גליון 2493 מתאריך 12 ביוני 1985

כ״ג סיון תשמ״ה12.6.1985 ,

מיסטר 2493

המחיר 1500 שקלים(כולל מע־מ)

לאוהבים הרבה
בינם נגס בלילה

חדש• 1 קפה טנרקי נטנל קפאין

?סס; הסי*

באריות חאקנס.

טהור י

•07/7*1

0301

חנינ הבלליח
הפתרון הוא שרון
הקורא לוין אינו מתפעל מעורכת־הדין
לאה צמל (העולם הזה )15.5
קראתי והזדעזעתי. היא אמרה שהזדהתה עם
המחבלת שפוצצה את רכב־החייליס (ליד מטולה)
.אלוהים עוד לא ברא יצור כזה. איך אנו
מחזיקים אותה בתוכנו ואיזה סיפורים היא
מספרת, שהעניינים התחילו אחרי קום המדינה
מההתנחלויות. ומה עם הפרעות לפני קום המדינה?
היות
ובתוכנו נמצאים הרבה כמוה, מכל הסוגים
ומכל המינים, אני מניח שרק (אריק) שרון
היחיד שיוכל לטפל באלה, ערב־רב של יהודים
חוטאים ומחטיאים.
לא שאני מעדיף את שרון, אלא שאותם חוטאים
עוזרים לי להתקרב אליו ואל יהודים כמו
(מאיר) כהנא, שפעם הייתי רחוק מהם.
אני מקווה שיום אתר נקיא את כל אלה מתוכנו.
מה דוחף את צמל להגן על ערביה המניחה
מטעך־צדז כדאי לה מאוד להתאסלם. יש הרבה
ערביות, תהיה עוד אחת.
רם לוין, לוס אנגילס

מדינת־המשיח

הקורא פרנקל איננו יכול יותר. הוא
חייב להסביר מה היא עמדתם, כלפי
המדינה, של יהודים דתיים באמת.
האגודה (אגודת־ישראל) נוסדה כדי להילחם
בציונות החילונית והדתית כאחת. אך אחרי קום
המדינה, כשראו אנשי האגודה את המלובה
והממשלה והכסף הרב הצפוי להם, אם יסכימו
למרינה. שינתה ההנהגה האגודאית את צורתה
ולבשה צורה אחרת והדברים עתיקים.
וכיום הם הציונים הכי גדולים והכי פאנא־טיים.
הם לא מעיזים להמרות את פי בגין, שמיר,
פרס, כי כל כספם מקבלים מהם וכידוע ״כסף
מטהר ממזרים!״
ומה שלפעמים שומעים קול־חולשה, המבקש
חוקים על־פי התורה, זה אינו אלא שקר גס
בעלמא. העיקר מה שהם רוצים. הוא כסף וכסף
ועוד הפעם כסף והם משתמשים בתורה כדי
להשיג כסף.
אבל אנחנו היהודים החרדים לדבר ה׳ ,שומרי
תורה ומצוות בלי חוכמות, החונים על דגל מחנה
סאטמאר וכל הנילווים אלינו, מתנזרים מכל שייכות
עם הציונים החילוניים ובעיקר מהדתיים,
״העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס״.
ומכאן המחלוקת הקשה בינינו ובין שאר
החסידים, כמו גור, ויז׳ניץ, לובאוויטש, בעלז וכו׳
וזאת צריכים לדעת, כי ההתנגדות למדינה אינה
מחמת איזה עניין פוליטי או כלכלי אלא היא
(ההתנגדות) מיוסדת על אדני־התורה.
אנו מצווים ועומדים לחכות לביאת־המשיח.
ואף־על־פי שיתמהמה, עם כל זאת אחכה לו בכל
יום שיבוא, אמן! ועל זה סובב והולך התנגדותנו
למדינה ונאמר יותר: אפילו המדינה כולה תיהפך
לצדיקים וכגון שהרבי מגור יהי ראש־הממשלה
ורב שך יהי שר־הבטחון והלובאוויטשער יהי שר־האוצר
וכו׳ ויתקקו חוקים שכל אזרח בישראל
צריך לקיים כל התורה כולה, גם כן נתנגד
למדינה, כי התורה והמדינה הם שני הברים
נגדיים — עד ביאת־המשיח.
המצפה לישועת ה׳ בקרוב —
משה פרנקל, ניו-יורק

אולי האינדבס אשם
קורא היושב בפירנצה האיטלקית
עוקב משם אחרי האינפלציה בבית
ומעלה הירהורים מעניינים.
אומנם, אני יושב פה, בגולה, כסטודנט
לרפואה ויש לי מספיק בעיות שוטפות, אבל
ליבי וראשי גם די הרבה במה שהולך בארץ,
ועניין האינפלציה מטריד אותי נורא.
ועכשיו, דווקא כאן, באיטליה, מתנהל ויכוח
ציבורי על נושא, שייתכן והוא אחד הגורמים
הנכבדים לאינפלציה גם בארץ. זה נושא ההצמדה.
למעשה, היא היוצרת ספיראלה, כששכר
ומחירים, בעזרתו האדיבה של מדד־המחירים
(האינדכס המהולל) ,רודפים זה אחר זה ומחממים
זה את זה.
בוויכוח המתנהל כאן על הסקאלה מובילה
(תוספת־היוקר, בלשוננו) התברר כי הסל של
המוצרים לחישוב האינדכס מורכב מ־ 89 מוצרים
בסיסיים (מחשמל ותחבורה עד בגדים ומזון,
כולל עשרה מיני פיחת) ,הנצרכים על־ידי
מישפחה עירונית ממוצעת בת ארבע נפשות,
כשהאב צורך 3.000 קאלוריות ליום וכל בן
מישפחה אחר — .2,400
זה סל שהורכב לפני 28 שנים וכולל, מצד
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2493

היא הפתרון המתקדם וההומאני למשבר
הלאומי שנוצר בעיקבות הלחץ הציבורי,
אחרי שחרור 1150 הערבים במיסגרת
חילופי־השבויים, לשחרור מוקדם של
הטרוריסטים היהודיים. לחנינה כזאת,
קובע עורך העולם הזה, ב מדורו,
הנדון מעלה עצומה:
היא מונעת כל אפלייה.

בכל מחיר

מיטב המוחות בעולם עסוק בבעיה גורלית:
איך למנוע את הרוטציה בראשות
ממשלת־ישראל. עוסקים בזה שמעון
פרס ואריאל שרון, ג׳ורג׳ שולץ ומרגרט
תאצ׳ר, המלך חוסיין ויאסר ערפאת. לכל
אחד מהם סיבות משלו, אך

המטרה היא משותפת
לכל: צריכים למנוע את
הרוטציה — בכל מחיר׳

לבנון-
הפלונטו הנא
למרות ההכרזות החגיגיות, ממ שיכה
ישראל ל בו ס ס בבוץ הלב נוני.
צבא־ה שכירים הישראלי של
צד״ל, וחיילי צה״ל ש־לצידו,
כבר מז מיני ם
א ת הפלונטר הבא.

כ תב ת ה שע ר הקידמי:

התיקשנגנב

\ >0ן29

מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת
(בתמונה) ,הכין תיק נגד יריביו בוועד־המנהל,
והתכוון להעבירו לעיונו של מבקר המדינה. מי
שגנב את התיק, סיכל את כוונתו והצליח להציג
את פורת באור מגוחך, כחולה״רוח הלוקה
בשיגעון הרדיפה .״העולם הזה״ גילה את תוכנו
של התיק ומביא גם את תגובתו של
נתן ברון. ווטרגייט ברשות השידור.

כ תב ת ה שער האחורי

אנס במלכודת

״הראיות משכנעות בצורה מדהימה,״ פסק
השופט, שדן במעצרו של החשוד כאנס
מצפון תל־אביב. אולם הסניגור שאל, אם
מימצאי בדיקות המעבדה היו אחידים .״ה־עורם
הזה״ מנתח את שיטות
הזיהוי -גבס, דם, זרע ורוק.

פיצוץ בקיבוץ

קשר של השתקה נוצר סביב אחת השערוריות
המדהימות ביותר: התקשרות תמו הה
של גיזברי התנועה הקיבוצית עם
ספסר״בורסה אלמוני, שהוריד לטימיון
עשרות מיליוני דולארים מכספי ההתייש-
בות. מיהו דויד בלאס. מה
חוקר דויד ליבאי, כיצד
9קשור לעניין המיליונר
היהודי שאול אייזנברגז

שרשרות תאומות

חתונת־הצנע
אברהם שפירא הבטיח, אברהם שפירא
קיים. לנשואי בנו, שמואל, עם הווינאית
אסתר שיפר, הוא ערך חתונת־צנע.
3000 איש ואשה היו שם וגם העולם הזה.
אבל רק 350 הוזמנו לארוחת שבע
הברכות. מנה ראשונה: דג דקר ברוטב
שקדים; מנת־ביניים: מרק דג; מנה
עיקרית: עוף צלוי או כתף
ן? עגל; מנה אחרונה: כרד
כית־תפוחים עם רוטב וניל

חיי לימוזינה

שחקן־קולנוע,
העליות והמורדות בחייו של שחקן־קולנ ,״
יום אחד בתנאי־לחץ, ללא
תקציב. למחרת לימוזינה
בנמל־התעופה וצרור כסף.

שרשרת־זהב היא הראייה המרכזית בתיק וצח ישישה
יפואית. אבל הנאשם נרצח, המורה כי מכר שושות־זהב
לאדם מסויים. טוען כי זו שרשרת שהיתר של אשתו מאז
ומתמיד וכי אך מקרה הוא שהשרשרת רומה בכל לשו־שרת־זהב
אחרת, אותה נהגה הישנטה שנרצחה לענוד. יש
וידיאו נהם
מקלטות־וידיאו
בהם
לו גם עדות מסייעת: תצלומים ;ן7ם ות
רואים את אשתו עונדת את השוש־רת־התאומה
בחגיגות מישפחתיות —
כמה שנים לפני שנרצחה הישישה.

בתולת־בחל

אם בעונות קודמות החוכמה היתה לח שוף
כמה שיותר, השנה העניין הוא לכסות
נמה שיותר ואת זה אפשר היה לראות
בחתונת שפירא: צוארון סגור ומסוגר אבל
כתפיים מודגשות. הרנה
בד, הרבה משי והרבה כסף.
סגנון של בתולת-הברזל.

רחל הזרתות ₪וחח:
אלמה מאהלר הישראלית חיה בתוכנית ל׳
• כיצד להשיג גט כמעט בלי מאמץ • מה
מספרים בבריכה של צהלה • מי העוזרת
בביתו של ראש־הממשלה
והכל על המרגמה, התותח
והגברת המהודרת מארץ־
,ישראל הזוהרת !

המדורים הקבועים:
מיבתבים -הלובאוויטשער
כשר־האוצר
קורא יקר -להתראות בשנת 2037
ת ש קי ף -הקשר התורכי בצפון
במדינה -חיילת אחת דומה לשניה
הנדון -המוצא ממצוקה
לאומית אקטואלית
תמרורים -בגיל 13 הוא ידע
את שקספיר בעל־פה
יומן אישי -לגעת בעור לבן,
לספק מידע סודי
מה הם אומרים . -עם־ישראל
הוא לא כל־כך עם־הספר!״
גם זה ונם זה -ספר־הבישול
של הספר של פנינה רוזנבלום

שידור -המיסדרון של אברום בורג
והשאלות של רפיק חלבי
תשבצופן -החתיכה של
הרוזן ברנדוט ( 5אותיות)
הורוסקופ -בכחוס והתאומים י
מיבתבים לרותי -אחד עם שיר
ואחת עם חיוך מיסתורי
הווי -ביקור במאיר־שערים
אנשים -מכשיר־טלוויזיה לרדכים
ומועדון ממוזג לליברלים
ספורט 25 מהנבחרת
הם תלמידי־ישיבה
קולנוע -כיצד שם משה דיין
את ישראל על המפה
רחל המרחלת -אוורי תינג.
די קן דו, ווי קן דו בטר
העולם הבא -שאלת ראש־הממשלה

מן הגולות
א ל הגו לי ם
הוא משחק כדורגל, מחוזר על־ידי אינסוף בחורות,
קונה בגדים ואוכל במיסעדות. זהו אלי
אוחנה, יליד האזבסטונים של קריית־יובל הירושלמית,
אחד מתשעת ילדי רחל ומסעוד אוחנה.
ומסעוזך אוחנה.
כשהיה קטן היה אלוף הגולות.
היום הוא אלוף הגולים. המלך.
אצל ביתר ירושלים, כמובן.

לנדינקה
כך קראה פולה בן־גוריון לירידתה הטובה, תופי
רת־הצמרת לולה בר, מדמויות המיתולוגיה הארצישראלית.
החושפת עברה, מפראג עד רחוב
הירקון בתל־אביב ואת לקוחותיה, מלאה הבין
עד הקיבוצניקיות. שהיו לנשות
9 ^ 9שרים ואותן לימדה, כלשונה,
״איך לובש, מה לובש, מי לובש.״

תלבושת־שו נתיחה חדשה
פתחו מיסעדה חדשה.
ערסו מסיבה.
הוסיעו 2000 אורחים.
ביניהם בלטו
דוגמניות צמרת:
פינצ׳י מור בלבוש
נועז, חני פרי(בתמונה)
בתלבושת-עור.
היא רבשח אותה בנסיעתה
האחרונה לאר־צות-הברית
הגדולה.

מדוע בית־הדפוס המזייף דולארים, מזייף
רק שטרות בני דולר אחד (״יש לי בית־דפוס
קטן מדוע הרבי מלובביץ קרא
לממשלת־ישראל להימנע מלהשתתף ב־מילחמת־הכוכבים
(.מחשש פן יאכלו מא־כלי־בשר
בשביל־החלב!״) ומדוע רוצח־הקשישים
מכלא תל־מונד
^ £ 7 4אופטימי(״סבו של הקורבן
האחרון שלי היה ערבי!״)

בזכוזבים
(המשך מעמוד )3
אחד, מיצרכים שכבר כמעט אין משתמשים בהם.
כמו שומן־חזיר למריחה על הלחם, ומצד שני
מיצרכים זולים במיוחד, המנמיכים. כמובן. את
רמת־ההתייקרות הכללית. בתור סיגריות. למשל.
מופיעה הסיגריה נציונאלה שהיא גם קטנת-
מימדים, גם כמעט אי־אפשר להשיג אותה בחנות
או בקיוסק, וכאשר משיגים אותה היא עולה
בערך שליש ממחיר. של חפיסת־סיגריות ממוצעת.

זה פתח לי את המחשבה שגם האינדכס
בארץ יכול לסלף את המציאות, ודווקא בכיוון
השני, ולחמם את האינפלציה.
ראובן אטיאס, פירנצה איטליה

המגע הטמיר
.,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת ודמינהלה: תר־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואד 136 העורך הראשי: אודי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא;וימי
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוכטי עורך דפוס: יפתה שביט ראש
דמינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה.. :הדפוס החדש״ בעי־מ, תל־אכיב הפצה :״גד״ בע׳־מ תל־אביב

זה קורה כמישפוזות הטובות ביותר. בעיקר
אצל הומוריסטית וקאריקטוריסטיס.
אדם רואה בדיחה מוצלחת ונהנה ממנה. היא
הופכת לחלק מעולמו הרוחני. כעבור זמן עולה
אותה הבדיחה במוחו. לרגל מאורע אקטואלי
כלשהו. אלא שהפעם נדמה לו שזהו רעיון מקורי
שלו. הזיכרון שלו בגר בו. ומעלים ממנו את
המקור.
זה קרה השבוע למישהו מאנשי דבר אחר,
המדור ההומוריסטי של דבר.
ועדת־החקירה פירסמה את הדו׳׳ח שלה על
רצח ארלוזורוב. המסקנה העיקרית שלה היתה
שאיש מן החשודים של אז אינו אשם. למחרת
פורסמה במדור דבר אחר כותרת גדולה:

לצערי החליטו לבסוף להיפרד איש מרעהו,
והלכו איש־איש לדרכו. לדעתם. אך לא לדעתי,
מיצתה הרביעיה את עצמה. לפני כן פירסמו את
הספר הנ״ל.
בסיפרם פירסמו פארודיה על העולם הזה.
(אגב, לא היתה זאת הפארודיה הראשונה. כאשר
היה רחבעם(״גנרי״) זאבי ראש אג״ם, נהג מרי
שנה לפרסם ערב פורים גליון של האגם הזה,
שהיה כולו־פארוריה של העולם הזה ).על שער
גליון־הפארודיה, העולם הזו. הופיעו תמונתו
של זאב ז׳בוטינסקי והכותרת :״ארלתורוב חי
ונמצא בארצות־הברית.״
בינתיים מטפח העולם הזה מדור הומוריסטי
חדש. העולם הבא( ראה עמוד )46 ואני מקווה
שיצליח כמו קודמו. אף שהוא שונה ממנו לגמרי.
להתראות בשנת 2037

י ונמצא בארה ב
י ^>1חזו יווה

שער ״העולם הזד
איפה ארלוזורוב. איפה!
״ארלוזורוב חי — וגר בארגנטינה ״.ואכן, אם
איש לא הרג את ארלוזורוב. בוודאי לא מת.
זה היה כל־כך מצחיק עד שתחנת גלי צה״ל
שידרה את הכותרת, למחרת בבוקר, למאזיניה.
וזה באמת מצחיק. ורק חבל שזה לא כל־כך
מקורי. וזה מקור הבדיחה:
לפני עשר שנים פירסם הצוות ההומוריסטי
של העולם הזה, זו הארץ, ספר בשם זו ארץ זו,
שבו כינס את מיטב יצירותיו.
בין כל העיתונאים, העורכים, הכתבים, הצלמים׳
הקאריקטוריסטים וההומוריסטים שעלו
לגדולה מעל עמודי העולם הזה — והם כיום
השיכבה המובילה ברוב כלי־התיקשורת —
שמור לאנשי זו הארץ מקום,מיוחד. הזמנתי
אותם ב״ ,1973 כאשר כתבו מדור בעיתון־
סטודנטים. מעל עמודי העולם הזה הם יצרו
יצירה מקורית, שלא היתה דומה לה .״ארבעת
המוסקטירים״ ,כפי שנהגנו לקרוא להם — ב.
מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב ואפרים סידון —
הגיעו בשבועון זה לפיסגה של הומור ישראלי
אותנטי. הם גם תרמו תרומה מכרעת לתוכנית
ניקוי ראש בטלוויזיה.

שגי הקוראים, היושבים בגרמניה,
נעזרים במדעי האנתרופולוגיה והפ סיכולוגיה
כדי להבין את דברי
נשיא-המדינה בירושלים.
נשיא המדינה, חיים הרצוג, דיבר בנאומו,
ברחבת הכותל, בעצרת יום־ירושלים, על ״המגע
הטמיר״ בין חיילי צה״ל לאבני הכותל, ביום
השיחרור, ב־. 1967
לאנתרופולוגים ידועה תופעה זו מכבר. הם
יודעים לספר על טקסים של שבטים פרימי־

יתכן כי השינאה היא אחת המחמאות הכנות
ביותר שאפשר לתת לעיתון. שהרי אין טעם
לשנוא את מי שאינו קיים, אינו חשוב, או אינו
משפיע.
לפי אמת־מידה זו, העולם הזה קיים, חשוב
ומשפיע מאוד. כי גם עתה הוא מעורר בחוגים
מסויימים שינאה לוהטת, כמו בימים הראשונים
של מערכת זו לפני 35 שנים. מאז ומעולם עורר
שבועון זה אהבה ושינאה בלהט דומה.
לעיתים אני נדהם למראה עוצמת־השינאה !
שהעולם הזה מעורר, אם לדון על פי המאמרים
המתפרסמים עליו לאחרונה בעיתונים ובחיני 1

מונים שונים.
אחד הביטויים לכך הוא מסע״לחישות מאורגן
מצר חוגים מסויימים, המפיצים כי העולם הזה 1
עומד להתמוטט, כי ימיו ספורים, וכיוצא באלה
בדותות.
האמת היא שהעולם הזה הוא, אולי, העיתון
היחידי בארץ שאינו מפסיד כיום כסף. יש לכך
סיבה פשוטה: אין אנחנו מפונקים. מכיוון
שמעולם לא יכולנו לינוק כסף ממיפלגה, מוסד,
חברת־ענק או אילי־הון, וגם לא עסקנו בביזנס מן
הצד, למדנו לחיות במיסגרת האמצעים שלנו, .
לפני שנר״ כאשר הורע מצב העיתונות בארץ,
עשינו מה שאין ממשלת־ישראל מסוגלת לעשות:
צימצמנו את הוצאותינו, כרי להתאימן
להכנסות. התקציב שלנו מאוזן, ואין לנו חובות.
אילו היו עיתונים אחרים נוהגים כך, בוודאי
היה מצב העיתונות בארץ טוב יותר, ולא היתה .
נשקפת סכנה לעצם קיום העיתונות — כפי י
שהכריזה השבוע אגודת המרלים של העיתונות
היומית, שזעקה חמס. עיתונים המנהלים את
עסקיהם בבזבזנות שחצנית, מתוך תיקווה ש־איזשהו
נארח ישלם את החשבון, צריכים לבוא
בטענות קודם כל אל עצמם.
אשר לשבועון זה — בעוד שנתיים יחגוג
העולם הזה את יובל ה־ 50 שלו, והוא מזמץ את
קוראיו הצעירים לחגוג עימו את יובל ה״ססז
בשנת

הרצוו.
אנתרופולוגיה? פסיכולוגיה?
טיוויים באפריקה, שבהם יוצרים המשתתפים
״מגע טמיר״ עם עצמים שונים. בשבטים מסו־יימים
מקויימים מגעים מסוג זה עם האדמה
עצמה.
התופעה ידועה גם לחוקרי־הנפש. אצלם התופעה
ידועה כפטישיזם.
חבל שהנשיא לא ציין בנאומו, אם חיילי צה״ל
קיימו את המגע הטמיר עם אבני הכותל כשכלי-
זינם בידם, או לא.

יוסי בן־עקיבא, ירון מטרם,

טיבינגן, גרמניה

גימטריה פה. גימטריה שם
המיספרים מסתדרים בכל זאת. ה טבע
זה אכן, אלהים (העולם הזה
29.5ואילך) ויש גם פיתרון לרצח
ארלוזורוב.
מרטין בובר (בספרו גוג ומגוג) שם בפי רבי
יעקב יצחק מפשיסחה (1766־ ,)1817 הידוע
בכינויו היהודי, את הדברים הבאים:
״ומי הוא זה שהכיר את גדולת הטבע, הרי
הטבע בגימטריה — אלהים (ככתיבו
יעקב בהט, חיפה
במיקרא)׳״
מה יש לגימטריה לומר לפרשת רצח ארלזו־רוב?

רצח את חיים ארלזורוב?= 1269
= 1269
לאלוהים פתרונות
שמואל בר־קמא, תל-אביב

תקדים.,קרייזלר:,,
הלוואי עלינו
לא נראה לקורא רובין להשוות את
העזרה שהושיטה ממשלת ארצות״
הברית לחברת־המכוניות קרייזלר,
עת עמדה לפני פשיטת־רגל, לעזרה
שמבקשים להושיט לא תא (העולם
הזה )5.6
הלוואי עלינו מה שקרה בין ממשלת ארצות-
הברית לחברת־המכוניות קרייזלר. קודם כל שם

לא שפכו את הכסף צ׳יק־צ׳אק, אחרי בדיקות
שטחיות של כמה ימים(או שבועות) ,אלא עמלו
חודשים רבים, ורק אחרי שנוכחו לדעת כי
ביסודו של דבר יש לקרייזלר בסיס איתן והיא,
למעשה, זקוקה להון חוזר כדי שתעמוד על
רגליה ורק אחר שהסנאט והקונגרס נתנו את
הסכמתם לכך, ניתנו הכספים הממשלתיים —
אבל גם אז רק כהלוואות נושאות ריבית מיס־חרית
ובתוספת חבילת מניות בריאה.
וכאשר השתקמה קרייזלר ועמדה על רגליה,
תוך שנתיים־שלוש, היא לא רק החזירה את
ההלוואות קודם זמנן אלא גם הגישה לממשלת
ארצות־הברית מתנה יפה מאוד. כי כאשר קרייז־לר
שוב עמדה על רגליה, עלו מניותיה בבורסה
וממשלת ארצות־הברית מכרה את המניות שהיו
ביריה ברווח של כמה עשרות מיליוני דולארים.
שלמה רובין, חיפה

גאוות בבל
הקורא סייג סבור כי אם מותר
לקוראים יוצאי תימן לכתוב להעולם
הזה ולהשתבח בייחודם, ואם מותר
לקוראים בני הגליל לנהוג בך גם כן
(העולם הזה 22.5ואילך) ,וודאי
מותר לו, יוצא בבל, לספר בשבח
עדתו.
כולם חושבים שאנחנו, יוצאי בבל, הבאנו
ארצה רק את משה לוי, הרמטכ״ל, את אורי
עמית, ראש העיריה העיראקי הראשון בארץ ואת
הקבאב והשישליק על הגריל בפארק הירקון.
אבל האמת היא שזה אפס קצהו ואחרי
שבגליונות האחרונים התחילו קוראים יוצאי
תימן, מצד אחד, ויוצאי הגליל, מן הצד השני,
לטפוח לעצמם על שכמיהם, גם לי יש מה לומר.
תתפלאו לשמוע, אבל עוד לפני כמעט 4000
שנה, היו אבות־אבות־אבותינו אשפי־מיטבח
אניני־טעם. היו להם 300 סוגי לחם, מקמחים
שונים, בתיבולים שונים, עם מילויים שונים,
בצורות שונות (מצורת לב עד צורת שד־אישה).
היו להם 00ז מיני מרקים; היו להם 25 מתכוני
בשר (בין השאר כבשים ועיזים, יעלים ויונים)
ו־ 18 סוגי גבינה.
מאיפה אני יודע את כל זה? מהגליון האחרון
של ירחון ארכיאולוגי אמריקאי, בו מספר חוקר
מאוניברסיטת ייל האמריקאית על מה שפיענח
מלוחות־האבן העתיקים, עליהם היו חרותים,
באכדית. ובכתב־היתדות, כל התפריטים הנ״ל.
אירי סייג, רמת־גן

זכות ראשונים
כתב היומון על המשמר, מבקש
להסב את תשומת״הלב לעובדה, כי
גם הוא שבר קשר-ההשתקה על ספ רו
של יאיר קוטלר, כוח להשחית(העולם
הזה .)29.5
פרסום ראשון על הספר כוח להשחית של
יאיר קוטלר, היה במדור שלי, ביום הוצאת הספר
לאור, ה־ 29 במארס . 1985
אפי לנדאו, תל-אביב
כרייה רמכירה
הקורא בכר פשט את הרגל.
חובותיו מגיעים ל״ 12 אלף
דולר. לדעתו, נותר לו מוצא
אחד: למכור אחת מכליותיו.
אני, בכר מרדכי, מתל־אביב, רחוב
פין ,2יליד ,1951 מספר תעודת־זהות
,5052209 נשוי ,2 +מצב בריאות תקין,
ללא שום מחלות, מעוניין ורוצה למכור
כלייה אחת לכל אדם חולה במחלת כליות.
עקב פשיטת־רגל וחובות של סך 12
אלף דולר, לכל מיני נושים ובנק לאומי.
החברה
שלי כעת סגורה, בפקודת ה־מישטרה.
הדירה שלי נפרצה. לכן, בלי
שום ברירה, אני נאלץ למכור כלייה
אחת. במידת הצורך, אני נוסע לארצות־הברית
בשביל למכור כלייה אחת ולשלם
את כל החובות שלי.

העולם הזה 2493

סיבסון־ כספי בלי מד
הסיכויים לאיחוד הליכוד נראים עתה קלושים ביותר,
לפחות על־פי התנהגות גיזברות הליברלים.
חרות דורשת עזרה לקופתה הריקה, בגלל מערכות
הבחירות לכנסת ולהסתדרות. הליברלים, הניזונים גם
מכספי איגוד־העובדים, מסרבים לעזור.

חקירה כלכלית במישטרה היחידה הארצית לחקירת הונאה במטה הארצי
תתחיל לטפל בקרוב בפרשה כלכלית רצינית,
גדולה ומקיפה יותר מהחומר הגולמי בפרשת
לוינסון, שהועבר אליה בזמנו.
אחד הצירים בחקירה הוא העברות כספים לחו״ל. צוות
חוקרים מיוחד ישלח לאירופה.

האופציה הליברלית 1חוזרת אחרי שבוע של שיחות בין צמרת־העבודה וכל המיפלגות
הדתיות, על הקמת ממשלה צרה, הגיע תור האופציה
הליברלית.

בעשרת הימים הבאים יעקבו ראשי העבודה
אחרי ההתפתחויות בליברלים. בכנסת מדברים
על הפתעה גדולה בתום הדיון של ועידת
המיפלגה בשאלת האיחוד עם חרות.

ההנחה היא, ששוב תקום לתחיה קבוצת ח״כים ליברליים
אשר יודיעו כי הם מעדיפים פילוג והצטרפות לעבודה
על־פני איחוד עם חרות.

שוב מוזכר השר יצחק מודעי כמי שיעמוד
בראש הקבוצה.

מיקלטי־מס באילת
אנשי־עסקים המעוניינים ליהנות מפירות
איזור הם חר*החום שי באילת רושמים
באחרונה חברות חדשות שכתובתו באילת.
במישרדי
רשפ-החברות הבחינו שלא
אחת מופיעות כמה חברות תחת אותה
הכתובת. מתברר שבעלי החברות שוכרים
במשותף חדר או דירה״ רק לצורכי
הרישום הפורמלי.
עיריית אילת מתייחסת בחיוב לגידול
הפיקטיבי בחברות האילתיות, משום שבדרך
זו היא תגדיל את הכנסתה ממס־עסקים.

עיסקוז שרון־פנטגון?
עוד מספיחי מילחמת־הלבנון: במישרדי הפרקליטים
הגדולים בניו־יורק נפוצה שמועה, כי מישפט שרון־״טיים״
הסתיים כפי שהסתיים בעיקבות עיסקה בין הצדדים.

על־פי. השמועה, פנה שרון לראשי הפנטגון,
בשבוע האחרץ למישפטו, ואיים כי יחשוף
מיסמכים אשר יעידו, כי בכירי הממשלה
האמריקאית היו בסוד תוכניותיו כבר שנה
לפני פרוץ הקרבות, ואך העניקו לו אור ירוק.
5הפנטגון הפעיל מייד לחצים על השבועון ודרש
ממנו להביא לסיומו המהיר של המישפט.
כתוצאה מהלחצים ויתר ״טייס״ על השלב
האחרון של ההגנה: מיצעד עדי-אופי
ישראליים, שנועד להכפיש את שמו של שרון.

* צה״ד לא הציג
את הפינים
עיתונאים שבאו למעבר הגבול במטולה, על־טי
הזמנת דובר צהי׳ל, סירבו להיכנס לדרום־לבנון,
אלא אם כן יתיר להם צה״ל לראות את החיילים
הפיניים השבויים בידי צד״ל.
דובר צה״ל סירב להיענות לבקשה.
העיתונאים לא נכנסו ללבנון, ואז הובהל אנטואן לחד
לגדר הטובה ושם שוחח עם הכתבים.

קשר תורכי בצפון
המקור המרכזי והמהיימן למידע על המתרחש עתה בדרום
לבנון הוא דובר יוניפי״ל, טימור גוקסל, תורכי במוצאו.
הצלחתו נובעת בעיקר מדילדול חמור במידע שצה״ל
מספק על המתרחש מעבר לגבול.
זילברברג במהדורה שניה
הפרופסור דויד ליבאי, שקצר הצלחה בהגנה על
ישראל זילברברג, מבריח המט״ח לשווייץ,
מטפל עתה בפרשה דומה, ומייצג חשוד
באותה העבירה.

שדולה למען צ1
קאדים ואנשי-דת מוסלמיים בגליל מתכוונים
לפעול למען חקיקה שתאסור על מוסלמים
לאכול בפרהסיה בחודש הרמדאן. חוק כזה קייס
בגדה, והוא מאפשר לבתי-המישפט להטיל על
העבריינים עונשי־מאסר.
אנשי־הדת, המודאגים מעליית מיספרם של מחללי
הרמדאן, סבורים כי יוכלו לגייס לצידם את הח״כים של
המפד״ל, ש״ס ואגודת־ישראל.
בראש השדולה יעמוד, כנראה, השייח׳ מוחמר חוביישי
מעכו.

המר לא יהיה נשיא
למרות רצונו העז של זבולון המר להתמנות כנשיא
אוניברסיטת בר־אילן, במקומו של הפרופסור עמנואל
רקמן, לא יעלה הדבר בידו.

ראשי האוניברסיטה אינם מעוניינים באישיות
פוליטית, גם אם הוא היה יושב-ראש המועצה
להשכלה גבוהה, בתוקף תפקידו כשר־החינוך.

שחל במעקב
מעורבתו חסרת־התקדים של שר-האנרגיה,
משה שחל, בנסיונות לפיתרון משבר ״אתא״,
ותוכניתו למכירת קרקעות המיפעל כדי
להחיות את,.אתא״ ,מעוררת התעניינות רבה
בחוגים שונים, התמהים על הסיבות
המסתתרות מאחורי יוזמת השר החיפאי.
שחל, עורו־דין במיקצועו, התמחה בעבר בטיפול
במקרקעין. הוא כבר ביצע כמה עיסקות גדולות עם
שיכון עובדים, ולא ברור מה טעם הוא מצא עתה להכריח
אותם לולכנס להרפתקה בכורדני.

המישטרה 33ד
משה דיין
צמרת-המישטרה במחוז הצפוני זד
עמת על יעילותו הרבה של דובר ״מגד
דויד־אדום״ ,משה דיין, הממהר לדווח ל*
כלי־התיקשורת על כל אירוע הקשור
בשרות זה, מייד אחרי מאם של אנשי
מד׳׳א למקום האירוע.
לא אחת מקדים דיין את דוברי־־דד
מישטרה בצפון בשעות רבות.
כדי לחבל ביעילות עמדתו של דיין,
פנו בכירים במישטרה הצפונית להנהלת
מד״א ודרשו מהם לצמצם את תחומי
פעילותו.
לעזרתו של דייז נזעקו כתבי ה צפון,
וכמחאה הודיעי על צימצום הקשרים עם
המישטרה ועל התייצמת חד-משמעית
מאחורי דיין.

המבקר ימסזר
רכזשו לקיבוץ
מבקר ההסתדרות הקשיש, שלמה שטנגר, עומד למסור
לרשות קיבוצו, מעיין־צבי, דירה בתל־אביב שאותה קיבל
בירושה. הקיבוץ ישתמש בדירה, קרוב לוודאי, לשיכון
חבריו שנמצאים בעיר.

מחפשים את נרמן
הקבלן ניסן נוימן, חבר המיפלגה הליברלית, ששב
מארצות־הברית כדי להשתתף בועידת־המיפלגה ביום
החמישי הבא, גרם לכך ששתי הסיעות הגדולות ירוצו
אחריו.
אנשי השר אברהם שריר הפיצו שמועה שנוימן הובא על־ידם
כדי לגייס קולות לאיחוד מיידי עם חרות. נוימן ידוע
כגייסן קולות מעולה.
המידע גרם להתרגשות בסיעתו של השר יצחק מודעי,
ואנשיו החלו לחפש אחרי נוימן. מכיוון שהוא אינו גר
בדירתו הקודמת, הם עדיין לא איתרו אותו.

התיק של קולק
תיק-הצד של אורי, בנו של אמטל
מוסינזון, גויים על-ידי ראש עיריית ירד
שלים, טדי קולק, כשעלה על ממת ברי־כת-הסולטן
כדי לחלק תשורות לענקי
הג׳אז, שהופיעו בקונצרט הנעילה של
פסטיבל-ישראל.
קולק שעלה לבימה לנאום, אל מול
מצלמות הטלוויזיה, בא למקום ומדו תיק
קניות של אשתו. ברגע האחרון החליט
שתיק זה אינו יאה לו, ונטל את תיקו של
מום ינזון־הבן.
בתיק חיו מצלמה וציוד אישי. קולק
רוקן את התיק, שם בו את התשורות ועלה
לבימה כשהוא אוחז מ.

מיבחני־בד בטלוויזיה
השבוע ייערכו מיבחני-בד בטלוויזיה?קרייני
רצף. אך נראה שלא ניתן יהיה להעסיק גם את
מי שיעבור את המיבחנים בהצלחה.
הסיבה: ברשות־השידור עומדים לפטר 220 עובדים עד
סוף השנה, ולכן אי־אפשר יהיה לקלוט באותו הזמן
עובדים חדשים.

מנכ״ל למבקר המדינה
יאיר הורביץ, היועץ המישפטי של עיריית
ירושלים, יתמנה בקרוב לתפקיד מנכ״ל מישרד
מבקר־המדינה.
המנכ״ל הקודם, רפאל ורדי, לשעבר מתאם פעולות צה״ל
בשטחים הכבושים, פרש לפני כמה חודשים מהתפקיד.
במקומו של הורביץ בעיריית ירושלים יכנס קצין בכיר
בצה״ל, שיפשוט בקרוב את מדיו.

״תדיראך בכוכבים
במישרד־הביטחון מלגלגים על דיווחי ״תדיראך,
שהם יקחו חלק ב״מילחמת-הבוכבים״ .בצמרת
המישרד גורסים, שלדיווחים אלה אין כל שחר.

הרומנים מוכרים
את ביגדיהם
20 רומנים — רקדנים, זמרים וטבחים, שבאו ארצה לרגל
חודש רומניה, שעורכת אחת מרישתות־המלונות —
מסתובבים בשעות הבוקר במלון שבו הם מתאכסנים
ומנסים למכור באופן פרטי את חולצותיהם הרקומות
לתיירים ולישראלים.

לא מכים
ביחידה המרכזית
שוטרי היחידה־המרכזית בתל־אביב החליטו
להימנע מאלימות כלפי חשודים ועצורים, עלפי
פניה אישית של שר-המישטרה, חייס בר־לב.
כעריכת
גלציי? ציטדי׳

04627443

ד שואר בדוו החוצה מלבנון -
, 1 היא דוו כ ת עד מוקש שהיא הניחה בעצמה

צרה ושגה צד״ל
ץ^שהו מצחיק קורה לישראל
בדרך החוצה מלבנון. היא דורכת
על מוקש שהיא הניחה בעצמה.
המוקש הוא גוף. שניתן לו השם
המפואר ״צבא הרום לבנון״.
הוא הונח, כדי שכל מי שיתקרב
לגבול־ישראל מצפון יררון־ עליו וית־רסק.
עכשיו
מתברר כי היחיד העלול
לררוך עליו הוא ישראל עצמה.
זה קרה כבר השבוע, עור לפני
שצה״ל הספיק לצאת רשמית מלבנון.
וזה אות לבאות.
שבויים וחיילי־שוקולד. פירטי
התקרית אינם חשובים ביותר, והם
לוטים ערפל־קרב סמיך.
לפי גירסה א׳ ,זו של ראשי צד״ל:
חיילי הגדור הפיני של כוח־האו״ם
(יוניפי״ל) תקפו עמרה של צד״ל. פרקו
את הנשק מן האנשים, לקחו אותם
בשבי ומסרו אותם בירי אויביהם, אנשי
אל־אמל השיעי.
לפי גירסה ב׳ ,זו של האו״ם: אנשי
צד״ל רצו לערוק, ונמסרו בירי אנשי
אל־אמל מרצונם.
שתי הגירסות לא היו סבירות. צבא
אמיתי אינו נכנע ללא מאבק. אין שום
סימן לכך ש־ 11 אנשי צר״ל גילו הת־נגרות
כלשהי. אם אכן יש אמת בגיר-
סת צר״ל, הרי היא מאשרת את חששותיהם
השחורים ביותר של מפקרי
צה״ל: הגוף הקרוי צד״ל אינו שווה

פות בין צד״ל ויוניפי״ל נולדו כולן על
רקע זה.
אך זוהי היתממות גמורה. המיליציות
האחרות בלבנון הן כוחות אותנטיים:
אירגוני־הגנה מקומיים של העדות.
לא פעם מחפש לו כוח כזה בעל־ברית
חיצוני(סוריה, ישראל) ,אך בעיקרו
זהו מישמר מזויין של אוכלוסיה,
היושבת בשטח מסויים.
אין אדם בעולם המאמין כי צד״ל
הוא כוח כזה. הכל יודעים כי זהו צבא־שכירים
של ישראל, שהוקם על־ידי
ישראל, בכסף ישראלי, בנשק ישראלי,
באימונים ישראליים, בפיקוח ישראלי.

איש־צד״ל לחד
עוד אלה יוצאים, אלה נכנסים
מאומה, אין הוא יחירה צבאית, הוא
מורכב מחיילי־שוקולר.
גם גירסת האו״ם אינה סבירה. סרט־טלוויזיה,
שהוקרן גם בישראל, מראה
את אנשי צד״ל בצור, כשהם נראים
כשבויים לכל דבר, תחת מישמר מזויין
של השיעים. מנהיג השיעים, נביה ברי,
הציע לשחררם תמורת שיחרור אסירים
שיעים הכלואים(שלא כחוק) בעתלית.
משמע: גם הוא התייחס אליהם כאל

שבויי־מילחמה, שניתן להחליפם.
צבא־ביבוש מוסווה. אך לא זה
העיקר. העיקר הוא עצם הבעיה הכרוכה
בקיומו של הגוף הקרוי צד״ל.
יצחק רבין טען השבוע כי זוהי
מיליציה, כמו שאר המיליציות הפועלות
בלבנון. הוא האשים את האו״ם,
ביחס של איפה ואיפה, על כי הוא
נושא ונותן עם מיליציות אחרות, אך
מסרב להכיר בצר״ל. התקריות התכו־

1ה הי הצפ 1י!

במשן־ החודשים האחרוכים הזהיר ״העולם
הזה״ פעמים רכות מפני הקונספציה, המשאירה
את צדי׳ל ב״רצועת הביטחון״.
כך כתב אורי אבנרי ב״העולם הזה״
( ,)24.4.85 תחת הכותרת ״רצועת אי־הבי*
טחון״:

...הריני מבקש נזה לקבוע, כעוד מועד, כי תוג־נית
זו כולה מטורפת. אפשר לומר, תוך התנכלות
כלפי קלאוזביץ: זהו המשך הטימטום באמצעים
אחרים.
...מה טיבם של מגוייסים כאלה?
האם הם יילחמו כלוחמים עזי־נפש! האם יחרבו
את נפשם! מהי המוטיווציה שלהם!
מובן מאליו שערנו הצבאי של כוח כזה שואף
לאפס -ונדמה שאין איש בצמרת צה׳ל החושב
אחרת.
אבל נו ח כזה, יכול לפעול ככוח־טרור -כלומר,
כחגורה המטילה את אימתה על הכפרים, על־ידי
ביצוע מעשי״זוועה, אשר צהי׳ל עצמו אינו רוצה ואינו
מסוגל לבצעם.
...כאשר כוח זה יושאר לבדו מצפון לגבול, יוסרו
המוסרות. אנשיו יקראו דרור ליצריהם. כלבנונים
אמיתיים, כל מעשה-זוועה ייראה להם ננורמלי.
במצגי־סכנה ייתקפו בפאניקה, ואז יהיו מסוגלים
לזוועות נוראות עוד יותר.
כל מי שראה אנשים אלה בשטח. יודע שזהו
המצב.
מכיוון שהם אנשי הדרום, יהיו לאנשי צד״ל גם
חשבונות אישיים ועדתיים. החיילים המארוניים
בצד״ל עלולים לעשות שפטים בשיעים ונדרוזים,
הדרוזים בשיעים ונמארונים. השיעים בכל.
וזהו העיקר: כל מעשי־הזוועה שיבוצעו, יירשמו
על חשבון ישראל.
לא יהיה אדם אחד בעולם שלא יטיל על ישראל
את מלוא האחריות לזוועות שיבוצעו על־ידי אנשי
הכוח הזה, שהוא בגלוי ולעיני״נול, נו ח שכיר של
ישראל.
שום הכחשה לא תעזור כאן, נפי ששום הכחשה
לא עזרה אחרי צברה ושאתילא -ובצדק.

כפי שאמרתי אז אחרי מעשה אני מוכן לומר עכ שיו
לפני מעשה: מי שמכניס נחש ארסי לעריסה של
תינוק, לא יוכל לטעון ״לא אני הרגתי את הילד!״
...לגבי האוכלוסיה בדרוס-לנגון, ובעיקר האוכ־לוסיה
השיעית, יהיה צד״ל צבא״כיבוש, פשוטו
במשמעו, בדיוק כמו צה״ל.
קיומו של כוח זה נ״רצועת הביטחון״ יהווה גירוי
מתמיד. הוא ימשוך אליו פיגועים, כמו שנייר-
זבובים מושך אליו את הזבובים. הוא לא ימנע
פיגועים. הוא יגרום להם.
יתכן שיש בישראל מישהו האומר לעצמו :״או
קיי, שיפגעו בצד־׳ל; העיקר הוא שלא ייפגעו ביישובים
שלגו!״
זוהי אשליה. כאשר צד״ל יותקף, הוא יבצע
מעשי-נקם. מעשי־הנקם ישלהנו שיבעתיים את
השינאה לישראל, ויגררו אחריהם בהכרח לפיגועים
בישראל עצמה.
אם ייכשל צד־ל במשימתו ויימצא במצוקה, יצטרך
צה״ל לשעוט צפונה נ די להצילו -וכך תחזור
כל הפרשה על עצמה.

כעבור חודש חזר והדגיש ״העולם הזה״
( ,)1.5.85 תחת ועותרת ״מיהו־־מי במיודמיה״:

...בתוך הקלחת הכללית מהווה צד״ל את אחד
הנוחות הלוחמים. גם אם ירצו הנוחות בדרום־
לבנון לשכוח את הגבול הישראלי, לא ישכחו את
קיומי של צד״ל -הן כבוח-כיבוש מטעם ישראל, הן
ככוח נוצרי מקומי המעורב במילחמת־האזרחים.
כבר השבוע היה ברור לבל מי שרצה לראות
ששכרו של צד״ל יוצא בהפסדו.
...נשם מי פועל לחד! בשם ישראל! ככוח נוצרי
מקומי! ברור כי כל מעשיו והכרזותיו של צד״ל נר שמים
אוטומטית על חשבונה של ישראל. המקיימת
כוח זה ושהתחייבה לחוש לעזרתו נ״רצועת-
הביטחון״ בכל עת״צרה.
על-ידי השארת צד״ל בלבנון, באמתלה של
״רצועת־ביטחון״ ,חוזרת ישראל לזירה הלבנונית.
היא מעורבת עד לצוואר, ומעורבות זו עלולה למשוך
את האש אל הגבול הצפוני -חרף כל הכוונות
הטובות והמזימות הציניות.

שני קצות החבל. משום כר
מטיל העולם אוטומטית על ישראל
את האחריות לכל מעשה של צד״ל.
איש אינו מתייחס ברצינות לפיקציה
של הגנרל אנטואן לחד, העצמאי־כב־יכול.
הסכנה
שבכך היא רבה. זה הוכח
כבר בתקרית השבוע. היא כפולה:
כוח־האו״ם, הנמצא למעשה במצב
של מילחמה עם צד״ל, מורכב מיחידות
של עמים ידידותיים לישראל. פינלנד
היא מדינה ידידותית, וכך גם צרפת,
איי פיג׳י, נורווגיה ועוד.
כל תקרית בין יחידות של מדינות
אלה ובין צד״ל, שבה נשקפת סכנה
לחיי החיילים, מקימה מייד את דעת־הקהל
בארצות אלה נגד ישראל.
מנהיג אירי תבע לפני שבוע לבטל
את ביקור הנשיא חיים הרצוג באירלנד,
שבה נולד, בגלל תקרית בין האירים
וצד״ל.
זוהי דוגמה קלאסית של חוסר
היכולת הישראלית לקבל החלטה
ברורה. שוב אוחזת ממשלת־ישראל
בחבל בשני הקצוות.
יצחק רבין היה רוצה בברית עם
השיעים, וסומך על אל־אמל ועל הסורים
כגורמים פוטנציאליים שישמרו
על ״שלום הגליל״ .באותה השעה עצמה
תומכים רבין ועמיתיו בצד״ל,
המונעים כל הסדר גלוי או סמוי עם
השיעים.
יתכן שנביה ברי היה רוצה להגיע
להסכמה אילמת עם ישראל, בחסות
סוריה, על רקע השינאה המשותפת
לפלסטינים. אך די במעשה־טבח אחד
של צד״ל בכפר שיעי כדי לפוצץ את
הרעיון.הזה,
מילכיד .85 הצרה היא שאין
בישראל אדם המסוגל לשנות את המצב.
זהו מילכוד.
כדי להצדיק את הנסיגה מלבנון,
ולאפשר לליכוד לטעון כי המילחמה
לא היתד, לגמרי מיותרת, הוסכם על
״רצועת ביטחון״.
כדי לתת תוכן כלשהו לרצועת־הביטחון,
הוסכם להשאיר שם את צד״ל
ועוד ״כוחות מקומיים״ — קרי:
שכירי־חרב מקומיים, שערכם הצבאי
כקליפת־השום.
עכשיו מונע צד״ל רגיעה וביטחון.
למעשה הוא מונע את סיום ההתערבות
הישראלית בלבנון.
השבוע, כאשר יצאו אחרוני הכוחות
של צה״ל רשמית מלבנון, היה ברור כי
המילחמה לא תמה. היא נמשכת, באמצעות
צד״ל, וכתוצאה מכך עלול צה״ל
להיקרא בכל רגע לחזור ללבנון.
כאילו כדי להבטיח זאת, נפלו השבוע
פצצות־קטיושה על הגליל, וצה״ל
חזר ללבנון כדי להגיב.
אחרוני צה״ל יצאו — וראשוני
צה״ל נכנסו מחרש.
במדינה העם הארמניקים איד לא לרכוש
ידידים בעולם ולהצליח
בחברה הבינלאומית
לפתע פיתאום מצאה ישראל את
עצמה בסיכסוך עם פינלנד.
המדינה הצפונית היא ידידה מובהקת
של ישראל. היא מייצגת את ענייני
ברית־המועצות בישראל, וכך היא
משמשת צינור חשוב לקשר הרופף בין
ירושלים ומוסקווה.
הגורם לסיכסוך: פרשה שבה מעורבים
חיילי פינלנד, המשתתפים בכוח
האו״ם בלבנון(ראה מיסגרת).
אויבים חדשים. הרעת היחסים
בין ישראל ובין חיילים המשרתים את
האו״ם אינה תופעה חדשה. סידרת
המשברים החלה עוד עם הקמת המדינה.
דורות
של אנשי־או״ם שירתו כמש־קיפי
שביתת־נשק וכחיילי כוחות־חירום
וכוחות־לשמירת־השלום בגבולות
ישראל. רובם המכריע של אנשים
אלה, בני עשרות מדינות מרחבי העולם,
הפכו תוך כדי מילוי תפקידם
מתנגדים של ישראל, ולפעמים גם
אנטי־ישראלים קיצונייס-ואף אנטישמים
ממש.
אחדים מראשי המשקיפים כתבו
אחרי סיום תפקידם ספרים, שהיוו כת־בי־אישום
חריפים נגד ישראל.
מה גורם לתופעה זו?
״הכלב שלמטה״ .הריעה המקובלת
היא שזהו דבר בלתי־נמנע. הזרים
הבאים למרחב, כשהם תמימים וניטר־ליים,
ולפעמים גם פרו־ישראלים מעורפלים,
מזדעזעים כשהם נתקלים
במציאות שלא הוכנו לה.
הם רואים את מחנות־הפליטים הפלסטיניים,
את המצוקה והקיפוח, בעוד
שישראל מצטיירת בעיניהם כמדינה
גדולה, חזקה ושחצנית. האהדה הטיב־עית
ל״כלב שמלמטה״ ,לצד החלש,
מביאה את האו״מניקים להזדהות גוברת
והולכת עם הצד הערבי.
אך יתכן שיש גם סיבה נוספת,
מעשית יותר. ישראל לא למדה מעולם
להתייחס אל אנשי האו״ם בכבוד. מאז
שדיבר דויד בן־גוריון בבוז תהומי על
״או״ם־שמו״ם״ ,טיפלו כל ראשי־המנד
שלה ושרי־הביטחון באנשי האו״ם ב־זילזול.
הסיכסוך
הנוכחי בדרום־לבנון הוא
המשך הגיוני לכך. מאז שעברו הטנקים
של צה״ל ביוני 1982 על פני אנשי
האו״ם חסרי־האונים, נראה יוניפי״ל
בעיני הישראלים כבדיחה. התוכניות
של רצועת־הביטחון ושל תפקיד צד״ל
בה הוכנו בלי שום התחשבות בקיומו
של כוח האו״ם שם.
מעטה של אדיבות. אולם האדם
אינו גוף ערטילאי, כפי שנדמה.
כוחותיו מורכבים מאנשים חיים, בני
עמים שונים. תקרית עם האו״ם מביאה
עימה, בהכרח, סיכסוך עם העם שחייליו
מעורבים בתקרית. הפינים נהגו
אומנם השבוע בהתאפקות אופיינית,
אך מתחת לאדיבות המופגנת התעוררו
רגשות עמוקים.
אין זו שיטה טובה לרכוש ידידים
בעולם ולהצליח בחברה הבינלאומית.
דיעות פצצה בדרך
אחד מגדולי המנהיגים
היהודיים קורא למשא־ומתן
בין ישראל ואש״ה — מייד
זאת עומדת להיות פצצה.
האיש שהכין אותה הוא פיליפ
קלוצניק 77 מוותיקי המנהיגים
היהודיים בארצות־הברית, איש מובהק
של המימסד.
הוא עומד לקרוא להקמת מדינה
פלסטינית ולמשא־ומתן ישיר בין ישראל
ואש״ף.
״קונסנזוס השטויות״ .פצצת־
(המשך בעמוד )11
העולם הזה , 2493

הפיתרון המתקדם וההומאני למשבר הדאנמי שמצר:

חנינה

ס ני כותב את הדברים האלה אחרי לבטים קשים.
התייעצתי עם מישפטנים, קרימינולוגים ואנשים אחרים,
שאני מחשיב את דעתם. חלקם תמכו בהצעתי, חלקם פסלו אותה
מכל וכל.
גמרתי אומר להעמיד אותה לדיון ציבורי.

