גליון 2495 מתאריך 26 ביוני 1985

מיססר 2495

מאוהבים הרבה
ביום וגם בלילה

,ססוכ /ס י,

^ לן י ן 0ר/״
* 100 טר״זר ל׳כ

קפה סורקי נטול קפאין
באריות וואקום.

מכוזבים
סוב־יודיצה
עוד על תגובת השר דויד לוי,
״לדחות על הסף!״ ,ליוזמת השלום
הירדנית (העולם הזה .)19.6
לא רק שתגובת דויד לוי כשלעצמה היא
קיצרת־רואי ואווילית מבחינה פוליטית. הוא גם
עושה, בעצם ניסוח התגובה, שימוש קלוקל
בשפה העברית. לוי ופוליטיקאים אחרים סבורים
כי דחיה ״על הסף״ היא תקיפה וחזקה יותר
מאשר דחיה סתם.
אבל דחיה על הסף היא ביטוי מישפטי, שבו
משתמש שופט, כאשר ברצונו לומר כי אין לו
הסמכות לשמוע בקשה או תביעה.
גרשון נאמן, באר־שבע

ישנים תמיד אנחנו ״
על הססנותו של ראש״הממשלה
בביצוע מדיניות כלכלית של ממש.
אני יודע ששימעון פרס לא היה בפלמ״ח.
אבל מי יודע אם יריבותו רבת־השנים עם יצחק
רבין, שעוד הספיק להיות סגן־מפקד הפלמ״ח,
לא קירבה את פרס אל תלמודם של אנשי
הפלמ״ח. לפי התיסמונת של שינאה־אהבה, זה
הרי בהחלט אפשרי.
המחשבה הזאת באה לי נוכח התנהגותו של
פרס בחודשים הרבים שבהם הוא עומד בראש
ממשלת האחדות הלאומית, שאחת מהצדקות
הקמתה המעטות היתה, ללא ספק, הפעלת מדיניות
כלכלית נחרצת. וזאת, כידוע, פרס אינו
עושה.
אז יכול להיות שהוא שמע על תורתו של האב
הרוחני של הפלמ״ח, הסקוטי אורד צ׳רלס וינ־גייט,
שהיה אומר :״אם אתה לא מוכרח לרוץ —
לך! אם אתה לא מוכרח ללכת — עמוד! אם אתה
לא מוכרח לעמוד — שב! אם אתה לא מוכרח
לשבת — שכב! ואם אתה לא מוכרח לשכב —

ישן!״
אריק בדיג, תל־אביב

מהירות, אמינות, אחריות

על יעילות דובר מגן־דויד אדום, ה1
מקדים
בהודעותיו את דובר המיש־טרה
(העולם הזה .)12.6
ברצוני להבהיר, חד־משמעית, כי אין לצמרת
המישטרה במחוז הצפוני דבר כנגד דובר מגן־
דויד אדום, משה דיין. אני בהחלט תמים־דעיס
כי דיין יעיל ומוכשר בתפקידו כדובר, אך אני
חושש כי יש ביעילותו של דיין, וברצונו לסבר
ב אוזנם של עיתונאים, כדי פגיעה בעבודת־המיש־
^ טרה.
המישטרה, כידוע, נושאת גם באחריות לטיפול
בתאונות־דרכים ובמסירת הורעות למישפ־חות
של קורבנות בתאונת־דרכים קטלנית. ה־מישטרה
גם אחראית לפירסוס המועבר לעיתונות,
ופירסום רישמי כזה עשוי להיות מובא
כראיה לבית־המישפט. כאשר מידע מיקצועי כזה
מועבר לפירסום על־ידי דובר מגן־דויד אדום,
״ מטבע הדברים הוא אינו נוטל אחריות מישפטית
במיקרה שהעביר פרטים שאינם נכונים.
אנו עושים כל מאמץ כדי להעביר לפירסום

מידע אמין, בדוק ומושלם, ופעולה כזאת אורכת
זמן שלעתים אינו מסתדר עם הלהיטות לפירסום
מהיר ומיידי. אנו מעדיפים אמינות על־פני מהירות.

ד פ קד ד׳ קוסלר, דובר המחוז, נצרת

הזדמנות שווה
על דחיית מופע בטלוויזיה, עקב
חגיגת בר־המיצווה של בנו של חיים
יבין ( ה עו ל ם הזה .)19.6
אני מבקש בזה, כמשלם אגרת־טלוויזיה,
להרחיב את חוק הזדמנות שווה (בתעסוקה)
תשמ־א 1981/ולהחילו גם על צפיה בטלוויזיה.
אם יכלו לדחות בשבוע את שידור המופע של
אמיי, אירגון אמני ישראל, מפני שבלשון העולם
הזה (בצטטו את בימאי המופע) ״פוליטיקאים
ואנשי־טלוויזיה רבים יחגגו עם יבין, וכך
יימנע מהם לצפות במופע״ ,למה לא שאלו אותי
ביום החמישי האחרון, כאשר שודרה במבט
לחדשות, כפי שסיפרו לי למחרת בהתלהבות כל
חבריי וחברותיי לעבודה, כתבה רבת־עניין כיצד
סוס גזעי מרביע סוסה, ולאחר מעשה יורד ממנה
כשאברו האדיר נראה היטב לכל הצופים?
אותו ערב הייתי חייב להיות בנישואי בת-
דודתי. מאות הקרואים, וכמובן אני בתוכם,
הפסדנו חוויית־חיים, או, לפחות, חתיכת־חיים.
או רי בן־דויד, תל־אביב
העולם הזה 2495

כתבת השער הקידמי:

יצחק המנצח התשנה שנשכחה

יצחק מודעי, שגבר על מתנגדיו במפ לגה
הליברלית ב טכסיסי ם מדהימים,
מאיים עתה להשתלט גם
על חרות -אס אבן
יתבצע האיחוד המתוכנן.
מחדות לעבדות
ע ס קני הפגר הפוליטי, ששמו המיפלגרז
הליברלית, מ תקו ט טי ם. אןמתחת
לפני ה שטח מתרח ש משהו חשוב
הרב ה יותר: גם חרות שאחרי עידן*
בגין הי א מיפלגה גוסס ת. הימין
הפ א שיסטי -מבית־מידר שם של
גאולה בהן, משה לווינגר
ומאיר כ הנ א -מכרסם
ב ה במהירות ו מ איי ם לח
סלהב סופו של דבר.

לני והישראליות
הזמר לנרד (״לני״) כהן, העומד לבו א
לארץ בשבוע הבא, בבר
שבר כאן ל ב בו ת בעבר.
האם יצליח גם הפעם ן

יובל והאמריקאיות
ה אופנ אי יובל כספיו ל א נעלם, הו א
פשוט עבר לאמ רי ק ה׳,וג ם שם הו א
מנ ס ה להלביש א ת נשות־

ה חב ר ה בשימלותיו יוצ־אות־הדופן
והמיוחדות.

ער בנות ומחשבים
הראשון בסרט, גד
סי היימן חוגגת את תפקידה ׳אשון
ביטון משתעשע במחשב
ויגאל גלאי רוצה רק בנות —
במדור־הבידור לילות ישראל.

רחר ה מר חר ח
מרתחת:
פנינה רוזנבלוס מתעניינת
בכדורגלנים:
עם אלי אוחנה היא
לא הצליחה, אז אולי
עם מוטי איווניר! •
רותי חפר מטיילת עם
צעיר בעל עגיל • הדאגה שגורמת רננה
קישון (בתמונה) לאבא אפרים ולאמה
שרה • אורי עמית, ראש עיריית רמת־גן,
עובר דירה -יחד עם הוולוו
החדשה והשערורייתית ו־יחד
עם חברתו תמי רבן.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -ישנים תמיד אנחנו
קורא יקר -לא כבשים, עבריינים
תשקי!? -לא יסעו לאמסטרדם
במדינה -ערכת־הישרדות
לקרבות־הדיו
הנדון -המבול העכור בא
אגשים -ליל־חשימורים של
אשת חבר־הכנסת
יומן אישי -טורקמילוא והרג
הראשי של מחנה השלום
מה הם אומרים . -לשמנים יש
כל יום אלוהים אחר!״
העולם הבא -ננעל שבוע־הזבל הישראלי לילות ישראל -האם עכשיו
ימריא הנשר
ב כשנסוגה ממשלת ישראל מלבנון, היא הקפידה להביא
עימה מאות עצורים, אך שבחה שם את התבונה: אחזקת
בני־הערובה השיעיים סיבבה את מדינת־ישראל בפרשת
חטיפת־המטום ובזעם הבית הלבן. נראה כאילו שימעון
פרס ורונלד דגן גמרו אומר לבנות לנביה ברי
(בתמונה) מעמד של מנהיג

בין־לאומי ולהיכנע לו
אבל לאט-לאט ובשלבים.

כתבת השער האחורי:

״דאאברח
נח האר^ו ר
יצרן הכס פו ת אלישע גולדמן יצא מהארץ,
ב עיקבו תהסתב כו תבעס קיו. אשתו, המארחת
יחזירו דא

אבי ב ה (בתמונה) ,טוענת כי ה ם ׳ 1י י׳ י1
ה חו בו ת ( 20 מיליון דולר) בקלות,
מ תלוננ ת כי בארץ ל א קוני ם כספו ת,
כי לאנ שים אין מה ל שים בהן.

ח״כ בנעלי־בית

הסוו , הכלכלי בסודי־סודות נרקמת בימים אלה תוכנית־הגזירות:
פיטורין של 40 אלף עובדים במשק
הציבורי, ביטול שני מישרדי־ממשלה, מכירת

רוב החברות הממשלתיות, חי־סול
פרוייקט ה״לביא״ ,בי־טול
הסובסידיות ופיחות גדול.

>ומנ נענניס וגדלביבשה הכימאי הגרמני וולפגנג פטרסן מעריץ את
סיגנון הוליווד, ואינו מתבייש בכך. להעולם
הזה הוא מספר כיצד הרכיב
• 1 * 1נער על עננים וכיצד הוא
מציל הפקת״ענק אמריקאית.

ארבעה בברדס

מו חמד מיעארי, שכל המדינה עסקה
השבוע בחסינותו, מ ס פר בראיון אישי
גלוי־לב על פעילותו הפוליטית, על
ילדותו, על נדידת מיש־

פחתו בתש״ח, על אהב תו
ל תי א טרון וגם על שכניו
היהודים בבי ת המשותף.

מדוע נעצרה חיילת ש שמרה שבת •
כיצד הצליח הזמר דמים רוסום לה
שתחרר מה שבי • מה אמר שר-
הבריאות לקרובי הקשישים
• איך התפלגו הקולות
בחזיריה, ב ה צב עה
האחרונה על חוק־הכנסת.

גבו מוכה

שלום אלדומי נטל ג־ריקאן ושרף א ת
ביתו, כנקמה באשתו, שהשפילה אותו
וחיכתה אותו. אולם ח־
* 7 1 1שופטת קבעה :״גם מכש־פה
היה אסור לך לשרוף!־

שני צעירים מנ תני ה נא שמים כי אנ סו
שתי נערות, שרצו להגיע ה בי תהב מכוני
ת ם. ה ם מכחי שי ם
וטוענים :״שתיהן ה ס כי מו,
בגלל ה שפעתו של
ריח ה תפוזי ם בפרדס!״

חלון ראווה -ישראלי בשדרות מדיסון תשבצופן -הכוח שהגיע את דיסני
( 4אותיות)
קולנוע -לסחוט את החיים,
להציל את פנטסיה
הורוסקיס -מיקום הירח חושף
את הנקודה הרגישה
גם זה וגם זה -מח חדש בכתובים שידור -הנשיא והתיקשורת
תמרורים -אדם נשך אדם
רחל המרהלת -יום־הולדת בכלא
ויום־נישואין עם שחר
ספורט -אתלטית מראשון
וקפטן מהרוורד

סהמנניה לאולימפיאדה
נא להכיר: האתלטית סיגל גונן (ב תמונה)
,הקופצת לרוחק (שיאה האישי:
)6.23 מקווה שהמכביה
תזניק אותה לאולימפיאדת
סיאול, ב־.1988

מכחכים
טיפול שיגרתי
על מעורבות עדי אמוראי, סגו שר•
האוצר, בפעילות איש־הכספים דויד
בלאס במניות בנק הספנות (העולם
הזה .)12.6
בכתבה פיצוץ בקיבוץ התייחסתם למעורבותו
של סגן שר־האוצר, עדי אמוראי, בנושא.
אבקש להפנות את תשומת־ליבכם להתכתבות
בין סגן־השר לממונה על שוק־ההון באוצר, המוכיחה
טיפול שיגרתי לחלוטין, במיסגרת תפקידו
כסגן־שר.
(עם קבלת מיכתבו של רואה־חשבון מבני־ברק
בעניין ההנפקה הפרטית בבנק הספנות,
פנה סגן־השר לממונה על שוק־ההון יהודה דרורי

• ב לי פג־ שו א בוניבן•
העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־יאכיב, רחובגורד־ון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: רוב איתן עורך תכנית: יוסי שנח עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו׳׳ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד׳ בע״מ תל־אביב

המאמר שכתבתי בשמע שעבר במדור
הנדון, תחת הכותרת. סנדלי צ׳יץ״ ,עורר
תגובות רבות יותר מאשר הרבה מאמרים שלי על
נושאים העומדים ברומו של עולם. הסנדלים
האלה מכאיבים באמת.
התגובה המפורטת והחריפה ביותר באה מצד
ח*כ רב בן־מאיר, האחראי לעניין כיו׳׳ר אגף־
התנועה של עיריית תל־אביב. הכותרת שנתן לו:
.איננו עם של כבשים, אנחנו פשוט —
עבריינים׳.
למען ההגינות אתן כאן את המיכתב במלואו,
בלי השמטות ושינויים.

וזו לשונו:

תגובת העיתונות להנהגת סנדלי־רנוור בתל־אביב,
ובכללה תגובתו של אורי אבנרי(העולם
הזה — )15.6הקורא למעשה למרי אזרחי נגד
הנסיון לאכוף את החוק בתל־אביב — מעוררת
חלחלה. שכן רוב רובם של הכותבים מגיבים
קודם כל בנהגים בעלי־דבב — שנפגעו או
עלולים להיפגע — היינו כבעלי״אינטרס —
ולא כ-כלבי־השמירה של הציבור׳ — כפי שהם
אמורים להיות.
הסיבה לכך ברורה: זו הפעם הראשונה
שהעבריין הישראלי המצוי(זה הבונה ללא רשיון,
הפותח עסקים ללא רשיון, המלכלו, המרעיש

דדב בן־מאיר
עם של עבריינים!
והפורק־עול) נתקל בצורת אכיפה שאיננה
מאפשרת כל התחמקות, ואפילו לא זקיפת הקנס
של העבירה על המעביד או על מס־ההכנסה.
לזאת אין הוא יכול להסכים: וכר אנו רואים
בתוגה כיצד חברי־כנסת, עיתונאים, עורכי־דין
(ומי לא?) חוכרים יחד, וממש כמו פורקי העול
והחוק ביהודה ושומרון קוראים בקול גו־ול:
.עוצו עצה ותופרד
ובכן, העצה לא תופר, שכן הסנדלים הם רק
מכשיר במיסגרת תוכנית כוללת להסדרת
התנועה והחנייה בעיר, כדלקמן:
( )1פינוי עורקי־תחבורה יאפשר ייעול
התחבורה הציבורית, שתקבל מסלולים בלעדיים
נוספים, שיחישו את הנסיעה ואת תכיפותה.
( )2פינוי מקומות החניה השמורים לנכים,
לשגרירויות, לתחנות־אוטובוסים ולמוניווב

( )3הקטנת תאונוודהדרכים, שבהן מעורבים
הולכי־הרגל, הנאלצים לרדת לכביש כדי לעלות
על־אוטובוס, או כדי לעקוף מכונית התופסת את
מלוא רוחב המדרכה( .בתל־אביב מתרחשות
3100 תאונות בשנה. ב־ 840 מהן מעורבים הולכי־רגל
— בעיקר קשישים וילדים!)
( )4הפניית נהגים לעשרות מיגרשי־החניה
שנפתחו לשרות הציבור בשנה האחרונה —
ביוזמת העיריה — והקניית ההרגל שגם חניה
בתשלום היא פיתרון חנייתי״( .שכן הנהג
הישראלי הממוצע רוצה שמכוניתו תחנה על
המידרכה מעבר לשולחן במיסעדה, או לא יותר
מ־סז מטרים מדלת־הכניסה לקולנוע, ואיננו
רואה חניה בתשלום. ובעיקר אם הוא צריך ללכת
ממנה למרחק 300־ 400 מטר — כתשובה
לבעיית־החניה שלו).
( )5הרגלת הנהגים להחנות את מכוניותיהם
במיגרשי.חנה־וסע״ ,בעיבורה של העיר (הראשון
נפתח כבר ליד רידינג) ,דבר שאיש לא ישתגע
לעשות — אם יוכל לחנות על המידרכה
במרכז העיר.
( )6חינוך הציבור לציית ציות מלא לתמרורים.
שכן אז נוכל גם להגמיש את מדיניוודהחניה
שלנו, כמו, למשל, לאפשר חניה משני צירי הרחוב,
ברחובות המגורים, לאחר שעות הבוקר המוקרמות,
כשמכוניות־האשפה בילו את מלאכתן;
או לפנות חצאי-רחובות לניקוי במכונות
אוטומטיות בשעות ובימים קבועים.
( )7שיחדור מקומות-חגיה לתושבי העיר תל־אביב,
על-ידי סימון המקומות המותרים לחניה
וציוד תושבי העיר בתווי־חניה באיזור (ולא רק
ברחוב) המגורים שלהם.
אילו היה אורי אבנרי טורח לשאול אותנו
לפני שכתב את כתבתו. היה מקבל הסברים
נרחבים על הנושאים הנ״ל. כמו שגם היה
משתכנע שלאורך חוף־הים יש כבר היום אלפי
מקומות״חניה בתשלום (חניון אתרים: חניון
טייגר היל; חניון הילטון: חניון פאלאס: חנית
מלון דן; מלון שרתון: חניון ליד מלון טל; חניון
נמל תל־אביב: חניון הדולפינריום ועוד כ״15
מיגרשי־חניה פרטיים לאורך רחוב־הירקון) .ועוד
ידנו נטדה. אלא שכאמור חניה בתשלום, או
הצורך לצעוד כמה מאות מטרים ממקוס-החניה
— אינם עונים על ציפיותיו של בעל־הרכב.
אין דבר — הוא יתרגל ויתנהג בתל־אביב
כפי שהוא מתנהג(וללא כל תרעומת) בניו־יורק
ובלונדון, ובבאזל ובפאריס.
ולבסוף אנו נועלים כל מכונית עבריינית —
בין אם היא של שר או נגיד או תקיף, בין אם היא
של אזרח פשוט — וזאת ללא כל אפליה. לכל
חברי מועצת־העיריה אין נהגים פרטיים, וגם
ראש העיריה מעסיק נהג־גימלאי רק בחצי
מישרת ונוהג לרוב את מכוניתו בעצמו. כך שלא
היה כל צידוק לנסות ולהעביר את רוע הגזירה
של הנעילה על־ידי התקפה אישית, באילו
שהתקיפים ובעלי־השררה פטורים מעונש זה.
עצתי. איפוא. למר אמרי וכל יתר המערערים.
אל תחפשו לעצמכם היתר להפר חוק על־ידי
הטלת מומים בעיריה. פשוט — סעו וחנו
בהתאם לחוק, ותהיה הרווחה לכולנו.
עז* •כאן מיכתבו של ח׳כ בן־מאיר. מעניין
מה חושבים על כך שאר הקוראים של העולם

של המעטה, אדם לא סימפאתי. הוא בוודאי לא
אוהב ישראל, ולעיתים קרובות אני מגיע למסקנה
שהוא גם אוהב ישמעאל קטן מאוד. אבל,
בכל זאת, אפילו במדור הומוריסטי כמו העולם
הבא, להשחיז סכינים ולצפות בחדווה למותו
של אדם, שבין השאר הוא די ידוע־חולי, זה קצת
יותר מדי.
הלא כתוב אצלנו: בנפול אוייבך, אל תשמח!
שמואל פרושן, תל-אביב

33 שמות האד
עוד על גימטריות ומיספרים(העולם
הזה .)19.6
כסוציולוג (ואנתרופולוג) בהשכלתי, אני
מציע לא לזלזל יותר מדי באמונת־הזולת בגימטריות
או בסתם מיספרי־מזל או מיספרים ייחודיים
אחרים.
מרוע, למשל, אתם חושבים יש אצלנו, המוסלמים,
במחרוזת־התפילה, המסבחה 33 ,חרוזים
(או כפולותיהם — 66 או?)99
פשוט מאוד. כנגד 33 שמות־האל. והנוהג הוא
שמי שמעביר את החרוזים בין אצבעותיו, מבטא
תוך כדי הפעולה הזאת את שמות־האל ומהלל
אחמד וזוסיין, נצרת
אותו•

תה מלוח
עוד על זיכרונות גולדה מאיר (העולם
הזה 12.6ואילך).
אם כל אחד, מג׳ורג׳ בראון עד הנרי קיסינג׳ר,
מוזכר פיתאום כשבפיו סיפור על גולדה מאיר, אז
גם אני בין המצ׳זבתים:
לדעתי, הרבה מנתחי־אופי של ראש־הממשלה
היחידה ממין נקבה בתולדות ישראל התעלמו
מעובדה מעניינת בתולדותיה, שמי יודע אם לא
תרמה לעיצוב אופיה המסויים מאוד.
אם־הסבתא של גולדה, שעל שמה היא
נקראה, היתה ידועה היטב בפינסק, עיר־מגוריה,
במינהג המשונה שהיה נקוט בידיה: היא מעולם
לא שמה סוכר בתה שלה, אלא מלח. וההסבר
המקורי שלה לתה המלוח היה: אני מבקשת
לקחת עימי, לעולם הבא, את הטעם המלוח של
הגלות.
נו, עם אם־סבתא שכזאת...
אפי בלאט, רמת־גן

חאסט׳ אל־אסד
גם לא אוהב־ישמעאל
הכפוף לו, ביקש הסברים והריץ מייד מיכתב־הסבר
לאותו רואה־חשבון. במיכתב נאמר כי
במיקרה זה נעשה הכל כדי למנוע פגיעה באינטרס
ציבור המשקיעים ולהבטיח מיסחר תקין
בבורסה).
אריאלה רבדל, דוברת מישרד־האוצר,
ירושלים

בנפור אוייבר, אל תשמח
על התכונה, בנוסח העולם הבא,
לקראת מותו האפשרי של נשיא
סוריה, חאפט׳ אל־אסד(העול ם הזה

נכון שחאפט׳ אל־אסד הוא, אם לנקוט לשון

הבושם של כפר תבור
על ביקור שר־האנרגיה, משה שחל,
בגליל (העולם הזה .)22.5
הופתעתי מאוד לקרוא הפירסום שלפיו ביקור
השר משה שחל בגליל היה אמור להיקרא הלובי
של הצפון, וכן ש״ראש המועצה, מיכה גולדמן,
הבטיח לשחל חינגה המונית״.
בין הכתבה לבין כוונת הביקור אין כל קשר.
השר שחל ביקר במועצה המקומית כפר־תבור,
כאורחו של ראש־המועצה בלבד, במיסגרת ביקורים
שהוא עורר בישובים אחרים בארץ.
בשולי הדברים: טוב היה עושה הכתב אילו
היה יוצא לבקר גם הוא בכפר־תבור ומתבשם
מיופיה, מחריצות ויעילות פרנסיה ומאיכות־החיים
של תושביה.
ירון רן, עוזר שר־האנרגיה־והתשתית,
ירושלים

הנוער העברי בפרמיירה
ב״ 1960 היתה נערת הטיפשעשרה של המדור מיכתבים לרותי נציגה
אותנטית של הנוער העברי. וכך היא דיווחה, בגליון העולם הזה,
שהופיע השבוע לפני 25 שנה, על חוויותיה בתיאטרון העברי:
את יודעת, מגיע רגע שכל־כך נמאסים כל הסרטים האלה שבאמת מתגעגעים לטיפת
אמנות. אז הלכתי עם איציק לפרמיירה של רוזנים ואביונים של הקאמרי. זה יופי.
הסתכלתי כל רגע על איציק וראיתי שהוא מחייך, אז גם אני. זה על שתי מישפחות עניות
באיטליה שגרות בחדר אחד, אבל בשביל לעזור למרקיז קטן אחד הם מתחפשים לאצילים
אצל איש שמן ועשיר אחד, כדי שהוא יסכים שהמרקיז יתחתן עם הבת שלו. עודד קוטלר
נורא מתוק והוא לבוש נורא יפה. את יכולה לאהוב את עודד תאומי עד מחר, אבל עודד קוטלר
יותר נחמד. נורא התחשק לי ללכת אליו מאחורי הקלעים, אבל התביישתי. אז המחזה רוצה
להגיד שאף־פעם אי־אפשר לדעת אם בן־אדם הוא רוזן או אביון ויש כאן משהו מאוד עמוק
אני חושבת.
אבל כל זה לא חשוב. מה שחשוב זה מה שהיה אחרי ההצגה. מישהו אמר לאיציק שיבוא
לקליפורניה, שם עושים מסיבה לכבוד הפרמיירה. אז באנו לקליפורניה והיה נורא רומנטי.
לא היה חשמל, רק נרות, וכל השחקנים של הסאמרי היו שם. ראיתי את עודד קוטלר מקרוב,
הוא באמת נורא נחמד, אבל הוא לא שם לב אליי. את חושבת שהוא קצר־רואי? אז כולם אכלו
ושתו ופיטפטו והיה מעניין, עד שאייבי הכריח את כולם לעלות למעלה, אפילו אלה שלא
רצו. אז אנחנו עלינו ובדיוק דיבר שלונסקי על ההצגה. הוא אמר שהיא היתה נאה ולא היה
בה זימה אפילו לא זימה שבלב.

העולם הזה 2495

היעד -מהפך באוקטובר בלישבת ראש־הממשלה מתחזקת הידיעה
שחודש אוקטובר יהיה קריטי מבחינת המשך
קיומה של ממשלת־האחדות.
בעבר ניתחו ״נערי סרס״ את לוח־השנה ומצאו
שזהו החודש המתאים להקמת ממשלה צרה.
אחרי שנודעו תוצאות ההצבעה בוועידת הליברלים, הגיעו
בלישכה להערכה שבכל מיקרה תתקיים האופציה
הליברלית.

לכן צפוי קיץ חם של משברים ממשלתיים, כדי
להביא לפרישת הליכוד — אלא אם כן יחליט
פרם שהוא רוצה לבצע את הרוטציה.

מיש סיבך
את התק״ם
בעל־חוב נוסך למוסדות הפינאנסיים
של התק׳׳ם הוא הקבלן שלום אהרון גניש,
המרצה עתה עונש־מאסר על עבירות של
הברחת מט׳׳ח. הוא לווה מהתק׳׳ם כספים
במיסגרת השוק האפור, והפיקדונות שמסר
מ״בנק המיזרחי׳׳ בהרצליה לא היו ניתנים
למימוש.
אחד ממלכי השוק האפור התערב ב*
סיכסוך, והוא ממתח ליציאתו של מי ש
מ מל א, כדי להביא לסיום הפרשה.

לא יסש לאמסטרדם
נראה כי שימעון פרם יצליח למנוע את
השתתפות חברי מיפלגתו וגרוריה בוועידת
אמסטרדם, שבה היו אמורים להיפגש עם אנשי
אש״!? בשבוע הבא.

ה״יונים״ של העבודה אמרו תחילה שלא יסעו, מפני
שאחד מראשי אש״ף הסכים להיפגש עימם רק במיסגרת
הוועידה, ולא בנפרד. אך נציג הגוף המארגן — תנועת־שלום
הולנדית דתית — בא לארץ והודיע כי הגבלה וו
אינה קיימת. אז היפנו אותו אנשי־העבודה אל מזכיר
מיפלגתם, עוזי ברעם, כדי לקבל ממנו הסכמה.
אנשי מפ״ם לא יסעו, אם לא יסעו ״יוני״ העבודה, ואנשי
שלום עכשיו ור״ץ לא יסעו בלי מפ״ם. כנראה יסעו
מישראל רק כמה אישים ערביים, וכן הד״ר יעקב ארנון,
מהרשימה המתקדמת, שהוא יליד הולנד.

י ה תנ חמה בטאבה?
פעילים בגוש־אמונים שוקלים הקמת התנחלות־מחאה
באיזור־המריבה בטאבה.
אך הרעיון עלול לרדת מן הפרק, בגלל בעיית המשתזפות
בעירום במקום. לדעת מתנגדי־הרעיון, אין זה יאה לחובשי
כיפה לנהל מאבק פוליטי בסמיכות לנשים חשופות־שדיים.

שכירי־חרב
ישראליים
ב״קונטראס״
עשרה אזרחים ישראליים מדריכים את אנשי
ה״קונטראם המחתרת הלוחמת בממשלה
הסנדיניסטית בניקראגווה — בבסיסים
בקוסטדדריקה. הם נשכרו על־ידי וד״אף־דה־אך,
שהוא המקורב ביותר לארצות-הברית מבין כל
אירגוני־המורדים.

לוי יוצא לקרב

צעירי האמרה מתארגנים

השר דויד לוי יבצע בקרוב אירגון מחדש את
מחנהו, לקראת ועידת־חרות, שתתכנס בסוף
השנה.
השינוי הבולט הוא הרחקתו לחו״ל של מנכ״ל
מישרד־השיכון, אשר וינר, לתפקיד דיפלומטי,
אולי בפורטוגל.

צעירי אגודת־ישראל מארגנים מחדש את שורותיהם
ומרחיבים אותן. המזכ״ל, חיים ברילנט, מבקש להביא
לקבוצה גם את צעירי ש״ס.

פרישתו של וינר תנומק בהסתבכות המישרד בעיר
החרדית עימנואל. הסיבה האמיתית היא אכזבתו של לוי
מהיחס שמגלה וינר לחברי מרכז־חרות.
במקומו יבוא אחד ממקורבי השר. שני המועמדים
הבולטים הם אהוד שילה, תת־אלוף (מיל׳) ועובד בכיר
במישרד־השיכון, ויהושע דוידוביץ, כיום יושב־ראש
מועצת המנהלים של עמידר.
לוי עדיין מחפש עוזר אישי, תחת אבנר סרוסי, שהועף
מהלישכה לפני כמה חודשים, ושבקרוב ימונה כסמנכ״ל
בשיכון ופיתוח.

אכזבה משרון
במרכז חרות שוררת אכזבה מהשר אריאל שרון, בגלל אי־מימוש
הבטחותיו למתן ג׳ובים לפעילים שונים.
שרון עצמו מסביר שהוא נמצא עתה בעמדת־המתנה, עד
שיוחלט סופית מתי תיערך ועידת־חרות. עד אז הוא אינו
מוכן להילחם כדי לממש את הבטחותיו לג׳ובים, וגם לא
להפגין פעילות ברמה גבוהה בתוך המיפלגה.

שערוריית פרסים
ב,,קרן פינקוס״
חיים זוהר, מזכיר ההנהלה הציונית ו׳׳קרן
פינקום״ — המעניקה כספים לחינוך יהודי
בתפוצות — קיבל באחרונה פרם כספי מטעם
״ישיבה יוניברסיטי״ בניו-יורק — גון? שאליו
הוא מזרים כספים מ״קרן פינקוס״.
הפרס שקיבל זוהר ניתן בעבר ליעקב הרצוג ולארתור
גולדברג. זוהר נפגע עמוקות מכך שזכייתו לא קיבלה
פירסום בארץ.

ראשי האגודה מקווים, שבדרך זו יתחיל
שיתוף־פעולה ממשי לקראת איחוד עם ש״ם.

חקירות דד א תיסב 1ל
קצינים בכירים הכחישו השבוע את השמועה, כי בצוות
של כלא פרעה בגדה המערבית שוררים זעם ותיסכול,
בגלל הצעדים שננקטו נגר חוקרים שהתעללו בעצירים.

הם הגיבו כי אחוז ההודאות במיתקן זה, שאליו
מובאים נערים החשודים בהפגנות ובידוי־אבנים,
הוא עדיין הגבוה ביותר בארץ.

דרדסים בירוק
אנשי־הכספים של הישיבות, שברשותן
דירות להשכרה, דורשים מן הדיירים לשלם
את שכר־הדירה?שטרות של דולארים.
בישיבת פוניבז׳ ,המשכירה 400 דירות
ברחבי־הארץ, נוהגים לכנות את השטרות
הירוקים בשם־הצופן.דרדסים.״

מדוע נעצר היהלומן
יהלומן בכיר בבורסת היהלומים נעצר בשבוע
שעבר ל־ 36 שעות. בבורסה טוענים, שחיסול־חשבונות
בין יהלומנים מכובדים גרר הלשנה,
שהביאה למעצר.

אופוזיציה רשניצר
קמה אופוזיציה לנשיא בורסת־היהלומים, משה
שניצר.
היהלומנים המתנגדים לו טוענים, שלא יתכן כי בתפקיד
זה יכהן יהלומן, שהוא אינטרסנט. הם מבקשים לשנות
פרק בתקנון, באמצעות האסיפה הכללית, כדי להעביר את
התפקיד למישהו מבחוץ.

100 אלף דורר
לדור ההמ שך

מנכ״ל התאחדות תעשייני-היהלומים, צבי שור,
המכהן כבר שנתיים בתפקידו, הוא האיש
ששמו מוזכר כמועמד לתפקיד.

אליעזר שפר, ראש המחלקה לדור־ההמשך בהסתדרות
הציונית, יערוך בחודש אוגוסט ועידה של מנהיגות צעירה
במלון הילטון בירושלים.

סחרוב יודח

לוועידה הוזמנו 100 אורחים צעירים, וההוצאה
הכוללת תגיע ל־ 100 אלף דולר — כלומר, רוב
תקציב המחלקה.

שפר, איש המפד״ל, התקנא בוועידת דור־ההמשך של
המגבית, שנערכה בחודש מרס בים־המלח.

המנהל והמזכירה התפוטרו שורת־כישלונות, שהביאו להפסדים
כספיים וחריקות בנורמות באחד הקונצרנים
ההסתדרותיים, יאלצו את מזכיר
״חברת־העובדים״ ,דני רוזוליו, לערוך בדרך
בית ביחידת הביקורת הפנימית שלו.
באחרונה התסוטרו מנהל ומזבירתו
באותו מיפעל, על רקע אי-סדריס.

לרנסקי ר״בנק ישראל״
גיזבר הסוכנות, עקיבא לוינסקי, מוזכר שוב כמועמד
בתק״ם לתפקיד נגיד בנק־ישראל, אחרי פרישתו הצפויה
של הד״ר משה מנדלבאום. לוינסקי מתגורר בקיבוץ
מעיין־צבי.

תסיסה במישרד־החינוך
הפרופסור שימעון זקם, המפקח הארצי על
החינוך המיוחד, טוען כי המדיניות התקציבית
במישרד היא ״פאשיסטית ואליטיסטית״ ,וכמה
מחבריו עומדים לפתוח במאבק ציבורי לשינוי
חלוקתה של עוגת-התקציב.
הזעם התעורר בעיקבות פירסום במקומון צומת־השרון,
שגילה בגיליונו האחרון כי המדינה משקיעה בכל תלמיד
מחונן, בחוגי־ההעשרה בלבד 123 ,אלף שקלים — סכום
הגבוה פי ארבע ויותר מן המוקצב לכל צורכי חינוכו של
תלמיד בחינוך המיוחד.

צפויה הדחתו של ישראל מחרוב מתפקיד
יושב־ראש מועצת־המנהלים של חברת ״בזק״,
בעיקבות הכישלונות בתיפקוד החברה.
סחרוב לא יזכה לגיבויו של השר יצחק מודעי, אחרי
שתמך בוועידת הליברלים בסיעת אברהם שריר.

שריר רחו״ל
למרות החלטת הממשלה לאיסור יציאתם של
שרים, כנראה ששר-התיירות, אברהם שריר,
ייצא בקרוב לחו״ל, כדי להתאושש מהתבוסה
בוועידת הליברלים, וכדי לתכנן בשקט את
צעדיו הבאים.

בעבודה ממתינים לחמן
כמה ראשי עמותות במיפלגת־העבודה ישחרו
בקרוב לפיתחו של המיליונר היהודי־סודאני,
ליאון תמן, בתיקווה לזכות ממנו לתרומות.
תמן כבר תרם בעבר למיפלגה ולאגודות שלה.

1000 תנינים
דגך שמואל
1000 תנינים יובאו בקרוב מזימבא־כווה
לבריכות-התנינים שבקיבוץ גף
שמואל. זהו מישלוח שני של הזוחלים.
המישלוח הראשון נפגע מטילטולי-הדרך.
התנינים משמשים לתעשיית-העור ולמזון
משובח.
אלף התנינים, בני חצי שנח נבחרו
אישית על-ידי חבר״קיבוץ, מתוך 2500
מועמדים.
בעריבת בלציז? ציטדי?

ה שי עי ם
והחכם
ה תו רג׳
ץ^י שכורח מן הבוץ הלבנוני,
^ /ה בו ץ הלבנוני רודף אחריו. זאת
למדו השבוע ראשי־המדינה, שמצאו
את עצמם שוב שקועים עד צוואר.
הדבר לא קרה שלא באשמתם. ל־היפך,
הקברניטים המדיניים והצבאיים
של ישראל עשו כל שגיאה אפשרית.
וכשם שעבירה גוררת עבירה, שגיאה
גררה שגיאה, עד שהממשלה מצאה את
עצמה במצב ללא״מוצא.

כפרשת העצירים השיעיים,
כמו כמשל היהודי המפורסם,
עומדת הממשלה לאכול את
הדג המכאיש, לספוג מלקות
ולגלות מן העיר.

אך השגיאה נעשתה והפכה עובדה
קיימת.

• שגיאחב׳:
ההחזסה
וי יתן היה לתקן את השגיאה בעוד
^ מועד, אלמלא נמצא עוד חכם תורן
אחד במערכת.
במהלך הנסיגה שוחררו מעתלית
מיספר ניכר של עצירים, עם יציאת

רבין ליצור שם,אדמה חרוכה״ .לעומת
זאת סיפק המעצר את העילה או
האמתלה לפיגוע שריתק השבוע את
תשומת־לב העולם כולו: חטיפת המטוס
האמריקאי.

בבני־ערובה שיעיים, תחת לשחררם
תמורת בני־ערובה אמריקאיים. לדעת
האמריקאי המצוי, חייבים להתבצע
חילופין של בני־הערובה משני
הצדדים.

• שגיאה>׳:
גאוות הקבצנים

ממשלת־ישראל, מצידה, לא הבינה
מדוע צריכה היא. להיכנע לטרור״
בגלוי, בעוד שממשלת ארצות״הברית
תמשיך להחזיק בפוזה של,אי־כניעה
לטרור״ .היא רצתה שהאמריקאים
ידרשו את שיחדור העצירים, ויקבלו
על עצמם את הבזיון של הכניעה.

^ י לו היה קיים בישראל נוהל
סדיר למחשבה ולקבלת החלטות,
היה שר־הביטחון או ראש־הממשלה
מכנס ביום החטיפה את כל היועצים,
ומציג להם את השאלה: מה לעשות?
יתכן שהיה נמצא בחבורה לפחות
אדם נבון אחד, שהיה אומר: כדאי
לשחרר את כל העצירים מייד, לפני
שנתבקש לעשות זאת. כי בסופו של
דבר לא יהיה לנו מנוס מלשחררם.
אחרת איש לא יבין כיצד שיחררנו
1150 אסירים ביטחוניים שפוטים
תמורת שלושה שבויים שלנו, אך איננו
מוכנים לשחרר כמה מאות שיעים,
שלא נשפטו על שום מעשר״ תמורת
עשרות חטופים אמריקאיים, וביניהם
— כנראה — יהודים.

האס לא מוטב היה לשחרר
את העצירים השיעיים מייד,
מרצוננו החופשי ובאורח חד־צדדי,
תחת לעשות זאת בהמשך
הזמן תוך כניעה גלויה
ללחץ?
אבל התייעצות כזאת לא היתה,
ושום אדם נבון לא הציע את ההצעה.
תחת זאת אמרה הממשלה, על־פי
עצת החכם התורן: נשקול את העניין
אם יפנו אלינו האמריקאים.

זאת היתה שגיאה גסה —

זה הרגיז את רגן. זה עתה
נתן לישראל מיליארד וחצי
דולר כסיוע־חירום, למימון פת
לחמם היומי, ועכשיו תובעים
ממנו קבצנים אלה להתבזות
פומבית? האם אץ ישראל
מוכנה, תמורת כם ף> זר״ לעשות
טובה קטנה לידיד, ולהתבזות
במקומו?

• שגיאה די:
ההתעקשות
ך ם בשלב מאוחר זה היה עדיין
^ ניתן לתקן את השגיאה, אילו
הכריזה ממשלת־ישראל באופן דר־מאתי
וחד־צדדי כי כמחווה לאומה
האמריקאית הגדולה, ומבלי להתבקש
לכך, היא מחזירה מייד את כל השיעים
העצורים ללבנון. אפשר היה לבצע זאת
על־ידי שליחת העצירים לאיזור־הביטחון,
בלי מתווכים ובלי הסכמים.
כך יעץ השבוע, כמעט בגלוי, מי שהיה
ראש״אמ״ן במילחמת־הלבנון, יהושע
שגיא למוד־הנסיוו.

ההעבוה
ך* שגיאה המקורית היתה עצם
1 1ההחלטה להעביר שיעים אלה לארץ.
לשם
מה זה נעשה? איש אינו יודע.
בחילופי־השבויים הראשונים עם
יאסר ערפאת התחייבה ישראל לשחרר
את כל עצירי מחנה אל״אנצאר בלבנון,
פלסטינים ושיעים כאחד. ממשלת־ישראל
קיימה את ההתחייבות והפרה
אותה מייד• אף התרוקן המחנה, הוא
מולא מחדש.
עם נסיגת צה״ל משטח זה —
נסיגה שהתאחרה בגלל עצם קיום
המחנה באל־אנצאר — אפשר היה
לשחרר את כל העצירים החדשים. אן
לחכם התורן היתה הברקה: למה לא
להעביר את העצירים לשטח ישראל,
ולשחררם טיפין־טיפין, יחד עם נסיגת
צה״ל מכפריהם?
היה זה חטא כפול:

ראשית, העכרת העצירים
לישראל היתה הפרה גסה של
החוק הבינלאומי, ורק שוטה
יכול היה להעלות על דעתו
שהדבר לא יתגלה.
העצירים הוחזקו בישראל כבני־ערובה
— דבר הגובל במעשה־טרור.
שהרי המטרה היחידה של החזקת
העצירים היתה הפעלת לחץ על האוב־לוסיה
של כפריהם, כדי שתשב בשקט
בשעה שנמשך הכיבוש בידי צה׳׳ל
וצד״ל. אין הבדל עקרוני בין החזקת
עצירים בעתלית זבין החזקת חטופים
בנמל־התעופה בביירות.

שנית, היתה זאת גם שטות.
הנסיון הקצר אך המר עם השיעים
מלמד, ששום דאגה
הומאניטרית לשלום העצירים
אינה מרתיעה את השיעים
מלבצע פיגועים, כך שעצם
השיקול להמשך המעצר היה
מוטעה מיסודו.

הכוחות מכפריהם. גם שאר העצירים
עמדו להשתחרר לפני שלושה שבועות.
אבל אז היתה למישהו הברקה
חדשה.
מדוע, אמר, שלא להמשיך ולהחזיק
בעצירים אלה, כבני־ערובה להתנהגותם
הטובה של הכפרים באיזור־השליטה
של צד״ל?

דוגמה קלאסית של חוסר
ראיית-הנולד.
כי בינתיים נוצרה תיסבוכת בלתי־רגילה.
רונלד
רגן, אדם שהוא גדול ב־בירבורים
וקטן במעשים, הכריז מייד,
בפוזה של שריף בסרט הוליוודי, שאר־צות״הברית
לא תיכנע לעולם לסחטנים,
וגם לא תבקש מממשלות אחרות
(קרי: ישראל) לעשות זאת.

אדם חכם יכול היה לנחש
מראש, כי זוהי הזמנה גלויה
לשיעים לבצע מעשה־טרור.
המשך החזקת אחיהם בישראל
— כמחנה שכל שיעי ידע את
שמו, אד שאסור היה לפרסמו
בישראל — היה כד אדום
לשור השיעי, התגרות מתמדת.

היו אלה מילים ריקות, וכל בר־דעת
ידע זאת. לארצות־הברית אין אופציה
צבאית לשיחרור החטופים, אחרי שמנהיגי
המיני־מדינה השיעית אימצו לעצמם
את החטיפה. לכן אין ברירה אלא
לעשות עיסקה, שהיא, כניעה לסחטנות״.

כמה שידוע, לא מנע מעצר
השיעים אף פיגוע אחד ב״רצועת־הביטחון״
,שם התחיל צד״ל להפגיז את
כפרי השיעים בסיטונות ובלי־אבחנה,
כמקדמה להגשמת הבטחתו של יצחק

בשעה שרגן אמר מה שאמר, החל
בדעת־הקהל האמריקאית ובכלי־התי־קשורת
לחץ מאסיבי על ישראל. שום
אמריקאי לא הבין מדוע מותר לישראל
להחזיק בניגוד לחוק הבינלאומי

אבל חוכמה מסוג זה זרה
לאופי המערכת הישראלית.
שם שולטים עדיין מושגים
מטופשים של מאצ׳ו, הסופר-מן
הישראלי, סירטי-אנטבה. החכם
התורני יעץ: לא לשחרר
את העצירים, פן תיפגע היוקרה
הישראלית. שהאמריקאים יבקשו
קודם, בגלוי ובפומבי.
עם כל יום שעבר התחפרה ישראל
עמוק יותר בבוץ, וכך הבטיחה שכאשר
תשחרר לבסוף את השיעים, מחוסר־ברירה,
היא תספוג את מירב הבזיון.
השבוע זה כבר התחיל. באי־רצון
בולט, ותוך חריקת־שיניים שנשמעה
למרחוק, הסכימה ממשלת־ישראל
לשחרר 31 עצירים תוך העמדת־פנים
שאין לזה קשר עם החטיפה, ורמזה
שגם האחרים ישוחררו במשך הזמן.
כמובן בלי כל קשר עם החטיפה, רח־מנא־ליצלן.

החכם
התורן לא מצא פיתרון
טוב יותר.
—^אודי אבגרי י
במדינה העם
סמל החזיר
מתגברים הסימנים לבך
ששימעון פרם רוצה
בכהונת ממשלת־האחדות-
הלאומית עד המוך המר.
מר למדינה.
הממשלה והכנסת עמדו השבוע בסימן
החזיר. החזיר מסמל את רודפי
היהודים בכל התקופות, נאמר. שינאת
החזיר מסמלת את היהדות הנאמנה.
כל אלה היו סיסמות, ולרוב מטופשות.
אך אין ספק שהחזיר הפך עתה
לסמל של ממשלת־האחדות־הלאומית.
לכאורה זה מוזר. ממשלה שיש לה
רוב מוחץ גם בלי הסיעות הדתיות
היתה אמורה להיות, דווקא, ממשלה
של שיחרור המדינה מן הכפיה הדתית.
קורה ההיפך. העסקנים הדתיים,
הבטלים בממשלה זו בשישים, שולטים
בה בכיפה. בכל השטחים שיגשגה
הכפיה הדתית בממשלה זו יותר מאשר
תחת כל ממשלה אחרת.
החוק לאיסור מכירת החזיר, שהתקבל
השבוע בקריאה טרומית בכנסת,
והמתערב בתפריט של כל אזרח במדינה,
הוא אות לבאות. כאשר הממשלה
חודרת למיטבח, היא יכולה להגיע גם
לחדר־המיטות, לטרקלין ולחדר־היל־דים.
ממשלת
הכשל הכללי. אולם
לא רק בשטח זה הוכיחה ממשלת־האחדות־הלאומית
שהיא ממשלת־העצה־הרעה.
היא
היתה אמורה לפתור לפחות את
הבעיות הכלכליות של המדינה, ולנהל
מדיניות כלכלית נועזת. תחת זאת עומדת
המדינה לפני התמוטטות כלכלית,
ובמשך תישעת חודשי-הריון לא
ילדה הממשלה דבר אלא פיתרונות־הבל.
ההישג
הממשי היחידי היה — כך
אמרו — יציאת ישראל מלבנון. אך
השבוע היתה ישראל תקועה בבוץ
הלבנוני יותר מאשר אי־פעם, כשהיא
מעורבת בפרשה עכורה של בני־ערובה
(ראה מיסגרת) ,הפגזות של אדמה־חרוכה
מצד שכיריה(צד״ל) ומילחמה־זעירה
עם השיעים. כל זה על רקע
משבר חמור בינה ובין דעת־הקהל האמריקאית.

. 1988 אם כן, למה זה טוב?
איזו תועלת יש בממשלה זו?
השבוע התרבו הסימנים, כי ממשלה
זו תחזיק מעמד עד הרוטציה ועד בכלל,
ותגרום להרס נוסף בחיי המדינה.
על הפרק עלו שוב שתי המילים
״אחוז החסימה״ .הליכוד, האחוז פאניקה
מול עליית הימין הקיצוני(ראה
הנדון) הציע להעלות את אחוז־הח־סימה
ל־&׳צ. המערך השיב שהוא מוכן
״רק״ ל־.2.590
מי שמציע זאת אינו חושב על
ממשלה מצומצמת, שתהיה אפשרית
רק בעזרת המיפלגות שזכו בפחות מ־
־ 2.591 בבחירות לכנסת(אגודת־ישראל,
הרשימה המתקדמת, ר״ץ, יחד, תמ״י,
שינוי עברה אחוז זה בקושי ).הוא חושב
על המשך ממשלת־האחדות, בהנהגת
יצחק שמיר, עד סוף .1988
יותר ויותר מתגבר החשד הנורא,
שאכן לכך מתכוון שימעון פרס.

