גליון 2500 מתאריך 31 ביולי 1985

מיססר 2500

מכחכים
אינטרס האומה

על הדלפת פגישת שגרירי ישראל
וברית־המועצות בפאריס (העולם
הזה .)24.7
צר לי מאוד שדברים שבעבר היו מובנים
מאליהם, לכל אדם, מופקרים עתה לכל. ואגב,
אינני מחפש אישור מאף אחד שאני אדם
פרוגרסיבי, דמוקרטי, ליברלי. אני כזה.
היו ימים שהכל ידעו שיש דברים שהשתיקה
יפה להם, ועכשיו נראה שעיקרון זה בלתי־מקובל,
ובוודאי כאשר מדובר באיש קול ישראל
או הטלוויזיה, ברגע שיש לו ידיעה לשידור. האם
המושג של אינטרס האומה או הקהילה שאליהם
גם אנשי קול ישראל משתייכים, איננו קיים
אצלם כלל?
את זה אני כותב בכאב־לב, בקשר להדלפת
פגישת סופר־וורונצוב בפאריס. אולי, אולי, אולי
היה סיכוי שמפגישה כזאת תצמח איזה התחלה
של פיתרון הבעיות האמיתיות שלנו. ואפילו אם
נחשוב רק על בעיה אחת — רמת־הגולן, היא לא
שלנו ושבוודאי כיבושה הוא מיכשול־ענק בדרף
לשלום עם סוריה, תמורת יהודים, שהם כן שלנו! ,
אז אם ידיעה כזאת מודלפת, ולא חשוב מה
היה המניע של המדליף, אז צריך לשדר אותה?
אין שיקול־דעת? אין אחריות לאומית? לא ברור
איזה נזק יגרום הפירסום?
זאת גם לא הפעם הראשונה שקול־ישראל
עושה נזק. לפני שנים אחדות, כאשר האוניברסיטה
העברית עמדה לרכוש את אכסניית
עולי־הרגל הנוצריים נוטר־דאם שבשולי ירושלים
המערבית, פוצצה העיסקה על־ידי פירסומה
בקול־ישראל. כך נודע הדבר לאפיפיור, שהתערב
בפרשה והורה לבטל את העיסקה.
אינני מבין עד היום את המניעים לאותו
פירסום. למי זה היה מזיק אם המקום הזה היה
בידיים יהודיות? זה לא שטח כבוש, זה לא היה
מנשל ערבים. גבריאל רוזנהיים, ירושלים

לא בי1ם, לא בדילה
הקורא שרם עוקב מזלצבורג
האוסטרית אחר ההתלבטויות בנו־שא
קיצוץ תקציב־הביטחון ומציע 4 פיתרון אוסטרי.
אולי מותר לי, כאזרח ישראלי, השוהה
באוסטריה בשליחות מיסחרית (שיווק־פרחים),
לעוץ עצה לאחיי במולדת, המתלבטים בנושא
קיצוץ תקציב־הביטחון. בימים אלה החליט שר־הביטחון
האוסטרי, פרידהלם פרישנשלגר,
החלטה נועזה. אחרי שהסתבך ברכישת מטוסי־קרב
שוודיים מיושנים, מדגם דראקן, מתוצרת
סאאב, החליט שאפשר לחסוך בסעיף־הוצאות
אחד מייד: הוא אסר עליהם לטוס טיסות־לילה.
ואז קם חבר אחד בפרלמנט, מן האופוזיציה,
ן ! והציע הצעת־ייעול אמיתית: אולי מן הראוי
לאסור על הדראקנים גם לטוס ביום?
הנמשל ברור.
צבי שרפ, זלצבורג, אוסטריה

^ המלקקים של גידש?

כתבת ה שער הקדמי:

עפולה

שוטרים וכחנים

חיים בר-לב טוען. כי העיתונות עויינת
את השוטרים- .להיפר!״ מגיבה כתבת־הרדיו
כרמלה מנשה ,״ה־
^ ^ 7 1שוטרים הם שעויינים אותנו,
פוחדים מפנינו ולא מוכנים
למסור לנו שנם מ ידעי
הבלדריח הפנתרית

כתבת ה שער האחורי:

רוק לא הדביק!
שני צעירים תל־אביביים, ששמש כי
השחק! רוק הרסו! מאושפז במצב קשה
בגלל מחלת איידס. נתקפו חרדה ומיהרו
להיבדק. הרופאים הרגיעו אותם, אמרו
שהיה להם מזל .״אבל ברור שהוא היה
חולה כבר לפני שנתיים. כש־היה
כאן. קובעים חברי הק־הילה
ההומו־סקסואלית בארץ.
השחור אשר רחמים, שברח
מאתיופיה
לבדו, בגיל ,13
מספר בראיון חושפני
על מה שעבר עליו מאז שהגיע
לארץ, מלא תיקווה וגעגועים, ועד
למר-נפש ביחס למימבד הדתי,
שהפד *•זו
**11*11
המטיל ספק בכשרותו,
ומכריז :״לא חשבתי
שיש שני סוגי יהודים!״

בגלל המשבר במישרד־הברי־אות,
יצומצם מיספר המיתות ־^י
בוי ג־זרג׳ התעלף בהופעה של
שר־האוצר +כיצד
| י 6 1שומרים על מוראל הי
קוראים המטומטמים.

הבלדרית שנעצרה בלוד כשברשותה קילוגרם
הרואין, בעבר פעילה בפנתרים השחורים, ידועה
כמי שמוכנה לעזור לכל חבר. המיסעדן גאזי
חקק, שנעצר באותה הפרשה
בהולנד, גם הוא נוהג לעזור
לכולם. מי נעזר בהם הפעם?

אתה והשקל

סמוך לאנטבה
הישראליות שהשתתפו בוועידת־הנשים
בניירובי הסכימו להתנהג כחיילות -בכל
יום השתתפו בקבוצת־פקו־רות
וקיבלו הוראות. מי שלא
צייתה. סולקה. ניירובי ,1985
450 קילומטרים מאנטבה.

טי באב כלכלי
קיבוץ גדול מוכר את תיק המניות שלו,
והבורסה בסכנה. לא כל מה שאומרים
יועצי־ההשקעות בבנקים הוא נכון.
עדיין אפשר להיכנם ל־פת״ם
ולהרוויח את ה
פיחות, אם הבנקים אכן
יתקיימו עד ט׳ באב הבא.

חימום מצרי התגרה עד אצ״ל
קהל עצום, כולל פוליטיקאים המאוהבים
בטאבה והמתלוגנים על ״השלום הקר׳,
נהר למסיבת השגרירות המצרית, לרגל
יום־המהפכה. הם התחממו לאורם של
זיקוקי די־נור וליבם נמס
למישמע תרועת״החצוצ־רות,
שהושמעה לכבוד כל
אחד מהם שהגיע למקום.

עיסקת גבהים

שחקן הכדורסל ארל ויליאמם חוזר לארץ,
להפועל תל־אביב דווקא. כמה
זמן יעבור עד שהמאמן פינחס
גרשון, אוהב המישמעת, יזרוק
את השחקן עושה־הצרות?

גבר סובייטי

״תהיה גבר!״ קראה אשתו של עולה חדש
מרוסיה, סרוססור למתימטי־קה.
הוא הניף את אקדחו
וירה בשכנו, עולה מבוכרה.

ברגע האחרון נסוגה ממשלת הונגריה מהפקה
משותפת עם צרפת של סרט על תליית שני
הסרג׳נטים הבריטיים, על־ידי
אצ״ל. את מקומה תפסו מפיקים
ישראלים, הנהנים מתמיכתו הרבה
של שר־התרבות הצרפתי.
עתידה החזה של עומרה
מנקס הולך לפניה,
ובזכותו הולך לפניה
גם שמה. חלומה הוא
להצטלם בעירום, תמורת
תשלום נאות -
שיפטור אותה מכל בעיותיה הכלכל־יותלכל
החיים.

המדורים
ה קס ש ם:

מאהרן? אס־חצירא
עד שמואל תמיר
על שריס״לשעבר של ממשלות ישראל,
שעודם בחיים (העולם הזה

העולם הז ה 2500

אמנה,־ אומר
״איכה היתה לזונה קיריה נאמנה,״
הפסוק. אך קריית־ארבע לא
היתה נאמנה מעולם. עתה
היא ראויה להיקרא קריית־אדולף,
על שם אביה הרוחני.

הטרגדיה האישית של לאה
אלמקייס ויוסף אליהו, שצי המורים
שנרצחו, נדחקה הצידה
וכמעט נשכחה, כשעיר שלמה
כישראל נתקפה באווירת״ליגץ׳
ונפלה כפרי־בשל
בידיהם של מסי-
תים צמאי״דם.

על ליקוק ועל מלקקים (העולם הזה

איך חולפת התהילה! פעם היה המלקק נבחר
מעם (זוכרים את 300 המלקקים של גידעון בן־
יואש בעין־חרוד ,״כל אשר ילוק בלשונו מן
המים, כאשר ילוק הכלב!״) היום הוא איש
טלוויזיה.
זה עגום מאוד. ועוד ללקק 100 עכוזים.
סמי בכר, רמת־גן
• הקורא בכר צודק, ב־ 100 אחוזים.

בנוסף לשלמה רוזן בן ה־ 80 מצויים בחיים עוד
39 שרים־לשעבר ולא ,30 כפי שכתבתם. להלן!
רשימת השרים־לשעבר שעורם בחיים:
אהרון אבו חצירא, אבא אבן, אהרון אוזן,
שולמית אלוני, יוסף אלמוגי, יורם ארידור, מנחם
בגין, יצחק בן־אהרון, מרדכי בן־פורת, יצחק
ברמן, משה ברעם.
חיים גבתי. ישראל גלילי, פסח גרופר. אריה
(המשך בעמוד )4

קריית אדולף

רקדנית־הבטן ברי סימון (בתמונה למעלה)
באה לתל־אביב, וגילתה מאפיית־פיתות
ביפו • הפירסומאית המסורה של
יעקב שמאי • נתן זהבי שורבב ל־מילחמה
בין בעל ואשתו • הנכדים המרעישים
של אייבי נתן • משתתפי הללויה
בברודווי מצאו במינכן אתי
בני זוגם • פויו זבלדוביץ
מתחתן עם טל דויטש,
ודפנה נוי עם גרי קרמר.

מיכתביס 111 -שרים 47 :נפטרו,
39 לשעבר ו־ 25 בממשלה
קורא יקר -השוטרים של הפושע
תשקי(! -שליש הכנסת לחדל
ב מ די נ ה -האורח ששר על ס ט אלין
הנדון -האם ניתן לבלום את
תהליך־האימים
אנשים -מתי והיכן ביקש פינחס
ספיר לקפוץ מהגג
ראיון -עם אשר רחמים, עולה מאתיופיה יומן אייטי -ציונות של אורות
וטיבו של גבר־החלומות
מה הם אומרים -״חבל ששר־המישפטים
נסחף בלהט־היצרים!־
גם זה וגם זה -קולטורה זה לא
תרבות

תמרורים -בן הסנדלר וחתן הפרוע 26
השקל ואתה -הדירה הסודית של

בלאס העולם הבא -צימצום הביזבוזים:
הנכים מחזירים את כיסאות־ 28 הגלגלים הצמודים
ספורט -קפטנית במרד וקפטן 29 במרצדס
תשבץ -תחום־המושב בוונציה

( 3אותיות)
הורוסקופ -סודות האצבע 31 השלישית
קולנוע -עשרות בתי־קולנוע 33 חדשים
רחל המרדולת -חווה לוי ופיצי 44 ויטונסקי: פרק ב׳ בחרוזים 46 שידור -החושך כחלק מכתבה

7יניב• 1

• ג לי

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי־ המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך ביתוב: גיורא נוימן
צלמי מערבת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע־מ תל־אביב

אתה מחזיק בידיך את הגליון מסי 2500
של העולם הזה.
זהו מיספר יפה ועגול. לנו זה יותר ממיספר.
פירושו 2500 שבועות — כמעט 50 שנים —
של עמל, של דבקות במשימה, של מתח, הישגים
ואכזבות, של שרות לחברה הישראלית. קיבלתי
לידי את עריכת שבועון זה החל בגליון — 651
כד ש־ 1850 מהגליונות האלה הופיעו בעריכתי.
ערב המאורע קיבלנו שי קטן מידי עמית
מכובד. אקונומיסט הוא השבועון הרציני ביותר
בבריטניה, אחד החשובים ביותר בעולם. בשבוע
שעבר הקדיש 22 עמודים שלמים לישראל.
כתבת־הענק חשפה את כל נקודות־התורפה של
המדינה — הכלכלה המידרררת, הסכנות לדמד
קרטיה, עליית הפאשיזם. אך עורך הכתבה, כסאן
סמיילי. השתדל בכל כוחו למצוא בה גם נקודות־אור.
אחת מהן היא. בעיניו, קיומו של העולם
הזה. הוא ציין כי זהו ״שבועון־החרשות מקרא
ביותר בישראל״ והעלה על נס את העובדה שהוא
מבטא דווקא ריעות אופוזיציוניות: בכך ראה
אות־כבוד לדמוקרטיה הישראלית ולעיתונות
הישראלית.

חלקם של השוטרים בשערוריה מחרידה זו, אלא
שגם חזר על הטענה כאילו היה בסיס לחשש,
מפני שקצין־מישטרה שמע בטלפון עדות מרשיעה.
אני
מקווה שהמפכ״ל הוטעה על־ידי אנשיו,
שהתביישו בעניין. אחרת אץ להעלות על הדעת
טענה כזאת.

^ השוטדים
^ של הפושע
ביקשתי׳איר! אילנה אלון, שמגיע לה צל׳׳ש
על חשיפת פרשה זו, להגיב על הדברים.

הנה דבריה:
המזימה להעליל עלילה מישפטית על נתנאל

^ 4שבדומ

^ ,מו 3מת
^ השטר

בשבוע שעבר הוקדשה התוכנית מבט
שני בטלוויזיה לבעיית המעצרים במדינה. במרכז
הכתבה עמדה פרשה אחת: הפרשה הקפקאית של
שוש ונתי עופרי. אשר עולמם חרב עליהם באחד
הלילות. כאשר המישטרה הלמה על דלת דירתם,
והחלה דרך יסורים והתעללות, שהסתיימה רק
לאחרונה.
קוראי העולם הזה ידעו במה המדובר. כי
טיפלנו בפרשה זו כמעט מתחילתה, והיה לנו
חלק מכריע ובלעדי בחשיפתה. עוד לפני
שנתיים הקדיש העולם הזה ( )11.7.84 כתבה
לשערוריה זו, ולפני חורש תיאר העולם הזה
( ) 19.6את ההשתלשלות לפרטי־פרטיה, תחת
הכותרת ״תוכנית השטן״.
ואכן, כתב״הטלוויזיר* גירעון דרורי, הלך
בעיקבות העולם הזה. הוא גם הראה את עמודי
העולם הזה. פשוט לא היתה לו ברירה, כי
תצלומיהם של כמה מגיבורי הפרשה לא חיו
מצויים בירו, והוא יכול היה להציגם רק מעל
עמודי השבועון המסויים.
אולם הכתב ביצע ממש תרגילי־אקרובטיקה
כדי להעלים את זהות העיתון שעל המירקע, וגם
לא הזכיר אף במילה אחת את העולם הזה -
שבלעדיו לא היה שומע מעולם על הפרשה. נראה
כי עורך התוכנית, חיים יבין, הרגיש בכך, ולכן
ראה צורך להזכיר את שם העולם הזה בדברי-
הסיכום שלו.
אין להאשים את הכתב בחריגה, כי הוא רק
עשה מה שעושים רוב עיתוני ישראל מדי שבוע,
כשהם מעתיקים חומר מהעולם הזה.
אך לא זה העיקר. העיקר הוא הופעתו של
מפכ״ל המישטרה, דויד קראום, אחרי הקרנת
הכתבה. הפרטים המזעזעים לא זיעזעו אותו. לא
זה בלבד שלא איתר אף מילה אחת של גינוי על

עדמשזן מ נדח־ #ג אי ג ב׳ תמס .5ניוון רגז ענווז מאסר עדב׳צזע
ס־דות מנמויס מוזו־ מומשחסלחרמשסמה הו ו נ טי ש מו ח ה

ג 2>5־£ק

הבהבה ב״העולם הזה״
המפכ״ל אינו חוקר
>״נתי״) עופרי יצאה אומנם ממוחו המופרע של
שימשון מיזרחי, בעלה לשעבר של שושנה
(״שושי״< עופרי, אך הוא לא יכול היה לבצע אותה
ללא עזרת ידידיו במישטרה.
מיזרחי ( )50 היה שנים רבות בעליו של בר
מפוקפק ברחוב הירקון נתל־אביב. באי־הבד היו
זונות ועבריינים, וכמובן אנשי־מישטרר״ שבאו
כדי להשיג שם מידע על עבריינים. מיזרחי עצמו
היד״ כנראה, מודיע של המישטרר* ותמורת
המידע שמסר קיבל טובות־הנאה שונות. יתכן
מאוד שכך גם התיידד עם שוטרים מהמדור
המרכזי וממישמר״הגבול.
כאשר החליט מיזרחי להתנכל לאשתו*
לשעבר ובעלה החדש, הוא הפעיל לשם כך את
כל כוח דמיונו. מעולם לא עשה דבר במו ידיו,
והקפיד על כך שבכל פעם שבוצע אחד מהפשעים.
שאליהם שלח את שליחיו, יהיה לו אליבי
מושלם, ואם אפשר בחברת שוטרים וקצינים.
במשך שנה היתה מישפחתה של שושי קורבן

למכות, ירי ופגיעה במכונית, מבלי שהמישטרה
תגלה את המבצעים. שושי התלוננה בכל פעם
בסישטרה. והחשידה את מיזרחי, אך לא היה לה
שומע.
בסופו של דבר, כאשר ראה מיזרחי שאיננו
יכול להיפטר מיריבו בדרכים פליליות רגילות,
החליט להעליל עליו בעזרת החוק. הוא התלונן
אצל ירידים במישטרה כי עופרי מאיים עליו,
ומנסה לסחוט ממנו 10 אלפים דולר. הוא סיפר
שקיבל כמה שיחות מחברים של עופרי. שהבהירו
לו את הסחיטה. חברו של מיזרחי, פקד עימנואל
שחר, ששירת אז ביחידה-המרכזית, בא לעזרת
מיזרחי. הוא הציע לו לשוחח עם עופרי מתחנת־המישטרה,
ולהקליט את איומיו של יריבו.
מיזרחי קיבל בברכה את ההצעה והלך לתחנת־המישטרה.
הותקן מכשיר האזנה והקלטה,
ומיזרחי טילפן לעופרי. שיחה זו, שכל מטרתה
היתד, כי תוקלט כדי שתשמש כראייה מישפטית,
לא הוקלטה. בבית־המישפט נטען כי היה זה
בגלל תקלה טכנית. אולם כפי שהתברר לאחר
מישפטו של מיזרחי, יתכן מאוד שהשיחה לא
הוקלטה מכיוון שלא עזרה למטרותיו של המודיע
של המישטרה.
שעות ספורות אחרי שיחודהטלפון מתחנת־המישטרה
התפוצצה מכונית סוסי ת א של
מיזרחי. במכונית השניה שלו, מכונית אמריקאית
מהודרת, התגלה רימון ממולכד. הוא פנה מייד
למישטרה והתלונן כי זוהי נקמתו של עופרי, על
שסירב לשלם את דמי-הסחיטה.
עוד באותו לילה הופיעו שוטרים מהיחידה
המרכזית בביתם של הזוג עופרי ועצרו את
השניים. אחד החוקרים העיקריים היה פקד שחר,
שחקר את נתי עופרי, איים עליו, ולדיברי עופרי
גם היכה אותו.

התכשיטים
של האשת

במישפט שהוגש נגר עופרי על סחיטה
באיומים, הועלו שתי גירסות של השיחה שלא
הוקלטה. מיזרחי העיד כעד־תביעה וסיפר, כי
עופרי דרש ממנו כסף ואיים עליו באותה שיחה.
עופרי, כעד־הגנה במישפטו, טען כי הוא מעולם
לא שלח אנשים לאיים על ממרחי, והופתע מאוד
משיחת־הטלפון. הוא אישר כי דובר בשיחה על
סכום כסף, אבל לדבריו היה זה כסף שאשתו,
שושי, תובעת מבעלה הקודם, בגלל תכשיטיה
שנשארו אצלו. העד השלישי לשיחה היה פקד
שחר. הוא, שהאזין לשיחה כאדם מן החוץ, תמך
בגירסתו של מיזרחי.
רק חקירה נגדית מוחצת מצד סניגורו של
עופרי, עורך־הדין שימחה זיו, מנעה את הרשעתו
של עופרי. הוא זוכה מחמת הספק.
האמת המפתיעה התגלתה רק כחודשיים אחר־כך,
כאשר לגמרי במיקרה נעצר ממרחי יחד עם
חבורה שכללה את בנו ואת בנה של חברתר
לחיים. הם נעצרו בחשד של נסיון לשוד ולחטיפה
של סוחר־שטיחים בתל־אביב. מכיוון שחלק
מחבורתו של מיזרחי היו צעירים ללא עבר פלילי,
הם נשברו מייד וסיפרו את כל הידוע להם על
מעשיו הפליליים של ממרחי. הם הורו כי פגעו
במכונית אביה של שושי, היכו אותו וירו בו, הכל
על פי מיצוותו של מיזרחי. אחד מהם גם הודה כי
הוא התחזה לחבר של עופרי, כדי לבצע את
שיחות״הטלפון שאיימו על ממרחי בסחיטה. גם
שיחות אלה בוצעו על פי דרישתו של ממרחי.
אחרי מאבק מישפטי עקשני, הודה לבסוף גם
מיזרחי בכל העבירות הללו ואחרות, הורשע,
ונידון למאסר של 13 שנים בפועל. כעת ברור
היה לכל כי עופרי מעולם לא ניסה לסחוט, לא
שלח חברים לטלפן ולא פגע במכוניותיו של
ממרחי. הכל היה מתוכנן בידי ממרחי. מכאן גם
היה ברור כי עופרי אמר אמת בעניין שיחת־הטל־פון־שלא־הוקלמה,
וכי מי ששיקר היו ממרחי
וחברו, פקד שתר, עדות־שקר כבית־המישפט על־ידי
קצין מישטרה היא עבירה חמורה מאץ כמור״
וכך גם העבירה של אלימות מ ד עציר. בעיקר
כאשר המתלונן מ ד העציר הוא חברו הטוב של
קצין־המישטרה האלים.
למרות תלונותיו הרבות של עופרי נגד פקד
שחר, הוא לא קיבל עד היום מענה ואף לא הורעה
כי העניין נמצא בחקירד״ המפכ״ל, רדד קראוס,
אמר בטלוומיה כי החשד נגד עופרי היה מבוסס,
מכמון שהתבסס על עדותו של קצין־מישטרה.
מכאן ברור כי המפכ׳ל איננו בקיא בתיק בית־המישפט,
וכנראה הצהיר את מה שהצהיר בטעות.
אולם מדוע לא נערכה עד היום חקירה של פקד
שחר. על עדותו בבית־המישפט ועל המכות
שהיכה את עופרי?

מכחנים
(המשך מעמוד )3
דולצין, שרה דורון, גירעון האוזנר, שלמה הילל,
זבולון המר, זרח ורהפטיג, אהרון ידלין, אהרון
יריב.
חיים כהן, יגאל כהן־אורגד, ישראל כץ, משה *
כרמל, יעקב מרידור, יובל נאמן, מאיר עמית, נתן
פלד, חיים צדוק, מרדכי ציפורי, משה קול.
אלימלך רימלט, יצחק רפאל, אליעזר שוסטק,
ויקטור שם־טוב, יעקב שימשון שפירא, שמואל

תמיר.
לסיכום: מאז קום המדינה נשאו ונושאים 111
איש בתואר שרים 25 :בממשלת האחדות
הלאומית 39 :בממשלות־העבר שעודם בחיים ו־ ״
47 שהלכו לעולמם(מהם 13 בעת היותם שרים).
צבי בר־שירה, גבעתיים

תלונתה של דוגמדת
על תצלום של שלומית אמיר (העולם
הזה .)17.7
הופתעתי לראות את תמונתי מתנוססת ברחל
המרחלת. אם כי אין לי כל טענות כלפי הכתבה.
ברור לי שאנשים אוהבים רכילות (במיוחד
בארצנו) ולדעת כל מה שקורה בצלחתו של
הזולת(וזה חלק מהמחיר שגובה מיקצועי).
אבל — הריני דוגמנית, ובתור דוגמנית
מיקצועית, כל שישה חודשים אני משנה את
הופעתי, לפי צו־האופנה. לכן איני חושבת שזה
מחמיא לי לפרסם תמונה שלי משנת .1976
הופעתי אז היתה שונה לחלוטין מהופעתי כיום.
תמונה זו פוגמת במוניטין שלי ובעבודתי
כדוגמנית בכך, שכל צלם מהארץ או מחו״ל,

דוגמנית אמיר ()1985
כל שישה חודשים, הופעה חדשה
בראותו תמונה זו, אינו יכול לדמיין לו כיצד אני
נראית כיום. וזה פוגע בקריירה שלי.
היות ואני מאמינה שאתם אוהבים שלמות
ויופי, אודה לכם במאוד אם מיקרה כזה לא יישנה.
שלומית אמיר, תל-אביב

וגם הב 1של מלכיצדס
על פיוטי העולם הב א ועל פייטנים
יהודיים באיטליה (העולם הזה

.מאיפה הוא לקח את השם הזה, הקורא גטניו?
קשה לי להאמין, שאפילו בימי הביניים היה
ליהודי שם כמו אמיתי בן־אחימעץ.
אפי זהבי, באר־שבע
• תנוח דעתו של הקורא זהבי. בספר־היסוד
של הד״ר ססיל רות, תולדות היהודים
באיטליה, מוזכר לא רק שמו של בן־אחימעץ,
אל א גם שמותיהם של א חד ענן בן־־מרינוס
(פייטן גם הוא) ,אחד יצחק בן־מלכיצדק
(שחיבר פירוש למישנה) ,אחד קלונימוס בן־
שבתאי(שהיה בקיא גדול בתלמוד).
העולם הז ה 2500

חרות השנה. הם עומדים על כך שהוועידה תיערך רק
אחרי ביצוע הסכם־הרוטציה עם המערך. שר־החוץ מנצל
את החששות בחרות מפני אי־קיום ההסכם, ומציע
להתארגן רק אחרי שיתברר סופית לאן מועדות פניו של
המערך.

זנבזת לבהנא
אנשי כך מפיצים שמועות במיזנון הכנסת, כי שלושה
ח״כים חובשי־כיפות פנו אל רבם, מאיר כהנא, וביקשו
לדעת מראש את תנועותיו, כדי שיוכלו להצטרף אליו
בסיוריו בארץ.

תו&ק-ך
כך התגרו הגופות
גופותיהם של יוסח אליהו ולאה אלמקייס נתגלו
ליד מחנה נורית בגלבוע, אחרי שבן־מישפחה
של הנרצחת כיוון לשם את המחפשים. בך
המישפחה ידע שאלמקיים אוהבת להתבודד
באיזור, בשעות הפנאי.

של 1על עמר
האופוזיציה ב״אגד״ מבינה חומר חדש על
יושב־ראש המזכירות, ח״ב־יחד שלמה עמר.
לטענת האופוזיציה, נכנס עמר לכנסת, אחרי
שפיזר לבוחרים ערביים בגליל הבטחות,
שכמוהן כשוחד-בחירות.

שלי ש הכנסת -
ל חרל
כתבים פרלמנטריים ערבו השבוע
בדיקה כמה ח׳־כים ייעדרו מן הארץ בעת
פגרת־הקיץ, המתחילה השבוע. נראה
שיותר כד 40 זדכים ייצאו לחופשות
פרטיות או להרצאות בהד׳ל בחודש הקרוב
ובתקופת־ההגים.
כדי להסתיר עובדה זו, סיפרו רבים
השפיע בהתנצלות, שהמדובר בביקורים
מישפחתיים או בהזמנות של אירגונים
יהודיים, שאי־אפשר לסרב להן.

מומחים נגד גרדומים
קרימינולוגים בכירים באוניברסיטת תל־אביב טוענים כי
הפוליטיקאים הדורשים עונש־מוות לא הכינו את
שיעוריהם כראוי. המומחים עומדים לפרסם בציבור
תוצאות של מחקרים במדינות אחרות, המוכיחים כי
לעונש־המוות אין כל אפקט מרתיע. .הם נגררים אחרי
האספסוף,״ הגיב פרופסור ידוע. ,ומתרצים זאת בשטויות.״

הבאבא סארי
ד 1ר ש כסף
בתביעה נגדית, שהגיש ברדך(.הבאבא
פאלי־־) אבוחצירא נגד אהובתו לשעבד,
מירה לב, הוא דורש ממנה סכום של 200
אלן? דולר—— מחיר הדירות שרכש עבודת
לדבריו, מכונית, הוצאות אחרות וריבית.
את הפירסומים סביב יחסיהם האינטימיים
בעבר הוא מתאר בגיסיון־סחימה

תעשייה אווירית
דתית ולאומנית

תוכנית טיולים מקיפה, בת ארבעה ימים בגדה
ולימודים במידרשת.חברון״ שבקריית־ארבע,
מוצעת בחודש אוגוסט, במחיר מגוחך של 100
אלף שקל, כולל אש״ל מלא.

הימ״ם שמר עד
בוי גיורג
הזמר בוי ג׳ורג׳ זכה לשמירה מפתיעה, בהגיעו
ארצה בשבוע שעבר. אנשי הימ״מ — היחידה
המיוחדת של המישטרה למילחמה בטרור ־ -
נראו סביבו, כשהם לבושים כאזרחית.

שמיר נגד ועידה

לא מכבר ערכה הרשות, שהיא זרוע של ההסתדרות, סקר
על מהירותו של שרות־המיכתבים בדואר. משני הדוחות
עולה, ששר־התיקשורת, אמנון רובינשטיין, חייב לטפל
באופן רציני בנעשה בתחומי מישרדו, בטרם תהיה שם
התמוטטות כללית.

שני מועמדים ל.בוק״
שני המועמדים הרציניים לתפקיד יושב־ראש מועצת־המנהלים
של בזק, במקומו של ישראל סחרוב, הם צבי
(.צ׳רה״) צור ואלקנה כספי. השר יצחק מודעי יחליט
השבוע מי מהשניים יובא לאישור הממשלה.

צור מחפש דובר/ת
שר־הקליטה, יעקב צור, מעוניין להחליף את דוברת
מישרדו, שיפרה אורן, ששימשה בתפקיד עוד בתקופה
שתמ״י שלטה במישרד. צור מעוניין בדובר מהתק״ם.

מהפך בשוק האופנועים צפוי מהפך בשוק האופנועים הקטנים. חברה גדולה
לייבוא אישי של מכוניות עומדת להיכנס לתחום ייבוא
האופנועים, בעלי חצי כוח־סוס, ולהתחרות בייבואן השולט
כיום בשוק.

קציני מישטרה פורשים
כמה קציני מישטרה במחוז הצפוני יפרשו בחודשיים
הקרובים מהשרות. הסיבות לפרישה הן מיקצועיות
וכספיות.
אחד הפורשים, שימשון אשד, מפקד מישטרת טבריה,
יעשה הסבה מיקצועית ויפתח מינימרקט בקצרין, שברמת־הגולן.

חמישה
סמנכ״לים
בלישכתיהתעסוקה

לוי, בן קיבוץ בית־אלפא, אף מוכן לטוס לקיבוצים
רחוקים, כדי לפגוש בבני־הנוער.

יצחק שמיר ואנשיו עושים הכל למנוע כינוס של ועידת־

הרשות להגנת הצרכן עומדת לפרסם דוח
מדהים על מצב התחזוקה של הטלפונים
הציבוריים. בין המימצאים המבהילים: כמעט
ולא נמצאו תאי טלפון ציבוריים תקינים.

העובדים מוזמנים, ביחד עם בנות־זוגם, להרצאות
במידרשה הישראלית ללימודי יהדות בירושלים, כדי
לשמוע בין השאר את מרדכי(.פופיק״) ארנון.
בחופשה הגדולה מוזמנים העובדים ומישפחותיהם ליום
טיול מרוכז בין ההתנחלויות השונות בגדה המערבית.
פרוייקט אחר הוא ימי־עיון בתנאי־נופש באולפנת כפר־פינס
או בכפר־חסידים, כשלפני הנופשים מופיעה הצמרת
הרבנית של גוש־אמונים. הלימודים שם הם ברוח שיטת
הרב צבי יהודה קוק.

הרמטכ״ל, משה לוי, החליט להתקרב אל בני־נוער
בקיבוצים. הוא מופיע לפני בני שנתונים
שמועד גיוסם לצה״ל עדיין רחוק, ומרביץ בהם
.ציונות של א״ד גורדוך.

שר־העבודה־והרווחה, משה קצב, עומד לפלוש לתחומו של
השר אריאל שרון ולהציע יוזמות לשיבוץ מובטלים
בעיירות הפיתוח. קצב בדק ומצא, שניתן בקלות רבה
למצוא עבודה ל־ 4000 מובטלים, אם מישרד־התעשיה־והמיסחר
יתן את ידו לכך.

מארב טלפוני לאמנון

אלפי עובדי התעשיה האווירית מוצפים
בהצעות לפעילות חברתית, דתית וימנית,
במהלך העבודה ואחריה, כחלק מימי־עיון
מיקצועיים.

הרמטב״ל משכנע
קיבוצניקים

״ תוכנית קצב
דערי־הפיתוח

הקבלנים מתכוונים לקרוא את פרידמן לסדר, ולא ידרשו
להחליף אותו.

לישבת פירסום
הסתדרותית
כל הסימנים מעידים על כך, שבדעת ההסתדרות לפתח
פעילות עניפה בתחום התיקשורת והפירסום, עד כדי
הקמת יחידה עצמאית. ניסיונות מסוג זה כבר נעשו בעבר
והביאו להפסדים ניכרים.

הקבלנים נגד הדובר
קבלנים גדולים, החברים במרכז־הקבלנים־והבונים, רוגזים
על הדובר שלהם, צבי פרידמן, העוסק מלבד בדוברות
עבורם, גם בעסקים פרטיים באותו התחום.

לישכת שרות־התעסוקה מתכוננת היטב לימי
האבטלה הגדולים, הצפויים למשק. בלישכה לא
פחות מחמישה סמנכ״לים, אנשי חרות, שמונו
באחרונה לתפקידם.

אור״שמח־סורס
מרדכי(.פופיק־) ארנון, הרב אברהם
יפיץ מדד עסקנים של ישיבת.אור־שמדד
*־נחו סניך בניד־יורק. ומוכנות היהודי ת,
התומכת בפעילותם בתיקווה להחזיר ארצה
יורדי* הבטיחה לעסקני-הישיבה כר*
טיסי-חינם.
עד בה נהגו המחזירים בתשובה* בעידודה
הנמרץ של מחלקת״העליז* לטוס בעיקר
בקו לוד־יוהנסבורג.
כבריכת בלציו; ציטדי;

עוד הערב תוכל להיות
באחת מערים אלו...
עם לופטהנזה, כמובן.
באירויט,
בון,
אמסטרדם,
בריסל, ברלין, ברמן, ג׳נבה,
דיסלדורף, המבורג, הנובר, הוף,
וינה, זלצבורג, טורינו, לונדון,
מילנו, מינכן, מינסטר, נירנברג,
זארבריקן, פריז, פרנקפורט,
שטוטגרט.
קלן,
ציריה

אינך צריך למהר. טיסות לופטהמה ממחאות מנתב״ג בשעות אחה״צ.
הבוקר פנו׳ לעסקים, להכנות ואפילו לארוחת צהרים נינוחה.
עוד סיבה מדוע יותר ויותר אנשים מעדיפים לופטהנזה.
לפרסים נוספים ולהזמנות התקשר לסוכן הנסיעות (׳.א.ס.א ).שלך או ישירות ללופטהנזה:
תל־אביב: סל 653041 .־ 03 חיפה: טל 522225 .־04

33ח3ו 1ח!11
הלב שלן שווה בדיקה!
בן + 35
הלחם בחשש המנקר,
בוא עוד היום לאיבחון מוקדם
השקט הנפשי שלך
ס בון
שווה את זה .
ל ב רי או ת ש ^פ
בדיק ת קרדיולוג, א.ק.ג.

א.ק.ג. במאמץ( א רגו מ ט רי ה),
בדיקות מעבדה.

בית הרופאים,ריינס 18 פינת פרישמן תל־אביב
טלפונים 03-244294,03-221227 :

לשרותך 24 שעות בי מ מה

0338 38 38

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

העולם הז ה 2500

במדינה

של ח״כ אברהם (.מנכ״ל המדינה״)
שפירא?
בבחירות האחרונות זכתה אגודת־ישראל
ב־ 1.7אחוז הקולות. אילו היה
קיים מחסום של * ,2לא היתה זוכה
בייצוג בכנסת — שלא לדבר על
מחסום של * 2.5או * ,4כפי שמציעים
עתה.

העם
״חמומיימזח״

כחו׳׳ל?וראיס לזה לינץ׳.
כמיזרח-אירוסה קראו לזה סונרום למילון של מדינת־ישראל נוסף
השבוע מושג חדש.
המושג. :חמומי מוח״.
בלועזית יש לתופעה זו שם אחר:
״אספסוף־לינץ׳״ .זוהי תופעה שנכתבו
עליה ספרים רבים, החל במחקרים
מדעיים וכלה ביצירות־סיפרות.
זוהי התופעה של אספסוף מקומי,
המתקהל בעיקבות פשע שנעשה על־ירי
בני גזע אחר — בדרך כלל כושים
בארצות־הברית. באספסוף כזה יכולים
להימצא גם אזרחים נאורים, עורכי־דין
וסוחרים. הם משתוללים, שוחרים לטרף,
צמאים לדם. הם מסתערים על
תחנות־מישטרה ומישרדי־השריף, שבו
כלואים החשודים. הם משתוללים עד
שהם באים על סיפוקם — תליית כושי
מזדמן.
המדענים רואים בכר מין מחלת־רוח
קולקטיבית — אולי אותה מחלת־רוח
המביאה בעיתות־משבר עם שלם לפתוח
במירוץ־אמוק של פאשיזם, פוגרומים
ורצח־עם.
מוות! מוות! בישראל אין אוה־בים
מושגים בוטים. תופעות מכוערות
זוכות כאן בהגדרות מעודנות, מתוך
הנחה שיהודים אינם יכולים לנהוג
כגרועים שבגויים. זה מסוכן, מפני שזה
מעלים את חומרת הסכנה.
מחבלים יהודיים, שיצאו לרצוח
נשים וילדים ולפוצץ את קודשיהם של
בני דת אחרת זכו בכינוי.בחורים נהדרים,
שלקחו את החוק בידיהם״ .פורעים
גיזעניים זוכים בתואר ״חמומי־מוח״.
השבוע
השתלטו.חמומי־המוח״ על
המדינה כולה (ראה להלן) .אחרי
הגיזען הרשמי, מאיר כהנא, העט על
כל גוויה, באו אנשי־הליכוד. מאיר כהן־
אבידוב, מסית ומדיח מזה שנים, בא
לעפולה להתסיס. תחת הסיסמה של
.מוות! מוות!״ הצטרפו לאספסוו* דויד
לוי ויצחק שמיר — ארכי־טרוריסט
לשעבר, הזוכר היטב שעונשי־המוות
הבריטיים אך הועילו לאירגונו. הצטרפו
גם משה ארנס, שאיבד לפתע
את המסיכה האינטלקטואלית והפך
.חמום־מוח״ משתולל, וגם יצחק רבין,
שאיבד את עשתונותיו. הצטרף גם אנד
נון רובינשטיין, חסיר־שוטה של הגרדום,
שצד מוזר זה של אישיותו מתגלה
בכל התקפה של היסטריה לאומית.
במצב זה עמד דווקא שרות־הבי־טחון־הכללי
(.השין בית״ המפורסם)
כחומה בצורה בפני ההיסטריה, ועצר
את ההידרדרות לתהום. הוא הודיע חד־משמעית
את אשר יודע כל בר־דעת:
שעונש־המות מועיל תמיד לאירגוני־טרור,
ודוחף מתגייסים חדשים לפעו־לות־פיגוע.
הפעם
נבלם המירוץ אל הגרדום. אף
רק לשעה קלה.
טרור לבד בחיק הטבע
שלושת המיקריס דומים זה
לזה להסליא: האס יש יכולת
למנוע פשעים כאלה?
מורה צעירה ומורה בעל־מישפחה
ז -יצאו להתבודד בחיק־הטבע. כעבור
חמישה ימים נמצאו גופותיהם במערה
סמוכה. החקירה הובילה לשלושה צעירים
— קטין בן ,17 צעירים בני 18
ו־ — 19 שהודו במעשה(ראה עמודים

השלושה הם נערי-רועים פרימיטיביים
ביותר. הם לא עשו כל נסיון
רציני לטשטש את עיקבות המעשה.
תפיסתם היתה בטוחה מראש.
כפי שנודע השבוע, הם ירו במורה־האיש,
ואחר״כן־ חנקו — כנראה —
את המורה־האשה, מחוסר תחמושת.

זה יכול היה להיות פשע רגיל,
שזהותם הלאומית של מבצעיו היא
מיקרית בלבד. כך טען מוח׳תאר כפרם
הקטן והנידח. :הם חמדו את האשה״.
אד קשה היה להתייחס אל הפשע
כך, מפני שהוא מצטרף לשורה של
מיקרים, הדומים זה לזה להפליא.
שרשרת של חיקוי. לפני שנים
אחדות נרצחו בני־הזוג ברק בחורשה
ליד בית־גוברין. אבל זה היה מיקרה
חד־פעמי, שלא נמצאו לו מחקים.
הפעם יש שרשרת:
• ליד מינזר קרמיזאן הרג צעיר
ערבי מופרע זוג של סטודנטים,
שהתבודדו שם. הרצח בוצע בנשק,
שהושאר במיקרה במקום־עבודתו של
הרוצח.
• בחורשה באיזור בית־שמש יצא
זוג — גבר נשוי ואשה נשואה —
להתבודד בחיק־הטבע. הם נרצחו על־ידי
שלושה צעירים מכפר סמוך,
בעזרת נשק שקנה אחד מהם.
• שני המורים מעפולה, שהתבודדו
במקום מרוחק בגילבוע, נרצחו
על־ידי צעירים שהשתמשו ברובה שגנבו
במקום־עבודתם הסמוך, אחרי תצפית
שערכו במישקפת, שנגנבה באותה
הזדמנות.
לכל המיקרים האלה יש תכונות
משותפות מובהקות:
• הקורבנות הם זוגות שהתבודדו
במקומות מרוחקים בחיק־הטבע.
• המבצעים פעלו באופן עצמאי,
ללא שום קשר עם אירגון כלשהו
(ראה הנדון).
• הפשעים בוצעו בעזרת נשק
מזדמן.
• הנשים לא נאנסו ולא התעללו
בהן.
הדמיון בולט, ויתכן שכל פשע
מוצא לו מחקים.
במיקרה של עפולה בלטה תכונה
נוספת: אחד החשודים ברצח קיבל
ציון־לשבח על שהציל ילד יהודי,
שתעה באיזור. זה אירע לפני חצי שנה
בלבר. הדבר מראה שאם יש למבצעים
הכרה פוליטית ומוטיבציה לאומנית,
הרי הן שיטחיות למדי. המבצעים
יכולים לפעול בכיווץ זה ובכיוון ההפוך.
ת רו פו ת אליל. האם יש תרופה
נגד פיגועים מסוג זה?
דמגוגים שונים התחרו ביניהם
השבוע בהמצאת אמצעי־זוועה שונים.
כל פוליטיקאי ציני, מאריאל שרון עד
משה ארנס, ניסה לתפוס טרמפ על הגל
העכור. אך כל תרופות־הפאטנט שהוצעו
היו מופרכות בעליל.
• עונש־המוות משיג תמיד
את התוצאה ההפוכה. זה הוכח בעשרות
ארצות, וגם — קודם כל! — בארץ־
ישראל, הן לגבי יהודים, הן לגבי ערבים.

גירוש. מסיתים״ הוא, מ־טיבעו,
אמצעי מגוחך. הכוונה היא
להעניש אנשי־ציבור שאין להם קשר
למעשים. התביעה מתעוררת דווקא
בעיקבות מעשים שלגביהם הוכח שבוצעו
בלי כל קשר לאירגון פוליטי

כלשהו. זוהי פשוט תפיסת־טרמפ על
הפיגועים, כדי להשיג יעדים פוליטיים.
התוצאה: תוספת כוח־אדם נכבד
לאש״ף.
• פיצוץ בתים הוא אמצעי
פופולארי, המופעל כל העת. מעולם
לא הובא אף צל צילה של הוכחה לכך
שזה עזר אי־פעם. התוצאה היא הפוכה:
במקום שהיה.מחבל״ אחד, נוצרים בן־
רגע עשרות. מחבלים״ פוטנציאליים
חדשים, שהפגיעה במישפחותיהם הוד
פות־מפשע ממלאה אותם זעם ותאוות־נקם.
תרופה
אחת. אם כן, מה לעשות?
האם עומדת החברה חסרת־אונים מול
פני תופעה זו?
אין ספק שיש לתופעה שורשים
פוליטיים עמוקים, הנעוצים במצב
הכללי שנוצר בין שני העמים. מכאן גם
התשובה: שום ריצת־אמוק נוסח אריאל
שרון, שום דמגוגיה נוסח גוש־אמונים,
שום היסטריה נוסח כהן־אבידוב לא
יעזרו. התרופה האמיתית היא שינוי
בסיסי במצב בין שני העמים, שפירושה
— עליה על דרך השלום.
עיתונות שינאה מוכרת עיתונים
לעיתונות יש אחריות רבה
ליצירת אווירת הלינץ— ,
היא יוצרת אותה בכוונה
תחילה למטרות כלכליות
מעקב מיקרי אחרי כותרות העיתונים
היומיים, שעסקו בהרחבה ברצח
שני המורים מעפולה, מעורר פלצות.
העיתונות, האמורה להיות מדווחת,
משתדלת להיות אובייקטיבית ולהביא
לפני הקוראים חומר, שממנו יוכל כל
אחד להסיק מסקנות בעצמו, הגדילה
השבוע והתעלתה על עצמה בדיווחים
שיקריים, שכל מטרתם להסית את
דעת הקהל בארץ נגד הערבים, במסווה
של דיווח אובייקטיבי.
החשבון הקר: השינאה מוכרת עיתונים.
ביום
הראשון בבוקר פורסמה ידיעה
בשני עיתוני״בוקר, דבר והארץ, מפי
הכתבים הצבאיים שלהם — ידיעה
שבאה מ״מקורות ביטחוניים״ — לפיה
אנשי פת״ח, מן הפלג של יאסר ערפאת,
הם שיזמו וביצעו את רצח שני המורים.
בשלב שהודפס העיתון ובשלב שבו
יצא לאור, עדיין לא נודע על תפיסת
הרוצחים, ולא היה ברור באופן מוחלט
שלאומיותם ערבית.
העיתון הארץ הגדיל לעשות, ובכותרת
הראשית שלו נאמר. :פלג אירגון
פת״ח, הנאמן לערפאת, עומד מאחורי
פעולות הטרור האחרונות.״ אותו נוסח,
בשינויים קלים, הופיע גם בגוף הכתבה
וגם בכתבה דומה בעיתון דבר. באותה
שעה נאמר שוב ושוב, בכל מהדורות
החדשות של היום הראשון, כי גורמים
ביטחוניים (קרי: השב״כ) משוכנעים
שהדבר הוא יוזמה פרטית של אנשים

מקומיים, וכי אין לכך שום קשר עם
אירגונים מבחוץ.
על פני הדברים ברור, כי מי שהדליף
את הידיעה, מגורמי הביטחון
(כנראה שר בכיר) ,עשה זאת למען
מטרה פוליטית ברורה: לסכל את
המאמצים הנערכים עכשיו בקדחתנות
כדי לקדם את המגעים בין ארצות־הברית
לבין מישלחת ירדנית־פלסטי־נית,
ולהכשיל את מגמת השלום המסתמנת.
הסתה
יומיומית. שני הצהרו־נים,
ידיעות אחרונות וחדשות הכינו
לקוראיהם הסתה שונה לחלוטין, העיתונים,
שיצאו גם הם ביום הראשון
בבוקר, כשזהות הרוצחים עדיין לא
היתה ידועה, ידעו לספר לקוראים באובייקטיביות
מזוייפת על מיקרי רצח
נוספים דומים, המחכים לפיתתן.
ידיעו ת אח רונו ת 20. :מעשי־רצח,
המיוחסים למחבלים, בוצעו בשנים
האחרונות בתחומי ישראל ובשטחים,
כולם בשיטה דומה — מארב דרכים.״
אחרי מישפט זה הופיעה רשימה של
נרצחים ונעדרים שרוצחיהם, או גופותיהם,
לא התגלו, ולא ברור כלל מה
זהותם הלאומית של הרוצחים: דויד
בוקרה, שנרצח באוקטובר ,׳83 משה
תמם, שנרצח באוגוסט 84׳ (ושאמו
מופיעה בעצרות של תנועת. כך״),
דויד מנוס, שנעדר מאז נובמבר 84׳ ולא
ידוע מה עלה בגורלו: עקיבא שאל־תיאל,
שנרצח באפריל 85׳ :דוד פלזן,
שנרצח ביולי 85׳.
גם העיתון חדשות ערך רשימה
דומה, כשהוא מצרף אותה לשני המורים
שנרצחו השבוע.
אין ספק שקורא ממוצע, השומע
שוב ושוב שהדס קדמי נרצחה על־ידי
.מחבלים״ ,אינו בודק בציציות הידיעה
ואחרי כמה פעמים נוספות שבהן נקבע
הדבר כעובדה, כפי נעשה לעיתים מזומנות
בעיתונות היומית(בעיקר בעיתון
חדשות) ,הוא בטוח שכך הדבר —
ואינו זוכר שהרוצח של הדס קדמי והסיבה
לרצח אינם ידועים.
מ עריב וידיעות הטיפו מדי יום
להטלת עונש־מוות, אף שידעו כי שרו־תי־הביטחון
מתנגדים לה בצורה חריפה.
גם הקריאה לעונש־מוות מוכרת
עיתונים — וזה חשוב משיקולי ה־שב״כ.
מיפלגות המישחר!
הציגי
מדוע שותקת האגודה מול
מזימה העלולה לחסל את
ייצוגה בכנסת?
אחת התעלומות הגדולות בזירה
המיפלגתית בישראל היא: איך מעזים
אנשי הליכוד והמערך לחרוש ביחד
מזימה להעלות את אחוז־החסימה,
כאשר הקורבן העיקרי של מזימה
כזאת תהיה אגודת־ישראל, מיפלגתו

לחסום את החסימה. אלמלא
אגודת־ישראל, לא היתה ממשלת־האחדות־הלאומית
קיימת. היתה זאת
האגודה, שהעניקה לליכוד את כוח״
החסימה של 60 חברי־כנסת, אשר מנע
את הקמתה של ממשלת-המערך.
בתמורה על כך קיבל הליכוד על
עצמו התחייבות כלפי האגודה, שלא
לפגוע בה. התחייבות זו כוללת את
ההימנעות מהעלאת אחוז־החסימה. אך
עתה פעיל הליכוד להגדלת אחוד
החסימה. די היה ברמז מפי האגודה, כדי
לחסום את מזימת־החסימה.
האגודה לא השמיעה עד כה רמז זה.
מדוע?
מישאלה חסודה. כאשר נשאלו
אנשי האגודה על כך על־ידי עמיתיהם
בכנסת, השמיעו תירוצים מפוקפקים
ביותר.
למשל: אומנם קיבלה האגודה
הפעם רק 36,079 קולות, אך בדרך
כלל קיבלה תמיד ארבעה מנדאטים.
הפעם איבדה קולות רבים בגלל
הקמתה של ש״ס, שזכתה ב־* .3.2אך
זאת היתה אפיזודה חד־פעמית. ועכשיו
יחזרו רבים מבוחרי ש״ס לאגודה.
זה נשמע כמישאלה חסודה, ואין
לכך שום בסיס במציאות. וגם אם כמה
מבוחרי ש״ס יחזרו לאגודה, ספק עם
תגיע ל 2.5האחוז המועדף
עכשיו על חורשי־המזימה.
את ההסבר האמיתי גילה אחד
מאנשי־האגודה לכמה מעמיתיו.
המ סדל .5 ״/0 :כל הרשימות הדתיות
חרדות עתה לעתידן. אגודת־ישראל
אומנם כבר הגיעה לתחתית
כוחה, ונדמה שאיננה יכולה לרדת עוד
יותר. אבל ש״ס אינה יודעת מה יהיה
כוחה בבחירות הבאות. מורשה, שזכתה
רק ב־* ,1.5אינה יודעת מה יילד יום,
מה גם שהיא שסועה ומפולגת.
החרדה העיקרית היא נחלת
המפד״ל. יוסף בורג חולה, ואין לדעת
אם יחזור לפעילות יעילה ומלאה.
המיפלגה הוכתה בבחירות האחרונות
וירדה ל־* .3.1יתכן מאוד שבבחירות
הבאות תוכה עוד יותר, ותרד ל־*2
ופחות.
לכן יוזמים כמה מעסקני המפד״ל
את הקמתה של חזית דתית מאוחדת,
שתמנע ממנה התמודדות עצמאית. יש
רק דרך אחת לכפות חזית כזאת על כל
המיפלגות הדתיות: העלאת אחוד
החסימה ל 5מחסום שאף אחת מן
המיפלגות הדתיות הקיימות אינה
מסוגלת לעבור אותו לבדה. ואכן, זוהי
עכשיו הצעת המפד״ל בחדרי־חדרים.
תירוץ ושמו כהנא. אנשי
האגודה נמשכו תחילה לרעיון זה,
שיחסוך גם להם צרות ובושות. מה גם
שמישהו המציא אמתלה טובה לכך:
מאיר כהנא.
כהנא משמש עתה תירוץ כמעט
לכל דבר־נבלה במדינה. הוא הובא גם
לעניין זה. אם יופיעו כל הדתיים ביחד,
כך נאמר בחדרי־חדרים, הם יחסמו את
דרכו של כהנא. לא תהיה דליפה
מהמחנה הדתי לרשימה הגיזענית.
אלא שעלול לקרות גם ההיפך.
רשימה שבה יישבו ביחד אברהם מלמד
היונה עם חיים דרוקמן הנץ עלולה
לאבד קולות רבים בשני הכיוונים.
הקיצוניים ילכו לכהנא בכל מיקרה.
ומבחינת האגודה: אם יועלה אחוד
החסימה, יצטרכו להיכנס לחזית המאוחדת
מאונס, ואז יוכתבו להם תנאי־כניעה
על-ידי אנשי המפד״ל וש״ס.
צרכים עלוכים. בכל הדיונים
האלה בולטת עובדה אחת: זכות־הבחירה
של אזרחי־ישראל, הזכות
החשובה ביותר בדמוקרטיה, נופלת
קורבן לקנוניות ציניות, כשכל מיפלגה
ומיפלגונת מנסה לעוות את הזכות
בהתאם לצרכיה המיידיים העלובים
ביותר.
1 העולם הז ה 2500

הנל ע.וברים ליד ע.נולה 1אינם
]ננסים אליה. השבוע, לפתע, ו;ונגה
אריה הזוסוו. בעיקבות הוצח .
הנפול -והתגלתה תמונה מדהימה
באצבעו מה הוא וחבריו מתכוונים
לעשות לערבים — גרון שחוט.

