גליון 2502 מתאריך 14 באוגוסט 1985

מ ש 7ן \ זסעים \ לןר

לט\0ו\ר על\זמשלן ל
מ כי ל ז ^ז ממיזילג מגזפכני ץ זמ\רכב מץ ז\מך ים סבע״ם.

מכחכים
״כר״ ,לא; גנרי, כ?
על השתתפותו של רחנעם (״מדי״)
זאבי בכינוס בבית־שמש (העולם
הזה .)24.7
בהעולם הזה הובאה ידיעה, שלפיה השתתפתי
בכינוס שנערך בחסות תנועת כן־ בבית־שמש,
ואפילו ניתנה על כך פרשנות, לפיה זה
נסיון מצירי להגיע לעמדת־מנהיגות בקרב הימין
הקיצוני.
אכן השתתפתי בהפגנת תושבים ובני מיש״
פחות הנרצחים בבית־שמש בתביעה לעונש־מוות
למחבלים. ההפגנה היתה בלתי־מיפלגתית ואף
גורם פוליטי לא בחש בה. אפילו חברי־כנסת,
שביקשו להצטרף אליה, נדחו על־ידי המארגנים
בהסבר שזוהי הפגנת תושבים בלתי־מיפלגתית.
כשארצה להצטרף למיפלגה פוליטית כלשהי
(ואני מקווה שזה לא יקרה לי) אעשה זאת בגלוי
ולא אסתיר את הדבר. בכל מיקרה, אהיה אז נאלץ
לאכזב אתכם, כי לא אוכל לקבל את המיפלגה
שבחרתם למעני. רחבעם זאבי, רמת־השרון

ירמיהו ויחזקאל
סבורים אחרת
על השימוש בתיבה. בוא׳ (העולם
הזה .131.7
עורך העולם הזה שולט לא רק בלשון
העברית על מיכמניה, אלא, לדעתי, גם אוהב
תנ״ך, שאותו הוא כל-כך מרבה לצטט, בכל
הזדמנות.
אם כך, אינני מבינה, כיצד זה נעלם מעיניו
שגם אצל ירמיהו (פרק נ״א) כתוב במפורש,
בנוסח,בוא בואו ונספרה בציון את מעשה
אלוהינו!״ וגם אצל יחזקאל(פרק ל״ג בואו
נא ושימעו מה הדבר היוצא מאת אלוהים!״
מותר, לכן, לבוא.
עמליה אבני, ראשון־לציון

כתבת ה שער הקידנזי:

בצל האיידס

רחסור, לא לבזבז
על לישבת השר גד יעקובי (העולם
הזה .)7.8
העולם הזה פירסם דברים אודות לישכה
חדשה לגד יעקובי. דברים אלה אינם נכונים.
מישרדנו ברחוב איתמר בן אב״י בתל־אביב בא
במקום קומת מישרדים ברחוב קלישר, ולא
בנוסף לה.
• בשני המיקרים מדובר בבניין ממשלתי,
ולמישרד לא נגרמו כל הוצאות בשל שכר־דירה
וכדומה. למעט סיוד, לא נעשה במקום כל שיפוץ
או שינוי׳ וכל הריהוט הועבר ממישרדנו הקודם.
• לשר הכלכלה והתיכנון ולי אין לחלוטין
לשכות בתל־אביב. עד כה התארח השר במישרדי
הבנק לפיתוח התעשיה ללא תשלום למשך
כמה שעות־עבודה מדי שבוע ואילו אני השתמשתי
במישרד ברחוב קלישר.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2502

באמצע החקירה פנה תת־אלוף יצחק מרדכי,
הקצח״ר, אל היועץ המישפטי לממשלה,
הודה כי היכה את השבויים כדי להוציא
מפיהם מידע וביקש להע־מידו
לדין. מרוע אין מסקנות,
אחרי שנה וחצי של חקירה?

הו מו ס ב סו א ל ישראלי מ ספר בראיון
חושפני מ ד הי ם על הרגע שבו גילה א ת
נטייתו, על מיל ח מ תו בה ו הפחד מפני
נטייתו, על נישואיו לאשה ועל ילדיו, על
פריד תו ממנה, על י ח סיו עם גברים
בחייו,
שונות
ב ת קו פו ת

״ מתאונות־דרכים
^ 1 ^1ומכריז:
מ תי ם יותר מא שר מאיידס!״

חנונה עיתונאית
העיתונאי יאיר קוטלר הותקן! פומבית
על-ידי שלום רוזנפלד, העורך
לשעבר של מעריב. בתגובה הוא
מאשים את עורך ה־צהרון
בי הוא התחנן!
לגדולים ולתקיפים, כמו
משה דיין ויעקב לוינסון.

כתבת ה שער האחורי:

אימה ומוות
בחרו היולדות

הפאשלה

איך לשרוף כמעט מיליון דולר בהפקה
מגוחכת -זאת הדגימו השבוע שני מפיקים
חסר־־נסיון. המסגר •עקב סאלם ומוכר
התקליטים גבי נויבאוור, ב־

רמת־גן. ג׳ו קוקר. אל סטיו־ארט
וג׳ואן ג׳ט לא היו שם.

מזל תורגימן משדרות צעקה בחדר־הצירים: רסי! אני
מתה! הצילו!־ אך איש לא ניגש אליה. בעלה, ר6י, נשלח
לסני כן הביתה, בהבטחה שהכל בסדר. היא מתה. מימי
לוי(בתמונה) ,התלוננה על כאבים עזים. אף הרופאים
הרגיעו אותה. רק בבית-חולים אחר התגלה
כי בגופה נשבח פד. מדוע חדרי־הלידה
הופכים באח,יונה לחדרי-מוות?

מו מז פי חו ת?

אתה והשקל

פרשת לזינסז
נוסח גרמניה

בוח־הזרזע ובן ח־החן פה
עוד על קיצוץ תקציב-הביטחון נו סח
אוסטריה (העולם הזה .)31.7
תיתי לו, כפי שאנחנו אומרים בעברית
אלגנטית, לקורא שרם, שמזלצבורג הקרירה הוא
שולח לנו, למזיעים בחמסינים, עצות כיצד לקצץ
בתקציב־הביטחון: כאשר כבר רוכשים מטוסי־קרב
— לא להטיס אותם, לא ביום ולא בלילה.
אם הוא יושב די זמן בזלצבורג, אני מניח
שהספיק לא רק למכור הרבה פרחים, אלא ללמוד
גם קצת היסטוריה אוסטרית. ואז הוא אולי קרא
את האימרה ההיסטורית:
<8£1_1_16 £ 8 *^17 * 1.1-11,11(, £1£ _0
8£ .עץ ו * 115781* ,
וזהי — בלטינית — שאחרים ינהלו מילחמות:
את, אוסטריה המאושרת, עורכת נישואין.
וזה, בסד הכל, נוסח קדום יותר של <£ו*ועז
*8עע 07ו*ז0 ו
ומעשה שהיה, כך היה: כבר במאה ה־ 15 גילו
האוסטרים שכמה פחות מילחמות, ומשתמע מכך,
כמה שפחות תקציב־ביטחון, יותר טוב. היו להם
פיתרונות הרבה יותר אלגנטיים, כמו נישואין.
ואכן, זה מה שעשו רבים מן המלכים לבית
הבסבורג — תחת לכבוש מדינות״שכנות בכוח־הזרוע,
הם נטלו אותן בכוח״החופה.
כך, למשל, נשא המלך אלברכט החמישי
לאשה את בתו של סיגיסמונד, קיסר בוהמיה
והונגריה, וכשזה נפטר היה הוא, אלברכט, למלכן,
ושתי הארצותיהאלה נשארו, כידוע, תחת שילטון
אגץ הרץ, תל־אביב
אוסטריה 400 שנה.

,.חקירת המיסתורין

מיוה לב

שיטת העינוי

המדינה הסתכלה עליהם בהערצה:
לילי, הצעירה היפהפיה, נישאה
לבועז, נכה צה״ל שפניו הושחתו
במילחמה. העולם הזה
אכל איתם ארוחת־בוקר,
וגילה כי הם אינם רוצים
להיות נכס לאומי.

רחר ה מרחר ח
מרתחת:

1ר1* 1 1

־ ״ 1ול

ספר חדש ררגר שנת הרסב״ם:
״יד חזקה־ -מדריך רהירכות־פוקר
לאברך המתחיל ־*י
אריק שרו! דורש
* 6להשמיד את בסיסי
דויד לוי בחרות.