יחסים מרחביים
הכרעה במחנות
ההתקפה המוחצת של
השיעים והמורים על מחנות
הפליטים בביירות נכשלה.
ערפאת ניצח שוב
שוב ניסה הדוב הסורי לשים את ידו
על הדבש הפלסטיני — ושוב נכשל.
אין פלא שהוא מתוסכל מאוד.
מזה תשע שנים נמשכים הנסיונות
הבלתי־נלאים של חאפט׳ אל־אסד לשים
קץ לכוח הפלסטיני העצמאי, המי
העולם הזה 2995

דיני והצבאי, על־ידי הטלת מרותו על
מחנות־הפליטים בלבנון.
השבוע התמוטט נסיון נוסף בדרך
ארוכה זו. פרשת המטוס האמריקאי החטוף
והעצירים השיעיים בעתלית הסיחה
את הדעת מן המאורע החשוב
הזה.
ביירות, טריפולי. הנסיון הראשון
היה ב־ ,1976 והוא היחידי שכמעט
הצליח. הצבא הסורי פלש ללבנון תוך
ברית עם הפלאנגות. מחנה־הפליטים
תל־אל־זעתר נכבש, ונערך בו טבח
רבתי. נכבשו גם כמה מחנות אחרים.
אך אש״ף לא הובס בשדה־הקרב. והסורים
נאלצו להסכים לפשרה, שנכפתה
על־ידי המלך הסעודי.
ההזדמנות הבאה הגיעה ב־,1982
כאשר יצא אריאל שרון ״להרוס את
תשתית המחבלים״ .רבים מן המומחים
מאמינים כיום שהדבר נעשה בעיקבות
הסכמה שהושגה לפני כן, בפגישה של
שרון עם ריפעת אל־אסד, אחיו של
הנשיא — הסכמה אשר הופרה כאשר
תקף צה״ל גם את הסורים.
נסיונו של שרוו נכשל. כאשר החזי־

חות במחנות מקבלים את מנהיגות
ערפאת.
על פי ההסכם, ימסרו הפלסטינים
את מעט הנשק הכבד שבידיהם, שהוא
חסר־חשיבות, אך יחזיקו בכלי־הנשק
הקלים והבינוניים, שהם הקובעים
בקרב בשטח בנוי. הפלסטינים ימשיכו
לשלוט במחנותיהם, השיעים והצבא
הלבנוני(החטיבה השיעית) לא יכנסו,
אלא רק הג׳נדרמריה, שהיא מעין יחידה
מישטרתית.
היה זה ניצחון חד־משמעי של כוחות
ערפאת, בקרב שנראה להם תחילה
חסר־תוחלת.
״אין ברירה״ .איך מצליחים כוחות
אלה להחזיק מעמר, פעם אחרי
פעם, מול כוחות עדיפים בהרבה?
יש לכך הסבר פסיכולוגי פשוט: הם
לוחמים כשגבם על הקיר. אין להם לאן
לסגת. הם מגינים על מישפחותיהם,
פשוטו כמשמעו — נשותיהם, ילדיהם
וזקניהם במחנות. מבחינתם, זוהי מיל־חמת
״אין ברירה״ ,והם לוחמים עד
מוות, מבלי להיכנע. הם משוכנעים כי
כניעה פירושה טבח כללי של התושבים.
התוצאה,
לפי שעה: חרף מאמצי סוריה
והשיעים, ולפני כן של ממשלת־ישראל
והפלאנגות, המחנות נשארו
על כנם, בשליטת הכוחות הפלסטיניים
הנאמנים לערפאת.
הכנסת חסינות תיקשורתית
זאת היתה בריוגות
פרלמנטרית. אך אח
כלי-תיקשורת אחד לא
הזכיר אותה. בי במרבזה
עמדה חביבת התיקשורת

ח״ב שריד
סערה אלמונית
קו כוחות אש״ף מעמד בביירות המערבית
הנצורה במשך 79 ימים, ופונו
לבסוף על־פי הסכם. כעבור כמה ימים
הוכנסו הפלאנגות למחנות צברה ושא־תילא,
ופתחו בטבח שנועד להבריח את
האוכלוסיה הפלסטינית. הזעקה שקמה
בעולם לא רק הפסיקה את הטבח, אלא
גם הכריחה את צה״ל לשמור מאז על
שלום המחנות מכל מישמר. הם שכנו
לבטח ער לנסיגת צה״ל.
בסוף 1983 עשה אסר נסיון נוסף
ותקף את כוחות אש״ף בטריפולי,
בצפון לבנון. לתדהמתו לא עלה בידי
כוחותיו, שנעזרו בשכיריו הפלסטיניים,
להתגבר על הכוחות הנאמנים
ליאסר ערפאת. התוקפים הובסו בשערי
מחנה־הפליטים העיקרי, ולבסוף פונו
כוחות־אש״ף על־פי הסכם, מבלי
שנוצחו.
ניצחון ערפאת. הנסיון האחרון
נעשה עתה. הכוחות השיעיים, הנתמכים
על־ידי אסר, תקפו את שלושת
המחנות — צברה הקטן, שאתילא
הבינוני ובורג׳ אל־בראג׳נה הגדול. הקרב
היה אכזרי ביותר, ולתדהמת אסד
לא הצליחו גם השיעים צמאי־הדם
להתגבר על ההתנגדות הפלסטינית.
הם הובסו בשערי בורג׳ אל־בראג׳נה,
ולא הצליחו גם לכבוש את שאתילא.
גרוע יותר (מבחינת אסר) :גם הכוחות
הפלסטיניים הכפופים לסוריה
מרדו באדוניהם והצטרפו לכוח הפלסטיני
העיקרי, ששמר אמונים ליאסר
ערפאת.
השבוע נאלצו אסר והשיעים לוותר.
הם חתמו בדמשק על הסכם שבי־תת־נשק,
שבא להסוות את מפלת
השיעים. להלכה נערך ההסכם בין השיעים
ובין הפלסטינים הכפופים לסוריה.
אך הכל ידעו את המציאות: הכוהעולם
הזה 2995

חברי־הכנסת רן כהן ומתי פלד אינם
אוהבים זה את זה. עוד זמן רב לפני
שנפגשו בכנסת, הם היו חברים בהנהלתה
של תנועת של״י. אז האשים האלוף
(מיל׳) פלד את סגן־האלוף (מיל׳)
כהן בפשע־מילחמה, מפני שכהן, כמפקד
יחידת־תותחנים, השתתף בהפגזת
ביירות המערבית.
השבוע התלקח הריב בין השניים
שוב. הרקע היה מוזר ביותר.
לחטוף את ד!כל. על שולתן־הכנ־סת
היו מונחות שתי הצעות־חוק לאיסור
מכירתו של בשר־חזיר. שתי ההצעות
היו זהות, למעשה. אך המציעים
היו שונים: אברהם שפירא מאגודת־ישראל
ומנחם הכהן ממיפלגת העבודה.
כאשר
עולה הצעה כזאת, יכולים
רק שלושה ח״כים לדבר: המציע עצמו,
השר האחראי וח״כ אחד המשמיע ״הצעה
נוספת״ .כאשר השר מציע להעביר
את ההצעה לדיון בוועדה, ההצעה הנוספת
היא להסיר את ההצעה מסדר־היום.

שהדבר אינו מוזכר בתקנון,
מקובל בכנסת שהח״כים נרשמים מראש
אצל מזכיר״הכנסת אם ברצונם
לדבר במיסגרת של ״הצעה נוספת״.
כל הקודם זוכה. אך על פי הסכם ג׳נ־טלמני,
המקובל על הכל, דואג מזכיר־הכנסת
לכד שרשות־הדיבור תחולק
בצורה סבירה. אין מניחים לסיעה אחת
״לחטוף״ את כל זמן־הדיבור.
הפעם ביקשה סיעת ר״ץ לחסום את
דרכן של כל שאר הסיעות, כדי לזכות
במונופול של המילחמה למען החזיר.
שולמית אלוני נרשמה כדי להציע
להסיר מסדר־היום את הצעת שפירא,
ורן כהן נרשם להסרת ההצעה של מנחם
הכהן. אולם מזכיר־הכנסת, שמואל
יעקובסון המזוקן, נהג כמקובל. הוא
מחק את שמו של רן כהן, ורשם את
המבקש הבא בתור: מתי פלד.
״זה לסי ההגיון!״ הכל עבר
במליאה כשורה. שפירא והכהן נאמו,
אחריהם שר־הפנים יצחק פרץ, ואחריו
שולמית אלוני. במהלך-הדברים היתה
סערה שיגרתית בין מאיר כהנא ואני
שי־ר״ץ, והטלוויזיה צילמה בהרחבה
את אנשי ר׳ץ.
ואז קרה משהו מוזר. אחרי שגמרה
אלוני, קרא הידר התורני, אליעזר
שוסטק הקשיש, למתי פלד. אולם

״העורס הזה״ מגלה את ביום׳ התוכנית
שגובשה בסווי־סודות באוצו

40 אוו ממטרים
ך* חדרי־חדרים במישרד־־האוצר נרקמת בימים
אלה תוכנית־חירום כלכלית מכאיבה ביותר.
כותרת המיסמד. :קיצוץ דראסטי בפעילות הממשלתית
והציבורית״.
פירטי התוכנית הסודית הובאו לידיעת צמרת
המישרד. זו הגיבה בתדהמה למיקרא ההצעות הכלולות

אם אכן תמומש התוכנית, היא תביא לפיטורים של
35 עד 40 אלף עובדים במשק הציבורי, על כל חלקיו.
כלומר: מישררי־מם שלה, דשויות־מקומיות. צה״ל והסוכנות.
על־פי
התוכנית יבוצע פיחות גדול, בעיקבות ביטול
התמיכות ביצוא, באמצעות שער־חליפין.
התוכנית גם מדברת על ביטול מאסיוויבי של
סובסידיות.
היא מציעה מכירה או סגירה של רוב החברות
הממשלתיות.
מחברי המיסמך גורסים, שהגיע הזמן לומר לציבור
עד כמה קריטי המצב הכלכלי, ושאם הממשלה לא
תקבל החלטה אמיצה — היא תאבד את שליטתה על
המצב תוך כמה חורשים.
טיוטת המיסמך, המשתרעת על פני עשרות עמודים.
מציעה הצעות מרחיקות־לכת, על־פי החלוקה למיש־רדי־הממשלה.
להלן
פרטים מרכזיים מהמיסמך, המתפרסם כאן לראשונה.

מישרד־הביטדזון: על־פי ההצעה יש לבטל
את פרוייקט מטוס הלביא ולמכור את מיפעל מנועי
בית־שמש.
השקם יימכר לגורמים פרטית! לטענת הכותבים,
יש קונים פוטנציאליים.
תיסגר ההוצאודלאור של מישרד־הביטחון.
יוקטנו תנאי־שכר ותנאים נלווים של אנשי צבא-
הקבע.
המיכללה לביטחון לאומי תועבר לחסות אחת האוניברסיטות.

מישרד־הבריאות: סגירת בית־החולים
פוריה בטבריה, שתביא לחיסכון של שלושה מיליון
דולר בשנה.
חיסול אחד מבית-הספר לרפואה.
העברת גביית המם־האחיד לביטווז־הלאומי — אקט
שיביא למעשה לביטול לישכת־המס של קופת-החולים
ההסתדרותית. באותה נשימה מציעים הכותבים להגדיל
את התיקרה הנמוכה של המס״האחיד לבעלי הכנסות
גבוהות.
באותו הקשר הם מציעים לאחד את הגביה של מס־ההכנסה
והביטודדהלאומי — צעד שיביא לחיסכון
שנתי של רבע מיליארד דולר.
• מישרז״החינוך: הגדלת כיתות. ובעיקבות זה
פיטורי מורים. ביטול חוק־חינוד־תיכון-חינם. דחיית
היציאה לשנת־שבתון של הפרופסורים.

צימצום דראסטי של מאות עובדים ברשות־השידור.
הנהגת פירסומת מיסזזרית מלאה בטלוויזיה.
טית של קיצבאות לזכאי הביטוח־הלאומי.

• מישרו״המישטרה: ביטול מיפקרות ה־מישמר־ד,אזרחי
וצירופן למישטרה.
• מישרד״האנרגיה: חיסול חברות נפטא
ולפידות. וכן החברה הלאומית להוגלת־פחם.
• מישרד־התיירדת: סגירת כל החברות ל-
עידוד־התיירות.
• מישרד־הבינוי־והשיכון: הורדת רמת
הזכאות. חיסול חברות־בת לפיתוח ערים שונות.
• מישרד־התעשיה״והמיסהר: סגירת חברות
ממשלתיות, או העברתן לידיים פרטיות. מכירת
הבנק לפיתוח התעשיה.
• מישרד־התחבורה: מכירת הרכבת לידיים
פרטיות. ביטול מישרדי־הרישוי והעברת תפקידיו למכונים
פרטיים. חיסול המוסד לבטיחות ולגהות.
• מישרד״המדע: ביטולו.
• מישרד״האוצר: סגירת המדפיס הממשלתי.
ביטול עשרת הגורמים השולחים נספחים כלכליים
לחו״ל. העבודה תוטל על הנספחים המיסחריים בשגרירויות.

מישרד־הקליטה־והעליה: ביטולו, והעברת
חלק מהפונקציות לסוכנות היהודית, וחלקן לאגף
במישרד־העבודה־והרווחה.
• מישרד״החקלאות: ביטול התמיכה במחירי־המים,
המגיעים מדי שנה למאות מיליוני שקלים.
מינהל ההדרכה של מישרז״החקלאות יועבר לגוף
המוכר שירותי־הדרכה תמורת כסף מלא. תה׳ל ובנק
החקלאות ימכח.
עד כאן מקצת מפירטי התוכנית.
לרעת המחברים, יביא ביצוע התוכנית לצימצום
בהוצאות״הממשלה בסכום כולל של שניים וחצי
מיליארד שקל. החלוקה היא כדלקמן: קיצוץ ישיר
ועקיף של יותר ממיליארד דולר. הקטנת סובסידיות
לייצוא בסכום של חצי מיליארד דולר. צעדי פיחות
שיביאו לספיגה של עוד מיליארד דולר.
מקורביו של שר־האוצר, יצחק מודעי, מסבירים
שהוא מודע לפירטי התוכנית ולהלם הציבורי שהיא
תגרת! כשתפורסם. לדעתו! אין דיר אחרת להביא
לקיצוץ דראסטי בהוצאות הממשלה•,־ מבלי להביא
לפיטורין כה נרחבים.
הכותבים מניחים, שהגדלת שיעורי-האבטלה
בשליש תביא לבעיות חברתיות קשות, אך מחדל של
הממשלה עתה יגרום להתמוטטות מוחלטת ולאבטלה
של מאות אלפים בתוך כמה חודשים.
התוכנית אינה עוסקת כלל בפצצת־הזמן של הנכסים
הנזילים שבידי הציבור, לא בפאטנט זה או אחר של
דולריזאציד״ ולא בתוכניות לצימצום הגרעון במאזן־
התשלומים. לעומת זאת, היא מזכירה את המטבע סלע
כעוגן מוניטרי חדש.
ברור לכל שפירסום התוכנית יביא מייד למיתקפת־נגד.
אין כמעט שר אחד שיש לו סיבה אישית לתמוך
בתוכנית, שלא לדבר על שרים שמודיע לבטל את
מישרדיהם. בתר שהממשלה בהרכבה הנוכחי תתקשה
אפילו לקיים ריח רציני עליה.
אבל במישרד־האוצר אומרים שתוכנית זו, גם אם
הכל מנסים להכחישה, היא, אולי, האחרונה שתוכל
לעצור את המדינה מהתמוטטות מוחלטת וסופית.

לפני שפלד יכול היה לפתוח בדבריו,
פרצה הסערה.
זה מכבר לא ראתה הכנסת מחזה
כזה. ארבעת אנשי ר״ץ — אלוני, כהן,
יוסי שריד ומרדכי בר־און — פתחו
במקהלת־צעקת, שנמשכה כעשר
דקות. המטרה: למנוע מפלד לדבר, אף
שלא היה שום הבדל בין עמדות אלוני
ופלד בסוגיה זו.
פלד עמד על הדוכן בשקט, והמתין
לשוך הסערה, ובינתיים ירד מטר של
צעקות על שוסטק, שהתגונן בנחת.
רק חלק קטן של הדברים נקלט
בפרוטוקול הסטנוגראפי של הכנסת,
כלהלן:

ח כהו (התנועה לזכויות

האזרח ולשלום) :אדוני היושב־ראש,
אני נרשמתי לגבי הצעת־החוק
של חבר־הכנסת הכהן!
הידר שוסטק: אבל חברת־הכנ־סת
אלוני דיברה.
תכהן: אני מצטער, זו הצעת־חוק
אחרת לגמרי. ואני נרשמתי לגביה!
הידר שוסטק: חברת־הכנסת
אלוני מסיעת ר״ץ דיברה. גם סיעה

אחרת מבקשת את רשות־הדיבור.

שולמית אלוני(התנועה לד
כויות האזרח ולשלום) :זה לא
לפי התקנון!
הידר שוסטק: זה לפי ההגיון.
אם סיעה אחרת מבקשת להציע הצעה
אחרת --

יוסי שריד(התנועה לזכויות

האזרח ולשלום) :אבל זו הצעת חוק
אחרת!
הידר שוסטק: אבל זה אותו
נושא, וחבר־הכנסת פלד נרשם. אני
יודע שזה רשום כהצעת־חוק אחרת,
אבל אתם יודעים שזו אותה ההצעה.
ח כהן: גם חבר־הכנסת פלד לא
נרשם עכשיו. הוא נרשם אתמול, והוא
נרשם אחריי!
הידר שוסטק: הטענה בקשר
להרשמה מוקדמת איננה טענה. זה מה
שאני טוען. בבקשה, חבר־הכנסת פלד.
שולמית אלוני: אין דבר, מר
שוסטק, אתם הופכים את הכנסת לפארסה,
אם החוק והתקנון אינם חשד
בים, רק ההגיון שלך.
הידר שוסטק: הלוואי שאת

— כדעידן עיטדיז >

תשמרי על כבוד הכנסת כפי שאנחנו
שומרים על כבודה.
רן כהן: מה שמעניין הוא למה זה
כל־כך נוח לכם.
הידר שופטי! :בבקשה, חבר־הכנסת
פלד.
כל גיהוק ושיהוק. כל זה היה
מוזר. אך מוזר עוד יותר היה ההמשך.
אף כלי־תיקשורת אחד במדינת־ישראל
לא הזכיר אף במילה אחת תרגיל
זה של בריונות פרלמנטרית!
הטלוויזיה, הרדיו וכל העיתונים
מנציחים בדרך־כלל כל גיהוק ושיהוק
של חברי־ר״ץ. אין ידיעה על מאורע
במדינה שאינה מלווית בהודעה של
אחד מאנשי ר״ץ. גם חילופי־הדברים
בין אנשי ר״ץ וכהנא באותו היום הונצחו.
ואילו על סערת־הצעקות הבלתי־מכובדת,
שנמשכה עשר דקות ויותר
— אף לא מילה אחת.
השנים הארוכות שבהם השקיע יד
סי שריד ימים ולילות בטיפוח קישרי־תקשורת
לא בוזבזו לריק. השבוע
הוכח כי ר״ץ שולטת עתה בכלי־התיקשורת,
כפי ששום סיעה בכנסת
לא הצליחה אי־פעם בעבר.

קק דבש

אברהם שריר(במרכז) מחייך בפה מלא, ומשה
גיסים (משמאל) מדושן עונג, בעוד שר האוצר
מודעי מלקק את אצבעו. בתום בינוס הוועידה חייך רק מודעי.

השתוללות והתמוטטות

טחק תמוה!
א ח רון

המיקרופון, הזעיק מייד שניים מחברי-
מרכז, שהם גם רופאים — שלמה ברק
וחיים פרלוק. ההמולה התחדשה.
מכיוון הבמה ניתן היה לשמוע את
שריר לוחש למיקרופון :״כן אי־אפשר
יהיה להמשיך ולקיים דיונים!״ שגב
הובהל החוצה בידי חברים. הושכב על
הדשא. גבר אחר ממחנה שריר צעק
לעבר הבמה :״הוא ימות ואתם תמשיכו
לקיים דיונים?״
ח״ב אריאל ויינשטיין רץ לטלפן

העסקן חנוך שגב (למעלה מימין, מזוקן
בחולצה לבנה) ,מאנשיו של השר שריר,
בשיא השתוללותה רגע לפני שקרס. הוא הונצח על־ידי צלם העולם הזה. ציוו צפריר, שניה
^ שעה 2אחר־חצות ניסו המובסים
לפוצץ את ועידת המיפלגה הליברלית.
לפי מיטב המסורת של נערי
אברהם שריר, גם הפעם הכל היה מתואם
ומתוכנן.
באולם הגדול בכפר המכביה,
בבוקר יום השישי האחרון אחרי 17
שעות של דיונים והצבעות, היה ברור:
הניצחון של יצחק מודעי הוא מוחלט
וחד־משמעי. קושרי־הקשר נגדו —
שריר, משה ניסים וגירעון פת —
הופלו לקרשים.
אז התחיל חנוך(״נוקי״) שגב, מנאמניו
של שריר, להשתולל ולצרוח.
״אתה מוליד את המיפלגה לאבדון!״
הטיח במלוא גרונו לעבר מודעי ,״אתה
מביא עלינו אסון!״ אי־אפשר היה לעצור
אותו. מודעי קם ממקומו ובקול
שקט ביקש :״שמישהו יוציא את המשתולל
מהאולם בכוח!״
באולם נוצרה המולה, שהיתה חיונית
לאנשי שריר המנוצחים. אבל רוב
הצירים עדיין ישבו על מקומם. ההתפרעות
התרחשה רק בסמוך לדלת-
הכניסה הרחבה, ולא התפשטה לכיוון
הבמה.
בשלב זה נשמעה צעקה שניה,
חלשה יותר, מכיוון הדלת :״האורות!
הרמקולים!״ לצערם הרב של מי שרצו
לגרום לפיצוץ, אי־אפשר היה להגיע
למתגים החשמליים. הללו היו קבועים
בארון שמאחורי שולחן העיתונות,
מוגנים על־ידי סוללת עיתונאים וציוד
הטלוויזיה הישראלית. היה קשה מאוד
לדלג מעל מחסום זה.
המהומה איימה לגווע.
ברגע זה קרה משהו בלתי־צפוי.
שגב המזוקן קרס והתעלף. יושב־ראש
הנשיאות, יצחק קעטבי, ראש המועצה
המקומית קריית־עקדון, שעמד ליד

למגן דוד־אדום ולהזעיק אמבולנס,
שריר עצמו, אשתו ריבקה ומזכירתו

סימה, גם הם מיהרו החוצה, שם ניסו
שני הרופאים להשיב את רוחו. בינת־

אחת לפני הנפילה, וגם כאשר הובהל לבית״החולים, כשהוא שרוע על אלונקה (למטה).
לפני״כן הוא נישא על״ידי חבריו אל מחוץ לאולם (למעלה משמאל) ,ושם ניסו שני רופאים
להשיב את רוחו. השתוללותו של שגב והתמוטטותו כמעט שגרמו לפיצוץ מושב הוועידה.

הנ להתחיל
כקנוניה אטוה -
ולפתע הסחבו
שנוקמת קנוניה
מוצלחת ותו.
אז התחילה
ההשת ולל ות

ך 111ךךך \ 1ך 1ז ך יחזקאל הרמלן, ראש עיריית רחובות,
1111 1 111 | 1 11 מגיח את רגליו על כיסא ומחייך בשעות
הקטנות של הלילה, אחרי שהתברר לו שהפורשים זכו בהישג מרשים.

למודעי. למעשה־ד,קונדס של שגב —
בין שנעשה בתמיכת שריר, בין
בלעדיה — לא היה כל השפעה על
התוצאות הסופיות.
כי הניצחון של מודעי לא היה מיקרי.
הוא תוכנן בקפדנות לפרטיו. כל
שלב שבו בוצע בהצלחה. התוצאות:
מודעי מס׳ :1היריבים על הקרשים;
והעיקר — הפורשים נשארים בפנים.
איך זה תוכנן? כיצד זה הצליח?
מאז הוקם גוש חרות־ליברלים, דשו
בעניין עסקנים ומנהיגים רבים, בשתי
המיפלגות, וקראו לאיחוד מלא. למעשה,
כל אחד מחברי הליברלים תמך
ברעיון, בתקופה זו או אחרת.
לאנשי מודעי יש גירסה שונה,
שקיבלה חיזוק ביום חמישי האחרון.
לדעתם, מי שדחף את חרות ללחוץ
לאיחוד היו שריר, פת וניסים, ביחד
וכל־אחד בנפרד. השלושה הסכימו להעניק
כנדוניה את כספי המיפלגה ונכסיה,
תמורת הבטחת כיסאותיהם לשתי
קדנציות נוספות. בדרך־אגב הם גם
קיוו כי האיחוד יתבצע על גופתו של
מודעי.
השר דויד לוי, שמעולם לא התנסה
במניפולציות כה מסובכות כפי שהתרחשו
במיפלגה הליברלית, לחץ לזרז
את העניין. התוצאה: ב־ 16 באפריל

יסווים בדרך וניצחון

אם בי רוב הזמן השתדל לשמור על ארשת־פנים שלווה ורגועה.

יים טיפלו חבריו הזועמים בצוות הטלוויזיה,
שניסה לצלם את המתעלף
(ראה: מדור שידור).
הצעיר הנרגש התעורר רק כאשר
צוות של מגן דויד־אדום התקרב
לטפל בו.
שגב ניצל ורוחו שבה אליו, אבל
המחנה שאליו הוא השתייך כבר היה
נטול רוח־חיים, מובס ומרוסק.

^ גס הבדים,
גם גובלים

^ א במיקרה היה זה דווקא שגב
/שהתפרץ. כמה שעות לפני כן,
עוד לפני ההצבעה שחיסלה פוליטית
את שריר ואנשיו, שלף מודעי גזר־נייר,
שחולק באותו הבוקר במידשאות
ובאולמות כפר המכביה. שריר נופף
בכרוז שדיבר בגנותו — מתחת
לידיעה של אילן שחורי מהארץ, שבה
צוטט מודעי, הוסיף אלמוני :״הוא שוב
מתרברב. האם תחזור גם היום תמונת
הגיבור המפורסמת — שרוע על
הדשא, חבוש גבס ומדושן־עונג? אל
תתמוך בשיגעונו הפרטי של חבר אחד,
שעדיין רואה את עצמו טוב יותר
מאחרים ומורם מעם, המשמיץ ללא
הרף את כל חבריו למיפלגה! אל תיתן
ידך להרס המיפלגה — אל תיתן קולך
למודעי!״
הכרוזים חולקו על־ידי עוזי כהן,
עסקן מקומי מרעננה, נאמנו של משה
ניסים. מודעי נופף בכרוז וגילה לשומעיו
כי שגב הוא שהדפיס אותם. הוא
לא ציין מי יזם ומימן את הפרוייקט. זה
היה מיותר. כולם הבינו את הרמז .״את
ראשי הם רוצים, בדרך לאיחוד הליכוד!״
זעק מודעי והרטיט את לבבות
אוהדיו.
אחר־כך סיפר שגב להעולם הזה,
עור לפני שהתמוטט, כי הוא הוציא
7000 שקל מכיסו, וכי עשה זאת על
רעת עצמו.
אבל הסבריו של שגב לא נשמעו
בחלל האולם. הצירים נתנו את קולם

ף 1ך 1 1 1*171 11ן 1ר 1ראש העיריה שלמה להט עומד על כי־
11111111 | 1.£ 1טא ומגיף את ידו האוחזת בפתק בצבע
הכתום, אותו ביקש מאנשיו, מתנגדי האיחוד, להטיל לקלפי.

השר שריר יושב בקצה בימת הנשיאות, מתחת לדגל
חפוי־ראש, אחרי שהתברר שהצעתו, שהובאה על״ידי השר
ניטים, לאיחוד מלא עם חרות, על גופתו של מודעי -נחלה כישלון.

בחוץ

צוחק הצוחק אחרון
(המשך מעמוד )9
התכנסה מועצת המיפלגה, על־פי דרישת
שריר וניסים, והיתה אמורה להחליט
על איחוד.
מודעי הצליח, אז בעזרת בית־המישפט,
להביא להחלטה שקבעה כי
רק ועידת־המיפלגה, שנבחרה לפני
חמש שנים, תכריע בעניין. הטענה
המרכזית היתה שרק גוף גדול, כמו
ועידה, יכול להחליט על חיסול.
מודעי השיג אז דחיה של חודשיים.
לא במיקרה הוא פעל כך.
פעילותם של שריר וניסים יצרה
מצב חדש כליברלים. קבוצה חזקה,
חסרת ייצוג בכנסת אבל בעלת כוח
במוסדות, הודיעה כי אם יתקבלו
תנאי־האיחוד המוצעים, הם ייצאו מה-
מישחק ויפרשו מהמיפלגה. בראש
הקבוצה עמד יחזקאל הרמלו, ראש
עיריית רחובות נעים־ההליכות, שהתרוצץ
לבדו בין בית־הדין הפנימי של
המיפלגה לבין בית־מישפט אזרחי, כדי
להביא לקיום ועידה, ומחבר מיפלגה
אחד לרעהו. הצטרפו אליו יחזקאל
פלומין, רואה־חשבון וח״ב לשעבר,
שלמה (״צ׳יץ׳״) להט, שכבר בעבר
הכריז כי חבריו למיפלגה הם נוכלים,
אריה דולצין, יושב״ראש הנהלת הסוכנות,
השר לשעבר יצחק ברמן, ועימם
צעירי מחנהו של דרור זייגרמן, לשעבר
ח״כ היום מסטראנט בוושינגטון.
במרכז וגם במועצה היו שריר ונסים
חזקים מאוד. תומכיהם — קנויים,
בעלי מישרות שונות ומשונות —
איפשרו להם, על הנייר, לנצח.
מודעי הבין כי הפורשים לא יוכלו
להתייצב חד־משמעית לצידו. הוא
חיפש כוח אחר במיפלגה שיהיה לו
בעל־ברית. הכוח הזה הוא איגוד העובדים
הליברלים, בראשות צבי רנר הקשיש,
הנהנה מייצוג של 20 אחוז המוסדות.
ההתפתחות
קשורה בסיעת תכלת־לבן
של חרות בהסתדרות.
לוי הסביר, כי אם הוא יסכים לשריין
מקומות לאיגוד־העובדים, ידרשו
אצלו אנשי תכלת־לבן שיריון דומה.
נקודת מחלוקת זו פתחה את הוד
עירה. הצעתם של ניסים ושריר לא
כללה שיריון לאיגוד, בעוד הצעת
מודעי הציגה עניץ זה כתנאי לאיחוד.
בריתו של מודעי עם אנשי־האיגוד
מעניקה לו לא רק קולות. רנד הוא
גיזבר המיפלגה וגם שולט בכספי אי־גוד־העובדים.
למודעי היה ברור שכסף
יהיה דרוש לו בעתיד, בכל מהלך.

העובדים ונאמנו של צ׳יץ׳ ,ביחד עם
הצבי, נאמנו של מודעי, וכספי, מתומכי
הפרישה — היוו רוב בנשיאות.
פינחס גולדשטיין, מאנשי סודו של
מודעי, ישב בתור קבוצת הפורשים.
פעם, כשקם, אמר בחיוך. :הם עוד
ידרשו 600 שיעים כדי לשחרר אותיר
אבל הוא חזר לשם, כדי לתאם כל הזמן
בינם ובין מודעי.
בעוד מודעי שומר על קור־רוח
מדהים, ומסתובב בץ החברים רגוע
לחלוטין, לא שקט הצד השני על
שמריו. צוות־המטה שלהם, שהוקם
לפני חודשיים, אחרי ישיבת המועצה,
פעל באופן אינטנסיבי. בראשו עמדו
אנשיו של שריר: רפי פרבר, מנכ׳׳ל
מישרד־התיירות, יונה פלד, שגב

ואמנת מנדה. מניריורק הובהל במיוחד
איש-העסקים ניסן נוימן. ניסים נידב
לצוות עסקן מדרגה נמוכה, עוזי כהן.
אנשי הצוות סידרו טבלות עם
שמות־הצירים ונעזרו אף במחשב. הם
שכרו ציוד־קשר משוכלל וביפרים. על
הנייר מצבם היה מצויין.
במטה של מודעי יפעל איש אחד
בלבד — הוא עצמו. פה ושם סייעו לו
גולדשטיין, יורם גילעדי, עוזרו,
הפירסומאי דויד ארמון ומיכאל
(.מיקי׳) צולר, המישנה לנציב שרות
עובדי־המדינה. אבל הם לא שותפו
במחשבותיו הכמוסות של שר־האוצר.
מעט אחרי 8בערב, קם מודעי
ממקומו והחל נושא את דבריו. הוא
כיווון לעבר השעה ,9בתיקווה לז
כות
בסיקור בשידור ישיר במבט. כך
גם היה ערוך צוות״הטלוויזיה שנכח
באולם. סמוך לשעה 9שלח ארמון
פתק למודעי והזכיר לו שבתיר 20
דקות הוא ייכנס לשידור ישיר בטלוויזיה.
מודעי שכח להביט בשעונו, או
שאולי לא שם לב שהשידור החל
באיחור. הוא סיים את דבריו בדיוק
כשרביב החל מדבר.
שוב יצאו הכל לארוחה. הפעם
ארוחת־ערב. היא כללה מיבחר סלטים
בצלחות פלסטיק. שריר אץ־רץ לשרד
תים, החליף את חולצתו הלבנת בעלת
השרוולים הקצרים, בחולצת פסים בעלת
שרוולים ארוכים.
סמור לשעה 11 התחדש הכינוס.
על הבימה החלה הדראמה האמי־

בוס הליברלים-וחרזת?
ך ייצחונו המדהים של יצחק מודעי בוועידת
* 1המיפלגה הליברלית יצר מצב חדש — הן במיפלגתו
שלו, הן בליכוד, הן בקואליציה.
בתום 20 שעות של דיונים ושל הצבעות מורטי-
עצבים, זוהי התמונה המצטיירת כליברלים:
מודעי קיבל מנדט חד־משמעי להרכיב, על־פי ראות
עיניו, את הוועדה הפריטטית העליונה, שתנהל את
המשא־ומתן עם חרות על איחוד־הליכוד.

אבל בהמולה הגדולה איש לא שם לב לבד
שמודעי קיבל גם מנדט לביצוע שינויים
מרחיקי־לבת בתוך מוסדות המיסלגה הקיימים.
הוא רשאי, על*ם י המפתח של יחסי•
בוהות בוועדה הקודמת, המקובל על בל
הצדדים, להרכיב מחדש את מועצת המים־
לגה, המרכז, ההנהלה וכמובן: הנשיאות.

רובם המכריע, יהיו נאמני מודעי. במרכז
כזה ישחק מודעי תפקיד מפתח, והוא עוד
עשוי להיות מנהיג הליכוד.
מה שברור הוא, שמודעי יוכל להכריע בקולות אנשיו
מי ממתמודדי חרות יזכה בכתר.
האם מודעי מתכוון בכלל להגיע לאיחוד, איטי או
מהיר, עם חרות? קשה לדעת.

מודעי נמצא היום במצב שבו הוא יכול
לפנות לכל הכיוונים: גם לאופציה של הליכה
עצמאית, גם להמשך הסטטום־קוו בליכוד
וגם לאיחוד, בתנאים שיהפכו אותו למנהיג
תנועת הליכוד.
שאלה נוספת היא מה יעשו.נאמני־המיפלגה׳ ,המכונים,
הפורשים״? לג למרות הפירסומים, יש כמעט הסכמה

כגן ־ עיו ב ה

וימשטיין
^ מציל מצב 1

גו לדש טיין

^ שנפתח המושב, השבוע, הכל
היו משוכנעים כי זו ועירתה האחרונה
של המיפלגה המתחסלת.
הוזמנו אליה 813 איש.
באולם נכחו פחות מ־ 600 צירים,
שליש מהם אלמוניים לחלוטץ.
הוויכוח הראשון היה פרוצדורלי.
מודעי הציע שתוקם נשיאות בת
שלושה חברים, אשר תכריע לגבי כל
השאלות שיועלו לדיון באותו היום.
הוא ביקש לנטרל את יושב־הראש
המיועד, קעטבי. למרות שהרעיף אליו
מילות־שבח, ביקש שהוא לא יהיה
המכריע הבלעדי. הכל הופתעו מהצעה
זו, משום שהשמועה סיפרה כי ערב
קודם לכן טילפן מודעי לקעטבי
והודיע לו שידרוש לעצמו את ניהול
הישיבה.
שריר, המופתע מנדיבות־ליבו של
מודעי, ביקש רק את קעטבי. הסיבה
בחרה קעטבי הוא מאנשיו.
ואז עלה לבימה הרמלן־ והציע
פשרה: נשיאות בת חמישה. היא תורכב
מקעטבי, כיושב-ראש, ולצידו שמואל
לוי, מזכיר עיריית תל-אביב, העסקן
רפאל הצבי, יצחק כספי, סגן ראש
עיריית תל־אביב, וידידיה בארי, נץ,
ח׳כ לשעבר.
פת הסכים מייד. מודעי עוד הספיק
להוסיף כי כל עניין שבו הנשיאות לא
תחליט פה אחד, יובא להכרעת הוועידה.
גם לכך הסכימו הנוכחים.
הם לא הבינו שכאן כבר נחל מודעי
את ניצחונו הראשון, אולי המכריע
באותו היום. מדוע? לוי, איש איגוד־

תית. קעטבי הסביר, שהרוב בנשיאות
דרש להצביע פעמיים, בהצבעה חשאית:
פעם אחת על הצעתו של מודעי
מול הצעת ניסינו ואחר־כך על ההצעה
הזוכה מול הצעת הפורשים, שתבעו
לומר לא לאיחוד מלא.
הרוב בנשיאות הורכב מכספי, הצבי
ולוי. המיעוט, מתומכי האיחוד המיידי,
הלא הם קעטבי עצמו ובארי, הציע
הצבעה אחת על כל שלוש ההצעות.
הרמת ידיים לא סיפקה את המתווכחים•
הוחלט למנות את הקולות
באמצעות הטלת־פתקים. כעבור חצי
שעה הודיע מזכיר־המיפלגה, מאיר הר
ברמן, לנוכחים: בעד הצעת הרוב בנשיאות
— כלומר, בעד הליך של שתי
הצבעות — תמכו 261 צירים: בעד
הצעת־המיעוט תמכו 222 צירים.
עתה נשלחו הנוכחים להצביע בקלפיות
על השאלה איזו הצעה להעדיף:
איחוד על־פי גירסת מודעי או על־פי
גירסת ניסים. כולם חיזרו אחרי הפורשים.
היה ברור שקולותיהם יכריעו.
באולם הקטן, שבו התכנסו הפור־שים,
הופיע מודעי. ברמן אמר בקול:
•אל תאמינו לאיש, אל תאמינו לשום
הבטחות!׳ מודעי ביקש שהפורשים יצביעו
על־פי מצפונם. העסקן אברהם
(.פריצי׳) פריד העלה רעיון מקייוד
ליסטי, שעיקרו תמיכה דווקא בניסים.
.ואז נוכל להביא את מודעי אלינו׳.
מודעי הזהיר שהוא לא יפעל על־פי
טכסיס שכזה.
שריר נכנס אל חדרם של הפורשים
אחרי מודעי. הוא התקבל בחוסר־אהדה
בולט. .אתם רוצים לתת את כל המיס-
לגה לוועדת־מינויים?׳ שאל.
אחרי שיצא שריר, תפס הרמלך את
המושכות ואמר. :אנו נגד האיחוד, זה
ברור. ולא חשוב אם זה על־פי שיטת
מודעי או על־פי שיטת ניסים־שריר.
אתם לא חייבים להצביע לפי מצפונכם.
אבל אתם מוכרחים להישאר להצבעה
השניה. היא הקובעת׳.
במודעי תמכו גם אנשיו של דן
תיכון, שעד לאותו היום התנדנד בין
מודעי י״ ב 2

חיך 1ק ך 1*|111 פינחס גולדשטיין מחבק את השר מודעי אחרי סיום הוועידה. מאחוריו
| 11 !•1 , 111 | 1 1 .1 11 עומד נרגש ראש עיריית דימונה, אלי היללי. שאף הוא נמגה עם מחגה
הפורשים. כל הערב התלחשו השניים, כשגולדשטיין מדווח לשר שלו מה קורה באולם. למרות חילוקי-
הדיעות עם שר האוצר, שמחו הפורשים על ניצחונו של יצחק מודעי ותבוסת השרים שריר, פת וניטים.

בכך הוא השליך סוכריה לפורשים: יכניס
מאנשיהם למרכזי־הבוח החדשים וגם יטהר
את המיפלגה.
מודעי נקט בתרגיל מחוכם. הוא הודיע שברצונו
להיות הסמלי!־ .אר מאיי־ר מיהר להבטיח כי ישמור על
יחסי־הכוחות ביו הסיעות.

חדי־־עין הבחינו שלמעשה, בדעתו של
מודעי למנות אנשים למוסדות השונים עלפי
השתייכותם למחנות השונים בעבר ולא
על־פי השתייכותם בהווה.

ועדת ה־ , 12 למשא־ומתן על האיחוד, תורכב באופן
הב* ארבעה ממחנה מודעיו שניים מאיגוד-העובדים
הליברליים; אחד מ״חפורשים״ (מחנהו של אריה רול*
צין) רוב ברור,
הוא ימנה עוד שלושה מאנשי סיעת אברהם שריד,
אן־ לא בהכרח כאלה הנאמנים עריץ לשריר. ייתכן
מאוד שביניהם יהיה דן תיכון, אשר תמר פעם בשריר
אבל עתה הוא תומך במודעי. אפשרות נוספת היא אלי
קולס, שאנשיו מירושלים ומהקריות הצביעו עם מודעי.
נציג נוסף הוא ימנה מסיעת השר משה ניסים, ועוד
מי יי ל ך
נציג, שמעמדו עריץ לא נקבע•
למערך!
** י שנבהלו ראשונים מתוצאות ההצבעה בלי־
/•/ברלים היו דווקא אנשי חרות.

על־פי הצעודהאיחוד שהתקבלה, יהוו
הליברלים 36 אחוז מהמרכז החדש יטל
הליכוד המאוחד. כתוצאה מהמהפך בלי•
ברלים, הרי שכל חברי המרכז, או לפחות

מלאה במיפלגה הליברלית שהם לא יפרשו.
מה שמודעי יכול היום להעניק להם, ובשימחה, הם
לא יזכו בו בשום פנים ואופן אם ילכו עתה בדי־ר עצמאית.
מהם
הכוחות העומדים לרשותו של מודעי בכנסת?
לליברלים יש 12ח׳כים. לסיעול מודעי משתייכים,
מאז יום השישי בבוקר: פינחס גולדשטיין ודן תיכון;
פסח גרופר ובני שליטא, ששבו אליו על גחונם; אוריאל
לין מחזר אחריו.
גירעון פח נותר מבודד. ניסים הולד עם אריאל
ויינשטיץ. מצבו של שריר אנוש. למעשר, רק שרה
דורון נאמנה לו. קולס מתנדנד.
במצב כזד, שולט מודעי במחצית מהכוח הפרלמנטרי
של הליברלים בכנסת. כוח זה עשוי לגדול עד
לשמונה ורכים.
האס יהמר מודעי על סירוק ממשלת האחדות
והצטרפות לממשלה צרה עם המערך?
הוא אינו משיב על כך. אנל במהלכיו הוא יוצר מצב
פרדוקסלי, העשוי לדחוף דווקא את יריביו לכיוון
ממשלה צרר( ,ראה: הגרון).
מודעי ואנשיו כבר הודיעו בריש־גלי, שהם ירחיקו
את פת ושריר מכל עמדת״כוח. באשר לניסיס, הוא זוכה
במעמד מיוחד, בזכות מאמצי התיווך של ויינשטיין.

במצב בזה יי תק מאוד ששריד, פת
ודורון, שרצו באיחוד מהיר, ימצאו את
עצמם נדחפים בעל כורחם לממשלה של
המערך, כחטיבה ליברלית עצמאית, ואחר־כך
אולי בחטיבה במערך.
אולי זה נשמע מטורף, אבל במשך השבת האחרונה
דיברו על כר רבים במיפלגה הליברלית.

ך* מוך ל־ 2אחר חצות נודעו
התוצאות. השתתפו רק 426 צירים.
שישה פתקים נפסלו. למודעי
ניתנו 226 קולות. לניסים . 194
מודעי ביקש מייד להגדיל את
ניצחונו ותבע הצבעה גלויה על הצעתו
שהוא יהיה זה אשר ינהל עתה את
המשא־ומתן על האיחוד עם חרות,
ושהוא אשר ירכיב אישית את הוועדה
שתנהל את המשא־ומתן, על־פי יחסי־הכוחות
במיפלגה.
עכשיו שריר השתולל. אנשיו ניסו
להתפרע באולם. אמנון מנדה אף היכה
את דן רביב, כאשר ביקש לצלם את
העברתו לבית־החולים של שגב.
בשעה רבע לפני 3יצאו הצירים
להצביע על השאלה: איחוד או לא.
ההצבעה התנהלה במהירות.
פת הסתובב, איבד את עשתונותיו
וקרא לאנשים לתמך בהצעת הפורשים.
התוצאות
שוב היו הפתעה. בעד
איחוד על־פי נוסחת מודעי הצביעו
217 איש. נגד האיחוד הצביעו .187
ביחד עם שלושת הקולות הפסולים
השתתפו בהצבעה זו רק 407 צירים.
כלומר, רק רבע מצירי הוועידה תמכו
באיחוד, כזה או אחר, עם חרות.
מודעי לא ויתר. הוא ביקש הכרעה
עוד באותו בוקר. שריר ביקש כינוס
של הוועדה, כדי לדון בשאלת הקמת
המוסדות, ועורר סערת־רוחות.
ויינשטיין קם להציל את המצב
והציע שלצד מודעי יעמוד ניסים, והם
ביחד ירכיבו את הוועדה. מודעי הפתיע
שוב והסכים. גם ניסים כמעט
שהסכים לכך, אך חזר בו אחרי ששריר
לחש משהו על אוזנו. גולדשטיץ צרח:
.אתם לא יודעים להפסיד, אתם לא
יודעים להפסיד!׳ ואז הודיע שריר
שהוא ואנשיו לא ישתתפו בהצבעה.
מודעי, שישב לידו ולא פסק מללחוש
לעברו, כנראה דיברי־קינטור, קם וביקש
תמיכה בהנפת־ידיים.
הרוב תמר במודעי. עתה הוא המלד.
ב;־עיז; עיטדי;
העולם הזה 2495

הדם ז1רם סשרקי חרות רכהנא! ,המיפלגה הליברלית החפגרה מזמן

ך ץ בר־רכנסת מיכאל איתן ברח מן ההפגנה הגדולה של
! 1גוש־אמונים בתל־אביב. .גיליתי שזאת לא ההפגנה שלי״,
סיפר.
מיכאל איתן הוא דגם ישראלי מוקטן של ג׳ו מק־קארתי
המנוח, צייד־מכשפות מיקצועי, מסית ומדיח שלוח־רסן, אדם
שכל הקאריירה הפוליטית שלו בנויה על רצח־אופי והשמצות.
הוא מסמל את השפל המחריד שאליו הידרדרה כנסת ישראל.

הנהגת תנועת־החרות שמרה על המזיגה הרוויזיוניסטית
המיוחדת: לאומנות קיצונית כלפי חוץ, דמוקרטיה ליברלית כלפי
פנים. בזה היה ייחודה.
משום־כך מילאה תנועת־החרות, מאז יומה הראשון, תפקיד
חיוני בביצור הדמוקרטיה בישראל. היא אספה תחת כנפיה את כל
היסודות הלאומניים־קנאיים, הגיזעניים והפופוליסטיים ברחוב
היהודי, כשם שרק״ח, בצד השני, אספה תחת כנפיה את היסודות
הלאומניים ברחוב ערבי.

^ תכן שהיה למיכאל איתן ולדומיו רגע של אמת. אולי הבקיע
ברק את החשיכה, שבה הם פועלים, ולפתע ראו מה מתרחש
סביבם.

כל עוד שלט בגין בכיפה, המשיכה חרות למלא תפקיד זה. אך
בגין נשבר, ועכשיו נשברת התנועה. הסכר, שמאחוריו הצטברו
המים האלה, נפרץ. המבול העכור בא.

בעוד שכולנו מסתכלים כמרותקים בפגר של המיפלגה
הליברלית, הצף על פני המים המצחינים של הביצה הפוליטית
הישראלית, איננו שמים לב לגסיסת אחותה הבכירה, תנועת־החרות.

קטטות בין מנהיגי חרות, בינם לבין עצמם, אינן חשובות
1 1ביותר. יצחק שמיר, דויד לוי, משה ארנס ואף אריאל שרון
אינם אלא כקצף שעל פני המים.
התהליך האמיתי, והמסוכן באמת, הוא שונה לגמרי.

אם אדם כזה אינו מוצא את מקומו בהפגנה של
גוש־אמונים — הרי זה מעיד עליה כאל!? עדים.