,לשחוט
! אותם!״

ךךןןך 111ך סגן מנהל בית״הספר מיפן
11111 1111.1 111ת ן בעפולה, יוסף אליהו,
והמורה לאה אלמדייס, בצילומים שהופצו לפני

שבוע על־ידי מישטרת עפולה, בעת שמאות אנשים
חיפשו אחרי שני הנעדרים. אלמקייס בת ה־ ,19 מורה
דתית בשירות לאומי, לימדה באותו בית־הטפר.

*סץ שבוע קודם לכן קרה משהו
* * בעיר הרדומה. בלילה שבין יום
הראשון והשני נודע, שיוסף אליהו, סגן
מנהל בית־ספר, וחברתו למיקצוע, לאה
אלמקייס, נעלמו. הם יצאו מבית־הספר
מיפתן במכוניתו של אליהו, א אודי
,80 ופנו דרומה, בכביש המוביל לכיוון
ג׳נין. באוויר היתה תחושה ברורה
שהתעלומה תסתיים ברע. התחושה
התגברה כמה שעות אחר־כך, כשנת־גלתה
מכוניתו הנטושה של אליהו
בג׳נין, ובתוכה כיתמי־דם וקליע.
שבוע אחר־כך התברר כי הדם מקורו
בעיזים והקליע אינו מהסוג שבו נורה

יום־יום את העיר, בדרכם לעבודה
וממנה.
המבטים המרשימים פינו את מקו־מם
חיש־מהר לגידופים. הדרו להתפרצות
אלימה היתה קצרה.

ביום השלישי בערב נפגעו העובדים
במיזללות שבמרכז העיר. למחרת
הופיע נצלן־האסונות כהנא, ועזב את
העיר אחרי זמן קצר, על־פי דרישת
המישטרה. הוא יצא, אך רוחו נשארה
במקום. שמו נישא בפי כל. המתגודדים,
שמיספרם גדל מרגע לרגע,
החלו לקרוא בקול רם את שמו, יחד
עם קריאות אחרות :״מוות למחבלים!
ערבים החוצה!״
ביום הרביעי בערב האווירה כבר
היתה חמה מאוד, הרבה יותר מחום ׳
השמש בשעות״הצהריים. עתה התחילו
להתנפל על ערבים בתחנה המרכזית,
הנמצאת בסמוך, ועל עוברי־אורח

ס וסי הטלוויזיה ברחבי העולם
למדו ביום הראשון השבוע על
מקום חדש בארץ, ושמו בישראל:
עפולה. הצילומים, שנשלחו מכאן
באמצעות הלוויין, סיפרו על רצח טרגי
כפול והפגנות זעם של מאות פירחחים
שדרשו נקמה בערבים.
אבל גם לישראלים רבים היתה

1 *״111 ^ 1ו ך 11 :י 1ז שוטרים חובשי קסדות ומצויידים באלות
11 11 #1111 ואנשי מישמר-הגבול מפנים אלפי מתגו\
|111
דדים בכיכר העיר, אחרי הלווייתו של המורה מעפולה. ההמוו הזועם הגיע

אחד החשודים בהתפרעות
אחרי
הלוויה מובל על״ידי שוטרים.

־מעצר

השבוע הזדמנות יוצאת־דופן ללמוד
פרק בידיעת־הארץ, ולגלות שעפולה
איננה רק החור שבקצה כביש־הסרגל
— כלשון הבדיחה העממית — מקום
שרק חוצים אותו ואין מתעכבים בו.
היעלמם של שני המורים מעפולה,
גילוי הגופות וההלוויה לוו באירועים
מדהימים, שהוכיחו כי עפולה עלתה
השבוע על המפה, נתנה את הטון
הציבורי בארץ, כסמן ימני קיצוני,

המזוהה בדרך כלל עם מאיר כהנא.
צלמת״עיתונות אמריקאית, שמשי־מתה
הראשונה בארץ היתה צילומים
בעפולה, באה ביום הראשון בצהריים
למרכז העיר. היא פנתה לצעיר, שסיפר
לה כי הוא נמצא שם כבר שיבעה ימים
רצופים, וביקשה שיסביר לה מה
מתרחש .״אנחנו גברים. רק אנחנו, מכל
הארץ, נראה להם מי אנחנו!״ אמר לה
באנגלית עילגת, תוך שהוא מסמן

למקום מייד אחרי סיום טקס־הקבורה והציף את האיזור פולו, מהתחנה
המרכזית ועד לכיכר. הכביש נחסם בידי׳אספסוף, שרצה לשמוע את
מאיר כהנא ודרש לדעת את שמו של הכפר שממנו באו שלושת הנערים.
אליהו. החלה ההתגודדות.
עם בוא הידיעות הראשונות, צעירים
רבים, בני־המקום וכאלה העובדים
בסביבה, התאספומול תחנת־המישטרה
הגדולה שבעיר.
בתוך התחנה הוקם מטה־החיפושים.
הצעירים שעמדו ממול, לצד דוכני
הפלאפל של העיר, לא נטלו חלק
בחיפושים. הם עמדו שעות בשמש
היוקדת וגילו עניין בערבים, החוצים

ערבים שנקלעו למרכז־העיר — וגם
על יהודים, שנחשדו למרבה תדהמתם
כערבים.
ביום החמישי בבוקר גדל מיספר
המתגוררים ברחוב. מול תחנת-
המישטרה. צעירים ומבוגרים עמדו שם
שעות, בעודם מעלים השערות על מה
שאירע לשני המורים, ומפזרים עצות
מה יש לעשות לערבים :״צריך לגרש
אותם מפה!״ ״כהנא צודק!״ ״אסור לתת

להם לעבוד בעפולה!״ ״צריך לשחוט
אותם. כולם!״
כתבים ישראלים וזרים שנקלעו
למקום קיבלו עצות בשפע מה יש
לעשות ברוצחים, אם הם יתגלו.
ערבים כמעט שלא נראו בעיר. גם
נהגי המוניות הערבים, העובדים בת־חנת־העמק,
הסמוכה לתחנה המרכזית,
העדיפו להוריד פרופיל.
בשטח עסקו מאות מתנדבים בחיפושים.
בין המחפשים היו רבים מבני
עפולה וגיבעת־המורה הסמוכה, תלמידי
בתי־ספר, סטודנטים, בני״קיבו־צים,
שלא היה להם זמן להתגודד
בחברת האספסוף במרכז־העיר. בין
המתנדבים היו גם צעירים ערבים
מהכפר איכסאל הסמוך, ואנשי מיש־מר־גבול
דרוזים.
אבל המתגודדים ליד תחנת־המיש־טרה
בשלהם :״מוות לערבים.״ לא היה
להם זמן להצטרף לחיפושים, כי כל
אחד הפליא לספר לחברו מה הוא עשה
לערבים בלילה הקודם.

״כהגא
צודק ד

ך* אם היה זה פוגרומצ׳יק? מה ה!
1אמת בטענות של הצעירים, שהם
מייצגים את רוב אנשי עפולה? העפו־לאים
התמרמרו על התיקשורת, אשר
לא סיקרה באמת את מה שהתרחש
בעיר. העיתונאים, לטענתם, נתנו את
רשות־הדיבור רק לאספסוף שברחבה
הקטנה במרכז־העיר, והוא שקבע את
דמותה בעיני הציבור הישראלי וצופי-
הטלוויזיה בעולם.
אך קולו של האספסוף היה חזק
יותר :״אתם מפחדים להראות מה
עשינו כאן!״ אמר אחד שהתגאה כי
היכה ערבים העובדים בתחנת־הדלק
הסמוכה .״הפעם זה לא יעבור בשקט.
אנחנו נראה להם!״
במישטרה ביקשו להפחית ממידת
חומרתם של סיפורי הלילות הקשים
בעיר .״כמה פירחחים הפכו סלסלת־סלט
בדוכן פלאפל. זה רציני?״ שאל
מפקד מישטרת־העמקים, יוסף וסרמן.

המישטדה פועלת

ח | 1 | 1/ך *1111ף 1 1ךןח פועל ערבי מנסה להימלט מידיהם
1 1111^ #111 1 11111 של צעירים יהודיים במרכז עפולה,
שהיכו אותו ביום השישי בבוקר, אחרי שנודע על מציאת שתי

הגופות. עשרות עונרי־אורח הוכו באכזריות באיזור״השוק, בתחנה
המרכזית ובתחנת״המוניות הסמוכה אליה. בין המוכים גם קשישים,
העובדים שנים רבות בעיר. אווירת הלינץ׳ החלה ארבעה ימים קודם לכן.

טיולים בשיפולי הר־הגילבוע, החל
ההמון, שעמד מול בניין־המישטרה,
להראות את כוחו ואת אגרופיו.

הסיסמה הקליטה :״כהנא צודק!״ המסר
היה ברור.
בעוד בעפולה ובחדרה עושות ה־מישפחות
את כל ההכנות לקראת מסע
ההלוויה, התעצם המון המתגודדים

ואז בא יום השישי השחור, שאותו
לא ראו צופי הטלוויזיה ברחבי״העולם.
גם הישראלים ראו רק מעט ממה שהתרחש.
בעוד הצלמים והעיתונאים ממהרים
למקום שבו נתגלו הגופות, באתר־

ראשון בערב. האמהות של העצורים מיהרו מייד אל תחנת־המישטרה.

עשרות ישראלים, שכל חטאם הוא
לאומיותם הערבית, הוכו ללא־רחם.
המכים התחלקו לקבוצות ויצאו
לציד. הקורבנות נתפסו בתחנה המרכזית
הסמוכה, בשוק, מול תחנת־המישטרה
וברחובות הסמוכים. עובדים
ערביים ותיקים בעפולה זוהו בעוברם
ברחוב והוכו ללא רחם. קשישים
מכפרי הסביבה ובעלי חנויות ערביים
לא הצליחו להימלט מידי המתפרעים.
כשהשם כהנא בפיהם, היכו הפורעים
בכל ערבי שנקרה בדרכם.

30 מתפרעים נעצרו. לפחות פי
עשרה אנשים הוכו, חלקם עד זוב־דם.
איזור תחנת־המישטרה הוצף בעפול־אים
זועמים, שהחמיצו את החגיגה,
וחיפשו ערבי לרפואה, כדי להכות בו.
היו שהביעו אכזבה על כך שאף לא
ערבי אחד שילם בחייו, וראו בכך
הוכחה שהאלימות לא היתה תקיפה
דיה.
ראש עיריית עפולה, ח״כ עובדיה
עלי, איש חרות חובש־כיפה, קרא לפני
מציאת הגופות להמשיך בחיפושים גם
בשבת, בבחינת פיקוח־נפש דוחה
שבת. אחרי שכבר נמצאו הגופות,
העדיפו עפולאים רבים שלא לשוב
לבתיהם. הם המשיכו לצבוא על
תחנת־המישטרה במשך השבת ועם

צאתה. עתה כבר דובר על נקמה.
״צריך לעלות על איזה כפר ולחסל
אותו,״ אמר אחד .״צריך לשחוט בלי
הבחנה!״ סח אחר. הקולות המתונים
הושתקו בגערה. יותר ויותר חזרו על

שניים מאחיו של יוסף אליהו מתייפחים
חרש ליד הקבר הפתוח, מייד אחרי ש הוטמן
נו הנרצח. בני״הטישפחה היי מאופקים. מימין: בת מישפחה.

אחים בהלוויה

-י י אפלה בעפולה

(המשך מעמוד )9
סביב מישטרת־העמקים. שיחת־היום
ביום הראשון בבוקר היתה איך להבטיח
שכף־רגלם של ערבים לא תדרוך
עוד בעפולה, לנצח. הכל ממתינים
לכהנא. מפקד־המישטרה הבטיח לו
בשבוע שעבר, שהוא יורשה לנאום
ביום־הראשון. אחרי מציאת הגופות
בוטל רישיוך ההפגנה שלו, אך המתגודדים
אינם מוותרים. הם רוצים אותו,
והם אומרים זאת בקול רם. השעות
נוקפות, שמש חזקה לא מרתיעה את
המתגודדים. מאות רוצים את כהנא׳,
רוצים נקמה ורוצים לראות דם שפוך.
דם של ערבים.
ואז נודע ברדיו כי נתפסו החשודים
ברצח, בני כפר בנפת־ג׳נין. ברחוב
ההשתוללות מגיעה לשיאה. הצעירים
חוצים את הכביש ומבקשים מאנשי
המישטרה לגלות להם מהו שמו של
הכפר שממנו יצאו הרוצחים .״עכשיו
כולנו נלך לשם ונחסל את כולם!״ אמר
עפולאי זועם אחד .״לשחוט את כל
הכפר!״ צרח שני. מרחוק נדמה שכהנא
מגיח והצעקות :״כהנא, כהנא!״ מתגברות.
כהנא
טרם בא, אבל אוהדיו מהגליל
כבר הגיעו. אלכס פינקלשטיין הצולע
מנצרת עילית וכמה מחסידיו, ואמה
של אסתר אוחנה, אשר נהרגה כאשר
נזרקה לעברה אבן לפני כמה שנים
בכביש שליד הכפר דהריה בנפת-
חברון. אחר־כך, בהלוויה, החזיקה אוחנה
האם את תמונת בתה(ראה תצלום

\ 1ךיודקך *1ארונו של המורה יוסף אליהו, עטור בד שחור ודגל
\ 1 1 1 #1הלאום, מובל על כתפיים אל הקבר. ההלוויה יצאה
מביתו והתנהלה באיטיות עד לבית־הקברות -מרחק של שני קילומטר.

למרות הלחץ הרב בבית״העלמין, התנהלה הקבורה בשקט יחסי
ובמהירות. נושאי־הארון פילסו בקלות דרך אל הקבר, כשמכל צד מנסים
רבים לגעת בפעם האחרונה בארון־העץ -לפני שהוטמן באדמה.
הספיק למאות שנהרו לכיכר־העיר.
הכביש הראשי נחסם, התנועה נעצרה,
ומול עיניו הנדהמות של מפכ״ל
המישטרה, דויד קראום, שעמד בפתח,
גדל האספסוף מרגע לרגע. המאות
איימו להפוך לאלפים. הם דרשו
לשחרר את עצורי יום השישי השחור,
לאפשר לכהנא לנאום לפניהם, להוציא
להורג מייד את שלושת החשודים
ולצאת למסע־נקמה נורא כערביי
הסביבה.
ההמון המאיים התבקש להתפזר.
אחר־כך החל הפיזור בכוח, על־ידי
שוטרי מג״ב דרוזיים ושוטרים יהודיים,
עייפים ומיוזעים. באוויר נישא
שוב ושוב שמו של כהנא, למרות
שהמסית המזוקן עצמו כבר היה בדרכו
לתל־אביב.
פרנסי עפולה ניסו כל השבוע

האח התעלף 7

וקיבל טיפול מידי אנשי מגן־דויד אדום, שהגיעו

לטעון שהמדובר במיעוט קטן ובלתי-
מייצג, שנעזר בתיגבורת של חמומי-
מוח מישובים יהודיים סמוכים. כתבים
שתיחקרו את האספסוף הזועם הבחינו
שהרוב המכריע הוא עפולאי — לא
רק יושבי קרנות בטלים, אלא צעירים
בני כל המעמדות והמיקצועות, היודעים
בדיוק מה הם רוצים: מה שרוצה
כהנא, ללא כחל וסרק.
כמו שקורה תמיד במקרים כאלה,
בצל אווירת הלינץ׳ נדחקה הצידה
הטרגדיה האישית של שני הנרצחים.
הנסיבות העגומות של הפרשה חייבות
לגעת לליבו של כל אדם הגון,
ומעניקות לה מימד אנושי שיש בו
לרגש גם את מי שלא שמע מימיו את
שמה של עפולה ולא היה מעולם
בישראל: שני המורים, בני מישפחות
מסורתיות, מצאו את מותם ראשר נסזוו
להתבודד בחיס־הטבע:

למקום מבעוד מועד. מפכ״ל המישטרה הקים את
חדר-הפיקוד הקידמי שלו בניידת שנכנסה ממש
לתוך בית״הקברות, לא הרחק ממקום הקבורה.

חסידי חב׳ד הגיעו אף הם לעפולה, ומיהרו
לשכנע את המתגודדים ליד תחנת-המישטרה
להניח תפילין. התור לכריכת התפילין היה ארון מאוד עד יום השישי.

בשער הגיליון) .ברחוב הגיעה ההסתה
לשיאה .״הפעם זה לא יעזור. אנחנו לא
כמו החברה מבית־שמש, שנתנו לערבים
לנשום אחרי הרצח של הזוג. אנחנו
נראה לכל המדינה מה זה גברים
עפולאים!״ נהם אחד לבוש במדי־צבא
מגוהצים .״לכל אחד יש כאן נשק, ואם
נלך 200 על כפר אחד — מה יעשו
לנו, יעצרו את כולנו?״
בצהריים היתה ההלוויה. מאות
השוטרים, שהובאו מכל הארץ לשמור
על הסדר, אולי מנעו התפרעות, אבל
לא הצליחו למנוע את התיכנונים.
בעוד כהנא ממתין מחוץ לגדר, נראו
אנשיו ואוהדיו החדשים בכל מקום
בבית־הקברות .״רוצים נקמה!״ זעקו
כמה מהם .״כהנא לשלטון!״ עונש-
מוות מייד!״
בתום ההלוויה היה ברור ששוב
יהיה שמח במרכז־העיר. מישהו הפיץ
שמועה, שלא היה לה יסוד, כי שלושת
החשודים ברצח האכזרי הובאו עוד
בשעות־הלילה לתחנת-המישטרה המקומית,
אחרי ששיחזרו את הרצח. זה

מבט אחרון אל הקבר הרענן שולחת קרובת־מישפחה
עטויית־שחורים. אחרי שהונחו עליו הזרים
הרישמיים, הקיפו אחרים את הקבר ובידיהם זרים רבים נוספים.

קנו וענן

כ/־זגיז; עיטדי;

״בל הכבוד לאמא ..״

״סוף סוף יש אוכל שאנחנו ממש אוהבים. מיס לוסי,
— ^ נקניקיה משגעת! יפה, עסיסית וטעימה נורא,
לפעמים אמא מבשלת אותה ולפעמים
אופה בתנור. בפיקניק האחרון בכנרת אכלנו
אותה מטוגנת וזה היה על הכיפק...״

מים לזסי־הנקניקיה הנקיה

מיוצרת מבשר שקיבל היתר מיוחד.

עוברת בדיקה וטרינרית קפדנית ביותר
ובדיקת מעבדה משוכללת במפעל, לפני
הייצור ובדיקה מיוחדת אחרי הקירור.
כל נקניקיות ״מיס לוסי״ מיוצרת מ־* 100 בשר
הודו או עגל ותבלינים, ללא תוספות.

מיס לזסי־נקניקיה יפה ממשפחה טונה

1את״מיסלוסי״מייצרים במפעל״הוד לבך
השייך לבית חרות -מושב ציוני ותיק.
מפעל זה היה הראשון בארץ שהתמחה גם

בחקלאות(גידול תרנגולי הודו) וגסבתעשיה.
כך נמצאות נקניקיות ״מיס לוטי״ תחת השגחה קפדנית
של מושבניקים הן בתהליך גידול הבשר

והן בתהליך הייצור.

נקניקיה בטיב אמויקא

ז׳0יך יי׳-ע*ד
4כשר ז
3דקות במים רותחים!
מומלץ עם השקית!

מווי 1ב בי ת ח רו ת
מחלקת שיווק -טל 061-35451/2/3/4 .

הפעם חטיף שטח בשר
אורחים באים, הילדים רעבים, או סתם כך בערב מול הטלויזיה: מה להגיש? מה להכין? הפעם
יש לך משהואמיתי:מילי מגישה -כיבודי זהב! אלו הם חטיפי בשר חדשים מ-שגעים...וההכנה?
מהירה מאד: שמים בתבנית כמה שרוצים (כדאי קצת יותר כי תרצו עוד) .מכניסים לתנור חם
(לטוסטר־אובן) או מטגנים במחבת ואחרי כמה דקות הם מוכנים,חמים חמים,זהובים וריחניים.
קחו אותם עם יין, עם בירה, עם מטבל. הפעם יש לנו חטיף אמיתי!

כיבודי זהב, לפי מיטב המסורת של מילי: מבשר מובחר עם תבלינים * 1

וציפוי פריך מיוחהכדאי שיהיו לכם כמה שקיות אצלכם בבית,במקרר.
מסורת של איכות
בתאבון! להשיג במקררים של כל רשתות השיווק.

פוגל/צבי לוין

ק ריי ת
ך*ם תכל־נא היטב בתמונה. במקורה היתה
1 1זאת תמונה של שלט, שהתנוסס בגאווה
בכניסה של עיירה גרמנית, באמצע שנות ה־.30
נאמר בו, באותיות גותיות מסוגננות :״בקרוב
תהיה עיר זו נקיה מיהודים!״
קיבלנו על עצמנו לעדכן את הטכסט, כדי
^ להתאים אותו לצרכים החדשים. עתה נאמר בו:
״בקרוב תהיה עיר זו נקיה מערבים.״

את השלט הזה אפשר עכשיו לתלות
בכניסה לקריית־ארכע.
החל בשבוע הזה, זוהי הקיריה היהודית
הראשונה שקיבלה על עצמה את תורת התנועה
הנאצית.
הייני־יר היינה אמר :״כאשר שורפים ספרים,
לא ירחק היום שבו ישרפו בני־אדם״.

לאור הנסיון אפשר לומר: במקום
שבו תולים שלט בזה, שם ייערך גם ליל־הבדולח,
ידביקו לאנשים את הטלאי־הצהוב
ויכניסו אנשים לקרונות המו
י* בילים לאושוויץ.

א דז ל ף

תהיה ישראל נתונה במיתון עמוק.
שכר שחוק. אבטלה המונית. פשיטות־רגל
המוניות. תיסכול. יאוש.
המיתון הגדול האחרון, זה של ,1966 חוסל
באמצעות מילחמה. מילחמת ששת־הימים הצילה
את המשק הישראלי.

הפעם שונות הנסיבות. המיתון יביא
למילחמה אחרת לגמרי — מילחמה
העלולה לקרוע את ישראל מבפנים.
ס ין זעם גדול, ואין תיסכול איום, מזעמם
ומתיסכולם של מובטלים.
בלב המובטל מצטבר מישקע נורא — הדאגה
ללחם לאשה ולילדים, תחושת ההשפלה והעלבון

הקורבנות הראשונים של המיתון יהיו הערבים.
גם בלי הגירוש הגלוי, הגיזעני, נוסח קריית־אדולף,
ייפלטו הערבים בהמוניהם ממקומות־העבודה.
בשטחים
הכבושים יתגודדו חבורות־חבורות
של צעירים ערביים בחוסר מעש. גם אצלם ייווצר
מישקע של זעם וקיפוח. וגם אצלם יתוסף
מישקע חרש זה למישקע קודם, לוהט וממאיר.
מישקע של שינאה לכובש, המשפיל אותם מדי
יום באלפי צורות שונות. מישקע זעם על גזילת
החרות, על גירוש אחים, על הפקעת אדמות, על
הפרובוקציה המתמדת והגדלה של ההתנחלות
הסמוכה.

לצעירים המובטלים לא יהיה מה
לעשות.

אני רואה שחורות.

משהו קורה במדינה הזו. משהו
^ מכרסם בקרביה. מחלה האוכלת גוף
ונפש, מחלה שהיא כלכלית ונפשית
וחברתית ומדינית.
מי שעיניים לו לראות, מוטב שיפקח אותן
ויראה. כל עוד ניתן לבלום, לעצור, לגייס נוגדנים,
להתגבר.

ך* נה התמונה הכלכלית־חברתית, כפי ש!
\ צויירה לי השבוע על־ידי אחד מראשי הכלכלה
הישראלית:
התוכנית הכלכלית של הממשלה תצליח
לבלום את האינפלציה. היא תוריד את הפיחות
לממדים מיזעריים.
אבל המחיר יהיה יקר. מכיוון שאיש אינו מעז
לנגוע בתקציב־הביטחון הפנטסטי, וההתנחלות
נמשכת, יפול כל העול על השכירים.

השבר יישחק. פועלים דלי־שכר לא
יוכלו לקנות מוצרים. התעשיה הישראלית
תצטמק. המוני עובדים ייפלטו.
אולי — וזוהי התיקווה הגדולה — יעבור
הייצור בהדרגה לפסים של ייצוא. אולי. אבל
יצירת שוקים לייצוא היא מלאכה רבה וארוכה.
במיקרה הטוב ביותר יעברו שנתיים־שלוש עד
שתהליך כזה יישא פרי ויקלוט עובדים.

משמע: במשד שנדדשנתיים־שלוש

ני התהליכים האלה — בצד היהודי
ובצד הערבי — מזינים זה את זה.

מה שקרה השבוע בעפולה אינו רק
אות לבאות. זהו גם גילוי מחריד של
המצב שאליו כבר הגענו.
כמו צבוע רעב, רץ מאיר כהנא מגוויה לגוויה.
בכל מקום שבו יירצח יהודי בידי ערבים, הוא
יאסוף סביבו את האספסוף המשולהב, ויטיף
לשינאה ולנקמה. הוא יספק את הניצוץ הדרוש
כדי לפוצץ את חבית אבק־השריפה, הקיימת עתה
בכל מקום שבו פוגע המיתון.
ההמונים יעשו שפטים בערבים עוברי־אורח,
ויתכן מאוד שקבוצות קטנות ילמדו מרוצחי
המחתרת היהודית חביבי המדינה, ויבצעו מעשי־רצח
ביחידים.
כל מעשה כזה ידרבן קבוצות של ערבים
למעשי־רצח חדשים, שייראו להם כמעשי־נקמה
במרכא הציוני.
פוליטיקאים חסרי״מצפון ינסו לרכוב על
גלים עכורים אלה לשילטון. מאיר כהנא לא
יישאר לבדו. אלופים משומשים ייצאו מחוריהם,
עסקנים פושטי־רגל יריחו הזדמנות חדשה.
כסילים כמו אברהם שריר ומשה ניסים יצטרפו
אל המופרעים הפוליטיים, הדורשים כל שני
וחמישי להטיל עונש־מוות, ואנשי״ביטחון, היודעים
שזה יהיה אסון, לא יעזו להרים את קולם.

כיום יש בארץ הזאת שלושה מיליון
יהודים ושני מיליון ערבים. כאשר
תתלקח המילחמה ביניהם ותגיע לממדים
של ״הכל שוחטים את הכל״ ,יווצר
כאן גיהינום.

תיקרא־נא על שמו: קריית־אדולף.

אין זה מיקרה שחבורת האפסים המנהלת כיום
את המדינה — סוציאל־דמוקראטים אובדי־עצות
נ ולאומנים פושטי־רגל — עומדת מול תופעה זו
בחוסר־מעש ובהשלמה מבוהלת.
אין זה מיקרה ששר־הביטחון נשמע יותר
ויותר כמהדוו־ת־מיני של אריאל שרון, ושאריאל
שרון נשמע יותר ויותר כהד של מאיר כהנא.

הולכים ונוצרים אלפי רסיסים, וכל
אחד מהם יכול לעשות מעשה נורא.

הארץ כולה תיכנס לסיחרור של
אלימות ורצח, גיזענות וקנאות.

אני מציע לראשי קריית־ארבע לשנות את שם
קרייתם. למה להם להיקרא בשם המעלה את זכר
האבות? הרי אברהם אבינו היה אדם רודף־שלוס
מאין כמוהו, ומשאת־נפשו היתה לקיים יחסי
שלום וידידות עם עם־הארץ. כך נהגו גם יצחק
ויעקב. בגלל פוגרום אחד, שערכו בניו בשכם,
אמר להם יעקב :״עכרתם אותי להבאישני ביושבי
הארץ!״
לא אברהם אבינו ובניו הם האבות הרוחניים
של הקיריה הזאת, אלא אדם שונה לגמרי.

^ א במיקרה קרה מה שקרה בקריית־ארבע,
/ולא במיקרה זה קרה עכשיו.
זהו סימן. סימן מבהיל. סימפטום מחריד
המגלה לנו לאיזה שלב כבר הגיעה המחלה
הסרטנית, האוכלת בגוף מדינתנו וחברתנו.

הדומיננטי. הפשעים מן הסוג החדש אינם נעשים
על״ידי אירגונים. הם פרי אילתור מקומי, תוצאה
של שינאה וזעם, תחושת־השפלה ותאוות־נקם,
אבטלה וחוסר־תיקווה.

עדיני־הנפש, אשר בידם האפשרות לכך,
יתייאשו מן הנסיון ששמו ישראל ויירדו מן
הארץ. אחדים יסתגלו ויצטרפו לחינגה.
של מי שנזרק כסמרטוט אין־חפץ־בו, יחס־הניכור
לחברה שגרמה לכל אלה.
אצל רבים מתוסף מישקע חדש זה למישקע
קודם של תחושת קיפוח, אפליה והשפלה על
רקע עדתי. מישקע זה היה מונח בקרקעית־הנפש
כגחלים לוחשות. עכשיו זה יתלקח — בלהבה
גדולה.

הזעם והיאוש, העומדים להציף המוני
אזרחים בעיירות־הפיתוח הכושלות,
בשכונות־המצוקה, וגם בעיירות הוותיקות
ובמרכזי הערים —לאן הם יפנו?
בארצות אחרות היתה ברירה היסטורית —
שמאלה או ימינה. אך בישראל ברירה זו אינה
קיימת.
אין כאן שמאל. יש שמאלנים אופנתיים,
מפונקים, בני העילית האשכנזית המפוטמת,
המוכנים ללכת פעם בשנה להפגנה, כדי שיוכלו
להסתכל אחר-כך בראי ולומר בהנאה עמוקה:
״מה יפים אנחנו!״
אנשי־שמאל אמיתיים, שהדברים בוערים
בעצמותיהם, הם מעטים ובודדים. אין להם כוח.
הם לא ישמשו ככתובת.

לא, הפרץ הזה יפרוץ ימינה, אל
משיחיות-השקר של היהדות האלילית,
אל הפאשיזם של התחיה, אל הנאציזם
של כהנא. ומכיוון שכהנא מגיש את
הסחורה ה״טהורה״ ,בלי צביעות והתחסדות,
הוא ישמש כלי־קיבול לכל נהרות
השינאה, הזעם, הניכור וההרס.
את התוצאות אין צורך לנחש. ראינו אותן
בארצות אחרות. יהיו פוגרומים. יהיו מעשי־רצח
ברחובות. תהיה המולה גוברת של טירוף גיזעני,
שיכניס את המדינה כולד, לסיחרור שיוכל להסתיים
רק באסון היסטורי.

¥הו הצד האחד של המטבע. הוא קשור בקשר
( בל־יינתק בצד השני.

הם לא יוכלו לחפש עבודה בארץ ערבית כמו
בעבר, כי בכל הארצות הערביות פשט המיתון,
בעיקבות משבר־הנפט. הם לא יוכלו לקיים
אסיפות, לפתח פעילות פוליטית, להפגין — כי
כל אלה מעשים אסורים, המובילים למאסר.
שניים־שלושה צעירים כאלה ייפגשו בפינה
בכפר. האחד ילחש שרכש אקדח. השני יציע
לעשות משהו. השלישי יגיד: אני מכיר מקום
ששם באים זוגות יהודיים.

זהו משהו חדש: טרור בשרות עצמי.
חוטפי
האוטובוס בקו אשקלון פעלו על־פי
יוזמה עצמית, בלי קשר עם אירגון פלסטיני
כלשהו, וגם בלי נשק. רוצח הזוג בקרמיזן היה
צעיר מעורער בנפשו, שפעל לבדו, אחרי שגנב
נשק ממוסד יהודי. החשודים ברצח הזוג ליד בית־שמש
לא היו קשורים בשום גוף, ולא קיבלו
הוראה מאיש. הצעיר חולודהנפש, ששלף סכין
בלב ירושלים וחתך את פניהם של ילדים, בוודאי
לא פעל בשיתוף עם איש.
יצחק רבץ משקר ביודעין, כאשר הוא מנסה •
לקשור מיקרים אלה עם ״הוראות מאש״ף״ .כל
אנשי־הביטחון אמרו לו שאין זה כך — שיש כאן
תופעה חדשה של התארגנויות מאולתרות.

זוהי תופעה חדשה, מסוכנת מאין
כמוה.
מהדהדת באוזניי אזהרה ששמעתי לפני שנים
מפיו של מוחמר סיד־אחמד, אחד מגדולי הוגי־הריעות
במצריים .״תודו לאלוהים שיש אש״ף,״
אמר לי ,״כי אש״ף הוא כתובת. אש״ף מדבר בשם
כל העם הפלסטיני. אפשר לנהל איתו משא־ומתן
ולהגיע איתו לידי הסדר. אם אש״ף יתפורר,
חלילה, ייווצרו אלפי רסיסים, ותצטרכו לטפל
בכל אחד מהם לחוד.״
אש״ף אינו מתפורר. הוא נשאר הכוח המדיני

7 1 1

^ 1 3ך״ 1

וכל זה — לא בעוד עשר שנים, ולא
בעוד חמש שנים. אלא כאן ועכשיו,
בשנה הקרובה.

ך* אם ניתן לבלום את התהליך הזה? איך?
1 1אין טעם לשגות בהזיות של ״אילו״ .״אילו״
עמדו בראש המדינה מנהיגים חכמים, מפוכחים
ונחושי־החלטה .״אילו״ היה שר־הביטחון מבין
שלא תהיה תועלת בצבא־ההגנה־לישראל, מנופח
ככל שיהיה, אם לא תתקיים ישראל שאפשר
להגן עליה .״אילו״ היה שר־החינוך תופס שדרוש
מיבצע מאסיבי לטיהור בית־הספר מן הכהנא־ציזם,
הפושט במערכת־החינוך לאורכה ולרוחבה.
״אילו״ היה שר־המישטרה מוכן ומסוגל לנקות
את המישטרה מן הנגע.
יש הממשלה שיש. ישנה המערכת הפוליטית
שישנה. איך ניתן לעצור את ההידרדרות במציאות
שישנה?

קודם כל יש לתפוס שהארץ הזאת
אינה יכולה להרשות לעצמה מיתון
גדול. אין מדליקים מדורה במחסן של
אבק-שריפה.

פרופסורים אמריקאיים חכמים, הנותנים לנו
עצות, יכולים להיות גאונים בכלכלה — אבל אין
הם יודעים דבר וחצי־דבר על המציאות של
ישראל.
הקטנה דראסטית של תקציב־ד,ביטחון, זריקת
פרוייקטים יוקרתיים ובזבזניים — הכל עדיף על
מיתון, שיפוצץ את המדינה מבפנים.
ויחד עם הפעולה הכלכלית — פעולה פוליטית.
המוני
האזרחים הנאורים, שעדיין לא התייאשו
מן המדינה, צריכים לפקוח את עיניהם ולראות
מה קורה סביבם — לא תופעת־שוליים, אלא
גידול ממאיר המתפשט במהירות.

זה לא שייך לעתיד — זה כבר הווה.

8 81X 1

מתי והיכן ביקש פיגחס ספיר לקפוץ סן הגג. סה הראה עדי אמוראי
לאורחיו בכנסת ומדש אהרון אבוחצירא פופולארי בין אנ שי.אל־ער
לפשר תיסרוקתו הטריה, ספק
ידיו בחוסר־אונים וענה :״קיצוצים...״
בעת
ישיבתה של סיעת
הקואליציה בשבוע שעבר, נשמעה
לפתע בחוץ תרועת־

מהי דרך הישר בעיני
בעלי־כסף ישראליים רבים? ח״כ
אברהם שפירא גילה כי
המילה ״ישר״ מורכבת מראשי-
התיבות של ירוק־שחור־ורחוק.
בישיבת ועדת־הכספים
של הכנסת סיפר שפירא, כי
בימי המיתון הגדול של ,1966
ביקר שר־האוצר דאז, פינחס
ספיר, בניו־יורק כדי לגייס
השקעות. אחרי אחת הפגישות,
שבהן ניסה לשווא לשכנע משקיעים
יהודיים, היה ספיר שרוי
בדיכאון. הוא אמר לעוזרו, עוזי
שטיינברג, אז המפקח על
המטבע הזר :״אתה רואה את
בניין אמפייר־סטייטי אם לא
נצליח לגייס כסף, נצטרך לקפוץ
מהגג שלו!״ בניין אמפייר־סטייט
בניו־יורק היה אז
המיבנה הגבוה ביותר בעולם.
״המצב קשה אצל דויד
(לוי)!״ כך התלחשו השבוע
בתנועת החרות. הסיבה — לוי
(״דויד״ — במילרע — בפי
חבריו) חוגג בימים הקרובים את
חתונת אחד מבניו. הזמנות
לחתונה נשלחו לכתובותיהם של
כל חברי־המרכז — כ־900
במיספר.
עיניהם של כל יושבי
המיזנון בכנסת ושוכני המירפסת
שלידו רותקו ביום השני אל
הדשא הירקרק, המקיף את
המישכן. לא גרס לכך הדשא
עצמו, כי אם חבורת אנשים,
שהילכה חזור ושוב על פניו.
החבורה קצרה את ההתעניינות,
מכיוון שהדשא שומם בדרך־
כלל מאדם. המבטים הבהירו
שהצועדים בסך היו סגן־שר־האוצר
עדי אמוראי, רעייתו
רותי, בתו הדם, נהגו ושאר
קרובים ומקורבים, שבאו עם
אמוראי, כדי לחזות בנפלאות
המישכן, שבו מכהן ראש־המישפחה
כ־ 16 שנים, במו
עיניהם. הדבר המעניין ביותר
בפרלמנט. שמצא אמוראי לנכון
להראות לבני־מישפחתו, היה
הדשא.
סילבן שלום, הדובר
החדש של שר־האוצר יצחק
מודעי, הופיע השבוע בכנסת
בצורה חדשה: לבוש מסודר
ותיספורת קצוצה. משנשאל

בשבוע שעבר התגלתה סיבת
היעדרה. נגואה נהגה להסתגר
עם חברתה, מעצבת־האופנה
שושנה בן־צור, כדי שזו
תעצב למענה יצירה מפוארת
עבור יום־המהפכה המצרי. הי־

הפאר שערך בסיוני, כשהוא
אוחז בידה של צעירה חמודה.
היתה זאת בתו של השר.

ברוריה גודקובסקי,

אחת מאותן נשים זוהרות הזוכות
כקידומת ״אשת־חברה״ ,הצליחה

נסת אודות נסיעות לחדל, שהתרחקו
לאחרונה מהישג ידיו של
הישראלי הממוצע, סיפר חבר־הכנסת
אהרון אבו חצירא 1 ,ש
שהירבה בנסיעות טרם הגזירות
האחרונות, כי כל אימת שהיה
נוחת בנמל־תעופה זר, היה מוקף
חיש־קל באנשי אל־על, ששאלו
לשלומו וניסו למלא את כל
מבוקשו. הסיבה לפופולאריות
הזאת לא היתה נעוצה בהזדהות
פוליטית עימו או בהערצה אי 1
שית. לאנשי־החברה נודע כי
הח״כ נוהג להצטייד, בטרם
עלייתו למטוס, בכל העיתונים
הישראליים הקיימים — החל
בעיתונים היומיים המרובים,
בשבועונים ובירחונים וכלה
בעיתוני־נשים.

חבר־הכנסת פינחס
גולדשטיין אוהב — בלשון
המעטה — עיתונאים. לאהבה
זו, כך התברר לו השבוע, יש גם
מחיר. גולדשטיין נקרא באמצע
נאום חוצב־להבות בוועדת־החי־נוך
של הכנסת, לצאת מחדר־הוועדה.
הסיבה — שיחת־טלפון
בהולה. גולדשטיין הפסיק את
דבריו באמצע ואץ בבהלה לעבר
מכשיר הטלפון, כשמחשבות
מודאגות התרוצצו בראשו. משהגיע
בחוסר־נשימה לטלפון,
הופתע להיתקל בקולו השלו
של עיתונאי, שהזדקק לו בעניין
פעוט־ערך.
ך ן 11ך 1 1ן ך | 1במלאת עשר שנים לקיומו של הגן מאייר־לנד, הסמוך למוסיאון־השעווה שבמרומי
ב | מיגדל־שלום, הוחלט לעדכן את פיסלי־המוסיאון בכוכבי ההווה. אחד החידושים 11 הבולטים הוא פיסלו של חיים יבין. מידה מדוייקת של אפו הנשרי העלתה כי אורכו הוא 6סנטימטרים.
חצוצרה רמה. חבר־הכנסת השקט
יצחק ארצי זינק מקומו
ואץ לחלון, כדי לברר את הסיבה
למה ומה .״הוא בטח חושב
שחולקים כבוד לשגריר הרומני
פלט יושב־ראש סיעת
הליכוד, חיים קוסמן. ארצי
הוא רומני במוצאו. אך הכבוד
נחלק ליושב־ראש הפרלמנט
האוסטרלי, דווקא.
במשך חודש ימים נהגה
נגואה בסיוני, רעייתו של
מוחמד, מיופה־הכוח המצרי,
להיעלם לפירקי־זמן קצרים.

צירה משופעת הבד, בצבע לילך
מהמם, לא נשאה חן ביותר
בעיניהן של חברותיה של נגואה
והללו ניסו לשכנעה לבחור
בשימלה צנועה יותר. אולם
נגואה עמרה בסירובה. הסיבה
הסתברה מאוחר יותר: במישפחת
בסיוני הבעל הוא הפוסק האחרון,
לפחות במה שקשור בהופעתה
של אשתו, והוא רצה
שרעייתו תהא מקושטת והדורה
ככל האפשר.
שר־הבריאות מרדכי
(״מוטה״) גור הופיע לחגיגת־

111/ ) 8ז/10113ח
!(18 (1111/0111/1111
360111 : 6 6 1 0 6 1 6 0 0 6 0 1 2 6 4 .
מ! 3 5 500161 1 1 1 0 6׳*! 6־ז 116י 1
5 11*0 0׳ ( 8׳ * 1366 11131 31־1161ז * 0 0 6 0 ) 1116 16ת 1( 16 4 0 1 6 . 0
11611 8116 1311) 6 ) 1׳ * 0 0 0 3 8 1 0 0 8
־ 3 3 01 0 8 6 1 0 1161׳ * 0 1 6 3 0 4 1ס!
534

3 8 0 5 * 10118 8 5 6׳ * 11

861־ 133110 8111ק 0 0 4 6 1 - 0 0 0 6

534

״ 811 1 1 , 1 5 6

1306

1 ) 611 1 5 8 4

1־ 180111131

8 6 6 0 11 5 6 ) 01*6 .
350111־ 6 ) 01־ 8 8 561׳ * 8 5 6״
311, 50016110163ח8 1־ 631׳ ( 1 5

פעם הם היו יריבים מושבעים.
המתיחות ביניהם היתה
מהמפורסמות, חילופי״הדברים
ביניהם דלפו לעיתונות, זו חגגה
והקואליציה רעדה. המדובר

תורנות שרים למסיבות

• חברי־כנסת רבים נעלבו
השבוע עד עומקי נפשם,
משהסתבר להם כי תיבות״
הדואר העמוסות שלהם לא
הכילו הזמנות לחג־המהפכה
המצרי. מיופה־הכוח המצרי,
מוחמד בסיוני, הסביר
אומנם כי הזמין נציגים מכל
מיפלגה, אך הסברו לא סיפק
את מי שלא הוזמן. חבר״
הכנסת אהרון אבו חצירא
(שהוזמן) נזכר בהקשר זה, כי
בעת שכיהן בממשלה, נאלץ
ראש״הממשלה דאז, מנחם
בגין, להתמודד עם בעיית
ההופעות בחגיהם הלאומיים
בגין
של הנציגויות הזרות בארץ.
לאמריקאים רצו כולם, ואף
נאנקו על הזכות לייצג את הממשלה. גם אצל הצרפתים
ועמים מכובדים אחרים לא נוצרה בעיה. זו התעוררה בעת
שנציגויות של מדינות זעירות חגגו את חגיהן. אז, לפתע, זמנו
של כל חבר נממשלת־ישראל נעשה דחוק, והועלו תירוצים
על עיסוקים שונים שמנעו מנעליהם לכבד את המדינה
החוגגת.
המצב הגיע עד כדי כך שמנחם בגין נאלץ, אחרי עלבונות
ומחאות במישרד־החוץ, להתייחס לכך בישיבת״הממשלה.
בגין הפציר בשרים להיענות להזמנות הרבות והסביר את
חשיבותן. אחת ההצעות שהועלתה היתה תורנות״שרים: כל
שר ייצג את ישראל, בתורו, בחגה של נציגות זרה.
מי שנכח בחג״הלאומי המצרי, בשבוע שעבר, וניסה לפלס
את דרכו בין המון השדים, הח״כים, האלופים, המגכ״לים
והפקידים הבכירים, יכול היה להיווכח במו מרפקיו שאצל
המצרים, לפחות, אין צורך בתורנות. היתה זו הונחה
מובהקת בי בעיני הישראלים מצריים היא מעצמה אדירה.

0 1 0 0 ) 5 8 .־1 0 01־ 631ק ק 4 1 8 3
8 5 6 ) 0 14 0 16 ) 5 3 ) 8 5 6 ) 0 0 5
6 1 8 -־1

1 0 0 8 * 8 0 8 ) 1 0 0 8 * 1) 5

3 1 *1

31163)10 קו(110
?1116111.

3 31 )1

0 3 ) 1 0 0 1113־€ 0 0 1 ( 1*1

¥ 0 1 4 6 5 0 0 ) 611110316 -

6מז

16) 01 *6 8ק 1 0 £

0 £דז 4 0 6 41ז 0ק 3 8 1*6 1
) 0 0 6 0 5636 35860068 )5 8

11^ 1 01 06.3)5 0131ט15

¥1 ¥1111י ך \ 1*1ד עדיין ממשיך לחיות בדימיונם של עיתונים צהובים, שאינם יכולים להשלים עם
11 #111/1העובדה שאי־אפשר עוד לפברק סיפורים עליו. עיתון־הסנסציות האמריקאי 111 נשיונל אקזאמינר, הידוע כדיברי״ההבל שלו, פירסם כתבה סנסציונית הטוענת שמנגלה חי בגרמניה,
כשהוא מחופש באשה ונושא את השם ד״ר יוזפינה מנדוזה, רופאה. העיתון גם פירסם תצלום מפוברק.

