גליון 2499 מתאריך 24 ביולי 1985

ו׳ אב תשמ״ה24.7.1985 ,

מיססר 2499

מ ש\\ 7ז ס עי ם ז?זל
לשמ\ רעל\ז מ ש \ 7ל
מ כי ל ״י ד ז ^ ממץ!י \ 7מהפכפ \זמ\רכב מגז\מרים סבע״ ם.

מכוונים
3ם הם לא שכח!
גם לא״יהודים עדיין זוכרים את
השואה ואת הנאצים.
שלא תחשבו שרק אנחנו, היהודים, עדיין
חיים את נושאי השואה והנאצים. הנה, כאן,
התעוררה, לאחרונה, מהומה רבתי בעניין שהוא
ממש שולי. מעשה בחברת־התעופה בריטיש
איירווייס, שהחליפה את מדי דיילי האוויר
והקרקע שלהם במדים חדשים.
ואז, מה עורר את רוגזו של קברניט־מטוס
אחד בדימוס, עד שהוא פנה בתלונה לעיתונות?
העובדה שהקישוטים למצחיות הכובעים וחפתי־השרוולים
של המדים החרשים עשויים פלא־טינום
(או חומר דמוי־פלאטינום) .״האם שכח
המעצב,״ היקשה אותו קברניט ,״שגם סימלי־הדרגה
ותגי־היחידה של קציני האס״אס הנאציים
ג׳ק רוזן, לונדון
היו עשויים פלאטינום?״

פינוי צזזאר־הבקבוק

כן ״וולח״ ,אבל ישנה
על וולוות חד שות לראשי״עיריות
(העולם הזה .)26.6
בידיעה בנושא רכישת מכונית וולוו חדשה
לראש עיריית רמת־גן צויין, כי בשבוע שבו
הגיעה המכונית לרמת־גן, הגיעו שלוש מכוניות
דומות לשלוש רשויות מקומיות נוספות, וביניהן
בני־ברק.
זה מידע בלתי־מדוייק, שכן עיריית בני־ברק
אכן רכשה מכונית מדגם זה, אך משומש, מודל
,׳83 מחברת־השכרה, והיה זה לפני כשנה ומחצה.

אברהם טננבוים,

מות הצנחנים

מזכיר העיריה, בני־ברק

עוד על אסון מעגן(העולם הזה 3.7
ואילך).
(א) אסון מעגן לא אירע ב־ ,1955 אלא ביולי
. 1954
(ב) כינוס מעגן בא להנציח פועלם וזיכרם של
שיבעת הצנחנים (מבין 32 שליחי־היישוב,
שהוצנחו באירופה) שנפלו, ולחנוך את בית־הצנחן
על־שם פרץ גולדשטיין, שהוצנח
ביוגוסלוויה ופעל בה ובהונגריה, שם הוצא
להורג.
(ג) בין 17 חללי אסון מעגן, עת נפל המטוס
לתוך הקהל הרב, היו גם ארבעה מ־ 25 הצנחנים
ששבו חיים מאירופה ובאו להשתתף בכינוס.
יעקב מרקוביצי, חיפה

זב״ש על הקנז״ש
על מהירות נהיגתו של נהג השר־ללא״תיק
(העולם הזה .)17.7
הסיפור על המעקב של רפיק חלבי אחרי
מכוניתו הדוהרת של השר־ללא־תיק בכביש
ירושלים תל־אביב לא כל־כך ברור לי. קודם כל,
אני לא מבין מה חלבי תיאר לעצמו כשהגביר את
המהירות שלו ועבר בהרבה עשרות קמ״ש על
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2499

שימעון סרס הצליח למנוע הכללתם של
שני אישים מהשטחים הכבושים ב•
מישלחת הירדנית־פלסטינית לוושינגטון
-על־ידי כך שנפגש
איתם באישון־לילה, וניסה
ליצור את הרושם שהם!
נמצאים כבר מזמן בכיסו.

נפט על הכחנת
פלאטו שרון מחפש כסך • צרות
בקניון״ שברמת־גן • החובות של
עסקני הליכוד בהסתדרות
• יצחק מודעי אומר
דבר והיפוכו • הכנסת
תפיל את מניות הנפט?

נמעט שגויר
מיופה הכוח המצרי, מוחמר בסיוני, שהוא
שגריר לכל דבר, מלבד התואר, מספר להעולם
הזה על מישפחתו, על הקריירה שלו בצבא
המצרי, על פגישת־הפיסגה בין
פרס ומובארכ, מגלה כי אינו
^ 4 5שותה אלכוהול ומכריז :״אני
אמנם דתי, אבל לא פנאטי!׳

הסכנה הצהובה
סכנת הדיזנטריה חלפה. אך במקומה הופיעה
חמורה ממנה: הצהבת. בקריות של
מיפרץ חיפה כבר החלו בחיסונים המוניים,
אך יעברו שבועות עד שייוודע אם הסכנה
נמנעה או שהיא מאיימת על כל הארץ.
בינתיים חוסנו רק ילדים. גילאי 5
עד . 10 המבוגרים החוששים
צריכים כנראה להסתדר לבד.

כתבת השער האחורי:

נערת הכספומין

נאווה סיאני(בתמונה) ,לשעבר פור־צת־כספות.
נעצרה בחשד שעמדה
בראש פלוגת־נערות שהציעה שרר
תי־מין בדירה תל־אביבית. תמורת
12 אלף שקלים. כיצד
מתייחסים פרנסי תל־אביב
לתופעה העירונית הזאת?

סובר או משוררי שוחד מסך

האם הוא משוררה שאלו השבוע המומחים בישראל. כשקראו את דיווחיו המוזרים
ביותר של השגריר עובדיה שופר. תפקיד
השגריר. כידוע. הוא לשקר לס־ען
המולדת. אך האם למולדת
הוא צריך לומר את האמתי

סגרהשר והרוקש

סגן־השר עדי אמוראי ואשתו משתכרים
שניהם ומפרנסים שלוש בנות מתבגרות.
רותי אמוראי מפרטת באוזני העולם הזה
את ההכנסות ( 1,270,000 שקל) ואת
ההוצאות ( 1,200,000 שקל).
״אנחנו חיים ממש כמו כל
השכירים!״ היא מכריזה.

הזמרת
ן אביר
המרתות

מנהלי הטלוויזיה מ ק פי די ם ל הר או ת
על המסך רק א ת מי שיכול להב טי ח
להם אתמעמדם ברשות״השידור.
מוות ו חיים בי ד הלשון -וככל שה־לשון
ארוכה יותר־ כך מ ת־
) יישב עליה העכוז המת־ראיין
בנו חיו ת רבה יותר.

רחר המרחרח
מרווחת:

הנאשמים במישסט אירגון־הטרור היהודי
הקשיבו לגיזרי-הדין -ופרצו כולם בצחוק.
גם ידידיהם חשפו שיניים שודד
קות. מאסרי-עולם, מסתבר,
הם עניין מצחיק מאוד,
כשבאופק מחייכת החנינה.

לודמילה

העיתונאי נתן זהבי
טען כי שכב עם אשת
סוחר״הנשק -מישהו
מאמין כי יש לה טעם
כזה בגברים! • הפרשה
של בתיה ישראלי
והבלופים של בעלה,
אלי • מיכאל ברונו
מכסח מישפחות של
פרופסורים • חווה לוי
(בתמונה) ישנה עם פיצי
טונסקי בחדר אחד -
מטעמי חיסכון,

לודמילה (ברוסית :״אהובת העם״) תי כון
הי א א שה פעלתנית, המו שכת תשו־מת־לב
והעמלה לל א הרף למען בעלה,
דן, שהוא ח״ב אפור. יש ל ה
דיעות בכל עניין ועניין,
ו הי א שמחה לספר או תן
השבוע להעולם הזה.

שיניים מפלילות

ייוי ^-י ^יי

יהודית רביץ (ב תמונה)
שרה סר במסיבה,
נדות

ה אביר החד ש ב חייה,
שלמה ניצן,
חיכה לה במדר גות,
בעוד עושה ה ל הי טי ם
קובי אושרת חוגג א ת
מ סי ב ת יום הולדתו ה־ .41

111נ ע 11י1
ם טם

על בית״הלורדים במישטרה (העולם
הזה .)17.7
מדור תשקיף האחרון יודע לספר כי חמישה
ניצבים במישטרה, על סף גיל־הפרישה, אינם
ממהרים לפרוש ובולמים בכך את קידומם של
קצינים בכירים ציערים.
סליחה, מה הם מציעים? להוריד את גיל־הפרישה
ל״ 60 או ל־ ,55 או, אולי, אפילו, ל־ ,50 או
לעשות מה שהאסקימואים עושים, המוציאים את
זיקניהם מחוץ לאיגלו שלהם ומשאירים אותם
על הקרח?
אני יודע, הכוונות הן טובות: ריענון־הצמרת
וכו׳ .בדיוק כמו שצה״ל עושה בימים אלה, כאשר
הוא שולח הביתה עשרות תתי־אלופים ואלופי־מישנה,
כדי לפנות, כפי שנאמר, בלשון העדינה׳
של הורעת צה״ל, את ״צוואר־הבקבוק״.
אבל מי אומר שזה הפיתרון הנבון והטוב,
למישטרה, לצה״ל או לכל הירארכיה אחרת? הנה,
אני, בהחלט אינטרסאנט בנושא. אני מנכ״ל של
חברה גדולה שכל אחד מחבורת הסמנכ״לים שלי
מת לרשת אותי. אבל אני בן 59 וכוחי במותניי,
ומה שהרבה יותר חשוב, בראשי, ושהאדונים
הצעירים יואילו להתאזר בסבלנות עוד שש
שנים. גם אני הייתי כמה שנים טובות סמנכ״ל,
לפני שהייתי למנכ״ל.
מסיבות מובנות (שש השנים הבאות!) ,אני
מנהל פללי, תל־אביב
חותם —

ה מינ טל רו ת

כתבת השער הקדמי:

זכה באוטו־טוטו ונדרס על־ידי
מוכר לוטו -בתחרויות באולם
סגור במכביה זכה מנחם בגין
במדליית־זאב -הרב
שרץ מפ״ס יוזם חוק־ה־סרטן(שרימפס.
בלעז).

השוטרים חטפו את חריץ הגבינה
מפיו של שמואל ברוקס, וכך השיגו
את טביעת-השיניים — הראיה העי־קרית
במישפטו של הנא-

שם ברצח פעילת רק״ח ה־ירושלמית
מאשה אפרתי.

המדורים הקבועים: 3 מיכתביס -זב״ש על הקמ״ש
קורא יקר -התנצלות ממפקד־המחוז 4
תשקין - 8קק״ל נגד הומו־סקסואלים 5
ב מ דינ ה -בתוככי גן־החיות
הנדון -הדבר השני בחשיבותו
שכל עסקן משתוקק לו
אנ שי ם -מתנה מקורית
ותתתונית ריחנית
יומן אישי -איך לנצח
את סנדלי־תוור
מה הם אומרים . -המצב לא משפיע
על היהלומים שאנו מוכרים!״
גם זה וגם זה -מה תעשו
בכל הכסף שחסכתי לכם!

לילות ישראל -איך להגיע לגיל 41
מבלי להזדקן
חלון ראווה -סרוג זה יפה, וגם קיצי
קולנוע ~ מלפפון גדול ומימי מאוד
תשבצוסן -היה במכביה,
עוד בימי יהושע
ראיון -עם מוחמד בסיוני,
מיופה־הכוח המצרי
הורוסקום -מתי יחלפו צרות האריה
שידור -טלוויזיה בתשלום ועם מפענח
השקל ואתה -חובות של בחירות:
מי יחזיר וכמה
רחל המרחלת -אי-אפשר
להאמין לרדיו
העולם הבא -גיור לחומרה
וגיור לתוכנה

הסו־גנינת
הן סו רגו ת ביד ובמכונ ה, ולאח רונ ה
גילו כי תו צ ר תן מ בו קשת -ו ה פכו א ת
התח בי ב למיקצוע. א לו הן
ה ס רגניו ת שכב שו ב שנה
זאתאת או פנ ת הקי ץ.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
המהירות המותרת באותו הכביש, כדי לעמוד על
ביצועיו של נהג המכונית האחרת. מה הוא חשב,
שהוא נוהג במכונית של שר־ללא־תיק?
ושנית, וזה כבר לגמרי לא מובן לי, בשביל מה
הוא צריך לפנות לראש־הממשלה. לא די לפנות
בתלונה פשוטה לאגף־התנועה של מישטרת־ישראל?

נשאר רק מוצא אחד: לפנות לקדוש-ברוך־
הוא, כי זה בהחלט זב״שו. אם כל מה שיש לחלבי
— אחד מבכירי הטלוויזיה, הנתונה בצרי־צרות
— לעשות, זה לעקוב אחרי מכוניות בכבישים,
חנן זלצמן, תל־אביב
אז שהשם ירחם•

• ב>* מי שז א סביבו

ב מי סגרתהכתבה על פרשת הכאתו של
צלס-העיתונות רחמים ישראלי, הוזכרה בגליון
האחרון של העולם הזה גם חוות־דעת שניתנה,
כביכול, על־ידי מפקד מחח תל־אכיב של המיש־סרה,
הניצב גבי עמיר. לפי הדיווח, ציין המפקד
כי רוב הזונות במחוז הן יהודיות ורוב הסרסורים
ערביים, והוסיף :״יש סרסורים ערביים העוסקים
בכך על רקע לאומני״.
ניתחנו אימרה אבסורדית זו, וקבענו כי זוהי
התבטאות גיזעגית מובהקת, החוזרת על דברים
של מאיר כהנא, ששאל אותם מסיפרו של אדולף
היטלר, מיין קאמפף, ומדיברי־הבלע של העיתון
הגיזעני־פורנוגראפי הנאצי דר שטירמר.
השבוע קיבלתי מיכתב מידי דוברת מחוז תל*
אביב. סגנית־ניצב זאבה אהרוני.

הנהו במלואו:

בכתבה שלכם נכתב כאילו אמר מפקד מחוז

מפקד־מחוז עמיר
לא אמר:
תל־אביב שמרבית הסרסורים במחוז הם ערבים,
והם עוסקים בכך על רקע לאומני.
דברים אלו מעולם לא נאמרו על-ידי ניצב גבי
עמיר. הדברים לא נאמרו על־ידו בעת דיון
שנערך בוועדת־הפנים של הכנסת בירושלים,
שם היה ניצב עמיר אורח הוועדה, ונושא הדיון
היה מניעת מעשי אונס במחוז תל־אביב. דברים
אלו לא נאמרו על־ידו גם בעת ביקור שערכו
במחוז תל־אביב חברים מוועדת־הפנים של
הכנסת.
בעת הביקור הזה, הירצה לפני חברי־הכגסת
איש־מישטרה ממחלק־המוסר, שעיסוקו בנושא
הזנות והסרסורים באזור תל־אביב, איש־המיש*
טרה נשאל על־ידי הח״כים לגבי שיעור הסרסורים
הערביים שבין הסרסורים בכלל, וכן נדונו
ביניהם הסיבות האפשריות השונות למיספר
הגבוה (וזו עובדה) של ערבים בקרב הסרסורים
באיזור.
הסברה שיתכן שאחר מהמניעים של הסרסורים
הערביים היא לאומנית — מעולם לא
הועלתה בפי מפקד־המחוז.
אנחנו מוחים על כך שללא בדיקת העובדות
ערכתם השוואה בין דברים שכביכול נאמרו מפי
ניצב עמיר לבין דברים שנכתבו במייו קאמפף.
נראה לנו כהוגן שעיתונכם יפרסם הכחשה
לידיעה זו. שהופיעה במיסגרת כל־כך בולטת.
עדכ אן דיברי המיכתב.
המובאה שעליה מגיבה הדוברת פורסמה

לראשונה בצהרון חדשות, ולא הוכחשה. העולם
הזה שאל את פיו של אדם שהיה נוכח בפגישות
חברי־הכנסת עם המישטדה בתל־אביב, שאישר
גם הוא את הדברים.
ממיכתבה של הדוברת אני למד שהדברים לא
נאמרו על־ידי ניצב גבי עמיר. ואפשר לשער —
על פי הכתוב בין השיטין — שהם נאמרו על־ידי
איש־מישטרה אחר, פחות בכיר. נראה כי אנשי
הכנסת בילבלו את הדוברים.
הכחשתו של מפקד־המחוז מעידה על כך שגם
הוא רואה בהתבטאות מעין זו משהו מחפיר
ומכיש, ועל כן אני מתנצל לפניו כשימחה רבה,

חרשפים במקום סוסים
על הווילה של זוגין מאנסי מהמה
(העולם הזה .)17.7
הווילה של מהטה אינה זרה לי. לא כאורח,
אלא כישראלי, שניסה את מזלו בקליפורניה

מיכתב(שכזה) למערכת
מיכתגו של צייר.
אני מעביר אליכם רישום מ שלי(ראה גלופה)
ואבקש לפרסם אותו תחת הכותרת מיכתב
למערכת.
חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר.
דן קדר, תל-אביב
• קוראי העולם הזה היודעים בוודאי
כי גם רישום אחד שקול כנגד אלף מלים,
מתבקשים להביע את דעתם למה, בעצם,
מתכוון הקורא קדר.

שחור־ער־גבי־אפור
על החידושים בהדפסת העולם הזה.
עד עתה היו קיימים שני סוגי הדפסות —
רגילה, שחור־על־גבי־לבן וציבעונית, המנעימה
הקידה בגלאי שקד
בינתיים ממשיכד! המישטרה לחקור את
עצמה, והתוצאה היא לפי שעה סידרה אופיינית
של גימגומים, התחמקויות והשתמטויות.
מיקרה כזה, כשכל המעורבים בו מלבד
הקורבן הם שוטרים, הוא אובייקט קל לחקירה.
אפשר היה להתחיל בחקירה ולסיימה תוך 24
שעות. אבל העסק נמשך. ומדי כמה ימים
מתפרסם עוד גימגוס דישמי, כשכל אחד מהם
מביש מקודמו.
נאמר כי ״זה לא היה בדיוק כך״ .הקורבן,
רחמים ישראלי ,״אינו לגמרי בסדר״ .פורסם
בהבלטה, ובתרועת־ניצחון, שהוא לא הסכים
להיבדק בגלאי־שקר. ואולי הוא לא הוכה ממש,
אלא רק נגרר ונדחף, ובך נוצרו הסימנים על
גופו.
הכל חוץ מן הדבר הפשוט, הגלוי לעץ:
שרחמים מספר את האמת, שהוכה קשות בתחנת־המישטרה.
דיברתי
השבוע עם ישראלי ושאלתיו מדוע
אינו מסכים לבדיקה במכונודהאמת. הוא השיב
שפרקליטו אסר עליו את הדבר, מפני שלדעתו
קל מאוד למישטרה להשתמש בגלאי־השקר,
על־ידי ניסוח השאלות ושאר טכסיסים, לשם
עיוות הדברים וטיהור המישטרה ואנשיה. מה גם
שרחמים הוא עדיין במצב של הלם ולוקח
תרופוודהרגעה אחרי החוויה המזעזעת,
זהו נימוק הגיוני. ניתן היה להתגבר על המיב־שול
בנקל, אילו הסכימה המישטרה שהבריקה
תיערך על-ידי מכץ ניטראלי, ושיוסכם מראש
על השאלות שיוצגו לאיש בבדיקה.
אך מתברר יותר ויותר כי המישטרה אינה
מעוניינת כל־כך לחשוף את האמת לאמיתה,
אלא לצאת איכשהו מן הפרשה.
לי אין שמץ של ספק כי רחמים ישראלי הוכה
קשות במישטרה. לא איכפת לי כלל מה קדם
לכך, ומה אמר מי למי בשעה שישראלי נתקל
לראשונה בחבלן־המישטרה גיל קליינמן, עולה
חדש מארצות־הברית, שאביו הוא קצין במיש־טרת
ניו־יורק — מישטרה שידועה גם היא, אגב,
בברוטליות היומיומית שלה.
כל הדברים שמסביב אינם חשובים כלל.
חשוב אך ורק מה קרה בתתנת־המישטרה. השאלה
האחת והיחידה היא: האם הוכה האיש בהיותו
נתון במעצר, והאם זוהי כיום שיטה שיגרתית
לטיפול בעצירים מכל סוג, מין, דת לאום וגזע,
העולם הזה העלה בעיה זו פעמים ללא־ספור,
ועמד לבדו במערכה, אני מקווה כי מיקרה
זה ימריץ את בל העיתונות להיכנס למערכה זו,
ולא להרפות ממנה עד אשר ייערך טיהר יסודי
— לטובת האזרחים ולטובת כל השוטרים
ההגונים, המסורים והטובים, הרוצים כמונו
במישטרה נקיה, יעילה ובלתי־אלימה.

וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר
והיה לוקח, מדי פעם, בימי הראשון, את אשתו,
לצוק ההוא על חוף האוקינוס השקט, כדי להראות
לה, איך נחיה פעם.
זה שלא הגשמתי את ההבטחה הזאת, זה, כמו
שזובין מהטה היה אומר, כבר אופרה אחרת. לא
שצריכים לדאוג לאשתי ולי. הסתדרנו לגמרי לא
רע ברמת־השרון.
אבל לשוב לווילה של מהטה: בנה אותה אדם
שנחשב למלך השעונים המעוררים בארצות־הברית
וכאשר הוא נשא לאשה צרפתיה ילידת
חוף־התכלת (הריוויירה) וגעגועיה למולדתה
גברו עליה, הוא בנה לה וילה המזכירה את בתי־הפאר
של הפרובאנס (דרום־צרפת) והוא אפילו
הקיף את הבית בחורשה של עצי־מחט, הנדירים
למדי בקליפורניה, והשכיחים מאוד בדרום־
צרפת.
ואחריו, ולפני מהטה, היה בעל הווילה הזאת
שחקן־הקולנוע המנוח סטיב מקוויין, שמילא את
השטח באופנועים ובסוסים שלו, שעבורם אף בנה
מיכלאה מיוחדת. ולפי מה ששמעתי הפכה נאנסי
מהטה את המיכלאה לגן־ירק, שבו היא מגדלת
בצלים, תפוחי־אדמה וארטישוקים, הלא הם
יוסף! לוי, רמת־השרון
החרשפים.

צופים, מצפים ומצפצפים
על פיוטי העולם הבא (העולם הזה

הפואמה בחרוזים של העולם הבא, שבה
רושם האלוהים את הנהלת־החשבונות שלו
ביומנו האישי, מעוררת בי את החשד כי עורכי
העולם הבא, בעלי הכישרון הפיוטי, הם
מצאצאי אותו יהודי איטלקי, אחימעץ בן־אמיתי,
שחי אי־שם בימי הביניים, ובספר־היוחסין
המישפחתי שלו חרז על בניו בזו הלשון (בין
השאר):
״חכמים ונבוניס/דעתנים ופייטנים חורזי
חרוזיס/יודעי רזיס/בחוכמה צופיס/בבינה מצי
פיס/ובעורמה מצפצפיס/בספר־הישר משכילים/
ובסוד־מרכבה מסתכלים.״ רפי גטניו, חיפה

את המבט בהן. לצערי, נוספו באחרונה הדפסות
של שחור־על־גבי-אפור.
בכל ההשוואות שעשיתי בין הדפסות שחור-
על־גבי־לבן להדפסות שחור־על־גבי־אפור המסקנה
המתמדת היתה שהדפסות שחור־על־גבי־אפור
מעייפות את העיניים.
תחת לשפר את הקיים, הן גורמות ליקויי־ראייה.
ובהתאם להוראה ״שמור על עיניך והן
תשמורנה עליך״ ,חייבים, לדעתי, להפסיק
ברנרז־ קוי מו, רמת־גן
השימוש בהן•

מיבחבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

ם אגדות טבריה הרבה זמן לפני שהגשש החיוור
שם את טבריה על המפה, עשה
זאת העולם הזה, עוד בגליון
שהופיע השבוע לפני 25 שנה, עת
דיווח על המעשה הבא:
• כאשר הגיע הפרופסור אדווין לינק,
כעלה של ספינת המחקר הארכיאולוגי התת־מימי
סי־דייוור לטבריה קיווה למצוא
בחקירותיו ספינת־עץ מתקופת ישוע הנוצרי.
הוא ביקש לשכור סירת־מנוע נוספת מאחד
הדייגים, כדי להגיע לעץ־גב. בעל הסירה,
דייג צעיר, דרש בתמורה 25 לירות ( 14 דולר
של אותם ימים) .בתגובה על כך העיר לינק:
״עכשיו אני מביו מדוע עכר ישוע את
הכינרת ברגל״:

העולם הזה 2499

מגעים ר״ץ־מפ״ם
המגעים בין ר״ץ ומפ״ם לאיחוד מה שמבונה
״המחנה הציוני השמאלי״ נמשכים בקצב
מוגבר. ערבים חברי מפ״ם, ובראשם ח״ב
מוחמד ותד, גורסים שאיחוד כזה ייאלץ אותם
לפרוש, משום שלא יוכלו להיות חברים
במיפלגה שהיא חד־לאומית בהגדרתה.
הבעיה העיקרית הכרוכה באיחוד: מפ״ם תיאלץ לוותר על
נכסיה הכלכליים האדירים, בעוד ר״ץ אמורה להביא
לאיחוד את הבוחרים. לכן אין כימעט סיכוי שמפ״ם תסכים
לאיחוד.

ת ט קי ף
הפיצוץ ב־1987
תסריט חדש מתגבש אצל נעריו של שימעון פרס:

הממשלה תתקיים בשלמותה עד לאחר ביצוע
הסכם־הרוטציה. רק אחר־כך, ב ,1987-כאשר
פרס יהיה שר־החוץ, הוא יחפש עילה מדינית
נוחה לפירוק הממשלה. במיקרה כזה, לדעתם,
הוא לא יואשם בהתכחשות להסכם.

וייצמן חזשש מהפיכה
השר ללא־תיק עזר וייצמן מרבה באחרונה לדבר, ספק־בהלצה
ספק־ברצינות, על אפשרות של הפיכה בארץ, אם
המהלך הכלכלי לא יביא לפיתרונות המקובלים.

שמיר מכין מיקלט
בשיאה של עונת המגעים המתוכננים באיזור,
של ישראל־ירדן־אש״ף־ארצות-הברית, בסתיו
הקרוב, מתכוון יצחק שמיר לצאת לביקור
ממלכתי ביפאן.
י* בכך מנסה שר־החוץ להתחמק מעימותים אישיים עם ראשי
הממשלה, ולהשאיר את מלאכת הסירוב המדיני לחבריו
בליכוד.

מי יממן נמל?
הגנרל אנטואן לחד לוחץ לקבלת מימון לצורכי
הרחבתו של מעגן־הסירות בנאקורה, כדי
שישמש כנמל מיסחרי.
הנסיגה מצידון ומצור סתמה את אחד ממקורות־ההכנסה
השופעים של צד״ל — הכספים שסחטו חייליו כמכס מן
יי הסוחרים שהשתמשו בשני הנמלים.

מסע שלמי נגד
הצעת־החוקמיברק־יטלקם בהול, בחתימת 56 אנשי־רוח
צרפתיים, הגיע ללישבת ראש־הממשלה.
החותמים, מהם רבים יהודים,
הביעו את תדהמתם נוכח הצעת־ההוק
הממשלתית, האוסרת מגעי־שלום עם
אש״ף, והפוגעת, לדיבריהם, ב״עקרונות-
היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.״
מיברק זה הוא המהלך הראשון במע•
רכת־מחאה עולמית נגד הצעת־החוק, שרוב
כלי־התיקשורת בישראל העלימו את
עצם קיומה.

ו הכהן יפרוש מהמערך
בהסתדרות?
הרב מנחם הכהן עומד לתבוע, שכספי המס הפוליטי של
העובד הדתי בהסתדרות ישולמו לו ישירות, כפי שהוא
משולם לשאר לווייני־המערך בוועד־הפועל.

צעדו של הכוהן מתפרש כהכנה לפרישת
ה״עובד הדתי״ מהמערך בהסתדרות, בעיקבות
יוזמתו של ישראל קיסר להקמת תנועת החברים
הדתיים והמסורתיים בהסתדרות, המורכבת
מידידיו של המזכ״ל. בתנועה זו יש רוב מוחלט
ליוצאי תימן.

מרכז חרות
בבית־המישפט
בעיקבות פניית חבר מרכז־חרות לבית־המישפט, ייערך
כינוס מרכז־התנועה ביום ראשון, ה־ 4באוגוסט, אחרי
שיושב״ראש המרכז, אברהם שכטרמן, דחה פניה של ביתי
הדין הגבוה של חרות לקיים ישיבת־מרכז מייד אחרי
הבחירות להסתדרות.
העותר, הצייר אנדרי קילצ׳ינסקי, שכבר פנה בעבר כמה
פעמים לבית־המישפט בעניין זה, דורש גם לחייב את
התנועה לקיים ועידה עוד השנה. לטענתו, על־פי החוקה
יש לקיים ועידה בכל שנתיים, והוועידה האחרונה
התקיימה לפני שש שנים.

מבוקש דובר לליברלים
עשרות מועמדים מבקשים לזכות בתפקיד רובר המיפלגה
הליברלית, אחרי שנשיאות־המיפלגה אישרה באחרונה
איוש מחדש של התפקיד.

נראה שיזכה בתפקיד אלחנן בר־סער, שהיה
בבר בעבר דובר־המיפלגה, והמקובל על
המחנות השונים כליברלים.

קק״ל נגד
הומו־סקסואלים
הקרן־הקיימת־לישראל סירבה לטעת
יער, שנתרם על-ידי קהילת ההומוסקסואלים
והלסביות היהודיים בארצות־הברית.
בעיקבות זה החליט הקונגרס הבינלאומי
שלהם לנתק קשר עם קק״ל, ולהפנות תרומה
ל״קרן ישראל״ החדשה, העוסקת, בין
השאר, בתמיכה באירגונים חריגים בארץ.

קאטיזשות לגליל
מטולים רבים של קאטיושות, שכוונו לישובי
אצבע־הגליל והגליל המערבי, אותרו באחרונה
באיזור רצועת־הביטחון בדרום־לבנון.

גנרי בכינוס, כך״
האלון! (מיל ),רחבעם(״גנדי״) זאבי ואשתו יעל
נכחו במוצאי־שבת בכינוס שנערך בחסות
תנועת ״בך״ בבית־שמש, במלאות שלושים
לרצח מאיר בן־יאיר ומיכל כהן ליד הישוב.
הופעת גנרי, אחרי עדותו לטובת הנאשמים במישפט
המחתרת, מתפרשת כנסיון שלו להגיע לעמדת־מנהיגות
בקרב הימין הקיצוני.
הרפסודיה הרבגה באילת
רפסודה ענקית, ועליה פארק-מים, בריבה ובית־קפה
תופעל בקרוב בחוף אילת. זהו פרוייקט
ישראלי מקורי, שהושקעו בו כמיליון דולר.
הדוברה, שתיקרא ״הרפסודיה הלבנה״ ,תשייט
בלב־ים.

מעקלים את ״אתרים״
בעל המיסעדה ״סיפארי״ שבכיבר־אתרים תובע
לעקל סכום של 540 אלך דולר מכספי החברה

העירונית התל אביבית ״אתרים״ ,כחלק מהליך .
מישפטי, שבו נתבעת החברה למתן פיצויים —
אחרי שמכרה לקבלן מיזנון שלא היה לו רישיון
עירוני מתאים.
המקום נסגר אחרי שפקחי־העיריה הטילו עליו קנסות,
ובית־המישפט סגר אותו בצו.

בעדי היאכטות מתארגנים בעלי היאכטותבחוף המרינה בתל־אביב
מתארגנים נגד ההנהלה וחברת ״אתרים״,
שבבעלותה נמצא הנמל. לדעת בעלי היאכטות,
תובעת מהם החברה דמי-עגינה בניגוד לחוק.
בעיקבות הסיכסוך הכספי מאפשרת הנהלת־המרינה לבעלי־היאכטות
לצאת לשיט רק אחרי שהמישטרה מאשרת כי
בעל היאכטה אכן שילם מה שמכונה ״דמי חברות כפולים״.

י הדובר נחקר
ננר הדלפה
משה אלכסנדרוני, דובר המחוז הדרומי
של המישטרה, נחקר בידי ראש היחידה
המרכזית בתל־אביב, זכריה בנאי, בחשד
שהוא הדליף מידע אסור לעיתונאים.
למרות שהחקירה לא העלתה דבר, הועבר
אלבסנדרוני מחדרו, שבסמוך ללישכתו
של מפקד המחוז הדרומי, לקומת־הכניסה
בבניין מטה-המחוז, בסמוך לדלת הכניסה.
בינתיים זכה אלכסנדרוני, מישפטן בהשכלתו,
לעידוד של כתבי־המישטרה
מכל הארץ. בפגישה שקיימו ביום הראשון
השבוע, הם גינו את מי שמכנים אותו
מאחורי גבו ״שטינקר״ ,והציגו אותו כראשון
בין שלושת דוברי-המישטרה שאיתם
אין לכתבים בעיות. השניים האחרים הם
רפי לוי, דובר מרחב ירושלים, ועדנה
שיפר־זיגל, דוברת טריה של מרחב הגליל.

השנחד בתק״ם -
מיסמכים נעלמו
אחרי שהתק״ם החליט להעביר למישטרה את המשך
הטיפול בחשדות כנגד אחד מאנשי־הכספים שלו, החשוד
בכך שקיבל שוחד מאיש־העסקים דויד בלאס, תמורת מתן
הון ללא ערבויות, גובר החשד, כי הזמן הרב שהקדיש דויד
ליבאי לטיפול בתיק גרם להיעלמותם של מיסמכים רבים.

מקורבים לעניין מניחים שעתה, אחרי שכל צד
יודע במה הוא חשוד ומה יש לצד השני נגדו
— יקל עליו להעלים, להשמיד או לשנות
מיסמכים חשובים.

אריאב במקום א״זנברג
שלום אריאב, לשעבר מנכ״ל התעשיה האווירית, כבר
נכנס לתפקידו כיושב־ראש פעיל של החברה לישראל,
במקומו של שאול אייזנברג, שביקש לשחררו מהתפקיד
ולהישאר חבר מועצת־המנהלים בלבד.
אריאב התמקם כבר בבית אסיה, לשם יעברו בקרוב כל
מישרדי החברה לישראל ממיגדל שלום. בכך משתנה
מיבנה ההשקעות של אייזנברג בארץ והן ירוכזו בהחברה
לישראל.
לצידו של אריאב שני מנכ״לים־משותפים, מנחם עצמון
ויגאל תבורי.

עיתתות־מטעם ברחובות ביוזמת עיריית־רחובות, ובפיקוח צמוד של דוברה, גירעון
ופניק, החל מופיע ברחובות שבועון מקומי חדש, אמצע
השבוע שמו, שבו מפרסמת העיריה את מודעותיה, במחיר
מאות דולארים בכל שבוע.

השבועון, שבגליונו הראשון מרואיין ראש־העיריה,
יחזקאל הרמלך, מופיע בתקופה שבה
מתכוונים לפטר 184 עובדי עיריה.
ופניק הגיע לרחובות לפני שלושה חודשים. לפני־כן הוא
היה דוברו של ראש עיריית־הרצליה לשעבר, יוסף נבו.
בזמנו פירסם מודעות עירוניות של נבו במקומונים
הרצליה שלי, מיבזק־העיר וידיעות־החוף. אלי לנדאו
סירב לשלם את ההוצאות, חלק מהנושים פנו למישטרה
ולבית־המישפט, ואילו מבקר־המדינה עצמו הציע לעיריה
לדרוש מהפוליטיקאים המובסים את ההוצאות מכיסם.

בעריכת כ-,,ציד

שגרו צרו לשקו דמעו חמולות.
האס הוא צרו להגיו אמת למודות?
הברווז המפוצץ
מהותי. שום דבר גם לא יזוז עד אשר
ישתפרו יחסי מוסקווה־וושינגטון.
מהלכי מוסקווה במרחב כפופים ליחסים
אלה.

שגריר סופר*
מכונת־אמת לא תעזור
ך* פקידו של דיפלומט הוא לשקר
^ 1למען המולדת. כך אומרת ההגדרה
הקלאסית. השבוע התעוררה
בישראל השאלה אם תפקידו של
הדיפלומט הוא גם לשקר למולדת.

נערכו מיפגשים בין שגרירים.
יצחק שמיר נפגש עם
אנדרי גרומיקו, לפני שזה עלה
לדרגת נשיא ברית־המועצות.
היו פגישות אחרות. אחד מ
הזיכרון.
זה יכול להספיק לראיון
עיתונאי, אך לא לשיחה
דיפלומטית בעלת חשיבות
כזאת.
את רשימותיו אלה הפך סופר
לדיווח מפורט, שאותו שיגר למישרד־החוץ
בירושלים.
כאן אירע אחד הדברים התמוהים,
שפרשה זו מלאה בהם. השגריר לא
במדינה העם
בתוככי גדהחיות
הלך לווינגר אצל בהנא, ולא
גר זאב עם בבש
מי שנכנס לגן־חיות, צריך לדעת
שיש בו בעלי־חיים שונים, לכל אחד
מהם תכונות משלו. אל לו להתפלא
על כך שיש בגן נחשים ארסיים
המנסים להכיש, עקרבים המנסים
לדקור, אריות המנסים לטרוף. זהו
טיבעם.
בישראל פועלים כיום כוחות
שונים, שפגיעתם רעה. גם זה טבוע
בטיבעם. זה לא היה מפליא. מפליאה
רק תגובתם של פוליטיקאים וסתם
אזרחים, המתיימרים להיות מופתעים
מכך.
גיזענים כגיזענים. בקריית־אר־בע
קמה קואליציה עירונית, בהשתתפות
חסידי מאיר כהנא. המנהיג
המקומי הוא בן קיבוץ חניתה, פאר
ההתיישבות העובדת, ש״חזר בתשובה.״
לפי
ההסכם הקואליציוני, התחייבה
הרשות המקומית שלא להעסיק ערבים
בקיריה, ולא להתקשר עם כל
חברה המעסיקה ערבים.

בגדה המערבית על סירובה להתקשר
עם יהודים, היו השילטונות מפזרים
אותה ועוצרים את ראשיה. רוב ראשי-
העיריות בגדה אכן הודחו בתירוצים
קלושים יותר. אך איש לא האמין
השבוע בירושלים שאחרי הצעקות*
האופנתיות של כמה פוליטיקאים אכן
יסולקו פרנסי קריית־ארבע, ושיבוא
במקומם קצין־צה״ל ממונה, כמו
בחברון הסמוכה.
רבנים כרבנים. מי שמצפה מ־פאשיסטים
שיתנהגו כאבירי אחוות־*
העמים יכול לצפות גם מרבנים להתנהג
כהומאניסטים.
במשך השבוע גבר מאבקם של
עולי־אתיופיה, שהוכיחו שוב כי ״ישראל
אוהבת עליה, אך לא את העולים.״
יהודי־אתיופיה הובאו לארץ במיב־צע
גדול, שהודלף לעולם כסנסציה.
כאשר נודע הדבר, שפכו יהודים טובים—
דמעות של התרגשות, והכסף היהודי
זרם ארצה יחד עם הדמעות.
השבוע נאבקו האתיופים נגד
השפלתם עד עפר על־ידי הרבנים
האורתודוכסיים, השולטים בענייני־האישות
במדינה. אלה דרשו מהם גיור־לחומרה.
האתיופים נעלבו, סירבו,
איימו בהתאבדות, ערכו הפגנות שהיכו
גלים בכלי-התיקשורת בעולם.

זאת היתה רק שאלה אחת
מני רבות שהתעוררו השבוע,
בעיקבות פרשה שהיכתה גלים
תחילה בירושלים, ואחר־כך
ברחבי העולם.

היתה זאת פרשה עגומה, שהטילה
אור על המצב העלוב שאליו הידרדר
שרות־החוץ הישראלי, שהיה פעם
פאר המדינה. מן המערכת המכובדת,
שהקים משה שרת, לא נותר כמעט
דבר. השנים הארוכות של שילטון הליכוד
במישרד״החוץ עשו את שלהם.
יונים־לשעבר הפכו ניצים קיצוניים,
אנשים מיושבים אימצו לעצמם את
סיגנונה הצעקני של חרות, ולכל מערכות
השרות הוכנסו אנשי־הליכוד,
מהם רבים בעלי רמה ירודה ביותר.
התהליך הושלם כאשר נמסר תפקיד
סגן־השר לאדם כמו רוני מילוא,
שבנה קריירה שלמה על הסתה פרועה,
השמצות שלוחות״רסן ופטפטנות
פוליטית.

״לאט־לאט, שימעון! אני לא מספיק!״

על רקע זה צמחה הפרשה
המוזרה של השגריר עובדיה
סופר.

שרי ישראל קיבל בעקיפין הזמנה
להיפגש עם אישרת
סובייטית בכירה.

• מישושים
ויסקוט״ם

פגישת סופר־וורונצוב היתה אמורה
להיות חוליה נוספת בתהליך עדין
זה. היא היתה צריכה להיות סודית
ביותר, וכל אחד משני הצדדים היה
אמור להשמיע בה עוד כמה רמזים
מעורפלים, בכיוון הנכון, כדי להעמיד
את הצד השני על האפשרויות המסתמנות.
לכן
נבחר מקום דיסקרטי וניט-
ראלי: אצל הפסנתרן היהודי דניאל
בארנבוים, הישראלי־למחצה. כך יכול
היה השגריר הסובייטי לטעון, במיק־רה
הצורך, שהוא בא לאירוע תרבותי
בביתו של אמן, וכי פגש שם את
הישראלי במיקרה. הכל כמקובל.

^ צד העובדתי, שאינו נתון בו
1ספק, הוא שהשגריר סופר פגש
באחת המסיבות את עמיתו הסובייטי,
יולי וורונצוב. בין השניים התפתחה
שיחה סתמית־כביכול, שבעיקבותיה
הזמין סופר את וורונצוב לשיחה עניינית
יותר.
עד כאן הכל טיבעי. מזה כמה חודשים
נמשך תהליך של מישוש הדדי
בין דיפלומטים ישראליים וסובייטיים
ברחבי העולם, במישורים שונים. מנד
שלת־ישראל מעוניינת לשפר את
יחסיה עם ברית־המועצות, אך לא החליטה
לשלם שום מחיר כתמורה.
הסובייטים מעוניינים אף הם לשפר
את יחסיהם עם ישראל, כדי להקל על
הגשמת מטרתם במרחב: כינוס ועי־דת־שלום
למיזרח התיכון, בהשתתפות
ישראל ואש״ף, שבה יכהנו ברית־המועצות
וארצות־הברית כיושבות־ראש־משותפות.
מוסקבה רואה בכך
דרך להגדיל את השפעתה במרחב זה.
היעדר יחסים דיפלומטיים עם ישראל
מחליש תביעה זו.
יחסים חדשים אלה הם מירקם
עדין ביותר. עדיין לא זז שום דבר
* עם הדוגמנית אתי בן־זאב.

• הודים חמודת
שטחים
ך* פגישה התקיימה בארבע עיי
1ניים — דבר שאינו מקובל כל־כך.
בדרך כלל מביא עימו כל צד
עוזר, הרושם את הדברים במהלך
השיחה. כאשר נאמרים דברים כל־כך
עדינים, חשוב לרשום את המילים
במדוייק.

סופר לא הקפיד על כך. הוא
בא לבדו. פירוש הדבר: אם לא
היתה במקום הקלטה סמויה,
שום דבר לא נרשם מצידו
בעת השיחה. הוא רשם את
הדברים אחרי השיחה, על־פי

נתן לדוח שלו סיווג של סוריות
גבוהה, כדי שרק השר עצמו יראה
אותו. הוא בחר בסיווג נמוך, וכך הגיע
המיסמך לידי מיספר גדול של פקידים,
לאו דווקא בכירים.

היה זה כאילו רצה השגריר
מראש ליצור אליבי להדלפת
המיסמך על-ידי מישהו.

ואכן, המיסמך הגיע במהירות,
כאילו על פי הזמנה, לידי כתב קול
ישראל, שימעון שיפר, המשמש
כתובת קבועה לכל פקיד המבקש
להדליף את סודות־המדינה. שיפר
פירסם את הדברים, כמובן. התוצאה:
תוך דקות הפך המיסמך הסודי סנסציה
עולמית, כשהוא מהדהד בין ירושלים,
מוסקווה, וושינגטון וחצי־תריסר
בירות אחרות.
הסקופ יכול היה להנחיל לסופר
הילה של דיפלומט מזהיר, שנקט
יוזמה מדינית מבריקה — הילה שסופר
מחפש אותה בשקדנות ובלי־לאות
במיבצעי־ראווה שונים. אולם לרוע
מזלו של סופר, גרם הפירסום לתוצאה
אחרת: הדוח שלו הונח תחת זכוכית-
מגדלת של מומחים, ואלה החלו
מפקפקים בגלוי במהימנותו.

