי שהוא בן־אדם משכיל, מודרני,
מתייחס ומתנהג אליהם כאל בני־אדם. זה שבר
את הקרח.
היו גם אסירים שסבלו מהטרדות מיניות. היו
מביאים אותם לשבת איתנו, להגן עליהם.
בגלל מחלת הסוכרת קיבלתי פעם בשבוע
שמן, וכשאסיר היה רוצה שמן לסלט, היה מבקש
ממני. הייתי אומר: בבקשה, קח. לא משנה אם זה
יהודי או ערבי. בחגים הנוצריים, כשאשתי שלחה
לי ממתקים, הייתי מחלק לחברים היהודיים.

• ובחגים היהודיים?
35 יום לפני השיחרור קלטנו את הידיעה ברדיו
מונטה קרלו. אמרו שם שסוכם בין ג׳יבריל
וישראל על חילופי־שבויים. היתה שימחה גדולה.
שבועיים
אחרי זה באו אנשים מההנהלה ואספו
טביעות״אצבעות ופרטים, והמנהל אמר :״תשתח־

• אתה מבין את משמעות השיר של
נעמי שמר?

שיתפו אותנו אפילו בטקסים. אני בטקסים לא
השתתפתי, בגלל היחס שלי לדת. אבל היו שהשתתפו.
אני מכיר את החגים היהודיים, יש לי טעם
לזמר ולשירה העברית. אני אוהב מאוד את אסתר
עופרים, בעיניי היא דומה לפאיירוז. אני אוהב
מאוד את שירי־העידוד של נעמי שמר, במיוחד
את על הדבש ועל העוקץ. מילים יפות.

• ידלין התחבר אתך בכלא?
היינו חברים טובים, הוא היה חברי לתא.

• ידלין ישב עם האסירים הביטחוניים?
האסירים
הפליליים לא אהבו אותו. אז עם
הביטחוניים היה לו טוב. אחותו ואשתו באו פעם
לבקר אותו והביעו פחדים. הוא אמר להן :״אתן
טועות. יותר בטוח בשבילי עם הערבים מאשר
עם היהודים!״

• ניהלת עם ידלין שיחות פוליטיות?

היו לנו הרבה שיחות פוליטיות, ואף אחד לא
הצליח לשכנע את השני.

• הוא הסביר לך את מעשיו שעליהם
נתן את הדין?
לא בפרטים, אבל הוא אמר לא־פעם :״אילו
הייתי פותח את הפה, הייתי מביא לפה עוד אנשים
״.והוא אמר לי שהראשון שהיה מצטרף היה
אחר שמת כבר.

• ואת מיכאל צור הכרת?

אל תדברי איתי על מיכאל צור.

• האסירים היהודיים אהבו את צור.
הוא נהג ללמד אותם.
אותי הוא לא לימד שום דבר! צור היה ביורו־קרט
עירוני, וידלין היה קיבוצניק. ההתנהגות
הקיבוצניקית היתה מושרשת בו, לכן אהבתי
אותו.

• כיצד ראית את חייך בבית הכלא,
השלמת אם כך שתזדקן שם?
השלמתי עם העובדה שאני אסיר. האמנתי
שאשתחרר בכל רגע, אבל הייתי מוכן נפשית
לשבת כל תקופת־המאסר. כשהקמתי את האיר־גון
ידעתי לקראת מה אני הולך, ידעתי שאני
יכול להיאסר וידעתי שאני יכול למות.
לצערי, בבית״הסוהר לא התחשבו במחלות
שלי. רצו להשפיע עליי דרך המחלה. היה רופא
אחד שלא היה רופא — הוא היה סוהר. הייתי
צריך ללכת לניתוח לפני שמונה חודשים, לא
שלחו אותי.
יש לי בעיות עם היד, בעיות עם הלב, בעיות
עם הסוכרת, אני בן־אדם לא בריא. קיבלתי הרבה
מחלות בכלא.

• אתה מתכוון להמשיך בפעילותך
הפוליטית?

אני לא בריא. אין לי יכולת להמשיך בפעילות.

אילו היית בריא, היית ממשיך?

כן, הייתי ממשיך.

• כמו קודם?

ועוד יותר! אבל הגיל שלי והבריאות שלי לא
מרשים לי.

הוזברר. ר.יויוראל־ת לתקו!1ורר 1בס״לו

בזל, מתחזקת ללא תשלו
כל טלפון שסופק על ידה
או עיי משרד התקשורת

כל טלפון שנרכש ע״י המנוי, גם אם אושר חיבורו לקו.
הזמנת טכנאי של חברת בזק לטיפול בטלפון פרטי

כרוכה בתשדו
שד 15,000 שקד.
ודא יבוצע כד טיפור

חברת בזק אינה מעוניינת בהכנסה של אף שקל אחד בדרך זו,
ובידך למנוע הוצאה זו לחלוטין.
מגמת החברה היא למנוע את התופעה הנפוצה של הטרדת
טכנאי של בזק, על רכבו וציודו, לטיפול בטלפונים שאין לחברה
כל מחוייבות לטיפול בהם, והביקור הוא ביקור סרק -בשעה
שמנוי אחר ממתין לתיקון.

בשעת תקלה ־ בדוק בעצמך
ומנע הוצאות מיותרות
אם אתה משתמש בטלפון שוכשת^באווח פרטי -נתק
אותו בשעת תקלה מן הקו, חבר את הטלפון של חברת
בזק או משרד התקשורת, ונסה להתקשר.
רק אם התקלה עדיין קיימת -פנה אל שירות 6ו.

המחלקה ליחסי ציבור

מדים
בנימיני

היא מיוחסת לאסונות שבאים בהפתעה
מוחלטת ובעוצמה רבה, אחרי הצטברות של
דברים מודחקים, שפרצו החוצה מחוסר-

מזד החודש:

תאום

כשלילית נמצאת במזל תאומים, חשוב
להקפיד על כל נושאי התיקשורת בכתב
ובעל-פה. כל דבר הקשור בכתיבה עלול

ו 7ח.
היוח ה אגו:
משגעת
גם אותם
על משמעותה של הלילית באסטרולוגיה
ומה היא מסמלת דובר כאן, בכתבות קוד מות.
נזכיר בקצרה שהלילית נקראת ״הירח
האפל של כדור״הארץ״ ,ומוכרת עוד מזמנים
קדומים, שבהם עסקו באסטרולוגיה. במי תולוגיה
של העמים שחיו כאן במרחב היא
נחשבת לאשת״השטן, ולמעשה היא מסמלת
את הדברים השליליים והקשים שקורים
למין האנושי.
גם במפה אישית היא מצביעה היכן
מתמקדים החסרונות והחולשות של האדם,
והיכן הנקודה שממנה יוכל להתחיל לתקן

את עצמו.
לילית פועלת במישור התת-מודע, ולכן
ההדגשה הכללית הרבה יותר טובה. תוכלו
ליהנות מהיכרויות חדשות גם בעבודה וגם
מחוצה לה. ה־ 31 במאי
וה 1-ביוני אינם טובים
כל-כך לנסיעות, או לפ חות,
רצוי להקפיד על
נהיגה מתונה. בשאר
ימות השבוע אפילו
רצוי לצאת לנסיעות,
טיולים, ביקורים ובי ?1־•1־
1לויים. בשטח הרומנטי
0212 1 3 1אתם ממשיכים ליהנות
מהצלחה. ה 2-וה-ג בחודש
מצביעים על קשרים עם אנשים
הגרים בארצות אחרות או הקשורים לשם.

כספים עשויים להגיע ולתת הרגשה יותר
בטוחה ויותר מדי אופטימית. מתחזקת
הנטיה לצאת, לבזבז
ולרכוש דברים שאינם
הכרחיים. כדאי לשמור
ולחסוך עד כמה שאפשר.
תוך זמן קצר יתברר
שעליכם להוציא הוצאה
גדולה, שאותה לא
לקחתם בחשבון. ה־31
במאי וה־ 1ביוני יהיו
קשים -אתם עלולים
להסתכסך עם בני־הזוג
ולהרגיש עצב ובדידות. מבחינה בריאותית
אינכם חזקים ובדאי לחסוך במאמצים.

ה־ 31 וה־ 1ביוני אינם מראים על הרגשה
טובה מבחינה בריאותית. עלולים לסבול,
בעיקר, אותם הסובלים
מבעיות באיזור-הבטן.
רצוי לא לתכנן טיולים
ונסיעות באותם ימים.
בעבודה מצבכם טוב
יותר, בעיקר ביחסים
עם עובדים אחרים או
עם הממונים. חשוב
שתהיו זהירים, בעיקר
21ב מ אי -
20ב׳וני
ב 2-וב״ 3בחודש. אתם
עלולים לומר יותר מדי
ואחר-כך לסבול מחרטה על פליטת-הפה.
רצוי להימנע משיחות רציניות בימים אלו.

; 1וון!

תאומ-ס

התכונות המאפיינות את מזל תאומים הן
רב-צדדיות, עירנות, יכולת ליצור תיקשורת,
הסתגלות למצבים, למקומות ולאנשים חד שים,
חוסר־סבלנות, עצמאות, גישה אינט לקטואלית
-כלומר, טיפוס יותר אוורירי
ופחות פיסי. הרוח כאן חזקה מהחומר.
ובכל זאת, כושר הריכוז חלש, האנרגיה
מתפזרת על כמה שטחים בעת ובעונה אחת.
מאחר שלילית קשורה לתהלין החשיבה
ברמה לא מודעת, השפעתה במזל תאומים
חזקה מאוד. שהרי תאומים קשור בבית
השלישי, המדבר על חשיבה ותיקשורת.

אדם חסר״אחריות, שאי״אפשר לסמוך
עליו. את הפגישות שהוא קובע לא בטוח
שיקיים -זה תלוי במצב-הרוח ובכל מיני
גורמים אחרים. יש לו נטיה לחיות את חיי
הרגע מבלי לתכנן דבר מראש. וכשכל-כך
הרבה נושאים מעסיקים אותו בעת ובעונה
אחת, קשה להאמין שיצליח לעמוד בכל
ההבטחות וההתחייבויות, גם אם התכוון
לכך בכל מאודו.
הלילית בתאומים מקנה לבעליה כושר
דיבור ושיכנוע חזקים ביותר. הדברים שע ליהם
הוא מסתמך לא תמיד נכונים, הוא
מסוגל להמציא תאוריות וסיפורים תוך כדי
דיבור. במיקום כזה של הלילית, קל להתאים
את האמת לצרכים המתבקשים באותו
הרגע, או להיסחף לגמרי בדברים הנאמרים

הוא מסוגר והמציא סיכווים ותיאוהת
חוו נד דיבוו, ולשכנע בהם רא דק
את השומעים -ארא גם את עצמו

אפשרות להמשיד ולהתעלם מהבלתי-נעים.
אחרי שמתרחשת הצרה, לילית אחראית גם
להיוולדות או הבניה והשיקום.
לילית עוברת את 12 המזלות, כשבכל מזל
היא שוהה בערך 10 ימים.
סיפרנו על משמעות לילית במזל שור, אן
מאחר שהשמש נמצאת במזל תאומים
בימים אלה, ננסה להבין מה קרה כשלילית
היתה שם בין ה־ 6וה־ 16 בחודש מאי השנה.
אתם חשים עייפות. לאות וחוסר־מרץ. די
׳־קשה לעמוד בהתחייבויות הרגילות. כשכל
מה שאתם רוצים. זה
להיכנס למיטה ולישון.
ה־ 2וה־ 3ביוני יהיו
מאמצים מאוד. כנראה
שיטילו עליכם לבצע
עבודה של מישהו אחר,
בדיוק כשאינכם מרגישים
חזקים או בריאים.
21 ביוני -
רד 4וה־ 5בחודש מר20
ביו לי
אים על שיפור זמני ב הרגשה
הכללית, ובעיקר
על הצלחות בשטח הרומנטי בני מזל גדי.
בתולה וסרטן יתאימו לבילויים משותפים.

השבוע תהיו מוקפים באנשים ועסוקים
בתפקידים ציבוריים. במקום שבו אתם
עובדים, תצטרכו להפעיל
א ת כושר-השיכנוע
שלכם. לשם־כך כדאי
להכין את ה 2-וה״3
ביוני, שאז תוכלו להשיג
מכל אחד מה
שתרצו. הקסם האישי
וכן המשיכה שאתם
;)1ביולי -
מקרינים לסביבה, לא
21ב או גו ס ט
ישאירו לאף אחד ברי רה,
אלא להסכים עם
כל בקשה. ה 1-נ במאי וה 1-ביוני לא יהיו
קלים. מישהו טבני-המישפחה עלול לחלות.