להמם כמה מסובביה בחג המצרי.
בודקובסקי, נוצצת כולה בבגד
מוזהב, היתה מלווה בצעיר
ביישן ושתקן. לכל מכריה
הבהירה את טיב יחסיה עימו.
הצעיר הגיב במבוכה קלה. שאר
הנוכחים הגיבו באלם־פה.
בעת שיחה במיזנון־הכ־

משה

בשר־העבודה־והרווחה
קצכ ובסגנו שנכפה עליו, הרב
מנחם פרוש. בינתיים הטונים
ירדו והרוחות שככו. השבוע
נראה קצב בכנסת, כשהוא חסר־סבלנות,
עד שהגיע האדם שהוא
חיכה לו כל־כך — הרב מנחם
פרוש. היו שתהו מדוע שר וסגנו
העולם הז ה 2500

בוחרים דווקא במיזנון־הכנסת
כבמקום־מיפגש.
את שר־האוצר ניתן לריאות
כשהוא לחוץ וחסר־סבלנות
בימים שבהם הוא נוהג בריכבו
בעצמו. הוא חותך בקוצר־רוח
שיחות עימו, אפילו שיחות עם
תומכיו, אשר לקולותיהם הוא
זקוק, וממהר לעבר ריכבו. הסי־בה:
מודעי, שנכווה בשבוע
שעבר בעונשו של הדנוור, פיתח,
כנראה, פחדים מפני הצהוב-
הצהוב הזה. יומיים אחרי סינדול
מכוניתו, נראה מודעי כשהוא
ממהר לעבר מכוניתו, שחנתה
על המידרכה, ברחוב צדדי צר.
ן מעונשו של הסד הוא אומנם
> נחלץ, אולם תחת זאת, נקלע
לפיה השופע־קללות של אחת
השכנות. שר־האוצר לא נכנס
לוויכוח ונמלט על נפשו.
הנגן המהולל דאי! לום־
ייד! הובהל מייד מנמל־התעופה

כללה תצוגת־אופנה של בוגרי
בית־הספר לאופנה שנקר. וגורן
נכלל בחבורת הסקרנים שצפו
בעניין, לאו־דווקא מיקצועי,
בחזרות שערכו הדוגמניות באולפן.
רחל
אלמן, אשת יחסי־הציבור
של מלון השרון בהרצליה,
מנסה לארגן בימים אלה
תחרויות־יופי בבריכת המלון.
מדי שבת תרה רחל אחר מלכת־הבריכה
השבועית. חוקי״המיש־חק
אינם זרים לרחל, שכן היא
היתה אחת המועמדות הסופיות
בתחרות״היופי ב־ . 1967 היא זכתה
בתואר מיס־חיפה. בינתיים,
בגדה בצפון ועוברת כיום את
החוויה מעברו השני של המית־רס.
הזמרת
ג׳ואן ארמט־ריידינג,
שהופיעה בארץ לפני
שבועיים, כל־כך נשבתה בקסם
הילידים, עד כי החליטה לחי־

הפופולאריות שלו למושגים
מיסחריים.
זמר נוסף העומד להוציא
תקליט ולבצע בעזרתו ״קאם־
בק״ ,הוא לדליק, אחיו של
אושיק לוי. לוליק, בעל הקול
המצמרר, חזר לתל־אביב, אחרי
גלות מרצון בת חמש שנים
באילת, ותקופה נוספת בארצות־הברית.
הפרטים בקשר לתק־ליטו
הצפוי נשמרים בסודיות
מוחלטת.
הכי מ אי הצעיר איתן
וצלו* ,מי שהיה אחד הנבחנים
לקרייני־הרצף בטלוויזיה הישראלית,
מעלה בשבוע הבא מחזה
מהפכני, שנושאו נשים. תוכן־
המחזה הוא דו־שיח בין שתי
דמויות, ומה שמוזר הוא ששתי
הדמויות מגולמות על־ידי גברים,
וכל משתתפי ההפקה הפמיניסטית
הזו הם על טהרת
הגזע הגברי.

שאר בארץ תקופה נוספת. לכן,
אף זכתה וצפתה בהופעתו של
עמיתה, בוי ג׳ורג׳ הגדול.
ישראל זוהר, נגן הקל־רינט
של התיזמורת הפילהרמונית,
עומד להנפיק תקליט
קצת יוצא־דופן בשוק־הפופ
המקומי, שמנבאים לו פופולאריות
רבה. זוהר פיתח תחביב של
נגינה חסידית בסיגנון הכלייז־מרים,
וקוצר הצלחה מסחררת
בקרב החוגים הדתיים. יש מי
שכבר המליכו אותו כיורשו של
גיורא פיידמן, שהוא מוסד
בפני עצמו. בעידודו של אהוד
שמיר, מי שהיה שותף בהצלחות
של בנזין ושל יהודית
רביין, החליט זוהר לתרגם את

בסוק׳ השבוע

בנו של המציל אברהם (״אברמלה״) לוי, אחת
הדמויות המוכרות בשפת״הים של תל״אביב, חגג
את הבר״מיצווה שלו בקפה כסית. לפני כן היתה לנער עוגמת״נפש
רבה. אחרי שלמד במשך שלושה חודשים את פרשת השבוע, המתין
לשווא להזדמנות לקוראה בבית-הכנסת. הרב החליט שלא להניח
לו לקוראה, מפני שהרב שהדריכו שכח ללמדו את חמשת הפסוקים
האחרונים. אך החגיגה, שבה נכחו הזמרים אריק לביא ושמואל
קראוס וכמה מהמצילים הידועים, ניחמה אותו. בתמונות נראה
דורון ליד אמו, דליה (למעלה) .המתנשקת (למטה) עם אברמלה.
מימין: דודו של בר״המיצווה, יואל מרקוס מהארץ. עם אשתו לאה.

דוחן לוי

לבית־החולים התל־אביבי איכי־לוב.
לוסייה נחת בארץ, כשהוא
מתפתל מכאבים עזים בביטנו.
הוא בא ארצה לצורך השתתפותו,
בעוד שבועיים, בפסטיבל־הכוכבים.
רונית ארבל, שקידמה
את פניו בנמל״התעופה.
התאכזבה ממחלתו, אך נאנחה
בהקלה :״טוב שזה קרה לו מייד
עם נחיתתו. לפחות לא יאשימו
אותנו בכאביו ויאמרו שהוא
נדבק בדיזנטריה...״
מי שנתקל באדם הדומה
לזמר־שחקן יהורם גאון, הנוהג
במכונית־גרר בכבישי הארץ
— אינו טועה בזיהוי ואינו הוזה.
גאון המיר את מכוניתו הפרטית
ברכב הגורר, כחלק מאימוניו
לקראת תפקידו במאהב, סירטה
החדש של מיכל בת־אדם.
הוא יגלם בסרט את דמותו של
נהג מכונית־גרר, המחפש אחרי
אהובתו. לשם כך קיבל רישיון
זמני לנהוג ברכב כזה.
אחד שוויתר על ארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות הוא
הבדרן מוטי גילעדי. לבררן
הוצע מסע־הופעות ברחבי אר־צות־הברית,
אולם הוא העדיף
לקיים מרתון בידורי באילת,
שיימשך 48 שעות רצופות
ויעודד את ״הירידה אילתה״.
מדוע ויתר על הופעות בארץ־
החלומות של כל אמן? ״כי על
מה כבר• אפשר לצחוק באמריקה?
על הדולר? בארץ, לפחות,
אפשר לצחוק על הדולר, כי כבר
כמה שנים הוא צוחק עלי:״
הבימאי הראשי של הטלוויזיה,
ג׳קי גורן, גילה ביום
השני התעניינות חשודה בנעשה
באולפן אלף. גורן עלה וירד
לשם כמה פעמים, כשהבעה
אומרת־סוד על פניו, כשמאחוריו
דולקים אסתר סופר וסקרנים
אחרים. הסיבה — באולפן זה
הוקלטה התוכנית זה הזמן. היא
העולם הז ה 2500

• המחזאי יהושע סו-

בול :״יש לי תחושה מתגברת
והולכת של פאניקה — אנחנו
חיים בחברה חורבנית, חברה
מתאבדת!״

• השר עזר וייצמן:
״אם עשיתי שטות, צריכים עכשיו
לעשות את אותו הדבר?״
• העיתונאי גדעון סאמט .
בהארץ :״אמהות יהודיות ומורים
מוגבלים מגדלים אצלנו דור
נבער, ילדים נוורוטים שוחרי־כהנא,
תוך פינוק הקיבה והר־עבת־השכל!״

הרם מנחם שך על

עיתונות :״לבד מהפרצות,
הטומאה והטריפות שיש בהם,
בעיתונים, כבר אסור לאחוז אותם
ביד, מחמת הריעות הכוזבות
שהם מלאים בהן!״
• הנ״ל :״עניין ההתנחלויות
זוהי התגרות גסה באומות
העולם!״

• חברת-הכנסת שולמית
אלוני על הדומיננטיות
של יוסי שריד בר״ץ:
״אומנם יש עוד כלים בתיזמורת,
אבל אני כינור ראשון!״

• הנ״ל, על חייה אחרי
התקן ל״לב :״אני לא מתחרה
עם הגורל. לא מעמידה אתגרים
למלאר־המוות!״

• רם עברון על המצב
ברשות־השידור :״בהדרגה
הופך המלון הממוסד של חמישה
כוכבים למלון ללא כוכב. אחר־כך
מגיע השלב שבו מתחילים
להשכיר חדרים״...
7114111 11111 הצעירה השחרחורת (מימין) עשתה השבוע היסטוריה בתחום הבידור בארץ,
1משהצטרפה לאיגוד הארצי של המפיקים והאמרגנים. אנטה היא האשה השלישית

באירגון האמרגנים, המונה 50 גברים. שתי קודמותיה -מרים עציוני(באמצע) ותמירה ירדני(משמאל)
-קידמוה במאור פנים, עם הסתייגות אחת: על אנטה, טענו השתיים, להעלות במישקלה, והרבה!

• רפיק חלבי באותו

עניין :״הפורתים יבואו וילכו.
אנחנו נישאר!״

דפנה כדק 1

אשררח מי ם, שרה מאתיופיה, שובו את ליבו ומסבו־ ער הדון
שעבו מאז שהגיע אוצה כיהודי מלא תיקווה וגעגועים ועד שחבו למורד
מר־נפש ביחס השילטונות הדתיים המטילים ספק בכשרותו היהודית
,יצאתי מבית־הספו- .
החחדנו וד ש. הדרנים
קשות. הונה אנשים
אמרו ר שאולי לא
אגיע־

״הייתי נן 3ו. לא
אמות, לאף אחד
שאני שלה. לא
שאלת את אבא
ואמא, ועליתי לארץ־

91110
^ ש שו מ עי ם כיצד אשר רחמים מדבר על
0י2ישראל, חושבים שהוא בוודאי טועה,
הוא בטח מדבר על ארץ אחרת. כשהוא
מספר על העליה שלו, על הגעגועים לירו שלים,
עיניו נוצצות ועל פניו עולה חיוך של
שימחה אמיתית. כשמדברים איתו קצת
יותר, נוכחים לדעת שלמרות העובדה שהוא
נמצא פה רק קצת יותר משנתיים, הוא אוהב
את הארץ הרבה יותר מכאלה שנולדו כאן
וחיו כאן כל חייהם. כשהוא מספר על הדרן
שעבר, על התלאות, על הקשיים, על
החודשים והשנים שהיה בדרן -הוא יצא
לדרך בהיותו ילד בן - 13 יש תחושה שצריד

! 111101/1X 910י

להוריד לפניו את הכובע.
כשרואים את האושר שאופף אותו מעצם
היותו כאן, בישראל, נגמרות המילים בפה
וגוברת ההערצה. קשה להאמין שיש עוד
תופעות כאלה בארץ, אהבה טהורה ונקיה
לישראל.
אחרי כל זה, הרבה יותר קשה להבין אין
הארץ הזאת, שהוא עבר כל־כן הרבה כדי
להגיע אליה, אינה מוכנה לקבל אותו כמו
שהוא. איך הרבנים הראשיים, המתיימרים
לדבר בשם אלוהים ובשם הדת, דוחים
אותו כמות שהוא ובאים אליו בכל מיני
בקשות שונות ומשונות. ועוד יותר קשה

להבין איך הוא ממשיך להאמין וממשיך
לקוות, כשהחיון אינו מש מפניו. הוא אומנם
נעלב עד עימקי־נישמתו, אן האופטימיות
שולטת במחשבותיו ובראייתו את העתיד.
אשר יצא לדרכו בגיל .13 הוא לא אמר
מילה לאיש, פנה לבית״הספר, כרגיל בכל
יום, ומשם, בתילבושת האחידה של בית-
הספר, מדים כחולים, כשבידו כמה סיפרי-
לימוד, יצא לדרך ארוכה, שנמשכה כמעט
שלוש שנים, עד שדרכו רגליו על אדמת
ארץ־ישראל.
משה, אחיו הבוגר, היה חלוץ המישפחה
שעלה לארץ. הוא בא הנה לפני 12 שנים,

והיום קשה להבחין במיבטא זר בעברית
שלו. משה, שקיבל את שמו הנוכחי כאן,
אולי משום שאותם אשר קלטו אותו התקשו
לבטא את השם שקיבל מאמו כשנולד, צגאו
שפירושו תיקווה או אושר. יומיים אחרישהגיע הובילו אותו לטקס הטבילה והקזת־הדם.
לקחו אותו מבלי לומר לו דבר, מבלי
להכין אותו, מבלי להסביר לו מה הוא עומד
לעבור, מבלי לאפשר לו את חופש־הסירוב.
לא התייחסו לאדם שבו, לא כיבדו את רצונו
ולא התחשבו בכבודו. משה נשבר, אחרי
שנודע לו מה עבר ולמה, אחרי שהבין כי
רבני ארץ־ישראל הנכספת אינם מוכנים

לקבל את יהדותו.
מאז הפך משה פעיל בענימי־האתיופים,
ועתה הוא נלחם כדי שאחיו לא ייאלץ
לעבור את הטקס המשפיל שעבר הוא. אך
למרות הטראומה שעבר עם בואו, אין
שינאה בדבריו, ברור לו כי זו הארץ שלו,
המולדת.
משה עובד כמכונאי״מטוסים בהתעשיה
האווירית ומתגורר בדירה בת שלושה
חדרים בעיר לוד, קרוב למקום־עבודתו.
הוא התחתן בארץ עם אביבה, עולה חדשה
מאתיופיה, שבאה לארץ לפני קצת יותר
משלוש שנים. אשה יפה, בעלת עיניים
גדולות מבריקות וחיוך מבוייש. גם אביבה
דוברת עברית טובה. השניים מדברים עם
אילן, הצבר הבכור שלהם בן השנתיים וחצי,
עברית בלבד. כשרוצים שלא יבין אותם, הם
עוברים לאמהרית, אבל הם מתלוננים שכבר
קשה לעבוד עליו, מכיוון שהוא מתחיל
להבין גם שפה זו, אותה הוא שומע לעיתים
תכופות. אביבה עובדת בבית״החרושת
מטקס לביגדי״ים.
אשר הוא תלמיד תיכון בבית״הספר החקלאי
מיקווה־ישראל. בחופשת־הקיץ הוא
מתארח בביתו של אחיו, בדירת״שיכון -
מישפחה אתיופית יחידה בשכונה שכולה
מאוכלסת בעולים גרוזיים.
אשר עובד בקיץ בבניין, כדי לחסוך מעט
כסף.
דירתה של מישפחת רחמים נראית כמו
כל דירה ישראלית ממוצעת: בחדר״האור-
חים ספה, שולחן ומיזנון, שעליו מוצב מכשיר
הטלוויזיה הציבעונית. הריהוט צנוע
ונעים. הספרים נמצאים בחדרו של אילן,
הבן. שם מסודרים בשורות כל סיפרי הקודש
-התלמוד, המישנה, כל סיפרי שולחןערוך,
כמה מילונים, עברי״עברי ואנגלי-
עברי, ספר-בישול של רות סירקיס, הלקסיקון
לביטחון ישראל וספר על התעשיה
האווירית, תחום עיסוקו של משה, האח
הגדול.
משה זוכר בבירור את היום שבו נודע לו
כי אחיו הגיע לארץ :״הייתי בכנסת, כחלק
מפעילותי, פיתאום ח״כ אחד ניגש אליי
ואומר לי, :מזל טוב! לא הבנתי על מה הוא
מדבר, ואז הוא סיפר לי שאחי הגיע לארץ.
לא שאלתי כלום והתחלתי לרוץ לכיוון

היציאה, ואז נזכרתי שלא ביררתי איפה אחי
נמצא. חזרתי וביררתי, ואחרי שנודע לי
איפה הוא, נסעתי מייד לאשקלון. לא
הכרתי אותו, כי עזבתי אותו מטו. עברו יותר

מעשר שנים מאז שיצאתי לדרך והוא היה
תינוק״.
עכשיו יש לשניים עוד אח בישראל. יתר
בני־המישפחה עדיין באתיופיה. קשר״ה־מיכתבים
אינו רצוף, המידע המגיע הוא
דל ומדאיג. המחשבות על הוריו ועל אחיו
שנשארו בגולה מדירות שינה מעיניו של
אשר הצעיר. נער בן ,17 לבוש ג׳ינס משופשף
וסנדלים, כמו כל נער ישראלי מצוי, שעבר
כל־כך הרבה בחייו הצעירים והתבגר כל-כך
מהר בהשוואה לבני״גילו האחרים.

• מתי עלית לארץ?
ב־ ,1983 שבוע לפני פסח. באתי לבד. משה,
אחי הגדול, היה הראשון במישפחה שבא לארץ.

• למה באת?
איזו מין שאלה זאת?

• מאיפה אתה באתיופיה?

מאיזור גונדר. זו עיר גדולה בצפון אתיופיה.
גרנו שם כל המישפחה. אנחנו שמונה אחים
ושלוש אחיות. אני האח שלפני האחרון.

• מתי ידעת שאתה יהודי?
מאז שנולדתי. ידעתי שיש לי אבא שיש לו
מינהגים אחרים. ויש לימודים שאבא היה מלמד
אותי כמו שמירת־שבת, חגים.

• מה אבא הסביר לך, אילו מיני
הגיס?

הוא הסביר לי כל מה שיהודי צריר לעשות.

אשר רחמים עס בן־אחיו אילן בבית אחיו
כל כרכי התלמוד ושולחן־ערוך
לארץ. היו לי געגועים לעלות, כי ידעתי שאחי
שבשבת לא מדליקים אש ולא מבשלים. בשבת
פה, והבנתי ששם זו לא ארץ שלי ואני לא יכול
לא עוברים נחל, שלא הולכים רחוק מהאיזורים
להתגאות. אצלנו כל היהודים מרגישים שירושגרים.
ביום השישי בערב היינו אוכלים ביחד,
שלים היא אבא ואמא, והתכווננתי לעלות. לא
כל המישפחה.
היה לי ספק שלא אשאר שם.
• איזה מין בית היה לכס באת
יופיה?

מתי קיבלת מיכתב מהחברים?

בית מעצים ואבנים. בית גדול, שלושה חדרים.
אמא היתה כל היום בבית, מטפלת בילדים,
מחנכת אותם, וחוץ מזה עושה כלי־בית, כאלה
שמייצרים אותם מחימר, והיתה סורגת קישוטים
בבגדים. לאבא היתה מסגריה, שבה עבד.

ב־ . 1979 ואז תיכננתי לעלות. לא אמרתי לאף
אחד. היה לי קשה להגיד לאמא ולאבא שאני
עולה. הם היו מרשים לי, אבל היה להם קשה. אני
הייתי בן . 13 לא שאלתי אותם. לא רציתי שיפחדו
שאמות בדרן. החלטתי שכשאגיע, אכתוב מיב־תבים.
עד שאגיע, שלא יידעו איפה אני.

למדתי שלוש שנים בבית־ספר יהודי, ואחר־כך
בבית־ספר רגיל. במקום שגרנו היה בית־ספר
יהודי לילדים, אבל כשגדלתי כבר לא היה בית־ספר
יהודי, אז שלחו אותי לעיר ללמוד בבית-
ספר. הייתי הולך שמונה שעות ברגל, בהתחלת
השבוע, וחוזר ביום־השישי — שמונה שעות
ברגל הביתה.

כן. הלכתי לבית־הספר, ומבית־הספר יצאתי
לדרך. לא לקחתי שום דבר, רק כסף מאח שלי.
דיברתי איתו בסתר, הסברתי לו שאני עוזב. הוא
בכה ורצה לגלות להורים. לא הסכמתי. גם אח
אחר שלי הלן איתי בדרך.

• באיזה בית-ספר למדת?

• מה היה שימך באתיופיה?
קראו לי אשר, אבל היו קוראים לי גם מקו־אניט,
שפירושו באמהרית: יפה. שם־המישפחה
היה גטהון. הפירוש הוא: תהיה גדול, תגדל, תהיה
מעל כולם.

• ידעתם שיש ארץ־ישראל?

בוודאי.

• איד?

גם לפני שאחי בא, ידעתי. כשאחי בא, היה
כותב לנו מיכתבים ושולח תמונות ותיאורים של
המקום.

• אתה זוכר איך אחיד עלה לארץ?
קשה לי, כי הייתי קטן.

• היו מתייחסים אליך רע משום
שאתה יהודי?
בוודאי. זה מובן. ככה קיבלנו את השם
פלאשים. הם אמרו שעזבנו את ארצנו ושאין לנו
מקום, וקראו לנו פלאשים.

• יום אחד פשוט קמת ועזבת?

• לאן הלכת מבית־הספר?

התחלנו ללכת. הדרכים קשות. זה היה קיץ,
כשיצאנו, והרבה אנשים אמרו לי שאולי לא
אגיע. אנשים חושבים מה יקרה בדרך. אין מים.

• היו כאלה שמתו בדרך?

לא בדרן שלי. אבל בפעמים אחרות כן. אנחנו
יצאנו תישעה אנשים ולקחנו סיכון. מה שיהיה
— יהיה. התאספנו והתחלנו ללכת.

• אתה זוכר את היום הזה?

כן. אני יצאתי ביום הראשון בשבוע, בקיץ.
הלכנו ברגל יותר מחודש. היינו צריכים לתכנן
איך אנחנו צריכים ללכת. היינו רק גברים, ואני
הייתי הכי־צעיר. קנינו קצת אוכל לפני שיצאנו.
חוץ מזה, תועים לפעמים.
לא היה לנו מורה־דרך, פחדנו מדבר כזה.
שמענו על מורי־דרן שהתנפלו על האנשים
באמצע־המידבר ולקחו מהם את כל הכסח. אז

• מה פירוש המילה?
כאלה שאין איפה להיות. שעזבו את המקום
שלהם ובאו למקום של אחרים. פולשים. חוץ מזה,
היו קוראים לנו בתה־ישראל. כלומר: ישראל.

• היו לך חברים נוצריים?

היו, כן. חבר זה חבר. הדת שלי היתה אחרת.
אבל זה שהדת שונה לא משפיע על היחסים בין
אדם לחברו, שזה דבר אחר. קרה הרבה פעמים
ששמעתי דברים רעים, כי אני יהודי, אבל חברים
לא היו אומרים כלום.
ארץ־ישראל היתה חשובה לי. בשיעורים
בגיאוגרפיה חיכיתי וחיכיתי שהמורה יראה את
כל הארצות ושיגיע לישראל. הוא נגע במפה
ואמר :״ישראל. אין מה להסביר.״ כמה שהת־עניינתי,
שום דבר לא עזר. כאב לי שלא ידעתי:
אני לומד בבית־ספר ואני לא יודע את הגיאוגרפיה
האישית שלי. זה היה קשה מאוד.

• תנ״ד למדת?

למדתי רק בבית־הספר היהודי. בבית־ספר
בעיר לא למדתי. מובן שהם לא מלמדים תנ״ך.
לאבא שלי היה תנ׳׳ך בבית.

• איך עלית לארץ?
אני עדיין לא מוכן לספר שום דבר. הבעיה
עדיין לא נפתרה. לא כדאי לספר על כל הדרכים
שעברתי. אני עדיין שם, לא פה. אומנם הגוף שלי
פה, אבל כל המחשבה שלי שם.

• למה?

ההורים שלי עוד שם, וכמה אחים. וחוץ מזה,
הרבה יהודים עוד נשארו שם — וכמו שאני
יצאתי מצרות, אני מבין שהם גם היום שם בצרות.

אביבה רחמים ובנה אילן
מדברים אמהרית כשרוצים שהילד לא יבין

• איך קרה שהחלטת לעלות?
קיבלתי מיכתב מכמה חברים, שכתבו שהגיעו

אמרנו: מה שיהיה — יהיה. נתפוס את מה
שאנחנו יכולים, אוכל ושתיה, ונצא לדרך.

• פחדת?
לא היה לי פחד ולא היה לי ממה לפחד.
שמחתי שאני יוצא לירושלים. בעזרת־השם, שום
דבר לא הפחיד אותי ולא התעייפתי. רק שמחתי
שאני נוסע לירושלים. אפילו לפני שיצאתי,
לקחתי בחשבון שאמות בדרן, שאולי אין סיכוי
שאגיע.

• העדפת למות ולא להישאר? היה
שם כל־כך רע?

לא מפני שהיה רע. גם זה. אבל חוץ מזה, אין
מה לעשות שם. מה יש לנו שם? ״כבר הגיע הזמן,״
היו אומרים לנו אבותינו ,״שנחזור לישראל.״
זה נתן כוח לאנשים. כל מי שלמד את
הסיפורים מהאבות, היה לו כוח אישי והיה בטוח
שהוא חוזר לישראל.

• מה הם סיפרו, האבות — שעב

(המשך מעמוד )17

שיו זה הזמן לעלות לארץ? לא בעוד 10
שנים?

שלא יפגעו במישפחה שלו. הוא כתב לי על
מעשים שעשינו ביחד, ומזה יכולתי להבין מיהו.

• היו לך בדרך רגעים של ייאוש?

כן. זה היה להם מובן. הם העבירו מדור לדור
שאנחנו חוזרים. הם סיפרו שכפי שנכנסנו, כך
נצא.

לא. אפילו שכל יום הרגשתי שאני מת, שאין
לי כוח. בבוקר הייתי קם ומרגיש כמו מכונית
שנתנו לה דלק. הייתי שמח. זה כוח רוחני, זה
הקדוש־ברוך־הוא שתמך בנו. זו לא עזרה של
בן־אדם.
קבענו כמה קילומטרים נלך כל יום ומתי ננוח
בכל פעם. חוץ מזה, צריך היה לחשוב מה יקרה
אם יתפסו אותנו, מה יעשו לנו.

״כרכו אנחנו שמחים
פה בארץ. אבל ככה,
עם הטבילה, מנכיריס
לנו אח העמיס האחדים
שניסו לשכנע אוחנו
לשנות את הדת״

הממשלה החליטה שכאשר תופסים יהודים
בורחים — מי שתופס אותם יכול לקחת את
הרכוש שיש להם, ואת האנשים הוא נותן

לממשלה.

• מגיל צעיר אמרו לד שתגיע לארץ?

כשיצאת לדרד, ידעת שיש הרבה

• מה היה קורה אילו תפסו אתכם?

• ומה הממשלה עושה בהם?
שמה אותם בבית־כלא. לפני שבאתי, היו
אנשים שנתפסו בדרך וישבו בכלא. כששיחררו
אותם, למחרת הם יצאו איתי לדרך. אין מה
לעשות, כולם אומרים שלמחרת השיחרור הם
ייצאו שוב לדרך.

• מה לבשת כשיצאת לדרך?
מדים של בית־הספר בצבע כחול.

• היה לך גם תיק של בית־ספר
וספרים?

יהודים אתיופים העולים לארץ?

היו לי רק שני ספרים, כי פחדתי לקחת יותר.

ידעתי שעולים, לא ידעתי כמה ובאיזו דרך.
החבר שכתב לי מהארץ לא יכול היה לכתוב שום
דבר על הדרך. הוא אפילו לא כתב את שמו, כדי

היו לי כמה בגדים להחליף ועוד כמה דברים.

• לקחת תיק, בגדים?

• איפה ישנתם בלילות?

בלילות כמעט לא ישנים, הולכים גם בלילה,
הכי־נוח ללכת בלילה, גם בגלל הפחד מהאנשים.
הגענו למקום מסויים, ושם חלק מהאנשים היו
חוזרים הביתה, להביא את המישפחות. אחרי שהם
ראו את הדרר ולמדו אותה. הם חזרו.

הפגנת האתיופים נגד הטבילה
כבר שנתיים אני מבקש תעודת־זהות -והם לא נותנים, בלי להסביר!״הכל היה בסתר, שום דבר לא היה ידוע. לא
ידענו מה יכול לקרות.
במקום הזה נשארתי שנתיים.

• למה שנתיים?
כי הייתי צריך לשמור על מישפחה של דוד
שלי, שהשאיר אותם והלך להביא את ההורים
שלו.

• מה עשית שם?
היו שם ישראלים, ואני עזרתי ללוות אנשים
עד שיעלו לאוטובוס, שיקה אותם בדרך לארץ.
אני הייתי מטפל בילדים בדרך, עד שהיינו
יוצאים מן העיר.

• ומתי אתה עלית?
אחרי זמן חזר הדוד שלי. אמרתי שאני צריך

,אחר, הטבילה
רצית, להתאבד!
השם. זה שם יהודי? למה לנו משנים לשם עבריי
זה כמו אצל ישוע — כשטובלים, אז נותנים שם
נוצרי בזמן הטבילה. גם לנו עושים ככה.
הגענו לארץ ביום רביעי. ביום חמישי לקחו
אותנו לירושלים. לקחו אותנו למקום, היו שם
רופאים. לא ידעתי מה הולך בפלנטה המיוחדת

שאני לא טוב, ומחדרים אותי מאיפה שבאתי.״
אבל כל־כך סבלתי. כל־כך חלמתי. עזבתי את
האמא שלי ואת המישפחה שלי. בשביל ירושלים
עזבתי הכל, כל מה שיש. ירושלים היתה אמא
שלי. אבא שלי, אח שלי, הכל, כל החיים שלי.
אבל ברגע שאמרו לי כך, לא היה איכפת לי

משה רחמים

לעלות. דאגתי, כי הפסקתי ללמוד, והכי־חשוב
היה לי להגיד להורים שלי איפה אני נמצא, כי
הרבה אנשים שבאו סיפרו לי שהם שכחו אותי
וחשבו שאני מת, ושבשבילם אני לא קיים. זה
הדאיג אותי ורציתי לעלות.
גם לא היה נעים להיות שם. אפילו באתיופיה
לא הייתי רגיל להיות עם העם האחר, וגם שם לא.

• אתה זוכר את היום שיצאת שום
לדרך?
הייתי עם חברים, כשבאו ואמרו לי :״אתה
עולה!״ שמחתי מאוד, אבל ביקשתי שגס אחי,
שהיה איתי, יעלה. אבל לא היה מקום לשנינו.
אמרתי שהוא יעלה במקומי, והוא אמר שהוא לא
יכול להשאיר אותי, רצה שאני אעלה. התווכחנו,
בסוף הוא דחף אותי ועליתי לאוטובוס.
לא היה לי נעים להשאיר את האח שלי שם
ואת כל העם ששם. רציתי לחכות עד שכולם ילכו
משם, מפחד שאני אגיע לפה והלב שלי לא יהיה
פה. כי אני יודע את המצב שם. ידעתי שאני
אחשוב כל הזמן מה קורה שם.
אחרי ארבעה ימים באוניה. ואחר־כך באווירון,
באנו לכאן.

• התרגשת בימים האלה? ישנת?

גם עכשיו עוד לא הפסקתי לחשוב ולהתרגש.
כל מקום בדרך שהגעתי אליו, חשבתי: אולי זה,
אולי זה. עד שהגעתי, סוף־סוף.

• מה עשית כשהגעת?
לקחו אותי למרכז־קליטה באשקלון. זה היה
בלילה. למחרת בא אח שלי והביא אותי לפה,
לדירה שלו.
אחרי שיבעה ימים לקחו אותי למרכדקליטה
בנצרת, שם למדתי חמישה חודשים באולפן.
בכיתה היינו רק שני אתיופים, האחרים היו מכל

חשבתי שזה מין חיסון!״שה רחמים, אחיו המבוגר של אשר,
היה הראשון מבני״המישפחה שעלה
לארץ. הוא הגיע ב־ .1937 הוא גם היה
מראשוני האתיופים שבאו, וכבר מתחילת
דרכו היה פעיל למען הקהילה. כשבא, ערכו
לו הרבנים טקס של טבילה והקזת״דם.
ברגע הראשון הוא לא הבין את משמעות
העניין, וקיבל את הדברים כעובדה. אחר״
כן, כשהבין, נשבר ונתקף דיכאון. היום הוא
נלחם למען אחיו ובני״עדתו.
מאז שנולדתי, ידעתי שאני יהורי. כל
השכנים מסביב היו יהודים. לא היד. לנו שכן גוי
במרחק של קילומטרים מסביב. היו גם תופעות
של אנטי־שמיות. למשל, בבית־הספר, כשלמדתי
בעיר, ביחד עם בני דתות אוע־ות, היינו יושבים
50 תלמידים בכיתה, ופיתאום מישהו היה צועק
בקול רם :״האוייב של ישוע!״ ואז כולם היו
מחפשים, ער שהיו מוצאים. זה היה פחד. הייתי
צריך להסתיר את עצמי.
בתור יהודי שאוהב את ארץ־אבותיו ושיש לו
תיקווה, וכל לילה חולם, היה לי קל לקום ולרוץ
ולעלות לארץ. אני לא היהודי היחידי שנמצא
בגולה, ושכל מה שהוא חושב זה איך לעלות
לארץ־ישראל. ירושלים נחשבת לפלנטה מיוחדת,
שלא קשורה בעולם כולו. יחידה במינה.
ביום שמוצאים פתח. לא בוחרים דרך ולא
שואלים — העיקר שאפשר להגיע. קמים ורצים.
אז גם אני קמתי ורצתי. עבדתי שם תקופה
במכונאות כדי לחסוו כסף לעליה.
כשהגעתי לארץ, אני זוכר שבכיתי ואכלתי
עפר. כל מה שהיה — הרמתי ואכלתי, ואמרתי
שזה הקודש. ראיתי: הנה, זה החלום. יותר מאוחר
באו דבלים שלא חלמנו עליהם.
אהר־כר, פיתאום שינו לי את השם. אמא שלי
קראה לי צגאו, שפירושו תיקווה. אושר. אחרי
יומיים או שלושה הדביקו לי שם, וכל בוקר היו
קוראים.משה״ .ואני הייתי צריך לרעת שזה אני.
זה הפריע לי מאוד. למה לדרוקמן משאירים את

.אנשים לא מביני
אותנו. אני משתגע
כשאני שומע את
העניין של הטבילה. לא
ציפינו שיגידו שאנחנו
צריכים לעבור טבילה״

משה רחמים במידבר באתיופיה
סבלתי סבל רב והייתי חולה!״הזו. חשבתי שזה מין חיסון. הם לבשו חלוקים
לבנים, היו ארבעה. כשחזרתי ביום שישי לאולפן.
הכל התברר לי. בשבת אמרו לנו לעלות לתורה.
אחר־כך מחאו כפיים ואמרו :״עכשיו אתם יהודים
גמורים!״ זה פגע בי. ניסיתי להתאבד. שאלתי את
עצמי מי אני. לא מצאתי תשובה.
אני חולם מה אני ולמה, בגילי. מאז שאני
עומד על הרגליים. מאז שהתחלתי לדבר, ידעתי
שאני יהודי, ולמה היום אני נקרע ככה? אילו
היתה לי אפשרות אחרת. אז בסדר. אבל אין לי
יותר מזה. זו המדינה שלי וזו הדת שלי ולא היתה
לי ברירה. ארבעה חודשים אחרי זה הייתי במיטה.
לא יכולתי לצאת החוצה ולא לראות בן־אדם.
סבלתי סבל רב. הייתי חולה.
הם פשוט לא אמרו כלום. לוא היו מסבירים לי
שאני נוצרי, או כל דבר אחר. ולכן צריך לעבור
את כל הטקס — אז בסדר. אילו היו אומרים

לעזוב הכל ולחזור לשם. אבל בהתחלה לא אמרו
לי כלום. ועכשיו אני פה, ואני נשאר פה, וברוך־
השם יש לי מישפחה ושני אחים. איך שחלמנו
— נהיה בארץ, ניתן לה והיא תתן לנו.
עכשיו, חס וחלילה ושלום, אני לא חושב
לעזוב את הארץ. אבל אילו בהתחלד״ כשהייתי
בורד, כשלא היתה לי מישפחה, היו אומרים לי
״אם לא תעשה טבילה והקזת־דם, אתה צריך
לחזור!״ הייתי חושב אחרת. עכשיו אני יודע שזה
שלי ואין לאף אחד זכות להגיד לי לעזוב.
הכל טוב פה בארץ, חוץ מהרבנים והגיזענות
שלהם. בעזרת השם. יהיה מה שיחיד״ בטוח יהיה
טוב. בטוח לא ניתן את ידנו לדבר הזה. כמו שהם
קובעים לעצמם — אנחנו גם נקבע לעצמנו.
אנחנו נילחם עד הגבול. עד כמה שאפשר, כדי
שנוכל להתחתן, כדי שהכל יהיה כסידורו. אם לא
יהיה, מכסימום נחפש דרך אחרת.

מיני ארצות. היה טוב, היה מצויין -.כל אחד
התעניין לעזור לי.
שבועיים אחרי שהגעתי כתבתי להורים. אני
יודע שהמיכתב הזה הגיע; היום כבר כמעט לא
מגיעים מיכתבים, אבל המיכתב ההוא הגיע
אליהם.

• אתה חושב שהם יבואו?

אני מקווה מאה אחוז, אבל אני לא יודע. יש לי
עוד שלושה אחים שם. יש לי אח שיצא כמוני
לדרך, אחרי שאני עליתי. שמעתי מסיפורים מה
קרה לו. הוא הגיע למקום מסויים, בא לראות את
הדרך ואיך העליה. הוא רצה לחזור ולהביא אא
ההורים, וכבר שנה וארבעה חודשים ואין שום
דבר, לא שומעים ממנו כלום. או שלא אמרו לנו
שהוא מת.
אבא שלי חשב שהוא הגיע לארץ וביקש שאם
הוא ישנו, שאכתוב לו, הוא מודאג. היתה ס
תיקווה שהוא הגיע לפה.
אני לא יכול לישון בלילות. אני יורע איפה
ההורים שלי נמצאים ומה עובר עליהם. היה לי
יותר טוב אילו הייתי יודע שאח שלי חי וקיים.

• מה עשית אחרי שסיימת את האולפן?
הלכתי
לבית־ספר חקלאי במיקווודישראל.
(המשך בעמוד )43
העולם הז ה 2500

וה היה משהו נורא

זה היה משהו נורא, אני אומרת לכן.
היו שם איזה 15 אלף נשים, כולן אנטישמיות, קומוניסטיות,
ערביות וכושיות. ממש איום, אני אומרת לכן.
הערביות היו מתוחכמות. הן באו מוכנות. הן למדו בעל־פה את
כל השקרים האלה. לא תאמינו מה שהן סיפרו שם. שאנחנו פלשנו
ללבנון והפצצנו את ביירות. שאנחנו מחזיקים מישטר של כיבוש
בגדה המערבית וברצועת עזה.
שאנחנו פיטרנו שם את ראשי־העיריות
וסגרנו אוניברסיטות.
שאנחנו אוסרים להפיץ שם כל
מיני ספרים ועיתונים. שהפקענו
יותר מ־ 50$מן האדמות של
הערבים ומקימים שם התנחלויות
של יהודים. שיש מחתרת
יהודית, שהרגה תלמידי־אוניבר־סיטות
ושמה פצצות באוטובוסים.
שרצו לפוצץ מיסגדים. שמאיר
כהנא אמר ככה, ורפול
ככה, ואריק שרון ככה, דברים
כמו חיות דו־רגליות וג׳וקים
מסוממים בבקבוק. שיושב אצלנו
נאצי בפרלמנט. שאנחנו החברים הכי־טובים של המישטר
הנאצי בדרום־אפריקה. שאנחנו עושים איתם כל מיני עסקים(אני
אפילו לא רוצה להגיד איזה!) .שאנחנו מספקים נשק לכל מיני
רוצחים ורודנים באמריקה הדרומית. שהממשלה שלנו מנעה
מהנשים בגדה המערבית לבוא לוועידה.
איזה שקרים! אתן ממש לא הייתן מאמינות.
:ניסינו להפריך את כל השקרים האלה. אבל הן לא נתנו לנו.
כשרק התחלנו להסביר את האמת, כמה נהדרים החיים ביהודה
ושומרון, התחילו לצעוק ״אאוט! אאוט!״ זה היה מחריד.
הבאנו מישלחת מצויינת. בראשה עמדה שרה דורון, שהיתה
חברה בממשלת־הליכוד, ושיכלה לספר, להן את האמת על
הסוכריות שחילקנו בלבנון ועל האוניברסיטה שהקמנו בביר־זית.
אני בעצמי הייתי פעם ביהודה ושומרון, בסיור של חצי״יום
שאירגן אריק שרון, וראיתי במו עיני כמה שכולם מאושרים שם.
אבל לא נתנו לדבר.
מה להגיד לכן, מאיר כהנא צודק. העולם כולו נגדנו. כולם
אנטישמים. בייחוד הנשים, יימח שמן וזיכרן.

הרייך הנאצי עמד להתמוטט, ורק דבר אחד יכול היה להצילו,
ברגע האחרון: פילוג בין הסובייטים ובעלות״הברית המערביות.
ראשי גרמניה חשבו על־כר בלי הרף. לנגד עיניהם עמדה דוגמה
היסטורית. פרידריך ה־ ,2גדול מלכי פרוסיה, עמד להתמוטט
במילחמת שבע־השנים (1756־ ,)1763 כאשר מתה במפתיע הצארית
הרוסית, אויבי פרוסיה התפלגו ופרידריך ניצח במילחמה.
אני מאמין כי הצעת אייכמן היתד, רצינית — וכי צמחה על
רקע זה. שום נאצי לא יכול היה להשלות את עצמו שבעלות־הברית
אכן יספקו לגרמנים ציוד ומזון. אבל היינריך הימלר,
מפקד האס־אס והבוס של אייכמן, ראה בהצעה זו פתח לתימרון
הרבה יותר גדול.
ידוע לנו, כי הימלר זמם אז להדיח את היטלר ולתפוס את
מקומו. הוא האמין בכל ליבו שבעלות־הברית אמנם אינן יכולות
לכרות ברית עם היטלר, אך שהוא, הימלר, מקובל עליהן. השד
יודע איך עלה רעיון מטורף זה על דעתו, אך אין שמץ של ספק
לגבי העובדה שהאמין ופעל בהתאם לכך. הוא ניסה בכמה דרכים
לפתוח אפיק אל ראשי המערב, ואני סבור כי הצעת אייכמן נועדה
לפתוח אפיק נוסף להידברות, באמצעות ההנהגה היהודית. הנאצים
האמינו, כידוע, כי היהודים הם כל יכולים.
הוא רצה להציע לצ׳רצ׳יל ולרוזוולט שבגרמניה תקום הנהגה

אודי <זב1רי

ביום השני הביא לה זר ורדים. ביום השלישי מילא את כל החדר
שלה בוורדים .״נגעת לליבי,״ אמרה השחקנית הזוהרת ,״בקש
ממני מה שאתה רוצה, ואני אענה לך.״
״טוב ״,אמר איש״הביטחון ,״אני מבקש דבר פשוט. בצאתך מן
הארץ, כשאת עולה בכבש המטוס, הסתובבי אליי הגידי,או מיי
דארלינג׳ ותני לי נשיקה באוויר!״
השחקנית תמהה במיקצת, אך הבטיחה וקיימה. כשעלתה
בכבש המטוס הסתובבה לעבר איש־הביטחון, שהביא עימו את כל
חבריו, אמרה מה שביקש והפריחה לו נשיקה באוויר.
איש־הביטחון מעך את הסיגריה שלו בעקבו בתנועה משועממת
והפליט :״יאללה ,׳סתלקי כבר, מזדיינת אחת!״
יש לי ההרגשה שזהו, בערך, פשר ההדלפה על פגישת השגריר
סופר עם עמיתו הסובייטי.

טרור מיני
הפורנוגראפיה היא, כידוע, עניין של גיאוגראפיה. כך, על כל
פנים, קבע סאקיני במחזה בית־התה של ירח אוגוסט.
פורנוגראפיה יכולה להסית, וגם להיות מכשיר בידיהם של
אירגוני טרור שטניים.
זאת למדתי מידיעה קטנה שהופיעה לפני חורש בעיתון
הארץ.
למען האמת, לא שמתי לב לידיעה זו. אי־אפשר לקרוא את
הכל. אולם ידידי אלכס מסיס, העוקב בניו־יורק אחרי עיתוני
ישראל, שלח אותו אליי.
הנה הידיעה במלואה:
״מאת סופר הארץ בשטחים.
״מישטרת נפת״יהודה עצרה אתמול ארבעה מתושבי מעלה־אדומים,
בחשד כי הפעילו שתי תחנות־טלוויזיה פיראטיות
באמצעות כבלים. המישטרה וכוחות־הביטחון החרימו אלפי
מטרים של כבלים ומאות קלטות של סרטים — ביניהם סרטים
פורנוגראפיים, וכן ציוד לשידור.
״גורמי־ביטחון אמרו אתמול כי הם מתייחסים בחומרה לתופעה
זו, שכן תחנות מעין אלה בשטחים עלולות להיות מופעלות גם
על־ידי תושבים ערביים לשם העברת חומר עויין ומסית.״

בואו נקצר

הצלע השלישית
שאלה אחת נשכחת לגמרי בדיונים על פרשת קסטנר, שהתחדשו
לאחרונה. גם המחזה בהקאמרי אינו מעלה אותה. היא
נאצית חדשה, אשר תכרות שלום־נפרד איתם ושתמשיך במיל־נוגעת
לצלע השלישית של המשולש הנאצי־יהודי־בריטי.
חמה בברית־המועצות.
מדוע התנהגו הבריטים כפי שהתנהגו?
מזימה זו היתה ידועה לא רק לשרותי־הביון המערביים, אלא
להזכיר את עיקרי הדברים: ארולף אייכמן הציע לרודולף
גם לסטאלין. המנהיג הסובייטי היה חשדן פאתולוגי גם בלאו הכי,
ישראל קסטנר וליואל בראנד, חברי ועדת־ההצלה הציונית
ושליחות בראנר הגבירה את חשדיו. הבריטים מיהרו להודיע לו
בבודפשט, את העיסקה של ״סחורה תמורת דם, דם תמורת
על השליחות, כדי להפריך חשד כזה. אולם סטאלין לא הסתכן.
סחורה״ .הנאצים התחייבו להפסיק את ההשמדה ולשחרר מיליון
סגן שר־החוץ הסובייטי, אנדרי וישינסקי, תבע מן הבריטים
יהודים תמורת 10 אלפים משאיות, וכן שני מיליון חפיסות־סבון,
והאמריקאים אולטימטיבית שלא לקיים שום מגעים עם הנאצים.
800 טון קפה, ועוד. המשאיות, כך הבטיח, יופעלו רק בחזית
הבריטים והאמריקאים נכנעו לדרישה זו.
הרוסית.
הם היו מודעים גם למלכודת אחרת. היטלר הכריז השכם
בראנד נשלח לאיסטנבול כדי למסור הצעה מדהימה זו למנוהערב,
באלפי שופרות־תעמולה, שהיהודים גרמו למילחמה,
היגים הציוניים. הוא התחייב לחזור לבודפשט, כשתשובתם בידיו.
ושצ׳רצ׳יל, רוזוולט וסטאלין הם סוכנים יהודיים. פעולה גלויה
עד אז, אמר אייכמן, יימשכו המישלוחים לאושוויץ. אך הוא קבע
לטובת היהודים היתה עלולה לאשר, כביכול, טענה נאצית זו.
שאם יחזור בראנד ויביא תשובה עקרונית חיובית, יופסקו המיש־על
כל פנים, הדברים לא הוכרעו בררג נמוך. הם הגיעו ער
לוחים לאושוויץ וייפתח משא־ומתן.
לדרג העליון. וינסטון צ׳רצ׳יל שהתיימר תמיד להיות ציוני גדול,
קסטנר לא האמין, כמובן, שבעלות־הברית ייענו להצעה זו. אך
הוא שהורה לשר־החוץ אנתוני אידן :״אין להיכנס לשום משא-
הוא הפציר בבראנד להביא איזשהו נייר, חסר־ערך ככל שיהיה,
ומתן(לגבי עצת אייכמן) מכל סוג שהוא״.
כרי להפסיק בינתיים את המישלוחים. הצבא הסובייטי כבר
הרכבות הוסיפו לדהור לאושוויץ* .
התקרב לגבולות הונגריה, והשעיה של כמה שבועות יכלה להציל
מאות אלפי יהודים. באותם הימים שלח אייכמן בכל יום רבבה של
יהודים לאושוויץ.
ההמשך ידוע. אנשי הסוכנות היהודית פיתו את בראנד לעבור
מתורכיה הניטראלית לסוריה, שהיתה כבושה בידי הבריטים.
דיטה גילתה לי מה טיבו של גבר חלומותיה. צריכות להיות לו
בגבול נעצר בראנד על־ידי הבריטים, שהמתינו לו, והועבר
שלוש תכונות: עליו להיות נחמד, אסור לו להיות מופרע, ואל לו
לקאהיר. הוא מסר את ההצעה למנהיגי הסוכנות, ובראשם משה
להיות נשוי.
שרת, ולפקידים הבריטיים.
אמרתי לה שזה מזכיר לי בדיחה, שנפוצה בראשית ימי
בקאהיר נעצר בראנד והוחזק זמן־מה במאסר בתנאים נוחים.
המדינה. הקדוש־ברוך־הוא אמר לרויד בן־גוריון: עשית גדולות,
הוא לא חזר לבודפשט, וההשמדה נמשכה.
הקמת את מדינת־היהודים — כתודה על כך אני מוכן להיענות
מרוע נהגו הבריטים כך? בראנד עצמו סיפר כי נפגש בקאהיר
לבקשה אחת שלך. מבלי להסס הביע בן־גוריון את מישאלתו:
עם אישיות בריטית(הוא האמין שזה היה הלורד מוין, השר הבריטי
שכל יהודי יהיה חכם, הגון וחבר מפא״י(כפי שנקראה אז מיפלגת־בקאהיר,
אך לא היה בטוח בכך) .הבריטי אמר לו, לדבריו :״מה
העבודה).
אתה חושב לך, מיסטר בראנד? מה נעשה במיליון יהודים? היכן
נשים אותם?״
״זה יותר מדי,״ אמר הקדוש־ברוך־הוא ,״אבל אני אגרום לכך
שלכל יהודי יהיו שתיים משלוש התכונות האלה.״
גירסה זו התקבלה גם על־ידי הציבור בארץ. האנגלים הכשילו
ומאז — יהודי שהוא מפא״יניק וחכם, אינו הגון. אם הוא
את שליחות־בראנד במזיד (ובעזרת המנהיגים היהודיים) מפני
מפא״יגיק והגון, איננו חכם. ואם הוא חכם והגון — אינו
שלא רצו שהמוני יהודים יגיעו לארץ־ישראל.
מפא״יניק.
כיום אנחנו יודעים שהבעיה היתה הרבה יותר מורכבת ומסוכנ״ל
לגבי המישאלה של דיטה. היא בחורה נחמדה מאוד, אבל
בכת.
היא הגזימה.
בראנד הגיע לתורכיה כמה ימים לפני הפלישה הימית הגדולה
גם פרשת השגריר הישראלי בפאריס, עובדיה סופר, בעל הפה
ביותר בתולדות האנושות — נחיתת הבריטים והאמריקאים בחוף׳ 1׳.
הגדול, הזכירה לי בדיחה. שמעתי אותה מפי גירעון סאמט בהקצרפת.
זה היה הימור צבאי כביר, וחייהם של מאות אלפי חיילים
שר אחר.
היו תלוים מנגר. כדי להקטין את הסכנה ביקשו בעלות*הברית
ברוק שילרס באה לביקור בארץ והשמירה עליה הופקדה בידי
המערביות מסטאלין לפתוח במיתקפה מקבילה, שתמנע העברת
איש־ביטחון צעיר, אחד מהחברה. ביום הראשון הביא לה ורד.
כוחות גרמניים מערבה. סטאלין מילא הבטחה זו בנאמנות.