דעת כמה מהם: סופר בדה
מהירהורי ליבו, ושם בפי השגריר
הסובייטי דברים שהוא
אמר בעצמו.
ואכן, היו בדוח כמה גילויים
מוזרים ביותר. בין השאר:
• וורונצוב גילה לסופר שהוא
עומד להתמנות כשגריר ברית־המו־
(המשך בעמוד )8

המימסד הישראלי הזדעזע, כביכול.
איך זה נתנו אנשי התחיה, ראשי גוש־אמונים
ואנשי־הליכוד יד להגשמת
הגיזענות המבעיתה של כהנאי
הזדעזעות זו לא היתה אלא ביטוי
של צביעות מתחסדת. מעולם לא היה
הבדל כלשהו בין הרב משה לווינגר,
שחסידיו נדונו השבוע על פעולות־טרור
וממתינים עתה לחנינה (ראה
עמודים 8־ )9ובין מאיר כהנא. מלבד
אחד: כהנא מדבר בגלוי, לווינגר
וחבריו עוטפים את עצמם במחלצות
של שקרים.
אחד מראשי הקואליציה החדשה,
עורך-הדין אליקים העצני, חביבם של
כלי־התיקשורת, התיימר מזה שנים
לפעול למען ״דו־קיום יהודי״ערבי״.
באלפי הופעות העמיד פנים כאילו
קריית־ארבע רוצה בטובת הערבים,
אהובה עליהם ואוהבת אותם, ורק כמה
מסיתים יהודיים וערביים מפריעים
בזדון.
השבוע נפלה מסיכה זו.
קריית״ארבע היתה מן הרגע הראשון
נקודת״ישוב פאשיסטית. היא
הוקמה על־ידי פאשיסטים, בחסות אידיאולוגיה
פאשיסטית, כדי להשיג
יעדים פאשיסטיים. כל שרי־ישראל,
החל ביגאל אלון, הפטרון הראשון של
הקיריה, ועד יצחק שמיר, ידעו זאת.
עכשיו מתנהגת הקיריה על פי אופיה
האמיתי.
אילו הכריזה עיירה ערבית כלשהי

גישת הרבנים היתה גיזענית מוב־הקת.
ולראיה: שום דרישה כזאת לא
הופנתה כלפי העולים מברית־המוע־צות.
טענת
הרבנים: הפלאשים הם
יהודים, אלא שיש חשש שמא במשך ^
הזמן לקחו נשים זרות, שדמן התערב
בדם היהודי הטהור. אולם אותו
ה״חשש״ קיים גם לגבי יהודי ברית•
המועצות, שם לא היתה קיימת רבנות
במשך 60 שנה, ושבה נשאו יהודים
רבים נשים נוצריות.
אך הרבנים פועלים על פי תפיסתם
הדתית, וזהו תפקידם. אין דבר מגוחך
יותר מאשר זעמם של אישים בלתי־דתיים,
כמו שר־הקליטה יעקב צור,
שביקשו ללמד את הרבנים איך לנהוג
על פי ההלכה. שימעון פרס, שניסה
השבוע להתהלך בין טיפות־הגשם
ולהיות בסדר עם כולם, אמר לפחות
ש״אני לא מומחה להלכה״.
הנסיון לכפות על הרבנים הכרעות *י1
דתיות בניגוד להכרתם אינו אלא
ביטוי נוסף של צביעות מתחסדת. מי
שרוצה לשנות את פני הדברים, צריך
לבטל את שליטת הרבנים על ענייני-
האישות, ולהנהיג בארץ נישואין
אזרחיים וגירושין אזרחיים. מי שמנסה
להתחמק מן החובה החיונית הזאת,
בטענה שההלכה אינה זו המקובלת על
הרבנות הראשית, משול לאדם התובע
מנחש לנהוג כציפור, ומזאב לפעות
ככבש.
העולם הזה 2499

ה ה רכב המוצע שדה מי שלחת הפל ס טיני ת הקפיץ א ת פר ס ו שמיר -אך
איל 1היו מעוניינים ב היד ב רו ת רצינית. הין מברכי םעל הרכב זה דחקא

1 1111111ר ״1 1

בראיון שהעניק השבוע לאורי אבגר׳
הצהיר ח׳אלד אל־־חסן, מראש• אש׳ ף
כ• על בסיסשלה כר ההדדית

ויש
^ ת ההסגר למה שאירע השבוע
נתן מנהיג יהודי לפני 45 שנים.
אחרי כיבוש ורשה בידי הנאצים,
עבר נתן ילין־מור (אז פרידמן־ילין)
לליטא. כעבור זמן קצר חדרו הסובייטים
לאותה ארץ והשתלטו עליה.
עם התגברות הסימנים לאפשרות
שהנאצים יפלשו לברית־המועצות, פנו
^השרותים החשאיים הסובייטיים אל
ילין־מור, שהיה ידוע להם כאחד הראשים
של האירגון הצבאי הלאומי בפולין.
ההצעה: הוא יארגן מחתרת יהודית
ויכשיר אותה למילחמת־פרטיזנים נגד
הנאצים, כאשר אלה יגיעו לליטא. בתמורה
הם הבטיחו לו הבטחות מרחי־קות״לכת.

כך השיב ילין־מוה אנחנו חיים
כאן תחת שילטונכם. החיים שלנו תלויים
בכם. בתנאים כאלה אי־אפשר לנהל
משא־ומתן כשווים עם שווים.

.,אין הזבוב מנהל משא־ומתן
* עם הפיל. אם אתם מעוניינים
בעיסקה איתנו, עליכם לנהל מ־שא־ומתן
עם המנהיגים שלנו
בארץ־ישראל, ואנחנו כאן נם־
על על סי הוראותיהם.״
אילו ידעו המנהיגים הפלסטיניים
בגדה המערבית וברצועת־עזה את הפרט
ההיסטורי הזה, הם היו משתמשים
השבוע באימרתו של ילין־מור.
סנסציה הדסגית
^ כאשר התפרסמה סוף־סוף ר־
] ₪שימת המועמדים הפלסטיניים
למישלחת הירדנית־פלסטינית המשותפת,
היא גרמה אפתעה לרבים, שאינם
י מצויים בעניין.
כלי-התיקשורת המודרכים בישראל
פתחו מייד במסע־כזבים נרחב: אין
ברשימה נציגים מן ״השטחים״ .הרריו
חזר על כך מדי שעה, העיתונים הקדישו
לכך כותרות.
הכוונה היתה לשטוף את מוח הציבור
ולהקנות לו את התפיסה :״מנהיגי
הגדה והרצועה הם מתונים — אש״ף
אינו רוצה בהם מפני שהם מתונים —
אש״ף מינה אנשים קיצוניים — אש״ף
אינו רוצה בשלום״.

אלא שהמידע הבסיסי, שבא
ממישרד ראש־הממשלה, היה
שיקרי.

ברשימה שנמסרה לשימעון פרס,
ושעליה הוסכם בין ראשי אש״ף והמלך
ג חוסיין, היו שני נציגים אותנטיים מן
השטחים הכבושים — הנא סניורה
מרמאללה ופאיז אבו־רחמה מעזה.
סניורה, עורך העיתון אל־פגיר
(״השחר״) הירושלמי, הוא העיתונאי
החשוב ביותר בגדה המערבית, ואבו־רחמה
הוא עורר־דין חשוב ביותר
ברצועת עזה.
אולם הזעם של שימעון פרס יצא
על הרשימה, מפני שלא כללה את
האנשים שהוא רצה בהם: אליאס
פרייג׳ מבית־לחם, רשאד אל־שווא
מעזה וחיכמת אל־מצרי משכם. אלה
הם שלושה אישים חשובים. הם

מקובלים גם על אש״ף. מדוע לא
נבחרו הם?

היתה לכד סיבה פשוטה ביותר:
שימעון פרם הוא שהרס
את מעמדם. אילו היו קברניטי
המדיניות הישראלית מתוחכמים
יותר, אפשר היה לחשוד
בהם שעשו זאת בכוונה תחילה.
בשבוע
שעבר פירסמו דובריו הבל־תי־נלאים
של פרס סנסציה: פרם נפגש
עם פרייג׳ ואל־מצרי. צורת הפירסום
העניקה לפגישה, השיגרתית לכאורה,
מימדים של מאורע היסטורי.

באותו הרגע מתו הסיכויים
שהשניים ייכללו ברשימה. שהרי
אילו מונו, היה נוצר בעולם
הערבי הרושם בי שימעון פרם
הוא שמינה את נציגי הפלסטינים
במישלחת והכתיב את
המינוי למנהיגות הפלסטינית.
היה עלול להיווצר הרושם כי קמה
בשטחים הכבושים ״מנהיגות אלטרנטיבית״
,חבורה של קוויזלינגים, שתפקידם
הוא לערער את מעמדו של
אש״ף כמנהיגות המאחדת את כל פלגי
העם הפלסטיני, בארץ ובפזורה. מעמד
זה הוא בעיני הפלסטינים נכס לאומי,
שנקנה בעמל של שנים רבות. פרייג׳

ואל־מצרי לא היו, כמובן, מסכימים
להופיע בצורה כזאת.
אילו נוצר רושם כזה, היה הדבר
מחזק את הגורמים הפלסטיניים העוקבים
בחשדנות אחרי כל המהלך הפלס־טיני־ירדני,
ומגביר את תעמולת חזית־הסירוב.

לבן
היתה המסקנה הגיונית.
נבחרו שני אישים סבירים,
שדיעותיהם המתונות ידועות
ברבים, אך שאינם קרובים מדי
למנהיגי ישראל. איש אינו
מפקפק בכך שהם מייצגים את
הזרם המרכזי של הציבור
בשטחים הכבושים.

סניורה הוא דמות ידועה בקרב
חוגי־השלום הישראליים. הוא השתתף
בכינוסים רבים איתם, ודיעותיו ידועות.
הוא נאמן לקו הפרגמאטי של
יאסר ערפאת. הוא השתתף לא־פעם
בפגישות עם אישים אמריקאיים, ולכן
אין האמריקאים יכולים לסרב להיפגש
עימו במיסגרת זו.
האיש מכוויית

^ ב ו ־ רחמה ידוע פחות מחוץ ל־
>1רצועת־עזה, אך עמדתו דומה.

״הטרור יי פ ס קו
בראיון שהעניק במלון ניו־יורקי לעורך העולם הזח ב־ 16 ביולי ,1982
השיב חיאלד אל־חסן לשאלות העורך כדלהלן:
אבנדי: האם יופסק הטרור כאשר תסכים ממשלת־ישראל להכרה
הדדית בין ישראל ואש״ף, כפי שהציעו. למשל, פייר מגדס־פראנס, נחום
גודלמן ופיליפ קלוצניק בהצהרתם המפורסמת?
אל־חסן: כן, בהחלט. התשובה היא חיובית.
א מרי: במיסגרת של המאמץ להשגת השלום?
אל־חסן: תראה, אורי, אנחנו לא עסקנו בפעולות אלימות מפני
שאהבנו דרך זאת. לא עסקנו בזה בתור תחביב. לא היתה לנו ברירה. אם
נוכל להשיג את זכויותינו הלגיטימיות בדרכי שלוע מדוע נעסוק באלימות?
בהדרגה הטלנו את מרותנו גם על(האירגונים האחרים באש״ף)
ומעשי־הטרור הלכו במשך השנים והתמעטו, כתוצאה מהפעולה שלנו.
אמרי: והם ייפסקו לגמרי כאשר נעלה על דרך המשא־והמתן?
אל־חסן: כן. אם אפשר להשיג את עצמאותנו בדרכי־שלום, לא
נעסוק באלימות. הקוראן מתנגד לאלימות. הוא אומר שלפעמים צריכים
לעשות דברים שאץ אוהבים אותם, צריכים להילחם גם כאשר שונאים
מילחמה. אך אם יש ררך לכונן שלום. צריכים לעשות שלום. כך אומר
הקוראן. כמובן, השלום צריך להיות קשור בצדק.
אמרי: כשאתה אומר שלום, אתה מתכוון לעצמאות פלסטינית
במדינה שתקום בחלק מן הארץ?
אל-חסן: כן.
אמרי: וזה יהיה סוף־פסוק? מה יהיה אחר־כך? האם לא תימשך
המילחמה, כפי שחוששים ישראלים כה רבים?
אל־זזסן: לא. זאת תהיה סוף המילחמה. משם והלאה הכל יסתדר
בדרכי שלום והבנה. אם שני העמים ירצו אז לשנות דברים בדרכי־שלום,
להקים קונפדרציה, או פדרציה, משהו כמו שווייץ — הם יוכלו לעשות
זאת רק בהסכמה הדדית, בדרכי־שלום.
אמרי: אתה דוגל בזה?
אל־חסן: לפחות מבחינה כלכלית. אי־אפשר להשיג עצמאות
כלכלית — שלכם ושלנו — בלי כלכלה מאוחדת, שתקיף את הארץ
כולה. ררוש איחוד כלכלי.
אמרי: רק בין שתי המדינות שלנו?
אל־זמן: כל השערים במיזרח התיכון צריכים להיות פתוחים. זה
לטובת כולם.

ח׳אלד אל-חסן
גדול כמו דוב, פיקח כמו שועל
אם שני הנציגים האלה מן השטחים
הכבושים הרגיזו את יצחק שמיר
ושימעון פרס, הרי היה זה כאין וכאפס
לעומת תגובתם על הכללת אדם אחר
במישלחת,

אץ ססק בי מנהיג המישלחת
המוצעת הוא ח׳אלד אל-חסן,
אחד האישים הדומיננטיים במחנה
הפלסטיני.
ח׳אלד, אחד משני האחים אל־חסן
(השני הוא האני, גם הוא מראשי
אש׳׳ף) ,הוא חבר הוועד המרכזי של
פת״ח והמועצה הלאומית הפלסטינית.
אך האיש חשוב הרבה יותר מתואריו.
ח׳אלד אל־חסן, המכונה ״אבו־סעיד״
,הוא דיפלומט פלסטיני בכיר.
מאז שפארוק קדומי, שר־החוץ הרשמי
של אש״ף, לוקה במחלה המונעת ממנו
פעילות, הפך אל־חסן למעשה לשליח
המדיני הבכיר של ערפאת.

זהו איש דמוי-דב, גבוה,
בריא־בשר, פיקח במו שועל,
בעל הומור שופע, המפורסם
בבדיחותיו. האיש המשופם
ידוע היטב בצמרת האמריקאית,
מכיוון ששהה פעמים
רבות בארצות־הברית לשם
קיום מגעים עם אישים בכירים.

הוא סוחר עשיר בכוויית, שם הוא
מייצג את חברת־הענק היפאנית
שארפ. הוא אזרח כווייתי ומשתמש
במסעותיו בדרכונו הכווייתי האמיתי
— בניגוד לרבים מחבריו, הנאלצים
להשתמש בדרכוני־נוחיות של מדינה

ערבית זו או אחרת.
תנועת פת״ח נוסדה, בסוף שנות ה־
50׳ ,בכוויית. ח׳אלד אל־חסן היה דמות
מרכזית מאוד ביוזמה זו. הוא נמנה עם
קבוצת־המייסדים ועם השורה הראשונה
של אישי פת״ח. בקבוצה זו הוא
בולט בגישתו הפרגמאטית. הוא איש
פתוח למערב, הדוגל בהסדר־שלום
ובפעולה המדינית להשגתו.
כדיפלומט־מלידה, ח׳אלד אל-חסן
נזהר יותר מאשר איש־מעשה נמרץ
כמו עיצאם אל־סרטאווי. הוא מעדיף
להשמיע את דיעותיו בחוגים סגורים
ובשיחות פרטיות. בפגישות שלא־

לפירסום נפגש לא פעם עם אישי-
שלום ישראליים מסויימים.
אחרי פגישתו של אורי אבנרי עם
יאסר ערפאת בביירות ביולי ,1982 לא
היסס אל־חסן להיפגש עם אבנרי בצורה
גלויה. הפגישה נועדה לפירסום,
והעולם הזה ( )21.7.82 פירסם דוח
מפורט עליה. במרכזה עמדה בעיית
הטרור, שהועלתה על־ידי אבנרי.

״לא עסקנו בפעולות אלימות
מפני שאהבנו דרך זו,״ אמר אז
אל־חסן לאבנרי .״לא עסקנו
בזה בתור תחביב. אם נוכל
להשיג את זכויותינו הלגיטימיות
בדרכי-שלום, מדוע נעסוק
באלימות?״
אל־חסן לא הסתיר את המטרה
העומדת לנגד עיניו: מדינה פלסטינית
בגדה וברצועה, שתקום תוך הסדר־שלום
עם ישראל. מכיוון שדבר כזה
לא יקום בלי הסכמת ארצות־הברית,
הקדיש אל־חסן מאמצים רבים לקשירת
קשרים בין ארצות־הברית ואש״ף
— אותם המאמצים שהגיעו עתה
לשלב מעשי, ואולי מכריע.

מדוע

זה חשוב ן

^ ילו היתה ממשלת פרס־שמיר
1 4מעוניינת באמת לעלות על דרך
השלום עם הירדנים והפלסטינים, היא
היתה מברכת על הכללת איש זה
במישלחת. אך מכיוון שמנוי וגמור על
שניהם לטרפד מהלך זה בכל מחיר,
הופעלו לשם כך כל הקשרים המדיניים
של ישראל בוושינגטון.

מטרת הממשלה היא עתה
למנוע בכלל את הפגישה
המתוכננת של ריציארד מרפי,
הדיפלומט האמריקאי הבכיר,
עם מישלחת ירדנית-פלסטי־נית.
אם הדבר הוא בלתי־נמנע,
ייעשה נסיון למנוע לפחות את
הכללת אל־חסן במישלחת.
גם שאר המועמדים למישלחת
אינם מוצאים חן בעיני ממשלת־ישראל.
מלבד אל־חסן, סניורה ואבד
(המשך בעמוד )10

— ^ ה ב רווז המפוצץ—
(המשך מעמוד 16
עצות בוושינגטון, התפקיד העליון
בשרותיהחוץ הסובייטי (וגם הישראלי).

השגריר הסובייטי אמר בגילוי־לב
מדהים כי ניתוק היחסים עם
ישראל ב־ 1967 היה מישגה חמור של
ברית־המועצות.
• הסובייטי הציע לישראל עיס־קה
של,יהודים תמורת שטחים׳ .אם
ישראל תחזיר את הגולן לסוריה ותפסיק
את התעמולה האנטי־סובייטית
(הישראלית, ואולי גם האמריקאית,
העומדת להיות משודרת מאדמת
ישראל) תתיר ברית־המועצות עליית
יהודים לארץ, בטיסה ישירה ממוס־קווה
ללוד.
• תוך כדי כך דיבר הסובייטי
בזילזול על אש״ף, ורמז שברית־המועצות
כלל אינה מעוניינת בהקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל —
שהיא המטרה הסובייטית המוצהרת
מזה שנים רבות.

כל אחד מן הגילויים האלה
היה מוזר — בלשון המעטה.

#איו להתחנך
רשמיו
י * דיפלומטים סובייטיים הם
1תמיר אנשים מכופתרים מאוד.
בניגוד לעמיתיהם האמריקאיים, היכולים
לפעמים להיפתח, להתלוצץ

אפשר לדעת את התשובה. קשה
להעריך אם זרק הדיפלומט הסובייטי
בשיחה כמה פיתיונות, כדי לראות מה
תהיה תגובת ישראל, או שסופר הגזים
בדברים שנאמרו, וניסח אותם בכוונה
בצורה שתנעם לאוזן השומעת בירושלים,
בנסיון מודע או בלתי־מודע
לרכוש את לב השר, הזקוק להישגים.
יש מיגוון רחב של אפשרויות
להסברת מה שהתרחש או לא התרחש
בשיחה:
• מוסקווה מבקשת לרמוז לישראל
שיש מקום לעיסקה, כדי להקל
על כניסת הסובייטים למהלכי״השלום
במרחב.

• מוסקווה מעוניינת בהפסקת
התעמולה האנטי־סוב־ייטית
הקיצונית של מכונת-
ההסברה הישראלית־יהודית,
כדי להכשיר את הקרקע לפגישת
רגן־גורבצ׳וב ולהפשרה
בין־גושית.
• מוסקווה תומכת בסוריה, ב־מילחמתה
נגד ראשי אש״ף — ואולי
גם להיפר, רוצה להזהיר את סוריה
מפני תפנית סובייטית אפשרית, אם
ימשיך חאפט׳ אל־אסד להתקרב לאמריקאים.

סופר רצה להתחנף לשמיר
ולספק לו את ההישגים
שזה זקוק להם כדי לשפר את
מעמדו הירוד בממשלה.
• סופר רצה קודם כל לעשות
תעמולה לעצמו, לקידום הקריירה

וואסד ו1\1וזד
!11צ 1ז11ד\

מארח בארנבוים
אווירה דיסקרטית
ולשפוך את ליבם, אין דיפלומט
סובייטי יכול לחלום על כך. אצלו, כל
מילה מדודה. לעולם אינו מתלוצץ
סתם. הוא יודע כי פליטות־פה אינן
נסלחות במוסקווה. מי שנוטה לכך,
אינו מגיע לדרגת שגריר, או אף
מזכיר שני.
משום כך מוזר מאוד ששגריר סובייטי
יספר לזר על המינוי הבא שלו,
לפני שזה הוכרז רישמית במוסקווה
— מה גם שמינוי זה הוא לתפקיד
הנתון כיום בידי אדם שהוא כמעט
מוסד בשרות־החוץ העולמי, השגריר
אנטולי דוברינין, המכהן בוושינגטון
זה יותר מ־ 30 שנים.
אולם מישרד־החוץ הירושלמי
התייחס תחילה ברצינות לסיפור הזה
על פליטת־הפה שהיתה, כביכול,
לשגריר וורונצוב, ומיהר להודיע על
כך לראשי מישרד־החוץ האמריקאי,
כשרות לידיד.
רק אז הסתבר, שיכול להיות הסבר
אחר לפרשה. השמועה על העברת
וורונצוב לוושינגטון הגיעה לירד
שלים תחילה מפי דיפלומט ישראלי
בבירת ארצות־הברית — אליקים
רובינשטיין הדתי, לשעבר מנערי־החסות
של משה דיין. המישרד
בירושלים הודיע על כך לסופר. האם
יתכן כי סופר הוא שהעלה שמועה זו
בשיחתו עם וורונצוב, והחליף בדוח
את היוצרות?

גם לשאר הגילויים ניתן היה
למצוא הסבר דומה. האם ביל־בל
מוסר את דבריו שלו עם
דיברי בן־שיחו הסובייטי?
האם טישטש את הגבולות,
בטעות או בכוונה? מה בדוח
הוא בגדר רמז סובייטי, ומה
בגדר הירהורי־ליבו של סופר?
מכיוון שאין עדים לשיחת אי-

שלו במישרד שהפך זה מכבר סניף
של תנועת־החרות( .דובר השגרירות
של סופר הוא כעת עסקן קטן של
תנועת־החרות).

כל אחד מן ההסברים האלה,
ובולם ביחד, יבולים להסביר
את התעלומה.

לגמוו ורסנו
וחנרה
*ץ ומקווה מיהרה, כמובן, להב־
*/חיש את, השקרים הגסים של
הרדיו הישראלי״ .היתה זאת הכחשה
מעניינת, מפני שלא גינתה את השגריר
סופר, לא הכחישה את עצם
קיום השיחה ולא נמסרה כלל על־ידי
מישרד־החוץ הסובייטי, אלא על־ידי
סוכנות־הידיעות הרשמית טאס־ס
בלבד.

זאת היתה הכחשה מתונה*
יחסית, המעידה על כוונת
מוסקווה להמשיד במגעים. אך
יתכן שתחפש להבא עיר-
בירה שבה יושב שגריר ישראלי
שהוא קצת יותר דיסקרטי.
אשר
לסופר, היה השבוע מי
שהמליץ, ספק־בצחוק ספק־ברצינות,
לתבוע ממנו להיבדק בגלאי־שקר,
כדי לבדוק מה מדוייק בדיווח שלו
ומה לא. על כך השיב בהלצה איש־ציבור
אחה, אין טעם לבדוק דיפלומט
בגלאי־שקר, כי דיפלומט אינו
יודע כלל את ההבדל בין אמת ושקר״.

יתכן שהפרשה כולה היא
רק המחשה דיפלומטית של
הכלל העתיק. :הגבר הישראלי
גומר מהר, מפני שהוא צרין•
לרוץ ולספר לחבר׳ה.׳׳

\ 1־| ך ל חןך 1ץןך | 1ד יעקב הנמן, שנדון לשלוש שנים ואר-
1 11 בעה חודשים, מחבק ידיד ומחייך. ה-
!114111111 141
שושר(מימין) צוחק. למשה: ח״כ״מורשה דרוקמן והתובעת דורית בייניש.

ן* כל שהעונש היה חמור יותר
^ וכבד יותר, כך היה החיוך על פני **
הנוכחים רחב יותר ועליז יותר.
מייד כשיצאו שלושת השופטים,
הפרופסור יעקב בזק, שמואל פינקלמן
והד״ר צבי כהן, מאולם־המישפטים,
התחילה החגיגה הגדולה. הנאשמים
התנפלו איש על רעהו בחיבוקים
ונשיקות. בני־מישפחה נדחקו אל
יקיריהם והביעו גם הם שימחה ואושר.
לרגע היה נדמה כאילו לא התרחש
משהו רציני, ובית־המישפט רק קבע
דבר טכני, העתיד להשתנות בקרוב

מאוד.
״לא נורא, הם ממילא ייצאו בקרוב~ ״.
זה היה מישפט־המפתח בהמולה שאחרי
הקראת גיזרי־הדין במישפט המחתרת
היהודית.
וכך נאמר, בין השאר, בגזר-הדין,
שאותו כתב השופט שמואל פינקלמן^ :
,קיבוץ אנשים זה, שאת דינו של כל
אחד מהם אנו באים לגזור היום, מיוחד
הוא במינו. רובם, אם לא כולם, בוגרי־ישיבות
ובעלי השכלה אקדמית גם
יחד. רובם שירתו בצה׳ל ונטלו חלק
במילחמות־ישראל. ביניהם קציני־צבא,
שנפצעו תוך כדי שרותם הצבאי,
וביניהם גיבור־מילחמות־ישראל. רובם
אנשי תורה ועבודה, שהשליכו מאחוריהם
דרך־חיים נוחה והלכו, הם
ובני ביתם, להקים ישוב עברי, לעבדו
ולשומרו.
,יש מבין הנאשמים שחטאם בלהט
אמונתם. שנטלו כל איש מחתתו ונתנו
בה אש זרה.״ ואינו דומה חטאם של
כאלה לפישעיהם של אחרים המבקשים
להשמיד, להרוג ולאבד״.
דברים אלה, שנאמרו בבית־המיש־ י
פט באוזני עשרות האנשים שהצטופפו
באולם הגדול, חיזקו בלב הנאשמים,
בני מישפחותיהם וחבריהם, את האמונה
כי ישיבתם בכלא היא עניין זמני,
וכי חנינה מלאה תינתן בקרוב מאוד.
הרי גם השופטים מבינים שהם שונים
מרוצחים ופושעים אחרים. .ברור
מגזר־הדין,״ אמר אחר המתנחלים
לאשתו של אחד האסירים, ,כי השופטים
רומזים שהם עשו כמיטב יכולתם
כדי להקל בעונש, וכי הם תומכים
במתן חנינה בקרוב ״.כך ראו הכל את

ואש המחתות, מנחם לימי
(מימין) ,נדון רמאסו־עורם ופוץ
י בצחוק. בו גם חבויו. הם ודעים
שגזרהדין יהמו בקדוב לקומדיה
גזר־הדין, שהקל מאוד בעונשם של רוב
* הנאשמים.
הראשון מבין אנשי המחתרת היהודית
שדינו נגזר, אחרי עיסקת טיעון
עם התביעה, היה גילעד פלאי. הוא
הורשע, על־פי הודאתו, כאשר גילוי
המחתרת היה עדיין טרי והארץ סערה.
הוא הורשע בקשירת קשר לביצוע
^פשע בעניין הר־הבית, בנשיאה והחזקה

של נשק, בפגיעה ברכוש בזדון ברכוש
צה״ל, בקשירת־קשר לביצוע פשע
בענין ראשי־הערים ובחברות באירגון־
טרור. פלאי נדון לעשר שנות־מאסר
בפועל.
מאז השתנתה האווירה בארץ. תומכי
אירגון־הטרור לא חסכו מאמץ כדי
לשנות אותה. הם אירגנו הפגנות,
העניקו ראיונות, ועבדו חזק בעיקר על

| | 1111^ 1ך יצחק גנירם, שנדון לשבע שנות
11 111111\ / 1מאסר בפועל (מימין) ,צוחק במ-
לוא פיו. גם האשה שלידו מאושרת. גנירם משוחח עם

־ למאסר עולם?-

עוזי שרברף, חתנו של הרב משה לווינגר,
נדון למאסר־עולס על חלקו ברצח נ־מינללה
האיטלאמית. למטה: שאול ניר שנדון גם הוא למאטר־עולס.

הפוליטיקאים האוהדים. אלה יצאו
בהכרזות על תמיכתם במתן חנינה
ל״בחורים הטובים שתעו בדרכם.״
השדולה הנמרצת הועילה, והנאשמים
שדינם נגזר השבוע, גם כאלה
שהורשעו בעבירות דומות לאלה של
פלאי, קיבלו עונשים הרבה יותר קלים.
ברק ניר, למשל, שהורשע בקשירת
קשר בפרשת הר־הבית, בהריגה בפרשת
המיכללה האיסלאמית, בנסיון לרצח
בפרשת הנחת־המיטענים באוטובוסים
הערביים, בהחזקת־נשק ובחברות
באירגון־טרור — נדון לבסוף
לשש שנות מאסר בלבד.
לאיש מבאי אולם בית־המישפט
ביום השני השבוע לא היה ספק,
ששהותם של האסירים בכלא תהיה
זמנית, וכי הגורמים המתאימים יעשו
כל מאמץ כדי לדאוג לחנינה עבורם,
עתה, משתם הדיון המישפטי,
פתוחה הדרך לפוליטיקאים, שכבר
חודשים רבים עסוקים בשיכנוע חבריהם
בצורך הדחוף לשחרר את המרצחים
והסייענים.
בפרשת אירגון־הטרור היהודי התגלתה
הסכנה החמורה שבו: בית־המישפט
וסמכותו הושמו לצחוק, ועם
מתן החנינה גם תינתן גושפנקה
רישמית למעשי הטרוריסטים.

עורד״הדיו שלמה תוטיה-כהן(משמאל) .הוא הורשע
בפרשת הר״הבית, בפיגוע בראשי״הערים, בהריגה
במיכללה האיטלאמית ובפעילות באירגון־טרור.

חיוך שר שש שנים

טר, משום ששלושת השופטים
היו חלוקים ביחט לתקופת־המאטר, קיבל את העונש הקל מבין השלושה.

ףךןךךזועוןק 1\ 1ך ידיים של
111x71 1 1 1 / 1 1 1 1 1 111 בני-מישפחה
מושטות אל עבר האוטובוס, שלקח את האסירים

בחזרה לכלא. הם ניטו לזכות במגע אחרון של פרידה,
למרות שלכל המעורבים בדבר ברור כי הפרידה היא
זמנית, וכי בקרוב מאוד הם יקבלו חנינה וישוחררו.

ענית סדנופטי

—— יש דזב

המונים נהרו לתחנת־החיסון: יעברו שבועות עד שייוודע מי חולה ומי רא

בחלת
רק ילדים שנולדו ביו ינואר 1976 לדצמבר
•.1980
מסעודה לוי לא ידעה אם לצחוק או
לבכות. בנה נולד ב״ 30 בדצמבר . 1975
יומים בלבד לפני היום הקובע. ה־1
בינואר 1976 קיבל לפתע, בעיני אמא
מודאגת, משמעות גורלית. היא ניסתה
להתווכח. איש לא התייחס לדבריה.
״אלו הן ההוראות,״ השיבו לה בקצרה,
וכבר הפשילו את מיכנסיו של ילד
נוסף.

הפינקס הצהוב: רבני 5עד 10 בלבד
ך ¥ירנו מאירה פנים להרגלים,״
/ /י^כתב אלבר קאמי בהדבר.
משפרצה מגיפת*הדבר בעיר אוראן
שלחוף־הים האלג׳ירי, השתבשו ההרגלים
הקבועים, ובעיר השתרר פחד.
כך קרה השבוע בקריית־ים שליד
חיפה. מבין 35 אלף תושבי הקיריה,
חלו כאלפיים בדיזנטריה. אן הבריאו,
והנה ניחתה עליהם אימת הצהבת.
במשך שלושה ימים, שהוכרזו
כימי־חיסון ממלכתיים, נהרו אלפים
מתושבי הקיריה לתחנה לבריאות-
המישפחה.
ההודעות הרישמיות חזרו ואמרו כי
התחנה תיפתח לקהל בשעה 8בבוקר.
בשעה 7כבר המתינו 20 אמהות, על
ילדיהן, בפיתחה של התחנה המקומית,
אחת משלוש.
במקום שבו כולם מכירים את כולם,
אי־אפשר היה להניח לאמהות להמתין
במשך שעה שלמה, עד למועד הפתיחה
הרשמי. וכך, בשעה ,7.15 פתחה
האחות דבורה את דלתות התחנה. עד
לשעה 8.30 הגיעו 62 הורים וילדיהם,
מצויירים בפינקסי-חיסונים.
בפתחו של חדר־ההמתנה ניצבה
עובדת התחנה. היא הציצה בפינקסי־החיסונים
הצהובים. חלקם של הילדים
הופנה אל כיסאות חדר־ההמתנה. האחרים
נשלחו לבתיהם. כי הוחלט לחסן

* מכיוון שצהבת מסוכנת לנשים
הרות, שעובריהן עלולים להיפגע,
הזדרזו בתחנה זאת והקדימו לחסן
את 180 הנשים ההרות הרשומות

זו התשובה שקיבלו ההורים
לשאלותיהם. מרביתם ביקשו לדעת
מדוע הילדים הקטנים יותר אינם
מתחסנים, או מדוע הם־עצמם מופקרים
למחלת הצהבת.
הורים שהיו מודאגים במיוחד היו
רשאים לקנות את החיסון בבתי-
מירקחת פרטים, להביאו אל התחנה
ולחסן את ילדיהם או את עצמם. מחיר
מנת־חיסון 14 :אלף שקל.
״מי יכול להוציא 140 אלף לירות
על חיסון?״ שאלה ראומה עוזרי.
וממילא, כבר ביום השני בבוקר לא
נותרה בכל איזור חיפה אפילו מנת־חיסון
אחת.
״אז למה זה צריך להיות בצורה כזו?
(המשך בעמוד )36

(המשך מעמוד )7
רחמה, עומדת המישלחת לכלול את
נביל שעת׳ ,גם הוא דיפלומט בכיר של
אש״ף, המקורב לערפאת, ואת חאתם
חוסייני, בן המישפחה הירושלמית
המפורסמת, הפועל בנציגות אש״ף
בארצות־הכרית. חוסייני הופיע לא
פעם באסיפות של אנשי־שלום יש־ ~
ראליים בארצות-הברית, וגם לצירם,
כשהוא משמיע ריעות בזכות הסדר״
שלום. הדבר לא הפריע למכונת-
התעמולה של שימעון פרס להדליף
השבוע לעיתונים שחוסייני הוא אדם
״בעל ריעות קיצוניות״ ,ואותו הדבר

נאמר גם על ח׳אלד אל־חסן.
בחירת המועמד השישי למישלחת
היא מתוחכמת במיוחד: צאלח תעאמ־רה,
בעלה של דינה, מלכת־ירדן לשעבר,
ומי שהיה האסיר הפלסטיני הבכיר
במחנה אל־אנצאר. תעאמרה כבש אז
את ליבם של הקצינים הישראליים,
שראו בו איש־צבא אמיתי. הם הקפידו
לכבדו והתייחסו אליו כאל קצין בכיר ,״
שבוי־מילחמה.
השאלה היא מדוע מיוחסת חשיבות
כה רבה לפגישה האמורה להתקיים בין
מישלחת של אישים ירדניים ופלס־ [
טיניים ובין פקיד אמריקאי, כשאין
לפגישה מטרה מעשית כלשהי, ואין
היא בגדר ״משא ומתן״ .רישמית כבר
הודיעה ממשלת ארצות־הברית שאין
בפגישה כזאת הכרה באש״ף, חלילה.

חשיבות הפגישה טמונה
בתיקוות הגדולות שהפלסטינים
עצמם תולים בה.
אחרי שיאסר ערפאת וחבריו עברו
דרך ארוכה כדי לשכנע את עמיתיהם

מועמד סניורה
לא זבוב מול פיל

ואת המוני העם הפלסטיני לעלות על
דרו פרגמאטית של שיחות־שלום, הם
מוכרחים עכשיו להוכיח כי דרך זו
מובילה להישגים כלשהם. ואם לא
להסכמת ישראל להידבר עם אש״ף,
הרי לפחות לצעדים אמריקאיים באותו
כיוון.

שום מנהיגות פלסטינית
פרגמאטית, הדוגלת בפיתרון
מדיני, לא תחזיק מעמד אם לא
תוכל להצביע על שום הישג
שהוא. במוקדם או במאוחר
היא תיפול, ובמקומה תבוא
הנהגה קיצונית, שתשליך את
בל יהבה על ״המאבק המזוייך.
זו תתחבר עם הגורמים המבקשים
למחוק את ישראל מעל פני המפה —
כמו מועמד קד׳אפי הלובי והאיית־אללה
רוח-אללה חומייני האיראני.

כל המומחים מבינים זאת.
לכן יש כיום בצמרת האמריקאית
קולות המייעצים לפתוח
בהידברות זו, גם על אפה ועל ״י
חמתה של ממשלת-ישראל.
זה ידוע גם לשימעון פרס וליצחק
שמיר. כרגע הם פועלים בכל כוחם
כדי להחניק יוזמה זו בעודה באיבה.
מול פני הסכנה שגם ברית־המועצות
תשנה את יחסה לישראל ותציע את
החזרת השטחים הכבושים תמורת
שלום ועליית יהודים — הופך טירפוד
היוזמות הפוליטיות לתפקיד מרכזי
ודחוף של ממשלת״ישראל.

אם הילדים יחלו: בחילות וצבע צהוב בעיניים ובשר
י שדד, לי בז ביי? !

אין אדם מתאים יותר לכך
מאשר יצחק שמיר, כאשר
שימעון פרם מעניק לו גיבוי.
העולם הזה 2499

ן דין ך* *111
511

חהי תופעה חד שה בנ 1ף הי שראלי :״שוחד מסר״

ל המירקע זה נראה כך:
,ארבעה עורכי־עיתונים, מנופחים מרוב חשיבות
_ מי ת, ישבו מול ראש־הממשלה, והמטירו עליו
שאלות.
השאלות היו בנאליות. היו אלה אותן השאלות שנשאלו
עשרות פעמים במאמרים הראשיים של אותם העיתונים. לפחות
שלושה מארבעת העורכים הנכבדים אינם יודעים דבר וחצי־דבר
בכלכלה.
היה נראה שלאו דווקא הבעיות הכלכליות עניינו את
העורכים, וגם לא התשובות של ראש־הממשלה.

המטרה האמיתית של שאלותיהם היתה שונה
לגמרי. כל אחד רצה שחבריו יגידו לו למחרת היום:
.ואללה, ירדת כאסח על שימעון פרס!״ העורכים
התחרו ביניהם בניסוח קשוח וגס של השאלות
הבנאליות.

יוסף בראל פועל על פי הערכה מפוכחת זו. זאת היתה
המשמעות האמיתית של הופעת העורכים בתוכנית מוקד. זהו גם
ההסבר להופעתו של יצחק שמיר על המירקע, לפחות אחת
ביומיים, כשהוא משמיע כמה פסוקים חסרי־תוכן, בפוזה של
בגין־זוטא. וזהו גם סוד הופעתו התדירה של שימעון פרס עצמו,
אחרי הפאשלה הבלתי־נסלחת של מניעת המירקע ממנו ביום
קבלת ההחלטה על התוכנית הכלכלית.

אץ זה מיבצע של 50 עכוז, או של 90 עכוז. רק
מיבצע של 100 עכוז מבטיח הצלחה.
א הלשון המציאה את המצב הזה, וגם לא העכוזים.

כאשר הגיע יוסח בראל לטלוויזיה הכללית, הוא

פרם ניצח, כמובן. זה היה ניצחון קל.
זה נראה ע ל המירקע. מאחורי המירקע זה נראה
^ לגמרי אחרת.
שאלה: מדוע הוזמנו ארבעת העורכים החשובים? מדוע לא
הושבו מול ראש־הממשלה שני כלכלנים מומחים, היודעים על
מה הם מדברים, שלא זו בלבד שישאלו את ראש־הממשלה את
השאלות הרלוונטיות, אלא שגם ינתחו את תשובותיו ולא יניחו

לו להתחמק בטריקים פשוטים?

תשובה: כי מי שהזמין את העורכים לא חשב על
המצכ הכלכלי, וגם לא על הראיון עם ראש־הממ־שלה.
הוא חשב על נושא אחר לגמרי.
מאחורי המירקע זה נראה כך:
ארבעת העורכים נראו מאחור, כשהם יושבים על עכוזיהם.
לפני ארבעת העכוזים הנכבדים השתלשלה לה לשון ארוכה־ארוכה,
שעברה מאיש לאיש.

ובלשון פחות ציורית: עורכי ארבעת העיתונים
היומיים החשובים הוזמנו למירקע, כדי לשחד אותם.
ניתנה להם שעה של חשיבות עילאית, מול פני
האומה כולה, תמורת משהו.
תמורת מה?

ישהו המציא את המושג הזה, השולט עכשיו בעולמה של
הטלוויזיה הישראלית:

.שוחד־מסך״.

מהו הדבר שכל עסקן ישראלי משתוקק לו יותר מכל?
נסיעה לחדל, כמובן. מי שרוצה לקנות את נפשו של עסקן
ישראלי, די לו להזמינו לוועידה של המגבית היהודית, ולשלם
את מחיר הכרטיס, המיסים והאש״ל. זה מקביל לתשלום שוחד
של מיליון דולר לעסקן אמריקאי.
מהו הדבר השני בחשיבותו שכל עסקן ישראלי משתוקק לו?
הופעה על המירקע.
לא חשוב אם יש לו מה להגיד לאומה, אם לאו. לא חשוב איך
הוא נראה, ואיזה רושם הוא עושה. ההופעה על המירקע היא

פיסגת החלומות.

מי שיכול להעניק את השוחד הזה לעסקנים, יש לו
יתרץ עצום על כל מתחריו ויריביו.
את זאת גילה יוסף בראל.

^ וסף בראל היה מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית — מכשיר
של תעמולה ושטיפת־מוח, המשרת את השילטון בכל רגע של
שידור. לשם כך הוקם.
כאשר התמנה בראל במפתיע כמנהל״בפועל של הטלוויזיה
הכללית, היתה לו בעיה.
זהו תפקיד זמני. כדי להפכו לתפקיד״של־קבע, על בעליו
לזכות באהדתם של אנשים שונים, היושבים על כיסאות שונים.

מי שמסתכל במציאות בגובה הזה — גובה
הכיסאות והעסקנים היושבים בהם — מבין שעליו
ליצור מגע הדוק עם האנשים אשר כבודם מונח ש ם.
זה נראה פשוט. אבל אין זה פשוט כלל וכלל.
יש שם מאה עכוזים. עם אילו מהם יש ליצור מגע? עכוזי
הליכוד או עכוזי המערך? עכוזיהם של עורכי־עיתונים או עכוזי

הוועד־המנהל?

הדח־ הנבונה והבטוחה ביותר היא שלא לברור
בין עכוז לעכוז. כל עכוז יכול להיות חשוב, ועל כן
כדאי לטפל בכולם. אפשר לפסוח בטעות על עכוז
אחד — ואז יתגלה לפתע שדווקא זה היה העכת
החשוב ביותר.

זהו הרקע לתופעה הקרויה שוחד־מם ן־ ,שבה כל
אחד בטלוויזיה מאשים את זולתו.

^ אשר הגיע בראל לתפקידו הזמני, מצא על מירקע הטל־וויזיה
ישימון. כיום זוהי מיזבלה.
מה משודר במשך השבוע בטלוויזיה? מלבד שתיים־שלוש
תוכניות בעלות־רמה, ששרדו לפליטה — ובראשן מבט שני של
חיים יבין, וראוי לציון גם כולבוטק, הממלא תפקיד חשוב —
זהו אוסף מיקרי של דברים, הנראים כאילו הוכנו במיוחד בבית־ספר
לטלוויזיה, כדי להראות לתלמידים־מתחילים איך לא
לעשות את זה.
במחלקת־החדשות נשארו קומץ גיבורים בעמדה אבודה,
המתגוננים בשארית כוחותיהם.

כל שאר חלקי מהדורות־החדשות מוקדשים
עכשיו לשוחד־מירקע — תרגילי־הליקוק של מנהל
הטלוויזיה־הזמני, יחד עם מעשי־שוחד פרטיים של
כל מיני כתבים, המעניקים את המירקע לחבריהם,
בלא־איכפתיות של יצאנית. שניים־שלושה חברי־כנסת
מסויימים הם הקליינטים הקבועים. השד יודע
איך הם משלמים את האתנן.

פרס התייחס אל השאלות כאילו היו להקה של ברחשים. הוא
ניפנף אותן בקלות. הוא לא ענה על שום דבר עניינית, אלא נאם
את הנאום שהתכונן מראש לשאת: אני נהדר, אני יודע להחליט,
תקנות־חירום הן שיא הדמוקרטיה, התרופה אינה מרה, בכלל רק
נדמה לכם שכואב לכם, עם־ישראל הוא עם פנטאסטי, או־טו־טו
יהיה הכל בסדר, זוהי הממשלה הכי־טובה שיש לכם.

במרכז תשומת״הלב הציבורית, מי ירעיש מחר את הכנסת ויפוצץ
את הממשלה, איזה פוליטיקאי להעלות מעלה־מעלה ואיזה לדכא
עד עפר.
כל אחד מהם דיקטטור בזעיר״אנפין, כל אחד מהם מודע
לעוצמה שנפלה בחיקו במיקרה ובמפתיע, וכל אחד מהם נחוש
בהחלטתו להשתמש בעוצמה זו לטובת עצמו ולמען האגו שלו.
בראל אינו אלא התוספת האחרונה למחול זה של שיכורים־
מחשיבות־עצמם. הוא מחקה אותם, בלא יכולת לשלוט בהם.

מנהל־זמני בראל: מוות וחיים בידי הלשון
מצא שם מנגנון המצוי בשלב מתקדם של טירוף
מערכות, מחלה קטלנית שהיא מעץ מחלת־רוח
קולקטיבית.
היו שהישוו את המצב בטלוויזיה הישראלית למצב בלבנון.
(אולי נכון יותר לומר: המצב שהוא לבנון) .מציאות שיש בה
עשרות עדות וכיתות, פילגי־עדות ורסיסי־כיתות, שכולם לוחמים
בכולם בכל עת, כשהאוייב של הבוקר הוא הידיד לעת ערב,
לשם עריכת טבח משותף במי שהיה ידיד בבוקר.
קשה לדעת בטלוויזיה מי לוחם במי ולמה. הכל לוחמים בכל,
משמיצים את הכל, אורבים לכל בכל פינה. זוהי עבודה מפרכת,
התובעת כל קורטוב של מחשבה ומרץ, ושאינה מותירה דבר
לעבודה הטלוויזיונית עצמה.

גם כיום יש בטלוויזיה כמה ובמה אנשים, הדבקים
ביצירה הטלוויזיונית בעקשנות שכמעט לא־תיאמן,
השומרים על רמה תרבותית ועל מוסר עיתונאי.
אולם אלה, בעצם נוכחותם, רק מבליטים את שפל
המדרגה שאליה הגיעו האחרים.

ך* טלוויזיה מלאה באנשים שאיש אינו יודע בדיוק איך
( 1הגיעו לשם. רמתם ממוצעת־מינוס ופחות. אחדים מהם
נכשלו בעיתונות הרגילה, לפני שניסו את מזלם במכשיר החדש.
אחדים היו קרייני־רדיו, בזכות הקול הרדיופוני שלהם, ומשם
הגיעו — על פי חוקי פארקינסון והעיקרון של פיטר — אל
העמדות המרכזיות בטלוויזיה.

