גליון 2501 מתאריך 7 באוגוסט 1985

117 וח?

משקה קקאו כמ 1בחו״ ל־נמס

ג בחלב קר!

מכח בי ם
כר הקהילה אל הטבילה
על דרישת הטבילה לעולי אתיופיוז
(העולם הה )31.7
כדי להסיר את כתם ההשפלה שבגיור, הציע
הרב דויד גרוסמן, ממיגדל־העמק, ששימעון פרס
ויצחק שמיר יטבלו עם עולי אתיופיה.
אני מציע שייקבע תאריך גיור אחד לכלל
הקהילה, שבו ישתתפו בטבילה המוני עם־ישראל
ונבחריו. ניתן להפוך יום זה ליום חג, שיסמן את
התמזגות יהדות אתיופיה עם כלל עם־ישראל.
ד ד ברח* אליצור, תל־אביב

בהנאו בהנאו כהנאו
לקורא דוידזון בעיה עם בתו, הסטו דנטית.
אני
מודה ומתוודה שאני שוקל הצבעה
לרשימתו של כהנא. בתי לומדת באוניברסיטת
תל־אביב ואני לא מסוגל לעכל את העובדה
שמוסא, מכפר ערבי במשולש (שלפני הבנות
התחזה כעולה חדש מארץ ערבית והציג עצמו
בשם משה) ,התחיל לחזר במרץ אחרי בתי
וחברותיה, הלומדות באותה הפקולטה.
אני חושב לבקש ממישרד־החינוך הפרדה בין
הסטודנטים היהודיים והערביים, כדי שלא
יתרועעו יחדיו ולמנוע בכך, בכל מחיר, נישואי־תערובת.

בארץ זירמי־חינוך רבים: זרם חרדי, זרם
המיזרחי, זרם העובדים וכו׳ ובטוחני שאף אחד
מהנ״ל לא ייאות לשבת יום אחד בזרם השני, ואם
יהודים חוששים מזרם־חינוך יהודי שונה, אזי,
אני הקטן, בוודאי פוחד מאוד מלימוד מעורב עם
ערבים.
עתידה של בתי חשוב לי יותר מכל דבר אחר
וממה שיאמרו הגויים. העמידו עצמכם במקומי,
ועם היד על הלב, ענו לי בכנות: מה עלי לעשות?
א׳ דוידזון, גבעתיים

רגל אחת עד המדרגה
בקשת התחשבות מנהגי־האוטו-
בוסים.
נהג האוטובוס: אנא, שים נא לב לנוסעים.
תנועותיך ותגובותיו הן לפי קצב מהיר, בדרך־
כלל. קורה גם שאתה רוצה לגמור את המישמרת
ומאיץ את הקצב ואז, בתחנה, אתה סוגר את
הדלת, לפני שנוסע כמוני יירר אל הכביש.
אבל אני, ורבבות כמוני, המוגבלים בתנו־עותינו
המוטוריות, מסתגלים בקושי למצב. אם
כי דבר ראשון כשאני עולה לאוטובוס, אני
מתקרב לדלת האמצעית, כרי להיות בין היורדים
הראשונים. אבל בדיוק בדקה שאני יורד, אתה
מתניע, כשאני עוד עם רגל אחת על מדרגת־האוטובוס.
לכן
אני חוזר ומבקש, אנא, בתחנה, שים לב
אליעזר כהן, קריית־אתא
לנוסעים•

השבוע החלה הספירה לאחור למילחמה
הבאה -מעבר לירדן. אותם האנשים
שגרמו למילחמת-הלבנון דוחפים עכשיו
למילחמת־הירדן, כשהם משתמשים ב-
אותם הכזבים והסיסמות,
ומנסים עכשיו להשיג את
מבוקשם באותן השיטות.

ום בנינות

הקדמי

סיפורו המזעזע של התעשיין דני אורון,
ממקימי אימפריית הנעליים, שנהרג ה־שבוע
בכינרת בזרועות בנו
^ ^ 7 .ואשתו, כאשר סירת״ה־מירוץ
שלו עצמו פגעה בו.

אתה והשקל
החשדנות משתלמת נגודסה
המניות של מיקי אלבין ושאול אייזנברג
על הכוונת • איך טיפס יצחק מודעי על
חיים הברסלד • מניין ייקח
משה בורנשטיין כסף •
הל שכות של גד יעקובי.

על העדפות הרכב של בעלי המזלות
השונים.
אני מודה שאני חולת הורוסקופ. זה המדור
הראשון שאני קוראת בכל גליון של העולם
הזה. וגם בכל עיתון אחר.
בשובי ארצה, בשבוע שעבר, מטיול בחו״ל,
חילקו במטוס כל מיני שבועונים. אחד מהם היה
שבועון איטלקי, שהביא סקר הורוסקופי מעניין,
במסקנותיו אני מבקשת לשתף את קוראי
העולם הזה.
לפי אותו סקר מתברר, כי בנושא המכוניות
מעדיפים בני מזל תאומים מכוניות קטנות: בני
מזל טלה — בינוניות: בני מזל קשת — גדולות.
מצאו גם כי דלי נוסע, בררך־כלל, במכונית
יפאנית; אריה — בצרפתית ובתולה — בבה־אם־וה.
ומעניין.
אני בתולה(אל תבינו את זה לא נכון)
והחלום שלי, זה באמת, בה־אם־וה.
חיה כצנלסון, גבעתיים

הפגישות ש ל. השלם הבא״
על פגישות מרגשות, אחרי 40 ,45
ו״ 30 שנה (העולם הזה )3.7
לתשומת־ליבכם: הסידרה הזאת, של
הפגישות במדור העולם הבא, לא נשארה
יתומה: בחינמון הירושלמי כל העיר הובא, לפני
שבועיים, במדורו המצוייר של דודו גבע, מעשה
באדם המכין חביתה לאשתו ובשעת ההכנה
מתפוצץ אצלו באלון־הגאז. האדם הזה עף מן
הקומה השניה הישר אל הרחוב ונופל על שוטר,
הרושם דוח למכונית של השכן. להפתעתם של
(המ שך ב ע מו ד )4

והאחורי:

ק פי צתהמחת
ב תוך במה שעות צלל מיקי אלבין ממרומי הפיסג ה אל ת ח תי ת
ה שאור -ובתוך כמה שניות צנח מחדר־החקירות אל מותו. נסיבות־המוות
מערו ת את ההש ערה כי לאהת אבד. אל א ניסה לברו ח
מהמקום. אשתו, גליה (בתמונה למטה) אף
בדקה שמועות כי נדחף מהחלון. כעת היא

£ 7 ( 1תיר ש את מקומו בעסקים. חייו ומותו של איש־עסקים
נוקשה ואכזרי, שהסתכסך עם פטרונו.

ס ואן־אויק בפעולה
בורג בן בורג

אברהם (״אברים,־) בורג, בנו של שר-
הדתות, מספר בראיון מיוחד על מישרתו
במישרד ראש״הממשלה, על מכונית ה שרד
שלו, על חלומו לפתוח חנות ספרים,
על סלידתו מפוליטיקאים
^ 0דתיים: המורד שהסכים
להיות חלק מן המימסד.

בלי חטיפה
סיפורו של הילד, שטען כי ערבי חטף אותו,
זיעזע את המדינה וגרם לגל
גובר של שינאה. עכשיו פסל
בית־המישפט את גירסת הילד
וקיבל את גירסת הנאשם.

הורזסקום לארבעה גלגלים

ה עול ם הז ה 2501

אל הירדן!
החיים בטינה
(מלאכותית)
פנינה ברזילי (בתמונה)
נולדה בדרום
תל-אביב. נישאה למיליונר מצ ילי,
ועכשיו יש לה זמן לצייר,
לחשוב על החיים ולכתוב
שירים -בספרדית דווקא.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -מדרגות האוטובוס
קורא יקר -פגישות עם אלבין
תשקי(* -חוסר־צניעות בישיבות
במדינה -הגמל והחתול
הנדון -הנדון
אנשים -בני שליטא מתלבט
ויצחק רבין מרגיע
ראיון -עם אברום בורג
יועץ ראש־הממשלה
יומן אישי -ריח הגאנגרנה
מה הם אומרים . -בממשלת מצרים
יש סדר -לא כמו כאן!־
גם זה וגם זה -בילוי־התשה
וכיצד להעביר ילד לצד שלד
לילות ישראל -חתונה במי בריכה
וחתונה ב־ 60 אלף דולר

מישפחת ואן־אריק מ שגעת את
הצופים -הטחת הרא ש בריצפה.
קפיצות. נושי שרירים
רוטטים. ר פ אל הלפרין
מכריז :״הכל מסיים1־

ד פנ ה כנר (בתמונה),
אשתו של קריין־הטל־וויזיה
דן, מגלה.. :הוא
כבר לא מכה אותי!״ *
א רי א ל זיל בר התחתן
לפני שבועיים עם
שו ש קלו -וההריון כבר בן חמישה
חודשים • איזה מזל ש לדויד לוי נולדה
נכדה. ולא נכד • א לן שרעבי משלמת את
כל החובות • מוחמד בכרי
משגע את חתיכות תל־
1אביב • או רי ליפ שיץ
מארח את בתו י ס מין.

כלולות הנשק
סוחר־הנשק יעקב נימרודי השיא את בנו.
זו הזדמנות מצוייגת לבל צמרת המדינה,
המטיפה להידוק החגורה, להצטלם
ולאכול לתיאבון בהילולה,
שעלתה 60 אלף דולר.

ד 7נ ד11
הסטודנט מביר־זית, שהטמץ מצצה
באוטובוס והרג בנוסעים, נדון למוות.
אזרחים ישראלים נחטסו בחו״ל כבני
ערובה, וגם מטוס אמריקאי נחטף.
האפיפיור ביקש חנינה, הארס התערב,
הנשיא האמריקאי איים, שר־הביטחון
החוויר והאספסוח בר
חובות צרח. :מוות!״
מחזה עתידני בן ימינו.

מי הסגיר

המחזאי יו אל לרנד משוכנע כי הד־ר יש ראל
ק ס טנ ר לא הסגיר לידי הנאצים א ת
הצנחנים בהונגריה. השע־
£רתו: אולי היתה זאת חנ ה
סנש, שלא עמדה בעינויים!

ו ^וו-ו-י ^ לז
האוצר מכין שבוע אבטלה בן חמישה
ימים * רצח את אשתו כדי
להי שאר מפרנס יחיד
סגולה בדוקה נגדפיטורים שרירותיים.

חלון ראווה -המראה הפירחוני
תמרורים -שר לבנוני שנולד
באפריקה ושופט ערבי
שעבד ברכבת
תשבצוסן -רוצה נורא, אבל
אולי כבר לא יכול ( 5אותיות)
הורוסקופ -טלה עם אריה,
שור עם אריה. תאומים עם
אריה וסרטן עם אריה
קולנוע -רק ל א בלוקארנו
שידור -ההבדל בין דת ללאום
השקל ואתה -האינפלציה של
המהנדסים והקרנבאל הבראזילי
של הקבלנים
רחל המרחלת -הכספית החדשה
של חנח לאסלו
העולם הבא -נעדרת:
התקווה היחידה

פריחת קיץ
הקיץ הכבד, שבהשפעתו קמלו הפרחים בשדות.
גרם לפריחה ססגונית בתחום האופנה
פרחים בחולצה, פרחים בחצאית, פרחים בחליפה,
ואפילו סרט פירחוני לכלב.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
השניים (השוטר ומכין החביתה) מתברר להם
שהם אחים (חיים ושמוליק) ,שלא נפגשו זה 20
שנה.
אז תגידו, זה לא עולם קטן? או, לפחות, עיר
יחזקאל יחזקאל, ירושלים
קטנה?

האזרחוהתת־ גי צ ב

שוחחתי עם מיקי אלבין בפעם הראשונה
ברצינות לפני ארבע שנים.
העולם הזח ( )5.10.81 פירסם אז גילוי
מרעיש: שאלבין מנסה להשתלם על איגוד
העובדים הליברליים, אחת מעמדות־־המח
במיפלגה הליברלית הרקובה, באמצעות שיטות
פסולות לחלוטין. בין השאה הרשמת חברים
חדשים, מהם מתים, מהם ילדים. מהם אנשים שלא
נשאלו כלל.
אחרי הפירסום התקשר אלבץ איתי והכחיש
את הדברים מכל וכל. קבענו פגישה. למען

הסיפור המלא
האמת. הייתי סקרן להכיר את ״האשף הפינאנסי״,
שצמח כאילו יש־מאץ(ראה עמודים 7־.)10
לא התרשמתי מאלבין באותה פגישה. הוא
דבק בהכחשתו, גם משהצגתי לו את ההוכחות
שבידינו. מובן שלא היינו מעזים לפרסם אישום
חמור כזה בלי הוכחות מוצקות.
בתום השיחה הבטיח אלבין להמציא לי, תוך
כמה ימים, את המיסמכים המוכיחים, לדבריו,
שהפירסום שלנו מבוסס על עלילות של יריביו.
כמו תמיד, הבטחתי שאם אכן אקבל מיסמכים
כאלה ואשתכנע שטעינו, לא אהסס לפרסם
התנצלות. מכיוון שהבעת־פניו היתה כנה לגמרי,
ציפיתי בסקרנות מסויימת להמשך הדברים.
את המיסמכים לא קיבלתי עד עצם היום הזה.
אלבץ פשוט התעלם מהבטחתו.
כעבור חודשיים פנה אלינו אחד הפעילים
שעבדו למען אלבין, קבלן־קולות בשם משה
צלע, וסיפר איך פוברקו הרשימות של הבוחרים
המדומים וכיצד פעל המטה. סיפור זה פורסם על־ידי
העולם הזה 9.12.81 כתוצאה מכך הוכשל
המהלך של אלבין, הוא הירפה מגסיונו להשתלט
באמצעות הכסף על עמדת־כוח במיפלגה
הליברלית, ומאז דעכה השפעתו במיפלגה זו.
במשך השנים נתקלתי בו פה ושם, לאחרונה
פגשתיו לפני כמה חודשים בחתונה. הייתי שוב
סקרן. כי לפני כן נודע שאלבין רכש חלק מן
הבעלות של הצהרון חדשות.
ניגשתי אליו וביקשתי ממנו להסביר לי,
באופן פרטי, את מניעיו. אץ זה סוד שהצהרון
סובל מהפסדים כבדים ביותר, בסדר־גודל של
150 אלף דולר לחודש לפחות. במצב הנתון
בארץ, לאור ההתמוטטות של ענד־המודעות.

7יני ב ג •

גודל ההוצאות של עיתון בצבעים ומיעוט
ההכנסות של עיתון הנמכר במחיר אפסי, אין
סיכוי להתגבר על הפסד זה. אם כן, שאלתי אותו,
מדוע נכנס איש־עסקים ממולח לעסק זהי מהם
המניעים?
אלבין חייך את חיוכו הסתום, החיוך של
שחקדפוקר, ואמר :״אסביר לך את זה ברצון, אבל
בשביל זה צריכים להיפגש. אתקשר איתך כדי
לקבוע פגישה.״
מובן שגם הפעם היו אלה מלים ריקות. אלבין
לא התקשר.
תחת זה קרה משהו אחר. באחר העיתונים
פורסם כעבור כמה ימים כאילו הצעתי לאלבץ
להיכנס כשותף לחברת העולם הזה.
זה היה שקר גמור. מפרסמי השקר גם לא טרחו
לשאול אותי. הנחתי שאלבין שתל אח הכזב הזה,
באמצעות אחד העיתונאים הרבים שהוא חילק
להם טובוודהנאה. השאלה היתד״ מדוע?
יתכן שהתעלומה נפתרה השבוע, באורח
טראגי. אלבין פשוט חיקה את שיטתו של
הנקניקן משה בדש, שהסתבך בעבירות רבות,
והמואשם עכשיו בזיוף־דולארים במימדים עצומים.
בדש שתל שמועה דומה, כוזבת כמוה,
באמצעות עיתונאים ששוחדו על־ידו. היא
פורסמה בשני חינמונים, שונאי העולם הזה,
כמובן מבלי לשאול אותי. בדש היה מעוניין בכך
כדי להפחיד את המישטרה ואת חוקרי־המס. הוא
הניח משום־מד״ שהשילטונות פוחדים מפני
העולם הזה עד כדי כך, שהם לא יעזו להמשיך.
בחקירותיהם נגדו אחרי שייוודע להם שהוא
עומד להימנות עם בעלי העולם הזה.
האם גם אלבין עשה חשבון כזה? האס בדה את
הסיפור בגלל אותה הסיבה?
אם כן, הדבר לא עזר לו, כי כמה ימים לאחר
מכן פירסם העולם הזה 5.6.85 את סיפורו
הגדול והממצה של בן־ציון ציטרץ על חלקו של
אלבין בהרס אתא, חלק שנדף ממנו ריח של
פלילים.
קודם לכן כבר נפוצו בעיתונות רמזים על
הקשר בין אלבין והתמוטטות אתא. אך הסיפור
המלא, תוך הזכרת השמות המפורשים, הופיע
בהעולם הזה. החלטנו לקבל על עצמנו את כל
הסיכונים של הסתבכות בתביעת־דיבה, סול
מיליונר היכול להרשות לעצמו לשכור את
עורכי־הדין היקרים ביותר. ראינו בכו מילוי
חובה עיתונאית ומוסרית — בלי מורא, בלי
משוא־פנים.
איש גדין למוות
לפני תשע שנים פירסמתי במדור הנדון
סיפור בדיוני על מיקרהו של אחד מוחמד עלי
אל־נבולסי, שנדון למוות בישראל(העולם הזה
.)21.7.76 עשיתי זאת כרי להזהיר מפגי התוצאות
הצפויות, אם תתפתה ממשלת־רבין להנהיג בארץ
עונש ברבארי זה. רבין עמד אז בפני הלחץ.
מאז זרמו הרבה מים בנאומי הכנסת, אך הבעיה
נשארה בעינה. השבוע, מול המקהלה הגואה של
הקריאות ״מוות! מוות׳״ בעפולה ובכנסת. ומול
הסכנה של התקפלות רבץ, החלטתי להשתמש
שוב באותו האמצעי: לתאר את הצפוי בצורת
סיפור בדיוני(ראה הנדון).
איני אוהב לגנוב רעיון מעצמי. אני מבקש
מחילה על כך, בגלל חשיבות הנושא. כתבתי
סיפור חדש, המתאים למציאות העכשווית. אך
עיקרי הדברים בוודאי לא השתנו.

על פרשת ח״כ יגאל כהן (העולם הזה
)17.7
הכתבה על ח״כ יגאל כהן במדור השקל
ואתה מתייחסת לפעילות ,,בתוקף תפקידי
כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, והיא
רצופה באי־דיוקים ובעובדות בלתי־נכונות.
מעבר לעובדה שאלמוני, שהזדהה בשם ״אזרח
שאיכפת לד, כתב מיכתב אנונימי בעניינו של
ח״כ יגאל כהן, כל המובאות האחרות בכתבה,
המתייחסות אליי, הינם בגדר להד״ם.
• שום אזרח, לא כזה שאיכפת לו, ולא כזה
שאין איכפת לו, לא הגיע ללישכתי ולא התעניין
בגורל התלונה האמורה.
• שום אזרח לא הגיע אליי ״באותו הרגע״
שעסקתי ״בגזירת הקטע הרלבנטי ממעריב
ותיוקו״ .וזה גם מאחר שלא גזרתי כלל את
הכתבה דנן, לשום צורך שהוא.
• שום אזרח(או שוטר) לא שאל אותי, ולא
השבתי לשום אזרח (או שוטר) כי ״אחקור רק
אם אתבקש אישית על־ירי המפכ״ל או שר־המישטרה״
.ולפיכך גם תמהני מי הוא אותו
האזרח ״שהיה מזועזע מהתשובה״ שלא ניתנה לו
תת־ניצב יורם גונן,
כלל!
ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, יפו
• העולם הזה ציין, במפורש, בסוף אותה
כתבה, כי שאל א ת דובר־המישטרה מדוע
אין פותחים בחקירה, וכי התשובה
מתמהמהת. רק אחר פירסום הכתבה ניתן
להעולם הזה ההסבר המתאים.

מפקד האוניה, שקיבל את המיברק, היה אחד
מוקה לימון(לימים מפקד חיל־הים וכיום נציג
הברון רוטשילד בארץ) ,שלא התרשם כלל
מהמיברק הזה. לא רק שידע כי בהגנה לא היה
מקובל לתת פקודות קיצוניות מסוג זה ללא
הסברים, אלא בוודאי ובוודאי שלא היו חותמים 1
בשם המפורש של המוסד. וחוץ מזה, כבר היה
לימון גם מודע לעובדה שמפתח־הצופן הישן נפל
בידי הבריטים ומזה ימים אחדים כבר השתמשו
ההגנה (והמוסד) בצופן חדש.
לימון לא התעצל והורה לאלחוטאי באוניה
לשלוח את המיברק הבא :״אל האדמירליות (כך
נקראת מיפקדת חיל־הים הבריטי המלכותי),
המטה הראשי, זירת הים התיכון: נא לא להתרגש! .
שפסל כרמי, חיפה
חתום: המלקקים.״

לא פאשיסטי 1ל א אליטיסטי
על דיברי הפרופסור שימעון זקס
(העולם הזה .)26.6
בהעולם הזה פורסמה ידיעה שכותרתה *-
״תסיסה במישרר־החינוך״ .פרופסור שימעון זקס,
המפקח הארצי על החינוך המיוחד, מבקש
להבהיר כי אין זה נכון שטען כאילו המדיניות
התקציבית של מישרד״החינוך היא ״פאשיסטית
ואליטיסטית״.
לדבריו, ההיפך הוא נכון. הוא נשאל מה דעתו
על העדפה של תלמידים מחוננים על פני ילדים

המלקקים שד רימוז
עוד על ליקוק ומלקקים (העולם הזה
24.7ואילך).
בין המלקקים של הטלוויזיה למלקקים של

גונן
לא לאזרח ולא לשוטר
חריגים, והוא השיב שאין זה ייתכן אצלנו שכן
גישה כזאת היא גישה פאשיסטית ואליטיסטית.
חתימה, לישכת דובר מישרדהחינוך־
והתרבות, ירושלים **
• מיכתב זה הגיע להעולם הזה כשהוא
נושא חתימה מקושקשת, בלתי ניתנת לפיע־נוח.
אפשר לצפות לצורה יותר תרבותית של
מיכתבי המישרד, המופקד גם על החינוך וגם

על התרבות.

לימון ()1985
.,נא לא להתרגש!״
גירעון בן־יואש בעין־חרוד היתה עוד קבוצת
מלקקים בהיסטוריה שלנו.
לפני 40 שנה קבע המוסד (אז זה לא היה
שרות מודיעין, כי אם מוסד ההעפלה של שרידי
השואה מאירופה) כמפתח לצופו־התיקשורת ביו
האוניות בלב ים למיפקדת ההגנה על החוף, את
הפסוק מספר שופטים(פרק ז׳) ,שבו מבטיח האל
לגירעון, אחרי שזה בחר באנשים שעברו את
מיבחן לקיקת המים ,״בשלוש־מאות האיש
המלקקים אושיע אתכם (מייד מדיין)!״
קרה מה שקרה, ואחד מאנשי הפלמ״ח שעמד
לצאת לאירופה כמלווה לאוניית מעפילים,
נתפש על״ידי המישטרה הבריטית בנמל חיפה,
כשמפתח־הצופן המלוקק בכיסו.
לא היתה להם בעיה גדולה, לבריטים, אחרי
נסיונם בשש שנות מילחמת־העולם בשבירת
הקודים הגרמניים, לשבור גם את הקוד הזה. ואז,
כעבור כמה ימים, הם הבריקו לאותה אוניה,
שכבר היתה בלב הים התיכון, בדרכה להעמיס
מעפילים :״חזור ארצה מייד. אל תתקרב לשום
חוף ואל תיקח פליטים. חתום: המוסד.״

מי בחן
ה ח בי ר ה
מאז ומתמיד היה לטבילה מעמד
נכבד כמיבחן־קבלה ליהדות.
אבל, כפי שהעולם הזה גילה
בנליון שהופיע השבוע לפני 25
שנה, שימש מיבחן־הטבילה גם
למטרות אחרות. וכך דווח, ב מדור
פסוקי־השבוע של אותו
גליון:
• שר האוצר לוי אשכול, בהסבירו
כיצד הוא בוחר אנשים לתפקידים אחראיים:
״אני זורק את האנשים לתוך המים. אם ישחו
— טוב! אם יטבעו — בטח טוב!״
ופסוק״שבוע נוטף מאותו גליון,
שהיה יכול להיאמר גם השבוע:

• ח״כ הציונים הכלליים צבי
צימרמן :״בארץ קיימים שלושה סוגים של
אומרי טוב. אלה האומרים היה טוב: אלה
האומרים יהיה טוב ואלה האומרים טוב לי:״

ה עו לםהזה 2501

ישראל בטקסס, את הלחצים הפוליטיים החריפים
שהופעלו עליו במישרד ראש־הממשלה, בימי ממשלת־רבין.

לדבריו,
כאשר שימש מנהל מחלקת המעקב
במרכז-ההסברה, ערב הבחירות של ,1977
פנתה אליו אישיות בכירה בדרישה לפתוח
תיקי־מעקב לאיסוף מידע על פוליטיקאים
ועיתונאים מחוגי האופוזיציה, מהשמאל
ומהימין גם יחד.

סירובו לא הזיק לו, כי במהרה עלה מנחם בגין לשילטון.

פרס יבקר בבני־ברק

״ 1 0ך ף
מסרים אפריקאיים בירושלים מסרים סודיים של ממשלת דרום־אפריקה הגיעו
השבוע׳ מפרד, לשימעוז סרס, ליצהר שמיר
בבנייתה המבוהלת מבקשת
ממשלת פרטוריה מהאישים הישראליים
להפעיל באופן דיסקרטי את השדולה הפרו-
ישראלית בארצות־הברית, כדי להקל את הלחץ
הבינלאומי נגד האפרטהייד וצווי־החירום.

איומים מרומזים
על וייצמן
עזר וייצמן גילה השבוע בחוג ידידים, כי ללישכתו
מגיעים מיכתבים רבים הכוללים חרפות, הממוענים
״לכבוד השר מוחמר וייצמד.

ליברלים מ1דאגים מאלבץ שלושה שרים ליברלים ערכו במוצאי־שבת
התייעצות חירום, סקרו את יחסיהם עם מיכאל
אלבין, ובדקו אם למותו יכולות להיות השלכות
פוליטיות על מעמדם. אחד מהם הביע את
חששו כי תהיה זאת ״פרשת(אברהם) עופר של
הליכוד״.
ביזיון בישיבות
ראש מועצת־גדולי התורה, הרב אליעזר
מנחם מן ש״ך, פנה בקריאה נרגשת
לראשי־־הישיבות למנוע ״ביזיון וחוסר־צניעות״
בקרב תלמידיהם.
קיצפו יצא על הנוהג ״שלא ידעו ולא
שיערו אבותינו־ ,שלפיו מנצלים בחורי־ך,יישי
3ךןאתי מי החרס שת עזלהס לטידלים

ברחבי הארץ, תחת ״לנוח ולצבור כוח
לקראת התחזקות־יתר בעמלה של תורה.״

תיקוות פולניות

במישרד־האוצר מגלים סיפוק רב מביקורה של מישלחת־הנוער
הפולנית, שהגיעה השבוע לביקור. התיקווה היא כי
בעיקבות היחסים התרבותיים יתפתחו יחסי־מיסחר ישירים
בין שתי המדינות. ער כה מתנהל סחר־החליפין הישראליפולני
— בעיקר פחם תמורת מוצרי״חקלאות — בתיווכן
של חברות זרות.
פולין אינה יכולה לקנות במערב סחורות במזומנים, בגלל
חובות־חוץ של 80 מיליארד דולר.

הקונסול חושף
מודיעין פרטי
במסיבת־פרידה שנערכה לכבודו במרכז־ההסברה במישרד
ראש־הממשלה, חשף יורם אטינגר, הקונסול המיועד של

ראש הממשלה, שימעון פרס, יבקר בקרוב
במעוז העדה החרדית בבני־ברק, כחלק ממסע
ביקורים שלו בישובים דתיים בארץ. יועציו
החליטו, שכדי לחזק את תדמיתו בקרב קהל
בוחרים זה, עליו לבקר גם שם.

פרס צפוי
לצרות באינטרנציונל
שימעון פרם יכול לצפות לצרות בהופעתו
בכינוס האינטרנציונל, שיתכנס בחודש הבא
בווינה, שם הוא אמור להרצות.
מזכירות האינטרנציונל קיבלה מטר של מחאות נגד
הופעת פרס, אחרי שנודע שהוא נתן את ידו לחקיקת חוק
האוסר מיפגשי־שלום בין ישראלים ופלסטינים. הקאנצלר
האוסטרי לשעבר, ברונו קרייסקי, זועם במיוחד, מאחר
שנתן בעבר את חסותו למיפגשים כאלה, ואף העניק
בגללם פרם משותף ללובה אליאב ולאיש־אש״ף עיצאם
סרטאווי.

סדורה
ב״ביתי־אגרזך
המו״ל הנא סניורה, ששמו הוזכר כמועמד
של אש״ף להשתתפות בשיחות־מרפי, ירצה
ביום השני הבא, ב״בית־אגרון־ בירושלים,
לפני איגוד כתבי־החוץ, שהזמין אותו
להרצאה.
האיגוד, ביחד עם לישכת העיתונות
הממשלתית, חידש את מועדון כתבי־החוץ,
והמרצה הראשון בשבוע שעבר היה אבא
אבן.

בעיות הסברה בצה״ל
בעיקבות המיספר הרב של נפגעים ישראלים
בדרום־לבנון, נתקל דובר צה״ל בבעיית הסברה
חמורה. הבעיה היא כיצד לדווח על נפגעים
באיזורים שכוחות צה״ל עזבו אותם רישמית
כבר לפני חודשים.

קשישי הליברלים חוזרים שני ליברלים קשישים שבו לפעילות פוליטית, באמצעות
גוש ״נאמני המיפלגה הליברלית״ — קבוצת המתנגדים
לאיחוד עם חרות.

השניים הם אלימלך רימלט בן דד 78 ושלמה
זלמן אברמוב בן ה־.77

עוד מהפך בליברלים
מהפך נוסף במיפלגה הליברלית: קבוצת התישעה,
בראשות השרים אברהם שריר ומשה ניסים, תומכת
בדרישתו של יחזקאל הרמלך וחבריו לקיים ועידה חדשה
למיפלגה.

התישעה מקודם בדרך זו לעצור את
השתוללותו של השר יצחק מודעי, המבקש
להשתלט על כל עמדות־המפתח במיפלגה, על־ידי
הדחת יריביו.

ריינר מכין נזיתקפה

ריינר, עומד להציע תוכנית מקיפה לאירגון מחדש של
חברת־העובדים. נראה שבדרך זו הוא ינסה להציל את
עצמו, אחרי שוועדת־החקירה לעניין מניות הבנקים תגיש
את הדוח שלה.

חקירה פנימית במצודה פעילים במערכת הבחירות של הליכוד
בהסתדרות קיבלו באחרונה חוזר, שבו הם
מבקשים לפרט אם ובאיזו דרך הם קיבלו
תשלומים מגיזברות מטה־הבחירות. הבדיקה
היא חלק מחקירה, שתחילתה במידע שהופץ
נגד ח״כ לע״ם יגאל כהן, ובו נאמר שהוא עשה
שימוש בכספי הבחירות לצרכיו הפרטיים.

נגד סביון
קבוצת מע״ש — מושבי* עיירות־פיתוח
ושכונות — בהנהגת סגן־ראש
עיריית קריית־שמונה, פרוספר עזרן, איש־חרות,
מתארגנת מחדש למאבק למען
המקופחים.
הצעד הראשון המתוכנן על־ידם הוא
חסימת שכונת סביון היוקרתית ומישרדי־האוצר
בירושלים.
ערב הבחירות לכנסת שותפו בקבוצה
גם ראשי שבונות מירושלים, והמתארגנים
שקלו להתמודד בבחירות לכנסת.
הכוח המוביל בהתארגנות החדשה הם
עסקנים מעיירות-פיתוח בצפון הארץ.
מאחוריהם עומד השר דויד לוי. אגב:
בסביון מתגוררים שני שרי-ליבוד, משה
ארנם וגירעון פת.

לחד בסזף־שסע בטבריה מפקד כוחות צד״ל, אנטואן לחד, אמור לצאת
לחופשת־סוף שבוע ארוכה בצפון הארץ,
לראשונה מאז נכנם לתפקידו, לפני יותר משנה.
לחד יבלה שלושה ימים בבית מלון בטבריה.

רן כהן שזב
את גן־שמואל
ח״ב ר״ץ, רן כהן, חבר קיבוץ גן־שמואל, עוקר לירושלים
לתקופה של שנתיים. הוא יתגורר שם בדירה של ידידים,
סמוך למקום־עבודתו.

בל״ד זיתר לסרגזריס
החלטתו המפתיעה של בנק לאומי להתיר ליוסף
מרגוליס מעמנואל לשוב ללונדון, תוך הסכמה לביטול צו־איסור־יציאה
שהוצא נגדו, מעוררת פליאה. בנק לאומי
קיבל ממרגוליס, שחייב לו מאות אלפי דולארים, ערבות
של 150 אלף דולר. ייתכן שהסיבה לרכותו של הבנק היא
שיחה שקיים בלונדון יושב־ראש מועצת־המנהלים של
הבנק, ארנסט יפת, עם האב זלמן מרגולים, ובה נדונו,
כנראה באופן חיובי, פרטי ההסדר הכספי בין חברת כוכב
השומרון והבנק.
סך־כל חובותיו של מרגוליס לבנקים ולחברות־בניה מגיע
ל־ 13.5מיליון דולר, ללא ריבית.

כהנא גנב
אח סמר המדינה
מאיר כהנא עושה שימוש שלא כדין
במעטפות רישמיות שעליהן מוטבע סמל־המדינה,
והוא שולח בהן חומר-הם תה
מבניין־הכנסת. לא ברור מניין גנב בהנא
מעטפות אלה.

יושב־ראש מועצת המנהלים של בנק הפועלים, אפרים
ב ע רי כ ת 3ך עיד; ציטדי;

במדינה

על הצעת־החוק, שהתקבלה השבוע
בקריאה סופית ביום האחרון של מושב
הכנסת.
נגד גיזענות.וערכים. אפשר
היה לקשור את החוק הזה גם לבדיחה
אחרת, על הישראלי האומר :״אני שונא
שני דברים — גיזענות וערבים!״ כי £
החוק הקרוי חוק יסוד: הכנסת
(תיקון מסי )12 יכול היה להיקרא גם
״חוק נגד הגיזענות והערבים.״
לפי החוק ניתנת עתה בידי ועדת־הבחירות
המרכזית — המורכבת כולה
מעסקני־מיפלגות, מלבד היו״ר —
לפסול רשימה המוגשת לבחירות לכנסת,
אם יש ״במטרותיה או במעשיה, ,
במפורש או במשתמע״ אחד מאלה:

העם
אל הירדן!
השבוע החלה הספירדדלאחור
של המילחמה הבאה: לא נגד
סוריה, אלא נגד ירדן
מילחמת־הלכנון טרם נגמרה. תזכורת
טראגית לכך ניתנה השבוע לשתי
מישפחות בישראל, שאיבדו את יקיריהן
במילחמה האבודה, ששום סוף לה
לא נראה עדיין באופק, בגלל רפיון־
הרוח של הממשלה, שאינה מסוגלת
להחלטה חותכת וסופית.
או באותה השעה כבר החלה השבוע
הספירה־לאחור לקראת המילחמה הבאה.

תהיה זאת מילחמה בסוריה. אף
שראשי מערכת־הביטחון אוהבים לדבר
על עוצמתה הגוברת של סוריה,
כחלק מן המערכה התעמולתית למניעת
קיצוצים בממלכתם, אין כל חשש
למילחמה ישראלית־סורית. מאז 1976
קיים למעשה שיתוף־פעולה ישראלי-
סורי אמיץ, מדיני וצבאי, נגד האוייב
המשותף של שתי הממשלות: אש״ף.
ההרפתקה חסרת־ההגיון של אריאל
שרון, שתקף את הסורים בלבנון ביוני
,1982 הסתיימה במהרה. שר־הביטחון
הנוכחי, יצחק רבין, הוא חסיד ותיק
ונמרץ של הברית הישראלית־סורית
הסמויה.
המילחמה הבאה תהיה נגד ירדן.
״מיפקדות אש״ף ד. תחילה זה
נשמע כקוריוז. אריאל שרון, ואחריו
שורה של אישים פוליטיים וצבאיים,
החלו משמיעים איומים סתומים נגד
ירדן.
דובר על ״העברת מיפקרות המחבלים״
לירדן, על ״מסירת הוראות ממים־
קרות אלה למחבלים ביהודה ושומרון״,
כדי להביא ל״התגברות הטרור״.
שום הוכחה לטענות אלה לא הובאו
לידיעת הציבור. ה״מיפקדות״ שעליהן
מדובר אינן אלא משרדי אש״ף. בירדן

• ״שלילת קיומה של מדינת־ישראל
כמדינת העם היהודי.״
• ״שלילת האופי הדמוקרטי של
המרינה״.

״נראה אין שתעוף עכשיו
הם משתמשים באותן הסיסמות עצמן.
וכשם ששרון וחבריו הטיפו למילחמה
בלבנון במשך שנים, בעקשנות ובדבקות
במשימה, עד שהרסו כל התנגדות
לכך, כן הם מתחילים עתה במאמץ
חדש לגרור את המדינה אל מעבר
לירדן. המילחמה תתחיל כ״פעולות־תגמול״
ומיבצעי־קומנדו, כמו בלבנון,
כדי להביא לתגובת־שרשרת.
תרופה ומכה. הכל יודעים כיום
כי צה״ל לא נשלח ללבנון כדי ״להרוס
את תשתית המחבלים״ וכדי ״לשים קץ
לטרור״ ,אלא להיפך — לחסל את
אש״ף המדיני, שרצה להיכנס למשא-
ומתן כדי להביא להקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל. אחד מאבות
המילחמה, רפאל איתן, אמר את הפסוק
המפורסם שבלבנון נערכת ״המערכה
על ארץ־ישראל״.
אותם המניעים פועלים עתה. הכר־

בהן את המדיניות של ישראל מחר.
זוהי אחת הסיבות שהביאו אותו לכריתת
הברית עם יאסר ערפאת, כרי
להחיש את תהליך־השלום ולהקדים
רפואה למכה.
מנוי וגמור עם ראשי הליכוד
להקדים את המכה לרפואה. ואילו
המערך, הנגרר אחרי הליכוד בכל. לא
עושה דבר כדי להחניק את התוכניות
האלה בעודן באיבן.
עיתונות שינאה, הסתה, תפוצה
עורכים וכתבים מלבים
את השיגאה הגזענית
על־ידי הפצת כזבים. לא
כולם עושים זאת בלי כווגה

רצח הוא רצח, ומעשה מגונה הוא
מעשה מגונה. אלה הם מעשים נפשעים,
יהיה המניע להם כאשר יהיה.
אולם מבחינת האווירה במדינה. יש
חשיבות רבה למניע. שהרי אם מבוצעים
מעשים כאלה על ״רקע לאומני״,
הם שופכים שמן על מדורת השינאה
הגיזענית, העלולה להרוס את המדינה
מבפנים(ראה יומן אישי).
על רקע זה יש חשיבות רבה לשני
מיקרים, שבהם גרמו התיאורים
הראשונים להתלקחות של יצרים —
ורק לאחר מכן בא תיאור ששינה את
התמונה מעיקרה.
כזב ומציאות. מיקרה אחד
אירע לפני כמה שבועות, כאשר סיפר
ילד, בנו של פעיל התנועה הגיזענית
״כך״ ,כי נחטף על־ידי ״ערבי״ באיומי
סכין בלב תל־אביב, הובא לפרדס, נפל
קורבן למעשה מגונה, אך הצליח לברוח.
העיתונות
פירסמה סיפור זה — אף
שפרטיו היו תמוהים למדי — בלי כל
ביקורת. נוצר גל של הסתה, שהעיתונות
רכבה עליו.
השבוע הופרכה גירסה זו לחלוטין.
בית־המישפט קיבל גירסה אחרת,
סבירה הרבה יותר(ראה עמוד .)37 גם
כך היה זה מיקרה חמור אך לא היה לו
שר שרון
רקע לאומני. היה זה סיפור עגום —
הספירה לאחור החלה
אך שיגרתי למדי — של עבריין מיני
מופרע.
זת־המילחמה על ירדן באה מפני שנוצחמורה
הרבה יותר היתה פרשת
אין כוחות מזויינים של אש״ף, מלבד
רה שותפות של ירדן ואש״ף למען
עפולה. גם במיקרה זה היו התיאורים
היחידות הסדירות של ״צבא־השיחרור
משא־ומתן מדיני, בו ייפתח הדיון על
הפלסטיני״ ,הכפופות לצבא־ירדן ומהראשונים
עשויים להביא להתלקחות
עתיד הגדה והרצועה. לא הטרור מדאיג
הוות חלק בלתי־נפרד ממנו מזה שנים
גדולה של יצרי־נקם. נאמר כי הרוצאת
שרון, אלא דווקא תהליר־השלום.
חים נטלו נשק ויצאו ״להרוג יהודים״.
רבות. כוחות אלה חשו ללבנון כאשר
גם הצד השני מודע לכך. מאז - ,1981 יי
השבוע התגברה גירסה אחרת. הצפלש
צה״ל לשם, וחזרו לירדן אחרי
כאשר נכנס אריאל שרון לתפקיד שר־עירים
הערביים, כך הסתבר, הפתיעו
הפינוי.
הביטחון, חושש המלך חוסיין מפני
את הזוג, שהתבודד במקום נידח בחורכל
אנשי אש״ף בירדן נתונים
התקפה ישראלית על ירדן. איומיו
שה. הגבר התרגז, יצא ממכוניתו, איים
בפיקוח חמור, וממשלת־ירדן אינה
הפומביים של שרון במיבצע צבאי,
על הנערים, וכנראה המטיר עליהם גם
מניחה להם להפגין נוכחות מזויינת.
שיביא להפלת המלך חוסיין(כביכול
קללות. הצעירים, שלא היו חמושים,
(אותו המצב קיים גם בתוניסיה).
למען הקמת מדינה פלסטינית בירדן)
נפגעו בכבודם, חזרו הביתה, לקחו
אך אותם הכוחות האפלים שדחפו
עשו רושם עמוק על המלך. אין הוא
נשק, חזרו למקום והרגו את בני־הזוג.
למילחמה בלבנון, ובראשם אריאל
מזלזל בשרון ובתוכניותיו, והוא רואה
גם כך זהו פשע נתעב — אך הוא
שרון, דוחפים עתה למילחמה בירדן.

שונה מן הפשע שעליו דובר לראשונה,
ושגרם למהומות.
יתכן שצדקו החוקרים שטענו כי
״החשודים לא היו הורגים את בני־הזוג
אילו זה היה זוג ערבי״ .אך גם כך אין
זה אותו פיגוע חבלני יזום, שהצטייר
בתיאור המקורי.
חטיפה. גופה. בור. כמו במיק־רים
חמורים קודמים, מתעורר כאן בכל
חריפותו חלקה של העיתונות בליבוי
יצרים ובהסתה לגיזענות.
כמעט כל עיתוני ישראל שותפים
לפשע זה. רבים מן העיתונאים והעורכים
אינם מודעים לכך, אך רבים
אחרים עושים זאת במודע ובכוונה
תחילה, מתוך תיקווה כי ההסתה הגיד
ענית ״הולכת עכשיו בשוק״ ,ותעזור
להם להיחלץ מן המצב הכלכלי החמור,
שכל העיתונות נתונה בו כיום.
דוגמה חמורה לכך נתן השבוע
הצהרון חדשות, יום לפני התאבדותו
של אחד מבעליו. אחד צבי גילת כתב
כתבת־זוועה על ״הפחד הגדול״ —
ושפך שמן על מדורה זו בקביעה כי
״ 18 מיקרים דומים בעשר שנים:
חטיפה. התעללות. גופה. שביל צררי.
בור. מערה...״
בין 18 המיקרים שמנה הכותב
כלולים שמונה מיקרים שלא פוענחו
עד היום. שממילא אין לגביהם שמץ
של ידיעה לגבי מבצעי הפשע, אם
בוצע פשע. במיקרה אחד מתנהל
מישפט, ולא היתה הרשעה. בין השאר
כלולה ברשימה פרשת הדס קדמי,
שאין שמץ של ראיה לגבי• זהות
רוצחיה, ופרשת החייל דויד מנוס,
שלגביה אין אף הוכחה שנרצח בכלל.
מאיר כהנא מנסה לרכוב לשילטון
על גלי השינאה. אין הבדל עקרוני בינו
ובין עורכי־עיתונים, המנסים להגביר
את תפוצתם תוך יצירת הגל הזה.
בכנסת הגמל והחתול
החוק הוא מלכודת. לכאורה
הופנה נגד מאיר כהנא,
אף חבויה בו כוונה
שונה לגמרי
ערבי אחד התרגז על הגמל שלו,
שברח ממנו. בגבור זעמו נדר נדר: אם
יתפוס את הגמל, ימכור אותו בדינר
אחד.
לבסוף תפס הערבי את הגמל. אז
באו אליו שכניו ותבעו ממנו לקיים את
הנדר.
אמר הערבי :״אני מוכר את הגמל
בדינר אחד, כפי שנדרתי. אך יש לי גם
חתול, ואותו אני רוצה למכור באלף
דינר. מי שרוצה לקנות את הגמל, צריך
לקנות גם את החתול!״
את הסיפור הזה סיפר ח״כ מוחמר
מיעארי לשימעוו פרס. בזות הוויכוח

• ״הסתה לגיזענות״.
בכלי־התיקשורת הובלטו רק שתי
ההגדרות האחרונות, ועל כן תואר חי־קוק
זה כחוק נגד הגיזענות, שמטרתו
היא לגרש את מאיר כהנא מן הכנסת.
אך העוקץ חבוי דווקא בהגדרה הראשונה.

