גליון 2498 מתאריך 17 ביולי 1985

משקה סעים \קל
לשמ\ר על המשקל
מכיל*ד\66א\^3ז\^ז מ מג1י \ 7מ\זפכבי ץ זמ\רכב מפ\מריבז סבע״ם,

מכתבים

כתב ת ה שער הקדמי:

תנזעת־מצב 85

הקורא בירנבאום מביע את דעתו,
בחרוזים, על תוכנית״החירום הכלב לית.

כמו
כולם מתלבט. ללא כיוון מוגרר /ציונות
במרכאות, חזון שנשבר /עוד גשר שנשרף. נסיון
מיותר /איש קטן החרד מיום המחר.
.וממול גדולי האומה וכוהניה /וכל אותם
היועצים היושבים תחת גפניה /והמעלים אור?ר
כקורבן כדי שהם יוכלו להמשיך ולמשוף
בחוטיה /המדברים על עתיד טוב יותר, לאחר
90 יום של סבל /אך באותו הזמן הם מהדקים
סביב צווארך את החבל /ולזה הם קוראים
חלוקה צודקת של הנטל.
הם טוענים שאתה הוא האשם במשבר הנורא
/כי אכלת וזללת ולא השארת אף אגורה /ואת
כל ערכיך העמדת למכירה /ולא עמדת בפרץ
למנוע את רוע־הגזירה.
כן. אתה הוא המוהיקני האחרון שנותר /
׳״ 7ממך יעשו את הקציצה דלת־הבשר /כי אחרי
הכל הרבה לא נשאר /אז אמור מהי בקשתך
האחרונה בטרם השער נסגר.
עמוס בירנבאום, קריית־טבעה

מישטרה נו חווס

הכל כתוב בתדר
עוד על התבטאות שר״הפנים, הרב
יצחק פרץ (העולם הזה 3.7ואילך).
אני מתפלאת על עדינות־הנפש של הקורא
בן־אברהם (העולם הזה .)10.7מצד אחד הוא
מציע לפרץ גם להתפטר וגם לקצר את שמו. כך
שזהותו האמיתית תיחשף, ומצד שיני הוא מסתפקברמז דק בלבד. כאשר הוא מצטט את הפסוק
מספר שמואל א׳ ,לפיו השם המקוצר יתאים
לרב־השר טוב יותר. כי.כשמו. כן הוא״.
חבל שבן־אברהם לא השלים את הפסוק. הלא
הפסוק אומר :״כשמו. כן הוא ...ונבלה עימוד
רבקה גליק, פתח־תיקווה

על מינויו של אדווארד שווארנאדזה
כשר״החוץ של ברית״המועצות (העולם
הזה .)10.7

היה מעניין מאוד לקרוא את מה שחושב אבא
אבן. שר־החוץ לשעבר עסשמונה הלשונות בפיו
(שבע זרות והלשון של עצמו) על שר־החוץ
החדש של ברית־המועצות. שלשונות זרות זה.
כנראה. לא הצד החזק אצלו.
אבל בעניין זה. קראתי השבוע בעיתון אמריקאי
כי במוסקווה מתלוצצים ואומרים. כי
שווארנאדזה דובר לישון זרה אחת. בכל זאת:
יחזקאל שיש, גבעתיים
גרוזית.

מחירי גיו־יורק

על מחירוני ספרי״הצמרת הישר אליים
לשעבר בניו״יורק (העולם
הזה .)10.7
רק לשם השוואה. כי נוכח היטל-הנסיעות.
מס־הנסיעות ושער דולר בסיסי של 1500 שקל.
.זה לא בריוק מעשי בשבילי בשבוע הקרוב. אבל.
׳ בכל זאת. מעניין לדעת כמה לוקחים האדונים
פייר ועקנין ומישל עובדיה עבור תיספורת
במיספרה הניו־יוי־קית שלהם. בקומה ה־ 14 של
גורד־הישחקים החדש?
רינה הירש, פרדס־חנה
• 60 דולר לתיספורת 75 .עד 150 דולר
לפסים. מניקור. פדיקור. שעווה ומייק־אפ
עולים פחות.

כהנא וכהנא זבהגא
על מאיר כהנא הגנב (העולם הזה
)10.7
לרגע אחד הצלחתם להכניס אותי למתח. זה
היה כשקראתי את הידיעה במדור תשקיף על
הסמל מאיר כהנא. שגנב 820 .דינארים מתושב
הגדה. זה לא שנדהמתי לקרוא כי מאיר כהנא
מסוגל לשלוח. את ירו בכיס זולתו. נדהמתי
שנמצא מישהו בצה״ל שהעז להעניק דרגת סמל
לסגן־הטוראי הגיזעני ההוא.
אבל תיכף התפכחתי ותפשתי שזאת היתה
מתיחה. בנוסח שני ראובן בז־שימעון.
ואז כבר הסתקרנתי וסתם, להנאתי, פתחתי
את ספרי הטלפונים. אז, דעו לכם. בתל־אביב
מצויים שלושה מאיר כהנא, בחיפה — שלושה
וברמת־גן — אחד. שלום קיינר, תל־אביב

סגירת המעגל במעגן
עוד על שדה-התעופה במעגן (העולם
(המשך בעמוד )4
הזה •)37
תו ת ל רז הוה 8ס ב? __

לנקום
״כולבו

״אני בוכה בלילות ולא מבין מדוע זה הגיע לי!״ מספר
צלם־העיתונות רחמים ישראלי (בתמונה) ,שנפל
קורבן לסאדיזם של המישטרה. כשמתלונן אזרח
אלמוני על אכזריות השוטרים, לא תמיד מאמינים לו.
כשהמתלונן הוא אזרח ערבי, אפילו לא
שמים אליו לב. הפעם היה הקורבן
שליח״ציבור.

העושים המחג,

זובץ מהמה מספר
להעולם הזה על חייו
הפרטיים, על חווילתו
המפוארת, על אשתו,
על גרושתו שהיא גם
גיסתו ומגלה :״בתי. שהיא עכשיו בהריון.
מתגרשת. אני לא ישן בלילות,
כי הנכד שלי ייוולד למיש־פחה
הרוסה:״

הצעירה שנתנה עדות־אופי לטובתו שר
האנס. הודיעה שהיא בתו של שופט
בדימוס. שבדעתה להינשא רמורשע.
והצליחה לקבל צו האוסר את פירסום
שמה .״העולם הזה״ בירר וחשף את

חיה תיעבה

השחיטה הגדולה
כך נשחט השכר, ל מ רו ת
• מ ה או מ רי ם ב בנ קי ם
ה צ פויי ם •
ה מי שטרה
בכי רי ם

כל ההסכ מי ם
על ה מ אז ני ם
כי צד מטפלת
ב תלונו ת על

המע*
חנוט׳ והסרטן הציבורי
הד״ר יוסף בדרג עבר באחרונה ניתוח במעיו,
בזמן שנותח גם רונלד רגן. הטלוויזיה לא
חדרה לגופו והעיתונות לא פישפשה בתפרים,
כי שר״הדתות. כפי שהסביר להעולם הזה.
רוצה פרטיות. אופירה נבון( ,בתמונה).
לעומתו. שלקתה בעבר בסרטדהשר. סבורה
לחולים, שחשיפת עתרת יי י
ציבורי יי י •
לדיון•<*״
המחלה 1

אם כי •השד
שלי הפך לרכוש
המדינה ר

עליית מחירי התחבורה הציבורית
עוררה הפגנות זעם בסביון: הגננים
והעוזרות של דיירי
^ 9 * 11 שפונת־המצוקה אינם
מגיעים לעבודה בזמן.
רחל המרחרח
סרמחת:
אני(..הישבן של המדינה״)
אללי (בתמונה)
החליפה את
התמחותה: תמורת
אלף דולר ובעזרת
איזמל־מנתחים הי א
תהפוך להיות ״השדיים
של המדינה•
רחל סימור גילתה
את מישפחתו של
ירוחם משל • דויד
פיזנטי בין שרון קל-
צ׳ינסקי, הנערה ההולנדית
והמכונית
הממוחשבת • יונה לחוביץ
זכתה בבנה • סטיבן ברקוב
אינו נרתע מפני רותי גלזר.

בשיי מאיר, מנכ״ל
שלום״׳ אד גילה כי
גם בבית־המישפט
| כדאי מאוד להיות
מיליארדר שלממש.
בת המנצח
מתגרשת

כתבת ה שער האחורי:

שחונה לשח ודשו!

למאיר-שלום
איש־עסקים תל־אביבי כיסה
שחיקת הכיסאות
בעוד השכירים רואים בתדהמה כיצד
נשחק שכרם, עסוקים הפוליטיקאים
בהסתדרות בענייניהם הח שובים
באמת: הכיסאות,
הג ובים, המישרות.

יצאו מהכלוב
זה כבר שיא החוצפה: הבעל,
שאשתו נמלטה מפניו למעזן
לנשים מוכות. מתלונן כי במוסד
זה נהנות הנשים מחופש רב מדי:
״הן יוצאות ונכנסות
מתי שהן רוצות. בטח
יש להן מאהבים!״

מאלמוניות וחסינות

שלמה עמר, עד לפני שבוע ח־כ אלמוני,
מספר בראיון מיוחד כיצד התגלגלה
פרשת־הקלטת. שבשיאה החליטה ועדת־הכנסת
שלא להסיר את חסינותו. בנשימה
אחת הוא אומר כי דווקא ביקש שתוסר -
אך הו א תומך בכל ליבו בהחלטה, ומסכם:
כל העניין הוא שטות:־ בשולי הראיון מסביר הח־כ דויד ליבאי מדוע התנגד
לבקשת היועץ המישפטי, אך הצביע בעדה, מסביר והח־כ בנימין (.פואד)
נן־אליעזרר מסביר
ני עז
מדוע הוא מתנגד בכלל
לחסינות, למרות שהגן על
חסינותו של חברו לסיעה.

-אני חצה לכלא!״

השוקולד האהוב עליה הוא מסוג. רוזמרי־,
והיא נוהגת לגנוב אותו, כדי להיעצר — כי
אץ לה כסף או מקוב לינה.
עודן־־דץ וצלם־עיתוגות באו
לעזרתה של העולה החדשה.
דרזש משקיע

ח שי פ ת קי ץ

נאטאלי אליאל בת האז
עובדת בבוטיק.
אבל חותרת לפתוח
חנות מתחרה. הכל כבר מוכן —
החיוך, הרעיונות, ההתלהבות. חסר
רק המשקיע שיביא את הכסף.

כמה שיותר חשוף — יותר יפה. אבל
אופנת הקיץ הנוכחי מציעה לכל לקוחה
חשיפת איבר אחר, לפי
בחירה: גב או חזית, ברך
או כתף, או שניהם יחד.

הנזדזרים הקבועים:
מיכתבים -תמונת־מצב 85׳ בחרוזי קורא יקר -הזיכרון של
מזכירת־המערכת
תימקיך -הפיתרון האילתי לגניבת
המגבות בבתי־המלון
כמדינה -להוציא א ת העז
הנדון -נסיון לרצח סיכויי־השלום
אנשים -הזיקפה של יאיר צבן
והפיטמה של אריאל שרון
יומן איימי -פילגש וי אכט ה עדיפות
על כדור במיפרקת
מה הן/ם אומרות/ים -״נשי
עדיין חושבות שפוליטיקה
זה גועל־נפש!״
גם זה וגם זה -בוקר שקט
בבית־קפה תל־אביבי
לילות ישראל -מיסעדה חדשה
על שפת־הים. מיסעדה חדשה
לחומוס עם פלאפל

שימעון שרם טוען כי לא ידע דבר,
החברים שלו מושכים בכתפיים, אך
המישלצת הונחה על שולחן הכנסת:
החוק שיפוצץ סוסית כל סיכוי
להידברות על שלום. מה
ן שאפילו ממשלות הליכוד
לא העזו למום ולתכנן.

וחושפני מאחור
תמרורים -בגלל היהלומים
שרפו את הספרים
תשכין -מקרה משעשע
ומפתיע ( 6אותיות)
הורוסקופ -כף־היד
זה לא רק קווי
קולנוע -חמישה צעירי
בסיפריה של בית־הספר
מיבתבים לרותי -מתי מתחילי
לחשוב באמת, על מין
הווי -רופא במרכול
וקיבוצניקים בקורס־טיס
שידור -אחד שבר שן
ואחד נסע לגרמניה
השקל ואתה -עידן אי־הוודאות והמזומנים רחל המרחלת -אפשר לעשות
תינוק ג ללא בעל
העולם הכא -איך טסי לניו־יורק
מבלי לשל״מיסי

מכחכים
(המשך מעמוד )3
איפה שאתה לא נוגע במפה של הארץ, אתה
תמיד תופש את עצמך אומר ״יא אללה, איך
המעגלים של ההסטוריה נסגרים!״
הנה למשל מיכתבו של הקורא פרידמן,
שסיפר על שדה״התעופה הבריטי על שפת
הכינרת (במקום שבו מצוי היום קיבוץ מעגן),
ששימש כבסיס־אימונים לצנחנים הארצישראליים
שצנחו באירופה הכבושה בידי הגרמנים.
האם ידעתם, כי 30 שנים קודם לכן שימש
אותו מינחת (זה מה שזה היה, לא שדה־תעופה,
רק מינחת, בסך הכל) כבסיס של להק־תעופה
גרמני שהיה נספח לצבא התורכי בארץ בימי
מילחמת־העולם הראשונה?
דב דבורין, טבריה

סליחה

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גו,ידון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע־מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד׳ בע־־מ תל־אביב

,ככל אשמה שולמית יריב. וגם חנה גנאי,
מזכירת המערכת.
את שולמית יריב מכירים הכל. חנה גבאי איגד,
מוכרת ברבים.
אס העולם הזה הוא מוסד, חנה היא מוסר־בוזור־מוסד.
יש לה זיכרון פנומנאלי. היא זוכרת
כל תמונה וכל כתבה שפורסמה בהעולם הזה
ב־ 30 השנים האחרונות. שום מחשב אינו יכול
להתחרות עימה.
חוץ מזה יש לה טביעת־עיז בלתי־רגילה. פרי
נסיון של שנים.
לולא שולה וחנה, היתה צעירה בשם מאיה חיה
עתה בשקט. מוגנת על־ירי צו־איסור־פירסום
שניתן על־ידי שופטת על סמר עדות כוזבת,
ואילו לשופט־בדימום חיים שפירא היה נגרם צער

בתו
של שופט

ובך קרר הדברים:
ביום הראשון בבוקר נכנסה למערכת צעירה
בשם מאיה. ובידה צו־איסור־פירסום של השופטת
המחוזית שולמית ולנשמיין. על פי הצו, אסור היה
לפרסם את שם־מישפחתה של מאיה זו. וכל פרט
על מישפחתה, אחרי שנתנה עדות בפרשת־האונס
שבה הורשע ידידה, אחיו של הזמר זוהר ארגוב.
העניץ עצמו כבר היה ידוע לנו, מפני
שהעורכת שלנו לענייני־מישפט, עורכת־הדין
אילנה אלון. סיפרה לנו עוד ביום השישי שבתו
של השופט חיים שפירא, מי שהיה נשיא בית-
סישפט השלום בתל־אביב, העידה לטובת האנס.
גם אז ביקשה הצעירה לאסור את פירסום שמה,
בשל מעמדו הרם(לשעבר) של אביה.
באותו הזמן הגיעה למערכת שולמית יריב,
שהיא קרובת מישפחה של אחד השופטים. וגם
ידידת־מישפחה של חיים שפירא. משום־מה לא
פגשה שולה עדיין בבנותיו של השופט שפירא
ולכן לא התעורר חשדה למראה מאיה. היא שמעה
מפי מאיה במה העניץ. והבטיחה לדאוג לכך שהמערכת
אכן תקפיד על מילוי צו־איסור־הפירסום.
מאיה הלכה כשליבה טוב עליה.
אולם משהו עורר את חשדה של שולמית יריב.
אולי משהו תת־הכרתי. גם אצל חנה התעורר
ספק .״זאת לא בת של שופט!״ טענה. התנהגות
הצעירה וצורת״הדיבור שלה עוררו את החשד.
לשולה היה פיתרון פשוט ליישוב הבעיה. היא
טילפנה לביתו של השופט־לשעבר. כששמעה
שזר, נמצא בחוץ־לארץ. דיברה עם בנו, שגם הוא
עורך־דץ. היא שאלה אותו אס יש לו אחות בשם
מאיה, ושמעה מפיו הכחשה נמרצת. אומנם יש לו
אחות, סיפר, אך אין שמה מאיה, ומעולם לא היתה
מעורבת עם אחיו של זוהר ארגוב. ליתר ביטחון
הבטיח לבוא מייד למערכת. בדי לעיין בתמונות
שצולמו בבית־המישפט על־ידי צלס־המערכת
צבי טישלר, כדי לוודא שאכן אין הצעירה קשורה
במישפחת השופט שפירא בכל ררך שהיא.
כשבא הבן, רון שפירא. למישרדי־המערכת,
בליווית אחותו היפהפיה חגית. הוא קבע מייד כי
הצעירה מאיה אינה בת מישפחתו. מכאן עברו
הדברים לידי אילנה אלון, שהתקשרה עם
התובעת כמישפט, ולאחר מכן עם השופטת
ולנשטיין. ואילו השופט־בדימוס חיים שפירא.

שחזר בלילה מחדל התקשר עם המערכת כדי
לברר את הפרטים, ואחר־כן־ נקט אמצעים משלו.
ההמשך מופיע בעמודים 8־.9

טעות בזיהוי גברת נתצלום (העולם
הזה )22.6
בהעולם הזה התפרסמה, בראיון עם חבר•
הכנסת מוחמר מיעארי, תמונתי, כשמאחוריי
בעלי, כשמן הכותרת תחת התמונה משתמע כי
זו היא תמונה של אשת הח״כ, הגברת שאריה
מיעארי, שתוארה בראיון כ״גברת ערביה, יפה
מאוד.״
אך אני אינני אשה יפה, גם לא ערביה,
ובהחלט לא נשואה לח״כ מיעארי. אני יהודיה,
אם לארבעה בנים מבוגרים, סבתא לשניים, גננת

סליחה, אבל מה הולך פה? משמאל לימין:
תיקווה ארביב — ״נעצרה ...באשמת סחר
בהרואין״; פנינה חיים — ״נתפסה בנמל־התעופה.
היא לא יצאה במשך 19 יום לשירותים,
כדי למנוע הוצאת סמים מקיבתה״; עליזה ביטון
— ״נידונה ...למאסר של שנתיים על חלקה
ברשת שעסקה במיסחר־סמים״.
מי הגברות האלה? דוגמניות״צמרת? ילדות־טובות־ירושלים?
מיטב הנוער?
מה יש לרומם אותן בכתבת־חינחונים? ועוד,
לסיום, רחמנות עליהן, איזו ארוחת־צהריים
(מרק־שעועית תפל, קציצת־סויה ותפוז לקינוח).
אולי שכחתם על מה מבלות הגברות האלה
בכלא? אלה הן סוחרות־סמים, מפיצות־סמים,
בלדריות־סמים. האם אתם מכירים הרבה פשעים
כלפי הזולת החמורים מפשע הפצת־הסמים?
הייתי מספרת אותן בעצמי. אבל קרחת לכל
אחת. תיספורת אפס.
לאה עינבל, תל-אביב

דניאלה של הסרטים
על סירטי חסמבה ועל סירטי תותי-
בר (העולם הזה .)3.7
דניאלה שמי, זה שום דבר אישי, אבל אני
פשוט אוהב אותך. לקחת מילים מהפה שלי. בכל
פעם שאני כבר מתפנה ורוצה לצאת בערב לאיזה
סרט, איזה מערבון טוב או איזה סרט־מתח ראוי

את העיו
בימי־קדם היה נהוג להרוג שליחים,
המביאים בשורות רעות. היה בזה משהו מאגי —
כאילו הריגת השליח באה לבטל את הבשורות
הרעות עצמן.
דויד המלך ציווה להרוג את מער העמלקי,
שהביא לו את הבשורה על מות שאול ויונתן.
(אומנם נאמר בתנ׳׳ך שהנער־הגר נרצח מפני
שעזר לשאול להתאבד. אך זהו תירוץ שקוף).
לאחר מכן התקדמה האנושות, והכל הבינו כי
לא יתכנו יחסים סבירים בין עמים ובין בני־אדם,
אם צפויה סכנה מתמדת לשליחים. לכן התגבש
עיקרון הפוך. השליח זכה בחסינות מוחלטת.
פגיעה בשליח הפכה פשע שלא יכופר. על פי
חוקי רומא. הריגת שליח רומי היתה עילה
למילחמה ,.המיקרים הבולטים, שבהם הופר כל
זה, רשומים בסיפרי־ההיסטוריד״ לדיראון־עולם.
הומצאו מלבושים מיוחדים כדי להבליט את
השליח, לבל יפגע בו איש.
העיתונאי המודרני הוא שליח הציבור במקומות
של אירועים. הכל מבינים כי •החברה המודרנית
בכלל, והחברה הדמוקרטית בפרט, אינה
יכולה לתפקד בלא זרם חופשי של מידע בתמונה,
בכתב ובאומר.
לעיתונאים אין מדים מיוחדים. רק לעיתים.
במקומות מסוכנים במיוחד. המציאו העיתונאים
לעצמם מדים מיוחדים. כן, בשנים הראשונות של
מילחמת-האזרחים הלבנונית, היו עיתונאים מערביים
לובשים חולצות״טי, שעליהן הכתובת
הבולטת :״נא לא לירות! אני עיתונאי!״
הפגיעה בעיתונאי היא פשע חמור יותר מאשר
פגיעה באדם אחר — לא מפני שהעיתונאי הוא
ארם מיוחס, אלא משום שהוא ממלא תפקיד
ציבורי חיוני, המכריח אותו לא־פעס להימצא
במוקד של אירועים אלימים. הכתב יכול לפעמים
לשמור על מרחק מסויינג אך הצלס־העיתונאי
חייב להגיע אל מוקד האירוע ממש. אם לא יוגן
מפני האלימות, לא יראה הציבור הרחב את אשר
הוא חייב לראות ולדעת. הפוגע בצלם־עיתוגות
מנקר את עינו של הציבור. הפוגע בעיתונאים,
סותם את אוזני הציבור.
משום־כך יש סכנה נוראה במסע המתנהל
בארץ מזה שנים — מסע של הסתה פרועה נגד
העיתונות. אריאל שרון עלה על הכל, כאשר
האשים את ״התיקשורת״ בכל האסונות שהוזן
הביא על עם־ישראל. אך אין הוא יחידי במערכה
עכורה זו. פוליטיקאים רבים שותפים לפשע זד״
וגם ידיו של נשיא־המדינה אינן נקיות.
מסע זה של ״עליהום!״ על העיתונות אינו אלא
חזרה לימי-קדס. לאמונה המאגית שהמצב ישתפר
אם ייהרג האיש המביא את הבשורות הרעות.
זוהי גישה פרימיטיבית. ואין זה פלא שהיא
מוצאת הד בליבם של אנשים פרימיטיביים.
שינאת־העיתונות, שהתפתחה בקרב היסודות
הפרימיטיביים והאלימים ביותר של המישטרה,
הנגועים ממילא בסאדיזם הולך ומתגבר, היא
שהולידה את פרשת צלנדהעיתונות רחמים ישראלי,
המתוארת בעמודים 6־.7

קוראת הופמן ובעלה
אם לארבעה, סבתא לשניים
במיקצועי ונשואה כל השנים לפרופסור יוחנן
הופמן(מאוניברסיטת חיפה) ,שקיבל השנה את
פרס עיצאם סירטאווי(ובהזדמנות זו גם צולמה
אותה תמונה).
כמובן שנגרמה לי אי־נעימות עקב הטעות
בזיהוי והייתי רוצה שתפרסמו את התמונה שוב
ותבקשו את סליחתי ואת סליחתה של הגברת
מיעארי.
רנה הופמן, חיפה
• זה בדיוק מה שהעולם הזה עושה (ראה
גלופה) ומבקש, בהזדמנות זאת את סליחת
שתי הגברות.

תודה
על תרומת העולם הזה לסילוק מיפגע
סביבתי.
לפני שבוע, אחרי מאבק של שנים, נסגרו
מיפעלי תשלובת־הטכסטיל קשת, שגרמו מיפי
געים סביבתיים בלב שכונתנו. כעת אפשר סוף־
סוף לנשום לרווחה באיזור מגורינו: סוף־סוף ניתן
לשמוע את ציוץ הציפורים שעל פני האיזדרכת
אשר ליד ביתי: כבר אין נישאים באוויר הריחות
המצחינים של הגאזים והכימיקאלים המסוכנים,
וכבר אין למצוא את גרגירי־הפיח השחורים על־פני
החפצים שבסביבה.
וכל זאת לא במעט בזכות כתבתכם (״סרטן
בלב רמת־גן״ ,העולם הזה ,)7.12.77 אשר
אילצה את עיריית רמת־גן ואת מישרד־הבריאות
להגיש תביעה מישפטית נגד המיפעלים.
ועל כן -תודת כולנו.

לשמו, לאשתי יש תמיד באמתחתה איזה תותי-
בר או אשתקד במאריינבאד, מלווה בהערות
מסוג ״לא קראת מה שההיא כתבה בעיתון, איזה
סרט, איזו תאורה, איזו זווית־צילום, איזה בטיח?״
ואני אומר לה: רותי יקירתי, אני בסך־הכל
רוצה ליהנות שעתיים, לא רוצה לראות סרט
מהאקדמיה, שזכה בפרס תמר־הפח בריקייוויק,
רוצה לראות את ג׳יימס בונד והחתיכות שלו!
דן שטורמן, תל־אביב

סוד השוויון
עוד על שוויון־המינים במדור מה הן
אומרות /מה הם אומרים (העולם
הזה .)3.7
אני מתפלאת על הקוראת צוויבל, הדורשת כי
נגד כל גבר, המביע את דעתו במדור מה הם
אומרים תופיע אשה, ולהיפך. זה לא יהיה שוויון.
זה יהיה אי־שוויון או, לפחות, שוויון מדומה
ומלאכותי.
כי למה הכוונה בשוויון של ממש? שמתייחסים
לדיעותיו של הנשאל/ת, ואז לא חשוב אם
יהיו שישה אומרים במדור או שש אומרות, או כל
חלוקה אחרת.
ואילו הקפדה סכמאתית, אשה אחת כנגד כל
גבר אחד, היא לא שוויון, היא סתם קיפוח, כי
מתייחסים למין הנשאל/ת ולא לדעתו/ה. סוד
השוויון הוא אחד בלבד: מה יש לנשאל/ת לתרום
רחל רעואל, תל־אביב
למדור•

בשם תושבי הסביבה,

ד״ר דויד הומינר, רמת־גן

תיספורת אפס
על ביקור ספר־הצמרת בכלא־הג־שים
(העולם הזה .)3.7

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לעריו מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות,
מישפטיות או טכניות.
העולם הזה 2498

בורחים מהגדה
גדר־המערכת בגבול המיזרחי עמוסה באחרונה באורחים
בלתי־קרואים — פלסטינים — המבקשים לעבור באישון־
לילה את הגבול מן הגדה אל עבר־הירדן.

מינוי תמוה לגרמניה
פרשה חדשה במטה הארצי — והפעם סביב
מינויו של נציג מישטרת־ישראל במחלקת
המודיעין של המישטרה בגרמניה.
המדובר בקצין־מישטרה בגימלאות שהוחזר לשירות, אחרי
שאולץ לפרוש על־ידי מפכ״ל קודם, שאול רוזוליו, לפני
עשר שנים. הפרישה היתה בעיקבות חקירה על טיב
היחסים בין הקצין ועבריינים יהודיים בגרמניה.
הוא מונה לתפקיד הנוכחי בגלל שליטתו בשפה הגרמנית
והכרתו את מישטרת־גרמניה.

רוגז על פרסהאמריקאים רוגזים על שימעון פרם, שדחה את
ההכרעה כעניין הסכמה ישראלית לכוררות
בטאבה.
האמריקאים מזכירים ללישכת ראש־הממשלה שפרס
התחייב לפני זמן לא־רב לסיים את הדיון תוך שבוע. מאז
הוא טרוד בתוכנית הכלכלית, ואינו מתפנה כדי לשוב
לטאבה.

המפד״ל אחרי ש״סבמיפלגות הדתיות מדברים שוב על חיזורי
המפד״ל אחרי ש׳׳ם, במטרה לפגוע באגודת־ישראל
ולחסל סופית את אהרון אבו־חצירא.
על־פי גירסה זו, יהיה זה הפרוייקט האחרון של הד״ר יוסף
בורג, ואחר־כך, אם המיבצע יעלה יפה, הוא יפרוש
מהפוליטיקה.

.השלם הזה״
במישפט מישטרתי
שעה קלה לפני שנגזר ביום שני השבוע
דינם של חמשת השוטרים, ובראשם אלי
ארזי, חתנו של מפכ״ל־המישטרה, שהורשעו
באלימות נגד אזרח, ביקשו השוטרים
כי השופטים יפסלו את עצמם, משום
שהמידע על ההרשעה ומועד מתן גזר־הדין
הודלפו ל״העולם הזה״ ,ופורסמו בגיליון
האחרון במדור.תשקיף״.
השופטים סירבו לפסול את עצמם׳ אך־
הבטיחו לפעול כדי שהמדליף יימצא.

חיילים רעבים
י בקו העימות
אחד מחברי ועדת־החוץ והביטחון של הכנסת קיבל השבוע
דוח מפורט מחיילי־מילואים, על רמת התזונה הירודה של
חיילי־צה״ל באחד מקווי־העימות החמים.

על פי הפירוט, שיועלה בוועדה, חיילים
הנמצאים בתפקידים ביטחוניים אחראיים
מתלוננים בי בשעות־הפעילות הם רעבים,
משום שהתפריט הוא דל, אף יותר מזה המוגש
בבתי־כלא צבאיים.

רבין מסביר מדע!1
שר־הביטחון יצחק רבין עסק בשבועיים
האחרונים בהסברת עמדתו בעניין התוכנית
הכלכלית לכל אנשי מחנהו.

רבין נמנע מההצבעה בישיבת הממשלה, בגלל שאלת
הקיצוץ בתקציב־הביטחון. הוא טוען כי לשאר הסעיפים
הוא מסכים בכל לב, וקרא לאנשיו לתמוך בתוכנית.

ר1ע פורש קרחי
במטה הארצי רווחות שמועות עקשניות
שניצב יחזקאל קרתי, ראש אגף־חקירות, אינו
פורש במיקרה, אלא אחרי שהתברר כי כל
החיצים מופנים אליו סביב הדלפת חומר
מסויים לכתב פלילי.
קרתי מעולם לא נחקר בעניין זה, ובאופן רישמי פרישתו
איננה קשורה בתוצאות חקירת ההדלפה.

המדריכה פוטרה
פוטרה עובדת בכירה בחיל־ן — החברה הישראלית
לעיבוד נתונים, שמניותיה נסחרות בבורסה — אשר
נחשדה בהדלפה לבעל מניות, שהיה בעבר מנכ״ל החברה,
על הנפקה פרטית של חיל״ן. הפיטורין באו אחרי
שהעובדת התנגדה להיבדק בגלאי־שקר, כדי לבחון אם
היא היתה המדליפה.
בעל־עניין חדש בחברה הוא יונתן זוכוביצקי, הנשוי לבתו
של המיליארדר שאול אייזנברג, אך הורחק ממוקדי־ההון
המישפחתיים.

טראויל -
רישיזן הקידוח פקע
חברת טראויל, שמניותיה נסחרות בבורסה, היא החברה
ששמה הוזכר בשבוע שעבר בישיבה של ועדת־הכלכלה
של הכנסת, כחברה שרישיון־הקידוח שלה פקע אך
מניותיה ממשיכות להיסחר בבורסה.
לא מכבר רכשה טראויל יחידות החזקה בחברת נפט
אחרת, נורת׳ אמריקה.

תובעים יר1שלמיים פורשים שישה תובעים בכירים במישטרת־ירושלים
יפשטו בקרוב את מדיהם, בגלל מורת־רוח
ומורל ירוד במישטרה ואכזבה מהפיקוד החדש.

.בית הלורדים״ במישטרה קצינים צעירים בדרגות בכי ת ת במישטרה
טוענים, כי נבלמה התקדמותם בשל קיומו של
מה שמכונה במישטרה.בית־הלורדים״.
הכוונה היא לחמישה קצינים בדרגת ניצב, שהגיעו כבר
מזמן לגיל הפרישה או המתקרבים אליו, ועדיין לא פרשו.
הם תופסים תפקידים המונעים קידומם של צעירים יותר.

על־פי הרישיון שהוצא, רשאית החברה לבנות שם מיבנים
טרומיים ניידים בני קומה אחת בלבד.

סיסמות במישרד כך
אלמונים הציפו בשבוע שעבר בסיסמות אנטי-
גיזעניות את הכניסה למישרדי תנועת כך
בתחנה-המרכזית בתל-אביב.

מגבות נעולות באילת מכת גניבת־המגבות מבתי-מלון באילת
עשויה להביא לחידוש עולמי, שיוכנס
לשרות המוצע לאורחים בעיר הדרומית.
כמה מלונאים חושבים ברצינות להחתים
לקוחות על מגבות, למכור להם מגבות
לשימושם במחיר מוזל או לנעול את ת
מגבת באמצעות כבל בחדו״האמבטיה,
כך שאי-אפשר יהיה לגנוב אותה.

הדואר נגד הצנזורה
במישרד־התיקשורת תומכים בהצעה לבטל את הצנזורה
האזרחית על דיברי־הדואר הנכנסים לישראל. במישרד
סבורים כי פעולתה של מחלקה זו גורמת לעיכובים
בחלוקת הדואר.

צרות צרורות בחיפה
עיריית חיפה ממשיכה להסתבך. והפעם סביב
השאלה מי ישלם את הפיצויים שקבע בית-
המישפט, אחרי שהעיריה הפסידה בתביעת־דיבה.
הקובלנה
הפלילית הפרטית הוגשה על־ידי שני מהנדסי־העיר,
משה שוורץ ומשה אורן, ביחד עם העיריה, נגד
ידיעות אחרונות, כתבו מרדכי גילת והאדריכל החיפאי
דויד ינאי, בעיקבות פירסומים סביב מעשים בלתי־כשרים
במהלך בניית בית הלוחם בעיר, שאותו תיכנן ינאי.
בתחילת יוני פסק השופט בנימין קוהלת שהעיריה ושני
המהנדסים ישלמו כשישה מיליון שקל כל אחד — בסך
הכל, סכום המתקרב עתה ל־ 18 מיליון שקל. קוהלת גם
פסק שאם הסכום לא ישולם עד ה־ 1ביולי, יתוספו לסכום
הפיצויים גם ריבית והצמדה, החל מחודש יוני.
הסכום עדיין לא שולם. המהנדסים אינם ששים לשלם
מכיסם. העיריה רוצה לשלם, אך ידיה כבולות, כי התביעה
הוגשה בניגוד לחוק, מבלי שקיבלה את אישורה של
מועצת״העיריה. יהודית נאות, חברת מועצת־העיריה, כבר
הודיעה לאריה גוראל שאם הכסף יוצא מקופת העיריה
במירמה, היא תפנה מייד למישטרה.

מבוכה בשגרירויות
בכמה שגרירויות של ארצות אירופה, ובמיוחד
של דרום־אמריקה, שוררת מבוכה עקב חשש
להסתבכות חברות־התעופה הלאומיות שלהן
במתן עמלות חריגות לסוכני-נסיעות
ישראליים.
כמה מהסוכנים נעצרו החודש בחשד שחלק מהעמלות
הועברו לחשבונות סודיים בשווייץ.

הצהרות־הון
של עיתונאים
הצעה מרחיקת־לכת תעלתה לאחרונה
בוועדת־האתיקה של אגודת-העיתונאים:
לחייב עיתונאים — חברי האגודה ומצטרפים
חדשים — למלא טופס הצהרת־הון,
בדי לפקח בדרך־ זו על בל עיסוקיהם של
העיתונאים והכנסותיהם במהלד עבודתם.
נראה שההצעה תיכשל, כי רק מעטים
יתמבו בה.

בניה לא־חזקית
ב״חברת־חשמד״
מינהל ההנדסה של עיריית תל־אביב מגיש תביעות
מישפטיות נגד חברת־החשמל על כך שהחברה בנתה
מיבנים קבועים, ללא היתר, בשטח מופקע, מחוץ לתחנת
הכוח רדינג בצפון־העיר.

הכתבים הצפוניים
נגד המישטרה
תא הכתבים הפליליים בצפון עשוי להחרים את
דובר מישטרת מרחב־חיפה, הפקד דויד פרנקל,
בטענה שאינו ממלא כראוי את תפקידו,
ומדווח לכתבים על האירועים שעות —
ולפעמים גם ימים, אחרי התרחשותם.

התחרות בקמבודיה
נציגים סיניים, המנסים לגייס עזרה מיקצועית
לכוחות המחתרת הקמבודית -חמר רוז׳״ ,נפגשו
באירופה בחשאי עם אנשי־עסקים ישראלייים.
הם מעוניינים בעיקר בענף האלקטרוניקה.
הסינים חוששים שהתמיכה הגוברת של ארצות־הברית
בפול פוט, בן חסותם, תגרום לו לערוק מתחום השפעתם.

ץדד 1ץ

במדינה העם
שצרו את השלם.
אנחנו רוצים דרדתו
האם מוציאה ישראל את
עצמה ממעגל האנושות, וחיה
על כוכב אסד?
היתה זאת הפגנת־הסולידריות הגדולה
ביותר בתולדות האנושות.
מיליארד וחצי בני־אדם מסביב ל־כדור־הארץ
הקשיבו בעת ובעונה אחת
לשני קונצרטים המוניים, שנערכו
בלונדון ובפילדלפיה, על־פי יוזמת בוב
גלדוף, מנהיג של להקת־רוק 150 .אלף
איש היו נוכחים בעצמם בשני האירועים
האלה — כל שאר המיליונים ראו
את הקונצרטים בשידורים חיים בטלוויזיה
של ארצותיהם.
לכאורה היה זה רק מיבצע־ענק
לגיוס כספים למען קורבנות הרעב
באפריקה. אך למעשה היה זה הרבה
יותר — הפגנה של אחוות המין
האנושי, ביטוי לרצון הקולקטיבי של
האנושות לעזור איש לרעהו ולהילחם
ברעב. ממילא היתה זאת גם הפגנה
אדירה נגד הגיזענות, שקורבנותיה
הכרוניים הם השחורים, בני אפריקה.
טירוף המערכות. אזרחי ישראל
לא היו שותפים להפגנה כלל־אנושית

הסיבות היו, כביכול, טכניות.
רשות־השידור טענה שאין לה התקציב
הדרוש. אך כאשר הציעו פירמות
פרטיות לממן את השידור, סירבה.
מכיוון שהרשות לקתה זה מכבר
במחלה ממארת של טירוף־מערכות,
וכל החלטותיה משוגעות — קשה
להתפלא על יחסה למאורע כביר זה.
אך דבר אחד ברור: גם הטירוף של
רשות מתפוררת זו לא יכול היה להביא
להחרמת המאורע, אילו היתה בישראל
קיימת מודעות כלשהי לריגשותיה של
כלל־האנושות. רק מפני שישראל חיה
כיום מחוץ למעגל האנושות, ומרוכזת
כל־כולה באגואיזם לאומני מתנכר
ומנוכר, יכלו הדברים לקרות כפי שקרו.
אנכרוניסטית.
אולי מכביה אין זה מיקרה שבאותו השבוע נפתחה
בישראל המכביה — אירוע ספורטיבי־לאומני,
הסותר את האידיאלים האוניברסליים
העתיקים של ספורט בלתי־פוליטי.
יתכן
כי רעיון המכביה היה טיבעי
ומובן בימי־הראשית של הציונות,
בטרם קום המדינה, כאשר ביקשו
היוזמים להחזיר את היהודים להוויה
של עם נורמלי. כיום הוא אנכרוניזם,
שיש בו כדי להגביר את הבירור של
המדינה ואת המגמות הלאומניות־גיזעניות
החשוכות הפושטות בה, בבחינת
— אנחנו ואפסנו עוד.
ואכן, פתיחת המכביה, ששודרה
בשידור חי, לא היתה אלא עוד פסטיבל
לאומני אחד, שהקשר שלו לספורט
היה מיקרי לגמרי.
המשבר להוציא את העז
ראשי ההסתדרות לחמו
גחירוף־נסש טדי להוציא מן
התוכנית את העיזיס שהוכנסו
בה למטרה זו
השאלה היתה: להוציא את העז או

כאשר גזרה הממשלה את הגזירות
הקרויות ״התוכניתיהכלכלית החדשה״,
היא הכניסה בהן כמה וכמה עיזים. היא
היתה מודעת לכך שעומד להיפתח
משא־ומתן קשה עם ההסתדרות ועל כן
לקחה מראש בחשבון שיהיה צורך
לוותר על משהו, כדי שהמוני העובדים
יבלעו את הגלולה המרה.
השבוע היה כל הוויכוח נטוש על
מיספר העיזים שהוכנסו לתוכנית ואשר
יוצאו ממנה, לשביעות־רצון הכל.
מם רכרט? חלילה! היה ברור
מראש כי ההסתדרות. אשר בראשה
(המשך בעמוד )10

צרם־העיתונות
וחמים ׳שואל
(משמאל) ,שהותקו
באנזויוח על־יד׳
שוטו .,מצביע על
החבלות שנגרעו לו,
מסבו כיצד הגיע
רמיקצועו, נוכו
בויגע׳ ההשכלה
ומורה בגילוי־לב:

^ טלפון בביתו של רחמים ישו
1ראלי אינו מפסיק לצלצל. עשרות
אנשים רוצים לעודד אותו, לשאול מה
שלומו, להציע עזרה. חלק גדול מן
המטלפנים (רחמים אומר שלפחות
חמישים אחוז) הם שוטרים, המתקשרים
כדי לומר מילה טובה, כדי להביע
זעזוע.
הסיוט התחיל ביום החמישי, בשלוש
אחרי״הצהריים, ליד רחוב הירקון
בתל־אביב, בטיילת שעל שפת־הים.
עד אותו רגע זה היה עוד יום־קיץ
חם, יום שבו נסע ישראלי לתל־אביב,
כדי לערוך את החשבונות עם מערכות־העיתונים
שאיתן הוא עובד. מאותו
רגע זה הפך ליום הקשה ביותר של
חייו, יום שלא יישכח, יום שבו הותקף
באכזריות, הוכה, נחבל, נפצע והושפל
עד עפר. האחראים לכל הדברים
האיומים האלה היו כמה משוטרי
מישטרת תל־אביב.
צילום־עיתונות ורחמים ישראלי

מנח ! ני מ ת ! ,
הולכים ביחד. ישראלי אומנם לא צילם
את הצילום הראשון שלו כשהיה ילד
קטן, אבל גם כך הוא מצלמי־החדשות
הוותיקים בארץ.
כשסיים את שרותו הצבאי, נסע
רחמים להולנד. לפרנסתו עבד שם
בחנות־צילום, ואז גם למד לצלם, .אלה
היו השנים היפות ביותר בחיי!״ הוא
אמר כשנזכר בהולנד. אך אז הכיר גם
את אירנה, בחורה הולנדית מעיר
הנמצאת במיפגש־הגבולות של הולנד,
גרמניה ובלגיה. אירנה ורחמים התחתנו
ובאו לגור בארץ. מדוע?
״באתי לארץ, כי הכרתי אשה
הולנדית ציונית והיא גררה אותי חזרה.
לי דווקא לא היה איכפת להישאר שם!״
לאירנה היה ברור שיש לבוא לארץ.
מילדות היתה חברה בתנועות־נוער
ציוניות, והיא ידעה שאת ביתה תקים
בישראל.
הם הגיעו לארץ ב־ ,1968 ורחמים
התחיל לעבוד בחנות צילום בירו
שלים׳.עד
שיום אחד היה במיקרה
בשוק מחנה־יהודה, ובמיקרה היה שם
פיגוע, ובמיקרה צילם את מה שקרה
אחרי הפיצוץ, ותמונותיו התפרסמו
בכל העיתונים. מאז דבק בו הג׳וק של
צילום עיתונאי, ומאז לא עזב אותו. הוא
היה ״פרי־לאנס״ (צלם חופשי) ועבד
בעיקר עבור הצהרון ידיעות אחרונות.
מלבד
בהעולם הזה לא היו אז
צלמי־מערכת קבועים כמו שיש היום.
״בידיעות אחרונות דחפו אותי וטיפחו
אותי, ועבדתי בעיקר בשבילם״.
מאז שהתחיל לצלם, לפני 17 שנה,
הספיק להיות נוכח ולהנציח את מרבית
אירועי־החדשות במדינה. הוא הפך
שם־דבר במיקצוע, והיה ברור שאם
קורה משהו בירושלים או בסביבה,
רחמים נמצא שם כשהוא נושא את
המצלמה שלו, רץ אחר־כך לחדר־החושך
לפתח ולהדפיס את התמונות

איך זה היה נגמר?״
העיתונאית יואלה הר־שפי.
שראתה את ישראלי בתחנת
מרחב-הירקון, לא ראתה אומנם
כיצד מכים אותו, אבל מראהו
המחריד עורר את תשומת-ליבה.

סיפרה הר־שסי:

הוזמנתי למרחב־ירקון, בעניין
חקירה מישטרתית על כתבה
שפידסמתי. הכתבה עסקה במח״
מוד דרוויש, האנס־שלא-אנס.
אני מכירה את רחמים, וכשראיתי
אותו לא ידעתי שהוא
עצור. הוא נראה לי קצת מטושטש.
הוא יצא מחדר, ופשוט עלה
בדעתי שהוא צילם תאונה נוראה,
ולכן הוא נראה כך.
ניגשתי אליו ושאלתי אותו: מה
אתה עושה כאן! כשהוא ראה
אותי הוא התרגש מאוד ואמר:
,.איזה נס! איזה נס!״ הוא סיפר לי
בכמה מילים שהוא קיבל מכות,
ומה קרה לו. הבטחתי לטפל
בעניין ברגע שאצא מהתחנה.
כשיצאתי, התקשרתי מייד עם
רן כסלו מהארץ, ארי ראט
מג רוזלם פוסט ויחזקאל אדירם
מידיעות אחרונות, ואמרתי להם
שדרוש לחץ משותף ומיידי כדי
לשחרר אותו.

טרה, עדי גונן. אשתו של רחמים,
שהגיעה מירושלים, התקשרה
איתי ואמרה שהיא ראתה אותו
.בתחנה, שעומדים לשלוח אותו
לאבו״כביר ושנאמר לה שאין מה
לעשות, כי הוא צריך להישאר
במעצר. מכיוון שהשעה היתה
מאוחרת, הזמנתי אותה אליי,
שתלון אצלי.
בערך אחרי חצות, בזמן ה־משא״ומתן
עם גונן, הוא הודיע לי
שרחמים ישוחרר עוד באותו ה לילה.
ואומנם, הוא שוחרר.
הוא יצא בשעה 2לפנות-בוקר.
יפה שעוד נתנו לו לטלפן ולהודיע
שהוא בחוץ. כשעלה אליי, הוא
פשוט חיבק את אשתו, וישב
ומירר בבכי. אחרי זה הם נסעו
למישטרה, כדי להשתחרר בער בות.
הדבר
העקרוני, שאין לשכוח
אותו, הוא שהכוונה היתה להש עיתונאית
הר־שסי
איר אותו במעצר עד הבוקר, ללא
.איזה נסי איזה נס!־
שום סיבה או חקירה. כלומר -
המעצרים והמכות הפכו לאמ-
מובן שגם אני עשיתי. דיברתי צעי-ענישה בידי שוטרים.
לולא ההתערבות שלנו, אין
עם המישטרה בירושלים, ששם
מכירים אותו, ועם דובר המיש -לדעת איך זה היה נגמר.

וממהר למסור אותן למערכות־העיתו־נים.
הוא
עובד תמיד לבד. מעולם לא היו
לו אסיסטנטים, עוזרים או שותפים.
הוא סוכנות שלמה של איש אחד .״אני
אוהב את העבודה הזאת. העיתונות
טבועה אצלי בדם. המהירות שבעבודה
היא חלק מן הסיפוק. הרבה פעמים,
הצד הזה יותר חשוב מהצד הכספי. אני
נהנה לראות איך אני מספיק להגיע
ולבצע את העבודה, וזה מאוד מספק
אותי. למרות שיש לפעמים קשיים
בעבודה ולפעמים לא נוח, מעולם לא
חשבתי לעזוב את המיקצוע וגם עכשיו
אני לא חושב על זה״.
האירוע המרגש ביותר שצילם,
לדבריו, היה במצריים, מייד אחרי בואו
של אנוור אל־סאדאת לארץ. רחמים
נסע למצריים עם מישלחת ישראלית.
״קשרתי אז קשרים עם צלמים מצריים,
והם הציעו לי לבוא איתם ולצלם
מישחק־כדורגל. הם הכניסו אותי לתוך
המיגרש של מאות אלפי מצרים צועקים,
וזה היה מרגש לעמוד שם
ולצפות במישחק־כדורגל, בארץ שעד
לפני זמן קצר היתה אוייב, ושהיינו
איתה במילחמה!״
למרות שהוא כבר הרבה שנים
במיקצוע, הוא עדיין מתרגש כשיש
אירועים חשובים, שהוא צריך לצלם:
״אם יש, למשל, פיגוע, הלב שלי פועם
וכולי נרגש, לפעמים יותר מאשר לפני
20 שנה. אז היה לי מרץ לצאת החוצה
לצלם. היום זה יותר קשה, אבל אני
עדיין מגיע לכל המקומות. אני חי את
זה, זה טבוע בדמי״.