וכך, לפתע, הם מצאו את עצמם בעמדות־השפעה
אדירות כוח, מבלי שאי־פעם הוכשרו לכך מבחינה
אינטלקטואלית, עיתונאית ומוסרית. לפתע הרגישו
שהם מחזיקים את האלוהים בזקן(אם לא להשתמש
בדימוי צברי גס יותר).
הנה קם לו בחור בבוקר, עיתונאי ממדרגה ה׳ ,והוא יכול
להחליט מי חשוב במדינה ומי לא, איזו ידיעה תעמוד הערב

חוץ מזה, יש האחוזות הפרטיות. אלה הן אחוזת־זמן (מין
לאטיפונדיות של גלי״האתח, שבהן עושים בעליהן כאוות״נפשם,
כאילו ירשו את הטלוויזיה מאבות־אבותיהם.
יש תוכנית־הקולנוע, שבה מתחלפים מדי פעם מנחים־מנחות,
כשכל אחד מהם גרוע מקודמו, ותפקידם היחידי(בעיניהם) הוא
להתחנחן.
יש תוכניות דת, בהן מוזמנים עסקני־מפד״ל זוטרים לחוות את
דעתם על בעיות הלכתיות הרות־עולם, כחלק ממאמץ המנהל־הזמני
לרכוש את העכוז היושב על כיסא המפד״ל במוסד שיחליט
על מינוי המנהל הקבוע. כל השאר שם מטופש ואווילי, ומעליב
קודם כל את דת־ישראל.
יש תוכנית סיפרותית שהקשר שלה לסיפרות הוא כקשר שבין
נעירת־חמור והסימפוניה החמישית של בטהובן. בעזות־מצח שיש
בה כדי לעורר התפעלות, מזמין ירון לונדון בכל תוכנית את אחד
מחבריו האישיים, מעניק לו באקשיש של 40 דקות על המירקע.
התירוץ הוא תמיד ״מצחיק עד כדי טירוף״ ,אם להשתמש
בסיגנונו של ירון עצמו.
יש תוכנית מוסד, המשמשת כולה להושבת עכוזים חשובים
על הכיסא המיוחל למען קידום סיכוייו של המנהל, כשניסים
מישעל הטוב והחביב מנסה בייאוש להוציא מן הסלעים האלה
טיפה של מים רעננים.
מה עוד? שני סרטים שבועיים, לפעמים טובים, לפעמים רעים,
כשיד המיקרה שולטת בכל. סידרה אנטי־שמית מבחילה ממש
על יהודי סקוטלנד, המחופשת כסידרה פילו־שמית. שתיים־
שלוש סדרות אמריקאיות למפגרים בשיכלם. הסידרה המצויינת
היהלום שבכתר, וסידרה בלשית בריטית טובה. זהו.

הטלוויזיה של עם־ישראל — עם־הספר, עם־
התנ״ך, העם של איעשטיץ ופרויד, שפעתה והיינה,

מארכס והרמב״ם .־

שבוע התפרסם כי יצחק נבון, השר הממונה על הטלווי־
1 1זיה, מתכוון למסור את תפקיד מנהל־הטלוויזיה לאיש חדש.
לא איש־תיקשורת. לא עיתונאי. לא איש־מינהל מיקצועי. לא
עורך. אלא סתם מישהו, שלזכותו עומדת עובדה חשובה אחת.
הוא עמד בראש יוזמה ציבורית כלשהי, שמטרתה הקדושה היתה
להעמיד את יצחק נבון בראש מיפלגת־העבודה והממשלה.
אילו היתה מושמעת הצעה כזאת לפני 20 שנה, היה בעליה
מועף בקשת גבוהה ממיפלגת־העבודה. כיום, אחרי שבע שנות
הליכוד, כבר אין משום חריג בהפקרות הזאת.

כיום אפשר למסור תפקיד לאומי מרכזי באתנן
למי שהעניק חסדים לעסקן האחראי.

וכך מגיעים אל העיקר.
כל עם זוכה בממשלה שהוא ראוי לה, וגם בטלוויזיה שהוא
ראוי לה.

הטלוויזיה הישראלית אינה כפי שהיא במיקרה.
יצירה אבסורדית זו היא אלגוריה — משל למה
שמתרחש במדעה כולה.

טירוף־המערכות שלה אינו אלא חלק מטירוף־המערכות
״ הכללי. המשתולל כיום בכל המישורים הציבוריים במדינה.
הטלוויזיה היא משל. משל לחבורת העסקנים, שהשתלטו על
כל חלקה טובה במדינה, והמתנהגים כאילו קיבלו אותה כמתנה
מיד הבארון. משל לאינטריגות ההרריות האינסופיות, הקרויות
אצלנו ״פוליטיקה״ .משל למה שמתרחש בכל המיפלגות. משל
לחוסר־התוכן, חוסר־היעד, חוסר־הרצינות השולטים בכיפה. משל
לרמה המוסרית של המופקדים על שלום הציבור וריווחתו. משל
לשיטות המקובלות כיום על מי שרוצה לעשות קריירה במנגנון
ציבורי.

מוות וחיים בידי הלשון. וככל שהלשון ארוכה
יותר, כן ייטב לבעליה.

המתנה המקזרית של חנה זמר. המסיבה העליזה של
דויד ארמון והתחתונית הריחנית של מתי זיינברג
מזכיר ההסתדרות ישראל
קיסר נכח בטקס חילופי
המזכירים במועצת״הפועלים ב־קריית־אונו.
אביגדור ורשה,
ראש־המועצה המקומית, התפאר
במהלך נאומו והכריז כי אינו

המועצה לקיסר שי — הוצאה
מהודרת של ספר שיר־השירים,
ואמר לו :״אני יודע שאתה יודע
את שיר״השירים בעל־פה, וכך
תוכל לבדוק אם אין טעויות
בהדפסה.״

מתיקה. זמר היתה היחידה שהביאה
לבעלת חנות־הספרים מתנה
מקורית: ספר.
סגן שר-האוצר, עדי אמוראי,
חש בשבוע שעבר על
בשרו את התגובות לגזירות ה

מלישכתו
שבמישרד־האוצר, ולבסוף
הוסכם לדחות את ההקלטה.
אמוראי קיבל את המצב,
שהוא אחד מגורמיו הראשיים,
בהבנה רבה.
ראש עיריית רמת־גן אורי
עמית, הוזמן לכפר״המכ־ביה.
עמית הוזמן לעלות לגג
ולראות את עירו מלמעלה.
עמית לא אהב את המראה, וציין
כי בעירו אין בניינים גבוהים,
״מלבד הבורסה״ .התלוצץ ראש־העיריה
:״ניצחתי בבחירות בעי-
ריה, מכיוון שראיתי את עירי
כפי שצריך — מלמטה!״
אחרי שהעולם הזה גילה
כיצד רדף איש-הטלוויזיה רסיק
חלבי אחר מכוניתו של השר-
בלי־תיק יוסק׳ה שפירא, במהירות
גדולה, מבלי שאירע לו
מאומה, נהג חלבי השבוע באותו
הכביש — כביש ירושלים־תל־אביב
— במהירות קטנה יותר,
והתנגש במכונית שסטתה ממסלולה.
המנכ״ל
המדובר של
רשות-השיחר -,אורי פורת,
חגג את יום־הולדתו בגיבעת־

מתגעגע לתפקידו הקודם, עתיר
המעללים והפירסום. הולר, כיום
כתב־הרדיו לענייני חקלאות,
הודה על השאלה והשיב :״אני
מת לרגע שבו אזכה להודיע
שמלפפון אנס עגבניה...״
דויד ארמון, איש רב־פעלים
ותוארים — חבר הוועד־המנהל
של רשות־השידור, יועץ
שר־האוצר לתיקשורת, פירסומ־אי,
חבר צוות־ההסברה של התוכנית
הכלכלית ועוד כהנה
וכהנה — אירגן השבוע מסיבת־ניצחון
לכבוד יצחק מודעי.
הכוונה לא היתה להישגיו הכלכליים.
של שר־האוצר, אלא לניצחונו
על יריבו, אברהם שריר,
בוועידת המפלגה הליברלית
לפני כחודש. המסיבה העליזה
נערכה על גג ביתם של איה
ודויד ארמון בתל־אביב. האוכל
— קייטרינג — מומן, לדיברי
ארמון ,״על״ידי החברים״.

מיכאל (.מיקי״) צולר
המישנה לנציב שרות־המדינה,
התפעל מהגג היפהפה של איה
ודויד ארמון, עת נכח אצלם
במסיבה. צולר הציע 50 דולר

ף 1ן ו 7י | *1לןךףן ¥1השחקן התורני, כוכב העדר ויול, הוא בעל עדשות־מגע. נ מ הלו ההסרטה של
1 11| 1 1 141 סירטו החדש של שימעון דותן נפלה עדשה מעמו. תכשירי״האיפור המרובים
על השולחן אמורים לסייע בידי קורטיז לגלם את דמותו של ערני הלוכד ישראלים במהלן פיגוע. במשן
מרבית הסרט האנסי-ערבי של הבימאי השמאלני עסוקים שני הצדדים בדיאלוגים רוויי״מתיחות.
פוליטי .״אני לא תלוי!״ התגאה.
״אל תשמח כל-כך בזד״״ קרא
קיסר קריאת־ביניים ,״אפשר לסדר
שתהיה תלוי...״
למי שר קיסר את שיר־השירים?
שאלה זאת העסיקה
את הנוכחים בטקם בקריית־אונו.
במהלך הטקס העניק ראש
עורכת
דבר חנה זמר
היתה בעלת המתנה המקורית
ביותר בין אורחיה של זוהרה
זמורה. זוהרה, רעייתו של אוהד
זמורה, פתחה חנות־ספרים
בשבוע שעבר. מרבית האורחים
— ביניהם חשובי המו״לים —
הביאו לזוהרה עציצים ומיני-

כלכליות, שלהן היה שותף.
אמוראי הוזמן לאולפני־הטלווי־זיה
בירושלים בצהרי היום הראשון.
לשעה 12 זומנה אסיפה
של עובדי־הטלוויזיה, עקב דרישת
מישרד־האוצר לפטר 149!,
מעובדיה. הוכרזה הפסקת־עבו־דה.
אמוראי עקב אחר המתרחש

מ׳ גום ל״קשבנד לעלות לבימה?
ביום שישי שעבר אירע סקופ תיקשורתי
מקומי -מיכאל (,,מיקי־) גור די ס, הידוע
יותר בתואר ״קשבנו׳ ,התראיין בערב״ראיונות,
לראשונה, אחרי סירוב עקשני לפניות חוזרות
ונשנות.
הסיפור מתחיל נ חנ ר -הננ ס ת מאיר שיט רית,
הידוע כצעיר מצליח, הגר ניבנה ושיש לו
אשה יפה. רק תכונה אחת נותרה בלתי-ידועה
עד לרגע זה: שיסרית הוא גדול המבולבלים
בכנסת. עד כדי כן מבולבל, שהגיע לא מכבר
לברית-מילה, שאליה הוזמן, כשהוא מביא עימו
מתנה מהודרת לרך הנולד: חליפת־תינוק.
משהגיע למחוז חפצו פגש באב מאושר, מסייד
בניחותא את הבית. הסתבר ששיטרית הקדים
ביום. .חכה רגע ׳,אמר האב. ,תגיד שלום לחתן־
השימחה ׳.שיטרית ניגש, הושיט את מתנתו
והופתע לגלות שחתן־השימחה הוא נער מגודל
למדי, שהתכונן לחגיגות הנר־מיצווה שלו.
דוגמה אחרת: בליל־השנת הודיע שיטרית
לרעייתו, רו תי, שהם מוזמנים לסעוד ארוחת״
ערב על שולחנו של פרופסור אחד בקיסריה.
רותי היתה עייפה, ובקושי התלבשה לכבוד
האירוע. שעות יקרות נוספות בוזבזו נדי להשיג
בייבי־סיטר. כשזו נמצאה סוף״סוף, שמו בגי־הזוג
את פעמיהם לקיסריה. הגיעו סחוסיס,
לבשו ארשת״חג, אחזו במתנה העטופה בהידור
ודפקו בדלת. מקץ נמה דקות, שנמשכו כקץ,
פתח הפרופסור את הדלת, הביס נהם בארשת
תמיהה ופלס לבסוף. :אבל זה בשבוע הנא׳...
ביום השישי, לעומת זאת, גרם הבילבול
הכרוני של שיטרית לסקופ מקומי. שיטרית
הוזמן לערב־הראיונות השבועי שמקיים דויד
(.דודו׳) מרגלית בהרצליה, בהנחייתו של
משה (.מושיק׳) טימור. ידידה של סימור,
שהוזמנה לאירוע, הודיעה לו שנבצר ממנה

רותי ומאיר שיטרית
תינוק לבר־מיצווה
להגיע, מכיוון שהיא מוזמנת לסעוד על שולחנם
של רות ומאיר שיטרית נ* 10 באותו ערב. .זה
לא יתכן!׳ התפלא סימור. ,שיטרית מתראיין
אצלי ב־ ׳!10 אמר ושכח. בליל־השנת הגיע
סימור, שהוא מאחר כפייתי, ממש״ממש בדקה
האחרונה למלון ופגש במרגלית ההיסטרי.
.שיטרית איננו!׳ הודיע לו מרגלית• .כן ׳,נזכר
סימור. ,ידידה שלי אוכלת אצלו נרגע ארוחת-

בירור חפוז העלה ני שיטרית סבר שערב-
הראיונות שבהשתתפותו חל בשבוע הנא. מה
עושים! סימור הבחין במיכאל גו ר דו ס,
שהופיע בלוויית הכתב מייק הו ל ד, אחד
מהמרואיינים באותו ערב. מייד החלה פעולת
שיכנוע רנת*היקף על גורדוס, שיציל את הערב.
גורדוס סירב, מכיוון שאינו נוהג להתראיין.
לבסוף, נמעט בכוח, שוכנע לעלות לנימה,
בפעם הראשונה בחייו במיסגרת שכזאת, וחשף
סקופ אחרי סקופ מתחום עבודתו הבלתי-
שיגרתית.

יצחק פורמן

יושב על־שפת הבריכה במלון, שקוע
בשיחה עם אלוף־העולם לשעבר בשחייה,
השחיין היהודי מרק ספיץ. ספיץ שוהה עכשיו בארץ לרגל
מישחקי המכביה, ואילו פרלמן שוהה בארץ לרגל הופעותיו
המוסיקליות. הכנר המפורסם אינו מהווה איום לספיץ בבריכה,
שנן הוא לקה בחיידק הפוליו בילדותו, והוא משותק בשתי רגליו.

האורנים, הפרדס־מיסעדה של
איש הפרלמנט של ראשון,
אמנת נחמיאס. קשה לומר
שבניין הטלוויזיה יצא מיגדרו
לנוכח המאורע. נכחו רק מעטים
מאנשי הטלוויזיה, ביניהם חיים
יבץ, מועמדו של פורת לתפקיד
מנהל־הטלוויזיה.
מייק הולד, מי שהיה הכתב
לענייני־מישטרה של הרדיו
במשך שנים רבות, נשאל השבוע,
בערב־ראיונות, אם אינו

תמורת שכירתו של החדר-
המחסן שעל הגג. ארמון, איש־כספים,
כמובן הסכים, פנה אל
אשתו הצעירה ואמר לה :״עכשיו
יהיה לך גבר צעיר בבית״.
״לא, תודה,״ ענתה איה ,״איני
צריכה גבר צעיר. יש לי כל מה
שאני צריכה בדויד!״
השחקן התורכי טונזיל
קורטיז, השוהה בארץ לצורך
הסרטת הסרט צלילה חוזרת,
נדרש להשיל חמישה קילוגר־העולם
הזה 2499

מים ממישקלו, וזאת בזמן קצר
ביותר — תוך שבוע ימים. לכן
ניתן למצוא את קורטיז. מזיע
ומתנשף במועדון־הבריאות של
מלון תל־אביבי כבר בשעת־בו־קר
מוקדמת. בחדר־האוכל, לעומת
זאת, אין טעם לחפשו. קור־טיז
החליט להימנע מכל פיתוי
שהוא, ולכן הוא מתנזר מכל מגע
או קשר־עין עם מזון, מלבד זה
האהוב עליו. שרות־החדרים מעלה
אל חדרו — כמה פעמים
ביום, תפריט חמור, המורכב
מירקות ומים בלבד.
השחקן הערבי מכרם
ח׳ורי (מישל עזרא ספרא
ובניו) משתתף אף הוא בסרט.
חורי מגלם תפקיד של קצין

דית במיבצעים השונים של המלון
— החל בבחירה שבועית
של מלכת־הבריכה וכלה באירועים
הנוצצים המקובלים.
הרבה יפים ויפות מקומיים
שמו פעמיהם בשבת לקיסריה.
סיבת הנהירה: נשף שאירגנה
שימחה כהן. על כהן נכתב,
אולי, השיר ״סינדרלה מקומית״.
היא בת למישפחת־מצוקה, שאומצה
וטופחה על־ידי מיליונר.
היא החלה מסתובבת בחוגים
הגבוהים — גם הבינלאומיים
— עד שנישאה למיליונר אמריקאי,
וחיה עימו לסיחגין באר־צות־הברית
ובקיסריה.
יורם גלעדי, עוזרו של
שר״האוצר, הסתובב השבוע מאו־

ך \ 11 | 1ך *1111 נכדו של סגן ראש־עיריית תל״אביב, מועבר בטקס ברית״המילה שלו, שנערך ביום
\ # 1 11 השישי, מידי סנדקו, ראש״העיריה הליברלי שלמה(״צ יץ״) להט, לידי סבו, יגאל
1/1 1
גריפל. הטקס נערך בגן־אורנים שהוא מרכז הבריתות, הבר״מיצוות והחתונות של צפון תל-אביב.
שנפרעה. במיכתב מצורף הסבר
כי בעייתו באה על פתרונה בעזרת
האגודה לידידות של בית-
החולים רמב״ם, שגייסה תרומה
מהסניף שבנפולי.

נסוק׳ השבוע
שר-האוצר יצחק מו
דעי,
על הקנס ששילם לעיריית

ניצב (מיל׳) משה
טיומקין, על פרשת הכאתו של
צלם העיתונות רחמים ישראלי:
״איפה הפרופורציה? הרי לבעיה
לאומית ממדרגה ראשונה לא
נותנים בטלוויזיה כיסוי שכזה!״
יורם אוברקוביץ, יושב
ראש ועד־העובדים של חברת־חשמל
:״מוטב להיות חזק ובל־תי־אהוד
מאשר חלש ואהוד!״

למצב השורר כיום, לא הייתי
מריע בעדו!״
• אנדריי גרומיקו, נשיא
ברית־המועצות, על המזכיר הכללי,
מיכאיל גורבצ׳וב :״לאיש
הזה חיוך נחמד, אבל שיניים של
ברזל!״

• יצחק באשווים זינגר,
על גילו המתקדם :״אני חרש ב־
40 אחוזים, עיוור ב״ 30 אחוזים,

* 1 1 1שטן הכנסת המשכימיס״קום בבריכת ע7 המלון שבו הם מתאכסנים בימי פעילותה של הכנסת. גולדשטיין
הצעירה הצטרפה אל אביה -חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין.
גולדשטיין, שחגגה את בת־המיצווה שלה בשבוע שעבר הוכיחה,
כי לאביה אומנם אין מתחרים בבריכה מקרב חברי״הכנסת, אולם
במישפחה עדיפותו אינה ברורה. היא גמאה כמה ״בריכות׳ והסכי מה
ליטול פסק-זמן, אחרי הפצרות מצד האב, להנצחת המאורע.
יהודי דווקא, הנשבה בידי קור־טיז,
המגלם בסרט ערבי.

אהוד מנור, מנחה התוכנית
עד פופ מזה שלוש שנים,
סיים את תפקידו זה. התוכניות
שיוקרנו בקרוב על המירקע
הוקלטו בחודש שעבר, וכעת
מחפשים מנחה חרש לתוכנית.
יש המלחשים שתהיה זו אשה.
נויהושירי־לי הם שניים
מהשמות המודרניים, שהוענקו
לשיבעה סוסים אצילים בקיבוץ
שער־הגולן. שוויים של האצילים
האלה הוא 50 אלף דולר.
זאת הסתבר במכירה פומבית
שנערכה בשבת בקיבוץ. חיים,
גיזבר המשק, היה בתחילת המכירה
ספקני, וטען כי לא נראה
לו כל העניין .״מה זה?״ רטן,
״מסוסים עושים כסף?״ בסוף המכירה
הסתבר לו שאכן, ועוד איך.
יש דברים שבציבור החרדי
אין מזכירים בשמם. והמדובר לא
רק בבהמות בלתי־כשרות. היומון
החרדי החדש יתד נאמן לא
דיווח לקוראיו על אירועי המכביד״
אן פירסם ידיעה על ״חי־לול־שבת
המוני באיצטדיון רמת
גן, במיסגרת אירוע ספורטיבי
גדול״.
רודולסו כהן, המוכר יותר
כבעלה של הזמרת הנאה
ריקי מנור, עזב את המלון שבו
עבד באילת, ונכנס בתנופה לנהל
מלון בהרצליה. שינוי הניכר מייהעולם
הזה 2499

שר, כשבכיסו דרכון דיפלומטי
חדיש־חדש. גלעדי יוצא בעוד
שבועיים לייצג את ישראל
ביוסטון. תוארו הרשמי, כפי
שהוא מציג את עצמו :״הקונסול
הכלכלי של ישראל ביוסטון.״
זהותו של ממציא הפירסו־מת
המבריקה לתחתונית הריחנית
החדשה נחשפה לא מכבר.
בעל ההמצאה הגאונית הוא הזמר
המבטיח מתי ויינברג. כאיש-
פירסום הוא דווקא מקיים, ועוד
אין. השבוע הפתיע משגילה
באקראי כי בכל הפרוייקט סביב
התחתונית המהפכנית אין ולוא
רק אשה אחת, מלבד האשה
שתרמה את זוג ידיה לצילום
הפירסומת.

זבר־הכנסתהחיפאי מ־איר־כהן־אביתם
הסתבך קשות.
במילחמת״יום־הכיפורים
ביקר בבית־החולים החיפאי רכז־ב־ס.
כהן־אבידוב התרגש ממראה
עיניו, וכששמע על הצורן
׳ לקנות מכשיר רפואי משוכלל,
העולה אלפי דולארים, אמר:
״תקנו, תקנו, יהיה בסדר — אני
אדאג למימון!״ בית־החולים
מיהר וקנה, ואילו כהן־אבידוב
לא שילם והסתבך במישפטים
עקב אמירתו החפוזה. חבר־הכנסת
היחידי שנחלץ לעזרתו,
היה חבר־הכנסת אריאל וייג־שטיין,
שתרם 50 אלף שקלים
לאבידוב. השבוע החזיר אבידוב
לוויינשטייז את ההמחאה, מבלי

מאירה אלברשטיין

הפתיעה השבוע את כל הנוכחים בפתיחתו של מלון טיבעוני
חדש בצפון הארץ, בדמיונה המפתיע לאמה, הזמרת חווה
אלברשטיין(משמאל) .מאירה, מתולתלת, ממושקפת וחיננית, גילתה התלהבות לאוכל הטיבעוני בבית־המלון.
מישפחת אלברשטיין באה לסוף״שבוע בלוויית הבמאי נדב לוויתן, חברה לחיים של חווה.

תל־אביב עבור ״סינדול״ מכוניתו
:״הלוואי והייתי יכול לגמור
איתם בתשלום הזה לתקציב

חיים הברפלד, יושב־ראש
האגף לאיגוד המיקצועי
של ההסתדרות, על הנ״ל :״הוא
רשע!״

כוכב הסוס בוי ג׳ורג׳:

סנילי ב־ 60 אחוזים, אבל אני
עדיין מסוגל להבחין בפנים
יפות!״

שר־הביטחון יצחק ר־בין,
בתגובה על הביקורת הצי
מנהל
המחלקה לניתוחי־לב ב־בית־החולים
ביילינסון. על
יחסי־מין אחרי התקף־לב :״אין
תחליף לחמצן, קפה וסכס!״

״אני מעדיף כוס תה חם וטוב על
כל יחסי־מין!״

בורית על עלות פרוייקט הלביא
:״אילו היה המצב הכלכלי,
בעת שהוחלט על הלביא, דומה

• סרוססור מורים לוי,

רסנה כדק י

סד הוזח״ה
סגן השר

־ 82 .0,000

^ כ1ל
( 1^0ס(י

0,000 דג,

סיר׳׳ג: -1

יד׳ ו 11<3מ_

־ ׳ 3 0 0 000

0ץ^ך(6 _/לר׳וד 1 2 0 ,0 0 0 — £0

20 000

0 0 000

00 000

2 0 , 000

2 0 ,0 0 0

? 0 , 000

— 5 0 000

*/0 0 0 0

3 0ר מ 1ן, 000 6מג

סיר
— 2 0 ,0 0 0

0י״£רז_

ילק £4170
י;_(315מ_ חססין

ץ י/נ סי

^ יום השבת נסעו רותי ועדי
₪1אמוראי לשפת־הים, פרשו שמיכה,
הציבו כיסא מתקפל והפקירו את
גופם לשמש התל־אביבית.
ממש לידם ישבה מישפחה ישראלית,
אף היא חובבת״ים. פרשו שמיכה,
שימשיה, שולחן וכיסאות מתקפלים,
והתחילו לשוחח על המצב הכלכלי.
״אנחנו כל״כך מיסכנים, וחברי־הכנסת
חיים שם כמו מלכים!״ קוננו בני־המישפחה,
בעלי־השימשיה.
רותי אמוראי, אשתו של עדי אמוראי,
ח״כ וסגן שר־האוצר, הביטה בהם
וכעסה .״לנו אין שימשיה מפוארת, רק

נו מנקים בעצמנו. אין לי עוזרת. אנחנו
אוכלים מאכלים פשוטים. על מה
אפשר עוד לוותר? אנחנו הרי חיים
בצניעות, אפילו בצימצום!״

^ אמא ואבא
ידאגו לבל
לניעות וצימצום הם, כמובן,
^ מושגים יחסיים. אחד מסימני-
הצימצום האמיתי הוא חישוב קפדני
של כל אגורה.

סגן־השר עדי אמוראי ואשתו משתכרים -
שניתם, מפרנסים שרוש בנות מתבגרות,
ח״ם, לדעתם, בצניעות ואפילו בצימצום
ומודים שהחיים היו נוחים שר אילו היה
אבשו ניהתעלנ 1מההוצאות הכסביות
כיסא מתקפל, ואנחנו חיים ממש כמו
שאר השכירים במשק,״ היא אומרת.
רותי ועדי אמוראי, שניהם בני ,50
הם מה שנקרא ״מישפחת חבר־כנסת
ממוצעת״ .את דרכם המשותפת התחילו
בקיבוץ מישגב־עם. ב־ 1957 נטשו
את הקיבוץ ועברו לירושלים. עדי למד
באוניברסיטה. רותי, מורה למלאכת־יד,
לימדה בבית־ספר. כשנולדה בתם
הבכורה, הדס, התחיל עדי לעבוד
במישרד־הפנים.
ב־ 1963 עברו לתל־אביב. עדי התחיל
לעבוד כמנהל שירותי־השיווק
של פזכים וכיועץ־מס. אז נולדה בתם
השניה, איילת.
לפני 16 שנים נבחר עדי אמוראי
כחבר־כנסת. באותה תקופה נולדה
בתם השלישית, נטע, והם עברו להתגורר
בגבעתיים, ברחוב הכנסת, בדירה
של שלושה וחצי חדרים, בבית שש
דירות.
היום הם מתגוררים באותה הדירה,
עם חדר־אורחים רחב־ידיים, גדוש בתמונות
קיר, פסנתר, ספרים ותקליטים.
במשך השנים גדלו בנותיהם, כדרך
הטבע. הדס 27 הבת הבכורה, היא
מרפאה״בעיסוק. לפני שבוע נישאה.
איילת ( )21 השתחררה מהצבא לפני
חצי שנה. כעת היא מתארחת בלונדון
אצל ידידת־מישפחה. בשנת־הלימודים
הקרובה תתחיל ללמוד תפאורת־תי־אטרון
באוניברסיטת תל־אביב. נטע,
בת ה־ ,16 היא תלמידת תיכון בבית-
הספר תלמה יליו.
רותי אמוראי מרכזת את חוגי הקשישים
במתנ״ס בגיבעתיים, במישרה
מלאה. את משכורתה היא מקבלת
מעיריית גבעתיים 450 :אלף שקל

לחודש.
משכורתו של עדי אמוראי, סגן שר־האוצר
820 :אלף שקל לחודש.
״אץ ברירה, כולם יהיו חייבים
לקצץ,״ אומר עדי בקול חמור, ומתכוון,
מן הסתם, גם למישפחת אמוראי
ול־ססס 1,270,שקליה החודשיים.
״גם אילו רציתי לצמצם, אין לי
כבר איר,״ אומרת רותי .״אני מבשלת
ואופה בעצמי. את חדר־המדרגות אנח־

רותי אמוראי אינה מנהלת דו־שיח
דקדקני עם הכסף הנוטש את ארנקה.
לעיתים קרובות אף אינה זוכרת כמה
הוציאה, ולמה.
אולי משום־כך החיפוש אחר סעיפי
הוצאה בני־כיווץ הוא מפרך כל־כך: .
300 אלף שקלים נבלעים בקיבר
תיהם של בני מישפחת אמוראי. במשך
כל ימות השבוע רק רותי ונטע אוכלות
בבית .״בעיקר פירות וירקות ומוצרי־חלב,
ומעט מאוד בשר ״,כר רותי .״נו,
אז איר אפשר לוותר גם על זה?״ היא
שואלת בתמיהה.
עדי אמוראי אוכל לרוב בירושלים,
ולכך יש תקציב אש״ל של סגן־שר, כך
גם המכונית והדלק — על חשבון
הממשלה.
המשך החיפוש אחר אפשרות של
קיצוץ מוביל לנטע, בת ה־ .16 היא
נערה יפה, האוהבת לרקוד, לבלות
ולהתלבש על־פי צו־האופנה. וכל זה
עולה כסף .״אני לא יכולה להתעלל
בילדה, או להסתכסך איתה בגלל כמה
אלפי שקלים. אם היא רוצה ללכת
לשניים־שלושה סרטים בשבוע, בחד
פש הגדול, אני נותנת לה כסף. יותר
טוב שתצפה בסרט, מאשר תסתובב
סתם ברחוב״.
מתי בפעם האחרונה אמרה לה :״לא!
בשביל זה אין לי כסף?״
רותי מהססת. אינה זוכרת. לבסוף:
״אם אני מסרבת לתת לה כסף, זה נובע
מטעמים חינוכיים. שתבין שלא כל מה
שהיא רוצה, היא גם יכולה לקבל. הרי
ברור שלא הגענו למצב שחסרים לנו
5000 שקלים לבילוי של הילדה!״
חיסכון בסעיף־נטע הוא אפשרי, אך
לא רצוי, ובינתיים גם לא נחוץ.
כך גם בסעיפים איילת והדס. איילת
תוכל ללמוד באוניברסיטה מבלי
להיטרד בבעיות קלות־ערך, כמו תשלום
שכר־לימוד וכלכלה. אמא ואבא
ידאגו לכל, כמובן מאליו, כמעט מבלי
לדעת שלא כל סטודנטית זוכה לכך.
הדם, הבכורה לבית אמוראי, אף היא
אינה מקופחת. בסעיף ההוצאות היא
מקוטלגת כ־ססז אלף שקלים, שזה

רותי :״אנחנו אוהבים לקנות ספרים;
שירה, היסטוריה, אמנות. פעם
בחודש מישהו קונה ספר או תקליט,
להנאת כל בני־הבית.׳׳
ואולי אפשר לקצץ בבילויים?
רותי; ״אנחנו ממעטים לצפות בסרטים,
בהצגות, או לאכול במיסעדות.
ולא בגלל מחסור בכסף, אלא מחסור
בזמן. עדי טרוד בעבודתו מבוקר עד
ערב, וכשהוא מגיע הביתה הוא מעדיף
לנוח, ולא לבלות.״
ומה עם נופש?

תשלום עבור־שכר־הדירה. גם הוצאה
זו, כאלה של אחיותיה, אינה מועמדת
לקיצוץ.
פחות בגדים
ך* מכונית כלל אינה מועלית
1 1לדיון תקציבי. סובארו סססג,
לשימושה של רותי, מלבד מכונית

הוולבו הממשלתית של עדי, היא
הוצאה הכרחית ובלתי־ניתנת לגזירה,
מנקודת־ראות אמוראית .״אני לא זוכרת
כמה כסף ודלק המכונית הזו
זוללת. החיים נוחים יותר אם מתעלמים
מההוצאות הכספיות,״ כך אומרת
רותי בעליזות.
ואם כך, בחיוך שובב, מתקבלות
ההוצאות הנכבדות, הרי כל אותן
הוצאות קטנטנות, כמו קניית ספרים
ותקליטים, זוכות ביחס אוהב.

״בדרף־כלל אני מתלווה לעדי
בנסיעותיו לחדל, וכך חוסכת את
מחיר השהייה שם. השנה אינני יודעת
מתי, אם בכלל, הוא יתפנה לנסוע,
וממילא גם אני לא אוכל ליהנות
מבילוי חופשה בחרל״.
לבסוף, לאחר פישפוש חשבוני
ארוך, החליטה רותי שאם אי־פעם
תצטרך, היא תקצץ בסעיף הביגוד, גם
היום היא תופרת בעצמה את בגדיה
וביגדי־בנותיה, תחביב של שנים
ארוכות. אלא שבשעת הדחק אפשר
יהיה תמיד להפחית את מיספר הבגדים
החדשים, הנתפרים בכל עונה.

ניגוד: וות׳ אמוראי חונות את נר הנגדים למישפחה בעצמת

ארבעהלילוה ״ ולילהחינם
רשת מלונות שיף, רשת המלונות המובילה בישראל
מזמינה אתכם לבלות חופשה מיוחדת ברמה בינלאומית
במחיצתם של תיירים מבל העולם:
פרסדם יהודה

1ו7ן**} 0ל 0 *1111^)11
ם חדרים מפוארים וממוזגים ם רדיו ם טלויזיה
ם מסעדות אירופאיות, מזרחיות וסיניות בשרות
ם בריבות שחיה ם מועדוני בריאות ם מגרשי טניס
ם ברים ודיסקוטקים ם פעילויות לילדים

א( 0 ^//011 אנשים חשובים מאד)

בקבוק יין
מבית שטוק בבל חדר
פנקס שוברי הנחה למקומות בילוי ובידור בתל׳אביב
ובירושלים לתקופת המבצע:
ביניהם 250/0 :הנחה ברשת ה מס עדו ת הסיניות ״מרינה״

250/0הנחה במסעדה המזרחית המפוארת״פרעה,׳
2 5 0/0הנחה בהשכרת רבב בחברת ״טריפטי״

עתון ערב מדי יום בבל חדר
ילד בחדר ההורים-לינה בלבד חינם!

זאת תופשת הקיץ המושלמת:
4לילות בתשלום -ולילה 5חינם1
הבטיחו לבם מקום בהקדם. להזמנות ופרטים נוספים, נא לצלצל:
מלון
מ לון
מ לון
מ לון
מ לון

די פ לו מ ט
א רי א ל
די פ לו מ ט מרינה מרינה

י רו שלי ם
י רו שלי ם

ב ת־י ם

טל)02 ( 777777 .
טל)02 ( 719222 .
טל)03 ( 294422 .
טל)03 ( 282244 .
טל)03 ( 596111 .

רשת מלונות שיף. רשת המלונות המובילה בישראל.

השנה אנחנו מיידים
בישראל

בתום המבצע
הערך הנרלת פרטים
בין הנופשים,
בה יוגרלו טופי״שבוע
וארוחות חינם
ברשת מלונות שיף

שי חהעםה שט!

אני חובב־תיאטרון, ולכן אני ממעט לצפות בהצגות בארץ. אך
כאשר מעלים הצגה על רודולף ישראל קסטנר, אין לי מנוס.
הכרתי את קסטינר, היה לי חלק כלשהו בפרשה שלו בארץ,
חשבתי וכתבתי הרבה על הפרשה
ועל האיש. הייתי מוכרח
לראות את המחזה קס טנר בתיאטרון
הקאמרי.
הלכתי להצגה רגילה, אחרי
שכל המכובדים כבר הלכו
הביתה. האולם היה מלא ביהודים
קשישים, ושפת־הדיבור העיקרית
היתה הונגרית — מה שנשמע
לנו כמו.איגדמיגף.
מאחוריי ישבה קבוצה של
צעירות יפות. תמהתי מה עניינן
בהצגה. הסתבר לי כי אחת מהן,
אשה ניו־יורקית בשם אתי,
תאומי פקסטנר
שבאה ארצה לביקור, היתה
ברכבת־ההצלה המפורסמת שאירגן קסטנר בחסות אדולף איכמן.
אביה היה עסקן ציוני בהונגריה, והיא היתה אז בת שנתיים. אחרי
הרבה שנים, בארצות־הברית, נישאה לרופא בשם ג׳ו, בן מישפחת
ידידים של הוריה. ג׳ו היה אף הוא באותה רכבת, כילד בן .7
קסטנר אינו היסטוריה. הוא חלק מן ההוויה של דורנו. לכן
הייתי סקרן לראות איזה דמות ילבש על הקרשים .״מה דעתו על
ההצגה?׳׳ נשאלתי.
ובאמת, מה רעתי? אני מתחבט.
המחזאי הצעיר, מוטי לתר, הצליח להעלות את הפרשה
המסובכת בדייקנות מפליאה. כל העובדות החשובות ישנן
בהצגה, וגם עיקר הטענות בעד קסטנר ונגדו. מבחינה זו הרי זאת
מלאכת־מחשבת, וכבר בשל כך כדאי וחשוב לראותה.
הבימוי של אילן רונן והתפאורה התכליתית של רוני תורן
עזרו להמחשת הפרשה. למעשה, זהו שיעור היסטורי מומחז.
בזה כוחו של המחזה, ובזה גם חולשתו. יש בו רוחב ואורך, אך
אין בו עומק. אין בו עימות אמיתי של קסטנר עם עצמו. אין בו
תוכן פילוסופי.
קסטנר היה איש מורכב מאוד. הוא היה פטריוט. הוא היה
אגוצנטרי. הוא היה מהמר. הוא היה אדם רגיל־לכאורה, שההיסטוריה
העלתה אותו למרומים מסחררים של הכרעות טראגיות.
הוא נשא־ונתן עם השטן, תחת שילטונו של השטן. הוא הציל
יהודים ונוצל בידי משמיד־היהודים.
פעם ניסיתי, בשיחת־נפש עם האיש, להגיע אל מוקד אישיותו.
מה הריץ אותו? מה איפשר לו למלא את התפקיד
ההיסטורי שמילא? הגעתי רק עד לעמדות־ההגנה החיצוניות של
אישיותו, ואז נותק המגע. הוא לקח את סודו אל הקבר. איש לא
יידע לעולם.
אני עיתונאי, ואני חייב לתאר את המציאות, לפי מיטב הבנתי.
אך למחזאי יש חופש הרבה יותר גדול. מחזאי יכול למלא את
הדמות בתוכן, להעמיק את האישיות, ליצור רמות, להסביר את
קסטנר כראות עיניו. מה באמת התחולל בליבו של האיש, לפני
שהתייצב במישרד הגסטאפו? איו התלבט, בטרם נתן יד
לאייכמן? האם נמשך המהמר שבו אל הסיכון, כמו עש אל הנר?
האם הסתחרר מן הפיסגה שבה מצא את עצמו לפתע, לברו עם
השטן, כשהוא מחזיק בידיו את חייהם של מאות אלפים?
המחזאי אינו משיב על שאלות אלה, ועודד תאומי, המגלם את
הדמות, מגרד רק את הקליפה. האיש על הבימה מופעל על־ידי
המאורעות, הוא בובה של ההיסטוריה, לא פועל ומפעיל.
גם את יואל בראנד הכרתי היטב. התיידדתי עימו. אך דמותו
אובדת במחזה. וחבל. גם האיש הקטן הזד״ שההיסטוריה הטילה
עליו שליחות כבירה, יכול היה להלהיב את דמיונו של סופר.
ולעומת זאת — אייכמן. מוטי לרנר הולך שבי אחרי המיתוס
המקובל בארץ1 ,זהופך את אייכמן לסופר־מן, מין מיפלצת כל־יכולה.
כך בוודאי נראה לקסטנר ולחבריו, שהיו מופקרים לו
לשבט ולחסד. אבל אייכמן היה רק בורג במכונה אדירה. הוא לא
שלט בהשמדה, ולא במחנות־ההשמדה. כאשר אייכמן שבהצגה
(אילן דר) מצווה על עוזריו לקשר אותו בטלפון עם הרייכס־פירר־אס־אס,
זה מגוחך. המרחק בין אייכמן ובין היינריך הימלר היה
כמרחק שבין(להבויל) סגן־מישנה בצה׳׳ל והרמטכ׳׳ל.
יתכן שעמדה לפני לרנר הברירה בין הצגת שיעור היסטורי
שלם ובין הוצאת קטע קטן מן הפרשה והארתו, כדי להעניק
לגיבוריו ולפרשתם עומק וחיים. הוא הלך בדרך הראשונה.
חבל שגם לתר מתחמק מן הבעיה העיקרית של הפרשה כולה
— כפי שהתחמק ממנה הסניגור במישפט. כאשר הציע אייכמן
לקסטנר ״סחורה תמורת דם, דם תמורת סחורה״ — למה הוא
התכוון? מה היתה מטרתו כאשר שלח את בראנד לאיסטנבול, כדי
להגיש את ההצעה? האם היתה זאת עוד תחבולה של אייכמן כדי
להרגיע את יהודי הונגריה ולאפשר את הובלתם לאושוויץ
בשקט? או שהיתה זאת הצעה רצינית, שנועדה לפתוח במגעים
מדיניים עם בעלות־הברית? אם נכונה הגירסה הראשונה, הרי היה
קסטנר משתף־פעולה עם אייכמן (לפחות באופן אובייקטיבי.
באופן סובייקטיבי בוודאי נראו לו הדברים לגמרי אחרת ).אם
נכונה הגירסה השניה, הרי היה קסטנר פטריוט גדול, שפתח פתח
להפסקת ההשמדה ולהצלת רבבות רבות, ואילו מנהיגי הסוכנות,
שהסגירו את יואל בראנד לידי הבריטים ומנעו את שיבתו, היו
פושעים.
הסניגור טישטש את הברירה במזיד, כי רצה לנצח במישפט
(כלומר: לזכות את מרשו ולהרשיע את קסטנח וגם להשחיר את
פני מנהיגי הסוכנות, שהפכו בינתיים מנהיגי המדינה. זה מובן, אם
כי שמואל תמיר עשה זאת על-ידי ויתור מוחלט על כל יושר
אינטלקטואלי. אך מדוע נגרר גם לרגר לתוך מלכודת זו? מרוע
מחזיק גם הוא בחבל בשני הקצוות, כשהוא מעלה את שתי

האפשרויות ומעמיד פנים כאילו אין סתירה ביניהן, אלא שהן
משלימות זו את זו?
כאשר עמד תאומי־קסטנר על הבימה ואמר את המילים
האחרונות, שבהן תיאר את רציחתו(לוא אני במקום המחזאי,
הייתי שם את המילים בפי קריין) ,עלתה במוחי מחשבה: רצח
קסטנר היה פשע כפול ומכופל. לולא הרצח, היה קסטנר חי
בשעה שנלכד אדולף אייכמן. איזו סצינה היסטורית אבדה:
העימות בין.רורולף קסטנר ואדולף אייכמן בבית־העם בירושלים,
הפגישה המחודשת בין השניים, כשהקערה הפוכה על
פיה?

חרא וברחנה
במילים אלה גידף חבר־כנסת הנכבד, פסח גרופר, אדם שהוזמן
לכנסת כדי להשמיע את הצעתו לרפורמה מסויימת (״השקל
הצמוד״) ,שמטרתה היא להביא לכך שחברות ועצמאיים ישלמו

מם־אמת, כמו השכירים.
מובן שגרופר, נציג האיכרים הפרטיים הגדולים, מתנגד
להצעה שתביא לגביית מס־אמת מבוחריו. זו זכותו. אך הסיגנון
הוא חרפה לכנסת.
הצרפתים אומרים :״הסיגנון הוא האדם״ .אפשר גם לומר:
״הסיגנון הוא הלא־אדם.״
אחר האנשים המאפיינים את סיגנון הכנסת ה־ 11 הוא מיכה
רייסר, הצעקן של חרות, שהגיע — הדבר כמעט לא״ייאמן —
לתפקיד יו״ר ועדת־הכנסת: זהו תפקיר שהיה בעבר שמור לאחד

אוד• א מדי

ונסיונו בכל הקשור לעבודת הכנסת. אני מבין גם את התעניינותו
כעיתונאי.
״יחר עם זאת אינני רואה אפשרות להתערב בהחלטת ועדת-
הכנסת, שהיא, כוועדה קבועה של הכנסת, מוסמכת לקבוע את מי
היא מזמינה לישיבותיה, כפי שנקבע בתקנון.״

אנטי־דנחר
ישבנו בחברה מצומצמת וטיכסנו עצה איך לנצח את סנדלי־דנוור.
מיטב׳המוחות הופעלו, ולבסוף הגענו לפיתרון המושלם.
וזהו: הצטייד בסנדלי־דנוור.
אל תגנוב אותו, כי זוהי עבירה פלילית. קנה סנדל בחו״ל, הבא
אותו ארצה, צבע אותו בצבע המתאים( .ראג לקבל קבלה מן
המוכר. המחיר יהיה פחות מ־ססו דולר, ועל כן לא תצטרך
להצהיר על כך במכס).
כשהסנדל ברשותך, אתה חופשי, אתה יכול לחנות על כל
מידרכה, בכל צומת, על כל אי״תנועה, וגם במקומות השמורים
לדיפלומטים. החנה את המכונית ונעל את הגלגל בסנדל הצהוב.
תוכל לעמוד שם במשך כל הזמן הדרוש לך — שעות וגם
ימים, כי זה טיבען של מכוניות נעולות.
אם יתפסו אותך — והסיכויים לכך קלושים מאוד — תקבל
לכל היותר דו״ח על חניה. חוץ מזה, לא עברת שום עבירה.