ב?ן*צוו נמרץ מיכנסי השורטס שבאופנה
מתאימים
בדיוק למזג־האוויר
החמים, וניתן להשיגם
בשלל סיגנונות:
במראה הצבאי, במראה
חצאית המיני ובצורה
הדומה לחיתול תינוקות.

האם שימשה קרן של מיפלגת העבודה
הישראלית כמסווה להעברת שוחד מחברות־ענק
לפוליטיקאים גרמניים? האם עזרו
הפוליטיקאים כשתי האר־צות
להזרים כספים שחורים.
אלה לקופותיהם של אלה?

200 אלף דולר דורש יורשו של הבאבא־סאלי,
איש נתיבות, מפילגשו לשעבר, מירח לב
(בתמונה) .נעמי אדווה מדווחת על מיסדר
הגברים הרבים האחרים בחייה של מירח ומגלה
מדוע היא אינה נרגשת
מהתביעה: קוראת בקפה
הבטיחה לה כי ברוך
אבוחצירא יחזור לזרועותיה.

בבוקר שלמחרת

כיצד מילכדו המניות הבנקאיות של הגיע איך 1ו/׳/
הקשישים את יצחק מודעי ^• י| 1
דויד שוהם למעליות
נחושתן • מדוע זעם
היהלומן משה שניצר!

מדוע הזדרזה המישטרה לעצור את
מיכאל אלבין -האם היה זה חיוני
להמשך החקירה? לפי הנוהג והשיטה של
המישטרה -בוודאי. כי המעצר,
והעינויים המתלווים אליו,
^ £ 1נועד למטרה אחת: לס־חוט
הודאות מחשודים.

מיכל אדר (בת מונה)
ממשיכה ל ה סעיר
את אל על •
יג אל תו מ ר קין שוב
אבא. תהיה מילה -
אבל ל א ברית •

מדוע נחמן! ונרצח מנהיג האופוזיציה
המארוקאי, מי השתתן!
במעשה, ומהו העמק־ביש
המחריד שעליו
^ ^ 1התריע איסר הראל?

ילד בג׳ונגל

ג׳ון בורמן, הבימאי של יער האיזמרגד,
מספר להעולם הזה מדוע העניק לבנו
התפקיד
(בתמונה) ,הלוקה בפגיעה
את*1 111
מוחית1 4 הראשי בסירטו, נזכר באימי
הג׳ונגל, ומסרב לגלות את
סודות־הסם של האינדיאנים.

אסי דיין וקרולין

לנגפורד -שוב נישואין!
• יום הולדת ()60
לרחל דיין • דודו(״ראש
העיר־) קופרמן מתחתן.

המדורים הקבועים
מיבתבים -כוח־חזרוע
וכוח־החופה
איגרת העורך -גירסח מדהימה
ודילמה קשה
ת שקיך -המפתח בידי ברלב
במדינה -חיים נחמן ביאליק
ברישרוש מרשרש
מתן -מדוע עוצרים חשוד
אנשים -בת־חזוג של הקונסול
המצרי ומענק־חלידח של הדוברת
יומן אישי -הטובים
לעיסקי־אווירד
ראיון -עם הומוסכסואל
הורוסקופ -התאמה של מזל אריח
למזלות אחרים

הקשו המארוקאי

לילות ישראל -מסמר המסיבה מבנימינה חלוז־ראווה -שורטס 85׳
השקל ואתה -מהבנק למעליות
ומהארץ ללונדון
מה הס אומרים -הארץ זקוקה
עכשיו לקוסמים!
תשבץ -אות קין ( 6אותיות)
ד תי -רובה־סער אוסטרי
שכפץ אנגלי וקובע־פלדה ישראלי
גם זה וגם זה -מיכתב מאשה
נבונה והודעה חשובה לשמנים
שיתר -לירון לונדון נשבר
רחל המרחלת -שלום פרטי
וחתן ירושלמי
העולם הבא -מזכירה אלקטרונית
נכנסה להריון

מכתבים
(המשך מעמוד 13
• היועצים החיצוניים הנזכרים בידיעה הינם
מומחים, כל אחד בתחומו, המסייעים למישרד
בהיקף של 15 עד 30 שעות בחודש, בנושאים
ספציפיים שונים, וזאת כדי לחסוך, ולא כדי
לבזבז.
היועצים אינם יושבים במישרד הכלכלה
והתיכנון ואינם יועציו של השר.
אהוד גרא, המנהל הכללי,
מישרד הכלכלה והתיכנון, ירושלים

בכיכר, בבית־לחם

48 שעות אודי מותו של מיקי אלבין
ריכזנו את כל הנתונים שהיו בידינו וניתחנו את
השאלה: איך מצא את מותו?
הגירסה המקובלת על הכל ודתה באותה
שעה שאלבץ קפץ כדי להתאבד. הסתובבה גם
שמועה מטורפת כאילו מישהם, שליחי אויביו,
נכנסו לחדר בשעה שנעדרו ממנו החוקרים
והשליכו אותו מבעד לחלון כרי לרצחו. אך
הגירסה הכללית, המובנת מאליה. היתה־ שהתאבד.
ניתוח
הנתונים הבהיר לנו כי זה רחוק
מלהיות מובן מאליו. הגענו למסקנה שיש מידה
גבוהה של סבירות לגירסה נגדית: שאלבץ ניסה
לברוח, אולי בהתקף של יאוש בלתי־רציונאלי.
ניתוח זה הוליד את הכותרת של שער הגליון
האחרון :״פרשת אלבין — האס הוא ניסה
לברוח?״
גירסה זו הדהימה ברגע הראשון. אך
במחשבה שניה שיכנעה רבים. אומנם. רק עיתון
אחד — חדשות — הזכיר שזוהי גירסת העולם
הזה. ואילו כל שאר העיתונים פירסמו את
הגירסה בשם עצמם.
הגירסח הלכה והתגברה, ולבסוף הודה גם
מפכ״ל המישטרה שאין לרעת אם אלבין ביקש
להתאבד או לברוח. בהיעדר ראייה חותכת לכאן
ולכאן, נשאר תיקו. האמת לא תיוודע בוודאות
לעולם.
דילמה קשה
הגילוי של העולם הזה היה סנסציוני. הוא
הרעיש את עולם־המישפט בארץ. רבים לא היו
מוכנים להאמין כי הדברים אכן קרו כפי שתוארו.
השבוע הוליד הגילוי המרעיש של אז החלטה
לא פחות מרעישה של בית־המישפט העליון.

על חלקה בפרשה זך, לבטיה והיפו־ביה.
כותבת העורכת לענייני־פלילים
של. העולם הזה״ ,אילנה אלון. שהיא
עצמה עורבת־דץ:
:י־המיזנון
יושבי־המיזנון של נבית־המישפט בתל־אביב
ריפו את ידיו של עורך־הדין ציון אמיר. הם אמרו
שלא כדאי לו לערער על פסק־הדין של השופט
אריה אבן־ארי .״גם בבית־המישפט העליון יושבים
שופטים. וגם הם רק בני־אדם. אתה חושב
שהם לא יעמדו מאחורי עמיתם מבית־המישפט
המחוזי, ששכח את העד?״
עורכי־דין הזהירו את אמיר כי יתכן שבית־המישפט
העליון ישמור על כבוד העמית מבית־המישפט
המחוזי אפילו על חשבון הסניגור. אך
אמיר, עורר־דין צעיר ונמרץ, לא נבהל מכל
ההפחדות. הוא הגיש את העירעור, וחיכה
בסקרנות לתוצאותיו.
הבנתי היטב את עורך־הדין אמיר, מכיוון
שאותו מכבש של לחצים ופחדים פעל גם
עליי, כאשר החלטתי לפרסם את הכתבה ״העד
שנשכח״ (העולם הזה .12.1.85 אני מעריצה
גדולה של בית־המישפט הישראלי, ורואה בו את
מיבצרה האחרון של הדמוקרטיה במדינת־יש-
ראל. כל פגיעה בו נראית לי מסוכגת ובלתי־רצויה.
לכן
הייתי שרויה בדילמה קשה כאשר נתקלתי
בתיק המישפט הזה, שבו הרשיע השופט את
שלושת הנאשמים וכתב כי הוא מבסס זאת גם
על־כר שהעד היחידי שיכול היה להעיד לטובתם,
לא הוזמן לבית־המישפט. דפי־הפרוטוקול
הראו בעליל כי אותו ער אכן העיד באוזני
השופט אבדארי על פני 16 עמודים.