מתרחש משהו פשוט מאוד: חורבנה של תנועת-
החרות.

גסיסה איטית, נסתרת, אך גסיסה של ממש, שאין
ממנה חזרה אל החיים.

חרות ורק״ח היו שני שסתומי־הביטחון של
המישטר הציוני, מעין מחנות־הסגר לקנאים הקיצוניים
משני הצדדים.

כל היסודות הגיזעניים, הלאומניים-הנאיים, ה

יך נראה פגר פוליטי בישראל?
\ £המיפלגה הליברלית התייצבה בפעם האחרונה בבחירות של
— 1961 לפני 24 שנים.

מאז 1965 היא חוסה בצילה של תנועת־החרות,
ורכבה על זנבו של מנחם בגין. משמע: אן? אחד מן
״המנהיגים״ הנובחיים, שהתקוטטו השבוע ב״ועידדד
של המיפלגה, לא התייצב מעולם לפני ציבור הבוחרים
של המדינה.

ן• בהלה שגורם לה מאיר כהנא, השחצנות של גוש־אמונים,
1 1הקולניות של התחיה — כולן יוצרות את ההרגשה, כאילו
גולשת המדינה כולה ימינה, אל תהומות הגיזענות הפאשיסטית.

בשנים האחרונות לא גדל הימין מבחינה מים־
פרית. להים!־.

הנה כי כן, מיפלגה בלי בוחרים, בלי אידיאולוגיה, בלי מנהיגים,
בלי תכנים רעיוניים ומוסריים, בלי כלום — ממלאה תפקיד
חשוב בחלוקת״השלל של הצמרת.

תנועת־החרות נהרסת, וחלק גדל והולד של בוהה
עובר ימינה, אל השוליים הפאשיסטיים.

^ ן? אדם אחד, הממלא כיום תפקיד כלשהו במיפלגה זו, לא
>* נמשך אליה בגלל סיבות של שליחות רעיונית או חובה
מוסרית, כי אין שם רעיון או מוסר.
כל האנשים האלה נמשכו אליה מפני שזהו פגר פוליטי, שבו
יכולים היתושים והצרעות להתפרנס בכבוד (אם אפשר לקרוא
לזה כבוד).

תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת ובהסתדרות, וסיקרי־דעת
הקהל אומרים כולם, פה אחד, שאם בכלל יש תזוזה, הרי זו תזוזה
קטנה שמאלה, מן הימין אל המרכז ושמאלה.

בין בל נחילי הטפילים הפוליטיים המוצצים את דם
המדינה ואזרחיה, זהו הנחיל הצמא ביותר.

אך קרה משהו אחר, הגורם להרגשה הזאת.
בתוך הימין קורה משהו.

איש אינו יודע את התאריך המדוייק של מותה. אך
הפגר נשאר קיים, כפי שקורה בישראל לא־פעם.
בתוך הפגר הזה מקננים כל מיני צרעות, יתושים 1 ודבורים.

למעשה אין במיפלגה הליברלית חברים, אלא רק עסקנים
המשתדלים להפיק ממנה רווחים. איש אינו יודע אם יש לה עדיין
בוחרים. חלק גדול מן הבוחרים שהצביעו בפעם הראשונה למען
הרשימה הליברלית לכנסת, לפני דור, הלכו כבר לעולמם.
אבל המיפלגה משופעת בכסף מקרנות המימון המיפלגתי. היא
חולשת על אלף ואחד ג׳ובים גדולים וקטנים, החל בשר־האוצר
וכלה בשליח הסוכנות היהודית במונטה־קארלו. היא מחלקת
לעסקניה אין־סוף של הטבות חומריות.

זוהי טעות אופטית. אין זה קורה. על כל פנים, אין
זה קורה לפישעה .

* * ל רקע זה מעניין פחות מה קורה לפגר של המיפלגה השניה
בליכוד, הקרויה ליברלית.
זאת היתה פעם מיפלגה מפוארת. היא מילאה תפקיד חשוב
בישוב ובתנועה הציונית. היא איחדה בקירבה כוחות אמיתיים —
החקלאים הפרטיים במושבות, בעלי״הפרדסים, בעלי־הבתים והסוחרים
בערים בארץ, יחד עם ציונים ליברליים ואנטי־סוציא-
ליסטיים בחו״ל.
בסך־הכל היתה מיפלגת ״הציונים הכלליים׳ ,כפי שנקראה אז,
מיפלגה שמרנית, ששיתפה פעולה עם תנועת״העבודה, ושהיו לה
עמדות יוניות למדי כלפי הערבים. היא תרמה לזירה הפוליטית
דמויות חשובות, שזכו, בצדק, ביוקרה ובכבוד — ישראל רוקח
ופרץ ברנשטיין, למשל.
הזקנים מתו, התכנים הרעיוניים התרוקנו והנתונים החברתיים
השתנו.

ך• די להבין את חומרת התהליך הזה, יש לזכור מה היתה
תנועת־החרות.
תנועה זו הוקמה על־ידי מנחם בגין, כשעלה מן המחתרת. אך
למעשה אינה אלא מהדורה חדשה של התנועה הרוויזיוניסטית
של זאב ז׳בוטינסקי.
מיפלגה זו קמה בשנות ה־ ,20 והיתה לה, מן הרגע הראשון,
דמות מגובשת.
לא פעם ניסו להדביק לה תווית פאשיסטית. דויד בן־גוריון
אמר על מנחם בגין שהוא תלמידו של אדולף היטלר, וגם על
ז׳בוטינסקי נאמרו דברים דומים.
אכן דבקו בתנועה כמה סממנים פאשיסטיים, וכמה מחבריה
הבולטים (כמו אבא אחימאיח אף הגדירו את עצמם בגלוי
כפאשיסטים. היו בתנועה פולחן של מנהיג, אהבה לטקסים
ולמדים, פולחן של כוח, סיסמות לאומניות ופופוליסטיות מן הסוג
האופייני לתנועות פאשיסטיות.

אבל התנועה הרוויזיוניסטית לא היתה פאשיס־טית
— לא בימי זיבוטינסקי, לא בימי בגין.

כי ז׳בוטינסקי, ליברל לאומני־ליברלי מן הדגם של סוף המאה
שעברה, היה דמוקרט אמיתי. הוא היה ליברלי בכל נימי נפשו.
הוא הטיף ל״ברזל ומלך״ ,אך גם לבת־צחוק.
״כך ירווה לו משפע ואושר, בן־ערב, בן״נצרת ובני, כי דיגלי
^ דגל טוהר ויושר לא היו התחסדות. גם התוכנית המפורטת
שלו לשיתוף הערבים בשילטון בארץ־ישראל, עד כדי מינוי נשיא
או ראש־ממשלה ערבי, לא היו רק דיברי״תעמולה למען הגויים.
ז׳בוסינסקי שנא את הגיזענות ואת הכפיה הדתית, היה אתיאיסט
מושבע והאמין בשכל האנושי.

פאשיסט אינו יכול להיות ליברל ודמוקרט. זהו
דבר והיפוכו.
* * ם בל ההבדל בין ז׳בוטינסקי ובגין — וז׳בוטינסקי, כידוע,
ז^לא כל־כך חיבב את בגין, ולא רצה בו כבממשיכו — הרי
מבחינה זו הלך התלמיד אחרי המורה.

בגין היה ונשאר ליברל ודמוקרט. זאת לא היתה
העמדת־פנים. זה טבוע במהותו.
אפשר למתוח ביקורת נוקבת על הרבה ממעשיו של בגין, אך
יש להודות בעובדה שלא רק כאיש־אופוזיציה, אלא גם בשנות
שילטונו הקפיד בגין על חרויות־האדם במדינה, לפחות ליהודים.
גם מצבם של הערבים בישראל לא הורע בימי בגין, בהשוואה
לקודמיו ממיפלגת־העבודה. חופש־הדיבור, חופש־העיתונות, חו־פש־הדת
— כל אלה נשמרו בימי בגין לא פחות, ואולי יותר,
מאשר בימי בדגוריון.

שריר ומודעי: צרעות בתוך הפגר
פרוטו-פאשיסטיים, שנכלאו בעבר על־ידי תנועת־בגין
והוכפפו למישטר הדמוקרטי, משתחררים עכשיו.

זורמים מתנועת־החחת אל תנועת־התחיה וגוש״אמונים,
ומשם למאיר כהנא.
נכון שכהנא אינו מסוגל לבנות תנועה מסודרת, לארגן ולבנות
כוח ממושמע. אך זה אינו חשוב. מסביבו מתלכדים המוני בני־אדם,
שהוא משמש להם לפה, והדוגלים בגלוי ובפה מלא ברעיונותיו
המיפלצתיים.
קורה לתנועת־החרות מה שקרה לתנועות דומות בארצות
אחרות. המיפלגה הלאומית־גרמנית היתה בגרמניה של ויימאר
כוח חשוב הרבה יותר מאשר התנועה הנאצית. היה לה צבא פרטי
של רבבות לובשי־מדים(״קסדת הפלדה״) ,היא שלטה בחלק גדול
מכלי־התיקשורת, היא נהנתה מחסותו המיוחדת של נשיא־המדינה
אדיר־היוקרה, היא עזרה להיטלר להגיע לשילטון והצטרפה
לממשלתו.
תוך זמן קצר רצח היטלר כמה ממנהיגיה הצעירים, שלח רבים
אחרים למחנות־הריכוז, הרס את התנועה ולא השאיר לה שריד
וזכר.

כיוס קשה לזכור שהיתה אי־סעם קיימת.

עסקניה שנותרו בחיים כתבו אחרי המילחמה ספרים, שבהם
שפכו דמעות של חרטה על חלקם בתהליך שהביא להשתלטות
המיפלצת הנאצית על המדינה.

ך* עלי״המחשבה המעטים בצמרת חרות מתפכחים עתה,
6ורואים בפעם הראשונה את המתרחש. אך אין בידם להושיע.
שמיר עסוק עדיין בקטטות עם יריביו בצמרת המיפלגה. יתכן
שאריאל שרון ירצה לרכוב על הנמר הגיזעני של כהנא־תחיה־אמונים
כדי להגיע עליו לשילטון. גם אם יצליח בכך אי־פעם,
יהיה זה סופה של תנועת־החרות ההיסטורית. במקומה תבוא
תנועה פאשיסטית מאוחדת.
בציבור נראית תנועת־החרות עדיין כגוף גדול, מנהיגת אחד
משני הגושים הגדולים במדינה. אך זוהי מראית־עין בלבד.

למעשה, דומה התנועה עכשיו לקנקן סדוק, שהמיס
דולפים ממנו, ושום כוח בעולם אינו יכול להחזירו
לקדמותו.
או, אם להשתמש בדימוי אכזרי יותר: אדם פצוע, שהדם זורם
מעורקיו הפתוחים, ואין רופא המסוגל לחסום את הזרם.

בבר בכנסת הבאה יתקרב הגוש התחיה-כהנא
בגודלו לסיעת חרות, והתהליך נמשך.

המיפלגה הליברלית אינה מיפלגה, בשם שאינה
ליברלית. היא קאריירה. היא דרך לקידום בחיים. היא
דרך לשררה ולכס!?.

משום־כך, אין לאף אחד מן הליברלים האלה ריעות קבועות
בעניין כלשהו. כל אחד מהם יכול להיות יונה או נץ, להיות בעד
איחוד עם הליכוד ולמחרת היש נגדו, נגד ממשלה מצומצמת עם
המערך היום ובעדה מחר. כי אמת־המידה היחידה היא תועלתית־אישית:
מה טוב בשבילי ברגע זה?
אפשר לקחת כדוגמה — וכדוגמה בלבד — את אברהם שריר.
איש אינו יודע מניין צץ פיתאום, יש מאין, מדוע הפך למנהיג ועל
סמך מה. מעולם לא השמיע רעיון שאינו באנאלי למהדרין,
מעולם לא גילה כישורים כלשהם, מלבד בשטח האינטריגה
המיפלגתית. מישרד־התיירות הוא בשבילו מכשיר לפירסומת
עצמית, לשם קידום אישי.
הוא היה אתמול בעד איחוד עם חרות, מפני שהיה נדמה לו שזה
יבטיח לו לכמה שנים את מקומו בכנסת ובממשלה, עם כל
ההנאות וההטבות הכרוכות בכך. אם יגלה לפתע כי האיחוד אינו
מבטיח לו עוד דבר, מפני שהפסיד באינטריגה, וכי כל הכיסאות
וההטבות מובטחות עכשיו דווקא למתחריו, הוא עשוי מחר להיות
נגד האיחוד באותו הלהט שבו דגל בו עד כה. ואילו מתנגדי
האיחוד מאתמול יכולים להיות חסידיו הנלהבים מחר.

כאלה הם כל חבריו של שריר, וגם בל יריביו.
^ איחוד הזה בין חרות והליברלים, אם אכן יתבצע אי־פעם,
1 1יהיה על כן כאיחוד בין העיוור והפיסח — בין מיפלגה שהיא
חולה אנושה ומיפלגה שהתפגרה מזמן.
אין זאת אומרת שהימין בישראל גמור. לגמרי לא. ואולי
להיפך.

אבל יהיה זה ימין אחר — ימין פאשיסטי בלי-
מדכאות, ימין גיזעני, לאומני, קנאי, דתי, אנטי-
דמוקרטי ואנטי-ליברלי. משהו בין משה לוינגר
ואריאל שרון, גאולה בהן ומאיר כהנא.
למראית״עין כל זה רחוק עדיין מן המציאות, שבה מתנהלים
מאבקי־איתנים בין הפלגים במיפלגה הליברלית, ושבה מטילה
תנועת־החרות את צילה על המדינה ואף מתכוונת לחזור ל־ראשות־הממשלה
באמצעות הרוטציה.

אך זוהי מציאות כוזבת. מאחורי התפאורה הזאת
קורה משהו שונה לגמרי.

מדוע עבר ריל־שימורים ער אשת חבר־המסת, כיצד מכרכר
ו צחק שמיר את צעדיו והיאך מספיק משה שחל הבל
מאיר הוכרמן הוא בעל
הזכויות לשיטת הפתקים הציב־עוניים
— כתום וכחול — שבה
הצביעו בוועידת־הליברלים. הפתקים
הוכנו בשני צבעים, כדי
להקל על ספירת הקולות, בהצבעות
שהיו אמורות להיות
גלויות. אך מפחד של חיסול־חשבונות
והפרת הסכמים, תופעה
המקובלת בליברלים, היו
הבחירות חשאיות. נקבע כי
הפתקים הכתומים ייצגו הצעה
אחת, ואילו הכחולים ייצגו הצעה
שניה. יצחק מודעי עמד ונופף
בפתק שייצג את הצעתו, ואילו
אברהם שריר ניפנף בפתק הציב־עוני
שייצג את הצעתו. האווירה
היתה עכורה וסוערת, אך הוברמן
קרן מאושר :״הפתקים זה הרעיון
שלי!״
בעת סערת הרוחות בוועידה
גער מודעי בציר שהעז
לשאול אותו שאלות מביכות.
״ידידי הטוב,״ צלף בו, יום לאחר
הופעתו בתוכנית מוקד בטל
בשבוע
שעבר בטלוויזיה. שיטרית
העלה רעיון חדש־ישן, האמור
לשנות את שיטת־הבחירות
בישראל ולהיטיב עם העם. הוא
הצליח, כמינהגו, להרגיז מזה
ולעורר תגובות אוהדות מזה.
בעוד הבעל הרעיונאי עושה דרכו
בשעת־לילה מאוחרת מהטלוויזיה
לביתו ביבנה, נאלצה אשתו
לענות למיתקפת־הטלפונים,
שבאה בעקבות הראיון. רוב התגובות,
על פי עדותה, היו אוהדות.
אוהדות או לא, הן באו על
חשבון שנתה.
שיטרית אף היה בין ח״כי
חרות המעטים (יחד עם חיים
קוסמן ודויד מגן< שביקרו
בכפר־המכביה, בשעה שנערכה
שם הוועידה הליברלית. שיטרית,
שאינו נמנה עם אוהדי
איחוד־הליכוד, הוזמן להצטרף
לארוחה ההמונית שקיימו הליברלים
על הדשא. היה זה הוא
שהמציא שם את האימרה ״זוהי
הסעודה האחרונה שלכם״.

מיכאל דקל, מיועדו של
יצחק שמיר למישרת סגן שר־הביטחון,
שמאיושה התייאשו
כבר בחרות, אושפז לפני כשבוע
בבית־חולים. דקל עבר בעבר
ניתוח מסובך בלב, ולא ניסה
להסתיר את מצבו הבריאותי, כפי
שעשו פוליטיקאים שונים. מצבו
של דקל המושבניק (מנורדיה)
משתפר.
שר־המישטרה חיים בר*
לב חש כמו הנבחן על־ידי זוגות
רבים של עיניים ואוזניים, בעת
שענה על שאילתות בכנסת.
הסיבה אינה נעוצה חלילה ב־מיספר
הנוכחים במליאה. מיס־

תשובתו בעניין זה, ואילו השוטרים
ביציע נדרכו ולא הפסיקו
להתלחש ולנוע במקומותיהם.

יושבת־ראש
שרה דורון:
״האם אתה לצידו של אמנון
רובינשטיין או לצידו של
מרדכי וירשובסקי?״ ענה
עטשי :״אני לצידו של הצדק!״

בר־לב נתן ביטוי למתיחותו
משנכנס לדו־שיח עם חב״
רי־כנסת, שצעקו ממקום מושבם
במליאה. חייקהי גרוסמן, ה-
יושבת־ראש, חזרה ומחתה שאין
זה נהוג לענות להערות הנשמעות
באולם בעת מתן תשובות
לשאילתות, אולם שר־ה־מישטרה
התעלם מדבריה והמשיך
לנהל דו־שיח עם המקטרגים
במליאה.

התערב ח״כ הליברלים אריאל
ויינשטיין :״אם כך, אתה לא
לצד אף אחד מהם״.

סגן־שר״האוצר עדי אמוראי
לא ישכח במהרה את הפתיחה
החגיגית של המלון החדש
בתל״אביב ימית. אמוראי
היה בתוך קהל האופייני לכל
פתיחה. מלצרית, שעברה כשבידה
מגש עמוס בכוסיות של מה
שקרוי בפי הישראלים שמפניה,

\ ךןןךך 1אחותה של גאולה כהן, שהיא חברת המיפלגה הליברלית זעקה קריאותי
ו 11 1ביניים בעת נאומו הדרמאתי של יצחק מודעי(המניף את ידו) ,כאשר נעל
את החלק הראשון של הוועידה. מאחורי גרינברג, בחולצה לבנה, עומד כוכב הערב, יחזקאל הרמלך.

משה ניסים

מהודר בלבושו, בעניבה, אוחז בחימה ב כיסאו,
שאותו ניסו לקחת ממנו. לידו,
בחולצה לבנה, נאמנו ואיש״סודו, חבר־הבנסת אריאל ויינשטיין,
שהודיע כי יימנע מלהצביע אם ניסיס לא יוצע להיות לצידו של
מודעי, כאחד מחברי הוועדה שתטפל במשא־ומתן לאיחוד״הליבוד.

וויזיה ,״מראיינים טובים ממך לא
מצליחים להוציא ממני מה שאיני
רוצה״.
הופעה נאה ובריאה הפגינה
לודמילה, רעייתו העסיסית של
חבר־הכנסת דן דדכון. לוד־מילה,
שהיתה מאושפזת זמן־מה
בבית־חולים, נראתה בוועידה
מאוששת ומטופחת כתמיד. גם
פעילותה הקדחתנית לא נפלה
מהרגיל.
ליל־שימורים עבר על
רות, רעייתו של חבר־הכנסת
מאיר שיטרית, שהתראייז

יצחק שמיר, הסתבר השבוע,
אכן רוצה להחליף את
מנכ״ל רשות־השידור אורי
סורת, אולם מתמהמה בביצוע
.רצונו זה, מכיוון שהוא לוקה
ב״תסמונת פורת״ ,כפי שמכנים
זאת בליכוד. שמיר מפחד פן גם
יורשו של פורת, אם יבוא משורות
הליכוד, יפנה עורף לשולחיו
וישרת את מתנגדיהם,
כפי שרואים זאת בליכוד. שמיר,
שנכווה פעם אחת בעניין, הסביר
השבוע שהוא מעדיף לכלכל את
צעדיו הבאים בתבונה. הנהנה,
הוא בינתיים, כמובן, פורת.

1\ | 1־ 11:1 711ף 1 1־ 1ניסה לנהל את ועידת־הליברלים ביד רמה, אך לא כל־כך הצליח. קעטבי
המשופם, מאנשיו של אברהם שריר, ביקש לשרת את שריר, למלא אחר
|/ 114
רצונותיו התובעניים של מודעי ולקיים את דרישותיהם של להט ואנשי קבוצתו -וגרר תלונות מצד
שלושת המחנות. לאהדת המחנות זכה דווקא אלי הללי (לידו בתצלום) ,שהוא ראש־עיריית דימונה.
פרם של אלה היה מזערי. ביציע
המכובדים, לעומת זאת, נכחו
קציני־מישטרה רבים, שישבו
שם במיסגרת יום־עיון. אוזניהם
נזקפו במיוחד, משנאלץ בר־לב
להתייחס לגורלה של קצינת־המישטרה
שהועברה מתפקידה,
אחרי שגילתה עיקבות מעשי־שחיתות
מצד הממונה עליה.
הקצינה, כך פורסם בשעתו,
לקתה בליבה אחרי השתלשלות
האירועים. בר־לב התפתל ב
השר
משה שחל, שידו
בכול, הוכיח השבוע מהי קריאה
מהירה. הוא קרא את תשובותיו
לשאילתות של חברי־כנסת בקצב
רצחני, והותיר את המאזינים
פעורי־פה .״כך בדיוק
הוא מספיק הכל!״ קבע אחד
ממקורביו בהערצה.
ח״כ שינוי זיידאן עטשי
נכנס לישיבה של הנהלת הקואליציה
ולא התבלבל למיש־מע
שאלה שהיפנתה אליו ה־

התרגשה מהמעמד או מסגן־
השר, ורוקנה את תוכנן של אי־אלה
כוסיות על חליפתו של
אמוראי .״מילא החליפה,״ ענה
אמוראי למשתתפים הרבים בצערו
,״אבל זה כל־כך רטוב״...
אגב, במישרד־התיירות הביעו
מורת־רוח על נוכחותו של
אמוראי באירוע. המלון טרם
קיבל את הרשיונות המתאימים,
ונציגי מישרר־התיירות החרימו
את פתיחתו.
העולם הזה 2495

בתו של אמוראי עובדת,
לדבריו, כ״פועלת שחורה״ בלונדון,
כדי לממן את לימודיה
האקדמיים.
300 ההצגות של מופעו
המצליח של דודו טופז מאלצות
אותו לשלם את 300ה־דולארים
של מס־הנסיעות. טופז,
שמופעו מטפל גם בבעית־ה־ירידה,
נוסע להציגו לפני יורדים
ברחבי ארצות־הברית. בהתאם
לקהל, הוסיף טופז קטעים על
התופעה הכאובה למופעו. לא
ברור אם אלה קטעים ביקורתיים
או מבינים, אולם יש להניח
שטופז, שנכווה כבר מהטחת
ביקורת על קהלו (מופעו —
פליטת־פה — קרוי על שם
פליטת הפה המפורסמת על
״הצ׳חצ׳חים״ של הליכוד) לא
יגזים בפעם נוספת.

מירי אלוני, חנן יובל,

להקת כולם היו בני חוץ
מנעמי ועוד רבים ורבים הופיעו
בהתנדבות ובחשאיות תיקשור־תית
לפני פועלי אתא, המושבתים
מאונס. האמנים הצפינו עד
לקריית־אתא כדי להעלות את
המוראל הירוד של הפועלים,
ביוזמת מועדון צוותא.
הזמר אריק סיני וידידו
ינקל טל החליטו שיש זכות״
קיום לבוהמה גם מדרום לצפון
תל־אביב. טל, בעל בית־שתיה
בצפון תל־אביב, הוא בת־ימי
גיזעי. יחד עם סיני הדביק בהתלהבותו
גם את רוברט
ידיד, ממלון בבת״ים. התוצאה
— שיפוצים רחבי־היקף במלון
הבת־ימי, שתכליתם היא הקמת
פאב, שבו יזמר סיני וימשוך, כך
מקווים, את נציגי הבוהמה ו־ציפורי־הלילה
למיניהם דרומה.
בארץ מדברים רבות בזכות
שוויון־זכויות לאשה, אולם יש
גם ארצות שבהן מיישמים את
התיאוריות היפות. טוביה סער,
מנהל־הטלוויזיה לשעבר,
הוזמן על־ידי ממשלת גרמניה
לסיור ברחביה. במיסגרת סיורו
פגש בראש־הדסק לענייני המרחב
במישרד־החוץ הגרמני,
מה שקרוי שם ״ריצ׳רד מרפי הגרמני״
.סער הופתע לגלות שהתשובה
הגרמנית לריצ׳רד מרפי
האמריקאי אינה אלא אשה נאה.
מיהו היהודי המיסתורי מאוסטרליה?
זאת השאלה שהטרידה
לאחרונה בחוגי״הכספים
בארץ, בעניין זהותו של הקונה
הפוטנציאלי של דירת־הגג במלון
הדירות התל־אביבי החדש.
ערכה של הדירה הוא סכום עגול
— מיליון דולר. זמן רב היא
עמדה ללא קונה, וכעת מתלחשים
כי מתקיים משא־ומתן
חשאי בעניינה.

ך ן 1יך ןן י ן1ך* בזרועות אביו, עמירם, ואוהד פלג, בזרועות אביו,
1 1ישראל (ממושקף) .שני הפעוטות נפגשו במסיבת
* 11 1 /1
יוס-ההולדת של גיודי ניר, שנערכה בדירת-הגג של טלי עומר וחברה

חבר־הכנסת דן מרידוד
תפס השבוע, באירוע פרטי, עיתונאי
ידוע ונראה מוטרד למדי.
״קראתי לא מזמן,״ סיפר לעיתונאי
,״את גירסת רסול
(רפאל איתן) באחד העיתונים,
על מה שאירע במילחמת״ה־לבנון.
אני לא מבין. אני ממש לא
מבין! הרי יום אחד מישהו —
אפילו אני — עלול להישבר,
לקום, לפתוח את פיו ולאמר
שאף שורה ממה שנכתב שם
אינה אמת!״
״מעריב״ :״מה ההבדל
בין פוליטיקאי ישראלי לבין
תייר ישראלי? בעוד הראשון לא
תמיד שולט על מה שיוצא לו
מהפה, השני אינו שולט —
במיקרים רבים — על מה
שנכנס לו לפה!״
לפני שבועיים התנהלה
הילולה סביב המיליונר משולם
ריקליס ורעייתו הססגונית פיה
זדורה. התירוץ לחגיגה היו
תרומותיו הנדיבות של ריקליס
היורד למען המולדת הנשכחת.
לכבודה של אלים הריגר לא
הזמינו צלמים ועיתונאים. מיהי

קריגר? היא עולה חדשה יחסית,
שהתבקשה על־ידי אריאל שרון
לנהל את לישכתו, כשישב
במישרד־הביטחון. קריגר הכירה
מיליונר בשם צ׳רלס קרימר,
שהוא עורך־דין ידוע, המתמחה
בתביעות רפואיות. ברשותו של
קרימר אוסף מדהים של פורטרטים
אישיים, פרי מכחולם של
הציירים המפורסמים ביותר בעולם.
השבוע העביר, דרך קרי-
גר, אוסף אחר — ציורים של
הצייר הנודע אדוארד מונק
— לרשות מוסיאון תל־אביב.
שווי התרומה היוקרתית מוערך
בכמיליון דולר. התרומה נעשתה,
עד לרגע זה, בשקט תיקשורתי
מפתיע, שעורר את זעמה של
גברת קריגר, לאור תקדים־ריק־ליס.
טולין
ויינברג, אשת
יחסי־הציבור היפהפיה של מלון
תל־אביבי, שציין השבוע את
פתיחתו במסיבה חגיגית וצוהלת,
מבטיחה פתיחה נוספת,
צנועה יותר, משיקבל המלון את
האישורים הנדרשים להפעלתו.
העיקר שהוא כבר פתוח.

לחיים אברהם שפי. רוב החוגגים, ביניהם גליה ומיכאל אלבין ויולי
עופר, באו עם צאצאיהם. מסמר המסיבה היוו הקובה, שהכינה הספרית
ז׳אקלין ליכטנשטיין והגפילטע פיש המפורסמים של פולה מוזס.

בזמן שהשר משה נימים
נאבק על הצעתו, או בעצם,
מעמדו, בוועידה הליברלית, נראתה
רות, אשתו היפה, זוהרת
מתמיד, בתצוגת־אופנה מפוארת
במלון רמדה־רנסנס בירושלים.
התצוגה, שבה הופיעו דוג־

מניות־צמרת כמו תמי בן־עמי
ואתי אוחנה, אחותו של
הכדורגלן, נערכה על־ידי נשות
החברה שרה דווידוביץ

ושלווה בף גל.

דפי״׳הכדק

אגם זה פירמה!
האמן יעקב אגם עומד
לבקר בארץ בסוף החודש.
הפעם מעורר ביקורו התענ יינות
מיוחדת ברשת מלונות
שיף. הרשת מתעתדת להוסיף
למלונותיה מלון חדש בירו שלים,
סמוך למישפן-הבגסת,
ועם פזילה ברורה לעבר חברי-
הכנסת הישנים שני לילות בשבוע
בירושלים (כיום מתגו ררים
רוב חברי־הכנסת במלון
רמדה־רנסנס) ,המלון החדש
אמור להיפתח בדצמבר הק רוב,
וברשת־שיף התחילו לחשוב
על דרכי שיווקו.
בתחילה הוצע השם -סבוי
למלון החדש. היו אומנם הסתייגויות מהשם, עקב האסוציאציות
הבלתי-נעימות ש הוא
מעורר. מפני שהיה זה גם
שמו של המלון אשר היה יעד

העולם הזה 2495

לפיגוע, ובמהלך הקרב בו נהרג
אלוף־מישנה עוזי יאירי. אחרי
הכנת הלוגו ושאר אביזרי ה־פירסום,
הוברר כי קיים מלון
נוסף בשם זה בירושלים הבי רה.
ואז נשלף כבמטה-קסם
השם אגם.
הרעיון הוא שהלוגו של המלון
יעוצב כחתימתו של אגם.
חתימה זאת תופיע גם על
המגבות, הסדינים ושאר אבי-
זרי-המלון, ופסל של האמן יוצב
בגן־המלון. אז נותרה בעיה
שולית: להשיג את הסכמתו
של אגם. חיפשו אותו בב הילות
בכל רחבי העולם. לכל
ארץ שהגיעו, הסתבר שאיחרו
את המועד, ואגם כבר עבר
״לארץ אחרת. אחרי שהריצו
שיחות״טלפון למחצית הנקו דות
בגלובוס, איתרו סוף־סוף

את האמן המפורסם בארצות-
הברית. אגם אומנם אינו בוחל
בפירסום, בלשון־המעטה, אך
הוא גילה פחדים, ורצה ש יעבדו
קשה כדי לשכנעו. הזיעו,
התאמצו, עד שסוכם כי
אגם יתן את תשובתו הסופית
כשיגיע בסוף החודש ארצה.
סוכם גם שהוא יתן את תשובתו
במכונית שתמתין לו ב-
נמל-התעופה.

ן | ץ 1ך 1ל ך | 1בלבוש אופנתי לבן, מתחבקת עם עמיתה למיק-
| 1 1 11 1 111 צוע, הזמרת שושנה דמארי. השתיים נפגשו
בפאב המיסבאה, במסיבה שערך יענקל׳ה טל לכבודה של חן, שחזרה
ארצה אחרי היעדרות ממושכת. חן, המתכוונת לעלות עכשיו שוב
על מפת הזמר העברי, כבר הוציאה תקליט, שנקרא יונתי תמתי.

ח״כמוחמד מי ע א רי מספר על כפר הולדתו, זיכרונותיו ממילחמת־תש״ח,
ח״ו בבית. המשותף עם שכניו היהוד״] ,1־1זסיו עם חבו־׳־הכנסת שאינם חברי
מיפלגתו, אשתו שאדייה, המשרה בחייו המריט״ם, ילדיו וחייו התרבותיים
״בזמן שכל השנניסבוחו
צפונה, אנחם הלכנו
דוומה.אבאשויאמר:
אני מהאומה
הזאת לא זזד

.,הבנות שלי לומדות
נלט ולונשות ג״נס. אני
לא רוצה לפוווח פה
לשטן ומקווה ש\ם אצלו
המשוח תהיה חזקה־

״בכל יוס־עצמאות אני
לוקח את המישפחה
ואומות הנפו שלי,
יושב עם הילדים ומספו
להסעלהנפו״

״היחסים שלי עם השכנים
היהודיים בנית המשותף
הם קווקט״ם, הילדים
שד משחקים עם הילדים
היהוד״ם למטה־

,.הכותי את אשתי דרו
מנהל בית־הספו
שנו למדה, אנו
נשדצינו להתחתן
שלחם שליחים״

.נשלמות׳ באונינדסיטה
הענוית, נושמת׳
ללימוד סיפוות אנגלית.
אמדו לי: מה ״צא ממו,
מולה ד

ראיינה

שרית

ווו ל ו

אוי אדם תרבות־האוהב
) 111ו רוו טו שו
דיו לחיפה עברה הרכבת ליד מושב
הבונים. בל הנוסעים עמדו ליד החלונות,
לראות את המקום שבו התרחשה
התאונה המחרידה. גם שם, בשביל־העפר
שהוביל אל המוות, הצטופפו אנשים ליד
המסילה. עברו פחות משבועיים והמקום
הפן מוקד של עליה לרגל. איש לא דיבר
ברכבת כשחלפנו על פני שביל-העפר והבתים
היפים של הבונים. אנשים שבו למקו מותיהם
בשקט.
כשבאתי לביתו של חבר־הכנסת מוחמד
מיעארי, היה עדיין רישומו של השביל
שבמושב הבונים חזק בתודעתי. לא יכולתי
להשתחרר ממנו. הוא הגיש לי מים קרים
ודיברנו על האסון. רק אחר כן התפנינו
לראיון.

חבר־הכנסת מוחמד מיעארי אינו נחשב
מרואיין קל. מי שראיין אותו לפניי, הזהיר
אותי כי צפוי לי ראיון ארון ומשעמם .״מי-
עארי ״,אמרו לי ,״מדבר כמו רוב העסקנים
הפוליטיים של הסקטור הערבי בישראל -
בסיסמות. קשה מאוד לנתק אותו מסיס־מותיו.
כוחות־הקידמה וכוחות־השלום,׳׳
אמרו לי ,״יככבו אצלן בראיון. אי-אפשר
להוציא ממנו מילה אישית. הוא חוזר שוב
ושוב על אותם הדברים״.
ובכל זאת, דווקא מפני שהאיש מיעארי
נמצא בימים אלה במרכז החדשות, בשל
הדרישה להסיר את חסינותו, מפני שהוא
מסרב לגנות את הטרור של אש״ף, חשבתי
לעצמי: מאחורי כל הסיסמות מסתתר אדם
שחי בארץ, שיש לו מישפחה וחברים, שהוא

חבר סיעה מעורבת, יהודית-ערבית, גר
בבית מעורב, יהודי-ערבי -לא ייתכן שהוא
רק יורה סיסמות.
בכתבה על מוחמד מיעארי, שהתפרסמה
במוסף הארץ לקראת מועד הבחירות, כתב
העיתונאי שמיעארי חייך במהלך הראיון רק
פעם אחת, כשלחץ את ידו. אחר כך, כתב
העיתונאי, לא חייך אפילו פעם אחת. יתכן
כי הסיבה נעוצה בעובדה שהפגישה
התקיימה במישרדו, יתכן כי הסיבה נעוצה
בעובדה שיומיים לאחר מכן ניסו להוציא
את הרשימה המתקדמת לשלום אל מחוץ
לחוק. מכל מקום, בביתו, כשהוא מתרווח
על הכורסא בסלון, היה חבר-הכנסת מי-
עארי נינוח, מחייך ואפילו בעל חוש־הומור.
דומה שדווקא האנשים הקשים האלה,

המסוגרים אלה, העושים רושם כאילו יש
להם רק פוליטיקה בראש, שמחים לדבר על
חייהם הפרטיים, על הדברים הקטנים
בחייהם. מיעארי, כך הסתבר לי, אוהב
מאוד את אשתו, שאדייה, ומעריץ אותה.
האשה, גברת ערביה, יפה מאוד, גדלה
בוואדי ניס־נאס, ובאלבום המישפחתי
גיליתי תמונה שלה -נערה צעירה, יפהפיה,
במיכנסי־ג׳ינס, מצולמת בחברת בתו של
דאוד תורכי, זאת הנמצאת כיום בסוריה.
שאדייה, מחנכת במיקצועה, היא אשה
נאורה, המעורה היטב בחייו הפוליטיים
והחברתיים של בעלה. היא אשה תרבותית,
האוהבת תיאטרון, ושאינה מהססת להביע
את דעתה. אחד ממכרי״המישפחה היהו דים
סיפר לי כי פעם הזדמן למסיבה, שבה

נכחו בני־הזוג מיעארי ועוד שני זוגות ערביים.
הגברים, סיפר האיש, התכנסו סביב
עצמם, דיברו על דברים שברומו של עולם.
הוא מצא עצמו מבלה עם שלוש הנשים
הערביות, שגילו פתיחות מדהימה ועניינו
אותו פי כמה מבעליהן. אחת הנשים היתה
הגברת מיעארי.
לזוג שלוש בנות ובן. הבת הבכורה, דימה,
יפהפיה אמיתית, היתה יבולה להיות מועמדת
בבל תחרות״יופי. הבת הקטנה, המכונה
פופו, נראית כמו ילדה אשכנזיה מבית
טוב -עיניים כחולות ושיער בלונדי. אביה
קורא לה ״השבדית שלי״.
בנעלי-בית חבר״הכנסת מיעארי מתגלה
כאדם בעל השקפות עולם ברורות מאוד:
אש״ף הוא נציגו הבלעדי של העם הפלסטיני,
איתו צריך לנהל משא־ומתן לשלום.
הוא בעד הקמת מדינה פלסטינית, אן
לעולם לא יחיה במדינה זו -הוא ישאר
אזרח מדינת־ישראל. הוא חוזר שוב ושוב
על מה שאמר קודם לבן: הוא רוצה להחזיק
בשני דרכונים, האחד דרבון ישראלי, שעליו
אינו מוכן לוותר, כי ישראל היא לדבריו
המולדת שלו, ודרכון של המדינה הפלסטינית,
שיבטא את הזיקה הלאומית-שלו.
הוא חושב שהוא ירגיש כלפי המדינה הפ לסטינית
כמו שיהודי אמריקאי מרגיש
כלפי מדינת־ישראל -אהדה, הערצה, אהבה,
אן בשום אופן לא בית.
בנעלי-בית הוא מתון הרבה יותר
מיהודים המגדירים עצמם כמתונים. הוא
מכיר בקיומה של מדינת״ישראל. העובדה
שהוא מתגורר בבית-מגורים המאוכלס
יהודים וערבים, מוכיחה אולי יותר מכל
דבר אחר את אמונתו בחיים משותפים
ובדו-קיום. אחרת יכול היה להתגורר באחד
הרחובות הערביים של חיפה, או אולי
באחד הכפרים, או אפילו בעיר נצרת. ילדיו
מקבלים, בנוסף לחינוך הערבי, גם חינוך
עברי. הבנות לומדות בלט והולכות לחוגי
התעמלות. הוא ואשתו מרבים לבקר בתי אטרון
חיפה.
כשאנחנו מחפשים ביחד תמונות מן
האלבום, הוא מגלה לי כי הפעם הראשונה
שבה הצטלם היתה כשהיה בן .20 אין לו
בכלל תמונות מילדותו. באלבום המיש־פחתי
גיליתי תמונות של גמאל עבד-אל-
נאצר, שאותו הוא מעריץ, תצלומים שלו
ושל אשתו, ליד קיברו של נאצר במצרים,
תצלומים של ידידו, המשודר הפלסטיני
מחמוד דרוויש, תצלומים ממסעותיו בעולם
עם רעייתו, המתלווה אליו לכל הכינוסים
הבינלאומיים שבהם הוא משתתף, תצלו מים
עם הילדות בפיקניקים על שפת־הים,
בבילוי בסירת־מנוע. תצלומים מהאלבום
המישפחתי. אין שם תמונה של יאסר ער-
פאת.
מוחמד מיעארי אינו נחשב לאיש קל.
הרחוב היהודי לא הכיר אותו בלל עד

בך, ממעט הפעמים שראיתי אותו בהופעות
הפומביות. בשיחה בארבע עיניים הוא אדם
שונה לגמרי, נינוח, חביב, אדיב ובהחלט
יודע לדבר במילים קטנות על דברים
קטנים.
מוחמד מיעארי הוא נציג בולט של דור
חדש שקם בקרב ערביי ישראל. בשנת 1948
ברחה מהארץ שיכבה שלמה של אינט״

״אשתי ואני אוהניס
יבקר בתיאטרון החיפאי,
מרבים לינת להוצאות
ומשתתפים בסימפוזיונים.
אשתי מעווה בת״
הפוליט״סוהחברת״ם״
ליגנציה ועשירים, נותרו רק הפלאחים.
בניהם של אותם פלאחים למדו בבתי״ספר
תיכון, הלכו לאוניברסיטות. בבית-הספר
התיכון בכפר״יסיף, שבו למד מיעארי,
במחזור שלו, סיימו רק ארבעה את בחינות-
הבגרות. שניים מהם רופאים, אחד מהם
עורך־דיו והרביעי מנהל בית־ספר תיכוו.
מיעארי מייצג את הערבי החדש. יכולים
לנסות ולהסיר את חסינותו, יכולים להוציא
את תנועתו אל מחוץ לחוק, יבולים להתנגד
לעצם ישיבתו בכנסת -אבל בוודאי שלא
יבולים להתעלם ממנו, ממה וממי שהוא
מייצג.

• אתה גר בבניין רב-קומות המשותף
ליהודים וערבים. כיצד מתנהלים
כאן החיים המשותפים?
עובדות־החיים חזקות מהאידיאולוגיה, כנראה.
המצב הוא שבפועל חיים בעיר חיפה יהודים
וערבים, ולכן הם נאלצים למצוא מיסגרת מתאימה
כדי לחמשיר ולחיות. בבניין שאני גר בו חיים
כנראה אנשים חושבים ומתונים, אבל אני מכיר
הרבה מאוד מקומות בחיפה שבהם לא נותנים
לערבים לגור.

• הרחוב שאתה גר בו, רחוב אלנבי,
הוא רחוב מעורב, יהודי־ערבי.

אלנבי הוא באמת רחוב מעורב, בעיקר מכיוון
שיש כאן תושבים ערבים ותיקים, המחזיקים
בתי־אבן. הבניין שלי שהוא רב־קומות מודרני,
מאוכלס בתישעים מישפחות. לא כולם מכירים
את כולם. מבין תישעים המישפחות יש אולי
ארבע־חמש מישפחות ערביות.
פעם היה בחיפה רחוב מעורב באמת, רחוב
עבאס, ליד בית־התפילה הבאהי. אבל עם הזמן

שאדייה מיעארי
,כשלבנה יש חומוס ולי יש פיתה, הי א באה לבקש!׳

• איך היחסים שלכם עם השכנים
היהודים?
קורקטיים.

• מה זה אומר קורקטיים?

אין בעיות מיוחדות, זה עניין של אופי. יש
כמה מישפחות שאנחנו איתם ביחסים טובים,
שהיחס שלהם כלפינו חיובי.

• נכנסים אליכם?
בקושי נפגשים, במעלית, במיסדרון, בחניה,
ליד המכונית, אומרים שלום, מתעניינים בשלום
המישפחה, בבריאות. אין טענות.

• לאשתך אין קשר עם השכנות, היא
לא נכנסת אליהן, הן לא נכנסות אליה?

לא הייתי אומר שיש לה קשר חברי עם השכנות,
אבל קיים קשר. אם למישהי יש חומוס
וחסרה פיתה — היא באה לבקש מאשתי.

• והילדים — הם משחקים עם ילדי
הבניין או שהם מנותקים?
הילדים מסתדרים, משחקים בחצר למטה עם
הילדים היהודים, ולפעמים נכנסים ילדים יהודים
הנה.
הבית שלנו בשבילנו הוא כמו בית־מלון.
אשתי עובדת, הילדים בבית־הספר, אני בחוץ או
בכנסת. כשאנחנו עסוקים, אשתי ואני, הילדים
מעדיפים לבלות אצל הסבתא שלהם, בוואדי ניס־נאס.

אתה אבו־אל־בנאת?

כבר לא! יש לי שלוש בנות: דימה בת ה־,15
שפירוש שמה הוא ענן דק, לינה בת ח־ ,12 שפירוש
שמה הוא פרי־התמר, והוא גם מוזכר בקוראן,
ופאדייה, שהיא השבדית שלנו — אנחנו
קוראים לה פופו — היא בלונדית עם עיניים
כחולות, בת . 10

• מאיפה יש אצלך במישפחה בלונדית
בעלת עיניים כחולות?

אני באמת לא יודע, אבל לאבא שלי היו
עיניים כחולות כמו ים. יכול להיות שכשהיה
ילד, גם הוא היה בלונדי.
יש גם הילד הקטן, יסאר, בן שנתיים וחצי.

• על שם יאמר ערפאת?
לא איכפת לי שיחשבו שקראתי את הבן שלי
על שם יאסר ערפאת. אבל במיקרה זה לא כך.
מבטאים את השם שלו בצורה אחרת, השם יסאר
נהגה בסמך קמוצה, ופירושו בערבית שמאל.
אדם ששמו יסאר אמור להיות לו טוב בחיים,
עושר ואושר.

• אלה הם שמות מודרניים, לא מסורתיים.

לא־מסורתיים.
בחוגים המתקדמים בקרב הקהילה
הערבית מאוד מקובל לתת שמות מודרניים,
כמו אצלכם. כיום אדם בוחר לבנו שם
שיתאים לו, שיתן לו ביטחון. זה לא כמו בזמני,
שנתנו שמות מסורתיים, כמו למשל לי ולאחיי
— מוחמר, אחמד, פאטמה, שמות כאלה.

• ובעת, כאשר שאלת הסרת חסי־נותך
נזכרת חדשות לבקרים באמצעי־התיקשורת
— מהו יחס השכנים אליך?
אמו של מיעארי באסיפה של בנה
״גרנו שבועיים תחת עץ־זת!״
לבחירות האחרונות. כשהכריז אורי אבנרי
על הקמת הרשימה המתקדמת, ומנה את
מועמדיה, הוא נדרש לאיית את שמו של
מיעארי שלוש פעמים. ברחוב הערבי,
לעומת זאת, היה דמות מוכרת, בשל
פעילותו הפוליטית במיסגרת קבוצת אל־ארד
ואהדתו הרבה לתנועת בני־הכפר.
יש הטוענים כי מיעארי הוא איש המילים
הגדולות, איש״הג סטות. גם אני התרשמתי

היהודים עזבו אותו, והוא נותר בעיקרו ערבי.
גרתי ברחוב ההוא שבע שנים.
כשבאתי לגור ברב־קומות, תכננתי לגור פה
שנה או שנתיים. אבל זה נמשד כבר חמש שנים.

• אתה גר בשכירות חודשית?
כן. אני שוכר את הדירה ממנהל החברה שהקימה
את הבניין. הוא שומר אותה לילד שלו,
כשיהיה גדול.

אנשים נוהגים כרגיל, אומרים שלום, לא
מדברים איתי על זה בדרך־כלל. פעם, כאשר
נעצרתי אחרי שלחצתי את ידו של יאסר ערפאת
בז׳נבה, אמרו לבנות שלי שיש מחבל בבניין. אבל
אלה היו ילדים קטנים שאמרו את זה. הבת שלי
דימה חזרה יום אחד הביתה ואמרה שהילדים
שאלו אותה :״דימה, איפה אבא שלך?״ והיא
אמרה :״בבית.״ אז אמרו לה :״את משקרת, הוא
בבית־הסוהר!״ אז היא הזמינה את הילדים לראות
שאני בבית.
הבת דימ ה: לפעמים ילדים קטנים דופקים
בדלת וצועקים. פעם הדביקו אצלנו מדבקה של
המערך.

מיעארי: יש כמה שכנים שבאים ואומרים
מילה טובה, מעודדים, מביעים תמיכה, למרות
שהם לא דוגלים בהשקפותיי.

• למה, בעצם, אתה מסרב לגנות באופן
חד־משמעי את הטרור של אש״ף?
מכיוון שמה שנדרש ממני הוא לא מטעמים
מוסריים, אלא מטעמים פוליטיים. אם מישהו בא
ומציג לי אולטימטום — ״תגנה את הטרור של
אש״ף״ — יש לו אינטרס פוליטי, לא מוסרי. הוא
רוצה להגיד שההמשך יבוא. כלומר: היום אתה
תגנה את הטרור של אש״ף ותכריז בכך שאש״ף
הוא אירגון טרוריסטי; מכיוון שהוא אירגון
טרוריסטי, צריך לרדוף אותו בכל מקום, ועל
אחת כמה וכמה שלא להיכנס איתו למשא־ומתן.
את מבינה? לא אירגון עויין, אלא אירגון
טרוריסטי. עם אירגון עויין אפשר לקיים משא־ומתן,
עם אירגון טרוריסטי — לא. כלומר, הם
דורשים ממני להכריז על אש״ף כעל אירגון
טרוריסטי, כדי שלא להכיר בו כגורם פוליטי.
אבל זה מנוגד לכל דרכי והשקפתי הפוליטית,
האומרים את ההיפך: שאש״ף הוא אירגון המייצג
את העם הפלסטיני, ושצריך לשבת למשא־ומתן
איתו.
הרי כל הכוונה היא להדביק לו תווית של
טרוריזם, כרי לשלול כל אפשרות למשא־ומתן.
ועליי זה לא מקובל.