זעקה מרה

בשיא הוויכוח על סנדלי־דנוור התכנסה לישכת עורכי־הדין
ופירסמה גינוי חריף של מכשיר־עינויים זה.
הייתי מרוצה, כי גם אני פירסמתי מאמר המגנה את הסנדלים
של צ׳יץ׳ וטדי. מאז שהתחלתי בגיל 14 לעבוד אצל עורכי־דין,
אני רוחש כבוד עמוק למיקצוע המישפטי, ושמחתי מאוד
להימצא בחברה כה מכובדת.
רק הירהור קטן אחד העיב משהו על שימחתי:
אינני זוכר שלישכת עורכי־הדין פירסמה אי־פעם גינוי דומה
בכל ענייו אחר. היא לא גינתה את ביזוי בתי־המישפט על־ירי
המתנחלים, לא את מילחמת־הלבנון, לא את המתרחש בשטחים
הכבושים, לא את המצב בבתי-הסוהר, לא את המכות במישטרה,
לא ולא ולא ולא.
טוב שסוף־סוף התעוררה הלישכה מתרדמתה והשמיעה זעקה
מרה, לפחות כאשר זה נוגע למכוניות של חבריה.

התואר של חרותה

הח״כים היותר מכובדים, שהגינותו לא היתה שנוייה במחלוקת.
כי ועדת־הכנסת היא הגוף האחראי לשמירת ההסדרים ההוגנים
בבית־המחוקקים.
האם יש הבדל בין גרופר ורייסר?
לפני כמה ימים כתב ידידי, חיים הנגבי, מזכיר הסיעה
המתקדמת בכנסת, את המיכתב הבא ליו״ר כנסת, שלמה הילל:
״מכובדי,
•הרשה נא לי להטרידו בנושא הקשור בישיבה מיוחדת של
ועדת־הכנסת, שנועדה ל־ 16 ביולי, לדיון ב״פומביות או אי־פומביות
של ישיבות ועדות־הכנסת״(ובזכות לעיין באורח חופשי
בפרוטוקולים המתאימים).
״בהזמנה שקיבלנו נאמר, כי ישתתפו בישיבה זו גם ״מיספר
חברי־כנסת לשעבר, שיש להם עניין מושא.״
״הח״נדלשעבר אורי אבנרי הביע רצונו להשתתף בישיבה זו.
לכן פניתי למזכירות ועדת־הכנסת, כדי להסדיר לו הזמנה
מתאימה. מזכירת הוועדה השיבה לי כי כבר הוחלט מי מבין
הח״כים־לשעבר יוזמן, ונקבה בשמות האדונים הנס קלינגהופר,
זרח ורהפטיג ויוחנן באדר ,״שהם ותיקים ויש להם נסיון בנושא״.
אמרתי לה ש״גם לאבנרי יש ותק ונסיון בנושא״ ,ואז העבירה את
הטלפון ליו״ר הוועדה, ח״כ מיכה רייסר.
״נדהמתי מכך שהח״ב הנכבד לא נתן לי אפשרות לדבר, ובטון
גס ותוקפני אמה,אינני חייב לכם דבר. אל תשאל אותי שאלות.
לא תקבל תשובה מלבד זו, שלא תגיד לנו אלג מי להזמין. אנחנו
הזמנו את מי שנראה לנו ואין לך שום זכות לתת לנו עצות. אדוני,
כשאתה תהיה יושב־ראש ועדה — אתה תחליט. תסלח לי. לא,
לא. לא תדבר כאן ולא תשאל...׳
״מילא.
״הדברים של ח״כ רייסר מדברים בעד עצמם, אבל הבעיה
נותרה בעינה: מר אבנרי היה חבר־כנסת במשך עשר שנים, היה
לו ויש לו עניין בנושא — גם כאיש־ציבור, גם כעיתונאי. בעת
כהונתו בכנסת עסק הרבה בשאלת הפומביות של ישיבות־הוועדות,
ויש לו נסיון רב בשאלה זו.
.במה נופלת זכותו מזכותם של עמיתיו קלינגהופר, ורהפטיג
ובאדר?
.האם רק שינאתו העיוורת של ח״כ רייסר — שאין הוא טורח
כלל להסתירה ולהסוותה — היא הקובעת?
״הרשה גא לי לבקש את התערבותך, כדי שזכותו של מר
אבנרי לא תיפגע, וכדי שמיסגרת הדיון לא תצומצם.״
על כך השיב הילל השבוע במיכתב הבא:
״שלום רב,
״אני מכיר היטב את מר אורי אבנרי, ומעריך את ידיעותיו

סוף־סוף יש לי ויכוח עם עמיקם גורביץ.
הוויכוח פרץ בגלל הקצינה חרותה הראל. כלומר, אין לנו
ויכוח על חרותה, שהיא לכל הריעות אשה נחמדה וחיננית, אלא
על התואר שלה.
חרותה נושאת במישטרה בתואר רב־פקד, המקביל לתואר
רב־סרן בצה״ל. אני טוען שהיא רב־פקדת, ועמיקם שהיא רב־פקד.
אליבא
רעמיקם, הקרוי גם ״קול שדי״ והיודע עברית מאין
כמוהו, תואר הוא תואר, ואינו משתנה עם המין. אשה היא מפקח,
פקד או ניצב במישטרה, כשם שהיא סגן, סרן או אלוף בצה״ל, או
דוקטור ופרופסור באוניברסיטה.
ואני, שאיני מגיע לקרסוליו של עמיקם מבחינת כישוריי
הבלשניים, ואיני ראוי לצקת מים על־ידיו, מתעקש הפעם וטוען
כי אשה היא סמלת, מפקחת ופקדת, ואילו ניתן היה לאשה להגיע
במישטרה השוביניסטית־גברית לדרגת ניצב, היא היתה ניצבת.
וכן גם בצה״ל: אני טוען שאשה היא טוראית, סגנית וסרנית,
ואילו במנגנון שוביני כמו צה״ל יכלה אשה להגיע לדרגת אלוף
(ולמה לא, לעזאזל?) היא היתה אלופה.
כשם שמשה ודויד, הממלאים בבית־החולים תפקיד של אחות,
אינם האחות משה והאחות דויד, אלא אחים, למרות שרוב
הנושאים בתפקיד זה הם נשים.
זה נשמע כמו ויכוח בלשני, אך הוא חורג בהרבה מתחומי
השפה. בשעתו, כאשר הכל כתבו על ״שר־העבודה גולדה מאיר״
הנהגתי בשבועון זה את התואר ״שרת־העבודה״ ,ובמשך הזמו זה
התקבל.
מדוע זה חשוב? זה חשוב מפני שכאשר מדביקים לאשה תואר
בלשון־זכר, אומרים בעצם שהתפקיד אינו מתאים לאשה, וכי
אשה הנושאת בתואר זה היא בגדר חריגה. אולי משום כך אין
אלופה בצה״ל ואין ניצבת במישטרה — למרות שאיני רואה שום
סיבה שבעולם לכך שאשה לא תהיה מפקדת־מחוז במישטרה.
אחרי הכל, עבודת־המישטרה אינה נעשית באמצעות אברי״המין.
ואולי יכו פחות עצירים במחוז
מישטרתי שבראשו עומדת מם-
קדת־אשה.
יתכן שכל זה קשור לאימרתו
של שר־האוצר, יצחק מודעי,
שהתלונן לא־מכבר על כך
ש..״הבת לומדת באוניברסיטה
כדי למצוא חתן, ואנו מסבסדים
זאת.״ מי זה ״אנחנו״? ממשלת־הגברים
של ישראל. אומנם, היא
עושה זאת בכספי-המיסים, שחלק
ניכר מהם משולם על־ידי
נשים עובדות. אך אם האשה
הולכת לאוניברסיטה רק כדי חתתה למצוא חתן(בעוד שהגבר אינו
רוצה למצוא כלה) ,זה ביזבוז כסף. הרי אין צורך ברופאות,
בעורכות־דין, בשופטות, בפיסיקאיות, בפילוסופיות ובשרות.
מכיוון שאני פוסל גישה מטופשת זו מכל וכל, אני עומד על
כך שחרותה הראל היא רב־פקדת.

יצחק מודעי:

רואן אדרי:

אדיעוו־ שמואלי:

,.איו ר דיעה שרירית ״המצב רא משביע ער, ר א בו ג ודג, הוא
ער עיתונאים צעירים!״ היהלומים שאט מוכרים!״ שמעסיק אות׳ נוג ע!״

שר־אוצר הולך, שר״אוצר בא. דבר אחד נשאר -כולם
מתנפלים על עודד שחר. שחר, הכתב הכלכלי של הטלוויזיה,
זכה בקיתונות״זעם מפיו של שר־האוצר הקודם,
יגאל כהן״אורגד, בשלהי כהונתו. כהן־אורגד טען נגד שחר
שהוא היטעה את הציבור על״ידי כך שסילף את המידע.
בשבוע שעבר רגז על שחר יצחק מודעי. מודעי אף הטיח
בפניו, בשעת רוגזה, ש״זה מה שקורה כשילד מדווח!״ זה
הרגיז אותי. עד כדי כן הרגיז אותי, עד שהחלטתי לברר
עימו את הנושא.

הוא הגיע! אין ספק בכך -בוי ג ורג׳ האגדתי, בעל
ההופעה הבובתית, נחת בארצנו יחד עם להקתו, מועדון
תרבות.
ברחבי־תבל הוא אליל, מושא להערצה וחיקוי. בארץ,
הסתבר לי השבוע, אין בני״הנוער מפגרים אחר בני־גילם
בארצות״הברית ובאנגליה.
הפרעתי לאליעזר שמואלי, מנכ״ל מישרד״החינוך,
במהלך דיונים מכאיבים על קיצוצים, פיטורים ושאר צרות
ותהיתי, בעזרתו על התופעה.

• מה יש לך לומר על ״ילדים־עיתונאים״?

• שמעת על בוי ג׳ורג־?

שאני מקווה שהם יתבגרו.

• האם אתה סבור שיש קשר בין גילו של
העיתונאי לאיכותו?
הניסיון מועיל. בכך איני מטיל ספק. אבל באותה התבטאות
מפורסמת לא דיברתי על גילם של עיתונאים. אין לי דיעה
שלילית על עיתונאים צעירים, ואם נפגעת — אני מצטער. אבל
לא היתה לו סיבה. פשוט דיברתי על עיתונאים טובים ועיתונאים
לא־טובים. בלי שמות.

• מיהו עיתונאי טוב?
עיתונאי טוב זהו עיתונאי המדווח בצמוד למציאות, ומוסיף
את קיטעי־הפרשנות שלו בנפרד. כן, ברור שמותר לו לפרש, אך
באופן שיהיה ברור לגמרי שזוהי פרשנות אישית שלו, ולא חלק
אינטגרלי מהדיווח. ריווח צריך להיות מורכב מעובדות יבשות.
ויש לפעמים דיווחים, אני אומר לך...
הנה, למשל, אתמול ריאיין אותי כתב של הטלוויזיה בביתי,
ובנה תילי־תילים של תיאוריות על איזו פיסקה שכביכול אמרתי.
אין לו מושג כמה הוא היה נבוך, כשהסתבר לו שבכלל לא אמרתי
דברים כאלה, ושהוא התבסס על סילוף!
ואם נחזור להתבטאות שהרגיזה אותך: לכך בדיוק התכוונתי
כשאמרתי.ילדים״ על עיתונאים שאינם מדייקים.

• דיברנו על עיתונאים. הבה נעבור לצד השני
— אנשי־ציבור. תים קודו של שר, למשל, קשור
לגילו?
שוב, באותה קונוטציה שדיברנו על עיתונאים: אם את
מתכוונת, כמוני, לניסיון כשאת אומרת גיל — אז כן, בהחלט כן!

בוודאי!

• מה אתה אומר על ההפנינג כביבו בארץ?
״יהלומים הם ידידיה רטובים ביותר של האשה,״ כן
אומר השיר, ששרה מרילין מוגרו בסרט. בימים אלה של
דיכאון כלכלי שוחחתי על כך עם ג׳ואן אדרי, רעייתו של
יושב־ראש סיעת המערך בכנסת, רפי אדרי, העובדת
כדיילת־מכירות במרכז־היהלומים של נתניה. בניגוד
למצופה, היא אינה נשמעת מודאגת.

• איך השכיע המצב הכלכלי על המכירות
שלכם?

אני לא מכיר בדיוק את הגורמים שבנו אותו, ומה הוא מייצג.
בוודאי שאני מודע לכך שבני־הנוער מעריצים אותו, אבל זה אינו
חדש לי.
כשהייתי סטודנט בארצות־הברית, בשנות החמישים והשישים,
נכחתי בגילויי־הערצה דומים לאלילים דאז, בטיים־סקוייר,
מצד בני־הנוער האמריקאיים. אני מבין שיש כאן תרבות של
חיקוי, אפילו התבטלות.

• בכל זאת, קצת צורמת לי ההערצה של בני
הנוער המקומיים, על כל בעיותיהם — לבנון, כלכלה
— כלפי מוסד־תרבות זר לחלוטין.

עד כמה שזה יישמע מוזר, המצב הכלכלי לא משפיע על
כמות המכירות. אנחנו מוכרים טוב מאוד.
האמת היא, שאנחנו עובדים הרבה לייצוא, ומיספר התיירים
המגיעים אלינו במאורגן, באוטובוסים, לא פחת. גם ההזמנות
מבחוץ הולכות יופי. ידיה של כל אחת מהבחורות מלאות עבודה.
המכירות כלל לא נפגעו.

• אולי נכשלנו בפיתוח תרבות ואלילים מקומיים?

במיוחד. אני מאוד צנועה בדברים אלה. אני עונדת
תכשיטים, אבל צנוע. כך שמבחינה זו המצב הכלכלי לא השפיע
עליי. זה השפיע מאוד על המשכורת שלי!

אני לא חושב. אני רואה תופעות של הערצה, הערצה גדולה
מצד הנוער שלנו כלפי זמרים וזמרות מקומיים. קחי, לדוגמה, את
אריק איינשטיין או חווה אלברשטיין — נוער לא נוהה אחריהם?
אז הוא נוהה גם אחרי בוי ג׳ורג׳!

• את עצמך אוהבת יהלומים?

• השפיע לרעה, במובן.
הא! אם תראי את התלוש שלי — תקבלי שוק! אבל אני
עובדת ומשקיעה, זה בשביל הכיף. מזל שאני יכולה להרשות את
זה לעצמי. איו להסביר? אני אוהבת לשחק!

יש פה אולי תופעה של התפרקות מצד הנוער הישראלי, אם
כי לדעתי לא צריו להסיק מסקנות על אופיו,

• לטעמך האישי הוא קולע?
האמת היא שהוא אינו מעסיק אותי כרגע. אותי לא תמצאי
בהופעה. אני חושב שאוכל להסתדר בלעדיו, ואני מקווה שבוי
ג׳ורג׳ יסתדר בלעדיי!
ר סנ הברק

בנימין הרד:

פסח גר 1פר:

מארק רייך:

.,אם א מו ת׳ את זאת,, ,מה שהיה לי דהגיד.. ,בביווו הישואר הנו
אז זה היה במיזנון!״ אמות׳ נ בו במישכט!״ הוון עו קשרים אישיים ר

מזה שנים מספרים התל״אביבים שפעם ביקרו בחיפה,
אבל היה סגור. נראה שהסגור פועל גם לכיוון השני. מארק
רייך, זמר״רוק וחבר להקת קילר הלוהטת, טוען שתל־אביב
סגורה לפני הלא-מקומיים בכל הקשור לקריירה
בבידור.

• תסביר, בבקשה.
להקת קילר הלוהטת קיימת כבר ארבע שנים ומופיעה
בהצלחה גדולה בחיפה ובסביבתה. במשך השנים הללו רצינו
להוציא תקליט, ופנינו לשתי חברות־התקליטים הגדולות בתל־אביב,
אבל הן דחו אותנו, בכל פעם עם סיבה אחרת.

אימרי־השפר של חבר־הכנסת פסח גרופר ,״בן״זונה״,
״אפסי׳ ו״חרא״ ,צוטטו השבוע בהרחבה (ראה יומן אישי).
נשוא־הכינויים הללו, אליעזר כהן, רואיין בכל אמצעי־התיקשורת.
שאלתי א ת פסח גרופר אם הו א מצטער על מה
שאמר.
אני מכחיש בתוקף את כל הסיפור הזה. ביום השלישי, שהוא
היום שכאילו אמרתי את הדברים, לא החלפתי מילה אחת עם כהן.
דיברתי איתו שבוע לפני כן בתל־אביב, ואז אמרתי לו שההצעה
שלו היא בלתי־הגיונית, ושהוא עושה שטויות.

• לא אמרת לו ״בן־זונה״ ושאר ברכות?
בעימות רדיופוני שנערך ביני לבין העיתונאי מהארץ שכתב
על זה, הוא בעצמו חזר בו מכך שאמרתי את הדברים לכהן
בוועדה, וסיפר שהוא שמע אותי אומר את הדברים האלה לכמה
מעמיתיי במיזנון־הכנסת.

• ולעמיתיו אמרת את זה?
אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה, וגם שאלתי את החברים
שישבו איתי, ואף אחד מהם לא זוכר שאמרתי מילים כאלה.
ובכלל, מה פיתאום עיתונאי מצותת לשיחות פרטיות שאני מנהל
עם עמיתיי?
פניתי היום לעמוס שוקן מהארץ ואמרתי לו שטיפה של
הגינות לא היתה מזיקה לעיתונאים שלו. זו בושה שעיתונאי
הולך ומלביש עליי סיפור מלוכלך כזה, ועושה לי עוול נוראי.

• אם לא אמרת לאליעזר בהן את הדברים האלה,
איך אתה מסביר את העובדה שהוא הגיב?
כי הוא לא שפוי ולא ישר. אני באמת לא מבין למה הלבישו
עליי את הסיפור הזה. כשאני עושה משהו, אני עומר מאחורי
דבריי. אני לא פחדן.

• מה זה קשור להיותבם חיפאים — אולי
השירים שלכם לא מצאו חן בעיניהם?
הבעיה היא שהם נבהלו מהחומר שלנו. אנחנו שרים על מין,
על אלימות, על סמים ועל מחאה.

• חשבתי שכל להקות־הרוק שרות על זה.
במהומה האחרונה סביב אישיותו של ישראל קסטנר,
עם הצגת המחזה עליו בתיאטרון הקאמרי (ראה יומן
אישי) ,נשכח מי שחרץ, למעשה, א ת גורלו של קסטנר:
השופט ה מ חוזי( ד אז) בנימין הלוי, שכתב בפסק־דינו כי
״קסטנר מכר א ת נשמתו לשטן״ .
רצינו להיפגש איתו, לשמוע מה יש לו לומר על המישפט
היום 30 ,שנים אחרי.
ד״ר הלוי שלום( ,כך עונה אשתו לטלפון) .ד״ר הלוי לא בבית.
הוא בבדיקת־עיניים קשה מאוד. אבל אני כבר יכולה להגיד לך
שהוא לא יסכים לדבר איתך. הוא לא מוכן להתראיין. עכשיו,
פיתאום, כולם מתעניינים בו. קסטנר, את רוצה לשאול על
קסטנר, נכון? טוב, תנסי בערב, אבל הוא לא יסכים.

• (בערב, קולו של הלוי עצמו):
אשתי הרי כבר דיברה איתכם. אמרה שאני לא מוכן להתראיין.

למה?
כל מה שהיה לי להגיד, אמרתי במישפט. יותר אין לי מה
להגיד בנושא הזה.

להקות־הרוק הישראליות שרות על הכל באופן פושר. שיר־המחאה
הכי חריף הוא מחכים למשיח של שלום חנוך.
אצלנו זו מחאה אמיתית, אנחנו שורפים דגלים בהופעות,
מכים חיילים.

• ממש יופי:
תראי, אלה הם החיים. אנחנו, חברי הלהקה, היינו בלבנון
במילחמה, נלחמנו, עלינו על מוקשים, ירו עלינו, חלק נפצעו.
אנחנו לא היינו בענף־הווי־ובידור. אנחנו נלחמנו חזק, ואנחנו
רוצים למחות חזק.

• מה בל זה קשור לחיפה?
לקח לנו ארבע שנים כדי להבין שבבירור הישראלי הכל
הולך על קשרים אישיים וסימפאטיות אישיות. אם אתה לא חבר
של, לא משמיעים אותך ברדיו, לא מראיינים אותך לעיתונים ולא
מפרגנים לך. לאנשים מחוץ לתל־אביב אין כאן סיכוי.

• ובכל זאת, יצא התקליט שלכם השבוע, ודווקא
בתל-אביב.
כן, יצא תקליט, ולא כל־כך מפיצים אותו בחנויות, כי על
העטיפה יש צילום של תחת עם תחתונים מופשלים. ובשביל
התל־אביביים, שרואים סירטי״פורנו בבית, העטיפה לא מספיק
עדינה.

דניאלה שמי

אי תן

ע מי חי

עם• ישראל ״מת״ מעייפות

סדיקים ת הדבר

בע״מ
מומחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי עץ, חרק• ספרים ומדים.
רמת־ גן, רח׳ מודיעין 8ו/ת.ד 2272
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מ ס 21עסק 481/75

ועומ״רה עלב רי או ת ך ור 3ו ע 1ן
משרד פרסום קטן וסימפטי
בבעלות 2מנצחים
ועם חושים קריאטיביים
מאד מוסיקליים
מחפש

0 2 1 5 3
פרסומאי המעונין לנגן כינור״ראשון
על בסיס שותפות או אחוזים.
ספר במילים ותוסיף
כמה צלילים על עצמך
(מי, מה, איפה, מדוע ולמה)
מכתבים לת.ד 2621 .ר״ג
ציין על המעטפה ״כינור ראשון״
-סודיות מובטחת -
מפתח לנעלי דנוור
אץ לנו!
יש לנו:
מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מ תכ ת
מזכירות או טו מ טיו ת

רדיו דוקטור בע״ מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טלי 286444
שולה השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

מודעו ת ב טל פון

לכל ה עתוני ם
בכר טי סי אשראי במחירי המערכתי

$ 0X16א£א01
סז 15**611

^ ישראנרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 7.30־ 20.00 רזנוף

נראה כי השעת 12-2בצהריים הן ״שעות משבר״
בסדר יומו העירני של הישראלי העמוס, אחרת קשה
׳להבין את התופעה המתרחשת מדי יום בשעות אלה
בדיזנגוף סנטר בת׳יא. עשרות אנשים מציפים מדי יום
את המקום ומבקשים לנוח בפינת המנוחה שהציבה
חברת פרדייז במסגרת מבצע פרסום משותף עם רשת
ג׳ בקול ישראל.

227117/ 8־ 03

עוד הערב תוכל להיות
באחת מערים אלו...
עם לופטהמה, כמובן.
באירויט,
בון,
אמסטרדם,
בריסל, ברלין, ברמן, גנ ב ה,
דיסלדורף, המבורג, הנובר, הוף,
וינה, זלצבורג, טורינו, לונדון,
מילנו, מינכן, מינסטר, נירנברג,
פרנקפורט,
פריז,
זארבריקן,
שטוטגרט.
קלן,
ציריר,

תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

אינך צריך למהר. טיסות לופטהנזה ממחאות מנתב״ג בשעות אחה״צ.
הבוקר פנו׳ לעסקים, להכנות ואפילו לארוחת צהרים נינוחה.
עוד סיבה מדוע יותר ויותר אנשים מעדיפים לופטהנזה.
לפרטים נוספים ולהזמנות התקשר לסוכן הנסיעות (י.א.ט.א ).שלך או ישירות ללופטהנזה:
תל־אביב: טל 653041 .־ 03 חיפה: טל 522225 .־04

8 8ח 3ד 1ת ו1_1

העולם הזה 2499

ג ג 111ו 1ו 4י 1 ( 0ו ו 4ו ו *
שימלת פלא

עכשיו תחזיקו טוב־טוב את הכיסאות שלכם.
אולי אפילו תקחו איזה וליום קטן להרגעה. טוב,
אני יודעת שזה לא הגיוני וזה לא יכול להיות,
אבל אני מעולם לא הבטחתי לכם גן של שושנים.
להיפך. יש לכם שלושה ניחושים מה אני
לובשת ברגע זה. לא! לא קניתי שימלה חדשה.
אני פשוט תפרתי שימלה בעצמי. כמה התעלפו?
לקום, להרטיב את הראש, ולעשות חיפוש בבית,
אולי יש חתיכת־בד, כי אנחנו הולכים ממש
עכשיו לתפור לכל אחת מכן שימלח משגעת.
המירות הן לאשה בגורל ממוצע, משהו כמו נניח
1.65 מטר גובה ומישקל בהתאם.
בבקשה: המיצרכים הדרושים: שתי חתיכות־בד
מלבניות שוות — כל חתיכה באורך 2.30
מטר וברוחב של 33 סנטימטר — מחט, חוט
וחברה היודעת לתפור קווים ישרים כמכונת־תפירה.
משכיבים
את שתי חתיכות־הבד האחת על
השניה, כשהצד הימני אחד כלפי השני. מתחילים
לתפור במרחק סנטימטר וחצי מהקצה, כדי
להצמיד את שתי חתיכות־הבד. תופרים 85
סנטימטר, עושים הפסקה של 60 סנטימטר (זה
פתח הצוואר) ושוב תופרים 85 סנטימטר. עכשיו
יש לכם חתיכת־בד גדולה, שאתם יכולים ללבוש
על הראש, וכל מה שצריך לעשות זה לתפור
בצדדים ולהשאיר פתח לשרוולים. שוב הופכים
את הבד על צדו השמאלי ומקפלים אותו כאילו

קצת אונר
מחלבות יוטבתה יצאו לשוק עם מוצר חדש
שמנת בטעם תות, הנקרא יוטי. במישפחה
שלנו, כל מוצר שיש בו אחוז שומן גבוה מתקבל
בברכה. אנחנו מאמינים שאוכל דל־קלוריות הוא
עונש לאנשים שפשעו בעבר.
כבר חודשיים שאנחנו אוכלים את היוטי
לארוחת־הבוקר ולארוחת־ערב, והיה אפילו חשש
שהוא יימאס עלינו. ואז, במיקרה, הגענו למיס־ערה
הקומה השניה וראינו איזה יופי של מתכונים
הם עושים מהמוצר הזה. בלי בושה הלכתי,
שאלתי ורשמתי עבורכם איך מכינים את הד״
ברים
שאהבנו.

קזקט״ל מלונים 6 -ממת

השימלה בשתי גירסות
שהוא כבר שימלח מוכנה. קיבלתם חתיכת בד
בגובה של 1.15 מטר, פתוחה משני צדדיה. בכל
צד עושים תפר־מחבר מהקצה התחתון ועד
לגובה 85 סנטימטר. נשאר לכם פתח לשרוולים.
עכשיו עושים קצת מכפלה וקצת שיפוצים של
קצה — ויש שימלה מוכנה.

פינת הקמצן
חינם לגמרי

(מן הקל אל הכבד)

ברשת חנויות רים מחלקים עכשיו לקהל הרחב, חינם אין כסף, חוברת שכולה בנושא השינה. זאת
אומרת, אם נגמרו לכם כבר כל הבעיות בזמן שאתם ערים, וכל מה שמטריד אתכם זה מה קורה בזמן
השינה — אז תיקפצו לרים, תיקנו או לא תיקנו מיזרן ותקבלו בחינם את חוברת־השינה.
מעיון בחוברת נודע לי, למשל, שאם בני זוג ישנים כשהם פונים זה אל זה, זה סימן שהם לא

אגב, אם בדיוק אתם עומדים לנסוע
לירושלים (ששם קר נורא בלילה) ,קחו איזה
חולצה ישנה, שרק השרוולים שלה שווים, וחברו
שרוולים, או אפילו צווארון ישן.
אם לי זה הצליח תוך פחות משעה — יש
עתיד לעם היושב בציון. עובדה.

וגע שר מבוכה,
דקה שר גאווה
עוד פתיחה אחת מתוך שרשרת הפתיחות
החגיגיות בעיר תל־אביב. הפעם זאת ׳הפתיחה
החגיגית של קפה וינה בטיילת. שוב אורות
נוצצים ושוב סנדוויצ׳ים עם דג מלוח, גבינות
טובות, עגבניות ממולאות, סלטים, הרבה יין והפעם
גם שטרודל וינאי. והמוזמנים, כמובן, הם
המוזמנים של כל.הפתיחות בעיר. שתיים־שלוש
דוגמניות־צמרת, ספר־צמרת אחד, זמר־צמרת
וגם זמרת, עורך־דין אחד מטורי־הרכילות, מנהל״
חברה או שניים, חבר־כנסת תורן, למטרות
קישוט, וכמה עיתונאים. מה שאמרתי: פתיחה
כמו כל הפתיחות. אולי קצת שונה, כי הביאו
לשם במיוחד שני זמרי־אופרה מווינה, שינעימו
את הערב לקהל הפותחים והסוערים.
כולם יושבים, אוכלים, ונהנים ומחייכים
האחד לשני, מנופפים בידיים אלגנטיות ואומרים
״היי״ ,ורק העיתונאים נראים כל הזמן מודאגים.
כי בתוך הלב פנימה הם יודעים שלא הזמינו
אותם בגלל העיניים היפות שלהם, אלא מפני
שמצפים מהם לכתוב מילה או שתיים על
האירוע.

אצלם הבל בסדר

לאמא מיני ם

מאמינים האחד לשני. להיפך, יש להם צרות. לעומת זאת, הזוג הישן גב אל גב, הרי שאצלו הכל בסדר
בחיים. לא כתוב כלום על אלה שישנים האחד על השניה או להיפך.
בין כותבי הרשימות בחוברת־השינה: הד״ר זאבי דביר, מהנדס ביו־רפואי, הפרופסור הארפר,
מהמעבדה לחקר השינה, ד׳ר ורניק, מנהל המחלקה לטיפול ויעוץ מיני ועור ועוד.

/0ס 30 הנחה
יש גם הנחה של * 30 על מסקרה מתוצרת רבלון. להשיג בכל הפרפומריות.

500/0הנחה
מי שמתעקש על דניש פלוס(כמוני) ואין לו כסף לקנות שם(כמוני) ,זה הזמן בשבילו לרוץ לאחת
מחנויותיהם 50* .הנחה על 50 מוצרים, עד סוף המלאי. אני רצתי ובחרתי לי שני דברים מאור
מצחיקים, ואז הסתבר שדווקא השניים האלה לא במכירה. זה קורה. על השניים המצחיקים האלה —
בשבוע הבא.
אגב, מה תעשו בכל הכסף שחסכתי לכם השבוע?

תודה

הילדה הקטנה שביקשה לאמץ קוקר ספניאל,
לפני שבועיים, הודיעה לי שהכל בסדר והכלב
החדש (שעדיין אין לו שם) כבר נמצא אצלה

בבית, לשימחת כל בני־המישפחה. היא מבקשתו
מאוד להודות לכל האנשים הטובים שטילפנו׳
אליה הביתה ובמיוחד לגברת רינה אריאלי,
מאגודת אס־או־אס להצלת בעלי־חיים, שנתנה
את הכלב השחור והיפה.

אבל, עם היד על הלב, אין מה לכתוב. נכון,
היה יפה. היה חגיגי. היה אוכל טעים. אז מה? לא
היו החודש עוד 15 כאלה בדיוק?
זמרי־האופרה גומרים לשיר וחלק מהאורחים
מתחיל לצאת (בטח יש עוד איזה פתיחה באיזה
מקום) .כמה שולחנות מתפנים, ואז פיתאום קבצן
אחד, זקן ומלוכלך. ,שגר בטיילת — אני מכירה
אותו — מתפלח פנימה ומתיישב לו ליד שולחן
חגיגי, ועיניו נשואות אל שולחן־האוכל. רגע של
מבוכה מצד כמה מהמוזמנים, ואפילו קול של
גיחוך מצד גברת אחת מאוד אלגנטית. אבל לפני
שמישהו בכלל מבין מה קורה, ניגש אל הקבצן
אחד מעובדי המיסעדה, מגיש לו צלחת ומראה
לו מאיפה לקחת אוכל. התנועות של הזקן קצת
מגושמות, אבל הוא הולך מהר לפני שמישהו
יתחרט. תוך דקה הוא חוזר לשולחן כשבידו
צלחת עמוסת כל־טוב. האיש העובד במיסעדה
(לפי המדים) רואה שהקבצן הזקן ישכח לקחת
לעצמו סכו״ם. הוא מביא לו סכו״ם, ואני שומעת
אותו אומר ״בתיאבון!״ בקול כזה אבהי.
תל־אביב ,1985 אינפלציה, שביתות, אלימות,
חוסר־נימוס, ודקה אחת של גאווה. הלוואי
שיילד להם, לקפה הזה, בגלל הבחור הזה, שיש
לו נשמה.

3מלונים קטנים, מיץ מלימון גדול 2 ,כוסיות
ליקר־תפוזים 6 ,תותי־שדה או דובדבנים2 ,
גביעי יוטי 6 ,עלי נענע.
אופן־ההכנה: חוצים את המלונים לשניים
ומוציאים את הגרעינים מכל חצי. בעזרת כף
מיוחדת, העושה עיגולים(כף פאריסית) ,מוציאים
את בשר המלון ומשאירים רק את הקליפה.
מערבבים את כדורי המלון עם מיץ־הלימון,
הליקר וגביעי היוטי. מחזירים את הכל לתוך
קליפת המלון ומקשטים כל מנה בדובדבן ועלה
נענע•

מרק סירות מוטי 4 -־ 5מנות:
4 .גביעי יוטי 200 ,גרם פירות (מישמש,
אפרסקים, תפוחים, או כל מה שיש) כוסית ליקר
קורסאו, מיץ־לימון, כף סוכר.
אופן ההכנה: חותכים את חפירות לפרוסות
דקות או לקוביות. מפזרים עליהן את הסוכר,
הליקר ומיץ־הלימון. מערבבים ונותנים לזה לנוח
במקרר כשעה. מוסיפים לפירות את היוטי

ומגישים קר מאוד.
נ״ב: המתכון הראשון מוגש אצלנו בבית רק
לאורחים. המתכון השני מוגש לבני הבית, וממנו
נודע לנו שאחרי טיפה של ליקר, הילדים
נרדמים יותר מהר. תנסו בחופש הגדול!

בלי מישקל

גם אני תורמת את חלקי לבולמוס ההרזיה,
על״ידי קריאת חומר כתוב בנושא זה. ככה נפלה
לידי השבוע חוברת שיצאה לאור על־ידי המועצה
לייצור ושיווק ירקות, והיו בה הרבה תפריטים
דלי־קלוריות. קראתי ועברתי הלאה, ובסוף
הגעתי לדף ששם הופיעה טבלה מאוד
מדעית בעניין היחס בין גובהו של אדם לבין
מישקלו הרצוי. אני אגיד לכם, הטבלה הזאת
סידרה לי את מצב־הרוח לשבועיים הבאים. לפגובה

ש קל ב ק ״ג

בס״מ

ג ב רי ם

145

47—57

150

4 9 -6 0

155

5 2 -6 3

160

5 5 -6 7

165

57—70

170

60—73

175

63—77

180

6 7 -8 2

185

7 0 -8 6

חות. הסתבר, שלבן־אדם בגובה שלי ( 1.73 מטר)
לא צריך להיות מישקל בכלל, או אולי הוא יכול
לשקול כמה שהוא רוצה. בבקשה, הסתכלו לבד
ותראו שאני לא שייכת לשום טבלת־מישקל,
ומהיום והלאה חיי יהיו פטורים מדאגה.
ד ני אלהש מי

לצא ת מתל־אביב איך הגיע החכם המשזפם לליבה של הזמיר

גרת
ה א בי ר והזמיר בתל־אביב גרה נסיכה קטנה־קטנה,
אבל בעלת קול עצום והופעה בימתית
מהממת. כשהיא היתה מנענעת את
השיער הארור־ארוך שלה על הבימה,
הקהל פשוט היה יוצא מכליו. הזמרת
היפה היתה כל־כן־ שקועה במוסיקה
ובהקלטות, עד כי שכחה להופיע
במסיבות כשהתיר תורן תלוי על
זרועה, וזה נתן לסריסי״הארמון הרבה
חומר טיפשי לרכילות.
הסריסים, שלא ידעו איר להסביר
את העניין, אמרו שהזמרת הקטנה מעדיפה
את חברתן של נסיכות אחרות.
וזה רק מראה עד כמה אפשר לסמור
על הרכילות של סריסים מטומטמים.
הזמרת הקטנה הצליחה יפה, והמופע
שלה דרך המשי הצליח מאוד

יהודית רביץ

ה 11111 ונאווה כורש העדיפו לשבת בחוץ, על המדרגות,
הרחק מן ההמון. מאחוריהם הבימאי צדי צרפתי,
1 11/1 / 111
שגם הוא נמלט החוצה מן ההמולה והתבודד באוויר הצח עם ידידה.

כהרגלה, הירבתה לנשק ולחבק את ידידיה, ואף
הרעיפה מחמאות. בתצלום היא נראית עם
אמרגניתה, טמירה ירדני, המחייכת -ובצדק. היא מרוויחה יפה מהמופע..

למסיבה באו כל אנשי-החצר, כל
אחד עם בן או בת זוג צמוד, שתו
משקאות יקרים, זללו כיבוד שהוגש
ביד רחבה מתיר קערות־אבטיח וליח־

ששו אחד לשני :״אי־אי־אי, מיסכנהו׳
הם חשבו שבסוף הערב תלר הזמרת
המצליחה הביתה לבד, לישון לבד
במיטה הרכה שלה.
אבל בחוץ, על המדרגות, ישב לו
אביר בעל שפם גדול ובעל מישקפיים
והמון־המון שכל, חריף ושנון. האביר
מנהל כבר שבוע רומן לוהט עם הזמיר,
ולחבריו סיפר כי מאז הרומן שלו עם
פנינה בריק היפה מסקסטה —
רומן שהסתיים מפני שהאביר לא רצה
להתחתן — הוא עוד לא היה כל־כד
מאוהב.
כדי למנוע מהעיתונאים החטטנים
לחטט גם ברומן הקטן שלו, הקפידו
האביר והזמיר שלא להיראות יחד בנד
שר כל הערב. ולא רק זה, אלא שב־טכסיס־אבירים
מתוחכם ניסה האביר-
המאהב להטעות את הסובבים וללטף,
כאילו בהיסח-הדעת, את נאווה כדרש,
גרושתו של המחזאי חנוך לוץ
— אבל זו נסיכה מסיפור אחרי.
זה סוף הסיפור, ילדים, ותישנו היטב.
מה? אתם רוצים לדעת למי לשלוח
פרחים ומיברקי ברכה, לכבוד הרומן
הלוהט? תנסו לכתובות של שלמה

והגיע ל־ 120 הצגות. לכבוד ההצגה הסב
1ערכו לה ידידיה מסיבה במיסעדה
של דודו אלהרר, פונדק הידוע בעיר
בשם מרתף ראשון.

ראשטוים

גיסים גומה

יצא על הבימה בריקוד תימני סוער. בן־זוגו
למחול לא היה אלא המפיק ואיש״הרדיו הוותיק
יענקל׳ה אגמון, שגיזרתו המעוגלת־משהו לא הפריעה לו כלל בפיזוזיו.

אם אתה זמר־קאסטות רגיל, סביר
להניח שאת המסיבה לרגל התקליט
החדש שלד יקשטו חשובים כמו בעל
המכולת של הוריד והעורר של מקומון
נידח. אבל אם אתה חבר של יגקל׳ה
אגמון, סביר להניח שהמסיבה לכבוד

ישראל קיסר

התקליט החדש שלד תהיה הפיצוץ של
החודש — וזה בדיוק מה שקרה לזמר
הסימפאטי גיסים גרמה, ששירו אני
הוא מלך־הקאסטות של התחנה
המרכזית כבר נמכר בעשרות אלפי
עותקים.

לחץ בחמימות את ידו של
יוסי ביילין, שהביא למסיבה
איגרת מיוחדת משימעון פרס, שבה התנצל

החגיגה לכבור התקליט החדש
שהוציא גרמה, נערכה בהמרתף העליון
של בית ליסין, המנוהל על״ידי
אגמון. למרתף הענק נדחסו 300 אורחים,
ביניהם הזמרים ג׳קי מקיימן ואהרון
עמרם, השחקן גבי עמרני,
אילי גורליצקי, שישב ופיטפט עם
גילה אלמגור, מנכ״ל הד־ארצי
אצ׳י שמרו וסמנכ״לו, יאיר ניצני,
השחקנים אייל גפן ומנחם עיני,
שבא מצונן עם חום גבוה ועוד רבים.
בין נגיסה אחת לשניה, מתור ערי-
מות־הכיבוד האדירות, צפו האורחים
בתוכנית מגוונת, שכללה שירים בתי-
מנית מפי ישראל קיסר — בליווי
תיזמורת, כמובן — פיליטון מפי אבי
קורן וריקודים תימניים, שעליהם
ניצח גרמה עצמו.
בדיוק בחצות הופיעו חמישה מלצרים
לבושים בתילבושות מסורתיות,
כשהם נושאים בידיהם טסי־נחושת
גדולים, ועליהם מלוואח ועוגות־בצק
תימניות.
כשזרחה השמש, התנודדו אחרוני
האורחים החוצה, כשינקלה אגמון מפקח
על סידור האולם.

ראש״הממשלה על שלא יכול היה לבוא לחאפלה.
בעיצומה של המסיבה העליזה עלה קיסר לבימה ושר
שיר מסורתי בשפה התימנית, בליווי תיזמורת.

אמה וביץ

אמה של ה*
זמרת, היא
ציירת, המתגוררת בבאר״שבע.

תר־אביב,
פרבר נטר
ערר
מה יש בתל־אביב חוץ מאוויר
מצחין, רווי עשן־מכוניות? אקשן לילי
בלתי־פוסק, בארים ובילויים. ומה יש
בערד, חוץ מאוויר צח ויבש? שיעמום
אטומי. כר לפחות היה המצב, עד
שהמציאו פרנסי־ערד את^הפסטיבל
הנושא את שם עירם.
למסיבה לכבוד הפסטיבל ,־/שבו
ישתתפו, לדיברי המארגנים, רק אמנים
ישראלים, הוזמנו אמנים, בימאים וחשובים
אחרים. אבל התעוררה בעיה.
הקהל הישראלי הרגיל אולי יסכים
לנסוע עד ערד, אבל לא החשובים,
המפורסמים והמפונקים. עבורם, תוכננה
המסיבה של פסטיבל־ערד במועדון
שמיים, על חוף־הים של תל־אביב,
כמובן.
מסמר המסיבה היו כמה עשרות
קילוגרמים של דגים טריים, שהובאו
למועדון הישר מסירתו של דייג חרוץ,
לא, לא מהים של ערד — שם אין ים
— אלא מהים של יפו. הדגים המיס־כנים
הועלו מייד על האסכלה והוגשו
לנוכחים עם פיתות חמות.
אבל הפרס הראשון בפסטיבל יבוא
מערד. יהיו אלה שלושה פסלים שגולפו
מאבן־ערד. בגלל קושיה של האבן,

ניצן ויהודית רביץ.

לא מצאו פרנסי־העיר בכל רחבי־ערד
מכשיר המתאים לגילוף האבן הקשה.
הישועה נמצאה לבסוף במיפעלו של
יצרן מצבות מקריית־שאול, שבסדנתו
נמצא המכשיר המיוחל.

בייגה שוחט

צע הארוחה, כשמעריץ טפח על כתו

111:הבא
יגיל העמידה

בועז שועב׳

הזמר ששב לאחרונה מארץ
האפשרויות הבלתי-
מוגבלות, כאשר נכנס למטבח גן השיקמים כדי

לרחרח בסירים, ופגש שם את הטבח ג׳ורג׳ אבדולוב.
הטבח העליז הוא ממוצא דרום־אמריקאי, ומאותו
המוצא בדיוק הם גם המעדנים שהוא נוהג לבשל.

:אולי בן־חבי

ונטלי ורדי, המלצריות, הולבשו בחיתולים, ועל
צווארן תלו מוצצים של תינוקות. מלצרית אחרת
מלטה מהמסיבה, אחרי שאחד האמנים ניטה להחדיר את ידו אל תוך חיתוליה.

הנוי בואטו

גדל״הגוף של ערד
ה במסיבה. באמו,
הסתובב אליו.

היא התרכזה בחיסול של הדגים הטעימים שהונחו לפניה.

המלחין ששירו מ אד אם
לה רואה עשה חיל במיצ-
עדים, בירך את אשרת ושתה לחייו מכוס בירה.
קשה מאד להפחיד את הגבר הישראלי
המצוי1.
אבל יש דבר אחד שבכל זאת גורם
ליפה הישראלי פיק״בירכיים אמיתי:
גיל הארבעים. זה התקופה הנוראה,
שבה הוא מגלה יותר ויותר שערות על
המסרק, כשכרסו מתחילה להשתפל
וכשנערות צעירות, שאיתן אתה מנסה
להתחיל, מספרות לחברות שלהן שהוא
חמוד (״ממש כמו אבא שלי!״).
על קובי אשרת, משום מה, פסח
הגורל האכזרי הזה. במסיבה לכבוד יום
הולדת ה״ 40 של עושה־הלהיטים המיליונר
(הללויה ואולה אולה) הגישו
לאורחים בייגלה ומיץ פטל, כדי
להדגיש שחתן־השימחה עדיין במלוא
אונו. המלצריות הולבשו בחיתולים
סימליים, ואשרת הונף 40 פעם באוויר,
כשהוא ישוב בכיסא־תינוקות.
גם עשיר, גם מצליח וגם נראה
צעיר. פשוט להתפוצץ. נראה אותו עוד
עשר שנים.

קוב׳ אשות

נראה ביום הולדתו נמרץ
ושזוף. בתצלום למטה נק-
לטח הזמרת אילנית, כשהיא תופסת פופקורן.

סויגי־הקיץ האופנתיים עשויים
מחוט מתנה ומש -בעבודות־יד,
דמויות עבוות־יו וסריגת־מכונה

כתף חשופה

בקיץ זה דבר טוב ונוח, בחולצת־סריג לבנה
ו 11 .של ליז, העשויה מחוטי כותנה ומשי במכונה,
אן בסימון עבודת״יד. הגיזרה עטלפית, רחבה ומעוטרת בפיסות־עור.