איזה
יהודים? בהצעת״החוק המקורית
דובר על קיומה של מדינת־ישראל
בהתאם למגילת־העצמאות. זה
היה סביר, כי מגילת־העצמאות אינה
מדברת רק על כך שישראל היא
״מדינה יהודית״ ,אלא קובעת גם בפי־ *
רוש שישרור בה שיוויון מוחלט בין |
האזרחים, בלי הבדל גזע ודת. אוזכרה
בה גם החלטת האו״ם, שקבעה כי
הארץ תחולק בין מדינה יהודית ומדינה
ערבית.
דווקא משום־כך הוחלט, בין הקריאה
הראשונה והשניה, לשנות את
הנוסח, ולדבר על ״מדינתו של העם
היהודי״.
זהו ניסוח סתמי במכוון, שאין לו אח
ורע בחוק הישראלי, או בחוק של כל
מדינה אחרת בעולם. מה זה ״העם 0
היהודי״? האם הכוונה היא לעם היהודי
בישראל, או לעם היהודי בעולם כולו?
מהי זכותם של יהודי העולם, שאינם
באים ארצה, במדינה? מהו חלקם של
700 אלף האזרחים הערביים במרינה
שהם אזרחים בה? האם הם שותפים
במדינה? האם יש להם חלק כלשהו בה?
ברור כי הנוסח שהתקבל שולל מן
הערבים כל חלק ונחלה במדינת־ישראל.
הוא מתעלם לחלוטין מעצם
קיומם — כאילו כבר ביצע מאיר כהנא
את זממו.
כפנים וכחוץ. זה לא בא
במיקרה. כמה דוברים על חוק זה(ועל
חוקים אחרים שנדונו באותו היום)
קבעו בפה מלא מעל הדוכן, כי המטרה
היא להוציא את הערבים מן הכנסת,
ובעיקר את הרשימה המתקדמת ל־שלום.
תיקוותם:
שהערבים לא ירצו לקבל
נוסחה זו, השוללת כל זכות מעצמם,
וכך יוכלו חברי ועדת־הבחירות לשלול
את זכותם להגיע לכנסת, וגם בית־המישפט
העליון לא יוכל להושיע,
מכיוון שיהיה כפוף לנוסח החוק.
באופן מיידי היתה בהצעת־החוק
מלכודת שניה: להקשות על הערבים
את ההצבעה על החוק עצמו, הפוגע
בגיזענות של כהנא ובקורבנותיו
הערביים כאחד.
התוצאה:

• הרשימה המתקדמת נמנעה מן
ההצבעה. בנאומו מטעם הסיעה לא
שלל ח״כ מתי פלד את זיקת המדינה *
לעם היהודי, אלא תבע כי יוגדר גם
מעמד המיעוט הלאומי הערבי בתוכה .־
• סיעת חד״ש (רק״ח) נמנעה אף
היא.
• ח״כ מוחמר ותר ממפ״ם, שהכריז י
כי יבוא להצבעה ויימנע, לא נכנס כלל .
לאולם. חבריו במפ״ם הצביעו בעד
החוק, וכך עשתה גם סיעת ר״׳ו.
• ח״כ עבר־אל־והאב דראושה
הצביע בצייתנות — בעד החוק.
ה עו לםהזה 2501

^ אם הוא התכוון להתאבד?
ו 1על־פי הגירסה שתובא להלן, ייתכן
מאוד שמיכאל (״מיקי״) אלבין
ביקש לברוח מחדר־החקירות, וכתוצאה
מהערכה מוטעית של מצבו
ומיקומו הוא הביא על עצמו את מותו.
הדוח המישטרתי הרישמי על נסיבות
מותו עדיין לא התפרסם. מצירוף
קיטעי־מידע מתבררת תמונה מפתיעה
של נסיבות מותו. השונה מהפירסומיס
בימים האחרונים.
אלבין שהה ביום השבת בבוקר ב־חדר־החקירות
בקומה השלישית בבניין
המטה הארצי ביפו. בניגוד לפירסו־מים
המטעים, החלונות בחדר זה אינם
קטנטנים, אלא סטנדרטיים, שכל אדם
יכול לקפוץ דרכם בקלות החוצה.
מהחלון יכול היה אלבין לראות גגון
בטון קטן, הנמצא מעל הקומה השניה.
ייתכן שהוא טעה בהערכת המרחק
מאדן החלון, שלירו הוא עמר, לגגון.
הוא טיפס על אדן החלון, השתלשל
כלפי מטה, כשקצות אצבעותיו אוחזות
באדן החלון התחתון. סימני טביעות־אצבעות
ברורים נמצאו שם. בין החלון
והגגון מפרידים כארבעה מטרים בלבד.
הוא קפץ למטה, בתיקווה, כנראה,
לנחות על הגגון. אילו היה אלבין
ספורטאי מיומן הוא יכול היה, בסיוע
הגגון, להגיע לקרקע, בריא ושלם.
בפועל, מה שקרה הוא שאלבין צנח מן
החלון ונחת על הגגון, איבד את שיווי־מישקלו
ובכוח התנופה המשיר ליפול
למטה, כשגבו הוטח ברחבת־האספלט
שלפני הבניין. פגיעה בעמוד־השידרה

ת1ן־ כמה ששת צלל מיקי אלבין(למערה עם אשתו גדה) ממרומי הפיסגה
אד תחתית שאזל -ותוך כמה ש1י 1ת צנח מחדר־החקיחת אד מותז

ופייטן * ד \ ד\ ד \\\1
ובמקומות אחרים בגוף גרמה למותו
המיידי.
אילו ביקש אלבין לנתר מן הקומה
השלישית אל המוות, הוא היה קופץ
כלפי מטה. כשהחלק הקידמי של גופו
או צדודיתו מופנה אל האספלט. כך
היה אמור לפעול אדם שניצל את הרגע
שבו נותר לבדו בחדר, והחליט להתאבד
מייד.
הנחה זו מעידה שאלבין ביקש להגיע
בשלום אל הקרקע. לאן הוא
התכוון להגיע? ייתכן שהוא רצה להתבודד
ולחשוב בכובד־ראש, שלא בתנ־אי־חקירה
קשים ומעצר משפיל באבו־

בן־ציון ציטרץ
כביר. אולי רצה לטלפן לכמה חברים
טובים, שעוד נותרו לו, ולבקש שיאזינו
לו? אולי ביקש להמתין עד שובו
מחו״ל של עורך־דינו. עמיהוד בן־
פורת?
מה באמת קרה בחרר־החקירות
שהביא את אלבין למעשה הנואש? מה
קרה לו מאז שנעצר ביום השישי
בבוקר. ואחרי לילה שבילה בבית־המעצר?
האם לא הותירו החוקרים
בפניו ברירה אלא לקפוץ אל המוות?
או שאולי הפחד הנורא מפני ידיו
הארוכות של שאול אייזנברג עשה את
שלו, והוא העדיף מוות על־פני חיים
שלהם לא היה רגיל מעולם?
במשך 24 השעות אשר חלפו מאז
שנעצר רישמית ועד שגופתו נמצאה
מרוסקת בחצר־המישטרה ביפו, היה לו
זמן לחשוב, הן על תקופת־הזוהר שלו
והן על החודשים האחרונים שעברו
עליו.
מזה כמה חודשים היה מיקי אלבין
צל של עצמו. הוא ידע היטב שה־

ד 1ה 1111יהה גליה אלבין, אלמנתו של מיקי (במרכז)
| 1 1| / 111111 11 19/1לא התאפקה ליד הקבר ודמעות זלגו
מעיניה. היא נשענה על השר אברהם שריר(מימין) שעמד לידה במשך כל

הטקס ואף הספיד את ידידו למיפלגה במילים קצרות. משמאל, מאחור,
דויד אדמון, פירסומאי וחבר המיפלגה הליברלית. מלפנים עובד ממיפ־על״המעליות
נחושתן. בתמונה העליונה: מיקי וגליה אלבין בימי־הזוהר.

מי ומה
בפרשת אלבין
• אייזנברג, ארוויץ — בנו של שאול אייזננרג, מנהל הסניף הישראלי.
• אייזנברג, שאול נחמיה 67 יליד מינכן. שברח מאימת הנאצים עד
לשנחאי שבסין ומשם ליפאן. בתחילה שיווק ליפאנים ברזל ועפרות־ברזל
מאירופה, ומאז פרש רשת של עסקים מסועפים בכל העולם. נשוי ליפאנית
ממישפחת אצולה. הגיע לישראל ב־ 968נ. בעל וילת״פאר בסביון וקשרים עם כל
צמרת המדינה. הקים סניף בארץ לעסקיו, והתמחה ביצוא ויבוא נשק. יש לו חמש ו בנות ובן. הבן וכל החתנים, מלבד יונתן זוכוביצקי, עובדים בקונצרן.
• אתא — חברת־טכסטיל שקבוצת־אייזנברג רכשה מכונס״הנכסיס בסוף
שנות וד .70 עתה היא שוב בידי כונס־נכסים, אחרי שמנהלי קבוצת אייזנברג,
ובראשם אלבין, גרפו את משאביה הכספיים.
• אתא ג׳ — מניה של חברת־הטכסטיל. על־פי התלונה אשר הוגשה ליחידה
הארצית לחקירות־הונאה, הריץ אותה אלבין בבורסה.
• בית אסיה — בית מישרדיס מפואר, בעל מי^נה ארכיטקטוני דמוי אמבה,
שהוקם על־ידי קבוצת־אייזנברג. באיזור מישרדים בקרן־הרחובות וייצמן ושאול
המלך בתל־אביב, מול בית־המישפט המחוזי. משם ניהל אלבץ את פעולותיו מטעם
הקבוצה. על דרך הקמת הבניין התנהל מישפט מרתק בין האדריכל מרדכי נ ד
חורץ והקבוצה. שעיקרו: פיגור בתשלומים שהובטחו למתכנן.
• בדאון חיים — שותף בקונצרן התיקשורתי של אלבין וחבר נאמן לו.
האחרון מבין החברים שראה אותו בחיים.
• גונן יורם — תת־ניצב, מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה במטה
הארצי. פיקח אישית על החקירה, וחקר אישית את רוזנפלד.
• גרוסמן, יעקב וקובנה ראובן — שני החוקרים שחקרו את אלבין
בשבת, והשאירו אותו לבדו בחדר, במשך שמונה דקות. גרוסמן הקדים לשוב
מחופשתו כדי לחקור את אלבין, לפני הבאתו לפני שופט להארכת מעצר. הוא
עורך־דין במיקצועו.
• דיאמנט יגאל — נשוי לאלפרדה, הבת הבכורה של אייזנברג. מנהל
הסניף של המיליארדר בלונדון.
• הארדי, דורי — נשוי לליזה, בתו של אייזנברג. בצד עסקיו בקבוצה הוא
מנהל גם עסקים פרטיים.
• החברה לישראל — הרכישה הגדולה של אלבין בבורסה, שהכניסה את
הקבוצה למלכודת כספית קשה. באמצעות החברה שולט אייזנברג בצי״ס. שלה
מנבאים עתיד חמור מזה של אתא. ובבתי־הזיקוק.
• וג מן, או רי — עורך־דין פלילי, שביום השישי בבוקר התבקש טלפונית
על־ידי אלבץ לתת לו ייעוץ בארבע עיניים. לפני שיחה זו לא היה קשר מיקצועי
בין השניים.
• זובוביצקי יונתן — נשוי לאסתר. בתו של אייזנברג. חבר־ילדות של
אלבץ, שהביא אותו לקבוצה בשנת ,1974 בתחילה בשותפות בפיריון. ניהל באופן
בלעדי את עיסקי אייזנברג בארץ, עד שהועף במפתיע, לפני שנה, ביחד עם אלבץ.
נמצא כיום בארצות־הברית. יתבקש לבוא לארץ ולמסור עדות. אייזנברג אינו
מדבר איתו ועם אסתר, ואף לא השתתף בטקס בר־המיצווה שערכו השניים לבנם
השנה.
• חריש, מיכה — ח*כ העבודה, חבר מועצת המנהלים של את א ועמית של
אלבץ לתפקיד יו׳׳ר אגודודהידידות של קבוצת הפועל רמת־גדגבעתיים
בכדורסל.
• כהן׳ ח — ח״כ ר׳ץ, חבר קיבוץ גן־שמואל. הגיש ליחידה לחקירות־הונאה
במטה הארצי ולרשות לניירות־ערך מיסמכיס שהחשידו אח אלבין בגניבה
מחברות הקבוצה ובגריפת הון מאתא, על חשבון בעלי־המניות, העובדים
וסובסידיות של המדינה.
• כספי רם — עורר־הדץ שערך את בוררות־הפרישה של אלבין מהקבוצה
לפני שגה. על־פי שמועות, שאותן מכחיש כספי, ביקש ממנו אלבין בשבוע שעבר
לייצג אותו, אך הפרקליט סירב משום שהוא קשור בעבותות עבים לקבוצת
אייזנברג.
• מרקים, יגאל — סגן ראש אגף־חקירות במטה הארצי, החוקר את פרשת
ההתאבדות של אלבין, והאמור להגיש את מסקנותיו השבוע.
• נשיאה — חברת ברוקרים להשקעות של הקבוצה, שפיריון שולטת בה.
לאלבץ היתה בה שליטה חלקית, אישית. לפי החשר, באמצעות חברה זו ביצע
פעולות בלתי־חוקיות בבורסה. מנהל החברה הוא אליעזר כרמל, ולצידו עובר
שחקן־הכדורסל לשעבר מולי אבישר.
• עצמין, מנחם — חבר־ילדות של אלבין, שותף לעסקים ולמיפלגה,
ויורשו בקבוצודאייזנברג.
• פורמן, היראציי — נשוי לאמלי, בת נוספת של אייזנברג, שעליה נאמר
כי חבל שאלבין לאי נשא אותה לאשה.
• פייט ׳,נירמן — סגן מפקד היחידה הארצית לחקירות־הונאה, הטוען כי
הזהיר עוד ביום השישי שאלבין עלול להתאבד.
• פיריין — חברה רדומה, שמניותיה רשומות למיסחר בבורסה, שבידיה
היתה מאפיית כץ מחיפה. נקנתה ב־ 1974 על־ידי אלבץ, בשם הקבוצה, והפכה
לשם נרדף למעללי־הבורסה של אלבין, כאשר שער מניותיה זינק באלפי אחוזים.
בהסכם־הפרידה נותרה החברה בידי אייזגברג, תמורת תשלום גדול במזומן, שנמסר
לאלבין. על־פי החשד, גנב אלבין מהקבוצה, באמצעות פיריון, שני מיליון דולר.
• רוזנפלד, מאיר — נשוי לאדית, בתו של אייזנברג, וחי סמנה בנפרד.
יושב־ראש מועצת המנהלים של חברת פיריון. שהעיד בשבוע שעבר בסישטרה,
במשל שלושה ימים רצופים. על מעשת של אלבין בחברה. מפכ״ל המישטרה טען
בפגישה סגורה כי רוזנפלד הגיש תלונה רישמית בשם הקבוצה נגד אלבין. אחר־כך
התכחש המפכ״ל לדבריו, והצטרף לגירסתו של רוזנפלד, שלפיה רק התבקש
למסור עדות.
• ריגר ייסי, יפישמן אליעזר — חברים טובים של אלבין, שעשו איתו
כמה עסקות טובות בבורסה. הוחשדו על-ידי ח״כ ח כהו, שבאמצעותם נפטר
אלבין ממניות שאותן ניצל עד תום, אחרי שגרף הון לכיסו.
• רייסר, מיכה — ח״כ חרות, חבר מועצתיהמנהלים של את א ושותף עם
אלבין בהקמת היקב — סועדון־התרבות הימני, שנועד להתחרות בצוותא של
מפ״ם.
• רימון, צבי — איש יחסי־ציבור עצמאי. מגיש שרותי־דוברות לקבוצת־אייזנברג.

תי ק שו ר ת — תחביב ומוקד־כוח של אלבין. שלט יחד עם שותפים,
ובראשם חיים בראון — בירחון מוניטין, בשבועון אגשים שנסגר, ובשבועון
כספים; ביומון הכלכלי גלובס בשיתוף עם דויד בלאס; ביומון חדשות. עם עמוס
שוקן; בקול השלום, לצד אייבי נתן ואחותו של עמירם ניר; בסירטי־רול.
באמצעות אשתו.

קפיצה אל המוות
(המשך מעמוד )7
מישטרה מנהלת נגדו חקירה סמויה.
לפני חודשים יכול היה לקרוא בפירוט
בהעולם הזה איזה מידע הועבר לתת־ניצב
יורם גונן. באחרונה התחוורה לו
העובדה המחרידה שהפטרון שלו,
מיליארדר חובק־עולם, רודף אותו.
ברחוב הכלכלי רווחו שמועות כי
אייזנברג פנה ישירות לשימעון פרס
ודרש את ראשו של אלבין, כמי
שאחראי למפולות השונות שפקדו את
עסקיו בארץ. אלבין, שחיידק ההימו־

זוג זוהו

גברו מיום ליום. היה להם מקור די
ברור. פעם נרמז שהוא ברח לארצות-
הברית. אחר־כך שהיגר לאנגליה. שהוא
התמוטט נפשית. שנישואיו במשבר.
בלונדון
יכול היה אלבין לגלות
מחדש שגם שם משקיף אליו אייזנברג,
באמצעות השלוחה הבריטית שלו, בניהולו
של החתן, יגאל דיאמנט.
לפתע הפך אייזנברג הענק למים־
לצת כל־יכולה, תמנון רב־זרועות. אלבין
ידע בדיוק למה מסוגל אייזנברג,

מיקי וגליה אלבין הירנו להשתתף
באירועים חגיגיים ומכובדים. הם
היו מבוקשים ביותר ואהודים בין עשירי המדינה.

רים שלט בו תמיד, נותר חסר־השפעה
בבורסה, עם מעט מאוד עסקים וחברים
המתמעטים והולכים, והתחיל לחוש
שעניבת־החנק מתהדקת סביבו.
למיפגשים שונים הוא הופיע ובידו
מיסמכים .״אני חף מפשע ״,הוא נהג
לומר לחברים ותיקים ולאנשים שהוא
עשה מאמצים נואשים לגייסם לצידו.
אלבין היה אינטלגנטי דיו כדי להבין
שדווקא בהתנהגותו זו הוא יוצר חיץ
עם בני־שיחו. אך הייאוש היה חזק
ממנו. ערב־המעצר הקפיד במיוחד לשאת
עימו תמונה של האדמור מ־לובביטש.
בצר
לו עלה בליבו הרעיון לצאת
ללונדון עם מישפחתו, ומשם לרכז את
עסקיו. אשתו, גליה, יצאה עם הילדים,
שלא כמקובל אצלם, לתקופה של חודשיים
תמימים ללונדון, לחופשת־קיץ
ארוכה. אלבין היה עורך גיחות ארצה,
כדי לחתום על צ׳קים, כדבריו, וכרי
לקיים פגישות עיסקיות.
השמועות האכזריות, מאחורי גבו,

מגלה עיסוק עיתונאי אינטנסיבי באיש
ובמעלליו. תיקשורת טובה כזו לא
זכורה בארץ.
אלבין הוצג כאשף פינאנסי, אשף־
בורסה, מריץ מניות מס׳ ז, איש סודו
ואמונו של אייזנברג, סוחר־המיסתורין
הבינלאומי, אחראי על ממלכה סודית
ענקית. כשהנהלת הבורסה התל־אבי־בית
הרגיזה אותו, הוא הודיע שיפעל
להקמת בורסה שניה, בלי הבנקים.
בהשקעה בבורסה ראה את הפיתרון
לבעיות הכלכליות של המדינה, וכולם

אמו של מיקי אלבין בת ה־77
באה משווייץ במיוחד להל וויית
בצה. היא היתה שבורה על מות בנה היחיד.

שהרי עד לפני זמן קצר הוא עבד
בשירותו והיה המוציא־לפועל הראשי
שלו בארץ.
אלבין ראה את מעסיקו לשעבר רק
כמה פעמים בכל תקופת עבודתם
המשותפת. שמועות שלא ניתן היה
לאשרן סיפרו, כי בפגישה האחרונה
שנערכה ביניהם, לפני זמן לא רב, נכחו
רק שניהם. קל לנחש כיום, אם אכן
התקיימה פגישה כזו, מה נאמר בה.
בפניו קשה היה למצוא סימן לכך
שהוא מתמוטט. הוא שמר על חזות
שלווה והירבה לחייך. פני־הילד הניצ־חיים
שלו היטעו גם חברים טובים שלו.
לפני כן, רק לפני חודשים לא רבים,
הוא היה המלך. אי־אפשר היה לפתוח
עיתון או רדיו או לצפות בטלוויזיה
מבלי לשמוע על מעלליו התכופים של
ילד־השמנת התל־אביבי. אי־אפשר היה
כמעט להגיע לשיחה אליו, בלישכתו
המפוארת בבית־אסיה.
סקירה קצרה של עיתונות יומית
מתחילת שנות ה־ 80 עד לקיץ שעבר

ןקןטן - 1 1 1 1בשהיה סטודנט
| 11.1 /1 1 1היה פעיל באגודה
והירבה להפגין. כאן באפודה כהה.
ציטטו אותו בעניין זה ברצינות.
בו ׳זמנית הוא נכנס לפעילות
נמרצת בפוליטיקה. הוא דחף עסקנים
ליברלים לכנסת, שם עינו על מחנה
,השרים אברהם שריר וגירעון פת, והפך
לפטרון ולמממן של סיעת שריר המורחבת.
הוא
נתן שירותי מישרד לסיעה,
.בחדר בבניין בית אסי ה המפואר בתל־אביב,
שם ישב. הוא נכנס ביחד עם
שריר לוועדת־הכספים, כדי לקדם איביתו
של מיקי אלבין בצפון תל״אביב. השר שית את ענייני קבוצת־אייזנברג באברהם
שריר בפתח הבית, כשבא לנחם את ארץ.
האלמנה. בבית כמה מיפלסים, בכניסה מצלמת וידיאו ושער חשמלי.
היו לו גם חלומות לקריירה פו
וירה
בצפון

פיריון

ספקטדוניקס

לודז־יה

קיסריה -מקרקעין ונופש

ח־כ חריש
ח־כ רייסר

ממיר

השקשת נשואה

דרתא -קודאק

טתה

החברה לישראל

בנק הספנות

ציים בתי הזיקוק

אייזנברג

השר שריר

רפ״ק אלקטרוניקה
פריזה לשכת ראש־הממשלה

ציוד ביטחוני

השר פת
ספנות ואספקה

ח־כ דורון

משקאות יפאורה ושזזפס
וז״כ קולס
קירור והספקה
ייבוא מזון ודגים מוניטין קול השלום

מחסני ערובה

כספים

עסקים

סירטי רול

צפון אמריקה
חיפושי נפם
נלובס אמישר
שרנוע אלסקה ספורטלייף
חדשות מעליות נחושתן

הלוויה בלי דמעות
רק אדם אחד הזיל דמעות של ממש בהלווייתו של מיכאל
אלבין. אמו הישישה הובאה לבית העלמין מן הסנטוריום ה*
שווייצי, שבו היא מאושפזת. ליד הקבר הפתוח לא עקדו יותר
מ־ 200 איש.
לפני שנה וחצי, כשמיכאל אלבין היה בשיא הצלחתו, היה אדם
זקוק למזל רב כדי לקבל, ולוא רק בטלפון, הזדמנות לשוחח עם
נער־הפלא. בתור חיכו, מן הטתם, כמה שיחות עם פוליטיקאים
ואנשי־עסקים, ששיחרו לפיתחו. כדי לאכול איתו ארוחת״צהריים
צריך היה אדם להיות חשוב מאוד. וגם אז לקבוע את הפגישה זמן
רב מראש. עכשיו, אחרי שמת, הצטמצם לפתע מיטפר האנשים
שביקשו לראות את איש־העסקים המת.
ההלוויה נערכה בבית־העלמין בקרית־שאול. הטקט נועד
לשעה .3.30 בשעה 3.20 היו במקום פחות מ* 30 איש. שר־התיירות
אברהם שריר הגיע בין הראשונים. אחר־כך. ליד הקבר, הצטנעו
בתוך הקהל גם השר משח ניטים וחברת־הכנטת שרה דורון.
אמו של אלבין, בת ה־ ,77 היתה ישובה במכונית אמריקאית,
שחלונותיה סגורים. המכונית נטעה לאיטה אחרי תהלוכת
ההלוויה. ליד הקבר יצאה האם מן המכונית. פנייה היו מעוותות
מצעד. היא נרכנה מעל הקבר, בעוד מלוויה אוחזים בזרועותיה,
והתייפחה- :מיקוש! מיקוש! אתה מת!״ משה ניטים צפה בה
בפנים מאובנות, בעוד הזיעה ניגרת ונספגת בחולצתו הבהירה.
למרות שסבורים כי התאבד, לא נקבר אלבין, כנהוג, מחוץ לגדר
בית״הקברות. התירוץ ההלכתי היה שהמנוח ביצע את מעשהו
הטראגי במצב של לחץ נפשי, ולכן אין זו ממש התאבדות. אולם
הוא לא נקבר ליד אביו, בחלקה הנשמרת לאמו, אלא במרחק״מה,
במקום מכובד.
האלמנה גליה לבשה שימלח שחורה. את עיניה הסתירה
במשקפיים כהים, על ראשה היה צעיף־משי ענקי, בעל נקודות
שחורות. תיסרוקתה היתה עשויה בקפדנות ופניה מאופרות
היטב. היא לא בכתה הרבה, ומדי פעם שלחה חיוך מנחם אל מי
שבא לעודד אותה. היא סירבה שייתמכו בה, והלכה בראש מורם
ליד גופת בעלה. מרחוק היה נראה כאילו היא שלווה, אולם במבט
בוחן אפשר היה לראות שהיא נושכת את שפתיה.
ההספדים היו קצרים. שר״התיירות, אברהם שריר, נשא הספד
שארך בדיוק שתי דקות וארבעים שניות. חברו של המנוח, עמירם
רבינוביץ, נשא גם הוא הספד, שעיקרו היה בקשת סליחה מן
המנוח. ההספד הזה נמשך ארבעים וחמש שניות.
אחר־כך הכל התנהל בחיפזון. החזן הצעיר גילגל במהירות את
התפילות, והגופה הוטמנה בקבר.
היתה ידידה או שתיים, שבעיניה נצצו דמעות. היתר צפו
בקבורה בשקט, והטילו ריגבי״אדמה על הקבר.
לא היו הרבה פרחים. רק זד אחד, ועוד צרור־הדסים שהביאה
האם.
בתום עשר דקות תם הכל. אנשי הניידת של גלי צה״ל התחילו
לקפל את האנטנה, והאבלים החלו להתפזר.
גליה אלבין, בלי דמעות בעיניה, חזרה להתאבל בווילה הריקה
מיכאל רותם
שלה ברחוב שטריקר.

מטוויות מאוחדות

ליטית משלו. בשלב מסרים החליט
להשתלט על גוף רדום, עתיר־נכסים,
איגוד העובדים הליברליים, ובעזרתו
להמליך את שריר כמנהיג המיפלגה
הליברלית. אך כאן נתקל באיש זקן
וקשה, צבי רנר, שסיכל את המזימה,
שלוותה בזיוף טפסי־הרשמה לאיגוד.
בעזרת גילוי בהעולם הזה נכשל
התימרון המכוער (ראה קורא יסר).
בעיקבות הכישלון לא נטש אלבין
את הפוליטיקה. להיפר. הוא החליט
להמשיך למשוך בחוטים מאחורי הקלעים.
הוא כרת ברית עם מיכה רייסר,
איש תנועת־החרות, וביחד הקימו את
מועדון־התרבות הימני היקב. בו־בזמן
גם החליט שמיפעל לוד מ ה של קבו־צת־אייזנברג
יעניק חסות לקבוצת־כדורסל
של הפועל רמת־גן־גיבעתיים,
ועמד ביחד עם ח״כ העבודה מיכה
חריש בראש אגודת־הידידות של הקבוצה.
הצלחותיו
בבורסה הפכו לשם דבר,
והוא היה להיט מבוקש במסיבות
ובאירועים החברתיים. כאשר ערך את
ברית־המילה לבנו מולי לפני שנתיים,
בבית אסיה, שימש אייזנברג כסנדק,
וכל הצמרת הכלכלית והחברתית הישראלית
נכחה שם.
מדוע הוא נפל? האם הוא מת
קלינית ברגע שניתק כבל החמצן שלו
לבורסה, במפולת־המניות הגדולה בינואר?1983
לפני
שנה הוכה הרחוב הכלכלי
בתדהמה, כאשר נודע במפתיע שאלבין
ויונתן זוכוביצקי — חברו מנעורים,
הנשוי לאסתר, בתו של אייזנברג —
סולקו מן הקונצרן. בקבוצת אייזנברג
דובר על אירגון מחדש של הקבוצה
והשקעותיה בארץ ,״לנוכח האירועים״.
דובר אז על כך שהבורסה מתה,
שאלבין אשר התמחה בהרצת מניות
בבורסה, אינו נחוץ עוד לאייזנברג.
טענה נוספת שהושמעה ברקע היתה
שאלבין הוא האחראי לכמה מכות
ניצחות שנחל הקונצרן: ראשית לכל
אתא, ואחר כר החברה לישראל.
ההפסדים המיידיים היו בסדר״גודל
של עשרות מיליוני דולר, והחובות
שטרם נפרעו עלולים להגיע אף לחצי
מיליארד.
איש לא העלה אז בדעתו שהסיבה

לפירוד היא אחרת לגמרי. רק השבוע
היא התבררה במלוא חריפותה.
ביום הראשון השבוע סיפר מפכ״ל
המישטרה, דויד קראוס, בוועדת־העורכים,
שלא לייחוס, כי המתלונן
שהביא למעשה למעצרו של אלבין לא
היה אלא חתנו של אייזנברג, מאיר
רוזנפלד. הוא יושב־ראש מועצת־המנהלים
של חברת פיריון. על־פי
התלונה, נחשד אלבין בכך, שגנב
מהחברה שני מיליון דולר, אותם
העביר בררו מתוחכמת לחברות אחרות
שהיו בשליטתו אז, לפני שלוש
שנים.
רוזנפלד מיהר להכחיש וסיפר שב־סך־הכל
הוזמן למסור עדות ביחידתו
של גונן. אחר־כך קראוס חזר בו וסיפר
שהחקירה החלה כבר לפני חודשיים,
ולא בגלל תלונתו של רוזנפלד. אבל
גם אם רוזנפלד לא הגיש תלונה

רישמית, קל לנחש מי סיפק את החומר
למישטרה.
גשכגות לשפירא

^ יך טיפס אלבין לגדולה? השבוע
מלאו העיתונים בסיפורים מעלי-
דמעות על הנער הכישרוני, יוצא־הדופן,
הרגיש והעדין. בעסקים הוא לא
היה כזה.
סיפור חייו מתחיל בתל־אביב.
בשנת 1944 נולד כבן יחיד לסמואל
וגניה. האב, סוחר־בגרים קטן, והאם,
תופרת, הביאו אותו לעולם בגיל
מתקדם מאוד.
הוא גדל ברחוב הוברמן בתל־אביב,
למד בבית־הספר היסודי הכרמל וא־חר־כך
בתיכון עירוני א: היתה לו
תפיסה מהירה לשפות ואהבה לידע

פשטלקם
המערכת הציגה
המישטרה:

את השאלות

הבאות לדובר

.1מתי בדיוק הודיעה המישטרה למיכאל אלבין שהוא עצור!
. 2מי החליט על מעצרו! האם היה חשש שאלגין יברח מן הארץ,
או שינסה לחבל בחקירהן
. 3היכן בילה אלבין את הלילה שבין שישי לשבתי האם היה
עצור בבית־המעצר באבו־כבירי האם הוחזק בתא־בידוד או
בחברת עצירים אחרים -ואילו! אם היה עצור במקום אחר -
מהו!
.4מה קיבל העציר לארוחת־הערב! האם אכל!
.5האם היה במקום־המעצר שוטר, שהשגיח על העציר! האם
נראו בעציר סימני״דיכאון! האם הזכיר התאבדות!
.6האם ניתן לאלבין בבוקר יום השבת להתרחץ ולהתגלח! האם
קיבל ארוחת״בוקר!
.7האם ברור למישטרה שאלבין לא נפל קורבן להתעללות,
בלילה שבו שהה בבית״המעצר!
.8מה היה הנושא המדוייק של החקירה!
.9האם הושפל אלבין בחקירתו! האם הובטח לו שישוחרר
במוצאי־שבת אם ישתף פעולה! האם הושמעו כלפיו איומים או
פיתויים!
.10 מדוע יצאו החוקרים מחדר״החקירותי האם היה זה חלק
מטכניקה פסיכולוגית שמטרתה לשבור את החשוד!
גג. האם נכון כי כאשר הזעיקה המישטרה אמבולנס, נאמר לתורן
במגן־דויד אדום שהמדובר ב.התקף־לב״! אם כן -מדוע!

דובר המישטרה סירב להשיב אף על אחת השאלות
האלה.

קפיצה אל המוות
(המשך מעמוד )9
ולהשכלה רחבה. הוא התקבל לעתודה
האקדמאית, ולמד בירושלים, באוניברסיטה
העברית, בתחילת שנות ה־,60
בחוגים מתמטיקה, כלכלה ומדעי־המדינה.
באותה תקופה היה גם פעיל
סטודנטיאלי: במיבצע־בחירות פרטי
כבש את מישרת עורן־ ביטאון־הסטו־דנטים
פי האתון.

על תקופת שירותו הצבאי חלוקות
הריעות. הוא נהג לספר שהודח מקורס־קצינים,
אחרי ששבר את רגלו, אך
הצליח להגיע לחיל־השיריון. אחרי
שהעלים את עובדת היותו חולה. על
הדרך שבה עזב את הצבא והיחידה
הקרבית יש כמה גירסות.
אחרי השיחרור נסע ללמוד באר־
(המשך בעמוד )39

לילה באבו־כביר
זה מה שקורה לאדם שנעצר באבו-כביר:
מהרגע שדלת-הפלדה הענקית, המובילה לחצר בית־המעצר
באבו-בביר, נסגרת מאחורי העציר, הוא שרוי באחד המקומות
הנוראים ביותר שאליהם יגול להיקלע אזרח ישראלי.
תחילה מובל העציר לחדר-הקבלה. זהו חדר גדול, שבו יש
שולחן ענק ועליו יומן. השוטר המביא את העצור מוסר ליומנאי
את פקודת־המעצר ל־ 48 שעות, חתומה בידי קצין־מישטרה,
והעציר נרשם ביומן.
אחר־נך מגיע הטקס של החיפוש. העציר נאלץ למסור לשוטר
את בל תכולת גיסיו, ובגללה בסף קטן, מיסמכים ומפתחות.
מהעציר נלקחים שרוכי־הנעליים, חגורת־המיכנסיים ואפילו
שעון־היד. דבר זה נעשה גדי למנוע מן העצורים להבריח לתוך
בית״המעצר סמים וחפצים מסובנים.
אחר־בך נערכת, לפעמים, בדיקה גופנית. בבדיקה זו מחפשים
השוטרים בחלקי־הגוף המוצנעים ביותר, וגם בפה ובפי״הטבעת.
גירסת״בלהות של חיפוש בזה אפשר לראות בסרטים -אקספרס
של חצות־ ומאחורי הסורגים.
הדבר הראשון ההולם בעציר, המוכנס למיסדרון־התאים, הוא
הריח הנורא. בית״המעצר הוא מיבנה רקוב ומתפורר, והתנאים
הסניטאריים ברבים מאגפיו הם בלתי״נסבלים.
בבית״המעצר יש אגף הנקרא ״אגף הצווארון הלבן׳ ,שבו
התנאים הם קצת יותר טובים. באגף הרגיל, אם עציר מבקש ללכת
לשרותים, הוא מובל על־ידי השוטר לחדר מצחין, שאין בו אסלה
אלא חור מזוהם בריצפה, שבו עליו לעשות את צרכיו. בתאים בני
חמישה מקומות יש בחדר שירותים, המנוקים על־ידי העצירים
בעצמם.
העציר מקבל מיזרן צבאי פשוט. כדי להתכסות מקבל העציר,
בהתאם לעונת השנה, שלוש או ארבע שמיכות-צמר צבאיות
מחוספסות. ולרוב לא־נקיות.
לעיתים מתרחשים בתאים מעשי-פשע. עצירים חזקים וא לימים
מתעללים לא־פעם בעצירים, אשר נדמה לעבריינים שהם
חלשים או צעירים. מעשי־סדום והתעללות אלימה הם חיזיון
נפרץ באבו״כביר.
גם אם העציר הוא ״אורח מיוחד׳ ,וזוכה בתא מבודד, קשה
להגיח שיובל לישון בלילה. האור דולק עד השעה 10 בלילה,
והחלל מלא תמיד קריאות, צעקות של אנשים מתוך שינה, ולא
פעם אפשר לשמוע זעקות של אנשים מוכים, או של׳נרקומנים
ב״קריזה׳ .האיוורור בבית״המעצר אינו קיים. על מיזוג״אוויר אין
מה לדבר, והחלונות הקטנים, שאין בהם שמשות, מכוסים
בסורגים כל־כך צפופים, עד כי האוויר כמעט שאינו מצליח
לחדור. בקיץ, השהייה בתא רגיל היא כמעט בלתי־אפשרית.
אחרי ליל״בלהות בזה בתא מקבל העציר ארוחת־בוקר. זו
תכלול, קרוב לוודאי, תה כהה ומתוק, ביצה קשה, לחם מאתמול,
זיתים, עגבניה, מעט גבינה לבנה, ריבה ומרגרינה. ועם מעש מזל
גם כמה סרדינים. כל אחד חוטף. מי שאינו זריז נשאר רעב. אתכל המזון זורקים לצלחת יחד. הביצה תקועה בריבה והזיתים
מעורבבים עם המרגרינה.
ספק אם בבוקר יובל העציר להתקלח ולהתגלח. החזקת
מכשירי־גילוח אסורה על העצירים, מפחד פן יפגעו בעצמם.
בתאוריה, על הסוהר לספק מכשיר-גילוח, אולם במציאות -מים
חמים וסבון הם מיצרך נדיר באבו־כביר. אם זוכה העציר לקבל
מכשיר״גילוח, קרוב לוודאי שהוא יהיה חלוד או מזוהם.
מן הראוי לציין כי השוטרים המשרתים במקום אינם זוכים
בתנאים טובים בהרבה.
בבית״המעצר יש אגף חדש ומשוכלל. שהתנאים טובים בו
בהרבה, אולם הוא שמור לקטינים ולנשים. מיכאל רותם

מד1ע הם מתאבדים?
שורת ההתאבדויות של אישים בכירים,
שהסתבכו בפרשות כלכליות מצביעה על כמה
תכונות משותפות, למרות ההבדלים הגדולים בין
האישים עצמם.
היו אישים שעולמם חרב עליהם באותה המידה,
אך שלא התפתו אף לרגע למחשבות של התאבדות.
למשל: מיכאל צור ואשר ידלין, שלא לדבר
על אהרון אבו חצירא ושמואל פלאטו־שרון.
מה מבדיל את המתאבדים מאחיהם־לצרה?
אילו נסיבות מיוחדות גורמות לכך שאנשים
מסויימים מתאבדים במצב כזהז התשובה נעוצה
בשילוב של כמה גורמים:
• אימת הנפילה.
ככל שהאיש הצליח לרכוש לעצמו מעמד רם
יותר בחברה, בכלכלה ו/או במערכת המדינית, כן
גדולה יותר אימתו כאשר הוא עומד לפתע לפני
שוקת שבורה.
יש אנשים שאינם יכולים לתפקד אלא כשהם
מרגישים שהם שולטים בסביבתם. כאשר הם
עומדים לפתע לפני מצב של אין־אונות, ואינם
יכולים עוד לשלוט בבני״אדם, הם חשים בחוסר
היכולת להמשיך. מקור הדבר בתחושה יסודית
של חוסר-ביטחון־עצמי, שניתן היה להתגבר
עליה רק במצב של שליטה על הזולת( .תופעה זו
בלטה במיוחד בפרשתו של יעקב לווינסון).
• חשיבות התדמית.
פגיעים במיוחד אנשים הרואים את חזות הכל
בתדמיתם החיצונית -אנשים שאין להם הרגשה
של ערך עצמי, הנקבע על-ידי עצמם, אלא שערכם
נמדד בעיניהם רק על פי יחס הסביבה אליהם.
אלה הם אנשים החיים למען -שוויץ ורושם״,
הזקוקים לאישור מתמיד של מעמדם החברתי
וכוחם -אם על־ידי הדגשת שליטתם באחרים
(לווינסון) או על-ידי קצירת הצלחה חברתית
ראוותנית (אלבין).
באשר עולם זה של רושם ותדמית מתמוטט
לפתע, בן לילה, לא נותר להם דבר, והם עומדים
לפני תהום פעורה של אפס.
• הרגשת הבדידות.
במצב כזה של מצוקה, כאשר העולם נחרב,
זקוק אדם, לביטחון מוחלט בעורף שלו.

במיקרה כזה יש חשיבות מכרעת לטיב
היחסים בין גבר (אם הנאשם הוא גבר) ואשתו
(ולהיפך, אם הנאשמת אשה) ,וגם עם אד ם קרוב
אחר -הורה, בן וכוי.
זהו המיבחן העליון לקשר בין בני״זוג. אם
הגבר בטוח לחלוטין שאשתו תעמוד לצידו, בלב
ובנפש, בכל מצב הצפוי לו, יהיה לו הכוח לעמוד
בו. אם ביטחון זה חסר, הוא עלול להישבר ביתר
קלות.
הרגשה של גבגדות יכולה להרוס אדם במצב
זה. במיקרה מסויים יכול אדם להיהרס על״ידי
התנכרות מישפחתו, ובמיקרה אחר על-ידי הת נכרות
מיפלגתו, שהפכה לו בית שני(עופר).
• חוויות ילדות.
אדם שלא ליקק דבש בילדותו יהיה פגיע
פחות מאשר ילד-תנובה, ש״אמא רצה אחריו עם
בננה׳.
אדם שנאלץ להתמודד עם בעיות של עוני או
ניכור בילדותו מחוסן יותר מאשר בו״טובים,
שהכל הוגש לו על צלחת. ושאינו רגיל להתמודד
ממש עם מצוקות החיים.
• שיטות המישטרה.
כל הגורמים האלה מוכרים היטב לחוקרי
המישטרה והשב״ב, והם מנצלים אותם עד תום.
כאשר מטרת החוקר היא -לשבור׳ את הנחקר
בכל מחיר, מכיוון שאחרת אינו יכול לאסוף את
החומר הדרוש להרשעה. הוא ינגן על כל הגורמים
האלה כדי להביא את הנחקר לנקודת״השבירה.
הוא מסתכן בכך שדי במצב כזה בצעד קטן אחד
יותר מדי, כדי להביא את האיש להתאבדות.
על״ידי הטלת האיש לפתע לבית־מעצר מצחין,
בחברת פושעים מן הסוג הירוד ביותר. מגביר
החוקר את תחושת-הנפילה של האיש. על־ידי
התייחסות אליו כאל סמרטוט הוא מבהיר לו
שמעמדו החברתי נהרס לצמיתות. המאסר
מגביר א ת הרגשת הבדידות, וחוקר זריז גם
מספר לנחקר כי הכל התנכרו לו, כי אשתו נטשה
אותו וידידיו ושותפיו זנחו אותו.

מהדוהחקירה לבית־הקבוות

בניין המישטרה ביפו, שם נמצא חדר־החקירות
שמחלונו קפץ אלבין אל מותו. החדר נמצא בצד
האחורי של הבניין, בקומה השלישית. למטה: גופתו של אלבין מורדת לקבר, בבית״הקברות קריית־שאול.

חסיון לאחר הסחת?
ביום הראשון בבוקר מיהר קצין־המישטרה יגאל מרכוס,
הממונה על חקירתו של מיקי אלבין, למישרדו של עורך־הדין אורי
וגמן. השניים נעלו את עצמם במישרד במשך זמן ארוך.
ברור כי למרכוס היו הרבה שאלות לעורך־דינו של אלבין.
השאלה הראשונה שעמדה על הפרק היתה בוודאי: האם נשמר
החסיון על יחסים בין עורך־דין ללקוח גם אחרי מותו של הלקוח?
האם יכול מרכוס לחקור את וגמן על נושאים שסיפר לו לקוחו,
אלבין, לפני מותו?
ככל הידוע, טרם נדונה בישראל שאלת חסיון שלאחר״המוות.
אולם ידועה דעתו של וגמן, שהוא עורך־דין ותיק ואמיץ, כי
החסיון נשאר שריר וקיים, ואין עורך״הדין יכול להתנער ממנו גם
אחרי מותו של הלקוח. אם תעמוד המישטרה על רצונה לחקור את
עורך־הדין, יתכן כי יהיה עליה לפנות ללישכת עורכי״הדין ולבקש
אישור עבור וגמן, כי הוא איננו עובר על כללי האתיקה המקצועית,
באשר הוא מסכים לענות על שאלות המישטרה.
עד אז יישארו בוודאי סודותיו של אלבין בנבכי מישרדו של
אילנה אלץ
עורך־הדין.

ה עו ל ם הז ה 2501

ו 11־ ! 1
זה אינו סיפור דמיוני. זה יקרה, אם
חמוד פאוזי היד, צעיר אלמוני, סטודנט

ן ^/ל סיפ רו ת יפה. גם חבריו במיכללת ביר־זית
ובמחנה־הפליטים דהיישה לא הכירוהו היטב.
הוא היה צעיר שחרחר, צנום, שקט מאוד, ש־הירבה
לקרוא ספרים.
באותו בוקר של אוקטובר לא יכול היה איש
ממכריו להעלות על דעתו כי תוך כמה ימים יהיה
השם מחמוד פאוזי מפורסם משמותיהם של
ן אלילי־זמר וגיבורי־כדורגל, ויפאר כתובות־קיר
1במאות ערים ברחבי העולם, באותיות לטיניות
ויפאניות, רוסיות, אמהריות, ארמניות והינדיות.
ביום הראשון, ה״ 6באוקטובר ,1985 ערב חג
שמיני־עצרת, התפוצץ מיטען של חומר־נפץ
ן באוטובוס בירושלים. הוא הרג חמישה איש
ואשה, ביניהם אשה הרה, ילדה בת 5וזקן בן .74
18 ,איש נפצעו, ביניהם נער בן ,8שהתעוור
* בשתי עיניו.

.מה אתה רוצה?״ אמר מרצה זקן למראיין,
.הקשישים בגדה המערבית רוצים בשלום, אבל
הם התייאשו. מה אנחנו יכולים להגיד לצעיר כמו
מחמוד, שנולד שבוע אחרי כיבוש הגדה בידי
הישראלים? שהוא יחיה לעולם כמו עבד? שכל
יהודי עובר־אורח יוכל לירוק בפניו ולבעוט
באחוריו עד סוף ימיו?

״הצעירים האלה לא שומעים עוד
בקולנו, וגם לא בקול אש״ף. הם החליטו
שאין דרך אחרת, ששום דבר לא יועיל
מלבד האלימות.״

ן * כל שגרירויות ישראל בעולם החלו
^ /מגי עי ם למישרד״החוץ מיברקי אס־או־אס.
״הדיווחים בכלי־התיקשורת כאן הורסים את
תדמיתה של ישראל,״ כתב השגריר בצרפת,
שהיה ידוע כנץ קיצוני. .הולך וגואה כאן גל
אנטי־שמי, שגם בשיא מילחמת־לבנון לא ראינו
כדוגמתו.״ הוא רמז שאולי כדאי לממשלה לדון
בעניין שנית. בנוסח דומה התבטאו עמיתיו
במדינות רבות, ובייחוד בארצות־הברית. הם
דיווחו על פגישות בהולות עם ראשי הקהילות
היהודיות, שהיו אחוזי״חרדה.

אחרי חקירה נמרצת עלו חוקרי
השב׳׳ם על עיקבותיו של מחמוד סאוזי.
הוא נעצר, נחקר בשיטות הידועות
והודה במעשהו. בית מישם חתו ב־מחנזדהפליטים
פוצץ עוד באותו יום.

קראת מישפטו של מחמוד פאוזי גבר
/המתח.
מייד אחרי ההתפוצצות ערכו אנשיו של מאיר
31 כהנא פוגרום במיזרח ירושלים 34 .ערבים נפצעו
ואושפזו. אך זאת היתה רק ההתחלה!
מכל רחבי הארץ הגיעו לצמרת הפוליטית
ידיעות מדאיגות על הצלחותיו של הרב כהנא;
שעבר ממקום למקום וקרא להמונים הנסערים 1 להתקומם נגד אוזלת־היר של הממשלה, המפקידה
יהודים לרוצחי אש״ף. את שימעון פרס
(.הכלב הזה פרס״) האשים בהתרפסות לפני
השמאלנים, סוכני־אש״ף, שהשתלטז על הממשלה.
את ראשי הליכוד כינה בשם. בני־בליעל״
,וטען שמכרו את עצמם תמורת משכורות
שמנות, על חשבון ההמונים המובטלים.
בהתאם להחלטת הממשלה מחודש אוגוסט,
פנתה התביעה הצבאית, ערב פתיחת־המישפט,
אל הדרג המדיני, כדי לקבל הוראות. הממשלה
התכנסה לישיבה, האווירה היתה קשה. על פי
דיווחים ׳מפורטים מן הישיבה הסודית, שהתפרסמו
למחרת היום ברדיו ובטלוויזיה,
המטירו השרים איש על רעהו מילים קשות
ביותר.
שר־המישפטים, משה ניסים, בא לישיבה מוכן.
בהתייעצות מוקדמת אמר לו יצחק שמיר. :אם
לא נתלה את הערבוש הזה, נהיה גמורים. ההמונים
שלנו עוברים לכהנא. אפילו אריק כבר לא מושך.
אתמול נזרקו עליו עגבניות בשוק של פתח־תיקווה.
אומרים שגם גאולה כהן כבר לא מעזה גי להיכנס לשכונת־התיקווה.״
גם עמיתו של ניסים, שר־הביטחון יצחק רבין,
ידע מה עליו לעשות. התדמית שלו כנץ של
המערך התערערה. היה עליו לעשות משהו, כדי
להחזיר לעצמו את ההילה של איש־ביטחון
קשוח. אולי חשב, בסתר ליבו, שהוא יביך את

שימעון פרס.
פרס עצמו היסס. בבוקר שלפני הישיבה באו
ראשי השב״כ והמוסד אל פרס. והזהירו אותו
בחומרה רבה מפני מה שעלול להתרחש, אם יידון
המחבל למוות.
הממשלה נתנה חופש־פעולה לשרי הביטחון
והמישפטים.

רבין וניפים הורו לפרקליטות הצבאית
לתבוע את הטלת עונש־המוות.

^ ית־הדין הצבאי דן את מחמוד פאוזי
למיתה.
גזר־הדין ניתן ביום השישי, ה־ 15 בנובמבר
. 1985 הרמטכ״ל אישר אותו כעבור שבועיים, ה־
29 בנובמבר. היו שטענו כי היסס תחילה, אחרי
שיחה עם ראש אמ״ן, אך שר־הביטחון שיכנע
אותו לחתום.

מועד ההוצאה להורג: קבע ליום
הראשון, דד 29 בדצמבר.

היה צורך ברווח־זמן של חודש ימים בין
אישור פסק־הדין והוצאתו לפועל, מפני שעל
הממשלה היה להחליט איך לבצע את גזר־הדין.
אנשי הליכוד התנגדו לשיטת התליה, מפני שהיא
הזכירה את הוצאתם להורג של גיבורי המחתרת
העברית בידי הבריטים. רוב השרים התנגדו

אולם יצחק רבץ נשאר איתן .״אנחנו
ננהג אך ורק לפי החוק הישראלי!״ הכריז
בהתרגשות בלתי־רגילה, כשפניו סמוקות
,״אנשי־תיקשורת אנטי־שמיים,
חניכיו של גבלם, לא יכתיבו לממשלת
ישראל מה לעשות!״
פוליטיקאים זריזים מיהרו לעלות על הגל
הזה. .על הממשלה לגרש מן הארץ את כל
העיתונאים הזרים, שפירסמו חומר עויין על
ישראל!״ תבע ח״כ מיכאל איתן. עמיתו, רפאל
איתן, היה בוטא יותר. :צריכים להכניס כמה
עיתונאים למסוק ולזרוק אותם מעל לים,״ הציע.
רוני מילוא גילה שיש לו הוכחות לכך שרבים מן
העיתונאים מקבלים משכורת מאש״ף ומהקא־גה־בה.
בירושלים
התנפל המון יהודי זועם על צוות־טלוויזיה
אמריקאי, שריאיין את מוכרי־החמוצים
בשוק מחנה־יהודה על עונש־המוות. הצלם ואיש־הקול
אושפזו, המצלמה נשברה.