,צייד
לטהד אותו!״
ך* מיסגרת עבודתו צילם רחמים
פעמים רבות הפגנות, לפעמים גם
אלימות, אך מעולם לא היתה לו
התנגשות עם המישטרה, מעולם לא
נעצר :״הקשר שלי עם המישטרה מאוד
טוב, תמיד הערכתי אותם. השוטרים
הירושלמים חברים שלי, קודם כקי
חברים. אני לא זוכר שאי־פעם היה

איזה תקל או ויכוח רציני.
״מפריע לי שגיליתי שיש ג גי ^
הגדול הזה, והמכבד את עצמו וקור.,
לעצמו מישטרה, אנשים המכתימים
את שאר השוטרים. יש שוטרים טובים
בארץ. אני עדיין מעריך את המישטרה,
אבל לא את האנשים האלה שעשו לי
מה שעשו. אם יש משהו לא נקי
במישטרה, צריר לטהר אותו״.
עמיתים למיקצוע יודעים שרחמים

הוא גבר?ידיו ונוח, שלעולם אינו
מתקוטט. בירושלים הוא דמות מוכרת
ואהודה, לא רק בקהילת העיתונאים
והצלמים. הוא דמות ירושלמית בולטת,
אפשר לראות אותו בכל מקום
שקורה בו משהו, ולא רק דברים קשים
כמו הפגנות ופיגועים. רחמים מרבה
^ לצלם גם {)ירועים חברתיים ומסיבות
ירושלמיות. הוא מתקבל בחיון־ וב־שימחה,
והוא עושה את עבודתו בנועם,
ובעיקר במיקצועיות.
״אני הכי אוהב לצלם דברים מצחיקים.
הצילום הכי מצחיק שצילמתי
היה בזמן מיצעד בירושלים, לסיום
צעדת ארבעת־הימים. על הבימה, ליד
* בית העם, ישבו כל האישים, קצינים
בכירים בצבא וגם טדי קולק, הצועדים
התחילו להגיע אל בימת־הכבוד, ואני
פיתאום שמתי לב שראש־העירייה
נרדם ביו שני גנרלים. צילמתי.״ מאז

נסעתי בכביש הטיילת לכיוון יפו.
פיתאום דפק מישהו על מיכסה המנוע
שלי, וצעק לי לעצור. עצרתי ושאלתי
מה קרה. הוא המשיר לצעוק ואמר לי
להסתלק משם.
הוצאתי את תעודת־העיתונאי שלי,
הראיתי לו אותה, ואז הוא השתולל עוד
יותר ואמר :״אה, אתה עיתונאי, אני
אראה לך!״
הוא הלך וחזר. כשחזר הספקתי
לצלם אותו במצלמה שלי. הוא היה
בחור ללא מדים, לא ידעתי שהוא
שוטר. אחר־כר התברר שהוא חבלו־מישטרה,
בשם גיל.
הוא הוציא אותי מן הרכב וכופף את
ידי לאחור. אחר־כר ביקש ממני שאתלווה
אליו לבדי באוטו, ונסעתי
אחריהם. היה אפילו מיקרה אחד בררו,
כשהם עברו רמזור, ואני לא הספקתי
לעבור. אז ציפצפתי להם, שיחכו לי.

חבלן־מישטרה גיל
״סובב את ידי לאחור ובעט בי בבטן!״

אותו מיקרה התחילו גם צלמים אחרים
לארוב לקולק, ודמותו המתנמנמת כבר
הפכה שיגרה עיתונאית.
״מיקרה אחר היה גם הוא קשור
בטדי קולק. הוא עמר לחנוך מיגרש־כדורגל,
ונתנו לו לבעוט כמה בעיטות־פתיחה.
מישהו נתן לו ללבוש מיכ־נסיים
קצרים. הם היו רחבים מדי, ונפלו
לו כל הזמן. אני עמדתי מאחוריו
וצילמתי אותו מאחור, עם המכנסיים
למטה. זה היה מאוד משעשע.
״הצילום העצוב ביותר שצילמתי
היה בלווייה של חייל שנפל. ראיתי
חייל אחר, חבר שלו, שעמד במשך כל
הטקס בצד. אחר־כך הוא חיכה עד
שכולם ילכו, הוא נשאר אחרון ונשכב
על הקבר והתחיל לבכות במשך הרבה
זמן.״
ב־ 1980 נפצע רחמים קשה בתאונת־דרכים,
ושבת מעבודה במשך שנה
שלמה. זה קרה אחרי שצילם את ראש־הממשלה
ראז, מנחם בגין, כשהתעלף
בכנסת, וכל מערכות העיתונים רצו אז
את התמונה במהירות. רחמים רץ לפתח
את הסרטים, ונסע לתל־אביב להביא
את התמונות לעורכי־העיתונים. בדרך
חזרה התנגש במשאית ונפצע באגו־הירכיים.
הוא שכב תקופה ארוכה
בבית־חולים. ואחר־כר הסתובב במשר
כמה חודשים כשהוא נעזר בקביים. עד
היום יש לו כאבים, בעיקר בעת חילופי
מזג־ד,אוויר.
לפני חודש עבר ניתוח בגבו. מקום
הניתוח עדיין מציק לו, הפצע עוד לא
התאחה סופית.

בלזיין כל
העיתוגאיסד

ף* שבאנו לירושלים מצאנו אותו
יושב כפוף בקצה הספה בביתו.
למרות שעברו כמה ימים מאז המיקרה,
הוא עדיין המום, ואינו יודע איך
להסתדר עם זה. הוא עדיין אינו מבין
איר קרה שהוא מצא את עצמו חבול
ומוכה, כשכל גופו מכוסה בחבורות
כחולות.

סיפר רחמים:

זה היה בסביבות השעה ׳ 3בצהריים.

לא התכוונתי להימלט מהם. ברור גם
שלא התכוונתי, וגם לא פגעתי בהם
ולא תקפתי אותם.
כולם מכירים אותי, יודעים שאני
אדם עדין ולא מסוגל להרים ידיים.
חוץ מזה אני זהיר. במיוחד אחרי
הניתוח שעברתי, ומשתדל שהמקום
לא ייפגע.
כשהגענו לתחנת־המישטרה ברחוב
הרכבת, השוטר בלבוש אזרחי שוב
הופיע. הוא ניגש אליי, סוכב לי את
היר לאחור חזק־חזק. אני צעקתי מרוב
כאב. אבל הוא לא הירפה ונתן לי בעיטות
בבטן.
אמרתי לו שאני אחרי ניתוח, אבל
זה לא עזר. נפלתי על הריצפה, והשוטרים
גררו אותי פנימה, לתוך התחנה,
והמשיכו להכניס לי מכות ולצעוק•
בכיתי
מרוב כאב והשפלה, והם כל
הזמן המשיכו לדרוך עליי ולבעוט בי
וצעקו :״אתה עיתונאי, צריך לזיין את
כל העיתונאים: עכשיו אתה יכול לקרוא
לכל החברים העיתונאים שלך,
שיצלמו אותך איך שאתה נראה.״ כל
זה היה בחדר־החקירות, ולאיש מן
השוטרים בבניין זה לא הפריע. הם גם
ניסו לומר לי, בצעקות, שאני תקפתי
שוטרים. זה היה נורא ואיום. ביקשתי
שיקראו לרופא, וזה לא עזר. עד עכשיו
יש לי כאבים מן המכות שקיבלתי.
באחד השלבים ראיתי את העיתונאית
יואלה הר־שפי (ראה מיסגרת).
אני מכיר אותה רק מן העבודה בשטח,
אבל אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות
לה על כל מה שעשתה. אלמלא היא,
אני לא יודע איך זה היה נגמר. היא
היתה במקום במיקרה, וראתה אותי
יושב שם. פניתי אליה בלחש ואמרתי
לה שאני שבור ומוכה, ושאלתי אם היא
יכולה לעזור. כשהלכה הביתה, היא
התקשרה לכל מערכות העיתונים,
והודיעה על מה שקורה, וזה עזר
לשחרר אותי.
אחרי שהיא הלכה הם המשיכו
להכות אותי ולצעוק, שכל העיתונאים
הם זבל. אחר־כך זרקו אותי
לתא עם עוד שלושה עצורים, שניים
מהם ערבים. התחננתי שיתנו לי
לטלפן לאשתי. הם נתנו לי, אבל

׳•* י* 4ר4ד ז1־*ד)ד+ח ־

ת 1ר ת1
את הרוח השוררת במישטרת
תל״אביב, בהנהגתו של מפקד-
המחוז גבי עמיר, מסמלת יותר
מכל אימרה שהשמיע עמיר באוז ני
חברי־ננסת, שביקרו לא־מבבד
במחוז.
גילה עמיר :״שמינים אחוז מן
הסרסורים במחוז תל־אביב הם
ערבים, ואילו רוב הזונות הן
יהודיות.־
עד כאן היה זה מידע סטא־טיסטי.
אך עמיר לא הסתפק בו.
הוא הוסיף באוזני הח׳כים פירוש
משלו :״יש סרסורים ערביים ה עוסקים
בכך על רקע לאומניד
כמה ח־כים הינהנו ראשם באי שור
:״זו הדרך שלהם לדפוק או תנו!״
הסרסור
הוא היצור הנחות ב יותר
בהירארכיה של עולס״ה־פשע.
הוא אדם בזוי בעיני כל, גם
בעיני הזונה שהוא חי על חשבונה,
וגם בעיני עצמו. יכול להיות שטר-
סור כזה מגסה לתרץ את מעשיו
בתנאי שלא אספר לה כלום, מלבד
העובדה שאני עצור. טילפנתי, ואחרי
שאמרתי כמה מילים, הם סגרו לי את
הטלפון.
אשתי ביררה איפה אני נמצא, עזבה
את הבנות בבית, לקחה מונית ובאה
מייד לתל־אביב. נתנו לה לראות אותי.
סיפרתי לה בהולנדית מה קרה, הם
לקחו אותה משם.
בסביבות השעה 8וחצי בערב הם
שמו לי אזיקים על הידיים, חיברו אותי
לעציר ערבי שהיה איתי בתא, והעלו
אותי לניידת שלקחה אותנו לאבד
כביר. שם שמו אותי בתא אחד, קטן
וצפוף, ביחד עם עור שישה אנשים.
היה חם ומסריח. הערבים שהיו איתנו
דפקו על הדלת וביקשו שיפתחו,
שייכנס קצת אוויר. הסוהר צעק שכמה
שהם ידפקו יותר, הם ישארו בפנים
יותר זמן.
בשעה אחת בלילה הוציאו אותי,
ואמרו לי שאני משוחרר. שוטר במכונית
מישטרתית לקח אותי בחזרה
העירה. הוא היה אדיר, הוא התנהג כל־כך
יפה. הוא הבין שאני מיובש לגמרי,

שרכ הנ א
בנימוק פוליטי כלשהו, מופרך
ככל שיהיה, כדי להעלות עצמו
בדרגה. אולם כל בר-דעת מבין
שמעשיו של סרסור, כמאבד כל
גאווה אנושית, הם ההפך מלאו מנות,
המבקשת להקנות לבעליה
גאווה אנושית.
אולם הטענה, כאילו קיימת
מזימה של בני הגזע הנחות להשחית
את בנות הגזע העליון,
על״ידי הורדתן לזנות, אינה חדשה.
לא מפקד-המחוז גבי עמיר
המציא אותה. היא כתובה, שחור
על גבי לבן, בסיפרו של אדולף
היטלר, מיין קאמפף -אלא ששם
הסרסורים הם יהודים. והקורבנות
הן נערות אריות טהורות.
זה היה הנושא העיקרי של
העיתון הנאצי הזכור לשימצה,
ששטו הפך שם־דבר -דר שטיר־מר.
בארץ
נמצא חסיד של תורה
היטלראית זו, בדמותו של הרב
מאיר כהנא. הוא מטיף מזה שנים
כי לא אכלתי ולא שתיתי כל היום. גם
לא היה לי כסף ולא כלום, כי הורידו
ממני הכל, ונתנו לאשתי. השוטר הזה
נסע איתי בכל תל־אביב למצוא משהו
לשתות ולאכול וקנה לי. אחר־כך הוא
לקח אותי לתחנת־המישטרה, כדי שאוכל
לאתר את אשתי. מצאתי אותה
בבית של יואלה. לירושלים הגענו
בסביבות השעה חמש בבוקר, שבורים
רצוצים והמומים. יואלה היתה כמו
מלאך מושיע.
כל הסיפור הזה לא מגיע לי. אני לא
חושב שאני אלים או תקיף או משהו
כזה. המיקרה הזה הרס אותי. אני לא
יודע מה לעשות. עד עכשיו אני לא
מצליח לישון בלילות. אני מתעורר
בבהלה, התמונות חוזרות אליי. אני
בוכה בלילות. אני לא נרגע מזה. אני
מסתכל על הדברים כאילו זה לא אני,
אבל זה אני. אני מת להיות קצת בחוץ,
בלי אף אחד, בלי מצלמות, רק להירגע:

כאן סיפורו של רחמים.
לא ברור היכן זה התחיל, אבל זו ׳
שטיפת־מוח הנמשכת כבר תקופה

צלם ישראלי וראש־עיריה קולק
התצלום המצחיק ביותר

מסקד־מזזוז עמיר
.מות על רקע לאומני־לתורה
שקיימת מזימה ערבית
להוריד את בנות״ישראל לזנות.
כאשר מפקד״מחוז של מיש״
טרת-ישראל חוזר על תורת כהנא,
מילה במילה, וזוכה באישורם של
ח״כים -איך אפשר לצפות ל טיהור
המחוז מתופעות האלי מות,
הגיזענות והסאדיזסז
ארוכה בארץ נגד העיתונות והעיתונאים
(ראה איגרת העורך בעמוד .)4
יתכן שמכת־הפתיחה היתה כאשר
תקפו כשוק מחנה־יהודה בירושלים
את כרמלה מנשה, כתבת קול־ישראל
(היום כתבת לענייני־מישטרה).
לפני חודש הוכה מנשה רז, כתב
הטלוויזיה הישראלית, בעת שסיקר
את הפגנת גוש״אמונים, מייד אחרי
חילופי־השבויים. אז קמה זעקה, כתבו
בעיתונים, אבל העניין נשכח ונעלם.
ימים אחרים אחר־כך הותקף רן רביב,
כתב־הטלוויזיה לענייני־מיפלגות, בעת
שסיקר כינוס של ועידת המיפלגה
הליברלית. גם במיקרה זה הסתיים
הנושא בכותרות מעטות בעיתונים.
מיקרהו של רחמים ישראלי מחבר
יחד שתי תופעות מחדירות — התרת
דמם של העיתונאים באופן פומבי,
כמעט רישמי, והאלימות המתגברת
בקרב שוטרי ישראל.
אין ספק שכל אזרח, השומע השכם
והערב שהעיתונות היא מאבות האסון,
שהעיתונות אשמה בכל הצרות של
המרינה, במילחמת הלבנון, בפיגועים,
בחילופי־השבויים ובכל צרה אחרת,
חושב שאם כך — אז צריך להרוס את
העיתונות, והדרך האחת להרוס אותה
היא בכוח ובאלימות. ברור לו שדמם
של העיתונאים מותר. מי שגורם כלבך
הרבה צרות למדינה, צריך להשתיקו
ולהשמידו.
ואילו השוטרים — גם כשהם מורשעים
בעבירות של תקיפה ואלימות,
נדונים לעונשים הגובלים בגיחוך.
רשימה מיקרית של שוטרים, שהורשעו
באלימות, מראה שאיש מהם לא
נדון למאסר בפועל. כולם נדונו לתקופות
קצרות של מאסר־על־תנאי, לעיתים
נוסף על קנס כספי מגוחך, לעתים
רחוקות הורדה בדרגה.
אין עונש מרתיע, וחדשות לבקרים
מתפרסמות בעיתונים כותרות המבשרות
על מיקרה נוסף של אלימות שוטרים
נגד אזרחים חפים־מפשע. גם
בדברים אלה יש אינפלציה, ורוב
האזרחים מתייחסים אליהם באדישות,
כמו על עוד מה משהו השייך לסדר־היום
הרגיל. איש אינו מתרגש, איש
אינו עושה דבר כדי לשנות את המצב.
אילו היה רחמים ׳ישראלי אזרח
רגיל ולא עיתונאי בעל תעודה ממשלתית,
היה האירוע עובר בשקט, ואיש
לא היה מתייחס אליו ברצינות־יתר.
העניין היה נגמר בעוד כותרת בעיתון
שלמחרת, בעוד מישפט מישמעתי
וזהו.
בינתיים מנסה רחמים ישראלי
להתגבר על הטראומה שעברה עליו.
הוא מנסה, ואינו יכול לחזור לסדר־יום
רגיל. מנסה, ואינו יכול, להירדם
בלילות, אינו מצליח להבין מדוע, מה
עולל שמגיעה לו השפלה נוראה כזאת.
אבל זה קרה לו — וזה יכול לקרות
מחר לך.

— ענת סמ״זסטי ^

מאיה (!1שמאל,
מסומנת בחץ)
העידה לטובת
האנס. וטענה ני
אביה הו<ן שופט.
״העולם הזה״
חשו את המיומה
המישפטית

מתפרסם העולם הזה, ואמרה כי תביא
בעצמה את הצו למערכת.
כאשר הגיעה מאיה ביום הראשון,
ובידה צו לאיסור הפירסום, פגשה אותה
אחת מחברות המערכת, המכירה היטב
את השופט בדימוס. היא קראה את הצו
ומיהרה לטלפן לביתו של השופט.
להפתעתה התברר לה כי השופט איננו
בארץ, וכי ילדיו אינם יודעים דבר על
הסיפור (ראה עמוד - 4איגרת
העורך).
כחצי שעה לאחר מכן הופיעו
במערכת בתו האמיתית של השופט
ואחיה. הם היו נדהמים. הם סיפרו כי
אינם מכירים את בני מישפחת עורקבי
או את זוהר ארגוב, וכי אינם יכולים
להעלות בדעתם מיהי האשה שהעידה
בבית־המישפט.
כאשר חזר השופט ארצה, באותו
יום, בשעת לילה מאוחרת, הוא התקשר
עם פרקליטת מחוז־המרכז, עורכת-
הדין עדנה ארבל, וקבע איתה פגישה.
ביום השני השבוע נכנסו השופט־בדימוס
והתובעת אל השופטת שולמית
ולנשטיין, וסיפרו לה את כל
הסיפור. היא התחלחלה. הצעד הבא

ך י* שומטים לא אהבו את זה. הם
1 1האזינו לעדותה של מאיה בת הסב,
אבל בסתר־ליבם חשבו בוודאי על
ילדיהם שלהם. העדה הציגה את עצמה
כבתו של מי שהיה עד לפני זמן קצר

111011111.

זמר ארגוב ופרקליט
החברים באו לעזור
שופט נכבד ואהוב, שפרש בינתיים
לגימלאות מוקדמות.

מאיה סיפרה לשופטים כי היא
חברתו של אמנון עורקבי, אחיו של
הזמר זוהר ארגוב, כי היא אוהבת אותו
וחשבה להינשא לו.
אין זה מיקרה נדיר שאשה מעידה
לטובת גבר שהורשע באונס אשה
אחרת. אבל לא בכל יום באה לבית־המישפט
נערה המציגה את עצמה
כבתו של שופט ידוע, ומספרת סיפור
כזה. מה גם שעורכי־הדין של עורקבי,
שמואל סעדיה ויעקב טל, הכריזו
בבית־המישפט כי פנו אל השופט־בדימוס,
והוא הבטיח לבוא בעצמו
להעיד למען אמנון, שהוא בן־בית
אצלו, אבל משום־מה ברגע האחרון לא
הגיע.
״צר לנו על האופן שבו מצאו
הסניגורים להעלות את עובדת מוצאה
של עדת״האופי מאיה,״ כתבו השופטים
בגזר־הדין ,״באשר לעניין מוצאה אין
כל רלוונטיות לתיק.״ היה מובן כי
השופטים, שולמית ולנשטיין, יעקב
קדנ^י ועדנה שצקי, חסו על כבודו של
עמיתם לשעבר, וריחמו עליו.
מאיה נראתה כנערה ישראלית
רגילה, בלונדית בעלת שיער מתולתל,
לבושה בחולצת־סריג ורודה
ומיכנסיים שחורים אופנתיים. היא

סיפרה שהיא מכירה את אמנון ואחיו
זוהר מזה שנים רבות, מאז שהיתה
בכיתה ט׳ .״לפני שש שנים, כאשר
הייתי בת ,14 גרתי אצל קרובים של
הוריי, שהיו שכנים של מישפחת
עורקבי. התגאינו באמנון ובזוהר. הם
שימשו דוגמה לבני־הנוער. אמנון היה
מנגן יחד עם זוהר. גם אחרי שחזרתי
לתל־אביב, נשארתי מיודדת עם אמנון.
עד היום אנו חברים. קשה לי להאמין
שהוא עשה את זה. הייתי בכל הישיבות
של בית־המישפט, וגם ביקרתי אצלו
במעצר״.

אגס כבעל
עבי צבאי
* ץ איה סיפרה גם על יחסיו של
^ /א מנון עם אביה :״אבי מחבב את
אמנון, והוא היה בן־בית אצלנו. הוא
עזר לנו לעשות שיפוצים בבית. אמנון
הוא מומחה לפוליש, והוא עובד כל ׳
השנים.״
מאיה סיפרה שהיא לומדת מחשבים
באוניברסיטה, זו השנה שלישית.
״רציתי לעזוב את הלימודים, היה לי
קשה ורציתי לצאת לעבנד. אמנון עודד

מאיה אימה בתיר
עורך־הדין חיים שפירא, בעבר נשיא בית•
מישפט השלום בתל״אביב, ביקש להודות
להעולם הזה על טיפולו האחראי בפרשה .״לולא
אתם, יתנו מאוד שבל העניין לא היה מתגלה
בכלל, ובית־המישפט היה נשאר מרומה ׳,אמר.
עורך-הדין שפירא אמר ני לא הוא ולא איש
ממישפחתו מכיר את אמנון עורקבי או את אחיו
זוהר ארגוב .״יש לי שתי בנות, אבל שמן איננו
מאיה. שמה של בתי הבכורה חגית, והצעירה
הילה. מעולם לא הכירו את האנשים האלה. אמנון
עורקבי לא עשה בביתי שיפוצים, ואינני מניר
אותו כלל. הגשתי על־בך תלונה למישטרה״.
ביקשנו מהשופט את תמונתה של בתו הבכורה,
אך הוא אמר כי היא ביישנית מאוד, והוא לא
הצליח להשפיע עליה .״היא איננה רוצה להת פרסם
מעל דפי העיתונות,־ אמר האב.
חגית שפירא היא נערה עדינה ויפה, בת ,20
הלומדת, באוניברסיטה בפקולטה למישפטים.
היא היתה נרגשת מאוד כאשר מצאה את עצמה
פיתאום במרכזה של שערוריה, וביקשה רק להת רחק
ממנה.

מורשע עורקבי(שלישי מימין) בבית המישסט
נתונים אנאטומיים מיוחדים
אותי להמשיך ללמוד, ובזכותו המשכתי.
אני מסיימת השגה, המשבר שלי
היה בשנה השניה ללימודים.״ היא
המשיכה וציינה כי היא ואמנון חשבו
להתחתן.
אחרי שהשופטים יצאו לכתוב את
גזר־דינו של האנס, ניגשה מאיה אל
התובעת שרה דותן וביקשה ממנה
לאסור את פירסום שמה .״אם את גאה
באמנון ובמעשה שעשית, את צריכה
לעמוד מאחורי זה באומץ!״ ענתה לה
התובעת, ולא נעתרה לבקשתה.
צלם העולם הזה צילם את מאיה
במיסדרון ובאולם בית־המישפט, כאשר
ישבה והקשיבה לגזר־הדין. בית־המישפט
התחשב בעברו הצבאי של
אמנון, ובכך שלא הורשע קודם לכן
מעולם. השופטים גזרו עליו עונש־מאסר
של ארבע שנים, מתוכן שנתיים
בפועל ושנתים על תנאי.
הלחלה גלישכה
שוסט בדימום שפירא
שתי בנות

**וד באותו יום צילצלה מאיה
^ למערכת העולם הזה, הציגה את
עצמה בטלפון כ״חברד, של אמנון
עורקבי״ ,ואמרה כי השיגה צו לאיסור
פירסום שמה. היא ביקשה לדעת מתי

היה הגשת תלונה במישטרה על־ידי
השופט־בדימוס נגד האשה שהתחזתה
כבתו.
המישטרה נכנסה מיד לתמונה והחלה
בחקירה כבר באותו יום. מאיה
נעצרה, נחקרה ויש לשער כי עורכי-
הדין, סניגוריו של עורקבי, ייחקרו גם

ייאל תטסרי
לאף אהדר
^ וך כדי כך כמעט נשכח המישפט
* 1של אמנון עורקבי, שגרם לכל
המהומה. וזה עיקרו:
בינואר השנה באה צעירה לביתו
של אמנון בשיכון המיזרח בראשון־
לציון. היא הביאה לו קלטת, לבקשת
אחד השכנים. אמנון שם את הקלטת
ברשמקול והפעיל אותו ברעש נורא.
אמנון החל מחזר אחרי רינה *,שאותה
הכיר זמן קצר בלבד, וביקש ממנה
שתעזוב את החבר שלה ותתחיל לצאת
איתו באופן קבוע. רינה סירבה. כאשר
קמה וביקשה לעזוב את החדר, נעל
שם בדוי השם האמיתי גאסרלפירסום.

אילנה אלק

*41*4

הנאשם את הדלת, סגר את התריסים
והתנפל עליה.
רינה התנגדה בכל כוחה. היא צעקה
אליו :״תעזוב שטויות ותתבגר!״ אבל
הוא משך אותה לעבר המיטה. כרי
לגבור על התנגדותה, גהר עליה והחזיק
בכוח את שתי ידיה מאחורי גבה.
רינה ניסתה לצעוק לעזרה, אולם
רעש המוסיקה הטביע את קולה. אמנון
משר מעליה כבת־אחת את מיכנסיה,
תחתוניה והגרבונים. אך בגלל התנגדותה,
הצליח להפשיטם רק מרגלה
האחת. כדי לשחרר גם את הרגל
השניה, עזב לרגע את ידיה והיא ניצלה
את ההזדמנות לקפוץ ולברוח. הנאשם
שם לה רגל והיא נפלה ארצה. הוא משר
אותה לעבר מיזרן שהיה מונח על
הריצפה, ושם ביצע את זממו.
מייד כאשר עזב אותה, קמה רינה
והתלבשה. היא מיהרה לברוח מן
הדירה, בעוד הוא צועק אליה שתישאר.
באותו רגע הגיעה אמו של
הנאשם.
רינה ברחה לדירתו של שכן, שהוא
ידידו של הנאשם. שם פגשה עוד
חברה. היא היתה נרגשת וסיפרה על
האונס. לפתע הגיע אמנון לדירה ואמר
לרינה :״אל תפני למישטרה, ואל תספרי
לאף אחד!״
בחברת ידיד הלכה רינה למישטרת
ראשון־לציון והתלוננה. היא גם סיפרה
שזוג עגילים, שענדה לאוזניה, נפל
כנראה בעת המאבק. העגילים אומנם
נמצאו בביתו של הנאשם.
מלכתחילה הכחיש הנאשם כל
שימוש בכוח. הוא טען שהיא באה
לביתו, פלירטטה איתו והסכימה למגע
מיני. במישפט העידו כמה מחבריו של
הנאשם, גברים דווקא, על יתרון
אנטומי גדול שיש לו, הגורם לכך
שנשים משחרות לפתחו.
בית־המישפט קבע שהוא מאמין
לעדותה של המתלוננת, ואיננו מאמין
לנאשם. אמנון הורשע באונס שיוחס
לו. כעדת־אופי, להקלת העונש, הזמינו
הסניגורים את מאיה.
העונש שהוטל על הנאשם אומנם
לא היה גבוה, אולם קשה להאמין כי
היתה זו תוצאת עדותה של בת־השופט.

מאיה מי?
^ בוקר שבו הוגשה התלונה למישטרה, התקשרה מאיה שנית עם
₪1העולם הזה, כדי לוודא ששמה לא יפורסם. אמרתי לה בטלפון כי נכבד
את הצו, אך אני יודעת שהיא אינה בתו של השופט־בדימוס, וכי עברה עבירה
חמורה ועלולה להיענש על כך. היא נדהמה. קולה רעד והיא ביקשה לדבר
איתי, לא בטלפון .״אני לא יכולה לבוא לתל־אביב, יש לי ילד קטן ואין לי
איפה להשאיר אותו!״ אמרה.
פגשתי את מאיה ליד ביתה. היא נראתה חסרת־אונים, ודמעות עלו בעיניה.
בבית־קפה קטן בסביבה סיפרה את סיפורה.

אמרה מאיה:

עליתי ארצה מרוסיה, כשהייתי בת .8הוריי אקדמאים, ואני בת־יחידה.
תמיד עשיתי להוריי צרות. מייד אחרי שסיימתי י״ב, התחתנתי עם בחור
שהוריי התנגדו לו, והתגרשתי ממנו אחרי כמה חודשים. יש לי ילד בן
שנתיים.
הכרתי את מישפחת עורקבי בדיוק כמו שסיפרתי בבית־המישפט. כל
העדות שלי נכונה, חוץ מהעובדה שהשופט איננו אבי.
אחרי שהתגרשתי, הייתי במשבר נפשי קשה. חשבתי שאני לא שווה, ואף
אחד לא ירצה אותי, ושעשיתי משהו לא טוב. לא הייתי מתלבשת ולא יוצאת,
וישבתי בבית. איבדתי את כל הביטחון שלי.
אמנון היה האדם היחיד בתקופה הזאת שהיה מוכן להקשיב לי. היתה לו
סבלנות אליי, הוא הכריח אותי להמשיך ללמוד, והיה מביא אותי לאוניברסיטה
באוטו של אחיו, זוהר, כדי שלא אפסיק ללמוד.

״רק דציתי
לעזור!״

ני חושבת שאמנון וזוהר היו גאים לצאת איתי, מפני שאני מרקע שונה
לגמרי ויש לי תדמית אחרת. היתה תקופה שאמנון ואני דיברנו על
חתונה, אבל אמא שלי מאוד מתנגדת. אבי דווקא אוהב אותו, כמו שסיפרתי
בבית־המישפט. אמי אמרה לי שאם אני רוצה להמשיך ללכת עם אמנון, אז
אני צריכה לעזוב את הבית. עזבתי את הבית ליומיים וחזרתי.
האמת היא שאני לא יכולה לחיות בלי אמא שלי. אני אומנם עשיתי לה -
הרבה צרות בחיים, ולא שמעתי בקולה, אבל היא צדקה ותמיד אני סבלתי.
כעת היא מטפלת בילד שלי ועוזרת לי.
לפני שנתיים נסעתי לאיטליה והתחלתי ללמוד רפואה, אבל היה לי קשה
מאוד. הייתי אז בהריון, וזה לא הלך לי, אז חזרתי.
כעת, כאשר אמנוז הסתבר בענייו האונס. רציתי נורא לעזור לו ולהחזיר
לו טובה על מה שעשה עבורי, לא ידעתי איך. בהתחלה בכלל לא רציתי
להעיד, כי לא ידעתי מה להגיד.
אבל אחר־כך חשבתי שאציג את עצמי כבתו של השופט־בדימוס, ואמרתי

מתחזה מאיה
..הסניגורים רצו שאביא את אבא!״
זאת לעורכי-הדין. כאשר הם שמעו שאני בתו של השופט, הם התחילו ללחוץ
עליי, שאביא גם את אבא שלי להעיד. מובן שלא יכולתי, אז משכתי את
העניין עד לרגע האחרון, ואז אמרתי שהוא לא רצה לבוא.
אני נורא מצטערת על מה שקרה, רציתי רק לעזור לאמנון ולא להזיק לאף
אחד. חשבתי שאם קיבלתי את צו איסור־הפירסום, אז אפילו אם תתפרסם
תמונה שלי אף אחד לא יגלה שאני לא בתו של איזה שופט־בדימוס. לא
חשבתי שזה יתגלה.
עד כאן דיברי מאיה. שעה קלה אחרי שריאיינתי אותה, נעצרה מאיה
לחקירה.

אי ס11־ פיו־סו ל מיו ח סי ם
כי העדה שיקרת וכי איננה בתו של
שופט־לשעבר?
צו איסור־הפירסום הגן על מצב־דברים
שאינו נכון, ולולא החקירה של
העולם הזה לא היה מתגלה אי־פעם
שבית־המישפט נפל קורבן למירמה.

לולא בירר העולם הזה את המצב
וגילה את האמת, היתה מתפרסמת
כתבה על אנס וחברתו, שהיא בת של
שופט־בדיסוס. הכתבה לא היתד,
מציינת את שס־מישפחתה של הנערה,
ואיש לא יכול היה לאמר כי מאיד״

המצולמת בתמונה, איננה בתו של
איזה שהוא שופט־ברימוס. על כך
אומנם סמכה מאיה כאשר ביקשה את
צו איסור-הפירסום, ווידאה שהעולם
הזה קיבל אותו.
הוצאת צווי איסור־פירסום בסיטו
שופטת
ולנשטיין
רחמים על חבר למיקצוע

** ייד לאחר שהעידה, ניגשה מאיה
^*/לשופטת שולמית ולנשטיין
וקיבלה ממנה איסור על פירסום שם
מישפחתה. וכל פרט אחר שיכול
לזהות את זהות מישפחתה, עורר־הדין
שמואל סעדיה, שניסח את הבקשה
עבור מאיה, לא הביא אפילו עילה
חוקית אחת. המצדיקה איסור־פירסום
כזה. קשה מאוד להניח כי לולא היתה
השופטת משוכנעת כי אביה של מאיה
הוא עמית־לשעבר, היתה מאשרת את
איסור־הפירסום.
כאשר התברר להעולם־הזה כי
מאיה איננה בתו של השופט בדימוס
או כל שופט אחר, נוצר מצב מוזר. האם
התייחס צו־האיסור לשם־מישפחתה
האמיתי של מאיה, או לשם מישפחתו
של השופט? האם אסור היה לזהות את
מישפחתה האמיתית. או את המישפחה
שייחסה לעצמה בעדותה? ומה בכלל
היה הטעם להשארת הצו הזה על כנו.
אחרי שכבר נודע לשופטת ולנשטיין

ר >10־<

צו־איסור הם ידסום
ללא בסיס מישפטי

^ריץ י״

נות הפכה לנוהג בבית־המישפט. הנהנים
העיקריים מצווים אלה הם אנשים
עתירי-הון. המשתמשים בשירותיהם
של עורבי־דין מכובדים ובעלי־הש-
פער״ או־מישפטנים שהסתבכו.
העיתונאים המסקרים את בתי-
המישפט מודעים היטב לכך ומתמרמרים
על־כך. לפני כשנה, כאשר ניתן
צו שאסר את פירסום שמה של יעל
מוריץ ווזברת־הברוקרים מוריץ את
טוכלר, הרגיז עיוות־הצדק הזה את
העיתונאים, והם פנו לבית״המישפט
המחוזי בבקשה לבטל את הצו. השופט
אריה אבן־ארי קבע אומנם כי
לעיתונאים אין מעמד בתיק, אך התיר
את פירסום הבקשה, ובכו סיכל את צו
איסור-הפירסום.
גם המישטרה משתמשת לעיתים
בכוחה והשפעתה ומבקשת איסורי-
פירסום למטרותיה. בעיקר כאשר היא
עוצרת חשוד, ואין לה ראיות נגדו,
והפירסום עשת לגלות את קלונה
ברבים. כך נהגה לאחרונה, כאשר
ביקשה וקיבלה צו לאיסור פירסום
שמו של מוחמר מחאג־נר״ החשוד
במעשי־האונס בצפון תל־אביב. גם
במיקרה זה פנו העיתוגאים לבית־המישפט.
וביקשו את הסרת הצו, אך
לא נענו.
בדיעבד מתברר כי העיתונאים צדקו
בשני המיקרים. נגד יעל מוריץ
וחברת הברוקרים הוגש כתב־אישום.
ואין כל סיבה לנהוג בהם בדרך אחרת
מאשר בנאשמים רגילים, פחות עשירים.
נגד מחאג׳נה, לעומת זאת, לא
הוגש עד היום כתב־אישום, למרות
שעברו בבר כ־ 45 יום מאז מעצרו.
המצב הגיע עד אבסורד בצו איסור־הפירסום
של ״בת השופט״.

ו־י־דז

במדינה

בעוד העובדים מביטים בתדהמה כיצד הורו ונשחק
שכרם, דואגים העסקנים בוועד הבוער לכיסאות,

^ ישראלי שבע־השביתות לא
1 1הבין מה קרה במשק בשבועיים
האחרונים, מי שובת ולמה. מאז ישיבת
הממשלה המרתונית, נדמה שהכל
שובתים, כל הזמן.
אבל מי שבודק מקרוב מה מתחולל,
תאה מייד שגם באי־הסדר יש סדר.
הסיבה לגל הנוכחי: מאבקים פרסונאליים
על איוש כמה תפקידים
ושתי ועידות שיתקיימו בסוף השנה
— ועידת ההסתדרות, שתיערך בחודש
נובמבר וועידת מיפלגת־העבודה,
שתתקיים בחודש דצמבר.
מה הקשר? בין הדברים יש קשר.
תוצאות הבחירות למועצת ההסתדרות,
בחודש מאי האחרון, קבעו
במפורש מי ינהיג את ההסתדרות
בארבע השנים הבאות. אך הן לא קבעו
דבר לגבי מי שהמזכ״ל ישראל קיסר
ימצא לנכון להושיב לצידו. חוסר־וראות
זה יימשך עד לקיום הוועידה
ואחר־כך עד לבחירת הוועדה המרכזת.
חלק מחברי־הוועדה המרכזת,
המכהנים שתי תקופות כהונה רצופות,
יצטרכו לדלג על מיכשול 60 אחוזי־תמיכה
במרכז מיפלגת״העבודה ואחר־כך
גם לקוות שקיסר ייאות לשבץ
אותם שוב. זוהי תיקווה בלבד ולא
ביטחון, כי קיסר כבר מכריז מזה כמה
חודשים כי יש משהו לא תקין בנוהג
שהזכיה ב־ 60 האחוז הופכת אוטומטית
לתעודת־כניסה לוועדה־המרכזת.
לכאורה, אפשר לטעון שקיסר
צודק, כי הר הוא הבטיח ריענון־
השורות והכנסת דם חדש למערכת. אך
אם כך, איך אפשר להסביר את העובדה
שהאיש שקיסר הטיל עליו להכין את
הוועידה, אינו אלא גיזבר ההסתדרות
הקשיש, נתן אלמוזלינו, בעלה של
שושנה ארבלי־אלמוזלינו — שכבר
הוכן לו תפקיד פרישה מתאים: ראש•
המכון היהודי־ערבי בבית־ברל?
בעיה הפוכה יש לגירעון בן־
ישראל, עסקן הסתדרותי ותיק. אין כל
ביטחון שהוא ישיג 60 אחוזי־תמיכה
במרכז העבודה, ויש לו הרגשה, אולי
מוטעית, שסר־חינו בעיני קיסר. זוהי
הרגשה בלבד, שכן קיסר אינו משתף
איש במחשבותיו.
כך מוטל על בו״ישראל אשר בניגוד
לאלמוזלינו טרם הגיע לגיל
פרישה, לנהל את פעילות המטה
ההסתדרותי למען פועלי אתא. בכל
מהלך הקריירה שלו, לא השתתף בן־
ישראל הסולידי בהפגנה זועמת. אך
לפני זמן קצר ראו אותו צופי־הטל־ווייזה
בלישכת שר־האוצר בקריה
בתל־אביב, כשהוא צר על דלתו של
השר, ביחד עם הפועלים, ומשבית את
עבודת־המישרד.
העידן החדש מחייב את כל העסקנים
בוועד הפועל בניחושים אם
קרנם עלתה או ירדה. הניחושים, ההשערות
וההדלפות המכוונות הגיעו
למימדים מגוחכים. חברים בוועדה
המרכזת נוהרים לפגישות פרטיות עם
קיסר, שבהן הם מבקשים לברר את
נכונות השמועות בקשר אליהם.
.ההמתנה הזאת עד החורף תגרום לכמה
התקפי־לב בבניין הוועד־הפועל״,
אמר השבוע עסקן משופשף להעולם
הזה.

הקיסר
לא מכבר נרמז שהוא הגיע להסכם
מיוחד עם הקיבוץ המאוחד, שיאפשר
לו להישאר תקופה נוספת בתפקידו
הנוכחי.
אבל השבוע היה נדמה שקיסר שוב
מחייך אליו. הוא מינה אותו לתפקיד
מנהל מטה־ההסברה של ההסתדרות,
במאבקה נגד הממשלה. זהו תפקיד
כפוי טובה לחלוטין — כי פסה
ייצטרך להיאבק עם שימעון פרס.
חיים הברפלד, גם הוא עסקן ותיק,
היה בטוח כי יזכה בתפקיד סגן-
המזכ״ל. גם הוא לא זכה במינוי
המיוחל. הברפלד עמוס העיסוקים

1 0 —4

מדווחת שרה ליבוביץ:
ביום השבת, לפני 20 יום, נותח
הד״ר במעיו.
הודעת בית״החולים אומרת כי במעיו
של השר לענייני־הדתות התפוצץ
עורק, דבר שהצריך ניתוח דחוף. זה
זמן־מה סובל הד״ר בורג מפוליפים
במעיים. דובריו הרישמיים של בית־החולים
מכחישים כל קשר בין הפר
ליפים לבין הניתוח.
ביום הראשון בבוקר ׳,היום ה־17
לאישפוז, כשעזבו הרופאים את חדרו,״[
ביקש הד״ר בורג כי ישאירו את דלת
החדר פתוחה.
קומה שמונה. חדר מס׳ .26 בפינת־החדר
מיטה, וסביבה שלושה כיסאות.
על האחד מוערמים עיתוני-השבת.
האחרים מיותמים. זר־פרחים קטנטן

מזכי׳ל קיסר
לא רוצה מסי 2
בהסתדרות. והיתה לה סיבה טובה
להאמין בכך. בבחירות בנעמת היא
השיגה הישג אישי מרשים, וביום שבו
נודעו התוצאות, אמר מי שאמר, כי היא
עשתה כבר את צעדה הראשון והמכריע
לקראת חברות בכנסת הבאה.
אבל אשליות לחוד ומציאות לחוד.
לובלסקי לא זכתה להיות מס׳ 2
בהסתדרות. היא נדחקה הצידה, על־ידי
קיסר עצמו, שנשבע כי לעולם לא
יהיה לו ממלא־מקום .״אילו ירוחם
משל לא היה עושה טעות וממנה אותי
כממלא־מקומו, לעולם לא הייתי נבחר
למזכ׳׳ל,׳׳ כך אמר לפני כמה חודשים
בשיחות פרטיות, והסביר, כי אסור לו
למנות לעצמו ממלא־מקום, אם אינו
רוצה שמישהו ינשוף בעורפו.
ראש האגף לתרבות וחינוך בוועד־הפועל
נחום פסה, איש קיבוץ בחר־חיל,
הוא קורבן נוסף לחוסר־הוודאות
השורר בין ראשי־ההסתדרות. אחרי
מינויו של קיסר הוא הוזכר כממלא-
מקום ודאי. אחר־כך ירדו מניותיו,
בגלל סיבה אופיינית: מישהו שמע
בחצי אוזן, שמישהו אחר שמע ברבע
אוזן, שייתכן שקיסר התבטא על פסה
בצורה לא־מחמיאה. במשך חודשים
הסתובב האיש כשהוא סובל ממרה־שחורה.
טיול מישפחתי ממושך, שערך
למחוזות־ילדותו בבראזיל, התפרש
אצל חבריו בפרישתו הסופית ממוקד-
הכוח.
האמת היא שפסה, המסיים שתי
תקופות כהונה, חייב לחזור למשק,
אלא אם כן יקבל ג׳וב מישקי בהסתדרות
— כלומר, בחברת־העובדים.

הטעות של
ירוחם משל

ך* מקום השני ברשימת המערך
* בבחירות האחרונות הוצבה מאשה
לובלסקי, מזכ״ל נעכרת. לובלסקי
האמינה בוודאי, בסתר ליבה, שמס׳ 2
ברשימה יהיה גם מס׳ 2במוקדי־הכוח

(המשך מעמוד )6
עומדים עסקני המיפלגות אשר יזמו
את התוכנית, לא תילחם בה ברצינות
(ראה עמוד .)10
ואכן, המילחמה היתה בעיקר באמצעות
סיסמות. אך ראשי ההסתדרות נזהרו
מאור שלא להפריז בסיסמות אלה.
כך הכחישה השבוע צמרת ההסתדרות
מכל וכל ידיעה, כאילו היא תובעת
להטיל מס על הרכוש. היא לא דרשה
זאת. היא רק רצתה להקטין במיקצת
את השחיקה שתחול בשכר העובדים
— שחיקה שתמחוק במכה אחת עשר
שנים מהישגי העובדים, ותוריד את
רמת־המחיה ב־ 25 עד 40 אחוזים. איש
לא ידע בדיוק בכמה.
שתיקה רועמת. חוסר-הרצינות
של המאבק של ראשי ההסתדרות בלט
בעובדה יסודית: ההסתדרות לא הציעה
תוכנית נגדית. למרות הבירבורים, היא
קיבלה למעשה את התוכנית הממשלתית,
וביקשה רק להכניס בה כמה
שינויים — הוצאת העיזים.
כל בר־דעת הבין השבוע כי יש רק
דרך אחת להפחית את שחיקת השכר
— צימצום תקציב־הביטחון הענקי.
ההסתדרות לא דרשה זאת. להיפר:

וכהנה פרשנויות.
הרחק מבתסדה, שליד וושינגטון,
מתאושש גם הד״ר יוסף בורג מניתוח
במעיים. אלא שאצלו אין ההתאוששות
מלווה בהכרזות דרמאתיות.
כך, בשקט, כמעט בצינעה, שכב
הד״ר בורג מזה שלושה שבועות
במחלקה הכירורגית של בית־החולים
שערי־צדק, עד ששוחרר, השבוע.

יו״ר אוברקוביץ
רוצה גיוב ספורטיבי

מה אתה מתלונן שנינו תלויים ביחד!
קיווה, שבתוקף תפקידו כראש האגף
לאיגוד מיקצועי, הוא ישא בתואר
ממלא־המקום, ממש כמו קודמו, קיסר,
בימיו של משל. אך קיסר אינו רוצה
בהברפלד כמס׳ ,2וגם אינו רוצה
שבראש האגף יעמוד אדם בעל
מקורות־כוח עצמאיים. ואכן הברפלד
חסר התמיכה המיפלגתית נאלץ לרקוד
לפי חלילו של המזכ׳׳ל.
עתה הוטלה עליו משימה אכזרית:
לחמם את ועדי-העובדים הגדולים
במשק, אך רק עד לדרגה כזו שתאפשר
לקרר אותם בחזרה. כלומר, להניח
לג׳ין להגיח מתוך הבקבוק וגם לדחוף
אותו מייד בחזרה.
המדובר ב־ 13 הוועדים הגדולים
במשק, המנהיגים את העובדים, שהכנסתם
היא מהגבוהות בדירוג. הם
הוקמו בזמנו במיסגרת תרגיל כוחני
על״ידי משל, שאף דאג לחסל אותם
בטרם צברו עוצמה רבה מדי. לקיסר
הם היו נחוצים השבוע כדי להפגין
שההסתדרות ניצבת כאיש אחד מול
תוכנית־החירום הכלכלית — לפחות
בכל מה שנוגע לפיטורין בעזרת צווי־חירום.
יורם
אוברקוביץ מחברת החשמל,
עסקן ושחקן כדוריד, התאים למשימה
זאת.
אוברקוביץ חולם על הכיסא שאותו
עומד לעזוב הברפלד: יושב־ראש
ההתאחדות לכדורגל. בתפקיד זה
עתיר הנסיעות לחו״ל וטובות־הנאה
קטנות אחרות, רוצה גם שאול סווירי,
(המשך בעמוד )37

בף ציון עיטדיז

כאשר גאו השבוע בכל רחבי הארץ
התביעות לצימצום התקציב הביטחוני,
שאיחדו יונים וניצים, אנשי שמאל
וימין, כלכלנים ואישי־ציבור מכל
הסוגים — התעטפה ההסתדרות
בשתיקה רועמת.
קבע השבוע הרמטכ׳׳ל, משה
(״מוישה וחצי״) לוי, המגן בחירוף־נפש
על תקציב־הביטחון הקיים :״לא הפועלים
ולא ראשי ההסתדרות דרשו
לצמצם את תקציב־הביטחון!״ הר־מטכ׳׳ל
ייחס זאת ל״חושים הבריאים
של הפועלים״.
אפשר היה למצוא לתופעה מוזרה זו
גם הסברים אחרים. למשל: שטיפת־המוח
שערכה מערכת־הביטחון השבוע
בכל כלי־התיקשורת, באמצעות קצינים
ואזרחים, כדי לשכנע את הציבור
שצימצום התקציב ימיט אסון ביטחוני
על המדינה. מכיוון שההסתדרות שתקה,
הצליחה מערכה זו בקרב חבריה.
מיפלגות בורג רוצה בפרטץ ת
הניתוח של בורג
דומה לניתוח של רכן,
אך עליו לא דווח
לנשיא רונלד רגן, המתאושש
מניתוח במעיו, העניקה התיקשורת את
כל מה שהיא יכולה לתת: כותרות
ראשיות בעיתונים, ידיעות בהולות
בראש מהדורות־החדשות, ועוד כהנה

על השולחן, הסמוך למיטה, הוא אות־החמימות
היחיד בחדר.
השר בורג, מכוסה עד צוואר
בשמיכת בית־החולים, חיוור פנים
וזרועות, עיניים לא־ממושקפות, הביט
בי בתמיהה.
״ומי את?״
״מהעולם הזה!״
הד״ר בורג מנפנף באצבעו. דומה
שהוא רוצה לכעוס ואינו יכול, אם
מחמת חולשה, אם מחמת סיפוק־מה
שהנה, התיקשורת בכל זאת לא נטעזה
אותו.
!״ץ3<:ז\1שק, גברת! ,ץ 30׳\חק״ הוא
אומר ומנפנף(בעברית :״״פרטיות, גברת
פרטיות!״).
ופיתאום :״מי הרשה לך להיכנס?״
״הדלת היתה פתוחה.״
הד״ר בורג :״כן, אבל זה בגלל
האוויר. שייכנס קצת אוויר לחדר!״
ושוב ״!ץ30׳\חנן ץ30ז\חק אני לא
מוכן לרבך. לא מוכן להגיד כלום.״
בחוץ, סמוך לדלת, מתווכחות
ביניהן שלוש פירחי־אחיות .״הוא כאן.
זה הוא. בורג,״ אומרת האחת בלחישה.
״אז ניכנס עכשיו עם העגלה?״
שואלת אחרת.
״לא. אחר־כך,״ עונה לה חברתה.
״לא, עכשיו!״ מתעקשת הראשונה.
ויכוח דומה מתנהל כמעט באותה
השעה בין חבריו־יריביו של הד״ר בורג:
יפרוש עכשיו, מייד כשייצא מבית־החולים,
או אחר״כך, מתי״שהוא בעתיד?
העולם
הזה 2498

1 1 1 0 11

בחשאי ובמחתרת הוגשה הצעת־חוק טרוריסטית

ח 3 1ת 1עבה
ל הכוונה לבצע פשע אפשר ללמוד
/מהתנהגות החשוד.
מי שמסתובב באישון־לילה בחצרות בתים,
כשמסיכה על פניו וכלי־פריצה בכליו, מחשיד
את עצמו בכוונה לבצע פריצה.
מי שמקיים מגע עם סוכן זר במחתרת, תוך
שימוש בדרכי־סתר ובכתב־צופן, מעיד על עצמו
שהוא מתכוון לרגל ולחבל בביטחון־המדינה.