* * שנהל שנ ה עולה חינם של
1*1הסריגים, וכן עולה מיספר החברות
המחליטות שיש לתת לסריגים
מקום של כבוד בקולקציית־הקיץ.
פעם חשבו שסריג הוא זקן, חורפי
ובלתי־מחניף. היום יודעים שהוא צ
עיר,
סכסי ועשוי מחומרים המתאימים
גם לימות־השרב.
בשוק־האופנה קיימים שלושה סוגי
סריגים — עבודת־יד, עבודת־מכונה,
הנראית כעבודת־יד, וסריג־מכונה,
הנמכר לפי מטרים, ואותו

זווע חשופה

מדגימה דנה טינטיה, בחולצת״טריג של גבי
מודל. חולצה מחוררת, שרוול שלושה-רבעים,
מתאימה בעיקר לשזופות, כשהמוטו בקיץ זה הוא סריג צעיר ואופנתי.

בית שחי תשוו

מדגימה חלי גילך
ברג, בחולצה בעיצו
בו של איציק וטנוטקי מפיצי. החולצה משולבת

באריג כותנה וסריג, המראה זרוק וחתיכי; הגוונים -
לבן על לבן, טון סור טון; בכביסה אין בעיות, מים
פושרים, תולים על קולב והחולצה נראית שוב חדשה.

גוזרים כפי שגוזרים שימלת־אריג,
כשהתוצאה היא שימלת־סריג אופנתית
וקיצית.
הפתעה בכל צד. לסרגניות
היושבות וסורגות במו ידיהן, ושחלקו
מעסיקות סרגניות-מומחיות, נוספה
הקיץ כוכבת חדשה, ושמה מירי
שטיינברכר. סריגיה, המצויים כיום
במשכית ובחנויות נוספות, הם לא
רק מהממים כיופים ובגיזרתם, אלא
גם ברעיונותיהם המפתיעים — על
כל דגם צריך להסתכל מלפנים
ומאחור, כי בכל צד מחכה הפתעה.
מירי, רווקה בתחילת שנות השלושים
שלה, גבוהת־קומה, בעלת

שיער קצוץ ואדמוני, עיניים חומות
וגדולות וגוף חטוב, לבושה תמיד
בסריגים מקוריים, מעשה־ידיה. עד
לפני שנה סרגה לחברותיה ולעצמה
בלבד. אך כשראתה שההזמנות גדלות
והמחמאות אינן פוסקות, החליטה
לפרוש מעבודתה כמזכירה בכירה
ולשבת ולסרוג ברצינות. היא
הפכה את כישרונה וידיה הטובות
לעסק של ממש.
מירי קנתה חוטים משובחים מכותנה
ומשי והתחילה במלאכה.
מסבירה מירי :״כשאני רואה את
חומר־הגלם, אני חושבת איזה דגם
עשוי להיות מעניין ולהתאים לו, ואז

אביזרים סרוגים

ואופנתיים מבינה, במו ידיה, מירי
ששיינברבר. סרט סרוג לשיער, בגוונים
קיציים של ירוק וטורקיז, המשמש גם כסרט לצוואר, או חגורת״מותניים.
אני יוצרת את הגיזרה ומחליטה על
הטכסטורה המתאימה של הסריג. אני
מעצבת לפי תחושה ואינטואיציה.
אני סורגת בעוביים שונים ובצפיפות
משתנה ובחטיבות שלמות, כדי שה־גימורים
יהיו מושלמים ואמנותיים.
כלה לסי ההלכה. את הסריגים
אפשר ללבוש בכל עת ולכל אירוע,
כשהדגם משתנה בעזרת אביזרים
שונים. הצבעים שבהם עובדת מירי
הם שחור, לבן וגוונים טיבעיים של
שמנת, חום, קרם ושילובים של כחול

מרננים ומאחור

מירי הסרגנית מ דגמנת
את יצירתה,
חליפת־סריג שלמה: חצאית צרה, המסתיימת בצורה

ף ך 11ךךןך | ץ מחורר, בלבן. החלק הקיד־
111 11 מי קצר, מאחור ארוך״ארוך
ומגיע עד מתחת לברך, הכתפיים מודגשות בכריות

ובגב פתח משולש. ניתן ללבוש עם חזיה ובלעדיה.
בתצלום: עם חצאית שחורה צרה מאריג. אך אפשר
מדי פעם לשלב גם חצאית סרוגה, לבנה וצרה.

וירוק בטונים המשלימים את הגוון.
קווי הסריגים הם נקיים ובסיגנון
קלאסי, עם סממן אופנתי, ולכן אפשר
ללבוש אותם במשך כמה עונות
ועדיין להיות באופנה.
השלאגר הקיצי של מירי הם
סריגים בסיגנון הפראק — קצר
מלפנים וארוך מאחור. מי שרוצה
להיות סופר״מודרנית יכולה ללבוש
אותם להיפר, כך שהחלק הארוך
מלפנים והקצר מאחור.
אגב, בסריגים שציבעם לבן אפשר
גם לקיים טקם־חתונה, והאמת היא
(המשך בעמוד )28

א״סימטרית באורך הקרסול וחולצת״טוניקה ארונה
בגוון הבז׳ ,מחוט בוהק. מלפנים איד־ז מחמיא
ומאחור משולשים. המחירים: מ־ססג אלף שקל.

11^ 71 *1יפה ומתאים פריט מסריג, כמו חולצה סרוגה בצבע
| 1 1 1 1 / 1111 שחור, בגיזרת צ׳רלסטון, באורך כמעט עד הברך.
מלפנים נמצאים שני פתחים לאיוורור והכתף מודגשת על-ידי כריות.

עדנה ב״נרו מוא״נת
אתמאת! מורן
וניקודאס ק״ג׳
גיבוו הסוטביוד,,,,
שהינה גרים בעולם
והמגיע בימים ארה
להקרנה בארץ

^סור
בירד־

ן* שנה קולנועית משמימה, שרוב סרטיה
^ תאומים, הבקיעו שני אפרוחים את ביצתם
והצמיחו כנפיים חזקות. הם למדו לעוף כל אחד
בתורו וכל אחד בסיגנונו, אך כשנפגשו יחד
בבירדי(פרס מיוחד של פסטיבל ק אן 85׳) לא
היה ספק בעניין: מאתיו מודין וניקולאס קייג׳,
כל אחד• בן עשרים ומשהו, יהיו יורשיהם של
רוברט דה־נירו וג׳ק ניקולסון.
העיתונות המריחה תגליות, מרימה את שני
האפרוחים מעפר האלמוניות, מאלפת אותם,
מעייפת אותם, מתרפקת עליהם ולעיתים גם
מפילה אותם לקרקע בנחיתת־אונס. התיזמון
לפגישתי עם מודין וקייג׳ היה, על כן, באחד
מאותם רגעי־חסד אופוריים, שלא יישכחו לעולם

מאתיו מודין כגיבור הסרט ״בירז־י״ של הבימאי אלן ם ארקר
שיווי־מישקל גופני, נפשי ורוחני
— לא על ידי ובוודאי לא על־ידי שני צעירים
אלה, שדרכו לראשונה בחייהם, בנעלי־התעמלות
אמריקאיות למהדרין, בפסטיבל הסנובי ביותר
בעולם. ואיר היתה דריכתם? אם הבימאי שלהם,
אלן(אכספרס של חצות, החומה) פארקר, חוזר
.כל שנה לקאן בהצהרה שיש לו שיא של סרטים
ללא פרסים, הרי בשנה זו קיבל את הפרס המיוחד
של חבר־השופטים, לא מעט בגלל הופעתם של
שני אלה.
הוא ידע זאת, הם ידעו זאת, העיתונאים ידעו
זאת. ביום השלישי לשהותם בפסטיבל, בשעה
חמש אחרי־הצהריים, כבר היו שתויים מרוב עייפות
48 .שעות רצופות של ראיונות: טלוויזיה
בבוקר, עיתונות צרפתית אחרי־צהריים, רכיל-
איות בריטיות בערב.
כמה זמן יוכל ניקולאס קייג׳ להסתיר את
שמו האמיתי — קופולה? מאז השתמש בו פעם
אחת בסירטו הראשון, עם הבימאית איימי אקר־לינג,
החליט בן־אחיו של פרנסים פורר המפורסם
להתנתק לחלוטין מחסות שם־המישפחה קופד
לה, ואפילו פארקר לא ירע זאת עד תום ההסרטה.
אלא שבינתיים, תחת השם קייג׳ ,עשה
דברים שהוכיחו את כישרונו בלי כל הזדקקות
לסנדקות של דודו המפורסם: הוא היה וינסנט
דוואייר, אחיו של ריצ׳ארד גיר, הגאנגסטר במועדון
הכותנה, ובארץ אפשר עדיין לזהותו ב־ראסטי
גייימס, הלהיט הבלתי־מתוכנן של
בית־לסין.
על הקריירה שלו אפשר להמר, בהתחשב
בהתמסרותו הטוטאלית: למען תפקיד אל ב־בירדי
עקר לעצמו שתי שיניים. הוא רצה לחוש
את הנכות, ולא רק לשחק אותה.
אשר למתאיו מודין — מלון ניו־האמפשייר
שבכיכובו עדיין ממלא את אולמו של קולנוע
פריז בתל־אביב. בשנה שעברה הוא היה שותף
לפרס־ונציה עם עוד חמישה צעירים, שכולם
שיחקו בסירטו הנפלא של אלטמן, סטרימרס
— מישהו דואג לקריירה שלו?
כן. זהו סטנלי קובריק, שבסירטו החרש
מופיע מודין, ובוב אלטמן, שהזמין אותו לעוד
סרט.
איך מצליח צעיר כמוך לעורר אהדה בשני
סירטי וייט־נאם דווקאז
מודין: כנראה שהאמריקאים לא רוצים להשכיח
את הכיעור הנורא של המילחמה הזו. למעשה,
צייד הצבאים, דמעות של שתיקה והשי-

ביוד: סיבוח
שר סוט
בירדי: אתה אוהב יונים!
אל: מה יז לאהוב בהן ז
בירדי: הן עפות.
אל: חן עפות! אז מהי
גירדי: זה־מספיק.
בירדי סירסו האחרון של הבימאי
אלן פארקר הוא סיפור על ידידו ת 1
בין שני נערים משכונת־עוני בפי-
לדלפיה. ה א חד מהם נירדי, כפי
שמרמז כינויו (בתרגום לעגרית:
״ציפורי״) מתאווה לעוף. התאווה הופכת
לאובססיה. אחרי שהוא נפצע
בוייש-נאם, הוא מסרב לרדת לאדמה
וממשיך לעוף באוויר, בנתקו
כל מנע עם המציאות.
רופא-נפש בבית״חולים צבאי
מנסה בעזרתו של אל -גם הוא נכה
אותה המילחמה, המסתתר מאחורי
מסיכה־תחבושת. המכסה א ת צלקת
הניתוח הפלססי ששיחזר א ת פניו -
לדובב א ת בירדי ולשקם אותו.
בה הביתה היו שלושת הסרטים שלקחו את
המילחמה הזאת ברצינות באמת — לעומת
רמבו ושליחות בעורף האוייב, שרצו לכתוב
את ההיסטוריה מחדש כדי לפצות את אותם הגיבורים,
שלא זכו לתהילה של ממש בשובם הביתה,
וכונו, לא פעם, בשם רוצחים. כאילו רצו
לטהר אותם. האמריקאים אומרים :״בואו ונעשה
מהם גיבורים טובים, ונוכל ללכת לניקראגווה.׳׳
להתנצל לפני הגיבורים המקופחים, על העוול
שנעשה להם, זה טוב, אבל לסלף את ההיסטוריה,
זה רע מאוד.
היו שראו ביחסי־הידידות שביניכם נגע
הומו־סכסואלי. מודים בכך?
קייג׳ :נדמה לי שיש הבדל תהומי בין האנגלים
לאמריקאים. האנגלים מוכנים לקבל את
(המשך בעמוד )35

קולנוע
מלפפון לילד
הפקות הקרן-דל?
הקרן -סקנדאל!

--בקרן אין פסחולקולנוע אין עתיד

התיקווה האחרונה של הקולנוע הישראלי
הצעיר היתה הקרן לעידוד סירטי־איכות. במשך
חמש שנות קיומה היא עזרה להביא לעולם
סרטים כמו נועה בת ,17 צלילה חוזרת, העיט,
מאחורי הסורגים ועוד. מאז הצטמקה התמיכה
המתקבלת ממרכז־הסרט במישרד־המיסחר־וה־תעשיה
והפכה סימלית, והיום עומדת בספק
הישועה האחת והיחידה למי שלא עשה אסקי מו
לימון או המתיחה הגדולה.
מסתבר שהסכום שאושר לקרן זו, בשנת
התקציב השוטפת, קטן בהרבה מן הסכומים
שקיבלה בעבר. איש לא לחש על כר מאומה,

מילחמת הילדים ודרייב־איו,
מל־אביב, ספרד) -מלפפון גדול
ומימי מאוד לימי יזקיץ. יתגן
מאוד שואת העוגה להציג סירטי־ילדים,
כדי שתהיה פתובת לשלוח את הזאטוטים המנדנדים,
המשתעממים ללא מיסגרת. אולם מי שעשה את הסרט הזה
בוודאי חושב שמנת״המישכל של הלקוחות שלו היא כמה
דרגות מתחת לאפס, ועל כן לא חשוב מה יוגש להם -הם
יאכלו הכל בתיאבון.
זהו טיפור על קבוצת״ילדים הלומדת בבית״טפר פרטי,
בפרבר של עיר כלשהי בספרד. מנהל״המוטד הוא זקן חביב
ומפוזר, המניח לתלמידים זכות הבעה חופשית. הדבר קוטם
לקטנים ומעצבן מאוד את המורים. הראשונים פוצחים
בשירי־רינה בכל פעם שהם רואים אותו, ואילו המלמדים
המרובעים רוטנים בזעם גלוי, מתחת לשפם או מאחורי
המישקפיים.
יום אחד מסתבר, שבית־הספר נקלע לצרות כלכליות, כי
המנהל אינו גובה כסף מהורי תלמידים במצוקה. קבלן עשיר
ורשע, שניצל א ת ההזדמנות וקנה א ת המיגרש, מתכונן להרוס
את בית״הספר, להקים במקומו אוסף קופסות־בטון למגורים
ולשים קץ למוסד החינוכי הכי״חמוד בסביבה. כאשר המנהל
מרים ידיים בחוסר״ישע, מחליטים התלמידים ליטול יוזמה,
יחד עם הכלב המסור של המנהל, המנהיג אותם, והם מכריזים
מילחמת־חורמה על בעלי הממון. אחרי פגיעות ברכוש, בגוף

טרוריסטי קטנים -מוסר מפוקפק
ועבירות פליליות אחרות, הראויות לתקופות־מאסר ארוכות,
ניצל בית־הספר ברגע האחרון.
מבלי להתייחס לאספקטים המוסריים המפוקפקים מאוד
הילדים חוטפים את הקבלן ומתעללים בו -הסרט הזה הואבין החובבניים והמגוחכים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
השחקנים הבוגרים נבוכים ואינם יודעים מה לעשות בידיהם
וברגליהם, והילדים שייכים לסוג החינניים המיקצועיים מסס־טיבלי־הילדים
למיניהם, מעין מיפלצות קטנות וחייכניות.
בכל כמה דקות פוצחים הכל בזמר ובריקוד, ללא שום סיבה
נראית לעין. הכל נראה כאילו תלמיד כיתה ג׳ עשה סרט
במצלמה ביתית והדביק לו פיזמונים שהוקלטו מראש.

בכל פעם במשר שמונה שעות, ערב אחרי ערב,
עם ארוחת־ערב קלה באמצעה. ההצגה הפכה
לחינגה והכימאי הנדהם, שמעולם לא זכה לפני
כן ליותר מאשר תשומת״לב פושרת ביותר,
התחיל להיות מוצף בהזמנות מכל מיני פסטיבלים
בעולם.
קבוצה של אנשי־רוח, סופרים ומבקרים פנתה
להנהלת פסטיבל־ונציה והפצירה בה להקרין
את הסרט במיסגרת הפסטיבל, מתור ביטחון שזה
המקום הראוי לו. הפסטיבל לא נענה בקלות,
ולבסוף ניאות להקרין אותה באולם מאולתר,
בשעת־בוקר מוקדמת יחסית (תשע בבוקר),
בארבעה המשכים. בן־לילה נוצר מעין מועדון
של נבחרים, של אותם שראו את היימאט. מי
שטרם ראו אותו נותרו מחוץ למועדון ונדחקו
בכניסה אליו. הנהלת־הפסטיבל שתפסה את גודל
התופעה הוסיפה הקרנה חוזרת של החלק
הראשון, וכד התאפשר למארחים להידחק לתור
הרכבת, באיחור אומנם! היי מאט פשוט גנב את
ההצגה מפסטיבל שלם.
הסידרה מתמקדת בכפר קטן בגרמניה ובתו׳
שביו, החל ב־ 1919 וכלה ב־ . 1982 היא מספרת,
למעשה, את ההיסטוריה הגרמנית כולה, דרר
עיניהם של בני־הכפר.
אשר לשם, היי מאט — על־פי המילון החדש
של קאסל פירושה: בית, מקום־הולדת, או ארץ־
מולדת. הבימאי מגדיר זאת קצת אחרת: היי־מ
א ט הוא העולם המרוחק אד המוכר, שבו
הזיכרונות והדמיונות הופכים לאחד.
לפי שעה, מדובר על הצגת הסידרה בחיפה,
אר ייתכן גם שתוצג לאחר מכן, בשתי הקרנות
מיוחדות, בסינמטק תל־אביב.

בימאי יצחק (צסל) ישורון
קורבן מסי 1
אולי מחשש לעינא בישא. חוץ מזה, כרגיל,
תורגם התקציב היסודי ממונחים דולאריים
לשקלים — והכסף, שצריד לעבור בכל שלושה
חודשים לקרן, עוכב כד, שתחת להיכנס בתחילת
הריבעון, הוא הגיע בסופו. בערכים ממשיים
פירוש הדבר קיצוץ של יותר משליש.
שקיעה במדמנת הקומדיות. אז מה
קורה עכשיו? לא נעים. הבטיחו כסף ליצחק
(״צפל׳< ישורון, כדי שיחל בהפקת סירטו החדש
על בני־נוער. כאשר הכין צפל את ההפקה, על
סמר ההבטחה, והיה מוכן לצאת לדרר, הסתבר לו
פיתאום שהבטחה יש, אבל כסף אין.
אשר לשימעון דותן — אצלו הכל־ תוכנן
לתחילת צילומים בימים אלה (חיוך הגדי, לפי
הרומן של דויד גרוסמן) — המצב דומה.
נכון שהכסף, אשר צריד להגיע מן הקרן, לא
היה מספיק אפילו למחצית ההפקה. אבל
המשקיעים הפרטיים, המצטרפים אליה, רואים בו
את המזומן שבלעדיו אין מתחילים את העבודה.
על היתר הם כבר יתנו שטרות.
בלי הקרן לעידוד סירטי־איכות, יש סיכוי
סביר שהקולנוע הישראלי ישקע שוב במדמנת
הקומדיות לבני־נעורים וסירטי־הבורקס למיניהם,
עם מצלמה נסתרת פה ושם, לשם גיוון.
אכן, עתיר מרנין.
ומה עושים כל המכובדים? בקרן נאנחים:
.ככה זה בשעת־מצוקה ״.במכון הישראלי
לקולנוע, שאחד התפקידים האחרונים שעוד
נותרו לו הוא הפעלת הקרן מבחינה אדמיניסטרטיבית,
מבטיחים להרים טלפונים. אבל
בינתיים, שום צילצול לא נענה מן העבר השני.
בוודאי בזק אשמה בכל הפרשה. ובכלל, מה יש
לדבר עכשיו על קולנוע? אם בימים הטובים
צריר היה ללחוץ עד זוב־דם כדי לסחוט לעזרתו
טיפת־ממון, מי יתן דעתו עליו בשעות קשות
אלה?
לסיכום: שימעון דותן, איש חיוך הגדי, יהיה,
כנראה האחרון שהקרן תממש כלפיו את
הבטחותיה בשלב זה, בכל זאת.
אשר ליצחק ישורון, לא נותר לו אלא לחכות.
כמה זמן? לא ידוע!
מה שבטוח, שיש הבטחה.
פסטיבלים היימאט בא לחיפה

1 6 --שעות שלהיסטוריה גרמנית

הבשורה הראשונה שאפשר לבשר עליה מפיו
של יוסי אורן, איש סינמטק־חיפה, לגבי פסטיהעולם
הזה 2499

תדריך
ח 1בה לראות
תל־אניב: העד, קאוס, דמעות של
שתיקה, אמדאוס, לחיי אהבותינו, המעבר
להודו.
ירושלים: העד, אמדאוס, קריאת־העו־רב,
אהבת־החיים.
חיפה: דמעות של שתיקה, העד, אמי
דאוס.

גודרון לנדגרבד! ודרג ריבטר ב״היימאט׳׳
כפר ק טן בגרמניה
בל חיפה (ה־ 30 בספטמבר עד השלושה באוקטובר
)1985 היא הצגת סרט־הטלוויזיה היימאט.
בואו של הבימאי, אדגר רייס, עדיין מוטל
בספק. גם אם לא יהיה שום דבר אחר בפסטיבל-
חיפה מלבד האיימאט, הרי שכבר מובטח
מילויין של שעות־ההקרנה במשר יומיים מתור
שלושה וחצי ימי־האירוע. שכן, סידרה טלוויזיונית
יוצאת־דופן זו מורכבת מ־ 11 חלקים, ובסר
הכל אורכה 15 שעות ו־ 40 דקות.

המפתיע בסידרה זו — שהמריאה הרבה
מעבר לכל מה שמצפים מסידרה טלוויזיונית
והפכה, בשנה שעברה, לאירוע הקולנועי המרכזי
בפסטיבל־ונציה — היא הצלחתה לרתק במשר
כל שעותיה לא רק משוגעים לקולנוע*,כי אם גם
קהל רגיל, שאינו מורגל בדיאטות־ישיבה ארוכות
כאלה.
טרם הוקרנה בוונציה, הוקרנה הסידרה של
הכימאי אדגר רייס בכמה פסטיבלים בגרמניה,

העד (אורלי, ארצות־הברית,
מוצג גם במיטשל ירושלים, מוריה בחיפה):
מיפגש של שני עולמות שאינם יכולים להתמזג
— כוח־הזרוע ופציפיזם עקרוני, על רקע של
פרשת־שחיתות במישטרה. האריסון פורר משחק
מאצ׳ו מסוג אחר, בבימוי מעודן של פיטר
(גאליפולי) ויר.
אמדאוס (לב, ארצות־זלזיוזלזל
הברית,
מוצג גם בסמדר ירושלים ובעממי
חיפה) :מאריי אברהם, בתפקיד האוסקר של
השנה, כאוייבו הבינוני של מוצארט הגאון
וזיקוקין די־נור של הבימאי מילוש פורמן, שעשו
את הסרט לאלוף־האוסקרים של השנה.

עדנה סיינדו

— סרוג זה יפה

#העוו! רור

(המשך מעמוד )25
שכל אחת הלובשת אותם נראית כמו
כלה. צריך רק להוסיף הינומה וסד
דלי־עקב לבנים, והרי כלה כהלכה.
ניקוי פשוט וקל. מעצב־ה־אופנה
רפי יעקבזון לא ניחן בכיש־רון־סריגה,
אבל בקולקציה שלו נמצאים
סריגים יפהפיים ואופנתיים.
לשם כך הוא קונה כמה גלילים של
בד־סריג בצבעים ובמירקמים שונים,
שוטח אותם על הגיזרה הרצויה,
והתוצאה אינה מאחרת לבוא.
בקיץ זה עיצב שימלת־סטרפלס
מסריג באורך הקרסול ומעליו, ולימים
קרירים יותר — מעיל־סריג,
ששרוולו קצר וכתפיו מודגשות. את
המעיל אפשר לנצל, כמובן, בנפרד
וללבוש אותו על כל פריט אחר.
גם איציק וטיונסקי מפיצי הוא
מאמין ותיק ונלהב של סריגים מוכנים,
שאותם הוא משלב בבדי־

פתרון תשבצופן

2497

מאוזן:
.1חורבן? לא אצלנו ()3
.3חמוץ או מתוק 3,2,4
.9נחש בחוש ()4
.10 ביום חמישי חוזר, עד אז גם לא
מטלפן ()4
.13 בסכום, היה טוב ונעים ()3
.14 תשוקה לברור, זה ענין פרוידיסטי

. 15 רדו לקליה, מזה לא תשמינו ()6,2
.17 ייעשו חילופין בכנסת ()4
.18 לאוניברסיטה למצוא בעל ()4
.20 איש ממערה נתגלה בלב ירושלים

.22 עבודה יש כאן? נו, מילא! ()5
.24 בשר במאה־שערים ()3
.25 המצב חמור, כנראה עד כדי אימה

.26 לתת גיבוי לעובד־האדמה ()4
.28 הפר לא מוכן לסלוח על העלבון

.29 ירק בתוך המסלקה (.)3

מאוגד:
.2רצוי גשם במידה ()3
.4היה במכביה עוד בימי יהושע ()4
.5כאן כלם רוצים לחיות, וזה המעלה

.6אין בלם? אני לא תופס את זה ()4,2
.7בקרוב יגיע הזמן לזכרונות ()4

.8נגמר עוד לפני שהספיק לחזור
בדרך האבק ובשרב ()5
.9במושבה מפקד הוא אלוהים ()7
. 11 העולמות של עגנון ()2
.12 שב מדרכו ברחוב הבנקים ()5,4
. 16 תסרוקת רעשנית(מ) ()4,4
.19 יצא בסדר מפרשה אחרת ( )4,2

.21 מתלים למורות
באניה ()5
.22 פול ויזנפרוינד חשב
תמיד כמוני ()4
.23 שיח אויבים ()2
.24 סיגריה של פילוסוף ()3
.27 שער הנצחון 3

--אביגייל יגאי —סריג־קיץ 85׳

זיוה תלם

ליודעות לסרוג, אין בעיה

זיוה תלם מזמינה אותך
לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
חדש נאוץ:
תצוגת דגמי עור נפלאים תוצרת ״אופנת עור זיוה תלם״
צבעים מרהיבים גם לקיץ
דגמים מקוריים
ניתן להזמין בכל הגדלים ובכל הגוונים
השקיעי בבגדי־עור ולא תתחרטי{ן
אביזרים: מחרוזות, תיקים, חגורות
תואם לבגדי־עור וכמו כן תואם לבגדי הקיץ של:

תמרה יובל
״ורוד״
רפי יעקובזון

ציפי חו
חוה לוי
״פיצי״

אל תחמיצי את התצוגה!

המכירה תתקיים ביום שישי
וביום שבת
בין השעות
דוד המלך

26.7.85
27.7.85
16-19 10-14
, 10 הרצליה פיתוח

להתראות זיוה

מתיחת פנים
ללא ניתוח

בעזרת תרגילי
התעמלות -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון בבית 479777 -־03

ארבעה לילות ...ולילה חינם מלון מלון מלון מלון
מלון

די פ לו מ ט ירו שלים
ירו שלים
א רי א ל
די פ לו מ ט תל־אביב
תל־אביב
מרינה
ג ת־י ם
מרינה

)02( 777777
)02( 719222
)03(294422
)03( 282244
)03( 596111

רשת מלונות שיף
רשת המלונות המובילה בישראל

כותנה. התוצאה היא אופנתית, קיצית
וצעירה. חולצה רחבה, ששרווליה
עטלפיים וכתפיה חשופות והניקוי
פשוט וקל — משרים במים פושרים
ומכבסים ביד.
מירשם חסכוני וקל. לחברת
ליז מכונות־חכמות, הסורגות במראה
סריג כחולצת־סריג עשויה מחוטי
כותנה ומשי. בחזית החולצה מושחלים
סירטי־עור בגוון טיבעי, עם
קישוטי־עלים כתוספת. הגיזרה עטל־פית
ובכתפיים מצויים פתחים.
בגבי מודל עיצבו סוודרים קיציים
ומחוררים, עשויים מחוטי כותנה,
משי בוהק או בשילובים שונים.
הלהיט הקיצי התורן היא חולצה
ששרווליה באורך שלושת־רבעי ובצדדים
פתחים לאיוורור וגם סתם כך,
בשביל היופי.
בדורינא, לעומת זאת, שילבו חומרים
נוספים בסריג־מכונה שציבעו
לבן, ופסי־סאטן בצהוב ושחור, שנתפרו
על הסוודר בצורה בלתי־סימט־רית.
ולבסוף:
ליודעות לסרוג אין בעיה.
בשוק־ההדרכה קיימות חוברות
עם הסברים מדוייקים כיצד לסרוג,
מאיזה חומר ואיזו גזרה. אשר לחם-
רות־הכישרון — להלן מירשם חסכוני
וקל לחולצונת סרוגה, מעשה-
ידייך להתפאר:
קחו שתי מסרגות, סירגו בחוט
כותנה או משי, שורה ימין, שורה
שמאל, עד שתיווצר פיסה באורך 70
סנטימטר וברוחב 35 סנטימטר, קישרו
מסביב לחזה, כווצו מלפנים, במרכז,
בעזרת סיכה תואמת, או קישרו
בחוט־הסריגה עצמו — והרי >בן

חולצת־חזיה אופנתית וקיצית.
העולם הז ה 2499

מו חמרב סינני, מיוטדהנוח המצוי בישואל, מסבו על מישבחתו
בקאהיו, ער אשתו שנולדו! בסורה, על חוויותיו במירחמת ום־הניפווים,
על נסיונו בישראל ועל הדרר לחמם את השלום הקר ולהחזיר את השגריר
.,במילחמת 1973 הייתי
ניספח צבאי בסוריה,
וה״תי בחזית רמת־הגולן.
הייתי 01 בטהראן,
בזמן המהפכה״

.אני לא מדבר עברית.
לצער לא היה ל׳ זמן
ללמוו. אשתי, לשמת
ואת, מדברת כמעט
באונו חובשי״

,או ו־תאך -
)ונו ־ ח סו ד
| י ^ ר איין ע ם מוחמד בטיוני, שתוארו
? 9הרישמי הוא ״מיופה״הכוח המצרי ב ישראל״
,נערן בשני חלקים. החלק הראשון,
הרישמי, נערן במישרדו שבשגרירות מצריים
ברחוב בזל בתל-אביב. מיופה״הכוח,
הממלא למעשה את כל תפקידיו של שגריר,
היה לבוש בחליפה בצבע תכלת ובעניבה
כהה. באחד השלבים של הראיון רצה
להוריד מעליו את המיקטורן. הוא שלח יד
זריזה לכפתור אדום שמאחורי שולחן
הכתיבה שלו ולחץ עליו. מייד נפתחה הדלת
ובחדר התייצב אחד מעובדי השגרירות,

נטל את המיקטורן מידיו של מיופה-הכוח,
ותלה אותו על קולב בחדר.
בסיוני ישב מאחורי שולחן מישרדי רחב.
מאחוריו, על הקיר, תלויה תמונה של הנשיא
מובארב, ולידו ניצב הדגל המצרי על כן
מעץ, העומד על הריצפה. על הקיר שמולו,
משני צידי הדלת, תלויות במיסגרת שתי
מפות טופוגרפיות, האחת של ארץ־ישראל,
כולל מידבר סיני, ללא סימון גבולות
בינלאומיים, והשנייה מפה של צפון הארץ
ודרם־לבנון, כולל איזור ביירות. אין בחדר
מפה של מצריים .״המפה נמצאת אצלי

בלב ״,הסביר בטיוני. על קיר אחר בחדר
יש תבליט מבריק של מיבנה כיפת״הטלע.
בטיוני התכונן לראיון מראש. מייד
בתחילה הוא הניח לפניו על השולחן צרור־ניירות,
עליהם היו כתובות כל התשובות
לשאלות האפשריות. כל התשובות נגעו
לעניינים מדיניים, בנושאי הקשרים בין
מצריים וישראל ובנושאים חמים, כמו
טאבה והגל האיטלאמי הקנאי במצריים.
הוא ביקש לשמוע את כל השאלות מראש,
לפני שיתחיל לענות עליהן, ובכך כמעט
הכתיב את השאלות עוד בתחילת הראיון.

גם בהמשך, אם ניסיתי לשאול שאלות
שסטו מן החומר הכתוב, חזר בטיוני שוב על
הניסוחים הרישמיים, בלא לזוז ימינה או
שמאלה.
הראיון נערך באנגלית, ובמהלכו ישב בח דר
גם אחד מעוזריו, הדובר עברית רהוטה,
שעזר לו לתרגם מונחים שונים מערבית
לאנגלית או לעברית.
מיופה-הכוח הוא האישיות המצרית
הבכירה ביותר בארץ, מאז החזירה קאהיר
את סעד מורתדא, השגריר, למצריים. מור-
תדא הרווק היה חביב־התיקשורת, ורכי-

״אני דתי. אך אינני קנאי ר
(המשך מעמוד )29
לויות רבות נקשרו בשמו. הוא היה פעיל
מאוד בחברה הישראלית, והיה דמות מבו קשת
בכל האירועים והמסיבות, לאו דווקא
כאישיות רישמית. תמונותיו הירבו להופיע
בעיתונות הישראלית, בעיקר בטורי־החב־רה.
בסיוני זהיר ומאופק יותר. הוא מופיע
לאירועים רישמיים, אן את חיי״החברה
שלו אינו מרבה לחשוף לפני התיקשורת.
במשך שנות שהותו בארץ הצליח לקבץ
סביבו כמה חברים ישראליים, אך כשהוא
נשאל לזהותם אינו שש למסור את
שמותיהם, כמו אינו רוצה לפגוע באחרים.
למרות זאת, מאז עזב את הארץ סמואל
לואיס, לשעבר שגריר ארצות״הברית ביש ראל,
הופך בסיוני לאט״אט לאישיות
הדיפלומטית החשובה ביותר.
השבוע הוא עורך את החגיגה השנתית
לציון 33 שגים למהפכה המצרית. גם השנה,
כמו בכל שנה, זה אחד האירועים החשובים,
בעיקר מבחינת הרכב האורחים. יום
המהפכה חל ב״ 23 ביולי. בשנה שעברה
התבקש, ונעתר, להקדים את המסיבה ביום
אחד, משום שב״ 23 ביולי נערכו בארץ
הבחירות לכנסת ה״ .11 בשנה שעברה נכחו
במסיבה 2,300 אורחים, מחוגים שונים
בארץ, ומן הקהילה הדיפלומטית. גם השנה,
כמו בשנים קודמות, הכין בסיוני את
רשימת האורחים בעצמו. אל האירוע הוזמנו
פוליטיקאים מכל המיפלגות. הוא לא יכול,
כמובן, להזמין את כל 120 חברי-הכנסת, אך
הקפיד להזמין נציגים מכל סיעה. חוץ
מכהגא. כמובן.
בסיוני נזהר מאוד בהתבטאויות שלו
כלפי פוליטיקאים ישראליים ואינו מביע
את דעתו עליהם.
הוא הצטרף לשירות הדיפלומטי המצרי
לפני חמש שנים, כשפרש משירותו הצבאי
בדרגת תת״אלוף, ואת תפקידו הדיפלומטי

בשפה. בסיוני טוען שהעבודה קשה מדי
לנשים.
לפי סיגנונו של הנשיא חוסני מובארכ,
עובד גם בסיוני שעות רבות ביממה. הוא
מתחיל את יום־העבודה שלו בשעות הבוקר
המוקדמות מאוד (קם בחמש בבוקר,
לדבריו) ועובד עד שעות־הלילה המאוחרות.
הוא עובר בכל יום על כל העיתונים
בערבית ובאנגלית, ומקבל תירגום של
קטעים ומאמרים רלוונטיים מן העיתונות
העברית.
מוחמד ונגואה בסיוני מתגוררים בשתי
דירות. האחת בכיכר המדינה בתל״אביב
והשניה, הרישמית יותר, בהרצליה־פיתוח.
החלק השני של הראיון נערך בבית
שבהרצליה-פיתוח, בחברת נגואה, אשתו
היפה. הוא היה לבוש אז בחליפה לבנה והיה
קצת יותר נינוח. בראיון הרישמי לא הירבה
לחייך, בכל אופן לא כאשר דיבר על
העניינים המדיניים. הוא התייחס לכל
ברצינות מדהימה ולא התלוצץ על הנושאים
החשובים. בבית היה יותר נינוח, וכשחייך
צחקו גם עיניו. אז גם נעתר והסכים לחשוף
טפח מחייו הפרטיים, אך בזהירות ובאיפוק.
נגואה בסיוני מעורה קצת יותר ממנו
בחברה הישראלית. היא אף טרחה ללמוד
עברית. הגברת בסיוני התחברה מאוד עם
רותי שיטרית, אשתו של חבר־הכנסת מאיר
שיטרית מחרות. נגואה אינה עובדת, היא
מרבה לנסוע לקאהיר, לבקר את ילדיה ואת
מישפחתה. את הבגדים שהיא לובשת
לאירועים חגיגיים ורישמיים היא קונה,
לדבריה, בכל מקום, גם בקאהיר וגם בתל-
אביב. היא אומרת בצחוק, שהיא קונה כל
בגד שמוצא חן בעיניה. ,ולא חשוב מה
מקורו״.
גם השנה, כמו בשנה שעברה, היא הזמינה
את השימלה לאירוע השנתי של יום-
המהפכה אצל אחת החברות הטובות שלה

אצולה, שהעיד על בעליו כי הוא בן מעמד
גבוה. כל התארים בוטלו?אופן רישמי
במהפכת .1952
סמוך לחדרו יושב יוסף, מזכירו האישי,

ח שספינה זרה נאה
למים הטריטוריאליים
שלנם נל׳ ושיוו. מה
תהיה התגובה של חיל־הים
שלבם, של
המישטדה? אני הושב
שאתם ה״חם ונושים
אותו הדבר״
שהגיע לארץ רק לפני חודש והעברית עדיין
אינה שגורה בפיו. כמו אחרים בשגרירות,
גם הוא בוגר החוג לעברית. הוא טוען
שביכולתו להבין את הנאמר ברדיו ובטלוויזיה
בעברית, אך שפת הדיבור של יומיום
עדיין קשה עליו. הוא שמח מאוד לתרגל
שיחה, כדי לשפר את אוצר־המילים שלו.
רק מיופה-הכוח, מוחמד בסיוני, עדיין
אינו מדבר עברית. מפעם לפעם, במהלך
הראיון, שילב כמה מילים בודדות בעברית.
אשתו טוענת שהוא מבין מעט, אך אינו יכול
לדבר.

• אחרי חמש שנים בארץ, אתה זוכר
את היום הראשון שלך סח?
אני זוכר אותו מצויין. באתי עם כמאל חסן
עלי, שהיה אז שר־הביטחון המצרי, בטיסה מיוחדת
לישראל. אני הייתי כבר עם כל המיזוודות,
כבר מוניתי לתפקיד הרישמי והתכוונתי להשאר

הישראלי הראשון שהכרתי בחיי היה עזר
וייצמן, שהיה גם הוא שר־הביטחון, ובא לפגוש
־ אותנו בנמל־התעופה. אני זוכר שעלי הציג אותי
לפני וייצמן, וזו היתה הפעם הראשונה שפגשתי
ג׳נטלמן ישראלי.

• ומה עשית באותו יום?

זה היה יום עמוס מאוד. באנו עם מישלחת
רישמית מקאהיר ולא היה לי זמן לחשוב על
הדברים האישיים. כל הצוות המצרי התגורר אז
במלון הילטון בתל־אביב, שם גם פתחנו את
השגרירות בהתחלה.
היינו מאוד עסוקים. אני מאוד התרגשתי מכל
התהליך הדיפלומטי של יחסים עם מדינה שאיתה
נלחמנו במשך 34 שנים. בימים ההם היתה
התרגשות כללית. כל אחד רצה לבוא ולראות את
המצרים ואת הדגל המצרי, שהתנופף בקומה הגז
של המלון. היינו שם שנה עד שהכנו בניין
חדש.

• אתה זוכר איפה שמעת כפעם
הראשונה על כוונתו של הנשיא אל-
סאדאת לבוא לירושלים?

בסיוני במסיבה דיפלומטית עם עזר וייצמן*

כן. היינו אז, אשתי ואני, בחופשה באסוואן
שבדרום. אני חושב שבפעם הראשונה שמענו על
כך בטלוויזיה או ברדיו. אני הייתי אז קצין בצבא.

״הוא היה הישראלי הראשון שפגשתי שלא במילחמה
• אתה בעצם די־חדש בשרות הדיפהראשון
הוא עושה בישראל. הוא בא לארץ בארץ, שושנה בן״צור, שהיא מתכננת -לומטי המצרי.
לבדו. אשתו, נגואה, הצטרפה אליו רק אחרי
אחרי שסיימתי את בית־הספר התיכון, הלכתי
אופנה. נגואה מקפידה תמיד בלבושה,
שנה. הוא אב לשני ילדים: בן, חאתם,
מופיעה בכל מקום כשהיא מאופרת ומסו־ ללמוד באקדמיה הצבאית. ב־ 1956 הייתי קצין
המסיים בקרוב את לימודי הרפואה שלו,
בצבא המצרי, והשתתפתי במילחמה. גם ב־1967
רקת בקפידה ונראית זוהרת וחייכנית.
ובת, חנן, הלומדת גם היא רפואה באוני חברים
קרובים יודעים לספר שנגואה הייתי קצין בכיר, והשתתפתי בקרבות באיזור
ברסיטה בקאהיר.
בשלנית מצויינת, אך היא ממעיטה בערכה אבו־עגילה.
בסיוני בילה 28 שנים בצבא המצרי,
אחר־כך נשלחתי לסוריה, כנספח צבאי, ושם
וטוענת שאינה מרבה לבשל. היא משאירה
שבמהלכן שירת תקופה ארוכה בסיני .״אני
את המלאכה הזו לטבח הרישמי של בית -הייתי כשפרצה מילחמת . 1973 הייתי בחזית
מכיר את נואיבה לפני הכיבוש הישראלי,
*ברמת־הגולן. משם הועברתי לטהראן, גם כן
השגריר.
כששירתי בסיני, בזמן הכיבוש הישראלי,
הזוג אוכל בעיקר אוכל מצרי מסורתי, כנספח צבאי, והייתי שם כשהתחוללה המהפכה
כשהיה שם מושב ישראלי ואחרי הכיבוש,
אבל גם כך הם אומרים שהאוכל הישראלי האיסלאמית.
כשהוחזרה למצריים ״,הוא מכריז. במיל-
אז עזבתי את השירות הצבאי בדרגת תת־אלוף
המיזרחי דומה מאוד למצרי, מכיוון שה-
חמת יום־הכיפורים שימש כנספח צבאי
מיטבח הישראלי מורכב ממקורות שונים, והצטרפתי לשירות הדיפלומטי.
מצרי בסוריה, והיה האיש שתיאם את
• אתה נמצא בישראל כל־כך הרבה
גם ממצריים. נגואה עורכת בעצמה את
פתיחת המיתקפה על ישראל בין מצריים הקניות לבית. הבעל אינו עוזר לה ואינו שנים, איך זה שעדיין לא למדת עברית?
וסוריה.
אין לי זמן. אני עובד המון שעות ביום ולא
מבקר בסופרמרקט השכונתי.
אחר־כך שירת תקופה מסויימת כנספח
בסיוני הצהיר לא פעם שהזמרות הישרא התפניתי ללמוד. אין לי אפילו זמן לצאת לחופש,
בשגרירות מצריים בטהראן, עד שזו נסגרה
ליות האהובות עליו הן עופרה חזה ואילנית. ולא עשיתי זאת כבר שלוש וחצי שנים. אבל
כשאיראן ניתקה את יחסיה עם מצריים,
אך על הדברים האלה הוא אינו שש לספר, נגואה, אשתי, למדה עברית, ביחד עם חברה
בעיקבות חתימת חוזה-השלום עם ישראל.
הוא מעדיף להתרכז בדברים הרישמיים, ישראלית, והיא מדברת טוב מאוד.
בסיוגי חזה מקרוב במהפכה האיסלאמית־
• איפה הכרת את אשתך?
שהם יותר חשובים, לדעתו.
החומייניסטית באיראן.
בקאהיר, במצריים. היא בעצם נולדה בעיר
בשגרירות המצרית הוא האיש הבכיר,
בשגרירות המצרית בתל״אביב יש רק
וכך גם מתייחסים אליו. שם מכנים אותו חלב שבסוריה, ואפילו הכירה שם כמה מישפחות
עובדים גברים, חלקם בוגרי החוג לעברית
לפעמים.בסיוני-ביי״ .ביי היה בעבר תואר יהודיות, כמו המישפחה של אברהם גינדי.
באוניברסיטת קאהיר. כאן הם מתרגלים
כשהיתה בת ,15 חזרה מישפחתה למצריים.
את מה שלמדו שם ומשפרים את שליטתם
* משמאל: האלוף אהוד ברק, ראש אמיץ
• אתה מבלה הרבה במסיבות דיפלו

מטיות
ובקוקטיילים רישמיים. יש לך
זמן גם לבילויים פרטיים?
האמת היא, שאין לי זמן. אני לא מספיק
ללכת לראות סרטים, אבל לפעמים אני צופה
בסרטים בווידיאו בבית. נגואה הולכת לעיתים
לבית״קולנוע. אני הולך רק במיקרים שמזמינים
אותנו להצגות״בכורה, וגם אז זה חלק מן התפקיד
הרישמי.

• וחוץ מבילויים, היה לך אי־פעם זמן
לטייל בארץ, לראות מקומות?
בוודאי. ביקרתי בכל המקומות המעניינים
בישראל, ויש לי חברים מן הצפון ועד אילת
שבדרום — יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים
ובדווים. גם חברים מן הגדה המערבית ומרצועת־עזה.

שמתי לב שבמסיבות דיפלומטיות
אינך שותה אלכוהול. אתה דתי?

אני בא ממישפחה דתית. לא פנאטית, כמובן.
אבא שלי היה שופט ונקרא באשה, שהיה אז
תואר־אצולה.
אני הבן הצעיר במישפחה. יש לי אח אחד, ד״ו
פואד בסיוני, שהוא דיקן הפטרול קולג׳ במצי
ריים, אח אחד שהוא מורה בתיכון בקאהיר, ר
אחות. אח אחר, המבוגר ביותר, נפטר כבר.
עוד בבית היינו דתיים. ב־ 1975 נסעתי למכה
ומאז אני חאג׳ .אני מתפלל חמש פעמים ביום
בבית, או במיסגד קטן שיש לנו בשגרירות, אני
גם צם ברמדאן ומקיים את כל המיצוות, אבל אני
לא דתי קנאי.
אני לא שותה אלכוהול משתי סיבות: קורב
כל, משום שאני חאג׳ ,וזה אסור לפי מיצווח
האיסלאם. חוץ מזה, אני מאוד לא אוהב את הטעב
ואת הריח של המשקאות האלכוהוליים.