מצד אחד חששתי לפגוע ביוקרתם של בתי-
המישפט, ובמיוחד בשופט אבן־ארי, שהוא אדם
נעיס-הליכות וחביב במיוחד על העיתונאים. אבל
מצד שני נראה לי כי טיוח של מיקרה כזה יהיה
מסוכן יותר מגילויו — וגם ינגוד את העקרונות
הבסיסיים ביותר של העולם הזה.
נדמה לי שעבדתי על הכתבה הזו יותר זמן
מאשר על כל כתבה אחרת שכתבתי. בדקתי
שבע פעמים כל מילה וכל מיסמך. בסופו של
דבר נכנסתי גם ללישכת השופט וביקשתי את
תגובתו. הוא היה אדיב מאוד, ואמר כי איננו זוכו-
את המיקרו•״ אבל אם זה אומנם קרה הרי שזו
שגגה, ולטעות זה אנושי.
אחרי פירסום הכתבה היו הריעות בנית-
המישפט חלוקות. הרבה מאוד עורכי־דין הצדיקו
את פירסום הדברים, וראו את הטעות בחומרה
רבה. פאידר, היו כמה עורכי־דין, בעיקר אנשי־הפרקליטות,
המופיעים לפני השופט אבן־ארי
כמעט מדי יום בדמו, שכעסו והתמרמרו על
פירסום הכתבה, הם אמרו כי מוטב היה להצניע
את העניץ.

״החלטתו
הנבונה

מ שי מ ה עצורה המתינו כל המעורבים
במישפט לגזר־הדין. כולם היו מעוניינים
לראות כיצד יגיב השופט, ואיר יתקן את הטעות.
אחרי שזו התבררה לו. להפתעת הכל לא חזר בו
השופט מההרשעה, ולא תיקן את הכרעת־הדין.
הוא הסביר את טעותו וכתב כי גם לאחר שנזכר
בעדות, אין הוא רואה מקום לשנות את הכרעת־הרץ
ולזכות את הנאשמים. הוא הטיל על הנאשמים
עונש של שנתיים מאסר לכל אחד, מתוכן
תישעה חודשים מאסר בפועל, והיתרה על-תנאי.
הוא גם לא היה מוכן לדחות את ביצוע גזר-הדץ
עד לאחר העירעור.
הסניגור, ציון אמיר, עירער לבית־המשפט
העליון. בנימוקי העירעור סיפר את פרשת
השגגה, וביקש את זיכוי הנאשמים.
בשבוע שעבר התברר כי אמיר צרק. בית־המישפט
העליון, שדן בעניין בפגרה, אומנם לא
העיר כל הערה לשופט דלמטה, אבל מאידך גם
לא נזף בעורו־הריו ולא גינה אותו. להיפך. בית־המישפט
העליון, אחרי ששמע את טענות
הצדדים, הציע לתובעת ללכת מייד לפרקליט-
המדינה ולבקשו להסכים לזיכוי.
הרמז היה ברור: אם יסכים פרקליט־המדינה
לזיכוי, לא יהיה צורך לנמק את הזיכוי ולהסביר
מה דעתם של שופטי בית־המישפט העליון על
השגגה.
השופט אהרון ברק אמר זאת לפרקליטו; בפירוש.
:כיועץ־מישפטי לממשלה לשעבר, אני
מציע לך להתקשר עתה לפרקליט״המדינה
שיסכים לזיכוי — שאס לא כן נכתוב פסק-דין
שלא יהיה לכבוד העניין״.
כאשר חזרה התובעת והביאה את הסכמתו של
פרקליט־המדינה, אמר לה השופט גבריאל בך:
״מסרי את ברכותינו לפרקליט־המדינה על החלטתו
הנבונה״.
הנאשמים זוכו מכל אשמה.
הוקל לי מאוד — כי החלטה זו של בית־המישפט
הצדיקה גם את חלקו של העולם הזה
בפרשה זו(שלא הוזכר, אגב, אף בעיתון אחד
בארץ).

על חלומו של זובין מהטה, להופיע
עם הפילהרמונית בקאהיר ובביי־רות
(העולם הזה .)17.7
מיפגש מוסיקלי יהודי־ערבי לא צריך להיות
בגדר חלום אצל זובין מהטה. כנראה, שבקצב
הרצחני, שבו הוא מנהל את חייו, נשכח ממנו אותו
ערב־קיץ נפלא. ביולי ,1968 עת ניצח בכיכר
כנסיית־המולד שבבית־לחם, בחסות ראש עיריית
בית־לחם של אותם ימים, אליאס בנדק, על
הרקוויאם של ורדי, בביצוע התיזמורת ה
ואגב,
האיש שלנו באיזמיר התעקש לשלם
לירה שטרלינג של זהב גם עבור חליצתו של
דויד שוורץ, תל־אביב
פפנדריאו.

רודד זה רא דודג׳
על הנתיב הנכון של לודזייה (העולם
הזה .)7.8
איר פישלתם! מה פיתאום לודגייה (מיפעל
הטכסטיל בחולון, שהזכרתם בהקשר לפרשת
אלבין) .הלא כל ילד יודע שזה לודזייה, על שם
עיר־הטכסטיל הפולנית לודז׳ ,ממנה באו מייסדי
המיפעל הזה בשנות ה־.20
הגיעה השעה שתבחינו בין רז׳ פולנית רכה
לדג׳ אנגלית קשה. בקיצור: לודז׳ זה לא דורג׳.
אברהם צוקרמן, חולון

צה״ל מקפיד לדווח
על בעיות הסברה בקשר לנפגעים
ישראליים בדרום־לבנון (העולם הזה

התזמורת הסילהימוגית הישראלית
קוג צי ט מיו ח ד
גייסייס ייאייגת טל נגיד יא• עיי-ת גייז־לחס
מר אליאס בנדל

• •—1יז~ו^ *64

־ רקויאם־

*זו״י-וג גיל״ •4י*

**1דני

ורדי

זזבי 1בו הטה
מטילייס יסי9ל**ז1
מרטינה אוייי
יליצי־ייו״יאז,
שירלי ירט
<גמ1י1
יינ ׳ י ו טאק ר
נינאלדו ג י איטי ׳נמס.

המקהלה הפילהרמונית תל־אביב
ימ-יידתי •ל ישר *י•דלגי)

/ן״ יד

גית״לחם, כבי המולד
יס יי׳שיז 11 נייל• * 196 מעי־ פס * מיג

הזמנה לקונצרט בבית־לחם ()1968
חלום בערב־קיץ
פילהרמונית הישראלית ובנוכחות אלפי מאזינים
נדב נתן, ירושלים
משני העמים.

האיש שדנו באיזמיר
על הצלת יהודים מהשואה, בעיק־בות
המחזה על קסטנר בקאמרי
(העולם הזה .)24.7
40 שנים אחרי השואה הנוראית קל מאוד
להעלות מחזה בקאמרי ולדבר על קסטנר. אבל
אנחנו, השליחים הארצישראליים, שישבנו באותן
שנים רחוקות וארורות בקושטא, וניסינו, בדרכים
הדימיוניות ביותר, להציל עוד יהודי ועוד יהודי
מן התופת, יודעים שהדברים לא היו כל־כך
פשוטים.
היינו חייבים להיאחז בכל קש, ויהיה קלוש
ככל שיהיה. רק לשם הדגמה. אני מבקש להעלות
את פרשת איזמיר. אחת מפרשות־ההצלה הפחות ׳
ידועות.
באיזמיר התורכית נמצא יהודי עשיר, שהיו לו
קשרים מצויינים עם דייגים יווניים, שהיו נעים,
גם בעיצומם של ימי מילחמת־העולם, בין איי יוון
לחוף המערבי של תורכיה. היהודי הזה הזעיק את
אחד מאנשינו מקושטא לאיזמיר ועד מהרה נקבע
הסדר, שלמען האמת לא צפינו שיישא פרי:
הדייגים הבטיחו להבריח יהודים מאתונה
לאיזמיר — תמורת לירת שטרלינג זהב לנפש.
אבל, הפלא ופלא — הסידור עבד יפה מאוד.
ומאות יהודים — גברים, נשים וטף — ניצלו
בדרך זו מהשמדה.
ולאותה פרשה יש גם ספיח היסטורי: אנחנו
התנינו עם הדייגים־המבריחים כי לא יבריחו בין
היהודים לא־יהודי כלשהו(מחשש ממרגלים —
מסתננים גרמניים) .הדייגים קיימו את התנאי
הזה, עד שיום אחד ניצב ראש הדייגים לפני האיש
שלנו באיזמיר והודיע לו:
״אני יותר מדי מעריך אותך מלשקר לך!
הלילה הפרנו את ההבטחה ובהפלגה לקחנו איתנו
לא־יהודי אחד. פשוט לא היתה לי ברירה. הוא בן
עירי, אחד פפנדריאו. אבל לא רק שהוא לבטח
אינו נאצי, אלא הוא פטריוט יווני גדול ואני בטוח
שעוד יעשה גדולות למען עמי!״
אותו פפנדריאו לא היה אלא גיאורגי פפנד־ריאו,
לימים ראש ממשלת יוון ואביו של אנד־ריאס
פפנדריאו, ראש־ממשלת יוון כיום.

