גליון 2494 מתאריך 19 ביוני 1985

ל׳ סידן תשמ״ה19.6.1985 ,

מיססר 2494

נבו רם׳ חמש שנים

שנה 49

המחיר 1500 שקלים(כולל נלע־טז

מכחכים
סימון הפאשה התורכי
לא בודקים, לא חושבים, רק דוחים.
״לדחות על הסף!״ כך הגיב דויד לוי בתקיפות
של שור־בר על היוזמה האמריקאית־הירדנית
החדשה. ולא רק הוא ולא רק עתה. כל חבר־מרעיו
הגיבו ומגיבים בצורה דומה גם בהזדמנויות
אחרות.
קוצר־ראייה ואיוולת פוליטית זו, המאפיינים
את אנשי הליכוד, אינם יכולים שלא להזכיר את
סיגנון הפתיחה באש של חיילי הוד רוממותו,
הפאשה התורכי, בזמנו. אלה היו יורים ספונטאנית
ואחר״כך היו ניגשים לבדוק במי ירו.
סמי ארגון, נתניה

חרוז לי את חרוזה
אריק שרון איננו הפיתרון (העולם
הזה .)12.6
יש לי מה לומר על אחד היושב בלוס־אנג׳לס
ונותן עצות מעוותות, שבגלל לאה צמל המוצא
היחיד הוא אריק שרון את מאיר כהנא. אבל לתת
למיכתב של הקורא הזה את הכותרת הפיתרון
הוא שרון, זה יותר מרי, בכל זאת.
מי מנע מכם להכתיר את המיכתב, כמו שצריך
(וגם כן בחרוזים) :״אריק שרון הוא אסון,״ או
״הקורא לוין בכלל איננו מבין?״
רם גרום, תל־אביב

תיקוות אסירי חרד

רצוי שמדינת ישראל תצטרף לרשימת
הארצות אשר חתמו על הסכם
הרפטריאציה של אסירים למול דתם.
אני
אזרח ישראלי, המרצה שמונה שנות מאסר
בכלא אנגלי, באשמת הברחת־סמים (טענתי
ועודני טוען שאני חף מפשע) .אני בן ,28 נשוי
ואב לבת בת שמונה ובן בן חמש. אשתי, ילדיי וכן
שאר מישפחתי הקרובה חיים בארץ.
ביוזמתה של אנגליה התקבל בקיץ האחרון,
ונחתם על־ידי מיספר רב של מדינות(מקנדה עד
קפריסין) ,הסכם הרפטריאציה של האסירים.
הסכם זה מאפשר לכל אסיר פלילי, שמדינתו
חתומה על ההסכם, לרצות את יתרת עונשו
במדינתו הוא, בכפוף להסכמתם של כל הצדדים
— האסיר, המדינה שבה הוא כלוא והמדינה
שאליה הוא רוצה לחזור.
המטרה והמניע מאחורי הסכם זה היא אנושית,
כי העונש שאליו התכוון השופט בשולחו אדם
למאסר הוא הרחקתו מהחברה, אבל לא שלילת
זכות־הביקורים. שהיא, ללא ספק, זכותו החשובה
ביותר של כל אסיר.
ישראל חייבת להצטרף ולחתום על הסכם זה
ואני גם משוכנע שאני דובר בשמם של אסירים
ישראליים רבים בבתי־כלא מחוץ לישראל, שבני־מישפחותיהם
מנועים לראותם, קודם כל מהסיבה
הכספית של הוצאות הנסיעה.
ש״ג, בית־הכלא של הוד מלכותה,
איווסהאם, אנגליה

קרהירכיים

קו אדום, קו ירוק, קי סגול. אבל
קו״ירביים (העולם הזה )12.6ז
כירושלמי ותיק אני חייב לפתוח בסיפור
שמספרים על אחד מבני מישפחתו של יצחק
נבון. שקיבל בראשית המאה את הזיכיון להנחת
מסילת־הברזל ירושלים־יפו. בהעדר מילה עברית
מתאימה, השתמשו הכלבמונח הצרפתי שמן דה־פר
(מסילת־ברזל).
עד ששבת׳אחת לא התאפק אחד המתפללים
בבית־הכנסת בעיר העתיקה, שהצרפתית לא
היתה הצד החזק שלו, ושאל את חבריו לתפילה,
בעת הקידוש: מה זה מה שסניור גבון עושה? כבר
שמעתי על שמן־זית, ושמעתי על שמן־פישתן,
ושמעתי על שמן־תירס, אבל על שמן־דפר טרם
שמעתי.
כך גם אני. מאז ומתמיד אני יודע מה זה קו
אדום. מאז קמה המדינה אני גם יודע מה זה קו
ירוק ומאז מילחמת ששת־הימים אני יודע מה זה
קו סגול. אבל קו־ירכייס? החגורה התחתית הזאת,
הנועלת את האשה החרדית בתוך שמלתה, מתחת
יעקב גוט, ירושלים
לירכיה?

הנוסחה של פייסל
גולדה מאיר תמיד היתה על הכוונת
(העולם הזה .)12.6
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2494

סנ ד לי ! ג׳יי ן ־

כתבת השער הקידמי:

ראש עיריית תל־אכיב גר בפרבר׳
וילות, וליד מקום עבודתו שמור לי
מקום־חניה מיוחד. בעלי המכוניות
האחרים, שלהם יש פחות מזל, זו־ס

אוטובוס הדמים
בעוד המישפחות המומות מן האסז!
המחריד, עולות שאלות חמורות ביותר:
האם האוטובוס היה מסוגל בכלל לנוע
בדרכי־עפר? האם קומיסיזן
מיסתורי השפיע על שיקולי
הרכישה של דגם זה? האם
קשור העניין בפרשת לויגסזן?

סודות המנכ׳׳ל

דויד אדמון ומיכה ינון עונים על
האשמותיו של אורי פורת, על ניגודי־אינטרסים
וביזבוזים ברשות״השידור, בעוד
התיק הסודי שנגנב ממנכ״ל

הרשות מאיים לפוצץ את

הרשות. כתבה שניה בסידרה.

כתבת השער האחורי:

הנ הג ת

זהירות, מיקרופון!
עציר בבית־הכלא, שביקש להחליף תא,
נענה בתשובה מקורית של השיל־

חבריה לעבודה של רות דוידזב (בתמונה).
הנהגת שנהרגה יחד עם נוסעיה. מעידים
עליה כי היתה בעלת־מיקצוע מעולה. בעלה.
אבנר. מכחיש את כל השמועות כי נפרדו.
^ ומבכה אותה, יחד עם הילדים.
סיפורם האישי שר בני־מישפחת
נהגת האוטובוס שהוכתה באסון.
בלוף ושמו
כהנא

ריקוד החיים

הנגר שבא דקאן

אמצעי־התיקשורת
מנסחים אותו, מש־וויס
לו תדמית של מנהיג עולה ומצליח,
שההמונים מתגייסים לתנועתו.
אך העולם הזה חושף את הבלוף: הוא

התנכ לו ת
האיבוי־ם
כשהתלוננה שוש עופרי כי בעלה לשעבר
שימשון מיזרחי מתנכל לה, נראה סיפו־רה
מסמר־השיער כפרי־הדמיון. השבוע הוא
הורשע בכך שביים סחיטה,
ירה באביה ונ-סה לחטוף
סוחר, ונדון ל־ 3ו שנות מאסר.

הריסון פורד, שחקן־קולנוע ונגר לעת־מצוא,
גיבור סירטי־פעולה שפתח בקאר־יירה
חדשה -בפסטיבל״קאן גנב את
ההצגה משר״התרבות. להעולם הזה הוא
סיפר על תפקידו החדש,
שלמענו בילה חודשים ב־מישטרה,
במיחלק״הרצח.

תאונת דשר

קורבן הדמים הראשון של מגפי דנוור
בתל־אביב: אריק טל ראה את הפק חים
מתקרבים למכוניתו
כשבידם מלתעות הבר־ 4 0 זל. הוא רץ לעברם ותוך 1 1
כדי כך נפגע מאוטובוס.
מחי האהבה
הציירת רחל טימור
נאלצת להתגונן בבית־המישפט
מפני תביעה
של מחזר־לשעבר .״הוא

״הריקוד הוא כל החיים שלי. אם לא ארקוד
— אמות!״ מכריזה מיה ארבטובה, ותיקח.
רקדניות־הבלט בארץ, שלקתה בשני שיטפי־דם
במוח וחזרה אל ריצפת־העץ. לפני 40
שנה אמרו שבבית־הספר שלה
היא מנהלת בית־זונות. היום
מכבדים אותה בתוארי־כבוד.

רחר ה מר חר ח

מדווחת:
לרונית, בתו של יוסף
שטיינר מ״רבלוך אין
מזל בחיים * רב־פקד
חרותה הראל יצאה
בזול מתאונת־הדר־כים
אך שילמה ביוקר
על ענייני נישואין * מזל טוב למאיר שמ גר,
נשיא בית־המישפט העליון, לרגל נישו איו
* בתי־השימוש המעודנים של חיים
שיף * סוף־סוף גט לקרולין לנגפורד
בתמונה) מאסי דיין. הפעם זה סופי
מירה, גרושתו של פרקליט
מפורסם התאהבה באו*
ריאל רייכמן, המורה המפורסם
של עורכי־הדין.

כיצד נתגלה אלוהים, כשהוא מסתתר
בתוך מחשב בטכניון • מדוע חוטפי
המטוס השיעים מגלים עניין ג״אתא״ •
צעיר שחטף תיק מזקנה
קיבל קילה • יוזף מנגלה
מאשר.. :אלה עצמותיי!״

המדורים הקבועים

לבן זה יפה

הצבע הלבן הוא אופנתי מאוד. קיצי מאוד,
מחמיא מאוד לנשים שזו־
* ^ 6 1פות -אבל ג חביב מאוד
על כל בעלי המיכבסות.

מיכתבים -המלך פייסל
וגולדה מאיר
קורא יקר -עוד על פרשת לוינסון
ת שקיף -שופט לדין
וסלטים מוכנים לאסירים
במדינה -המחשב של צה״ל
והאיש שנפל במיבצע קדש
הנדון -כבשים על גלגלים
תשבץ -תעודת־מעבר
צבאית ( 2אותיות)
יומן אישי -מדוע אין כסף למחסומים אנשים -איפה עובד
אביו של משה קצב
קולנוע -מרתון סרטים קצרים.
המסתיים בארוחת־בוקר
גם זה וגם זה -כמה עולה לול
לתאומים וכמה מרוויחה פקידה

שידור -מי הוא וולטר
קרונקייט הישראלי
חלוף ראווה -אופנתי, בתולי,
טהור וזך
הורוסקופ -לסרטן: עבודה
חדשה הקשורה בחו־ל
מיכתבים לרותי -לא חייבת
להיות יפה. מספיק שתהיה נחמדה
הווי -כמה כדורים לאקדח,
וכמה לרובה־ציד
ספורט -ההישגים של
נשיא־המדינה בגולף ודעתו של
לי גיונסון על העניינים
מה הם אומרים . -אשה יכולה
לנהוג במכונית כמו גבר!״
רחל המרחלת -הוא אוהב את
ארץ־ישראל והיא אוהבת את אמריקה
העולם הבא -דובר האוצר מודיע...

מכתבים
(המשך מעמוד . )3
ג׳ורג׳ בראון המנוח הטיח בפניה של גולדה
מאיר שהיא בסך הכל יהודיה מרוסיה (שבאה
לארץ דרך אמריקה) וגמר עם זה, אבל לפחות
למלך אחד העניין הציק הרבה יותר.
לפי זיכרונותיה של גולדה היה זה פייסל מלך
ערב, שניסה פעם לשכנע את הנרי קיסינג׳ר, כי
היהודים הם שהקימו את התנועה הקומוניסטית,
כדי לכבוש את העולם. וההוכחה הכי־טובה לכך:
גולרה מאיר. היא הרי נולדה בקייב. ומכאן, פסק
המלך: קייב — רוסיה: רוסיה — קומוניזם. והרי
הנוסחה בשיא פשטותה.
ירמיהו כץ, רמת־גן

כד אחד והשיטה שלו
,.העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
ו״ורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימי
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוכטי עורך דפוס: יפתח שיביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המוי־ל- :העולם הזה״
בע׳־מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע׳מ, תד־אביב הפצה.. :גד״ בע־מ תל־אביב

מותר לעיתונאי אריה אננרי, הכיוגראף
שנבחר על־ידי יעקב לוינסון עצמו, כדי ל הד
ציחו, לתאר את גיבורו כאוות נפשו — כקדוש
מעונה, כענק־הדור, או כקורבן של קשר זדוני.
לוינסון היה אדם מרתק ורב־צדדי, ולכל אחד
מותר להדגיש צד אחד ולהעלים את השאר.
אולם אם רוצה אריה אבנרי שמישהו יתייחס
לדבריו ברצינות, מוטב שלא יכתוב שטויות.
למשל התפוצצות הפרשה בהעולם חזה,
כסידרה שהחלה ב־ 11 ביגואר ,1984 חודש וחצי
לפני ההתאבדות. מה היה בפירסוס בהעולם
הזהי כמעט כלום. מי שלא מצוי בתחום הבנקאי
לא הבין במה המדובר. מי שמצד בנושא הבין
שאין שום ממש בחומר שפורסם. הרבה מיסמכים
חסויים, הרבה פרטים על פעולות בנקאיות
מיסתוריות, אך גם הרבה קש וגבבה. אך הרושם
הכללי היה, שמשהו מסריח מן הפרשה, שמישהו
עשה משהו לא אסתטי. זה הכל״.
האומנם? זה הכלי
יעקב לוינסון, ענק״הבנקאות, שליט כל־יכול
באימפריה כלכלית אדירה, נשאר חסר־הגנה מול
קש וגבבה״? מנהיג כביר זר״ כפי שאריה אבנרימתאר אותו, אינו מסוגל להסביר כמה פעולות
־בנקאיות שאין בהן ממש? בגלל כמה מיסמכים
חסרי־תוכן קמה המהומה הכלכלית הגדולה
ביותר בתולדות המדינד״ הופעלו מוסרות החקירה,
וביצע לוינסון בסוף את מעשהו הטראגי?
נדמה לי שלתיאור כזה אכן מתאים הכינוי
קש וגבבה״.אשר לסידרת העולם הזה: היא תיארה
במפורט כמה עסקות מדהימות, תוך הבאת כל
המיסמכים החשובים. בין השאר: העברת המניות
השולטות בחברת־דלק אדירה לידי חברה פרטית
שבשליטת לוינסון, במחיר אפסי, גביית קומיס־יונים
חשאיים על עיסקת״ענק של רכישת אוטד
בוסים: הקמת החברה האמריקאית של לוינסון,
ועור ועוד.
קש וגבבה? לוינסון עצמו לא חשב כך. הוא גם
לא טען זאת בפגישות שלו עימי, שאריה אבנרי
מתאר אותן.
ועוד נקודה: אריה אמרי מביע, מפי חנה זמר,
תמיהה על כך שלא שאלנו את פי לוינסון לפגי
הפירסום הראשון, אלא אחריו בלבד.
יש לכך סיבה פשוטה. ידענו שאנחנו נכנסים
למילחמה עם ענק כלכלי, שהצליח להשתיק את
הפרשה בכל כלי־התיקשורת של ישראל. חששנו,
בצדק, מפני האמצעים שאותם יכול היה
לוינסון לנקוט אילו ידע על החקירה. על־כן
ניהלנו אותה בחשאיות יוצאת־דופן, עד לרגע
הפירסום הראשון.
לא היינו זקוקים לתגובתו עד לאותו רגע, כי
הפירסום הראשון הכיל רק עובדות ממוסמכות,
המדברות בעד עצמן. למחרת הפירסום הזת
ולפני פירסום הפרק השני בסילרד -שמחנו
להיענות להזמנה להיפגש עימו. ישבתי איתו
במשך שעות ארוכות וניתנה לו ההזדמנות
המלאה להסביר את העסקות התמוהות. לצערי
— ואני משתמש במילה זו במלוא מובנה — לא
הצליח להסבירן, ולמעשה גם לא ניסה. לא היה
מנוס מן המסקנה שלא היתד, תשובה בפיו.
ועוד פרט חשוב, הנעלם בערפל הנוכחי: אף

פרט אחד שפורסם בהעולם הזה לא הופרך עד
היום. כעבור שגה וחצי.
החקירה גמשפת

עד מתי תימשך השערוריה הזאת?
החודש מלאו שנה ורבע לרצח שני חוטפי־האוטובוס
בקו אשקלון. אבל החקירה נמשכת.
הרצח בוצע בנוכחותם, או בקירבתם של תריסר
מראשי המדינה, צה״ל ושרותי־הביטחון. כל אלה
מסרו מזמן את עדויותיהם. אבל החקירה נמשכת.
הפשע תועד וצולם על־ידי כמה עיתונאים,
וביניהם כתבת העולם הזה. גם אלה העידו מזמן.
אבל החקירה נמשכת.
החשד מצטמצם בסופו של דבר לקומץ אנשים
שחקרו את החוטפים — ביניהם תת־אלוף
איציק מרדכי, היחיד ששמו פורסם, ואנשי
שרות־הביטחון. מי שאינו אשם, זכאי שהדברים
יפורסמו ברבים, כדי להיטהר מן החשד. האשמים
צריכים לעמוד לדץ. אבל שום דבר אינו קורה.
החקירה נמשכת.
החקירה היא בידי פרקליט-המדינה, במישרדו
של היועץ המישפטי לממשלה. נגר מישרד זה
מופעלים כיום לחצים פוליטיים רבים מכיוונים
שונים. צריך להיות לו עניין בכך שתדמיתו לא
תיפגע, וכי הצדק ייעשה וגם ייראה.
אבל החקירה נמשכת.
העולם הזה לא יזניח את הפרשה, ובל תהיה
לאיש האשליה, כי נניח לה להישכח במרוצת
הזמן. שאלנו השבוע את מישח״המישפסיט
וקיבלנו בפעם המי־יודע״כמה את התשובה:
החקירה נמשכת.

פדשת
^ הטייר הידוק

אין זה מיקרה בורר. זוהי שיטה.
מה שקרה לחקירת הורגיהם של חוטפי־האוטובוס,
קרה לחקירת מפקד הסיירת הירוקה,
אשר ירה בבדווי בשדודבוקר. החקירה נמשכת.
אילו היה הבדווי יורה במפקד הסיירת הירוקה,
היה לוח־הזמנים כלהלן: שעה לתפיסתו,
יומיים לחקירתו, להודאתו ולשיתזור המצולם
של המעשה: שבועיים למישפטו, חורש לשליחתו
למאסר של 18 שנים בעוון נסיון לרצח.
מכינת שקרה ההיפר, ומפקד הסיירת הירוקה
— אירגון־טרור, הפועל מטעם המדינה נגד
הערבים בכלל, והבדווים בפרט — ירה בבדווי,
לוח״הזמנים שונה לגמרי. החקירה נמשכת.
האיש, אלון גלילי, ירה בברוד מפני שחשד
שבא לגנוב. הבדווי נפצע קשה. החקירה התנהלה
בעצלתיים. גלילי שוחרר מייד בערבות. למה
לא? הרי זה לא ערבי אשר ירה ביהודי, אלא
להיפך. אחרי חקירה ארוכה מאוד וממושכת
מאוד, הועבר התיק לפרקליטות המחוז. עכשיו
החליט פרקליט־המחוז להחזיר את התיק למיש־טרד״
מפגי שחסרים בו פרטים אלמנטריים.
המישטרה תחקור, ובעוד כמה חודשים תחזיר את
התיק לפרקליטות. הפרקליטות...
בקיצור, החקירה נמשכת.

אריה קוצר המנוח השתחרר ממעצרו
בעיקבות שביתת-רעג (העולם הזה
12. 6

רק כדי להזכיר נשכחות. אמנם אריה קוצר
המנוח שוחרר אחרי רצח ברנדוט, כששבת
שביתת־רעב. אבל עציר אחר, ראש לח״י, נתן
ילין־מור, השתחרר בצורה יותר מקורית.
כאשר נערכו באותם ימים הבחירות לכנסת
הראשונה, הועמד ילין־מור בראש אחת הרשימות
שהתמודדו בבחירות, רשימת הלוחמים (לוחמי
חירות ישראל — לח״י) ומשזאת זכתה במקום
אחר בכנסת, שוחרר ילין־מור ממעצרו, שעבר

העיראקי, כפי שהוא תואר על לוחות־אבן עתיקים,
לא יחשוב שהוא האדם היחיד בארץ הקורא
ירחונים ארכיאולוגיים אמריקאיים, אני מבקש
להעמיד דברים על דיוקם:
כארכיאולוג במיקצועי אני מקפיד לעיין
בירחון ביבליקאל ארכיאולוגי(-ארכיאולוגיה
תנ״כית״) ,ואכן קראתי שם על דבר פיענוחו של
החוקר ז׳אן בוטרו. אבל מה שמר סייג שכח
להזכיר זה, כי קיימת גם דיעה שהלוחות בכתב־היתדות
אינם מכילים מתכונים למעדני־בשר,
אלא דווקא נוסחות לייצור תרופות (אולי למי
שהיה אוכל את אותו צלי־היעלים האכדי־בבלי־גיורא
שדה, ירושלים
עיראקי).

פינת דויד רמז
אליעזר בן־יהודה לא היה היחיד.
כל שבוע גורמת לי דניאלה שמי הנאה מחדש,
בפינת בן־יהודה שלה. אפילו שכמה מהמילים
שהיא ממטירה עלינו. בחסדי האקדמיה, הן
משונות למדי, כגון מרקוע(העולם הזה )12.6
לביסקוויט.
אבל יש לי בעיה עם הפינה הזאת. כבודו של
אליעזר בן־יהודה במקומו מונח, אבל האם הוא
מחדש־המילים היחיד בלשון העברית? מה, למשל,
על דויד רמז?
האם ידעתם שרמז, שר־התחבורה הראשון
(ולאחר מכן גם שר־החיגוך) ,אביו של מי שהיה
מפקד חיל־האוויר וסבו של אחד מעורכי קול־

גולדה מאיר וג׳ורג׳ בדאון
להוולד בקייב ולכבוש את העולם
עליו בבית־המעצר בעכו או בבית־שאן (כדי
למנוע את שיחרורו בכוח) ועלה אחר כבוד,
חופשי, ירושלימה.
מנחם יולוביץ, תל־אביב

דולב זה זונה
נמאס כבר מהגימטריות.
די. מספיק. גם אתם כבר נהייתם כמו כל
העיתונים — מי רצח את חיים ארלזורוב? ()1269
— לאלוהים פתרונים 1269 אז קודם כל, שם
הז״ל היה ארלוזורוב, וזה כבר מקלקל את כל
חישובי הגימטריה, אלא אם כן כותבים מי רצח
את חיים ארלוזורוב 1275 ולאלוהים פתרונים
(.)1275
אבל כל זה שטויות. אפשר להדביק מילים
ולהרכיב גימטריות אינסוף. אז זה אומר משהו? זה
מרמז על משהו? זה סתם צירוף־מיקרים.
יכולתי, למשל, להודיע לכם על גילויי הגדול
— לולב(בגימטריה )68 שווה בדיוק־בדיוק זוגה
( .)68 מה המסקנה?
אני אגיד לכם מה המסקנה. לעשות בדיוק מה
שאתם אכן עשיתם (העולם הזה :)12.6לשים
את הגימטריה במדור העולם הבא, ואיך שאתם
רוצים, עם מ״מ קמוצה או עם מ״ם סגולה.
גרשון לוי, גבעתיים

תרופות עיראקיות
האם אבות העדה הבבלית באמת
היו אשפי־מיטבח(העולם הזה?)12.6
כדי שאורי סייג, שכתב על מיבחר המיטבח

ישראל, הירבה לחדש מילים? לזכותו עומדות,
בין השאר, דחפור, תמרור, ותק.
כך שפינת בן־יהודה זה אולי מוגזם: פינת
דויד רמז לא כל־כר מצלצל ולכן, בהתחשב
בהברקות כמו המרקוע הנ״ל, הרשו לי להציע
הצעה: פינת הפנינים.
אסרים ריבקין, רחובות
ברב טרנזיסטור
מאז ומתמיד התייחסו בארץ
ברצינות תהומית לעובדות
סטטיסטיות מצד אחד ובקלילות
חיננית להגדרות
קולעות, מצד שני. דוגמות
משני הסוגים, כפי שהובאו
בגליון העולם הזה. אשר הופיע
השבוע לפני 25 שנה:

• הפרופסור ישעיהו ליבו־ביץ-
:לפי הסטטיסטיקה, רק אחד מעשרת
אלפים מת מהרדמה בשעת ניתוח.
אבל לגבי המת, זה הרבה מאוה״
• גברבר תל־אביבי, אל יפהפיה
מקומית שעברה בדיזנגוף עם כלב
מיניאטורי- :תראו עם איזה כלב היא
הולכת! בחיי! כלב״טרנזיסטוה״

רק שהם לא ישמעו. וגם בכנסת ה־ 11 הם לא
יקבלו.״
30 איש שמעו את דיברי ניסים, וביניהם השרים אברהם
שריר וגירעון פת, שנדהמו אף הם מהתפרצות השר חובש־הכיפה.

מדוע
שובתים
יצרני המזון?
הודעת יצרני המזון על שביתה בת שלושה ימים, שתחל
ביום הרביעי השבוע, בגלל מאבקם בעיוות שיוצרת עיסקת
החבילה, אינה רצינית, משום שבכל מיקרה לא היו יכולים
התעשיינים לעבוד באותם ימים בתפוקה מלאה.

ביום הרביעי יוצאים הפועלים המוסלמים
מישראל ומהשטחים לחופשה בת שלושה ימים,
לרגל חג עיד אל-פיטר, המסיים את חודש
הרמדאן, ולכן הם יעדרו מהעבודה. רובם
המכריע של הפועלים בענף־המזון הם מוסלמים.

,הפתעה בליברלים

כמה פעילי המיפלגה-הליברלית מתכננים
תרגיל חוקתי כישיכת הוועידה, שתתכנס כיום
החמישי השכוע, כדי לדון ולהצכיע כשאלת
האיחוד עם תנועת החרות.
היוזמה היא להודיע שהוועידה היא ריכונית
להחליט מחדש על פירוק כל מוסדות המיפלגה
— מועצה, מרכז, מזכירות ונשיאות, ולהכריז
מייד על הצבעה להרכם החדש של מוסדות
אלה.
מהלך אחר העשוי לגרום להפתעה הוא פגישה
מוצלחת שהתקיימה ביום השישי אחרי
הצהריים בין השר יצחק מודעי וראשי
המתנגדים לאיחוד, שבה סוכמו דרכי פעולה
והתימרונים שנועדו לטרפד את מאמצי מחנה
התומכים: שריר, ניסים ופת.

רג? ייעזר בידיד1
בוושינגטון צופים משקיפים כי הנשיא רגן לא יסתפק
בנצחונו בקונגרס, אשר אישר לו הקצבה של 27 מיליון
דולר ל״קונטראס״ ,המורדים הפאשיסטים בניקראגווה.

הנשיא יפנה בחשאי לממשלות ידידותיות
בעולם, המוכנות להעניק לו שרותיס אפלים,
בבקשה להזרים דרכן עזרה גדולה פי כמה
למורדים. מבחינתו תהיה זו פעולה חוקית,
מפני שהקונגרס גם ביטל איסור ״לספק נשק
אמריקאי ל׳קונטראם׳ מכל מקור שהוא.״

י פרס עם אמני וסופרים ראש־הממשלה, שימעון פרם, ייפגש בסוף
החודש אם אמנים, בתוכם אנשי־קולנוע,
ציירים, מוסיקאים, שחקנים, זמרים ובדרנים,
במיסגרת ניסיון התקרבות המיפלגה לציבור
זה. באמצע חודש יולי מתוכננת לו פגישה,
בהיקף מצומצם יותר, עם סופרים.

י ו עדס בקאסטות

חברה ירושלמית מפיקה קלטות (״קא-
סטות״) מוקלטות של בל שישה סידרי־המישנה
ללימוד ביתי. החברה מבטיחה
שהלימוד יארך ארבע שנים, והתלמיד יקבל
עשרות קלטות לביתו, במחיר של עשרה
דולר לחודש.

גיסים נגד הדתיים
התקפה חסרת־תקדים, שהשמיע השר משה
ניסים על המיפלגות הדתיות, מעוררת תדהמה
בליכוד וחשש מפני התנתקותם של הלוויינים
הדתיים מהליכוד.
בפגישת תומכי איחוד־הליכוד עם סניף תל־אביב של
המיפלגה הליברלית, דיבר ניסים על הסכנה כי המיפלגה
הליברלית תתגמד לגודלה של מיפלגה דתית, אם לא
יתקיים האיחוד.
אחד המאזינים הסביר לניסים, שאותן מיפלגות זכו
בהישגים גדולים.

אז ענה ניסיס :״טענות אלה אין להן שחר. אני
רוצה לומר לכם משהו בסודי־סודות, ואני
מקווה שהם לא ישמעו אותו — הדתיים
בכנסת העשירית קיבלו אפס מאופס מוחלט.

גוראל לא שילם
ראש עיריית חיפה, אריה גוראל, עדיין לא
החזיר לקופת העיריה 40 אלף דולר שהיועץ
המישפטי לממשלה הורה לו להחזיר, אחרי
שהכסף הוצא במירמה, מתקציב ניקוי החצרות
של העיריה, לתעמולת בחירות שלו, בבחירות
המוניציפליות האחרונות.
זמיר טיפל חודשים ארוכים בתיק, ולבסוף החליט שלא
להעמיד את גוראל לדין, אלא להסתפק בחיוב ראש־העיריה
להחזיר חלק מהסכום שהוציא — 100 אלף דולר.

שופט לדין
שופט מבית-המישפט המחוזי בתל*
אביב יועמד בקרוב לדין על עבירת-תנועה
וניסיון לשכנע את השוטר שעצר אותו כי
יבטל את הדוח שנכתב.
השוטר ממחלקת-התנועח סירב למזל
את הדוח, למרות שהנהג הוכיח במיסמכים
כי הוא שופט, ודיווח על כך לממונים עליו.

בך השתלט בהנא
פעיל מרכזי של ״כך״ ,צעיר דתי מירושלים, הוא
שחיבר את נאומה של אם החייל משה תמם,
אשר דיברה בעצרת גוש־אמונים בתל-אביב.
בגוש שוררת תדהמה מהצלחתו של כהנא להשתלט על
העצרת, שהפכה את האירוע לכישלון, מבחינתם. כמה
פעילים אף התבטאו בביטויים גיזעניים נגד חסידיו
המשולהבים של כהנא, מאנשי־השכונות ,״שיש להבחין
בינם לבין הנוער התרבותי שלנו.״

מישרד־הריש1י
סן עדת־הכדכדה
ניתוח מכאיב למישרד־הרישוי ולמכונים
הפרטיים צפוי בוועדת הכלכלה. ליושב־ראש
הוועדה הגיע חומר רב על הנעשה בתחום זה
ועל שיטות העבודה של ה״מעכרים״ .הוא יקבל
גם דיווח ממקור ראשון, באמצעות עוזרים
פרלמנטריים, שחקרו בעצמם במכונים.

התעשיינים נגד
מישפחת לזי
ויכוח עירוני בלוד, על העלאה בשיעור של
1200 אחוזים בדמי־ארנונה למיפעלים, עלולה
לגרום למילחמה של תעשיינים גדולים
במישפחתו של השר דויד לוי.
ראש עיריית לוד הוא מקסים לוי, אחיו של שר־הבינוי־והשיכון.
התעשיינים, ובראשם בעלי קרגל, טלרד, אוויס
ועלית יוצאים למיתקפה מישפטית ותיקשורתית נגד ראש־העיריה,
שבה יטענו כי ייקור כזה במיסים העירוניים —
1.3מיליון דולר בשנה — יגרום לפיטורי־עובדים, שלהם
מתנגד השר לוי.

בכירים׳,ואולי אף נבחרים, שהעניקו זיכיונות
וזכויות-יתר לאדריכל.
הסתבכותו של האיש בעסקים ומריבות עם שותפיו,
עומדות לחשוף עובדות מדהימות.

סלטים בבלא־ו־מלה
עוד חידוש של נציב שירות בתי•
הסוחר, רפי סוויסה: סלטים מובנים לאסירים.
בבל בוקר עורך סוהר רשימת הזמנות
של האסירים לסוג הסלט שהם מעדיפים
לאכול באותו היום.
להצלחה גדולה בקנטינה בכלא רמלה
זוכה הסיגריה ״ברודווי 100״ ,שהחלה להימכר
שם רק באחרונה.

הישועה תבוא
מבר־כובבא
עסקני התחיה החלו מדברים נכבדות באלוף
משה(״בריל״) בר-כובבא, ומוסנים להציע לו
מקום רציני ברשימתם בבחירות לכנסת הבאה,
אם יפרוש עד אז מצה״ל.
בנסיונם הקודם, לחזר אחרי האלוף(מיל׳) יהושע שגיא, הם
העלו חרס בידם.

חיזורים אלה של התחיה אחרי דמויות
ביטחוניות קשורים באכזבה העמוקה מרפאל
איתן, שהוכיח את עצמו כח״ב עלוב ביותר.

מיו־וץ שליחים ציוניים
שליח חדש של ההסתדרות הציונית בחוף המערבי של
ארצות־הברית מעורר התנגדות רבה, גם מצד הקהילה
היהודית במקום, הטוענת שהוא מיותר לחלוטין. האיש שבו
מדובר הוא קובי לקט, סמנכ״ל במחלקה להסברה של
ההסתדרות הציונית. הוא אחיו של יחיאל (״חיליק״) לקט,
יושב־ראש תנועת העבודה הציונית.
שני שליחים נוספים יצאו בקרוב, וגם יציאתם מעוררת
רוגז רב.

וילות ב ,,בוק המיזרחי״
יריבויות ב״בנק המיזרחי״ הביאו לאגירת מידע
על אנשי צמרת-הבנק, שממנו עולה כי
מרביתם הם בעלי וילות. לכמה בכירים, שהם
שכירים, דירות במקומות שונים בארץ,
המושכרות בדרך־כלל על-ידי חברת-הבניה
הדתית ״משה״ב״.
המידע יועבר, בין השאר, גם לוועדת־החקירה לעניין
מפולת הבנקאיות, וגם למס־ההכנסה, כדי לבדוק אם
הבכירים משלמים מס כחוק על השכרת דירה שניה
ושלישית.

״אסטרא״ רלא הצלחה
אנשי ״התעשיה האווירית״ מרבים לדבר על
הצלחות מטוס הנוסעים החדש ״אסטרא״ ,אולם
האמת העגומה היא שיש קיפאון חמור
במכירות.
כאשר הוצג המטוס לראשונה לפני שנה, בנוכחות שר־הביטחון
הקודם, משה ארנס, נמסר על 10 הזמנות. מאז אין
אנשי התעשיה־האווירית מוכנים לדווח על הזמנות
נוספות.

איסר רוכב על מנגלה
בקהילת המודיעין מגיבים בחיובי ביטול
ורחמנות על ניסיונותיו של איסר הראל לתפוס
כותרות. הוא מחזר באחרונה אחרי עיתונאים,
מעניק ראיונות ואף מדליף מידע ישן, חסר ערך
אקטואלי.
עתה מנסה הראל לרכוב על גל ההתעניינות בפושע הנאצי
יוזף מנגלה ולזכות בתשומת־לב ציבורית, אגב עיסוק
בעצמות שנמצאו בבראזיל.

הונג־קתג המאיימת
חקירות ברמת־גן
ברמת־גן מתנהלת בסודיות חקירה הקשורה
בשילטוז הקודם. חושדים בכמה פקידים

יהלומנים ישראליים חוששים מאוד מהאירגון
מחדש של הבורסה ליהלומים של הונג־קונג,
שתכרסם כמכירות של ישראלים במיזרח
הרחוק.
בעריכת ם־ציד, ציטדי;

במדינה העם כלבת לבנונית
כל מי שנגע בלבנון
נדבר! בטיון? שלה
נם ישראל.
הטרור הוא מחלה מדבקת.
לבנון היא ארץ חולה. כל חלקיה
נגועים בטרור — כמו שבלהקה של
תנים הנגועים בכלבת, כל הפרטים
חולים.
השבוע חזה העולם כולו בהתפרצות
נוספת של מחלה זו. קבוצה של שיעים
חטפה מטוס של חברה אמריקאית,
רצחה נוסע אלמוני וטילטלה את
המטוס לאורכו ולרוחבו של הים התיכון,
עד שבא לחניית־קבע בביירות.
בביירות התברר כי אין החוטפים
האלה קבוצה שולית של מטורפים,
אלא פלג הנהנה מתמיכת ההנהגה
הרשמית של העדה השיעית. מנהיג
אירגון אל־אמל, נביה ברי, ראש המיני־מדינה
השיעית שקמה בדרום־לבנון
ובמערב ביירות על חורבות המיני־מדינה
הפלסטינית, העניק את חסותו
הרישמית לחוטפים. למעשה קיבל ברי
על עצמו את האחריות למעשה־הטרור
של חטיפת המטוס.
קורה מבין עיניך. ישראל יכלה
לעמוד מול תופעה זו בתרעומת מוסרית
— אלמלא היתה במצב של ״טול
קורה מבין עיניך, ואל תטול קורה מבין
עיני רעך.״
בראשית השבוע היו 21 חיילים פיניים
מכוח האו״ם מוחזקים כבני־ערובה
בידי חבורת־השכירים של אנטואן לחד,
המכונה בשם הגראנדיוזי צד״ל. הם
נחטפו בעיקבות פרשה מוזרה של 11
אנשי צד״ל, שהועברו על־ידי חיילים
פיניים אחרים לידי אירגון אל־אמל.
לחד טען כי אנשיו נחטפו, האו״ם טען
כי הם ערקו. בסופו של דבר נאלץ לחד
לקבל את הודעותיהם של ה־חטופיס/העריקים
שאין בכוונתם לחזור
אליו, והפינים שוחררו.
חטיפת בני־אדם חפים־מפשע והחזקתם
כבני״ערובה כרי להשיג את
שיחרורם של אחרים הן מעשי־טרור
מובהקים, לפי עצם הגדרתם. העובדה
שכוח־שכירים של ישראל מבצע טרור

אנשי כהנא מניפים כרזה למען עצורי הטרור היהודי בהפגנת גוש־אמונים
הדס קדמי, נאווה אלימלך, מירי הרצוג...
כזה, בחסות ממשלת ישראל ובהסכמתה
הפומבית, מכניסה גם את ישראל
לרשימת הנגועים בכלבת הלבנונית.
כך ראה זאת העולם כולו. שיחרור
בני־הערובה הפיניים לא שינה עובדה
בסיסית זן.
כגחלים בוערים. היה לישראל
קשר עקיף גם למעשה־הטרור השיעי
במטוס האמריקאי.
החוטפים — בחסות ברי — תבעו
שישראל תשחרר 700 שיעים לבנוניים,
שהועברו למחנה־עתלית בשעת
הנסיגה הישראלית מלבנון.
עצם העברתם של אנשים אלה

מלבנון לישראל היא הפרה גסה של
החוק הבינלאומי. חוק זה אינו מרשה
בשום פנים למדינה כובשת להעביר
תושבים של איזור כבוש אל תוך
גבולותיה.
ממשלת ישראל היתה מודעת
לעובדה זו, ועל כן הודיעה שהיא
עומדת לשחרר את העצירים האלה
בקרוב־קרוב. השיחרור היה צריך
להתבצע לפני שבועיים. אולם באחת
מהתקפות־הטימטום, שהמערכת לוקה
בהן מאז ראשית מילחמת־הלבנון,
נדחה השיחרור ברגע האחרון, כדי
״ללמד את השיעים לקח״ ,בגלל ההתנכלויות
באיזור הביטחון.
אילו שוחררו העצירים לפני שבועיים,
לא היתה ממשלת־ישראל עומדת
השבוע במצב־ביש שבו מצאה את
עצמה. עתה היו עצירים אלה כגחלים
בוערים בידיה. שיחרורם היה מהווה
סימן של חולשה וכניעה, ואילו אי־שיחרורם
היה עלול להביא עליה את
זעם האמריקאים ושינאת העולם.
כל עוד יש לממשלת־ישראל רגל
אחת בלבנון, באיצטלה של ״רצועת־ביטחון״
וצד״ל, היא לא תירפא מן
הכלבת הלבנונית.
הפגנות אגרוף קמ 1ץ
בהנא השתלט על הפגנת
גוש־אמונים — למרות
שהיו לד רק במה
עשרות איש — ואולי .20
מי שנקלע במיקרה למקום, נבהל.
הוא היה בוודאי בטוח שמיספר אוהדיו
של כהנא גדל והגיע כמעט ל־ 100 אלף
איש. יש אומרים שהיו 150 אלף משתתפים
בהפגנה.
ראשי גוש־אמונים תיכננו במשך
כמה שבועות. מאז חילופי־השבויים,
הפגנה רבת־משתתפים, שתוכיח את
כוחם הרב, ושתבהיר לשילטונות מה
גדול האחוז בציבור הדורש חנינה לחברי
אירגון הטרור היהודי, מאנשי התנועה
וחביביה.
מארגני־ההפגנה לא חסכו בכסף
ופירסמו מודעות רבות, על פני עמודים
שלמים, בעיתונות היומית, מודעות העולות
הון רב.

האסון

אוטובוסים של התנחלויות.

ימים אחדים לפני מועד ההפגנה ה־

מתוכנן הודיע היועץ המישפטי לממשלה,
כי עריכת הפגנה למען שיחרור
עצירי־המחתרת מהווה פגיעה חמורה
בעיקרון הסוב־יודיצה. המארגנים חשבו
רגע ושינו מייד את הכותרת ל־
״עונש־מוות למחבלים״.
ראשי הגוש הזמינו עשרות רבות
של אוטובוסים, שיסיעו את המפגינים
מן המקומות השונים בשטחים הכבושים
— בגדה המערבית, ברצועת
עזה וברמת־הגולן. גם המועצות האזוריות
של כל ההתנחלויות בשטחים
האלה שלחו אוטובוסים שלהם, ואלה
מילאו את הרחובות הצדדיים שליד
כיכר־מלכי־ישראל.
בשעה שבה היתה ההפגנה אמורה
להתחיל, המתה הכיכר אדם. ברמקולים
ניגנו שירים של ארץ־ישראל(לא השלמה)
,שירים שנוהגים לנגן גם בהפגנות
של שלום עכשיו.
למטה, בקהל, נוגנה נעימה אחרת
לגמרי :״כ־ה־נא! כ־ה־נא!״ תומכי כהנא
שבקהל, כמה עשרות מעטות של אנשים,
ואולי רק עשרים איש בסך־הכל,
עשו כל־כך הרבה רעש, צעקו כל־כך
בקול, הניפו כרזות צהובות, נופפו
בדגל עצום ועליו אגרוף קמוץ, עד
שנראה היה שכל ההפגנה וכל המפגינים
הם שלהם. שאר המפגינים, אנשי
גוש־אמונים, חובשי כיפות סרוגות
ושביסים מבד פשוט, עמדו בצד, כשהם
אוחזים בידיהם שלטים שונים, לא
הוציאו הגה מפיהם, לא נשמע קולם.
אגרוך קמוץ. על הבימה התאספו
בינתיים הנואמים. העצרת, לדיברי המארגנים,
היתה מורכבת משני חלקים.
משתתפי החלק הראשון היו הורים
שכולים. בין השאר אמה של אסתר
אוחנה, שנהרגה מפגיעת־אבן בגדה־ה־מערבית,
ואמו של החייל משה תמם,
שהיתה הנואמת הראשונה. לבושת
שחורים עמדה מאחורי דוכן שעליו
סמל״המדינה, וקראה בפאתוס רשימה
שמישהו כתב עבורה, ואולי חלק ממנה
כתבה לבדה. מאחוריה עמד צעיר,
לבוש בחולצה צהובה ועליה.סמל ״כך״
— אגרוף׳ קמוץ, מונף אל־על.
רוצחיו של משה תמם לא נמצאו
עדיין, ולא ברור מהי זהותם הלאומית.
אמו קראה רשימת שמות שכולם, כך
אמרה — ואיש בקהל לא חשב אחרת
— נרצחו על־ידי ערבים. בין השמות
הופיעו גם הדם קדמי וגאווה אלימלך,
שרוצחיהן לא התגלו עדיין ולא ברור
מאין באו, ומירי הרצוג.,שנרצחה בסיני

ולא ברור מי ומדוע רצחו אותה.
קומץ חמומי־המוח בתחתית הבימה
המשיך לצעוק ״כ־ה־נא! כ־ה־נא!״ גם
חלק מן הקרובים השכולים שנאמו אל
המיקרופון, היללו ושיבחו את כהנא
בנאומיהם, חלקם סיימו יאת הנאום המרגש
שקראו בצעקה רמה :״כ־ה־נאי
מי שלא ידע, היה לו קשה להבין
שגוש״אמונים הוא שאירגן את ההפגנה,
ושאנשיו מהווים את הרוב המכריע
של הציבור שעמד בכיכר. סיממו־תיהם
של אנשי הגוש החווירו ליד צעקותיהם
של קומץ אוהדי הרב הגיזעני
(ראה עמודים 18־ .)19 גם המארגנים
השתמשו במישפחות השכולות, שאותן
מנצל בדרך־כלל כהנא להוכחת
התיאוריות הפאשיסטיות שלו.
אנשי גוש־אמונים, עם כל דבקותם
*ברצון לשחרר את חבריהם הטרוריסטים,
לא העזו להניף באופן גלוי שלטים
למען השיחרור. אנשי כהנא לא
עשו חשבון, וגם בכך משכו את תשו־מת־ליבה
של התיקשורת, בעיקר העולמית.
ברור
שגוש־אמונים נכשל בהפגנת־כוחו,
מכיוון שהיה צריך להתקפל אחרי
דרכו הגיזענית של בעל האגרוף הקמוץ
והעיניים המזרות אימה.

הכנסת הסימטרית הקדושה
בעזרת רעיון מבריק של
יוסי שריד הצליחה
הקגוגיה של הליכוד והמערך
״זהו בית־דין־שדה!״ קרא ח״כ שבח
וייס, איש מיפלגת־העבודה. הוא התכוון
לחבריו למיפלגה.
בית־דין־שדה הוא מכשיר של רצח
שרירותי. מכנסים כמה קצינים, עורכים
ישיבה דמויית־מישפט, ובסופו של
דבר מוציאים את הנאשם להורג. כך
קרה, בראשית ימי המדינה, כאשר
הוצא אדם בשם מאיר טוביאנסקי להורג
על״ידי בית־דין־שדה של צה״ל,
בטענה של ריגול. לאחר מכן טיהר
מכל אשמה על־ידי דויד בן־גוריון,
ו״שופטיו״ הורשעו.
הפעם קרה משהו עוד יותר מוזר.
בית־דיו־השדה הוקם על־ידי חברי הכנסת,
המופקדים על שמירת החוק.
התהליך כולו היה מופרד ובלתי־חוקי
(המשך בעמוד )14
העולם הזה 2494

יי ס רין:

עם של כב שים אנחנו. כי אחרת היינו חוסמים את הרחובות

ציין

ף* דיחה אנגלית: צעיר וצעירה, המכירים זה את זה בקושי,
^ נפגשים במיקרה ברחוב פיקאדילי.
הוא: בוקר טוב. מה שלומך. אולי את רוצה לבוא ולשכב
איתי?
היא: יופי. אצלך או אצלי?
הוא: נו טוב, אם את עושה בעיות...

וקודם כל על המיררכה. מנעילי־הדנוור אורבים להם, כמו ציידי־חיות
ליד בור־מים אפריקאי.

מי מהשניים יוותר על מקום־חניה מצויין ויוציא את מכוניתו
* כדי לנסוע למישכב המתוכנן, בהיותו בטוח שבשובו לא ימצא
מקום־חניה אחר ויפול קורבן לסנדלי דנוור! •

ך מדוע נתעכב על המתרחש בפינה זו או אחרת של העיר,
כאשר אפשר להרים על נס את יצירת־הפאר הגדולה של

צ׳יץ׳ החזיר את עטרת הטיילת ליושנה. שפת־הים נגאלה(אף
שהמצילים שובתים עדיין — או שוב — כפי שעשו מאז שהחלה
המילחמה הגדולה של צ׳יץ׳ להריסת תשתית־המצילים ).נבנו
מיתקני־חוף יפהפיים.
זוהי יצירה עירונית לתיפארת. צ׳יץ׳ ערך טקסים, נאם ובירך,
צולם והוקלט.

זה היה פעם. עכשיו זאת באמת בעיה.

מי מובן להביא קורבן כזה על מיזבח האהבה?

ן* ימה לחשוב על הסנדלים החרשים של צ׳יץ׳ ברוח מבודחת.

|/ה ם מרגיזים.

זה מכבר לא ראיתי כל־כך הרבה אנשים המתרגזים כל־כך על
החלטה כלשהיא של עירייתם.

מדוע, בעצם?

אנשים מתרגזים גם על דוח חניה. הם מתרגזים כפליים על
גרירת מכוניתם.
אבל זהו רוגז חולף. משלמים את הקנס, מוציאים את המכונית
מן הכלא, וזהו זה. שוכחים.

אך סנדלי־דנוור מעוררים זעם מסוג אהר לגמרי.
יש כאן משהו פיסי, כמו עונים מלקות. באשר כובלים
את מכוניתך, כאילו כובלים אותך.
העיריה. שהיא בדרך כלל מוסד אלמוני, כמעט מופשט, שאין
לה ולא כלום עם חייך היומיומיים, חודרת לפתע אל התחום הפרטי
שלך. ביד גסה ושרירותית.

לדיירים עצמם אין, כמובן, שום סיכוי למצוא חניה
בקירבת ביתם. כולם יודעים שאל להם לחזור הביתה
לפני חצות. כל דפוסי־חייהם הותאמו לעובדה זו.

ובכל השימחה וההמולה לא נמצא אר ילד הטז אחד
ששאל :״רגע, אדוני המלך, אבל איפה יחנו כל ההמונים
שיבואו למקום הנהדר הזה בריכבם?״
מסתבר שפרט קטן ושולי זה נשכח.
יש איזו שהיא פיסת־חניה, לכמה עשרות מכוניות. אך מדי יום
ביומו, בעונת הרחצה וגם לפניה ואחריה, באים לשפת־ימה של
תל־אביב אלפי בני־אדם על ריכבם. התוצאה היא שבכל איזור־החוף
של תל־אביב, המשתרע לאורך קילומטרים ולרוחב של כמה
רחובות, אין שמץ של סיכוי למצוא חניה חוקית בשעות־היום.
רבבות הדיירים, הגרים באיזור זה. הכפיפו את חייהם לגזירת

להרגשה זו של עלבון צורב מתוספת המחשבה
שיכל העניין הזה אווילי ובלתי־צודק מעיקרו.