• בימים האחרונים יש במצריים גל
מעצרים של אנשי־דת, מי הם?

האנשים האלה גיסו לנצל את אווירת
הדמוקרטיה ולעבור על החוק. אני רוצה להבהיר
שיש הבדל בין שימוש בכוח, בנשק, לבין הדרו
החוקית. הדרך הראשונה אינה חוקית, והיא
אסורה. אפשר להעביר רעיונות בדרך דמוקרטית.
בחוקה המצרית, בפרק השני, נאמר שדת

.אחר־ החלט!
ישראלית להעביר את
טאבה לבודחת נין
לאומית, תרדה נגישה
נין הנשיא מובארב
לראש־הממשלה נדס,
ובפגישה זו אנחנו נכריז
על החזרת השגריר
לישראל־האיסלאם
היא דת המדינה. החברה המצרית היא
אחת מהחברות האיסלאמיות המכבדות את החוק
האיסלאמי. לא יכול להיות שאיש אחד או קבוצה
קטנה של אנשים יכפו את עצמם על הרוב,
ויכריחו את הרוב לקבל את הרעיונות שלהם.
אפשר להעביר רעיונות בדרכים חוקיות.

• האם זו אותה קבוצת אנשים שרצחה
את הנשיא סאדאת?
את שואלת אם הקבוצה הזאת מסוכנת למיש־טר?
הקבוצה הזאת לא יכולה לגרום נזק רציני
למישטר. אנחנו לא צריכים לתת לה מישקל־יתר,
ומצר שני אסור לנו להתעלם מהם. זה מיעוט
מאוד קטן, שהרוב מתנגד לרעיונות שלהם.

• האס הם קשורים לגל החומיי־ניסטי?

זה ידבר אחר. החומייניסטים הם שיעים.
במצריים אין שיעים.

• מצריים החזירה בזמנו את שגרירה
מישראל וטענה שהוא ישוב למקומו
מייד כשישראל תיסוג מלבנון. הנסיגה
בוצעה כבר לפני כמה שבועות, והשגריר
טרם חזר. מדוע?
מצריים רואה את הנסיגה הישראלית מלבנון
כצעד חשוב לשיפור־היחסים, וגם את החלטת
ממשלת־ישראל לשפר את החיים בגדה המערבית
וברצועת־עזה. אבל דרושים עוד צעדים.
אני רוצה להבהיר, שישראל שלחה למצריים
מישלחת בראשות הגנרל אברהם טמיר, עם הד״ר
דויד קימחי והגנרל מנחם עינן, כדי לדבר על
היחסים עם מצריים. הוסכם לשים את כל הבעיות
בסל אחד, כמו עיסקת חבילה: בעיית טאבה,

השגריר המצרי, המיסחר; התיירות, הכנסיה
הקופטית בירושלים המיזרחית.
המישלחת חזרה לישראל ודיווחה לממשלה.
קראתי בעיתון שהם מרוצים מן המשא־ומתן עם
מצריים, והם בטוחים שמצריים רוצה מאוד לשפר
את היחסים.
עכשיו הכדור הוא במיגרש של ממשלת־ישראל.
הבעיה היא להעביר את טאבה לבוררות
בין־לאומית.

• יש סיכוי שאתה תהיה השגריר
המצרי הבא בישראל?

כל השמות שהופיעו בעיתונים ביחס לזהותו
של השגריר הן בגדר שמועות. קודם כל צריך
לשפר את היחסים. השם אינו חשוב, חשוב עקרון
שיפור־היחסים, כי כל שגריר משרת את מדינתו.
אני רואה את עצמי כחייל בצבא. אני נכון

לעשות כל דבר שהמדינה תבקש ממני. כל מה
שמנהיגיי ירצו, וכל זמן שארגיש שאני משרת
את מדינתי, אעשה זאת בכל מקום בעולם.

• מדוע נושא טאבה הוא כל־כד
מכריע?

אנחנו חושבים שטאבה היא מפתח לשיפור-
היחסים עם מצריים ומפתח־לשלום.
אני זוכר את טאבה. אני שירתי כקצין בסיני,
אני מכיר את המידבר בעל־פה. אני זוכר גם את
טאבה, ומכיר אנשים ששירתו באיזור. לכן אני
יודע שטאבה היא מצרית.
אני רוצה לומר, שמאז כינון ממשלת האחדות
הלאומית חלה התחממות במה שקוראים ״השלום
הקר״ .ראש־הממשלה פרס עושה כמיטב יכולתו
כדי לקדם את השלום. וכשמצריים מצאה שיש
רצון כן ואמיתי מצד ממשלת־ישראל, היא
התחילה בדיאלוג מחודש.
אחרי שישראל תסכים להעביר את עניין

טאבה לבוררות, תהיה פגישה בין הנשיא מובארב
לבין ראש־הממשלה פרם. בפגישה זו אנחנו נכריז
על החזרת השגריר, וישראל תכריז על העברת
טאבה לבוררות. אני מוכן לפתור את כל הבעיות
בסל אחד.
אלה לא תנאים חדשים. המישלחת הישראלית,
שהיתה בקאהיר, יכולה לומר שאנחנו כנים
ורוצים באמת לפתור את הבעיות.

• בזמן האחרון יש הרבה מאוד פיר־סומים
בארץ על מיקרים של יאכטות
ישראליות שהמצרים מתנכלים להן ליד
אילת. מה קורה שם?

אני תוהה מדוע אתם עושים מכמה מיקרים
קטנים משהו גדול. אתם יודעים שבכל יום עוברים
הרבה אנשים את הגבול•,כשהם נוסעים למצריים,
והרבה ספינות מפליגות לאיזור בלי שום
תקלות.
אם יש תקלה אחת או שתיים, ואלפים עוברים
בלי תקריות, פירוש הדבר שיש משהו לא בסדר
עם אותן ספינות, מפני שאין בעיה עם האחרות.
אני רוצה להבהיר, שהמישטרה שלנו באיזור
עושה רק את תפקידה, ומנסה לשמור על החוק
והסדר. מהצד שלנו אנחנו עושים כמיטב יכולתנו
למען בעלי־הספינות, שייהנו מהשלום באיזור.
אבל הם חייבים לכבד את הריבונות המצרית על
הטריטוריה שלנו,
אני רוצה לשאול שאלה — יש בה גם התשובה
לשאלה שלח נניח שספינה זרה באה למים
הטריטוריאליים שלכם, למשל באיזור שבין אשדוד
ותל־אביב, בלי רשיון. מה תהיה התגובה של

,.המנהיגות שי אש״ו
עכשיו, ואני מתנוון
למנהיגות הרשמית,
מאוד מתונה והגיונית
ומאוד חצה ונועד את
הבעיה הפלסטינית״
חיל־הים שלכם, של המישטרה? אני חושב שאתם
תעשו אותו הדבר.
שאלה אחרת: אם בדווי עובר את הגבול בין
מצריים וישראל בדרך לא־חוקית, מה תעשה
המישטרה?

מוחמד ונגואה בסידני בחגיגה מישפחתית
,כל ז מן שארגיש שאני משרת א ת מדינ תי אע שה זאת בכל מ קו ם בעולם!•

אנחנו רוצים שהכל יהיה שקט באיזור, כדי
ליהנות מהשלום בלי פרובוקציות, כמו שקרה
בשבוע שעבר בפסטיבל־הבירה. אין מקום בישראל
לעשות פסטיבל־בירה, רק במקום שהוא ש־נוי־במחלוקת
בין מצריים וישראל? וכל זה בזמן
שמצריים עושה כמיטב יכולתה כדי לשפר את
היחסים?
אני חושב שזה היה צעד פרובוקטיבי, ושני
הצדדים צריכים לעשות כמיטב יכולתם כדי
לשפר את המצב.

• עבדת גם עם הנשיא סאדאת וגם
עם הנשיא מובארב. מה ההבדל ביניהם?
האסטרטגיה
נשארה כפי שהיתה. כששואלים
את מובארס ״אתה נאצר או סאדאת?״ הוא אומר:
״אני מובארב, ואני רוצה להבטיח שהמדיניות של
מצריים עכשיו ובעתיד היא אותה המדיניות.״
אולי הטקטיקה והדרכים לפיתרון הבעיות השתנו,
והוא דן בבעיות בדרכו שלו — אבל באותה
הפוליטיקה ובאותה המדיניות.

• גם מצריים, במו ישראל, נאבקת
בבעיות כלכליות. אתה חושב שהיא
יכולה לפתור את בעיותיה בעצמה?
• השבוע התם רסמו שמותיהם של
הם לסטינים שישתתפו במישלחת
הירדנית־סלסטינית לשיחות עם אר־צות־הברית.
לא שמענו את דעתה של
מצריים בנושא, מדוע?
אנחנו ק!א אומרים דבר, כי אש״ף הוא הנציג
היחידי של העם הפלסטיני, ושום פלסטיני אינו
יכול להצטרף לשיחות ולפתור את בעיית
הפלסטינים בלי אישור של אש״ף.
אני רוצה להבטיח שהמנהיגות של אש״ף
עכשיו — ואני מתכוון למנהיגות הרישמית —
מאוד מתונה והגיונית, ומאוד רוצה לפתור את
הבעיה הפלסטינית.

• חלק מן המנהיגים הישראליים
פסלו את הרבב המישלחת.

הבעיה הכלכלית במצריים לא התחילה עכשיו.
אחת הסיבות שגרמו למהפכה ב־ 1952 היתה
הבעיה הכלכלית. גורם מכריע הוא העובדה שבמצריים
יש אוכלוסיה גדולה — 48 מיליון איש.
כל 23 שניות נולד תינוק. המחסור פוגע במגורים,
במזון, בחינון־ ,בכל דבר. לכן הבעיה הכלכלית
היתה המטרה העיקרית של הנשיא מובארכ.
הוא הכין תוכנית לחמש שנים, עד ,1986 ואני
חושב שהתוכנית תעזור לכלכלה המצרית.
יש דברים חשובים — כסף ופיתוח. את הכסף
אנחנו מנסים למצוא במקורות עצמיים —
ההכנסות מתעלת־סואץ, מן הנפט, מתיירות
ומכספי־אזרחים העוברים בחו״ל.
אנחנו משתמשים גם בעזרה מבחוץ, בתנאי
שזה לא יפגע בריבונות שלנו ובעצמאות שלנו.

אני רוצה להבהיר כמה עובדות. קודם כל,
שולחן המשא־ומתן הוא המקום היחידי שאליו
באים כל הצדדים הלוחמים כדי לנסות להגיע
לפיתרון, וזה לא יכול להיעשות בלי אש״ף, כנציג
הפלסטינים.
בלי ישראל, כצד עיקרי וכמשתתף חשוב,
אנחנו לא יכולים למצוא פיתרון, ובלי ארצות-
הברית, כידידה של כל הצדדים באיזור, יהיה
קשה להגיע להסכם. אלה העובדות, ואנחנו
חייבים לקחת את כל זה בחשבון.

• מצריים מתכוונת לקחת חלק
במגעים?

בוודאי. מצריים וירדן. אם הם יזדקקו לנו,
אנחנו נשמח לעזור. אבל ירדן היא צד עיקרי.

• ומה עם סוריה?

זה יהיה לנו עונג אם סוריה תרצה להצטרף, כי
היא מדינה ערבית ונמצאת במילחמה עם ישראל.
רמת־הגולן עדיין כבושה, ואנחנו נשמח אם סוריה
תצטרף, ונעשה כמיטב יכולתנו לעודד אותם.

• מה מצב היחסים בץ מצריים
ומדינות־ערב?
אם נסתכל על היחסים בזמן האחרון, נמצא
התקדמות ושיפור לעומת מה שהיה קודם. כמובן
שזה לא הגיע למה שאנחנו מקווים, אבל זה
מתקדם כל הזמן. אנחו רואים שירדן חידשה את
הקשרים הדיפלומטיים, ויש התקדמות ביחסים
עם עיראק ועם אלג׳יריה.
כעיקרון, חזרת מצריים לליגה הערבית אינה
רק בעיה מצרית, אלא בעיה כלל־ערבית.

• אתה חושב שבגישת הנשיא מד
בארם עם יאסר ערפאת הועילה לעניץ?

הבסיונים בחדר־העבודה בביית
״ישראל הי א עולם קטן. ביקר תי בכל המקומות״

הדיאלוג בין מצריים לאש״ף נמשן, הוא לא
נפסק מעולם. הוא לא התחיל בפגישה בין ערפאת
למובארכ. השיחות והמגעים נמשכים. אנחנו הכוח
העוזר לעניין הפלסטיני, וידוע בהיסטוריה
שאנחנו כנים בנסיון למצוא פיתרון לבעיה.

בעניין הפיתוח, אנחו מקווים להקטין את היבוא
ולהגדיל את היצוא.

• מצריים אינה מרוצה מהחלטת
ממשלת-ישראל על כינון איזור־סחר־חופשי
באילת. מדוע?
ממשלת־ישראל החליטה לחוקק חוק, שלפיו
יהיה סחר חופשי באילת, ושהחוק לא יחול על
טאבה.
למחרת היום נדהמנו לשמוע שהוחלט לתת
לכל האנשים בטאבה אותם התנאים כמו באילת.
זה כמו לתת משהו ביד אחת ולקחת אותו בשניה.
זה מאוד לא מצא חן בעיני מצריים.

הורוסהוס
אנשי-עטקים ואותם שעבודתם קשורה
בכספים, יהנו מהכנסות יותר גדולות, מעיט-
קות מכניסות, ויזכו באמונם של אנשים
שהשפעתם, שמם וכספם יעזרו לפתוח דלתות,
היו סגורות עד עכשיו.
מרים בנימי!׳

מזל החודש:

כספים

א ריה

למרות ששנת 1986 עומדת להיות טובה
יותר, בשטח הכספי נראה שלא יהיה קל. כל
מה שיושג יהיה רק בעזרת עבודה קשה
ומאמצים רבים. אם כי, כפי שהוזכר, דווקא
אנשי־עסקים יעשו חיל, שאר האריות יצטרכו
ללמוד להצטמצם, ולוותר על חלק
מהמותרות שנדמה שבלעדיהם אי-אפשר.
אם זה נשמע מפחיד ומדכא, אפשר להתנחם
בכך שבסך־הכל לא היה רע, והמסקנה היא
שאפשר יהיה להסתדר גם ברמת-הוצאות
קצת יותר נמוכה.

הצווח חום
בנובמבר
מגורים רבים מבני המזל ישנו את מקום־המגו-
רים. אולי זו תהיה אחת הסיבות ללחץ
הכלכלי שנראה במפה. עכשיו אפשר יהיה
לעבור לסביבה שיש בה יותר פרטיות ולמקום
שיש בו יותר מרחב. בתחילה יהיה
קשה להתרגל, מכיוון שהפעם השינוי נושא
אופי בלתי-מוכר וזר, אולם עם הזמן זה
יוכיח את עצמו ויהיה משביע־רצון.

אם תיפגש בימים אלה במיקרה עם בן
מזל אריה, תצטרך לחזור להביט בו כדי
להיות בטוח שזהו אכן אותו האריה מפעם.
השנתיים שעברו על האריות השפיעו עליהם
בצורה כל״כך חריפה, עד כי נדמה שכל
שימחת־החיים, האופטימיות והמרץ, המאפיינים
אותם מתמיד, כאילו עזבו אותם.
השינויים שעברו האריות היו כמעט בכל
התחומים. קריירה, חברה, מישפחה, כספים,
בריאות ורומנטיקה. שום דבר לא נשאר כפי
שהיה קודם. עכשיו, כשיום־ההולדת שלהם
קרב, מתעוררת התיקווה שהשנה הבאה
תהיה קלה יותר. שני הכוכבים שבתאי
ופלוטו, שהם מקור כל הצרות, עדיין לא שינו
מקום, ולכן אי־אפשר להבטיח שהחודשים
הקרובים יהיו יותר קלים.
כוכב שבתאי -הוא מומחה ליצירת
בעיות, הגבלות, תנאים קשים ודיכאונות -
משנה בקרוב את מיקומו, ואז יוכלו האריות
סוף־טוף לנשום לרווחה וליהנות מתקופה
קלה וטובה יותר. אנחנו נוכל שוב ליהנות
משימחת״החיים, ההתלהבות, ההופעה המרשימה
וההסברים הארוכים והמפורטים,
שהם חלק בלתי-נפרד מאישיותם של בני
מזל אריה.
מתי הכל יקרהו לא לפני מחצית נובמבר.
בתאריך זה יעבור כוכב שבתאי למזל קשת,

אז יטבלו מזלות אחרים. פלוטו עדיין מס תובב
בשטח ויוצר זווית של 90 מעלות,
שהיא זווית דיטהרמונית. זה לא גורם דווקא
לדיכאון, אף כי בהשפעתו מתנתקים מאנ שים
אהובים או מבצעים שינויים הרי־גורל.
מאוחר יותר יתברר שכל זה נעשה כדי לבנות
חדש תחת הישן. מה שהתבשל מתחת לפני
השטח תקופה ארוכה, צף ועלה -ושוב שזה
קרה, שכן זו האפשרות הטובה ביותר לשכוח
את העבר ולהקדיש את הזמן לבניית עתיד
טוב יותר.
כפי שאמרנו, עד נובמבר 1985 יטבלו
בעיקר האריות, שנולדו בעשרת הימים האחרונות
של מזל אריה. אבל גם האחרים
יחושו את האווירה המיוחדת הנוצרת בעת
שטשורן שולח קרינה קשה למזל 1986 .תהיה

לחצים, עיכובים, מיכשולים ואבני־נגף,
שהושמו בכוונה או בשוגג -כל אלה עצרו
ולא איפשרו לאריות להתקדם ולעלות בקצב
הרצוי להם. בגמר התקופה, במחצית נובמ בר,
שוב יחושו שהעניינים זזים בכיוון חיובי.
ההפרעות והעיכובים כבר לא יהוו חלק
בלתי-נפרד מהקריירה. ומה שחשוב יותר:
האריות ירגישו שהם שולטים במצב. עכשיו
הכל יתנהל לרצונם, כשהם משליטים את
רצונם בהחלטיות ובנחישות, נמצאים בעמ דה
סמכותית ועולים על הדרך המובילה
אותם להגשים את שאיפותיהם בתחום ה-
מיקצועי.

אותם שנולדו בתחילת המזל ירגישו בשינוי
לטובה. מדובר על ההרגשה הכללית וגם על
האווירה המקיפה אתכם.
ה־ 24 וה־ 25 בחודש
דורשים התנהגות זהירה,
ביחוד מהטליים
הנמהרים, שקודם פוע לים
ורק אחר־כך נעצ רים
כדי לחשוב. בכלל
כל השבוע אינו מתאים
להתנהגות פזיזה. ה27-
וה״ 28 ממש יכריחו
אתכם להתייחס למין
השני -נראה שצפויות הפתעות בתחום
הרומנטי. צפו לביקור או לפגישה מיוחדת.

עניינים כ ס פיי ם עומדים ברא ש ד אגו תי כ ם
ברגע זה. האמת היא, שתקופה זו א סו ר
להחמיץ. מבלי לנצלה
כראוי. כל אפשרות
שתוצע לכם או כל רעיון
שיעלה בראשכם. עשויים
ל ה בי א לשיפור
עצום ב מצבכ ם הכלכלי.

זה הז מן לפעול, לקחת
יוזמה, להעז לעשות א ת
;21 ביוני -
הבלתי״מקובל. ובעיקר
2!3ביולי
לפעול במהירות. בת חום
ה רומנ טי צריך לשמור
על טוני ם נמוכים. רצוי ל א לעשות שום
דבר -ולתת לעניינים לה תפ תח מעצמם.

הצד החברתי מודגש. זה לא הזמן להסתגר
בבית. חיי-חברה יוסיפו מאוד מכל הבחינות.
במסיבות ובילויים
חברתיים תפגשו את
האנשים היכולים לעזור
להתקדמותכם בקריי רה,
ואין ספק שבני
המין השני יהיו מאוד
עירניים להופעתכם המושכת.
אנשים שיגיעו
מחו״ל, יגרמו לכם להפ תעה
משמחת. התנהגות
זהירה שיש בה
מישחק דיפלומטי מתוחכם, יביאו לחידוש
קשר שנפסק. ב־ 29 וב־ 30 שמרו על הבית.

זה ל א הז מן המשעשע ביותר. מצב־הרוח כבד
ועצוב. זו ל א סי ב ה להוריד א ת הר א ש
ולהתייאש. ה־ 27 וה־28
יהיו באמת מעייפים.
יתכן שתיאלצו לה שאר
במיטה, אבל חשוב שת עשו
לכם חשבון־נפש
קצר. כדי לבצע א ת
ה שינויים ההכרחיים, ה מ
תב ק שים בדרך־הח־ו
2בדצמבר ־
יים שלבם. בשורות ל א
9ו בינואר
טו בו ת יגיעו ל אוזני כ ם
בקשר לאנ שים שאלי ה
םאתם קשורים. הגיע הז מן לסלוח ל אנשים
שעימם הסתכסכתם -ל א תצטערו.

בימים אלהאתם צריכים להיעצר ולחשוב
איך לארגן אתה בי ת מחדש. שינויים
קיצוניים ייעשו בקרוב
במיסגר ת המישפחתית.
וזה יחייב לשנות א ת
צורת־החיים ולהקדי ש
זמן לדברים שהוזנחו
בשנה האחרונה. ה־25
וה־ 26ל א יהיו קלים,
בעיקר בגלל הצורך להיפרד
מבן־זוג. לזמן מ ה
או לתמיד. ה־ 28 אינו
קל, ההרג שה מ כביד ה
ואי־ שקט בלתי־מוסבר י בי א למצב־רוח
קשה. מה־ 29 יזוז משהו ב תחום ה רו מנ טי

מצב״הרוח עדיין כבד, אם כי פה ושם כבר
אפשר לראות ניצנים של שינוי באווירה
ובהדגשה הכללית. ה-
25 וה 26-בחודש הם
קשים ומדכאים. צפו יות
בעיות-בריאות לב-
•ני-מישפחה קשישים, ו גם
אתם תצטרכו לש מור
על עצמכם ולא לבזבז
כוחות. ה־ 28 וה־
29 מבטיחים הנאה בת חום
הרומנטי. שימו לב
לבני תאומים וקשת.
ה־ 29 וה״ 30 יהיו ימים רגישים בתחום
העבודה. השתדלו לבצע המוטל עליכם.

עיקר הריכוז מופנה בי מי םאלה לעניינים
מיקצועיי ם ומעשיים. כעת תוכלו לקדם
שאיפות ישנות ולהשיג
מטרה שנראתה ר חו ק ה
ובלתי־מושגת. יש לדבר
עם הממונים, או ע ם כל
מי שיש לו ה שפעה על
גורלכם. בזהירו ת ובעדינות.
הפעם טוב לוותר
קצת על העקרונות ה נוקשים,
ולהיות יותר
גמישים. נ סי עהב־29
וב־ 30ת בי א לתוצ אות
טובו ת יותר מכפי שציפיתם. ה־ 25 וו ד26
אינ ם נוחים, וצפוי עימות עםאדם קרוב.

משהו עומד להשתנות בחודש הקרוב. נכון
שב־ 25 וב״ ,26 שוב יעלו הבעיות והלחצים,
המאפיינים את החיים
המישפחתיים בשנה ה אחרונה.
אבל, לאחר
מכן תתחיל תקופה יותר
נוחה. תצטרכו לש תף
פעולה עם בני-הזוג,
ללכת לקראתם ולהת חשב
בהצעותיהם. בת-
חום־העבודה לא יהיה
קל ב־ 29 וב־ 30 בחודש,
אבל על קושי מסוג זה
אתם יכולים להתגבר בקלות. בתחום
הרומנטי צפויה הצלחה -לא יסרבו לכם.

עד ה־ 28 בחודש תצטרכו להיות יותר
זהירים בכל מה שקשור לנסיעות, טיולים
והתרחקות ממקום־ה-
מגורים הקבוע. לאחר
מכן תתחיל תקופה
שבה תוכלו לקחת חופ שה
מהעבודה, ולארגן
לכם נסיעה בארץ או
מחוצה לה. תיהנו מפגישות
חדשות ומחודשות
ו 2ב מ אי -
עם אנשים, שעימם
20ב״וני
יהיה לכם נעים ומעניין.
בתחום הרומנטי אתם
מצליחים. נצלו את התקופה כדי לפתוח
בקשר חדש או להחזיר יחסים מוקדמים.

הזמן. הכו חו ת ותשומת־הלב שהענקתם ל אחרי
ם ב תקופה האח רונ ה -החלי שו והתישו
א תכם. כרגע מתק בל
הרושם שכל מהשאתם
רוצים -זה רק להת רחק
מכולם ולהיות
לבדם. מצב הכוכבי ם
מראה על מצב גופני ל א
כל־בך טוב. חשוב שתק פידו
על שינה ומנוחה.
ותיגשו לרופא בשעת ה £

צורך. י תכן שהגיע הז מן
לחשוב על תזונה נבונה.
הצורה ב ה הזנ חתםאת עצמכם, עלולה
ל הבי א בעיות. בעבודה מעוניינים בטוב תכם.

המתח, הרגשת האכזבה ואי-השקט לא
עוזבים אתכם, ואתם מתחילים לאבד את
הסבלנות. חולמים על
ארצות רחוקות, על
נסיעות ועל תוכניות
מרחיקות לכת לשינוי.
מה־ 28 בחודש אפשר
יהיה לפעול לכיוון שי ביא
לשינוי המקווה.
צפויה נסיעה מעניינת
> 2בנובמבר -
בקרוב, שיחת״טלפון מ 20
בדצמבר
חו ל תשמח אתכם -
ובכלל, משהו ישתנה
בתוככם ומסביבכם. בשטח הכספי צפוי
שיפור, ואתם תוכלו לעשות משהו בעניין.

אין דבר שבו היי ת ם רוצים יותר, מא שר 1
מנוחה. אתם מות שים מרוב עבוד ה והגיע *
הז מן לנוח. לאי הי הקל
ל מצוא ז מן למנוחה.
העבודות חיי בו ת להע־שות,
ודוו ק א כעת מ ת ברר,
שה שאירו לכם
ל מל אאתמ קו מ ם של
אחרים, שיצאו לחופשה.
גם א ח רי שעות־העבודה
ל א עוזבים א תכ ם. עליכם
לשרת או ר חי ם
ש באי ם במפתיע, ו אינ כם
מ ת פני ם לעצמכם. ה ב רי או ת אינ ה טובה,
ו כד אי לשים לב לכל מ ה שמפריע ב ת חו ם זה* .

0א0׳01

ומה שבינו לבינה

סוס1

11(1111

הרבה יותר קלה. אם כך, איך היא תיראה!

קאריירה

מאזניי

אי-אפשר לומר ששנת 1985 היתה שוממה
וחסרת״חיים מהבחינה הרומנטית. מינואר
ועד עכשיו היו שפע של הזדמנויות להתחיל
בקשרים חדשים. הבעיה היא, שרוב הקשרים,
שהתחילו בהתלהבות עצומה, נגמרו
באכזבה ובפרידה. בולטת יותר מבחינה זו
היתה התקופה שבין יוני למחצית אוקטובר
משהו לא הסתדר, ובוודאי לא ענה עלהציפיה שהיתה קודם לכן.
בין אוקטובר 1985 לפברואר - 1986 זו
ההזדמנות החשובה ביותר. תקופה זו תהיה
מלאת-חיים, אריות שהיו בודדים ועצובים
ימצאו את עצמם מחוזרים על-ידי בני המין
השני. מבחינה חברתית יהיה יותר שמח
ועליז. מה שחשוב, בין כל המיפגשים ה־חברתיים
יימצא או תימצא בן או בת הזוג.
רווקים מושבעים יוכלו להינשא, וגם או״
תם שהיססו זמן רב, יגיעו סוף־סוף להחלשה
ויקלו בכך על עצמם ועל בני-זוגם.

טביעהשלשיניים
(משמאל) מהווהאת
הראיה העיקרית
לביענוח רצח
הנעילה הקומוניסטית
מאשה אניח׳
ך א בכל יום מזמינים השוטרים בבית״המעצר
< את אחד העצירים לארוחת־בוקר מעוררת
תיאבון. שמואל ברוקס, שהיה עצור בחשד כי
רצח את מאשה אפרתי מירושלים, זכה לכבוד
כזה.
הוא לא שאל הרבה שאלות, אכל בתיאבון מן
הסלט ופרס לעצמו פרוסת־לחם נוספת. אולם
כאשר התכוון להחזיר לפיו את משולש־הגבינה
שממנו כבר נגס, התנפלו עליו השוטרים וחטפו
את הגבינה מפיו.
רק אז הבין העציר את הסיבה להזמנה הנדיבה.

21 באוקטובר בשנה שעברה נמצאה גופתה
של מאשה אפרתי בתוך שלולית־דם בדירתה
בירושלים. זה התגלה ביום הראשון בבוקר,
כאשר לא הגיעה לעבודתה בקופת־החולים.
הד״ר בצלאל בלוך, הפאתולוג הנודע, בדק את
הגופה במקום הרצח, ומצא כי נדקרה דקירות־סכין
רבות בכל חלקי־גופה. הוא גם גילה על גבה
סימני־נשיכה.

^ מערגת
^ תותבת
מישטרה לא היה קצה של חוט להתחיל
) בו את החקירה. מאשה עלתה ארצה לפני
שנים רבות מרוסיה. היא היתה נשואה, התגרשה
מבעלה ומאז חיה בגפה ועבדה בקופת־חולים.
מלבד זה, היתה גם פעילה מאוד במיפלגה הקומוניסטית
בירושלים.
חוקרי המישטרה החלו את חקירתם בכיוונים
פוליטיים. הם חשדו כי מישהו התנכל לאשה
בגלל דיעותיה המיפלגתיות, או בגלל סיכסוכים
פנימיים בתוך המיפלגה. אולם כאשר החלה
המישטרה לחקור יותר את חייה הפרטיים של
הגברת הקשישה, התברר כי היא ניהלה חיי־אהבה
סוערים עם אנשים רבים ומגוונים.
חקירת המישטרה עברה מן המישור הפוליטי

נאשם ברוקם
חריץ־הגבינה נחטף מ הפה

אל המישור הרומנטי. שכנים סיפרו למישטרה
על גברים שונים שהיו באים לביתה של הנרצחת
ומבלים איתה את הלילה. חברותיה של המנוחה
גילו למישטרה כי לשם השגת גברים חדשים
היתה מאשה משתמשת בשירותי מדורי־המודעות
בעיתונים. היא היתה מפרסמת מודעות־שידוכין
שונות, וכך הכירה הרבה גברים.
השוטרים ערכו חיפוש נרחב בדירתה של
המנוחה, ואז התברר להם כי היא היתה מטורפת
לנקיון. כל פריט בדירה הבהיק בנקיונו. חרסי־נות־המיטבח
היו כראי וריצפת־הדירה היתה ללא
רבב.
אולם, למרות כל הנקיון, מצאו השוטרים בכל
זאת טביעת אצבע על חרסינת־המיטבח.
עשרות גברים ממכריה של מאשה נעצרו
ונחקרו, אך שוחררו מכיוון שהוכיחו אליבי.
ביניהם היה גם שמואל ברוקס, מכונאי יליד
השיעים תורכיה, המתגורר בקריית־ים, ליד חיפה. הוא
הודה כי קיים קישרי־ידידות עם הנרצחת, שאותה
הכיר דרו מודעה בעיתון, אולם סיפר כי יחסיהם
נשחקו במשר הזמן, והסתיימו ללא סיבה מיוחדת
יותר מחצי שנה לפני מותה. הוא הסביר כי לא היה
לו כל מניע לרצוח את האשה, וכי את סוף השבוע
שבו נרצחה בילה בביתו שליד חיפה.
הוא שוחרר, כמו גברים רבים אחרים, שהיו
בקשרים רומנטיים עם הנרצחת.
כאשר נדמה היה כי החקירה הגיעה למבוי
סתום, התברר למישטרה כי המפתח לפיענוח־הרצח
יהיה כנראה בטביעות־השיניים שנמצאו
על גבה של המנוחה. הם החלו בודקים טביעות־שיניים
של גברים שונים, שנחקרו כבר בעבר.
המישטרה גילתה כי טביעת־האצבע שנמצאה על
קיר החרסינה במיטבה שייכת לברוקס, תושב
קריית־ים.
אז פנתה המישטרה שוב לברוקס וביקשה
ממנו לתת להם מיטבע משיניו, כדי להשוותו
לסימנים שנמצאו על גופה של המנוחה, ולתת
הסבר לטביעת־אצבעו שנמצאה בדירתה. ברוקס
לא התקשה לתת הסבר לטביעת־האצבע. לדבריו,
היה בן־בית בדירתה של מאשה בתקופת־החיזור
שלו, ואז גם השאיר כנראה את טביעת־אצבעו על
הקיר. אולם כאשר ביקשו ממנו השוטרים לתת
מינשך משיניו, סירב בכל תוקף.
סירובו זה העלה את חשדם של החוקרים, והם
עצרו אותו מחדש. מכיוון שעל־פי החוק אי־אפשר
לחייב חשוד לתת למישטרה מידגם
כלשהו מגופו, היכול להפלילו, לא יכלו השוטרים
לקבל את מינשך שיניו של ברוקס. אולם הם גילו

כי מערכת שיניו העליונות אינה עשויה שיניים
טיבעיות, אלא תותבות, שניתן להסירן מגופו.
מכיוון שאלה לא היו חלק בלתי־נפרד מגופו, פנו
החוקרים לבית־המישפט וקיבלו צו יוצא-דופן
המורה לתת למישטרה את השיניים התותבות
לבדיקה.
הד״ר יונה סלע, מבית־הספר לרפואת־שיניים
באוניברסיטת־ירושלים, בדק את השיניים העליונות
הללו וניסה להשוותן לסימנים שנמצאו על
הגופה. אולם הוא נתקל בקושי. בלי טביעת־השיניים
התחתונות היה כמעט בלתי״אפשרי
להשוות את הסימנים.
על כן החליטו השוטרים להתחכם לעציר. הם
הזמינו אותו לארוחת־בוקר נדיבה בבית־המעצר,
ושמו על השולחן שני סוגים של גבינה, גבינה
צהובה קשה וגבינה משולשת רכה. מייד אחרי
שנגס העציר בגבינות הללו, משכו אותן החוקרים
מפיו, ובשימחה רבה הסבירו לו כי כעת יש בידם
דוגמה ממינשן־־שיניו.
שרידי״הגבינה הועברו לבית־הספר לרפואת
שיניים, ושם עשה מהם הד׳׳ר סלע דגם גבס,
והשווה אותו לסימני־הנשיכה שעל הגופה. הוא
מצא כי הסימנים תואמים. על סמך טביעת־האצבע
וטביעות־השיניים הגיש התובע, שימעון
דולן, כתב־אישום ברצח נגד ברוקס.
גבס וגייד־העתקה

^ תביעה הביאה עדויות מדעיות בדבר
1 1טביעת־האצבע, שהנאשם לא הכחיש כלל.

הוא רק טען כי טביעה זו, שנמצאה בדירה, היא
ישנה מאוד ולא הוטבעה ביום הרצח. לשם כך
הביאה התביעה את עדויות חברותיה של
הנרצחת, שסיפרו על שיגעונה לנקיון, ועל כך
שהיא ממרקת את ביתה בכל שבוע, ולא יתכן
שטביעות־אצבע נותרו על החרסינה יותר שבוע.
התביעה לא הסתפקה בכך והביאה גם עדות
מדעית, ,כי טביעת־אצבע אינה שורדת, ומיטשטשת
לגמרי אחרי חודשיים־שלושה.
המחלקה לזיהוי פלילי במישטרת־ירושלים
עשתה גם ניסוי מיוחד במינו. מאחר שהחוקרים
ידעו את גירסתו של הנאשם בדבר מועד הטבעת
טביעות־האצבע, הם לקחו למעבדה אריח־חר־סינה
מקיר־המטבח ואת דלת־המירפסת בדירתה
של הנרצחת, הטביעו עליהם טביעות־אצבע, ובדקו
אותן שוב אחרי שלושה חודשים.
הם גילו כי טביעות־הנסיון היו מטושטשות
מאוד, בעוד שהטביעה של ברוקס היתה טריה
ובהירה ביום שנמצאה.
הסניגור, עורן־־הדץ יאיר גולן, עשה גם הוא
עבודה יסודית ביותר. הוא בדק סיפרות מיקצו־עית
והביאה לפני בית־המישפט. בסיפרות נאמר,
כי טביעת־אצבע יכול שתשאר כמות שהיא על
חרסינה במשך שנה ויותר. הוא עירער את בדיקות
המחלקה לזיהוי־פלילי, וטען כי מאחר שהן
נעשו בתנאים שונים לחלוטין מאלה שהיו במיט־בחה
של הנרצחת, אין להן כל ערך.
בעוד שטביעת־אצבע מתקבלת על־ידי בית־המישפט
מזה שנים כעדות מוחלטת לזיהויו של
אדם, היה עיקר המחלוקת בתיק מופנה לעבר
מיטבע־השיניים. הד״ר סלע הביא לבית־המישפט
מקרן ושקופיות, והקרין לפני השופטים את דגם־
המיטבע שעשה בעזרת השיניים התותבות של
החשוד ודגם הגבס של שיניו התחתונות, שנלקח
ממנו בעורמה. את השיניים הטביע הרופא על
נייר לבן, דרך נייר העתקה מיוחד. על הנייר הלבן
נותרו סימני המיפגש בין שני טורי השיניים. הוא
הראה לשופטים כי סימנים אלה תואמים בסבירות
גבוהה את הכתמים הכחולים שמצא על גבה של
הנרצחת.
בית־המישפט היה מוקסם מעדות ראשונית
וחדשנית זאת. אבל הסניגור חקר את הד״ר בלוך
בעניין זה והראה לבית־המישפט כי מדע זיהוי
על-פי מינשן־־שיניים הוא עדיין בחיתוליו, ואין
להתייחס אליו כאל טביעת־אצבע.
הסניגור עשה את עבודתו היטב, והתביעה
החליטה, אחרי שסיימה כבר את ראיותיה, כי
כדאי שתביא עוד מומחה מיוחד מארצות־הברית.
שיתמוך בעדותו של הד״ר סלע. לכך התנגד
הסניגור בתוקף. הוא אמר כי עבר זמנה של
התביעה, וכי אם לא היתה משוכנעת בראיות
המומחה שהביאה מטעמה, היה עליה להביא את
המומחה השני בעוד מועד, ולא לדחות את השמעתו.
בית־המישפט
קיבל את טענותיו של הסניגור
וסירב לאפשר לתביעה להביא את העד מארצות־הברית.

סניגור
גולן
האם זוהי ר אי ה מ ספי ק ה!

המצב כפי שהוא משתקף כרגע בתיק מאשר
כי לפי כל העדויות, גם־על פי עדויות חברותיה
של הנרצחת, לא היה לברוקס כל מניע להרוג את
מאשה. החברות העידו כי הידידות בין ברוקס
לנרצחת הסתיימה מעצמה, בערך כחצי־שנה לפני
מותה, כפי שהוא סיפר, וכי לא היתה לו כל סיבה
לכעוס עליה.
זמן המוות לא נקבע בדייקנות. הפאתולוג
קבע כי מאשה נרצחה בתוך אותו סוף שבוע, אבל
לא קבע אם היה זה ביום השישי או בשבת.
הנאשם טוען כי את כל אותו זמן בילה בביתו.
הוא אומנם לא נראה על־ידי איש בירושלים
באותו סוף־שבוע, אולם שכניו בחיפה העידו כי
כל אותו זמן היו תריסי ביתו מוגפים, דלתו סגורה,
והם לא ראו אותו במשך כל אותו סוף־שבוע.
נראה כי המישפט כולו תלוי כרגע בטביעות־השיניים
שעל הגופה.

— אי לנ ה א לון

דן תיכון הוא עסקו אמו. אשתו, לודמילה, היא אשה פעלתנית,
המושכת תשומת־לב בנל מקום. היא עמלה דמענו בלי הון
מקורותיו ולטפחם. דן תיכון מעולם לא
פנה לעיתונאי בעקיפין, ולא רץ אחריו,
כדי לקבל כיסוי. יש לו יותר מדי כבוד
עצמי, ובהקשר הזה זה לא טוב. גם אני
מעולם לא הזמנתי עיתונאי הביתה,
אפילו שכמה מידידיי הם עיתונאים,
כדי שיראיינו, ררך־אגב, את בעלי.
ההפסד הוא של דן תיכון. אני יודעת!״

״אג> מדברת,
הוא מחליט!״
^ ך לודמילה אינה עומדת מן ה־צד.
לגמרי לא. למשל: בישיבת-
המרכז במיפלגה הליברלית, לפני
כשנה, עת החלו לדון על ליכוד־הליכוד
או פירוקו, נלחש שמה של
לודמילה מפה לאוזן, כדמות שמשכה
בחוטים מאחורי הקלעים. רק בזכותה
(או בעטיה — תלוי בזהות המרכלים),
אומרים, נמנע פיצוצה של הישיבה.
דן תיכון, שניהל את הישיבה,
הפסיקה לפתע, כתוצאה מלחץ מאסיבי
של פיתקי־הוראות מירי יצחק מודעי.