דובר־צה״ל מכחיש בתוקף את הידיעה
שהתפרסמה במדור תשקיף.
צה״ל ממשיך לדווח על כל נפגע של צה״ל
במגע עם אוייב בדרום־לבנון, בהתאם לנוהלים
הרגילים והקבועים בנושא, כפי שבוצעו מאז
ומתמיד.
צה״ל רגיש מאוד לעניין ומקפיד לדווח על
כל תקרית.
אפרים לפיד, דובר צה״ל

מיכתבים למערכ ת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתכי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.
דפיציט בריא
מאז ומתמיד היתה לשימעון
פרס לשון מהירה, כפי שגם
יכולים להוכיח דברים שאמר
לפני שנים רבות, עת הובאו
בגליון העולם הזה. שהופיע
השבוע לפני 25 שנה. וכך אמר
אז סגן שר-הביטחון פרס בדיון
על ענייני דיומא במרכז מפא״י:
• על דור ה״אפפרסו״(השם שניתן
לנוער של ראשית שנות ה־ ,60 על שם
מכונות הרתחת הקפה, שנכנסו אז לאופנה
ושמשקאותיהן היו מבוקשים מאוד על־ידי
הצעירים) :״מלבד בעיית לאן הערב? יש
לנוער גם בעיית לאן הבוקר?״

• על מצבה של קופת האוצר,

הריקה :״קראתי את סיפרו של (לינתן)
ג׳ונסון, סגנו של (הנשיא ג׳ון) קנדי. הוא
כותב שם שכל חברה בריאה בנויה על
דפיציט. לתשומת־ליבו של(באותם הימים,
שר־האוצר, לוי) אשכול: מבחינה זו אנו
חברה בריאה מאוד!״
העולם הז ה 2502

בפתק סודי, לשופט המחוזי אורי שטרוזמן,
אשר ח השבוע בהארכת מעצרם של שלושה
חשודים בקניית ומכירת קרקעות שלא כדין
בגדה המערבית, אינה דמות פוליטית, אלא
סוחר־הקרקעות הערבי המפורסם.
בתום הדיח המישפטי נוצר הרושם, שהמדובר
בשמות של פוליטיקאים ישראליים. אחר־־כך
התברר שלא כך הדבר.

תעלומת קרן נפתל,״
כתבים גרמניים ניסו השבוע, לשווא, להשיג
פרטים על.קוץ נפתלי־ ,אשר חולדים גרמניים
חושדים בה, שעזרה למיפלגה הסוציאל־דמולך
אטית הגרמנית להלבין בספים שחורים
(ראה עמוד .)6

״ רוטציה או בחירות -
המפתח בידי ברלב
הצמרת הפוליטית משוכנעת השבוע שבידי
שר־המישטרה, חיים ברלב, המפתח לבל מהלך
פוליטי שיתרחש בחודשים הבאים — רוטציה
במועדה, בעוד שנה וחודש, או בחירות
חדשות, כבר לפני בן.

המישטרה חוקרת עתה שני תיקים עבי־כרס הקשורים
בליכוד, ועל־פי הערכת בכירים במטה הארצי, טיפול נכון
בהם ידרדר כדור־שלג, שיפגע בכל צמרת הליכוד, על שני
מרכיביו.
התיק הראשון, תיק־אלבין, מסתעף גם לכיוון־חקירה
מיפלגתי. אלבין היה גיזבר הליכוד בבחירות האחרונות,
כאשר כל אנשי השר אברהם שריר השתלטו על מטה
הליכוד, כולל מטה־הצעירים.
חומר־חקירה אחר שנבדק קשור במועדון היקב, שהקימו
אלבין ומיכה רייסר.
התיק השני, תיק־הקרקעות, מסתעף לאפיקי־חקירה רבים.
אחד מהם קשור למישרד־החקלאות ולמי שטיפלו בזמנו
בהתנחלויות — סגן־השר־לשעבר מיכאל דקל ועוזרו, אבי
צור, שהוא היום דובר רשות־שדות־התעופה.
אם החקירה תעמיק, היא תגיע עד לתקופת כהונתו של
אריאל שרון כשר״החקלאות.
אפיק אחר הוא פרשיות־התנחלויות מפוקפקות, שבהן
מעורב מישרד־הבינוי־והשיכון, בעיקר בעיר החרדית
עמנואל.
למעשה, החקירה המישטרתית עוסקת בזיופי מיסמכי
בעלות על קרקעות ב־ 12 התנחלויות, ובראשן כרמים
ונופים.
בלישכת ראש־הממשלה כבר מתכוננים למיבצע־הסברה
נגדי. אם הליכוד יטען שהחקירות הן בעלות אופי מיפלגתי
ונועדו להיות מכשיר לפיצוץ ממשלת האחדות הלאומית.

רבץ סירב להתראיין
שר־הביטחון, יצחק רבין, סירב להתראיין
לשבועון הפלסטיני.אל־־ביאדר אל־ם
יאסי־(הגורן הפוליטי) ,המופיע בירושלים
המיזרחית.
השבועון, הנפוץ ביותר בגדה, ביקש
לראיץ את רבץ, באמצעות עיתונאי ערבי־ישראלי,
על המתרחש עתה בשטחים
הכבושים. מלישכתו של שר־־הביטחון לא
ניתנה תשובה חיובית.

סערת מינר
במישרד־הביטחון
סערה סביב מינוי צפוי של עובד מישרת
הביטחון לתפקיד. בכיר ביותר במישלחת־הרכש
של מישרד־הביטחון באירופה, מתחוללת עתה
במישרד.
המדובר בדויר עובדיה, שהיה אמרכל־מינהל־בכיר
במישרד־הביטחון, אשר הורשע בחודש שעבר בבית־מישפט
השלום בתל־אביב בכר שהשיג במירמה קולות שהביאו
לבחירתו, לפני חמש שנים, לוועד עובדי־מישרד־הביטחון.
הוא נדון לשישה חודשי מאסר־על־תנאי, משום שעבר זמן
רב מאז בוצעה העבירה. עתה הוא ייצא לאירופה לתפקיד
הכרוך באישורי־רכש ותשלומים במיליוני־דולארים.
מישרד־הביטחון מסרב להתייחס לשאלות המופנות אליו
בעניין זד״

.האישיות הבכירה,,
סוחר הקרקשת
האישיות הבכירה כביכול ששמה הונזבר.

ראשי ההסתדרות. ,חברת העובדים״ ,מיפלגת
העבודה והממשלה סירבו לגלות מה טיב הלח
ופעולותיה, מי עומד בראשה ואפילו מה היא
כתובתה.
ברליוסבלירישיון רישיון ההפעלה הזמני של מים על דד
ברליום ביהוד תמ״מ(תעשיית מכשירים
מדחיקים) — מים על בת של התעשיה
האווירית, פג כ* 11 ביוני השנה, בעוד
שהוא הופעל מיום 16 ביולי.
נציגות עובדי תמ״מ פנתה בחוזר לכל
עובדי המיפעל והזהירה אותם, שהם נוטלים
על עצמם סיבון בריאותי בעובדם
אדי־גאז
נחשפה לפני
׳ם הזוד.

קרחי לא יפרוש?
במטה הארצי בירושלים מעריכים שניצב
יחזקאל לדתי, ראש אגך דהחקירות, עשוי שלא
לפרוש בסוך השנה, כפי שהודיע, אלא לדחות
את תאריך הפרישה למועד בלתי־־ידוע.
קרתי עבר כבר מזמן את גיל הפרישה הרישמי.

זוכוביצקי לאוסטריה

ושחיתות בבניית בית הלוחם בחיפה, כאשר חסכו בצורה
מסוכנת בכמות הפלדה ששולבה ביציקת גג״הבניין.

ברלב ד 1ר ש הסברים
שר״המישטרה חיים ברלב עשוי לדרוש הסברים משכנעים
מדוע לא יוחלף הנציג החדש של המישטרה בגרמניה, רומן
יגל, פנסיונר לשעבר של המישטרה.