• יש הטוענים כי אתה מסרב לגנות
את הטרור של אש״ף לא מהטעם שהסברת
עכשיו, אלא מכיוון שאתה פוחד
להיות מותקף ברחוב הערבי.

המצע שלנו רואה באש״ף נציג למשא־ומתן.
זו הסיבה היחידה.

• זה לא מה שרק״ח טוענת נגדך.

רק״ח תוקפת אותי בלי סוף. לפני שנה זה היה
חשוב לי ואיכפת לי. היום כבר לא. זה הכל עניין

״למדתי בבית־ספו כפו
יסיר, מוח? שמונת
קילומטר מהכפר שלי.
הייתי הולד ברגל הלון
וחזור. היו שרכם לשם
על סוסים או נסעו
באופניים, לי לא היה סוס
ולא אופניים״
של השקפת עולמם ותפיסתם את המפה הפוליטית.
הקומוניסטים
פעלו לבד במשך 35 שנה ברחוב
הערבי, הם הציגו עצמם כמיפלגה המגינה על
זכויות הערבים ובמנהיגות יחידה ובלבדית של
הערבים, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, גם בקשר
לאש״ף. הם טענו שאש״ף מיצג את הפלסטינים
שבחוץ, בעוד הם מייצגים את הפלסטינים מבית.
הם העמידו את עצמם על רמה אחת עם אש״ף.
כשהם היו היחידים שפעלו בשטח, אף אחד לא
עשה איתם חשבון, התייחסו אליהם כאל הרע
במיעוטו ולא דרשו מהם לתת תשובות. כך הם

אני אדם תרבותי. האוהב את מישפחתוו
(המשך מעמוד )15
חבר רק׳׳ח, גם פקידי המועצה הם פקידי־רק״ח.
יש להם מנגנון אדיר של אלף פקידים, הם
שולחים סטודנטים ללמוד בחינם בארצות מיזרח־אירופה,
והם חושבים שהם מנהלים את העניינים.
ואז פתאום קמה תנועה התופסת אהדה ומביעה
רגשות ועמדות של ציבור גדול באוכלוסיה
הערבית, שהם חשבו שיש להם בלעדיות עליה.
התנועה החדשה היא מתחרה עקשנית בהם, מאגדת
את האינטליגנציה ואת הדור הצעיר.
אז איך את רוצה שהם יגיבו? את כל זעמם הם

..אני ׳נול להתגאות שאח
רוב הספרים בסיפויה
הלאומית נגיבעת־רם
הענות׳ אני מ״טדה
סוטה״ .נו מימנתי את
הלימווים שוי־שופכים
עליי, בתור מייצג הרשימה, וגם מפני
שבמשך שנים רבות הופעתי על הבימות שלהם
ושיתפתי איתם פעולה במיסגרות שונות.

שלים. קבוצת אל־ארד הצליחה להשתלט גם על
ועד־הסטודנטים הערביים. הייתי אז חבר הוועד,
יחד עם סברי ג׳ריס, באסם עמר ואניס קרדוש
המנוח — שכמעט נבחר כראש עיריית נצרת,
כשאף אחד לא ידע עדיין על קיומו של מר
תופיק זיאד, אלא שהוא נפטר ממחלה.
כך חיזקנו לאט־לאט את הקבוצה, עד שהוצאה
אל מחוץ לחוק.

• כסטודנט ערבי באוניברסיטה העברית,
היכן התגוררת?

פעם במחנה־אלנבי, פעם במעונות הסטודנטים
ופעם בבית־וגן, בשכונה שבה גר היום מנחם
בגין.

• היו לך באוניברסיטה חברים יהודיים?

היו. זה היה בתקופה שלפני מילחמת ש־שת־הימים,
ורציתי לבנות משהו — חיים משותפים
על בסיס של הגדרה עצמית. היו יחסים עם
היהודים, הייתי חבר של יהושע פורת —היום
הוא פרופסור — והיו לי חברים שהפכו במרוצת
השנים לתובעים כלליים. למדו איתי גם אנשים
שהפכו לעורכי־דין חשובים, כמו רם כספי.
למדתי אצל הפרופסור ראובן ירון, אצל שימי
עון אגרנט עשיתי את עבודת המאסטר שלי, פרופסור
יצחק זמיר היה אז המתרגל שלנו. גם כבוד
השופט אהרון ברק היה מתרגל אצלנו.

פקיעין. הוא הציע לנו לגור בבית. זה היה הבית
של מישפחת זינאתי. גרנו שם איזה חודש
חודשיים, עד שחזר אבא שלי, ואנחנו שוב עברנו.
הפעם נדדנו לדיר־חנא, כי סבתא שלי מוצאה
משם. שני הדודים שלי בחרו ללכת לסוריה
וללבנון. אבא שלי לא רצה.

• הוא לא שקל אפשרות לברוח, כמו
כולם?

• מדוע?

הוא היה מעורב בעניין ההתנגדות הערבית.
אני זוכר שהלכנו עם מעט חפצים על החמור, וכל
השכנים אמרו :״אתם משוגעים, אנשים הולכים
לכיוון צפון ואתם הולכים לכיוון דרום?״ אבל
אבא שלי אמר שהוא לא עוזב בשום פנים ואופן
את הארץ.
הגענו לדיר־חנא והתגוררנו בבית־הספר, ביחד
עם עוד פליטים מכפר חיטין. הקרובים שלנו
בדיר־חנא איכזבו אותנו, לא קיבלו אותנו יפה,
טענו שמי שהתרגל לחיות במישור־החוף לא
יכול לגור בהר.
ואז, ביחד עם עוד אנשים מבירווה, מצאנו

מחמוד, אגב, התגורר איתי בדירה ברחוב
עבאס במשך חמש שנים, ועברנו ביחד הרבה
חוויות של מעצרי־בית והגבלות־תנועה.
מכל מקום, מכיוון שהיה כל״כך קשה לעשות
בחינות־בגרות, מדרך־הטבע היה ברור שעלינו
לסיים אוניברסיטה.

• ומי מימן את לימודיו?
עבדתי בכל עבודה מזדמנת. אני יכול להגיד
שאת כל הספרים בסיפריה הלאומית שבגבעת־רם
העברתי אני, במו ידיי, מטרה סנטה. עבדתי
גם כגנן באוניברסיטה. כל הזמו עבדתי.

• מדוע בחרת דווקא במישפטים?
בתחילה לא ידעתי מה זו אוניברסיטה. נרשמתי
לסיפרות אנגלית, ורק במיקרה החלפתי
למישפטים.

• מדוע?
חשבתי אולי על ענייני־פרנסה. כבר ביום
הראשון שלי בחוג לסיפרות אנגלית היה מי
שאמר לי :״תראה, אם תלמד את המיקצוע הזה,
תהיה מקסימום מורה.״ ואני לא רציתי להיות
מורה ׳.המורים כולם היו קשורים עם המימשל

• מהיכן מישפחתך?

• ובכל זאת, כאשר רצית להצטרף
ב־ד 197 למיפלגה, העניין לא עלה יפה.

מהכפר בירווה, שנהרס ב־ .1948 אבל המוצא
המקורי הוא מהכפר מיעאר, שגם הוא נהרס.

אף פעם לא התכוונתי ולא ניסיתי להצטרף
למיפלגה הקומוניסטית. כשהייתי סטודנט, בסוף
שנות החמישים, הייתי נאצריסט, וכאשר פרץ
הסיכסוך בין נאצר לבין המיפלגות הקומוניסטיות
בסוריה ובעיראק, דגלתי בקו הנאצריסטי.

אני זוכר טוב מאוד. הייתי ילד בן שמונה
כשפרצה המילחמה. הבית שלנו היה גם בית־הספר
של הכפר. אבא שלי היה איכר, שעיבד
אדמות. בכל יום־עצמאות של מדינת־ישראל אני

• אתה זוכר את בירורה?

מיעארי בכנסת(לפניו: יוסף בורג וויקטור שס-טוב)
כשאני בכנסת, אשתי ממלאה את מקומי בחיפה!״עצמנו בכפר־מכר. הקמנו לעצמנו צריף והמשכנו
לחיות.

הצבאי והשין־בית. אז בשבוע הראשון ללימודים
עברתי לפקולטה למישפטים.

כשבאנו למכר, אבא שלי התחיל לעבוד
באדמות של אחרים, כי אדמות משלו כבר לא היו
לו. אני נרשמתי לבית־ספר יסודי בכפר־יסיף.
הבית היה מרוחק שמונה קילומטר מבית־הספר,
והלכתי ברגל, בבוקר ואחרי הלימודים, בדרך-
עפר בוצית. הייתי בין היחידים שהלכו ברגל, כי
לרוב האנשים היו סוסים, שהעבירו אותם, ובקיץ
היו להם אופניים. לי לא היה סוס ולא היו אופניים.
התקבלתי לכיתה דלת וסיימתי יוד־בית.

בתחילת הקאריירה שלי עבדתי במישרד גדול,
של עורך״הדין משה עמר. התחלתי כסטאז׳ר
ונשארתי 12 שנים. ב־ 1976 פתחתי מישרד פרטי
משלי.

• אם כך גדלת בכפר מכר?

• יש לך כיום מישרד פעיל?

• במה אתה מתמחה כעורך־דין?

בענייני קרקעות.

• אתה עובד כיום כעורך־דין?
היום המישרד קיים, אבל אני רק מבקר בו יום
בשבוע.

• למה, אם כך, הוא קייס?
מיעארי הצעיר והמשוררים מוחמד מהדי גואהרי ומחמוד דרוויש
-הפרופסור זמיר והשופט ברק היו המתרגלים שליו

בשנת 1948 ברחה מהארץ השיב־בה
המשכילה והעשירה. נותרו כאן בעצם
רק הפלאחים. אתה מייצג את הדור
הראשון של האינטליגנציה הערבית,
שקם בתקופת המדינה. כיצד הקים הדור
הזה, או חלקו, את קבוצת. אל-
ארד״?
עוד לפני אל־ארד התחלנו להתארגן פוליטית.
המאורע הראשון היה ב־ .1958 זו היתה הפגנת
האחד במאי בנצרת. היתה התנגשות עם ה־מישטרה,
ואחר כך רצינו להקים ״חזית ערבית״,
שתורכב מקומוניסטים ובלתי-קומוניסטים. רצינו
להירשם כאגודה עותומנית, אבל הממונה על
המחוז אמר שהשם הוא גיזעני. הוא הסתמך על
איזה חוק תורכי. שינינו את זה מ״החזית הערבית״
ל״החזית העממית״ .זה שלהסתדרות קראו ״הסתדרות
העובדים העבריים בארץ־ישראל״
לא נחשב גיזעני.
החזית הזו פעלה במשך פחות משנה, עד
שפרץ הסיכסוך בין נאצר והקומוניסטים העיראקיים
והסוריים, והקומוניסטים בארץ החליטו
לייבא את הסיכסוך הזה גם לערביי־ישראל,
למרות שאנחנו התלכדנו סביב מאבק מסוג אחר.
וכך התפלגנו, הקומוניסטים הלכו לדרכם ואנחנו
הקמנו את אל־ארד.

• כיצד?
היו לנו פגישות בעכו, בנצרת, בלוד, אבל
בעיקר בחיפה. הסניף החזק ביותר היה סניף הסטודנטים
הערביים באוניברסיטה העברית בירד

לוקח את המישפחה לאדמות הכפר, לשבת תחת
עץ־הזית שהיה ליד הבית שלי.
אני זוכר שהמצב היה מתוח. עכו נכבשה, והכפר
היה מרוחק שמונה קילומטר מעכו. יום אחד,
לפנות ערב, אמרו שהיהודים מתקיפים את הכפר.
קמה בהלה.
אבא שלי לא היה בבית, כי הוא היה בין מגיני
הכפר. אמא שלי הלכה לאפות פיתות במאפיה,
והייתי צריך לרוץ ולקרוא לה, כי השכנים התחילו
לעזוב. רצתי למאפיה וצעקתי לה :״אמא,
היהודים באים, היהודים באים!״ רצנו בחזרה הביתה,
לקחנו קצת חפצים. הייתי המבוגר בין האחים
— היו לי עוד אח ואחות קטנים — והתחלנו
לרוץ לכיוון מיזרח. היה שם שדה סלעי ומערות.
בילינו שם יומיים.

• וכעבור יומיים?

אנשים התחילו לבוא ולהביא לנו לבנה לאכול.
אחר־כך הלכנו ברגל לכפר מיאער, מקום
המוצא שלנו, ושם נתנו לנו בבית של מישפחה
אחת חדר, שאותו חילקנו עם עוד שתי מישפחות
של הדודים שלי, שנמצאים כרגע בסוריה.
כל הזמן היו מגיעים לכפר אנשים ומביאים
חיטה לבנה, שיהיה מה לאכול.אחרי חודשיים גם
מיעאר הותקפה, והיינו צריכים לשוב לנדוד.
שוב עזבנו מיזרחה. הגענו לפקיעין. לא היה מקום
לינה, לכן גרנו במערות ותחת עצי־הזית במשך
שבועיים. למזלנו, זה היה בחודשים יולי״אוגוסט.
אחר־כך באו אנשים וסיפרו לנו שיש בפקיעין
בית של יהודים, שפונה. הדוד שלי היה ממנהיגי

״הייתי בן 8כשפרצה
מילחמת־תש״ח, הייתי
לבד בבית, אבא היה ביו
המגינים ואמא היתה
במאפיה. פתאום שמוות׳
צעקות: היהודים
מתקיפים! רצתי לאמא
למאפיה, ועם אח״
הקטנים ברחנו מיזדחה,
להסתתר במערות״
• היית בנו של פלאח, סיימת בית-
ספר תיכון. אבל איך זה שתחת ללכת
לעבוד עם אביך, הלכת לאוניברסיטה?
זה לא היה מקובל בתקופה ההיא.
כשסיימתי תיכון, ב־ ,1958 לעבור בחינות
בגרות בסקטור הערבי זה היה כמו קריעת ים־סוף.
אצלנו במחזור עברו ארבעה. האחד מהם הייתי
אני, שלושת החברים האחרים שעברו איתי הם
הד״ר חסן אמין, שהוא רופא בנהריה, הד״ר סמיר
תומא, שהוא רופא בצפת, ואחמד דרוויש, אחיו
של המשורר מחמוד דרוויש, שהוא היום מנהל
בית־הספר התיכוז בכפר ג׳דייה.

לכל מיקרה שלא יהיה.

• אולי אחרי הסרת החסינות תצטרך
לחזור אליו.
מי יודע. אם מישהו מצטער על זה שהמישרד
אינו פעיל מאז שאני במתקדמת, אלה הסטודנטים
הערבים. כי בשנים האחרונות, כל סטודנט
שנעצר — הייתי תיכף לידו בבית״הסוהר.
באמת, גם אני מצטער שהמישרד לא פעיל. גם
מבחינת הפרנסה. זה לא פשוט לנסוע בין
הסניפים, להוציא הרבה כסף מהכיס, כשלמנגנון
של התנועה אין כסף משלו. זה לא המיפלגה
הקומוניסטית, שיש לה מאגרים של כסף. לנו אין
כסף, ורוב ההוצאות שלנו הן מהכיס הפרטי.

• איך הכרת את אשתך, שאדייה?
הכרתי אותה כשלמדה בבית־ספר למורות
בחיפה. היה לי חבר שהיה מנהל המוסד, ודרכו
הכרתי אותה.

• לא בשידוך?
במיקרה — לא. שיטת השידוך לא נראתה
לי. ראיתי אותה, היא ראתה אותי, מצאנו חן אחד
בעיניי השני. אבל למרות זאת, כשהחלטנו להתחתן,
נקטנו בשיטה המסורתית, של לשלוח אנשים.

ועד אז כיצד התראיתם?
נפגשנו מרחוק. לא יצאנו אף פעם ביחד, אבל
ראינו האחד את השני, כי היינו שכנים.

• האם כך אתה רוצה שגם בתך,
דימה, תנהג — שלא תצא עם המיועד
לה עד שתתחתן איתו?
(המשך בעמוד )26

ג אני מגנה! בחייו

פרשת החסינות של חבר־הכנסת מוחמר מיעארי מעניינת
מאוד.
ועדת־הכנסת לא החליטה לשלול חלק ממנה בשל מעשה
שעשה מיעארי, או עלול היה לעשות(כמו איומיו של מאיר כהנא
להיכנס לכפרים ערביים ולגרום שם למהומות) .מיעארי נדרש
להצהיר על דיעותיו על הטרור: ולא הצהרה כללית כלשהי, אלא
הצהרה מפורטת, ובה גינוי של טרור מסויים(של אש״ף) ואי־גינוי
של טרור אחר(הישראלי, כדברי
מיעארי) .הותר לו, לעומת זאת,
לגנות גם את הטרור ״היהודי״
(של מחתרת המתנחלים).
זה מזכיר את האינקוויזיציה
הקאתולית. כך נדרש גליליאו
גליליי ב־ 633נ להצהיר שאין
כדור־הארץ נע סביב השמש.
בבחינת: לעזאזל העובדות, העיקר
זה ההצהרה.
אני רואה בעיני רוחי את
ישיבת האינקוויזיציה. החשמנים
רוני מילוא, מיכה רייסר, אהוד
אולמרט, מיכאל קליינר ומיכאל טורקוומדה איתן יושבים על בימה, עטופים
בגלימות שחורות, פניהם מוסתרות־למחצה על־ידי ברדסים שחורים.
מאחוריהם מתרוצצים בצל בנימין בן־אליעזר, יוסי שריד,
שימחה דיניץ ועוד כל מיני שמשים.
לאולם מוכנס מוחמר מיעארי, אחרי שהורד מגלגל־העינויים.
״תתחיל מחדש,״ מרעים לעברו טורקמילוא ,״איזה טרור אתה
מגנה? איזה טרור אתה מצדיק?״
מכיוון שמחר כל אחד מאיתנו עלול לעמוד מול בית־דיו־שדה
נוראי זה, הריני ממהר להצהיר פומבית:
אני מגנה את הטרור.
אני מגנה את כל הטרור.
אני מגנה את הטרור הפלסטיני.
אני מגנה את הטרור הישראלי.
אני מגנה את הטרור הערבי.
אני מגנה את הטרור היהודי.
אני מגנה את הטרור הארמני, השיעי, השמאלי, הימני, האמצעי.
אני
מגנה את פעולות־הטרור במינכן, במעלות, בכביש־החוף.
אני מגנה את הפגזת שכונות־המגורים של ביירות, גם זו
שבוצעה על־ידי מנהיגי מחנה־השלום הישראלי.
אני מגנה חטיפת מטוסים.
אני מגנה החזקת בני־ערובה בידי אש״ף, צד״ל, ממשלת־ישראל,
השיעים, הבריגדות האדומות וממשלת דרום־אפריקה.
אני מגנה את הטמנת הפצצות באוטובוסים יהודיים וערביים.
טרור הוא טרור הוא טרור. הטרור הוא שיטת־פעולה, הפוגעת
במזיד באוכלוסיה בלתי־לוחמת, כדי להטיל עליה אימה ופחד,
מתוך מגמה להשיג בדרך זו הישגים פוליטיים( .להבדיל מפעולות
נגד מטרות צבאיות, מיתקנים של מישטר כיבוש וחיילים. זוהי
קטגוריה אחרת- ).
איני מבחין בין טרור שיש לו אם יהודיה ובין טרור שיש לו אב
מוסלמי. אני מגנה את כל מעשי״הטרור ביחד, וכל מעשה־טרור
בנפרד.
אנא, אינקוויזיטורים נכבדים, התייחסו־נא לכל אחד מן הפסוקים
הנ״ל בנפרד ולכולם ביחד, כאוות נפשכם.

חסיד־שוטה, שהאמין ב״שמש העקים״ .אך סנה היה בעל שכל
מבריק, אינטלקטואל מזהיר, ולא האמנתי לרגע שהוא אכן האמין
בשקרים הגסים והפרימיטיביים של התעמולה הקומוניסטית.
התלבטתי קשה. הכרעתי בליבי בשעה שלקחתי את סנה
בטרמפ הביתה, ברחוב גורדון, אחרי פגישה בבית־קפה על שפת־הים,
בנוכחות אורי זוהר. כדרר שוחחנו על רמודהגולן. סנה פיתח
באוזניי פילפול מישפטני, שלפיו הגבול בין סוריה וישראל
שמלפני 1967 לא היה חוקי. לכן אל־לה לישראל להחזיר את
רמת־הגולן גם במיסגרת חוזה־שלום, אלא יש לנהל משא־ומתן על
גבול חדש.
היה ברור לי שסנה הפך לסיפוחיסט חלקי, ושלא נוכל להתקיים
בסיעה משותפת. זה הוכח אחרי הבחירות. שנינו נכנסנו
לכנסת, בראש רשימות נפרדות. רשימתי זכתה בשני מנדאטים,
ורשימתו של סנה באחד.
בכנסת השביעית בלט סנה כנואם בעל פאתוס לאומני קיצוני.
המצע שלו נשאר יוני־אופנתי(כמו רץ כיום) .אר ״הצלילים עושים

אוד• אבנר

את המוסיקה״ ,והצלילים של סנה בשלב זה לא היו רחוקים מן
הצלילים של מנחם בגין. הוא ביקש להשכיח, ובמהירות, את
השנים שבילה במחנהו של סטאלין. אלמלא נפטר באמצע תקו־פת־הכהונה,
מי יודע לאן היה מגיע.
עכשיו מגיע בנו. אין אב אחראי לבנו, ובן לאביו. אפרים סנה
.הלו בררו משלו. הוא לא היה לכדורגלן, וגם לא לפוליטיקאי.
הוא למד רפואה. במילחמת יום־הכיפורים פגשתי אותו במירפאת־שדה
בקירבת־התעלה. כעבור כמה שנים הופתעתי — לא,
נדהמתי! — כאשר ראיתיו עומד מאחורי סעד חדאד, ונודע לי
שהוא המושל האמיתי של דרום־לבנון.
השבוע הגיע התהליך לשיאו. נמסר כי תת־אלוף אפרים סנה
התמנה לתפקיד המושל הקולוניאלי של הגדה המערבית (השם
הרישמי נחמד יותר) .למעשה יהיה עתה האיש האחראי לדיכוי
העם הפלסטיני בשטח הכבוש ולסיפוח הזוחל(?) שם.
בנו של סנה.

הסנה בער 1א 1כ ל

החיים מתחילים ב־63

את אפרים סנה היכרתי כשהיה בן 7או .8
באחת הפעמים שבהן ריאיינתי את הדוקטור משה סנה,
הסתובב בחדר הילד אפרים. נדמה לי שזה היה כשמישפחת סנה
גרה עדייו בדירה ישנה ברחוב ביל״ו, לפני שעברה לדירה ישנה
ברחוב גורדון.
גילגלנו שיחה מבודחת, וכדרכם של מבוגרים מטופשים
שאלתי את סנה״הילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הוא
הירהר ארוכות, ואחרי ששקל את כל ההיבטים הכריז שהוא רוצה
להיות כדורגלן. ולא, כבחירה שניה — פוליטיקאי, כמו אבא.
סנה״האב היה אז אחד מראשי המיפלגה הקומוניסטית המאוחדת,
ועל שאלותיו נתן תשובות מארכסיסטיות מנוסחות היטב.
ב־ 1965 התפלגה המיפלגה בין רק״ח ומק״י. סנה איבד באותה
שנה את מקומו בכנסת, בשעה שאני נבחרתי אליה.
היו כמה ימים שבהם הצטלבו דרכינו ממש. זה היה לקראת
הבחירות של ,1969 בזכותו של אורי זוהר.
הדברים התרחשו לפני שאורי זוהר גילה את הקדוש־ברוו״הוא,
או להיפן. הוא היה אז שמאלן אופנתי נלהב, וראה את עצמו כמי
שממלא את תפקיד הרב הראשי של מחנה״השלום הישראלי.
בתוקף מעמד מדומה זה החליט להביא להקמת רשימת״שלום
מאוחדת לכנסת השביעית, שהיתה צריכה לכלול את תנועת
העולם הזה — כוח חד״ש, מק״י וקבוצה של אינטלקטואלים,
שהקימה לאחר־מכן את ״רשימת השלום״ חסרת־ההצלחה.
הפיתוי היה גדול. סנה הסכים מייד שאני אעמוד בראש
הרשימה המאוחרת, כמנהיג הגוף שזכה בבחירות הקודמות ()1965
במיספר הקולות הגדול ביותר. הוא הסתפק במקום השני. להופיע
ברשימה לפני סנה הגדול, רב״היוקרה — זה היה כבוד גדול.
אך היתה לי בעיה. היה לי קשה מאוד להתייצב לפני בוחריי
בראש רשימה הכוללת גוף קומוניסטי. היה לי קשה מאוד לסלוח
לסנה על תמיכתו במעשים הנתעבים ביותר של סטאלץ —
עלילת הרופאים היהודיים, פרשות סלאנסקי ואורן, שלא לדבר
על מחנות־העברים ורצח המיליונים.
יכולתי לסלוח לשמואל מיקונים, מפני שהיה איש תמים,

האם האנגלים המתוארים בסידרה יהלום הכתר הם אמיתיים?
האם כך הם נראו, דיברו, התנהגו?
״כן, בדיוק כך!״ אומר ידידי ג׳פרי, שהיה באותם השנים אלוף־
מישנה בצבא ההודי.
ג׳פרי היה בשנות ה־ 60 שכני־לבית ומזכיר ראשון בשגרירות
הבריטית בתל־אביב. השגרירות הבריטית היתה אז מוקד דיפלומטי
וחברתי תוסס, והייתי מיודד עם כמה מאנשיה.
לפני כמה ימים הופיע ג׳פרי, בלי הודעה מוקדמת, בפתח
דירתי. הוא שוב הגיע ארצה. איך? זהו הסיפור.
עד גיל 63 שירת בתפקידים שונים בשרות־החוץ הדיפלומטי
והכלכלי, ואז פרש לגימלאות. מה עושה בריטי בן ,63 נשוי, אב
לבנות שהתבגרו, כשאין לו מה לעשות וכשעליו לחיות על גימלה
מכובדת אך מצומצמת?
ג׳פרי ואשתו ג׳אנין החליטו לפנות לים. אומנם, עד אז היה
הקשר של ג׳פרי לים מוגבל לשחיה, ופעם אף כמעט טבע בחוף־
שרתון. אז מה? לוקחים שיעורים בניווט, לומדים ימאות וקונים
יאכטה ישנה, כדי להתאמן עליה.
מאז מבלה ג׳פרי, שהוא כיום בן ,70 בכל שנה, חמישה חודשים
בים. הוא מפליג עכשיו ביאכטה השלישית שלו, שעלתה כ־40
אלף דולר, ושאורכה 12 מטרים. היא מצויירת במנוע־דיזל
ובמיפרשים, והוא תיכנו אותה בעצמו, על פי נסיונו בשתי ספינותיו
הקודמות. יש בה שני תאים קטנים, ובכל אחד מהם מיטה
כפולה, בית־שימוש ומיקלחת. יש מיטבח, טרקלין. הכל זעיר. כל
מילימטר רבוע מנוצל.
בחודש אפריל יורדים ג׳פרי וג׳אנין לים־התיכון, שם מחכה
הספינה בחורף. עד חודש ספטמבר הוא מפליג בים, מאי לאי
וממארינה למארינה. כך יש לו חיים חדשים מסעירים, שהם גם
זולים מן החיים במולדתו. עכשיו בא לארץ.
בלב ים הופיעה מתוך הערפל ספינת חיל־הים, שהתייחסה אליו
באדיבות רבה ועזרה לו למצוא את דרכו לחיפה. מנמל־קישון בא
למארינה התל־אביבית. הוא התלהב מן היחס האדיב אליו, ונדמה
לו שהאופי הישראלי השתפר בהרבה ב־ 20 השנים האחרונות. גם

מראה תל־אביב(מן הים) השתפר מאוד. רק מחיר הוויסקי בארץ
הדהים אותו.
הוא אוהב את ישראל, ובכל מארינה בים־התיכון, כשהוא נתקל
ביאכטה המניפה את דגל ישראל, הוא חוגג חג־התיידדות עם
בעליה. את ימיו בארץ בילה בביקורים אצל ידידים.
אך מעל לכל הוא מתגעגע להודו. הוא היה רוצה לבקר אצל
הגדוד הישן שלו, הממשיך להתקיים כחלק מן הצבא ההודי.
האם הסידרה משקפת את המציאות בהודו של אז? לדעת ג׳פרי,
כן ולא. הכל נכון, אבל חד־צדדי. רביעיית־הספרים, שעליה
מתבססת הסידרה, הראתה את הטוב והרע שבשילטון הבריטי.
הסידרה, שנאלצה לצמצם את היריעה, מראה רק את הרע. אך הוא
ראה אותה(בבריטניה) בהנאה.
בינתיים הרים עוגן והפליג לקפריסין ( 36 שעות) ,ומשם לחוף
הדרומי של תורכיה, שאותו הוא אוהב במיוחד.

הציפורים שר בריטניה
לי יש סימן אחד למהימנות הסידרה יהלום הכתר: הנשים
הבריטיות שם הן בדיוק כפי שאני זוכר אותן בארץ בתקופה ההיא.
אין בסידרה אף אשה יפה אחת. גם שתי הגיבורות הצעירות
מכוערות( .אחת מהן, השחקנית המצויינת שגילמה את דמות
דפנה, אף השתדלה מאוד להיראות מכוערת מכפי שהיא באמת).
כך בדיוק הן היו גם בארץ. היינו משוכנעים אז שכל הנשים
הבריטיות מכוערות, קצת סוסיות. מובן שהן לא היו מאופרות, וגם
לבושות בבגדים מגושמים.
כשביקרתי בפעם הראשונה בבריטניה, באמצע שנות ה־,50
נדהמתי. מרכז לונדון המה מרבבות צעירות אינטליגנטיות, יפות,
נעימות, מושכות. הן גם היו מאופרות יפה ולבושות היטב.
הייתי כל״כך מופתע עד שכתבתי על כך רשימה בשבועון זה.
הקוראים סברו, מן הסתם, שהתבלבלה עליי דעתי. אך כעבור כמה
חודשים פירסם השבועון האמריקאי טייס כתבת־שער סנסציונית,
תחת הכותרת ״הציפורים של בריטניה״ ,ובה הגילוי כי
הצעירה הבריטית המודרנית היא סקסית ומקסימה. מסתבר שהיה

לנו סקופ עולמי.
מה קרה? יתכן כי חל שינוי גדול באווירה בבריטניה, בעיקבות
מילחמת־העולם השניה. הנערות הבריטיות למדו לטפח את עצמן
ולהבליט את מעלותיהן הפנימיות והחיצוניות.
יתכן שהיתה גם סיבה אחרת להתרשמות שלנו בארץ.
החתיכות הבריטיות נישאו למצליחנים, שעשו קאריירה או הון
בבריטניה. האחרות נישאו לפקידים ולקצינים שנשלחו לפינות
נידחות באימפריה. ומה יכול היה להיות יותר נידח מאשר ארץ
קטנה ועלובה בדרך להודו, שנקראה אז פלסטיץ?

אשה בשם סתיה
כולם קוראים לה בשמה הפרטי: סוניה.
זה עתה קראתי כתבה מצויינת עליה. הנה מה שנאמר עליה:
יש הקוראים לה ״הגברת הראשונה״ ,אך אין זה כינוי מקובל
בציבור, מפני שיש לו צליל אמריקאי מדי.
״אני לא מעוניינת בתפקיד של גברת ראשונה,״ ענתה לשאלה.
״חובת בעלי היא למדינה, וחובתי שלי למישפחה.״
היא אשה צנועה מאוד. אין היא מופיעה בציבור, אלא במיקרים
הנדירים של אירועים ממלכתיים חשובים. מאז שבעלה היה
לראש־הממשלה, התראיינה רק פעם אחת.
מי שמכיר אותה אומר שהיא אשה רצינית, חושבת וביישנית,
ושיש לה השפעה מוסרית רבה על בעלה, המקדיש תשומת־לב
רבה לדעתה.
היא טוענת שאין לה השפעה רבה על בעלה בעניינים מדיניים
ספציפיים .״אני מתעניינת מאוד במה שמתרחש,״ אמרה ,״אבל
אני לא אדם המתערב בעניינים פוליטיים. בעלי מבלה את כל יומו
בפוליטיקה. אני מקפידה שלא לדון איתו על פוליטיקה כשהוא
בא הביתה״.
סוניה רחוקה מן היצרים הלוהטים המסעירים את הודו.
הודו? מה פיתאום הודו?
מפני שאני מדבר על סוניה, אשתו של ראג׳יב גאנדי, שנבחר
כראש־הממשלה לפני שמונה חודשים, אחרי רצח אמו.
שמה המקורי סוניה מיינו, והיא בת העיר האיטלקית טורינו,
הידועה עתה לישראלים בעיקר כעיר־מולדתה של קבוצת־הכדורגל
יובנטוס. היא בת המעמד
הבינוני, קאתולית, בת .38
את ראג׳יב הכירה כשלמדה
במכון־לשפות בקאמברידג׳ ,והוא
למד שם באוניברסיטה.
אינדירה גאנדי הסכימה לנשואי
בנה עם האשה הזרה, מה גם
שהיא עצמה נישאה בשעתו לבן
העדה הפרסית( .זוהי עדת־מיעוט
קטנה בהודו, השומרת על דת
זאראתוסטרה. גם זובין מהטה
שלנו משתייר אליה).
יש לסוניה גאנדי בעיה שאין
לסוניה פרס: היה עליה ללמוד
ללבוש סארי. לבוש זה מחייב
צורת־הליכה מיוחדת והרבה אימונים, אך אומרים שהיא למרה
זאת טוב יותר מכל אשה זרה אחרת.
כשנפגשה בפעם הראשונה עם אינדירה גאנדי, בעלת האישיות
המפחידה, התנהל הכל כשורה. כשקמה סוניה ללכת, רמזה
לה חמותה־לעתיד להתקרב, נטלה חוט ומחט ותיקנה אימרה שנפרמה
בשימלתה.

וה הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן אומרות...מה ה

ניצה שפירא־ליבאי:

אמנון מנדה:

רוני מילוא:

..מה מבין ג^ישוו־החוץ ,,ניסיתי רהת עו ב ואז ״שמיו יודע את סכו׳
במעמדהאשה? ״ חטפתי אגדור בואש!״ מ א 1בעדינה ! ״
ועידת־הנשים הבינלאומית, שתתקיים בחודש הבא
בניירובי, עוררה טערה ציבורית בטרם החלה. מועמדתו
של ראש״הממשלה שימעון פרס לתפקיד ראש״המישלחת,
ניצה שפירא־ליבאי, נדחתה על־ידי ממלא״מקומו ושר־החוץ,
יצחק שמיר. שמיר העדיף על פני ניצה, היועצת
למעמד״האשה במישרד ראש״הממשלה, את שרה דורון,
ח״כית מהליכוד.
הפעילות בענייני״נשים רגזו שאין כל צידוק למינוי פוליטי,
ובוודאי לא להצנחה שכזאת מלמעלה, ועוד הוסיפו
האשמות פרסונאליות, שלא לציטוט.
דורון מצידה אמרה לי :״מצבה של ישראל בזירה הפולי טית
קשה. העיקר הוא לא הוויכוח הקטנוני, אלא שישראל
תיוצג בצורה הטובה ביותר!״
שמיר סבר, כנראה, ששפירא-ליבאי אינה הטובה ביו תר.
פניתי אליה כדי לשמוע את תגובתה על ההתפתחויות.

• האם, לדעתך, שמיר הוא האיש שצריך למנות
את ראש־המשלחת לוועידת־הנשים?
מכיוון שזוהי ועידה העוסקת במעמד־האשה, מי שמוסמך
לקבוע את הרכבה הוא השר שבאחריותו נתון הנושא הזה. זהו
ראש־הממשלה, ולא שר־החוץ. יש לו היועצים — כן, גם אני —
המתאימים לתפקיד. אני היושבת בישיבות הדנות בנושא זה
ומחווה היעה. תסבירי לי, מה מישרד־החוץ מבין במעמד־האשה?

• כיצד נוצרה המחלוקת על ראשות המישלחת?
אנחנו הצענו שותפות בראשות־הרשימה ביני לבין אשה
נוספת, שזהותה לא נקבעה, אבל היא לא היתה חייבת להיות
דווקא אישיות פוליטית. נכון שקיימים שני סעיפים בסדר־יומה
של הוועידה העוסקים בבעיה הפלסטינית ובציונות, אולם אלה
שניים מתיר יותר מ־ 200 סעיפים. כלומר: הזווית הפוליטית היא
שולית בוועידה.
במישרד־החוץ טענו שמכיוון שזוהי ועידה של האו״ם, הם
האחראים למינויים, ושמיר הוא החותם עליהם בפועל.
הרעיון בנוגע לראשות־משותפת של המישלחת נפל, מכיוון
שהסתבר שבאו״ם אין דבר כזה. אז עלה רעיון הרוטציה — כן,
כן, רוטציה — :אולם הגברת דורון התנגדה, משום־מה.
השאלה העכשווית היא — האם אסכים לנסוע לוועידה
כממלאת־מקום ראש־המישלחת.

• תסכימי?
לא יודעת. אל תשכחי כי ראש־המישלחת מעביר הוראות
לחבריה, מעצב את המדיניות. ההזמנה לוועידה, אגב, הגיעה אליי,
כך שתיווצר בעיה בוועידה. אל מי יפנו? אבל כל זה לא מעסיק
אותי. מה שבאמת מעסיק אותי בימים אלה זה לשכנע את ראש־הממשלה
לאשרר את האמנה הבינלאומית לביטול כל צורות
האפליה נגד נשים.

וווו ווו

חילופי המהלומות בין כתבי-הטלוויזיה לבין משתתפים
בכינוסים פוליטיים למיניהם עלו לכותרות. תחילה עלה
שמו של מנשה רז, אחר-כן של דן רביב(ראה: שידור) .נוצר
ממש רושם שהמיפגש פוליטיקה״עיתונות הפן למסוכן
פיסית.
איש-ריבו של רביב במהומה היה איש המיפלגה הליבר לית
אמנון מנדה. מנדה, נאמנו של אברהם שריר, כופר
בגירסה שפורסמה להתרחשויות בלילה הדרמאתי של
הוועידה.

• כסר לי את גירסתך לאשר אירע בינך לבין ח
רביב.
הגירסה שהופצה אינה נכונה! הנה הגירסה האמיתית: הייתי
מחוץ לאולם. למישמע רעש, התקרבתי והבחנתי בחנוך(״נוקי״)
שגב זועק. כמה שניות לאחר שהשתתק, קרס לפתע בזרועותיי
ובזרועותיה של סימה, מזכירתו של שריר.
אחזנו בו. אולי מנענו בגופנו פציעה חמורה יותר של הבחור
וצעקנו :״רופא! רופא! תקראו לחיים פרלוק (הרופא של שריר
ויצחק מודעי)!״
היתה בהלה אמיתית. אחרי כמה דקות הוצאנו אותו החוצה,
השכבנו אותו על שולחן וניסינו להנשימו.
אנשי־הטלוויזיה ניסו, בשלב זה, לצלם, אך אנשינו — לאו־דווקא
אנשי שריר! דווקא אנשי איגוד־העובדים — הקיפו את
שגב השרוע, ומנעו כל גישה אליו.
כשנלקח משם באלונקה, הבין אדון רביב שהסקופ שלו בורח.
הוא נתן הוראה להדליק את התאורה ולצלם מעל הראשים.
ניסיתי להתערב, ואז חטפתי אגרוף בראש מידו של רביב. כן, כן,
אני בטוח שזאת היתה ידו, על אף המהומה שנוצרה! התחממתי,
אך הבלגתי ברגע האחרון והודעתי שאפנה למישטרה ואתלונן
על רביב.
לפתע אני שומע את פינחס גולדשטיין מורה ליצחק קטעבי
להתנצל לפני הטלוויזיה, על שאנשיה הוכו. ברור שאיבדתי את
העשתונות. אחרי־כן התנצל גולדשטיין באזניי על שלא ראה
בדיוק מה קרה.

• הנקודה היחידה שאינה ברורה לי היא: מי מינה
אותך לבורר מה ראוי לפירכום ומה לא? האם אינך
מאמין בחוסש־העיתונות ובכושר־שיסוט של אנשיה?
אני,
בעיקרון, בעד חופש־העיתונות. פשוט לא חשבתי שראוי
לצלם אדם במצב שכזה — שרוע חסר־אונים. יכול להיות שאת
צודקת וזה נתון לשיקול רעתו של העיתונאי. האווירה באותו
לילה היתה סוערת, הייתי מחומם. אילו האירוע היה קורה שנית,
הייתי מנסה שוב למנוע כל סיקור עיתונאי בכל דיר שאינה
אלימה.

בשבוע שעבר, שבוע גדוש חטיפות מטוסים, בשר חזיר
ישמרני־האל וליברלים לרוב, התקיים לו בצינעה שבוע-
הספר. שוחחתי עם סגן שר״החוץ רוני מילוא. משהעליתי
את הנושא, פחתה במקצת התלהבותו.

• ידוע לך שהשבוע הוא, בין היתר, שבוע־הסכר?
שבוע־הספרי
כן, שמעתי על זה, בוודאי ששמעתי. לא ביקרתי
שם עדיין, מכיוון ששבתי רק עתה מביקור בסינגפור ובתאילנד.

• יותר מעניין משבוע־הככר?
בדרך־כלל אני דווקא נוהג ללכת לשם. היום, כשלקחתי את
ילריי לסרט, עברנו ליד המקום שבו מתקיים שבוע־הספר,
וציינתי לעצמי שצריך לבקר שם. טרם הספקתי...

• האם אתה מרבה בקריאה?

במידת הזמן העומד לרשותי. אין לי הרבה זמן לזה.

• איזה סוג של ססרים אתה מעדיך?
בעיקר ספרים הקשורים בהיסטוריה, בפוליטיקה.

• סיפרות יפה?
מעט מאוד, מפאת לחץ הזמן. כן, אני בהחלט מרגיש שאני
מפסיד!

• מהו הספר האחרון שקראת?
האמת היא שהקדשתי הרבה זמן לקובץ הכרכים של משה
שרת, יומני שרת. עניין אותי נסיונו כשר־החוץ. יצחק שמיר נתן
לי את הספרים משנכנסתי לתפקידי כסגן־שר־החוץ. הוא, כנראה,
סבור שהם סיפרי־חובה במישרד־החוץ. שמיר, אגב, מרבה לקרוא.
הוא מכיר את כל כיתבי מאו צה־טונג בעל־פה!
ספר־חובה נוסף שקראתי לאחרונה הוא, כמובן, ספרו של
ליאון צ׳רני, ספר מאוד פופולארי בכנסת.
כעת, כשאני משוחח איתר, אני נזכר כי ידידים הביאו לי ספר
ושמו געגועים למגרב. זהו ספר־שירה, שנכתב לזיכרו של חלל
מילחמת יום־הכיפורים. אז אחרי השיחה עימך — שיחה מאד
חינוכית! — אשב לעיין בו.

דפנה ברק

סוזיברק:

דדיה ניר:

חנן י 1בל:

״חדוי־הרידה ממילא ..לשמנים יש נ ד יום ..שיידעו מלם שבאמת
תמיד מלאים גברים!״ אלוהים א חו וחוש!״ אנשו גם אחות ! ״

יתרות״המסבע שלנו הולכות ואוזלות, המשכורות
נשחקות וסקטורים שלמים שובתים, כי הם לא גומרים את
החודש. המצב הכלכלי בכי רע, ושליש מתושבי ישראל
חושבים בעיקר על הבעיה של הרזיה, ועושים מאמצים
כמעט על״אנושיים שלא לאכול.
בשבוע שעבר נערכה התחרות השנתית של אגודת
שומרי־מישקל. הזוכה המאושרת היא ענת יהלום־רימשון,
שהצליחה להסיר 43 קילו ממישקלה. פניתי אל המדריכה
האישית של שומרי־מישקל, העיתונאית דליה ניר, ושאלתי
אותה על מה השימחה הגדולה.
רק שמנים יכולים להבין את השימחה. ומאחר שהארץ מלאה
בשמנים, זו שימחה להרבה מאוד אנשים.

• מה זאת אומרת הארץ מלאה שמנים? זו בעיה
לאומית?
בהחלט. לכל אדם שלישי בארץ יש בעיות של עודף־מישקל.

שלא תגידו שאנחנו, הנשים, נזעקות רק בעניין זכויות־הנשים.
הנה, בענייו האח, שמישרד־הבריאות סרב לאשר
לו קורס למיילדות, נזעקו נשים רבות וגם חברת־כנסת
אחת. האמת שכל העניין נראה כבדיחה גרועה של מישרד־הבריאות
שפיתאום החליט לשמור על צניעותה של האשה
בחדר־הלידה, וכבר חשבתי לעצמי שהנה מישהו משלם
עוד קצת כופר לדתיים.
לכן פניתי לסוזי ברק, אשה דתית שילדה את שני ילדיה
בבית־החולים הקריה בתל״אביב, ושאלתי אותה אם היא
חושבת שנוכחות של מיילד־גבר היתה פוגעת בצניעותה.
כשאשה שוכבת על המיטה בחדר־הלידה, אחוזת־צירים, קשה
לה מאוד להבחין מי מבין ששת הגברים, או יותר, המסתובבים שם
הוא רופא ומי מהם מיילד. אילו כל הרופאים הגינקולוגיים היו
נשים, אולי הייתי מבינה את הסירוב להכניס גבר-מיילד לחדר־הלידה,
אבל במצב הנוכחי זה ממש מצחיק.

• כשבאת לבית־החולים ללדת, אילו היו שואלים
אותך אם את רוצה בטיפולו של רופא או של רופאה
— במי היית בוחרת?
אילו היו מוכיחים לי שהרופא והרופאה הם מיקצועיים
באותה המידה ואנושיים באותה המירה, יכול להיות שהייתי
בוחרת ברופאה. אבל מאחר שאף אחד לא שואל דברים כאלה, אני
באמת מקווה שיתנו לי רופא טוב ומתחשב, ללא שום קשר עם
מינו.

• כל הסיפור הזה של דיאטות התחיל לפני 20
שנה, כשטוויגי היתה אידיאל־היופי. בינתיים טוויגי
בטח השמינה קצת. אז למה עדיץ כולם בדיאטה?
זה נכון שכל הסיפור התחיל בגלל אופנה, אבל אז הסתבר
שעודף־מישקל פשוט גורם להרבה מאוד בעיות של בריאות. אדם
שמן מאוד הוא לא אדם בריא. בארצות־הברית, למשל, לאיש או
אשה שמנים קשה מאוד להשיג עבודה, ולאו דווקא בגלל הצד
האסתטי. השמנים חולים יותר, נעדרים יותר מהעבודה, מתעייפים
יותר וכולי וכולי.

• אגודת שומרי־מישקל קיימת בארץ כבר 18
שנה. כמה בוגרים יש לכם?
יותר ממיליון איש ואשה. ומיליון אחרים ניסו לרזות בצורות
אחרות. הבעיה של השמנים היא שכל יום הם מחפשים אלוהים
חדש ודיאטה חדשה.

• למעשה, הרזיה היא תהליך של גמילה, כמו כל
תהליך־גמילה אחר. כמה אנשים באמת נגמלים אצלכם,
כלומר נשארים רזים כל החיים?
רק ־? 109 נגמלים לגמרי. האחרים משמינים שוב ומרזים שוב,
וכן הלאה. להיות רזה זה לא רק לעשות דיאטה, להיות.רזה זה
לשנות סיגנון־חיים, ולא כל אחד מסוגל, יכול ורוצה.

• ובכל זאת, לא כל השמנים הם שמנים מאוכל,
יש בטח שמנים מסיבות אחרות.
לא תאמיני, אבל רק 0.00196 מהשמנים הם בגלל בעיות של
בלוטות. כל השאר שמנים מאוכל.

אחרי שש שנות״שתיקה יש תקליט חדש לחנן יובל. כל
המילים של אהוד מנור, כל המנגינות של חגן יובל, שגם שר
את השירים. דור הוא תקליט בן סג שירים, שרק בני הדור
של מנור ויובל יכלו היו לכתוב אותם .״לא נוסטלגיה
מתוקה, אלא חלום ציוני ושברו ״,אומר חנן יובל. נודע לי
שסטף ורטהיימר היה מעורב בעשיית התקליט וגם ת מן בו
כספית. שאלתי את חנן אם זה נכון, ובכלל, מה פיתאוסז
כבר שלוש שנים שאהוד ואני מופיעים בכל רחבי־הארץ בהופעות
סודיות. סוריות — כלומר הופעות שמחוץ לערים הגדולות.
באחת ההופעות האלה סיפר אהוד לקהל, שאנחנו עומדים
לצאת עם תקליט חדש, וגם שרנו את השיר דור מתון התקליט.
אחרי ההופעה עלה לבימה סטף ורטהיימר, שישב באולם,
חיבק ונישק את אהוד ואמר שהוא רוצה חלק בשיר הזה. הוא
רוצה לעשות משהו. לא כל־כך ידענו מה הוא מתכוון, אבל
נפגשנו איתו, והשמענו לו את שאר השירים מהתקליט שעמד
לצאת לאור. הוא התלהב נורא, אמר שהשירים האלה מבטאים את
החלום שלו, והודיע לנו, מבלי שנבקש כמובן, שהוא מתחייב
לקנות כמות גדולה של תקליטים, שאותם, אגב, הוא מחלק
עכשיו בין עובדיו.
האיש השאיר עלינו רושם כביר, של חלוץ אמיתי, של אדם
שיש לו חלום ויש לו חזון, איש המביא הצגות ובידור לפועלים
שלו בהפסקת״הצהריים, המחלק עכשיו את התקליטים שלנו
במתנה לחברי־כנסת. זהו איש המנסה לשנות דברים עם פרח ביד.