קל וחומר, כאשר הממשלה עצמה
מתנהגת כך.
השבוע התכוננה ממשלת־ישראל לבצע פשע.
בשעה שהציבור היה טרוד בגזירות הכלכליות
ובמזימת הממשלה לבטל הסכמים והתחייבויות
באמצעות צווי־חירום, התכוננה זרוע אחרת של
הממשלה לבצע פשע חמור פי כמה, פשע נגד
עצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית.

אץ צורך לעיין כתוכן הדברים כדי
לעמוד על הכוונה הפושעת. עצם
התנהגותה של הממשלה מעידה על כך
כאל!? עדים.
ך* ברי־הכנסת לא האמינו למראה עיניהם,
1 1כאשר ראו את הדף הכחול שהונח בשקט על
שולחנם.
דפים כחולים כאלה מכילים הצעות־חוק,
המובאות לכנסת על־ידי הממשלה, לשם קריאה
ראשונה.
הצעת־חוק כזאת עוברת תמיד דרך ארוכה,
לפני שהיא מגיעה לשולחן חבר־הכנסת. מישרד־המישפטים
(או מישרד אחר) מכין טיוטא.
הטיוטא מועברת ללשכות כל השרים, וגם
לגופים ציבוריים מעוניינים, כדי שיחוו את
דעתם עליה. לאחר־מכן נערך דיון במליאת
הממשלה, או בוועדת־שרים מתאימה, ורק אחרי
כל אלה מנוסחת ההצעה הסופית ומוגשת לכנסת.
כל הנוהל הממושך הזה מלווה בוויכוח
ציבורי. פרשנים כותבים בעיתונים בעד ונגד,
משמיעים את דיעותיהם ברדיו ובטלוויזיה. אם
הצעת־החוק חשובה, יכול ויכוח זה להגיע
לצלילים גבוהים.

בזה של אירגון טרוריסטי; או המשמש
נציג רישמי של אירגץ טרוריסטי״.
לכך מתלווים דברי־הסבר קצרצרים. :באחרונה
תכפו ורבו מגעים של ישראלים עם פעילים
או נציגים רישמיים של אירגוני־מחבלים. דבר זה
גורם לישראל נזק ביטחוני ומדיני חמור, ואין
להשלים עם תופעה זו. מוצע לאסור מגעים
כאלה, באופן שהעבריין יהא צפוי למאסר עד
שלוש שנים או לקנס בהתאם לחוק.״
כדי להבין את הרקע, יש לדעת כי ״החוק
למניעת טרור״ נחקק ב־ 948ו על־ידי הממשלה
י החדשה כדי להילחם בשרידי אצ״ל ולח״י. על
פיו, די בהכרזה של שר־הביטחון שגוף פלוני הוא
אירגון טרוריסטי — כדי להפוך את ההשתייכות
אליו או ההזדהות עימו לפשע.
על־פי חוק זה הכריז שר־הביטחון לפני זמן רב
שאש״ף הוא אירגון טרוריסטי. הצעת״החוק לא
הובאה כדי להכניס לכלא את עשרות חברי־הכנסת
וראשי־הציבור, המקיימים מגע עם ראשי
המחתרת היהודית, אשר בית־המישפט הכריז
עליה כעל אירגון־טרור. הוא נחקק — וזה נאמר
בפירוש בדיברי״ההסבר — כדי לשים קץ
לפגישות של ראשי תנועת״השלום הישראלים
עם חברי מוסדות אש״ף.
זוהי הפיכה — לא רק הפיכת החוק, אלא
הפיכת עצם דמותה ומהותה של מדינת־ישראל.
בכל 37 שנות קיומה של מדינת־ישראל לא היתה
מזימה לבצע הפיכה כה דראסטית.

כלומר, החוק הקיים בא למנוע מגע ופגישות
המסכנות את ביטחוןהמדינה ואת
אלה בל בד.
ואילו החוק החדש בא למנוע פגישות אלה
מפני שי ש ל הן מטרותפוליטיות .

החוק הקיים הוא חוק לשמירה על
ביטחון־המדינה. החוק החדש הוא חוק
למניעת השלום• .
לכן הוכן על־ידי גנבים בלילה. לכן נחרשה
המזימה במחתרת.

אם מטרת הטרור היא לחבל בשלום,
הרי זהו חוק טרוריסטי, באיצטלה של
חוק למניעת הטרור. זהו עיוות מים•
לצתי — עיוות השפה, עיוות ההגיץ,
עיוות דמותה של מדינת־ישראל.

זהו חוק קצרצר, בבחינת מעט
המחזיק את המרובה. יש בו ם עין ז קטן
אחד בלבד, המטיל שלוש שנות־מאסר
על ״אזרח או תושב ישראל, המקיים
ביודעין, וללא סמכות כדין, מגע בארץ
או בחוץ לארץ עם אדם הממלא תפקיד
בהנהלה, במועצה או בגוח אחר כיוצא

שלא כמו לורד פרם, לורד רביז ולורד

*¥ד כה היו הפגישות עם אש״ף כפופות
לחוק־העונשין, ובמיוחד לפרק הדן בעבירות
נגד ביטחון־המדינה.
חוק זה אסר כל מגע עם ״סוכז חוץ״(מושג

ז׳אן־פול סארטר: גם הוא
נימים, הבינו הבריטים שבלי הידברות
לא תיפתר הבעיה לעולם.

הצעת־חוק זו הוכנה במחתרת,
־כמעטה של סודיות עמוקה — סודיות
המתאימה יותר למאפיה של סיציליה
מאשר לגוך המתיימר להוות את
ממשלת־ישראל.

*ץ יטען זה של חומר־נפץ חקיקתי נושא את
^ /השם הכוזב, :חוק לתיקון פקודת מניעת
טרור (מס׳ )2התשמ״ה־1985״.

המיסמכים שפורסמו בינתיים בלונדון מגלים
כי הממשלה הבריטית התנגדה לכך, מטעמים
של הגיון פוליטי. מדינאי לונדון אישרו פעם
אחת את מעצר ראשי היישוב, אך התנגדו
להוצאת הסוכנות אל מחוץ לחוק. הם ידעו כי
ביטול מעמד הסוכנות יביא להסלמת הפיגועים,
להגברת הטרור ולחיסול סיכויי ההידברות.
הסוכנות דגלה אז רישמית ב״תוכנית בילט־מור״
,שתבעה את הקמתה של מדינה יהודית בכל
ארץ־ישראל. אך הממשלה הבריטית ידעה
ממגעים בלתי־רישמיים שראשי הסוכנות מוכנים
לחלוקת הארץ בין מדינה יהודית ומדינה ערבית.

אלא שאת ההפיכה הזאת זוממת לא
חונטה צבאית, אלא הממשלה החוקית
של המדינה.

הציבור לא שמע עליה כלל. לחברי־הכנסת
לא היה מושג על קיום הרעיון. ראשי־המיפלגות
לא שמעו עליו.

בעליו פעלו כגנבים בלילה. ועובדה
זו עצמה מוכיחה שהם ידעו היטב מה
טיב הדבר שהם מכינים: פיגוע חבלני
בדמוקרטיה הישראלית, התנקשות
במדינת־החוק, נסיון לרצח סיכויי
השלום.

האחראים לביטחץ ממשלת״המנ•
דאט ידעו זאת היטב. הם תבעו להכריז
על הסוכנות כעל אירגון־טרור, ולעצור
את מנהיגיו.

ך* עיוות טמון בטריק מישפטי, המונח
1 1ביסודו של חיקוק זה.
הוא כלול בקביעה הישנה של שר־הביטחון,
כי אש״ף הוא אירגון־טרור, ותו לא.
אש״ף הוא התנועה הלאומית של העם
הפלסטיני 95* .של העם הפלסטיני רואים בו את
הנהגתם הלאומית. מאוגדים בו גופים ואישים
פלסטיניים מכל הסוגים — ניצים ויונים, אנשי
״פלסטין השלמה״ ושוחרי־השלום. יש בו מוס־

והנה, לגבי הצעת-החוק הזאת —
יוק. לא כלום.

הכל הוכן בחדרי־חדרים, רחוק מעינו ומאוזנו
של הציבור. לפתע הופיעה הצעת־החוק, יש
מאין, על שולחן הכנסת.
ח״כים של מיפלגת־העבודה הזדעקו ואצו אל
ראש סיעתם, וזה השיב להם כי מעולם לא שמע
על כך. היו שמיהרו אל ראש־הממשלה, ושימעון
פרס הוריע כי לא ידע( .אמינות! אמינות!)
לפשע זה אין אבא ואמא. איש אינו מקבל על
עצמו את האחריות לו.

תנועה לאומית גדולה. היא ניהלה מדי פעם
מאבק מזויין(פעולות אירגון־ההגנה, כגון פיצוץ
הגשרים) ,ובשוליה פעלו אירגוני־טרור (אצ״ל
ולח״י) .״תנועת המרי העברי״ איחדה את כל
׳הגופים האלה, תחת הנהגת הסוכנות.

ג׳ואן באאז: תחת הפצצות

ג׳יין פוגדה: בשיא המילחמה
הכולל את כל אנשי אש״ף) והטיל על מגע כזה
עונש חמור. אולם החוק מכיל ערובות נגד ניצולו
לרעה. הוא קובע שלא יורשע איש על עבירה זו,
אם יוכיח הנאשם כי קיים את המגע למען מטרה
סבירה, וכן שלא התכוון לפגוע בביטחון־המדינה
ואף לא פגע בו בפועל. מוסכם שדיון על השלום

הוא מטרה סבירה.

זהו חוק חמור מאוד, המטיל את מלוא
עומס ההוכחה על הנאשם. אך זהו חוק
טוב.

הוא נחקק על פי דרישתו המפורשת של
בית־המישפט העליון, שקבע בפרשת אהרון כהן
(מנהיג מפ״ם שנפגש עם סוכן סובייטי) שבהעדר
ערובות אלה נאלץ בית־המישפט להרשיע אדם,
למרות שהוא משוכנע שלא פגע ולא התכוון
לפגוע בביטחון־המדינה. לדיברי השופט, זהו
מצב ״שהדעת אינה סובלתו״.

רות מכל הסוגים, החל באירגוני־נשים וגופים
כלכליים וכלה באירגונים לוחמים.
אש״ף זכה בהכרה של יותר מ־ססז מדינות,
בצורה זו או אחרת. הוא חבר באו״ם ובכל
מוסדותיו, במעמד של ״משקיף״ (כלומר, למעשה:
חבר בלי זכות־הצבעה) .כל מדינות־ערב,
ועשרות מדינות אחרות, מכירות בו כב״נציג
הבלעדי של העם הפלסטיני״ .ישראל יושבת
עימו באו״ם ובעשרות כינוסים (כגון: ועידת־הנשים,
המתקיימת כרגע בניירובי) ,ומתדיינת
עימו פנים אל פנים במועצת־הביטחון.
כמה גופים השייכים לאש״ף מנהלים מאבק
מזויין להשגת מטרותיו, ולחלק מפעולותיהם
ראוי התואר ״טרור״ ,באשר הוא מכוון נגד חפים־
מפשע. אך מכאן ועד להגדרת תנועה היסטורית
גדולה ומורכבת כ״אירגון טרור״ ,הדרך ארוכה
מאוד.
ישראלים נבונים הודו בכך תמיד. שר־החוץ
משה דיין הכריז כי אש״ף ״אינו רק אירגון
טרוריסטי״ .עזר וייצמן, אריאל שרון ורבים
אחרים הביעו פומבית את הרצון להיפגש עם
יאסר ערפאת, אף שלא העזו לבצע את
מישאלתם. בסקרים שונים הביעו עד * 35 של
אזרחי־ישראל את דעתם כי יש צורך בהידברות
עם אש״ף.

מבחינות רבות מאוד דומה מעמדו
של אש״ף ז כיום למעמד הסוכנות היהודית
ב־. 1946
הסוכנות היתה אז גוף מדיני, שעמד בראש

ני חייב להכניס כאן נימה אישית, מפני
\ £שפעמיים מילאתי תפקיד מסויים לקידום
התהליך שאותו באה הצעת־החוק לעצור בכוח
האלימות המישפטית.

בשלהי מילחמת יום־הכיפורים פתחתי
במגע הראשון של יהודי-ישראלי-
ציוני עם נציג בכיר של אש׳׳ף.

נודע לי כי נציג אש״ף בלונדון, סעיד חמאמי,
ממקורבי יאסר ערפאת, התבטא פומבית למען
הסדר־השלום עם ישראל ולמען הפסקת המאבק
המזויין.
הפגישות בינינו ־היו חשאיות, אך הודעתי
עליהן — בהסכמת חמאמי -י -לראש־הממשלה
יצחק רבין ולשר־המישפטים חיים צדוק. שניהם
עודדו אותי להמשיך.
פגישות אלה פרצו את השביל, שהפך לאחר־מכן
לדרך־המלר. אך חמאמי שילם על כך בחייו.
הוא נרצח בידי הטרוריסטים של אבו־נידאל.
אילו היה קיים אז החוק המוצע, הייתי אני הולך
לבית־הסוהר.
מגעים אלה נמשכו והתרחבו, עם הופעתו של
עיצאם אל־סרטאווי על הבימה.

ראשי הליכוד ידעו על כך, ולא עשו
דבר כדי למנוע זאת. להיפך, באחד
הימים בירך אותי מנחם בגץ עצמו
בבירכת. יישר כוח״ ,אחרי שאחד
מעמיתיו מסר לו על פעולתי למען
שיחרור שבוי ישראלי, שהוחזק בידי
פת״ח בלבנץ.
ביולי 1982 נפרץ שביל נוסף, כאשר
נפגשתי, בחברת שתי חברות־המערכת ענת
סרגוסטי ושרית ישי, עם יאסר ערפאת במערב
ביירות הנצורה. היתה זאת הפגישה הראשונה של
(המשך בעמוד )28

1י ^ ייבג בו רי ־ י: אוב בוריי

הזיקפה של יאיר צבן, הפיטמה של אריאל שרון,
המיגרעות של אוריאל לין והחולשה של פייסי גרופר

ראש־הממשלה, את שימעון פרם, כך טוענים
עוזריו, לא יראו עוד בכל
שימחה. פרס, שנהג לככב בכל
אירוע אפשרי, החליט למעט
להופיע בהם מעתה ואילך, בשל
שעת־החירום. הקורבן הראשון
להחלטה זאת, היה גדי שריר,
בנו של שר־התיירות, שחגג את
בר־המיצווה שלו בליל״שבת.
בהיעדרו של פרס, חגגו עימו
מרבית שרי־הממשלה, ולא מעט
חברי־כנסת.
הצמד־חמד פינחס גול־דשטיץ
ויצחק מודעי גנבו
את ההצגה מגדי שריר, בעת
חגיגת הבר־מיצווה שלו. מודעי
וגולדשטיין התלבטו רבות, אם
לבוא לאירוע, לאור היחסים
המתוחים בין מודעי לאברהם
שריר. אלה החריפו מאז ועי־דת־הליברלים.
לבסוף החליטו
מודעי וגולדשטיין, נאמנו, לבוא
רק לכמה דקות. ביקורם החפוז
הפך לשיחת־הערב, וכן גם היעלמותם
המיידית ופניו החיוורות
— כך טוענים במחנהו של
מודעי — של שריר, כשראה
אותם.
משנשאל מודעי מה הוא
מאחל לחתן־השימחה הצעיר,
הביט בגרי בחיוך ואמר :״שיילך
בדרכי אביו
בחתונה המפוארת שעורך
נתן(״נתק׳ה״) ניר לבנו אוהד
בקאנטרי־קלאב של סביון,
דווקא יחכו לבואו של פרס. פרס
הוזמן מצד הוריה של הכלה, עידית,
בתו של שלמה גרופמן
מבנק אפריקה־ישראל.
בניגוד לאופן המפואר
שבו חגג גדי שריר את הגיעו
למיצוות, חוגגת השבוע יעל
גולדשטיין, בתו של הח״כ
הכפר־סבאי פינחס גולדשטיין,
את הגיעה למיצוות, באופן צנוע,

בחיק־המישפחה בלבד. איש־הציבור
היחיד שיכבד את יעל
בנוכחותו, יהיה השר יצחק מודעי,
מושא הערצתו של גולדשטיין.
חבר־הכנסת
רמי אדרי
ורעייתו היפה ג׳ואן, באו למסיבה
בלוויית׳ בתם החיילת. זו
פתחה בסידרת פיהוקים חינניים,
ונראתה מותשת לחלוטין. אמה
הבהירה את פישרם :״הלילה״,
אמרה ,״אתם יכולים לישון
בשקט — יחנ ה מי שתשמור
עליכם כל הלילה״.
במסיבה לחנוכת ביתה
החדש של הפסלת אילנה גור
ביפו העתיקה, בלטו כמה יפהפיות.
אחת מהן היתה יהודית,
אשתו של ח״ב אוריאל לץ.
יהודית, ילידת וינה, בת לאב
יהודי־גרמני ולאם יהודיה־בול־גריה,
הפליגה־בשבח בעלה הנעדר
בשפה כה נלהבת, עד כי אחד
הנוכחים אמר :״מוכרחות להיות
לו גם איזשהן מיגרעות! נסי
למנות שלוש ״.בלי היסוס
השיבה יהודית :״בטח — הוא
יותר מדי יפה, יותר מדי חכם
ויותר מדי מוצלח״.
לאילנה, שחגגה באותה
הזדמנות גם את יום־הולדתה,
היתה עוד סיבה לחגיגה: בתחרות,
בה השתתפו כמה מטובי
הפסלים בישראל, היא זכתה
בהזמנה לפסל ליד לבנים. יהיה
זה עמוד משושה, דמוי מגן־דויד,
שיתנשא לגובה 30 מטרים,
ובראשו יבער נר־תמיד.

סרוספר

אביטבול,

נשיא הפדרציה של תחנות־הרדיו
היהודיות בצרפת, צנח
יגע אחרי ערב שלם, שבו הנחה
מישדר לצרפת. כל מי שפנה
אליו בצרפתית הופתע לשמוע
כי המנחה הצרפתי המהוקצע

התפייסות קינן־דנקנר
הסיכסוך בין שני העיתונאים־הסופרים עמום קינן ואמנון
דנקנר עמד להסעיר את חוגי הסיפרות והעיתונות במשך זמן רב.
הוא התחיל בסיפור בדיוני, שכתב דנקנר במדורו בדבר, ושבו
תיאר בסאטירה מרושעת שלושה אנשי־שלום, שיצאו לפגישה עם
אנשי אש״ף באירופה. כל יודעי־דבר זיהו את הקאריקטורות עם חבר-
הכנסת מרדכי בר־און (״חולם על הלילות הלוהטים באירופה״),
חברת־הכנסת אורה נמיר(״אשה חמוצה״) ועמוס קינן(״סופר שיכור״).
הדבר גם עורר סערה פוליטית מאחורי הקלעים, מפני שדנקנר ידוע
כידיד קרוב של יוסי שריד, אשר התנגד לנסיעת בר־און ונמיר
לפגישה עם אנשי אש״ף, שעמדה להתקיים באמסטרדאם.

קינן

דנקנר

גם השם בדוי -לא רק האיש
קינן השיב בהתקפה מוחצת משלו, שבה סיפר על ״דנקנר(האיש
בדוי, אבל השם אמיתי)״ ,והגדיר אותו כ״מקק־שלום״.
השבוע נתקל דנקנר בקינן בבית סוקולוב, והבטיח לו שהכוונה
לא היתה אליו, וגם לא לבר־און ולנמיר. דנקנר גם אמר שכלל לא ידע
על הפגישה המיועדת באמסטרדאם, וגם לא על הצעת״החוק
הממשלתית העומדת להפוך את הפגישות של אנשי־שלום ישראליים
עם אנשי אש״ף לפשע פלילי.
קינן קיבל את ההסבר, והתפייס עם דנקנר.

11ק ך 1ך 1האמן המפורסם בא לסעוד את ליבו במיסעדה תל־אביבית, בחברת ידידה. לאור
\ - 1 | #11ו 1י המיבחר הקולינארי, העדיף אגם להתרכז בצלחות שעל שולחנו. הוא נטל צלחת
וצייר עליה את דיוקנה של חברתו לארוחה, שהעלה את ערכה של הצלחת לסכום בן ארבע ספרות
(בדולארים) .משביקש המיסעדן לקנות את היצירה, צחק אגם :״באתי לקנות ארוחה, לא מיסעדה״...
דובר עברית רהוטה, ומחלק את
זמנו בין ישראל לצרפת.
ויכוח מעניין התנהל השבוע,
ברוח טובה, בין שר־הע־בודה-והרווחה
משה קצב,
לבין חבר־הכנסת פסח(״פייסי״)
גרופר. גרופר התפאר שאינו
נוהג לצלצל לעיתונאים, אלא
שהם מצלצלים אליו. התפרץ
קצב :״אם הם מקפידים להתקשר
איתך — סימן שאתה נותן
להם מידע כל־כך טוב, שכדאי
להם״.
גרופר, שלא פסק מלהתלונן
על הפופולאריות הגואה
שלו בקרב העיתונאים, חשף תוך
כדי כך חולשה אחרת שלו: כל
מי שסבר שגרופר חובב מערבונים
— חי בטעות נוראה.
״ביום השישי אני יושב לי
בנחת,״ התלונן גרופר ,״מתבונן
בסרט ערבי בטלוויזיה, נהנה,
ופיתאם — טלפון! ומי בטלפון?
עיתונאי! הוא מתחיל לנדנד לי
— מה נשמע בליברלים? ומה
ככה? ומה חוץ מזה? ואני מת
לצפות בסרט. אני כל־כך אוהב
את זה!״
השחקנית המתולתלת
טליה שפירא, שנעלמה מבי־מות־הבידור
מזה כמה שנים,
חוזרת אליהן בימים אלה. אחרי
שהוציאה תקליט לילדים, שנחל
הצלחה, החליטה ללכת על בטוח
ולהסתמך על קהל של ילדים.
היא חברה עם הזמר־מלחין־
מעבד שלמה גרוניד, ושניהם
מעלים הצגה חדשה בשם דברים
שהיו באמת(ול א יכולים
להיות) .גרוניך טוען :״ילדים
אוהבים אותי, ולא רק בגלל
הצמה!״
בשבוע שעבר, שייחרת
בזיכרונם של מעשני״הסיגריות,
נסעו שלושה חברי־כנסת —

חיים קוסמן, בני שליטא

ודב שילנסקי — מירושלים
לעפולה, לרגל בר־המיצווה של
בנו של עובדיה עלי, ראש
עיריית עפולה. הם נסעו בכוונה
תחילה דרך רמאללה, שכם
וג׳נין, כדי לרכוש את הסיגריות

היקרות מפז. כשהגיעו לחנויות
בערים הערביות, הסתבר להם,
כי המוח היהודי לא שקט ולא נח
— ישראלים רבים הקדימו
אותם. לא ניתן היה להשיג
סיגריות ברחבי השטחים הכבושים,
ואילו בעלי־החנויות התלוננו,
כי הישראלים פשוט רוקנו
את מדפיהם.
סגן־שר־החוץ תני מילוא
נוהג לארח את אורחיו
הרבים מחדל במיסעדה סינית
כשרה בירושלים, המנוהלת על-
ידי אנשי־המפד״ל. השבוע הפ
טיר
בכנסת, לצחוקם של עמיתיו
:״זה הדבר האחרון שנותר
מהמפד״ל!״
שר־האוצר יצחק מודעי,
ניסה להדגים פרט כלשהו
בתוכניתו הכלכלית לפני ועדת־הכספים
של הכנסת. הוא התחיל
להדגים זאת בהשתמשו במושגים
מתעשיית״הבשמים, ולפתע
הפסיק ואמר :״טוב, שחיים ימשיך
״.מודעי הצביע לעבר חבר־הוועדה
חיים קוסמן. השניים
התעסקו בתעשיית־הבשמים —
קופמן כייבואן ומודעי כמנכ״ל־

הוארה קנו

הוא שמה החדש של הזמרת היפה
והמוכשרת הראלה בר, אחרי שנישאה
ליפה והמוכשר בזכות עצמו -המלחין אבנר קנר. חגיגת הנישואין
של השניים נערכה בכפר־שמריהו, על המידשאה של חווילה
ענקית השייכת לחבר עשיר. מלבד שולחן עמוס בעוגות שוקולד
קרם־וניל ועוגיות, טרחו בני הזוג המוסיקלי והכינו מערכת״קול
מיקצועית, כזו המשמשת בהופעות״רוק, עם רמקולים משוכללים
וטייפ שהשמיע מוסיקת״פאנק חדישה ביותר. בין האורחים
הרבים בלטו גידי גוב, יוני רכטר, נתן כהן ועוד מוסיקאים.
העולם הזה 2498

המהירות של השר
אי ש־הטלוויזי ה יפיק חלבי
נסע לו להנאתו בכביש המהיר ירד
שלים*תל-אביכ בצהרי היום החמי*
שי. חלבי נהג במהירות של 90־
100 קמ״ש. לפתע נטרדה שלוותו.
חלבי• הבחין שמכונית פגז ,505שאותה
עקף בדרכו, מגבירה את
מהירותה, ונהגה מנהל עימו
מעץ תחרות. בפזיו, זיהה את השר
יופקד, שפירא ונהגו, חובש־הכיפה.
חלבי
הסתקוץ, הגביר את מהייו
סקה שפירא
רותי ותהה עד היכן יעז נהגו של
עד 140
השר להרחיק לכת ולהפר את
החוק. נהגו של שפירא הניע עד
140 קמ׳׳ש, ואולי היה מפגין ביצועים מרהיבים עוד יותר, לולא
ביצועיו המוגבלים של חלבי.
חלבי הנדהם החליט להתלונן באוזני ראש־הממשלה שימעץ
פרס, על הפחדחוק גסה שמאת מצידו של שד.
לשעבר של חברת רבלון.
ועידת־פיסגה מיסתורית
התקיימה במיזנון־הכנסת השבוע,
בהשתתפות חברי־הכנסת

מיכה רייסר ויעקב שמאי,
שניהם חברי־סיעתו של דויד
ל ד בחרות. השניים, שביניהם
נוצרה בזמן האחרון מתיחות,
ישבו משני עבריו של לוי, והסתודדו
בצורה שעוררה תשומת־לב
כללית.

החקלאות.״ שיסה אותו שרון:
.שאול, יש לך דמיון מאוד
מוגבל!׳

אריה

פינקלשטיין,

צעיר ישראלי שטייל במשך
כמה חודשים במרכז אמריקה,
סיפר השבוע על הבעיה המיוחדת
שהתעוררה לו שם. בכל
פעם שסיפר כי בא מישראל, היו
שומעיו מגיבים כשימחה. :אה,
זו מולדתו של ישוער כשנמאס

ך 119ך 1 9 | 1ה הזמר הפופולארי (מימין, מאחורי ידיו של מעריץ נלהב, המוחא לו כפיים) נפגש
11111#1 11 במסיבה במיסבאה צפון־תל־אביבית עם שי דקל. השניים חזרו זה עתה מארצות־הברית,
ארץ החלומות של כל אמן הנחשב מצליח בקנה״מידה ישראלי. משה חזר מסיור הופעות, ואילו
סמיתו חזר משהייה בת ש לו ש שנים. לאור הצלחתו של שי דקל באותו ערב, יש למשה סיבה טובה לדאגה.

יום הולדת שמח
חבו״הכנסת אליהו בך אלישר ורעייתו ניצה היו בין המוזמנים
לשידור ישיר במיסעדה בצפודתל־אביב הישר לפריס, דרו רדיו זיי
(קיצור לז׳ואיף -יהודי) .הזוג בן־אלישר ירד במיוחד מירושלים
לצורך השידור, ונראה תשוש במיקצת. מכרתם הירושלמית שדה
דווידוביץ חשבה כיצר לרענן את האווירה, כשניגש אליה חבר־מרכז
חרות ברוד אברמסון, שנקלע במיקרה למקום, ושאל. :מה?
מה קורה כאן היום?״
.מה, אתה לא יודע?״ הבזיק במוחה של דווידוביץ רעיץ. ,אנחנו
חוגגים כאן את יום־ההולדת של בן־אלישר. היום יש לו יום־הולדת,

התינוק הוא נכדו של אפרים פורן, מי שהיה המזכיר הצבאי של שני ראשי־ממשלה -
יצחק רבין ומנחם בגין. בחגיגת ברית״המילה של התינוק ציפו כולם לבואו של הסב,
המאושפז בתל־השומר. לאכזבתם של כל הקרואים, לא התירו הרופאים ליועץ־לשעבר לבוא למסיבה.
בתצלום: גיא פורן, אביו של הנימול, ואחותו גילי, שהגדירה את הברית כ״חגיגה שמחה ועצובה גם יחד״.
הבן זכה במענק מהקרן לעידוד
עליו העניין, החליט לשנות את
ח״כ יאיר צבן איחר
סרטי־איכות ישראליים.
התשובה — הוא התחיל לספר
לדיון בוועדת־הכספים של הכנשנולד
בפולין. .אה!״ היתה באה
נושא לשיחת רבים הסת.
הדיון נסב על זקיפת התשמייד
התגובה. ,זו מולדתו של
שבוע היתה כתבתה המובלטת
לום עבור רכב על־פי גודלו.
הפאפא(האפיפיור)!״
של חוקרת הסיפרות ד״ר נומשנכנס
צבן, שאל. :באיזה
רית גרץ בידיעות אחרונות.
סעיף זה בתיק (של הוועדה)?״
ישראל סוגל, הממונה
אחרי שהזדהתה כאשה עובדת,
השיב אחד מעמיתיו. .בין 8ל־על
אגף־התקציבים באוצר, הוא
שבעלה עובד והם מפרנסים
9״ .צבן פישפש בדפיו וצעק:
אוהד מושבע של מכבי־חיפה.
יחדיו שני ילדים וחייהם קשים,
.אץ! אין לי הזיקפה!״ על הצחוק
כך הסתבר במסיבת־פרידה שעהיא
יצאה בזכות תוכנית־החירום
ההיסטרי שפרץ בקרב חברי־רך
כתב־הטלוויזיה ישראל
הכלכלית והצהירה. :אם הבריהוועדה
ניצח פסח גרופר, שצסגל,
לרגל שליחותו לגרמניה.
רה היא בין לשבור או לא לשבור
ווח. :מהר! הביאו לו גלולות!״
פוגל גילה, כי רבים מחפציו
אז כן, לשבור! ואם בעזרת צווים
ע א־התע שיה־והמיסחר א האישיים
נושאים את הצבע
— אז בעזרת צווים.״ בעלה של
ריאל שרון, לא העז להחמיץ
הירוק, ציבעה המיסחרי של
הד״ר גרץ הוא העיתונאי עמוס
את כינוס ראשי ערי־הפיתוח
קבוצת־הכדורגל הפופולארית.
קינן.
בקריית־שמונה — מצבור של
כל זאת גילה פוגל בשטח
תסיסה הרצויה לשרון. משבא,
׳ האוייב, ירושלים, מיבצרה של
התנפלו עליו כתבים. שרון
בית״ר ירושלים, יריבתה המוש־התעצבן
ואמר לכתב רדיו. :סלק
ן בעת של מכבי חיפה.
• הגורו ההודי באג־את
הפיטמה הזאת ממני!״ הכוונה
סרט עלילתי על קורות
וואן שרי ראג׳ניש, בנאום
וזיתה למיקרופון. יושב־ראש
לחסידיו בארצות־הברית. :רק
הפלמ״ח מופק בימים אלה, בחהכינוס,
שאול עמוד, נבוך
שאיות יחסית, על־ידי ערן, בנו
אנשים מפגרים יכולים להאמין
מהביטוי וניסה להציל את המצב.
של פרופסור דן סטנקין, נשיא
באלוהים!״
״זה מה ששרון יורע,״ הסביר
האוניברסיטה העברית. פטנקץ־
• השר דויד לוי, בכינוס-
לכתב הנבוך. ,מושגים מעולם

נסוק׳ השבוע

העולם הזה 2498

ניצה ואלי בן־אלישר
הגולה הדוויה השתתפה במסיבה
וזה מועבר בשידור ישיר לקהילה היהודית בפאריס.״ אברמסון נכנס
לסידרת התנצלויות. :לא ידעתי, לא שמעתי״
.אץ דבר,״ הרגיעה אותו דווידוביץ. ,תזמין עבורו עוגה עם
דקוקץ. תשיר לו — יום־הולדת שמח. יהיה בסרה״
אברמסון ניגש מייד להכנות, ובאמצע השידור הישיר לצרפת.
במועדון מלא באנשי־ציבור, זמרים ואנשי־תקשורת, הופיע מאי־שם
מלצר שנשא עוגת־יופ-הולדת, מוארת כזיקוקין. המלצר פסע לעבר
בן־אלישר המופתע, ואברמסון התחיל לזמר יום־הולדת שמח, כשכל
המסובין פוצחים בשיר אחריו ובמחיאות־כפיים סוערות.
מנחה השידור שידר מייד ברכות לבביות לבן־אלישר, לרגל
המאורע המשמח, שנשמעו ברחבי צרפת. לבסוף נכנעו גם ניצה ואלי
בן־אלישר, לבשו חיוך, פרסו את העוגה והתנהגו כראוי לשימחה.
הזדהות עימו. :אין צורך להעמיד
את העובדים לקיר!״

• יורם אוברקוביץ, יו־שב־ראש
עובדי חברת־חשמל.
:נוותר על חשמל־חינם

אחרי שכל המשק, ובראש ובראשונה
השרים וחברי-הכנסת,
יוותרו על ההטבות שלהם!״

• ריקי עינבר, רכזת
מחלקת־הרווחה בדימונה,

לחברי ועדת-העבודה ו־הרווחה
של הכנסת. :יש
ילדים רעבים בדימונה!״
• יהודה שחר, אביו של
אחד מקרבנות תאונת־הרכבת:
.מחר יתחיל המאבק שלי ברב
(יצחק) פרץ. מחר אראה לו,
לטינופת הזאת!״

רסנהברקי

בית בווסאנגיוס

עם כלב״הזאב הרוסי שלהם. טאראס) משתדלים

לבקר בווילת־הפאר שלהם לעיתים קרובות ככל ה׳
אפשר, אפילו כשהשהייה שלהם בה מסתכמת לפעי
מים ביממה :״זה המיקלט שלנו מלחץ ההופעות.

ך* ם הורסים לי את האופרה! תארי
1 1לעצמך, באמצע החזרה של התיז־מוות
והסולנים על מדם בטרפלי —
פיתאום שביתת־חשמל של שעתיים.
אני אוהב את הישראלים, אבל איזה
ארץ משוגעת זאת!
אתמול הודעתי למועצה של התזמורת
שאני תורם * 5מהמשכורת שלי,
למרות העובדה שאני מרוויח פה
בולבס (תפוחי אדמה, ביידיש) .דני
ברנבוים ממילא לא לוקח גרוש עבור
הופעותיו בארץ. גם הנריק שרינג. גם
לני ברנשטיין. ארתור רובינשטיין גם
הוא לא קיבל. פרלמן מקבל משהו,
שהוא משאיר פה עבור מישפחתו.
הצעתי שניפנה בבקשה לכל המוסיקאים,
שיתרמו גם הם * .5לא נבטל
חוזה אם הם לא יסכימו, אבל ננסה
לתרום משהו.
האנשים רוצים לחיות בארץ כמו
באמריקה, אבל אנחנו לא אמריקאים.
ראית מה שנעשה בפואייה של מלון
הילטון? ממש כמו במקומות העשירים
ביותר בעולם! בדבר אחד צודקת
ההסתדרות: העשירים נעשו כאן
עשירים יותר.
צריך לעשות מה שעשו בהודו. היה
עוני והיו אנשים עשירים מאוד. אינדי־רה
גאנדי הודיעה שהיא מלבינה כסף
שחור בלי לקבל שום דוח מהעשירים.
תוך כמה ימים זרמו מיליוני דולארים
לבנקים.
רבע מחיי הקדשתי לארץ הזאת.
י לא עשיתי את זה בשביל• כסף, וגם לא
בשביל יוקרה. זוהי הצורה שלי להביא
תרומה לעם שאני מאמין בו.
לדעת נאנסי יש לכיסויי״המיטה ולווילונות
כשאני עובד בחוץ, אני דורש
שסביבה מראה מיזרחי. וזובין גם מכנה את הווי שישלמו
לי כערכי. אם לא משלמים
לה ״חאן״ -שהוא, כפי שמזכיר המנצח, המיקלט המיזרחי לעוברי״אורח 1 .לד. אתה גם לא שווה. אבל ברגע

חדומיטות

?1 *111ך 1X1*11111 1 \ 1| 1היא שבתה את ליבם לפני 11
1 1 ^ 1>1 ! 1111 1 1 1 / 1שנים. עד היום אומרת נאנס*
על הווילה, שבחוף קליפורניה :״יש לנו כמעט יחס רוחני לבית הזה!״

של הווילה גדוש אוצרות רבים, שבני-הזוג
\ 111/ 1.1 1 1 711 רוכשים במסעותיהם סביב כדור-הארץ.
דלת-הכניסה, המגולפת בעץ, היא מציאה איטלקית מן המאה ה־.18

ההמולה נגמרה. במלון שדו בחד
אביב סיפרזובין מהטה לשולמית
יריב ער עצמו, ער מישנחתו, ער
מצב 1הנסני 11 ער תרומותיו
שהכסף נכנם לבנק, הוא לא מעניין
אותי. תמיד חסר לי כסף מזומן, כי
אשתי, נאנסי, משקיעה בבתים. היא
קונה בתים ועושה בהם דקורציה, ואחר
כך היא משכירה אותם. יש לנו ארבעה
בתים כאלה בלוס־אנג׳לס, ועוד שני
בתים במקומות אחרים. רק עכשיו היא
קנתה בית לדוד שלה ממישיגן, כדי
שיגור לידינו.
לפני 16 שנה היתה נאנסי באה
איתי לארץ. היא היתה יושבת בחדר
במלון ומשתעממת. לפעמים היא יצאה
לחפירות בתל־קסיר. כיום היא מתעסקת
בבתים שלנו ובאה לארץ רק
לעיתים רחוקות.
היא מארחת למופת ומקובלת מאוד
בבית הלבן, השולח לה מדי פעם
לימוזינה כדי להביא אותה לשם. רק
לאחרונה היא נסעה לקבל בשימלת־סארי
את ראש ממשלת־הודו ואשתו,
שבאו לבית הלבן. הבית הנחשב
לביתנו האמיתי הוא הבית בלוס־אנג׳לס.
מיכאל,
הנסין־ היווני, שהוא ידידי,
כתב עליו כתבה מצולמת גדולה
בכתב־עת לענייני אדריכלות, כעל
בית למופת.
הוא מרוחק 35 קילומטר מלוס־אנג׳לם.
יש בו אוסף של רהיטים
מהמאה ה־ 16 ווד ,17 שקנינו בעיקר
באיטליה. ביפו יש ערבי בשם נאצר.

לפילהרמונית של ניו־יורק והפילהרמונית
של פירנצה.
אני אוהב את התיזמורת הישראלית.
לא פעם אני צועק, אבל כשהם
מנגנים ערב עם כל הלב, אני מרגיש
כאילו הם מנגנים בשבילי. חברי
התיזמורת מגינים עליי, ולא מספרים
לי על ביקורת לא״טובה. לא אשכח
איר הופיעה כאן פעם בעיתון־ערב ביקורת
שלילית על קונצרט שלי, שבכלל
לא נערך, בגלל סיבות טכניות!

בגין שאל

אגי

חולם לעשות את פטר
\ £והזאב ביידיש. רציתי לעשות
את זה עם יצחק נפרלמן) ,אבל הוא
פחד. אני אעשה את זה עם שמוליק
(סגל) .זאת לא תהיה הופעה לילדים,
אלא למבוגרים דוברי־יידיש.
אין כמו המוסיקה כדי לקרב
לבבות. חלמתי להופיע עם התיזמורת
הישראלית בקאהיר, בביירות ובמוסקבה.
הייתי רוצה לזכות להגשים את
החלום הזה!
באפריל ,1978 מייד אחרי חתימת
החוזה של קמפ-דייוויד, הלכתי עם
שימחה (דיניץ) למלון שבו התגורר
מנחם בגין. פניתי אליו ואמרתי
שהתיזמורת הפילהרמונית הישרא־

מבט מן המירפסת

ביבי, שבו מתגורר המנצח. זובין הגיע לארץ לראשונה

בשנת .1961 אז לקחו אותו הוריו של דניאל ברנבוים
לטיול ברחובות תל״אביב וזובין נזכר :״הרגשתי
כמו בבית. לדעתי, ישראל ממש דומה להודו״.

צוג הטוב ביותר של ישראל!
גם ממשלת ארצות־הברית לא
הבינה את החשיבות של הביקור של
הפילהרמונית של ניו־יורק בארץ. לא
היינו מצליחים להגיע הנה, לולא עזרת
הסיטי בנק, שאין לו בכלל עסקים עם
הארץ, ובראשו לא עומד אפילו יהודי.
יהודים יש בהוליווד.
התרגלתי לחיות שלושה חודשים
בשנה במלון בישראל. אני אדם שקם
בבוקר, בלי קפה ובלי ארוחת־בוקר.
אני לא שותה ולא מעשו. אני מנסה

בת בעייתית

וארינה גרמה הרבה בעיות לזובין. היא לא
היתה מובנה לקבל את אחיו של זובין, שחי
במונטריאול. כאביה החדש, אחרי שנשא לאשה את גרושתו״אמה.

דיה 1ד | ,ן ף ת בן יומיים ערכה נאנסי
| 11^ 1 1 מהטה בארץ. היא באה כדי
לשמוע את שני הקונצרטים החגיגיים, בניצוח בעלה,
שממנו רכשנו עתיקות, ביניהן שולחן
משגע לשש־בש. נאנסי ביקרה לאחרונה
במשך יומיים בארץ, ונסעה ליפו,
לנאצר. היא לא מצאה שם כלום. גם
הוא העלה את המחירים.
אני אוהב לגור כשאני מוקף ביופי.
אני מרגיש כאילו איני שייך למאה
הזאת, למרות העובדה שאני אוהב
בתים מודרניים. אני אדם רומנטי.
התיזמורת הישראלית התארחה
בביתנו בלוס־אנג׳לס. אשתי אירגנה
נשף־בארבקיו על הדשא, עם ריקודים
אמריקאיים בנוסח סקייוור-דאנס. זאת
היתה הדרך שלי להודות להם. אני
אוהב אנשים ואוהב לארח.
רק לאחרונה, כשביקרנו בפירנצה,
שכרתי על חשבוני ארמוז וערכתי נשר

שבו השתתפו שתי התיזמורות -הפילהרמונית של
ניו־יורק והפילהרמונית הישראלית. מייד אחר״כד
היא עזבה את הארץ, כשזובין נשאר לחודש הופעות.

לית זה הדבר הטוב ביותר שיש בארץ,
שישלח אותנו להופיע בקאהיר. הוא
הסביר לי שיש לו עניינים יותר חשובים
לעשות, כמו לפתור את הבעייה
של הגדה המערבית. ובכלל, הוא שאל
אותי, באיזה כלי אתה מנגן?
שימחה רצה לקבור את עצמו
מתחת לשולחן, הוא לא חלם שהוא
צריך היה להקדים ולהסביר לבגין מי
זה זובין מהטה.
אני לא נגד בגין, אבל כל־כו
הצטערתי שהוא לא הבין את מה שאני
יודע, שהחברה המצרית היתה מתה
לשמוע מוסיקה. אלה יכלו להיות
שלוש שעות של קירוב־לבבות אמיתי!
כי חוץ ממטוס הלביא -התיזמורת1
הפילהרמונית הישראלית היא היי•

לישון בבוקר כמה שיותר מאוחר.
אשתי טוענת שאני מפונק.
מה שאני צריך לידי זה עוגה טובה
של שוקולד, ושקית פילפלים אדומים
חריפים, שאני מוסיף אותם למאכלים.
אני מכור לאוכל טוב, ומקבל כל
בוקר מסאז׳ .יש ימים שבהם אני עובד
18 שעות ביממה.
אני קשור מאוד לילדיי. הבן,
ויליאם מרוון, שקיבל לאחרונה תפקיד
כשחקן בתיאטרון־קיץ בניריורק.
הבת, וארינה, מתגוררת בדירה שכורה
ליד אמה כרמן, אשתי לשעבר,
במונטריאול. אני לא מפסיק לדאוג
לילדיי, למרות זאת שאנשים טוענים
שצריר להפסיק לתמוד בהם בגיל .21
(המשך בעמוד )36

כד ראשון

זובין היה המאושר באדם כשנולד לו הנכד. זה
היה בין שני קונצרטים שלו בארץ, והוא טס
אותו וחזר דקות ספורות לפני הקונצרט. בתמונה -עם אשתו השנייה.
ש1ל ׳0ת יריב
—יייייי-יי

״מץ״ עושה א ת זה שוב

ת פו ס ט לווי זי ה...
רוצה ל קנו ת ט לוויזי ה וג
ל ה רווי ח כ אי לו השקעת
בתפ״ סי
במץ אתה עו שהאתזה
ב ק לו ת: אתה רוכש
ט לוויזי ה ״ מ ץ״
ב־ 3ת ש לו מי ו ב סו פ ם
מקבלאתהט לוויזי ה
וגם נ הנ ה מזי כוי רווח
תפייס גימבו.

ו ה רווי חתפ ״ ט גי מ בו !