העיריה אחראית לכך שלא תשתרר אנדרלמוסיה. זהו תפקידה.
אין לכעוס עליה כאשר היא ממלאה אותו.
אלא מאי?

התפקיד הזה אינו מתחיל ברישום דוחות, בגרירת
מכוניות או — על אחת כמה וכמה — בכליאת דגלי
י האזרחים בפד־העינויים שהומצא בעיר דנוור אשד
במדיגת קולוראדו.

נדמה שדבר המצאת המכונית על־ידי גוטליב ריימלר וקארל
בנץ, בדיוק לפני מאה שנים, עדיין לא הגיע לאוזני העיריה. על כל
פנים, העובדה שמדי שנה נוספים לתל־אביב ולמרחב המטרו־פוליטי
שלה רבבות כלי־רכב חדשים באה לה כאפתעה גמורה.
ואולי היא מתייחסת לדברים אלה כאל תופעת־טבע שאין מה
לעשות בעניינה, מין גזירה מן השמיים .״זוהי בעיה שאין לה
פיתרון ״,ממלמלת לעצמה העיריה, ולוגמת מספל־הקפה ,״פשוט
צריכים להתעלם ממנה. שבעלי־המכוגיות ידאגו לעצמם. שימצאו
חניה מעל לגגות או מתחת לאדמה. התפקיד שלנו הוא להנעיל
להם סנדלי־דנוור. הנהג הגדול השוכן במרומים ירחם עליהם״.
ת תוצאות הגישה הזאת אנו רואים מכל עבר. לכל אחד
\ 1מאיתנו יש על כך סיפורים אישיים.
אני, למשל, גר בסביבת־מגורים בלב תל־אביב. מאז שנכנסתי
לדירה זו לפני 25 שנים, בנו ברדיוס של 50 מטרים מדירתי שני
בתי־קולנוע. מועדון־לילה. בית־מלון אחד ובית־כנסת, נוסף על
הסופר־מארקט הגדול שקדם לבואי.

אן לאחד המוסדות האלה אין מיגרש־חניה, מלבד
פיסת־אדמה קטנטנה ומגוחכת. אך כולם קיבלו רשיונות
מהעיריה.

פירוש הרבר הוא. שמשעות־הערב המוקדמות ועד אחרי חצות
אין מקום־חניה אחד לרפואה בכל הסביבה. נהגים נואשים, המאחרים
עם נשותיהם וילדיהם להצגה, מחנים את ריכבם בכל מקום,

שמענו על כך לפני עשרים שנה, ונשמע על כך
בעוד עשרים שנה. שום דבר לא ישתנה, אלא
החלפתו של עסקנצ׳יק א׳ בעסקנצ׳יק בי, שגם הוא
יהיה זקוק לכותרת נאה בעיתון.

ין שום סיכוי לכך שהעיריה תדאג באמת למקומות־חניה.
1 .חסר דמיון. חסר שכל. חסר תיכנון. וחוץ מזה גם חסר כסף.

כשאין כסף לחינוך הילדים, ואין כפף לקיום בתי־חולים
הגונים — האם יהיה כסף לתיקון החניה?

יתכן שעם קצת דמיון ושכל אפשר היה לפתור את הבעיה
מזמן, גם בלי כסף ציבורי. אנשים משלמים בעד החניה. יתכן
שבתנאים מתאימים, ותוך עידוד מתאים, היתה היוזמה הפרטית
רואה שבניית מקומות־חניה היא עסק ריווחי.
אך במצב של היום, מהו הפיתרון המיידי?

אחד הפיתרונות הוא דווקא לחנות על המידרכות.
לא חניה פרועה, בבחינת איש הישר בעיניו יעשה
וכל דאלים גבר. אלא חניה מסודרת.

יש מיררכות רבות בעיר שהן מיותרות לחלוטין. אפשר לחשב
היטב מהו רוחב המידרכות הנחוצות למעבר נוח של הולכי־הרגל.
יש רחוב שבו מספיקה מידרכה אחת, כך שאת השניה אפשר
לצמצם לרצועה דקה, תוך הרחבת הכביש, או לחלקה למקומות־חניה
מסומנים על גבי המידרכה עצמה.
קבוצה של אנשים בעלי דמיון יכלה למצוא פיתרונות רבים
מסוג זה. אך לשם כך היא זקוקה להנחה: שהעיריה קיימת כדי
למצוא פיתרון חוקי לבעיית־החניה, צ׳יץ׳ קיים כדי לעזור לאזרחים
שבחרו בו.

מי שנוסע במכונית־שרד, דגול מרבבה ונשגב
מעם, פטור מכל הבעיות של האדם הנורמלי. הנהג
מוריד אותו לפני בית־המלון, שבו הוא נואם באוזני
המישלחת החשובה מחדל. המכונית חונה בלי בעיות
על המידרכה.

התפקיד מתחיל בכך שהעיריה וראשה ידאגו לכך שאזרח
נורמלי, הגון, שומר־חוק, המחזיק במכונית ושילם עבורה את כל
המיסים האפשריים והבלתי־אפישריים, יוכל להחנותה מבלי להפוך
לפושע פלילי.

לכולם היה מכנה משותף אחד: הם לא עשו חצי־דבר
ורבע־דבר כדי לדאוג למקומות־חנייה בעיר.

מדי פעם בא עסקנצ׳יק עירוני כלשהו ומברבר על סינגאפור,
על קאמצ׳טקה ועל טימבוקטו, על סגירת העיר בפני מכוניות
הבאות מן החוץ, על מיגרשי־חניה ענקיים שיוקמו בכניסה לעיר
וגן־עדן של תחבורה ציבורית, ושאר חלומות בהקיץ. זה יפה וזה
מבטיח כותרת נאה בעיתון.

^ ש, כמובן, פיתרון הרבה יותר פשוט, פיתרון־פלא ממש.
יש להניח שהמצב לא היה מגיע כלל לאן שהגיע אילו היו שרי
ישראל — וביניהם שר־התחבורה (אם יש דבר כזה< .שר־המיש־טרה
ושר־הפנים — צריכים לנהוג בעצמם במכוניות פרטיות
ולהחנותן.
אחת הצרות החמורות ביותר במדינת־ישראל היא מכונית־השרד,
בעלת הנהג הצמוד.

לאן נגיע אם כל נהג יחנה את מכוניתו באמצע
הכביש, או יסתום את ההצטלבות, או יחסוס את ה־

** אז שנעלמו עגלות־הנפט וסוסיהן מרחובות העיר העברית
^/הראשונה, עברו בעיריה כמה ראשי־עיריות והרבה עסקנים.

כל נטלי־צ׳יץ׳ וכל נעלי־טדי לא ישכנעו אף אחוז
אחד של נהגי ישראל לוותר על מכוניתם הפרטית.

כיום ההנחה היא הפוכה: על מכוניות האזרחים
לפרנס את העיריה בקנסות. צייץ׳ הוא הפנדלר הגדול
של מכוניות העיר.

ס ריך להיות חוק וסדר. בוודאי. החברה כולה אינה יכולה
לתפקד בלי חוקים וכללים, והתנועה בחוצות לא כל שכן.

מה עשתה העיריה כדי לאפשר זאת?

הנסיעה באוטובוסים — שהיא החלופה הרצויה — אינה באה
בחשבון במיקריס רבים, אם מפני שהאוטובוס אינו מגיע למקום
הרצוי. אם מפני שאין די זמן.

שלמה להט ומעריצה: הטנדלר של העיר
החניה. יש היוצאים בבוקר לעבודה ואינם חוזרים אלא מאוחר
בערב. יש המשאירים את מכוניתם ליד הבית, ומתרוצצים במשך
היום במוניות ובאוטובוסים.
אפשר היה. כמובן, לצפות את הדברים מראש. אפשר היה לבנות
מיגרש־חניה ענקי לאורך כל שפת־הים, מתחת לרציף הרברט
סמואל ורחוב הירקון. אך ממתי יודעת רשות כל שהיא בישראל
לתכנן מראש? הרי סמוך־הגדול וסמוך־הקטן. שני המאלתרים
המפורסמים, שולטים בכיפה.

זה היה נראה לגמרי אחרת אילו היה כבוד השר צריך לנהוג
בעצמו ולחפש מקום־חנייה. אילו היה מבלה חלק ניכר מיומו
בהתרוצצות זו, אילו היה מאחר לטקסים ולצילומים ומפסיד את
זכותו לנאום את נאום־הפתיחה ההיסטורי — או אז היה חושב על
בעיית־החניה בצורה חדשה לגמרי.
גם צ׳יץ׳ היה רואה את הדברים לגמרי אחרת אילו גר במרכז
עירו, ולא בשכונת־וילות בפאתי העיר, ואילו היה צריך לחפש
מקום־חניה(לא ישמור!) ליד ביתו וליד מקום־עבודתו.

אין לדרוש זאת. זמנו של ראש־העיריה יקר מדי.
אך האם זמנם של רבים־רבים מתושבי העיר יקר
פחות?

הם וסנדלי־צ׳יץ׳.

**ץ מעתי אוויל כלשהו אומר: הרי זה טוב! שישאירו את
המכוניות בבית. ויסעו במוניות!
איני מסוגל לעקוב אחרי תרגיל זה בהגיון הצרוף. מה טוב בזה?
המכונית החונה ליד הבית תופסת מקוס־חניה, שבו היה יכול
להשתמש נהג אחר, שיש לו עיסוק בסביבה. כשבעל־המכונית
נוסע במונית, הוא צורך את אותה כמות הדלק — ואולי יותר —
מכפי שהיה צורך אילו נסע במכוניתו. הוא גם מעסיק אדם שיכול
היה באותה עת לעשות דבר מועיל יותר למשק.

רבבות מכוניות, יטרכייטתן עלתה למשק־המדינה
הון כביר במטבע־חוץ, מובטלות למעשה ואינן
מביאות טובה למשק ולאיש.
פועל באן ההגיון של חלם.
לפי אותו הגיון אפשר היה לנתק את הטלפונים הפרטיים
ולהפסיק את הדואר הפרטי.
אם סבור מישהו שמצב זה יביא לכך שירכשו פחות מכוניות, כך
שהמשק ייצא נשכר מכך בעתיר, אינו יודע מה הוא שח. המכונית
אינה רק מכשיר־תחבורה. היא סמל של מעמד. היא הארכת
אישיותו של בעליה. היא צורך פסיכולוגי עמוק. היא גם כלי חיוני
לבילוי סוף־השבוע בישראל מוכת־הדת.

נ 1א ת

^ אמת הפשוטה היא שאנחנו עם של כבשים. בזה מתחיל
1 1צ׳יץ׳ ונגמר כל העניין.
ככבשים הובילו אותנו למילחמת־הלבנון, וככבשים הוציאו
אותנו(אולי) .מטילים עלינו מדי יום־יומיים היטלים חדשים, כשם
שגוזזים את צמרן של כבשים. עכשיו מנעלים אותנו בסנדלי־צ׳יץ׳
,כשם שמנעילים סוסים בפרסות.
אלמלא היינו עם של כבשים, כי אז --

כי אז היו נהגי תל־אביב מחליטים להעלות את כל
מכוניותיהם על המידרכות, איש־איש על המידרכה
הקרובה ביותר, ומשאירים אותן שם במשך יומיומיים,
עד שהעיריה תחכים ותשכיל.
או אז היו כל נהגי תל־אביב מחליטים כי ביום
מסויים ובשעה מסויימת יועמדו כל המכוניות לרוחב
הכביש — כך שכל התחבורה בעיר הגדולה תושבת
לחלוטין, למען אותה המטרה החינוכית.
עוד לפני שהוצמד הסנדל הראשון של צ׳יץ׳ לגלגל הראשון
של מכונית היה קם מטה״חירום, לניהול המאבק בשיטות שבלעדיהן
לא יצלח שום מאבק במדינה זו.

אבל עם של כבשים אנחנו. כבשים על גלגלים.

יפני חמש שנים
03111:1ה 1ה האוטובוסים
מדגם זה יגרמו לתאונות, נאשו הם סעו בדוני־עבו

^ אס התאונה המחרידה, שגרמה
1 1למותם של 19 תלמידים ושלושה
מבוגרים, היתה מוכרחה להתרחש?

אי־אסשר היה לחזות בכר
תייק אם זה יקרה, מתי, היכן
וכמה אנשים ייפגעו בה. אבל
׳מהיום שבו רכש. אגד״ אוטובוסים
מתוצרת. מרצדס״ היה
חשש לאסון בדרכי־עפר.
המיבנה הנמוך של האוטד
בום, מיקומו של המנוע מאחור
וחוסר-השילדה מאפשרים לאוטובוסים
לנסוע בביטחה רק על
כבישי-אספלט. כשאוטובוסים
מסוג. מרצדס״ יורדים למסלול־עפר,
נוצרת סבירות גבוהה
לתאונה חמורה.
כבר לפני חמש שנים היה מי
שהזהיר. :העולם הזה״ ומיש־רד־הביטחון.
העולם
הזה ( )26.3.1980 פירסם אז
כתבת־תחקיר של יגאל לביב, שציטטה
בין השאר את עמדתם של אנשי
אגד ומישרד־הביטחון, שהזהירו מפני
אסון צפוי בעת גיוס כוחות־מילואים
במילחמה. הטענה היתה שבשעת־חי-
רום, אם האוטובוסים המובילים חיילים
לחזית יירדו מכבישי־האספלט אל דר־כי־עפר,
הם ייתקעו.
מישרד־התחבורה, שהתעקש אז
לתמוך ברכישת האוטובוסים הגרמניים,
נימק את עמדתו בכך שאין זה
מתפקידו לדאוג לביטחון המרינה,
אלא לנוחיות הנוסעים. הוא הניח כי
אוטובוס ייסע תמיד בכבישים וברחובות
עירוניים.
דואג לפגסיוגד

^ שבוע שילמו 22 איש את ה(
\ מחיר. כיתה שלמה, ז׳ 12 בבית־הספר
ברנר שבפתח־תיקווה, התרסקה.
לאוטובוס מרצדס שנת ,׳80 מסוג
,303 בעל הריצפה הנמוכה, לא קרה

השווה הארוכה: ההיה האסון נמנע באוטובוס אחו?

במה שונים המרצדסים מהליילנ־דיסי
למרצדסים
יש עוצמת־מנוע חזקה
יותר מאשר לליילנד. לכן יציאה שלו
מהמקום מהירה יותר. לרכב שעוצר
בתחנות יש, אם כן, יתרון בולט.
מנועו של מרצדס נמצא בחלק
האחורי של האוטובוס, והוא אטום
מלמטה. המנוע של הליילנד בנוי
לאורך שמונה מטרים, מתחת לגחון.
המנוע האחורי של מרצדס מעביר את
מרכז־הכובד, וגם את הרעש, לסוף
האוטובוס.
והעיקר, מרצדס אינו יושב על
קפיצים, כי אם על כריות־אוויר, הצמודות
לגלגלים — ארבע כריות
מאחור, שתיים מלפנים.
כריות־האוויר הן הסיבה לכך, ש־מרצדס
אינו יכול לנסוע אלא בדרך
סלולה. נסיעה במסלול שיש בו מהמורות,
הרסנית לכריות־האוויר, ועלולה
בתנאים מסויימים להביא לשחי־קתן,
וכתוצאה מכך ל״נפילת״ המירכב
כולו.
כדי להבין במה המדובר, אפשר
לתאר מצב שבו כל שש הכריות
נשחקות. אז יורד מירכב־האוטובום
כולו עד לקרקע. אט רק כרית אחת
נשחקת, האוטובוס נוטה על צירו.
במיקרה זה, אוטובוס כזה אינו רשאי
לצאת לדרך.

נס. התאונה הצפויה אכן התרחשה —
אך לא לחיילי־מילואים, אלא לנערים
ולנערות, כשהאוטובוס שלהם ירד
לשביל־עפר.
מי אשם במותם של הילדים? האס
ניתן היה למנוע את האסון? איך התקבלו
ההחלטות? למי היה עניין מיוחד
לרכוש דווקא את האוטובוסים של
מרצדס, ומי הרוויח מכך?
ספק אם ועדת־החקירה, שמינה
שר״התחבורה, תצליח לתת את. התשובות
לשאלות האלה — או אה

בסיכום קבע אבנרי:

מייד אחדי פירסוס כתבתו של יגאל לביב על. אוטובוס
המחדל״ ,פנו ראשי אגד אל ראש המערכת אז, אלי תבור, ובפיהם
היו טענות רבות נגד תוכן הכתבה.
נערכה פגישת״בירור, שבה השתתפו ראשי אגד. לביב, תבור
ועורן העולם הזה. אורי אבנרי. הכל הסכימו שאבנרי יהיה הבורר
בסוגיות שהועלו לדיון, ושהכרעתו תהיה סופית.
כעבור שבוע, ב״ ,3.4.80 פירסם אבנרי את מימצאיו. להלן שני
קטעים רלוונטיים:

מימצאים אלה אינם צריכים להפחית במאומה מחומרת
קביעותיו של לביב לגבי חוסר-האחריות המזעזע של
מישרד-התחבורה, שניער מעל עצמו כל דאגה לצורכי-
הביטחון החיוניים של ישראל. יש לקוות, כי גילויים אלה
יעורת את מישרד־הביטחון לעתו־ בי תר יסודי של צורכי־ביטחון
אלה. חוסתהתיאוט המתגלה בפרשה זו בין מיש־־
רד־התחבורה ומישרד־הביטחון, מוכרח לעורר את הדאגה
החמורה ביותר.

הנבואה שהתגשמה
לביב צדק בתארו את ההשלכות הביטחוניות של העים•
קה, אולם האשמה למחדל חלה כל כולה על מישרד־־התדד
בורר״ ואין ל.אגד־ חלק בה. שוכנעתי, כי רכישת האוטובוסים
האלה אכן עלולה לגרום נזק חמור לאינטרסים
ביטחוניים חיוניים, מטעה שיהיה צורך להוביל מיספר גדול
של אנשי־מילואים למקומות היערכות, שלא בכבישי אספלט
סלולים. כפי שלביב ציין בכתבתו, היפנו ראשי.אגד״
את תשומת-הלב של מישרד־התחבורה לסכנה זו, אולם
מישרד־התחבורה כפה על.אגד״ הנחיות שהתעלמו מצור־כי־ביטחון
אלה.

ז הכתבה שר ״העולם הזה״ ,שהזהירה מטי האסון
תעלה אותן. בדוח, שלהכנתו וכתיבתו
דרושים לא פחות משמונה ימים
תמימים, לא תגע הוועדה, מן הסתם,
בשערוריה שהיא אבי־אבות האסון
בשמורת־הבונים.
בסוף שנות ה־ 70 נוצר בשני הקואופרטיבים
לתחבורה מחסור באוטובוסים
המתאימים לשנות ה״ .80 אגד,
בעידודו הנמרץ של מישרד־התחבורה,
הימר על כלי־הרכב של מרצדס.
לכאורה היו אלה אוטובוסים אידיאליים,
משוכללים וקלים להפעלה.
היה להם יתרון נוסף: האוטובוסים
הקודמים של אגד, מסוג ליילנד. היו

גבוהים מאוד מהכביש, בעוד שה־מרצדסים
גבוהים רק ב־ 30 סנטימטר.
בנסיעות עירוניות היתרון ברור.
הנוסעים עולים במהירות רבה יותר
לאוטובוס, וכן יורדים ממנו. מכאן
שמשך הנסיעה מתקצר.

גם בנסיעות בינעירוניות
ניתן היה להשתמש ב.מרצד-
סיס״ ,אבל תוך מיגבלה ברורה:
אך ורק בכבישי אספלט. אם
בנסיעות בינעירוניות יש קיט־עי־כביש
לא־סלולים, אין אוטובוס
מסוג. מרצדס״ רשאי
לנסוע בתוואי זה.

גובה המירכב מהקרקע מגיע
במדרגות העליה והירידה מהאוטובוס
לפחות מ־ 30 סנטימטר. בסיבובים
חדים, או בעליה על תלוליות, כמו
פסי־רכבת, עלול איזור המדרגות להשתפשף
בקרקע. דבר זה אינו גורם,
כמובן, לעצירת האוטובוס, אך יתכן
שזה עשוי לגרום לעיכוב של חלקיק
שניה. לעיתים — זמן זה הוא קריטי.
ואם נשוב לרכישת המרצדסים:
מי שהיה אז יושב־ראש מזכירות
אגד, אמנון בוגין, דרש ממישרד־התחבורה
שיצרף לוועדה שעסקה
בקביעת העקרונות לרכישת האוטר

השיחזוו הראשון של התאונה* :אוטובוס מדגם ״מוצדס״ במקום שבו עצוה הנהגת וות דוידוב

בוסים גם נציג של מישרד־הביטוזון,
בגלל העובדה שהאוטובוסים ישמשו
את צה׳׳ל בשעת־חירום.
מישרד־התחבורה סירב. י למעשה
היה זה מנכ״ל המישרד, אהוד שילה,
שניהל אישית את העיסקה. שילה אמר
לבוגין, ש״אם מישרד־הביטחון רוצה
באוטובוסים עבור צה״ל, שירכוש אד
תם בעצמו׳
העולם הז ה פנה אז לשילה. הוא
השיב :״אני דואג לפנסיונר, ולא לביטחון.
תוכנית הרכישה אושרה על־ידי
ועדת השרים הכלכליים.״ תפקידנו
הוא לשפר את השרות לציבור, כך
שבעלי רכב פרטי יעדיפו לנסוע
באוטובוס, וזה יתכן רק באוטובוס בעל
מירכב נמוך. חוץ מזה יש עור אלפי
ליילנדים ישנים, שיוכלו לשמש את

שילה לא העלה אז על דעתו
שאוטובוסים אלה לא יתאימו
גם לטיולים, שבהם מרבית הנסיעה
היא במסלולי־עסר, ולא
בכבישים סלולים.

איך התקבלה ההחלטה? האם רק
שיקולים של נוחות המשתמשים ברכב
ציבורי־עירוני עמדו מול עיני מקבלי
ההחלטות?
השבוע שב העולם הזה לבחון את
הפרשה על כל היבטיה. בחמש השנים
האחרונות נוספו פרטים נוספים, לכאורה
לא קשורים להיבט הבטיחותי של
המרצדס הנוסע בדרכי־עפר. אבל התמונה
המושלמת, כפי שתצוייר להלן,
היא מבהילה.
על הצורך של אגד באמצע שנות
ה־ 70 בחידוש צי־האוטובוסים שלו לא
היה ויכוח. השאלה היתה איזה דגם
יירכש. על־פי עקרונות מישרד־התח־בורה
ניתן היה לרכוש אך ורק כלי־רכב
מתוצרת אירופית.
אחרי שנה וחצי של בדיקה עמדו
לפני אגד שלוש אפשרויות: אוטובוסים
של ליילנד, מאץ או מרצדס.
ליילנד התקשתה לספק במועד אר
טובוסים מתאימים לנסיעות בינעירוניות.
צרכי אגד ועמדת מישרד־התוד
בורה התאימו לרכישה של מרצדס
דווקא. דן, לעומת זאת, רכש אוטובוסים
של מאץ, שהמיפרט הטכני
שלהם זהה לזה של מרצדס.
שווי העיסקה היה 100 מיליוז

דולר. החליטו עליה, למעשה, שניים:
שילה ומי שהיה אז החשב־הכללי של
מישרד־האוצר, גיורא (.ג׳ורי״) גזית,
כיום יו״ר הנהלת בנק הפועלים. הצד
הפינאנסי של העיסקה טופל אז על־ירי
בנק הפועלים.

יושב׳־ראש מועצת המנהלים
וההנהלה של הבנק באותה
תקופה היה יעקב לוינסזץ.
שר־התחבורה עצמו, איש־חרות
חיים לנדאו, לא תיפקד באותה תקופה.
הוא מונה לתפקיד על־ירי מנחם בגין,
באמצע הקאדנציה של ממשלת־ה־ליכוד
הראשונה. היה זה אחרי שמאיר
עמית התפטר מתפקיד זה. בגין ידע
* תצלום של דני שדה.

שלנדאו. ידידו הקרוב מימי ״המיש־ כיום ח״כ מטעם יחד — נכנסו לחדרי
פחה הלוחמת׳ ,חולה אנוש, ובכל זאת 1ההנהלה וחיפשו מיסמכים. אלה לא
נמצאו, למורת־רוחם של המנצחים.
מינה אותו לתפקיד, במחווה אישית.
באותה כתבה הוזכר שפרשת המרצד־לנדאו
לא יכול היה להשתלט על
סים, ובעיקר עניין העמלות, הועברו
העבודה, ואת הניצוח על המלאכה תפס
המנכ׳ל הדינאמי.
לטיפולה של היחידה הארצית לחקיב״אגד׳
הריחו מייד שדד רות הונאה. נושא החקירה לא היה
עיסקה מסריחה.
אגד, אלא תיק לוינסון.
בבחירות שהתקיימו באגד בחודש
איך התקשר לוינסון, חצי שגה
דצמבר 1980 היה שם מהפך. הקבוצה אחרי התאבדותו, בעיסקת המרצד־סיסי
בראשות
בוגין עפה, ושלא כמקובל,
עזבו רוב חבריה את אגד.
בשיאה של פרשת לוינסון, חשף
בחקירה מיוחדת אחרת שפירסם -העולם הזה ( )8.2.84 פרק מדהים
העולם הזה ( )29.8.1984 על אגד, נוסף בסידרת הגילויים על לוינסון.
דווח שהמנצחים, ובראשם היושב־ראש הפרשה כונתה אגדה מארץ האגדות;
החדש של המזכירות, שלמה עמר —
הפרה הקדושה בע״מ. מי שקרא בין

בשיא מסע-דמילויים של ״העולם הזזד בפרשת-לוינסון, פורסם הסיפור הבא, מתוך תיקווה
שהמבץ יבין.
וכך כתב ״העולם הזזיד (:)8.2.84

אגדה מארץ האגדות 110. :שסס ץ901
* 4עשה בחברו* האוטובוסים ההודית ה י
/ידו ע ה, חברת חפרה הקדושה בע־מ. שהיתה
זקוקה באופן דחוף לחידוש צי-הרכב שלה.
החברה מצאה את הספק המתאים. היה זה מיפעל
רב-יוקרח לייצור אוטובוסים ברומניה.
הפרה הקדושה פנתה אל הבנק ההודי הידוע,
ברהמפוטרה בנק אוף אינדיה, שהרכיב לה את
חבילת האשראי-מימון לביצוע העיסקה, שהס תכמה
בעשרות מיליונים רבים של דולארים.
מנהל הברהמפוטרה בנק אוף אינדיה, מר נייפול
נייפול, החליט שמעיסקה כזאת גם לו מגיע משהו.
הוא סיכם עם חברת האוטובוסים הפרה הקדושה,
כי היא תודיע לספק הרומני שאת דמי הקומיסיון
המגיעים, כמקובל, לסיכן של הרומנים בהודו,
תשלם הפרה הקדושה בעצמה.
לעומת זאת, יחזיר הספק הרומני את הכסף
בחו׳ל למי שיורו לו להחזיר. וכדי להקל על
הרומנים, הסבירו להם שהכל יעשה דרך הבנקים.
אומנם יגון שהדבר עלה לפרה הקדושה כמה
מאות מיליוני רופיס, אבל ייתכן כי קיבלה פיצוי
בתנאי האשראי והמימון. לחברה הרומנית הדבר
לא עלה מאומה. מה איכפת לה כיצד היא משלמת
את הקומיסיון לסוכן שלה בהודו!
אבל למי שהיה צריד לקבל את הקומיסיון
מרומניה יהיו עוד כמה מאות אלפי דולארים
בכיס, או ליתד דיוק, בחשבון בסניף השווייצי של

בנקה מונצייטורילור רומן.
ביצוע העיסקה היה פשוט. כאשר החלו מעמיסים
את האוטובוסים על הספינות בחוף הים
השחור, הגיעה לבנקה מונצ׳יטורילור הוראה
לשחרר את הכספים שברשותו נגד שיטרי המיט״
ען(ז׳א, מאחר שהאוטובוסים כבר היו בדרכם,
אפשר לשלם ליצרן) ,אבל לא 10054 של הכספים,
אלא רק 99?.או 985 את היתרה הורו להעביר
לחשבון מסויים בסניף הבנק בשווייץ.
הפעולה ברומניה היתה חוקית. מותר לכל
קונה, אם המוכר מסכים לכך, להורות כיצד ולמי
ישלמו, עבור קנייתו. גם הפעולה בשווייץ היתה
חוקית. מותר להכניס כסף לשם ומותר גם להוציא
כסף משם.
רק בהודו היתה הפעולה לא חוקית. משלוש
בחינות: אם הגיעה לבנק ברהמפוטרה טובת-
הגאה כלשהי, בגלל טיב האשראי או בגלל כל
סיבה אחרת, היה צריך הבנק לקבל אותו ולא
המנהל שלו. אם אכן קיבל המנהל את הכסף, זאת
בפשטות ״גניבה על־ידי מנהל*.
עבירה שניה, היא, כמובן, הברחת מטבע-חוץ
(תשלום מוגדל לרומניה, כפיצוי על הקומיסיון)
ואחרון אחרון חביב: עבירה פשוטה על חוק מס-
הכנסה. מר נייפול נייפול בוודאי לא דיווח ל־פקיד-השומה
בניו-דלהי על הכסף שמשך מחשבונו
בבנק הרומני בשווייץ.

השורות הבין מייד במי ובמה המדובר
(ראה מיסגרת).
ועדת השניים — עמירם סיוון
ושרגא רוטמן — שחקרה את פרשת
לוינסון, התייחסה ב־ 28 מילים בלבד
לפרשת העמלה הסורית, בת כ־230
אלף מארק, ששולמה על קניית צי־האוטובוסים,
ושהוכנסה לחשבון סודי
בחו׳ל.
בדו׳ח הסודי של השניים, שפורסם
בהעולם הזה 29.2.84 מדובר על
מיסמך שנמצא בבנק האיגודים המיק-
צועיים בגרמניה, בנק פיר גמיע־ווירטשאפט,
ושעניינו עיסקת־האר
טובוסים. לוינסון עצמו סירב להגיב
על הפרשה כשנשאל על־ידי סיוון
להסבריו. לפני כן לא היתה תשובה
בפיו, כשנשאל על־ידי אורי אבנרי
(ראה עמוד .)4
זמן קצר אחרי ביצוע עיסקת האר
טובוסים פרש גזית ממישרד־האוצר
ונכנס לבנק הפועלים כיו״ר ההנהלה.
בעידודו ובתמיכתו של לוינסון. שילה
עצמו עבר ממישרד־התחבורה לסולל
בונה, והוא מנהל מחלקת עבודות־חוץ
של החברה.
עיסקת המרצדסים, שהולדתה
וביצועה בחוסר ניקיון־כפיים מצד
חלק מהגורמים שנטלו בה חלק, כמעט
ונשכחה. ביחידה הארצית לחקירות־הונאה
טופל תיק־לוינסון בעצלתיים.
חיים ברגשטיין, איש בנק הפועלים
לשעבר, ששמו הוזכר בנשימה אחת
עם לוינסון בעניין עמלת המרצדסים,
יצא ללונדון לפני כמה חודשים. מאז
לא שב ארצה. לכן הוא גם לא נחקר.

השבוע, כשהתברר שיתכן
כי העיסקה התמוהה הביאה
לקורבנות רבים בדם, יש צורד
לחדש בכל התקיפות את החקירה
המישטרתית. עתה, אחרי
ש 22-ילדים ומבוגרים שילמו
בחייהם, ומספר תמה נפצעו,
מן הסתם, בגלל עיסקה זו, יש
לזרז את הטיפול בתיק.
השגיה ההטיה
ן * שאלד! שנשאלה השבוע בכל
1 1בית בישראל היתה אם התאונה
(המשך בעמוד )42

חת דוידוב, הנהגת שר אוטובוס הדסגים, נפי שהיא
מצטיירת בעיני בערה אבנו(ימין) ,דדיה ושנניה
התבקשה לעזוב.
בקול שקט, רגוע ותרבותי. הוא
התחיל לרבה. מרי פעם שיסעה המיש־פחה
את רבריו וניסתה למנוע להמשיך
בראיון. אך בכל פעם חזר ושפך את
ליבו.

^ הגן רצה
להצטרף
* ^ בנר דדידוב היה בזמנו מזכיר
\ 1הבורסה לאבני־חן. לפני 16 שנים
נשא את רות, שהיתה אז גרושה ואם
לילרה בת שנתיים. בכל העיתונים
פורסם שהוא התגרש מאשתו. הרבה
אינו נכון. גם התצלו היחירי שהופיע
בעיתון אינו כלל שלו, אלא של נהג־אגד
כלשהו.
הבת, לימור, בת ,18 יפהפיה,
שערות שחורות גולשות, ההומה מאור
לתצלומי אמה במהדורה ישחורה,
הסתגרה בחדר סמוך ולא יצאה. בימים
אלה היא עוברת את בחינות הבגרות
במגמה לאמנות בבית־הספר תלמה
ילין.
הבן דויד, בן 71־ , 10 מתרוצץ כל
הזמן בין האבלים, מנסה להתלוצץ,
כאילו אינו תופס עדיין את גודל האסון
שפקד אותו. בכל ערב מניעים המחנכת
והמנהל של בית־הספר שלו כדי
לשוחח איתו. בבית־הספר קבעו תורנות
של תלמידים, הבאים אליו כדי
לשהות בחברתו.
ברגעים שהצלחתי ליצור מגע עי־מו,
אמר לי :״אני לא חושב על כלום.

ך הגות אינן רוצחות: רות אינה
//לרוצחת!״ קראה בזעם שכנה
קשישה, מחנכת בדימוס, שנכנסה לדירתה
של רות דוידוב ברחוב כצנלסון
80 בגבעתיים.
עשרות אנשים פקרו את הדירה
המרווחת. בת ארבעת החדרים. בטרקלין.
ליד הכניסה. צוחק ליצן בציור
גדול, ומולו פסל־עץ של אשה המחזיקה
בילד.
הבית מטופח. במרכזו פסנתר שחור,
ובכל מקום פזורים דובונים ובובות,
שהתבלו מרוב שימוש.
אשה דתית בשם אילנה, שביס לראשה
וגרביים •שחורים לרגליה.
שהתגלתה כאחותה ־של הנהגת. אומ

:״רק אדם אחד בדירה הזאת קובע
אם לדבר או לא. זה אבנר, בעלה.״
אחרי כמה דקות נכנס אבנר. גבר
נאה, שקיות שחורות מתחת לעיניו.
זקן של יומיים שבו זרקה השיבה. חולצה
שחורה, מכנסיים בהירים, רגליים
יחפות. עייף ורצוץ. הוא נראה כאילו
לא ישן ימים ולילות.
״עד הרגע הזה לא נתתי ראיון
לשום עיתון, מלבר כמה מילים
לעיתון־ערב אחד, וגם בהן הכניסו
טעויות ״.הוא זעם על הכתבת של
צהרון אחר. שנכנסה לחדר, ישבה
מבלי להציג את עצמה, שהתה רבע
שעה כאחת האבלות. ורק כשנשאלה
לזהותה גילתה שהיא עיתונאית. היא

אני רק ממשיך לחפש אצלי בראש את
אמא ״.אחרי זה רץ לחדר השני ופרץ
בבכי.
קהל המנחמים היה גדול ומגוון.
אנשי־בורסה, ותיקי־אגד, חברי המושב
שדה־ורבורג שבו נקברה.
כל הזמן הגישו נערות. ידידות
המישפחה, פלחי־אבטיחים, בורקס
חמים וקפה. הן המשיכו עד השעות
הקטנות של הבוקר.
חיילת משוחררת בש־ם שרית
גולדווסר, שכנה ממול, היתה האחרונה
שראתה את רות בחיים בביתה. היא
מספרת שנכנסה לדירה ערב לפני
האסון, ונקלעה לוויכוח קשה בין רותי
ובנה דויד.

הילד רצה להצטרף לאמו לטיול.
הוא הירבה לנסוע איתה בטיולים
כאלה. אך רות לא הסכימה הפעם.
מפני שהיה עליו ללמוד בבית־הספר
וגם לקבל אחרי־הצהריים שיעור
בג׳ודו ולהיות בגדנ״ע .״בשום אופן
אתה לא נוסע ״:אמרה. הילד הלך
לישון בכעס.
״האם שתתה בערב?״ שאל מישהו.
״אולי היתה במצב־רוח רע במיוחד?״
״לגמרי לא:״ היטיבה שרית בלהט.
״מעולם לא ראיתי אותה לוקחת כדור.
גם כששתתה נס־קפה. היתה ממלאה
את הספל בחלב. בכלל, היא היתה
טבעונית קיצונית״.
רות היתה קפדנית בענייני נקיון.

רות בנשואיה הראשונים, הבת לימור, עם אבנר בנשואיה השניים, הכן דויד
-כמה רכה היית. כמה פגיעה היית...־

לפני לכתה לישון, היתה שוטפת כל
כלי וגם את הריצפה .״היא היתה ייקית
אמיתית״.
באותו ערב לפני האסון ישבה רות ש
והכינה לעצמה רישום מדוייק של
מסלול הטיול. כשהיא נעזרת במפות.
כך נהגה לפני כל טיול. אולם המסלול
שהכינה היה לגלבוע. זאת היתה
התוכנית.
מסתבר שבבוקר האסון פלשו לאוטובוס
שלה ילרים שלא היו צריכים
לנסוע לגילבוע. אלא לשמורת־הבו־נים.
האוטובוס היטני התעכב. אז אמרו 5
לה :״טוב. את תסעי לשמורה. והאוטובוס
השני יסע לגילבוע במקומך 1 ״.׳י
•שרית חששה — כמו כל השכנים

— שמא הורי הקורבנות יעלו לביתה
של רות ויאשימו את המישפחה או
יטרידו אותה. זה לא קרה. להיפך. הבעל
נשאל אם הוא רוצה שרות תיקבר
בקבר־האחים, ליד הקורבנות האחרים.
הוא לא הסכים, מפני שרצה שהיא
תיקבר במושב, שבו גדלה ושבו
קבורים אמה ואביה החורג. בהלוויה
בשדה־ורבורג השתתפו מאות אנשים,
ושם ניסה הבעל לקרוא הספד שהכין
מראש, אך לא היה מסוגל.
מישהו אחר קרא את ההספד הזה,
לאמור:
בסיגנון דיבורך
נחשבת לקשוחה.
אבל מי שהכירד באמת ידע

נולדה בגרמניה, במינכן, והיתה בת
יחידה להורים שעברו את הטרגדיה של
השואה. כשהיתה בת שנה וחצי, נפטר
אביה, וכשמלאו לה 6נישאה אמה
בשנית ומאוחר יותר עלתה המישפחה
לארץ. כאן נוספו לה שתי אחיות.
רות זכתה בחינוך יקי קפדני ביותר.
היא לא היתה ילדה מפונקת, ולא
קיבלה את אותה תשומת־לב שמקבלים
כיום ילדים.
היא שירתה בצבא באילת והכירה
את אלי חביב, מדריך־נוער מבית ברל.
אחרי נישואיהם הם עברו לדירת־שיכון
בקריית־אתא. שם נולדה הבת לימור,
שהיא כיום בת .18 כשלימור היתה בת
שנתיים וחצי, התגרשו הוריה. רות

אית אדומה וחולצה לבנה. היא תמיד
הלכה באדום, זה היה הצבע האהוב
עליה.
היא היתה רקדנית מעולה, ואני
שנאתי לרקוד. התחתנו למרות שבדיוק
אז היה משבר בעיסקי אבני־החן,
המיקצוע שלי. הצעתי לרות לעבור
קורס לדוגמנות ולנסות לעבוד בעיר
כדוגמנית. אך למרות הקורס שהיא
עברה, היא לא התמידה בדוגמנות, כי
היא התחילה לעבוד כלוטשת־אבנים.
בעבודה שלי העייפות של העובד
בה אינה פיסית, אלא נפשית. ומאחר
שאני לא יודע לשחק, היא מהר מאוד
הרגישה, בחוש הנפלא שלה, מתי אני
צריך עזרה, והיא התחילה לעבוד. רות

רות כדוגמנית
ישר מן הקיבוץ
כשהיא היתה מבקשת שאקנה חולצה
לבן, באחת הנסיעות, הייתי מביא שש
חולצות. לא היה דבר שהיא ביקשה ולא
קיבלה. הצרה היתה שהיא כמעט לא
ביקשה כלום. שלחתי אותה לטיול
לאירופה. רק לפני שלוש וחצי שנה
חזרנו מטיול משגע במיזרח הרחוק.
שכלל שש ארצות. היינו מאושרים
מאור במשך 15 שנה.
אני איש־תובלה בצבא. הייתי
מג״ד של משאיות, ובמילואים אני

אבנר, דויד ולימור(בזרועות חבר) בהלוויה
.רות אינה רוצחתוכמה
רכה היית.
כמה פגיעה היית.
מי שהכירך היטב ידע להוקירך.
בצניעות לימדת. הדרכת, עזרת
ותמכת!
אבנר סיפר שחתי היתה כה מנוסה,
עד כי הנהגים האחרים ביקשו ממנה
להוביל את השיירה. כשיצאה היתה
במקום השלישי או הרביעי. אך במהלך
הנסיעה היא עברה לראש־השיירה.

סיפר אבנר דוידוב (,)44
בעל הנהגת:
לעולם לא אמצא אשה אחרת שתשווה
לרות. כיום, כשאני מלקט את הזיכרונות
שלי אחרי האסון האיום שקרה,
ברור לי שהיא חיה למעני.
רות היתה אשה מיוחדת במינה. היא

עברה להתגורר עם הבת בקיבוץ יקום.
אלי חביב, בעלה לשעבר של רות.
אוהב אותה ומעריך אותה מאוד עד
היום, למרות נישואיו השניים. מאז
האסון הוא יושב ערב־ערב שיבעה.

היא

\ אהבה אדום
דית

עבדה בקיבוץ, בלול ו1במוגרה
,־והיתה מעולה בכל מה
שעשתה שם. אלמלא נפגשנו, היתה
נשארת שם עד היום.
היה זה במסיבה בתל־אביב ב־.׳69
היה לה אז שיער שאטני־אדמוני, היא
היתה יפהפיה, עם גוף מקסים, שנשאר
לה עד לסוף המר. במסיבה לבשה חצ־

עברה שלב אחרי שלב בעבודתה, עד
שהפכה למדריכה, ולבסוף ללוטשת־האבנים
הטובה ביותר בארץ.
גרנו 10 שנים בדירה שכורה. חלמנו
על בית משלנו. לפני 10 שנים נולד לנו
בננו, דויד. ואז, במלטשה שעבדה,
החליטו להקים לרות מלטשה ב־מירפסת
של ביתנו, כדי שהיא תוכל
להמשיך ולעבוד בבית, כקבלנית־מישנה.
במשבר
הפוקד לאחרונה את הענף
היא לא פעם פשוט פירנסה אותי. עד
היום אני מלקט את השברים של
המשבר. היא היתה יושבת בלילות
ולוטשת את האבנים היפות ביותר
בבורסה.
בדרכי שלי ניסיתי לפנק אותה.

מפקד של מיכליות־ענק, המובילות
מים. כל חיי אני מתעסק עם נהגים
צבאיים, ואני יכול להגיד בשקט שרות
היתה נהגת טובה יותר מעשרה נהגים
ביחד. כשהיינו נוסעים לטיולים בארץ,
היתה היא תמיד הנהגת. אני הייתי נח
וישן בשקט לצידה.
כשפרצה מילחמת־הלבנון, היה זה
הרעיון שלי שהיא תקבל רשיון־נהיגה
על אוטובוס. ותוכל לתרום את חלקה
בשעת־חירום.

הלילה האחרון של רות
(המשך מעמוד )11
היא למדה נמשך שישה חודשים
לנהוג באוטובוס. בקורס מיוחד שנערך
באשדוד. היא נהגח מאז ,׳71 בלי שום
הרשעה. למעשה, היא לא נהגה בשביל
הכסף, כי בליטוש היא הרוויחה הרבה
יותר. היא פשוט אהבה לנהוג. לאחרונה
היא עברה חמישה ימים בשבוע באגד,
שמונה־תשע שעות ביום. בזמן ה־שיבעה
הגיעו נהגים שסיפרו איזו נהגת
היא היתה. עובדה שהיא נבחרה להיות
הנהגת בקייטנות של ילדי אגד עצמם.

לשחק בפאזלים

^ יום הימני לאפון התקשרה אית־נו
מחנכת של בית־ספר. שנהג
להעסיק אותה. היא אמרה לנו שהיא
מוכרחה לומר לנו שרות היתה נהגת
מעולה, ושלא יהיו לנו שום ריגשי־אשמה.

יום מותי לא אדע מה בדיוק
קרה. אבל אני לא מוכן להאמין שרות
טעתה, ושיש שמץ של אפשרות שהאסון
קרה בגללה.
כי רות היתה האדם הקפדן והדייקן
ביותר שהיכרתי. איזו אינטואיציה הי־תה
לה בבל! במשבר. כשהפסדתי הרבה
כסף, הייתי תמיד שומע לה, והיא תמיד
צדקה. שלוש פעמים, כשלא שמעתי
בקולה. שילמתי מחיר והפסדתי הרבה
כסף. לצערי, במשך השנים התחלתי
להרבות בנסיעות. הייתי נוסע לקנות
ולמכור סחורה. בעיקר במיזרח הרחוק.
מייר כשהייתי נוחת בארץ הייתי נקרא
למילואים. נוסע. ומייד למילואים בשנית.
בקושי הייתי בבית שבוע־שבו־עיים.
אני
לא רוצה להיות אדם עשיר, גם
רות לא היתה אשת־זוהר ולא אשת

הפתק שרשמה רות לעצמה ערב הנסיעה
- 5.50 מפתח־תיקווה לגלבוע -בי״ס ברגר־החברה הגבוהה. תמיד היינו רות־ואבנר
ואבנר־ורות, וכל מה שרצינו זה לסייס

את חיינו באידיליה בבית יפה, ולתת
לילדים את כל מה שמגיע להם.

לפני כמה חודשים אמרתי לרות
׳שלדעתי אני חייב לנסוע לכמה חוד־

האם הנהגות מסוכנות יותר?
*ץ זה שבוע ימים מחפשת לאה
//כהן את תיק־היד של רות דוידב,
נהגת אוטובוס־התאונה. התיק התערבב
נין שאר חפצי ההרוגים והפצועים,
ועדיין לא הגיע לידי המשפחה.
באגד אומרים ללאהז״אין לגו זמן
לספל בשטות כזר. וכד מיטלטל התיק
מיד ליד, וכל שוטר מיקרי יכול
להציץ בו, במו אל תור תמצית עולמה
של המתה.
לאה כהן, אף היא נהגת נאגד
וחברתה של רות, בוכה כשהיא מדברת
על התיק. וכועסת כאשר מנסים למצוא
קשר בין התאונה לבין מינה של
הנהגת.
תחילתה של נהיגת הנשים באגד
במילחמת יום־הכיפוריס. הנהגים־הגב־רים
שירתו אז במילואים. האוטובוסים
עמדו בחניונים, באין אוטובוסים. באגד
החליטו ליצור מאגר של נה5ות
לשעת־צרה.
מאז עברו עשרות נשים קורס־נהי־גה
באוטובוס. רק מעטות הפכו לנהגות
של יום־יום. כיום עובדות באגד,
בכל רחבי הארץ, כ־ 200 נהגות. אף
אחת מהן לא התקבלה כחברה באגד,
רק שתיים קיבלו קביעות.

האם שינויים הורמונליים בימי המחזור
החודשי אינם משפיעים עליך
לרעה בנהיגה?
.לא כל אשה מושפעת לרעה מהמחזור.
וגם אם אני קצת עצבנית באותם
ימים, הנהיגה מרגיעה אותי. יש
בנהיגה משהו מרגיע, נדע שגורם לי
לשכוח הכל״.
האם נהיגתן של נשים אינה עדינה
יותר, ללא נטילת סיכונים?
.אם אני נוהגת בעדינות, זה לא
מפני שאני אשה. יש גם גברים עדינים״.
האם
אחרי התאונה של רות פחדת
לנהוג?
.כן. חששתי לעלות לאוטובוס.

מעורבת אף לא בתאונת״דרכים אחת.
סביר להניח כי גם העובדה הבאה
מעולם לא הובאה לידיעתם: על כל
אלף נהגים 21 ,מסתבכים בכל שנה
בתאונות־דרכים. רק 6.8נהמת מתוך
אלף מעורבות בתאונות.

המשטרה
לא מתייחסת
ך תוני הלישבה המרכזית לסטא־למיסטיקה
מפרטים: מבין 870 אלף
בעלי רשיונות ־נהיגה במדינה 380 .
אלף הן נשים. בשנת 1984 היו 2613
נשים מעורבות בתאונות, לעומת
18,350 גברים 41 .נשים גרמו לתאו־

^ לאישה אץ
^ שוס סיפוי
^ אה ,27 ,סטודנטית ללימודי
/ארץ־ישראל בבית־ברל. עברה
לפני שלוש שנים את קורם הנהיגה.
אגד מתיר לה לעבוד במשך שלוש
תקופות של נהיגה. כדי למנוע קביעות.
זמנה המירבי של כל תקופה הוא
שנתיים.
.אני יודעת שלא אקבל קביעות.
אמנם, גם רוב הנהגיס־הגברים אינם
מתקבלים לעבודה קבועה בקואופרטיב,
אבל לאשר, אין שום סיכוי. וזהו,
בעצם, ההבדל היחידי בין הנהגים לנהגות
״,היא אומרת.
האם אין איפיונים מיוחדים לנהיגת
נשים?
.לא. אני נוהגת בדיוק כמו הגברים״.