תקריות אלה תכפו יותר ויותר,
והדיווחים עליהם הופיעו בראש
מהדורת-החדשות ברחבי העולם,
בנוסח ״היום שוב עשה אספסוף יהודי
שפטים בכתבים מערביים. בסרט
שתראו עתה...״

להוצאה להורג ביריה, מפני שהיתה עלולה
להתפרש שלא כהלכה, כאילו מודה הממשלה
בכך שהמחבל הוא חייל. הצעתו של עזר וייצמן,
שהושמעה בחצי״פה, להוציא אותו להורג בתא־גאזים,
כנהוג בכמה ממדינות ארצות־הברית,
עוררה זעם ונמחקה מן הפרוטוקול.

בלית־ברירה הוחלט לבסוף להוציא
להורג את מחמוד פאוזי, וכל הבאים
אחריו, בתליה. נקבע שבכלא־רמלה
יוכן אולם קבוע להוצאה־להורג.
^ אשר יצא מזכיר הממשלה, יוסי ביילין, מן
הישיבה כדי להודיע על כך לעיתונות, נוכח
לדעת כי אינו יכול לעשות זאת בחדר שבו
נערכות מסיבות־עיתונאים כאלה בדרך־כלל.

יותר מ־ 450 ציוותי־טלוויזיה מכל
רחבי-העולם הטילו ממש מצור על
מישרד ראש־הממשלה.

הכל תבעו לסקר את מסירת ההודעה. היה
צורך לקיים את המסיבה ברחבה הגדולה שלפני
הבניין, למרות מזג־האוויר הסגרירי.
הצוותות האלה החלו מגיעים לארץ מכל רחבי
העולם מייד אחרי אישור פסק־הדין על־ידי
הרמטכ״ל. עד אז לא התייחס איש ברצינות לגזר־דין־המוות.
כבר היו דברים מעולם. אך משאושר
גזר־הדין, הבינו כלי־התיקשורת הבינלאומיים
שהולך ומתבשל כאן סיפור עולמי.
באותו יום עוד אמר שר־התיירות, אברהם
שריר, כשרואיין בטלוויזיה ונשאל על התוצאות
האפשריות בעולם. :מה יש? בכל העולם מוציאים
אנשים להורג. אז יוציאו להורג גם אצלנו. ביג
דיל!״
כבר באותו לילה החלו הצוותות נוהרים ארצה,
מי בטיסות מיסחריות, מי במטוסים מיוחדים,
שנשכרו בבהילות. בתי־המלון הירושלמיים הת
מלאו
עד אפס מקום, וצוותות רבים השתכנו
בתל״אביב. לבסוף נאלצו עיתונאים לנדוד לבתים
ולנתניה, וגם לבתי־מלון של שלושה כוכבים
ואפילו שניים.
במאמץ נואש להתחרות זה בזה, ירדו
העיתונאים כלהקת ארבה על מחנה־הפליטים
דהיישה. הריסות ביתה של מישפחת פאוזי צולמו
שוב ושוב, כשכל המישפחה יושבת לפניהן, ער
שלא נותר אדם בעולם שלא ראה אותן. בני־המישפחיה
— 11 אחיו ואחיותיו, אמו ואביו —
רואיינו מאות פעמים. מסמר הסיקור היה סבו של
מחמוד פאוזי, פליט מן הכפר הערבי זכריא(ליד
בית־שמש של היום) שסיפר כיצד באו היהודים
וגירשו את מישפחתו ב־ ,1948 כיצד נורה ונפצע
כאשר ניסה לחזור לשם בלילה, ואיך מחקו
היהודים את הכפר בבולדוזרים מעל פני האדמה.
רשת אי־ביי־סי האמריקאית רפקה את כל
יריבותיה כאשר השיגה סקופ: תצלום ישן ודהוי
של הכפר זכריא, כפי שהיה קיים לפני .1948
לידו שודר תצלום של הכפר היהודי, השוכן
עכשיו על אדמותיו.

.איזה ערבים? לא היו פה אף פעם
ערבים!״ אמר נער יהודי בן ,14 מבני
הכפר, שרואיין באותו שידור.
אחיו ואחיותיו של מחמוד רואיינו בהרחבה
וסיפרו כיצד נאסרו והוכו עשרות פעמים על־ידי
השוטרים היהודיים, כאשר הניפו דגלים
פלסטיניים או השתתפו בהפגנות. אחות יפה בשם
חלדה, שצולמה בהרחבה, הראתה צלקות על
גופה, שנגרמו לה, לטענתה, על־ידי שוטרים
סאדיסטיים של מישמר־הגבול.
גם אוניברסיטת ביר־זית סוקרה בהרחבה.
המרצים — ובייחוד מרצים שהיו אזרחים של
המדינות שציוותי־הטלוויזיה באו מהן — סיפרו
ארוכות על ההתנכלויות שמהן סבלה המיכללה
במשך השנים מידי השילטונות.

^ כל שגאה הנחשול האנטי־ישראלי בדעת
הקהל בעולם, כן גברה הפעילות הדיפלומטית
סביב מה שנקרא עכשיו.פרשת מחמוד
פאוזי״.
הראשון היה נשיא צרפת, פראנסואה מיטראן,
שפנה אל. ידידי שימעוך, כ״סוציאליסט אל
סוציאליסט״ ,וביקש לחון לאלתר את הצעיר.
בעיתוני צרפת נאמר כי בארמון־אליזה מצפים
בוודאות לכך שראש־ממשלת־ישראל ייענה
לבקשה. מיטראן נדהם כאשר זכה בתשובה
אדיבה אך שלילית וסופית. למחרת היום צעדו
100 אלף צרפתים בשאנז־אליזה, כשהם נושאים
את תמונתו של מחמוד פאוזי — שהיתה כבר
ידועה לכל ילד בעולם — וכרזות בנוסח ״שחררו
את מחמוד!״

קבוצות של מפגינים צעירים צעקו
במקהלה :״ישראל — רוצחים! ישראל
— רוצחים!״
זאת היתה ההתחלה. בצורה דומה התפתחו
המאורעות בלונדון, בבון, בשטוקהולם ובדרום־
אמריקה. ראשי־המדינות פנו אל נשיא ישראל,
שהודיע מצירו שלא קיבל שום בקשת-חנינה
מידי הנדודלמוות. הפגנות של מאות־אלפים
נערכו בעשרות ערים.
אנשי־רוח מכל העולם הצטרפו לגל־המחאה.
מנהל בית אנה פראנק באמסטרדאם התפטר.
קרוב לאלף אנשי־רוח יהודיים מדרום־אמריקה,
ובראשם יעקובו טימרמן, חתמו על עצומה. כך
עשו 37 חתני פרס־נובל, כשליש מהם יהודים.
ראש ממשלת־ספרד הודיע כי קשירת יחסים
דיפלומטיים עם ישראל תהיה קשורה בעניין
החנינה. ברית־המועצות גייסה, כמובן, את כל
המיפלגות והמוסדות הקומוניסטיים ברחבי תבל.
(המשך בעמוד )31

מאיי א 1 1י €י1כ11״י

בני שליטא מתלבט: אי־אפשר לקחת בחורה לבית־מלון
ואי־אפשר להתייחד בחיק הטבע. מה לעשות?
סיפור מזעזע...
• בישיבת הממשלה, שהתקיימה
אחרי הרצח בעפולה,
סערו הרוחות. הגדיל
לעשות השר־בלי-תיק יוס־קה
שפירא, משקם והודיע
לחבריו בנימה דרמאתית, שפירא שיש בפיו ״סיפור מזעזע״. שריקות השתרר שקט באולם־הישי-
בות של הממשלה, ושפירא סיפר בחימה ביצד הסתובבה לה
מזכירתו ברחבי ירושלים ולפתע -אלוהים ירחם! -זכתה
בשריקות ובשאר הטרדות. ומהיכן בקעו אלה! ממונית
ערבית! קפץ גד יעקובי וקטע את השר המזועזע :״לו היתה
זאת מונית יהודית, היית טורח לציין את לאומיותה!״
״ודאי שלא פלט שפירא, בטרם הספיק לשקול כראוי
את תשובתו.
״באמת סיפור מזעזע מילמל יעקובי, אן כוונתו לא
היתה זהה לכוונות של שפירא.

ליעקובי הוצעה הצעה מפתה
ביותר, בפרט על רקע תיפקודה
המתסכל של הממשלה. ההצעה
כללה שהות בת שנתיים בקא־רנגי
פאונדיישן בוושינגטון.
מלבד מילגה חודשית מרשימה
הוצע ליעקובי לממן גם את
הוצאותיו, שלו ושל בני־מיש־פחתו.
בתמורה היה על יעקובי
להתחייב להרצות פעם בשמונה
חודשים. אחרי לבטים קשים,
החליט יעקובי לדחות את ההצעה.
סידרי־הישיבה
בכנסת גרמו
לכך שח״כ חיים דרוקמן הדתי
יישב ליד ח״כי המתקדמת, מתי
פלד ומוחמד מיעארי. השבוע,
בשיא ויכוח פוליטי סוער,
זעק דרוקמן לעבר שכניו:
״אש״פיסטים!״ פלד השיב לו:
״אתה תעסוק בחוק־החזירים,
ואל תטפל בעניינים שאינך
מבין בהם!״ צעק דרוקמן :״אתה
חזיר!״
בחגיגת יום־ההולדת של
מיכה גולדמן, ראש מועצת

מויש חן

ספר מנס״ציונה, סיפר בעבר את עופרה חזה. אחרי כן
באה להסתפר אצלו ירדנה ארזי, המסתרקת
אצלו שלוש פעמים בשבוע. בשבוע האחרון התערערו היחסים בין
שתי הזמרות, כשארזי טוענת שמעריצה של חזה התיזה עליה דיו
באקדח-צעצוע, בהשפעת חזה, ואילו חזה מסרבת לקיים סולחה.
מאז הפכה מיספרתו של חן למוקד הפעילות של המנסים להביא
לפיוס בין השתיים. מעריצותיה של חזה מופיעות במקום, ובידיהן
פרחים, שהן מוסרות לארזי, ומחן מבקשות שיעשה את הסולחה.

מייצג, וסיכם :״העשירון התחתון
נותר בלי תחתון״...
העיתונאי סילבן שלום, מי
שהפך לדובר (דוברו של יצחק
מודעי) ,סיכם השבוע את רשמיו
הראשונים מאז החליף צד :״רק
עכשיו אני יודע אלה לוקשום
נהגו להדליף לי מהישיבות השונות.״
משנשאל
השר משה קצם,
בערב ראיונות, מה דעתו על
] טן ןן ך? 11*1הרמטכ״ל נכח בהופעה של להקת-הנח״ל. לוי החליף חוויות עם כוכבת־העבר של
1 / 11111/1הלהקה, יונה עטרי, בהפסקה של מופע. בין השניים ניתן לזהות את גבו של שר-החינוף
יצחק נבון, הטועם מהכיבוד שהוגש במופע, שאולי שימש לו אתנחתא בשבוע של פיטורים במישרדו.
מי שביקר בשבוע שעבר
בקיסריה, הופתע לגלות על השמשות
הרטובות־מטל של המכוניות
את הכתובות :״שפירא
לשלטון!״ הכוונה לתושב־המ־קום
המפורסם, הרב אברהם

שפירא. משנשאל שפירא לפשר
התופעה, הגיב בשביעות
רצון ניכרת :״מה ישי זה לא
בסדר?״
שר־הכלכלה גד יעקיבי היה
שרוי לאחרונה בדילמה קשה.

מי הסגיר?

• סערה בלתי״צפויה התרחשה בסוף השבוע בערב־ראיונות
שהנחה משה (״מושיק״) טימור. אחד מ-
מרואייניו של טימור היה מוטי לרגר, מי שכתב את המחזה
קסטנר, המוצג בקאמרי.
סימור התכונן לראיון רגוע למדי אן מה הופתע משזרק
לרנר פצצה. הוא סינגר בעוז על קסטגר. גיבורו. הוא טען
שאינו בטוח כלל וכלל שקסטנר הוא האדם שהסגיר את
הצנחנים -יואל פלגי ופרץ גולדשטיין -לידי הנאצים.
.אם כן, מי הסגיז־ד תהה סימור ולא צפה עדיין את
העתיד להתרחש.
״קיימת אפשרות״ ,החל לרנד ,״שהיתה זאת חגה טגש*...
כאן נקטעו דבריו ואת שאר הסבריי יאלץ לייוי׳ תוך כדי
מחאות קולניות מצד הקהל. לרנד הסביר כי מכיוון שסנש
עונתה במשך חודשיים על-ידי הנאצים עינויי״תופת -
שבהם לא הצליח לעמוד איש -יש להגיח, כי היא שהסגירה,
בלית-ברירה ותחת עינויים זוועתיים, את שמות השניים.
.זאת התיאוריה שלך!״ זעקו לעבר המרואיין אגשים
בקהל, שלא אהבו את ניפוץ המיתוס לנגד עיניהם.
לרנר לא הרפה מהנחותיו והסביר שאין בהם מאומה,
בכדי לפגוע בהילת הגבורה סביב סנש .״גיבור,״ חתם לרנר,
״אינו <ן דם ללא חולשות. להיפך -גיבור חייב להיות אנושי!״

כפר־תבור, שהתקיימה בסוף
שבוע רווי טרגדיות וסערות
בצפון, פגש חבר־הכנסת בני
שליטא בשר־הביטחון יצחק
רבץ יצחק,״ אמר שליטא,
״מה עושים? לקחת בחורה לחדר
בבית־מלון — אי״אפשר, מאימת
בחוריו של זיגל, לקחת
אותה לחורשה — גם אי־אפשר,
מאימת המחבלים. אז מה עושים?״
השיב רבין :״העיקר שעושים!״
אריאלה
רבדל, מי שסיימה
את תפקידה כדוברת מישרד־האוצר
והמתכוונת לשוב לר־שות־השידור,
נבהלה מהשמועות
הרווחות בעניינה —
ששמה מופיע ברשימות המפר
טרים מהרשות. בשבוע שעבר
נראתה רבדל דולקת בארשת
מודאגת אחר ש או ל ע מי ר,
חבר הוועד־המנהל של הרשות.
כל נסיעותיה להוציא מידע
מעמור — האם היא באמת
מיועדת לפיטורץ והאם שמה
הוזכר בישיבת הוועד־המנהל —
עלו בתוהו.
שר-האוצר יצחק מי ד עי
נפגש עם יושב־ראש איגוד ערי-
הפיתוח, שאול עמור. עמור התלונן
על המצב החמור שפוקד
את תושבי הערים, שאותן הוא

ראש־הממשלה ותיפקודו לנוכח
הבעיות החמורות שעליו להתמודד
עימן, כיחכח השר הצעיר
בגרונו וניסה להרוויח זמן, כדי
לצאת מהשאלה המביכה באלגנטיות.
לבסוף ענה בחיוך :״אני
מעדיף להביע את דעתי על
הממשלה מאשר על ראשה״.
פיסגה משולשת על ארוחת־בוקר
התקיימה בבוקרו של היום

אין אשראי למודעי
• שר-האוצר יצחק מו ד
עי ישב ליד צעירה שחורת-
שיער, ונראה נהנה מאוד
מסלט־הירקות, שהגישה לו
המלצרית בפונדק עין־הוד.
הוא נהנה מרוח-הים הרעננה,
ומנגינתם של כגר ואקור־דיוניסט,
שהנעימו את הזמן
לאורחי״המיסעדה.
השר אכל ושוחח עם
הצעירה שלצידו, ונראה כי
הצליח להתחמק לשעה קלה מודעי מטירדות הכלכלה וחפו־בלי
כסף
ליטקה. אחרי הסלט הוא
הזמין מנת-דג, ואכל גם אותה בתיאבון. כאשר נשרה טיפת-
שמן על מיכנסיו של השר, הוא גילה תושיה למופת. את
מפית־הנייר שלפניו הרטיב קלות במיץ אשכוליות מהבקבוק
וספג מייד את הכתם.
צרותיו של השר התחילו בתום הארוחה. המלצרית
החיננית הגישה לשר את החשבון על צלחת קטנה, והוא
הניח עליה בנונ״שלנטיות כרטיס-אשראי.
המלצרית נטלה את הצלחת, הלכה אל הקופאית וחזרה
מייד אל השר• :אנחנו מצטערים, לא מקבלים כרטיסי-
אשראי!״ אמרה לשר. השר שלף את ארנקו וחיטט בו. הוא
הוציא כרטיס־אשראי מסוג אחר ושאל :״את זה אתם
מקבלים!״ והמלצרית ענתה :״מצטערת, גם א ת זה אנחנו לא
מקבלים!״
השר פישפש בארנקו ושלף פינקס־צ קים. הוא מילא את
הפרטים הדרושים והשאיר את הצ׳ק על השולחן. המלצרית
הביאה את הציק אל הקופאית, שהציצה בו בסקרנות
וקבעה• :כן! זה באמת הוא!״

ה עו ל ם הז ה 2501

למי מחכים ב״מעשיהר?

• משפגש השבוע עזריאל
ולדמן, מגב״ל החברות ה ממשלתיות
ייושב״ראש הנ הלת
הטוטו, את חבר״הכנסת
ויושב-ראש הנהלת מיפעל
הפיס גידעון גדות, זעק
לעברו באירוניה :״תודה
רבה! באמת תודה רבה לד!״
ועוד הוסיף תודות כחנה
וכהנה ביידיש עסיסית.
מאחרי התודות הללו עמד

רפי סוויטה.
סוויסה, הנציב הנמרץ של
שירות בתי-הסוהר, החליט
בין פיס לטוטו
במיסגרת מדיניותו החד־שנית,
להקים מיגרשים ומיתקני״ספורט לאסירים. הוא
צילצל לגדות וביקש ממנו, בתוקף תפקידו במיפעל־הפיס.
לסייע בידו. גדות. המכיר את כוח־הרצע^של סוויסה, לא
ידע כיצד לדחות את בקשתו בעדינות. לפתע ניצנץ רעיון
במוחו. הוא היפנה את סוויסה לעזריאל ולדמן מהטוטו, תוך
כדי הבטחה חגיגית ש״הוא ממתין לטלפון ממך!״
אצל סוויסה אין חוכמות. מייד הורה למזכירתו להתקשר
עם ולדמן.
״עזריאל׳,׳ הציגה את עצמה המזכירה ,״רפי סוויסה מחכה

״היכן!״ תמה ולדמן, שלא ידע כלל את השתלשלות
העניינים ,״היכן הוא מחכה ליו״
״בכלא מעשיהו השיבה המזכירה בטיבעיות גמורה.
כאשר נתקל ולדמן בגדות, אמר זה :״היית צריך לשאול
אותו -האם עליך להגיע ישר ל״מעשיהו, או שכדאי שתעבור
קודם דיד(בגימין) זיגל!״
הרביעי באחד המלונות בירושלים.
השתתפו בה יושבת־ראש
הקואליציה שרה דורון ומי
שיחליף אותה בתפקידה בקרוב,
חיים קוסמן. אחרי שפרשה
דורון, הצטרף לשולחן יושב־ראש
סיעת המערך ומי שיחליף
את קופמן בתפקידו, אם וכאשר
תתקיים אכן הרוטציה — רפי

אדרי.

אחד השמות שנאכלו לארו־חת־הבוקר
היה השר הכל־יכול
משה שחל. בארוחה הודגמה
יכולתו האגדתית של שחל. סופר
כיצד הרגיע שחל את הרוחות
בישיבתה של סיעת המערך, יום
קודם לכן. שחל הודיע לסיעה כי
סגר עם משה ניסים אי־אלה
הסכמים בדבר החוק שעמד
ניסים להעלות במליאת־הכנסת
למחרת — החוק שאמור היה
להוציא מיפגשי ישראלים עם
אנשי אש״ף אל מחוץ לחוק.
חברי־המערך התפזרו רגועים
ופנו איש־איש לדרכו. מה
התפלאו לגלות למחרת — בעת
הדיון במליאה — כי ניסים לא
היה כל־כך מודע להסכמים
ששחל ״סגר׳/עימו.

שחקנית ודוגמנית, עוררה את התעניינותו של משה אביב, עורד״דין ובעל סוכנות 011 השחמו
^ 111411
בתל־אביב. לאותה מסיבה, של פתיחת הפאב החדש של השחקן
* 1111 לדוגמניות במסיבה בתל״אביב.

משה איבגי, הופיעו שחקנים ידועים רבים, וביניהם מוני מושונוב (למשה) שלגם מבקבוק ערק.

משנסתיים הנשף במלון
דניאל לכבוד יום־המהפכה המצרי,
נמצאה זרוקה מעטפה לבנה.
משנפתחה המעטפה נגלתה
ההזמנה החגיגית ששיגרו המצרים
לחבר־הכנסת חיים
קוסמן. בצמוד להזמנה נגלה
פתק מעת חסן עיסא, הקונסול
המצרי באילת. בפתק הודיע
עיסא לקופמן באנגלית :״מר
קופמן היקר, חברי הטוב מוקי
מלצר הביא אליי את אורלי בתך,
לשם קבלת ויזה לסיני. הוויזה
אכן ניתנה לה, ואני אודיע
למישטרה באיזור שתדאג לה.
מקווה לראותך ב־ 23 ליולי.
בריגשי כבוד, חסן עיסא.״
וגם התעלומה מהשבוע שעבר
נפתרה. הבחור הגבוה ויפה־התואר
שנראה יחד עם אשת־החברה
ברוריה בודקובסקי
במסיבת יום־המהפיכה המצרי
אינו אלא בנה הצעיר. אף אחד
מהנוכחים לא תיאר לעצקו
שברוריה היפה והאלגנטית היא
כבר אם לבן כה גדול. ברוריה
ובנה הם ידידים של נגואה
ומוחמד בסיוני, והוזמנו על
ידם אישית למסיבה• .

אריאל

חבר־הכנסת

ויינשטיין נקלע השבוע לאי־נעימויות
רבות. ויינשטיין חגג
בצינעה ובחוג חברים מצומצם
ביותר את חתונתו של בנו. דבר
השימחה נודע לרבים ממכריו,
ואלה נעלבו עד עמקי נישמיתם
על שלא הוזמנו לשימחה .״מה התנצל לעשות?״
יכולתי

ויינשטיין האומלל ,״לאור המצב
הכלכלי החלטתי על חגיגה
צנועה שתכלול 250 איש בלבה.
אילו הייתי מזמין את כל ידידיי
שרכשתי בעולם העיתונות, כשהייתי
כתב כלכלי במעריב,
הכלכלה והפוליטיקה — הייתי
צריך לערוך חתונה בת 5000
משתתפים!״
עידן השמחות בקרב חברי
הממשלה והכנסת בעיצומו.
בקרוב מגיע תורו של נועם
קצב, בנו של שר־העבודה־והרווחה.
החגיגה תיערך בצינעה
בקריית־מלאכי, מקום מגוריו
של השר.
שימחה נוספת — הפעם בעו־לם־הסרטים.
אורלי, בתו של
יורם גלובוס, שותפו של
מנחם גולן, מתחתנת ביום
השלישי עם ברק לוי מבית־שמש.
שני הצעירים(היא בת 19
וחצי והוא בן )20 הם חיילים.
החתן משרת בקיריה בדרגת
רב״ט. הם ״יוצאים קבוע״ —
כשמו של אחד מהסרטים
שהפיק האב המאושר — מזה
שלוש שנים.

ךןןןךןךןךדך נהגו של ראש־הממשלה שימעון פרס, ויחזקאל שרעבי, נהגו של שר-הביטחון
11 ! 11*1 11 יצחק רבין, היטיבו את ליבס בקפה ערבי ע 0הל, בחתונה מפוארת שאליה הוזמנו
נוסעיהם המפורסמים, כדי לכבדה בנוכחותם. תוך כדי ההמתנה שתו נהגי־הצמרת עוד כמה כוסות קפה.
ה עול ם הז ה ג 250

פוב דילן — זהו שמו של
דובר האם־אף־או, הכוח הבינלאומי
היושב בשטח המפורז׳בין
מצריים לישראל. השבוע התלונן
דילן, בעת קוקטייל שנערך
במלאת שלוש שנים לקיום היחידה,
כי שמו, המשותף לו ולזמר
המפורסם. משמש מקור־

השראה לבדיחות ושאלות איו־ספור.

נסוק׳
השבוע
• ראש־הממשלה שימעון

פרס :״בגלל השד שהליכוד הוציא
מהבקבוק — נוצרה התחיה,
ובגלל השד שהוציאו התחיה
והליכוד — נוצר הכהניזם!״

• שר־התעשיח־והמסחר

אריאל שרון להנ״ל :״אני
מתנצל. יתכן שהגזמתי בהתבטאויות״
נגד ראש־הממשלה!״
• גירעון לומר, אתיופי שנישא
ללא טקס־גיור לחומרה:
״אני יהודי יותר מיהודי!״
• מאיר כהנא לחבר־הכנסת
עבד־אל־והאב דראושה :״אני
אטפל בך!״

• ממלא־מקום יושב־ראש
הכנסת, מאיר כהן־אבי־דוב,
על דיברי הנ״ל :״אולי,
כשהוא אמר,אני אטפל בך׳! הוא
התכוון ללטף אותך?״
• מייק הולר, העיתונאי הוותיק,
שהוא מועמד לפיטורין
מהרדיו :״פיתאום זורקים אדם
לרחוב!״
• בצלאל אלוני, מנהלה
האישי של עופרה חזה :״כל פעם
דוחפים לי את החיקוי העלוב
הזה, ירדנה ארזי. היא מסתרקת
כמו עופרה, מתלבשת כמוה
ואפילו שרה את השירים שלה!״
רסנה ברק 1

4יי>י י/ז, /

אברהם( ,,א ב רו ם) סרג, ועץ דאש־הממשלה רענ״ג תמצות, מסבו
עו אביו, עד נעוריו נבחורישיבה ועל שחתו הצבאי, ער חסו רבוריטיקה
למימסד, רמחתות היהודית, למיבלגות הדתיות, למילחמה, לאשתו ולילדיו
,.אני מזוהה עם
המערנה ואני בחונה,
אבל אני שומר על
בתול״ .אני נמו מריה,
אני בהריון אבר בחול
״אחו
הישיבה
התיכונית הלנת׳ לצבא.
היה ד ברור שאני
אתגייס. שתי אחיות״
היו בצבא וגס אני״

,מישהו אגר ר׳ שאינו
מוצא ב׳ סממנים
שמתאימים לבן־אדם
במסמרי. לא אינבת

,.נשהיתה ההתנחלות
הראשונה בסבסטיה
אני הייתי בקורס
ודינים, והביאו אותנו
וננוח אותם.״

,.אני לא ׳נול לראות
את עצמי חבר נשום
גוף נוליט׳ דתי. זה
אסון, העירבוב נין
הננסח לבית־הננסת״

.,אני אנסהיביציוניסט,
יש ו׳ דאון שאנשים
׳׳רש שאני עושה
רבדים טובים, ושיגידו
שהייתי טוב או ראי׳

,החלו סחו הו א
וסתוה חוות 10190
וא מדבר מהר, נשפה עשירה, לעיתים
? \ קשה לברור את המילים הרציניות בין
הסרקאזם והציניות שבהם הוא מתבל את
דבריו. הוא בעל חוש־הומור יוצא מן הכלל
ומרבה להשתמש בו. הוא טרי מאוד
בפוליטיקה, קצת יותר מחצי שנה, למרות
שנולד לתוכה וינק אותה מילדותו. הוא
צעיר מאוד, ב סן הכל בן ,30 אבל כנר
מפורסם וידוע. אולי בגלל אבא שלו, שהוא
הפוליטיקאי המיקצועי והוותיק ביותר
בארץ.
אברהם, בנו של יוסף בורג, שכולם
קוראים לו אברום -הוא חותם בשם זה גם

על מיסמכים רישמיים -משמש, מאז כינון
ממשלת האחדות הלאומית, בתפקיד בעל
שם מפוצץ וארון :״יועץ ראש״ממשלה
לענייני־תפוצות״ .לכאורה תפקיד שולי,
חסר זוהר, חסר פירסומת. למעשה, רדפתי
אחריו במשך שבועיים ימים, עד שנמצא יום
פנוי, שבו יבול היה להיפגש לראיון. וגם זה
קרה, אולי משום שבדיוק כמה ימים לפני כן
לקחו לו את מכונית־השרד והוא נשאר,
בלית־נרירה, במישרד לעיתים הרבה יותר
קרובות מאשר היה רוצה. בזמנים שהיה לו
רכב ממשלתי, צמוד, נהג לנסוע ברחבי
הארץ.

אנרום טוען, שהוא אוהב את תפקידו
ומשקיע בו את מלוא מירצו ואונו.
לפני שנתיים עבר לגור בישוב קהילתי
בשם נטף, הנמצא מערבית לכפר אבו־גוש,
ליד כביש ירושלים תל״אביב. הוא מסביר
שעבר לישוב נזה -שבשבועות הראשונים
שלו לא היו בבתים שבו מים זורמים, ועד
היום אין שם חשמל -משום שהוא שונא
ערים. את הבתים בנטף בנו התושבים
בעצמם, הם גם החליטו מי ומי יהיו בישוב.
למרבה הפלא, כמו שמספר אברום, זה אחד
הישובים היחידים שבהם גרים דתיים
(״דוסים״ ,כפי שהוא אומר) וחילוניים ביחד

ואין חילוקי־דיעות או ויכוחים. כלומר, יש
ויכוחים על כל הנושאים, רק לא על נושאי־הדת.
הישוב הוקם על אדמות פרטיות ויש
נו שליש מישפחות דתיות ושני־שלישים
מישפחות חילוניות.
אברום מכר את ביתו שבעיר וקנה נמה
דונמים של אדמה, שעליהם הקים את ביתו
שנכפר. הוא נשוי ליעל, אותה הכיר כשהיה
חנין בתנועת הנוער של בני־עקיבא. יעל
היא פסיכולוגית.
מאז שנאלץ להחזיר את מכונית־השרד
שלו, הולך אברום בכל בוקר כמה
קילומטרים ברגל, מביתו שבנטף עד לכביש

הראשי, באבו״גוש, שם הוא תופס מונית.
בך גם נדרך חזרה. הוא אינו משתמש
במכונית המישפחתית, הוא משאיר אותה
ליעל, המטפלת גם בשלושת ילדיהם: איתי,
בן 4וחצי, רונית בת 3ואביטל בת חצי שנה.
אברום נולד בבית מיניסטריאלי. לא היו
לו הרבה חברים בילדותו. הוא גדל בשכונת
רחביה בירושלים. השכנים היו אנשים
חשובים, כמו מתי פלד וחיים הרצוג. בורג
מספר, שמישפחתו היתה מיודדת מאוד עם
מישפחתו של הרצוג. הם היו ביחסי־שכנות
טובים. אחר״כך כשהרצוג נבחר לנשיא-
המדינה, הוא נסע ברחובות ירושלים
כשאופנועים מלווים אותו. איתי, בנו של
אברום, מאוד התרגש מן המחזה והיה בטוח
שהרצוג הוא אופנוען־צמרת.
אברום בורג היה אלמוני, כמעט בלתי-
ידוע, עד שהזדהה פוליטית בפעם
הראשונה, עד שפתח את פיו בנסיבות
ציבוריות פומביות.
פגשתי בו בפעם הראשונה בראש״השנה
,1982 מייד עם היוודע דבר הטבח במח נות
הפליטים צברה ושאתילא. הוא בא
להשתתף בהפגנה הספונטנית שהתארגנה
ליד ביתו של מנחם בגין, אז ראש-הממשלה.
בורג נשען אז על מקל, זכר לפציעה מתקופת
שירותו בצנחנים, פציעה שפגעה בעמוד-
השידרה שלו. בעיקבות הפציעה שכב כמעט
שנתיים בבית־חולים. אחר״כן, כשפרצה
מילחמת־הלבנון, קיבל צו־גיוס בגלל טעות
של המחשב. הוא לא חשב פעמיים והלן
למילחמה. המילחמה הזו עשתה לו טראומה
וגם גרמה לו להזדקק למקל. כמה חודשים
אחר״כך הבריא ונטש את מקל־ההליכה.
אבל אז נפצע שוב. הוא נכח בהפגנה
המפורסמת ליד מישרד ראש״הממשלה,
הפגנת שלום עכשיו, שקראה לפיטוריו של
אריאל שרון ממישרד״הביטחון, בעיקבות
פירסום דוח ועדת-כהן. הפגנה שבה נזרק
רימון ונרצח אמיל גרינצווייג. בורג נפצע אז
מרסיס בגבו. אביו, יוסף בורג, שישב אז
בישיבת ממשלה בתוך המישרד, לא ידע
שבנו מפגין בחוץ. רק אחר״כן נודע לו
שהוא נפצע, והוא אץ לבית״החולים לבקרו.
פציעתו של בורג לא היתה חמורה והוא
שוחרר מייד, אך המיקרה השאיר בו חותמו.
הוא היה איש מבוקש מאוד בתקופת
ההיא, הירבה להתראיין, ללכת לחוגי־בית,
לשוחח עם אנשים בכל מיני מיסגרות, היו
לו טורים אישיים בעיתונים ופינה קבועה
בתוכנית הפופולארית לילדים בטלוויזיה
הלימודית זהו זה.
ואז נדם. מאז אין שומעים אותו בכל
הסערות המתרחשות בארץ, בכל האירועים
הקשים, הוא אינו מדבר, אינו נואם, אינו
נושא עוד דגל.
זמן קצר אחרי כינון ממשלת האחדות
הלאומית קיבל את התפקיד הרישמי
והמכובד. הוא אומר שהתעסק בנושאי
הגולה והיהודים במשך תקופה ארוכה, וכי
אלה הנושאים המעניינים אותו, ולכן
הסכים לקבל את התפקיד.
אברום בורג שומר על פרטיות מישפחתו
באדיקות מדהימה. הוא אינו מכניס
עיתונאים הביתה ואינו מוכן שיצלמו את
אשתו וילדיו. הוא אינו נוטה לספר על בית
אביו, אן מספר שהוא אדם מישפחתי.

בחדרו במישרד ראש״הממשלה, חדר
קטן שבכניסה אליו יושבות שתי מזכירות,
יש קיר שלם המכוסה בציורים שציירו שני
ילדיו הגדולים. שולחן־העבודה שלו
מבולגן, מלא ניירות וספרים, אן זהו בלגאן
האופייני לו, כמו שהוא אומר. חוץ מזה, יש
בחדר רק סיפריה קטנה. חלון גדול משקיף

.,משלם לא היית, חבר
במפד״ל, אני מתבייש
ב!ת שיש מיפלגה
שיש בת חברמסת
דתי, זה נראה לי ממש
להכניס לגיטו -
שלושה ספרדים, שני
דתיים, שלוש נשים,
שני שום וארבע
שמנת, ויוצא מדק־יוגורט״

קריית-הממשלה בירושלים.
הוא איש רציני, שחשב הרבה על
הנושאים הבוערים, ועם זאת הוא מצחיק,
סימפאטי, חביב, מהיר מחשבה ודיבור
וחד־לשון. יש לו עיניים כחולות הפעורות
לרווחה, בעיקר כשהוא מתאמץ להסביר
רעיון מסויים שחשב עליו. השפה העשירה
שלו מתובלת בסלנג צברי שורשי, ביחד עם
מובאות וציטוטים מן המקורות היהודיים.

• מדוע אתה כאן, במישרד ראש־הממשלה?

קשה להגיד, בלי להתפס לסטריאוטיפים
ולדימויים סכריניים: בגלל ריגשות־אשם
והרגשת־שליחות. יש שילוב מוזר ביניהם, כמו
יהודי טוב עם הרבה ריגשות־אשם, שאוכל את
המרק, משום שאחרת אמא תרגיש לא טוב.

• אולי קנו אותך במישרה? השתיקו
אותך?
זה טיפשי, כי לא דיברתי לפני כן. מיום
שקמה הממשלה הדו־לאומית הזאת, לא פתחתי

את הפה.

• בכל זאת, יש טעם לא טוב לזה
שאתה יושב פה, מן הצד השני, של
הממשלה.
הביטוי האחרון שלי היה בסברה ושאתילא.

• זהו בדיוק. סגרו לך את הפה.

לא היה מה להשתיק, כי לא׳ אמרתי. החלטתי
שאני רוצה לעשות וקרו דברים. החלטתי שאני
רוצה לעמוד שם באמצע בין הדתיים לחילוניים.
אני חושב שבהצלחה יתרה או פחותה הצלחתי
להיות גשר.
התחלתי להיות מעורב בקרן שקוראים לה

הקרן החדשה לישראל. המשימות מדברות
אליי מאוד מבחינה אידיאולוגית — חינוך
לפלורליזם ולשוויון. הקרן תומכת באגודה
לזכויות האזרח, במרכז לקורבנות אונס
במעון לנשים מוכות.

• זוהי קרן של דתיים בלבד?
מה פיתאום? אני לא עובד בשום פורמה שיש
עליה חותמת דתית כשלעצמה. הקרן תומכת
ברוב הפעילויות הנוגעות לחינוך לשלום. אחרי
שלוש שנים פיתאום התחלתי להכיר את הדבר
שנקרא גולה, ומה הם יכולים לתת לנו ומה אנחנו
להם.

• זה נשמע גדול מאוד.
אני יכול לפרוט את זה לפרוטות. אבל מעט
גופים וכוחות עוסקים ביעדים של הטווח הבינוני
והרחוק.

• המחשבות על הגולה באות לך מן
הבית?
באיזה מקום כן. קשה להתעלם שהרקע הוא
קודם יהודי ואחר־כך ישראלי.

• כך אתה רואה את עצמך? קודם כל
כיהודי ואחר־בך כישראלי?
ככה אני רואה את עצמי. אני לא אומר יהודי
כזה או אחר. אני אומר יהודי כשם תואר. זה מה
שאני עושה באמת תלוש מהמציאות היומיומית,
אבל יהיה זה מציאות בעוד כמה שנים.

• אתה חושב שהדברים האלה
בגולה ישפיעו על החיים כאן?
אין לי ספק. כשיפתרו את כל הבעיות ויגיעו
לבעיה האמיתית של מה זאת מדינת־ישראל ומה
זאת יהדות

• אבל בזמן שאתה מתעסק בדברים
האלה, אתה זונח את הדברים הבוערים.
אם את שואלת אם אני נהנה מהמצב, אם את
מצפה למישפט שהצטרפתי הנה כדי לשנות
מבפנים — אז תשכחי מזה. המערכת הזאת מאוד
קשה לשינוי וקשה לה לקלוט תהליכים בטווחי־זמן
קצרים.

• אין לך יסורי־מצפון שאתה אינך
מביע דעתך על הדברים שקורים
עכשיו?
לא. אני חושב שמה שאני עושה עכשיו חשוב
באותה מידה, אם לא למעלה מזה. לפחות לי הוא
חשוב.

-מה אתה עושה כאן, דוס מסריח!״

• איך קרה שיום אחד בן קמת זה לאי בסדר, אבל לפעמים זה
אינסטינקט.
וצעקת?
״ זו שאלה אנכרוניסטית. היתה לי טראומה.
מילחמת־לבנון בשבילי היתה חורבן, גם ניפוץ
אשליות וניפוץ מיתוסים וחורבן ערכי, וזה בא
בעת שמצאתי את עצמי עם שני ילדים. כשלי
אמרו בתור ילד, כשאגדל לא אצטרך ללכת
לצבא. פיתאום אני רואה שעם 100 שנות טרור,
גם הילדים שלי צפויים ללכת לצבא. פיתאום זה
לא אני, זו אחריות, ואז אמרתי: אני רוצה להיות
מעורב, לא עובר בשתיקה.
אני יודע שקשה להשיג בית־ספר לעם היהודי,
כמו בית־הספר שאני בו עכשיו, ושנית יש מעט
נקודות־תצפית על הזירה הלאומית שהן טובות
כמו הנקודה הזאת. אפשר לראות כל מה שקורה.
כל מה שמעניין אותי שקורה.
אנשים צועקים עליה ואיש מהם בעצם, לא
עלה. פעם שאלתי בסרקאזם, ואחר־כך נורא
התרגזו עליי בסוכנות, האם ציוני הוא מי שנולד
לאם ציוניה? הם כל־כך התרגזו.

• אתה חושב שזה קשור לזה שאתה
דתי?
קשה לנתק את האדם מחייו. איך אמר
המשורר: האדם תבנית נוף מולדתו. הגדרה דתית
היא הגדרה לא טובה. זה קשור לזה שאני רואה
את עצמי קשור בעבותות לזיכרונות קולקטיביים.

מה זאת אומרת ״דתי זו הגדרה לא
טובה״? איך אתה מגדיר את ההבדל
בינך לביני?

אני לא עושה אבחנה. אני אגיד משהו
סרקאסטי: אורתודוכסי, קונסרוואטיבי ורפורמי
אלה תנועות, לא אידיאולוגיה. אם מנסים לאבחן,
יש יהודים קתולים ויש יהודים פרוטסטאנטים.
הקתולי צריך את הרבי והבישוף ומערכת של
שדכנים בינו לבין בוראו. לפרוטסטאנטי יש קשר
ישיר לבוראו — מערכת אנכית, לעומת
המערכת האופקית, שבה אני ואת חיים ביחד,
כשווים. את אשה במיקרה ופלוני שזוף במיקרה,
אבל כולנו עובדים על אותו מישור.

• אתה יודע שבהכללה מתייחסים
לכל הדתיים בקבוצה אחת.
אני מתעלם מזה.

ייית אמיל גרינצווייג(עם וירשובסקי, אמוראי ושריד!
,לא אוכל להישאר כאן יום אחד עם הרוטציה!״

בורג בהפגנת ה־ 400 אלף

• אם אני, למשל, רואה דתי — או
״דוס״ ,כמו שאתה אומר — חובשי
כיפה סרוגה, אני יכולה מייד לשייך
אותו לקבוצת גוש־אמונים ומתנחלים.

כשג׳ימי קרטר בא לארץ, היו שתי הפגנות
— של שלום עכשיו ושל גוש־אמונים.
בעוונותיי עמדתי בהפגנה של שלום־עכשיו.
פיתאום ניגשו אליי שני מגודלים עם שערות על
הרגליים — על מישקל,שערות על הפנים׳ —
ושאלו, :מה אתה עושה כאן, דוס מסריח!׳ אמרתי
שאני באתי להביע את דיעותיי! אמרו לי שאני
שייך לצד השני.
אני יודע שהסטריאוטיפים קיימים, אבל אני
לא משחק את המישחק הזה. אני לא הולך בכיפה
כדי לומר, :הנה, יש דוסים אחרים׳ .יש בעיה והיא
לא שלי, אני את מצבי יודע טוב מאוד.

• אבא שלך מרוצה שאתה פה,
במישרד־ראש־הממשלה?

תשאלי אותו. איזה אבא יהודי לא היה מבסוט
מזה?

• הוא היה מבסוט שחזרת למוטב?

לא, זה מעולם לא היה ככה. חוץ מזה שהוא
יודע שאני מספיק תוסס כדי שכשאני אתעצבן,
אני אעשה איזושהי שטות עוד פעם.

• זה תמיד היה כבה?

זה קורה, אני לא בו־אדם יציב, אני עצבני. זה

״רוב החברים שלמדו
איתי היבו לישיבות־ההסדר,
מיעוט הלו
לישיבות שחוחה, נמו
שקוראים להן, ומיעוט
קטן מאוד הלך גם
לצבא״
בצחוק. אבל ברצינות: מה זה חזרתי למוטב? אני
עושה משהו שאני עושה אותו כמה שנים, והוא
יודע שאני עושה, ושאני אוהב את זה, ואלה
הדברים שמעניינים אותי.

• בכל זאת, היו תקופות שחשפת
אותו יותר למישפחה הסוררת שלו?
זה מה שיש.

״החלום שלי הוא לפתוח חגות ספרים!״
(המשך מעמוד )15

• הוא יא מסוגל להשפיע עליך
במעשיך?
לא, מה פיתאום? את יודע שהוא גם בן־אדם
חביב, גם בן־אדם פתוח, וגם מנוסה לרעת שגם
דברים כאלה עוברים.

• אתה שונה מחברים אחרים
שלמדת איתם בבית־ספר?
לא יודע.

• איפה למדת, בירושלים?
בנתיב מאיר, ישיבה תיכונית. שנה אחרי

..אם ה״ח׳ מקבל 4
בבחינה, היו אומרים
שהמורה לא אוהב אח
אבא שלי. אם הייתי
מקבל ,9היו אומרים
שהמורה אוהב את
אבא של
שעזבתי את הישיבה, פתחו שם מגמה תורנית. את
מתארת לעצמך מה זו ישיבה עם מגמה תורנית,
למה נחשבים כאלה שלא לומדים במגמה
התורנית?

• תורני זה יותר אורתודוכסי? כאלה
שלא הולכים לצבא?

אני לא יודע לאן הם לא הולכים. אני יודע
לאן הם כן הולכים. זה אלה שתופסים את השורות
הקידמיות בגך העדן. אנשים רציניים, ישיבה עם
מגמה תורנית.
טוב, אלה היו אז השנים הראשונות של תחילת
התהליך.

• היית תלמיד טוב?

לא הייתי תלמיד טוב, אני לא יודע ללמוד
במערכת מסודרת. אחרי הישיבה הלכתי לצבא.

• למה הלכת לצבא?
האמת היא שמעולם לא היתה לי מחשבה
שאעשה משהו אחר. מעולם לא.

• מאז שאתה זוכר את עצמך?

זה היה לי ברור. שתי אחיותיי היו בצבא וגם
אני הייתי בצבא. לא היה לי שום ספק שזה פרק
הכרחי בחיי. אבל היה משהו מאוד מוזר שעד היום
אני לא מבין אותו. מה זאת אומרת לא מבין? אני
בז מביו אותו.

כל השמינית החזיק אותי רבי מסויים בציון
מגן בגמרא. אף פעם לא הבנתי למה, כי איזה מין
ציון זה? אז שאלתי אותו למה והוא אמר לי:
״תשמע, אם תלך לישיבה, תקבל 9אם תלך
לצבא, תקבל ״.8
כמו שאת מתארת לעצמך, מאוד לא אהבתי
את זה. אני לא אוהב לעשות טריקים, בדרך כלל
אני מאוד דוגרי, אבל כשעושים לי תרגילים, אז
אני מחזיר. אני לא חושב שיש הרבה אנשים
שגדלו בבית־ספר לפוליטיקה יהודית טוב מבית-
הספר שבו אני גדלתי.
ניסיתי משהו מאוד פשוט — אמרתי שאני
הולך לישיבה, נרשמתי ללכת לישיבה, ובמקביל
ביום האחרון שזה היה אפשר: נרשמתי לנח״ל.
כמובן שביררתי מתי מעבירים את הרשימות
לבית־הספר.
ביום של בחינות־הבגרות בגמרא הגיע מיברק
לראש־הישיבה, שאיך זה יכול להיות שאברום
רשום גם ללכת לישיבה וגם ללכת לצבא. הוא
קרא לי ואמרתי לו שאני החלטתי בסופו של דבר
ללכת לנח״ל, והוא אמר לי,בהצלחה׳ .נכנסתי
למיבחן בעל־פה, יושב רב־בוחן חיצוני והרב של
בית־הספר — זו היתה סיטואציה שקשה כל־כך
לשכוח אותה — והבוחן אומר לי :״אני רואה
שיש לך ציון .9מה אתה עושה בשנה הבאה?
אמרתי לו :״בשנה הבאה אני הולך לצבא״ .המורה,
הרב של התיכון, קופץ ואומר :״מה זאת אומרת?
אני הייתי בטוח שאתה הולך לישיבה. לכן נתתי
לו .9״

• אבל לא היה לך ספק לרגע אם ללכת
או לא?
לא, לא היה לי ספק.

• ומה עשו,חברים שלך בבית
הספר?
אני חושב שרובם הגדול הלכו לישיבות־הסדר,
מיעוטם הלכו לישיבות שחורות, מה
שקוראים, ומיעוט קטן הלך גם לצבא.

• יש כאלה שאתה רואה אותם היום
בכל מיני התנחלויות?

מעט מאוד. אבל אני זוכר כשהיה קדום, או
סבסטיה, לא זוכר בדיוק אם זה היה ב־74׳ או
ב־ ,׳75 ההתנחלות הראשונה. אני הייתי בקורס
מ״כים בסדיר. פיתאום היתה הקפצה של פלוגה
א׳ .לבשנו את כל החגורים, עלינו על משאית
והורידו את הברזנטים של המשאית ולא נתנו לנו
להסתכל החוצה, שלא נדע לאן לוקחים אותנו.
עם שחר, אמרו להשאיר את הנשק ולקחת
אלות. הורידו אותנו במרכז תחנת־הרכבת של
סבסטיה. אמרו שיש התנחלות וצריך ללכת
לפנות אותה.
הם היו שם כל הלילה, ואנחנו הפתענו אותם
עם אור ראשון. הצנחנים הגיבורים, יעני. פיתאום
אני מוצא את עצמי באמצע המיתחם שם, בתוך
מאה האנשים שהיו שם — שלושים או ארבעים
או חמישים היו בני־מחזור שלי. לפני חצי שנה

בורג במישרדו(ליד ציורי ילדיו)
..אני לא הולך עם כיפה כדי לומר: הנה. יש דוסים אחרים!
למדתי איתם בכיתה, ופיתאום אתה רואה בך
מחזור שלך, לבוש בלבוש מסורתי, עם מכנסיים
שחורים, קצת מטולאים, ובחולצה לבנה מיוזעת
ובזקן מדובלל של בן 18 וכיפות נורא גדולות.
ופיתאום אחד בא אליי ואומר, אלי, החייל — כן,
אברום החייל, עם תג של קורס מ״כים — ואומר:
״אברום, אל תעשה לי כלום!״ ואחד אחר מבקש
שאתן להם עוד חמש דקות להתפלל, וכל מיני
ביטויים.
זאת היתה הפעם שבה הייתי צריך להכריע את
ההכרעה, אישית, לאן אני שייך.