ההצעה: להכריז על חנינה כללית.

ץ* עמיים כתולדותיה הכריזה מדינת־ישראל על חנינה
21 כללית.
מועצת־המדינה הזמנית הכריזה על החנינה הראשונה בישיבתה
האחרונה, לפני שמסרה את השילטון לידי הכנסת הנבחרת
הראשונה.
החנינה הכללית השניה הוכרזה ביולי ,1967 בעיקבות מילח־מת
ששת־הימים. היא לא חלה על סוגים מסויימים של עבריינים,
אך רוב רובם של אסירי ישראל שוחררו. היה זה אקט של חסד
— ואולי גם אקט של הודייה — על הניצחון המזהיר של צה״ל,
שנראה אז לרבים כמעשה של נס והצלה.

אם תינתן חנינה נפרדת לסוג זה של פשעים, הרי
פירוש הדכר מתן גושפנקה ממלכתית לעושים, למעשים
ולמניעיהם.
תהיה זאת הכרזה, קבל עם ועולם, שמדינת־ישראל מתייחסת
בסלחנות לרצח ערבים ולפיצוץ מיקדשים מוסלמיים.

המסר יהיה לכל: מותר ורצוי לבצע מעשים כאלה.
מדינת-ישראל קורצת בעין או עוצמת עין. החנינה
מובטחת מראש.

לא יועילו כל עלי־התאנה שבהם מבקשים לכסות את ערוות
הרעיון הציני, כגון ״הבעת חרטה״ ודיברי־הבל מסוג זה. אם
תעניק מדינת־ישראל חנינה לטרוריסטים היהודיים, היא מציבה
את עצמה חד־משמעית לצד הטרור היהודי. מנהיגי־הטרור יהיו,
למעשה, למנהיגי המדינה.
העובדה שממלא־מקום ראש־הממשלה מציע זאת בפה מלא,

ייהנו בה כולם, על פי קריטריון אובייקטיבי.
אם רוצים לתלות זאת במאורע לאומי כלשהו, הרי סיום
מילחמת־הלבנון, שגרמה לפילוג ולטראומה כה עמוקים בציבור,
יכול לספק את האמתלה המתאימה.

הגיע הזמן לנקות את השולחן, לפתוח דך חדש,
להתחיל מחדש.

>^ני מכיר, כמובן, את הטענות נגד חנינה כללית, ואיני
מזלזל בהן. הן כבדות־מישקל.
אומרים כי שיחרורם הסיטוני של עבריינים יגביר את הפשיעה
ויוסיף עבודה למישטרה. משום־כך מתנגדים ראשי־המישטרה
תמיד לרעיון זה.

עד כמה שידוע לי, הדבר לא הוכח. האם גאה גל

אולם בין מצדדי החנינה היו אז גם מי שסברו כי
החנינה עצמה היא מעשה מועיל ונכון, בלי קשר
למאורע חגיגי כלשהו.

כך אמר אחד המישפטנים המכובדים ביותר בכנסת, ראובן
ארזי ממפ״ם :״אין זה הכרחי שחנינה תינתן רווקא לרגל מאורע
מדיני בלתי־רגיל בחיי המדינה. נראה לנו כי סבירה גם חנינה
שניתנה בפרק־זמן מתקבל על הדעת, גם ללא סמיכות למועד
מסויים, אם יש לכך הצדקה ציבורית וחברתית״.

זו היתה דעתי אז, וזוהי גם דעתי היום.

אני בעד מתן חנינה כללית מדי פעם — אמנם לעיתים
רחוקות — כדי לרוקן את בתי־הכלא ולאפשר להמוני עבריינים
להתחיל בחיים חדשים.

אך איני רוצה להסתיר כי העיתוי של הצעתי נובע
הפעם ממצוקה לאומית אקטואלית, שיש לה השלכות
חברתיות, מישפטיות, מדיניות ורוחניות מרחי-

קות־לכת•
ף* חודש שעבר נאלצה מדינת־ישראל לשחרר 1150״אסי־רים
ביטחוניים״ במיסגרת חילופי־שבויים.
אילו הוחזקו אסירים אלה מלכתחילה כשבויי־מילחמה, לא
היתה בכך כל בעייה. אך מדינת ישראל לא העניקה לאנשים אלה
מעולם מעמר של שבויי־מילחמה, אלא התעקשה להתייחס אליהם
כאל פושעים פליליים רגילים, בתוספת התואר ״ביטחוניים״.
לכן היה שיחרורם כרוך בתרגילים של לוליינות מישפטית, שלא
היו מכובדים ביותר.

מוכן ששיחרור זה הביא בעיקבותיו מייד צעקה
גדולה. היתכן לשחרר ערבים שרצחו(או ניסו לרצוח)
יהודים — ולא ישוחררו יהודים שרצחו(או
ניסו לרצוח) ערבים?
כבר אמרנו והוכחנו שזהו מין ושאינו מינו, ושאין כל דמיון
בין הגינה ובין הענות לסחיטה. אך הגיון לחוד ורגשות לחוד. חלק
גדול של הציבור מאמין שנוצר כאן מצב בלתי־סביר ובלתי־צודק.

ושמיגוון
עצום ורב של פוליטיקאים, רבנים ואישי־ציבור שונים
מציעים עתה הצעה נלוזה זו, מחמירה את המצב שיבעתיים.

של פשיעה ב־ 1949 או ב־ד?196 התשובה היא,
כמדומני, שלילית.

הלחץ הציבורי גרס לתהליך פוליטי, גלוי ונסתר,
המבטיח עתה את שיחרורם המוקדם של הטרוריסטים
היהודיים. קיימת על כך הסכמה בין הליכוד,
המערך והדתיים, ורק על השיטה המדוייקת עדיץ לא
הוחלט.

אם תתגשם, חלילה, יהיה זה פוך מדינת־החוק,
ביזוי מערכת-המישפט, השפלת הנשיא ואובדן אחרוני
הנכסים הדמוקרטיים שהציבור יכול לכבדם.

אומרים שמרבית המשוחררים חוזרים במשך הזמן לכלא.
זה נכון כשלעצמו. אך זה נכון לגבי כל המשוחררים, גם מי
שזוכים כשיחדור בתום ריצוי עונשם.

הנטייה היא עתה לערוך קומדיה מישפטית מבישה: להמשיך
במישפטים, לקוות שהשופטים יגזרו לרוב הנאשמים עונשי־מאסר
מיזעריים אשר יאפשרו שיחדור מיידי, ולהעניק חנינה
אישית לכל האחרים. כלומר: להפוך את החוק והמישפט לחוכא
ואיטלולא.
הנאשמים עצמם קיבלו על כך הבטחות מפורשות. ולראייה:
הם הפסיקו בכל התרגילים המישפטיים, ומבקשים להאיץ את
מתן פסקי־הדין. נאשמי־הרצח ויתרו על מישפט נפרד והצטרפו
למישפט הכללי. הנמלטים מבקשים לחזור ארצה כדי להישפט
במהירות.

ואולי יש לראות גם את הצד השני של המטבע:
לפחות חלק מן המשוחררים לא יחזרו לכלא. הם
ישתמשו בהזדמנות זו כדי לפתוח דך חדש בחייהם
ולצאת מן המעגל הטראגי של חטא ועונשו.

קשה להאמין שנשיא־המדינה יעמוד לבדו מול
הלחץ האדיר הזה.

כל זה כדי שהקומדיה תוכל להגיע לסיומה המהיר.

^ ימי מעלה על דעתי אסון יותר גדול מאשר מתן חנינה
מיוחדת לסוג זה של פושעים ופשעים.
אנשי־הטרור ביצעו פשעים נתעבים. הם ירו ללא־אבחנה
לעבר סטודנטים חפים־מפשע, שהיו שקועים בלימודיהם, וערכו
בהם טבח. הם הניחו מיטעני־חבלה באוטובוסים, שהיו אמורים
להוביל גברים, נשים וילדים, ערבים, זרים ואולי גם יהודים. הם
ניסו לרצוח וגרמו חבלה חמורה לראשי־ציבור. הם תיכננו את
פיצוץ המיקדשים המוסלמיים. אילו ביצעו את זממם, היו עלולים
לגרום לתבערה עולמית ולהריגת אלפי יהודים בפוגרומים ברחבי
העולם המוסלמי.
כל הפשעים האלה בוצעו על רקע פוליטי־רעיוני.

^ אם ניתן למנוע אסון זה?
( 1אנשי־רוח ופרשנים כותבים מאמרים נגדו. אך בצמרת
המדינה כבר קיימת הסכמה אילמת לביצוע השיחרור. מחנה־השלום
מפולג ומפורד, עייף ורצוץ, כאשר ראשיו שונאים איש
את רעהו ואינם מסוגלים לשתף פעולה. לא תצמח ממנו ישועה,
כאשר מולו עומד מחנה גרול ורב, נלהב ומשולהב, מלוכד ותקיף.
הדבר לא ייעצר כאן. בעיקבות שיחרורם של אנשי־הטרור,
יבואו דרישות נוספות. אם יש לחון רוצחי־ערבים — מדוע רק
את הפרוטקציונרים האלה? מדוע לא את רוצחי נהג־המונית?
מדוע לא את בן־שימול, יורה הטיל באוטובוס, ואת שאר אנשי
מאיר כהנא?
כבר הושמעה התביעה לשחרר את כל האסירים ״החוזרים
בתשובה״ .כל רוצח יקח עימו כיפה, לחובשה ברגע שייתפס. ועל
מערכת־המישפט יופקדו רבנים, שיחליטו מי ראוי לחנינה ומי לא
— כמו האיית־אללה באיראן.
ואחרי הרבנים באים עסקני־השכונות. אם טרוריסטים אשכנזים,
מרוע לא בני־מצוקה מיזרחיים?

ומדוע לא צימחונים? או חובבי־חיות? או אדומי•
שיער?

^ נסיבות אלה יש מעלה עצומה לחנינה כללית: היא מונעת
כל אפלייה. לא יהיה בה משום מתן גושפנקה ועידוד לסוג
מסויים של פשעים, על רקע גזעני, לאומני. דתי או פוליטי.

אומרים כי חנינה סיטונית, להבדיל מחנינה אישית, מערערת
את סמכות בתי־המישפט.
זה היה נכון, אילו היה מדובר בחנינה כל כמה שנים. אך אנו
מדברים גם על חנינה כמעשה חריג מאוד, אחת לדור.

החנינה השניה היתה ח״י שנים אחרי הראשונה.
החנינה השלישית, אם תתקבל הצעה זו, תהיה גם
היא בדיוק ודי שנים אחרי השניה.
^ ם רוצים, אפשר לסייג הפעם את החנינה, כשם שסוייגה
החנינה השניה. אז הוצאו מתחולת החנינה כמה וכמה סוגים
של עבירות.

אפשר להוציא עבירות מסויימות מתחום החנינה
— ובלבד שהקריטריון יהיה אובייקטיבי וטוב לכל,
בלי הבדלים של דת, גזע, לאום, עדה ומין.
למשל: אם רוצים אפשר להוציא מן הכלל רוצחים או אנסים,
או פושעים אלימים שנהגו באכזריות מיוחדת. אפשר להסתפק
בהפחתת העונש לגבי סוגים מסויימים של עבריינים. זה פוגם
בכלליות החנינה, אך אין זה פוגם ברעיון עצמו — כל עור
יישמרו עקרונות השיוויון והצדק.

אני גם מציע שלא תהיה זאת חנינה מוחלטת,
במובן המילולי של המושג, אלא הפיכת עונשי־
(המשך בעמוד )32

ווטוג״ט בושות השידור

מי התגנב ללישכת המנכ״ל. גנב תיק סודי ממגץ־תו,
הכץ העתקים ן הדליף קטעים מובחרים מת 1כ 1לצהרוו?

המיסמנים 1י ג 1ו ב * ם
חברי הוועד־המנהל באים למישרד
פעם בשבוע, לישיבה. חברי־המליאה
מתכנסים אחת לחודש, או בכינוסים
מיוחדים, אך אלה אינם תכופים. כל
האנשים האלה מוכרים בקומת מיש־רדים
זו, אך אין מרבים לראותם. מיכה
ינון, יו״ר הרשות, שהוא באופן מעשי
יו״ר־פעיל, יושב במישרדו כמה פעמים
בשבוע.
אחד ההבדלים הבולטים בין פרשה
שערורייתית זו של גניבת מיסמכים
לבין פרשת ווטרגייט המפורסמת, הוא
שבארצות־הברית נתפסו הפושעים תוך
כדי ביצוע מעשה, והדבר גרם בסופו־של־דבר
להתפטרותו־באונס של הנשיא.
כאן לא נתפס איש, אף אחד לא
יועמד לדין ולא יאולץ להתפטר.

ניתן רק לנחש, על-פי
המניעים והאפשרויות, מי יכול
לעשות זאת ולמי היה אינטרס
בפירסום כזה של הדברים.
החומר שהודלף לצהרון חדשות
היה מסווג. מי שביצע את העבירה
וצילם את התיק לא רצה למסור את כל
תוכנו לעיתונאית. הוא ליקט כמה
דברים שהוצאו מהקשרם, ושאינם
מצטרפים לאישום רציני, ואותם מסר
לפירסום. מטרתו היתה להוציא את
העוקץ מן הדברים, והוא אכן הצליח.

מנכ״ל פורת ליד דלת לישכתו
..ואולי אף עבירות על החוק״...
ף* נכ״ל רשות־השידור נדהם. או־
*</רי פורת הביט בכותרת העיתון
ושיפשף את עיניו שוב ושוב, כמי
שאינו מאמין.
באותו בוקר, כמו בכל בוקר, התיישב
בלישכתו בבניין כלל שבירושלים.
לפניו היתה מונחת ערימת
העיתונים היומיים, והוא התחיל לקרוא
אותם באיטיות, כמו בכל יום. ואז עצר.
לילו החסיר פעימה אחת, האותיות מול
עיניו ריצדו וחזרו למקומן, שחורות,
ברורות.
הוא שלח יד מהססת אל מגירת
שולחן־הכת־בה, הציץ פנימה בזהירות,
פוחד ממראה עיניו. אך לשווא. התיק
היה מונח במקומו הקבוע בתוך המגירה.

הוא
לא הבין איך יכלה הידיעה
לדלון החוצה. איש ברשות
לא ידע על קיומו של התיק
הזה.
את כל החומר אסף לבדו, בסודיות.
גם את המיכתב הפותח ואת המיסמכים
שרצה להדפיס לא נתן למזכירה שלו.
את הדברים האלה הדפיס עבורו אחר
מעוזריו, והוא היחיד שידע על הסיפור.
פורת שמר על כללי זהירות ממדרגה
ראשונה.

הכותרת בצהרון צעקה :״פו־רת
פתח תיקים למתנגדים!״
מתחת לכותרת התנוססה תמונה
מעוותת •מלו, ובצידיה
תמונותיהם •מל דויד אדמון
ויצל נתן ברון, חברי הוועד-
המנהל.
היה ברור לו שמישהו נכנס באי־שון־לילה
למישרדו, פתח את המגירה
המסויימת, לקח את התיק הסודי. צילם
אותו, החזיר אותו למקומו ומיהר להדליף
לעיתונות.

התיק הכיל מיכתב של פורת ליצחק
טוניק, מבקר־המדינה, והוא מעין
הקדמה לחומר הנמצא בתיק. החומר
בתיק נוגע לפעילויותיהם של אנשים
בכירים בהנהלת רשות־השידור, עיסוקים
פרטיים הנוגדים את חברותם
במועצת־מנהלים של מוסד ציבורי.
הדברים הבולטים נוגעים לנתן ברון
ולדויד ארמון, חברי הוועד־המנהל, ולמיכה
ינון, יו״ר הרשות.
למחרת־היום עמד פורת להיפגש
עם המבקר ולמסור לידיו את התיק.
מי שגנב את התיק מן המגירה הפרטית
של פורת ידע על פגישתו הצפויה
של המנכ״ל עם מבקר־המדינה.
הוא גם ידע שאם יוגש החומר למבקר,
הוא עלול להפליל כמה אנשים. הוא
הבין היטב שכאשר ייצאו הדברים
ממישרדו של מבקר־המדינה, הם ישאו
צביון רישמי וחשוב, והדברים עלולים
להזיק לכמה אנשים. הוא ביקש להקדים
רפואה למכה. לפני פירסום הדברים
על־ידי פורת, ביקשו יריביו לפרסם
חלק מהם בעצמם, בצורה שאים־
שרה לשוות לפורת אופי מטורף ופרנואיד
,,ולהציגו באור מגוחך, כמי
שטופל על כל העולם עלילות מגוחכות.

הגנב
ידע על הפגישה המתוכננת
בין המנכ״ל למבקר-
המדינה. די היה לו להציץ ביומן
הפתוח של פורת, המונח
באופן קבוע על שולחנה •טל
מזכירתו, כדי לראות עם מי
ומתי הוא צריך להיפגש. כש־גילה
את הפגישה הצפויה ביום
השישי, פעל מייד.

לעיני הגנב עמדו נסיבות נוספות;
ביום הראשון עמד להתקיים כינוס של
מליאת רשות־השידור. הוא חשב שאם

יוכל לכוון את הפירסום בעיתונות ליום
ישיבת המליאה, יצליח להרוג כמה
ציפורים במכה אחת. הוא יוציא את
הרוח ממיפרשיו של פורת, ואף יציג
אותו מראש בעיני הציבור הרחב,
ובמיוחד בעיני חבריו למליאה, כחולה־רוח,
אדם לא־שפוי, שאינו אחראי למעשיו.
הוא
פעל מהר. הוא חיכה להזדמנות
שפורת יצא מחדרו, נכנס פנימה, חיטט
בניירות, מצא את התיק האמור. לא
היה קשה לזהות אותו, מכיוון שהעמוד
הראשון בתיק היה המיכתב המופנה אל
מבקר־המדינה.

הוא לקח בזריזות את התיק
תחתיו ורץ למכונת־הצילום
שבקצה השני של המיסדרון.
איש מן העובדים לא חשד בו,
כשראה אותו מסתובב כשבידו
תיק קרטון. זה היה תיק
ככל התיקים המישרדיים, ועליו
הכתובת: רשות השידור.

^ למי היה
מניע!
*ץ י שסחב את התיק. לא היה אדם
זר במישרדים, אחרת היה מעורר
חשר.
מישרדי רשות־השידור שוכנים בבניין
כלל בירושלים. בקומה זו יושביב׳
כל הפקידים הממונים על תקציבי הרשות
וכוח־הארם. בקצה המיסדרון הארוך
נמצא חדר־הישיבות, שבו מתכנסים
חברי הוועד־המנהל וחברי־המ־ליאה.
ממול שוכנים חדריהם של מג־כ״ל
הרשות והיו״ר שלה. הלשכות סמוכות,
מזכירותיהם יושבות משני עבריו
של אותו הקיר.

שלושת האנשים שהוזכרו בפירסום
הגיבו על הדברים בו־במקום, אך לא
התייחסו עניינית להאשמות. שלושתם
הציגו את פורת כמטורף.
השלושה•
מיכה ינון, יו״ר הרשות, על
תנאי העסקתו, משכורתו הגבוהה
והטבות נוספות שהוא מקבל מן
הרשות.
• דויד אדמון, שלגביו מונה
פורת במיסמכים שורה ארוכה של
ניגודי־אינטרסים בין עיסוקיו, כפירסו־מאי
העוסק בכל תחומי־הפירסום,
ובכללם תשדירי־שרות בטלוויזיה, או
קשרים עם חברות הנותנות פירסומות
לרדיו, ועוד האשמות הקשורות לעיסוקו
זה ולהיותו יועץ שר־האוצר
לתיקשורת, ובו־זמנית יו״ר ועדת־הכספים
של רשות־השידור.
• נתן ברון, חבר הוועד־המנהל.

שגם לגביו העלה פורת טענות חמורות
של ניגוד־אינטרסים.

שותף וגס
איגטרסגט
^ כ בו ד מר יצחק טוניק, מבקר
המדינה ״.זוהי השורה הראשונה
במיכתב שהכין אורי פורת, והוא המיס־מך
הראשון בתיק הגנוב.

וזו לשונו:

מן הסתם לא נעלם מידיעתך
הוויכוח המתנהל זו עת ממושכת בר־שות־השידור
ובמוסדותיה הנבחרים.
ויכוח זה נסב על שורת נושאים, אך
עיקרי ומהותי שבהם הוא לגבי הפירוש
הרחב שנותנים אחדים מחברי הוועד־המנהל
לחוק רשות־השידור, עד כדי
פגיעה בו וברוחו ופגיעה בהילכות
המינהל התקין.
בנסיבות אלה כשלעצמן לא הייתי
מתיר לעצמי להטריד את כבודו.
ברם, משעה שהתעצם הוויכוח ופרץ
אל הגופים הפוליטיים, הנני מוצף בפניות
אישיות. טלפונים וכתבות, המפנות
תשומת״ליבי למה שנראה להדיוט
כמוני בענייני מישפט כעניינים, שמצד
המוסר הציבורי מוטב היה להם
אלמלא באו לאוויר העולם, משבאו.
למעט מן הדברים הייתי ער כבר
בעבר. לא ראיתי מקום להעיר עליהם,
בהיות נשואי התלונות נציגי־ציבור,
הממונים עליי על־פי חוק. לעניות־דעתי,
מתפקידי להשגיח על המערכת
הכפופה לי, ולא על זו הממונה עליי
(עניין) שהוא, אולי, מתפקידיו של
יושב־ראש רשות־השידור. אלא משעה
שהצטברו העדויות לכלל מסכת מחמירה
והולכת של פגמים מהותיים ובסיסיים
במינהל התקין, בסדר הציבורי,
אולי אף עבירות על חוק, לא מצאתי בי
עוד כוח להבליג.
הריני מביא בזה לידיעתך הדברים
אשר הובאו לידיעתי, ולחוות־דעתך
אצפה.
בהוקרה, אורי פורת.
עד כאן המיכתב למבקר־המדינה,
המיסמכים הבאים אחריו בתיק נוגעים
ישירות לאנשים מסויימים.
״ניגוד־אינטרסים ברשות־השידור,״

הנפשות הפועלות
• אורי פורת -מנכ״ל רשות־השידור. היה חבר מערכת ידיעות
אחרונות, עד שהתמנה ביועץ ראש״הממשלה לתיקשורת, בימי
כהונתו של מנחם בגין. הוא סיים את תפקידו ביחד עם בגין, וכמה
חודשים אחר־כך נבחר על־ידי ממשלת־הליכוד כמגכ״ל רשות־השידור.
הוא מכהן בתפקידו קצת יותר משנה.
• מיכה ינון -יו״ר הרשות ויו״ר הוועד־המנהל. איש מפד״ל,
חובש־ביפה. בוועד־המנהל הקודם שימש ינון כסגן־יו״ר הרשות,
ועם תחילת תקופת־הכהונה החדשה מונה כיו״ר, בגלל אילוצים
קואליציוניים של הליכוד כלפי המפד״ל. ינון הוא עורך־דין,
המחזיק בתפקיד פעיל במוסדות לישכת עורכי־הדין בתל־אביב.
• נתן ברון -חבר הוועד״המנהל של רשות-השידור. היה
בעבר חבר מערכת ידיעות אחרונות. פרש מן העיתון ופתח בית־ספר
לעיתונות. לפני שנה הוסיף גם קורס לטלוויזיה. ברון היה
אחד המועמדים לתפקיד מנכ״ל־הרשות. לא זכה בתפקיד ונבחר
כחבר הוועד־המנהל. הוא יו״ר ועדת״המישנה לענייני חדשות.
ויו״ר הוועדה לתשדירי־שרות. חבר בוועד־המנהל מטעם הליכוד.
• דויד אדמון -חבר הוועד־המנהל. איש המיפלגה הלי ברלית,
המשמש כיו״ר סניף תל־אביב. איש״עסקים ובעל מישרד־פירסום
גדול, הקרוי על שמו. הוא משמש, בהתנדבות, כיועץ שר־האוצר
לענייני״תיקשורת. בוועד־המנהל הוא משמש במישנה־ליו״ר
הרשות, בעיקר בשבתות ובחגים, שבהם היו״ר עצמו מנוטרל,
בגלל נוהגיו הדתיים. אדמון משמש גם כיו״ר ועדת״הכספים של
רשות־השידור.

מר ברון, כבר עם ראשית פעילותו
בוועד־המנהל, לשוות לעצמו תרמית
של, האיש החזק ברשות־השידור׳,
מינה את עצמו ליו״ר ועדת־המישנה
של הוועד־המנהל לענייני חדשות(גוף
שאינו מוכר כלל בחוק) וליו״ר הוועדה
לתשדירי־שרות, המאשרת תשדירים
המופקים עבור הטלוויזיה הישראלית
על־ידי מפיקים פרטיים.
.שותפו ב׳בית־הספר לטלוויזיה׳
הוא מר יצחק קול, אשר במיקרה הוא
גם מפיק תשדירי־שרות עבור הטלוויזיה
הממלכתית, והקשור קישרי־מיסחר
עימה בהפקות שונות, ובין
השאר שעשועונים.
״זהו, כמובן, סידור נוח מאוד, כאשר
האיש המאשר את תשדירי־השרות

זו כותרת קובץ המיסמכים המתייחסים
לנתן ברון, חבר הוועד״המנהל, איש־הליכוד,
בעל בית־ספר לעיתונאות
ולטלוויזיה.
״באפריל ,1984״ נאמר במיסמך,
״נבחר מר ברון לכהן כחבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור. איש־עס־קים
כברון הריח מהר מאוד את האפשרויות
המיסחריות הגלומות בתפקיד
זה. ואומנם, לא חלפו אלא שבועות
אחדים מאז התיישב בהנהלת רשות־השידור
הממלכתית על תקן,עיתונאי׳,
כביכול, ואז הרחיב מר ברון את עיסק־בית״הספר
לעיתונאות שלו בבית-
ציוני אמריקה ופתח שם גם,בית־ספר
לטלוויזיה׳,
״הפוטנציאל המיסחרי הגלום בתפ־

לפרוש מאגודת־העיתונאים :״על פי
כללי האתיקה של העיתונאים, חל על
עיתונאי איסור מוחלט להיות שותף
בעסקים אשר בהם הוא יכול לנצל את
מעמדו כעיתונאי לטובת עסקיו, ואפילו
אם לא נתפס בקלקלתו, יש בכן
משום מראית־עין. במיוחד חל על העיתונאי
איסור חמור לעסוק בכל צורה
של פירסום או יחסי־ציבור.״

״ביב־שופכין
של רכילויות״
^ מיסמך ממשיך ומפרט את
1 1עסקיו של ברון כאיש״יחסי־ציבור
:״ערב הבחירות האחרונות זכה
(ללא מיכרז, תמורת 20 אלף דולר)

.׳העולם הזה״ מגלה את ההאשמות והטענות
אשו אסר מנכי׳ל חושות גגו מנהר, ושבויה
הוא גם שותפו״לעסקים של האיש
המפיק אותם. נוסף לכך יכולים תלמידי
בית־הספר לחשוב כי ניתן לחדור
אל הטלוויזיה הממלכתית בדלת האחורית,
אם ימצאו תעסוקה באולפניו
הפרטיים של מר קול״.
בהקדמה למיסמך נטען כי כבר
בשנות ה־ ,60 כשברון היה חבר מערכת
ידיעות אחרונות ופתח בית־ספר לעיתונאות,
החליטה ועדת־האתיקה של
אגודה־העיתונאים כי עיסוקו הפרטי
נוגד את היותו עיתונאי, והוא נאלץ

קירו הציבורי של מר ברוד בוועד־המנהל
של רשות־השידור הוא ברור
לחלוטין: התלמיד המוסר לידיו את
הצ׳ק ( 1000 דולר) עבור קורס חצי־שנתי
(שניים או שלושה שיעורים
בשבוע) ,יכול לחשוב, לתומו, כי אם
המנהל של בית־הספר ובעליו הוא גם
חבר־הוועד־המנהל של הרריו והטלוויזיה
הממלכתיים, הרי מן הסתם, בתום
לימודיו, תהיה סלולה בפניו הדרו אל
התיקשורת האלקטרונית.
״כדי להגביר את הרושם הזה דאג

.׳*ן נ. ג .א 1ל פ • •1שדאל

ג>תןי*1/.־רלעתתאות

לנהל את יחסי-הציבור של הוועידה
הכלכלית, אשר אורגנה על־ידי ממי
שלת־הליכוד, ובמיסגרת פעילותו ב־וועד־המנהל
של רשות־השידור ניסה
ללחוץ על מערכת מבט לסקר אירועים
שונים במיסגרת הוועידה.״
בפירסומי ההרשמה לבית־הספר לעיתונות,
הקורם לטלוויזיה, נאמר:
״השתתפות מעשית בהפקות טלוויזיה.
הקורס נועד להכשיר כוח־אדם מיק־צועי
בתחומי הטלוויזיה בישראל.״
בדף־המידע על הקורס מסופר על

^ , 1 11 עט

ס זי^וסול**^

) 04׳0 *001

12ל ט לוווו * ¥י ה
מנהלמקצועי: יצחק ( אי צי ר; * ק! -ל
המיו ! ד ר ,־רגו
סידר. גוהוגה, הגו אד*.רו! לתל מי ד׳ : 1לרכוסירעטע/זי, ולא לריסחפק

,,׳,ורהמהווה :,סג רו,

רסמיו.ת הרצאו,׳> ל ל בו׳ ,ותלמידיו ) יצפומק רו בויטלו וולק בהס קו תטקצועיזחי י קי4.1
לטירון • 11^ 1:ו׳ ר,

תוכניותמיוחדות טועו גי ס,

כ חנו תונ די )

וי קנו נ סיון

1רע בהלי כי ׳,ע. וןו, רטדיוס .

דך־מידע בבית־הסם ר של ברון
...ויטלו חלק בהפקות מיקצועיות המיועדות לשידור בטלוויזיה״

חבר־ועד ברון
״אני מרחם על פורת!״
המיוחד שבו :״הקורס מהווה מיסגרת
יחידה מסוגה, המאפשרת לתלמידים
לרכוש ידע מעשי ולא להסתפק בשמיעת
הרצאות בלבד. התלמידים יצפו
מקרוב ויטלו חלק בהפקות מיקצועיות
המיועדות לשידור בטלוויזיה (כגון:
תוכניות מיוחדות, שעשועונים, כתבות
וכו׳) ויקנו נסיון וידע בהליכי־העבודה
במדיום״.
כששמע נתן ברון את ההאשמות
נגדו, הגיב :״אני מרחם על אורי פורת
שהגיע לדרגה כל־כך אומללה שצריך
להתפלש בביב־השופכין של רכילויות
זולות, במקום להתעסק בעיקרו של
דבר. לדעתי הוא נתפס להיסטריה.
״אורי פורת לימד בבית־הספר לעיתונות
במשך 17 שנה. הוא היה מורה
מרכזי אצלי, מהיום שהקמתי את בית־הספר.
הוא יודע, יותר מכל אדם אחר,
שלא מבטיחים עבודה, אלא להיפך,
מזהירים מראש כל תלמיד שלא מובטח

רשזתהש* ד ווה
נ! נהלהבללי

ירושלים, י ׳ סי וו תשמ״ה

לכבוד
מר יצחק טוניק, ע ו ״ ד
מבקר המ די נה
ירושלים
מ כו ב די ,

מן הסתם לא נעלם מידיעתוהויכוח המתנהל ז ו עת ממושכת ברשות השידור
ובמוסדותיההנבחרים. ויכוח זה נסב על שורת נוש אי ם, אך ע יק רי ומ הותי
שבהט ה וא לגבי הפירוש הרחב שנותנים אחדים מחברי הועד המנהל ל חו ק רשות
השידור ער כ די פגי עה בו וברוחוופגיעהבהילכותה מי נהלהתקיו .

מיבתב־הלווי של סורת למבקר־המדינה
״משעה שהצטברו העדויות לכלל מסכת מחמירה והולכת״...

לו דבר כשיסיים את הקורס. יתרה
מזאת: התלמידים חותמים על התחייבות,
שבה הם מצהירים כי ברור להם
שלא מבטיחים להם כלום בסיום
הקורס.
״אורי הוא האחרון שמותר לו להטיל
רפש לבאר שממנה שתה במשך
שנים רבות.״
בדפי־המידע של הקורסים נאמר
:״התלמידים יצפו מקרוב ויטלו
חלק בהפקות מיקצועיות המיועדות
לשידור בטלוויזיה ...ויקנו נס־יון
בהליכי העבודה במדיום.״
ברון :״זה נכון. אנחנו עורכים
חלק מן השיעורים המעשיים באולפני
ג.ג ,.ששם עושים עבודות רבות, גם
בטלוויזיה הישראלית, אבל לא רק
לטלוויזיה״.
אינך רואה פסול בכך שאתה
יו״ר ועדת תשדירי־השרות, בעוד
ששותפך לבית־הספר, יצחק קול,
הוא אחד ממפיקי תשדירי־השרותי
ברון :״ועדת־התשדירים אינה
רנה בזהותו של המפיק. אלינו פונים
גופים ציבוריים.״
ואין לך גישה לתשדירים הנעשים
באולפני ג.ג ,.בהפקת שותפך
לבית־הספרז
ברון :״אני לא יודע איזה תשדירים
מופקים באולפני ג.ג. אני אומר
שוב, הפניות לוועדה אינן ממפיקים או
מפירסומאים, אלא ממוסדות ציבוריים,
ממישרדי־ממשלה. אנחנו גם פוסלים
הרבה מאוד תשדירים, וגם אז אני לא
יודע מי הפיק אותם.
במקום לעסוק בניהול עוסק אורי
פורת בהשמצות אישיות וברכילויות
זולות. מוטב שיציל את העסק מהתמוטטות
מוחלטת. צר לי שהגיע למצב
כה משפיל שצריך לעסוק בעניינים
כאלה!״
זאת אומרת שאתה מבטל את
כל החומר הקשור בך י
ברון :״החומר עליי הוא דברים
פומביים. כל המידע על הקורסים
מפורסם בעיתונות. אלה לא דברים
חסויים, והכל חוקי״.
טוענים שאתה לוטש עיניך לתפקיד
מנכ״ל רשות־השידור.
ברון :״אינני מוכן להתייחס לכך
בשלב זה.״
על הטענות שהכין פורת־למען
מבקר״המדינה כלפי אישים אחרים
ברשות — בהמשך סידרה זו.
עגת סדכלסטי

¥ה נשמע כמו בדיחה. אך ברגע זה
( עסוקים מיטב המוחות בעולם ב־בעייה
גורלית: איך למנוע את הרוטציה
בישראל.
עוסקים בזה שימעון פרס ואריאל
שרון. עוסקים בזה ג׳ורג׳ שולץ ורי־צ׳רד
מרפי. עוסקים בזה המלך חוסיין
ויאסר ערפאת. ועכשיו הצטרפו לעיסוק
זה גם מרגרט תאצ׳ר וראשי מדינות
אירופה.
לכל אחד יש סיבות משלו. לכל
אחד יש בעיות משלו. אך המטרה היא
משותפת.

במקומו. וזוהי, כמובן, המטרה מם׳ 1
של שרון בשלב זה.
לעומת זאת, אם תיפול הממשלה,
יפול גם שמיר. הקרב על המנהיגות
בחרות ייפתח לרווחה. שרון יתמודד
עליה. ואולי גם דויד לוי.

המסקנה: ברגע שייווצר
מצב שבו ייראה כאילו מוכרת
ממשלת־האחדות את ארץ־יש־ראל
השלמה, ייכנס אריאל
שרון לפעולה. תהום הצעקה:

יצעק חמס וידחוף את התחייה. התחייה
תצעק חמס ותדחוף את האגף הקיצוני
של חרות. ואז ייכנס שרון לפעולה
ויכריח את שמיר לצאת מן הממשלה.

• ריצ׳רד מרפי, פקיד בכיר ב־מישרד־החוץ
האמריקאי, י־פגש בעמאן
עם מישלחת ירדנית־פלסטינית,
ובה ראשי־ערים ופרופסורים פלסטיניים,
שיקבלו אישור מפורש מפי
יאסר ערפאת ומוסדות אש״ף.

אולם אין זה פשוט כל־כך. כי לשם
כך דרושים כמה תנאים:

• הפגישה תצליח, וג׳ורג׳ שולץ
יזמין את המישלחת — באותו ההרכב
או בהרכב דומה — לוושינגטון.
• שולץ יזמין את המישלחת

כך מקווה שרון. וכך מקווים
גם פרם, שולץ, חוסיין ועוד
ועוד.

• ההצעה צריכה להיות די
חמורה (מבחינת חרות) כדי

מת חוכיין, שאינו יכול להסכים
בלי ערפאת. ואילו ערפאת
אינו יכול להסכים מבלי לשכנע
את מוסדות אש״ך.
אלה מחייבים את התהליך, אך יש
בהם מיגוון רחב של דיעות וכוחות,
וביניהם אנשים שהם מלאים חששות,
הסבורים שזוהי מלכודת, הרוצים בשיתוף
הסובייטים, ועוד ועוד.
ואילו בצד הישראלי אין פרס יכול

צריכים למנוע את הרוטציה.
בכל מחיר.

איו לסרק
אח חווח?
ולכ או ר ה נראית הבעיה פשו/טה.
צריכים להציע לממשלת־ישראל
הצעה שאי־אפשר לסרב לה.
המערך יקבל אותה. הליכוד ידחה אותה.
סוף סיפור.
אך כמה שזה נשמע קל, זה קשה
לביצוע.

קודם כל, מפני שהליכוד אינו
רוצה. לדן מרידוד, האיש הצעיר
של יצחק שמיר, מייחכים
את האימרה :״גם אם יחזירו את
מיזרח ירושלים, אנחנו לא נסרק
את ממשלת־האחדות!״
זוהי הגזמה. אך ברור לגמרי שיצחק
שמיר יאחז בקרני־המיזבח עד לרגע
האחרון ממש.

השאלה היא: האם אפשר
ליצור מצב שבו לא תהיה
לליכוד ברירה אלא לפרוש מהממשלה?
תנועת־החרות
היא תנועה פופוליסטית.
יש בה לחצים מלמטה. וכאן
יש לפרס בעל־ברית מאין כמוהו:
שרון.
בדיוק כמו ששמיר מעוניין בקיום
ממשלת־האחדות והרוטציה, כך מעוניין
שרון שלא יקומו ולא יהיו. אם יחזור
שמיר ויהיה ראש־ממשלה, יקטנו
סיכוייו של שרון להדיח אותו ולבוא

״מוכרים את המדינה! צריכים
להפיל את הממשלה!״
שרון אינו חזק בימים אלה. אך הוא
יודע לפנות אל ההמונים. אלה ממלאים
תפקיד חשוב בתנועה. במאבק בין
העסקנים ובין ההמונים ינצחו ההמונים
— כך, על כל פנים, מקווה שרון.
ברגע הנכון יהיה המכניזם כך: פרס
ירצה לקבל הצעה שתוצע על־ידי
האמריקאים. המתנחלים יצעקו חמס
וידחפו את גוש־אמונים. גוש־אמונים

להכריח אותה לפרק את הממשלה.

היא צריכה להיות די פופולרית
בציבור הישראלי כדי
שהמערד יוכל להפכה לדגל.
• היא צריכה להתקבל על
דעת חוסיין וערפאת.

• מתי זה •סוה>
^ תהליך, כפי שנראה השבוע,
( 1הוא מסובך מאוד. ואלה השלבים:

הירדנית־פלסטינית ואת ישראל לקיים
שיחות פנים־אל־פנים, בהשתתפות
אמריקאית.
• פגישות אלה תתקיימנה תחת
איזושהי ״מיטריה בינלאומית״ .על טיבה
של המיטריה מתנהל ויכוח, כאשר
אש״ף רוצה בשיתוף הסובייטים, כדי
לשמור על קשריו, והאירופים לוחצים
יחד עם האמריקאים להוצאת הסובייטים
מן העניין בשלב הקרוב.

כל זה עדין מאוד. כי בכל
שלב ושלב יהיה צורד בהסכ
להסכים
לשום דבר אם הליכוד אינו
מסכים — אלא אם כן הוא מוכן
לפירוק ממשלת־האחדות.
ואת ממשלת־האחדות אי־אפשר
לפרק אלא כשיש שני תנאים:

• שהעילה תהיה פופולרית,
• שיש ממשלה חילופית
לשים במקומה.

וכל זה בתחום של זמן סביר —
בתקופה שהתחילה השבוע ושתסתיים
זמן ניכר לפני מועד הרוטציה, כדי
למנוע את הרושם שהכל בא כדי
להתכחש להסכם. לפרס יש עדיין
בעייה של אמינות.

מכאן שכל הגורמים — המערך,
האמריקאים, הירדנים,
הפלסטינים והאירופים —
סבורים שיש להביא את התהליך
הזה לשיאו לפני סוף .1985

• ממשרה חילונית:
אנשוית
ף* משך השבוע ישבו כל המדי־
^ נאים, העיתונאים והפרשנים, בארץ
ובעולם, כשעפרונות בידיהם,
ושירטטו דיאגראמות של ממשלות
אפשריות. מושגים כמו ״ש״ס״ ו״מור־שה״
נרשמו באנגלית, בצרפתית ואולי
גם ברוסית, מבלי שאיש מהרושמים
יידע בדיוק מה זה.
קודם כל, חשבון הממשלה החלופית:

לממשלה צרה יש מאגר
בטוח של 53 קולות בילבד:

המערך, כולל ל״ע 37 מפ״ם 6ר״ץ
( ,)4שינוי 3יחד (.)3

• משמאלה יש 6קולות:
של רק״ח ( )4והרשימה המתקדמת
לשלום 2העשויים לתמוך בממשלה
מבחוץ, או להימנע( .שישה קולות אלה
מונעים, למעשה, כל אפשרות מן הליכוד
להקים ממשלה צרה משלו).
אולם גם בעזרת קולות אלה, לא
תוכל הממשלה לקבל אלא 59 קולות.

במדינה
(המשך מעמוד )6
הנייר היא חוברת מטעם גוף הקרוי
מכון לשלום במיזרח התיכון, שהרוח
החיה בו היא הפרקליט מרל תורפ
מוושינגטון, מחסידי הרעיון של שלום
ישראלי-פלסטיני.
כעילה לחוברת שימש מאמר ש־פירסם
העיתונאי מאיר מרחב בגירו־סלם
פוסט. מרחב 65 יליד גרמנית
לשעבר פקיד בכיר בבנק ישראל,
דיבר על ״קונסנזוס של שטויות׳
והציג את השאלה :״כמה זמן זה יקח,
כמה מילחמות עלינו לנהל, כמה חיים
צריכים להתבזבז, כמה כסף נוציא,
לפני שנגיע לכלל מסקנה כי אש״ף,
יהיה מאוס עלינו ככל שיהיה, הוא נציג
הפלסטינים, ויש לו כוודוטו על כל
מדינה ערבית ועל כל. קבוצה
פלסטינית שתסכים להסדר ישראלי־פלסטיני?
...עם מי נעשה שלום, אם לא
עם אוייב־בנפש?״
הדברים, שנכתבו במרס השנה, יכלו
לשמש כתשובה לדבריו של שימעון
פרס בכנסת השבוע, שבהם חזר על כל
סיסמות ״הקונסנזוס.של השטויות״.
בתיאוריה יכלה לקום ממשלה כזאת
בעזרת הקול הבורה של תמ״י ( )1ושל
אומץ 1ביחד 61 קולות.
אך אין להניח שהמערך יסתכן בממשלה
כזאת. במשך חודשים עסקו
רוב מרכיביה, וביניהם מפ״ם ור״ץ,
בהשחרת הרשימה המתקדמת ובהוד
רמתה. איש גם לא ירצה להיות תלוי
בקולות רק״ח. מכיוון שרק״ח כפופה
לגמרי לאינטרסים סובייטיים, היא
מתנגדת גם ליוזמת־חוסיין(בניגוד לרשימה
המתקדמת) ,ועל כן אי־אפשר
לסמור עליה כתומכת בממשלה שתקום
כרי לקדם תהליך־שלום זה.
המסקנה: הממשלה החילופית זקוקה
בכל מחיר לקולות הדתיים, כולם
או חלקם.

• המחנה הדתי כולל 12 קו
לות:
ש״ס 4מפד״ל 4אגודת־ישראל
2מורשה 2האם הם באים
בחשבון?
על כך יש ריעות שונות. הנה הערכה
מוסמכת:
• אגודת־ישראל היא מיפלגה
יונית בעיקרה. אין לה כל קושי
בהצטרפות לממשלה צרה, העולה על
דרך השלום.
• שיים היא בעייתית יותר.
ציבור־הבוחרים המיזרחי שלה נחשב,
בצדק או שלא בצדק, כציבור ניצי.

שהמערך יבטיח להם כל דכר
תמורת תמיכה, וגם זוללי־הדתיים
של ר״ץ ושינוי מבינים
כי תמיכת הדתיים חיונית,
אפשר לעסוק עסק.
לכן תיתכן ממשלה בהרכב של
גוש־המערך ( )53 והדתיים ( ,11 בלי
דרוקמן) או חלק מהם, תוך הימנעות
המתקדמת ורק״ח (.)6

• נחירות מוקדמות:
בלתי אפשרות
^ עומת זאת אין כימעט כל סיכוי
/לעריכת בחירות חדשות. כי לשם
כך דרוש חוק בכנסת, ולקבלת החוק
דרושים 61 קולות.

מהיכן יבואו?

• אף לאחת מן המיפלגות
הדתיות אין אינטרס בבחירות
מוקדמות, ורק אגודת־ישראל יכולה
להסתכן בהן, מפני שאין לה מה
להפסיד. יתכן שגם ש״ס בטוח בעצמה.
• תמ״י ואומץ יגוועו בבחירות
אלה סופית — אם לא ייכנסו לרשימת
המערך, ושם כל המקומות כבר תפוסים
פעמיים־שלוש.
• הליכוד בוודאי שאינו מעוניין
בבחירות, אם יש חשש שיירד בהו עוד

לעומת זאת, הרב אליעזר שך, אישיות
רוחנית דומיננטית במחנה זה, הוא יונה
שביונה, אף משמאלה של מיפלגת־העבודה(
.הרבי מגור, מראשי אגודת־ישראל,
הוא פחות יונה, אך גם הוא
דוגל בהלכה האומרת שהצלת דמו של
יהודי אחד חשובה יותר מארץ־ישראל
השלמה ).אמר השבוע איש בכיר בא־גודת־ישראל
:״ש״ס תלך איפה שאנחנו
נלך.״
• למפד״ל אין בעיות מיוחדות.
המיפלגה שבורה והרוסה, והיא תפעל
לפי התועלת של עסקניה. אלה התאכזבו
מזמן מגוש־אמונים.
• מורשה מורכבת משני חלקים,
שאין ביניהם קשר רב. קבוצת
פועלי אגודת־ישראל ניצית יותר מא־גודת־ישראל
עצמה, אך תלך אחריה.
ואילו הרב חיים דרוקמן הוא נץ אמיתי,
ולא יצטרף לממשלה כזאת.

מעבר לאידיאולוגיה, יש כאן
אינטרס פשוט. בממשלת־ה־אחדות־הלאומית
בטלים בל
הדתיים ביחד בשישים. בממשלה
צרה הם יזכו שוב בטמ־דת-סחיטה
מצויינת. מכיוון
מישפט כפילותיה שר
א 1ררי דובי
ביצר אפשר
לטעות בזיהוי
מהיום בו התפרסמה תמונתה של

את כל חולשותיה. בנצרת קיימה אסיפה,
שבה התחננה בקול־ענות־חלושה
שלא להיגרר אחרי המאשימים את
סוריה בטבח. כל ערבי יודע כי סוריה
גרמה לטבח הפלסטינים, וכי רק״ח
נמנעה מלגנותה בגלל תלותה במוס־קווה.
לכן יתכן כי בבחירות קרובות
תימשך ברחוב הערבי עליית הרשימה
המתקדמת, שנעצרה בבחירות
בהסתדרות. רשימה זו גינתה את
סוריה בכל פה, ותומכת ביוזמת־השלום
של חוסיין־ערפאת.