אבלים ליד קבר התלמידים
לא יותר בטוחות, לא פחות בטוחות
אבל מהרגע שהתיישבתי על־כיסא-
הנהגת, נעלמו פחדי־הנהיגה ונשאר
רק החשש מפסי־הרכבת ומתגובת הנוסעים״.
ואיך
הגיבו הנוסעים?
רבים אמרו. :אנחנו פוחדים מאשה
נהגת! קבוצת־חיילים אף ירדה מהאוטובוס,
כשהתברר להם שאני הנהגת״.
אותם חיילים לא ירעו, כמובן, כי
בשלוש שנות נהיגתה לא היתה לאה

נות קטלניות. לעומת 451 גברים.
תאונות קשות נגרמו בשל 327 נשים
ו־ 3140 גברים. התאונות הקלות מתחלקות
בין 2245 נשים ו־ 14.759 גברים.
.העובדות
האלה מאמתות את מה
שהרגשנו במינהל,״ אומר משה
עמירב, מנהל מינהל הבטיחות
בדרכים .״מי שאומר כי הנשים הן
נהגות גרועות יותר, שוגה כריעה

קדומה. בין שני המינים אפשר למצוא
מטורפים מסוכנים, אלא שהנשים
נוהגות פחות, וממילא גם מעורבות
פחות בתאונות. לדעתי הן גם זהירות
יותר, פחות נוטלות סיכונים״.
הנהגות מסתייגות מההערה הזאת.
אין שום הבדל בינינו לבין הגברים, הן
חוזרות ואומרות. גם לא בעניין הזהירות.
בלה
זיו ,39 ,הנהגת הוותיקה הוותיקה
ביותר של חברת אגד ואחת משתי
הנהגות הקבועות, הנוסעות בדרר כלל
בקו 74 מחולון לרמת־אביב :״אנחנו
אולי יותר סבלניות לנוסעים, אבל חוץ
מזה לא שומת במאומה מנהג־גבר.
כשאני יוצאת מהתחנה ביחד עם אוטובוס
של נהג, מעולם אינני מזדחלת
אחריו, תמיד עומדת בקצב שלו ומגיעה
ביחד איתו לתחנה הסופית,״ היא
אומרת, ומבלי להתכוון מפריכה את
טענת הזהירות. מי שממהר ומתחרה
אינו יכול להיות זהיר.
בעשר שנוח עבודתה כנהגת היתה
בלה מעורבת בכמה תאונות קלות.
כולן ללא נפגעים.
המישטרה אעה מוכנה להתייחס
לתאונות של נשיב! עדי מנן, רובר המטה
הארצי, מסרב להשיב על שאלות,
ואינו מתיר לאחראי על הנושא להתראיין.
.אץ לנו עניין להיכנס לנושא
הזר״״ הוא מודיע בקול נחרץ, וטורק
את אפרכסת הטלפון.

״אני ממש
מופתע
ך • ש בו ע סררסם בגירוסלם
1 1פוסט שקבוצת-הורים בירושלים
שיגרה לפני שבועיים מיכתב לאגד.
ובו התלוננה על נהיגה פרועה של רות
דוידוב, כשהסיעה את ילדיהם לטיול.
אומר על־כך איצ׳ה מנחם, סגן־יו׳ר
מזכירות אגד ויו״ר הוועדה של אגד,
החוקרת את התאונה :״אני ממש מופתע!
התיק האישי שלה נקי לחלוטין.
היא היתד, נהגת מעולה! מאז התאונה
קיבלנו מיכתבים ממורות שנסעו
איתה בטיולים, וכולן שן בחו אותה!״
י — י —יייי — שדד, לי בו בי• /

שים לחו״ל, כדי לבנות משהו רצוף
שיאפשר לנו להשתקם סופית. ניסיתי
להסביר לה שבמיקצוע שלי בלי חופש
אני אבוד, וגם לא אצליח לעשות כלום
בארץ. היא כעסה, נעלבה מאוד והציעה
שניפרד. כמובן רק לנסיון.
באחד במארס ליוותה אותי רות
בדרכי לנמל־התעופה. נסעתי לחודשיים
וחצי. כשחזרתי לפני שבועיים
גרתי אצל אמי. זה היה יותר מתוך
גאווה שוביניסטית. לא רציתי להיכנע
לרות. מעולם לא חשבנו להיפרד. יום־
יום דיברנו בטלפון, והיינו נפגשים.
מותה לא החזיר אותי הביתה, כי
למעשה מעולם לא עזבתי אותה.
כשהגיעה הידיעה על האסון, לא
הבנו בכלל איך היא הגיעה להבונים,
במקום לנסוע לגילבוע, כמו שתיכננה
יום קודם. למחרת ביקרו בבית שוטרים,
שביקשו להחתים אותי על טופס
שבו התחייבתי לספר אס היא היתה
חולה. רות היתה טיבעונית, אנטי־זריקות,
אנטי־כדוריס, ולא היתה לה
שום מחלה.
לילדים סיפרתי על האסון בהדרגה.
בהתחלה סיפרתי להם שהיא נפצעה
בתאונה. ובשלבים סיפרתי כל פעם על
הרעה נוספת במצבה.
עד היום לא בכה הילד אצלי מעולם,
רק אצל אמו. היום אין לו אצל מי
לבכות. אתמול הוא הסתגר בחדרו
וביקש שלא יפריעו לו, כי הוא הולך
לשחק בפאזלים, מישחק שהוא היה
רגיל לשחק בו שעות עם אמו. הוא ישב
שעות בחדר, כשהוא מנסה גם לשחק
במקומה. זה היה איום.
עד כאן דבריו של אבנר, הבעל.
דינה גרשונוביץ 25 גננת, היתה
בת־בית אצל רות, והבייבי־סיטר של
הבן במשך 10 שנים.
מספרת דינה: הייתי בת 15 כשנכנסתי
לראשונה לביתם. מאז הפכתי
לבת־בית שם. כשהייתי מגיעה לפעמים
לביתם, והיה לי רע, היא היתה מייד
מנחשת, מושיבה אותי ומנסה לעזור.
היא הרגישה כל־כך את הסובב לה!
תמיד הייתי המומה איך היא ידעה!
היא סרגה לי שישה סוודרים. היתה
יושבת בלילות, ותוך יממה אחת סורגת
סוודר. לכל אחד מבני המישפחה נשארו
סוודרים בלי סוף, שסרגה.
מאז האסון הפסקתי לחלום. אבל יש
לי חלום גרול אחד בהקיץ, המלווה
אותי כל הזמן: להיפגש איתה אולי
בחלום הבא שלי, ולשאול אותה את
השאלה המטרידה אותי כל־כך יום־יום:
רות. מה קרה?

ושזלמית יריב

טלוויזיהמץ״,20״, 22״. 27
ב־ 5תשלומים שקליים שווים
קבועים וסופיים

• מו עדהאספקה —:לאחר ה ת שלו ם הרביעי(בחוד ש השלישי)
• ערבות בנ ק אי ת לכל רוכש באספקהמ או חר ת,
בהתאם לדרישתו וכנגד ת שלום ה הו צאה.
• המבצע עד גמר המל אי
להשיג בחנויות המובחרות בארץ. מודיעין 19 בני ברק, טל 799114 .־03
טלויזיות ומכשיר• ח ש מל(י שר אל) בע־־מ

מב ט אל עולם אחר

ישראל) בע״מ יצרני \ד

להשיג בחנויות החשמל המובחרות • לפרטים נוספים בית מץ, מודיעין 9ובב, טל 4ו 03 7991

ת ש 1ץ 0 3 1 1 1 :1

גוג

(המשך מעמוד )6
בעליל. אך חברי מיפלגת־העבודה
הצטרפו לחבריהם מן הליכוד, אחרי
שקיבלו הכשר לכך מידי ח״כ ר״ץ.
ההחלטה: לשלול את הזכויות הפרלמנטריות
מח״כ מוחמר מיעארי מן הרשימה
המתקדמת.

י]אי
)1מעונות; )5עושה רק את שלו
( )10 ;)3,3תעודת־מעבר צבאית;
)11 מילת־ברירה; )13 חית־טרף
גדולה )14 :תקנה על־ידי רשות
עליונה; )15 משקה; )16 עץ־יער,
הלבנה הצפוני; )18 מרחף; )20 כבש
רך; )21 כפה, בליטה בתבנית חצי־כדור;
)22 צליל מוסיקלי; )24 כינוי
למזמורים קי״ג — קי״ח בתהילים;
)25 פה פעור; )26 יצירה של ש״י
עגנון; )28 הנכריה הראשונה
במקרא; )30 צלע בהליכתו; )31
מיכרה; )32 מס־עקיפץ; )34
שרשרת לצואר; )35 כינוי לכדור־האדמה;
)38 גשם שקפא; )39 עפר
מרכב מקוארץ וסיליקאטים שונים;
)41 בורא־עולם; )42 חברה
לתקשורת; )43 בן־אדם; )45 תנו־בת־הצמח;
)47 שניים; )48 זרז; )50
מחיצה; )51 תשלום־חובה; )52
עושה רע בכוונה; )54 תפקיד
צבאי; )57 ריק, עזוב; )61 מידה
לנוזלים; )62 נבל; )64 פס צר; )65
אנכי )66 :נמצא במקום ההתרחשות
)67 :חזר; )69 רעיה; )70
שלם לו כפעלו; )72 דרום; )74
אשנב; )75 הכהן הגדול בשילה;
)77 שפת־ים; )78 כונן, הקים מפעל
חדש; )81 תלש; )83 מדף; )85 קרה
ביום מסוים; )86 כופר; )88 הוראה;
)89 מעיז אורטוריה קצרה; )91
אדון מארץ השפלה; )93 לא התבשל
עד תום; )95 דימה; )96 מפחד;
)98 האלוף בקלפים; )100 נודד;
)102 צד אחד של הפנים; )103
אחוריים; )104 שנה את המהלך,
שנה את הכוון 3,3מלכים א׳ כ״ב,
ל״ד)(ח); )105 ציוד לכלי־נשק(מ).

)1תרשים גיאוגרפי; )2סדרי
המשנה(ר״ת); )3פינה בנוף טבעי;
)4מסמר; )6קיטור; )7זמורה; )8
ציפה, מרח; )9מפסלת; )12 עור של
בעל־חיים ממולא קש; )15 דופי,
פגם; )16 ידיעה שנמסרה בעל־פה;
)17 רעל; )19 אבן טובה מן החושן;
)20 הסר מעליך!; )21 הדורש להשליט
את הדת על חיי המדינה; )23
גבע רם; )24 תבלין; )26 שילוח;
)27 בת־קול )29 :אחד משבעת

המינים )30 :זוהמה; )33 עזרה
מורלית לבעל־ברית; )34 אורח־נשים;
)36 קהל; )37 שם כולל
לצאן, בקר ובהמות־עבודה; )40
מפתן; )41 אותו בורא עולם מ־41
מאוזן, בשינוי שם; )44 סלח, מחל:
)46 הרכה; )47 מספיק )49 :זוג; )50
שמו של מבצע צבאי; )53 אספקלריה;
)54 שם הנכסים שבאו לאשה
נשואה בירושה; )55 מכסה הבית;
)56 מים רבים )58 :רקב; )59 ישוב
חקלאי על יסודות קואופרטיביים;
)60 מאלילי הכנענים(מ); )62 כלי-

ל מ חזי קי

קבול לנוזלים; )63 שמח; )66 עומד
לדיון ( )68 ;)4,2במשך לילה אחד,
במהירות ( )71 ;)4,2במוסיקה —
ממוצע, לחצאין; )73 לגיון; )76
מתנועע )77 :זעם, או הספן בדרך
אל השאול; )79 צורה, תבנית; )80
מוסד חנוכי לטף; )82 אחרית; )84
כלי־תאורה; )85 ענף; )87 מטבע
מזרחי; )90 שם מטבע קדמון,
כמחצית הסלע; )92 התנשא,
התרומם; )94 צי; )96 בלי תשלום;
)97 שי; )99 אבד, תם; )101 שד;
)102 מוקש; )103 אבן־שיש.

שדאברט

חייג טלכרט 287651 ,־03
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

חן טרת 3לחייל

במדינה

שגיאה חמורה. התקדים להרס
הדמוקרטיה נוצר, גם הפעם, על-ידי
מאיר כהנא. לפי בקשת ח״כי המערך,
נשללה ממנו הזכות לבוא בכל מקום
במדינה. זכות זו, המובטחת לח״כים על
פי חוק החסינות, נלקחה ממנו.
היתה זאת החלטה מסוכנת מאין
כמוה. מחייביה טענו שאין דרך אחרת
כדי למנוע מכהנא לבוא לכפרים
ערביים ולעורר שם מהומות, מכיוון
שאין בארץ חוק נגד גיזענות. אנשי-
השמאל הצביעו בער ההחלטה של
ועדת־הכנסת. היתה זאת טעות חמורה.
עוד לפני הבחירות גובשה קנוניה
חשאית בין הליכוד והמערך. מטרתה:
למנוע את הופעתן בבחירות של תנועת
״כך״ והרשימה המתקדמת .״כך״
איימה לגזול קולות מהליכוד, והרשימה
המתקדמת איימה לגזול קולות
מן המערך, בעיקר במיגזר הערבי. אך
הליכוד לא העז להצביע נגד כהנא,
והמערך לא העז להצביע נגד המתקדמת.
הפיתרון:
מכהנא נשללה הזכות
להשתתף בבחירות באמצעות הקולות
של המערך, תוך הימנעות כמה מאנשי
הליכוד. מהמתקדמת נשללה הזכות
בקולות הליכוד, תוך הימנעות והעד־רות
אנשי המערך.
אולם קנוניה זו לא הצליחה. בהחלטה
פה־אחד פסל בית־המישפט העליון
את שתי ההחלטות גם יחד. בנימוקיו,
שפורסמו לאחרונה, מתח בית־המישפט
ביקורת קטלנית על ועדת־הבחירות
וביזה אותה לחלוטין במילים
בוטות ביותר.
אך בית־המישפט לא התייחס לשתי
הרשימות באופן סימטרי. כל חמשת
השופטים גינו את רשימתו של כהנא
במילים חריפות ביותר, וראו בה סכנה
למהות המדינה. איש מן החמישה לא
מצא כל פסול ברשימה המתקדמת.
קורבן השלום. אולם זה לא הפריע
למערך ולליכוד להמשיך בקנוניה,
שעיקרה: יצירת סימטריה בין ״כך״
והמתקדמת. הטענה: אלה קיצוניים
מימין, אלה קיצוניים משמאל. אלה
רוצים להרוס את הדמוקרטיה, ואלה
את הצביון היהודי של המדינה. כל צעד
נגד אלה מוכרח להיות מלווה בצעד
נגד אלה, כדי לשמור על האיזון וכדי
ששני הגושים יהיו מרוצים.
אחרי שלילת החסינות המוחלטת
מכהנא, בא על כן התור של מיעארי.
היוזם: ח״כ מיכאל איתן, אחד המק־קארתים
הקטנים שצמחו בערוגות ה־מורעלות
של אירגוני הסטודנטים של
חרות. הוא הגיש קובלנה נגד מיעארי
וח״כ רק״ח תופיק זיאד.
הכתובת: ועדת־הכנסת, שבראשה
עומד ח״כ מיכה רייסר, אף הוא מק־קארתי
קטן שצמח על אותו הרקע.
העילה: מיעארי וזיאד השתתפו
שניהם בעצרת־אבל אחרי רצח פאהד
קוואסמה, ראש־העיריה של חברון
לשעבר, שנרצח בעמאן על־ידי טרוריסטים
סוריים. טענת איתן: מכיוון
שהאיש היה חבר הוועד־הפועל של
אש״ף, היתה העצרת כינוס של הזדהות
עם אש״ף.
את איתן ורייסר לא עניינה העובדה
שקוואסמה נרצח על־ידי הסורים דווקא
מפני שדגל פומבית בהסדר־שלום
עם ישראל, וכי מיעארי הזדהה בעצרת
עם הקו הזה.
הברקה של שריד. המהלך כולו
היה מופרך מעיקרו. ההזדהות עם
אירגון־טרור היא עבירה פלילית. אם
מבצע ח״כ עבירה פלילית, על היועץ
המישפטי לממשלה לפנות ליו״ר הכנסת
ולתבוע את הסרת חסינותו, כדי
להעמידו לדין ככל אזרח אחר. היועץ
המישפטי לא עשה זאת. רי היה

בעובדה זו כדי לזרוק את קובלנתו של
איתן החוצה. וזה היה גם קורה, אילו
נדונה קובלנה זו בלבד.
אך בישיבת הוועדה קרה משהו
מדהים. ח״כ יוסי שריד, הדובר הבלתי־נלאה
של. השמאל״ בכנסת, העלה
נקודה חדשה לגמרי: מיעארי לא הסתייג,
לדבריו, מן הטרור האש״פי.
על מציאה זו עטו מייד אנשי הליכוד
והמערך. הם שכחו את עילת הקובלנה,
והתמקדו עתה באישום חדש:
מיעארי.לא גינה את הטרור״,
לא היה בכך ממש. מיעארי הסתייג
בדבריו בוועדה מן האלימות של שני
הצדדים, כפי שמחייב אותו מצע הרשימה
המתקדמת.
אך תוקפיו לא הירפו. אחרי שיוסי
שריד נתן להם את הרעיון המבריק, הם

חייב מיעארי
הידר לא רצה
המשיכו בו. הם תבעו ממיעארי לא רק
לגנות את הטרור, אלא גם קבעו לו את
הנוסח המדוייק, בצורה אולטימטיבית
— כך שהיענותו היתה נראית ככניעה
אישית מבישה. הם ידעו שהוא לא
יעשה זאת — ועל כך הם סמכו.
חסות לרק״ח. ואכן, בישיבה הסופית,
בשבוע שעבר, הודיע מיעארי
שהוא מגנה את הטרור משני הצדדים
— הן הפלסטיני והן הישראלי.
תוקפיו לא הסתפקו בכך. שימחה
דיניץ ובנימין (.פואד״) בן־אליעזר,
שקיבלו על עצמם למצוא עילה כלשהי
שתאפשר למערך להצביע עם
הליכוד, תבעו ממיעארי לגנות את
הטרור הפלסטיני בלבד, מבלי להזכיר
את הטרור הישראלי, או לפחות להזכיר
רק את הטרור. היהודי״ — כלומר,
מעשי אירגון־הטרור של המתנחלים,
בעוד שהנוסח של מיעארי כלל גם רמז
להפעלת צה״ל נגד אוכלוסיה אזרחית.
מיעארי סירב להתכופף, והחסינות
נשללה. כך ניצלה הסימטריה של.כך״
והמתקדמת, ונוצר התקדים המבוקש
כדי לשלול את זכות שתיהן להשתתף
בבחירות הבאות.
שני פרטים מאלפים במיוחד: המערך
לא הסכים להסיר את החסינות
של תופיק זיאד הקומוניסטי, וההצעה
נכשלה — כשם שגאולה כהן טענה
בשעתו בוועדת־הבחירות שרק״ח היא
כוח חיובי שניתן להשלים עימו. שי-
תוף־הפעולה בין המערך ורק״ח הפך זה
מכבר לעובדה קיימת.
ובעיקר: המיפנה המכריע להסרת
החסינות בא מפי יוסי שריד — שלבש
לאחר מכן ארשת־פנים חסודות והצביע
נגד הסרת החסינות.
הצעד הבא: הבעת כל העניין לבית־המישפט
העליון, שיצטרך שוב לתפקד
כקו־ההגנה האחרון של הדמוקרטיה.
בינתיים סירב יו״ר הכנסת, שלמה
הילל, להעמיד את החלטת ועדת־הכנסת
לאישור המליאה, כדרוש. הוא
לא הסתפק בטענת סוב־יודיצה, אלא
אמר לחבריו בסיעה שיש לפסול את
ההחלטה כולה. שהרי אחרת ״ 61 חברי־כנסת
יכולים לפסול את חסינותם של
59 האחרים;״
העולם הזה 2494

סכץ קטנה בגב

כאשר חזרו שלושת השבויים, מי המתין להם בנמל־התעופה
בז׳נבה, ושוב בשדה־התעופה בארץ, כחתן המקביל פני כלתו?
שמואל תמיר, כמובן. הוא היה גיבור היום. הוא התחבק והתנשק
לעיני המצלמות. אי־אפשר היה לצלם אף תמונה אחת מבלי
ששמואל תמיר יופיע במרכזה.
תמיר שיחרר אותם. תמיר ניהל את המשא־והמתן. תמיר השיג
את ההישג הגדול.
מובן שבאותו יום האמינו הכל שקבלת פגי השבויים תדמה
לפסטיבל הגדול של קבלת פני השבויים הקודמים. שהעם כולו
ישמח ויצהל. תמיר האמין שיהיה
גיבור לאומי.
אבל השימחה התנדפה במהירות,
ועל העם ירדה אווירה של
מפח״נפש. ההישג הגדול הפך בן־
לילה למפלה, לגילוי של חול־שת־הדעת,
של חוסר־גבריות,
כמעט של בגידה.
והנה, ראה זה פלא: מי עומד
בראש המקטרגים? מי מתייצב
נגד העיסקה, שהושגה על־ידי
שמואל תמיר? מי מתקומם נגד
הכניעה לטרוריסטים, נגד שיחדור
המחבלים?
שמואל תמיר!
ולא מהיום, חלילה. לא, כבר שלושה חודשים לפני ביצוע
העיסקה הוא היה נגד. כבר אז רצה להתפטר ורק ההפצרות
והתחנונים של יצחק רבין מנעו בעדו.
האם כל זה מפתיע מישהו? רק את מי שאינו מכיר את שמואל
תמיר.
אומרים שהאנשים משתנים עם הזמן. לא שמואל תמיר. הוא
נשאר בדיוק כפי שהיה תמיד. כאז כן עתה: אם אתה חבר של
שמואל תמיר, אם אתה משתף איתו פעולה, ובעיקר אם אתה עושה
לו טובה — אל תפנה לו את הגב.
רבים מאוד למדו זאת לאורך דרכו הארוכה של תמיר. השבוע
למד זאת יצחק רבין.
תמיר היה במיטבו בראיון־הטלוויזיה שהוזמן ושהוכן בקפידה
כשהוא יושב קפוא מאחורי מכתבתו, הכניס במלים מדודות
ואלגנטיות את הסכין, לאט־לאט ובביטחה, תוך ציון הידידות
העמוקה שהוא רוחש לרבין ורבין לו.

טעם להתעלם מן האמת — שקל להתגייס להרס ולהרג, ושקשה
להתגייס לחיים ולהצלה.
במדינת־ישראל, החיה בתחושה מתמדת של סכנה — אמיתית
או מדומה, אין זה משנה — לובשת תופעה זו לבוש קיצוני עוד
יותר. אך אין זה חריג. למרבה הצער, זהב הכלל.

אורזת דודקים
אגב, משהו מן האחדות והסולידאריות, המציינות אומה במיל-
חמה, התגלה השבוע בעיקבות האסון.
נעתי בכבישי הארץ, והופתעתי מן המיספר הרב של הנהגים
שהדליקו את אורותיהם, כאות של סולידאריות עם מישפחות
הילדים שנהרגו.
אפשר לטעון שכלי־התיקשורת יצרו היסטריה מפוברקת.
אפשר לטעון כי פוליטיקאים ניסו לרכוב על הגל. אך עובדה היא
שהיה גל כזה, שהיה אותנטי, שפרץ מלב הציבור.
אולי זה מוכיח כי ציבורים גדולים בארץ חשים בכל ימות השנה

שור בדישו

אי 1כסף דסחס1מים
איך זה מוכנה מדינת־ישראל להרעיש שמיים וארץ, ולשלם
מחיר־ענק כדי לשחרר שלושה שבויים, אך אינה מוכנה להתקין
מחסומים במעברי־רכבת, כדי להציל חיי עשרות אזרחים, מבוגרים
וילדים?
שאלה זו ביצבצה בלב רבים אחרי התאונה הגדולה. ביטא אותה
אמנון דנקנר במילים בוטות :״איך זה ...שכאשר מדובר בעניינים
הנכנסים תחת הכותרת, ביטחון המדינה׳ ,לרבות הגנת ישובינו,
חסימת גבולותינו והנחתת מכות על צרינו, אין בכלל חשבון, הכסף
נשפך פעם אחר פעם בפרצים עזים של מילחמות, מיבצעים,
פעולות שמבצעיהן משוחררים מחובת החשבון הכספי, ואילו
כשמדובר בהגנה על חיינו ביום־יום האפור־אדום של תאונות־דרכים,
שרותי־בריאות וכיוצא באלה, תופס את מקומו בראש
שורת המטפלים האיש בעל מחשב־הכיס ופינקס החשבונות?״
שאלה טובה, ואפשר — כמו דנקנר בהמשך דבריו — להסיק
מכך מסקנות עגומות על טיב המדינה ואופי המישטר.
אך איני סבור שזוהי תכונה המיוחדת לעם ישראל דווקא. היא
טבועה עמוק בטבע המין האנושי.
מאז ומעולם ידעו מנהיגי כל העמים שהרבה יותר קל להלהיב
המונים למיבצעי מילחמה מאשר למיבצעי שלום. אזרחים, השוכבים
בלילה על יצועם כשהם מחפשים דרכים חדשות להשתמטות
מתשלום מסים, יפתחו בחדווה את ליבם וכיסם כדי לממן את
המילחמה באוייב הזומם לכלותנו. חברה נורמלית, שתהומות פעורות
בין מעמדותיה ופלגיה, ושאינה מסוגלת לשום מעש גדול
לקידום הכלכלה, מתלכדת כאיש אחד כאשר משמיעה הממשלה
סיסמות לאומניות וקוראת לקרב.
שתי מעצמות־העל אחוזות בולמוס מטורף של ייצור נשק,
כשכל אחת מהן מסוגלת כיום להרוג מאה פעמים ויותר את כל
אזרחי המעצמה היריבה, עד האחרון שבהם. אך בשתיהן נמקות
שכבות גדולות של האוכלוסיה בעוני ממאיר. ואילו המדינות
החדשות של העולם השלישי, שאין להן כדי להגיש לחם לפי
ילדיהן, פשוטו כמשמעו, מגייסות בקלות את המשאבים הדרושים
להקמת מחסנים ענקיים של גרוטאות־מתכת, הקרויות נשק.
יש הקובעים כי תולדות המין האנושי, בתור שכזה, מתחילות
עם השימוש במכשירים. הכוונה היא למכשירי־הרג. הנשק נולד
עם המין האנושי.
כאשר אדם חש שהוא נתון בסכנה, קורים אצלו כל מיני דברים.
דמו מתמלא באדרנלין, עורו מסמיק או מחוויר, שערותיו סומרות
ועוד ועוד. כאשר ציבור שלם (שבט, אומה או קיבוץ אחר) חש
שהוא נתון בסכנה, הוא מגייס מתוכו כוחות רדומים, ומסוגל
למאמצים אדירים.
למרבה הצער, שום רעיון של שלום, קידמה, רווחה, שיפור
איכות־החיים וכיוצא בזה לא היה מסוגל עד כה להביא לגיוס כזה,
אולי מחוץ לתקופות קצרות של להט מהפכני.
איני פסימי. איני מאמין שמה שהיה הוא שיהיה, והוא שצריך
להיות. אפשר לתקן. אם רוצים אנחנו שכדור־הארץ המיסכן הזה
יחזיק מעמד עוד כמה דורות, מוכרחים לתקן ולשנות. אבל אין

חריף של חטא. בחברה החלוצית של העליה השניה והשלישית
כלל לא עלה על דעתו של איש הגון להיכנס למכונית שכזאת.
שרגא נצר, כך אמרו לי, לא נסע במונית מעולם.
בינתיים זרמה תנועה רבה בכבישי הארץ, אך היחס הזה אל
המונית, כאל סמל השחיתות הבורגנית, נשאר נעוץ בתת־ההכרה
הציבורית. יש משהוא פסול במוניות, וממילא גם בנהגיהן.
אומנם, כיום הנסיעה במונית רחוקה מלהיות מותרות. מבחינה
כלכלית, מוטב לנסוע במונית מאשר לרכוש מכונית פרטית. זה
טוב יותר למשק, זה חוסך מטבע זר ומקטין את הצפיפות ברחובות
ובכבישים. לאדם עסוק, שענייניו חשובים, יותר כדאי לא־פעם
להשתמש במונית מאשר באוטובוס, שאינו מגיע לכל מקום.
המונית מגיעה במהירות, ואין לה בעיה של חניה. ואם אדם,
המרוויח את לחמו ביושר, רוצה לפעמים להתפנק ולנסוע במונית,
תחת להיטלטל באוטובוס(הגם שתחבורת האוטובוסים השתפרה
בהרבה) ,מה רע בכך?
נהג המונית הישראלי אינו זועף ומסוגר בעצמו, כמו הנהגים
במקומות רבים. הוא פתוח ומסביר פנים. הוא מוכן בכל עת
להסביר לך בפרוטרוט את דיעותיו על כל עניין שבעולם.
מספרים לי שכל הנהגים היהודיים הם גיזענים פרועים, שה־מתונים
שבהם הם חסידי אריאל שרון והקיצוניים חסידיו של מאיר
כהנא. אם כן, היה לי מזל. נתקלתי בהרבה חריגים, המתלוננים על
הביזבוז של מילחמת־הלבנון, והמקווים שהמערך ישפר את המצב.
פעם אף נתקלתי בנהג־מונית מפ״מי.
בסך הכל, תפקידו של הנהג מחורבן למדי. זהו תפקיד קשה,
מעצבן, שוחק. נהיגה של חצי שעה בשעות־היום בעיר מתישה כל
אחד. איני מקנא בנהג העוסק בזה במשך שמונה שעות, ביום קיץ
חם, בלי מיזוג״אוויר.
בזה הגעתי לאחד השיגעונות שלי. לפני 18 שנים טענתי
בכנסת כי בארץ כשלנו יש לחייב את כל התחבורה הציבורית
בהתקנת מזגני־אוויר. בחלק מן האוטובוסים זה הושג, בינתיים. אך
אין מזגנים במוניות.
מדוע? מפני שהממשלה גובה על מזגנים אלה מיסים כבדים,
כאילו היו עניין שבמותרות. אך זהו אבזר בטיחותי, מכשיר חיוני
לשמירה על עצבי הנהגים והנוסעים. תבעתי שוב ושוב לשחרר
אותם מכל מיסוי, או לאפשר גביית תוספת קטנה למחיר־הנסיעה
במוניות המצויירות במזגנים.
אם בעיקבות השביתה ידובר על הכל, מן הראוי שידובר גם על

שהעניינים מתנהלים בלעדיהם, וכמהים להשתתפות בענייני
המדינה. כך טוענים חסידי הרעיון הקרוי ״דמוקרטיה השתתפו־תית״.
עברתי
בוואדי־ערה והתרשמתי במיוחד מן המספר הרב של
נהגים ערביים, שהדליקו אף הם את אורותיהם. זה בוודאי מוכיח
כי הציבור הערבי בישראל מתגעגע להשתתפות בחיי המדינה,
כאזרחים שווים. האבל הכללי על הילדים — אחת הטרגדיות
המעטות שאין להן שום היבט לאומי — איפשר להם זאת.
הציבור הישראלי הגיב כולו בצורה יפה. ושוב: חבל שזה קורה
רק בעיקבות טרגדיה, שקטפה חיים, ולא למען רעיון חיובי של
טיפוח החיים.

מיה! ערבי?
אני צופה את בואו של משבר פוליטי גדול, אשר יגמד את
הבעיה של ״מיהו יהודי״.
אם אכן ישוחררו כל רוצחי הערבים — ונדמה שעל כך כבר
הוסכם בין הליכוד והמערך — תעלה בכל חריפותה שאלה נוקבת:
מיהו ערבי?
אץ בעיה לגבי הבחורים היקרים שמעדו ורצחו אדם שאביו
ואמו ערביים טהורים. הם יזכו בחנינה, שהרי עשו את מעשיהם
לשם שמיים, וכוונתם רצויה.
אך מה ביחס ליהודי טוב שרצח אדם אשר אביו ערבי ואילו אמו,
ר״ל, יהודיה?
לפי ההלכה, הנרצח הוא יהודי, ועל כן אין רוצחו זכאי לחנינה
כלל ועיקר. אך על פי הדין האיסלאמי, הנרצח הוא ערבי כשר
למהדרין, ורוצחו עשה מיצווה.
אני רואה לפני אין־סוף בעיות, הצעות־חוק בכנסת, הכרזות של
רבנים וקאדים, בג״צים, משברים קואליציוניים, פילוגים ומה עוד.
עוד נתגעגע לימים הטובים, כאשר עסקנו בשאלות כל־כך
פשוטות כמו ״מיהו יהודי?״!

נהג מונית
אני רוצה להגיד מילה טובה על נהגי המוניות.
לא, אין זאת טעות־דפוס. וגם דעתי לא השתבשה עליי. אני
באמת מתכוון לזה.
הנהגים שובתים, יש מהומות פה ושם, אך לא קראתי בשום
מקום מילה טובה עליהם. וזה בכל זאת קצת מוזר.
מחירי הנסיעות במונית זולים בארץ יותר מאשר בכל מקום
מערבי שאני מכיר. ערכתי השוואות חובבניות, ומצאתי שבכל
המקומות שבהם ביקרתי המוניות יקרות יותר. בכל זאת היחס
הציבורי אל נהגי המוניות אצלנו הוא, במיקרה הטוב ביותר, דו־ערכי.
לידידי
חיים הנגבי יש תיאוריה על כך. הנסיעה בטכסי נחשבה,
בשעתו, כדבר שבמותרות, מין פינוק עצמי פרוע, שנודף ממנו ריח

כל ידידיי נרעשים. הם טוענים שקצינת־מישטרה אחת, בעלת
דרגה של פקדת, גרמה לתאונת־דרכים ונקנסה ב־ 20 אלף שקל,
כמחיר ארוחה במיסעדה.
אז מה?
פעם, כשהיו פועלים יהודיים בפרדס, היה מקובל שכל פועל
יקח הביתה תפוזים. נהגי אוטובוסים ומישפחותיהם נוסעים בחינם.
עובדי חברת החשמל צורכים חשמל חינם. פוליטיקאים,
השולטים בתקציב המדינה, נוסעים על־חשבון המדינה לחדל. אז
קציני־מישטרה עושים תאונות בחינם.
הכל לפי העיקרון העברי העתיק והיפה: לא תחסום שור בדישו.

סיפורי פ 1רה
סיפורי־הרכילות של לולה בר על פולה בן־גוריון העממית ועל
ורה וייצמן הסנובית, שהתפרסמו בגליון האחרון של העולם הזה,
העלו בראשי כמה זיכרונות.
הכרתי את פולה לראשונה לפני מילחמת־העצמאות. באתי
אליה הביתה, בשדרות הקרן־הקיימת בתל־אביב(כיום שדרות בן־
גוריון) ,כדי להיפגש עם עמוס בנה. עמוס נחשב אז כצעיר מרדן,
ובאנו אליו בקשר עם יוזמה פוליטית כלשהי.
עמוס לא היה בבית, ופולה הזמינה אותנו למיטבח כדי להמתין
לו. נדמה לי שהגישה לנו תה,
וגילגלנו דברים. השיחה עברה
במהרה לארלוזורוב.
לגו היה אז הרושם שחיים
ארלוזורוב היה ענק אינטלקטואלי
בעוד שיורשו, בן־גוריון, הוא
עסקן פוליטי. שאלתי אותה על
הכישורים האינטלקטואליים של
שני האישים.
אני זוכר את תגובתה .״איך
אתה יכול להשוות ביניהם! בן־
גוריון הוא אינטלקטואל!״
בשנים שלאחר מכן שוחחתי
לא־פעם עם פולה. גילוי הלב פולה שלה היה מרענן. ביחוד כשדיברה
על ורה וייצמן .״הכלבתא הזאת! היא חושבת את עצמה לליידי
גדולה!״
אחד הסיפורים האופייניים ביותר נוגע לאריק רולו, שעליו
כתבתי בשבוע שעבר במדור זה, לרגל מינויו כשגריר צרפת
בתוניסיה. באחת המסיבות נתקלה פולה ברחי רולו, מי שהיתר, אז
אשתו. כמו אריק, גם רוזי היא ילידת־מצריים. אך בעוד שאריק
הוא צאצא של מישפחה ספרדית, רוזי היא בת אחת המישפחות
האשכנזיות שחיו במצריים.
פולה דיברה ארוכות עם רוזי, ונראה שהתרשמה ממנה עמוקות,
כי בסוף הפליטה :״איך בחורה נחמדה כמוך התחתנה עם פרענק?״

מה עשה אריק שרון בלילה, איפה שבד האבא
של משה קצב ומדוע גיחכו העיתונאי בכוסה
אחד משרידי מפא״י במישור
העבודה והרווחה, אדם
שהצליח להישרד בכל תהפוכות
תמ״י וחרות שאירעו במישרד
בשנים האחרות, סיפר, כי ליווה
את השר משה קצב בסיור
במיפעלים בקריית־מלאכי. משנכנסו
לאחד המיפעלים, נתן
להם השומר בשער־המיפעל לעבור
על פניו בחיוך. קצב עצר
את מכוניתו, פנה בנימוס לשומר
והותיר את מלוויו פעורי־פה.
״אבא!״ נזף קצב באביו ,״זה לא
בסדר! אתה צריך לבדוק אותנו,
כמו שאתה בורק כל אדם אחר
הנכנס למיפעל!״
המרד הנמוך שימח אולי
רבים מכם, אך קילקל דווקא
לסגן־שר־האוצר עדי אמוראי.
אמוראי הוזמן לנאום ביום
השישי במועדון המיסחרי. כיאות
לאדם מסודר, הוא הקציב
לעצמו שעה שלמה, כדי להכין
עצמו להרצאה. לפני שהספיק
להתרכז, הוזעק אמוראי בדחיפות
אל השר. יצחק מודעי,
מסתבר, רצה הסבר מפי צוות־מומחים
מדוע המדד כה נמוך.
ישבו המומחים, ניתחו, חישבו
והסבירו, וכך עברה לה שעה.
המדד אומנם ירד אך אמוראי
הגיע בלתי־מוכן להרצאתו.
לילי שרון הצדיקה
השבוע שוב את השם שיצא לה
כ״עזר שכנגד״ .אגשים שונים,
שהתקשרו לבית־שרון בלילה
הגורלי, שבמהלכו בישל שרון
בסודיות גמורה את עיסקת המכירה
של אתא, וחיפשו את
בעל״הבית, נענו על־ידי רעייתו
שאין לה שמץ של מושג היכן
הוא, מתי יחזור ומה הוא עושה.
תשובותיה ניתנו בטיבעיות, ולא
הותירו צל של ספק או מיסתורין
אצל המטלפנים, שהתעוררו בבוקר
ולמדו לדעת היכן באמת
היה שרון בלילה, ומהי הסיבה
להיעדרותו הממושכת מביתו.
משה קול, המנהיג הוותיק
של הליברלים־העצמאיים,
הוא ״צלול ובעל בריאות טובה״,
כפי שמעידים הנצר למיפלגת
ל״ע, חבר־הכנסת יצחק ארצי,
וח״כ העבודה עבד־אל־והאב
דראישה, שביקרו אצלו. ארצי
יזם את הביקור, כדי שדראושה
יוכל להודות אישית לקול עבור
התמיכה המסיבית שבה זכה
ממנו בעת מסעו לירדז, שהס
תיים
בקפריסין. קול תמך בו
במאמרים בעיתונות. האורחים
דיווחו שהמארח אירח אותם בחום
וכיבד אותם במו־ידיו. בסיום
הפגישה הזמין קול, המכהן עדיין
כיושב־ראש מועצת ל״ע,

יואב

סלאטו־שרון

חגג ביום־השבת את יום־הולדתו
השישי ברוב פאר והדר, כנהוג
אצל הוריו — אנט וסמי

סלאטו-שרון.

11 1ך ך 1הגיע במיסגרת הסיור השבועי לקריית״מלאכי ונתפנה לביקור במיפעל לייצור
1/ 1^ | 11/ / 1 111 בד־קורדרוי. בעל המיפעל, איש״חב״ד מאיר זיילר, ניצל את ההזדמנות, הסביר
שכראש״ממשלה חייב פרס לשמש דוגמה וביקש ממנו להניח תפילין :״בדי שהעם יראה יהודי אמיתי!״
את דראושה להרצות לפני שרירי
המיפלגה.

ח״כ אהרון נחמיאס,
אחר הסגנים המרובים ליושב־ראש־הכנסת
חש על בשרו את
המיגרעות שבתופעה אינפלציונית
זאת. הוא נטל את פטיש
ניהול הישיבה מידי סגנית היו־שב־ראש
חייקה גרדסמן. חילופי
הפטיש נעשו מכיוון ש־גרוסמן
היתה כלולה ברשימת
הנואמים בהמשך הדיון. בעוד
נחמיאס מנסה לנהל את הדיון
הסוער על פי תקנון הבית, תיק תאתת דנוור
מכת
סנדלי דנוור ממשיבה
להכות בעוז בתושבי תל-אביב.
הזמר אריק סיגי וחברו
יענקל׳ה טל חשקו בגלידה.
עד שזבו ללקק מהמתוק•
המתוק הזה, הס נאלצו לשוטט
לאורן כל רחוב דיזנגוף, כדי
לחפש חניה. הס לא מצאו,
ונאלצו להחנות את מכוניתם
על המידרכה, ממול לגלידריה.
בעוד הם מלקקים גלידה להנאתם, הביסו לעבר המכונית
ועיניהם חשכו. צבא סנדלי-הדנוור היה בדרכו לרתק את
המכונית ל 48-שעות. טל איבד את העשתונות וזינק לרחוב,
לעבר מכוניתו שחנתה בצד השני. השלב הבא היה חריקת״
בלמים נוראה של אוטובוס. נהג האוטובוס לא הספיק לבלום
בזמן. טל נותר שרוע על הכביש. ברחוב נוצרה בהלה.
האוטובוס נראה כאילו התנגש בכלי״רכב אחר -השמשה
הקידמית שלו היתה מרוסקת לחלוטין. טל הובהל לבית-
חולים ושם הוברר כי ניצל בנס. טל, שמתאמן בגיודו, פשוט
הציל את עצמו על״ידי זינוק מוצלח לאחור.
בכל ההמולה שכחו, כמובן, לרתק את מכוניתו.

נה אותו גרוסמן ללא הרף ממקום
מושבה באולם. גרוסמן
השמיעה את פרשנויותיה ותיקו־ניה
בסמכותיות רבה, נחמיאס
התווכח עימה ממרומי כס היו־שב־ראש,
והנוכחים במליאה וב־

בוועידת־המיפלגה הקשורים הקרובה. בחניון ליד בניין
המיפלגה ברחוב הירקון בתל־אביב,
חנו שתי מכוניות וולוו
בלבד בעת הישיבה, והבליטו את
היעדרם של השרים הרבים,

תן, הזמרת חווה אלבר־שטיין,
שלא הרגישה טוב
במיוחד לאחרונה. לוייתן תפס
טרמפ על העצות והרוויח (או
הפסיד, כשהמדובר במישקל).
הקולנוענית רותיסרם,
אחיינית ראש־הממשלה, מנסה
לגייס כספים לסירטה הראשון
באורך עלילתי מלא. התסריט
הוא עיבוד סיפרה של שולמית
לסיד, גיא אוני. על אף איכותו
של הספר ושמה הטוב של לפיד,
מתקשה פרס לגייס כספים
למיבצע. הסיבה — כך מתלחשים
בחוגי הקולנוע — היא,
שעד כה עשתה רק סרטים
קצרים, ואנשי־כספים מעדיפים
להשקיע ביצירתו של בימאי
ותיק ומנוסה יותר.

יציע העיתונאים גיחכו קלות.
חנניה גיבשטיין, לשעבר
ראש־עיריית ראשון־לציון,
מספר, כי בתקופת כהונתו היה
הפרלמנט של ראשון בשיא פרי.חתו
ופירסומו :״אנשים היו פונים
לעיריה ומבקשים סיור מודרך
בפרלמנט.״ מכיוון שהפרלמנט
הוא מוסד פולקלוריסטי
ואין לו בית, היה קצת קשה
לסייר בו.

דוק מאירוביץ ואמנון
נחמיאס, חברי הפרלמנט

המפורסם של ראשון, נטרו חו
דשים
רבים לאיש ראשון, אורי
סורת, על ששכחם כביכול

אחרי שעלה לגדולה. לאחרונה
הציע להם פורת לעלות ולסעוד
עימו בירושלים, בשעה 1.30
בדיוק. ביום המיועד נאלצו השניים
להשתרך בפקקים הארוכים
שנוצרו עקב שביתת המוניות.
בדרך גם פגשו בשר־האוצר
יצחק מודעי, מנהיג מיפלגתו
של מאירוביץ, והחליפו דעות.
מקץ שעתיים פקוקות ומפו־קקות
הגיעו סוף־סוף לבירה.
רעבים ומלאי־ציפיות המתינו
לבן־עירם המנכ״ל, שלא היה
במקום. בסוף, מיואשים ורעבים,
פנו לעבר מיסעדה ערבית ופתחו
במלאכת־האכילה, ואז הופיע
פורת למנה השניה. אחרי שאכלו,
ריכלו ושילמו, פנו השניים
ללכת לדרכם .״רגע, רגע!״ התלוצץ
פורת, שנהגו התמהמה ולא
הגיע ,״מה אתם משאירים אותי
פה לבד עם כל הערבים?״
שני סגני־שרים, שוש

ארבלי-אלמוזלינו ועדי

אמוראי היו הנציגים היחידים
של השילטון בישיבתה של לי־שכת
מיפלגת־העבודה, שהתכנסה
בשבוע שעבר לדון בנושאים

ראש־הממשלה, מזכ״ל ההסתדרות
ועוד רבים וטובים.
בניגוד לשמועות על כוונתו
לרדת ובניגוד להצהרותיו
על כוונתו לנסוע לחדל (לא
לרדת!) נותר המלונאי חיים
שיף בארץ.
נדב לוויתן, בימאי הסרט
בנות, שעלה לאחרונה לאקרנים,
הפחית שיבעה קילוגרמים
ממישקלו. הוא עשה זאת על פי
הנחיותיו של אחד מאותם רופאים
טיבעוניים או צימחוניים
שחדרו לאופנה. הרופא יעץ
בעצם לחברתו־לחיים של לויי-

האם הקשר בין השחקן
מאיר בנאי, בנו של שופט
באר־שבעי, והשחקן דני שגב,
ששיחק בתיאטרון, הוא העיר
באר־שבע? לאו־דווקא. אמיר
בנאי מגלם דמות של איש־צוות
הסרטה שמת, מת ממש להיות
סטאר, ובסוף קצת מצליח,
ומקליט שיר ההופך לשלאגר
— כל זאת בסירטו החדש של
אבי נשר, שוברים. דמות זאת
מבוססת על דמותו החיה וקיימת
של דני שגב, איש צוות־ההסרטה
בסירטו הראשון של נשר, הלהקה.
שגב היה אמן מתוסכל ונהג
לתפוס את כל מי שהזדמן בדרכו,
להעמידו בפינה ולהכריח אותו
לשמוע את יצירותיו. לבסוף,
עשה זאת — הוא הפך לשחקו
ואף זכה בכך ששחקן אחר ישחק
את דמותו.
השם זמירה חן אינו
אומר הרבה לצעירים. אצל המבוגרים,
לעומת זאת, הוא מעורר
נוסטלגיה. חן, ילידת לוב, היתה
כוכבת־זמר יחד עם שושנח
דמארי, יפה ירקוני ושאר
הגוורדיה הוותיקה. בימים אלה
חזרה חן ארצה, אחרי היעדרות
בת 20 שנה, הוציאה תקליט ויש
ברעתה לחזור ולהשתלב במפת
הזמר העברי, אי־שם בין יזהר
אשדות לבין אלון אולאר־צ׳יק.
לכבודה נערכה השבוע
מסיבה עליזה במיסבאה תל־אביבית,
בהנחייתו של דודו
בנך בממשלה
אריאל שרון אינו מפסיק
להפתיע. בשיחה שקיים בשבוע
שעבר עם יורס בליזוב־טקי,
מנכ״ל רשות־ההשקעות,
ועם שאיל עמוד, ראש־מועצת
מיגדל־העמק, הצליח להדהים
את השניים. עמור שטח לפני
אהיאיי יייתיי
שרון את הבעיות המציקות
ע רי•

למיפעל־פסנתריס בישובו. ב- רומנטיקה מיפעל עובדים מומחים, עולים
חדשים מברית־המועצות. עמור ביקש להדגיש את הצד
הציוני שבמיפעל, אולם לא היה כל צורך -אריק נדלק. מצב־רוחו
השתפר. על אף היותו בעיצומו של משבר אתא וב*
מילחמתו בחגיגת־התיקשורת במלאת שלוש שנים למיל-
חמת־הלבנון. הוא פרט באצבעותיו על הפסנתר, תון כדי
שיחה נלהבת.
״אריק ״,השתאה בליזובסקי,. ,לא ידעתי שאתה בזה
רומנטיקן!״
,.אל תשכח ״,הפתיע אריק ,״שאני גם השר היחיד שניגן
בעבר בכינור!״

העולם הזה 2494

דו טופז -פליטת פה.
באלדי אולייר, הגיטא־ריסט
המכונה ״השגריר הישראלי
של הפלאמנקו״ ,חגג השבוע
באווירה ספרדית את הופ־עת־הבכורה
של מופעו החדש
ויציאת תקליטו החדש. כיצר
חגג באווירה ספרדית? במיסעדה
סינית! יחד עימו חגגו בני אפד
דורסקי, ישראל גוריון, להקת
רקדניות פלאמנקו ואחרים.
מטבע החוגגים, כללה המסיבה
ריקודים סוערים.
האם ייפגשו ראש־הממש־לה
שימעון פרס ומיס לוסי,
ויצטלמו, כמיטב המסורת החביבה
כל־כו על פרס? שאלה זו
העסיקה הן את יועציו של ראש־הממשלה
והן את אנשי יחסי-
הציבור של מיפעל המייצר בשר.
מיס לוסי אינה אלא נקניקיה,
שחדרה ברעש לשוק המקומי.
יצרניה החליטו להפתיע את
שימעון פרס בביקורו הצפוי
במיפעלים ולצלמו עם דוגמנית
המוצר. ההפתעה דלפה ללישכת
ראש־הממשלה, שם הביעו הסתייגות
תקיפה. הטענה היתה:
״אין זה יאה לראש־ממשלה.״

1| | 1| | 71ך 11ר אלוף־העולם בהיאבקות חופשית, עשה
השבוע שרירים בעת ביקורו בארץ.

אבל אפילו כשאכל במיסעדה סינית, התעקש לשתות רק חלב.

אורי ברנשטיין, מני
כ״ל חברת־מקררים, היה שרוי
השבוע בעיצומה של מילחמת־המקררים
הגדולה. המילחמה
התבטאה במודעות בעיתונים,
ריגול תעשייתי ובכל אמצעי
כמעט, הנהוג במילחמות אלה.
כל מי שפגש השבוע כברנשטיין
הופתע. תחת למצוא את המנכ״ל
יושב בחדר־המילחמה מוקף יועצים,
ניתן היה למצוא את ברנשטיין,
שהוא גם משורר, יושב
רגוע, מוקף סיפרי־שירה שיצאו
לאור לכבודו של שבוע הספר

אבינועם מריח׳

| | כוכב קבוצת הכדורגל בצי־יהודה
וידידה, במסיבה לכבוד עלייתה של
בגי-יהודה מהליגה הארצית ללאומית. המסיבה לא היתה עליזה
במיוחד ורוב הבזקי״המצלמות התמקדו על מליחי ועל ידידתו.

דותן ובהשתתותם של כל המי
ומי בזמר העברי.