• ואחרי ההיכרות איתר כתבתם שירים חדשים
בהשפעתו?
כן. כתבנו שלושה שירים, ושיר אחד מתוכם, אפשר גם
אחרת, אנחנו מקדישים לו בכבוד, בתודה ובהערכה. האמת היא
שעד לרגע זה אפילו הוא אינו יודע שהשיר מוקדש רק לו.
עכשיו שיידע הוא ושידעו כולם, שאנחנו חושבים שעם
אנשים כמו סטף באמת אפשר גם אחרת.

דפנה ברק

אליטליה מגישה:

1/6711/6221

מדרור 1 איטלהי

— 3 (711617(162203 (161/10

משלמים:
עמה 0 הלירטה לטוי־י־-

ל י . -טובתך -
צא לחגיגת קניות

השינויים במטבעות האירופאיים ביחס לדולר
פועלים לטובתך. נצל את תנודות הלירטה וצא
במיוחד.
־ולים
קניות, בילויים, מסעדות ומלונות במחירים
לחגיגת

( 11611116220

עם מי טסים:

יב* מ״!..י ׳ליד, עניל גם לגעל׳י 0פ

אליטליה לאיטליה
זה עניין של יום יום :
ב־ 18.15 אחה״צ

במחירים זולים
אליטליה מציעה לך מבחר תכניות זולות לחופשה

א לי רז י׳ 1

אליטליה״מקיימת טיסה יומית קבועה לרומא, עם
אפשרות לטיסות המשך לערים שונות באיטליה.
בכל יום אחה׳׳צ ממריא לאיטליה מטוס ׳׳איירבוס״
נוח מרווח ומודרני. נצל את הבוקר לסדורים אחרונים,
עלה על המטוס — ובערב אתה כבר ברומא...

איטלקית עם רכב שכור של אויס. הכבישים
--מרהיבים — והכל בהישג ידך.א׳ •<ן יזזדוע מהירים, הנופים מרהיבי ייז שבוע
מכונית בלי הגבלת ק״מ ותכניות סוף רטות.
מיוחדות, עכשיו החל מ־ 69,000 ליר

3 (16^6

איפה גרים:
במלונות שבוחרים

אם אתה מעדיף חופשה •על בסיס אינדיבידואל׳
— טוס אליטליה ובחר לעצמך בתי מלון ותכניות בילוי שהוכנו עבורך במיוחד.

בכפר נופש איטלקי
אם אתה מעדיף את אוויר הכפר. תוכל לבלות נופש
כפרי בסגנון איטלקי. לבחירתך אתרי נופש יוקרתיים
בדרום ובצפון איטליה, למחזורים של שבוע ימים
לפחות ובמחיר הכרות מפתיע.

טרמ צו׳

.ילות —
שנוח וצא לבלות
נוח

חבילותתיו!
־־־״ייילות
תיור לרומא,
1עה ל ך מבחר
ה, מילאנו וסורנטו כולל הדרכה
ורים ובתי מלון. המחירים זולים
ירטות איטלקיות.

פרטים נוספים אצל סוכני הנסיעות ובסניפי אליסליה: תל אביב: רח׳ דיזנגוף , 98
טל 03-244141-6 .ירושלים: רח׳ הלל , 23 טל 02 — 222794 ; 228653 .
ירושלים המזרחית: סאלאח א־דין, טל 02-283515 .

| מלא, גזור ושלח את התלוש למשרד אליטליה הקרוב אליך -
.ותקבל חינם חוברת ״אינטרמצו איטליה״ או חוברת
| לכפרי נופש.
לכפרינ!״״.

, 98 דיזנגוף
אליטליה,
| לכבוד
אבקש:לשלוח לי, חינם.,חוברת ״אינטרמצו איטליה״ או
1חוברת מו1ז_ו\//ץ
שם פרטי ש ם משפחה: מיקוד
כתובת ב __ טלפון

111)3113

דיאלוג הגליון
די א: כולם אומרים שהבעיה העיקרית, שנחשפה
במילחמת שלום־הלבנון, היא תופעת הראש הקטן.
לוג: ואני לתומי סברתי ששורש הבעיה היה נעוץ דווקא
בראש הגדול!

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 7עורכים אלכס פז ובנצי לופו

שבוע הזבל הישראלי, שנפתח בשבוע שעבר בטקס ריחני
רב־רושם, ימשיך ויתנהל גם השבוע, בערים הגדולות בלבד. צו
של בית־הדין־לעבודה, הפסיק את פסטיבל הזבל בעיירות
הפיתוח ובמועצות המקומיות, וחייב את עובדי־התברואה לחזור
לעבודה סדירה.
מוקדי השימחה והצחנה יהיו גם השנה בביבר מלבי־ישראל
בתל־אביב ובגן־הפעמון בירושלים.

ערימת אשפה אופיינית

תפילת התעבורה
תותקן בבתי־כגסת
ניידים
בעיקבות אסון האוטובוס
הזדרזו חוגים דתיים לדרוש התקנת
הנוסח המלא של תפילת־הדרך
בכל האוטובוסים של
אגד, ולחייב את הניגשים
לבחינת־נהיגה תיאורטית בידיעה
בעל־פה של התפילה. אגד
הודיע כי יסכים לתביעה, בתנאי
שבכל בתי־הכנסת יותקן הנוסח
המלא של פקודת־התעבורה.

ספורט

רגע של עברית
והפעם המילה דוס: זהו שיבוש
של המילה אתן. איש חשוב ובעל
השפעה. גביר ונגיד. למגמה: דוס־קורליאונה,
מראשי וממייסדי זד
אירגון לגמילות חסדים ומסמים.
אתן עולם — הקדום ברוד הוא.
תסיט חשובים בהיסטוריה:
תסטוייבסקי(אתן טייבסקי) ואת
כימדום.

בשניה האחוונה
גוש־אמונים מגנה בחריפות את
התנהגותם הנלוזה של חוטפי־המטוס
השיעיים, אשר היכו כת-
בי־טלוויזיה בעת שאלה עסקו
בסיקור הפגנת־הכוח של החוטפים
בנמל־התעופה בביירות.

חולקו תעודות
.שובת מצטייר
מאת בתג העולם הבא
ג טקס חגיגי ורב רושם
העניק אמש ״הנשיא המצטיין״
את התואר ״השובת המצטיין״.
הזוכה
בתואר ״עובד מצ טיין״
היה גם הפעם, זו השנה
השלישית ברציפות, מאז
התחיל המיבצע, עורן העולם
הבא. הוא צויין לשבח על כך
שלמרות היותו סובל מקשיי
התבטאות חמורים בכתב ו-
בעל״פה, הוא ממשיך, בהתמדה,
לדרוש העלאה בשכרו,
ומתעלם בדביקות מכל המלצות
רופאי המוסד שבו הוא
מאושפז.
בתעודת סגן ראשון ל״עו-
בד המצטיין״ זכה סגן־העורך
של העולם הבא, שהספק-
עבודתו הוא ״לא נורמלי״ -
כהגדרת הפסיכיאטר המחו זי.
סגן־מישנה
בתעודת
(מיל
) ל-עובד המצטיין״ זכה
שוב עורך העולם הבא, שהוא
גם ״עיתונאי מצטיין״ ,״אב
מצטיין׳ ,ואשר נולד קרוב
לאמו.
המיבצע כולו אורגן ב חסות
העולם הבא. שאף זכה
בשבחים על כך.

נט אמש להטגר בינלאומי,
אחרי שנשך את מאלפו, שסירב
לשחרר אותו לקבוצת
כלבי מישטרת ליברפול. כתוצאה
מפך לא יופיע השבוע
מדור הספורט שלו, ובמקומו
יופיע מוסף מורחב לענייני
עיתונאות.

הסיכסוך בין פרם לשמיר
בעניין טאבה יועבר, כנראה,
לבוררות בינלאומית.

המורים דורשים להאריך את
שנת הלימודים, כדי שיוכלו
להמשיך נעיצומיהם.

הפגנת גוש־אמונים מחקה
את הטראומה של הפגנת ה־
.400.000

חידת השבוע: לאן נעלם החזיר

מישרד־האנרגיה הסביר אמש את
הודעתו של השר שחל, שאמר:
״הלבנת הון — כן! מחילת מס —
בשום פנים ואופן לא!״ אין זה הזמן
המתאים לחפור מחילות, במיוחד לא
אחרי שהוחלט להפסיק את כריית
תעלת־הימים!

הזמר היווני דמיס רוסוס, ששוחרר
על־ידי החוטפים השיעיים.
מכחיש כי שיחרורו בא
לו אחרי שהחוטפים האומללים
לא יכלו להמשיך ולשאת את

זימרתו.
בעיקבות הצהרת מודעי, כי
חבריו למיפלגה מטפטפים רעל
נגדו, יוסב שם המיפלגה —
למיפלגה הליבי־רעל־ית.

שבוע הספר העברי ננעל ב־סנדלי־רנוור.

נהגי
המוניות יפגינו נגד
המחסור בדלק שנוצר עקב
שביתת תחנות־הדלק, המונע
מהם הצתת מוניותיהם.

עקב שביתת מסלקי האשפה
הצטברו ערימות גדולות של
שקלים בשוק הפולני בליליד
בלום. והן משבשות את התנועה
ואת המיסחר.

נעצרה ח״לת
שומרת שבתו
חיילת שניצלה פירצה בחוק
הגיוס, המאפשרת לבנות חי לוניות
שלא להצהיר ולהת גייס,
נלכדה ביום שבת
כשהיא שומרת בבסיסה.

לא תיחפי
מחילת הימים

קרא היום במוסף המצורף

נכנס להסגר בינלאומי!

בתבלב הספורט של ה עול ם
הבא, שהצטיין בגמר גביע
הבלביאדה בבלו מפילד, הוב-

(״ראש ק טן׳ בלבנון)

אם מצאת יותר מאחד -צדקת!

בחזיריה בירושלים התקבל
אמש חוק-הכנבת.

שר־הנריאות מרגיע את קרובי
הקשישים, שפונו מבתי-החד
לים :״חכו קצת. הבעיה תיפתר
מעצמה!״

חדשות הקיבוץ
מאת: שלומית
מלוא-החופו

אני הומוסקסואלית!
וידויה של
כובס ת בקיבוץ
לפני כ שנתיי ם גיל ת ה
גילה (שם א מי תי -
ר א שי־ תיבו ת שמורים ב מערכת)
,שהיא נמ שכת
לגברי ם. גילה הי ת ה אז
ב ת .16 הי א עזבה א ת
חברתה־ לחדרו עבר ה ל גור
לבד.
החב רי ם בקיבו ץ ף.
( אות בדויה) הזדעזעו.
הם, שהורגלו לכל, החל
ב עי ס קי־ בו רסה וכ להב פינה
ל חוז ר־ב ת שו ב ה ליד
פינת־החי, נדה מו הפעם
באמת.
דויד (שם א מי תי -ה שם
ה ב דוי שמור במע רכת)
,הרפתן, א ב לשלוש
עגלות חינניו תומה ( מ ם
סגולה, ל א רי כו ת ימים)
הרועה, א ב לשני תיי שים
וטלה, חשו שהפעם זה
עבר כ ל גבול .״אם ת בי א
גילה הכובסתאתהחבר
שלה לחדר־האוכל,״ איי מו
השניים ,״נעיף או ת ם
מהקיבו ץ. ל א נר שה ל צ
א צ אינו ל ר או תאתה חרפה!״

ב רי ם בקיבו ץהתפל גו.
חלק, ש אי ת ם סי רבה
לשכב, כינו או ת ה ״זונה״.
א חרי ם, ש אי ת ם סי ר ב
חברה לשכב, כינו או ת ה
״לסבית״.
מזכ׳יל הקיבוץ, שהת בק
ש להגיב, מסר :״הקי בוץ
הו אחברה ליברלית,
ו אינו מתערב בחופ ש־הבי
טוי של הפרט, כך ש אין
כ ל סי ב ה לפגוע
בז כו ת־ החב רי ם המגד פים,
ובצדק, א ת הזונ ה
הזאת!״

ניי
4מחשב מינחד למינן תקליטים גם הזמרים
אוכלים ב צלי ם המעריצנת שבר! אתהמכב

מי ש ח קי רי ר ה

שני אנשי־התיקשורת מיודדים
מאוד ומרבים להיפגש גם מחוץ
לשעות העבודה. זאב ענד התלונן
בצחוק, כי יגאל גלאי נוהג להופיע
באולפני קול ישראל, משם משדר
ענד את השעשועון מישחקי לילה,
ולספר לו בדיחות בזמן שהמיקרופון
סגור. השבוע, במסיבה לכבוד הולדת
בתו השניה של גלאי, הם הירבו לספר
לחבריהם סיפורים זה על זה, כולל
תלונות.
באחת הפינות, הרחק מן ההמולה,
ישבו הזמר אריק סיני עם חברתו
טלי, ליד שולחן מלא מכל טוב. סיני
טרף בהנאה דג אפוי, שהוגש לו עם
צ׳יפס ובצלים. הזמר סיפר כי בימים
אלה הוא עובד על תקליט חדש. עוזרים
לו בכתיבת השירים אפרים ש
מיר,
יצחק קלפטר, אילן וירצ־ברג,
גרי אפשטיין ואחרים.
ליד הבר עמדו המשורר רוני
סומק ואשתו מזה חצי שנה ליאורה.

זאב ענו:

י איש קול־ישראל, מחבק את
הסופר והעיתונאי יגאל גלאי
(משמאל) .במסיבה לבבוד הולדת בתו השניה של

גלאי. בדוחק הרב ששרר בפאב שבו נערכה החגיגה,
הירבו השניים להסתודד בפינה, ללגום בירה
ולהעלות זיכרונות מהתקופה שבה היה ענר מפקדו

סומק, הידוע בחוגי השירה העברית
ככישרון חשוב, הוציא לאחרונה ספר
שירים חדש בהוצאת מסדה. שם
הספה אספלט. אשתו היפהפיה של
המשורר עוסקת בשיווק אריזות־קרטון.
בתו
הגדולה של גלאי נקראת
תות, והיא כבר בת שנתיים ושיבעה
חדשים. לבת החדשה קרא כרמל,
ולמי ששאל אותו אם לא רצה בן, ענה
גלאי, כי נשבע שמאז מילחמת־הלבנון
לא תייצר מישפחתו צנחנים למען שר־הביטחון.

אלונה

שוברים. בסרט היא מגלמת את תפ6
האם עכשיו ימריא הנשר?
צריחות אימים של נערות צעירות
היו הרקע לכניסתו של הזמר והמלחין
יזהר א שמת לאולם, שבו התקיימה
ההקרנה החגיגית לסרט החדש שוברים,
שבו הוא משתתף. המעריצות הצעירות
בנות הטיפש־עשרה, שבאו ל־הקרנת־הבכורה,
לא שכחו את אלילן
מימי תיסלם. הן כמעט קרעו את
בגדיו. סצינה זו התרחשה באולם עוד
בטרם צפו הנערות בסרט, התפור
כאילו לפי מידותיו של אשרות: הוא
מגלם את דמותו של אביתר(״אלביס״)
רובינשטיין, זמר רוק, המנסה להחזיר
לעצמו את הפופולאריות שאבדה לו
מאז שלהקתו התפרקה.
שוברים הוא הימור נועז של
הבימאי אבי נשר. הכימאי, שלזכותו
נזקפו הצלחות קופתיות כמו דיזנגוף

דלדחן נערת־זוהר ודוגמנית, שבאה לפתיחה עם ידידה
| 1 1 11 1 1הצמוד, הדוגמן היפהפה קמיל. מלבד פניה הקורנות
של רון משכה תשומת־לב שימלתה ההדוקה, שהבליטה את תווי־גופה.

הדד/
לשדד/

׳ 1הדוגמנית המתולתלת בת ה״ ,25 באה למסיבה
והדהימה את הנוכחים בהופעתה, שכאילו
הועתקה מסרט״קולנוע ..הדוגמנית לבשה חולצת״תחרה ורודה ושקופה.

22 -י

אצל מאזיני קול השלום של
אייבי נתן השדרן גד ביטון הוא
דמות מוכרת. למעשה, עיקר פרנסתו
של ביטון באה לו מן המסיבות וערבי־הדיסקו
שהוא מנחה.
כרי לייעל את עסקיו, פתח השדרן
מישרד, שכל תפקידו יהיה לטפל בהזמנות
הזורמות אליו. במישרד יש כבר
שתי כורסות ענקיות, שטיחים, שולחנות
וטלפונים.
אבל האישיות החשובה ביותר
במישרד לא תהיה ביטון, אלא מחשב
אלקטרוני בעל שני מסכים, תקליטוני

זיכרון ומדפסת. בזיכרונו של המחשב,
שנרכש בכמה אלפי דולארים, מקוטלגים
יותר מארבעת אלפים תקליטים
ותקליטונים שביטון רכש במשך הש־ייח
דלחורוי יי״וריוח -1-1מזי־ייזוי יו -יו
המופיע באותו תקליט.
בגלי צה״ל עובדים כבר שנים :
אחדות על פרוייקט דומה, של קיטלוג ;
עשרות אלפי התקליטים של התחנה :
הצבאית במחשב. ביטון השיג אותם. י
הוא גאה מאוד במחשב שרכש, וטרח י
להראותו לכל מי שבא למסיבה שנער־ ׳
כה לכבוד פתיחת המישרד.
בחזית המישרד, על המידרכה, הוצב ־
שולחן קטן, ועליו ערכה אמו של בי־ .
טון כיבוד צנוע, שכלל משקאות קלים :
ויין תוסס. הרבה מפורסמים וחשובים ן
לא היו שם, אבל את מקום השמות
הגדולים תפסו במסיבה צעירות יפות:: ,
ממעריצותיו של השדרן.

כולם בים והירבו לשתות יין. בשולחן

קרוב לים ישבו יזהר אשרות, יאיר
ניצני, שגם הוא משחק בשוברים
וצוף, מי שהיה נגן־הבאס של להקת

יפה היא תגלית
בי נשר בסירטו
דה של שחקנית

מתוסכלת בשם ליאת לאמור (בצרפתית. :האהבה׳),
המתפארת בהצלחות שחיו לה, כביכול, בארצות־הברית.
לידה, בתצלום: דודו דותן, המגלם בסרס עיתונאי.

תיסלם. מאז פירוק הלהקה מצא לו
ניצני עבודה כסמנכ״ל בחברת התקליטים
הד־ארצי, ואשרות עושה כסף
בהפקת תקליטים לזמרים שונים.
השניים נראו מרוצים מהחיים והירבו
לעודד את צוף. שנראה חיוור ומדוכא.
כוכב אחר בסרט הוא שחקן נתן
דטנר, שתיאר את הופעתו בסרט כאתנחתא
קלילה בין התפקידים הרציניים
שהוא מגלם בתיאטרון הרפרטואר
.,דטנר משחק בסרט את תפקידו
של קורץ, כוראוגרף מופרע במקצת,
המנסה בעזרת תככיו להדיח את בימאי
הסרט התנכ׳׳י ולבוא במקומו. לאורך
כל הסרט משחק דטנר תפקיד קומי,
חוץ מחמש דקות, שבהן יש לו מונולוג
רציני. בזמן שהוקרן המונולוג, שהה
דטנר מחוץ לאולם־הקולנוע והיטה
אוזן לתגובות הקהל לקטע הרציני
שלו. .לא היה לי אומץ להישאר
בפנים. אם הם היו צועקים, בוז׳ הייתי
מת,׳׳ התוודה השחקן.
הסרט הופק בתקציב דל במיוחד,
והמפיקים נאלצו לשלב בו פרסומת
סמויה. כן, למשל, באחת מסצינות
המריבה בסרט, כועסת אחת השחקניות
על יריבתה, שלקחה ממנה את השמפו
שלה. שמו המיסחרי של אותו שמפו
מופיע אז על המסר במשר כמה שניות.

171ה | 4 | 11 מאיימת להיות תגלית מוצלחת נוספת של אבי נשר,
| #1 11 11 המחבק אותה. אל הסרט היא התגלגלה נמיקרה, אחרי
שנשר חיפש נערה לתפקיד זעיר בסרט. נשר מספר כי כשראה את הצעי רה
בעלת החיוך הענק והקול הגדול, החליט מייד לשנות את התסריט.

11י 11ך 1צולמה במסיבה עם אחותה השדרנית
11^111 שוש עטרי (משמאל) .השתיים ישבו 4 ישולחן הצופה אל הים והתבוננו בחוגגים. בתצלום למטה:

עטרי הצטלמה גם בחברתה של הדוגמנית חלי גולדברג,
בעבר ידידה צמודה מאוד של הבימאי אבי נשר, המקווה
כי עם שוברים הוא מחד שאת המגמה של הצלחותיו.

99והלהקה, עוד לא התאושש מהנפילה
הגדולה של סירטו הכושל על
הלח׳׳י, זעם ותהילה, שירד מהמסכים
זמן קצר מאוד אחרי הבכורה. עוד
בזמן צילומי זעם ותהילה התחיל נשר
לכתוב את התסריט לשוברים. זהו
מחזמר מטורף על קבוצת שחקנים,
היוצאת עם בימאי תמהוני לישוב מידבר,
נידח, כדי לצלם סרט תנכ׳׳י רל־תקציב.
המפיק של הסרט התנכ׳׳י נמלט
עם כספי ההפקה, ולשחקנים לא
נותר אלא לסיים בעצמם את הסרט־בתוך־סרט
בכוחות עצמם.
הלשונות הרעות יודעות לספר כי
מאז שנפרד משרון הראל היפהפיה,
חברתו לחיים, לא הצליח נשר באף
סרט שעשה. מאות הילדים שהצטופפו
בקולנוע אסתר בתל־אביב כדי לחזות
בהצגת־הבכורה של שוברים, הוכיחו
שהם ״אכלו את הסרט׳׳ ,כלשון אחד
המפיקים. הם צחקו במקומות הנכונים,
מחאו כפיים, ובחוץ, באולם־הכניסה
של בית־הקולנוע, נשם המפיק אי*
ציי, צדוייק לרווחה.
מאוחר יותר התקיימה מסיבה עליזה
במועדון שמיים. מן המירפסת צפו

בקטע אחר בסרט עובר מאיר מ אי
כשבידו מגש משקאות קלים ומציע
לצמאים משקה קל מסויים, תוך שהוא
נוקב בשמו.
צחייק ונשר אינם מתביישים בעוניו
התקציבי של הסרט שעשו. באחת
הסצינות בסרט התנכ׳׳י המטורף, יש גם
פרודיה על דויד המלך, הסועד כמיס־עדה
סינית מפורסמת.
אנשי יחסי־הציבור של הסרט ניסו
לעורר את הרושם כי במהלך ההסרטה
התרקם רומן בין יזהר אשרות לגלי
עטרי. יודעי־דבר, שהיו על בימת הצילומים,
לחשו שחוץ מהחזקת ידיים
מיקרית לא עשה אליל־הרוק, בעל המראה
הנערי, שום צעד מעשי לקראת
רומן ממשי יותר. בעצם, מוסיפים
אותם רכלנים מרושעים, תעלומה גדולה
אופפת את זהותה של הגברת שאי-
תה בוחר אשרות לחלק את החוויות
מעבודתו המרתקת.
נשר וצחייק ישבו בצד וחייכו. לדעתם,
הוכיחה תגובת־הקהל שההימור
הכספי הצליח הפעם. למשקיעים אולי
תהיה האפשרות לראות את כספם בחזרה
— וזה די־נדיר בקולנוע הישראלי.

11־ 1411171 1*111 חוץ מכישרון מישחק וקול אדיר יש לסי (היימן)
| / 1 11 11 14 עוד יתרון -אבא מפורסס. אביה הוא המלחין
נחום היימן, שהצהיר באוזני כולם עד כמה הוא מתגאה בכישרון החדש
שצמח אצלו בבית. סי האכילה את אביה בסלט חסה עם ביצים.

־42232533

א מ רי ק ה היא ארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות. ובניו־יורק מיליוני
אנשים מכל העולם, בעלי צבעים
רבים ותרבויות שונות, שהמשותף
לכולם הוא הרצון לזכות באפשרויות
אלה ולהצליח, להתפרסם ולהרוויח
ממון בדולארים.
אחד מהרבים האלה הוא יובל כס־פין,
מעצב־אופנה ישראלי, המתגורר
במנהטן והמורה כי בא לניו־יורק כדי
לחפש הכרה, להוכיח שהוא יכול גם
שם .״רציתי אמריקה, ואני אעשה אמריקה!״
אומר הצעיר בן ה־ ,29 שהגיע
לניו־יורק לפני עשרה חודשים (״אף
אחר לא חיכה לי פה״) ,שכר דירת-
סטודיו והתחיל ליצור קשרים עם
מיפעלי־אופנה, שראו את תיק־העבו־רות
שלו ומאוד התלהבו והציעו לו
לעבור עימם.
בדיוק באותה עת הוא פגש את
ידידתו סמרר, אשתו של הישראלי
מרטין טאוב, היושב בניו־יורק מזה 20
שנה ושהתעשר מעיסקי רחיצת־מכוניות.
כשמרטין ראה את תיק־העבודות
של יובל הוא החליט מיד

אפטר פייב, כלומר בגדים שניתן
ללבוש משעה חמש אחר־הצהריים עד
לתוך הלילה — שמלות וחליפות בהן
מתהדרים כשהולכים לתיאטרון,
לקונצרט, לארוחת־ערב, לקוקטיילים
ואירועים חגיגיים.
לדוגמה? שימלת־ערב ארוכה, עשויה
אורגנזה בגווני אדום־שחור, בעלת
כתפיות דקיקות, או שימלת־ערב
עשויה כולה משי בגווני שחור וזהב
וטול־רשת, רקום בפאייטים בעבודת־יד
מעטר אותה.
יובל, הידוע בעיצובו היוצא־דופן
סבור כי, עקרונית, סיגנונו לא השתנה,
הוא רק הוריד טון אחד והפך לרגוע
יותר מבחינת העיצוב, קיבל כיוון
קלאסי כלשהו.
היום הוא חושב על הצד המיסחרי.
בכלל, ניו־יורק השפיעה עליו: הקולקציה
שלו נקיה יותר בסיגנונה, את
הבדים היקרים והיוקרתיים הוא רוכש
בגארמנט־סנטר, מרכז הטכסטיל בניו-
יורק, והוא גם בקשר עם חברה המייצגת
את האופנה הפאריסית. כל
כמה שבועות מגיעות אליו שיקופיות,

2/777נ ש

אתויחח כבוד הסטודיו של יובל כספיו, ששכר•
הדירה שלו עשרת אלפים דולר. הדוגמנית: בדגם מיזרחי חושף־סנור.
שהוא מוכן להשקיע בו ולממן לו
סטודיו.
הם חיפשו ומצאו מקום נהדר
בשררת־מדיסון ורחוב ,64 הבית השני
מהפינה. זהו איזור מאוד יוקרתי, כי
בשדרת־מדיסון, בין הרחובות 60ו־,80
מצויים כל מעצבי־האופנה הגדולים,
כמו איב סאן־לורן, ג׳ורג׳יו ארמני,
ג׳אנו ורסאצי, ג׳יבונשי, קנזו, לורה
אשלי.
יובל תיכנן פנים חדר־תצוגה מרשים,
בעל קירות לבנים, ריצפת־עץ
חומה, שעליה שטיחי זברה אמיתית,
מראה גרולה במיסגרת שחורה ומית־לים
שחורים, שעליהם תלויה הקולקציה
המפוארת שהוא הכין עבור הנשים
האמריקאיות, היודעות ואוהבות להתלבש,
וגם מוכנות לשלם ממון בירוקים.

ך \ 1ה ך 11ךךז אקטבסיגנון מנצח-
1 111 1\ 1.1תיזמורת, מבד-כותנה
בוהק, בלבן, שחור וסגול ועם חצאית לבנה.

לעשירות בלבד 1x257,
גנון הוא סיגנון צ׳רלסטון, מחניף לחמוקים הנכונים.

ז הוא הוריד
טון אהד

1שנ ש אל יובל איזה בגדים הוא
,מעצב, הוא משיב באנגלית: ביגדי

ומה מחירה של שימלת־ערב
׳ שימלת־ערב ממשי1,000 :
שימלת־ערב מאורגנזה 800 :
חליפות־כותנה 400 :דולר, ש!

קוקטיל בדגם יחודי: בין 2,000ל־
3,000 דולר.
בקומה השניה של הסטודיו יש ליובל
מתפרה, שם יושבות התופרות וגם

לט שנה, בגיל
,28 נסע יובל
נסבין לאמריקה
י לחפש הכוה -
בדיו להצלחה

ך 1א ך 1ק 1ל במנהטן שבניו־יורק, מדגימה פטרה גרשל (למעלה
, 1 1| 7 1/11 1ימימין) את דגמיו של מעצב האופנה הישראלי יובל
כספין, ביניהם שימלת־מעיל ארוכה ואופנתית מבד משובח בפסים
תונים כתבו עליו, היה לו סטודיו
משלו, הכירו אותו, ידעו עליו, הזמינו
אותו לכל הפתיחות והסגירות.
בניו־יורק עדיין לא מכירים אותו.
הוא נלחם על עצמו שלא להיות
מעורב עם כל הישראלים, היושבים
שם, כי הוא שונא גטו שכזה, מעדיף
להתחבר עם אמריקאים.

כל תפד
הוא תפר
האסיסטנט שלו, ניצן גדנסקי. יובל
מצייר וניצן עושה של התדמנות וגוזר.
באמריקה לא צריך להתאמץ, סבור
יובל. שיטת העבודה שונה לגמרי. כל
אחד הוא מיקצוען בשטח שלו,
הדרישות והסטנדרט גבוהים וכל תפר
הוא תפר.
גם החיים בניו־יורק. לפי יובל,
שונים לגמרי מאשר בארץ. המעבר
עדיין קשה לו. בגיל 22 עיצב בארץ
בגדים לסרטים, בגיל 24 עיצב בגדים
למחזמר(ברנשים וחלומות) .רל הדי־

ן * שהגיע לניו־יודק היו לו פח־
^ דיים של מקום חדש וגדול, אבל
לאט־לאט הוא מתגבר עליהם. הוא
מאוד אוהב את הארץ, אבל הוא רוצה
להוכיח לעצמו, שהוא מצליח.
הוא נזכר ומספר, כשישב, לאחרונה,
בקרנגי־הול ואכל פופקורן וראה את
הסרט אכסודוס, במיסגרת פסטיבל
הסרטים הישראלי במקום, התרגש
מאוד וחשב :״מה אני עושה פה בכלל?״
אז הבין שהוא שואף חזק־חזק להכרה
בניו־יורק, להיות מעצב־אופנה ידוע
שיזהו אותו וילבשו את בגדיו.
בארץ הכירו הרבה אנשים את שמו

^ 1| 1 1 1 1 1 1ר 1הוא יובל כספין,
1 *1 ¥1
ן 11 1111.1 1 ! 1המצליח ליצור מ־כל
פיסת־בד, בכל אורך או גיזרה, כובע, טרבוש או

אבל הרבה זה לא הוסיף לחשבון הבנק
שלו. אבל בניו־יורק ,״אם יש לך שם,
אתה יכול למכור טי־שירט במחיר של
שימלת־ערב, כי אנשים קונים את
השם״:
יובל גבה־הקומה לבוש כולו בשחור,
מאז שהגיע לניו־יורק זה הצבע
שלו: חולצה וז׳אקט שחורים, מיכנסי־עור
ומגפיים שחורים, טורבן על הראש,
שקצוות שיער מבצבצים מתחתיו.
כשהגיע
לאמריקה עשה קרחת
ואחר־כך תיסרוקות קצוצות וגידל זקן,
עכשיו הוא מגדל את שערו שיהיה
ארוך ויוכל לקלוע צמות.

רחבים, בכחול״לבן. כספין רוצה להצליח בניו־יורק, כי ״כאשר מצליחים
שם,״ אומר יובל ,״אפשר למכור חולצת טי־שירט במחיר של שימלת־ערב
״.עכשיו הוא מוכר את בגדיו ב״ 400 עד אלפיים דולר לכל דגם.
ושבים ברחוב הנידיורקי הסואן.
אנשים עמדו ברולוב, צפו בתצוגה
ואהר־כך נכנסו לחנות.
בחלק מהתצוגה הציג יובל בגדים
בקו מיזרחי ממשי, צמות קלועות,
רשת, שרוואלים, חזיות קשורות
וחצאיות חושפות״טבור ומעניינות.

לבסוף מצהיר יובל :״פה עובדים
ברצינות, שישה ימים בשבוע, מהבוקר
עד הערב״.
מי אמר שבאמריקה צומחים הדו־לאריס
על העץ?
אפשר רק לשאול: מי אמר שבאמריקה
צומחים הדולארים על העץ?

כושית אהת
ושלוש לבכות
^ פני כמה שבועות, בצהרי יום
7השבת, ערך יובל תצוגת־רחוב
בשדרת מדיסון. בבוקר הלך וקנה
שטיח מקיר אל קיר, צר, באורך 20
מטר, עבורו שילם מאה דולר, הזמין
דוגמנית כושית ושלוש לבנות וערך
תצוגה של ממש, להנאת העוברים

כיסוי-ראש אחר הנראה תמיד אוריגינלי ומוסיף נופך .
או שלמות למראה הבגד וגם למראה הלובשת. בתצ־לום:
יובל מטרבש לראש הדוגמנית שלו כובע־זהב.
ות במסיבות
עבד ועיצב כספין עבור ראש אינדיאני, היה מבלה
ובפתיחות, אן החליט שהוא חייב לנסות את מזלו בניו־יורק.
שם הכיר מממן, שפתח לו בית״אופנה. צילומים: דויד קרפי
י — י 2 5

בארץ

#והעומס 913
פתרון תשבצופץ

...אני אדם תרמתי!״
(המשך מעמוד )16
אני לא מניח שזה יעבור כך לגבי דימה.
הזמנים השתנו. יחד עם זאת, אנחנו
אומנם אנשים פתוחים, אבל לא לגמרי
מנותקים מהמסורת.

• כשדימה תרצה להינשא,
אתה רוצה שבעלה המיועד
ישלח אליך שליחים?

2493

זה עניינו. וחוץ מזה, למה את
פותחת פה לשטן?

• אם כך, בדברים האלה אין
הערבית, בחברה שינוי
המסורת היא מעל לכל.
יש פתיחות אבל אין שינוי. זה לא
אותו המצב, שבו הילדה היתה מבודדת
מהעולם לחלוטין, עד שהיתה נישאת
לאיש. הילדות שלי סופגות פתיחות,
הולכות לחוגים, מתלבשות מודרני.
אבל בכל מה שנוגע למסורת, זה חזק
מאיתנו, בזה לא נוגעים.

ם 0טפ ט 0סמ
ס ס מפ שם

• אשתך, בניגוד לנשים
ערביות אחרות, יושבות־בית,
מעורה מאוד בפוליטיקה
ובעבודתך.
היא מושפעת מהאווירה בבית, היא
חברת מזכירות הסניף בחיפה, ובדרך־
הטבע, כשאני בכנסת, היא מנהלת את
העניינים. אבל אם תשאלי אותה, היא
תגיד לך שהיא עושה זאת באי־רצון
וללא התלהבות.

ינאי

• היא פעילה באירגוני
נשים ערביות?
עד כמה שזה קיים. מאז ומתמיד
היא ליוותה אותי בדרכי הפוליטית.
היא משתתפת קבועה בהפגנות יום־
האדמה ובכינוסים בעלי צביון פוליטי
או תרבותי. היא מתלווה אליי לכינוסים
הבינלאומיים שאני משתתף בהם. יש
לה ראש פתוח.

מאוזן:
)1מה הוא חשב כשסמך על
המשקה ()3
)3המתודה היא, בדרך כלל, להביא
דוגמות מן הטבע ()5,4
)9בודד טען נגד ההשמצות
מאחורי גבו ()4
)10 שמענו על השיח הממזרי ()4

)13 עוזר נאמן מימי בראשית ()3
)14״לא רבים ולא יער״ ,טענו
לשמועה כי אבדו במשקל ()6
)15 נסיקה בלונדון ()8
)17 נראה כמו שאול ()4
)18 הם עדיין שואלים כאן שאלות
ברטרוספקטיבה ()4
)20 ברור מה פה הקשר בין אהבת
ציון ואשמת שומרון ()4,4
)22 פלשתים חרשו בבן־בקר
סיאמי? ()5

• כיצד מתנהלים חייכם
התרבותיים?
)24 קשרנו מכונית, השוויצו
הדנברים ()3
)25 הכוח שהניע את דיסני ()4
)26 יש משהו באופן ובצורה של
כול ריקוד ()4
)28 אנא, בבקשה מכם, לא כאן
המקום לתשובה ()3,4
)29 קשר טור בטורא (.)3

מאונך:
)2חור עצום בהשכלה ()3

אליטליה מוסיפה טיפות
ללוט אנג׳לס
החל מה־ 17.6הוסיפה אליטליה טיסה רביעית לשבוע
מרומא ומילנו ללוס אנגילס. אליטליה הכניסה לקו
באוינג 747 קומבי 243 8בעל תפוסה של 298 נוסעים (12
במחלקה ראשונה בסיפון העליון של המטוס 28 ,במחלקת
עסקים ו־ 258 מקומות במחלקת תיירות) בנוסף ל־ 40 טון
מטען.
טיסת אליטליה 620 תצא מרומא דרך מילנו בימים שני,
רביעי, חמישי ושבת בשעה 10.00 בבוקר ותנחת בלוס
אנג׳לס בשעה 15.20 שעון מקומי. הטיסה מלוס אנג׳לס
למילנו ורומא תצא באותם ימים בשעה 17.50 ותנחת
ברומא למחרת היום ב־.16.40
המטוס החדש מציע לנוסעים שורה של חידושים אשר
יוכנסו בקרוב לכל מטוסי הגימבו של החברה.
המושבים במחלקת הנוסעים מעוצבים כך שלנוסע יש
יותר מרווח לרגליים בהשוואה למושב הרגיל.
גם תאי האחסון מעל המושבים הוגדלו לאפשר לנוסעים
מטען יד גדול יותר.
גם מראה התא החדש נותן ביטוי לעיצוב האיטלקי.
בחירת הצבעים והבדים בוצעה ע״י האמן האיטלקי
הנודע ניקולה טרסרדי אשר כבר עיצה את פנים המטוס
של ה־ 9־סם סופר 80 אשר הוכנס לשירות במסלולים
הפנים ארציים והפנים אירופאיים.

)4מנקודת המבט של הדבורה ()4
)5אם לא תריב על התקן, יהיה זה
מחירה של שתיקה ()4,4
)6די חלוש, הנוגע בדבר ()2,4
)7מחה את העקבות וחזר על המים

)8יצאנו, ומאחורינו עלה הכל
בלהבות ()5
)9תשואות הדרן למשפטן שעבר
סוף סוף את המבחן ()4,3
)11 הגיע בשארית הכוח ()2
)12 ירוחם אורח מנומס ()5,4

)16 אלה שנפלו במלחמה לא יכלו
לבזות כל יקר וטהור ()3,5
)19 נוטלים מהמשורר את גן־העדן
האבוד, והוא מתהפך בקברו ()6
)21 על דג אחד הגיעו כמעט מאה
להפלה ()5
)22 נטל תבל ומלואה על צוארם

)23 הזרם של גיאורג וילהלם
פרידריך הגל ()2
)24 כסה מפנים, ומאחור חור ()3
)27 בלי מס זה לא נראה כל כך
מסובך (.)3

,מודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי
$011(8מ8או0
•ע1ראכו־ט
* 1אסוז*אז 0זאו ס

0ז1

שרות ת.ד. ללא תש7יום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

227117 8 1־ 0 3ק
אבן גבירול 0וות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצון

ב עיו ת
ולב טי ם
ב חיי ה מין
מאת

ד״ר מ רדפי זידמן
הוצאת רשפים

בשו חדו
וציתותים אסורים!
אך יש ויש

* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
* מגלי מ תכ ת
* מזכירות או טו מ טיו ת

רדיו דו ק טור בע״מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טלי 286444

מקור התרבות העיקרי שלנו הוא
קריאה בשפה הערבית ובשפה
העברית. אני קורא גם אנגלית. אנחנו
נמנים עם אותם זוגות ערביים בחיפה
המבקרים בתיאטרון העירוני.

• יש לכם מנוי לתיאטרון?
רצינו לעשות מנוי, אבל זה היה
.קשה, בגלל מעצרי־הבית. לא יכולנו
להסתדר עם המנוי. אבל אנחנו מרבים
לראות הצגות תיאטרון שמעניינות
אותנו, ומשתתפים בכל מאורע תרבותי
של הקהילה הערבית.
מכרם חורי ויוסוף אברורדה הם
ידירי־מישפחה, ומאוד נהנינו לראות
אותם בהצגה האי. אני גם חבר באגודת
האמנות העממית, המעודדת להקות
ערביות של פולקלור ותיאטרון.

• אתה הולך ל״בית הגפך?
אני שולל את דרך השיתוף היהודי־ערבי
בבית הגפן. לדעתי, השיתוף הזה
מנוצל באופן פוליטי, הערבים נמצאים
שם לשם קישוט, הפעולות אינן
רציניות ותפקידן לשרת מטרות של
תעמולה. בעיניי, שיתוף־פעולה יהודי־ערבי
זו עבודתם של מכרם חורי ויוסוף
אברורדה בתיאטרון בחיפה. כי זה
טבעי וזה נורמלי. הם עובדים שם על
פי כישוריהם, שאינם מוטלים בספק.
זה לא מלאכותי.

• אתם רואים קולנוע?
אני ושאדייה לא אוהדים של
קולנוע. אם אנחנו הולכים, אז רק
לסרטים מובחרים. הסרט האחרון
שראינו היה מאחורי הסורגים.
אבל אנחנו מרבים לצאת להרצאות
המתקיימות במועדונים, הרצאות
מעורבות ליהודים וערבים, ומרבים
להשתתף בסימפוסיונים. הבנות שלנו
סופגות תרבות מערבית. דימה למדה
באלט בבית הגפן.

• למתת שאתה שולל את
״בית הגפך?
למרות זאת. לפעמים קשה להתנגד
לבנות. שם היה החוג לבלט.
הבנות הקטנות משתתפות בחוגי
ספורט והתעמלות. בנוסף יש לנו דבר
אחד שהוא מבחינה תרבותית וחברתית
חשוב לנו מאור: כמעט כל שבוע אנחנו
מקיימים מיפגש עם החברים. זהו
אירוע תרבותי וחברתי, משוחחים,
קוראים ביחד פירסומים מהעולם
הערבי, במיוחד כל הקשור בעולם
הפלסטיני. אם מתפרסם שיר חדש של
מחמוד דרוויש — זו בכלל חגיגה.
העולם הזה 2495

שני צעירים מנתניה רקח! שתי נער 1ת במכוניתם ברירה.
1מהש קר הבפרדס. בג ר ר ריח התפוזים. ג י !1בבית־המי שפט
אהבת תפוח
הזהב
ן*צרם תיה הבלונדית התחי־
לה ללטף אותי כבר מהרגע
שעברנו את הגשר. הבנתי מה היא
מתכוונת. למה היא כבר יכולה
להתכוון?״ סיפר החייל שימעון ברגיג
בבית־המישפט.
״חזרתי עם החבר שלי, יוסי פרין,
אחרי בילוי־ערב בנתניה. שתינו קפה
אצלו בבית והחלטנו לצאת לעוד
סיבוב בעיר. עצרנו את האוטו ליד
הגלידה, ברחוב הרצל, וראינו שתי
בנות, שלא היכרנו אותן קודם. שאלנו
אותן אם הן רוצות שניקח אותן הביתה
במכונית, והן הסכימו.
״אחרי שעלו למכונית, הצענו להן
לבוא לשתות קפה אצל יוסי בבית, או
לראות אצלו סרטים. אבל כשראיתי
שהולך להיות רומן, חשבתי שלא כדאי
לנסוע לבית של פרין. ההורים שלו
מבוגרים ופרימיטיביים ואם נבוא לשם
בלילה עם שתי בנות, הם יכולים
לזרוק אותנו מהבית.
״עברנו ליד פרדס ויצא משם ריח
נעים של פרדסים. אז אמרתי ככה
,יאללה, בואו נקטוף תפוזים׳ ,וירדנו
לפרדס״.
גירסתו של ברגיג על ריח פריחת
התפוזים, וקדחת־האביב שתקפה אותו
ואת חברו, הוצבה על־ידו נגד גירסתן
של שתי הנערות, שהעידו בבית־המישפט
כי הבחורים עשו בהן מעשים
מגונים ואנסו אחת מהן.

עצרו לידם שני צעירים במכונית
פיאט ישנה. ברגיג, שהוא יפה־תואר,
הציע לנערות להסיען במכונית לביתן.
למרות כל הסיפורים על אונס תיירות
בנתניה, והאזהרות מפני נסיעה בטרמפ
עם גברים זרים, עלו שתי הנערות
למכונית עם הצעירים.
הן אמרו לגברים את הכתובת
שאליה רצו להגיע, אולם ברגיג הציע
להן לנסוע לשתות קודם קפה אצל
פרין. הנערות העידו בבית־המישפט כי
סירבו להצעה, וביקשו לנסוע הביתה,
אך המכונית המשיכה לנסוע בכיוון
שיכון־הוותיקים, שם גרים שני הצעירים.
הנערות
ניסו לקפוץ מהמכונית, אך
ברגיג פנה אליהן ואמר :״את רוצה

למות? למה לך לקפוץ, יותר טוב
להסתלבט!״ כאשר הגיעו לפרדס עצר
הגבר את המכונית ודרש מאורית
לצאת עם פרין החוצה. הוא איים עליה,
ואז ירדה התימניה עם פרין והלכה
איתו לפרדם החשוך.
״לא איימתי עליה ולא כלום,
אמרתי להם כזה, אולי תלכו לקטוף
תפוזים?׳ והם ירדו יחד והלכו. אני
עברתי עם הצרפתיה למושב האחורי,
ושם קיימנו יחסים מרצונה החופשי.
אחרי שגמרתי, יצאתי החוצה וראיתי
את פרין מגיע. הוא הביט בצרפתיה,
שהיתה על המושב האחורי בלי תחתונים
וחולצתה פתוחה לגמרי, ושאל
אותי אם גם הוא יכול לשכב איתה.
אמרתי לו שאני לא שדכן ושישאל
אותה, והלכתי לדבר עם התימניה.
״לא ניסיתי להוריד לה את החולצה
בכוח, והיא לא בכתה, רק דיברנו ככה
קרוב, וזה הכל״.
בכתב־האישום נאמר כי ברגיג אמר
לבנות :״יאללה, להתפשט בלי בעיות,
ונתחיל בעניינים.״ הוא אמר כי אם
יתנו לגמור בשקט, לא יהיו מכות, אך
אם יתנגדו — ״יהיה חרא!״
בבית־המישפט העיד ברגיג שהם
החזירו את הצעירות לנתניה, והורידו
אותן במקום שביקשו, ליד תחנת־המישטרה
.״חשבתי שהן גרות שם. אני
לא איימתי עליהן שאם יוציאו מילה
למישטרה אני אחתוך אותן. אילו הייתי
חושש מהמישטרה, הרי לא הייתי
מוריד אותן ליד התחנה. הייתי זורק
אותן באיזה מקום בעיר!״ הסביר
לשופטים.