התחום המיקצועי מקבל דגש מיוחד בימים
אלח. אל תחמיצו הזדמנויות. נראה שלא
מעט הצעות יוצעו לבם
דווקא השבוע. ב־ 30 או
ב־ 31 בחודש. אתם עשויים
לקבל על עצמכם
תפקיד שהוא קצת קשה
ומסובך מדי. כדאי אז
להשהות את התשובה
ולהתייעץ עם מישהו ה־
22ב או גו ס ט ~ מתמצא בנושא. ה־31
22 בספטמבר במאי וה־ 1ביוני אינם
טובים לנסיעות. תקלות
עיכובים ואפילו תאונות עלולים לקרות. ב־2
או ב־ - 3מכשיר עלול להתקלקל בדירה.

אוי 11

לגרום לבושה ולחרטה יותר מאוחר. עיתונאים
עלולים להיות מושמצים לפתע,
בטענות בלתי״צודקות, להסתמן על אינפורמציה
שאינה נכונה ולכתוב כתבה גדולה
ובולטת, שאין לה כל כיסוי. אנשים לא
שמים לב או מתבלבלים. קורה שמכניסים
מיכתב למעטפה הלא נכונה, וזה נשלח
לאדם האחרון שאליו זה היה צריך להגיע.
מי שנולד כשלילית בתאומים, חש חוסר-
מנוחה תמידי, מה שדי מאפיין את מזל
תאומים. אצל מוכי הלילית תהיה תכונה זו
עוד יותר מודגשת. הוא כל-כן עסוק בחיפוש
אחרי פעילות, עד שהוא לא מצליח
להתרכז או למצות כל נושא עד תומו. ה הרגשה
היא שהוא חי ללא שורשים. הוא כל
הזמן מחפש שינוי, וזה מתבטא גם ביחסיו
עם הסביבה. אדם זה אינו סובל להיות
לבד, ובקסם האישי שמעניקה לו הלילית
בתאומים הוא רוכש לו ידידים במהירות,
אלא שאז הוא נשאר בודד עם הרגשת
חוסר״המנוחה. לעיתים יוצא לו שם של

עד שמלבד המאזינים, גם המשמיע עצמו
הופך להיות המאמין הקנאי ביותר לדבריו,
הלקוחים מן האוויר.
אחד החסרונות של לילית בתאומים זה
הדחף להימצא במרכז תשומת־הלב, על-ידי
הערות ציניות והומוריסטיות על חשבון
אנשים אחרים. ושוב, לא בטוח שהערות
אלה קולעות לאמת. זה משעשע לזמן קצר,
ומרחיק את הידידים הטובים ביותר.
לילית בתאומים מראה על נטיה למיק-
צועות אווריריים, ובעיקר לעיסוקים שיש
בהם מגע עם קהל -יחסי״ציבור, פירסוס,
תיקשורת או תיווך. אדם כזה ניחן בשפע
של רעיונות חדשים, מבריקים ומקוריים,
אלא שאם הוא לא מתרכז, הוא עלול לשכוח
מה שרצה להגיד ומאבד את ההזדמנויות
הטובות לבטא את הצדדים הטובים באי-
שיותו. כדי להצליח, אדם כזה צריך לעבוד
על עצמו ולשפר את התיקשורת שלו עם
הסביבה.

מה שגורם לכם למצב-רוח יותר טוב בימים בתוך קלחת העיסוקים הרבים שלקחתם על
אלה קשור בעיקר לאנשים המתגוררים עצמכם או שהטילו עליכם, אתם שוכחים
לדאוג לעצמכם. מצב־בחו׳ל.
ידיעות או שי-
חות-טלפון יגרמו התל הבריאות
אינו טוב,
אתם יותר חלשים ונוהבות.
יתכן שצפויה
נסיעה לחו״ל בקרוב,
טים לחלות. כדאי לגשת
לבדיקה אצל רופא
ולמרות שלא ברור מהי ואולי
לשנות את הרגלי-
כן תוכלו לשלם את
האכילה. החודש הקרוב
הנסיעה, זה עשוי בכל
לא יחיה קל, וכדאי
זאת להתבצע. ה־ 2וה־3
21בדצמבר ־
שתוזזקו את עצמכם
ביוני מתאימים במיו19
בינו א ר
לקראתו. ה־ 2וה־ 3ביוני
חד לנסיעות. אלה מבייהיו
במיוחד מרגיזים
ניכם המחפשים עבודה,
או הצריכים לקיים ראיונות באותם ימים, ומדכאים, אך לפחות נראה שיפור ב־ 4וב־5
יעשו רושם שוב ויש להם סיכוי להתקבל. בחודש. בשטח הרומנטי התרחקו מתאומים.

אווירה כבדה והרגשה לא טובה תאפיין את החודש הקרוב יהיה הרבה יותר קל ונעים
השבוע הקרוב. ה־ 31 במאי וה־ 1ביוני יהיו עבורכם. כדאי שתנצלו היטב את כל ההנאות
המזדמנות בדרכבמיוחד
מאכזבים. יתכן
כם. ב 31-במאי וב1-
שתיאלצו לוותר על
ביוני אומנם אתם תהיו
תוכנית שנראתה ממש
במתח בגלל בני־הזוג
מובנת מאליה. ה״ 2וה-
או בני-מישפחה אח3בחודש
מאפשרים
רים. אולם, כבר ב2-
לכם לשפר את מצבכם
בחודש יהיה הרבה
הכלכלי. כדאי לחשוב
יותר קל. אלה מביניכם
גם על רעיונות שאינם
האוהבים לקשור קשמקובלים.
היכרות חד*
2 2 3 2 1 2רים רומנטיים קלילים
שה צפויה ב־ 4או ב־5
ובלתי־מחייבים, יוכלו
בחודש -אל תסתגרו
בתוך עצמכם. טוב לתת סיכוי לאדם נוסף. ליהנות מהתקופה. יהיה לכם קל לסיים
בדי לשפר את מצב־הרוח והביטחון העצמי. קשרים -ואף לפתוח ביחסים חדשים.

בתקופה זו תצטרכו להיות קצת יותר בתקופה זו תצטרכו לגייס זמן רב לכל מוז
גמישים. יתכן שתצטרכו לוותר על רצו־ שקשור לתחום המגורים. תוכלו לבצע
שינויים בדירה. לשנות
נותיכם לטובת בן־הזוג,
את מיקום הרהיטים או
אך לטווח רחוק זה
להחליף חדרים. שיפוישתלם.
ה 31-במאי והצים
שייעשו כעת. יוכיחו
ן ביוני אינם מתאימים
את עצמם וישביעו רצון.
לבילוי בחברה. תרגישו
ב־ 31 בחודש יתכן שי4

עייפים ומותשים.
ציעו לכם הצעה מושכת.
אתם זקוקים להמון
הקשורה לעבודה בארץ
שינה, נסו לשריין זמן
19 בפב רוא ר ־
אחרת. אל תמהרו לעולנוח.
ב* 2או ב-נ בחו>
2בנו במבר ־

ב 20 20בדצמבר
נות בחיוב. כדאי להמדש
תוכלו לתכנן עבודה
תין כמה ימים. בשטח
משותפת עם עוד אדם,
שממש מתאים לכך. כעת עדיף לפעול המיקצועי צפויה הפתעה משמחת ב״ 2או
בשניים -והתוצאות יהיו מרשימות. ב־ 3ביוני. בני מזל. גדי יוכלו לעזור לכם.

תאזנייס

1ניס

שנו 1111010
יש חבילה של שטרות בכיס.
יש שיטות רבות לכיים מישהו בלי
שהוא ירגיש. לפעמים הייתי מחכה
ביום שישי אחר־הצהריים ליד המוניות,
לא היו כבר אוטובוסים, האנשים
היו עייפים ומיהרו להגיע הביתה ולא
כל־כך שמו לב אליי.
בחורף הייתי מחזיק ז׳אקט על היד,
וכך מכסה את תנועת היד שלי, ואיש
לא ראה אותה נכנסת לכיס של
הקורבן. בקיץ השתמשתי בתיק־יד או
בתיק־ניילון, כדי לכסות את היד.
הייתי כל־כך זריז בידיים, שבפעם
הראשונה ששוטר תפס אותי מכייס
באוטובוס, הקורבן לא הרגיש בכלל
שגנבו ממנו, הוא אמר לשוטר שלא
חסר לו כלום. אני הספקתי לזרוק את
הארנק, אבל נעצרתי. זה היה בשנת
. 1966

ובזריזות-הידיים. מכיוון שזה היה כל־כך
קל עבורי, לא יכולתי להיגמל מזה.
נדמה לי שלהיגמל מכייסות יותר קשה
מאשר להיגמל מסמים.
כאשר אתה כייס מוצלח, נדמה לך
שהכל שלך. רק תשלח יד והארנקיס,

לכל מקום נסעתי במוניות, אפילו
לנוחיות נסעתי במונית. אילו הייתי
חוסך את הכסף שביזבזתי אז על מוניות,
היו לי היום ארבע חנויות בדי־זנגוף.
אשתי
קיוותה כל הזמן שאחזור
במוגית לנוחיות

שתי היתד! אז בהריון עם הבן
הראשון שלנו והיא באה לתחנת
צ׳ארלי
אסור הוא בן־דודו של שו בניו בממשלה. בן
22 היה אחו הכייסים המנווסמים במדינה. בגיל 47 הוא
חצה לחזור למוטב, ומעדיף את המוות על חזרה לפשע
ה שני שלוש שנים, כאשר
השופט בנימין קהלת גזר את
דיני, הוא אמר עליי בפסק״הדין, :אין
לך תקנה בחיים.׳ חשבתי אז שזה לא
יפה לומר דבר כזה. אומנם 22 ,שנה
הייתי כייס, ואפילו האינטרפול מכיר
אותי, כי נעצרתי בפאריס; אבל אני
חושב כי לכל אדם יש תקנה, אם הוא
באמת רוצה בכך,״ אמר צ׳רלי אסור,
,47 להעולם הזה.
צ׳ארלי, יליד קזבלאנקה, עלה לישראל
בשנת ,1956 בגיל . 18

הזה. הייתי כל־כך זריז ומתוחכם, שה־ המישטרה ולא האמינה שבאמת גנבתי.
מישטרה צילמה פעם סרט של פעולת הודיתי לפניה והיא קיבלה הלם. נשכייסות
שלי, ועד היום מלמדים אותו פטתי בפעם הראשונה לתישעה חוד־שי־מאסר.
בבית־ספר
לשוטרים.
לא הייתי גונב סתם כך. מנשים -׳ גם כאשר השתחררתי מהכלא
חזרתי להיות כייס. לא חיפשתי
למשל אף פעם לא גנבתי, כי כמה כסף
כבר יש לאשה? היא לוקחת כסף בכלל עבודה אחרת. אני חושב שכדי
לשימלה או לנעליים, זה בקושי להיות כייס צריך אומץ־לב וערמספיק
לי לכוסית ויסקי אחת בבר. מומיות. זה הרבה יותר מתוחכם מאשר
הייתי שם לב לגברים, בעיקר בעלי־ לשדוד מישהו עם אקדח. כייס עובד
חנויות, אנשי־עסקים או תיירים. הייתי בלי נשק ואיננו מפחיד את הקורבן
ממשש להם את הכיסים ומרגיש אם שלו. הוא משתמש רק בשכל שלו

בשכונה בקזבלאנקה הייתי ילד
שובב. הייתי עושה בעיות להורים,
גונב ארנקים מערבים ומסתובב עם
חבורה של פירחחים ברחובות. ההורים
שלי חשבו שהדרך היחידה לעזור לי
זה לשלוח אותי לישראל.
בארץ כבר היה לי אח אחד שהתגורר
במעברה. עברתי לגור איתו, אבל
רציתי לחיות בקיבוץ.
הצטרפתי לקיבוץ מצובה והייתי
שם עד שהתגייסתי לצה״ל. שרתתי
את כל השירות בתותחנים וכאשר
השתחררתי, התחתנתי עם בחורה שהכרתי
בצבא. לא היה לנו כסף ועברנו
להתגורר אצל אמה בבני־ברק.
עבדתי כפועל במיפעל־טכסטיל
והגעתי אפילו לדרגה של מנהל־מח־לקה.
אומנם, אף פעם לא למדתי
בבית־ספר אפילו קרוא וכתוב, אבל
למדתי בעצמי וכיום אני קורא וכותב.
יום אחד פגשתי בתל־אביב כמה
מהחבורה שלי מהשכונה בקזבלאנקה.
הם היו מסתובבים בתחנה״המרכזית
בתל־אביב. חזרתי להסתובב איתם
ולגנוב. היינו גונבים ארנקים ואני
הייתי מכייס.
הגעתי למומחיות עצומה במיקצוע

צ׳ארלי מדגים כיצד הוא מכייס כאשר
ארנקו מסתיר את הכיס והיד. הוא
נהג לכייס תיירים ואנשי״עסקים, אך מעולם לא ניסה לכייס נשים.