דור ,״צעירה יפה ועסיסית״ ,כפי
שהגדיר אותה אחד המארחים.
במלון קרלטון התארחו

עוד הצלחה לשלמה להט:
סנדלי־דנוור ממשיכים להכות,
והפעם במיסגרת המיבצע :״הסבר
פניך לתייר״ .בגלל שביתת
המוניות המתמשכת נאלצו תיירים
רבים להשתמש בשרותי החברות
להשכרת־רכב. את הרכב
החנו, בדרך הטבע, בקירבת מלו־נותיהם,
קרוב לשפת־ימה של
תל־אביב. מה הופתעו רבים מהם
למצוא השבוע קישוט צהבהב
על גלגלי מכוניותיהם, שרותקו
כמובן ל־ 48 שעות.

שניים אוחזים בטלית:
ח״כ פינחס גולדשטיין היה
זה שהציע לקצר את ישיבתהמליאה
ביום הרביעי, בעיקבות
אסון־התאונה המחריד. חבריו
בכנסת קפצו על המציאה, בביטויים
נרגשים, אך להלוויית
הילדים הגיעו שישה ח״כים
בלבד, מלבד השרים שנכחו.
שאר־חברי־הכנסת נטשו את
המליאה מוקדם ומיהרו לעיסוקיהם.
גולדשטיין יזם הצעה
לסדר־היום של הכנסת בנושא,
אולם ביום השישי צילצל אליו
ח״כ חיים קוסמן והפציר בו
שיעביר אליו את זכות ההצעה.
הנימוק — קופמן הוא תושב
פתח־תיקווה, ולכן הרגיש חובה
מיוחדת לפעול בעניין. גולדשטיין
הפגין חברות ונענה לו.
למזכירתו של גולדשטיין
בתל־אביב, שם הוא פועל בימי
חופשת הכנסת, היה השבוע
משמח במיוחד. בנה טוביה
דובאלרו, המוכר יותר בכינוי
״טוביה השמן״ ,מככב בסרט
החדש הסמבה ושודדי הסוסים.
העולם
הזה 2494

באותו הזמו ח״כ בנימין ג ף
אליעזר ורעייתו. נוכחותם גרמה
בעקיפין למתח רב והתרוצצויות
מצד אנשי המלון: השר
הצרפתי נעלם ליום שלם ולא
ניתן היה למצוא אותו, למרות
הסריקות הנרחבות שערכו המארחים
באיזור. הסריקות בוצעו
בעקבות אזעקה טלפונית מצרפת.
מקץ שעות של חיפושים,
נמצא השר, מבלה להנאתו בחברת
חברתו היפה ובני הזוג בן־
אליעזר, בחופו של מועדון הים
התיכון.

פסוקי השבוע
• ג׳ורג׳ שולץ ליצחק
רבין, בעת הוויכוח על יוזמת־ערפאת
:״אל תשמיע לי נאומים!״

אמו של אחד הילדים
שנספו בתאונה הקטלנית:
״זה הכל בגללי. אני אמרתי לו:
תיסע כמו כולם, תעשה חיים!״
1ך 1:ץ *| דךיךןד 1הבימאי״בדוץ, משיק כוסית עם הזמר יוני נמרי(משמאל) ומנציח בכך שותפות
| |#חדשה. ברקן נכנס ללגום בירה במסבאה, שם פגש במפתיע את נמרי, שחזר 1 משהייה ממושכת -מה שקרוי ירידה זמנית -בחו״ל. נמרי מנסה לבנות מחדש את הקאריירה שלו
בישראל. ברקן הפגין טוב־לב או חוש״עסקים -את זה ימים יגידו -והציע להיות אמרגנו של יוני נמרי.
השם רמונד אולי אינו
אומר דבר לרבים. רמונד היא
אלילת הזמר המארוקאי בארץ.
על מעריציה נמנים השר דויד
לוי, ח״כ אהרון אבו־חצירא
ועוד רבים־רבים. ביום השלישי
השבוע הוקלטה תוכנית־יחיד
עם הכוכבת באולפני הרצליה.
התוכנית היא יוזמה פרטית של
עמרם חדידה, שכבר הקליט
במסגרת זו את הופעתו של דו־

העברי.
במאי־הקולנוע האיטלקי,
ויטוריו טאוויאני, הופתע
בוודאי למראה ההתנפלות של
צבא העיתונאים הישראליים —
לא, לא עליו, כי אם על הבשר
שהוגש בקבלת־הפנים שערכה
לכבודו ליה ואן־ליר. הסיבה
היתד, פרוזאית למדי — במשר
כל ימות הפסטיבל בירושלים
זכו העיתונאים בארוחות צימ-

חוניות בלבד, ורק ביקורו של
טאוויאני חולל מיפנה גסטרונומי
בתוכנית הפסטיבל.
שר־התיירות הצרפתי
מישל קרפו, שביקר השבוע
בארץ, התארח במלון קרלטון
בנהריה. ההתעניינות סביבו
היתה רבה. אולם במרכזה לא
עמר דווקא המיניסטר, כי אם
חברתו, הצעירה ממנו בשנות

• שלמה סומך, נהג
הרכבת שהתנגשה באוטובוס
:״כשהיה הקטר במרחק
של 200 מטרים מהאוטובוס,
הבנתי שהתאונה בלתי־נמנעת.
אז הבנתי שלא נותר לי אלא
להמתין להתנגשות״.
• נתיבה בן־יהודה :״מי
שמזפת את הגג, הידיים שלו
מתלכלכות!״

• משתתף בדו־שיח
בנושא אכילת חזיר בקול־ישראל
:״בסקר — יש רוב נגד;
בצלחת — יש רוב בעד!״

רסנה ברק

לא במיקרח הצליח הסניף התל-
אביבי.
בראש הסניף עמד מי שמונה אחר־כך
מזכ׳׳ל כך, אלי אדיר — הרכש
הרציני היחידי של כהנא. סטודנט לש-
עבר באוניברסיטת חיפה, בעל תואר
שני במינהל, היה פעיל בימיז הקיצוני

סוקולוב באחת מהפגנות תעלולי הפירסומת
של כהנא. צעיר אחר שנשאר
הוא אריה — איש התחנה המרכזית
שנכנס לשתות תה ונשאר בתנועה.
הליכתו של אדיר, בעיקבות סיכסוך
אישי עם כהנא על חלוקת־סמכויות
ודרך ניהול התנועה, הביאה לשידוד

נו הוא נואה בנרי־התקשוות: מנהיג עורה ומצליח,
שההמונים מריעים לו ומתגייסים לתנועתו -
ך י< וא נמצא בכל מקום. הוא מקיים
1 1שתי ״עצרות־עם״ ביום, ואנשיו
מגיעים לכל אירוע שיש בו אנשי תיק-
שורת.
אבל כמה הוא שווה באמת?
הסקרים מנבאים לרב מאיר כהנא
עלייה גדולה. הוא מתרברב באוזני
מאזיניו על תמיכה גוברת והולכת בו.
אבל בפועל ניצב כהנא בראש תנועה
מתפרקת, חסרת בסיס אירגוני ארצי,
והעיקר — דלת־פעילים.
הסיבה המרכזית למשבר התנועתי
של כהנא, למרות הצלחתו האלקטורלית
לפני עשרה חודשים, קשורה
באישיותו ובדרכי התנהגותו הדיקט-
טוריים בתנועת כך.
אחרי שנבחר לכנסת הציג כהנא את
תנועתו לפני הציבור בכנס גדול באו־לם־הקטן
של בנייני האומה בירושלים.
היו לו דובר, מזכ״ל, פעילים רבים,
ראשי־סניפים וסתם תומכים. עתה מתברר
שלמעשה היתה זו פיקציה.
תחילת הפיקציה היא ברשימת חברי

בתום כל אסיפה קורא כהנא למא־

זיניו — עוברי״אורח והולכי־בטל —
להצטרף לסניף התנועה הקרוב למקום
מגוריהם. לעיתים שולף אחד מאנשיו,
שבא איתו, נייר ומחתים מצטרפים חדשים
לתנועה.

חותמים
על ניירות

ף* עשרת החודשים האחרונים
^ החתימו אנשי כך קרוב ל־ססס7
איש ברחבי־הארץ. אחרים באו לסניפים
כדי להירשם. אך בפועל, מיספר הפעילים
שיהיו מוכנים להיקרא לדגל
ולעבוד למען כהנא ולמען התנועה
מגיע רק לעשרות מעטות במיקרה
הטוב — ורק בימי־חג ומועד, שבהם
רבים מהחותמים, תיכוניסטים, נמצאים
בחופשה מלימודיהם.
גיל החותמים חשוב. פעיל בכך,
שפרש מהתנועה, העריך באוזני העולם
הזה שהרוב המוחלט של החותמים
הם צעירים, שעדיין אין להם זכות-
הצבעה, ושאינם מודעים לכל עקרונותיה.
במישרדי
התנועה בירושלים, ב־

רחוב אגריפס, מצויים שמות של רבים,
שספק אם הם ידעו שהם חותמים על
טופסי תמיכה או הצטרפות לתנועתו
של הרב כהנא. הסיבות: לא אחת
החתימו צעירים ברחובות על עצומות
שונות, כמו תמיכה בעונש״מוות למבצעי
פיגועים, או שיחרור עצורי-
המחתרת, או החלת החוק הישראלי
בגדה המערבית, או תמיכה בשיחרור
הרב כהנא מהכלא, שבו היה במעצר
מינהלי לפני חמש שנים. לא כל מי
שחתם על ניירות אלה חלם ששמו
יופיע בכרטיסיית כך.
מיהו חבר ומיהו סתם אוהד? גם על
כך אין לכהנא תשובה חד״משמעית.
כשהוא נשאל על כך בישיבות קצרות
עם פעילים מסניפי־שדה, אין הוא נותן
תשובה זולת :״כל יהודי שמצטרף
אלינו הוא חבר בתנועת כך.״
ברחוב אגריפס בירושלים נמצא
המישרד המרכזי. ממנו גם יוצאות
ההחלטות וההוראות לסניפים. שם מחליטים
איפה ינאם הרב, ואז מעדכנים
את הסניף המקומי ומורים לו לשלוח
פעילים לאירוע.
מישרד זה שוכן במרכז שוק מחנה-
יהודה, בקומה השנייה של בניץ־מיש־רדים,
ברובו נטוש.
למישרד שני חדרים, שחולקו בעזרת
מחיצת־עץ לשלושה חדרים.
בחדר הראשון יושבים שלושה פעילים:
הדובר גד סרוטמן, בחור תימהוני
העונה לשם נוימן, ואחד בשם שמוליק.
איש אינו יודע את שמם המלא או את
מעשיהם של השניים, לפני שהגיעו
לתנועה. בחדר־הקבלה מחתימים את
המצטרפים החדשים.
בחרר השני יושב כהנא, אך רק
לעיתים רחוקות. לצידו מזכירה —
דתית, כמובן.
בחדר השלישי מצוי כל חומר־הפיר־סום
של התנועה.
כהנא תלה, ובצדק, תיקוות רבות
בסניף התל־אביבי דווקא. אחרי הבחירות
התברר לו שהסניף הזה עשה לו את
מרבית העבודה. הסניף התל־אביבי
ממוקם בלב התחנה המרכזית הישנה,
ברחוב הנגב .8אולי מסיבה זו הוא
מושך בשעות היום סקרנים.

שטינקר
^ בכל סגיף
מודח אדיר (משמאל) עם כהנא
נ — 18

ארגון אלמנטרי מחשבה רציונלית

ך * סניף התל־אביבי הוכיח את
1 1עצמו. אנשיו יצאו לשטח, יזמו
הפגנות ופרובוקציות. ממנו החלו להתהוות
קבוצות־בת לתנועת כך, כמו
המישמרות הלאומיים או החשמונאים
— תנועת־הנוער של כהנא.

או ומעשה נהנא מבודד וגמר,
תנועתו מתכוקוז והוא שבו או ווק
למען כלי־התקשוות המשרתים אותו *
במשך שנים, תחילה בראש קבוצת־סטודנטים
ימנית באוניברסיטה. אדיר,
כיום חוזר בתשובה, הכניס לתנועה
אירגון אלמנטרי, וחשב באופן רציונלי
על צרכי כך.
סביב אדיר התרכזו כל מיני טיפוסים,
חלקם תימהוניים, אחרים מובטלים
או שבויים בקיסמו של כהנא.
הגרעין המוצק כלל פחות מעשרה
אנשים. בהם אחת מזל, צעירה רזה
ופאנאטית, אוהדת להוטה של אדיר.
היה שם בחור בשם יחזקאל, מתגייר
שהועזב מסניף־התנועה בבית־שמש.
הוא ניהל את ״המחלקה הצרפתית״ של
התנועה. היו שם אח ואחות, שלומי
ואירית. שלומי הוא מי שעיצב את
הגרפיקה לסימלי כך שהוטבעו על
חולצות טי־שרט. בחור אחר בסניף ה־תל־אביבי
היה יגאל מיזרחי.
כל אלה הועפו מהתנועה אחרי
שאדיר הודח על־ידי כהנא. הם נחשבו
כאנשי אדיר.
נשארו בסניף תל־אביב: צעיר מ־פתח־תיקווה
בשם פרטוש, בחור נוסף
העונה לשם יוגב שנעצר בעבר בבית־

מערכות בתנועה. אדיר ניסה, למעשה,
לערער על סמכות הסניף הירושלמי,
שבו מככב גם העוזר הפרלמנטרי של
כהנא, ברוך מרזל גדול־המימרים. מרזל
נעצר בחודש שעבר אחרי שהטלוויזיה
צילמה אותו מאיים על האסירים ששוחררו
מהכלא בעיקבות הסכם חילו־פי־השבויים
עם אחמד ג׳יבריל. סילוקו
של אדיר היה חיזוק משמעותי לסניף
הירושלמי, שבו סוגדים הפעילים באופן
עיוור לכהנא.
הסניף הירושלמי עסוק באספקת
מידע לכהנא על הנעשה בסניפים. רוב
המירע מורכב מהלשנות על מי שמדברים
בגנות פעילות זו או אחרת של
כהנא. פעיל כך, שביקש לשמור על
עילום־שמו, סיפר להעולם הזה שבכל
סניף נמצא מלשין .״השטינקר מעביר
מידע לירושלים, ואחר־כך מתקבלת
משם הוראה שזה וזה אסור לו להיכנס
לסניף התנועה. בדרך־כלל עושים זאת
למי שמפגין עצמאות.״
במקומו של אדיר מינה כהנא את
שלמה פרץ, המספר שהוא קצין־מיש־טרה
בדימוס. הוא יושב בסניף התל־

איש לבדו

אביבי, ולמעשה ריסק אותו אחרי שדאג,
על־פי הוראה אישית של כהנא,
לסלק את כל תומכי אדיר וכל מי
שגויים על״ידו.
פרץ מנסה לאחות את שיברי־התנועה
מבחינה אירגונית, אך ספק אם
יצליח.

^ כמו סולן
על פסגתר

ך* חיפה נמצא סניף בלתי־פעיל.
^ בראשו עומד צעיר שנמצא ערב
גיוסו לצה״ל. שמו צרפתי.
בבאר־שבע הסניף לא פעיל.
סניפים בלוד ורמלה נסגרו כי כל
אנשיהם הלכו עם אדיר.
בסניף כפר־סבא נמצא אבנר אוזן,
שנדון למאסר אחרי שפגע בח״כ מרדכי
וירשובסקי בכניסה לכלא תל־מונד,
כשח״כים באו לבדוק את תנאי המעצר
של נאשמי אירגון הטרור היהודי. הסניף
עצמו מפרפר.
באילת זכה הסניף לכיסוי אחרי
שכהנא בא לשם להפגין נגד הקונסול
המצרי, חסאן עיסא. כיום אין סניף ואין
פעילים.
הסניפים בערים הקטנות ובשכונות
קיימים על הנייר. בשטח, כלום!
כהנא אינו משלם לאנשיו. למרות
שיש לו תמיכה חודשית מהכנסת
ותרומות מיסתוריות מארצות־הברית
שהוא מביא אישית, אין לאיש פיקוח
על הכסף. רק קומץ פעילים, כמו
מרזל, הדובר סרוטמן ופרץ, מקבלים
שכר, שנע בין 150ל־ 200 דולר
לחודש. האחרים עובדים בהתנדבות,
אף הוצאותיהם אינן מוחזרות להם.
כהנא נמנע מכל קשר אישי עם
אנשיו. מילבד השלושה שהוזכרו אין
הוא משוחח ואף לא בענייני יום־יום,
עם פעילי־התנועה, שלא לדבר על
בעיות אישיות או על תוכניות שהם
מעלים. הוא דוחה את כל הפונים אליו
ומסון פק בלחיצות־יריים קצרות בעת
ביקורו בסניפים. אין הוא יודע את
שמותיהם של מרבית אנשיו, אותם
עשרות אנשי הגרעין הקוצק שלו, והם
אינם רשאים לפנות אל • אישית, אלא
באמצעות המזכ״ל.
כהנא נכשל בשתי אוכלוסיות־יעד
שלו: גם בהתנחלויות וגם בעיירות־הפיתוח
ובשכונות. הוא מרבה להופיע
> שם ולדבר, אבל בסופו של דבר מלבד
מחיאות־כפיים וניענועי־ראש הרוב
אינו נענה לפנייתו להצטרף או לתמוף
בכר•
השאלה המתבקשת היא איך הוא
מצליח לחדור כל״כך לתודעה הציבורית?
כהנא
פועל כיום כאילו הוא נמצא
ערב הבחירות לכנסת ה־ .12 הוא מתרוצץ
יום־יום במקומות שונים בארץ,
בריכבו הפרטי. לצידו שלושה עד ארבעה
פעילים, ולעיתים אף שומרי־ראש
בשכר. על־פי החלטות מירושלים,
מפעיל המזכ״ל כמה פעילים מקומיים.
כשכהנא מגיע למקום ההופעה,
בדרך־כלל בתיאום מוקדם עם המיש־טרה,
הוא שולף ממכוניתו את המיקרופון
הנייד ושני רמקולים, ומתחיל
לדבר. אם הפעילים המקומיים
מגייסים שולחן, הם מנסים גם להחתים
עוברים־ושבים.
בתום העצרת הוא מקפל את הציוד
ונוסע למקום אחר. הוא עובר ביום,
לעיתים, בארבעה מקומות שונים.
לא אחת נקבע מקום הופעתו על־פי
האירועים השוטפים, או על־פי מיקומם
של אמצעי-התיקשורת, בעיקר זרים.
כהנא ״מבוקש״ מאוד על־ידי תחנות
טלוויזיה זרות, בגלל דיעותיו. הוא גילה
שפירסום בחו״ל מכניס לו גם תרומות
רבות.
הצלחתו נובעת מחשיפתו לכלי־התיקשורת.
הוא מגיע למקומות שפוליטיקאים
אחרים אינם ממהרים לבקר

בהם — כמו שוקים ועיירות־פיתוח.
המטרה העכשווית שלו היא גיוס
בני־מישפחות של מי שנרצח על־ידי
ערבים בשנים האחרונות. הוא מבקר
בבתיהם, בא לנחם ומבקש תמיכה,
כגון השתתפות בכנסים שלו.
תופעה אחרת, מסוכנת פי כמה, היא
קשריו של כהנא עכו גורמים מפוקפקים.
מן המפורסמות. שבני־מישפחת
אלפרון הודיעו על תמיכתם בו, ואף
נאותו להקים את סניף כך בגבעת־שמואל.
במישטרה חוששים שהכרזה
זו באה לכסות על פעילות מסוג שונה
של תומכי כהנא, חלקם עבריינים ידועים.
עובדה — סניף בגבעת שמואל
לא קם. כך קרה גם בשכונת־שפירא
בתל־אביב ובבאר־שבע.
כהנא ניסה כל הזמן למכור לבני־השכונות
את תורתו הגזענית ואת
תורת־ישראל, אך התברר לו, להפתעתו,
שרובם המכריע אינם רוצים
לחזור בתשובה.
תנועת כך היא חממה לחובשי-
כיפות. החילוניים מוצאים את עצמם
בהדרגה בחוץ.
בשיאה של פרשת הדחת אדיר פנו
תומכיו לכהנא וביקשו ממנו לשמוע
לפחות מה בפי אדיר, כמקובל בתורה
שבה שומעים את שני הצדדים. כהנא:
״אצלי שומעים רק את ירושלים, ושם
אני נמצא!״
זוהי תנועה של איש אחד. אין היא
מצליחה להתרומם מעבר לכמה תימ־הונים
ופסיכופאתים. כל השאר הוא
רעש של פירסומת, בעזרתם האדיבה

בארץ. גם אז לא מנו פעיליו יותר מ־
200 איש בכל רחבי היבשת.
בתחילת שנות ה־ ,70 היה לו חבר
נאמן, יואל לרנר. הם הקימו תנועות
תחת שמות שונים ומשונים. החברות
ביניהם לא החזיקה זמן רב. היום הם
בקושי מדברים. איש מספר 2שלו,
יוסי דיין, מקריית־ארבע, קרא תגר על
מנהיגותו של כהנא והודח באמצעות
מיכתב־הדחה.
להמווגה ואפילו להצביע
ך אמצע שנות ה־סד, בעיקבות
* 4סיכסוך עם הסניף האמריקאי של
הליגה להגנה איבד כהנא את אנשיו
ואת השם והקים את כך.
בתקופת מעצרו, בתחילת שנות ה־
,80 היה מזכ״ל התנועה הצייר אנדרי
קלצ׳ינסקי, חבר מרכז חרות. כפי
שסיפר להעולם הזה, הוא פרש כעבור
כמה חודשים אחרי שלמד על אופיו,
אורח מחשבתו ומעשיו של כהנא.
לאורך כל דרכו הפוליטית בארץ
כהנא מקים גופים שבהם רק אחד רן,
מחליט ומבצע — כהנא בעצמו. כל מי
שהעז להמרות את פיו, מצא את עצמו
בחוץ. בתוך זמן קצר התרוקנו כל
הגופים מחבריהם.
משום מה היו שחשבו שדווקא
עתה, אחרי הצלחתו האלקטורלית,
הוא יתביית ויקים גוף מאורגן ומסודר,
שלפחות כלפי חוץ יתנהל על־פי
כללי־מישחק כלשהם. אבל כהנא,

במדינה
צה״ר
המחשב פלט את המת
מדינת ישראל
שכחה את יהודה
ב־ 19.11.56 נפל סמל יהודה לב־קוביץ
ברפיח. כשנקבר עמדו על־יד
קיברו כמה חברים ואלמנתו, הדסה. היא
היתה אז בת ,22 אלמנה ללא ילדים,
ללא מקום־מגורים, ללא כסף, ובאותם
רגעים חשבה שגם ללא עתיד.
כשחזרה לדירת־החדר השכורה שלהם,
מצאה שם רק זיכרונות. באותו היום
היא החליטה שתעשה הכל כדי שיהודה
לא יישכח. היתה לו אמא באיזה מקום
בקנדה אבל לא היה קשר ביניהם לפני
מותו וגם לא אחריו. ילדים לא היו
וחברים נוטים לשכוח אחרי זמן־מה.
הדסה החליטה, שעד יום־מותה, ולא
חשוב מה תעשה בחייה, היכן ועם מי,
היא תזכור את יהודה, וגם העם, שלו
נתן את חייו, יזכור אותו בוודאי. היא

השבוע היא קיבלה טופס מהיחידה
להנצחת־החייל, ובו היא מתבקשת
למלא את הפרטים כדי לזכות בשי
ליום־הזיכרון.
הדסה בוכה כבר יומיים. לפי דעתה
קרה הנורא מכל. מדינת ישראל שכחה
את יהודה. הם רוצים שהיא תמלא טופס
שעליו כתוב: שם החלל, תאריך־
הנפילה, מקום־קבורה וכו׳ .הם יצאו
מדעתם, היא אומרת. לא רשום להם
בשום מקום מתי הוא נפל ואיפה הוא
נקבר? אחרי 30 שנה הם מגרדים לי את
הפצעים שבקושי הגלידו. אני צריכה
את השי שלהם?
כל מה שאני רוצה שיזכרו שפעם
היה איש, שנתן את חייו למען המדינה
הזאת ובגלל שהיה כל־כך צעיר לא
הספיק לחיות ולא הספיק להשאיר בן,
שישא את שמו. עד עכשיו חשבתי
שהזיכרון שלו יישמר לעד. היום אני
יודעת שביום־מותי יקברו אותי ואת
זיכרו של יהודה לבקוביץ ולא יישאר
ממנו כלום.
יש, לצערי, מתים יותר טריים בארץ

יהודה והדסה לבקוביץ ()1956
אחרי 30 שנה, מגרדים את הפצעים

מודחת מזל(למעלה) עם בהנא
רק אחד דן, מחליט ומבצע
של כלי־התיקשורת, שכהנא פורט
עליהם כמו סולן על פסנתר.

ע ו שי

מדברים
^ מי שעוקבים מזה שנים אחרי
/כהנא, עוד כשהיה תופעה שולית
מבדרת, זוכרים בוודאי שאין זו הפעם
הראשונה שתנועות שהוא מקים מתפרקות,
והוא נשאר לבדו.
אופיו ותכונותיו לא מאפשרות לו
לעבוד בקבוצה. כפי שפורט בכתבה
המקיפה על כהנא, כאיש השנה של
העולם הזה תשמ״ד, כהנא ידע פילוגים
ופרישות מאירגוניו השונים,
עוד בארצות־הברית. כך הליגה להגנה
יהודית, שפתחה סניפים מעבר לים וגם

כהרגלו, בז לפעילים שאיתו ומתייחס
אליהם כמו לאוייביו שבנפש. פעילים
אלה, שרוח הדמוקרטיה הישראלית
עדיין אוחזת בהם, לא מסוגלים להשלים
עם שיטותיו ודרך קבלת החלטותיו
של הרב. בטח שלא החילונים
שבחבורה.
הפעילים של כהנא אוהבים לדבר,
להתווכח ואפילו להצביע. כהנא לא
מכיר בזה ולכן הוא מרחיק אותם
מעליו.
מסתבר שכהנא לא לומד דבר
לעולם. והוא נדון להיות איש בודד
בזירה הפוליטית. מי שמביט מקרוב
בתנועה שלו, עתה, לא יכול להשתחרר
מההרגשה שאם ההמונים לא יתנו לו
את קולם, הוא כבר לא יהיה בכנסת
הבאה.

ו בן־עיז; עיטדי;

קיבלה מיכתב השתתפות־בצער משר־הביטחון
דאז ומיכתב־השתתפות מהמחלקה
להנצחת־החייל. ברפיח גם
הקימו. גלעד לזכרו. הדסה נירגעה.
תמונות בכל תיק. לימים נישאה
הדסה מחדש, ליצחק פילטר, ואיתו
הקימה מישפחה. כשנולדו הילדים
וגדלו סיפרה להם הדסה על יהודה לב־קוביץ
ואיזה איש נהדר הוא היה ואיך
נפל במילחמת סיני. הילדים מעולם לא
הכירו אותו, אבל במשך השנים הם
ידעו עליו כל פרט אפשרי, כי במשך
הזמן נעשה זכרו בן־בית במישפחת
פילטר.
כל בוקר יצאה הדסה לעבודה ונשאה
עימד, את תיקה האישי. השנים
עברו, האופנות השתנו, עשרות תיקים
הוחלפו ובכל אחד מהם היו תמונות של
יצחק. שאר התמונות, המיסמכים הרשמיים
ו־ 60 מיכתבים ששלח לה בזמן
המילחמה, למעשה כל מה שנשאר
מאדם שלא השאיר קרובים, הונח בתיק
קרטון הנושא את שמו, בתוך הארון
בבית פילטר.
במשך השנים, כשהילדים גדלו
ורצו לדעת יותר על הדוד יהודה, הם
פתחו את התיק וקראו במיכתבים. בעלה
השני של הדסה, יצחק פילטר, ידע
שהפחד הגדול של הדסה הוא שאיש
שהיה כל־כך יקר לה יישכח פתאום.
כל שנה, לקראת יום־הזיכרון, הגיעה
מעטפה, הנשלחת לכל המישפחות
השכולות והדסה ידעה ששם זוכרים
אותו וחשבה שזה יהיה המקום שיזכרו
אותו גם אחרי מותה. אבל פתאום, בשנה
שעברה, המעטפה לא הגיעה. הדסה
טילפנה למחלקה להנצחת־החייל. הפקיד
התנצל ואמר שכנראה המחשב
פלט אותו. איך פולטים אדם שמת לפני
30 שנה ולמה פולטים אותו, שאלה
הדסה בבכי.
להקים צעקה. השנה שוב לא
הגיעה המעטפה והרסה טילפנה שוב.
הפעם כבר אף אחד לא התנצל. שאלו
אותה מה שמה ואיפה היא גרה ואמרו
שיתקשרו שוב.

הזאת ואותם זוכרים. אבל גם המתים
האלה יתיישנו יום אחד ואם אני לא
אקים צעקה, ישכחו גם אותם. אז אני
אבליג על העלבון ואמלא את הטופס
הנורא הזה ואשלח אותו שוב עד לפעם
הבאה, שהמחשב יפלוט אותו, אומרת
הדסה בדמעות.

מנגנון

פתק־התשובה

איגטלעגציה
של סוהר
כאשר ביקש העציר, עורך־הדין
אלכסנדר קוסטין, לעבור לתא אחר
בבית־המעצר, הוא לא חלם מה תהיה
תשובת השילטונות. אולם כאשר חזר
הסוהר ובידו פתק־התשובה הביט קוס־טין
בפתק ולא האמין למראה־עיניו.
התשובה היתה מפורטת וכנה :״אי־אם־
שר להעביר את העציר מתא זה, מכיוון
שמתבצעת הקלטה.״
קוסטין(שבינתיים נגזר דינו לשנתיים
וחצי מאסר) ,היה עצור בחודש
ינואר השנה בחשד כי עזר לאילן מרגלית
להוציא במירמה מאות אלפי דולא־רים
מזוג יהודי באמסטרדם. המישטרה
חשדה כי הוא מתכוון לשבש את המיש־פט
ולהמציא עדי־שקר. כדי להשיג
ראיות לעבירה נוספת זו, הוחלט להקליט
את שיחותיו עם עצירים, שהסכימו
לשתף פעולה עם המישטרה.
אחד העצירים לבש על גופו את מכי
שיר־ההקלטה וניסה לדובב את קוס־טין.
בעוד השניים משוחחים והשיחה
ביניהם מוקלטת, נכנס לתא סוהר ובידו
פתק־התשובה לקוסטין. בתשובה לבקשתו
לעבור לתא אחר, כתב מי שכתב,
כי הדבר בלתי־אפשרי מכיוון שהוא
מוקלט בתאו. קוסטין קרא את הפתק
בקול רם וכך הוקלט גם פרט זה והפך
לחלק מהמוצגים המישפטיים.
בבית־המישפט הסבירה התובעת,
עורכת״הדין פנינה גיא, כי הסוהר שקיבל
את הפתק, כדי שיעבירו לתיוק,
טעה ומסר את הפתק לעציר.

הוא 1חת ער
פסטיבל קאן נכי
שוק נונב־קודנוע
ינוד לעשות.
הצלמים נמעט
חנקו אותו ושר
החובות החרם
אותו מחב קינאה
ביטחון ושיכנו את פורד רחוק מן הפרולטריון
הסוער שבקאן, כשעודנסיעה לאורן־ חוף־הת־כלת,
במלון־ארמון הוטל די קאפ. כל הרוצה
לראות את המלך — יעלה ויבוא.
אלא שהפעם ידע המלן־ להזדהות עם בן־דורו
העני בתוכנית פעולה מתוכננת היטב.
— 1גילוי־לב תהומי :״הראש המגולח הזה
אינו התדמית החדשה שלי. פשוט נרדמתי בשעה
שהספר שלי בסידני נגרר אחרי המיספריים שלו.
לא כעסתי. אפילו נתתי לו טיפ של חמישה
דולר.׳
— 2צניעות וענווה :״לא איכפת לי שתצלמי
אותי, רק אל תבקשי ממני לעשות פוזות. אני
שונא שמבקשים ממני לדגמן תנוחות לצלמים.״
— 3דמיסטיפיקציה עצמית :״את שואלת

האריסון שורד וגיואנה קאסידי ב״בלייד ראנר״ של רידלי סקוט
הספר האוסטרלי גילח אותו
ץ ^ ה יכו ל כוכב לבקש עוד? מרגע שהוצ־
^ /פ ה הטיילת הזוהרת ביותר בעולם, קאן.
בשמועה כי השחקן היפה ביותר בין הנגרים
עומד להגיע לפסטיבל נכנסו הכל לכוננות.
אין זו בדיחה. הריסון פורר אכן היה נגר בין

הנגר

פני פקיד לענייני־תרבות של הנשיא מיטראן.
אבל, חשב בליבו לאנג, אחרי הפרמיירה, בארד
חת־הערב, יראה לאמריקאים מי הם באמת נושאי
נס התרבות במערב. וכר דאג לאנג להתבצר בין
שתי יפהפיות, הנסיכה קארולין ממונאקו ותג־לית־הבית
שלו, השחקנית הצעירה ז׳ולייט בי־נוש.
אבל אנשי יחסי־הציבור יודעים את המיק־צוע
— הצמידו לטוקסידו של פורר תווית הנושאת
את שמו, להבטיח כי גם מי שאינו מזהה
אותו מייד לא יחמיץ את השניה ההיסטורית
המוקדשת לו להתוועד אל האז סולו, גיבור מיל־חמות
הכוכבים.
התווית פעלה את פעולתה עלי הלבבות של

70 11119ש0
התקופה שהקאריירה שלו בקולומביה דעכה,
לבין החייאתו מחדש אצל כנופיית לוקאס
והמופלאים שלו באמריקן גראפיטי.
המתוח ביותר היה שר־התרבות המארח, ז׳אק
לאנג. הוא אינו אוהב שגונבים ממנו את הצגה על
המיגרש שלו. אומנם לגיטימי בהחלט שבמעלה
המדרגות של ארמון־הפסטיבלים, לפני סרט־הבכורה
החגיגי העד שהאריסון פורר הוא כוכבו,
יעדיפו הצלמים את אינדיאנה ג׳ונס האגדי על

העיתונאים ושל הקרואות המעודנות כקרן־
לייזר. כולם התפתלו לרגלי פורר כאותם נחשים
במיקדש הארור של טיבט הספילברגית.
לאנג רתח. הוא ויתר אפילו על הנימוס הצרפתי
הדו־פרצופי הירוע והתעלם לחלוטין מבן־
שולחנו. השר לא דיבר אליו.
ידה של הוליווד פעלה מרחוק. למחרת הוגשה
תלונה רשמית של הסטייט״דיפארטמנט למיש־רד־החוץ
הצרפתי :״יחסי שתי המעצמות בסכנה״.

שורד במסיבת־המריבה של ז׳אק לאנג, עם ז׳ולייט בינוש
השר הצרפתי לא דיבר איתו
לאנג שכח שהוא בסך הכל שר, ואילו פורר הוא
שר־החלומות.

פורד בתפקיד אינדיאנה ג׳ונס ב״שודדי התיבה האבודה״
המישטרה האמריקאית אימנה אותו
20-1

י ק לא

סוזות

^ מחרת התחיל הכוכב לעבוד. בסטייל.
/משום שהסרט העד, של הבימאי האוסטרלי
פיטר ויר (גאליפולי, שנה בצל הסכנה) ,לא
עשה מכירות מוקדמות באירופה — הסביר
פורר בעצמו יותר מאוחר — הוא הטריח עצמו
לצאת מערבות לוס־אנג׳לס עד הלום. אחרת לא
היה טורח לבוא. כידוע, קאן מסוכנת יותר
לאנשי־קולנוע מכל המיפלצות הרעות ומל־שונות־האש
של המיקדש הארור, והעיתונאים
שבה מסוגלים בהחלט לעקור ליבו של ארם
בעודו בחיים.
אנשי חברת־ההפצה מנוסים. הם לקחו טווח

מניין הצלקת הזו על הסנטר? מצטער לאכזב
אותך. שום דבר רומנטי. כשהייתי צעיר נכנסתי
עם מכונית לתוך עץ. זה הכל״.
— חשיפה מיקצועית :״אינני נהנה כלל 4 כשאני מנחית מהלומה על הבר וכולם מריעים לי
בכיסאות. אני מתעב כל סוג של אלימות. אפילו
כשהיא נובעת מתוך פרץ של אהבה. משום כך
אני פה. אני מאמין בסרט הזה ובמה שיש לו לומר
לעולם. אחרת לא*123 הייתי בא. אני שונא את
הדוחק. לא סובל שנילחמים כדי להתחבר בי. אני
איש פשוט״.
האריסון פורר, במיכנסי ג׳ינס ובעל פני נער,
שאינם מסגירים את גילו. בחשבון גס הוא
מתקרב לסוף שנות הארבעים בחייו.
הוא הספיק כבר שני סיבובים של קאריירה:
הסיבוב ראשון לא יירשם לזכותו בספר־הזהב של
הקולנוע. סרטים קטנים: חם נורא בסחרחורת,
(המשך בעמוד )30

קולנוע
אירועי

עד אור־הבוקר
מרמין־סרטים
המסתיים בארוהת־בוקר

בזמן האחרון זכה הסרט הקצר לתנועת התעוררות
מואצת. הנה, רק קד לו קידה סינמטק
ירושלים במרתון של אחרי־הצהרייס, שעלה
באחוזי הצפיה שלו על כל המצופה, ופסטיבל
חיפה מתכונן גם הוא לרטרוספקטיבה של
הקצרים הישראלים, אחרי שכבר עשה זאת בשנה
שעברה. השנה גם יהיה חידוש מרנין: אחרי טקס
חלוקת הפרסים, עם כל הממונים ועם כל המכר
בדים, יוזמנו כל המתעניינים בתחום זה לצפות
ן בסרטים קצרים לכל אורך הלילה, כשבבוקר, עם
1זריחת החמה, תוגש להם ארוחת־בוקר. בוקר חדש
במסורת חדשה ועם טעם תרבותי בפה. יפה.

הרעיון כולו מתבשל אצל עדי סמל, מנהל
האירועים של מוסיאון תל״אביב, כבר מזמן.
למעשה, חוץ מהיוזמה לנצל את השעות הנסבלות
ביותר של הלילה הים־תיכוני, שהוא למעשה
שעת היממה הנוחה ביותר לפעילות בקיץ הישראלי,
יש מאחורי הדברים גם מסר: הסרט הקצר
אינו סתם סרט שנגמר מוקדם, משום שחומר־הגלם
אזל או שלא היה כסף להשלימו. זו צורה
אמנותית מסויימת ומוגדרת לעצמה, נסיון לבטא
בדרך קולנועית תמציתית סיפור או רעיון.

אך אץ גם לשכוח: רוב היוצרים הישראלים,
שהיו בעבר אורחים בתחרויות כאלה, עשו בינתיים
סרטים באורך מלא. וטוב שכך. גדל דור
חדש, המתרגל שפה ותבניות קולנועיות חדשניות,
בכוונה לפרוץ סוף־סוף את החומה הסוגרת
בישראל את המוסיקה והתיאטרון מזה ואת הקול־
קומזיץ סיזניליאני
קאוס (גורדון, תל־אביב, איטליה):
״מי שמוכן לחוויה אמיתית בסיגנון
הישן של סיפורי-השבט מסביב
למדורה,״ אומרים האחיס טאוויאני,
״יתיישב ויבוא ״.אחרי שסיפרו על האדמה של סרדיניה,
בפאדרה פאדרונה, על האדמה של טוסקאנה בהאחו -מספרים
הפעם שני האחים על אדמת סיציליה חרוכת השמש, שאנשיה
הטובים והעקשנים, העניים והאצילים, מהווים את המירקם
האמנותי של היצירה הנפלאה הזאת.
האחים הלכו ונטלו את סיפוריו הסיציליים של לואיג׳י
פיראנדלו, המגלה כלפי דלת העם אורך־רוח, חסד וחיבה, שלא
כלעג שהוא שופך על הבורגנות הבינונית ביצירותיו המאוחרות
יותר, והוסיפו אהבה מנה אחת אפיים. האהבה לגזע האנושי,
לחולשותיו, לפרוורטיות שלו, לחסדיו ולרחמיו, למיפלצתיותו
ואכזריותו. השפה הקולנועית, המורכבת מתמונות מהממות,
בשילוב מוסיקה מרתקת, המציינת את הטאוויאנים כסמל
מיקצועי, והדראמות הקטנות, ארבע האפיזודות (מתון חמש
במקור, באישור המחברים) -מתגבשות למיני״אופרות, כל אחת
פנינה לעצמה.
בסיפור הראשון זוכרים הטאוויאנים באירוניה את איחוד
איטליה, כאשר היו גם תמימים שסבלו מכן, ביניהם האשה
שאחד הפושעים ששיחרר גאריבלדי מן הכלא הוליד לה בן,
שאינה מסוגלת לראות את פניו, כי הוא מזכיר לה את

נוע מזה. כוונה טובה, לכל הריעות.
לבד מסרטים ישראלים קצרים ישובצו במיב־חר
גם כמה פנינים שכבר התפרסמו: שארייד —
שקיבל פרס ראשון בטורונטו; פלאמנקו בחמש
ורבע, הסרט הקצר שזכה באוסקר 84 הסרט
הצרפתי ליל־מנוחה לבילי בראקו, הסרט התיעודי
שנעשה על ג׳ון קאסאבטס והוקרן בפסטיבל
הקולנוע הירושלמי, ומארלנה של מאכסימיל־

מרגריטה לו-זאנר: היו גם גאריבלדים רעים
המיפלצתיות של אביו הפושע. הסיפור השני מדגים כיצד גוברת
החמלה בליבו של גבר על יצר־המין שלו. בסיפור השלישי לומד
גביר קמצן כי לא הכסף יענה את הכל. בסיפור האחרון, האפילוג,
מסביר פיראנדלו את חוכמת-החיים שניסתה אמו להנחיל לו -
לנסות לראות את העולם בעיני הזולת.
כדאי ללכת לסרט כפי שהולכים לחגיגה.

יאן של, שיסיים את הלילה התל־אביבי.
בין הסרטים הישראלים הלא חדשים בחר עדי
סמל בכמה סרטים שהפכו לקלאסיקה: סמר של
יגאל פארי, רנסאנס של ליהי פקר, המכונה
או טי ס ט של ישי גבריאלי ומיסטר קאירו, סרט
שכבר אין צורך להציגו, של בית־צבי. בין יבול
השנה יוצג גם חביב הקהל במרתון שנערך
בירושלים, עד כלות, סירטו של אבי המי.

אפשר להזמין לאירוע גם אותם נספחי־תרבות
שרצו לעזור והציעו לעדי סמל סרטים קצרים על
נושאי השקיה בארצות מתפתחות או על שבטים
ההולכים ונעלמים בנופים פראיים. בקיצור, סיר־טי־סוכנות.

לא רבותיי, הסרט הקצר אינו סתם תשדיר־שרות,
למרות שאפשר להשתמש בו גם לצורך זה.
אבל בשביל זה כבר באמת צריך מעוף.

אי ש
המריבה
*ץ וריס פיאלד! הוא שמורת־טבע בקולנוע
*/הצרפתי. איש הבוחר להיות זאב בודד ואף
מתהדר בכך. מתחילת הקאריירה שלו דרו על
יבלות מימין ומשמאל, כל מי שמופיע בסרטיו
מספר אחר־כך סיפורי־זוועה על החוויה. ועם זאת,
הוא אחד היוצרים המקוריים המועטים שנותרו
היום בקולנוע הצרפתי. סירטו לחיי אהמ תינו
זכה בפרסים רבים, למרות שהוא שונה בתכלית
בצורתו מסרט מיסחרי רגיל, מציג מצבים בחייה

סאנדרין בונד בבת מתבגרת בסירטו החדש של סיאלא ״לחיי אהבותינו״
סיפורי־זוועה על החוויה

בימאי פיאלה
יבלות מימין ומשמאל
של מישפחה יותר משהוא מספר סיפור, והשחקן
המפורסם ביותר בתוך הסרט, לפני שיצא לאקרנים,
היה פיאלה בעצמו. מאז הבכורה, הפכה
תגליתו הצעירה, סאנדרין בונר, לאחת התיקוות
של הקולנוע הצרפתי.
כמה פנינים של פיאלה על הקולנוע, בעיניו,
יבהירו במקצת מי האיש.
• על כתיבת תסריטים. :אני שונא לכתוב.
אני איש״קולנוע ולא סופר, ואני מקווה שלא

אצטרך להיות כזה( .מאז שנאמרו הדברים הוא
שינה א ת דעתו ).התסריטים שלי קצרים, כמה
שורות מקוטעות הנרשמות במהירות על דף־נייר
בשעת־התלהבות. הדבר הראשון שצריך לעשות
על בימת־הצילומים הוא לשכוח את התסריט.
כאשר איני נוהג כך ואני נצמד אליו, אני תמיד
נכשל. אולי משום שלא למדתי אף פעם קולנוע.
בראשית דרכי הייתי צייר*.
• על אסתטיקה :״אני מעדיף להגדיר
עצמי כצייר ריאליסטי. אני אוהב את איכות הצילומים
בכמה מן הסרטים שלי, דווקא משום שהם
מכוערים, כמו המציאות. כדי שסצינה קולנועית
תצליח, צריך לחוש אותה בעצמות, ואז, כאשר
הרגשה זו עוברת אל כל מי שנמצא על בימת־הצילומים,
יש לצלם מהר — לא חשובה התאורה,
הרכב הצבעים, מבנה התמונה׳.

• על פוליטיקה וקולנוע. :אני איש ימין
ומסרב לעסוק בסרטיי בפוליטיקה. אם זה מתגנב
פנימה, לעיתים, אני מצטער. איך אני יכול להיות
איש השמאל, כאשר התנאים מאלצים אותי להיות
מפיק של עצמי, וכאשר אני רואה את הצוותות
שבאים לעבוד עימי — כך הם אומרים — וכל
עיסוקם הוא כיצד להתחיל את העכורה מאוחר
ואיך להרבות כשעות נוספות?׳
• על אמת ושקר בקולנוע. :קולנוע
אמיתי הוא זה שמצליח לגנוב כמה שניות של
אמת מן החיים, ולהנציח אותן לעולמי־עד. לומי־אר
עשה זאת בסרטים הראשונים שלו, כשצילם
ארוחה של תינוק או פועלים יוצאים מבית־חרושת.
קולנוע כזה מצליח להערים על המוות
בעצמו. הקולנוע של פליני הוא קולנוע שיקרי,
כי הוא מסתתר מאחורי קישוט מלאכותי של

המכוער ליפה ושל הבנלי למיוחד במינו. פליני
פוחד מן המציאות, משום שאינו מעז להתייצב
בפניה, מבחינה אמנותית זה חוסר־אונים המוני׳.
• על הקולנוע הצרפתי. :הוא נודף ריח
של בינוניות. לפני המילחמה היה בו קסם מסויים,
היו בו כמה בימאים גדולים, כמו רנואר. היתה בו
התבוננות כנה בתקופה. אחרי המשבר של השנים
שאחרי המילחמה באה תקופה של בינוניות
הוגנת, תקופתם של אורנש, בוסט ואוטן־לארא.
בעיקבותיהם הגיעה האפסיות עצמה, הגל החדש.
כל אחד זעק בקולי־קולות את כישרונו הגדול,
וכל אחד מהם הוכיח עד כמה הוא משועבד לכל
מה שהוא הוקיע כביכול, מן הפה ולחוץ. גודאר
אינו אלא כישרון מזוייף שהתמוטט, הרבה טכסיסים,
אבק־שריפה לאחז את העיניים וקולאז׳ים.״

:ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה 1...גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם 7ה1...גם

נסיעה קלאסית
אחד הסיוטים הגדולים של חיי הוא נסיעה עם שני הילדים שלי למקום
רחוק. שעה וחצי של נהיגה, כששני ההיפר־אקטיביים רעי־הלב יושבים
מאחור, הוא מיבחו־קבלה למוסד סגור. כנראה.
עם שיחרור הקלאץ׳ הם מתחילים לריב. תוך עשר רקות המריבות
הופכות לצביטות, מכות, דחיפות, צעקות ובכיות. נותנים להם רבע שעה
ואז מתחילים להרביץ בהנפת־יד אחורה. הבעל, שיש לו יד חזקה, נותן
זפטות. אני, עם הציפורניים הארוכות, שורטת. חמש דקות שקט ואז באה
מכה ב׳ ,שנקראת מוסיקת־פופ. שתי המיפלצות יודעות את כל השירים
של הזמרים הכי־מגעילים בעולם, אלה עם השערות הירוקות והעגילים
והבגדים הקרועים. ובין שיר לשיר יש כמובן מריבה קולנית. אם עכשיו
כדאי לשיר את השיר של מייקל ג׳קסוו או את השיר של בוי ג׳ורג׳.
אחרי שעה, כשהעצבים שלנו, ההורים, על סף התמוטטות כללית, וכל
המכות והשריטות לא עזרו, עוצר הנוהג באוטו את המכונית, יוצא ממנה
ונעמד על־יד הדלת האחורית. הם מבינים את הרמז הזה. כהרף־עין הם

אספירין,
אופטלגין

מתיישבים שלובי־ידיים ואומרים בלחש: טוב! די! אנחנו נשתוק. לא נוציא
מילה מהפה עד שנגיע!
ממשיכים לנסוע. שלוש דקות של דממה אלוהית. אבל אנחנו, במושב
הקידמי, מרגישים כאילו שביקשנו מהילדים שלנו להפסיק לנשום. הם
מתאפקים המיסכנים, וזה עולה להם בריאות. אם יפתחו את הפה, יקבלו
ישר סידרת־סטירות. אם ישתקו הם ימותו בעינויים קשים.
ואז הם מוצאים פיתרון. בבת אחת נפערים שני הפיות הקטנים וצלילי
פעמונים בוקעים מתוכם. הם מזמזמים קטעים שלמים ונהדרים משל
צ׳ייקובסקי, מנדלסון, גריג, רימסקי־קורסקוב ואחרים. תוך חמש דקות
אנחנו שופחים שיש לנו זוג מיפלצות מאחור, ואנחנו הופכים להיות הורים
גאים ומאושרים.
את העניין הזה אנחנו באמת חייבים לחברת־התקליטים סי־בי־אס,
שבמשך השנה וחצי האחרונה הוציאה לשוק שמונה תקליטים של
מוסיקה קלאסית בלוויית סיפור, שהתחבבו מאוד על הילדים, והם חוזרים
ומקשיבים להם בהזדמנויות רבות.
לאחרונה יצאו לשוק שלושה תקליטים חדשים: סיפורו של פר־גינט,
סיפור סינדרלה וסיפור אהבתם של רומיאו ויוליה, בביצוע התיזמורת
הסימפונית של המבורג (למה?) ,המסופרים על־ידי השחקן יוסי גרבר,
שהוא המספר של כל הסידרה הנקראת קלאסי־בי־אס לילדים5,500 .
שקל התקליט. שווה כל פרוטה, לרעתי.
אפשר הצילום הזה הגיע למערכת בלי ציון מדוייק
למי הוא מיועד, וכמובן הוא גמר את דרכו בתא
שלי.
האיש בתמונה קורא לעצמו אליהו הנביא,

עכשיו, באמת ברצינות. כן, אני יכולה ברצינות•
אני עושה פרצוף כזה של פסיכולוגית ותיכף
יוצא לי רק רצינות. תנסו אותי פעם.
כאבי־הראש שאנשים רציניים סובלים מהם,
נגרמים בעיקר משתי סיבות. התרחבות כלי־הדם
או התכווצות כלי־הדם. זה אמר לי רופא שלמד
שבע שנים באוניברסיטה. או־קיי. עם הנתון הזה
אנחנו יוצאים לדרך.
מה עושים אנשים שיש להם כאב־ראש? בולעים
כדורים כמו משוגעים. שניים ביום, ארבעה
ביום, עשרה ביום וכן הלאה. מה עושים כל
הכדורים האלה לגוף האדם נוכל לדעת רק כשנעשה
נתיחה לאחר המוות לגוף כזה. אבל ידוע,
שפה ושם גרים אנשים ששונאים כדורים ועושים
הכל כדי לא לבלוע אותם. לאנשים האלה אני
מביאה היום ישועה.
חברה בחו״ל (לא הצלחתי לברר את שמה)
המציאה שני זוגות מישקפיים מחומר פלסטי.
הממולאים מים. זוג אחד של מישקפיים צריך
להחזיק כל הזמן בתא־ההקפאה, וכשכאב־הראש
פורץ, מוציאים את המישקפיים הקפואים וחובשים
אותם. הקור מכווץ את נימי־הדם ומעביר
מייד את כאב הראש. אבל אם זה לא עוזר, אז
סימן שהכאב־ראש שלכם בא דווקא מפני שנימי־הרם
שלכם מכווצים, וצריך להרחיב אותם. או אז
לוקחים את הזוג השני. מכניסים אותו לכלי שבו
מים כמעט רותחים, ומייד חובשים אותם על
העיניים. אחד משני זוגות־המישקפיים יעזור. כל
זה סיפרה לי חברה שלי, שהיא דוקטור לכאבי־ראש,
ועכשיו היא אומרת שהיא נולדה מחדש.
להפסיק מייד להשתולל משימחה, כי אין טוב
בלי רע, כידוע. הבעיה היא שהחברה אשר ייבאה
ארצה את הפטנט האדיר הזה, ייבאה רק כמות
מצומצמת מאוד של מישקפיים וחילקה אותם
בין קוסמטיקאיות (אם ללקוחה יש כאבי־ראש
מזה שמוציאים לה שחורים מהפנים, למשל).
הלכתי לברר אם יש סיכוי לייבוא מחודש ואמרו
לי(בחוסר־נימוס) שהם לא יודעים.
לפי דעתי, זה הוא אחד המיקרים שלחץ
ציבורי יכול לעזור. אם כל מי שסובלת מכאבי־ראש
תלך למעבדות ג׳יג׳י ברחוב בוגרשוב 86
בתל״אביב ותבלבל להם את המוח, יכול להיות
שהם יישברו ויעשו משהו כדי להביא מרפא
לעם.
נ״ב, אני עם הקשרים שלי הצלחתי להשיג זוג
מישקפיים כזה, וברוריה המזכירה שלנו הסכימה
להצטלם בהם. לא לטלפן אליי בבקשות הלוואה
והשאלה, כי כבר החזרתי אותם לבעליהם.