תמונה מבולבלת זאת מוכיחה
רק דבר אחד: כימעט ואי־אפשר
להשיג בכנסת זו רוב
לפיזור הכנסת — מה גם
ששום ח״כ, שאינו בטוח
בכסאו בכנסת הבאה, לא ישיש
להצביע בעד פיטורי עצמו.
הוא יכול תמיד לחלות ברגע
המכריע.

• יק דוי
המיקרוסקופ
^ מצב מסובך. נוטים פוליטי־
*קאים לדחות הכרעות. אין ספק
שזוהי גם נטייתו של שימעון פרס.
אולם ישראל תלוייה עתה בארצות־

,.לא גבוק את ממשלת־האחדות גם אם
יחזירו את מיזוח ׳השרים ד א״ם דן מוידוו
יותר. התחייה לא תרוויח בבחירות,
והיא עלולה להפסיד קולות לטובת
מאיר כהנא, שרק הוא ירוויח בלי
ספק — הרבה או מעט. אך רשימת
כהנא עלולה להיאסר לפי החוק
החדש, המונח על שולחן הכנסת, ולכן
ספק אם הוא יהיה מוכן להסתכן.
• מפ״ם תוכל להסתכן רק אס
תחזור לרשימת־המערר, כי אין לה
שמץ של סיכוי לקבל שישה מנדטים
לבדה. איחוד עם ר״ץ אינו נראה לה,
מה גם שהרשימה המשותפת תזכה, מן
הסתם, בפחות מנדאטים מכפי שיש
כעת לשתיהן בנפרד. ר״ץ נהנית
מפופולריות, אך זוהי פופולריות מפוקפקת.
הציבור של יפי־הנפש כבר
הוכיח שהוא הפכפך, וברגע המכריע
עלול מרביתו לברוח בחזרה למערך
כרי ״לחסום את הימין״ .שינוי, המתנדנד
בין ממשלה ואופוזיציה, אינו
יודע היכן הוא חי, ויש לו שתי פנים
— פני אמנון רובינשטיין ופני מרדכי
וירשובסקי.
• רק״ח זכתה בהישג נאה בהסתדרות
— אך מאז חל שינוי גדול.
הטבח החדש בצברה ובשאתילא חשף

טינית, הרי ״חיוני הדבר שהגבלות
אלה יוסכמו ...על־ידי נציגים אותנטיים
ועצמאיים של העם הפלסטיני׳
אסון עולמי. שאל המנהיג הי־הודי־אמריקאי
:״אם אש׳ף מוכן עתה,
סוף־סוף, לדבר ולנהל משא־ומתן עם
ממשלת־ישראל, האם ממשלת־ישראל
לא צריכה להיות מוכנה לכך גם היא?׳
סיכם קלוצגיק :״הסיבה העיקרית
לכך שאני מפרסם את הדברים הפעם
ברבים בצורה זו היא החשש מפני אסון
עולמי, אם מנהיגינו בוושינגטון, בירר
שלים ובשאר בירות המיזרח התיכון
לא ינצלו את ההזדמנות הקיימת עכשיו.

הברית
יותר מאשר אי־פעם, כימעט על
בסיס יומיומי. אם אכן רוצה ארצות־הברית
להתקדם, היא תגרור אחריה את
ישראל — תוך ראיית כל הבעיות
הפנימיות שלה. היא תרצה להביא
לפירוק הממשלה, בצורה שתאפשר
לפרס להמשיך ולשלוט.
פרס התהלך השבוע בין טיפות־הגשם.
הוא השיב לאיגרתו של ג׳ורג׳
שולץ בצורה סתמית, שהתקבלה על
דעת שמיר, אך שהבהירה לאמריקאים
היטב שיש כעת התחלה של ניגוד־אינטרסים
בין המערך והליכוד.

בכל התימרונים האלה מדובר
רק על מ י ידבר עם מ י,
מי ייצג את מי מתי, מה יהיה
הרכב המישלחות, ובאיזו מיס־גרת
ייפגשו. איש אינו מעז אך
לחשוב על הדברים המהותיים:
מה יהיה הפיתרון, היכן יהיו
הגבולות.
אך במצב הקיים במרחב, גם התזוזה
הקלה ביותר, שניתן לגלותה רק
במיקרוסקופ, טובה מלא־כלום.

ועל הכל מרחפת מילה אחת:
רוטציה.

אורלי דובי

יסה בן־שיטרית

קו ההגנה: דימיון מפתיע
הצהרת השלושה. דבריו של
מרחב הועתקו בכמה עיתונים אמריקאיים,
ביניהם ניו־יורק טיימס. הם
עוררו את קלוצניק להגיב.
קלוצניק, מי שהיה יו״ר מועדון־
הנשיאים של האירגונים היהודיים,
נשיא הקונגרס היהודי העולמי, נשיא
בני־ברית, ממייסדי הלובי היהודי ושר
בממשלת קארטר, היה ידוע תמיד
כהוגה־דיעות עצמאי. הוא גם רמז לא
פעם על גישתו השונה לעניין הפלסטיני.

מעשהו החשוב ביותר עשה
חודש אחרי פרוץ מילחמת־הלבנון. ב־
2ביולי 1982 פירסם קלוצניק, יחד עם
נחום גולדמן ופייר מנדס־פראנס, פניה
שבה קרא להכרה ב״זכות הפלסטינים
להגדרה עצמית״ ולמשא־ומתן בין ישראל
ואש״ף כדי לשים קץ למילחמה
בלבנון. פניה זו, שפורסמה בלה״מונד
בשיתוף־פעולה עם אריק רולו(ראה
יומן אישי) ,נודעה בשם ״הכרזת פאריס״
..איש לא ידע כי הוכנה בקפדנות
בהתייעצות עם הד״ר עיצאם אל־סר־טאווי,
איש־אמונו של ערפאת ומנהיג
מחנה־השלום באש״ף. למחרת היום
פירסם יאסר ערפאת בביירות הנצורה
תגובה, שבה בירך על פניה זו*.
אולם בקריאתו החדשה מנסח
קלוצניק את הדברים בפעם הראשונה
בצורה חד״משמעית לחלוטין. הוא
קבע כי בהשתמשם במונח ״הגדרה
עצמית״ התכוונו כל שלושת המנהיגים
ל״מדינה פלסטינית, בצורה זו או
אחרת״ .גולדמן ומנדס־פראנס רצו להגיד
זאת בפירוש, אך קלוצניק העדיף
אז נוסח מתון יותר. .
קבע קלוצניק :״קיים עתה צורך
דחוף במשא־ומתן בין ישראל ואש״ף״.
אם יוטלו הגבלות על המדינה הפלס־

בעיקבות תגובה זו של ער-
פאת החליט אורי אבנרי למחרת
היום להיפגש עם ערפאת בביירות
הנצורה.

אורלי דובי בעיתון, והחיילת הוכרזה
כנעדרת, קיבלו בני משפחתה טלפונים
למכביר. היו אנשים שטענו כי ראו את
החיילת מסתובבת בתחנה המרכזית
בתל־אביב ומציצה בחלון של חנויות־נעליים.
היו שסיפרו כי ראו אותה מוכרת
קלטות של הרי קרישנה ברחובות.
היו חיילים שסיפרו כי ראו את אורלי
במחנה, שותה קפה בשקם עם חברות,
לאחר יום העלמה.
מיקלחת בבסיס. כאשר התגלתה
גופתה של אורלי, כחודש לאחר
העלמה, היה קשה לפאתולוג לקבוע
את יום־המוות המדויק.
המישטרה לא השאירה אבן אל אבן
בתיק רצח זה. אחרי שנעצר שלמה
חליווה, ונאשם כי הוא שרצח את החיילת
ביום־החופשה האחרון שלו מהכלא,
הפך מועד הרצח ללב המישפט.
אם לא נרצחה אורלי בלילה האחרון
לחופשתו של חליווה, אי־אפשר יהיה
להאשימו ברצח.
מאחר שחייל טען כי ראה את אורלי
במחנה לאחר העלמה, נחקרו כמעט כל
החיילות בבסיס של אורלי. הן נזכרו כי
באותם ימים ספורים, אחרי העלמה של
אורלי, ביקרה במחנה חיילת אחרת,
שאיננה שייכת לבסיס. היא באה לבקר
חברה ובילתה איתה בשקם, ואף התקלחה
בבסיס. חיילת זו, אמרו החברות,
דומה דמיון מפתיע לאורלי, ואנשים
שלא הכירו את השתיים באופן אישי,
יכלו בהחלט לטעות ביניהן.
אליבי בכלא. מאותו רגע חיפשו
חוקרי המישטרה את כפילתה של
אורלי. תמונתה של יפה בן־שיטרית,
חיילת בעלת שיער ארוך, הדומה דמיון
מפתיע לאורלי, הוגשה השבוע לתיק
בית־המישפט על־ידי התובעת נורית
שניט. תמונתה היא תמונה של בחורה
חייכנית, הנושאת בידיה עציץ. בעזרת
התמונה ניסתה התובעת לשכנע את
בית־המישפט, כי מי שטען שראה את
אורלי בבסיס לאחר שנעלמה, ראה
בעצם את יפה בן־שיטרית.

קשו שר השתקה מצו בנלי־התיסשוות סביב אחת השעדוויות המדהימות
ביותו בתולדות המדינה: התקשוות שר אנשי־נסבים שר התנועה הקיבוצית עם
סבסרבווסה אלמוני שהורו לטימיוו עשרות מיליוני דולארים מכספי ההתיישבות ־
ברחוב הכלכלי, של יהודים עשירים
מאיראן, ששמו בו את מיבטחם.
לכן מפתיע ביותר הזינוק המטאורי
שלו למעלה.

מה חיפש
* יייייי * 1י * ייי *

בורגוץ

^ י י * 9י י * י י * יויי *

איש־מיסתורין בלאס
יותר חיוור מחיוור
ימים הקרובים עומדת לחת־
^ פוצץ שערוריה כלכלית שזמן רב
ירובר בה. יתכן שזוהי השערוריה הכלכלית
הגדולה ביותר שידעה ישראל.
שניים
קשורים לפרשה המדהימה:
המוסדות הפינאנסיים של התק״ם
ואיש־עסקים מיסתורי, דויד בלאס.
בינואר השנה התמוטטו מניות המזוהות
עם בלאס בבורסה. אז התברר
שהתק״ם מושקע אצלו בלא־פחות מ־
90 מיליון דולר — כסף שהוא פרי
עמל ויזע של חברי הקיבוצים, בשדה
ובמיפעלי־התעשיה.
עתה בודק הפרופסור דויד ליבאי,
על־פי בקשת התק״ם, את טיב היחסים
וההתקשרויות שבין הקיבוצניקים וכלאם
(ראה מסגרת).
הרקע לבדיקה זו: חשדות כבדים
שהובאו לידיעת שני מזכירי התק״ם,
אלי זמיר מקיבוץ מעגן מיכאל ויוסף
פרלמוטר ממפלסים. על־פי החשדות,
משהו בהתקשרות ובמערכת־היחסים
לא היה כשר.
כאשר נודע לראשונה על ההיקף
המדהים של המפולת שאליה גרר
בלאס את הקיבוצים, הרימו רבים גבה.
הם לא שמעו מעולם את שמו של
האיש. אבל גם אנשי־המפתח בתק״ם
ידעו על האיש, שבידיו הפקידו סכומי־עתק,
רסיסי־מידע בלבד.
פירוש שם־מישפחתו של בלאס —
יליד חלב שבסוריה — בשפה הגרמנית
הוא חיוור. בלאס הפד עצמו ליו—

תר חיוור מחיוור, וכד גם את עסקיו. הם
בלתי־נראים, בלתי־ידועים.
צעיר ומיסתורי
*ץ יהו דויד בלאט? מאין הוא צף?
^ /אי ך הוא הצליח לרכז בידיו תוך
זמן קצר עוצמה כלכלית עצומה?
נדמה שבפעם הראשונה נודע שמו
של בלאס, גם למי שאינו מקורב לבורסה,
באמצעות העולם הזה ()29.2.84
במדור תשקיף. אז פורסם, תחת הכותרת
״מתעניינים בקבוצת בלאס״,
המידע הבא :״אנשי־בורסה ובנקאים
מגלים עניין בקבוצתו של איש־הע־סקים
דויד בלאס, המגלגלת בבורסה

סכום של יותר מ־ 70 מיליון. דולר.
כלאם מבצע את עסקותיו מחשבונות
בארבעה בנקים.״
בלאס ״גילה״ את. הבורסה כמה חודשים
קודם לכן. תחילה כרוכש חבילות
של מניות סולידיות בשער נמוך.
זמן קצר אחרי מפולת הבורסה, אחת
מני רבות.
לפני כן היה שמו מוכר, גם כן
בקושי, בתחומי הדלא״ניידי — בעיקר
כבעלים ורוכש של בתים תפוסים על־ידי
דיירים מוגנים. פרשיות שונות
ששמו נקשר בהן, ושהגיעו לבית־ה־מישפט
(ראה מיסגרת) ,שייכות לתחום
עסקים זה.
באותה תקופה טעו רבים בזיהוי של
בלאס בגלל שמו. היו שחשבו שהוא
ממוצא אירופי. מי שלא הכיר אותו אישית,
גם לא העלה על דעתו שהוא
צעיר ונאה למראה.
בלאס הוא בן .40 הוא נשוי לאי-
זאבל ג׳וי מרסמן. היא בת למישפחה
אמידה מלונדון. לזוג שתי בנות. בלאס,
נמוך הקומה, מתלבש לפי צו־האופגה
האחרון. תמיד בחליפות גזורות היטב.
הוא מעשן סיגרים, והמיסעדה האהובה
עליו היא המיסעדה המיזרחית ציון,
של ציון לוי בכרם־התימנים. הוא נוסע
ברכב בה־אם־וה משנת־יצור .1984
אשתו נוהגת במרצדס . 1985
הוא מתגורר בדירה מפוארת בשד־רות־חן
בתל־אביב. הריצפה מרוצפת
בשיש. מיספר־הטלפון בדירתו חסוי.
כך גם הטלפון במישרדיו.
למעשה, בלאס הוא אדם שלא ניתן
להשיגו. למישרדו, השוכן בצומת הרחובות
שינקין ושדרות־רוטשילד, אי־אפשר
להיכנס. דלתות המופעלות
באמצעות שלט־רחוק וטלוויזיה בנד
עגל־סגור מונעות את הכניסה לשם
למי שאינו אורח רצוי.
בלאס מוקף בעוזרים, יועצים, שומ־רי־ראש,
עורכי־דין ורואי־חשבון. מי
שהצליח לאתר את מיספרי־הטלפון
במישרדו ולטלפן לשם, לא זכה מעולם
לשמוע את קולו. לכל היותר הוא
הועבר מיועץ זוטר ליועץ בכיר.

ך ־ י ד 1 • -ר 1ידז

אחד מעורכי*הדין העובדים איתו
הוא צבי וולף, איש מישטרה לשעבר,
שניהל את החקירה ללכידת רוצחי
הברוקר יעקב אלטרוביץ — המפעיל
באולם־הבורסה של חברת־הברוקרים
מוריץ את טוכלר. וולף, בעל קשרים
מצויינים בצמרת־המישטרה, היה ללא
ספק רכש טוב מאוד של בלאס. נראה
שההתחברות ביניהם פתחה לפני בלאס
כמה דלתות סגורות במישטרה.
בלאס פועל באמצעות לא פחות מסב
חברות. בחלקן מופיע שמו, בחלקן
לא. לא אחת החברות הן בנאמנויות
על־שם עורכי־דינו או רואי־החשבון
שלו.
אין לו שותפים. איש אינו יודע אם
מדובר בכספים אישיים שלו, של מיש־פחת
אשתו, או, כפי שאמרו שמועות

ף* לאם פועל בשלושה תחומים:
עיסקי דלא־ניידי, מתן הלוואות
בשוק־האפור ובבורסה.
בשנה האחרונה נוספו לרכושו הנכסים
הבאים: מיפעל־מתכת בפתח־ *
תיקווה, דירות ברמת״אביב ג׳ ,בתים
תפוסים בלב תל־אביב ושותפות עם
רמי אונגר לרכישת הבית הישן של
סוכנות הרכב אוויס.
החברה המרכזית שבה הוא פועל
היא איזבל השקעות, על־שם אשתו.
חברות אחרות שלו: דויד בלאס בע״מ,
שלו ושל אשתו, שהוא המנהל שלה;
הארמון — הוא ואשתו בעלי המניות
שלה: צאליה השקעות — הקשורה
באיש־הביטוח דני לאופר, בעל סוכנות
שחפים.
בזמנו, ערב התמומטות מניותיו ב ־י)
בורסה, החזיק בלאס בשני סוגים עיקריים
של חבילות־מניות:
• האחת שייכת לקבוצת דיס־קונס
המורחבת. ביניהן מניות של השקעות
דיסקונט, איי־די־בי פיתוח,
שופר־סל, ואורדן תעשיות. בחלקן
החזיק ביותר מעשרה אחוז.
• קבוצת מניות אחרת היתה של
פי־בי, הבנק הבינלאומי, כלל ישראל,
החברה לישראל ובנק הספנות.
גם החברה לישראל וגם בנק הספנות
קשורות באיש־העסקים שאול *

מזכיר־תק״ם זמיר(ליד תמונת יצחק טבנקין)
ארבעה־חמישה גיזברים

שואל :

איך התקשרה התנועדדהקיבוצית, הן
אמורה לשמור על אמות-מידה גבון.
הות במיוחד של מוסר עיסקי, עם
אלמוני והפקידה בידו סכומי עתק?
מי האחראים להתקשרות זו, ומה היו
ד המניעים שלהם? האם מניעיהם היו
כשרים?

£מה נמחק מדוח הבדיקה של סנטה
3יוספטל?

1איך לא נבדק הרקע הכלכלי והאישי
נ. של איש העסקים?

£מדוע ממשיכים ראשי התנועדדהקי־
0בוצית להרדים את החקירה?

איד נמסר לידיי הין־עתק מבלי לב־ 14 דוק את הערבויות קודם למתן חד.
כם ןז?

אייזנברג, המחזיק בשליטה בהן. יתכן
שכאן עשה בלאס את טעות חייו.
כל מי שמחזיק בעשרה אחוז ממניות
של בנק מדווח על כך׳לבנק-
ישראל, וזה חייב לבדוק מיהו בעל
העניין, כדי להעניק לו את הסכמתו
להחזיק במניות.
בחודש ינואר 1984 זומן בלאס
במפתיע לחקירה ביחידה הארצית לח-
קירות־הונאה. הוא נחקר אישית על-
ידי מי שהיה אז מפקד היחידה, תת-
ניצב בנימין זיגל, ועל-ידי סגנו, נורמן
פייט, רואה־חשבון במיקצועו.
הבדיקה היתה סביב חשדות שבלאס
פועל בחלק מעסקיו באופן בלתי־כשר.
החוקרים העלו חרס בירם. לא דבק בו
רבב. השמועות ברחוב הכלכלי היו,

ביוז־המישפט:

שיקר במונח נחושה
בודק ליבאי
תלונת קיבוצניקים אמיצים

ידיד-בלאם אמוראי
פניה מלישכת ראש־הממשלה

בלאס !!־תנועו־ הקיבוצית:

איו מצו ה ק שוי

1א במיקרה הגיע בלאס אל התקיים.
0מזה שנים מתלבשים גתגועה הקיבוצית מה לעשות בכסף
הרב המתנקז בקופות השונות.
האינפלציה הגבוהה והמומחיות הנדרשת מן העושקים בפי״
נאנשים הביאו את ראשי״הקיבוצים להחלשה לקחנן חלק במיש־חקי־הבורשה.
היתה זו החלשה בעלת משמעות עקר׳ינית: העניין
כולו נחשב מוקצה מחמת מיאוס אידיאולוגי, אך הוא מחוייב
המציאות בתנאים הקיימים.
בלאס הופיע במישרדי התקיים אחרי שגיזבריו הסתבכו עם
מאיר אדיב, כלכלן לשעבר בכלל, ובאחרונה נ;>ייד בעיסקות
ממון. אחרי שאדיב לא הצליח לעמוד ב ה ״ יזייבי ^ ר ^
ממנה לקח כספים תמורת ערבות שלא היתה
התערב בלאס.
על״פי השמועות, הצליח בלאס לכסות חלק מחובו של~אז
המיששרה, שהחלה לחקור אז חשדות בדבר הברחות כספים
לחדל, הפסיקה את החקירה, לקורת רוחם הרבה של ראשי
התקיים.
בפעולה זו קנה בלאס את ליבו של דויד (״דוויקי־) גולן, איש
הפינאנסים הבולש של התנועה הקיבוצית.
על מעורבותו הרבה של בלאס בכספי התק״ם נודע ברבים רק
בעיקבות ההתמוששות. בלאס הציע לקיבוצים שיתנו לו את
כספם, כהלוואות בשוק״האפור. הוא הציע שיעורי ריבית אשרק־שיביים
ושותפות ברווחים בבורסה.
הערבויות להלוואות היו בישחונות בנכסים, באיגרות־חוב וב מניות
על מחצית הסכום. בתקופת השיא, בך אומרים, הוא גילגל
90 מיליון דולר מכספי הקיבוצים.
כספי הקיבוצים שניתנו לבלאס התחלקו כך 50 :מיליון דולר
של התק״ ם ו־ 10 מיליון של הקיבוץ הארצי, שהושקעו באמצעות
חברת א״ש״ת בספים, ועוד 30 מיליון, שניתנו לבלאס ישירות
מהתק״ם.
מלבד זאת, תימרן בלאס בין עשרה גופים פינאנסיים של
הקיבוצים.

הצ ק שחזר
ערב ההתמוששות, ואולי בלי שום קשר אליה, התקיימה
פעילות. חשודה־ בבורסה.
כמה סוחרים בבורסה הזרימו היצעים עוד לפני המיסחר.
כלומר, הם מכרו ב״שורש״ מניות שהיו מזוהות עם בלאס.
מכירה ב״שורש״ היא הכינוי לפעולת סובן אשר מוכר מניות
שאינן ברשותו. בכך הוא מוריד את מחיריהן, ומרוויח אחר״כך,
בבואו לקנות את המניות במחירים נמוכים מאוד.
מישהו, שמכר ב.שורש׳ את מניותיו של בלאס, ידע מה שהוא
עושה. כעבור שבוע הוא הרוויח הרבה כסף.
בסוף חודש ינואר ביקשו הקיבוצניקים מבלאס שישיב להם
חלק מהכסף שהיה ברשותו. נראה שמישהו גילה שאצל בלאס
נמצאים כספים רבים מדי של התק׳ם והקיבוץ הארצי. בלאס נתן
ציק של בנק המיזרחי לפקודת חשבונו בבנק דיסקונט. הציק חזר.
הקיבוצניקים מיהרו להיפגש עם צמרת הבנק וראשי דיסקונט
הסבירו שהם לא יכלו לנהוג אחרת, מכיוון שערבויות בלאס אינן
מספקות אותם.
ההסתבכות החדשה של התק״ם וחוסר יכולתם לממש את
הערבויות שבלאס נתן בידיהם גרמה לרעידת אדמה. ראשית
אצלם, ואחר״כך גם בצורת מיני-מפולת בבורסה.
אחר־בך ניסו שני הצדדים להגיע להבנה. בלאס הציע הסדר,
שעל פיו יחזיר חמישית מהכסף במזומן, השאר בנכסים מוגנים
ובמניות, שערכן ירד באותו שבוע בחצי.
העיסקה לא יצאה אל הפועל, ודיברו על כך ששני הצדדים יהיו
חייבים להגיע לבית״המישפש.
בינתיים התברר שתעודות תפ־ס, שהוחזקו בבנק דיסקונט על
שמם של קיבוצים, נמכרו על־ידי בלאס, ללא ידיעת הבנק, כדי
להשקיע את הכסף בעסקות עתידיות. לבנק אסור היה למכור
תעודות אלה.
בתנועה הקיבוצית רעשו וגעשו הרוחות. הוקמה ועדה, שבראשה
עמדה סנשה יוספשל, ח״בית לשעבר.
יוספשל בדקה ומצאה דרך ניהול כושלת והמליצה המלצות
שבניות שונות.
בדוח שלה אפילו נמחקו שלוש שורות על קישרי התק־ם ובנק
דיסקונט, ומלבד ראשי התק־ם איש לא ידע מה כתוב שם.

אוייב אייזנברב
נתח ב.בנק הספנות״
שבדרך זו מנסים יריביו לחסל אותו.
זהות יריביו היתה ברורה.
בינתיים ביקש בלאס הכרה במעמדו
בבנק הספנות. בנק ישראל סירב לאשר
לו זאת.
בשלב זה התייצב עדי אמוראי לימין
בלאס. הוא פנה לממונה על שוק
ההון, יהודה דרורי, וביקש ממנו שיגן
על זכויות המיעוט בבנק הספנות,
בלומר — זכויותיו של בלאס.
לא במיקרה פנה אמוראי וביקש
לעזור לבלאס.
איש־העסקים המיסתורי אינו מיס־תורי
כל־כך במיפלגת־העבודה. הוא
הפאשלוו הקודמות
לרוע מזלם של אנשי
התק״ם, הם נכשלו כמעט בכל
מגעיהם עם הבורסה.
הסתבכויותיהם בבורסה
מגיעות ליותר מ־ 400 מיליון
דולר -סכום שברובו הגדול
לא ישוב לידיהם לעולם.
כ״ 250 מיליון דולר הם הפ סידו
בהתמוטטות המניות
הבנקאיות.
• לפני שנה וחצי הם נפלו
קורבן לשני נוכלים, שמשכו
מהם כספים תמורת כיתבי-
ערבות מזוייפים על שם סניף
של בנק המיזרחי בהרצליה.
הזיוף היה כל״כך חובבני,
שבבנק לא הבינו כיצד נפלו
הגיזברים בפח.
• הקיבוצים היו מושקעים
גם דרך קבוצת (יו׳
ריגר (ואליעזר) פישמן. עו
לפני מפולת הבנקאיות הפ סידו
הקיבוצים כמה מיליוני
דולארים, שהושקעו באמצ עות
חברת יורופאל.
• הקיבוצים הילוו ליורם
גיל, מגיל אלקטרוניקה. סכום
של יותר מ־סג מיליון דולר.
גיל, יבואן מוצרי־אלקשרו־ניקה,
נמצא בסיכסוך כספי
עם בנק דיסקונט ויושב עתה
בשווייץ.
• אחר-כך הסתבכו הקי בוצים
בהתמוטטות חברת
מאגרים, שבראשה עמד
שמואל דכנר.
• והנפילה האחרונה קשורה
בבלאס.
תרם כספים רבים למיפלגה ערב הבחירות
האחרונות. הוא תרם גם לקבוצת
אל״ף -אזרחים למען פרס. אמוראי
עצמו מכיר את בלאס מעולם העסקים.
בנק־ישראל עצמו אישר לפני שלושה
חודשים לפני עיתונאים, שלישכת
ראש־הממשלה לחצה על הבנק לאשר
לבלאס להיות בעל עניין בבנק־הספ־נות.
הגיזבי שרצה
לחו״ל
ך ן שיפתו של בלאם לתיקשורת
1 1החלה בידיעה ששמו לא הוזכר

ווים לדמותו של דויד בלאס ולשיטות עבודתו אפשר למצוא•
\ 0בתיקי בתי-המישפט. שתי פרשיות שונות, שהתגלגלו לתיקים
מישפטיים, שופכות על אישיותו אור, הרחוק מלהיות חיובי.
הפרשה הראשונה קשורה במערכת יחסיו עם הרבנית לאה
ברמן, אמו החורגת של יצחק ברמן, השר הליברלי לשעבר.
הרבנית 81 שנפטרה לפני שנה וחצי, היתה אלמנתו של הרב
ברמן, ראש ישיבת דרום, שנפטר לפני 11 שנה.
אחרי מותה פנה האפוטרופוס שלה לבית־המישפט וטען שבלאס
קיבל, שלא בדין, את כל רכושה של הנפטרת. האפוטרופוס, עורך-
הדין מנחם ברגר, היום נשיא לישכת עורכי-הדין, טען כי בניגוד
לעמדת מישפחת הרבנית קיבל בלאט ממנה, אחרי שהתיידד
איתה, וילה ברחובות, דירה בבת-ים, יהלום-ענק ופסנתר עתיק,
שמחירו הוערך בחצי מיליון דולר. כן קנה ממנה בית ב״ 40 אלף
דולר -חצי משוויו הריאלי.
הרכוש כולו הוערך ב 730-אלף דולר.

• תעלול בטאבו
בסוף חודש מרס השנה בא בלאס לבית-המישפט, למסור את
גירסתו. בין השאר אמר, :׳טיפלתי בה בדרך שבה בן אוהב מטפל
באמו ״.ובמקום אחר :״הייתי הכל בשבילה. היא התייעצה איתי
בכל דבר. קיבלתי ממנה יהלום, פסנתר ומתנות רבות אחדות. היא
פשוט דחסה לי את המתנות האלה!״
גם לגבי הבתים, הוא הודה שקיבל אותם במתנה.
מה טעם מצא בלאס הצעיר להתיידד עם הרבנית הישישה!
היורשים לא קיבלו את גירסת איש״העסקים, ובית-המישפט אמור
להכריע ב^יית טנהל-העיזבון.
בתיק מי^׳.טי אחר, מחודש אפריל השנה, קובע השופט ישראל
״ 1לאס ״שיקר במצח נחושה״.
^ו ב רז
משה דמנקביץ׳ פנה לסעד מישפטי. ובפיו סיפור
ל הוא דבש מבלאס דירה בדרום תל-אביב ושילם
1מים במזומן ובצ׳קים, ללא קבלות. כאשר סיים את תשלום
חובותיו, ביקש שהדירה תירשם על שמו בטאבו, כדת ובדין.
לדיברי הקונה, דחה בלאס את הרישום בטאבו, בטענה שהמ*
דובר בדירת דמי-מפתח ולא בדירה רגילה, שנמכרה לבעליה החדשים.
אחר-כך
התברר שבטאבו רשומה הדירה על־שם גיסו של
בלאס. הגיס עצמו לא ידע בלל שהדירה רשומה על שמו.
בבית־המישפט טען בלאס שלא קיבל כסף מהקונה. במישטרה
הציג בלאס מיסמך המעיד שבנו של דמנקביץ׳ הוא רוכש הדירה,
ולא האב. למישטרה הגיע בלאס אחרי תלונת דמנקביץ״האב.
במישטרה הוצע לאב להתפשר, כדי שלא יוכח בבית״המישפט
שבגו שיקר וחתם על תצהיר כוזב.
האב התפשר וחתם שאין לו שום תביעות נגד בלאס, ואז הדירה
הועברה על שמו בטאבו.
לפני בן תקף השופט גילעדי א ת בלאט במילים חריפות, על
שאמר כי לא קיבל כסף תמורת הדירה. קבע השופט. :הוא שיקר
במצח נחושה. אינני מאמין כי מתווך ותיק יעשה עיסקה בלי
להחתים את הקונה על מיסמף כלשהו.־

בה, ושהופיעה ביום השני, ה־ 28 בינואר,
בידיעות אחרונות. הכתב הכלכלי
בני ברק דיווח על משבר שאליו נקלע
איש״עסקים ידוע, שבידיו מניות רבות.
באותו יום פורסמה בכרוניקה של מדור
הבורסה בדבר ידיעה דומה, בה הוזכר
שמו של בלאס. רק למחרת עלתה
הפרשה לכותרות הראשיות.
אז התברר, שבשום מערכת לא מצוי
תצלום שלו. צלמי־עיתונות ארבו לו
ליד פתח ביתו וליד מישרדו. בלאס
טילפן למישטרה. נשלח חבלן־מיש־טרה,
אשר לא יכול היה לעזור לבלאס.
איש־העסקים חשב מהר והפתיע את
הצלמים והכתבים שהמתינו בכניסה
למישרד. הוא הזמין אותם אליו. הוא
צולם. והשיב בקצרה לשאלות. הנוכחים
כובדו בקפה שחור.
הכתבים הכלכליים התייחסו אליו
בזהירות רבה. אולי משום שהוא שותף
ביומון הכלכלי גלובס.
ייתכן שכך היתה מסתיימת עוד
הסתבכות פינאנסית של הקיבוצים,
הפעם עם איש אלמוני, שאיש אינו יודע
את הביוגרפיה המלאה שלו.
אבל הגורל זימן המשך לפרשה זו.
לפני חודש עמד לצאת לחו״ל אחד
הגיזברים ש״התפוטרו״ מתפקידם ב־עיקבות
מפולת־בלאס. אותו גיזבר נתן
אמון בלתי־מסוייג באיש־העסקים ה־תל־אביבי,
והמשיך לנהל איתו עסקים
גם אחרי ההתמוטטות.
האיש הנשוי לבת־קיבוץ ותיקה,
ביקש שנת־חופש. מישהו בדק, ומצא
במהירות, שכחבר קיבוץ אין באפ
שרותו
לעשות חיים במשך שנה מעבר
לים. הוא התבקש להסביר את העניין.
כפי שפורסם בלעדית בגיליון האחרון
של העולם הזה, העדיף הגיזבר
בדימוס לנתק מגע עם מי שניהלו
חקירה עצמאית בעניין.
התחמקותו הדליקה אורות אדומים:
מה היה באמת טיב יחסיו עם בלאס? מה
היה טיב היחסים בין גיזברים אחרים
ואיש־העסקים?
בדיקה העלתה שמדובר בארבעה־חמישה
אנשי־כספים, שלא ברור מדוע
העניקו יחס טוב כל־כר לאשף־הבור־סה.
בערב
חג־השבועות הועבר תיק
חקירה עצמאי של כמה קיבוצניקים
אמיצים לשני מזכירי התק״ם.
בחומר היה חשד שמשהו שאינו
כשר היה בדרך עבודתם של הגיזברים.
המזכירים חיפשו מוצא ומצאו אותו בבדיקה
עצמאית, הנערכת עתה על־ידי
הפרופסור ליכאי.
חקירה זו, שאין לה סמכות ושיניים,
נועדה, כך חוששים כמה קיבוצניקים,
לטייח את המימצאים.
הגיזבר מהקיבוץ בצפון הודיע שסתם
נטפלים אליו ושמעלילים עליו
עלילות־שווא. הוא איים שישלח יד
בחייו אם לא ירדו ממנו. בינתיים שכר
את שירותיו של הפרקליט התל־אביבי
היקר רם כספי.
כך או כך: בלאס מגיע שוב לכותרות.
הפעם הוא לא יוכל להתחמק
מתשובות לכמה שאלות המעסיקות
קיבוצניקים ואנשי־עסקים גם יחד.

זניד/עיטדי;

השובט שדן במעצוו שר החשוד במיקוי־האונס בצטן
תדאביב אמו שהואקת משכנעות בצורה מדהימה.
,העולם הזה״ מנתח את השיטות הנהוגות בזיהוי של אנס
ך י אם החשוד שעצרה המיש־
\ 1טרה הוא באמת האנס מצפון תל״
אביב? שאלה זו מעסיקה בימים אלה
את כל הנאנסות, את אנשי המישטרה
ואלפים מתושבי תל־אביב. האם הגבר
הערבי בן ה־ ,31 המוחזק במעצר כבר
יותר מעשרה ימים, הוא האיש שהטיל
את חיתתו על הנשים הבודדות המתגוררות
בצפון־העיר?
כאשר נעצר הגבר, ששמו עדיין
אסור לפירסום, ביום האחרון של חודש
מאי, קיוו אנשי המישטרה בכל ליבם
כי פתרו את הבעיה והסירו את פחד
האנס מעל העיר. אולם מנסיון העבר
למרו, שאין לפרסם ^ייד את דבר
תפיסתו של חשוד, פן יתגלה כי היה זה
מעצר־שווא.
איש־מישטרה אמר עם מעצרו של
החשוד :״חסר לנו שאנחנו נפרסם כי
עצרנו את האנס מצפון תל־אביב והלילה
הוא יכה שנית. הרי נעשה צחוק
מעצמנו!״
בשלב הראשון טרם היו חוקרי
המישטרה בטוחים כי זהו האיש שביצע
יותר משמונה מעשי אינוס בשנה האחרונה.
המישטרה
המתינה יותר משבוע, עד
שהסירה את האיפול הכבד מן הפרשה,
מכיוון שחיכתה עד שיגיעו לידיה תוצאות
מבדיקות״המעבדה. אומנם, נציג
המישטרה, שביקש השבוע את הארכת
מעצרו של החשוד, הטיל עדיין איפול
מוחלט על בדיקות אלה, אך מתוך
החקירה התגלו כמה וכמה פרטים.
ידוע כבר כי כאשר החלה המיש־טרה
לחקור את מיקרי־האונס, היא מצאה
בכמה מקומות עיקבות־אדם חשודות.
העקבות הוטבעו בגבס וצולמו.

\־\1ד \ 1ט 1
דים, המתהווים בכל נעל בזמן נעילתה.
בדרך־כלל אלה הם שיירי בוץ ואדמה,
הנדבקים בנעל ויוצרים גבשושיות
בולטות, חורים, סינז^קרעים או מסמרים.
כאשר
וגדלם, מיקומם

שר לקבוע בביטחון כמעט מוחלט את
זהות הנעליים.
נראה כי במיקרהו של האנס מצפון
תל־אביב יש בידי המישטרה זיהוי כזה.
סימן הזיהוי הבדוק ביותר
אדם במקום הפשע הוא

טביעת־האצבע שליו בתי־המישפט
מקבלים זיהויה של עביעת־אצבע ללא
עירעור. מאחר שהאנס נהג ליטול
סכינים מתוך מיטכויזן של הנאנסות,
ברור כי המישטרה לקחה מייד אחרי
רל מעשה־אינס טבירות־אצבע מכל

נחוג יום־הולדתו ה־ 56 של
מנחם מלל, איל־קולנוע ובעל רשתות
בתי קולנוע בארץ, באיטליה, בהולנד
ובאנגליה, שאליהם צירף רשת
נוספת (של 12 בתי-קולנוע גרמניים)
ביום־הולרתו. גולן, המפיק השנה 20
סרטים בהוצאה של כמאה מיליון
דולר, הוא בנו של חשמלאי טברייני,
שחתר מאז ומתמיד אל הבימה: בגיל
13 ידע את רוב מחזותיו של שקספיר
בעל־פה וגם היה משלם מיל לכל ילד
מן השכונה שהיה בא לחזות בסרטים
תוצרת־בית, שאותם הפיק כבר אז.
לפני שעשה את חילו, הספיק גולן גם
להיות בקורס־טיס של חיל־האוויר, גם
להיות שונזר־לילה בקונסוליה הישראלית
בלונדון וגם להיות אב לשלוש
בנות.

המלח נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
חרמן ודק, סופר אמריקאי־יהודי שנודע
ברבי־המכר שלו(מהמדד על ה־קיין
עד רוחות־מילחמה) .ווק שומר-
המיצוות שירת בימי מילחמת־העולם
בחיל־הים האמריקאי, מה שסיפק לו
את הרקע למרד וייתכן גם את ההשראה
לבנו, שאחרי שעלה ארצה, עושה
עתה את שרות־החובה שלו בצה׳׳ל,
בחיל־הים.

השיכור

נפטר בלונדון, בגיל ,70
הלורד ג׳ורג׳ בדאון, מי שהיה סגן
ראש־הממשלה ושר־החוץ של בריטניה
בשנות ה־ .60 בדאון, בנו של נהג־מש־אית
אירי, היה מפורסם בנטייתו לטיפה
המרה(לעיתים: שש כוסיות לפני ארד
חת־הצהריים) ,באשתו היהודיה, שאותה
זנח, בגיל ,67 לטובת מזכירתו בת
ה־ ,30 ובגילוי־הלב המוחלט שלו. היה
זה בראון שאמר פעם לגולדה מאיר,
בעת ביקור בארץ :״את בסך הכל יהודיה
מרוסיה, שבאה לישראל דרך
אמריקה!״

המישטרה חיכתה עד שיהיה בידיה
חשוד מתאים, כדי לבדוק אם נעליו
מתאימות לעקבות שבידה.
שריטות ונשיכות
ך* שנים האחרונות התפתחו מע־בדות
המישטרה בצורה יוצאת מן
הכלל, והן כיום בין עשר המעבדות המשוכללות
ביותר בעולם. מומחי־המע־בדה
יכולים, בעזרת מכשירים חדישים
ומדוייקים, להשוות עיקבות־נעל ולקבוע
בביטחון אם יש ביניהן זהות. העקבה
נבדקת קודם כל על־פי גדלה וסוג
הסימנים שהוטבעו בה בבית־החרושת.
אם אלה מתאימים לנעלו של החשוד,
ממשיכים לבדוק את הסימנים המיוח־

חמחרים

החשוד(באמצע) מוכל כמיסדרון בית־המישפט
האם מימצאי בדיקות־המעבדה היו בלתי־אחידים!
מקום אפשרי שבו נגע האנס ועל כן
יתכן מאוד, שאם האנס לא לבש כפפות,
ניתן לזהותו בביטחה על־פי טבי־עות־אצבעותיו.
מלבד
שני סימנים אלה ישנם אמצעי
זיהוי שאינם משתנים מאונס לאונס.
בכל מיקרה אונס נבדקת הנפגעת מייד
אחרי שהיא מגישה את תלונתה.
החוקרים המנוסים מבררים מפיה כל
פרט היכול לעזור בזיהוי האנס ובאי-
תורו. היא נחקרת על צורתו, גובהו,
קולו ומיבנה ידיו. היא נחקרת גם על
צורת ביצוע האונס, מה בדיוק עשה
התוקף ומה אמר לה. הנפגעת נשאלת
אם השאירה סימנים על גוף התוקף, אם
בהתנגדותה שרטה אותו או נשכה
אותו. כל הפרטים הללו נרשמים מייד
עם הגשת התלונה.
אחרי התלונה נלקחת המתלוננת
למכון לרפואה מישפטית או לגינקולוג
בבית־חולים, הרופא בודק אם
נשארו בגופה שרידי־זרע. לעיתים
נשארים שרידי־זרע גם על בגדיה או
על כלי־המיטה, וגם אלה נשלחים
למעבדה.
הרופא, הבודק את הנפגעת, מנסה
המשך בעמוד )42

נפטר בראשון־לציון, בגיל ,71
אריה קוצר, מורה וסופר (בד
מפציע שחר) ,שעבר בחייו, כבנו של
רב ליטאי. את כל הקשת הימנית
מביתר, אצ״ל ולח״י עד חירות והתחיה.
פירסומו של קוצר בא לו כאשר נאסר
על־ירי הבריטים אחרי שתקע בשופר,
בעת תפילת־הנעילה של יום־הכיפו־רים,
ברחבת הכותל המערבי (מעשה
שאותו אסרו הבריטים כדי למנוע
חיכוכ-ם עם המוסלמים בהר־הבית
הסמוך) וגורש, בסופו של דבר, למחנה־מעצר
באפריקה. אחרי קום המדינה
היה קוצר גם בין אנשי הלח״י, שנעצרו
כחשוד-ם בקשר לרציחתו בירושלים
של הנסיך השוודי, מתווך האו״ם
פולקה ברנדוט (שהציע לבנאס את
ירושלים) ,אולם שוחרר ממעצרו אחרי
ששבת שביתת־רעב במשך 14 יום.

הבנקאי נפטרה בתל־אביב, בגיל ,84
טובה סלומון, מראשונות העיר
ואלמנתו של אריה סלומון, יליד ירושלים,
תלמיד־ישיבה שהיה בין מייסדי
אגודת־הספורט מכבי בבירה בראשית
המאה, וכבעל נתינות גרמנית שירת
במילחמת־העולם הראשונה בלהק
חיל־האוויר הגרמנ״ .שהיה מסופח לצבא
התורכי באיזור. סלומון, אביו של
צלם־העיתונות מקסים סלומון (צלם־
הקבע הראשון של העולם הזה ולאחר
מכן בעל מועדוני־צלילה) ניסה, אחרי
המילחמה, את כוחו במישחק בתיאטרון
ירושלמי, אך העדיף, לבסוף, קאר־יירה
בנקאית, שאותה החל בסניף
אפ״ק (אנגלו־פלשתיין קומפני, קודמתה
של בנק לאומי) בביירות ואותה
סיים, כעבור עשרות שנים, כמנהל
סניף בל״ל יפו.
העולם הזה 2493

טרם אל השבי

קיוויתי שעם שוב אחרוני השבויים מבין הנחלאים, ישפך אור
חדש על החלק המוזר ביותר של הפרשה: איך נפלו שניים מהם
בידי אחמד ג׳יבריל.
לצערי, לא הובהר העניין. נדמה כי השמונה היו בהלם בשעת
מעשה, ועל כן לא שמו לב למה שקרה סביבם.
לי ידוע הסיפור מן הצד השני. מיד אחרי המיקרה נפגשתי עם
עיצאם אל־סרטאווי, וניסיתי׳לברר אצלו פרטים.־ לאחר מכן
חזרתי לעניין בשיחותי עם יאסר
ערפאת, שבהן ניסיתי לפעול
למען שיחרור השבויים.
הסיפור, כפי שסופר לי על־ידי
סרטאווי, היה כלהלן:
השמונה נלקחו בשבי על־ידי
כיתה של טירונים. היו אלה
סטודנטים פלסטיניים, שנענו
— כמו רבים אחרים — לקריאת
פת״ח וחזרו ללבנון, מכל
קצות תבל, כדי להילחם בפלישה
הישראלית. הם עברו רק
אימונים בסיסיים. בשעת האימונים
הפתיעו את הנחלאים ולקחו
אותם בשבי.
בדרך הארוכה אל העורף (של הפלסטינים) נתקלו השובים
במכונית שהיתה שייכת לאירגונו של אחמד ג׳יבריל. כל השטח
ההוא היה אז בשליטת הסורים. אלה מנעו כל רכב מאנשי פת״ח,
השנואים עליהם, והעניקו רכב בשפע לאנשי ג׳יבריל, הנאמנים
עליהם.
לפי גירסת סרטאווי, תפסו השובים(עם שבוייהם) טרמפ ברכב
של ג׳יבריל, וכאות־תודה מסרו להם שניים מן השבויים, שנבחרו
באופן מיקרי מבין השמונה. במיפקדת פת״ח נערך על כך בירור,
ומפקד הכיתה ננזף, ואולי נענש.
ערפאת אישר גירסה זו, אך מדבריו קיבלתי את הרושם
שהשניים לא ניתנו לג׳יבריל במתנה, כמחווה של רצון טוב, אלא
שהדבר נכפה עליהם, ולא היתה ברירה.
כך או כך, לשני השבויים ולמדינת־ישראל זה עלה ביוקר.

הוא מנהיג בעל סמכות רבה, אך לא בלתי־מוגבלת. הוא כפוף
להחלטות המוסדות של אירגונו. נראה כי במיקרה זה היתה
ההחלטה נגדו.
באותם הימים כבר היה ידוע שהמשא־ומתן בין ממשלת־יש־ראל
ואחמד ג׳יבריל הגיע להסכמה על חילופים חסרי־פרופורציה,
ויתכן מאוד שידיעה זו השפיעה. אני מניח שמישהו אמר בדיון:
״איננו יכולים לתת משהו חינם, כמחווה, כאשר ג׳יבריל משיג את
שיחרורם של יותר מאלף לוחמים״.
גם התגובה בישראל על ההודעה שלנו לא יכלה לעודד את
ראשי פת״ח להסכים למחווה. כאשר חזרנו, הומטרו עלינו קללות.
יצחק רבץ חזר בו מיד, ופומבית, מן ההתחייבות שנתן לנו בעניין
קווסמה. הציבור הישראלי וכלי־התיקשורת לא גילו כל עניין
חיובי במחווה של ערפאת.
מבחינת הפלסטינים לא היתה זאת פרשה חשובה, לאור
המאורעות הדרמאתיים שהחלו כעבור יום: הסכם ערפאת־חוסיין,
התחלת תהליך־השלום, הטבח החדש בצברה ובשאתילא, עמידת
הפלסטינים על חייהם בלבנון, הצטרפות הלוחמים הפלסטיניים

אוד• אבנר

פרשת הנעדרים
ובהזדמנות זו:
אני מרגיש שאני חייב לציבור הסבר אישי על חלקי בפרשה
הכאובה של הנעדרים, שבה הייתי מעורב.
בדרך לפגישתנו האחרונה עם יאסר ערפאת, כמישלחת מטעם
הרשימה המתקדמת לשלום, הסכמנו בינינו שנעלה שאלה זו
כאחת הנקודות העיקריות. היה בכיסנו מיכתב של יצחק רבין,
שבו הבטיח להתיר את קבורתו של פאהד קווסמה המנוח בחברון,
אם ימסור אש״ף מידע על גורל הנעדרים. אולם הסכמנו שלא
להעלות את העניין אצל ערפאת כהצעה של עיסקה, אלא כמחווה
של רצון־טוב כלפי הציבור הישראלי.
שמחתי על הסכמה זו, כי לדעתי מידע על גורל של נעדרים
אינו נושא נאות להתמקחות. זהו עניין הומאני יסודי. מישפחה,
שבנה נערר בשדה־הקרב, סובלת יסורי־תופת. המישפחה זכאית
לדעת מה קרה לבן שלה. לאיש אין הרשות למנוע ממנה מידע

העלינו את העניין בשיחות המוקדמות עם עוזריו של ערפאת,
והשמענו אותו באוזניו כאשר נפגשנו עימו בצהרי יום השבת, ה־9
בפברואר. להפתעתנו, גילה ערפאת מייד הבנה מלאה לעניין,־
וניכרה בו הנטייה להיענות לבקשתנו בו במקום. אך הוא אמר
שיערוך בשעות הקרובות כמה בירורים, וישיב על בקשתנו
בערב.
בפגישה השניה, במוצאי־שבת, אכן השיב ערפאת תשובה
חיובית ללא כל הסתייגות. הוא ראה בכך מחווה הומאניטרית
ואיתות של רצון־טוב כלפי הציבור הישראלי. הוא לא העמיד שום
תנאי, וגם הדגיש זאת. הוא ביקש רק שהות של שבוע, כדי להביא
את הפרטים שלא היו מצויים בידיו. הנחנו שהם נתונים בידי
מחלקת־המיבצעים, שאינה נמצאת בארץ שבה נפגשנו.
בו במקום קראתי באוזניו באנגלית את נוסח ההודעה,
שניסחנו קורס לכן בעברית. לא היתה זאת הודעה משותפת, אלא
הודעה מטעם המישלחת שלנו בלבד. אך רצינו שהדברים יהיו על
דעת הצד השני, גם לפרטי הפרטים.
וכך נאמר בטיוטה שקראתי בקול רם :״המישלחת הביעה את
מישאלתה לקבל את שמותיהם ושאר המידע על הנעדרים
הישראליים במילחמת־לבנון, והיו״ר ערפאת הבטיח להמציא לה
מידע זה תוך שבוע״.
תלך כדי קריאת הדברים היה נראה לי כי המילים ״תוך שבוע
ימים״ הן נוקשות מדי, ואינן לוקחות בחשבון תקלות אפשריות.
הצעתי על כן להחליפן במילים ״תוך כמה ימים״ .נפתח ויכוח
קצר, אך ערפאת תמך בהצעתי. והיא התקבלה.
מאז עברו שלושה חודשים, והמידע לא הגיע לידינו. מה קרה?
אין לי ספק כי ההבטחה של ערפאת ניתנה בתום־לב. אם כן,
מדוע לא הוגשמה?
אני מנחש (וזהו ניחוש בלבד, אך לא ניחוש ללא ביסוס)
שהדברים קרו כך: כאשר הביאו ערפאת ומקורביו את העניין
לפני המוסדות המוסמכים של פת״ח, קמה לכך התנגדות. אולי
אמר מישהו :״עם כל הכבוד ליושב־ראש, זה לא נושא למחווה.
המידע הזה שווה הרבה. הישראלים רגישים במיוחד לעניינים
אלה. איננו רשאים לספק את המידע חינם, כאות של רצון־טוב
כלפי כמה ישראלים, אם יש ביכולתנו להשיג תמורתו מחיר,
בצורת חברים משוחררים״.
ערפאת אינו דיקטטור, ואינו שליט כל־יכול. הוא יושב־ראש.