חכם, הגון ונזפא״יניק

אמנון רובינשטיין(או מישהו בשמו) פונה אליי מעל מירקע
הטלוויזיה ומזמין אותי :״בוא נקצר בשיחות־הטלפון״ .וזה מרגיז
אותי.
לא הבקשה עצמה היא המרגיזה. להיפך. אני שונא שיחות־טלפון
ארוכות. הרבה אנשים התלוננו על כך שאני מקצר מדי,
ענייני מדי, ופחות מדי חברותי בטלפון.
מרגיזה אותי המילה ״בוא״.
הרובינשטיין הקטן בתשדיר־השרות אינו מתכוון להזמין אותי
לבוא אליו. הוא מתכוון להגיד משהוא בנוסח ״אנא, קצר״ או ״הבה
נקצר״.
אם כן, מדוע הוא אומר ״בוא״? מדוע מלא הרדיו באנשים
האומריס״בוא נאמר״ ,מדוע מלא המירקע באנשים האומרים ״בוא
נראה״? הרי אין הם מתכוונים באמת לכך שנעלה בהמונינו
לירושלים ונבוא אליהם לאולפן!
השימוש הזה בתיבה ״בוא״ הוא סלנג, שאיני יודע מה מקורו,
אני משער שהוא בא מצה״ל, כמו הרבה מילות־סלנג, טובות
ורעות. הוא בוודאי ייעלם אחרי זמן״מה. אך בינתיים הוא מופיע
בכל פינה ובכל תוכנית, ונדמה לבעליו שהם מרקיעים לפיסגת
החברמניות הלשונית.
אז בואו נאמר שזה מיותר לגמרי.

צי שת שד אורות
במסיבה דיפלומטית מצרית פגשתי את הצייר־פסל־הכל יעקב
אגם, בחברת צעירה מקסימה. הוא מסר לי זכוכית עגולה קטנה,
בקוטר של 38מ״מ, וביקש ממני להתבונן בעדה באורות רחוקים.
הסתכלתי והשתאיתי. כל האורות הפכו למגיני״דויד. סובבתי
את הזכוכית, וכל מגיני־הדויד הסתובבו. הסתכלתי באור קרוב,
ושום מגן־דויד לא הופיע.
אגם הואיל בטובו לחתום על
הזכוכית ולתיתה לי במתנה. עכשיו
אני יכול בכל עת לגשת
לחלון דירתי, להתבונן בעד
הזכוכית באורות תל־אביב —
והנה כולם הופכים למגיני־דויד.
העיר ממש טובלת בזוהר ציוני.
נדמה לי שאגם מצא את ה־פיתרון
לבעיית השטחים הכבושים.
אין צורך לייהד אותם. אין
צורך להתנחל בהם, ולגרום לכל־כך
הרבה צרות. כל יהודי פטריוטי,
הדוגל בארץ־ישראל השלאגם

יצטייד באחת הזכוכיות של
אגם. אז יוכל להתבונן בלילה באורות שכם, רמאללה או חברון,
וכל אודותיהן יהיו למגיני״רויד.
כמובן — בתנאי שלא יתקרב אליהם.

כרמלה מנשה:

גד יעקובי:

..חבר ששרהמישנטים ,,אינג 1עויינים ן*מישטוה ,.למוות אבטלה טוש
נסחף בלהט־היצוים היא עויינת לנו!״ צה״ר3 ,ואי לחתום סבעד

הרצח בעפולה, האחרון בטידרת חטיפות ורציחות
בתקופה האחרונה, ליבה את היצרים לשיא חדש. מחנן
בבית״הספר התיכון ״אורט״ בעפולה טיפר לי, כי פגש
באחד מתלמידיו -צעיר שקט, מתון בדיעותיו -כשהוא
מנופף בהיטטריה בכרזות־כהנא., .זה או אנחנו, או הם!״
צווח התלמיד לעבר המורה הנדהם.
מדי אסון מחריד נוסף, עולה השאלה -עונש״מוות: כן
או לא! הפעם כך נדמה לי, עלתה השאלה בטערת־רגשות
ובעוצמה גדולה מהרגיל. שרים, הנחשבים כשפויים
יחסית, התבטאו באוזניי,. ,שלא לציטוט״ ,בפרץ־רגשות
מבהיל למדי, ואף סירבו להינבא מה יהיו תוצאות
ההצבעה על כף.
גד יעקובי היה אחד המעטים שהסכים בליל־השבת
לגלות כיצד יצביע על כך בהמשך השבוע.

• תצביע בעד עונש־־מוות או נגד?
נגה

• מדוע?
מכיוון שכעת, באווירה של התחממות היצרים והזעם, אין זה
הזמן המתאים לקבלת החלטות.

• כלומר: אתה מתנגד לעונש־מוות, כעת.

לא, לא, לא! אני באופן כללי נגד עונש־מוות מהסיבות
הידועות — הפיכת הרוצחים לקדושים מעונים והשגת המטרה
ההפוכה בכך, סיכון חייהם של אזרחינו במיקרה שיפלו, חס־וחלילה,
בשבי האויב. חוץ מזה מי שבאים לבצע פיגועים
בישראל, מוכנים ליהרג בעד זה.
אף אחת מהסיבות שציינתי לא השתנתה כעת.

• אז איך מרתיעים רוצחים מלבצע את זממם?

קודם כל, אני לא חושב שעונש־מוות מרתיע מישהו. זאת לא
התשובה. צריך להגביר את המודיעין, אמצעי־הביטחון, להגביר
את המודעות נגד שימוש בטרמפים. בכל אופן, אני לא מוכן
להיגרר אחרי להט־היצרים הזה, ותופעות הקצנה מסוגו של הרב
כהנא, תופעה מוקצה מחמת מיאוס.

• לאור האווירה, נראה לי שיש לך סיכוי סביר
להיות השבוע במיעוט בכנסת.
אני רוצה לקוות שאינך צודקת — שדעתי תהיה מקובלת על
הרוב, אך הלוואי והייתי בטוח. לא, איני בטוח בכך כלל וכלל.
יכול בהחלט להיות שאת צודקת, מכיוון שאני באמת עד לאווירה
שאותה את מתארת — ההיסטריה, השחיקה של ההיגיון והשכל־הטוב
על־ידי להט־יצרים. צר לי על כל האווירה. צר לי גם על־כך
שאיש כמו שר־המישפטים, משה ניסים, נסחף בה!

• הראיון הזה, בעיתוי כזה, לא יוסיף במיוחד
לפופולאריות שלך. חשבת על כך?
נו טוב, בעניין הזה איני מחפש פופולאריות דווקא. אחרי הכל,
תפקידה של מנהיגות הוא להוביל דעת־קהל, ולא להיגרר אחריה.

שבועיים חלפו מאז הוכה צלם־העיתוגות רחמים
ישראלי בתחנת״המישטרה, והסערה הציבורית שקמה
בעיקבות האירוע טרם שככה. השבוע זרק שר״המישטרה
חיים בר״לב את הפצצה האחרונה בפרשה זו. השוטרים, כך
סינגר עליהם בר־לב, פיתחו ריגשי״עויינות כלפי הכתבים
המסקרים אותם, בעיקבות הדיווחים העוייגים על
עבודתם בעיתונות.
התבטאות זו עמדה במרכז שיחתי עם כרמלה מנשה,
הכתבת הצעירה של קול־ישראל לענייני״מישטרה. מנשה
שמחה על ההזדמנות להגיב על המאורעות וההאשמות
שהרגיזו אותה.

• אז מה? אתם באמת עויינים בסיקוריבם על
המישטרה?
בדיוק השבוע שטחנו — הכתבים לענייני מישטרה — לפני
ועדת־הפנים של הכנסת, את טענותינו על הקשיים שמערימה
המישטרה על עבודתנו בשטח. בין הקשיים התייחסנו לטענות
המישטרה, על יחסינו העויין כלפיה.
איזה יחס עויין? אני חושבת שאם מגיע צלם־עיתונות מוכה
וחבול — זכותנו להגיב בעזרת העט. זאת לא עויינות כלפי
המישטרה, אלא תגובה הולמת כלפי מאורע חמור.

• מההתבטאות של בר־לב הבנתי כי מאשימים
אתכם ביחס עויין כללי.
לא, דווקא לא. איננו עויינים. להיפך. את שוכחת באיזה שטח
אנחנו פועלים. הנה, לדוגמה: במהלך הדיון בוועדת־הפנים של
הכנסת נדהמתי לגלות כי חמישה מעמיתיי נעצרו במהלך
עבודתם!
השוטרים חייבים להבין — והם לא תפסו זאת עד עצם היום
הזה — שתפקידנו הוא להימצא בזירת־האירוע, כשם שזהו
תפקידם. הם פשוט לא קולטים זאת. ואני, אל תשכחי, נמצאת שם
על אחריותי. את הסיכונים אני לוקחת על עצמי!

• מטבע תפקידך; את אמורה לשתן? פעולה עם
השוטרים. האם לא נוצר ביניבם קיטוב, בעיקבות
הפרשה של רחמים ישראלי?

הבעיה לא צצה עכשיו. היא נוצרה, להערכתי, הרבה קודם לכן,
עם הפיצוץ של פרשת אסף חפץ. מאז נפלה בקרב השוטרים אימה
מפני שיתוף־פעולה עם העיתונות. בשטח תורגם הפחד הנוראי
הזה ליחס בוטה ומתנכר כלפינו. את בוודאי לא תאמיני, אבל
קורה לי לעיתים שמזמנים אותי מהמישטרה — לא מדליפים,
אלא מודיעים רשמית — לזירת־התרחשות של רצח, למשל. אני
מגיעה ושואלת בטבעיות — נו, היכן הגופה? ונענית על־ידי
שוטרים מתחמקים — לא יודעים! כך בפירוש, לאחר שזימנו
אותי. מרוב פחד! אין שיתוף־פעולה! חברי־כנסת מחזרים אחרי
העיתונאים, ורכים על הזכות להדליף. כשהייתי בשבוע שעבר
בכנסת — ממש התמלאתי קינאה. בשטח שלנו — מחזה כזה זה
בגדר חזון אחרית־הימים!

מזה זמן רב דנים בטונים שקטים במיוחד בפיחות
המכרסם שחל בדימוי של צה״ל ובקציניו. דיונים בלתי־פופולאריים,
שניתן לכנותם הכאה עצמית, או להבדיל,
חשבון־נפש, הפכו לשכיחים יותר מאז מילחמת־הלבנון.
השבוע, אחרי שרואיינו בטלוויזיה שני קצינים בכירים
במיל, שהפכו ממפקדים, שעל פיהם יישק דבר, לאזרחים
מובטלים מזה כמה חודשים, עלתה הבעיה שוב וצצה
במלוא חריפותה. הקצינים סיפרו בכאב כי עברם הצבאי
מרתיע את המעסיקים בשוק האזרחי.
פניתי לתת־אלוף במיל׳ ומיניסטר במיל׳ מרדכי ציפורי.
הוא, שהתמנה השבוע כיושב־ראש מועצת־המנהלים של
״מספנות־ישראל״ ,אחרי שהסתובב באפס״מעשה כפוי,
עקב הנסיבות הפוליטיות שאליהן נקלע, בגלל הגינותו.
תהיתי אם נכפתה עליו האבטלה הממושכת גם בעטיו של
עברו הצבאי.

• צפית בכתבה שעסקה בנושא זה בטלוויזיה?

• האם זוהי בעייה חדשה לד?

לא, בהחלט לא. טיפלתי בבעיית הפיחות במעמדם של
הפורשים מצה״ל עוד כשהייתי סגן־שר־הביטחון. זוהי בעיה קשה,
שאין להתעלם ממנה. אני מבין שיש גורמים המעדיפים להעלים
עין ממנה, אך זהו חוסר־אחריות ממלכתי.

• מה חלקה של מילחמת-הלבנון בהתהוות
הבעיה?

אם את רומזת, כי הבעיה החלה בעיקבות מילחמת־הלבנון —
אינך צודקת. זהו תהליך שהחל מזמן, אולי לפני 15 שנה. הוא
התחיל להתפתח באיטיות.
זהו תהליך מורכב, שנגרם על־ידי כמה גורמים. חלק
אובייקטיבים וחלקם לצערי — לא.

• אז אם הזכרת את קיומם של גורמים בלתי־אובייקטיביים,
שוב — מה חלקה של מילחמת
הלבנון, והנפשות הפועלות בה, בהתהוות הבעיה
הזאת?
יש לי הרבה מה לומר על נושא זה. הרבה מאוד! אבל לא
בטלפון. אעדיף להיפגש עימך בנושא -י -לא בטלפון!
זה באמת תהליך כאוב. אני אישית, לא חוויתי זאת על בשרי,
כי כשפרשתי מהצבא, לא התלבטתי במיוחד — עברתי הישר
לפוליטיקה.
לאחרונה אני סבור, שהיו גורמים אחרים, שהשפיעו בענייני
יותר. עם זאת, נורא כואב לי הנושא הזה.

• לאור המצב, מה היית מייעץ כיום לצעיר,
המתלבט האם לפתח קריירה צבאית?
על אף מה שדיברנו עד עתה, אם הוא קצין צעיר וטוב —
הייתי אומר לו כי יש עליו אחריות לאומית ועליו לשרת את
המדינה בצבא. חשוב שהאנשים הטובים ביותר ישרתו בצבא.
הייתי מייעץ לו לחתום!

רסנה ברק

מאיר ניצן:

אדי מסר:

דירי ממסי:

.,אני רא מבויל בין ,.אם לדויד רו מותו,, ,הנוסעים נבו יודעים
יהוד; מוסלמי ונוצו אז גם לי מותר!״ אינה התחנות הבטוחות!״

הקואליציה בקריית״ארבע היתה לעובדה. הערבים
העובדים בקיריה עומדים לפני סילוק. חלקו השפוי של
4עם־ישראל מזועזע, ושמואל בן־ישי, מס׳ 2ברשימת ״כך״
למועצת קריית־ארבע, לא מבין מדוע .״ראש עיריית
ראשוו־לציון כבר סילק את הערבים שעבדו בעירו ״,הכריז

1בן־ישי.
האומסי שאלתי את מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון־
לציון.
זה ניסיון זוועתי של אגשים קטנים ללכלך אותי ואת העיר!

• ובכל זאת, בן־ישי כנראה שמע משהו. מה
האמת?

הסיפור הוא פשוט. מאחר שלא היו פועלי־ניקיון יהודיים
בראשון־לציון, היתה לישכת־העבודה בעיר פונה לשירותהתעסוקה
בעזה ובחאן־יונס, ומבקשת לשלוח פועלים ערביים
לעבודה הזאת.
בזמן האחרון, פנו פועלים יהודיים ללישכת־העבודה. והציעו
את עצמם לעבודות־ניקיון ואיסוף־אשפה. שלחו אותם לעבודה,
ולכן לא פנו ללישכת־התעסוקה בעזה ובחאן־יונס, ולא ביקשו
לשלוח פועלים.

• כלומר, לא פיטרת את הפועלים הערביים?
בטח שלא פיטרתי! מה אני, כהנא?

• וזה כל הסיפור?

יש עוד סיפור. הוחלט שצריך לפטר 97 איש העוברים בשירות
העירייה. עם כל הכאב, פיטרנו אותם 60 .וכמה מהם היו יהודים
— והשאר כ״ — 10 היו ערבים. אני לא מבדיל בעניין הזה בין
יהודי, נוצרי, מוסלמי או צ׳רקסי. פיטרנו את מי שאפשר היה
לוותר עליהם.

• איד אתה מרגיש, כמישהו המשמש דוגמה
לכהנא?
מה אני יכול לעשות נגד ניסיון גועלי לנצל מצב? אני, את
דעתי על כהנא כבר אמרתי לא פעם. אסור שהוא יישב בכנסת!
אבל לא אני הכנסתי אותו.

בראשית החודש כתב דידי מנוסי בטורו הקבוע
בידיעות אחרונות שיר־התקפה חריף על דויד לוי. השיר
נפתח במילים ״מרוקאי עילג ומגמגם קשות /שנכשל
בבחינה לקריין־חדשות /טען שנכשל מחמת הדיקציה,
כיוון שאינו יוצא גליציה /.מרוקאי עילג ומגמגם קשות כן
נבחר להיות קרייו״חדשות /וזאת מסיבה פשוטה וגלויה/
שאחרת יצוץ הנימוק אפליה וכן הלאה וכך הלאה.
ביום השישי האחרון פירסמו ״אזרחים שסימון
הגיזענות מפחיד אותם״ מודעה על פני עמוד שלם בשני
עיתונים, ובה מובעת סלידתם מדברי דידי מנוסי. באותה
מודעה הואשם דידי מנוסי בגיזענות, בקמצנות ובקבלת
דברים בחינם. שאלתי את דידי, אם הוא מודה באשמה.
אני אפילו לא מוכן לענות על השאלה אם אני גיזען. זה פשוט
מתחת לכבודי. אם לאנשים מסויימים נוח להאשים אותי
בגיזענות, שיבושם להם!

• בשיר המדובר אתה מתייחס למוצאו של
האיש. איד תקרא לזה, אם לא גיזענות?

בתחילת השיר כתבתי שתי בדיחות ידועות, שהסבירו למה עד
היום, בכל פעם שרציתי לתקוף את דויד לוי, מיתנתי את
ביקורתי. בכל פעם שרציתי לכתוב עליו משהו, ידעתי שמייד
יצוץ הנימוק ״אפליה״ .אבל עכשיו החלטתי, שאם לדויד לוי
מותר הכל — אז גם לי מותר.
ואם בהאשמות אנחנו עוסקים, אז אני מאשים את המנהיגים
המארוקאיים בגיזענות אמיתית. הם המתנגדים הראשיים
לאינטגרציה. הם עלו על גבי העדתיות והם מעוניינים שהיא
תימשך. זה מצדיק את קיומם כמנהיגי־עדה.
דויד לוי לא היה עולה למקום שאליו עלה, אילולא העדה
המארוקאית שתמכה בו ותפסה טרמפ, כדי לטפח את העדתיות
והגיזענות. הגיע הזמן להגיד את זה!

• הבד נעזוב לרגע את דויד לוי. במידעה
מאשימים אותך בקבלת כרטיסי־טיסד חינם ואוכל
חינם — האם תגיב על זה? האם יהיה המשך?

מה פיתאום? זה מעניין את הסבתא שלי מה התומכים של דויד
לוי חושבים עליי. למעשה, אני מאוד גאה שהם פירסמו את
המודעה הזאת בשני עיתונים, באלפי דולארים, זה מחמיא לי
מאוד שהיה לי הכוח, כאדם פרטי, לחדור מתחת לקליפה שלהם.

חברת־התעופה נתיבי־אוויר אוסטריים נבחרה על״ידי
חבר־שופטים אירופי, כחברת״התעופה המגישה לנוסעיה
את היינות המשובחים ביותר.
במחקר שנעשה על״ידי אותו חבר־שופטים התברר, כי
יותר ממחצית הנוסעים מושפעים מהתפריט והיינות
המוגשים במטוסים, כשהם בוחרים את חברת״התעופה
שבה יטוסו.
שאלתי את אלי מסר, מנהל נתיבי־אוויר אוסטריים
בישראל, האם הנוסעים בעולם יצאו מדעתם, או שזה רק
השופטים.
זה היה מישאל שנעיר בתוך המטוסים של חברות הטסות
בתוך אירופה. אני מניח שהנוסעים ענו על שאלונים שחולקו
בזמן הטיסה, ויש לשער שהתשובות, כפי שהתבטאו במחקר הזה,
באו מפיהם של אנשי־עסקים, הטסים מיעד ליעד בתוך אירופה.
אותם אנשים, מסתבר, מאוד מושפעים מהתפריט ומהמשקאות
שמגישים להם.

• יש לד מידע על נוסעים הטסים למרחקים יותר
ארוכים? מה סדר העדיפויות שלהם?

אני חושב שאמינות של חברה באה במקום הראשון בבחירת
החברה שבה יטוס הנוסע. רמת־השירות היא במקום שני, ולוח־הזמנים
הוא במקום השלישי.

• עקב ריבוי חטיפות המטוסים, האם נוצרו
תחנות־ביניים מועדפות?

בהחלט. אם נוסע צריך לטוס, נניח, מהמיזרח הרחוק לצפון־
אירופה, ויש לו אפשורת לבחור בין תחנות־ביניים שונות, הוא
יימנע מתחנות הנחשבות כבלתי־בטוחות. מי שנוסע, כבר יודע
איזה תחנות נחשבות כבלתי־בטוחות.

• עוד לא דיברנו על מחירי־הטיסות. כמה
השפעה יש למחירים מוזלים בבחירת חברת־התעיפה?

לא נתייחס לצ׳רטרים. אלא רק לחברות־תעופה, כאלה
הכלולות ביאט־א וכאלה שאינן, הרי שההבדל במחיר הוא לא־משמעותי.
למשל, בטיסה בין ישראל ללונדון ההבדל יהיה 50
דולר. אנשי־עסקים יבחרו תמיד בחברה המסודרת. אנשים אחיים
יבחרו לפעמים בטיסה הזולה ב־ 50 דולר, אבל אחרי פעם או
פעמיים של איחורים גדולים בהמראה, גם הם יחזרו לחברה
המסודרת, בעלת לוח־הזמנים הקבוע.

דניאלה שסי

בית הספד לאמנות קמרהאובסקורה
אמנות

תוכנית הלימודים

שעות הלימודים

תחומי הלימודים

אם אתה חושב כמוט שאמטת היא דרך קמרה אגבסקורוז היא המסגרת היחידה בארץ קמרה אובסקוחז מרחיבה גם השנה את למודי הלימודים בקמחוז אובסקורה מתקיימים
אחרת לראות בה את סביבתן י, שמעבר המציעה תוכנית לימודים ברמה אקדמאית
האמטת המעשיים והתיאורטיים ומאפשרת
במשך כל שעות היום, בוקר, צהריים אחה״צ
ליופי שבה, האמטת קוראת להתמודדות המותאמת אישית לכל תלמיד. תוכנית זו,
לימודים מלאים בתחומי האמטיות
וערב. טשאי הלימודים מופיעים כל אחד מספר
שזכתה להכרה בין־לאומית ע׳׳י מוסדות ידועי הפלאסטיות(רישום, ציור, פיסול) בטסף
פעמים ובששת שוטת כך שהסטודנט יכול
עם טשאים מרכזיים בחייט, אם אתה
מוכן לפענח את המציאות בשפה חדשה שם כמו ה.-ז5ח\ זז 3זק וה.*-ע ,5 .מ.\.-א, מקנה ללמודיהוידאו והצילום
להרכיב את מערכת השעות בהתאם ליכולתו.
את הכלים החשובים לסטודנט שטת ה.80-
פרטים והרשמה
קורסים בודדים
ולגלות מרחב אחר -בוא ללמוד עם
כדי לעטת על הצרכים הטבעים מפיתוחה
המעוניינים להשתלב בלימודים יפנו למזכירות
במקביל מציע בית הספר קורסים של צילום,
אנשים המרגישים כמוך
של תוכנית הלימודים, אט מוסיפים
בית הספר בין השעות 10.00-20.00 לקבלת
רישום, וידאו ותולדות האמטת במסגרת
בקמרהאובסקורה.
מקום לסדנאות הפיסול והציור ומרחיבים
טופסי הרשמה ולקביעת מועד לועדת קבלה.
לימודים של ששר אחד בשבוע.
את הסטודיו המקצועי לצילום.

קמרה אובסקורה בית הספר לאמנות
תל־אביב -אלנבי 57 טל 298191,298291:

שלוחות: ירושלים -עמק רפאים 64 טל 660007,668269:

מודעות בטלפון

׳עוראכרט
למחזיקי חייג טלצרט 287651 ,־•03

לכל ה ע תוני ם
בכר טיסי א שראי במחירי המערכת

£6$ 0.118א 1ס
* 1אסוז*אז 0זאו
סז1

י ^ י •שראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

פרסום

למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00- 8.30

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רזנון!

2 2 7 1 1 7 /8־ 0 3

777777777777777777777777
7 7 נולד לכם בן

מ סי בו ת ברי תוח תונו ת

ה מוצל חו ת ביותר

7 7 בבית הרופא

עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1 7 המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10 7 טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

^ ?777777777777777777777

שו ל ה
השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סרוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך גדת׳ 89
טל 295318— 284919 .

לן יי סי ס מקצועיים נרמה גבוהה
לספרות נשים וגברים.
לקוסמטיקה ואיפור. לאפילציה.
ל פיי קור ומניקור
50 שגוח ו סיון

״דיאנה׳י
רחביו הישראלי לספרית
וקוסנוטילן יז
ויינגי ף ( 90ת״א 229588 226066

חיפה -הנביאים 13 טל 662773:

ארבעה לילוח~ ולילה חינם
מלון דיפלומט ירושלים
מלון אריאל ירושלים
מלון דיפלומט תל־אביב
תל־אביב
מלון מרינה

בת־ים
מלון מרמה

777777 719222 294422 282244
596111

רשת מלונות שיף
רשת המלונות המובילה בישראל

זיוה תלם

זיוה תלם מזמינה אותך
לחדד התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח

חדש נארץ:
תצוגת דגמי עור נפלאים תוצרת ״אופנת עור זיוה תלם״
צבעים מרהיבים גם לקיץ
דגמים מקוריים
ניתן להזמין בכל הגדלים ובכל הגוונים
השקיעי בבגדי־עור ולא תתחרטי!!
אביזרים: מחרוזות, תיקים, חגורות
תואם לבגדי־עור וכמו כן תואם לבגדי הקיץ של:

תמרה יובל
״ורוד״
רפי יעקובזון

ציפי חן
חוה לוי
״פיצי״

אל תחמיצי את התצוגה!

המכירה תתקיים ביום שישי
וביום שבת
בין השעות
דוד המלך

9.8.85
10.8.85
16-19 10-14
, 10 הרצליה פיתוח

להתראות זיוה
העולם הז ה 2500

פטנטים
הצת מוסיקה

בצוק״העיתים אני הולכת עכשיו רק לחנויות
1שי ש בהן מכירות. זאת אומרת, מכירות סוף־
י העונה. בצוק חוסר־המזל אני תמיד בוחרת דווקא
׳ את הדברים שעליהם אין שום הנחה.
זה בדיוק מה שקרה לי בשבוע שעבר בחנות
דניש פלוס. באתי בגלל ההנחה ויצאתי עם שני

הריעה הקדומה הזאת, שינקנו עם חלב־אמנו,

׳< היידישע מאמע, שילד יהודי טוב צריך לנגן
) באיזה כלי מוסיקאלי, היא בעוכרינו רוב הזמן.
> אין כמעט בית של חברים, שהם הורים, שבמחסן
,1שלהן לא מתחבא לו איזה חליל או גיטרה,
־ טרומבון, כינור או אפילו קונטרה־באס — זכר
ו ליום שהילד החליט להיות מוסיקאי דגול, חודש
לפני שזה עבר לו.
בזמן האחרון הם בכלל לא מוכנים לשמוע על
חליל. ישר הם מודיעים להורים שעתידם
המוסיקאלי טמון בדיוק בסינטיסייזר (אלפי
ו׳ דולארים) .אז מי שאופטימי, שיקנה לילדיו מה
; שהוא רוצה. לעומת זאת, מי שמוכן ללמוד
מנסיונם של אחרים, כדאי לו להסביר לילדים
* שלו, שבגלל המצב הכלכלי החמור, מפוחית־פה
> זה המכסימום שעם־במצור יכול להרשות לבניו.
י. תמורת המפוחית שבתמונה משלמים 4,400 שקל,
< ואומרים לי שאפילו שמואל גוגול מנגן עליה. רק
\ עם הילד שלכם יעשה אימונים של חודש ימים
> על המפוחית, תלכו איתו הלאה. כמו שאמרה
ג גברת צ׳יבוטרו: מוסיקה — לא בבת אחת.
חוץ מזה, אפשר לתלות את המפוחית על
\ שרשרת, במקום מגן־דויד או מזוזה. אם לא יועיל,
> בטח לא יזיק.

לא ספר־בישול
לרות סירקיס לא התחשק השבוע להוציא
ספר־בישול, ולכן היא יצאה עם ספר על קוק־י
טיילים וחטיפים. הספר הוא בית־ספר ללימודי
עירבוב הקוקטיילים, בתמונות ובטכסט. עברתי
על כל המירשמים שבספר ובחרתי למענכם
< שניים, שמייד חשבתי עליהם טובות, אולי דווקא
י מפני שהם לא מכילים יותר מדי אלכוהול.

^קוקטייל חלב תפוזים חם
מיצרכים למנה אחת: נ תפוז 1 ,כוס־חלב1 ,
׳כף־סוכר 1 ,כוסית ליקר״תפוזים, מעט תמציתה
וניל.
וככה עושים: קולפים מרבע תפוז סלילו
קליפה ושמים בסיר, יחד עם החלב והסוכר.

מביאים לרתיחה, מסירים מהאש, ומניחים בצד
לחמש דקות. מוציאים את הקליפה. יוצקים לכוס
את ליקר־התפוזים, מוסיפים את החלב המתובל,
מוסיפים שתי טיפות תמצית־וניל ומגישים מייד.

גבינה ואגוזים
המיצרכים 150 :גרם חמאה רכה 150 ,גרם
גבינה צפתית 150 ,גרם גבינת־שמגת או גבינה
150 גרם גבינה בטעם־רוקפור8— 6 ,
פרוסות דקות מאוד של גבינה צהובה כלשהי 36 ,
אגוזי מלך או פקאן קלופים וחצויים.
אופן הכנה: מעבדים את החמאה בקערה עד
שהיא חלקה וכמעט קיצפית. בקערה נפרדת
מערבבים את הגבינה הצפתית עם גבינת־השמנת
לתערובת אחידה. מועכים את הרוקפור במזלג
ומוסיפים לו את מחצית החמאה המעוכה.
מרפדים תבנית מוארכת קטנה ברדיד אלומיניום
ומניחים את מחצית פרוסות הגבינה הצהובה,
כשהן מכסות את השטח וחופפות מעט. על
הגבינה הצהובה מניחים שיכבה של תערובת
גבינת־הרוקפור, ועליה מסדרים בצפיפות מחצית

תיקון טעות

פינת

פ>נת
11־>הודה הפמ צו

פריטים, שמחירם לא עמד אף פעם ליד הנחה.
אבל שני הדברים היו מצחיקים מאוד, ובימים
טרופים אלה — מה עוזר בחיים יותר מחוש־הומור?
פריט
א׳ הוא ביצה רכה מישפחתית. זהו
מיתקן־ברזל המחזיק בתוכו שש ביצים. המיתקן,

את הקטע הזה אני מקדישה לאמא שלי,
מאז שפתחתי צוהר לחדשות האקדמיה ללשון שמעולם לא זרקה דבר מהבית, כי אולי יום אחד
זעברית, בפינת בן־יהודה, התחילו אנשים להת־ זה יחסר לה. הנה, למשל: אם נשארה לכם גרב
וייחס אליי כאילו אני אחראית באופן אישי לכל י אחת מתוך זוג גרבי־שפופרת(אלה בלי העקבים,
;ילה הנאמרת שם. לא רק ששואלים אותי העשויים כותנה עבה, שבדרך כלל גורבים אותם
<שאלות משונות, אלא שיש גם כאלה שבאים אליי עם נעלי״ספורט) — בשום אופן אל תזרקו אותה
לטענות קשות על מילה שלא נראית להם.
לפח(כמו שכולם עושים).
ובכן גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד, יש לכם1
ביום־הנקיון השבועי לובשים את הגרב(אחרי
עות גדולה מאוד. את פינת בן־יהודה המצאתי,
כובסה היטב, כמובן) דווקא על היד, וככה
חשבתי שיש אנשים שמעניין אותם לדעת הולכים ומלטפים את הרהיטים, עד שכל האבק
!וופלה היא אפיפית ומכשיר־וידיאו הוא חוזי, נעלם מהם יעובר לגרב. אם אין לכם אבק בבית
מסתבר שלא טעיתי. אבל אני, באופן אישי, אבל, לעומת זאת, יש לכם רהיטי־עץ, אפשר
לגמרי לא בעסק. למעשה — להיפך. אני ממש
־זתה על סלנג(עגה) ,משתגעת על סלנג. לפי
׳עתי, הסלנג הוא הדבר החי ביותר בשפה,
ומשתנה ביותר, המדוייק ביותר ומעורר הא־וסיאציות
ביותר. כשאני כותבת.קולטורה״ ,אני
יא מתכוונת לתרבות. תרבות זו תרבות, ואולי זה
ווב, אבל ״קולטורה״ זאת מילה עם 72 רובדים1,
!אני יודעת בדיוק מהם, וגם הקורא שלי יודע
:דיוק מהם.
יחד עם הביצים, נכנס אחר כבוד לתוך סיר־המים
שום מכה בפניו של איש לא תהיה דומה
הרותחים, ואחרי שלוש דקות יש שש ביצים
.זפטה בפרצוף״ .כי. זפטה בפרצוף״ זו מכה
רכות. את כל העסק מעבירים במלואו לשולחן־
:שבאה ביחד עם שינאה, עם כעס ועם כאב. מכה
האוכל ותיכף שומעים.יו, איזה יופי, איפה השגת
:פניו של איש זו כמעט מחמאה ליד ה.זפטה״.
את זה?״
כר הלאה וכף הלאה, כמובן.
פריט ב׳ מורכב משתי מסננות קטנות ועגולות,
אני מודעת לחשיבותה של השפה התיקנית,
היוצרות ביחד כדור־מסננת סגור. הוא טוב
:בל ברור לי שעד שלא יחוקקו חוק שצריך
לבישול אורז, תוך כדי בישול המרק, ומצויין כדי
השתמש בכל המילים החדשות בחיי יום־יום( ,למרוח על הגרב קצת שמן ולהבריק את
להכניס את כל התבלינים ביחד לתוך הסיר של
י !ני אמשיך בעברית הפרטית שלי. לכם אמשיך הרהיטים. אפשר, כמובן, גם לשתמש במישחה
האוכל המתבשל. בגמר הבישול שולפים את
(לדווח מדי שבוע, ואם יש לכם טענות חריפות או !ולהבריק את כלי־הכסף ואת כלי־הנחושת, אם
המסננת העגולה, וכל עישבי־התיבול שנראים
׳יכוחים שונים של בלשנות — אנא פנו ישירות רווקא מתעקשים על ברק.
קווצ׳ים, יוצאים בבת־אחת. אני חושבת שכדור־
׳אקדמיה ללשון העברית, תל־אביב, רחוב
אם אין לכם גרב אחת כזאת, אז פשוט תגנבו
המסננת טוב גם לעשיית גבינות ביתיות, ובטח
:יאליק .28 מחמאות אתם יכולים להמשיך אותה מבן־זוגה ותתחילו לשפשף את הבית. ואני
יש לו עוד שימושים, שעדיין לא פורסמו ברבים.
לשלוח אליי.
׳־ירוצה שהכל יהיה נקי, תוך רבע שעה. מוכנים,
יפה, מקורי, שימושי ולא זול. יש לכם משהו
ורוץ!
?,היכון,
יותר טוב לעשות בכסף שלכם?
מכמות האגוזים. מכסים את האגוזים בתערובת
הגבינות הלבנות. מסיימים בשיכבה נוספת של
פרוסות הגבינה הצהובה. מכסים בעוד רדיד של
נייר״אלומיניום ומכניסים למקרר לכמה שעות.
הופכים את הכיכר שנוצרה על צלחת־הגשה,
וחותכים חתיכות בעזרת סכין חדה.
זה לא זול, אבל זה מעדן אמיתי. אגב, מנסיוני
העיתונים מלאים בדיווחים על האנשים מרשימת״השיבעה ובספקולציות כמו: האם האמריקאים
ישבו איתם או לא יישבו איתם. בכל פעם שעיניי נתקלות בעוד ידיעה בענייו, אני נזכרת בחידה שחר
במיטבח הפרטי שלי, למדתי שאפשר גם לרמות
לי בני לפני זמן מה.
קצת. אני עירבבתי את כל הגבינות ביחד, מלבד
הצהובה, שמתי חצי מהכמות בתבנית, עליה את
איפה יושבת דובה ששוקלת שני טון? שאל הילד.
האגוזים ואחר־כך החצי השני של הכמות. יצא

איפה? שאלתי.
נהדר, וקצת פחות מסובך.
איפה שהיא רוצה.

ע 1בד 1ת

בלהקה של שומרי־ראש. הוא לחץ
ידיים על ימין ועל שמאל וחייך לכל
עבר. פרס בא, כמובן, נגפו, ללא סוגיה,
אשתו. מלבדו היו שם ממלא מקומו,
יצחק שמיר, משה ארנס, גד יעקבי, עזר
וייצמן, אברהם שריר, אריאל שרון,
יצחק נבון, יצחק מודעי ומשה שחל.
היה גם מנחם סבידור, היו״ר הקודם
של הכנסת, המרבה להופיע באירועים
דיפלומטיים, אולי משום שהידר הנוכחי,
שלמה הילל, מטעמים שבעיקרון,
אינו יורד למסיבות דיפלומטיות
בתל־אביב. הילל סבור שהוא תורם
בכר להעברתן של השגרירויות לירושלים.

הכנסת ייצגו באירוע ח׳׳כים
רבים, מימין ומשמאל, ביניהם: מאיר
שיטרית, עבד־אל־והב רראושה, בנימין
(״פואד״) בן־אליעזר, רפי אדרי, אלעזר
גרנות, חייקה גרוסמן, ויקטור שם־טוב,
זיידן עטשי ועוד רבים אחרים, שנבלעו
בתוך ההמולה.
את צה״ל ייצגו, בין השאר, ה־רמטכ״ל,
משה לוי, שבא בגפו ומיהר
אחר־כן־ לנסוע הביתה לקיבוץ בית־אלפא,
עמוס לפידות, מפקד חיל־האוויר
ואהוד ברק, ראש אמ״ן. שני
האחרונים באו במדים, עם נשותיהם.
גם לתיקשורת היה ייצוג נכבד. היו

ווןווןדןד לרחבת״הדשא של מלון דניאל הובאו
1 1| / 1114 לרגל יוס*המה 0בה המצרי כמה גמלים.
לקישוט האירוע בגופך מזרחי. בתמונה נראים הגמלים

כמו מתנשקים. מימין לגמלים ניצבים הד״ר יוסי
ביילין, מזכיר ממשלת־האחדות״הלאומית, ואשתו
הלנה, שהיא תובעת בפרקליטות מחוז תל-אביב.

ך 9ן מסביב לשולח ן
* 1/1( 111 נות-האוכל הוצבו
פיסלי מרגרינה בדמויות מצריות.
ן * לילה הודיעו בחרשות שהמשא־ומתן
בין הממשלה להסתדרות
התפוצץ והצדדים התפזרו. זמן קצר
קודם לכן נכחו הצדדים למשא־ומתן
במסיבה רבת־משתתפים על שפת״
הבריכה הענקית של מלון דניאל
המפואר בהרצליה־פיתוח.
מוחמר בסיוני, מיופה־הכוח המצרי
בארץ, אשתו נגואה וחסן עיסא, קונסול
מצריים באילת, עמדו במשך כמה
שעות ליד פתח הכניסה לבריכה ולחצו
מאות ואלפי ידיים. היה להם חיוך
דיפלומטי שמור לכולם. עם הקרובים
יותר החליפו גם כמה מילים. תרועות-
חצוצרה בישרו את בואם של החשובים
ביותר — שרי־ממשלה, קצינים בכירים
בצה״ל ורמי־מעלה אחרים. החצוצרות
נשמעו׳לעיתים תכופות ביותר.
מבין חברי־הממשלה נכחו(רשימה
לא מלאה) ראש־הממשלה, שימעון
פרס, שהסתובב בחצר הגדולה.מלווה

ך 111ךיווןףןעךך חסן עיסא, קונסול מצריים באילת,
\ ו ^ 1 1מחייך ולוחץ את ידו של שימעון פרס.

| 1 11
ביניהם: מוחמד בסיוני. בסיוני ועיסא עמדו ולחצו את ידי האורחים.

1ז ך 1רךךיךך 1שר״האוצר ה״ליברלי״ יצחק מודעי(בתמונה מימין) נראה כמו
פרעה, ביחד עם נגואה בסיוגי, אשתו הגאה של מיופה־הכוח
^#1 1111 1
המצרי בארד. בתמונה השמאלית מחליפה נגואה לחיצת״יד וחיוד עם מיכל מודעי. אשתו

שם לפחות שני עורכי־עיתונים — נוח
מוזס, עורך ידיעות־אחרונות, וחנה
זמר, עורכת דבר. היה שם מנהל טלוויזיה
אחד, יוסף בראל, שהוא בעצמו
יליד מצריים, שגדל ולמד בקאהיר. היו
גם כמה כתבים בכירים, הן בעיתונות
הכתובה והן בזו האלקטרונית.
היה ישראל קיסר וקודמו, ירוחם
משל. קיסר בא מוקדם, חייך לכולם,
לחץ ידיים, התבדח ואץ להמשן־ ה־משא־ומתן
עם הממשלה.

היו כמה ראשי־עיריות ביניהם
שלמה(״צ׳יץ״) להט, ראש עיריית תל־אביב,
ואורי עמית, ראש עיריית רמת־גן.
היו שם יוסי ביילין, מזכיר הממשלה,
וישראל פלג, מנהל לישכת
העיתונות הממשלתית. והיה שם אלי
פפושדו, בעל.מלוז אביה־סונסטה
שבטאבה השנוייה במחלוקת. היתה
אפילו קארין דונסקי, הדוגמנית הוותיקה
והיפה, והיה האמן יעקב אגם.
אבל כל הרשימה הארוכה והמכר

של שר״האוצר. במרכז נראה מוחמד בסיוני, מיופה״הכוח. מודעי בא מוקדם למסיבה ועזב
מוקדם. הוא מיהר לפגישת המשא־ומתן בין הממשלה להסתדרות, פגישה שנקבעה לאותו
הערב בתל-אביב. המשא־ומתן בין הממשלה להסתדרות, אגב, התפוצץ באותו לילה.

עוימות של מזון, תוועות חצוצרות, מסוקים וזינן וקין
די־נור — כו חיממו המצרים את השלום ביום זן מהפכה

נגואה בסיוני, אשתו של
מיופה״הכוח המצרי ב ישראל
(מימיו) ,כשזר חרוזים לראשה, התואם

פנינים ונוחים

לשימלה שלבשה, מחליפה לחיצת־יד עם לילי שרון,
אשתו של השר אריאל שרון(הנראה לידה בתמונה).
לילי נראתה מרוצה כתמיד ולבשה שימלה מעניינת.
בדת הזו של אישים חשובים החווירה
לעומת הגיבורים האמיתיים של חגיגות
יום המהפכה המצרית. אלה היו
ללא ספק הפלסטינים שבקהל. בעיקר
פאיז אבו־רחמה, עורך־הדין העזתי,
שנבחר להשתתף במישלחת הירדנית־פלסטינית
לשיחות עם ארצות״הברית.
הוא התקבל בפתח בהבזקי־מצלמות,
שליוו אותו באשר הלך על הדשא רחב־הידיים.
הוא חייך לכל עבר ואף לחץ
ידיים הרבה, לרבות את ידו של ראש־הממשלה,
שיש האומרים ברוע־לב כי
לא ידע מי ניצב מולו, כשלחץ את ידו
של רחמה.
המסיבה שעורכת השגרירות המצרית
היא האירוע הרישמי היחיד כמעט
בארץ שבו מהלכים אלה לצד אלה,

| 1 ך| אחרי שהאורחים מילאו את כרסם
ויי ¥!1י״1
111 11/1 11 1 #1 1 _ 1נשמע רעש של מסוק. אשר הנחית על
הדשא פירמידה ענקית. היה מי שהעיר שזאת אבו״הגבול של טאבה.
בשיוויון מוחלט, אורחים ישראלים־
יהודים ואורחים ערבים־פלסטינים משני
עברי הקו הירוק.
אורח אחר שהסתובב כמו חתן ביום־
חופתו היה בעל בית־המלון המפואר,
ליאון תמן. הוא היה לבוש בחליפה
לבנה ועבר מחשוב אחד למכיר שני
ולחץ את ידי כולם.
על רחבת־הדשא הענקית הוצבו
שולחנות לרוב, שהיו עמוסים בכל טוב,
מאכל ומשקה. לקישוט הוצבו על
השולחנות פיסלי מרגרינה ענקיים,
בדמות הפרעונים והספינקסים של
מצריים. לדשא הובאו גם כמה גמלים,
להשלמת התפאורה.
אך שיא־השיאים היה המסוק, שהגיח
מאי־שם, מתוך חשכת הלילה,

הוריד פסל בצורת פירמידה והציב
אותו על כן קווחד.
היה מי^שהעיר כי אין זו סתם
פירמידה, אלא אבן־הגבול האבודה של
טאבה.
אמרו שליאוז תמן תרם למסיבה את
המסוק, אחר־כך אמרו שהוא תרם את
כל הכיבוד והאירוח. דובריו הרישמיים
לא היו מוכנים לפצות פיהם בנושא.
על ההזמנה הרישמית נאמר :״קב־לת־הפנים
— בין 8ל־סז בערב״ .אך
רק לקראת חצות־הלילה יכלו מנהלי
המלון לאסוף את העובדים שלקחו
חלק באירוח, רובם לבושים בגלביות
מצריות וכופיות לראשיהם, ולנשום
לרווחה שהערב האתך ורב־המשתת־פים
הסתיים ללא תקלות.

ישראל קיסר עם רותי ומאיר שיטרית
ועם שושנה בן״צור, שתיכננה את השמלה
של רותי שיטרית. למטה: שרה פרנקל מקול ישראל עם האמן יעקב אגם.

אחווה מיזרחית

ך ך 111 11ד, פאיז אבו״רחמה, עורד״הדין מעזה, ש־
1111 111 1-1שמו נכלל ברשימת משתתפי המישלחת
הירדנית־פלסטינית לשיחות עם השליח ריצ׳ארד מרפי.

ר ך 7 1| | 1אליאס פרייג, ראש־ 1 1111 111 1-1 1\ /עיריית בית״לחם, אינו
נמנה עם המישלחת הירדגית־פלסטינית.

ענתפדמסטי

נ חוג +במסיבת־הפתעה, בברי־כת־השחיה
במיגדלי־דויד היוקרתיים
בתל־אביב, יום־הולדתו ה־ 40ש ל יוסי
שטאבהולץ, קפטן נבחרת הטניס
הישראלית, עורך־דיו במיקצועו, אב
לשניים, מאשתו, הילדה, שהיא בתו
של יצרן־פרוות צרפתי.

בין ירדים לאסירים
נ חוג בטופקה, בירת מדינת
קאנזאס האמריקאית, יום־הולדתו הנע
של קארל אוגוסטום מנינגר,
הנחשב לאבי הפסיכיאטרית האמריקאית,
ואשר ייסד, לפני 60 שנה, עם
אביו ואחיו, את מירפאת מנינגר לחו־לי־נפש
בטופקה, הידועה כיום כמוסד
מנינגר. שלושת הנושאים, שלהם
הקדיש מנינגר את חייו: ההתעללות
בילדים, מצוקת האסירים בבתי־הסוהר
ושלום העולם.

..תהיה גבו!״ ל;ואה מאיה(למעלת משמאל) לבערה, הבוונסוו
למתימטיקה(ממושקו מימין) שעלה מחסין ז. הוא הניף את האקוח ויוה
^ ני פרופסור למתמטיקה!
אדם אינטליגנטי! אם תתנו לי
את סיפרי־החוק, אלמד אותם ואוכל
להופיע בעצמי. אינני זקוק לעורר־דין.״
כך הצהיר אלכסנדר(״סשה״) ויאן
בבית־המישפט. הגבר גבה־הקומה.
הממושקף והמקריח, נאשם בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב בכך
שרצח ביריה את דויד אמינוף, שכנו
ברמלה, בגלל סיכסוך על רקע הצתת
מכונית.
לא בכל יום עומד בבית־המישפט
נאשם בעל השכלה גבוהה וביטחון
עצמי כזה. השופטים, שולמית ולנ־שטיין,
יעקב קדמי ועדנה שצקי, ניאותו
לבקשתו. במישפט יוצא־דופן זה
מגן הנאשם ברצח על עצמו, נוסף על
הסניגור המעולה שמינה לו בית־המישפט.
אחרי שהסניגור, עורך־הדין
גיורא אדרת, מסיים חקירת עד, קם
הנאשם על רגליו, מותח את גופו לכל
אורכו ומתחיל לירות שאלות במיבטא
רוסי כבד. מישפטנים טוענים, שלמרות
השכלתו, מזיק הנאשם לעצמו
בחקירתו יותר מכפי שהוא עוזר, אך
הוא מתעקש בכל פעם לקום ולתרום
את תרומתו למישפט.
בשורה הראשונה באולם יושבת
מאיה, אשתו של הנאשם. אשה קטנה
וצמוקה, בעלת שיער רך כשל תינוק.
מראה האשה עשוי להטעות, מכיוון
שהעדויות במישפט הטילו, בעצם, את
האשם ברצח לעבר האשה .״זו היא
שהסיתה אותו, הבן־אדם לא רצה
להרוג!״ אמר אחיו של הנרצח בבית־המישפט.
מארב במידפסת

הפרופסו
ר נאשם ברצח
כבודו נפגע מאוד מיחסם של השכנים
אליו.
הסיכסוך בין העולה מרוסיה
והעולה מבוכרה, שהתחיל בקללות,
הידרדר לסכינים. בנובמבר 1984
נפגשו היריבים בחצר ליד החנייה.
לדברי הנאשם, תקף אותו אמינוב
בסכין .״לא הגשתי תלונה למישטרה
כי לא היה טעם, כל העדים שעמדו
מסביב היו חברים שלו, והם היו
מעידים לטובתו,״ הסביר הפרופסור.
מאותו רגע חיכה הנאשם להזדמנות
נאותה, כדי לתפוס את אמינוף כאשר
הסכין בידו, ולהביאו למישטרה.
שעות ארוכות היה הפרופסור יושב
במירפסת ביתו, מסתכל בחצר ואורב
לשכן הבוכרי. בשבת בצהריים, בסוף
השנה שעברה, ראה את יריבו עובר
במיגרש־החנייה. משום־מה היה בטוח
כי האיש נושא בכיסו סכין דרר־קבע,
והוא ירד מייד לחצר כדי להביאו
למישטרה ולהציג לפני השוטרים את
הסכין שבחזקתו. אולם מאחר שבפעם
הקודמת הותקף בסכין ונאלץ לברוח,
לקח הפרופסור איתו הפעם את האקדח
שהחזיק בביתו ברשיון.