סמר
ב־יגגגגר
פיתאום שמתי לב שכבר 72 שעות רצוף לא
יצא לאור אף ספר־בישול חדש. נכנסתי להיס־׳
טריה והתחלתי לטלפן לכל הוצאות־הספרים
בארץ. מה יהיה! — צעקתי — איר נמשיך ככה?
בהוצאת מורן הרגיעו אותי ואמרו, שאומנם
72 שעות לא יצא אף ספר, אבל לעומת זאת היום
יצאו אצלם ארבעה ספרים בבת אחת. ברוך ה׳
וברוך שמו.
ארבעה הספרים החדשים של קרן הנדלר הם
ספרים עם קבלות. לפני שהיא כתבה אותם, היתה
לה מיסעדה ברחוב איבן־גבירול בתל־אביב, וכל
דיכפין יכול היה להיכנס, לטעום, לשלם וללכת.
אני הייתי דיכפינית מאוד קבועה במיסעדה של
קרן, ולכן מבלי לפתוח אף אחד מארבעת הספרים
אני יודעת שהם על רמה.
קרן כתבה את מטעמי־ביצים, מטעמי־עוף.
חטיפים והתחלות ומטעמי־שוקולד.
הוראות־הבישול הן קצרות וברורות, המיצ־

שגה

מישפחתי, שטעמה מן העוגה הזאת, עשתה לי
סימנים של לקחת את המתכון מייד. לקחתי. כל
הבית שלי מלא מתכונים של עוגות. כנראה הם
אוהבים מתכונים.
אז קחו גם אתם. יודעי־דבר אומרים שזו עוגה
קלה מאוד להכנה וטעימה להפליא. אני סירבתי
לטעום, כי בחודשי הקיץ יש לי מספיק צרות גם
בלי זה.
המיצרכים הדרושים 1 :מרגרינה 2 ,כוסות
סוכר 4 ,ביצים שלמות, קופסת רסק תפוחי־עץ3 ,
כוסות קמח, כפית אבקת־אפיה, כפית סורה
לשתיה 100 ,גרם אגוזים קצוצים 100 ,גרם
צימוקים, כפית קינמון טחון.
עכשיו ככה: מערבבים היטב את המרגרינה
והסוכר ולאט־לאט מוסיפים את שאר הדברים,
לפי סרר הופעתם כאן.
אופים בתבנית משומנת, בחום בינוני, כ־45
דקות.

רכים כולם בהישג־יד בכל סופרמרקט, אם כי
לאו דווקא המיצרכים הזולים. כל ספר עולה
בשבוע־הספר 8500 שקל, ומייד אחר כך הוא
יעלה 14,570 שקל. כל ארבעת הספרים מצויינים
בעיניי, אבל ספר־השוקולד — חובה לאומית.

ומקום מגוריו הוא בתחנה המרכזית בירושלים.
מלבד דיוקנו, הוא מוכן לתת לעם גם תחזית.
והנה היא, כלשונה :״מדינת־ישראל תהיה הגדולה
והחזקה שבאומות העולם. אף איש מעם
ישראל לא צריך להיות מודאג מהעתיד הצפוי.
הכל יהיה בסדר.׳׳
הנה, בבקשה. זוכרים שכבר אמרתי לכם
שמציון תצא תורה ודבר השם מירושלים?

סינוו מן החיים
מרשת חנויות שילב הודיעו לי שהם התחילו
לשווק לול־לתאומים. הלול הוא גדול במיוחד,
הוא מיובא מגרמניה ומחירו לצרכן, לאחר הנחה,
203,580 שקל.
באותו יום בדיוק סיפרה לי פקידה העובדת
במישרד קטן של עורך־דין, שמשכורתה החודשית
היא 200 אלף שקל.
האם זה יכול להיות שכל הארץ הזאת נורמאלית
ורק אני מטורפת?

פ>נת
גן הו ד ה
שיעורי־הבית להיום, ילדים, הם מעטים מאוד.
רק שתי מילים חדשות:
גלדין — ג׳לטין(חומר מקריש);
פינכה — פלאטה(כלי שטוח להגשת־או

קנדה

וושינגטון

מונטריאול
סיאטל 5מלונות,
מ $ 1 2 -לאדם.
מכונית לשבוע

11 מלונות
מ $ 1 1 . 2 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

ד בו׳\ ר\זסב\ צ ־י

סאן פרנציסקו
19 מלונות,
מ $ 1 3 . 7 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

סיאטל

אתה קונה כרטיסי טיסה לאחד מ 6-היעדים
המרכזיים בהם נוחתת אל על באמריקה -ניו-יורק,
מונטריאול, מיאמי, בוסטון, שיקאגו ולוס-אנג׳לס -
ואתה בפנים!
שלם בשקלים ותקבל גם את שוברי הלינה והרכב. כך
אתה חוסך המון! שוברים אלה הם אמצעי התשלום
שלך במבחר עצום של כ 1,500-בתי-מלון ומוטלים בכל
רחבי ארה״ב וקנדה ובחברות להשכרת הרכב.
שים לב! שילמת מראש עבור 2מרכיבי ההוצאות
המרכזיים בטיול והשארת בידיך את כל קצבת המטייח
לבלות כאוות נפשך.

וו שי ע טון
־קוטה

מונ טנ ה י • •
אורגון

־קוטה

איי ד הו
ויו מי ע

נווד ה
קולורדו
סאן לאסוגאס פרגציטקו
קליפו רניה •

״אמריקה מחוף אל חוף״ של אל על.
את התכנית הזו אסור לך להשאיר על הנייר!
ואם תהיה בין 2,000 המצטרפים הראשונים -תקבל
מאל על מתנה נחמדה ושימושית -אטלס דרכים
של צפון אמריקה.

א ריזונה
ניו מ ק סי קו

טיול נעים.
הי עדי םוהמס לול ה מו פי עי ם ב מוד ע ה הו ב או לדוגמא.
פרוט הי ע די ם הנו ס פי ם מופיע בחובר ת ״אמריקה מחוף אל חוף״.

7/.ל_1ג£1_*711

קליפורניה

לוס אנג׳לס
45 מלונות,
מ $ 9 . 7 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

*י לין

טקסס

אריזונה

נוודה

יוסטון

טוסון

לאס וגאס

25 מלונות,
מ $ 9 . 7 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

5מלונות,
מ $ 9 . 7 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

4מלונות,
מ $ 1 1 . 2 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

ט .$101

מ.$101

ררר

מסציוסטס

אילינוי

בוסטון

שיקגו

19 מלונות
מ $ 1 2 . 2 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

26 מלונות,
מ $ 1 0 . 5לאדם.
מכונית לשבוע

ררו— ר ־

ניו יורק
20 מלונות,
כולל תכנית 6 0ר1-1016101
מ $ 1 8 . 2 5 -ל אדם.
מכונית לשבוע

? סריס? צ\ג
התייר הישראלי שכבר גילה את אמריקה ומעוניין
לטייל בה שוב -עם כל המשפחה ובהוצאות נכונות
למצב הנוכחי -ישמח לגלות שהתכנית החדשה של
אל על תוכננה בדיוק בשבילו.

• מונטריאול
מינ סו ט ה

בוסטון •
וי ס קונ סין
מי שיגן

״אמריקה מחוף אל חוף״־
תכנית ע יתרונות בדי סוף

פנסילבניה

עיקר התכנית הוא הוזלה משמעותית -עד - 200/0
במחירי המלונות והרכב להשכרה, בארה״ב ובקנדה.
כל זה יכול לקרות רק הודות להסכמים שחתמה אל על
עם הרשתות הגדולות של בתי המלון ״רמדה״,
״הולידיי-אין״ ו״הווארד ג׳ונסוניס״ ואשר במסגרתם
יהנו הישראלים מלינה במחיר החל מ $39-לחדר!
(בכל חדר ניתן לאכסן עד 4אורחים במחיר הלינה).
הסכמים דומים להוזלות במחירי השכרת רכב נקבעו
בשיתוף עם 2החברות הגדולות ״בדג׳ט״ ו״אלמו״.

וושינגטון .0ס
29 מלונות,
מ $ 1 3 -לאדם.
מכונית לשבוע

הכנס לסוכן הנסיעות
וצא עם כרטיס אל על
ושוכר ״אמריקה מחוף אל חוף״

דרו ם

שיקאגו

איו ב ה

או היו

וושיגטון

אינ די אנ ה אי לינוי
קנ ט קי

מי סו רי

ק נז א ס

צפון קרוליינ ה דרום קרוליינה

א ר קנ סו
אלבאמה

או ק ל הו מ ה

מי סי סי פי
לו איזי אנ ה

ט !.ס ס

עיי אורלינס יוסטון פלורידה

מיאמי

כל מה שאתה צריך לעשות זה לרוץ מהר לסוכן
הנסיעות, לקבל ממנו את חוברת ״אמריקה מחוף
אל חוף״ ולתכע עם משפחתך את הטיול. בחרת את
המסלול?

דרו ש אח החוב
מסוכן הנסיעות

הערה:
המחירים למלונות — לאדם אחד,
בתנאי שיש 4אנשים בחדר.
חלק מהמחירים אינם כוללים
מיסים מקומיים.

פלורידה

לואיזיאנה

מיאמי

ניו אורלינס

24 מלונות,
מ $ 9 . 7 5 -לאדם.
מכונית לשבוע

16 מלונות,
$ 1 1 . 5 - 0לאדם.
מכונית לשבוע

הסגנון הקלאסי

הסגנון האלגנטי

הסגנון הצעיר

אולי א ד סנובית,

את התכשיטים המצולמים כאן ראיתי לראשונה ב׳5ץ נ< , 1\/13 ניור-יורק.
״מתי ילמדו בארץ לעצב תכשיטים כאלה״ אמרתי לעצמי.
אחרי שחזרתי לארץ ראיתי את צמיד היהלומים(בפינה השמאלית העליונה)
על זרועה של חברתי, שולה.
״אהה, מ״מייסיס אמרתי לה בחיוך של שותפה לסוד.
״דווקא לא. מהבורסה לתכשיטים״.
״מהבורסה לתכשיטים?״ החלטתי שאני מוכרחה לוודא את העניין בעצמי.
וכך, לראשונה בחיי, מצאתי את עצמי באולם התצוגה של הבורסה לתכשיטים
״כן, זה נכון״ .אמר לי המוכר(בחור נחמד) ״התכשיטים שלנו נמכרים
ב״מייסיס״ ,ז 10ץ 118! ! 3זנ<_ 1ובחנויות יוקרה נוספות בניו-יורק.
רק שאותם התכשיטים בדיוק עולים לך בארץ 300/0פחות, כאן זה המקור...״
אולי אני סנובית, אבל כשיש לי הזדמנות לקמת תכשיטים בנוסח ״מייסיס״
בלי לשלם מחיר נוסח ״מייסיס״ — אני לא מהססת.
מסתבר שאת העיצובים האלה ראו בניו־יורק עוד שתיים מחברותי.
כשראו אותם עלי חייכו :״אהה ,״מייסיס
לא העמדתי אותן על טעותן. למה לי׳ שיחשבו!

אבל

בדקי אם יש עוד מקום שנותן לך מבחר עיצובים, כה עשיר ומגוון, רמת גימור
וביצוע מעולה, אמינות של שנים, חותמת מכון התקנים על כל תכשיט,
תעודת אחריות לתמיד, ותעודת הערכה לביטוח,
את המחירים ההוגנים המעניקים לך תמורה אמיתית לכספך, את רואה בעצמך
ולבסוף עוד יתרון בלעדי שיקל עליך בקניה :
7תשלומים שווים ללא ריבית (צמודי דולר).
הערה:
כל התכשיטים במודעה זו עשויים זהב * .18 הענק ־ א ,14 משובצים ביהלומים נקיים.

תכשיטים קונים במקום מהימן

דיינרסקלאב

ישראכרט

פתוח בימי השבוע 20.00-9.00 :ובמוצאי שבת 23.00 - 19.30
סני ף תל -א בי ב: דיזנגוף ( 98 לי ד הככר)
סניף ירו שלים: בן־יהודה ( 8במדרחוב)
רחוב הנביאים 16
סניף חיפה:
יזיז ה י^-הוי•

ז״ג׳ז־ וו רו 4ו

טל 03-246194 :
טל 02-249501 :
טל 04-664111 :

חריוז רי אליהטל 04-727523 :

סניף חולון:
סניף רעננה:
סניף אילת:
באר-שבע:

טל 03-853545 :
סוקולוב 54 פינת קוגל)
טל 052-25455 :
רחוב אחוזה 104
מרכז מ ס חרי שלום,ד.הערבה טל 059-76822 :
מלוו נאות מדבר,דרך אילת פתוחב מוצ״ ש

חז 610ח10 לז 0600511 סוז

מיוצר בישראל ע״׳ החנוה המונזית ל״צוו משקאות קלים נו1־זז. יצרן סוסנזן של קוקה-קולה.

ף ןס\קם/מ\לם דיאס
סשקס סד ש
עם קלובים אסם בו
לאנשים שאובבים
לסיום נו 1
לסיבאוח יסם
ולם בנישנסלא־ים
סשקם סובוס
עם בטע ם באסיחי
שלקוקם־קולם.
קוקס-קולם דיאנו.
אם בחלסס שוב בוו
לסשקם סעים,
סבוום וקל־קוקם־קולם
דיאנו,
בדיוק בשבילך.

:חלב ;

וימר טמיר כהן(יעקבסון)

אמסא

שרות ללא תחרות

להשיג בכל
חנויות אמפא
אצל סוחרים מורשים
רשת שקם, מת״מ.

בואו להתפעל

א מ קו ר 1צ

מקרר האפשרויות
הבלתי מוגבלות

אסקור

שיחר
ריק מתוכן
• לטלוויזיה הישראלית, שבעמל וב־כישרון
ראויים־לציון הצליחו מוסרותיה ומנהליה
לרוקן את לוח־המישררים של ליל־שבת מכל
תוכן. במעשה־מרכבה מתוחכם הועבר יומן השבוע
ליום החמישי בערב, ובמקומו נאלץ עם־
ישראל להסתפק במהרורת־חרשות פחות מן
הרגילה, שאינה כוללת כימעט כתבות מן השטח.
את התוכנית המקורית סיבה למסיבה יע־׳
בירו בעתיד למוצאי־השבת, כדי שגם הציבור
הדתי יוכל לחזות בהפקה היוקרתית, ולהעביר
חוויות ביום הראשון בבוקר ביחד עם כל בית־ישראל.
ביום
השישי השבוע היה תפריט־השידורים
עלוב ביותר, כשלמילוי החור שבין מהדורת־החדשות
והסרט האידיוטי, הביא מי שהביא אל
המירקע תוכנית־קירקס, כשאפילו בתוכניות־הילדים
נגמלו כבר משידור תוכניות כאלה.
התוכנית על הקירקס התחרתה על כתר התוכנית
הגרועה עם הסרט השביל האפור, שגם
כשהוא נעשה בהוליווד לפני 30 שנה (זו לא
הגזמה, הסרט משגת ,)1955 איש לא חשב שהוא
פאר היצירה הקולנועית.
לא ברור מהי המגמה שאליה חותרים מנהלי־הטלוויזיה,
הממונים על קביעת לוח־המישדרים
לערוץ־טלוויזיה יחידי, לגבי ליל־שבת, שבו
יושב כל עם־ישראל מול המירקע (חוץ מן הדתיים)
ומחכה שיאורו עיניו, והוא רואה חושן.
אולי מגמת היו״ר הדתי של רשות״השידור
היא לגרש את היהודים מבתיהם, כדי שייסעו
במכונית להצגת־הקולנוע של חצות או למישחק־הקלפים
השכונתי.

צל״ש \14ג 1ז\בף\\
• לאיתן אורן, כתב הטלוויזיה, על כתבה
יוצאת־מן־הכלל :״בודד בדמשק״ .אורן הצליח,
אחרי 20 שנה לתלייתו של אלי כהן, לש4וך אור
על אחד המיתוסים הגדולים של מדינת־ישראל.
זו הפעם הראשונה שמישהו העז לתקוף בצורה
גלויה כל־כך את מנגנוני המוסד, שהפעילו את
אלי כהן. ולגלות בקיעים בתעלומה שהיתה
לאגדה.
לפני חמש שנים, כשמלאו 15 שנה לתלייתו
של אלי כהן, התחיל אורן לצלם כתבה עליו
ליומן השבוע. הוא התחיל לערוך את התחקיר,
ואף לצלם חלק מן הכתבה. אז גם נפגש ויצר
קשרים עם מישפחתו של אלי כהן. בגלל סיבות
טכניות הקשורות בטלוויזיה, לא סיים אורן את
צילום הכתבה, והיא לא שודרה.
הפעם המשיך את משימתו. הוא ערך תחקיר
מוקדם, שארך חודשיים ימים. במהלכם הגיש
חמש בקשות למוסדות־הביטחון לעזרה, לחומר,
לראיונות. כל הבקשות נדחו. את כל החומר אסף
בעצמו. גם את התמונות שנראו בכתבה, של
המקומות שבהם גר ובילה אלי כהן בדרום־
אמריקה, השיג אורן בעצמו. הוא שלח קרובי־מישפחה
שלו לכתובות מדוייקות, שאליהן היה
קשור אלי כהן, וביקש שיצלמו עבורו את התמונות.
אחר־כך
עבר מסע מורט־עצבים עד שהגיע
לידיו הסרט המקורי, ובו צילום־טלוויזיה נדיר

מאחורי המירקע
לא להיות עורך זקן ומדזרדר
מיכה לימור, עורן יומן השבוע, נוסע
לגרמניה. להגיד על מישהו בטלוויזיה שהוא
נוסע לגרמניה, זה כמו לזרוק פצצה, אחרי הפרשה
הסבוכה שהתגלתה עם נסיעתו של מיכאל
קרפין, עורר מבט, לגרמניה. לימור נוסע כאורח
של הטלוויזיה הבווארית במינכן, המפיקה מישדר
הנקרא בגרמנית ״ולט־שפיגל״ (״ראי־העולם״),
תוכנית המקבילה ליומן אירועים. הדברים שאינם
דומים קשורים, כמובן, בתקציבים, במיספר

אלי וגדיה כהן ביום־חתונתם
רדום לשעת־חירום

אברהם בורג
״אתה שחצן!״
הכתבים. ביעילות ובמצלמות האלקטרוניות
(שיש לגרמנים, כמובן).
לכמה זמן אתה נוסעי
״אני לא יודע!״
מה זאת אומרת? יש לך כרטיס לכיוון
אחד׳
״תראי, אם יציעו לי עבודה שם, אני אשקול
את ההצעה בחיוב. אבל ברצינות. אני נוסע לחודשיים.״
אומרים
שאתה שוקל לעזוב את עריכת
..יומן השבוע״.
״האמת היא שבמלאת שלוש שנים לבהונתי
ביומן״...
ובמלאת שלוש שנים למילחמת־הלבנון...
״את יודעת שהיומן הראשון שערכתי שודר
בדיוק כשפרצה המילחמה. אני זוכר את יום
השישי הזה. היו עיצומים בטלוויזיה, ואז נודע לנו
על הפצצת חיל־האוויר בביירות והעיצומים הופסקו
בגלל פעולת צה״ל. ביום הראשון נכנסו
כוחותינו ללבנון. אז, כמו שהתחלתי לומר, אחרי
שלוש שנים היו לי הירהורים בעניין. חשבתי
שבעצם כל אחד מקורמי בתפקיד שירת קדנציה
של שלוש שנים, גם יעקב אחימאיר ויורם
רונן. כשדיברתי עם הממונים עליי על פרישתי,
התחילה מילחמת היומן, וכשיש מילחמה אי־אפשר
לסגת. הסרתי את המחשבה, עד שהיומו

חזר להיות משודר. כשהזמינו אותי לגרמניה,
התחלתי להרהר שוב. הממונים פנו אליי ואמרו:
תחזור ונרבר״.
אומרים שאינך מרוצה מאיכותו של
.היומן״ בצורתו החדשה, מאז שעבר ליום
החמישי בערב.
״יש יומנים שאני מרוצה מהם, ויש שאיני
מרוצה. בסך־הכל יש גם בעיות עם כוח־אדם ועם
ציוד. בכל מיקרה החופשה אינה קשורה לזה, וגם
לא הירהורי־הפרישה. אחרי שלוש שנים אדם
ממצה את עצמו, וצריך לחזור לשטח ולעשות
כתבות, אחרת הוא הופך להיות עורך זקן ומדולדל״.
דודו
גילבוע יחליף את לימור לתקופת
היעדרותו, החל בתחילת חודש יולי.

של אלי כהן התלוי בכיכר בדמשק, ועל גופו
שלט .״ידעתי שהיתה שם טלוויזיה,״ סיפר אורן,
״התקשרתי עם חברת ויז־ניוז, שצילמה בדמשק.
בתחילה הם הכחישו שיש סרט כזה. לקח שבועות
עד שקיבלנו במערכת מעטפה חומה קטנה-הנחגו
את הסרט על שולחן־העריכה וקיבלנו שוק. זה
קטע נדיר של 41 שניות שלא שודר מעולם 41 .
שניות, כמו שניה על כל שנת חיים של אלי כהן!״
שאר התצלומים נלקחו מארכיונים בנבירות
של ימים ושבועות. חלק מן הצילומים היו שיח־זורים,
כמו בית־הסוהר. הצילומים נעשו בכלא־שכם,
שהוא כלא ישן ומתאים לתיאורים של בית־הסוהר
בדמשק.
היד המתקתקת את סימני־המורס היא ידו של
מיכאל (״מיקי״) גורדום (המכונה ״קשבנו״),
והוא גם הקליט עבור אורן את אות״התחנה הסורית.
הקטע
שבו משוחזרים החיפושים האלחוטיים
אחרי שידוריו של אלי כהן מדמשק צולם בעזרת
ניידת־שידור של גלי־צה־ל; וקריינים מן הטלוויזיה
הערבית עזרו להכניס לאווירה הסורית.
חלק גדול מן החומר שאסף איתן אורן נפסל
לשידור על-ידי הצנזורה. קטע אחד שניצל,
במיקרה, היה קשור במורים, אחיו של אלי כהן,
שעבד גם הוא במוסד באותה המחלקה שבה עבד
אחיו, ולעיתים קרובות היה מפענח את מיברקיו
מדמשק. הצנזורה לא רצתה לאשר לשידור את
סיפורו של מורים, עד שסיפר אברהם, האח הקטן,
שהפרטים הופיעו כבר לפני חמש שנים בתוכנית
שרתי לך, ארצי עם דן אלמגור, ושוררו אז.
מורים סיפר שם שעבד במוסד. אורן ניגש מייד
לארכיון־הטלוויזיה, ואחרי חיפושים רבים גילה
את הקטע הרלוונטי, הזעיק את אנשי־הצנזורה
לצפות בו, ורק אז אישרו אלה את הופעתו של
האח מורים על המסך.
מוריס סיפר(בקטע שלא שודר) איך קיבל יום
אחד מיברק מדמשק, שבו אלי מודיע למפקדיו
שקיבל מכשיר־טלפון. מורים חרט בזיכרונו את
מיספר הטלפון. כשהגיע אלי כהן לחופשה
לארץ, נודע לו שמורים קיבל אף הוא מכשיר-
טלפין, והוא ביקש לרשום את מיספרו. מורים,
כמו כדי לבחון את אחיו, התחיל לומר לו את
המיספר בדמשק שזכר. אלי כהן החוויר, כך
מספר אחיו, אך המשיך לרשום. כשסיים רץ
לטלפון ונזף במפקדיו. אלי כהן לא ידע שאחיו
עובר גם הוא במוסד.
השיר לא הוכנס לשידור. ביום הרביעי בבוקר
הוא פורסם במלואו במוסף דבר אחר של היומון
דבר. כשמסר חפר את השיר לדבר, לא ידע
שהוא לא ישודר בגלי־צה״ל.

שוב נפתחות המגירות

התוכנית מגירות הלב, בעריכתה ובהגשתה
של עדנה עברון, חוזרת אל המיקרופון בגלי־צה־ל.
המרואיין הראשון, בתוכנית שתשודר ביום
השישי הקרוב ב־ 7בערב, הוא אברהם(״אברום״)
בורג, בנו של השר יוסף בורג.
עברון שאלה אותו, בין השאר, איך זה לחיות
תחת צילו של איש ענק כאביו. בורג הצעיר סיפר
שהיה ילד בודד ואמר :״כשהייתי בכיתה ב׳ בא
אליי ילד אחד, סתם ככה, והטיח בפרצופי, :אני
לא אהיה חבר שלך! אתה שחצן! אתה בן של
סוב־יודיצה או לא
שר!׳ אפרופו, אבא שלו היום מזכיר־הכנסת.״ ההומור בתוכנית שודרו אחד הקטעים שלא
הוא המשיר וסיפר שחברים לא באו לבקר
והסאטירה של גל״ץ. יתוש בראש, היה שיר של אותו בבית ,״כנראה לא אוהבים לבוא אל השררה
חיים חפר. הוא כתב לכבוד התוכנית שיר בן הביתה.״
ארבעה בתים, הנקרא הוא היה בחור סבבה,
כששאלה אותו עברון אם אינו חושש שהנוגע
לחברי אירגון הטרור היהודי:
עכשיו, כשהוא יועץ ראש־הממשלה לענייני
״הוא היה בחור סבבה /שש דקות גר מכפר־ תפוצות, הפך חלק מן השררה, ענה שהוא חושש
סבא /עם־ישראל־חי בער בעצמותיו / .הוא היה מאוד. הוא אמר שיש הרבה מיכתבים ושיחות
המי־ומי /גם דתי, גם לאומי /וגם את החוק לקח טלפון שהוא מקבל כחלק מתפקידו, ולצערו על
הוא לידיו...
הרבה מהם הוא נאלץ, מכל מיני סיבות, לענות
״לכאורה האיש רוצח /אך אצלנו ישתבח /בצורה סתמית ופורמלית .״בשביל אלה (שלהם
ומשיח יקראו לו ידידיו / .ורק אלוהים מעל /הוא עונה כך) אני בוודאי מצטייר כמתנשא ויהיר,
ידמע על הנבל /שרק את החוק לקח הוא בידיו.״ ואולי הדוגמה המגוחכת שעולה בדמיון היא זו
בתיח שושני, מפיקה ועורכת יתוש של הסידרה הטלוויזיונית יס מיניסטר (כו,
בראש, השמיעה לרון בן־ישי, מפקד גל״ץ,
אדוני השר) ,שכל מה שמופיע שם הוא אמת
חלק מן התוכנית לפני עריכתה הסופית ושידורה.
לאמיתה. אתה נכנס למיסדרון מסויים, מתלבש
בן־ישי חשב ששירו של חיים חפר פוגע בכללי• בבגדים של המיסררון הזה, צוחק על הבדיחות
סוב־יוריצה, והציע שלא לכלול אותו בשידור.
של המיסדרון. הגיחוכים שלך, והידע שלך, הם
הוא אף טילפן לח״כ שולמית אלוני, שהיא גם
אחרים לגמרי ממה שהציבור יודע״.
עורכת־דין, והתייעץ איתה. אלוני הודתה בחצי־הוא
סיפר על שירותו הצבאי, ואמר שהיה חייל
פה שהעניין הוא סוב־יודיצה. אך אמרה שבעניין
מצטיין בצורה מופרזת, מכיוון שזה היה המיבחן
זה הרברים אינם חד־משמעיים.
האובייקטיבי הראשון שלו :״אף אחד לא יכול

מאחורי המיקרופון

איש אינו יודע היכן נקבר אלי כהן, ואם יש
עריין שרירי־גופה. יש הטוענים שהגופה נשרפה,
ושהאפר פוזר. הראייה לכך היא שגופתו של אלי
כהן לא שימשה כקלף־מיקוח במשא־ומתן שנערך
לחילופי־שבויים במשך כל השנים.
אחרי שידור הכתבה יצא יעקב כרוז, אז איש
בכיר במוסד, שאף התראיין ארוכות לכתבה, נגד
אורן וטען שהכתבה לא היתה מאוזנת, ושהמוסר
הותקף ללא פרופורציה. מסתבר שכרוז תקף גס
הוא את המודיעין, שגייס את אלי כהן ואת מפקדיו.
קטעים אלה לא הוכנסו לשידור משיקולי
עריכה.
אורן הצליח בפעם הראשונה לערער את
החומה סביב המנגנונים העלומים, ובפעם הראשונה
העלה ספק מבוסס אם לכידתו של אלי
כהן היתה הכרחית. הוא האיר את הצד החשוך
בכל הפרשה, הקשור למפקדיו של אלי, ששלחו
אותו לדמשק ורצו ממנו תוצרת .״הוא הפך להיות
סופרמרקט,״ אמר מישהו על אלי כהן ,״ביקשו
ממנו דברים בכל הנושאים: למצוא פושע נאצי,
לברר גורלו של חייל שנעלם, לבהוק מה עלה
בגורלו של זחל״ם שהתפוצץ. ואילו מטרת השליחות
שלו היתה להיות סוכן רדום בדמשק להפעלה
בשעת־חירום.״
להגיד לך שאתה רץ הכי מהר בפלוגה מפני
שאתה בנו של״...

בתוככי הרשות

,,דאגה אז יאוש
כתבים ואנשי־הנהלה בכירים ברשות־השידור
התאספו ביום החמישי במרכז־ההדרכה של הרשות
בירושלים, להרצאה שנתן יצחק זמיר,
היועץ המישפטי לממשלה, על בעיות מישפטיות
הכרוכות באמצעי־התיקשורת.
הוא סיפר שהוא מקבל מיספר עצום של
תלונות על אמצעי־התיקשורת ורשות־השידור.
יום־יום מבקשים ממנו לתבוע את העיתונות
הכתובה והאלקטרונית לדין. חוק־העיתונות
הוא חוק מנדטורי מ־ ,1929 ולפי אחד הסעיפים בו
רשאי שר־הפנים להורות על סגירת עיתון, אם
לדעתו הוא מעורר דאגה או יאוש בציבור. החוק
אינו מופעל, למרבה המזל.
בסיום ההרצאה שאלו הנוכחים שאלות, כלליות
וגם ספציפיות לרשות־השידור.
רפיק חלבי שאל על נסיעתו של העיתונאי
אמנון קפליוק לירדן, ועל החלטתו של זמיר
להעמידו לדין, בעוד שפוליטיקאים נפגשים עם
אישים ירדניים ואנשי אש״ף. זמיר ענה שאין
איסור להיפגש עם אנשי אש״ף. החוק אוסר
נסיעה למדינות ערביות ללא אישור. צפון־אפרי־קה
אינה נכללת בקטגוריה זו.
חלבי גם שאל איך יתכן שחברי הוועד־המנהל
של רשות־השידור עושים שדולה אצל הפוליטיקאים,
ואם מותר להם להיפגש עם שרים.
זמיר ענה שאינו מוכן להשיב על השאלה, אך
אין איסור על כל אזרח בישראל להיפגש עם
שרים.
אדמונד סחייק, מנהל הרדיו בערבית, אמר
שהוועד־המנהל מונע מהמנכ״ל לנהל .״פנינו
אליך בנושא, ואתה לא התייחסת״.
זמיר השיב שהעניין בבדיקה, ואין הוא יכול
להגיב.
סדמס טי י

נו נמצאה סימ בוץ
הקשישה: מתה,
מתחת ומיזווני ם
שעומו עריה, נשירה •
קשווות וכיה סתום
השודדים חסרי־המזל לא ידעו כי
הגורל היתל בהם. הכסף, בגללו פרצו
לבית, נמצא בדיוק באותם מזרנים
שערמו על הישישה. הכסף נשאר שם
עד שבני־המישפחה, שחזרו הביתה,
מצאו את סימי מתה מתחת לערימת־המזרנים
מלאי־הכסף.
נתיחת־הגופה הראתה כי הישישה,
שכנראה נאבקה בתוקפיה, נחנקה עקב
סתימת פיה בסרט הדביק וכיסויה
במזרנים.
המישטרה גבתה עדויות מבני־המישפחה,
ערכה רשימה של התכשיטים
שנגנבו מעל גופה של המנוחה
והחלה בחקירה. אולם עברו ארבע
שנים והחשודים לא נתגלו.
בשנת 1984 פנה עבריין, שישב
בכלא, למישטרה, וביקש לעשות עיס־קה.
הוא הבטיח לפענח פרשת־רצח
תמורת סגירת כמה תיקים נגדו.
המישטרה חקרה את העבריין, מאיר
שייאר, והוא סיפר, כי בעת שישב בכלא
פגש עצור בשם יחזקאל שמאי.
השניים פתחו את לבם אחד בפני רעהו
ואז גילה לו שמאי כי בשנת 1980 היה
שותף לרצח סימי פרץ ביפו וגנב את
תכשיטיה. שמאי סיפר לשייאר, כי
שותפו לפשע היה עבריין מתל־כביר,
ששמו דויד עמר.
המישטרה והפרקליטות בדקו את
האינפורמציה שמסר שייאר, הקליטו
את שיחתו עם שמאי והחליטו לעשות
איתו את העיסקה.
מאותו רגע היה עמר חשוד ברצח
הישישה. הוא נעצר ער תום ההליכים
והמישטרה עשתה לו תרגיל מחוכם.
השוטרים התירו לעמר לטלפן לאשתו
מבית־המעצר, אך הם שמו ציתות לקו.
בשיחה אמר הנאשם לאשתו, רבקה,
שתלך לאדם בשם משה פרנקו והוא
יעזור לה להשיג כסף כדי לשכור
עורך־רין. עמר הכחיש בפני המישטרה
כל קשר לפשע וטען, כי הוא חף מפ־
^ אוקטובר 1980 עסקה סימי
פרץ, בת הששים, בניקוי ביתה
בתל־כביר, כאשר הפתיעו אותה שודדים.
הם גברו על האשה כבדת־הגוף,
סתמו את פיה בפיסת סרט מבודד
בצבע ירוק, השכיבו אותה על ריצפת־המיטבח
וערמו עליה ערימה גדולה

של מזרנים. .
לשודדים היה, כנראה, מידע מוקדם
כי בביתה של פרץ נמצא כסף מזומן

למי היתר^ שייכת
שושות הזהב -
רסימי ברץ שנרצחה
(מימיו עם נכדה)
או ואשתו של
דויד עמו(משמאל)
הנאשם ברציחתה?
ותכשיטים. הם הסירו קודם כל את
תכשיטי־הזהב הרבים שענדה הישישה
על גופה, ואחר״כך פנו וחיטטו בכל
מקום בבית. הם חיפשו בארונות ובמגירות
ואף חתכו בסכין תיקים ואר־נקים
שמצאו תלויים על הקיר, אך לא
מצאו כסף. הם עזבו את הבית והשאירו
את האשה תחת ערימת־המזרנים.

השרשרת עד
צוואר רבקה, אשת
הנאשם(למטה,
בקטעים מוגדרים
מתצלומי שמחות)

שע. אליבי לא יכול היה, כמובן, לספק
אחרי ארבע שנים.
המישטרה מיהרה לערוך חיפוש
בביתו של פרנקו ומצאה שם תכשיטי־זהב
שונים. התכשיטים נאספו והובאו
לזיהוי בפני בני־מישפחתה של סימי
פרץ. חלק גדול מהתכשיטים לא זוהה
על־יד* בני־המישפחה, רק שרשרתזהב
עשויה חוליות־חוליות ותליון בצורת
פרסה משובץ אבני־חן כחולות, זוהו
על־ידי בעלה של הנרצחת ועל־ידי
בתה.
פרנקו נחקר על־ידי המישטרה והודה,
כי עמר מכר לו את שרשרת־הזהב
הזו. התובעת פנינה דבורין השתמשה
בשרשרת־הזהב כראיה מרכזית בתיק
הרצח, ראיה המוכיחה את הקשר בין
הנאשם לרצח הישישה.

הזהות לעזור לו במאומה. אבל הסניגור
היה מוכן גם לכך.
בישיבה האחרונה הביא לבית־המישפט
שתי קלטות־וידיאו. הן הוקלטו
על־ידי בני מישפחת עמר בנסיבות
חגיגיות לפני שנים אחדות, לפני

לשמוע את
רטט הקול

ך* אשר הגיע מועד המישפט, חת־ברר
כי לתביעה נולד קושי גדול,
שכמעט ואין דרך להתגבר עליו. העד
העיקרי בתיק, יחזקאל שמאי, שהודה
בביצוע הפשע יחד עם עמר, התאבד
השנויה במחלוקת. לדברי התביעה
בתליה בבית־המעצר.
בידי התביעה היו אמנם עדותו
המוקלטת של העד שהתאבד ואפילו היא פרקליטה מנוסה, ניסתה להכניס
סרט וידיאו, בו נראה האיש חוזר על את עדותו החיונית של שמאי דרך
עדותו, אולם דיני־הראיות מנעו מהתו חריג אחר בחוק, חריג שנתקבל על־בעת
לעשות שימוש בעדות חשובה זו. ידי הכנסת רק לפני שנים מעטות והוא
מיד, ברגע שניסתה התובעת להע שנוי עד היום במחלוקת. החריג הזה,
לות חלקיק מעדותו של המתאבד ב הידוע למישפטנים כסעיף 10א׳ ,אומר
בית־המישפט, קפץ הסניגור, עורר־ כי ניתן לקבל עדותו של אדם שנמהדין
מנחם רובינשטיין, וטען בפני סרה מחוץ לבית־המישפט, אם נעלם
השופטים שאין בידה לעשות כן. על לאחר מכן, או מת, בעקבות השפעה
פי החוק קבילה עדות רק אם ניתנה פסולה של הנאשם או שליחיו.
התובעת ניסתה לשכנע את בית־בפני
בית־המישפט. המטרה היא שהשופטים
יוכלו להתרשם מהעד, לראות המישפט כי שמאי התאבד מכיוון שחאת
הבעות־פניו ולשמוע את רטט־קולו.
על העד גם לעמוד לחקירה נגדית
בידי עורך־דין של הצד שכנגד
ורק אז תהיה הערות קבילה ותוכל
לשמש ראיה בתיק.
נסיון של מאות שנים גיבש את
ההלכה המישפטית כי עד שאיננו עו־מד
בפני בית־המישפט ואיננו נחקר
חקירה נגדית על עדותו, כאילו לא
העיד. הדבר מקשה אמנם על התביעה,
שאיננה יכולה להשתמש בעדות חשובה,
אם ניתנה במישטרה או במקום
אחר והעד אינו בא לבית־המישפט. רק
במקרים חריגים קבילה עדות חיצונית
כזו, ומקרים אלה מועטים מאוד. אחד
המקרים הוא כאשר העדות היא עדותו
של שכיב־מרע. החוק מניח, כי אדם
השוכב על ערש־דווי, ויודע כי מותו
קרוב, לא ישקר כדי להפליל אדם אחר
או להתנקם בו. ולכן כאשר גוסס מוסר
עדות בידעו כי הוא עומד למות בכל
רגע, תהיה עדות זו קבילה למרות
שניתנה מחוץ לבית־המישפט. אלא
שעדותו של שמאי לא היתה עדות
שכיב־מרע. כאשר מסר שמאי את
עדותו היה עדיין בריא מאוד ולא ידע
כי מותו קרוב, לכן לא חל על עדות זו
החריג המיוחד של החוק.
התובעת, עורכת־הדין דבורין, ש־

האם 11 השרשרת?

נגנבה השרשרת מהישישה שנרצחה.
שש מנקמתו של עמר ובני־משפחתו.
לוא היתה התביעה מוכיחה זאת, היתה
עדותו של שמאי הופכת קבילה וניתנת
להגשה בפני בית־המישפט.
אולם עורך־הדין רובינשטיין טען
ארוכות כדי לסתור את טיעונה של
התביעה. הוא אמר לבית־המישפט כי
מניעיו של העד להתאבדות נותרו
עלומים .״זה סביר באותה מידה שהתאבד
בגלל אהבה נכזבת או חשש ממחלה,
ולא בגלל פחד מהנאשם,״ טען
הסניגור ודרש לפסול את העדות.

השופטים בדקו את העניין והחליטו,
כי אינם מקבלים את עדותו של
שמאי ולכן לא תוכל התביעה גם
להביא כל עדות אחרת המתייחסת
אליה. כאשר עלה על דוכן־העדים
מאיר שייאר, שעשה את העיסקה עם
הפרקליטות ורצה להעיד ששמאי התוודה
בפניו על הרצח, לא ניתן היה
לחקור אותו אפילו מילה אחת על
סיפורו של שמאי, שאיננו קביל בבית־

לראות
את השרשרת
דויד עמר ואשתו כשעל צווארה ה־השרשרת.
התמונה צולמה בבר״מיצ־ווה
לפני רצח הישישה. הקלטת עליה צולמה הוגשה לבית-המישפט.

הונחה מישפטית

^ כך נשמט הנדבך העיקרי מ־ל
ר איו ת התביעה, ותכשיטי־הזהב
שנמצאו אצל פרנקו, ואשר נמכרו לו
על־ידי עמר, קיבלו חשיבות ראשונה
במעלה.
בני מישפחת הנרצחת טענו כי שר־שרת־הזהב
העשויה חוליות־חוליות,

היתה תמיד על צווארה של המנוחה,
למרות ששכחו לדווח על שרשרת זו
ברשימת התכשיטים שמסרו למיש־טרה
מיד לאחר הרצח. הם לא ידעו
לומר מה היה אורכה של השרשרת,
מכיוון שהאשה נהגה לענוד אותה
מתחת לבגדיה, אולם הם היו נחושים
בדעתם שאת השרשרת הזו, כמו את
רוב תכשיטי־הזהב שלה, הביאה איתה
האם עוד ממארוקו.
כאשר הגיע מועד פרשת־ההגנה,
הפתיע הסניגור את בית־המישפט. הוא
ביקש להגיש כראיה שרשרת־זהב נוספת.
גם שרשרת זו עשויה חוליות־חוליות
ונראית זהה בכל לשרשרת
שהציגה התביעה .״אין כל מחלוקת
שהשרשרת היא של הנאשם. לאשתו
היתה שרשרת־זהב כזו מזה שנים
רבות. כאשר נזקק עמר לכסף, הוא
חתך את השרשרת הארוכה לשניים
ומכר את חציה לפרנקו, שם נמצא
החצי על־ידי המישטרה ״.טען הסניגור.
היה
ברור, כי אפילו זהים שני חלקי
השרשרת, עדיין יהיה על הנאשם להוכיח
מאיזה תאריך השרשרת בידיו,
מכיוון שאם היא הגיעה לרשותו רק
לאחר רצח הישישה לא תוכל עובדת

רצח סימי פרץ. באחת הונצחה חגיגת
בר־מיצווה ובשני הונצחה חתונה. מתוך
קלטות אלה צילם הסניגור שתי
תמונות. בתמונות נראים בני־המיש־פחה
החוגגים ואיתם גם רבקה עמר,
אשתו של הנאשם. כאשר הוגדלו התמונות
בידי צלם מומחה נראה בבירור,
כי רבקה עמר עונדת על צווארה שר־שרת־זהב
העשויה חוליות־חוליות,
ואורכה של השרשרת מתאים לשתי
השרשרות שהוגשו לבית־המישפט,
האחת על־ידי התביעה והשניה על־ידי
הסניגוריה.
״מאחר שרואים בבירור, כי שרש־רת־הזהב
הארוכה, עוד לפני שנחתכה
לשתיים, היתה ברשות משפחת עמר
עוד כשנתיים לפני רצח הישישה, יש
בכך לפחות כדי להטיל ספק סביר
׳בחשיבותה של הראיה שהוגשה על־ידי
התביעה,״ סיכם הסניגור.
המישפט הסתיים, וכעת יושבים
השופטים יעקב מלץ, יוסף גולדברג
ושרה סירוטה על המדוכה, כדי להחליט
אם הוגשו להם ראיות מספיקות
כדי להרשיע את עמר ברצח המתועב
של הישישה, או שמא נותר ספק סביר
בראיות התביעה.

אילנה אלד;
1— 2 9

הגדולה בחנויות אבי גודל
נפתחה בתראביב
ברח׳ קלישר 21 נפתחה חנות המפעל החדשה של אבי מודל. שתי קומות מפוארות של בית אופנה משוכלל
ומודרני.
צריך הרבה אומץ כדי לפתוח בימים אלה, חנות כזאת וכבר נתבשרנו על פתיחתן הקרובה של השמינית
והתשיעית ברשת — ברמת־גן וברעננה

מאת: ש .אביבית
הזמינו אותי לפתיחה של בית אבי
מודל החדש — ובאתי. אני
מתביישת להודות, אבל אני מאד
אוהבת פרמיירות. אולי זהו ריחו
של הצבע הטרי, אולי הבגדים
החדשים, או שמא זהו קיסמם של
האנשים והנשים היפות של הקיץ
— אני, פרמיירות לא מפסידה.
נקודה!
במקום שבו עמד לפני כן מבנה
מתקופת תל־אביב הקטנה, עיצב
הארכיטקט הצעיר בית אופנה
חריש ומודרני, תוך שילוב של טוב
טעם ופשטות, כשהתוצאה שובת
עין. זהו, לטעמי, בית האופנה היפה באיזור ברגעים חגיגיים אלה אני תמיד
מסוקרנת לדעת, מה יש לבעל
הבית להגיר. היה לי קשה לתפוס
את אבי שהם המנכ״ל, אבל
אחרי כמה ״טיולים״ מקומה אחת
לשניה הצלחתי להושיב אותו
לדיאלוג קצר.
אני( :מחייכת) אבי שהם, ראשית
מגיע לד מזל טוב.
אבי( :מחייר בחזרה) תודה רבה.
אני: אבי, תמכור לי בשלושה
מישפטים את חנות המפעל
החדשה שלכם.
אבי: חנות המפעל החדשה היא
גם חנות הדגל של הרשת כולה,
שתי קומות של בית האופנה.
הראשונה, לקהל הרחב, השניה,
מחלקה סיטונאית. האשה שבאה
לקנות — תקנה, וזו שבאה
לבלות, להסתכל וליהנות —
תיהנה.
אני: מיהן הנשים הלובשות אב׳
מודל?
אבי: זה מתחיל בגיל 18 ואפילו

אני: אפשר לדעת איפה?
אבי: כן, זה לא סוד. בר״ג
וברעננה. כפי שאמרתי, יש לנו
רשת משלנו ועוד חנויות אופנה
רבות שבחרנו לעבוד איתן. לא
תמצאי את אבי מודל ברשתות
השיווק הגדולות.
זקני צפת, בתיאום עם זקני ר״ג,
אני: למה?
מודיעים, שמזמן לא הייתה שימחה
אבי: ככה.
גדולה בעיר רמת״גן, כמו זו
שהייתה בהיוודע לתושבות המקום,
אני: איך צריכה להרגיש אשה
כי בקרוב תיפתח ברח׳ ביאליק
שלובשת אבי מודל?
שלהן ״השמינית״ ברשת אבי
אבי( :בבדיחות) אם היא קונה את
מודל. רח׳ ביאליק, שהוא ללא
המידה הנכונה, היא אמורה
ספק מהיפים ברחובות הארץ, חוזר
להרגיש מצויין. עכשיו ברצינות,
לימים הטובים שלו. כי אם יש
הייתי אומר שהבגדים שלנו, אם
אבי מודל בעיר — סימן
נסתכל. על כך מבחינה פילוסופית,
שרה׳ ביאליק שוב באופנה!
מתאימים לאישיות של הנשים
הלובשות אותם. למה הכוונה? בגד
זה לא רק כיסוי לגוף. תפקידו
להעניק לאשה הרגשה טובה
וביטחון עצמי. היא צריכה לחוש
שהבגד שלה משרת אותה, הולר
איתה ומחמיא לה ולא מביר אותה.
אני מאמין, שהבגדים שלנו עושים
את ״השרות״ הזה.
אני: אבי, לסיום, מה מייחד את
את רחוב אחוזה ברעננה אין צורף
רשת החנויות של אבי מודל
להציג. הליצנים אומרים שהרחוב
מרשתות אופנה אחרות?
הראשי בעיר גדול יותר מרעננה
אבי: ברשותה אני אדבר על
עצמה .״נכון, רעננה אינה גדולה״
הרשת שלי, בלי השוואה לאחרות.
— אומר אבי שהם ,״אבל משום
ההישג הגדול ביותר שלנו, הוא
מה, וקשה לי להסביר מדוע, יש לי
לדעתי, הקשר האינטימי שהצלחנו
סימפטיה חזקה למקום. מה גם
לפתח בכל חנות, עם חוג הלקוחות
שנוכחנו שלנשות רעננה יש
שלה הצלחנו למצוא את
מודעות גבוהה לאופנה והן אינן
השילוב בין חנות מפעל המאפשרת
מרגישות צויר לרוץ לדיזינגוף
מבחר גדול ועשיר של דגמים,
בשביל להתלבש״ .אם כר, אני
בשפע מידות וצבעים, מבלי לאבד
שמחה להיות הראשונה לבשר לכן,
את הטיפול האינטימי והאישי
תושבות רעננה, שבקרוב מאד
שהלקוחות אוהבות לקבל בבוטיק.
תיפתח ברח׳ אחוזה ״התשיעית״
ברשת של אבי מודל וחיא, כך
מי שנהנה מכר הן הלקוחות שלנו -
מבטיחים לי, תהיה יפה ומשוכללת
מגיע להן!
כמו כל האחרות.