סיפר צ׳אררי אסור:

צ׳ארלי מדגים כיצד הוא מסתיר
את ידו הנמצאת בפעולה. המיש־טרה
הסריטה את צ׳ארלי מכייס, וסרט זה נלמד בבית־ספר לשוטרים.

מומחיות שד נ״ס

זינוונות מהעבו

השטרות, התכשיטים — כולם שלך.
ואף אחד אפילו לא מרגיש. אם הייתי
יוצא למועדון־לילה, הייתי מרשה
לעצמי לבזבז המון כסף. בתקופה
שבאלף לירות יכולת לבלות יום
במלון־יוקרה, אני הייתי מבזבז ארבעת
אלפים לירות בערב, רק על הזמרת
במועדון.
כאשר הכסף היה נגמר לי, ידעתי
שאני יכול לצאת החוצה ולחזור בתוך
כמה דקות עם צרור חדש.
לפעמים הייתי עובד לבדי, ולפעמים
עם חבר. כאשר שני כייסים נפגשים
הם לא הולכים לשבת בבית־קפה,
הם הולכים לעבוד ביחד.
התקופה הכי־טובה שלי היתה אחרי
שיחרור ירושלים, בשנת .1967 היו שם
המון תיירים והייתי עושה לפעמים
אפילו חמשת אלפים דולר במכה אחת.
היה לי אז כל־כך הרבה כסף, שלא היה
לי מקום לשים אותו. הייתי דוחף
שטרות לגרביים, כי הכיסים היו
מלאים.

למוטב. אבל יום אחד עבדתי בתחנה־המרכזית
ליד דוכני־הירקות. המיש־טרה
היתה בתצפית, והיו שם שישה
בלשים מהיחידה־המרכזית עם צלם.
הם צילמו אותי כאשר כייסתי ותפסו
אותי. קיבלתי שוב תקופת מאסר ארוכה,
ואשתי ביקשה גט. התגרשנו כאשר
הייתי בכלא.
ישבתי כמעט 15 שנה בכלא, הייתי
כבר כל־כן מפורסם, שכאשר שוטרים
היו רואים אותי בדרכם לפיענוח שוד
או פריצה, הם היו עוזבים הכל ורודפים
אחריי.
בשנת 1975 היו תלויים נגדי שני
תיקים, ואני פחדתי שאקבל עונש־מאסר
ארוך. החלטתי לנסוע לחוץ־
לארץ. נסעתי לאירופה ועפתי כמה
שנים בכל אירופה. כאשר הייתי
בפאריס, תפסו אותי. זה קרה במישחק
כדורגל, הייתי שם עם עוד מישהו.
הצרפתים, כאשר הם הולכים ל־מישחק,
הם שותים ומתלהבים, וקל
מאוד לכייס אותם. היה לי כבר מספיק

חמחרים
קי דו ם אפדיק אי

הופעה צעירה

התמנה 4כשגריר ארצות־הברית
בזאמביה, פאול הייר, האיש
מס׳ ( 3בתפקיד היועץ המדיני)
בשגרירות ארצות־הברית בתל־אביב.
הייר, הנשוי ליהודיה ילידת אוסטרליה,
הוא בנו של שגריר(אשר שירת בארצות
ערב ונשא לאשה בביירות את מי
שהיתה עתידה להיות אמו של הייר).
הוא שירת, לפני תל־אביב, בביירות
ובסייגון.

נחוג 4יום־הולדתו ה־ 70 של
דנים תאצ׳ר, בעל עיסקי־ביטוח
ובעלה של ראש־ממשלת בריטניה מזה
שש שנים, מרגרט תאצ׳ר, אם תאומיהם
— בן, איש־עסקים, ובת, עיתונאית.
תאצ׳ר, המתגאה בהצלחותיו במישחק
הגולף בגילו, התראיין לרגל יום־
הולדתו והסביר, כי הופעתו הצעירה
מבוססת על שתיית ג׳ין ועישון סי*

גריות.

מעילה פוויי תית

כסף, אבל שלחתי את היד לעוד כיס
אחד, ולא הרגשתי ששוטר עומד
מאחוריי. בצרפת השוטרים לבושים
בחליפה ועניבה וקשה להבחין בהם.
כאשר הוא שם את היד שלו על
זרועי, עוד החזקתי בארנק ששלפתי
מהכיס של הקורבן. כאשר הרגשתי
שמישהו נוגע בי עזבתי את הארנק
והוא נפל בחזרה לתוך הכיס. לכן
האשימו אותי רק בנסיון לגנוב.
נשפטתי לשנה מאסר, ועירערתי.
בבית־הסוהר בצרפת אתה יכול לחיות
כמו מלו, אם יש לך כסף. ולי היה אז
מספיק כסף. הייתי מזמין כל יום אוכל
במיסעדות וקונה שני בקבוקי בירה
ליום, זו הכמות המותרת לעציר.
בעירעור הקטינו את תקופת המאסר
שלי בשלושה חדשים, וכאשר השתחררתי
היה לי תיק באינטרפול,
וצרפת גירשה אותי בחזרה לישראל.
״מה אתה עושה פה? לך למדינה שלך
לגנוב ״,אמר לי אחד השוטרים.
כאשר חזרתי ארצה, התקשרתי׳
לעורן־הדין שלי והסגרתי את עצמי
למישטרה. לוא ידעתי שאקבל עונש ;
כל־כך קל, לא הייתי בורח לחוץ־
לארץ. השופט קוהלת, שראה אז את
ההרשעות הקודמות שלי, אמר שאין
לי תקנה.
ישבתי הרבה פעמים בחיי בבתי״
סוהר, ואף פעם לא טיפלו בי או ניסו
לשקם אותי. אבל בפעם האחרונה
יצרתי קשר עם העובדת הסוציאלית.
החלטתי שהגיע זמן לחזור למוטב.
במשך השנים מתו אבי ואמי, ואני
בטוח שהיה לי חלק בכך. הם התביישו
בי מאוד. אנחנו ממישפחה טובה, בן־
דודי הוא שר־בכיר בממשלה, ואני לא
רוצה להזכיר את שמו, כדי לא לגרום
לו בושות.
גס אחיי עובדים במקומות מהוגנים,

ומעולם לא הסתבכו בפשע. במשך
השנים איבדתי כל קשר עם המישפחה
שלי. האחים והאחיות לא רצו לראות
אותי ולא קיבלו אותי לביתם. רק עם
הבנים שלי השתדלתי לשמור על
קשר. כאשר הייתי יוצא לחופשות
מהכלא הייתי מבקר אותם. אבל ראיתי
שגם הם מתביישים בי. הם לא רצו
לשבת איתי בבית־קפה או ללכת איתי
ברחוב. שמעתי שבבית־הספר היו אומרים
להם שאביהם גנב, והם סבלו מזה
נורא.
בני הקטן, שהוא היום בן ,17 נזקק
לפסיכולוג והתחיל להידרדר. זה השפיע
עליי נורא. אני לא רוצה שהוא
יעבור את כל מה שאני עברתי בחיי.

ג לי להפיד
שולהגות
ך אשר השתחררתי מבית^
הסוהר, בשנת ,1983 אמרתי שזהו
זה — יותר אני לא חוזר לפשע.
קיבלתי דירה שכורה לשנה והתחלתי
לעבוד כמוכר־ירקות. בהתחלה ניסיתי
לעבוד בתחנה המרכזית, אבל שם כל
פעם החברים הישנים שלי היו באים
ומזמינים אותי ומפתים אותי, אז
עברתי לעבוד ברמת־גן.
יש לי רשיון למכירת־ירקות ברחוב
רימון בבני־ברק, ניסיתי לעבוד שם
כמה פעמים וזה לא הולך, זה לא מקום
טוב. אז עברתי למכור ירקות ברחוב
עקיבא 8והקמתי שם דוכן.
כאשר נגמרה שנת־השכירות של
הדירה עברתי לישון ליד הבאסטה
שלי, כי אין לי כסף לשכור דירה.
אני לא רוצה כלום מאף אחד. אני
יודע שזה מוזר שאדם בגיל ,47 שכל
חייו היה כייס, רוצה פיתאום להשתקם.
אולי אנשים לא מאמינים לי, גם לי זה

?111191ל י ! ה 1־ 1־ 11* 1־ 1צ אילי ישן היום במיטה רעועה
| 1 ! 17.111 ליד הדוכן שלו בבני־ברק, שם הוא
מוכר ירקות (למעלה) .הוא רוצה להשתקם ומבקש רשיון לבסטה.

נראה מוזר, אבל החלטתי, ואני אבצע
את זה. אני לא אעשה יותר בושות.
לילדים שלי ולמישפחה שלי. אני
מעדיף להתאבד מאשר לחזור לפשע.
הבעיה היא, שמכיוון שהרשיון שלי
מהעירייה הוא לרחוב רימון, אז בכל
פעם עושים לי דוחות ברחוב עקיבא.
כל דוח זה 5000 שקל והפקחים גם
מחרימים לי את הסחורה.
בינואר השנה באו פקחים והחרימו
לי את כל הסחורה ולקחו אותה. בא לי
שחור בעיניים, כי היה לי קשה מאוד
להשיג את הכסף לקניית הירקות
האלה.
אני לא יודע מה קרה למישטרה.
שם פגש אותי קצין שמכיר אותי
מלפני הרבה שנים, והוא אמר להם:
״מה אתם רוצים, שהוא יחזור לפשע?״
אז הם החזירו לי את הסחורה והירשו
לי לחזור לעבוד.
יש לי אומנם המלצה לקבל משכנתא
לדירה, אבל אני צריך ערבים.
האחים שלי עוד לא סומכים עליי
מספיק כדי לחתום, אבל הם כבר
התחילו להזמין אותי אליהם הביתה
לשישי־שבת, והם מדברים איתי. הבן
הקטן שלי רוצה לעבור לגור איתי,
אבל אין לי לאן לקחת אותו, כי אני
ישן במיטה ליד הבאסטה. גם כאשר
אני רוצה להוציא בחורה, אין לי לאן
לקחת אותה, בית־מלון יעלה לי את כל
היומית שלי.
אין לי טענות נגד איש וגם ׳לא
דרישות, כל מה שקרה לי בחיים זה
בגלל הטעויות שלי, אבל כעת אני רק
מבקש שיתנו לי לעבוד בשקט, שירשו
לי למכור את הירקות ברחוב עקיבא,
לא יעשו לי דוחות ולא יחרימו את
הסחורה שלי — ואני כבר אסתדר
בעצמי.
אני יודע על הרבה מיקרים של
אנשים שבאו לעירייה, הפכו שולחנות
וקיבלו את הרשיון שדרשו. אבל אני
לא אדם אלים, אני מבקש באדיבות
ולא מרים את קולי, אני מקווה
שלמרות התנהגותי זו יתנו לי את
הרשיון.
אני לא יכול להשיג עבודה בשום
מקום אחר, אני בן 47 ואין לי מיקצוע.
עם העבר שלי, בכל מקום עבודה אם
יקרה משהו, אני אהיה החשוד הראשון.
כל־כך רציתי להשתקם, שחצי השנה
האחרונה שלי בכלא עבדתי בבניין. זה
היה נורא קשה לאדם בגילי, שאף פעם
לא עבד עבודה פיסית, אבל החלטתי
לעשות את זה וקיבלתי הכל ברוח
טובה. העובדת הסוציאלית עזרה לי
ונתנה לי את הגיבוי שלה, וכך הצלחתי
לצאת מהפשע.
אני כבר כמעט שנתיים משוחרר
מהכלא. הוכחתי את עצמי. בתקופה
הזו לא עברתי אף עבירה. התחלתי
לצאת בחברה טובה. אני רוצה לקחת
את הבן הקטן שלי אליי ולחיות חיים
של אדם הגון.
עד כאן דבריו של הכייס שחזר
למוטב.
כאשר סיים צ׳ארלי את דבריו, הרגשתי
כי אני מאמינה לו, אני מקווה
שהוא יצליח לחזור למוטב ואני מחזיקה
לו אצבעות. אילנה אלון

התפטר 4מתפקידו, כשר־המישפטים
של כוויית, שייח׳ סל־מאן
אל־דואייג׳ אל־סבאח, אחר
שהודה, כי מעל במיליון ו־ 400 אלף
דינארים כווייתיים (כארבעה וחצי
מיליון דולר) מכספי המדינה, בכך
שהעבירם לבנו בן ה־ . 12 אל־סבאח. בן
מישפחת השליטים הכווייתית, התפטר
ממישרתו רק אחרי שצירי הפרלמנט
איימו בהגשת הצעת אי־אימון בממשלה,
שהיתה, במיקרה זה, הראשונה
מסוגה ב־ 24 שנות עצמאות כוויית.