• היה לך קשה?
לא היתה לי שום התלבטות. הנאמנות שלי
היתה לגמרי למערכת שבה הייתי — לצבא.
היום, כשאני חוזר לזה אחורה, החוויה הרבה יותר
קשה ממה שהיא היתה שם בזמנו.
היום אני מבין את זה אחרת. יכול להיות שאז
לא הייתי מספיק בשל בשביל להבין מה זה. יכול
להיות שהתהליכים אז לא היו כשלים. כל החברה
לא הבינה מה זה היה, ואולי גם אני, כפרט, לא
הבנתי מה זה. בזמנו, לפנות מתנחלים,

• דיברת על זה בבית?
אני צריך להסתכל בפרוטוקול.

• אני שואלת אס היית משתף את
אבא שלך בדברים האלה. הוא היה חבר,
או שהוא היה שר, כזה מרוחק?
אני חושב שהבעיה הגדולה באותה תקופה
היתה שהיינו יוצאים כל שלושה חודשים הביתה,
שבת אחת כל שלושה חודשים. זה היה מייד אחרי
מילחמת יום־הכיפורים. כשאתה בא פעם
בשלושה חודשים לשבת, אתה לא מדבר על
כלום, רק חורפ.
לא זוכר שהיו לי שיחות־נפש. עיזבי את
השאלות האלה.

• הוא שר מאז שאתה זוכר את
עצמך?
£יש לך חברים מן הילדות?
מהתקופה של בית־הספר אין לי אף אחד.
ממש אף אחד. כל החברים שלי היום הם חברים
שנעשו או בצבא, או אחרי הצבא.

• למה?
את יכולה להסביר את זה החל מסיבות
טכניות וגם מבחינת העניין. אני מחפש חברים
שיש לי שפה משותפת איתם. יש לי חברים שאני
אוהב לטייל איתם, יש לי חברים יהודיים, מה

״הרב שדגו אות׳
גמרא בבית־הספר אמו
ל׳ ,שאם ארשם
וישיבה אחו׳ החילון,
אקבל צ־ון־מגן 9
בגמוא, ואם אוו
וצבא אקבו רק 8״
שנקרא חבר לענייני־יהדות. יש כל מיני חברים,
אבל אין שום אף אחד מן התקופה שלנו.

• את ה גר עכשיו בנטה. זה כרוך
ברצון לחיות חיים של חקלאי?

מה פיתאום? מה, אני בעונש? חוץ מזה אני לא
מרוצה לדבר על הישוב. זה החיים הפרטיים.

• אתה לא רוצה לדבר על איך זה
לגדול בבית של שר?
די. כמה אפשר? דיברנו על זה שנה.

השר יוסף בודג על בנו:

״למה
להש תי ק

ייייייייייייייייייייייייייי•ו((!!

מי זה המימסד? המימסד זה פרס, המימסד זה
שמיר, או אני? מי זה המימסד? חוץ מזה, היו
צריכים להשתיק אותה הוא מסוכן למישהו? אני
לא מקבל את זגיכי אי־שתיקתו לא הזיקה לאף
אחד.

בורג הבן והאב

• היא לא הזיקה לך?

אדם צעיר צריך להיות נגד המימסד!
במהלך הראיון עם אברום בורג, הוא
העדיף שלא לעמת על שאלות הנוגעות
לאביו וליחסי אליו. על שאלות רבות
ענה. :תשאלי אותו. אז פניתי לדוקטור
יוסף בורג. השר לענייני דתות. כאבא של
אברים.

• אתה מרוצה מן העובדה
שבנך נעשה חלק מן המימסד?
ראשית כל, כן. אדם צריך למצוא את
מקומו. אדם צעיר צריך להיות נגד המימסד׳,
וכשמתבגר צריך להיות בתוך המימסד. כמו

שאדם צעיר לכתוב שירים, וזה לא אומד
שכשהוא מתבגר הוא נעשה משורר.

• אתה
בפוליטיקה?

מייעץ

להמשיך

לפי הנסיון שלי צריך קודם כל שיעשה מה
שהוא רוצה. אני ממליץ שיהיה לו מיקצוע קבוע.
אני באתי לארץ וקודם כל הייתי מורה, אחר־כך
הלכתי לפוליטיקה, כלומר הייתי פוליטיקאי
מלידה, אבל היה לי מיקצוע.

• אומרים שהמימסד קנה אותו
והשתיק אותו.

לא. זה היה לזכותו, אין בזה אסון. אין זו סיבה
להשתיק מישהו. סטיבנסון אמד :״הרעש המתוק
של הדמוקרטיה.״ היום במדינה יש הרבה רעש*
ואין הרבה מותק.

• מפריע לך שהוא אינו חבר
במיפלגה דתית?
הייתי מעדיף שיהיה אצלנו.

• יש לכם ויכוחים אידיאולוגיים
ופוליטיים בבית?
לא. יש לנו הרבה ערכים משותפים, והתירגוס
שלהם הוא ריעות שונות. אין לנו ויכוחים. יש לנו
הרבה משותף.

• אתה שומר מאוד באדיקות על
החיים הפרטיים שלך.
אני בן־אדם אדוק.

• ברצינות, אתה חושב שזה קשור
לזה שגדלת בבית שהיה חשוך כל הזמן,
בגלל אביך?
אולי. זה עניין לפסיכולוגים. במצב שבו
המישפחה תהיה חשופה לציבור והציבור יהיה
חשוף למישפחה — לא יהיה לי בשביל מה
לחזור הביתה. מספיק לי שאני כל החיים שלי
מסתובב עם אנשים, והם יודעים עליי הכל, וכל
מה שאני חושב, וכולם יודעים מה אני לובש, ומה
אני אוכל, ואם לקחו לי את האוטו או לא לקחו
לי את האוטו. כל הזמן אתה מדווח, כל הזמן אתה
נמצא תחת זכוכית מגדלת של זואולוג ציבורי,
המחפש ג׳וקים עובדי־ציבור.

• זה חלק מן התפקיד שבחרת.

נכון, אבל המישפחה שלי זה לא חלק מן
התפקיד.

• כשהיית ילד, הפריע לך שאבא
שלך היה שר והיו אומרים לך :״הנה, זה
הבן של השר בורג״?
בוודאי. אבל זה לא היה הולך ככה. הייתי
מקבל 4בבחינה, אז היו אומרים :״זה משום
שהמורה לא אוהב את אבא שלך״ .הייתי מקבל
9בבחינה, אז היו אומרים ״זה משום שהמורה כן
אוהב את אבא שלך״׳ .אתה לא בן־אדם בזכות
עצמך, אתה רק בן־אדם בזכות המשהו אחר.
אני לא רוצה שיגידו שנטף זה הישוב של
אברום. זה לא הישוב שלי, אני רק הצטרפתי
אליו. אני לא רוצה לפגוע באנשים שעשו את
הישוב, מפני שאני•מפורסם, זה לא פייר.

• אבל אם הלכת בדרך הזאת, זו דרך
שתמשיך בה בוודאי ותהיה עוד יותר
מפורסם.
או שכן או שלא. אם אני אמשיך בתחומים
שמעניינים אותי, אולי זה לא כל־כד יעניין את
(המשך בעמוד )30
ה עו ל ם הז ה 2501

אבא, אי פ ה היי ת?

הדבר הנורא ביותר שקרה בשבועיים האחרונים הוא הדבר
שלא קרה.
הרדיו הודיע על פוגרום שנערך בעפולה. מנצרת־עילית.
מבית־שאן וממקומות רכים אתרים נהרו הגיזענים לעיר המוכה,
כדי להשתתף בלינץ׳.
משום מקום בארץ לא נהרו האזרחים ההגונים לעפולה כדי
לשים קץ לפוגרום.
עפולה מוקפת בקיבוצי השומר הצעיר. על מאות צעיריהם
הנהדרים, שקיבלו את מיטב החינוך ההומאניסטי שחירפו את
נפשם בכל היחידות הקרביות.
משום קיבוץ לא חשו לעפולה. כדי להגיד לאספסוף
המשתולל: דיז
(אני שמח שאנשי־הקיבוץ עצמם הרגישו במחדל נורא זה,
והתכנסו כרי לדון בו).
גרוע מזה: בארץ לא קיים בכלל גוף רציני, גדול ומאורגן.
המסוגל להתגייס תוך דקות או שעות או ימים לפעולה אנטי־פאשיסטית.
היכן
כל האנשים הטובים? היכן רשתות־הקשר המפורסמות
שלי שלום עכשיו, המסוגלות לגייס המונים תוך שעות? היכן
ישראל הטובה, השפויה, ההגונה?
אבא, איפה היית אז? אני כתבתי מאמרים, דני. כתבתי מאמרים חריפים מאוד. אבא, איפה היית אז? אני חתמתי על עצומות, יוסי. אף פעם לא סירבתי לחתום על עצומה.
אבא, איפה היית אז?־ דיברתי עם כל מי שצריך, עוזי. אמרתי שצריכים לעשות
משהו.
צריכים לעשות. עכשיו, כל עוד אפשר להיאבק.
יש להקים חזית אנטי־גיזענית רחבה, המונית, על־מיפלגתית,
שתכה בפאשיזם בכל מקום שהוא נמצא בו — ברחוב, בבית״
הספר, בתיקשורת, בערים, בעיירות, בכפרים. שתפעל יום־יום
ושעה־שעה. חזית של אנשי שמאל וימין, של אשכנזים ומיזרחיים,
של גברים ונשים. שתוכל לגייס המונים לפעולות־מנע. שתציל
את כבוד ישראל. שתציל את המדינה שלנו.
יש להכריז מוראטוריום על חשבונות מיפלגתיים קטנים, על
שינאות הדדיות, על מישקעי האתמול. כאשר נשב כולנו ביחד
במחנה־הריכוז במרכז הנגב, יהיה לנו הרבה זמן להתווכח מי צדק,
ומתי. עכשיו יש לשים קץ לאופנה הסמרטוטיה של הבכי
הקולקטיבי, של הייאוש־דה־לוכס, של הדיבורים על ירידה.
המדינה הזאת נגמרת לנו. אין לנו אחרת. זהו הזמן לפתוח
בקרב להצלתה.
הקרב לה הוכרע. השתמטנו ממנו. הוא עוד לא התחיל.
כרי שלא ישאלו אותך בעוד עשרים שנה, על החורבות
העשנות: אבא, איפה היית?

ריח שר נמס
כשהייתי נעהלקה אבי בנמק. הוא רכב על אופניים ברחוב
דיזנגוף, ביום גשם, ואוטובוס דרס אותו. פצעיו לא היו חמורים,
אך פשה בהם הנמק. מחלה נוראה זו (גאנגרנה, בלעז) קטלה
מיליונים ללא־ספור במילחמות.
הפרופסור מקס מרכוס, שהיה אז אגדה חיה בבית־החולים
הדסה בתל־אביב, אמר לי שעלינו להתכונן למות אבינו. אבל זה
עתה הופיעה תרופה חרשה, פניצילין. אין הוא יודע אם תועיל נגר
נמק. אך הוא ינסה. ואכן — אבי נרפא.
לפני שהתחולל נס זה, ביליתי כמה לילות ליד מיטת אבי,
בחדר הקטן שבו שכב לבדו, בשל חומרת מצבו.
היו אלה לילות נוראים. לא רק מכיוון שנפרדתי בליבי מאבי,
אלא גם בגלל הריח הנורא שעמד בחדר. היה זה ריח של מוות,
ריח של גוף אנושי נרקב. לאחר מכן פגשתי בריח זה מחדש,
במילחמה.
השבוע נזכרתי בריח זה.
ביקרתי בכנסת. הבניין היה נקי, ממוזג־אוויר. אבל בנחיריי
חשתי באותו ריח נורא. ריח של נמק. ריח הגאנגרנה, שאחזה
בדמוקרטיה הישראלית. מי שאינו
תתרן, מוכרח לחוש בו
בכנסת.
סצנה: אנחנו עומדים ב־מיסדרון,
בחברת חבר־כנסת דתי
מכובד. הוא שופך באוזנינו את
ליבו על התופעה המחרידה
ששמה מאיר כהנא. הנוער הדתי
נדבק. המדינה נהרסת.
באותו הרגע עובר מאיר
כהנא על פנינו. חבר־הכנסת
מסתובב אליו, כשחיוך רחב של
חנופה והתרפסות על פניו,
ומקדם אותו בברכה :״מה שלום
בבור הרבי״
למי שקורא עיתונים נרמה שהכנסת כולה מאוחדת נגד כהנא.
מצביעים נגרו. מורידים אותו מהדוכן, מגרשים אותו מהאולם.
זוהי תמונה כוזבת לחלוטין. כהנא שולט בכנסת, ולא רק מפני
שעשרות חברי״כנסת מתרפסים לפניו בגלוי. אלא מפני שהוא
מכתיב עכשיו את כל מהלכי המיפלגות והממשלה.
הליכוד אחוז פאניקה. הוא יוצא מגידרו כדי להתחרות בו
ולאגוף אותו מימין. המערך יושב מולו שפוף ועלוב. הממשלה
רוקדת לפי חלילו בכל עניין חשוב — החל בעונש־המוות וכלה
באיסור מיפגשי־שלום עם פלסטינים.

כהנא עמד ליד הדוכן וציטט שורה ארוכה של פסוקים מן
המקורות, שכולם נוטפים שינאה נוראה לגויים. כל הפסוקים היו
אותנטיים בהחלט(אף שמול כל פסוק כזה אפשר למצוא תריסר
פסוקים הפוכים. כך זה בדת. גם במקורות האיסלאם יש עשרות
פסוקים נגד היהודים, ועל כל פסוק אפשר למצוא תריסר אחרים
ונוגרים).
באמצע התפרצה גאולה כהן והתחילה לצרוח לעבר כהנא, כפי
שצרחה בעבר נגד מנחם בגין .״את בור ועם־הארץ!״ צעק לעומתה
כמנא, בצחוק של ניצחון ,״את פוחדת שאקח את הקולות שלח״
גאולה יצאה. אחריה יצא יובל נאמן, שנהנה בגלוי מכהנא.
במיסדרון אמר לה :״מה את רוצה? הוא צודק!״ אחר־כך אמרה
גאולה לעיתונאים :״אני אטפל בו אישית! אני אראה לו!״
גאולה המיסכנה. היא זרעה רוח, ועכשיו היא קוצרת סופה.
עזרה לייצר גולם, ועכשיו הגולם קם עליה. בעפולה ובבית־שמש
אף אין זוכרים את שמה. העיתונאים בכנסת עוד אינם יודעים
זאת. אבל היא שייכת לעבר הרחוק. מקומה במוסיאון .
הסחורה שלה — מין פאשיזם מהול, רעל של שינאה מצופה
בצביעות — אין לה עוד ביקוש. עכשיו יש בשוק הסחורה

אודי אבניי

האמיתית — נאציזם טהור, בלי צביעות, בלי חצאים. מי צריך את
גאולה?
וזה המצב בכנסת. גאולה כהן נחשבת עכשיו כ״מתונה״ .גם
אריאל שרון. הליכוד כולו נחשב כימין מתון, כמעט מרכז. המערך
הוא שמאל קיצוני. ומה שמשמאל למערך אינו קיים כלל.
צריכים לראות את כל זה בעיניים, כדי להאמין. ואולי אין
צורך בעיניים. די בנחיריים.

באותן בוקר אפזר
יש שיר המרגש אותי בכל פעם שאני שומע אותו. לאחרונה
הקשבתי שוב.
זהו שיר־עם אירי, אולי היפה בכל שירי־העם. מנגינתו פשוטה
ונוגעת־ללב. כבר בשמיעה הראשונה היא נחרטת בזיכרון לנצח.
גם המילים פשוטות לגמרי.
השיר מתאר את הוצאתו להורג של אחד קאווין ברי, סטודנט
לרפואה בדאבלין. הוא נתלה ב־ ,1920 במאבק על עצמאות
אירלנד.
ואלה המילים, בתרגום גס:
השכם בבוקר של יום א׳,
במרומי הגרדום,
קאווין ברי מסר את חייו הצעירים,
למען החרות.
נער היה, רק בן 18 אביבים,
אך איש לא יעז להכחיש:
אל מותו הלר, באותו בוקר,
בראש מורם.
״ירו בי כבחייל אירי!
אל תתלוני כמו כלב!
כי למען חרות אירלנד לחמתי
באותו בוקר אפור של ספטמבר,
ליד המאפיה הקטנה,
בקרב פנים־אל־פנים.
ירו בי כבחייל אירי,
כי לשיחרור אירלנד לחמתי!״
שעה קלה לפני התליה,
בודד, בתא־המאסר,
עונה ברי על־ירי חיילים בריטיים
מפני שלא רצה לגלות
את שמות אחיו־לנשק,
את הפרטים שרצו לדעת.
״אם תלשין תצא לחופש!״
״לא!״ השיב ברי בבוז.
״ירו בי כבחייל אירי...

עוד קדוש למען אירלנד,
עוד רצח של האנגלים.
— הם יכולים להרוג את האירים,
אך לעולם לא יוכלו לשבור את רוחם!
״ירו בי כבחייל אירי״.
הייתי נער בן 15 כששמעתי את השיר לראשונה. מפקדינו
באצ״ל אמרו לנו ללמוד את תולדות מילחמת־השיחרור האירית,
ולראות בה דוגמה לנו. הצטרפתי לאצ״ל שנה לפני כן, בעיקבות
תלייתו של שלמה בן־יוסף — היהודי הראשון שנתלה בארץ.
כל ילד אירי יורע את השיר הזה בעל־פה. פיט סיגר
האמריקאי שר אותו, והביא אותו למיליונים ברחבי העולם.
65 שנים אחרי תלייתו של קאווין ברי שומעים צעירים את
השיר הזה, ליבם מלא אהבה לאותו נער בתא־המאסר הבודד,
ושינאה לקלגסים הבריטיים הרצחניים. כמה צעירים איריים
מצטרפים עכשיו, השנה, למחתרת האירית בהשפעת השיר הזה?
כמה בריטים נהרגים בגללו בצפון אירלנד כעת?
לולא נתלה קאווין ברי, לא היה איש שומע את שמו. התליה
הפכה אותו לבו״אלמוות.
כל מי שמדבר על עונש־המוות כאמצעי לדיכוי טרור ־ כדאי
לו לשמוע את השיר הזה. אני מוכן להשאיל אותו לקול ישראל.

מי הרג את סדיאל
זה היה סתם סרט־מתח. סריאל, גולה צפון־אפריקאי, שגר
בז׳נבה, פותה על־ידי שרות־הביון הצרפתי לבוא בחשאי לפאריס.
שם נמסר בידי הקולונל קאסאר, ראש המישטרה החשאית של
ארץ מולדתו. את המזימה אירגן הסי־איי־אי האמריקאי, שחשש
שמא עומד השליט של אותה מדינה צפון־אפריקאית לקרוא
לסריאל לחזור ולקבל לידיו חלק בשילטון, כפשרה בין השילטון
והאופוזיציה, תוך חיסול ההשפעה האמריקאית באותה ארץ.
כפיתיון שימש שמאלני בוגד שעזר בעבר לסדיאל, אך
שהשרותים החשאיים הצרפתיים הכריחו אותו, באמצעות סחיטה,
לקחת חלק במזימה.
הסוף: סדיאל נלכד, עונה ונרצח. ארונו נקבר בחשאי. כל
העדים חוסלו על־ידי הצרפתים והאמריקאים. שמועות על
הפרשה אומנם נפוצו בפאריס, אך לא נמצאו להן שום הוכחות,
והעניין הושתק.
כך בסרט הצרפתי, שהוקרן בליל״שבת בטלוויזיה. לכאורה —
עלילה דמיונית. למעשה — שיחזור מדוייק של אחת הפרשות
שהסעירו את צרפת והעולם :״פרשת בן־ברקה״ .התסריטאים שינו
את השמות, כדי למנוע תביעות־ריבה. אך כל הפרטים מתאימים
למה שהתרחש במציאות.
מהדי בן־ברקה היה ראש האופוזיציה השמאלית במארוקו,
אישיות בינלאומית בעלת שיעור־קומה, שנערץ בכל רחבי העולם
השלישי. אחרי שנדון למוות במארוקו, התגורר בז׳נבה. הוא פותה
על־ירי שרותי־הביון הצרפתיים
לבוא לפאריס, באמתלה שרוצים
להסריט עליו סרט. שם נתפס ב־
29 באוקטובר 1965 בירי אנשי־בולשת
צרפתיים, שמסרוהו בידי
הגנרל אופקיר, האיש החזק של
מישטר״הדיכוי במארוקו. אכזריותו
של אחמד אופקיר היתה
שם־דבר.
מאז נעלמו עיקבותיו של בן־
ברקה. גופתו לא נמצאה מעולם.
ההשערה היא שעוגה ונרצח
בצרפת, ונקבר במקום בלתי־ידוע,
אולי במארוקו.
קוריאל

שמעתי את הסיפור לראשונה מפי ירידי אנרי קוריאל, הפעיל
היהודי־מצרי שניהל בפאריס רשת עצמאית של סיוע לכוחות־שיחרור
ברחבי העולם השלישי. קוריאל היה ידידו ואיש־אמונו
של בן־ברקה, וסייע לו רבות, כשם שסייע לנו בניהול מגעי־השלום
הסודיים שלנו עם הפלסטינים. גם קוריאל נרצח בצורה
מיסתורית.

גיבורי הפרשה מתו או הוחלפו. הגנרל אופקיר הוצא להורג, אחרי
שניסה לחולל הפיכה נגד המלך חסן השני, ואף להתנקש בחייו
על־ירי הפלת מטוסו. הצמרות של מוסדות־הביון של
צרפת וארצות־הברית הוחלפו מזמן.

ה ה אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומר

אליה! בן־ארישר:

יפה ירקוני:

בני שליטא:

,,בממשלת מצויים ש ,,איני מבינה את הצעירים ״לא חשבת להתאבד.
סדר -לא כמו כאן!״ המחערפיס בהופעות!״ גם בוגעים הקשים!״

במיסגרת חילופי״גברי הצפויים בממשלת מצריים, כן
נוסח בזהירות, עתיד לשלם שר־החקלאות המצרי בכיסאו
על יחסיו המשופרים עם ישראל. פניתי לאליהו בן־אלישר,
מי שהיה השגריר הראשון של ישראל במצריים, הנמנה עם
חבריו הקרובים של השר שעליו מדובר, יוסוף ואלי.

• שמעת על אפשרות הדחתו של ידידך?
שמעתי, אולם מניסיון אני יורע שכל מי שעושה ספקולציות
מעין אלה, כשהמדובר בחילופי שר בממשלת־מצריים — לוקח
על עצמו סיכון. את החילופין בממשלת־מצריים קובע רק הנשיא,
חוסני מובארב, ולכן הוא היחיד שיודע משהו בנושא. לכן הייתי
נזהר מהדלפות ופירסומים כאלה. אין לי מושג אם למישהו היה
אינטרס להדליף מידע שכזה. נדמה לי שהוא הופץ על־ידי
סוכנות ידיעות, ללא כוונה נסתרת.

• ספר לי על המיועד־אולי־להדחה. .
יוסוף ואלי הוא איש־מיקצוע. הוא מוכר היטב בתחום
החקלאות במצריים והוא ותיק במישרד־החקלאות. הוא היה יוללז
קרוב מאוד לשר־החקלאות, שכיהן בעת כהונתי במצריים. מינויו
לשר־החקלאות היה יותר מיקצועי מאשר פוליטי, אם כי הוא
התחזק מאוד מאז הפן לשר.
הוא צבר כוח ופופולאריות מרשימים. פרט לכן, הוא אדם הגון
מאוד, ישר, דתי ורווק.

• ספר לי על טים יחסיו המיוחדים עם ישראלים.

לא הייתי רוצה לפרט בנושא, פן אזיק לו, במצבו העדין. היו
לנו יחסים יפים. הוא ביקר אצלנו בבית, ועוד דברים, שאני ירא
לפרט. אגב, הוא לא ביקר מעולם בישראל.

• זכור לי מראיונות שהענקתם — רעייתך ניצה
ואתה — בי המצרים נזהרו מאוד מלקשור עמכם
קשרים חברתיים, על אף נסיונותיכם הרבים לקרבם
אליכם. האם הרגשת כי מרחף עליהם איום כלשהו?
אני לא מכיר אף שר שהודח בגלל קשריו עם ישראלים. נכון
שהיתה הסתייגות מיחסי־קירבה עימנו. יוסוף ואלי באמת היה
יוצא מן הכלל ביחסו הפתוח כלפינו.
הבה נגיד, שהמצרים הולכים על־פי קו כלשהו. אצלם
בממשלה יש סדר. זה לא ממשלת־ישראל.

השבוע עמד גם בסימן מאנק״האיתנים בין כוכבות־העל
-ירדנה ארזי ועופרה חזה. נדמה היה כי חובבי הזמר
בארץ נחלקו לפתע״פיתאום לשני מחנות -אוהדי״ארזי
ואוהדי־חזה, שני מחנות אלימים, והנושא הפן לאירוע
תיקשורתי ציבעוני. מכיוון שאיני היחידה שנזכרה במאבק
שהפך ממש למיתוס בין הכוכבות הוותיקות, יפה ירקוני
ושושנה דמארי, פניתי אל אחת מהן -ירקוני -כדי לשמוע
את תגובתה למתרחש.

• את מעודכנת בהתרחשויות האחרונות?
אגיד לך את האמת: אני לא כל״כך מעודכנת בחידושים שהיו
בעיתונות של סוף־השבוע. אני לא מעורה עד כדי כן. אבל מה
שקראתי ושמעתי קודם לכן, מזעזע אותי. אם אוהדת — או איך
שקוראים לזה, מעריצה של עופרה חזה לא רוצה לחזות בירדנה
ארזי — אז שלא תלן להופעה שלה! מי ביקש אותה ללכת? אבל
בשביל מה כל האלימות והרעש?
אני ממש מודאגת. לא יודעת מה יהיה. בכלל, אני לא מבינה
את התופעה הרווחת בקרב צעירים, לצווח ולהתעלף במהלך
הופעה. אז, בשביל מה הם שילמו כרטיס? מילא, למחוא כפיים
בסופו של שיר. אבל זה? הילדות שלי לא התנהגו כך!

• בעת התחרות הידועה בינך לבין שושנה
דמארי ־ האם היו גם אז גילויי אלימות?
מה פיתאום? בכלל לא היינו יריבות, כפי שנהוג לחשוב. היתה
תחרות לגיטימית. כל אחת שרה בסיגנונה ־ היא בשלה ואני
בשלי. כיום אנו מופיעות יחדיו. בעצם גם אז היו לנו כמה הופעות
משותפות. לעיתונות היה פשוט יותר ציבעוני לדווח אודות
יריבות קשה בין שתינו.

• ירדנה ארזי טוענת, בי מעבר לתופעה
הפרטית, מתגלה באן תופעה חברתית של אלימות
פיסית ומילולית. מה דעתך על כך?

זאת תופעה מדאיגה. ממש כואב לי לראות אותה. איני מאמינה
לרגע שזה תכסיס זול של יחסי־ציבור. בשביל מה צריכה ירדנה
להשפריץ דיו על עצמה? רק בשביל יחסי־ציבור? עד כדי כך? זה
מגוחך.
זאת בהחלט תופעה שלא היתה קיימת בזמננו. איני מכירה די
את הקהלים של שתי הזמרות. חבל שזה קורה בקרב הצעירים של
ימינו.

התאבדותו של איש־העסקים מיקי אלבין הוציאה
מהנפתלין רשימת שמות ארוכה של אנשי״ציבור שנפלו
קורבן לחקירות מישסרתיות, בצדק או שלא בצדק -אשר
ידלין, יעקב לוינסון המנוח, אברהם עופר המנוח, יצחק
מודעי, שמואל רכסמן ואחרים. רכטמן, אגב, הודיע לי
בכנות כי הוא ,״מתרחק מהנושא כמו מאש!׳ ומנסה לשמור
על פרופיל נמוך בעניין. תחנתי הבאה היתה אצל חבר•
הכנסת רדוף״הסיוטים בני שליטא.
על הגיהנום שעבר על שליטא במשך שלוש שנים עד
לזיכויו מיותר לספר. שליטא שטח את קורותיו בכל
הפורומים האפשריים, בצירוף האשמות בושות. הפעם
החלטתי לחטט מעט, במהלך שיחתי עימו, כדי לדלות מה
עבר עליו ריגשית במשך התקופה הנוראה בחייו.

• אתה זוכר את הרגע שבו הבנת כי אתה עלול
להפוך מאיש־ציבור לעציר מהמניין?
בטח שאני זוכר. איך אפשר לשכוח? המיפגש הזה עם
מציאות חדשה.
בתחילה האמנתי כי חלה כאן טעות, אי־הבנה. לכן ניסיתי
לשתף פעולה עם השוטרים, פשוט כדי לקצר את התהליך. רק
מאוחר יותר, הרבה יותר מאוחר, גיליתי כיצד זה עבד נגדי.
המעבר הוא חריף. עד חקירתי היכרתי את המישטרה רק
מפעילות, בוועד למען השוטר.

• סיפרת לי פעם על ח״כ שנחקר בחשאי והתוודה
לפני ועדת־הפנים של הכנסת., :רציתי להתאבד!׳ גם
לך הד הירהורים כאלה?
לא ממש. אני באופן בסיסי אדם חזק. אדם מאוד חזק! אני זוכר
כיצד, עם שוך ההלם, הלכתי למלון הילטון, כדי לסדר את
מחשבותיי. אגב, קיבלתי חדר בקומה העשירית ויכולתי, אילו
רציתי, לבצע משם קפיצת־ראש אידיאלית.
נכון שחלפו בי בחדר הירהורים כגון: מה עושים? האם כדאי?
האם יש בשביל מה? אולם באותן דקות קיבלתי החלטה הפוכה
— שאני יוצא למילחמת־חורמה, מילחמת־נקם באלה שביקשו
את רעתי.

• היו כאלה רבים? מספר חבריך הצטמק באותה
תקופה?
זה קשה, קשה נורא. חברים עוזבים אותך במצבים כאלה.
בוודאי שגם אותי עזבו חברים. ידוע לי ממקור מוסמך ביותר, על
חבר־כנסת שתפס טרמפ על חקירתי ובחש בקדירה נגדי.

• מה הדבר שהפחיד אותך יותר מכל? מעצר, על
כל התנאים הגרועים הידועים, או הפירסום והחשיפה?
חד־משמעית:
הפירסום הוא המרתיע איש־ציבור. אני גם לא
התביישתי לבטא פחד זה באוזני חוקריי. אמרתי להם בפירוש,
שאני פוחד פחד־מוות מהפירסום, והם ניצלו זאת, על־ידי הדלפות
מכוונות לתיקשורת נגדי.
צריך באמת הרבה־הרבה כוח לעבור את זה!

רם3ה ברק

1אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...חה הן *ומרות...מה ה א

ליאורה ריבדין:

רואי רש:

,,משטות כקץ־י־הבנקים ,,איו עתיד לספנות ואין, אני לא מטפחת
הם מתחת לממוצע! ,,עתיד לקציני־הים!״ שום חלומות־שווא!,׳

עובדי בנק לאומי עובדים כרגע רק בשל צווים של בית־המישפט.
הם התכוונו לשבות, ובית־המישפט אסר זאת
עליהם. שאלתי את לואי רוט, יוי׳ר הוועד של עובדי הבנק,
אם זה נראה לו הזמן המתאים לשביתה של ציבור שאיננו
כל־כך דפוק במשכורת, אם להשתמש בלשון המעטה.
אני יודע היטב שהתרמית שלנו בעיני הציבור היא של אנשים.
עם משכורת־ענק. אני מציע לאנשים לחפש פקירי־בנק ולבקש
מהם להראות את תלושי־המשכורת. אנשים יקבלו הלם.
משכורות הפקידים בבנקים הם מתחת לממוצע במשק.

• אולי תיתן דוגמה?
פקיד ממוצע, שהרוויח לפני שלוש שנים בערך דולארי
500־ 600 דולר לחודש, מרוויח היום בין 200ל־ 250 דולר. אחרי
הרפורמה אנחנו אכלנו אותה חזק מאור. אחרי מפולת־הבנקים
ירד שכרנו באופן דראסטי, ואחר־כך היתה השחיקה במשק וזה
כלל, כמובן, גם אותנו.
ויתרנו על הסכמי־שכר, תרמנו ימי נופש וחופש, ועכשיו
רוצים לקחת מאיתנו את כל ההטבות שהיו לנו.

• אותו פקיד, המרוויח 250 דולר לחודש — מה
ההשכלה שלו, מה הכישורים שלו?
היום דורשים השכלה מכל הפקידים. בלי תעודת־בגרות אף
אפילו לא ניגש לבחינות־כניסה לבנק. במשך העבודה אנחנו
לעבור השתלמויות אין־ספור. זה לגמרי לא נכון שפקיד־זה
מישהו שאינו יודע דבר.

פ על מה רציתם לשבות בשביתה הזאת, שלא
יצאה אל הפועל? מישהו יבול להעלות עכשיו את
יודעים שאי־אפשר להעלות עכשיו שכר. השביתה
צריכה להיות נגד הנהלת הבנק, שתופסת טרמפים על
ומורידה לנו כל מיני הטבות, כמו עזרה לתיכון
השביתה היתה לשמור על מה שיש. אני יודע שזה
זה קשה בגלל תדמית המיליונרים שיש לנו

כל תעבדו לשנות את התדמית?
כמעט בלתי־אפשרי. הציבור בטוח
לחשוב כך וקשה מאוד לשנות את

הטלוויזיה משדרת תשדירי־שרות בדי לעודד צעירים
להירשם לבית־הספר לקציני־ים בעכו ולבית״הספר הימי
במבואות־ים. שאלתי את אלי רומנו, מזכיר איגוד קציני־הים,
האם באמת חסרים כל־כך הרבה קציני־ים, שסירטי
הפירסומת לבתי״הספר האלה נחשבים לשרות לציבור.
תשדירי־השרות האלה לא מובנים לי בכלל. ילדים צעירים
הולכים ונרשמים ולומדים, וכשהם מסיימים את הלימודים אין
להם עבודה. משני המחזורים האחרונים לא התקבל אף קצין־ים
אחד לעבודה בים.

• מדוע?

כי אין עבודה. לפני חמש שנים היו לצי הסוחר הישראלי מאה
אוניות. היום יש .44 אנשים שעבדו. שנים בים מחפשים מיקצוע
אחר, ועל קבלת עובדים חדשים אין בכלל מה לדבר.

• מדוע יש היופ 44 אוניות לעומת מאה לפני
חמש שניכ?
כי מכרו אותן. רוב היצוא והיבוא הישראלי נעשה באוניות
זרות ובמחירים גבוהים.

• איך אתה מסביר את זה?
אני לא מסביר את זה בכלל. מה שמסבירים לנו כל הזמן זה
שלמדינות רבות יש חוקים המגינים על הספנות שלהן, ולכן
הארצות האלה עומדות על כך שהסחורות תועברנה באוניות
שלהן. בישראל אין שום חוק המגן על הספנות שלה, וככה זה
נראה. פרי־ההדר מובא כבר שנים לאירופה באוניות זרות,
אגרסקו חוכרת אוניות אנגליות במחירים מפולפלים, יבוא־הבשר
מארגנטינה נעשה באוניות זרות, וכך הלאה וכך הלאה.

• מה אפ כך העתיד של הספנות הישראלית?

אין עתיד לספנות הישראלית ואין עתיד לקציני־הים. בשם
האיגוד כתבתי מיכתב לשר־החינוך ושאלתי אותו מדוע
מפרסמים תשדירים על בתי״ספר לקציני־ים, כאשר כל שנה
נפלטים משם 800 בוגרים שאין להם עבודה.

• מה ענה לך שר־החינוך?

ענו לי מלישכתו שהמיכתב התקבל.

לפני שנתיים ראיינתי את ליאורה ריבלין, בעיקבות
ההצלחה הגדולה של נפש יהודי. באותה הזדמנות היא
אמרה לי שמישחק זה יפה מאוד, אבל חלום חייה הוא
להיות זמרת. השבוע יצא לאור תקליט ראשון שלה, בארץ
לאזוכרת, שיריה של המשוררת מריה אלנה ולש. ריבלין
לא רק שלה אותם, אלא גם תירגמה אותם לעברית.

• מזל טוב, ליאורה, אני רואה שחלומך הגדול
התגשפ.
אני לא יודעת. זה כאילו מחוץ לחלום, כי כל העסק בא לי
כהפתעה. לא אני יזמתי את זה ולא נלחמתי לקבל את העבודה.
בעצם, ליליאן שוץ פנתה אליי בתור שחקנית, כדי שאעשה
ערב־יחיד משיריה של המשוררת הנפלאה הזאת.

• ומה קרה לערב־היחיד?
אני לא רציתי ערב־יחיד. אני לא כל־כך יודעת למה מתכוונים
בזה. אני גם לא מרגישה שיש לי מה להגיד במשך ערב שלם על
הבימה, אז חיפשנו מה אפשר לעשות בחומר, ותוך כדי חיפושים
התחלתי לשיר. ופיתאום זה היה יפה.

• וככה התגשפ החלופ?

אני אמרתי שהחלום שלי זה לשיר? אז בינתיים, כנראה, זה
עבר לי. פיתאום אני לא אוהבת בכלל את הרעיון הזה, שבן־ארם.
חי עם חלום ועובד לקראת הגשמתו. הנה, עכשיו אין לי שום
חלומות.

• טוב, עיזבי את החלומות. זה תקליט ראשון
שלך והוא מיועד לילדיפ. זה חומר חדש לגמרי
לילדיפ ישראלייס. לא נראה לך יותר טוב, לפחות
לפעם הראשונה, לשיר שירים שקרובים לילדיב כאן,
משהו כמו לאה גולדברג, מרים ילן־שטקלים?

לא מתייחסת, לגמרי לשאלה מה יתקבל אצל הילדים.
השירים האלה נעשו קרובים לי מהר מאוד. עשיתי גם נסיון על
הילדים הפרטיים שלי, וזה התקבל נהדר. אז אני מקווה שגם
ילדים אחרים יאהבו את השירים.

• זה תקליט ראשון בשרשרת?

אין לי מושג. שירה זה לא תיאטרון. בתיאטרון אני יודעת
שכאשר אגמור תפקיד, יחכה לי תפקיד אחר. בשירה זה שוק
פרוע. אני בן־אדם מציאותי. אני יודעת שיש כאן זמרים יותר
טובים ממני. אם יציעו לי שוב לשיר, אומר תודה ואשיר, אבל אני
לא הולכת לטפח שום חלומות״שווא.

•דניאלה שמי

כן, מץ מייצרת
טלויזיה צבעונית
באיכות מעולה
עם מסך ״16
ושלט רחוק משוכלל

עם שלט רחוק

1־ 5תשלומים
התשלומים שקליים קבועים וסופיים.
ערבות בנקאית תינתן לכל רוכש כעד תשלום ההוצאה.
אספקה מ מר התשלומים
רכוש עוד היום בתשלומים. אל תמתין
להיסטריה של גמר ההקפאה!

הלתהלכל קו
.טף הגרלתמערכת 3שולחנות
הגשהלתהלאחד מכלשלושה קוס

אם המצב הכלכלי לא יאפשר לך
לרכוש את ה טלוויז ה -תקבל
את כספך בחזרה, עם ריבית
שתעלה ב־ 30/0על הריבית
החודשית של בנק לאומי.

פרס מו סי ק אלי
אצלנו בכית מגדלים את הילדים לפי שיטת הפרסים והחיזוקים. אמרו
לנו שזה טוב מאוד. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם במשר חצי שעה
רצופה הילדים לא רבים, לא צועקים ולא מבקשים אוכל, אז תיכף ומייד
הם מקבלים פרס.
הפרס האחרון שהם קיבלו היה הספר הבית ברחוב פיציקאטו מאת בני
נגרי(כן, המלחין) .זה סיפורן של ארבע מישפחות הגרות באותו בית(ברחוב
פיציקאטו, כמובן) ,מישפחת כלי״הנשיפה מעץ, מישפחת כלי־הנשיפה
ממתכת, מישפחת כלי־המיתר ומישפחת כלי־ההקשה. תוך כדי סיפור

הסרת
ש אחו ת
הורטמע>ם
אני רוחשת כבוד גדול לאנשים שמוכנים
להודות שהם אשמים. הנה מועצת־הפירות, למשל,
יודעת שהיא אשמה בכך שביגדי־הילדים
מלאים בכתמים של אפרסקים ושזיפים ואבטיח
וכל השאר. בגלל זה שהם לוקחים על עצמם את
האשמה, הם שלחו הודעה לעיתונות בדבר הסרת
כיתמי־הפירות מהבגדים. אגב, אפשר להשתמש
בידע גם להסרת כתמים מביגדי־מבוגרים.
הנה, כר עושים•.
יש לשטוף את הבגדים במים חמים, מייד
אחרי שהוכתמו מהפרי. אם הכתם מתעקש להישאר,
מזליפים טיפות אחדות של גליצרין(לא
גיטרו, חס וחלילה) ,משהים כשלוש שעות, ולאחר
מכן מנגבים בעזרת ספוג טבול בחומץ, ושוטפים
שוב במים חמים. חשוב לזכור: לא לכבס
את הבגד בסבון בטרם הושרה במים. הסבון עלול,
במיקרים מסויימים, לחזק את הכתם שבאריג. גם
גיהוץ הכתם, לפני הסרתו, מקשה על הניקוי.
כל הכבוד לכם, מועצת־הפירות — גם מלכלכים
וגם מנקים!

קורותיהם לומדים הילדים את אופיו האמיתי של כל בן־מישפחה (כלי
מוסיקאלי) ,את תפקידו ואת חשיבותו בתוך היצירות השונות. לפי דעת
הרוב במישפחה שלנו, הספר הוא נחמד נורא לילדים קטנים ( 5עד .)7
אגב, ציוריו של יפתח אלון, המקשטים את הספר, כל־כך מצאו חן
בעינינו, עד שעשינו את המעשה הנורא של תלישת דף מתור הספר כדי
למסגר אותו ולתלות אותו בחדר־הילדים. אנחנו יודעים שככה לא עושים
— אבל לא התאפקנו.

פינת בן־יהודה
היה לי ויכוח עם קוראת של פינת בן־יהודה
בעניין הפומפונים. היא טענה שבעברית זה שנצים,
ואני אמרתי שאלה הם גדילים, ויכול להיות
שזה היה ההיפר. ביקשנו מהאקדמיה להחליט מי
משתינו צודקת׳ — ולהפתעתנו הסתבר שאף
אחת לא.
י הנה המילים הנכונות:
כדורית — כדור־הצמר העגול שנוהגים לשים
על כובעים של ילדים (פומפון).
ם יסים — חוטים בשוליים מן הבד עצמו.
ציציות — תוספת־חוטים בשולי־הבד.
הייתם מאמינים?
כעניין ההקרבה
גם את זה עברתי השבוע. ביקור במאירלנד,
שעל מירפסת מגדל שלום בתל־אביב.
חשבתי שבטח יהיו שם 80 מיליון איש כשאגיע,
אבל היו איזה 30 איש עם פרצוף כמו שלי
בערר. המקום מיועד לשעשע את הקטנים ולהתיש
את ההורים עד מוות. בשני הדברים הם
הצליחו מעל המשוער. כל העסק נמצא
במירפסת־ענק, שבבוקר היא חשופה לשמש ו־

וכר וכר
במסגרת תלאות החופש הגדול הגענו, השל-
ישיה העליזה(בן גדול, בן קטן ואני) למוסיאון־
השעווה בכל״בו שלום. עברנו במיסדרונות האפלים
ונעצרנו ליד הדמויות השונות. הבן הקטן
שאל מי זה דיין ומי זאת גולדה ומי זה סאדאת,
והילד הגדול הסביר לו(בדיר כלל הסבר סביר).
פה ושם הייתי צריכה לתת הסבר יותר רחב, על
פגישת האפיפיור עם אשכול ושז״ר, או על פציעתו
הקשה של מאיר הר־ציון ואיך הוא יצא
ממנה.
בשלב מסויים הגענו לקטע שבו עומדת שרה
אהרונסון, אחרי שירתה בעצמה כדור, ודם רב
שותת מפצע ברקתה. הילד הגדול אמר שיש פה
טעות גדולה, כי שרה אהרונסון ירתה לעצמה
בפה. ולכן לא ייתכן שיש לה פצע ברקה. אמרתי
״אולי,״ והלכנו הביתה. אבל העניין נתקע לי
בראש כמו מנגינה שלא מרפה, והתחלתי לתחקר
את כל מכרי וידידיי בנושא. אחרי תלאות רבות
הגעתי לסיפרו של אליעזר ליבנה, נילי, תולדותיה
של העזה מדינית, שבו מופיעה עדותו של
ד״ר הלל יפה, הרופא שהוזעק לחדרה של שרה
אהרונסון אחרי שירתה בעצמה, ושם כתוב כך
״הכדור עבר בפיה, דרך הלשון״...
זה שהילד שלי צודק תמיד, זה די מעצבן.

לכל מעלות־החום שהיא מביאה איתה. בכל פעם
שילד מצליח לשכנע את ההורים שלו לתת לו
עוד אלף שקל כדי לעלות על הרכבת, או לנהוג
במכוניות הקטנות, או להסתובב בקרוסלה
(אקדמיה, אייך?) עומד ההורה במשך שלוש דקות
בשמש הלוהטת ומחכה עד שהקטן יחזור
ממסע״התענוגות שלו.
הנחמה היחידה היא שכל העסק לא לוקח
הרבה זמן. אלף שקל עולה כל כף של שלוש
דקות, ואם הגעת עם שני ילדים עולות לך כל
שלוש דקות אלפיים שקל, כך שאם החלטת
להקדיש לעניין רק 20 אלף שקל (לא כולל
נקגקיה, ארטיק ושתיה) הרי שיש לך בערך 30
דקות של בילוי־התשה.
אגב, הדבר הכי נחמד לדעתי הוא החללית,
שבה יושב הילד ומרגיש כאילו הוא טס בשמיים
ובאותו זמן מקרינים לפניו סרט חללי. מאחר
שכל העסק מיועד לילדים קטנים, באמת אפשר
היה (אני מניחה שבהוצאה לא גדולה) לסדר
לסרט הזה פס״קול בעברית. הבריטים, כידוע,
גורשו מהארץ כבר מזמן, והקטנים לא זוכרים את
השפה שלהם מאז.
לסיכום: אם הורים אוהבים להרגיש שהם מקריבים
בשביל שהילדים ייהנו, זה בדיוק המקום
ללכת אליו.

תיז בו ר ת
אם לא שמתם לב, אז דעו לכם שחצי החופש
כבר עבר, או, במילים אחרות, בעוד 30 יום (לא
כולל שביתות ועיצומים) נצא לחופשי. כדי שלא
יקבלו שוק מהיום הראשון של הלימודים, כדאי

אחו הצהו־״ם: הצגה שלא יהיה לכם משעמם בין בילויי הבוקר
לבין הטלוויזיה בערב, לוקחים את הילדים למשהו
תרבותי. נו, מה יש תרבותי חוץ מהצגה? אז
הלכנו לראות את ההצגה המוסיקאלית החדשה
של טליה שפירא ושלמה גרוניך(הופעת־בתולץ
על בימת־התיאטרון) .הם מגישים סיפורים ושירים
משל לאה גולדברג, נירה הראל, חיה שנהב,
יורם טהר־לב וריצ׳רד יוז.
החלק הראשון מהנה באמת. גם את הקטנים
וגם את ההורים. טליה שפירא מספרת, שלמה
גרוניר שר ומנגן ושניהם ביחד מקפצים ומרקדים
ומציגים ומשעשעים את הקטנים. בחלק השני,
נדמה לי, הם התבלבלו בגיל של קהל־היעך
שלהם, וטליה קוראת פרק ארוך מאד מתוף ארמון
העכביש, שהוא ספר לילדים הרבה יותר

גדולים מאלה שהיו באולם, ושאליהם, נדמה לי,
כוונה כל ההצגה. הקטנים התחילו להשתעמם,
להירדם, לנדנד ואפילו לבכות.
ולמרות זאת, יצאנו כולנו בהרגשה טובה מההצגה.
שני אנשים מאוד מוכשרים, חומר טוב, ,
מוסיקה טובה — והכי־חשוב, בלי הרבה תיאט־ראליות
ופאתוס 6,500 .שקל כרטיס. קצת יקר?

כבר עכשיו להושיב אותם לחצי שעה של חזרה
על החומר, או מילוי חוברות. או כל דבר אחר
הקשור ללימודים. אני כבר לא מדברת על אלה
שצריכים לעבור בחינה בתחילת השנה.
בטח שהם לא רוצים לעשות שיעורים וללמוד
בחופש, אז זו עוד דיר מעניינת להראות להם מי
הבוס בבית הזה.
אני את שלי עשיתי, עכשיו תסתדרו עם זה,
כמו שאתם מבינים ויכולים. בהצלחה.