ך* אשה גבוהת־הקומה, בעלת
\ 1השיער הבלונדי האסוף לאחור,
נכנסה לחנות המפוארת בשרידה החמישית
בניו־יורק. היא פנתה אל
המוכרת באנגלית רהוטה.
זו היססה רק לרגע, ואז השיבה לה
ברוסית.
זה קורה ללודמילה (ברוסית:
״אהובת העם״) כל הזמן. כשהיא נכנסת
למלון הירושלמי בצעדים נמרצים,
בשימלה לבנה, אין לאיש ספק לגבי
מוצאה — אמא־רוסיה. עיניה התכולות
הגדולות מאופרות בכחול
תואם, שפתיה מצויירות בשלמות
באדום עז. עגילים ומחרוזת משלימים
את המראה המלוטש של בובת־חרסינה
יפה. אך לודמילה רחוקה מאוד מלהיות
בובת-חרסינה.
לודמילה היא דמות במדיניות
הישראלית. כאשר היא נכנסת למיזנון
י הכנסת, בחברת בעלה דן תיכון, מופנים

המבטים אליה, לא אליו. לשונות רעות
אף מלחשות שהיא הישות הדומיננטית
בזוג תיכון — הכוח הדוחף מאחור את
בעלה, הח״כ הליברלי בעל ההופעה
האפורה.
היא עצמה מכחישת זאת בנאמנות
נשית תקיפה .״לדן תיכון,״ היא מסבירה,
בקוראה לבעלה בשמו המלא,
״אין עיתונות מספקת. הוא לא מדליף,
ויש עיתונאים שפשוט בוחרים להתעלם
ממנו״.
בעיני לודמילה, זהו הליקוי היחידי
של דן תיכון .״הוא מתעמק, כחבר
ועדת־הכספים של הכנסת, שעות על
גבי־שעות, בלימוד יסודי של בעיות
כלכליות. הוא נמנה עם אלה הפותחים
את מישכן־הכנסת מדי בוקר. לזה אין
הד בציבור. לאחרים, העובדים פחות
ממנו, יש זמן רב לתיקשורת. לא, אין
לי תלונות. אני מבינה איר פועלת
המערכת. עיתונאי חייב לפרגן ל
שיטה
זאת החביבה במיוחד על מודעי,
עיצבנה את תיכון, והוא נטש את
הבימה בדרך החוצה, כשלודמילה
דולקת בעיקבותיו, ועשרות זוגות
עיניים סקרניות אחריהם.
אחרי הסתודדות קצרה בין בני־הזוג
תיכון, כשלודמילה היתה, כמובן,
הדוברת הראשית, חוסל המשבר.
תיכון־הבעל חזר וניהל את הישיבה,
ואילו הלשונות הרעות במיפלגה הפיצו
כי ״לודמילה הורתה לו לחזור...״
לודמילה עצמה אינה מבינה מניין
נובעת התמונה המעוותת של יחסי־הכוחות
במישפחת־תיכון.
״אלה שטויות! פשוט, דן היה מאוד
חולה בזמן שהתנהלו הבחירות לכנסת.
החלטתי לשמור זאת בסוד, כי הרי
ידוע מה קורה לפוליטיקאי שמפיצים
עליו שהוא חולה — מחסלים אותו על
המקום!
״לכן לא רציתי שיידעו על מצבו

אשת החייב: מעיל נוווה, שיעד אסוף לאחוו
של דן, אך הייתי מודאגת בגללו. הוא
איבד הרבה ממישקלו, אחרי תקופה
של אישפוז בבית־חולים.
״כשהוא התרגז על מודעי, רצתי
אחריו, כי פחדתי שבמצבו הוא יתרגש
ויקה את הדברים יותר מדי ללב. מה
פיתאום — אני אמרתי לו מה לעשות?״

כללית,
אין היא מבינה מניין צמח
המיתוס אודות היותה הדומיננטית
שבין בני־הזוג תיכון. היא מבהירה
בשטף, בציבעוניות ובסמכותיות, איך
נוצר הרושם הזה, למרות ש״רן תיכון
הוא איש חזק!״
לודמילה, בכוח־שיכנועה המופלג:
״כל אלה המספרים שלורמילה כך

עלוש בעמים לוומילה: מחובקת עם נסח גוונו, מבוכת עסקגים בוועידה, מתלחשת עם פעיל
34ן

י— ציפורי בירדי

(המשך מעמוד )26

ולודמילה כך, חייבים לדעת שאולי אני
מדברת הרבה, אבל בסוף, מי שמחליט,
זה דן תיכון. אני יודעת כי אומרים גם
שאני עושה לדן תיכון יחסי־ציבור. מה
פיתאום יחסי״ציבור? אני עוזרת לו, עד
כמה שניתן, ומנסה להשפיע. אם זה
לטובתו — אני שמחה.
״אני משוחחת עם אנשים רבים,
אבל זה לא כדי לבנות לבעלי יחסי־ציבור.
פשוט — איך להגיד? — איני
צוברת לי אויבים. אני טיפוס שטוב לו.
אם כי אינני סלחנית. בכלל לא. בעלי
הרבה יותר סלחן.
״אם אחד מיריביו עשה לו עוול
משווע, ונוצר מצב שהוא יעמוד עם
הגב לתהום, וכל מה שדן צריו לעשות
זה להושיט רגל ולדחוף אותו — הוא
לא יעשה את זה. זאת לא תכונה טובה
לפוליטיקאי!״

הכל סביב

^ תכן שדן תיכון אינו דמות
ציבורית מרכזית, אולם בעיני אשתו
הוא המרכז שסביבו היא חגה. אחרי
שיחה בת ארבע שעות ניתן להבין
כיצר, אולי מבלי להתכוון, היא עושה
למענו יחסי־ציבור יקרים מפז, וכיצד
נוצרו כל אותם סיפורים ציבעוניים
סביב דמותה ופועלה למען בעלה.
למשל, את אשר התרחש לפני
חודש בוועידה המסובכת של הליברלים.
היא מספרת שרבים אינם
מבינים עד עצם היום הזה מה קרה. היא
כוללת בכך גם רבים, שמיקצועם
מחייבם להתמצא בנעשה —
פוליטיקאים ועיתונאים, לה, לעומת
זאת׳,אין בעיה להבין את הבלאגן
שהתמשך לאורך 20 שעות .״כל
הוויכוח נסב סביב דן תיכון!״ היא ספק־מסבירה,
ספק־קובעת.
״אלה שלא רצו בליכוד־הליכוד
הצביעו בעדו, ואלה שרצו בליכוד־הליכוד
— הצביעו נגדו״.״ וכל זה
בגלל דן תיכון, בעלה .״בעצם, לא היה
הבדל בין ההצעות של יצחק מודעי
מזה ושל משה ניסים מזה, אם כי אני
מבינה כי לא רבים טרחו לעיין בהן״,
מה היה, אם כך, על פי הבנתה?
״הקבוצה של אברהם שריר, משה
גיסים וגירעון פת לא הסכימה, משום־
מה, לשריין לדן תיכון מקום בוועדת־ה״
,12 שהיתה צריכה לקום אחרי הוועידה.
מודעי, לעומתם, הבין כי לדן
תיכון מגיע! אחרי הכל, הוא מחזיק ב־
^ 8מפעילי״המרכז — אז איך לא יהיה
לו ייצוג בוועדה?״
ועדת ה־ 12 תהיה המוסד החשוב
ביותר במיפלגה הליברלית. היא צריכה
לדון בעתיד הליכוד עם חרות. היא
מבטלת, מעצם יעודה, את שאר
מוסדות המיפלגה — הנשיאות,
ההנהלה וכדומה — ומכאן חשיבותה
הקריטית והפיכתה לשדה־קרב נוסף
בין הפלגים הליברלים השונים.
גם במחנהו המובס של שריר יש
הגורסים כי ״הכל בגלל דן תיכון״ —
אך בנימה כעוסה, כמובן. התיאוריה
הרווחת במחנה זה: מודעי ניצח בהפרש
קולות זעום — כ־ 20 קולות — בזכות
קולותיהם של צירי דן תיכון.
יש מי שניסח זאת בצורה ניבזית
יותר: עתידו של ליכור־הליכוד נקבע
על־ידי קולותיהם של 20 ערבים!
ציריו של רן תיכון הם ערבים
ודרוזים מהצפון — 57 במיספר.
כיצד משך מודעי לעברו את תיכון,
שנמנה בעבר עם מחנה שנמחק מהמפה
הפוליטית — מחנה שמנה בתוכו את
מנחם סבידור ודרור זייגרמן, שכשלו
להיכנס לכנסת ה־זז?
שמועה נפוצה מאוד במיפלגה, ש־לודמילה
אינה מתייחסת אליה, נוגעת
לנושא: מישרת סגן־שר הוצעה כפיצוי
לפסח (״פייסי״) גרופר, עת איבד את
כיסא־השר עם הקמת הקואליציה הרחבה.
אבל הדבר לא הסתדר, בגלל
הבעיות הפנימיות בתנועת״החרות,
שלא יכלה להחליט מי יהיה סגן שר־הביטחון
מטעמה. גם מינוי סגן־השר
הליברלי התעכב. גרופר כעס ועבר
ממחנהו של מודעי למחנהו של שריר.
עכשיו הוא ירד מן הפרק, יחד עימו.
זה נותן למודעי את האפשרות
להבטיח את המישרה לאיש חדש —

ומי מתאים יותר מאשר דן תיכון,
שעבר ממחנה שריר והביא לו את
הקולות הדרושים לניצחונו בוועידה?
אך לודמילה מבטלת את כל העניין
בהינף־יד.
״דן תיכון יהיה סגן־שר?״ היא אומרת
בעלבון ובתרעומת ,״אז אני אומרת
שדן תיכון לא יהיה סגן של אף אחד!
גם לא שר בלי תיק!״ את השאר —
ביקורת קטלנית לא־פחות — היא
מבקשת שלא לצטט, ומנסחת מחדש
תגובה מהוקצעת למדי :״אולי הציעו
לו. אני לא יודעת. אני לא יכולה לדבר
בשמו. מי אני שאחליט בשמו — מה
יהיה ומה לא יהיה?״
ההחלטיות שהיא מגלה והבקיאות
הרבה ברזי־הפוליטיקה, במצב הכלכלי
ובנפשות הפועלות בתחומים אלה,
נראים מוזרים על רקע הצהרתה הבאה:
״נכנסתי לפוליטיקה רק בגלל דן!
פשוק רציתי להיות כמה שיותר יחד
עימו. כך התגלגלתי דווקא לליברלים.
לי עצמי אין שום שאיפות אישיות.

גירעון פת ודויד שיפמן המנוח הכניסו
את דן תיכון למיפלגה. מאז התחזק
כוחו ואני איתו!״ עד כדי כך פשוט,
בלי סיבוכים, הירהורים שניים, חרטות,
היא פועלת במיסגרת פוליטית.
״אני האשה היחידה בסניף הליברלים
בירושלים!״ היא מנופפת בגאווה
מוצדקת.
מה שמוזר הוא חוסר הרקע, השורשים,
לפעילותה הקדחתנית.

הגח׳ל
הפסיד כופבת
^ ודמילה היא ילידת 943ז. היא
/מנדבת את המידע הזה מרצונה,
ואינה מנסה ליצור מסך של מסתורין
סביב גילה. כשמחמיאים לה — ״את
נראית טוב״ — היא נוהגת להפתיע
ולענות בהשלמה :״גם זה יעבור״.״
היא נולדה בסטאלינגראד, הקרויה
כיום וולגוגראד.

ב־ 957ז עלתה עם הוריה ארצה.
המעבר לא היה קל. היא ממישפחה
תרבותית, מיוחסת. דודה היה מנהל
גימנסיה תרבות בפולין.
אביה, מהנדס״עצים, לא יכול היה
לעבוד במיקצועו בארץ ולאפשר לבתו
את אותה רמת־החיים, שלה הורגלה.
לכן נשלחה להתחנך אצל קרובים
בבלגיה, ושם זכתה בחינוך של בת־טובים
אמיתית, על־פי הספר. היא
סיירה ברחבי העולם — שנתיים
באפריקה, שלוש שנים באירופה. אלה
העניקו לה את הגינונים האירופיים,
וגם את ההתמצאות הרחבה בתחומים
רבים.
גם כיום ניתן למנות אח״מים
במישפחתה. סגן ראש־ממשלת בלגיה,
ג׳אן גול, הוא בן־דודה. היא שולטת
ברוסית, בפולנית, בצרפתית, בעברית
וקצת בפלמית ובהולנדית.
ב־ ז 96ז הגיעה לודמילה הבלונדית
לביקור בבית־הוריה בקריית־חיים, שם
הכירה שיטחית גם את דן תיכון.
״קריית־חיים זה כמו פייטוך
פלייס,״ היא נזכרתבהומור ,״כולם מכירים
את כולם!״
כעבור שנה חזרה שוב ארצה, פגשה
שוב בדן, אך הפעם לא רצתה לעזוב
אותו. דובר על חתונה. אך דן, ייקה
באופיו, החליט שלא להתחתן לפני גיל
,27 וכך היה.
לודמילה שירתה שנה בנח״ל. כמעט
שירתה גם בלהקת־הנח״ל — היא
רקדה ושרה, ומאיר התיק ז״ל הקליט
אותה לצורך העניין ואף התלהב, אך דן
טירפד את תוכניתה.
הנח״ל הפסיד כוכבת, הליברלים
— הרוויחו.
ב־ 1963 התחתנו לודמילה ודן. מכיוון
שהזמנים היו קשים, נאלץ דן
להתפשר על מישרה שחייבה את מיש־פחתו
לעקור לירושלים. המישרה —
יו״ר איגוד הסוחרים — היתה אפורה
למדי, אך תיכון האמביציוזי, על־פי
עדותה הנלהבת, הצליח להפכה לעמי
דת־כוח.
מדי שבוע הופיעה אימרה מפיו
בעיתונות. הוא נכנס בצעדים איטיים
מאוד לעסקנות פוליטית, קיבל מישרה
גבוהה במישרד־התעשיה־והמיסחר,
ובהדרגה צבר כוח כה רב, עד כי
המעבר לקריירה פוליטית היה טיבעי
לחלוטין עבורו ועבור האשה־שאיתו־באש־ובמים.
מניין
צבר את הכוח הפוליטי הזה?
מדוע צבר אותו דווקא בקרב ערבים
ודרוזים? אין לכך כל הסבר מיוחד,
אומרת לודמילה. לגמרי במיקרה הגיעה
אליו פנייה מדרוזי אחד, שטופלה
על־ידי תיכון בצורה משביעת רצון.
הלה הביא את חבריו, וכך נוצר קשר
של שנים, שיצר לויאליות מוחלטת
מצד קבוצה זאת לתיכון. כך נוצרה
קבוצת־תיכון וכך נקבע כוחם של דן
ולודמילה תיכון במפה המיפלגתית.

הד;דמיל על:
• ההתבטאות הבוטה של כעלה בלפי אריאל שתן(״חזיר:״)
:״אני לא מעוניינת להתייחס לתוכן הדברים, אבל חשוב לי
להדגיש שדן לא אמר זאת על אריק מאחורי הגב. הוא אמר לו מילים
קשות בפנים! תה מה שחשוב!״
• המצב הכלכלי החמומ ״נו, בטח שהגענו למצב כזה• אין־ נתנו
לדולארים לברוח, פשוט לברוח מהארץ! נתנו לכל אדם שקפץ לחו״ל —
אפילו למצריים! — להוציא 3000 דולה״
• פמיגיזמ ״אני תמיד מצהירה שאני עקרת־נית מתוך בחירה.
אנטי״פמיניסטית! אני בער שאשר, תישאר אשה. אני לא רוצה שיוויון־
זכויות! בשביל מה? שאשה תישאר נשית!
׳״הזדמנויות לנשים? לשם מה? אם אשה באמת מוכשרת — היא מגיעה!
לא צריך לקדם אשה מפני שהיא אשה! זה לא שאני מכחישה שקיימת
אפליה לרעתן של הנשים. החוק לא צריך להפלות בתנאים הכספיים,

למשל, של נשים עובדות.
״אך אין זאת אומרת שצריך לשריין מקומות לנשים. אני. על כל פנים,
לא מרגישה מופלית לרעה. איני מעוגיינת בקריירה עצמאית. בשום פנים
ואופן לא! בבית אחד לא יכולים שני אנשים לפתח קריירה. זה פוגע
במישפחה. כל אחד צריך לדעת לשמוח בחלקו. העיקר הוא הסיפוק

וההרגשה הטובה!״
• רכילות :״אני לא אוהבת את הסיגנון הזה של כתיבה, שלא לדבר
על רכילות בעל־פה. זה לא יפה. אל לי לחדור לפרטיות של אנשים ואיני
רוצה שיחדרו לפרטיותי. איני חושבת שזה המחיר שצריך לשלם איש־ציבור.
אין זה עניינו של איש מה הוא עושה ועם מי. כל עוד אין בזה עניין
ציבורי של שחיתות אפשרית או משהו כזה.
״אותי, אגב, מעולם לא שמעו מרכלת על אנשים. אני מודעת לכך
שאנשים מתעניינים ברכילויות השונות. אני — לא״.
• חברויות בליברליס :״בעלי אומר שהליברלים זה לא מועדון
חברתי. הוא גם אומר שאם יצטרך לבחור במישהו מהמיפלגה כבן־לוויה,
לטפס כמה קומות במעלית — יבחר כמזכירתו ...איני חושבת שהיחסים
במיפלגה גרועים יותר מאשר היחסים בתוך מיפלגות אחרות. אצלנו
העניץ קיבל פשוט חשיפה, ולכן הגיע לפיצוץ, שגרר חשיפה

וחוזר־חלילד״״
• חברויות בין משים כליברלים :״אני האשד, היחידה בסניף
הליברלים בירושלים. לא, אין חברויות מיוחדות״.

ר סנ הברק *

יחסי־הידידות בין גברים במובן הטהור
של המושג. האמריקאים מקישים מייד
היקשים הומו־סכסואליים, אולי משום
שהתופעה הגיעה שם לממדי־שיא. לכן
כולנו מפחדים להרחיק לכת לביטויים
העלולים להתפרש כגילויים הומר
סכסואליים, אפילו אם אין לעניין כל
אחיזה במציאות.
הרי מגע הוא תוצאה של חוש,
בדיוק כמו ריח או טעם, או ראייה.
לשלול מאמן את הכלי הזה, שבעזרתו
הוא יכול לבטא את עצמו, הרי זה כמו
לסרס אותו.
המגע הפך לטאבו. יש לי בעניין זה
יותר מדי זיכרונות״נעורים מכדי
שאוכל שלא להתייחס לכך. בכל אופן,
נדמה לי שהסרט הזה הפחיד את
האמריקאים בגלל סוג היחסים הזה, מה
שלדעתי לא עשוי להתרחש באירופה.
מודין: עוד משהו מעניין —
ראינו את הסרט באמריקה חמש
פעמים. יש בו סצינה שבה ניקולאס
מתפרץ, משתולל, זועק וצווח כנגדי,
ואז ההוא יוצא מן התא וניכנס לחדר
אחד, ובעיקבותיו האחות, המקרבת
אותו והמניחה לו ללטף את שדיה.
רק כאן, בקאן, גילינו קהל שלא
פרץ בצחוק למראה הסצינה המסויימת
הזאת. הקהל כאן הבין את הצורך של
הבחור לגעת באשה, בזמן שהאמריקאים
פשוט גיחכו .״אה,״ הם חשבו,
״זה משהו בשביל בני־הנוער, כאן צריך
לצחוק. בחור ממזמז שדיים של אשה,
זה בטח לא עניין רציני״.
קייג׳ :יותר מזה, באמריקה מותר
לנשים להפגין קירבה זו לזו, מבלי

יש סיבה שהסוט
הזה מפחיד את
הנשים בקהל נחות
מאשר את הגברים!
שיתעורר חשד של הומו־סכסואליות.
מותר להן להעניק מחמאות זו לזו,
לעזור זו לזו להתלבש, מבלי שיקראו
להן סוטות או לסביות. אולי זו הסיבה
שהסרט מפחיד פחות את הנשים
שבקהל מאשר את הגברים. הן מבינות
את הסרט טוב יותר, משום שאינן חשד
פות לרמזים הומו־סכסואליים.
שאלה זו מופנית למודין: איך
הרגשת לגבי הופעתך בעירום!

מודין: אני מרגיש שזו היתה
חיונית. בררי ניסה לבטא בגופו מה
שלא הצליח לבטא בדיבורו. הוא
העדיף להביט בחיים מנקודת מעופה
של הציפור, וגם חשב כי בני״אדם
חייבים לפחות לשאוף לכך. אני חושב
שברדי הוא בעל״חיים מתורבת, הוא
החיה המתורבתת התמימה ביותר.
את יודעת, יש גם חיות מתורבתות
ולעומתן אנשים המתנהגים כחיות.
איני יודע אם אני מצליח להסביר את
עצמי.
איך אתהמ תיי ח ס לדמותו של
בירדי, האם הו א מטורף?

מודץ: אני חושב שהוא אחוז בתשוקה
אדירה, אבל אינו מטורף.
הלהיטות שלו לעוף הופכת לאובססיה.
הוא החל בה כתחביב, וככל שניסה
להבין אותו ולהתעמק בו, הלכה וגברה
להיטותו.
הוא אומר בסרט שניסה לעקוב
אחרי התפתחותן של הציפורים במשך
תקופה מסויימת, ואומנם גם אני ניסיתי
לעשות כן. היו לי שתי ציפורים,
היום יש לי שש וראיתי במו עיניי את
פלא הבריאה, הפלא שהלהיב כל־כך
את בירדי. הוא הלך שבי בקיסמו והחל
פורש מן העולם, עד לאותו רגע בבית־החולים,
כשהוא מרגיש שאינו יכול
לנתק מגע לעולם.
הבעיה עם בררי היתה שפרש מן
העולם והרחיק לכת. סבתא שלי נהגה
לומר, שאדם צריך לדעת לשמור על
שיווי-מישקל בחיים, שיווי״מישקל גופני,
נפשי ורוחני. בררי הפך ליותר
מדי נפשי, ושכח לאזן את הצד הגופני
והרוחני.

— בהרה בקריות
(המשך מעמוד )10
הבן שלי נולד ב־ 17 ביולי, שזה תישעה
באב. אז תלכו לפי התאריך העברי. הוא
נולד ממש לפני היום הקובע,״ צרחה
אחת האמהות.
״בגללכם הוא יידבק בצהבת.
בגללכם הוא יהיה חולה. למה? אתם
אשמים!״
בלהט המהומה שכחו הכל כי חודש
יולי רחוק מרחק רב מינואר או
מדצמבר, שהם חודשי הגבול. האחות
סילקה את האם בעדינות מהחדר.
ההורים הממתינים נדו לה ברחמנות.
ההמולה חזרה למימדיה הרגילים.
אך לא לאורך זמן. אל חדרה של
דבורה קינן, האחות האחראית על
התחנה, התפרצה אחת האחיות־המז־ריקות
.״נגמר החומה״ היא קראה
בהיסטריה. כשהיא אמרה ״חומר,״ היא
התכוונה לגמא גלובולין, שהוא חומר־החיסון,
המורכב ממנות־דם של אנשים
שגופם פיתח נוגדני־צהבת.
דבורה התקשרה למישרד־הברי־אות
.״מה אתם חושבים שעשיתי עם

פיתאומית. והרי אין לנו אפשרות
לבדוק את המים בכל יום. כך קרה
שהמים הזדהמו מבלי שנדע.״

״אי־אסשר
לדעת מה יקדה״
^ כל התחיל עם מגיפת הריע־
1 1טריה, שפרצה לפני שבועיים,
כתוצאה מזרימת מי ביוב לבאר־המים
אפק - 2מגיפה ההולכת ושוככת
עתה.
אבל אז החלה מאיימת על 90 אלף
תושבי קריות המיפרץ מחלה נוספת:
צהבת נגיפית מסוג אי. שכן מי־ביוב
צואתיים מכילים, בדרך־כלל, גם
נגיפי־צהבת.
הסביר הד״ר נחום אגוז, הרופא
המחוזי של מישרד־הבריאות בצפון:
״הצהבת מסוג אי פוגעת בכבד
ומתבטאת בירידה ניכרת בתיאבון,
־בחילות, חולשה, חום והופעת צבע
צהוב בעיניים ובעור.״

#ווו

מאות גברים נהרו לדיר ה במרכז
במחיר 12 אלף ש קל -השכר
את הנערות, וברא שן גאווה סיאס *
ך* שכניב החרדיב ברחוב מכבי
\ 1שבמרכז תל־אביב לא ראו תופעה
כזו מימיהם. בוקר אחד, בתחילת חודש
יולי, תלה מישהו בכניסה לבית מם׳ 13
שלט, שנשא את השם מכון בל. ושלט
נוסף נתלה בפינת הרחוב, ליד השלט
העירוני המציין את שם־הרחוב.
במקום נפתח מכון למסאז׳.
בעיקבות השלט המיסחרי החלו
לנהור גברים רבים למקום. הם נהגו
להיכנס לדירה בת שניים וחצי
החדרים, שהו בה זמן קצר ומייד יצאו.
לעיתים, כשזרם־הגברים הידלדל,
ישבו בפתח כמה צעירות חינניות
והשתזפו בשמש.
לא אחת, בזמן שהתור היה מתארך,
היו מופיעות במקום צעירות אחרות,
שהובילו כמה מהממתינים למקומות
אחרים.
בדיקה שיטחית העלתה, שהמדובר
בסוג מסויים מאור של מסאג׳ —
הרפיה לגברים. המחיר שנגבה עבור כל
הרפיה היה 12 אלף שקל, כמחירו של
סטייק עסיסי, המוגש בצלחת בכל
מיסעדה תל־אביבית ממוצעת.
החרדים פנו למישטרה וביקשו
לבער את הנגע, שמשך למקום קהל

ילדי־הקריות מחכים לזריקה
.למה אתם לא בודקים את המים לעתים קרובות יותר?״
הגמאי לא שתיתי את זה!״ היא צעקה
וטרקה את האפרכסת.

״אי־אפשד
לבדוק כ ל יום!״
*ץ יון צפריר, צלם העולם הזה,
1התנדב להביא חבילת גמא
גלובולין מהתחנה הקרובה .״אתה
מציל את קריית־ים מצהבת נגיפית,״
אמרה דבורה. עכשיו היתה היא זו שלא
ידעה אם לצחוק או לבכות.
שושנה כהן החליטה רק לצחוק.
״מייד כששמעתי שיש מגיפת דיזג־טריה,
התחלתי לשתות הרבה מים
מהברז, בלי להרתיח. קיוויתי שיהיה
לי שילשול, וכך אצליח לרזות. זה
הסיכוי שלי להיות חתיכה, אמרתי
לעצמי. לילדים נתתי, כמובן, רק מים
רתוחים. בסוף, הילדים נדבקו ואני
בריאה כמו שור. ונוסף על הכל, גם
השמנתי. נו, זה לא מצחיק?״
כבר עשרה ימים עברו, וילדיה של
שושנה עדיין לא נרפאו ממחלת
הדיזנטריה. בעוד שבוע־שבועיים ייהפכו
חולי הצהבת לשיחת־העיר. בינתיים
נתנו כבוד לדיזנטריים. שושנה
ושני ילדיה נכנסו לחדר־ההזרקות,
מבלי לעמוד בתור. הילד צרח. הילדה
קיבלה את הזריקה בהכנעה.
כך גם שושנה .״אין מה לעשות. מה
שקרה — קרה. אני לא כועסת על
העיריה או על מישרד״הבריאות. אילו
הייתי יכולה, הייתי שואלת אותם רק
שאלה אחת: למה אתם לא בודקים את
המים לעיתים קרובות יותר?״
הגיב על כך מנחם טל, המהנדס
המחוזי של מישרד־הבריאות. :אנחנו
עורכים 500 בדיקות־מים בשנה,
באיזור הקריות. הבדיקה האחרונה
נערכה ב־ 7בחודש יולי, חמישה ימים
בלבד לפני שהמגיפה פרצה. כפי
הנראה, התקלה בצינור מי־הביוב היתה

תקופת הדגירה של נגיף הצהבת
נעה בין 21ל־ 50 ימים. האדם נושא
המחלה מתחיל להדביק את סביבתו
ימים ספורים לפני שהוא יודע כי הוא
חולה.
לצהבת יש עקומת תחלואה מוזרה.
ילדים עד גיל חמש כמעט שאינם
נדבקים בה. אם יחלו, הרי תהיה זו
מחלה קלה ביותר, כמעט בלתי־מורגשת,
מה שנקרא בשפה מקצועית
״מחלה תת־קלינית.״
ילדים בגילאים חמש עד עשר
מועדים להידבקות. אצלם עלולה
המחלה להימשך זמן רב. לעתים עד
שלושה חודשים.
סיכוייהם של המבוגרים לחלות
בצהבת — מעטים 95* .מכלל תושבי
המדינה המבוגרים נחשפו למחלה
בשלב זה או אחר של חייהם, וכך פיתח
גופם את נוגדני״הצהבת.
אולם, אם יחלו, תהיה זו מחלה
קשה, שתתבטא בעיקר בחולשה, בחילות
וצבע צהוב בעיניים ובעור. לעתים
מפתחים אנשים מבוגרים סיבוכים
בכבד, דבר העלול לגרום אף למוות.
לכן, כדי למנוע מגיפת צהבת
המונית, החליט מישרד־הבריאות לחסן
את כל 11 אלף ילדי הקריות, גילאי
5־.10
אשר ל־ 80 אלף המבוגרים — הם
נתונים כעת לחסדי מנגנוך החיסון
הטיבעי של גופם. חלקם בוודאי יחלו
בצהבת. רבים יחלימו במהירות. אחרים,
כפי הנראה, יהיו חולים במשך
תקופה ארוכה.
הד״ר עלמה אבני, ראש שחתי-
בריאות:הציבור במישרד״הבריאות הי־תה
יותר זהירה :״עדיין אי־אפשר
לדעת מה יקרה בתום תקופת הדגירה
של הנגיף. ייתכן שתפרוץ מגיפת־צהבת,
ממש כשם שאפשרי שרק
אנשים מעטים יחלו.״

תירצה, שלעולם היא לא תשוב אל
הפשע.

^ השוטר
ידידה נטאלי אליאל, חברו
11 1תו של בעל מכון-
העיסוי, עובדת״בוטיק המבקשת
להיות עצמאית בשטח, שנעצרה
ושוחררה בערבות. היא צולמה
על״ידי העולם הזה לפני כשבוע.
מוזר ביותר. המישטרה אכן הגיעה
למקום -אך למרבה הפליאה לא סגרה
אותו על מנעול ובריח, אלא העדיפה
לרשום דוח למפעיל המקום, אלי דדיא,
על הפעלת המכון ללא רישיון מתאים.
השכנים הזועמים כבר התכוונו
לפנות למפכ״ל המישטרה דויד קראום,
ולהזעיק ח״כים דתיים, משום שמרבית
הדיירים בסביבה הם חרדים בעלי־מישפחות.
הם לא הבינו שהמישטרה
באה לגשש, כדי לפעול בשלב הבא.
ואכן, אחרי שהמקום אותר, סומן ונצפה,
פשטו אנשי מיפלג־המוסר של
מישטרת תל־אביב ביום חמישי האחרון,
ועצרו את כל הנוכחים.
ביום השישי הם הובאו למעצר. איש
מהם לא היה פנים מוכרות, מלבד אחת,
נאווה סיאם, שכבר התפרסמה כ״נערת־הכספות,״
ונשפטה על חלקה בפיצוח
כספות של חנויות תכשיטים ברחוב
אלנבי בתל-אביב. היא ריצתה את עונשה,
השתחררה, ונשבעה לעיתונאים
שריאיינו אותה, אחרי שיצאה מנווה-

בהד סי ה
ץ ץפתיע לא פחות היה מעצרה
^ /ש ל צעירה אחרת, נטאלי אליאל,
חברתו של מפעיל־המכון.
בגיליון האחרון של העולם הזה
הופיע תצלום שלה, תחת הכותרת
תגלית לילית, במדור לילות־ישראל.
סופר עליה שהיא רק בת ,18 וכבר יש
לה תוכניות לנהל בוטיק משלה, ושכל
מה שהיא זקוקה לו הוא מזומנים.
בינתיים היא עובדת כמוכרת בבוטיק
ברחוב דיזנגוף.
כעבור כמה ימים היא נעצרה, כשבאה
לבקר את החבר שלה, בעל־המכון.
היא שוחררה בערבות בסך 150 אלף
שקל, והמישטרה לא ייחסה לה שום
קשר לנערות האחרות שבמכון.
נאווה סיאס ( )22 הגיעה לכותרות
כבת־טובים שברירית שהסתבכה בפלילים
(העולם הזה .)4.7.89
היא סיימה את לימודי התיכון ברו-
גוזין־תל־אביב, שירתה בחיל־ההנד־סה
כפקידה והיתה מוצבת בשטחים
הכבושים. אמה סיפרה אז להעולם
הזה, שהיא נהגה לעזור לה בעבודות־הבית,
והספיקה לערוך טיול מישפחתי
בחו״ל, אחרי העזיחרור. האם סיפרה,
שנאווה עדיין לא התאוששה ממחלת־הצהבת,
שבה לקתה לפני כן.

למרות המראה העדין שלה, היא
דווקא התאימה למשימת־הפריצה: גופה
הדקיק איפשר לה לחדור למקד
מות שאחרים לא היו מסוגלים להגיע
אליהם.
נאווה היא בת לאב נגר ויש לה שני
אחרים ואחות. היא עבדה בעבר כפקידה
בחברה למנופים. כאשר נעצרה, היו
ההורים המומים. בדירתם הצנועה ברחוב
בנבנישתי בדרום תל־אביב הם
סיפרו אז בהתרגשות, כיצד באו השוטרים
לביתם ולקחו עימם את הצעירה,
בנופפם בחתיכת־חשיש, שנמצאה
בבית.
להורים המודאגים נרמז אז במיש־טרה,
שסיאם נעצרה כדי שבאמצעותה
יוכלו להגיע אל ראשי רשת מפצחי-
הכספות — עבריינים מוכרים, שנשפטו
בעיקבות פיצוחי־הכספות לעוני
שי־מאסר כבדים.
כתב״האישום שהוגש נגדה כלל
אישומים בשתי פריצות לחנויות־תכשיטים.
היא הודתה, הביעה חרטה
ובכתה כמעט בכל פעם שהובאה לבית־המישפט.
אחר־כך הסבירה את מעשיה
כתוצאה של הרפתקנות ילדותית,
וקיוותה, לדבריה, שלא תשוב עוד
לעולם לכותרות.
ואכן, היא נעלמה לזמן־מה מהכותרות.
עד השבוע שעבר, שבו הובאה
ביחד עם חמש עובדות אחרות לבית־המישפט.
דדיא
24 תושב רמת־גן, פירסם
מודעות בעיתונים, שמשכו אליו מייד

תל־אביב (ם ים ין) שבה הציעו הרפיה
הדתיים התלוננו -המי שטרה עצרה
* (למטה מ שמאל) ,שהי תה פעם פורצת
לקוחות רבים, כפי שקורה תמיד בימי
קיץ בתל״אביב.
באולם המעצרים התפתח דיון
מרתק סביב עילת־המעצר. נציג־המישטרה,
רב־סמל בכיר יעקב טל,
סיפר שהוא עצמו ניסה להכשיל את
בעל־המקום ולזכות בהרפיה, אך לא
הצליח. בעל־המכון נאחז בכך שגם
נשים יכלו לבוא למקום, ושבאחד
החדרים היו מוצבים אופני־כושר,
כהוכחה לכך שהמכון הוא מכון בריאות
ועיסוי רציני, ולא בית־בושת.
השופט יורם גלין החליט, במפתיע,
לשחרר בערבות את כל העצורים.
המכון עצמו לא נפתח מחדש, ולגברים
שבאו למקום ביום השישי והראשון
בבוקר לא נותר אלא לחפש מכוני־

הזנות היא מגע מיני בדרן־־הטבע,
שפירושו חדירה לאבר־המין הנשי
ומכאן שהרפיה, שלא קשורה לאבר־מינה
של האשה, אינה זנות. אבל בשני
פיסקי־רין מפורסמים באנגליה, שאנו
אימצנו אותם, הפסיקה היתה שגם
הרפיה היא זנות, אם היתה כוונה לפרוק
את היצר המיני של הגבר.
״גם בארץ הלכו בעיקבות פסיקה זו,
ומכאן שהרפיה לשיחרור הדחף המיני
נחשבת לזנות. לפי פסיקה זו, גם
בתולה יכולה להיות זונה, אם היא
מועסקת בהרפיה מהסוג שהוזכר.״
השאלה היא אם מעשה הרפיה
בדירה הוא זנות. השיב אז ציון. :הזנות
מותרת, אבל קיומו של בית־בושת
אסור. כששתי נשים עוסקות בזנות

סויים האפשריים לכך הוא מכוני־עיסוי.
אבל מייד אחרי שזונה מעתיקה
את לישכתה לבית, היא נעצרת בתוך
זמן קצר על־ידי המישטרה.
לובשי־המדים טוענים, שהם מתערבים
תמיד בעיקבות תלונות של אזרחים,
כפי שהיה במיקרה האחרון, שבו
נעצרה גם סיאס, ורק במיקרה שהשכנים
הם המתלוננים.
במדינה תולדות
״מאיה שקרנית!״
בעלה לשעבד של מאיה,
״גת-השוטט״ ,מסטר
על חיי-הגישיאיז שלהם,
על גירושיהם ועל אומי
אשתדלשעבר
״כשקראתי על מעלליה של מאיה
בעיתון של שבוע שעבר, החלטתי
לבוא לברר מה בדיוק היא עשתה ובמה
הסתבכה, כי הוריה בוודאי לא יספרו

היא הזמינה אותי לשיחה והציעה
שנתגרש. אמרתי שאני מסכים, בתנאי
שהיא תוותר על מזונות. עשינו הסכם
אצל עורך־דין שהיא מוותרת על
מזונות לעצמה ולילד. לא ידעתי אז
שילד לא יכול לוותר על מזונות, וכי
ההסכם הזה לא שווה. היא צחקה עליי.
בתחילת השנה היא פנתה לבית־מישפט
וביקשה מזונות עבור הילד
בסכום של 600 אלף שקל. מאז
שעזבתי את הצבא עבדתי במקומות
שונים. בסוף ניהלתי ׳את מחלקת
ההפצה והמינויים של העיתון הארץ.
אבל מובן שאני לא יכול לשלם סכום
כזה של מזונות.

תל־אביב ידועה כמוקד זנות ארצי.
מיפלג המוסר מעדיף שהעוסקות
במיקצוע העתיק ביותר בעולם תעבורנה
לבתים, ששם הפיקוח המישטרתי
עליהן ועל הלקוחות יהיה קל יותר.
זנות בבתים פירושה חיסול נגע
הסרסרות — שהיא אבי אבות הטוס־

בעל מטאו
או הכסף -או הילד!
לי את האמת,״ אמר להעולם הזה
יואל פטאו.24 ,
הוא דיבר על גרושתו, מאיה,
שגרמה בשבוע שעבר לשערוריה
מישפטית, כאשר גילה העולם הזה
שהתחזתה כבתו של שופט כדי להעיד
לטובת אנס.
יואל הוא בחור צנוע וחביב. הוא
מספר על מאיה, שהיתה אשתו, ללא
מרירות או שינאה.

סיטר יואל:

מסאז׳ אחרים, במודעות הקטנות
בעיתונים היומיים.
שאלת מעצרן של צעירות העובדות
במכונים מסוג זה, שהם מסווה
לפעולות מיניות מלאות או כמעט
מלאות, צצה ועולה בכל כמה חודשים,
כשמיפלג המוסר התל-אביבי חושף
מכון חדש. הפעם זכתה הפרשה
בפירסום רב, בגלל המעסה הראשית.
כאשר נעצרו ארבע נשים במכון
דומה בצפון תל־אביב בחודש פברואר
השנה, פנה העולם הזה למישפטן
הד״ר אברהם ציון, שעשה עבודת
דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג׳
שבאנגליה בנושא הזנות והמישפט.
ציון, עסקן ליברלים ותיק, אמר אז
(העולם הזה :)27.2.85״לדעת רבים,

בעת ובעונה אחת, ביחידת דיור אחת,
זהו בית־בושת.
״בארץ קיים מצב מישפטי בלתי־נסבל.
הזנות איננה אסורה, אך אין
לזונה כל אפשרות לעסוק במיקצועה.
ברחוב היא תיחשב כמי שעושה מעשה
מגונה, והעונש על כך הוא עד שישה
חודשי־מאסר. בדירה היא תיחשב כמי
שמחזיקה מקום לצורכי עיסוק בזנות
— ואין זה משנה אם זוהי דירתה
הפרטית — והיא צפויה למאסר עד
חמש שנים.״
ראשי ופרנסי העיר תל־אביב מתלבטים
כבר שנים, איך להתייחס
לתופעה. בעבר הציעה ועדה ציבורית
לעודד זונות לעבוד בבתים. אחד הכי־

אה, המשגשגת בעיקר בזנות־רחוב.
הפעילות בתוך הבתים גם תאפשר
להעניק את השרות החיוני הזה
בתנאים הרבה יותר נאותים, לריווחתן
של הזונות ולנוחיותס של הלקוחות
— בעוד שהיום מתבצע העניין בדרך־
כלל בתנאים מחפירים.
חודשי־הקיץ הם חודשים שבהם יש
גידול עצום בביקוש לזנות — החל
מזנות במכונית, בחוף תל־ברוך ובדרך
חיפה, ועד לשרות ללילה שלם בבתי־המלון
היקרים בעיר. מכוני־העיסוי
מציעים שרות מיני חלקי במחיר נמוך.
המחיר למגע מיני מלא הוא החל מ־50
דולר במכונית, ועד למאות דולארים
ללילה שלם במלון.

הכרתי אותה מייד אחרי שסיימה
בית־ספר תיכון. אני הייתי מש״ק־מישמעת
בשרותי הצבאי, ולמאיה
היתה חברה בבסיס שלי. כך היכרנו.
יצאנו יחד שנתיים, שנה שלמה גרנו
ביחד.
הוריה התנגדו לי מאוד. הם אמרו
שאני לא בן־אדם, מפני שאין לי
השכלה תיכונית, ואני ספר במיקצועי.
כל בני־המשפחה של מאיה הם
אקדמאים, והם רצו שגם היא תתחתן
עם אדם משכיל. מאחר שהם כל־כך
התנגדו, היינו בטוחים שהם לא יבואו
בכלל לחתונה.
את החתונה ערכנו במימון הוריי,
ויום לפני החתונה התקשרו הוריה של
מאיה ואמרו שהם יבואו .,יחד עם שני
דודים שלה.
״צחקה עליי.״ ההורים של מאיה
באמת סבלו ממנה הרבה. אני לא הייתי
מתחתן עם מאיה, לולא איימה שתת־אבד.
הלב שלי, כנראה, יותר מדי רך.
האמנתי לאיומים שלה. אבל אני יודע
שהיא שקרנית מלידה. היא צחקה
עליי ועל ההורים שלה.
אני הייתי עוד בשרות־חובה, וגרנו
בהתחלה בדירה שכורה, אחר כך גרנו
אצל הקרובים שלה, שהיו בחרל,
ובסוף גרנו אצל הוריי.
כאשר נולד הילד שלנו, הציעו
הוריה שנעבור לגור אצלם, וכך נחסוך
כסף. מכיוון שעדיין שירתתי בצבא,
הסכמתי, אבל זו היתה טעות. מייד
הסתכסכתי עם הוריה.
אמרתי למאיה :״או שנעזוב את
הורייך, או שאעזוב אותך!״ מאיה הסכימה
שאני אעזוב בינתיים לשלושה
חודשים, אחסוך כסף, ואז נחזור לחיות
יחד.
מה שקרה היה, שאחרי חודשיים

היא היתה באה אליי לעיתון
ומבקשת כסף בכל פעם. אמרתי לה
שאין כסף. אז היא אמרה לי :״אם אין
כסף, אין ילד.״ ולא נתנה לי לראות את
הילד.
פניתי לבית־הדין הרבני והשגתי צו
שאני יכול לראות את הילד בביתה של
מאיה. בסוף גם הגענו להסכם שאני
משלם לילד 100 אלף שקל לחודש,
צמוד למדד.
מאיה היא בחורה לא־אחראית, והיא
לא טיפלה בתינוק בכלל. כשגרנו יחד,
אני הייתי מטפל בו, וכעת אמא שלה
עושה את זה. היא בכלל מספרת
סיפורים. היא אמרה להעולם־הזה כי
נסעה ללמוד רפואה באיטליה כשהיתה
בהריון. זה פשוט לא נכון. היא גם לא
למרה באוניברסיטה, היא למדה באיי־בי־אם.
העניין
הזה שהיא בת של שופט —
זה לא דבר חדש אצלה. כבר בתעודת־הנישואין
שלנו כתוב שמיקצועו של
אביה הוא שופט. אני לא יודע מה אביה
עשה ברוסיה, בארץ הוא מבקר במיש־רד־הביטחון.
לקבל
אחריות. כל הסיפור על
ההיכרות שלה עם מישפחת ארגוב
חדש בשבילי. אני לא ידעתי על כך
מאומה. היא מספרת שהכירה אותם
מגיל ,14 אז אני לא מבין מדוע אני לא
שמעתי על כך מעולם.
אני רוצה לדעת מה יהיה איתה. אם
היא תעמוד לדין וימצאו שהיא לא
שפויה, או אם היא תיכנס לכלא, אז זה
טוב בשבילי, כי אני נורא רוצה לקבל
את הילד שלי.
עד כאן סיפורו של יואל.
כתבת העולם הזה הסבירה ליואל
כי התרשמה שמאיה היא צעירה חסרת־ביטחון
ונפחדת, שהיתה כלי־מישחק
בידי אחרים. היא הסבירה לו שאם
ייקח ממנה את הילד, זה עלול לנתק
את הקשר היחיד שלה עם המציאות.
הוא עמד והירהר כמה דקות .״את
יודעת,״ אמר ,״אני חושב על דבר אחר.
אני אסע עכשיו אליה ואציע לה שאני
שוב אקבל אחריות עליה. אני מרחם
על הוריה ועל הילד שלנו. במשך
השנים שעברו אני התבגרתי מאוד,
ואני חושב שאני יכול לעזור למאיה
כעת.״ בתיקווה זו הלך יואל לדרכו.

שידור
צל״ש
1שוב גרם לסערה
• לשימעון שיסד, הכתב המדיני של
קול ישראל, שהצליח שוב להביא סקופ חשוב
וגרם לסערה בארץ ובעולם. שיפר ידוע כמביא
סקופים, והוא אף נקרא בשם החיבה ״שימעון
סקופ״ .השבוע חשף את דבר הפגישה שהיתה בין
שגריר ישראל בצרפת לבין שגריר ברית־המועצות
בארץ זו ואת תוכנה, וגרם לגלים
בינלאומיים. לאיש שהדליף לו את הידיעה מגיע
משהו אחר (ראה עמוד .)6

מאחורי המירקע
המילחמה ער שילח נמשכת
השבוע הגישו 10 מחברי מליאת רשות־השידור
ערר ליצחק נבון, שר־החינוך והשר
הממונה על רשות־השידור. הערר הוא על
החלטת המליאה, שלא לאפשר את מועמדותו
של דן שילון במיכרז לתפקיד מנהל״הטלוויזיה,
בגלל חוסר בתעודה אקדמית רישמית.
העשרה טענו במיכתבם לשר, כי החלטת
המליאה פסלה באופן בלתי־חוקי החלטה קודמת
של המליאה, שהתקבלה אחרי שני דיונים ארוכים,
שלפיה נסיון יכול לשמש תחליף לתעודה
אקדמית רישמית. הם טוענים כי ההחלטה המבטלת
התקבלה בעת דיון על משא״ומתן המתקיים
בין רשות-השידור ואגודת־העיתונאים בנושא
מיכרזים על מישרות בכירות ברשות, וכי נושא
התעודה לא היה כלל על סדר־יומה של המליאה.
לפי סעיף 12 לחוק רשות־השידור יכול שר־החינוך
לעשות כמה דברים — הוא יכול לדחות
את הערר, הוא יכול להחזיר אותו למליאה
ולהמליץ לפניה לדון שוב בנושא זה, והוא יכול
להעביר את הנושא לדיון בממשלה.
העשרה מבקשים מן השר להעביר את הנושא
לממשלה ובינתיים, כך נאמר בהקדמה לערר, הם
מבקשים שהשר יורה למליאה שלא לעשות שום
צעד הקשור בהחלטה הבלתי״חוקית שהתקבלה.
ייתכן מאוד אם יועבר הנושא לדיון בממשלה,
היא תדון ותקבע גם בנושאים אחרים הקשורים

מילחמת־מנע
יעקב אגמון, עורך ומגיש המישרר השבועי
שאלות אישיות בגלי־צה״ל. מכחיש כי התוכנית
עם דויד מנע, חבר מליאת רשות־השידור,
נדחתה לשידור בגלל התבטאויות חריפות של
מנע נגד עוזי ברעם, מזכ״ל מיפלגת״העבודה:
״אם משהו הפריע לי בתוכנית שלו,״ אמר אגמון,
.זה שהוא היה רכרוכי מדי, חלבי מדי ולא

ברשות״השידור, והמעוררים סערות ציבוריות
בתקופה האחרונה.

פיילוט לא לשידור
השבוע צפו כמה בכירים בטלוויזיה בתוכנית־האירוח
החדשה, שאותה יגיש שימעון טסלר,
איש מחלקת־החדשות. התוכנית נמצאת בינתיים
בשלב שנקרא בשפה המיקצועית ״פיילוט״ ,והוא
מעין תוכנית־דמה, שנועדה לבדוק את האופי של
המישדר, את מיקום המנחים, את התפאורה ואת
ההפקה.
יוסף בראל, המנהל הממונה של הטלוויזיה,
מתכוון לאשר את התוכנית לשידור באחד
השבועות הקרובים. היא מיועדת לשידור בליל־שבת,
ובה יארח טסלר כתבים שונים של
מחלקת־החדשות, כשכל כתב יביא לאולפן
מרואיין שלו ויראיין אותו.
יריבי בראל טוענים שתוכנית זו באה לאפשר
שוחד״מסך ביד רחבה — הן לעיתונאים
שמבקשים לרסוש־את חסדיהם, הן לאורחיהם של
אלה (ראה הנדון).
התוכנית כלולה בלוודהמישררים החדש
שהציג בראל למליאת הרשות. לוח־המישדרים
אושר על־ידי המליאה, אך האישור מותנה
בבדיקת ועדה של חמישה איש — מנכ׳ל
הרשות, איש הכספים של הרשות, חבר ועד־מנהל
אחד ושני חברי מליאה. ועדה זו טרם התכנסה
לדון בלוח־המישדרים, ובינתיים עוסקים בטלוויזיה
בתוכניות החדשות ומתכוונים להעלות
אותן על המירקע, גם אם לא תהיה בדיקה.