פילגש במימי פינלנד
שני גברים חסונים וצעירה יפהפיה הוכנסו ללישכתו של
גריגורי רומאנוב, חבר הפוליט־ביורו, לשעבר מזכיר המיפלגה
הקומוניסטית נלנינגראד.
״טוואריש רומאנוב,״ אמר החסון שבשני הגברים ,״שמי איוואן
איוואנוביץ׳ איוונוב, ובאתי לערוך לו היכרות עם החברה
נטאשה.׳׳
רומאנוב לא הרים את ראשו מעל ערימת הניירות הדחופים
שולחנו, והניף את
בתנועה מבטלת ,״אין לי זמן,
טוואריש,״ אמר .״קח את החברה
לסגני. הוא יטפל בעניינה״.
״אה, טוואריש, אתה טועה,״
אמר הגבר החסון בעדינות.
״החברה נטאשה באה ללוות
אותו״.
רומאנוב הרים את ראשו
בתנועה חדה .״ללוות אותי לאן?״
״למימי פינלנד, טוואריש,״
אמר החסון.
״פינלנד?״ תמה רומאנוב,
ופניו לבשו ארשת מבוהלת,
״איך אגיע למימי פינלנד?״
״ביאכטה שלו, כמובן, טווא־גורבצ׳וב
ריש,״
אמר החסון, ובקולו ניכרה
נימה כלשהי של חוסר־סבלנות.
״אבל אין לי יאכטה!״ קרא רומאנוב .״מסרתי אותה! אני לא
סובל את הים! אני מקיא בים!״
״אתה לא תקיא כשהחברה נטאשה תטפל בך,״ ניחם אותו
החסון ,״החברה נטאשה היא המומחית הגדולה ביותר של הקג״ב
לטיפול בגברים. היא משעשעת מאוד. אתה תהנה בחברתה!״
״אבל אני לא רוצה להפליג!״ התקומם רומאנוב.
״אתה רוצה להפליג. האמן לי, אתה ממש מתגעגע לחופשה
ארוכה ביאכטה, עם נטאשה שלנו, במימי פינלנד,״ אמר החסון,
ובפעם הראשונה ריחף חיוך קל על שפתיו .״עד היום עוד איש לא
סירב לנו״...
זוהי שיחה דמיונית. איני יודע אם נערכה שיחה כזאת, או דומה

ההמשך, לעומת זאת, אינו דמיוני. זה קרה לפני שבועיים:
לכתבים הזרים במוסקווה הודלף כי הוחלט להדיח את גריגורי
רומאנוב מכל תפקידיו במיפלגה, מפני שהפר את כללי המוסר
הסובייטי והביו את המדינה. רומאנוב, כך נאמר, שהה ביאכטה
שלו, בחברת פילגש. היאכטה תעתה בדרכה והגיעה למים
הטריטוריאליים של פינלנד.
אחרי ההדלפה היה הסוף מהיר וחלק. רומאנוב הודח מן
הפוליט־ביורו ויצא לפנסיה מוקדמת. במקומו בא אחד מנאמני
הבוס החדש, מיכאיל גורבצ׳וב. רומאנוב היה המתחרה העיקרי של
גורבצ׳וב על כתר השילטון במיפלגה ובמדינה.
קודמו של רומאנוב בתפקיד המזכיר של סניף־המיפלגה
בלנינגראד סיים את הקריירה שלו באותה הדרך בדיוק. גם הוא
בילה ביאכטה שלו עם פילגש, והיאכטה תעתה אל תוך המים
הטריטוריאליים של פינלנד.
כל זה מוכיח עד כמה התקדם המוסר הסובייטי, מאז שהוצא
להורג שליט קודם של לנינגראד — הצאר ניקולאי ה־ ,2שגם
מישפחתו נשאה את השם רומאנוב.
כל ראשי הסניף של המיפלגה הקומוניסטית בלנינגראד
הגיעו, משום־מה, לסוף רע. הם הוצאו להורג, נכלאו, מתו
מאלכוהוליזם, נרצחו בנסיבות מיסתוריות. כולם, בלי יוצא מן
הכלל, מתו מיתות משונות.
יתכן שהדבר נובע ממעמדה המיוחד של העיר לנינגראד,
שהיא המתחרה ההיסטורית של מוסקווה. עוד בגילגולה הקודם,
כאשר נקראה פטרסבורג והיתה בירת הצארים, הרגיזה לנינגראד
את אנשי־מוסקווה. לנינגראד היא העיר השניה־פלוס במדינה, ומי
ששולט בה הוא בעל עוצמה מדינית רבה. בעיניהם של שליטי
מוסקווה הוא תמיד ייראה כאיום.
בימי סטאלין אי־אפשר היה לחלום על יאכטה, פילגש ופנסיה
מוקדמת למי שהרגיז את המזכיר הכללי. שני הגברים החסונים
היו נכנסים ללישכתו, גוררים אותו בלי אומר ודברים אל המכונית
השחורה הממתינה בחוץ. בכלא היה האיש נחקר ימים ולילות בלי
שינה, במשך שבועות, עד שהיה מודה שהוא מרגל אמריקאי, סוכן
טרוצקיסטי וחתרן ציוני. הוא היה נדון למוות, ובאחד הלילות היה
אלמוני נכנס לתאו, מצמיד אקדח למיפרקתו ושולח אותו בכדור
אחד לעולם שכולו אמת מארכסיסטית.
הפילגש והיאכטה עדיפים.

סנסציה בקרמלין
א־פרופו רומאנוב:
לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הסובייטולוגים, המומחים
הגדולים למתרחש מאחורי הקלעים בקרמלין. הם כותבים ספרים
ומאמרים, מתראיינים ומשמיעים דיברי־חוכמה, אך לעולם־לעולם
אינם צודקים.
השוויתי אותם לערביסטים שלנו, שגם להם אותה התכונה. הם
יודעים את הכל, קראו את הכל, למדו את הכל — ובכל
ההיסטוריה של מדינת־ישראל לא צדקו, ולוא גם פעם אחת,
בחיזוי המאורעות בעולם הערבי.
בתגובה על כך שלח לי מקסים גילן מפאריס קטע משעשע
של הראלד טריביוו, העיתוו האמריקאי המופיע בבירת צרפת.

הקטע נושא את התאריך 20 בנובמבר , 1984 ומכיל גילוי
סנסציוני.
בתצלום שפורסם על־ידי הקרמלין, כך נאמר בו, נראה גור־בצ׳וב
כשהוא עומד במקום מרוחק יותר מהמזכ״ל, קונסטאנטין
צ׳רניינקו, מאשר בסרט־טלוויזיה שצולם יום לפני־כן. לעומת
זאת נראה גריגורי רומאנוב עומד קרוב יותר למנהיג הקשיש.
מכאן למדו המומחים כי מעמדו של גורבצ׳וב התערער, וכי מעמדו
של רומאנוב התחזק.
המומחים בדקו את התצלום החדש בקפדנות רבה, כך נאמר,
והסיקו כי רומאנוב הוא עתה היורש המיועד.

ההצגה נגמרה
כתבתי על סוף המיתוס של יוסף מנגלה, המלאך השחור, שליח
השטן, החי במיבצר נסתר במעבי הג׳ונג׳ל, כשהוא מוגן על־ידי

אודי א בניי

פלוגה של אנשי אס־אס לשעבר, בחסות רודן אכזרי ורשת
עולמית של גנרלים נאציים.
מנגלה האמיתי היה יצור עלוב, שחי בדלות ובבדידות בפרבר
של סארפאולו, בעזרת כמה גולים דלים, ושניסה לשווא לכבוש
את ליבה של עוזרת־בית. ההסוואה שלו היתה עלובה, ובני־מישפחתו
ביקרו אותו, מבלי. לטרוח להסתיר את זהותם.
איסר הראל, מי שהיה ראש־המוסד, אינו יכול לסבול זאת. אין
הוא יכול להיפרד מן המיתוס, שבו הוא השקיע עמל כה רב.
השבוע, בראיון בעיתון אמריקאי, סיפר כי המוסד היה בעיקבות
מנגלה פעמיים, ושמנגלה חי בפאראגוואי כאיש חשוב, כשהוא
מוקף שומרי־ראש. .איסר הקטן׳ גם הביע את פיקפוקו במסקנה
שמנגלה מת.
אם כן, אני מוכרח לחזור בגסות על מה שניסיתי לומר
בעדינות. פרשת מנגלה מוכיחה את פשיטת־הרגל של ענף זה של
שרותי־הביטחון שעסקו בציד אחריו. מסתבר שלא היה להם מושג
על האיש ועל ריקעו, ושרדפו אחרי רוחות רפאים. הפרשה גם
חשפה את ערוותם של ״ציידי הנאצים״ למיניהם, רודפי־פירסומת
ואולי גם רודפי־בצע, שהתפרנסו במשך שנים מאגדת מנגלה.
מצטער, רבותיי, ההצגה נגמרה.

תיבת השוטים
ותיבת נוח
דיברנו על הוויכוח שנערך בין יצחק מודעי וישראל קיסר
בתוכנית מוקד בטלוויזיה.
״מה יש לדבר,״ אמר ריצ׳ארד ,״מודעי ניצח!״
״לא דובים ולא יער,״ הגיב עמיקם בלהט .״קיסר היה הרבה
יותר טוב!״
עדה סברה כי ידו של מודעי היתה על העליונה, וכך גם רחל.
דעת הרוב היתה כי מודעי ניצח את קיסר בהפרש של כמה
נקודות.
הייתי עד לכמה שיחות כאלה, ואף השתתפתי בהן בהתלהבות.
עד ששמתי לב לתופעה שהיתה משותפת לכולן: איש מן
המתווכחים לא אמר מילה אחת על תוכן הדברים שאמרו מודעי
וקיסר. נראה כי הטענות, הנימוקים והריעות לא היו רלוונטיים
בבואנו להחליט מי ניצח.
זוהי תופעה המיוחדת לטלוויזיה. היא שמה רגש על האיש,
פניו, הבעותיו, צורת־דיבורו, יכולת־הוויכוח שלו ,״איך הוא עובר
את המסך״ .מכיוון שאי־אפשר לראות ריעות, ואין הן משתקפות
על המירקע, הן משמשות כמוסיקת־רקע בלבד. איננו שמים
אליהן לב.
כך הופכת הטלוויזיה את כל החיים הפוליטיים לענף נוסף של
ספורט. צופי הטלוויזיה, כמו הצופים בתחרות איגרוף או כדורגל,
יושבים, מפצחים גרעינים ומריעים לאיש או לקבוצה האהובה

עליהם. הם אוהדים את מקנרו בטניס, את בית״ר־ירושלים
בכדורגל ואת הליכוד בפוליטיקה. או את מכבי־חיפה, טדי קולק
ומנצ׳סטר־יונייטד.
הפוליטיקה איבדה את המשמעות שלה. העניינים המשפיעים
על חיינו — המילחמה, ההתמוטטות הכלכלית, הפאשיזם הגואה
— מנותקים מן הפוליטיקה. בפוליטיקה שולטת הרכילות — מי
דפק את מי, מי אמר מה על מי, מי עורר את הסערה האחרונה
בכנסת. רוב המדורים הפוליטיים אינם אלא טורי־רכילות.
האם הטלוויזיה לברה גרמה לכך? ואולי אין הטלוויזיה אלא
סימפטום של מצב נפשי״חברתי? האם צודקים האנגלים, הקוראים
לטלוויזיה ״תיבת השוטים״? האם בקשתו של שימעון פרס,
שהטלוויזיה ״תסביר״ את התוכנית הכלכלית שלו, היא מגוחכת?
האם מישהו יטרח לעקוב אחרי הסברה כזאת, תחת לבדוק את
העניבה של המסביר ואת הטיק העצבני בנחירו השמאלי?
יש עוד צורה שבה מסלפת הטלוויזיה את חיינו המדיניים:
הסימטריה.
המירקע אוהב את הסימטריה. דרוש איזון, ומול פלוני צריך
להופיע אלמוני. תיבת־השוטים הופכת לתיבת־נוח. הכל באים
בזוגות. זכר ונקבה ברא אותם.
מודעי״קיסר — זה קל. המערך והליכוד — גם זה קל. שני
גושים, כסדר־גודל דומה. אילמלא היו קיימים, היו צריכים
להמציא אותם. אולי הטלוויזיה המציאה אותם.
התחיה־ר״ץ — ממש אידיאלי. אלוהים זיווג את גאולה כהן עם
שולמית אלוני. שתי נשים. זה הולך טוב ביחד.
יש בעיה עם ״כך״ .על פי התוכן, אין שום דבר בארץ הדומה
למאיר כהנא. הוא אחד מסוגו. נאצי יהודי.
אבל בטלוויזיה דרוש איזון. מוכרח להיות בן־זוג סימטרי.
לכן נכפה תפקיד זה על הרשימה המתקדמת לשלום. לא יועילו
לה כל מחאותיה. התיבה דורשת בן־זוג ל״כך״ .מוחמר מיעארי
הערבי, הרוצה בשוויון־זכויות, מזווג עם האיש המבקש לגרש או
לרצוח את הערבים. האלוף־במילואים מתתיהו פלד מזווג עם
הצעקן העלוב, שהשתמט מכל מילחמות ישראל.
אילו היה אדולף היטלר חי בעידן הטלוויזיה, בוודאי היו
מזווגים אותו דרך־קבע עם ראש הקהילה היהודית בברלין. האם
צריכים להשמיד שישה מיליון יהודים בתאי־הגאזים? מר היטלר
אומר כן. מר לוי אומר לא. הצופים מפצחים גרעינים(או שותים
בירה).
מה לעשות? התיבה דורשת. והרי התוכן אינו חשוב ממילא.
יש הרואים בהחלטת ועדת״הכנסת, שלא להסיר את חסינותו
של חבר־הכנסת שלמה עמר, שנאשם בעבירה פלילית, שערורייה
ציבורית.
לאו דווקא. גם כאן חל הכלל העברי העתיק: לא תחסום שור
בדישו. עובדי חברודהחשמל מקבלים חשמל חינם, עיתונאים
כותבים פרופילים איש על רעהו, ולמחוקקים מותר להפר את
החוק.

הגדה הצפונית
זהו סרט חינוכי לכל ישראלי.
יש דברים שאיננו מסוגלים לראות אותם, כאשר הם קורים לנו.
הרבה יותר קל להבינם אצל הזולת, במרחקים.
מבחינה זו, מה שמתרחש בין הקתולים והפרוטסטנטים
באירלנד הצפונית נראה לנו כשיגעון גמור, בעוד שהמתרחש כאן,
בינינו ובין הפלסטינים, נראה לנו כהגיוני. לפחות בכל הנוגע לצד
שלנו.
אך ארץ־ישראל מתקרבת בצעדי־ענק למציאות האירית,
כאשר הכל הורגים את הכל, ואיש אינו מסוגל עוד לחלץ את עצמו
ממעגל האלימות, השינאה והפורענות. מחר יקרה בגדה המערבית
מה שמתרחש היום בגדה הצפונית של אירלנד.
קאל, גיבור הסרט הנושא שם זה, הוא צעיר קתולי מובטל
ופשוט, בנו של קצב. הוא פעיל במחתרת הקאתולית, בעיקר כנהג
במיבצעי־פיגוע. הוא ״מחבל״.
באחד הפיגועים הוא עוזר לחבריו להרוג שוטר פרוטסטנטי.
כעבור־זמן הוא נתקל באלמנתו הקאתולית של השוטר ומתאהב
בה. הוא עוקב אחריה ומוצא עבודה ומגורים בקירבתה, אצל
מישפחתו הפרוטסטנטית של הבעל ההרוג.
הוא מתחיל לראות שבשני הצדדים יש אנשים ישרים והגונים,
כרורי־מישחק בידי הגורל. בעזרת אהבתו, הוא מבקש להחלץ
ממעגל הזוועות. אך בהעדר פיתרון, אין מנוס מן האלימות. בדיוק
אחרי שהוא מבלה ליל־אהבים
עדין עם אהובתו, אשת־השוטר
שהוא עזר לרצוח, הוא נאסר
לעיניה ומובל לכלא בידי שוטרי
האוייב, שאינם מסתירים את
כוונתם לעשות בו שפטים.
קאל (ג׳ון לינץ׳) משחק
מצויין. מישחקה של אהובתו
(הלן מירן) הוא בלתי־נשכח.
זהו סרט בלי תיקווה. המסר
שלו הוא: אין מנוס. כאשר
השינאה משתוללת, מזינה הקיצוניות
משני הצדדים זו את זו,
וכל האנשים השפויים, המתונים,
רודפי־השלום, נשחקים ביניהם
כמו גרגירים בין, אבני־הריחיים, ולבסוף הם הקורבנות האמיתיים.
אבל יש גם מסר שני: המאבק לשלום חייב להימשך, גם כשאין
תיקווה, למען האנשים הפשוטים וההגונים משני הצדדים.

אופירה נבון:

רונן נחמן:

אילי גורריצקי:

,אזי עוד זונות ,׳ש נוחים מסביב ״לא השחחפנו מניוון
את מחול־השדים!״ והכל מובן לתפעול!״
הניתוח שעבר נשיא ארצות־הברית, רונלד רגן, הפן
לאירוע תיקשורתי ממדרגה ראשונה. נארצות״הברית אין
כל חדש בתופעה שאיש״ציבור חושף את מצבו הבריאותי,
גם אם קיים חשש למחלה המפחידה מכל -סרטן. כמה
שעות אחרי הניתוח שוחחתי עם אופירה נבון, החלוצה בין
אנשי״הציבור בישראל המעזים לדבר באופן חופשי אודות
מחלותיהם -בניגוד למיסתורין שאפף את מחלתה של
גולדה מאיר, למשל.

• את יכולה לשחזר את המניעים שהניעו אותד
לחשוך את מחלתך לתיקשורת לפני חמש שנים?
היתה לי ברירה, את חושבת? בתור רעיית־הנשיא, ממילא ידעו
כל פרט אודותיי. לכן, זה היה אווילי לנסות ולהסתיר זאת.

• בעיקרון, האם את סבורה שאיש־ציבור צריך
לחשוך את כל האמת אודות מצבו הבריאותי, או
שהוא זכאי למעט פרטיות?

מכיוון שאנחנו מדברות אפרופו הניתוח של רגן, תרשי לי
לאחל לו מכל ליבי, שייצא מכך בשלום. הזוג רגן הוא זוג מקסים,
ואני מתפללת למענם.
כשאני שוקלת את מחיר הפרטיות של איש־ציבור לעומת
התרומה שהוא יכול לתרום, גם במחיר הפסד הפרטיות — אני
מגיעה למסקנה שאם תרמתי משהו בהתנהגותי, זה היה שווה!

• את יכולה לנסות ולהעריך את תרומתך?

נשים מתקשרות אליי מזה חמש שנים, מכל קצווי הארץ, כדי
לשוחח עימי על מחלת־הסרטן, להתייעץ. הנה, למשל, הבוקר
צילצלה אליי אשה, חברה של אמנית מפורסמת, שנודע לה כי
לקתה בסרטן. האשה צלצלה בשבע בבוקר וביקשה לדעת את
שמו של הרופא שטיפל בי, ובכלל להתייעץ.

• זכורים לך אקורדים צורמים ממעשה החשיפה
שלך?
בוודאי! אני זוכרת איזה מחול־שדים החל סביבי. כיצד יצאו
חוצץ נגדי עיתונאי ועיתונאית בפומבי — בעניין ההחלטות
שקיבלתי בנושא הגידול שהיה לי בשד. כאילו שהשד שלי הוא
רכוש המדינה.
אגב, בניגוד למה שפורסם — וזאת אני חושפת כאן לראשונה
— לא התנגדתי לכריתת־השד. התנגדתי עד הדקה האחרונה, ואז
אמרתי לרופא: אקבל את הדין.

• כדיעכד: את שמחה על הדרך שכחרת
להתמודד עם המחלה?
כן. מכיוון שתרמתי למודעות למחלה בשלביה המוקדמים,
כשעוד ניתן למנוע את התפשטותה.
מאז המיקרה שלי יכולה כל אשה להכריע בגורלה. עד הניתוח
שלי, נאלצו החולות לחתום מראש, לפני הניתוח, על אישור
לבצע כריתת־שד, באם תוצאות הביופסיה ידרשו זאת. כלומר:
אשה יכולה היתה להירדם לצורר ביופסיה קלה, להתעורר
ולמצוא עצמה ללא שד. זאת תרומתי בנושא.

השבוע התפרסמה ידיעה צנועה, תמוהה־כלשהו בדבר
מיפעל ביטחוני הנסגר באריאל, שבשטחים הכבושים, עקב
המצב הכלכלי והקיצוצים במערכת־הביטחון. כל זאת אף-
על־פי שכבר הושקעו במיפעל 7מיליון דולר. השקעה
כזאת בקירות ובלבנים הוציאה אותי משלוותי. פניתי לרון
נחמן, ראש״מועצת אריאל הזועם, בבקשה שיסביר לי במה
דברים אמורים.

• אתה יכול להסכיר לי כיצד מוותרים במחי־יד
על שנים של השקעה של כסך וכודדאדם?

פשוט מאוד. לוקחים עניין פוליטי ונותנים לו סיבה כלכלית.
אין לכר כל הסבר אחר. המיפעל עומד, יש פרחים מסביב, יש
גינון. הכול עומד, מוכן לתיפעול.

• ספר לי את תולדות המיפעל — מההחלטה על
הקמתו ועד ההחלטה על סגירתו, טרם תיפעולו.
כשאריאל שרון היה שר־הביטחון, הוא החליט להעביר
מיפעלים של התעשיה הצבאית לשטחים. כך העבירו למשל,
מיפעל למעלודאדומים. אני הייתי ראש־הפרוייקט של צוות־ההקמה
של המיפעל באריאל. כל זה התרחש לפני שלוש שנים.
לפני ארבעה חודשים החלו ליצור בעיות. מי? במערכת־הביטחון.
כאילו עובדים מתנגדים לעבור לשטחים.
יגאל כהן־אורגד, מי שהיה שר־האוצר ותושב אריאל, נפגש עם
שר־הביטחון יצחק רבץ. רבין הודיע כי בזמן שיש קיצוצים
במישרד־הביטחון, אין בדעתו להוציא הוצאה נוספת, בסך
750,000 דולר, כדי לתפעל את המיפעל. אבל מה בדבר ה־7
מיליון שכבר בוזבזו לריק? אלה לא נקראים הוצאה מיותרת?

• אתם מתכוונים לשתוק?

איפה! אנחנו רואים את העניין בחומרה רבה. הנתונים הץ
ידועים גם לפני שלוש שנים. שום דבר לא השתנה, פרט למפה
הפוליטית. כרגע אנחנו שוקלים את צעדינו הבאים. כן, צפויות
הפתעות. אנחנו נעשה הכול כדי שהמפעל יעבור לפה. הכול!

• כלומר, אתם מתכוונים להפוך את זה למאכק
פוליטי?
זה כבר מאבק פוליטי.

ביום השבת התקיים סימולטנית, ברחבי העולם, הפנינג
רב״מימדי למען הרעבים באתיופיה. בכמה מקומות בעולם
התקיימו קונצרטים, שבהם נטלו חלק מטובי האמנים
בתבל. ברחבי תבל -מלבד ישראל. בישראל, המתיימרת
לשמש במצפון העולם ולהוות דוגמא ואור לגויים, היתה
התעלמות מוחלטת מהאירוע הבינלאומי המרגש הזה.
פניתי לאילי גורליצקי, מראשי אמ״י (אגודת אמני
ישראל) ושיתפתי אותו בפליאתי זאת.

• איך אתה מסכיר את ההתעלמות של ״אמ״י׳׳
מהאירוע המרשים הזה?

כל האירוע הזה נחת עליי במפתיע. ממש אין לי מושג מה
אירע. אני מתאר לעצמי שהדברים האלה לא באו במפתיע, באופן
ספונטני, לאיגודי־אמנים ברחבי־העולם. בטח היה מי שתיאם.
אולי איזה מרכז שתיאם. אלינו לא פנו.

• לא ידעת מכך?
מה פיתאום? נודע לי על האירוע בדיוק איך ומתי שלך נודע
— ממהדורות החדשות. את מעלה על דעתך שאילו ידעתי בעוד
מועד על כך — אני, עם דיעותיי והשקפותיי הידועות — לא
הייתי פועל למען השתתפות באירוע כזה?
הנה, לפני כמה חודשים פנו אלינו להשתתף באירוע
בינלאומי, דומה לזה, בקשר למילחמה־הגרעינית. התוכנית היתה
להעלות מחזה נגד המילחמה בכמה מקומות בעולם, בעת ובעונה
אחת. בסוף, לא השתתפנו, מכיוון שהמחזה היה כתוב באנגלית,
ומקוצר הזמן, לא הספקנו להתארגן ולתרגמו בעוד מועד. אבל,
זה רק מוכיח לך, כי מצד אמ״י, קיימת היענות מלאה לאירועים
כאלה.

• אז אולי הקשרים הבינלאומיים של ״אמ׳׳י׳׳
רופפים?
לא, אני לא חושב. צריך לבדוק מה קרה כאן. כן, בטח שיש
בכוונתי לבדוק זאת. אני מניח שזה דבר שהסתובב בשטח
שבועות. יכול גם להיות שהתיקשורת הגזימה. יכול להיות
שהאירוע התרחש בשש־שבע נקודות בלבד ועשו מכך מאורע
בינלאומי חובק־עולם.
דווקא אחרי הכינוס שהיה במוסקווה, קשרינו עם אירגוני
האמנים הזרים טובים למדי. בקרוב מתקיים אף כינוס נוסף,
שאליו אנו מוזמנים.
לא צריך להרחיק לכת. לדעתי, לא פנו אלינו לגמרי במיקרה.

רסנה בדק

אומרים...מה הן אומרות...נזה הם אונזרים...מה הן אוהרות...חה

מאשה לזבלסקי:

מיקי פלד:

יצחק בריק:

..נשים עד״ן חושבות ..המעוו יצביע בעד חוק ..כשהמצב הברברי *שתפו
שפוליטיקה זהאועדנפש!״ השטריימל והקטטה!״ -אז אתחיל לדאוג!״

ב־ 1975 החליט האו״ם להקדיש שנה אחת לקידום
מעמד־האשה בעולם. ראו שהשנה לא הספיקה, והאריכו
אותה ל״סג שנים. בימים אלה נחוג העשור למעמד״האשה
בעולם, ובאותה הזדמנות כל ארץ סופרת את ההישגים
שלה. פניתי אל מזכ״ל נעמת, מאשה לובלסקי, ושאלתי
אותה מה אנחנו השגנו בעשור האחרון בעניין זה.
ב־ 1975 היו לנו תיקוות גדולות מאוד. הוקמה ועדה ממלכתית
למעמד האשה, שעבדה שנתיים והגישה את המלצותיה, אבל אז
בדיוק התחלף השילטון — ובעצם, יחד איתו, התחילה הנסיגה
במעמר האשה.

• בלומר?
אחד הדברים החמורים ביותר שקרו הוא שבאותו עשור, כאשר
הוחק חוק״ההפלות, נמחק הסעיף הסוציאלי בחוק, שהוא למעשה
המשמעותי ביותר בעניין. כל זה בגלל לחץ המיפלגות הדתיות
ובגלל שיקולים קואליציוניים. מאז אנחנו כל הזמן מאויימות
בהרחבת החקיקה הדתית והרחבת סמכויות בתי־הדין הרבניים.

• מה בעניין עבודת הנשים?

חל כאילו קידום כלשהו, בכר שמעגל הנשים העובדות גדל,
אבל הפער בנושא קידום ושכר נשאר בעינו. בהיבטים הקשורים
להשפעת המיפלגות הדתיות נכשלנו. בהיבטים של הייצוג בכנסת

ובממשלה נכשלנו.

• מי אשם בכל הכישלונות האלה?

עדיין אפשר להפנות אצבע מאשימה כלפי המימסד הפוליטי
הגברי. אבל אני בהחלט מאשימה, בעיקר בנושאי עבודה, את
ציבור הנשים עצמו.

• מה ההאשמה?
שהן חסרות מוטיבציה, ולמעשה משלימות עם העובדה שהן
מם׳ 2בכל הנוגע לקריירה ולשכר. האשה הישראלית הממוצעת
עדיין מחזיקה בגישה שהעבודה של הבעל חשובה, ולא העבודה
שלה. היא מוכנה לעשות הרבה מאוד כרי שהבעל ילמד, יצליח,
יתקדם וירוויח יותר. רק אחר־כך, אם יישאר לה זמן וכוח, היא
תתפנה לחשוב על עצמה. נשים גם מחזיקות עדיין בדיעה
שפוליטיקה זה גועל־נפש, ולכן היא שייכת לעולם הגברים.

• איך תשנו את זה?

אחד המקומות הכי משמימים בתל״אנינ הוא הדולפינריום
18 .דונם של חוסר־הצלחה. ועכשיו אני שומעת
שהמפיק מיקי פלד שפך על המקום הזה יותר מחצי מיליון
דולר.
השתגעתן דווקא עכשיו!
כולם יודעים שמניות קונים כשהן בזול. בשנים שהדול־פינריום
היה להיט היסטרי, לא העזתי אפילו להתקרב לצבי
עפרון, בעל המקום, ולהציע לו הצעות. עכשיו, כשראיתי
שהמקום הגדול והנהדר הזה הוא ריק לחלוטין, הלכתי לעפרון
והצעתי לו שותפות. הוא יתן את המקום ואני אשקיע את הכסף
והרעיונות, וביחד נעשה מזה מקום שוקק חיים ורווחים.

• מה יביא את הקהל למקום שממנו הדיר את
רגליו במשך זמן רב ביותר?

חוק־החזיר -יעבור או לא יעבור -היה לנושא־שיחה
חשוב מאוד בסלונים של יום שישי. אני, אישית, לא מכירה
אף אחד שהוא בעד. ובכל זאת, אצלנו זה רק נושא״שיחה.
חשבתי שאצל בעלי האיטליזים, המוכרים חזיר, זו גם
שאלה של פרנסה, ופניתי ליצחק בריק, אחד השותפים
בחנות מהודרת ולא״כשרה, ושאלתי אותו איך הם
מתארגנים לקבל את רוע־הגזירה.
מבחינה עיסקית זה לא מזיז לי. לא יהיה חזיר, אז יקנו בשר
אחר. אף אחד לא יוותר על פיקניק שהוא תיכנו, מפני שאין ספיר
ריבס. הוא יקנה קבאב ולנו תהיה פרנסה.
ברור לי גם שיהיו הרבה איטליזים שימשיכו למכור חזיר, רק
שמבשר לבן הוא יהפוך להיות בשר שחור.

• כל זה נשמע נחמד מאוד. ובכל זאת, הכרטיס
עולה קרוב ל־ 10 אלסים שקל. אתה חושב שהמצב
הכלכלי לא יהיה בעוכריכם?
אגלה לך סוד. אם המצב הכלכלי פיתאום ישתפר, אני אתחיל
לדאוג. אסביר לך את זה: בכל פעם שהמצב הכלכלי הוא טוב
ולאנשים יש הרבה כסף — הבידור צולע. כשיש הרבה כסף,
אנשים קונים מייד דירות יקרות ומכוניות יקרות ולוקחים על
עצמם התחייבויות עצומות, שאחר־כך קשה להם לעמוד בהן.
במצב כלכלי גרוע אין כסף להגשמת חלומות גדולים, וכל מה
שאנשים מוכנים לעשות זה להוציא כסף על בידור ותרבות.
כרטיס זו לא התחייבות גדולה. למדתי את זה בביקורי בארצות
מיזרודאירופה. לא הבנתי איך דווקא שם אנשים מוציאים כסף על
תרבות ובידור. הסבירו לי שאין להם כסף לדברים גדולים יותר.
הסתכלתי מה קורה בארץ ולמדתי שזה אותו הדבר.
אני סומך רק על האנשים שאין להם הרבה כסף. העשירים יקחו
את הילדים שלהם לדיסנילנד. העניים יבואו לדולפילנד, כי
במחיר הכרטיס הס יראו גם מחזמר, גם מוסיאון, גם ישחקו
במחשב, גם יהיו בפארק־מים ועוד ועוד.

• כלומר, אתה לגמרי לא מודאג.

אני מודאג מאוד־מאוד. אני מודאג מזה שמיעוט קטן בארץ
אומר לכולם מה לעשות ומה לאכול, וכל העם שותק. אני מודאג
מזה שהכפיה הדתית לא יודעת גבולות ואנחנו נשארים שאננים.
אני מודאג מזה שאם חוק־החזיר יעבור, הדתיים יראו כי טוב ואיזה
רב יחליט פיתאום שאני, כיהודי, צריך ללבוש רק שטריימל
וקפוטה, והמערך — שכל הזמן דואג לכיסאות — יצביע בעדו.
אני מודאג מזה שבין האצבעות שהורמו בעד חוק־החזיר היו
אצבעות שהחזיקו הרבה מאוד חתיכות בשר־חזיר וליקקו אותו
בהנאה, ועכשיו הם לא מתביישים.

• שמעתי שבעלי חנויות־הבשר הלא־כשרות
התארגנו. מה אתם הולכים לעשות?

בחינוך אפשר לעשות הרבה דברים, אבל חינוך עולה כסף
ומהדכר הזה אין לנו כל־כך הרבה.

פנינו לעורר״דין ואנחנו מבררים אפשרויות ומתכננים הפגנת־ענק.

נעשה
הכל כדי לא לאפשר הקצנת החקיקה הדתית, ומלבד
זאת נחזיק את הראש מעל פני המים, כדי שלא נטבע.

אני לא יודע אם זה יעזור לשנות אבל אני יודע שזה יעזור לי
להרגיש שעשיתי משהו, ולא הושפלתי בלי לצפצף.

• מה התוכניות שלכן לשנה הבאה?

לא דבר אחר יביא את הקהל, אלא מיכלול של דברים. עכשיו
מנוצלים שם כל פינה וכל חדר וכל אולם. יש אולם ובו 15
מחשבים, וילד יוכל לשבת בו שעות ולקבל הדרכה ממדריך. יש
אולם־תיאטרון עם סדנה ועם מדריכים, יש אולם עם תערוכת לגו
והרבה מאוד לגו, שילדים יוכלו לעבוד בו בהדרכת מדריך, יש
פארק־מים עם מיגלשות ומעברי־מיכשולים, יש אקווריום ימי
ומדריכות, שיתנו הסברים לכל דבר שרואים, יש מחזמר המוצג
באמפיתיאטרון ארבע פעמים ביום ויש עוד הרבה הפתעות —
והכל בכרטיס אחד.
ילד יוכל לבלות במקום יום שלם של כף מכל מיני סוגים.

• מה יהיה על ה״דולסילנד׳ אחרי חוסשת־הקיץ
של הילדים?

• מה תעזור הסגנת־ענק?

אני מספיק מטורף כדי לקחת על עצמי סיכונים גדולים, גם
כספית׳ ,גם טכנית וגם אמנותית. עד היום זה הוכיח את עצמו.

דניאלה שמי .

עוד הערב תוכל להיות
באחת מערים אלו...
עם לופטהנזה, כמובן.
באירויט,
בון,
אמסטרדם,
בריסל, ברלין, ברמן, ג׳נבה,
דיסלדורף, המבורג, הנובר, הוף,
וינה, זלצבורג, טורינו, לונדון,
מילנו, מינכן, מינסטר, נירנברג,
פרנקפורט,
פריז,
זארבריקן,
שטוטגרט.
קלן,
ציריו,
אינך צריך למהר. טיסות לופטהמה ממחאות מנתב״ג בשעות אחה״צ.
הבוקר פנו׳ לעסקים, להכנות ואפילו לארוחת צהרים נינוחה.
עוד סיבה מדוע יותר ויותר אנשים מעדיפים לופטהנזה.

לפרטים נוספים ולהזמנות התקשר לסוכן הנסיעות (׳.א.ט.א ).שלך או ישירות ללופטהמה:
תל־אביב: טל 653041 .־ 03 חיפה: טל 522225 .־ 04

8 3ח 3ן ו 1 1
העתונים טלפיו
2מ^־ ודע ולבלת ב* ^בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

01*68$ 0106
1*168**110**1
סז 158*£11

•עוראכרט

שרות ת.ד. לל א תשלום -חניה חופטוית במקום

פרסום

אותךו 1כו עו ך

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03
העולם הזה 2498

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם

כמעט רעב
ב אר ע
גטבן בעיה

יש לך שדיים גדולים וכבדים ובעיה של כוח
משיכת כדור־הארץ? ממש לא בעיה. את הולכת
לבית״המירקחת הראשון, מבקשת חבילת דלתה
בסט, משלמת והולכת הביתה. בבית את
מתפשטת, מוציאה מהחבילה מנה אחת (שתי
חתיכות פלסטר מיוחד) ומדביקה חתיכה מתחת
לכל שד רענן וגיבעה רמה. עכשיו את מסתכלת
בראי, לא מאמינה למראה עיניך ומייד לובשת
חולצה דקה ויוצאת לרחובות העיר בקומה זקופה
וגם כל היתר.
נבדק באופן אישי על־ידי אחת מחברותיי
כבדות־השריים והוכרז כהצלחה 6000 .שקל
לחבילה אחת של דלתה בסט, כלומר 2000
שקל לפעם אחת של זקיפות. נו ...תגידו מילה.
פינת נדיהודה
פינת בן־יהורה זוכה למיכתבי קוראים רבים.
חלקם מחמאות, חלקם טענות וחלקם עצות.
לשני מיכתבים אתייחס הפעם. לקורא אפרים
ריבקץ מרחובות, שהציע לשנות את שם הפינה
ל״פינת הפנינים׳ ,מפני שלא רק בן־יהודה אחראי
לחידושים בשפה, אומר שסוס טוב לא מחליפים
באמצע המירוץ. לטענתך בקשר למילה מרקוע
(בסקוויט) ,דע לך שאני רק המתווכת בעניין
המילים האלה. האשמים הם אנשי האקדמיה,
ואליהם תפנה את ההאשמות.
הקוראת שרית שלף מהרצליה כותבת
שפומפון בעברית זה גדיל. אני תמיד חשבתי
שגדילים הם השטוחים האלה של סוף השטיח,
ולא העגולים ששמים על הכובעים של הילדים,
אבל אולי את צודקת. ניתן לאקדמיה להחליט.
אגב, המילה של היום היא סהרון שהוא, כמובן,
שאו ברכה כולכם
קרואסון•

ש 1כ פינת
א 1בד פמצו
נ עב!

לשלוח את הבעל שלי לקניות בסופרמרקט זה
כמו לחכות למתנות יום־הולדת. אין מושג מה
יגיע.
־ סל המזונות האחרון שהוא הביא הכיל במיה

מי שמתעקש לצלם את הילדים שלו דווקא
בחופש הגדול, כדי שבעוד עשרים שנה כולם
יידעו איזה ילדים יפים ורזים הם היו, כדאי לו
לקנות ישר שני סרטי קודאק. מי שיעשה את זה
תיכף ומייד יקבל במתנה מערכת לגו בסיסית
חינם־אין־כסף. נשבעת לכם, שאילו היתה לי
מצלמה גם אני הייתי קונה סרטים.

״הכל
אמו א״נשט״ו
שלושה ימים לפני החופש הגדול, כשיום
השביתה ה־( 513 אולי זה לא המיספר המדוייק,
אבל זאת היא ההרגשה) התיש אותי, לקחתי
בייבי־סיטר לשעתיים והלכתי לעבוד בבית־קפה.
כל החברים שלי, שמתפרנסים מכתיבה כלשהי,
עושים את זה לפעמים ואומרים שזה טוב מאוד.
אין טלפונים, אין ילדים, אפשר להזמין קפה
ולהתרכז.
מצאתי בית־קפה ברחוב בן־יהודה, כי זה קרוב
לביתי. החלטתי לוותר על האוויר ועל השמש
למען הפרטיות ונכנסתי פנימה. באמת היה כמעט
ריק. ליד שולחן אחד ישב איש שמן וחשב. שני
מלצרים ישבו ליד הבר וחיכו להזמנות. הזמנתי
קפד .,עזלפתי את הנייר והעט וחשבתי שהרעש
של 1דמרלז׳יוו מזי המכניות בבן־יהודה זה באמת אסון לאוזניים.
אבל החלטתי להתעלם. בדיוק ברגע הזה הדליק
המלצר את הרדיו, כי היו חדשות. שיעים, מטוס
חטוף, ייקור 900 מוצרים, שביתת־מורים ואחר־כך
כל אלה בפרטי־פרטים רועשים. המלצר השני
התחיל לרחוץ כוסות ואיש אחד נכנס ושאל בקול
רם אם יש סיגריות. כשאמרו לו שאין הוא הודיע
שבשביל סיגריה הוא מוכן לתת את אשתו
(שביתה בדובק) .התפתח ויכוח קולני מאוד בין
אחד המלצרים לבין הלקוח נטול־הסיגריות..
בינתיים נכנסו לבית־הקפה שני זוגות אנשים
שדיברו ביניהם רומנית חזקה מאוד וגם תייר אחד
שלקח סנדביץ׳ מהדלפק והתחיל להתווכח על
מחירו בצרפתית. כל אותו הזמן המשיך הרדיו
לדבר והאוטובוסים נסעו והמוניות צפרו ואיש
אחד(כנראה שכן שלי) ניגש אליי ושאל מה אני
עושה כאן, ואם אפשר לשבת לידי והוא בכלל לא
חיכה לתשובה.

אם אתם נוסעים מתל־אביב לעמק־יזרעאל,
זקחו איתכם סנדביצ׳ים. יכול להיות שהרעב
בבר הגיע לארץ ורק לא סיפרו לנו עליו. אנחנו
לא לקחנו סנדביצ׳ים• ,ומנתניה התחילה הבטן
שלנו לקרקר קירקורים כמו מנוע מקולקל.
אומנם עברנו ליד הפנקייק של מיכמורת, אבל
מי שלא סובל פנקייקים, יש לו בעיה מעניינת.
אנחנו לא סובלים, אז המשכנו הלאה, מתור כוונה
לעצור במקום הראשון ולמלא את הבטן במשהו
אנושי יותר ממטעמי המיטבח האמריקאי.
נסענו ונסענו ונסענו ושום רבר לא קרה.
קיללנו את כל היהודים ואת כל הערבים על זה
שהם לא דאגו להעמיד מיסעדות קטנות ונחמדות
לצד הדרך. באמצע אחת הקללות היותר גסות
עשינו ברקס וחזרנו אחורה כמה מטרים. מצד ימין
עמדה לה המיסעדה של חלמי(צומת אום אל־פחם).
נכנסנו,
ובשארית כוחנו הזמנו חומום וסלט־חצילים
ובירה שחורה. בביס הראשון כבר
התאכזבנו. החומוס היה ברמה של מיסעדה
יהודית ברחוב בן־יהודה וזה, כידוע, לא סחורה
בשביל מיסעדה באום אל־פחם. אותו הדבר
הסלט־חצילים. אבל כשאתה רעב אתה לא בררן,
אז הזמנו גם שתי מנות של תפוח־אדמה ממולא
ומרק בשר אחד. תפוחי־האדמה הממולאים היו
טובים מאוד והוגשו עם הרבה רוטב, שתובל
כנראה בציפורן ובעוד משהו קצת חריף. אכלתי
את המנה עם שלוש פרוסות־לחם והיה כף, וכבר
הצטערתי שהזמנתי לעצמי גם מרק־בשר.
אבל צער לחוד ומרק לחוד. הוא הגיע ולא
נעים להחזיר. הכנסתי את הכף הראשונה של
המרק לפה, ובגלל הסיבה הזאת אני כותבת לכם
את כל הקטע. אין מרק־בשר כמו המרק־בשר של
חלמי בכל הארץ. הכי־הכי־טוב שיכול להיות. עם
כל הירקות ועם כל התבלינים ועם המון שמיר
ואיזה ארבע עצמות משגעות, שאותן מצצתי
במשך חצי שעה של תענוג.
אחר־כך קיבלנו קפה אמיתי על חשבון הבית.
אולי בגלל זה שאנחנו נחמדים ואולי בגלל זה
שכולם מקבלים את זה.
אז אם אתם נוסעים מתל־אביב לעמק־יזרעאל,
קחו איתכם סנדביצ׳ים, אבל כשתגיעו לצומת
אום אל־פחם, תעצרו ותזמינו מרק־בשר ואם אתם
כבר שם תמסרו דיש ממני למלצר שמחייך כל
הזמן.
התנצלות כפולה

תראו איזה צרות גדולות יכול לעשות קוצו
של יוד. בהצעת השידוכין של כפיר, הדוברמן
של פרדריקה סגל, נפלה טעות חמורה במיספר־

במיץ עגבניות, מיץ פטל מרוכז דיאטטי(בטעות),
חמאת־בוטנים (בשביל להגעיל אותי סופית),
עגבניות סוג ב׳(הוא לא יודע לבחור) ,ירקות
מעורבים קפואים (היה במיבצע) ,לחם, חלב,
קופסת משקה מרק מינסטרונה(רק להוסיף מים
רותחים והמרק מוכן) ,שקית פתיתים(הוא חשב
שזה אורז) ושלוש חבילות של משהו חדש לגמרי.

לקחתי את הניירות, שילמתי עבור הקפה
וברחתי משם לשקט המרגיע של הבית שלי, שיש
בו רק שני ילדים צועקים, טלוויזיה, מחשב, בעל
וחתול.
כמעט רציתי להגיד שלא כתבתי אף מילה,
אבל הנה יצא קטע.

בערב כולנו אכלנו חביתה ולחם ועגבניות
ואחר־כך עשינו שיחה בקשר לדברים שהוא הביא
ומה אפשר לעשות איתם, וכך התגלה שהשקיות
של הדבר החדש הן של חתיכות בשר מצופה
בפרורי״לחם, שכל מה שצריך לעשות להן זה
להכניס אותן לטוסטר־אוון ל־7־ 8דקות והאוכל .
מוכן. יש שניצלים כאלה קטנים, יש משהו׳
שנראה כמו טבעות־בצל, אבל הוא בשר, ויש
כדורי־בשר, לפי הטעם — הכל מבשר־הודו*!.
לפני שהספקנו להחליט עם מה הכי כדאי להגיש
את זה, באו אלינו קצת אורחים, אז חיממנו את כל
כיבודי־הזהב(זה השם) והגשנו אותם עם קצת
רוטב שהוכן ממיונז, שתי כפות שמנת חמוצה,
הרבה שום כתוש ושמיר קצוץ. היה נהדר. בשבוע
הבא אני שולחת את הבעל שוב לקניות. צריך
פיס בחיים, לא?

הטלפון. מיספר הטלפון להצעות צריך להיות
824575־ ,03 ולא כפי שנכתב בטעות בפעם
הקודמת.
אני מתנצלת לפני כפיר ולפני פרדריקה,
ובמיוחד אני מתנצלת לפני המישפחה שאת
מיספר־הטלפון שלה מסרתי בטעות.

מה יאמר הרב פרץ על האמאזונות -
פראיות, אכזריות ועירומות? +לא די להלביש,
צריך גם להאכיל +מסיבה בלי ראש־העיריה הרשע

מהפכהבשפת־ הי

11 האופנאי
1חומוס בראש[
המיזרחית. הוא לבש על ראשו כופ

אתי אוחנה

התיישבה בגמר התצוגה ליד שולחן האוכל ושרפה
בתיאבון אבטיח מתוק, כשידידיה צופים בה בהנאה.
אתי היפה היא אחותו של הכדורגלן הנערץ מבית׳ר ירושלים אלי אוחנה.

תגלית לילית

תוכניות סודיות
היא רק בת ,18 וכבר עובדת בחנות־אופנה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב כמוכרת1
המייעצת מה כדאי ללקוחות, המבוגרות ממנה, ללבוש. נאטאלי עדיין גרה אצל
הוריה, אולם יש לה תוכנית סודית: לפתוח לעצמה בוטיק, שבו תמכור בגדים ן
בעיצובה. נשארה רק בעיה קטנטנה: צריך משקיע. יש מתנדבים?

בת ה״ 16 ישבה צמודה לאחותה, הדוגמנית דבי,
ולדוגמן הצעיר שי גורן. דבי בת ה־ 18 לומדת מינהל־היא
מדגמנת מאז היותה בת .14 למטה: הדוגמנית מירי גורן.
פעם אחת היה בתל־אביב מיסעדן
חכם־חכם. נקרא לו, למשל, אלי רונן.
אלי אהב כמה דברים, אבל במיוחד הוא
אהב את הצילצול הענוג שהשמיעה
הקופה הרושמת, בכל פעם שהסועדים
קמו ופינו את מקומם לקליינטים
חדשים.
והנה צץ במוחו של רונן החכם רעיון
מבריק: חוף־ים נהדר יש בתל־אביב?
יש ויש: אלפי מבלים פוקדים את החוף
הנהדר הזה יום ולילה? פוקדים גם
פוקדים! ולאן הולכים כל המבלים
האלה בשעה ארבע לפנות בוקר, כשהם
רעבים? ליפו או לסטקייה ליד נהר
הירקון.
חשב רונן וחשב אין לגרום קונקו־רנציה
לקופות הרושמות האחרות.
לילה אחד קם ופתח מיסעדה במקום
הטוב ביותר על חוף־הים, והכריז כי
מעתה יוכלו החוטאים, המבלים עד
שעות־הבוקר, לקבל אצלו ארוחות
במשך כל שעות היממה, תמורת כמה
צילצולים קטנים של הקופה הרושמת
שהציב בכניסה.
לפתיחה הזמין האיש החכם והטוב
כמה מידידיו, שגם הם טובים וחשובים.
וכדי שיהיה גם על מה להסתכל,
היתה שם תצוגת־אופנה משגעת.
מי שהוזמן ולא בא היה צ׳יץ׳.
הרשע הזה, אפילו רישיון לא הסכים
לתת למיסעדה הנחמדה הזאת.
פותברשב היה יצרן־אופנה שאהב מאוד נערות
צעירות וחטובות. לא, לא מה שאתם
חושבים. דני מיזרחי אהב את הנערות
הצעירות והחטובות רק כאשר
מדדו בגדים יקרים מול המראות הענקיות
שבחנותו.׳
החליט יצרן־האופנה לפתוח מיס־עדה
של אוכל אכסקלוסיבי בדיוק כמו
הבגדים שהוא מוכר, שם, כן קיווה,
ישאירו הלקוחות עוד קצת מכספן.
אבל זה לא הלן, כי התברר של־נערות
צעירות יש מחלה כרונית: הן
לא אוהבות לשבת הרבה זמן במקום
אחד, ובטח לא להוציא שם הרבה כסף.
למחלה הזו מצא דני תרופה בדוקה:
מנת חומוס עם פלאפל — מהיר, טעים
ולא יקר.