רח׳ ביאליק בר״ג
מחכה ל״שמינית״
של אבי מודל

לפני כן. הצעירות האלה קונות
בעיקר את המכנסיים שלנו. זה
ממשיר עם נשים צעירות בגילאי
30-20 וגם נשים יותר מבוגרות,
האוהבות להתלבש וחשוב להן
להראות במיטבן כל הזמן. בקיצור,
נשים מגיל 18 עד גיל 40
מסתדרות יופי עם האופנה שלנו.
אני( :מנסה להקשות) איר זה יכול
להיות שאשה בת ארבעים תתלבש
כמו פרגית בת?17
אבי: את זה את אמרת, זה לא מה
שאני אמרתי! אבל במפעל המייצר
למעלה מ 60,000 פריטי לבוש
בעונה, ביותר מ־ 150 דגמים שונים,
האמיני לי שגם פרגית בת שמונה
עשרה וגם ליידי בת ארבעים
יכולות להסתדר יופי. את מכירה
הרבה מפעלים בארץ עם כושר
ייצור כזה?
אני( :עדיין ממשיכה להקשות)
אם הייצור של אבי מודל כל־כר

גדול, האם אין זה הופר אתכם
לאופנה עממית?
אבי( :בשלווה אמיתית) תראי, אם
אופנה עממית היא זו שהעם לובש
אותה, אזי אני מסכים שתכני אותי
אופנה עממית. אבי מודל מייצר
אופנה שנשות ישראל, לא כולן,
אבל רבות מהן, אוהבות ללבוש.
אף אחד לא יעז לקרא ל״פייר
קארדיך או -קלוין קליין־ יצרני
אופנה עממית והם מוכרים מאות
אלפי פריטי לבוש, נכון?
אני: איפה אפשר למצא את
האופנה של אבי מודל?
אבי: קודם כל אצלר בארון. כי
אם תפשפשי בדש בגדיר, יש
סיכוי טוב שתגלי שיש לר משהו
של אבי מודל, ודווקא בגד שאת
יותר אוהבת ללבוש. לאבי מודל
רשת של שבע חנויות אופנה
בארץ, ובקרוב, תיפתחנה השמינית
והתשיעית שלנו.

...ובשורה גם
לתושבות רעננה
— ״התשיעית״
ברשת היא שלכן!

האופנה הרעננה של אבי
מודל מגיעה לרעננה.

^ים לת*

ה״מלאכיות״ של
אבי מודל
כשמדברים על אופנה, חושבים על
תצוגות אופנה. ומה שווה תצוגה
יפה ללא דוגמניות יפות?
אבי מודל מקיים תצוגות רבות
במשר השנה ולאט לאט התגבש
צוות נאמן של דוגמניות שאוהבות
לעבוד עם אבי והוא אוהב לעבוד
איתן. דנה וכסלר, דורית

ילינק, מימונה גוזמן, עירית
אלטמן, קיטי ממן וברברה
טננבאום. ה״אסיות״ של

הדוגמניות בארץ עובדות קשה
באבי מודל. היום, תצוגה בחיפה
ומחר, מדרימים עד לבאר־שבע
לתצוגה — הפנינג ביום הסטודנט.
״הן מאה אחוד״ אומר אבי ״יפות
יפות. אבל בכלל לא מפונקות.
אחראיות, דייקניות ומציגות את
הנגדים שלנו בצורה נהדרת״.
סמלה בד ויסקוזה בדפוס עדין ן;
-גבי בגיזרת בגד־ים

טריקו רומנטי באויר ,
(יכולה לשמש כשמלה)

שמלת שנות ה־ 30 בד כותנה

ב! 1 פרסום

אגיש -הובלה בינל או מי ת בע״מ, ריב״ל 18ת״א, 371282 אדגר -תעשית טכס טי ל בע״מ, נחלת בנימין 28ת־א, 661287 אמי גרוסמן בע״מ -יצרני סריגים ואריגים
או פנ תיי ם נחלת בנימין 51 ודא 621177 ,
אמזלג אלברט -קבלן שלד, תוספות לבנינים
ועבודות שיפוצים כלליים. קיבוץ גלויות 24 בת ים
(גם שלמה המלך 54ת״א)871258 .
אפרתי בע״מ -יעוץ ו הנ הל ת חשבונות. בי אליק 71
ר״ג731636 ,
אקהאוס -א ביז רי ם אופנתיים. זבולון 10ת״א, 823234 בצי סגס -חשמלאות. דיזנגוף 282330 ,40
ש. בר״אהרון -רק מ ה ותחרה. כפר גלעדי 5ת״א, 825516 ברקוביץ עזרא -מסגרו ת ו אינ ס טלצי ה. שטרית 27
ודא 809719 ,
ג׳קדור -ייצור־יבוא יצו א ושיווק חגורות ואביזרי
אופנה. בר־כוכבא 8בני־ברק 706861 ,
אחים גדין -מ ת קני תליה ותצוגה. מסיל ת ח שמונאים
41ת״א334795 ,
דולי -טכ ס טיל. יהודה הלוי 17ת״א654841 ,
דסי טכסטיל -בדים. גרוזנברג 29 ודא 657948 ,
דקו צל -סוככי ם דקורטיביים. מדינ ת הי הודים 60
הרצליה פיתוח 552168 ,־052
דוגמניות: ברברה טננ ב או ם
דנה וכסלר
דורית ילינק
סי מונה גוזמן
עירית אלט מן
קי טי מ מן
וריטס בע״מ -תויות. תימנע 3אזור התעשיה חולון, 891574 חיים מורדוך -עבודות אלומיניום. קפלן 1יהוד, 362701 יוחנן מדינה -אביז רי אופנה וסידקי ת. כפר גלעדי 17
ודא 823281 .
יוסי הרצברג -שקיות ניילון. המעלות 36 גבעתיים,
310110

כרית־כץ -כריות אופנה. סמטת נס־ציונה 5ת״א, 858297 כלטקס -פליזלין תוצרת פרוזנברג. כצנלסון <!3
גבעתיים 322080 ,
לויתן מוליתן -חו טי תפירה וריקמה. לוינסקי 16
ודא 822002 .
מנטפילד -הובלה בינלאומית. בן־יהודה 12 ודא, 204424 מיכה שוורץ -טכס טי ל בע״מ. רענן 9ודא 836641 ,
מיכאל צימרמן -אדריכלו ת ועיצוב פנים. דובנוב 17
ודא 265463 ,
מרדיקס -מפעלי מרדיקס. פרץ 24 ודא 371173 ,
מור ביטוח -הרצל 61 באר־שבע 78179 .־057
סלקתא -שיווק אריגים. נחלת בנימין 37ת״א, 621145 אחים עזורי בע״מ -טכ ס טיל. לוינסקי 2ודא,

824665

עשת בר״זיו

סוכנויות לביטוח. יבנה

1ת״א,

200110

עמירם חזן
פוליבנציק

הדפסות. נחמני 39ת״א623756 ,
טכ ס טיל. בי״ח לאריגה, רענן 18 ודא,
820630 קולבים ואביזרי אופנה. שטימקין 9 פולידור ראשל״צ951728 ,
פיאמה ישראל בע״מ -יצרני כפתורים ואביזרי ם
אופנתיים. לבנדה 2ת״א399390 ,
צ׳ק״פוינט -מערכות אל קט רוניו ת למניעת גניבות.
ודד 2012 .אזור התע שייה הרצליה 555550 ,־052
קופרשטיין אבי ואילן -חגורות ואביזרי אופנה.
נגבה 11ר״ג. חנות המפעל: בי אליק 21ר״ג. 772553 ריינס -טכ ס טיל. גרוזנברג 20ת״א656673 ,
רקור -טכס טי ל בע״מ. נחלת בנימין 29ת־א615066 ,
שגיא -מחשבים. נחלת בנימין 75 ודא 622931 ,
תל״רוף -פרסום חוצות. שאול המלך 37 בית הדר
דפנה 210884 ,

חנות המפעל החדשה בקלישר 21

אדית -נתניה
אוררל -יהודה המכבי
אודט -חולון
איילה -כפר־סבא
אוסנת גרינברג -רמת־אביב
אוסנת עכו
אורן -טבריה
אלימה -כפר שמריהו
אלדין -ראשל״צ
אבן -ירושלים
אפולו -ירושלים
אצל חמדה -ראשל״צ
אשה -נתניה
את -ראשל׳־צ
אתא -יונגסטר
אתא -גיוליאן -קרית־מוצקין
אתא ינאי -טבריה
בגדי רוץ -נהריה
בון טון -חדרה
ביזי -בת־ים
בוטיק השרון
הבוטיק הקטן -ראשל״צ
הבית הירוק -סביון
בלי שם -כרמיאל
גלוריה -צפת
גיני בוטיק -ראשל״צ
גרינפלד אווה כוכבה -גבעתיים
דניאל -רמת־השרון
הולנדר -רעננה
הרוכסן והנוצה -נווה מונסון
ויד וינטו -רמת־השרון
ונוס -חדרה
חוה -ראשל״צ
טובה -פרדס־חנה
טווס -קרית־מוצקין
טטי -בת־ים
טיבי -זכרון־יעקב
לה ויולה -רמת־השרון
לה קוקט -חולון

ליאון -נוה שרת
לי לה לו -נוה אביבים
לייד די -הרצליה
לי עור -ירושלים
מטלון -תל־אביב
מרי -נתניה
כתי -רמת־גן
סופר רוול -רעננה
סיגל -ירושלים
סמרטוטריה -בני־ברק
ססורטליין -ירושלים
עטרת -ירושלים
עלם ועלמה -ראשל״צ
פאר -קרית־אתא
פרפר -ירושלים
קאן־קאן -כיכר המדינה
קפרי־ -נתניה
רבקה -חיפה
שופינג קלאט -טבריה
שונית -קרית־מוצקין
שוורץ י -ירושלים
שיק־פריז -ירושלים
שי •-יהוד
תהילה ,-קרית־מוצקין
תמרוקית פנינה -ירושלים
תשורות -לונדון מיניסטור
אבי מודל -ת״א, קלישר א21/
אכי מודל -חיפה, נורדאו ,20
672680־04
אבי מודל -רחובות, הרצל 175
59195־08
אבי מודל -בת־ים, רוטשילד 27
אבי מודל -חולון, סוקולוב 44 854644 אבי מודל -פתח־תקוה, ההגנה 14 908555 אבי מודל -באר־שבע (טיפאני)
ההסתדרות 77666 73־057

נות הדגל של אבי מודל

— הנדון — !
(המשך מעמוד )7

המאסר למאסר־על־תנאי.
כך יינתן חיזוק נוסף לרצונם של
המשוחררים שלא לחזור לדרך הפשע.
יידע הגנב, השודד והטרוריסט
הפוליטי שאם ייתפס שוב, יתווסף
העונש הקודם על עונשו החדש.
אני אופטימי מטיבעי. אני מאמין
ביכולת האדם להשתנות. אדם שנכנס
לכלא לפני 15 שנים, אחרי שביצע
פשע אכזרי, אינו בהכרח אותו האדם
הנמק ברגע זה בכלא. אם ייצא
לחופשי. יש סיכוי סביר שיהיה אזרח
שומר־חוק.

לא יהיה חלקי עם הציניקאים
הקשוחים, השוללים אפשרות
זו מראש.
אם יהיה השיחרור מלווה במאמץ
חברתי גדול לשיקום האסירים, בעזרת
מתנדבים וכל מוסדות הציבור, ובכללם
צה״ל, ייטב.

)1יש רב גם מן היקב(ח) ()3
)3הבעלים שבו הביתה, לא
כצריקים גמורים ()5,4
)9מת על חתול בסנרלים ()4
)10 פנו לשר וזירזו את עניינם, זה
קרה בתורכיה ()4
)13 אורי זהר חוזר מאושר? ()3
)14 הפסקת־עבודה בחדר ()6
)15 הגנרל המכסיקאני בעד שיטת
הזבנג ()4,4
)17 סדר נכון ביהודה ושומרון ()4
)18 ינשק רק בעיניים ()4
)20 מצח לא נחושה, אף להריח ופה
לאכול, גם שפה וסנטר, ברוח טובה
ובלי לקנטר ()4,4
)22 נקשיב בסתר, בפקודה ()5
)24 מופת לנהול תיאטרון ()3
)25 דן פה אורח ()4
)26 לקחה בחכמה מה שנתנו לה

סנדל, דנווו לטלפון
עוד אין

ציטוטים יש ויש

מכ שירי ם ל מניע ת
צי תו תי ם ב טל פון
שירות לגילוי
מי ק רו פוני ם מו ש תלי ם
מג לי מתכת
מז כי רו ת או טו מ טיו ת

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עלי כ ם 18

ת ל־ א בי ב -ט ל 286444

^ ח ת המעלות הגדולות של
\ £ההצעה היא, לדעתי, לגבי טיבה
של מערכת בתי־הסוהר.
זה עתה התמנה אדם חדש כנציב
בתי־הסוהר, ונדמה שהוא בעל רעיונות
חדשים וגישה הומאנית. אך הוא ירש
מערכת של בתי־הסוהר, שהם חרפה
למדינה נאורה. בתי־הסוהר הקיימים
מפריכים את היומרה ההומאניסטית
של החברה הישראלית. הם לא השתנו
בהרבה מימי התורכים. אי־אפשר
לתקנם כשהם מאוכלסים.

אם יתרוקנו — או כמעט ז

יתרוקנו — ניתן יהיה לשנותם
ולהתאימם לצורכי הפנולוגיה
המודרנית וההומאניסטית.
)28 הנקודות מגיעות לממלאי׳
מקומו של הנשיא המודח ()7
)29 קרבנו של מלחין (.)3

)2חצי חצי ()3
)4שמענו מה דעתם עליו, ובכל־זאת
קשרו לו כתרים ()4
)5צריך לתקן את המידות, כך

שמענו, על־פי צו ()3,2,3
)6עליהום בברן ואש ברעש עצום!

)7בחישה בהסכם תביא למדון ()4
)8איזה מזל יש לפלישתית ()5
)9גלגל בקבוץ ()7
)11 גאה על הסדר ()2
)12 המדד גרם שם הלם, בין השאר
גם לשמעון פרס ()6,3
)16 על־פי הספור טרף החזק את

החלש כבר בימי־קדם ()8
)19 קמים משנתם צעירים ורעננים

)21 החתיכה של הרוזן ברנדוט
(בהשראת יגאל קם) ()5
)22 קופץ, לא בלי יסוד ()4
)23 טורף כלי־שיט ()2
)24 עולמו חרב, על־פי שעלה
בגורל ()3
)27 לא התפלל לריק (.)3

עו ר א כד ט

ל מ חזי קי

חיי ג טלכרע 03-287651
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

איתן עמיחי

הדברת מוי קי ם

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

אפשר יהיה להתקינם למגורי
שהחברה נאלצה לכלאם
אזרחים,
לזמן־מה, אך שהחברה אינה מתכוונת
להורידם לדרגת חיות, למנוע מהם כל
כבוד אנושי, לצופפם כסרדינים,
לשלול מהם כל אפשרות של חיי־מין
תקינים.
להלכה לא נועדו בתי־הכלא לנקום
את ניקמת החברה במי שעובר על
כלליה. מטרתם המוצהרת היא לבודד
אנשים המהווים באותה עת סכנה
לציבור, ולהכשירם תוך כדי כך
לשיבתם לחברה המתוקנת.

כיום אין יומרה זו אלא
בדיחה עגומה. בתי־הסוהר הם
בתי־אולסנה לפשע, ומי שנכנס
אליהם כעבריין מיקרי יוצא
משם כפושע מועד, קשוח
ומדופלם.

מתיחת פנים
ללא ניתוח

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון בבית 479777 -־03

בע׳׳מ

מ1מחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובנד.,
רמת־גן,חז מודיעין 8ו,ת.ד2272 .
טל6 -־ 5־ 790114ר ש׳ מ ס׳ 21עסק

481/75

ו ש מיר העלב רי או תךור כו שו

אפשר לשנות זאת. אם יש נציב
חדש, בעל רעיונות מתקדמים, יש
לתת לו את ההזדמנות לשנות את
המצב מיסודו. מבחינה כלכלית זה
יהיה בוודאי יותר זול מאשר ההוצאה
הכבירה הכרוכה במילחמה־בפשע
ובכליאת המונים.
ך* חנינה היא ערך יהודי עתיק,
1 1כשם ש״אמנסטי״ היא ערך יווני
קדום (א־מנסטוס, אי־זיכרון).

״צדיק הונן ונותן,״ אומר
משורר התהילים (ל״ז) ,וכן
(ק״ב) :״אתה תקום תרחם ציון,
כי עת לחננה, כי בא מועד.״
במקורות ניתן ביטוי לרעיון יפה
זה כמה פעמים. אחד הסיפורים היפים
ביותר נוגע ליונתן בן שאול, שטעם
מיערת־הדבש בשעת צום, ורינו היה
מוות. אביו רצה להוציאו להורג, למען
העיקרון, אך העם כולו רצה בחניגתו.
״ויאמר העם אל שאול חלילה, חי ה׳
אם יפול משערת־ראשו ארצה ...ויפדו
העם את יונתן, ולא מת.״

^ אמרו: האם נבצע רעיון יפה
ומתקדם דווקא עתה, בגלל פיש־עיהם
של אנשי הטרור היהודי?

אם ממעשיהם של הטרוריסטים
היהודיים (והערביים)
תצמח תועלת זאת, שהיתה
רחוקה מדעתם, ניתן לומר על
כך: מעז יצא מתוק.
העולם הזה 2493

מרים
1מימיני

מזל החודש:

המיתולוגיה מראה שבכחוס קשור בר־עידות״אדמה
והרי־געש. בכחוס היה ידוע
כאל הקימה״לתחיה והוליוולדות״מחדש, או
כאל הנותן חיים.
מזל שור נקרא כך בטעות. למעשה היה
צריך להיקרא מזל פר. התרגום העברי

תאומים

שור. המדינה קמה לאחר השואה, זו התחיה
מחדש וייתכן שכל זה קשור בכוכב בכחוס.
כשכוכב פלוטו נכנס למזל שור, שנשלט
על־ידי בכחוס, פרצה מילחמת״האזרחים
של ארצות־הברית, שנסבה סביב עבדות
וחירות( .למעשה טוענים שכל מעבר של
פלוטו ממזל למזל מביא עמו מילחמה).
באופן טיבעי הסתיימה המילחמה בהשגת
חירות. מזל שור קשור גם בדם וזו היתה
אחת מהמילחמות העקובות מדם שהח ריבה
מישפחות, בתים, כפרים (ערים.
כוכב בכחוס הוא האוקטבה הגבוהה
יותר של כוכב יופיטר. הוא שופט אנשים
ברוח החוק, בעוד יופיטר שופט אנשים
ככתבו וכלשונו של החוק. גם לכוכב סטורן
זיקה חזקה לבכחוס. אכן שניהם כוכבים
ארציים, השולטים במזלות־אדמה ולהם
תכונות רבות דומות. במפות בהן מופיעים
כוכבים אלה באספקט חיובי, אדם מרגיש
שאת הכסף יש להרוויח ביושר, במאמץ
ובעבודה קשה. מצב של קבלת כסף במתנה,
בירושה או בהגרלה, אינו מתאים לכוכב.
הקוטר בפחרס

ראוי לציון במיוחד -השפל הכלכלי
בארצות-הברית, ה״ 24 לאוקטובר 1929
שהתחיל את הפאניקה הגדולה. במפת-
הלידה של ארצות־הברית כוכב פלוטו ב־27
מעלות ו־ 22 דקות במזל גדי. בתקופת
השפל הכלכלי נמצא כוכב פלוטו במזל
סרטן(בית שני של ארצות״הברית) ובכחוס
נמצא באותו יום ב״ 27 מעלות ו״ 23 דקות
במזל סרטן, בדיוק מול פלוטו במפת-
הלידה. יש הפרש של דקה אחת וזה יוצר
אופוזיציה מדוייקת בין שני הכוכבים
ההפוכים באופיים -פלוטו ובכחוס. ללא
בכחוס אין כל סיבה נראית לעין שהובילה
לשפל הכלכלי שהחל אז. שאר הכוכבים לא
הראו אפשרות לבהלה כל כף גדולה סביב
הכסף.

עלולה להביא למשבר כלכלי עולמי. שכן
בכחוס, הנמצא במזל אריה, ייצור זוית קשה
לפלוטו, שיהיה בדיוק ב״ 20 מעלות במזל
עקרב. כאשר יתחיל ההיבט המרובע בין
פלוטו לבכחוס, יתרחשו אסונות״טבע, רעי-
דות-אדמה, התפרצויות הרי-געש. אין צורן
לומר שהמין האנושי יעבור נסיונות וילמד
שיעור על השימוש הנכון בכוח.
ב״ ,1939 עם פרוץ מילחמת-העולם הש ניה,
נמצא בכתוס בצמידות לפלוטו במזל
אריה כששניהם יוצרים אספקט מרובע

בכחוס מייצג
חידות ושימחה,
זעם ושגעון,
חסד ורחמים

יש סברה שקיים כוכב״לכת נוסף מלבד
אלה המוכרים לנו. עד 1930 חשדו בקיומו
של כוכב פלוטו, אולם אי״אפשר היה
לראותו. ב״ 1930 התגלה הכוכב, שהוא
השליט של מזל עקרב. פלוטו אחראי על
מוות ועל היוולדות מחדש. הוא קשור
במסות גדולות. מילחמת־העולם השניה
היטיבה לבטא את הכוח ההרסני והנורא
שיש לפלוטו. אף־פעם לפני־כן לא הכירה
האנושות הרג בקנה־מידה כל״כך גדול.
וסבורים שקיים כוכב טרנס־פלוטוני
ששמו בכחוס. המהלכים של כוכב בכחוס
חושבו לראשונה בשנת . 1946 זהו הכוכב
האיטי ביותר, כפי שמתבקש מהיותו
השליט של מזל שור. שור מזל יציב ואיטי.
היום נמצא בכחוס במזל אריה ורק בסוף
המאה ה״ 20 הוא ישנה את מקומו וייכנס
•למזל בתולה.

שיבש את המשמעות האמיתית של המילה.
מזל פר הוא סמל הפוריות ובלי פוריות אין
חיים. והפוריות שמבטא כוכב בכחוס
קיימת במישור החומרי, אן ברמה הגבוהה
שלו הוא עוסק בכוחות רוחניים. לבכחוס
עוצמה רבה ואקטיביות ולמעשה הוא
המאפשר לאדם להגיע לרמה הרוחנית
הגבוהה ביותר שניתן להשיג. בכחוס אח ראי
על הטיהור והזיקוק של האופי שאליו
יגיע לבסוף האדם.
אחת ממילות־המפתח למזל שור, שליט
בית שני באסטרולוגיה, היא נכסים. הנכס
הגדול ביותר שאותו בכחוס מעניק זו
החירות. עם ישראל יצא מעבדות לחירות
בתקופת מזל שור (חג״הפסח או חג״החי-
רות) ,מדינת ישראל קמה גם היא במזל

בכחוס שולט בשור ובבית השני, בית
הכספים והרכוש. פלוטו שולט בבית ה שמיני,
שגם הוא קשור בכספים וברכוש
הזולת. שני כוכבים אלה יצרו משבר הקשור
בכסף פרטי ועיסקי. אספקט כזה יקרה
בשנות ה״ 90 המוקדמות ,1992 ,שנה זו

הצירוף של התכונות החומריות והרו חניות
של בכחוס מלמד מדוע מתייחסים
אליו ככולל את תכונותיהם של אוראנוס,
נפטון ופלוטו.

תקופה הרבה יותר נעימה ונוחה צפויה לכם.
בשטח הכספי, שבו היו לכם קשיים רבים,
צצות כעת אפשרויות
חדשות. תוכלו לשפץ ולשפר
את פני הבית
שבו אתם גרים. קשרים
עם ידידים, קרובי״מש־פחה
ואפילו עמיתים לעבודה
עוברים שינוי.
רוב הניתוקים, אי־הה-
בנות והכעסים שהיו ב3*02131
עבר
יתוקנו כעת ואפשר
יהיה ליהנות מיחסים
חדשים. בשטח הרומנטי, בני המין השני
יותר מתחשבים בכם ומוכנים ליצור קשר.

הכבדות, ה ל או ת והעייפות עדיין ל א חלפו,
וכל פעולה שצריכה יותר אנרגיה, מ כביד ה
ומתי שה א תכ ם. ה־,16
ה־ 17 וה־ 8ג ק שים ב מ יוחד.
ימי םאלהמר אי ם
על מצב־רוח עצוב ועל
רצון ל הס תגר בבית, ב־מי
טבח או ה טו ב ביותר,
במיטה. עי ס קו ת או חתי
מ ה על חוזים. או כל
;21 ביוני
פ! 2ב*ו>י*
ה תחיי בו ת כספית, מס
כני ם א תכ ם. ק ל להע לים
אמתלא רצויה, כך
שעליכם להפעיל עכשיו א ת כל החושים כדי
שלא ת היו קורבן לאנ שים שאינם ישרים.

עיסקות של מכירה וקניה שהתעכבו, יוכלו
לצאת, לפתע, לפועל. כל מה שגרם קודם לכן
לריצות, התרוצצויות
ועצבנות, ייעשה עכשיו
בקלות וללא מאמץ. ל-
13 ול 14-בחודש לא
כדאי לתכנן תכניות
גדולות, כיוון שייתכן
שיהיה עליכם לטפל
בבני-מישפחה שאינם
חשים בטוב. ב 17-וב-
18 בחודש צפויה ידיעה
משמחת שקשורה לבן-
זוג או אדם חשוב וקרוב, שעימו אתם
עומדים להתראות יותר מוקדם מהמצופה.

ב מקו ם־העבוד ה אינ כ ם מגלי ם עירנות מ ס פקת.
על־פי־רוב אי־אפ שר להעלים מכם
דבר ודוו ק א השבוע
נ ר אי ת נ טי ה להיות יותר
מדי או פ טי מיי ם. רצוי
שלא תנ סו לשנות דבר,
רק בצעו אתע בוד תכ ם
בצורה ה טו ב ה ביותר
ואלת תפ תו לשתף או
להאכען לאנשים, שכבו
2בדצמבר ־
יכול רוצים בטו ב תכ ם.
19 בינואר
צריך לפעול בדרך גלויה
וברורה -שלא יא שימו
אתכםמ או ח ר יותר בכוונות לא־כשרות. ב־
14 וב־ 15 לחודש תוכלו ליהנות מחיי־חברה.

מצב־הרוח וההרג שה הכללי ת עדיין ל א
משתפרים, קשה ל ה סבי ר מה עובר עליכם.
אלא שכל שינוי שעליו
אתם חושבים, לאמת קבל
על דעתכם, בסופו
של דבר. ב שטח הרו מנ
טי צפויה א כז בהב־
14 או ב־ 15 לחודש. א ל
ת תיי ח סו לכך בקיצו ניות
ואלת סי קו מ סקנות
מהירות. מה־18
לחודש תפוצו על כל
ה א כז בו ת שנגרמו. ב שטח הכס פי י הי ה
עליכם לגלות זהירות, ביחוד ב־ 16 לחודש.

נסיעות. פגישות וראיונות שתבצעו ב״ 12 או
ב 13-לחודש, יהיו מוצלחים ויביאו לתוצ אות
שובות. ה־ 14 וה לב
אינם קלים. וייתכן
שהמתח שייווצר סביבכם,
ידרוש מכם גישה
חדשה. ב ,16-ב־ 17 וב-
18 לחודש אפשר יהיה
לשוחח שיחת״סיכום
עם אנשים שעימם אתם
מעוניינים לסיים
את הקשר. כעת טוב
2 1 30131
לפתוח בקשרים חדשים.
מבחינה בריאותית, תצטרכו להיות
זהירים באכילה. נראה שהבטן רגישה.

עד כמה שה״ 12 וה״ 13 לחודש עשויים
להיות ימים של מזל והנאה מרומנטיקה,
נסיעות או כל צורת-
בילוי אחרת, כך יהיו ה־
14 וה־ 15 קשים יותר.
הקפידו לנוח, לישון
ולחדש את הכוחות
באותם ימים. נראה
שתיפקוד אתכם חול שה,
אבל כל זה יימשך
רק יומיים. ה־ ,16ה״ 2> 17 בנובליבר ־
וה־ 18 הם ימים טובים
20 בדצמבר
לרומנטיקה. נראה שלא
יוכלו להתעלם מכם, או לסרב לבל בקשה,
הצעה או אפילו חיזור. אין לנסוע בטרמפים.

בכל דבר שבו אתם עוסקים. ל א תוכלו
לסמוך על איש, חוץ מא שר על עצמכם, זה
ל א הז מן להסתמך על
הבט חו ת של ידידים. זה
יוביל ל א כז בהמ או ח ר
יותר. ס כו ם כ סף ממ קו ר
לא־צפוי עשוי להגיע ב־
12 או ב־ 13 לחודש. מה־
16 כד אי להקדי ש חל ק
מהתק צי ב לשינויים במ
קו ם שבו אתם גרים.
19 ברברואר
כעת הז מן ל ט פל ב ת חו ם
20 במרס
זה. ה־ 18 וה־ 19 לחודש
יפגישו אתכםעם אנ שי ם חד שי ם -שיהיו
מ אוד מ ש מעותיים לגביכ ם בעתיד הקרוב.

ניו

1 1ווה

1010

ה־ 14 וה־ 15 לחודש ל א יהיו קלים, שוב תגלו ה־ 14 וה־ 15 לחודש אינם נעימים ביותר.
רגישות גבוהה מהרגיל, ובל הערה, שיחה, או תהיו מוקפים באנשים מתוחים ומעוצבנים.
ייתכן שיבואו אליכם
חלילה ביקורת שתישבדרישות
או בתביעות
מע, תישמר ותיזכר לת קופה
ארוכה. אתם נומוגזמות.
תנו לימים
האלה לעבור -מבלי
טי ם להתפרצויות־כעס
להיכנס למריבה מיו חז
קו ת ול איבוד־ ה סבל־תרת.
מה״ 16 לחודש
נות. מה־ 16 בחוד ש ־
הכל שוב נעים. אנשים
הכל נרא הייו ת ר נעים.
יהיו ידידותיים ויסבשטח
ה רו מנ טי צפויות
כימו לשתף פעולה בכל
פגישות מקריות. שיחות־
111/* 1
ששח שבו אתם מעת־טלפון
של אנ שים מ ה ימים.
במקום־העבודה
עבר ה ר חו ק -ובכלל,
והישגיכם יהיו
הפופולריות שלכם עולה ב שטח זה. ה־18 תוכלו לכוון את העניינים
וה־ 19 לחודש מ סו כני ם לנסיעות. שימו לב! מרשימים.ה־ 18 לחודש מסוכן לנהיגה.

עקע

השבוע אתם עלולים לגרום לעצמכם הפ סדים
כספיים בגלל פיזור וחוסר תשומת־לב.
אתם נוטים לחלום
והעירנות שמאפיינת
אתכם בדרך כלל, קצת
תתקהה. עד ה״ 16 לחודש
תהיו עייפים וייתכן
שתצטרכו לגשת לרופא
לבדיקה רפואית. ה־16
וה־ 17 לחודש הרבה
0*011)11
יותר טובים, כדאי אז
להתפנות לעיסוקים ש בהם
עובדים, מבלים
או נוסעים עם אדם נוסף. בשטח הרומנטי
מתפתחת פרשה חדשה, מרתקת ושונה.

ה ת חו םהמ קצו עי -עומד בראש מעייניכם.
הצעות חד שות יוצעו לכם והפעם לאכד אי
להסס, להתלבט ולד חות
א ת הת שובה לפעם
אחרת. אתם עלולים
להחמיץ הזדמנויו ת טובות
וחשובות. בין ה־13
ל־ 15 בחודש תוכלו
ליהנות מידיע המש מח ת
שקשורה לאדם קרוב
השוהה בארץ אחר ת.
יי תכן שקרוב־מי שפחה 6 5 3 2 1 2 X 3
עומד לחזור ארצה, אך
למרבית־הצער, אתם שוב נותנים יותר דגש
לד אג ה מא שר ל הנ א ה. צפוי סי כ סו ך עם ידיד.

שמו

מאזנ״ס

א ך יש רצון ל שינויים.

לסטורן. היו כאן שלושה גורמים חשובים.
זמן -שמבוטא על־ידי כוכב סטורן. חיים -
על-ידי כוכב בכחוס ומוות של המונים
שקשור בכוכב פלוטו.
לכוכב בכחוס עוצמה כל כך גדולה שהוא
הכוכב היחידי שיש לו כוחות חומריים
ורוחניים כאחד. יש לו כוח שיחרור עצום
(הורס או בונה חומר ורוח) ,בכחוס מייצג
חירות, הבעה, עדינות, נדיבות, שימחה,
זעם, שיגעון, סלחנות, חסד ורחמים. אולם
ההדגשה העיקרית היא על אופיו הרוחני
ולא על כספים חומריים.

1וי

א׳ עממ׳ ס /
סימפטית, שיער חום קצר, עיניים
מגנטיות בצבע חום עם תערובת של
ירוק־זית וצהוב, מבט תם, חיוך
מיסתורי וגוף קטן וגמיש.
״מעוניינת בגבר אמיתי, ספורטיבי,
כן, בסביבות גילי, עם צחוק פתוח
וחופשי, החושף שיניים לבנות, עיניים
חמות ומביעות, מבוסס ומצליח בעבודתו.
גבר המבין אשד, והיודע
להעניק הרגשת־ביטחון. אחד שאפשר
לספר לו הכל ולשוחח על כל נושא.
לגבר כזה אני מציעה (בלי שחצנות)
אשה אמיתית, חמודה, מבינה, אוהבת,
היודעת להעניק, לשמוע, לעזור,
לעודד ולתמוך כמעט בכל תחום.״

ווה למצוא את האדם שאיתו היא תרצה
ליצור קשר אמיתי, אך מכיוון שתמיר
יש משהו שאינו מתאים, כמו גיל,
דרישות, היא החליטה לנסות להציג
את ׳עצניה ואת הגבר שאיתו היא
תשמח ליצור קשר .״אני רווקה בת ,30
עוסקת בגרפיקה ״,היא כותבת ,״כנה,

לרות׳

ושבת על מיחודות
בתוך מערבולת
׳״האם אפשר לפרסם מיכתב זה
במדורך?״ מתחיל ( )1050/85 בהיסוס,
ומייד מפגיז אותי בשיר. קראתי פעם
אחת, הבנתי חלק. קראתי עוד פעם.
בתיקווה, הבנתי עוד קצת. טוב, מה
אני יכולה לעשות, בפרוזה אני יותר
טובה. אבל אני יודעת שהמון נשים רק
מחכות לרגע שמישהו יבוא אליהן עם
שיר, אז אני מצטטת :״ומי שנוסע אל
עצמו, חתום בשעווה של זיכרונות/
ואותיות השמש — מילים למצחו,
ואותיות הירח — מילים לעיניו/
ומצפן פרוע־לב בנדודיו, ועושה עם
נפשו — אהבה.״
אחר־כך הוא עובר למילים של יום־
יום, ואני כבר מרגישה יותר בנוח .״זה
חלק משיר ״,הוא ממשיך ,״וכמעט
הסגרתי את עצמי. אבל ממילא, קרוב
לוודאי, שמיכתב זה לא יתפרסם, ואם
יתפרסם, קרוב לוודאי שלא אזכה
למענה ממישהי שתסכים להתכתב
ולחלוק עמי את ביטנת עולמי־עולמה
(בייחוד שאשתי מנוכרת ורחוקה מכל
זה) .וכי אפשר להעלות על הרעת,
בימינו אלה, שירה? ספרות? יופי?
רגישות? ודווקא בתוך מערבולת
הריאליזם (גם שלי)? אבל ככה זה,
.כשאדם נוסע אל עצמו ...ועושה עם
נפשו אהבה׳״.

עיניים מגנטיות
זמן רב, ככה מספרת לי (,)1051/85
1היא עוקבת אחרי המדור שלי, בתיק־

הפנים העדינות האלה, השפתיים
המצויירות ובל השאר שייכים לסיגל
כהן, בת ,21 שחקנית. היא כבר יושבת
על מיזוודות ארוזות, ועומדת להיעלם
מכאן בקרוב מאוד למשך שנה,
כרי ללמוד בסטודיו המפורסם של לי
שטרסברג בלום־אנג׳לס. עד עכשיו
חשבתי שיש צורך בראיון אישי ובחינה
כדי להתקבל לשם, אבל אני שומעת
מסיגל שהיא עשתה את זה בהתכתבות.
שאלה אותם איך מתקבלים,
והם כתבו בחזרה שיש צורך בקורות־חיים,
תמונות צבע ושחור־לבז, המלצות
מבימאים, וכמה שורות על דיער
תיה בנושא המישחק.
בעזרת הצילומים, האינטליגנציה
והאנגלית המצויינת שלה — היא
הייתה במשך שנים עם ההורים בחו״ל
כשהיתה קטנה, וכאשר החלה ללמוד
את השפה, זה חזר אליה בצורה שוטפת
— היא הצליחה להרשים ממרחק,
וקיבלה תשובה חיובית. בין הממליצים
על כישרונה היה אבי נשר,
שביים אותה בסירטו זעם ותהילה.
״אני אוהבת את המישחק בקולנוע,״
כתבה סיגל לסטודיו ,״לא לדבר
לקהל של כמה מאות, אלא אל המצלמה.
להתבטא בעזרת הבעה בעיניים.
לא אוהבת לשחק בגדול, בצורה תי־אטראלית
ועם כל הגוף, כדי שיראו
גם בשורה האחרונה באולם. מאמינה
בלעשות דמות אמיתית, בלי לזייף
ובלי לחפף״.
סיפור יקר, הסטודיו הזר״ 5000
דולר. חלק היא הסכר״ בעבודה קשה

שמעתי מרווקה• :גשי להזיז
אצלו ת מונ ה על הקיר. א ם הו אלא
נותן, הו א רוו ק מושבע.״

ביישן מטיבש
הוא רווק בן ,25 בן מזל אריה, גובה
1.80 מטר, עצמאי. מחפש בחורה
נחמדה, המעוניינת בהיכרות למטרה
רצינית בלבד. הוא אוהב תיאטרון,
בילוי שקט, להאזין לשירים עבריים.
מתוודה שמטיבעו הוא ביישן, ויש לו
בעיה: הוא לא שירת בצה״ל מסיבות
אישיות. יותר פרטים תוכלי לשמוע
ממנו, אם תכתבי לת״ד ,6568 חיפה.
הוא מבטיח תשובה לכל מי שתכתוב,
ומבקש לציין מיספר טלפון.

סיגל כהן
או הב תאתה חיי ם

כמלצרית, בארמנית בפאב, מורה פרטית
לילדים ושחקנית, בסרט בנות,
המיקח בימים אלה. היא משחקת שם
חיילת טירונית, בחורה צפון תל־אבי־בית
מטומטמת. בטח היתה צריכה
להתאמץ הרבה כדי להיות אמינה
בתפקיד כזה.
סיגל היא ילידת חיפה, ממוצא יוו־ני־פולני,
רצתה להיות שחקנית מרגע
שהיא זוכרת את עצמה. השירות הצבאי
עבר עליה בתיאטרון צה״ל. טיפוס
אופטימי, כפי שהיא מגדירה את
דצמה. אוהכת את החיים.

גבס אירוטי
הציירת עדית פאנק פגשה השבוע
ידיד טוב, הפנטומימאי חנוך רוזן,
מסתובב עם גבס על היד. הוא שיחק
תפקיד של שוער־כדורגל עבור סרט־וידיאו,
זינק גבוה באוויר, ונפל רע־מאוד.
אחרי שגמרה להתעניין בשלומו,
שלפה עדית עט, ושירטטה על
הגבס גוף של אשה עירומה ,״שיהיה לו
כיף להסתכל״.

הון׳
סוס לכר עת
^ רעננה עצרו שני צעירים בעל*
-עגלה, ביקשו לקחת את סוסו,
אותו זיהו, לטענתם, כסוסם הנעדר בן
הארבע, לא קיבלו את הסבר בעל־העגלה
כי לא ייתכן שזה סוסם, מכיוון
שהסוס הוא בן שבע, ויתרו על דרישתם
רק אחר שהולם ביחד פנו לווטרי־נאר
המקומי, שברק את הסוס והודיע
כי הוא בז . 15

חגיגת נהגים
^ ירושלים הודיעה הלשכה המר־
^ כזית לסטאטיסטיקה כי מספר
בעלי רשיונות־הנהיגה בארץ עבר את
המיליון ורבע, כשכמעט שליש מהם הן
נשים וכמעט רבע — חובשי־מש־קפיים,
וכאשר בין כלל הנהגים גם
מצויים 272 אלף הרשאים לנהוג
במשאיות; 55 אלף במוניות ו־ 37 אלף
באוטובוסים.

דולאדיזציה
ף* ירושלים קיבל בעל מכולת
* -משך חודשים המחאות ברולארים,
משוכות על בנק ניו״יורקי, כתשלום
מקונה קשיש, יוצא ארצות־הברית,
שלא הבחין, מפאת גילו, כי הוא כותב
המחאות דולאריות ולא שקליות.

מחירות לעבדות
ך* הר־חברון מצא בית־דין של
שלושה שייח׳ים בדווים שייח׳
בדווי אחר אשם בפגיעה בכבוד רעהו
(בהקשר למתן מיקלט לצעיר שחטף
צעירה) ,רן את השייח׳ לקנס של מיליון
דינרים 40 ,גמלים ושני עברים,
ובלבד שאחד העבדים יהיה שחור והשני
לבן וגובהם יהיה חצי מטר בלבד.

אורן־־דין
^ נתניה הגיש ארם תביעת*—
פיצויים נגר עורך־הרין שלו, אחר
שזה הבטיח לו במשך עשר השנים
האחרונות. כי יפתח בהליכים משפטיים
נגד חברת־הביטוח, שרכב. שהיה
מבוטח אצלה, פגע באותו ארם. והודיע
לבסוף ללקוחו, כי משהגיש את
.התביעה, היא נדחתה על הסף. מחמת
שחל עליה חוק־ההתיישנות.

11170 של
סנרצסרת
דו די (לא מגלה את שם-
מישפחתו המקורי) ,ספר, האוהג
כשמצמידים לשמו את התואר
ספר״צטרת, עם הרבה קלייג-
טיות יפות, ביניהן זמרות ודוגמניות.
במיספרה שלו בכיכר-
המדינה בתל״אביב, החליט להעלות
על הבתב מה הן אומרות
לו, כאשר הוא מטפל בשיערן,
וזה מה שיצא:
• ״היי דן, מתוק שלי, איך
אתה מרגיש! תשמע, אתמול

להעיף -כן ו
להטיס -לאו
ך* ירושלים הסביר מישרד־הפנים
• 4מרוע אינו מתאמץ במיוחד להתגבר
על ריבוי העובדים הזרים. המועסקים
בארץ ללא היתר. גם אם שירות־התעסוקה
מצליח לאתר עוברים אלה.
אין בירי מישרד־הפנים הכספים הדרושים
להטסתם של עובדים אלה מן
הארץ. לאחר שיוצא נגדם צו־גירוש.

כל האופציות פתוחות מסופרת אורנה גולים(לפני ואחרי)
אחרי התספורת, לאהא מינ ה למראה־עיניה

ספר דן די
איך אתה מרגישי

הייתי בסרט משגע. יצאתי עם
הבחור שסיפרתי לד עליו. אוזר-
כד הלכנו למיסעדה נחמדה,
והוא כזה גינטלמן, תודה, בבקשה.
תשמע, הוא הזמין אותי

לסוף־שבוע בטבריה. מה אתה
אומר על זה, לצאת איתו לשם,
לבד. יש לי בגד־ים חדש משגע,
אז אתה חייב לעשות לי את
השיער פיקס. ביום חמישי אני
באה בלי תור ומתקבלת ישר•
״היי, דן די, היום אני
חייבת לצאת ג ינג׳ית, כמו הזמרת
הזאת, אני לנוקס מיורי-
תמיקס. כבר נמאס לי מהשחור
המשעמם הזה. כולן הולכות
היום עם צבעים בהירים ובלוג-
דיים, וזה פשוט נראה יפה
בקיץ. יש לי בגד״ים חדש, ואני
בטוחה שזה יהיה מדליק ביחד,
רק שלא יהיה קצר מדי, טוב!״

• ״יש לי היום מסיבה, ואני
פשוט חייבת להיראות שוב, אז
תעשה לי משהו ספיישל, בסיג-
נון של סו״אלן מדאלאס, סכסי
ואלגנטי יחד. רזיתי, לאן הדיא טה
פשוט הולכת לי פנטאסטי.
סלט־ירקות בבוקר, בשר וירק
בצהריים ופרי בערב. דרד״אגב,
הקוסמטיקאית ששלחת אותי
אליה נהדרת, עושה לי פנים
משהו־משהו, אני פשוט לא מ כירה
תיצמי בראי. אני רק צרי כה
עכשו לשאוב קצת שומן
אתה־יודע״מאיפה, ותראה איד
שייצאו לכולם העיניים״.
יחד עם הפנינים האלה דיווח

לי דן על פעילות התנדבותית
שלו, מדי פעם, במועדוני ויצ״ו,
עבור נשים ברוכות-ילדים. בש בוע
שעבר הוא בא לערב כזה
ביד-אליהו, יחד עם מאפרת.
מתיך 150 הנשים שהיו שם,
הוא בחר ב״ ,20 שנראו לו כז-
קוקות באופן הדחוף ביותר ל טיפוח.
דוגמה טובה היא אורנה
גולום, בת ,40 אם ל־ 10 ילדים,
נכה המתקשה בהליכה. הוא
מספר, שאחרי שהיא ראתה את
עצמה בראי, עם התיספורת
הקצוצה והאיפור, היא היתה
המומה, לא האמינה למראה־עיניה.

ירושלים גילה מחקר, כי שליש
*< מכלל המתאבדים בארץ מתאבדים
בתליה; שישית — ביריה והנותרים
— בקפיצה ממקום גבוה, בנטילת
סמים ובחיתור ורידים.