ח תיר הספר די ת
נפטר 4בתל־אביב, מהתקף־לב
בגיל ,66 אברהם ניניו, מבימאי

הצלחה חיפא>ת
נחוג 4יום־הולדתו ה־ 50 של
משה שחל, שר־האנרגיה וחבר־הכנסת
(מטעם מיפלגת העבודה) זה
שלוש קדנציות. שחל, עורר־דין חיפאי
מצליח, היה בעבר גם יו״ר המועצה

לצרכנות•

משודד גשיאותי נחוג חוזה ריבאמאר קוסמה סרניי,

4יום־הולרתו ה־ 55 של

נשיאה של ברזיל מזה חודש ימים,
שהגיע למעמדו עם מותו של הנשיא
הנבחר, טנקרדו דה אלמיידה נווס,
שסרניי היה סגנו במשך חודש הימים
שבין הבחירות לנשיאות למות נווס.

ח״ב נאמן
ממשאבות־המים לאנרגיה אטומית
הצמרת של תיאטרון הבימה(אירמה
לה־דוס, עלי כינור) .ניניו, יליד
אלכסנדריה המצרית ובנו של סוחר,
היה בנעוריו, יחד עם שלושת אחיו, זמר
במקהלת ארבעת האחים ניניו באוהל
מועד, בית־הכנסת הספרדי הגדול
בתל־אביב, אך חתר כל השנים,
תוך שהתפרנס כפקיד בנק ומישטרת

בימאי ניניו ועמיתה*
מן המקהלה אל קרשי הבימה
סרניי, בן מישפחה מרובת ילדים (.)14
הוא עיתונאי ומשורר (שלושה סיפרי־שירה)
,שהיה בעבר גם מושל אחת
המדינות העניות ביותר של ברזיל,
מאראנהאאו, אשר בצפון־מזרח ארץ־
הענק הדרוס-אמריקאית.

מגהל מדעי
נ חוג 4יום־הולדתו ה־ 60 של
יובל נאמן, ח״כ התחיה ושר־המדע
לשעבר. נאמן, בנו של בעל מיפעל
משאבות־מים תל־אביבי, הוא פיסיקאי
בהכשרתו (התמחות: תורת־החלקי־קים)
,שהיה בראשית דרכו איש־צבא
(סגן מפקד חטיבת גבעתי: נספח צה״ל
בלונדון; סגן ראש אגף־המודיעין)
ואשר השתחרר מצה״ל בדרגת אלוף־
מישנה, כדי להיות מנהלן המדעי של
מעבדות הוועדה לאנרגיה אטומית.
ולאחר מכן, המדען הראשי של מיש־רד־הביטחון,
פרופסור באוניברסיטת
תל־אביב ונשיאה.

המנדט הבריטי, אל קרשי הבימה,
שאליהם הגיע כשחקן בגיל 21 ושמהם
הורר, לשנה, בגיל ,51 עת נדון למאסר
על חלקו במעילה בכספי הבימה,
שבאותה עת נמנה עם מנהליה.

גשר מ תפד ק
נפטר 4בבורנמות, אנגליה,
בגיל ,83 סר דונאלד ביילי, מהנדס
במיקצועו, האיש שהמציא, ב־,1941
את גשר ביילי המתפרק, שניתן להרכבה
בקלות, בהיותו עשוי קיטעי פלדה
קלה, המתחברים כמעט כמו חלקי
מישחק לגו — המצאה שתרמה רבות
לצבאות בנות־הברית, בעת מעבר
מיכשולים או נהרות. ביילי, אשר קיבל
עבור המצאתו 48 אלף דולר בעת
מילחמת־העולם. ותואר־אצולה אחריה,
לא הסתיר מעולם את העובדה שכבר
בימי נעוריו הירבה לשחק בהרכבת
גשרים מגיזרי־עצים ופקעות־חוטים.
* שחקנית־התיאטרון אביבה

זהו סימו שיש בו הנר: סציני־מישטוה בנירים, תמונות־עיווס בשבע, המאנים
במטה האתי, ציתות לשיחות של בעלים ושר נשותיהם, סמים ונל השאו
כמויות עצומות של הרואין. צסמ״א
עקב אחרי הרשת הגרוזינית במשך
תקופה ממושכת, עד שכל אנשיה
נתפסו והועמדו לדין. כל אנשי הרשת
נידונו לתקופות־מאסר ממושכות.
לרגל עבודות הבילוש והעיקוב
הירבה שווייקי בנסיעות בארץ ובחו״ל.
התיידדנו ונפגשנו לעיתים קרובות.
שוויקי סיפר לי על עבודתו באופן
מאוד כוללני, ובמשך הזמן התעניין
בחיי הפרטיים ובכל מיני מכרים שהיו

הוא ביקר אצלי באחת המסיבות

קף ארצי או בינארצי, הובאו לידיעת
הפיקוד הבכיר של המישטרה, שהיה
צריך לאשר או לפסול חלק מהן.
תת־ניצב גונן היה אז עוזר ראש
אגף־חקירות, יחזקאל קרתי. רוב הפקודים
חששו מתגובותיו החריפות
של גונן, וקיבלו את דעתו ללא עוררין.
חביב סיפר לי כי העובדה שהביע את
דעתו, שהיתה שונה מדעתו של גונן
בנושאים מיקצועיים, גרמה לטינה
ולוויכוחים רבים בינו לבין גונן.
היה אז מיקרה שבו נתפסה כנופיה
שהבריחה הרואין מהולנד. ראש הכנו־

בעיקבות עימות זה שקל שוויקי
לעבור ליחידה אחרת במטה הארצי.
לא נפגשתי עם חביב במשך כמה
שבועות. באחד הימים טי ל פו א ליי
ואמר כי התפטר מהמישטרה, ושעבר
לעבוד במישרד־חקירות פרטי בשם
שרותי־מחקר בירושלים. הוא סיפר
כי שותפתו למישרד היא מירי פולנ־סקי,
שהיתה סמלת במטה הארצי במשך
12 שנים, ביחידה לפשעים חמורים.
גם היא התפטרה מהמישטרה ופתחה
יחד איתו מישרד־חקירות פרטי. חביב
ומירי, שהיתה נשואה ואם לשני ילדים,

ענייני 0את־יס
נסטה האת
קצין־לשעבר שוויקי(עם נעמי אדווה)
צילומי־עירום עם חברתו ואשתו
רב־פקד שוויקי הכרתי ב־
. 1981 הוא עמד בראש צסמ״א
(צוות סמים ארצי) במטה הארצי, בירושלים.
התעניינתי
אז בכמה כנופיות, שהבריחו
סמים לארץ, ופניתי אליו לרגל
עבודתי העיתונאית. קיוויתי שיוכל
לעזור לי, ולספר על אותן כנופיות ועל
שיטות־פעולתן בארץ ובחו״ל.
נפגשנו בתל־אביב, ואני שטחתי את
בקשתי בפניו. אחרי שיחה ארוכה,
שכללה נושאים רבים, אמר לי שהעניין
די מסובך. הוא יחשוב על-כך וביקש
שאתקשר אליו, כעבור כמה ימים, ל־מישרדו
שבמטה הארצי.
שוויקי היפנה אותי לכמה אנשים,
שהיו קשורים באותה הברחה, ואני
כתבתי על כך.

קצין בצה״ל ועבר למישטרה. הוא האמין
שיוכל לתרום מנסיונו במיסגרת
עבודתו במישטרה.
אותו צוות פעל בשיטה חדשה.
אנשי הצוות לא עסקו בתופעה, אלא
התרכזו ביעדי־אדם, כלומר, באנשים
שהיקף פעילותם היה חריג. המטרה
היתה לעקוב אחרי אנשים אלה ולתפ־סם
בשעת מעשה.
לצוות הסמים הארצי היתה הצלחה
מרובה. הוא הצליח לחסל כמה רשתות
גדולות של מבריחי־סמים, ביניהן רשת
שנקראה ״הקשר התורכי״.
רשת אחרת שפעלה בהיקף גדול
כונתה ״הרשת הגרוזינית״ .אנשי רשת
זו נהגו להוציא מן הארץ עשרות
קילוגרמים של חשיש, ולהבריח ארצה

שערכתי, והכיר אנשי תיאטרון ובוהמה
ועוד חברים מחיפה, קצין ורב־חובל,
שהיו ידידיי. באחד מביקוריו בתל-
אביב הצטרף אליי ולשני צלמים.
נסענו לחוף־ים סלעי, יחד עם שחק-
נית״הסכס הגרמנית סיביל ראוך, שאותה
הכרתי מביקור קודם שלה בארץ,
ומאז התיידדנו. נסענו לצלם את סיביל
סידרת תמונות־עירום בחיק הטבע.
חביב ואני הצטלמנו בתמונה עימה
כמזכרת. חביב היה נשוי באותם ימים,
והיה אב לבת קטנה.
לרגל עבודתו היה במשך רוב הזמן
מחוץ לבית, דבר שהכעיס את אשתו.
אחרי ויכוחים פתחו בהליכי־גירושין.
חביב היה מיודד אז עם בחורה בשם
אתי מיזרחי, שהיתה מזכירתו של יורם
גונן(תת־ניצב במישטרה, שמונה לאחרונה
כראש היחידה הארצית לחקירות-
הונאה, במקומו של בנימיו זיגל).

לוח־זמגים
צפוף
^ ביב ואתי היו מוכרים במטה
1 1הארצי כזוג, והיה מובן לכולם

פיה נשאר בהולנד וחביב החליט שצריך
לעצור אותו במהירות, לפני שיידע
על מעצר חבריו בארץ.
את האיש היה צריך לעצור באמצעות
המישטרה ההולנדית, וזו היתה
זקוקה לחומר־ראיות ממישטרת ישראל,
כעילה למעצר. לוזדהזמנים היה

סאת

נעמי אדחה
צפוף, וחביב שוויקי מיהר למישרד־המישפטים,
על דעת עצמו, כדי לבקש
צו־הסגרה ופקודת־מעצר.
ואכן, באותו יום ניסה האיש לברוח
מהולנד לגרמניה. הוא נעצר על־ידי
מישטרת הולנד, על״סמך הבקשה
שהגיש שוויקי. כששמע על כך גונן,
קרא לשוויקי ונזף בו קשות. הוא טען
כי לא היה בסמכותו של שוויקי לעשות
כך. שוויקי התפרץ ואמר לגונן
שאינו.מבין כלום.

היו מיודדים, כאשר עבדו יחד במטה
הארצי.
אחרי שבועיים טילפנתי למישרד
שרותי־מחקר. חביב לא היה במישרד.
מירי שוחחה איתי ארוכות, ושאלה
אותי אם אני יודעת שחביב התחתן עם
אשה בשם עדנה בן־דוב. היא סיפרה לי
כי הסיבה להתפטרותו של חביב מה־מישטרה
היתה בעצם ידידותו עם עדנה.
קשה
היה לי לעכל את הדברים
ששמעתי, כי היכרתי את עדנה מחיפה,
מהימים שבהם היתה דיילת באל־על
והסתבכה בפלילים. היא נסעה לגרמניה
עם עבריין ישראלי, ולא יכלה
לחזור ארצה כי היתה תלויה נגדה
פקודת־מעצר. בברלין היא עסקה בדברים
רבים, והיתה קשורה עם אנשים
שהיו שייכים לתחומו של חביב —
עברייני־סמים.
שאלתי את מירי באילו נסיבות
הכיר חביב את עדנה, והיא סיפרה לי כי
חביב עצר את עדנה בנמל־התעופה בן־
גוריון, ואחרי היכרות השפיע עליה
לעשות הסכם עם המישטרה, ובתמורה

נישואין

עם דיילת
^ דברי שוויקי, הביע גונן באותה
/שיחה גם את מורת־רוחו מקשריו
של שוויקי עם מזכירתו, אתי, שהיתה
בעלת עמדה חשובה במישרד.