\ 1X11^X11*1 1ל 1ף צולמה במסיבה שערן מיפעל אופנה
\ #1 \ #1בתל״אביב. היא לבשה חולצה רחבה
בעלת צווארון גבוה, שהבליט את תיטרוקתה הנערית והמקורית.

פרשות השבוע אפילו הסאדיסט האכזרי ביותר
אינו מסוגל להעלות בדעתו מה היה
עולה בגורלו של העולם, אילו, למשל,
היו כל בני־ישראל הכשרים קמים יום
אחד, ומחליטים לאכול סטייקים לבנים
ולחלל את השבת בנסיעה מתועבת
לרחיצה מעורבת בים?
בחברת קנון האמריקאית דווקא
חשבו על זה, מבלי שהכירו את הרב
יצחק פרץ. הסרט האמריקאי לוחמות
הרעם, שצולם בארץ־הקודש, והשבוע
ערכו מסיבה לסיומו, עוסק
בגזע של לוחמות פראיות ואכזריות,
המשתלט על העולם אחרי שואה
גרעינית. בנות־חווה שבסרט הן, רחמנא
ליצלן, אמאזונות עירומות ואכזריות,
שבראשן מנהיגה פראית ועזת״לב,
הנוהגת להשתעשע, בעודה רוכבת על
גב הן וס שלה, בעבדים ממין זכר.

)דאת מיסעדת
נכנס לאווירה
והצטלם דווקא

1 1 1 1 *1 1111 *1המגלמת בסרט-הפעולה את דמותה של ונח,
11 1ן | 1 11 /השליטה״הלוחמת של גזע אמאזונות עתידי.
למסיבה היא הופיעה בשימלה שחשפה את גבה השרירי ואת מתניה.

לצד בובה, שהוצבה ב תון אוהל בדווי, אשר הוקס
במיוחד לפתיחה. בהמשך הופיעה לפני החוגגים רקדנית״
בטן, שסבורה החשוף משך עשרות סקרנים מהרחוב.

ויקטוריה ברץ

אות ללא סוף אפילו לניצבים ולניצבות. לידה,

משמאל: שפלי, שהוא טיפוס מוזר מאנשי צוות־ההסרטה
וההפקה, שהופיע למסיבה בעניבת״פרפר
ובמישקפיים כהים, ואף הירבה לאנפף בסיגנון נשי.

י 1ך ך ידוע כחובב מושבע של חומוס וטחינה, ולמרות ואת אינו משמין.
#11 . 11 גם מילן דורמן, יפהפיה דקיקה, העובדת בבוטיק הסמוך, נגסה
!יתה עם חומוס יחד עם ידיד -אולם רק לצורך הצילום. היא בדיאטה.

1 1 1 1 1 1 ! 111 1בימאי הטלוויזיה היה
1^ 1 11 צמוד למיקטרתו הניצ־

חית, וערך תחרות עם איציק קול (משמאל) מי

פוטוגני יותר -בעל המיקטרת או בעל הסיגר. קול,
מפיק סרט־האמאזונות, היה מרוצה מאוד מסיום
הצילומים, למרות שבמהלך ההפקה לא היו אוכפים.

למיכ

א ל רותס

לאלות טבחאו טמז״ס -זהו טדיק ישו, או3ד אחת
צוינה לדעת איזה חרק שר גופה ואוי לחשיפה
סשושת בצר־ ח
^ ותר ד1שון ז — יותר יפה. יותר
חשוף — יותר שזוף: כך חושבים
ואומרים אופנאים בארץ ובחו״ל,
שעיצבו לקיץ 85׳ קולקציות בעלות
פתחים, מחשופים, שליצים, רוכסנים,

מילי גם עיצבה חצאיות־טבור ב־סיגנון
מצרי, בעלות חגורות״פרפר,
הממוקמות מתחת לטבור והחושפות
את קו־המותניים, כשלהן צמודות
חזיות־פרפר תואמות.
מילי גם עיצבה בגדים ללהקת־רוק
ותילבושות לטלוויזיה ולסרטים. בעיצוב
בגדיה בולטים איכות הבגד,
הבד, הגימור והתפירה והיא מודה:
״סיגנון העיצוב שלי מקבל תכתיבים

ר \ ך רעיון מקורי של מעצבת״האופנה הצעירה
*1X1ך 1י
* 11111 #11 1 /מילי ליכטנברג, בוגרת שנקר. השימלה
מטריקו שחור -מלפנים צנועה ומגורה(שימלת קולר) ,ומאחור המחשוף.

סיגנון הוואי

חולצת״חזיה קיצית וחצאית־קלוש ארובה
בהדפס פירחוני. אימרת החצאית אלסטית, כך
שאפשר להורידה מקו הטבור. משמאל: חולצת״טריקו עם צווארון־סירה.

2 4 —4

!111—1

כפתורים ומיני־מיני לכל נזקקת, שיש
לה זוג רגליים להפגין בציבור.
מילי ליכטנברג, מעצבת־אופנה
צעירה, בוגרת שנקר, שפתחה לאחרונה
סטודיו לעיצוב בתל־אביב, מגדירה
את סיגנונה כ״מהוגן מלפנים
וחושפני מאחור״ .את זאת היא מדגימה
בשימלת־קולר, עשויה טריקו שחור.
חזית השימלה סגורה וצווארונה גולף,
ומאחור שילוב של מחשוף רחב עם
רצועת־בד.

מהבד. הבד הוא שמרכיב את הסיפור!״
קבוצת קזינו. דורין פרנקפורט
מגדירה את הקולקציה שלה כספור־טיבית
ונשית גם יחד. בולט אצלה
מיגוון הצבעים ושילובם — כתום,
אדום, ירוק, סגול, לבן, טורקיז ושחור.
האחרון הוא הצבע האהוב עליה
במיוחד, ממנו עיצבה חולצת־חזיה
וחצאית קלוש, ומעליה, לצנועות
ולכאלה שלא רוצות להרגיש בערב
כמו על הפלאז׳ה — ז׳אקט מבד

דקיק, רומנטי וקצת שקוף, בסיגנון
חולצה גברית, שחזייתו קצרה ומגיעה
עד המותניים ומאחור כמעט עד הברד.
כשדורין מעצבת קולקציה, היא
מרכיבה כמה קבוצות, כדי שכל אחת
תוכל למצוא את עצמה בתוכה ולקלוע
לטעמה. בקיץ זה היא עיצבה שש
קבוצות — הקבוצה הנזירית, מבד
מלאנז׳ שחור וסדינים לבנים; קבוצת
אכזיב, בסיגגון ספורטיבי, באווירה של
נופש וחופש, מיכנסיים קצרים וגופיות
צבעוניות: קבוצת קאזינו תל־אביב,
פריטי־לבוש בסיגנון חוף ימה של תל
אביב בשנות ה־ ,30 כשהצללית ארוכה,
נקיה ורומנטית; קבוצת ציבעי־השמש,
במערכות ערבב והתאם; קבוצת פרחים,
בדים פירחוניים, בסיגנון שנות
ה״ 30 וקבוצת ויה־דולורוזה, ביגדי
טקס כדוגמת אלה שעוטים כמרים
קתוליים, מבדי קטיפה, משי, שיפון
וטאפט, בגווני סגול, בורדו, כחול
ושחור.
גם בפפקו מאמינים בחשיפת־מה
של הגוף: חולצות קטנטנות, בסיגנון
חזיה, עשויות גומי מאחור, כדי שיהיה
נוח ללובשן, להתנועע בה, וגם לרוץ
אחרי האוטובוס.
לחולצות אלה חצאית צמודה באורו
7/8מבד ג׳ינס תכול ודק,
כשמאחור רוכסן העובר לאורך כל
החצאית וניתן לכוונו לנועז יותר או
לחשוף פחות.
קפלים ׳קטנים. באופנת פיצי
עיצבו בגדים גדולים, רחבים ר
ספורטיביים, היכולים להפוך לחוש־פניים,
תלוי רק איל לובשים אותם —
כמו, לדוגמה, חולצת־טריקו, שמח־שופה
סירה. אם את מאוד רוצה לחשוף
את חזיתך המפוארת, תוכלי לשמוט
את כתפה האחת של החולצה ולגלות
את השניה.

לחושפות־הכתפיים עיצב רפי יע־קבזון
שמלות־סטרפלס, כשימלת־עור
בגיזרה צרה או כשימלה עשויה בד
בסיגנון מרילין מונרו. ללבישת שמלות
אלה דרוש גוף חטוב וכתפיים לא
כל־כו רחבות.
גם ניצה שוחט עיצבה אופנה
חושפנית. היא בוגרת בית־ספר לציור
והגיעה אל התפירה והתדמנות מעולם
זה, ואכן ניתן לראות בבגדיה את
השיבה אל הציור, המוסיקה, המחול

¥ 1 1י 1 1 1 *111 להרשות לעצמה עיצב
11 / 1-1 111 # 1 1רפי יעקבזון שימלות־סטרפלס.
שמלות אלה מתאימות לבעלות גיורה.
והארכיטקטורה, כך שאפילו חלון
אסתטי של בית, שאותו ראתה
בפירנצה האיטלקית, משרה על ניצה
קו מסויים בבגד.
הקו הכללי שלה הוא רומנטי וב־סיגנון
שנות ה* .20 אלה הם בגדים
המלטפים את הגוף והחמוקיים הנ

1ן ך אפשר לפתוח את רובסן החצאית, שאת פתיח 1
1 1 1 1 1 1 1תה ניתן לכוון באמצעות הרוכסן לגובה הרצוי.

חזיית־גומי תואמת, מאותו הבד, משלימה את המראה המרוכסו הזה.

המוטו והמראה. גם חושפניים
וגם ספורטיביים הם ביגדי־הספורט של
חברת גלי, בעיצובו של שוקי לוי, ושל
ראש אינדיאני, בעיצוב ירדנה זיו
ואילנה כרמלי, שעיצבו חולצות
קצרצרות וחצאיות־קלוש מטריקו,

ך ך 9ך \ ל בחצאית ארוכה, שניטים עובריס לכל אורכה
( 111 1 | 111! 1 1 1אופנת ראש אינדיאני) .משמאל: האופנה
הפאריסית האחרונה -שימלה צמודה והדוקה, המכסה את הבירכיים.

הנרכסות, וגם נפתחות לכל אורכן,
בניטים.
בגלי עיצבו בגד־גוף בסיגנון בגדים
שלם, שאותו אפשר ללבוש עם
שורטס או חצאית קצרצרה או רק
בתוספת ז׳אקט יוניסכס.
ולאותן הרוצות לדעת מה הולך
בפאריס — שימלת־סריג סגורה
ומסוגרת מלפנים וחשופה רק בגב

ובכתפיים. זוהי שימלה לכל שעות
היום ולכל אירוע תוך שינוי אביזרים,
כמו סנדלים, נעליים שטוחות ובעלות
עקבים, כובע, מישקפיים, עגילים
וצמידים.
המוטו הוא אומנם חשוף, אבל כדאי
שכל אחת תדע מה ואיזה חלק לחשוף
בגופה, כרי ליצור את המראה האסתטי
ביותר וגם להיות באופנה.

ך 11| 1ך 1בבד שחור, עם חצאית שחורה תואמת.
| מראה דרמאתי ליום בהיר בתוספת כובע
טורבן, עשוי מפיסת־בד, ולערב -תוספת של ו אקט מבד בוהק.

|1 11 111

זה נשמע כשיא החוצפה: בערים שנשותיהם נוחו מהם למעון שר
נשים מונות, טוענים שהן הסתרקו נדי והיבגש שם עם מאהביה!

1א !• ת סו מ ר
נ ת פית פגישות!

דברים שאמרו לי שני הגברים
\ 1שישבו מולי נשמעו לי כחוצפה
גדולה, ואולי אפילו טירוף. יהודה
נויפלד וחברו חנן, המעדיף עילום־שם,
הם בעלים של נשים שברחו למעון
לנשים מוכות בהרצליה. הגברים התלוננו
על החופש הרב השורר במעון ועל
כך שנשותיהן אינן מפחדות לצאת מן
המעון.
״אם הן באמת מפחדות מאיתנו, אז
למה הן יוצאות כל הזמן מהמעון,
נוסעות לבלות עם גברים בערבים
והולכות להתרחץ בים?״ שאל נויפלד,
קצין מישטרה שהושעה מתפקידו,
בגלל המכות לאשתו (העולם הזה

החוש המישטרתי של נויפלד לא
עזב אותו גם אחרי השעייתו, והוא
מקדיש את רוב זמנו כדי לבלוש אחרי
אשתו, יהודית, ואחרי המעון לנשים
מוכות, שבו מצאה מיקלט.
״את חנן היכרתי לפני כמה ימים,
כאשר הלכתי לרבנות, לטפל בתיק
שלי. הוא עמד לפניי ושמעתי אותו
שואל את הפקיד מדוע שלחו את
ההזמנה לאשתו לכתובת הבית שלהם.
הפקיד שאל לאן לשלוח את המיס־מכים,
וחנן אמר לו שאשתו נמצאת
בהרצליה, אבל הוא לא יודע את הכתובת.
מייד הבנתי שגם אשתו נמצאת
במעון, וכך התחברנו,״ סיפר נויפלד.

^ טלפודהידוס,
0ישד למישטדה
^ חשד המקנן בליבם כי נשותיהם
( 1בגדו בהם, הגורל המשותף של
בעלים שנשותיהם ברחו מהבית יחד
עם הילדים ומצאו מיקלט במעון, הביא
לידידות בין הגברים, ומאז הם מבלים
ביחד חלק ניכר מזמנם.
״אבל את לא צריכה להאמין רק לנו,
לכן הבאנו אלייך גם את מרים, שהיא
עצמה אשה מוכה, שהיתה במעון כבר
פעמיים, והיא תספר לך מה הולך שם,
זה ממש בית״פגישותר הכריז נויפלד
בזעם.
מרים, אשד, צעירה ותמירה, סירבה
להיחשף בשמה המלא, אבל הסכימה כי
אכתוב את סיפורה ואבדוק אותו אצל
מנהלת־המעון, רות רזניק.

סיפרה מרים:

המקרה שלי לא כל־כך חמור, זה
לא עניין של בגידות ארוכות או דברים
כאלה. פשוט קיבלתי סטירה אחת
והכניסו לי לראש שאחרי סטירה
ראשונה צריך להתגרש.
זה היה לפני שנתיים בערך. אז
לקחתי את הילד וברחתי למעון בהרצליה.
הייתי שם חמישה ימים, וחזרתי
הביתה. בעלי גילה אותי שם ובא להתחנן
שאחזור אליו.
באותה התקופה היתה במעון בחורה
שגרה שם כמעט חצי שנה. היא היתד,
אז בהריון בחודש השלישי, וכל הבחורות
ידעו שזה מהמאהב שלה, כי
עם בעלה היא לא חיה כבר הרבה שנים.
מנהלת המעון עזרה לה לסדר את
ההפלה. אני לא יודעת אם ההפלה בוצעה.
כי אני עזבתי את המעון קודם.

שנתיים חייתי עם בעלי נהדר, ואז
שוב קרה משהו, וחזרתי שוב למעון.
הגעתי, מילאתי טפסים בהתחייבות,
שאני מסכימה למלא אחרי כל הכללים
של המעון, כמו להשתתף בתורנויות
ולא להשתמש בסמים, וקיבלתי כלי־

נמצאת בדררכלל עד הצהריים. אבל
בפעם הזאת כשהייתי, אחרי שעה ,4
כשאם־הבית עזבה, לא נשארה איתנו
אף אחת מהצוות. אם היה קורה משהו,
היה לנו טלפון־חירום, הקשור ישר
למישטרה, וזה היה בעצם אמצעי־

ההגנה היחיד.
כשבאתי הפעם למעון התברר לי
שבחורה שאני מכירה כבר נמצאת שם
עם הילדים שלה. זאת היא אשתו של
חנן, שאותה אני מכירה מקודם.
־־ על־פי הכללים של המעון, אסור

(משמאל) ,חושש מגילוי שמו וזהותו, אך טוען כי
אשתו ממשיכה להיפגש במעון עם אהובה, נהג״
מונית, ומבלה איתו עד שעות הלילה המאוחרות.

1ד ך 11ך י 1ך ן יהודה נויפלד (מימין) אינו חושש
11 # 1 1 ^ 11 לעקוב באופן חופשי אחרי הנעשה
במעון, כדי לגלות את מעשיה של אשתו. חברו, חנן
מיטה ומצעים.
ביום הראשון, כשבאים למעון, לא
עושים תורנויות, אבל כבר למחרת
משבצת אותך האחראית לתורנויות.
יש תורנות־נקיון ויש תורנות־מיטבח
ויש תורנות־קניות. זה יוצא לכל אחת
בערך שעה עבודה ליום. בדרך כלל יש
במעון כשבע נשים על ילדיהן. בפעם
שעברה הייתי בחורף ולא יצאו כל־כך
הרבה, אבל הפעם ממש חגגו במעון. אף
אחת לא הלכה לישון לפני .2
בבוקר אסור להיות במיטה אחרי .8
צריך לקום, לעשות את התורנות של
היום, ומי שיוצאת לעבודה בחוץ,
הולכת לעבוד. יש במעון פעוטון,
וגננת מגיעה כל יום לשם כך. ילדים
יותר גדולים נשלחים לבית־ספר או
לגן, אחרי שהם נמצאים שבועיים
במעון.
יש נשים שחוזרות לעבודה הקבועה
שלהן והן יוצאות כל בוקר מהמעון.
אבל הן צריכות לסדר סידור לילדים
שלהן, אסור להשאיר אותם בלי סידור
אפילו לרגע. בדרך־כלל זה הדדי, ואחת
שומרת לשניה על הילדים.
אלה שאין להן עבודה קבועה, רות
רזניק מסדרת להן עבודה במשק־בית.
בדרו״כלל באות נשים שמחפשות
עוזרות והמעון שולח את הנשים
המעון לנשים מוכות מלא
לעבודה.
בדרך־כלל בנשים עצבניות
ביום נמצאות במעון אם־הבית,
וילדים רועשים. קשה להאמין כי אשה כלשהי תעדיף
עובדת סוציאלית והגננת. גם המנהלת

לא גן עדן!

להכניס פנימה אף אחד, אפילו לא
הורים או בני־מישפחה. מותר לקבל
אותם בחוץ או בבית־קפה בעיר. אבל
כל אחת יכולה לצאת מתי שהיא רוצה,
אף אחד לא שואל שאלות. על הכלל
שלא להכניס אף אחד פנימה —
שומרים בקפדנות. רק פעם אחת נכנסה
למעון חברה של אחת הנשים, אבל זה
היה מיקרה חריג. מה שקורה בערבים,
אחרי שכל הצוות הולך .,זה כבר משהו
אחר.
מחפשים פדייעריות
*ץ גיעים למעון אז כל מיני אנ־
/*/שים, גיסים וחברים, הורים וידידים.
לא מכניסים אותם פנימה, אבל
נוהגים להוציא כיסאות ושמיכות החוצה,
צמוד לגדר של המעון, מוציאים
כוסות־תה ויושבים שם עד השעות הקטנות.
כאשר רות(רזניק) נמצאת, לא
מוציאים כיסאות החוצה, אבל היא
1בדרן־־כלל לא נמצאת בערבים.
אשתו של חנן יצאה בערב הראשון
עם ידיד שלה — חנן טוען כי הוא המאהב
שלה — בעל־מונית בשם שימי
עון. אני עמדתי ודיברתי עם גיסי והיא
ביקשה שלא אספר שהיא נמצאת שם.
אבל כאשר חזרה, אחרי חצות, עם בעל־המונית,
היא הציגה את עצמה לפני
גיסי, והציגה גם את שימעון בתור
קרוב־מישפחה. הם עמדו ושוחחו אית־נו.
באים
לשם גברים שהם ידידים או
קרובים של הבנות, ומביאים איתם כל
מיני בחורים שמחפשים אחת שבדיוק
נשבר לה, כדי לנחם אותה. בקיצור,
מחפשים פרייעריות. היה מיקרה של
בחורה שעזבה כבר את המעון והתגוררה
בבית שבו עבדה, אבל היתה באה
למעון בערבים. ערב אחד היא יצאה
מהמעון יחד עם שני גברים, שבאו
לבקר את אחת הנשים. היא בילתה
איתם את הלילה, ולמחרת חששו שקרה
לה משהו וחיפשו אותה. בלחץ של
הבנות רות רזניק אסרה עליה אחר־כן־
להיכנס שנית למעון.
לקפוץ מאה פעמים

ך* סידור הכספי הוא כזה שאם
1 1בחורה מקבלת מזונות מבעלה או

לגור במעון רק כדי שתוכל להיפגש בקלות עם
מאהבים. תנאי״הדיור במעון לנשים מוכות קשים
מאוד ויש נשים הישנות על מיזרנים על הריצפה.

^ \ ך ך נדרך־כלל אין הנשים יוצאות
1 11111 החוצה אלא לקניות או לפגישה
עם קרובים. איסור חמור קיים על הננטת־אורחים

לתיד המעון. הפגישות הו ליד הגדר, נאשר מציבים
כסאות לידה, או בבתי־קפה סמוכים. אף אחת
מהנשים המצולמות בתמונה איננה נזכרת נכתבה.
אותי בפני העובדה שאם אעזוב ואקבל
עוד פעם מכות, לא אוכל לחזור למעון
בהרצליה.
אני מספרת את הסיפור שלי בעיקר
בגלל הילדים. הם נמצאים בין הרבה
נשים ממורמרות ועצבניות, שהן במתח
רב כל הזמן. חלק מהנשים מסית את
הילדים נגד האבות שלהם. וזה כואב לי.
כאשר החלטתי לחזור לבעלי, אז הילד
שלי, בן החמש, אמר לי :״אולי את
חוזרת, אבל אני לא סולח לאבא!״
כמעט נתתי לו מכה בסכין.
ההתקבצות הזו של נשים גורמת גם
לכך שכאשר בא אחד הבעלים, אשתו
מנסה לטרטר אותו כמה שאפשר, כדי
להשוויץ לפני האחרות. כאשר בעלי
בא, לא הסכמתי לדבר איתו בכלל עד
שיקפוץ מאה פעמים. הוא קפץ,
וקראתי לחברה שלי שתראה. ואני לא
אחת שעושה דברים כאלה לבעלה.
אם בעלי שוב יכה אותי, אני יודעת
שאץ לי לאן ללכת, כי אמי חושבת
שבעלי הוא אלוהים והיא מצדיקה
אותו, ולמעון לא ירשו לי לחזור, מפני
שוויתרתי לבעלי יותר מדי מהר. אני
לא יודעת מה אעשה.
עד כאן סיפורה של מרים.

הייהוריס
^ פרטייס

כרמלה אשכנזי נרצחה על״ידי בעלה, ליד שער־המעון,
בשנת . 1979 מאז מקפידים יותר על השמירה, אולם
מחוסר משאבים אין גם כיום שמירה אידיאלית על מעון הנשים.
הבטחת־הכנסה, היא משלמת 70 אחוז
למעון. האוכל במעון הוא די עלוב. אין
אף פעם בשר וגם אסור להכניס בשר
באופן פרטי. יום אחד יש דגים ויום
אחד רק צמחוני. את המיצרכים קונות
התורניות בבוקר בסופרמרקט, וכל
מיצרף של מותרות צריף לקנות בכסף
פרטי שלנו, שוקולד, קפה ודברים
כאלה.
בפעם הראשונה שהייתי במעון,
בעלי בא לשם בערב, במפתיע, ואחרי
שדיברנו הרבה שעות החלטתי לחזור
אליו. אמרתי לבנות שאני הולכת,
ושיודיעו בבוקר לצוות. לקחתי את
הדברים שלי והלכתי.
בפעם השניה זה כבר היה תהליך
יותר מסובך. בעלי ביקש שאחזור אליו,
ואני חשבתי שאולי אלך איתו לעורו־דין
והוא יחתום לי שאם הוא יפריע לי
או יכה אותי, אז הוא עוזב מייד את
הבית. אבל העובדת הסוציאלית אמרה
לי שאין לזה תוקף, והציעה לי לא
לעזוב. הצוות בכלל היה מורכב מ־פמיניסטיות
כאלה. אמרו לנו׳שאחרי
סטירה ראשונה צריך להתגרש, שמותר
לאשה לבגוד בבעלה, ועוד דברים כאלה.
העובדת
הסוציאלית ידעה שאני
חייתי מצויין בבית ושהמיקרה שלי הוא
קל, אבל היא הציעה לי לא לעזוב והים־
נתה אותי לרות רזניק. היא העמידה

ן יץ נן ונויסלד טוענים כי הנשים
( ואינן בורחות מהבית מפני שהן
נשים מוכות, אלא משום שהן יודעות
כי במעון תוכלנה להיפגש באופן
חופשי עט המאהבים שלהן ולצאת
איתם לבלות. הגברים גם טוענים כי
בשיחות שמנהלות הנשים הן שומעות
כל אחת על סיבלות חברתה והן

מאמצות אותם לעצמן. וכל אחת
מאמצת סיפורים ששמעה מחברותיה
ומייחסת אותם לבעלה .״וגם תכתבי
שמסיתים אותן שם, שלא תחזורנה
לבעלים, ושמותר להן לבגוד,״ הדגיש
גויפלד. חנן הדגיש בעיקר את מה
שכינה — שטיפת־המוח שעוברים
הילדים במעון נגד האבות.
פניתי לרות רזניק כדי לברר חלק
מטענות הגברים, שנשמעו הגיוניות.
שאלתי אותה אם סידרי־השמירה
במקום מספיקים. האם נלמד הלקח
מאז נרצחה כרמלה אשכנזי בשנת
. . 1979 כרמלה נרצחה מפני שבעלה
החליט לרצוח אותה, וזה לא היה משנה
היכן היא היתה,״ אמרה רזניק ,״אבל
איד יש_לנויפלד ולחברו חוצפה להתלונן
על חוסר־שמירה במעון, כאשר הם
עצמם התוקפים? מלבד זה, אין החברה
מקדישה לנו משאבים מספיקים לשמירה
כפי שהיינו רוצים.״
שאלתי אם יתכן שהמטפלות מטיפות
לגישות, הנשמעות באוזני נשים
מרקע שמרני כחילול־השם .״רוב
הנשים שלנו קוראות עיתוני־נשים
ואת הייעוץ הפסיכולוגי שניתן בהם.
המטפלות שלנו אינן מרחיקות־לכת
יותר ממה שנכתב שם. כמובן שלנשים
מסורתיות לא אומרים שמותר שיהיה
לאשה מאהב. בכלל, לא נותנים ייעוץ
כזה. יתכן שאחת המטפלות אמרה
דברים מהרהוריה הפרטיים״.
שאלתי אם אומנם נפגשות הנשים
עם מאהבים בערב ויוצאות איתם
לבלות .״המעון איננו בית־סוהר והנשים
אינן בעונש כאן. אם הן רוצות
לצאת, הן יוצאות. אם הן בוגדות
בבעליהן, אז לבעלים יש בעיה. שיתנו
לאשה גט.״
מנהלת־המעון סירבה בתוקף להתייחם
למיקרה שעליו סיפרה מרים,
בעניין בחורה שנכנסה להריון במעון
ועזרו לה לבצע הפלה .״אני לא יכולה
לשים חגורת־צניעות על שום אשה,״
אמרה המנהלת.
היא אישרה כי מרים לא תוכל
לחזור למעון, אם בעלה יכה אותה.
״אבל זה לא מפני שהיא ויתרה לו מהר
מדי. היו לנו סיבות שלנו. היא עברה
על כללי־המעון, לא נפרדה כיאות
מאנשי־הצוות והסתלקה בלי להודיע
דבר. שמעתי מפיה על הקפיצות
שהכריחה את בעלה לקפוץ ואני רק
יכולה לומר כי בחורה שעושה דבר
כזה, יש לה בעיות קשות, שלא אנחנו
יכולים לפתור אותן. לא שמעתי על
דבר כזה מאף בחורה אחרת.״
מנהלת־המעון סיפרה כי גם
המישטרה וגם המישמר האזרחי עושים
פטרולים ליד המעון בלילות, ומבקשים
מאזרחים הנמצאים ליד הגדר
להסתלק משם .״גם אני עוברת שם
לעיתים בלילה, כי אני דואגת לבנות,
אבל אין לנו אפשרות לתת תנאים יותר
טובים.״
חמחרים התובע האיסראמי
נתמנה בטהראן, לתובע הכ
ללי
של איראן, מוחמר חוג׳תו אל*
איסלאם מוסאווי חוייניחה, עד
כה הממונה על עולי־הרגל האיראניים
למכה, ומי שהיה מנהיג הסטודנטים
האיראניים אשר כבשו בקיץ 1979 את
שגרירות ארצות־הברית בטהראן, וא־חר־כך
החזיקו ב־ 52 האמריקאים שמצאו
בשגרירות כבני־ערובה, במשך 444
הימים הבאים.

היהלומים הסער1
הועלו באש בפאריס, לפי צו
בית־המישפט 8000 ,עותקי ה אמ ת
שלי ספרו האוטוביוגראפי של ז׳אן־
בדל בוקאסה ,64 ,מי ששלט משך
13 שנים ברפובליקה המרכז־אפרי־קאית(תשע
שנים כנשיא וארבע שנים
כקיסר) ,עד שהודח מכסאו עת הואשם,
בין השאר, ברצח חפים מפשע (כולל
טבח של 100 תלמידי בית־ספר שהתלוננו
על טיב מדי בית־הספר שלהם).
בית־המישפט הורה להעלות באש את
עותקי הספר של בוקאסה, החי כיום,
עם 15 ילדיו, בגלות בצרפת, בארמון
בקירבת פאריס, בגין קיטעי הספר
המשמיצים את נשיא צרפת לשעבר,
ואלרי ז׳יסקאר ראסטאן, כאילו קיבל
לשימושו הפרטי חבילת יהלומים
יקרי־ערך מבוקאסה.

הסוכנות הטלגראפית
נ חוג במוסקווה, יום־הולדתה
ה־ 60 של מאם (סוכנות טלגראפית
סובייטית) ,סוכנות הידיעות הרישמית
של ברית־המועצות, המספקת מדי יום,
בשבע לשונות, ידיעות ל״ 4000 עיתונים
ו־ססס! סוכנויות־ידיעות ב־115
ארצות.

הקרחת הסהקת
נ חוג יום־הולדתו ה־ 68 של
יזיל ברינר, שחקן הקולנוע והתיאטרון,
שקרחתו הבוהקת היתה לסמל
המיסחרי שלו, בהצגת־פרידה על
קרשי ברודוויי, ה־ 4600 במניין, של
שובריהקופות שלו המלך ואני.
ברינר, שהחל את מחזור ההופעות
האחרון של המחזמר(שבשעתו היה גם
הצלחה קולנועית גדולה) לפני ארבע
שנים, כשהוא סובל מסרטן־הריאות,
הודיע כי עתה החליט לפרוש סופית,
לארמונו שבצרפת.

השגריר המדרג
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,46
ד״ר הרהרט אמרי, שגריר אוסטריה
באתונה, שהביא לפני חודשיים,
אחרי עשרות מסעות״דילוגים, לשיח־רור
שלושת שבויי אחמד ג׳יבריל.
אמרי היה לפני מינויו לאתונה, עד
ערב הפלישה הישראלית ללבנון,
שגריר ארצו בביירות, ולאחר־מכן ראש־הלישכה
של אז קאנצלר אוסטריה,
ברונו קרייסקי. הצבתו באתונה באה
לסייע לו במשא־ומתן על חילופי
השבויים, כדי שיוכל לנהל את המגעים
מאתר הקרוב למרחב.

העסקן החתיק
נפטר +ברמת־גן, בגיל ,81
משה רון, עסקן עיתונאים ותיק,

״לא ווגוחדצניעות!״

רות רז-
ניק, המנהלת:
אין זה מתפקידי לדאוג לצניעות הנשים!

״מסיתים אותן!״

טוענת מרים, שמי תה
פעמיים במעון.
היא חושבת כי הצוות והאווירה מסיתים את הנשים.

ואילנה אלון

שאחרי עלותו ארצה מוורשה עיר־הולדתו,
היה במשך תקופה קצרה
מפיץ עתוני יידיש וכתב ידיעות א חרונות
של אותם ימים(שהכיל אז ארבעה
עמודים בלבד) ,עד שהיה למזכיר
אגודת העיתונאים בתל־אביב, ממנה
נסק לתפקיד המזכיר הכללי של האיגוד
העולמי של העיתונאים היהודיים.
שניים מפועליו היותר ידועים של רץ:
*עיתון העיתונאים (עיתון בעל־פה)
של ערבי־שבת, שהיה במשך שנים
מוסד בתל־אביב, והקמת בית־סו־קולוב,
בית העיתונאים התל״אביביים.

והנ דו ן
(המשך מעמוד )11
יהודים־ישראליים־ציוניים עם ראש
אש״ף, וגם שביל זה התרחב מאז לדרר־המלך.

הפגישות האלה התקיימו
בפרהסיה. דיווחנו עליהן בהרחבה. הן
היו, כלשון החוק. ,מגע ביודעין וללא
סמכות כדין״.

1 1ויוב \ 03111:1רור
מאוזן:
)1נמוסים, צורות התנהגות)5 :
מתעוררים; )10 זמן ארור לאידסוף:
)11 איבר־הדיבור; )13 זהב מובחר;
)14 זיז בסלע; )15 כבש רך; )16
שדה שלא נעבד; )18 קולמוס; )20
מילת־שלילה; )21 סדר התפילות
והפיוטים לימים הנוראים; )22
ממהר; )24 טוסט; )25 צמח דוקרני;
)26 זעיר; )28 לביא; )30 נשרף; )31
מין קוץ; )32 עם; )34 נפל ממרום;
)35 אור, זוהר; )38 אדום עז; )39
אחד השוואים בדקדוק; )41 בסולם
המוסיקה; )42 אליל הכנענים; )43
סימון על בגד; )4הסתפקות במועט;
)47 שניים; )48 תא בצמחים;
)50 כלי־נשק; )51 ענף; )52 בהמת-
משאות; )54 צמח תבלין (ישעיהו
כ״ח<; )57 עוף־ים; )61 איבר התנועה;
)62 צנור האקדח או הרובה;
״ )64 מזל; )65 מטרה; )66 כל מיני
התבן; )67 יהיר; )69 ירא; )70 כיבד,
נשא פנים; )72 נהר בגבול הארץ
המובטחת; )74 ירד, התגלגל למטה;
)75 אסון; )77 שקט; )78 שאף אויר
בפה פעור; )81 ארצה של בלקיס;
)83 אות־הנצחון; )85 מכיון; )86 שם
כולל לבהמה הדקה; )88 החודש
הבא; )89 צפור שיר; )91 יחידת־ההספק
החשמלי; )93 מחבר רומי
וירושלים; )95 כינוי מליצי לשמש;
)96 בן״בקר; )98 מחבר פיג־מליון;
)100 סימן להתווית־כוון;
)102 נושא משרה ממשלתית; )103
עני; )104 מקרה משעשע ומפתיע;
)105 מאורע ספורטיבי בארץ.

אך במשד כל השנים לא עלה
על דעת ממשלודהליכוד לחוקי!
חוק, כסי שמוצע עתה על•
ידי ממשלת שימעון סרס.
להיפך, כל היועצים המישפטיים,
כל שרי־המישפטים, ובהזדמנות אחת
גם מליאת־הכנסת, אישרו את חוקיות
המיפגשים.

^ 1רוע היו פגישות אלה חשובות?
במה תרמו לעתיד המדינה ול־שלומה?

אפשר
לומר זאת במישסט
אחד: המהפכה העצומה שהתחוללה
בשנים אלה באש״ף,
,עלייתו של האירגון על דרך
הפיתרון המדיני, ה תגב ת ת ההנהגה
הפרגמאטית של יאכר
ערפאת, פניית העורף לפעיפים
השליליים באמנה הפלסטינית
והנכונות הכתרה להכיר
בישראל ולהגיע לידי שלום עי-
מה, במיסגרת של מדינה פלסטינית
שתקום לצידה — כל
אלה לא היו אפשריים בלי
מגעים אלה.
הפגישות לא היו הגורם היחידי
שהוביל בכיוון זה. אך הוא היה אחד
המרכיבים החיוניים של התהלין־.
במגעים נפתחו האשנבים הסתומים, ר
התאפשר לכל צד להבין ולהרגיש את
מאוויי הצד השני ואת פחדיו. עשרות
אישים ישראליים נפגשו בינתיים עם
עשרות אישים פלסטיניים, החליפו-
ריעות, התווכחו, רבו, יצרו ידידויות.
נוצר מירקם של יחסים, שהוא תנאי
מוקרם לשלום.

מאוגד:
)1נזף; )2עמוד־נוזלים; )3מחוז;
)4אלוה; )5חור המחט(ח); )7זעה;
)8קיים; )9תוצאת החילוק בחשבון;
)12 מראשי תנועת־העבודה
(על שמו שדה דב); )15 שר־צבא;
)16 מגדל־צופים; )17 לענה; )19
בלוטה בבטן; )20 אליל בבלי; )21
מי שכל מעשיו עולים יפה; )23
סורר, זד; )24 בית; )26 קבלת דברים
בהסח־הדעת או בגורל; )27 דף;
)29 עצמה; )30 שטר־מכירה; )33
יסוד; )34 ממושמע; )36 אחד משב

המינים; )37 רובד; )40 אילן;
)41 לא טוב; )44 בור; )46 פלא; )47
צדף; )49 גבוה מאד; )50 שאל; )53
ענף תחרותי במכביה; )4מצמחי־הבושם
במקרא(מ)(שמות ל 55
עבר; )56 קבוץ בצפון; )58 יום־טוב;
)59 מצח; )60 מכר; )62 צינה; )63
בירה בארץ אירופית; )66 מגדולי
הקומפוזיטורים הצרפתיים; )68

ביסקויט; )71 תבנית; )73 משל
בכח; )76 סופר יהודי (ש״מ); )77
צער; )79 הקטנה; )80 בסיס; )82
הגיע; )84 חודש; )85 בהשאלה —
ממון; )87 במתינות; )90 נכסף; )92
רצון עז; )94 מאוס; )95 שבירה,
ריסוק; )97 קיוה, ייחל; )99 מסמר;
)101 הוראה; )102 בן נח; )103
מספיק.

שול ה

מר מ לשלום -
עם מי 1על מה?

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

היוזמות המדיניות האחרונות באיזור מעוררות
מחלוקת בדעת־הקהל בארץ. מה תשובתו של
מחנהיהשלום על אגפיו השונים?
דיון בנושא זה יתקיים בבית
לייוויק, דב־הוז 30 בת״א, ביום
ה׳ ה־ , 18.7בשעה 8.00 בערב.
משתתפים:

ח״ב מו ח מד מי ע ארי( המת קד מ ת)
ח״כ מורלה בר־און(ר״ץ)
ח״כ מו ח מד וותד(מפ׳־מ)
ח״פ מ תי פל ד( המתקדמת)
רסל אן מ חג׳נ ה( אל־ אנ ס אר)

אלטרנטיבה
__ ברשימה המתקרם ת דשדום

תל־אביב, המלך גידרג• 89
טל 295318— 284919 .

בשר חזיר
וציתותים אסורים!
אך יש ויש

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיו ת

רדיו דו ק טור בע״מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טלי 286444

אץ שום תחליף להידבתת
זו. רק כאשר תאים את הצד
השני פנים אל פנים, רק כאשר
מסתכלים בעיניו ומתרשמים
מתגובותיו, נוצרת האפ שתת
לשנות דיעות וגישות. מבחינה
זו צודקים יוזמי החוק החדש:
מי שתצה לפוצץ את
סיכויי השלום צ תך לשים קץ
להידבתת זו.
ההידברות אינה משא־ומתן. משא־ומתן
יכול להתנהל רק על־ידי אנשים
בעלי.סמכות כדיך.

אך לעולם לא יהיה משא־ומתן
כזה, אם לא ייבנו הגשרים
הראשונים על-ידי אידיאליסטים
המוכנים לקום, להסתכן
ולהשניא את עצמם על הרבים.
>4המצאנו אותו.
בשיא מילחמת־ויט־נאם יצאו אג־שי־רוח
ואישי־ציבור אמריקאיים לבירת
האוייב, האנוי, כדי להידבר ולבנות
גשרים, ממש תחת מטר הפצצות של
חיל־האוויר האמריקאי. מסעותיהם של
ג׳ואן באאז, ג׳יין פונדה, ראמזיי
קלארק ואחרים כבר הפכו אגדה.

כיום הם גיבורי הדור. אך
בשעתו היו.בוגדים״ ,״עוכרי*
אמריקה״. ,סוכני הווייט־קונג״.
בכך הם שילמו חוב היסטורי 200 .
שנים לפני כן, בשיא מילחמת־השיחרור
האמריקאית נגד העריצות
הבריטית, קיימו מדינאים בריטיים
אמיצי־לב ופקוחי־עיניים מגעים רצופים
עם שליחי המורדים.
אנשים אלה — ויליאם פיט האב
(לורד צ׳אטהם) ,אדמונד בורק ואחרים
— ידועים כיום לכל ילד בריטי, וריב־ריהם
נלמדים בבתי-הספר. יריביהם,
שגידפו אותם כבוגדים וכעוכרי־בריטניה,
נשכחו מזמן.

מלך בריטניה דאז, המלך
ג׳ורג׳ ה־ ,3היה מפורסם בכיש־תנו
המיוחד למנות כסילים
לתפקידים רמי-דרג. אך גם ת א
לא מינה כסילים מן הסוג שהכינו
את הצעת-החוק של
ממשלת-פרם.

^ ימי מילחמת-השיחתר האל-
^ג׳י רי ת, הנוראה והאכזרית, קיימו
כמה מגדולי־הרוח של צרפת מגעים
עם המורדים.
בשיא המילחמה באו ראשי שרותי־הביטחון
הצרפתיים אל הנשיא שארל
דה־גול, וביקשו לעצור את ז׳אן־פול
סארטר, גדול אנשי־הרוח של התקופר.
שהעניק את חסותו למגעים כאלה.

ת שובתו של דה-גול נכנסה .
להיסטוריה. .אבל רבותיי,״
אמר. ,גם סארטר ת א צרפת!״
דה־גול לא היה רק איש בעל חוסן
מוסרי, אלא גם מדינאי חכם מאוד. הוא
הבין שמעצרו של סארטר יעורר סערה
אדירה בצרפת ובעולם כולו, ועל כן
יתרום תרומה גדולה ללוחמי־השיחרור
האלג׳יריים.

שימעון פרס ועמיתיו אינם
דה־גולים. גודל הבנתם כגודל
תכ מ תו של השר משה נימים.
נדמה להם שהם יחזיקו את ראשי

..גם הוא צרפת!״
תנועת־השלום הישראלית כבני״ערר
בה, עד לפיצוץ הסופי של כל סיכוי
לשלום עם העם הפלסטיני, שיחייב
החזרת שטחים כבושים. נדמה להם
שיצליחו כמו השיעים של חיזב״אללה.
אני מעז להינבא שיקרה ההיפך.

כאשר יישבו אישי-שלום
ישראליים על ספסל־הנאשמים
של בתי־מישפט ישראליים, ד
יוטה בפניהם האישום הנורא
שהם פעלו למען השלום, יזדעזע
העולם כפי שלא הזדעזע
משום דבר שקרה עד כה בישראל.

שלא השיגו אירגוני אש״ף
באלף פיגועים, ישיגו ביום הזה. וגם
דעת־הקהל הישראלית, שבולבלה ד
טושטשה במשך שנים כה רבות, תבין
לפתע ביום ההוא את האמיתות שהוחבאו
מאחורי מסך העשן: שהמדינה
זקוקה לשלום, שהשלום יושג רק
בדרך של הידברות, ושכל הידברות
מתחילה בכמה אנשים. ללא סמכות
כדין״ ,ההולכים לפני המחנה.
ך יצעת״התק הזאת היא פוטש
( •מישפטי, התנקשות של הממשלה
במדינת־החוק.
בימי המלוכה הצרפתית, היתה הממשלה
נוהגת להניף דגלים אדומים
באיזורים שבהם התחולל מרד. הדגל
האדום בא להכריז: זהירות! כאן מורדת
האוכלוסיה בחוק!
כאשר פרצה המהפכה הצרפתית,
הכריזו בעליה שהמלך מורד בעם, הם
הניפו את הדגל האדום כדי להכריז:
הממשלה מורדת בחוק!

הדגל הזה מתנופף מעל ל-
הצעת-החוק הנתעבת הזאת,
החוק נגד השלום.
אם תתקבל ההצעה, חלילה, תהיה
מדינת־ישראל שונה בתכלית ממה
שהיתה בעבר. לא עוד ״הדמוקרטיה
היחידה במיזרח התיכון״ .לא עוד מדינת
דמוקרטיה בכלל. אלא מרינה טוטליטארית,
שבה מפעילה הממשלה
טרור נגד כוחות־השלום.

על כך אמר הנביא. :עוצו
עצה ותופר, דברו דבר ולא
יקום, כי עימנו אל:״
העולם הזה 2498

ודב שלמה עמר, שהכנסת סיובה בהחלטה חסוח־חקדיס רהסיו את חסינותו,
מסבו כיצד התגלגלה הנושה שחילצה אותו מן האדמוניות, מתאו את מאבקי־הסח
בחון־ קואובוטיב.,אגדי, שנואשו הוא שתו, מסביר ניצד נקרע רטריט־קה ומנויז:

.אייו שדמה עמר י א
היה בקואופוטיב, הוא
היה מגיע מכסימום
והיות מכונאי מוסמך
באיזשהו מקום ׳

״וננ״ן הח סינו ת
ה א בודו שסות!״
4ום לפני הבחירות לכנסת ה־ ,11ב22-
׳ ביולי ,1984 רוגש לבית״מישפט השלום
בחיפה כתב״אישום נגד שלושה חברים
בכירים בקואופרטיב אגד. למחרת היה
שלמה עמר, אחד הנאשמים, לחבר״כנסת
מטעם תנועת יחד, שבראשה עמד עזר
וייצמן.
כתב״האישום מתייחס לעבירה על חוק״
האזנות״סתר, ולפיו פעלו שלושת החברים
שלא כחוק כשהאזינו ליהושע פרן, חבר
רביעי. במיסגרת מאבקי״כוח בתוך החברה
הענקית.
לפי החוק, חלה החסינות על חבר־כנסת
ביום שבו הושבע, והיא כוללת גם אירועים

שהתרחשו לפני שנבחר כח״כ. כלומר, ביום
השבעתו יש להפסיק את כל ההליכים
המישפטיים נגדו. כדי להעמיד חבר־כנסת
לדין, צריך היועץ המישפטי לממשלה לבדוק
את החומר, ואם הוא מוצא שיש מקום,
מבחינת הראיות, להעמיד את חבר״הכנסת
לדין, עליו לפנות בבקשה לוועדת״הכנסת,
כדי שזו תסיר את חסינותו של הח״כ.
הפרופסור יצחק זמיר, היועץ המישפטי
לממשלה, בדק את חומר הראיות נגד ח״כ
שלמה עמר. הוא קבע שלדעתו יש להעמיד
אותו לדין והגיש בקשה ברוח זו, בצירוף
המלצתו, לוועדת״הכנסת.
הוועדה החליטה ברוב־קולות שלא

להסיר את החסינות. בעד הסרת החסינות
הצביעו הח״כ הפרופסור דויד ליבאי וה־ח״כים
מיכאל איתן, יוסי שריד ואהוד
אולמרט. נגדם הצביעו 13ח״כים. חייקה
גרוסמן, ממפ״ם, נמנעה בהצבעה.
בעיקבות ת,יצאות ההצבעה, התפתח
ויכוח חריף בעניין סמכותה של ועדת*
הכנסת ובעניין שיקול״דעתו של היועץ
המישפטי לממשלה. בכל מיקרה, מי שנהנה
מתוצאות ההצבעה היה הח״כ שלמה עמר,
שחסינותו לא הוסרה ולכן לא יצטרך לעמוד
לדין ולהוכיח את חפותו. שני חבריו, המו*
אשמים באותה עבירה, יועמדו לדין, ועניינם
יתברר בבית״המישפט. לצערם, אין הם

נהנים מכל חסינות שהיא.
עמר כתב מיכתב לכל חברי ועדתי
הכנסת, שבו ביקש כי יאפשרו לו לעמוז
לדין. הוא גם פירט במיכתב את השתלשלור
הדברים, לדעתו. לפי החוק הקיים אי
מעמד כלשהו לח״ כ שאת חסינותו מבקשיב
להסיר, לכן בקשתו של עמר היתה חסרת
משמעות ביחס להחלטה. מתנגדיו טוענים
שמסיבה זו היה לו קל לבקש את הסרתי
החטינות, כשידע שבקשה זו לא תשנה דבר
היה מי שאמר השבוע שצריך לשנות אר
חוק״החסינות כך, שאם ח״כ מבקש בעצמ
את הסרת חסינותו, יש להסירה מייד.
עמר אינו מתרגש מכל העניין. הוא בטוו

? יו י יז

״עניץ הווסימת הוא ס לו שטותו״
(המשך מעמוד )29
שגם אילו היה עומד למישפט, היה יוצא
זכאי. הוא טוען שכל העניין מקורו בנקמנות,
על רקע של מאבקי־כוח בתוך קואופרטיב
אגד.
עמר 49 בן למישפחה מרובת״ילדים,
אחד מחמישה אחים ושלוש אחיות, נולד
בקריית־חיים. אמו דור שני בארץ, ממיש־פחה
יוצאת לבנון. אביו, דור חמישי בארץ,
ממישפחה יוצאת מצריים ומארוקו. המיש־פחה
התגוררה שנים רבות בטבריה, עד
שעברה לאיזור חיפה.
אחרי שסיים את בית״הספר היסודי
בשכונה, פנה עמר לעבוד כמכונאי מתלמד
במוסך אגד. בד־בבד עם עבודתו, השלים
את לימודיו התיכוניים. אבל לא היה זה
החלק העיקרי בחייו. מאז התחיל לעבוד
באגד, הוא השקיע את כל מירצו בחברה,
בעיקר בתחום העסקנות בתוכה. הוא טיפס
אט־אט למעלה, עד שנבחר, לפני חמש שנים,
כיו״ר המזכירות הארצית -תפקיד שבו הוא

לא התפרסם עד כהז אולי משום שלא למד
את כוחה של החברות עם העיתונאים, כמו
ח״כים רבים אחרים, אולי מסיבות אחרות.
השבוע, בכל אופן, הוא סוף־סוף בלט
בכנסת.