הפרו־סוריים לכוחות ערפאת, והנסיונות לאחות את הקרע בין
אש״ף והפורשים.
איני מציין זאת כדי להצדיק את הפרת ההבטחה. לדעתי, אין
לה שום הצדקה. מבחינה הומאניטרית, זה פסול מעיקרו, יהיו
המניעים כאשר יהיו. ומצד מוסדות פת״ח לא היה בזה משום
חוכמה לבטל התחייבות פומבית של יאסר ערפאת.
פרשה זו ציערה אותי מאוד, ואני רואה חובה לעצמי לתת
פומבי לצער זה.

לנגוע בשר לבו
תמר מירוז טוענת שקילקלתי לה את הסידרה יהלום הכתר.
תמר, כתבת הארץ, אומרת שהיתה צופה בסידרה וליבה יצא
אל ההודים. היא הזדהתה עם העם המדוכא, שביקש להשתחרר
מעול אדוניו הבריטיים. והנה כתבתי במרור זה, לפני שבועיים,
שיחסם של הבריטים בסידרה להודים רומה מאוד ליחס הישראלים
כיום לערבים .״עכשיו אני כבר לא יודעת איך להתייחס,״
מתלוננת תמר.
זוהי באמת בעיה.
קראתי לאחרונה שוב את ספרו של לורד בתל, ההיסטוריון
הבריטי, המשולש. הוא מתאר. בצורה אובייקטיבית ויסודית את
שלוש הצלעות של הסיכסיר בארץ בשנים שבין 1935ו־. 1948
הוא מביא מיסמכים רבים המשליכים אור על היחסים בין
הבריטים, היהודים והערבים.
מי שקורא כיום את המיסמכים הבריטיים מאותה תקופה, לומד
הרבה על יחס הבריטיים למחתרת העברית. גם בהתכתבות פנימית
הם קראו לאנשי אצ״ל ולח״י ״טרוריסטים״ ,״מרצחים״,
״חלאת־אדם״ ,״טיפוסים שפלים״ וכיוצא בזה. אין ספק שכך אכן
הצטיירה המחתרת בעיניהם. הם בוודאי לא העלו על דעתם
שכעבור דור יקראו הישראלים באותם השמות עצמם לחברי
האירגונים הפלסטיניים.
יש הגיון פנימי לכל שילטון על עם זר, והגיון זה אינו תלוי
בטיב הכובשים. הם יכולים להיות אכזריים יותר או פחות
(והבריטים היו בוודאי כובשים פחות אכזריים מאחרים) אך הכיבוש
אינו כופה על בעליו רק מעשים מסויימים, אלא גם דפוסים
נפשיים. הכיבוש מכריח את הכובש לבוז לנכבש ולראות בו
תת־אדם, כי אחרת לא היה מסוגל לעשות את הדברים שהוא צריך
לעשותם. הרעיון, שגבר הודי יכול לנגוע באשה לבנת־עור, עורר
חלחלה בלב גיבורי־הסרט. מה זה מזכיר?

רפול האמיתי
שמו האמיתי של אריק רולו הוא רפול. הוא נולד במצריים
למישפחה ספרדית ותיקה.
כאשר התמנה ככתב לה מונה לענייני המיזרח התיכון, נסע
למצריים. ליבו היה מלא חששות. איך יקבלו במצריים הנאצרית

כתב של עיתון צרפתי שאינו יהודי בלבד, אלא גם יליד־מצריים?
והרי בלי גישה לשילטונות המצריים לא יכול היה למלא את
התפקיד רב־האחריות שהוטל עליו. מצריים, תחת שילטונו של
גמאל־עבד־אל־נאצר, היתה אז מרכז העולם הערבי מכל הבחינות.
רולו הגיע לחסנין הייכל, עורך אל־אהראם ואיש־אמונו של
עבד־אל־נאצר. הוא שאל בהיסוס אס יש לו, לדעתו, סיכוי להתקבל
אצל הנשיא.
״אתה רוצה להיפגש עם הראיס?״ שאל הייכל ,״חכה רגע!״ הוא
ניגש אל הטלפון ואמר :״גמאל, יש פה מישהו הרוצה לדבר איתך.
כדאי לך לקבלו ״.כעבור רבע שעה היה רולו בביתו של המנהיג
האגדתי.
אישיותו של עבד־אל־נאצר כבשה את רולו, כפי שכבשה
כמעט כל אדם שפגש בו. בין השניים נוצרו יחסי־ידידות, שהחזיקו
מעמד עד מותו של נאצר. זה פתח הרבה שערים לפני רולו
בכל רחבי המרחב, וחיש מהר יצא לו שם מוצדק כאחד העיתונאים
— ואולי העיתונאי בה״א הידיעה — שיש לו מידע מהימן
על המתרחש בעולם הערבי.
לא פעם שפך עבד־אל־נאצר את ליבו לפני דולו. כמה חודשים
לפני מותו ישב עימו והעניק לו ראיון גלוי־לב עד להדהים, ובו
דיבר בפה מלא על נכונותו לעשות שלום עם ישראל, ובכלל זה
כינון יחסים דיפלומטיים ומיסחריים, תמורת החזרת השטחים
הכבושים.
אחרי חמש־שש שעות של הירהורים בקול־רם ביקש עבד־אל־נאצר
את רולו שלא לפרסם את השיחה, מלבד חלק קטן, אך הניח
לו לקחת עימו את הקלטות. כעבור כמה ימים השמיע לי רולו
את השיחה כולה בביתו בפאריס. שאלתי אותו, בהתרגשות, אם
הוא מוכן להרשות לי להשמיעה, בסוד כמוס, באוזני שרים ישראליים.
רולו הסכים. ביקשתי לעניין בכך כמה שרים, וביניהם
פינחס ספיר, אך איש מהם לא היה מעוניין.
מאז אין מנהיג במרחב — החל מחסן מלך מארוקו וכלה
באיית־אללה חומייני, שאינו שמח להעניק ראיון לרולו. חוץ

פעם בא רולו לבקר אותי בכנסת. ראיתי את מנחם בגין, אז
ראש האופוזיציה, ושאלתי את רולו אם הוא היה רוצה לשוחח
עימו. רולו נלהב לרעיון. עד אז ערכתי פעמים רבות היכרות בין
בגין ובין עיתונאים מרחבי העולם, שבאו לבקרני, ובגין קיבל את
פניהם באדיבות ובמאור־פנים (כשם שהקפיד תמיד להתייחס
אליי בסבר־פנים יפות).
לכן נדהמתי מן הסצנה שהתפתחה הפעם. עצרתי את בגין
במיסדרון, כשרולו עמד לידי. בגין חייך אליינו .״מר בגין,״
אמרתי ,״הייתי רוצה לערוך לך היכרות עם מר רולו מלה ממד.־
החיוך של בגין נעלם. הוא לא הושיט יד, אלא פנה לו עורף
והלך.
כמעט כל אישי״הצמרת בישראל שנאו את רולו. הם ראו בו
יהודי שבגד בעמו, האוהד את הערבים, העוזר להסברה הערבית.
העובדה שרולו דיווח באופן אובייקטיבי, ושגילה הבנה לעניין

הפלסטיני, הספיקה כדי להפכו בעיניהם לעוכר־ישראל.
העובדה שאני אוהב את האיש ומוקיר אותו אך אישרה את
דעתם עליי. הלך הזרזיר אצל העורב.
רולו הוא איש כלבבי. מפני שהוא עיתונאי מן הסוג שאני
אוהב. הוא מומחה לשטח שהוא מטפל בו, הוא כתב מצויין, הוא
משתדל להיות אובייקטיבי — אך הוא גס מעורב בכל נימי נפשו
בנושאים שהוא מרווח עליהם. הוא שוחר השלום הישראלי־ערבי,
ופעל למענו הרבה מעל לצו החובה העיתונאית ומעבר לקריאת
המיקצוע.
ב־ ,1965 אתרי יוזמת־השלום של הנשיא התעיסי חביב
בורגיבה, הציע לי לכתוב בלה־מונד מיכתב גלוי לבורגיבה כדי
לברכו. כתוצאה מכך פנה אליו השגריר התוניסי וביקש להיפגש
עימי בסוד. השיחה נערכה בשגרירות, בנוכחות רולו( .על רקע
הפגישה ותוצאותיה כבר סיפרתי, כמדומני, במדור זה).
מאז תיווך רולו לא פעם ביני ובין מנהיגים ערבים שונים. הוא [

בדייקנות כה רבה ולחזות מראש
את המתרחש בארצות המרחב.
הרי התשובה היא שאנשים כמו
אריק רולו, עיתונאים־מומחים
שאיכפת להם, סיפקו לנו במשך
השנים מידע סודי שלא יסולא
בפז.
באותו הזמן רכש רולו גם את
אמונם של המנהיגים הפלס־טיניים.
הוא עזר לצאלח (״אבו־איאד״)
חלף, מראש פת״ח,
לכתוב את הספר ללא מולדת, שהופיע גם בעברית, והקדים לו
הקדמה שבה העלה על נס את שיחותינו עם ראשי אש״ף.
במשך השנים זכה רולו בהכרה עולמית, לא רק כעיתונאי
המערבי מס׳ 1לענייני המרחב, אלא גם כמומחה בעל שיעור-
קומה מדעי לנושא זה. פגשתי בו בוועידות ובכנסי־עיון רבים.
כאשר מתכנסים מומחים לענייני המרחב, רולו הוא אורח מבוקש.
אך רולו לא עסק מעולם בענייני־מיפלגות. לכן הופתעתי
השבוע כאשר נודע שהנשיא פראנסואה מיטראן מינה את אריק
רולו כשגריר צרפת בתוניסיה (הארץ שבה שוכנים גם מוסדות

איחלתי לו השבוע הצלחה בתפקידו החדש. זה לא יכול היה
לקרות בישראל!

שטיח מנשוא ושפירא ניגב מפניו את הזיעה
כל הזמן.
הכלה, אסתר שיפר. בת לסוחרים
אמידים מווינה האוסטרית, לא נראתה
כלל. כי הנשים והגברים הופרדו. הגברים
נכנסו לפואייה ושם בירכו את הבן.
הנשים כוונו לעבר.שפת־הבריכה. ורק
לקראת השעה שמונה יצאה לשם הכלה,
מלווה, בין השאר, על־ידי השדכנית
הלנה עם־רם, שבשידון־ זה לא היה
לה חלק.
הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, גם

אורחיהם כדי למנוע בריחת מטבע זר
לחו״ל, על •הוצאותיו והוצאות המלווים
אותו לווינה. ולמרות שהחתונה נערכת
בארץ גילה שפירא כי הוא ישלם רק
את הוצאות הקוקטייל והורי הכלה
יממנו את שבע הברכות.
על פי חלוקה זו ישלם שפירא יותר
מ־ 30 אלף דולר ואילו הורי הכלה יותר
מ־ 40 אלף דולר.
גם כרוכית. בקוקטייל נראו זה
לצד זה אברכי־משיח וגדולים בתורה,
ומולם צמרת המימסד: ח״כים, בכירי-

לביבות־תירס קטנטנות, קבאב דק ו־שוקי־עוף
זעירים צלויים.
הבאר היה על טהרת המשקאות
הישראלים, מבית אליעז, המתמחה
בעשיית יין שחרדים רשאים לשתות
ממנו.
ומי שלא הוזמנו לארוחת־הערב החגיגית
הפסידו די מעט. לארוחה הוגשו
למנה ראשונה: מילון ממולא כפירות,
דג דקר ברוטב שקדים, מיקפא לימון.
כמנת־ביניים מרק צח וכמנה עיקרית:
עוף צלוי או כתף־עגל עם פיטריות.

1 1ן ך אברהם שפירא מנגב את הזיעה מעל פניו כשהוא
\ | 11 1111 111 לוחץ את ידי המוזמנים לקבלת־הפנים. בניו לצידו
והבן־החתן ישב במקום אחר. שפירא התנשק ארוכות עם כל הגברים.
סברהם שפירא עמד בדיבורו.
הוא הבטיח שלא יהיה אוכל רב
בחתונת בנו, וכך, אכן, היה 3000 .איש,
מוזמנים לקבלת־הפנים שערף תע־שיין־השטיחים
והח״ב לפני החופה,
אצו־דצו אחרי המלצרים שהסתובבו

קבלת־הפנים נקבעה לשעות שש־שמונה.
רק חלק מן המוזמנים ובני־המשפחה
,350 ,הוזמנו גם לארוחת־הערב,
הלא הוא טקס שבע הברכות
המסורתי, שהחל אחרי סיום החופה.
גם שדכנית. החתן, שמואל, ישב

ובנים התעום עם קציני ביטחון, אבוניס
עם נוליטיקאיס, בחתונת הצנע שר מרך
השטיחים שהוא שוב מננייל המדינה
בין הקרואים הרבים ומגשים עגולים
בידיהם.
מחוסר־ברירה התנפלו האורחים על
בשולחנות, שעליהם הונחו המנות
האחרונות לקבלת־הפנים. שם ניתן
היה למצוא גלידה, עוגות, עוגיות, מוס
בטעמים שונים ולבסוף גם קפה חם.

בפואייה, בכניסה לאולם־האירועים
הגדול של מלון הילטון התל־אביבי,
שהוכשר למהדרין ערב החתונה. הוא
ישב מאחורי שולחן ארור, אליו הצטרפו
אחר־כר רבנים מארצות שונות.
ובפתח האולם עמדו שפירא ושאר בניו
ובירכו את הבאים. החום היה כבד

מכוסות בהינומה שהתעופפה כל הזמן ברוח החזקה

שנשבה במירפטת הגדולה של המלון. מאחוריה צעדו
שלוש עשרות בנות מישפחה קרונות. הצעירות אחזו
בשולי שימלתה ואחדות ליוו אותה עד לחופה ממש.

החתן שמואל והכלה
מובלים על־ידי אנשי
הביטחון, אחרי החופה, אל חדר-ההתייחדות. הכלה

מחזיקה את הכתובה. השניים ירדו לאולם שבו נער כה
ארוחת שבע הברכות רק כעבור שעתיים ומחצה.
לפני החתונה ראה החתן את הכלה רק פעם אחת.

מיצעד לחופה

אל ההתייחדות

71 • 1 *1 *1ן ך 711 הכלה, אסתר שיפר, בפינה המיוחדת בעזרת
11 ^ 11111 1 *1 #הנשים. המוזמנות עמדו בתור ללחוץ את ידיה.
אסתר ובעלה הטרי יתגוררו בירושלים. הוא ילמד. בשלב ראשון, בכולל.

11... 1 6

עשה שפירא כל מאמץ לפייס את
התיקשורת. הכתבים זכו ליחס מיוחד
שתחילתו במסיבת־עיתונאים שנערכה
סמוך לתחילת קבלת־הפנים, ובה פירטו
הטבח הראשי של המלון, ושפירא
עצמו. את התפריט ואת עלותו הנמוכה.
כמקובל אצל החרדים, החתוגה הי־תה
צריכה להיעדר אצל הכלה. אר
שפירא אילץ את הוריה לבוא ארצה עם

צה״ל, שרי־ממשלה, ראשי המשק והעיתונות.
וכולם
דיברו״עם כולם, אבל לפני כן
התעניינו באוכל: לקוקטייל קבלת־הפנים
הוגשו בתחילה כריכונים קרים,
דקים וקטנטנים. מילוי הכריכונים היה
שמך־מעושן, אילתית מעושנת, דג
מלוח, עגבניה ממולאת וביצים ממולאות.
אחר״כד הוגשו מתאבנים חמים:

ולצידם: שני סוגי תוספות: סלסלת
ירקות וסלט ירוק.
כמנה אחרונה הוגשה כרוכית־תפו־חים
עם רוטב וניל וקפה. האורחים
שתו משקאות קלים ויין לבן ואדום
מתוצרת הארץ.
עם הינומה. נושא השיחה המרכזי
היה שאלת הקמת הממשלה הצרה
של המערר ולווייניו, עם כל המים־

1 * 1 ׳ 11י 1111ך 1שעה ששפירא מתחבק
111111 11! 11111 עם וייצמן, מתחבק החו קר
הפרטי שלום ירקוני, שכבר לחץ את ידי שפירא,

עם בנו של שפירא. הכל המתינו לאנשי שי׳ס, לאריק
שרון שאיחר, ולראש״הממשלה, שימעון פרס, שהופיע
באותה שעה ממש בתוכנית הטלוויזיה מוקד.

1ע ל פניה של הכלה לפני שנכנסה אל מתחת
לחופה. אסתר שיפר נבחרה על־ידי
* תעשיין־השטיחים מתוך עשרות מועמדות שהוא בחן בארץ ובחו״ל.

חיוו של אושר:

ד 11 | 11ל| ד 1ך 1שפירא נושק לשר עזר וייצ-
11111 11 | 1 1111 מן (למעלה) ואחר-כן ממ תיק
עימו סוד כלשהו (למטה) תוך כדי שוייצמן

11ך 1ן | 1־ | 11?1 | 1י 1ך | הכלה מובלת אל עזרת־הנשים על״ידי
11111 111| 11 1111 111 המאבטחת אתי. הכלה. שזה ביקורה
הראשון בארץ, נדהמה בוודאי מבנות־מינה הקשוחות שאיבטחו אותה.
לגות הדתיות. לכל־אחר היתה דיעה
אחרת. על־פי משה שחל הכל פתוח
לקראת הסכם. על־פי עזר וייצמן עדיין
לא ידוע. על״פי חיים בר־לב הוא אינו
יודע על מה מדובר. ואילו על־פי הד׳׳ר
יוסף בורג אי־אפשר היה לקבל תשובה
כלשהי כי הוא בא. לחץ ידיים ונעלם.
החופה עצמה התאחרה. היא עמדה
להיערך תחת כיפת־השמיים. אך לפני
כן התפללו הגברים שעה ארוכה. ואילו
הנשים הצטטנו ברוח שהחלה לנשוב
מכיוון הים.
רק נשעה תשע בערב החלה החופה.
החתן הובהל על־ידי בני־מישפחתו

ושפירא עצמו מתוך האולם. אחרי רבע
שעה הובלה הכלה מעזרת־הנשים, כשפניה
מכוסות בהינומה. חזן סילסל בקולו
והאורחים, שהופרדו שוב לגברים
ולנשים, נדחסו אל הבמה.
אחר־כך התפרצו כולם פנימה. אבל
הפעם היחס היה שונה. רק מי שהיה לו
סימון מיוחד על ההזמנה, שאיפשר לו
להיכנס לאולם הגדול, לארוחת־הערב,
עבר את אנשי הביטחון הטורדניים
והלא־אדיבים. האחרים נאלצו לפנות
לכיוון הפתח, כשהם לא שבעים וגם
לא כל־כך מרוצים.

ב/־עיד; ציטדין 1

לוחץ את ידיו של שפירא כדי לברכו. שני מוזמנים
אחרים לחתונה שזכו להתעניינות רבה היו ניצב
בנימין זיגל, וסגן נציב מסיההכנסה, אברהם צרפתי.

או 3ו ה
ח ר די דו
ך* פעם אין מה לעשות. את כל
\ 1הוואריאציות ניצלנו בפעמים
אחרות. הפעם צריך חדש. אין שום י
אפשרות לקחת את חצאיות־המיני,
שהיו להיט בשנה שעברה, ולהאריך
אותן. האורך השולט השנה הוא 10־15
סנטימטרים מעל הקרסול.
גם המחשופים הנדיבים, מן הקיץ
שעבר ומן הקיץ שלפניו, לא מודרניים
הפעם. אם בעונות קודמות החוכמה
היתה לחשוף כמה שיותר, במיקרה הזה
העניין הוא לכסות כמה שיותר.

כמה
^ שיותר כד

יוכ״ם מודגשות ^יגדי׳ג

מבריק, ממשי דק ונופל. משמאל: שימלה לנצה,

ח ך 1ך 1ד מימין: בד משי עבה העשוי בחלק התחתון
11 11111 בסימון התחרה. החולצה עשויה קפלים.
משמאל: ילדה בשימלת משי עם כתפיים מודגשות.

ממשי מבריק גם היא, הסימון יותר קלאסי, רחב,
חצאית קפלים מסורתית כמעט. מבדיל אותה מן
הסטנדרט הצעיף בצבע מנוגד, עם פרחים לבנים.

ך תחיל מלמעלה — מן הצוואר
והצווארון. לא חשוב מה אופי
השימלה, לא חשוב לאיזה אירוע את
צריכה אותה, חשוב שהצווארון יהיה
סגור. הולך י בעיקר צווארון עגול
פשוט, קלאסי, ללא הרבה מישחקים.
חשוב מאוד שלא יראו כלום מבעד
לצווארון.
נמשיך הלאה. אם הצווארון סגור,
ברור מאליו שמתחתיו הכל סגור גם כן.
אבל כאן יש יותר מישחקים. קודם כל
אפשר להדגיש את הכתפיים, זה אפילו
רצוי. את תרגישי הרבה יותר נשית עם
כתפיים מודגשות. זה לא מה שהיה
פעם. כשהאשה החרדית היתה צריכה
להצטנע ולא להיות מורגשת. עכשיו
המצב שונה לחלוטין — שיחרור
האישה חל, כנראה, גם על האשה
החרדית.
עיצוב כתפיים מורגשות של שמלות
עושה אותך הרבה יותר זקופה,
מאריך את החלק העליון של הגוף ואת
הצוואר. מן הכתפיים נשפך הבד למטה
לכיוון המותניים, אפשר עם כיווצים
באיזור הכתפיים ובאיזור המותניים, או
מתחת להן. כמה שיותר בד, יותר
מודרני.
רצוי שהבד יהיה רך, משי כמובן, או
כפתורים כפתורים לאורכה. צווארון סגור.

מתחת למותן

השימלה מימין מנוקדת עם שר וולים
עד אמצע המרפק. השמא לית:
חגורה רחבה על המותן, צווארון מלחים ובד משי רך.

החתונה בבית
שפירא היתה
חגיגה לבתי

האופנה:

השמדות ערו
מ־ם ם 5עד אלו
דולר ויותר

ד ן שימלה בסיגנון קלאסי, ההדגשה במותניים, וגם
ן ]-ךךך!
1 .1 11 הכתפיים מודגשות מאוד. עיטור בצורת אפליקציה
של פרחים על המותן ועל הכתפיים. הצוואר, כמו בבל הדגמים, סגור.

כשהבד נופל רחב מן הכתפיים ואסוף
בכיווצים בחגורה רחבה מסביב לירכיים.
לדוגמה כזו יש כמה יתרונות —
היא מאוד נשית מחד ומאידך אינה
מגרה את דמיונו של הגבר יותר מן
המידה הדרושה.
היו חרדיות, מאלה שהתקבצו ובאו
לדשא של מלון הילטון בתל״אביב,
כדי להשתתף בשימחת החתונה של
בנו של הרב אברהם שפירא, שחרגו מן
הסטנדרט. היו כאלה שהרחיקו לכת
עד לתקופת הצ׳רלסטון — שימלה ארוכה,
עד הקרסוליים, כשהחגורה נמצאת
אי־שם באיזור הברכיים ומשם
הבד נופל בכיווצים רבים למטה.
גם זה יכול ללכת השנה, אבל לא
ליום־יום, אלא רק לאירועים מיוחדים.
עם שימלה כזאת אי־אפשר להסתובב
סתם בחצר, בין אברכים לבושי קפוטות
שחורות.

סאטן־משי, הוא הטוב ביותר, למי
שכיסה (וכיס בעלה, ברוב המיקרים)
מאפשר קניית מטרים רבים של בד־משי
יקר. אם ידך אינה משגת לקנות
את הכמות הדרושה של בד־משי,
תתפשרי על בד אחר, לא על ויזרה
אחרת, המצריכה פחות בד.
בחצרות רבות של אדמו׳׳רים בארץ
ובעולם, אפשר לראות השנה שמלות
רחבות וגדולות. הקו המקשר בין כולן
הוא מיעוט השמלות הקלאסיות, שבהן
קו המותניים מודגש. הפעם הלכו
המעצבים על קו ירכיים מודגש,
ךמן 1ך * 1ך! שימלה בסיגנון הצ׳רלסטון, בחגורה רחבה כאיזור
11 הבירכיים. השרוולים רחבים, הצווארון סגור. מימין
1#1.1
למטה: חלק עליון רחב, שרוולי עטלף, חגורה רחבה באיזור הירכיים.
למרבה הפלא לא ניתן היה להבחין
בין נשות ישראל החסודות לבין הנשים
שבאו מווינה, מקום מושבה של מישפחת
הכלה. רוב השמלות נתפרו, כך סופר,
בארץ, ועוצבו כאן.

סגניו
^ ב תו ל ת ־ ה ב רז ל

רחבה -המדגישה את הירכיים.

ף המעצבים מעבירים אותנו ל!
נושא הבא — נושא התקציב. אצל
בני שפירא ודומיהם השאלה אינה
עולה, כמובן. כמה שטיחים פה ושם
וכל העסק נראה אחרת. אצל כל אשה
אחרת שאלת התקציב היא שאלה
מרכזית בתיכנון המלתחה החדשה.
אפשר, כמובן, לגשת לחנויות חסודות
במאה־שערים או בבני־ברק, אבל
שם את מקבלת את הדגם הסטנדרטי
ואת מסתכנת שמישהי אחרת תופיע
בשימלה דומה. ומצד שני אלה בוודאי
שמלות השוות לכל כיס.
אם התמזל מזלך ונולדת בבית
מישפחת שפירא, מצבך שונה לחלוטין.
את יכולה בקלות ללכת על הטוב
ביותר שהוא, בדרך־כלל, גם היקר
ביותר. קודם בחרי לך מעצב, ביחד
איתו תבחרי את סוג הבד ואת הדגם.
דעי לך ששימלה מבד טוב (משי
לפחות) בעיצוב מיוחד ותפירה מיוחדת
מחירה מתחיל ב־ 500 ועלול להגיע עד
אלף דולר ויותר.
היו מי שאמרו שאת כל הכסף ש
חסך
שפירא באוכל בחתונה הזאת, הוא
השקיע בתפירת שמלות בבתי־אופנה
יקרים בארץ. מי שהרוויח הכי הרבה מן
החתונה היה בוודאי מעצב־האופנה
שתיכנן ותפר את כל השמלות. והוא
ידוע, נוסף לכל, כיקרן.
־ לסיכום, כשאת באה לבחור לעצמך
בגד, ולא חשוב אם מדובר במשהו
לאירוע מיוחד ויוקרתי, או בגד ליום־
יום, זיכרי כמה קווי־יסוד עקרוניים —
צווארון סגור, שרוולים ארוכים, אפשר
כאלה המגיעים עד אמצע המרפק, אבל
לא למעלה מזה. אורך השימלה כעשרה
סנטימטרים מעל הקרסול. מתחת
לשימלה לא תציץ רגל חשופה, אלא
רגל בגרב ניילון חלקה או עם דוגמה
עדינה. אפשר להגדיר את הסיגנון בשם
בתולת־הברזל.
אפשר לנגוע גס קצת בתיסרוקות.
מיטפחות־ראש לא הולכות יותר על
נשים נשואות. כולן עברו לפיאות,
הנראות יותר ויותר טבעיות ומושכות.
הצעירות, הלא־נשואות, מסורקות
חופשי, מאופרות איפור קל, לא מוגזם,
לא מורגש כמעט.
למרבה הפלא דווקא בחתונה כזו,
של מיליונרים, לא נראו תכשיטים
מנקרי־עיניים. מי שלבשה תכשיטים,
הטמיעה אותם בעדינות על ידיה
וצווארה.
.בקיצור — הדגש הוא על הבגד,
פחות על התיסרוקת והאביזרים הניל־ווים.
בגד יקר מבד יקר.

ענת סדז״זפטי

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן *ומרות...מה

1־בקה שריר:
אבי נשר:
אלי דיין:
..אש תאח״ מ יב ול ה ״ער או נו שה אווט, מימד .,לקחת אסירים לקולנוע
לתרום הרב!ז בחו״ל!״ הנהניזם באשקלון קטנים!״ זה כיתרון אידיאלי!״

בעידן הקיצוצים הראוותניים בנסיעות שרינו לחו״ל,
בתקופה שבה נפסלה בתרועות רמות נסיעתו לחייל של
השר משה קצב, בולטת הצטרפותן של שולמית שמיר ולאה
רבין לבעליהן במסעותיהם לחו״ל. שתי הגברות זכו
בביקורות מושחזות במיוחד בעיתונות.
פניתי בנושא עדין זה לריבקה, רעייתו של אברהם
שריר, שר־התיירות, המרבה לסייר בחו״ל. שריר אמור
לנסוע בסוף החודש לוועידה באיטליה, אותה נסיעה
שנמנעה, על פי צו״השעה, ממנכ״ל משרדו, רפי פרבר,
שהתראיין במדור זה בשבוע שעבר.

• האם יש בדעתך להצטרף לנסיעתו הקרובה של
בעלך?
אני לא יודעת עדיין אם הוא יסע. נסיעתו לא אושרה עדיין
על־ידי ראש הממשלה. יכול בהחלט להיות שאתלווה אליו, אבל
גם אם אעשה כך — זה לא יהיה על חשבון המדינה. ההוצאות
והאירוח כולו הם על חשבון המדינה המארחת.

• אני מבינה מכך שאת בעד התלוותן של נשות
אח׳׳מים בסיוריהם בחו״ל.
כל נסיעה צריכה להיבדק לגופה. גם נסיעתה של האשה! אשת
האח״ם יכולה לתרום הרבה! כיצד? אני, למשל, נפגשת עם אנשים
רבים במשך מסע, וכמו שאת מכירה אותי, אני מדברת באיב־פתיות
ומנסה לשכנע. נסיעת ״אשתו של״ צריכה להיבחן על־פי
מידת תרומתה ויכולתה לקדם את ענייני המדינה.

• תארי לי סדר־יום אופייני בנסיעותיך.
אם אני נוסעת במיסגרת הבונדס או היו־גיי־איי — אז אני
נפגשת עם קבוצות־נשים. ואם אני מתלווה לנסיעות־עבודה של
בעלי — אני נפגשת עם סוכנים ומשתדלת לתרום. אלה לא
מסעות־תענוגות, בניגוד לתדמיתם. אלה גם לא מסעות־קניות.
אני נמצאת לעיתים בכל יום בעיר אחרת. סדר־היום מאוד צפוף,
פרט לשבת, שבמהלכה אני נמנעת מלנסוע.
מתנות? איפה! למי יש זמן? נאלצתי כבר לבקש מאחרים
שיקנו עבורי.
לסיכום: אני מציעה לכל העיתונאים המקטרגים שיצטרפו
לנסיעה אחת של שר בחו״ל, יראו מהו סדר־ינם מפרך, ואז יכתבו.

• זהו דווקא רעיון שיתקבל יפה בכלי־התקשורת.
2 0 1

11111.11111 וווי וו ! ־

שערוריה באשקלון -מנהל בית״הספר ״אורט״ אסר
גילויי״מחאר נגד תופעת הכהניזם בבית־ספרו, כפי שבאו
לידי ביטוי על״ידי חברי תנועת השומר־הצעיר. האירוע
המקומי היפה גלים בקנה־מידה ארצי, אחרי שקיבל סיקור
בטלוויזיה. פניתי לאלי דיין, ראש״העירייה הצעיר של
אשקלון. דיין פרש לא מכבר* מתמ׳י, וכיום הוא עומד
בראש רשימה עצמאית.

• מהי תגובתך על האירוע האחרון, שהעלה את
עירך לכותרות?
אני ממש מתפלא. לקחו את האיש הכי לא־נכון לצורך הדגשת
העניין החשוב הזה.
מנהל בית־הספר אורט הוא אדם מאוד סובלני. דיברתי עימו
ועם המנהל הפדגוגי של בית־הספר(המנהל הפדגוגי כפוף למנהל
האדמיניסטרטיבי) והסתבר לי שהכל לא נכון!
היתה כאן פשוט אי־הבנה. מכיוון שהתלמידים לא הורשו
להפגין על־ידי המנהל הפדגוגי של בית־הספר. שלל גם המנהל
האדמיניסטרטיבי את זכותם זאת.
זוהי לא רק אי־הבנה — זהו עוול משווע! לא רק שמנהל
בית־הספר אינו כהניסט, אלא הוא איש תנועת־העבודה. הוא
מטפח דרך־קבע את כל התנועות הציוניות בבית־הספר. שימעון
פרס הופיע אצלו, גם יוסי שריד וכמובן אני התארחנו אצלו.
רוצה הוכחה להזדהותו הפוליטית? הוא תמך במועמד המערך
לתפקיד מזכיר מועצת־הפועלים בבחירות להסתדרות. תמך בגלוי,
במודעה בעיתון.

• איך אתה מעריך את מימדי תופעת הכהניזם
בעירך?
לדעתי מימדי התופעה קטנים ביותר. אין לי נתונים מיספריים,
אך אני מכיר את התושבים פה. הם לא קיצוניים. אם מתייחסים
למיקרה הספציפי — .כל הפגנת־נגד רק עלולה להגביר את
אחוז־התמיכה בכהנא! בכלל, אני חושב שכל אי־ההבנה הנוראית
הזאת מקורה ברגישות הגדולה לתופעה זאת.

תחילה לקחו עצירים לרחיצה בים. השבוע התבשרנו על
פינוק חדש -אסיר, השפוט לארבע שנים על הרחת
הירואין, נלקח לבילוי בסרט על״ידי שלושת השוטרים
ששמרו עליו. הכרטיס, אגב, שולם על-ידם. תחת לפנות
לשר-המישטרה או לדוברו, החלטתי לקבל דווקא את
גובתו של אדם היוצר קולנוע. בחרתי באבי נשר, הבימאי
הצעיר, העומד להעלות בקרוב את סרטו החדש שוברים.

• מה היתה תגובתך הראשונית, כשקראת על
האירוע יוצא־הדופן?
דווקא הייתי בעד. אני חושב שזה צעד נכון בדרך לפיתתן
בעיית הקולנוע הישראלי. לקחת אסירים לשפת־הים — זה
מסוכן, הם עלולים לטבוע. לעומת־זאת, להביאם לקולנוע — זה
תרבותי וחינוכי. אבל יש לקחתם רק לסרטים ישראליים. ציונות,
בטח ציונות. אסירים הם גם קהל טוב, סבלני, קהל הרגיל לשבת.
חוץ מזה, מה הן האלטרנטיבות? לקחת אותם למיסעדות? לחדל
זה יקר. קולנוע הוא הבירור הזול ביותר!

• התגובות הסטנדרטיות על האירוע — צחוק —
מעליבות אותך, כקולנוען?
לדעתי, הן פשוט נובעות מתוך קינאה וצרות־עין. בעלי
מיסעדות היו מעדיפים שיקחו אותם למיסעדות, חברי־כנסת —
לסיור בכנסת וכד. חוץ מזה, בית־קולנוע הוא הפיתרון האידיאלי
לאסיר הממוצע. קורם כל, הוא סגור. שנית, אם אין האסיר מתנהג
כראוי — ניתן לשעממו בסרט אמנותי ארוך. העונש החמור
ביותר, שעליו אני ממליץ, הוא צפייה בסרטים פילוסופיים, עם
שתיקות ארוכות.

דפנה ברק

הם אומרים...מה הן אוסרות...סה הם אוסרים ...הה הן אומרות״מה הם

דבורה רובינשטיין:
..נר המניאקים יודעים
את שמי ואת כתובתי!״

בשבוע שעבר היא היתה גיבורה לאומית. היא עזרה
למישטרה לתפוס את האנס, או מי שהמישטרה חושבת
לאנס של צפון תל־אביב. היום היא יושבת בדירתה ואוכ לת
!!ת עצמה. כל העולם יודע את כתובתה המדוייקת,
את שמה ואת מצבה המישפחתי, והיא חוששת. מה בדיוק
את חוששת, שאלתי אותה.
תראי, אם יסתבר שהאנס הזה הוא באמת האנס ויכניסו אותו
לעשר שנים לכלא. מי ערב לי שאבא שלו או אח שלו או הבו־הור
שלו לא יבוא אליי להתנקם. הרי כולם יורעים שאני גרה לבר
ואיפה אני גרה. זה מבלי להזכיר את העוברה שיש עור כמה
מניאקים בעיר הזאת ששמחו לקבל כתובת של אשה שגרה לבד.

• איך הגיעו אליך העיתונאים?
זה עוד דבר שמרגיז אותי עד מוות. באיזה זכות המישטרה
מחלקת את הכתובת שלי לכל עיתונאי. מישהו שאל אותי אם אני
מסכימה?

• יכולת לסרב להתראיין.
תראי. אני לא כל יום תופסת אנסים ומעולם לא היה לי קשר
עם העיתונות. חשבתי שאם אסכים להגיד כמה מילים, אוכל
לבקש שלא יזהו אותי נשמי. ביקשתי מהעיתונאי שאיתו דיברתי
שירשום את שמי בראשי־תיבות ושלא יזכיר את הכתובת
המדוייקת. הוא אמר שיהיה בסדר ולמחרת ראיתי שכל הפרטים
המלאים מופיעים בעמוד הראשון של העיתון שלו. כנראה שלא
בחינם כולם שונאים עיתונאים. ברגע שהאדם נתן להם את
הסיפור עם כל הפרטים, הוא יכול ללכת מצידם קיבינימאט.

• את מפחדת עכשיו?
אני גם מאוכזבת וגם מפחדת. מאוכזבת מהעובדה שאזרח
שעושה מעשה אזרחי משלם עליו בפרטיותו, ובהחלט מפחדת
שכל סוטי־המין בישראל מחזיקים את שמי וכתובתי. אני חושבת
שלא תהיה לי ברירה אלא לעבור דירה בקרוב ואם עוד פעם תהיה
לי הזדמנות לעזור למישטרה. אחשוב על זה פעמיים.

אוהד זמורה:
אודי ערן:
..לא אכבס בחוץ את ..עם ׳ שואל הוא לא
הכביסה המלוכלכת שלנו!״

בעוד כשלושה שבועות תיערך בתל״אביב הקרנת-
הבכורה של הסרט הישראלי חסמבה. השחקן הראשי אודי
(אהוד) ערן לא יהיה נוכח במעמד החגיגי. אודי נוסע
השבוע לארצות״הברית כחבר במישלחת תנועת״הצופים.
מה תפקידה של מישלחת כזאת, שאלתי אותו.
המישלחת מוגה כ־ 40 בני־נוער. רוב המישלחת תשב במחנה־קיץ
של נוער ציוני אמריקאי ותתו כל מה שאפשר לתת
מישראל. נלמד אותם שירים, נרצה הרצאות, נענה על שאלות,
למעשה ננסה בכל דרך להצית אצלם זיק לישראל. הרעיון הוא
לא ללכת על גדול, אלא להיות שלב אקר בסולם שאולי יביא
אותם ביום מן הימים הנה. קבוצה יותר מצומצמת מתוך המישל־חת,
ואני בתוכה, תשאר בארצות־הברית ארבעה חודשים אחרי
גמר החופש הגדול. נלך שם לבתי־הספר ונמשיך את העבודה.

• שליחי־סוככות קטנים?
לא. לא השליח הסוכנות, הממוצע, עם כל הכבוד.

• אודי, אתה תצטרך גם להסביר את ישראל.
תצטרך להסביר את מילחמת־הלבנון. איך תסביר?
תיראי, אנחנו מייצגים אמנם את הגוער ואת המדינה, אבל יש
מקום ניכר מאוד להתבטאות עצמית. אין עלינו שום צנזורה,
מלבד אולי דעות חריגות מאוד.

• למשל?
למשל, מי שהחזיק בדעות הרב כהנא פשוט עף. אני אענה
לשאלה שלך בדבר ההסברים. ברור לי שאם אעמוד בפני 250
איש, לא ארצה לכבס בפניהם את הכביסה המלוכלכת שלנו. אתן
להם את כל הזוויות של התמונה. אם אישאל בפירוש מה דעתי
האישית, לא אתבייש להגיד אותה. לעומת זאת. כאשר נשב
בפורומים קטנים, ברור לי שכל אחד מחברי המשלחת ידבר על
הרגשתו שלו ועל דעותיו בכל נושא ונושא.

• הנוער היהודי בארצות־הברית הוא דתי בחלקו.
איך תסתדר עם זה?
אני מעריך שבנקודה זאת אעשה קצת שקר בנפשי, כדי לא
לפגוע בהם. הדת היא, לצערי, מכנה משותף מהיותר מודגשים

ביננו לבינם.

• אתה מצטער שלא תשתתף! בבכורה של
״הסמבה״?
מצטער, אבל אדם צריך להחליט מה סדר־העדיפויות שלו.

תיכף זה מתחיל שוב. פקקי-תנועה בכל הערים הגדולות,
מאות דוכני־ספרים מפוזרים ומיליוני בגי״אדם עוב רים
וממששים את הסחורה. בכל חגויות־הספרים בארץ
כבר ניתנת לקונים ההנחה של 25־ 40 אחוז, אז למה כל
הבלגן הזה של שבוע-הספר, שבטח גם עולה הון-עתק
למישהו ובסופו של דבר נגבה מהקונים. שאלתי את המו״ל
אוהד זמורה: למה צריך את זה בכלל!
זאת פשוט תצוגה ענקית של כל מה שיש שבארץ בשטח
הספרים. אדם ממוצע לא יודע מה ראה אור בזמן האחרון. חנויות־הספרים
מחזיקות מלאי קטן ובשבוע הספר, בטיול רגלי אחד,
יכול אדם לראות עשרות אלפי ספרים בבת אחת ואז יש סיכוי
שספר או ספרים אחדים, שלא ירע על קיומם בכלל, ימצאו חן
בעיניו. יש גם העניין שאתה מטייל בין הספרים, אף מוכר לא
לוחץ עליך לקנות ולא נטפל אליך, אתה הולך לאט, מסתכל,
בוחר ומחליט בעצמך.

• אתה חושב שזה לא הקהל הרגיל שקונה ססרים
במשך השנה?
לקבוצה קטנה מאוד באוכלוסיה יש מנהג קבוע להיכנס
לחנות־ספרים פעם בכמה זמן, לראות מה חדש ולקנות ספר. רוב
האנשים נכנסים לחנות כשהם צריכים ספר לבר־מיצווה. לקבוצה
הזאת, עם המינהג הקבוע לבקר בחנויות־ספרים, שהיא לדעתי
10־ 15 אחוז מהאוכלוסיה, באמת שבוע־הספר לא תורם הרבה,
מלבד אולי ההנאה של האירוע, אבל לשאר ה־85־ 90 אחוז זה
המיפגש השנתי הכמעט יחידי עם הספר העברי.

• אם האחוזים שלך הם כמו שאתה אומר, אז
אנחנו לא כל־כך עם הספר.
בטוח שלא.

• כמה ספרים מוכרים בשבוע־הספר, בדרך כלל?
ההנחה היא שמוכרים כמיליון ספר.

• אם כך, בכל זאת השבוע הזה עושה משהו
לתרבות של עם, למרות שאומרים שרוב הספרים
הנמכרים הם ספרי־בישול.
עם על כל שמונה ספרי־בישול נמכר ספר רציני וטוב אחד, זו
תרומה גדולה לתרבות וחוץ מזה, מה רע בספרי־בישול?

דניאלה שמי

...ע זה...עם זה...עם זה...וגם 1

גם כן כבוד
תמיד אמרתי שאם אדם חי מספיק זמן, הכל יקרה לו. הנה עובדה.
בשבוע שעבר הוצעה לי הצעת־השוחד הראשונה בחיי. בעל חנות־תכשיטים
סיפר לי שאצלו בחנות יש תכשיטים מאוד יפים ומעניינים
והוא מוכר אותם בשני־שליש המחיר מאשר בחנויות אחרות. הוא אמר לי
שאם אני אכתוב כמה מילים טובות על החנות שלו, הוא יתן לי במתנה
תכשיט יקר לפי בחירתי.
רגע אחד של תדהמה ומייד פרצתי עליו בצעקות גדולות, מבולבלות
ולא ברורות אפילו לי. כל כושר־הביטוי שלי נעלם בבת אחת ומה שיצא
לי מהפה היה סתם צרור של מילים גסות. יצאתי מהחנות שלו בזעם ואחרי
שנרגעתי קצת, טפחתי לעצמו על השכם ואמרתי לעצמי איזה בן־אדם

בם 7ר

רגיס

שככה יהיה לי מזל בחיים כמה שספרי־בישול
יוצאים לאור בזמן האחרון. כולם כותבים אותם,
בשלנים מקצועיים, עקרות־בית, פסיכולוגים,
עיתונאים ועכשיו גם ספרי־צמרת. למרות האינפלציה
בספרי־הבישול, בשבילי כל ספר חדש1
הוא שמחה גדולה ומכל ספר אני לומדת משהו י
חדש.
הספר האחרון שיצא רק השבוע בהוצאת
מורן, הוא דגים דגים מאת קובי בר, שעד

0.11...זה...עם זה...ע ם זה...עם

נחמד וישר וכל השאר אני. זה שאני שונאת תכשיטים זה בכלל לא שייך
לעניין. אני לגמרי בטוחה שככה הייתי מתנהגת גם אילו הוא היה מציע
לי שוקולד שוויצרי שאני מאוד מאוד אוהבת.
אבל זה הכל שטויות. מה שקרה באמת זה ששיניתי את דעתי על
נותני־השוחד למיניהם. תמיד חשבתי שהם בטח אנשים, אם לא ישרים,
אז לפחות מתוחכמים וממולחים שיודעים מה הם עושים וככה הם
מתעשרים וכד וכו׳ ופתאום הבנתי שהם סתם מושחתים ואידיוטים גם.
אם האדון המשחר היה, למשל, מזמין אותי לכוס קפה ומסביר לי כמה
התכשיטים שלו מיוחדים (בגלל הבנתי בנושא בטח לא היה לו קשה
לשכנע אותי) ואם הוא היה מוכיח לי שבאמת אצלו בחנות זה יותר זול
מאשר במקומות אחרים, אני חושבת שהייתי כותבת על החנות שלו
ברצון.
איך הוא הגיע לחנות״תכשיטים כזאת אם הוא גם מושחת וגם אידיוט?
אמרו לי שאולי דווקא בגלל זה. לך תדע.

יש עיתונאים שהחברים הפרטיים שלהם
תמיד מחפשים להם איזה שחיתות טובה, או
מעשה־תועבה הגון, כדי לשמח את לבבם.
גם החברים שלי מחפשים לי כל הזמן דברים
מעניינים שאוכל לכתוב עליהם, אלא שתמיד
יוצאים להם מותק של דברים.
חברה אמרה לי שאם אני רוצה רגע של נחת,
שאואיל לעלות על אוטובוס מס׳ 4ואסע איתו
עד רחוב אלנבי מספר ,82 שם יש בית שהוא
ממש פנינה בנוף התל־אביבי. נסעתי, נהניתי
והצטערתי שהצילום הוא בשחור־לבן. אם מישהו
יגיד לכם שתל־אביב זה כיעור אחד גדול,
תשלחו אותו לבית היפה הזה.

משרת־ציבור
סוג זי
ביום ראשון ה־ 2.6.85 נסעתי באוטובוס
קו 4לאורך רחוב בן־יהודה בתל־אביב.
בתחנת מנדלי עלו לאוטובוס שלוש ילדות
בנות 11־ ,10 לובשות מדי בית־ספר ונוש אות
ילקוטים. הן נכנסו לאוטובוס ואחת
מהן הגישה לנהג את הכרטיסיה שלה
ואמרה לו משהו שלא שמעתי .״תעופו
מכאן, שלושתבן,״ צעק הנהג בגסות ושלוש
הילדות ההמומות ירדו מהאוטובוס. פניתי
לנהג האדיב ושאלתי אותו בשיא-הנימוס
מדוע הוא סילק את הילדות, .אני לא חייב
לך תשובות ״,ענה הנהג. מספר האוטובוס
היה .40-709-54
אולי הוא לא חייב לי תשובה, אבל אני
מציעה שאחד ממנהלי חברת דן, יבקש
ממנו לכתוב מאה פעמים ״אני משרת״ציבור
ותפקידי להיות מנומס״.

מרקוע

לא ירצו
חברתי הטבעונית, שכבר הספקתם בוודאי!
להכיר אותה מכל מיני דברים בלתי־מתקבלינן1
על הרעת שהיא מסרה לי ואני לכם, הודיעה לי י

עכשיו היה ידוע רק כספר של פנינה רוזנבלום
ובלונריניות אחרות, ועכשיו הסתבר שהבחור גם
אוהב לאכול ולבשל.
הספר מכיל עשרות מתכוני־דגים, שלצערי
לא אנסה אף אחד מהם באופן אישי כי 75$
ממישפחתי לא אוכלים דגים וה 25 הנותרים
(זאת אני) מספקת את תאוותי הדגיות במיסעדות.
מלבד מתכוני־הדגיס שבספר, מפוזרים בספר
טיפים לבשלנים. הנה שלושה מהם:
אם נותרו לכם דגים מטוגנים, אל תשמרו |
אותם במקרר לארוחת־הצהריים של יום־המחרת>.
החמיצו אותם. שימו את הדגים בכלי־זכוכית1
עמוק, זלפו עליהם לימון, חומץ, פלפל שחור| ,
מלח, ופרוסות־בצל בכמות מספקת ליצירת רוטב [
על הדגים. אחרי יום או יומיים הם ספגו את
הטעמים והם מוכנים לאכילה.

נותר לכם בצל קלוף שלם, או חלקו, שלא !
נוצל לתבשיל? פרסו את הבצל לפרוסות או1
לחתיכות בינוניות והכניסו אותו לצנצנת־{
זכוכית. שיפכו חומץ עד לגובה הבצל. אפשר |
להשתמש בבצל המוחמץ לבישול, לסלט! ,
לעיטור לדגים או סתם כך, עם חתיכת־לחם.

למה שלא נטגן כמה בצלים גדולים קצוצים,
בפעם אחת, עד שישחימו, נעביר אותם לצינצנת
ביחד עם שמן־הטיגון ונוציא אותם מהמקרר
בעת הצורך. מחזיק במקרר כחודש ימים.
בחודש הספר העברי עולה דגים דגים 9.500
שקל. אחר־כך אני כבר לא אחראית.

וגעשד שת
בדיהודה נורא כעסו עלי מהאקדמיה שכתבתי לכם על
השוקולד צ׳יפס. מאיפה אני צריכה לדעת שקוראים
לזה בעברית מתגי שוקולד?
הייתם מאמינים למשל שמרקוע זה פשוט
ביסקוויט: מאפה דק ופריך?
ידעתי שלא תאמינו לי, אז הנה צילום של
החומר המקורי, כרי שתתייחסו לעניין ברצינות.
שאו ברכה.