עגיל אהד
במכונית

ך* רין, הנאשם השני, עלה להעיד
מייד אחרי חברו. בעוד שברגיג
הוא חייל בעל חיוך נעים ופנים
ילדותיות, פרין, בן ,22 הוא מכוער, רזה
ובעל אף עקום וארוך. את שרותו
בצה״ל סיים לפני שנתיים, ומאז הוא
עובד במיפעל לארגזים. מחסכונותיו

״*אללה,
להתפשט!,,
ץ מן קצר לפני פסח השנה יצאו
( שתי הנערות, צעירות מאיזור
נתניה, לבילוי־ערב במועדון־הלילה
פלאס. אורית, שחרחורת תימניה יפת־תואר
וחברתה הבלונדית, אנט, תיירת
מצרפת( .השמות בדויים, השמות
האמיתיים נאסרו לפירסום ).השעה
היתה אחרי חצות, והן היו בדרכן לביתה
של אורית ללון שם.
ליר מיפגש־הגלידה. במרכז העיר,

סניגור רובינשטיין
שקר לעזרת חברי

קנה את המכונית מדגם פיאט, שבה
נסע עם חברו ברגיג באותו ערב לבלות
בנתניה.
עוד באותו לילה, שעות מעטות
אחרי המיקרה, הגיעה המישטרה לביתו
של פרין. הנערות זכרו את מיספר
המכונית ומסח למישטרה, וכך זוהה
החשוד.
בתחילה הכחיש הצעיר הכל, וטען
כי לא יצא מהבית ואינו מכיר את
הנערות. עגיל של אחת מהן, שנמצא
במכוניתו, זוהה על-ידו כעגיל של
חברתו, ששכחה אותו במכונית לפני
שבוע. הוא נשבר רק אחרי חקירה
נוספת.
כאשר הגיעו השוטרים לביתו של
ברגיג, נמלט הצעיר מהדלת האחורית.
השוטרים ראו בכך הודאה באשמה, אך
ברגיג הסביר לבית־המישפט כי הוא
נמלט מכיוון שהיה באותה תקופה
נפקד מצה״ל ורצה לעשות את הפסח
בבית, ורק אחר כך לחזור לצבא. כאשר
שמע שוטרים ליד הדלת, ברח מפניהם,
כי חשב שהם שוטרים צבאיים. כאשר
נודע לו כי הם שוטרים אזרחיים, בא
בעצמו לתחנת־המישטרה.
במישטרה סיפר ברגיג כי אומנם
היה עם הנערות בפרדס, אך הכל היה
מרצונן החופשי. על גירסתו זו עמד גם
בבית־המישפט. פרין, לעומת זאת,
אחרי שתי עדויות־שקר, נשבר וסיפר
סיפור הדומה מאוד לזה של הנערות.
הוא סיפר במישטרה כי לא יכול היה
לישון כל הלילה מחרטה וצער .״אני
מצטער על מה שעשיתי, זה החבר שלי,
ברגיג, לקח אותי.״ בבית־המישפט חזר
בו פרין וסיפר, כי לא ישן בלילה
.מכיוון שכאבה לו הבטן, והוא לא
הרגיש טוב,
״אני לא יודע לקרוא, ולכן השוטרים
כתבו בהודאה שלי כל מיני דברים
שלא אמרתי ״.לשאלת בית־המישפט
סיפר פרין כי אומנם סיים שמונה כיתות
בבית־הספר, אך הוא איננו קורא
היטב.

וי״*־ 1

השופטת ולנשטיין
הבלונדית -

השופט קדמי
-והשחרחורת -

״גופה
מפל דבי,,

ן! רין סיפר בבית־המישפט את מה
עשעשה באותו ערב .״יצאתי עם
התימניה מהאוטו בפרדס, וניסיתי
לחבק אותה. היא לא הסכימה. ניסיתי
לנשק אותה, והיא לא הסכימה. כשראיתי
שהיא לא רוצה מגע מיני איתי,
הצעתי לה שתמצוץ לי, והוצאתי את
איבר־המין שלי. אבל היא לא רצתה, אז
עזבתי אותה.
״חזרתי למכונית ובדיוק ראיתי את
ברגיג יורד מהאוטו. ראיתי את הבחורה
השניה עירומה באוטו, ושאלתי אותה
אם היא מסכימה שאני אשכב אתה. היא
אמרה כן, רק שאזהר, כי היא לא
לוקחת גלולות. אני סוף־סוף גבר, היא
הסכימה, אז שכבתי איתה. היא לא
התנגדה. זה לקח שלוש־ארבע דקות
ואז יצאתי״.
לשאלות התובעת, שרה דותן,
הכחיש הנאשם שגרם לאורית בכוח
להכניס את איבר־מינו לפיה, וכי ראה
את חברו שימעון מוריד בכוח את
חולצתה של אורית, שבכתה .״מה, היא
בחורה שבוכה מכל דבר! ראיתם כאן
בבית־המישפט, לא עשו לה כלום והיא
בכתה כמו ילדה בת ״!6הסביר לשופטים.

השופטת
שצקי
רצו טרמפסניגורו של פרין, עורך־הרין מנחם
רובינשטיין. ניסה להוציא מפי הנאשם
כי הוא משקר, מכיוון שלא נעים לו
להפליל את חברו הטוב ברגיג, כפי
שעשה בהוראותיו במישטרה. אבל
השופטים שולמית ולנשטיין, יעקב
קדמי ועדנה שצקי הפסיקו את הסניגור.
הם הבינו זאת היטב בעצמם
מתשובותיו המתחמקות של הנאשם.
בפסק־הדין יביעו בוודאי השופטים
את דעתם על צעירים הנוהגים כך.

*אילנה אלו!
• הנשים מעורבות בערבים
האלה, או שהן רק משמשות
בנות־לוויה לגברים?
בוודאי שהן מעורבות, אם זה
מעניין אותן.
בנוסף אני מרבה לבקר עם אשתי
בהרצאות. לאחרונה שמענו הרצאות
של א״ב יהושע ושל ב׳ מיכאל.

• האם אתה בטד זה

שיוציאו את מיפלגתו של
מאיר כהנא אל מחוץ לחוק?
אני בעד. וההשוואה בינינו לבינו
לא צריכה להיות אוטומטית. צריך
לדון לגופו של עניין. כשהיצור הזה —
אני לא רוצה להגיד בן־אדם — מגדיר
עצמו כתנועה פאשיסטית, גיזענית
ואלימה, זה מצדיק את הוצאתו אל
מחוץ לחוק.

• אפילו במחיר הוצאתה אל
מחוץ לחוק גם של המתקדמת?

לפי הגיון בריא, זה לא צריך להיות
כך. אנחנו הרי אנטי־תיזה לכל מה
שהוא מייצג. התנועה שלנו שמה
לעצמה למטרה לתמוך בהשגת-שלום
במיסגרת החוק. איך אפשר להשוות
בינינו לבינה אנחנו לא תנועה
גיזענית, אנחנו לא מסיתים לאלימות,
אנחנו דוגלים במשא-ומתן בדרכי־שלום.
כל השוואה בינינו לבינו היא
מרושעת וזדונית.

• מהם יחסיך עם. אותם

חברי־כנסת המתנגדים לך?
אני מודע לעובדה שיש הרבה
חוגים המתנגדים לרשימה המתקדמת
כתנועה פוליטית מקובלת. היחסים
שלי עם אותם חוגים הם קורקטיים,
לפחות עם רובם. אני פוגש אותם
במיזנון־הכנסת, במועדוו־חברי־הכנסת
בבית־המלון שבו אנחנו מתגוררים.
באמת, יחסים קורקטיים.

• הצלחת לשבור דיעות
קדומות אצל כמה מהם?

אצל אחדים — כן. בדרך־כלל, עם
החברים ההגיוניים יש לי יחסים טובים.
בעיקר עם כל חברי־הכנסת של מה
שמכונה השמאל: ממפ״ם, ר״ץ והיונים
במיפלגת־העבודה. אני יושב במיזנון
עם חיים רמון, עם שבח וייס, עם רפי
אדרי, ואפילו עם רב שילנסקי —
שהוא קודם־כל עורך־דין, ושנית הוא
יושב־ראש ועדת־הפנים, שאני חבר בה.
למרות העמדות המנוגדות שלנו, יש
לשנינו יחסים טובים.

גוונו
בסנויס
ף ולסיאנו. פטרסן הוא תופעה חריגה בקול!
נוע האירופי: בימאי שהצליח להרים הפקות־ענק,
של מיליוני רולארים, בימאי המודה
בפרהסיה כי הוא מעריץ את הקולנוע האמריקאי,
ואף על פי כן, לא זו בלבד שאינו שואף לעבוד
בהוליווד, אלא שהוא מתעקש להביא את הוליווד
אליו הביתה, לאולפני־הסרטים בעיר מינכן. כמה
כאלה לא היו מזיקים לנו גם בארץ.
הוא השנה לפסטיבל־קאן לל סרט. הוא בא רק
כדי לפגוש כמה עיתונאים ולספר להם
על סירטו החדש, אויבי שלי — סרט מדע
בדיוני, שיעלה הרבה מיליונים, הפקה שהאמריקאים
התחננו לפניו שיבוא ויצילה ממשבר.
נפגשתי עמו בקאן, וכמובן שהשיחה, שבמקורה
צריכה היתה להתנהל על הסרט החדש בלבד,
גלשה בלי מאמץ גם לנושאים אחרים — כפי
שעשוי לקרות עם בימאי נינוח, שבא לדבר ולא
להראות. ופטרסן הגרמני התגלה כאיש האוהב
מאור לדבר.
במשך שנים הכירו אותך כאחד מבימאי
הקולנוע הגרמני הצעיר, העושה סרטים ק טנים
ויומרניים, על נושאים מאוד אישיים.
והנה, לפתע מכנים אותך ..האמריקאי שבין
הגרמנים״ ואתה מופקד על הפקות־ענק. מה
קרה?

פלקור, דראקון המזל ונוח האטארה בתפקיד אטריו ב״סיסור שאינו נגמר׳
מיפלצת בעלת לב טוב ואלף ברגים מפעילים
כסידרת־טלוויזיה בת חמש שעות. בגרמניה
ובאנגליה שברה הסידרה שיאי־צפיה. איך
אתה מסביר זאת?
אני חושב שההצלחה מצביעה על שינוי ניכר
שחל בתודעה הגרמנית בשנים האחרונות. זאת
היתה הפעם הראשונה שסרט גרמני טיפל
בתקופת־מילחמת־העולם השניה ללא שום ריגש,
אשם. הסרט פשוט תיאר מה קורה ל־45

אותי ולא יכולתי אלא רק להצטער שלא הוצע
לי מלכתחילה. אך שוב סרבתי.
הם הזמינו אותי להוליווד, ביקשו שאראה את
החומר שצולם כבר ואחליט רק אחר־כך. באתי,
ראיתי והשבתי במקום שאי־אפשר להשתמש
בחומר הזה.
לקחו אותי לאיסלנד, להראות לי את אתר-
הצילומים המיועד לסרט, והוא נראה לי בלתי
וולנגאנג
פטוסון -בימאי סובובוודוקציות
בגרמניה -עושה סוטים דאמו־יקאיס וחושף
את וישתין על ויגשי־האשם של הגרמנים

וולפגאנג פטרסון מדריד את האטארה
הרגשה קלאוסטרופובית על בימת הצילומים
על בימת הצילומים. כדי שהשחקנים אכן יחושו
נכון שעד לסוף שנות השבעים זכינו — אני
כלואים בתוך מרחב קטן ונעול. ואילו בסרט
וחבריי מן הקולנוע הגרמני הצעיר, אם מותר
החדש, אויבי שלי, השתדלתי להתרחק ככל
לכנות זאת כך — לשבחים רבים של הביקורת.
הבעיה היתה, שהשבחים לא משכו קהל צופים.
האפשר מנוסח מילחמת־הכוכבים. אין זה
מערבון־חלל, אלא סיפור על מיפגש בין דמויות
לכן לרבים בינינו היתה ההרגשה שצריך לשנות
תלת־מימדיות בסביבה אחרת, לא כאן, על־פני
משהו.
כדור הארץ.
אז פנו אליי בהצעה לביים את הצוללת,
וחטפתי אותה בשתי ידיים, משום שראיתי בה
לא מפריע לך לביים סרטים שבהם שחקהזדמנות
להשיג את השינוי המבוקש.
נים צריכים לדבר למכונות, או למסכים רילמען
האמת, אני חייב להודות שמאז ומתמיד
קים, שעליהם יורכבו מאוחר יותר האפקחלמתי
לביים סרטים גדולים לקהל גדול,
טים המיוחדים שהוכנו במעבדה? הרי כל ה סוהושפעתי
מאוד על־ידי הקולנוע האמריקאי.
רט הסיפור שאינו נגמר נעשה בטכניקה זו.
בשנות השבעים לא הזדמן לי להשיג את
האמת היא שזה הפחיד אותי עד מוות.
מבוקשי. חוץ מזה, נהניתי לעשות את הסרטים
הרגשתי כמעט כמו מנהל־עבודה בבית־חרושת.
הקטנים, בעיקר עבור הטלוויזיה. עשיתי כ־20
את הדראקון המעופף בסרט הזה מפעילים 20
סרטים כאלה. וזה היה בית־הספר הטוב ביותר
טכנאים שונים, שכל אחד מופקד על איבר אחר
שיכול להיות לקראת המעבר לסרטים בקנה־של
היצור: אחד על העין, השני על השפה
מידה גדול באמת.
העליונה, וכן הלאה. אתה מתבונן דרך עדשת־המצלמה
ואתה רואה דראקון, אתה מרים את
אבל האם אינך רואה סכנה, כאשר אתה
הראש ואתה רואה אוסף שלם של טכנאים, שכל
מביים סרטים כמו הצוללת או הסיפור שאחד
מתבונן כתשומת־לב במכשיר־טלוויזיה
אמו נגמר, שכל הפרטים הטכניים יסיחו את
שמולו, שבעזרתו הוא מכוון את תנועות האיבר
הדעת מן האדם, מן הדמויות שעמדו פעם
שעליו הוא אחראי. זה כמעט כמו שיגור טיל
במרכז הסרטים שלך?
לא חשוב מה גודל הסרט, בני־האדם עדיין
לחלל.
עיקר העניין שלי. בשעת הצילומים של הצולכאחרונה
זכה סרטך הקודם, הצוללת,
בהצלחה מחודשת ומסחררת, בלבוש חדש,
לת טרחתי הרבה ליצור הרגשה קלאוסטרופוביה

מלחים בתוך צוללת גרמנית, מה זאת מילחמה,
מה היא מעוללת לאנשים.
לא היתה בסרט שום אמירה פוליטית, לא
דובר בו על השואה או על היטלר, ולא היו בו
שום ריגשי־אשם. הקהל התעייף מכל הדיון
הבלתי־פוסק על האחריות והאשמה הרובצת על
כולנו, כשבכל פעם ניסו לדלות שוב איזו דמות
חיובית של לוחם־מחתרת או מתנגד לנאצים,
שישמש כאליבי לאומה כולה.
הצוללת בא לומר בפשטות ובאובייקטיביות
לצופים הגרמנים: הנה כך נראתה המילחמה
לגבינו, בני־אדם במצב הנורא של המילחמה.
הביקורת הגרמנית סברה תחילה שאסור לנו
לעשות דבר כזה, ורק אחרי שהסרט זכה בהצלחה
רבה מחוץ לגבולות גרמניה, הרגשת שגם הם,
המבקרים. נושמים לרווחה, שמותר להם להביע
הערכה לסרט בלי שום רגש־חרטה.
זה התחזק אחרי התגובות של העיתונות
הבריטית לסרט, אחרי הצגתו בטלוויזיה — והבריטים
היו הרי אויבינו בקרב־הצוללות במילח־מת־העולם
השניה.
ואומנם, עם הצגת הסרט בטלוויזיה הגרמנית
נשברו השיאים, כי גם האחרונים שחשו עדיין
שלא בנוח מול הסרט הזה, השתחררו כליל מן
המעצורים כאשר ראו שאפילו אויבינו אינם
חוששים להביע את הערכתם.
ובאשר לסרט החדש. קראו לך אחרי
שההסרטה החלה, בעיקבות פיטורי הבימאי
הבריטי ריציארד לונקריין. ה אם היתה זאת
פשוט עבודת־השלמה?
בשום פנים ואופן לא. אכן, פנו אליי שאבוא
ואתחיל לצלם בתוך שבוע, מן המקום שבו
הפסיק קודמי, והשבתי מייד בשלילה. הם
התעקשו ושלחו אליי את התסריט, שהקסים

מתאים לחלוטין. כך גם התפאורות לעבודות
האולפן. שהוכנו בהונגריה.
אמרתי לחברת פוקס, שהיא המפיקה, כי אם
יורשה לי להתחיל את הכל מהתחלה, ולשמור
בסרט רק את שני׳השחקנים הראשיים, לו גוסט
ודניס קואיד, אהיה מוכן לעשות את הסרט. הם
הסכימו, ואז העברתי את כל הצילומים למינכן,
שם הושלמה כל ההסרטה.
בכל מיקרה, יש באויבי שלי סצינה אחת,
הנמשכת כ־ 20 דקות — סצינה שלא אוכל
לגלות את מהותה, כי זה הסוד של הסרט —
אשר תפתיע את כל מי שיראה אותה. לא בשל
האפקטים המיוחדים, ולא בשל תפאורה, איפור
או כל טכסיס טכני אחר, אלא בשל התוכן והמהות
האנושית של מה שמתרחש בה.
האם זה סרט גרמני או סרט אמריקאי?
זה בפירוש סרט אמריקאי, אולם הוא עשוי
על־ידי בימאי גרמני, עם צוות גרמני, על אדמת
גרמניה, מהתחלה וער הסוף. דבר כזה לא היה עד
היום.
כל הסרט צולם באולפן?
לא, התחלנו לצלם את צילומי־החוץ באחד
האיים הקנאריים, אי שומם ומוזר, שנהרס כליל
על־ידי התפרצויות של הרי־געש, והוא מתאים
להפליא לנוף המוזר והחריג של כוכב־הלכת
המרוחק, שבו נפגשים שני האויבים. אולם את
השמיים הוספנו בתוך האולפן, כי צבע השמיים
בחלל שונה מכפי שנראה מפני כדור־הארץ.
סיפרת פעם שהתחלת לעשות סרטים
בגיל ,11 ושתמיד חלמת להיות בימאי. יש לך
הרגשה שהחלום התגשם!
אני חייב להודות שאני חושב הרבה פעמים על
אותם הימים, ובכל פעם אני אומר לעצמי :״ראה
זה פלא — הצלחתי!״

?דגה פייע־ז

קולנוע
לסחוט
את החיים
הפקות דייויד פאטנם מכה שוב

מה עושה היום
המפיק המקורי־־ביותר בעולם

אין ספק שדייוויד פאטנם הוא היום המפיק
הבריטי בעל התעוזה הגדולה ביותר, ובעל אחוזי
ההצלחה הגדולים ביותר, בסרטים שהוא מוציא
לאוד. אחרי שזקף לזכותו גילוי בימאים כמו אלן
פארקר, יו האדסון ורולנר ג׳ופה, וכאשר עם
הפקותיו נמנים סרטים כמו אכספרס של חצות,
מרכבות־האש, גיבור מקומי, דמעות של שתיקה,
ברור שכל סרט חדש שהוא מכין מעורר
התעניינות גדולה.
כך גם הסרט שהוא מסיים בימים אלה. שמו
הגנת השטח, ופאטנם שב לעסוק בו בנושא
שכבר טיפל בו בדמעות של שתיקה: העיתונות
^ מול הפוליטיקה. כתב משועמם של יומון לונדוני
גדול מנסה למצוא את הקשר המשולש בין מותו
המיקרי־לכאורה של נער עבריין, אשר נמלט מן
הכלא, התפטרות של שר בממשלה, שנחשד
בריגול לטובת הרוסים, ומותו המיסתורי של חבר
לעבודה.
הדלפות בעילום־שם קושרות בין האירועים
השונים, ואי־הרצון של כל הגורמים להרחיב
עליהם את הדיבור רק מדרבן את העיתונאי
להמשיך בחקירתו, כשהוא נעזר כמזכירתו של
הפוליטיקאי המתפטר. אפילו העובדה שבעליו
של העיתון אינו שש במיוחד לתת פירסום לכל
העובדות הללו — ונדמה אף שיש לחצים מגבוה

מאוד כדי להשתיק את הפרשה — אינה מרפה
את ידיו.
גילוי כישרונית. כדרכו, שוב פנה פאטנם
ך ! ובחר באנשים כמעט אלמוניים כדי שיעשו עבורו
את הסרט, כאילו גילוי־כישרונות הוא חלק
בלתי־נפרד ממלאכתו.
שמו של הבימאי הוא דייוויד דרורי. הדבר
המצליח ביותר שעשה עד היום היה סרט תיעודי
על מועדון־הכדורגל מאנציסטר סיטי. הוא
עשה גם סרט עלילתי בשם צעירים לנצח,
׳ שמעטים שמעו אליו. התסריטאי מארטין סטלמן
השתתף בעבר בכתיבת סרטים באורך מלא, כמו

לחיי אהבותיגו (מוסיאון, תל-
אביב, צרפת) -סרט קשה לעיכול,
מחוספס וחריף זה, הוא תופעה
חריגה ביותר בקולנוע הצרפתי של
הסם, שהוא קולנוע מהוקצע, מלוטש, וברוב המיקרים עייף.
הבימאי מוריס פיאלא מצליח כאן להגשים את שאיפתו,
ללכוד כמה ריגעי־אמת מן החיים ולהנציח אותם בסרט -
נצחון קטן של האמנות על המוות ועל המציאות בת־החלוף.
פיאלא מצייר תמונה של מישפחה צרפתית במצב של
משבר. ההורים בגיל העמידה, שיחסיהם מעורערים, מלאי
חרטות על העבר וחוששים מן המוות, ההופך לפתע למוחשי -
רגשות הסוחפים אותם לעיתים למעשים קיצוניים. הצאצאים,
בן ובת, מתבגרים כל אחד בדרכו -הבן ספוג רגש האחריות
של מי שרואה עצמו כאב־מישפחה בעתיד, הבת גומעת בצמא
מן החופש המיני, המאוס כל־בך על שאר בני ביתה, והמעורר
בסתר את קינאתם.
שלא לפי המסורת, אין פיאלא חש צורך לספר סיפור עיקבי
ומטופח. הוא קולט רגעים של שיא במערכת היחסים בין
ארבע הדמויות, והוא סוחט כל אחת מהן עד הסוף, כאשר אינו
מותיר אף לא טפח אחד שאינו נוגע בו, מבעיות כלכליות ועד
לתשוקות עקרות, מתיסכולים מיניים ועד לפחד מפני הקץ
המתקרב.
הסרט מתרכז במידה רבה בדמות הבת (סאנדרין בונר)
והמשברים העוברים עליה, אבל לבני־המישפחה נודעה

סאנדרין בונר -בנות במשבר
חשיבות גדולה לא פחות. כל אחד מהם בתורו מתנהג לא פעם
כנבזה, מצליח להרגיז לא רק את הדמויות האחרות אלא גם
את הצופה באולם. אולם דווקא בכך מתמצית האמת שבסרט
הזה, אשר אינו מנסה לבנות גיבורים, אינו מנסה לסייח
ולקשט, אלא מציג בני־אדם בשר־ודם כפי שהם, מרגיזים
לעיתים, מעוררים אהדה, רחמים או התחשבות.
ומה שחשוב במיוחד: פיאלא יורד לשורשים של דמויות
אלה, מעבר למציאות המיידית והאמינה מאוד שהוא מצייר.

להציל את פנטסיה הסיפור שאינו נגמר (פאר. תל-
אביב, גרמניה) -הפרט הזה, במו
הספר של מיכאל אנדה, שעליו הוא
מבוסס, חורג מן התחום הרגיל של
מוצר מיסחרי. יש המתייחסים אליו במקומות מסויימים
כיצירה מיסטית על כוח״ההשראה של האדם, ההולך ומצטמק
ושבלעדיו יהפכו חיי־הרוח של האנושות לשממה. יש הרואים
בסרט לא יותר מאגדת ילדים. בכל מיקרה, הסרט הזה הוא
שובר״הקופות הגדול ביותר שיצא פעם את גבולות גרמניה
המערבית. וזוהי ההוכחה לכך. שבין אם מתייחסים אליו
ברצינות ובין אם לא, הרי שהרוב הגדול סבור כי הוא מספק
הרבה בידור.
כל נסיון לתמצת את הסיפור הוא חסר״טעם. אפשר רק
לומר כי המדובר בילד בודד, השוקע בהזיות אשר מביאות
אותו לארץ פנטסיה. זוהי ארץ ההולכת וגוועת בגלל מגיפה
מוזרה. רק הוא, הילד עצמו, יוכל להצילה, למרות שאינו יודע
כיצד עוברים את הגבול בין המציאות לפנטסיה. כל העניין
קשור בהרבה יצורים דמיוניים, כמו דראקון מעופף או צב
נבואי. לכן סירטו זה של וולפגאנג פטרסן נשען מעט על
שחקנים אמיתיים והרבה מאוד על מחלקת האפקטים
המיוחדים, אשר סיפקה לו מיפלצות, שדונים ושאר יצירי
הדמיון הפרוע, בשפע רב.
הסרט לובש דוק ורוד של אגדת־ילדים חביבה, הטומנת
בחובה, אולי, מוסר־השבל גם למבוגרים. אלא שבמונחים

הננס וחילזון -הגבולות בין מציאות לדימיון
שבהם מסופר הסרט, יתכן מאוד שהמבוגרים יראו זאת
כסחיתות כבוד להתייחס אליו בכובד־ראש. מאחר שהסרט
משתמש רק במחצית הראשונה של הספר ( ראה ראיון בעמוד
28 עם בימאי־הסרט בפסטיבל קאן) .חסר כאן מוסר־ההשכל
הסופי, שבא, בסיפרו של אנדה, במחצית השניה, כאשר אותו
הילד, אשר צריך להציל את פנטסיה. נופל בשבי הכוח
שהופקד בידיו. את זאת שמרו היוצרים לסרט־המשך, אבל
נראה שאין זה מפריע במיוחד.

של שתיקה, אמאדאוס, קאוס, בלייד ראנר.
ירושלים 48 -שעות, העד, המעבר להודו,
דמעות של שתיקה, אמאדאוס.
חיפה -המעבר להודו, דמעות של שתיקה,
העד.

שחקנית גרטה סקאקי

תל -אביב:
קאוס (גורדון, איטליה) —

מזכירה חוקרת

עיבוד קולנועי מרשים, אנושי ורגיש, של האחים
טאוויאני, לארבעה סיפורים סיציליאניים של
לואיג׳י פיראנדלו.
המעבר להודו (פאר, אנגליה)
— דייויד לין נשען על סיפרו של פורסטר, כדי
להציג את העימות בין תרבות־המערב לתרבות־המיזרח,
בין העולם המתועש לבין העולם
השלישי. מרהיב, מישהק ברמה גבוהה.

קואדרופניה או באבילון, אבל גם במיקרה זה
קשה להתייחס לתקדימים אלה כסיבות מספיקות
לבחירתו של פאטנם.
דבר דומה אפשר לומר על השחקן הראשי,
גבריאל בירן, שהיה אחד הגיבורים בסרט חנה ק:
של קוסטא־גבראס, שצולם בישראל, כי אין ספק
שהופעתו שם לא היתה מלהיבה. למעשה, ההימור
היותר בטוח היתד, גרטה סקאקי, המגלמת את
המזכירה המצטרפת לחקירה.

דמעות של שתיקה (גת,
אנגליה) — סיפור הידידות כין כתב אמריקאי
לעוזרו הקאמבודי, על רקע תמונה מזעזעת של
מילחמת־השמד, המתנהלת בשם סיסמות אידיאולוגיות.
בימאי: רולאנד ג׳פה.
תדריך חובה לראות:
ת ל ־ א בי ב -העד, המעבר להודו, דמעות
העולם הזה 2495

שחקן גבריאל בירן
כתב משועמם

* * העד (אורלי, ארצות־הברית) —
בלש נאלץ להסתתר בין בני הכת אמיש, נוצרים

הסולדים מהמודרניזציה והאלימות. המיפגש ביר
איש הרחובות הזועמים של הכרך המודרני לבין
תרבות שנשתמרה מן העבר הוא מרתק. בתפקיד
הראשי: האריסון פורר.
בלייד ראנר (אלנבי, ארצות־הברית)
— בלש פרטי בעולם עתידני נלחם
ברובוטים אנושיים. הכימאי רידלי סקוט משתמש
בעלילה מתחום המדע הבדיוני כדי לדון
ברצינות, בעזרת אמצעים חזותיים מעוצבים
להפליא, באחת האפשרויות הממשיות יותר של
פני היקום מחר. שוב, עם האריסון פורר.

ייושליס
48 שעות (בנייני־האומה, אר־צות־הברית)
— בלש ורועה־זונות משתפים
פעולה כדי ללכוד לווייתן־פשע מסוכן. סרט מלא
וגדוש בפעילות ובהומור, שילוב מוצלח של ניק
נולטה ואד מרפי בתפקידים הראשיים.
חלפה השוטר מבוורלי־הילם (מוריה,
ארצות־הברית) — אדי מרפי כשוטר היוצא
לנקום מותו של ידיד. מה שקורה אינו חשוב
ביותר. העיקר שמרפי הוא במרכז העניינים,
ובזכותו הסרט הוא להיט־קופה מאין כמותו.

חריצותם נשאה פרי. בשנת 1977
ראו סוף־סוף את חלומם מתגשם, ובנו
בית יפה בראש־העין.
אולם האושר לא שכן במעונם.
הבית החדש עורר קינאה בשירות
בתי־הסוהר, רכילות מרושעת אמרה כי
את הבית בנה שלום מכספי שוחד
שקיבל מאסירים, איתם שיתף פעולה.
נפתחה נגדו חקירה והוא הושעה
מהשירות למשך שנה.
בתקופה הזו התרופפו עצביו של
שלום, הוא החל שותה לשוכרה והפך
לשיכור כרוני. נעמי החלה מתרחקת
ממנו. היא לא יכלה לסבול את הגבר
השתוי, שהיה מתגולל בבית כל שעות
היום ומקלל. היא התלוננה כי הוא אינו
נותן כסף הביתה, כי הוא שותה את כל

בדרכים שונות, אולם הדבר לא עלה
בידו, ונעמי סלדה ממנו יותר ויותר.
היא הוציאה את חפציה מחדר״השינה
המשותף ועברה לישון בסלון .״היא לא
כיבסה עבורי ולא בישלה, ושנה שלמה
ישנה בסלון, כדי שאני אצטרך לאנוס
אותה,״ סיפר בעלה בבית־המישפט.
ביוני, שנה שעברה, כאשר כל בני־־
הבית הלכו לישון, התעוררה נעמי
מריח נפט. היא חשה כי שמיכת־הפיקה
שעטפה את גופה היתה רטובה וגם
הפיג׳מה שלבשה הדיפה ריח־נפט.
מחדר־השינה ראתה להבות. היא מיהרה
לרוץ לתחנת־המישטרה. עד שהגיעה
המישטרה, כיבו הילדים את השריפה.
המישטרה עצרה את הבעל בחשד
להצתה.

שרום אלדומי רקח ג׳ויקאן ושרף את
ביתו, נד להתנקם באשתו (משמאל)
שהיכחה והשבילה אותו. אך השונטת אמרה:

ן * ן, זה נכון, בעלי מעולם לא
נהג באלימות, הוא אף פעם לא
היכה אותי. זו הייתי אני שמפעם לפעם
היכיתי אותו ואף הרבצתי בראשו
במכשיר כבד,״ ענתה נעמי אלדומי
בעיניים מושפלות לשאלות הסניגור,
בנימין בכר.
״אני שרפתי את הבגדים של אשתי.
כי היא לא מכבסת לי ולא מבשלת. וגם
במחאה על שהמישטרה לא מטפלת

בתלונות שאשתי מכה אותי,״ מסר
שלום אלדומי בהודאה למישטרה.
21 שנה עבדו בני־הזוג קשה מאוד
כדי לחסוך כסף לבית פרטי משלהם.
כאשר השיגו סוף־סוף את חלומם, קם
הבעל ושרף את הבית. הסיפור העצוב
רצוף מריבות ומדנים, שהפכו את
החיים בבית לגיהינום מתמשך.
שלום נשא את נעמי לאשה מייד
אחרי שיחרורו מצה״ל, לפני 21 שנה.
הם היו חסרי־כל, שלום התגייס לשרות
בתי־הסוהר ועבד כסוהר. נעמי עבדה
כל השנים במשק־בית וחסכה כל
פרוטה. כדי להגשים את חלומם, עבדו
השניים בשעות הפנאי שלהם בניקוי
חדרי־מדרגות.

משכורתו בבתי־הקפה בראש העין,
ומחזיק מונית כרכב צמוד.
המריבות הלכו והחריפו. נעמי
החלה להכות את בעלה השיכור ואף
רדפה אחריו לבתי־הקפה, צעקה,
קיללה והעליבה אותו. חמשת הילדים

שלום הודה כי הצית את ארון־
הבגדים של אשתו .״התלוננתי הרבה
פעמים במישטרה שאשתי מכה אותי,
אבל הם לא שמים לב. לאשר, מותר
הכל, רק על גבר הם מכבידים. הם
חושבים שאם אני שיכור אז מותר לה

של בני־הזוג היו אומללים מאוד
במערכת מישפחתית זו.

לרצוח אותי,״ אמר. בית־המישפט נתן
צו כי על הבעל להתרחק מהבית ולא
להתקרב לאשתו.
שלום עזב את הבית והתגורר בבית
אמו הישישה. הוא הרגיש עצמו מוכה
גורל. הנה, אחרי שנים רבות של עבודה
קשה וחסכונות, הגיע סוף־סוף לבית
יפה ולחמישה ילדים מוצלחים, אלא
שאז נזרק מביתו ומעבודתו, והפך
לשתיין חסר־ערך.
שלום סירב להתגרש מאשתו. .אני
לא שרפתי ולא ניסיתי לשרוף את
אשתי, אני עדיין אוהב אותה ויש לנו
חמישה ילדים. כל מילה רעה שאגיד
נגדה תהיה בעצם נגדי,״ העיד בבית־המישפט.

גלגל־שמ**

גראש
^ שנת 1980 הסתיימה החקירה
^ ושלום טוהר מחשד. נעמי פנתה
לשרות בתי־הסוהר ודרשה להחזירו
מייד לעבודה. אולם שלום כבר לא היה
במצב נפשי מתאים לעבודה. הוא שתה
לשכרה ולא יכול היה למלא את
תפקידו. אחרי ימים ספורים בתפקיד
יצא לפנסיה מוקרמת.
שלום ניסה להיגמל מהאלכוהול

רציתי להתאבד
ערירי שריפה,
:1תור הבית * ,זו
11 הלטתי שזה יבול
לפגו! 1בילדים!1״
הוא סיפר על תחילת חיי־הנישואין,
על האהבה הגדולה שהיתה ביניהם.
״היכרתי את נעמי אחרי שהשתחררתי
מהצבא. נישאנו ובשלוש השנים
הראשונות לא היו לנו ילדים. לילה
אחד היא בכתה ושאלה אותי, :שלום,
אם לא יהיו לנו ילדים — אתה תעזוב
4אותי?׳ ואני אמרתי לה: לעולם לא
אעזוב אותך!׳
הבעל סיפר על מסכת היגון והסבל
שעברה עליו בשנים האחרונות. .היא
ניסתה לרצוח אותי, היא רצתה להכות
בראשי בגלגל־שיניים המחובר למוט.
זרקתי את המכשיר לגינה, והיא
החזירה אותו ותלתה אותו על הקיר
כקישוט ״,סיפר.

.היא היתה משפילה אותי לפני
הילדים, ופעם אחת גם לקחה זוג
תחתונים ויצאה. כאשר אחד הילדים
שאל אותה לאן היא הולכת, היא אמרה:
,אני הולכת להזדיין עם מי שארצה,
ואבא שלכם יתפוצץ ויקבל התקף־

באותו ערב יצא שלום מהבית והלך
לבית־הקפה הסמוך, שם שתה והשתכר.
כאשר חזר הביתה לא הצליח להירדם.
הוא הסתובב על מישכבו ולבסוף עלה
לעליית־הגג, שפך נפט מהג׳ריקאן,
שהכיל נפט עבור הפתיליה של יום
שישי, והצית את ארון־הבגרים של אשתו.
הוא
עזב מהבית ובדרכו שפך, לדברי
כתב־האישום, נפט גם על ספת״הסלון,
שעליה ישנה נעמי. שלום הכחיש כי
ניסה להצית את האשה. :אני אוהב
אותה אני לא זוכר אם שפכתי עליה
נפט, לא רציתי להצית אותה וכמובן
שלא זרקתי עליה גפרורים. אם המיש־טרה
מצאה גפרור שרוף בין הסדינים
שלה זה מפני שהיא מעשנת כמו קטר,״
העיד שלום.
י מייד אחרי השריפה הסגיר עצמו

תובעת דותן
גפרור שרוף במיטה

שלום למישטרה, כשבידו שקית ובה
סדין, מגבת ומיברשת־שיניים. .אני
מיקצועי, הייתי סוהר הרבה שנים וידעתי
שיעצרו אותי, אז הכנתי לי כבר את
הכל,״ סיפר לבית״המישפט.
חושד בעמייס
**ץ לום ישב במעצר זמן־מה ואחר
כך שוחרר, בתנאי שלא יתקרב
לביתו ולאשתו.
אך שלום לא שמר על הצו. הוא
המשיך לשתות לשכרה ופעמיים הגיע
אל הבית. כאשר התלוננה על כך נעמי
במישטרה, התברר לה כי אין בידי
התביעה לעשות דבר, מכיוון שהיא
העדה היחידה להפרת הצו הזה. מאחר
שלפי החוק אשה איננה יכולה להעיד
נגד בעלה, אלא במיקרים של תקיפה
ואלימות מצידו, לא היו בידי הפרקליטות
ראיות קבילות כדי לפתוח
תיק בעניין.
נעמי ידעה כי הסוף לא יהיה טוב, אך
לא, יכלה לעשות כלום. בינואר השנה
חזרה נעמי מעבודתה בשעה חמש,
וראתה שכנים ליד הבית. .שלום שוב
שרף את הבית ״,אמרו לה. היא התקרבה
וראתה כי כל העציצים בכניסה הושחתו
במכשיר כבד. שולחן הסלון היה שרוט
ושבור, המקרר והתנור היו מושחתים
ושבורים וחדר־השינה היה שרוף כולו.
״שכנים האירו לי בפנס את החדרים
וראיתי כי הכל שרוף. נעשה לי שחור
בעיניים. כל הארון שלי 9 ,מטר, היה
שרוף כולו, וכל הבגדים וכלי־המיטה
חרוכים. לא האמנתי שבן־אדם יכול
לעשות דבר כזה. לא היה לי איפה לגור
עם הילדים. שכנה שיכנה אותי לשבוע
בביתה, עד שצבעתי את הבית מחדש
ואפשר היה לחזור לגור בו,״ סיפרה
נעמי.
הפעם עצרה המישטרה את שלום
עד תום ההליכים נגדו. מבית־הסוהר
כתב הבעל לאשתו ולבני־מישפחה אחרים
:״אני מודה ששרפתי ואת העונש
על ההצתה אקבל באהבה.״
התובעת, שרה דותן, הגישה לבית־המישפט
את מכתביו אלה של הנאשם.
אך הסניגור טען כי בעת ההצתה היה
שלום שיכור, ולכן לא יכול היה ליצור
את הכוונה הדרושה לעבירה פלילית.
שלום עלה על דוכן־העדים, סיפר
מה קרה ביום;ההצתה.
במדינה עסקים
השכם״*} זביגדי־הים
קודם לחיילים,
אחר־כד לחתיכות
הלהיט הגדול ביותר שתיכנן רנן
בן־דויד ( )32 עד היום הוא השכפ״ץ של
צה״ל.
מייד אחרי סיום למוריו במיכללת
שנקר, תיכנן בן־דויד עבור חברת חגור
את דגם־האב של השכפ״ץ. הדגם יוצר
בתחילה עבור היחידה ללוחמה בטרור
של צה״ל, והצלחתו הגדולה הביאה
לייצור המוני של השכפ״ץ והפצתו בין
כל חיילי צה״ל.
אבל מאז החליט בן־דויד כי דימיונו
וכישרונו מתאימים יותר לתיכנון ביג־די־ים
ופריטי־אופנה אחרים לנשים,
ולא לחיילים. ואומנם, בשנים האחרונות
עיצב בן־דויד לחברות ליז.
ויקטורי, מיפ ופפקו, קולקציות שלמות
של בגדי־ים בצבעים מרהיבים.

הגר אנוש, עיתונאית, בספר בשם זה,
שאותו הוציאה באחרונה. .עיתונות זה
הרבה דברים, לטוב או לרע. זה יכול
להיות חלטורה, אמנות, שליחות, עיסוק
ארסי, ועוד כמה דברים ״.היא
מגדירה את ספרה כ״מדריך חיוני לעיתונאי
שבדרך, ערכת־הישרדות בקרבות
העקובים מדיו, בדרך למקום
טוב באמצע העמוד הראשון. כתוב
בעברית קלה, כדי שגם מיקצוענים
יבינו.״
אימוץ האפרוריות. הספר של
אנוש, עורכת־חדשות בידיעות א חרונות,
כתוב בהומור, מעורר חיוכים פה
ושם. .בניגוד לדיעה הרווחת,״ היא
מכריזה. ,אין עיתונאי חייב להיות בור
בכל התחומים״.
על עצמה היא מספרת. :אינני
עיתונאית חשובה. מעולם לא הגעתי
להרכב הלאומי הראשון, ועכשיו אולי
כבר מאוחר. עיתונות במיטבה היא
לרוב מלאכתם של אנשים צעירים.
אני, לעומת זאת, בת ,43 ולא נראית

כאשר יש לך הרגשה מוזרה שאוזן
נעלמה מצותתת לשיחותיו, כאשר
בתחנת־הדלק יורקים עליך בשל השלט
עיתונות, כאשר פצצה קטנה
מתפוצצת ליד דלת ביתך.״
אחרי 20 שנה בעיתונות, ולמרות
שהדברים הלא־נעימים הנ״ל קרו לה,
היא מעולם לא חשבה לעזוב את ה־מיקצוע.
.האי־נעימות זה חלק מהעניין,״
היא אומרת. ,זה נטל, אבל גם
אישור שאתה עושה משהו, שאתה
קיים, ששמים־לב אליך״.
אנוש עלתה בגיל 15 מהונגריה. היו
לה אז. שני שמות הונגריים בלתי־אפשריים,״
שאותם עיברתה אחרי
הצבא. היא נשואה ליוחנן קלדי, המפיק
המוסיקלי של הטלוויזיה הלימודית,
ואם לבן 14 ובת תשע.
את כתב־היד של סיפרה הראתה רק
לבעלה ולבנה, כדי שאיזה עיתונאי
אחר לא יגנוב לה את הרעיון. היא
ובעלה הוציאו את הספר בהוצאה
פרטית, תענוג שעלה להם בערר 2000

סיפר שלום:
התגוררתי אצל אמי, ולא היה לי
כסף לקנות סיגריות. הילדים שלי היו
נותנים לי כסף מפעם לפעם. ביקשתי
שיביאו לי מצעים ובגדים, אבל היא לא
נתנה להם.
הייתי במצב כזה שידעתי כי אני
מוכרח לעשות משהו, להתאבד או להרוג
אותה. ואני מודה לאלוהים שהכל
נגמר רק בנזק לרכוש.
החלטתי להתאבד, וקניתי בקבוק
ג׳ין. לקחתי את הבקבוק לפרדס והתכוונתי
להתאבד שם. אבל בסוף החלטתי
להתאבד בבית שלי. זכור לי שישבתי
על המיטה הזוגית והחלטתי להתאבד
בשריפה.
ראיתי פיתאום שאשתי כבר עשתה
שינויים בבית, הרסה קיר, והחליפה
שטיח, כאילו שהיא בעלת־הבית. כעסתי
מאוד, שתיתי, יצאתי לגג ולקחתי
את הג׳ריקאן. שפכתי נפט בסלון על
הספה והצתתי במצית. שברתי טלוויזיה
מקולקלת וגם מערכת שקניתי לבן
שלי.
הייתי בלתי־מאוזן. היום אני חושב
שאדם שמבצע מעשים כאלה הוא
חלאת־אדם. עצם העובדה שילדיי באו
מבית־הספר וראו מהומה ומכבי אש, זה
פגע בהם, ומגיע לי עונש, למרות
ששרפתי את הרכוש שלי.
עד כאן דבריו של שלום בבית־המישפט.
התובעת
העלתה על דוכן־העדיס
את הבן הבכור והבת הגדולה של בני־הזוג.
כאשר עלו שני הילדים יפי־התו־אר
על דוכן־העדים, אפשר היה לדמיין
כיצד נראו הוריהם לפני 20 שנה, כאשר
היו עוד צעירים, יפים ואוהבים, וחלמו
על בית מלא אושר ושימחה.

אילנה אלך;

שכפ״ץ ובגדי־ים בעיצוב בן־דויד
דמיון, כשרון וצבעים מרהיבי
הוא גם הכין עיצוב שונה לחברת רון-

קטלוג ללא שם. הצלחתו של בן־
דויד בעיצוב ביגדי־ים הביאה לו הזמנות
לחו״ל. הוא נסע לצרפת ומילא
גם שם הזמנה לקולקציה של ביגדי־ים.
כאשר חזר ארצה, לפני זמן קצר, גילה
כי החוזה, שחתם עם חברת רון־לי, לא
קויים על ידה.
במיכתב ששלח המתכנן לחברת
רון־לי, על־ידי פרקליטו, נמרוד אשכול,
הוא תובע את הכסף שהובטח לו
בחוזה וטרם שולם. אך עיקר זעמו של
המתכנן הוא על הפרת ההבטחה כי שמו
כמתכנן יופיע ליד כל פירסום של
ביגדי־הים היפים שתיכנן. בן־דויד
גילה כי החברה הפיקה קטלוג המכיל
עשרות מדגמיו, אך שמו אינו מופיע בו
אף פעם אחת. גם מן הפירסומים בעיתונות
נשמט שמו של המתכנן כליל.
במיכתב נדרשת חברת רון־לי למלא
את התחייבותה ולפרסם את שמו של
בן־דויד ליד יצירותיו.

עיתונות

בדרך לעמוד הראשן!
מחשבות ורודות
של עיתונאית אפורה
״עיתונות זה לא מיקצוע,״ טוענת

צעירה מכך אפילו בדקה. מעולם לא
השתתפתי במישדרי־טלוויזיה, ולכן
אין סיכוי שתזהה אותי ברחוב. אני
קטנה, מרושלת ובעלת הופעה אפורה
לא פחות מגוון קווצות־השיער ליד
השביל בצד שמאל.
״כמו שאמרו פעם בבסיסי־הדרכה
— לא נראית אחת מהסגל. יש לי
פרצוף של פלוגת־מיפקדה. נולדתי עם
ההופעה הזאת, כמו גם עם העצלות,
שמנעה ממני לעשות משהו — משהו
הרבה — כדי לבנות לעצמי חזות,
התואמת יותר את הדימוי הטלוויזיוני
של העיתונאית־ללא־חת. במקום התעמלות,
מיספרה, אופנת־עילית ויישור
שיניים, החלטתי בשלב מוקדם של חיי
לאמץ אל ליבי את האפרוריות.
אפשר אבל קשה. אחר־כך מספרת
אנוש על התהלוכה, שאינה חדלה
לעולם, של הכישרונות הצעירים
המידפקים על שערי־העיתונות. ליבה
נשבר מרחמים, כי את צעדו הראשון
במיקצועו הנבחר אין המועמד עושה
כלל. זה משהו שעושים לו: קודם כל
דוחים אותו.
.האם זה בכלל שווה את המאמץ?״
היא שואלת ,״על השאלה הזאת תצטרך
להשיב בינך לבין עצמך, כאשר
מעירים אותך באישון ליל־אהבים סוער,
כי מישהו הצית צריף של זונה.

דולר, ואת ההפצה בחנויות ברחבי
הארץ עושה אנוש בעצמה, מפני
שמפיץ מכובד אחד אמר לה :״אם את
רוצה לפרסם את המחשבות הוורודות
שלך, אני רוצה לפחות 45 אחוז ממחיר
הספר״.
לכן מציעה אנוש לכל מי שרוצה
להוציא ספר, שיוציא בכוחות־עצמו,
אם הוא קצת מתמצא בשטח, אחרת
כולם ירוויחו מסיפרו, פרט לו־עצמו.
תוך כדי עבודת ההוצאה, הכעס למראה
ההדפסה העקומה, הריב עם הכריכיה
והקילומטראז׳ים שעשתה בסוסיתא
68 שלה כדי להפיץ את הספר, עלה
בדעתה להוציא עוד ספר, שלו היא
תקרא אפשר להוציא ספר, אבל
קשה.
דשת הגדרה ליברלית
עיקריז לסוד
הצבעה לסוד
ההסבר של יחזקאל פלומין, סגן־
שר לשעבר וממתנגדי ליכוד־הליכוד,
כשנשאל כיצד קרה שחבריו בכנסת
סטו מעקרונותיהם והצביעו בעד חוק
איסור החזיר :״אנחנו לא עוסקים
בחזיר, אלא בחזירות׳״

מפילהומוט1של1יוזיוו־ 5טאו5
הודות לתרומותיהם הכספיות של חברות ושל תושבים ׳
מתאפשר גם השנה קיומו של הקונצרט המסורתי בפארק.

בקונצרט הפעם תופיע התזמורת הפילהרמונית של ניו־יורק בניצוחו של זובין מהסה
עם הסולן הכנר יצחק פרלמן ובהשתתפות התזמורת הפילהרמונית הישראלית הצעירה.

הקונצרט יתקיים בגני־יהושע — פארק הירקון במוצ״ש 29 ביוני ב־ 9.30 בערב.
הכניסה חופשית

מזמינה אותך
אופנת קיץ 1935
ת מרה יובל -קולקציה איחודי ת בלבן
חוה לוי -דג מי ם מרהיבים אופנתיים
רפי יעקובזון -חליפות, מכנסיים, דגמים אופנ תיים
\ \ 1/1נ -שמלות קיציות, חצאיות, חולצות, מכנסיים, אוברולים סריגים עבודת יד: עדנה רוס כפר תבור
(פרסטיג׳) חגורות, תי קי ם תו א מי ם לבגדים
המכירה תתקיים ביום ששי 14.6.85

למחזיקי י שדאכדט

חייג טלביט 287651,־03
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

מתיחת פנים
ללא ניתוח

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון בבית 479777 -־03

ש 1ל ה
השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
תל־אביב, המלד גיורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

אי תן ע מי חי מדיהיס הדברת

בע״מ
מומחים להדברת תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ונגדים.

100
^ ^771/

רמת־יגן,רוז מודיעין 8ו/ת.ד 2272
טל• 6־ 5־ 7 9 0 1 1 4רש׳ מס׳ 21עסק 481/75

ושמירה על בריאותך ורכושך
העולם הזה 2495

מרים בנימינ•

מזל החודש:

סרט?