^ נאשם הוא מהנדס שעלה
\ 1לישראל מרוסיה, אחרי שהיה שם,
לדבריו, אסיר־ציון. בישראל קיבל
דירה בשיכון־הרוסים ברמלה. בשיכון
זה מתגוררים עולים מברית־המועצות,
כעיקר מבוכרה.
נראה כי היחסים בשיכון היו
מתוחים בחצי השנה שלפני הרצח,
כעיקבות הצתת מכוניתו של הנאשם.
נם התובעת, דורית שפירא, איננה
בטוחה מה היתה הסיבה לסיכסוך. האם
חשד הנאשם שאמינוף הוא אשר הצית
*ת מכוניתו, או שמא כעס עליו מכיוון
טרווקא עזר לו יותר מדי לכבות את
:מכונית, בעוד שהוא רצה לקבל
^ אשר הגיע הפרופסור לחצר,
לבורה את דמי־הביטוח?
^ ראה כי אמינוף מדבר עם שתי
אולם מאותו יום שבו נשרפה נשים, כשגבו אל הפרופסור המתקרב,
;מכונית, השתנה מעמדו של הפרד אבל הנשים סימנו לו על התקרבות
!סור בשכונה. אם מקודם היה אהוב יריבו.
מכובד על־ירי הכל, הרי שאחרי אותו
״ראיתי שהוא מחזיק את היד בכיס,
;יקרה הרגיש בשינוי גדול ביחס אליו.
והבנתי שיש לו סכין ושהוא יתקוף

,אתה
גברי׳

קטטת־שכנים וחבלה בלבד, ולכן
היתה חקירת המישטרה שטחית
במקצת. אמינוף נחקר בבית־החולים
על־ידי המישטרה, ומסר את גירסתו.
ארבעה ימים לאחר מכן נפטר באופן
פיתאומי מזיהום בכיליה.
ואז, לפתע, מצא את עצמו הפרופסור
למתמטיקה נאשם ברצח.
גסיסה במחלוקת

ך ירסתו של הנאשם היא, שהוא
^ רק התגונן מפני הסכין, שהיה
בטוח שהיא נמצאת בכיסו של היריב.
לשם כך נחקר הד״ר בצלאל בלוף
ארוכות על מרחק־היריה ועל כניסת
הקליע לגוף.
כאשר ניסה הנאשם לחקור את
הרופא, אחרי שסניגורו סיים את חקירתו,
אמירו לו השופטים כי שאלותיו
אינן רלוונטיות למישפט.
באותו הרגע כאילו נפלה מסיכה
מפניו של הפרופסור. עיניו החלו
אותי ״,אמר הפרופסור לשוטרים שעצי בורקות, קולו עלה לצעקה, והוא זרק
רוהו.
בזעם את העט שהחזיק בידיו. הוא אמר
הוא דרש מיריבו להוציא את הסכין
לשופטים שהוא מוותר על החקירה,
מכיוון שבית״המישפט אינו מאפשר לו
ולזרוק אותה על הארץ, אולם אמינוף
לחקור. להט־יצרים העמיד את הפרוהוציא
את ידו מהכיס כשהיא ריקה.
הפרופסור כיוון אליו את אקדחו ודרש
פסור באור שונה לחלוטין.
הבעייה המישפטית העומדת לפני
שנית שיזרוק את הסכין. השניים עמדו
כך כשהם מתווכחים, מקללים וצובית״המישפט
היא מסובכת: האם תוכל
עקים, וכשכל השכנים נקבצים סביב.
התביעה להביא לפני בית־המישפט את
עדותו האחרונה של המנוח?
מאיה, אשתו של הפרופסור, ירדה
על פי החוק, אי־אפשר להביא
מביתה ונעמדה לידו .״מה אתה
לבית־המישפט עדות שניתנה מחוץ
עושה?״ שאלה אותו אשתו ,״אתה גבר?
לכתליו, כאשר אי־אפשר לחקור את
באת להרוג אותו או לאסוף את הקהל
המעיד חקירה נגדית. לכך יש חריגים
סביבך?״ הטיחה האשה בבעלה.
אחדים, שהרלוונטי בהם הוא זה האומר
הגבר הנסער הניף את אקדחו, דחף
את השכנים והידידים שרצו להפריד
כי עדות שכיב־מרע קבילה בבית־המישפט,
למרות שהעד נפטר ואינו
בין הניצים, וירה ידיה אחת.
מן העדויות עולה כי הוא כיוון את
יכול להחקר בבית־המישפט.
האקדח לליבו של הקורבן, וכי אחיו
לשם קבילותה של עדות כזו חייבת
של המנוח, שהגיע למקום, הצליח
התביעה להוכיח כי כאשר המנוח מסר
להסיט את ידו ואקדחו, ולכן נורה
את עדותו זו, היה גוסס ולא היתה
המנוח בבטנו ונפגע בכיליתו.
תיקווה להחלמתו, או שהוא האמין
בתוך דקות מעטות הגיעה המיש־ שהוא גוסס ואינו עומד להבריא. במצב
טרה למקום. כאשר התקרבה הניידת, כזה, מניח החוק, יאמר אדם אך ורק את
האמת, ולא ינסה לשקר או להעליל על
ראו השוטרים את הנאשם הולך לעברם
אדם אחר.
והאקדח השלוף בידו. הוא לא איים
ולא ניסה להשתמש בו, הוא פשוט מסר
כאשר נגבתה עדותו של אמינוף
את האקדח לידי השוטר הראשון שבבית־החולים,
הוא היה במצב בינוני.
הוא ירד מהמיטה והלך מעט בעזרת
פגש.
הנאשם היה נסער מאוד, פניו היו אחיו. לכן אי־אפשר לומר כי היה גוסס.
אדומות ועיניו היו מבולבלות. מיש־ לא הובאה גם כל עדות לכך שהיה
קפיו, בעלות העדשות החזקות, נשברו
משוכנע באופן סובייקטיבי שהוא
,הולך למות. הוא נפטר רק כעבור כמה
בעת התיגרה.
ימים.
אמינוף הועבר לבית־החולים, ושם
טופל. היה נראה שהוא מתאושש
אין זה בטוח, על כן, שאומנם
ושמצבו משתפר. באותו שלב היה
תתקבל גירסתו האחרונה של המנוח
נראה כי אין כאן עבירה של רצח, אלא
נגד האיש שגרם למותו.

—^יי— —י אילנה אלו;

בי! מארוקו רירושדים
נפטרה בירושלים, משטף־דם
במוח, בגיל ,77 אסתר פרץ, ימים
אחדים אחר שמעדה במדרגות ביתו
של בנה ונחבלה בראשה. פרץ, ילידת
מארוקו, היתה אלמנתו של יצרן־
נעליים, שעם עלותו ארצה, היה, משך
זמן מה, סנדלר הקיבוץ הדתי טירת־צבי,
שבעמק בית־שאן. היא גם היתה
אם לארבעה: שתי בנות ושני בנים,
שאחד מהם הוא מהנדס והשני הוא שר־הפנים,
יצחק פרץ, שרק אחרי ליבטי-
נעורים (כדורסלן אליצור ומועמד
לקורס־טיס של חיל־האוויר) פנה
לרבנות, שבה קבע, בגיל ,24 שיא,
כאשר נבחר לרב־העיר(רעננה) הצעיר
ביותר במרינה.

בי 1אוקראינה להרחרד
נפטר בקמברידג׳ שבמדינת
מסצ׳וסטס האמריקאית, בגיל ,84
סיימון קוזניץ, הכלכלו״הסטטיס־טיקאי
היהודי, יליד אוקראינה, שפיתח
בשנות ה־ ,30 בהיותו פרופסור באוניברסיטת
הרוורד, את מערכת המדידה
של התל״ג (התוצר הלאומי הגולמי,
אחד האינדיקאטורים החשובים *של
המשק, הקובע ערכם של כלל הומר
צרים והשירותים שאוכלוסיה מייצרת
משך שנה) ,משימה שעבורה זכל*
בשנת ,1971 בפרס הנובל השלישי•
לכלכלה.

בץ הבנים והבנות>
נפטר בתל־אביב, בגיל 95
(ולפי גירסות אחרות, בגיל 100 פלוס)
משח לוי נחום, עסקן העדה התימנית
ובעל בית־דפוס, שהתמחה בשעתו
גם בהוצאת החוברת השבועית של
הרומן הזעיר(ששמו העיד על תוכנו)
וגם בהוצאת סיפרי־קודש. נחום, שעלה
ארצה כיתום, בגיל ,7התפרנס
בילדותו ממכירת גרעינים ופולים ליד
בתי־הספר של יפו, היה לאחר־מכן
סנדלר בראש־פינה, מפיץ היומון ה ארץ
בירושלים, כרוז ההוצאה־לפועל
ביפו. לבסוף, היה לעסקן־ציבור,
ממייסדי כרם־התימנים ומוכתרו, חבר
מועצת־עיריית יפו ומשתתף קבוע
בתהלוכות־העדלידע הפורימיות של
שנות ה־ 30 בתל־אביב, שבהן הופיע
עם מישפחתו בעגלה נפרדת, כנציג
המישפחות מרובות־הילדים (מהם היו
לו, משתי נשותיו, בזו אחר זו— 13 :
תישעה בנים וארבע בנות).
* אל חמ שת פרסי הנובל לכימיה,
לסיפרות, לשלום, לפיסיקה
ולרפואה, שחולקו החל משנת
,1901 צורף בשנת 1969 פרס נובל
שנתי שישי, לבלבלה.
העולם הז ה 2500

בבט

במהלהש קי ע?

תי שעה באב כל כלי

צום התישעה באב סגר את המערכת הפינאנסית ליום נוסף, השבוע,
ואיפשר לרבים להרהר על מצבם הכלכלי בכלל — והפינאנסי בפרט. לא
היתה שום סיבה להפר את הצום ולהפסיק להתאבל. כדאי היה אפילו
להזיל דימעה. המצב רחוק מלהיות טוב. העתיד אף הוא איננו מבשר
טובות. לכן, מדור זה איננו יכול, גם השבוע, להיות מדור של בשורות
נחמה, אלא להציע לפעול בזהירות מירבית, לטווחים קצרים, כפי שהוצע
בשבועות האחרונים.
• זהירות, הבורסה בסכנה! ולא רק מפני שבאמצע השבוע
החליט קיבוץ גדול בצפון־הארץ להיפטר ממניותיו. חוסר־הביטחון והמתח
עלולים להביא שוב, השבוע או בשבועות הקרובים, לתנודות חריפות
בשערים, בעיקר כלפי מטה. כדאי לשים־לב שוב לבנקאיות. בגלל היצע
גבוה, תשואתם עלתה כאיגרות־חוב, והגיעו בשבוע שעבר אפילו עד ל־18
אחוז. יש המציעים ללכת על קרנות־נאמנות. כדאי, אבל בזהירות רבה.
ושוב, בפיקוח צמוד.
• פק״ם ותס״ם: שתי התוכניות השיקליות האטרקטיביות עדיין
כדאיות, לטיווחי זמן קצרים, למרות שהן מציעות עתה ריבית של לא יותר
מ־5־ 8אחוזים בחודש.
• לחוששים מפיחות שיצאו מפת״ם: רצוי לדייק ולהבהיר

הסודית
של בלאס
גורם כלכלי שגילה עניין במעשיו של איש־העסקים
האלמוני דודי כלאם, ראה אותו מגיח
לעיתים קרובות לרחוב הרמן כהן 5בתל״אביב,
לא הרחק משגרירות אוסטריה ובית־הכנסת בית־אל.
בלאס נהג להיפרד מנהגו, שהיה ;מביא אותו
לשם. בדרד־כלל בשעות אחר״הצהריים. מטפס

כמה דברים — גם היום אפשר להיכנס לפתיים, אך לשנה. אבל אפשר גם
לצאת, לפני השלמת התקופה. על־ידי תשלום קנס. הריבית לא תשולם
למי שישבור את התוכנית, אבל ההצמדה לדולר כן תוענק למשקיע. כך
שמי שחושש שהפיחות הצפוי לא יביא לו ברכה, טועה. אם הוא חושש
מדולארים שחורים, הוא יכול להרוויח את הפיחות הבא בדרך חוקית —
אם יש לו אמון במערכת הבנקאית, ובכך שאפשר יהיה לקבל את הכסף
באשנב־הבנק בעוד כמה חודשים.
9שוי, אפור; למי שמאמין בלווים הפרטיים, גם אחרי מה שעשו
כמה מהגדולים שבהם לתק״ם, יש תיקווה. השבוע הציעו למישהו מכובד
ריבית כפולה מזו שנותנים הבנקים על תפייס, תמורת מזומנים רבים לזמן
קצר. הביטחונות לא היו כל־כך אטרקטיביים כמו הריבית הגבוהה, ולכן
עיסקה זו לא יצאה אל הפועל. אבל עסקות אחרות כן נקשרו. הרווח הוא
באמת גדול מאוד. אך אם בארזים — כמו בלאס, מגרית והאחים
שהרבני נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי־הקיר? יש לבחון כל הצעה
לגופה. ושוב, בזהירות רבה.
• אגב, עכשיו יותר מתמיד רצוי שלא להאמין למידע שמזרימים
יועצי־ההשקעות של הבנקים. הם רוצים להשאיר את הכסף בתוך
המערכת, בכל מחיר. האם מה שטוב להם טוב גם לנו?

אילת
• אנשי פאב הפעמון בצפון תל־אביב,
שחכרו את הבניין ממירי שומרון, גרושתו של
דן, אלון? בצה״ל, עושים עסקים נוספים, אך
בנפרד. דוב(״דובי״) בריזמן, מי שהיה שותפו
לשעבר של ראובן (.סנדלי־דנוור״) גרום
במיפעלי בשר בראשון־לציון, ופרש אחרי שורת
מישפטים, הוא מבעלי פונדק־־הדרכים גשר
הירקון בתחנת הדלק ערבה, בכניסה לאילת.
שותפו בהפעמון, זלמן מיזרחי, פתח באילת,
ליד מלוז המלד שלמה. את קפה־מיסעדה

כדורסלן סימם
מכירה בזול

נביעות : 82 השותף השלישי בהפעמון, יצחק
פרץ, גיסו של המלונאי בצלאל מיזרחי, מכר
את חלקו בהפעמון, ב־ 80 אלף דולר, לקבוצת
מקלובסקי, שלה יש כשליש בהפעמון.
• הכדורסלן שחום העור וילי סימם,
ששיחק בעונה שעברה בהפועל תל־אביב מוכר
את חלקו בפאב המערכת בקרן הרחובות בך
יהודה־ירמיהו לשני השותפים האחרים. סימס,

סולל בונה לאירופה
אהוד שילו, מנכ״ל סולל בונה -עבודות
חוץ, מפעיל באחרונה לחצים על מזכ״ל
ההסתדרות, ישראל קיסר, ועל מזכיר חברת־העובדים,
דני רוזוליו, שיתירו לו להעביר את
מרכדפעולתו לאירופה. שילו, בעלה של רוברת
כור, רחל, טוען שאירופה תביא לגידול

הודעות הפיטורין ל־ 450 עובדי מיפעלי
אליאנס־חדרה מגלה רק קצה קרחון של
שרשרת־כישלונות, שבה מעורבים כמה אנשים
וגורמים בחברת־העובדים.
בתוך קונצרן כור, שהיא בעלת אליאנס,
ובחברת־העובדים, שוררת מבוכה לא קטנה,
נוכח העובדות הידועות, וחשש מפני עובדות
שאינן ידועות עדיין.
השאלה הראשונה שמישהו יתבקש להשיב
עליה היא: מדוע הסכימה כור לרכוש את חלקו
של המיליונר ג׳ו לאי 50 אחוז — וליהפך
לבעלת המיפעל, כאשר כבר אז היה ברור
שהמיפעל כושל, מוצריו מיושנים וכך גם תהליך
הייצור בו?
מצבו של המיפעל היה חייב להיות ידוע לכור
ולמנכ״לו, ישעיהו (״שייקר,״) גהיש, מכיוון

מתל־אביב גאון באמצע
הקטנה ועד הדרו

מילות קוד
מעלה־מעלה בבניין, מקיש בדלת שלא היה עליה
שום זיהוי. החריץ היה נפתח אט־אט, ואחרי
החלפת מילות־צופן מסויימות היה בלאם נכנס
פנימה.
הגורם הסקרן היה בטוח שהמדובר בעניין
רומנטי. השבוע נחשף הסוד. בראיון למעריב
גילה הקיבוצניק נחום פז, מעין־חרוד, שהחשיד
את אליעזר(״לייזי״) עינבל מקיבוץ דגניה א׳
בקבלת שוחד מבלאס, כי איש־העסקים נתן להם
דירה בבית־דירות שלו, ומילא את המקרר בכל־טוב,
כחלק מהשיחוד שהבטיח לבלאס כסף רב
מקופת התק״ם. הוא גם נהג לבקר בה לעיתים
קרובות. הדירה שעליה מדובר נמצאת, כמובן,
ברחוב הרמן כהן, מס 5

אויאנס -
קצה הקוחון

באופציות העיסקיות של החברה.
ראשי חברת־העובדים עדיין לא נתנו
תשובה חד־משמעית. בחלל־האוויר מרחפות
השאלות סביב כישלונות חברת־הבת של סולל-
בונה בארצות־הברית, חברת ריינולדס.

ער לפני כמה חודשים היה נדמה כי בני גאון,
מנכ׳׳ל רשת הצרכנות ההסתדרותית קו־אופ, הוא
כוכב־שביט. ישראל קיסר, מזכ׳׳ל ההסתדרות,
הפקיד בידיו את ניהול מסע־ההסברה של
הבחירות האחרונות בהסתדרות. גאון, שהוא אחיו
של הזמר יהורם, ניבא לעצמו גדולות, וגם
אחרים בוועד־הפועל הסכימו עם תחזיותיו.
ערב הבחירות רמז קיסר שהוא אינו מרוצה
כל־כך מעבודתו של גאון, אבל אין הוא רוצה
להדיח איש.
אחרי הבחירות נעלם גאון. מי שרצה להיות
לפחות סמנכ׳׳ל כור, בשלב ראשון, בטרם קבלת
תפקיד המנכ׳׳ל, רחה באחרונה הצעה טובה
שהוצעה לו. שייקה גביש, מנכ׳׳ל כור, הציע
לו להיות מנכ״ל כור־מזון, במקומו של בנימיז
גיבלי, שיהיה בקרוב יושב־ראש פעיל של
דירקטריון חברת־החשמל. גאון רמז שהוא
מחכה להצעות שמנות יותר.
בינתיים הוא עסוק במילחמה כיתתית עם
יצחק לנדסמן מתנובה, על מיקום הרשת שלו
מול רשת־הצרכנות שלהם.

שהביא למקום כדורסלנים רבים, יקבל תמורת
חלקו עשרת אלפים דולר בלבד.
• שרי בן־יהודה, הסמור לפינת ארלוזורוב,
יחליף ידיים. לפני קצת יותר משנה הוא נפתח,
אחרי שהושקעו בו כ־ 300 אלף דולר, שהפכו
סניף של הבנק הבינלאומי לתעתיק של שרי
דיזנגוף. שני השותפים הבולטים בבדיהודה הם
קותי ברזילי וחברו קובי אטלס, משרי
דיזנגוף, ועוד שני שותפים קטנים. עתה מתנהל
משא־ומתן נמרץ עם קונה שעדיין מתלבט אם
לרכוש את כל הבעלות על המקום השכור, או רק
חלק, שישאיר את ברזילי ואטלס בפנים. אם
ברזילי ייצא מהעסק, הוא לא ישאר מחוסר
עבודה. מלבד שרי דיזנגוף הוא מחזיק בפאב
הסמוך ובבוטיק שביניהם, בוטיק בשם בלונדי.
הסכום ההתחלתי שביקשו בשרי בן־יהודה הוא
400 אלף דולר. נראה שהבעלים יתפשרו על שני
שליש מסכום זה.
• שני צעירים אלמונים בענף המיסעדות
נתקעו באמצע שיפוץ חנות ישנה בקרן הרחובות
דיזנגוף וירמיהו, סמוך לקסבה. השניים מחפשים ,
שותף שלישי, כדי להפעיל במקום בית בלינציס,
שיתחרה בארבעה אחרים ברחוב ירמיהו. אחד
מהם, הבלינציס ההונגרי המסורי, עדיין ממתין
לבעליו, אורי, של שושנה, המפעילה את המקום.
אורי לא נראה שם עד עתה.
• שמועות עקשניות: שלומי פילו לשעבר
שותף בהמיסבאה, ייצא מתל־אביב הקטנה;
ברוף זלצרמן מלוטוס, מיסעדה סינית
בנאות־אפקה, בצפון־הרחוק של תל־אביב, רוצה
לצאת.
• לגושקה אבן־גבירול, בית״מימכר גלידות
יוגורט, הושכרה לזמן קצר ליורם קיל־צ׳בסקי,
לשעבר שותף בסליק מועדון עברי.

מנס׳׳ל גביש
מי ידעי
שנציגיו ישבו במועצת־המנהלים. האם הם
התרשלו?
החוזה שנחתם עם לאו מעורר עד היום פליאה.
כבר כמה מישפטנים שאלו איזה מוסד מסודר
בדק אותו. האם יושב־ראש מועצת המנהלים של
כור, נפתלי בלומנטל, לא ידע דבר על כך?
מצבו של אלי אנ ס כנראה בכי־רע. עובדה
שמשקיעים זרים, שהיתה להם אופציה להיכנס
לשותפות, הסתלקו במהירות והוציאו את השקעתם•
התוכנית לגיוס־הון בבורסה לא יצאה אל
הפועל.
אין זו הפעם הראשונה שחוזה רע משאיר את
חברת ־ העוב די ם בפה־פעור ובכיסים־ריקים.
פרוייקט־הבניה בג׳מייקה של יובל גד, שכסף לא
ייראה ממנו לעולם, ופרשות אחרות, הבהירו
למזכיר חברת העובדים, דני רהוליו, בן קיבוץ
כברי, שחייב להיעשות סדר במערכת. הוא הגיע
למסקנה שחוליות מרכזיות במערכת שלו אינן
מתפקדות, ועתה הוא יעשה לחיזוקו, אפילו
במחיר שינויים פרסונאליים.

שרח השמין פעמייב
פרישתו של חזי שלח מכלל לא היתו
צריכה להפתיע. אחרי שדובר הרבה מאוד ע
חתול שחור שעבר בינו ובין אהרון דוברח
מנכ״ל כלל, היה ברור שהוא יודח מהתפקיד. ל
מכבר הוא שובץ באחת מחטיבות כלל, אך ר׳
לכמה ימים. הוא יצא לחופשת מחלה דיפלומטיו
לא ענה לטלפונים בביתו, כנראה עד שסיכ
סופית את גובה הפיצויים — שמן מאוד, כנ
שרומזים מכלל.
אין זו הפעם הראשונה שהוא פורש כשמענ
שמן בכיסו. בפעם שעברה הוא עשה זא!
כשנפרד מאיש־הביטוח שלמה אליהו.
אגב, שיבוץ חדש. יותר מרי מדברים על כ
ששלח יגיע עתה לחברת העובדים וליתר דיו
לכור.

בך־גיד, ציטדיז

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 12 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

הנכים בבירה
עשרות שרי־ממשלה, ראשי־עי־ריות
ואישי־ציבור הפגינו מול בתי־הנכים
בירושלים. לטענתם, על בל
נכה שיש לו וולבו יש איש־ציבור,
שמכונית זו יכולה להיות שלו,
אלמלא ניתנה לאותו נכה.
רכב מותרות של נכים זרוק בזילזול על הכביש

אש״ף הודיע כי הוא דוחה
מכל וכל את הרשימה
הישראלית למו״מ, מפני
שבין הנציגים מופיע גם
שמו של יצחק שמיר.

מחריף המשבר יצומצם מיספר המיתות

פוס לאתיופים
בניסיון של הרגע האחרון לפתור
את בעיית־ההטבלה של האתיופים,
הציע ראש־הממשלה שכל אתיופי, ש־יוטבל
כהלכה, יוכר כקתולי על־ידי

אתמול אזלו טפסי־הפטי-
רה בבתי״החולים, והחל ממחר
לא יורשו חולים למות,
אפילו מצבם אנוש. בינתיים
פונו נל החולים שמצבם קשה
לבתיהם, משום שהטיפול
בהם הצייד משאבים שאין
בידי מישרד-הבריאות, ובמקומם
יתקבלו רק אזרחים
בריאים, אשר קל (והעיקר
זול) לאשפזם.

ואם היה נליבנו ספק לגבי חוסר־האחריות של העיתונות הישראלית בא הפירסום אודות פגישת שגרירי ברית־המועצות וישראל
וטפח על פנינו. שוב התגלתה העתונות הישראלית במלוא כיעורה.
יצר־הפירסום והתאווה החולנית לאחוז ב״סקופ׳׳ כילו כל חלקה טובה
בתיקשורת המקומית, וצודקים הטוענים שיש לסתום את מקור הארס
הנורא — ומייר!
כאז כן היש. לא נכלל העולם הבא בקטיגוריה זו. העולם הב א
ידע תמיד שלא לפרסם ידיעות העלולות לפגוע בביטחון המרינה,
ולמעשה ל א פירסם העולם הב א שום ידיעה. בשנות־הצנע הקשות
היה העולם הב א העיתון היחידי שהקפיד ל א להופיע, כרי
שלא להעמיד את הממשלה בקלונה. המשכנובמסורת זו
גם אחרכך. לא הופענו משך 37 שנים, מפני שלא מצאנו שום
ידיעה שאינה פוגעת בביטתון־המדינה /במוראל הלאומי /בצור-
ישראל /במוטלה שפיגלר ( /מחק את המיותר) .לאציפינו
להכרתתודה. גם לא קיבלנו אותה. השילטון התעלם מאי־הופעתנו,
ועיתונים אחרים גנזו ידיעות שאנחנו לא ידענו עליהן
בכלל ולא התכוונו לפרסמן, מבלי להזכיר אותנו, כמקור הראשוני.
היינו בודדים. ידענו: ישלנושליחות .
השיא היה ב״ ,1977 כשהליכוד עלה לשילטון. הטלוויזיה
השתוללה עם חנוך סמית. הצהרונים פירסמו זאת בראש חוצות.
רקאנחנושתקנו. לא רצינו להעלות את המוראל בקרב
אוייבי ישראל.
אט־אט למדו האחרים מאיתנו. הוקמה ועדת״העורכים, שנועדה
למנועפירסום. אנחנוהיינובחוץ. ידענו שלא נפרסם
ולא נכתוב, אפילו יבקשו מאיתנו. היה קשה. כתבינו הצעירים עזבו
אותנו אחרי שהזדקנו מבלי לכתוב אפילו ידיעה על מזג־האוויר(ראה
כתבה בנושא זה בעמוד .)46
׳כולם היו נגדנו. עיתונים־מטעם צצו כפיטריות ברגלי חיילים.
מימין איגף אותנו יומן השבוע של הליכוד, שלא אמר כלום ב־72
עמודים בכרומו. משמאל הותקפנו על־ידי יוסי שריד וחבורתו
בפוליטיקה. שמגלה שום דבר במחיר כפול. הס נכשלו .
העולם הבא המשיר לא להופיע ולא לפרסם מאום באופן בלעדי.
גם כיום אנחנו חריגים. שונים. טובים. נאמנים. ובמיוחד צנועים.
— אומנם. שברנו את קשר־השתיקה שגזרנו על עצמנו. ברם —
אפילו אויבינו הגדולים ביותר יודו בסתר-ליבס שהעולם הב א אינו
אומר כלום, אינו מביא ולו גילוי אחד שטרם נודע. זוהי עיתונות
במיטבה. ללאמילים. ללא כתבות.

שמעת? בארץ משתמשים במכ שיר
חדש. המרסק אבנים
בכליות מבחוץ.
חוכמה גדולה1כבר שנים שהשוטרים
שלנו עושים זאת -
בידיים חשופות.
1נ ד נראה גיליון ״העולם
1הבאי׳ שבו לא התפרסמה
הידיעה על התמוטטות
הבורסה בניו־יורק.

הראשון לציון בוחן מתגיירים

לטענתם, מאז פורסם בעיתונים כי טייבה היא המקום הבטוח ביותר בארץ
לנסיעה, באשר מיספר התאונות בה הוא 1ל־סססז תושבים — אין יום בלא
תאונה.
מאז הפירסום, נוהגים אלפי תל־אביבים לנסוע למקומות־עבודתם דרך טייבה
— דבר המגביר את פקקי־התנועה ותאונות־הדרכים במקום.

אוסף ידיעות שלא הגיעו
למערכת בשנים - 1948

הכס הקדוש בוותיקאן. בשידור־טל־וויזיה
בתוכנית עד פוס הביע האפיפיור
את הסכמתו, ואף ויתר על דרישת
הכנסיה להחזיר עורלה ליושנה.

שלושה חיילים שנתקלו
בחוליית־מחבלים בגבול־הצ־פון
נשפטו אמש לתקופות
מאסר עד שלוש שנים, אחרי
שהתביעה הוכיחה שעברו על
החוק החדש, האוסר כל מגע
של אזרח ישראלי עם אירגון־
טרור.
כותרות מוכות
בוי ג׳ורג׳ התעלף בהו פעה
של מודעי לפני
שבירים.
נסיעה שיגרתית ברחוב הראשי של טייבה

היכונו לגיליון ה־ססו של ״העולם הבא:״ בעוד 88 גיליונות

יי כך נראה גיליון ״העולם
£הבא״ שלא דיווח על
הפטקת־חשמל.

ל 1תשבץ ״העולם הבא״,
*1שפורסם ללא הגדרות,
מחשש פן יהיו קוראים שלא
יצליחו לפתור אותו וייפגע
מורלם.

שר־התיקשורת: אומ נם,
מיכתב מהרצליה ל-
תל־אביב מגיע ליעדו
אחרי 10 ימים, אבל ל עומת
זאת שיחת־טלפון
לוקחת יום אחד בלבד.

למרות שכל בתי־החו־לים
הודיעו שלא יטפלו
עוד בקשישים, נמסר
מחוגי העולם התחתון
שהם ימשיכו גם להבא
לטפל בקשישים כמקו דם.

ספורט
מהר, גבוה ורחוק
מרד הכדורסלניזת
פושות בארץ,
הצלחות בהדל
המכביה ה־ 12 ננעלה בירושלים,
בבריכת־השולטן, במעמד שימעון
פרס, שנשא נאום חוצב־להבות, אך יום
לפני כן עוד הספיקה המכביה להתברך
בשערוריה מבישה, כאשר נבחרת הנשים
של ישראל לא התייצבה למשחק־הגמר
נגד נבחרת ארצות־הברית, בגלל
מרד שחקניות, בראשו עמדה הקפטנית,
ענת דיירגור.
הכדורסלניות טענו שקיפחו אותן
לכל אורן הדרך ואפילו את המשחק,
שהיה אמור להתקיים ביד־אליהו,
העתיקו לכפר־המכביה.
גם הכדורסלנים־הגברים לא רוממו
את הרוח, כאשר נכנעו לארצות־הברית
,95:94 וכאשר דורון ג׳מצ׳י, הכוכב
החדש של הנבחרת, איכזב, בקולעו 15
נקודות בלבד.
לעומת זאת המשיכו כדורגלני
העתודה, חניכיו של אליעזר שפיגל,
במסכת ההצלחות שלהם בעונה האחרונה
והחזירו את מדליות־הזהב של
המכביה לישראל, בניצחון 0:4על
נבחרת הולנד.
הפתעת־השבוע. ובמישור הארצי
היוותה העברתו של מישה
יוסיפוביץ, כדורידן הפועל רחובות,
לשורות היריבה המושבעת, מכבי
ראשון־לציון, את הפתעת השבוע,
מה עוד שיוסיפוביץ יקבל בראשון
מעל ל־ 20 אלף דולר לעונה.
ובגרמניה כבשה נבחרת ישראל
בכדורגל, המתכוננת לטורניר הק־דם־עולמי,
במשחק־אימון, שישה
שערים — ארבעה מרגלי אלי
אוחנה, ושניים מרגלי חזי רוזנטל —
ואז איפשרה לכוכב משה סיני לצאת
להיבחן לקבוצת מנצ׳סטר יונייטד.

רכיבת־אופניים
המלצר על האוכף
כבר פין 72 גשיב
וחסרון הרכבת התחתית
העובדה שהוא היה הגבר היחיד בין
72 נשים לא הביכה את רישאר לאוולו.
הצרפתי בן ה־ 46 רגיל למצבים עדינים.
הוא כבר שנים רבות המלצר הראשי
של אחת ממיסעדות־היוקרה הצרפתיות
של ניו־יורק. מיסעדה, המתמחה
באווז ברוטב אוכמניות.
אלא שבין 72 הנשים לא היה
לאוולו מצוי כמלצר, אלא בתפקיד
שונה לגמרי, זה של מנהל קבוצת
רוכבות־האופניים האמריקאיות לטור
דה־פראנס 85׳.
מעקב במכונית. במירוץ האופניים
של 1080 הקילומטר, שהסתיים
בשבוע שעבר בלב פאריס, השתתפו
השנה 12 קבוצות נשים מעשר ארצות
(כולל סין וקנרה, כשצרפת וארצות־הברית
שיגרו שתי קבוצות כל אחת)
ולאוולו, בעבר רוכב־אופניים לא
מבוטל בזכות עצמו בנבחרת האמריקאית,
לא הסתפק באימון והדרכה,
אלא גם עקב אחרי מסע האופניים של
חניכותיו במכוניתו, עודד אותן
בקריאות ולא חסך במתן עצות
והוראות.
אבל הוא לא תיקן אבובים ולא יישר
אוכפים .״אינני מתקו״אופניים,׳׳ הוא
הודיע ,״אני רוכב־אופניים!״ ואת זה
הוא גם עושה, עד עצם היום הזה,
ברחובות ניו־יורק. הוא משתמש
באופניים בין מיסעדתו לביתו .״הרבה
יותר בטוח להשתמש באופניים, מאשר
ברכבת התחתית!״ הוא מסביר.
ואכן, לאוולו לא היה היחיד בין
משתתפי הטור, המעדיף אופניים על
רכבת תחתית. גם אחת האטרקציות
של הקבוצה הצרפתית, רוכבת־האו־פניים
קוריין להיגאל, הודתה שהיא
מעדיפה אופניים על פני רכבת תחתית.
העולם הז ה 2500
החשבון כדורסלן ויליאמס ואשתו אניטה
^ רל ויליאמם, הכדורסלן שחום
העור שהיה אימת יריביו, שופטיו
וחבריו לקבוצה, ומי שהצעיד את מכבי
תל־אביב להישגים נכבדים בזירה
האירופית במשך ארבע שנים, מ־1979
ער׳ ,1983 חזר השבוע לארץ, במטרה
להצטרף ליריבה המושבעת של מכבי,
הפועל תל־אביב.
לפני שנתיים־שלוש מעשה כזה היה
חזון אחרית־הימים. ויליאמס ספג
עלבונות וקיתונות של בוז מאוהדי
הפועל. הוא אף היכה נמרצות, יחד עם
אולסי פרי, את שמואל נחמיאס, אז
שחקן־הפועל, אחרי אחד ממישחקי־הדרבי
הסוערים של אותה תקופה,
1והורחק מחמישה מישחקי־ליגה.
לא אחת גם התגושש ויליאמס עם
שחקן הפועל קני לבנובסקי, אולי
היחיד בארץ שלא חשש ממנו ונד
! תגובותיו התוקפניות.
אך. לא רק בליגה יצא לוויליאמס
שם רע. גם במדי מכבי היה עושה־צרות.
על איחורים, התפרצויות במהלך
אימון ואי״ציות להוראות הבליגו הכל.
אך הבעיה היתה בעת מישחקים בזירה
האירופית.
באתונה התפרץ ויליאמס לעבר
הקהל הקנאי והורחק. במדריד עלה עד
ליציע כדי לחסל חשבון עם אוהד
שיירה לעברו מטבעות, ואילמלא
חברו, אולסי פרי, שהצילו מידי ההמון,
היה סופג מכות נמרצות.

יתרמו של
אזדח ישראלי
ף שנתיים האחרונות, מאז עזב
ויליאמם את הארץ ושיחק באיטליה,
לא שפר מזלו. את העונה
הראשונה שלו, ביוגה בולוניה, לא
סיים. ואשתקד, בעונתו השניה באיטליה,
במדי ברינדיזי, הושעה על־ידי
ההנהלה באמצע העונה, בגלל הפרות-
מישמעת.
למרות כל התלאות הללו, הפתיעו
אנשי הפועל, כאשר ביקשו להחתים
את ויליאמס. גם בגיל 34 ועם עבר
עשיר של עושה־צרות, הם מקווים
שהוא השחקן הנכון במקום הנכון, כדי
להפיל, סוף־סוף, את מכבי מהאולימפוס.
למען
האמת — המאמן החדש של
הפועל, פינחס גרשון, לא היה כל־כך
מאושר מההחלטה, למרות שהיה שותף
לשיחות שנערכו עם ויליאמס באר־צות־הברית.
כי גרשון הוא מאמן האוהב

אלא שאצלה זה לא כל־כך פשוט. כי
המיקצוע האזרחי של מדמואזל לה־גאל
הוא נהגת מטרו בפאריס.
כדורגל סיפור ארמני
הקסטן עם המרצדס
סיים את הקריירה
חוריין אוגאנאסיאן נחשב לכוכב

שלוש סיבות טובות -

ידר־הסועל סלדה לוחץ את ידי ויליאמס
כדי לעבור ממכבי להפועלמישמעת, ואינו מוכן להתפשר עם
שחקן המפר אותה, ולוא יהיה זה הטוב
ביותר.
בשנה שעברה זרק ממכבי חיפה את
האמריקאי גרג קוק, שהיה אחד מן
השחקנים הטובים בליגה, בגלל
הפרות־מישמעת.
אך ספק אם יצליח לעשות עם
ויליאמס מה שלא הצליחו לעשות
מאמנים אחרים.
בכל זאת, יש להפועל שלוש סיבות
טובות לרצות את ארל ויליאמס:
הפופולאריות שלו עשויה להביא לקבוצה
הכנסה גבוהה מבעבר, ולמרות
גילו הוא עדיין מסוגל לעזור מבחינה
מיקצועית, אם כי ספק רב אם יוכל
לשחזר את היכולת הנפלאה שהציג
במדי מכבי.
גם קשה לנבא כיצד יתפקד שחקו-
ציר דומיננטי כמו ויליאמס עם לאבן
מרסר, שחקן־הציר הטוב ביותר בארץ
בשנתיים האחרונות, מאז עזב ויליאמס.
ויליאמס כבר הודיע שלא בא לגזול
ממרסר את תפקידו, אלא לעזור לו, אך
גם כשהגיע ויליאמס למכבי היה שם
שחקן מעולה כמו אולסי פרי, ווילאמס
הותיר אותו בצל.
הסיבה השלישית היא שאם לא
ישונה חוק־הזרים, ומכבי תיכנע ותופיע
בכל זאת לליגה הרי ארל ויליאמס
הוא אזרח ישראלי, כך שהפועל תוכל
לשתף אותו בלא שתצטרך לוותר על
השחקן הזר שלה, מייק לארגי.
במצב כזה, כשמכבי תתייצב עם לי
ג׳ונסון או קווין מאגי כאחד משחקני־התיגבור
שלה, ולאחר פרישתו של
אולסי פרי, יהיה להפועל יתרון־גובה

הכדרוגל הארמני. לא רק שהשתתף ב־
25 מיפגשים בינלאומיים, אלא אף
נבחר לקפטן של אררט — קבוצת־הצמרת
של הרפובליקה הארמנית
הסובייטית.
כאשר הגיע אוגאנאסיאן כל־כך
רחוק, כבר לא הסתפק באמצעי־התחבורה
המקובל ביאריוואן, בירת
ארמניה, אלא אף רכש לעצמו מרצדס
חדשה, כלי־רכב נדיר ביותר בברית־המועצות,
בוודאי לכדורגלן.
איש אחד באוטובוס. אבל

מובהק, העשוי להשפיע על יחס־הכוחות.

פדיון
עצמי
1־ 5000 דולר

נאים רבים למסיבת־עיתונאים, שאיר־גנה
הפועל, למרות שמישחקי המכביה
היו בעיצומם.
ויליאמס, שלא שיחק מזה שמונה
חודשים, נראה מצויץ, ללא מישקל
עודף, בוטח בכוחו וביכולתו :״באתי
לעזור להפועל, ואם זה יתנגש במכבי,
אני מצטער, אבל הפועל משלמים לי
את משכורתי, ואני הרי מיקצוען!״

ף יליאמס הוא השחקן השלישי
1העובר ממכבי להפועל. קדמו לו
בוב פליישר ושמואל זיסמן. אך במכבי
החרישו השבוע אם כי יש הבזים
להחלטת הפועל להחתימו.
בינתיים נוצרו כמה בעיות. העיקרית
הוא העובדה שעל־פי התקנון
חייב ארל ויליאמס לחזור לשורות
מכבי, למרות שכבר שוחרר משורותיה
ושיחק שנתיים באיטליה. החוק אומר
ששחקן מתאזרח, היוצא לשחק מחוץ
לגבולות המדינה, חייב להירשם מחדש
בשורות קבוצתו הישראלית, בטרם
יעבור לקבוצה ישראלית אחרת.
את החוק הזה דרשה בזמנו דווקא
הפועל, שחששה שבארי לייבוביץ,
אשר עזב אותה ושיחק בהולנד, יחזור
לשורות יריבותיה — מכבי תל-אביב
או הפועל רמת־גן.
עתה עומד החוק הזה למיכשול
להפועל תל־אביב. היא כבר הציעה
לשנות את החוק, כדי להקל על מכבי,
שלא תאלץ לרשום את ויליאמס
ותאבד בכך את זכות שתי ההעברות,
שרשאית כל קבוצה לבצע.
ויליאמס עצמו בטוח בכך שה־שיחרור
ממכבי יתקבל, נוכח העובדה
שכבר שילם, לפני שנתיים 5000 ,דולר
כדי לפדות את שיחרורו.
השחקן רחב־המימדים, שתמיד עורר
התעניינות סביבו, ריכז השבוע עיתו

ין סמק, שבגילו, ואחרי שנתיים
גרועות באיטליה, הצליח ויליאמס
לקבל סכום בלתי־מבוטל מהפועל:
חוזה של כ־ 60 אלף דולר.
מעניין שבתקופה ששיחק במכבי
לא השתכר כיאה לכוכב מסוגו. גם אז
היו 60 אלף דולר הסכום המכסימלי
לשנה. זאת גם היתה הסיבה שנענה
להצעה מאיטליה, שעמדה על 120
אלף דולר.
כעת שב ארצה ובשלהי הקריירה
שלו ינסה לעשות מה שלא עשו 16
שנים — לקחת את האליפות ממכבי.
יש לו גם חשבון קטן עם המאמן צבי
שרף, שלא רצה בו, ולו הוא בוודאי
רוצה להוכיח שלא נס ליחו. רק
שרצינות ויכולת לא תמיד הולכיב
ביחד. מאידך, אצל ויליאמס לעולם אי
אפשר לדעת.
בינתיים לא ברור אם רעיית
היפהפיה אניטה, הולנדית־מולאטיו
שאותה הכיר בטורניר הביניבשת
לפני ארבע שנים, תשוב עימו ארצה
ארל מתלבט אם להיפרד ממנה.

לקפטן אררט, בעל המרצדס, לא היו
כל בעיות. הוא אפילו קיבל למכוניתו
את מיספר־הרישוי ,8בדיוק כמיספר
חולצתו על המיגרש.
אלא שעל המיגרש הוא החל,
לאחרונה, מידרדר: ביצועיו ירדו, הוא
החסיר אימונים, ובאחת הפעמים אף
תקע, תוך כדי המישחק, סנוקרת
לכדורגלן־עמית.
כאשר, בשבוע שעבר, שיחקה אררט
מחוץ למיגרש הביתי, חרגה
התנהגותו של אוגאנאסיאן פעם אחת

יותר מדי. עם תום המישחק הוא מיו
לשדה־התעופה בעיר המארחת, על
למטוס שיצא ליאריוואן, לפני המטו
שהיה אמור להטיס את כל אנשי ארר
הביתה, וכאשר הגיע בטיסתו המג
רימה ליאריוואן, פשוט נטל את הא
טובוס שהמתין לאנשי אררט ונסע ב
בגפו, לביתו.
תגובתה של ועדת־הספורט הארג
נית העליונה היתה מיידית ונחרצו
היא הוציאה את אוגאנאסיאן ממיגרג
הכדורגל לכל ימי־חייו.

רצון לחוד,
יכולת לחוד

תשבץ רש&ס ה 1ר
2500 נזישפט

מאוזן:
)1מי שמתאר את המציאות
כמות שהיא; )5סמל המשטר
הסובייטי; )10 מזל; )11 כנף; )13
מתנועע; )14 סיום במשחק המלכים;
)15 שמה של השחקנית
הראשית בסרט מסכה; )16 מדליה
של המקום השני; )18
מילת־שלילה; )20 בן־המשפחה;
)21 אות של הישגים במכביה;
)22 שליח; )24 הגומה שמתחת
לאצילי־הידים; )25 סופה של
שטות; )26 החלק הבשרי בפרי;
)28 מידה קדומה לנוזלים; )30
שמו הלועזי של מאדים; <31
יחידת מתנדבי חוץ־לארץ במלחמת
העצמאות; )32 כוסו, נסתמו;
)34 מהלומה; )35 אפס; )38
מס־עקיפין על מצרכים שונים;
)39 מילת־שאלה; )41 משקה־עלים
סיני; )42 חג; )43 זז
ממקומו; )45 זחל של חיפושית־הזבל;
)47 חיה טורפת; )48
מלכודת; )50 תעלת־מים; )51
שתוק!; )52 אם הפנינה; )54
ערבוביה ושממון; )57 קוץ
ממאיר; )61 גבוה, נישא; )62
נקודה מעל האות — חסר; )64
לציון מועד אחרון לעניין מסוים;
)65 הדר; )66 כעס; )67 החלק
הגדול יותר; )69 זעקה מרה; )70
וכי?; שמא?; )72 בן למך ועדה,
אבי יושב אהל ומקנה; )74 אגודה
יהודית צרפתית, שהקימה
מוסדות־חנוך בארץ (ר׳׳ת); )75
הצלע הארוכה במשולש; )77 בן
גלעד, אבי צלפחד; )78 נטש; )81
נתח, חתיכה; )83 קיים; )85 אויב;
)86 רקוד; )88 משאלה; )89
מעייף; )91 הופיע; )93 ילדים
קטנים; )95 הנהר שעליו ישבה
תל־אביב בימי יחזקאל; )96 כלי־זין
קדום; )98 חבר; )100 פסיק
מעל האות, להוראת קצור; )102
נכרי שהתיהד; )103 שן חותכת;
)104 ענף־ספורט שאינו במב־ביה;
)105 סגנון אמנותי מצועצע
שהתפתח מסגנון הברוק.

מאוגד:
)1גוש־עפר; )2קיטור; )3
אינסטינקט; )4מכשיר־עינויים;
)6סוד; )7בגד באמון; )8מקוה
רחב-ידים של מים; )9עזב; )12
מוט לנשיאת־דליים; )15 ענף־
ספורט; )16 כהלכה; )17 חור,
גומה; )19 המעבד אדמת אחרים
בשכר; )20 רע; )21 טרמינים;
במדינה דבר מוזר
בדרך לבית־הנרשפט
אדם מיסמורי הורד ממכוגית
של מישטרה צבאית בשעת־צהריים
הישר אל תוך
מעלית־השופטים בבית
המישפט המחוזי בתל־אביב
השעה היתה קרובה לשתיים
בצהריים, שעה שרוב השופטים כבר
ממהרים הביתה. רק אנשים מעטים
ירדו במדרגות המוליכות למיגרש־החניה
של בית״המישפט. לפתע הבחינו
במכונית של המישטרה הצבאית,
שנסעה לאיטה בהילוך אחורי, והד־

סרו־ז

)23 כדור חלול על־פני המים;
)24 שם; )26 מזוקק, טהור; )27
מילת־הסכמה; )29 יחידה צבאית
(ר׳׳ת); )30 הבעה של התנגדות;
)33 כינוי לרקיע הרביעי, על״פי
האגרה; )34 מי שעבר מן היהדות
לנצרות; )36 מחשוף, עירום; )37
פרי עץ־האלון; )40 איבר־תנועה;
)41 הב; )44 שמח; )46 תו
מוסיקלי; )47 הורה; )49 שממה,
בת זוגה של 54 מאוזן; )50 רעל;
)53 ברית כללית של פועלים
יהודים בליטא, פולין ורוסיה;
)54 יצור חי; )55 רבוי של הוא;
)56 אביון; )58 אל מצרי; )59
מתכת לבנה; )60 משחק רכיבה
שהיה מקובל על האצולה

הבריטית; )62 איננו אשם; )63
אחד הטעמים; )66 מושב
טבעונים בגליל העליון; )68
קבוץ בעמק־הירדן; )71 מודעת
(ח); )73 סוג של מקלע; )76 רחב-
גרם, שמן; )77 קונוס; )79
מבדיל, מפסיק; )80 האלוף
בקלפים; )82 גבעה מלאכותית;
)84 ענף קוצני; )85 השזרה
המרכזית של התפרחת בצמחים;
)87 שובב; )90 תרנגול; )92 עיר
גדולה; )94 מצא את סוד הדבר;
)96 השמיע קול צורם; )97
תחום־המושב שהופרד לראשונה
בונציה )99 ;1516 ביזה, טרף;
)101 כסוי הבית; )102 גוף; )103
דיני משפט.

אביגיל יי״אי —נ

איתן עמיחי

הד בר ת מדיקים
ב ע כו

מומחי להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ומדים.

ומת-גן, ווו׳ שויעין,18ת.ד2272 .
טל 6־5־ 790114 רש, מס־ 21 עסק 481/75

ועו מירה עלב רי או תךו רנו עו ך

מכונית־המיסתורין ליד בית־המישפט
״בטח איזה
ביקה את דלתה האחורית אל דלת־ה־כניסה
המיוחדת לשופטים.

מדווחת אילנה אלון:

דלת המכונית נפתחה, וסביבה
התגודדו כמה קצינים בכירים ואנשים
הלבושים בבגדים אזרחיים, שהחזיקו
בידיהם מכשירי־קשר. האנשים הקיפו
כליל את הפתח הקטן, ובקושי אפשר
היה לראות זוג־רגליים של גבר יורדות
לאיטן במדרגות־המכונית.
הרגליים לא ירדו באופן עצמאי,
ידיים אלמוניות של חיילים תמכו בהן,
והורידו אותן מדרגה־מדרגה, עד שהגיעו
לקרקע.
המצלמה ששלפתי בו במקום הפתיעה
את הקצינים והאזרחים, שסבבו
את המכונית .״הכל בסדר? יש בעיות?״
הם שאלו, והרחיקו מייד אותי ואת
הסקרנים שהתאספו. בתוך שניות נעלם
האדם שירד מהמכונית בתוך
הכניסה המיועדת לשופטים, ונבלע
בתוך הבניין.
הסקרנים התרחקו מהמקום .״בטח
איזה מרגל חדש!״ מילמל מישהו.

מישטרה
מוכים ברחוב בן־יהודה

הצעירים עזו לגג
~בגלל החמסין.
השכנים התלוננו.
המישטרה באה, ואז...
אלת־המישטרה הארוכה שבידי השוטרת
ירדה וחבטה בפניו של הנער.
אלות אחרות נחבטו בביטנו ובראשו
של צעיר אחר. הנערים צרחו, בכו
וביקשו רחמים, אך מטר המהלומות
המשיר לרדת על ראשיהם.