ברלב קיבל מידע מקוטע וסותר על האיש ועל
תפקידו, והוא מעוניין שתפקיד רגיש בל־בך לא
יופקד בידי אדם שהוא אינו שלם ב־ 100 אחוז
עם כישוריו ועברו.

השוטרים חילצו
את כהנא
ראש עיריית גיבעתיים, יצחק ירון, מנע הסתערות של קהל
זועם, שאיים לעשות שפטים במאיר כהנא, אשר בא לערוך
הפגנה בעיר. בראש המסתערים עמדו פעילים של מועצת
הפועלים המקומית, חברי מועצת העיריה וצעירים מתנועות
הנוער.
לדיברי ח״כ מיכה חריש, נאלץ ראש העיריה לבקש מהקהל
להתפזר, אחרי איום של המישטרה כי תפעיל כוח .״כהנא
קיבל רישיון להפגין כאן,״ אמרו קציני־המישטרה. ,ואתם

רובינשטיין מתחמק
בעיקבות הביקורת הציבורית על הצעת־החוק הדראקונית,
שתמנע ניהול שיחות בין ישראלים לפלסטינים, מנסה שר־התיקשורת,
אמנון רובינשטיין, להתחמק מאחריותו לעניין
זה. גירסתו החדשה היא, שבדיונים הפנימיים ביקש להכניס
בנוסח־החוק תיקונים מהותיים, בלשון שלא תמנע, למשל,
קיום ראיונות עיתונאיים — אך כשנותר במיעוט, ויתר.

שדודה ללב־ארי
צביקה שפירא, כיום מנהל בפועל של חטיבת
התוכניות בטלוויזיה, עומד בראש השדולה
למינוי של גידעון לב־ארי, מנהל הרדיו, לתפקיד
מנהל־הטלוויזיה.
ברשות השידור מעריכים שיוזמתו של שפירא, לשעבר
מפקד גלי צוז״ל, נובעת מרצונו לרשת את לב־ארי ברדיו,
אם אכן יתבצע השינוי שלו הוא מייחל.

מילחמה תיקשורתית

יונתן זוכוביצקי אמור כנראה לעזוב השבוע את ניו־יורק
ולצאת לאוסטריה, כדי לפגוש שם את אשתו, אסתר,
שיצאה לנפוש בעיירת־הנופש קיצביהל בטירול, בבית־נופש
של המישפחה.
בסוף השבוע כבר אי״אפשר היה לאתר את זוכוביצקי
במלון ריג׳נסי, שבו שהה באחרונה.

בית־המישפט העליון הוציא בשבוע שעבר צו
על תנאי נגד שר־התיקשורת, אמנון
רובינשטיין, ומנכ״ל מישרת, יורם אלסטר,
הדורש מהם לענות מדוע לא איפשרו לחברת
״חץ אלקטרוניקה־ לקבל רישיון למגשרים.

גליה אלבין ללונדון

הצו־על־תנאי מעורר מבוכה במישרד־התיקשורת, משום
שמהחומר שהוגש לבית־המישפט עולה, כי מאחורי
התנגדות המישרד עומדת חברת מוטורולה הפרטית,
המבקשת לסלק את יריביה מהשוק.

גליה, אלמנתו של מיכאל אלבץ, יצאה ללונדון
מייד אחרי שקמה מהשיבעה. היא תשהה שם
זמן קצר, כבל הנראה, ותשוב עם שני ילדיה
הקטנים ארצה.

המגבית למי שרד חד ש

בוררות שמאי־רנר
הח־כ לשעבר איתן ליבני מונה כבורר לסיכסוך הכספי
שבין ח״כ״חרות יעקב שמאי והח־כ לשעבר מהליברלים
צבי רנר. מהות הסיכסוך: סירובו של רנר, מנהיג איגוד
העובדים הליברליים, לשלם מחצית מחובות הליכוד
בהסתדרות. רנר מתעקש לשלם רק 36 אחוז — באופן
יחסי למה שיקבלו הליברלים במרכז המאוחד, אם יהיה
איחוד, בין שתי המיפלגות.
שמאי ואנשי תכלת־לבן מסובכים עתה בחובות־ענק, רובם
בערבויות אישיות.

האחים קדמאני למישפט עלי קדמאני, אחד האחים מהחברה הצפונית הגדולה לבטון
וקונסטרוקציות־פלדה, יועמד לדין על מעורבות במירמה
של מס־ההכנסה ומע־מ.
בני־המישפחה הם חברי המיפלגה הליברלית, וכמה מהם אף
חברי־מרכז. בעבר הם היו מעורבים בפרשות הונאה

המגבית היהודית המאוחדת, שלה מישרדים בתל־אביב
ובירושלים, עוברת למישרד חדש, במקום המחלקה לעליה
וקליטה בסוכנות, שתפוזר במישרדים שונים בבניין.
השיפוצים יעלו כ־ 150 אלף דולר, והם מעוררים מורת״רוח,
משום שרק לפני חמש שנים שופצו אותם מישרדים.
המנכ״ל החדש של המגבית בארץ, נפתלי לביא, כבר השיג
משכורת חודשית בסדר־גודל אמריקאי, ועורר אף הוא
מורת־רוח חריפה.

ערבדות בכדורגל
בתרגלנים בביתם בליגה הלאומית חד
ארצית תרשים עתר״ ערב חתימת הוזיהם
לשנת המישחקים הבאה, ערבויות אישיות
של מ1הלי הל^בו•יות וכדתניתלהסויות*
בעבר נחתמו החוזים עם האגודה, וכאשר
הגיעו סיבסובים כספיים לבתי-מישפט,
התברר לא אחת שלבתרגלן אין את מי
לתבוע.
עתר. בעצת עורכי-תן, תרשים המסות
סמים שביניהם ערבויות אישיות בסידרי
גודל של מאית אלפי תלארים לשנה.
444

^>4 ^ 4444444.4 > 444> > 44 414444444441 ^> 4

בעריכת ב;־צד; עיטדי;

במדינה

יחסים מרחביים
קזבלנקה

העם

המלד חסן הוא אבי
הגישה שהביאה להסכם
חוסיידערפאת.
השבוע פעל שוב *

הס מלהזכיר
ר? באיחוי, גאילגכסאה שד,
ניכתה ממשלת־ישראל את
דרום־אפריקה. יש לכך מימית טובות באי־רצון רב, באיחור ובמורת־רוח,
זז השבוע המימסד המדיני בישראל
כדי לגנות את המישטר בדרום־אפ־ריקה.
פשוט לא היתה ברירה. כאשר
גואה בעולם כולו התנועה נגד מישטר־הדיכוי
הרצחני בדרום־אפריקה, וכאשר
היהודים עומדים בכל מקום בראש
תנועה זו, אי־אפשר היה להמשיך
ולשתוק.
הזמנת ראש־שבט שחור, המוחזק
במולדתו כמשרת מישטר״הדיכוי, לא
שיפרה את המצב. האינטרנציונל הסוציאליסטי,
שבו מכהן שימעון פרס
כסגן־נשיא, התרשם משתיקת ישראל.
וכלי־התיקשורת בכל העולם חשפו את
הקשרים הפוליטיים והכלכליים של
ישראל עם מדינת־האפארטהייד.
לא נ עי ם. אי-הרצון להסתייג
ממישטר האפארטהייד (,ההפרדה״)
אינו נובע רק מן הקשרים הגלויים
והסמויים האלה, וגם לא רק מן הדאגה
לקהילה היהודית בדרום־אפריקה. יש
לה סיבות עמוקות יותר.
כי גל גינוי של המצב בררום-
אפריקה עלול לעורר שאלות מביכות
גם לגבי המצב בישראל.
הפועלים השחורים, העובדים בכלכלה
הלבנה בערי דרום־אפריקה, באים
ברובם משיטחי־חסות שחורים, ואסור
להם לגור בערי דרום־אפריקה, אלא
רק בשכונות שבהן הם חיים בתנאים
מחפירים. אסור להם להביא את מיש
פחותיהם
ולחיות עימן. מצב הפועלים
מ״השטחים״ ,העובדים בתל־אביב ובמושבים
אינו שונה מזה.
בדרום־אפריקה שוררים חוקי־חי־רום,
המאפשרים מעצר מינהלי בלי
מישפט, הרשעה בעוון הזדהות עם
אירגוני־טרור, החזקת חומר־תעמולה
אסור ודגלים אפריקאיים. חוקי־חירום
דומים מאוד שולטים לגבי הערבים
בישראל ובשטחים הכבושים.
ממשלת דרום־אפריקה מציעה
לשחורים, מימשל עצמי״ ב״מולדות
שחורות״ .ממשלת־ישראל מציעה