במקום ערוץ שני
הד״ר ישראל פלג, חבר הוועד״המנהל של
רשות־השידור, עושה נפשות לרעיון חדש שלו
היכול, לדבריו, לעקוף את המבוך שנקלעו אליו
בעיקבות הדיונים הארוכים על כינון הערוץ
השני. הנושא אינו מתקדם בגלל מחלוקת בין
יצחק נבון, שר-החינוך לבין א מנון רובינשטיין,
שר־התיקשורת. שתי פגישות שנערכו
בלישכת ראש־הממשלה לא מסמנות פיתרון
קרוב.
פלג מציע לאמץ שיטה הקיימת בכמה
מדינות בעולם של טלוויזיה בתשלום. לפי שיטה
זו תקבל חברה פרטית זיכיון לשדר. השידור
מועבר באופן מוצפן (או מעורבל, בעגה
המודיעינית) ,לכל מנוי יש מפענח בביתו, ורק
כך הוא יכול לקלוט את השידורים. התשלום
יכול להיעשות בשתי דרכים: תשלום חודשי
עבור מכשיר הפיענוח, או תשלום בעזרת מונה.
השידורים נעשים במיקרו־גל, וחוסכים בניית
תשתית טכנולוגית והצכת משדרים גדולים.
השיטה יכולה לחסוך גם את שינוי החוק, משום
שאלה שידורים כמו השידורים של מכשירי
המוטורולה, המועברים בגל מיוחד.
בינתיים זוכה הצעתו של פלג בתגובות
חיוביות, וייתכן שתעזור לפתור את התיסבוכת
החוקית והבינמישרדית.
פלג גם מצא שם עברי לשיטה: טייבת —
טלוויזיה בתשלום. השם עדיין לא קיבל את
אישור האקדמיה ללשון העברית.

בתוככי הרשות
לא יודח
בניגוד לשמועות עקשניות, שניסו להפיץ
אנשים שונים בהנהלת רשות־השידור, ביחס

הפחשקודי של זיקני
אנטי־ציון
איני יודע מדוע אהוד יערי השפיל את עצמו
והסכים להנחות ״דיון״ עלוב זה.
יערי הוא עיתונאי רציני. הוא השתתף בכתיבת
ספר חשוב על מילחמת־הלבנון. יש לו שם
שכדאי לו לשמור עליו.
האם היה כדאי לו לבזבז את כל זה בשני
ערבים? האם יש איזו משכורת שהיא השווה את

אני מתכוון, כמובן, לתוכנית בת־שני־הערבים
על הטרור, שהיתה כולה בזיון ועלבון לאינטליגנציה
של הצופה.
במרכזה של התוכנית עמד סרט־תעמולה,
שהיה מתאים ברמתו לטלוויזיה הסובייטית. היה
זה סרט־תעמולה ישראלי מוסווה, שנתפר בחוטים
גסים ביותר, ושהשתמש בטכניקה הפשוטה
של שטיפת־מוח, הצירוף טרור־אש״ף אש״ף־
טרור חזר בו פעמים אין־ספור, עד שהשתרש
בתת־ההכרה של הצופה, כשהוא מחובר לסימלי־שינאה
אחרים.
עיקרו של הסרט: כל מי שמתנגד לארצות־הברית
ולישראל הוא טרוריסט, כל מי שמתנגד
לברית־המועצות ולמועמר קד׳אפי הוא לוחם־
שיחרור. קיימת רשת בינלאומית נתעבת, המנוהלת
על־ידי מוסקווה ואש״ף, וקיים מנגנון נגדי
מפואר ועטור״תהילה, ובראשו ארצות־הברית,
גרמניה המערבית וישראל.
במפת מיבצעי־התהילה של ישראל נגד טרור
הבינלאומי מופיעה בסרט גם פעולת־לילהאמר.
לא נאמר, כמובן, ששם נרצח מלצר מיסכן,
שנחשב בטעות לטרוריסט מסוכן.
סביב סרט זה ״התווכחו״ שלושה. זה מכבר לא
ראיתי שלישיה כזאת.
האיש המרכזי היה בנימין נתניהו. התביישתי
להיווכח שזהו ראש המישלחת שלי באדם, חלון־
הראווה של ישראל לעולם הרחב. כי תפיסותיו
של נתניהו זה גובלות בדביליות פוליטית, והן
מתאימות לרמה של ילד בכיתה ג׳.
איך הגיע אדם פרימיטיבי כזה לתפקיד שבו
הוא אמור לייצג אותי בעיני 150 אומות? הוא
רוויזיוניסט אמריקאי, ידיד אישי של משה ארנס
(שגם הוא רחוק מלהיות ענק אינטלקטואלי)
ואחיו של חלל אנטבה. מה צריך יותר כדי
לעשות קריירה במישרד־החוץ של יצחק שמיר?
אולם נתניהו הוא גאון לעומת פרופסור אחד
בשם אלכסנדר ,״מומחה לטרור״ .איני יודע מניין
גירדו אותו. במשך שעתיים של דיון לא שמעתי
מפיו אף מלה אחת שלא היתה טיפשות מוחלטת.
וטיפשות נשארת טיפשות גם כשהיא נאמרת
במיבטא רוסי.
בין שניים אלה ישב הד״ר אריאל מררי,
שנראה כאדם אינטליגנטי, ושהשמיע פה ושם
הסתייגות רפה מדיברי־השטות של עמיתיו.
אולם בעיקרו של דבר הזדהה עם קו שטיפת-
המוח (״טרור־אש״ף״ —אש״ף־טרור״ו. יתכן
שהוא צריך לרצות מישהו, המממן את המכון שבו
:הוא מועסק. ראיתי את שמו גם בין יועצי הסרט
המטופש. סיבה דומה?
לגופו של דבר, לא עוררה התוכנית אף שאלה
רצינית אחת. וממילא לא השיב עליה. מהו

מרואיין מנע
רכרוכי חלבי, ולא־תוקפני
זוקפני מבחינה פוליטית, ולא עלה על דעתנו
לפסול את הראיון מהסיבות שהוא ציין אותן״.
׳:דיברי אגמון, התוכנית שלו היא אישית ואינה
:וגעת, כדרדכלל, לנושאים אקטואליים, לכן
דא מוקלטת זמן רב לפני שידורה ברדיו.
אגמון ריאיין השבוע את שר״הביטחון
1:שעבר. משה ארנס. ארנס אמר שלדעתו צריכה
:ממשלה לצמצם את מעורבותה בחברות
:ממשלתיות. אגמון שאל אם הוא היה מוכר את
׳וקם לחברה פרטית, ארנס השיב בחיוב. אגמון
באל אם היה מוכר גם את גלי־צה־ל, וגם על
צאלה זו השיב ארנס :״בהחלט כן.״ ארנס הוסיף
אמר שחשב כך גם כאשר היה שר״הביטחון,
:שהתחנה הצבאית היתה בחסות מישרדו,

שרים נכון(מימין) ורובינשטיין(משמאל)
טלוויזיה בתשלום!

מנחה יערי בושה ההבדל בין טרוריסטים פרו־סובייטים באל־סלוודור,
ובין לוחמי־שיחרור פרו־אמריקאיים
באפגאניסתאן? האם אצ״ל של דויד רזיאל,
שהטמין פצצות בשוקים ערביים והרג עשרות
נשים וילדים, היה אירגון־שיחרור או אירגון־
טרור? האם התכוון נתניהו החכם לומר כי
הטרוריסטים הפלסטיניים אינם בסדר כשהם
הורגים נשים וילדים, אבל הם בסדר גמור כשהם
הורגים חייל־טרמפיסט? (כך הבנתי מדבריו).
האם התמיכה הישראלית המאסיווית במישטר־הרצח
של אנסטאזיו סומוזה בניקראגווה היתה
בסדר, בעוד שתמיכת הערבים במישטר
הסנדיניסטי השמאלי, שבא במקומו, הוא מעשה
טרוריסטי? האם הטרוריסטים שהשיגו את
עצמאות אלג׳יריה פסולים, ואילו הטרוריסטים
שהשיגו את עצמאות קניה כשרים? מה ההבדל
בין איש הקג״ב, המממן את הטרוריסטים הלוחמים
להשגת עצמאות נאמיביה מידי המישטר
הנאצי של דרום־אפריקה (ידידינו) ,ובין איש
הסי־איי־אי, הממן את הטרוריסטים הלוחמים
בממשלת אנגולה?
האם באמת אפשר להשוות את הטרוריסטים
הבאסקיים, שלחמו לחרות עמם(ושרובם הפסיקו
את המאבק האלים ברגע שהשיגו אוטונומיה
סבירה) עם הקבוצות המטורפות של באדר־מיינ־הוף
בגרמניה והבריגדות האדומות שבאיטליה?
מהו ההבדל בין ״הנוקמים״ היהודיים, שהרגו
נאצים בשלהי מילחמת־העולם (ולא פעם טעו
בכתובת) ,ובין הטרוריסטים הארמניים, המבקשים
לנקום בתורכים את שואת עמם?
כל אלה שאלות מעניינות. אולי הן מעבר
ליכולת האינטלקטואלית של שגרירנו באו״ם,
אבל אהוד יערי בוודאי מסוגל לנסח אותן.
יערי הבין היטב שתוכנית זו באה לטרפד את
רעיון ההידברות בין מדינת־ישראל ואש״ף, לשם
השגת הסדר־שלום, רעיון שרבים באירופה
ובארצות־הברית דוגלים בו עכשיו. האם טרוריסט
בלתי־נראה הצמיד אקדח לרקתו, והכריח
אותו להשתתף במזימה זו? אורי א מרי
להדחתו של אורי סדרת, מנכ״ל הרשות —
הוא לא יודח.
בחודשים האחרונים גברו ההתלחשויות
והפירסומים על כך שראשי הליכוד אינם מרוצים
מתיפקודו של המנכ״ל, איש מיפלגתם, ושהם
שוקלים להדיח אותו. טענו שיש מגעים
קדחתניים בין אנשי־ליכוד בכירים לבין אנשי־מערך,
בכירים לא פחות, בקשר לעיסקת־חבילה,
שלפיה יוכל הליכוד להחליף את פורת באיש
אחר משלו, ותמורת זאת ״יתן״ הליכוד למערך
לבחור איש משלו למישרת מנהל־הטלוויזיה.
במיסגרת זו טענו אנשים שונים באוזני בכירי
הליכוד כי פורת חצה את הקווים ונעשה איש־שמאל,
כי הפך לאש״פיסט, ועוד כהנה וכהנה.
חלק מחברי מליאת רשות־השידור ניסו
לאסוף 21 חתימות, שבעזרתן אפשר יהיה להביע
אי-אימון במנכ״ל, אך כל זה לא עזר. בכירי־הליכוד
החליטו שפורת יישאר בתפקידו.
בפגישה שהתקיימה בין יצחק נבון לדיני
מילוא הודיע סגן שר־החוץ ששרי־הליכוד
החליטו להשאיר את פורת, ולתת למערך להציע
מועמד משלו לניהול הטלוויזיה.
מתנגדי פורת אומרים שהוא התייצב אצל
יצחק שמיר והבטיח לו להיות בסדר ולחזור
לחיק הליכוד. תומכיו,יכולים שוב להרים את
הראש בגאווה.
ענתסדמס טי

משברון בקגייו בסיכומו של שבוע, שבו אמר שר־האוצר
יצחק מודעי כמה פעמים דבר והיפוכו, ולמעשה
חזר לימיו הטובים, ההצעה היחידה שניתן
להציע למשקיעים היא: הכי קצר, הכי בטוח!
עידן כזה של אי־ודאות מוניטרית אינו זכור
כבר זה זמן רב במשק, בנקאי שאי־אפשר לזלזל
במוניטין שלו, כמו גיורא (״ג׳ורי״) גזית,
מנכ״לבנק הפועלים, אמר השבוע בעדות בבית־

מישפט שהמצב כיום מזכיר לו את המצב ערב
התמוטטות המניות הבנקאיות.
״הכי קצר, והכי בטוח פירושו של דבר
שוב השקעות מחושבות, קיצרות־מועד, בתוכניות
האטרקטיביות תפ״ס ופק״ם. הן עדיין
הטובות ביותר.
״הכי קצר, הכי בטוח פירושו ששומר
נפשו ירחק מהבורסה לכמה ימים. דבריו של שר־האוצר
עשויים להיות מלווים במעשים העלולים
לפגוע במפתיע גם בבורסה. כדאי להיזהר. ולמי
שמתעקש שיבחן את מעשיו בשבע עיניים,
לפחות פעמיים ביום.
אגב בורסה — כדאי לשים לב לבנקאיות.
בהיותן איגרות־חוב, הרי כשיש היצע, התשואה
עולה. ייתכן שביחידת-זמן מסויימת כדאי לשים
יד עליהן, אבל לזמן קצר מאוד, כי אם מחירן
יעלה, התשואה לפידיון תרד.
ועוד הערה, למי שמתרגשים עדיין מדיברי
שר־האוצר בעניין עונשם של מי שייצאו מתוכניות
פת״ם. מודעי איים שמי שמשך את כספו

מפת״ם לא יוכל לשוב לשם לעולם, ולא ייהנה
מפירות פיחות — יהיה מתי שיהיה. ויש האומרים:
מהר יותר מכפי שמודעי עצמו מאמין
שיהיה.
ראשית, גם מי שמחזיק דולארים שחורים,
נהנה מפירות הפיחות.
שנית, לא לנצח יהיה הפת״ם חד־סיטרי,
וליוצאים לא תינתן זכות חזרה. ממש בימים אלה
מדברים באוצר על תוכניודהפקדה דולרית
נושאת־ריבית, שתאפשר לרבים להלבין את
הדולארים הירוקים־השחורים שלהם. פירושו של
דבר, ששוברי תוכניות פת״ם לא היו כל־כך
טיפשים, כפי שמנסה השר לתארם.
והערה אחרונה, למי שבכל זאת מאמין
בבורסה ובמניות ספקולטיביות כמו נפט, למשל,
בארץ שבה אין מוצאים בכלל נפט: ועדת־הכלכלה
של הכנסת התלבשה על המניות האלה.
צפויים כמה גילויים, דווקא בימי פגרת־הכנסת,
העלולים להביא להתרסקות כמה מניות ספקולטיביות.
ראו הוזהרתם!

כאילו לא חסרות צרות לראש עיריית רמת־גן
אורי עמית, שמו הגיע באחרונה לשולחנו של
מבקר־המדינה יצחק טוניק. בעיקבות תלונה
שהוגשה על־ידי מנחס גילעד, חבר מועצת
העיריה מטעם הליברלים ויושב־ראש ועדת־הביקורת
העירונית.
הסיבה: גמר החשבון בין העיריה ובין חברת
קנית של המיליונר היהודי מקנדה דויד
עזריאלי, שבנתה והמפעילה את קניון אילוץ,
מרכז הקניות הענק שליד איצטדיון רמת־גן,
שנפתח בתחילת החודש.
כתוצאה מהסכם מסובך, שנחתם עוד בימי
כהונתו של ראש־העיריה הקודם, הד״ר ישראל
פלד, איש הליכוד, נוצרה אי־הסכמה בין הצדדים
סביב השאלה מי ישקיע עבור הפיתוח ועבור
שיפוץ איצטדיון רמת־גן. נשאל גם מה יהיה גובה
ההכנסה של העיריה כתוצאה משינוי תוכנית
המיתאר לייעוד ההרקע. העלויות של דבורת־

וחירות! אוקטובר השחור ננתח!
מנכ״ל גזית
ערב מפולת
האחרות האישית

שר שמאי ודנו

הטלוויזיה המעוקלת בביתו של צבי רנר,
גיזבר המיפלגה הליברלית, הבהירה לו ולעמיתו
מחרות, ח״ב יעקב שמאי, שהם נתונים בצרה
גדולה — הראשון כראש סיעת איגוד העובדים
הליברליים, והשני כראש סיעת תכלת לבן,
שתיהן בהסתדרות.
על גבם נושאים השניים חובות בסדר״גודל
של מאות־אלפי דולארים ממערכת הבחירות
האחרונה של הליכוד בהסתדרות. הסכום המ־דוייק
עדיין לא ידוע, כי בכל יום מגיעות תביעות
חדשות. הליכוד הוציא הרבה יותר מכפי שהיה לו
בקופתו, ועתה נדרשים השניים להחזיר כל גרוש.
החוזים עם בעלי החובות נערכו מטעם ראשי
הליכוד בהסתדרות, רנר ושמאי, ולא מטעם תכלת
לבן ואיגוד העובדים הליברליים, שהם,
אגב, גופים מישפטיים לכל דבר. התובעים התחכמו
והתחילו לתבוע אותם אישית.
כדי להיחלץ, זמנית, מהצרה, לווה שמאי לא
מכבר מאחד הבנקים סכום של עשרות אלפי
דולארים, לשם תשלום למפרסם גדול, שפירסם
את תמונותיו בחודשים אפריל־מאי האחרונים.
ואילו רנר מסרב לפתוח את הקופה שלו, והוא
מסרב עוד יותר לשלם חצי מההוצאות. הוא מוכן
לשלם רק שליש. והוא טוען שבשיחות־האיחוד
בין חרות והליברלים דובר על כך שלליברלים
מובטח שליש במרכז החדש, ולכן הוא צריך
לשלם על־פי אותו היחס.
על הפרק גם עומדת הלוואה שלקח הליכוד
מהוועד־הפועל, ובין רנר ושמאי יש ויכוח מי
יחזיר וכמה.
שמאי עדיין אינו תופס לאיזו צרה נקלע.
בקרוב ייאלץ לרדת על בירכיו ולבקש עזרה
מכמה בעלי־הון במצודה — עזרה שתעלה לו
בחרות הפוליטית המעטה שעוד נותרה לו, בין
דויד לוי ואריאל שרון. הוא חושש להמשיך
וללוות כספים בבנקים, בריבית דולארית.

עוד לא עבר חורש אחד משלושת חודשי תוכנית־החירום הכלכלית וכבר נשאלת השאלה, הן
באוצר והן במישרד ראש־הממשלה, איך ייצא המשק מסנה בחודש אוקטובר.
לאטילאט חודרת לתודעתם של יצחק מידעי ושאר המומחים הידיעה שמדד חודש ספטמבר,
שיפורסם באמצע חודש אוקטובר, לא יהיה בן שלושה־ארבעה אחוזים. וזה שיבוא אחריו — גם הוא
לא יתקרב לגובה שכזה.
חברו לכך כמה גורמים, שיתאחרו בחודש הקריטי.
• הכחותיו הבלתי־זהירות של שר־האוצר, השבוע, יגרמו שוב ליציאת כסף מהפת״ם בפרט,
ומהמערכת הבנקאית בכלל. תהליך זה של הוצאת כספים, ביחד עם כל מה שהוצא מאז תחילת החודש.
יביא לרכישה מאסיבית הן של מוצרי מותרות והז של אלקטרוניקה. פירוש הדבר: האצת האינפלציה.
• חודש ספטמבר הוא חודש החגים, למרות שערב ראש־השנה יחול רק ביום פירסום מדד חודש
אוגוסט. מתנות־שי לעובדים וקניית מתנות כפי שנהוג בכל שנה, יגרמו אף הם להאצת האינפלציה.
שתשפיע על מדר ספטמבר באחוזים די גדולים. כרגע מנסים לבורר נתון זה ולחשב את השפעתו על
המדד הקריטי, בהתחשב בנתוני שחיקת שכרם של השכירים.
• והעיקר — בתחילת חודש אוקטובר אמורה הממשלה לשלם לקשישים, שהחזיקו במניות
בנקאיות שבהסדר. סכום המתקרב ל־ 700 מיליון דולר. כאשר נחתם בזמנו, ב־ ,1983 הסדר המניות
האלה, ניתנה לקשישים האפשרות לפדות את המניות כבר אחרי שנתיים. המניות הפכו למעשה
לאיגרות־חוב ממשלתיות, וגם אם תיפדינה כולן, הן לא ישפיעו — למרבה הפלא — על המערכת
הבנקאית. אגב, זוהי הוכחה נוספת לכך שההסדר היה רע, ולא העניש כלל את מי שהיה אשם במפולת.
האוצר כבר מתלבט, בקול רם, אילו דרכים לנקוט בדי למנוע את יציאת הכסף הנפדה החוצה. עריץ
לא נקבעו פרטי ההסדר ושערי־הריבית — צמוד לדולר או למדד שיהיו די אטרקטיביים כדי להביא
לסגירת המניות־שבהסדר לפרק־זמן נוסף — באותה מיסגרת, או במיסגרת חלופית חדשה.
כמישרד־האוצר מודעים לכך שגם הקשישים מאזינים לרדיו וצופים בטלוויזיה, וגם הם מבולבלים
לחלוטין מהתנהגותו של שר־האוצר. למרות שהתוכנית נותנת להם תשואה גבוהה, קיים חשש רציני
שחלק גחל מהכסף ייצא החוצה, ושהוא יופנה כמובן לרכישת מוצרי־מותרות או מטבע־זר בשוק
השחור.
כך שמי שחושב שהצרות הכרוכות בתוכנית ייסתיימו בקרוב, טועה טעות מרה. בתום שלושת
חודשי הפעלתה יתחילו צרות חדשות.

שלט החברה בכניסה לפרוייקט
סיכסוך כספי
התשתית הגיעו ל־ 2.6מיליון דולר. בינתיים
החלה חברת קנית בעבודות־הפיתוח.
בהגיע יום ההתחשבנות הוקמה ועדה עירונית
גדולה שמצאה, על־פי החשבוניות שהגישה
קנית לעיריה, שהעיריה חייבת לקניון איילון
סכום של 467,377 אלף דולר בלבד. כך עולה
ממיסמר חסוי, שהגיע לידי העולם הזה.
בפגישה המכרעת, שהתקיימה בנוכחות עמית
עם אנשי החברה, בראשות שר־שלוס שירן,
נציגו של עזריאלי בארץ, נולדה פשרה חדשה.
קנית ביקשה סכום גדול העולה על 1.7מיליון
דולר. העיריה הסכימה, במפתיע, לתת סכום של
1.1מיליון דולר.
מועצת־העירייה אישרה את הפשרה. האופוזיציה
זעמה וטענה שלמעשה מגיע מהחברה סכום
של 1.7מיליון דולר, הכולל תביעות שלא הוגשו
נגדה. לדבריה ויתרה העיריה שלא כדין על מס־
;השבחה, ולא העבירה את הדיון לבורר מוסכם.
אם אכן יתרחש מהלך מפתיע זה, הרי שפרשת
ההסדר עמית־שירן תגיע, בסופו של דבר,
למקומה הטיבעי: בוררות מוסכמת.

ששזם עסקים פלאגוו
שעח העו״ן
ב ...נידיזו־ק למכירה
איש־עסקים ישראלי, שבא השבוע לביקור
מולדת מניו־יורק, מציע לשים לב למעשיהם
ולהצלחותיהם העיסקיות של כמה ישראלים שם,
חלקם מוכרים, שעוד נשמע עליהם, ובגדול.
אומנם, חברודהבת האמריקאית של סולל
בונה, חברת ריינולדס, הפסידה בניו־יורק, אבל
לעומת זאת עושים שם חיל בבנייה, למגורים
ולמישרדים, הקבלן פינחס (״פיני״) אשוח,
בעליה־לשעבר של חברת חיצוב בארץ, איתן
ארזי, והקבלן המעדיף שלא להיחקר בארץ על
הברחות מט״ח לחדל, נחום קלקא, וכמובן
מרדכי אלינסון, איש סולל בונה לשעבר,
ושותפו משה כהן, וכמובן זכריה דרוקר,
שמוקד־הבניה שלו הוא דווקא בטקסס, אך גם
הוא פוזל לניו־יורק.
שם חדש אחר, העולה בקרב הקהילה
הישראלית בניו־יורק הוא משה כסמן, רואה-

איש־העסקים מסביון, שמואל כלאטו־שרון,
נזקק בימים אלה שוב לכסף. במזומן.
לצורך כך הוא מבקש למכור, במחירים גבוהים,
חפצים שונים שיש לו בביתו או ברשותו, ושלא
עוקלו בעבר על־ידי בית־מישפט. נראה שהוא
זקוק לכסף לביצוע עיסקה גדולה, בסדר־גורל
של מאות אלפי דולארים.
אגב: חברת די־זנגוף סנטר, שפלאטו שותף
בה, מחפשת משקיע או משקיעים נוספים,
שיעזרו לה להרים את שני מיגדלי־המישרדים
מול מיגדל־הדירות בדיזנגוף סנטר, מעל לבתי־הקולנוע
לב 1ולב .2
חשבון שעזב את ישראל לטובת רשת־חנויות
מינימרקט, שהתחיל לבלוט בעיסקי ייבוא של
כלי־בית לארצות־הברית.

של הבנקאים

ביום החמישי הבא, ה־ 1באוגוסט, תחול שעת־השי״ן
של הצמרת הכלכלית והבנקאית בארץ.
בימים אלה טרודים ועסוקים כל מוזהרי
ועדת־החקירה הממלכתית לעניין מניות הבנקים
באיסוף אחרון של רשימת העדים שהם מבקשים
להביא ולחקור. הרשימות חייבות להימסר לידי
היושב־ראש, הד״ר משה בייסקי, עד לאחד
בחודש אוגוסט.
מסיבה זו נתונים כמה בנקאים השבוע בלחץ
גדול, וכך גם כמה פוליטיקאים ובנקאים־בדימוס.
פגישות לא חשובות, שנקבעו לשבוע זה, נדחו
עד לתחילת החודש הבא.
לכולם ברור שרשימה בלתי־מלאה תהיה
בעוכריהם בשלב הבא של דיוני הוועדה.

— — בי־עיו; עיטדי; יי

עבודה
ושוב בעניין טבריה. מארגני הפסטיבל מאוד
רצו שיכתבו בעיתונים מה הולך לקרות שם וככה ,
יבואו לטבריה גם אנשים ממקומות אחרים. מה
עושים כשרוצים סיקור בעיתונים? מזמינים
עיתונאי של צהרון ידוע, שבדרך־כלל כותב
על בידור ותרבות, משכנים אותו במלון גלי
כנרת, מטפלים בו יומיים, מפנקים אותו, מראים
לו את ניפלאות טבריה, ומקווים שלמחרת יהיה
העיתון שלו מלא בכתבות, .

על פסטיבל־טבריה שמעתם? בקושי. הכותרת
היחידה שהפסטיבל הזה קיבל היתה בקשר
להזמנת שיר מיוחד, לכבוד האירוע, מידי ראש־הממשלה
שימעון סרס, שהתפרסם לראשונה
כמשורר כשכתב את שיבחי קליה.
לפסטיבל טבריה הוזמנו המוני זמרים ונגנים
ורקדנים, וכל שאר האמנותיים החיים מפסטיבל
לפסטיבל. והרבר היחידי שהיה חסר לעניין זה
יחסי־ציבור. אבל טבריה זה רחוק, ועיתונאים לא
אוהבים לנסוע דחוק כדי לעשות כתבות. כל זה
עד שנודע לאיזה עיתונאי ששימעון פרס כותב
שיר מיוחד לפסטיבל. הידיעה הזאת הופיעה בכל
העתונים. ובמעריב היא אף היתה גדולה מאוד.
ובעמוד הראשון.
אחר־כך הגיע היום המקווה. וכולם הגיעו
לפסטיבל וכולם חיכו לבואו של ראש־הממשלה,
שימעון פרס, וגם כולם חיכו לשמוע את השיר
המיווזר שירמה ארזי היתה אמורה לשיר אותו.
שימעון פרס הגיע. מעד על הבימה והוחזק על־ידי
ראש־העיריה יגאל ביבי. המוזמנים הגיעו,
המופיעים הגיעו, פרנסי־טבריה הגיעו רק השיר
המפורסם לא הגיע.
מישהו ניגש בשקט־בשקט לראש־הממשלה
ושאל אותו מה תוכן השיר שהוא כתב. שימעון

העיתונאי נסע.הביתה. עברו כמה ימיג! ,ובכל
יום רצים מארגני פסטיבל־טבריה לקיוסק כדי :
לקנות גליון ולראות מה הוא כתב. עוד יום ועוד
יום, ושום דבר אין בעיתון. בסוף הרימו טלפון אל
בתל־אביב ושאלו אותו מה קורה, למה 1 העיתונאי דוע
דומי מילה.
הוא לא כותב

יגאל ביבי(עם כיפה) עוזר לשימעון פרס לעלות על הבמה
רונלד רגן ירקוד ב ריי ק־דאנ ס

פרס הסתכל בו כמו על משוגע, ושאל. איזה
שיר?״
מה אגיד לכם, כל הכבוד לאנשי יחסי־הציבור
של פסטיבל טבריה. גימיק לא רע להפיץ שמועה

ששימעון פרס יכתוב שיר. אס פעם תשמעו
שלפסטיבל עכו מגיע רונלז* רגן כדי לרקור
ברייק־דאנס, אל תאמינו. אפשר לסדר את העם
רק פעם אחת.

ה ח סכני ם
אני מאוד אוהבת אנשים החיים לפי הכלל
״נאה דורש, נאה מקיים״ .הנה, למשל, הפרופסור
מיכאל ברונו, שהחליט לעשות לנו מהפך
כלכלי. הפרופסור ברונו הוא איש אחראי, והוא
לא היה עושה לנו משהו שהוא לא ניסה קודם.

העיתונאי הסביר.להם שזה לא שום דבר אישי
נגדם, להיפך, זה משהו אישי מאוד נגד עצמו.
העיתונאי ואשתו מסוכסכים בזמן האחרון, ולכן
הגברת שהוא היה איתה בטבריה היתה גברת
אחרת. עכשיו פיתאום העיתונאי שם לב שאם
הוא ידווח על טבריה, תבין מזה אשתו שהוא היה
בטבריה, ומייד היא גם תלך לברר עם מי הוא היה
שם. פסטיבל או לא פסטיבל, צרות הוא לא צריך.

לכן הוא עשה קודם־כל מהפך בחייו הפרטיים,
ואחרי שהוא ראה שזה הצליח, הוא הלביש גם
עלינו מהפך.
אחרי 20 שנות נשואין נפרד הפרופסור
לכלכלה מאשתו עופרה, ועכשיו הוא נראה עם
אשתו של פרופסור לכלכלה אחר, מאוניברסיטת
ירושלים. הוא אפילו לקח אותה לנסיעה
לארצות־הברית, שם הוא ישתתף בכינוס של
כלכלנים. במחלקת־ההיסטוריה דווקא יודעים
לספר שגם את עופרה, אשתו, הוא לקח
מפרופסור אחר לכלכלה, גיורא חנוך, לפני 20
שנה.
ואם אחרי כל המהפכים האלה הם נראים כולם
בסדר, אז יכול להיות שגם עם־ישראל יחזיק
מעמד אחרי המהפך הכלכלי, תוצרת פרופסור
ברונו. כן יהי רצון!

חווה לוי
מי שלא מרים גרוש -ל א ירים גרושה!

כשנפרדה חווה לוי מבעלה גי פולום היא סיפרה לכולם שפשוט נמאס לה להיות אמא שלו.
עכשיו מסתבר שכל־כך נמאס לה להיות אמא, עד שהיא החליטה שהיא רוצה אבא. אבא היא מצאה
בדמותו של ביצי וינזונסקי. לא שהוא מתאים בגיל להיות אבא שלה, אבל הוא מתאים מאוד ברגש
האבהי, שהוא השפיע על חווה. הוא עזר לה להקים את הבוטיק החדש שלה בכיכר־המדינה, עזר לה
לתכנן את הקולקציה, עזר לה לסחוב דברים כבדים, כל הזמן הוא עזר לה. בין עזרה לעזרה הוא נורא
התעייף, ואז היה לוקח את חווה לנוח באיזה מקום.
לפני שלושה חודשים הם היו ביחד בלונדון׳,וגרו בחדר אחד בבית־המלון, שזה דבר טיבעי מאוד.
מה שלא טיבעי זה שחווה סיפרה לכולם שהם גרו בחדר אחד רק מטעמי־חיסכון, ובכלל לא היה שום
דבר אינטימי ביניהם.
אחר־כך הם חזרו ארצה, ושוב פיצי עזר לה, ושוב הוא התעייף, ושוב הם נסעו לנוח ביחד במלון
באילת. גם שם הם לקחו חדר אחד בלבד, ובבוקר, כשחווה היפה יצאה מהחדר היא הסבירה לכולם
שבינה לבין פיצי אין כלום, סתם הם גרים בחדר אחד מטעמי״חיסכון.
כל־כך הרבה כסף הם חסכו, שעכשיו אין לפיצי בעייה לעשות שיחות־טלפון טרנס־אטלנטיות
לחברתו לשעבר, קיטי, הנמצאת באמריקה, ולנסות להחזיר אותה ארצה. הוא הבין סיף־סוף שמחווה
לוי לא יכול לצאת לו כלום, מלבד חיסכון של כסף. והוא גם יודע את האימרה הידועה :״מי שלא מרים
גרוש — גם לא מרים גרושה!״

מיכאל ברונו
שלושה פרופסורים ושתי נשים

ו0111111111111!01111111111
סאת שולמית יריב

החיבור אייאפשר
שלבת להאמיו לרדיו
הנהגת אלוהים יודע איך הם מסבירים את זה כל
מגידי־העתידות, קוראי כף־היד, האסטרולוגים
והמכשפות ופותרי־החלומות. עובדה מאוד
מעניינת, שהתבררה לי, היא שבתה הבכירה של
נהגת אוטובוס התאונה המחרידה, רות תידוב,
הלומדת בבית־הספר תלמה ילין, במגמה
לדראמה, כתבה לפני שנה חיבור בכיתתה,
ודווקא חיבור על נושא הרכבת. החיבור היה כל־

תגידו, גיבעתיים זה בצפון? ידעתי! כי תמיד אומרים שמצפון תיפתח
הדעה.
אז לפני כחודש נעצרו בגבעתיים 11 איש ואשה, שנכנסו לדירה
שהיתה תחת מעקב מישטרתי. כל האנשים הואשמו בשימוש בקוקאין,
ואפילו הודו בכך.
לי נודע שהיו שם 10 גברים ואשה אחת, וגם אמרו לי שהאשה היא
בתיה ישראלי, אשתו של השדרן אלי ישראלי. מייד עשיתי דרינג־דרינג
לבית של בתיה ואלי, וקול גבר ענה לי שבתיה נסעה לקיבוץ, ואלי
נמצא בעבודה. מייד עשיתי עוד דרינג־דרינג אחד לאלי ישראלי,
ושאלתי אותו אם הסיפור על אשתו נכון.
״מה פיתאום? זו לא בתיה!״
״אבל היה כתוב שזו אשתו של שדרן מפורסם!״
״זה לא אנחנו!״
״סליחה, ואני מצטערת על ההטרדה.״
המשכתי לחקור מי האשה, ואחרי עבודה קשה ומפרכת נודע לי שבכל
זאת הסיפור הוא על בתיה ישראלי היפה.
לתשומת־לב אלי ישראלי: אם היית אומר לי שאומנם זאת בתיה, אב7
אתה מבקש ממני שלא לכתוב על זה, יתכן שהייתי מכבדת את בקשתך
מה שאני לא מכבדת זה בלופרים, החושבים שהם מנצחים את העולב
בבלופים שלהם.

מי שלא יודע שאסור להתעסק עם סוחרי־נשק,
יש לו בעיה מעניינת. אחת שלא ידעה את
זה היא אשתו של סוחר־נשק ידוע בארץ.
לפני ארבע שנים הם החליטו להתגרש, ומאז
סוחר״הנשק מקדש על אשתו מילחמות גדולות,
כי הוא יודע שהסיכוי לנצח במילחמה תלוי
בכמות הנשק ובטיבו.
במשך ארבע השנים שבהן מתנהל המישפט
בין השניים, השתמש סוחר־הנשק בכל מיני כלי״
נשק, החל בנשק קל ועד לאר־פי*ג׳י, בזוקות
וקטיושות, ובכל זאת הכרעה לא היתה.
עכשיו הוא החליט לגמור את העניין ולהשתמש
בנשק הכי חזק שיש לו — טנק אמיתי.
הטנק האמיתי יהיה העיתונאי הדרומי נתן
זהבי, שהסכים להעיד בבית־המישפט שהוא
שכב עם אשת סוחר־הנשק.
אני לא כל־כך מבינה בנשק, אבל אני דווקא
מאוד מבינה בגברים, ואני יודעת שיש גברים
אמיתיים המוכנים להשתמש בנשק כל־כך מלוכלך
ולא־קוגבנציונאלי. אבל בחברות בין גברים
(כמו בחברות בין סוחר־הנשק והעיתגנאי) יש
דברים מאוד משונים.

לימור דוידוב
חיבור על רכבת

כך טוב שהיא קיבלה את הציון הגבוה ביותר
בכיתתה. חיבור על נושא הרכבת, ציון הכי גבוה
— ואחר־כך הסיפור הזה של אמא שלה ושל
הרכבת והטרגדיה הנוראה.
היפהפיה גמרה עכשיו את השמינית. כשנהרגה
אמה יחד עם 22 ילדים, חשבו חבריה־ללי־מודים
של לימור שהיא לא תגיע לבית־הספר
כדי להשלים את הבחינה האחרונה לתעודת־הבגרות.
אבל לימור הגיעה, וכל חבריה לכיתה
תמכו בה ועזרו לה.
תרופה למכת האלימות כשעשיתי ביקור־נימוסין נכלא נווה־תירצה
לפני כחודש, פגשתי אותה שם. לרגע חשבתי
שאני נמצאת באיזה בית־אופנה פאריסי, כי מולי
עמדה אחת הבחורות היפות שראיתי לאחרונה.
שמה אסור לפרסום כי היא קטינה. ניגשתי
אליה כדי לראות אותה מקרוב, ובאמת נדהמתי.
גוף כזה, פנים כאלה, שפתיים כאלה לא רואים כל
יום! שאלתי את הקטינה למה היא יושבת במקום
הזה, והיא סיפרה לי שהיא גנבת.

בתיה ואלי ישראלי
הקטינה שוטרים עם עיני־כלב

עכשיו הסתבר שלא רק שהיא גנבת, אלא
שהיא גם שקרנית. למה שקרנית? מפני שהיא
סיפרה לי שהיא גנבת, בזמן שהיא בעצם סייעה
לרצח.
הכי מצחיק הוא שכל הסיפור היה מילחמה

קשה בין שתי לסביות על חסדיה של הקטינה.
המילחמה היתד, ארוכה, ובסוף אפילו עקובה־מדם.
אחת הלסביות רצחה את השניה בתחנה
המרכזית החדשה, בתל־אביב, והקטינה היפה
סייעה לה במשהו, ועכשיו היא מבלה את עי־תותיה
בנווה־תירצה. בין הרבה מאוד נשים.
אז כל זמן שהיא יושבת בנווה־תירצה הכל
בסדר. אבל פעם בכמה זמן צריך להסיע אותה
לבית-המישפט, וכאן מתחילות הצרות. כל
שוטרי־ישראל נלחמים ביניהם על הזכות להסיע
את הקטינה, וברגע שנופלות עיניהם עליה, גם
השוטרים הכי-קשוחים מתרככים לגמרי. כל
האלימות עוזבת אותם, והם נמסים, ואפילו יותר
מזה.
החליט מי שהחליט, ואני לא יודעת מי זה היה,
שהקטינה תיסע לבית־המישפט כשהיא קשורה
באזיקים לסוהרת, כדי שלשום שוטר ישראלי לא
תהיה הזדמנות להיות איתה לבד אפילו לרגע
קטן אחד. מישהו, שראה כמה שוטרים מסתכלים
בקטינה בעיני־כלב אוהבות, הציע שהקטינה
תבלה את מאסרה דווקא במטה הארצי, כדי
לגדוע שם את גזע-האלימות, שהיכה שורשים
ארוכים ועזים במישטרה,

קו ק אין בגיבעתיים

נודע לי מחברה של האשה שמה שהכי־מעליב
אותה זה לא שזהבי מעיד שהוא שכב איתה, אלא
דווקא זה שמישהו יכול להאמין לו ולחשוב שיש
לה טעם כל־כך רע בגברים.

נתן זהבי
טע ם רע בגברים

רזזזזז־זרדרז
העיתון החי ביותר במדינה

גליו! מס׳ • 11 שרכים אלכס פז ובנצי לופו
סקו 1ועולם הבא״
מגלה:
— *14.9
מדד יוני
— *33.4
מדד יולי
מדד אוגוסט — *4.5
תומכים במדיניות הכלכלית
של הממשלה.

אזרח צופה ב מדד יולי
התגלה גידול
במעי ממולא!
מאת קישקע מיט״צ׳ולנט
ביום־השבת הסב ה מישפחת לו־טרשפריץ
לארוחת־צהריים, שכל לה
מעיים ממולאים וגעפילטע פיש,
כאשר לפתע גילה ה אב גידול
סרטני (שרימפס בלעז) בתוך

חיד ת
הגפרור

לפניך ; 9גפרורים מסודרים
בסדר אנלפא־ביתי.
איך תוכל על־ידי הזזה של
גפרור אחד בלבד להצית
שינאה עדתית בעם?
ומהלו לנסוע עז
נאפולי?•
מישרד־האוצר.
מישרד־הנסיעות,

את לראות
הכגסה ולמות!
שנשים מרתיעים
לשוטרים אלימים
.לא ייתכן, שבמדינת-חוק לא יהיו
אזרחים מוגנים מפני התעללות
שוטרים — גם אם האחרונים חזקים
יותר,״ כך אמרה שופטת בית־המישפט
המחוזי במישפט, המתנהל נגד סמלים
במישטרת־ישראל, שהיכו נער בן . 12
היא גזרה עליהם קונפטי, וציוותה
לעצור את הנער במעצר מונע, לצורך
הגנתו.

כך תירץ חייל בשרות
סדיר, בבית־דין צבאי, את הסכמתו
לשמור בשבת במקום
מילואימניק, תמורת 2000
שקל.

בטשז הכר
ימר לקרות
זכה באוטו־טוטו ונדרס
על״ידי מוכר לוטו.
תועבה במבביה
שלוש אתלטיות הגיעו לשיאן
על המיזרן בתחרויות
התעמלות־קרקע.

קרא במוסף השבת
שר.השום הבא:,

ה תנ צלו ת

השבוע לא תתפרסם הבדיחה
השבועית על ״בזק״ ,מפני
שמחבר הבדיחה לא הצליח
להתקשר למערכת עד לרגע זה.

יש מין אחרי המוות -וידויו
של נקרופיל.
אני והמעיל -ראיון חושפני
עם אכסהיביציוניסט.

הבנכבירז ה־ 2ו
המערכת
עדיין מתאמנת בהכנת בדיחות על המכביה, א ם כי סביר להניח שהישגי הספורטאים יחסכו
מאיתנו את המאמץ.

הרשם עוד היום לסיור של במרתפי־החקירות
מס־ ה הכנס ה. נפגשים ליד
השער -נאל 3ואב תכ ריכים!

מערכת
העולם הבא מתאמנת במשיכת יתר

כותרות גנובות

במיטגדת מדיניות הממשלה
לסבסד ניוד עובדים
מהשרות הציבורי לפרסי -
צוידו גם עוזרי-השרים במכוניות
וולוו. ובכך יוקל
עליהם הניוד מהמישרד
לביתם.

בחקירת העיתונאי שהוכה
במישטרה התגלו סטירות
מרובות.

ממרומי הבניין הגבוה
במדינה( 34ג מסר) -המוקם
על־ידי מישרד־הביסחון -

יהיה ניתן להסתכל ישר
בעיניים של מדד יולי.
מצלמת־וידיאו מתלוננת:
נאנסתי על־ידי הרובוט ה־מישטרתי.

עקרת״בית
מחיפה חשודה
כי תלתה כביסה עד צאת
נשמתה.

ה רבנו ת הראע\>ת ל>ע\ראל 5 1 קריאה נרגשת
לרבני י שר אל
במיזרח ירושלים 1
למרות כל האזהרות ממשיכה חברת החשמל
ב״ה ירושלים השלמה ת״ו כ״ו תמוז תשמ״ה

להתקין עמודי״חשמל מיסיוגריים בעירנו הקדושה. אין להש תמש
בחשמל זה מחשש עורלה ושביעית.
_גזו_ר_דשרו ן גזור ושד ד ף גזורוערוף ,

נתפסה רשת־דייגים.

הרבנות הצבאית תכיר
במסע הרגלי של האתיופים
כ״מסע לקבלת הכיפה״.

הקברניט, שהשליך את
הכושי לים, יתפטר ממישרתו
במטביל אתיופים, וימונה
כיועץ מיוחד לשר־האוצר
בנושא, :השלכת אנשים לים
מספינה טובעת״.

רא חשוב איזה עיתון אתה קורא, בסופו שר דבו תעבור גם אתה ר,העולם הבא״!

נדרתי נדר שאם
אזנה בסכום הגו
אשמור שבת

מס־ה־

נחקר חשד, שמאחורי מיק רי
הדיזנטריה בקריות -
עומדות חברות לייצור משקאו
ת תוססים.

הקישקע שלו. ה אב המופתע ליקק
את שפתיו בהנאה.
בעיקבות זה הודיע הרב שרץ
מפיס, שמיקרי הדיזנטריה בקריות
הינם עונש משמיים על כך שהמנתח
היהודי של רגן נוסע ביום הראשון,
ודרש לאסור בחוק את הגידולים
הסרטניים.

אנו. ציבור המתכנתים
בישראל, דורשים
בזאת שהאתיופים
יעברו לא רק גיור
לחומרה, אלא גם גיור
לתוכנה.

,עורר יקר.
התחיות שלפניך נועדו לשפר
את סיכוייו במישטר החדש,
שייכון כאן. אנא הקפד עליהן,
לטובתך שלך.
אם, למשל, נופלת לידיך
הידיעה הבאה:
שני ילדים נלכדו בחדר־הכספות
של בנק לאומי ד
שוחרת דק למחרת.
הרי באופן טיבעי הכותרת
לידיעה צריכה להיות:
.בחרתי שיחתכו אותו במו
שעשו לנאווה אלימלך — למה
מרשיס לערביס להסתובב
בינינו?״ קרא בהתרגשות דודו
של הילד.
ואם המדובר בידיעה סנסציונית
אחרת כמו:
השסן הקטן שבח לסגוד
ת׳דלדב
הצטנן המסכן והטף גזלת
נה ...נד״ ..נה אסצי נה...
נה״ .אסצ׳י.
כאן זהו המקרה הקלאסי
לכותרת מהסוג הבא:
סיגוע על רקע חבלני או
חבלה על רקע לאימיז
פרטים נוספים בעיתונים.

המישטרה לכדה שני קשישים,
החשודים כי שדדו צעיר בדיזנגוף.
בשיתוף מציעים

במכביה: בתחרויות באולם
סגור זכה מנחם בגין
במדליית זאב.

רגן מקבל דיווח על הגידול
מתכנתים למען ההלכה

הודאות לעורכי
עיתוגים ...הודאות
לעודפי עיתונים...

עוד מיקרה־שוד
של קשישים!

מרדכי אליהו

אברהם שפירא
הרב הראשי לישראל

ראשון לציון
הרב הראשי לישראל

המחיר 1850 שקלים >מלל מע־מ<

ם ריייין