הכל החל כסיפור שיגרתי של ערב־שבת.
הצעירים, המתגוררים בצפון תל־אביב,
חזרו לביתם בשעה שלוש לפנות
בוקר. בגלל החמסין ששרר בחוץ העדיפו
לבלות את יתר הלילה על מיזרן
שהניחו על גג הבית. הם ישבו על הגג,
שוחחו, פיטפטו וציחקקו בקול רם.
השכנים צילצלו למישטרה.
הסיפור היה מסתיים בנזיפה מנומסת,
אילו היו אלה צעירים יהודים.
אולם הנערים, עשרה במיספר, הם כולם
ערבים מן השטחים הכבושים, העובדים
במלצרים ושוטפי־כלים במיזללה תל־אביבית.
הם מתגוררים בכל ארבע הדירות
בבניין עלוב ומתפורר, ששכר עבורם
בעל־המיסעדה.
לא כדאי להתלונן. לקריאתם
של השכנים הגיעו שלוש ניידות
מישטרה. באחת היו שוטרי מג״ב ר

מרגל חדש!״
בשתיים האחרות שוטרים ושוטרת.
אנשי המישטרה עלו לגג והחלו חובטים
בנערים באלות שבידיהם, ללא כל
מילה נוספת. המכות נמשכו עשרים
דקות.
שני הנערים, שהוכו בצורה הקשה
ביותר, נמלטו למיסעדה שבה הם
עובדים, ומצאוה סגורה. הם שכבו על
המידרכה ונרדמו ליד פחי־האשפה של
המיסעדה. בבוקר בא הבעלים לנקות
את עיסקו ונבהל למראה עיניו. צעיר
אחד סבל משיטפי־דם בפניו, השני
התלונן על כאבים עזים בביטנו והקיא
ללא־הרף.
בעל־המיסעדה מיהר להסיע את
הצעירים לבית־החולים, שם טופלו
ואחרי כמה שעות שוחררו. הסיפור
הגיע להעולם הזה באמצעותו של
צעיר יהודי שהזדעזע למראה עיניו.
1בעל המיסעדה יעץ לפועליו שלא
ל להתלונן.
פיצוי אמריקאי. כאשר בא כתב
העולם הזה לביתם של הצעירים, בשעת
לילה מאוחרת, כדי לשמוע מפיהם
את הסיפור ולצלמם, לא היה איש
אף באחת מארבע הדירות שבבניין.
התברר כי כל הצעירים עלו לגג והסתתרו
שם, מרוב פחד, כששמעו כי
מישהו מטפס במדרגות. הצעירים סיפרו
את כל הסיפור, אך התחננו לבל
יפורסמו שמותיהם .״למה לנו צרות,״
אמרו ,״גם יפטרו אותנו וגם השוטרים
יחפשו אותנו!׳
בביקור שני בבניין, יום לאחר מכן,
סיפרו הצעירים כי בבוקר שאחרי ביקורו
של העולם הזה בביתם, היה
אצלם במיסעדה קצין־מישטרה, שהתנצל
באוזני בעל־המיסעדה על ״אי־ההבנה״
שבהכאת פועליו, ואף ניסה
לפצות את המוכים בקניית חפיסות של
סיגריות אמריקאיות.
העולם הז ה 2500

הורוסהוס

אשר קמיצתם מתכופפת לכיוון האצבע
השניה (האמה) ,הללו תמיד בהגנה. מפ חדים
שכל מה שיעשו או יאמרו יסתיים
באובדן או באי-נעימות. אינסטינקט השמירה
על עצמנו הוא חזק כמעט בכולנו, אך
אצלם תכונה זו צומחת למימדים מוגזמים,
ללא קשר למציאות. הם אינם סומכים על

האינטואיציה ועל יכולת השיפוט שלהם.
אצבע״השמש הנוטה פנימה, כלפי כף״
היד, מספרת על אכזבות תמידיות בחיי-
הרגש. אדם כזה, למוד־סבל, אינו מסוגל
לחשוף את ריגשותיו ומעדיף להתכחש
לקיומם.
תאווה עזה לכסף -באופן שהפרט יכול
להקיף את עצמו בלוקסוס ובחפצים יפים -
קיימת כשהחוליה התחתונה ארוכה וחזקה
משתי החוליות העליונות.
אצבע שלישית ארוכה בהשוואה לראשו נה
היא סימן מבשר טובות לאותם שהקריירה
שלהם קשורה בבידור הקל. יחסי־ציבור,
מכירות, פירסום.
אצבע ארוכה עם טביעת-לולאה מש מעותה
שונה לגמרי. בעליה נמצא תמיד
בחיפוש אחר תישבחות ותשומת־לב, כדי
לפצות את עצמו על הרגשתו הסמויה של
אי״התאמה. הוא מתרברב ומשתוקק לע שות
רושם גדול, על-ידי כך שהוא מתפאר
ומתלבש בסיגנון רעשני ונוצץ. ואף לא די
בכך -הוא מתעקש לסכן את כספו
בהימורים וספקולציות.
אצבע שלישית קצרה מאוד, בעיקר
בהשוואה לראשונה, לא מאפשרת לבעליה
להופיע באופן חופשי ולהרגיש נינוח בין
אגשים. אצבע כזו תצביע על כך שלאדם אין
כל כישרון לעיסוקים יצירתיים ואמנותיים.
קמיצה דבוקה לאמה מצביעה על אדם
הקשור במסורת הבית או החברה, ושאינו
בעל דיעות עצמאיות.
לצורה בה מסתיימת האצבע חשיבות
רבה. כשהחלק העליון הוא השולט, הדבר
מראה על כיוון אינטלקטואלי ועל כישרונות
אמנותיים. כלומר: חשוב שחלק זה יהיה
הארוך מבין שתי החוליות האחרות של
האצבע. כשחלק זה פונה החוצה, זה מראה
על סקרנות לאנשים ויכולת־אבחנה טובה
לגביהם. קצה חרוטי מראה כישרונות אם־
נותיים, חוש ליופי וכישרון הקשור בקו -
גזירה, שירטוט מודלים, עיצוב, ארכיטק טורה
ודמיון רב.
קצה מרובע מראה על נטיה לאמנות, אבל
הצד המעשי מודגש מדי. אדם זה יוכל
להרוויח ולחיות בצורה מכובדת ומרשימה
בזכות הישגיו החומריים. קצה מתרחב -
כישרון אמנותי, אך הוא לא יתעקש לאמץ
לו את האמנות כמיקצוע. גם הוא, כקודמו,
יעדיף לפנות לכיוון מעשי ומכניס יותר.

את השבוע הקרוב כדאי לנצל כדי לבסס
את ענייני הכספים. מסתמן כיוון חיובי,
ובעזרת קשרים מתאי מים
תוכלו למצוא דרך
לצאת מהקשיים הכלכליים
ולשפר את מצבכם.
עדיף להרחיק אנשים,
שאותם שיתפתם
בעבר בתוכניותיכם, ו 11(
11:111׳ !
למצוא תחתם חברים

מהימנים יותר. בתחום
הרומנטי -תיתכן אי־נעימות
והרגשת מבו כה,
בגלל דיבורים בלתי-זהירים. לא זה
הזמן ליוזמה, וכדאי לתת לצד השני לפעול.

במקום שבו אתם עובדים עלול להיווצר
מתח ביניכם לבין עובדים אחרים. או עם
הממונים. תוכלו עכשיו
לפעול כדי לקדם את
מעמדכם או להשיג תפקיד
יותר מעניין. אולם
כאן דרוש תיכנון זהיר
וטיפול עדין ושקט. כל
מה שייעשה בגלוי יגרום
למילחמות עם כל ה סביבה.
ידידים

מארצות * 0 1
אחרות ייצרו קשר באמצעות
מיכתב או טלפון,
ביקור מפתיע צפוי בקרוב. שיגרום
להתלבטות. כרגע לא רצוי להחליף בני־זוג.

הצלחה במקומות חדשים -בעיקר אם הם
קשורים ללימוד מיקצוע חדש או החלפת
מקום המגורים. נסיעות
רבות צפויות בקרוב,
ייתכנו תקלות ודחיות
שאינן תלויות בכם.
אבל בסה״כ, נראה שהתקופה
הקרובה תהיה
מעניינת ומועילה. ה״3
וה־ 4באוגוסט יגרמו
} 2בנובמבר -
קונפליקט ביניכם לבין
20 בדצמבר
קרובי-מישפחה או בני-
זוג, אך כבר מה״5
בחודש הכל ייראה טוב יותר וללא בעיות
מיוחדות. בני מזל אריה וטלה יעזרו לכם.

בעיות בתחום הכספי גורמות לדאגות רבות.
בתקופה זו מתברר לפתע, שיש לכם יותר
הוצאות מכפי שתיכ־מתם.
קרובי־מישפחה
יציעו א ת עזרתם. אולם
תוך זמן קצר תמצאו
א ת עצמכם מכסים גם
את הוצאותיהם. עדיף
להתרחק מעיסקות מסוג
זה. מה־ג באוגוסט
ו 2בדצמבר -
תתחילו ליהנות יותר
9ו ביגואר
מהתחום הרומנטי תוכנית
לטיול משותף עם
בן־הזוג ישנו את מצב־הרוח. אין לבטוח
בידידים שהקשר עימם התחדש לא מזמן.

בתקופה זו שוב יוצא לכם לפגוש מכרים
וידידים, שהקשר עימם נותק. התנאים
מזמינים יצירת קשר
מחודש, אולם יתברר
לכם שאינכם משדרים
על אותו הגל. יותר שוב
לנסות להתקרב לאנ שים
שעימם אתם עוב דים
או שבסביבתם
אתם חיים. ה״ 5וה־6
באוגוסט מתאימים לנסיעה,
טיול או בילוי,
אך יש להיזהר מהתנהגות
פזיזה ומתגובות שאינן מבוקרות. בני
טלה, תאומים ומאזניים יהיו בסביבתכם.

עדיין אינכם מצליחים להתגבר על עומס־העבודה
ועל כל המשימות שלקחתם על
עצמכם. אל תנסו ללכת
נגד הזרם, א ם דברים
אינם מצליחים ואינם
זזים -סימן שזה לא
הזמן להביאם לידי
סיום. עדיף להמתין
זמן־מוז, ואז הכל ילך
בקלות וכמעט ללא
9ו בפברואר
מאמץ. ה־ 3וה־ 4באו20ב
מרס
גוסט יהיו ימים שבהם
כושר־השיכנוע שלכם
יעלה. ובני המין השני יימשכו אליכם יותר
מתמיד. במישור הכספי נכונה לכם הפתעה.
מרים בנימיני

מזל החוד ש:

האצבע השלישית
מגלה לת סודות
מזל אריה הוא מזל אש מוחצן, אוהב
להתבלט, להיות במרכז. אסור להתעלם
מנוכחותו. דווקא הוא מיוצג בכף־היד
באותן חלק שלה המבטא את עולמו הפנימי
והנסתר של האדם. אין זה שמייחסים למזל
אריה איזור שאינו מתאים לו. ההיפך הוא
הנכון. זה מלמד על כן שמלבד מראהו
החיצוני המבריק והמושך של הקנקן, כדאי
להציץ גם בתוכו.
מזל אריה מבורך בשפע כישרונות. זהו
מזל יצירתי המוכשר לבצע כמעט כל דבר,
אם רק יצליח לדרוש מעצמו די כוח-
התמדה.
האצבע השלישית, הקמיצה, נקראת
בשפת הכירולוגיה אצבע־אפולו או אצבע־השמש.
אצבע זו מייצגת את מזל אריה בכף־
היד, וכן הגיבעה שמתחתיה, הנקראת גם
היא בשם זה.
הגיבעה והאצבע השלישית מלמדות על
אהבה ליופי, יכולת אמנותית, טעם טוב,
אינטואיציה חזקה, קשר לאנשים, כוחות־יצירה
וכל הפעולות שאדם עושה גם אם
אינו מודע לסיבותיהן ולמניעיהן.
גיבעה בגודל בינוני, הנראית מלאת-
חיים, וקמיצה טובה, יבטאו את הטיפוס
החיובי של מזל אריה. גם אם זה יימצא אצל
אדם שאינו משתייך למזל זה, סימן שיש בו
משהו מתכונותיו החיוביות או השליליות
של מזל אריה.

על השבוע הבא אפשר לומר דברים רבים,
אך בשום אופן לא שיהיה משעמם -ולבני
מזל טלה זה אולי החשוב
ביותר. מצד אחד,
אתם חשים מלאי מרץ
ורצון לצאת לטייל, לב לות
וליהנות; מהצד
השני, קורות כל מיני תקלות
מרגיזות, שלא
מאפשרות לבצע את מה
שבא לכם באותו הרגע.
ב־ 2וב 3-באוגוסט לא
כדאי לתכנן דבר. הטוב
ביותר להישאר במקום שקט ולנוח. משחו
עומד להשתנות לפתע בתחום הרומנטי.

מצב־רוח כבד והרגשה של חוסר שביעות-
רצון גורמים לכם לעשות הכל יותר לאט.
חסר לכם מרץ וצריך להשקיע
יותר כוחות כדי
לבצע דברים המובנים
מאליהם. מכשירים שונים
בבית עלולים להתקלקל,
חפצים חשובים
יעלמו לפתע -זה עלול
לעלות לכם ביוקר. אל א
שעדיף לחכות לפחות
חודש לפני שאתם מוציאים
כספים. מאוחר יותר
ה אביד ה תימצא, והתיקון יהיה יותר.זול.
פגישות מיקריות ומלהיבות יגרמו אכזבה.

בני תאומים שתיכננו נסיעה או ביקור ־
יתקלו בעיכובים. שום דבר לא מסתדר לפי
התוכנית. אנשים המת כוננים
לבוא לביקור
ישנו את התאריך, או
שתשתנה זהותם. כל זה
יוסיף מתח ולא יעזור
לשיפור ההרגשה. המ כונית
עלולה להתקלקל

ולגרום הוצאות גדולות.
: 1 21 מאי ־
בדיקה יסודית לפני כל
20 ביוני
נסיעה עשויה למנוע את
הבעיה. במקום־העבו־דה
רצוי לא להביע דיעה ולבצע את
עבודתכם, מבלי לאפשר למישהו לומר דבר.

1אן ןן יו

מסורת עתיקה היא אצל הכירולוגים
להשוות את האצבע השלישית לאצבע
הראשונה (המורה) .השיוויון באורכן הוא
סימן לאישיות מאוזנת, בעלת בטחון עצמי,
מעוררת אמון ובעלת הערכה עצמית נכונה
וגאווה סבירה. האם משתלם לי לעשות
זאת! זוהי השאלה הנשאלת על״ידי אנשים
התחום הכספי יעמוד עכשיו בראש דאגו־תיכם.
קיימת הרגשה שאפשר להסתכן ולהוציא
מעבר לתקציב. אל
תתפתו להיכנס לשותפות
או לבצע עיסקה
חדשה, כל מה שמתחיל
בשבועות הקרובים עלול
לעלות לכם ביוקר.

כדאי להשאיר את המצב
כפי שהוא, ולבצע
;21 ביוני -
השינויים רק בעוד שבוכ
21 ביולי
עות אחדים. בתחום הרומנטי
עומדת להתחיל
תקופה חדשה, מסעירה, מעניינת ומבטיחה.
התחלות חדשות מבטיחות המשך יציב.

בין ה־ 1וה״ 4באוגוסט תרגישו בילבול. זה
לא הזמן להחליט החלטות חשובות. בקרוב
תעברו שינוי חשוב, לא
אתם צריכים להחליט
עליו. תנו לדברים לק רות,
אין ספק שהחיים
לא יהיו כמו קודם. לעת
עתה חשוב מאוד לשמור
על סודיות. בתחום
הרומנטי תהיו נתונים
בקונפליקט, בגלל הצורך
להסתיר קשר חדש.
המתפתח בימים אלה.
תצטרכו להשגיח על עצמכם בשבע עיניים
ולהתאפק מלשתף אנשים אחרים בסודכם.

התקופה לא קלה, אתם מרגישים מסוגרים,
בודדים ועצובים. נדמה שדווקא האנשים
הקרובים אליכם ביותר
אינם מוכנים להבין את
בעיותיכם. זה גורם אכזבה,
כי סוף־סוף, כשאתם
צריכים להיעזר
במישהו, אינכם מוצאים
אוזן קשבת. הברי011111
אות
אינה טובה, ותצ טרכו
להקפיד על מנוחה,
תזונה נכונה, והרגלים
יותר בריאים.
קישרי־ידידות עומדים להשתנות בקרוב,
הקשרים יתהדקו ותקופה טובה יותר תגיע.

סוסן

!1שו1

גו־1

5352211

• 31ז

אצייר יעמוד במרכז סוט חדש ער
הטהו, שממשלת הונגריה נו ש ה ממנו
וממשרת צופה שותנה בו עם שואלים

ושוב: תליית
שני הסוגזטים
מבקר־הקולנוע של היומון הקאהירי, על
שיתוף־פעולה של מדינה סוציאליסטית בסרט
על האצ״ל. בכל מיקרה ,״בשל סיבות טכניות״
פרשו ההונגרים. ומה שחמור במיוחר, טוענת
המפיקה: הם פרשו ברגע האחרון.
תגובתו של לאנג לא איחרה לבוא. הוא
ביטל את הסיוע הכספי שהבטיח לשני סרטים
הונגריים, שעמדו לצלמם בצרפת, ואילו אוולין
ז׳ולי יצאה מייד לחפש שותפים חדשים.
בפסטיבל־הסרטים בקאן באה הישועה. ערן
ולבנון ראו מודעה שבה הודיעה המפיקה כי
היא מחפשת שותפים, והציעו את עצמם.
במהירות מסחררת, יחסית למקובל־בעולם
הקולנוע, סוכמו התנאים והסרט יצא לדרך.
אבל עוד לא הגיע אל המנוחה והנחלה.

בבית הבן הוא כבר צלם ידוע, שעשה כמה
מן הסרטים של אמו, מארתה מסארוש (אשתו
הקודמת של יאנצ׳ו) ,אולם זאת הפעם הראשונה
שהוא עובד עם אביו .״הוא היה נרגש
ועצבני למדי,״ מחייך היום הבימאי ,״אבל הכל
הסתדר על הצד הטוב ביותר.״
לישראל הגיע כל הצוות לשבוע הצילומים
האחרון של הסרט, אחרי חודשיים בצרפת. מה
פיתאום מצלמים סרט שכל עלילתו בישראל,
דווקא על אדמת צרפת? ״למען האמת,״ מורה
המפיקה ז׳ולי ,״אילו היה לנו יותר זמן להכין
את הסרט ביחד, היינו מתכננים את הצילומים
אחרת. אבל כאשר השותפים הישראליים הצטרפו,
כל תוכנית־הצילומים היתה כבר מוכנה,
ולא רצינו להתחיל הכל מהתחלה.״ ואילו

בימאי־אורח יאנציו
ההונגרים פרשו ברגע האחרון
עם זהותו הלאומית, ואילו ההונגרים שמחו
להיכנס לשותפות עם צרפת, כאשר הבסיס
הוא ספר של סופר שנולד בהונגריה. הכל
סוכם בעל־פה ובכתב, כאשר לפתע הודיעו
ההונגרים שהם פורשים מכל העניין. הנימוק
הרישמי: הסרט עשוי להתפרש כתמיכה בטרור.
מתי
מותר להרוג? כאן מגיע תורה של
העלילה: מדובר בתא של מחתרת האצ״ל,
המתכוון לתלות בני־ערובה בריטיים, אם האנגלים
יוציאו להורג את שבויי המחתרת שבידיהם.
הסיפור מתרכז בדמות הצעיר שצריך
להוציא להורג את בני״הערובה, והלבטים•
הפנימיים שלו המתרכזים בשאלה: מתי מותר
להרוג, איך הופך קורבן לרוצח ומה היא
ההצדקה של כל זה. סופו של הסרט הוא דחיה
מוחלטת של הטרור. כאשר הגיבור מודה כי

שר לאנג וידידה (קארולין ממונאקו)
הצרפתים הענישו א ת ההונגרים

ליאוטאר כאיש־אצ״ל
השחקן שבר את ידו
^ ביקורת אינה מחבבת ביותר את חבו
1רת יני״ל. הם עושים סרטים מיסחריים,
בזיל הזול, סרטים שאולי מצליחים בקופה
אבל אינם מצליחים אצל הביקורת: הפנימיה,
חסמבה וגונבי הסוסים, ועוד כיוצא בזה.
סרט אחד בכל זאת עורר עניין. היה זה אדמה
חמה. אבל הוא היה כישלון קופתי גמור, והם
חזרו לסודם.
עכשיו יצטרכו המבקרים לנשוך את
לשונם. כי הסרט שמפיקים בימים אלה דורון
ערן ויעוד לבנון, כשותפים מלאים, חתום
על־ידי הבימאי הידוע והמכובד ביותר של
הונגריה, מיקלוש יאנצ׳ו. הסרט מבוסס על
השחר, הרומן הראשון של אלי ויזל, ושר־החינוך
הצרפתי, ז׳אק לאנג, העניק לו את
תמיכתו המלאה (מחצית ההשקעה היא
הצרפתית) .ועוד יותר מזה, השר אפילו יוצא
למילחמות בגלל הסרט הזה.
במקור זו נועדה להיות הפקה משותפת בין
צרפת והונגריה. מצד אחד, לאנג ראה ביאנצ׳ו
את אחר היוצרים המהוללים שהממשלה
הצרפתית חייבת לעודד את יצירתו, ללא קשר

מסיקים לבנון וערן
הישראלים נכנסו לעסק
ברגע שהרג את בני־הערובה, הוא בעצם הרג
את עצמו.
אליבא דמפיקת הסרט, אוולין ז׳ולי, אין
כאן שום צל של תמיכה בטרור. הסיבות
להתנגדות הן אחרות ושונות. אולי אנטישמיות,
אולי חשש ממעורבות ישירה בסרט
שיצולם בישראל, בשעה שעדיין אין יחסים
דיפלומטיים בין שתי המדינות. אולי החרדה
מפני האח הגדול שבמיזרח, ואולי כתבה
שהופיעה באל־אהראם, שבה מחה הכותב,

הבן עוזר לאב. אחרי שבוע של צילומים
שבר את ידו אחד משני כוכבי הסרט, הצרפתי
פיליפ ליאוטאר (הכוכב השני הוא מייקל יורק
הבריטי) ,וצריך היה להפסיק את העבודה
לארבעה שבועות. בזמן הזה נאלץ הצלם, ראול
קוטאר — מי שצילם את רוב סירטי־גודאר
— לפרוש, כי הבטיח כבר לעבוד בסרט אחר.
כאשר החלה העבודה מחדש, היו קצת
חריקות, אבל בינתיים ייבא יאנצ׳ו מהונגריה
את בנו, מיקלוש ג׳וניור, כדי שיעזור בצילום.

יאנצ׳ו מוסיף, שהסרט מתרחש ממילא, בחלקו
הגדול, בתוך הבית שבו מוחזקים בני־הערובה,
ולכן אין זה משנה היכן מצלמים אותו.
צילומי־החוץ תוכננו ממילא להתבצע בישראל,
ויאנצ׳ו היה בישראל עוד בחודש פברואר, כדי
לחפש את האתרים המתאימים לכך. הוא
השלים את החיפושים בשני הימים האחרונים
של השבוע הקודם, כרי שיוכל לצאת לשדה
ביום הראשון.
מלבד ליאוטאר ויורק, מופיעים עוד בסרט
קריסטין מאסון, אחת השחקניות העולות
בקולנוע הצרפתי (היא הופיעה בסרטו האחרון
של אנטוניוני, שלא הוצג עדיין בארץ) .היא
מגלמת את דמותה ׳של קריינית במחתרת.
כלומר שגאולה כהן תזכה בבת־דמות קולנועית
נוספת, אחרי חנה אזולאי, שגילמה אותה
בזעם ותהילה.
יש בסרט שחקן צעיר בשם רדג׳ף מיט־רוביצה
שנולד באלבניה, ועוד שחקן בשם
אוודקיאן, שהוא ארמני במוצאו.
היא מודעת למציאות. השחר לא
יהיה, כנראה, שיתוף־פעולה חד־פעמי בין יני־ל
למפיקה אוולין ז׳ולי. סרט נוסף, לפי הצוואה
של אלי ויזל, מתוכנן לתחילת החורף, והפעם,
מבטיחה המפיקה, מאחר שיש להם זמן, יתכננו
הרבה יותר ימי־צילום בישראל .״זאת, כמובן,
בתנאי שנוכל לעמוד ביוקר־המחיה המפולפל
מאוד שיש לכם כאן.״ היא מוסיפה. אוולין
ז׳ולי מודעת למציאות הישראלית, כי לבד
מהיותה רעייתו של סרז׳ ז׳ולי, עורך היומון
השמאלני ליברסיון, יש לה מישפחה בישראל
— אם ואחות-

עדגה סייגת

קולנוע
יומן החדשות

כ>פה אדומה

מי אמר שיש מיתון?
הבגיה הציבורית הוקסאה,
אך עשרות בתי-קולגוע
עומדים להימתח בקרוב
מי אמר שיש משבר בענף־הקולנוע בישראל?
לא דובים ולא יער. העובדות מצביעות על ההיפך
הגמור. בבקשה לשפוט:
לפני שבועיים נפתחו במרכז קניות חדש,
ברמת־גן, ארבעה בתי־קולנוע חדשים, מודרניים,
מפוארים, אחים קטנים למישפחת רב־חן הנושאים
את השם רב־גן. מוקי גרדינגר, מנהל
תיאטראות ישראל, השקיע בעסק יותר ממיליון
דולר. כדי לעשות מעשה כזה, צריך באמת
להאמין בעתיד הקולנוע.
וזה הכל? מה פיתאום. ב־ז באוגוסט פותח שעריו
מחדש קולנוע לימור בתל־אביב, עם סרט

ז אב א מרי ק אי בלונדון ( ה ה מי ה
הישראלית, תל־אביב. ארצות־הב־רית)
-ג ון לאגדיס רוכב שגית.

ליתר דיול)״,הוא כבר רכב לפגי ארבע שנים, ורק עכשיו הגיע
לישראל. זאת אמורה להיות פארודיה, ואולי מחווה, ואולי
נסיון לחדש את אופנת סירטי־האימים על אנשי־זאב, בליווי
קריצות, בדיחות והפחדות למיניהן.
שני צעירים אמריקאיים, המטיילים באנגליה, נתקפים על־ידי
איש״זאב. אחד מת, השני הופך בעצמו לאיש״זאב. אבל
להבדיל מאחיו לצרה, בסרטים הישנים של הוליווד, הוא ער
מאוד לבעייתו הנוראה וסובל יטורים נפשיים חמורים, כשה-
זוועה מתגלה לו.
יש בסרט אחות רחמניה הרוצה לעזור לו. במיטה ומחוצה
לה, ויש בסרט הרבה נשמות תועות, שהומתו על״ידי איש־הזאב
ולא יזכו למנוחה עד שאיש״הזאב לא יוציא את נשמתו,
הנשמות התועות הללו הן תוצאת עבודת מלאכת־מחשבת של
איש״האיפור ריק בייקר, המצליח להמחיש את בשרם המרקיב
בצורה ממשית עד כדי כך, שהצחנה כמעט עולה באפו של
הצופה.
הסרט מדלג כל הזמן בין הפחדות להצחקות, כאשר
השיאים הם מצד אחד, הפיכתו לפני המצלמה של הגיבור
לזאב, ומצד שני, שיחת״חולין שהוא מנהל עם קורבנותיו
לשעבר -עתה הם רק נשמות בגוויות מצחינות -כאשר כולם
ישובים יחד בספסל האחורי של בית״קולנוע המציג סרטים

דייוויד נאוטון וג׳ני אגאטר: הכבשים ברחו
פורנוגראפיים. סצינה שבה איש״הזאב מתעורר בבוקר,
בדמותו האנושית, כשהוא עירום כביום היוולדו, בתוך כלוב־הזאבים
בגן־החיות, גם היא נזקפת לזכות לאנדים.
הבעיה היא שבין ההברקות יש הרבה מאוד צלולואיד•
סרק. זה אומנם קורה ברוב הסרטים של לאנדים, ולכן
איכותם נמדדת בתכיפותן של ההברקות. כאן הן אינן
ממהרות זו בעיקבות זו. וככל שהזמן החולף ביניהן ארוך יותר,
אפשר להבחין בבירור רב יותר בטיב המילוי.

נע\מ ה בוע\>ת
ממוזגת

זמרת־שחקנית מאדונה
היא לא באה לפתיחה
בשם סוזן סוזן. מישפחת שובס (שבעה כוכבים)
שקיבלה את הקולנוע לידיה, השקיעה חצי
מיליון דולר כדי לשנות את תדמיתו: ביטלה כיסאות.
שינתה זויות־הקרנה, החליפה מסך ואפילו
הזמינה לאירוע את סוזן זיידלמן כימאית הסרט,
שעה שמאדונה רק שלחה תמונות. מי שפוחד
מפני העתיד, אינו עושה כדבר הזה.
ומה בקשר לרשת גולו־גלובוס שהיא כיום
כבר הגדולה בארץ? קולנוע המריבה היכל, שב־פתח־תיקווה,
עומד להיפתח מחדש, כשהוא מציע
שלושה אולמות, במקום אחד. התוכניות לפיצול
בית־ארלוזורוב לחמישה בתי־קולנוע וקולנוע
תל־אביב לשישה אולמות, עם גשר עילי שיקשר
בין השניים, מוכנות כבר מזמן, ומחכות

הד ר א קון האחרון(מוגרבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -עוד מלפפון
אחד לקיץ. הפעם, תערובת של
סירטי־וידיאו עם סרט־קאראטה,
מין הרכבת זנים מוזרה שעוד לא המציאו עבורה כינוי
מתאים.
זהו סיפור על טמבל כושי סימפטי, שהוא אמן קאראטה
מאין כמותו, אבל אינו מודע עדיין לכישוריו האמיתיים. הוא
נשלח אל תוך העולם הגדול על־ידי מדריכו המפוכח, ושם הוא
אכן לומד להשתלב במהירות, כשהוא עושה טדר, תוך כדי כך,
בהארלם הפגועה. ראשית, הוא מחסל גנגסטר רשע המנסה
לדחוף בכוח את האשה שאיתו למיצעדי-הפיזמונים, הוא מכה
בריון שחור המתייהר בתואר .,השוגון של הארלם״ ,וכובש את
ליבה של מגישת תוכניות־פיזמונים בטלוויזיה, כשהוא מציל
אותה מגורל גרוע ממוות.
הכל מוגש כפארודיה. לראיה, דיאלוג לדוגמה: המדריך של
הגיבור אורז מזוודותיו. הגיבור התמים שואל אם רבו יוצא
למיזרח לחפש את התבונה העילאית, ואילו האיש, גם הוא
כנראה טמבל, עונה ברצינות גמורה שהוא רק נוסע לפלורידה
לבקר את אמו, בבית-זקנים.
הומור מן הסוג הזה, בתוספת קטעים מתוך סירטי ברום לי,
שהוא אלילם של כל אבירי הקונג־פו, בעולם, והעלילה
המימית נועדו אך ורק לשרת את 22 הפיזמונים המוגשים כאן
בדחיסות גבוהה, חלקם בצורת סירטוני־וידיאו מוקלטים,

בימאית־אורחת זיידלמן
היא בא ה לפתיחה
העולם הז ה 2500

וניטי -מצעד הפז מונים יותר טו ב
אחרים בצורת סירטי־וידיאו שבהקלטה, ועוד אחרים כמוסי־קת״רקע
או סתם קישוטים.
ואין זה פלא, כאשר מפיק הסרט הוא ברי גורדי. מלך־מלכי
המוסיקה השחורה באמריקה, בעל חברת מוטאון, שממנה
יצאה הבשורה של הנשמה הכושית למיצעדי־הפיזמונים.
היתרון של כל התעלול הזה הוא, שמרוב טיפשות, הוא
כמעט מצחיק. חוץ מזה, לא צריך בכלל להתאמץ בצפיה, ואין
צורך לזכור מאומה אחרי שיוצאים מן הקולנוע.

לאישור העיריה והוועדות השונות, שכידוע עובדות
קצת יותר לאט מגולן־גלובוס.
בעתיד הקרוב עוד יותר צפוים שני בתי־קול־נוע
נוספים בשם לב (מס׳ 3ומס׳ ,)4הפעם של
יצחק שני. גם הם, כמו לב 1ו־ ,2יהיו בקומה
העליונה של לב־דיזנגוף. המחיר 700 :אלף דולר.
ואילו בקומה התחתונה עומד דויד שפירא לפתוח
שלושה בתי־קולנוע. המחיר: מיליון וחצי דולא־דים,
לא שקלים.
חזרה לתיאטראות ישראל: בתוך חודש
חודשיים הם עומדים לחנוך שני אולמות חדשים
במיגדל־הנביאים בחיפה (מישפחת גרדינגר
היא עד היום חיפאית, גם אם עסקיה הם כלל־ארציים);
הם עומדים לפצל את קולנוע ארמון
הישן לארבעה או לשישה — עדיין לא הוחלט
סופית — ומתכננים שלושה בתי־קולנוע חדשים
על הכרמל. בינתיים, ימשיכו את שיתוף־הפעולה
עם דודי עזריאלי, שהקים את מרכז־הקניות
קניון ברמת־גן. גם בקניוו הבא, המתוכנן
בנתניה, שמורים כמה בתי־קולנוע לתיאטראות
ישראל.
וכל זה רק על קצה המזלג. אמנון גלובוס,
מנהל בתי־הקולנוע של גולן־גלובוס, הודיע
שהחברה שלהם עוסקת אך ורק בסרטים, ומשום
כך היא חייבת לדאוג שיהיו בנמצא מסכים אשר
יעמדו לרשותה, ותמשיך באותו הכיוון. מוקי
גרדינגר מאמין בקולנוע, וחוץ מזה הוא טוען
שאין דרך אחרת. מי שלא מתחדש, ייעלם במה

אי־אפשר לשכנע קהל לצאת מביתו למקום
גרוע יותר.
תדריך חובה לראות
תליאביב -אמאדאוס, דמעות של שתיקה,
המעבר להודו, קאוס, העד, לחיי אהבו־תינו.
ירושלים
-אמאדאוס, העד, שיער.
חיפה -דמעות של שתיקה, בלייד ראנר.

תל־אביב:

קאוס(גורדון, איטליה) — ארבעה
סיפורים של לואיג׳י פיראנדלו על מולדתו,
סיציליה, ספוגים באהבת־ארם ומעובדים בכיש־רון
ובדמיון רב על־ידי האחים טאוויאני.
לחיי אהבותינו (מוסיאון, צרפת)
— דיוקנה של מישפחה מתפוררת, על ליבטי־ההתבגרות
של הבת ומשבר גיל־המעבר אצל
ההורים, מוצג בחריפות חסרת־רחמים ומשכנעת
מאוד, על־ידי הבימאי מורים פיאלא.
העד (אורלי, ארצות־הברית) -
בלש מסתתר מפני חבריו לעבודה, הרודפים
אחריו, בתוך קהילה של כת״נוצרית הדוחה כל
גילוי של אלימות וכל צורה של מודרניזציה.
מותחן יוצא־דופן של בימאי יליד אוסטרליה,
פיטר ויר(גאליפולי) .עם האריסון פורר בתפקיד
ראשי.

במדינה
דרכי אד
צדם צעיר בצנעא
לגדוע את היד
ולערוך את הראש
שלושה ימים היו מונחות במרתף
הבית גופותיהם של בעל־הקרקעות ובתו,
שנרצחו על־ידי שני אריסיהם,
שגם שדדו את כספם. משהצליחה ה־מישטרה
התימנית לעצור את הרוצ־חים־השודדים,
החליט המלך־האימאם
לשבת בדינם בכבודו ובעצמו.
כאשר הודו השניים בשוד, פסק
האימאם, קודם כל, לגדוע את יד־ימינם
וכאשר הודו השניים, לבסוף, גם ברצח
הכפול, פסק האימאם לערוף את
ראשיהם. וכדי לקיים את הציווי עין
תחת עין גם הורה השופט־המלן־ לתלות
את גופותיהם גדועות־היד וערד
פות־הראש של השניים משך שלושה
ימים בכיכר המרכזית של צנעא הבירה,
כנגד שלושת הימים בהם נרקבו הנרצחים
במרתף ביתם.
בין אלפי תושבי צנעא שהתגוררו
ליד שתי הגופות היה גם צעיר יהודי,

צלם חייבי
עין תחת עין
יחיאל״יחיא חייבי. הוא לא בא למקום
מתוך סקרנות מאקאברית. הוא הגיע
לשם כצלם, כדי להנציח את מראה-
הזוועה.
פגישה בספינה 50 .שנה יותר
מאוחר הופיע, החודש, תצלום התליה
בין 341 התצלומים המהווים את עזבונו
הצילומי של חייבי, שנפטר לפני שנים
מיספר כבעל־מיכבסה ברעננה.
את תצלומיו של חייבי כינסה בספר•
אלמנתו, רומה, שנעזרה בעריכה
ביוסף שער, חוקר מנהגי־ערות ומפקח
נמישרד־החינוך, הידוע יותר כמחבר
:שאלות לחידוני־התנ״ך (בהם הוא
יושב, ררך קבע, לימינו של ד״ר יוסף
בורג).
מבין אלפי תצלומי העיזבון בחרו
שער וחייבי קליידוסקופ ייצוגי של
:ימן בשנות ה״ 30 וה־ ,40 על יהודיה
׳מוסלמיה, כפי שהם השתקפו בעדשת
?צלמתו של חייבי, הצלם היהודי
היחיד בתימן ואחד המעטים בממלכה
בולה, שלא התלהבה במיוחד מצלמים.
זה לא הרתיע את חייבי, איש יוצא־
־ופן למדי בין 6000 יהודי צנעא של
אותן שנים. חייבי לא הסתפק בלהיות
שוליה בחנות־השמנים של אביו, חצה
את ים־סוף לאסמרה שמעברו השני
ושהיתה אז תחת שילטון קולוניאלי
איטלקי) ,למד עד מהרה את שפת
זארץ ואיטלקית וכאשר החליט לשוב
זביתה, פגש בספינה, שהובילה אותו
׳נמל חודיידה התימני, רופא איטלקי
שביקש להקים מירפאה בצנעא. כי השניים התיידדו וסיכמו ביניהם *
* צנעא וסביבותיה -הוצאה
ירטית 168 -עמודים.

חייבי יהיה הששת של הדוקטור ההיום
נראה מזאי בן ה־ ,53 בעל
איטלקי בצנעא, מנהל משק ביתו,
העיניים הכחולות, העצובות, ורעמת
מתורגמנו ובסופו של דבר גם עוזרו,
השיער הלבנה, המשוכה לאחור, עם
כמזריק זריקות ומטפל טיפולים קלים
קורטוב של תמימות וחולמנות, כאבבחולים.
טיפוס
של משורר. אבל אז, אחרי שנה
עיגולים ברדידים. חייבי לא
וחצי בארץ, הלכו וגברו הגעגועים
הסתפק בקאריירה הרפואית. מכיוון
לאמא מזאי ולאמא הונגריה.
שליהודים היה אסור לרכוב על סוסים
הוא חזר להונגריה, למד הנדסת־
(כדי שלא יתעלו על מוסלמים) רכש
מכונות ושירטוט טכני והתחיל לעבוד
אופנוע וחרש בו את רחובות צנעא.
לביתו הכניס גם רדיו וגם פטיפון בבית־חרושת בבודפסט. בבית־החרו־שת
נשטף מזאי בפרץ של שירה. וכיאה
ובשעות־הפנאי היה צד עופות־בר כשלמי
ששיריו נתקבלו באהדה, הוא פנה
רים.
לביטאון אגודת־הסופרים .״שם אמרו
אך אהבת חייו היתה המצלמה ולפני
לי שאני מאוד כישרוני אבל מיושן,״
שעלה ארצה, ב״ ,1944 הספיק להנהוא
מספר .״המשוררים הסוציאליסטים
ציח בעדשותיה יהודים תימניים, בני
שוב אינם רשאים לכתוב על אהבה
כל המישפחות (מבריחי וחבשוש עד
ומישפחה, כך החליטה האגודה. מעתה
סרי, צוביירי ושרעבי); על מיקצועו־יכתבו
המשוררים האמיתיים על
תיהם, מצורפים ורפדים עד קולי־סטאלין
והמהפכה, והפועלים העמלים.
גרעינים, אורגי־חגורות, יצרני טבק־
״חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי:
אנדרש, אתה רוצה להיות משורר? רוצה!
אם כך, אין לך ברירה אלא לכתוב
שיר על סטאלין!
״שיר כזה אינו פורץ מהלב, פיתאום,
בחדר־השירטוט. בשביל סטאלין צריך
להתאמץ בניסוח, לחשוב בזהירות על
כל מילה. לבסוף הצלחתי לחבר שיר־הלל
לסטאלין. וזה הבית הראשון שלו:
פרצנו דרך 3׳65 ימים 365 /מאבקים
קשים וחריפים /בני המידבריות והרי
השלג /צועקים אליך: נצחון! נצחון!
נצחון!״
ניתוח בשווייץ. כשקרא שר־התרבות
של הונגריה את שירו של
מזאי, הזמינו לעבוד לצידו .״במשך
שבע שנים הייתי המזכיר לענייני
סיפרות של שר־התרבות,״ סיפר מזאי.
״תפקידי היה לקרוא את כל העיתונים
והשבועונים הסיפרותיים ולהכין מהם
משורר מזאי
לקט מתומצת לשר. כמעט שנהפכתי
נצחון! נצחון! נצחון!
לפוליטיקאי. אך פיתאום התמזל מזלי
והתעוורתי.
הרחה (ברדקאן) ומעמיקי בארות־
״נותחתי בשווייץ וראייתי שבה
מים.
אליי,״ נזכר מזאי בחיוך ממזרי ,״וכשחייבי
לא מנע את עדשתו גם מחזרתי
להונגריה ויתר עליי השר.
צילומי אופנה יהודית־תימנית, אף
מאז עברו 25 שנים. מזאי נשא
מעבר לשמלות־הכלה המסורתיות. אפלאשה
את מגדה סקלי, אף היא
שר לראות בספר אפילו את הרדידים
משוררת יהודיה. לזוג בן אחד, הלומד
הפוזלים (לחפוז וזולא) ,שלבשו הבסמינר
למורים -.מזאי עדיין כותב
נשים. אלה קיבלו את שמם מהעיגולים
בעיתון. גם מעיין שירתו לא יבש. עד
המוארכים שקישטו את שולי הרדיד
עתה פירסם 25 ספרים. מחציתם סיפרי
ואשר דמו לעיניים פוזלות.
שירה, השאר פרוזה ופובליציסטיקה.
את עיקר השראתו שואב מזאי מעובדת
יהדותו, השואה ואהבתו לארץ־ישראל.
סטאליז בהרי־השרג
בשיריו אפשר למצוא הרבה עצב ומוות
ואהבה ואמא ואבא, שהתאבד בתליה
השרטט הצעיר
ביום השיחרור מאושוויץ.
מזאי אינו מוכן להגדיר את עצמו.
לא היה מלשין
בעקשנות רבה הוא טוען כי שנואה
אנדרש מזאי, שרטט טכני, ישב
עליו הנטיה למסגר בני־אדם אל תוך
בפינת חדר״השירטוט בבית״חרושת
קופסות מוגדרות .״אני שייך לקופסת
בבודפסט. הוא הביט בחבריו השרטטים
גורלי־שלי,״ הוא מכריז בדרמאתיות.
ומיהר לרשום כמה מילים בשולי דף־
אולם המדינה סבורה אחרת. אנדרש
השירטוט. באותו יום, בעת הפסקת־מזאי.
,בין אם ירצה ובין אם ימאן,
הצהריים במיסעדת הקואופרטיב, התמקוטלג
בקופסת המשוררים. משורר
רחקו ממנו חבריו. אחר־כך, כשחזרו
בדרגתו זכאי, על־פי חוקי״הקופסה,
לחדר־השירטוט, התעלמו ממנו. מזאי,
לשכר חודשי של 110 דולר 14 .רולר
שהיה אז בחור צעיר וביישן, לא שאל
הוא משלם כשכר הדירה בת שלושה
ולא אמר דבר. כך עברו חודשיים.
החדרים במרכז בודפסט. השאר מוקדש
יום אחד קרה דבר מוזר. מזאי יצא
לתענוגות כמו אוכל והחזקת מכונית
לרגע מחדר־השירטוט. כשחזר, הקיפו
מקרטעת.
אותו חבריו השרטטים, חיבקו אותו,
כשתוקפת אותו ההשראה, הוא נוסע
חייכו בחיבה .״מה קרה?״ העז מזאי
לארמון עתיק ביער נידח. תמורת שני
ושאל .״חשבנו שאתה מלשין. ישבת
דולר ליום הוא שוהה בחברת משוררים
בפינה, הבטת בנו, בהית באוויר ורשמת
אחרים, כותב שירים בחדר מבודד
רשימות,״ השיבו השרטטים .״עכשיו
ואוכל שלוש ארוחות ביום.
החלטנו להציץ ברשימותיך וגילינו
ואחרי שאכל, שבע, התרועע, התשאתה
רק. כותב שירים.״
בודד וכתב, מסיים המשורר את כתיבת
סיפרו .״ואז הוא פונה למו״ל, שהוא,
שיר לסטאלין. אחר־כך כבר אי־במיקרה
זה, המדינה,״ אומר מזאי.
אפשר היה לעצור את פרץ השירים.
״המו״ל קונה ממנו את כתב־היד נכסף
מזאי כתב וכתב, עד שהפך לאחד מ־מלא,
ומעבירו לשני עורכים ראשיים.
משורריה החשובים של הונגריה.
האחד קורא את השירים כיצירה אמי
בימים אלה הוא מבקר בארץ. אין זה
נותית. האחר בודק אותם על־פי אמות־ביקורו
הראשון, כי בשנת ,1949 כשמידה
פוליטיות.
היה בן ,17 עלה ארצה כדי להשתקע
״מעולם לא הצטערתי שחזרתי,״

מסכם מזאי .״שפתי הונגרית. קחו ממני
נזכר מזאי :״החיים בישראל של
את השפה — ואני נשאר אילם, תועה
ראשית שנות ה־50׳ היו קשים. זד, היה
ומבולבל. השילטונות מאפשרים לי
הזמן הגיבורי. ואני לא גיבור. גם לא
להיות יהודי ואוהב ישראל בשפה
אוהב לעבוד קשה. אני אוהב לחלום.
ההונגרית. הן זהו התפקיד שנועד לי
בחלומותיי הייתי ציוני נלהב. באו חיי
בעולם הזה: לשיר שירה יהודית בשפה
היום־יום וגילו לי כי אינני מסוגל
ההונגרית.״
להגשים את החלום.״

אורחים

שגדה יודעת שאיש שחקנית -היא
התקבלה רסוט מנות מימו החזה שרה
— חלומה הוא כנטהאוז שאותו היא חצה
לרכוש בעזרת צילומי־עיחם ב״פנטהאוז״

ומרה מנקם, צעירונת בת 18
/וחצי, יודעת שהיא תגיע רחוק —
וזאת בזכות הופעתה החיצונית או,
למען הדיוק, מימדי החזה שלה, שהפכו
לשם־דבר.
את דרכה בעולם־הפירסום התחילה
עומרה כדוגמנית לליבני־נשים, כות־נות־לילה
ופיז׳אמות. גילה אותה צלם־
האופנה התל״אביבי מולה. בעיקבות
הצלחת סידרת־הצילומים של מולה
הגיע אליה אבי נשר, בימאי־הסרטים,
והציע לה לככב בסרטו האחרון,
שוברים.
מיבחן־הבד שערכו לה היה הראשון
בחייה, והיא מודה :״אף פעם לא ניסיתי
לשחק, למרות שביליבי רציתי להיות
שחקנית־קולנוע. פיתאום נפלה לידי
כזאת הזדמנות־פז. הייתי מוכנה להשקיע
ולתת מעצמי.
״אבי הסביר לי שמישחק זה לא רק
כף, אלא עבודה קשה וחזרות מפרכות,
או, כפי שהוא אמר לי, :את צריכה
לצאת מעומרה ולהיכנס לדמות אחרת׳!״
היא
היתה שיגעון. התפקיד שיועד
לעומרה היה של ילדה טובה
ותמימה, שעולם חדש נפתח בפניה.
אבל מוקד המצלמה בסרט היה בעיקר
על שדיה הגדולים ועל פניה היפות.
עניין זה אינו מטריד אותה דווקא.
האם לדעתה היא שחקנית טובה?
היא חושבת שהיא יכולה להוציא מעצמה
הרבה. ואכן, היא קיבלה תגובות
חיוביות מהבימאי ומהשחקנים האחרים
בסרט, שאמרו לה :״היית שיגעון!״
בסרט לקחה עומרה חלק בסצינת-
אונס אכזרית. כאשר קראה את התסריט,
היא ידעה על הסצינה הזאת,
פחדה מפניה, כפי שהיתה פוחדת
מאונס בחיי היום־יום. אבל היא סמכה
על הכימאי שהוא יודע מה שהוא
עושה.