ת מונו ת
עירום
סמ״א היתה יחידה חדשה, ש•
הוקמה אחרי שוועדת־שימרון דנה
בהחמרת הפשע בארץ. אחת מהמלצות
הוועדה היתה להקים יחידה ארצית
לטיפול בעבירות־סמים, שהיקפן חורג
מתחום טיפולו של תחנות־מישטרה
מקומיות.
רשתות המייצאות סמים פועלות,
בדרך כלל, בהיקף ארצי, ואף מפתחות
קשרים בינלאומיים.
צוות הסמים הארצי הורכב מאנשי־מישטרה
מובחרים, בעלי נסיון בתחומי
מודיעין, בילוש וסמים.
רוב אנשי הצוות שירתו בצה״ל,
ביחידות מובחרות. חביב שוויקי היה

סמלת־לשעבר סולנסקי
לא רצתה באשת השותף

קצין־איש־שלום

קצין גונן

התנגדות ליחסים עם חשודה

מורת־רוח מרומאן

שהם יתחתנו אחרי גירושיו של חביב.
חביב סיפר לי באותם ימים כי תת־ניצב
גונן והוא אינם מסתדרים ביניהם.
גונן היה ממונה על שוויקי ובא אליו
בטענות בגלל שיטות־עבודתו הבלתי-
שיגרתיות.
כל הפעולות של צסמ״א, שהיו בהי־

ויתרו על התיק שעמד תלוי נגדה.
הקשרים בין ראש צסמ״א ובין עדנה
בן־רוב התהדקו עד שעברו לגור ביחד,
וזה בזמן שחביב היה עוקב אחרי אנשי־סמים,
שאיתם היתה עדנה קשורה.
כאשר החליטו להתחתן, התפטר מה־מישטרה.

קצין־לשעבר מושיץ
לא קיבל רשיון

אמרתי למירי כי הסיפור נשמע לי
מוזר, והיא הציעה כי ניפגש.
הייתי בטוחה כי חביב נפל בפח
שעדנה טמנה לו, ועוד באותו יום
כתבתי לו מיכתב, לכתובת שרותי־מחקר,
רחוב רוטנברג ,5ירושלים.
במיכתב כתבתי פרטים רבים שהיו
ידועים לי בקשר לעדנה, על הסתב־כותה
עם החוק ובריחתה לאירופה.
סיפרתי על אנשים מהעולם התחתון,
שאיתם היתה קשורה באירופה, ציינתי
שמות ותאריכים.

^ ״גראתה
1 *7חתיכה״

ך א קיבלתי תשובה על המיכתב.
< כעבור ימים אחדים צילצלתי ל־שרותי־מחקר
וביקשתי את חביב.
שאלתי את מירי, שענתה לטלפון, אם
מיכתבי הגיע. מירי סיפרה לי כי הסתכסכה
בינתיים עם חביב על רקע
התערבותה של עדנה בעבודת המיש־רד.
מירי דרשה מחביב שלא יביא את
עדנה איתו. על רקע זה קם חביב ועזב
את המישרד, והשותפות פורקה.
את המיכתב, שהגיע לידיה, מסרה
מירי למטה הארצי. שם, כך אמרה, מתנהלת
חקירה מסועפת נגד חביב.
נסעתי לפתח־תיקווה, שם יושבים
אנשי יח״פ (יחידת־חקירות־פנים של
המישטרה) ושוחחתי עם הקצין אלכס
איש־שלום. שאלתי אותו אם כל מה
ששמעתי ממירי הוא נכון. שאלתי
מדוע עזב חביב את המישטרה.
איש־שלום הסביר לי, כי חביב
החליט לעזוב את המישטרה בגלל קשריו
עם עדנה. הוא סיפר כי חביב נפרד
ממנו אישית ואף הציג לו את עדנה,
ש״נראתה חתיכה״ .הוא הוסיף ואמר כי,
כנראה, חביב בחור אמיץ במיוחד.
כעבור כמה ימים טילפנה אליי מירי
פולנסקי, ושאלה אם אני מוכנה לשוחח
עם מישהו מהמישטרה בעניין חביב.
הסכמתי. למחרת צילצלה אליי אשה,
שהציגה עצמה כבלה ויינשטוק, ושא־

ויינשטוק ואלחייני שאלו אותי
שאלות רבות בקשר לעדנה בן־דוב
ומעשיה בגרמניה.
אלחייני אמר לי שאינו מבין את
חביב ,״שיכול היה להשכיב כמעט כל
אחת במטה הארצי״ ,ואיך נפל בידי
דמות כמו עדנה.
הסברתי להם שכל המידע שלי בקשר
לעדנה ומעשיה בגרמניה מבוסס
על רכילות. הם הזכירו שם של עבריין
החי בגרמניה, וששהה באותה עת בארץ
ופתח בוטיק. שאלו אותי אם אוכל
להפגישם עימו. ידעתי שלא אוכל לפנות
לאותו עבריין, שהופיע כאן בטורי־הרכילות
כאיש־עסקים בינלאומי, ולבקשו
לשוחח עם קציני־מישטרה, וכך
אמרתי להם.
מתוכן השיחה הבנתי שהם מתייחסים
לעובדות שכתבתי במיכתב
לחביב.
בלה ויינשטוק אמרה לי כי מתנהלת
חקירה מסועפת בקשר לחביב,
שנסע יחד עם עדנה לגרמניה בזמן
שהיה עדיין במישטרה.
לפני שהלכה, השאירה לי ויינשטוק
את מיספר־הטלפון שלה במישרד ובביתה.

מחצבות

^ דורי סירוק השותפות בין חביב
שוויקי ומירי פולנסקי פתח חביב
מישרד־חקירות פרטי יחד עם שותף
אחר, שהיה אף הוא קצין־מישטרה
בעבר. השותף של חביב במישרד,
שנקרא מושיץ את שוויקי, מודיעין,
חקירות ואבטחה פרטיים ושהוקם
ברחוב משה הס 5בירושלים, היה
במשך שנים רבות רב״פקד ביחידה
לפשעים חמורים במטה הארצי בירושלים.
הוא פיענח את הצתת מיסגד
אל־אקצא, ולכד את הערביות שהניחו
פצצה בקולנוע ציון בירושלים. גבריאל
מושיץ פרש מהמישטרה אחרי
סיכסון־ עם ארמנד לוי. מושיץ מתח

שוויקי, סיביל ראוך העירומה ונעמי אדווה בתצלום המזכרת
מיסמך מישפטי!

קצינה ויינשטוק(במישסט אס!? חסץ)
הבעל־לשעבר צותת לאשתו הנוכחית
לה אם אהיה מוכנה להיפגש איתה.
הזמנתי אותה אליי הביתה. גרתי אז
בווילה בשיכון דן.
סגן־ניצב ויינשטוק, ראש היחידה
לחקירות פנים של המישטרה, הגיעה
אליי עם קצין נוסף בשם אלחייני. אז
לא ידעתי מי הוא ומה תפקידו במיש־טרה.

רכילות
פלילית
ף יינשטוק היתה חביבה. היא נראו
תה לי אשה לבבית ועדינה. היום,
כשאני קוראת עליה כעל ״אימת־המישטרה״
,קשה לי להאמין שמדובר
באותה האשה.
היא פנתה אליי בשאלה ישירה
ושאלה אם הייתי עם חביב בשפת־הים.
הבנתי כי השאלה באה בעיקבות התצלומים
עם סיביל ראוך, המצויים בידיה,
ואמרתי לה זאת.

עליו ביקורת קשה, שהתייחסה לשיטות
הפסולות שבהן נהג לוי לדבריו.
במישטרה ניסו לטשטש את גילויו
של מושיץ. זה פנה לאריה איבצן, שלא
ראה צורך להתערב. מושיץ הועבר למקום
אחר, נקרא לבדיקות רפואיות
ובעיקבות תוצאותיהן עזב את המיש־טרה.
למושיץ
היתה חברה־לניהול שניהלה,
בין השאר, ענייני־חניה, ציוד למחצבות
וטיפול במפעלים שהיו בשלבי־סגירה.
לאותה חברה היה הציוד הררוש
למישרד, ומושיץ החליט יחד עם
שוויקי, שאותו הכיר משרותם המשותף
במישטרה, לפתוח מישרד־חקירות
פרטי. ביחד הגישו למישרד המישפ־טים
בקשה לרישום תאגיד חוקי על
שם מושיץ את שוויקי.
בדרך כלל מתקבל רשיון כזה שבועות
מעטים מעת הגשת הבקשה. החוק
אומר כי מי שרוצה להתנגד לפתיחת
מישרד־חקירות פרטי צריר לפנות

לוועדה בכתב, ולמסור התנגדות מנומקת.
הבקשה
הוגשה ביוני . 1983
סמוך לאותו זמן נסעו שוויקי
ומושיץ לחו״ל. הם נשלקו על־ידי
לקוח פרטי, שרצה לחשוף כנופיה של
סוחרי־סמים ישראליים ששהו בהולנד.
הם העבירו את המידע בקשר לכנופיה
למישטרת הולנד וליתר המישטרות
באירופה שעסקו בסמים.
בדרכם הס עברו בבון שבגרמניה,
שם יושב נציג מיוחד מטעם מישטרת־ישראל,
והעבירו לו את החומר, שנגע
לעבריינים הישראליים.

חיפוש
ן * אשר חזרו ארצה, עדיין לא הת־
^ קבל הרשיון לפתיחת המישרד.
בדיעבד התברר לשניים כי המישטרה
התנגדה לכך. נשלח מיכתב מטעם
המישטרה למזכירת הוועדה לרישוי
חוקרים פרטיים במישרד־המישפטים.
מזכירת הוועדה, יהודית ביגון, אמרה
להם זאת אחרי זמן, כאשר הואשמו
בניהול מישרד־חקירות ללא רשיון.
למעשה, לא היתה כל סיבה או
נימוק לאי־מתן הרשיון. לגבריאל מו־שיץ
נודע מיהודית ביגון כי סגן־ניצב
ויינשטוק התקשרה עימה טלפונית
והביעה התנגדות נוספת לזו שנמסרה
קודם על־ידי המישטרה ללא נימוק.
ויינשטוק גם הזהירה את מושיץ שיפסיק
להתעסק עם שוויקי, בגלל עבירותיו
החמורות בענייני סמים.
עד אז לא היה לגבריאל מושיץ כל

מושג על ענייניו של שוויקי עם ה־מישטרה.
המישרד
המשיך להתנהל, ומושיץ
קיווה כי הרשיון בכל זאת יגיע. בחודש
אוקטובר הגיעו אנשי מישטרה מהמטה
הארצי למישרד, כשברשותם צו־חיפוש
חתום על״ידי שופט. בצו היה כתוב כי
מחפשים סמים, מיסמכים מזוייפים ותמונות.
מושיץ
הביע תמיהה וביקש הסבר.
נאמר לו כי החיפוש אינו מתנהל נגדו,
אלא מחפשים מיסמכים שונים מתקופת
שרותו של שוויקי במישטרה.
לגבי סמים לא קיבל כל הסבר.
שישה תיקים של לקוחות נלקחו מן
המישרד. אנשי המישטרה הבטיחו כי
התיקים ייסגרו בחותמות־שעווה, אחרי
שמושיץ הסביר להם כי מישרד־חקי־רות
חייב בסודיות כלפי הלקוחות, עלפי
החוק. מושיץ התריע כי פעולת
המישטרה היא בניגוד לחוק, וכי אין
אף אחד מהתיקים מתייחס לתקופת
שרותו של חביב שוויקי במישטרה.