עברית, קשה לשון
ף* לונדון פירסם עיתונאי את
^ זיכרונותיו על מסעותיו במרחב.
סיפר על ביקורו בשכונת־חררים ירושלמית
בשם מאיר שעריס לא הסתפק
בסירוס השם, גם תירגם אותו לא
נכון: מאה כניסות .-
י שם השכונה. מאה שערים
במובן של תפוקה סי מאה לקוח
מספר בראשית (פרק י״ב) :ייזרע
יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה
ההיא מאה שערים

העולם הזה 2493

לו להבר, אוטאית־הצמות הוותיקה, מסבות עד לקוחותיה המבווסמות
ביותו: ווה ו״צמן, מלה בן־גוויון, דו הדסה סמואל, לאה וביו, אווה
הוצוג, ער תל־אביב הקטנה ועד התפתחות האובנה מאז אותם הימים
.נולה בן־ג1ו*ון היתה
שלומפויוז בבית
ובוחוב, אבל נשהיתה
מאת עם ביי*״ ,היתה
תמיד טיפ־טופד

״כשמאיר עמית הוזמו
להנתדח אשתו של
השאה, אמר לי: לולה,
את מוכרחה ללמד את
אשתי להתלבש!״

.ווה וייצגו לא היתה
מהקיבוץ. היא היתה
מאור אלגנטית, שבית
גדולה, ובגלל זה לא
אהבו אותה״

..לפעמים הייתי עשוה
לסוגיה שימלה. מאן
ששימשו נבתו, היא
הפסיקה לבוא נדי לא
להראות בזבזנית״

מספרים על פולה בן־גוריון שהיתה
לובשת כפפות ומחזיקה כפפה אחת ביד.
שאלו אותה: פולה, למה את מחזיקה את
הכפפה והיא ענתה: לולה בר לימדה אותי
שגברת תמיד צריכה להחזיק כפפה אחת
ביד.
לולה בר, הגברת הראשונה של עולם״
האופנה הישראלי, אופנאית מהסוג של קוקו
שאנל, כריסטיאן דיור וג׳יבנשי, אבל בקנה־מידה
ישראלי, כמובן. למרות ששני שליש
מלקוחותיה, היא אומרת, הן תוצרת חו״ל.
אם תשאלו אותי איך נראית שמלה של
אוברזון, אדע לתאר אותה, אם תשאלו

אותי כיצד תיראה חליפה של גרא, של מליץ
או של פרוביזור, גם אותן אוכל לדמיין, אבל
לולה בר היא כל כך בשמיים עד שמימי לא
הזדמן לי לראות את יצירותיה.
לא מכבר הזדמן לארץ האופנאי ג׳יבנשי,
עם ידידו רוני פורר, ישראלי עשיר, הנשוי
לגלית, בתו של המיליונר אבנר פלטק, והוא
אירח אותו וערן לכבודו מסיבת־קוקטייל.
מספרים שגייבנשי ניגש אל גברת אחת,
אשת בנקאי נודע, ואמר לה החיקוי כמעט
מושלם. אלמלא הכפתורים הייתי בטוח
שזה בגד שלי. הגברת היתה במבוכה. את
היצירה שלבשה הזמינה זמן קצר קודם לכן

אצל לולה בר. גברת בר מכחישה כמובן מכל
וכל, כי היצירה היתה חיקוי של ג׳יבנשי.
קורה, היא אומרת, ששני אופנאים חושבים
לפעמים אותו דבר.
כשהגעתי לביתה ברחוב הירקון בתל־אביב,
דרומית לשגרירות האמריקאית,
חשבתי שטעיתי בכתובת. הבית, שעמדתי
מולו, היה בית מתפורר, מאותם בתים
מטים ליפול שברחוב הירקון, באיזור הזו נות.
אבל כבר מהכניסה ניתן היה להבחין
כי הבית הזה ידע ימים טובים יותר -חדר־כניסה
מרווח, מדרגות״שיש עם מעקה״עץ
ובוגונבילייה מטפסת על הקירות. גברת בר

פתחה את הדלת, לבושה בחלוק אדום
אלגנטי. אולם־המבוא לדירה ענק. הדירה
מחולקת לשניים, הסטודיו ודירת־המגו־רים.
הכניסה לדירת״המגורים נעולה בש־ער״ברזל
דקורטיבי. הרהיטים בדירה לא
שונו במשך שנים ארוכות. לולה בר אומרת,
אותם הציורים על הקירות, אותו פסנתר־כנף.
דידה של שישה חדרים גבוהי־תקרה
מרווחים. כבר לא בונים דירות כאלה בתל־אביב.
מההתחלה
היא היתה חמוצה. את הצלם
כמעט שסילקה, היא לא מצטלמת. בגילה
היא לא יכולה להרשות לעצמה להצטלם

,היום זה רא מה שהיה פעם ו
(המשך מעמוד )35

בלי הודעה מראש. זה יקה לה שעות. היא
עייפה ואין לה כוח. צילומים אין לה. היא
נתנה לאיזה עיתונאית שלא החזירה לה.
אותי היא מושיבה על כסא לא־נוח, בלב
הסטודיו, בין השמלות התלויות ותאי-
המדידה. יחסה אליי מלמד על זלזול מוח לט.
אני אומרת לציון הצלם שיילד ולאש-
לאט הגברת מתרככת. לזכותה ייאמר
שבסוף הראיון היא כבר כמעט ידידותית
ואפילו מזמינה אותי לסיור בדירה.
אפשר לשמוע ממנה סיפורים בלי סוף
ואצל מי נמצאים הסיפורים הקטנים של
החיים אם לא אצל התופרת של כל מי
שהיא משהו או היתה משהו בארצנו הקטנטונת.
מהשיחה איתה קיבלתי רעיונות
לעשרות ראיונות עם אנשים שנדמה היה לי
שהלכו לעולמם מזמן, או עם צאצאיהם. היא
יודעת הכל ולמרות שנדמה שהיא שמחה
לגלות על לקוחותיה, במיוחד אלה שהלכו
לעולמם, את הכל, הרי שעל עצמה היא
מסתירה ואינה מגלה. רק אחרי שנפרדתי
ממנה, בשיחה מקרית עם בני־משפחתי,
המכירים אותה, נודע לי שלולה בר לא באה
ארצה בגפה, כפי שגילתה לי, אלא כאשה

עצת־המנהלים. אשה של כבוד, נשואה מזה
42 שנים לאדולף אבנר, סוחר-עצים בעבר
ויבואן אבקת״חלב בהווה, ללא ילדים, אבל
עם קאריירה עשירה ומקום טוב למעלה
במיתולוגיה הארץ־ישראלית.

• את נמצאת בארץ כבר 45 שנים
ועדיין לא מדברת עברית כהלכה, למה?
לא היה לי זמן ללמוד עברית וחוץ מזה
ציונות בעיניי זה לגור פה, יותר טוב לגור פה ולא
לדבר עברית מאשר לגור בניו־יורק ולדבר
עברית טוב מאוד. מה לעשות, אני כל החיים שלי
אומרת בשנה הבאה אני לומדת עברית, אבל אף
פעם אין זמן. היום באים, לומדים באולפן. כשאני
באתי, לא היה אולפן והיום כבר מאוחר, אני כל
כך עסוקה. תמיד סחבתי את לימוד העברית
משנה לשנה, עכשיו זה קשה. יש גיל שזה קשה
ללמוד.

• באת לארץ עם ההורים?

באתי עם צרטיפיקט קאפיטלסטי מפראג. אז
היה הספר ה ל בן זה לא היה קל לבוא בארץ.
הג׳ויינט השיג שלוש מאות צרטיפיקאטים
וקיווה ששלוש מאות משפחות יהודיות יעלו,
אבל בכל פראג לא מצאו שלוש מאות שרצו

אמרתי נו, טוב אז אני אעשה משהו אחר ואז
פגשתי חברה מווינה שעשתה כובעות...

• כובעים...

כן. אז היו אנגלים וערבים מיפו ואף אחד לא
הלר לפארטי בלי כובע או כפפות והיתה לה
הרבה עבודה. היא ראתה את השמלות שלי
ואהבה מאוד. זה היה המודה של צנטרל־אירופה,
פראג, בודפסט, וינה, שהיו אז מרכז־האופנה והיא
אמרה לי: יש לי תצוגת־אופנה לכובעות, תני לי
שתים־שלוש שמלות לבחורות. אמרתי: למה לא?
למחרות באו כל כך הרבה גברות!
זה לא היה נכון שלא התלבשו, רק שלא מצאו
איפה להתלבש. אז ראיתי שיש כזאת הצלחה,
לקחתי דירה בגרוזנברג ואחרי כמה חודשים
היתה לי כל כך הרבה עבודה! אז באה העליה
מבוקרשט, עלייה מאוד אלגנטית, ומגרמניה, כל
האירופאים שהיה חשוב להם אופנה, תל־אביב
היתה קטנה ומיד ידעו שיש פה מישהי מאירופה
שעושה שמלות יפות. אז היו גם המון תופרות.
איזה בעלות־מקצוע! היום זה לא מה שהיה פעם,
היום תופרים הכל במכונה או במחשב.

• התוסרות היו מאירופה?
כולן. עד עכשיו כולן מאירופה, מרומניה,
פולניה, הונגריה. כולן אשכנזיות, עוברות אצלי
כל השנים. יותר מאוחר באו תופרות מאוד טובות

חומסי, נאששיבי, המון קליינטיות. עד היום אני
מקבלת דרישות־שלום. הן כולן עזבו את הארץ,
לא נשארו. הן היו מאוד אלגנטיות, היה להן
חינוך צרפתי, כולן שלחו ילדים ללמוד בצרפת,
בבריטניה, הם היו אינטליגנציה, כולם נוצרים,
לא זוכרת שהיתה לי קליינטית מוסלמית.

• ומי היו הלקוחות היהודיות?

אלו שבאו ארצה בגלל מלחמת־העולם
השניה ועזבו כשנגמרה המלחמה. הם באו הנה, כי
לא היתה להם ברירה. ברגע שיכלו, חזרו לאירופה.

איד קרה שמהתחלה היית לתופרת
עילית?
זה היה הטעם שלי, זה מה שלמדתי בבית־הספר
וזה מה שהיה צריך אז בתל־אביב.

• ולמי פרט לערבים העשירים
ולנשות האנגלים, היה כל כך הרבה בסן?
להוציא על בגדים?
או! היהודים שבאו לפה, בגלל המלחמה
באירופה, היו עשירים, הם עשו פה חיים כמו
באירופה, עם הקוקטייל־פארטיס והבגדים, אבל
הם עזבו ברגע שנגמרה המלחמה, לקחו את הכסף
ואת הבגדים ועזבו, הם לא היו ציוניים. אבל הזמן
הכי יפה שאני זוכרת זה כשקמה המדינה. פתאום
היו כל הגברות שבאו מקיבוצים, נשים שלא
חשבו על שמלות, על תיק, על כובע, נשים של
דיפלומטים, שנסעו לחו״ל וקיבוצניקיות מה־מיטבה,
שהפכו לנשות שרי־ישראל, הן היו
צריכות להיות ייצוגיות, אז אני לא רק תפרתי
להן, גם לימדתי אותן איך לובשים כובע, איך
לובשים כפפה, הרגשתי שאני עושה משהו
למדינה שלי. היו לנו גברות שנסעו כשגרירות,
נתתי להן עצות, לימדתי אותן איך לובש, מה
לובש, מי לובש. זה היה חשוב מאוד בשבילן
שתרגשנה נוח, לא כמו איזה מסכנות.

• מי היו הראשונות מנשות השרים
שבאו אלייך עם קום המדינה?

לולה בר עם בעלה דולפי ועם מרים אשכול (משמאל)
כשבאתי לארץ גיס תי אמרה לי: יש פה הרבה תופרות ו אין להן עבודה

נשואה וכי למרות מה שאמרה לי בר אינו
שם נעוריה, אלא שם בעלה הראשון ממנו
התגרשה ושנשא לאשה את התופרת שלה.
לולה בר אשה נאה מאוד, חסרת״גיל,
מסוג הנשים שאינן מעז לשאול אותן לגילן.
התמונות שמסרה לי הן מלפני למעלה
מעשרים שנה. ידידותיה הטובות היו ורה
וייצמן, רעיית הנשיא הראשון ופולה בן־
גוריון רעיית ראש״הממשלה הראשון. שתי
נשים שונות לחלוטין זו מזו. התופרת
הקטנה מפראג אהבה להתחנך בגדולי-
האומה. עד היום היא נחשבת לאישיות
ראשונה-במעלה, מוזמנת לכל הפתיחות
ולכל הסגירות, לכל האירועים ולכל החתונות
של המי ומי. היא תופרת לאורה
הרצוג, כמובן, ולא תפרה לעליזה בגין,
כמובן. אחת מלקוחותיה הטובות ביותר
היתה לאה רבץ, שהעשירה את המלתחה
שלה כשנסעה לוושינגטון, כמובן וסוניה
פרס, מאז מונה בעלה כראש־ממשלה, מדירה
רגליה מהסטודיו של אופנאית־הצמרת.
גם זה כמובן.
בימים אלה העניקה לה אוניברסיטת תל-
אביב כבוד רב, בנך שקראה קומה בפקולטה
לאמנות על שמה. בעלה נתן בתמורה
ארבע סטיפנדיות לסטודנטים. בבית־החו-
לים תל״השומר חנכו מחלק במחלקה ה קרדיולוגית
על שמה ועל שם בעלה, לזכרו
של אחי״בעלה. בבית־הספר לעיצוב אופנה
וטקסטיל היא חברה בועד״המנהל ובמו-

לעלות ארצה, אז החליטו לתת את הצרטיפיקט
לצעירים.

• באת לבאן לבדך, מבלי שאת
יודעת לאן את הולכת?

לא. היה לי פה אח, הוא היה מזכיר של
חלוצים בצ׳כוסלובקיה והוא עלה כמו חלוץ ב־
. 1936 באתי אליו. כולם, כל המשפחה, ההורים,
כולם, נשארו ונפטרו בשואה. זה היה נורא, היה
קשה להם להאמין שהעניין ייגמר לא טוב,
הצ׳כים לא היו אנטישמים כמו הגרמנים. הם לא
ידעו שום דבר על הפתרון הסופי.
הגעתי לכאן עם הרהיטים שלי. אז יכולתי
להביא הכל. הנאצים היו בפראג רק שלושה
חודשים, אני עברתי במשרד של אייכמן. פתאום
כל החיים השתנו, החברים שלי היו גרמנים, כי
היהודים היו מאוד קרובים לתרבות הגרמנית עוד
מתקופת הקיסרות האוסטררהונגרית ופתאום
אמרתי להם שלום ברחוב והם סובבו את הראש,
פתאום היה אסור ללכת לסינמה, לתיאטרון, היה
אסור לצאת אחרי שבע בערב. אמרתי: אני לא
נשארת פה, אני יהודיה גאה ולא אסכים לחוקים
האלה. אז בפראג היה משרד של פלסטינה וכך
באתי דרך הצרטיפיקט שקיבלתי ושלחתי את
כל הרהיטים.

• ואיד שהגעת לתל־אביב התחלת
לתפור לעילית?
גמרתי בפראג אקדמייה לעיצוב־אופנה וכשבאתי
הנה, אשתו של אחי אמרה: מה? את רוצה
לעשות פה סלון־תפירה? זה לא מתאים! יש פה
כל כך הרבה תופרות ואין להן מה לאכול. אז

ממארוקו ומאלג׳יר, הן היו בעלות־מקצוע, בוגרות
של בתי־ספר מקצועיים צרפתיים. זה נגמר,
עכשיו הכל אוטומטי, קומפיוטר, זה לא אופנת
עילית של פעם. לא. בכלל לא.

• מי היו הלקוחות שלד בתל־אביב
הקטנה?
הרבה ערביות, כולן מיפו, מאוד עשירות וגם
מלבנון, שם היו העשירים רגילים לנסוע לפאריס

..הנן ונא, דאגן שנא את
הציונות נמו הנן שו
תיאוווו החנל. הוא דא
לצה לעלות דאת הוא
נר עד היום נלונווו״
והיתה מלחמה אז לא יכלו לנסוע ובאו פה, לתל־אביב,
לחופש למלון גת־רימון זה היה המלון
הכי אלגנטי, פה, ממול, כבר איננו, עכשיו יש
מגדל גבוה, קוראים אותו ימית.
נו, הם גרו שם במלון והיו באות אצלי לתפור
והיו באות גם מקיירו והמשפחות העשירות ביפו,

פולה בן־גוריון וצפורה שרת וגברת וייצמן.
היא לא באה מקיבוץ, היא היתה מאוד אלגנטית,
היתה פירסט ליידי, מאוד אלגנטית והתלבשה
בסלונים הכי גדולים. ליידי הדסה סמואל, ליידי
רבקה זיו. וכשמאיר עמית היה ראש המוסד,
פתאום הוא מטלפן אליי: לולה, אני צריך משהו
בשביל אשתי. היתה אז הכתרה של אשתו של
השאה הפרסי והוא נסע עם אשתו ובא הנה עם
פרוטוקול, איזה שמלות היא צריכה. הייתי
מוכרחה לעשות לה שלוש שמלות־ערב, היא
אשה מאוד נחמדה, אבל בחיים שלה לא לבשה
שמלת־ערב עם תיק ועם כובע. לימדתי אותה
אין.
כשחזרו, באו הנה בשביל להראות לי ולבחורות
את הפילם שצילמו ומאיר עמית אמר:
לולה, היו שם נשים שלבשו בגדים מכל בתי־האופנה,
דיור, ג׳יבנשי, ואני מוכרח להגיד לך
שאשתי היתה אלגנטית כמו האחרות, לא נפלה
מהן. ואני חשבתי זו התרומה למדינה שלי. וכש־אסתר
הרליץ נסעה כשגרירה לדנמרק היא באה
אליי עם הפרוטוקול שאומר איך היא צריכה
להיות לבושה בשביל להגיש את כתב־האמנה,
היא היתה צריכה שמלה ארוכה עם שרוול ארוך
בצבע לא שחור ולא לבן, קנינו לה משהו בכחול־כהה
ותפרתי לה שמלה משלושה חלקים שתוכל
ללבוש לכל מיני ארועים, אחר־כך היא שלחה לי
פוטו שלה עם ראש הטקס מדנמרק, שבא לקחת
אותה למלך.

• גם לאה רבץ לקוחה שלך.

כשלאה הלכה בפעם ראשונה לג׳ונסון
עשיתי לה שמלת־ערב. תראי בפוטו איך ליידי
בירד ג׳ונסון מסתכלת עליה. כמה שהיתה יפה.
כשנסעה לוושינגטון עשיתי לה הרבה בגדים,
חליפות, שמלות קצרות, שמלות־ערב. לאה אוהבת
להתלבש.

• ספרי לי על ההכרות שלד עם ורה
וייצמן, רעיית הנשיא הראשץ.

היתה לי קליינטית מלפני המדינה, ליידי
הדסה סמואל, וכשהוויצמנים באו הנה ב־1949
היא הביאה את ורה. ב־ 1950 היה צריך להתקיים
המיצעד־שלא־צעד, עשיתי לה בשביל הטריבונה
משהו ליום ולרספשן בערב ברחובות, שמלת־קוקטייל.
מאז זה היה מסורת, כל יום־עצמאות
עשיתי לה שני דברים, אבל גם בין ימי״העצמאות
היא היתה באה לעשות שמלות.

• זה הכון שוורה וייצמן לא אהבה
לחיות בישראל?
זה לא נכון. היא אהבה את הארץ, אבל ורה
היתה סנובית גדולה וזה עורר אנשים נגדה. היא
לא היתה חברה של אף אחד והיתה מתיידדת
בקושי רב. שלי ושל בעלי היא היתה חברה מאוד
טובה. היו לה ולוייצמן שני בנים, בן אחד נהרג.
הוא היה טייס ונפל בקרב על בריטניה, מעולם
לא מצאו את שרידי־המטוס או את גופתו. הבן
השני היה מאוד נגד הציונות, הוא שנא את
הציונות, סבל מאוד מזה שאבא שלו ציוני, כמו
הבן של תיאודור הרצל, קראו לו בגג׳י, הוא נפטר
לפני שנתיים ויש לו בן. הנכד, דיוויד, היה תמיד

בא לארץ כשהסבתא היתה בחיים, הוא קיבל
מילגה בכימיה לאוכספורד וורה קיותה שהוא
יהיה כמו הסבא ושיבוא הנה לעבור במכון וייצמן.
כשהסבתא היתה בחיים הוא בא פעמיים בשנה
לבקר, חשבנו שיבוא למכון, אבל כשהוא גמר את
אוכספורר, הוא לא רצה לעלות ארצה, לקח ג׳וב
באיזו חברה לטרנספורטיישן, שם בלונרון, וחי
שם ער היום. חיים וייצמן אף פעם לא היה

.הז לי הונה קל״ננויות
ערביות מינו, גישפחת
חומס׳ ,דישפחת
נאששיב׳ ,ובם ערביות
מביירות. הן היו באות בל
ק״׳ן לתל־אביב, היו גרות
ב״גת רימון״ ,שהיה מלון
מאור אלגנטי״
פופולרי, הוא היה מאור זקן ומאור חולה כשבא
לפה ובן־גוריון היה פיגורה רומיננטית. בגלל זה
אולי לא אהבו אותו או את אשתו.

• ואיך קרה שאשה מאוד מרושלת,
כמו פולה בן־גוריון, הפכה גם היא
ללקוחה שלך?
פולה היתה שלומפר בבית. היא היתה באה
הנה, אליי, עם מכנסיים שבן־גוריון כבר לא לבש.
הייתי אומרת לה: פולה, איך את יכולה, יש פה
אנשים, והיא היתה עונה: אל תבלבלי לי את
המוח, אני עייפה וזה נוח. אבל כשיצאה עם ביג׳י
היתה טיפ״טופ. היא לא היתה יפה ולא היה לה
גוף. אז לא ראו שהיא מתלבשת בכלל. כל החיים
של פולה היו לשמור על בעלה. בן־גוריון חי כל
כך הרבה שנים כי פולה היתה כמו כלב־השמירה
שלו. תמיר שמרה שבן־גוריוו מוכרח לנוח. בן־
גוריון מוכרח לאכול. בן־גוריון מוכרח לקרוא.
בי.ג׳י שמע מאור מה פולה אמרה לו וכשהיא
נפטרה. שבועיים לא אכל. הוא לא קיבל את זה
שהיא מתה. הוא לא יכול היה לאכול מאף אחר
אחר.
פעם פולה באה לפה, ישבה ופתאום קפצה:
אני מוכרחה ללכת, לתת לבן־גוריון אוכל. אמר־תשלה:
פולה. הבחורה לא יכולה לתת לו? היא
אמרה: הוא לא לוקח אוכל מאף אחר, רק ממני.
כשנפטרה. בן־גוריון תרגם ביר שלו את
המיכתבים שהוא כתב לה והיא כתבה לו.
כשמלאו שנה למות פולה היתה אסיפה והוא קרא
מיכתב אחד שכולנו ישבנו ובכינו, תיכף אחרי זה
הוא שלח לנו את הספר מיכתבים לפולה וכתב:
ללולה ולדולפי מפולה ודוד בדגוריון. אפילו
שכבר מתה. תמיד. כשפגשתי אותו, היה אומר:
למה היא נפטרה לפניי. הוא תמיד, במשך שתים־
עשרה שנים שחי אחריה, כל פעם שפגש אותנו
היה מדבר רק על פולה.

• הוא דיבר איתך אנגלית?
הייתי היחירה שהסכים לדבר איתה אנגלית.
הוא היה אומר: לולה. יש רק דבר אחד שאנשים
יכולים להיות נגדר, זה שאת לא מדברת עברית.

• היה לבן־גוריון יחם לאופנה?
לא. בכלל לא. אבל פעם אחת באתי עם פולה
הביתה והיא הראתה לו שתי שמלות שעשיתי לה
ואמרה דויד, מה אתה אומר, השמלה הזאת או
הזאת, אז הוא ענה: יש לך פה המומחית הכי
גדולה בארץ, מה את רוצה ממני. הוא היה איש
עם לב. פולה היתה אומרת: בן־גוריון מאוד חכם,
אבל לא מבין באנשים, אני מבינה. היתה לה
חכמה כפרית והיא תפסה את הבן־אדם. לפעמים
היתה אומרת: זה קוץ׳־מוץ׳ הבן־אדם הזה, זה שום
דבר, לפעמים היתה אומרת: זה איש חכם, איש
טוב ואף פעם לא היתה טועה.

• אומרים שהיא לא המציאה את
הטקט.
זה נכון. פעם אתת היא ישבה פה, היא אהבה
מאור רכילות ולהסתכל על אנשים, היא אהבה
לבוא לפה לראות מה הולך. הייתי אומרת לה:
פולה, את לא צריכה לחכות והיא היתה אומרת;
לא, זה בסדר, יש לי זמן והיתה ככה יושבת
ומרכלת ומסתכלת. אז פעם אחת היא ישבה פה
ושם מדדה איזה גברת בגד, אז פולה שואלת
אותה: את מקרקוב, לא? והגברת עונה: כן, גברת
בן־גוריון, איך את יודעת? את נראית לי כמו
גליצייה, ענתה פולה והגברת נהייתה חיוורת כמו
הקיר.
אם פולה אהבה מישהו, היא אהבה. אם לא
אהבה, אז אוי ואבוי. את דאג המרשילד היא לא
אהבה ובגלל זה שאלה אותו את השאלה המביכה
הזו למה הוא לא מתחתן. היא ידעה בדיוק למה
הוא לא מתחתן, אבל רצתה לתת לו להרגיש לא
נוח.
היא היתה קנאית עד יומה האחרון. כשבו־גוריון
היה בן 80 ומלאו 50 שנה לנישואיהם, הם
היו צריכים לנסוע לארוחת־ערב של הבונרס
במיאמי. לפני זה פולה צלצלה ואמרה: לולינקה,
אני לא מרגישה טוב ומוכרחה לנסוע לארצות־הברית,
בואי הנה ותעזרי לי לבחור בגדים. באתי
אליה, לא היתה לה עוזרת כל הזמן, רק כמה
שעות, אז היא קראה לשוטר מבחוץ שיוציא את
השמעטס מהארונות. אמרתי לה: פולה, זה
שמעטס, את לא יכולה ללבוש את זה. ואז היא
אמרה: אני לא מרגישה טוב ואין לי כוח לבגדים.
אמרתי לה: אז אל תסעי. היא הסתכלה עליי
ואמרה: מה עם כל הוייברס, שאני אתן לבו־גוריון
לנסוע לבד?
הייתי בדיוק בסיור באמריקה ובאתי לפגוש
אותם במיאמי. נסענו לשרה־התעופה והיו שם
עיתונאים ועיתונאית אחת שאלה: מיסטר בך
גוריון, זהו הביקור הראשון שלך במיאמי ...ועוד
לפני שבן־גוריון הספיק לענות. ענתה פולה
בשמו: כן, זה הביקור הראשון שלו והוא לא
הפסיר מי־יודע־מה.
בניו־יורק בא לבקר אותם נלסון רוקפלר,
שהיה מושל ניו־יורק. הוא בא למלון והביא להם
כמתנה לרגל היובל של הנישואין פסל מודרני,
מאוד יפה. פולה לא אהבה את הפסל ואז רוקפלר
אומר לבן־גוריון: נו, אחרי 50 שנה, מי מנהל את
הנישואין שלכם? בן־גוריון ענה, בהומור: שאל
את אשתי ואז פולה הסתכלה על רוקפלר במבט
הורג ואמרה: אתה יורע מה? שאלת שאלה אחת
יותר מהיי. רוקפלר השתתק מיה.

• ואיך הגים בן־גוריון על הדכרים
האלה שלה?
הוא צחק. הוא אף פעם לא אמר לה כלום.
לפני מלחמת ששת־הימים לא ידענו מה הולך.
בן־גוריון לא היה בממשלה והוא ואשכול לא
דיברו ביניהם ואז פולה מצלצלת יום אחד ואומרת:
לולינקה. בואי הנה! באתי עם בעלי ופולה

בארץ־ישראל הקטנה
סוניה פרס הביאה את לאה רבין
אומרת: לולינקה, את יודעת מי למעלה? שאלתי:
מי? והיא אומרת: יש פה בגין! אמרתי: בגין? איך
זה יכול להיות? אז היא אומרת: בגין ויוסף ספיר
ופרס ודיין. הם מתייעצים עם בי.ג׳י איך להכריח
את אשכול שייתן את תפקיד שר־הבטחון לדיין.
בערב הזה אני זוכרת בא גרשום שוקן, נכנס
השוטר ואמר יש פה אדון שוקן מעיתון הארץ
הוא רוצה להיכנס. ופולה אמרה: לא בא בחשבון.
בעלי אמר לה: פולה, זה עתון חשוב, הארץ.
ופולח בשלה: עכשיו, אף אחד לא נכנס! והיא לא
נתנה לו להיכנס והוא הלך הביתה.
במלחמת סיני, ב־ ,׳56 אף אחד לא ירע מה
קורה, אז ידעו לשמור סוד, לא כמו היום. שכל
הזמן מדליפים. אנשים ברחוב הריחו משהו, בגלל
המטוסים בשמיים. בן־גוריון בא מירושלים, היתה
לו גריפה, הוא היה חולה, פולה טילפנה ואמרה:
לולינקה, מה מדברים אנשים? אמרתי לה: אומרים
שיש משהו נגד הפדאיון. ואז היא אומרת:
לולינקה, אל תשמעי מאנשים מדברים. קחי מזוודה
קטנה ,׳שימי בפנים חלוק־בית חם, גם בשביל
דולפי וקחי גם ואלריאן שדולפי לא יהיה
עצבני.
אמרתי לה: פולה, מה קרה? והיא ענתה: עשי
מה שאני אומרת לך ואל תשכחי ואלריאן. אחר־כך
היא סיפרה שהיה פחד שהמצרים יתקיפו את
תל־אביב ורמזה לי שארד למקלט.

• מי הלקוחות שלך כיום?
שני שליש מחו״ל. הן באות לפה במיוחד
מאנגליה, מניו־יורק, מברזיל, ממכסיקו.

• יצא לך לפגוש אופנאים בעלי״שם
בעולם?
אני מכירה אישית את כל האופנאים החשובים.
דיור, ולנטינו, ג׳יבנשי. סן־לוראן גם מכירה.

לולה עם דויד ופולה בן־גוריון
פולה אמרה: אל תבלבלי במוח! זה נוח לי!״

• סוניה פרם גם תופרת אצלך
בגדים?

2 5שנים באה לעשות חליפה. היא מאוד צנועה.
היא הביאה אליי את לאה רביו. עכשיו לא עשיתי
לה בגדים. היא מאור נזהרת. מאוד לא רוצה
שיגידו עליה שהיא בזבזנית.

• תפרת גם לעליזה בגין?
לא. אף פעם היא לא ביקשה.

• ולאורה הרצוג?

כן. היא קליינטית טובה. כל פעם שהיא
נוסעת. אני עושה לה בגדים. כשנסעה למלכה

״הנכד שי ליידי הרסה
סגואל, הנו שו אדווין,
הוא גזען בגנון וייצגן.
הוא ירש תואו לווו,
וימי לשבת בבית•
הלוווים הבויט״
באנגליה, גם כעת, בשביל הנסיעה לאירלנד,
עשיתי לה.

• מי שילם את הבגדים של לאה
רבין, בשנסעה לוושינגטון ואת הבגדים
של אורה הרצוג?
אני באמת לא יודעת. בטח יש לזה תקציב. הן
מוכרחות להיות ייצוגיות.

• כמה עולה לתפור אצלך שמלה?
אני לא מדברת על זה, זה לא יפה לדבר על
דברים כאלה, זה תלוי למה, למי, אני באמת לא
מדברת על זה.

• את בטח מלמדת אופנה?
(המשך בעמוד )42

היא קליינטית שלי מלפני הרבה זמן. לפני

למי יש דרישוז־שחם מהיענים, מי שבר קורס לקריאה
מזורזת ומי כוח! עדיין בידיו למרות שהגיע לגבוחת
בעלת ההופעה האלגנטית

ביותר של השבוע היתה טיבה
שפירא, רעייתו של הח״כ־תע־שיין,
אברהם שפירא. בחתונת
בנה שמואל, סיפרה כי הצטרפה
למיבצע הדיאטה של בע־

הנשים בחתונה, ולכן התאכזבה
כששלח לה בעלה, שסעד במדור
הגברים, שליחים שהודיעו לה
על רצונו לפרוש מהאירוע .״מדוע?״
שאלה באכזבה ,״הוא לא
נהנה כמוני?״

סת שבח וייס. וייס, שטייל עם
מישפחתו בשמורת־טבע בצפון־
הארץ, חזה בסרט על היענים
שבשמורה. הוא זיהה בנקל את
קולו העמוק והמלא של בן־עמי,
כקריין שליווה את הסרט בהסברים,
והביא לו ד״ש חם משותפיו
להסרטה.
לאור החוברות עבות־הכרס
המציפות את שולחנותיהם של
חברי־הכנסת(דו״ח מבקר־המדי־נה,
מסקנות ועדת־החקירה על
רצח ארלוזורוב, ועוד) ומלאי הדואר
המצטבר בתיבותיהם, יזם
חבר-הכנסת מאיר שיטרית
רעיון מבורך. הוא מארגן בימים
אלה הרשמה של חברי־הבית
לקורס לקריאה מזורזת. ההיענות
מפתיעה לטובה.
לעיתונאי אילן שחורי
היתה בעייה עדינה. הוא קבע
פגישה עם אחד מפעילי ש״ס,
שלא היה מעוניין להדגיש את
הפגישה יתר־על־המידה. שחורי
הבחין בשולחן עמוס בפעילי־ש״ס
במירפסת הכנסת. מובן
שלא יכול היה לשלוף מהשולחן
את איש־שיחו. הוא המתין והמתין,
אך השיחה סביב השולחן
במרפסת נמשכה. שחורי, שמיהר
לרדת לתל־אביב, הסתובב אובד־עצות.
לבסוף, בעצת עמית, יצא
למירפסת והחל מסתובב בצורה
הפגנתית. מקץ כמה דקות, התפרק
שולחן־ש״ס, אנשיו התפזרו,
מלבד האחד שפנה לעבר העיתונאי.

כתב
קול־ישראל בכנסת,
עודד בן־עמי, הופתע מאוד
לקבל, במהלך דיון בכנסת, פתק
שבו היה כתוב :״יש לך דרישת־שלום
מהיענים בדיקה מהירה
העלתה שהכותב היה חבר־הכנ־

לחיצות־ידו של הפרופסור
ישעיהו ליבוביץ היוו את
שיחת־היום בחגיגות ה־ 20לקיומו
של מוסד החינוך, אוהלו.
ליבוביץ, שהגיע כבר לגבורות,
היה אחד מאורחי־הכבוד של ה
חותמ

ומפתחות
• הסיפור הבא נשמע כלקוח
מן הדמיון, אך הוא אמת-
לאמיתה. מאז פרשת החותמות
של אליעזר שוטטק, לא נשמע
סיפור שכזה בהיסטוריה
המיפלגתית בישראל:
הסיפור מתחיל בחברת-הב-
נסת שרה דורון, חברת המיפלגה הליברלית, שלא שבעה
נחת מהמועדון שעמד לרשות חברי״המיפלגה, בבניין ה-
מיפלגה הליברלית ברחוב אבן־גבירול בתל־אביב.
המועדון, ששימש כמקוס-מיפגש לשרידי המיפלגה, היה
רעוע וחסר־מיזוג .״בקיץ היה חס ומחניק, ואילו בחורף -
קור״אימים ״,כפי שתיאר אותו השבוע אחד מבכירי-
המיפלגה.
בעידודם של חברים במיפלגה פעלה דורון למען שיפור
התנאים במועדון.
לבסוף, אחרי תלאות רבות, זכתה דורון לראות פירות
לעמלה -המועדון שופץ, הריהוט הוחלף, נתלו וילונות,
הותקן מיזוג־אוויר.
אלא מה 1המועדון אינו פועל. משום־מהן או אולי: משום
מי! צבי רנד הישיש, היושב־ראש הנצחי של איגוד העובדים
הליברליים, פשוט נעל יום בהיר אחד את דלת מועדון-
החברים, לקח את המפתחות עימו וזהו. חסל סדר מועדון.
לה, והצליחה להפחית 15 קילוגרמים
ממישקלה.
גם לילי שרון, רעיית
שר־התעשיה־והמיסחר, בלטה בהופעתה
בחתונה זו. שרון האלגנטית
נהנתה למדי בעזרת
טרורזיה
רפ״סי

פרק נוסף בסידרת־הטל-
וויזיה בכנסת־ישראל. הפרק
הראשון היה שייך לחבר־ה-
כנסת בני שליטא. הוא הת עצבן,
כרבים מחבריו, מהצפייה
במכשיר הישן־נושן, המשדר
עדיין בשחור-לבן במיזנון־ה-
כנסת, ופנה ליושב־ראש הכנסת,
שלמה הילל, בבקשה
שהכנסת תרכוש מכשיר חדש, ציבעוני, למען נבחרי-העס.
הילל השיב, כמיצוות-השעה :״אין תקציב!־ השבוע קם חבר-
הכנסת פסח(;,פייסי״) גרופר והודיע שיש באפשרותו להשיג
מכשיר־טלוויזיה חדש למיזנון־הבית. המכשיר, סיפר, הוא
תרומה מידיד למען כנסת־ישראל. הילל סירב לקבל את
התרומה, בטענה שאין זה נאה שכנסת-ישראל תקבל נדבות.
יאה או לא, השבוע, בעת הצפייה במישחק־הגמר על גביע-
המדינה בכדורגל, התרעמו על טיב המכשיר הישן רבים
מחברי-הבית, שנאלצו לצפות במישחק המכריע בין קריאה
לקריאה במליאה. אחדים מהם אף הציעו לגרופר לעשות
תרגיל: לקבל את התרומה מידידו, להציב את מכשיר-
הטלוויזיה החדש בחדרו שבבניין, ואחר״כך להעבירו
למיזנון, בטענה שהחדר קטן מדי וקהל־הצופים גדול מדי.
אירוע, שהתקיים בשבוע שעבר,
והוכיח בשורה של לחיצות-
ידיים איתנות שכוחו עדיין בידיו.
סאלי
וסם לואיס ממשיכים
בפסטיבל־הפרידות שלהם
מישראל. השבוע היו אורחי-
הכבוד בהצגה החגיגית של
מכור לאהבה, שהועלתה בתיאטרון
יובל. השניים נפרדו באותה
הזדמנות חגיגית אף מידי-
דתם הטובה, מרים עציוני,
מפיקת־ההצגה.

עציוני, סיפרה באותה הזדמנות
על חוסר־המזל שפקד
אותה לאחרונה: היא פנתה לשחקנית
חנה לסלאו והציעה לה
הצעה מפתה ביותר — לככב
בהצגת־יחיד. לסלאו התרגשה
מהרעיון, אך סירבה וגילתה לה
שהיא בחודשים הראשונים להריונה.
זמן־מה אחר־כך פנתה עצ־יוני
לזמרת נורית גלרון, בהצעה
לככב בערב שירי רחל.
גלרון ראתה בהצעה מחמאה, אך
נאלצה להשיב את פני המפיקה
חינם. הסיבה — גם היא בתחילת
הריונה. עציוני המיואשת שאלה
השבוע :״מה זה, לא נותרו בשוק
שחקניות לא מעוברות?״
כמדי שנה, חוגגים הזוג
מישה אשרוב ( )63 ורעייתו,
הבימאית בלהה מס 41 את
יום־הולדתה של בתם, חן, בהצגה
חדשה. בשבוע שעבר
הציגו לפני ילדי שכונת רמת־אביב
ג׳ ,איזור מגוריהם, את ההצגה
גוזמאי־הבדאי. חן, כוכבת
האירוע, לא היתה על הבימה
אלא ישבה בנחת וצפתה בהוריה.
השחקן עודד תאומי הזמין
בשבוע שעבר את כל הפרטנריות
ששיחקו לצידו במשך ה־קאריירה
הענפה שלו, באורחותיו
כפרימיירה החגיגית של
על החיים ועל המוות, מחזה
שכתב בעצמו. בין האורחות שלו
ניתן היה למנות בקהל את רחל

מרכוס, יונה אליאן, דינה

ישבו צמודים בערסל״הקש במסיבה שערכה רינה כרמלי, מפיקת טקס־הפתיחה
של המכביה הקרובה, בדירתה בפתח״תיקווה. אלדד כתב את
המוסיקה למופע ״ 12 השבטים״ ,שיועלה באותו ערב. על אותו ערסל

תפסה אחר-כך יהודית שוויצר החדרתית (בשמלה הלבנה, משמאל)
מורה לריקוד, הכוריאוגרפית של המופע, פוזה יחד עם הבימאי הצעיר
אורי פסטר. שוויצר חטובת־הגוף סיפרה שכאשר התחילה בעבודה
המעשית במופע, נבהלה, כי הרגישה ש,.נכנסה לנעליים גדולות
ממידתה״ .היא נכנסה ללחץ, שקלה פרישה, אבל לבסוף נשארה.

דורון, עדנה סלידל ואחרות.
תאומי נימק את זימונן :״לפחות
בערב־הבכורה שלי איני רוצה
להיות לבד.״
אחרי ההצגה הזמין תאומי
את אורחיו ואורחותיו לסעוד
במועדון. בחצות, משהיתה המסיבה
בעיצומה, הסתבר שזאת
גם מסיבת־הפתעה עבור בתו,
עינת, שחגגה באותו לילה את
יום־הולדתה ה־ .20 אמירה, בתו
השניה של תאומי, לא נסחפה
בשימחה הכללית. הסיבה —
אמירה בת ה־ 17 היא מעריצה
מושבעת של הזמר שלמה
ארצי. זה לא הגיע למסיבה,
למרות שהוזמן, והשבית את
שימחתה של המעריצה הנאמנה.
יוסף בראל, מנהל הטלוויזיה,
אינו חובב־כדורגל
העולם הזה 2493

ז ך 1ת ך 1הופיעה בפתיחת המיסעדה של חבר שלה בתילבושת״עור, שרכשה בנסיעה האחרונה שלה
פינצ׳יי מור, בלבוש
לארצות־הברית. בתמונה היא נראית עם הזמר שאול נמרי. משמאל: הדוגמנית פינצ

נועז. למטה: מוטלה שיפמו, המלווה על״ידי אשתו שושנה ואחותה התאומה תחיה, שהיא אלמנת אחיו התאום
דויד. רק מעטים מבין מכריהן יודעים להבדיל בין השתיים. במסיבה לפתיחת המיסעדה נוכחו כ־ 2000 איש.

מלבנון ועכשיו אנחנו מוציאים
את לבנון מצה״לד

• שר־האוצר יצחק מודעי,
על פרשת אתא :״אין טעם
להחיות מיפעל שהוא מתר
• השר דויד לוי, במהלך
מישחק־הכדורגל בין בית׳׳ר־ירושלים
לבין מכבי חיפה :״צריך
לשים עין על (אלי) אוחנה.
חייבים לשמור עליור

מושבע, בלשון־המעטה. אך הוא
נטל פסק־זמן מעבודתו ונסע
לצפות עם בנו במישחק־הגמר
על גביע״המדינה בכדורגל בין
בית״ר ירושלים לבין מכבי חיפה.
הוא חזר מלא חוויות מהמישחק.
בחדרו בטלוויזיה, אחרי המשחק,
לא חדל מלהתפעל ,״כיצד הצופים
ממש מייעצים לשחקנים
מה לעשות — זרוק לכאן, כדור
לשם — כאילו שהשחקנים
יכולים לשמוע.״ בנו הצעיר ישב
כל אותה עת ליד אביו, לבוש
בחולצת־בית״ר צהובה, ראשו
עטור בסרט צהוב שעליו כתוב
בית״ר, ולא הבין ממה מתפעל
אביו כל־כך.
האוורד קופל, מגדולי
השדרנים בעולם הספורט, הגיע
לביקור בארץ. הוא בא לירושלים,
ויש באמתחתו סיפור
מרגש על קורות חזרתו לחיק
היהדות. קוסל, שהגיע לסקר את
אולימפיאדת־מינכן ב־ ,1972 לא
היה מודע למשמעות היותו
יהודי. רצח של ספורטאי־ישראל
גרם לו לחשוב על כך. הוא
התחיל לגלות עניין בישראל,
ומה שיותר חשוב — לתרום
כספים למוסדות שונים בארץ,
ובכללם האוניברסיטה העברית,
המארחת אותו בישראל.
כוכבת־תקשורת נוספת ה־מתארחת
בארץ ובאותו המלון,
אך באנונימיות מוחלטת עד לרגע
זה, היא מורין ליפמן, עור־העולם
הזה 2493

כת־עיתון ידועה באנגליה ובע-
לת־פינה פופולרית בבי־בי־סי.
המיסעדן ג׳קי רונן שמח
בשימחתו של אורי מלמיליאן
והחליט להעניק לו מתנה אישית
— זכיון לאכול חינם במסעדתו
במשך כל שנת־מלכותו.
רונן, שרואיין לפני שבועיים
בהעולם הזה וקבל על
בעיות־החניה בתל־אביב, המזיקות
לעסקיו, הופתע לטובה. למחרת
הפירסום בעיתון, כך סיפר,
הופיעו פקחים וסידרו מקום־
חניה ליד מיסעדתו.
המחזאי יהושע סובול
קוצר הצלחה לאומית חסרת־תקדים
בגרמניה, שבה מוצגים
במקומות שונים שניים ממחזותיו,
גטו ונפש יהודי, בעברית
וגם בגרמנית, על־ידי שחקנים
מקומיים. אחרי הצגת גטו בוויס־באדן,
המתין לסובול ולשחקני
תיאטרון חיפה אנגלי בשם
פול מאייר. כשהוא נרגש עד
דמעות הוא סיפר לסובול שאת
אשתו — היום פסיכולוגית —
הוא הכיר אחרי המילחמה, ומי
סיפוריה למד הרבה על מה שעבר
עליה ועל יהודים במילחמה,
אך את החוויה האמיתית של
השואה העניק לו סובול. הוא
ואשתו הזמינו את כל משתתפי
מסע־התיאטרון — 45 איש —
לארוחת־ערב חגיגית בעיר.
להצלחה דומה לזו של
סובול זכה כוכב שני המחזות.

• מטריק ריים, הקצין
שהיה ממונה על חקירת רצח־ארלוזורוב
מטעם הבריטים, על
השמועות ברבר פרשיית־האה־בים
שניהל עם סימה ארלוזורוב,
אשת הנרצח :״הלוואי והייתי כזה
בן־מזל, שכן היא היתה אשה יפה
ומושכת ״.רייס, שמת לפני כמה
שנים, צוטט על־ידי בנו.

דפנה בדק

השחקן דורון תכורי. אחרי
כל הצגה מתקיים דיון בהשתתפות
הקהל. תבורי הוא המבוקש
ביותר, ואליו מפנים שאלות
רבות, גם פוליטיות.

מנהל התיאטרון, נועם
סמל, סיפר איך נולד הרעיון
להעלות־ את גטו על הבימה.
סובול סיפר לו בנוכחות גדליה
בסר שהוא מחטט במיסמכים
ישנים ששרדו מגיטו ורשה. סמל
הוציא מיד פיסת־נייר והחתים
את סובול עליה. נאמר שם; ״אני
מזמין ממך, יהושוע, את המחזה
על הגטו ״.כששמע את הסיפור
הסופר היהודי, סטפן היים,
המתגורר במיזרח־גרמניה ושנכח
בהצגות בגרמניה המערבית —
משום שיש לו זכות־מעבר חופשית
— אמר לסובול :״הנה, גם
אני מוציא מפית־נייר ומזמין
אותך לכתוב במשותף איתי את
המחזה לספרי אחשוורוש היהודי
עבור תיאטרון חיפה.״

נסוק׳ השבוע
• התעשיין־הח״ב אבר

שפירא, בהזדמנות של
נשואי בגו, שמואל בנימין(ראה
גם עמודים 16־ :)19״אני מייבא
כלות ומייצא שטיחים!״

• מפקדים של חטיבת
בדלני, עם סיום אימון הקיץ ה־ראשוז
:״קודם הוצאנו את צה״ל

״הילטון׳ ,כשהיא לבושה בתילבושת בעלת שרוולים ארוכים.
עופרה הודיעה בשבוע שעבר להנהלה של המלון שהיא מתפטרת.

.רהווים שרי לא היתה מחשבה לשלוח אות׳ ולמוד בסנתו, אז מה נשאו ו? נדווגר!,,
..אני אוהב סוטים, בעיקר ג״מס בוגד. אוהב לקנות בגדים, לשבת בבתי־קבה, לברוח ר
ך* סיפור של אלי אוחנה מורכב מעוני, מוות,
( \ כסף והצלחה. באמריקה, ארץ ההוליבור
וההגזמה, היו הופכים אותו למחזמר נוצץ או
לסרט מהחיים. והרולד רובינס, מחברם של
השאפתנים, ההרפתקנים וסווזרי־החלומות,
היה בוודאי מזדרז לשזור אותו אל רב־מכר חדש:
המצליחנים, הכדורגלן. או מלך־השערים.
בינתיים, עד שכל זה יקרה, או ער שתגיע
שעתו לפרוש, משחק אלי אוחנה כדורגל, מחוזר
על־ירי אינספור בחורות, קורא עיתונים, קונה
בגדים, אוכל במסעדות. כך בדיוק, על־פי הסדר
הזה.
תחילתו של אלי, הוא אליהו, במעברת האז־בססונים
בקרית־יובל בירושלים, ב־ז בפברואר
. 1964 בן שביעי להוריו, מסעוד ורחל אוחנה.
אחריו יבואו עוד שניים.
על ילדותו, כמו על שאר המאורעות בחייו,
מדבר אלי בקול רשמי, שוקל בזהירות כל מילה.
תמיד יאמר רק מה שנשמע לו כראוי שייקשר
עם שמו, ישתדל שלא לפגוע באחרים או בשמו
הטוב.
״גדלתי במשפחה שחיה מהיד לפה. ישנו ארבעה
אחים בחדר ולא כל מה שרצינו קיבלנו.
אופניים אף פעם לא היו לי. בשביל לקבל נעלי־התעמלות
הייתי צריך לחכות הרבה זמן בתור.
ובסוף קיבלתי נעליים לא כל כך טובות. אנחנו
לא נולדנו לצעצועים וספרים ודברים כאלה. אבל
היה לנו טוב עם זה, כי לא היינו רגילים לעושר.
וגם לא היה לנו במי לקנא. מסביבנו כל החברים
שלנו חיו ממש כמונו״.

^ אשר יוסי ,31 .רס״ר בצבא קבע, הבכור
^ לבית אוחנה מתערב ואומר ״מהאזבסטונים
כולם יצאו עבריינים. רק במשפחה שלנו, בזכות
אבא סמכותי. לאף אחד אין תיק במשטרה,״ כועס
אלי. יוסי יכול להגיד כל דבר, אבל הוא, אלי,
אינו מוכן להאשים את אוהדיו בעבריינות .״אני
לא יודע מי עבריין וכמה. איזה מין שטויות
אלה?״
אך לבסוף הוא מזכיר את המילה פשע. ולא
כדי לפגוע במעריציו, חס וחלילה. אלא כרי
לשבח את הוריו .״אם יצאנו איך שיצאנו, זה רק
בגלל ההורים. הם החזיקו אותנו חזק. היינו גם
פוחדים וגם מכבדים את ההורים, כך שבכלל לא
העזנו לחשוב על הנושא של פשע״.
מסעוד אוחנה ,58 ,אבא של אלי, אינו מבין מה
כל כך מיוחד בשיטת־החינוך שלו .״הכל פשוט
מאור. אני התחנכתי טוב מההורים שלי. שמעתי
אותם עד הסוף, וככה גם הילדים שלי שמעו לי.
הייתי אומר להם: תברחו מדבר שאסור לכם
לעשות. והם ברחו. לא, לא הרבצתי להם. בשביל
מה זה יעזור? לפעמים הייתי מעניש. למשל אלי,
אם לא היה רוצה לבוא אתי לבית־כנסת, הייתי
אומר לו: אם אתה לא בא אתי, אני לא מרשה לך
ללכת לאימון״.
מסעוד נולד בעיירה מארוקאית קטנה,
סמוכה לקזבלנקה. היו לו ארבעה אחים ואחיות,
אמא ואבא שהיה סנדלר של נעלי־בד. כשהיה
מסעוד בן שמונה נשלח לקזבלנקה לבן־דודו,
שם למד להיות סנדלר של נעלי־עור. עשרים
שנים שהה מסעוד בבית בן־משפחתו, ער שנשא
לאשה את רחל.
היא נולדה באותה עיירה, ארבע שנים אחריו.
אביה־שלה הוציא את לחמו ממכירת חמרי־ניקוי.
כשהיתה ילדה קטנה מת האב והותיר אחריו
אלמנה ושישה ילדים. רחל למרה לתפור. את
חלקה בפרנסת־המשפחה תרמה בתפירת שמלות
לערביות.
כשמלאו לרחל עשרים, לחשה לה אחותה
שהוריו של מסעוד, שהוא בחור טוב, גרים
בשכנותה ואם היא רוצה. אפשר לסרר משהו.
רחל רצתה והאחות סידרה ומאז מסעוד ורחל
נשואים.
בשנת ,1955 עם יוסי, הבכור, בן החצי שנה,
עלו מסעוד ורחל לארץ. שש שנים גרו בחיפה.
אחר־כך עברו לאזבסטונים בירושלים. לפני
תשע שנים נסגרה המעברה. מרבית המפונים,
ובתוכם אוחנה, הועברו לקריית־יובל, שם הם
מתגוררים עד היום.
מסעוד, שהביא איתו מקזבלנקה את תורת
הסנדלרות, עבר במשך 25 שנים כסנדלר בבתי־חרושת
קטנים בתל־אביב. שם גם נפצע. שלוש
מאצבעות ידו השמאלית קטומות. הביטוח
הלאומי קבע לו *״ 100 נכות. כבר חמש שנים הוא
אינו עובד.
רחל. שתפרה במארוקו שמלות לערביות.