לתושבי, יהורה ושומרון וחבל־עזה״
הצעה דומה מאוד.
ממשלת דרום־אפריקה מחזיקה
בנאמיביה השכנה בניגוד להחלטות
האו״ם. לוחמת עד־חורמה בתנועת־השיחרור
המקומית ופולשת לשם כך
מדי פעם למדינות שכנות. ממשלת-
ישראל מחזיקה בשטחים שכבשה ב־
,1967 לוחמת עד־חורמה באש״ף ופל־שה
לשם כך ללבנון.
יש הבדל. יש, כמובן, הבדל
חשוב: דרום־אפריקה פועלת בגלוי
על־פי תורת־הגזע, מבית־אולפנו של

אדולף היטלר. ראשיה היו חסידי
היטלר ושירתו אותו במילחמת־העולם.
רבים מהם ישבו משום־כך במחנות־הסגר
בזמן המילחמה.
בישראל, האידיאולוגיה הגיזענית
היא נחלת מיעוט. רק מעטים, כמו
מאיר כהנא, דוגלים בגלוי במהדורה
חדשה של תורת היטלר. אך זה היה גם
המצב בדרום־אפריקה, לפני עליית
מיפלגת־השילטון הנוכחית.
הדמיון רב למדי. גינויים סתמיים,
מן השפה ולחוץ, בוודאי לא יבטלו
אותו. הדמיון יישאר דמיון.

פר שת לוינסנן גרמנית
חלק מן התשובות ידועות. את האחרות
לקח עימו לוינסון לקבר.
מנהל הבנק הגרמני שאיפשר
עיסקה סיבובית זו — ואלטר
הסלבאך.
השבוע התפרסם שמו של הסלבאך
בקשר עם עסקות דומות — אך הפעם
בקשר עם עסקות סיבוביות שנועדו
להזרים כספים לקופת מיפלגת-
העבודה הגרמנית.

עיסקה

* סיבובית
יר רוחצת יד
**ץ מי צץ בשיא פרשת יעקב
* +לוינסון, בקשר עם כמה עסקות.
למשל: פרשת האוטובוסים. הקואופרטיב
אגד רכש מיספר גדול של
אוטובוסים מדגם מרצדס מן החברה
הגרמנית המייצרת אותם. עיסקת־הענק
בוצעה באמצעות בנק הפועלים.
שבו שלט אז יעקב לוינסון
שילטון מוחלט.
הגרמנים שילמו קומיסיון סמד
ענקי. קומיסיון זה היה, כמובן, על חשבון
משלם־המיסים הישראלי, המסבסד
את הקואופרטיב. למעשה, היתה זאת גניבת לוינסון שיתף בעיסקה זו את בנק-
האח שלו בגרמניה — חבנק של
האיגודים המקצועיים. שמו: בנק
פיר גמיין־וירטשאפט (.בנק למשק
שיתופי״) .הקומיסיון הסמוי הועבר
לחשבון בבנק שווייצי — דבר שהיווה
עבירה חמורה על־פי החוק הישראלי.
מן החשבון הסודי בבנק השווייצי
שולמו כספים למי שלוינסון רצה
ביקרו. מיז אנשים פרטיים? מוסדות
שונים? קופת מיפלגת־העבודהז רק

**זה זמך־מה מזועזעת המערכת
^ /ה פולי טי ת הגרמנית על־ידי גילר
יים מדהימים על כספי־שוחד אדירים.
ששולמו על־ידי אילי־הון גרמניים
למיפלגות הימין והמרכז בגרמניה.
חברות־ענק גרמניות, כך הסתבר, נהגו
לשחד באופן שיטתי פוליטיקאים
ומיפלגות. עכשיו הגיעה החקירה גם
אל המיפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית.
לעיני
החוקרים התגלתה תמונה
של שחיתות מיפלגתית. איש״הכספים
של מיפלגת־העבודה הגרמנית — ש־היתה
במשך תקופה אתכה מיפלגת־השילטון
— היה גובה סכומי־עתק
ממיליונרים שונים. אלה היו מוכנים
להעביר סכומי־שוחד אלה כתרומה
לסיפלגה, בתנאי אחד: שיוכלו לנכות
את הסכומים מן הרווחים שלהם,
החייבים במס.
לצד המיפלגה קיימת קרן, הקרויה
על שם אחד מגדולי המיפלגה בעבר,
קרן פרידריך אברט. זוהי קרן
למטרות חינוכיות ותרבותיות, שמותר
לנכות את התרומות לה ממם (כמו
התרומות למגבית היהודית המאוחדת
באמריקה) ,בגלל פעולותיה בשרות
הציבור. לעומת זאת אסור בהחלט
לנכות ממס את התרומות למיפלגה.
על פי החשד, שהתגלה השבוע

בשבועון הגרמני דר שפיגל, בוצעו
העסקים כך•
תרומות המיליונרים שולמו
לקרן פרידריך אגרט, וגוכו ממס.
• הקת הגרמנית, שבראשה עמד
ואלטר הסלבאך, העבירה את הכסף —
כביכול כתרומה — לקח בשם קרן
פריץ נפתלי. השייכת למעשה
למיפלגת־העבורה הישראלית. היא
קרויה על שמו של פרץ נפתלי, שר־החקלאות
של מפא״י, בשנות ה־50׳.
גם בקרן זו ממלא ואלטר הסלבאך
תפקיד מרמי.

• הקוץ הישראלית היתה
מעבירה את הכסף למק
שווייצי.
• המק השווייצי העביר
את הכסף למיסלגה הגרמנית.

יודע פלוס
*אשר התעורר החשד הזה.
^ ביקרו חוקרי התביעה הכללית
הגרמנית אצל הם לבאך, שיצא בינתיים
לגימלאות. הסלבאך אמר שאינו יודע
דבר. כל עיסקי המימון של מיפלגת־העבודה
הגרמנית היו בירי הגיזבד
שלה — אחד אלפרד נאו. אותו נאו
נפטר, למזלה של המיפלגד״ לפני
שנתיים.
נאו, כך הסתבר, עשה את הכל
בעצמו, מבלי לשתף איש בענייניו.
למשל, כאשר העביר לידי מערכת־הבהירות
של הלמוט שמידט, אז
מועמד המיפלגה לראשות הממשלה,
סכום של שמונה מיליון מארק
(קרוב לשלושה מיליון דולר) ,הוא
הביא את הכסף במזומנים. איש לא ידע
מניין בא הכסף, ואיש לא שאל. נאו גם
לא רשם שום רישומים לגבי זהות
התורמים.
ואילו הסלבאך אמר שהוא בנקאי,
וכבנקאי הוא מצווה על שמירת הסוד

הבנקאי. אץ הוא יודע דבר, ומה שהוא
יודע אסור לו לגלות.

בין מארפס
לרוטשילד
ף* עיני הקורא הגרמני, קשורה
ישראל בעסקים מפוקפקים ביר

לפי הסיפור, נתנו גורמים
ישראליים, הקרובים לראש
ממשלודישראל, את ידם לעסקים
שחורים, שנועדו להעביר
בספי־שוחד למיפלגה גרמנית,
ולרמות את משלם־־המיסים
הגרמני.
הקורא הגרמני אינו יכול לדעת כי
קיים גם אותו החשד במהופך: שהגורמים
הגרמניים המעורבים בפרשה עזת
להעביר כספי־שוחד למיפלגה ישראלית,
ולרמות את משלם־המיסים
הישראלי.

כלומר: קנוניה בינלאומית
בין המוסדות של שתי המים•
לגות הסוציאליסטיות, שבה יד
רוהצת יד, שמור־לי־ואשמור־

הסלבאך בן וד 70 אינו דמות חדשה
בישראל. הוא מילא תמיד תפקיד
תשוב לגבי מיפלגת־העבודה הישראלית.
מבחינה פוליטית תא פעל
כקומיסאר שלה בגרמניה. תמורת
שרותיו זבה בתוארים של דוקטור־כבור
באוניברסיטות תל-אביב וירושלים.
פרס מארטין בובר ופרס
גולדה מאיר. פעם הגדיר את עצמו
כ״בנקאי בץ מארכס ורוטשילד*.
מכיוון שהיה דמות־מפתת במיפלגה
הגרמנית, יכול היה להעניק שרותים
רבים למיפלגה הישראלית.

אם אכן יש בסים לחשדות
החוקרים הגרמניים, הרי השרו־תים
האלה היו שווים הרבה
מאוד כסח — בשני הכיוונים.