• בכנסת הנוכחית הוגשו שלוש בקשות
להסרת חסינותם של חברי־כנסת.
שתיים — נגד מאיר סהנא ונגד מוחמד
מיעארי — התקבלו. אחת —נגדך, לא
התקבלה.
השתיים שהתקבלו, בטעות יסודן. לא זו
הדרך שבה צריכות ועדת־הכנסת או הכנסת לדון
בהסרת־חסינות. למרות שאני מצדיק, בקטע הצר
של כוונת המחוקק את הנושא הדמוקרטי
שבתוכו. בלי להתייחס לשני המיקרים, בריעות
הפוליטיות של שניהם — אני מתנגד לשניהם
— לא זו הדרך שהייתי רוצה לחסום אותם בחלק
הדמוקרטי. אבל זה נושא בפני עצמו, למה הגיעו
שני הקצוות האלה לידי ביטוי בחברה הישראלית.
אומנם
רואים את הסכנה, הן מצד ימין והן מצד
שמאל — ואני מדבר על שני המיקרים האלה,
שהם לדעתי, בחברה הדמוקרטית שלנו, מהווים
סכנה — אבל למרות זאת, אני לא חושב שהדרך
למנוע אותן היא הסרת החסינות או הגבלה שלה.

שהחברים באים לגבר ואומרים לו.אשתך בוגדת
בך״ ,ומראים לו הוכחה, ואז הוא קורא לאשתו
ושואל אותה.
אני הולך עם חבר אגד הזה כבר 20 שנה יד
ביד. הוא היה איש־אמוני בכל דבר. לפני הבחירות
באגד סיפרו לי שהוא חותר תחתיי. אמרתי שאני
לא מוכן לשמוע שמועות ואיני מוכן לקבל דבר.
יום אחד הביאו לי קסטה.
זה היה ביום חמישי אחרי־הצהריים. שמעתי
אותה באוטו בדרך הביתה. למחרת, ביום שישי,
קראתי לאותו חבר ובנוכחות שני חברים נוספים,
נאמנים עליי ועליו, השמעתי לו את הקסטה
ואמרתי: תשמע! הוא אמר לי. :תפסת אותי עם

שמדברים בו. אילו זה היה עניין פורמאלי, והם
היו רק צריכים לקבוע — זה עניין אחר. אבל אם
יש שיקול־דעת, אז באופן אובייקטיבי הוועדה
יכולה להחליט לחיוב ולשלילה. מה עוד של־בקשתו
של הח״כ עצמו אין מעמד. זה הפועל
היוצא שנותן לוועדה את שיקול־הדעת הבלעדי.

• ובכל זאת, היועץ המישפטי
המליץ.

באותה מידה כמו שהוועדה לא המליצה, כך
הוא המליץ. לזה יש שיקול־דעת ולזאת יש
שיקול־דעת.

• ההתקפות בעיתונים לא מטילות
בך בתם שכדאי לנקות?

• ולמיקרה שלך?

מחזיק גם כיום, למרות שמאז נבחר כח״כ
אינו מקבל שכר עבור עיסוקו זה.
עמר מתגורר בבית בין קומת אחת בקר-
יית־מוצקין, סמוך לכביש הראשי חיפה־עכו.
הבית צנוע יחסית. שטיחים קטנים על
הרצפות, מעט תמונות על הקירות, שציירו
בנות״מישפחה. מכשיר״טלוויזיה ציבעוני
ומכשיר וידיאו בפינת״החדר.
לעמר ארבע בנות. שתיים מהן נשואות,
אחת חיילת, הצעירה, תלמידה בבית״ספר
תיכון, מתגוררת בבית. הזוג חי ממשכורתו
כח״כ וממשכורתה של אשתו, העובדת
בחברת רסקו.
את הזמן שאינו נמצא בכנסת, מבלה עמר
במישרדי חברת אגד בתל״אביב או בחיפה.
הביתה הוא בא רק בשעות. הערב המ אוחרות.
למרות זאת הוא איש״מישפחה
מסור, והשבתות הן קודש למישפחה. בקיץ
הולכים בדרך־כלל לים. על מישפחתו הוא
שומר באדיקות מחוץ לכותרות, ואף סירב
לאפשר לי לצלם את אשתו ובתו. גם כאשר
לוחצים עליו, אין הוא מרבה לדבר על הצד
האישי בחייו. ולפי עיסוקיו הציבוריים
הרבים, כנראה שצד זה הוא חלש ועומד
בצילן של העסקנויות והפוליטיקה.
בשנה שבה הוא נמצא בכנסת, לא התבלט
בשום אירוע מיוחד. רק הבקשה להסיר את
חסינותו הזכירה לרבים כי הוא ח״כ. מדוע

במיקרה השלישי יש ויכוח עקרוני, כשיו״ר
הכנסת זימן אותי ללישכתו, ואמר לי שיש בקשה
של היועץ המישפטי להסיר את חסינותי, אמרתי
לו ששיגרתי מיכתב, שהנחתי גם על שולחנם של
חברי ועדת־הכנסת. הוא אמר שראה את המיכתב.
שאלתי אם אפשר לחסוך ממני ומהוועדה דיון
בנושא. הוא אמר שלהערכתו אין מישקל לבקשה
שלי ואין אפשרות שלא לדון בנושא. ליתר
ביטחון, הוא צילצל ליועץ המישפטי של הכנסת
ושאל אותו. גם הוא אמר שאין מישקל לבקשה
שלי.
פה מתחיל הוויכוח, שגלש לוויכוח ציבורי, מה
תפקידה של ועדת־הכנסת במיקריס כאלה. אם
באמת הם רק צד פורמאלי, שצריך לעבור דרכו
— ואני לא משתמש במילים חותמת גומי — או
שיש להם שיקול־דעת. המחוקק התכוון שיהיה
להם שיקול־דעת, וזה חייב לבוא לידי ביטוי. ואם
ניתן מקום לשיקול־דעת, הוא אינו יכול להיות
חד־סיטרי.

• אבל היועץ המישפטי, שבדק את
החומר, המליץ להסיר את החסינות.
אני חושב שמלכתחילה הנושא לא היה צריך
להיות מוגש, כי זה שטות, כל הנושא. מה אפשר
לבקש מאדם? תום־לב ופעילות הגיונית. פעילות
הגיונית? כל בר־דעת במערך הפוליטי, שאני
קורא לו פנים־אגדי, כמו במערך הפוליטי חוץ־
אגדי, בטוח שפעלתי הגיונית. אילו הייתי בא
לעורך שלך ואומר לו: תשמע, הגברת סרגוסטי
היא בכלל מוכרת לך לוקשים, בוא תשמע קסטה
שהביאו לי — הוא היה שומע את הקסטה ואז היה
קורא לך ושואל אותך. הוא לא היה מעלה על
דעתו את השאלה אס הקסטה הושגה בסתר או

במישטרה נתתי דוגמה של גבר ואשה,

ח״כ בו־אליעזר,, :הוא יכול לבקש...״

ח׳כ בנימין(״פואד־) בן־אליעזר, חברו לסיעה של ח־כ שלמה עמר, הצביע בוועדת-
הכנסת ביחד עם הרוב, נגד הסרת חסינותו של עמר.

• מדוע הצבעת נגד? הרי ח״ס עמר ביקש להישפט.
עמדתי היא שאני בעד הסרת כל החסינות לח״כים. זו עמדתי הבסיסית. אני מוכן שלח׳כ לא
תהיה שום חסינות. אבל בינתיים, הסמכות ניתנה בידי ועדתיהכנסת. והיועץ המישפטי שאני כל־כך
מוקיר, מעריך ומכבד, מביא לוועדה שתי אפשרויות — הוועדה תהיה חותמת גומי, או
שבאמת, במיסגרת מה שניתן לה, תבדוק האם הבקשה מוצדקת או לא.

• עד היום, במשך • 37 שניב, זה היה כמעט אוטומטי, שבקשות של היועץ
המישסטי אושרו על-ידי ועדת הכנסת.
קחי למשל את אופן הצבעתי בכל מה שהיה עד היום. נלחמתי מילחמת־חורמה למען הסרת
החסינות של מאיר כהנא. קבעתי שהמשך כהונתו מהווה פגיעה בביטחון־המדינה. התנגדתי
להסרת החסינות של ח־כ תופיק זיאד. הסכמתי. מטעם המערך, לדבר עם מיעארי וישנתי איתו
ועם ח־כ פלד כמעט שעה. ועשיתי כל נסיון להגיע לנוסחה שלא להצביע נגדו.

• ובסוך הצבעת כעד הסרת החסינות, אבל אלה היו החלטות פוליטיות,
ופה מדובר בעניין סלילי.
אני אינני נית־מישפט. אם ועדת־הכנסת היא חותמת גומי. שלא יביאו את ההחלטות האלה
לפניה. המחוקק קבע שאם מישהו ביצע עבירה. גם לפני שנעשה ח״כ, ביום שהוא נעשה ח״כ
ייפסקו כל ההליכים. כך נקבע בחוק.
אילו היה נגדו דבר כבד ורציני, הייתי מבין. אבל מכל מה שהוצג. הייתי בין אלה שלא
השתכנעו להסיר את החסינות.

• אבל הרי הוא ביקש להסיר את חסינותו!
לו אין מעמד. הוא יכול לבקש. הבעיה המרכזית היא: האם אנחנו חותמת גומי או לא.
עקרונית אני מוכן שלא תהיה חסינות נכלל.

• אתה מתכוץ להגיש הצעת־חוק בעניין?
לא יודע אס אגיש הצעת־חוק, אבל אני שוקל את הדבר הזה. זה לא כל־כך פשוט. מישהו
חושב מה קרה לח׳כים בכל הסיפור הזה. מה קרה למעמדם? אם ייקבע, במיסגרת החוק, שאין
מעמד לח״כים במיקרה שיש עבירה פלילית. אני מוכן להצטרף ליוזמה כזאת, שעל כל נושא
פלילי או סמי־פלילי, החסינות תוסר באופן אוטומטי.

ראש־סיעה וייצמן עם עמר באסיפת־בחירות*
.למה לא לבנות עוד שלמה עמריסד
המיכנסיים למטה, לא מגיע לך ואני מצטער״.
אמרתי לו שנפגעתי ושדרכינו נפרדות.
זה היה באוקטובר .1983 בנובמבר, חודש
אחרי־כן, הוא הגיש תלונה למישטרה, בלי שמות,
ואחר־כך שלח אליי שליחים שנעשה סולחה
ושאז הוא יבטל את התלונה. אמרתי שאני לא
נתון לסחיטה.

• אז ידעת שזה לא חוקי?
לא. גם אמרתי לו מי נתן לי את הקסטה. בסוף
אפריל ,1984 כשהיה ידוע שאני הולך לבחירות
לכנסת, הוא נכנס אליי עם עוד חמישה חברים
לשיחה. כמה ימים אחרי־כן הגיש תלונה למיש־טרה
ואז התחיל מחול־השדים, כשהיה ידוע שאני
הולך לכנסת. כשהמישטרה חקרה, על־פי בקשתה,
הלכתי למכונת־אמת, ולשימחתי יצאתי
דובר־אמת.
אז אם לסכם את החלק הראשון פעלתי על פי
הגיון נורמלי, מצד שני, כדי לבדוק אם חלילה לא
היה תום־לב, אז בא הפוליגרף והוכיח בצורה
ברורה שלא ידעתי ולא נתתי הוראות, ולכן היתה
המלצה לסגור את התיק.
למרות הכל ב־ 22 ביולי ,1984 יום לפני הבחירות
לכנסת, הוגש כתב־אישום. אז אני שואל,
איפה שיקול־הדעת של ועדת־הכנסת?

• אנשים אחרים עומדים לדין באותו
התיק.

׳ אולי, אחרי להט הוויכוח, תהיה אפשרות
לומר מה קרה שם, אבל זה לא הזמן לדון בזה, אם
כי נדמה לי שעיתונאי אחד אמר מפורשות וחד־משמעית,
שלא יכולים לתת שיקול־דעת ומצד
שני לתקוף את הוועדה שהשתמשה בשיקול־הדעת
הזה.
לשימחתי, יושבים בוועדה מישפטנים מן
השורה הראשונה. כל מיפלגה שולחת לכל ועדה
אנשים שיש להם מה לתרום ומה להציע. אני
נשלחתי לוועדת־הכספים, כי יש לי רקורד
כלכלי, ואני תורם מהידע הכלכלי שלי. ובוועדת־הכנסת
יש מישפטנים, שתורמים מהידע המיש־פטי
שלהם. אחרת, מה הערך לשבת בוועדה מבלי
לתרום בידע המיקצועי?
כשחבר תורם בוועדת הכספים, הכלכלה או
החינוך, אומרים :״כל הכבוד!״ אבל כשהוא תורם
בוועדת־הכנסת ידע מיקצועי מישפטי —
תוקפים אותו. איפה זה נשמע?

• איך הגעת לרשימתו של עזר
וייצמן?
כשהוא היה שר־התחבורה, היתה היכרות
בינינו שיטחית. אחר־כך היה ניתוק של כמה
שנים. ואז כשהוא התפטר מתפקיד שר־הביטחוו.

כן. ואני מקווה ומאמין שהם ייצאו זכאים.

• אתה אינך עומד לדין רק משום
שאתה חבר־כנסת. זה לא מפריע לך?
הם היו בירושלים, אני בחיפה. אני לא ידעתי
מהם והם לא ידעו ממני. אני מקווה ומאמין שהם
ייצאו זכאים, כי אין לזה בסיס. עצם הגישה של
אותו חבר שהתלונן מעלה לא מעט תמיהות.

• אתה חושד שיש בזה משהו
פוליטי?
פנים־אגדי? בטח! מחוץ לאגד — אני לא
רוצה לקבוע, אני לא יודע.

• לא היית מעדיך שיהיה מישפט
ולסגור את העניין?
כן, בהחלט. ולכן הנחתי את המיכתב שלי על
שולחן חברי ועדת־הכנסת.

• מה נאמר במיכתב?
שאני נכון לעמוד לדין ככל אזרח אחר — גם
פירטתי את מהלך הדברים בצורה מדוייקת, כמו
שסיפרתי לך. במיספר הדקות שקיבלתי את
רשות־הדיבור בוועדה, אמרתי שהייתי אצל יו״ר
הכנסת ואמרתי לו, שאני רוצה לעמוד למישפט
כמו כל אזרח אחר.

• אם בך, לדעתך עשו לך עוול כשלא
הסירו את חסינותך?
לא עוול. הרי בלי שיקול־דעת, מה מעמד
הוועדה? אני מדבר עכשיו כחבר־כנסת לא ככזה

נפגשנו שוב, במיקרה. דיברנו על המצב במדינה
וניתחנו את המצב החברתי״כלכלי של התקופה.
ראינו כמעט בראש אחד בכל הנושאים החב
רתיים־כלכליים, ובנושא ההקצנות בתוך העם
היהודי ובין היהודים לערבים. היו בינינו שיחות
ארוכות. כשהגיעה התקופה שהממשלה והכנסת
התפטרו, החלטנו ללכת ביחד.
* באמצע: ראומה וייצמן.

• זו פעם ראשונה שאתה נכנס
לפוליטיקה?
לא. הייתי בעבר חבר מועצת עיריית קריית־מוצקין,
מטעם מיפלגת העבודה. אני כל הזמן
איש תנועת־העבודה. בילדות הייתי חבר התנועה
המאוחדת.
חוץ מזה, אני שנים פעיל באגד, ובשלב
מסויים התפטרתי ממועצת העירייה כדי להשקיע
את כל הכוחות באגד, ובאמת, ב־ 19; 8ניצחתי
בבחירות באגד.
באגד עברתי כמעט את כל דרגי־הניהול. אני
בחברה מאז גיל ,14 כשהייתי פועל במוסר, ותוך
כדי עבודה סיימתי את הלימודים שלי. מאז
עברתי דרך ארוכה, ניהלתי בדרגות שונות והייתי
נהג במשך תקופה מסויימת.

• חשבת אי־פעם שתהיה חבר־כנסת?

שואלת אם חלמתי או חשבתי על זה? לא.
אבל זה בא כמעט כמובן מאליו, כפועל יוצא של
פעילות.

• בעיני הציבור אתה צצת פיתאום,
אלמוני שזינק לכנסת.

קשה לומר שזו היתה הפתעה. ההיכרויות
שלי במערך־הניהול של קואופרטיב, שהוא על
בסיס של בחירות, יצר את התשתית ללטוש אליי
עין מהבחינה האלקטורלית, או לפוטנציאל
המצביעים.

• אתה מאושר מזה?
כן, בהחלט. זה נתן לי מישור פעילות שלא
היכרתי אותו ושהוא בהחלט מעניין. גם אם יש לי
עליו ביקורת, וזה משום שאני בא מעולם
העשייה. כשאני יושב בישיבות הנהלת אגד,
בסוף כל ישיבה יש החלטות. שם, בכנסת, יושבים
ורק מדברים, וזה עדיין מפריע לי. כשניסיתי
לשאול ח״כים איפה התכלית, אמר לי אחד מהם;
״פרלה בצרפתית זה לדבר, וזה הפרלמנט.״
י אולי בסופו של דבר יש איזו תכלית, ובתקופה
הזו הנושא הכלכלי הוא הבוער ביותר. בכל זאת,
קשה לי לראות רק את הדברת, וכל נאום שלי
במליאה והתייחסות שלי בוועדת־הכספים היא
יותר תכליתית. אני טוען שצריך להחליט, גם אם
זה טוב וגם אם זה לא טוב.

להיות מכונאי מוסמך באיזשהו מקום. למה לא
לבנות עוד שלמה עמרים?
יש הסתה בין יהודים וערבים, בין אשכנזים
וספרדים. משום כך התנגדתי להסרות החסינות
הקודמות, כמו שהן נעשו. זה,נוגד את הדמוק־

.אני מקווה ששחמה
שוי בנושאים
הנלני״ם, שאני
מתעסק נ ש, והחומה
שלי וצו החבות׳ ,ש
אלה שיגבשו דשת על
שלמה ונמו״
רטיה. עובדה שכל המדינה נמצאת בקלחת, ואגד
עדיין שומר על ציבור־העובדים שלו.

• לא יפטרו ב״אגד״?
יפטרו זמניים, לא קבועים. אבל בשביל זה
צריך לעשות ניוד כוח־אדם משמעותי. והצבתי

דדב עמר עם ח״ב בן־אליעזר
,לטשו עליי עין מהבחינה האלקטורלית!־

• אצלך בבית דיברו על הסרת־החסינות?

משום שהם מכירים את האיש ומכירים
את אווירת החיים באגד. זה עבר כאירוע רגיל.

• לא היה מתח?

לא. תאמיני לי שלא. אמרתי לכולם שאני
בעד להסיר את החסינות, חד וחלק. אז הם לא היו
במתח ולא שום דבר, לשימחתי הרבה. רוב חברי
אגד שמכירים אותי ואת האיש שהגיש את
התלונה, קיבלו כמובן מאליו שלא האינטריגות
והנקמות צריכות להוביל.

• במכולת לא אמרו כלום?
לא. עד לרגע זה — לגמרי לא.

• אתה תמשיך להיות חבר במערך?
בשלב זה אנחנו חטיבה במערך. אני בין אלה
שחושבים שצריך לעשות איחוד. יש תקופה
שלמיפלגות קטנות יש מה לחפש ומה לתת, וזה
היה בבחירות האחרונות, כשהציבור ראה שאין
מוצא. בבחירות הבאות, לדעתי, הציבור יתן את
קולו לימין או לשמאל.
תנועת יחד, לדעתי. מילאה את יעודה בעצם
הקמת ממשלת האחדות הלאומית והצילה את
המדינה מתוהו ובוהו. כי אילו לא היתה קמה
ממשלה, היה תוהו ובוהו. לא שאני הכי־מאושר
מתיפקוד הממשלה, אבל אין ברירה אחרת.
בנושא הכלכלי היתה נוצרת אנרכיה מוחלטת. כך
יש עדיין סיכוי, עם כל הקושי בכך. מדאיג אותי
שאין תפיסה, שהכל מבולבל.

• אתה, בעצם, רחוק מן השכירים.
לא רק שאני לא רחוק, אני אחד מהם. מיסגרת
קואופרטיב זו ההתגלמות הקלאסית של העובד
זקוף הקומה. מי אמר שעובד שכיר צריך להיות
חוטב־עצים ושואב־מים?

• בכל זאת, חבר ״אגד״ זה לא שכיר
פשוט.
תאמרי זה לחבר אגד.

• אני אומרת לו.

לנהל קואופרטיב זה הדבר הקשה ביותר, כי
אני, כיו״ר המזכירות, והחבר הנהג או המכונאי
— שווים. וצריכה להיות מישמעת עצומה כדי
להוציא הוראות וכדי לבצע אותן.

• אבל מלבד החברים, עובדים
אצלכם גם שכירים. אומרים שחברי
״אגד״ רודים בשכירים שלהם.
אין שקר גדול מזה. כולם עובדים על אותם
האוטובוסים, מסיעים אותם הנוסעים. השכר
באמת שונה, מכיוון שבכל זאת החבר השקיע
ובנה את מקום־העבודה שלו ושל השכיר, אז
מגיע לו משהו יותר.
אני חושב שלעם ישראל בארץ־ישראל התפיסה
הקואופרטיבית היא הקלאסית כדי לתקן
את המצב הכלכלי, לעשות מיזוג־גלויות ולגשר
בין פערים. באגד לא חשים את ההקצנה בין
דתיים וחילוניים, בין ערבים ויהודים, בין ספרדים
ואשכנזים, ויש לנו מכל הסוגים.
כולם חשים את עצמם בחברה שיוויונית,
שקצת שונה מן הקיבוץ, כי אני יכול לתרום יותר
ולקבל יותר בשעות נוספות. מדוע הילדים שלי
והילדים של חבר משפרעם הולכים לאותה
הקייטנה? אצלנו זה מובן מאליו. מדוע חבר דתי
וחבר חילוני חיים בהבנה מוחלטת? הסובלנות
בתוך המיסגרת — זה המודל שהיום חסר
למדינת־ישראל.
אצלנו, שלמה עמר צמח מגיל 14 והגיע
לתפקיד יו״ר המזכירות. אילו שלמה עמר לא היה
במיסגרת הקואופרטיב, הוא היה מגיע מקסימום

• לא דבק בך כתם?
זו הנחמה שלי, או ההצלחה שלי, שהציבור
שממנו אני שואב עידוד, כוח ופרנסה הוא יודע
את האמת הצרופה, מה הניע את יהושע פראן,
ולכן התוצאה היתה כזו.

• אינך סבור שזה יפריע לך בעתיד
בחיים הפוליטיים?
שוטרים מוציאים את עמר ממצור שהטילו עליו שכירי ״אגד״
.ההתגלמות הקלאסית של העובד זקוף־הקומהותוכנית
כלכלית קשה כדי להציל את אגד. תראי
לי בכל המדינה מקום שעובד בונה את מקום־
העבודה שלו ומשקיע מכספו־הוא? למה שתהיה
צרות עין?

• אומרים ש״אגד״ סוחט את המדינה.

אחת המילחמות שלי, לשנות את התדמית
שלנו. שיראו לי ציבור־עובדים במדינה שיכול
להיקרא לעבודה בחג, בשבת ובחול, בלי שיאמר

״לא רוצה!״ במילחמת יום־הכיפורים אנחנו הצלנו
את המדינה.
התדמית שלנו אינה נכונה, ונעשה עוול
לציבור־עובדים יעיל ובעל מוסר־עבודה הכי־גבוה
שיש במדינה — וזה טבוע בנפשו
הקואופרטיבית, להבדיל מכל ציבור־העובדים
שיש בסקטור הציבורי או הפרטי, שלא השקיע
שום דבר ומותר לי לומר שהוא סוחט, והציבור
שלנו מקריב גם את הונו וגם את אונן.

נחכה ונראה. אם תשאלי באגד מיהו שלמה
עמר, יגידו לך שיש לו תכונה אחת בעלת
משמעות: סבלנות־ברזל ועצבי־פלדה. ואני
מקווה מאוד שהתרומה שלי בנושאים הכלכליים,
שאני מתעסק בהם, היא שתגבש ריעות על
שלמה עמר. וגם התרומה שלי לצד החברתי.
בהחלט לא נהניתי מהפירסום, אבל כל מי
שנכנס לעומק הבעיה — מבין. וקיבלתי עידוד
מכולם. אני לא מודאג, אבל הייתי שמח אילו כל
זה לא היה.

• אבל מחוץ ל״אגד״ לא מבינים.
נכון, ומשום כך מתקבל הרושם הזה. אבל אני
שואב עידוד מתוך אגד.

ח׳ כ ליבאי:״זה כמו חבר־מושבעים!״
ח׳ב הפרופסור דויד ליבאי(מערד) הצביע בוועדת־הכנסת נעד
הסרת חסיגותו של ח״ב שלמה עמר, והיה בדעת מיעוט.

• האם אתה חושב שהחלטת הוועדה היתה פוליטית?
לדעתי, לא.

• האם היתה טעות בשיקול של חבדי־הוועדה?

זה כמו חבר־מושבעים, שקשה לדעת למה כל אחד הצביע כמו
שהצביע.

• חלקם טוענים שאינם רוצים להיות חותמת גומי.
מה שנדרש מהחברים הוא מסובך. מצד אחד הס צריכים לדעת על מה
מעמידים את הוו״כ לדין, והם מתבקשים לדון בכך על-פי הנחיות בג״ץ,
לפעול כמו שופטים, כדיוק ההיפך ממה שחושבים. לא כדי להחליט אם
הוא אשם או לא אשם, אלא להתנהג כאילו ישבו בבג׳׳ץ כ שח בהפעלת
כשמגישים לבג״ץ
שיקול״דעתו של היועץ המישפטי לממשלה.
עתירה נגד היועץ המישפמי, בג״ץ אומר: אני לא מחליף את שיקול־דעתי
בשיקול״דעתו, אלא דק בודק את תום־הלב של היועץ המישפטי. בדרך זו
חושב מישפטן. בג״ץ אומר לוועדת-הכנסת: תרמו את עצמכם, אל
תחליפו את שיקול-דעחכם בזה של היועץ המישפטי, אלא תבדקו את
תום־ליבו, אם הוא נתן חוות־דעת הנובעת משיקולים ענייניים.
באופן אישי לא שוכנעתי שיש ראיות מספיקות נגד עמר, אבל זה לא
תפקידי לקבוע, זה תפקידו של היועץ המישפטי להחליט.
כתב־האישום נגד עמר הוגש על־ידי תובע מישטרתי, יום לפני
הבחירות. כתב־האישום לא הוגש על־ידי היועץ המישפטי ומטעמו, והוא
רק צריך לבדוק היטב את החומר.
אני שואל אח עצמי: האם היועץ המישפטי בא לוועדה בתוס-לב, או
שהוא מונע על־ידי שיקולים פוליטיים? מכיוון שלא אמת שהוא לא פועל
בתוס״לב, המסקנה שלי היתה, כבר מתחילת הדיונים, שיש מקום ליועץ

המישפטי לשקול שוב אם יש די חומר־ראיות ואינטרס ציבורי להעמדה
לדין, ואם כן, אני אצביע בעד הסרת החסינות.
חברי ועדת־הכנסת אינם מתורגלים לחשוב כך. רוב החברים אמרו
שאילו היו מביאים להם את הקלטת, הם היו שומעים מה שיש בתוכי״ כמו
עמר. ועמר היה די הגון כדי לקרוא לבעל־הדבר ולהשמיע לפניו את
הקלטת.
זה נראה לחברי־הוועדה דרישה מופחת, להעמיד אדם לדין על דבר
כזה — כל אדם. גם חבר־כנסת. לדעתי, גם אילו היו שואלים אם להעמיד
את בוזגלו לדין על אותו עניין, הם היו אומרים שלא להעמיד אותו לדין.

• החלטה כזו נגד דעתו של היועין המישפטי היא תקדים
בוועדת־הכנסת. האם זה אומר משהו על הוועדה?
ואולי זה אומר -משהו על מה שהביא היועץ המישפטי לפני הוועדה?

• אתה שלם עם החלטת הוועדה?
אני לא שלם, אבל אלה היו מניעים אנושיים פרטיים, לא פוליטיים. זו
לא היתה הצבעה פוליטית.

• אתה חושב שצריך לשנות את חוק־החסינות?

בהחלט כן, אבל עוד לא גיבשתי צורה סופית.

• מישהו הציע שאם חבר-בנסת מעוניין בהסרת
חסינותו, היא צריכה להיות מוסרת באופן אוטומטי.
כמעט אוטומטי. אבל בכל זאת צריך לצפות ולחשוש מכל מיני
אפשרויות, ובמדינה הזו הכל אפשרי. אם מאיר כהנא הגיע לכנסת, הכל
אפשרי. צריך להיות שסתום־ביטחון, שיגן על חבר־כנסת. ברור שהשסתום

הנוכחי אינו הולם ואינו מתאים.

• ובעניין הזה אתה רואה הבדל בין הסרת חסינותו של
עמר וכץ הסרת חסינותו של מיעארי?

מהותית אין הבדל. יש מקום לדאגה, כשיש נקשה פוליטית של
הכנסת. אני התנגדתי להסרת חסינותו של ח״כ מוחמד מיעארי.

הו רו ס סו ס

נוטה החוצה (בפרק העליון) זה מראה על
אהבה מוגזמת לסקס, על סקרנות ועיסוק
בלתי״פוסק במין, אם במחשבה ואם
במעשה. לפעמים המין משמש כתחליף
לערך עצמי.
זרת שהקצה העליון שלה הוא בצורת
חרוט, והפרק האמצעי בולט -שייכת לאדם
אירוטי מאוד; המין מעסיק אותו רוב שעות
היממה, אך הוא בעל ביקורת עצמית חריפה
והוא לא יסגיר את עצמו כלפי חוץ. לעתים
יחשבו עליו שהוא פריג׳ידי, אם כי ההיפן
הוא הנכון.
זרת קצרה, שאינה מגיעה לקו השלישי
של הקמיצה, מראה על חוסר״ביטחון,
קשיים בהבעה עצמית וילדותיות ביחסים
עם בן־הזוג. אם צורתה יפה ומפותחת, אדם
יוכל לעבוד על עצמו ולהשתנות.
כשהזרת מאוד קרובה לקמיצה, בעליה
הוא הטיפוס המחפש מישענת, הוא תלותי
ביחסיו עם בן״הזוג ופוחד להביע את דעתו.
כשהזרת מרוחקת מהאצבע השלישית -
האדם פוחד מתלות, מתרחק מקשר מחייב
ומעדיף לשמור מרחק ביחסים בינאישיים.
מרים בנימיני

מזל החודש:

סרטז
נו־היר זח
רא וס חווים
קריאה בכף־היד מעוררת בכל אחד
אסוציאציה של קווים כאלה או אחרים.
המלמדים על עברו, עתידו ואופיו של כל
אחד. אלא שהקווים הם רק חלק מאמנות
הקריאה בכף־היד. חלק לא פחות חשוב
מהקווים היא היד עצמה: צורתה החיצונית,
אורכה, רוחבה, העור, הצבע שלה והציפורניים.
לכל
מזל יש. ייצוג׳ בכף־היד. מזל סרטן
נשלט על״ידי הירח. האיזור השיין לו בכף־
היד נקרא גיבעת־הירח. גיבעה זו קשורה
בעולם הפנימי, בתת״מודע, בעולם הדמיון,
הקיים בכל אחד. אלא שגיבעת־הירח
כשלעצמה אינה מספיקה -כל אדם יעדיף
לשתף אנשים נוספים בעולמו הפנימי. כל
אחד לפי מיבנה אישיותו ואופיו.
שתי האצבעות הנמצאות מתחת לאותה
גיבעה הן הקמיצה והזרת. אצבעות אלה
מבטאות את יכולתו של האדם לשתף את
הסביבה בעולמו. הזרת, שהיא הקטנה מכל
האצבעות, מבטאת בצורה ברורה כישרונות
ואת האפשרויות לנצלם וליהנות מהם.
הזרת משתייכת לאיזור התת״מודע של
כף־היד, ומלמדת על היכולת המעשית
להשתמש בעושר הרוחני הקיים בגיבעת
הלונה. הכישרונות שהזרת מראה הם

מגוונים. דיבור, כתיבה, דראמה, משא״מתן,
כישרון למיסחר, מוסיקליות, תפיסה
לשפות וכישרון לכתוב שירה ולנאום.
זרת טובה היא זו העוברת את הקו
השלישי של הקמיצה בחוליה שבה נמצאת
הציפורן. זרת זו, עם גבעות מתאימות,
תראה על יכולת דיבור, שירה, מישחק

וכתיבה. לאדם כזה יש סיגנון, הוא יודע
לנאום ויש לו כושר שיכנוע מעולה.
אחד הדברים החשובים שאפשר ללמוד
מהזרת זה גישתו של האדם למין השני
והמין בכלל. כשהאצבע פונה מעט פנימה,
היא מראה שהאדם אינו חושף את הצדדים
האינטימיים בחייו עם המין השני. כשהזרת

כשהאצבע פונה כלפי פנים היד ומאוד
קרובה לקמיצה האדם הססן, שומר על
דיסקרטיות, הוא מאוד אמביוולנטי בקשר
שלו עם בן־הזוג. אם הזרת שקועה עמוק
בכף־היד -דמותו של אחד ההורים
משתלטת עליו. אדם כזה יחפש בבן*זוגו
את ההורה שהשפיע על חייו.
כישרון לשפות ולמבנה הדיקדוקי שלהן
יש למי שהזרת שלו מסתיימת בקצה
מרובע. הוא יותר יסודי, יש לו כישרון
להסביר וללמד בצורה ברורה, בהירה,
ואפילו מעניינת, אבל זאת בתנאי שהחוליה
העליונה היא גמישה. זרת כזו מצביעה על
הסוחר הממולח, שכישרון הדיבור שלו
מביא לו רווחים. נוקשות תראה על אדם
יבש, חסר״גמישות ומשעמם. יש לו קשיים
רבים ביצירת תיקשורת עם הסביבה.

אתם מרגישים מתיחות סביבכם ובתון
עצמכם, ולמעשה מבלי שתהיה איזושהי
סיבה ברורה להרגשה
הקשה. זה בא לידי
ביטוי בעיקר במקום ש בו
אתם עובדים ובקרב
המישפחה. קשרים עם
ידידים ׳משפרים את
ההרגשה ועוזרים להתגבר
על אי־השקט. ב19-
וב 20-רצוי לצאת ל בילויים
ולא להישאר
בבית. ב-ג 2וב 22-עלול
לפרוץ סיכסיד עם הביס או עם עובדים
אחרים. הפתעה נעימה צפויה לכם בקרוב.

ה־ 7ג בחודש הוא יום מסוכן. לא מומלץ
לצאת לנסיעה, טיול או כל דבר אחר שיש בו
סכנה. רק מח־ 18ב־צהריים
הסכנה תחלוף.
בתחום הכספי צפויות
בעיות כתוצאה מאמון
במישהו -שאי־אפשר
לסמוך עליו. שימו לב
בעיקר ל־ 8ג ול־19
בחודש. הבטחות שנית;21
ביוני ,־־
נות באותם ימים אינן
כ 21 בי>1
עומדות להתקיים. פגישות
עם מכרים חדשים
ב־ 21 או ב־ 22 יכולות להביא לרוגז והתפרצות
בלתי־מוצדקים. אבל זה יעבור.

שבוע לא כל־כך קל עומד לפניכם. מגח מה
בריאותית אתם שוב עלולים לסבול בין ה־
18 וה־ 20 בחודש. מה־
22 עד וד 24 הנסיעות
אינן בטוחות עבורכם,
ודווקא אז תתעקשו
לבצע נסיעה שתיכ־מתם.
בשטח הקריירה
צפויה הצעה מעניינת
ומושכת. כדאי לחשוב
על כך ברצינות. גם
בשטח הכספי תוכלו
כרגע לשפר את מצבכם.
הדרך לעשות זאת אינה שיגרתית ומקובלת,
אבל היא יציבה ובטוחה לטווח רחוק.

בתחום המיקצועי אתם כל הזמן מתקדמים,
אבל עניינים שאינם קשורים במישרין
לעבודה מדאיגים את כם
ולא מאפשרים לכם
להתרכז כראוי במה
שמוטל עליכם. ה־21
וה־ 22 רגישים מאוד,
המתח יהיה גבוה, ואם
אפשר -כדאי אפילו
להחליף מישהו אחר ו למלא
את תפקידו. אבל
עדיף לקחת יומיים
חופשה ולנוח. מה 23-
יהיה יותר נעים. בתחום הרומנטי תהיה
לכם הצלחה, בעיקר אצל בני מזל אריה.

ה־ 17 וה־ 18 בחודש יהיו רגישים, כל הערה
שיעירו לכם יכולה לגרום למריבה שתימשך
זמן רב, מבלי שיהיה
אפשר לתקן או לשנות
דבר. כדאי להתעלם
ולא להגיב. זה יחסוך
בעיות בעתיד. ב־ 21 או
ב־ 22 בחודש תיהנו
מידיעה משמחת, הקשורה
באנשים הגרים
21בדצמבר ־
בחרל. ב־ 23 או ב־24
19 בינו א ר
תזכו לשבחים על עבודה
שביצעתם, לעצמאים
שביניכם זה ישתלם, בעיקר בגלל הרווח
הכספי. מישהו מעוניין להתחיל בקשר.

אתם עלולים להרגיש לא טוב, בעיקר ב17-
וב 18-בחודש. רצוי לנוח ולא להעמיס על
עצמכם יותר מדי. מה־
22 בחודש תרגישו
הקלה, אך עדייו לא
עוברת הרגשת הכובד
והבדידות המאפיינים
את החודש האחרון.
קשרים המתחילים בתקופה
זו יכולים להיות
מאוד מלהיבים, אך לא
נראה שיאריכו ימים.
בתחום הכספי נראית
התקדמות ב״ 22 וב־ 23 בחודש. בני מזל
מאזניים יזדקקו לעזרתכם ב 23-בחודש.

בזבזנות מצד בן־הזוג עלולה להביא לקשיים
כספיים, שיהיו מקור למתח במישפחה. טוב
יהיה להפשיר כעת את
האווירה על־ידי ביקור
אצל ידידים משותפים,
ב״ 22 וב־נ 2בחודש. ה־
17 וה־ 18 בחודש אינם
מתאימים לנסיעות או
לפגישות חשובות. ב־23
או ב־ 24 צפויה היכרות
חדשה ומיוחדת. אבל
£1:1510
כאן צריך להיזהר מלהיות
יותר מדי מושפעים
מההתרשמות הראשונה. בני מזל
בתולה ובני סרטן מעוניינים בחברתכם.

העבודה מעסיקה אתכם ואינה מאפשרת
להתפנות לעניינים אחרים. אנשים לא את מוכנים לקבל
הרעיונות שלכם או כל
הצעה לשינוי. המתינו
לפחות עד ה 24-ב חודש,
שאז תמצאו את
האדם המתאים שיהיה
מוכן להאזין לכם ו לקבל
את הצעותיכם.
בתחום הבריאות מצבכם
משתפר, אם כי
עדיין רצוי שלא לקחת
על עצמכם יותר מד* .בתחום הרומנטי אתם
יותר מקובלים. צפוי קשר חדש או מחודש.

בימים אלה תצטרכו להיות מאוד זהירים
ורגישים למה שקורה בתחום הכספי. אתם
עשויים לעשות צעד
שיביא לשיפור עצום.
אבל זה מוכרח להיות
מתוך שיקול הגיוני
ואיטי. כל מה שנעשה
בחיפזון ולפי ההרגשה
או החשק עלול לגרום
!1אוחיס
לצרות, שזמן רב לא
21ב מ אי -
תצליחו לצאת מהן.
20ב׳ו ני
בשטח החברתי -טח
לכם, אנשים מעמיתים
בחברתכם. תוכלו להגשים כעת את כל
הטישאלות שהיו לכם בתקופה האחרונה.

מצב הבריאות עדיין אינו טוב, בעיקר בגלל
המתיחות שבה אתם שרויים. מישהו מבני-
המישפחה הוא הגורם
לכם לעצבנות ודאגה,
אולם -יהיה עליכם
לדאוג יותר לעצמכם,
נראה שהבריאות מתערערת
ואתם נחלשים.
במקום שבו אתם עוב11(1111
דים
מישהו מעוניין ב־׳
קירבתכם, אבל קינאה
*032*12*11
מצד אדם אתר מעכבת
את האפשרות להתחיל
בקשר חדש. בין ה־ 8ג וה־ 21 רצוי לנוח
ולהתרחק קצת מכל הסביבה הרועשת.

אותם שנולדו בשבוע האחרון של מזל קשת
יצטרכו להיות יותר זהירים מתמיד ולא
לסמוך שהכל יסתדר
איכשהו. צריך להתרחק
מכל מקום שבו צפויה
אלימות. עיסוק ב ספורט
עלול להיות
מסוכן, בעיקר ב 17-וב•
18 בחודש. בשטח
העבודה תהיו יותר
} 2בנו במבר ־
מרוצים ב 21-וב 22-
20בדצמבר
בחודש. הצעות חדשות
יושמעו, ויתכן שהפעם
כדאי לחשוב על כך ברצינות. בתחום
הרומנטי אתם מושכים יותר מתמיד.

בני־הזוג יגלו רגישות מיוחדת סביב ו ד17
בחודש, כדאי לבלות בחברתם ולנסות
להסביר להם שרצת־כם
כעת בחוויות והיכרויות
חדשות. ה־ 18 וה־
19 בחודש יהיו די
ק שים תצטרכו להוריד
מעט מהכובד על־ידי
בילוי במקומות של בידור
עם ידידים שנעים
19בפב רו א ר
לכם בחברתם לאמנים
20במרס
שביניכם צפויה הצלחה
בימים אלה, כל רעיון
מקורי יתקבל ברצון ויביא להתקדמות.
בשטח הרומנטי תוכלו להצליח ב־ 21 וב־.22

כשהזרת רחוקה מדי, משהו בצד המיני
אינו בהרמוניה עם האישיות. הסקס הוא
עולם בפני עצמו, ללא קשר עם הרגשות.
אדם כזה נוטה לשמור לו בעת ובעונה אחת
שותפים אחדים, כשיחסו שווה לכולם והם
עונים רק על הצייד לספק את תשוקותיו
המיניות.

סוס

ק שס

קולנוע

ע\ר>ר>ם ב>ו
האחנ>>כו
כוכבים מאחורי הסורגים

דיטריד זכתה במישסט
קולוש יילד לשבת
מערכת־המישפט בפאריס יכולה להתגאות
בלקוחות הקולנועיים שלה — אין אף יום
משעמם אחד.
מארלן דיטריך זכתה במישפטה נגד הוצאת
דנואל׳ והסופר פרנסואה וירגאן, שאותם האשימה
בפלישה לתחום־
הפרט. דיטרין־ תבעה
אותם לדין, אחרי ש־תירגמו
לצרפתית ספר
שיצא לאור במערב־גרמניה
בשנה שעברה,
ואשר כלל אוסף של
דיוקניה הקולנועיים.
דיטריך טענה שבהקדמה
שכתב ויגראן
למהדורה הצרפתית ציין
כמה פרטים מרשיעים
ביחס לחייה הפרטיים, מספקולציות שנבעו
פרטיות של הכותב. בית־המישפט קיבל את
טענת הכוכבת שנפגעה, ופסק להשמיט את
השורות המסויימות מן המהדורה הבאה, וכן
לשלם לה סר של 10 אלפים פרנק (כ־ססת
דולר) כפיצוי על העלבון.

מועדון ארוחת־הבוקר (בן־
יהודה, תל־אביב, ארצות־הברית) -
מי שלא גילה עדיין מה המקור של
בל בעיות הדור הצעיר, מדוע הם
מתנהגים בפי שהם מתגהגים ומה מפריע להם לגדול כבני־אדם
-מוזמן לבוא לסרט הזה ולגלות את האמת העירומה:
האשמה היא בהורים. סקופ נדיר זה, שזקנו משתרך על הריב״
פה, הוא הבשורה שמביא ג׳ון יוז, מי שנחשב לאחרונה כמבין
הגדול בנישמת הצעירים האמריקאים.
הסרט כולו הוא נמו תרגיל בדראמה: מוצאים תירוץ לא
כל״כך משכנע לסגור חמישה צעירים בתוך סיפריה של בית־ספר,
למשך בוקר אחד, ומזמינים כל אחד מהם לעשות תרגיל
אימפרוביזציה, אחרי שמחלקים להם את התפקידים: האחד
הוא הספורטאי שבין אוזניו שרירים, השניה היא בת־סובים
שהכסף תלוי על אוזניה, השלישי הוא עבריין צעיר בעל בושר־ביטוי
של נואם־חוצות, הרביעי הוא גאון בלימודים, רזה,
כחוש ומרובע, ואילו החמישית היא המתבודדת, המסתגפת,
המנתקת עצמה מן העולם.
עד מהרה, כשהם כולם יחד, מסתבר להם שיש להם אוייב
אחד משותף -זהו המורה שבחדר השני, שהטיל עליהם את
העונש. כללית, יש להם אוייב מסוכן יותר -אלה הם ההורים,
שאינם נותנים די או נותנים יותר מדי, שאינם דורשים מאומה
או שאינם חדלים לדרוש מצאצאיהם. בקיצור, הורים שאינם
מבינים מה תפקידם ויעודם בחיים.

רינגוולד, הול ונלסון: אפרוחים
אם הכל מתנהל ברמה של פסיכולוגיה לבני-הנעורים,
בשיטתיות ובבנאליות, המוסתרות אך בקושי על־ידי דיאלוגים
רעשניים ורגזניים, יש לפחות נחמה אחת: חמשת הצעירים
בסרט הם בנראה גרעין שממנו יצמחו הרבה כוכבי״קולנוע. לא
רק אמיליו אסטווז ומולי רינגוולד (הספורטאי ובת־הטובים),
אלא גם האחרים. מי שיראה אותם כאן יוכל לומר בעוד 10
שנים שחזה באפרוחים כשעיקבות הביצה עדיין על גבם.

טאוה ולש, נחה של ואקל: יפה כנח באגדה

מיקרה אחר הוא המיקרה של מי שנחשב
ליורשו של לואי רה־פינס, במהדורה עגולה יותר
— הקומיקאי קולוש. הוא לא הצליח להצחיק
שוטר, והעימות שהיה לו עם המישטרה הצרפתית
נגמר בסוף עצוב למדי. השחקן, המככב
היום במצחיקון איטלקי בשם מטורף במיל־חמה,
שם הוא מעצב דמות של קולונל הומו־סכסואל
משוגע, יצטרך לשבת בכלא במשך
חודשיים וחצי.
עוונו של המצחיקן: שוטר שעלה לדירתו,
לבקש ממנו כי יואיל להזיז את מכוניתו שחנתה
בתחנת־אוטובוס, נענה במטר של גידופים. השוטר
הגיב ברצינות גמורה על השתוללותו של
קולוש, וגם השופט לא צחק כשהתברר כי
קולוש לא טרח אפילו לבוא לבית־המישפט.
קומיקאי או לא — חודשיים וחצי בכלא
צרפתי אינם בדיחה קולנועית קלה.

פסטיבלים
מי שהבטיח ב־; 84
יאכל ב־85
פסטיבל טוקיו החליט
שהסרס גדול מדי
עבור כישרין אחד

יאקל ולש ב״מיירה ברקנרידג׳

מעשה אמהות -סימן לבנות
הד״ש האחרון מן החלל החיצון יונק משדיו הרוחניים של
אי״טי -זה בדיוק מה שהאנושות כולה חולמת שיתגשם. באחד
הימים. בינתיים, סרס חדש בעל תובן כזה הפך להיות מס׳ 1
בשבוע הראשון שבו הוצג בארצות־הברית, בשההפתעה הגדולה
שלו היא שאנה ולש, בתה של הכוכבת היפהפיה ראקל.
שמו של הסרט פקעת והוא הופק באולפני פוקס על־ידי זוג
השותפים ריצ׳ארד (בנו של דריל פ ) זאנוק ודייוויד בראון.
הבימאי, רון הווארד, היה בעבר שחקן והוא זכור לסוב כג׳ינג׳י
הקטן בסידרה הטלוויזיונית ימים מאושרים. גם סירסו הקודם,
ספלאש, היתה אגדה סובת״לב על איש משועמם המתאהב
בנימפה.
הפעם מספר הווארד אגדה חביבה (אפילו הביקורת אהבה
אותה) על יצורים מן החלל החיצון, היורדים לאדמה כדי לחפש

העולם הזה 2498

אוצר שאבד לפני אלפי שנים בקרקעית האוקיאנוס. בדרכם הם
מגיעים לבריבת-נופש בפלורידה ומזכים את בעלי־בריתם
האנושיים בחוויה נדירה -הזקנים המשתכשכים במי״הבריכה
חוזרים ומתנהגים כבשנות חייהם היפות ביותר, מבלי שצורתם
החיצונית תשתנה.
כדי להשיג את האפקט הפנטסטי הזה חיפש הווארד ומצא -
בעזרתה של לילי זאנוק, המפיקה־בפועל שלו, שהיא במיקרה
(ואולי לא במיקרה) ,גם רעיית מעבידו, ר י ^ ר ד זאנוק -שורה
ארובה של שחקני״אופי מנוסים. דון אמצ׳ה, וילפורד ברימלי, יום
קרונין, בראיין דנבי, ג׳ק גילפורד, גוון וורדון, מוריו סטייפלסון
וג׳סיקה סנדי הם הקשישים שאוחזת בם רוח-נעורים. בין
הצעירים -ססיבן גוסנברג הזכור מדיינר וסאנה ולש, שיופיה לא
נובל מיופיה של אמה, ראקל ולש.