על בסיס טבעי, ללא תוספת חומרים ותהליכים
כימיים.
רוצים לדעת מה בדיוק? בבקשה.
. 1קרם ניקוי־פנים עם גרגרי־מישמש ואגוד־מלך.
.2תחליב־לחות
חוחובה (כנראה איזה צמח
חשוב)
.3תחליב־לחות מלפפונים
.4קרם לילה מאבוקדו
החברה שלי אמרה שזה טוב מאור וגם לא
כל־כך יקר.

בשמחה גרולה שאם אני מתה להתחיל לטפל
בעור־הפנים שלי, יש לי אישור ממנה להתחיל
עכשיו. היא הסבירה לי שחברת הלנה
רובינשטיין הוציאה לשוק סדרת תכשירי״יופי

טרחתי וטילפנתי להלנה רובינשטיין כדי
שהם יאשרו לי את כל סיפורי הפירות והירקות
והם אמרו שהכל נכון וגם שלחו לי תמונה של
בחורה יפה שאיכשהו שייכת לעניין. לך תדע אם
היא מרחה על עצמה את כל הירקות האלה או
סתם אכלה אותם.
על־כל־פנים. אם אתן כל הזמן בעניין טבע
בלבד, יש לכן סיבה למסיבה.

!ולד בצורת מקלונים זעירים
פיסות שוקולד
לזרייה על ערגו
עוגות, לפתנים וכיו״ב.

ביסקויט: מאפה דק ופריך
מציאות להיות עשיר צריך לדעת, כנראה. השבוע יצא
לי לקבל שעור באיר להיות עשיר מגברת אחת.
ששולטת היטב בחומר. למשל — הסבירה לי
הגברת — אני לא קונה שום דבר אלא אם הוא
במיבצע, במכירת־חיסול. אין מיבצע — לא
קונים. אפשר לחיות בלי רוב הדברים שאנחנו
קונים יום־יום.
עכשיו באה הפצצה. הגברת העשירה הסבירה
לי שמהמחקר הפרטי שלה מסתבר שכל חברות־התמרוקים,
למשל, מוכרות פחות או יותר את
אותם המוצרים, רק בשינוי־אדרת, בשינוי־שם
ובשינוי־מחיר. כך גם רוב החברות המייצרות
תכשירים לניקוי־הבית, בגדי־ים, בגדים, לבנים,
אפילו רהיטים ואפילו־אפילו טלוויזיה. ניסיתי
קצת להתווכח, אבל היא אמרה לי :״תיכנסי
לחנות שמוכרת חמישה סוגי טלווידה, ותנסי
לראות הברל ממשי בתמונה שהן משדרות.״ מה
אגיד לכן? שכנעה אותי.
אז מה שצריך כנראה כרי להיות עשירה זה
לקנות כל יום עיתון ולחפש במודעות מי מוכר
מה, איפה ובכמה. מה שבמיבצע היא קונה.
נו, ומה את קונה השבוע, שאלתי אותה.
השבוע אקנה שמפו לשערות מתוצרת סנוב,
באריזה חסכונית של 500 גרם, שעולה בדרך
כלל 3.600 שקל, אבל בחודש יוני עבור אותו
המחיר אני אקבל כתוספת לשמפו גם סבון וקרם
ליריים. אקנה חמישה שמפרים ואיתם אקבל
חמישה סבונים וחמש שפופרות קרם ידיים
בחינם, והנה יש לי מלאי לכל השנה כמעט.
ומה תעשי עם חמש שפופרות של קרם ידיים
(שמתבזבז לאט) ,שאלתי אותה בתקווה שהנה
חפרתי לה בור. אארוז אותן יפה ואתן מתנה
לחברה שחוגגת יום־הולדת.
כך אמרה העשירה, חייכה והלכה והשאירה
אותי לשלם עבור הקפה והקרואסון שלה. מה
אמרתי לכן. צריך לדעת להיות עשיר.

דניאלה שמי

קשר בואל&שוו

מקרר האפשרויות הבלתי מוגבלות
ע סידור הפני המודולר
הראשון בשלם.
לאחר פיתוח של שנים, מחקרי
שוק ארוכים ועבודה מאומצת
אמקור מציגה __
מקרר מהפכני>3* 111^ 1:1 :
שעוצב בידי האמן מייקל לקס,
ממעצבי המוצר הגדולים בעולם.

אמקור_וא

כאילו כל ׳1
מקרר אחר...
ניתן לשנות את ב המבנה הפנימי מדי יום. מיקום
המגירות, המדפים, הקופסאות
והמגשים אינו קבוע והוא נעשה
לפי צרכי הרגע, בהתאם לכמות
המזון או סוג האוכל. גמישות זו
מאפשרת ניצול מקסימלי של
נפח המקרר.

לחסכון במקום -מגירות הבשר,
קופסאות הסלט ומגשי קוביות
הקרח ניתנים להשתלה ב״מסילת
מיכלים״ היכולה להיקבע בכל
מדף גם במקרר וגם בתא
ההקפאה.

א מ קוו/ו א
ג מבחוץ הוא
היישר לשולחן נראה מצו״ן נשלפים כלי האחסון ב
ממקומם ואפשר להגיש בהם
לשולחן האוכל -עיצובם החיצוני
יפאר כל שולחן.
הפינות העגולות, מקילות על
הניקוי.
אין צורך אכור היכן בדיוק הם היו
במקרר -הם הרי מתאימים לכל
מקום...
עיצוב המגירות, המגשים
והקופסאות מעורר רצון לעוד.
כן, זה אפשרי: ניתן לרכוש כלים
נוספים בנפרד.

בקבוק קטשופ
ע בקבוק
ש1י ליטר־בדלת
מדף הבקבוקים תוכנן ב לאחסון בקבוקים גדולים, אך
הקטנים אינם יוצאים מקופחים:
קטשופ, רוטב, או כל בקבוק קטן
אחר, מוצמדים היטב למקומם ע״י
תפסן מיוחד המונע נפילה.

דקורטיבי לגלגלים, פנל תחתון
בעיצוב חדש, דוושת רגל לפתיחת
המקרר, מפסק תאורה לשומרי שבת .

כבר מבחוץ ניתן לראות את
היהודיות של 1:1פח רקוע
דמוי עור, דלת המקרר נפתחת
לימין או לשמאל, ידיות אנכיות
דמויות עץ לאורך הדלתות, כיסוי
גימור מושלם והקפדה מקסימלית
על כל פרט.
צביעת המקרר נעשתה באבקה -
שיטת הצביעה החדישה המעניקה
למקרר עמידות לאורך זמן.
עיצוב פנים מודולרי, גמישות
באחסון, אפשרויות בלתי
מוגבלות וכלים נשלפים הניתנים
להגשה לשולחן.

אז איו אפשר שלא להתפעל

! £931323 8

וימר טמיר כהן(יעקבסון)

שחת

אססא

שרות
77א תחרות

להשיג בכל
חנויות אמפא
אצל סוחרים מורשים
רשת שקם, מת״מ.

בואו להתפעל

א מ קו ר.ו צ

מקרר האפשרויות
מוגבלות

1י #1יי #י|י 1

גזו מ\

לב^ח־נן\לח דיאט /
ם םנ\\ 7חד ם
עם פלירים אחת ס־לד.

ל\ז׳\יא\ח יסח
זלחג־גים בסלא-
ים ם םג^ 7ח\מם
עם חטעם חאמיחי

^\נן ח-נן\לח דיאנג
אם חחלטח מ\וח חום\
לם ם^ה מעש

לדי \ 3ןלםם

חז 610 מס 0600511 ^1סא

מיוצו נישואל ( ״1החנוה המומיה ל״צוו משקוווח קל 11 ארן מוסמך של קוקה-קולה.

שירור
ריק מתוכן

צל״ג

• לטלוויזיה הישראלית, שבעמל וב•
כישרון ראויים־לציון הצליחו מוסרותיה ומנהליה
לרוקן את לוח־המישדרים של ליל־שבת מכל
תוכן. במעשה־מרכבה מתוחכם הועבר יומן השבוע
ליום החמישי בערב, ובמקומו נאלץ עם־
ישראל להסתפק במהדורת־חדשות פחות מן
הרגילה, שאינה כוללת כימעט כתבות מן השטח.
את התוכנית המקורית סיבה למסיבה יע־׳
בירו בעתיד למוצאי־השבת, כדי שגם הציבור
הדתי יוכל לחזות בהפקה היוקרתית, ולהעביר
חוויות ביום הראשון בבוקר ביחד עם כל בית־ישראל.
ביום
השישי השבוע היה תפריט־השידורים
עלוב ביותר, כשלמילוי החור שבין מהדורת־החדשות
והסרט האידיוטי, הביא מי שהביא אל
המירקע תוכנית־קירקס, כשאפילו בתוכניות־הילדים
נגמלו כבר משידור תוכניות כאלה.
התוכנית על הקירקס התחרתה על כתר התוכנית
הגרועה עם הסרט השביל האפור, שגם
כשהוא נעשה בהוליווד לפני 30 שנה (זו לא
הגזמה, הסרט משנת ,)1955 איש לא חשב שהוא
פאר היצירה הקולנועית.
לא ברור מהי המגמה שאליה חותרים מנהלי־הטלוויזיה,
הממונים על קביעת לוח־המישדרים
לערוץ־טלוויזיה יחידי, לגבי ליל־שבת, שבו
יושב כל עם־ישראל מול המירקע (חוץ מן הדתיים)
ומחכה שיאורו עיניו, והוא רואה חושך.
אולי מגמת הידר הדתי של רשות־השידור
היא לגרש את היהודים מבתיהם, כדי שייסעו
במכונית להצגת־הקולנוע של חצות או למישחק־הקלפים
השכונתי.

צל״ש

\\14ד \\\1גחז

• לאיתן אורן, כתב הטלוויזיה, על כתבה
יוצאת־מן־הכלל :״בודד בדמשק״ .אורן הצליח,
אחרי 20 שנה לתלייתו של אלי כהן, לש4וך אור
על אחד המיתוסים הגדולים של מדינת־ישראל.
זו הפעם הראשונה שמישהו העז לתקוף בצורה
גלויה כל־כך את מנגנוני המוסד, שהפעילו את
אלי כהן, ולגלות בקיעים בתעלומה שהיתר,
לאגדה.
לפגי חמש שנים, כשמלאו 15 שנה לתלייתו
של אלי כהן, התחיל אורן לצלם כתבה עליו
ליומן השבוע. הוא התחיל לערוך את התחקיר,
ואף לצלם חלק מן הכתבה. אז גם נפגש ויצר
קשרים עם מישפחתו של אלי כהן. בגלל סיבות
טכניות הקשורות בטלוויזיה, לא סיים אורן את
צילום הכתבה, והיא לא שודרה.
הפעם המשיך את משימתו. הוא ערך תחקיר
מוקדם, שארך חודשיים ימים. במהלכם הגיש
חמש בקשות למוסדות־הביטחון לעזרה, לחומר,
לראיונות. כל הבקשות נדחו. את כל החומר אסף
בעצמו. גם את התמונות שנראו בכתבה, של
המקומות שבהם גר ובילה אלי כהן בדרום־
אמריקה, השיג אורן בעצמו. הוא שלח קרובי־מישפחה
שלו לכתובות מדוייקות, שאליהן היה
קשור אלי כהן, וביקש שיצלמו עבורו את התמונות.
אחר־כך
עבר מסע מורט־עצבים עד שהגיע
לידיו הסרט המקורי, ובו צילום־טלוויזיה נדיר

מאחורי המירקע
רא להיות שרך זקן ומדודדר
מיכה לימור, עורך יומן השבוע, נוסע
לגרמניה. להגיד על מישהו בטלוויזיה שהוא
נוסע לגרמניה, זה כמו לזרוק פצצה, אחרי הפרשה
הסבוכה שהתגלתה עם נסיעתו של מיכאל
קרפין, עורך מבט, לגרמניה. לימור נוסע כאורח
של הטלוויזיה הבווארית במינכן. המפיקה מישדר
הנקרא בגרמנית ״ולט־שפיגל״ (״ראי־העולם״),
תוכנית המקבילה ליומן אירועים. הדברים שאינם
דומים קשורים, כמובן, בתקציבים, במיספר

אלי ונדיה כהן ביום־חתונתם
רדום לשעת־חירום

אברהם בורג
״אתה שחצן!1
הכתבים. ביעילות ובמצלמות האלקטרוניות
(שיש לגרמנים. כמובן).
לכמה זמן אתה נוסעי
״אני לא יודע!״
מה זאת אומרת? יש לך כרטיס לכיוון
אחד?
״תראי, אם יציעו לי עבודה שם, אני אשקול
את ההצעה בחיוב. אבל ברצינות. אני נוסע לחודשיים.״
אומרים
שאתה שוקל לעזוב את עריכת
יומן השבוע״.״האמת היא שבמלאת שלוש שנים לכהונתי
ביומן״...
ובמלאת שלוש שנים למילחמת־הלבנון...
״את יודעת שהיומן הראשון שערכתי שודר
בדיוק כשפרצה המילחמה. אני זוכר את יום
השישי הזה. היו עיצומים בטלוויזיה, ואז נודע לנו
על הפצצת חיל״האוויר בביירות והעיצומים הופסקו
בגלל פעולת צה״ל. ביום הראשון נכנסו
כוחותינו ללבנון. אז, כמו שהתחלתי לומר, אחרי
שלוש שנים היו לי הירהורים בעניין. חשבתי
שבעצם כל אחד מקודמי בתפקיד שירת קדנציה
של שלוש שנים, גם יעקב אחימאיר ויורם
רונן. כשדיברתי עם הממונים עליי על פרישתי,
התחילה מילחמת היומן, וכשיש מילחמה אי־אפשר
לסגת. הסרתי את המחשבה, עד שהיומן

חזר להיות משודר. כשהזמינו אותי לגרמניה,
התחלתי להרהר שוב. הממונים פנו אליי ואמרו:
תחזור ונדבר״.
אומרים שאינך מרוצה מאיכותו של
״היומן״ בצורתו החדשה, מאז שעבר ליום
החמישי בערב.
״יש יומנים שאני מרוצה מהם, ויש שאיני
מרוצה. בסך־הכל יש גם בעיות עם כוח־אדם ועם
ציוד. בכל מיקרה החופשה אינה קשורה לזה, וגם
לא הירהורי־הפרישה. אחרי שלוש שנים אדם
ממצה את עצמו, וצריך לחזור לשטח ולעשות
כתבות, אחרת הוא הופך להיות עורך זקן ומדולדל״.
דודו
גילבוע יחליף את לימור לתקופת
היעדרותו, החל בתחילת חודש יולי.

של אלי כהן התלוי בכיכר בדמשק, ועל גופו
שלט .״ידעתי שהיתה שם טלוויזיה,״ סיפר אורן,
״התקשרתי עם חברת ויז־ניוז, שצילמה ברמשק.
בתחילה הם הכחישו שיש סרט כזה. לקח שבועות
עד שקיבלנו במערכת מעטפה חומה קטנה-הנחנו
את הסרט על שולחן־העריכה וקיבלנו שוק. זה
קטע נדיר של 41 שניות שלא שודר מעולם 41 .
שניות, כמו שניה על כל שנת חיים של אלי כהן!״
שאר התצלומים נלקחו מארכיונים בנבירות
של ימים ושבועות. חלק מן הצילומים היו שיח־זורים,
כמו בית־הסוהר. הצילומים נעשו בכלא־שכם,
שהוא כלא ישן ומתאים לתיאורים של בית־הסוהר
בדמשק.
היד המתקתקת את סימני״המורס היא ידו של
מיכאל (״מיקי״) גורדוס (המכונה ״קשבנו״),
והוא גם הקליט עבור אורן את אות־התחנה הסורית.
הקטע
שבו משוחזרים החיפושים האלחוטיים
אחרי שידוריו של אלי כהן מדמשק צולם בעזרת
ניידת־שידור של גלי־צה״ל; וקריינים מן הטלוויזיה
הערבית עזרו להכניס לאווירה הסורית.
חלק גדול מן החומר שאסף איתן אורן נפסל
לשידור על־ידי הצנזורה. קטע אחד שניצל,
במיקרה, היה קשור במורים, אחיו של אלי כהן,
שעבד גם הוא במוסד באותה המחלקה שבה עבד
אחיו, ולעיתים קרובות היה מפענח את מיברקיו
מדמשק. הצנזורה לא רצתה לאשר לשידור את
סיפורו של מוריס, עד שסיפר אברהם, האח הקטן,
שהפרטים הופיעו כבר לפני חמש שנים בתוכנית
שרתי לך, ארצי עם דן אלמגור, ושודרו אז.
מורים סיפר שם שעבד במוסד. אורן ניגש מייד
לארכיון־הטלוויזיה, ואחרי חיפושים רבים גילה
את הקטע הרלוונטי, הזעיק את אנשי־הצנזורה
לצפות בו, ורק אז אישרו אלה את הופעתו של
האח מורים, על המסך.
מוריס סיפר(בקטע שלא שודר) איך קיבל יום
אחד מיברק מדמשק, שבו אלי מודיע למפקדיו
שקיבל מכשיר־טלפון. מורים חרט בזיכרונו את
מיספר הטלפון. כשהגיע אלי כהן לחופשה
לארץ, נודע לו שמורים קיבל אף הוא מכשיר־טלפין,
והוא ביקש לרשום את מיספרו. מוריס,
כמו כדי לבחון את אחיו, התחיל לומר לו את
המיספר בדמשק שזכר. אלי כהן החוויר, כך
מספר אחיו, אך המשיך לרשום. כשסיים רץ
לטלפון ונזף במפקדיו. אלי כהן לא ידע שאחיו
עובד גם הוא במוסד.
השיר לא הוכנס לשידור. ביום הרביעי בבוקר
הוא פורסם במלואו במוסף דבר אחר של היומון
דבר. כשמסר חפר את השיר לדבר, לא ידע
שהוא לא ישודר בגלי־צה״ל.

שזב נפתחות המגירות

התוכנית מגירות הלב, בעריכתה ובהגשתה
של עדנה עברון, חוזרת אל המיקרופון בגלי־צה״ל.
המרואיין הראשון, בתוכנית שתשודר ביום
השישי הקרוב ב־ 7בערב, הוא אברהם(״אברום״)
בורג, בנו של השר יוסף בורג.
עברון שאלה אותו, בין השאר, איך זה לחיות
תחת צילו של איש ענק כאביו. בורג הצעיר סיפר
שהיה ילד בורד ואמר :״כשהייתי בכיתה ב׳ בא
אליי ילד אחד, סתם ככה, והטיח בפרצופי, :אני
לא אהיה חבר שלך! אתה שחצן! אתה בן של
סן ב־יודיצה או דא
שר!׳ אפרופו, אבא שלו היום מזכיר״הכנסת״. ההומור בתוכנית שודרו אחד הקטעים שלא
הוא המשיר וסיפר שחברים לא באו לבקר
והסאטירה של גל״ץ, יתוש בראש, היה שיר של אותו בבית ,״כנראה לא אוהבים לבוא אל השררה
חיים חסר. הוא כתב לכבוד התוכנית שיר בן הביתה.״
ארבעה בתים, הנקרא הוא היה בחור סבבה,
כששאלה אותו עברון אם אינו חושש שהנוגע
לחברי אירגון הטרור היהודי:
עכשיו, כשהוא יועץ ראש־הממשלה לענייני
״הוא היה בחור סבבה /שש דקות גר מכפר־ תפוצות, הפך חלק מן השררה, ענה שהוא חושש
סבא /עם־ישראל־חי בער בעצמותיו / .הוא היה מאוד. הוא אמר שיש הרבה מיכתבים ושיחות
המי־ומי /גם דתי, גם לאומי / ,וגם את החוק לקח טלפון שהוא מקבל כחלק מתפקידו, ולצערו על
הוא לידיו...
הרבה מהם הוא נאלץ, מכל מיני סיבות, לענות
״לכאורה האיש רוצח /אך אצלנו ישתבח /בצורה סתמית ופורמלית .״בשביל אלה (שלהם
ומשיח יקראו לו ידידיו / .ורק אלוהים מעל /הוא עונה כך) אני בוודאי מצטייר כמתנשא ויהיר,
ידמע על הנבל /שרק את החוק לקח הוא בידיו.״ ואולי הדוגמה המגוחכת שעולה בדמיון היא זו
בתיה שושני, מפיקה ועורכת יתוש של הסידרה הטלוויזיונית יס מיניסטר (כן,
בראש, השמיעה לרון בן־ישי, מפקד גל״ץ,
אדוני השר) ,שכל מה שמופיע שם הוא אמת
חלק מן התוכנית לפני עריכתה הסופית ושידורה.
לאמיתה. אתה נכנס למיסדרון מסרים, מתלבש
בן־ישי חשב ששירו של חיים חפר פוגע בכללי• בבגדים של המיסדרון הזה, צוחק על הבדיחות
סוב־יודיצה, והציע שלא לכלול אותו בשידור.
של המיסדרון. הגיחוכים שלך. והידע שלך, הם
הוא אף טילפן לח״כ שולמית אלוני, שהיא גם אחרים לגמרי ממה שהציבור יודע״.
עורכת־דין, והתייעץ איתה. אלוני הודתה בחצי־הוא
סיפר על שירותו הצבאי, ואמר שהיה חייל
פה שהעניין הוא סוב־יודיצה, אך אמרה שבעניין
מצטיין בצורה מופרזת, מכיוון שזה היה המיבחן
זה הדברים אינם חד־משמעיים.
האובייקטיבי הראשון שלו :״אף אחד לא יכול

מאחורי המיקרופון

איש אינו יודע היכן נקבר אלי כהן, ואם יש
עדיין שרידי־גופה. יש הטוענים שהגופה נשרפה,
ושהאפר פוזר. הראייה לכך היא שגופתו של אלי
כהן לא שימשה כקלף־מיקוח במשא־ומתן שנערך
לחילופי־שבויים במשך כל השנים.
אחרי שידור הכתבה יצא יעקב כרוז, אז איש
בכיר במוסד, שאף התראיין ארוכות לכתבה, נגר
אורן וטען שהכתבה לא היתה מאוזנת, ושהמוסר
הותקף ללא פרופורציה. מסתבר שכרוז תקף גם
הוא את המודיעין, שגייס את אלי כהן ואת מפקדיו.
קטעים אלה לא הוכנסו לשידור משיקולי
עריכה.
אורן הצליח בפעם הראשונה לערער את
החומה סביב המנגנונים העלומים. ובפעם הראשונה
העלה ספק מבוסס אם לכידתו של אלי
כהן היתה הכרחית. הוא האיר את הצד החשוך
בכל הפרשה, הקשור למפקדיו של אלי, ששלחו
אותו לדמשק ורצו ממנו תוצרת .״הוא הפך להיות
סופרמרקט ״,אמר מישהו על אלי כהן ,״ביקשו
ממנו דברים בכל הנושאים: למצוא פושע נאצי,
לברר גורלו של חייל שנעלם, לבהוק מה עלה
בגורלו של זחל״ם שהתפוצץ. ואילו מטרת השליחות
שלו היתה להיות סוכן רדום בדמשק להפעלה
בשעת־חירום.״
להגיד לך שאתה רץ הכי מהר בפלוגה -מפני
שאתה בנו של״...

בתוככי הרשות

״דאגה או יא 1ש
כתבים ואנשי־הנהלה בכירים ברשות־השידור
התאספו ביום החמישי. במרכז־ההררכה של הרשות
בירושלים, להרצאה שנתן יצחק זמיר,
היועץ המישפטי לממשלה, על בעיות מישפטיות
הכרוכות באמצעי־התיקשורת.
הוא סיפר שהוא מקבל מיספר עצום של
תלונות על אמצעי־התיקשורת ורשות־השידור.
יום־יום מבקשים ממנו לתבוע את העיתונות
הכתובה והאלקטרונית לדין. חוק־העיתונות
הוא חוק מנדטורי מ־ ,1929 ולפי אחר הסעיפים בו
רשאי שר־הפנים להורות על סגירת עיתון, אם
לדעתו הוא מעורר דאגה או יאוש בציבור. החוק
אינו מופעל, למרבה המזל.
בסיום ההרצאה שאלו הנוכחים שאלות, כלליות
וגס ספציפיות לרשות־השידור.
רפיק חלבי שאל על נסיעתו של העיתונאי
אמנון קפליוק לירדן, ועל החלטתו של זמיר
להעמידו לדין, בעוד שפוליטיקאים נפגשים עם
אישים ירדניים ואנשי אש״ף. זמיר ענה שאין
איסור להיפגש עם אנשי אש״ף. החוק אוסר
נסיעה למדינות ערביות ללא אישור. צפון־אפרי־קה
אינה נכללת בקטגוריה זו.
חלבי גם שאל איך יתכן שחברי הוועד״המנהל
של רשות־השידור עושים שדולה אצל הפוליטיקאים,
ואם מותר להם להיפגש עם שרים.
זמיר ענה שאינו מוכן להשיב על השאלה, אך
אין איסור על כל אזרח בישראל להיפגש עם
שרים.
אדמונד סחייק, מנהל הרדיו בערבית, אמר
שהוועד־המנהל מונע מהמנכ״ל לנהל .״פנינו
אליך בנושא, ואתה לא התייחסת״.
זמיר השיב שהעניין בבדיקה, ואין הוא יכול
להגיב.

:! :ת סרז״זהטי 1

נו נמצאה סימי בוץ
הקשישה: מתה,
מתחת דמיזוונ״ם
שעומו עליה, נשירה
קשווות וביה סתום
השודדים חסרי־המזל לא ידעו כי
הגורל היתל בהם. הכסף, בגללו פרצו
לבית, נמצא בדיוק באותם מזרנים
שערמו על הישישה. הכסף נשאר שם
עד שבני־המישפחה, שחזרו הביתה,
מצאו את סימי מתה מתחת לערימת־המזרנים
מלאי־הכסף.
נתיחת־הגופה הראתה כי הישישה,
שכנראה נאבקה בתוקפיה, נחנקה עקב
סתימת פיה בסרט הרביק וכיסויה
במזרנים.
המישטרה גבתה עדויות מבני־המישפחה,
ערכה רשימה של התכשיטים
שנגנבו מעל גופה של המנוחה
והחלה בחקירה. אולם עברו ארבע
שנים והחשורים לא נתגלו.
בשנת 1984 פנה עבריין, שישב
בכלא, למישטרה, וביקש לעשות עיס־קה.
הוא הבטיח לפענח פרשת־רצח
תמורת סגירת כמה תיקים נגרו.
המישטרה חקרה את העבריין, מאיר
שייאר, והוא סיפר, כי בעת שישב בכלא
פגש עצור בשם יחזקאל שמאי.
השניים פתחו את לבם אחד בפני רעהו
ואז גילה לו שמאי כי בשנת 1980 היה
שותף לרצח סימי פרץ ביפו וגנב את
תכשיטיה. שמאי סיפר לשייאר, כי
שותפו לפשע היה עבריין מתל־כביר,
ששמו דויד עמר.
המישטרה והפרקליטות בדקו את
האינפורמציה שמסר שייאר, הקליטו
את שיחתו עם שמאי והחליטו לעשות
איתו את העיסקה.
מאותו רגע היה עמר חשוד ברצח
הישישה. הוא נעצר ער תום ההליכים
והמישטרה עשתה לו תרגיל מחוכם.
השוטרים התירו לעמר לטלפן לאשתו
מבית־המעצר, אך הם שמו ציתות לקו.
בשיחה אמר הנאשם לאשתו, רבקה,
שתלך לאדם בשם משה פרנקו והוא
יעזור לה להשיג כסף כרי לשכור
עורך־רין. עמר הכחיש בפני המישטרה
כל קשר לפשע וטען, כי הוא חף מם־
ך* אוקטובר 1980 עסקה סימי
פרץ, בת הששים, בניקוי ביתה
בתל־כביר, כאשר הפתיעו אותה שוררים.
הם גברו על האשה כבדת־הגוף,
סתמו את פיה בפיסת סרט מבורר
בצבע ירוק, השכיבו אותה על ריצפת־המיטבח
וערמו עליה ערימה גדולה
של מזרנים, .
לשוררים היה, כנראה, מידע מוקדם
כי בביתה של פרץ נמצא כסף מזומן

רמי היתה שייכת
שושות הזהב —
לסימ בוץ שנרצחה
(מימיו עם נכדה)
או לאשתו של
ווי ו עמו(משמאל)
הנאשם ברציחתה?
ותכשיטים. הם הסירו קורם כל את
תכשיטי־הזהב הרבים שענרה הישישה
על גופה, ואחר־כך פנו וחיטטו בכל
מקום בבית. הם חיפשו בארונות ובמגירות
ואף חתכו בסכין תיקים ואר־נקים
שמצאו תלויים על הקיר, אך לא
מצאו כסף. הם עזבו את הבית והשאירו
את האשה תחת ערימת־המזרנים.

שע. אליבי לא יכול היה, כמובן, לספק
אחרי ארבע שנים.
המישטרה מיהרה לערוך חיפוש
בביתו של פרנקו ומצאה שם תכשיטי-
זהב שונים. התכשיטים נאספו והובאו
לזיהוי בפני בני־מישפחתה של סימי
פרץ. חלק גדול מהתכשיטים לא זוהה
על־ידי -בני־המישפחה, רק שרשרת־זהב
עשויה חוליות־חוליות ותליון בצורת
פרסה משובץ אבני־חן כחולות, זוהו
על־ידי בעלה של הנרצחת ועל-ידי
בתה.
פרנקו נחקר על־ידי המישטרה והודה,
כי עמר מכר לו את שרשרת־הזהב
הזו. התובעת פנינה דבורין השתמשה
בשרשרת־הזהב כראיה מרכזית בתיק
הרצח, ראיה המוכיחה את הקשר בין
הנאשם לרצח הישישה.

תשושות על
צוואו ובקה, אשת
הנאשם(למטה,
בקטעים מוגדלים
מתצלומי שמחות)
הזהות לעזור לו במאומה. אבל הסניגור
היה מוכן גם לכך.
בישיבה האחרונה הביא לבית־המישפט
שתי קלטות־וידיאו. הן הוקלטו
על־ידי בני מישפחת עמר בנסיבות
חגיגיות לפני שנים אחדות, לפני

לשמוע את
רטט הקול
ף* אשר הגיע מועד המישפט, הת־ברר
כי לתביעה נולד קושי גדול,
שכמעט ואין דרך להתגבר עליו. העד
העיקרי בתיק, יחזקאל שמאי, שהודה
בביצוע הפשע יחד עם עמר, התאבד
השנויה במחלוקת. לדברי התביעה
בתליה בבית־המעצר.
בירי התביעה היו אמנם עדותו
המוקלטת של העד שהתאבד ואפילו היא פרקליטה מנוסה, ניסתה להכניס
סרט וידיאו, בו נראה האיש חוזר על את עדותו החיונית של שמאי דרך
עדותו, אולם דיני־הראיות מנעו מהתו חריג אחר בחוק, חריג שנתקבל על־ידי
הכנסת רק לפני שנים מעטות והוא
בעת לעשות שימוש בעדות חשובה זו.
שנוי עד היום במחלוקת. החריג הזה,
מיד, ברגע שניסתה התובעת להעלות
חלקיק מעדותו של המתאבד ב־ הידוע למישפטנים כסעיף 10א׳ ,אומר
בית־המישפט, קפץ הסניגור, עורר־ כי ניתן לקבל עדותו של אדם שנמהדין
מנחם רובינשטיין, וטען בפני סרה מחוץ לבית־המישפט, אם נעלם
לאחר מכן, או מת, בעקבות השפעה
השופטים שאין בידה לעשות כן. עלפסולה
של הנאשם או שליחיו.
פי החוק קבילה עדות רק אם ניתנה
התובעת ניסתה לשכנע את בית־בפני
בית־המישפט. המטרה היא שההמישפט
כי שמאי התאבד מכיוון שחשופטים
יוכלו להתרשם מהעד, לראות
את הבעות־פניו ולשמוע את רטט־קולו.
על העד גם לעמוד לחקירה נגדית
בידי עורך־דין של הצד שכנגד
ורק אז תהיה העדות קבילה ותוכל
לשמש ראיה בתיק.
נסיון של מאות שנים גיבש את
ההלכה המישפטית כי עד שאיננו עומד
בפני בית־המישפט ואיננו נחקר
חקירה נגדית על עדותו, כאילו לא
העיד. הדבר מקשה אמנם על התביעה,
שאיננה יכולה להשתמש בעדות חשובה,
אם ניתנה במישטרה או במקום
אחר והעד אינו בא לבית־המישפט. רק
במקרים חריגים קבילה עדות חיצונית
כזו, ומקרים אלה מועטים מאוד. אחד
המקרים הוא כאשר העדות היא עדותו
של שכיב־מרע. החוק מניח, כי אדם
השוכב על ערש־דווי, ויודע כי מותו
קרוב, לא ישקר כדי להפליל אדם אחר
או להתנקם בו. ולכן כאשר גוסס מוסר
עדות בירעו כי הוא עומד למות בכל
רגע, תהיה עדות זו קבילה למרות
שניתנה מחוץ לבית־המישפט. אלא
שעדותו של שמאי לא היתה עדות
שכיב־מרע. כאשר מסר שמאי את
עדותו היה עדיין בריא מאוד ולא ידע
כי מותו קרוב, לכן לא חל על עדות זו
החריג המיוחד של החוק.
התובעת, עורכת־הדין דבורין, ש־

האם 11 השרשרת?

על צווארה של רבקה עמר(קיצו נית
מימין) נראית שרשרת הזהב
נגנבה השרשרת מהישישה שנרצחה.
שש מנקמתו של עמר ובני־משפחתו.
לוא היתה התביעה מוכיחה זאת, היתה
עדותו של שמאי הופכת קבילה וניתנת
להגשה בפני בית־המישפט.
אולם עורך־הדין רובינשטיין טען
ארוכות כדי לסתור את טיעונה של
התביעה. הוא אמר לבית־המישפט כי
מניעיו של העד להתאבדות נותרו
עלומים .״זה סביר באותה מידה שהתאבד
בגלל אהבה נכזבת או חשש ממחלה,
ולא בגלל פחד מהנאשם,״ טען
הסניגור ודרש לפסול את העדות.

השופטים בדקו את העניין והחליטו,
כי אינם מקבלים את עדותו של
שמאי ולכן לא תוכל התביעה גם
להביא כל עדות אחרת המתייחסת
אליה. כאשר עלה על דוכן־העדים
מאיר שייאר, שעשה את העיסקה עם
הפרקליטות ורצה להעיד ששמאי התוודה
בפניו על הרצח, לא ניתן היה
לחקור אותו אפילו מילה אחת על
סיפורו של שמאי, שאיננו קביל בבית־המישפט.

לראות

השרשרת

ה 1ד 11ה ! 1111^/י| |#י דויד עמר ואשתו כשעל צווארה ה־
11 14.1111 #1 1111 ^ 11 השרשרת. התמונה צולמה בבר-מיצ-
ווה לפני רצח הישישה. הקלטת עליה צולמה הוגשה לבית״המישפט.

ן* כך נשמט הגדבך העיקרי מה
ר איו ת התביעה, ותכשיטי־הזהב
שנמצאו אצל פרנקו, ואשר נמכרו לו
על״ידי עמר, קיבלו. חשיבות ראשונה
במעלה.
בני מישפחת הנרצחת טענו כי שר־שרת־הזהב
העשויה חוליות־חוליות,

היתה תמיר על צווארה של המנוחה,
למרות ששכחו לדווח על שרשרת זו
ברשימת התכשיטים שמסרו למיש־טרה
מיד לאחר הרצח. הם לא ידעו
לומר מה היה אורכה של השרשרת,
מכיוון שהאשה נהגה לענוד אותה
מתחת לבגדיה, אולם הם היו נחושים
בדעתם שאת השרשרת הזו, כמו את
רוב תכשיטי־הזהב שלה, הביאה איתה
האם עוד ממארוקו.
כאשר הגיע מועד פרשת־ההגנה,
הפתיע הסניגור את בית־המישפט. הוא
ביקש להגיש כראיה שרשרת־זהב נוספת.
גם שרשרת זו עשויה חוליות־חוליות
ונראית זהה בכל לשרשרת
שהציגה התביעה .״אין כל מחלוקת
שהשרשרת היא של הנאשם. לאשתו
היתה שרשרת״זהב כזו מזה שנים
רבות. כאשר נזקק עמר לכסף, הוא
חתך את השרשרת הארוכה לשניים
ומכר את חציה לפרנקו, שם נמצא
החצי על־ידי המישטרה ״.טען הסניגור.

היה ברור, כי אפילו זהים שני חלקי
השרשרת, עדיין יהיה על הנאשם להוכיח
מאיזה תאריך השרשרת בידיו,
מכיוון שאם היא הגיעה לרשותו רק
לאחר רצח הישישה לא תוכל עובדת

רצח סימי פרץ. באחת הונצחה חגיגת
בר־מיצווה ובשני הונצחה חתונה. מתוך
קלטות אלה צילם הסניגור שתי
תמונות. בתמונות נראים בני־המיש־פחה
החוגגים ואיתם גם רבקה עמר,
אשתו של הנאשם. כאשר הוגדלו התמונות
בידי צלם מומחה נראה בבירור,
כי רבקה עמר עונדת על צווארה שר־שרת־זהב
העשויה חוליות־חוליות,
ואורכה של השרשרת מתאים לשתי
השרשרות שהוגשו לבית־המישפט.
האחת על־ידי התביעה והשניה על־ידי
הסניגוריה.
״מאחר שרואים בבירור, כי שרש־רת־הזהב
הארוכה, עוד לפני שנחתכה
לשתיים, היתה ברשות משפחת עמר
עוד כשנתיים לפני רצח הישישה, יש
בכך לפחות כדי להטיל ספק סביר
׳בחשיבותה של הראיה שהוגשה על־ידי
התביעה ״,סיכם הסניגור.
המישפט הסתיים, וכעת יושבים
השופטים יעקב מלץ, יוסף גולדברג
ושרה סירוטה על המדוכה, כדי להחליט
אם הוגשו להם ראיות מספיקות
כדי להרשיע את עמר ברצח המתועב
של הישישה, או שמא נותר ספק סביר
בראיות התביעה.

אילי״ד, אלד;

הגדולה בחנויות אני מודל
!נתחה בתל־אביב
ברח׳ קלישר 21 נפתחה חנות המפעל החדשה של אבי מודל. שתי קומות מפוארות של בית אופנה משוכלל
ומודרני.
צריך הרבה אומץ כדי לפתוח בימים אלה, חנות כזאת וכבר נתבשרנו על פתיחתן הקרובה של השמינית
והתשיעית ברשת — ברמת־גן וברעננה

מאת: ש .אביבית
הזמינו אותי לפתיחה של בית אבי
מודל החרש — ובאתי. אני
מתביישת להורות, אבל אני מאד
אוהבת פרמיירות. אולי זהו ריחו
של הצבע הטרי, אולי הבגדים
החדשים, או שמא זהו קיסמם של
האנשים והנשים היפות של הקיץ
— אני. סרמיירות לא מפסידה.
נקודה:
במקום שבו עמד לפני כן מבנה
מתקופת תל־אביב הקטנה, עיצב
הארכיטקט הצעיר בית אופנה
חדיש ומודרני. תוך שילוב של טוב
טעם ופשטות, כש־התוצאה שיובת
עין. זהו, לטעמי, בית האופנה היפה באיזור ברגעים חגיגיים אלה אני תמיד
מסוקרנת לדעת, מה יש לבעל
הבית להגיר. היה לי קשה לתפוס
את אבי שהם המנכ״ל, אבל
אחרי כמה ,.טיולים״ מקומה אחת
לשניה הצלחתי להושיב אותו
לדיאלוג קצר.
אני( :מחייכת) אבי שהם, ראשית
מגיע לך מזל טוב.
אבי( :מחייך בחזרה) תודה רבה.
אני: אבי. תמכור לי בשלושה
מישפטים את חנות המפעל
החדשה שלכם.
אבי: חנות המפעל החדשה היא
גם חנות הדגל של הרשת כולה.
שתי קומות של בית האופנה.
הראשונה, לקהל הרחב. השניה.
מחלקה סיטונאית. האשה שבאה
לקנות — תקנה. וזו שבאה
לבלות, להסתכל וליהנות —
תיהנה.
אני: מיהן הנשים הלובשות אביי
מודל?
אבי:

זה מתחיל בגיל

ואפילו

אני: אפשר לדעת איפה?
אבי: כן, זה לא סוד. בר״ג
וברעננה. כפי שאמרתי, יש לנו
רשת משלנו ועוד חנויות אופנה
רבות שבחרנו לעבוד איתן. לא
תמצאי את אבי מודל ברשתות
השיווק הגדולות.
זקני צפת. בתיאום עם זקני ר״ג,
אני: למה?
מודיעים, שמזמן לא הייתה שימחה
אבי: ככה.
גדולה בעיר רמת־גן, כמו זו
אני: איך צריכה להרגיש אשה
שהייתה בהיוודע לתושבות המקום,
כי בקרוב תיפתח ברח׳ ביאליק
שלובשת אבי מודל?
שלהן ״השמינית״ ברשת אבי
אבי( :בבדיחות) אם היא קונה את
מודל. רח׳ ביאליק, שהוא ללא
המידה הנכונה, היא אמורה
ספק מהיפים ברחובות הארץ, חוזר
להרגיש מצויין. עכשיו ברצינות,
לימים הטובים שלו. בי אם יש
הייתי אומר שהבגדים שלנו, אם
אבי מודל בעיר — סימן
נסתכל על כך מבחינה פילוסופית,
שרה׳ ביאליק שוב באופנה!
מתאימים לאישיות של הנשים
הלובשות אותם. למה הכוונה? בגד
זה לא רק כיסוי לגוף. תפקידו
להעניק לאשה הרגשה טובה
וביטחון עצמי. היא צריכה לחוש
שהבגד שלה משרת אותה, הולך
איתה ומחמיא לה ולא מביך אותה.
אני מאמין, שהבגדים שלנו עושים
את ״השרות״ הזה.
אני: אבי, לסיום, מה מייחד את
את רחוב אחוזה ברעננה אין צורך
רשת החנויות של אבי מודל
להציג. הליצנים אומרים שהרחוב
מרשתות אופנה אחרות?
הראשי בעיר גדול יותר מרעננה
אבי: ברשותך, אני אדבר על
עצמה .״נכון, רעננה אינה גדולה״
הרשת שלי. בלי השוואה לאחרות.
— אומר אבי שהם ,״אבל משום
ההישג הגדול ביותר שלנו, הוא
מה, וקשה לי להסביר מרוע, יש לי
לדעתי, הקשר האינטימי שהצלחנו
סימפטיה חזקה למקום. מה גם
לפתח בכל חנות, עם חוג הלקוחות
שנוכחנו שלנשות רעננה יש
שלה הצלחנו למצוא את
מודעות גבוהה לאופנה והן אינן
השילוב בין חנות מפעל המאפשרת
מרגישות צורך לרוץ לדיזינגוף
מבחר גדול ועשיר של דגמים,
בשביל להתלבש״ .אם כך, אני
בשפע מידות וצבעים, מבלי לאבד
שמחה להיות הראשונה לבשר לכן,
את הטיפול האינטימי והאישי
תושבות רעננה, שבקרוב מאד
שהלקוחות אוהבות לקבל בבוטיק.
תיפתח ברח׳ אחוזה ״התשיעית״
מי שנהנה מכך הן הלקוחות שלנו -
ברשת של אבי מודל והיא, כך
מגיע להן!
מבטיחים לי, תהיה יפה ומשוכללת
כמו כל האחרות.

רח׳ ביאליק בר״ג
מחכה ל״שמינית״
של אבי מודל

לפני כן. הצעירות האלה קונות
בעיקר את המכנסיים שלנו. זה
ממשיך עם נשים צעירות בגילאי
20־ 30 וגם נשים יותר מבוגרות,
האוהבות להתלבש וחשוב להן
להראות במיטבן כל הזמן. בקיצור,
נשים מגיל 18 עד גיל 40
מסתדרות יופי עם האופנה שלנו.
אני( :מנסה להקשות) איך זה יכול
להיות שאשה בת ארבעים תתלבש
כמו פרגית בת?17
אבי: את זה את אמרת, זה לא מה
שאני אמרתי! אבל במפעל המייצר
למעלה נד !::60,000 פריטי לבוש
בעונה, ביותר מ־ 150 דגמים שונים,
האמיני לי שגם פרגית בת שמונה
עשרה וגם ליידי בת ארבעים
יכולות להסתדר יופי. את מכירה
הרבה מפעלים בארץ עם כושר
ייצור כזה?
אני( :עדיין ממשיכה להקשות)
אם הייצור של אבי מודל כל־כר

גדול, האם אין זה הופך אתכם
לאופנה עממית?
אבי( :בשלווה אמיתית) תראי, אם
אופנה עממית היא זו שהעם לובש
אותה, אזי אני מסכים שתכני אותי
אופנה עממית. אבי מודל מייצר
אופנה שנשות ישראל, לא כולן,
אבל רבות מהן, אוהבות ללבוש.
אף אחד לא יעז לקרא ל״פייר
קארדיך או.,קלוין קלייך יצרני
אופנה עממית והם מוכרים מאות
אלפי פריטי לבוש, נכון?
אני: איפה אפשר למצא את
האופנה של אבי מודל?
אבי: קודם כל אצלר בארון. כי
אם תפשפשי בדש בגדיך, יש
סיכוי טוב שתגלי שיש לך משהו
של אבי מודל, ודווקא בגד שאת
יותר אוהבת ללבוש. לאבי מודל
רשת של שבע חנויות אופנה
בארץ, ובקרוב, תיפתחנה השמינית
והתשיעית שלנו.

...ובשורה גם
לתושבות רעננה
— ״התשיעית״
ברשת היא שלכן!

האופנה הרעננה של אבי
מודל מגיעה לרעננה.

ה״מלאכיות״ של
אבי מודל
כשמדברים על אופנה, חושבים על
תצוגות אופנה. ומה שווה תצוגה
יפה ללא דוגמניות יפות?
אבי מודל מקיים תצוגות רבות
במשך השנה ולאט לאט התגבש
צוות נאמן של דוגמניות שאוהבות
לעבוד עם אבי והוא אוהב לעבוד
איתן. דנה וכבלר, דורית

ילינק, סימונה גוזמן, עירית
אלטמן, קיטי ממן וברברה
טננבאום. ה״אביות״ של

הדוגמניות בארץ עובדות קשה
באבי מודל. היום, תצוגה בחיפה
ומחר, מדרימים ער לבאר־שבע
לתצוגה — הפנינג ביום הסטודנט.
״הן מאה אחוז׳״ אומר אבי ״יפות
יפות. אבל בכלל לא מפונקות.
אחראיות. דייקניות ומציגות את
הבגדים שלנו בצורה נהדרת״. .
סמלה בד ויסקוזה בדפוס עדין
־ גבי בגיזרת בגד־ים

טריקו רומנטי באורך [
(יכולה לשמש כשמלה)

!שמלת שנות ה־ 30 בר כותנה

נגה -פרסום

תודה

...מקרב לב לכל ידידינו המברכים

אגיש -הובלה בינלאומית בע״מ, ריב־ל 18 ודא, 371282 אדגר -תעשית טכסטיל בע״מ, נחלת בנימין 28ת״א, 661287 אמי גרוסמן בע״מ -יצרני סריגים ואריגים
אופנתיים. נחלת בנימין 51ת־א621177 ,
אמזלג אלברט -קבלן שלד, תוספות לבנינים
ועבודות שיפוצים כלליים. קיבוץ גלויות 24 בתים
(גם שלמה המלך 54ת״א)871258 ,
אפרתי בע״מ -יעוץ והנהלת חשבונות. ביאליק 71
ר״ג731636 ,
אקהאוס -אביזרים אופנתיים. זבולון 10ת״א, 823234 בני סגס -חשמלאות. דיזנגוף 282330 ,40
ש. בר״אהרון -רקמה ותחרה. כפר גלעדי 5ת״א, 825516 ברקוביץ עזרא -מסגרות ואינסטלציה. שטרית 27
ת״א809719 .
ג׳קדור -ייצור־יבוא יצוא ושיווק חגורות ואביזרי
אופנה. בר־כוכבא 8בני־ברק 706861 ,
אחים גרין -מתקני תליה ותצוגה. מסילת חשמונאים
41ת״א334795 .
דולי -טכסטיל. יהודה הלוי 17ת״א654841 ,
דסי טכסטיל -בדים. גרוזנברג 29ת־א657948 ,
דקו צל -סוככים דקורטיביים. מדינת היהודים 60
הרצליה פיתוח 552168 ,־052
דוגמניות: ברברה טננבאום
דנה וכסלר
דורית ילינק
סימונה גוזמן
עירית אלט מן
קיטי ממן
וריטס בע״מ -תויות. תימנע 3אזור התעשיה חולון, 891574 חיים מורדוך -עבודות אלומיניום. קפלן 1יהוד, 362701 יוחנן מדינה -אביזרי אופנה וסידקית. כפר גלעדי 17
ת־א823281 ,
יוסי הרצברג -שקיות ניילון. המעלות 36 גבעתיים,
310110

כרית״כץ -כריות אופנה. סמ ט ת נס־ציונה 5ת־א, 858297 כלטקס -פליזלין תוצרת פרוזנברג. כצנלסון *3
גבעתיים 322080 ,
לויתן מוליתן -חוטי תפירה וריקמה. לוינסקי 16
ת״א822002 ,
מנטפילד ־ הובלה בינלאומית. בן־יהודה 12ת״א, 204424 מיכה שוורץ ־ טכסטיל בע־מ. רענן 9ודא 836641 ,
מיכאל צימרמן -אדריכלות ועיצוב פנים. דובנוב 17
ודא 265463 ,
מרדיקס -מפעלי מרדיקס. פרץ 24ת״א371173 ,
מור ביטוח -הרצל 61 באר־שבע 78179 ,־057
סלקתא -שיווק אריגים. נחלת בנימין 37ת״א, 621145 אחים עזורי בע״מ -טכסטיל. לוינסקי 2ת״א, 824665 עשת בר״זיו -סוכנויות לביטוח. יבנה 1ת״א,
200110

עמירם חזן -הדפסות. נחמני 39ת־א623756 ,
פוליבנצ׳יק -טכסטיל. בי־ח לאריגה, רענן 18 ודא, 820630 פולידור -קולבים ואביזרי אופנה. שטימקין 9
ראשל״צ951728 ,
פיאמה ישראל בע״מ -יצרני כפתורים ואביזרים
אופנתיים. לבנדה 2ת״א399390 ,
צ׳ק״פוינט ־ מערכות אלקטרוניות למניעת גניבות.
ודד 2012 .אזור התעשייה הרצליה 555550 .־052
קופרשטיין אבי ואילן -חגורות ואביזרי אופנה.
נגבה 11ר״ג. חנות המפעל: ביאליק 21ר״ג, 772553 ריינס -טכסטיל. גרוזנברג 20 ודא 656673 ,
רקור -טכ סטיל בע״מ. נחלת בנימין 29 ודא 615066 ,
שגיא -מחשבים. נחלת בנימין 75 ודא 622931 ,
תל־רוף -פרסום חוצות. שאול המלך 37 בית הדר
דפנה 210884 ,

חנות המפעל החדשה בקלישר 21

אדית -נתניה
אוררל -יהודה המכבי
אודט -חולון
איילה -כפר־סבא
אופנת גרינברג -רמת־אביב
אופנת עכו
אורן -טבריה
אליסה -כפר שמריהו
אלדין -ראשל״צ
אפן! -ירושלים
אפולו -ירושלים
אצל חמדה -ראשל״צ
אשה -נתניה
את -ראשל״צ
אתא -יונגסטר
אתא -ג־וליאן -קרית־מוצקין
אתא ינאי -טבריה
בגדי רוזן -נהריה
בון טון -חדרה
ביד -בת־ים
בוטיק השרון
הבוטיק הקטן -ראשל״צ
הבית הירוק -סביון
בלי שם -כרמיאל
גלוריה -צפת
ג׳ני בוטיק -ראשל״צ
גרינפלד אווה כוכבה -גבעתיים
דניאל -רמת־השרון
הולנדר -רעננה
הרוכסן והנוצה -נווה מונסון
ויה וינטו -רמת־השרון
ונוס -חדרה
חוה -ראשל״צ
טובה -פרדס־חנה
טווס -קרית־מוצקין
טטי -בת־ים
טיבי -זכרון־יעקב
לה ויולה -רמת־השרון
לה קוקט -חולון

ליאון -נוה שרת
לי לה לו -נוה אביבים
לייד די -הרצליה
לי עור -ירושלים
מטלון -תל־אביב
מרי -נתניה
נתי -רמת־גן
סופר רוול -רעננה
סיגל -ירושלים
סמרטוטריה -בני־ברק
ספורטליין -ירושלים
עטרת -ירושלים
עלם ועלמה -ראשל״צ
פאר -קרית־אתא
פרפר -ירושלים
קאן־קאן -כיכר המדינה
קפרי -נתניה
רבקה -חיפה
שופינג קלאט -טבריה
שונית -קרית־מוצקין
שוורץ י -ירושלים
שיק־פריז -ירושלים
שי .-יהוד
תהילה . -קרית־מוצקין
תמרוקית פנינה -ירושלים
תשורות -לונדון מיניסטור
אבי מודל
אבי מודל
אבי מודל
אבי מודל
אבי מודל
אבי מודל
אבי מודל

ת״א, קלישר א21/ חיפה, נורדאו ,20672680־04
רחובות, הרצל 17559195־08
בת־ים, רוטשילד 27 חולון, סוקולוב 44854644
פתח־תקוה, ההגנה 14908555
באר־שבע (טיפאני)ההסתדרות 77666 73־057

נות הדגל של אבי מודל

7 1 0 /7

(המשך מעמוד )7

המאסר למאכר־על־תנאי.
כך יינתן חיזוק נוסף לרצונם של
המשוחררים שלא לחזור לדרך הפשע.
יידע הגנב, השודד והטרוריסט
הפוליטי שאם ייתפס שוב, יתווסף
העונש הקודם על עונשו החדש.
אני אופטימי מטיבעי. אני מאמין
ביכולת האדם להשתנות. אדם שנכנס
לכלא לפני 15 שנים, אחרי שביצע
פשע אכזרי, אינו בהכרח אותו האדם
הנמק ברגע זה בכלא. אם ייצא
לחופשי. יש סיכוי סביר שיהיה אזרח
שומר־חוק.