תי ק
הבעל-ל שעבד
ס חד הלקוחות שתיקו נלקח היה
\ 1תיקו של אורי זגהר, רופא, בעלה־לשעבר
של בלה ויינשטוק, ששכר את
שרותי המישרד כדי להתחקות אחרי
אשתו הנוכחית, דפנה וידידה.
בשעות הערב ניגש מושיץ למטה
הארצי וביקש כי יחזירו לו את התיקים.
ויינשטוק הסבירה למושיץ כי החקירה
המתנהלת מתייחסת לזמן שרותו של
שוויקי במישטרה וכי אין לה כל עניין

באותם תיקים. ואכן, היא החזירה למו־שיץ
את התיקים.
כעבור ימים אחדים הופיעו במיש־רדם
של מושיץ ושוויקי פקד גילבוע
ופקד אלון מהמטה הארצי, כשבידיהם
צו־חיפוש נוסף. הפעם הופיע שמו של
שוויקי על צו״החיפוש. הקצינים הסבירו
כי שוויקי נמצא בימים אלה בחקירה
במישרדם. למרות ההסבר, דרש פקד
גילבוע לתת לו שוב את ששת התיקים
שהיו במישטרה ושהוחזרו, בנימוק
שעליו לחפש מיסמכים מזוייפים ותי־קי־חקירה.
מושיץ
הסביר לגילבוע כי אין בסמכותו
לקחת את התיקים שנית, אחרי
שהוחזרו. גילבוע טלפן לוויינשטוק,
שדרשה בכל תוקף להביא את התיקים.
היא דרשה גם שמושיץ יובא על־ידי
אנשיה לחקירה, ואם יתנגד — ייעצר
על ידם.
מושיץ התקשר לעורך־דין קנובלר
וסיפר לו את הקורה במישרד. קנובלר
הסביר לקצינים שאם מושיץ ייעצר
על־ידם, יהיה זה מעצר־שווא. בכל זאת
נעצר מושיץ, בטענה שעבר עבירה על
חוק החוקרים הפרטיים. הוא שוחרר
אחרי שעות אחדות ללא כל ערבות.
את שוויקי חקרו בקשר לדברים
אחרים. חקרו אותו בקשר לתמונות־עירום,
שהצטלם יחד עם שוטרת,
שהיתה חברתו, ובאותה הזדמנות החרימו
אלבום־תמונות, שבו הוא מצולם
יחד עם עדנה בן־דוב, אשתו, בעירום,
כאשר נסעו לירח־דבש.
הוחרמה גם התמונה עם סיביל ראוך
ואיתי.
שוויקי ביקש מקציני־המישטרה כי
(המשך בעמוד )44

מה הם *ומרים...מה הן *ומדות...מה הם *וכורים...חה הן *ומרות...הה

שימחה דיניץ:

אורי מלמידיאן:

ג קי רונן:

,,או נע ם רא נהגתי ,,לא הייתי הכי טוב, אז ״מפו־חניה זה וק מס־נמו
רואיס, בטעות הפסדנו את האליפות!״ שפתיים. איפה הצדנן?״

שתי הפרשיות המסעירות החודש קשורות בגילויים של
אישים אמריקאיים על מידע, שהועבר אליהם מצד אישים
ישראליים -פרשת גילויו של הפרקליט ליאון צ׳רני על
ההדלפות שקיבל כביכול מידי עזר וייצמן, כשזה היה שר־הביטחון,
ופרשת גילויו של השגריר האמריקאי, סמואל
לואיס, על הדלפתו של אריאל שרון לפיליפ חביב, השגריר
האמריקאי המיוחד באיזור, עת כיהן שרון כשר־הביטחון.
פניתי לחבר״הכנסת שימחה דיניץ, מי שהיה שגריר ישראל
בארצות״הברית, וביקשתי לשמוע את תגובתו על קשר
ישראלי״אמריקאי זה.

על אפשרויות החניה בתל־אביב אץ טעם להכביר
מילים. העניין אינו חדש. במשך השנה האחרונה אף
החמירה הבעיה, עקב הפיכתם של כמה חניונים בעיר
לחניונים בתשלום. המכה האחרונה בנושא זה הם סנדלי־דנוור.
פניתי לנ קי רונן, בעל מיסעדה בתל״אביב, כדי
לשמוע כיצד פוגעת בו בעיית החניה בעיר ומה הוא עושה
בנידון.

• אתה יבול לאמוד את הנזק שגורמות לעסק שלך
בעיות־החניה בעיר?

• האם הופתעת מהגילויים שהסעירו את המדינה,
או שזאת נורמה ביחסי ישראל־ארצות־הברית,
שהיית מודע לה?
קודם כל, בואי נבדיל בין שתי הפרשיות.
אני לא חושב שיש כאן גזירה שווה בין אמריקאי רשמי —
שגריר ארצות־הברית בישראל — ובין איזשהו מתנדב.
לא, לא הופתעתי משתי הפרשיות. בקשר לצירני, תמיד
נעשתה עבודת־התנדבות, גם בזמני. בוודאי שהייתי מודע לה.
כשעבודה כזאת לא נעשית בריסון — היא עלולה להפוך
למסוכנת.
לא הופתעתי גם מכך שאדם מייחס לעצמו תפקידים ומעשים,
שנדמה לו שהוא עשה, אם כי ברור שאין זה כך במציאות.

• אין כאן הפרת־אמון מצד מקבלי־הסודות
האמריקאיים?
שוב, בואי נבחין בין שני המיקרים.
בראשון, פרשת צ׳רני־וייצמן: אני חושב שהיתה כאן רוח־התנדבות,
חלוציות בלתי״רגילה. אולם לא היתה כל התחייבות
מצירו של צ׳רני.
סמואל לואיס, לעומת זאת, הוא נציג רישמי של מדינה. הוא
נפגש בתוקף תפקידו עם שרי־ממשלה, ומה שהם מגלים לו נתון
לשיקוליהם בלבד. האם אינו מחוייב לשמור את המידע המגיע
אליו בסוד? אה ...כן, הנוהג הדיפלומטי הוא ששומרים בסוד מידע
מסוג זה, אולם מגיע רגע מסויים שדיפלומט מוכרח לשקול
מחדש את סדר״העדיפויות.

• אתה נשמע אוהד למעשהו של לואיס. האם
אתה, כשגריר, נהגת אי־פעם כמוהו?
אוהד? זה לא שאני מחייב, אבל ...אני? בואי ננסח זאת כך:
אף־פעם לא נהגתי כך שלא במתכוון, בטעות...

בשטף שימחת״האליפות של מכבי חיפה, אחרי שגברה
על הפועל כפד־טבא, נשכחה מעט ביתר ירושלים, שנותרה
שניה בטבלת״הדירוג של הליגה הלאומית בכדורגל. ביתר
ירושלים הפסידה לקבוצת התחתית, הפועל באר״שבע,
שנלחמה על המשך קיומה בליגה הלאומית. פניתי לכוכבה
של ביתר ירושלים. אורי מלמיליאן, שקטף בשבוע שעבר
את התואר כדורגלן־השנה.
מצאתי את מלמיליאן ב״הסגר״ עם שאר שחקני קבוצתו
במלון תל״אביב, לקראת המאבק על גביע המדינה.
הפסידו את האליפות, לפחות שיהיה הגביע. השיחה עימו
התנהלה כשהוא במצב־רוח די מדוכדך.

• אתה נשמע מאוכזב. האם קיווית לזכות
כאליפות, אף־על־ם י שסיכוייכם היו קלושים ביותר?
מה זה מאוכזב? חבל. לא נעים להפסיד. נכון שהיה לנו צ׳אנס
רק על הנייר, אבל, בכל זאת, תמיר יש הפתעות. זה כדורגל. אין
את מי להאשים.
מה את אומרת, שהייתי גרוע? נכון, לא הייתי הכי טוב, אז
הפסדנו!

• האכזבה הזאת נחתה עליך דווקא בתקופה
טובה, בתקופה בה הובתרת ככדורגלן־השנה. יש
החולקים על הבחירה בך. מה דעתך בעניין?
כנראה שהיו כאלה שחשבו שזה הגיע לי, ואני מרגיש טוב!

זה אסון. ממש אסון. אנשים לא מוכנים לאכול ארוחה במחיר
עשרת אלפים שקלים, לצאת, להתחיל להתרוצץ ולשלם את
הקנס, בגלל הסנדלים האלה. אני כבר לא מדבר על העצבים
הכרוכים בכך.
הדבר הכי־אבסורדי הוא, שכמעט כל בעל־עסק הפונה לעיריה
כדי לקבל רישיון — מה הדבר הראשון שדורשים ממנו? לא
תנחשי — כופר חניה. כן, כן, וזה שווה עשרות־אלפי שקלים.
מתמקחים, מתווכחים, אבל בסוף נאלצים לשלם את זה.
אז אם אני כבר משלם כופר־חניה, אז אני גם מעז לדרוש חניה.
מה קורה בשטח? באים פקחים ותוקעים ללקוחותיי רפורטים בלי
סוף! זה רק מס־שפתיים, הכופר הזה. איפה הצדק?

• יש לך רעיונות כיצד לפתור את בעיות החניה
בתל־אביב?
בטח. למשל: ניתן להפוך את כיכר־מלכי־ישראל לחניון תת־קרקעי.
הצעתי זאת לאחד מעוזריו של צ׳יץ׳ ,אבל קשה מאוד
לתלות בכך תיקוות. הבירוקרטיה...
אולי, בזמן הנכדים שלי — לא כשיגדלו, אלא כשיתחתנו —
יזוז משהו.
לרעתי, גם כדאי לצ׳יץ להעשיר את הקופה שלו על־ידי גביית
דמי״כניסה לתל־אביב. כן, כן, דמי־כניסה! ושתושבי תל־אביב
יהנו מההפקר.

• כיצד אתה דואג להעביר לצ׳יץ׳ את הרעיונות
הפוריים שלך? כיצד אתה מוחה?
כיצד אני מוחה? אני מוכן לעלות על בריאקדות בנושא, כמו
הרבה בעלי־עסקים בעיר. בתור יריה ראשונה, אני מדבר איתך.
אני פונה לצ׳יץ׳ ,מעל דפי העיתון, שיעשה משהו בנידון.
בינתיים, שיתן לפחות לחנות על המידרכות הרחבות.

הם *ומרים...מה הן *ומרות...הה ה *וכזרים. .מה הן *והרות...נזה הם

רותי חוצינר:

אפרים דיניאר:

רות בוגדי:

,.בח״ המין -עם ״ויכוח נוקב -כן! ״ סנו ־ הבישור שר*
האונר בא התיאבון! ,,אבל מילחמה -לא!״ הוא מונע חד־פעמי!״

בימים אלה אנחנו חוגגות את יום־הולדתה ה״ 25 של
הגלולה למניעת־הריון. ברור שהגלולה הקטינה את כמות
ההריונות הבלתי״רצויים, ברוד שהיא שיחררה את הנשים
מפחד ההריון, כל חודש מחדש, ברור שהיא תרמה תרומה
נכבדה מאד למתירנות.
אבל, מה עשתה הגלולה לטכס עצמו! דברים טובים או
דברים רעים? תשובה על כך ביקשתי מהסכסולוגית רותי
חוצנר.
מזה 25 שנה ממתיקה הגלולה את חייהן של הנשים ברחבי
העולם. מכאן, שלפי דעתי היא עשתה רק דברים טובים. עד
לגלולה היה המין מתוכנת לכיוון פריון ולא לכיוון ההנאה.
לאט־לאט הדברים השתנו. קו־המחשבה של הנשים השתנה.
בזמן האקט המיני הן הפסיקו לחשוב על הרופא בעל הסינור
האדום, שיבצע בהן הפלה. ברגע שירד הפחד, אפשר היה להתמסר
להנאה גרידא.

• הגלולה הטילה את האחריות על הגשים,
אחריות שלפני עידן הגלולה היתה מוטלת על
הגברים.

נכון מאוד, ולפי דעתי זה דבר חשוב מאוד. ברגע שהאחריות
לגורלה ניתנת בידי האשה, ניתן לה גם ביטחון שגרם לה להיות
יותר אקטיבית בחיי־המין, והאקטיביות של האשה בחיי־המין היא
צעד חשוב מאד בהנאה של שני הצדדים המעורבים.
הגלולה גם גרמה לנשים בלתי־נשואות לנסות את החברים
שלהן, ולא ליפול על הראשון ולהתחתן אתו, דבר שהוא חשוב
מאוד. כלומר — לדעת שהבהירה, גם בעניין הזה, היתה בידייד•

• לפני הגלולה, בגלל הפחד, היו יחסי־המין יותר
נדירים. היו מחכים לימים הבטוחים. היום אפשר
לעשות סכם כל שבע דקות. זה לא מוריד משהו
מההנאה?
במיקרה הזה — ממש להיפך. במין, עם האוכל בא התיאבון,
וגם הביצועים משתפרים.