״רק חוסיין וערפאת ביחד יוכלו
ללכת בררו השלום,״ אמר חסן ה־,2
מלך מארוקו, לאורי אבנרי, יעקב
ארנון ומתי פלד בסתיו .1982 כאשר
הזמין אותם לשיחה ליד ניו־יורק.
״המשימה קשה מדי מכדי שחוסיין או
יאסר ערפאת יוכל לשאת בה לבדו! .
ביחר יוכלו לעמוד בה!״
היו דרושות כמה שנים כדי להגשים
את חזונו של המלך החכם. ערפאת כרת
את ההסכם ההיסטורי שלו עם חוסיין,
המועצה הלאומית הפלסטינית אישרה
אותו, ונבחרה מישלחת ירדנית־פלס־טינית
משותפת.
החודש נעשה נסיון להעניק ליוזמה ׳
זו אישור של קונסנזוס כלל־ערבי.
לשם כך כינס חסן בעיר דאר־אל־ביידה
(קזבלנקה) ועידת־פיסגה ערבית. על
פי בקשתם של חוסיין וערפאת.
תמיכה פושרת. מה היתה התוצאה?
כינוס
הוועירה היתה מלווה בקשיים
רבים. בין השאר:
• המרינות הקיצוניות. המתנגדות
להנהגה המתונה של ערפאת ולפיתרון
הך עיה הפלסטינית. החרימו את הוועידה
בכלל. מבין 22 המרינות *
הערביות, חמש סירבו לבוא: סוריה.
לוב, תימן הדרומית, אלג׳יריה ולבנון,
שהיא עתה גרורה סורית. מדינה
שישית. מצריים, עדיין אינה חברה
בליגה הערבית.
• כמה מדינות, התומכות בכל ליבן
בפיתרון־שלום, הסתפקו בייצוג בהרג
נמוך, מפני שלא רצו להיכנס לעימות
עם סוריה וחברותיה. בראשן עומדת
סעודיה, המממנת את סוריה בגלל כמה*
סיבות. אחת: סוריה היא מדינת־עימות,
וכוחה הצבאי מונע, לדעת סעודיה, את
התפשטות ישראל לעבר שדות־הנפט
הערביים. שניה: סוריה היא בעלת־ברית
של איראן. וסעודיה פוחדת מפני
מזימותיו של האיית״אללה חומייני.
בתנאים כאלה אי־אפשר היה להשיג
החלטה ברורה וחר־משמעית, פה
אחר, התומכת בפירוש בהסכם חוסיץ־
ערפאת. התקבלה החלטה פושרת יותר,
התומכת בהסכם זה בעקיפין. הובר על
ועירה נוספת. בסוף השנה. שבה יינתן
אישור ברור יותר.
ציר ישראל־סוריה. היה זה
ניצחון חלקי של חוסיין וערפאת. אך
לא היה זה ניצחון מלא.
מכונת״התעמולה של ממשלת־יש־ראל,
בעזרת העיתונות הישראלית
הצייתנית. התלבשה מייד על ההחלטות
כרי להוכיח כי הסכם חוסיין־
ערפאת נכשל. שימעון פרס ניבא ״
בקולי־קולות שההסכם יתפרק. והרדיו
תיאר בהתלהבות ובהרחבה את תגובות
העיתונות הלבנונית, שטענה כי הוועידה
נכשלה. לבנון, שישראל הפכה
אותה למרינת־חסות עלובה של סוריה,
מביעה כיום את הריעה הסורית. שום
עיתון בביירות אינו מעז כיום להשמיע >
היעה עצמאית כלשהי.
שיתוף־הפעולה הישראלי״סורי נגר
אש״ף בא לידי גילוי ברור גם בפרשה
קטנה זו.
מי ם מן ה סל ע. לנבואותיו של
פרס יש בסיס הגיוני פשוט: אם הקו של
ערפאת לא ינחל שום הישג ברור,
יצטרך במוקדם או במאוחר לחזור לקו
נוקשה יותר. רעת־הקהל הפלסטינית ^
לא תסבול לאורך־ימים קו מדיני מתון^ ,
שאינו מביא שום התקדמות לקראת
סיום הכיבוש הישראלי.
עד כה הצליחו שימעון פרס ויצחק
שמיר למנוע כל התקדמות ממשית של
ארצות־הברית בתהליך השלום. גם
השבוע הסתפקו האמריקאים בביר־בורים
סתומים בתגובה על ועידת•
קזבלנקה. אך הציר ערפאת־חוסיין־
מובארכ־חסן אינו מרפה מנסיונותיו *
להוציא מים מן הסלע האמריקאי, בעוד
שהציר אסד־קד׳אפי, בעזרת מוסקווה,
מנסה לתקוע להם סכין בגב.
ה עו ל ם הז ה 2502

ידה ליטפה את ידו השרופה. המדינה הסתנרה בהם בהערצה, .העולם
י הזה״ אכל איוו אווחת־בוקו

שלבש7
^ ל המדינה עקבה בדריכות אחרי
^ השידור הישיר בטלוויזיה של
החופה. גם בעמודים הראשונים בעיתונים
שלמחרת הראו תמונות ציבעו־ניות
של בועז טביב, מכוסה כוויות
ומצולק בכל גופו, לצד הכלה —
צעירה נאה וחטובה.
כולם ידעו מי היה בחתונה המפוארת.
אף אחד לא ידע מה עשו בני־הזוג
אחרי שהסתיימה ההילולה התיק־שורתית
סביבם.
נדמה שהשאלה המסקרנת ביותר
היתה מה עושים בני־הזוג יום־יום,
בביתם הפרטי. איד מתמודדת האשה

הצעירה עם נכותו הקשה של הבעל
הטרי. העיתונאים התחרו ביניהם, ללא
הצלחה יתרה, על הזכות לזכות בראיון
אצל הצנחן הנכה ואשתו הטריה.
נכי־צה״ל הם חבורת־אנשים סגורה
מאוד, המתמודדת יום־יום עם קשיים
אדירים. יש איש אחד העוזר להם
במיוחד.
ב־ 9בבוקר צילצל הטלפון. על הקו
היה שימחה הולצברג, האיש המקדיש
את חייו לשיקום ולטיפול בנכי צה״ל.
״תקנה לחם צרפתי ותבוא מייד,״ הוא
(המשך בעמוד )8
פל!ד•

מיכאל ממס

לילי של בועז
(המשך מעמוד )7
כשהולצברג מזמין, יש דברים בגו.
רבע שעה אחר־כך הקיש העולם הזה
על דלתו של ״אבי הפצועים״ .ביר:
שקית לחמניות. התנאי — בלי מצלמה
ובלי ציטוטים ישירים.
הארוחה עצמה היתד, רק תירוץ.
האנשים שהתאספו שם הם שהיו
חשובים. הולצברג אינו מזמין אליו
אנשים סתם כך.
בפינה אחת של הסלון ישב נכה־צה״ל
שהתעוור בשתי עיניו. בחור יפה,
המדבר בצורה מבריקה, אומר ״ראיתי״
ו״קראתי.״ אחר־כך תיקן את עצמו:
״הקריאו לי.״ עיניו כחולות ופקוחות,
אבל אינן ־רואות דבר. הוא בא עם
אשתו ובנו התינוק.
נכה־צה״ל אחר. פגוע־ראש. בא עם
שני בניו. מאז נפגע קשות בראשו,
עזבה אותו אשתו והוא מגדל את שני
בניו במאמצים אל־אנושיים, למרות
נכותו הקשה. בעוד שבועיים יחגוג
אחד הבנים את הבר־מיצווה שלו.
החגיגה תיערד בגינת ביתו של עשיר

ארם רגיש ואינטליגנטי להפליא.
מתחת למסיכה הדוויה.
בועז בא מראשון־לציון. עכשיו,
הוא ולילי גרים בדירה שכורה ברמת•
אביב. את השבת בילו אצל הוריו של
בועז. מישפחתו של החתן מטפלת גם
בילדה קטנה, החולה במחלת״הזיקנה.
זוהי מחלה איומה, שבה מזדקן הגוף
במהירות הגדולה פי 10 מהקצב הרגיל.
כך שילד בן 8נראה כבן .80 מישפחתו
של בועז מתייחסת אל הילדים בחיבה,
ממש כמו אל הבן הפצוע.
לילי היא פשוט יפהפיה. היא קצת
חיוורת, אבל גם ללא איפור פניה
חלקות ושערה נראה רך. היא מתלוננת
שלא ישנה הרבה בימים האחרונים. גם
היא משכונה בראשון־לציון. בערב הם
נוסעים אל אמה.
לילי מלטפת את ידו של בועז.
לחבריה סיפרה כי לא רחמים הביאו
אותה להינשא לצנחן־לשעבר, אלא
אהבה פשוטה. את הכעס שלה על
העיתונים פיתחה אחרי שנכתב במעריב
כאילו התנגדו הוריה לחתונתה