אדם שיש לו ירח במזלות הרפתקניים,
כמו קשת, תאומים, דלי או טלה, ברור שהוא
לא יהיה הטיפוס המישפחתי, הנהנה לשבת
בבית ולהעביר את הזמן בפגישות מיש״
פחתיות חמימות. אדם כזה מוכרח להימצא
בתנועה. הוא נמעט יוצא מדעתו כשהוא
נאלץ להשאר מסיבה כלשהי בבית. הוא
רוצה חופש, עצמאות ומגע עם אנשים רבים
ושונים. ירח בקשת או בתאומים יסכים
להישאר בבית רק כאשר יהיה לו ספר נל־נ
ן מושך, שיפצה אותו על בן שנאלץ
להימצא במקום אחד יותר משעה. אולם
אותם שיש להם ירח במזל טלה או דלי,

מיקום היוח ח 1שו את הנקודה
הדגישה ביותד באישיותו של נר אחד
פשוט יהפכו את הבית על פיו. זה שיש לו
לירח, שהוא שליט מזל סרטן, חשיבות
ירח במזל דלי יוכל ליהנות בבית רק נאשר
הרבה יותר גדולה מכפי שמייחסים לו בדרן
כלל. כששואלים אדם ״לאיזה מזל אתה
יבקרו בו הרבה אנשים. ידידים, קרובים,
שייד״ז זה כאילו שהיה נשאל ״היכן היתה
מכרים מיקריים, זה לא משנה לו -הוא
יסכים לעזור לכולם. בני-מישפחתו הם
השמש ביום שבו נולדתו״ החלוקה לשנים-
עשר מזלות היא מקובלת ביותר, ומי
האחרונים בתור, שהרי הסיסמה שלו היא
״עזור קודם לרחוק״.
שמתמצא קצת באסטרולוגיה מייד יודע
איפה ״לתייק׳ את האדם שהכריז על
הטלה יסכים להשאר בבית רק אם יתנו
שייכותו למזל זה או אחר. כדי לדעת היכן
לו איזו משימה -נמעט לא משנה מה, אבל
היה הירח ביום הלידה יש להתייעץ עם אדם
משהו שיהיה בו אתגר נ די להראות לכולם
היודע לקרוא בטבלאות. הירח מסמל את
אין הדברים צריכים להיעשות באמת.
הנשמה, את חיי״הרגש ואת הגישה או
לירח במזלות״המים -דגים, סרטן, או
ההשקפה האמיתית של האדם על החיים.
הוא, כאמור, ההרפתקני מכולם. באריה הוא
אינו מקבל אהבה וחום, לעיתים קרובות
עקרב -משמעות שונה. מזלות המים
הירח מראה מהן הנקודות החזקות
מדגיש השילטון בכל מקום שבו יימצא. ירח
אחד ההורים אינו נמצא ולפעמים שניהם.
מסמלים רגש, והירח, שגם הוא קשור בחיי־והחלשות
באישיות והיכן הוא עקב״אכילס
בקשת הוא הפילוסוף, הוא אוהב שהכל יהיה
הדבר היחידי שיפצה אותו ויעניק לו אושר
הרגש, מדגיש את רגישותו הרבה של בעל
כלומר, מהי הנקודה הרגישה ביותרהוא ההצלחה בשטח הקאריירה.
אותו ירח. אדם שיש לו ירח במזלות-המים
מוגדר.
באישיות. מה באמת איכפת לו לאדם ומה
ירח במזלות האויר -תאומים, דלי,
נוטה לאבד במהירות את הביטחון העצמי,
ירח בשור פחות בעייתי. כאן התכונות
מעסיק אותו ביותר.
הוא זקוק ליחס עדין ולהתחשבות ולהבנה.
המאפיינות את השור בולטות. אדם זה מאזניים -ידגיש בעיקר את החשיבות שיש
לירח השפעה חזקה מאוד על כולנו, אפשר
ירגיש ביטחון רק אם יהיה לו די רכוש, מזון לתיקשורת, לאנשים ולחברה.
ירח בסרטן נמצא במקומו הטיבעי, לכן
לעקוב אחרי מהלכי הירח ולראות שביום
תאומים קשור בחברה הקרובה, בתיק־אדם
בעל ירח במזל סרטן יהיה חם, סימושלווה.
לרוב הוא נוח לבריות וקשור לביתו
מסויים הכל מצליח ומצב״הרוח טוב גם ללא
שורת, וביכולת אינטלקטואלית גבוהה, אך
פטי, בעל חוש״הומור ומצבי-רוח המשתנים
ומישפחתו.
טיבה מיוחדת, ואילו ביום אחר שום דבר
ירח בבתולה מדגיש את הביקורתיות, אינו החלטי או יציב, ונאלץ לשאת ולקבל
במהירות מדהימה.
לא מסתדר, והאדם מצטער שלא נשאר
את הנפילות הקיימת באישיותו.
ירח במזלות-האדמה דורש בטחון ויצי הדאגנות,
חוטר־המנוחה ועצבנות. זהו
במיטתו תחת להתאמץ, להתאכזב ולהי ירח
במאזניים עסוק בעיקר בקישרי
בות. טבל רב נגרם לאדם שנולד כשהירח
האדם המתעניין בצד הרוחני, אולם מבזבז
כשל. הירח מסמל בית, מישפחה והיכולת
אהבה, חיבה וברומנטיקה, ולמעשה בכל
במזל גדי שכן זהו הירח הבעייתי ביותר.
זמן יקר בחישובים קטנים, המראים שנאן
להתייחס, לאנשים הקרובים, בני״מישפחה
ההנאות שאפשר להפיק מהמין השני. הוא
ילד שיש לו ירח בגדי נושא באחריות נבדה,
נשמה של אדם צר-אופקים.
ובני״הזוג.
עדין, בעל קסם וחביב על כולם.
שאינה מתאימה לגילו. הוא זקן בעודו ילד,
ירח במזלות־האש אריה, קשת וטלה -

להקדיש יותר מחשבה
לבעיית הכספיות המטרידות כל הזמן, השבוע כד אי
בימים אלה אתם עסוקים בעמימ״הגית, השבוע תוכלו לפעול רבות כדי לקדם ולשפר

אפשר למצוא פיתרון השבוע. עסקות שלא ותשומת־לב למה שקורה ביניכם לבין בני-
רוצים לייפות, לשנות ולשפר את המקום תחומים שבהם סבלתם במשך השנה. אל

הזוג. קשרים רופפים *
יצאו לפועל אפשר עכתתביישו
לבקש את הכשבו
אתם גרים. יש
חסרי־יציבות וקביעות* .
שיו לסיים במהירות,
ספים שמגיעים לכם,
נשיה לשבת בבית ולי *
גורמים
לכם חוסר־

מבלי להסס או להתלאנשים
לוקחים בחשבון
הנות מאווירה מישפח־

מנוחה. כעת אפשר יהיה
בט. כדאי לנצל את האת
ביישנותכם ומנצתית.
ב 26-וב־ 27 בחו *
להתחיל
בהיכרות חדהזדמנות,
להשקיע מאלים
זאת. ה־סג בחודש
דש עשויים להפתיע

שה ופתיחת דף חדש
מץ ואפילו להסתכן
וה־ 1ביולי נראים מעייאתכם
בביקור בלתי-
* שאינם יחסים
ביחסים.
מעט. מאוחר יותר לא
פים, בעיקר מפני שיטיצפוי.
לבודדים שביני
בנויים
על יסוד חזק* .
תצטערו על כך. בתחום
לו עליכם תפקידים של
כם זה יהיה ביקור
21בדצמבר

עלולים לגרום לכם
הרומנטי קיימת הרגשה
אחרים, או איזו אחמאוד
חשוב. נטיעה
19 בינו א ר

מוזרה. כדאי לבדוק
ריות נוספת שלא קל
להתלבטות קשה, וחבל *
שאתם מתכננים, תצא

להחמיץ א ת ההזדמנות
היטב את היחס והכיהיה
להתמודד עמה. ה־לפועל.
כדאי לשפל

וונות של בגי הזוג לפני שבאים אליהם לתיקון המצב. ביחסי ם שביניכם לבין ה סבעניין
זה בעיקר ב־ 30 בחודש וב־ 1ביולי 2 .וה־ 3בחודש יפגישו אתכ ם עם בני המין

ביבה תיתכן מתיחות, וכעת תצטרכו לוותר.
בדרישות או מציבים לפניהם אולטימטום.
ה״ 2ביולי וה 3-בו יהיו ימים רגישים מאוד. השני ויווצרו תנ אים טובים לקשר חדש.

ימים לא קלים בין ה־ 26 וה־ 29 בחודש. אתם אתם נאלצים לעבוד למעלה מן המידה.

בתקופה זו אינכם מרגישים טוב. מצב-הרוח
השבוע מתאים לפגישות עם ידידים, שכנים
איכשהו יוצא שהצטברות של המון דברים *
עייפים מותשים ומצב־הרוח כבד. לפחות ב וקרובי־מישפחה,
תוכלו ליהנות מנסיעות כבד, אתם נוטים להתבודד, להסתגר ולהת *
מכריחה
אתכם להת סל
ביוני או ב־ 1ביולי
רחק מאנשים. זה אינו
ומפגישות עם אנשים

רכז, לישון מעט ולנסות
יהיה לכם פיצוי. קודם
אופייני לכם, אך די
שעימם לא נפגשתם זמן

להספיק לסיים את הע כל
בשטח הכספי -
חשוב שתעשו לכם את
רב. הערב שבו מסתיים

בודות. מצב הבריאות

נראה שמצבכם טוב
חשבון־הנפש ותחליטו
ה־ 27 בחודש די מסוכן,

אינו טוב כל-כך, ובהח מכפי
שאתם חו שבים
לאן פניכם מועדות.
ועד מוצאי ה־ 29 מומלץ
* בכא לזלזל
אסור לט בסכום לזכות התכוננו

חיפוש
אחר חוויות חדלא
לנסוע -ולהימנע

בים ובמחלות ישנות,
לא גדול, אבל משמח.
שות יביא לאכזבה, כך
מפעילות העלולה לסכן

השבות להזכיר א ת עצתלמידים
וסטודנטים -
שעדיף לוותר על כך
אתכם. בשטח הרומנטי

מן. הימים היותר קשים 20 בינו א ר -

יעברו את הבחינות
המצב לא כל־כך מעודד,
18 בפב רוא ר
ברגע זה. ה־ 28 וה־ 3 0 2 7 1 ] 29

הם ה־ 28 וה״ 29 בחודש.
בקלות יחסית. הכוכבים
בני־הזוג מתוחים ומתנבחודש
יהיו קשים 8 2 2 2 3216 -

ב 30-בו או ב־ 1ביולי

עומדים לצידם בנושא
בגלל תביעות ודרישות
הגים בצורה מוזרה. זה
זה. ה־ 2וה־ 3ביולי טובים לנסיעות, פגישות צפו לביקור נעים של ידידים, או שתהיו !§1
לא הזמן לשיחות או חשבונות עימם. ב־ 30 של בני-מישפחה. שימו לב למצב הבריאות

יהיו בעיות בבריאות. של אנשים מבוגרים, שקרובים אליכם. והיכרויות חדשות. בני מזל גדי יעזרו ברצון.
מוזמנים למסיבה או לפגישה חברתית 11 .
ביוני וב־ 1ביולי

הצד הכספי מודגש בתקופה זו. אתם נוטים נראה שאתם יותר פופולאריים מתמיד. שבוע לגמרי לא קל מצפה לכם. ההרגשה דברים מתחילים להשתנות. לפתע הכל

הכללית אינה טובה, הבריאות שלכם או של מתחיל להיראות אחרת. אתם רגישים
להוציא יותר מדי, מבלי לתת לעצמכם דין אנשים באים להתייעץ איתכם ושמים לב

לתגובות של אנשים ומה
בני-מישפחה מעסיקה
לרעיונות ולהצעות שלוחשבון
על מצב חש*
שקודם
לכן עברתם ע*
אתכם
וגורמת לא מעט
כם. בשטח הכספי מצבבונכם
בבנק. בשטח
ליו לסדר היו ם כעת !1
דאגה. בעבודה אינכם
כם משתפר, ה־ 26 או
המיקצועי נראה שמכי *•
מרגיז
ומקומם. חיי־מסתדרים
עם הבוסים
ה־ 27 ישמחו אתכם. בג*
רים
בעבודה הטובה
הבית והחיים האישיים *
ועם האנשים שעימם
לל סכום כסף שיתקבל.
שאתם מבצעים. זו ה י

עוברים שינוי, וחשוב
אתם עובדים. כל הצעה
ה־ 28 וה־ 29 אינם מתהזדמנות
לשוחח על

לדעת להסתגל ולהת*

הערה שלכם מתקאימים
לנסיעות. תהיו ועל העלאה במשכורת
אים א ת עצ מכ ם אל 11
בלת בעויינות, ואינכם
מתוחים מדי ועצבניים.
השבת התנאים. ה־28 11 מבינים את הסיבה.
19 בפב רוא ר
וזה עלול לגרום לבעיות
וה״ 29 בחודש יהיו
תתעקשו לעשות דברים 11
20במרס

3135X 31
בניגוד למקובל. כרגע זה
טוב ברגע להימנע מלה קשות.
ה־ 30 וה־ 1בחומעייפים,
ויתכן שלא תם ״׳דדו ^8
לא הזמן המ ת אי ם לכך.
ביע דעה, להמתין בשדש
שוב מאלצים אתכ ם
תרגישו טוב -לא כדאי

לתכנן נסיעה. טיול או כל פעילות מאומצת. להתמודד עם בעיות בריאות שלכם ושל קט עד שהמצב ישתנה. בתחום הרומנטי הבית והמכונית חייבים להיות נעולים

בשטח הרומנטי ה־ 30 וה 1-ביולי -קובעים.
א ח רי ם אך אל תהיו פסימיים -זה יחלוף. תופתעו ב 30-ביוני, אולם צפויה אי-הבנה. ושמורים היטב, יש סיכוי לגניבות ופריצות* .

מאזניים

תאומיס

! קשת1

ש סע הספר ג אצלנו

המדור הזה מוקדש כולו לאנשים שיפסידו את
שבוע־הספר ברחובות, בגלל מחלה, עיסוקים
שונים, שהייה בחו״ל וסיבות אישיות אחרות. כדי
שהקולטורה והסיפרות, הפרושים על רחובותינו
בשיכבה דקה, לא יפסחו עליהם, ערכתי סקירה
קצרצרה של מה חדש ובאיזה נושא, וכך תוכלו
להיכנס בעוד שכוע־שבועיים לחנות־ספרים ולהגיד
בביטחון על כל ספר, ואף אחד לא יעלה
בדעתו שלא טיילתם שמונה שעות בין הדוכנים
ובין מיליוני האנשים הצועקים, כדי לראות מה
חדש בכתובים. הנה לכם, קצת מזה וקצת מזה.

״אם זו לא אהבה״ -
שירי אוזבה ״ארמיים־
אהבה אצלי או אצלך, מאת אילן גולדהירש,
עיצוב דלית ואמי רובינגר. הוצאת ספריית
מעריב, מחיר 10,000 :שקל.
עוד ספר של שירי־אהבה שאף פעם לא נס
ליחם. הספר מתחיל ב...
״כשהוא תופס אותר אתה יודע
גם אם אינך יכול להסביר,
אותו ה,קליק׳ אשר אתה שומע
נשמע כמו ״בום״ אשר סילון השאיר.״
וזה נגמר ב...
״פתאום כבר מחזיקים פחות ידיים
ויש יותר שתיקות בלי אף מילה
ואין אותו ברק שבעיניים
ממש כמו שהיה. בהתחלה.״
ספר עם מסר חשוב למתחילים בענייני אהבה:
אהבות נגמרות ומתחילות חדשות וגם הן נגמרות
ושוב מתחילות חדשות. התיקווה לאהבה תמיד
קיימת. מעודד!

״כובע חדש״ מאת נירה הראל, ציורים אבנר
כץ, הוצאת עם עובד, מחיר 4,850 :שקל.
סיפורו של קיץ אחד בחייו של נועם בן וד.12
קיץ של אהבה ראשונה ושל אכזבה ראשונה, קיץ
של מות סבו האהוב של נועם, הפגישה הראשונה
עם מישטרה ועם צרות של גדולים. סיפור יפה על
ילד ועל יחסיו עם מישפחתו, ולמעשה שבירת
המיתוס של כמה מאושרות היו שנות ילדותינו.
התמודדותו של נועם עם בעיות של גדולים,
כאשר עדיין אין לו הכלים של הגדולים.

קובץ מאמרים, שיחות וראיונות בענייני־קול-
נוע, פרי עטם של אנשי־קולנוע ידועים כמו
פרדריקו פליני, ריינר ורנר פסבינדר, ז׳אן־לוק
גודר, סרגיי אייזנשטיין, באסטר קיטון, צ׳רלי
צ׳פלין, אלפרד היצ׳קוק ואחרים.
למעשה, סקירה על צדדיה השונים של
מלאכת עשיית הסרטים.
עיר איתן גרץ, הוצאת עם עובד, מחיה
5,150 שקל.

חחי מתחת לאבן הוא לא ספר על מה }
300 דולר מס־נסיעות לא מזיזים לכל אחד.
כמה מהחברים הכי טובים שלנו בכל זאת נוסעים
לחו״ל, והחינוד הפולני שלנו אומר שכאשר חבר
נוסע לחו״ל צייר לקנות לו מתנה (זה מבלי
לחשוב בכלל על הרמז שהוא מקבל ממר).

שאתם חושבים, אלא דווקא על יצורים זעירים,
החיים מתחת לאבנים של ארץ־ישראל ועל
אורחות חייהם. גיבורי הספר הם זנבזיץ־האבן,
סוס־האבן, עקרב שחור, קוצר, מבריש־הנייר, נדל

אז מה קונים? פרחים? מה הוא יעשה בהם
באווירון? אז אולי עזרה שניה? לכל אחד ממיודעי
לגמרי לבד ברובע היהודי מאת אורה
מורג־אריאלי, איורים מישל קישקה, הוצאת
זמורה־ביתן.
יומן בחרוזים של הילד תומר, שהוריו החליטו
לעבור דירה מחיפה לרובע היהודי בירושלים.
סיפור השתלבותו של הילד בשכונה החדשה
ובחברת הילדים החדשה. ואז, כשהכל כבר נראה
מוכר ואפילו אהוב באו בישרו לי /לפתע
הוריי /בשקט אבל /בקולם התקיף /תומר
עוברים /לסביבות תל־אביב!!!
תיאור של ירושלים, על אנשיה ושוקיה ו
מערכת
גם זה וגם זה מתנצלת לפני לקוחותיה
הקבועים על שלא הצליחה למצוא אף
ספר־בישול שיצא ביומיים האחרונים.
כבנין ציון תנוחמו ובמיסעדות תאכלו בינתיים.

רגע
של חדל
עוד לא הספקתי לדבר עם הסופר אהוד בן־עזר

יורם אפק

ולשאול אותו האם הספר החדש שלו הנאחבים
והנעימים ( הו צאת ביתן) הוא פורנוגרפיה או

ארור־רגליים, חשופית, עכשוב, טחבית, צבתן
ואפילו מיודענו הצרצר.
החי מתחת לאבן, מאת הזאולוג פינחס
אמיתי וחוקר־החרקים דני סימון. הצילומים
והאיורים גם הם משל שני האדונים הנ״ל.

ארוטיקה. על כל פנים זהו ספר שכמעט בכל אחד
מ־ 188 עמודיו מופיע זיון זה או אחר, כולל
תאורים שהקרוא הישראלי לא מורגל להם, אם
לא קרא ספרות מתורגמת.
אץ לי מושג מה יגידו המבקרים על הנאהבים
והנעימים אבל יש לי הרגשה שלנוער
הישראלי יהיה סוף סוף, מה להחביא מתחת
לכריות.
הסיפור הוא של נערת תענוגות תל״אביבית
שגמרה את דרכה, איפה אם לא בירושלים עיר
הקודש, בתור חוזרת בתשובה. כמו שנאמר
המתחיל בפורנוגרפיה אחת אומרים לו גמור
בשניה.

גגותיה, מנקודת־ראותו של ילד שבא למקום
חדש ומתחיל להסתגל לאט־לאט, עד שבאים
הוריו ומעבירים אותו שוב.
סודות של ילדים אחרים מאת דליה

ויינשטיין, ציורים אמי רובינגר, הוצאת מעריב.
יהודה אטלס התחיל את הז׳אנר הזה בסיפרות־הילדים
בספריו הילד הזה הוא אני, גם הילד
הזה וגם אני לא. מאז קמו כמה וכמה סופרים
שהלכו בדרכו וכתבו שירים הלקוחים מעולמם
של ילדים, כאילו נכתבו על ידם ובשפה שלהם.
אני יודעת שיש אנשים שיגידו על הספר הזה
״הנה עוד יהודה אטלס אחד״ ,ואני אומרת הנה
עוד עוגת־קצפת אחת, וכל עוגת־קצפת יכולה
להיות טובה, גם אם אכלנו חמש עוגות לפניה.
הילדים הפרטיים שלי התאהבו בסיגנון הזה
אצל יהודה אטלס, ומאז כל ספר כזה נקרא
באהבה.

ספר למשוגעים לדבר, שבטח חיכו לו הרבה
שנים, המיסכנים. הוצאת עם עובד. מחיר:
13.340 שקל.

מחמת
יש כבר חדר שלם מלא חוטים ומחטים שחברים
הביאו לו. אז הנה, קחו רעיון. תחת להסתובב
בערי העולם אחוזי־דימק. ולחפש משהו כתוב
באותיות עבריות, קחו איתכם מכאן, או תנו
לחברכם היוצא מכאן, ספר טרי־טרי. רגע של
חדל מאת יורם אפק, ציורים של אמי רובינגר,
הוצאת שבא, מחיר 8,000 :שקל. זהו אוסף של
סיפורי חו״ל משעשעים בתוספת רעיונות ועצות
שכדאי להשתמש בהם בחו״ל. יורם אפק הוא
בעל״מסעות ותיק, שטור שבועי שלו בשם רגע
של חו״ל מתפרסם במעריב מזה שנתיים.

מרפא ללב מאת נורמן קאזינס, הוצאת
מילכה.
נורמן קאזינס משמש כמורה בבית־הספר לרפואה
באוניברסיטת קליפורניה, אולם הספר
הזה איננו מחקר מדעי על מחלות־לב ולא תאור־יות
יבשות ומשעממות, המיועדות רק לבעלי
מיקצוע. נורמן קאזינס חלה במחלת־לב בעצמו
והחלים ממנה. הוא מתאר ביד אמן(הוא כתב כבר
16 ספרים וערך את השבועון ס אט רדי רביו) את
הפחדים של חולודהלב, את המילחמה במחלה
וברופאים, שהרבה פעמים הם פסימיים מדי, ואת
דרכו המיוחדת להחלמה.

מתנה יפה לנוסעים לחדל, וחתיכת נוסטלגיה
לנשארים בבית.

ספר שנקרא כמו רומאן, ובוודאי יכול לעזור
לחולים במחלות־לב, באשר הם.

שדור
צל־ש

ןיי * ן

3113

הצגה חיה(ר״ 1ש 1א)1
• לאברהם ברזילי, הכתב הפעלתן של
הטלוויזיה, שהפתיע ביום החמישי בכתבה
יוצאת־דופן במבט. התירוש בכתבה לא היה
הצילום המיוחד שבה ולא התיחכום הכתבתי, אלא
הנושא, שלא היה, כפי שרגילים לראות על
המירקע, פוליטי, פלילי, לאומני, או צרות
אחרות. הנושא לא היה אלא הרבעה של גזע
הסוסים הערביים הנדירים. ברזילי הצליח לרענן
את הצופים ואף הרחיק לכת, בעזרתם של הצלם
ועורך המהדורה, כששידר את קטע־ההזדווגות
בין הסוס הגיזעי לסוסה הגיזעית לא פחות.
בטלוויזיה, שידר הרשות שלה הוא דתי חובש
כיפה, ושמנהליה ועסקניה טרודים במריבות
בלתי־פוסקות ביניהם, זהו ללא ספק מעשה
אמיץ, יוצא־דופן וראוי להערכה.
הקטע ששודר היה חתוך. הצוות הנציח את כל
תהליך ההזדווגות, גם את הקטע שבו מסייעים
המאמנים לסוס להתייצב בכיוון הנכון, אך העורך
בטלוויזיה חשב שקטע כזה מוגזם.

מאחורי המירקע
שנש משמיים?
ביום החמישי, בפתח מהדורת יומן השבוע,
הודיע מיכה לימור, עורך ומגיש המישדר, את
הצפוי ביומן באותו הערב. בין שאר הכתבות
הצפויות, הודיע כי תשודר כתבה על ביקורו של
חיים הרצוג, נשיא־המדינה, באירלנד. הכתבה
לא שודרה באותו ערב בגלל בעיות טכניות של
האירים.
דויד ויצטום, שליח רשות־השירור באירופה,
נסע לאירלנד כדי לסקר את בילורו של

הנשיא הרצוג
מדוע לא שודרה הכתבהי
הנשיא. אירלנד היא מדינה עניה, הסובלת
מבעיות של אבטלה וחוסר תקציב, ואינה יכולה
לממן לעצמה תחנת שידור ללוויינים. לכן כל
הכתבות שצריכות להגיע אל הלוויין עושות את
דרכן בכבל תת״קרקעי מדאבלין(או מכל מקום
אחר) אל בלפאסט, משם ללונדון, ורק מהבירה
הבריטית הן עוברות ללוויין. בכל פעם שמתעוררות
בעיות בבלפאסט, בעיקר בעיות טכניות,
נשארת אירלנד מנותקת משידורי־הלוויין.
כך קרה גם בעת ביקורו של הרצוג.
מכל הכתבות המתוכננות על הביקור הגיעה
לישראל רק אחת, באורך של שתי רקות. היה מי
שאמר, שזהו עונש משמיים לנשיא־המדינה,
שביום שבו דרכו רגליו על אדמת אירלנד,
התפרסמה בארץ התקפה קשה שלו על העיתונות
הישראלית ועל צורת־הסיקור של אסון תאונת-
האוטובוס וההלוויות בפתח־תיקווה. לכן, כך
טענו, הבטיחה יד נעלמה שביקורו באירלנד לא
יזכה בסיקור נרחב של העיתונות ובעיקר של
הטלוויזיה.
אבל הרצוג לא למד לקח. גם באירלנד עשה
דבר שלא ייעשה ותקף קשות את כלי־התיק־שורת
האיריים.

שד שערוריה
שום דבר, הקשור ברשות־השידור, אינו עובר,
כנראה, חלק ומיקצועי. כל מינוי, כל שינוי, כל

עוד לא נרגעו הרוחות מן האלימות, שהופנתה
כלפי מנשה רז, כתב הטלוויזיה הישראלית,
וצוות־הצילום שלו, בהפגנת גוש־אמונים בתל-
אביב; עוד לא הספיקו הצדדים לחקור את
הפרשה ולהתנצל — וכתב נוסף של הטלוויזיה
זכה לטעום את נחת זרועו של חמום־מוח אחר.
דן רביב, כתב הטלוויזיה לענייני־מיפלגות,
סיקר במשך קרוב ל־ 20 שעות מפרכות את
ועידת המיפלגה הליברלית, שדנה באיחוד עם
תנועת החרות. בסביבות השעה 2בלילה הטיח
צעיר מזוקן בשם חנוך שגב, מנאמניו של אברהם
שריר. דברים קשים לעבר יצחק מודעי. במהלך
הדברים הוא נפל לפתע ארצה, מתעלף. חבריו
הובילו אותו החוצה, השכיבו אותו על הדשא
והתחילו לטפל בו, כשהם מצפים לבואו של
האמבולנס שהזמינו.
רן רביב, שהיה במקום בתוקף תפקידו
העיתונאי. חשב שאירוע יוצא־דופן כזה ראוי
לסיקור. יחד עם אנשי צוות־הצילום הוא יצא
החוצה, אל הדשא. הוא ביקש מן הצלם לצלם.
אחרי שהבטיח כי אין בזה הפרעה לטיפול
במתעלף. בתוך שניות ספורות הוקף הצוות
בפעילים, שהכריזו חד־משמעית כי לא יניחו
לצלם ולא יתנו לצוות לזח לשום מקום. בהתחלה.
הסתפקו הפעילים המשולהבים במילים בלבד, אך
כשניסה רביב להתקדם עם ציוותו למקום האירוע,
התהדקה הטבעת האנושית סביבו והקהל

תוכנית, מלווים בזמן האחרון בשערוריות,
במריבות ובמאבקים, לאו דווקא נקיים. הפעם
מסתובב העניין סביב מינוי כתב חדש של
הטלוויזיה ושל הרדיו באירופה.
דויד ויצטום, הכתב הנוכחי, היושב בגרמניה
והמסקר עבור כלי־התיקשורת האלקטרוניים את
כל הקורה באירופה, מסיים את תפקידו בחודש
אוגוסט.
מכיוון שוויצטום הוא איש קול ישראל
במקור, הכתב המחליף יהיה איש טלוויזיה: עניין
של רוטציה. איוש התפקיד נתון בלעדית בידיו
של אורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור.
לתפקיד היו כמה מועמדים: מנשה רז, גיל

סדן, חיים סלטנר, ישראל סגל וצבי
(״צבה״) גורן.

לקראת הכרעתו של המנכ״ל חלו כמה
זעזועים, שבעיקבותיהם ניסתה אגודת־העיתו־נאים
להתערב, וביקשה שהמועמדים יעברו דרך
ועדה שתהיה מורכבת ממנהל־הטלוויזיה, מנכ״ל־

התחיל לצעוק לעברו ולקלל אותו• :מאניאקד
ואף חרפות גרועות יותר. הכתב והצוות ניסו
לצאת מתוך המצור האנושי המאיים, אך זה התהדק
סביבם, ואחד הצעירים התחיל לקלל ולצרוח
בהיסטריה.
רביב ביקש מן הצלם לצלם את המהומה
סביבם. ואז שלחו הפעילים ידיים לעבר המצלמה
והצלם. כשהצליח צוות־הטלוויזיה להיחלץ מתוך
המצור, זה היה מאוחר מדי — האמבולנס שנשא
את הנפגע כבר הסתלק.
מישהו מתוך קהל חמומי״המוח טען, שראה
את ידיו של דן רביב מונפות לעברו, ושאפילו
קיבל ממנו מכות.
.אני לא נתתי מכות לאיש,״ הכחיש רביב.
.קודם כל, משום שאני כתב טלוויזיה ויודע את
מקומי בהכנעה. מקומי הוא לחטוף מכות בשקט.
לא יתכן שאני אכה. חוץ מזר. אמרו שאני
מאניאק, אז ברור לגמרי שבתור שכזה מגיעות לי
מכות.
.האנשים סביבי מנעו מאיתנו למלא את
חובתנו העיתונאית, הם ניסו לשבור את המראה,
שנועדה להראות הפעם את האלימות של החברה
הישראלית. אבל גט אם ישברו את הראי, זה לא
ישנה את פרצופה של החברה.״
דן רביב חזר לא מזמן לתפקיד של כתב מן
הרשות וחבר־האגודה. אחרי כמה ימים בוטלה
הצעה זו, והאגודה ביקשה מן המנכ״ל שיפגוש
ויראיין את כל המועמדים.
במקביל התערב גם דויד אדמה, חבר
הוועד־המנהל של רשות־השידור, וטען שאולי
צריך לבטל לגמרי את התפקיד, מכיוון שרשות־השידור
מצויה בקשיים כספיים, ויש לשקול מחדש
הוצאה כזו של מימון כתב באירופה.
קולות אחרים בווער־המנהל הסבירו שויצטום
הוא כתב טוב, ואולי כדאי להשאיר אותו שם
לשנה נוספת. אחר־כך אמרו שאולי מיכה
לימור, הנוסע לחודשיים להשתלמות בגרמניה,
ישמש כתב זמני, עד שיימצא פיתרון אחר.
במיסגרת תהליך בחירת המועמד, זימן פורת
את מנהלי הטלוויזיה והרדיו בעברית ובערבית,
כדי להתייעץ איתם. יוסף בראל, מנהל הטלוויזיה,
לא הגיע לדיון וביקש להקפיא את
הנושא עד לדיון מקיף ב״פריסת כתבינו בעולם״.
ואחר־כך הועלה הנושא לדיון בוועד־המנהל.

השורה בטלוויזיה. :זו כתבה ראשונה שאני עושה
אחרי שש שנים, ואני מזועזע מן האלימות. זה
פנטסטי לראות איך האלימות לא מתפרצת ביניהם
לבין עצמם, אלא מופנית כלפי העיתונאים,
ובעיקר כלפי הטלוויזיה. דמה של הטלוויזיה
מותה
.דבר אחד ברור לחלוטין, זו לא היתה המיפ־לגה
הליברלית נגד הטלוויזיה אלא כמה יוצאים
מן הכלל. אני רוצה לציין שהיחס של המיפלגה
הליברלית לטלוויזיה הישראלית ואליי הוא יוצא
מן הכלל. זה בסך־הכל היה פסיכי, בהופעת־יחיד
על הדשא.״
צירי ועידת״המיפלגה יכלו לצפות באירוע
הדרמאתי מבעד לדלתות הזכוכית של האולם
שבו ישבו. כששבו אנשי הטלוויזיה פנימה, כשהם
סחוטים מן הקרבות בחוץ, פנה אליהם יצחק
קעטבי. יו׳׳ר הוועידה, מעל גבי הבימה והתנצל
לפניהם. אחר־כך היה מיצעד של שרים וחברי־כנסת
של המיפלגה, שבאו ללחוץ את ידו של
רביב ולהתנצל. .הם היו ג׳נטלמנים עד הסוף.״
אמר רביב.
הדברים האלה לא שודרו ולא סופר עליהם
מעל גבי המירקע, מדוע?
.קודם כל, הם לא צולמו, מכיוון שלא נתנו לנו
לצלם. חוץ מזה, אני חושב שהייתי גורם עוול
לאנשי המיפלגה הליברלית. זה היה מיקרה מבודד
ומצער׳.
כשנודע על התערבותו של הוועד־המנהל
בנושא איוש מישרת כתב־הטלוויזיה בגרמניה,
אמר רסיק חלבי, יו״ר ועד־העובדים. :אני מציע
לבראל שלא ינהל את הטלוויזיה דרך הוועד־המנהל.
הוא לא צריך לתת להם לקבוע מי יהיה
כתב ומי לא. תפקירו לנהל את הטלוויזיה בצורה
מיקצועית, ולא לדאוג שהוועד־המנהל יקבע מי
תהיה עוזרת הפקה״.
מקורבי פורת טוענים שזהו חלק ממסע נגדו,
המתנהל כבר חודשים ארוכים בכל מיני נושאים,
ובכל פעם שפורת אומר ״שחור״ ,יש מי מחברי
הוועד־המנהל או מנהלים אחרים ברשות הקופצים
ואומרים ״לבך, ובמיקרה הספציפי הזה אין
לוועד־המנהל סמכות להתערב. זוהי החלטה של
המנכ״ל.
ביום הראשון אחרי־הצהריים ראיין פורת את
כל המועמדים, ובערב הודיע שבחר בישראל סגל
לתפקיד באירופה. סגל יסע, כנראה, באוגוסט.

ענת סדגוסטי

חמחרים
חצי מידיו! שטרלינג
נתמנה 4כפרופסור הראשון
בעולם לפארה־פסיכולוגיה, באוניברסיטת
אדינבורו הסקוטית, רוברט
מורים ,42 ,פסיכולוג ואיש־מחשבים
אמריקאי, אשר נבחר מתוך 30
מועמדים לעמוד בראש הקתדרה על
שם ארתור קסטלר, הסופר האנגלי־יהודי,
שהוריש למטרה זאת, כאשר
התאבד לפני שנתיים יחד עם אשתו
סינתיה, עיזבון של חצי מיליון לירות

סטרלינג•

14 שיאי־הרים

מי תקן זה בעת רי תהפךהשסעשם ־ רכר בעור־ם כור!
^ ברמש עו ת הבוקר של היום
השני עסקו החיילים בבית־הסוהר
בעתלית בוויכוחים עם העיתונאים,
וניסו לגרש אותם רחוק כמה שיותר
משערי המיתקן הצבאי. סרן צעיר, ב־ג׳יפ
קרבי, המצוייר בכל אבזרי הלחימה
הדרושים, ניסה להסביר לעיתונאים
במשך שעה ארוכה מדוע, לדעתו,
אסור להם להיות במקום, ומדוע עליהם
לצאת אל מחוץ לכביש־הגישה למחנה.
המחזה
היה מביך. כתבים זרים עמדו
ורשמו כל מילה שיצאה מפיו של
הקצין. כשיראו אחר־כן־ מנהיגי המדינה
את הדברים כתובים או משודרים
בחו״ל, הם יגידו שוב שכל העולם נג־

ליד שער־הבסיס היה ויכוח ארוך,
שבמהלכו דרשו העיתונאים הרבים
לראות את מפקד־הבסיס, האיש שנתן
את ההוראה לגרש אותם משם. המפקד
לא יצא, והחיילים נאלצו לוותר —
אחרת היו צריכים לעצור את כל קהל
האזרחים הרב, ואז היתה מתפתחת
תקרית בין־לאומית.
מאז שנחטף המטוס האמריקאי,
ואחרי שהחוטפים היתנו את שיחרור
החטופים בשחרור כל העצורים הכלואים
בכלא־עתלית, הפך המקום למוקד
התעניינות התיקשורת העולמית. בדרך
המיוחדת שלהם, שבה הכסף אינו
מהווה מיכשול, הציבו רישתות הטלוויזיה
האמריקאיות מישמרות של

עיתונאים ״.בכל פעם שצוות טלוויזיה
או צלם עיתונות העז לעצור את ריכבו
בטווח ראייה מבית־הסוהר, או העז לצלם,
היו מגיעים, בתוך דקות ספורות.
שני ג׳יפים צבאיים קרביים ועטיב
עליו כאילו כבשו בהצלחה יעד מבוצר
הרחיק לכת מכולם צוות של די־או־אן.
באחד הימים הראשונים של
החטיפה התקבל במישרדם מידע כי
ישראל מתכוונת לשחרר את כל השיעים
במחנה, ולצורך ההובלה הובאו
למקום עשרות אוטובוסים. מכיוון
שכסף אינו מהווה בעיה, שכרה הרשת
מסוק, צוות־צילום עלה עליו וצפה מלמעלה
במתרחש בכלא. אוטובוסים לא
היו שם, והמסוק נחת בשדה שמעבר

שיחת־הטלפון הבין־לאומית, וקרוואן
קטן עשה את דרכו צפונה, לכיוון
עתלית. תחנת״הדלק, השוכנת כמה
מאות מטרים דרומית לכלא, היתה
מקום היעד.
ראשון הגיע הקרוואן של סי־בי־אס.
הם גם הספיקו לשכור מבעל התחנה
את הזכות להתחבר לקווי החשמל,
המים והטלפון, והפכו לבעלי־בית זמניים
של המקום.
זה התחיל, כמובן, בגלל תחרות בין
שלוש הרשתות הגדולות. באופן מיקרי
הצליח צוות של רשת אי־בי־סי
לצלם ראיון עם טייס המטוס החטוף
בביירות. הראיון היה בלערי, משום
שזה היה הצוות היחידי במקום באותו

4לשיאו של ההר
ה ע פי ל
דאולאגירי בנפאל ( 8,200 מטרים)
ריינהולד מסנר, איטלקי בן 40
והאיש היחיד בהיסטוריה שהעפיל
לשיא האוורסט בגפו. דאולאגירי הוא
וד 12 בין 14 שיאי־ההרים בעולם,
הנישאים מעל 8,000 מטר כל אחד,
והמצויים כולם בנפאל, סין או פא־קיסתאן,
שאותם התחייב מסנר לכבוש,
כאשר החל במסע־הטיפוסים שלו לפני

15 שנים.

נשיכת־ברבור אחת
4בניו־יורק, במהלך
ננ שכו
השנה שעברה על־ידי כלבים 10,659 :
איש: על-ידי חתולים :875 :על־ידי
עכברושים :254 :על־ידי סנאים:99 :
על־ידי עכברים :14 :על־ידי קופים:
חמישה; על־ידי סוסים: חמישה: על-ידי
עטלפים: שניים: ועל־ידי הברבור בגן־
החיות העירוני: איש אחד •

שמ שה בנים

כשהם וובצים ער תחתית המשאיות, נדי שא־־אבשו
זזה לצלמם, הובאו 31 עצירים מעתלית לגבול
רנו וכי התיקשורת עויינת את ישראל.
הידיעה על שיחרור ז 3שיעים מכלא
עתלית, בדיוק בשיא הדראמה של
חטיפת מטוס טי־דבל־יו־אי, הריצה
למקום עשרות עיתונאים כבר משעות
הבוקר המוקדמות. צה״ל ניסה לשמור
את השיחרור בפרופיל נמוך. לעיתונאים
היה ברור מראש שלא יניחו להם
לצלם או לראיין את המשתחררים. כמו
במישחקי חתול ועכבר, ניסו החיילים
להדוף את העיתונאים עוד כמה מטרים
רחוק מן המחנה, וכך יוכלו לצמצם את
הסיקור. אבל העיתונאים הם בעלי־מקצוע
עקשניים, היודעים שקודם כל
עליהם להביא את התמונה הדרושה.
לכן הם לא ויתרו.

— 36 יי—

ציוותי צילום, שארבו במקום 24 שעות
ביממה. הם חששו מפני מצב שבו
תחליט ישראל להיכנע לדרישות השיעים
ולשחרר בבת־אחת את כל העצורים,
מבלי להודיע על כך לעיתונות.
האמריקאים אינם לוקחים סיכונים.
בהתחלה ערכו הצלמים גיחות
יומיות למקום. היו באים, עושים סיבוב
ליד הבסיס השמור, בודקים ועורכים
היכרות עם השבילים והדרכים הצדדיים,
מחפשים זוויות צילום נוחות,
משקיפים על הכלא מן ההר שממול,
סורקים את מטעי הבננות המקיפים
את המיתקן הצבאי.
החיילים שבתוך המחנה היו בעיר־נות
גבוהה. הם הקימו יחידת ״קומנדו

לכביש. טרם הספיק הצוות לרדת מהמסוק
ולהניח לו להמריא בדרכו חזרה
וכבר היו לידו חיילי ה״קומנדו״ ,מוכנים
למעצר העבריינים.
אך למרות כל השמירה והמעצרים,
לא ויתרו הצלמים. הם הערימו על
החיילים, ערכו מסעות ארוכים ברגל,
עד שהצליחו לצלם את התמונה הדרושה.
עברו
כמה ימים, וכלי־התיקשורת
האמריקאיים הבינו כי העניין עתיד
להתמשך ארוכות. הוראה מן המישר־דים
הראשיים בניו־יורק היתה חר־משמעית
— יש צורך בנוכחות כל
הזמן, במישמרות. עוד בטרם נותקה

רג-ע. הדבר הדליק נורה אדומה במיש־רדי
סי־בי־אס המתחרה, ומניו־יורק
יצאה הוראה זריזה לירושלים, שצוות־צילום
צריך להיות כל הזמן ליד הכלא,
כדי שטעות־ביירות לא תחזור על עצמה.
כשהבינו מישרדי הרשתות האחרות
שרשת זו הציבה מישמרות, הזדרזו
לעשות כמוה.
בזמן קצר התפתח הווי המיוחד
למקום .״קייטנה״ ,כך הם מכנים אותו.
יהודה חמל, למשל, צלם של סי־אויאן,
עסוק בטורנירים של שש־בש.
אלי פסטמן, כשמגיע למישמרת יום,
נועל נעלי־התעמלות ויוצא לריצת־בוקר
של כמה קילומטרים, עד לים.
רק כשהוא חוזר, ואחרי שהתרחץ, הוא
מתיישב לאכול ארוחת־בוקר. בשעה
הזו אלכס בנדור כבר אוכל אבטיח
ומוכן לתנומה קלה. אופיר משחק עם
ג׳וינט, הכלב שלו, וכריס מטייל עם
בנו הקטן.
הזמן עובר לאט. מישמרת ממוצעת
אורכת שמונה שעות. לקראת שעת
חילופי המישמרות הופכים התורנים
לחסרי־סבלנות. חלקם מעבירים את
הזמן בשינה בקרוואן הממוזג, אחרים
באוכל, שהוא, למזלם הטוב, מעולה
וזול, כשהשירות מוצלח וחברי.
האמת היא, שכאשר יושבים בתח־נת־הדלק
אין שום אפשרות לראות את
מחנה עתלית. יכול מאוד להיות, תיאורטית
כמובן, שיתרחש שיחרור מאסי־בי
של עצורים מבלי שאיש מבין העיתונאים
הרבים יידע עליו. הם פשוט
יישבו בתחנת־הדלק, שם נוח יותר,
מכיוון שיש שם אוכל, שתיה וצל —
כמו בבדיחה על האיש שאיבד כסף
והוא מחפש אותו מתחת לפנס, כי שם
יש אור.
למרות זאת, קשה להאמין שקיימת
אפשרות כי הצוותים האמריקאיים
יחמיצו משהו. בימים הראשונים ישבו
מישמרות גם ליר מעבר הגבול בראש־הניקרה,
כדי להיות בטוחים מכל
הכיוונים.
ככל שחולפים הימים מתמלאת תוד
נת־הדלק בעוד קרוואנים. ככל שעובר
הזמן, משתכללת הקייטנה ומתחדדות
זוויות הצילום.
ובינתיים הם יושבים וממתינים,
באפס מעשה, לרגע שבו אולי ישוחררו
השיעים הנותרים.

ענת פדנזפטי

נ חוג • יום־הולדתו ה־ 67 של
יצחק שלו, מורה, סופר ומשורר
(קולות אנוש חמים; אלוהיי הנושק
לוחמים) ,יליד טבריה ואב לשלושה
בנים, שאחד מהם הוא מאיר שלו, איש
קול־ישראל, שנודע לאחרונה באקטואליזציה
שלו על פרשיות תנ״כיות
נבחרית•

10 שנות צמח
נפטרה 4במוריסטונשיפ, ניד
ג׳רסי שבארצות־הברית מדלקת־ריאות
בגיל ,31 קארן אן קווינלאן, שהיתה
נתונה בחוסר־הכרה 10 שנים וחודשיים,
מאז נטלה כמות מוגזמת של
אלכוהול וכדורי־מרץ בעת ובעונה
אחת. קווינלאן זכתה בפירסום עולמי
בזכות הוריה המאמצים, שהצליחו
לקבל, אחרי מאבק מישפטי ממושך,
את הסמכת בתי־המישפט לנתק אותה
ממכשיר ההנשמה המלאכותית, כדי
שתוכל למות ״בכבוד״ .למרות ניתוקה
מהמכשיר, נשארה קווינלאן בחיים,
כצמח במוסד סיעודי, שגבה תמורת
החזקתה 30 אלף דולר בשנה.

93 שנות אצורה
נפטרה 4בירושלים, בגיל ,93
חנה רוסין, מאצולת הישוב, אלמנתו
של איש־ההתיישבות ד״ר ארתור רו־פין:
בתו של מרדכי בן הילל הכהן,
סוחר־עצים, עסקן־ציבור וממייסדי
תל־אביב; אחותו של דויד הכהן, מייסד
סולל־בונה וגיסתו של אחד־העם,
איש־הרוח. רופין נודעה בתכונותיה
האישיות: במצור ירושלים,1948 ,
הקפידה לעמוד בתור לחלוקת המים
במשורה, למרות שבחצר ביתה ברחביה
היתה באר, אך אותה מסרה לרשות
הציבור. היא היתה אמם של רפאל
רופין, מומחודדיג ולשעבר שגריר
ישראל בטנזניה; איה דינשטיין, יו״ר
ויצ״ו לשעבר ואשתו של איש־הנפט
(ומי שהיה סגן שר־האוצח צבי דינש־טיין
וכרמלה ידין המנוחה, שהיתה
אשתו של ייגאל ידין.
• מחלק תי ה ב רי או ת ה עי רוני ת
של ניוייו ר ק, אשר פי רסמה מי ס-
פ רי ם אלה, ל א שכחה ל הו סיף כי
1593 ניו־יו ר קי ם גם ננשכו, כשנה
שעברה, על-ידי בני -אדם.

העולם הזה 2495

הט1ו וז־טואז
שד 1117נ הו
\ ו ם השישי, רחוב דיזנגוף, קפה
׳ פינתי. צהריים. הקפה מלא מפה
לפה. ליד אחד השולחנות שעל המיר־רכה
מסבות שלוש נשים נאות: השדרנית
שוש עטרי, הזמרת מרגלית צנעני,
שהתפרסמה במחזמר שיער וכנערתו
של יזהר כהן, ודיילת אל־על היפהפיה
רחל טרי.
בעודן מדברות, מצטרף אליהן גבר
בסוף שנות הארבעים שלו, שרמנטי.
גבה קומה, קמטים חורצים את פניו.
רחל טרי מזנקת עליו, מחבקת אותו
באהבה ונושקת לו בחום. הוא החבר
החדש שלה, הרומן הלוהט ביותר
המתנהל בחוגי־הבוהמה התל־אביבית.