אבל זה שמוסיאון לא מדייק, זה מעצבן יותר.
כדאי לתקן.

יצד להעביר ילד לצד שלך
:לריס (שהם יצורים בלתי מפותחים) אוהבים עוגות, גלידה ושוקולד (שוקולד זה דווקא טוב).
ר־כך, אם נשאר להם כוח, הם גם אוהבים את ההורים שלהם וכר וכר.
את העובדה הזאת כדאי לזכור, כאשר רוצים שהילדים יכינו שיעורים, למשל, או יבקרו איזה דודה,
י יסדרו את החדר.
בהשקעה לא גדולה ובשתי דקות עבודה אפשר להעביר כל ילד ממוצע לצד שלך ולהשיג ממנו
דברים כמעט בלתי־מתקבלים על הדעת. כל מה שצריך לעשות זה לארגן להם מנה מרוכזת של
שלושה הדברים האהובים עליהם. פשוט לוקחים שני ביסקוויטים או שתי עוגיות פשוטות, שמים
ביניהם כף גלידה, ואת כל העסק הזה טובלים לשניה בתוך רוטב־שוקולד העשוי מטבלת־שוקולד
חת ! 200(,גרם) ורבע חבילה חמאה ( 25 גרם) ,על אש קטנה.

טבילת הבר!ל 1ת שר נערת־

הזו ה ר דא נערכהב מי קוו ה

חתעה ער רטוב
נבש שלם

מתובל בתבלינים ריחניים הס־תובב
מעל אטכלת גחלים ענקית.
על הכבש השגיח גריל־מן, בסינור לבן וכובע״טבחים ענקי.

שוש אל1ני

ובעלה הטרי קפצו בגמר
המסיבה למי־הבריכה ואז
התברר לכלה כי שימלת״החופה היקרה, ספוגת-

המים, אינה לבוש נוח במיוחד. לעיני הנוכחים היא
התפשטה והתעטפה במגבת גדולה. אשר לשימלה,
ששווייה כמה מאות דולארים, היא הושחתה כליל.

ך 1ח 111111 היא המעצבת שתיכננה את
111/1 ! 11 1111 שימלת החופה. המעצבת קפ צה
יחד עם רבים מהמוזמנים למי־הבריכה, בחדווה.

1711ך מ 1בא לברן את הכלה בערן בחצות.
^ | 1 1פניו של כהן היו מאופרים קלות 1111 והוא לבש חלוק״משי נוצץ ופתוח, שחשף את חזהו.

בהתחלה זו היתה חתונה רגילה ואפילו קצת משעממת.
הכלה היתה מתוחה, החתן הזיע בעצבנות וההורים קיבלו
לידם צ׳קים ומתנות מידי דודים שמנים ומפורכסים. רק
אחרי חצות אפשר היה להתחיל להאמין ששוש אלוני,
נערת־זוהר ואחת הנשים בעלות הגוף היפה ביותר בארץ,
אכן התחתנה.
בחצות בדיוק זינקה הכלה למימי הבריכה של המלון
שבו התקיימה החתונה. לשוש החטובה לא הפריעה
שימלת״המשי היקרה שלבשה. אחריה זינק לבריכה החתן
ועוד רבים מן האורחים. כולם יצאו לבסוף מן המים כשהם
צוהלים וחליפותיהם היפות נראות בסמרטוטים. מחזה שהפר
את החתונה השיגרתית למשהו שכדאי היה לצפות בו.
שו ש א לוני הי אא חו תה של הז מרת מירי אלוני.

האחות־הזמרת נמצאת כעת בארצות־הברית, כשהיא עסוקה
בהריונה השני, בן החמישה חודשים. לחתונת אחותה שלחה
מירי זר-ענק של מאה ורדים אדומים.
אמא של מירי ושוש, הדסה אלוני, הסתכלה כל הערב
בהערצה על החתן אבי מאור. האם עובדת כמטפלת
במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה של בית־הסוהר המרכזי
ברמלה. מישפחת אלוני נקראה בעבר קוזלובסקי. הסבא
של שוש היה אחד מראשי אירגון השומר וחבר של
אלכסנדר זייד האגדתי.
אטרקציה המפוארים,
הכינו שני !

שומרי ואש

חמושים באקדחים ומכשירי־קשר, סגרו את
לתנועה והיפנו את מאות האורחים לחניה. ליד הסן
לחווילה הקפידו השומרים במיוחד כי למסיבה לא ייכנסו אורחים לא־קרס

החגיגה נ

החתונה שהתקיימה במלון המפואר, על שפת־בריכה,
מומנה ברובה על־ידי הנהלת המלון, שבו עובדת הכלה
כמנהלת מועדון־הבריאות.

י 1 1הרמטכ״ל השישי של צה״ל התפעל מסיגרי-הבאנה
11 משמאלו פרץ גורדון, עורך של כתב״עת בנושאי
(בתמונה משמאל) נהנה מן הסיגרים המשובחים והוויסקי היקר. לידו

המיליונר סוחר־הנשק השיא
את בנו לנסיכה 1חסרת־כל,
והחגיגה עלתה 60 אלף $

נרית אחרת שבלטה בין המיזנונים
זוצבו על הדשא, היה דוכן פלאפל, שבו
ז, לבושי״בגד תימני מסורתי, פלאפל.
הרחוב היה חסום כליל לתנועה.
בכל מקום ניצבו שומרים גברתנים,
שכיוונו את המכוניות המפוארות ואת
האורחים המהודרים שבאו לחתונה.
כבר מרחוק אפשר היה לראות שאין
המדובר בחתונה שיגרתית של רבע־עוף
ובורקאס. את החווילה׳ המפוארת
של סוחר־הנשק יעקב נימרודי
קישטו עמודי תאורה ענקיים. בשמיים,
גבוה־גבוה מעל צמרות העצים
שמסביב לווילה, ריחף צרור בלונים
ממולאים בגאז, שחוברו זה לזה.
מהבלונים השתלשלה שרשרת־מנורות,
שהגיעה עד לאדמה. מחוץ
לווילה הענקית הוכשרו, בעזרת
דחפורים, שני מיגרשי־חניה גדולים.
ליד חבית עמר גנרטור נייד בגודל של
קרון־רכבת, שסיפק חשמל למאות
זרקורי־התאורה הצבעוניים, שהוצבו
בגן.
נימרודי הוא אחד האנשים
העשירים ביותר בארץ. בעבר עשה חיל
בשרותי־המודיעין, שם הגיע לדרגת
אלוף־מישנה. נימרודי הוא טיפוס חייכן
ולבבי, שקל לחבבו, ולא ברור היה אם
(המשך בעמוד )38

׳?וחילק המארח.
כרהם שפירא
צחק מודעי.

1 111ד 1״ ך 1 1־ 1ך 1סוחר־הנשק חמולטי־מיליונר שמח במיוחד
כשהופיע ראש״הממשלח לחתונה. הפעם הוא
11 1/1 1 - 1 11
בא במכוניתו, ולא במסוק. נימרודי ליוה את פרס אל אחד מן הבארים.

ןןךןך 1| 1ט ך 1ך 1החתן בן ה־ 28 סיים בהצטיינות את לימודי־המישפטים.
לידו אשתו הטריה, טלי
11 1/1 4

מסלטונה, יפהפיה שהוריה מתורכיה ואינם עשירים -אביה הוא שכיר.

1\ | 1ך 111111 טמנכ״ל חברת הד־ארצי ובעבר חבר בלהקת תיסלם
ז״ל, הוא חברו של החתן ומתגורר בווילה סמוכה.

כשוב ליבו ביין סייע ניצני לצוותי הוידיאו שהוזמנו להנציח את החתונה.
מיכאל רותם >

חליפה פיוחונית כבו איננה פיג׳אמה. אין צורו לקנות
חליפה. אפשר לקנות פויט אחד ולשלב אותו במילתחה
חולצה קטנה ופירחונית עם שורטס
וסנדלים שטוחים נראים נהדר.
בכל אופן: המיבחר עשיר, וכל אחת
רק צריכה להתאים את הבגד לגיזרתה.
כפתורים וכריות. הלהיט
הפירחוני בקיץ זה שייך למעצבת־האופנה
התל־אביבית רזיאלה גרשון,
שחשבה: אם כבר פרחים — אז הכל

* ] 11141ך 1ך 1ז 1ך 1מכותנה זוהרת כמשי, של ראש אינדינאי,
/ 111 1-1 / 1 1 /1מדגימה אילנה סיבוני. הצבעים: אדום, כחול,
לבן. דגם זה שימושי ביותר לעונות״המעבר, בזכות שרווליו הארוכים.
בי ב ו פי ת השורים היטב עם

§18181

היד. כז ה 7פני כסר, עונו ת.

מי לבש אז בגדים עשויים בד
פירחוני? חליפה שכזאת היתה נחשבת
לפיג׳אמה ושלושה־חלקים שכאלה היו

מהווים את התגלמות חוסר הטעם
הטוב.
אבל בינתיים הצליחו האופנאים
לעבוד עלינו והמציאו אופנה חדשה.
אלא שכדי להיות ולהרגיש באופנה אין
צורן לפרוח לגמרי, די לרכוש רק
פריט אחד, שיתן את הטון.
אפשר, בהחלט, להסתפק בחצאית
פירחונית בשילוב חולצה חלקה, בגוון
תואם, או בז׳אקט פירחוני ומתחתיו
חצאית צרה או מיכנסיים ארוכים. גם

בפרחים. היא עיצבה חליפת ארבעה־חלקים
מתפרקת, שכל חלק בה ניתן
לניצול גם בנפרד, עם פריט אחר
כלשהו הנמצא במלתחה.
המערכת הניתנת לפירוק כוללת
חולצת־חזיה פירחונית, חולצה גברית,
הנרכסת בכפתורים או בקשר בחזיתה,
מיכנסייס ישרים וארוכים, בעלי גומי
במתניים, כך שניתן להתאימם למידות
36־ ,40 ומעיל פירחוני ארון ומשגע,
המודגש בכפתורים וכריות, שבו אפשר
לעבור גם את הסתיו ולהשתמש בו
כמעיל או כשימלת־מעיל לכל דבר.
יש להניח שהמראה הפירחוני לא
ייצא מן האופנה גם בשנה הבאה, כך
שמי שרכשה לה מערכת כזו השנה, לא
תתחרט גם בשנה הבאה.
כתפיים ללא• כתפיות. גם
רוגלד ששון אינו מפגר אחריי הפרחים
שאותם הוא מעדיף בגווני כתום, צהוב,
ירוק ואדום, המשולבים זה בזה
בחולצת־חזיה כתומה ומעליה חולצת
שמזיה ענקית, נוחה ורחבה, ומתחתיה
מיכנסיים בגיזרה שופעת.
לעומת זאת העדיפה מעצבת־

^ ןדך 1ף ח 1ר ח | ן 1מבד נמס, בגווני כחול־לבן, בעיצוב
\ 1111 1 _ 1 #1 |_ 111 איציק מפיצי. מי שיש לה אוברול ג׳ינס
מבד חלק ורוצה לרעננו, תוכל לשבץ בו פרחים רקומים מוכנים מראש.

מראה מושלם

להיט פירחוני של קיץ, בעיצובה של
רזיאלה גרשון, בטורקיז, לבן וצהוב. חליפת
ארבעה־חלקים מתפרקת, הניתנת לניצול בנפרד -כל חלק ופריט אחר.

חצאית ומיכנסיים

חליפה אלגנטית
לערב ולאירועים
חגיגיים מבד דמוי־משי באפור ועם פרחים לבנים

האופנה ניצה שוחט רק סממנים של
פרחים בקולקצית הקיץ שלה, וזאת
היא עשתה בז׳אקט משי־ויסקוזה
בגווני פסטל. הצווארון רחב ועשיר, ומודגשות מוגבהות הכתפיים והכיפתור בחזית כפול — ארבעה
כפתורים המזכירים את חליפות־הגברים
של שנות ה־.50
הז׳אקט יכול לשמש כחולצה
ואפשר ללבוש אותו כשהוא פתוח
ומתחתיו שימלה קטנטונת, בגוונים
תואמים.
גם אוברולים נוחים ובלתי־נשכחים
מעוצבים מהבד הפירחוני, בגווני
שחור־לבן, כגון אוברול קיצי בסגנון
חצאית־מיכנס משופעת בבד, בתוספת
כתפיות רחבות, שמתחתיה אפשר
ללבוש חולצה ארוכה או קיצרת־שרוולים
מטריקו־כותנה ואפילו סריג
קיצי.
שרשרת־פלסטיק, עגילים גדולים
ונעליים שטוחות משוות במיקרה זה
מראה מושלם והופעה קיצית וצעירה.
ואם נמאס מכתפיות, אפשר להסירן
מהכתפיים ולהשתמש בהן כחגורה
למותניים.
לקוקו ולקולו* .האופנאי איציק
ויטונסקי מאופנה פיצי מאמין בבד
הג׳ינס. הוא סבור כי סרבל מג׳ינס
פירחוני זה הבגד לו ולה. ואכן, הוא
עיצב סרבל ספורטיבי וחתיכי,
מיכנסיים צרים ומחניפים באורך 7/8
וחלק עליון, שהנועזות יכולות ללבוש
אותו גם ללא חולצה מתחתיו.
כמו כו — פרחים הם גם לגבר.

וגדולים של נורה פרידלנדר מראש אינדיאני.
למעדיפות לחשוף קרסול -חצאית קלוש רחבה
וז׳אקט רחב וגדול באורן הירכיים, מבד תואם.

1111 *1111 קטנה מכותנה, גו
11 ! #11 גיזרת מעיל, באורך
המותניים. העיצוב: אופנת תילתן.

לדוגמה: עניבה פירחונית מבד שנותר
מחצאית. ואם נותרה עוד פיסה, ניתן
לקשור אותה על הקוקו או בתוכו. ואם
נותרה עוד חתיכה, אפשר לקשט בה
את קולרו של הכלבלב. שגם הוא ייהנה
ויהיה באופנה.
לשוב לבני־אדם: המראה הפירחוני
והאלגנטי פורח גם בראש אינדיאני.
נורה פרידלנדר אוהבת פרחים טריים,
מיובשים, וגם מודפסים על בד. כשהיא
שמה את עיניה בבד אפור בוהק כמשי
ובו פרחים גדולים ולבנים, היא מייד
יודעת איזה דגם יתאים לסוג הבר.
והתוצאה חליפת ז׳אקט ארוך בגיזרה
ישרה, עם כיסים גדולים־גרולים,
חצאית קלוש רחבה וארוכה וחולצת־גופיה
קלאסית מבד חלק ולבן או,
לחילופין, חולצה גברית ומתחתיה
מיכנסיים ארוכים, ישרים ורחבים,
לסוגדות למיכנסיים גם בקיץ.
חיפוש בנויים. מראה רומנטי,
בפרחים קטנים, עדינים ושברירים,
עיצב רפי יעקבזון: חצאית ארוכה,
רקיקה ושקופה בגוון לבן־וורד,
חולצונת ורודה בוהקת כסאטן וחגורה
רחבה מאותו הבד. בגד מחמיא ויפה,
בפרט לאשה יפה, זוהרת, גבוהת־קומה
ומושלמת.
לאותן שקשה להן להיפרד
מבגדיהן, לאותן השומרות ועוטפות
הכל: לפני שהן רצות לקנות משהו
אופנתי ופרחוני, כדאי שיעלו לבוידם
ויחפשו. יש כל הסיכויים שימצאו שם
כמה חצאיות־קלוש שכאלה, מימים־
ימימה, וכמה חולצות פרחוניות.

גם באופנת רונלד ששון מאמינים בגווני כתום,
ח לו ח ח
1 1 —4 #11 צהוב, ירוק ואדום. ההזיה היא כתומה וחלקה
ומעליה לובשים חולצת שמזיה ענקית ורחבה ומתחתה -מיכנסיים.

ת אוחו 01 ,שד סולו עני שהנו לאחו
מבעל מינעל־הנעלייס ..גל״ ,,נהו ג
השבוע ערידי סיות־המיווץ שלו(מימין
נשאר בחיים. הרופאים גמרו לאחות
את הקרע ברגל, ואז הוא מת מדום־

גבי אינו יכול להשתחרר מן התחושה
שהאסון הזה הוא חוליה אחרונה
בשרשרת של צרות, שירדו על
מישפחת אחיו בזו אחר זו .״מהרגע
שדני ומישפחתו נכנסו לבית הזה,
לפני שנתיים, כאילו נפלה עליהם עין
רעה,״ הוא אומר .״אנחנו, בני עדות־המיזרח,
מאמינים בזה.
״בהתחלה דני שבר ירך, ואחרי
חודשים בתו שברה יד, ושמו לה
פלטינות. כעבור שנה הבן כמעט איבד
עין בשיעור מלאכה בבית־הספר,
כאשר סכין רותחת נשברה במחרטה,
ועפה לו לתוך העין. עשו לו כמה
ניתוחים, והצליחו להציל את העיז.

כמה חודשים אחר־כך דני עבר ניתוח
כליות.
״אני מתקדם בדיעותיי״ מספר גבי
בקול מהורהר ,״אבל לא יכול שלא
לחשוב שכל זה קרה בגלל עין רעה
של אנשים, שעברו ברחוב והתפעלו
מהבית. אנשים היו נעצרים, מצלמים
את הבית, או דופקים על הדלת
ושואלים מי הארכיטקט שתיכנן אותו.
נידנודים כאלה יכולים להיות רק
בארץ. אפשר לחשוב שאין עוד בתים
יפים כאלה. יש כאן בסביבה בתים
שבהם הושקע יותר כסף מאשר בבית
הזה. אין כאן עניין של.כסף, אלא של
טעם. מי שיש לו טעם, בונ4ז לעצמו

דני עושה סקי^״^ד״

מותו. הגבר הנאה, הספורטיבי וגבה־הקומה (1.85

^ 0אפגוש אותו, אפילו לא
אוכל לכעוס עליו, כי אני
משוכנע שהוא לא עשה את זה
בכוונה,״ שלושה ימים אחרי מות אחיו
בתאונת־סקי בכינרת, מדבר גבי אורון
בכאב רב על האסון הנורא. על דני —
האדם, האח, החבר — הוא מדבר
בשטף, בהתרגשות. על התאונה הוא
מתקשה לדבר. המישפטים קטועים.
הוא לא מזכיר את שם האיש שגרם
למות אחיו, ומתייחס אליו באיפוק
מדהים.
״אמרו לי שהשלושה שעלו על
הסירה של דני הם טייסים של מטוס
ימי, שחונה בטבריה,״׳מספר גבי .״הם
ביקשו לעלות על הסירה, והוא נתן
להם לגרור אותו, כשהוא עושה סקי־מים,
זה שלקח את ההגה התכוון
להדהיר את הסירה קדימה, אבל טעה
בהעברת ההילוך, והסירה זינקה
לאחור. אני יודע שבמטוס יש אותו
מנוף כמו בסירה, אבל תנועות

בית יפה יותר. אבל אולי זו לא עין
רעה, אלא רק צירוף מיקרים, אני לא
יודע. בן־אדם מתחיל לדאוג כאשר
קורים לו דברים כאלה בשרשרת. דני
היה מודע לכך, מודע למשהו שרודף
אותו, כי כמה כבר אפשר לספוג?״
לגבי יש הרגשה שדני חש כי חייו
יתסיימו בגיל .40״רק לפני חודש
וחצי חגגנו לו יום־הולדת. כל הזמן היה
רץ ממקום למקום, לא נח, ירע לנצל
כל רגע. מה שהוא הצליח לעשות
בחייו, אדם אחר לא היה מצליח
לעשות ב־ 120 שנה.
״תמיד היה לו חיוך על הפנים. היה
שזוף, גבוה, עיניים יפות, גדולות, היה
כמו נסיר. אמי בוכה כל הזמן, אומרת
,איך לקחו לי את היהלום שבכתר?׳ כל
דבר שעשה, עשה הכי־טוב מכולם.
יותר מהכל אהב את הים — לגלוש,
לצלול, לשוט ביאכטה״.
לפני שנה הפליג דני לקפריסין, עם
אחד הבנים שלו ועם אחד האחים, והם
כמעט שטבעו בדרך.
״הוא לא פחד מסכנות, אפשר
להגיד שהיה מתגרה בגורל, רצה
לנסות כל דבר.
״דני אהב לעזור לאנשים, היה
מלווה כסף למי שהיה זק * .כשהיה
מבלה במיסעדה או במועדון, אהב
להזמין את כולם על חשבונו. היה לו
קשר טוב עם אנשים, התיידד מהר. לי
יש חוש למיסחר, אבל עם כל זה הוא
היה עושה לי לפעמים בית־ספר — עם
הפשטות והנחמדות שלו היה שמשיג
יותר ממני. אי־אפשר היה להגיד לו

לא ילדי
שוקולדה
^ בר טוב של דני סיפר עליו
1 1השבוע להעולם הזה :״בחור זהב,
אגדה, לארג׳ מאין כמוהו. הלוואי
שאמות בגיל 80 ואספיק מה שהוא

מטר) היה מלא שימחת״חיים, אהב לבלות והיה
אהוב על בל מכריו. כפי שאחיו ניסח זאת :״מה שהוא
עשה בשנות חייו אדם אחר לא היה עושה ב״״!120

ההילוכים הפוכות. כשאתה מושך
אליך, המטוס עולה למעלה. בסירה
צריך להזיז קדימה. שמעתי שטייסים
טועים גם בנהיגה על הכביש.
״אני לא יודע אם תהיה תלונה נגדו.
ידוע לי רק שהמישטרה לקחה את
הסירה לבדיקה ׳,והיא חוקרת את
המיקרה״.
גבי, בן ,42 זיפי זקן על לחייו, כיפה
שחורה לראשו וקרע בחולצתו, כמינהג
האבלים, יושב בגן ביתו של אחיו
המנוח, ברמת־אפעל. רגלו חבושה,
לידו זוג־קביים. ימים אחדים קודם לכן
הוא שבר את הרגל בקפיצה בלתי־מוצלחת
תוך כדי משחק־טניס.
בני־מישפחה וחברים יושבים סביב
שולחן גדול בחצר המטופחת, מדברים,
שותים קפה שחור. המעשנים מביניהם
מציתים סיגריה בסיגריה. הנשים
לבושות בשחור. ז׳אנט, האלמנה,
שוכבת על ספה בסלון, המומה,
אדומת־עיניים .״היא לא יכולה

להירגע,״ אומר גבי ,״קשה להפסיד
בעל כזה. כל היום היא מקבלת זריקות
וכדורי־הרגעה. רופא מגיע כל
שעתיים. אי־אפשר לבלום אותה. מדי
פעם היא מתפרצת, צועקת. לא רוצה
ללכת לישון. המראה חוזר אליה כל
הזמן — זעקותיו של דני, מי הכינרת
מלאי־דם״.

מתגרה בגורל

ץ/אנט והבן, איציק, משו את דני
( מן המים, אחרי שמרחף הסירה קרע
את רגלו .״כל הזמן היא נזכרת בעיניים
שלו, במבטים האחרונים. הוא מת לה
בידיים. איבד כל־כך הרבה דם. אמרו
שנישאר לו רק אחוז אחד בגוף. בית־החולים
פוריה כל־כך רחוק, לקח
כמעט חצי שעה להגיע לשם. אם היו
מגיעים רבע שעה קודם. דני היה

תאונה לאח

גבי אורון, האח הבכור, שבר את רגלו במישחק־טניס
ימים אחדים לפני האסון. דני שמע על בך,
והגיע מייד מטבריה. זו היתה פגישתם האחרונה של שני אחים אלה.

רנני נשבועות

חגגה מישפחת אורון את טקס 1ר־המיצווה
של איציק, ליד הכותל המערני.
איציק עזר לאמו למשות את אביו, דני אורון, הפצוע קשה, מן המים.

הספיק לעשות עד .40 לפני שנתיים
נסענו, שלושה חברים, למונטה־קרלו.
אחד התעצבן על הקרופייה, שמרוויח

למשל, על הקמת בית־גלי בירושלים,
דני היה מתלבש על זה, היה מסיים את
הפרוייקט בשלושה שבועות במקום

הזמנים. אנחנו חצרה דינאמית, עובדים
מהר״.
כיום גרים כל בני־המישפחה בבתים
מפוארים. .אבל במשך שנים גרנו בשכירות.
את הבתים שלנו מכרנו, כדי
שיהיה כסף בשביל העסק. עבדנו
קשה, שום דבר לא בא לנו בירושה. כל
הכבוד לנשים שלנו, שהסכימו לוותר
על הבתים. לא כל אשה היתה מסכימה.
הטענה שלנו היתה שמבית לא ייצא
עסק, אבל עסק יביא בית.״
החברה נקראת על״שם בתו של גבי,
שהיא היום בת . 17 גלי היא נערה
צנועה, היא אף פעם אינה מתפארת
במיפעל. .כשהיא התחילה ללמוד
בבית־ספר חדש ״,מגלה אביה. ,היא לא
סיפרה לילדים שום דבר, והתרגזה
כשמישהו אחר סיפר. היא רוצה להיות
בזכות עצמה.
״אנחנו מעדיפים צניעות, לא רוצים
להוציא לאף אחד את העיניים. גם
כשהצלחנו, לא החלפנו את החברים
שלנו. חשוב לנו הבן־אדם, לא אם
וכמה הוא עשיר. אין לנו הסטייל של
נובו־רישים. כולנו בעלי מישפחות, אף
אחד לא התגרש, בעמודי־הרכילות אי־אפשר
למצוא אף מילה עלינו.״
גבי מגונן על ז׳אנט. לא מאפשר
להתקרב אליה ולשוחח איתה, גם לא
לצלם אותה. אחותה, ברכה, מביאה
צרור צילומים מישפחתיים. ז׳אנט
פורצת בזעקה למראה אחד מהם:
״זאת התמונה האחרונה שלנו!
ישבנו בהחוף המערבי ראיתי צלם,
וקראתי לו לבוא לצלם אותנו. בחיים,
אף פעם לפני כן, לא ביקשתי
להצטלם. דני אמר, מה פיתאום, מה
קרה לך?׳ אבל אני רציתי. כאילו
התנבאתי ...בעוד חודשיים יום
הנישואין שלנו 19 ,שנה,״ היא בוכה.
אין אפשרות לדבר גם עם איציק בן
ה־ ,13 שמשה מן המים, יחד עם אמו,
את אביו הפצוע. .התגובות שלו
מאופקות, ממש גבר,״ אומר גבי.
״אנחנו מנסים להוציא אותו

זוג מאושר

בצילום מן השנה האחרונה, ז׳אנט, כלונדית, יפה,
ואלגנטית. היא הכירה את דני בהיותה בת ,17
נישאה לו כעבור שנה, וילדה לו את בנם הבכור, שי, בהיותה בת .19

ה־ .7ורד, בת ,15 נשארה באותו בוקר
במלון והבן הבכור, שי בן וד ,17 נשאר
בבית.

באו כי אהבו את דני מעומק הלב.
עצרנו עם הארון בחצר המיפעל
בראשון־לציון 800 .עובדים עמדו

תמיד היה לן חיוך על הפנים, היה שחף, גבוה, עיניים יפות,
גדולות, היה כמו נסיך. כל דבר שעשה, עשה הכז טוב מכולם
בכל סיבוב. דני אמר,עזוב אותו, גם לו
מגיע להרוויח משהו׳ .זה הייה אופייני
לדני להגיד דבר כזה.״
דני היה בן 3כאשר הוריו, שרה
ושאול, עלו לארץ מקזבלאנקה,
מארוקו. האב י פתח בית־מלאכה
לנעליים ביפו. בבית היו עשרה ילדים,
שיבעה בנים ושלוש בנות .״היינו
חוזרים מבית־ספר ועוזרים לאבא
בעבודה,״ מספר גבי ,״רק אחר־כך,
בערב, היינו מכינים שיעורים. לא היה
כסף, ואנחנו לא דרשנו. אם רצינו
ללכת לסרט או ללונה־פארק, היינו
צריכים לדאוג לעצמנו.״
כך הם גם נעשו סוחרים .״מצאנו
חתיכות נחושת ועופרת, ומכרנו. או
שהיינו משחקים בג׳ולות, מרוויחים, כי
היינו הכי־טובים, ומוכרים אותן
לילדים. נעשינו סוחרים. היינו מחכים
שאיזו ספינה תטבע, בגלל הסלעים
בים. כשהיינו שומעים בלילה צפירות,
היינו רצים בחמש בבוקר לחפש
חפצים מהאוניה, קרשים, הגה כדי
שיהיה לנו מה למכור. ככה קנינו לנו
גם אופניים..
״לא היינו ילדי שוקולדה, כמו
הילדים היום.
״אני לא יודע איך אוכל להמשיך
בלי דני. הוא היה כמו צלע ממני. היינו
הרבה יותר מסתם אחים. גם מיכאל,
שצעיר מדני בשנתיים, נפגע קשה,
אפילו עוד יותר ממני. הם היו כמו
תאומים. לכל מקום הלכו יחד. כשראו
אחד מהם לבד, שאלו, איפה החלק
השני שלף.״
האחים אורון הקימו את חברת
הנעליים גלי לפני 15 שנה, כשהם
מחלקים ביניהם את התפקידים. גבי
היה המנכ״ל .״בררך־כלל לקחתי את
כל התהילה, הזרקורים הופנו אליי,״
הוא אומר ,׳״הייתי היזם. דני, שהיה
אחראי על הייצור, האחזקה ופיתוח
המיפעלים, נשאר בצל. אם החלטנו,

בשמונה חודשים, ומקים בית״מכירות
לתפארת. הוא היה עובד עם הצוות
שלו 20 שעות ביממה, ישן איתם,שם
על הריצפה. בסוף היה הרוס ושבור
מרוב עבודה, אבל תמיד עמד בלוח־

תמונה אחרונת

מהטראומה בעזרת פסיכולוגים. רוצים
שישכח, אם אפשר. אולי הזמן יעשה
את שלו.״
כשהצטלמו על החוף, עם ז׳אנט
ואיציק, היה גם הבן הצעיר, אייל בן

זמן קצר לפני מותו
בילה דני עם אשתו
בהחוף המערבי בתל״אביב. במיקרה הסתובב שם

יותר מאלפיים איש ליוו את דני
אורון בדרכו האחרונה 150 .מכוניות
נסעו בשיירה ארוכה לבית־העל־מין
בחולון .״האנשים לא באו כדי
להחניף לי ולאודי,״ אומר גבי .״הם

צלם, וז׳אנט ביקשה ממנו שיצלם אותם .״דני התפלא
שאני קוראת לצלם׳,׳ טיפרה ,״כנראה שהיתה לי איזו
תחושה נבואית שמשהו נוראי עומד לקרות בקרוב״.

ובכו. כולם עדיין בהלם. יש בעלי
מיפעלים שמגיעים למיפעל שלהם
פעם בכמה חודשים. אנחנו, לעומת
זאת, נמצאים כל הזמן בשטח, מכירים
את העובדים ואת הבעיות של כל אחד.
לא מנהלים את העסק ברמוט־קונטרול.
״קיבלתי
דיווח שבשלושת הימים
האחרונים גדלה התפוקה במיפעל.
כנראה שיש כאן רצון להוכיח נאמנות,
גם כשהבעלים אינם במקום. גלי זה
כמו מישפחה אחת גדולה. כאשר
משקיעים במניות בנקים. הו עלולות
להתמוטט. כאשר משקיעים בצוות־עובדים,
כך אני מאמין, בדרך־כלל לא
מתאכזבים.״
התקבלו 600 מיברקי־ניחומים.
מודעות־אבל רבות, בכל הגדלים,
הופיעו בעיתונים .״אני לא זוכר
שלמישהו היו עיתונים מפוצצים
כאלה ״,מעיר גבי באנחה.
,דני וז׳אנט יצאו לארבעה ימי־נופש
בטבריה. ביום השלישי לחופשה נודע
לדני שאחיו שבר רגל, והוא בא מייד
לראותו .״דיברנו שעה,״ מספר גבי ,״זה
היה כאילו הוא בא להיפרד ממני.
למחרת זה קרה.״
שעה לפני הלוויה, ביום הרביעי
האחרון, ילדה אחת האחיות לבית
אורון בן. קוראים לו דניאל. רב אחד
אמר שדני זכה להנצחה, כי הוא עשה
הרבה מעשים טובים.
האחים מתכוונים להנציח את שמו
של דני. הם עדיין לא החליטו באילו
דרכים. אולי באירועים ספורטיביים.
הם מאמינים שכך היה רוצה.
״כשאני הולך לישון בלילה, אני
מנסה לחשוב שזה רק חלום רע,
וכאשר אקום בבוקר אראה שוב את
דני,״ אומר גבי אורון ,״אני מדמיין
לעצמי שפיתאום הוא נכנס, עם החיוך
שלו, ואומר, :אני מת! מה פיתאום! אני
פה. עבדתי על כולכם!״

געעי רון

7ויודר*7ו7
מטנוש ומותנו!
של סינדרלה בצורה שונה מזו
המקורית. מודרנית וחצופה יותר.
שיתהפכו להם וילהלם ויעקב
בקיברם כמה שירצו. ממילא אינם
יכולים להגיש תביעה מישפטית, או
לבקש תמלוגים בגין שימוש בסיג־דרלה
שלהם.
פנינה, ששינתה את שם מישפחתה
לברזילי, אכן ניצלה עד תום את
עלילת־סינדרלה. אומנם, ימי ילדותה
לא עברו עליה כשיפחה שואבת־מים,
מבשלת וכובסת, אבל גם היא סבלה.
במשך שמונה שנים, בין מחלה למחלה,

למדה בבית־הספר היסודי אליאנס.
אחר־כך התחילה לעבוד כפקידה קטנה,
כדי לסייע בפרנסת המישפחה.
בעוד פנינה מתייקת, מדפיסה ומחייגת
בטלפון, החליטה סינדרלה, שהתענתה
בבית אמה החורגת, לעשות
מעשה נועז. למרות האיסור וזמפורש
של האם ובנותיה המירשעות, היא
השתתפה בנשף שערן הנסיך, איבדה
את נעל־הזהב שלה, מתנת העץ הנדיב.
אחרי תלאות ונפתולים רבים, מצאה
סינדרלה את הנעל והתחתנה עם
הנסיך המאוהב. לקינוח, ניקרו היונים

שלה. בבית הוריה היא פגשה את בן-
השכנים, שעקר לארצות־הברית והתעשר
שם. הם התאהבו, התחתנו, נסעו
לניו״יורק והביאו לעולם שני בנים.
סינדרלה של האחים גרים הסתפקה
בבעל — כך במפורש אומרת האגדה
— ומאז הם חיו בעושר ואושר.
אבל לא פנינה .״תמיד אהבתי לצייר
ולכתוב ״,היא אומרת .״מאז שאני
זוכרת את עצמי, ידעתי שאני אמנית.
אני רגישה ויצירתית, ואני גם חולה
במחלה של אמנים, פטיט־מאל בצרפתית,
גם נפוליון חלה במחלה זאת.

פנינה ברזילי נולדה בדרום תל־אביב
היא נישאה למיליונר אמריקאי, התגרשה,
נישאו! רמיריונו מצייד, ועכשיו ש דה
זמן לצייר ורנחוב שיו בספוויח
^ יה היתד! ילדה בשם פנינה
1 1חררה. היא התגוררה בשכונת
פלורנטץ בתל־אביב, עם הוריה,
אחותה ושני אחיה. אביה היה ספר
ואמה עקרת־בית, שבאו מסלוניקי. הם
היו עניים מאוד.
הילדה העניה והבודדה, פנינה,
היתה גם רגישה וחולנית. צירוף עצוב
כזה היקנה לה מייד מעמד של כבוד

בקרב הנסיכות האומללות, כמו סינדרלה,
שסבלו מילדות קשה. בכך לא
הסתיים הדמיון בין פנינה לסינדרלה.
הוא רק התחיל. .
וילהלם ויעקב הידועים כ״אחים
גרים״ ,שליקטו ועיבדו את אגדת־סינדרלה,
נפטרו במחצית המאה ה־. 19
הרחק מעינם הפקוחה, התירה לעצמה
פנינה, היום בת ,38 לשחק את דמותה

פעמיים פנינה — בעיני עצמה(על מעטפת סיפרה)
מודרנית יותר, ישראלית יותר, חצופה יותר
הטובות את עיני אחיותיה המירשעות.
פנינה, שהיא מודרנית יותר, ישראלית
יותר, התגייסה לצבא. חודשים
ספורים אחר־כך הגיע זמנו של הנשף

פנינה בבריכת ״הילטוך(מצביעה על השחיין האולימפי מארק ספיץ)
בגדים מושכי־עיניים וחיוכים מתחנחנים

״יש בי עוד תכונות של אמנית. אני,
למשל, מרגישה שאני מאוד עשירה
מבפנים. אני גם מאוד מלנכולית.
פיתאום אני נזכרת במאורעות עצובים,

כמו החיים של הוריי העניים והמצב
בעולם. המחשבות האלה הופכות אותי
לעצובה. העצב גורם לי סבל פנימי.
ומתוך הסבל הזה מתפרצת היצירה.״
במחשבה שניה, היא מוחה נמרצות
בקשר שבין סבל ליצירה .״גם מי שחי
טוב, בלי לסבול, יכול להיות אמן
גדול!״ אבל בינתיים פנינה מאמינה
בסבל.
עשר שנים חיה פנינה ברזילי בניו־יורק.
בסופן התגרשה מבעלה (״הייתי
צעירה מדי כשהתחתנתי. לא הבנתי
מה זה חיי־נישואין הכירה יהודי
מצ׳ילי, בעל מיפעלי־נייר, התחתנה
ועברה עימו למכסיקרסיטי.
שם, בבית רחב־היריים, כשהיא
מוקפת במטפלות, מנקות ומבשלות,
החליטה פנינה להקדיש את כל־כולה
לאמנות .״חשוב לי להשאיר אחריי
זכר. בשביל זה אני עובדת קשה. גם
מציירת וגם כותבת. אני כותבת המון,
בכל מקום ובכל זמן. בנסיעות, בבית,
ביום, בלילה. מלבד זאת, מדי בוקר אני
מציירת במשך חמש שעות.
״אמנות בשבילי זה החיים שלי
בהווה וכל מה שקרה לי בעבר. דרו
הציורים והשירים שלי אני מבטאת את
עצמי, איר שאני באמת.״
דוגמות יש בשפע. למשל, השיר
הנקרא שיגעון .״ישנם הקוראים לזה
שיגעון/אולי איני רואה זאת כימי־הזוהר
של נעורי /הכוח ליצור, לבכות,
לחיות, לאהוב /או פשוט להיות״.
״בעברית השיר נשמע נורא,״ כך
פנינה בדאגה ,״אבל בספרדית זהו שיר
מקסים. אני כותבת בספרדית, כי הוריי
דיברו לאדינו, וקל לי יותר בשפה הזו.
את השפה העברית כבר כמעט שכחתי.״
השיחה מתנהלת בעברית שוטפת.

,תעלה
מלאה בשדים״
^ שיר ״שיגעון״ לקוח מתיר ספר
\ 1מהודר הנקרא האני השני ומה
שמולו 63 .עמודים מלאים בשירים,
הדומים במהותם לשיגעון. יש בספר
גם הגיגים. כי פנינה אוהבת לחשוב.
למשל, הגיג על החיים :״רוב האנשים
כל״כך פוחדים להיות, ואז הם
חיים במין שינה כזו״.
על בעיותיהן של הנשים :״הרבה
נשים לא מנסות לעשות משהו עם
עצמן. הן אומרות שהגברים לא נותנים

מאחור ומלפנים: ציור של פנינה, ופנינה באולם התעמלות
בעברית -זה נורא, בספרדית -זה מק סי ם
להן להתקדם בחיים. אבל זה בעצם רק
תירוץ לחולשה ועצלנות.״
על שורשים :״איר אדם יכול
להתבייש מאיפה שהוא בא? זה כל־כר
טיפשי״.
על מילחמות :״אני יודעת שמאז
שקיים האדם יש מילחמות, אבל אני
לא קולטת למה.״
לכבודו של ההגיג הזה נכתב שיר,
ביום שבו נרצח סאדאת :״נתת לנו אור
ותיקווה /החיוך שלך /הוסיף לנו
אומץ, חום ואהבה /כעת יש בנו
ריקנות, עצבות /כואבת לנו הפרידה

שהיא כה סופית /אתה לקחת את
התיקווה /ואת ההבטחה /שאלות
ללא תשובות /והזיכרון של החיוך
המוכר /האם יהיה לנו שלום?״
אומרת פנינה :״הפילוסופיה מושכת
אותי. אני אוהבת לקרוא את אריך
פרום ואת ז׳אן״פול סארטר. מקווה
למצוא אצלם תשובות לשאלות המציקות
לי. לא את כל התשובות מצאתי.
אולי בגלל זה אני כל־כך חסרת
מנוחה.״ גם על זה היא כתבה שיר:
״מה קורה בתוכי שלא נותן לי
מנוחה /מדוע מסרב גופי לקבל את

מתנות־הטבע /אני כמו תעלה מלאה
בשדים /שלא נותנים לי מנוחה /
מלאה ליצנים שלועגים /אני נמצאת
ולא נמצאת /ולא יודעת למה״.
היה זה חוסר המנוחה ש״הביא אותי
לנטוש את בעלי, אחרי עשר שנות
נישואין. כל אשה אחרת היתה נשארת
איתו. אבל אני השתעממתי. חיי־העושר
לא מצא חן בעיניי. אני הרי
אמנית, לא סתם נערת־זוהר, שחושבת
כל היום על בגדים ומסיבות.״
מתוך חוסר־עניין בסיסי בעושר
ובפאר, בחרה פנינה לבלות את חופ
שתה
בארץ, דווקא במלון הילטון.
מצויירת בבגדים מושכי־עיניים> ,
בחיוכים מתחנחנים ותיק־ציורים, היא
יורדת אל אולם־הכניסה של בית־המלון.
״אני
ציירת,״ כך היא בוחרת להציג
את עצמה. לא משוררת, גם לא פילו־סופית־הוגה.

,דלת

^ זה סוף!״
ף גאווה היא פורשת את תצ-
* לומי ציוריה. חלקם הפכו לפוס־טרים•
אחרים מעטרים את סיפרה, פזורים
בינות לשירים ולהגיגים: גלויות
ציבעוניות, עם נטיה לסוריאליזם מתקתק.
מאגריט וראלי.

,מידכר״ — ציור של פנינה ברזילי
ליצור, לב ־ות, לחיות, להיות, לאהוב

״אני לא סוריאליסטית. אני שייכת
לזרם הריאליסטי־קסום,״ מזדעקת
פנינה, בנסיון לנתח את ציוריה .״יש
בציורים שלי מוטיבים שחוזרים על
עצמם. אני תמיד מציירת דלתות. דלת
זה סוף. הפילוסופיה שלי אומרת שלכל
דבר יש סוף. ואז סוגרים את הדלת.
״גם נעליים אני מרבה לצייר. הנעל
זה הדבר שאנחנו משאירים מאחורינו,
ביחד עם הדלת הסגורה. הנעל נותנת
לנו את הסטטוס־קוו שלנו. אומרים
שנעל מעניקה ביטחון, אבל אני לא
פסיכולוגית, לא יודעת אם זה נכון או

מה זה סטטוס־קוו? למה דווקא נעל
מעניקה ביטחון? פנינה אינה מוכנה
לפרש. היא אמרה את שלה, וזהו!
אפשר לעבור להכרזות הבאות.
״עכשיו אני שואפת לזכות בהכרה
בישראל. במכסיקו כולם מכירים אותי
וקונים תמונות שלי. אני רוצה למכור
תמונות גם כאן, להתפרסם בזכות
הכישרון שלי,״ היא אומרת.
מתי, שהיא חברתה הקרובה של
פנינה, עקבה אחר השיחה בעירנות.
מדי פעם התערבה, כדי לספר כמה
שפנינה מוכשרת ועשירה. אך טיבעי
הוא שמילות־הסיום שייכות למתי:
״בעלי גלריות הכי־מפורסמים בתל־אביב
התחננו שפנינה תציג אצלם את
תמונותיה. אבל היא סירבה, מפני שהם
רצו לפרסם אותה כאמנית זרוקה,
בוהמית. ופנינה לא כזו. היא סולידית
וחכמה ״.ואכן, כך זה נראה.

שרה לי מ כי*;

״החלום שלי הוא לפתוח חנות ספרים!״
(המשך מעמוד )16
החברה הישראלית. יש לי את הפינות שלי וזהו.
מה יהיה אם לא יהיה לי הפינות שלי?

• מה יהיה בעתיד, אתה רוצה
קריירה פוליטית?
אם היית שואלת אותי לפני זמן לא כל־כך
גדול, בתקופה שנכנסתי הנה, והיית שואלת אותי
אם אני רוצה להיות חבר־כנסת אז אחרי הרבה
מאוד לבטים, לבטים לכאורה ודברים מהסוג הזה,
הייתי אומר לך: כן. היום, אם את שואלת אותי,
אני אומר לך בפירוש שזה לא עומד בראש סדר־העדיפויות.
אם במיקרה ייצא לי, אז אני לא יודע
אם אני אסרב מייד. אבל זה בפירוש לא עומד
בראש סדר־העדיפויות.

• מה השתנה?

כמה דברים. אלף, אני רואה את חברי־הכנסת.
זה תפקיד שנורא קשה לעשות בו משהו. אני לא
מדבר על קשה להתבלט, כי התבלטות זו תכונה
מאוד אישית. יש 120ח״כים וחמשת אלפים
ועדות, ואתה מבזבז את הזמן שלך בכל מקום על
תשלום־חובות׳למיליון אנשים שבחרו אותך.
ומצד שני, האפשרות לשינוי דברים היא מאוד
קטנה. לפחות בתחומים שמעניינים אותי. הרבה
פעמים רעיון טוב, עם מנגנון קטן ויעיל, יכול
לשמש כנקודת־ארכימדס הרבה יותר טובה
מאשר בימה ציבורית. והיום מה שמעניין אותי זה
להיות שותף לרעיונות הטובים ולמנגנונים
הקטנים והיעילים.

• ולא חשוב לך, בד בבד עם זה,
שיידעו גם שאתה עושה משהו?
אם את שואלת אותי אם אני אכסה״
ביציוניסט אז אני כן. יש לי רצון שאנשים יידעו
שאני עושה דברים טובים, ושיגידו שהייתי טוב
או לא הייתי טוב. אבל לא זאת הסיבה שבגללה
אני עושה דברים. נורא חשוב לי לדבר עם
אנשים. בתקופה שמאז המילחמה עד שנכנסתי
לתפקיד, הייתי באיזה 300 חוגי־בית. את יודעת
מה זה? בבתי״ספר, בעיירות, בהתנחלויות.

הוא אמר :״אני לא מוצא בד כל מיני סממנים
שצריכים להימצא אצל אדם שנמצא במעמדך״.
שאלתי למה הוא מתכוון, אז הוא אמר :״כל מיני
סממנים של רדיפה אחרי כבוד וסימלי״מעמד
וכל מיני דברים כאלה. זה דברים שלא איכפת לך
מהם. אני תולה את זה בזה, שאלה דברים שגדלת
לתוכם ולא איכפת לד״.

• לא הרגיז אותך שלקחו ממך את
המכונית?
אם זה עיצבן אותי שלא יראו אותי עם אוטו
ברחוב? זה לא מזיז לי את קצה האצבע. אבל זה
מעצבן אותי שאני לא יכול לעשות דברים. הייתי
בעיצומו של משהו, שהיום אני לא יכול לעשות
אותו. זה מרגיז אותי.

• כשאתה קם בבוקר ואתה צריך
ללכת לעבודה, אתה שמח?
אני שר. כן, אני נורא שמח.

• אני מתכוונת אם אתה אוהב את
העבודה הזאת.
כן, אני נורא אוהב. העבודה הזאת זה שילוב
ניגודים. מצד אחד זה תיסכול נוראי, כי לא רואים
תכלס.
ואני יודע שהדברים שאני מתעסק בהם הם לא
במוקד העניינים, ולכאורה אני צייר לשאוף
להתמקד יותר.

• איך קיבלו אותך נערי פרם?

את זה את צריכה לשאול אותם. אנחנו לא
נותנים פידבק חברתי האחד לשני.

• אתם לא נפגשים?

אנחנו נפגשים יותר מדי בעבודה.
אני לא נמצא פה מספיק זמן. יכול להיות
שאם כולנו נהיה כאן איזה 30 שנה. כמסורת

• איך מקבלים אותך בהתנחלויות?
• לא מסתכלים עליך כעל בוגד?

• זה נראה לך השחתה?

• אתה חושב שכל הפוליטיקאים מושחתים?

אבל אני חושב שבפוליטיקה יש אלמנט
משחית, ואני לא רוצה להיות בו.

• אבל אתה בפנים.

את אמרת הרגע שזה שולי, מה שאני עושה.

• מעולם לא היית חבר במפד״ל?

לא. אני מתבייש בזה שיש מיפלגה שיש בה
חבר־כנסת דתי. כי זה נראנה לי ממש להכניס
לגטו. צריך שלושה ספרדים, שני דתיים, שלוש
נשים שני שום וארבע שמנת — ויוצא לך מרק־יוגורט.