פתרון תשבצופן
2491

לא יהיה חלקי עם הציניקאים
הקשוחים, השוללים אפשרות
זו מראש.

אם יהיה השיחרור מלווה במאמץ
חברתי גדול לשיקום האסירים, בעזרת
מתנדבים וכל מוסדות הציבור, ובכללם
צה״ל, ייטב.

)1יש רב גם מן היקב(ח) ()3
)3הבעלים שבו הביתה, לא
כצדיקים גמורים ()5,4
)9מת על חתול בסנדלים ()4
)10 פנו לשר וזירזו את עניינם, זה
קרה בתורכיה ()4
)13 אורי זהר חוזר מאושר? ()3
)14 הפסקת־עבודה בחדר ()6
)15 הגנרל המכסיקאני בעד שיטת
הזבנג ()4.4
)17 סדר נכון ביהודה ושומרון ()4
)18 ינשק רק בעיניים ()4
)20 מצח לא נחושה, אף להריח ופה
לאכול, גם שפה וסנטר, ברוח טובה
ובלי לקנטר ()4,4
)22 נקשיב בסתר, בפקודה ()5
)24 מופת לנהול תיאטרון ()3
)25 דן פה אורח ()4
)26 לקחה בחכמה מה שנתנו לה

סנדלי דנווו לטלפון
עוד אין
ציטוטים יש ויש
מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מ תכ ת
מזכירות או טו מ טיו ת

רדיו דוקטור בע״מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טל 286444

^ ח ת המעלות הגדולות של
ההצעה היא, לרעתי, לגבי טיבה
של מערכת בתי־הסוהר.
זה עתה התמנה אדם חדש כנציב
בתי־הסוהר, ונדמה שהוא בעל רעיונות
חרשים וגישה הומאנית. אך הוא ירש
מערכת של בתי־הסוהר, שהם חרפה
למדינה נאורה. בתי־הסוהר הקיימים
מפריכים את היומרה ההומאניסטית
של החברה הישראלית. הם לא השתנו
בהרבה מימי התורכים. אי־אפשר
לתקנם כשהם מאוכלסים.

אם יתרוקנו — או כמעט
יתרוקנו — ניתן יהיה לשנותם
ולהתאימם לצורכי הסנולוגיה
המודרנית וההומאניכטית.
)28 הנקודות מגיעות לממלאי׳
מקומו של הנשיא המודח ()7
)29 קרבנו של מלחין (.)3

)2חצי חצי ()3
)4שמענו מה דעתם עליו, ובכל־זאת
קשרו לו כתרים ()4
)5צריך לתקן את המידות, כך

שמענו. על־פי צו ()3,2,3
)6עליהום בברן ואש ברעש עצום!

)7בחישה בהסכם תביא למדון ()4
)8איזה מזל יש לפלישתית ()5
)9גלגל בקבוץ ()7
)11 גאה על הסדר ()2
)12 המרד גרם שם הלם, בין השאר
גם לשמעון פרס ()6,3
)16 על״פי הספור טרף החזק את

החלש כבר בימי־קדם ()8
)19 קמים משנתם צעירים ורעננים

)21 החתיכה של הרוזן ברנדוט
ובהשראת יגאל קם) ()5
)22 קופץ, לא בלי יסוד ()4
)23 טורף כלי־שיט ()2
)24 עולמו חרב, על־פי שעלה
בגורל ()3
)27 לא התפלל לריק (.)3

כיום אין יומרה זו אלא
בדיחה עגומה. בתי־הכוהר הם
בתי־אולפנה לפשע, ומי שנכנס
אליהם כעבריין מיקרי יוצא
משם כפושע מועד, קשוח
ומדופלם.

למחזיקי

שר אכר ט

חייג טלפרט 03-287651 ,
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

מתיחת פנים
ללא ניתוח

שולה
תל־אביב, ההלך גזרג 89

^ חנינה היא ערך יהודי עתיק,
1 1כשם ש״אמנסטי״ היא ערך יווני
קדום (א״מנסטוס, אי־זיכרון).

..צדיק חונן ונותן,״ אומר
משורר התהילים (ל״ז) ,וכן
(ק״ב אתה תקום תרחם ציון,
כי עת לחננה, כי בא מועד.״

^ אמרו: האם נבצע רעיון יפה
ומתקדם דווקא עתה, בגלל פיש־עיהם
של אנשי הטרור היהודי?

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.

אותךור בו ש ך[

אפשר לשנות זאת. אם יש נציב
חדש, בעל רעיונות מתקדמים, יש
לתת לו את ההזדמנות לשנות את
המצב מיסודו. מבחינה כלכלית זה
יהיה בוודאי יותר זול מאשר ההוצאה
הכבירה הכרוכה במילחמה־בפשע
ובכליאת המונים.

במקורות ניתן ביטוי לרעיון יפה
זה כמה פעמים. אחד הסיפורים היפים
ביותר נוגע ליונתן בן שאול, שטעם
מיערת־הדבש בשעת צום, ודינו היה
מוות. אביו רצה להוציאו להורג, למען
העיקרון, אך העם כולו רצה בחנינתו.
״ויאמר העם אל שאול חלילה, חי ה׳
אם יפול משערת־ראשו ארצה ...ויפדו
העם את יונתן, ולא מת.״

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון כבית 479777 -־03

טל 295318 — 284919 .

אפשר יהיה להתקינם למגורי
שהחברה נאלצה לכלאם
אזרחים,
לזמן־מה, אך שהחברה אינה מתכוונת
להורידם לדרגת חיות, למנוע מהם כל
כבוד אנושי, לצופפם כסרדינים,
לשלול מהם כל אפשרות של חיי״מין
תקינים.
להלכה לא נועדו בתי־הכלא לנקום
את ניקמת החברה במי שעובר על
כלליה. מטרתם המוצהרת היא לבודד
אנשים המהווים באותה עת סכנה
לציבור, ולהכשירם תוך כדי כך
לשיבתם לחברה המתוקנת.

אם ממעשיהם של הטרוריסטים
היהודיים (והערביים)
תצמח תועלת זאת, שהיתה
רחוקה מדעתם, ניתן לומר על
כך: מעז יצא מתוק.
העולם הזה 2493

הורוסהוס

מרים בנימיני

מזר החודש:

המיתולוגיה מראה שבכחוס קשור בר־עידות־אדמה
והרי״געש. בכחוס היה ידוע
כאל הקימה״לתחיה והוליוולדות״מחדש, או
כאל הנותן חיים.
מזל שור נקרא כן בטעות. למעשה היה
צריף להיקרא מזל פר. התרגום העברי

תאומים

כשכוכב פלוטו נכנס למזל שור, שנשלט
על״ידי בכחוס, פרצה מילחמת״האזרחים
של ארצות״הברית, שנסבה סביב עבדות
וחירות( .למעשה טוענים שכל מעבר של
פלוטו ממזל למזל מביא עמו מילחמה).
באופן טיבעי הסתיימה המילחמה בהשגת
חירות. מזל שור קשור גם בדם וזו היתה
אחת מהמילחמות העקובות מדם שהח ריבה
מישפחות, בתים, כפרים (ערים.
כוכב בכחוס הוא האוקטבה הגבוהה
יותר של כוכב יופיטר. הוא שופט אנשים
ברוח החוק, בעוד יופיטר שופט אנשים
ככתבו וכלשונו של החוק. גם לכוכב סטורן
זיקה חזקה לבכחוס. אכן שניהם כוכבים
ארציים, השולטים במזלות-אדמה ולהם
תכונות רבות דומות. במפות בהן מופיעים
כוכבים אלה באספקט חיובי. אדם מרגיש
שאת הכסף יש להרוויח ביושר, במאמץ
ובעבודה קשה. מצב של קבלת כסף במתנה,
בירושה או בהגרלה, אינו מתאים לכוכב.
הקשר דכוכב
בכח1ס
יש סברה שקיים כוכב־לכת נוסף מלבד
אלה המוכרים לנו. עד 1930 חשדו בקיומו
של כוכב פלוטו, אולם אי״אפשר היה
לראותו. ב־ 1930 התגלה הכוכב, שהוא
השליט של מזל עקרב. פלוטו אחראי על
מוות ועל היוולדות מחדש. הוא קשור
במסות גדולות. מילחמת־העולם השניה
היטיבה לבטא את הכוח ההרסני והנורא
שיש לפלוטו. אף־פעם לפני״כן לא הכירה
האנושות הרג בקנה״מידה כל״כן גדול.
וסבורים שקיים כוכב טרנס״פלוטוני
ששמו בכחוס. המהלכים של כוכב בכחוס
חושבו לראשונה בשנת .1946 זהו הכוכב
האיטי ביותר, כפי שמתבקש מהיותו
השליט של מזל שור. שור מזל יציב ואיטי.
היום נמצא בכחוס במזל אריה ורק בסוף
המאה ה־ 20 הוא ישנה את מקומו וייכנס
׳למזל בתולה.

שור. המדינה קמה לאחר השואה, זו התחיה
מחדש וייתכן שכל זה קשור בכוכב בכחוס.

ראוי לציון במיוחד -השפל הכלכלי
בארצות-הברית, ה־ 24 לאוקטובר 1929
שהתחיל את הפאניקה הגדולה. במפת-
הלידה של ארצות־הברית כוכב פלוטו ב־27
מעלות ו 22-דקות במזל גדי. בתקופת
השפל הכלכלי נמצא כוכב פלוטו במזל
סרטן(בית שני של ארצות-הברית) ובכחוס
נמצא באותו יום ב״ 27 מעלות ו־ 23 דקות
במזל סרטן, בדיוק מול פלוטו במפת-
הלידה. יש הפרש של דקה אחת וזה יוצר
אופוזיציה מדוייקת בין שני הכוכבים
ההפוכים באופיים -פלוטו ובכחוס. ללא
בכחוס אין כל סיבה נראית לעין שהובילה
לשפל הכלכלי שהחל אז. שאר הכוכבים לא
הראו אפשרות לבהלה כל כך גדולה סביב
הכסף.

עלולה להביא למשבר כלכלי עולמי. שכן
בכחוס, הנמצא במזל אריה, ייצור זוית קשה
לפלוטו, שיהיה בדיוק ב־ 20 מעלות במזל
עקרב. כאשר יתחיל ההיבט המרובע בין
פלוטו לבכחוס, יתרחשו אסונות״טבע, רעי-
דות-אדמה, התפרצויות הרי-געש. אין צורן
לומר שהמין האנושי יעבור נסיונות וילמד
שיעור על השימוש הנכון בכוח.
ב״ ,1939 עם פרוץ מילחמת-העולם השניה,
נמצא בכתוס בצמידות לפלוטו במזל
אריה כששניהם יוצרים אספקט מרובע

בכחוס מייצג
חיוות ושימחה,
זעם ושגעון.
חסד ורחמים
לסטורן. היו כאן שלושה גורמים חשובים.
זמן -שמבוטא על-ידי כוכב סטורן. חיים -
על-ידי כוכב בכחוס ומוות של המונים
שקשור בכוכב פלוטו.

שיבש את המשמעות האמיתית של המילה.
מזל פר הוא סמל הפוריות ובלי פוריות אין
חיים. והפוריות שמבטא כוכב בכחוס
קיימת במישור החומרי, אך ברמה הגבוהה
שלו הוא עוסק בכוחות רוחניים. לבכחוס
עוצמה רבה ואקטיביות ולמעשה הוא
המאפשר לאדם להגיע לרמה הרוחנית
הגבוהה ביותר שניתן להשיג. בכחוס אחראי
על הטיהור והזיקוק של האופי שאליו
יגיע לבסוף האדם.
אחת ממילות״המפתח למזל שור, שליט
בית שני באסטרולוגיה, היא נכסים. הנכס
הגדול ביותר שאותו בכחוס מעניק זו
החירות. עם ישראל יצא מעבדות לחירות
בתקופת מזל שור (חג־הפסח או חג״החי-
רות) ,מדינת ישראל קמה גם היא במזל

בכחוס שולט בשור ובבית השני, בית
הכספים והרכוש. פלוטו שולט בבית ה שמיני,
שגם הוא קשור בכספים וברכוש
הזולת. שני כוכבים אלה יצרו משבר הקשור
בכסף פרטי ועיסקי. אספקט כזה יקרה
בשנות ה״ 90 המוקדמות ,1992 ,שנה זו

לכוכב בכחוס עוצמה כל כן גדולה שהוא
הכוכב היחידי שיש לו כוחות חומריים
ורוחניים כאחד. יש לו כוח שיחדור עצום
(הורס או בונה חומר ורוח) ,בכחוס מייצג
חירות, הבעה, עדינות, נדיבות, שימחה,
זעם, שיגעון, סלחנות, חסד ורחמים. אולם

ההדגשה העיקרית היא על אופיו הרוחני

ולא על כספים חומריים.

הצירוף של התכונות החומריות והרוחניות
של בכחוס מלמד מדוע מתייחסים
אליו ככולל את תכונותיהם של אוראנוס,
נפטון ופלוטו.

תקופה הרבה יותר נעימה ונוחה צפויה לכם. הכבדות, הלאות והעייפות עדיין לא חלפו,
בשטח הכספי, שבו היו לכם קשיים רבים, וכל פעולה שצריכה יותר אנרגיה, מכבידה
ומתישה אתכם. ה״,16
צצות כעת אפשרויות
ה־ 17 וה־ 18 קשים במ חדשות.
תוכלו לשפץ ויוחד.
ימים אלה מראים
לשפר את פני הבית
על מצב־רוח עצוב ועל
שבו אתם גרים. קשרים
רצון להסתגר בבי ת ב־עם
ידידים, קרובי־מש-
מיטבח או הטוב ביותר,
פחה ואפילו עמיתים לבמיטה.
עיסקות או חעבודה
עוברים שינוי.
תימה על חוזים, או כל
רוב הניתוקים, אי־הה-
התחייבות כספית. מבנות
והכעסים שהיו ב *8021231
סכנים
אתכם. קל להעעבר
יתוקנו כעת ואפשר
לים אמ ת לא רצויה, כך
יהיה ליהנות מיחסים
חדשים. בשטח הרומנטי, בני המין השני שעליכם להפעיל עכשיו את כל החושים כדי
יותר מתחשבים בכם ומוכנים ליצור קשר. שלא תהיו קורבן לאנשים שאינם ישרים.

ה־ 14 וה־ 15 לחודש לא יהיו קלים, שוב תגלו ה 14-וה״ 15 לחודש אינם נעימים ביותר.
רגישות גבוהה מהרגיל. וכל הערה. שיחה, או תהיו מוקפים באנשים מתוחים ומעוצבנים.
ייתכן שיבואו אליכם
חלילה ביקורת שתישבדרישות
או בתביעות
מע. תישמר ותיזכר לת מוגזמות.
תנו לימים
קופה ארוכה. אתם נוהאלה
לעבור -מבלי
טים להתפרצויות־כעס
להיכנס למריבה מיו חזקות
ולאיבוד־הסבל־תרת.
מה־ 16 לחודש
נות. מה־ 16 בחודש -
הכל שוב נעים. אנשים
הכל נראהייותר נעים.
יחיו ידידותיים ויס ע
1ןןנ
בשטח הרומנטי צפויות
כימו לשתף פעולה בכל
פגישות מקריות, שיחות־
22ב א 1ק ט 1בר -
22 בנוב מב ר
שטח שבו אתם מעוג-
טלפון של אנשים מהימים.
במקום־העבודה
עבר הרחוק -ובכלל.
והישגיכם יהיו
הפופולריות שלכם עולה בשטח זה. ה־18 תוכלו לכוון את העניינים
וה־ 19 לחודש מסוכנים לנסיעות. שימו לב! מרשימים.ה״ 18 לחודש מסוכן לנהיגה.

השבוע אתם עלולים לגרום לעצמכם הפ התחום המקצועי -עומד בראש מעייניכם.
סדים כספיים בגלל פיזור וחוסר תשומת־ הצעות חדשות יוצעו לכם והפעם לא כדאי
להסס, להתלבט ולדלב.
אתם נוטים לחלום
חות את התשובה לפעם
והעירנות שמאפיינת
אחרת. אתם עלולים
אתכם בדרך כלל, קצת
להחמיץ הזדמנויות טותתקהה.
עד ה 16-לחובות
וחשובות. בין ה־13
דש תהיו עייפים וייתכן
ל־ 15 בחודש תוכלו
שתצטרכו לגשת לרופא
ליהנות מידיעה משמחת
לבדיקה רפואית. ה־16
שקשורה לאדם קרוב
וה־ 17 לחודש הרבה
0*011)11
22ב אוגו ס ט ־
השוהה בארץ אחרת.
יותר טובים, כדאי אז
22בספטמבר
ייתכן שקרוב־מישפחה
להתפנות לעיסוקים שעומד
לחזור ארצה. אך
בהם עובדים, מבלים
או נוסעים עם אדם נוסף. בשטח הרומנטי למרבית־הצער, אתם שוב נותנים יותר דגש
מתפתחת פרשה חדשה, מרתקת ושונה. לדאגה מאשר להנאה. צפוי סיכסוך עם ידיד.

עיסקות של מכירה וקניה שהתעכבו, יוכלו
לצאת, לפתע, לפועל. כל מה שגרם קודם לכן
לריצות, התרוצצויות
ועצבנות, ייעשה עכשיו
בקלות וללא מאמץ. ל־
13 ול־ 14 בחודש לא
כדאי לתכנן תכניות
גדולות, כיוון שייתכן
שיהיה עליכם לטפל
מ אזנ ״ ס
בבני-מישפחה שאינם
חשים בטוב. ב־ 17 וב-

18 בחודש צפויה ידיעה
משמחת שקשורה לבן-
זוג או אדם חשוב וקרוב, שעימו אתם
עומדים להתראות יותר מוקדם מהמצופה.

מצב־הרוח וההרגשה הכללית עדיין לא
משתפרים. קשה להסביר מה עובר עליכם,
אך יש רצון לשינויים.
אל א שכל שינוי שעליו
אתם חושבים, לא מתקבל
על דעתכם, בסופו
של דבר. בשטח הרומנטי
צפויה אכזבה ב־
14 או ב־ 15 לחודש. אל
תתייחסו לכך בקיצוניות
ואל תסיקו מ סקנות
מהירות. מה־18
לחודש תפוצו על כל
האכזבות שנגרמו. בשטח הכספי יהיה
עליכם לגלות זהירות, ביחוד ב־ 16 לחודש.

עד כמה שה 12-וה״ 13 לחודש עשויים
להיות ימים של מזל והנאה מרומנטיקה,
נסיעות או כל צורת-
בילוי אחרת, כן יהיו ה־
14 וה־ 15 קשים יותר.
הקפידו לנוח, לישון
ולחדש את הכוחות
באותם ימים. נראה
שתיפקוד אתכם חול שה,
אבל כל זה יימשך
0ש ס
רק יומיים. ה־ ,16ה״17
~ בנוב מבר -
וה״ 18 הם ימים טובים
.20 בד צ מבר
לרומנטיקה. נראה שלא
יוכלו להתעלם מכם. או לסרב לכל בקשה,
הצעה או אפילו חיזור. אין לנסוע בטרמפים.

במקום־העבודה אינכם מגלים עירנות מ ספקת.
על־פי־רוב אי־אפשר להעלים מכם
דבר ודווקא השבוע
נראית נטיה להיות יותר
מדי אופטימיים. רצוי
שלא תנסו לשנות דבר,
רק בצעו את עבודתכם
בצורה הטובה ביותר
ואל תתפתו לשתף או
להאכ ש לאנשים, שכבו
2בד צ מב ר ־
יכול רוצים בטובתכם.
19 בינואר
צריך לפעול בדרך גלויה
וברורה -שלא יאשימו
אתכם מאוחר יותר בכוונות לא״כשרות. ב־
14 וב־ 15 לחודש תוכלו ליהנות מחיי־חברה.

נסיעות, פגישות וראיונות שתבצעו ב־ 12 או
ב־ 13 לחודש, יהיו מוצלחים ויביאו לתוצ אות
טובות. ה־ 14 וה-
15 אינם קלים, וייתכן
שהמתח שייווצר סביבכם,
ידרוש מכם גישה
חדשה. ב״ .16ב־ 17 וב-

18 לחודש אפשר יהיה
לשוחח שיחת-סיכום
עם אנשים שעימם אתם
מעוניינים לסיים
את הקשר. כעת טוב
לפתוח בקשרים חדשים.
מבחינה בריאותית, תצטרכו להיות
זהירים באכילה. נראה שהבטן רגישה.

בכל דבר שבו א תם עוסקים, לא תוכלו
לסמוך על איש. חוץ מאשר על עצמכם. זה
לא הזמן להסתמך על

הבטחות של ידידים. זה
יוביל לאכזבה מאוחר
יותר. סכום כסף ממקור
לא־צפוי עשוי להגיע ב־
12 או ב־ 13 לחודש. מה־
16 כדאי להקדיש חלק
מהתקציב לשינויים במקום
שבו א תם גרים.
19 בפברואר
כעת הזמן לטפל בתחום
׳ 20 בלורס
זה. ה־ 18 וה־ 19 לחודש
יפגישו אתכם עם אנשים חדשים -שיהיו
מאוד משמעותיים לגביכם בעתיד הקרוב.

1־10ה

1וי

3 3ז*

א׳ עממ׳ ע /

סימפטית, שיער חום קצר, עיניים
מגנטיות בצבע חום עם תערובת של
ירוק־זית וצהוב, מבט חם, חיוך
מיסתורי וגוף קטן וגמיש.
״מעוני,ינת בנכר אמיתי, ספורטיבי,
כן, בסביבות גילי, עם צחוק פתוח
וחופשי, החושף שיניים לבנות, עיניים
חמות ומביעות, מבוסס ומצליח בעבודתו.
גבר המבין אשה והיודע
להעניק הרגשת־ביטחון. אחד שאפשר
לספר לו הכל ולשוחח על כל נושא.
לגבר כזה אני מציעה (בלי שחצנות)
אשה אמיתית, חמודה, מבינה, אוהבת,
היודעת להעניק, לשמוע, לעזור,
לעודד ולתמוך כמעט בכל תחום״.

ווה למצוא את הארם שאיתו היא תרצה
ליצור קשר אמיתי, אך מכיוון שתמיד
יש משהו שאינו מתאים. כמו גיל,
דרישות, היא החליטה לנסות להציג
את ׳עצ(זה ואת הגבר שאיתו היא
תשמח ליצור קשר .״אני רווקה בת ,30
עוסקת בגרפיקה ״,היא כותבת ,״כנה,

לרות•

ושבת על מיזחדחז

בתור מערבולת
׳״האם אפשר לפרסם מיכתב זה
במדורו?״ מתחיל ( )1050/85 בהיסוס,
ומייד מפגיז אותי בשיר. קראתי פעם
אחת, הבנתי חלק. קראתי עוד פעם,
בתיקווה, הבנתי עוד קצת. טוב, מה
אני יכולה לעשות, בפרוזה אני יותר
טובה. אבל אני יודעת שהמון נשים רק
מחכות לרגע שמישהו יבוא אליהן עם
שיר, אז אני מצטטת :״ומי שנוסע אל
עצמו, חתום בשעווה של זיכרונות/
ואותיות השמש — מילים למצחו,
ואותיות הירח — מילים לעיניו/
ומצפן פרוע־לב בנדודיו, ועושה עם
נפשו — אהבה״.
אחר־כך הוא עובר למילים של יום־
יום. ואני כבר מרגישה יותר בנוח .״זה
חלק משיר,״ הוא ממשיך ,״וכמעט
| הסגרתי את עצמי. אבל ממילא, קרוב
לוודאי, שמיכתב זה לא יתפרסם, ואם
יתפרסם, קרוב לוודאי שלא אזכה
למענה ממישהי שתסכים להתכתב
ולחלוק עמי את ביטנת עולמי־עולמה
(בייחוד שאשתי מנוכרת ורחוקה מכל
זה) .וכי אפשר להעלות על הרעת,
בימינו אלה, שירה? ספרות? יופי?
רגישות? ודווקא בתוך מערבולת
הריאליזם (גם שלי)? אבל ככה זה,
.כשאדם נוסע אל עצמו ...ועושה עם
נפשו אהבה׳״.

עיניים מגנטיות
זמן רב, ככה מספרת לי (,)1051/85
היא עוקבת אחרי המדור שלי, בתיק־

הפנים העדינות האלה, השפתיים
המצויירות וכל השאר שייכים לסיגל
כהן, בת ,21 שחקנית. היא כבר יושבת
על מיזוודות ארוזות, ועומדת להיעלם
מכאן בקרוב מאוד למשך שנה,
כרי ללמוד בסטודיו המפורסם של לי
שטרסברג בלונדאגג׳לס. עד עכשיו
חשבתי שיש צורך בראיון אישי ובחינה
כדי להתקבל לשם, אבל אני שומעת
מסיגל שהיא עשתה את זה בהתכתבות.
שאלה אותם איך מתקבלים,
והם כתבו בחזרה שיש צורר בקורות־חיים,
תמונות צבע ושחור־לבן, המלצות
מבימאים, וכמה שורות על דיער
תיה בנושא המישחק.
בעזרת הצילומים, האינטליגנציה
והאנגלית המצויינת שלה — היא
חייתה במשך שנים עם ההורים בחו״ל
כשהיתה קטנה, וכאשר החלה ללמוד
את השפה זה חזר אליה נצורה שוטפת
— היא הצליחה להרשים ממרחק,
וקיבלה תשובה חיובית. בין הממליצים
על כישרונה היה אבי נשר,
שביים אותה בסירטו זעם ותהילה.
״אני אוהבת את המישחק בקולנוע,״
כתבה סיגל לסטודיו ,״לא לדבר
לקהל של כמה מאות, אלא אל המצלמה.
להתבטא בעזרת הבעה בעיניים.
לא אוהבת לשחק בגדול, בצורה תי־אטראלית
ועם כל הגוף, כדי שיראו
גם בשורה האחרונה באולם. מאמינה
בלעשות דמות אמיתית, בלי לזייף
ובלי לחפף״.
סיפור יקר, הסטודיו הזה 5000
דולר. חלק היא חסכת בעבודה קשה
הווי סוס לכל עת
ך• רעננה עצרו שני צעירים בעל*
עגלה, ביקשו לקחת את סוסו,
אותו זיהו, לטענתם, כסוסם הנעדר בן
הארבע, לא קיבלו את הסבר בעל־העגלה
כי לא ייתכן שזה סוסם, מכיוון
שהסוס הוא בן שבע, ויתרו על דרישתם
רק אחר שהולם ביחד פנו לווטרי־נאר
המקומי, שבדק את הסוס והודיע
כי הוא בו . 15

חגיגת נהגים
ף • ירושלים הודיעה הלשכה המר•
* כזית לסטאטיסטיקה כי מספר
בעלי רשיונות״הנהיגה בארץ עבר את
המיליון ורבע, כשכמעט שליש מהם הן
נשים וכמעט רבע — חובשי״מש־קפיים,
וכאשר בין כלל הנהגים גם
מצויים 272 אלף הרשאים לנהוג
במשאיות; 55 אלף במוניות ו״ 37 אלף
באוטובוסים.

שמעתי מחלקה ; ,נסי להזיז
אצלו מ מ לג ה על הקיר. אםהלא לא
נותן, הוא רתק מושבע.״

ביישן מטיבעו
הוא רווק בן ,25 בן מזל אריה, גובה
1.80 מטר, עצמאי. מחפש בחורה
נחמדה, המעוניינת בהיכרות למטרה
רצינית בלבר. הוא אוהב תיאטרון,
בילוי שקט, להאזין לשירים עבריים.
מתוודה שמטיבעו הוא ביישן, ויש לו
בעיה: הוא לא שירת בצה״ל מסיבות
אישיות. יותר פרטים תוכלי לשמוע
ממנו, אס תכתבי לת״ד ,6568 חיפה.
הוא מבטיח תשובה לכל מי שתכתוב,
ומבקש לציין מיספר טלפון.

סיגל כהן
אוהבת את החיים
כמלצרית, בארמנית בפאב, מורה פרטית
לילדים ושחקנית, בסרט בנות.
המוקרן בימים אלה, היא משחקת שם
חיילת טירונית, בחורה צפון תל־אבי־בית
מטומטמת. בטח היתה צריכה
להתאמץ הרבה כדי להיות אמינה
בתפקיד כזה.
סיגל היא ילידת חיפה, ממוצא יוד
ני־פולני, רצתה להיות שחקנית מרגע
שהיא זוכרת את עצמה. השירות הצבאי
עבר עליה בתיאטרון צה״ל. טיפוס
אופטימי, כפי שהיא מגדירה את
עצמה. אוהבת את החיים.

דולאריזציה
ן* ירושלים קיבל בעל מכולת
^ משך חודשים המחאות בדולארים,
משוכות על בנק ניו־יורקי, כתשלום
מקונה קשיש, יוצא ארצות־הכרית,
שלא הבחין, מפאת גילו, כי הוא כותב
המחאות רולאריות ולא שקליות.

מחירות לעבדות

גבס אירזטי

ך* הר־חברון מצא בית־דין של
^ שלושה שייח׳ים בדווים שייח׳
בדווי אחר אשם בפגיעה בכבוד רעהו
(בהקשר למתן מיקלט לצעיר שחטף
צעירה) ,רן את השייח׳ לקנס של מיליון
דינרים 40 ,גמלים ושני עברים,
ובלבד שאחד העבדים יהיה שחור והשני
לבן וגובהם יהיה חצי מטר בלבד.

הציירת עדית פאנק פגשה השבוע
ידיד טוב, הפנטומימאי חנוך רוזן,
מסתובב עם גבס על היד. הוא שיחק
תפקיד של שוער־כרורגל עבור סרט־וידיאו,
זינק גבוה באוויר, ונפל רע־מאוד.
אחרי שגמרה להתעניין בשלומו,
שלפה עדית עט, ושירטטה על
הגבס גוף של אשה עירומה ,״שיהיה לו
כיף להסתכל.״

אורן־־דץ
^ נתניה הגיש ארם תביעתה
פיצויים נגד עורך־הרין שלו. אחר
שזה הבטיח לו במשך עשר השנים
האחרונות, כי יפתח בהליכים מישפ־טייס
נגד חברת־הביטוח, שרכב. שהיה
מבוטח אצלה, פגע באותו ארם. והודיע
לבסוף ללקוחו, כי משהגיש את
.התביעה, היא נדחתה על הסף. מחמת
שחל עליה חוק־ההתיישנות.

ספרצער

דן די (לא מגלה את שס־מישפחתו
המקורי) ,ספר, האוהב
כשמצמידים לשמו את התואר
ספר-צמרת, עם הרגה קלייג-
טיות יפות, ביניהן זמרות ודוגמניות,
במיספרה שלו בכיכר״
המדינה בתל-אביב, החליט להעלות
על הכתב מה הן אומרות
לו, כאשר הוא מטפל בשיערך
וזה מה שיצא:
• ״היי דן, מתוק שלי, איך
אתה מרגיש! תשמע. אתמול

להעיף -כ?ו
להטיס -לאו
ך• ירושלים הסביר מישרד־הפנים
מרוע אינו מתאמץ במיוחד להתגבר
על ריבוי העובדים הזרים. המועסקים
בארץ ללא היתר. גם אם שירות־התעסוקה
מצליח לאתר עובדים אלה.
אין בידי מישרר־הפנים הכספים הדרושים
להטסתם של עובדים אלה מן
הארת. לאחר שיוצא נגדם צו־גירוש.

כל האופציות
פתוחות
^ ירושלים גילה מחקר. כי שליש
* מכלל המתאבדים בארץ מתאבדים
בתליה; שישית — ביריה והנותרים
— בקפיצה ממקום גבוה. בנטילת
סמים ובחיתוך ורידים.

מסופרת אורנה גולום(לפני ואחרי)
אחרי התספורת, לא האמינה למראה־עיניה

ספר דן די
איך אתה מרגישי
הייתי בסרט משגע. יצאתי עם
הבחור שסיפרתי לך עליו. אחר-
כך הלכנו למיסעדה נחמדה,
והוא בזה ג׳נטלמן, תודה, בבקשה.
תשמע, הוא הזמין אותי

לסוף־שבוע בטבריה. מה אתה
אומר על זה, לצאת איתו לשם,
לבד. יש לי בגד־ים חדש משגע,
אז אתה חייב לעשות לי את
השיער פיקס. ביום חמישי אני
באה בלי תור ומתקבלת ישר•
״היי, דן די, היום אני
חייבת לצאת ג ינג׳ית, כמו הזמ רת
הזאת, אני לנוקס מיורי־תמיקס.
כבר נמאס לי מהשחור
המשעמם הזה. כולן הולכות
היום עם צבעים בהירים ובלוג-
דיים, וזה פשוט נראה יפה
בקיץ. יש לי בגד-ים חדש, ואני
בטוחה שזה יהיה מדליק ביחד,
רק שלא יהיה קצר מדי, טובד

• ״יש לי היום מסיבה, ואני
פשוט חייבת להיראות טוב, אז
תעשה לי משהו ספיישל, בסיג-
נון של סו״אלן מדאלאס, סכסי
ואלגנטי יחד. רזיתי, לא! הדיא טה
פשוט הולכת לי פנטאסטי.
סלט״ירקות בבוקר, בשר וירק
בצהריים ופרי בערב. דרך־אגב,
הקוסמטיקאית ששלחת אותי
אליה נהדרת, עושה לי פנים
משהו-משהו, אני פשוט לא מכירה
ת׳צמי בראי. אני רק צריכה
עכשו לשאוב קצת שומן
אתה־יודע-מאיפה, ותראה איך
שייצאו לכולם העיניים״.
יחד עם הפנינים האלה דיווח

לי דן על פעילות התנדבותית
שלו, מדי פעם, במועדוני ויצ״ו,
עבור נשים ברוכות־ילדים. בשבוע
שעבר הוא בא לערב כזה
ביד־אליהו, יחד עם מאפרת.
מתוך 150 הנשים שהיו שם,
הוא בחר ב־ ,20 שנראו לו בז-
קוקות באופן הדחוף ביותר ל טיפוח.
דוגמה טובה היא אורנה
גולום, בת ,40 אם ל־ 10 ילדים,
נכה המתקשה בהליכה. הוא
מספר, שאחרי שהיא ראתה את
עצמה בראי, עם התיספורת .
הקצוצה והאיפור, היא היתה
המומה, לא האמינה למראה-
עיניה.

עברית, קשה לשון
^ לונדון פירסם עיתונאי את
זיכרונותיו על מסעותיו במרחב.
סיפר על ביקורו בשכונת־חררים ירושלמית
בשם מאיר שערים. לא הסתפק
בסירוס השם, גם תירגם אותו לא
נכון: מאה כניסות י.

ישםהשבתה. מאר, שערים
במובן של תפוקה פי מאהלקוח
מספר בראשית ;פרק י ב) :ויזרע
יצחקב אר ץההיא וימצא נשגר,
ההיאמאהשע רים
העולם הזה 2493

ביותר: ורה וייצמן, פולה בן־גוריון, ליידי הדסה סמואל, לאה רביו, אורה
הרצוג, עול תל־אביב הקטנה ועל התפתחות האופנה מאז אותם הימים

.טלה בן־גוויון היתה
שיומפוית בבית
ובוחוב, אבר נשחיתה
יוצאת עם ני־ג״ ,היתה
תמיד טיפ־טופד

.נשמאיד עמית שמו
להנתדת אשתו של
השאה, אמד לי: לולה,
את מוכרחה ללמד את
אשתי להתלבש ד

.ווה ו״צמן יא היתה
מהקיבוץ. היא היתה
מאוד אלגנטית, שבית
גדולה, ובגלל זה יא
אהבו אותה׳׳

..לפעמים הייתי עושה
לשניה שימלה. מאז
ששימשו נבחר, היא
הפסיקה לבוא כדי יא
להראות בזבזנית״

מספרים על פולה בן״גוריון שהיתה
לובשת כפפות ומחזיקה כפפה אחת ביד.
שאלו אותה: פולה, למה את מחזיקה את
הכפפה והיא ענתה: לולה בר לימדה אותי
שגברת תמיד צריכה להחזיק כפפה אחת
ביד.
לולה בר, הגברת הראשונה של עולם־
האופנה הישראלי, אופנאית מהסוג של קוקו
שאנל, כריסטיאן דיור וג׳יבנשי, אבל בקנה-
מידה ישראלי, כמובן. למרות ששני שליש
מלקוחותיה, היא אומרת, הן תוצרת חו״ל.
אם תשאלו אותי אין נראית שמלה של
אוברזון, אדע לתאר אותה, אם תשאלו

אותי כיצד תיראה חליפה של גרא, של מליץ
או של פרוביזור, גם אותן אוכל לדמיין, אבל
לולה בר היא כל כך בשמיים עד שמימי לא
הזדמן לי לראות את יצירותיה.
לא מכבר הזדמן לארץ האופנאי ג׳יבנשי,
עם ידידו רוני פורר, ישראלי עשיר, הנשוי
לגלית, בתו של המיליונר אבנר פלטק, והוא
אירח אותו וערך לכבודו מסיבת״קוקטייל.
מספרים שג׳יבנשי ניגש אל גברת אחת,
אשת בנקאי נודע, ואמר לה החיקוי כמעט
מושלם. אלמלא הכפתורים הייתי בטוח
שזה בגד שלי. הגברת היתה במבוכה. את
היצירה שלבשה הזמינה זמן קצר קודם לכן

אצל לולה בר. גברת בר מכחישה כמובן מכל
וכל, כי היצירה היתה חיקוי של ג׳יבנשי.
קורה, היא אומרת, ששני אופנאים חושבים
לפעמים אותו דבר.
כשהגעתי לביתה ברחוב הירקון בתל־אביב,
דרומית לשגרירות האמריקאית,
חשבתי שטעיתי בכתובת. הבית, שעמדתי
מולו, היה בית מתפורר, מאותם בתים
מטים ליפול שברחוב הירקון, באיזור הזונות.
אבל כבר מהכניסה ניתן היה להבחין
כי הבית הזה ידע ימים טובים יותר -חדר-
כניסה מרווח, מדרגות־שיש עם מעקה־עץ
ובוגונבילייה מטפסת על הקירות. גברת בר

פתחה את הדלת, לבושה בחלוק אדום
אלגנטי. אולם־המבוא לדירה ענק. הדירה
מחולקת לשניים, הסטודיו ודירת-המגו-
ריס. הכניסה לדירת־המגורים נעולה בש־ער״ברזל
דקורטיבי. הרהיטים בדירה לא
שונו במשך שנים ארוכות. לולה בר אומרת,
אותם הציורים על הקירות, אותו פסנתר־כנף.
דירה של שישה חדרים גבוהי״תקרה
מרווחים. כבר לא בונים דירות כאלה בתל־אביב.
מההתחלה
היא היתה חמוצה. את הצלם
כמעט שסילקה, היא לא מצטלמת. בגילה
היא לא יכולה להרשות לעצמה להצטלם
!והו

ו ו ! 1

(המשך מעמוד )35
בלי הודעה מראש. זה יקה לה שעות. היא
עייפה ואין לה כוח. צילומים אין לה. היא
נתנה לאיזה עיתונאית שלא החזירה לה.
אותי היא מושיבה על כסא לא־נוח, בלב
הסטודיו, בין השמלות התלויות ותאי-
המדידה. יחסה אליי מלמד על זלזול מוחלט.
אני אומרת לציון הצלם שיילד ולאט־לאט
הגברת מתרבבת. לזכותה ייאמר
שבסוף הראיון היא כבר כמעט ידידותית
ואפילו מזמינה אותי לסיור בדירה.
אפשר לשמוע ממנה סיפורים בלי סוף
ואצל מי נמצאים הסיפורים הקטנים של
החיים אם לא אצל התופרת של כל מי
שהיא משהו או היתה משהו בארצנו הקטנטונת.
מהשיחה איתה קיבלתי רעיונות
לעשרות ראיונות עם אנשים שנדמה היה לי
שהלכו לעולמם מזמן, או עם צאצאיהם. היא
יודעת הכל ולמרות שנדמה שהיא שמחה
לגלות על לקוחותיה, במיוחד אלה שהלכו
לעולמם, את הכל, הרי שעל עצמה היא
מסתירה ואינה מגלה. רק אחרי שנפרדתי
ממנה, בשיחה מקרית עם בני־משפחתי,
המכירים אותה, נודע לי שלולה בר לא באה
ארצה בגפה, כפי שגילתה לי, אלא כאשה

עצת״המנהלים. אשה של כבוד, נשואה מזה
42 שנים לאדולף אבנר, סוחר-עצים בעבר
ויבואן אבקת״חלב בהווה, ללא ילדים, אבל
עם קאריירה עשירה ומקום טוב למעלה
במיתולוגיה הארץ־ישראלית.

• את נמצאת בארץ כבר 45 שנים
ועדיין לא מדברת עברית כהלכה, למה?
לא היה לי זמן ללמוד עברית וחוץ מזה
ציונות בעיניי זה לגור פה, יותר טוב לגור פה ולא
לדבר עברית מאשר לגור בניו־יורק ולדבר
עברית טוב מאור. מה לעשות, אני כל החיים שלי
אומרת בשנה הבאה אני לומדת עברית, אבל אף
פעם אין זמן. היום באים, לומדים באולפן. כשאני
באתי, לא היה אולפן והיום כבר מאוחר, אני כל
כך עסוקה. תמיד סחבתי את לימוד העברית
משנה לשנה, עכשיו זה קשה. יש גיל שזה קשה
ללמוד.

• באת לארץ עם ההורים?

באתי עם צרטיפיקט קאפיטלסטי מפראג. אז
היה הספר הלבן, זה לא היה קל לבוא בארץ.
הג׳ויינט השיג שלוש מאות צרטיפיקאטים
וקיווה ששלוש מאות משפחות יהודיות יעלו,
אבל בכל פראג לא מצאו שלוש מאות שרצו

אמרתי נו, טוב אז אני אעשה משהו אחר ואז
פגשתי חברה מווינה שעשתה כובעות...

• כובעים...

כן. אז היו אנגלים וערבים מיפו ואף אחד לא
הלך לפארטי בלי כובע או כפפות והיתה לה
הרבה עבודה. היא ראתה את השמלות שלי
ואהבה מאוד. זה היה המודה של צנטרל־אירופה,
פראג, בודפסט, וינה, שהיו אז מרכז־האופנה והיא
אמרה לי: יש לי תצוגת־אופנה לכובעות, תני לי
שתים־שלוש שמלות לבחורות. אמרתי: למה לאי
למחרות באו כל כך הרבה גברות!
זה לא היה נכון שלא התלבשו, רק שלא מצאו
איפה להתלבש. אז ראיתי שיש כזאת הצלחה,
לקחתי דירה בגרוזנברג ואחרי כמה חורשים
היתה לי כל כך הרבה עבודה! אז באה העליה
מבוקרשט, עלייה מאוד אלגנטית, ומגרמניה, כל
האירופאים שהיה חשוב להם אופנה, תל־אביב
היתה קטנה ומיד ידעו שיש פה מישהי מאירופה
שעושה שמלות יפות. אז היו גם המון תופרות.
איזה בעלות־מקצוע! היום זה לא מה שהיה פעם,
היום תופרים הכל במכונה או במחשב.

• התופרות היו מאירופה?
כולן. עד עכשיו כולן מאירופה, מרומניה,
פולניה, הונגריה. כולן אשכנזיות, עובדות אצלי
כל השנים. יותר מאוחר באו תופרות מאוד טובות

חומסי, נ)1ששיבי, המון קליינטיות. עד היום אני
מקבלת דרישות־שלום. הן כולן עזבו את הארץ,
לא נשארו. הן היו מאוד אלגנטיות, היה להן
חינוך צרפתי, כולן שלחו ילדים ללמוד בצרפת,
בבריטניה, הם היו אינטליגנציה, כולם נוצרים,
לא זוכרת שהיתה לי קליינטית מוסלמית.

• ומי הד הלקוחות היהודיות?
אלו שבאו ארצה בגלל מלחמת־העולם
השניה ועזבו כשנגמרה המלחמה. הם באו הנה, כי
לא היתה להם ברירה. ברגע שיכלו, חזרו לאירופה.

איך קרה שמהתחלה היית לתופרת
גילית?
זה היה הטעם שלי, זה מה שלמדתי בבית־הספר
וזה מה שהיה צריך אז בתל־אביב.

• ולמי סרט לערבים העשירים
ולנשות האנגלים, היה כל כך הרבה כסך
להוציא על בגדים?
או! היהודים שבאו לפה, בגלל המלחמה
באירופה, היו עשירים, הם עשו פה חיים כמו
באירופה, עם הקוקטייל־פארטיס והבגדים, אבל
הם עזבו ברגע שנגמרה המלחמה, לקחו את הכסף
ואת הבגדים ועזבו, הם לא היו ציוניים. אבל הזמן
הכי יפה שאני זוכרת זה כשקמה המדינה. פתאום
היו כל הגברות שבאו מקיבוצים, נשים שלא
חשבו על שמלות, על תיק, על כובע, נשים של
דיפלומטים, שנסעו לחו״ל וקיבוצניקיות מה־מיטבח,
שהפכו לנשות שרי־ישראל, הן היו
צריכות להיות ייצוגיות, אז אני לא רק תפרתי
להן, גם לימדתי אותן איך לובשים כובע, איך
לובשים כפפה, הרגשתי שאני עושה משהו
למדינה שלי. היו לנו גברות שנסעו כשגרירות,
נתתי להן עצות, לימדתי אותן איך לובש, מה
לובש, מי לובש. זה היה חשוב מאוד בשבילן
שתרגשנה נוח, לא כמו איזה מסכנות.

• מי היו הראשונות מנשות השרים
שכאו אלייך עם קום המדינה?

לולה בר עם בעלה דולפי ועם מרים אשכול (משמאל)
קשבאתי לארץ גיסתי אמרה לי: יש פה הרבה תופרות ואין להן עבודה
נשואה וכי למרות מה שאמרה לי בר אינו
שם נעוריה, אלא שם בעלה הראשון, ממנו
התגרשה ושנשא לאשה את התופרת שלה.
לולה בר אשה נאה מאוד, חסרת״גיל,
מסוג הנשים שאינן מעז לשאול אותן לגילן.
התמונות שמסרה לי הן מלפני למעלה
מעשרים שנה. ידידותיה הטובות היו ורה
וייצמן, רעיית הנשיא הראשון ופולה בן-
גוריון, רעיית ראש־הממשלה הראשון. שתי
נשים שונות לחלוטין זו מזו. התופרת
הקטנה מפראג אהבה להתחכך בגדולי-
האומה. עד היום היא נחשבת לאישיות
ראשונה-במעלה, מוזמנת לכל הפתיחות
ולכל הסגירות, לכל האירועים ולכל החתונות
של המי ומי. היא תופרת לאורה
הרצוג, כמובן, ולא תפרה לעליזה בגין,
כמובן. אחת מלקוחותיה הטובות ביותר
היתה לאה רביו, שהעשירה את המלתחה
שלה כשנסעה לוושינגטון, כמובן וסוניה
פרס, מאז מונה בעלה כראש־ממשלה, מדירה
רגליה מהסטודיו של אופנאית״הצמרת.
גם זה כמובן.
בימים אלה העניקה לה אוניברסיטת תל-
אביב כבוד רב, בכן שקראה קומה בפקול טה
לאמנות על שמה. בעלה נתן בתמורה
ארבע סטיפנדיות לסטודנטים. בבית־החו-
לים תל-השומר חנכו מחלק במחלקה הקרדיולוגית
על שמה ועל שם בעלה, לזכרו
של אחי־בעלה. בבית־הספר לעיצוב אופנה
וטקסטיל היא חברה בועד־המנהל ובמו36

לעלות
ארצה, אז החליטו לתת את הצרטיפיקט
לצעירים.

• באת לכאן לבדך, מכלי שאת
יודעת לאן את הולכת?