יותר מעשר שעות תמימות בפני
חיזוריו של הגיבור, השחקן ז׳אן קוטו.
בסופו של עניין היא גררה אותו אל
אחורי החנות. כל הסצינה צולמה
בעירום.
מאוהב באהבה
יי ני ורחל הפכו לזוג קבוע. ונראו
/כמעט בכל מקום ביחד. למעשה•,
הפך הזמר הנודע לישראלי־כמעט,
מכיוון שהאריך כאן את שהותו בגלל
רחל, שלקחה אותו לרעננה, להכיר את
מישפחתה העניפה, שבה עוד שלוש

אחות, יפהפיות לא פחות ממנה.
כשנאלץ כהן לשוב לארצות־הב־רית,
לא נותק הקשר ביניהם. הוא
המשיר לקפוץ ארצה מדי פעם, כדי
לבקר את רחל טרי. היא, במיסגרת
עבודתה כדיילת, נהגה לפגוש אותו
בנידיורק.
לנרד כהן לא היה הכוכב היחיד
בחייה של רחל טרי, שגרה בתקופה
ההיא בדירה משותפת עם הדוגמנית
היפהפיה חווה לוי.
למעשה, היתה רחל מורגלת בכוכבים.
היא הכירה בהמועדון של רפי
שאולי מפיק הוליוודי נודע שמבחינת
הגיל שלו היה יכול להיות סבה, ונסעה
אחריו לארצות־הברית. המפיק הכיר
לה, כך סיפרה, את ריאן א׳וניל, אלי־זבט
טיילור וריצ׳ארד ברטון, שאיתם
אף בילתה, על־פי סיפוריה, חופשה על
יאכטה במימי הריביירה הצרפתית.
כשהסתיים הרומן עם המפיק המזדקן,
חזרה ארצה והתחילה לעבור כדיילת
באל על.
לנרד כהן, העומד להופיע השבוע
בישראל, הוא אחד הזמרים החשובים
ביותר בעולם. הוא בוגר אוניברסיטת

זמר כהן ()1985
חמש שנות שתיקה
נים, המישחק האהוב והמפסידים
היפים, על חיי היהודים במונטריאול.
הספרים זכו בהצלחה עצומה ונמכרו
במאות אלפי עותקים.

על חוט־תיל. שיריו הפכו להימנונים
בקרב הדור הצעיר, שגדש את האולמות
שבהם הופיע. אלבומו השלישי,
שירים על אהבה ושינאה, הופיע

גם נ א שו הנשים עטו עריו בשלשות, העדיר
היהודי הקנדי, שהוא אחד הזמוים החשובים בעולם,
את היבהביה התדאביבית, דיירת, אדעד

כהן עם רחל טרי ()1974
אהבה ממב ט ראשון
הוא אינו אלא הזמר לנרד כהן.
המחזה הזה לא התרחש השבוע ולא
יתרחש בשבוע הבא, בעת שהותו של
לנרר כהן בישראל. הוא התרחש בתחילת
,1974 זמן קצר אחרי פרוץ מיל־חמת
יום־הכיפורים.
הזמר הנודע, יליד מונטריאול, בא
לארץ כדי לבדר את חיילי צה״ל, שנמצאו
בחזית. אחרי שהיה מופיע לפני
החיילים, נהג לבוא לתל־אביב, אומץ
על־ידי הבוהמה המקומית והפך למרכיב
חשוב ביותר בחיי־הלילה שלה.
לני, כפי שכונה על־ידי חבריו החדשים,
התערה היטב כמעט מן ההתחלה.
הנשים עטו עליו בשלשות. לני נראה
מרוצה, אך לא ניצל את ההצלחה. הוא
היה מאוהב.
אהבת חייו באותה עת היתה הדיילת
רחל טרי, שאותה פגש באמריקה,
והיא ששיכנעה אותו לבוא ולהופיע
לפני החיילים בארץ.
טרי, דיילת אל־על, כיכבה מעת
לעת בסרטים וחלמה על קריירה של
כוכבת־קולנוע. אחד הסרטים בהם
שיחקה היה סרט קנדי, בשם שבע
פעמים ביום, שצולם בישראל. כיכבו
בו כמעט כל השחקניות הצעירות של
ישראל, לצידה של הכוכבת האיטלקיה
רוזאנס סקאיפגו. טרי גילמה מוכרת־בדים
ערביה בעיר העתיקה של
ירושלים, המצליחה להתגונן במשך

מק־גיל הנודעת, התחיל לכתוב בגיל
צעיר מאוד, ועוד לפני שמלאו לו 20
פירסם שני קובצי סיפורים בשם הבה
נשווה מיתולוגיות וקופסת־התבלי-
נים של האדמה, שהיקנו לו פירסום
מיידי.
בשנות השישים פירסם שני רומי

שני סיפרי השירה שלו, פרחים ל־היטלר
וטפילי השמיים, הפכו גם הם
לרבי־מכר.
לנרד כהן רכש בשנות השישים
בית באחד האיים היוונים. בבית הזה
כתב את כמה משיריו היפים ביותר:
סוזן, להתראות, מריאן, כמו ציפור

לנרד כהן עם חיילי צה״ל בתעלה גמילחמת יום־כיסור
זו היתה חוויית־חייהם

באמצע שנות השבעים, מיד לאחר
ביקורו הממושך בישראל.
בעת שהותו בישראל כתב את אחד
משיריו הנודעים ביותר מאהב, מ אהב,
מאהב, בבקשה חזור אליי.
חיילי צה״ל השתגעו אחריו, ואת מערכות
העיתונים גדשו מיכתבי־תודה
מחיילים, שסיפרו כי לני העניק להם
את חוויית חייהם, כשהופיע לפניהם
בחזית.
זמן קצר אחרי שעזב את ישראל
וחזר לארצות־הברית, ניתק הקשר בין
רחל טרי לבין לנרד כהן. מאוחר יותר
נישאה רחל טרי לצדוק קראוס, אחיו
של שמוליק, וילדה לו את בתם, היילי.
הם התגרשו והיא נסעה עם הילדה
לארצות־הברית, שם נישאה לצעיר
אמריקאי בשם אנדי ניוהארט, וילדה
בן נוסף, דניאל.
רחל עזבה את הארץ לפני שמונה
שנים, ומאז לא שבה. היא מתגוררת
בלוס־אנג׳לס, ויש האומרים שהיא
מקורבת מאוד לעולם הזוהר גם שם.
לני, לעומת זאת, הוציא בשנות
השמונים את תקליטו שירים אחרונים,
וזאת אחרי חמש שנות שתיקה
ארוכות. שירו רקדי אותי לסוף
האהבה הפך, כמו שיריו האחרים,
ללהיט. הוא עדיין מחזיק בביתו שבאי
היווני, אך לא מתגורר בו. כשנשאל
לאחרונה היכן ביתו, ענה כי הוא
הצועני הנצחי, מפני שאין לו בית. הוא
נע ונד בין מונטריאול, עיר הולדתו,
לניו־יורק, העיר שבה הוא מקליט את
אלבומיו.
עד היום לא נשא כהן אשה ואין לו
ילדים, אך מי שמכירו מקרוב טוען כי
למרות שהוא כבר אינו ילד, הוא עדיין
ממשיך להתערב בנשים יפות, מכיוון,
שלדבריו, הוא ״מאוהב באהבה״.

שרית יש*ל1י

בעיתונים נתבו
שאלישע גולדמן
בו ח, השבוע
סיבוה אשתו,
בווילה שהבנק
מאיים לקחתה,
את נל סינורה

בפווות־מינק

אביבה גולדמן, המופיעה בכל אירוע
חשוב של החברה הגבוהה, תמיד
לבושה אלגנטית מאוד, אם כי את בגדיה היא תופרת לבד.

דחלוהיחחרה כשהיא יושבת בכורסתה האהובה, בעלת מישענות
11 11111 | #1 #11-1המגולפות בצורת אריות, בחלוק״תחרה לבן, לא
הספיקה השבוע אביבה גולדמן להשתלט על כל קריאות״הטלפון שהציפו אותה.

\ןבסב\ 1ג די & ך
ף* שבילי לעזוב את הארץ, זה
״ ^ יותר גרוע ממוות!״ קראה
אביבה גולדמן 57 אשת־החברה
הגבוהה, המארחת מס׳ 1בארץ, בסלון
הווילה המפוארת שלה בכפר־שמריהו.
היה זה אחרי שנודע כי בשבוע
שעבר מונה כונס־נכסים למיפעל מגן
גולדמן, יצרנית הכספות ואמצעי־האבטחה,
על פי בקשת בנק המזרחי,
שלו חייב המיפעל סכומים עצומים.
לטענת הבנק, מגיעים החובות ל״20
מיליון דולר. נגד אלישע גולדמן הוצא
צו עיכוב־יציאה מהארץ.
אביבה ישבה בחלוק לבן ארור,
בכורסה האהובה עליה. כורסה מהמאה
ה־ ,17 שהובאה על־ידה מבלגיה, ושריריות
שלה מגולפות כראשי־אריות.

וטל1זח־ ג 3ס9!3
הריפוד הוא גובלן, מעשי ידיהן של
נזירות בלגיות.
מגן גולדמן הוא שם־דבר בעולם־
התעשיה הישראלי. ולא פחות מכן־
אביבה גולרמן והווילה המפוארת של
בני־הזוג בכפר־שמריהו.
כמעט כל האצולה הפינאנסית הישראלית
ביקרה והתארחה בבית גדול-

אלישע גולדמן, בשבוע שעבר, רוקד עם אשתו
בחתונת בתו, שמייד לאחריה טס לארצות־הברית.
הוא גם הספיק, לרקוד עם בתו, הכלה חגית(בתצלום משמאל).

א ת הן

המידות ברחוב־החורש. כי אביבה היא
מארחת ששמה הולך לפניה.
הווילה משתרעת על שטח של שני
דונם. החלק העיקרי הוא הגן שבו מותקנים,
דרך־קבע, זרקורים ותאורה ציב־עונית
מתחלפת, המיועדת לאירועים
הליליים הנערכים במקום לעיתים קרובות.
בצד, במחסן־ענק, נוהגת אביבה
לאכסן את מאות הכיסאות המתקפלים,
השולחנות וכלי־האוכל, הנדרשים לאירוח
של מאות מוזמנים באירועים
חגיגיים: ארוחות־בוקר, המלוות בתצו־גות־אופנה,
ארוחות־צהריים ונשפים
לאור הירח והזרקורים.
במרכז הגן אמפיתיאטרון מלאכותי,
ובו מקום־ישיבה למאות אנשים. במרכזו,
בימה קטנה, שעליה נהגו תיזמו־רות
קאמריות להפגין את יכולתן.
לא מכבר מכרה אביבה לחבריה
הרבים כרטיסים לסידרת קונצרטים
קאמריים, שנערכו בגן ביתה. מתוך
חמישה מתוכננים, נערכו כבר ארבעה.
החמישי עמד להיערך בסוף החורש.
אביבה עדיין לא החליטה אם לקיים
אותו, לאור הנסיבות העגומות שאליהן
נקלע בעלה.
כל האירועים שהתרחשו בביתה או
בגן היו למטרות־צדקה, שמה יצא
כתורמת וכמממנת לאירגונים וולנט־ריים
שונים.
הווילה היא בת שלוש קומות.
המיטבח מזכיר מיטבה של בית
לפני
33 שנים

הראשונה שנערכה במלון השרון בהרצליה.

מלון גדול — מקררי־ענק ותנורים
הבנויים להכנת מזון לאורחים רבים.
הכניסה לבית היא מפוארת. בצד
מצויה שידה עתיקה, ועליה פמוטים
גדולים. בקומה השניה סלון, ובמרכזו
פסנתר־כנף. לצידו סט כיסאות מהמאה
ה־ ,17 ורהיטים עתיקים אחרים מתקופות
שונות. על הקירות תלויים ציורים
אורגינליים של טובי הציירים. ליד
הקיר, במיזנונים שקופים, ניתן לראות
כלי־אוכל מעודנים מחרסינה ובדולח.
צמחיה טרופית עשירה מצויה בכל
פינות הבית.
אביבה, מרכז־המסיבה בכל אירוע
שלה, תופרת את בגדיה בעצמה. לפני
כל מסיבה היא נוהגת להתרוצץ,
כשלגופה חלוק״בית, ולהשגיח אישית
על כל ההכנות.
בבית גדול־המידות מתגוררת אביבה
עם בעלה. הבת הקטנה, חגית,
התחתנה לפני זמן לא רב, ועזבה את
הבית.
אביבה היא אשד, נעימת־הליכות
ושופעת־חן. מימדי גופה גדולים מאוד,
למרות שבאחרונה הורידה 30 קילו
ממישקלה. ייתכן שלעודפי־המישקל
יש קשר לניסיונה העשיר באפיית־עוגות.
היא
מדברת בעברית צחה, באופן
דרמאתי. עיניה הכחולות נרגשות עד

דמעות כשהיא מספרת את סיפורה
האישי.

^ ביצים
בכספת
ני דור שישי בארץ, מהצאצאים
של החתם־סופר, כמו אשתו של
אברהם שפירא. אשתו של גירעון פת,
אן, גם היא מאותה מישפחה, אלה שהיא
דור שביעי.
נולדתי בבלגיה. אבי היה מדען,
שהפך יהלומן בגלל נסיבות־החיים.
עליתי לארץ בעליה של .. 1946 את
אלישע היכרתי כשלמדתי באוניברסיטה
בירושלים היסטוריה ומדעי־המדינה.
הוא היה בן ,20 ארבע שנים
צעיר ממני. מאז אנחנו נשואין כבר 33
שנה.
החתונה שלנו נערכה יחד עם החתונה
של בת־דודתי, שהיתה ניצולת־שואה.
זאת היתה החתונה הראשונה
שנערכה במלון השרון. זה היה בתקו־פת־הצנע.
הכיבוד לחתונה הוטס מבלגיה
על־ידי מטוסי חברת סבנה.
ליעקב גולדמן, אביו של אלישע,

היה ידיד־מישפחה שגר בכפר״שמריהו.
הוא נתן לגו 200 ביצים, שהוברחו
למלון בתוך כספות של החברה.
נולדו לנו שלושה ילדים. שתי בנות
— אחת ציירת והשניה נישאה רק
לפני שבוע וחצי בגן ביתנו. הבן, אילן,
בן ,31 הוא מהנדס ועובד עם אביו
במיפעל. אלישע היה, כמובן, בחתונה
של הבת. זאת היתה חתונה צנועה ויפה
בגן ביתנו, בלי שמונה תיזמורות, רק
עם זמרת מלווה באורגאן.
כתבתי שלושה סיפרי־בישול, והרביעי
בדרך. אני יושבת־ראש של 14
אגודות בארץ. בין השאר אני הידר
הארצית של המחלקה לכלכלת־בית
של ויצ״ו, יו״ר חוג ידידי בית־הספר
ניב לילדים חרשים־אילמים, וירד
האגודה למורים לפיתוח־קול ואמנות־הזימרה.
בביתנו נערכו קבלות־פנים
לצרכי צדקה לאלפי אנשים. לאחרונה
ערכתי ערב לילדים אוטיסטיים, ציפינו
ל־ 500 איש, ובאו .800ב־ 9בלילה
הוצאתי את בעל־המכולת שלי מביתו,
רוקנתי את החנות, כשאני עומדת ונד
אלתרת כיבוד למאות אנשים נוספים.

גל של
דיבורים

^ ביתנו ניגנו שלמה מינץ,
*ולדמיר אשכנזי ויפים ברונסמן.

זובין מהטה היה לא־פעם אורח בביתנו.
נכון שאלישע לא אחת התנגד
לקבלות־הפנים הגדולות שערכתי. היו
כאלה שהוא שמח לעזור בהן, ולא אחת
באמת סחב כיסאות ועזר. אבל היו
מיקרים כשהוא היה מסתגר בחדרו
ורואה טלוויזיה.
זה שהוא לא פעם לא היה לצירי היה
מעורר גל של דיבורים. אבל לי זה
מעולם לא הפריע, הוא לא דיבר איתי
מעולם על גירושין.
מאז שהוא עבר לניו־יורק, הוא
הקפיד לבלות כל חודש עשרה ימים
בבית, ולא פעם אני נסעתי אליו.
אשר לשמועות שלמעשה אני תמכתי
באחרונה בגולדמן, זה לא לגמרי
נכון. זה גבון שאני קיבלתי במשך
השנים דברים וכספים מהוריי. אבל אני
מעולם לא נסעתי במחלקה הראשונה.
ומעולם לא חייתי חיי־ראווה ריקניים.
החולשה שלי זה אופרה, ואני נוהגת
לשיר בכל יום שישי, ולהתאמן בזימ־רה,
כשאני מלווה על״ידי מנצח. בימים
אלה אני מכינה הופעה עם יצחק
אתלנוב, שאיתו הופעתי בטלוויזיה.

1ן 1*1 ,י 111 1 71ך 1של הגולדמנים ב*
11 11 1כפר־שמריהו ני-
ן111\11 11/ 111
שאת לגובה של שלוש קומות ובצידה גן, הכולל

אנחנו מתכננים להופיע בדואטים של
אופרה.
חיי מעולם לא היו קלים. עברתי
בחיי 17 ניתוחים, ביניהם שלושה
בגרון. בכל הניתוחים שעברתי היה
אלישע יושב בחדר הסמוך לחדר הניתוח,
עם ספר תהילים קטן, ומתפלל
בכל זמן הניתוח. בכל ניתוח הוא היה
מרזה מעצבים. כל שנה, ביום השנה
לנישואין שלנו, הייתי מקבלת ממנו זר
שמילא חצי חדר. רק בימים אלה זרקתי
זר כזה, שקיבלתי לרגל 33 שנות
נישואין.

זה לא
אמא״!

ס יזה מיפעל לא חייב בימים אלה
כספים לבנק? זה לא סוד שהבנקים
מנסים לחנוק. שאול אייזנברג לא
קיבל 20 מליון דולר? למה לא שואלים
איפה הכסף?
המיפעל של בעלי הוא מיפעל
שקיים זה הדור השלישי, משנת ,1914
איך הוא יכול היה לעבוד עם מכונות
משנת?1935 הסתבכנו בחובות קשים.

אמפיתיאטרון קטן לאירוח מאות האורחים לקונצר טים
ולתצוגות-האופנה, שבעלת-הבית עורכת למטרות־צדקה.
הבית עלול להפוך יעד לעיקולים.

לקחנו הלוואה, כדי לקנות מכונות
חדישות למיפעל. בכל מקום אחר
בעולם היה מיפעל כזה, העובד לייצוא,
מקבל הלוואה בריבית של 4־ 6אחוז.
אנחנו קיבלנו הלוואה ב־ 28 אחוז,
שסיבכה אותנו. איזה יהלומן לא חייב
היום 200 מליון דולר לבנקים?
אף אחד מאיתנו לא ברח מהארץ!
אני בטח לא אעזוב! תמיד, אחרי שבועיים
שאני יוצאת מכאן, אני מרגישה
כאילו נמלים עולים לי על הגוף, ואני
מתה מגעגועים. יש לנו, ברוך השם,
מישפחה וידידים שיש להם הרבה
מאוד כסף, ואני מקווה שאנחנו נצא
מזה!
עד כאן דיברי אביבה גולדמן.
את הבן, אילן, הצלחתי לראיין ממש
שעה לפני שעמד לנסוע לניו־יורק
ולהצטרף לאביו, המתדיין שם בימים
אלה עם כונס־הנכסים, עורך־הדין משה
אגרסט.
אמר אילן :״אני לא יודע מי בבנק
הדליק את הגפרור, שהביא לכל הפיר־סומים
האלה בעיתונים. לדעתי, התמונה
המוצגת בעיתונים היא מאוד מעוותת.
במיפעל בפתח־תיקווה קרה מצב
אבסורדי, לדעתי, כתוצאה מניהול
כושל. המיפעל ממוקם מול בית״החו־לים
בילינסון, על שטח של 20 דונם.
״זה לא הסיפור של אתא, שאין
מוצרים ואין שוק. זה מיפעל שיש לו
מוניטין בינלאומי, ויש לו שוק עולמי.
אני לא יודע בדיוק מה גודל הסכום
שאנחנו חייבים, ואני לא חושב שבבנק
המיזרחי יודעים.
״אבי צילצל רק לפני שעה קלה.
הוא ניסה להרגיע אותנו, ולהסביר לנו
שהוא מתכנן לפתור את הבעיה. זוהי
בעיה שיש גם להרבה מיפעלים אחרים
בארץ!״

בנק המיזרחי כבר הבטיח את
עצמו מפני פשיטת־רגל אפשרית,
ועתה הוא ממתין להתפתחויות חמשא-
ומתן עם גולדמן, בניו־יורק. המפעל
בפתח־תיקווה, הציוד והמלאי שבו,
ממושכנים. כך גם הווילה המפוארת,
על כל תכולתה. הבנק עשוי לממש את
הביטחונות שניתנו לו כנגד החובות,
אם המשא־והמתן לא יניב פירות.

מספרת אביבה:

עברתי בחיים שלי כל־כך הרבה!
אני מאוד אוהבת את הארץ. אנחנו עם־
סגולה, אבל עם בלתי־נסבל! נכנסים
יותר מדי לחיים הפרטיים של אנשים!
אין זה סוד שזה יותר משנתיים
נמצא המיפעל של בעלי בקשיים.
בארץ, עם כל פשיטות־הרגל שיש פה,
לא קונים בכלל קופות. אין כסף, אז
בשביל מה צריך קופה?
מכל הייצור של המיפעל מוכרים
לארץ חמישה אחוז. לכן נאלץ בעלי
לעבור לארצות־הברית. ושם לנהל את
המכירה של המוצרים שלנו.
ער עכשיו לא הוצא שום צו של
בית־מישפט לעיקול הבית, ולא על
שום רכוש אחר של המישפחה. המיפ־על,
על כל 200 הפועלים שלו, עובד
כרגיל. בעלי לא ברח מהארץ, אלא עזב
אותה מייד אחרי הנשואין של הבת
הקטנה שלנו. יש לי 200 תמונות שלו
מהחתונה ..יום אחרי שיצא, הוצא נגדו
צו לעיכוב״יציאה.
מכל הפירסומים בעיתונים הייתי
מזמן מתמוטטת, אילו לא הייתי יודעת
והייתי בטוחה שהכל יסתדר. גודלמן
לא נעלם ולא נמלט. הוא גר בניו־יורק.
שאנשים לא יחרבנו לי על הראש. אני
יודעת בדיוק את ערכי!

ו₪ח1ן ן(ו 1ו(1נ(₪:ו(ם

סאת
שורסית

יריב

מנשק התמונות
יכול להיות שבפעם הבאה, לפניי הבחירות למועצות המקומיות, כדאי
לחלק לכל המועמדים סטנסיל, שיסביר להם כי ברגע שהם נבחרים
כראשי־עיריות, חסל סדר פרטיות. כל פיפס שהם יעשו ישודר, יצולם
וייכתב. אם הם לא רוצים בזד״ שיילכו לעבוד בתנובה או בבנק לאומי.
הכי־מעצבן זה שמצד אחד הם רוצים להיות אישיות ציבורית, ומצד
שני הם רוצים לשמור על פרטיות. זה לא הולך, רבותיי. היחידי, לפי
דעתי, שעומד בזה יפה ובעצם מצפצף על כל השמועות הוא אורי
עמית, ראש עיריית רמת־גן.
עמית חי בנפרד מאשתו כבר מזה כמה שנים, ויש לו חברה קבועה
בשם תמי רגע. ראש עיריה אחר היה בוודאי מסתיר את החברה בדירה
חשוכה, אבל לא כר עמית. הוא נראה עם החברה שלו בכל הזדמנות, וגם
מורה בפה מלא שהוא חי איתה. שיתפוצצו האחרים.
עכשיו אני שומעת שעושים לו צרות מפני שהוא קנה לעצמו מכונית
וולוו חדשה, על חשבון עיריית רמת־גן. נודע לי שבעיריה לא מדברים
על שום דבר אחר, מלבד המכונית החדשה של ראש־העירייה. אבל אורי
עמית, כדרכו, לא שם עליהם. הוא יודע היטב שבשבוע שהגיעה הוולוו
החדשה לבניין העיריה הגיעו עוד ארבע מכוניות מאותו הסוג למועצות
מקומיות שונות — אחת לעיריית הרצליה, אחת לעיריית בני־ברק, אחת
לדימונה ואחת(לא וולוו אלא אאודי )100 למאיר שיטרית מיבנה.
אז למה אף אחד לא מביט על המכוניות החדשות שלהם, אלא רק על
זו של אורי עמית?
הכל, כנראה, מקינאה. הסיפור האחרון על אורי עמית הוא שנמאס לו
לגור בבניין שיש בו 36 דירות. בכל פעם שהוא עולה במדרגות לדירתו,
35 אנשים — נציג מכל מישפחה — פוגשים אותו ושוטחים לפניו את
הבעיות המוניציפליות שלהם. עמית החליט לעבור לבניין שיש בו פחות
דיירים, כי הוא החליט ש־ 35 בעיות ביום בחדר־המדרגות זה קצת יותר

תמי רגן(מאחוריה: אורי עמית)
35 בעיות בחדר־המדרגות
מדי בשבילו, אחרי יום־עבודה. אז ברגע שהוא התחיל להתעניין בדירה
אחרת, מייד נפוצה השמועה שהוא עובר לווילה.
איזה לשונות רעות יש ברמת־גן! בחיי, לא מגיע להם ראש־עיריה כזה
נחמח

לא חשבתם לרגע מה זה פיתאום התחילה
פנינה רוזנבלום להתעניין בספורט? חשבתם?
תהיתם? בבקשה!
פנינה רוזנבלום, שניהלה בשנתיים האחרונות
רומאן עם יובל לוי, עשתה את טעות חייה, כמו
שעושות בחורות רבות אחרות. יובל, שהוא נשוי
מאוד, היה בא לפנינה רק כאשר יכול היה להשתחרר
מביתו ומאשתו החוקית. ככה התנהל לו
הרומאן על מי־מנוחות. ואז, לפני חודשיים, אמרה
לו פנינה את המישפט הנוראי הזה :״תחליט, או
תסתלק מהבית שלי!״ יובל מייד החליט. הוא
הסתלק מהבית שלה.
נודע לי שהחופש כל־כך מצא חן בעיניו,
שכאשר הוא הסתלק מפנינה הוא לא מיהר לחזור
לביתו, אלא הלר לגור עם חבר שלו.
בינתיים פנינה, שלא רגילה לחיות לבד,
למרות שחברה גרה אצלה, השתעממה נורא
והחליטה לחזור לקאריירה העיתונאית שלה. גם
בשביל קצת פרנסה, גם בשביל קצת כבוד וגם
בשביל להכיר שניים־שלושה אנשים חדשים.
הראשון שהיא שמה עליו עין היה הכדורגלן
יפה־התואר אלי אוחנד! .כשבחורה רגילה רואה
את אוחנה בטלוויזיה, היא אומרת ״אוף, איזה
תתיר!״ אבל כשפנינה רואה אותו בטלוויזיה היא
מייד אומרת לעצמה :״אני הולכת לראיין אותו,
ואולי ככה.״״
היא קבעה איתו פגישה בבית שלו. הם נפגשו
מחוץ לדירה, והלכו יחד לביתו של אוחנה, להתחיל
בראיון העיתונאי. אוחנה הסתכל בפנינה,
פנינה הסתכלה באוחנה, וככה, תוך הסתכלות
הדדית, הם עלו במדרגות ואוחנה פתח את הדלת.
ביד אחת הראה אוחנה לפנינה את הכניסה לדי־

כל הכבוד לצה׳ ל
מישפחה מצחיקה, משפחת אפרים ושרה
קישון. כולם יודעים את זה. אפילו הילדה הקטנה
והיפה שלהם, רננה, מצחיקה ממש.
רננה היא בגודל של אמא שלה, ששמה השני
הוא ״הקטנה״ .כזאת לא גבוהה, ורזה״רזה וג׳ינ־

בבוקר, אוכלת בצהריים, אוכלת בערב ואפילו
בלילה, כשכל המישפחה ישנה שנת־ישרים
מתגנבת רננה למקרר ועושה לעצמה מסיבות-
אוכל.
ההורים קצת דאגו, כי הורים יהודיים תמיד

פנינה רוזנבלום עם יובל לוי

רנ:ה קישון
אולי היא חולה, אולי היא עצובה, אולי קרה לה א סון׳
ג׳ית. רננה גמרה עכשיו את השביעית, ותחת
לחשוב על בחינות־הבגרות היא התחילה לחשוב
על דברים אחרים.
בזמן האחרון שמו שרה ואפרים קישון לב
לכך שהילדה שלהם כל הזמן אוכלת. אוכלת

קצת דואגים. וכשהורים יהודיים דואגים, הם
מתחילים לדבר על זה. אולי היא חולה, אולי היא
עצובה, אולי קרה לה אסון. בסוף החליטו שרה
ואפרים קישון ללכת ולשאול את פי הנערה.
ואז התבררה האמת. כל חבריה של רננה

להכיר אותם בכדורגל
רה, וביד השניה נישק את המזוזה. אחר־כך הם
נכנסו לסלון, ואוחנה הצביע ביד אחת על
הולכים בשנה הבאה לצה״ל, ולרננה נודע שהיא
הכורסה, שפנינה תשב עליה, וביד השניה הוא
לא תוכל להתגייס, כי היא שוקלת פחות מדי.
נישק תמונה שעמדה בסלון. בתמונה נראו פניה
מהיום שזה נודע לה התחילה הילדה ממש לפטם
של חברתו״לשעבר של אוחנה, שנהרגה בתאונת״
את עצמה, אבל כמה שהיא אכלה, ככה שום דבר
דרכים.
לא קרה, הלוואי עלינו. הילדה תפסה פחד איום.
הרעיון העיתונאי הושלם, וזה הכל. אתם מוכלא
יודעת אם זה עניין של פרוטקציה או של
רחים להבין שלפנינה רוזנבלום אין מה לעשות
קשרים אישיים, אני רק יודעת שהשבוע הגיעה
עם בן־אדם שמנשק מזוזות ותמונות של בחורות.
הבשורה המשמחת: צה״ל יקבל לשורותיו את
אז בינתיים היא שוב לבד, עד להודעה חדשה.
רננה קישון, למרות 38 הקילוגרמים שלה.
או עד שהיא תסדר לעצמה ראיון עיתונאי עם
המינימום הוא 40ק״ג. שלוש פעמים כיפק
הספורטאי האחרון שהיא שמה עליו עין, הלא
לצבא־הגנה־לישראל.
הוא מוטי איווניר.

יום הולדת בכלא ד *
עומז־י ס
כשהואשם רונן שגיא ברצח הברוקר,
קיוותה אמו, ליזיקה שגיא, שהפסיכיאטרים
יחליטו שהוא לא מסוגל לעמוד לדין. ליזיקה
חשבה הרבה זמן שהילד הוא בעייתי, וקיוותה
שפעם אחת בחיים העובדה הזאת תעזור לו. אבל
הפסיכיאטר שנשלח על־ידה ושבדק את רונן
שגיא החליט שהוא כשר לעמוד לדין. ואומנם,
הוא התנהג באופן נורמאלי, פחות או יותר,
ואפילו כששמע את פסק־הדין נראה כאילו הוא
קיבל אותו בהשלמה.

אבל נראה שהשעה של קריאת פיסקי־הדץ
וגיזרי־הדין היתה השעה האחרונה שבה הוא
התנהג באופן נורמאלי. מאז הוחזר לכלא, ניתק
רונן שגיא מגע עם העולם. הוא הפסיק לדבר,
והסתגר לגמרי בתוך עצמו. אחרי ימים אחדים
אפילו שילטונות בית־הסוהר התחילו לדאוג, והם
קראו לד״ר סטר סילסן, הפסיכיאטר שהוא אימת
בתי־הכלא, שינסה לעזור לו. מאז יש פגישות
שבועיות בין ד״ר סילפן, רונן שגיא והאמא ליזי־קה
בבית־הסוהר. ליזיקה נוסעת לפגישות האלה
וחוזרת משם שבורה ורצוצה. פחות ופחות רואים
אותה היום באירועים חברתיים, ויותר ויותר
רואים אותה מטיילת ברחובות עם בנה הצעיר
ועם הכלב שלה, כשמבט לגמרי לא שמח בעיניה.
ביום החמישי שעבר חגגה לחיקה את יום־
הולדתה בכלא, יחד עם בנה ועם הדוקטור, בנסיון
לעזור לבנה לחזור וליצור קשר עם העולם. יום־
הולדת עצוב מעין כמוהו.

הבעיה עם האנשים מהדור הקודם היא שיש
להם הרגלי־עבודה מאוד משונים. הנה, למשל,
עורר״הדיו שלמה תוסידדכהן, שכבר 30 שנה
או יותר מגיע למישרד שלו לפני 5בבוקר ועוזב
אותו במשהו כמו השעה 2בלילה. אלוהים יודע
מתי היה לו זמן לעשות שני בנים מוצלחים כמו
שיש לו, אבל עובדה היא שהבנים נולדו וגדלו
ואפילו גמרו פקולטה למישפטים והתחילו לעבוד
עם אבא. מה יותר מזה צריך בן־אדם? לא
כלום.
אבל שני הבנים, אריה וירפה, נולדו בתקופה
שבה עבודה זו עבודה של 8עד 10 שעות
ביום, ואחר־כך יש גם קצת חיים פרטיים, וקצת
בילויים, וקצת מכל דבר אחר.
כנראה פרצו קצת סיכסוכים על הרקע הזה
במישרד עורכי־הדין, והנה איך שהם פתרו את
הבעיה. בין מישרדו של האב, העובד 18 שעות
ביום, לבין מישררם של הבנים, העובדים רק 10
שעות ביום, הוקמו מחיצות־עץ גבוהות, כדי
שאי־אפשר יהיה לראות את הבדלי ההשקפות.
דווקא נראה לי שזה יופי של רעיון, מחיצות
נגד חילוקי־דעות.

אלקה ושלמה תוסידדכהן
עבודה זו עבודה

אותן, ואז היא השיגה חנות קטנה בשוק-
הפישפשים והעסקים התחילו לפרוח. במשך
שנים היא ניהלה רומאן עם שכן שלה מהשוק,
ועשתה חיים משוגעים, ובאותה הזדמנות גם
מכרה ומכרה ומכרה ואספה כסף.
עכשיו היא קנתה עוד חנות בשוק, וגם החליפה
חבר. החבר החדש שלה הוא איש״תיאטרון,
הצעיר ממנה בכמה שנים טובות, בעל עגיל
באוזן, שאיתו היא נוסעת למסעות במקומות
שונים בעולם.
אז זה נכון שלחיים חפר נשארו המקאמות,
אבל לרותי נשאר העולם, והיא יודעת איך לנצל
אותו בצורה הכי טובה.

זוכרים את רותי חסר, שהיתה נשואה

לחיים חסר?

ליזיקה שגיא במסיבה
מבט לא שמח בעיניים

אחרי שהם התגרשו, נידנדו אנשים בראשם
ואמרו עליה שהיא מיסכנה. חיים נשאר בדירה
הי 9ה שלהם, הבת המשותפת שלהם עברה לגור
איתו, ורותי נשארה בלי כלום.
כמעט הספידו אותה, את האשה היפה וכהת־העור.
אבל לא טיפוס כרותי תתאבל על עצמה.
היא חזרה בהתחלה לגור בכרם־התימנים, והתחילה
להתעסק בבגדים ישנים. קנתה שמאטס, צבעה
אותם בצבעים חמים, הדביקה עליהם תחרות
ופיצ׳יפקס אחרים, ומכרה אותם לנשים יפות.
היא פתחה כמה חנויות בתל־אביב וסגרה

מומחה
לג שי א לי
אם אתם רוצים לשמור על חיי־הנשואין שלכם, קחו עצה ממרפא
טיבעוני. הטיבעונים האלה לא רק שהם יודעים איך להישאר צעירים
ויפים ובריאים ושריריים, אלא שהם גם יודעים איך ליהנות מכל העולמות
וגם להישאר נשואים עם אותה אשה 25 שנה.
את יום־הנישואין ה־ 25 חגגו השבוע קוצי אבן־חן ואשתו ג׳ודי
(שלפעמים מדברת מהבטן) .לזוג שלושה ילדים, כשהאחרון שבהם, בן
ה־ ,12 נקרא שחר, על שם השעה שבה הבעל היה חוזר הביתה לאשתו.
בדיוק בגלל הסיבה הזאת שאלתי את קוצי איך אפשר לחזור הביתה עם
שחר, ובכל פעם להתקבל בשימחה על־ידי האשה החוקית. עכשיו תשימו
לב לתשובה:
״אם את כל המרץ שלד אתה משקיע באשתך, ורק את שאריות המרץ
אתה מפזר בחוץ, זה אפשר. הבעיה היא שגברים רבים לא יודעים את
הפאטנט הזה, והם עושים להיפך. את כל המרץ הם מפזרים בחוץ, ואת
השאריות הס מביאים הביתה״.
עכשיו הם שניהם יושבים בבית־הרופא במשך כמה שעות ביום
ומסתכלים בהנאה על התור הגדול של אנשים המחכים למוצא פיהם בכל
הקשור לבריאות, על פי הרפואה הטיבעונית, כולל בדיקות־שיער בחו״ל
ועוד דברים משונים מאוד, שכנראה עוזרים לאנשים וגם עוזרים מאוד
לזוג אבן־חן. אם כולם מרוצים, למה שאני לא אהיה?

קוצי אבן־חן עם אשתו ג׳ודי
לא לפזר את המרץ בחוץ

בשבוע שעבר כתב 8י 8י>*6
תי_ במדור זה כמה שו־ קצינה הראל התנצלות רות על חרותה הר־אל,
קצינת־המישטרה
שנדונה לקנס של 20 אלף שקל על עבירת־תנועה.
לצערי
כללתי ברשימה כמה פרטים על חייה
האישיים, שלא היו נכונים. אני מתנצלת על כך

ספורט
מהר, גבוה ורחוק
נדפגשים בבצורת
מווימבלרון
עד רמת־כן
עונת־המלפפונים בספורט הוזלה
בשבוע שעבר, עם סיום השתתפותה
של נבחרת הכדורסל באליפות אירופה.
אבל גם בתקופת הבצורת הקריבה
עוד נערכות אי־אלה תחרויות, בהן
מעורבים ישראלים.
החשובה בהן החלה השבוע בוימבל־רון
שבלונדון, בה מתארחת אליפות־הטניס
החשובה בעולם. שם יופיע
שלמה גליקשטיין, שינסה לשוב לכר
תרות דווקא על מגרשי־דשא, עליהם
לא הצטיין בעבר.
לעקוב מקרוב. ואם בכדורגל לא
הספיקו לביתר ירושלים ומכבי חיפה
העימותים בליגה, בגמר הגביע ובמשחק
אלוף־האלופים, הרי משחקי האיד
טרטוטו הקיציים יפגישו את שתי הקבוצות
הטובות בארץ בפעם החמישית
בעונה זו.
השתיים תתחרינה בבית אחד עם
שטרום גראץ מאוסטריה וארמיניה
בילפלד ממערב־גרמניה, אשר תשחקנה
נגדן, השבת, באיצטדיון רמת־גן.
תהיה זאת הזדמנות למגן הנתנייתי
דויד פיזנטי (ראה גם ספורטאי
השבוע) לעקוב מקרוב אחר משחקם
של שחקני ארמיניה שיהיו בעונה
הקרובה יריביו בליגה הגרמנית. שם
ישחק פיזנטי במדי אף־צה־קלן.

ס לי אז־חנד! היה בשבועיים האוד
רונים שם נרדף להצלחת בזכות
הישגיו הספורטיביים שהעלו אותו תוך
שנתיים לפיסגה. אך דווקא בעידן
אוחנה הנערץ, כאילו מאחורי גבו, עלה
מצליחן אחר בשמי הכדורגל, הסיט את
מוקד הכותרות מירושלים לשפלה.
היה זה דויד(־פיזה׳־) פיזנטי. גם הוא
אליל המין היפה ורווק מבוקש, שהגיע
לפני שש שנים מפרדס־חנה לנתניה,
גילה כישרון נדיר ועתה ־עלה על גג
אירופה׳ כפי שהוא מכנה זאת, כאשר
הוחתם השבוע על־ידי קבוצת-הפאר
הגרמנית אף-צה-קלן.
לא פרייערים. הכדורגל הישראלי
כבר זכה בעבר ליצוג בכיר באירר
פה. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל
שיחקו בצרפת, כפי שגם דקי פרץ
שיחק שם. אבי כהן שירת את ליברפול
האגדתית ולשמוליק רוזנטל זכות־הבתולין
כשחקן הישראלי הראשון
ששיחק בבונדסליגה הגרמנית, במדי
בורוסיה מינשנגלדגאר.

זה לא
הכר!

אך מאז שב פרץ מצרפת. לפני
שנתיים, לא היה עוד יצוג באירופה
ועתה יציב פיזנטי שוב את ישראל על
המפה, בעיר שבה מועסק גם ישראלי

כדורגלן פיזנטי במסיבה

לא חתול בשק
כדורסל פגישת מחזור הקפטן בתסקיר ביזכר
לו סילבר, קפטן מכבי תל־אביב
ואחד משחקני־המפתח של הנבחרת,
בילה בשבועיים, בהן נטלה הנבחרת
חלק באליפות אירופה, בכנס בוגרים
של אוניברסיטות הרוורד, בה למד
לפני שעלה ארצה.
סילבר אמנם רצה לשחק באליפות,
וביקש רשות להחסיר שני משחקים
בלבד במהלך התחרויות, אך מאמני
הנבחרת לא הסכימו, הודיעו :־הכל או
לא כלום׳׳
סילבר הסביר שכנס־הבוגרים, בו
היה אמור לשמש גיזבר, חשוב לו
לקראת עתידו כעורך־דין, והוא צדק.

פיזנטי(מימין) נגד הפועל תל־אביב ב־בלומפילז״
הכישרון טמון ברגליים

מפורסם אחר, רלף קליין, המאמן שם
את סאטורן־קלן.
אך מה שחשוב באמת הוא האס
יצליח פיזנטי להלהיב בליגה האיכותית
של מערב גרמניה, ויתגבר על
הקור העז, שהיה בעבר לרועץ לשמואל
רוזנטל?
אך יש לזכור כי הגרמנים הם לא
פרייערים בגילוי כישרונות. למרות
ששילמו תמורת פיזנטי 80 אלף דולר
למכבי נתניה, סכום אפסי לשחקו-
נבחרת בינלאומי, הם יודעים שלא קנו
חתול בשק. פיזה הבטיח לא לאכזב.
מיבחן כפול. מה עוד שעל כפות
מאזני-העיסקה מוטלים גם המוניטין
של מרדכי שפיגלר, שושבין העיסקה.
שפיגלר, שחקן מעולה בארץ, באירופה
ובאמריקה, שהתמחה כמאמן של
אלופה יורדת ואף הציל השנה קבוצה
מירידה, הוא האיש שהוציא־לפועל את
העיסקה פיזנטי״נתניודקלן.
אף־צה־קלן היא אחת הקבוצות
המעולות באירופה. די להזכיר את
השמות טוני שומכר, פייר ליטברסקי
וקלאוס אלופס, שלושתם שחקני נבחרת
גרמניה, כדי להבין במה המחבר.
יש להניח כי קלן, עיר הנושמת
ואוכלת כדורגל, תקבל בזרועות פתד
חות את הצעיר הישראלי יפה־התואר.
וביזנטי, מצידו, מבטיח להתעלם מהד
שים שם ולהתרכז בכדורגל.
מכיוון שכל הכדורגלנים הישראלים
שהצליחו באירופה, מי פחות ומי
יותר, נסעו לשם כשהם נשואים, המיב־חן
של פיזנטי, החוק המבוקש, יהיה
כפול.
מי שמכיר את פיזנטי יודע שאץ
גבול לרצונו העז להצליח, והכישחן
הטמון ברגליו יעמוד לו בעיתות־המיבחן.

המשכורת
שיקבל 150 ,אלף מרק
(כ״ 50 אלף דולח היא משכורת בינונית
באירופה. גם הכוכבים הגדולים בארץ,
אורי מלמיליאן ומשה סיני, משתכרים
יותר. אך הכסף לא חשוב לפיזנמי.
לעת עתה.
גם ב־ 150 אלף מרק יוכל לחיות יפה
מאוד. לשכור רירה ולקנות מכונית
חרשה.
שגריר יחיד. מי שיכול להצטער
על העיסקה הוא המאמן הלאומי, יוסף
מרימוביץ, שטיפח וגידל את פיזנטי
והפך אותו למגן השמאלי הקבוע של
הנבחרת. על־פי תנאי העיסקה, ישוחרר
פיזנטי אך ורק למישחקים חשמיים
של הנבחרת הישראלית. וגם זאת רק
48 שעות לפני כל מישחק.
פיזנטי יחמיץ מחנות־אימונים ר
מישחקי־מיבחן, אך לגבי סידור כזד־ זה
לא יוצא חפן. יש נבחרות באירופה,
כמו של דנמרק. למשל, שכמעט כל
שחקניה פזורים ביבשת, ולמחת זאת
היא אחת מהנבחרות המעולות. הלוואי
עלינו. פיזנטי, שימחא בשבוע הבא
לקלן, למחנה״האיסונים, עסוק בינתיים
בפרידות מחבריו הגתניתיים,
כולל אוהדו, המעריץ המושבע, ירקן
בשם לאלו ג׳רבי, שבעבר יעץ לפיזנטי
כיצד להתגבר על זאהי ארמלי, על
משה סלקטר ועל אלי אוחנה. ועתה
ג׳רבי החל מייעץ לפיזנטי כיצד להתגבר
על ריטר האנס, פרנק מיל, יורגן
מילבסקי וחמיהננ ג חלי הכדורגל
הגרמני.
ועד שאלי אוחנה יצטרף לשוק
האירופי יהיה דויד פיזנטי השגריר
היחיד באירופה.
מעתה, רבים יחזיקו אצבעות לדויד
פיזנטי ואף יהפכו לאוהדים של אף-
צודקלז•

!יאיר עמיהב
אנג׳לס לייקרס כדוגמת מיטש קופצ׳ק
מלוס אנג׳לם, עימו גדל וקורט רמביס,
חניכו של המאמן פרד דווילי שאימן
את רמביס ביוון ואת סילבר בתל־אביב
לפני שמונה שנים.

אתלטית גונן
.אבא משוגע על ספורט!״
הוא פגש שם חברים טובים מן העבר,
כיום קבלנים, רופאים ועורכי־דין
מצליחים, איתם כבר החל רוקם קשרים
לשיתוף־פעולה בעתיד.
אך לא פחות מעניינת לסילבר
היתה פגישה עם כמה מהשחקנים
שפעלו השנה בגמר הפלייאוף של
האנ־בי־איי, בין בוסטון סלטיקס ולוס

אתלטיקה חולצה עם פירזסמת
בעיותיה של
הקופצת לרוח?
יש לה סיכויים טובים לקחת מ־דליית״זהב
במכביה הקרובה. זאת היא
סיגל גונן, שבהיותה בת 16 החזיקה
בשיא הארצי לנשים בקפיצה לרוחק
— 5.87 מטר.

כיום היא בת ,22 קצוצת־שיער,
נאה, דקת־גו 1.60 ,גובה, מישקלה 47
קילו. היא ילידת רחובות, המתגוררת
בראשון־לציון עם בעלה יוני (,)28
איש־מכירות בחברת־יבוא, ובנם אסף,
בן השנה.
תמיבה נפשית, כילדה, אהבה
גונן ספורט. היא התעמלה על מכשירים
ורצה 60 מטר ב־ 8.2שניות. אביה,
איש־מחשבים, עודד אותה לעסוק בספורט,
ותוכנית״טלוויזיה על ילדים
מחוננים, העוסקים בספורט, נתנה לו
רעיון: הוא לקח את סיגל למאמן רדד
קושניר, לשעבר אלוף הארץ בקפיצה
לרוחק.
סיגל התאמנה אצל קושניר מגיל
12 עד ,18 והגיעה לתוצאות יפות, עד

שהחליטה לפרוש, בגלל פגיעה בקרסול,
כתוצאה ממאמץ־יתר. אבל אחרי
ארבע שנות הפסקה, המריץ אותה
אביה(.הוא משוגע על ספורט, אם כי
בעצמו לא עושה שום דבר׳) לחזור
ולהתאמן. הם צילצלו לקושניר, שלו
היא קוראת ־דוחק׳ .בהתחלה התאמנה
גונן פעם בשבוע, שעה וחצי עד
שעתיים ביום, ועכשיו היא מתאמנת
יום־יום, באיצטדיון האתלטיקה בהדח
יוסף. אביה מתלווה אליה, יחד עם אסף,
למרבית האימונים. בעלה אינו מתלהב
מן העניץ. הוא היה מעדיף אשה בבית,
אבל כשצריך, הוא נותן לה תמיכה
נפשית.
תמיכה כספית. גונן היא עכשיו

בכושר טוב מאי־פעם, והשיא שלה הוא
6.23 מטר.
־לא האמנתי שאגיע לכושר מ ה
בתקופה קצרה ׳,היא אומרת ,־אני לא
יודעת מה יקרה במכביה, כי אני לא
יודעת מה התוצאות של הבחורות
מחו״ל. יש לי רק בעיה אחת: אני
צריכה תמיכה כספית, כי האימונים
מנטרלים אותי מעבודה. אגודת אס׳א
תל־אביב עוזרת, אבל לא מספיק. אני
מחפשת איזה גוף פרטי שיעוור, ואני
מוכנה ללבוש חולצה עם פירסומת.
חבל שלא מממנים בארץ אתלטיקה,
כמו שתומכים בכדורסל ובכדורגל. אני
לא צריכה הרבה, רק משכורת חודשית׳.
.העו.לם

ק שו־ בראל <8שוו

שנה 49

אביבה גולדמן
לפני 25 שנה
ועכ שיו