אני
חושב שדת יש בה אידיאולוגיה, אבל אני
חושב שדת, ההופכת לקרדום לחפור בו, קרדום
פוליטי, כל האידיאולוגיה שלה נמחקת, אין לה
שום השפעה רוחנית.

מנהיג ברי
אשה בעיירת־עשירים אמריקאית
לביירות ללימודי״המישפטים היה ליו״ר אגודת
הסטודנטים המקומית ולאחר מכן שהה תקופה
ארוכה בארצות־הברית, שבה חיים עד היום אשתו
הראשונה• וששת ילדיהם, בעיירת־העשירים
המישיגאנית דירברון (העיר שבה נולד אבי־המכונית
הנרי פורר).

לא, זה לא נכון. אצלי, מבחינתי, בגלל שני
דברים. דבר אחד אני לא מאמין שיש למישהו,
בוודאי שלא לי — האמת הטוטאלית. אני לא
בטוח שהאמת שלי נכונה, יכול להיות שהיא לא
נכונה והאמת שלך דווקא נכונה, ואני חייב
לשבת איתר ביחד ולפעול ביחד, כי אולי יום
אחד אני אגלה שהאמת שלך היא נכונה, ויתברר
שהאמת שלי לא נכונה.
יותר מזה, אני חושב שלי יש חלק מן האמת,
ולד יש חלק מן האמת, ורק כולנו ביחד עושים
את האמת שלמה.
אני יהודי פלורליסטי. כל הריעות כשרות.

• אז. ככה אתה רואה גם את
לא, אני הייתי בטוח שאני אהיה כבאי, כמו
כולם. החלום שלי היה, ועודנו — אחד משישים המתנחלים ואת אנשי המחתרת
החלומות, אגב ־ לכתוב סיפורים. אני גם רוצה היהודית?

שנפט פשרן

מרואיין בורג
״אני יהודי פלוראליסטי!״
מיפלגת־העבודה, אנחנו נהיה חברים לא רעים,
בסופו של דבר. אבל.היחסים כינינו הם של
מערכת פונקציונאלית.
אני חושב שהתקבלתי בסדר — אחרי יומיים,
כשהסתבר להם שהאג׳נדה שלהם לא כל כד
מעניינת אותי, ושאני לא מאיים על אף אחד.

• כשהיית קטן חשבת שזה מה
שתעשה כשתהיה גתל?

שתהיה לי חנות־ספרים כמו אבא של אורי שטיין,
אדון שטיין הזקן. זה הניחוח שהייתי רוצה לקום
איתו בבוקר וללכת לישון איתו בערב.

• אתה כותב?
כן, אבל עכשיו יש לטפחות זמן, אם כי
עכשיו אני ממש מכריח את עצמי לכתוב דברים.

• אתה כותב כל יום?
כל יום.

• איזה דברים, לילדים או למבוגרים?

אני מזוהה ואני בפנים וכל זה — אבל אני
שומר על בתוליי. אני כמו מריה, אני בהריון אבל
אני בתול.

• ומאיפה כן?

נ חוג בביירות, יום־הולדתו ה־ 47 של
גביה ברי, שר־המישפטים הלבנוני ומנהיג
תנועת אמל השיעית. ברי הוא יליד פריטאון,
בירת סיירה־ליאונה המערב־אפריקאית, בה היה
אביו סוחר מצליח. כאשר שב ברי הצעיר

נפטר ברמת־גן, בגיל ,67 יעקב יצחק
גרומן, בנקאי, עיתונאי, כלכלן ואיש־ציבור,
שעלה ארצה בגיל 6מגרמניה ואחר שהחל כותב
בהעולם הזה (ובגילגולו הראשון של שנות ה־
,40 עת נקרא 9בערב) עבר ליומון הציונים
הכלליים, הבוקר, שבו עלה מתפקיד טלפונאי
ועורך מדור המוקדש לתנועת הצופים, עד מהרה,
לתפקיד העורך הראשי. לאחר סגירת הבוקר
ניהל גרומן בנקים למשכנתאות ובעבודתו
הציבורית היה גם חבר הנהלת קופת־חולים
מאוחדת וגם חבר מועצת עיריית רמת־גן.

שנקרא ״למגירה״ .בשבוע שעבר סיימתי לכתוב
מאמר על מה קרה לחברה הישראלית במילחמת
ששת־הימים.

פעם אמר לי הפרופסור יחזקאל דרור, על
איזה מיסמך שהגשתי לו, מישפט נורא מעניין
— שאני לא יודע, אגב, אם הוא נכון או לא נכון.

ילדות אפריקאית

עיתונאי בנקאי

• זה שולי, אבל אתה בפנים. אתה
מזוהה. ואתה קיבלת תפקיד בגלל
הזיהוי הזה.

לא הייתי יוצא מפה לפנסיה.

הו כ רז בווינה, כאדם השמן ביותר בעולם,
אלברט פטריטש, כפרי אוסטרי, השוקל 370
קילו. בגלל מישקלו הוא ישן בישיבה, משוחרר
משירות צבאי ונהנה, מאז היותו בן ,16 מקיצבת־נכים,
המכסה בקושי את ארוחת־הצהריים היומית
שלו, שמנתה העיקרית היא שישה שניצלים.
פטריטש גם אינו מצליח לקיים את חלום־חייו,
לבקר ביפאן, שבה נחשבת כרס גדולה כאטרקציה
מינית, מכיוון ששום חברת־תעופה אינה
מוכנה להטיס אותו.

• לא, אבל אולי יותר נוח להם. כמו
שלך יותר נוח לדבר עברית מאשר
סינית.

לא, לילדים אני עושה משהו עם יעל, אשתי,

• היית רוצה להישאר פה כמה שנים
טובות?

• אז למה אתה לא חבר?

כי אני לא יכול לראות את עצמי חבר בשום
גוף פוליטי־דתי. אחד האסונות הגדולים ביותר
שקרו, גם למערכת הפוליטית בארץ וגם
למערכת הדתית היהודית, זה עירבוב התחומים
בין הכנסיה למדינה — בין הדת למדינה, כמו
שאומרים בעברית, בין הכנסת לבית־הכנסת. אני
לא יכול לראות את עצמי פעיל בקבוצה שיש לה
אוריינטציה פוליטית כגוף דתי. אני לא הייתי
רוצה שבמיפלגת העבודה יהיה מחוז דתי.

לא, מה פיתאום? אמרתי קודם: העולם
הרוחני שלי הוא ביני לבין אלוהיי, והעולם
החברתי שלי הוא ביני ובינך, איך שאת. את
כאילו אומרת לי, שבעצם אנשים יכולים לשבת
רק עם אנשים כמותם.

• הלכת מטעם מישהו, איזה גון ז?

איפה אני נמצא עכשיו, לדעתך?
את בטח שואלת למה אני לא עושה
מניפולציות כדי להתקדם קדימה. התשובה: כי
זה לא מעניין אותי. מה, אני צריך להשחית את
עצמי כדי להגיע לאיזושהי עמדת־כוח? לא רוצה,
זה לא אני.

• אתה עוד חבר ב״נתיבות־שלוס״?
מעולם לא הייתי. למרות שכמעט ב־ 98 אחוז
אני מאמץ את האידיאולוגיה, הערכים, המקורות
והיעדים שלהם.

• אבל זה לא יפריע לך שעל אותו
ספסל מיפלגתי יושבים אנשים שהם
אולי נגד הדת?

מה איכפת לי? יכול להיות שאני משלה את
עצמי, אני חושב שהגעתי לאיזו שהיא דרגת
נירוואנה, שאני שופט את עצמי על פי מה שאני
מרגיש ולא על פי מה שאחרים שופטים אותי.
אני צריך פידבק, ואני צריך ביקורת, ואני מעכל
אותה, ולא נעים לי, וכן נעים לי.
מי אמר שאני בוגד? אני חי בתחושה של רבי
יוחנן בן־זכאי וירמיהו הנביא, שלאמת אין שום
קשר לרוב מיספרי. אז עשיתי יותר מ־ 300 חוגי־בית,
הרצאות, ודיונים, ועימותים. וזה המון.

• למה אתה לא מנצל זאת לפוליטיקה?

מה יהיה השלב הבא, בעוד שנה?

בעוד שנה אני אהיה בדיוק במקום שאני
רוצה להיות. אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו.

אני חושב שאפשר להשיג את זה בדרכים
אחרות. אני חושב שכל מיפלגה שעריה צריכים
להיות פתוחים, וכל אחד צריך לבוא ולהביא את
המיטען האישי שלו. אני מביא את המיטען שלי.
יהודי שומר־מיצוות, פחות או יותר.

לא הייתי שם הרבה פעמים, אבל קבלת־הפנים
היא מאוד יפה.

יכול להיות שהם רצו לראות את הגימיק.
אבל כשהם יצאו מהעסק, עובדה שהזמינו אותי
פעם שניה ושלישית ורביעית.

אלד הביתה. אפשר לחשוב שנולדתי כאן. את
ראית בן־אדם אחד שנמצא במערכת ולא מתכנן
את הצעדים הבאים שלו? את חושבת שאני יושב
כאן וחולם חלומות, וכשזה ייגמר אנחנו ננהל את
האופוזיציה בהצלחה דינאמית? י

אטרקציה מינית

• אבל היא צריכה להשיג את מטרות
האידיאולוגיה שלה באיזושהי דרך,
וזה המישחק.

• באילו נושאים?

• זה לא היה משום שרצו לראות מי
זה האיש המפורסם הזה?

• מה תעשה?

• החברים שלך הם לא מפה, אני
• אתה לא חושב שבדת יש אידיאומבינה.
לוגיה?

בכל
הנושאים. דת ומדינה, על דתיים
וחילוניים, על ישראל והתפוצות.

לא. היו מצלצלים אליי ומזמינים אותי והייתי
בא. לא היתה פעם שסירבתי. לכל מקום הלכתי.

אני יכול להיות כאן יום אחד אחרי הרוטציה?

חמר1רים

בוודאי. אני חושב שהדיעה שלהם כשרה,
שהאמת האסטרטגית שלהם נכונה, מבחינתם.
אני לא מסכים לה ויכול להיות שהם צודקים ואני
טועה. אני חושב היום, בשלב הזה, שהם טועים
ואני צודק. זה לא אומר שאין לי אמת. יש לי
אמת שאני מאמין בה בכל רמ״ח אבריי ושס״ה
גידיי — לפחות מה שנשאר מהם אחרי הפציעות
האחרונות. אני מאמין באמת שלי לכל אורכה,
אבל אני מודע לזה שאני לא אין־סופי, אני לא
אלוהי, אני לא מוחלט.

• אבל אתה תילחם למען האמת
• משהו שקשור לסיפורי־המקרא, לפולקלור
היהודי. אני כותב מאמרים, כותב לעצמי, מה שלך.

• אתה עומד להוציא ספר?

לפני שהגעתי הנה כתבתי כמעט 300
עמודים מוכנים לדפוס, ורציתי נורא להוציא
אותם בספר, זה נתקע.

• אתה תהיה פה כל זמן שראש־הממשלה
הנוכחי פה, או שאתה
ממשיך הלאה, גם עם שמיר?

נכון, אבל לי יש הדבר שנקרא קווים
אדומים.
אני יכול להגיר לך איפה בתפיסה יש לי
מחלוקת עם שולמית אלוני ואיפה עם הרב
לווינגר. אני יכול להגיד לך איפה, למרות
ההבדלים בתפיסה, איך ההבדלים האלה ביני
לבין שולמית אלוני וביני לבין ישועה בן־שושן,
או מנחם ליבני, שיושב בכלא על רצח במיכללה
האיסלאמית, איך ההבדלים האלה באים לידי
(המשך בעמוד )35
ביטוי במעשה

נפטר בנצרת, מהתקף־לב, בגיל ,74
אליאם כתיילי, מי שהיה שופט השלום הראשי
בנצרת והאזרח הערבי הראשון שהתמנה לכס
המישפט במדינת ישראל 1954 קודם לכן היה
כתיילי — שהעדיף פשרות בין הצדדים
המתדיינים, בלישכתו, על גזרי־דין — מזכיר
המימשל הצבאי בגליל ופקיד בהנהלת הרכבת
המנדטורית.

רב פררמנטר1
נפטר בבודפסט, בגיל ,75 הרם לאסלו
סאלגו, חבר הפרלמנט ההונגרי ורבה הראשי
של יהדות הונגריה, שהיא הקהילה היהודית
השניה בגודלה ( 100 אלף איש) בגוש המזרחי,
אחרי ברית־המועצות.
* לפני שלוש שנים נשא ברי אשה שניה על
אשתו הראשונה, מבלי להתגרש מהראשונה
דבר המותר, כמובן, לפי דיני האיסלאם.
ה עו ל ם הז ה 2501

הנדון
(המשך מעמוד )11
במועצת־הביטחון של האו״ם החלו גישושים
דיסקרטיים לקראת האפשרות של כינוס האדם.
כדי לתבוע מישראל להימנע מהוצאתו להורג של
״לוחם־שיחרור פלסטיני״.

הביתה לקראת חג־המולד. שעה קלה אחרי
המראת המטוס ברומא הודיעו החוטפים שהם
יפוצצו אותו, אם לא ישוחרר לאלתר מחמוד
פאוזי. נראה כי ידידים איטלקיים עזרו לחוטפים
להכניס למטוס כמות גדולה של נשק.
המטוס הוטס לנמל־התעופה של ביירות.
דיפלומטים אמריקאיים, שפנו בבהילות אל
חאפט׳ אל־אסד וגביה ברי נענו בקרירות ש״אין
מה לעשות״ ,כל עוד ״מתמידים השילטונות
הציוניים בעמדתם הבלתי־אנושית״.

לשיא הגיעה הדראמה כאשר סירסם
האפיפיור קריאה נוגעת־ללב, שבה
ביקש את ממשלת־ישראל לחון את
״הצעיר הטועה שפעל ממניעים
אידיאליסטיים ...מיליוני הנוצרים יתפללו
בחג־המולד לשלום הנער, שנולד
לא הרחק מן המקום שבו עמדה עריסת
אדוננו ישוע המשיח...״

חג־המולד עמד בכל העולם בסימן
האירועים האלה. במרים דיברו
בדרשותיהם על ״הנער מבית־לחם״ ,ולא
פעם נרמז על השוואה בין מישפט ישוע
ומישפטו של פאוזי.
נשיא ארצות־הברית ביטל את חופשת חג־המולד
שלו וחזר לבית הלבן. בוושינגטון נפוצו

^ יום השלישי, ה־ 22 בדצמבר, שבוע לפני
^ מועד ההוצאה־להורג, נעלמו ברומא חמישה
תיירים ישראליים, ביניהם שתי נשים.
כעבור תשע שעות התקבלה בחדר־החדשות
של הרדיו האיטלקי הודעה מטעם ״הבריגאדות
האדומות״ ,שהודיעו כי חמשת הישראלים נאסרו
על־ידן, הועמדו למישפט לפני ״בית־דין עממי״
ונדונו למוות ,״בעוון השתייכות לצבא הישראלי
הפושע וביצוע פשעים נגד האנושות ״.נאמר כי
פסק־הדין יוצא לפועל ביום שבו ירצחו
הישראלים את ״לוחם־השיחרור הדגול מחמוד
פאוזי״.
באותו יום חטף אירגון בשם ״פעולה ישירה״
את נספח־העיתונות הישראלי בפאריס. שלוץ!ה
זו יד.
בגרמניה,
צעירים, חברי מישלחת־נוער ישראלית
נחטפו על־ידי כנופיית באדר־מיינהוף. בכל
המיקרים נמסרו הודעות על הכוונה להרוג את
החטופים, אם לא ישוחרר פאוזי.

שמועות על דברים קשים ביותר שנאמרו בטלפון
בשיחה בין רגן ופרס, שהגיעה, לדברי כתבים
יודעי־דבר, ל״טונים גבוהים מאוד״.
מהדורות־החדשות של ליל חג־המולד הראו
הפגנות־המונים סוערות ברחבי ישראל, שבהן
נראו מפגינים בעלי פנים מעוותות משינאה
כשהם צורחים :״מוות! מוות!״ לאחר מכן נראתה
אמו של המחבל, כשהיא מתחננת באוזני העולם
שלא להניח ליהודים ״לגזול ממני את בני׳״ על
המירקע הופיעה תמונתו של מחמוד פאוזי,
כשהוא שולח מבט עצוב לעבר המצלמה. אחריו
נראו הוריהם של החטופים הישראליים, כשהם
נושאים שלט מצוייר בכתב־יד :״איפה המצפון?״
משם עברה המצלמה לאמה של אחת החטופות
האמריקאיות, שאמרה :״תמיד אהבתי יהודים, אך
לעולם לא אסלח לישראלים, אם יגרמו למות
בתי!״ תצלום של נערה בלונדית, בעלת חיוך
קורן, הופיע לרגע על המירקע.

למחרת היום פתחו שישה זוגות־הורים,
שבניהם נחטפו, בשביתת־רעב לפני ביתו של
ראש־הממשלה.
^ תכן שהמכה הקשה ביותר היתה חטיפת
המטוס האמריקאי.
ב־ 24 בדצמבר השתלטו חמישה צעירים
פלסטיניים על מטוס חברת פאן־־אמריקאן, ובו
384 נוסעים, כמעט כולם אמריקאים בדרכם

מאונן:,
.2תפקיד צבאי לגאון ()3
.4שם איום ונורא יצא לרפובליקה
הגרמנית ()4
.5 י שא עליכם משל״ (מיכה)

.6חוקי רוב עמי המזרח חקוקים
על אבן בלובר ( )6י
.7יבוא עייף מעמל־כפיו ()4
.8הסוד טמון במחסה ()5
.9בטוי שאבד עליו כלח. כמה
עלוב ( )4.3
. 11 צריך להוסיף איש גם לנחום

פתרון תשבצופן
2499

טם 0ט

שזז כ ק & טנ שםם

המהדורה נסגרה בהופעה בלתי־רגילה
של האפיפיור על המירקע,
כשהוא אומר :״ברגע האחרון אני פונה
אל מצפון השילטונות בארץ־הקודש,
בשם כל בטלי הרצוז הטוב בגזולם כולו.

.22 האלה נקמה בצפור הישנה ()5
.24 עף מהטירונות בגלל החטא?

.25 חגורת־החצים היא אבי הנשק
המודרני (14
.26 המחלהי מכה שוב 4
.28 זה שהלך לשוק לפני שנה,
ישוב בחג־הפסח. מענין מה יצליח
לקנות באותו מחיר ()4 .3
.29 המחקר לא התקדם 3

. 1מי מפחד משומר הדת? ()3
.3בטחו ביועצים. ובמו ידיהם
כרתו את הענף שעליו פרנסתם (.4

.9טובע בתוך העפר והבוץ
בניגריה ()4
. 10 המיניסטר הוא אפס, זאת
׳רואים מיד ()4
. 13 הרמז נמצא בארכיאולוגיה ()3
. 14 המתחבר לרשעים נמצא
בעמות רע ()6
.15 את מה שלקחה לעצמה
מינרוה ()5 .3
. 17 תעיף מבט על הקבוץ בעמק

. 18 ראש־ממשלה סתום? ()4
.20 אמר יורש־העצר — אמלא
כול שיוטל עלי, וכתר לא אשים
על ראשי ()5 ,3

היה זה כאילו העולם כולו עצר את
נשימתו.

י מול בית־הסוהר רמלה קם מחנה אדיר. יותר
מאלף ציוותי־טלוויזיה ועיתונאים ללא־ספור
מרחבי העולם השתכנו שם ושמרו יוס־ולילה.
הצלמים קיוו להשיג סקופ עולמי על־ידי תפיסת
פני הנדון — ולוא במשך חלקיק השניה —
בחלון תאו. כל מי שהתקרב לבית־הסוהר צולם
ותאיץ ארוכות. מחנה שני התמקם מול מישרד
ראש־הממשלה.
בהעדר ידיעות אמיתיות. החלו הכתבים לחבר

סיפורים מפירורי ידיעות ושמועות על מעשי
הנדון למוות. מחמוד פאוזי אוכל. מחמוד פאוזי
מתפלל. מחמוד פאוזי מחבר צוואה לעם
הפלסטיני. מחמוד פאוזי כותב לנערה שבה
התאהב מרחוק, אך שמעולם לא דיבר עימה.
מחמוד פאוזי כותב תשובה לנער יהודי בן ,12
שכתב לו כמה מילים נרגשות.
פורסמו תרשימים (דמיוניים) של תא־הגרדום
וסיפורים על סוהרים שהתנדבו לתפקיד התליין.

100 אנשי־רוח ישראליים פתחו
בצום.

** ם צאת השבת, ביום ה־ 28 בדצמבר, פחות
^ 1מ־ 12 שעות לפני מועד הביצוע, התכנסה
הממשלה לישיבת־חירום.
המצלמות הראו את השרים, כשהם באים אחד־אחד
ונכנסים לבניין. רק אריק שרון צחק לעבר
המצלמות. שר־הביטחון נראה כשבר־כלי, משה
ניסים רזה בעשרה קילו, שר־המישטרה נראה
חיוור ותשוש.
בישיבה דיווח פרס כי קיבל למעשה
אולטימטום מידי הנשיא רגן .״העם האמריקאי

^ 0 1ג שנ ס ו חג

מאוזן:

ארב עי ם ושמונה שעות לפני מועד
הביצוע של גזר־הדין החלה הספירה לאחור.

״נוגע האחוון אני נוגה אל
מצפון השלטונות באוץ־הקודש!״

״לא ניכנע לטרור!״ הכריז יצחק
שמיר, במסיבת־עיתונאיס סוערת,
שבה פרצו תיגרות־ידיים בין
עיתונאים ואנשי־ביטחון ,״עברו הימים
שבהם אפשר היה לסחוט אותנו!״

1 0 )1 7

ואני מתפלל אל אדוננו שירכך את

סמט 0

.12 ידידות שמגרשת את פורה
(שר־השכחה) .כדברי השר ( <5.4
. 16״קום, טסים כבר מתחנו
אותו ()5 ,3
. 19 שם לערבי, טפה מהמתוק ()6
.21 רוצה נורא. אבל אולי כבר לא
יכול ()5
.22 מנעול חלול ()4
.23 אולם ומלואו ()2
.24י£לל את תומרקין על הסף ()3
.27 היסוד נרשם בחוזר (.)3

תמך בישראל בדם ליבו ובזיעת אפו ״,אמו
הנשיא .״יש לנו מחוייבות עמוקה לביטחונה שי
ישראל. אבל העם האמריקאי מצפה מישראי
שתגלה מידה של הכרת־תודה ״.הרמז היה ברור
שר־החוץ מסר את הדיווחים האחרונים מפ
השגרירויות ברחבי־העולם. היה זה כאילו למז
העולם ב־ 48 השעות האחרונות על הבעיז
הפלסטינית יותר מכפי ששמע במשך 50 השניו
האחרונות.

נשיא־מצריים הודיע שארצו תנתי
את כל היחסים עם ישראל אם יבוצן
גזר-הדין. מועצת־הביטחון קיבלה פה
אחד החלטה שקראה לשיחרור ״העציו
הפוליטי״.
השר עזר וייצמן דיבר בגסות .״אתו
התנהגתם כנוטומטמים מהרגע הראשון ״.אמו
״עכשיו תאכלו את החרא שלכם. צריכים לשחרו
את האיש מיידי״
״יצאת מדעתך?״ שיסע אותו אריק שרון .״או
ניכנע עכשיו, נחסל את האמינות של ישראל ושי
צה״ל. אם אין לכם עצבים די חזקים, אז לי יש. אי
תתנהגו כסבתות. שכל העולם ילך לעזאזל!״
״אם האמריקאים יפסיקו את סיוע־החירום, ל:
יהיה לנו בנזין בעוד חודשיים,״ אמר שר־האוצו
״אז נלך ברגל!״ קרא שריר, אך השתתק כאש
ראה את הבעות־הפנים של עמיתיו.

שר־האנרגיה הניח לפני שימעון פרו
פיתקה, שסו רשם :״אם לא יבוצע גזר
הדין, יפגינו מחר מיליון איש נג:
הממשלה. הממשלה תיפול, ואני הר
לחשוב מה יקרה.
שימעון פרס הרים את ידו .״מכיוון שההחלט
המקורית התקבלה על־ידי שרי הביטחו
׳והמישפטים, אני מציע שנטיל עליהם גם הפע
לדון בכל ההיבטים של המצב ולהחליט אם לבצ
את גזר־הדין או לא. החלטתם תחייב א
הממשלה כולה״.

יצחק רבץ רצה לקפוץ מכיסאו, א
אחו

החליטה פה
הממשלה החל׳

עצר בעדו.

^ מרוצת הלילה, בעוד שמחמוד פאו
התפלל בתאו ומטוסים עמוסים בעיתונא,
נחתו בארץ, אירעו בכמה מקומות בארץ מהומור
דמים. מחייבי עונש־המוות ומתנגדיו התנגע
בכיכרות.

בשש בבוקר, שעתיים לפני המוע
ר׳ ,דיו ר7
שנקבע 7ת77
הודיעו רבין וניסים או
לתליה,
החלטתם --

בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה
אמנות..,

תוכנית הלימודים

שעות הלימודים

תחומי הלימודים

אם אתה חושב כמוט שאמנות היא דרך קמרה אובסקוחז היא המסגרת היחידה בארץ קמרה אובסקורה מרחיבה גם השנה את למודי הלימודים בקמרק אובסקורה מתקיימים
אחרת לראות בה את סביבתך, שמעבר המציעה תוכנית לימודים ברמה אקדמאית
במשך כל שעות היום, בוקר, צהריים אחה״צ
האמטת המעשיים והתיאורטיים ומאפשרת
וערב. טשאי הלימודים מופיעים כל אחד מספר
לימודים מלאים בתחומי האמטיות
ליופי שבה, האמטת קוראת להתמודדות המותאמת אישית לכל תלמיד. תוכנית זו,
פעמים ובשעות שוטת כך שהסטודנט יכול
שזכתה להכרה בין־לאומית ע״י מוסדות ידועי הפלאסטיות(רישום, ציור, פיסוק בטסף
עם טשאים מרכזיים בחייט, א ם אתה
להרכיב את מערכת השעות בהתאם ליכולתו.
שם כמו ה.-ז3ח\יזז 3זק וה./3-ע ,3 .מ.\.-א, מקנה ללמודיהוידאו והצילום
מוכן לפענח את המציאות בשפה חדשה
את הכלים החשובים לסטודנט שטת ה.80-
פר טים והר שמה
קורסי ם בודדים
ולגלות מרחב אחר -בוא ללמוד עם
כדי לענות על הצרכים הטבעים מפיתוחה
המעוניינים להשתלב בלימודים יפט למזכירות
במקביל מציע בית הספר קורסים של צילום,
אנשים המרגישים כמוך
של תוכנית הלימודים, אט מוסיפים
בית הספר בין השעות 10.00-20.00 לקבלת
רישום, וידאו ותולדות האמטת במסגרת
בקמרהאובסקורה. ומרחיבים והציור הפיסול לסדנאות מקום טופסי הרשמה ולקביעת מועד לועדת קבלה.
לימודים של שעור אחד בשבוע.
את הסטודיו המקצועי לצילום.

קמרה אובסקורה בית הספר לאמנות
תל־אביב -אלנבי 57 טל 298191,298291:

שלוחות: ירושלים -עמק רפאים 64 טל 660007,668269:

מודעות בטלפון

אי תן ע מי חי

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

1X18:> £8$א 1ס
.ו*א 0וז*אא£זאו

הדברת מזי קי ם

י שראכרט

בע״מ

ס ז1584111

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

ומת־ גן, ווו׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114רשמס׳ 21עסק

227117/8־ 03

מומחים להדברת תיקנים(ניוקים),
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ובגדים.

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

חיפה -הנביאים 13 טל 662773:

481/75

ו שעירה עלב רי או ת ך ור 3ו שך ז

נולד לכם בן

ארבעה ו ת״

מסיבותב רי תוחתונות
ה מו צ ל חו ת ביו ת ר

מלון דיפלומט ירושלים
מלון אריאל ירושלים
מלון דיפלומט תל־אביב
תל־אביב
מלון מרינה
בת־ים
מלון מרינה

בבית הרופא

ע ם הגן הי פ ה
תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :
שולה השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

ולילה חינ

)0 2 ( 777777
)0 2 ( 719222
)0 3 ( 294422
)0 3 ( 282244
)0 3 ( 5 9 6 ( 11

ן | ן | ן רשת מאמת שיף
רשת המלונות המובילה בישראל

זיוה תלם

זיוה תלם מזמינה אותך
לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
חדש בארץ:
תצוגת דגמי עור נפלאים תוצרת ״אופנת עור זיוה תלם״
* צבעים מרהיבים גם לקיץ
* דגמים מקוריים
* ניתן להזמין בכל הגדלים ובכל הגוונים
ת שקיעי בבגדי־עור ולא תתחר טי!!

אביזרים: מחרוזות, תיקים, חגורות
תואם לבגדי־עור וכמו כן תואם לבגדי הקיץ של:
די ארד
!7ור 0 ׳0מקצועיים נרמה גבוהר.
לספרות (ישים וגברים.
ל קו ס מ טי ק ה ואיפור. לאפילציו־י.
לסייקור ומניקור
30 שנות נסיון

״דיאנה׳׳
ה מ כון הי שראלי לספרות
ו קו ס מ טי ק ה
דיינגוף 190ת א 229388 226066

תמרה יובל
״ורוד״
רפי יעקובזון
רזיאלה חוה לוי
״ביצי״

התצוגה!
אל תחמיצי את

המכירה תתקיים ביום שישי
וביום שבת
בין השעות
דוד המלך

9.8.85
10.8.85
16-19 10-14
, 10 הרצליה פיתוח

להתראות זיוה
ה עו ל ם הז ה 2501

תאומים עם אריה

תאומים הוא רב־צדדי ומעניין, וזה מושך | ¥
את האריה. הוא אוהב את התוסס והעליז$ ,
לכן יסכים לחלק את מקומו על הבימה עם }
אדם העונה על ציפיות אלה. שניהם אוהבים ן
קהל ומרגישים בהם בחברה. זה יכול 1
לדחות בעיות רבות, כי הם לא יריבו לפני 1
אנשים אחרים. אם הם מתקוטטים *
וצועקים -זה יהיה בבית. בחוץ הם £
משחקים. הם מופיעים כזוג שהכל ביניהם 1
נפלא, הם מתחבקים ומתנשקים ומציגים ן
את האושר בהתגלמותו. הוויכוחים שלהם £
קצרים מאוד, והם סולחים ושוכחים מהר1 ,
כששניהם נהנים מהפיוס ומכל הדראמה }

המתלווה לזה.
קרובים וידידים יכולים לגרום להם 1
לצרות. תאומים אוהב חברים וקרובים ן
מילדות, ומגיע הזמן שלאריה זה נמאס1 ,
והוא חש שהגיע הזמן להתבגר ולחפש 5
דברים אחרים. האריה מתבגר לפני ן
התאומים. זה יכול לגרום לפירוק המיסגרת* ,
בגלל הפער שנוצר. התאומים צייד לקחת *
בחשבון שהאריה יתקדם בקריירה וישיג לו *
מעמד והתאומים יצטרך להסתגל לשינוי או *

להישאר מאחור, מבלי להיות שותף.

מזד החודש:

ההתאמה שר
מזר אויה
לאובעת המזלות הואשונים בגרגר המזלות

סרטן עם אריה

קשר כזה יכול להיות ממש מצויין. למרות *
שפה ושם יהיו ויכוחים, בסופו של דבר *
שניהם מעוניינים בחיי היומיום, ובעיקר *
אוהבים ילדים. שניהם מוכנים לתרום רבות *
טלה עם אריה
ולתת אין־סוף הזדמנויות להצלחת *
המזל הראשון (טלה) והשני (אריה) מקלקל את היחסים ביניהם, למרות שכל ומנוגדות. האידיאליזם, שהיה לפני הנישואין. כשמשהו לוחץ עליהם, הם לא *
בקבוצת מזלות־האם מ תאי מי ם זה לזה אחד מוציא כסף על צרכים שהשני אף פעם החתונה, נעלם אחריה. הבזבזנות של בורחים לאמא -הם יפתרו זאת בכוחות *

עצמם.
האריה היא הגורם הראשון.
ומבינים איש א ת רעהו. נישואין ביניהם לא חושב עליהם.
הסרטן באסטרולוגיה מסמל את דמות *
לפעמים יש בעיות בהבאת ילדים לעולם.
חייבים להיות מוצלחים. יהיו רגעים של
שניהם חזקים ואינם נבהלים מקשיים.
התפוצצויות ומריבות, עד שתצא אש הם גם לא זקוקים לעזרתם של שכנים, שני הצדדים יוצאים מתוסכלים מכף, כי האם הפאסיבית. האריה מסמל את דמות *
וגפרית. אך כשהעשן נמוג, הם יביטו האחד קרובים וכדומה. כשיש בעיה, הם פותרים שניהם אוהבים ילדים. שניהם יודעים אין האב האקטיבי, הפעיל, לכן הם מסוגלים *
בשני בכבוד וימשיכו ליהנות מהקשר. כל אותה ביניהם, ונראה שכל הזמן שהאהבה להרוויח כסף, אבל לאריה יש יד רחבה, להתמזג וליצור נישואין רומנטיים ומלאי* *
אחד יודע שהשני הוא אנוכי, אבל זה לא ביניהם נמשכת -הם יהיו עליזים והוא משתמש בכסף כדי להרשים את כולם. אהבה. הם צריכים להתרחק מקרובי ¥
מישפחה, העלולים להרוס את הקשר
זה ממש משגע ומרגיז את השור.
מפריע להם. את זה הם מוכנים לקבל ללא ומאושרים יחדיו.
השור רוצה להגיע לעמדה מכובדת ביניהם. את כל העצות הטובות האריה לא *
טענות.
ולהערכה על העבודה שביצע. האריה חושב יסכים לקבל, ואילו הסרטן יהיה מושפע *
האהבה ביניהם מחזיקה מעמד, למרות
אריה עם שור
שמגיע לו. הצייד לוותר האחד לשני גורם, מהן. אסור לתת עצות לסרטנים. הם *
ששניהם בזבזנים כרוניים, מה שגורם
חוסר־התאמה מוביל לנישואין קשים. בסופו של דבר, לתיסכול ופירוק המיסגרת מתבלבלים, מתעצבנים או בוכים, ואינם *
לבעיות כספיות חמורות ומערער את

מסוגלים להחליט מה נכון עבורם.
היציבות. ובכל זאת, מחסור בכסף לא לשני הצדדים תביעות ודרישות שונות מבחינה פיסית, ריגשית ופינאנסית.

ה־ 7וה־ 8בחודש אינם מתאימים לנסיעות,
טיולים או כל דבר שיש בו סיכון. אותם
ימים מזמינים אתכם
לצאת ולבזבז כספים
ולקנות מה שבא לכם,
גם אם זה לא כל״כך
נחוץ. בעבודה תוכלו
לגרום לבוס, או למי
שיש לו השפעה על
עתידכם המיקצועי,
שיקדם אתכם. זו
נראית תקופה חשובה
ומלאת אירועים. בת חום
הרומנטי יתרחשו כל מיני מיקרים
מוזרים. תצטרכו להיות זהירים בידידויות.

נראה ששוב אתם מפתחים רגישות מיוחדת
למחלות, זה עלול לשנות תוכניות שתכננתם
לזמן הקרוב. ובכל
זאת, חשוב שלא תתעקשו
לצאת מהבית
כשאינכם חשים טוב,
ונסו לנוח או לשכב
במיטה לפחות יומיים.
בתחום הרומנטי דווקא
נראה שמתחילה
איזו התעוררות, אנשים
חדשים מגלים
בכם עניין ומנסים
לגלות את רגשותיהם. עד כמה שזה נשמע
מנחם, בכל זאת לא יתכן שתתאכזבו כעת.

מצב־הרוח שלכם משתנה במהירות בימים
אלה. במקום העבודה תוכלו לקחת יוזמה
ולהציע הצעות יעילות
וטובות. ההיסוסים
והחשש להציע שינויים
ינרמו יותר מאוחר
להאשמה עצ מית
וצער על כד שלא
שיניתם, כשהיה אפ שר.
בשטח הכספי ן תוכלו להשיג השנים.
למרות שהזמן אינו
מתאים לחתימה על
מיסמכים או על התחייבות לזמן ארוד, כעת
תוכלו להרוויח מפעולות מהירות וארוכות.

בתחום הכספי תצטרכו להיות י יותר
מזהירים. כל מה שהשגתם בשבועות האחרונים
יכול ללכת לאיבוד.
חשוב שלא
תקחו שום סיכון
כספי, לא תבצעו צעד
שאינו בטוח ובדוק
במאת האחוזים. אם
אתם דואגים או פסימיים,
זה יעזור לפחות
לשמור על המצב כפי
ו 2ביוני -
שהוא. הזהרו בנ 20
ביולי
סיעות, חוסר־זהירות
יגרום להפסדים כספיים ולצורך להוציא
כספים שנשמרו למטרה אחרת. אל תתפתו.

שבוע קשה ביותר מצפה לכם. מלבד ה״10
וה 11-בחודש, כל הימים מציבים אתכם מול
בעיות קשות. דבר
אחד בטוח: שבכל
פעם צצה בעיה אחרת.
ב״ 7וב־ 8תצטרכו
להחליט באשר
להמשך הקריירה. ב־
12 וב 13-יגיע לאוזני״
כם מידע חשוב על
חוסר-נאמגות של אדם
שבטחתם בו. אל
תמהרו להסיק מסקנות,
ובידקו היטב לפני שאתם מאשימים.
צדות בתיקשורת, לא ישפרו את ההרגשה.

אינכם מרגישים טוב. מצב הבריאות שלכם
אינו טוב וההתעלמות מהמצב האמיתי
יכולה להביא לסיבוכים
מאוחר יותר.
כל מעורבות שיש לכם
בחייהם של האחדים
אינה טובה, ורק מעמידה
אתכם באור לא
חיובי. בני־מישפחה
או ידידים מאשימים
אתכם בהאשמות לא 1111111 צודקות. הכי־טוב חיה
להתרחק מהכל, לצאת
לחופש או לביקור אצל אנשים שעימם
לא התראיתם זמן רב. אנשים יציעו עזרתם.

במקום העבודה תוכלו להתקדם ולהגשים
שאיפות ישנות. כל זה יתרחש בצורה מוזרה
ובעיקר בגלל המג־נטיזם
החזק שיש
לכם. ה־ 7וה־ 8בחודש
אינם מתאימים
לביצוע עסקות או
לקניה של משהו יקר.
ידידים שעימם אתם
רגילים לחלק את עלולים בעיותיכם, 023221231 לאכזב. הזהרו לפני
שאתם משתפים או-
׳תם בסודות חשובים. אדם קשיש ישפיע על
עתידכם בצורה מפתיעה. נצלו השפעה זו.

מה שהצלחתם להשיג בשבועיים האחרונים
עלול להתקלקל ולהיות מוצא מידיכם. זה לבצע הזמן לא מאבקי ם או לחסל
חשבונות עם אנשים
המזיקים לכם. תצטרכו
כעת לקבל על
עצמכם את כל מה
שקורה. ולתכנן בשקט
את צעדיכם לשבועות
הקרובים. בשטח הרומנטי
מצבכם מעניין,
אתם מאוד מבוקשים,
מתעקשים על קשרים קיימים ומחמיצים
קשרים הרבה יותר חשובים לעתיד. הזהרו.

נסיעה שעמדה להתבצע בקרוב עלולה
להתבטל או להידחות. לא כדאי להילחם,
להתרגז ולנסות לש נות.
בין כה וכה
תמצאו את עצמכם
נוסעים, אבל תצטרכו
לחכות עד סוף החו דש
כדי לדעת לתכנן
מועדים נוחים ומת אימים
יותר. בני מזל
תאומים ינסו למצוא
דרך להתקרב, וזאת
בעיקר ב 10-וב 11-
בחודש. אותם הצורכים תרופות, יצטרכו
להזהד מתרופות הגורמות לתופעות לוואי

בעיות כספיות גורמות לדאגה ומבט פסימי
על העתיד. מה שנראה כרגע חסר־פיתרון,
יסתדר כמעט מעצמו
בעוד כשבועיים. אל
תתפתו לקחת הלוואה
או עזרה מאיש -
בבוא הזמן תוכלו
לצאת מהתיסבוכת
בכוחות עצמכם. בשטח
הרומנטי היחסים
מתחילים להתחמם,
ובכלל -אנשים מגלים
כלפיכם יותר
חביבות ועניין. ה־ 12 וה־ 13 יהיו ימים מאוד
מפתיעים ומשמחים. נצלו אותם היטב.

ה״ 7וה־ 8בחודש עלולים להביא לקרע
במישפחה, תצטרכו להתרחק ולחפש לכם
עיסוקים אחרים. כדי
לעבור את התקופה
מבלי להרוס את הי, -
חסים, שבזמן האחרון
היו יותר מאוזנים. ב-
11 בחודש צפויה
פגישה מיוחדת במי נה,
יתכן שזה יגרום
לרוגז, אבל בהחלט
לא מוצדק. הגיע הזמן
שתשפטו את עצמכם
באובייקטיביות ותתנו הזדמנות לצד השני
להסביר את התנהגותו למניעיו שהפריעו.

אתם עובדים קשה מדי. והנטיה היא לעייף
את עצמכם, עד שנדמה שאתם עומדים
להתמוטט. רצוי להאט
את הקצב ולחלק
את העבודה עם
אנשים נוספים. אתם
מבצעים גם את תפקידם
של אנשים
אחרים, ווז יותר מדי.
מצבכם הגופני אינו
טוב. וח־ 0גוו ד 11 יעלו
בעיה בריאותית שממנה
לא סבלתם כבר
זמן רב. תצטרכו לטפל בזה. לפני שיהיה
סיבוך. חיי־הרגש מפצים על קשיים אחרים.

^522

קולנוע רוברטה בארק הפלאות
סוזאן סוזאן (לימור, תל־אביב,
ארצות־הברית) ־ סוזאן זיידלמן,
גחמודת יהודיה בעלת מישפחה
בישראל ונשמה בניו-יורק, שם
היא גרה, העניקה לסרט את שמו. סוזאן מחפשת נואשות. גם
כהצהרת-כוונות. זוהי יוצרת אינדיווידואליסטית, הבוחרת
לעבוד בתקציבים דלים והמנסה לשבור א ת כללי״הזהב של
האולפנים הגדולים ואת הכלים המקובלים של הקולנוע. אבל
אין זה קל לשבור כלים בכל סרט חדש, והיא עשתה זאת טוב
יותר בסירטה הקודם, רסיסים. שנראה הרבה יותר סרט-
מחתרת, אף שסרט זה ידבר בוודאי לקהל רחב יותר, כי הוא•
ניחן בתכונות של קצפת -קליל, נעים ובעל טעם מוגדר.
רוברטה, עקרת״בית יורמית מניו-ג׳רסי, מחליפה זהויות,
בגדים, חפצים ומאהבים עם פאנקיסטית מפתיעה מן הווילג׳
של ניו-יורק. התוצאה -טיול של עליסה קטנה ומשועממת
בארץ־הפלאות, שבסופו של דבר מסתבר שאינה שוכנת בדיוק
בקצה ההפוך לעולמה. עם קצת דמיון ונכונות לוותר על
בולשיט מסויים, המלווה את חיי המרובעים בעולם, אפשר
לסבול גם את הבעל, סובן-אמבטיות הג׳קוזי; אף שלא פעם
שואפים הנוודים ההרפתקנים נוסח סוזאן לקצת נוחיות
ומרובעות נוסח רוברטה.
זיידלמן זכתה מן ההפקר, והכוכבת שלה, מאדונה, טרם
פסטיבלי למעצמת־הקולנוע אץ עניין
״ פסטיגל־הסרטים בלדקארנו
גפתח בלי סרט ישראלי
כי כאז רוצים ר? ?אן

מאדונה: עקרת־בית יורמית
היותה לעמוד ראשון בטיים ועמוד מרכזי גפלייבוי, מקשטת
את הסרט בחיוניותה הישירה, ובלי ספק גם במלתחה
הפרטית שלה, מה שעושה את הסרט לאוסף של קליפס וידיאו
מקסימים, אסתטיים ועתירי-חמצאות בחלק הראשון
וקומדיה שיגרתית יותר עם כל מיני דאוס״אכס־מאכינה
בחלק השני. מי שרוצה לראות מה זה אץ באופנת-חו־ל, בלי
לשלם מס״נסיעות, ימצא כאן הרבה אינפורמציה.

ש ם חולמ*ם
הק־וקים
יער האיזמרגד (גת, תל־אביב,
ארצות־חברית) -חבל שאי־אפשר
לשפוט סרט על״סי המאמץ -גי אז
ביון השעון היה. מצויץ־ .חבל גם
שאי־אפשר לשפוט על פי הגומות -כי אז היה ביון הסרט
לפחות. טוב״ .אשר לתוצאה, טוב שאפשר להחיל על סרט זה
את אמת״המידה האסתטית, וכך יצא גורלו לחסד. :בנה״.
גי עיקר מעלתו של היער הזה(שמרוב עצים קשה לראותו)
הוא בצורתו האסתטית. פיליפ יוטלו, הצלם שעשה גדולות
בדיווח, חזר והפגין באן מה אפשר לעשות בג׳מגל פראי ובתאורה
נכונה, כשכמה תמונות לא יישכחו במהרה -מיפגש האב
עם בנו האבוד על רקע מפלי־מים ואווירה קטומה, המעניקה
לסיפור הבלתי-ייאמן של סרט זה ממד מיסטי, חהופך,אותו
לנסבל.
לא ייאמן, למ תת ששלד הסיפור לקוח מן המציאות. יוספו
פאלנברג, התסריטאי, וגון בורמן, הבימאי שניחן גם כמפיק
של עצמו, הלכו בעיקבות סיפור על ילד שנחטף על-ידי אינדיאנים
ועל אביו שלא נלאה מלחפש אותו בעובי יעתת-הגיונגל.
שניהם התרחקו מסיפור״המעשה המקורי, ולא במיקרה -כ*
המסר שיש לשניים הוא אקולוגי-מיסטי: האב, בונה-הסגדים,
הוא סמל הקידמה הטכנולוגית, ושני השבטים האינדיאנים,
המתפתים לחטוף את בנו, הם הטבע המסרב להיכחד. האב,

בות ובורמן: הג׳ונגל טוב יותר
המחזיר את בנו אל היער ומפוצץ את הסכר שבנה, הוא החוזר-
בתשובה, המשיב לעולם את ההרמוניה שהפר. בשוגג, כמובן.
אבל האמת אינה חד-משמעית כל-כך, ואליבא דבורמן
פשטנית אפילו יותר מוורנר הרצוג(המקום בו חולמות הנמלים
הירוקות) .לא כל פרימיטיב מביא ברכה לעולם, ולא גל קידמה
מביאה עליו א ת יום״הדין.

ספילברג רק
עבד באן
סוד האגדה האבודה ואלנבי
תל־אביב, ארצות־הבו־ית) -במקור
שם הסרט בייבי, כי הכוונה לדינוזאור
בגיל הרך, או, כפי שהוא נקרא
בסרט, ברונטוזאור, שמנסים לשכנע אותנו, כי אכן עדיין קיים
בעולמנו בימים אלה. מסביב להנחה זו בנו קליפורד ואלן גרין
סיפור קלוש על מדענית טובה, יפה וחמודה, הרוצה להציל את
התינוק הפרה-היסטורי מפ׳יחלוץ על-ידי המדען הרע
(כהוכחה לרישעותו הוא רוצח מתחרה בלי כל בעיות, מייד
בחמש הדקות הראשונות של הסרט) ובעיקר רוצה הטובה
לזכות בפרס מדעי על תגליתה, החשובה לה יותר מהתינוק
שרוצה בעלה -כתב״ספורט מוכשר, הנקרא לדגל לאחר גלות
ג׳ונגלית, שנכפתה עליו על-ידי אשתו המלומדת.
המדען המנוול נעזר בשכירי-חרב אפריקאיים, המעורבים
בכל מיני מהפכות בלתי״ברורות. הזוג האוהב, הזוכה לתחליף
זמני של ברונטוזאור חמוד. במקום תינוק של ד״ר ספוק, דולק
אחריו ואחרי אמו הטבעית של בייבי, בעדך כמו שאינדיאנה
ג׳ונס יצא בעקבות האוצר המיסתודי במיקדש הארור ובשודדי
התיבה האבודה. מכאן, סוף-כל-סוף. אפשר להבין את הפילוסופיה
שמאחורי השם העברי -סוד האגדה האבודה.
אבל מה לעשות, אומנם בייבי הוא מעשה מחשבת של

התירוץ אנטי־שמיות לא תופש במיקרה הזה.
לפני שנתיים זכה בפסטיבל הזה, פסטיבל־הסרטים
הבינלאומי בלוקארנו (שווייץ האיטלקית,
מחוז טיצ׳ינו) ,סרט ישראלי. זה היה
חמסין של דני וקסמן, שהביא לו פרס שני,
ברדלס הכסף, ופרס כספי, שאף ישראלי לא היה
מתנדב-לוותר עליו .־
נוסף ללך ערך שם הבימאי כמה היכרויות,
שגם הביאו מכירות לתחנות־טלוויזיה שלא ידעו
את יוסף.
שולי ולא־חשוב. פסטיבל־הסרטים הזה,
הרביעי בחשיבותו בין הפסטיבלים התחרותיים
(הסדר הוא בערך — קאן, ברלין, ונציה, לוקארנו)
ייפתח השבוע. כמו בדרן־כלל, גם הפסטיבל הזה,
ה־ 38 במיספר, יסתדר בלי סרט ישראלי.
יהיו בו, לעומת זאת, סרטים חשובים כמו
קולונל רדל של הכימאי אישטוואן סאבו,
ומישימה, של פול שריידר: יציגו את היימאט,
בלווי הכימאי אדגר רייס(שאולי יבוא גם לחיפה),
את הסרט היוגוסלבי שזכה בפסטיבל קאן ועוד
מפורסמים.
אלה יהיו הפרמיירות הגדולות, אבל בתחרות
יקחו חלק סרטים, החל משווייציים דרך יפאנים,
איטלקיים, אוסטרליים ורוסיים, עד ניגרי, הודי
וצרפתי. אבל חס וחלילה לא סרט ישראלי.
ויודעים למה?
לא מפני שמנהל־הפסטיבל, דייוויד סטרייף,
אינו רוצה. להיפך, בכל פעם שהוא פוגש
ישראלים, הוא שואל ומתעניין: היש סרט ישראלי
לשלוח ללוקארנו? הישראלים מושכים בכתף. זה
שולי מדי עבורם. הם מעדיפים להמשיך ולספוג
סטירות־לחי מן התחרות הרישמית בקאן, לשמוע
את ספקנותו של מוריץ דה־האדלן מברלין, התר
אחרי פצצות מיסחריות, ולקבל בכל פעם ״לא״
רבתי מוונציה.
לוקארנו לא חשובה דיה עבור מעצמה
קולנועית כישראל. אפילו כששואלים את מרכז
הסרט הישראלי מקבלים תשובה: אותנו
מעניין רק פסטיבל אחד, וזה קאן. אחרת לא כדאי
לנו.
נו, בהתחשב באקירו קוראסאווה, אינגמר
ברגמן, וודי אלן ורוברט דה־נירו — כולם תוצרי
התעשיה הישראלית — אנחנו בטח לא זקוקים
לחלון־ראווה כל־כך לא חשוב. כדאי להמשיך
ולקטר על אנטי־שמיות ולהישאר בבית.
תדריך חוגה לראות:
תל־אביב: העד. אמדאוס. פנטסיה.
קאוס, המעבר להודו, לחיי אהבותינו, המבט,
דמעות של שתיקה.
ירושלים: העד, אמדאוס.
חיפה: דמעות של שתיקה.