וווו

אחרי הבית־ספר, ולא רק אחרי הכדור. אבל הוא
לא רצה. אז אנחנו, חס וחלילה, לא היינו נגרו. לא
רוצה בית־ספר, לא צריך. אמרתי לו: מותק,
תעשה מה שאתה רוצה. העיקר שתלך בדרך
הישרה, בלי סיגריות, בלי יין ורק עם חברים
טובים״.
מצוייר בעצות אלה, הפך אלי לכוכב־הכ־דורגל
המצולם והנערץ ביותר במרינה .״עכשיו
אני שמחה שהוא בחר לו את העתיד שלו בעצמו
״,אומרת אמא רחל .״ואיזה כבוד עושים לי
בגללו. ביום הרביעי, אחרי המשחק הגדול,
הלכתי לשוק לקנות דגים. המוכר של הדגים
מייד קרא לשני חברים שלו. אחד נישק לי את
היד. האחר נישק לי את הראש, ופתחו בקבוק־שמפניה
ואמרו: כל הכבוד, הלוואי שכולם היו
כמו אלי.״

לא שחצן,
|£ג סת ם קר וסגור
^ חדר־האורחים שבדירתו השכורה של
אלי אוחנה בשכונת גילה, מוצגים לראווה
11 גביעים, מטעם כל העיתונים וההתאחדויות
האפשריים. לצידם שתי כריות בצורת לב, רקומות
בחוטי זהב וכסף: לאלי באהבה מסיסי. לאלי
באהבה מדליה ויפה.
על הקיר הסמוך לדלת־הכניסה, הכרזות־אה־בה
עלומות .״לאלי אוחנה, רציתי להתרים במיוחד
פה כרי להתרים אותך ולא היית. התבעסנו.
תצפה להפתעה בקרוב ״.״אלי, הייתי פה ולא
היית. אבוא בפעם אחרת. מהשרופה עליך ואוהבת
אותך״.
הטלפון מצלצל בתדירות של צלצול לדקה.
״חני? איזה חני? את התקשרת גם אתמול? לא
זוכר. תתקשרי עוד חצי שעה. טלי? טלי כהן?
אבל זה לא הקול שלך. תתקשרי עוד חצי שעה.
מירי? מה שלומך? תתקשרי עוד חצי שעה.״
כך בשנה האחרונה. לפני זה, במשך שנה,
שרית שוורץ הייתה החברה הצמודה של אלי.
ביום קיץ אחד, בשנה שעברה. נהרגה שרית
בתאונת־דרכים, מה שהפך את אלי, באופן סופי
ומוחלט, לג׳ון טרבולטה של הספורט הישראלי.

גילתה עד מהרה כי בארץ, בה הערביות הן
שתופרות שמלות ליהודיות, היא מחוסרת־עבודה.
מייד מצאה לה עיסוקים אחרים, כמו
מנקה ועוזרת־לטבח פה ושם. ובינתיים גם ילדה,
בזה אחר זה, עיי שבעה בנים ובת אחת.
את אלי זוכרת אמא רחל כתינוק שמן ובכיין.
כשגדל היה אלוף הגולות ואהב, כמובן, לשחק
כדורגל.
״להורים שלי לא היתה את המחשבה לשלוח
אותי ללמור פסנתר, אז מה נשאר לי לעשות?
לשחק כדורגל,״ אומר אלי .״מאוד אהבתי
לשחק. ותמיר חלמתי להיות שחקן כדורגל
בבית״ר״.
בית״ר, כמובן, בגלל הבית .״בית״ר והליכוד
זה התחביב שלי ״.אומר מסעוד .״אני אוהב את
המפלגה הזו מתוך ליבי״.

ואלי :״הצבעתי לליכוד אבל, בעצם, אני יותר
ימינה מהליכוד״.
אבל לפני שהלך לקלפי להצביע עוד למד
בבית־הספר. היה חבר של כולם, ואהב ללמוד,
בעיקר חשבון והיסטוריה ותנ״ך. כשהגיע
לתיכון. השתלט עליו משחק הכדורגל. מגיל 13
שיחק בבית״ר. בגיל 16 החלו כולם להכיר
בכשרונו .״ואז כבר לא אהבתי ללמוד. רציתי רק
לשחק ״.בכתה י״א עזב את בית־הספר האקסטרני
מיכלל, בו למד במשך שנתיים, והתמכר כל־כולו
לכדורגל ולבית״ר.
אמא ואבא לא שמחו. רק שניים מבין תשעת
ילדיהם סיימו את לימודיהם בבית־ספר תיכון.
והם רצו שאלי יהיה השלישי. .״עשיתי טעות
שהכנסתי אותו לבית־ספר דתי,״ מחפשת רחל
את סיבות הנטישה .״תמיד ביקשנו ממנו שירדוף

אומר אלי :״היה לי קשה. בטח שהיה קשה.
אבל מה לעשות, יש בחיים גם דברים טובים וגם
דברים רעים. וצריך לדעת לקבל הכל. וחוץ מזה,
אני באופי שלי משתדל להיות מציאותי והגיוני,
להתנהג בצורה מחושבת ושקולה ולא לאבד
פרופורציות.״
אתה נשמע קר ומבוגר.
״כן. אני רק בן ,21 אבל אני הרבה יותר מבוגר
מהגיל שלי. ואני באמת טיפוס קר ואדיש. ובגלל
זה הרבה אנשים חושבים שאני שחצן. אז שידעו,
אני לא שחצן. אלא סתם קר וסגור. אני לא מסוגל
לחייך ולהיפתח בפני מי שאני לא מביר״.
בפני מי אתה כן נפתח! למי אתה מספר
את סודותיך?
״איזה סורות? אין לי שום סודות״.
ציון ,20 ,שחקן־כרורגל בהפועל ירושלים
ואחיו של אלי, מתערב :״אלי, מי הכותל המערבי
שלך?״ הוא שואל. אלי נבהל. למי שמצליח כל
כך ומפורסם כל כך אין שום בעיות, וממילא הוא
אינו זקוק לכותל מערבי.
עיניו של ציון ננעצות, באלי .״ציון, ציון
הכותל המערבי שלי,״ מודה אלי.
למי שיש כותל, יש, אולי, גם חלומות.
אתה זוכר חלומות שלך?
״לא. ואם הייתי זוכר, אז מה? מה זה שייך? איזו
מין שאלה זו?״
מה היית עושה א ם לא היית כדורגלן?
״לא חושב על זה. בטח הייתי עושה דברים
אחרים. לא יודע מה״.
מתי תפסיק לשחק?
״כשהגוף שלי יפסיק לסחוב אותי.״
ומה תעשה אחר־כך?
״לא יודע. למה לשבור את הראש עכשיו?״
מה א תה עושה, חוץ מכדורגל?
״קורא עיתונים. בעיקר ספורט ומוספי־עס־קים.
אני אוהב לקרוא על אנשי־עסקים מצליחים
ועל מפעלים מצליחים. אני גם אוהב סרטים,
בעיקר ג׳ימס בונד. אוהב לקנות בגדים. לשבת
בבתי־קפה. לבלות״.
ספרים אתה אוהב לקרוא?
״לא. ואולי, בעצם, אני לא מפסיד שוס דבר.
יכול להיות שבמילא לא כתוב בספרים משהו
מעניין.״
מה מעניין אותך חוץ מכדורגל?
״שום דבר״.

ליכוכי•;

ספורט
מהר. גבוה ורחוק

100ר׳£6

שבוע של שניים

ליד הרשת
דאל הסל

זה היה השבוע של שלמה גליק־שטיין
ורורון ג׳מצ׳י, אשר הלהיבו באירופה
בשני ענפי הייצוג העיקריים
של הספורט הישראלי.
גליקשטיין הוכיח שלא נס ליחו
ולמרות הירידה בדירוגו העולמי שב
וכבש את הכותרות, יחר עם בן־הזוג
השבדי. האנס סימונסן, כאשר השניים
עלו לגמר טורניר רולאן־גארוס. בפאריס.
הנחשב לאחת מארבע האליפויות
החשובות בעולם.
בדרך לגמר ניצחו השניים מספר
צמדים הנחשבים לטובים יותר.
גליקשטיין וסימונסן שיחקו יחד,
* מכיוון ששחר פרקיס. בן־זוגו המיועד
של גליקשטיין, חלה.

מחיקת הדורסה. דורון ג׳מצ׳י
כבש את אליפות אירופה בזכות
קליעותיו המרהיבות לסל ממרחק,
קליעות המקנות שלוש נקודות כל
קליעה. מה שעזר מאור במשחק־הנצחון
על המארחת. מערב־גרמניה
( .)88:94 בו קלע ג׳מצ׳י 42 נקודות. גם
מיקי ברקוביץ הוכיח שעדיין הוא
קליבר רציני. בנצחון על אלופת אירופה
איטליה ( ,89:92 לאחר הארכה).
כשקלע 34 נקודות.
הצלחות אלה לא מנעו את ירידת
נבחרת ישראל לדרג כ׳ ,בגלל ההפסדים
לבולגריה. צ׳כיה והולנד(ראה גם
מסגרת מה הוא אומר).
ובכדורגל הצליחה מכבי חיפה למחוק
את מה שהיה, מבחינתה. חרפת־הגביע,
כאשר גמלה לביתר ירושלים
בנצחון רב־שערים 2:5במשחק על
גביע אלוף־האלופים בין האלופה ומחזיקת
הגביע.
סקווש השמינייה החובטת
מן הישיבה
אל המכביה
נבחרת הסקווש, המתכוננת בימים
אלה לתחרויות המכביה ה־ .12 מונה

ך • שוער יוסי מזרחי זכה לשב!
1חים על יכולתו המעולה. אורי מל-
מיליאן כבודו במקומו מונח. אלי אוחנה
הוא האיש שהתחילה מלטפת את
פניו בכל רגע (ראה כתבה סמוכה)
וגם בגמר הגביע היה האיש שכבש את
הגול המכריע. ושלמה שירזי הוא מה
שנקרא פועל שחור. לביתר ירושלים
הגיע כשחקן רכש, אבל בשבוע שעבר
הוא היה, ללא ספק, אחת הדמויות
הדומיננטיות בגמר הגביע, ששילהב
עם סיומו את הבירה, לאחר שביתר
ירושלים זכתה בגביע המדינה.

שירזי: בולדוזר אמיתי
שירזי, המשחק בעת האחרונה ררך־
קבע כמגן, תיפקד בקישור כשומרו
של הכוכב החיפאי ברוך ממן, אך לא
התמקד רק בשמירה על היריב. הוא נע
ככספית על כל המגרש וכשהכדור היה
ברגליו קשה היה לעצרו.
לפני כיבוש שער הנצחון הוא דהר
עם הכדור ממרכז השדה עד לקו הרוחב
והעביר בדייקנות מסירת־פז לאוחנה,
שהבקיע.
במהלך המשחק היה שירזי מעורב
בהרבה ויכוחים עם יריביו וגם עם
השופט. זהו חלק מהאופי האגרסיבי
שלו. הוא עצמו מודה בכך :״אני מאוד
טמפרמנטי וגם מחוץ למגרש זה פוגע
בי לפעמים.״
מי שהיה מרוצה משירזי מאוד היה
אריק שרון, שישב ביציע המכובדים,
ואמר לסובבים אותו :״תראו את שירזי
הזה, הוא אגרסיבי ותוקפן, בולדוזר
אמיתי. כך צריך לשחק ״.שירזי נהנה
מהתשבוחות :״אני משחק חזק, עם
הרבה כוח ומהירות. יש לי כושר טבעי
ולמרות שאני מעשן קופסה ביום זה לא
מפריע לי לרוץ לאורך כל המשחק.״

מה הוא אומו

מאמן גרשון
.היה פיספוס־ההפסדים
האכזריים של נבח רת
הכדורסל נגד בולגריה, צ׳ביה
והולנד, באליפות אירופה, אשר
גרמו לירידת ישראל לדרג ב׳,
מציבים סימני״שאלה רבים לגבי
ענף הייצוג מספר אחד בספורט
הישראלי.
פיני גרשון, מי שהיה עוזר•
המאמן, רק לפני שנה, בטורניר
הקדם-אולימפי וכיום מאמן את
נבחרת״העתודה אינו מרוצה מה ירידה
ויש לו מה לומר בנושא.
כבר לפני חודשיים זעקתי חמס
ואמרתי שיפסיקו לדבר על ירידה
לדרג ב׳ .דיברו כל כך הרבה וזה בא.
אני חושב שהיה איזה שהוא פיספוס
באליפות הזו. אם ניצחנו את הגרמנים

״זעקתי
חמס ר
ושיחקנו שווה בשווה נגד השאר, אז
פיספסנו משהו.
למה? יכול להיות שזו קומבינציה
של כושר גופני לקוי והכנה לא טובה
מבחינת משחקי־אימון, כי לשחק נגד
בלגיה ויוון כהכנה לטורניר כל כך
קשה, זה לא קנודמידה!
יש האומרים שירידה לדרג ב׳
טובה, כי אפשר להיבנות מחדש.
אני לא חושב כך. זה כמו שקבוצה
בליגה הלאומית בכדורגל תאמר
שעדיף לרדת לליגה הארצית כדי
להיבנות, אך שם היא נתקלת בקשיים
ובאווירה שונה.
גם אינני חושב שיש שחקנים
ברמה של דורון ג׳מצ׳י ומיקי בר־קוביץ
בדרג ב׳ של אירופה, אבל גם

ואכן, במשחק חצי־הגמר נגד מכבי
פתח־תקווה היה שירזי היחיר שהצליח
להחזיק מעמד בזמן ההארכה ושיחק
בדקה ה־ 120 בדיוק כמו בדקה
הראשונה.
אין החרמות. היום שירזי יכול
להיות מרוצה שהריב שהיה לו עם אלי
אוחנה לפני כחודשיים נסתיים בצורה
טובה. אז, בעידנא דריתחה, אמר
אוחנה :״אני לא משחק בביתר, אם
שירזי יימצא שם.״ שירזי כעס גם כן
על אוחנה והכל בגלל תקרית שטותית
באחד מן האימונים, כאשר אוחנה לא
הסכים להעביר את הכדור לשירזי כדי
שזה יתרגל עמו.
ההתפייסות היתה בלתי־נמנעת. כוכבים
בקנה־מידה שלהם, המשחקים
ביחד בנבחרת הלאומית, לא יכולים
להרשות לעצמם להחרים האחד את
השני. שניהם גם יחד יכולים לברך על
כך והחיבוקים והנשיקות שהרעיפו האחד
על השני לאחר הגמר הוכיחו זאת.
כי אלמלא שיתוף הפעולה בין השניים
אפשר שהגביע לא היה שוכן היום
בירושלים אלא למרגלות הכרמל.
היו התנכלויות. שלמה שירזי
החל את הקאריירה שלו כחלוץ במכבי
נתניה. אך לפני חמש שנים, בהיותו בן
,19 כאשר סיים את גיל הנוער ונאלץ
לעבור לקבוצה הבוגרת, לא מצא לעצמו
מקום בהרכב הראשון של נתניה,

אף אחד לא מבטיח לנו לעלות בחזרה
לדרג א׳.
יש לנו שחקנים עם עתידי
ודאי שיש. דורון ג׳מצ׳י צעיר, חן
ליפץ, עופר יעקבי, מוטי דניאל הם
גם צעירים. יש שניים־שלושה שחקנים
בנבחרת־העתודה. בונים על
לאבן מרסר ולדעתי, תהיה לנו נבחרת
חזקה.
מה אתה אומר על דורון גימצ׳יי
במשחק שראיתי בטלוויזיה נגד
צ׳כיה נוכחתי שהוא לוקח זריקות
לעתים בפזיזות. זה מתאים למכבי
רמת־גן. יש לו פוטנציאל עצום ועם
עבודה טובה אפשר לשחרר אותו |
לקליעות קלות. אין ספק שמכבי תל־ י
אביב זקוקה לו לא פחות מאשר הוא ,
זקוק למכבי תל־אביב.
אווירת־הנכאים, בעקבות ההפסדים,
מזכירה לך את המשחקים
הקדס־אולימפייסז
אנשים לא זוכרים אולי, אבל
בטורניר הקדם־אולימפי ניצחנו קבוצה.
שאם היינו מנצחים הפעם היינו
עולים לשחק על מקומות אחד עד
ארבעה. ניצחנו את בולגריה, הולנד
וגרמניה. לכן צריכים לעלות לרגל
למאמן, אריה מליניאק, ולבקש סליחה,
כי אז תלו אותו בכיכר״העיר
בעקבות הכשלון.

שירזי מנשק את גביע־המדינה
כספית על המיגרש

בדקה ה־ 120 כמו בדקה הראשונה
שם כיכבו עודד מכנס, דוד לביא ומשה
גריאני. שיחי הושאל למכבי יפו כדי
לעזור לה להחלץ מסבך התחתית.
שירזי, שהיה אלמוני בליגה הלאומית,
גילה יכולת מעולה וסחף את
מכבי יפו לנצחונות ולהישארות בליגה.
בנתניה לא ויתרו עליו והחזירו
אותו לכור־מחצבתו, שם הצליח לזכות
פעמיים באליפות המדינה. מוטל׳ה
שפיגלר הפך אותו למגן מצליח, אך
יכולתו הטובה לא הביאה לו הכנסה
כיאה לשחקן כוכב. הפיצוץ היה בלתי־נמנע
ושירזי נטל את מקל־הנדודיס
וחתם, בשנה שעברה, עם ביתר ירושלים.

היום הוא כועס על הנהלת מכבי
נתניה, שלדעתו הרסה את האימפריה
שנבנתה שם בעשור האחרון. הוא טוען
שגס אם יחזרו לשם האחים מכנס וכל
הכוכבים יישארו בקבוצה, הוא לא
ישוב לשחק ולגור בנתניה.
הוא גם מרגיש שהוא ״שרוף״ בנתניה,
אולי גם בגלל שקנה לעצמו
שונאים ולא בקרב אוהדי־הכדורגל
דווקא. בזמנו עבד ביחידה המרכזית
של המשטרה ולא אחת נאלץ להפעיל
את סמכותו ועצר עבריינים, שרצו
אחר־כך להתנכל לו.
הוא בטוח שלא יחזור לעבוד בס־שמונה
שחקנים, אשר שבעה מהם
ממוצא דרום־אפריקאי ואחד הוא יליד
הארץ.
אך הפרט המעניין יותר הוא ש־25
אחוז מהנבחרת הם תלמידי־ישיבות. זה
אמנם רק שניים מתוך השמונה, אבל
גם זה משהו.
המדובר ברייל גודמן בן ה־ 18 וב
רור.
זה לא שווה את המאמץ. עדיף
להשקיע בכדורגל.
יש סוויטה. בירושלים זכה שירד
לא רק בגביע־המדינה אלא הכיר גם
את אשתו לעתיד, אירית דניאל בת הסב,
שאיתה התארס בתחילת השבוע.
החתונה מיועדת לחודש ספטמבר,
לאחר שיסיים מספר גיחות עם ביתר
והנבחרת הלאומית לאירופה. הנבחרת
חשובה לו מאוד והעובדה שקנה לעצמו
בה מקום של קבע כמגן הימני בעת
האחרונה מתאימה לו מאוד.
בשנה הבאה הוא נשאר בירושלים,
למרות שהוא חושש מאוד שעזיבתו
של המאמן דוד שוויצר תשבור את
מסגרת ההצלחה של ביתר שהיתה
מנת־חלקה בשנתיים האחרונות. שירזי
שואף למסגר את חוזהו תמורת רכישת
דירה בירושלים. כעת הוא מתגורר עם
אירית בסוויטה במלון שלום בבירה
ומדי פעם יורד לשפלה להוריו ברעננה.

241 זכה שלמה שירזי באליפויות
ובגביע, אבל האנרגיה העצורה בו אינה
מאפשרת לו מנוח. הוא רוצה עוד ועוד.
בירושלים מקווים לאליפות. הוא
היחיד שזכה בה(במסגרת מכבי נתניה).
אולי בשנה הבאה, גם במסגרת ירושלים.
גלעד
מורביץ בן ה־ ,17 שניהם תלמידי
ישיבת כפר־הרואה שבעמק־חפר.
ואילו הסקוושן היחיד תוצרת־ה־ארץ,
יצחק סמו, הוא בוגר מכון וינגייט
והמדריך ראשי לסקווש בכפר המב־ביה.

יאיר
עמיקם

—״זה לא מה שהיה״—י

הכנס הראשון בישראל

(המשך מעמוד )37

(המשך מעמוד )14

בטח. אני בהנהלה של שנקר ונותנת
הרצאות וגם לימדתי את התופרת
של דגניה ב׳.

לאמת את סיפורה במימצאים אובייקטיביים.
חשוב גם לברר מתי לאחרונה
קיימה האשה יחסי־מין מרצון, כדי
להבטיח כי הזרע שנמצא בגופה הוא
אומנם זרעו של האנס.

• התופרת של דגניה ב׳ למדה
אצלד?

9/7/85 מלון הילטון

פעם קדיש לוו, כשהיה יושב־ראט
הכנסת, היה צריך לנסוע לאפריקר.
אשתו עבדה במטבח בדגניה ב׳ ובאפריקה,
אם את לא באה אלגנטית, חושבים
שאת משרתת, זה נורא. עשיתי לה
מה שצריכה וכשהיא חזרה אמרה לי:
את יודעת, דיברתי בקיבוץ שלנו, יש
לנו תופרת עילית לא כל כך טובה
כמוך, אז החלטנו שאם את מסכימה,
היא תבוא אלייך ללמוד. אמרתי: למה
לא והתופרת באה וישבה פה חודש
ולמדה.

תל־אביב

מטרות הכנס ונושאי ההרצאות
* להבהיר את מהות מחלות הלב וגורמי סיכונן * התקף הלב וסיבוכיו
* החלמה מהתקף הלב * שיקום לאחר התקף הלב * מניעת התקף לב מסף
* טיפול שמרני וכירורגי.

• כמה שנים אתם גרים
בבית ברחוב הירקון?
42 שנים באותו בית. ב־ 1943 לקחנו
את הדירה. רחוב הירקון היה פעם

רשימת המרצים בכנס:
( ע סי׳ י

ס77

— דם. זרע ונעל

* פרוס גוטסמן -מנהל מכון הלב הדסה עין כרם ירושלים.
* פרוס מוריס לוי -מנהל מחי ניתוחי חז ה ולב מרכז רפואי בלינסון.
* פרופ צבעוני -סגן מנהל מחי הלב בי״ ח ביקור חולים ירושלים.
* פרופי קלרמן -מנהל המכון ל שיקום הלב ביייח תליה שומר.
* פרופי שלזינגר -מנהל מכון הלב והיחידה לטיפול נמרץ לב ב׳״ח אסף הרופא צריפי!.
* ח ״ ם יבין -מנ ח ה הכנס.
הכנס •תקיים במלון ה•לטון ת״ א יום ג׳ 9.7.85 בין השעות 08.30-14.30
ב מ סגר ת הכנ ס יערך סימפוזיון בהשתת פו ת המרצים ושיתוף הק הל, אמצעי המחשה
אורקוליים, כיבוד קל וארוחת צהר״ם.

מפרק
ף שנים האחרונות נוהגים לב*
דוק נפגעות־אונס במכון הפאתו־לוגי
בתל־אביב. הד׳ר בצלאל בלוך,
לשעבר ראש המכון, היה ידוע כמומחה
גדול בתחום זה. הוא אסף נתונים רבים
על הנושא ונתן הרצאות לפני קציני־מישטרה
וסטודנטים. הוא הדגיש תמיד
כי רצוי שכל בדיקת מיקרה אונס
תיעשה על־ידי אדם אחד, המומחה
לרפואה משפטית .״לא די לבדוק רק
את הנאנסת, יש צורך שאותו אדם
שבדק אותה יבקר בזירת-העבירה,
יטול משם את המימצאים ויתרשם
מהשטח, והוא שיבדוק גם את החשוד
באונס,״ נהג לומר ד״ר בלוך.

יש לשער, כי מיקרי האונס האחרונים
אומנם טופלו על־פי שיטתו של
הד״ר בלוך.
אחרי הבדיקה הגופנית, על הרופא
לבדוק אם נותרו על גופה של האשה
סימני־דם של האנס או שערות שלו.
בדיד כלל נהוג לעבור במסרק על
שיער־הבושת של הנאנסת, כדי למצוא
את שרידי שיערו של האנס.

כל המימצאים הללו נשלחים לבדיקה
במעבדה. התוצאות נשמרות עד
אשר יתפס חשוד, אז לוקחים ממנו, אם
הוא מסכים, דגימות מדמו, רוקו וזרעו,
ומשווים אותם לאלה שנמצאו אצל
הנאנסות.

שובר הרשמה לכנס הראשון בישראל• לחולי לב 9/7/85 מלון
\ הילטון ת״א
לכי מחלקת כנ סי ם מידיה בע״ מ רח׳ הנ טקה 5ת.ד 6448 .מיקוד 31063 חיפה
| נ א לרשום א ת המועמד אשר פרטיו רשומים מטה:
שם משפחה --

--פרטי

שם ה חבר ה /ה מפעל __

לכ תוב תפר טי ת

-כ תו ב ת

תפקיד

.ט לפון

רצ״בהמחאה לת שלום דמי השתת פו ת ע״ס 66,000 שקל
| מארגנים: מחלקת כנ סי ם מידיה בע״מ טלי .04-257470/1/4

ע״ז | 12.6 -

מזמינה אותך
או פנ ת קי ץ 1985
תמרה יובל
חוה לוי
רפי יעקובזון

• והבית בקיסריה?

-קול ק צי ה אי חו די ת בלבן

דג מי םמר הי בי ם או פנ תיי ם -חליפות. מ כנ סיי ם דג מי ם או פנ תיי ם

שמלות קיציות, חצאיות, חולצות. מכנסיי ם,או ב רו לי ם
סריגי ם עבוד ת יד: עדנה רוס כפר תבור (פ ר סטיג)
חגורות. תי קי ם תו א מי ם ל בגדי ם

המכירה תתקיים ביום ששי 14.6.85
ביום שבת 15.6.85
בין השעות 10-14
17-19
• טל 72976 .־052
בבית זיוה תלם, דוד המלך .10 הרצליה פיתוח

עיצוב: רזיאלה

תן טרמפ לחייל

הרחוב הכי יפה בתל־אביב. ממול לא
היו בתים וראו את הים, היינו הולכים
כל יום לשחות. זה היה הבית הכי אל
גנטי, גרו פה אנשים אלגנטים. השכן
שלי היה סגל האצ״לניק. יום אחד
הבריטים באו ולקחו אותו לאריתריאה.
אני אוהבת את הסביבה ואני שמרנית,
הולכת לאותה מספרה, גרה באותו
בית־מלון. אנחנו רגילים ואפילו
שהבית ככה אנחנו לא יכולים לזוז.
לקחנו עכשיו דירה בשביל לגור בדוד
המלך, בעלי לא רוצה ללכת. כל הזמן
הוא דוחה 43 .שנים זה זמן, אתה מתרגל
ואיפה בונים היום חדרים כאלה? יש
פה שישה חדרים, כבר לא בונים כך
היום.
זה רק לוויק־אנד. שם יש לי רי־לקסיישן,
אני לובשת מכנסיים ופולו־ברים
ועובדת הרבה בגינה.
כואב לי הלב על מה שקורה במדינה
שלנו. איזה יפה היה פה לפני
שהמדינה קמה ובהתחלה. עכשיו לאנשים
אין סבלנות, רוצים הכל ומהר.
כשבאנו הנה לא היה לנו איפה לגור,
מה לאכול, עכשיו כולם רוצים בית.
את יודעת מה הצרה שלנו, שלא
חינכנו את הנוער לציונות. חשבנו שזה
שאנחנו גרים פה, זה כבר ציונות, אבל
זה לא נכון.
הנוער לא יודע לעבוד. הנה, העוזרת
שלי, כבר שלושה ילדים שלה ב־ארצות״הברית
והבת כותבת לה אמא,
פה למדתי לעבוד. היא עובדת 14
שעות ביום. למה לא לעבוד כך גם פה?
היום אין מוסר־עבודה. פעם היו בעלי-
מקצוע, פעם היו אנשים ישרים. היום
זה לא מה שהיה פעם. אני מתגעגעת
לפעם, מתגעגעת לתרבות ולנימוסים
הטובים, כשתל־אביב היתה קטנה
והגברות לבשו כפפות וכובעים והלכו
לפייב או־קלוק בגת־רימון. היום זה
לא מה שהיה פעם.

1אילנד, אלד;
העולם הזה 2493

זיוה תלם

אין מוסר־עבודה

^ דיקות אלה אינן יכולות לעולם
להוכיח באופן פוזיטיבי מוחלט כי
אדם מסויים הוא האנס. המימצאים
יכולים רק לשלול את האפשרות כי
חשוד מסוים הוא האנס. אם סוג הדם
איננו מתאים לזה של החשוד, נפלה
מייד האפשרות כי הוא המבצע.
כיום אפשר להגיע להתפלגות די
גדולה של תתי סוג־דם, ואם סוג הדם
שאליו משתייך החשוד הוא נדיר, יש
בכך משום הוכחה לכאורה בזהותו.
הזרע איננו מתפלג לכל־כך הרבה
תתי־סוגים. הוא יכול להעיד כי האדם
שממנו נלקח הזרע הוא בעל סוג דם
\ 8״ \ 8 /או ,0וכן 1ע ,? 01 שגם
הוא תת־סוג של דם.
כאשר סוג הזרע איננו מתאים לדמו :
של החשוד, אפשר להוציא אותו מכלל ,
חשד. אבל אם סוג־הזרע מתאים לדם,
אין זו עדיין הוכחה חד־משמעית, מכי־ ׳
וון שהוא יכול להתאים לאנשים רבים
בעלי אותו סוג־דם.
בחינה נוספת הנעשית במעבדה היא
בדיקת רוק וזרע. ברוק ניכרת תכונתו
של האדם, אם הוא בגדר ״מפריש״ או
לא(סקרטר בלעז) .גם בדיקה זו מאפשרת
רק לשלול את זהותו של האדם,
אבל לא לקבוע אותה בצורה פוזיטיבית.
נראה
כי כל מימצאי הבדיקות הללו
היו השבוע לפגי השופט חיים אילת,
כאשר אמר כי הראיות שהובאו לפניו
הן משכנעות בצורה מדהימה.
שאלה אחת שזרק הסניגור, עורן״
הדין אניס ריאד, העלתה אפשרות שבה
חשדו רבים. עורו־הדין שאל אם אומנם
נכון כי היו מימצאי המעבדה בלתי־אחידים.
אם אומנם נמצאו סוגי־זרע
שונים אצל כמה מהנפגעות, ברור כי
היה יותר מאנס אחד שפעל באותה עת.
יתכן מאוד כי יש מספיק ראיות נגד
החשוד, אבל יש בידי המישטרה ראיות
נוספות, המצביעות על כך שיש עוד
אנס תל־אביבי המסתובב חופשי, וטרם
הגיע המועד לפתוח את החלונות
בקומות־הקרקע בעיר.

קולנוע
המצלמה המתעמלת
אורחי מרפד הערש,

ממשכגות-העוגי
לאמבט של חלב־וורדים

אחד האורחים האמיצים ביותר של פסטיבל
ירושלים היה שחקן בריטי גבה־קומה, בעל גיזרה
דקה, תווי־פנים אנגלוסכסיים גזעיים ועור־פנים
בהתאם. עם קצת חמה ירושלמית, האדים כתינוק
שבושל באמבט״שמש.
הוא עלה לבמה בגפו, בלי תפאורה, ללא
איפור, וללא כל מיצהלי־פירסומת, להגיש יצירה
שאיש בארץ לא מכיר מבחינת־הבגרות באנגלית,
פואמה מן המאה העשירית, המבוססת על
מיתוס נורדי קדמון בשם באוולף.
באותו הלילה נדדה שנת מבקרי־התיאטרון.
גם המכסחים הגדולים של הפסטיבל הודו —

ג׳וליאן גלובר, זה שמו של הג׳נטלמן, עשה
— אותה. זה היה איש אחד שהיה בעצמו תיאטרון
שלם. אבל הפסטיבליירים המושבעים לא התפנו
לבדוק מדוע פניו מוכרות להם מאיזשהו מקום,
כל כך מוכרות, שאי־אפשר לטעות.
כי גלובר, לבד מהיותו אמן־תיאטרון בחסד
שייך לאותם שחקני־מישנה בקולנוע ובטלוויזיה,
המרפדים במהימנות את ערשו של הכוכב
הראשי. אמנם את הנובלה שהסריט עם פיטר
או׳טול בהודו, קים, לא ראו בארץ, אבל, לעומת
זאת, ראו גם ראו אותו כנבל האלגנטי והחלקלק
בלעיניך בלבד. פחות בולטת הופעתו באבק
לוהט של ג׳יימס אייבורי(הוסרט גם כן בהודו).

גיהינום יווני. אבל נוסטלגיה אמיתית
רוחש גלובר לישראל. הוא היה כאן בעבר, בהס־רטת
יעקב ובניו של הבמאי מייקל קאקויאניס
ועזב ביום ששי הארור, לפני השבת של מילחמת
יוס־כיפור.
״הצילומים הופסקו באמצע, כי רוב הצוות
הישראלי גוייס למלחמה. ביום השני, כשהתופת
בעיצומה, צלצל קאקויאניס לידידו הטוב, גנרל
׳משה דיין: מויישה, אני חייב לגמור סרט!
,מייקל,׳ ענה -לו דיין, ,אני חייב לנצח במלחמה׳.

שחקן גלובר
זוכר את דיין
אתה תנצח במלחמה שלך,״ ענה לו קאקויא־ניס ,״אבל אם אתה רוצה שישראל תהפוך למרכז
של תעשייה קולנועית עולמית, ואני מאמין
שאכן תהיה כזו, אתה חייב להבין מה קודם למה.׳׳
למחרת, מספר גלובר, הגיע מטוס בריטי
מלווה בשני מטוסי״סילון ישראליים, שליוו אותו
לאמצע המידבר, ואיתו כל הציוד, המצלמות
והתאורה — כל מה שהיה נחוץ כדי לחדש את
הצילומים בזמן.
סיפור אחר, המלמד על הטירוף המוזר של
אנשי הקולנוע שייך לפרשת לעיניך בלבד,
הסאגה האחרונה של ג׳יימס מור־בונד.
זה קרה בתקופה שבה היה גלובר מחוסר־עבודה
של ממש. הוא פרש מן התיאטרון הלאומי
האנגלי, כדי למצוא שממה יחסית בקולנוע.
כשעמד לנסוע ליוון להסרטת סרט תנ״כי בוטלה
ההסרטה והוא כמעט ומכר את ביתו כדי לקיים
את מישפחתו. ואז הגיעה הצעה — לשחק בסרט
בשם מחפשים את אלכסנדר, שהשתתפו בו
שחקנים ידועי־שם, ביניהם ג׳יימס מייסון המנוח,
העולם הזה 2493

ראסטי ג׳יימס (בית ׳למזין, תל־אביב,
ארצות־הברית) -אין כמו
מבקרי-קולנוע האחוזים. בדיבוק
שפת־הקולנוע להעריץ ולהוקיר
את פדאנטים פורד קופולה. אם היה בעידן משמים זה
בקולנוע מין אליעזר בך יהודה של האמנות השביעית, הרי
קופולה הוא האיש. מחייה, מעורר ומחדש, שגם בכישלונותיו
אפשר לאלף דור שלם של תלמידים. אך עם כל הרצון
להתחשב בשני טנדקים אוכלי־להבות וטרט אינטימי גאוני
כמו השיחה, כל מה שאפשר לשבח בטרילוגיה שלו, אחד מן
הלב, נערי הכרך ועתה ר אס טי גייימס (במקור: ראמבלפיש)
שייך למראה החיצוני בלבד.
ספק אם הקהל הרחב, המשלם בכרטיט מלא עבור שעתיים
קופולאיות, מוכן להתמסר לחקר האסתטיקה הקולנועית בל בד
מבלי שתוגש לו המנה העיקרית, סיפור הגון, דמויות של
ממש, ועלילה בשרית. אבל קופולה מעדיף לעסוק בשעשועים
צורניים: אחד מן הלב היתה הדגמת האולפן הקולנועי כתחליף
לעולם הממשי. נערי הכרך השתעשע בתחקירי־צבע ומשחקי-
פילטרים ועתה עורך קופולה אורגיית״מצלמה עצבנית בשחור-
לבן מסביב לעלילה דמויית אידרתו הדקה של דג מלוח.
אמנם יש כאן איזה סיפור קלוש על אהבת״נעורים, הטובעת

מט דילון: פירחח מתמחה
בטחי מילחמת כנופיות״נוער בעיר״שדה קטנה, אבל הגיבורה
האמיתית היא המצלמה, המשרטטת זוויות מעניינות בחוסר-
מנוחה מוחלט, במקביל לחרדה ולחוסר היציבות של השחקנים,
בראשם מט דילון, פירחח מתמחה. אבל לרדידות אין
סליחה, גם אם קופולה שולט בה בשפה יפה.

בע\ר ג\ר>
מגזע צ>ו>3
בצות (מוגרבי, תל־אביב, ישראל)
חוות־דעת זאת, אם מותר לבי־קורת-קולנוע לחטוא לפעמים ב נבואה,
תעמוד בסתירה מוחלטת
לצילצול־המרשרשין בקופה. ואם אפילו תישמע נלעגת בשל
כך, הדי די שתגרום לבמאי נדב לויתן הרהור שני במה שעשה.
ומה שעשה אינו בעצם חטא כל כך גדול. הוא אפילו מקובל
ולגיטימי בתעשיית־הקולנוע: קומדיה מדברת עברית, על
יצורי־אנוש מתוצרת הארץ עם בדיחות כחול״לבן. לא גס
גורא, לא כאסח, לא מרגיז או מעליב, להיפך, משהו הנותן
הרגשה, כי גם אם הילד קצת מפגר, הרי זה הילד שלנו.
זהו שיפשוף נעים, שעבר לבה״ד ,12 שיש בו יותר עליצות
קלאב-מדיטראנאית מאשר הלם-סירוניות. כי הרי אף קבי-
נת-חן לא כללה בסידרת-שדה שלה תרגיל כגון זה של חילוץ
חיילת מבית נטוש על-ידי חוליה לוחמת של טירוניות, כפי
שזה נראה בסרט. אבל אסור לקחת את הכל כל כך ברצינות
גם הבמאי לא עשה זאת וכך נראים הסקצ׳ים הקצרים שמהם מורכב התסריט (אסי דיין) כאוסף בדיחונים מודבק
ברישול וללא עריכה קולנועית כל שהיא. אשר לבדיחות -
ייאמר ברוח הכותרת הרדיופונית - -אותי זה לא מצחיק!״

ושהופק בתנאים קשים, גם כן ביוון, בתשלום
אפסי ,״אבל בתשלום כלשהו״.
זה היה גיהינום. עבדנו 15 שעות ביום בחום נוראי, עם הפסקה של כרבע שעה, בתנאי־מגורים
מחפירים, שורצים חיידקים למיניהם. ארבעה
שבועות נוראים. באמצע כל זה אני מקבל מיברק
מן הסוכן שלי, :רוצים אותך לסרט של ג׳יימס
בונד ׳.אמרתי — לא! אנחנו עובדים כאן ששה
ימים בשבוע, יום ארוך ומפרך ואין לי כל אפשרות
לחשוב על משהו אחר.
״אבל, בכל זאת, התפניתי לבוקר אחד של
שבת וטסתי ללונדון לכמה שעות כדי לראות את
המפיקים. הסיבה שקיבלתי את התפקיד של
הנבל בסרט היתה דווקא הדמות החיובית ביותר
שגילמתי אי־פעם לטלוויזיה, אלכסנדר רובצ׳ק,
בסידרה המופלאה פלישה, דמות שהיו בה כל
האצילות, העדינות והאנושיות, המהופכים בדיוק
לדמות שצריך הייתי לגלם בבונד, ובדיוק משום
כך רצו אותי לתפקיד.
ולפתע־פתאום אני טס לי עם אשתי לקורפו,ישר ממשכנות־העוני ומתקציב־הלחץ של ההסרטה
הקודמת, כדי שלימוזינה תקבל אותי בנמל-
התעופה, מעטפה חומה ושמנה עם מזומנים
נדחפת לידי, ואני מוטל לאמבט של חלב״וורדים,
בפיסגה הזוהרת של עולם־הקולנוע. ואם שואלים
אותי מה המרתק ביותר במיקצוע שלי — הנה
התשובה: האפשרות להמריא מתחתית הביצה
למרומי השמיים.״

הניצול בעיקסת משה רבנ1
ממחגות־ההשמדה
להוליווד, גיו־יור? וירושלימ
כובעים רבים החליף ג׳ק גרפיין בחייו. ולא
כולם עטורי־נוצות. כשניצל מארבעה מחנות־

קרולין לנגפורד וענת טופול: שיפשוף נעים
אבל, מי יודע, נוער צעיר מאוד, כל המישפחה בחופש הגדול,
ויהודים נדיבים בהרי קאטסקיל, אולי אותם זה יצחיק.
לחלי גולדנברג וחנה אזולאי -בנות, אל פחד, אם לא להקה
צבאית, אינשאללה בסרט הבא.

השמדה שונים השתקע בארץ־המשחררים, אר־צות־הברית,
ועסק לסירוגין בתיאטרון ובקולנוע.
במיסגרת הפרק ההוליוודי שלו עשה שני סרטים
יוצאי־דופן, נשא לאשה את השחקנית קרול
בייקר, ואחר־כך התגרש ממנה ומהוליווד גם יחד.
לארץ הוא הגיע מניו־יורק, שם הוא מנהל את
אחד מתיאטראות האוונגארד החדשים יחסית
( ,)1978 תיאטרון קלורמן, ונחשב לאחד המורים
המעולים לתיאטרון בעולם כולו.

תרועת־הפסטיבלים, צפוי בסינמטק ערב מיוחד
במינו — שני סרטי גרפייו המעולים והסרט

״אילו סיפר לי מישהו לפני ארבעים שנה,
כשיצאתי מברגן־בלזן, שיבוא יום ואבוא לירושלים
עם התיאטרון האהוב עליי, להעלות את
המחזאי החשוב ביותר בעידן המודרני, סמואל
בקט, הייתי אומר לו מה שאמר משה רבנו — רי
לי להאמין בכך״.
אבל הנס התרחש וגרפיין, עם בנו, השחקן
בלהקתו, הרשל, הגיעו לירושלים ולא בגפם. הם
נשאו את זכרו של במאי התיאטרון אלן שניידר,
שניספה בתאונת־דרכים לפני כמה חודשים
ושתלו, בשם צוות התיאטרון כולו, עצים לזכרו.
מחווה בפאריס. דבר אחד שהביא עמו
גרפיין הוא סרט תעודי, שעשתה עליו הטלוויזיה
הקנדית, בכוונה לתתו כשי ליד ושם. אך ירושלים
הרי מרכז העולם היא, ובאותו ערב עצמו
כשליאה ואן־ליר, מנהלת סינמטק ירושלים, ערכה
קבלת־פנים לאורחים חשובים מאוד, הופגשו
במקום ג׳ק גרפיין ומנהל סינמטק פאריס,
המבקר בארץ, אלן מארשן, המחפש את גרפיין
מזה כמה חודשים, כדי לספר לו על מחווה שערך
הסינמטק הפאריסי לגרפיין ולשני סרטיו, הזר
(בן גאזארה) ומשהו פראי.
גרפיין היה מאושר כל כך מפגישה זאת עד
שמיהר להבטיח לסינמטק ירושלים את שני
הסרטים הנ״ל, ובעוד כמה חודשים. משתישכח

ג׳ק והרשל גרפיין
זוכר את שניידר
התעודי, שיילמד פרק חשוב בתולדות ניצול־השואה
המופלא.

;!דנה פיינדז

אלמה מאהלר
הישראלית

כל זה עובד על כולם, אבל לא עליי. לי
הסיפור הזה עשה אתגר אמיתי. ואני החלטתי
לברר מי היא הגברת המסתורית, נושא־הערצתם
של כמה מהגברים הכי־נערצים בארץ ובעולם.

אלמה מאהלר
שיידעו להם האירופאים ש״אוורי תינג די קן
דו, ווי קן דו בטר״.
עד היום הם מדברים שם, באירופה הקרה, על
האשה המהממת, אלמה מאהלר, שנולרה ב־
1879 ונפטרה בגיל 85 בשנת ,1964 ובין השנים
האלה היא שיגעה את כל הגברים הכי מבוקשים.
היו לה רומאנים אין־ספור ועם אחד מהם, המלחין
גוסטב מאהלר, היא התחתנה וחיה. כשנפטר
מאהלר, היא ניהלה רומאן ממושך עם הצייר
אוסקר קוקושקה, ואחרי־כן עם האדריכל
הידוע וולטר גרופיום ועם הסופר פראנץ
ורפל, שגם לו נאותה להינשא. כל אלה היו ראשי
מיקצועותיהם באירופה.
סודה של אלמה מאהלר היה יופיה, ואולי יותר
מכך, כושרה להקשיב לגברים ולתת להם הרגשה
שכל אחד מהם הוא הכי־חכם, הכי־מוכשר, הכי־מושך
וכך הלאה.
את הסיפור הזה סיפרתי לכם כדי שתנשמו
עמוק ותגידו: אוי, איו נשים כאלה היום!

מבינה שחלק מהיותה ליידי אמיתית קשור לכך
שלא ידעו עליה, שלא ירכלו עליה.

וגם קוקושקה, גרופיוס, ורפל

סאת
ש 7ל מי ת י די נ

הנה, תקראו את הקטע הזה בשקט״בשקט־בשקט,
כדי לא לעורר גלים.

אחרי זמן קצר ראו אותה עם פרופסור מוטי
רביד, שהוא אלמן, אבל רפואה זה, כנראה, לא
השטח של ריבה, ומהר מאוד היא שלחה אותו
בחזרה לחולים שלו, שיטפל בהם.
מה היא עשתה אחר״כך לא ידוע, כי לא ראו
אותה רי הרבה זמן. והנה, בזמן האחרון, פיתאום
ראו אותה עם הצייר, הפסל והאלמן, יעקב אגם.
רואים אותם עוד ביחד אבל סיפרו לי שזאת לא
יותר מידידות.

ריבה אלטשולר
רק ב אמצעו ת שליח

ריבה היא בתו של קבלן, שגדלה עם שני אחיה
התאומים בתוך צמר־גפן ורוד. למדה בלט כמו כל
ילדה, למרה לנגן על פסנתר, קראה שירה וספרות
קלאסית, ובאותה הזדמנות גם גדלה והתפתחה
ויפתה.

לפני 14 שנה היא נישאה לאבי עזריאלנט,
וביחד הם בנו את הבורסה לתכשיטים, שאבי הוא
כיום המנכ״ל שלה. אחרי שראה אבי כי הכסף
זורם לכיסיהם, הוא החליט שאשתו היפה יכולה
כבר להרשות לעצמה לשבת בבית, ולהיות ליידי
לא־עובדת. ריבה סירבה. מכאן התחילו הצרות
ואחרי 12 שנות נשואין הם התגרשו. היא קנתה
דירה בתוכנית ל׳ ,צבעה אותה בלבן, והיא
מסתובבת בתוכה לבושה בגדים שחורים. היא לא
יוצאת מהבית למטרות גשמיות, כמו סופרמרטט

אז תרעו לכם — יש! כאו בתל־אביב!
שמה ריבה אלטשולר, והיא ליידי במובן
העמוק של המילה. היא לא מוכנה שיצלמו אותה,
היא לא מוכנה שיראיינו אותה, היא לא נפגשת
עם אנשים שאינה מכירה, היא לא מסתובבת
ברחובות סתם, היא לא יושבת בבתי־קפה. היא

ריבה וזובין מהטה
משברון בחיי־הנ שואין

ברגע זה, כשכולכם יודעים שאגם פינה את
המקום, אתם כבר מטלפנים ומנסים למצוא את
הטלפון שלה כדי לנסות את מזלכם. עזבו
שטויות. איפה שזובין. מהטה, מוטי רביד ויעקב
אגם לא הצליחו, לא תצליחו גם אתם.
למה? כי ליבה של הגברת לא פנוי להובלה. כל
היציאות האלה הן רק כדי שבינתיים לא יהיה לה
לגמרי משעמם. בינתיים, עד שהיא תראה שוב
את הגבר שהיא אוהבת באמת.

קוראים לו הרוזן אוף־בריל דה־בורבון.
בן־דודו הוא קרלום, מלך ספרד. הוא גרוש, בן
,43 גבוה ויפה, בעל נימוסים אירופיים, והוא גר
באחוזתו הפרטית בצרפת.

ריבה בחתונתה עם אבי עזריאלנט
עצמאית מדי

ובנק. בשביל זה יש לה שליח במישרה מלאה.
השליח נוהג באוטו שלה, עושה קניות, דואג
לאינסטלטור ולחשבון החשמל. אחד הדברים
היחידים שריבה מוכנה לעשות בעצמה הוא לחייג
לאחד מהקטרינגים הרבים, הרשומים בפינקס־הטלפונים
שלה, ולהגיד להם מה להביא ומתי.

כל יום הוא מטלפן אליה, וכמה פעמים בשנה
הוא מגיע הנה אינקוגניטו, והיא נוסעת לשם
אינקוגניטו, וכאילו הכל נהדר ביניהם. אבל,
כידוע, קשה להיות יהודי, ועוד יותר מזה קשה
להיות יהודיה מבית מסורתי. הגברת פשוט לא
יכולה להשלים עם העובדה שיהיה לה בעל שדם
לא־יהודי זורם בעורקיו, ולכן הרומאן מתנהל כבר
הרבה זמן, אבל כנראה תוצאות לא תהיינה.

הרכילות עליה התחילה לפני כמה שנים,
כשהחלה להראות עם המנצח זובין מהטה,
שבאותה תקופה היה לו משברון בחיי־הנישואין
שלו. ביררתי מה קרה בדיוק, והסתבר שלא היה
שם שום דבר ששווה רכילות אצל שני אלה.
היחסים הם על רמה קלאסית גבוהה.

כמה מידידיה, סופרים ואנשי־אמנות, שבאו
לבקר אותה כשהיתה חולה מאוד לאחרונה,
ושכבה בבית־החולים, מוכנים להישבע שהיא
הבריאה כל־כך מהר, כי היא התפללה לאלוהי-
ישראל, אז שתיקח גוי?

מוטי רביד
אלמן