מי זוכר בכלל את הבחירות להטתדרותו כנראה רק
אותם שניצחו. פיני קבלו, מי שנבחר כמזכיר מועצת פועלי
בית״שאן, מעוזו של דויד לוי, זוכר וגם יודע להודות. קבלו
פירסם מודעה גדולה בעיתון־צהריים, ובה הודה למטה״
ההסברה של המעיד, ובמיוחד לפירטומאי אפרים ליניאל.
מה עשית שמגיעה לך ברכה פומבית כזאת! שאלתי את
אפרים ליניאל.
עזרתי לו לנצח בבית־שאן, שהיא מקום קשה מאוד מבחינת
המערך. מזכיר מועצודהפועלים היה עד עכשיו איש־ליכוד,
ראש־המועצה הוא איש־ליכוד וכל ההיסטוריה של הישוב היא של
הצבעה מועדפת לליכוד. וכמובן, גם דויד לוי שם, והוא האלוהים
הפרטי במקום.

• היו עוד מקומות שהמערך הביס בהם לראשונה
את הליכוד. מה עשית מבחינת ההסברה
בבית־שאן, שלא עשית במקומות האחרים?

האתגר היה גדול מאוד. נסעתי לבית־שאן, נפגשתי עם
הבחורים הצעירים וממש נדלקתי עליהם. הם חברה נהדרים,
אינטליגנטיים מאור, מדברים בהגיון, מבינים עניין, משקיעים את
כל הנשמה ומוכנים לעבוד בלי גבול. היה איכפת להם והיה
איכפת לי לנצח.

• אז למען הכבוד של הניצחון בבית־שאן הזנח־תם
מקומות אחרים?

לא נכון. אבל נכון שבמקומות אחרים לא השקענו עבודה
אינטנסיבית כזאת. במקומות שיש ראש־מועצה מערכניק, לא
נפלה כל העבודה עלינו.

• בשבוע שעבר דיברתי עם מי שהיה אחראי
להסברה של הליכוד, והוא אמר שההסברה של
המערך היתה אנמית. מה דעתך?
ההסברה שלנו לא היתה כאסח, כי אני חושב שכאסח זו טעות.

• מדוע?
ידענו שחלק ממצביעי המערך להסתדרות הם מצביעי ליכוד
לכנסת. למה לנו להרגיז אותם? כמו כן התברר לנו, שאחוז גבוה
של מצביעי ליכוד בכלל לא מתכוונים להצביע. כאסח על
הליכוד, היה מביא אותם לקלפיות כמחאה.
וסיבה אחרונה היא, שאני באמת חושב שנמאס לכולנו מהטלת
הרפש האחד בשני. יש לנו מספיק מילחמות. למה להמציא עוד?
ויכוח נוקב — כן; הטלת אשם — כן; מילחמה — לא.

האחרונה בעולם שהייתי מעלה על דעתי כי תכתוב
ספר־בישול היא העיתונאית והסופרת רות בוגדי. מי
שאספה חומר וכתבה שני ספרים חשובים, רציניים
ומרתקים כמו השליח ואדלשטיין לא תתעסק בשטויות,
כמו אין מכינים קרפיון עם פפריקה, חשבתי לעצמי. ובכל
זאת, מונח לפניי טעם החיים, ספר״הבישול של רות בוגדי.
מה פיתאום! שאלתי אותה.
היו לזה שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שרציתי להשאיר
לבתי, טל, ולחברותיה את המירשמים של האוכל שאני נוהגת
לבשל כל חיי.
הסיבה השניה היא, שדעתי לא היתה נוחה מהמגמה הכללית
של סיפרי־הבישול הרואים אור בארץ, כשכל תשומת־הלב ניתנת
לאירוח, להצגה הגדולה לפני אחרים, כאילו שכחו שעל כל פעם
שמארחים יש מאה ארוחות רגילות, שמכינים בשביל המישפחה.
הספר הזה איננו ספר למארחת המושלמת, אלא לעקרת־הבית,
שצריכה לבשל יום־יום, ורק לעיתים נדירות היא צריכה לעשות
הצגה לאורחיה.

• אני מתארת לעצמי שלכתוב את ״השליח״ או
את ״אדלשטיין״ היתה עבודה קשה. סם ר-בישול זה

אילו ידעתי מראש כמה זמן הספר הזה יגזול ממני, לא הייתי
מתחילה לכתוב אותו. את רוב הדברים אנחנו מתחילים לעשות
מבלי לדעת מה שייצא ואיך ייצא — החל ממדינת־ישראל ועד
הדברים הקטנים של החיים.

• יהיו עוד סיסרי־בישול שלך?
לא, זה מופע חד־פעמי.

• כשהחזקת את הספר הזה לראשונה ביד,
התרגשת כמו שקרה לך אחרי הספרים האחרים
שלך?
.שמחתי מאוד שהוא ראה אור, סוף־סוף. נכון שמהרבה בחינות
הוא ספר פחות חשוב, אבל בחיי יום־יום אוכל ובישול חשובים
מאוד.

דניאלה שמי

ו₪חווו1ו 1ע( מ ן!ש01

סאת
סי ת

סיפור גיל הזהב !חתונה
בלשי

בפתיחת התערוכה של הפסלת. גילה שטיין,
שנערכה השבוע במלון דן, נכחו כל המי־ומה של
פתיחות התערוכות בישראל. באירועים האלה
כולם מכירים את כולם, ולכן אין הפתעות
גדולות, מלבד המוצגים שממילא אף אחד לא
זוכה לראות אותם מרוב קהל.
אבל הפעם דווקא עברו לחשושים בקהל,
וכולם שאלו ״מי זאת האשה האלגנטית הזאת
בפינה ליד האיש האלגנטי. זוג יפה ואלמוני
בתל־אביב?״
הרגעתי את כולם והבטחתי לברר בדיוק
מיהם האנשים האלה, ומה הם עשו בתערוכה של
גילה שטיין.
הגבר המבוגר והיפה למראה הוא האבא של
גילה, דוב יעקבוביץ, בעל תשלובת קשת
שהתאלמן מאמא של גילה לפני 10 שנים ומאז
הוא מנהל רומן יפה ודיסקרטי עם האשה
האלגנטית שעמדה לצידו. האשה היא יהודית,
גרושתו של מרק מושביץ, ואם ילדיו.
סיפור האהבה בין הסבא והסבתא התחיל
כאשר הוא התאלמן והיא התגרשה. שניהם גרים
בהרצליה־פיתוח באותו הרחוב, לכל אחר מהם
וילה יפה משלו, וכל אחד מהם רוצה לשמור על
הפרטיות שלו. זו הסיבה שהם, כנראה, החליטו
שבגילם לא צריך להתחתן, הי להיפגש יום־יום,
לאכול ארוחות פעם אצלו ופעם אצלה, ללכת
שלובי־זרוע בין העצים בהרצליה־פיתוח, ולאהוב

בשקט־בשקט, כמו שנוהגים אנשים שקטים
ואלגנטיים.

את זה שאילנה שושן, אחת הדוגמניות
היפות ביותר שיש לנו. מתחתנת בקרוב מאוד עם

הכירה אילנה את אורי ליברנט, שכמו שכתוב*
בספרים הוא יפה־תואר, עשיר, מקסים. בעל
מטוס פרטי ושובר־לבבות ידוע. אילנה עזבה את
מריק לטובת אורי, ומריק נשאר כאן כשליבו
שבור.
הרומן בין אילנה לבין אורי הקיף את העולם.
הם טסו הלוך וחזור, והאהבה ביניהם פרחה. וכבר
דובר על כך שהם יתחתנו בקיץ. ובאמת הקיץ
הגיע אבל החתונה לא, משום־מה.
בשקט־בשקט, בלי רעש מנועי־מטוסים, הזרה
אילנה למריק עפרון, ואמרה לו שנורא מתחשק
לה להתחתן בקיץ. מריק הסכים.

יהודית מושביץ
בשקט, בשקט

בהווה. הוא חזר הביתה וקרה לו מה שקרה להרבה
טייסים בזמן השביתה הגדולה באל־על: הוא
בילה שעות רבות בבית והסתבר לו שאולי זה לא

כשגדי כין היה ראש עיריית־אילת הוא הלה
בתיסמונת האנשים החשובים: הוא התאהב במזכירה
שלו, וניהל איתה רומן ממושך. אהר־כר

יריב

גדי מצא עבודה במרכז הארץ. ואחד משיני
בני־הזוג תפס אומץ וביקש גט, ובן/בת הזוג
השני קפצ/ה על המציאה. מאז הם מתגרשים. לא
כל כך בשקט ולא כל כך בצורה אלגנטית. אבל
היום אין הוא חייב שום דבר לאיש, כי היום הוא
סתם אזרח, ולא ראש־עיריה שצריך לשמור על
התדמית.
אילו היה פרוטסטנטי באמריקה, היו נגמרים
בזה סיכוייו להיבחר למישרה חשובה, אבל אצל
יהודים בארץ־ישראל עוד מותר להתגרש, ולכן
גדי עדיין לא שכח את חלומו להיות שוב. באחד
הימים, ראש עיריית־אילת.
שושן בחזרה לראשון
מריק עפרון, כבר בטח קראתם בעיתונות
היומית.
אבל סיפור־אהבתם של אילנה ומריק לא הלך
חלק. זה התחיל ברומן ביניהם לפני שנים אחדות,
וכשכולם חשבו שהינה או־טו־טו תהיה חתונה

יו תרמ די

שובר״הלבבות הידוע, אורי ליברנט. בטח לא
חשב שהלב השבור הבא יהיה דווקא שלו. מה
לעשות, בחור מבוגר כמוהו היה צריך כבר מזמן
לדעת שהחיים זה לא לופט־גשעפטן. החיים זה
שבר אחד גדול.

את הכישרונות לאנשים ונתן לו מכל טוב. גוף
־ממות, חיוך משגע ומנה
יפה, קול זהב, תנוע!
כפולה של גבריות.
ישרונות באמת הגזים
יכול להיות שמה׳
קצת. מי צריך את ..הדבר ם ה!•,לה ביחד?

במועדון־הלילה של מלח אביה סונסט ה

מופיע מדי ערב הזמר הכושי יוק קרדנל.
כשנולד אותו אדון קרדנל, התאהב בו מי שמחלק

ככה גם אני לא הייתי מתגרשת אף פעם. מ רע
להם? הם נשואים, נולדה להם בת קטנה בשם
יסמין שהיום היא בת שיבעה חדשים וכל אחד
מהם חי את חייו בשקט.
בבוקר אין בעיה של מי יקום קודם. ומי יעשה
קפה ומי יזרוק את האשפה. בערב אין להם בעיה
אם הוא רוצה לצפות בטלוויזיה. והיא דווקא
רוצה לשמוע רדיו. בלילה הנחירות שלו אינן

מפריעות לה, וההסתובבויות שלה אינן מפריעות
לו. זה מה שנקרא, כנראה, לחיות עם ולהרגיש
בלי. הוא צבי׳לידסקי, ברירת הפנטהאוז שלו,
והיא אריאלה אשתו, הגרה עם יסמין בבית
הוריה.
כשעולה החשק בליבו, הוא מטלפן לאשתו
החוקית ומזמין אותה ליציאה משותפת. לה אין
בעיות של בייבי־סיטר, ולכן היא תמיד מוכנה. זו.
כנראה, הנוסחה החדשה לחיי־אושר לעולם ועד.