לא. היה לי פה אח, הוא היה מזכיר של
חלוצים בצ׳כוסלובקיה והוא עלה כמו חלוץ ב־
. 1936 באתי אליו. כולם, כל המשפחה, ההורים,
כולם, נשארו ונפטרו בשואה. זה היה נורא, היה
קשה להם להאמין שהעניין ייגמר לא טוב,
הצ׳כים לא היו אנטישמים כמו הגרמנים. הם לא
ידעו שום דבר על הפתרון הסופי.
הגעתי לכאן עם הרהיטים שלי. אז יכולתי
להביא הכל. הנאצים היו בפראג רק שלושה
חודשים, אני עבדתי במשרד של אייכמן. פתאום
כל החיים השתנו, החברים שלי היו גרמנים, כי
היהודים היו מאוד קרובים לתרבות הגרמנית עוד
מתקופת הקיסרות האוסטרו־הונגרית ופתאום
אמרתי להם שלום ברחוב והם סובבו את הראש,
פתאום היה אסור ללכת לסינמה, לתיאטרון, היה
אסור לצאת אחרי שבע בערב. אמרתי: אני לא
נשארת פה, אני יהודיה גאה ולא אסכים לחוקים
האלה. אז בפראג היה משרד של פלסטינה וכך
באתי דרך הצרטיפיקט שקיבלתי ושלחתי את
כל הרהיטים.

• ואיך שהגעת לתל-אביב התחלת
לתם ור לעילית?
גמרתי בפראג אקדמייה לעיצוב־אופנה וכשבאתי
הנה, אשתו של אח־ אמרה: מה? את רוצה
לעשות פה סלון־תפירה? זה לא מתאים! יש פה
כל כר הרבה תופרות ואין להן מה לאכול. אז

ממארוקו ומאלג׳יר, הן היו בעלות־מקצוע, בוגרות
של בתי־ספר מקצועיים צרפתיים. זה נגמר,
עכשיו הכל אוטומטי, קומפיוטר, זה לא אופנת
עילית של פעם. לא. בכלל לא.

• מי היו הלקוחות שלך בתל־אביב
הקטנה?
הרבה ערביות, כולן מיפו, מאוד עשירות וגם
מלבנון, שם היו העשירים רגילים לנסוע לפאריס

..הנן ונא־ ויצגן שנא אח
הציונות נמו הבן של
תיאודוו החנל. הוא לא
רצה לוולות לאת הוא
גר עד היום בלונד)״
והיתה מלחמה אז לא יכלו לנסוע ובאו פה, לתל־אביב,
לחופש למלון גת־רימון, זה היה המלון
הכי אלגנטי, פה, ממול, כבר איננו, עכשיו יש
מגדל גבוה, קוראים אותו ימית.
נו, הם גרו שם במלון והיו באות אצלי לתפור
והיו באות גם מקיירו והמשפחות העשירות ביפו,

פולה בן־גוריון וצפורה שרת וגברת וייצמן.
היא לא באה מקיבוץ, היא היתה מאוד אלגנטית,
היתה פירסט ליידי, מאוד אלגנטית והתלבשה
בסלונים הכי גדולים. ליידי הדסה סמואל, ליידי
רבקה זיו. וכשמאיר עמית היה ראש המוסד,
פתאום הוא מטלפן אליי: לולה, אני צריך משהו
בשביל אשתי. היתה אז הכתרה של אשתו של
השאה הפרסי והוא נסע עם אשתו ובא הנה עם
פרוטוקול, איזה שמלות היא צריכה. הייתי
מוכרחה לעשות לה שלוש שמלות־ערב, היא
אשה מאוד נחמדה, אבל בחיים שלה לא לבשה
שמלת־ערב עם תיק ועם כובע. לימדתי אותה
איך.
כשחזרו, באו הנה בשביל להראות לי ולבחורות
את הפילם שצילמו ומאיר עמית אמר:
לולה, היו שם נשים שלבשו בגדים מכל בתי־האופנה,
דיור, ג׳יבנשי, ואני מוכרח להגיד לך
שאשתי היתה אלגנטית כמו האחרות, לא נפלה
מהן. ואני חשבתי זו התרומה למדינה שלי. וכש־אסתר
הרליץ נסעה כשגרירה לדנמרק היא באה
אליי עם הפרוטוקול שאומר איך היא צריכה
להיות לבושה בשביל להגיש את כתב־האמנה,
היא היתה צריכה שמלה ארוכה עם שרוול ארוך
בצבע לא שחור ולא לבן, קנינו לה משהו בכחול־כהה
ותפרתי לה שמלה משלושה חלקים שתוכל
ללבוש לכל מיני ארועים, אחר־כך היא שלחה לי
פוטו שלה עם ראש הטקס מדנמרק, שבא לקחת
אותה למלך.

• גם לאה רבץ לקוחה שלך.
כשלאה הלכה בפעם ראשונה לג׳ונסון
עשיתי לה שמלת־ערב. תראי בפוטו איך ליידי
בירד ג׳ונסון מסתכלת עליה. כמה שהיתה יפה.
כשנסעה לוושינגטון עשיתי לה הרבה בגדים,
חליפות, שמלות קצרות, שמלות־ערב. לאה אוהבת
להתלבש.

• ספרי לי על ההכרות שלך עם ורה
וייצמן, רעיית הנשיא הראשון.
היתה לי קליינטית מלפני המדינה, ליידי
הדסה סמואל, וכשהוויצמנים באו הנה ב־1949
היא הביאה את ורה. ב־ 1950 היה צריך להתקיים
המיצעד־שלא־צעד, עשיתי לה בשביל הטריבונה
משהו ליום ולרספשן בערב ברחובות, שמלת־קוקטייל.
מאז זה היה מסורת, כל יום־עצמאות
עשיתי לה שני דברים, אבל גם בין ימי־העצמאות
היא היתה באה לעשות שמלות.

• זה הכון שוורה וייצמן לא אהבה
לחיות בישראל?
זה לא נכון. היא אהבה את הארץ, אבל ורה
היתה סנובית גדולה וזה עורר אנשים נגדה. היא
לא היתה חברה של אף אחד והיתה מתיידדת
בקושי רב. שלי ושל בעלי היא היתה חברה מאוד
טובה. היו לה ולוייצמן שני בנים, בן אחד נהרג.
הוא היה טייס ונפל בקרב על בריטניה, מעולם
לא מצאו את שרידי־המטוס או את גופתו. הבן
השני היה מאוד נגד הציונות, הוא שנא את
הציונות, סבל מאוד מזה שאבא שלו ציוני, כמו
הבן של תיאודור הרצל, קראו לו בנג׳י, הוא נפטר
לפני שנתיים ויש לו בן. הנכד, דיוויד, היה תמיד

בא לארץ כשהסבתא היתה בחיים, הוא קיבל
מילגה בכימיה לאוכספורר וורה קיותה שהוא
יהיה כמו הסבא ושיבוא הנה לעבור במכון וייצמן.
כשהסבתא היתה בחיים הוא בא פעמיים בשנה
לבקר, חשבנו שיבוא למכון, אבל כשהוא גמר את
אוכספורר, הוא לא רצה לעלות ארצה, לקח ג׳וב
באיזו חברה לטרנספורטיישן, שם בלונרון, וחי
שם ער היום. חיים וייצמן אף פעם לא היה

״היו י־ הרבה קליינטי1ת
ערביות מינו, גישפחח
חומס׳ ,גישפחת
נאששיב׳ ,וגם ערביות
׳ מביירות. הן היו באות ני
ק״ץ לתראביב, היו גרות
ב״גת רימון״ ,שהיהמלון
מאוד אלגנטי״
פופולרי, הוא היה מאור זקן ומאור חולה כשבא
לפה ובן־גוריון היה פיגורה רומיננטית. בגלל זה
אולי לא אהבו אותו או את אשתו.

• ואיך קרה שאשה מאוד מרושלת,
כמו פולה בן־גוריון, הפכה גם היא
ללקוחה שלך?
פולה היתה שלומפר בבית. היא היתה באה
הנה. אליי, עם מכנסיים שבן־גוריון כבר לא לבש.
הייתי אומרת לה: פולה, איך את יכולה, יש פה
אנשים, והיא היתה עונה: אל תבלבלי לי את
המוח. אני עייפה וזה נוח. אבל כשיצאה עם ביג׳י
היתה טיפ״טופ. היא לא היתה יפה ולא היה לה
גוף, אז לא ראו שהיא מתלבשת בכלל. כל החיים
של פולה היו לשמור על בעלה. בן־גוריון חי כל
כר הרבה שנים כי פולה היתה כמו כלב־השמירה
שלו. תמיד שמרה שבן־גוריון מוכרח לנוח, בן־
גוריון מוכרח לאכול. בן־גוריון מוכרח לקרוא.
בי.ג׳י שמע מאור מה פולה אמרה לו וכשהיא
נפטרה, שבועיים לא אכל, הוא לא קיבל את זה
שהיא מתה, הוא לא יכול היה לאכול מאף אחד
אחר.
פעם פולה באה לפה, ישבה ופתאום קפצה:
אני מוכרחה ללכת, לתת לבן־גוריון אוכל. אמר־תהילה:
פולה. הבחורה לא יכולה לתת לו? היא
יאמרה: הוא לא לוקח אוכל מאף אחד. רק ממני.
כשנפטרה. בן־גוריון תרגם ביד שלו את
המיכתבים שהוא כתב לה והיא כתבה לו.
כשמלאו שנה למות פולה היתה אסיפה והוא קרא
מיכתב אחר שכולנו ישבנו ובכינו. תיכף אחרי זה
הוא שלח לנו את הספר מיכתבים לפולה וכתב:
ללולה ולרולפי מפולה ורור בן־גוריון. אפילו
שכבר מתה. תמיר. כשפגשתי אותו, היה אומר:
למה היא נפטרה לפניי. הוא תמיר, במשך שתים־
עשרה שנים שחי אחריה, כל פעם שפגש אותנו
היה מהבר רק על פולה.

• הוא דיבר איתך אנגלית?

הייתי היחירה שהסכים לרבה איתה אנגלית.
הוא היה אומר: לולה. יש רק הבר אחר שאנשים
יכולים להיות נגרר, זה שאת לא מרברת עברית.

• היה לבן־גוריון יחס לאופנה?
לא. בכלל לא. אבל פעם אחת באתי עם פולה
הביתה והיא הראתה לו שתי שמלות שעשיתי לה
ואמרה דויר, מה אתה אומר, השמלה הזאת או
הזאת, אז הוא ענה: יש לו פה המומחית הכי
גרולה בארץ, מה את רוצה ממני. הוא היה איש
עם לב. פולה היתד, אומרת: בן־גוריון מאור חכם,
אבל לא מבין באנשים, אני מבינה. היתה לה
חכמה כפרית והיא תפסה את הבן־ארם. לפעמים
היתה אומרת: זה קוץ׳־מוץ׳ הבן־ארם הזה, זה שום
דבר, לפעמים היתה אומרת: זה איש חכם. איש
טוב ואף פעם לא היתה טועה.

• אומרים שהיא לא המציאה את
הטקט.
זה נכון. פעם אחת היא ישבה פה, היא אהבה
מאוד רכילות ולהסתכל על אנשים, היא אהבה
לבוא לפה לראות מה חולו. הייתי אומרת לה:
פולה, את לא צריכה לחכות והיא היתה אומרת:
לא, זה בסדר, יש לי זמן והיתה ככה יושבת
ומרכלת ומסתכלת. אז פעם אחת היא ישבה פה
ושם מהרה איזה גברת בגד, אז פולה שואלת
אותה: את מקרקוב, לא? והגברת עונה: כן, גברת
בן־גוריון, איך את יודעת? את נראית לי כמו
גליצייה, ענתה פולה והגברת נהייתה חיוורת כמו
הקיר.
אם פולה אהבה מישהו, היא אהבה. אם לא
אהבה, אז אוי ואבוי. את דאג המרשילד היא לא
אהבה ובגלל זה שאלה אותו את השאלה המביכה
הזו למה הוא לא מתחתן. היא ידעה בריוק למה
הוא לא מתחתן, אבל רצתה לתת לו להרגיש לא
נוח.
היא היתה קנאית ער יומה האחרון. כשבו־גוריון
היה בן 80 ומלאו 50 שנה לנישואיהם, הם
היו צריכים לנסוע לארוחת־ערב של הבונדס
במיאמי. לפני זה פולה צלצלה ואמרה: לולינקה,
אני לא מרגישה טוב ומוכרחה לנסוע לארצות־הברית,
בואי הנה ותעזרי לי לבחור בגדים. באתי
אליה, לא היתה לה עוזרת כל הזמן, רק כמה
שעות, אז היא קראה לשוטר מבחוץ שיוציא את
השמעטס מהארונות. אמרתי לה: פולה, זה
שמעטס, את לא יכולה ללבוש את זה. ואז היא
אמרה: אני לא מרגישה טוב ואין לי כוח לבגרים.
אמרתי לה: אז אל תסעי. היא הסתכלה עליי
ואמרה: מה עם כל הוייברס, שאני אתן לבן־גוריון
לנסוע לבד?
הייתי בדיוק בסיור באמריקה ובאתי לפגוש
אותם במיאמי. נסענו לשדה־התעופה והיו שם
עיתונאים ועיתונאית אחת שאלה: מיסטר בן־
גוריון, זהו הביקור הראשון שלר במיאמי ...ועור
לפני שבן־גוריון הספיק לענות. ענתה פולה
בשמו: כן, זה הביקור הראשון שלו והוא לא
הפסיד מי־יורע־מה.
בניו־יורק בא לבקר אותם נלסון רוקפלר,
שהיה מושל ניו־יורק. הוא בא למלון והביא להם
כמתנה לרגל היובל של הנישואין פסל מודרני.
מאור יפה. פולה לא אהבה את הפסל ואז רוקפלר
אומר לבן־גוריון: נו, אחרי 50 שנה. מי מנהל את
הנישואין שלכם? בן־גוריון ענה, בהומור: שאל
את אשתי ואז פולה הסתכלה על רוקפלר במבט
הורג ואמרה: אתה יורע מה? שאלת ש־אלה אחת
יותר מהיי. רוקפלר השתתק מיה.

• ואיך הגיב בן־גוריון על הדברים
האלה שלה?
הוא צחק. הוא אף פעם לא אמר לה כלום.
לפני מלחמת ששת־הימים לא ידענו מה הולך.
בן־גוריון לא היה בממשלה והוא ואשכול לא
ריברו ביניהם ואז פולה מצלצלת יום אחד ואומרת:
לולינקה, בואי הנה! באתי עם בעלי ופולה

לולה בארץ־ישראל הקטנה
סוניה פרס הביאה את לאה רבין
אומרת: לולינקה, את יורעת מי למעלה? שאלתי:
מי? והיא אומרת: יש פה בגין! אמרתי: בגין? איך
זה יכול להיות? אז היא אומרת: בגין ויוסף ספיר
ופרס והיין. הם מתייעצים עם בי.ג׳י איך להכריח
את אשכול שייתן את תפקיד שר־הבטחון לדיין.
בערב הזה אני זוכרת בא גרשום שוקן, נכנס
השוטר ואמר יש פה אדון שוקן מעיתון הארץ
הוא רוצה להיכנס. ופולח אמרה: לא בא בחשבון.
בעלי אמר לה: פולה, זה עתון חשוב. הארץ.
ופולה בשלה: עכשיו, אף אחר לא נכנס! והיא לא
נתנה לו להיכנס והוא הלך הביתה.
במלחמת סיני. ב־ ,׳56 אף אחד לא ירע מה
קורה, אז ידעו לשמור סור, לא כמו היום. שכל
הזמן מדליפים. אנשים ברחוב הריחו משהו, בגלל
המטוסים בשמיים. בן־גוריון בא מירושלים. היתה
לו גריפה, הוא היה חולה, פולה טילפנה ואמרה:
לולינקה, מה מדברים אנשים? אמרתי לה: אומרים
שיש משהו נגר הפראיון. ואז היא אומרת:
לולינקה, אל תשמעי מאנשים מדברים, קחי מזוודה
קטנה, שימי בפנים חלוק־בית חם, גם בשביל
רולפי וקחי גם ואלריאן שדולפי לא יהיה
עצבני.
אמרתי לה: פולה, מה קרה? והיא ענתה: עשי
מה שאני אומרת לך ואל תשכחי ואלריאן. אחר־כך
היא סיפרה שהיה פחד שהמצרים יתקיפו את
תל־אביב ורמזה לי שארד למקלט.

• מי הלקוחות שלך כיום?
שני שליש מחו״ל. הן באות לפה במיוחד
מאנגליה, מניו־יורק, מברזיל, ממכסיקו.

• יצא לך לפגוש אופנאים בעלי־שם
בעולם?

אני מכירה אישית את כל האופנאים החשובים.
דיור, ולנטינו. ג׳יבנשי. סן־לוראן גם מכירה.

לולה עם דויד ופולה בן־גוריון
פולה אמרה.. :אל תבלבלי במוח! זה נוח לי!״

• סוניה פרס גם תופרת אצלך
בגדים?
היא קליינטית שלי מלפני הרבה זמן. לפני

25 שנים באה לעשות חליפה. היא מאוד צנועה.
היא הביאה אליי את לאה רבין. עכשיו לא עשיתי
לה בגדים. היא מאוד נזהרת. מאוד לא רוצה
שיגידו עליה שהיא בזבזנית.

• תפרת גם לעליזה בגין?
לא. אף פעם היא לא ביקשה.

• ולאורה הרצוג?

כן. היא קליינטית טובה. כל פעם שהיא
נוסעת. אני עושה לה בגדים. כשנסעה למלכה

״הננו של דייד הדסה
סגואל, הבו של אוווין,
הוא גדש בגנון ו״אגן.
הוא ידש תואד לודד,
ויבול לשבת בבית־הלורדים
הבריטי״
באנגליה, גם כעת, בשביל הנסיעה לאירלנד,
עשיתי לה.

• מי שילם את הבגדים של לאה
רבין, כשנסעה לוושינגטון ואת הבגדים
של אורה הרצוג?
אני באמת לא יודעת. בטח יש לזה תקציב. הן
מוכרחות להיות ייצוגיות.

• במה עולה לתפור אצלך שמלה?
אני לא מדברת על זה, זה לא יפה לדבר על
דברים כאלה, זה תלוי למה, למי, אני באמת לא
מדברת על זה.

• את בטח מלמדת אופנה?
(המשך בעמוד )42

למי יש דרישת־שחם מהיענים, מי שבר ק1רס לקריאה
מזורזת 1מי סחו עדיין בידי! לנוחת שהגיע לגמחת
בעלת ההופעה האלגנטית
ביותר של השבוע היתה טובה
שפירא, רעייתו של הח״ב־תע־שיין,
אברהם שפירא. בחתונת
בנה שמואל, סיפרה כי הצטרפה
למיבצע הדיאטה של בע־

הנשים בחתונה, ולכן התאכזבה
כששלח לה בעלה, שסעד במדור
הגברים, שליחים שהודיעו לה
על רצונו לפרוש מהאירוע .״מדוע?״
שאלה באכזבה ,״הוא לא
נהנה כמוני?״

סת שבח וייס. וייס, שטייל עם
מישפחתו בשמורת־טבע בצפון־
הארץ, חזה בסרט על היענים
שבשמורה. הוא זיהה בנקל את
קולו העמוק והמלא של בן־עמי,
כקריין שליווה את הסרט בהסברים,
והביא לו ד״ש חם משותפיו
להסרטה.
לאור החוברות עבות־הכרס
המציפות את שולחנותיהם של
חברי־הכנסת(דו׳׳ח מבקר־המדי־נה,
מסקנות ועדת־החקירה על
רצח ארלוזורוב, ועוד) ומלאי הדואר
המצטבר בתיבותיהם, יזם
חבר־הכנסת מאיר שיטרית
רעיון מבורך. הוא מארגן בימים
אלה הרשמה של חברי־הבית
לקורס לקריאה מזורזת. ההיענות
מפתיעה לטובה.
לעיתונאי אילן שחורי
היתה בעייה עדינה. הוא קבע
פגישה עם אחד מפעילי ש״ס,
שלא היה מעוניין להדגיש את
הפגישה יתר־על־המידה. שחורי
הבחין בשולחן עמוס בפעילי־ש״ס
במירפסת הכנסת. מובן
שלא יכול היה לשלוף מהשולחן
את איש־שיחו. הוא המתין והמתין,
אך השיחה סביב השולחן
במרפסת נמשכה. שחורי, שמיהר
לרדת לתל־אביב, הסתובב אובד־עצות.
לבסוף, בעצת עמית, יצא
למירפסת והחל מסתובב בצורה
הפגנתית. מקץ כמה דקות, התפרק
שולחן־ש״ס, אנשיו התפזרו,
מלבד האחד שפנה לעבר העיתונאי.

כתב
קול־ישראל בכנסת,
עודד בן־עמי, הופתע מאוד
לקבל, במהלך דיון בכנסת, פתק
שבו היה כתוב :״יש לך דרישת־שלום
מהיענים בדיקה מהירה
העלתה שהכותב היה חבר־הכנ־

לחיצות־ידו של הפרופסור
ישעיהו ליבוביץ היוו את
שיחת־היום בחגיגות ה־ 20לקיומו
של מוסד החינוך, אוהלו.
ליבוביץ, שהגיע כבר לגבורות,
היה אחד מאורחי־הכבוד של ה

ותמות
ומפתחות
• הסיפור הגא נשמע כלקוח
מן הדמיון, אד הוא אמת-
לאמיתה. מאז פרשת החותמות
של אליעזר שוסטק, לא נשמע
סיפור שבזה בהיססוריה
המיפלגתית בישראל:
הסיפור מתחיל בחברת־הב־נסת
שרה דודיו, חברת המיפלגה הליברלית, שלא שגעה
נחת מהמועדון שעמד לרשות חברי״המיפלגה, בבניין ה-
מיפלגה הליברלית ברחוב אבן־גבירול בתל־אביב.
המועדון, ששימש כמקוס-מיפגש לשרידי המיפלגה, היה
רעוע וחסר-מיזוג. .בקיץ היה חס ומחניק. ואילו בחורף -
קור״אימים ״,בפי שתיאר אותו השבוע אחד מבכירי-
המיפלגה.
בעידודם של חברים במיפלגה פעלה דורון למען שיפור
התנאים במועדון.
לבסוף, אחרי תלאות רבות, זכתה דורון לראות פירות
לעמלה -המועדון שופץ, הריהוט תוחלף, נתלו וילונות.
הותקן מיזוג״אוויר.
אלא מהו המועדון אינו פועל. משום־מה! או אולי: משום
מיו צבי רנר הישיש, היושב-ראש הנצחי של איגוד העובדים
הליברליים, פשוט נעל יום בהיר אחד את דלת מועדון-
החברים, לקח את המפתחות עימו וזהו. חסל סדר מועדון.
לה, והצליחה להפחית 15 קילוגרמים
ממישקלה.
גם לילי שרון, רעיית
שר־התעשיה־והמיסחר, בלטה בהופעתה
בחתונה זו. שרון האלגנטית
נהנתה למדי בעזרת מרווחיה רפייסי

פרק גוסף בסידרת-הטל-
וויזיה בכנסת־ישראל. הפרק
הראשון היה שיין לחבר־ה-
כנסת בני שליטא. הוא התעצבן,
כרבים מחבריו, מהצפייה
במכשיר הישן-נושן, המשדר
עדיין בשחור-לבן במיזגון־ה-
כנסת, ופגה ליושב־ראש ה־כנסת,
שלמה הילל, בבקשה
שהכנסת תרכוש מכשיר חדש, ציבעוני, למען נבחרי־העם.
הילל השיב, כמיצוות-השעה :״אין תקציב!״ השבוע קם חבר-
הכנסת פטח(,.פייסי״) גדופר והוד׳ע שיש באפשרותו להשיג
מכשיר-טלוויזיה חדש למיזנון־הבית. המכשיר, סיפר, הוא
תרומה מידיד למען כנסת־ישראל. הילל סירב לקבל את
התרומה, בטענה שאין זה נאה שכנסת-ישראל תקבל נדבות.
יאה או לא, השבוע, בעת הצפייה במישחק-הגמר על גביע-
המדינה בכדורגל, התרעמו על טיב המכשיר הישן רבים
מחברי־הבית, שנאלצו לצפות במישחק המכריע בין קריאה
לקריאה במליאה. אחדים מהם אף הציעו לגרופר לעשות
תרגיל: לקבל את התרומה מידידו, להציב את מכשיר-
הטלוויזיה החדש בחדרו שבבניין, ואחר״כך להעבירו
למיזנון, בטענה שהחדר קטן מדי וקהל־הצופים גדול מדי.
אירוע. שהתקיים בשבוע שעבר,
והוכיח בשורה של לחיצות-
ידיים איתנות שכוחו עדיין בידיו.
סאלי
וסם לואיס ממשיכים
בפסטיבל־הפרידות שלהם
מישראל. השבוע היו אורחי-
הכבוד בהצגה החגיגית של
מכור לאהבה, שהועלתה בתיאטרון
יובל. השניים נפרדו באותה
הזדמנות חגיגית אף מידי-
דתם הטובה, מרים עציוני,
מפיקת־ההצגה.

עציוני, סיפרה באותה הזדמנות
על חוסר־המזל שפקד
אותה לאחרונה: היא פנתה לשחקנית
חנד! למלאו והציעה לה
הצעה מפתה ביותר — לככב
בהצגת־יחיד. לסלאו התרגשה
מהרעיון, אך סירבה וגילתה לה
שהיא בחודשים הראשונים להריונה.
זמן־מה אחר־כך פנתה עצי
יוני לזמרת גורית גלרון, בהצעה
לככב בערב שירי רחל.
גלרון ראתה בהצעה מחמאה, אך
נאלצה להשיב את פני המפיקה
חינם. הסיבה — גם היא בתחילת
הריונה. עציוני המיואשת שאלה
השבוע :״מה זה, לא נותרו בשוק
שחקניות לא מעוברות?״
כמדי שנה, חוגגים הזוג
מישה אשרוב ( )63 ורעייתו,
הבימאית בלהה מס 41 את
יום־הולדתה של בתם, חן, בהצגה
חדשה. בשבוע שעבר
הציגו לפני ילדי שכונת רמת־אביב
ג׳ ,איזור מגוריהם, את ההצגה
גוזמאי־הבדאי. חן, כוכבת
האירוע, לא היתה על הבימה
אלא ישבה בנחת וצפתה בהוריה.
השחקן עודד תאומי הזמין
בשבוע שעבר את כל הפרטנריות
ששיחקו לצידו במשר ה־קאריירה
הענפה שלו, באורחותיו
בפרימיירה החגיגית של
על החיים ועל המוות, מחזה
שכתב בעצמו. בין האורחות שלו
ניתן היה למנות בקהל את רחל

מרכוס, יונה אליאן, דינה
דורון, עדנה סלידל ואחרות.

ואשתו ענת שרתוק, הצמד שכותב שירים
ביחד -היא את המלים, הוא את הלחן -
ישבו צמודים בערסל־הקש במסיבה שערכה רינה כרמלי, מפיקת טקס-
הפתיחה של המכביה הקרובה, בדירתה בפתח״תיקווה. אלדד כתב את
המוסיקה למופע ״ 12 השבטים״ ,שיועלה באותו ערב. על אותו ערסל

אלדד שרים

תפסה אחר״כך יהודית שוויצר החדרתית (בשמלה הלבנה, משמאל)
מורה לריקוד, הכוריאוגרפית של המופע, פוזה יחד עם הבימאי הצעיר
אורי פסטר. שוויצר חטובת״הגוף סיפרה שכאשר התחילה בעבודה
המעשית במופע, נבהלה, בי הרגישה ש״נכנסה לנעליים גדולות
ממידתה״ .היא נכנסה ללחץ, שקלה פרישה, אבל לבסוף נשארה.

תאומי נימק את זימונן :״לפחות
בערב־הבכורה שלי איני רוצה
להיות לבד.״
אחרי ההצגה הזמין תאומי
את אורחיו ואורחותיו לסעוד
במועדון. בחצות, משהיתה המסיבה
בעיצומה, הסתבר שזאת
גם מסיבת־הפתעה עבור בתו,
עינת, שחגגה באותו לילה את
יום־הולדתה ה־ .20 אמירה, בתו
השניה של תאומי, לא נסחפה
כשימחה הכללית. הסיבה —
אמירה בת ה־ 17 היא מעריצה
מושבעת של הזמר שלמה
ארצי. זה לא הגיע למסיבה,
למרות שהוזמן, והשבית את
שימחתה של המעריצה הנאמנה.
יוסף בראל, מנהל הטלוויזיה,
אינו חובב־כדורגל
העולם הזה 2493

׳ 1הופיעה בפתיחת המיסעדה של חבר שלה בתילבושת־עור, שרכשה בנסיעה האחרונה שלה
לארצות־הברית. בתמונה היא נראית עם הזמר שאול נמרי. משמאל: הדוגמנית פינציי מור, בלבוש
נועז. למשה: מוטלה שיפמו, המלווה על־ידי אשתו שושנה ואחותה התאומה תחיה, שהיא אלמנת אחיו התאום
דויד. רק מעטים מבין מכריהן יודעים להבדיל בין השתיים. במסיבה לפתיחת המיסעדה נוכחו כ־סססנ איש.

מלבנון ועכשיו אנחנו מוציאים
את לבנון מצה״ל!״

• שר-האוצר יצחק מודעי,
על פרשת אתא :״אין טעם
להחיות מיפעל שהוא מת!״
• השר דויד לוי, במהלך
מישחק-הכדורגל בין בית״ר־ירושלים
לבין מכבי חיפה :״צריך
לשים עין על (אלי) אוחנה.
חייבים לשמור עליו!״

מושבע, בלשון־המעטה. אך הוא
נטל פסק־זמן מעבודתו ונסע
לצפות עם בנו במישחק־הגמר
על גביע־המדינה בכדורגל בין
בית״ר ירושלים לבין מכבי חיפה.
הוא חזר מלא חוויות מהמישחק.
בחדרו בטלוויזיה, אחרי המשחק,
לא חדל מלהתפעל ,״כיצד הצופים
ממש מייעצים לשחקנים
מה לעשות — זרוק לכאן, כדור
לשם — כאילו שהשחקנים
יכולים לשמוע ״.בנו הצעיר ישב
כל אותה עת ליד אביו, לבוש
בחולצת־בית״ר צהובה, ראשו
עטור בסרט צהוב שעליו כתוב
בית״ר, ולא הבין ממה מתפעל
אביו כל־כך.
האוורד קופל, מגדולי
השדרנים בעולם הספורט, הגיע
לביקור בארץ. הוא בא לירושלים,
ויש באמתחתו סיפור
מרגש על קורות חזרתו לחיק
היהדות. קוסל, שהגיע לסקר את
אולימפיאדת־מינכן ב־ ,1972 לא
היה מודע למשמעות היותו
יהודי. רצח של ספורטאי־ישראל
גרם לו לחשוב על כך. הוא
התחיל לגלות עניין בישראל,
ומה שיותר חשוב — לתרום
כספים למוסדות שונים בארץ,
ובכללם האוניברסיטה העברית,
המארחת אותו בישראל.
כוכבת־תקשורת נוספת ה־מתארחת
בארץ ובאותו המלון,
אך באנונימיות מוחלטת עד לרגע
זה, היא מורין ליפמן, עור־העולם
הזה 2493

כת־עיתון ידועה באנגליה ובע־לת־פינה
פופולרית בבי־בי־סי.
המיסעדן ג׳לוי רונן שמח
בשימחתו של אורי מלמיליאן
והחליט להעניק לו מתנה אישית
— זכיון לאכול חינם במסעדתו
במשך כל שנת־מלכותו.
רונן, שרואיין לפני שבועיים
בהעולם הזה וקבל על
בעיות־החניה בתל־אביב, המזיקות
לעסקיו, הופתע לטובה. למחרת
הפירסום בעיתון, כך סיפר,
הופיעו פקחים וסידרו מקום־
חניה ליד מיסעדתו.
המחזאי יהושע סובול
קוצר הצלחה לאומית חסרת־תקדים
בגרמניה, שבה מוצגים
במקומות שונים שניים ממחזותיו,
גטו ונפש יהודי, בעברית
וגם בגרמנית, על־ידי שחקנים
מקומיים. אחרי הצגת גטו בווים־
באדן, המתין לסובול ולשחקני
תיאטרון חיפה אנגלי בשם
פול מאייר. כשהוא נרגש עד
דמעות הוא סיפר לסובול שאת
אשתו — היום פסיכולוגית —
הוא הכיר אחרי המילחמה, וכד
סיפוריה למד הרבה על מה שעבר
עליה ועל יהודים במילחמה,
אך את החוויה האמיתית של
השואה העניק לו סובול. הוא
ואשתו הזמינו את כל משתתפי
מסע־התיאטרון — 45 איש —
לארוחת־ערב חגיגית בעיר.
להצלחה דומה לזו של
סובול זכה כוכב שני המחזות,

• פטריק ריים, הקצין
שהיה ממונה על חקירת רצח־ארלוזורוב
מטעם הבריטים, על
השמועות בדבר פרשיית־האה־בים
שניהל עם סימה ארלוזורוב,
אשת הנרצח :״הלוואי והייתי כזה
בן־מזל, שכן היא היתה אשה יפה
ומושכת ״.רייס, שמת לפני כמה
שנים, צוטט על־ידי בנו.

י דפגד, כדק

השחקן דורון תבורי. אחרי
כל הצגה מתקיים ריון בהשתתפות
הקהל. תבורי הוא המבוקש
ביותר, ואליו מפנים שאלות
רבות, גם פוליטיות.

מנהל התיאטרון, נועם
סמל, סיפר איך נולד הרעיון
להעלות־ את גטו על הבימה.

סובול סיפר לו בנוכחות גדליה
בסר שהוא מחטט במיסמכים
ישנים ששרדו מגיטו ורשה. סמל
הוציא מיד פיסת־נייר והחתים
את סובול עליה. נאמר שם.. :אני
מזמין ממך, יהושוע, את המחזה
על הגטו ״.כששמע את הסיפור
הסופר היהודי, סטפן דיים,
המתגורר במיזרח־גרמניה ושנכח
בהצגות בגרמניה המערבית —
משום שיש לו זכות־מעבר חופשית
— אמר לסובול :״הנה, גם
אני מוציא מפית־נייר ומזמין
אותך לכתוב במשותף איתי את
המחזה לספרי אחשוורוש היהודי
עבור תיאטרון חיפה.״

נסוק׳ השבוע
• התעשיין־הח״ב אברהם
שפירא, בהזדמנות של
נשואי בנו, שמואל בנימין(ראה
גם עמודים 16־ :)19״אני מייבא
כלות ומייצא שטיחים!״

• מפקדים של חטיבת
וגדלני, עם סיום אימון הקיץ הראשון
:״קודם הוצאנו את צה״ל

״הילסון״ ,כשהיא לבושה נתילבושת נעלת שרוולים ארוכים.
עופרה הודיעה בשבוע שעבר להנהלה של המלון שהיא מתפטרת.

,.רהווים שר לא היתה מחשבה ושדוח אות׳ ללמוד בסנתו, אז מה נשאו ר 1נדווגד!״
,אני אוהב סוטים, בעיקו ג״מס בונד. אוהב לקנות בגדים, לשבת בבתי־קבה, לבלות!״
ך* סיפור של אלי אוחנה מורכב מעוני, מוות,
1 1כסף והצלחה. באמריקה, ארץ ההוליבוד
וההגזמה, היו הופכים אותו למחזמר נוצץ או
לסרט מהחיים. והרולד רובינס, מחברם של
השאפתנים. ההרפתקנים וסוחרי־החלומות,
היה בוודאי מזדרז לשזור אותו אל רב־מכר חדש:
המצליחנים הכדורגלן. או מלך־השערים.
בינתיים, עד שכל זה יקרה, או עד שתגיע
שעתו לפרוש, משחק אלי אוחנה כדורגל, מחוזר
על־ידי אינספור בחורות, קורא עיתונים, קונה
בגרים, אוכל במסעדות. כך בדיוק, על־פי הסדר
הזה.
תחילתו של אלי, הוא אליהו, במעברת האז־בסטונים
בקרית־יובל בירושלים, ב־ 1בפברואר
.1964 בן שביעי להוריו, מסעוד ורחל אוחנה.
אחריו יבואו עוד שניים.
על ילדותו, כמו על שאר המאורעות בחייו,
מרבר אלי בקול רשמי. שוקל בזהירות כל מילה.
תמיד יאמר רק מה שנשמע לו כראוי שייקשר
עם שמו, ישתדל שלא לפגוע באחרים או בשמו
הטוב.
״גדלתי במשפחה שחיה מהיד לפה. ישנו ארבעה
אחים בחדר ולא כל מה שרצינו קיבלנו.
אופניים אף פעם לא היו לי. בשביל לקבל נעלי־התעמלות
הייתי צריר לחכות הרבה זמן בתור,
ובסוף קיבלתי נעליים לא כל כך טובות. אנחנו
לא נולדנו לצעצועים וספרים ודברים כאלה, אבל
היה לנו טוב עם זה, כי לא היינו רגילים לעושר.
וגם לא היה לנו במי לקנא. מסביבנו כל החברים
שלנו חיו ממש כמונו״.

ך* אשר יוסי ,31 ,רס״ר בצבא קבע, הבכור
לבית אוחנה מתערב ואומר ״מהאזבסטונים
כולם יצאו עבריינים. רק במשפחה שלנו, בזכות
אבא סמכותי, לאף אחר אין תיק במשטרה,״ כועס
אלי. יוסי יכול להגיד כל רבר, אבל הוא, אלי,
אינו מוכן להאשים את אוהדיו בעבריינות .״אני
לא יודע מי עבריין וכמה. איזה מין שטויות
אלה?״
אך לבסוף הוא מזכיר את המילה פשע. ולא
כדי לפגוע במעריציו. חס וחלילה, אלא כרי
לשיבה את הוריו .״אם יצאנו איך שיצאנו, זה רק
בגלל ההורים. הם החזיקו אותנו חזק. היינו גם
פוחדים וגם מכבדים את ההורים, כר שבכלל לא
העזנו לחשוב על הנושא של פשע״.
מסעוד אוחנה ,58 .אבא של אלי, אינו מבין מה
כל כר מיוחד בשיטת־החינוך שלו .״הכל פשוט
מאוד. אני התחנכתי טוב מההורים שלי, שמעתי
אותם ער הסוף, וככה גם הילדים שלי שמעו לי.
הייתי אומר להם: תברחו מרבר שאסור לכם
לעשות. והם ברחו. לא. לא הרבצתי להם. בשביל
מה זה יעזור? לפעמים הייתי מעניש. למשל אלי.
אם לא היה רוצה לבוא אתי לבית־כנסת, הייתי
אומר לו: אם אתה לא בא אתי, אני לא מרשה לר
ללכת לאימון״.
מסעוד נולד בעיירה מארוקאית קטנה,
סמוכה דקזבלנקה. היו לו ארבעה אחים ואחיות,
אמא ואבא שהיה סנדלר של נעלי־בר. כשהיה
מסעור בן שמונה נשלח לקזבלנקה לבן־דודו.
שים למד להיות סנדלר של נעלי־עור. עשרים
שינים שהה מסעוד בבית בן־מש־פחתו, עד שנשיא
לאשה את רחל.
היא נולדה באותה עיירה, ארבע שינים אחריו.
אביה־שלה הוציא את לחמרממכירת חמרי־ניקוי.
כשהיתה ילרה קטנה מת האב והותיר אחריו
אלמנה ושישה ילדים. רחל למדה לתפור. את
חלקה בפרנסת־המשפחה תרמה בתפירת שמלות
לערביות.
כשמלאו לרחל עשרים, לחשה לה אחותה
שהוריו של מסעוד, שהוא בחור טוב. גרים
בשכנותה ואם היא רוצה, אפשר לסדר משהו.
רחל רצתה והאחות סידרה ומאז מסעוד ורחל
נשואים.
בשנת ,1955 עם יוסי, הבכור, בן החצי שנה,
עלו מסעוד ורחל לארץ. שש שנים גרו בחיפה.
אחר־כך עברו לאזבסטונים בירושלים. לפני
תשע שנים נסגרה המעברה. מרבית המפונים,
ובתוכם אוחנה, הועברו לקריית־יובל, שם הם
מתגוררים עד היום.
מסעוד, שהביא איתו מקזבלנקה את תורת
הסנדלרות. עבד במשך 25 שנים כסנדלר בבתי־חרושת
קטנים בתל־אביב. שם גם נפצע. שלוש
מאצבעות ידו השמאלית קטומות. הביטוח
הלאומי קבע לו *״ 100 נכות. כבר חמש שנים הוא
אינו עובד.
רחל, שתפרה במארוקו שמלות לערביות,

אחרי הבית־ספר, ולא רק אחרי הכדור. אבל הוא
לא רצה. אז אנחנו, חס וחלילה, לא היינו נגדו. לא
רוצה בית־ספר, לא צריך. אמרתי לו: מותק,
תעשה מה שאתה רוצה. העיקר שתלך בדרך
הישרה, בלי סיגריות, בלי יין ורק עם חברים
טובים״.
מצוייר בעצות אלה, הפך אלי לכוכב־הנד
דורגל המצולם והנערץ ביותר במדינה .״עכשיו
אני שמחה שהוא בחר לו את העתיד שלו בעצמו,״
אומרת אמא רחל .״ואיזה כבור עושים לי
בגללו. ביום הרביעי, אחרי המשחק הגדול,
הלכתי לשוק לקנות רגים. המוכר של הדגים
מייד קרא לשני חברים שלו. אחד נישק לי את
היד. האחר נישק לי את הראש, ופתחו בקבוק-
שמפניה ואמרו: כל הכבוד, הלוואי שכולם היו
כמו אלי״.

לא שחצר
סתם קר וסגור
^ חדר־האורחים שבדירתו השכורה של
אלי אוחנה בשכונת גילה, מוצגים לראווה
11 גביעים, מטעם כל העיתונים וההתאחדויות
האפשריים. לצירם שתי כריות בצורת לב, רקומות
בחוטי זהב וכסף: לאלי באהבה מסיסי. לאלי
באהבה מדליה ויפה.
על הקיר הסמוך לדלת־הכניסה, הכרזות־אה־בה
עלומות .״לאלי אוחנה, רציתי להתרים במיוחד
פה כרי להתרים אותך ולא היית. התבעסנו.
תצפה להפתעה בקרוב ״.״אלי, הייתי פה ולא
היית. אבוא בפעם אחרת. מהשרופה עליך ואוהבת
אותך.״
הטלפון מצלצל בתדירות של צלצול לדקה.
״חני? איזה חני? את התקשרת גם אתמול? לא
זוכר. תתקשרי עוד חצי שעה. טלי? טלי כהן?
אבל זה לא הקול שלך. תתקשרי עוד חצי שעה.
מירי? מה שלומך? תתקשרי עוד חצי שעה״.
כך בשנה האחרונה. לפני זה, במשך שנה,
שרית שוורץ הייתה החברה הצמודה של אלי.
ביום קיץ אחד, בשנה שעברה, נהרגה שרית
בתאונת־דרכים, מה שהפך את אלי, באופן סופי
ומוחלט, לג׳ון טרבולטה של הספורט הישראלי.

גילתה עד מהרה כי בארץ, בה הערביות הן
שתופרות שמלות ליהודיות, ה־א מחוסרת־עבורה.
מייד מצאה לה עיסוקים אחרים, כמו
מנקה ועוזרת־לטבח פה ושם. ובינתיים גם ילדה,
בזה אחר זה, עוד שבעה בנים ובת אחת.
את אלי זוכרת אמא רחל כתינוק שמן ובכיין.
כשגדל היה אלוף הגולות ואהב, כמובן, לשחק
כדורגל.
״להורים שלי לא היתה את המחשבה לשלוח
אותי ללמוד פסנתר, אז מה נשאר לי לעשות?
לשחק כדורגל ״,אומר אלי .״מאוד אהבתי
לשחק. ותמיד חלמתי להיות שחקן כדורגל
בבית״ר״.
בית״ר, כמובן, בגלל הבית .״בית״ר והליכוד
זה התחביב שלי ״,אומר מסעוד .״אני אוהב את
המפלגה הזו מתיר ליבי״.

ואלי :״הצבעתי לליכוד אבל, בעצם, אני יותר
ימינה מהליכוד״.
אבל לפני שהלר לקלפי להצביע עוד למד
בבית־הספר, היה חבר של כולם, ואהב ללמוד,
בעיקר חשבון והיסטוריה ותנ״ך. כשהגיע
לתיכון. השתלט עליו משחק הכדורגל. מגיל 13
שיחק בבית״ר. בגיל 16 החלו כולם להכיר
בכשרונו .״ואז כבר לא אהבתי ללמוד. רציתי רק
לשחק ״.בכתה י״א עזב את בית־הספר האקסטרני
מיכלל, בו למד במשך שנתיים, והתמכר כל־כולו
לכדורגל ולבית״ר.
אמא ואבא לא שמחו. רק שניים מבין תשעת
ילדיהם סיימו את לימודיהם בבית־ספר תיכון,
והם רצו שאלי יהיה השלישי. .״עשיתי טעות
שהכנסתי אותו לבית״ספר דתי ״,מחפשת רחל
את סיבות הנטישה .״תמיד ביקשנו ממנו שירדוף

אומר אלי :״היה לי קשה. בטח שהיה קשה.
אבל מה לעשות, יש בחיים גם דברים טובים וגם
דברים רעים. וצריך לדעת לקבל הכל. וחוץ מזה,
אני באופי שלי משתדל להיות מציאותי והגיוני,
להתנהג בצורה מחושבת ושקולה ולא לאבר
פרופורציות״.
אתה נשמע קר ומבוגר.
״כן. אני רק בן ,21 אבל אני הרבה יותר מבוגר
מהגיל שלי. ואני באמת טיפוס קר ואדיש. ובגלל
זה הרבה אנשים חושבים שאני שחצן. אז שידעו,
אני לא שחצן, אלא סתם קר וסגור. אני לא מסוגל
לחייך ולהיפתח בפני מי שאני לא מכיר״.
בפני מי אתה כן נפתח? למי אתה מספר
את סודותיך!
״איזה סודות? אין לי שום סודות״.
ציון ,20 ,שחקן־כדורגל בהפועל ירושלים
ואחיו של אלי, מתערב :״אלי. מי הכותל המערבי
שלך?״ הוא שואל. אלי נבהל. למי שמצליח כל
כך ומפורסם כל כך אין שום בעיות, וממילא הוא
אינו זקוק לכותל מערבי.
עיניו של ציון ננעצות. באלי .״ציון, ציון
הכותל המערבי שלי,״ מודה אלי.
למי שיש כותל, יש, אולי, גם חלומות.
אתה זוכר חלומות שלך!
״לא. ואם הייתי זוכר, אז מה? מה זה שייך? איזו
מין שאלה זו?״
מה היית עושה א ם לא היית כדורגלן!
״לא חושב על זה. בטח הייתי עושה דברים
אחרים. לא יודע מה.״
מתי תפסיק לשחק!
״כשהגוף שלי יפסיק לסחוב אותי״.
ומה תעשה אחר־כך!
״לא יורע. למה לשבור את הראש עכשיו?״
מה אתה עושה, חוץ מכדורגל?
״קורא עיתונים. בעיקר ספורט ומוספי־עס־קים.
אני אוהב לקרוא על אנשי־עסקים מצליחים
ועל מפעלים מצליחים. אני גם אוהב סרטים,
בעיקר ג׳ימס בונד. אוהב לקנות בגדים, לשבת
בבתי־קפה, לבלות״.
ספרים אתה אוהב לקרוא?
״לא. ואולי. בעצם, אני לא מפסיד שום דבר.
יכול להיות שבמילא לא כתוב בספרים משהו
מעניין.״
מה מעניין אותך חוץ מכדורגל?
״שום דבר״.

0 1 ^ 0

שרד

ליבובי*;

ספורט
מהר, גבוה ורחוק

׳6 6 1 / 0 0

שבוע שד שניים

ליד הרשת
•אל הפל

זה היה השבוע של שלמה גליק־שטיין
ודורון ג׳מצ׳י, אשר הלהיבו באירופה
בשני ענפי הייצוג העיקריים
של הספורט הישראלי.
גליקשטיין הוכיח שלא נס ליחו
ולמרות הירידה בדירוגו העולמי שב
וכבש את הכותרות. יחד עם בן־הזוג
השבדי. האנס סימונסן, כאשר השניים
עלו לגמר טורניר רולאן־גארוס בפאריס,
הנחשב לאחת מארבע האליפויות
החשובות בעולם.
בדרן לגמר ניצחו השניים מספר
צמדים הנחשבים לטובים יותר.
גליקשטיין וסימונסן שיחקו יחד,
•יי מכיוון ששחר פרקיס. בן־זוגו המיועד
של גליקשטיין, חלה.

מחיקת החרפה. דורון גימצ׳י
כבש את אליפות אירופה בזכות
קליעותיו המרהיבות לסל ממרחק,
קליעות המקנות שלוש נקודות כל
קליעה. מה שעזר מאור במשחק־הנצחון
על המארחת, מערב־גרמניה
( .)88:94 בו קלע ג׳מציי 42 נקודות. גם
מיקי ברקוביץ הוכיח שעדיין הוא
קליבר רציני. בנצחון על אלופת אירופה
איטליה ( ,89:92 לאחר הארכה).
כשקלע 34 נקודות.
הצלחות אלה לא מנעו את ירידת
נבחרת ישראל לדרג ב׳ ,בגלל ההפסדים
לבולגריה, צ׳כיה והולנד(ראה גם
מסגרת מה הוא אומר).
ובכדורגל הצליחה מכבי חיפה למחוק
את מה שהיה, מבחינתה, חרפת־הגביע,
כאשר גמלה לביתר ירושלים
בנצחון רב־שערים 2:5במשחק על
גביע אלוף־האלופים בין האלופה ומחזיקת
הגביע.
סקווש השמינייה החובטת
מן הישיבה
אל המכביה
נבחרת הסקווש, המתכוננת בימים
אלה לתחרויות המכביה ה־ .12 מונה

^ שוער ידסי מזרחי זכה לשבו
1חים על יכולתו המעולה. אורי מל-
מיליאן כבודו במקומו מונח. אלי אוחנה
הוא האיש שהתהילה מלטפת את
פניו בכל רגע (ראה כתבה סמוכה)
וגם בגמר הגביע היה האיש שכבש את
הגול המכריע. ושלמה שירזי הוא מה
שנקרא פועל שחור. לביתר ירושלים
הגיע כשחקן רכש, אבל בשבוע שעבר
הוא היה, ללא ספק, אחת הדמויות
הדומיננטיות בגמר הגביע, ששילהב
עם סיומו את הבירה, לאחר שביתר
ירושלים זכתה בגביע המדינה.