אם היה פרס אחד נכסף, ששאפו אליו
בפסטיבל כלשהו, הרי היה זה הפרס שהתחרו
עליו 16 בימאים צעירים בטוקיו ,׳85 בפסטיבל
הבינלאומי המתקיים בטוקיו במיסגרת ״הקולנוע
הצעיר״ .בתחילה הובטח פרס בן מיליון וחצי
דולר למנצח במיסגרת זו.
לשם כך נדרשו בימאים צעירים לשלוח את
סירטם האחרון, בתוספת תקציר סירטם המיועד.
בראש צוות־ד,שופטים בקטגוריה זו ישב דייוויד
פאטנאם, ולזכותו ייאמר שאם יש מישהו מיק־צועי
המסוגל לקבוע במי טמון הפוטנציאל, הרי
הוא האיש. תזכורת קלה — פאטנאם הוא שנתן
ליו האדסון לביים את כירכרות האש, לרונלד
ג׳ופה לביים את דמעות של שתיקה ולפט
או׳קונור, האירי הצעיר, את קאל(שיוצג בקרוב
בארץ).
אבל תחת לשים את כל הביצים בסל של
כישרון אחד, החליט פאטנאם לנהוג בצורה
כמעט סוציאליסטית ולחלק את הפרם לשלושה
— ליפאני שינג׳י סומאיי ( 750 אלף דולר) ,על
סירטו טייפון קלוב; לבימאי ההונגרי פיטר
גותאר ( 500 אלף דולר) ,על סירטו הזמן עמד
מלכת (באמת, הגיע הזמן להציגו כבר גם
בישראל. הוא כבר נמצא בארץ מזה זמן ניכר)
ולעלי אוזנטורק התורכי ( 250 אלף דולר) ,על
סירטו הסוס.
בין המתחרים האחרים שמות בולטים לא
פחות, ביניהם אורי ברכש (מאחורי הסורגים),
מייקל רדפורד 1984ג׳ואל כהן (בלאד
סימפל -שיוצג בקרוב בארץ) ועוד.

ערנה פיינדז 1

א׳ עממ׳ ק /

לרות׳
בעיניו. הוא מצפה לך בת״ד ,21132
תל־אביב.

חורשה לאנשי־ביטחו!
רק לא אחות
הוא בן ,34 רווק, נאה, גובה 1.80
מטר, רופא. זה כל מה שהוא מספר על
עצמו. עלייך, האידיאלית שאותה הוא
מחפש, הוא אומר קצת יותר :״מעדיף
אשה עצמאית, עם מיקצוע ועולם
משלה, שעומדת בזכות עצמה ואינה ׳
תלויה בבן־הזוג. שתהיה חברה לחיים• ,
לא עוזרת ולא טבחית. רק לא אחות ן
במיקצועה, בבקשה. כי אז כל נושאי־ 1
השיחה בבית מובילים, בסופו של
דבר, למה שקורה בבית־החולים, לחולים
ומחלות. היה לי בעבר רומן ארוך
עם אחות, ואני לא חושב שזה מתאים

תכונות מבוקשות אחרות: נאה,
תמירה ודקת״גיזרה, ספונטאנית —
לא מתוכנתת ולא מרובעת, עדינה,
רחבת־אופקים, אינטלקטואלית, אוה־ 1
בת מוסיקה וים. לגיל אין משמעות

יד״ם טובות שמעון טל, בן ,34 תפאורן
בתיאטרון ירושלים, חתיך גיזעי,
תר תשיעי בארץ. פגשתי אותו
כאשר הטרחתי את עצמי לירד
שלים, לטובת פסטיבל ישראל,

שימעון טל
מורח את כולן
וממש נהניתי כאשר תיאר באוזניי
את התפקיד שלו בהצגה נר
סונאימה. הוא היה צריך לחכות
דנשות־הלהקה מאחורי הקלעים,
עם פחית טלק ומרסס ביד,
לרסס ולמרוח אותן, כדי שהבר־זילאיות
הערומות הללו ייראו
על הבימה, עם התאורה המיוחדת,
מה שיותר לבנות. הן היו
יפות וחטובות, והוא עשה את
עבודתו בנאמנות, לא פיספס
שום חלק בגופן, ונהנה מאוד מן
העבודה.
גם הן, כנראה, נהנו מן העניין.
אחת אפילו רצתה לקחת אד
תו איתה לבראדל. יש לו ידיים
טובות גם בשטחים אחרים בח־ ,
יים — הוא מומחה בשיפוץ בתים
ויודע לבנות רהיטים נהדרים.
התכונות שהוא מחפש
באשה: שתהיה עצמאית, דינמית,
חופשיה, טיבעית, חכמה
ויפה.

קיבלתי קריאה נרגשת מחו״ל, מהאי
טנריף, ליתר דיוק :״רותי, הושיטי
לי יד,״ היא מתחילה ,״בתירגום חופשי
מספרדית, הכוונה — עיזרי לי מעט.
קריאת האס־או־אס הזו באה בעיקבות

( ,)1072/85״קשה גם לאדם שאינו
יכול לשתף את הקרובים לו בחוויותיו,
כשהלב עולה על גדותיו. מי אמר
שאהבה פסה מן העולם, והרומנטיות
היא רק מילה בספרים? הרי לא יתכן
שאי־אפשר להיות גם רגיש ורגשן,
להיות אתה האמיתי. לא יתכן, חייב
להיות גם אחרת. צריך רק להתאמץ
ולמצוא את זה. לכן אני מחפש אותך,
ואוסיף לחפש, עד שאמצא. חמה
ורגישה, נאה, באמצע שנות ה־,30
מבינה, מישהי שתהיה הטעם המתוק
של חיי״.

לאהוב -לא דהתחתזו
עלה פעם על דעתכם שלאהבות
הכי גדולות בסיפרות ובהיסטוריה יש

מי אני מחפשת. לא מעוניינת בך אם
אתה מהמתפרפרים, הדון־ז׳ואנים,
השוויצרים, מאלה שאוהבים לספר
סיפורים ללא כיסוי. אני רוצה אותך
חכם, נעים, רגיש. רצוי שתהיה נאה.
אני בת ,27 ואתה יכול להיות בין 30
עד .40 אבל, בכל מיקרה, עם ראש
צעיר. לא מחפשת ראש כבד, רציני,
שיתכנן לי מה נעשה יחד בעוד שנה.״

חזשבת על מיז
נשבעת לכם, זה סיפור אמיתי,
למרות שהוא נשמע קצת דימיוני.
שמעתי אותו השבוע מיושב־ראש
האגודה למניעת עישון, ד״ר טוביה
לרר .״אחרי שגמרתי להעביר קורס
לגמילה מעישון בחיפה, ניגשה אליי
הוסוניוז המחייכת

נער מתלונן, בקולנוע, בחושך,
באוזני זו שלצידו: כל פעם שאני
מתקרב, את אומרת שאני הולך
רחוק מדי.

יודעת להקשיב
( )1071/85 כותב בקיצור. הוא בן
,30 נאה 1.78 ,מטר גובה, עיסוק —
בתחום הפירסום. רוצה להכיר אותך:
יפה, אינטליגנטית, עצמאית, שיודעת
להקשיב, אוהבת לבלות, בעלת אופקים
רחבים. הגיל — לא חשוב לו
בכלל.

הטעם המחזק
״קשה לאמן וליוצר, כאשר אשתו
או בת־זוגו אינה מבינה את יצירתו
ואינה משתפת איתו פעולה,״ כותב

פר 111־ ! 0היפרדו!
^ תל־אביב נערך סקר של סוג
* המודעות המתפרסמות בעיתונים
המיועדים לחרדים בלבד, שגילה, כי
אלה הן, בין השאר, מודעות למוצרים
כשרים, לפיאות נוכריות, למיזרנים
בלי חשש שעטנז ולמיטות נפרדות
לבני־זוג נשואים.

עייפות החומרים
ף* באר־שבע נעצר רופא, ביציאה
^ ממרכול מקומי, כשבתיקו שלוש
שקיות בצל מטוגן, שלוש צינצנות
מיונז, שתי פחיות בירד״ חבילת שו־ .
קולר, חבילת שקדים, חבילת צימוקים
וגביע שמנת, שתמורתם לא שילם
בקופת המרכול. הוא הובא לפני שופט,
שדחה את טענתו, כי מעשהו נבע
משיכחה בעיקבות עייפותו מיום *
עבורה מפרך, הטיל עליו קנס ומאסר
על״תנאי.

אוטו־תה

בפאב התל־אביבי שבו היא עובדת
קוראים לה ״המחייכת״ ,כי היא מחייכת
הרבה ,״ולא בשביל טיפים,״ אומרת
יפה הרוש. ,פשוט, כי טוב לי, ואני
אוהבת את כולם. לא, אני לא מתעסקת
עם קליינטים, זה עוד לא קרה לי.
המון מנסים להתחיל איתי, אבל יש •
בזה משהו מרתיע, משום־מה.״
היא בת ,22 בלונדית־טיבעית עם
תוספת פסים. מוצא מארוקאי, אבל
כולם במישפחה בהירי־שיער. היא
שזופה, מבלה כל שעה פנויה בים,
חטובת״גוף. בסביבות 1אחר חצות
היא עוזבת את הגשת השתיה והאוכל,
והופכת להיות נערת גוגו, רוקדת על
הבימה הקטנה עם עוד מלצרית חתיכה,
לצלילי מוסיקת דיסקו, הקליינטים
נהנים וגם היא, ולא עולה על
דעתה לבקש תוספת למשכורת עבור
השירות המיוחד.
יפה, תושבת הרצליה, משלימה
עכשיו את בחינות־הבגרות שלה ב־בית־ספר
אכסטרני. עד הצבא שיחקה
כדור־יד בליגה הלאומית. בינתיים לא
בא לה לחזור לזה, יש לה מספיק
עיסוקים. חבר קבוע — אין כרגע.
היא לא יכולה לפרט אילו תכונות היא
מחפשת בגבר שלה :״כאשר אתאהב,״
היא אומרת בקיצור ,״אדע מה אני מחפשת.״
צפיה
בסרט שצולם בארץ, המדבר על
ארצי והאנשים שלה, וכאשר צופים
בסרט כזה, כשנמצאים כה רחוק, הגעגועים
מתעוררים חזק. מתעורר גם רצון
להכיר סוף־סוף את, נסיך החלומות׳
,שרצוי שיהיה כמוני, ישראלי.
״אני בת ,26 בעלת נוכחות חזקה,
מראה יפה ותערובת של מזג ישראלי
עם ספרדי. אז אפשר כבר לתאר. זה
שאני מחפשת, צריך להיות בעל נתונים
דומים, איש שיחה מעניין ואיש־העולם.
יש לי חולשה לאנשי־ביטחון,
בגלל ניסיון קודם, הביטחון והעניין
בכלל ״.מיספרה אצלי הוא (.)1070/85

החי

^ חיטה החליטה חברת־ספנות לח*
סור בהוצאות במישרדיה הראשיים,
הודיעה לעובדים, כי מאחר
ששש מחלקות־התה במישרד הגיעו
לגיל הפרישה, היא מבטלת את תקן
מחלקות־התה ומציבה תחתן, בכל אחת
משש קומות המישרד סירים להרתחת
מים, מהם יוכלו, בעתיד, הפקידים,
לחלוט את התה שלהם בעצמם.

כלב 03
^ עכו הגיעה חוליית שוטרים
לביתה של חשודה בסחר בסמים,
נדהמה לראות את כלב המישטרה,
המתמחה בהדחת סמים, שאותו הביאה
עימה, מתעקש להתמיד בנביחות־האיתור
שלו לבין רגלי החשודה,
שנשברה לבסוף ושלפה את 132 גרם
החשיש שאותם הסתירה בגופה.

אבל ל א ברגל

יטה הדוש
אוהבת את כולם
דבר אחד משותף? הוא והיא אף פעם
לא מתחתנים. תחשבו: פריס והלנה
מטרויה, טריסטן ואיזולדה, סיראנו
ורוקסאן, אנתוני וקליאופטרה, דון
חוזה וכרמז.
לא רק שהם לא מתחתנים, הם
בקושי רואים זה את זה. הנאהבים
תמיד רחוקים אחד מן השני, בגלל
סיבות מישפחתיות או חברתיות, מיל־חמות,
או שהם נשואים למישהו אחר.
מי שרוצה לקרוא על אהבה ועל נישואין,
צריך לקנות שני ספרים נפרדים.

שיחות נעימות
״בחור נחמד, רווק, בן ,26 מעוניין
להכיר בחורה נחמדה למטרה רצינית,
או לידידות יפה,״ הוא כותב ,״בלי
קשר לזה, אם מישהי מעוניינת לנהל
שיחות־טלפון נעימות, לאורך שעות־הערב,
אשמח ״.הוא ממתין לצילצול
ב־645714־ ,04 בשעות הערב, עד
מאוחר_ .

מתחילים איתי
״קשה להגיד שאני מחפשת,״
כותבת 1073/85״אני לא. אני
נראית מספיק טוב. ניגשים אליי,
מתחילים איתי, אני לא מתלוננת.
אבל אני כותבת אלייך, רותי, בכל
זאת, מהסיבה הפשוטה שהאיש
שאותו אני באמת רוצה עוד לא
הזדמן בדרכי.
״אולי יהיה לי יותר קל לומר את

אשה צעירה,״ סיפר לרר ,״היא התחילה
לדבר, קצת בביישנות. אמרה
שכבר שבועיים היא לא מעשנת,
ושאלה אם זה יתכן, שבגלל העובדה
שהפסיקה לעשן, היא חושבת כל
הזמן על מין ומסתכלת בתאווה על
גברים ברחוב. הסברתי לה שאין לה
מה להתבייש, זה קורה לרבים שמפסיקים
לעשן, והסברתי לה את
הסיבה. כאשר חד־תחמוצת־הפחמן
נכנסת לגוף עם עשן הסיגריות, היא
מתחברת לכדוריות־הדם האדומות,
מפריעה בנשיאת החמצן במחזור־הדם
וזה גורם לעייפות ולקהות־חושים.
עכשיו היא נעשתה עירנית יותר לכל
דבר, גם למין.״

אלרגית לקמצנים
היא בת ,31 נאה, דקת־גיזרה, אם
לילד חכם ומשגע בן ,5עוסקת בתחום
הסברה ויחסי־ציבור .״אני אוהבת
לתת,״ כותבת 1074/85״ורד
צה להכיר מישהו שגם הוא אוהב
לתת, טוב, עם כל הנשמה. אחד שמרגיש
את זו שנמצאת איתו. מעדיפה
אדם יצירתי. מהנדס, למשל(ועם כל
הכבוד לבעלי המיקצוע הזה) אינו
הטיפוס שלי. הגיל המועדף הוא בין
35ל־ 40 פלוס, שיהיה גברי, לא
מכוער, בעל שימחת־חיים, אחד שילדים
זה לא מיטרד לגביו. גבר שלא
מפחד מקשר אמיתי, לא שיטתי ולא
מתפרפר. ונזכרתי בשני דברים אחרונים,
אבל חשובים לי: אני אלרגית
לקמצנים ולשמנים.״

^ גבע גילה מרכז ועדת״הביטחון
₪1הבינקיבוצית, כי למרות ששיעור
המתנדבים לקורס קציני חילות־השדה
מבין המתגייסים מבני־הקיבוצים ירד
מ־* 40ל־* ,22 הרי בקורס־הטייסים
האחרון, היו בכל זאת * 50 מן המסיימים
בני־קיבוצים.

כבר לא ס1וב
ך* תל־אביב ביקש תייר קשיש,
* שהתקשה בדיבור, להגיע למסוף
של אל־על, הובן על־ירי עוברים
ושבים שהוא רוצה להגיע לאילת, כוון
לאוטובוס המתאים בתחנה המרכזית,
נדהם לגלות, אחר חמש שעות נסיעה,
כי במקום לנמל־התעופה הגיע לנמל
הדרום.

ק שר כ שר
ף אלון־שבות גילו ילדים, עת
^ ניתר כדור ששיחקו בו, לגג אחד
הבתים ביישוב, חפץ חשוד על אותו
גג, הזעיקו את המישטרה, שזיהתה את
החפץ כמכשיר־הקלטה, בעזרתו צותת
בעל הבית לשיחות אשתו בטלפון,
שנערכו, כפי שהתברר עד מהרה, עם
אדם אחד בלבד: אשת הרב המקומי.

הכדור הוא עגול
ף* רמת־גן גילה אחד מן הצועדים
₪1בטקס הפתיחה החגיגי של ה־מכביה
ה־ ,12 רב מקנדה, כי זאת הפעם
השנייה שהוא משתתף במכביה.
לראשונה השתתף לפני 49 שנים, ב־מכביה
השנייה, כנציג גרמניה בטנים.
העולם הזה 1 2496

ברבנאל ושם ראו שאני כן יכולה
לעמוד אצל שופט, והחזירו אותי
לכלא.
באבדכביר ישבתי חודשיים וב־נווה־תירצה
חודש. שיחררו אותי על־תנאי.
הלכתי לסופרמרקט בכיכר
אתרים ולקחתי שוקולד רוזמרי.
באתי לקופאית ואמרתי שאין לי כסף.
הם לא רצו להתלונן. לקחתי עוד
שוקולד. הם התלוננו, ואז באה ניידת
ולקחו אותי למרחב־ירקון. לא עצרו
אותי. שיחררו אותי ואמרו שאלך
הביתה.
יצאתי משם ואז, ליד התחנה ברחוב
הרכבת, יש חנות שמוכרים בה מכוניות
חדשות. שברתי את החלון־ראווה
שלהם, ואז למישטרה לא היתה ברירה
ועצרו אותי והביאו אותי לפני שופט.
שני הבחורים בבית־המישפט שיחררו
אותי.
עד כאן דבריה של שיטרית, שנאמרו
בהתרגשות גוברת והולכת.
בן־יקר מכנה אותה נערת הרה־מרי,
על־שם סוג השוקולד השווייצי
שהיא נוהגת לגנוב.
בדיקר החליט ליטול יוזמה ולחפש

ך• אולם־המעצריס בבית־המיש־
*1פט בתל״אביב כבר נראו הרבה
עצירות. אבל עצירה כזו לא נראתה
הרבה זמן .״אני רוצה לחזור לכלא,״
יבבה אסתר (״אסתי״) שיטרית .״אם
תשחררו אותי אני אחזור לשם!״
ותיקי הבאים באולם־המעצרים
הכירו אותה. אין זו הפעם הראשונה
שהיא מובאת להארכת״מעצר. גם
בפעמים קודמות ביקשה ששום עורר־דין
לא ייצג אותה ושיאפשרו לה לשוב
לכלא. בכל פעם ששוחררה בערבות
עצמית, היא חזרה לאולם־המעצרים
כעבור זמן קצר.
שיטרית בת ה־ ,23 עולה חדשה
ממארוקו, הנמצאת בארץ רק שלוש
שנים, ללא מישפחה או קרובים, עוררה
התרגשות רבה באולם ביום השני
האחרון. ההתרגשות היתה רבה כל־כך
שצלם־העיתונות יצחק בליקר (,)26
.מצלם קבוע בבית־המישפט, התערב
ופנה לשופט־המעצרים התורן, ארי
זיו־אב. הוא ביקש מבית־המישפט
שלא לשלוח את שיטרית להסתכלות,
הבטיח לעזור בשיקומה ואף חתם על
ערבות אישית של 150 אלף שקל,
שאיפשרה את שיחרורה .״אני גם

אסתר שיטרית נכלאה כמה נעמיס. השבוע רצתה שוב להגיע רבית־הסוהר,
אר שניים מבאי בית־המישנט, צלם ובוקליט, נחלצו לעזרתה ת אפעל ששיבעת התיקים התלויים
ועומדים נגדה — יסגרו,״ אמר אחר
כך, בעודו חותם על הערבות.
הצטרף אליו בעזרה עורן־״דיו צעיר,
יוסף (.יוסי״) ויור, חברו של בליקר.
סיפר בן־יקר. :באתי לבית־המיש־פט
כדי לבצע את עבודתי היומית.
הבחנתי שאסתי מבצעת עבירות אחת
אחרי השניה, כדי לשוב לכלא, והחלטתי
שלא ייתכן שהיא תחזור לשם.
אני אומנם עומד להתחתן, אבל החלטתי
לקחת על עצמי את הטיפול
באסתי, כי אני חושב שהיא נפלה בין
הכיסאות. לא ייתכן שעולה חדשה,
במקום לפתוח את ליבנו אליה, נאשפז
אותה או נשלח אותה לכלא. הבחנתי
שהיא אינטליגנטית ובעייתה היחידה
היא התאקלמות בארץ״.
הוסיף המישפטן הרמת־גני ויור:
״ראיתי אותה כבר לפני חודשיים אצל
כבוד השופט ראובן זיו. היא לא היתה
מיוצגת, והסכמתי לייצג אותה במעצרים
אבל היא סירבה.

״בן־יקר, שהוא חבר שלי, פנה אליי
וביקש ממני טובה אישית, שאעזור לה
ביחד איתו, כי בוודאי יש לה כמה
בעיות מישפטיות פתוחות שצריך
לפתור ולפנות לגורמים מישפטיים
מוסמכים״.
לינה תהת שכר
ץץה גרם לצלם־העיתונות, שבתם־
* 1קירו בבית־המישפט בוודאי כבר
ראה הרבה טרגדיות, ולמישפטן הצעיר,
לעזור לצעירה חסרת־ישע ואף
לקחת על עצמם אחריות כספית אם
היא תשוב לסורה?
שיטרית, מלאת תודה לשניים
שעזרו לה אבל פסימית לגבי עתידה
האישי מחוץ לכותלי־הכלא. הצעירה
גבוהת הקומה והמתולתלת, שנמשים
גדולים מעטרים את פניה, ניאותה
לספר מדוע היא מעדיפה את התא־הצר
על־פני האוויר הפתוח.

סיפרה שיטרית:
עליתי ארצה מקזבלאנקה. לבד, כל
המישפחה נשארה שם. היום כל הנוער,
הצעירים, בורחים ממארוקו. רק

הזקנים נשארים. אבי נפטר שם לפני
חצי שנה. אמי, אני חושבת, עדיין חיה.
אחותי ואחי, אני חושבת, נמצאים היום
בפאריס.

לי בשביל שבוע עבודה ונשארתי בלי
כסף.
שלוש פעמים קיבלתי הלוואה
ממישרד״הקליטה לקיום. אפילו
עבדתי בבית־אריזה של תפוזים, לא
להרבה זמן. אנשים במרכדהקליטה
נתנו לי לאכול אצלם בחדר, כי לי לא
היה כסף ואוכל.

אחרי שזרקו אותי, הבחורה הזאת
נתנה לי מקום עבודה אצל איזה
אלמנה בירושלים. עבדתי שם שישה
חודשים וגם גרתי שם. המשכורת
שקיבלתי היתה מאוד קטנה. רק לדמי־כים.
חיפשתי
עבודה יותר טובה עם
משכורת גדולה. מצאתי דרך העיתון
עבודה אצל אמריקאית, שלמדה
באוניברסיטה בירושלים. עבדתי אצלה
חודשיים, עד שהיא גירשה אותי באמצע
הלילה, כי לא הסכמתי איתה
לתנאי־העבודה שלה. אני הייתי מנקה
אצלה כל הזמן.
אז באתי לתל־אביב. הסתובבתי
ברחוב. לא היה לי כסף ולא מקום
לישון. הלכתי מחנות לחנות וחיפשתי
עבודה. בסוף מצאתי עבודה במיי
פאב, ברחוב פרישמן. הייתי שם בבר
ומלצרית. אבל לא היה לי איפה לישון,
אז נתנו לי לישון בפאב וקיבלתי כסף
לא מספיק. אחר־כך המנהל ברח, בלי
ששילם לאף אחד, ושוב נשארתי
ברחוב.
התחלתי להסתובב בכל הארץ,
ועבדתי בכל מיני מקומות, אבל שילמו
לי גרושים, כי נתנו לי גם מקום לישון.
בחודש נובמבר האחרון חזרתי
לתל־אביב. הסתובבתי בדיזנגוף, עם
שק־שינה על הגב, וחיפשתי עבודה
מחנות לחנות. אשה אחת שמעה את
הסיפור שלי ולקחה אותי למישרד־הפנים
בתל־אביב. היא עשתה שם
בלגאן, ואז קיבלתי מקום לגור במרכז
קליטה באשדוד ועבדתי בשבילה.
היתה לה חנות בגדים בסוף דיזנגוף,
אבל בגלל זה שהיא עזרה לי היא
שילמה לי גרושים. יום אחד אמרתי לה
שאני רוצה לעזוב. אז היא לא שילמה

^ א היה לי מה לאכול. נכנסתי
/לסופרמרקט באשדוד, שם אכלתי

כשבאתי לארץ שלחו אותי לאולפן
בקיבוץ שדה־אליהו. אחר־כך הייתי
בישיבת מכון־מאיר. אבל הם גירשו
אותי משם, כי לא רציתי לתת להם את
השם של הבחורה שלמדה איתי ואמרה
שהיא מאמינה בישוע.
געית הרוזמרי

1ושתיתי, לחמניה, שוקולד ושוקו, ר
באתי למנהל וביקשתי שהוא יעצור
אותי, כי אין לי כסף לשלם. עצרו אותי
פעמיים ושיחררו אותי.
אבל יש רק שני סופרמרקטים
באשדוד, ולא היה לי איפה להיכנס. אז
עברתי למיסעדות. אכלתי בעשר
מיסעדות, אבל המנהלים לא רצו
להתלונן עליי. אז עברתי לתל־אביב.
ישבתי בבית־הקפה צמרת, ברחוב
אבן־גבירול. לא שילמתי, ואז המנהלת
קראה למישטרה. לקחו אותי לאבד
כביר. אמרתי שאני לא יכולה להישפט.
שלחו אותי להסתכלות לא
אחויהשיחוווכ״״4״;^

פטן יוסף ויור(בחליפה) וחברו יצחק בן־יקר, שחתם

לה מקום עבודה ומגורים, משום שהי
אינה מוכנה לשוב למרכדהקליט
באשדוד, וגם אינה מוכנה ללכו
לקיבוץ, על־פי עצתו של בדיקר .״א1
צריכה בגדים וכסף,״ אומרת שיטריו
ומצביעה על הטרנינג החם שלבש
ביום קיץ, באומרה שזהו הבגד היחי
שיש ברשותה.
בן־יקר סייר איתה לאורך רחו
דיזנגוף וביקש מבעלי חנויות שיחת
על הצעירה ויתרמו לה בגדים. הו
והמישפטן ויור מבקשים להשיב א
שיטרית לחיים הנורמאליים, וה
מאמינים שיצליחו בכך.

על שיחרורה בערבות מבית־המעצר. שיטרית חית
אמורה להישלח להסתכלות ולעמוד לדין, אחו
שביצעה שורת״גניבות של דיברי־מזון מחנויוח

!יה 35

—זובין מהטה, האיש הפרטי
(המשך מעמוד )15
כשהתגרשתי, נתתי לאחי את הבית.
הוא עובד כיום כמנהל התיזמורת
במונטריאול. הוא גידל בבית את
ילדיי. הילדים היו קטנים, בני 7ו־,8
כשהתגרשתי.

אשתי היא
גס גיסתי
^ גירושין שלי מאשתי, ונשואיה
1 1לאחי, היו נקיים לגמרי. היה פסק־זמן
של שנתיים בין הגירושין והנישו־

שתי הנשים, נאנסי ואשתי
הראשונה, אינן מדברות זו עם זו. הן לא
רבו מעולם, אבל כשהן נפגשות הן
מחליפות לכל היותר חיוכים. זה די
כואב לי.
הגירושין שלי לא גרמו לשום
בעיות עם הבן. הוא קיבל את אחי
כאביו. הבעיות היו עם הבת. היא גרמה
לי לא פעם לבכות בלילות. היו לי
הרבה בעיות איתה. היא ברחה מהבית.
בימים אלה היא נפרדת מבעלה, וער
מדת לקבל את הגט, כך שהוריו של
נכדי הראשון יהיו גרושים. זה גורם לי
עוגמת־נפש רבה. הנכד הוא עכשיו בן
הפקיד הורשע, הסס זוכה!
ייהלא יתכן!״ קרא אריה ליפסון,
כאשר שמע בשבוע שעבר כי
ש״י(שלום יעקב) מאיר, מנכ״ל כולבו
שלום ובנו של המיליארדר מרדכי
מאיר, זוכה מכל אשמה. הדבר הפתיע
אותו במיוחד, מכיוון שרק חודשיים
קודם לכן הורשע מנהל־חשבונות של
הכולבו באותה עבירה עצמה, שעשה
כשליחו של ש״י מאיר.
לפני עשר שנים היו ליפסון וש״י
מאיר ידידים גדולים. הם הכירו זה את
זה כאשר הסתובבו באותה החברה. הם
בני אותו הגיל, בשנות הארבעים
הראשונות שלהם. אך בעוד שש״י
מאיר נראה כאדם בגיל־העמידה, נראה
ליפסון צעיר בעשר שנים מגילו, לבוש
כנער־זוהר תל״אביבי, שזוף וחטוב.
חומוס אהד לארבעה
ך• יפסון למד בארצות־הברית
/מלונאות ועיסקי־מיסעדות וחזר
לישראל בתחילת שנות ה־70׳ .הוא
במשכורתו בכולבו. הוא היה רגיל
לתנאי-חיים אמריקאיים, ומשכורתו 1
פשוט לא הספיקה לו. הוא אומנם עשה
עסקים מן הצד, קידם את עסקיה של
קונדיטוריה מסויימת וקיבל אחוזים
מהמכירות, עשה עוד עסקים שהיו
ידועים לבוס שלו, אבל כל זה לא
הספיק לו. ואז קיבל הצעה מפתה
להיות שותף במיסעדת ספארי. בכי־כר־אתרים,
ממש מול הדראגסטור
שניהל עד אז. הוא החליט לקבל את
ההצעה.

המיטבזז ופינת־האונל

רכה דיה ״שבעלי לא יקום ויברח ״.כשהיא מבשלת, הוא מעיין בתווים.

מסיבה 1
שכזאת.,.

ס חרי שסיפרתי לש״י שאני
עוזב, קרה פיתאום משהו שנ־פל
עליי כמו פצצה. ש״י התלונן
במישטרה נגדי, ואמר שסחטתי כסף
באיומים מהקונדיטוריה, ומעלתי באמונו
כאשר קיבלתי אחוזים,״ מספר
ליפסון.
הוא נעצר לתישעה ימים, והרגיש
כאילו כל עולמו נחרב עליו .״אני
באתי מאמריקה, עם אשה אמריקאית, י**
ואני לא רגיל לעניינים כאלה. עבירה
של סחיטה באיומים זה דבר של
מאפיונרים! כל־כך התביישתי, שלא
יכולתי להסתכל לאנשים בעיניים.
מכרתי אפילו את הווילה שלי בהרצליה
בהפסד, כי התביישתי!״
אחרי ששוחרר ממעצרו, מיהר ליפי
סון ללכת אל הבוס שלו, כדי לברר מה
קרה .״פגשתי אותו בחניה שליד ביתו,
שאלתי אותו מדוע הוא עשה את זה
והוא הביט בי ואמר, :תשמח שלא
הגשתי נגדך תלונה על אונם!׳ חשבתי
על כך אחר־כך, והגעתי למסקנה
שהוא התכוון לזה שרקדתי עם אשתו
באיזו מסיבה. את יודעת, מסיבה •

שכזאת רמז ליפסון.
גם אשתו של ליפסון ניסתה לדבר *
על ליבה של נילי, אשתו של ש״י. היא
באה לביתה, הביאה לה זר־פרחים,
וביקשה שתתערב לטובת ליפסון .״אני
לא יכולה לעשות כלום,״ אמרה נילי
מאיר .״בעלי ממש השתגע בעניין
הזה!״
נגד ליפסון הוגש לבסוף מישפט
פלילי, והוא הורשע בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, העונש שהוטל
עליו היה קנס ומאסר על־תנאי, והוא
עירער לבית־המישפט העליון. בעיר־עור
זוכה מן העבירות של סחיטה באיד
מים, ועונשו הופחת .״אני החלטתי לני

ךזךך ־ ן ל ^ וןךך * גדוש העתיקות, כפי שהוא מופיע בירחון־היוק־רה
האמריקאי, ארכיטקציורל דייגסט, שהקדיש
1 1111
שמונה עמודים מרובי תצלומי״צבע מרהיבים לווילת־הפאר של מהטה.
אין. ההורים לא אהבו את הרעיון. הם
טענו שאם היא לא טובה לאח אחד,
למה שתתחתן עם השני?
לאשתי־לשעבר יש, כנראה, שיטה.
היא ילדה לאחי בת, שהיא כיום בת ,18
ובן, כיום בן — 16 בדיוק כמו שילדה
ל לי, קורם בת ואחר־כך בן.

שנתיים.
אני די נבוך כשאת שואלת אותי על
הנשים המחזרות אחריי בארץ.
האמת היא שבעולם־המוסיקה יש
כל־כך הרבה פייגלאך (הומו ס ק סואלים)
,שאם יש כמה נורמלים, למה
שהם לא ייהנו? שיהיה להם לבריאות.

נתקבל לעבודה במלון שרתון. כאשר
הכיר אותו ש״י מאיר, הוא נדלק
לרעיון חדש. עלה בדעתו כי בעזרתו
של ליפסון יוכל לפתוח ענף חדש
לכולבו, ענף שיהיה בלעדי לו, שבו
יוכל להתגאות ולהוכיח לאביו כי גם
הוא יכול להצליח בעסקים בכוחות
עצמו. הוא חשב על רשת של
מיסעדות, אימפריה שיקים במו ידיו,
בעזרתו של ליפסון.
עד לאותו זמן פעלו בכול־בו
שלום כמה מיסעדות, אך כולן היו
מוחכרות לאנשים ששילמו דמי־שכירות
עבורן. כאשר הכיר את
ליפסון, החליט ש״י לשנות זאת. הוא
עמד להתמנות כמנכ״ל הכולבו, וביקש
מליפסון לעזוב את עבודתו בשרתון,
ולבוא לעבוד אצלו כמנהל מחלקת
המיסעדות.
״הוא אמר לי שבגלל ראשי המחלקות
האחרים, לא יוכל לשלם לי
משכורת גדולה, אבל הבטיח לי 31
מהרווחים אחרי ההוצאות, ואמר כי אני
ארוויח אצלו עוד הרבה כסף,״ מספר
ליפסון .״בבר אז ראיתי שיש לו
התכונה הזאת של חסכנות, אולי
קמצנות. הוא היה, למשל, קונה חומוס
אחד לארבעה אנשים. אבל התפתיתי
ועברתי לעבור אליו.
״כאשר מוטקה מאיר, אביו של ש״י,
שמע על התוכנית, הוא בא אליי
וביקש ממני לשכנע את בנו לזנוח את

התוכנית. הוא אמר לי שעיסקי־מיסעדות
נראים לו כרוכים ברמאות,
וזה עסק קשה. כשסיפרתי על־כך
לש״י, הוא אמר לי, :תעזוב אותו, אנחנו
ביחד בונים את העסק׳!״
ב־ 1975 נפתחו בכולבו ארבע מיס־עדות.
הביקתה ועלי־באבא בתוך
החנות עצמה, מיסעדת תל־אביב
הקטנה במלון שלום והדראגסטור,
שעמדה להיפתח בכיכר־אתרים, במקום
שבו נמצא היום הקולוסיאום. כל
המיסעדות הללו היו בניהולו של
ליפסון. הן היו הבייבי של ש״י מאיר.
״לא היה יום שהוא לא ביקר בעצמו
במיסעדות, ולא טילפן אליי בלילה
לדבר על הרווחים,״ מספר ליפסון,
״הוא התעניין בכל דבר!״
גם הידידות שבין ליפסון והבוס
שלו הלכה והתהדקה .״אני הייתי
כמעט החבר היחידי שלו. כל שבת הוא
היה בא עם המישפחה לווילה שלי
בהרצליה־פיתוח, והיה מביא את הסירים
עם הצ׳ולנט. לפעמים הוא התייאש
לטלפן, ואז הילדים שלו טלפנו
אם הם יכולים לבוא אלינו. אני לא
יכול לומר שהוא האיש הכי משעשע
שאפשר לבלות בחברתו יום שלם, אבל
הוא היה הבוס שלי, והיה לי רספקט
אליו. היינו גם הולכים למסיבות ביחד,
והיינו באותה החברה.
ב־ 1976 ראה ליפסון שהגיע למבוי
סתום. הוא לא יכול היה להתקדם

_ תרגילי הקיסר
(המשך מעמוד )10

אריה וינסו! (מימין),
איש־עסקיס תו־אביבי,
ניסה ונקוס בש״י
מאיו, מנכ״ו. נו ם
שוש׳ ,וגילה שגם
בבית־וזמישכט כדאי
יותר והיות ע שיו
קום בו. הוא יודע עליי כל מיני דברים,
ואני ידעתי עליו. אז החלטתי ללכת
ולהתלונן נגדו במישטרה,״ אומר
ליפסון.
אבל כבר בתחילת הדרד גילה כי
קשה להתחיל עם מיליונר. המישטרה
לא רצתה לקבל את תלונתו, ושלחה
אותו לעירייה. העירייה ערכה חקירה
שיטחית והחזירה אותו למישטרה.
״לולא היה עורו־הדין שלי, יורם
שפטל, כותב מיכתב־תלונה על
הסחבת הזאת ליועץ המישפטי, אני
בטוח שעד היום לא היו מטפלים
בתלונה שליד הוא אומר.
להראות לאבא רווחים

^ יפסוץ התלונן על כך שבשנים
) 1975 עד 1977 העלימו המיס־עדות
של כולבו שלום 4091,מהכנסותיהן
מעיריית תל־אביב. באותה
תקופה היה קיים בעיר היטל־נופש־וסעד,
שנגבה מבתי־עסק ומיסעדות.
לדיברי ליפסון נתן ש״י מאיר הוראה
למנהל־הספרים של המיסעדות, אריה
וולף, לנהל ספרים מיוחדים עבור
העירייה, שיראו רק * 60 מהמחזור,
ולשלם את ההיטל בהתאם לכך. לצורכי
מס־ההכנסה נוהלו ספרים נכונים
ואמיתיים.
״אני לא מבין איך בית־המישפט
הרשיע את וולף בעבירה הזאת, וקבע
שהוא לא לקח את הכסף לכיסו, ומצד
שני זיכה את מאיר, שנתן לו את
ההוראה לעשות כך!״ אומר ליפסון.
ואומנם, אפילו השופט אורי שטרוזמן,
שזיכה את שיי מאיר וחברת כולבו
שלום, ציין כי במיקרה זה נראה כאילו
בית־המישפט ״דיבר בשני קולות.״

אבא מרדכי מאיר

בן ש״י מאיר(משמאל)

אבא היה נגד

לעשות רושם על אבא

ליפסון מסביר את מניעיו של ש״י
מאיר ברצונו לשלם פחות מיסים
לעירייה .״ש״י היה מעוניין להראות
לאבא שלו שהמיסעדות, שהיו הבייבי
שלו, עושות רווחים יפים. לכן העלים
את ההכנסות מהעירייה, מכיוון שההיטל
נגבה ישירות מריוותי המיסעדות.
למס־הכנסה לא היה איכפת לו לשלם,
כי זה לא שולם מחשבון המיסעדות.
למס־הכנסה הכניסו את כל ההכנסות
לסיר הגדול של הכולבו, ושילמו
משם ״,אומר ליפסון.
בית־המישפט קבע כי ההכנסות
שהועלמו הגיעו ליותר מ־ 10 מיליון
לירות, סכום־עתק בשנת . 1977 אולם
בגלל סיבות פרוצדורליות, כדי שוולף
יוכל להעיד נגד מאיר, הגיש הפרקליט
אברהם אלדג׳ם כיתבי־אישום, ונערכו
שני מישפטים נפרדים. וולף נשפט
ראשון, והוא יוצג על־ידי עורך־הדין
אורי סלונים. שכרו של הסניגור שולם
בידי ש״י מאיר. במישפט זה היתה

עדות של אחד ממנהלי־החשבונות,
שהיו ממונים על וולף. בעדותו נאמר
כי וולף פנה אליו בהזדמנות מסויימת,
ושאל אותו אם הם מדווחים נכונה
לעיריית תל־אביב. מתוך שאלה זו
הסיק בית־המישפט כי וולף היה ער
למירמה, ועצם את עיניו. מבחינה
מישפטית שווה מצב. של עצימת־עיניים
לכוונה ממשית. על כן הורשע
וולף, וגם עירעורו לבית־המישפט
העליון נדחה.

*ץ ישפטם של ש״י מאיר וחברת
!₪/כולבו שלום נדחו עד שהסתיים
מישפטו של וולף, באפריל השנה. אז
סיים עורך־הדין אמנון גולדנברג, סניגורו
של מאיר, את טעוניו, ולמרבית
הפלא זיכה השופט שטרוזמן את

המנכ״ל והחברה.
השופט הסביר בפסק־דינו, כי מכיוון
שנערכו שני מישפטים, היתה מער־כת־הראיות
בהם שונה, וכך קרה
שהפקיד הורשע, בעוד שהבוס זוכה.
השופט הביע את דעתו שאילו היה
וולף נידון באותו המישפט יחד עם
מאייר, היה גם הוא מזוכה.
ליפסון איננו מבין דקויות מיש-
פטיות .״זה נראה לי מוזר מאוד שמאיר
שילם עבור עורר־הדין של וולף.
ואינני מבין עד עכשיו מדוע ש״י זוכה.
אבל מה שבלתי־מובן לי עוד יותר זה
השנאה הנוראה שנולדה לפתע בליבו
של ש״י נגדי. אומנם, הוא סגר את כל
המיסעדות תיכף אחרי שאני
התפטרתי, אבל אני לא מאמין שבגלל
עסקים הוא ישנא אותי כל־כך.
״אנשים אומרים לי שזה מכיוון
שהוא חשד כי אני מיודד עם אשתו,״
אומר ליפסון.
חפש את האשה?

מזוכה ש״י מאיר

פרקליט גולדנברג(במסיבה)

האם בגלל אשהי

האם בגלל טכסיס מישפטיז

אילנה אל1ן

מזכיר מועצת פועלי רמת־גן. אם
המינוי אמור להיות על־פי מפתח
עדתי, הרי שעל קיסר היה להעדיף
בבירור את סווירי. אבל למרבה ההפתעה׳
אוברקוביץ נבחר להיות ראש־החץ
של 13 הוועדים, בתמיכתם
המשותפת של הברפלד וקיסר. אף
שברור היה כי המחיר שישלמו על כך
יהיה הג׳וב בהתאחדות לכדורגל.
אוברקוביץ הפתודתיקוואי, שמאחורי
גבו מכנים אותו אובר״חוכם —
ביידיש: יותר חכם מחכם — נפל
עמוק למלכודת.
עובדי חברת־חשמל שנואים על
הציבור מכל מיני סיבות. החל מהחשמל
שהם מקבלים בחינם ועד למשכורות
הגבוהות שלהם. השביתות
הסלקטיביות שהם ביצעו בשבוע
שעבר גייסו נגדם חזית רחבה של
התנגדות גם מצד עובדים, בעלי צווארון
כחול. אוברקוביץ, בשמו ובמעמדו,
מנתב אליו הרבה שינאה אישית.
הוא לא הבין זאת, ולכן שמח
להתייצב בראש קבוצת הועדים, כשהוא
דוחק הצידה את האחרים, כמו
מישל סרוסי מאשדוד ושלמה אביטן
מחיפה.
אבל את 13 הוועדים, ובראשם
אוברקוביץ, יצליח קיסר לכופף במהירות,
דווקא משום שיוכל להציג את
מילחמתו בוועדים החזקים כך,
שההסתדרות רוצה להשיג הישגים
למען כל העובדים, ולא רק החזקים
שבהם.
שחל הערמומי, המייחל עדיין להתמודד
על הנהגת המיפלגה, והחושש
מתבוסה אם קיסר יהיה המועמד הנגדי,
יצא מגידרו, התייצב נגד עובדי חברת
החשמל והציע חקיקה שתמנע הש־בתות־חשמל
— דבר שאפילו שרי־אנרגיה
של הליכוד לא העזו להעלות
על דל״שיפתותיהם.

^ שהיקת
הכיסאות
ף עידת-ההסתדרות אמורה לבן
חור את הוועד־הפועל, שמתוכו
תמונה הוועדה המרכזת. מה שלא ברור
היום, מה יהיה הרכבו של מרכז מיפ־לגת־העבודה
שיבחר בוועדה הזאת. כי
עוזי ברעם, מזכ״ל העבודה, מכין הפתעות
לכמה בכירים במיפלגה.
דחיקתו של אביטן, מזכיר הימאים
הדירוגיים, שירתה את האינטרסים של
קיסר. אביטן הוא כוח עולה בחיפה,
הזוכה בתמיכת העובדים וגם מצליח
להתחבב על ראשי מיפלגת העבודה
בעיר הצפונית. קיסר אינו רוצה במנהיגי
פועלים בעלי תמיכה פוליטית
חזקה, שמקורה מחוץ להסתדרות.
ברעם, שעדיין לא התאושש מאכד
בתו הגדולה מכך שפרס לא מינה אותו
כשר במשלת־האחדות, החליט לקיים
ועידה, ויהי מה, בחודש דצמבר השנה.
ברור שבאותן ישיבות יפלו ההכרעות
החשובות ביותר לגבי שיטת
הבחירות בסניפים, לקראת הוועידה
והרכב הכוחות שבה.
לכן, ייתכן מאור שיהיה זה מרכז
חדש לחלוטין, שבו יהיו יחסי־כוחות
שונים לגמרי מאותם שבמרכז הנוכחי,
אשר יבחר בחברי הוועדה המרכזת
הבאה.
וזה עוד לא הכל. במרכז חדש יוכרע
מעמדם של כל מנהיגי השורה השניה
במיפלגה, הרוצים להתמודד בעתיד
על הנהגתה.
מי ששם לב לכך כרגע הם רק
קיסר, ברעם ודני רוזוליו, מזכיר חב־רת־העובדים.
לכן, כל מישרה פנויה
בחברת העובדים נתפסת על־ידי
איש ממחנהו של יצחק רבץ.
מאבקי־כוחות דומים הם גם נחלתן
של מחלקות אחרות של ההסתדרות.
התוכנית הכלכלית נתנה לכולם הזדמנות
להתאמן לקראת מאבקי
הכיסאות הצפויים השנה. וזה, למעשה,
מה שעומד מאחורי המלל הרב של
עסקני־ההסתדרות, המדברים בימים
האחרונים על שביתות, כלליות וחלקיות.
ספק
אם למישהו מהעסקנים נשאר
זמן כדי לטפל בשחיקת־השכר הנוראה
של הפועלים.