ת ל -א בי ב
לחיי אהבותינו (מוסיאון, צרפת)
הבימאי מוריס פיאלה עורך ניתוח ללא הרדמה
למישפחה צרפתית. על פער הדורות, אהבה
ופארנויה בין הורים לילדיהם והקושי של שני
הצדדים להשתחרר האחד מתלותו בשני.
* * ה מב ט (תמוז. אנגליה) ניקולאס רג
משתמש בסיפור של דפנה דה־מורוא לנושא
חביב עליו — מוות ומיסטיקה. זוג הורים, ג׳ולי
כריסטי ודונאלד סאתרלנד, מאברים בת בטביעה
ואינם מוצאים מנוחה לנפשם המעונה. בתוך כך
זוכה ונציה לטיפול אסתטי מיוחד במינו.

י רו שלי ם

דינמאור־תינוק: ד״ש מאי־טי
איזידורו ראפוני(הפעלולן של מיפגשיס מן הסוג השלישי הספ-
ילברגי וקינג קונג) ודומה לאי־טי בפרצופו. אבל כל האכזריות
שבסרט והפסיכולוגיה האמריקאית בגרוש מוכיחים שפעלולי
ספילברג(אפילו עם שון יאנג היפהפיה שהיתה בת זוגו של
האריסון פורד, שחקן ספילברגי, בבלייד ראנר) ,אבל בלי
מיקסס״ספילברג, לא יביאו את הישועה.

העד (מוצג ג בתל־אביב ובחיפה.
ארצות־הברית) — מיפגשים של עולם ישן
וחדש, דרך אהבה בלתי־אפשרית, מוכיחים כי
רבה עוד הדרך לסובלנות של בני המין האנושי,
האחד כלפי רעהו. סרט יפה לעין וטוב ללב.

חי פ ה
דמעות של שתיקה (מוצג גם
בתל־אביב ובירושלים, אנגליה) דייוויד
פאטנאם עשה זאת שוב — בימאי צעיר, רונאלד
ג׳ופה, מטפל בסיפור אהבה ונאמנות בין עיתונאי
לצלם שלו, על רקע קאמבודיה הקרועה. חובה
לראות ולא לשכוח את לבנון.
ה עו לםהזה 2501

שדור
צל״ש
ש 1חד דעיגי המצלמה

• לדפי גינת, עורך ומגיש המישדר
כלבוטק, על סקופ וגילוי מצויין שבמהלכו
התבצע מתן שוחד לפקיד־שומה של מס־הכנסה
לפני העדשה של מצלמת הטלוויזיה.
בחודש דצמבר 1984 צילם צוות כלבוטק, עם
הצלם איתן ד!ז*ר (שלו מגיע צל״ש מיוחד על
צילום בהסתר) נישום של מס־הכנסה בשם שלמה
עמרם, שהתלונן כי קיבל מפקידי מס־הכנסה
שומות על סכומים שונים, ולא ידע מה הסכום
שאותו הוא צריך לשלם.
במהלך התחקיר ובדיקת הנושא במישרדי מס־הכנסה,
הציע אחד הפקידים, סנדו זילברמן,
לנישום עמרם, שיתן לו כסף, וכך ידאג לסגירת
התיק. חילופי כספי״השוחד נעשו בביתו של
עמרם, כשברקע מסתתרת המצלמה ומנציחה את
מתן השוחד.
עמרם, נותן השוחד, ששיתף פעולה עם צוות
כלבוטק, ביקש מן המפיקים שלא לשדר את
הכתבה, שהיתה מוכנה מבחינתם כבר בדצמבר
שעבר, עד שלא יסיים את ענייניו עם מס־הכנסה
ועד שיסגרו את התיק שלו. אנשי כלבוטק
הסכימו. כשראו שהעניין מתמשך על פני
חודשים והתיק לא נסגר, פנו אנשי־התוכנית
לאברהם צרפתי, המישנה לנציב מס־הכנסה
והאחראי על החקירות. הם לא סיפרו לו על מתן
השוחד, אלא הראו לו את השומות השונות
שקיבל עמרם, ביקשו שהתיק ייבדק. צרפתי דאג
אומנם לבדיקת התיק, ולעמרם נשלחה שומה
אחרונה וסופית, שאותה שילם בהקדם, ואז קיבל
הודעה על סגירת התיק. רק אז היתה הדרך
פתוחה לשידור הכתבה.
יום לפני השידור, ביום השני שעבר, הראו
מפיק ועורך התוכנית את הכתבה לאורי פורת,
מנכ״ל רשות־השידור וליום!? בראל, מנהל
הטלוויזיה, בגלל רגישות הנושא. השניים
התלהבו מן הגילוי ואישרו את הכתבה לשידור.
ביום ההקלטה, ביום השלישי בבוקר, התקשר
פורת לגינת והודיע לו שבגלל גילוי מתן השוחד,
מן הראוי שיראה את הכתבה למישטרה לפני
השידור. לבניין הטלוויזיה בירושלים הגיעו שני
קציני־חקירות, הם צפו בהקלטה, והודיעו עליה
לאיתן גולן, ראש מיפלג חקירות־הונאה
במישטרת תל־אביב. הוא דאג לגבות עדות
משלמה עמרם, הנישום נותן־השוחד, ובעיקבות
עדות זו נעצר סנדו זילברמן, פקיד מס־הכנסה,
מקבל השוחד. כשהיה זילברמן במעצר, איפשרו
לו השוטרים לצפות במישדר כלבוטק
בטלוויזיה.

— ״החלום שלי״ 1

שח פריצות למכונית הנתב

גבי זוהר, כתב קול־ישראל עושה בימים אלה מאמצים עילאיים כדי למלא גם את
מקומו של חיים הבט, כתב הרדיו בצפון, נוסף על תפקידו שלו. הכט, שהתחתן לא מזמן
והיה בחופשת־חתונה, נקרא מייד אחר־כך לשרות־מילואים.
התפקיד החדש של זוהר לא הביא לו מזל טוב במיוחד. בתקופה זו פרצו פעמיים את
מכוניתו — פעם אחת ליד מישררי־הרדיו בחיפה, ופעם שניה כשהכין כתבה בעכו. בשתי
הפעמים גנבו, לו מן המכונית את הטייפ המיקצועי של הרדיו וקלטות, שחלקן היו מיועדות
לשידור ביומן־השבוע. חוץ מזה נגנבו גס חפצים אישיים של זוהר.

מבט שני, ויומן השבוע, ואם המצב יחמיר —
ייפגע גם מבט לחדשות.

להציל את היום השישי
החלטת הוועד־המנהל להעביר את יומן־
השבוע של הטלוויזיה מן היום השישי ליום
החמישי באה ביוזמת דויד ארמון, חבר הוועד־המנהל,
שנימוקו בעניין זה זכור היטב :״כדי שלא
לעשות לעם־ישראל שחור על הנשמה.״ מאז
שירדה מן המירקע התוכנית סיבה למסיבה,
הלכו שידורי ליל״השבת מדחי לדחי, עד שהגיעו
למצב העגום שבו שולף מי ששולף בכל יום
שישי בערב את המערבון הכי־עתיק שהוא מוצא
במחסנים, ו״זורק״ אותו אל המירקע.
המצב האבסורדי הזה, שהדליק בתחילה את
כל המדינה, שנשכח כאשר הועבר יומן השבוע
ליום החמישי, התעורר עתה מחדש, כאשר גם
ביום החמישי אין יומן־השבוע, וביום השישי
מוטב לא להפעיל את המקלט.
דויד ארמון, שבין שאר תאריו הרבים הוא גם
יו״ר־הרשות בשבתות וחגים, בגלל היות הידר
הקבוע איש דתי, נזעק לעניין והעלה את הנושא
בישיבת הוועד־המנהל ביום השני השבוע. ארמון
מוחה על כך שאין מכבדים את החלטות הוועד־המנהל.
הוועד
החליט לפני חודשיים, שבמקום יומו־השבוע
תשודר בליל־השבת שעה טובה
במתכונת חדשה וקלה יותר, ונוסף עליה תשודר
תוכנית ראיונות. ארמון תמה על העובדה
שבמשך חודשיים וחצי, מאז התקבלה ההחלטה,
לא קרה דבר .״זו שערוריה שאין כדוגמתה,״ אמר
ארמון ,״זה ממש מחדל. אני בעד סרטים בליל־

מאחורי המיקרופון
הכנסות מהצד
ברדיו מצאו דרך להרוויח עוד כספים, החסרים
מאוד ברשות־השידור בחודשים אלה.
היוומה נאה אחרי שהתברר כי משיכת יתר,
התוכנית הסאטירית של קול־ישראל, בעריכתו
ובהנחייתו של יצחק אלון, היא פופולארית
בצורה יוצאת־מן־הכלל. התברר כי התוכנית,
המוקלטת בדרך־כלל באולמות ציבוריים ולא
באולפן, מושכת אליה קהל רב, הקונה כרטיסים
ומכניס כסף לקופת הרדיו.
בעיקבות זאת הוחלט להוציא אל מחוץ
לאולפן עוד תוכניות פופולאריות, בין השאר גם
את חמישה בעיקבות אחד, התוכנית שבה
מזהים עיתונאים איש נעלם בעזרת בדיקה
גראפולוגית ואסטרולוגית שלו. תוכנית אחרת
שתצא לאולמות פומביים תהיה זוג משמיים,
שעשועון לזוגות בהנחיית שמואל שי.

חורת סרטן בין המפוטרים
רשימות המפוטרים ברשות־השידור נשלחו
השבוע על־ידי שליחים מיוחדים לוועדי־העוב־דים
ברדיו ובטלוויזיה בירושלים ובתל־אביב.
ועדי־העובדים בירושלים סירבו לפתוח את
המעטפות, והחזירו אותן כמות שהן להנהלה.
במישרדי הרדיו בתל־אביב נפתחו המעטפות
וחברי-הוועד הודיעו לעובדים שהם מפוטרים,
ורק אחר־כך החזירו את הרשימות להנהלה
בצירוף מיכתב זועם, שבו הם מבקשים מהמנכ״ל
למסור לידיהם את הקריטריונים לפיטורים.

המכונות הפסיקו לעבוד

צלם הדר
צפיה גבית־המעצר
שבת, אבל שיתחילו ב־ 10 בלילה, לא ב־ 8וחצי.
איפה החן של יום שישי בערב? איפה התוכניות
שדיברנו עליהם?״
המליאה החליטה שיומן השבוע ישודר ב־מוצאי־שבת,
וביום שישי תשודר תוכנית־ראיונות,
ואחריה, לסירוגין, התוכנית שעה טובה,
במתכונת קלה, ותוכנית־שירה עם שרדו׳לה

שרון.
היו מי שחשבו — וביניהם הד״ר ישראל
פלג, חבר הוועד־המנהל ואורי פורת, מנכ״ל
הרשות — כי מינויו של־ חיים יבין כעורך
היומן הוא דוזקא הזדמנות טונה להחזירו לליל
שבת, וכך ייפתרו״השיממון, החידלון והכיסלון
(מלשון כסילות) של ליל־שבת ״,כדברי פלג.

מיהו מוסלמי

העולם הז ה 2501

• אז מה מ שותף ביניכם?

ביני לבין מנחם לימי? כל הדברים אצלו
שהם דברים של מציאות.

• אתה מתכוון לזה שהוא גם קם
בבוקר ומתפלל ואוכל, לדברים האלה?
זה כמו בינך לבין החתול שלך, לבין
הסום שלך.
זה נכון. אני לא הייתי מתרחק מן האנלוגיה
הזאת יותר מדי.

• מה עושה אתכם, אותך ואת ליבני,
בני אותו העם?
אל תכנסי לשאלות האלה, כי יש לנו רק עוד
10 דקות. לפני רגע, כשאמרתי לך שאני מתעסק
עם הדברים האלה, אמרת לי שהם גדולים ושהם
שוליים.

• אתה מדבר על הגולה, אני מדברת
על כאן.
אמרתי לך שהגולה וישראל בשבילי זה אותו
הדבר, זה אותו המיכלול. כשחברה רוצה לחיות,
ההבדל בין חברה פלורליסטית לחברה עם ריעות
מוחלטות, זה היכולת להיות ביחד. חברה שרוצה
לחיות ביחד, יש לה רק דרך אחת — לחיות
ביחד, כשכל צד מהצדדים הנוגעים בוויכוח יוריד
מרמת־הערכים שעליהם הוא מוכן להיהרג.
אדם שבא ואומר ״לא מעניין אותי, לי יש רק
אמת אחת״,ברגע זה הוא לא יכול לחיות בחברה.

• מנחם ליבני לא הוציא את עצמו
מן החברה.

• אתה חו שב שאתה יכול ללכת
איתו לאורך איזושהי דרך?

ביום השני בצהריים הופסקה במפתיע עבודתם
של חלק גדול מעובדי־החוץ של הטלוויזיה,
ובהם עורכי סרטים, תחקירנים, כתבים וציוותי־צילום.
הפסקת־העבודה היתה בהנחיית ועד־העובדים,
שטען כי אם רוצים לפטר עובדים
קבועים של הטלוויזיה, יש לפטר תחילה את
העובדים החיצוניים.
אס יימשך המצב זמן רב, פירושו של דבר
הפסקת תוכניות רבות, שעיקר כוח־האדם שלהם
בנוי על עובדי״החוץ. בין השאר: כולבוטק,

עורך גינ ת

לא. לא בבית־ספר. חלקם אני מכיר, חלקם
לא. לא מבית־הספר, לשימחתם, זה יכול היה
לדפוק להם את הקידום בהירארכיה של
המחתרת, אילו היה כתוב להם בתיק האישי
שלמדו עם אברום באיזשהו שלב בחיים שלהם,
זה היה הורג אותם.
אני רוצה להמשיך ולהבהיר. יכול להיות
שאני חולק על שולמית אלוני לאורך כל הקו,
ויכול להיות שחלק מן הדברים הם׳כואבים לי
ואין לי עליהם תשובות. אבל כשאנחנו מגיעים
לתירגום של התורה לריאליה, אנחנו כולנו
משחקים באותם כללי־מישחק. אני יודע
שכשאני יושב עם מנחם ליבני, אנחנו לא
משחקים את אותו המישחק.

זה לא חשוב. אני לא שואל עליו. לא תתפסי
אותי לעולם חושב מחשבות בשביל מישהו אחר.
אני חושב מחשבות בשביל עצמי, איך אני חי
איתו. אז עם שולמית אלוני יכולים להיות לי
חילוקי־הדיעות הגדולים ביותר, כולנו יודעים
איפה אנחנו מפחיתים את רמת־הערכים שלנו
לרמה כזאת שאנחנו יכולים לפעול ביחד.
עם פלוני, בן מחתרת, לאורך דרך ארוכה
מאוד, אנחנו יכולים להסכים. בתירגום של הדברים
האלה לחיי־מעשה, אם הוא לא מוכן לוותר
על משהו מהטוטאליות של התורה שלו, שם
נפסק המשותף בינינו.

מאחורי המירקע

השוטרים באו לאולפן

(המשך מעמוד )30

• אתה מכיר אותם, מישהו מהם למד
איתך בבית־ספר?

במבט של יום הראשון השבוע, כאשר דיווח
הקריין על כינוס של שרי־החוץ הערביים,
המכינים ועידת־פיסגה ערבית, הופיע ברקע
שיקופית נושאת הכתובת ״הוועידה האיסלא־מית
״.מקרין השיקופיות כנראה לא למד את
ההבדל בין דת ולאום. ומה הפלא? הרי בישראל
לא פתרו עדיין את שאלת מיהו יהודי.

בין מפוטרי הרדיו בתלאניב מצויה חולת־סרטן.
האשה עברה לפני שנתיים ניתוח־לב
פתוח, ובעיקבותיו קיבלה מיכתב־פיטורין. אחרי
התערבות הוועד הוחזרה לעבודה, כשהביאה
אישור רפואי. היא לקתה בסרטן לפני זמן־מה,
ועתה מנסים שוב לפטרה.
מפוטרים אחרים ברדיו: מייק הולד,

אברהם לאלו, עודד ספיר, אליעזר פני־גיל
(השניים האחרונים הם מישפטנים) ,בני
רום (הנמצא כבר תקופה ארוכה בחופשה־ללא־תשלום)
,רפי אמיר (שעמד ממילא לצאת
לפנסיה בקרוב) ,מיכאל אוהד (המחזיק
במישרה נוספת בעיתון הארץ) ,גיל אלדמע,
דני רווה, יעל צדוק. הרשימות שהגיעו

דרך ארוכה מאוד. בואי לא נדבר על הליבנים
האלה, כי תופעת המחתרת זו לא תופעה שאני
יכול להגיב עליה ככה במהירות, לפחות לא
ברבדים האלה, פוליטית אני יכול להגיד את כל
הדברים שבעולם, אבל כולם נכתבו בעיתון.
אני חושב שאני עדיין לא יכול היום לטפל
בזה, אני חושב שאולי אוכל עוד חצי שנה או
שנה. אני מנסה להבין מה זה משיח, או גאולה.
ניקח מישהו כמו יואל בן־נון בפוליטיקה. יש
בינינו מעט משותף. אבל אצלו יש תפיסה שהיא
מאוד מעניינת. בתורת ארץ־ישראל של הרב
קוק, ובכל התורה שגוש־אמונים מפתח על סמך
התורה הזאת, יש תפיסה של מה שנקרא מלכות־ישראל,
הממלכתיות, וחלק גדול מן האנשים
שהציעו להם להצטרף למחתרת, לא הצטרפו, כי
זו פגיעה בממלכתיות, זאת פגיעה בסמכות, לא
חשוב אם אני אוהב אותה או לא, זו פגיעה
בסמכות של מדינת־ישראל.
זה הולך יפה מאוד עם מה שאני מדבר על
שילטון־חוק. הנקודות־מוצא שלנו הן אחרות
לחלוטין, אבל יש נקודות שבהם אנחנו יכולים
להסכים כדי לעבוד ביחד.

• אתה רוצה שהבן שלך יהיה פוליטיקאי?

לחברי
ועד־העובדים כללו גם הודעות על קיצוץ
מישרות מלאות לחצי, ביניהן מישרות של כמה
עוזרות־הפקה.
במיכתב למנכ״ל כתבו חברי־הוועד :״הננו
מחזירים את הרשימה, משום שלא נהגתם
כבקשת הוועד להמציא את הקריטריונים לפיטורים,
ואת ההנמקה לפיטורים של כל אחד ואחד
מהכלולים בה ...רשימת המועמדים הנה שרירותית...״

הוא לא אמר לך?

ש* ענ ת פדמסטי

לא יודע, אין תגובה.

אני רוצה שהוא יהיה פוליטיקאי? זה בכלל
לא משנה לי. שיהיה מה שהוא רוצה.

• אתה הלכת בדרכי אביך, במידה
מסויימת.
במידה מאוד מסויימת.

• הוא מרוצה מזה?
לא יודע, צריך לשאול אותו. אין תגובה.

במה לה שקיע?

החשדמת מתחייבת
לפני הכל אזהרה, שהיא פועל יוצא מהתאבדותו של מיכאל (״מיקי״)
אלבין. שימו לב מה יקרה השבוע למניות הקשורות בקונצרן של שאול
אייזנברג, לאותן המזוהות עם אלבין, ולאותן שטופחו בעבר על־ידי הצמד
יוסי ריגר ואליעזר פישמן. ייתכן מאוד שהמשך החקירה המישטרתית,
שלא הסתיימה עם מותו של אלבין, לצד גילויים בעיקבות תחקירים
עיתונאיים, תביא גם לשינויים ותנודות במניות אלה.
ביום הראשון השבוע אמרו כמה ידענים בבורסה, שאולי זה הזמן לשים־
לב גם למניות שבבעלותו של איש־העסקים המיסתורי דויד בלאם. והם
יודעים אולי מה שהם אומרים.
יועצי־השקעות רציניים הציעו השבוע להמתין כמה ימים, כדי לראות
כיצד ישפיעו על המצב במשק המשכורות השחוקות, שיקבלו השכירים
בימים אלה. ההתפתחות בשבוע זה תהיה אינדיקטור למה שיקרה בחודשיים
הקרובים, משום שההנחה היא כי בחודש הקרוב לא צפויות עליות״מחירים,
ולכן אין כל סיבה לבהלת־קניות או לכל. עשיה אחרת, המאיצה את
האינפלציה.
ההנחה היא, שמי שביצע איזשהם מהלכים פינאנסיים בחודש יולי עשוי
לבצע עתה מהלכים שונים במשכורת הפנויה המצומצמת שלו.
האפשרויות לא השתנו. ראשית, ודי במפתיע, מניות הבנקים שבהסדר
הנותנות תשואה נאה. שנית, הריבית על הפיקדונות השיקליים, של

עועו>ם
ע7זק>ם בלונדון אילו היה מיכאל אלבין נשאר בלונדון,
ואכן מצליח לרכז משם את עסקיו, הוא היה פוגש
אשף־בורסה אחר, שהעדיף לברוח לחדל ובלבד
שלא להיחקר ביחידה הארצית לחקירות־הונאה
במישטרה.
המדובר באריה בובוולד, ילד־פלא אחר
בבורסה, שהתמקם בעבר במישרדי הבנק למימון
סחר בשדרות רוטשילד בתל־אביב. זהו
בנק־בת של בנק המיזרחי.
בעיקבות התמוטטות מניות עונתית בבורסה,
לפני שנתיים וחצי, פנה שותפו מתי ששון,
בשמם של השניים, לבית־המישפט. הבנק לא
נשאר חייב וניהל חקירה משלו. תוצאותיה חייבו
חקירה מישטרתית נגדם על מעשים־שלא־ייעשו,
שהשניים ביצעו, כנראה, במישרדי־הבנק.
בוכוולד, שהיה בטיול בחו״ל, התמקם בלונדון,
והיום הוא מודה לאל שכך התרחשו
הדברים, והוא עושה עסקים מצויינים ממישרדו
בלובי של מלון שרתון בבירת בריטניה. הוא
יועץ בעסקים ובבורסה לאנשי־עסקים מהעולם
כולו, כולל אנשי־עסקים מהעולם הערבי, שלא
יודעים על העבר הישראלי שלו.
אינפלציה בטוו הנדסה פעם הם היו שניים, אפילו יריבים. אגודת
!האינגיינרים והארכיטקטים מצד אחד והסתדרות
המהנדסים מצד שני. באחרונה, אחרי
חבלי־לידה קשים, הם התאחדו. יצחק רז, יו״ר
,הסתדרות המהנדסים, ישתלט על האגודה
הרדומה, בעלת בית־המהנדס ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, ושמו החדש יהיה מעתה לישכת
המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים ב־מיקצועות
הטכנולוגיים.
כנראה שעבור חברות באגודה בעלת שם כה
מפוצץ גם צריך לשלם, והרבה. חבר טוב
בהסתדרות המהנדסים, שעד היום שילם ארבעה
שקלים בלבד לחודש, בהוראת קבע לבנק, נדרש
לשלם החודש 8,986 שקל. הוא מיהר לשלוף את
המחשבון, חישב ומצא שזהו גידול אינפלציוני
של 224,600 אחוז.
אינפלציה הנדסית מאוד.

תוכניות פק״ם ותפ״ס הן טובות כרגיל, אבל לטיווחי זמן קצרים, רצוי
לשבוע. אם כי ייתכן שיהיה כדאי דווקא להפקיד גם לתקופה ארוכה יותר,
אם ישתנו שיעורי הריבית הקרדיטוריים.
עדיין אפשר להיכנס לפת״ם לשנה. יציאה בטרם עת תיגרור קנס קטן
על אחוזי־הרווח הצנועים, אך לא תפגע בשער הדולר ביום־היציאה
ושבירת־התוכנית.
ובחזרה לבורסה. נא לשים לב לנעשה בחברה לקופסאות פח. עד לפני
זמן לא רב היא היתה חברה משגשגת, שהצטיינה בכל, ומעל לכל ברווחים
גדולים. ופיתאום שלן ט.
יש אומרים שכל הצרות הן כתוצאה מהמיפעל החדש שהחברה בנתה
בכפר־סבא, בהשקעה של 20 מיליון דולר. לדיברי מנהליה, היו אמורים
מוצרי החברה — פחיות למשקאות —להשתלט על השוק. בינתיים קרה
משהו, והבקבוקונים הקטנים, החד־פעמיים של פיניציה, זוכים להצלחה
גדולה.
חברה נוספת שראויה לתשומת־לב היא אלקטרה של כלל תעשיות.
למרות הנבואות השחורות, מסתמן שם מיפנה חיובי, הנובע מהתארגנות
חדשה בחברה — גם בתחום היצרני וגם בתחום השיווקי.מקורבים אומרים
שאלקטרה תצליח השנה לכסות על כיתמי העבר.

בעוד כל המשק עוסק בצימצומים, פותח
דווקא שר־הכלכלה גד יעקוכי לישכה חדשה,
שניה, בת חמישה חדרים בתל־אביב, ברחוב
איתמר בן־אב״י, מאחורי בית־סוקולוב.
יעקובי יישב שם עם אהוד גרא, רק חלק
מימי השבוע. לישכתו הראשונה והעיקרית היא
בבניין ראש״הממשלה בירושלים.
עד עתה ישב יעקובי בתל־אביב במישרד
שהוקצה עבורו בבנק לפיתוח התעשיה שבבית

טמנו -מאין יבוא הנסר
בשעה טובה ומוצלחת נחתמה השבוע כרת וכדיו עיסקת רכישת מיפעלי הבירה על־ידי משה
בורנשטיין, בעליו של טמפו, באמצעות מישפחת מ מ היי ם האמריקאית. למרות החששות, הכסף
שולם למורי גולדמן הקנדי, יריבו בלב ובנפש של בורנשטיין.
השאלה שנותרה פתוחה היא מנין ישיג בורנשטיין כסף למימון העיסקה הגדולה? בבורסה יש לו
בעיות עם קבוצת־המיעוט. שרכשה מניות של טמפו בירה, שכספם יועד לבניית מיפעל בירה
טובורג, בתחילה בחולון ואחר־כך בירוחם. לשם הוא לא יכול לפנות.
אולי חברת העובדים תעזור לוי לא, זה לא מטורף לחלוטץ. זה כבר היה בעבר.
השבוע נזכרו כמה שותי משקאות קלים, שבעבר הזרימה ההסתדרות כספים לבורנשטיין באופן
מאסיבי. וגם אז זה היה לירוחם.
לבורנשטיין היה אז בררום הרחוק מיפעל לבקבוקים, פקקים וארגזי־פלסטיק. אבל העסק לא היה
דיווחי, בייחוד עזהמתחרד״ מיפעל פיניציה של כור, ייצר בקבוקים גם בחיפה וגם בירוחם, ופתר בדרך
זו הוצאות גבוהות על הובלה.
בורנשטיין החל לפתח רומנים ועסקים משותפים עם חברות של כור. עד שסידר אותם. מיפעל־הבקבוקים
שלו בירוחם עבר לידי כור, תמורת הרבה מאוד כסף. כמה כסף? מי החליט? איך נכתב
ונחתם החוזה? למרות שעברו כבר כמה שנים טובות, הרי חלק מהנפשות הפועלות אז עדיין חיים היום,
ואפשר לבדוק.
האם יחזרו בחברת העובדים שוב על אותה השגיאה? בעלי הזיכרון החד ביקשו השבוע לאזכר
סיפור זד״ כדי להימנע משגיאות דומות עתה.
עוליס אפל
על הנרסלד וגניש
לברזיל?
בשיא שביתת־הרופאים גייס שר־האוצר דאז
יורם ארידור את שילטונות המס לעזרתו.
נערכו כמה פשיטות על קליניקות של רופאים,
והם אף הובאו לחקירה ולמעצר. האם צפוי גורל
רומה ליושב־ראש האגף לאיגוד מיקצועי בהסתדרות,
חיים הברפלד?
חומר שהתבקשו שילטונות המס לתת לשר

איש־הסתדרות הכרסלד
דירות בגיבעתיים
האוצר יצחק סו ד עי, שאותו תקף הברפלד
אישית, מלמד שיש לו דירה נוספת, מושכרת,
שעל הכנסותיה הוא לא הצהיר מעולם.
הברפלד גר ברחוב כצנלסון בגבעתיים. הדירה
השניה שבה מדובר היא ברחוב לכיש, באותה עיר.

זוכרים את חברת שלום גניש בעיימ, שבה
חברו גניש ועסקן־חרות דויד (״דודי״) אסל?
החברה התמחתה בבניית דירות לזכאים, עבור
מישרד־השיכון, שבראשו עומד שר, שאפל הוא
מקורבו.
אחר־כך יצא גניש מהעסקים ושם החברה
שונה לאדירים. אם בעבר פירסמה חברתיהבניה
מודעות־ענק בעיתונות, הרי שאחרי שינוי השם
ירד נפח־הפירסום שלה כמעט לאפס.
אבל זה לא הכל. עיון בספר־הפרוגרמות של
מישרד־השיכון מגלה, שהחברה בשמה החדש
הפסיקה לבנות עבור מישרד־השיכון. מה
שמעורר כמובן את השאלה מה קורה עם שני
בעליה — הפורש והנוכחי. נראה שגניש ואפל
בדרכם לחדל, לעסקים. היעד שעליו מספרת
השמועה הוא ברזיל. שם הם יוכלו לפגוש
בחרותניק אחר, שרוצה לעשות עסקים מעבר
לים, המלונאי חיים שיף.
בשיחה עם העולם הזה אישר הברפלד שיש
למישפחה שם דירה, שהיתה שייכת להורי אשתו,
ואחר־כך, באופן שווה, לשלושה יורשים, ביניהם
כמובן אשתו. בעבר היא היתה מושכרת במשך
כמה שנים, תמורת 180 דולר לחודש, עתה גרה
בדירה בתו. הברפלד מכחיש שהיה לו קשר
כלשהו להכנסה מהדירה, ומבקש משילטונות
המס שיפנו את חריצותם לאפיק אחר.

שר־כלכלה יעקבי
יועצים חיצוניים

אסיה. מישרדו של קודמו, יעקב מרידוד,
נתפס על־ידי ראש־הממשלה שימעון פרס,
שמטעמים נוסטאלגיים חידש באותו מקום את
לישכתו התל־אביבית.
האבסורד הוא שלשר יעקובי ולמנכ״לו יש
מקום מכובד אחר בתל־אביב. זוהי קומת
המישרדים הכמעט ריקה ברחוב קלישר, ששם
יושב המטה לייעול המשק. על הנייר, יש כיום
במטה עובד אחד בלבד. אך גם אותו עובד כבר
מזמן אינו עוסק בתחום זה.
השבוע כבר ריהטו את הלישכה החדשה של
יעקובי וגרא, שבה יישבו גם שיבעת היועצים
החיצוניים של השר.
ציניקאים טוענים, שיעקובי בחר• במיקום
המישרד לא במיקרה, אלא משום קירבתו
למיזנון בית־העיתונאים. בממשלה הוא מנוטרל,
ואומרים עליו שהוא גמר את הסוס במיפלגת־העבודה.
אולי רק תיקשורת טובה ואינטנסיבית
עוד עשויה להציל אותו?

במדינה חינוך פעוטון מן הטבע
אגוזים גם
לגיל הרך
תינוקם של עינת ויאיר שחר ייוולד
רק בעוד שלושה חודשים, אבל הם כבר
שוברים לעצמם את הראש בעניין
הפעוטון אליו ישלחו אותו, או אותה.
שניהם טיבעונים, והם לא רוצים שילדם
ילד לגן רגיל, ויראה איך ילדים
אחרים אוכלים בשר וממתקים.
כאשר החלו להתעניין בנושא, נדהמו
לגלות שמלבד הגן שבמושב ה־צימחונים
אמירים, בגליל העליון, אין
בארץ דבר כזה. מחוסר ברירה, הם החליטו
לפתוח גן כזה בעצמם, באיזור
תל״אביב.
גננת טיבעונית כבר יש להם, והיא
בהמתנה. עכשיו הם מחפשים את ה־ילרים,
בעזרת מודעות בביטאון ה־צימחונים
ובחנויות למוצרים מן הטבע.
גננ ת נגד סיגריות. עינת ויאיר,
בני ,22 מתגוררים במושב נטעים ליד
ראשון־לציון. היא סטודנטית לצרפתית,
הוא עצמאי, בעיסקי שיווק. היא
הגיעה אל הטיבעונות בהשפעתו. הם

טיכעונית שחר
ירקות ומעט לחם חי
אוכלים בעיקר ירקות, פירות. אגוזים
למיניהם ומעט קיטניות ולחם חי.
״הפעוטון יהיה בסיגנון הגן הפתוח,״
אומר יאיר .״עם הרבה שיתוף־פעולה
מצד ההורים, שיוכלו לבוא לשם בכל
עת שירצו, להציע רעיונות ולתרום כל
אחד כמיטב יכולתו. יהיו הרבה טיולים
בטבע ויאכלו שם רק אוכל טיבעוני,
כולל ממתקים טיבעוניים, בלי צבעי־מאכל
וחומרים משמרים. הגננת תסביר,
בשפה פשוטה, למה לא טוב
לאכול בשר, לשתות אלכוהול ולעשן
סיגריות. טוב שהילדים יקלטו את
הדברים האלה כבר בגיל הרך הזה״.
תולדות המיליונר שרחץ מתים
הצאר הרוסי
ומישמר־הככוד היהודי
הוא היה מיליונר (בלירות שטרלינג)
בגיל 20 ולמרות זה היה במשך
שנים ״לאוואדור״ (רוחץ בהתנדבות
גוויות־מתים ומכינן לקבורה) .הוא
חילק במשך שנות חייו הארוכות הרבה
עשרות מיליונים, אבל לא היה פתי.
כאשר קבוצת ירושלמיים הודיעה לו
כי הם עומדים להקים סיפריה על שמו,
הוא שלח להם שטר של חמש לירות
(ועד מהרה שמטו הירושלמיים את
שמו מן הסיפריה).
זה היה, כמובן, סר משה מונטפיורי,
שדמות דיוקנו, בארגמן־סגול, קישטה
את שטר עשר הלירות, כאשר הלירה
עוד היתה לירה. בשבוע שעבר מלאו
100 שנים לפטירתו, בגיל כמעט 101
(לכך חסרו לו עוד שלושה חודשים),
ושוב סיפרו על הצלחותיו המיסחריות
(חברת ביטוח־החיים הראשונה באנגליה.
אלאיינס; עיסקי־בורסה, בנקים
ומסילות־ברזל) ועל הצלחותיו הציבו־ריות^(היהודי
הראשוז שזכה בתואר סר.
העולם הזה 2501

הסיפזר זיעזע את המדינה כולה זגרם לגל גזבר
של שינאה. זה תזאר במעשה חבלני נזסף. אך בבר
בהתחלה עורר הסיפור תמיהות רבות. עכשיז פ סל בית־המישפט
את גירסת הילד. וקיבל את גירסת הנאשם
ך י• אם היו חוקרי המישטרה מאמי(
1נים לרמי(שם בדוי. השם אמיתי
נאסר לפרסום על־ידי ביודהמישפט)
אילו היה מספר גם, כי הערבי, שחטף
אותו בצהרי-היום והעבירו באיומי־סכין
מאוטובוס לאוטובוס בתחנה המרכזית
ההומה אדם, היה בגובה של שלושה
מטרים והיתה לו עין אחת במרכז
מיצחו?
רמי הגיע לתתנת־המישטרה בתחילת
יוני, וסיפר את סיפורו מסמר־השיער.
הוא סיפר שנסע באוטובוס מסי
31 כאשר ישב לידו ערבי ושלף סכין.
באיומי הסכין הכריח אותו הגבר
בתחנה המרכזית בתל־אביב לעבור
לאוטובוס השני, הנוסע לרמלה. כאשר
הגיעו לבית־דגון, גרר אותו הערבי
מהאוטובוס, כאשר ידו האחת אוחזת
ביד הילד וירו השניה לופתת את
הסכין. החוטף גרר את הילד לפרדס
סמוך. ושם ניסה לעשות בו מעשה־סדום.
באומץ ובתושיה הצליח רמי,
אחרי מאבק קשה, להימלט ולהזעיק
מישטרה.
רמי, בן 14 וחצי, סיפר את אותו
הסיפור גם לאביו. אחד ממנהיגי ־כד״
בראשון־לציון. האב ערך מייד מסיבת־עיתונאים,
שבה הדגיש את גבורת בנו
ואת שיפלותו של החוטף הערבי
המסוכן.
המישטרה יצאה למקום ומצאה את
הערבי ללא קושי. הוא ישב לו על
ספסל של תחנת־אוטובוס, ולא גיסה
כלל לברוח. הילד זיהה אותו. והערבי
נעצר. יתכן שזזוקרי־המישטרה התפל־

לו מפי דודו של הנאשם. רופא בבית-
החולים אל״נאצר, כי גדאללה היה
בעבר בטיפולים פסיכיאטריים, ושהוא
מקבל תרופות. אולם הבדיקה השיט-
חית שנערכה לנאשם בישראל קבעה
שהוא מסוגל לעמוד לדין ולשאת בכל
עונש, הרופא שבדקו כתב שהנאשם
משתף פעולה, ועונה בחיוב על כל
שאלה.
כאשר הציע הסניגור לנאשם לשלוח
אותו לבדיקה פסיכיאטרית פרטית,
סירב גדאללד״ הוא הסביר
לסניגור כי בבית־המעצר הוא מותקף
מדי יום גם על-ידי העצירים, וגם על־ידי
הסוהרים. כולם מכים אותו ומת-
עללים בו. גדאללה אמר שכל רצונו
הוא רק לסיים מהר את המישפט
ולעבור לביודהסוהר בעזה, שם לא

יתעללו בה __
עבירה בזויה

נאשם אבו־סעיד(מלפנים)
ההר הוליד יונה

ך• שדם ט אדמונד לד קיבל את
\ 1תיקון כתב־האישום, שבו חזרה בה
התביעה מהגירסה שהעלה הילד. שהוא
נחטף באוטובוס. סעיף האישום על
חטיפה בוטל לחלוטין. בית־המישפט
קבע שהנאשם ניצל את תמימותו של
הילד כאשר סיפר לו את סיפור היונים.
ואחר־כך ניסה לעשות בו מעשה־סדום.
בית־המישפט ראה במעשה זה את אחת
העבירות הבזויות ביותר, וביטא זאת
בעונש החמור שהטיל על הנאשם —
שש שנות מאסר בפועל.

לא נסיו? חטיפה,
אלא מעשה מגונה
או קצת, כאשר ראו שהחוטף הנוראי
אינו גבוה מהילד שנחטף, והוא אף רזה
מהילד.

של הילד. הוא לא ידע כלל על חטיפה
ושימוש בכוח.
הוא סיפר כי פגש את הילד בשפת־הים
בתל־אביב, אתרי שלגם כמה כוסיות
קוניאק. הוא אמר לילד שיש לו
יונים נפלאות, שאותן הוא מחזיק ליד
בית״רגון. והזמין את הילד לראותן.
השניים הלכו יחדיו ברגל ער לתחנה•
המרכזית, ושם עלו על אוטובוס הנוסע
לרמלה. עבור שני הכרטיסים שילם
הערבי.
כאשר הגיעו ליד בית־דגון ירדו,
והלכו יחדיו עד לפרדס סמוך. רק
כאשר אמר לו לפתע הגבר שהוא רוצה
לשכב איתו. נבהל הילד והתחיל
להתנגד בכוח. אז שלף הערבי אולר,
ואיים על הילד.
המאבק בין השניים היה קצר, הילד

שרט ונשך, התוקף שרט ונשך גם הוא,
וגרם לילד שריטות בגבו. אולם כאשר
הצליח הילד להתחמק ולברוח, לא רדף
אחריו גדאללה, והניחו לנפשו.
כאשר הגיעה הפרשה לידי
הפרקליט אברהם פכטר, לא יכול
להחליט איזו משתי הגירסות הסותרות
היא האמת. הוא כתב כתב־אישום
חלופי, שבו כלל את גירסות שני
הצדדים. הוא האשים את גדאללה
בחטיפה וגם במעשה מגונה, בנסיון
למעשה־סדום ובחבלה גופנית.
בית־המשפט מינה לנאשם סניגור,
עורו־הדין שימעון שובר. הסניגור
שוחח עם הנאשם, והתרשם שאיננו
שפוי. על כן ביקש לשלחו לבדיקה
פסיכיאטרית. בינתיים התקשר הסניגור
עם מישפחת הנאשם בעזה, והתברר

הפגישות עם אפיפיורים ומלכים כמו
שליט רוסיה — הצאר ניקולאיי הראשון
אפילו הקפיד להרכיב, ביום ביקורו
של מונטפיורי אצלו, את מישמר־הכבוד
על טהרת החיילים היהודיים).
שוחט צמוד. אבל הסיפור האמיתי
של מונטפיורי היה הקשר שלו
לארץ־ישראל. אולי זה התחיל על
בסיס דבקותו ביהדותו ודתיותו (הוא
לא היה רק, בגיל ,30 לראש עדת
הספרדים בלונדון, אלא גם, מגיל ,45

ובמשך 44 השנים הבאות, נשיא
הקהילה היהודית בבריטניה הגדולה;
הקפיד לא לחלל את השבת ולעיתים
הלך חמש שעות ברגל לקיים פגישה
בשבת, ובלבד לא להשתמש בכירכרה,
והוא נטל עימו למסעותיו, ואלה היו
רבים מאוד, שוחט צמוד, כדי שלא
ייכשל במאכלות־טריפה).
שיבעה מן המסעות האלה ערך
מונטפיורי לארץ־ישראל (בדרך כלל,
בלוויית אשתו, יהודית, שנודעה גם

בספר־הבישול שחיברה) ובהם עשה
מאמץ בלתי־פוסק לכיוון אחד: להחזיר
את היהודים למלאכת־כפיים.
לשם כך הקים את טחנת־הקמח
בירושלים (העומדת על מקומה מול
חומת העיר העתיקה, יחד עם כירכרתו
האישית של מונטפיורי, עד עצם היום
הזה) .לשם כך ביקש לחכור 200 כפרים
בגליל, כדי ליישב בהם יהודים החוזרים
לחקלאות. לשם כך נטע פרדס־בוסתן(של
פרי־הדר, רימונים, תאנים

עזה עדיפה

ך י*אשר הובא החשוד, גראללה
אבו־סעיד ( )26 להארכת מעצרו
בבית-המישפט, צולם בידי צלם חדשות.
התמונה שהתפרסמה הראתה
בבירור שהוא הוכה, ושפניו חבולים
ושרוטים. אי־אפשר היה לייחס חבלות
אלה לילד הגיבור, מכיוון שהילד רק
שרט את התוקף, הוא לא היכהו בפניו,
ולא השאיר פנס ליד עינו.
גדאללה הודה מייד במעשיו. אולם
סיפורו היה שונה מאוד מזה

למרות שגדאללה הודה שניסה
לעשות מעשה״סדום בקטין — עבירה
שהיא אכן חמורה ביותר — נותר פער
גדול בין התנהגותו למעשה ובין
ההתנהגות שייחס לו הנער בסיפורו.
אף לאחר העונש החמור נראה
הנאשם שמח, שסוף־סוף יוכל לחזור
לכלא בעזה ולא יהיה נתון להתעללות
תמידית מצד האסירים והסוהרים. בית-
המישפט המליץ כי עניין המכות
ייבדק, ושרות בתי־הסוהר ידאג שלא
יישנה.
כאשר התפרסמה תמונתו של
גדאללה בעיתונים, התברר כי הוא
חשוד במעשי פריצה בבאר־שבע, שם
עבד קודם לכן. הוא הועבר לבית־המישפט
שם, ונשפט גם על כך.

—יי י -אילגה אלון
ותמרים) צפונית ליפו.
שנים אחרי פטירתו, כשהפרדס
קמל, הוא חולק ל־ 200 מיגרשים בני
רבע דונם כל אחד, וכמה מאות יוצאי
פולין ולוב הקימו עליו את בתיהם. אז
זה היה פרבר־מגורים דל במיזרחה של
תל־אביב. ורק כיום ממלא המקום, סוף־
סוף, אחר חלומו של מונטפיורי. זוהי
שכונת מונטפיורי התל־אביבית, שהפכה
עתה כמעט כולה אזור תעשיה זעירה,
בתי־מלאכה ומוסכים.

_ לירות

י שראל

(המשך מעמוד )23
האנשים החשובים הרבים שזרמו
לחתונת בנו באו בגלל קישריהם עימו
בעבר או בגלל מיליוני הדולארים שיש
לו היום.
ברשותו של נימרוד שש וילות
בסביון. הוא גם קנה לא מזמן את
״הבית הלבן״ — המפלצת הארכיטקטונית
הבנויה בסיגנון אמריקה
הקולוניאלית, שזמן רב לא נמצאו לה
קונים, בגלל המחיר האסטרונומי שדרשו
בעליה בעבודה.
בביתו של נימרודי עובדים באופן
קבוע עשרה משרתים, הדואגים
לניקיון ולשרותים השונים. נימרודי
עצמו מחלק את זמנו בין ארמונו
שבסביון לווילה שלו במרכז מנהטן,
ממש ליד הסנטראל פארק — מקום
שבו מחיר כל מטר מרובע נקוב בהרבה
מאוד אלפי דולארים. מי שהגיע
לווילה של נימרורי במנהטן סיפר, כי
בבואו התקבל על־ידי צבא קטן של
משרתים, שפשוט התאמצו להנעים
עליו את שהותו, עד לבואו של בעל־הבית.
בחתונת
עופר, בנו של נימרודי,
לא חסן האב העשיר באמצעים. את
טונות המזון המשובח בישלו במלון דן.
בגינת הארמון של סוחר־הנשק, ש־שיטחה
כארבעה דונם, ניבנו מיזנונים
רבים, שכל אחד הציע מיבחר מסחרר
של מזון ומשקאות. את האורחים שירתו,
כמה עשרות בארמנים, מלצרים,
טבחים ומומחים לגריל. ליד ברי-
כת־השחיה נבנתה רחבת־ריקודים, ש־צויידה
בציוד־התאורה החדיש והמשוכלל
ביותר. את מוסיקת־הרקע
סיפקה תיזמורת הטיילת, בניצוחו של

דויד קריבושה.
על הדשאים הנרחבים ובין השיחים
האקזוטיים, שקושטו באלפי מנורות
זעירות, אפשר היה לראות את הצמרת
המדינית והכלכלית של המרינה. שר־המסחר
והתעשיה אריאל שרון עמד
הרחק מעט מן הקהל והיטיב את ליבו
בסלט מובחר, כששומר־ראשו הצמוד
פוקח עליו עין. מנכ״ל מישרד החוץ
דויד קמחי התחכך עם שר־האוצר
יצחק מודעי, שלא טעם דבר מן
הכיבוד. שר־הביטחון יצחק רגין
הסתכל בהתפעלות באוהל הבדווי
הענק, שנבנה ליד הארמון, ובו מזגו
לאורחים קפה מקנקני־נחושת ענקיים.
המוזגים התהדרו בתילבושות בדוויות
מסורתיות. מישפחת פרס יוצגה
על״ידי גיגי פרס, אחיו של ראש־הממשלה,
שלעס בשקיקה ירך של
אווז צלוי. האח הבכור, שימעון, הגיע
רק סמוך לחצות, מלווה בשומרי־ראשו,
וזכה בנשיקה מפיו של בעל־השימחה.
ניצב המישטרה צבי בר, מי שהיה
מפקד מישמר־הגבול וראה עצמו
מועמד לכהונת־מפכ״ל, הסתובב ליד
מיזנון הבשרים, שם העתירו המלצרים
על צלחות־האורחים בשר בקר, הודו,
אווזים, ברווזים, יונים צלויות ונקניקים,
מתוך שורה אין סופית של
טסי־נחושת נוצצים, שתחתיהם בערו
פתיליות כוהל, שנועדו לשמור על
חומם של המטעמים.