שיח:
אמיתי

שירזי, המשחק בעת האחרונה דרך־
קבע כמגן, תיפקד בקישור כשומרו
של הכוכב החיפאי ברוך ממן, אך לא
התמקד רק בשמירה על היריב. הוא נע
ככספית על כל המגרש וכשהכדור היה
ברגליו קשה היה לעצרו.
לפני כיבוש שער הנצחון הוא דהר
עם הכדור ממרכז השדה עד לקו הרוחב
והעביר בדייקנות מסירת־פז לאוחנה,
שהבקיע.
במהלך המשחק היה שירזי מעורב
בהרבה ויכוחים עם יריביו וגם עם
השופט. זהו חלק מהאופי האגרסיבי
שלו. הוא עצמו מודה בכך :״אני מאוד
טמפרמנטי וגם מחוץ למגרש זה פוגע
בי לפעמים״.
מי שהיה מרוצה משירזי מאוד היה
אריק שרון, שישב ביציע המכובדים,
ואמר לסובבים אותו :״תראו את שירזי
הזה, הוא אגרסיבי ותוקפן, בולדוזר
אמיתי. כך צריך לשחק ״.שירזי נהנה
מהתשבוחות :״אני משחק חזק, עם
הרבה כוח ומהירות. יש לי כושר טבעי
ולמרות שאני מעשן קופסה ביום זה לא
מפריע לי לרוץ לאורך כל המשחק״.

מה הוא אווס
״זעק! זי
חמס!

״היה פיספוס־ההפסדים
האכזריים של נבחרת
הכדורסל נגד בולגריה, ב כיה
והולנד, באליפות אירופה, אשר
גרמו לירידת ישראל לדרג בי.
מציבים סימני״שאלה רבים לגבי
ענף הייצוג מספר אחד בספורט
הישראלי.
פיני גרשון, מי שהיה עוזר-
המאמן, רק לפני שנה, בטורניר
הקדס-אולימפי וכיום מאמן את
נבחרת-העתודה אינו מרוצה מהירידה
ויש לו מה לומר בנושא.
כבר לפני חודשיים זעקתי חמס
ואמרתי שיפסיקו לדבר על ירידה
לררג ב׳ .דיברו כל כן הרבה וזה בא.
אני חושב שהיה איזה שהוא פיספוס
באליפות הזו. אם ניצחנו את הגרמנים

ושיחקנו שווה בשווה נגד השאר, אז
פיספסנו משהו.
למה? יכול להיות שזו קומבינציה
של כושר גופני לקוי והכנה לא טובה
מבחינת משחקי־אימון, כי לשחק נגד
בלגיה ויוון כהכנה לטורניר כל כך
קשה, זה לא קנודמידה!
יש האומרים שירידה לדרג ב׳
טובה, כי אפשר להיבנות מחדש.
אני לא חושב כך, זה כמו שקבוצה
בליגה הלאומית בכדורגל תאמר
שעדיף לרדת לליגה הארצית כדי
להיבנות, אך שם היא נתקלת בקשיים
ובאווירה שונה.
גם אינני חושב שיש שחקנים
ברמה של דורון ג׳מצ׳י ומיקי בר־קוביץ
בדרג ב׳ של אירופה, אבל גם

שירזי מנשק את גביע־המדינה
כספית על המיגרש

ואכן, במשחק חצי־הגמר נגד מכבי
פתח־תקווה היה שירזי היחיד שהצליח
להחזיק מעמד בזמן ההארכה ושיחק
בדקה ה־ 120 בדיוק כמו בדקה
הראשונה.
אין החרמות. היום שירזי יכול
להיות מרוצה שהריב שהיה לו עם אלי
אוחנה לפני כחודשיים נסתיים בצורה
טובה. אז, בעידנא דריתחה, אמר
אוחנה :״אני לא משחק בביתר, אם
שירזי יימצא שם ״.שירזי כעס גם כן
על אוחנה והכל בגלל תקרית שטותית
באחד מן האימונים, כאשר אוחנה לא
הסכים להעביר את הכדור לשירזי כדי
שזה יתרגל עמו.
ההתפייסות היתה בלתי־נמנעת. כוכבים
בקנה־מידה שלהם, המשחקים
ביחד בנבחרת הלאומית, לא יכולים
להרשות לעצמם להחרים האחד את
השני. שניהם גם יחד יכולים לברך על
כך והחיבוקים והנשיקות שהרעיפו האחד
על השני לאחר הגמר הוכיחו זאת.
כי אלמלא שיתוף הפעולה בין השניים
אפשר שהגביע לא היה שוכן היום
בירושלים אלא למרגלות הכרמל.
היו התנכלויות. שלמה שירזי
החל את הקאריירה שלו כחלוץ במכבי
נתניה. אך לפני חמש שנים, בהיותו בן
,19 כאשר סיים את גיל הנוער ונאלץ
לעבור לקבוצה הבוגרת, לא מצא לעצמו
מקום בהרכב הראשון של נתניה,
אף אחד לא מבטיח לנו לעלות בחזרה
לדרג א׳.
יש לנו שחקנים עם עתידי
ודאי שיש. דורון גימצ׳י צעיר, חן
ליפין, עופר יעקבי, מוטי דניאל הם
גם צעירים. יש שניים־שלושה שחקנים
בנבחרת־העתודה. בונים על
לאבן מרסר ולדעתי, תהיה לנו נבחרת
חזקה.
מה אתה אומר על דורון גימצ׳יי
במשחק שראיתי בטלוויזיה נגד
צ׳כיה נוכחתי שהוא לוקח זריקות
לעתים בפזיזות. זה מתאים למכבי
רמת־גן. יש לו פוטנציאל עצום ועם
עבודה טובה אפשר לשחרר אותו ;
לקליעות קלות. אין ספק שמכבי תל־ י
אביב זקוקה לו לא פחות מאשר הוא ,
זקוק למכבי תל־אביב.
אווירת־הנכאים, בעקבות ההפסדים,
מזכירה לך את המשחקים
הקדם־אולימפיים!
אנשים לא זוכרים אולי, אבל
בטורניר הקדם־אולימפי ניצחנו קבוצה,
שאם היינו מנצחים הפעם היינו
עולים לשחק על מקומות אחד עד
ארבעה. ניצחנו את בולגריה, הולנד
וגרמניה. לכן צריכים לעלות לרגל
למאמן, אריה מליניאק, ולבקש סליחה,
כי אז תלו אותו בכיכו״העיר
בעקבות הכשלון.

שירזי(משמאל) נגר מכבי חיפה
בדקה ה־ 120 כמו בדקה הראשונה
שם כיכבו עודד מכנס, דוד לביא ומשה
גריאני. שירזי הושאל למכבי יפו כדי
לעזור לה להחלץ מסבך התחתית.
שירזי, שהיה אלמוני בליגה הלאומית,
גילה יכולת מעולה וסחף את
מכבי יפו לנצחונות ולהישארות בליגה.
בנתניה לא ויתרו עליו והחזירו
אותו לכור״מחצבתו, שם הצליח לזכות
פעמיים באליפות המדינה. מוטל׳ה
שפיגלר הפך אותו למגן מצליח, אך
יכולתו הטובה לא הביאה לו הכנסה
כיאה לשחקן כוכב. הפיצוץ היה בלתי־נמנע
ושיחי נטל את מקל־הנדודים
וחתם, בשנה שעברה, עם ביתר ירושלים.

היום הוא כועס על הנהלת מכבי
נתניה, שלדעתו הרסה את האימפריה
שנבנתה שם בעשור האחרון. הוא טוען
שגם אם יחזרו לשם האחים מכנס וכל
הכוכבים יישארו בקבוצה, הוא לא
ישוב לשחק ולגור בנתניה.
הוא גם מרגיש שהוא ״שרוף״ בנתניה,
אולי גם בגלל שקנה לעצמו
שונאים ולא בקרב אוהדי-הכדורגל
דווקא. בזמנו עבד ביחידה המרכזית
של המשטרה ולא אחת נאלץ להפעיל
את סמכותו ועצר עבריינים, שרצו
אחר־כך להתנכל לו.
הוא בטוח שלא יחזור לעבוד במ־שמונה
שחקנים, אשר שבעה מהם
ממוצא דרום־אפריקאי ואחד הוא יליד
הארץ.
אך הפרט המעניין יותר הוא ש־25
אחוז מהנבחרת הם תלמידי־ישיבות. זה
אמנם רק שניים מתוך השמונה, אבל
גם זה משהו.
המדובר ברייל גודמן בן ה־ 18 וב־

דור. זה לא שווה את המאמץ. עדיף
להשקיע בכדורגל.
יש סוויטה. בירושלים זכה שירזי
לא רק בגביע־המדינה אלא הכיר גם
את אשתו לעתיד, אירית דניאל בת הסב,
שאיתה התארס בתחילת השבוע.
החתונה מיועדת לחודש ספטמבר.
לאחר שיסיים מספר גיחות עם ביתר
והנבחרת הלאומית לאירופה. הנבחרת
חשובה לו מאור והעובדה שקנה לעצמו
בה מקום של קבע כמגן הימני בעת
האחרונה מתאימה לו מאוד.
בשנה הבאה הוא נשאר בירושלים.
למרות שהוא חושש מאוד שעזיבתו
של המאמן דוד שוויצר תשבור את
מסגרת ההצלחה של ביתר שהיתה
מנת־חלקה בשנתיים האחרונות. שירזי
שואף למסגר את חוזהו תמורת רכישת
דירה בירושלים. כעת הוא מתגורר עם
אירית בסוויטה במלון שלום בבירה
ומרי פעם יורד לשפלה להוריו ברעננה.

| 24 זכה שלמה שירזי באליפויות
ובגביע, אבל האנרגיה העצורה בו אינה
מאפשרת לו מנוח. הוא רוצה עוד ועוד,
בירושלים מקווים לאליפות. הוא
היחיד שזכה בה(במסגרת מכבי נתניה).
אולי בשנה הבאה, גם במסגרת ירושלים.
גלער
מורביץ בן וד , 17 שניהם תלמידי
ישיבת כפר־הרואה שבעמק־חפר.
ואילו הסקוושן היחיד תוצרת־וד
ארץ, יצחק סמו, הוא בוגר מכון וינגייט
והמדריך ראשי לסקווש בכפר המב־ביה.

יאיר
עמיקם י

— ״זה ל א מה שהיה״ —

— דם. זרע ונעל —

(המשך מעמוד )37
בטח. אני בהנהלה של שנקר ונותנת
הרצאות וגם לימדתי את התופרת
של דגניה ב׳.

(המשך מעמוד )14
לאמת את סיפורה במימצאים אובייקטיביים.
חשוב גם לברר מתי לאחרונה
קיימה האשה יחסי־מין מרצון, כדי
להבטיח כי הזרע שנמצא בגופה הוא
אומנם זרעו של האנס.

• התופרת של דגניה ב׳ למדה
אצלך?
פעם קריש לוז, כשהיה יושב־ראט
הכנסת, היה צריך לנסוע לאפריקה.
אשתו עבדה במטבח בדגניה ב׳ ובאפריקה,
אם את לא באה אלגנטית, חושבים
שאת משרתת, זה נורא. עשיתי לה
מה שצריכה וכשהיא חזרה אמרה לי:
את יודעת, דיברתי בקיבוץ שלנו, יש
לנו תופרת עילית לא כל כך טובה
כמוך, אז החלטנו שאם את מסכימה,
היא תבוא אלייך ללמוד. אמרתי: למה
לא והתופרת באה וישבה פה חודש
ולמדה.

מטרות הכנס ונושא• ההרצאות
* להב הי ראתמהותמחלותהלב וגו ר מי

סי ב תן *

התקףהלבו סי בו כיו

החלמהמהתקףהלב * שי קו םלאחרהתקףהלב

מני עתהתקףלבמסף

וכירורגי__ .

* טי פו לשמר ני

• כמה שנים אתם גרים
בבית ברחוב הירקון?
42 שנים באותו בית. ב־ 1943 לקחנו
את הדירה. רחוב הירקון היה פעם

רשימת המרצים בכנס:
(עסי׳ סרו א״ ב1

-מנ הלמ בון הלבהדסה עין ברם ירו שלים.

פ רו פי גוטסמן

* פ ר ופי מ ו רי ס לוי

* פחםיצב עוני

פ רו פי קלרמן

* ח ״ ם י בין

סנן מנ הלמ חי הלב בי״ ח ביקור חו לי ם ירו שלים.

ן* שנים האחרונות נוהגים לב־
^ דוק נפגעות־אונס במכון הפאתו־לוגי
בתל־אביב. הד״ר בצלאל בלוך,
לשעבר ראש המכון, היה ידוע כמומחה
גדול בתחום זה. הוא אסף נתונים רבים
על הנושא ונתן הרצאות לפני קציני״
מישטרה וסטודנטים. הוא הדגיש תמיד
כי רצוי שכל בדיקת מיקרה אונס
תיעשה על־ידי אדם אחד, המומחה
לרפואה משפטית. .לא די לבדוק רק
את הנאנסת, יש צורך שאותו אדם
שבדק אותה יבקר בזירת־העבירה,
יטול משם את המימצאים ויתרשם
מהשטח, והוא שיבדוק גם את החשוד
באונס ׳,נהג לומר ד״ר בלוד.
יש לשער, כי מיקרי האונס האחרונים
אומנם טופלו על־פי שיטתו של
הד״ר בלוך.
אחרי הבדיקה הגופנית, על הרופא
לבדוק אם נותרו על גופה של האשה
סימני־דם של האנס או שערות שלו.
בדרך כלל נהוג לעבור במסרק על
שיער־הבושת של הנאנסת, כדי למצוא
את שרידי שיערו של האנס.

-מנ הלהמ כון ל שי קו םהלב בי״ ח ת לי ה שו מ ר.

* פרופש לזינ ג ר

מנ הלמ חי ני תו חי חז ה ו לב מ ר בו רפואי בלינסון.

מטדק

מנ הלמ בון הלבו הי חי דהל טי פו ל נמר ץלב בי״ חאסףה רו פ א צריפי!.

מנחההכנס.

הכנסיתקייםבמ לון הי ל טון ת ״ א יו ם ג 9 .7 .8 5בין השעות 0 8 . 3 0 - 1 4 . 3 0
במסגרתהכנס יערך סי מ פוזיון בהשתתפותהמר צי ם ו שי תו ףהקהל, אמצ עי המחשה

כל המימצאים הללו נשלחים לבדיקה
במעבדה. התוצאות נשמרות עד
אשר יתפס חשוד. אז לוקחים ממנו, אם
הוא מסכים, דגימות מדמו, רוקו וזרעו,
ומשווים אותם לאלה שנמצאו אצל
הנאנסות.

או ר קו ליי ם, כיבוד קלוא רו חתצהר ״ ם.

שובר הרשמה לכנס הראשון בישראלי לחולי לב 9/7/85 מלון

| ה• לטון ת״א
לבי מחלקתבנסים מידי ה בע״ מ רח׳ הנטקה 5ת. ר 6 4 4 8 .מי קו ד 3 1 0 6 3חי פ ה

נאלר שו םאתה מו עמדא שר פ ר טיו ר שו מי םמטה :

משפחה __

שםפר טי __ כתובת

פרטית__

בר אין מוסר־עבודה

רצי׳ בהמחאהלתש לו ם ד מי השתתפותע ״ ס 6 6 ,0 0 0שקל

מאר גני ם: מחלקתבנסים מידי ה בעי׳ מ ט לי .0 4 -2 5 7 4 7 0 /1 /4

ע״ז | 12.6 -

זיוה תלם

מזמינה אותך
או פנ ת?י ץ 1985
תמרה יובל -קולקציה איחודית בלבן
חוה לוי -דגמים מרהיבי אופנתיים
רפי יעקובזון -חליפות. מכנסיים. דגמים אופנתיים
א - 1\ 1 /שמלות קיציות. חצאיות, חולצות. מכנסיים, אוברולים סריגים עבודת יד: עדנה רוס כפר תבור (פרסטיג)
חגורות תיקים תואמים לבגדים

המכירה תת קיי ם ביום ששי 14.6.85
ביום שבת 15.6.85
בץ השעות 10-14
17-19
• טל 052*72976 .
בבית זיוה תלם. דוד המלך .10 הרצליה פיתוח

תן טרמפ לחייל

הרחוב הכי יפה בתל־אביב. ממול לא
היו בתים וראו את הים, היינו הולכים
כל יום לשחות. זה היה הבית הכי אל
גנטי, גרו פה אנשים אלגנטים. השכן
שלי היה סגל האצ״לניק. יום אחד
הבריטים באו ולקחו אותו לאריתריאה.
אני אוהבת את הסביבה ואני שמרנית,
הולכת לאותה מספרה, גרה באותו
בית־מלון. אנחנו רגילים ואפילו
שהבית ככה אנחנו לא יכולים לזוז.
לקחנו עכשיו דירה בשביל לגור בדוד
המלך, בעלי לא רוצה ללכת. כל הזמן
הוא דוחה 43 .שנים זה זמן, אתה מתרגל
ואיפה בונים היום חדרים כאלה? יש
פה שישה חדרים, כבר לא בונים כך
היום.

• והבית בקיסריה?
זה רק לוויק־אנד. שם יש לי רי־לקסיישן,
אני לובשת מכנסיים ופולו־ברים
ועובדת הרבה בגינה.
כואב לי הלב על מה שקורה במדינה
שלנו. איזה יפה היה פה לפני
שהמדינה קמה ובהתחלה. עכשיו לאנשים
אין סבלנות, רוצים הכל ומהר.
כשבאנו הנה לא היה לנו איפה לגור,
מה לאכול, עכשיו כולם רוצים בית.
את יודעת מה הצרה שלנו, שלא
חינכנו את הנוער לציונות. חשבנו שזה
שאנחנו גרים פה, זה כבר ציונות, אבל
זה לא נכון.
הנוער לא יודע לעבוד. הנה, העוזרת
שלי, כבר שלושה ילדים שלה ב־ארצות־הברית
והבת כותבת לה אמא,
פה למדתי לעבוד. היא עובדת 14
שעות ביום. למה לא לעבוד כך גם פה?
היום אין מוסר־עבודה. פעם היו בעלי-
מקצוע, פעם היו אנשים ישרים. היום
זה לא מה שהיה פעם. אני מתגעגעת
לפעם, מתגעגעת לתרבות ולנימוסים
הטובים, כשתל־אביב היתה קטנה
והגברות לבשו כפפות וכובעים והלכו
לפייב או־קלוק בגת־רימון. היום זה
לא מה שהיה פעם.

^ דיקות אלה אינן יכולות לעולם
** להוכיח באופן פוזיטיבי מוחלט כי
אדם מסויים הוא האנס. המימצאים
יכולים רק לשלול את האפשרות כי
חשוד מסוים הוא האנס. אם סוג הדם
איננו מתאים לזה של החשוד, נפלה
מייד האפשרות כי הוא המבצע.
כיום אפשר להגיע להתפלגות די
גדולה של תתי סוג־דם, ואם סוג הדם
שאליו משתייך החשוד הוא נדיר, יש
בכך משום הוכחה לכאורה בזהותו.
הזרע איננו מתפלג לכל־כך הרבה
תתי־סוגים. הוא יכול להעיד כי האדם
שממנו נלקח הזרע הוא בעל סוג דם
\ 8״ \ 8 ,או ,0וכן 4וז ,? 0שגם
הוא תת־סוג של דם.
כאשר סוג הזרע איננו מתאים לדמו
של החשוד, אפשר להוציא אותו מכלל
חשד. אבל אם סוג-הזרע מתאים לדם,
אין זו עדיין הוכחה חד־משמעית, מכיוון
שהוא יכול להתאים לאנשים רבים ׳*י
בעלי אותו סוג־דם.
בחינה נוספת הנעשית במעבדה היא
בדיקת רוק וזרע. ברוק ניכרת תכונתו
של האדם, אס הוא בגדר ״מפריש׳ או
לא(סקרטר בלעז) .גם בדיקה זו מאפשרת
רק לשלול את זהותו של האדם,
אבל לא לקבוע אותה בצורה פוזיטיבית.
נראה
כי כל מימצאי הבדיקות הללו
היו השבוע לפני השופט חיים אילת,
כאשר אמר כי הראיות שהובאו לפניו
הן משכנעות בצורה מדהימה.
שאלה אחת שזרק הסניגור, עורך־
הדין אניס ריאד, העלתה אפשרות שבה
חשדו רבים. עורך־הדיו שאל אם אומנם
נכון כי היו מימצאי המעבדה בלתי-
אחידים. אם אומנם נמצאו סוגי־זרע
שונים אצל כמה מהנפגעות, ברור כי
היה יותר מאנס אחד שפעל באותה עת.
יתכן מאוד כי יש מספיק ראיות נגד
החשוד, אבל יש בידי המישטרה ראיות
נוספות, המצביעות על כך שיש עוד
אנס תל־אביבי המסתובב חופשי, וטרם
הגיע המועד לפתוח את החלונות
בקומות־הקרקע בעיר.

אילנה אלז;
העולם הזה 2493

קולנוע
המצלמה המתעמלת
אורחים מרפד העדשים

ממשכגות-העדגי
לאמבט של חלב-וורדים

אחד האורחים האמיצים ביותר של פסטיבל
ירושלים היה שחקן בריטי גבה־קומה, בעל גיזרה
דקה, תווי־פנים אנגלוסכסיים גזעיים ועור־פנים
בהתאם. עם קצת חמה ירושלמית, האדים כתינוק
שבושל באמבט־שמש.
הוא עלה לבמה בגפו, בלי תפאורה, ללא
איפור, וללא כל מיצהלי־פירסומת, להגיש יצירה
שאיש בארץ לא מכיר מבחינת־הבגרות באנגלית,
פואמה מן המאה העשירית, המבוססת על
מיתוס נורדי קדמון בשם באוולף.
באותו הלילה נדדה שנת מבקרי־התיאטרון.
גם המכסחים הגדולים של הפסטיבל הודו —
ג׳וליאן גלובר, זה שמו של הג׳נטלמן, עשה
— אותה. זה היה איש אחד שהיה בעצמו תיאטרון
שלם. אבל הפסטיבלייריס המושבעים לא התפנו
לבדוק מדוע פניו מוכרות להם מאיזשהו מקום,
כל כך מוכרות, שאי־אפשר לטעות.
כי גלובר, לבד מהיותו אמן־תיאטרון בחסד
שייך לאותם שחקני־מישנה בקולנוע ובטלוויזיה,
המרפדים במהימנות את ערשו של הכוכב
הראשי. אמנם את הנובלה שהסריט עם פיטר
או׳טול בהודו, קים, לא ראו בארץ, אבל, לעומת
זאת, ראו גם ראו אותו כנבל האלגנטי והחלקלק
בלעיניך בלבד. פחות בולטת הופעתו באבק
לוהט של ג׳יימס אייבורי(הוסרט גם כן בהודו).

גיהינום יווני. אבל נוסטלגיה אמיתית
רוחש גלובר לישראל. הוא היה כאן בעבר, בהס־רטת
יעקב ובניו של הבמאי מייקל קאקויאניס
ועזב ביום ששי הארור, לפני השבת של מילחמת
יום־כיפור.
״הצילומים הופסקו באמצע, כי רוב הצוות
הישראלי גוייס למלחמה. ביום השני, כשהתופת
בעיצומה, צלצל קאקויאניס לידידו הטוב, גנרל
׳משה דיין: מויישה, אני חייב לגמור סרט!
,מייקל,׳ ענה לו דיין, ,אני חייב לנצח במלחמה.׳

שחקן גלובר
זוכר את דיין
״אתה תנצח במלחמה שלך,״ ענה לו קאקויא־ניס-
,אבל אם אתה רוצה שישראל תהפוך למרכז
של תעשייה קולנועית עולמית, ואני מאמין
שאכן תהיה כזו, אתה חייב להבין מה קודם למה.״
למחרת, מספר גלובר, הגיע מטוס בריטי
מלווה בשני מטוסי־סילון ישראליים, שליוו אותו
לאמצע המידבר, ואיתו כל הציוד, המצלמות
והתאורה — כל מה שהיה נחוץ כדי לחדש את
הצילומים בזמן.
סיפור אחר, המלמד על הטירוף המוזר של
אנשי הקולנוע שייך לפרשת לעיניך בלבד,
הסאגה האחרונה של ג׳יימס מור־בונד.
זה קרה בתקופה שבה היה גלובר מחוסר־עבודה
של ממש. הוא פרש מן התיאטרון הלאומי
האנגלי, כדי למצוא שממה יחסית בקולנוע.
כשעמד לנסוע ליוון להסרטת סרט תנ״כי בוטלה
ההסרטה והוא כמעט ומכר את ביתו כדי לקיים
את מישפחתו. ואז הגיעה הצעה — לשחק בסרט
בשם מחפשים את אלכסנדר, שהשתתפו בו
שחקנים ידועי־שם, ביניהם ג׳יימס מייסון המנוח,
העולם הזה 2493

ראסטי ג׳יימס ובית׳ליסין, תל־אביב,
ארצות־הברית) -איו כמו
מבקדי־קולנוע האחוזים, בדיבוק
שפת״הקולנוע להעריץ ולהוקיר
את פראנסיס פורד קופולה. אם היה בעידן משמים זה
בקולגוע מין אליעזר בן־יהודה של האמנות השביעית, הרי
קופולה הוא האיש. מחייה, מעורר ומחדש, שגם בכישלונותיו
אפשר לאלף דור שלם של תלמידים. אן עם כל הרצון
להתחשב בשני סנדקים אוכלי״להבות וסרט אינטימי גאוני
כמו השיחה, כל מה שאפשר לשבח בטרילוגיה שלו, אחד מן
הלב, נערי הכרך ועתה ר אס טי גייימס (במקור: ראמבלפיש)
שייף למראה החיצוני בלבד.
ספק אם הקהל הרחב, המשלם בכרטיס מלא עבור שעתיים
קופולאיות, מוכן להתמסר לחקר האסתטיקה הקולנועית בלבד
מבלי שתוגש לו המנה העיקרית, סיפור הגון, דמויות של
ממש, ועלילה בשרית. אבל קופולה מעדיף לעסוק בשעשועים
צורניים: אחד מן הלב היתה הדגמת האולפן הקולנועי כתחליף
לעולם הממשי, נערי הכרך השתעשע בתחקירי-צבע ומשחקי-
פילטרים ועתה עורך קופולה אורגיית־מצלמה עצבנית בשחור-
לבן מסביב לעלילה דמויית אידרתו הדקה של דג מלוח.
אמנם יש כאן איזה סיפור קלוש על אהבת״נעודים, הטובעת

מט דילון: פירחח מתמחה
בסחי מילחמת כנופיות״נוער בעיר״שדה קטנה, אבל הגיבורה
האמיתית היא המצלמה, המשרטטת זוויות מעניינות בחומר-
מנוחה מוחלט, במקביל לחרדה ולחוסר היציבות של השחקנים,
בראשם מט דילון, פירחח מתמחה. אבל לרדידות אין
סליחה, גם אם קופולה שולט בה בשפה יפה.

בע\ר טר>
מגזע צ>ונ>
בנית (מוגרבי, תל־אביב, ישראל)
חוות-דעת זאת, אם מותר לבי-קורת-קולנוע לחטוא לפעמים בנבואה,
תעמוד בסתירה מוחלטת
לצילצול־המרשרשין בקופה. ואם אפילו תישמע נלעגת בשל
כך, הדי די שתגרום לבמאי נדב לויתן הרהור שגי במה שעשה.
ומה שעשה אינו בעצם חטא כל כך גדול. הוא אפילו מקובל
ולגיטימי בתעשיית-הקולנוע: קומדיה מדברת עברית, על
יצורי-אנוש מתוצרת הארץ עם בדיחות כחול-לבן. לא גס
נורא, לא כאסח, לא מרגיז או מעליב, להיפך, משהו הנותן
הרגשה, כי גם אם הילד קצת מפגר, הרי זה הילד שלנו.
זהו שיפשוף נעים, שעבר לבה־ד ,12 שיש בו יותר עליצות
קלאב-מדיטראנאית מאשר הלם־טירוניות. כי הדי אף קצי-
גת־חן לא כללה בסידרת־שדה שלה תרגיל כגון זה של חילוץ
חיילת מבית נטוש על-ידי חוליה לוחמת של טירוניות, כפי
שזה נראה בסרט. אבל אסור לקחת את הכל כל כך ברצינות
גם הבמאי לא עשה זאת וכך נראים הסקצ ים הקצרים שמהם מורכב התסריט (אסי דיין) כאוסף בדיחונים מודבק
ברישול וללא עריכה קולנועית כל שהיא. אשר לבדיחות -
ייאמר ברוח הכותרת הרדיופונית - -אותי זה לא מצחיק!־׳

ושהופק בתנאים קשים, גם כן ביוון, בתשלום
אפסי ,״אבל בתשלום כלשהו״.
״זה היה גיהינום. עברנו 15 שעות ביום בחום
נוראי, עם הפסקה של כרבע שעה, בתנאי־מגורים
מחפירים, שורצים חיידקים למיניהם. ארבעה
שבועות נוראים. באמצע כל זה אני מקבל מיברק
מן הסוכן שלי, :רוצים אותך לסרט של ג׳יימס
בונד.׳ אמרתי — לא! אנחנו עובדים כאן ששה
ימים בשבוע. יום ארוך ומפרך ואין לי כל אפשרות
לחשוב על משהו אחר.
״אבל, בכל זאת, התפניתי לבוקר אחד של
שבת וטסתי ללונדון לכמה שעות כרי לראות את
המפיקים. הסיבה שקיבלתי את התפקיד של
הנבל בסרט היתה דווקא הדמות החיובית ביותר
שגילמתי אי־פעם לטלוויזיה, אלכסנדר דובצ׳ק,
בסידרה המופלאה פלישה, דמות שהיו בה כל
האצילות, העדינות והאנושיות, המהופכים בדיוק
לדמות שצריך הייתי לגלם בבונד, ובדיוק משום
כך רצו אותי לתפקיד.
״ולפתע־פתאום אני טס לי עם אשתי לקורפו,
ישר ממשכנות־העוני ומתקציב־הלחץ של ההסרטה
הקודמת, כדי שלימוזינה תקבל אותי בנמל־התעופה,
מעטפה חומה ושמנה עם מזומנים
נדחפת לידי, ואני מוטל לאמבט של חלב־וורדים,
בפיסגה הזוהרת של עולם־הקולנוע. ואם שואלים
אותי מה המרתק ביותר במיקצוע שלי — הנה
התשובה: האפשרות להמריא מתחתית הביצה
למרומי השמיים״.

הניצול ב עי קסתמ שה רבנ1
ממחגות-ההשמדה
להוליווד, גיו־יורק וירושלים
כובעים רבים החליף ג׳ק גרפיין בחייו. ולא
כולם עטורי־נוצות. כשניצל מארבעה מחנות-

קרולין לנגפורד וענת טופול: שיפשוף נעים
אבל, מי יודע. נוער צעיר מאוד, כל המישפחה בחופש הגדול,
ויהודים נדיבים בהרי קאטסקיל, אולי אותם זה יצחיק.
לחלי גולדנברג וחנה אזולאי -בנות, אל פחד, אם לא להקה
צבאית, אינשאללה בסרט הבא.

השמדה שונים השתקע בארץ־המשחררים, אר־צות־הברית,
ועסק לסירוגין בתיאטרון ובקולנוע.
במיסגרת הפרק ההוליוודי שלו עשה שני סרטים
יוצאי־דופן, נשא לאשה את השחקנית קרול
בייקר, ואחר־כך התגרש ממנה ומהוליווד גם יחד.
לארץ הוא הגיע מניו־יורק, שם הוא מנהל את
אחר מתיאטראות האוונגארד החדשים יחסית
( ,)1978 תיאטרון קלורמן, ונחשב לאחד המורים
המעולים לתיאטרון בעולם כולו.

תרועת־הפסטיבלים, צפוי בסינמטק ערב מיוחד
במינו — שני סרטי גרפיין המעולים והסרט

״אילו סיפר לי מישהו לפני ארבעים שנה,
כשיצאתי מברגן־בלזן, שיבוא יום ואבוא לירושלים
עם התיאטרון האהוב עליי, להעלות את
המחזאי החשוב ביותר בעידן המודרני, סמואל
בקט, הייתי אומר לו מה שאמר משה רבנו — די
לי להאמין בכך.״
אבל הנס התרחש וגרפיין, עם בנו, השחקן
בלהקתו, הרשל, הגיעו לירושלים ולא בגפם. הם
נשאו את זכרו של במאי התיאטרון אלן שניידר,
שניספה בתאונת־דרכים לפני כמה חודשים
ושתלו, בשם צוות התיאטרון כולו, עצים לזכרו.
מחווה בסארים. דבר אחד שהביא עמו
גרפיין הוא סרט תעודי, שעשתה עליו הטלוויזיה
הקנדית, בכוונה לתתו כשי ליד ושם. אד ירושלים
הרי מרכז העולם היא, ובאותו ערב עצמו
כשליאה ואן־ליר, מנהלת סינמטק ירושלים, ערכה
קבלת־פנים לאורחים חשובים מאוד, הופגשו
במקום ג׳ק גרפיין ומנהל סינמטק פאריס,
המבקר בארץ, אלן מארשן, המחפש את גרפיץ
מזה כמה חודשים, כדי לספר לו על מחווה שערך
הסינמטק הפאריסי לגרפיין ולשני סרטיו, הזר
(בן גאזארה) ומשהו פראי.
גרפיין היה מאושר כל כך מפגישה זאת עד
שמיהר להבטיח לסינמטק ירושלים את שני
הסרטים הנ״ל, ובעוד כמה חודשים. משתישכח

נ׳ר, והרשל גרסיין
זוכר את שניידר
התעודי, שיילמד פרק חשוב בתולדות ניצול
השואה המופלא.

עמד, פייי״ד*

סאת

שורסית

יריב

אלמה מאהלו הישראלית מבינה שחלק מהיותה ליידי אמיתית קשור לכך
שלא ידעו עליה, שלא ירכלו עליה.
כל זה עובר על כולם, אבל לא עליי. לי
הסיפור הזה עשה אתגר אמיתי, ואני החלטתי
לברר מי היא הגברת המסתורית, נושא־הערצתם
של כמה מהגברים הכי־נערצים בארץ ובעולם.

אלמה מאהלר
מם קוקושקה, גרופיוס, ורפל
שיידעו להם האירופאים ש״אוורי תינג די קן
דו, ווי קן דו בטר״.
עד היום הם מדברים שם, באירופה הקרה, על
האשה המהממת, אלמה מאהלר, שנולדה ב־
1879 ונפטרה בגיל 85 בשנת ,1964 ובין השנים
האלה היא שיגעה את כל הגברים הכי מבוקשים.
היו לה רומאנים אין־ספור ועם אחד מהם, המלחין
גוסטב מאהלר, היא התחתנה וחיה. כשנפטר
מאהלר. היא ניהלה רומאן ממושך עם הצייר
אוסקר קוקושקה, ואחרי־כן עם האדריכל
הידוע וולטר גרופיום ועם הסופר פראנץ
ורפל, שגם לו נאותה להינשא. כל אלה היו ראשי
מיקצועותיהם באירופה.
סודה של אלמה מאהלר היה יופיה, ואולי יותר
מכך, כושרה להקשיב לגברים ולתת להם הרגשה
שכל אחד מהם הוא הכי־חכם, הכי־מוכשר, הכי־מושך
וכך הלאה.
את הסיפור הזה סיפרתי לכם כדי שתנשמו
עמוק ותגידו: אוי, אין נשים כאלה היום!

הנה, תקראו את הקטע הזה בשקט־בשקט־בשקט,
כדי לא לעורר גלים.

אחרי זמן קצר ראו אותה עם פרופסור מוטי
רביד, שהוא אלמן, אבל רפואה זה, כנראה, לא
השטח של ריבה, ומהר מאוד היא שלחה אותו
בחזרה לחולים שלו, שיטפל בהם.
מה היא עשתה אחר־כך לא ידוע, כי לא ראו
אותה רי הרבה זמן. והנה, בזמן האחרון, פיתאום
ראו אותה עם הצייר, הפסל והאלמן, יעקב אגם.
רואים אותם עוד ביחד אבל סיפרו לי שזאת לא
יותר מידידות.

ריבה אלטשולר
רק באמצעות שליח

ריבה היא בתו של קבלן, שגדלה עם שני אחיה
התאומים בתוך צמר־גפן ורוד. למדה בלט כמו כל
ילדה, למדה לנגן על פסנתר, קראה שירה וספרות
קלאסית, ובאותה הזדמנות גם גדלה והתפתחה
ויפתה.

לפני 14 שנה היא נישאה לאבי עזריאלנט,
וביחד הם בנו את הבורסה לתכשיטים, שאבי הוא
כיום המנכ״ל שלה. אחרי שראה אבי כי הכסף
זורם לכיסיהם, הוא החליט שאשתו היפה יכולה
כבר להרשות לעצמה לשבת בבית, ולהיות ליידי
לא־עובדת. ריבה סירבה. מכאן התחילו הצרות
ואחרי 12 שנות נשואין הם התגרשו. היא קנתה
דירה בתוכנית ל׳ ,צבעה אותה בלבן, והיא
מסתובבת בתוכה לבושה בגדים שחורים. היא לא
יוצאת מהבית למטרות גשמיות, כמו סופרמרידט

אז תדעו לכם — יש! כאן בתל־אביב!
שמה ריבה אלטשולר, והיא ליידי במובן
העמוק של המילה. היא לא מוכנה שיצלמו אותה,
היא לא מוכנה שיראיינו אותה, היא לא נפגשת
עם אנשים שאינה מכירה, היא לא מסתובבת
ברחובות סתם, היא לא יושבת בבתי־קפה. היא

ריבה וזובין מהטה
משברון בחיי־הנשואין
ברגע זה, כשכולכם יודעים שאגם פינה את
המקום, אתם כבר מטלפנים ומנסים למצוא את
הטלפון שלה כדי לנסות את מזלכם. עזבו
שטויות. איפה שזובין מהטה, מוטי רביד ויעקב
אגם לא הצליחו, לא תצליחו גם אתם.
למה? כי ליבה של הגברת לא פנוי להובלה. כל
היציאות האלה הן רק כדי שבינתיים לא יהיה לה
לגמרי משעמם. בינתיים, עד שהיא תראה שוב
את הגבר שהיא אוהבת באמת.

קוראים לו הרוזן אוף־בריל דה־בורבון.
בן־דודו הוא קרלוס, מלך ספרר. הוא גרוש, בן
,43 גבוה ויפה, בעל נימוסים אירופיים, והוא גר
באחוזתו הפרטית בצרפת.
כל יום הוא מטלפן אליה, וכמה פעמים בשנה
הוא מגיע הנה אינקוגניטו, והיא נוסעת לשם
אינקוגניטו, וכאילו הכל נהדר ביניהם. אבל,
כידוע, קשה להיות יהודי, ועוד יותר מזה קשה
להיות יהודיה מבית מסורתי. הגברת פשוט לא
יכולה להשלים עם העובדה שיהיה לה בעל שדם
לא־יהודי זורם בעורקיו, ולכן הרומאן מתנהל כבר
הרבה זמן, אבל כנראה תוצאות לא תהיינה.

ובנק. בשביל זה יש לה שליה במישרה מלאה.
השליח נוהג באוטו שלה, עושה קניות, דואג
לאינסטלטור ולחשבון החשמל. אחד הדברים
היחידים שריבה מוכנה לעשות בעצמה הוא לחייג
לאחר מהקטרינגים הרבים, הרשומים בפינקס־הטלפונים
שלה, ולהגיד להם מה להביא ומתי.
הרכילות עליה התחילה לפני כמה שנים,

כשהחלה להראות עם המנצח זובין מהטה,
ריבה בחתונתה עם אבי עזריאלכט
עצמאית מדי

שבאותה תקופה היה לו משברון בחיי־הנישואין
שלו. ביררתי מה קרה בדיוק, והסתבר שלא היה
שם שום דבר ששווה רכילות אצל שני אלה.
היחסים הם על רמה הלאסית גבוהה.

מוטי רביד
אלמן

כמה מידידיה, סופרים ואנשי־אמנות, שבאו
לבקר אותה כשהיתה חולה מאוד לאחרונה,
ושכבה בבית־החולים, מוכנים להישבע שהיא
הבריאה כל־כך מהר, כי היא התפללה לאלוהי־ישראל,
אז שתיקח גוי?

אסורים ברבנות

אלכסנדר קוסטין
איך להשיג גט -

גברים נכבדים. הקטע הזה שווה לכם כמה
אלפי דולארים ירוקים, ואפילו שחורים, שאילולא
אני, הייתם מפזרים אותם בין שניים־
שלושה עורכי־דין, שלא היו עוזרים לכם בכלל.
אני דווקא מבינה את זה שפיתאום בא לכם
להתגרש. הגערה היפה שאיתה התחתנתם כבר
לא כל־כך צעירה ויפה, ובמשך השנים היא גם
תפסה ביטחון ועצמאות וטיפה פמיניזם ובכלל
היא די מנדנדת ומבלבלת את המוח, ואין לכם
כוח. לעומת זאת, אתם, שפעם נראיתם ילדים
מטופשים, קיבלתם כמה קילוגרמים וכמה אלפי
דולארים בחשבון־הבנק וקצת שערות־שיבה,
שרק עושות אתכם יותר מרשימים. וחוץ מזה, וזה
הכי חשוב, פיתאום הארץ הזאת מלאה בחתיכות
צעירות ויפהפיות, העושות לכם עיניים נהדרות,
עטורות רימייל כחול־כהה.
נו, אני באמת מבינה שאתם ממש מתים
להתגרש. אבל — היא לא רוצה. היא אמרה את
המישפט הנוראי הזה: על גופתי המתה!
לא עוזר כלום. לא הבטחת הדירה ולא הרבה
כסף בבנק, ולא הילדים. הגברת פשוט רוצה
להישאר בסטטוס של נשואה.
אז אתם רצים מעורך־דין לעורך־דין, מבלש
פרטי לבלש פרטי, ושום דבר לא עוזר.
דקה לפני שאתם מתייאשים ואומרים לעצמכם:
אין ברירה, כבר נגמור את החיים עם
הנודניקית הזאת — בואו, שבו לרגע וקחו בחינם
שיעור באיך־להשיג־גט קצר וחלק.
שני המורים לשיעור הנ״ל הם שני גברים יפים
ומרשימים. אחד מורה לאנגלית והשני עורך־דין.
הנה הצעותיהם לגט בטוח:
עורו-הדין אלכסנדר קוסטין מציע: כדי
לקבל גט מאשתך, כל מה שאדם צריך זה להיות
מואשם במירמה ובסחיטה ובניאוף עם אשת חברך
הטוב, ובהחזקת תמונות־עירום במגירה שלך,
ולבסוף להיות המרכז של מישפט סנסציוני. וכבר
האשה החוקית רוצה גט.
לעומתו, המורה לאנגלית אריה ניב עבד
פחות קשה כדי להשיג את הגט. כל מה שהוא
עשה זה להתעסק עם איזה 10־ 15 ילדות בנות ,16
ואפילו להתאהב בחלקן. עבודה נקיה ונעימה,
כנראה. גם אשתו מבקשת גט דחוף.
תלמדו, רבותי, תלמדו!
חדשות מהבריכה
הכל התחיל בנריכודהשחייה של צהלה. לשם
באים כל מי שאוהבים מים, וגם קצת מי שאוהבים
אוויר. וכשהם באים לשם, הם מביאים את נשותיהם
החוקיות, ולפעמים גס הלא־חוקיות, ואז
מהמים שנכנסים להם לעיניים הם לא רואים טוב,
והם לוקחים ביד איזה אשה ומביאים אותה
הביתה, ואז מסתבר להם שזו לא האשה שלהם,
אבל זה כבר מאוחר, וכל הבריכה של צהלה
מדברת עליהם.
אז עכשיו הם כולם שוכבים שם, בבריכה,
מרוחים בשמן, מור ולבונה, משתזפים קצת על
הבטן וקצת על הגב, ומדברים על טייס אחד
מפורסם (ואפילו יותר מזה) שתפס את אשתו
מזה הרבה מאוד שנים בפוזת השתזפות־בטן, אבל
לא בבריכה אלא במיטה שלו, עם מלח ידוע
(ואפילו יותר מזה).
יש איזה מזל בהורוסקופ, שאצלו מים ואוויר
הולכים ביחד. נראה שזה המזל של הגברת הנ״ל.

שולה חן ואבי קורן
יחד עם מירב בגין

אם אי־פעם אצביע למפא״י, זה יהיה רק בגלל סוניה פרס, שאני חושבת עליה את הדברים הכי
טובים שאשה יכולה לחשוב על אשה.
הנה, תשמעו סיפור קצר מהשבוע שעבר, ותשפטו בעצמכם:
ביום השני בבית ראש־הממשלה נערכה מכירת תמונות של עולי־גרוזיה, כשכל ההכנסות היו
לטובת אחינו בני עדת אתיופיה. קבלת־פנים כזאת צריר להכין. ואכן, סוניה פרס קמה מוקדם בבוקר
והתחילה לעבוד. סידרה את הכסאות, תלתה תמונות, דאגה לכיבוד וכל שאר הדברים שעושה עקרת־בית
טובה ביום שהיא מחכה להרבה אורחים.
ב־ 5אחרי־הצהריים התחילו להגיע המוזמנים. לא יודעת כמה מהם הגיעו בעניין אמנות ותמונות.

סוגיה פרם מגישה בביתה
גברת אלגנטית
מה שברור הוא שכל אחד רצה ללחוץ את ידו של ראש־הממשלה ואת יד רעייתו, כדי שיוכל לרוץ
מהר ולספר לחברים. שימעון פרם עמד וחייך את חיוכו מלא־השיניים, אבל סוניה לא נראתה
בשטח. למה? כי סוניה עמדה במיטבח בלא איפור בשימלת־בית רגילה, ושטפה כוסות. כשהיה לה מגש
מלא כוסות נקיות, היא הביאה אותו לחדר. באותו רגע ניגשה אל סוניה גברת אחת, מאותן שיש להן
בגדים אלגנטיים אבל נשמה לא־כל־כך. ואמרה לה בקול צעקני, תוך כדי נזיפה :״כמה פעמים אני
צריכה לבקש ממך כוס מים? איזה שרות זה:״ סוניה פרס רק השפילה את מבטה. היא פשוט לא זכרה
שהגברת ביקשה ממנה מים, אחרת לבטח היתה מביאה לה מייד.
מישהי אחרת ניגשה לגברת האלגנטית ושאלה אותה למה היא מדברת בגסות אל אשת ראש־הממשלה.
אבל קשה מאוד היה לשכנע אותה שסוניה אינה העוזרת בבית הזה.
חברת אפריקה שראל המישפחה הזאת היא מעוז הרכילות בארץ.
שבוע דני מעוז, שבוע ניצה מעוז, ובשבוע־הבא
אולי לורין מעוז.
את ההיסטוריה של ניצה מעוז אין צורך
לספר, כי היא רשומה בכל ספרי דברי־הימים של
ארץ־ישדאל הזוהרת. קודם היה לה המון כסף
ישראלי, שאותו עשה דני מעוז. אחר״כך,
כשהכסף הישראלי התחיל לאבד מערכו בשוק
העולמי, היא עברה לכסף תורכי, שאותו עשה
אדון תותח. לאט־לאט נדמו התותחים, וכנראה

שהכסף התורכי התחיל גם הוא לאבד את ערכו,
וניצה ישבה לחשוב מה הלאה. אמרו לה
שבענייני־כספים הכי טוב לשאול בבנק. ניצה
רצה לבנק, ושם אמרו לה שהיום אפריקה
מתחילה להתעורר. ניצה חזרה הביתה, ארזה
מיזוודה ועלתה למטוס בכיוון בוטצואנה, כדי
להיות שם בדיוק ברגע שאפריקה תתעורר
לגמרי, ואולי תציע לה משהו.
מה היא עשתה שם לא ברור. אבל היום
מסתובבת ניצה ברחובות תל־אביב, כשאחריה
הולך משהו הנראה פחות כמו תותח, אבל יותר
כמו מרגמה מפוייחת אחרי שימוש.
כולם אומרים שזה האוצר האחרון שניצה מצאה
לעצמה. איזה סוג של אוצר זה, אני משאירה
לדמיונכם.

אחרי הצהריים, בבקשה!
יום שני, שמונה ורבע בבוקר.
דרינג, דרינג.
״את רחל המרחלת!״
״מדברת!״
״את מכירה אחד בשם אבי קורן או קרן?״
״כן, אני מכירה״.
״את שמעת שהוא ניסה להתאבד?״
״מה את מבלבלת את המוח!״ סגרתי את
הטלפון.
עשר וחצי בבוקר.
דרינג, דרינג.
״את רחל המרחלת!״
״מדברת״.
״את מכירה אחר בשם אבי? שיש לו אשה
זמרת?״
״שמעת שהוא שוכב בבית־החולים, אחרי

שהוא התעלף ברחוב?״
אחרי הטלפון השלישי צילצלתי לשולה חן.
דרינג, דרינג.
״מדברת שולה. אפשר לדבר עם שולה?״
״מדברת״.
״איפה אבי?״
״הוא בבית־חולים״.
״מה קרה לו?״
״גם לך מבלבלים את המוח?״
״ועוד איך!״
״זה נכון שאבי שוכב בבית־החולים בביתן של
מירב בנין, אבל הוא לא התאבד. סתם ניתוח
של דיסקוס. אני מצטערת לקלקל לך את הסיפור.״
מהיום,
מי שרוצה לספר לי סיפורים — אנא,
צלצלו אחר־הצהריים!

ניצה מעוז
ועכשיו מרגמה

העיתון החי ביותר במדינה
גיליוו מס־ • 5עורכים אלכס פז ובנצי לופו

צה״ו הציל חיי וגן
קרא בגיליון יום שישי
של ״העולם הבא״.
״העולם הבאבא
מייסעס״:
ארלווורוב -יומן אישי
מי באמת רצח אוהיו
כתבת! של פ״נ
(לשעבר כ״נ -כתב
נוער) אם־בצל דל

אזהרה: אל תקראו שורות אלה לפני השעה שש עשרים וחמש

3עת מותר לגלות
לא רק חייו של חוסיין ניצלו על־ידי צה״ל, אשר נמנע מלהפגיז
את ארמונו במילחמת יום־הכיפורים, אלא גם צדניינקו, מנהיגה
של ברית־המועצות, שנאלץ לפרוש במיסגרת משחקי רוטציה
רוסית, היה חב, משך 36 שנה עד ליום מותו, את חייו לצבא הגנה
לישראל, אשר משיקולים הומניטריים נעלים נמנע מלהפגיז את
הקרמלין.
חייב נוסף הינו הנישום, עוסק מורשה מם( 12346571 .רב״ט),
אשר ניתנה לו ארפה עד סוף חודש יולי.

תעצרו רגע ותקראו בעיון, אבל אל תחנו -תיכף תבינו למה.
האקדמיה תגייר את סנדלי דנוור. ממחר לא ינעלו אתכם יותר
בסנדלים אלא בסד״חניה.
מה מקור המונח!
סד -על שם ממציא סנדלי אילת, הלא הוא המרקיז דה״דנוור
(מקודם דה־סד) ,מגדולי יהדות פולין ומייסד מיסדר המסתגרים
(בירושלים .)1983 לדוגמה: סדנא דארעא חד הוא -ובארמית -
שנה מאסר למשחרר בעצמו.
חניה -אין. מהשורש א.ס.ר. לדוגמה: החנייה אסורה! אין
חניה! ויסעו ויחנו ויחטפו קנס (שמות, סעיף 22 לפקודת-
התעבורה).
עכשיו כשהבנתם, שימו לב, חברה. השינוי ייכנס לתוקף אוטוסו
בשבוע הבא. אז רוצו מהר לכל הגיליונות הקודמים של העולם
הבא ושנו מהר בעט או בעיפרון בבל מקום שבו מופיע המונח נעלי
דנוור. מהרו פן תינעלו!