שיחר
בתוככי הרשות
טר 1ר במיסדר שת
עוברי רשות־השידור, הן ברדיו והן בטלוויזיה,
מסתובבים בימים האחרונים אחוזי בהלה ופחד.
חרב הפיטורין מונחת על צווארם, כפי שהיא
מונחת על צוואר כל עובדי הסקטור הציבורי, ועל
צווארם של כל עובדי״המדינה.
בסוף השבוע הגישו מנהלי החטיבות ברדיו
ובטלוויזיה לממונים עליהם רשימות של
מפוטרים. הרשימות צריכות להגיע ל אורי
סדרת, מנכ״ל־הרשות, והוא צריך למסור אותן
לאישורם של ראשי ועדי־העובדים. פגישה
שנקבעה בין פורת לבין ראשי־הוועדים ביום
השני בבוקר התבטלה, והרשימות נשארו תקועות
אי־שם במישרדים של הנהלת־הרשות.
בינתיים מסתובבים העובדים מבוהלים,
כשאינם יודעים מי ומי בין המפוטרים. הם אינם
יודעים גם מה הקריטריונים -שלפיהם נערכו
הרשימות האלה.
את המצב הזה מנצלים מנהלים זוטרים,
המסתובבים בבניינים, כשעל פניהם ארשת של
חשיבות והבעה של יודעי־סוד בנוסח :״אני יודע
משהו שאתה אינך יודע.״ הם מטילים מורא על
העובדים, כשכל אחד מהם מוכן ״לנדב״ סוד שלא

קרפיו תובע את בראל
מיכאל קרסין, עורך מבט, עומד להגיש
תביעת־דיבה נגד יוסף בו־אל, המנהל
הממונה של הטלוויזיה. מקור התביעה
באירועים שהתרחשו סביב נסיעתו של קרפין
לגרמניה, והכתבה ששודרה במבט על
התיירות בגרמניה.
כל החוקרים, שהתבקשו לבדוק את
העניין ולוודא אם קרפין קיבל את מסיעה
כשוחד. ואם התבקש כתמורה להכין כתבה
למבט, בדקו את העניץ והחליטו שנסיעתו
של קרפין והכתבה נעשו בתום־לב, וכי לא
היתה בהם כל עבירה.
קרפין תובע את בראל על דיבה, על סמר
מיכתב שכתב מנהל־הטלוויזיה ב״ 5במאי,
שבו ביקש מנציבות שרות־המדינה חוות•
דעת מישפטית. קרפין טוען כי בקשתו של
בראל נעשתה ללא סמכות ושלא בתום־לב,
מכיוון שבאותו זמן מינה אורי סורת,
מנכ״ל הרשות, את אריה אבנר, מבקר־הרשות,
לבדוק את העניין. אבנר קבע
שקרפין נקי. גם ועדת־הכגסת לביקורת־המדינה
דנה בנושא זה, וחבריה כעסו על
בראל, מכיוון שפנה ביוזמתו, ללא התייעצות
עם המנכ״ל, לנציבות שרות־המדיגה.
נוסף על כך, טוען קרפין בתביעתו, הפיץ
בראל מיכתב בקרב חברי הוועד־המנהל, שבו
השמיץ את עורר מבט ביחס לנסיעה ואמר,
בין השאר, כי קרפין ״מכר את המסך תמורת
נסיעה לגרמניה.״
מייד אחרי פירסום פרוטוקול הישיבה של
ועדת־הכנסת לביקורת־המרינה שלח עורר*
הדין יחזקאל בייניש מיכתב לבראל, וביקש
ממנו להתנצל לפני קרפין. ולא. כד נאמר
במיכתב, ישקול קרפין הגשת תביעה לבית־המישפט.
בראל השיב במיכתב קצר, שבו
זה לא היה נורא, אילולא היה נדב במילואים,
אותם הוא עושה בגלי־צה״ל כמשדר מיבזקי־הידיעות
מחצות־הלילה עד חמש בבוקר. מייד
כשמגיע נדב הביתה בבוקר, הוא מקבל זרם של
טלפונים מן העובדים המודאגים, המנסים לברר
אצלו אם הס נמצאים ברשימת־המפוטרים.
ביום הראשון השבוע התקיימה בירושלים
אסיפת־עובדים כללית של כל רשות־השידור,
שבה הסבירו נציגי הוועדים כי לא יתנו לפטר 14
אחוז מן העובדים, כפי שנדרש, וכי ירחיקו לכת
אפילו עד סגירת הרשות לגמרי.

מאחורי המירקע
ובכל זאת, נסוע נסע
למרות הרעש וההמולה, למרות האיומים
שאולי יבטלו את התפקיד, ושיש לבדוק את
הצורר בו, למרות הקיצוצים והגזירות, נסע ביום
הראשון השבוע ישראל סגל לגרמניה, לתפקיד
כתב רשות־השידור באירופה.
סביב מינויו של סגל, כתב מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה, היתה שערוריה, כמו בכל דבר
ברשות. היו שטענו שהתפקיד מיותר, היו שרצו
להשהות את המינוי עד לבדיקת העניין, היו
שטענו כי זה ביזבוז• אר כל האיומים נשארו בגדר
מילים ריקות.
ביום הרביעי שעבר ערכו חברים מסיבת

תובע קרסין דיבה טען כי עשה מה שעשה בהתאם לסמכויותיו
ותפקידו.
עם פירסום מסקנות בית־הדין המישמעתי
של רשות־השידור, ביום החמישי, טילפן יוסף
בראל אל מיכאל קרפין לברכו על זיכויו
בקשר לנסיעה לגרמניה. קרפין לא שמח
לבירכתו של בראל. הוא ידע שתביעודדיבה
על סר של 10 מיליון שקל בדרד.

רא היה ודא נברא
מישהו מתכוון, כנראה, להכפיש בכוח את שמו
של דן שילון. מישהו הפיץ בשבוע שעבר
ששילון נפגש עם כמה מראשי מיפלגת־העבודה,
לדיון על תעמולת מערכת־הבחירות הבאה של
המערר. שילון קובע שלא היו דברים מעולם,
ושלא לא היה נוכח בשום פגישה כאת, ולא נמצא
במשא־ומתן עם שום מיפלגה, גם לא עם המערר,
ביחס למערכת־הבחירות הבאה.
רן שילון עסוק עכשיו בניהול חברת־תיקשורת
חדשה בשם רשת -תיקשורת
והפקות, בבעלות הצהרון ידיעות אחרונות
וחברת תדיראן. שילון אינו מאושר מן הפיר־סומים
הקושרים את מועמדותו כמנהל־הטל־וויזיה
למיפלגת העבודה.

תנאים כאלה, לא הגעתי אפילו לכלל התלבטות
בשאלה זו.
זה גם היה למעשה הרקע להסכמה שלי
להשתתף בזמנו במיכרז לתפקיד מנהל־הט־לוויזיה.
מה שקרה סביב קיום המיכרז, וההשתוללות
הפוליטית שהתנהלה והמתנהלת
מאז, רק מגבירים את שאט־הנפש שלי כלפי
המתרחש שם.
אני מבקש להדגיש כי בשום שלב לא הייתי
מוכן להתקרב למוסד הזה כשליח פוליטי 25 .
השנים שעשיתי עד היום במיקצועות הטלוויזיה
והרדיו לא נעשו כדי שבסופו של דבר אזדקק
לדחיפה או לבלימה פוליטית. כרטיס־הביקור
שלי עומד למיבחן אך ורק על־פי אמות־מידה
מיקצועיות, וכל מי שמוסיף להדביק לי תווית
פוליטית עושה זאת מתוך שיקולים זרים
וזדוניים.
מה שכואב באמת בכל הפרשה הזאת הוא
שרוב העוסקים כיום בענייני רשות־השידור זנחו
זה מכבר את הטיפול במשבר המיקצועי העמוק
שהרשות נתונה בו. עניינם נתון למאבקי־כוח
פוליטיים אוויליים, שאין בינם לבין ראיית טובת
רשות־השידור ולא כלום.
אני, מצירי, לא הייתי ואינני שותף למישחקים
הללו. אינני מבקש דבר מאיש, אינני חייב דבר
לאיש, ואיש לא חייב לי דבר. טוב לי בעיסוקיי
הנוכחיים.

מאחורי המיקרופון
אישה־ אחרי
שלושה חודשים
לפני שלושה חודשים הוקלטה בגלי־צה״ל
התוכנית שאלות אישיות. שאותה עורר יעהג

גזי ת
שבר שן

אומר שילון:
מחול־השדים, המתנהל זה כמעט שנה סביב
מינוי מנהל־הטלוויזיה, מעורר בי בחילה. מעולם
לא ביקשתי להיות מנהל־הטלוויזיה, מעולם לא
פניתי לאיש — לא בדרג הפוליטי, לא בדרג
הניהולי ולא בדרג המיקצועי — כדי שיסייעו
בידי לקבל תפקיד שמעולם לא הבעתי את רצוני

אם היו מי שהעלו את שמי ופנו אליי בקשר
לניהל הטלוויזיה, הרי שהם עשו זאת ביוזמתם,
על דעת עצמם ובלי עידוד שלי.

מגיש גזית
תקרית במימון

לפירסום. אחד מספר בחשאיות כי המיועדים
לפיטורים הם מפרנסים שניים במישפחות, ואז
נכנסות כל הנשים למתח. אחר מספר כי
המיועדים לפיטורים הם אותם הצפויים לפרישה
לגימלאות בחמש השנים הקרובות. שלישי
.מדליף״ כי יפוטרו כל מי שנמצאים ברשות־השידור
פחות משלוש שנים, וכן הלאה.
יחד עם זה מסתובבים מנהלים זוטרים בין
העובדים ורומזים רמזים, בנוסח :״אתה יודע, בזמן
האחרון אתה בקושי עושה תוכנית אחת בחודש,
וזה מעט מאוד.״
במצב כזה, רואים את עצמם רוב העובדים
כשייכים לשלוש או ארבע קבוצות פוטנציאליות,
המיועדות לפיטורין. איש מן המנהלים לא קרא
לעובדים להסביר להם מה עומד לקרות, ואיך הוא
מתכוון להרכיב את רשימת־המפוטרים. אחד מן
העובדים אמר השבוע :״הם מתנהגים כמו גנבים
בלילה, ואני חושש שיבוא אליי שליח באישון־
לילה, ידחוף את מיכתב־הפיטורין מתחת לדלת
ויברח.״
במצב הזה מוטרד אמנון נדב, יו״ר ועד־העיתונאים
של קול ישראל ויו״ר ועד תל־אביב,
בטלפונים היסטריים משעות־הבוקר המוקדמות.

גבי גזית, המגיש הפופולארי של
התוכנית היומית יש עניין, שבר את השן שלו
בזמן שאכל ארוחת־צהריים במיזגון של קול
ישראל בתל־אביב. הוא הלך מייד לרופא־שיניים,
שטיפל בשן הפצועה, שילם לו
ממיטב כספו, לקח קבלה וניגש לבעל־המימון,
בדרישה שיתן לו את תמורת
הטיפול. בעל המיזנון סירב לשלם. וגזית
שוקל את האפשרות לתבוע אותו על הנזק
ועוגמת־הנפש שנגרמה לו בעיקבות המיקרה
המצער.

לא־מועמד שילח (עם מנחה אגמון)
איזו פגישה ז
פרידה לישראל סגל, שבה נכחו, פרט לאנשי־הטלוויזיה,
גם עמיתים מן הרדיו, מן העיתונות
הכתובה וסתם חברים טובים, שבאו לומר שלום.
הנושא המדובר במסיבה היה המריבה בין חנן
עזרן לבין מיכאל דורון, שהסתיימה בדם,
במעצר במישטרה ובמינוי איש שיבדוק את
המיקרה.

כל שהשבתי גזמנו לפונים אליי היה שרק
אילו נוצרו תנאים מתאימים, שיאפשרו חריש
עמוק בטלוויזיה — בתחום התוכניתי, ההפקתי
והטכנולוגי — רק אילו הייתי מאמין באמת
ובתמים שאפשר להבריא את המוסד מתחלואיו
הקשים — רק אז הייתי שוקל הסכמתי, או אי־הסכמתי,
להיכנס לתפקיד. מאחר שלא נוצרו

אגמון, עם דויד מנע. היא לא שודרה עד
השבת האחרונה, בגלל בדיקות שונות שהיתה
צריכה לעבור.
מנע הוא חבר מליאת רשות־השידור מטעם
חרות. בדבריו תקף׳ א ת עוזי ברעם, מזכ״ל
מיפלגת־העבודה. הדבר לא מצא חן בעיני ממונים
שונים, שביקשו לשמוע את התוכנית לפני
שידורה.
בין השאר הועלתה הצעה להקליט את
התוכנית מחדש, בלי ההתקפה על ברעם, אר
הצעה זו ירדה לבסוף מן הפרק, ואחרי בדיקות
שונות שודרה התוכנית במלואה.

ענד. סדגדפטי
העולם הזה 2498

אומנה
השחיטה הגחדה -איו משולשת
נוכח את השכירים בגוש דו
המשא־ומתן הדרמאתי להסדר הממשלה־הסתדרות נדחה, לא במיקרה, ליום השני בלילה. התירוץ
הרישמי היה ששלושת קצוות המשולש — שימעון פרס, ישראל קיסר ויצחק מודעי — ישתתפו
במופע הפתיחה של המכביה.
למעשה, המתינו הכל לפירסום מדד חודש יוני, שפורסם, כצפוי, ביום השני בצהריים.
לפני כן עוד הספיק ראש־הממשלה לבלות, ביום הראשון בערב, כמה שעות במסיבת־גן אצל
השגריר הצרפתי, לרגל יום הבסטיליה. שום דבר לא דחק, ולכן איש גם לא ניהל שיחות רציניות עד
ליום השני בלילה.
הסיבות להמתנה קשורות בשאלה העיקרית, המעסיקה עתה את כולם: מה יהיה שיעור השחיקה
בשכר, או כפי שקראו לכך השבוע, בבניין הוועד הפועל ,״השחיטה הגדולה״ .לפירסום המדד ביום
השני היתה חשיבות מכרעת לעניין זה.
לכאורה, הצעת הממשלה לתוספת חד״פעמית בתחילת אוגוסט, בסך 14 אחוז, בתוספת מענק־חגים
בספטמבר, בשיעור 12 אחוז, תפצה על חלק מההתייקרויות הצפויות במשק בשלושת חודשי תוכנית־החירום
הכלכלית.
אך למעשה זהו מצג שווא.
השכירים לא קיבלו תוספת־יוקר בשתי המשכורות האחרונות, תוספת שהגיעה להם על־פי
ההסכמים. גם אם אחרי דיונים ארוכים אל תוך הלילה יוסכם על שיעורי תוספות־יוקר בסך כולל של
26 אחוז, הרי שמדד חודש יולי, שיתפרסם באמצע אוגוסט — ושהכל מסכימים שהוא יהיה בן יותר
מ־ 30 אחוז — יוכיח כי גם כך חלה שחיקה אדירה בשכר.

מכאן, ששיעור שחיקת השכר בשלושת חודשי הפעלת תופנית־החירום יהיה
כמיקרה הטום 30 אחוז פלוס. המחמירים מעריכים שהיא תגיע עד ל־ 50 אחוז.

הפסימיסטים מבססים את תחזיתם הקודרת על כך שמדרגות־המס יעודכנו רק בתום שלושת
החודשים.
אחר הרעיונות שהועלו ערב הדיון המכריע היה תוספות זעירות בשכר מייד אחרי חודש אוקטובר.
אך זה אינו משנה את התמונה. מה שהתברר הוא מה שאפשר היה לחשוד בו כבר לפני שבועיים:

רק השכירים נדרשים לתת את חלקם להצלחת התוכנית.

מודעי מחפש

וובו/דובות
לאריאלה רכדל, דוברת מישרד־האוצר, לא
שיחק הפעם המזל. כמה פעמים היא איימה
שתפרוש מתפקידה כפוי־הטובה, אך תמיד, ברגע
האחרון, נמצא המוצא והיא היתה נשארת, למורת־רוחה.
רבדל,
לשעבר עסקנית סטודנטים ירושלמית
מהימין הקיצוני, שהובאה לתפקידה על־ידי
יגאל כהן־אורגד ממישרה דומה ברשות־השידור,
עשתה תרגיל כזה גם בשבוע שעבר.
אלא שהפעם זה לא הלך לה. מודעי קיבל את

גאר כהן -
מעל לכל חשד
״אזרח שאיכפת לו״ פנה במיכתב מפורט
לתת־ניצב יורם גונן, מפקד היחידה הארצית
לחקירות־הונאה במטה־הארצי, ודיווח לו דל

ח״כ כהן
המישטרה לא חוקרת

שר מודעי
לא סלח לרבדל
התפטרותה. למרות תיקוותה לשוב לרשות־השידור,
או לחילופין להישאר באוצר. היא תמצא
את עצמה ב־ 1באוגוסט מחוץ למישחק.
הדוברת המתפטרת, שמילאה את תפקידה
הקשה על הצד הטוב ביותר, פנתה לדויד
אדמון, פירסומאי ואיש סודו של מודעי. היא
הסבירה שברצונה להישאר באוצר משום שדווקא
עתה, בשיאו של משבר כלכלי קשה, אין זה
מכובד ללכת. אבל גם ארמון לא הצליח לשכנע
את השר.
השאלה מי יחליף אותה לא באה על פיתרונה,
למרות שהיו שהזדרזו לציין שיהי-ה זה שלום

חשדות כבדים, שח״כ לע״ם יגאל כהן לקח
לעצמו כספי־ציבור.
תחילת. הפרשה בבחירות האחרונות לוועודה
החקלאית של ההסתדרות. כהן, בן מושב תל-
עדשים, עמד בראש רשימת הליכוד. על־פי
המידע הממוסמך, פתח כהן חשבון בנק פרטי
בסניף בנק המיזרחי בדיזנגוף סנטר, והכניס
לשם כסף שקיבל עבור קבלות, פיקטיביות
כנראה, שמסר לגיזבר במצודת־זאב.
סילבן, שרק באחרונה מונה לתפקיד יועץ השר
לענייני־תיקשורת. סילבן, בעל תואר בחשבונאות
ועסקן־סטודנטים־לשעבר בחרות, באוניברסיטת
באר־שבע, שבאחרונה היה כתב כלכלי
של חדשות, לא יהיה דובר המישרד, למרות
שכאשר נכנס לתפקידו, הוא דרש תואר זה.
אנשי מודעי גיששו אצל כתב כלכלי במעריב,
אבל נראה שהעיסקה לא תתגשם. בשלב
הראשון, עד שימצא המועמד המתאים לתפקיד
הקשה, יחליף את רבדל דויד בר־חיים, עובד
ותיק במישרד.

לידיעת כל בעלי המיגרשים הריקים בגוש־דן,
בעיקר בצפון העשיר של הגוש: בימים אלה
מתקיימים דיונים בין מישרד הפנים והאוצר על
השלשה של שיעורי המיסוי העירוני על
מיגרשים אלה, שנרכשו ברובם למטרות השקעה
לשנים רבות, ולא לבניה, שעדיין לא ניתן לה
רישיון.

עידן
אי־החדאזת והנזחנזנים יועצי־השקעות רציניים הציעו השבוע ללקוחותיהם
להמתין עד יום השני אחרי־הצהריים שבו
התפרסם מדד חודש יוני — לפני שיעשו צעד כל
שהוא בכספם.
עצה נוספת היתד, להמתין עד לסיום המגעים
בפיסגה המשולשת בין ישראל קיסר, יצחק

מודעי ושימעון סרס.

בגיליון האחרון של טיי ס מתואר הקרב הצפוי
בין חברת אי־טי אגד טי של בל טלפון קומפני
לשעבר, וחברת־המחשבים הענקית איי־בי־אם.
על־פי הכתבה בשבועון רב־התפוצה, אי־טי אנד
טי תהיה בתוך כמה שנים מס׳ 2בענף.
אבל לא רק מעבר לים. באחרונה חתמה חברת
ישרא־טל -חברת בת של כור, על הסכם שיווק
ומתן שירותים בארץ של מחשבים אישיים
ומישרדיים של אי־טי אנד טי, וההערכה היא
שעד 1990 תהפוך חברת ישרא־טל לחברה
השניה בגודלה בארץ בתחום המחשבים — אחרי
איי־בי־אם, כמובן — ותשלש את מחזורה,
שהיום הוא בן ארבעה מיליון דולר.

אבל הכל שאלו מה לעשות אחרי פירסום
המדד הגבוה, ואחרי שיחתם ההסכם בין הממשלה
וההסתדרות?
הנה שלש אפשרויות:
• תפ״ס ופק״ס: שתי תוכניות ההשקעה
האטרקטיביות של הבנקים לטווחי־זמן קצרים
יהיו כדאיים יותר בחצי השני של החודש. הסיבה:
צפויה עליה של הריבית הקרידטורית על פיקדונות
שיקליים.
• בורסה: שוב מדברים הכל על כדאיות
חזרה לבורסה, בזהירות אומנם, ותוך חלוקה של
ההשקעה שם בין אפיקים שונים ומגוונים. הנחת
היסוד היא שבכורסה לא יגעו, ושאין אפיק
השקעה אחר לכסף היוצא מפת״ם אלא בניירות
הערך.
• שחור: האפשרות הטובה ביותר, לא
חוקית אומנם, היא רכישת דולארים שחורים.
נראה שרבים עושים זאת, משום שהדולר השחור
טיפס בתוך עשרה ימים ביותר מעשרה אחוזים.
הניסיון ההיסטורי מלמד, שבעידן אי־ודאות
כלכלי מי שמחזיק במזומן הוא מלך. וההנחה היא,
שבעוד חודשיים־שלושה מזומן יהיה מיצרך די־נדיר
בשוק. ייתכן, אם כך, שההשקעה הטובה
ביותר עתה היא בכספת, שבה אפשר יהיה לשמור
את המזומנים הצמודים.

מבוקשות-סוללות
4*5ואט

המאזנים האחחנים
שר המוזהרים

כור נלחמ ת

בתוך כמה חודשים צפוי בשוק מחסור
בסוללות בנות 4.5ואט.
סוללות אלה, רחבות מהרגיל, מיועדות בעיקר
לרשמקולים, אך גם לציוד חשמלי אחר. הן יוצרו
כאן על-ידי חברת תדיראן. באחרונה הפסיק
הקונצרן לייצר סוללות כאלה, בגלל חוסר־כדאיות
כלכלי.
בשוק ניתן היה לרכוש סוללות דומות של
חברת וארטה האירופית, המיובאות על־ידי בזק
סוללות. אבל עתה גם יבוא זה ייפסק, לא משום
שאין ביקוש לסוללות, אלא מסיבה אחרת לגמרי.
מישרד המיסחר־והתעשיה דורש ממשה
הורכיץ, בעל החברה המייבאת, לבצע לסוללות
בדיקות־תקינות במכוו־התקנים, במחיר שהוא
מחצית ממחיר הסוללה פו״ב — מחיר־הקדן.
הורביץ ביקש אישור להעלות את מחיר הסוללה
לצרכן. מבוקשו לא ניתן לו. באירופה, אגב, יש
לחברה המייצרת מוניטין ואמינות בכל היבשת.
מתי, אם כן, ימצא פיתרון? אולי כשחרות
והליברלים יתאחדו. מדוע? כי הורביץ, שהוא חבר
מרכז המיפלגה הליברלית, לא הצליח להפעיל
את השפעתו על השר אריאל שרון מהמיפלגה
האחות.
הסכום הכולל שבו מדובר היה 1,577 מיליון
שקל.
החומר הגיע גם למעריב ופורסם שם בהבלטה
בתחילת החודש. מייד אחרי הפירסום הוקמה
ועדה פנימית בליכוד, לבדוק מה קרה, ומצאה את
כהן חף־מפשע. אגב, לא ברור איך הסביר שם כהן
שסכומי הקבלות שהוא חתום עליהן לפקודת
מגישי שרותים שונים לא שולמו כלל למי
שנועדו. אבל לא זה מה שחשוב. מה שחשוב הוא
התנהגות המישטרה.
עוד ״אזרח שאיכפת לו״ הגיע ללישכתו של
גונן וביקש לדעת מה תעשה המישטרה בתלונה.
בדיוק באותו הרגע עסק גונן בגזירת הקטע
הרלוונטי ממעריב ותיוקו בתיק של יגאל כהן.
״אחקור רק אם אתבקש אישית על־ידי המפכ״ל
או שר־המישטרה,״ השיב גונן, על־פי גירסת
האזרח, שהיה מזועזע מהתשובה.
ה עו ל ם הז ה פנה לדובר־המישטרה כדי
לבדוק מדוע אין פותחים בחקירה נגד כהן.
התשובה עדיין מתמהמהת.

בעוד כחודש יתפרסמו המאזנים החצי־שנתיים
של הבנקים. לגבי ארבעה מבין מנכ״לי
חמשת הבנקים זה עשוי להיות המאזן האחרון
שבו הם קשורים. ייתכן מאוד שעד לפירסום
המאזן הכולל, בתחילת שנת ,1986 הם ייאלצו
להיפרד מכיסאותיהם, אם ועדת־החקירה לעניין
ויסות מניות־הבנקים תטיל על הארבעה אחריות
אישית למפולת, ויחד איתם על יושבי־ראש
מועצות־המנהלים, כמו ארנסט ימת מבל״ל,
ואפרים ריינר מבנק־הפועלים.
בדיקת העולם הזה גילתה, שבבנקים אין
מתרגשים מסיכומי המאזנים החצי־שנתיים.

יו״ר יפת
מסקנות בשער
מדברים שם על ארבעה חודשי פעילות טובים
שהתקלקלו מעט במאי וביוני, בגלל מה שהב
מגדירים כ״מירווחים פחות טובים במערכח
השיקלית״.
לעומת זאת, כאשר שואלים בבנקים עק
התחזית לחצי השנה הקרובה, נתקלים בפקידיב
מלאי־חרדה, בעיקר משום שבימים אלה יוצ<
כסף רב מתוך המערכת.

—יי* כך ציזן עיטדין

גברת
הברזל

מה קווה

להתחתן היא לא כל״כך אוהבת, כנראה, רדתי
בן־אברהם היפה. עובדה: עד היום היא לא
נשואה. לעומת זאת, היא מאוד־מאוד אוהבת
לנסוע לחו״ל. בשביל שני הדברים האלה, הדבר
הכי־טוב שיכול היה לקרות לה זה שהיא פגשה
את ויקטור.
ויקטדר הגיע ארצה לפני שנה וחצי, כדי
להשקיע הרבה כסף במופעי הברייק־רנס שהפיק

נשים, נשים, נשים! איזה יצורים מוזרים הן! מה
שיש להן אינו מספיק להן, והן רוצות עוד.
הנה, למשל, אני אללי. איזה גוף? איזה
פרצוף? ובעיקר איזה טוסיק? אני בטוחה
שמהגברים המעריצים את הטוסיק העגול שלה
אפשר היה להקים מיפלגה בעלת 13 מנדטים
לפחות — יותר מהמפד״ל, ש״ס ואגודת־ישראל
ביחד. כשהיא עוברת ברחוב, מושפלות כל
העיניים כלפי מטה, וקצוות הפה כלפי מעלה.
התחילו לקרוא לה. הטוסיק של המדינה״ .לא
בזילזול. להיפך, בהערצה.
אז בהתחלה היא חייכה והיתה מבסוטה
ונידנדה את הטוסיק מצד לצד בגאווה, אבל
במשך הזמן היא התרגלה לעניין ונמאס לה הכנוי
.התחת של המדינה״ .חשבה חשבה והחליטה
להעביר את הפואנטה לחלק אחר של הגוף.
לא שהיו לה שדיים לא יפים, חס וחלילה, אבל
היא רצתה שיהיו לה השדיים הכי־יפים במדינה.

רותי בן־אברהם
שלושה חודשים רצופים בארץ

אני אללי מלפנים
-אחר־כך השדיים

אני אללי מאחור
קודם הישבן -
עשתה מה שעשתה, ועכשיו היא מסתובבת
ברחובות עם שתי גבעות עגולות ורוטטות
ואנשים כבר התחילו לקרוא לה. הציצים של
המדינה״ .נשים, המתעניינות בעניץ שדיים,
שאלו אותה מה היא עשתה, ואני אמרה שזה הכל
מהתעמלות. באותו שבוע עמדו אלפי נשים בתור

למועדוני־התעמלות. רק אני החלטתי שלפני
שאני נרשמת לקורס־התעמלות אני מבררת
בדיוק איזה סוג של התעמלות זאת, וכמה היא
עולה.
הסתבר שזו התעמלות העולה אלף דולר,
ועושים אותה ככה: קמים בבוקר, רצים מהר־מהר
לנמל־התעופה, שם מפעילים את שרירי הרגליים
ועולים במדרגות למטוס. אחר־כך נותנים לשרירים
לנוח, עד שהמטוס נוחת בלונדון. שם רצים
שוב לבית־חולים, ואז עושים מתיחה לגוף ונשכבים
על שולחן־גיתוח בפוזה פשוקת־איברים.
בשלב זה מגיע מעמל בחלוק ירוק ומסיכת־מנתחים,
ובעזרת סכין וחומר פלסטי הוא מעמל
את השדיים במשך כשעה, והבחורה יוצאת משם
כשיש לה השדיים שהיא בוחרת לה. התעמלות
אשכרה.

של מי העיניים?
הנה סיפור בלי שמות, ובכל זאת הוא סיפור יפה.
בחורו! נחמדה אחת נישאה ב־ 1973 לבחור נחמד אחד. אחרי חצי שנה של נשואין פרצה
מילחמת יום־הכיפורים, והבחור נהרג.
מאז האשה לבר. אומנם יש חברים, דש חברות, דש חיי״חברה, אבל אץ אהבר״ ומה שנראה לה הכי
נורא שלא היו לה ילדים. עכשיו, כשהבחורה הפכה לאשה בת יותר מארבעים, היא תפסה פחד שהיא
תגמור את חייה ללא ילדים. חברותיה שיכנעו אותה שאפשר לעשות ילד גם ללא בעל, וזה בדיוק
מה שהיא עשתה.
ביום שישי האחרון, בביתו של מאמן־בדדרגל ידוע בהרצליה, נחוגה מסיבה של התינוק. כל
החברים והחברות באו להשתתף בשימחה. השימחה התחלקה לשני חלקים. בחלק א׳ כולם אכלו
ושמחו ובירכו והסתכלו ברך הנולד. בחלק ב׳ ,כשראו שהילד הוא בעל עיניים גדולות וכחולות,
הסתובבו כולם בסלץ הגדול של מאמדהכדורגל, וכל אחד הסתכל בעיניים של הגברים, כדי לגלות
לאיזה מהם יש עיניים בדיוק כאלה.
אותנו בהעולם הזה לא מעניץ בכלל מי האבא. אנחנו שולחים ברכות חמות לאמא האמיצה ולרך
הנולד, בעל העיניים הכחולות הגדולות.

ראיתי את התוצאות, והייתי מוכרחה לנגוע
בעצמי ולהרגיש את השריר. ביקשתי רשות
מאני, והיא אמרה שמותר לי לנגוע, אבל נורא
בזהירות, כי זה כואב. אז בעדינות״בעדינות
שמתי אצבע על השד הנהדר הזה ו״.הופ, עפתי
אחורה שלושה מטר כמו מכפפת־בוקס. שאלתי
אותה מה העניין הזה, ואיך גברים מסתדרים עם
זה, ואני גילתה לי שבשביל יופי צריך להקריב.
כדי להיראות מקסים צריך להקריב את הסקס.
היא לא מרשה לשום גבר להתקרב אליה, וכמובן
שלא לנגוע בה בשום מקום. כל הזמן היא צריכה
ללבוש חזייה, וכמובן אסור לה חס וחלילה לשכב
על הבטן, כי מייד היא תיראה כוכבים מרוב
כאבים,
מה הם הכניסו לה שם? ברזל? אלומיניום?
פלדה?

כאן אמנון ברנזון. המופע לא הצליח, וכספו
של ויקטור הלך לאיבוד.
אחר־כך הסתבר שלא רק שרווחים לא היו,
והכסף שהיה הלך, אלא שיש עוד המון חובות
וצריך להתחיל להחזיר אותם לאנשים. ויקטור
נסע ללוס־אנג׳לס כדי להתחיל ולהרוויח שוב
כסף, ולהחזיר לנושים שלו פה. אבל בדרכו
ללוס־אנג׳לס הוא היה עצוב מאוד. גם בגלל
הכסף, אבל בעיקר מפני שכאן הוא השאיר את
רותי בן־אברהם.
מאז הם בקשר. היא לא רוצה לגור באמריקה*,
והוא לא יכול לגור בארץ, וזו בעיה גדולה.
אבל בן־אדם כמו ויקטור לא מוותר בקלות.
כל שלושה חודשים הוא שולח לרותי כרטיס
למקום אחר באירופה, ואת הכרטיס השני הוא
קונה לעצמו. ככה הם נפגשו בשנה האחרונה בכל
בירות אירופה, וכל פעם בילו כמה ימים ביחד,
ואחר״כך כל אחד חזר לארצו ולמולדתו.
עכשיו כל החברים שואלים מה קורה, כי כבר
שלושה חודשים רצופים רותי לא עזבה את
הארץ, ואנשים מתחילים לשאול מה קורה
ביניהם. מס־נסיעות? מי יודע?
הסוציאליסט הכי נחמד
הציירת רחל טימור לומרת מהנסיון,
מסתבר. עוד בטרם נגמר המישפט שמנהל נגדה
מחזרה האחרון דרס אופז, בעניין 500
הדולארים שהוא רוצה ממנה בחזרה, החליטה
רחל שהיא לא מתעסקת עוד עם גברים רודפי-
בצע.
נו, אז איפה מחפשים גברים כאלה? חשבה
וחשבה והגיעה למסקנה שאולי בוועד־הפועל יש
איזה סוציאליסט אמיתי. הלכה לוועד־הפועל,
חיפשה וחיפשה, ולא מצאה משהו. אבל אמרו לה
שכאשר ירוחם משל היה צעיר הוא דווקא
נראה טוב. מה עושים עם אינפורמציה כזאת?

רחל טימור
נמאסו כל רודפי־הבצע
הולכים מייד לבדוק אם למשל יש בן.
ככה התחיל הרומאן החדש של רחל טימור עם
מאיר משל, בנו הגרוש, כלכלן ואב לשניים.
מאז רואים אותם ביחד בכל האירועים הנוצצים
בתל־אביב.
כששאלתי את רחל אם זה רציני, כל מה
שהיתה מוכנה להגיד זה ״מאיר הוא הבחור הכי־נחמד
בארץ״.
תבינו מזה מה שאתם רוצים.

נ011110 1

11111

מאת

זוג קונצפטואלי
מי שהמציא את האימרה שלכל סיר יש
מיכסה, ידע על מה הוא מדבר.
הגילוי האחרון שלי הוא על המיכסה של
רדתי גלזר מירושלים, בעלת אוזן הנירוסטה.
את רותי רואים מדי ערב במקומות הכי־נוצצים
בירושלים, ובכל מסיבה טובה בארץ,
ויחד עם זאת היא שמרה על בדידותה במשך 13
השנים האחרונות. זה די ברור שרוב הגברים קצת
מפחדים מדבר כל־כך בולט כמו רותי, ובגלל
הפחד הזה הם לא מתקרבים אליה ולא מצליחים
לגלות שמתחת לתערוכה על הראש מתחבאת
דווקא בחורה נחמדה. זה לא נראה גם בטלוויזיה,
כשהופיעה לצד פנינה רוזנבלום וקארין

גי פ גז
הייצור הכי שמח במסיבה של עורך־הדין
צגי לידסקי היתה יונה לחוביץ. היו לה כמה
סיבות טובות מאוד לשמוח. בימים אלה היא חזרה
מחו״ל ממתיחת־הפנים השלישית שלה, ואני
מאמינה שאפילו היא בעצמה לא יכלה לתאר
לעצמה, כמה משגעת היא תיראה אחרי הפעם
הזאת. כולם באו לחגוג עם לידסקי את הוצאת
סיפרו העשירי, אבל כולם חגגו עם יונה את
ניתוחה השלישי. האשה הזאת, המתקרבת כבר

דונסקי.

גם אביטל מוסינזון שם לב לעובדה הזאת,
והוא החליט שהגבר היחידי שלא יתפוס פחד
מרותי הוא סטיבן ברקוב, איש״תיאטרון הגר
רוב הזמן באנגליה. באחת מביקוריו של ברקוב
בארץ הפגיש אותו אביטל מוסינזון עם רותי. היא
הסתכלה בו, הוא הסתכל בה, ומאז היא האשה
שלו בארץ, להבדיל מהאשה שלו בלונדון.
בכל פעם שברקוב מגיע ארצה, מודיעה רותי
לכל חברותיה וחבריה שהיא יוצאת מהמחזור
והיא שייכת באופן בלעדי לסטיבן, שאגב לבוש
בדרך כלל יותר מצחיק מרותי עצמה.
בימים אלה הוא עומד להגיע ארצה לתקופה
ארוכה, כדי לביים את המישפט לקפקא
בהבימה, ורותי כבר נמצאת במתח: מה תלבש
לכבודו. אף אחד אינו מנסה לנחש מה הוא ילבש

יונה להרביץ (משמאל, עם הזמרת נירה גל)
-לרשות אמו

מירי לחוביץ
הבעל חזר -
לגיל ...שוברת את כל החוקים של היופי, ואני לא |
מכירה אף בחורה אחת בת 8ז שאינה מסתכלת ;
בה בהערצה ובקינאה. זה מבלי להזכיר בכלל את1
סוג המבטים ששולחים אליה הגברים מכל עבר.
אבל זאת לא היתה הסיבה היחידה שבגללה
חייכה יונה והיתה מאושרת. בעוד חודש ימים
יקבל בנה של יונה, גלי, את הגט המיוחל מאשתו
מירי. אני לא יודעת כמה ייחל גלי לנס הזה,
אבל אני יודעת כמה ייחלה לו יונה. עכשיו היא
ניצחה. הבן גר בבית של אמא, וכולם מאוד־מאוד
מאושרים ויפים.

השואלות את פקיד־הקבלה במלון ״פיזה כבר
הגיע?״
הרומאן האחרון שלו היה, כמו שכולם יודעים,
עם שרון קלצ׳ינסקי היפה. אבל אז הוא נסע
לכמה ימים כדי לחתום על החוזה המפתה. ליד
החוזה המפתה עמד עור משהו מפתה, בדמותה
של בחורה הולנדית צעירה ויפה. פיזה חתם על
שני הדברים וחזר ארצה׳ ,לסידורים אחרונים
שכללו פרידה נרגשת משרון.
אחרי הנשיקות והדמעות וההבטחות לאהבה
לנצח עלה פיזה למטוס, כשבידו אלבום־תמונות
ענקי, מלא בתמונותיה של שרון, שקיבל ממנה
במתנה. לא ברור כרגע איפה מונח אלבום־
התמונות. הדבר היחידי שברור כרגע הוא שפיזה
לא נפרד מההולנדית העונה לשם מרגרי.
הם לא נפרדים בבית, הם לא נפרדים ברחוב
כדורגל ממוחשב
מה מעניין אתכם, ספורט או אהבה?
יופי. גם אותי. אז בואו נעזוב את כל סיפורי
הליגה, והחוזה השמן שקלן חתמה עם דויד
פיזנטי, וכמה גולים הוא יכניס, ואיזה בעיטות־עונשין
הוא יעשה, ונעבור ישר לליבו של פיזה
החתיך.
ידוע בכל הארץ שהבחור הזה הוא שובר־לבבות
עם דיפלומה. ובמיוחד הוא אוהב לבבות
עד גיל ,18 וגם אותם לזמן לא כל־כך ארוך.
בסביבת נתניה, מקום מגוריו, לא נשאר אף פרח
לא־קטוף על־ידו, ושמעתי שכאשר הוא מגיע
לתל״אביב משתרך תור ארוך של ילדות יפות,

סטיבן ברקוב
אי־אפשר לדעת -

דויד פיזנטי
-ואיפה ההולנדית ז

שרון קלצ׳ינסקי
איפה האלבום -

והם לא נפרדים גם כשהם נוסעים ביחד במכונית
מרצדס 190 מודל 85׳ ,שפיזה קיבל מקבוצת־הכדורגל
החדשה שלו. וזו לא סתם מכונית
מרצדס חדישה, זו מכונית ממוחשבת לאללה.
למשל, אם היום בערב הוא הולך לישון, וכבר הוא י
יודע שמחר בבוקר יהיה קר, הוא ממחשב את
המכונית כך שבשעה 8.45 יהיה החלק הקדמי
חם, והחלק האחורי פושר, וגם הרדיו יידלק
בדיוק ב־ ,8.50 והקלאץ׳ (בטח אין קלאץ׳
במכונית הזאת) ישתחרר ב־.8.55
בארץ יש רק מכונית אחת הדומה לזאת, והיא
שייכת דווקא לעמנואל שפר, מאמן־הכדורגל .
לשעבר ותעשיין עשיר. דומה, אני אומרת, כי
היא לא ממוחשבת, שפר לא יכול להחליט איזה
חום יהיה לו מחר בבוקר באוטו שלו. איזה חיים
קשים!

רותי גלזר
מה הוא ילבשכשיירד במדרגות המטוס. יודעים רק שבביקורו
האחרון בארץ הוא ביקר בכותל המערבי וראה
שם כמה חרדים לובשי שטריימל, וזה מצא חן
בעיניו.
כל הסיפור הזה בא כדי שתדעו שאם אתם
הולכים ברחוב ופיתאום אתם רואים איזה דבר
קונצפטואלי הולך לקראתכם, תדעו לכם שזהו
בטח הזוג גלזר־ברקוב שהתלבש יפה.

נבחרת המחתרת תתאמן
בכדורי־־סל בעלי ניצרה
צ׳ארלס מנסו! וחבורתו יחזק! את המחתרת
כשחקנים מן המניין שמיר יהיה שוזקן־חזץ

העיתון החי ביותר ב מדינ ה
גליו! מס׳ • 10 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

לוקש כזה לא
אכלתי 1מאז הצנע
עשרות מעוטי־יכולת פשטו בשבוע
שעבר על דוכני העיתונים,
וחטפו את העיתונים שבהם הופיע
תלוש־המשכורת של יצחק מודעי.
.אני גוזר את הלוקש, מוסיף מים
ומלח ומבשל על אש קטנה,״ אמר זקן
מזה־רעב לכתבנו, כשהוא לועס גיזרי־עיתונים.
,אני מעדיף דווקא את
הלוקש שפורסם בחדשות, כי הוא טרי
יותר.״

הלחם -עלה!
הדלק -עלה!
המסובסדים -עלו!

״העולם הבא״ מצליח להוריד
את הרמה!
חשב הכנסת מראה את משכורות השרים

השמועות על העלאה הצפויה
בתעריפי קופת־חולים הביאה להסתערות
מוגברת של חולים על המיר־פאות,
בתיקווה להתאשפז במחיר
הישן. כתבנו, שהיה נוכח במקום
במקרה — רק לשאול שאלה — ראיין

אחדים מהפונים.
צביה חרומת־אף, אם לתינוק בן
שנה. :בדרך כלל הילד מקבל אנגינה
בתחילת ספטמבר, אבל אז לא נוכל
לחדשות לעצמנו את זה. לכן אנחנו
מסתפקים עכשיו בשפעת אסיאתית.
אין ברירה, צריכים להצטמצם והילד
יקבל את האנגינה והחזרת שלו לקראת
הבר־מיצווה.״
דני כרוני, גימלאי. :אני צריך למסור
בדיקת״שתן בעוד שבוע, ובאתי
לבקש לקבל את התוצאות מראש.
אמרו לי שגם כאן יש אפשרות לעשות
כמו בבורסה בדיקה בשורט.״

ספקולגסים
של כרטיסיות
-היזהרו!!!
כותרות גנובות

מי שחשב שיוכל לספסר
בכרטיסיות־אוטובוס טעה. נהגים
יורשו לנקב בין 2ל־5
ניקובים בכרטיסיות ישנות —
הכל לפי שיקול דעתו של
הנהג בשטח.
מישרד־התחבורה שוקל הגשת
תלונות פליליות נגד אזרחים
שבידיהם כרטיסיות ישנות,
ללא קבלה מתאימה.

נלכדה כנופיה שגנבה
מכוניות כדי למכור את
צמיגיהן למפגינים.

ש>מעוו 0ר פ:
א שמור על פבוד>
בכל מ חיר
אפילו הדבר כרוך בהתרפסות באבק
סנדליו של שמיר, ובבליעת הצהרותיו
של דויד לוי.

תיקון טעות

עם סיומה של השביתה
בדובר — ,לא צפוי מחסור
במעשנים .־

הפגיעה בשכר לא תפגע
בשכירים — אם הם
יידעו לשמור על רמתד־ד
חיים שלהם.
התאבד בקפיצה ממדד
יוגי.

שר־החינוך הוציא צו־חירום,
שעל פיו יש להקפיד
על חינוך לדמוקרטיה.
בהודו 100 :מיליון ביצים
הושמדו ול־ 50 מיליון
ההודים — שלום, במיסגרת
המילחמה בהתפוצצות ה־אוכלוסיה_

הממשלה הגישה הצעת
אי-אמון בטלוויזיה, בגלל
התוכנית הכלכלית.

מובטל אחר

.אלה הם כדורי־האיממ שלנו במישוזק הקט־סל ״.הסביר רכדהביטחח
ביו״ש, המועמד להיות מאמן נכחרת־המחתרת, לשוטרים שחשפו בביתו
מצבור גדול של רימוני־רסס.
נבחרת־המחתרת בכדורסל תתבסס דווקא על מצטייני קבוצת הקט
(־וטסדרגל של המתנחלים, שהוכיחה יכולת גבוהה במישחקה נגד ראשי
העדים(פוצץ בתוצאה ,0:3אחרי מחצית הרגל) ואשר שמה את ישראל
על הנפץ. לאחרונה החליטו הקלעים המצטיינים לעבור הסבה מיקצועית
לכדורסל, אשר, כך הם מקווים, יאפשר להם להגיע.גבוה יותר׳ (מהברד)
עד לשק־האשכים 8/\8££1-841±כדי להבטיח אחודקליעה נאות,
נדרשו כל הקבוצות מהמיגזר הערבי להצמיד לחזות שחקניהם מטרות
תיקניות. המישטרה ומישמר־־הגבול ידאגו שאיסוף התרמילים ופינוי
הגוויות יתנהלו ללא הפרעות.

ה שבוע

עליות המחירים
לא פגש
ב״השלם הבא״

בהרת חורים בסירפאות קופורחורים

מאת כתב הספורט של -העולם הבא״ ,יד הנפץ

בירכהולץ

בטעות פורסמה בשבוע שעבד תמונת עורפו
של מובטל אחר במקום תמונתו עורפו של מד
ישעיהו בירכהולץ (בתמונה משמאל)

המישטרה חסמה כמה א־פיקי־השקעה
ברח׳ הירקון,
בעוצרה 10 זונות שעבדו

כמקום.

עקב הקיצוץ במישרד־הביטחון
מצד אחד, ועודפי
הביצים במשק — יגוייסו

השמועה על הכוונה
להעלות את תעריפי שי-
חות־הטלפון גרמה לבה-
לת־שיחות בציבור היש ראלי.
אלפי
אזרחים מיהרו
לטלפן, ויצרו דוהק רב ב-
תאי-הטלפון הציבורים.
ביקוש רב הורגש בשיחות
ל* ,15 ופרשגים הט-
בידו זאת ברצון הציבור
לדעת את השעה קודם,
לפי האמור, ויפה שעה
אחת לפגי השעה אחת
ועשרה.

איך טסים לניו-יורק
מבלי לשלם
מיסים

.שמעת? פרס אמר שנשארנו עם
350 דולר לנפש בקופת־המדינה?״
*מצויץ! זה מספיק למס־נסיעות
ולכרטיס באוניית מעפילים עד קפריסין!׳

7027
77/770
נקב׳//

הפגנה סוערת מלווה בשריפת
צמידים ושרשראות־זהב היתה אמש
בסביון. תושבי הווילות מחו בזעם כנגד
העלאת תעריפי התחבורה הציבורית,
אשר גרמה לכך שהגננים והעוזרות
מיהוד אינם יכולים להתייצב בזמן
לעבודות־הניקיון, ועל כן נאלצו דיירי
הווילות לייבא מובטלים מגרמניה —
דבר שהוא בניגוד למצפונם. אבל, כפי
שהגדיר זאת דייר במצוקה. :צריך
לפתוח דף חדש עם הגרמנים, ואם יש
אצלם אבטלה, ואנו יכולים לעזור, אז
למה לא?״
חידת הגליו
פשוט מאוד. עולים
למטוס בלוס-אנגילס.

תרנגולות מנהלות למשימות
הפצצה.
אחרי הצטרפות עצורי־ה־מחתרת.
אליצור תל־צור״
לליגה לכדורסל — צופים
הרבה פיצוצי מישחקים.

חולה גרדת זכה כ200-
אלך שקל בחיש־גד.
אירגון מחלקי־הגאז מחה
נמרצות על אספקת גאדחי־נם
בהרצליה.
אירגון־גג התמוטט, וקבר
תחתיו 5אירגוני־בת.

רכז ביטחה גירש, בעל
מחסן נשק פרטי שכלל בזו•
קות, טילים, רימונים ותותח
מתנייע: מאז שהמישטדה
החרימה לי את הנשק —
איני ישן בלילות מרוב
פחד.

מי אמר למי, מתי ולמה!

יהיה

טוב

״באוקטובר
יותר!״
.1המלך חוסיין לראשי
.,ספטמבר השחור״ ,בספטמבר
.1970
.2לנין לטרוצקי, שבוע
לפני מהפכת אוקטובר.
.3הנמלה לצרצר, בתחילת
עונת ריקודי־הקיץ באודיסה
שבמדינת קרילוב.
.4מדד יולי למדד אוגוסט,
במועדון נובמבר ביפו.
בין הפותרים נכונה יוגרל
מדד יולי.

שר־הבריאות:
מחירי הטיפול
הרפואי
לא יועלו!
מחיר הטיפול הרפואי של חברי־כנסת
ושרי־ממשלה בארצות־הברית
— לא יועלה. סיכום ברוח זו הושג
אמש בפגישה בץ הנשיא רגן ומזכ״ל
ההסתדרות, שייצג את שר־הבריאות
ואת ציבור־הפועלים הישראלי. הקפאת
המחיר לאישים הישראליים תקל
במאוד על מצבו של השכיר הישראלי,
המממן טיפול זה, וכדי שהוא לא ייצור
בהלת־קניות, הסכימה ההסתדרות להעלאה
במחירי המס האחיד.

קבוצת דובק
קבוצת רובל, יצרנית סיגריות איכות
מונטנה, טיים , 100 ברודווי , 100 טייס,
ברודווי , 80 שרתון, נלסון פילטר ואירופה.
אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

כ״ ח תמוז ת שמ״ה17.7.1985 ,

מיספר 2498

ה מ חי ר 1850ש ק לי ם (כולל מע״מז