חבר־הכנסת אברהם שפירא
שומר כנראה על דיאטה, ובוודאי
כשרות. הוא לא טעם מן הכיבוד, ותחת
זאת התענג על סיגר־ההבאנה הריחני
שהעניק לו המארח. בקהל שמנה כ־
1500 מוזמנים אפשר היה להבחין
כבנקאים מז׳נבה, סוחרי־נשק מכל
העולם, פרקליטים מלונדון ואפילו
אמרגן צמרת אחד, אברהם(״פשנל״)
דשא, שבא עם גברי בנאי מוזג־ששים,

הערב הונצח בשלוש מצלמות
וידיאו, שהופעלו על־ידי צוותי־טלוויזיה
מטעם אולפני הרצליה. על
מלאכת הצילום ניצח הבימאי יגאל
שילון.
מי שנעדרו מטקס־החתונה היו
לקוחותיו הטובים של נימרודי מאיזור
המיפרץ הפרסי. לפי פירסומים זרים,
מעורב נימרודי באספקת נשק לצדדים
הלוחמים במילחמת איראן־עיראק.
בכל הערב עמר יעקב נימרודי
בכניסה לחצר והקפיד לחבק ולנשק
כל אחד שהגיע.

״בחונה!״ צעק הקהל לעבר המתאבק..הרע״ ב״היכל הספורט״ בתל־אביב

חשב תדע וחתסייס
ך* שבוע, כך נדמה, התרוקן צפון שמועה עקשנית טוענת, שהטובים ב1
1הארץ מתושביו. כל מי שקולט | .בריכה. חבורת המעריצים מזנקת לבריבקול
התיקווה את קרבות חבורת כה. משם שועטת לפיתחו של חדר-
ה״טובים״ של חבורת ואן־אריק נגד האוכל.
ג׳ינו ו״הרעים״ ,הזדרז ונסע לתל־אביב,
אחר״כד רובצים, תשושים, סמור
לחזות במתאבקים.
הולכי־רכיל מרושעים ליחששו שהקרבות
מבויימים, שמכה היא לא מכה,
וגם הדחיפות והסטירות ושאר הפעלולים
היו מביישים את העלוב שבחניכי
ההיאבקות החופשית האמיתית.
איריס ארבע, ממושב חזון ליד כרמיאל
:״לא, מה פיתאום? שום דבר לא
מבדים!״ בחזון היא השאירה לול וארבעה
ילדים קטנים ובאה, עם בעלה,
לגלות סוף־סוף מי צודק: היא, או
הרכלנים הקטנוניים.
היכ להס פו ר ט ביד־אליהו מלא
מפה לפה. הקריין מודיע שבהיאבקות
החופשית יש כמה כללים, שאינם
חופשיים: אסור למרוט שערות, לנשוך,
לשרוט ולדחוף אצבעות לעיניים או
לכל מקום אחר. מנצח הוא מי שמצמיד
את כיתפי יריבו למיזרן במשך שלוש
שניות רצופות.
שני גושי־שרירים — ומה לעשות,
גם שומן — עולים לזירה. הם מתרוצצים
כמוקיונים טירונים, מעקמים
זה לזה ידיים, מכים זה את זה בקלילות
בלתי־מיקצועית, ובעיקר: קופצים באוויר
תוך השמעת קריאות משונות.
אלא שגם בטירוף יש סדר. ואכן,
כאן הכל ברור ומובן. הטוב משתולל
בהגינות, מכה רק איפה שמותר. הרע
לובש ארשת כעוסה, מתקוטט עם
השופט, מכה שלא על־פי הכללים.
אגדת קין והבל במהדורה ספורטיבית 1 71 .י ו 4 | 1ך 1 1ח מאות מעריצים המתינו לטובים והרעים. כשהגיעו הרעים פרצו ההמונים
11 1/1 11 11/111 בקריאות״בוז, בקללות ואף יידו בהם חפצים. כשהגיעו הטובים הניפו המעריצים
הגברים בקהל מקווים שאי־פעם גם
הם ייהפכו לוואן־אריקים. נשים מזדק את ידיהם ופרשו כרזות, שעליהן מודבקות תמונותיהם של המתאבקים, בתוספת :״אני אוהבת אתכם״.
נות מחליפות לרגע בעל עייף ומדולדל
במיק וקווין ואן־אריק.
מישפחה טובה. עושים כבוד לאבא
לחדרי־הנפילים ומחליפים סיפורי ואך שידעו מה זה אבן־מנחם. מצד שני,
שלהם. אנשים מאוד נחמדים.״
קשה להתעלם מהייחוס המושבי. כך
אלון אברהם ,58 ,ממושב מנחמיה: אריק בחוויות אייס־מאן.
״אני אוהב את המישפחה. איזה מיש־צרחות
היסטריות, מלוות בריצת־במשך
שבוע ימים שוהים הוואן־ הוחלט על ניסוח סולידי, הכתוב בכתב־פחה
נהדרת!״
אריקים וחבורת המתאבקים שלהם יד ילדותי, מתפנק.
אמוק אל דלת־הכניסה, קוטעות את
ההשתפכות הרגשנית. חבורת המתאבכרמית
:״כולם מקסימים, אבל מייק
אחמד זריני ,24 ,מכפר טורען ב בישראל. חצי שעה מתון השבוע הוקקים
מגיעה לבית־המלון. עכשיו הזמן
גליל :״הם כל־כו ישרים. משחקים דשה למועדון מעריציהם הישראלי.
יפה. אצלנו בכפר, בכל יום שבת ב־לפעול.
שבוע
ימים לפני הביקור נערכה
8.00 בערב, אי־אפשר לראות אף אחד
אמא של כרמית מביטה בדאגה
ברחוב. כולם יושבים בבית, רואים את הגרלה בכל סניף מעריצים איזורי.
בבתה השועטת קדימה .״לפני כמה
חמישה מאושרים עלו בגורל. מיכתב
אייס־מאן וואן־אריק בטלוויזיה״.
חורשים הגיע קווין ואן־אריק לנהריה.
מחירו של כל כרטיס כניסה למופע: בהול נשלח לבתיהם :״אנו שמחים
כרמית נסעה לנהריה, נעמדה מולו
20 אלף שקל. המחיר כולל: צעקות־בוז להודיע לכם שנבחרתם להיפגש עם
והתחילה לרעוד בכל הגוף. חששתי
למראה כל רע, ניפנוף ידיים וכרזות האחים ואן־אריק וחבורתם.״
שעוד דקה הילדה שלי מקבלת הת־למראה
הטובים. המהדרין מקללים פה בהז הנקוב
שעתיים
לפני המועד
רפאל הלפרין, מי שהיה
קפת־לב ומתה. אחר־כך היא מאוד
ושם, פושטים חולצה ומנסים להתקרב מנה כבר התקבצו המעריצים והוריהם
אלוף העולם בהיאבקות
הצטערה על שמרוב התרגשות לא
לזירה.
באולם־הכניסה של מלון אסטוריה.
חופשית במשך 11 שנים:
הצליחה לדבר איתו. התחננה שנשלח
כרמית, בת 14 וחצי, ממושב אבן־
״אנחנו נלחמנו על חיינו.
אותה לארצות־הברית להיפגש עם ואן־
מנחם בגליל, באה עם אמה. בשעה
זה היה או אני או אתה 20 .
אריק.
8.30 בבוקר יצאו מהמושב. השאירו
פעמים נפצעתי ואושפזתי
״אל תדאגי, כרמית, הם עוד יגיעו
מאחוריהם עדר־עיזים, מטע־תפוחים
בבתי-חולים.
לארץ — אמרתי לה. והנה, הם בארץ,
* מהדו־ין־שבמהדרין נקבצו ומישפחה עניפה, שתגיע למחרת היום,
״היום המתאבקים שווהחלום
של כרמית מתגשם.״
1כל בוקר בפתחו של מלון אס־ כדי לחזות במופע ההיאבקות.
נים. זו לא מלחמה אמיכך
נראה החלום של כרמית: גיל:
בבית, באבן־מנחם, הכינו כרמית
יוריה, שם מתאכסנים הטובים. ילדים
תית. הם רק רוצים לשעשע
.21 מישקל 100 :קילוגרם. גובה:
ילדות מתרוצצים עם הוריהם ומזד והאמא שישה ורדי־בד צהובים. לכל
את הקהל״.
1.96 מטר. שיער: בלונדי. עיניים:
מות זעירות במיסדרונות בית-המלוז. ורד מוצמד כרטיס שבו שם של
מתאבק אחד: מייק ואן־אריק, קווין
ואן־אריק, בריאן אריאס, סקוט קייסי,
אייס־מאן, ג׳ון מנטל. ובצד :״באהבה,
מכרמית, מושבניקית.״
הרי אי־אפשר לצפות מבני הנפילים

הרבר ץ
אומר :

״כבוד
לאבא!״

הוא הכי״הכי ׳.הפנים שלו — הוי!
והגוף! הוא פשוט מקסים. וחוץ מזה,
הוא מתאבק ביושר, לא כמו ג׳ינו, שכל
הזמן מרמה.״
אמא של כרמית :״הוואו־אריקים הם

קפיצה אל המוות
כחולות. גבות: לבקניות. מרכיב משקפיים.
בחור חביב.

א!ענ

טבעת
^ ך מתג שם החלום של כרמית:
^ 1היא רצה במהירות לעברו של
;מייק ואן־אריק. מתנפלת עליו בצור
׳חות, מושיטה לו ורד צהוב, מנשקת

הפעם הראשונה בחייה שהיא מנשקת
גבר. אצל ואן־אריק אין זאת הפעם
הראשונה.
היה נפלא. כרמית :״מייק נראה
הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. הוא
כל־כן־ יפה. אבל איפה קווין? איפה
בריאן? ואיפה סאנשיין?׳׳
סאנשיין, למי שלא יודע, היא
האמרגנית הצמודה של סקוט קייסי,
אחד מהחבורה, וגם לה יש מעריצים
משלה. למשל, אבא של כרמית .״אם

ך ל 1\ 1ךןך | 1אייס-מאן השחור (בעברית :״איש הקרח״) ,הוא
11 111 11/ 1111 האיש הטוב. ריפ אוליבר, בעל השיער הבלונדי,
הוא האיש הרע. הצופים בהיאבקות מעודדים בהתלהבות את הטוב.
אותו על לחיו, כורכת את זרועותיה
סביבו. מתרפקת עליו ומייד נאלצת
לפנות את מקומה למעריצה נוספת.
כרמית, ילדת־חן גלילית, אולי זו

11111ך 1אלון אברהם ממו |
שב מנחמיה אוהב
ן 111/
מאוד את בני מישפחת ואן־אריק.

הוא היה יודע שגם היא תהיה כאן, הוא
היה עוזב את המשק, היה עוזב הכל,
ובא לראות את סאנשיין,״ אומרת אמא
של כרמית ,״סאנשיין היא גיזעית.
ממש אשה נהדרת. יודעת איר לרסן את
הבחורים כשהם משתוללים יותר מדי״.
עכשיו אין צורך לרסנם. הם רגועים,
משועשעים, נהנים מהמהומה סביבם.
רק קצת כועסים שמייק הוא זה
שמושך את רוב תשומת־הלב.
בריאן :״אבא של מייק היה מפורסם
עוד לפני מייק, אז עכשיו גם מייק
מפורסם, כי הוא חלק ממישפחת ואך
אריק המפורסמת. לא, באמת שלא
איכפת לי שכולם נאספים סביבו ״.הוא
מקיש בכף־רגלו על המרצפת ועוטה
ארשת כעוסה.
גם למייק לא איכפת שכולם
נאספים סביבו. הוא נענה ברצון לכל
אחת. מצטלם, מחבק, מלטף, כועס על
ילדונת שרומזת כי הוא נשוי .״את לא
רואה שאין לי טבעת?״ ושוב מחבק
ומחייך.
אחר־כך הוא אומר :״אני לא יודע
מה הן מוצאות בי, אבל טוב לי עם זה.
ועכשיו אני רק שואף להיות אלוף
העולם במשך עשר שנים רצופות״.

1¥ | 1 1 1ק | 11 ך איריס ארבע ממושב חזון שליד כרמיאל, אם
^11111111/1 1111 לארבעה ילדים, מזדהה עם אמם של הוואן-
אריקים. אבל את ילדיה״שלה אינה מוכנה לשלוח אל זירת״ההיאבקות.

לי בז בי; ,

(המשך מעמוד )10
צות־הברית, ואחר־כך שב לירושלים,
ללימודי מאסטר.
שיגעון־העסקים רדף אותו. ביחד
עם זוכוביצקי, חבר־ילדות נוסף בשם
מנחם עצמון, שירש אותו ברבות הימים
בקונצרן אייזנברג, ועם אלוף (מיל׳)
שזה עתה השתחרר מצה״ל, עזר וייצמן,
הקים את חברת אלול, שעסקה בתי-
ווך־נשק.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים התפרקה
השותפות, בגלל יחסים אישיים
עכורים בין השותפים, ואלבין בא
לזוכוביצקי כשבראשו רעיון חדש:
להריץ בבורסה מניה רדומה. המניה
שנבחרה היתה פיריון, שכל מה
שייצגה היה מאפיה בחיפה, בשם כץ.
זוכוביצקי שיתף ברעיון שני עובדים
אחרים בקונצרן של חמו, וכך החל
מתגלגל כדור־הזהב.
חברה זו היא גם שהביאה לנפילתו
הסופית של אלבין השבוע.
להצלחה העיסקית חברה כעבור
כמה שנים הצלחה אישית. אחרי שנים
רבות של רווקות הוא מצא את בחירת•
ליבו, גליה, גרושה ואם לבת, אפרת,
התחתן איתה לפני שש שנים. לשניים
נולדו בן, מולי, ובת, דניאלה.
באחרונה הושלמה בניית וילה מפוארת,
רב־מיפלסית, ברחוב שטריקר
בצפון תל־אביב, בשכנות לח״ב אברהם
שפירא. לשם עברה המישפחה להתגורר.
גליה, אשת חברה נעימה, זכתה
למתנת־עסקים מאלבין — חלק זעיר
בשותפות בחברת הסרטים רול, שגם
אותה רצה להריץ לבורסה. היא היתה
פעילה במטה־ההסברה של הליכוד
במערכות הבחירות האחרונות, ומעולם
לא היפנתה עורף לתיקשורת.
השבוע ניבאו שהיא תיכנס במהירות
לשריד העסקים שהותיר בעלה.
האם בית טוב, ילדות בסביבה טובה,
מקום־עבודה ראוי וכלה יפה הם ערובה.
להצלחה עיסקית וחברתית? אולי.
במיקרה של אלבין, היה זה צירוף נדיר
של כל התנאים הדרושים גם יחד, שהביאו
אותו לעמדת־כוח פנטאסטית,
שספק אם איש־עסקים ישראלי הגיע
אליה אי־פעם.
אלבין הבין היטב את הקשר שבץ
פוליטיקה, תיקשורת וממון. אומרים
עליו שהוא שאף להיות ראש־ממשלה,
או לפחות שר־האוצר. ייתכן. אך בחינת
צעדיו בעשור האחרון אינה מעידה
שהוא התקדם לקראת הגשמת חלום
זה. יותר סביר שהוא פעל כמהמר
כפייתי וכאיש־עסקים נוקשה ואכזרי,
וכל קשריו הפוליטיים נועדו לשרת
את הצלחותיו בתחום הכלכלי, ולא
להיפך. הוא בוודאי היה מעדיף לבלות
את יומו מול לוח מצג השערים
בבורסה, ולא במליאת־הכנסת.
במיכתב המפורסם שהעביר ח״ב
ר״ץ רן כהן לרשות לניירות-ערך
וליחידה הארצית לחקירות־הונאה במטה
הארצי(העולם הזה ,)5.6.85 הוא
התייחס לסיבות שהביאו להתמוטטות
אתא, אבל הכניס פרק מיוחד שהתייחס
לחברת פיריון. כך אמר כהן:
לחברת הברוקרים נשואה, הנמצאת
בשליטת קבוצת אייזנברג, אלבין ושני
שותפים אחרים, היה רווח עצום בשנת
,1982 באמצעות קרן הקרויה שירה.
חברת פיריון היתה צריכה לקבל 35
אחוזים מהרווחים, אך ההוצאות
התיפעוליות בנשואה גדלו בצורה
מדהימה, גידול ריאלי של פי 50 ביחס
לשנה הקודמת, וכך נעלם הכסף. שנה
מאוחר יותר חזרו ההוצאות והצטמצמו
שוב, בצורה חשודה מאוד.
מבלי להיכנס לשאלה המסקרנת מי
העביר את החומר לכהן, שמעולם לא
הצטיין בהבנת רזי־הבורסה, היה ברור
שהוא פגע, אולי בהיסח־דעת, בחבית
חומר־נפץ.
אלבין הגיב כי מיסמך־כהו ״לא-
רציני״ .אבל העובדה היא שהוא הגיע
לחקירה במישטרה, כחשוד בגניבה
מהחברה.
פיריון, שהיתה ילד־טיפוחיו של
אלבין ושירת־הבירבור שלו גם יחד,
פותחת וסוגרת שורת הצלחות מדהימות
בבורסה, לצד כישלונות בניהול
כמה מהמיפעלים שאותם רכש — החל
מרכישת פי־בי והבנק הבינלאומי
ומכירתם, דרך השתלטות על חברות-

טכסטיל, עד לחברה לישראל וצי־ם,
שקברו את ריווחי קבוצת אייזנברג
בארץ.
איך הוא עבד בבורסה?
אלבין, כמהמר מיקצועי, לא התעניין
בצד הניהולי והכספי של החברות
שאותן רכש. הוא גילה עניין בחברות
רדומות או מתמוטטות, שאין להם דבר
מלבד נכסי־דלא־ניידי, שאותם אפשר
היה לנפח לצורך שיערוך בעת הנפקה.
אחרי הנפקה או הרצת מניות בבורסה
אפשר היה גם למכור את הקרקעות
בהרבה כסף. לפי טענותיו של רן כהן,
את המניות שהריץ נהג אלבין למכור
קודם כל ליוסי ריגר ולאליעזר פישמן,
חבריו הטובים, שאחר־כך נפטרו מהן.
כאשר הורצו המניות כלפי מעלה,
הביא הקונצרן כסף מחו״ל. כאשר הן
שקעו, מישהו הרוויח כסף. רק
באחרונה נשאל בקול רם אם היה זה
אלבין בכבודו ובעצמו.
כך פעל אלבין בקניית חברת
נחושתן, בנק הספנות, וכמובן אתא,
שלה רזרוות־קרקע גדולה.
מדוע היה זקוק אייזנברג לאלבין?
הרי היה ברור כבר לפני כמה שנים
שהוא כבר עושה לביתו, ולא רק למען
החברה. היה ברור שהוא חושף יותר
מדי את הקונצרן, הפועל תמיד מתחת
לפני השטח, אל זרקורי־התיקשורת.
יש לכך כמה תשובות, כולן נכונות.
אייזנברג, שהגיע ארצה לראשונה
בשנת ,1968 מרכז את עיקר עסקיו
בחו״ל. עיקרם — תיווך תמורת עמלה
בין מדינות שונות, וסחורות שונות
ומשונות. בין השאר הוא נהג לסחור

שת־אתא, לא הוזכרה כלל מעורבותו
בה, עד שהעולם הזה הפר את קשר־השתיקה.

מישחו

דחרז

קרה ב א מת בסוף השבוע ה־
^/דרמאתי? לאלבץ היתה לפחות
יממה להתכונן נפשית לחקירה. הוא
בא מוכן. הוא לא העלה על דעתו
שהעניינים יתפתחו נגדו, ולכן הלך
לחקירה ללא עורך־דינו הקבוע, יורם
בן־פורת. הוא לא שמע בעצת ידידים,
שרמזו לו כי מוטב שיישאר בלונדון
לתקופת־מה, ולא ישוב ארצה. טעו
שאין לו שום סיבה לחשוש ושום סיבה
להימלט.
לכאורה, נקבעה החקירה ליום
השישי, כדי להקל עליו. נרמז שהוא
התבקש לבוא בצהרי יום השישי, כדי
למנוע דליפה לעיתונות של סוף־
השבוע, וכדי להבטיח לו שבת שקטה
בבית, אחרי הצגת השאלות וקבלת התשובות.

ייתכן גם שהמועד נקבע כדי
לשבור אותו. העובדה שאחרי הפקדת
דרכונו׳ ושאלות כלליות, הוא נשלח
למעצר, באישור הדרג הבכיר ביותר
במישטרה, מעידה כנראה שמישהו
חשש כי אלבין יעלים ראיות. ידידיו
טוענים שזוהי בדיחה תפלה, שהרי
יכול היה לעשות זאת מזמן, מאז נפרד
מאייזנברג.

1| 1171ח 111ח עמוס שוקן, שותפו של אלבין בעיתון חדשות וחיים
11 111111111 בראון, שהוא שותפו של אלבין בירחון מוניטין.
השניים עמדו במשך שעה ארונה אחרי גמר ההלוויה ושוחחו ביניהם.
בחומרי־גלם, בנשק, בגרוטות־ברזל
ובכורים גרעיניים. הוא לא גילה עניין
מיוחד בנעשה בסניף הישראלי, והפקיד
אותו בידי זוכוביצקי, חתנו, עד
שהחלו הבעיות.
אחרי שאלבין נפרד. מהקונצרן,
אמרו הנשארים שאלבין העלה עליו
את חמתו של הבוס, כאשר נודע לזה
מה היו באמת מעלליו בארץ.
אייזנברג היה מקורב כל השנים
למפא״י, ואחר־כך למערך. אלבין פתח
לפניו את הדרך גם למיפלגת השילטון
שאחרי בחירות״המהפך ב־ ,1977 באמצעות
קשריו עם הליברלים ועם עסקנים
בכירים בד״ש, שאיתם היו לו קשרים
עיסקיים. השאלה היא אם אכן היה
זקוק אייזנברג לאלבין כדי לזכות בקשרים
עם השילטון החדש.
כך או כך, עם ההפסדים באה גם
שעת חשבון־הנפש, שהובילה את אלבין
החוצה. הוא היה מחלק את זמנו בין
מישרדו בנחושתן ומערכת הירחון מוניטין.
היתה
לו משיכה מיוחדת לעיתונות.
מדוע הוא גילה עניין כה עירני
בתחומים שונים של תיקשורת? פעם
הוא השיב שזהו חלק מאהבת־נעוריו.
האם הוא רצה, כמשה בדש, בעל
נקניקי פיקאנטי, להבדיל, להשפיע
על השילטונות ולרכוש עמדת־כוח?
האם הוא קיווה בדרך זו להשפיע
בעקיפין על המתרחש בבורסה, כשיהיו
לה ימים טובים? במיקרה בולט אחד
השתלמה לו היטב מעורבותו בתיק־שורת
הישראלית. כשהתפוצצה פר־

על כל פנים ליל־השבת שבילה
באבו־כביר עשה את שלו. בשבת,
בחקירה המזורזת, התברר לו שהיא לא
נועדה לאפשר לו לצאת במוצאי״שבת
הביתה, אלא להביאו לפני שופט ביום
הראשון. גילוי זה בוודאי לא הוסיף
לביטחונו העצמי ולמצב־רוחו.
על מה הוא נחקר באמת? האם רק
על פיריון! או אולי על עסקים נוספים
שלו? גם על כך יש גירסות שונות. בכל
מיקרה, אלבין הרי יכול היה לדעת
מראש מה ישאלו אותו ולהמציא
תשובות מהירות, עם או בלי מיסמכים.
האומנם כל מה שהיה לו לומר היה
שהוא חף מפשע ואין לו מה לומר?
האם הוא התבקש להסגיר חברים
ואנשים שאיתם עשה עסקים? כנראה
שכן. אך בוודאי שאין זו הסיבה
שתגרום לאיש־עסקים נוקשה ואכזרי
להרהר בהתאבדות.
היו אפילו שמועות שהוא נדחף
מהחלון אל מותו, על־ידי מישהו
שניצל את היעדרות החוקרים מהחדר.
אלמנתו בדקה אפשרות זאת למחרת
ההלוויה, ונוכחה לדעת שמיבנה החדר
ומיקומו לא איפשרו זאת.
האם הוא פשוט נשבר, כאשר
התחוור לו כי הגיע לסיומו פרק בחייו,
שבו היה עשיר, בעל מעמד רב־כוח?
מאות שאלות נשאלו השבוע על-
ידי אנשים שהכירו אותו. לאיש לא
היתה תשובה להרבה מאוד תהיות
מנקרות. ספק אם דוח המישטרה על
מותו וסיום חקירת הפרשה יתנו
תשובה מלאה ושלמה.

מאחור נד
שיח וענו
בחיי שאני חושבת שיש יותר מדי
עיתונאים בארץ. לפעמים נדמה שלכל אזרח
צמוד עיתונאי. אחרת אין אתם מסבירים

כתובה לכבוד ההריון
את העובדה שבחורה צעירה אחת עמדה
ודיברה עם חברה שלה, ותוך כדי שיחה היא
הראתה לה את הבטן שלה:
אתם רואים את השיחים שמאחורי
הבחורה: אז מעבר לשיחים עמדו צלם
ועיתונאי. אחרת אני בשום אופן לא יכולה
להסביר את העובדה אין קיבלתי את
הסיפור והתמונה ביחד.
את התמונה אתם רואים במו עיניכם.
הסיפור אמר שזו בתמונה היא אשתו
הטריה־מאוד של הזמר אריאל זילבר
ובבטן המצולמת שלה יש תינוק בעשיה.
טילפנתי לאריאל זילבר בן ה־ ,45 כדי
לברך אותו ולקבל אישור על החדשות
המשמחות. אריאל סיפר לי שאומנם לפני
שבועיים הוא נשא לאשה את שוש קלו בת
ה״ ,25 שאותה הכיר לפני חצי שנה, ועכשיו
יש להם כבר תינוק בן חמישה חודשים
בבטן וכתובה בת שבועיים.

דור שג פות בעשרים ושישה באוגוסט יראה בית־הכנסת
הספרדי בנווה־אביבים 450 נשים וגברים מהכי־יפים
בארץ. באותו יום תיערך שם חתונתם של
לורי צנטנר, בתם היחידה של חניתד!
ואבנר צנ טנר והדר עמרני בן ה־ .24 מייד
טילפנתי לבית צנטנר, כדי לשמוע קצת יותר
פרטים על האירוע המשמח.
דרינג־דרינג.
״אפשר בבקשה לדבר עם חניתה?״
״לא, חניתה לא בבית!״
״רציתי לשאול אותה כמה פרטים על חתונת
הבת.״
״את יכולה לשאול גם אותי. אני הרי האבא
של הכלה. גם אני יודע פרטים״.
״אז קודם כל, מזל טוב! נו, תספר לי קצת. מי
החתן?״
״לורי והדר מכירים זה את זה כבר חמש שנים.
הם למדו יחד בבית־הספר התיכון, ומאז הס ביחד.
אחרי הצבא הם נסעו למיזרח הרחוק, והיו שם
שנה וחצי. הדר למד שם ועסק באבני־חן, ועכשיו
יש לו תוכניות לעבוד בבורסה. אבא שלו הוא
בעל מיפעל לכימיקלים, והוא ואשתו נתנו
לילדים דירה בתל־אביב.״
״מי יתפור את השמלות של הכלה ואם־
הכלה?״ י
״עודד גרא יתפור את כל השמלות של
החתונה, ואני בטוח ששתיהן תיראינה יפהפיות

לורי צנ טנר והדר עמרני
מכירים זה את זה עוד מהתיכון
מאוד, כרגיל״.
״אבנר, כולם יודעים שאתה חלית בטרשת.
מה מצבך היום?״
״יום עסל יום בסל. את יודעת איך זה עם
המחלה הזאת. אני חולה כבר שש שנים, בשנה
האחרונה מצבי הורע, ולכן אני חושב שהילדים
קצת הזדרזו עם החתונה.״

זה שחנה לאסלו היא אש וגופרית ותימרות־עשן,
כבר כולם יודעים. זה שהיא לא היתה
מתחתנת עם מישהו פלגמטי, זה כולם מבינים.
אז כשהאש ותימרות־עשן מצד חנה וטמפר־מנט
לוהט מצד אביב גילעדי מתחתנים
ועושים תינוק, ברור מה ייצא. תצא כספית.
הכספית החדשה שנולדה לזוג לאסלו־גילעדי
היא תינוק קטן במשקל 1,800 קילו.
למה? כי לא היתה לו סבלנות לחכות תישעה
חודשים, כמו כולם. הוא כבר חושב שמגיע לו
קודם. עכשיו, בשביל לחזק אותו, יתנו לו לחכות
הרבה יותר משמונה ימים לברית. שיידע כבר
מההתחלה שבעולם הזה, ובמיוחד במדינה הזאת,
רק מי שעומד בתור בסבלנות זוכה בכן שיקצצו

איזה הספק

כשיש לך שישה ילדים, שתי נשים, מאהבת
וסטודיו בנווה־צדק, אז אתה בן־אדם מסודר. אף
פעם אחת לא יהיה לך משעמם.
הנה, למשל, אורי ליפשיץ. בין ציור־ענק
אחד לשני, אף פעם אחת לא מצליח להשתעמם.

אורי ליפשיץ וב תו יסמין
צריך אשה ממוצא מיזרחי

מ שי מחה
כאשר יש לזוג 11 ילדים, אז כל יום יש איזה
שימחה, ולפעמים אפילו שתי שמחות ביום.
בשבוע שעבר, כשהתחתן יצחק זיק, בנו
השלישי של דויד לוי, וכל פרנסי הישוב באו
לנשק אותו על הלחיים הנפוחות שלו, לא הבינו
האנשים למה דויד לוי מגיש להם מייד את הלחי
השניה. טוב שאיזה רב לא היה בסביבה, אחרת
היה דורש מדויד לוי לעבור הקזת־דם ולטבול
במיקווה ולהתגייר. אבל אף רב אחד לא ראה,
והכל עבר בשלום.
ובכל זאת, מדוע הגיש דויד לוי את הלחי
השניה? או, אז טוב ששאלתם. את הלחי
הראשונה הוא הגיש לנשיקה, כי באותו ערב הוא
היה האבא של החתן ושמח בשימחת בנו. את
הלחי השניה הוא הגיש לנשיקה כי בדיוק שבוע
קודם לכן הוא נעשה סבא, מהבן השני. שי מטמ,

״אתה כבר לא עובד?״
״אני לא עובד מזמן. למולנו מכרנו את אלד
בזמן, ויש לי ביטוח־מנהלים, וחוץ מזה חניתה
עובדת.״
״אני מאחלת לך כל טוב, וכמובן גם לזוג
הצעיר״.
״אינשאללה!״

דויד לוי עם בנו יצחק־ז׳ק וכלתו
מזל שבאה נכדה, ולא נכד
ומפני שנולדה לו נכדה ולא נכד, לא חגגו את
האירוע כמו שחוגגים הולדת בן(תחשבו על זה!).
תארו לעצמכם שהיה נולד לו נכד, ובאותו
היום של החתונה היתה צריכה להיערך הברית!
מה היה קורה! היה קורה שכל ממשלת־ישראל
היתה חוגגת את הברית בבוקר. ואת החתונה

בערב. אחר־כף אתם מתפלאים שאין להם זמן
לעסוק בענייני־המדינה? מי יש לו כוח לעסוק
בכלכלה ובביטחון, כשהוא עובר שתי שמחות
ביום? תתחשבו קצת בנבחרינו, הם לא מלקקים
דבש כל היום. הם מלקקים קובה וטחינה וחומוס,
וזה לא קל בחום הזה.

איך שהוא גומר משיכת״מכחול אחרונה על בד
גדול, נפתחת הדלת בסטודיו ונכנסת בתו,
יסמין, שהיא אחת משלושת ילדיו ממחזור א׳,
ושגרה עד היום בקיבוץ גיבעת־השלושה. יסמין
מודיעה לאבא שהיא באה לתל־אביב כדי לבקר
אותו, וגם כדי להיות דוגמנית־צילום בעיר
הגדולה.
אז האבא הטוב רוחץ את הידיים משאריות
הצבע, לוקח את יסמין ביד והולך איתה
לקוסמטיקאית ליזיקה(שגיא) כדי שתכין לה
את הפרצוף לדוגמנות. אחרי מריחות שונות,
וכשיסמין כבר נראית כמו שטר של מאה דולר,
הוא לוקח אותה ומביא אותה לשכנה שלו ביפו,
אריאלה שביד, שהיא בעיסקי עיתונות
וצילום. אורי מסביר לאריאלה מה צריך לעשות,
ומשאיר את שתי הנשים לבד. מייד הוא רץ
לסטודיו שלו בנווה־צדק, שם כבר מחכה לו
דורית, חברתו מזה כמה חודשים. כשאורי מגיע
הביתה הוא מוצא בית נקי ומסודר, ארוחה של
שלוש מנות על השולחן ודורית האוהבת מחייכת
אליו.
אז אלה הם החיים של מישפחת ליפשיץ
בשבועיים האחרונים. עד ה, אשתו השניה ואם
שלושת ילדיו הקטנים, נסעה לאירופה. יסמין
מדגמנת בתל־אביב ואורי מספר לכולם שהוא
מצא את הנוסחה לחיי־אושר. פשוט צריך
להתאהב באשה ממוצא מיזרחי, כמו דורית.
הנשים האלה, אין להן שום ג׳וקים בראש, לא
פמיניזם ולא הגשמה־עצמית ולא כל הבבל״ת
המודרני. מה שיש להן בראש זה איך לאהוב
ולפנק את הגבר שלהן.
איך עוד נשאר לו זמן להרביץ פה ושם איזה
ציור מעורר התפעלות — רק אלוהים יודע.

סאת
שור מי ת

י רי ב

באוטובוס } יא־אלים
הם הכירו זו את זה באוטובוס, הם התאהבו,
היא נכנסה להריון והם התחתנו. אחר־כך הם היו
קצת מאושרים, ופיתאום לא היתה בטן ולא נולד
שום ילד, ובועז שרעבי החליט שאלן סתם
סידרה אותו ושמעולם לא היתה בהריון, ואחר־כן־
הם רבו ועכשיו הם נפרדו. בעוד חודש יהיה גט.
אלן שרעבי מספרת:
״כשהכרתי את בועז, הוא ישן על שמיכה על
הריצפה. כל החובות שעשיתי, ושעליהם כתבו
בכל מקום, לא היו חובות שעשיתי מפני שרציתי
לקנות לעצמי יהלומים ובגדים. פשוט עשיתי
חובות כדי לקנות מיטה וארון ושולחן. לבועז לא
היה כלום, מלבד הדירה הקטנה באפקה, שצריך
להשקיע בה הון־עתק כדי להביא אותה למצב

כבר הרבה שנים מסתובבות שמועות
עקשניות ש״המותין של הטלוויזיה׳ ,דן
כנר, זה שנראה כאילו אינו יכול להזיק
לזבוב, מרביץ לאשתו דפנה מכות״רצח.
לפני שבועיים סיפרו לי שוב שהיו מכות
במישפחת כנד, ושהזוג נפרד לכמה ימים.
היא אושפזה בהדסה, והוא אושפז בתחנת*
המישטרה שבמיגרש*הרוסים.
נמאס לי מכל השמועות, ופניתי למקור.
עשיתי דרינג־דרינג אחד לבית כנר, ודפנה
ענתה לי. ביקשתי ממנה לדעת מתי חזרה
מהדסה, ואיך היא מרגישה.
״איזה הדסה ואיזה מכותז אני יודעת
שכולם מספרים כל חודש על המכות
שהולכות אצלנו בבית. זה נכון שלפני שש
שנים דן היכה אותי, ואני היגשתי תלונה
נגדו. אבל מאז עברו הרבה שנים, והוא אינו
מכה אותי עוד. כל זה לא משנה לאנשים,
והם ממשיכים לדבר. הנה, לפני יומיים,
הלכתי לבקר חברה ונפלתי על המדרגות של
הדירה שלה. החליטו שדני היכה אותי שוב,
ושאני מאושפזת׳. האחרונה שהפעם
אומרת
״זאת
שהתלוננת במישטדה היתה לפני שש
שניסך
״כן! ואני רוצה להגיד לך שאפילו אם יהיו
שוב מכות, אני לא אלך להתלונן במישטרה.

דפנה חץ בנר
זה היה מזמן -היום כבר אין מכות
את לא יכולה לתאר לך איך השוטרים בה מאוד. אבל זה היה לפני שנה, והיום
מעריצים את הכוכבים של הטלוויזיה. אם הנשואין שלנו יציבים.׳
הם יעצרו מישהו, זה יהיה אותי. את דן בנד
״כלומר, את התרגלת לחיות עם אדם
חם מעריצים, כי הוא מופיע על המסך והוא אליסר
מחייך. זה עוד דבר שלומדים כשחיים עם
״למרות הכל, אני לא חושבת שדני הוא
המלאכים האלה.׳
אלים. אז, בזמן המכות. נראה שאני מאוד
״ואיך חיי-הנישואין שלכם בכללן־
הרגזתי אותו במשהו, והוא לא יכול היה
״לפני שנה היה הסיפור עם מידית. אני לשלוט בעצמו. אבל כמו שאמרתי לך, היום
מקווה שהיא נרגעה היום. כנראה שדני פגע אין מכות״.

גג 1למישזזון י ש גבול
דן בן־אמוץ גנב לי חצי מהסיפור, והוא עוד
ישלם בשביל זה. בינתיים קחו לכם את החצי
השני.
אני יודעת על הרבה מאוד נשים ובחורות
צעירות שהלכו לראות את מאחורי הסורגים
חמש פעמים. מפיקי־הסרט חשבו שזה מפני
שהסרט הוא כל־כך נפלא, ואפילו היה מועמד
לפרס האוסקר. האמת היא שהנשים הלכו
לראות שוב את החתיך של הסרט, מוחמד
בכרי. הסרט באמת הצליח, הבימאי קיבל המון
מחמאות, הקופות הכניסו כסף רב, אבל ההצלחה
של העיר היתה דווקא מוחמר בכרי, שהלך
ברחובות תל־אביב בתוך שבילים של חיוכי

נשים. נשים חייכו אליו, העריצו אותו, טילפנו
אליו, ולפעמים הוא אפילו החזיר להן אהבה.
כשהכל נגמר, כולם חשבו שהנה מוחמר עוזב
את העיר הגדולה וחוזר לכפרו, לאשתו ולשלושת
ילדיו, צלאח בן ה־ ,9זיאד בן. ה־7
וחסן בן ה־ .5והוא באמת חזר לשם, נישק את
האשה ואת הילדים ואמר להם שהוא צריך לחזור
לאיזור המרכז, כי רק שם אנשים מקבלים
תפקידים בסרטים.
מאז הוא יושב ליד הקופה של המיסעדה
בבאי בנמל ביפו. הוא הסתפר קצר־קצר, כדי
שרק חלק מהמעריצות תכרנה אותו, כי הוא לא
יכול לעמוד בלחץ של כולן.

אלן שרעבי
1400 דולר לחודש
של בית שאפשר לגור בו. בינתיים יש בה כיור
סתום, פריז׳ידר מקולקל וטלפון מנותק.
״רק אחרי שנפרדנו, גיליתי שבועז הוא מאוד
ממולח. הוא סידר הכל, ואני חתמתי על מיסמך
שבו אני מתחייבת להחזיר את כל החובות
המשותפים שלנו 1400 .דולר לחודש אני אצטרך
לשלם במשך 10 חודשים!
״אני עובדת בייצוג אמנים ישראליים. יש לי
גם חבר חדש, שהוא ההיפך הגמור מבועז. הוא
איש־עסקים ישראלי, שגר רוב הזמן בלוס־אנג׳לם,
והוא עוזר לי כעת לעמוד על הרגליים,
למזלי יש לי מישפחה נהדרת, העומדת מאחוריי
ונותנת לי תמיכה חזקה מאוד.
״מה שהכי מרגיז אותי זה הסיפור עם ההריון
שלי, שבועז דאג להפיץ, שלא היה ולא נברא.
האמת היא שהייתי בהריון, אבל מהר מאוד הבנתי
שחיי עם בועז הם לא בדיוק חיים כדי להביא ילד
לעולם. הלכתי לרופא פרטי, ועשיתי הפלה
מלאכותית. יש לי אישור על־כך. אחרי שסיפרתי
לוועדה על חיי עם בועז, ועל המכות שהוא נתן
לי בתקופת היותי בהריון, אישרה לי הוועדה
לעשות הפלה.
״בועז הוא זמר טוב, אבל זמר טוב זה לא כלום
בשביל חיי־מישפחה״.
מוסר ההשכל: בנות צעירות, אף פעם אל
תתחתנו עם בחורים שאתם פוגשים באוטובוס!

ליילה בכרי
-כל הזמן

מוחמד בכרי כקוסאי
אי־אפשר לחייך לכולם -

מישהו שאל אותו למה הוא לא עובד בתור
מלצר, כי הרי ידוע שמלצרים מרוויחים הון
מטיפים, ומוחמד אמר שיש גבול לכמה בן־אדם
יכול לשחק. הוא בשום אופן לא יכול להביא את
עצמו למצב של לחייך לכולם ולהגיש להם אוכל
כדי שייהנו. חלק מהאנשים הוא כל־כך לא סובל,
שאפילו כשחקן הוא לא יכול להתייחס אליהם
יפה.
רק אחרי העבודה הוא עוטה את המסכה של
השחקן, ומרי ערב הוא משחק עם איזה אשה יפה.
למה אני אומרת משחק? כי האהבה שלו נתונה
כבר הרבה שנים לאשתו היפה, לילה, המחכה לו
בכפר או בבית־הוריה ביפו.

דבר המייסדים

סוכנים מרכסיסטיים

העיתון החי ביותר במדינה

דוח סודי, שהודלף לידי עורכי העולם חבא, חושף פרשה
מסעירה, שאירעה לפני חמישה חודשים.
ראשית המעשה חיתה כאשד אתיופי כנוס ושיכור סג ל בסעוח
גמימי וזמיזרקה שבכיכר טלכי־׳ישראע ג תל־ אניג, ומשצמעשת

גליון מס־ גו • עורכים אלכם פז ובנצי לופו

ארד להוראה!
בהפגנת זונות מול מישכב הכנסת, מחו הזונות
על איומי מורות מפוטרות לרדת לזנות.
״זוהי תחרות לא הוגנת,״ מסרה לכתבנו

ריבקה בן־אליהו(תל-ברוך, שלישית מימין 15 ,
דולר בשקלים) ,החוששת מהרגלן של המורות
לעבוד בתעריפים נמוכים בעבודות משפילות.

סוכן ה־קא־גה־בה האתיופי(מימין) לפני הטבילה ואחריה
ויצא מן המים, נדהמו העוברים ושבים לגלות לפניהם מדל ריסי
שמן עטור־מדליות ובעל תווי״פנים סלאביות.
הדי הפרשה לא נעלמו מאזניו של סגן שר-החוץ, רוני מילוא,
והוא מיהר להכניס את סוכני השב״ח(שירות ביטחון חרדי) בסוד
העניינים. הללו גילו, אחרי חקירה מאומצת, כי בין העולים
החדשים מאתיופיה הושתלו סוכני קא״גה־בה צבועים שחור,
מרוסיה הלבנה.
סוכנים מרפסיסטיים אלה הם הם הגורם המסית נגד הטבילה,
מחשש פן ייחשף ציבעם האמיתי.
וזוהי הסיבה לדרישתו של יו׳ר המחלקה לעליה בסוכנות, חיים
אהרון, להחדרת כוחות מישטרה ושרותי״ביטחון לטרכזי־הקליטה
המאוכלסים באתיופים. אנו מחזקים את ידיו.

התגלה נפט
בכמות נזיסחרית
מורות מפוטרות ממתינות ללקוחות

רצח את אשתו כדי להי שאר
מפרנס יחיד, ולא
להיכלל ברשימת המפו טרים.

משכו
השידורים
מדרום־לבנון נמסר כי אץ באפשרות
ממשלת־לבנון להפסיק את
שידוריה המיסיונריים של ישראל. עוד
נמסר כי מאז החלו תושבי ררום־לבנון
לקלוט את תוכניות־הדת מישראל,
ובכללם מורשה, מבקשים שיעים
רבים לטבול.
פותרות גגוגות

אופטימיות בקרב קבלני
המצבות, לנוכח תבי עתו
של השר שרון לפתוח
במיבצע ,,שלום הירזץ־׳,
לחיסול מישרדי אש״ף
בירדן.

ב מארוקו ־ הוענקה
דרגת סמל לעיר רבט.

זעם רב במבוני-העיסוי,
עקב כוונת שר-המיש-
סטים להעביר א ת חו ק
״איסור פגישות׳׳.

ה אכ סיו מ ה של אגד: בין
שתי נקודות עובר רק קו
אחד -ביום!

אתה ממריא באמת לאחר פירסום פרשת דיילת
אל־על. שהחביאה הירואין ב־סנות־מזון
לנוסעים -רבו הפר
נים לחברת אל־על. אמר לנו
שר. מבכירי הטסים בארץ:
״הרבה שנים אני טס באל־על,
אכל זו הפעם הראשונה שהמראתי
באמת ד

המטה הארצי /
אגר החקירות
מחלקת חקי ת ת
ותביעות היחידה
לאיתור נעדרים
מבק שת את עזרת
הציבור בחיפושיה
אחרי הנעדרת

תיקחה יחידה

בט 11/׳1־— 11

עבירה פלילית
כך טוענת מועצת יש״ע, שאינה
מסתפקת בדרישה לאסור את סמל
אש״ף בטלוויזיה -המהווה תעמולה
מסוכנת -אלא אף להעמיד לדין את
ראשי רשות־השידור, בעוון הצגת
צלבי־קרס במהלך הקרנת סירטי־שואה.

נראתה
לאחרונה לפני
שנה בדיוק ב חבר ת
המערך, ומאז
הבחירות נעלמו
עיקבותיה.
מדברת שטויות
והרבה ובעלת נטית
לה ת מסר בקלות.
כל מי שיודע פרטים
על הימצאה מבק ש
להמתין 2000 שנה

מאת צ׳ מרידוד,
כתבנו לענייני אנרגיה
אתמול לפני הצהריים העלה
אליהו רכב־אש את מצעי החורף
לבוידם שבביתו. כאשר לפתע
גילה בפינת הבוידם ג׳ריקן (20
ליטר) מלא בנפט. בעיקבות זה
עלו מניות חברוודהנפט בעשרות
אחוזים, ושר־האנרגיה, מר
שחל. הוריע כי צפויה החלה
במחיר־הנפט במאה הבאה.

קש״ נזירות
בבנק־הזרע
בנק־הזרע, הבנק העומד עם
הזמן, נקלע לאחרונה לקשיי-
נזילות חמורים, עקב מדיניות־ניהול
לקויה. מנהלי הבנק שמו
את כל הביצים בסל אחד, וכעת,
אחרי ההשמדה הטוטאלית של
עודפי הביצים, נקלע הבנק
לקשיי־נזילות קשים.

ה מי שטרהע צר ה
מתפר עי ם, ש היכו
עי תונ אי ם ב עפול ה,
ו תגיי סאותם
ל שו רו תי ה.
ברגע האחרוז
מעריץ ש ל הרב
כהנא התיז כתם־דם
על חיכ מאיר כהן־
אבידוב.

ג?11־ 1פ ת1ו־

מיטמך נדיר בליגולים
מיסמך יקר־ערן־ ,החשוד כאמיתי, נחשף אמש בארכיון המיפלגה
הליברלית. ככל הידוע זהו המיסמך היחידי שאינו מזוייף. ,שנתגלה
במיפלגה זו. המיסמך החשוד הועבר לבדיקת הפוליגרף, ואכן הסתבר
שהוא אמיתי בהחלט. השר מודעי כבר הודיע שיכנס בדחיפות את פורום
חבריו לדון בחרפה.

מתגב שת ה סכ מ ה בץ
האוצר וההסתד רו ת לע בור
לשבוע אב טלה גן
חמישה ימים.

המיסמן המקורי שנמצא בכיסו של מודעי

,העולם הבא״ -עיתון פרווה -כשו לעטיפת מוצרי בשר וחלב

המוח היהודי ששה לנו פטנטים -
הלהיט שכב ש את השוק!

קוביה הונגרית בצבע אחד!

גוא*\>ל\זשמ*ז
מטקה קל מאלט מרווה וטעים.
מאלט דל קלוריות.
מאלט מטקה טבעי.
מאלט עולה מעט.

מאלט־ הטעם המדליק
המצחיק.
במחיר
5ו 2טקלבלבד^.

דנידזיו* 1850 שקלים וכולל מע־מ)

בהלוויית בעלה