גדי כץ
היי, צפונה
התחילו הבחירות לראשות העירייה, וכדי לעשות
רושם טוב, ביקש גדי מאשתו לשחק את המשחק
של האשה האוהבת, ובעזרת חיוכים משותפים
הם הציגו לפני תושבי אילת את הצגת
המישפחה המאושרת.
אבל אילת קטנה, וכולם יודעים הכל, וגר־ לא
נבחר מחדש. מראש־עיריה עסוק וחשוב הוא הפך
תוך שבוע לראש־עיריה לשעבר וחסר עבודה

יוק קרדנל
בעלים ונשים

צבי ואריאלה לידסקי
רווק מושבע

כשעולה יוק קרדנל על הבימה, הוא רוצה שיהיה
שקט באולם ושכל הקהל יקשיב לקולו ויתרכז
בשירתו. אז אילו היה נראה כמו סמי דייווים,
זה בטח היה מצליח לו. אבל כשיש גוף כמו שיש
לארוז קרדנל, נראה שהקול והשירה כמעט אינם

סינור ער הגובה
במשך שנים היתה שוש אלוני על הקו של
תל־אביב־מילאנו. היא נסעה לבקר את חברה
דינו מנגין, אחד הכדורסלנים הכי־מפורסמים
בעולם, המתנשא לגובה 2.04 מטר. היחסים היו
קרובים עד כדי כך, שאמא־מנגין היתה מכינה
ארוחות ספאגטי וקאנלוני מיוחדות כאשר שוש
הקטנה ( )1.78 היתה באה.
אחר־כך נגמר הרומן. כל הקאנלוני והמא־קרוני
לא עזרו, ושוש החליטה שאם הרצל רצה
שהיהודים יחיו ביחד במדינת־היהודים — זה
בדיוק מה שהיא תעשה.
חזרה ארצה, חיפשה עבודה ומצאה אותה
במלון דן, שם היא מנהלת את מועדון הבריאות,
כשהמדים שלה הם גרביים ארוכים ובגד־גוף
הדוק. עד היום לא ברור כמה גברים באים
למועדון־הבריאות כדי להבריא, וכמה כדי להביט
על שוש ולחלות.
לפני ארבעוזזוד שיס הכיר ה שו שאת אבי
מאור, שהוא ממש קטן־קומה, רק 1.86 מטר,
אבל מדליק. היא נדלקה, הוא נדלק, וב־3
בספטמבר הם ידליקו את כל האורות מסביב
לבריכה של מלון דן, כדי להתחתן שם.
שוש הבטיחה למוזמנים לחתונתה שהכלה
תזנק לבריכה ותרביץ שחיית־חזה, משהו־משהו.
עדיין לא ברור אם הזינוק האולימפי יכלול את
שימלת־הכלה וההינומה, או שיבוצע רק בבגד־ים
שיראה לכל הקהל את הרגליים המפורסמות.

מה אגיד לכם, הסתבר סופית שבשביל החיים
צריו אומץ. אם אין אומץ, מקבלים מהחיים מה
שהם נותנים. אם יש אומץ. מקבלים יותר.
כשהתחילו להגיע ארצה ראשוני שחקני־

הכי־גבוהה בארץ. אבל אולסי אינו בלונדי, ולכן
הוא נסע ביום שני לאמריקה.
אני לא מאשימה כאן אף אחד. בשביל
תקדימים צריך אומץ־לב, ואני לא יודעת אם אני
הייתי מקבלת אותו במיקרה כזה.
אבל תקדימים, סופם להגיע יום אחד. ואכן,
תקדים־החתונה בשחור־לבן הגיע.
הרומן בי הכדור סלזכו שי־א מריק אי וידי
סימם לבין אריאלה *שפיר, אסיסטנטית של

וילי סימם ואריאלה שפיר
סיפור בשחור־לבן
מתחת לחופה מבטיחים בני הזוג הנישא, אחד
לשני, לחיות ביחד בטוב וברע, בשעות העצב
בשעות השימחה.
בנישואין רגילים באמת מתקיימת ההבטחה,
רוב האנשים חיים ביחד גם בשעות העצב וגם
כשעות השימחה. המעניין הוא שדווקא כשהני־שואין
עולים על שירטון ויש בעיות, מה שנישאר
ביחד זה שעות השימחה.
ככה זה בזמן האחרון ביזבני־הזוג אילנה
מרגלית, מארגנת תצוגות־האופנה, ובעלה מזה
26 שנה נדב מרגלית, קפטן באל־על. כמו
רבים וטובים זה קרה גם לו. הוא התאהב בפקידה,
העובדת בחברת אל־על, ועבר לגור איתה. איך
מרגישה אילנה? רק היא יודעת. כלפי־חוץ היא
שומרת על תדמית רגועה ומחוייכת. את בעלה
היא רואה כשהוא בא הביתה לבקר את ילדיו,
וכשהוא הולך וחוזר לבית אהובתו היא בוודאי
מורידה מעל פניה את מסיכת־הרוגע.
ובכל זאת 26 ,שנה אינן הולכות ברגל, וגם
ארבעה ילדים לא. הפגישות הפומביות היחידות

הכדורסל הכושיים, והסתבר שהם דווקא נחמדים,
התחילו לפרוח פה ושם רומנים בשחור־לבן.
המפורסם מכולם היה, כמובן, הרומאן הממושך
בין תמי בן־עמי ואדלסי פרי, שנמשך כבר
400 שנה לפחות, ובסוף לא יצא ממנו כלום. ואני
לא יכולה בשום אופן להשתחרר מההרגשה
שאילו אולסי היה שאטני, או ברונטי, שלא לדבר
על בלונדי, כבר מזמן היינו חוגגים את החתונה

בין נדב לאילנה הן בשמחות שהילדים גורמים
להם, ושבהן ניצבים שני בני־הזוג האחד ליד
השני, שמחים ונרגשים ועליזים.
כד הי הלפנ ש בו עיי םכשה בז ה צ עי ר דרור
חגג את בר־המיצווה שלו, וכך יהיה ביום הרביעי
הקרוב, כאשר בתם המשותפת ורד תינשא
לדויד בן ה־ ;23 בחתונה רבת־משתתפים, ליד
בריכת־השחיה אשר בווילה של משפחת נדב.

שוש אלוני
רק 1.86 מטר

! נחשבים. ברגע שהוא עלה לבימה, לבוש בחולצה
; צמודה ובמיכנסי־עור העשויים מ־ 30ס״מ בד־עור,
התפצל הקהל לשניים, קבוצת הנשים וקבוצת
הגברים. עוד לפני שפתח את פיו והתחיל
לשיר, התחילו הפיטפוטים. הגשים, כשחיוך על
השפתיים, שאלו אחת את השנייה :״ראית? נו, מה
את אומרת? יכול להיות דבר כזה?״ והגברים,
בעלי מבט זועם. אמרו אחד לשני שאולי כדאי
להוציא מהאולם את הנשים הפרטיות שלהם.
מפחד התקדים. מה הוא שר בהופעה שלו? מה
איכפת לי!
נ.ב. התברר לי שאת התשובות לכל השאלות
אשר התעוררו בערב־השירה הנ״ל אפשר לקבל
מחיילת אילתית צעירה בשם מירי קופד,
היודעת כנראה את סודותיו הכמוסים ביותר של
יוק.

נדב ואילנה מרגלית
מסביב לבריכה

רופא־שינייס, מתנהל כבר שנתיים. בינתיים

התחתנה אחותה עם השחקן האמריקאי מייק
קרטר, ששיחק בהפועל־חולון והפועל קריית־גת,
ועזב את הארץ באמצע העונה. אולי סיפור
החתונה של האחות רינה עשה לאריאלה חשק.
ועכשיו היא החליטה להיענות להצעותיו של
וילי ולהינשא לו בקיץ בארץ־ישראל. תחת
הכותרת ״ללא הבדל דת, גזע ומין״.

נ &אר
הינה כמעט נגמר לי העמוד, ועוד לא אמרתי
מילה על תמי בי־עמי. בושה ממש. אז מייד
עשיתי דרינג־דרינג.
״הלו תמי, כאן המרחלת.״
״כן, מה חדש אצלך?״
״עזבתי אצלי. מה חדש אצלך ואצל אולסי?״
״אולסי עוזב. הוא מכר את כל התכולה של
ביתו. מכר את מכונית הרנו שלו, וביום השני הוא
עולה על טיסה בדרך לארצות־הברית.״
״יש לך מושג עם אניבה התקשרה עימו או
הוא עימה מאז שעזבה?״
״עד כמה שאני יודעת, מאז שהיא עזבה לא
היה ביניהם שום קשר.״
״זה נכון שנפרדת מאולסי אחרי עניין הסמים?״

לא נכון. נפרדנו הרבה לפני כן.״
״את חושבת שהוא לא יחזור עוד ארצה?״
״אני יודעת שמכבי תל־אביב החליטו לערוך
לכבודו מישחק־פרידה בעונה הבאה, ואני מניחה
שלכבוד זה הוא יחזור ארצה, אפילו לכמה ימים״.
״הוא השאיר לך איזה מתנת־פרידה?״
״הוא לא השאיר לי כלום״.
* ״תמי, את חושבת שכל השנים שחיית עם
אולסי היו ביזבוז־זמן?״
״תגידי, כמה פעמים את היית נשואה?״

נושא השיחה העיקרי בחתונה
היה הגזירות הכלכליות, שעליהן
נודע באותו היום. אבל זה לא פגם כשימחה.

הוא אשם

העצים סביב המידשאה קושטו בנורות ציבעוניות,
ואנשים הירבו לחייך. המחייך בצילום הוא התעשיין
אלי הורביץ, שהוא נשיא התאחדות התעשיינים.

התווה1יז 0המוות
^ | 1 \ 1יצחק מודעי סקר מקרוב את עוגת-החתונה בת

\ . 11 ארבע הקומות -מרציפנים ציבעוניים בצורת

פרחים, על רקע לבן, יצירת בן־דודו של קיסר, שהוא קונדיטור במיקצועו.
ומיקי שטראוס. דליה רבין באה עם
אבי פילוסוף — שניהם כבר מתכננים
את החתונה שלהם.
אחד הנגנים של התיזמורת (״קיסר
הזמין אותנו כי הוא היה מבסוט מאי־תנו
בחתונה של הבן שלו״) ,שהוא גם
חקיין, דאג מראש לבקש רשות לחקות
את ירוחם משל, מחשש שמא ייעלב.
קיסר ענה שאין מה לדאוג, לא יהיה מי
שייעלב. כי משל שלח מיברק. שבו
הודיע כי לא יוכל לבוא, בגלל אבל
מישפחתי.
ראומה ( )25 הכירה את בעלה הטרי,
שלמה גטניו 28 במקום עבודתם המשותף,
סוכנות־הביטוח שמיר. הרומן
נמשך שנה. את האווירה התימנית
בטקס סיפקה להקה תימנית. תיזמורת

*1171ןןן | 1שלמה גטניו גבה״הקומה נישא
| 1 111 #1 | /על כיתפי בן-מישפחה. במקום
הסתובבו אנשי״ביטחון רבים עם מכשירי־קשר.
^ יום השני האחרון, בחדשות
4השעה 7בערב. שמע העם לראשונה
על התייקרות המיצרכים המסובסדים
והמוצרים האחרים. חצי שעה
אחר־כן, ליד שער קמור, שזור בענפים
ירוקים ומקושט בפרחים, עמד ישראל
קיסר ליד אשתו, מזל, ומחותניו החדשים,
לחץ אין־ספור ידיים, שמע מאות
פעמים ״מזל טוב״ ,התחבק והתנשק.
קיסר, שחיתן לפני שנה והצי את
בנו, אבישי, בטקס צנוע למדי במלון
שרונית, עשה זאת הפעם בגדול,
בחתונת בתו, ראומה .״היום הוא נהיה
קיסר אמר מישהו.
מזל קיסר, בחולצה מוזהבת, חצאית
שחורה, סנדלים דקי־עקב, תיק מוזהב
קטן על הזרוע ושני עלי־זהב בשיער,
י — 42

שחקים נקנה כמה קטעים יווניים,
לטובת הצד־ של החתן.
הכלה חשפה סודות מישפחתיים:
אבא אף פעם לא היכה אותה, לכל
היותר הרים את קולו. היתה לה שיטה
להוציא ממנו מה שרצתה — הוא היה
נמס כחמאה כשהיא היתד, מתחילה
לבכות.
ירח־הרבש של הזוג הצעיר הצטמצם
לארבעה ימים במלון־פאר אילתי,
מתנת אחיה של ראומה, שהוא סמנכ״ל
חברת נופים ואתרים.
״שאלה יהיו הנישואים הראשונים
והאחרונים שלכם ״.סיים הרב את
טקס־החופה ,״אני מצפה לטלפון ממכם
בעוד תישעה חודשים. אני גם מונ
ע מי ריז