ייי #ייייייייי •

צועית. את הסצינה צילמו פעמיים.
למרות שהיא חשפה את שדיה, לא
התביישה בכך.
תמורת התענוג של כמה שבועות
של צילומים מפרכים, מחמש בבוקר
עד 10 בלילה, כולל חוויית״אונס
מפחידה. היא קיבלה 200 דולר.
יש לה יתרון. עומרה יודעת היטב
שאלמלא נתוניה השופעים, לא היו
לוקחים אותה לסרט, והיא יודעת כי
בכך יש לה יתרון על נשים אחרות,
החזה שלה גדול, היקפו 92 סנטימטר,
אם כי גופה דקיק.
בגיל ההתבגרות, כשהיתה בת ,16
הרגישה שהיא שונה, שיש לה חזה
גדול יותר משל כל חברותיה. כשהיא
לבשה חולצת־גופיה, נעצו בה כולם
עיניים. בהתחלה זה הפריע לה, היום
היא גאה בזה.
בשפת־הים, כשהיא לבושה בביקיני
זעיר, קשה להתעלם ממנה. הרבה מנסים
את מזלם, אך ללא הצלחה.
היום שוקלת עומרה 50 קילו, אחרי
שהורידה ממישקלה, בשנתיים האחרונות
15 ,קילו בדיאטת־רצח, עת שתתה
רק מים מינראליים או רתוחים ואכלה

נראית עומרה כששעת-
תיה השאטניות הארוכות
מכטות קימעה על חזה השופע. כסרט (למטה)

בחיים ובסוט

ך 11| \ 1ך 1ך 1לליבני־נשים, כותנות וחלוקים -כזאת היתה ראשית
11 ^ #1111 1הדרך של עומרה. מימין,למעלה: כחיילת בחיל־האוויר,
שהסתפרה קצר. מימין, למטה: עם גוף דקיק, אחר שהורידה 15 קילו.
את האנס גילם משה איש־כסית,
גבר גדול ומפחיד.
״קטע הצילומים היה קשה. אני
באמת הרגשתי נאנסת — איש־כסית
התנפל עליי, קרע את החולצה שלי,
שרט והיכה אותי״.
אך הסצינה עצמה לא השפילה אותה
לדבריה, כי האווירה היתה מיק-

רק יוגורט, ירקות ופירות יבשים.
האחדת מסתדרות. עומרה
התגייסה לצה״ל לפני כמה שבועות
ומשרתת בחיל־האוויר. היא גרה בצפון
תל־אביב, בדירה שכורה, עם אחותה,
טלי, שסיימה לא מכבר את שרותה
הצבאי.
בזמנן הפנוי השתיים מבלות יחד

לא הופיעה עומרה בעירום, אן היא מוכנה לעשות
זאת תמורת תשלום נאות. אין לעומרה חבר קבוע
וכשמתחילים איתה בים, היא בדרך־כלל מסרבת.
והן מסתדרות באופן נהרר. הן גדלו
יחד, מאז שהיו תינוקות, והן חברות
טובות ,״המפרגנות האחת לשניה והקשורות
מאוד זו לזו״.
הן שותפות בכל, גם בבגדים, וישנות
באותו החדר.
הוריהן הגרושים — האם, מורה
במיקצועה, האב, מכונאי־מטוסים —
אינם מתערבים בחייהן של הבנות.
היא מוכנח לירחון. עומרה מסופרת
קצר, עיניה תכולות־חולמניות
וגופה החטוב מתנוסס לגובה 1.67
מטר. היא מתלבשת בצורה ספורטיבית,
מיכנסי ג׳ינס צרים־צרים, חצאית
מיני והרבה שורטס וחולצות־טריקו
מנקרות־עיניים.
בחזה חשוף ממש היא עדיין לא
מוכנה להופיע בארץ, בבגדים שקופים
וסכם מרומז — כן .״אבל הכל תלוי,
כמובן, בהצעה,״ היא מודה, בכנות. לכל
אדם בעולם יש מחיר, והיא היתה
מוכנה להצטלם בעירום מלא לירחון
פנטהאוז או פלייבוי תמורת תשלום
נאות 100 .אלף דולר, למשל.
״זה היה עוזר לי לממש את חלומי
בחיים, להגיע לדירה — רצוי פנטהאוז
— ולמכונית, ולהיות פטורה מדאגות״.
ומחשש
שההצעה אולי לא תופנה
אליה, היא מתכוונת לפנות אל ההצעה.
אחרי שרותה הצבאי היא תיסע עם
אחותה לארצות־הברית, ותבקש שם
את מזלה.
— —יייי — או רנ ה גלזן

ועדיין רווק, אומר. :כשראיתי את
משולם ריקליס בן ה־ 60 ואת אשתו
בת ה־ ,28 הבנתי שאשתי צריכה
להיות היום בערך בת .6אז יש לי עוד

יפה אבר שמנה
״למען האמת, אני נגד מיפגשים
מהסוג הזה, כי לעיתים יש אכזבות
לשני הצדדים, אבל אני מנסה בכל
זאת,״ היא פותחת בהצהרה ,״אני בת
,21 גובה 1.73 מטר, משוחררת מזה
שלושה חודשים מצה״ל, אחרי שרות
שעבר נפלא. אומנם אני שמנה, אך
בעלת תווי־פנים יפים(בלי להשוויץ).
מחפשת גבר גבוה, בסביבות 1.80 מטר,
בגיל 25 עד ,28 מאיזור תל־אביב.
שיהיה חכם. היופי לא חשוב כל־כך,
אבל בכל זאת, שלא יהיה מכוער
לגמרי. אחד שיודע להקשיב, להבין
ולעזור, כי גם אני כזו.״ היא מחכה
בת״ד ,2348 רמת־גן .52122

עדיו כמו סדין
הוא בן ,32 בן מזל קשת. מכאן
לניסוח שלו :״אני עדין כמו סדין,
אלוף־השתיקות. מבקש אשה לערבב
איתה את הלב ולחיות איתה נוגע־לא־נוגע,
קרוב, עמוק, נושם, בלי נישואין
(בלי נדר עדין כמו סדין. השוואה
מעניינת. העיקר שזה חרוז. כתבי אל
אלת״ד ,46179 חיפה.

דודו טופז, עוד חודשיים בן 39

יודעת לאהוב
״מקווה שתפרסמי את מיכתבי מהר,
רותי, כך שאולי ביום השישי הבא כבר
לא אהיה לבד,״ היא כותבת. ואני,
הידועה בליבי הטוב, ישר הקפצתי את
מיכתבה למקום ריאלי .״אם אתה מת
להתחתן, כמוני, ואם אתה אוהב ילדים,
כמוני, ורוצה כבר בכמה משלך, יש לנו
הרבה מן המשותף,״ היא ממשיכה,
״בעוד שבועיים אהיה בת .30 מזל
סרטן. אם להאמין לאסטרולוגיה,
המתאימים לי הם בני מזל שור או
עקרב. אני נחמדה, בגובה 1.73 מטר,
טובת־לב, אוהבת לצחוק ויודעת
לאהוב. מצפה ממך ליחס טוב, כנות,
הבנה ולהמון אהבה — שתקבל אותי
כמו שאני ״.ת״ד ,22303 תל־אביב.

שיגשז של יופי
״לרותי שלום,״ הוא מתחיל,
״הכותב אלייך הוא גבר גבוה (1.84
מטר) ,נאה (מאוד?) בן ,48 בעל זוג
כתפיים בריאות, המתנשאות על גוף
חסון ופרופורציוני, אך אינו עושה
הרבה לטיפוח חזותו האתלטית, אלא
׳להיפך׳ — מנגן בפסנתר, כותב
בשעות הקטנות וגם מצייר, כשמזדמן.
צריך לנש
ענת אלקיים, בת ,25 חמורה
אמיתית. די להסתכל בתמונה כדי
לראות שאני לא סתם מגזימה. אפילו
צילמתי אותה בעצמי. פגשתי אותה,
הוקסמתי, ולטובתכם לא יכולתי
להניח לה להיעלם סתם ככה.
היא ילידת באר־שבע, חניכת
השומר־וזצעיר, נח״לאית לשעבר
וכיום חברת קיבוץ כרמיה. בשלוש
השנים האחרונות היא למרה הוראה
לגיל הרך בסמינר הקיבוצים בתל־אביב.
ענת אוהבת לסרוג, לרקום,
לארוג שטיחים, לתכנן ולתפור
בגדים לעצמה. תפור פחות טוב או
יותר טוב — כל דבר נראה נהדר על
הגוף הדקיק שלה.
אהבות נוספות: לשיר שירים
ישראליים, לבשל ולאפות, לטייל
בטבע ולקרוא. היא אוהבת גם ילדים,
מאוד, ומתכננת לעצמה לפחות
ארבעה. הגבר שלה חייב להיות אחד
שלא מתנשא, שכף להיות איתו,
שנראה טוב ושיודע לפנק, כי היא
יודעת.
ובשעות הגדולות — הוא אקדמאי,
חוקר ומרביץ תורה באוניברסיטה,
שקוע כבר מזה כמה שנים בתהליך־
יצירה מלהיב, ורק באביב, כשהכל
פורח בגינה שלו, מתגנבים לליבו,
שוב, כיסופים למשהו נוסף, והוא מוצא־עצמו
רכון, בשתיים בלילה, על
מכונת־הכתיבה, להפריחם אל רותי

רחביו אותו
בושת
שי גוססמן הוא רקדן בלהקת בת־שבע,
אבל איפה הוא ואיפה הדמות
הקלאסית של הרקדן העדין, הענוג,
הנשי־משהו? שי אפילו לא מזכיר את
הדמות ההיא. הוא גברי, חתיך, יפה־תואר,
עיניים כחולות, שיער חום
מתולתל ו־ 1.78 מטר של שרירים. עד
כדי כך שרירי, שהוא התבקש באדיבות,
אבל בתוקף, להפסיק את
הפעילויות הספורטיביות, שהוא אוהב.
כדי שלא לפתח גוף שרירי מדי.
הוא בן ,31 יליד קיבוץ אפיקים.
אהב לרקוד גם כשהיה ילד, אבל
תמיד מצא עצמו בן יחידי בין בנות,
והלחץ החברתי היפנה אותו לכיוון
הספורט .״בקיבוץ חשובה התדמית,״
הוא אומר ,״היתה לי תחושה שרי־קודי־עם
זה איכשהו בסדר, אבל עד
כאן. לכן הדחקתי את האהבה
לריקודים. היה שלב שלא הלכתי
לראות מופעי־מחול, מפני שזה עשה
לי כאב־לב״.
השרות הצבאי עבר עליו כקצץ
בנח״ל. בגיל 21 התחתן, בעיקר
מכיוון שחשש לאבר את החברה שלו,
שאותה אהב מאוד. במשך השנים הם
הגיעו למסקנה שהם אינם מתאימים
זה לזד״ והחליטו, בהבנה מלאה,
להתגרש כעבור שבע שנות״נישואץ.
האשה והבת. בת ה־ ,8שאליה הוא
מאוד קשור, נשארו בקיבוץ. הוא
עזב•
את שיעור־הבאלט הראשון שלו
קיבל שי בגיל .27 אז כבר לא חשש
מ״מה יגידו״ .הוא רקד בלהקת
כרמון, וכעבור שנתים וחצי התקבל
לבת־שגע. אמרו לו שהוא מיקרה
יוצא־דופן, כי מקובל שרקדנים מתחילים
לרקוד בגיל צעיר.
כיום. אומר שי. הוא כבר לא

ענת אלקיים
לא חשוב איך זה תפור
(שאת תנופת עטה השנון, אך החביב,
הוא מעריץ כבר זמן רב) ,בתיקווה
שדרכה יגיע אל אותה טמירה ורחוקה,
שתדע לענות לרטט שבליבו.״
אני חושבת שזה היה המישפט הכי־ארוך
שתיקתקתי אי־פעם. אבל הוא
כותב כל־כך יפה, עד שלא היה טעם
להתחיל לשנות את הפסיקים שלו
לנקודות. סליחה שלא יכולתי לוותר
על המחמאה שהוא הרעיף עליי. אם
מישהו חושב עליי דברים כאלה, למה
לשמור את זה בסוד?
״תמיד גרסתי שאין טעם לנסח את
אשר אני מחפש,״ הוא ממשיך ,״ולוא
רק משום שכל דבר שאפשר לומר על
אדם נמצא, בסופו של דבר, בכל אדם,
במידה זו או אחרת, התלויה קודם כל
ביכולתנו למצוא אותה בו, ועל־ידי כך
לעודדה ולהפריחה. אז מה שאני עומד
לגלות בך, הנעלמה, הוא שיגעון של
יופי פנימי וחיצוני ...ואנא, מהר. עליי
לנסוע לארצות־הברית, אולי לתקופה
לא כל־כך קצרה, ומי יודע, אולי כל
היופי הזה כבר יוכל להתלוות אליי.״
מי יודע, אולי הוא ( )1080/85 יסכים
לתת לי, לפני נסיעתו, כמה שיעורים
פרטיים בכתיבה יפה?

שיהיה אמיד
״מחפשת חבר,״ היא כותבת ,״גבר
שיבין אותי, חם, שיודע להעניק
מעצמו, שיודע לאהוב. רצוי שיהיה
משכיל, וחשוב שיהיה אמיד, כדי
שיוכל לעזור לי לשקם את עצמי
מבחינה כלכלית. אני פנויה, בת ,37
פלוס תינוק בן שנה. עוברת בתפקיד
בכיר ומעניין.״ היא מחכה לך בת״ד
,46259 חיפה.

טיפוס כפרי

שי גוטסמן
לא תשוב מוז יגידו
מודאג מהתדמית של רקח־פירושר
הומוסכסואל. הוא אפילו מנדב מידע:
בלהקה שלו, המונה שמונה גברים,
יש רק שניים כאלה. השאר נשואי!!
אבות לילדי!! ומאור אוהבים נשים.
״הרבה ניסו להדיח אותי לזה ׳,הוא
מספר ,״אמרו שלעולם לא אהיה

רקדן טוב אם לא אהיה, כזד, רצו
להפיל אותי ברשת ...אבל זה לא
הלך. אני אוהב בחורות, מה לעשות.״
הטעם שלו זה אשה יפה, אם כי לא
יפהפיה זוהרת, חזקה, שקטה, רגועה,
בעלת עולם משלה, רצוי עם קשר
לאמנות.

היא רווקה בת ,36 גובה 1.65 מטר,
בעלת הופעה נעימה, מעידה על עצמה
שהיא טיפוס מאוד רגוע, חברותית,
מעניינת, אוהבת לטייל בטבע, לעסוק
בספורט(טניס, למשל) לרקוד ולהאזין
למוסיקה. היא טיפוס כפרי, ומושבניק
יתאים לה בהחלט.
היא מחפשת חבר־לחיים, בסביבות
ה־ ,40 שיהיה חכם, בעל ביטחון עצמי,
אמיתי, כן, טיפוס שמח ורגוע כמוה,
שיודע לאהוב, לתת ולהעריך דברים
טובים, כאשר הוא מקבל אותם. אחד
שיודע ליהנות מהדברים היפים בחיים,
לא חי למען הרושם החיצוני, מתחשב

בזולת ומכבד אותו. היא בת״ד ,29560
תל־אביב.

למה לחמת
״אם אין אני לי, מי לי,״ מתחיל
( )1081/85 בפיתגם ,״מי אם לא אני
מכיר את עצמי, העשיר כבר בשנים
(הוא לא כותב כמה) ובנסיונות, ויודע
לגלות את עצמי, על כל הרגישויות
שבי, אהבת האסתטיקה וריגשי הליריקה,
המרווים בשעות היפות את
בצורת היום־יום. מחפש אותך, הנאה,
ללא הבדל גיל, כדי לשתף אותך בכל
זה, להעניק לך את אהבותיי ולהעביר
לך את חוויותיי. כמו שאמרו,אם לא
עכשיו, אימתי׳ — למה לחכות, אם
אפשר כבר עכשיו.״

מתפקע מכיסופים
״ריגשותיי השרויים בגלות מחפשים
אצלך מולדת״ ,הוא כותב בלשון
משוררים ,״את — אשה נאה, עד גיל
36״ רגישה ואוהבת חיים. מחכה לך
איש רומנטי ורגיש, שחייו סוגים
בהגשמות, הצלחות וחוויות, ובכל זאת
הוא עוד מתפקע מכיסופים. מחכה
להבנה שנוכל למצוא ולעולם היפה
שנוכל ליצור.״ כל זה בת״ד ,620 פתח-
תיקוה .49106

ממני -אליכם
יש לי שתי הודעות. אחת, פרטית,
לאביטל מטבריה, שכתב שהוא
מעוניין ליצור קשר עם המפיקה מגלי-
צה״ל, שעל תוכניתה כתבתי באחד
המדורים האחרונים. מצטערת, אין לה
עניין להכיר אותך. אבל אל תתייאש
— אם אתה רוצה להכיר אחרות דרך
המדור הזה, כתוב אליי שוב.
ואליכם, הקוראים הפעילים של
המדור, שכותבים ועונים על מיכתבים:
למה לא תשתפו אותי, מדי פעם,
בחוויות שנוצרו בעזרתי האדיבה —
את מי פגשתם? איך היה? לא איכפת לי
לשמוע גם על קטסטרופות. אי־אפשר
להצליח בחיים בלי להסתכן קצת.

קוראים /כותבים המבקשים
לענות למיכתבים לרותי מתבקשים
לעשות זאת תוך ציון
שם המפרסם במדור או המיס־פר
המזהה שלו 85 על גבי
המעטפה ולשלוח למערכת
״העולם הזה״ ,תל־אביב, ת״ד
. 136

המקום ב
הקיץ יהיה הרבה אקשן על החוף: צוות הצילום
של ״חופית״ יסתובב בין החופים ויחפש חתיכות
שזופות. מי שתיקלט בעדשה עם ב 7בודחו5יתי׳
צמוד -תזכה על המקום במצל ^ ה ש שו ל פ ^
תמונות על המקום :״ויוה״ של פולארויד
אז בפעם הבאה בים, שימי את ה״חופית״ שלך
במקום בולט וחכי לצלמים.
ברגע הישמע ה״קליק״ -תדעי שזכית...

וחורז 71¥3

]אסז?013

1ו 7ן**} 0ל

פרש־ם יהודה

רשת מלונות שיף, רשת המלונות המובילה בישראל
מזמינה אתכם לבלות חופשה מיוחדת ברמה בינלאומית
במחיצתם של תיירים מבל העולם:
1111X 11 *0 0 1 1 #י ( 0אנשים ח שובים מאד)

ם חדרים מפוארים וממוזגים ם דדיל ם טלויזיה
ם מסעדות אירופאיות, מזרחיות וסיניות בשרות
ם בריבות שחיה ם מועדוני בריאות ם מגרשי טניס
ם ברים ודיסקוטקים ם פעילויות לילדים
בקבוק יין ^ 8ז ^ ה מבי ת ש טוק בבל חדר
פנקס שוברי הנחה ל מ קו מו ת בילוי ובידור ב תל׳ א בי ב
ובירושלים ל ת קו פ ת המבצע:
ביניהם 250/0 :הנחה ברשת המסעדות הסיניות״מרינה״
250/0הנחה במסעדה המזרחית המפוארת״פרעה,׳
250/0הנחה בהשכרת רבב בחברת ״טריפטי״
עתון ערב מדי יום בבל חדר
ילד בחדר ההורים -לינה בלבד חינ ם!

זאת חופשת הקיץ המושלמת:
4לילות כתשלום -ולילה 5חינם!
ה ב טי חו לבםמ קו םבהקדם. ל הז מנו תופר סי ם נו ס פי ם, נא לצלצל:
מלון מלון מלון מלון
מלון

די פ לו מ ט ירו שלי ם
ירו שלי ם ***
א רי א ל
די פ לו מ ט תל־ א ביב *
תל־ א ביב
מרינה
ב ת־י ם
מרינה

)02 ( 777777
)02 ( 719222
)03 ( 294422
)03 ( 282244
)03 ( 596111

רשת מלונות שיף. רשת המלונות המובילה בישראל.

השנ הו
אנ חנו תיי רי ם
בי שראל

ב תו םהמבצע
הערך הג רל תפר סי ם
נין הנופ שי ם,
בה יוגרלו סו פיי ש בו ע
ו א רו חו ת חינ ם
בר שתמ לונו ת שיף

לוש עסקניות, תמר אשל,
״ ״ו אורה שווייצר ורות תקוע מ־ויצ״ו,
עמדו לפני הקהל והסבירו את
המשימות, כמו מצביאים המכינים את
חייליהם לפני קרב.
״בכל יום, ברבע לפני אחת בצה־ריים,
תתכנס ועדת־היגוי, שתחליט מה
עלינו לעשות באותו יום, ואתן כולכן
תתייצבו כאן חצי שעה אחר־כך,
לתידרוך ולקבלת הוראות.״
לרגע השתררה מבוכה בקהל.
הנוכחות — 25 ישראליות ועוד 100
יהודיות, בעיקר אמריקאיות — היו
סבורות כי הוזמנו לקבלת־פנים תמימה.
אשל
המשיכה לדבר. הזמן היה
קצר, ולא איפשר גינוני־נימוס .״לפנינו
מערכה קשה. אנו נותקף מכל
הכיוונים. עליכן יהיה ללכת למשימות
בקבוצות של חמש או עשר, ובמיקרה
הגרוע ביותר בזוגות. אף אחת מכן לא
תצא למשימה לבדה, כי קשה לעמוד
בלחץ״.
בחדר הסמוך, הסבירו הדוברות,
מצוי ציוד רב, שיחולק לכל אחת
מהנוכחות. על לוח־מיבצעים גדול
יירשמו כל הפעולות החיוניות, כדי
שלא תהיה טעות. .כל מי שהתנדבה
למשימה, חייבת לחזור אחר־כך ולדווח.
הכל
היה מוכן למיבצע־ניירובי.
המקום: ניירובי, בירת קניה.
הזמן: אמצע יולי. 1985 ,
האירוע: קבלת־פנים של המישלחת
הישראלית בקניה ושל הקהילה

היהודית במקום לכבוד המשתתפות
הישראליות והיהודיות בפורום — 85
הוועידה הבינלאומית של אירגונים
בלתי־ממשלתיים, לסיום אירועי ע־שור־האשה,
בחסות האו״ם.
המשימה: לפאר ולרומם את שמה
של ישראל בקרב הגויות.
השיטה היתה פשוטה. על הנוכחות
היה להתפזר בחלק מאלף קבוצות־הדיון
ולדקלם שם את העמדות
הרישמיות של מישרד־החוץ .״לא
חשובה עמדתך הפוליטית בארץ״,
נאמר לכל חיילת ,״כאן את מייצגת את
העמדות של ישראל!״
״העמדות״ היו סיסמות־תעמולה
פרימיטיביות, שעיקרן — ישראל
תמיד צודקת. מילחמת־לבנון? ״לא
היתה לנו ברירה, נכנסנו לשם כדי
לבער את קיני־הטרור. ואכן, אחרי
שהשלטנו שם סדר, יצאנו מייד.״ השטחים
הכבושים? ״הנהגנו שם סידרי־מימשל
נאורים, בנינו בתי־ספר, דאגנו
למקורות־פרנסה. מעולם לא היה שם
כל־כך טוב. התושבים ממש מרוצים.״
השאלה הפלסטינית? ״אין דבר כזה.
הכל המצאה של אוהרי־הטרור״.
ליתר ביטחון, קיבלה כל אחת ציוד
אישי. היו אלה ערימות של דיברי־דפוס,
מבית־היוצר של מרכז־ההסברה
ומישרד־החוץ.
למהססות נאמר שוב :״בארץ אתן
יכולות להיות תומכות הליכוד או
אוהדות המערך, מזדהות עם גוש
אמונים או עם שלום־עכשיו. כל זה
לא חשוב כרגע. כאן אתן חייבות
להתנהג כמו שגרירות של ישראל!״
העניין העיקרי, שלשמו התכנסה
הוועידה — מעמד־האשה בעולם —
לא הוזכר כלל בתדרוך בעל הסיגנון
הצבאי. מישרד־החוץ טרם גיבש עמדה
בנושא זה.

^ ;,קומוניסטית,
הסתלקיד
א כל הנשים הגיבו בצייתנות.
/״זה היה מגוחך,״ מספרת דבי
לדמן, פעילה פמיניסטית מתל־אביב.
״באתי לפגוש נשים מכל העולם, לש־

ה־שואדות תיפקדו כח״לות -בכר יום היתה
קבוצת פסווות -מ שלא צייתה, סולקה
מוע על בעיותיהן ונסיונן, ולהשמיע
מנסיוני, בוועידה של אירגונים וולונ־טאריים,
לא ממשלתיים. הוועידה
היתה פתוחה לפני כל אשה בתבל.
״במקביל, נערכה גם ועידה של
נציגות רישמיות, שערכו דיונים משעממים,
כמו בעצרת־האו״ם. לשם של־

כבר באותו היום התגבשה קבוצת
ישראליות ואמריקאיות, שגמרו אומר
לנצל את הוועידה לשיחות על ענייני-
נשים ולקיים דיאלוג עם כל משתתפת
שתסכים לדבר איתן, ובכלל זה נשים
פלסטיניות.
זהותן של הבלתי־ממושמעות נוד־

לרמן .״מישהי דיווחה כי בקבוצה
שדנה על נשים פליטות מחאתי כף
לדוברת לבנונית, שהשמיעה רעיון
שהסכמתי איתו,״ היא נזכרת, גם על
העיתונאית חנה קלדרון הגיעה הלשנה
דומה.
התגובה לא איחרה לבוא. בכניסה

חה כל מדינה את הפקידות, הפולי-
טיקאיות והדיפלומטיות שלה. כל
מדינה ושרה דורון שלה. פורום ,85
לעומת זאת, נועד לאפשר דיאלוג בין
נשים, ולא דיאלוג בין מדינות.
״אך כבר בפגישה הראשונה גיליתי
כי מצפים מאיתנו, הישראליות, לשקר
למען הממשלה. קבוצה של קומיסא-
דיות מטומטמות רצתה להכתיב לנו
מה נעשה, מה נאמר, איך נתנהג ועם
מי נדבר.״

עה לעסקניות־הרס״ריות אחרי יומיומיים,
כשלמרכז־המיבצעים הישראלי
התחילו לזרום הדיווחים מק-
בוצות־הדיון. בכל קבוצה שעסקה
בנושא שבו עלול היה להיזכר שמה
של ישראל — ״קבוצה לענייני נשים
כפליטות״ ,״נשים תחת כיבוש״ ,״נשים
במצבי־מילחמה״ — היו לפחות ש־תיים־שלוש
ישראליות, שנשלחו על־ידי
העסקניות.
ביום הדיונים השני נחשפה דבי

לחדר־התדריר התייצבה אורה שווייצר
וחיכתה להן .״אני לא רוצה לבייש
אתכן ולעשות עניינים, אז הסתלקו
בשקט!״ הציעה. לרמן לא ויתרה,
ובדלת נוצרה התקהלות. לרמן טענה
כי היא נושאת תג שעליו השם ישראל,
וזכותה להשתתף בכל אירוע המיועד
לישראליות.
הנוכחות התפלגו, בין התומכות
בזכותה להישאר, לבין מי שדרשו
לסלקה. בין התומכות בה בלטו נשים

חברות בכל פינה בע1ר

ך • ניגוד לרושם שגוצר על־
4ידי התיקשורת בארץ, לא עמדה
ישראל במרכזה של הוועידה.
.אחרי ארבעה ימים התעייפתי
מהמילחמות הפנים־ישראליות, ופחדתי
שאני עומדת להחמיץ את העניינים
החשובים באמת,״ מספרת
רבי לרמן .״אז התרחקתי מאותן
ישראליות שלא היה להן כל מושג
בענייני-נשים, ופניתי לקבוצות־דיון
אחרות. היו שם 13 אלף נשים״.
לדמן, שהיא פעילה פמיניסטית
כבר שנים רבות, טוענת כי גילתה
בניירובי עולם חדש. לדבריה, נראה
שמוקד הפעילות הפמיניסטי בעולם
נדד מן הארצות המפותחות אל
ארצות העולם כשלישי. וקיבל מימד
חדש לחלוטין.
הנשים מהוות רוב בקרב עניי-
העולם, הן רוב המהגרים וחב
הפליטים. אלה עובדות ידועות .״אך
החידוש לגביי היה,״ אומרת לרמן,
״שהנשים בעולם השלישי פיתחו
לעצמן דרכי־מאבק משלהן, ואף
נוחלות ניצחונות.
״במרכזי־הנשים שקמו במגלה־דש
או במכסיקו, בניגריה או בקולומביה,
פורחות התארגנויות של
נשים — איכרות, פועלות ועקרות־בית.
המאבקים הם על הזכות לעבודה
ולמיקצוע, להשכלה, על תנאי־עבודה.
על אמצעי־מניעה והפלות.

דבי לדמן
עולם חדש, מימד חדש
״נשות העולם השלישי לומדות
להשתחרר מן התלות במוצרי־צריכה
מערביים ומחפשות טכנולוגיות
המותאמות לארצותיהן: במתכונים
ובסל־המזון, בהפעלת תעשיה זעירה,
בלימוד של שיטות־ריפוי באמצעים
טיבעיים־מסורתיים.
״במאבק זה, היו בשנים האחרונות
כמה ניצחונות מרשימים, בעיקר על
חברות־ענק רב״לאומיות. קונצרן
נסטלה, למשל, נכנע לחרם־נשים
בינלאומי, ושינה את התירבובת של
אבקת־החלב שהוא מפיץ. התירכובת
הקודמת גרמה לסיבוכים ולתמותת-

תינוקות, אך במשך שנים סירב
הקונצרן לשנותה, בטענות־שווא.
.התופעה החדשה ביותר היא
הופעתן של רישתות־מידע לנשים,
העוסקות במידע בתחום הצרכנות,
ייעוץ בצורות התארגנות, מאבקים
מיקצועיים ועוד. באיי האוקיינוס
השקט הן מטפלות גם במאבקים נגד
הניסויים הגרעיניים.
״לדעתי, תמונה מרשימה זאת
תשפיע חזק מאוד על ההשקפות
הפמיניסטיות במערב, בעיקר באר־צות־הברית.
האמריקאיות והאירופיות,
העוסקות רבות בהעלאת
התודעה העצמית בקרב נשים ובתביעות
הנוגעות למעמד האשד״ תפסו
כי נשים אחרות בעולם נלחמות ממש
על קיומן.
״לוועידה באו נשים מכל צבע,
מכל פינה ומכל אירגון בעולם. היו
שם נציגות של המחתרת במיזרח
טימור, אוהדות של הצבא האירי
הרפובליקאי, נשים במחתרת בצ׳ילה,
פעילות בקונגרס הלאומי של דרום־
אפריקד״ פלסטיניות מאש״ף, או־פוזיציונריות
מקלרוניה החדשה.
״בעיני הישראליות המרובעות,
אני בטוחד״ זה נראה כמו כינוס
הטרוריסטיות של כל העולם. אבל
אני רכשתי לי חברות חדשות בכל
מיני מקומות, שעד כה בקושי
שמעתי את שסם״.

העוסקות בענייני־נשים בישראל כל
ימות השנה: רות רזניק, מהמעון
לנשים מוכות, אסתר עילם, ז׳ילברט
פינקל, ליסה בלום וגם גליה גולן,
מאוניברסיטת תל־אביב. המתנגדות
היו לרוב עסקניות שניצלו הזדמנות
לנסיעת־חינם.
יומיים אחר״כך הגיעה השמועה
המרשיעה על ליסה בלום, פעילה
בר״ץ. היא השתתפה בדיון משותף עם
מרי חאס, פעילה באירגון־נשים בעזה,
והשמיעה הערת־הסתייגות מהכיבוש.
כשחזרה למקום־המיפגש, התפרץ
כנגדה איש״ביטחון ישראלי — גבר:
״הסתלקי מכאן, קומוניסטית!״
התקריות גלשו במהרה גם לק־בוצות־הדיון
עצמן. כשבאו הידיעות
מהארץ, כי הממשלה יוזמת חוק שלפיו
כל פגישה עם איש־אש״ף תהיה עבירה
פלילית, נסערו הרוחות בין כמה
מהישראליות הפעילות למען דו־שיח
ישראלי־פלסטיני. מייד נולדה עצומה,
שהופנתה לממשלת־ישראל, בדרישה
לסגת מהצעת־החוק. העצומה הועברה
מיד ליד, בין בנות כל האומות.
גם לרמן העבירה עותק של
העצומה בין נשים שישבו איתה באחד
הדיונים. לפתע הבחינה כי דף־הנייר
הגיע לידיה של אשה, שנטלה אותו
והחלה צועדת בכיוון הדלת. כששאלה
אותה, באנגלית, מה קרה, נענתד
בחרפות בעברית.
המתדיינות, שהבינו מה מתרחש
ניסו לחסום את דרכה ליציאה. אחח
מהן רצתה לחלץ מידיה את הנייר
הישראלית הגנה על שללה בחירוח׳

נפש. הנייר נקרע.
גם כשהחליטה קבוצת המנהלוו
הישראליות להפגין את תמיכתן בע
לום, נגמר הנסיון בכישלון מביע
לבנה זמיר, אחת העסקניות, יזמ
בוועידה קבוצת־דיון תחת הכותר
״השלום הישראלי־מצרי״ .לדיון הופ
עו משתתפות רבות, אך הוא התפוצ
מייד אחרי שהתחיל. זמיר ניסתה לנה
לבדה את הדיון, והערכיות, ובעיק
המצריות, נעלבו ומחו על כר של
הניחה להן להשתתף בניהול האסיפה

^ הישראליות לא היו היחידו
( 1שנדרשו לצייתנות גמורה לשי׳
טונות ארצן. נראה שזוהי נורמה נפת
במרחב השמי. באחד הדיונים הבחי
המשתתפות כי דוברת סורית מקב?
נזיפה ממשקיף־גבר, בן־ארצה.
הנשים האיראניות, עוטות השמלו
השחורות והרעלות, הפתיעו׳ את ח
רותיהן כשגילו שמתחת למדי־חומיי
שלהן מיכנסי־ג׳ינס או שמלות או
נתיות. אולם בתוכן דיבריהן היו פחו
אמיצות. הן הגנו על מישטר־האימ
בארצן ועל לבושן׳ המסורתי, והתל
טטו עם איראניות גולות, המתנגד
למישטר.
הנשים הפלסטיניות התגלו כעצ
איות שבין הנציגות הערביות. רב
מהן הסכימו לדבר עם כל ישראל
שלא תקפה אותן, ושהיתה מוב
לשיחה ידידותית.
למרות אווירת־המצור שיצרו סב
עצמן הישראליות, שהתנדבו לייצג
ממשלת פרס־שמיר, הופתעו רבות נ
לגלות, כי 31ם הן זוכות בהקשו
* הרישמ כשחרגו מהדיקלומים
* התק רי ת צול מ ה על >7>-העי
נ אי ת חנ ה קלדרון. ב ת צלום ע
ראש העמוד: ז מיר (משמאל) ,ס
ק ת כפיי ם בייאוש, בעוד משתה
ניגרי תנמרצת( במר כז) מ די ח ה
ת ה,נו טלתאת שרביט הידר ומג
לה שליט סדר.

וז ה גאון(מימין) ,שהיתה וידידתו הקמנה שר
הכוכב ווק הוסוו בישראל, מסבות סימו נוגע
ללב וער הקשו האימהי המיוחד שנוצר ביניהם

הוא היה

הצחיק 11111101
עדיין בעל הופעה מרשימה מאוד.״

ממשיכה דינה:

^ ינד! גאון היתה המומה. חברה
( צילצלה וסיפרה לה שהוריעו
ברדיו שרוק הדסון חולה בסרטן הכבד.
גאון, המשמשת כסגנית־מנהל־תורן
במלון הילטון בירושלים, התיידדה עם
כוכב־הקולנוע האמריקאי כאשר שהה
בארץ לפני שנתיים, לצורך צילומי
השגריר, סירטו של מנחם גולן.

סיפרה דינה השבוע:

אני לא רוצה להאמין שהוא חולה
כל־כך. בכיתי כשראיתי אותו לפני
כמה ימים בטלוויזיה. המראה שלו
ממש הפחיד אותי. בקושי זיהיתי אותו,
עם השפם, הגרוגרת הבולטת בצוואר
והגוף הרזה. הוא הפסיד עשרות
קילוגרמים ממישקלו. איך הוא הניח
לעצמו להגיע למצב כזה? הרי לא
מגיעים למצב כזה בן־לילה! מוזר, כי
אני מכירה אותו בארם זהיר, השומר
מאוד על בריאותו. לפני כמה חודשים
הוא צילצל אליי מלוס־אנג׳לס, ולא
אמר שום דבר בנושא!
מייד חיפשתי אותו בטלפון. בעיתון
הזכירו שמטפלים בו במכון לואי
פסטר, ושם אמרו לי שהוא מאושפז
בבית־החולים האמריקאי בפאריס.
המרכזן לא הסכים בשום אופן להעביר
את השיחה לחדרו. הוא סירב אפילו
להעביר הודעה ממני. גם לא מילה
אחת. התחננתי שיגיד לרוק ״אני
שנטה״• .זאת היתה מילת־הקוד שלנו.
יום אחד רוק סיפר לי שפעם הוא
הגיע לארץ אפריקאית. ראש״השבט,
שבא לפגוש אותו, הגיע כשנוצות על
ראשו וחצי גופו עירום, הושיט לו יד,
.ואמר את המילה שהוא ידע בשפה זרה,
״אנשנטה״ .התגלגלתי מצחוק לשמע
הסיפור, ורוק אמר שהוא סיפר את זה
להרבה אנשים, אבל אף אחד לא הגיב
כמוני. אני אוהבת לצחוק, מסוגלת
לצחוק שבועות מבדיחה. מאז הוא שלח
אליי חמישה ידידים שלו עם דרישות־שלום.
הוא אמר להם :״כאשר תפגשו
את דינה, אל תגידו שום דבר, רק
״אנשנטה״ ,ותראו איך היא תגיב!״
עד כאן דבריה של סגנית־מנהל

יי״י•

^ פתל!
/ל גכותל

ך* ינה בת ה־ ,56 אמה של הזמרת
1והשחקנית ריקי גל, היא אשה•
• בצרפתית, :מוקסם״ ,ה מיל ה
שנוהג אדם לומר כש מצי גי ם אותו
לאדם אחת

מטופחת, בהירת־שיער, בעלת חיוך
מקסים של נערה צעירה, גבוהה (1.70
מטר) ,מלאת־גוף. רוק הדסון היה אחד
השחקנים החביבים עליה מאז ומתמיד,
והיא מעולם לא החמיצה סרט שלו —
ענק, סידרת הקומדיות שלו, לצידה
של דוריס דיי, ושנים אחר־כך סידרת־הטלוויזיה
שלו, מקמילן ואשתו .״לא
האמנתי שאפגוש אותו אי־פעם,״ היא
אומרת ,״הוא תמיד היה יפה בעיניי. מה
זה יפה! גם כשפגשתי אותו, הוא היה

יש לו קול נהדר, גברי. אני לא
מכירה אף אחד אחר שמדבר בקול כזה.
ידעתי שהוא עומד להגיע, והייתי,
כמו כל עובדי־המלון האחרים, סקרנית
לפגוש אותו. כעבור יומיים אמרו לי
שהוא משתעמם בסוויטה שלו, מחפש
לעשות משהו. אמרתי שאני מוכנה
לקחת אותו לסיור בעיר העתיקה, אס
הוא יפנה אליי. די מהר קיבלתי ציפצוף
בביפר שהוא מחפש אותי. המילים
הראשונות שלו בטלפון היו :״כן! כן!
הייתי מאוד רוצה!״
נפגשנו בלובי ולקחתי אותו לקבר־דויד
בהר־ציון, לקארדו, שם נולדתי
— הוא התרגש כשסיפרתי לו את זה
— לשוק ולכותל המערבי, שם הוא
התרגש, ממש החוויר. אמר שבחיים לא
היה מאמין שהוא יראה את המקום הזה,
שעליו קרא בספרים. הוא שם פתק

בכותל, ואני מקווה שמה שהוא רשם
שם יתגשם. הוא ידע הרבה על יהדות,
שאל המון שאלות. בערב הלכנו לאכול
ב״שה־סימון״.
הוא בן־אדם נפלא, חברותי, נותן
הרגשה פנטאסטית לכל מי שנמצא
בחברתו, צנוע, לא משחק את הכוכב
הגדול. גם את הנהג הצמוד שלו, בחור
צעיר, נהג להזמין לאכול איתו.
כל עובדי המלון השתגעו אחריו.
הוא אוהב לראות אנשים צוחקים, וכל
הזמן היה מצחיק אותנו. סיפר גם
סיפורים על הוליווד. אמר שהוא
מעריץ את אליזבת טיילור, שהיא
בשבילו האחת והיחידה, אלילה, לא רק
כשחקנית, גם כאדם. הוא הזכיר עוד
שתי שחקניות־ידידות, דורים דיי
וקלייר טרבור.
על חייו הפרטיים לא דיבר, ואני לא
שאלתי. אם לא מספרים לי, אני לא
נוהגת לחטט ולשאול שאלות. ידעתי

רק שהוא היה נשוי פעם אחת בעבר,
אבל הוא לא הזכיר את זה. ידעתי שהוא
לבד, וחשבתי שאולי זה מפני שהוא
מאוכזב מחיי־הנישואין, או אולי עבר
איזו אכזבה אחרת.
עד באן דבריה.

,לא איפפת לי
מהרכילות!״

^ום אחרי הדיווח על סרטן־
הכבד של הדסון, נודע שלמעשה
הוא חולה באיידס, נמצא בשלב
מתקדם של המחלה, ונראה כי ימיו
ספורים .״קשה לי להאמין שהוא חולה
באיידס,״ אומרת דינה ,״אני בכלל לא
רוצה לשמוע על המחלה הזאת. אז מה
אם כתבו בעיתון? מהניסיון שלי אני
יודעת, שלא כל מה שכתוב בעיתון
תמיד נכון. גם על ריקי כתבו דברים

ה 1מ1־סקס 1אל מספר: ה 1א קיים בישראל יחסים עם שני חבריי!

,ה 1אשתה. עי שן 1הי הסל אנ כו לי ר
ך• יר, הדסון, שנחשב כאחד מסימלי־המין של הקולנוע האמריקאי בשנות
1וד 50 ווד ,60 ידע מזה שנה שהוא חולה באיידס (תיסמונת חסר חיסוני
נרכש) ,המחלה הקטלנית, הגורמת לכך שהגוף מאבד את יבולתו להילחם
בחיידקים ובנגיפים. המערכת החיסונית נפגעת, בסופו של דבר, באופן מוחלט,
ודוב הנפגעים במחלה מתים ממנה כתוצאה מסיבוכים שונים, שבהם אינם
יכולים להילחם בשל חולשת גופם, בכללם גידולים סרטניים.
הגילוי על המחלה, הפוגעת בעיקר בהומו־סקסואלים, חשף לראשונה,
רישמית, את נטיותיו המיניות של חדם ון. בהוליווד זה לא היה אף פעם סוד
גדול, אבל לטובת מעריציו הרבים בכל העולם, העדיפו השחקן ומנהלי
הקריירה שלו לטשטש את האמת. לטובת העניין הוחלט, לפני יותר מ־20
שנה, שהוא חייב מייד להתחתן.
לתפקיד נבחרה מזכירתו היפה של הסוכן של רוק, פיליס גייטם שמה,
שהסכימה לשחק את המישחק, שממנו בוודאי לא יצאה בהפסד. היתה חתונה,
היו כותרות בעיתונים. וכעבור שנתיים היה גם גט.
בשבוע שעבר הגיע הדסון לפאריס, כדי לקבל טיפול מיוחד מ ד המחלה
בעזרת תרופה חדשת הגורמת לתופעות־לוואי כמו קדחת, כאבים חזקים
ואובדן קיצוני במישקל, ועריץ אסורה לשימוש בארצות־הברית. אבל עוד
לפני שהספיק להיבדק על־ידי רופא במכון לואי פסטר, שם עמד להתאשפז,
התעלף השחקן בלובי של מלץ ריץ, ונלקח לאישפוז בבית־החולים האמריקאי
בעיר.
מאותו רגע התחילו עיתונאים להיצמד למקום. נעשו ניסיונות חדירה
לחדרו, בכל סיני תחבולות, במטרה לצלם אותו במצבו הנואש. אולם ער עתה
לא הצליח אף צלם אחד לקצור את הסקופ הזה. נראה ששומרים היטב על
הכניסה לחדר.
הנשיא רונלד רגן, שהכיר את רוק הדסץ בתקופה ההוליוודית שלו, צילצל
לפאריס, כדי לאחל החלמה מהירה, גאנסי רגן הביעה צער רב על מצבו של
הדסון, וסיפרה כי לפני שנה, כאשר הוזמו לסעודת־ערב חגיגית בבית הלבן,
היא הביעה הפתעה על רזונו, והוא השיב: לה?שזה בגלל איזשהו חיידק, שתקף
אותו בזמן ההסרטה בישראל.
מירב הסיכויים הם שהשחקן לא נדבק באיידס בארץ. צעיר תל־אביבי
הומו־סקסואל הגא בנטיותיו המעיות, אולם המעדיף שלא להיחשף בעיתון,
אמר השבוע :״לא יתכן שהוא חטף את זה בישראל! זה בולשיט! אחד כמוהו,
המקיים יחסים על ימין ועל שמאל בכל העולם, יחטוף את זה דווקא כאן?
״אני מתמצא בנושא, ואם בשבוע שעבר הוא התמוטט, כלומר — הגיע

לשלב האחרון של המתלה — הוא חטף את זה כבר לפני ארבע שנים. כשהוא
היה בארץ הוא כבר היה חולה, אבל יתכן שעדיץ לא ידע את זה. שני ידידים
שלי, בני ,25 מאוד נאים וחתיכים, קיימו איתו יחסינו כל אחד בנפרד,
בוזילטון בתל־אביב. אחד היה ניצב בסרט של רוק, ושם הם הכירו, והשני ישב
בלובי ורוק ניגש אליו. כאשר הם שמעו על המחלה שלו, הם היו בפאניקה
נוראית, ורצו מייד להיבדק. למזלם, התברר שהם בריאים.
״גם אחרי ששמעו שהכל בסדר, הס היו עריץ קרובים להתמוטטות־עצביבנ
מכיוון שחשבו שיש טעות בתוצאות הבריקו•״ הם נרגעו רק אחרי שהרופא
שיכנע אותם, בשיחה טלפונית, שאם הנגיף לא נמצא בבדיקת־הדם שלהם, הם
יכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהם בריאים.
״איך הם לא נדבקו? אני לא יודע, אני חושב שפשוט היה להם מזל.
״ידיד שלי, לבוראנט בביודחולים קפלן. סיפר לי שמאז פורסמה המחלה
של רוק הדסון, יש להם בסביבות 50 פניות ביום של גברים המבקשים
להיבדק.
״גם אני קיבלתי המון טלפונים מהחברים שלי, שחשבו שהיה לי רומז עם
רוק הדסון, ודאגו. הרגעתי אותם שלא היה שום דבר בינינו, רק דיברנו.
היכרתי אותו באמצעות חבר. האנגלית שלי טובה, אני נחמד, היה לנו על מה
לדבר. אבל לא היתה משיכה ממית בינינו — הוא לא הטיפוס שלי. אני לא
נכנס למיטה עם כל אחד, ולא אעשה את זה עם מישהו רק מפני שהוא
כוכב־קולנוע.
״שני החברים שלי, לעומת זאת, התלהבו מהעובדה שהוא שחקן מפורסם,
אחרת הם לא היו טורחים, כי הוא לא משהו מיוחד, זקן מדי, אם כי מאוד
סימפאטי. בסופו של דבר שמעתי משניהם שהוא היה מאהב גרוע למדי, ולא
היה שחה את המאמץ.
״הוא ממש מיסכן, רוק הדסון, עם המחלה הנוראית הזאת! זה מבהיל! כבר
שנה שאני לא מנשק אף אחד — לא חברים סטרייטים ולא בני־זוג. מי שבא
אליי הביתד״ ואינו ממש חבר קרוב, מקבל לשתות בכוס פלסטיק, שאותה אני
זורק אחר־כך. כל החברים שלי נוהגים ככה. אנחנו מוברחים לשמור על
עצמנו!״
כאשר הטלוויזיה האמריקאית דיווחה על מחלתו של הרסון, הוקרנו
שיקופיות שבהן הוא נושק לשחקניות־קולנוע, שעימן עבד בשנה האחרונה.
״כבר אז הוא ידע שהוא חולה,״ הכריז הקריץ. נשיקה על הלחי — מילא, לא
קרה כלום. אבל אם היו אלה נשיקות מפודאל־פה, יש לשחקניות הללו סיבה
טובה לרוץ לבדיקות.

ך 1ע ] י בעת מסיבת יוס״ההולדת שהיא אירגנה לכבודו, מחבק הדסון באהבה את דינה
| 1 1 - 1גאון. אז, לפני שנתיים, הוא היה עדיין מלא־גוף. בשלב מסויים של מחלתו החל
הדסון מאבד קילוגרמים רבים מישקלו, גופו רזה עד מאוד וגרוגרת צווארו החלה בולטת.

פעמיים ביקר השחקן בביתה של ידידתו הישראלית, בקריית־מנחם
! 11 1בירושלים. דינה תיכננה לנסוע בקרוב לביקור בארצות״הברית אצל בנה,
המתגורר בבוסטון, ולקפוץ באותה הזדמנות לביקור גם אצל הדסון בלוס״אנגילס.

של הסרט השגריר, בהר״הצופים בירושלים, שבו כיכב הדסון,
הצטלמה דינה גאון כשהיא יושבת על כיסא, שעליו שמו של
הכוכב. למטה: בחברת שתיים מיפהפיות־הקולנוע -קים נובאק הבלונדית ואליזבת טיילור.

אלגנטי, בחליפת־שלושה־חלקים ועניבה, הגיע הדסון
למופע המוסיקלי הללויה הוליווד שריקי גל היתה אחת
מכוכבותיו, והצטלם בחברת האם והבת. אחרי המופע יצאו רוק והשתיים למיסעדה.

באתו הצילומים

לא״נכונים, והייתי שואלת את עצמי:
מאיפה הם לקחו את זהי״
דינה אינה רוצה לשמוע גם את
הרכילות על הדסון, שהפכה מזה שנים
רבות לנחלת־הכלל, שהכוכב גבה־הקומה
( 1.91 מטר) ,אליל־הנשים, בעל
ההופעה המאוד־גברית, הוא למעשה
הומו־סקסואל .״הסיפור הזה לא מעניין
אותי,״ היא אומרת בחוסר״נוחות ,״אני
לא מקבלת את העובדה שהוא כזה, ולא
איכפת לי מה הוא עושה בחייו
הפרטיים. הנושא אפילו לא נמצא אצלי
בסימו״שאלה. אני לא מעוניינת,לשאול
ולא מעוניינת לקבל תשובה. אני
אוהבת אותו כאדם.״
במשך שישה שבועות היתה דינה
גאון המלווה הצמודה של רוק הדסון.
יום־יום בילתה בחברתו, בטיולים
ובמיסעדות. כאשר ההסרטה עברה
לתל־אביב, היא נסעה לשם מדי יום,
ובחצות־הלילה חזרה לירושלים.
כאשר שואלים אותה אם בעלה לא
קינא, היא עונה :״מה פיתאום? הרי הוא
הבין שיש ביני לבין רוק רק ידידות־אמת,
ושום דבר אחר מלבדה.״
סוודר וסרט אדום
י ע רי ציו של הכוכב ניסו להגיע
/אליו דרכה .״המון רצו לפגוש

עם אמא ובת

אותו ולהצטלם איתו,״ היא מספרת,
״אילו נעניתי לפניות״ הייתי צריכה
להעמיד אותו בלובי 24 שעות ביממה.
רק לאשה אחת, מבוגרת, איפשרתי
להיפגש איתו. לא יכולתי לסרב לה,
כאשר סיפרה לי שהיא מעריצה אותו
מזה שנים רבות, שהוא גבר־החלומות
שלה, והיא מוכרחה לפגוש אותו.
סיפרתי לרוק, והוא אמר שאם זה יעשה
לה תענוג, אז ברצון רב. כאשר הוא שם
יד על כתפה, לצורר הצילום, היא
התרגשה מאוד, אמרה, יותר מזה אני
לא צריכה!׳.
״כאשר ביקשתי ממנו לבוא להופעה
של ריקי במחזמר הללויה הוליווד,
הוא הסכים מייד. הוא ידע עד
כמה חשוב לי שהוא יראה אותה על
הבימה ויחווה דיעה. ריקי מאוד
התרגשה לפגוש אותו. הוא אמר לה:
,היית נהדרת, ואם תגיעי אי־פעם
להוליווד, אשמח לעזור לד עם הקשרים
שלי.׳
״לקראת חג-המולד רציתי לתת לו
מתנה, ושברתי לי את הראש מה. כאשר
אמר יום אחד, בדרר־אגב, שקשה לו
לקנות בגדים, בגלל המידה הגדולה
שלו, החלטתי לסרוג לו סוודר. ידעתי
שזה יהיה גם מאוד שימושי, כי לא
סיפרו לו שבחורף קר כאן, והוא לא
הביא בגדים מתאימים. הוא אמר שהוא
אוהב את הצבע האדום, ולכן קניתי 25
ג ע טי מ ;

_ ״הוא היה מצחיק ושמחו״
(המשך מעמוד )41
חבילות צמר בצבע זה. את המידות
ניחשתי. בטביעת־עין. אורך כל שרוול
היה 75 סנטימטר 15 ,סנטימטר ארוך
יותר מזרוע של אדם ממוצע. שבועיים
עבדתי על זה, עם המון אהבה. שמתי
את המתנה על שולחן בלובי, ארוזה
בתוך קופסה גדולה, מקושטת בסרט
ארום.
״כשראה את הסוודר, לא יכול היה
לדבר מרוב התרגשות. אמר שמעולם
לא קיבל מתנה כזאת, והוריד מייד את
הז׳אקט, כדי למדוד. זה התאים לו בול.
לאנשים שעברו בלובי הוא אמר, תסתכלו,
היא סרגה לי את זהד׳

* 4יילי£
^ ממשי

מופיעה בבית־הספר. אבל אז זה היה
נורא ואיום לחשוב שמישהי תהיה
זמרת, והצליחו לדכא אצלי את השאיפה
הזאת״.
היא גידלה את הילדים בכוחות־עצמה.
לא יצאה לעבוד בחוץ, כי לא
בטחה במטפלות. כאשר הבת הצעירה
הגיעה לגיל ,11 חשה גאון שהגיע הזמן
לצאת משיגרת עבודות־הבית ולעשות
משהו. כאשר ראתה מודעה בעיתון
שמחפשים עובדים בהילטון ירושלים,
העומד להיפתח בקרוב, התייצבה לראיון.
במשך שנה וחצי עבדה כמרכזנית,
ואחר־כך במפתיע ובבת־אחת,
הועלתה בדרגה, וקיבלה את התפקיד
הבכיר, שאותו היא ממלאה עד היום.
היא אחראית, כהגדרתה, לכל הנעשה
במלון, כאשר אנשי ההנהלה הראשית
אינם במקום.
במגירת שולחן־הכתיבה שלה היא
שומרת עותק ממיכתבו של רוק הדסון
למנהל המלון .״אתה צריך להיות גא
שהגברת הנפלאה הזאת, דינה גאון,
נמנית עם צוות עובדיו,״ כתב השחקן,
״יש לה הילה של אהבה סביבה״...

^ דוע שהדסון נהג לשתות הרבה
משקאות אלכוהוליים, אבל דינה
אינה זוכרת שהוא שתה בחברתה,
מלבד קצת מרטיני לפני הארוחה. אולי
הקפיד לא לשתות, מאז שעבר ניתוח
לב פתוח, לפני ארבע שנים. אבל הוא
היה מעשן כבד. הוא סיפר לה שכל
הזמן הוא מנסה להפסיק, ואינו מצליח.
יום אחד בישר לה בשימחה ש״היום
עשיתי מאמץ עליון ועישנתי רק 15
סיגריות!״ אבל למחרת הוא חזר לכמות
הגדולה, הרגילה.
הוא אהב לאכול, במיוחד דגים.

^ ינה מספרת סיפור מוזר,
1הנשמע כלקוח ישר מעולם ה־מיסתורין
:״קיבלתי מרוק עציץ גדול,

פעמיים הזמינה אותו אליה לארוחה,
ושם הגישה לו קובה, סיגארים, חצילים,
טחינה, סלט מיזרחי וקורקבנים.
מהם התלהב מאור, וזלל קערה מלאה.
״כל מה ששמתי לו בצלחת, נגמר,״ היא
מספרת ,״אמרתי לו שלא יתבייש, ויבקש
תוספות״.
אחרי שעזב את הארץ, חשבה דינה
שבכך ינותק הקשר ביניהם. כאשר
צילצל אליה כעבור שבוע, ופתח
במילה אחת, אנשנטה, היא היתה
מופתעת מאוד .״זה באמת אתה?״
קראה בהתרגשות. הדסוז שמר מאז טל
קשר טלפוני קבוע. יום אחד הופתעה
לקבל ממנו מתנה — חלוק ממשי
טהור.
אמה של דינה נולדה בתורכיה,
ואביה ביוגוסלביה. היא למדה בבית־ספר
אנגלי בירושלים, ושולטת היטב
בשפה זו ,״יותר מאשר בעברית ״.היא
נשואה לשימעון גאון, בעל מיספרת־נשים,
והיא אם לחמישה — מני (,)37
העובד בסוכנות פיאט בבוסטון, ריקי
( ,)35 שרית 26 שהיא מזכירה רפואית
בהדסה, אלי 24 סטודנט למינהל־עסקים
ותמר 22 דיילת־קונגרסים.
היא סבתא לשלושה.
״את כישרון־השירה ירשה ריקי
ממני,״ אומרת דינה ,״שרתי יפה, הייתי

שפרח נהדר עד לפני חצי שנה. פיתאום
ראיתי שהוא מצהיב ונובל, בלי שום
סיבה, כי המשכתי לטפל בו כתמיד —
השקיתי כמו שצריך ומשחתי את
העלים בשמן מיוחד. ברגע שראיתי את
מצב הצמח, היתה לי הרגשה שמשהו
לא בסדר עם רוק. אני באמת מאמינה
בזה.
״היתה לי חברה, שהביאה לי עציץ.
יום אחד היא סיפרה לי שמצאו אצלה
גידול סרטני בשד. כשמצבה נעשה
יותר גרוע, העציץ נבל. העציץ של
רוק, כיום, הוא במצב קשה, אני לא
מאמינה שאוכל להציל אותו״.
אילו היה באפשרותה, היתה נוסעת
מייד לבקר אותו בפרים .״לא הייתי
חושבת פעמיים,״ אומרת דינה ,״אבל
אני לא יכולה, מטעמי תקציב, בגלל
ה־ 300 דולר האלה, העונש הזה. אילו
היו אומרים לי,בואי׳ ,הייתי משאירה
הכל באמצע, לא מודיעה שום דבר לאף
אחד ונוסעת. אני מאמינה שהיה לי
הכוח לשכנע אותם שם לתת לי
להיכנס לחדרו. מזל שאני עובדת, זה
מסיח קצת את דעתי.
״יהיה לי עצוב מאוד לאבד ידיד
כזה. אני חיה בתיקווה, מיום ליום. אם
לא מודיעים שום דבר ברדיו, סימן
שהוא עוד בסדר.״

התעלומה 1111
מוז חסק

ך ין בריו של גאזי חקק הוכו
( 1בתדהמה כאשר נודע להם, לפני
שבוע, כי גאזי נעצר בהולנד ושמו
נקשר בהברחת הירואין שהובא ארצה
על־ירי מרים זגל, שהיתה מלצרית
בחוף־המערבי, שבבעלותו של גאזי.
כאשר הגיעה זגל לנמל־התעופה
בן־גוריון נערך חיפוש במיזוודתה,
המישטרה מצאה את קילו ההרואין
והחליפה אותו באבקה לבנה, שאותה
החזירה למיזוודתה של זגל. כשיצאה
מנמל־התעופה במונית, עקבו אחריה
אנשי״המישטרה בשלוש קורטינות
מישטרתיות.
כשהגיעה זגל לכרם־התימנים בתל-
אביב ומסרה את החומר לידי ארבעה
אנשים, זינקו אנשי־המישטרה, עצרו
את החמישה ולקחו אותם לחקירה.
זגל שיתפה פעולה עם המישטרה,
סיפרה כי החומר נמסר לה על־ידי גאזי
חקק ואיבראהים עוטר באמסטרדאם
לפני שובה ארצה.
היא לא היתה צריכה להציג את
הארבעה מהכרם למישטרה. אלה היו

חקק היה ילד התפנוקים של הסהימה
למעלה במיסעדה שלו ,״החוף
המערבי״ ,למטה בחברת הצייר אורי

מוכרים לה היטב.
הראשון היה יהושע פז(פיינזילבר),
המכונה הג׳ינג׳י, שבילה שנים רבות
בבתי־סוהר. בשנת 1968 הוא נשפט
לחמש שנים. אז השליך רימון לתוך
ג׳יפ מישטרתי שעבר בכרם־התימנים.
כאשר השתחרר, נסע לגרמניה, שם
השתייך לרשת־סמים בפרנקפורט, שכונתה
״הקשר הישראלי״ ושבראשה
עמדו יוסי (״ג׳ו הגדול״) עמיאל, ברוך
זיו ושימעון(״כושי״) רימון.
אז גם התחתן עם ענווה, ביתו של
ישראל דנוך.
בסופו של דבר נתפסה הרשת וה־ג׳ינג׳י
נידון לתשע שנות־מאסר, יחד
עם כושי רימון וחבריו. אך הוא שוחרר
מהכלא לפני תום תקופת־מאסרו וחזר
ארצה.
את גאזי הכיר אחרי שיחררו מהכלא
הגרמני, באמצעות כושי רימון, שהתגורר
אצל גאזי, ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב,
במשך חודשים אחדים.
לפני כמה חודשים נכנס הג׳ינג׳י
כשותף למועדון־ביליארד בכרם־
התימנים. במשך שעות היום שהה
במועדון ובלילות נהג לצאת ולבלות
עם גאזי. השבוע נסגר המועדון על־ידי

״ואהבת
המישט•-
לרעד במוך,,
ך• עצור השני הוא דניאל
1 1גרסטל, נרקומן, חברו של הג׳ינג׳י
מזה שנים. הוא גיסו של שימשון דנוך,
וגר עם מישפחתו בבת־ים. להוריו יש
בית־מלאכה גדול למכשירי־קירור
בתל־אביב.
גרסטל נמצא במעקב ממושך על־ידי
המישטרה בחשד לסחר בסמים.
השלישי הוא מאיר שרעבי, נרקומן

גם כן, שנשפט פעמים אחדות על
עבירות של סחר בסמים. הוא שירת
בצי הישראלי, נפצע באחת מהפלגותיו,
קיבל פיצויים מחברת צים ומאז לא
חזר לעבוד בים.
לא מזמן הוא שוחרר ממאסר, לאחר
שנידון לתקופה של ארבע שנים. וכאשר
נתפס שוב, עם כמות מיסחרית
של הרואין, והובא לפני השופט דוד
ולך, סיפר לשופט כי מעורבותו בסחר־סמים
נובעת מעובדת היותו נרקומן,
שעליו לממן את צריכת הסם העצמית.
סיפורו נגע לליבו של השופט ולך
(עליו אומרים כי ראשי־התיבות של
שמו אומרות ואהבת לרעך כמוך) .הוא
שלח את שרעבי להסתכלות בבית־החולים
אברבנאל, וחוות״הדעת אישרה
כי הוא נרקומן.

השופט ולך התרשם כי לשרעבי יש
מוטיבציה חזקה להיגמל מהסם, והוא
גזר עליו עונש־מאסר מזערי, כרי
שינוצל לטיפול גמילה.
הרביעי הוא פנחס אביגזר מחיפה,
אמיד, המרבה לשחק קלפים. בבעלותו
כמה דוכנים בשוק התורכים בחיפה.
יחד איתו נעצר אדם נוסף, אשר שמו
לא פורסם.
בשעת הדיון במעצר החשודים
הרעיף השופט ארי זיו־אב, שהורה
לעצור את החשודים לאותו יום,
מחמאות על אנשי־המישטרה ועל דרך
עבודתם, ציין את תיחכומם ובישר, כי
פרטים יתגלו כאשר יובא התיק לדיון
בעתיד.
גאזי עצמו נעצר בהולנד, יחד עם
איבראהים עוטר, ערבי ישראלי המוכר

היטב למישטרת־ישראל. עוטר נמצא
בהולנד כעשר שנים, נשא אשה
הולנדית, ולהם שני ילדים. בישראל
עסק בגניבות ופריצות, והוא יצא את
הארץ לפני מתן גזר־הדין במישפט
שהיה תלוי ועומד נגדו. מסיבה זו גם
לא יכול היה לחזור ארצה.
הוא אינו סוחר־סמים, אלא עוסק
בתיווך עיסקות־סמים. ישראלים רבים
פנו אליו והוא עזר להם להגיע למקורות
של סמים בכמויות גדולות —
דבר הידוע למישטרת־ישראל, העובדת
בתיאום עם מישטרת־הולנד בנושאי
סמים והסגרת אנשי־סמים.
אהבת הדיילת

^ סני חודשים אחדים נתפס בל/דר־סמים,
ישראלי שחזר מהולנד,
אך שוחרר אחרי יממה. הוא לא הובא
לפני שופט, ובאופן מוזר יצא שוב
לאמסטרדם, שם שהה כמה שבועות.
אבל באותה עת נתפס על־ידי מיש־טרת־הולנד
ישראלי שמכר הרואין וקוקאין
לישראלים רבים. האיש, איציק
רפפורט, נידון למאסר של שמונה שנים
בכלא ההולנדי. בעבר נדון רפפורט
בספרד ל־ 20 שנות מאסר, אך שוחרר
לאחר כמה שנים ועבר להולנד.
כעבור שבועות אחדים נעצרה הדיילת
רות זינגר מאל־על בבית מלון
בהולנד, כשברשותה כמות מיסחרית
של קוקאין. החבר שלה, מוטי חלף,
קצין־ביטחון באל־על, שנסע איתה,
נעצר, אך לא מצאו אצלו סמים. הוא רק
ידע לספר על ישראלים שבאו במגע
עם איציק רפפורט ועם איבראהים
עוטר.
מישטרת־ישראל״ ביקשה את הסגרתה
של רות זינגר, והיא הובאה ארצה
ונשפטה לפני כמה שבועות.
השופט, אברהם מלול, התחשב בנסיבות
המיקרה, כאשר סיפרה לו זינגר
כי עשתה את מה שעשתה בגלל אהבתה
לקצין־הביטחון חלף והוא דן אותה
לתקופה קצרה יחסית.
אבל אסור לשכוח כי הברחת־סמים
מהולנד לישראל הגיעה למימדים עצומים.
קבוצות
ישראליות רבות יוצאות
לאמסטרדאם, קושרות קשר עם תורכים,
סוריניאמים וישראלים המתגוררים
בהולנד, וקונות כמויות גדולות
של הרואין וקוקאין. כי בהולנד אין
מתייחסים בחומרה לאחזקת סמים, גם
לא תמיד החוק מחמיר עם הסוחרים.
מחירי ההרואין והקוקאין הם בין 17
ל־ 20 אלף דולר לקילו.
המחיר בארץ 100 אלף דולר.

״הגנגסטר
של 3ס*ת׳׳
^ נשי העולם התחתון, ששמעו
> £על מעצרו של גאזי חקק, התקשו
להאמין כי גאזי מתעסק בלבן.
איש מאנשי העולם התחתון אינו
לוקח את גאזי ברצינות. הוא מכיר את
כולם וכולם מכירים אותו כאיש חביב
ומצחיק, המספר סיפורים דמיוניים על
צמרת־המדינה ועל ניסים ונפלאות
שקרו לו. בחוגי העולם התחתון הודבק
לגאזי השס״הגנגסטר של כסית״.

הסיפור המלא על הצעירה החשודה בהבאת ההדואין:
הבלדרית הפנתרית
•*יום השישי בבוקר ערכו כמה
לחברות, ת בן פ סיכולוגיו ת, מ סיבת
יובדהולדת לחברתן, מרי ס זגל
(גד) .הן ה בי או עוגו ת ודי בדי־ מ תי־קר״
וני סו ל שמה א ת ליבה של זגל.
ת א לא הי תהשמ חה ב מיו חד. א ץ
זה משמח כלל וכלל ל חגוג יום הולדת
ב ת חנ ת מי שטרת דיזנגו ף — שם
היא ע צו רה ב ש עו ת היום, כ ח שודה
בהברח ת מיזווד ת־ ה רו אין ארצה.
זגל. הבלדרי ת שנ עצרה לפגי
ש בו עיי ם בנ מל־ ה ת עו פ ה בן־גו ריון,
כחלק ממעצר הכנו פי ה שבר א שה
עו מד. על־פי הח שד, המיסעזץ ג אזי
חקק, אינ ה בלדרית טי פו סי ת הנוש
א ת בכליה א ת סנד ה מוו ת להמונים.
ספק אם הי אעצמה העל תה על
דעתה שתיקלע ב חיי ה ל סי טו א ציה
כזו.
זגל, רווקה, הי א יליד ת א רגנ טינ ה.
הי א על תה אר צה בגיל 14 ולמדה
ב פני מיי תהד סי ם, לצד תל מידי ם
בני ע שי תםמב תי ם הרוסים.
א ביה נפטרל פני שבע שני ם.
׳ א חו ת ה הי א חבר ת מיפלג ת־ הע בו-
דה, שתתה עד לפני שנ ה מזכי ר ת
סניף ה מי שמרתהצ עיד הבפתת
תי קוו ה. באח תנ ה פר שה ה א חו ת
מהע בוד ה, בגלל הרכב הממ שלה,
ת מני מדי לטעמה.
אמה של מרים, ה מ תגו ררת אף
תאבפתת תי קו ה, הי א ב על ת חנו ת
לדיברי־עור.
זגל תאב על ת מי בנ ת גו ף רחב,
גו בהה בינוני ו שי ערה אד מוני.
שופ ע וגול ש. י ש לה עיניי ם כ חולו ת.
מל או ת -חיי ם. נ טיי תהלהש מנה
מ בי א ה או תהל מי ב צ עי די א טו ת ר צחניו
תאחת לכ מה חוד שי ם. לא אחת
ת א שקעה בדיכ און, ב עי ק בו ת י מי־הצו
םשתתה כו פ ה על עצמה.
ערב מעצרהתאה שילה קילו
גרמי ם רבים ממי שקלה, א חדי עוד
תאטה רצ חני ת, שעשתה בחוד שי ם
האחרוני ם.
ת א גרה בתרה שכורה ב ש כונ ת
עץ־כרם בירו שלים. ו חי ה בר מ ת-
תי ם נ מו כהמאת. עד לאחרונה

עבדה ב ח צי מי שר הבמ כון אדלר
בירו שלים. הי א אף ה שלימה לי מודיה
ל ת עוד ת־ בג רו תוה חלי טה ללמוד
פ סיכולוגיה ב אוני ב ר סי טהת
עב רי ת ב שנ ת -הלי מודי םהב אה.
בתר שי ם ה אחרוני םתאנ הג ה
לעבור לתל־אביב ל שלו שה י מי ם
בכל ש בו ע. ב מי ס עד ה החוף המערבי
של חקק תאמצאהע בוד ה
כ מלצרי ת וכ אשת-י ח סי -ציבור של
המקום.

הפל למען
החברים

א במיקרד! הגי ע ה זגל לחקק.
/הרקע לקשר ביני ה ם הו אהע מדו
ת הפולי טיו ת שלה. זגל, יליד ת
בואינוס־ איירם, מו שפ ע ת בדי עו תי ה
מן ה אגף ה שמאלי של המיסלגה
ה פי רוני ס טי תבא רגנ טינ ה. בארץ,
מלבד נרט אי ה שיוויון המעמת,
ת סי פ ה למוקדי ה ת עניינו תהאת
הסיכסוך תשר אלי -ע ר בי.
ה מג ע הר א שון שלה עם ה שמאל,
בירו שלים, תהבאמצ עו ת צ׳רלי
בי ט ץ. ת א הגי ע ה אליו כחלק מ־זהיר
ביו ת ר. לא מכבר, ב מ אב קבץ
תסיסת־עולמה, שראה ב תנו עתת
פנ תרי םהשתתםאת הכו ח העולה
פילגי-הפנ תרי ם בירו שלים, ה צ בי ע
בי ט ץ על כך שהו א אינו מסובך עם
של ה מקופחים ו המדוכ אי ם. בי טון
ע ב רייני ם ועם ה מי ש טד ה, בניגו ד
ה ש פי ע עליח מ אוד מ ב חינ ה פוליטי
ת ו הו א שה איר א ת עיני ה לקשר. לי ת ביו — ימץ סוויסה ו סעדיה מד•
צי אנו.
ההכרחי שבץה אי ת או לוגי ה ה שיו ד
היא א שה ה או הבת חבר ת־אנ־יוני
ת שלה לבין המ אב ק לזכויו ת
הפלסטיני ם.
שים. עם י די תהנ מני ם עי תונ אי ם
ירו של מיים ופסיכולוגים• י ש לה
ב שני ם 1־ 1980ת א הי תהה מזכירה
ה אד מיני סטר טי בי ת של הפג•
גי ש ה בל תי -אמצ עי ת לילדי * ואמ רו
לה פעם שהיא הי תהצתכהל היו ת
ת רי ב או תו הפלג ה מ שולב בחתש.
גננ ת, כי בתתםזהתא הי ת ה
אז, למע שה, ת א עברה לירו שלים.
קוצר ת הצלחה. לנ ת בו ת ליבה א ץ
לפני כן הי א ע בד ה כ אחר אי ת-מי ש-
גבול, וי ש לח נ טי ה מובה ק ת
מרתב מו עדון של יו אל שר בי פו ת
ל ת ענו ת לכל בק שה שהי א של
ע תיקה.
חבתם, המבק שים מ מנ ה טו בו ת.
בי טון ה ציג א ת זגל לפני חקק. אץ
בי ת ש לי ם מעריכי ם שנ טיי ת ה זו
ספק ש בי טון ערך לה סידר תתב־הי
אשתתה בעוכריה, בפר ש ת
רויו ת עם ח ב תו הפולי טיי ם. בי טון
מיזוודת־ההרדאץ, שב ההס תבכה.
מתרחק מז ה שני ם מכל מג ע עם
האם תתה זגל מו דעתל מה
עברייני ם, מ תו ךיתעהשה מי שטרה
עתץ או רבת לו, ולכן עליו ל היו ת
שהי א עו שה?

חבריה בירו שלים נזכ רו ה ש בו ע
ב טיול אתך, בן שנ תיי ם, שערכה זגל
ב אירופה. היה זה ב־8־ . 1976כ שבאה
לירו שלים, ת א סיפרה בג אוו ה
שהכירה שם א ת הע ב רי ץ הי שראלי
הנוד ע יוסף עמיאל, שכבר ישב
בכ מה ב תי-כל אמה דן לי שראל. האס
תתה זו היכ רו ת מיקרי ת, או שתתה
זאתת חיל תו של קשר, שהבי א למע
שי ם שבהם הי אנח שד ת עתה?
זגל שי תפה פעולה עם ה מי ש־טרה,
מיי ד אחרי שנ עצרה. עתהתא
עצורה ב אבו-כביר, אך נמצאת שם
רק בלילו ת. ב ש עו ת תו םתא עצו־רה
ב מי שטרת תזנגו ף, וזו כ ה ליחס
ת גן מ אוד.
בקרוב ת א תו ע מד ל מי שפט.
אחת שנ עצרתתננושתא
ת הי העדת -מ תנ ה נג ד רא שי ת
בנו פי ה. נראהשעתה אץ בכך צורך,
ולא תי עשה אי ת ה שום עיסקה.

בך עיז? עיטדי;
אם כי גאזי רואה, כנראה, כבוד גדול
כשאדם מעולם הפשע יושב איתו
במועדון־לילה או במיסעדה. ואכן, אסירים
רבים, המשתחררים מהכלא, מוזמנים
על״ידו להתגורר אצלו.
לא רק כושי רימון גר אצלו תקופה
ארוכה כשחזר מגרמניה. לאחרונה גר

שוש אלסרון(בחתונת אחיו של חקי),
פיטום במאכלים דשנים

אצלו יורם לנדסברגר, שהיה חסר־אמצעים,
וגאזי קנה לו כרטיס־נסיעה
לאירופה, שם הוא שוהה עכשיו.
צ׳ארלי אבו, אחיו של סלומון אבו,
מתארח אצלו כאשר הוא מגיע לביקורים
אצל אחיו. כשסלומון אבו יוצא
לחופשה מהכלא, מארח אותו גאזי ודואג
גם כי יהיו צלמים בסביבה.
גאזי גם מנהל רומנים קצרים עם
נשים רבות. אבל זה רק לאחר גירושיו
מצ׳צה (רבקה חקק) ,אם שתי בנותיו,
איתה נשאר ביחסים טובים עד שהיא
תבעה אותו למישפט־מזונות.
במשך תקופת־מה לא נראה גאזי
מסתובב בלילות. הוא סיפר אז לכולם
שיש לו ״כלה״ בבית, המפטמת אותו
במאכלים דשנים. אותה ״כלה״ היתה
שוש אלפרון, אחותם של ניסים ויעקב
אלפרון. גאזי סיפר אז שביקש את ידה
מהוריה וכי הם עומדים להתחתן בקרוב.
לפני
כמה חודשים הסתיים הרומן,
ושוש נסעה לאמריקה. מאז נראה גאזי
שוב בכל ערב במקומות־הבילוי השונים
בעיר.
לפני כחודש נסע לבקר את חברו
צ׳ארלי אבו בפאריס. כי לצ׳ארלי נולד
בן, והילד נקרא גאזי, דבר שמאוד
החניף לגאזי חקק, שהפך לסנדקו של

התינוק, בנו של חברו הטוב.
גאזי המשיך להולנד, שם פגש את
מרים זגל הג׳ינג׳ית, ידידתו מזה שנים.
לפני נסיעתה לאירופה סיפרה מרים
לכולם כי היא נוסעת לפגוש את גאזי
בחו״ל.
בינתיים ביקשה מישטרת־ישראל

את הסגרתו של גאזי חקק מהולנד.
כנראה שיגיע ארצה בשבועות הקרובים.
אך חבריו הרבים והנאמנים של
גאזי אינם מאמינים כי התעסק בסמים,
ואם המישטרה התלבשה עליו, אומרים
מכריו, זו טעות או צירוף־מיקרים אומי
לל, דבר שלא ייאמן כלל.

חקק בראש המישלחת בקובה

נסים, נפלאות וצמרת־המדינה
נ ע מי אדוו ה

הצגה

להי 1ת
סב א

המישפחה
מי שמתחתן ועושה ילדים, שיידע שזה לכל
החיים (לא כולל מילואים).
אחרי ההצלחה הגדולה של הללויה ברודווי
בגרמניה, הזמינו אותם הגרמנים לבוא שוב.
החבדה חזרו ארצה מאושרים מהצלחתם, וכבר
תיכננו את הנסיעה הבאה. הם כבר ראו בעיני
רוחם איר הם מגיעים למינכן, ושם מחכים להם
פרנסי־העיר ומכובדיה, ואחרי ההצגה הם הולכים
לשרוף את מינכן בפעם השניה, ולכלות בה עם
כל החתיכות הגרמניות הכי־טובות, ולזלול כרוב
כבוש עם נקניקיות בכל מיני פונדקים ציוריים.
חודש לפני הנסיעה כבר הסתובבו כולם ברחובות
תל־אביב עם טיפות ריר בקצה הפה.
אבל ההפתעה באה מכיוון בלתי־צפוי לגמרי.
בעליהן ונשותיהם של האמנים המופיעים
בהללויה ברודווי דאגו לבני־זוגם, המיסכנים.
שאחרי ההופעות במינכן יצטרכו לחזור לבר
לחדר ריק במלת בתוך עיר, שהם לא מכירים בה
איש.
בני ובנות הזוג התארגנו והחליטו להציל את
הבעלים והנשים משיעמום. יינה אליאן
הודיעה בשימחה לששי קשת שהיא וגם הילד
שלהם יצטרפו אליו לנסיעה. נ ע מי, אשתו של
עמי מנדלמן, גם היא הודיעה לבעלה שהיא
תבוא איתו, וגם תיקח איתה את הילד שלהם,
שלא יהיה לו משעמם בערב. אניטה, אשתו של
קיקי רוטשיין, החליטה דווקא להשאיר את

לפני שלושה שבועות הגיעה ארצה שרונד!,
ביתו של אייבי נתן הגרה כבר שנים אחדות
בהאיטי.
הסיפור הנחמד הוא דווקא על הסבא אייבי,
שתמיד אמרו עליו שהוא לא סבא אי־אי־אי.

יונה אליאן וששי קשת
הללויה מינכן
הילד בארץ, ולהצטרף אליו לבד. ברכה, אשתו
של שמואל צמח, החליטה לקחת את הילד.
שולמית אהרון ובעלה יובל מ ד היו שם
שניהם ממילא, אז הם החליטו שכדי לא להישאר
לבד, כדאי להם להביא את הילדה שלחם, וגם
מישהו שישמור עלית אז בחרו באחות של
שלומית.
ככה זה היה. מושבה ישראלית שלמה ליוותה

את האמנים בנסיעתם בגרמנית ובערבים, תחת
ללכת ולראות את חיי־הלילה של הגרמנים, הם
נשארו כולם מעיון והחליפו רעות על מה אוכל
הילד של זאת לעומת הילד של זה, ואיפה כדאי
לקנות לילד נעלי אדיד ס יותר בזול.
אמנות לחוד וחיי־מישפחה לחוד, אבל לפעמים
אי־אפשר להפריד בין השניים, גם כשרוצים.

זהב>
ל א שו ת ף
למ>לזזמה

אייגי נתן עם נכדו דניאל
קודם ברעש, אחר־כך בשקט

בהמשך למה שכתבתי בשבוע שעבר —

,החסכנים״ — על חווה לוי ו סי צי ויטונ־סקי
— קיבלנו השבוע דף־מאזן, והנה הוא
כלשונו.
פעם הערצתי אשה יפה,
שמעולם לא הורידה את המסיכה.
תמיד היא מצאה אבא רגיש
שנתן בבית יותר מהכביש.
היא קראה לבעל ילד,
ולמאהב אבא,
ולא הודתה שהיא --ולא חווה
שכחה להודות, מטעמי חיסכון,
שבחדר אחד ישנים במיטה ולא בארון.
מי שמנסה לחסוך בחדר
משקר את עצמו ולא את העדר.
על החתום:
המשורר־האפסנאי,
פיצי.

כשכתבתי בשבוע שעבר על מאבק המתנהל
בבית־הדין של הרבנות (״במילחמה כמו במיל״
חמה״) ייחסתי לעיתונאי נתן זהבי מעשה שלא
ייעשה, והיטלתי ספק באבירותו וביחסו לנשים.
כתבתי מה שכתבתי על סמך הרשום בתיק
הרבנות, שם טען הבעל שהוא עומד להביא את
עדותו של זהבי בקשר לקשריו עם אשתו. הבעל
גם אמר מה עומד זהבי להעיד. אולם מסתבר כי
זהבי לא העיד, ולא הסכים להעיד בבית־המישפט
על קשריו עם נשים, מפני שאין לו קשר לפרשה.

נתן זהבי
טעם טוב, דווקא

אם כן, מגיעה לזהבי התנצלות אבירית. הנה
היא.

סיצי ויטונסקי
חיסכון בחדר
במהירות חוג הסילון סויו זבלדוביץ הוא בן .30 האבא שלו זה
שלמה זבלדוביץ, ומי שלא יודע מי זה זבלדו־ביץ
— שיחזור לבית הספר ללמוד. אתם יודעים
— סולתם, נשק, סירי־בישול, יוקנעם.
הקיצור, פויו גר עם הוריו בווילה שלהם
בקיסריה ונהנה מהחיים. אבל כדי שבחור בן 30
ייהנה לגמרי מהחיים, הוא גם צריך איזו חברה
יפה ונחמדה. אז החברים שלו חיפשו לו כל הזמן

כששרונה באה הנה, היא הביאה איתה את בתה
עמליה בת ה־ 6וחצי, שגדלה איתה, וכאן היא
פגשה גם את בנה דניאל בן ה״ 10 וחצי, שגדל עם
איציק, בעלה לשעבר, וכולם ביחד גרו כמה
ימים אצל הסבא בתל־אביב.
זה התחיל יפה מאוד, אבל היו צרות באמצע.
למשל, כשאייבי נתן נשיקה לנכד דני, פיתאום
קמה צעקה גדולה מצד עמליה. אייבי נבהל
וחשב שהילדה נפצעה, אבל הסתבר שהיא בוכה
כי הוא קיבל נשיקה והיא לא. מי שלא מגדל
ילדים לא יודע מהצרות האלה.
ימים של רעש גדול עברו על אייבי עם
הנכדים שלו, ואז הוא ברח קצת לחוץ־לארץ.
כשהוא חזר היה עוד יום של רעש ושל מריבות
ובקשות מיוחדות, ואז הם עזבו את הבית.
בחצי השעה הראשונה ישב אייבי בסלון שלו
והיה מבסוט מהשקט. עכשיו, אחרי שעברו כבר
כמה ימים, הוא מרגיש שהבית ריק לגמרי, והוא
מתגעגע לנכדים. אני לא אתפלא אם יסע בפעם
הבאה להאיטי, ולא לאתיופיה, כדי לזכות במנת
רעש־נכדים נוספת, שכל־כך מצאה חן בעיניו
י פיתאום.
משהו מתאים. לפני ארבעה חודשים עשו לו

החברים שלו פגישה עיוורת עם טל דויטש,

עורכת־דין בת .26 הפגישה התחילה כעיוורת,
אבל אחר־כך הם הסתכלו הרבה מאוד אחד בשני,
ומה שהם ראו מצא חן בעיניהם. אבל יומיים אחרי
הפגישה עלה פויו למטוס שהוביל אותו
לוושינגטון, בענייני״עסקים. היה יומיים בעיר־הבירה,
ותיכף ומייד הוא התגעגע לטל. גם אמרו
לו שבעוד כמה ימים תיערך איזו קבלת־פנים
מאוד רשמית ומהודרת, והיה כדאי שהוא יבוא
לשם מלווה באשה. פויו לא חשב הרבה, טילפן
לטל בארץ־ישראל, הסביר לה את המצב וגם
שלח לה כרטיס־טיסה שתבוא אליו. היא באה,
והם הלכו ביחד לקבלת־הפנים.
מאז עברו עוד חודשיים. שניהם כבר בארץ,
ההורים שלהם נפגשו והדבר הבא שיקרה זו
חתונה יהודית טובה.
אל תביאו לזוג הצעיר הזה סירי־בישול. הם
מסודרים. גם צ׳קים אל תביאו. תחפשו משהו
יותר מקורי. אולי אפילו תביאו להם צב קטן
בכלוב, כדי שהחתן והכלה, פויו וטל, יראו שלא
כל העולם חי במהירות־הסילון.

70 77(070707מ 07/117

ציפורים

עד לפני ארבע שנים אף אחד לא שמע עליו.
פיתאום הוא נבחר כמועמד הליכוד להסתדרות,
וכל הארץ שמעה עליו. הוא הלך מישיבה
לישיבה, ממישרד־פירסום למישרד־פירסום כדי
שיעזרו לו לבנות תדמית של מזכיר־ההסתדרות.
אבל כמו שכולם יודעים, ישראל קיסר ניצח
אותו.
את העובדה הזאת היה יעקב שמאי מוכן
לקבל. מה שהוא לא היה מוכן לקבל בשום אופן
זה חזרתו לאלמוניות. מצא חן בעיני שמאי להיות

דפנה נוי
קול ששון וקול שימחה, קול חמן נשמע מהגולה

יעקב שמאי
כמה נעים באור־הזרקורים
ידוע בארץ, להסתובב במקומות הנוצצים ולהיעזר
באנשי יחסי־ציבור.
אז הוא מצא את יפית (״ג. יפית״) גרשוני,
ממישרד יחסי־ציבור, והטיל עליה את העבודה
להמשיך ולדאוג לזה ששמו לא יישכח. מאז היא
דואגת לו והוא דואג לה. חלק גדול מהישיבות
הם עושים במיסעדות־היוקרה של תל־אביב, כי
יפית אמרה לו שזה מאוד חשוב לתדמית.
יש אנשים שאומרים שהם לא רק אוכלים
ביחד ועובדים ביחד, אבל אני לא מאמינה לדבר
כזה, כי הרי כולם יודעים שיעקב שמאי הוא איש
נשוי, ואצלם בליכוד תמיד אומרים שמשורה
ישחרר רק המוות.

הבטן עול
חיפה באה
לתל־אביב
כשמתחילים מוקדם, מגיעים להישגים. את זה

כולם יודעים. גם רקדנית־הבטן ברי סימון
סאת נטורמית יריב

פעם לא היו לאנשים בעיות. הם היו נולדים
במקום אחד, מתחתנים באותו המקום, מגדלים
ילדים באותו המקום ומתים באותו המקום. לא
היו נוסעים אז ממקום למקום, כמו ציפורים.
עכשיו הכל מסובך יותר.
הנה, דפנה נוי נולדה בארץ והתחתנה בארץ
ונולדו לה שני ילדים בארץ. אחר־כך היא נסעה
לאמריקה והילדים נסעו איתה, אבל אחר־כך
נמאס להם והם חזרו הנה, אז גם דפנה חזרה הנה.
אבל היא רצתה שחוץ מילדים גם יהיה לה בעל,
ובכל הארץ הזאת, מדן ועד אילת וגם מקלקיליה
ועד נתניה, היא לא מצאה לעצמה בעל. אז היא
שוב ארזה את הפקאלו ונסעה לאמריקה לחפש
בעל.
בינתיים הילדים המשיכו לחיות כאן, כי היה
להם בית־ספר ישראלי שהיו צריכים לגמור.
ב־ 16 בחודש היא התחתנה עם גרי קרמר,
בניו־יורק, שהוא אב לארבעה ילדים גדולים. אז
הילדים שלו, אומנם באמריקה, אבל הילדים שלה
דווקא כאן בישראל, וכל הזמן היא צריכה לבוא
לכאן ולראות אם הכל בסדר איתם.
אוף, איזה צרות יש לאנשים שמתפזרים
בעולם!

ידעה את זה. בגיל 14 וחצי (לא טעות) היא
התחתנה, בגיל 15 נולד לה בנה, בגיל 15 וחצי
נשפט בעלה ונדון לארבע שנים בכלא. בגיל 18
היא התגרשה. בגיל 18 וחצי היא החליטה שהגיע
הזמן להחליט על עתידה.
היא החליטה להיות רקדנית־בטן. למדה
ריקוד, השתתפה בכמה הצגות בתיאטרון חיפה
כרקדנית, ואחר־כך נסעה למצריים ללמוד רי־קודי־בטן.
מאז
היא מופיעה בארץ בכל החאפלות הטובות
של האנשים המתים על רקדניות־בטן.
אפילו עמום ברנם התאהב בה, כשהיתה
מסמר־הערב בחאפלה שעשו לו לרגל שיחרורו
מהכלא. הוא אמר לה, בסיגנונו המיוחד ,״שיגעת
אותי, יא ברי, אלוהים לא ידע מה הוא עושה
כשברא אותך! את מטריפה, יש לך גוף משגע, את
יכולה להטריף כל גבר!״ והוא לא היה היחיד
שחשב ככה.
כל הזמן גרה ברי בדירה יפה בבת־גלים, ויש
לה עוד דירה על הכרמל. עכשיו היא החליטה
לעבור לתל־אביב, כרי לראות מה חושבים עליה
הגברים ממרכז הארץ. את כניסתה לעיר הגדולה
היא חגגה ביום חמישי במסיבת יום־הולדת
שעשתה לעצמה ביפו. היא הגיעה לשם במכונית
בה־אם־וה החדשה שלה, ומלווה בכמה נערות
הדואגות לה לכל מחסורה — גם לאסוף את
השטרות הנופלים על הריצפה, כשתוקעים לה
אותם בחזיה.
מה שהיא לא יודעת, הבחורה מבת־גלים, הוא
שתל־אביב זה מקום שבו כל הזמן אנשים
מדברים. מייד אחרי יום־ההולדת התחילו כולם
לספר אחד לשני שמשהו עם ברי כנראה לא
כל־כך בסדר, כי היא כל הזמן מוקפת בנשים. גם
אני שמעתי את זד״ אבל אני לא מקבלת שום
רכילות מבלי לבדוק אותה, ומייד יצאתי לשטח
לראות מה העניינים.
הנה תוצאות עבודתי: זה נכון שכמה בחורות
צעירות כל הזמן מסתובבות על יד רקדנית־הבטן,
אבל זה רק לשם הסוואה. מרחוק תמיד
עומד גבר בעל חזות מיזרחית, השומר על
הנערות שתשמורנה היטב על ברי. בירור נוסף
הביא לי את הידיעה, שהגבר הוא בעל מאפיית־פיתות
ביפו, והוא גם אחראי למכונית של ברי,
ולחלק גדול ממה שהיא לובשת ועונדת.
מה שאני מבקשת מעיריית תל־אביב זה
שיגשו מייד אל ברי וישימו לה סנדלי־דנוור, כדי
להחזיק אותה פה. החיפאים לא צריכים רקדניות-
בטן. ממילא אחרי ערב חדש הם הולכים לישון.

ברי סימון
שיגעת אותי! הטרפת אותי, י א ברי!

י דורשים טבילהי
(המשך מעמוד )18
אמרו לי בהתחלה שאבדוק אם זה טוב. הלכתי
והיה לי טוב, אז נשארתי, כבר כמעט שנתיים.

• אחרי הלימודים תלד לצבא?
איזו שאלה? בוודאי שאני אלך!

• איך קיבלו אותד בבית־־הספר?
קיבלו אותי בשימחה. יש לי שם כמה חברים
אתיופים, אבל יש לי גם חברים ישראליים, שאני
הולך לבקר אצלם בבית.

• יש לך חברה?
לא, אין לי. אני לא רוצה להיות עם חברה
עדיין, עד שההורים יבואו. זה לא מקובל, אני
צריר לחשוב הרבה, אני לא ממהר.

• אתה חושב שתתחתן עם אתיד
פית?
שיחר מאחורי המיקרופזן
סק1פו
לא קיבל ממת מהמי שטרה
אמנון נדב, כתב קול ישראל לענייני־מיפלגות
וחבר ועד־העובדים, הופיע השבוע
ברדיו, כשזרועו השמאלית חבושה והוא סובל
מכאבים עזים. חבריו ניגשו אליו בדאגה ושאלו
) אם קיבל, חלילה, מכות מן המישטרה. כשענה
׳ בשלילה, שאלו אם התנפחה לו היד משום שהיה
צריך לסחוב, כחבר־ועד, את הרשימות הכבדות
של המפוטרים.
הסיבה לידו החבושה של נדב היא הרבה יותר
פשוטה, ואינה קשורה למאורעות אקטואליים

תאמיני לי, עוד לא חשבתי על זה. כשאחשוב
על זה — אגיד לו.

• אתה שמח שבאת לארץ?
מאה אחוז.

• עשו לד טבילה?
לי לא עשו עדיין שום דבר, אבל יש לי בעיה.
כבר שנתיים אני מבקש תעודת־זהות, והם לא
מסבירים למה לא נותנים. אני כל הזמן מנדנד
לעובדת הסוציאלית, והיא מנסה. פעם הלכתי
למישרד־הפנים בחולון ונרשמתי, אבל לא שלחו
לי כלום. אחר־כן־ שלחו אותי לתל״אביב, אמרו
שישלחו — ולא שלחו. יש לי תעודת־עולה
ואישור לתעודת־זהות.
אנשים לא מבינים אותנו. בלי שום ספק, לא
היה כדאי להם לדבר על העניין של הטבילה. אני
משתגע כשאני שומע את הדבר הזה. ליהודי־

כתב נדב
סתם נפילה
ולמעשי גבורה. הוא תיקן גדר בביתו, ונפל מן
הסולם. הוא לקה בשלושה שברים ביד שמאל.
גם כשהגיע נדב לבית־החולים בילינסון,
שאלו אותו אנשי הצוות הרפואי אם קיבל מכות
מהמישטרה.

להיות שם -
בבית החולים ״גהה״
נויה רימלט, עורכת ומפיקה בגלי־צה״ל,
הכינה מישדר מיוחד במינו על ילדים המאושפזים
בבית־החולים לחולי־נפש גהה. מדובר על
המחלקה הסגורה ועל ילדים בין הגילים 12ל־.18
הממוצע הוא גיל .15
במחלקה 35 ילדים, החיים במיסגרת חברתית
סגורה, שהיא אוטונומית בתחומים מסויימים של
חייהם. נויה ביקשה לערוך תוכנית עליהם,
ההצעה הובאה לאסיפה, היה דיון, ובסופו הוחלט
ברוב קולות הילדים שהם מוכנים לחשיפה
התראה ונזיפה
קצין הביטחון של דשות־השידור, שהוטל
עליו לבדוק את מהלך הדברים שגרמו לפני
שבועיים להתנגשות אלימה בין חנן עזרן!
עורך ומגיש חרשות־הלילד״ לבין מיכאל
דורון, עורך חרשות־החוץ של הטלוויזיה,
סיים את עבודתו והגיש את מסקנותיו לאורי
פורת, מנכ׳ל רשוודהשידור.
פורת זימן ללישכתו את שני הנינים ואת
יאיר שטרן, מנהל מחלקת־החדשות, הממונה
הישיר עליהם.
כל המריבה התחילה מוויכוח סביב הרשות
להשתמש בטלפון הישיר לחו׳׳ל, היחיד הנמצא
במחלקה. עז ה קיבל אישור להתקשר ללונדון
במיסגרת עבודתו. כשניגש אל המכשיר, מצא
שם את מיכאל דורון משוחח עם ידידים בחו׳׳ל.
הוא ביקש את הטלפון, נענה בחוצפה וחטף את
הטלפון. דורון חטף אותו בחזרה. עזרן שוב
חטף, וכן הלאה. לבסוף איבד עזרן את השליטה
על עצמו, השליך את המכשיר על דוחן ופצע
אותו.
המנכ׳׳ל קבע כי עזרן פעל כשורה כאשר
ביקש וקיבל את אישור המנהל הישיר (יאיר
שטח) להתקשר ללונדון. דומן יצר פרובוקציה,
כולל שימוש בביטויים והתנהגות שהזמינה
התנהגות תקיפה כלפיו. הוא היה עסוק
כשיחות פרטיות לחו׳ל על חשבון הרשות, וזה
ולעריכת התוכנית. הם חשבו שכך יוכלו להסביר
לאנשים מבחוץ מה זה אומר להיות מאושפז
במחלקה סגורה, ואולי יוכלו לשנות את הסטיגמה
שדבקה בהם.
נויה שהתה במחלקה כמעט במשך שבועיים
רצופים, היא יצרה. יחסי ידידות ואמון עם הילדים
ועם הוריהם. היו ילדים שלא הסכימו לדבר
בשום פנים ואופן, היו שהסכימו וגם הוריהם
.השתתפו. כל השמות בכתבה בדויים.
כך אומרת, למשל, ילדה בת ,14 קיבוצניקית
(נויה רימלט מצביעה על האחוז הגבוה של הקיבוצניקים
במחלקה, שליש או רבע מן המאושפזים)
,שהגיעה לאישפוז אחרי שני נסיונות התאבדות,
והיא נמצאת בבית־החולים כבר זה חצי
שנה :״פעם חשבתי שהחלום הכי־גדול שלי הוא
למות. היום אני כבר לא יודעת אם אני רוצה
לצאת מכאן ולהיות בריאה, או להגשים את מה
שתמיד רציתי ולמות. אני לא יודעת, הם הצליחו
לקלקל אותי פה.״
ילדה אחרת, בת ,17 חולה כבר שלוש שנים
במחלה אנורקסיה־נברוזה. היא הגיעה לגהה
כשהגובה שלה 1.60 בעור מישקלה 29 קילוגרם.
בדיאטה חריפה שעשתה היא ירדה 30 קילו
״הגעתי הנה בגלל — זה לא בדיוק מחלה, אבל
קוראים לזה אנורקסיה־נברוזה — וזה בעצם
דיאטה שעשיתי שלא יכולתי לעצור אותה.

המיקרופון היה פתוח
דבר משעשע קרה ביום החמישי האחרון

תעודת־העולה של רחמים
לא לאום, לא דת
אתיופיה זה לא היה צפוי. לא ציפינו שיגידו
שאנחנו צריכים לעבור טבילה. כל־כך אנחנו
שמחים פה בארץ, אבל ככה מזכירים לנו את
העמים האחרים, שניסו לשכנע אותנו לשנות את
הדת.
בכלל, אם מדברים על הדת, אפשר להשתגע.
זה מאוד קשה. אם היינו אנשים כאלה שמזלזלים
בדת — אבל אנחנו מכבדים את הדת. אומרים
שאנחנו לא היינו חובשים כיפה, אבל היינו שמים
כיפה כשנכנסנו לבית־הכנסת, שם חייבים. גם
המינהגים שלנו אותו הדבר.

• אתה יודע, כשחתפרסמה עליית
יהודי אתיופיה, אמרו עליכם בארץ כל
מיני דברים, שאתם לא יודעים קרוא
וכתוב, שאתם משונים, שאתם לא
נקיים, שאתם פרימיטיביים.
יכולים להגיד גם שהצבע שונה. מותר להם
להגיד. שום דבר לא מפריע לי חוץ מההתבוללות
הזאת. שככה יעשה יהודי ליהודי? לא חשבתי
שיש שני סוגים של יהודים. שיש יהודי אחד יותר
טהור מיהודי אחר.

במהדורת הלילה של הטלוויזיה. עמום ארבל,
עורך ומגיש המהדורה, סיים את קריאתו
של קטע שסיפר על אישור תקציב המדינה,
שבמהלכו הוקרן על המירקע מיספר ארוך
ביותר 39,600,000,000,000 :שקלים. הוא גם
ביטא אותו במילים. אחר־כך הודיע ארבל שהכתבה
הבאה מוקדשת למופע״סיום המכביה,
שנערך באותו הערב. על המירקע הופיעה
בריכונ-השולטן, אך ברקע נשמע קולו של
ארבל, ששאל את חבריו באולפן :״נו, איך
יצאתי מהמיספר הזה?״ אז היה חושך על
המרקע והמצלמה חזרה לארבל, שהתנצל על
״תקלה״.
מסתבר שכמה גורמים חברו יחד ויצאו
כמה תקלות־שרשרת. בדרך־כלל, כשיש
כתבה משודרת(״באוויר״ בלשון מיקצועית),
אמור טכנאי־הקול באולפן לסגור את המיקרופון
של הקריין. באותו היום הדבר לא נעשה.
הכתבה מסיום המכביה התחילה בצילום
אנשים על הבימה. אחר־כך עברה המצלמה
אל מטפס״הרים. שהיה תלוי על גבי הקונכיה
האקוסטית וירד למטה. כשהוא מחזיק בידו
את דגל־ישראל. מעבר המצלמה מן הבימה
אל קצה הקונכיה נעשה בחושך, ולכן היו
כמה שניות, או חלקי״שניות, של חושך על
המירקע. ארבל ידע על החושך הצפוי,
הכימאי באולפן לא ידע.
כשעמוס ארבל הבין שהטכנאי השאיר את

עייד עזה

מילחמה על טלפון
אסור. זו היתה העילה להתפרצותו של עזרן.
עזרן קיבל נדפה על כך, שתחת להתלונן
על חרון באוזני הממונה, הוא הגיב כסי שהגיב
באלימות פיסית. דורון קיבל התראה חמורה
על שהשתמש בטלפון לחדל ללא אישור.
בסיום הדיון אצל המנכ״ל אמר עזרן, שהוא
מצטער על כל העניין. השניים, דורון ועזת,
לחצו ידיים והחליטו לשכוח את העניין.
בעצם איבדתי את השליטה על הדיאטה, וירדתי
המון־המון במישקל, וזה הפך ממש לפחד מאוכל.
הרצון הזה לרזות ולהישאר רזה הוא יותר חזק
מהכל, והוא הופך לחלק ניכר מהחיים״.
אמא שלה אומרת בתוכנית :״אנחנו בשום
פנים ואופן לא רצינו לשמוע מהשם הזה, גהה, כי
גהה בשבילנו זה סטיגמה. מאז שאני הייתי ילדה
אני יודעת שגהה זה בית־משוגעים. בסוף, כשהכל
לא הצליח, כשכל השנים האלה חזרנו כל
הזמן להתחלה, נכנענו ואישפזנו אותה כאן״.
התוכנית תשודר ביום השבת הקרוב, בשעה 5
אחרי־הצהריים בגלי־צה״ל. היא נקראת להיות