סיכום הפעולה
משה לוי, מייד עם סיום ההשתלטות, כשהרמטכ״ל

בועז עונד את הטבעת ללילי
לא רוצים להיות נכס לאומי
מהרצליה־פיתוח, שתרם את הווילה
שלו, ועוד סכום לא־מבוטל לכיסוי
הוצאות החגיגה.
בפינת האוכל ישב סוחר־הנשק
המיליונר יעקב נימרודי״,ועישן כהרגלו
סיגר עבה. נימרודי הוזמן לארוחה
כדי לפתוח את הארנק. עד הצהריים
הספיק הולצברג לקבל ממנו 4000
דולר ועוד ארבעה מיליון שקל. הכל
במזומן, לקניית מכשירים לנכי־צה״ל.
נימרודי אמר שאלה המתנות שקיבל
בנו עופר לחתונתו.
הולצברג יצא לרגע מהבית עם חתן
מיצווה ואחיו, וחזר כעבור חצי־שעה:
בזמן הזה הוא הספיק לקנות לשני
הנערים מכשירי ווקמן ורדירטיים —
נימרודי שילם את החשבון בלי להניד
עפעף. נימרודי הבטיח בו במקום
לקנות עוד עשר מערכות־סטריאו
לילדים של נכי־צה״ל.
לבית נכנסו בועז טביב ואשתו
היפהפיה לילי. כשראו את המצלמה,
רצו לחזור הביתה. נמאס להם מהעיתונאים.
רק אחרי שהובטח להם כי לא
יצולמו ולא יירשמו ציטוטים ישירים
מפיהם, נרגעו וישבו.

^ אימונים
במיבטא
^ ועז טביב נכווה אנושות בשבוע
הראשון למילחמת־הלבנון. שנו
תמימה ריחף בין החיים והמוות. איש
לא האמין שיחיה. הולצברג האמין,
ועכשיו הוא גאה לארח את הזוג הצעיר
בביתו.
פניו של בועז מצולקים להחריד,
אבל עיניו טובות, וחיוכו משכיח אחרי
חמש דקות את פציעותיו הנוראות.
אפשר להאמין, ללילי, שפציעותיו של
בעלה אינן מפריעות לה. בשיחה איתז
פשוט שוכחים את הצלקות. ומגליב

עם בועז. לילי מכחישה זאת בתוקף.
הפירסומים הזדוניים גרמו לה, לדבריה,
הרבה עוגמת־נפש. היא פשוט
אוהבת את הבחור, ואפשר לראות זאת
לפי האופן שבו היא מלטפת את רגלו
בעדינות ומסתכלת בו בחיבה.
בדירתם השכורה הם חיים כזוג
נורמלי לכל דבר. למרות כפות ידיו
הקטועות, בועז עושה את רוב הדברים
הרגילים. לילי יודעת בינתיים לטגן
שניצלים וצ׳יפס. בועז מכין את החביתות.
לילי,
בת ,23 נולדה בריגה, בירת
לאטוויה בברית־המועצות, ועלתה לפני
11 שנים לארץ. אין לה שמץ של
מיבטא זר. היא נפטרה ממנו בזכות
מורה שהיתה לה בבית־הספר היסודי
בראשון־לציון, מחנכת שהתעקשה כי
העולה החדשה תתאמן ללא הרף בדיבור
במיבטא צברי.
לבועז ולילי נמאסו העיתונאים
הרודפים אחריהם לכל מקום. הם מבקשים
לחיות כזוג רגיל. מפריע להם
שתמונתם התפרסמה בכל העיתונים.
הם לא רוצים להיות נכס לאומי, רק
לחיות בשקט.
הולצברג הביא בקבוק של קוניאק
צרפתי מובחר ומזג לנוכחים. בייחוד
לעשיר מהרצליה־פיתוח ולנימרודי.
הם עוד ישלמו ביוקר על הקוניאק.
הולצברג זומם לבנות על חשבונם
בית־מרפא לפצועים.
בועז ביקש אש. הצית זנב סיגריה.
הרופאים אסרו עליו באיסור חמור
לעשן, אבל הוא ״גונב״ מדי פעם חצי־סיגריה.
לילי אינה מעירה לו. מי שהעיר
לו, ביידיש, זה האיש מהרצליה־פיתוח.
הוא חיבק את בועז. אחר־כך,
לפני שנפרדו, הוא הזמין את הזוג
הצעיר אליו הביתה. הוא רוצה לתת
להם תמונת־שמן, כדי לתלות בדירתם
החדשה. לא תהיה זאת, קרוב לודאי,
רפרודוקציה זולה.

היועץ המישפטי
לממשלה, פרופ סור
יצחק זמיר, קיבל בימים האחרונים
את חומר החקירה לידיו.

החלטה

יחליטו הרמטכ״ל ומערכת־
\1המישפט הצבאית להעמיד לדין
את תת־אלוף יצחק (״איציק״) מרדכי,
קצין־צנחנים־וחיל־רגלים ראשי, יעמדו
לדין אולי השיטה ומערכת השיקולים
המיבצעיים שעמדו לפניו
באותו לילה ארוך. שבו נחטף אוטובוס
בקו 300 מאשקלון אל צומת דיר־אל-
בלח שברצועת־עזה.
כשנודע בקרב כוחות־הביטחון על
חטיפת האוטובוס, התאספו כוחות
רבים של צבא, מישטרה, צוותים
רפואיים. ותושבי האיזור, ליד המקום
שבו נעצר האוטובוס, מטרים ספורים
מן הצומת המואר בשעות־הלילה
המוקדמות של היום החמישי, ה־10
באפריל .1984
גלגלי־האוטובוס היו מנוקבים בכדורים
ולא היתה באפשרותו להמשיך
ולנסוע.
למקום הוזעקו גם ראשי מערכת־הביטחון,
ביניהם משה ארנס. אז שר־הביטחון,
משה לוי, הרמטכ״ל, ותת־אלוף
מרדכי.
באיזור היו גם עשרות עיתונאים
וציוותי טלוויזיה מן הארץ ומן העולם.
מרדכי חזר מסיור בארצות־הברית
יום לפני החטיפה. ההודעה הגיעה
לאוזניו בבית, כשניסה למלא את
שעות־השינה שחסרו לו, בגלל הבדלי-
השעון במעבר ביו שתי היבשות. הוא

מתראיין במסיבת״עיתונאים מאולתרת. מרדכי היה
האחראי על ההסתערות על האוטובוס, הרמטכ״ל
נכח במקום במשך כל הלילה והיה מעורה בנעשה.

הגיע במהירות והוטל עליו לפקד על
מיבצע ההסתערות על האוטובוס. הוא
היה אחראי רק על קבוצה קטנה
ומובחרת של חיילים, שאומנו במיוחד
למטרות הסתערויות כאלה.
שאר החיילים שהיו במקום, וכאלה
היו עשרות, היו מאנשי פיקוד״דרום,
ולא היו באחריותו של מרדכי.
אחרי לילה ארוך, שבמהלכו ניסו
כוחותזהביטחון לנהל משא־ומתן עם
החוטפים ובמהלכו העבירו לידיהם
מזון וציוד עזרה ראשונה — הוחלט
לפרוץ אל האוטובוס.
בתוך האוטובוס היו כמה פצועים,
שנפגעו בעת שאנשי־מישטרה ירו על
האוטובוס החטוף. בדרכו מאשקלון
לרצועת־עזה. אשה אחת. שהחוטפים
התירו לה לרדת, סיפקה את האינפורמציה
הראשונית על החוטפים, על
מצבם ואף רמזה על כלי־הנשק שהיו
ברשותם: סכין ומיזוודת״נפץ — כך
הסבירו החוטפים לנוסעים המבוהלים.
מועד ההסתערות נקבע לשעת האור
הראשון.
צרור־יריות קצר, שקטע את השקט
המתוח של הלילה ואת הדאגה שמסביב,
היה אות הפתיחה להסתערות. זו
ארכה דקות ספורות בלבד. במהלכה
נהרגו שניים מהחוטפים, אחד על הגה
האוטובוס והשני על הספסל האחורי.
במהלך ההשתלטות נפצעה קשה
גם אירית פורטוגז, חיילת בת ,19
שנפטרה אחר־כך מפצעיה.
שניים מן החוטפים נתפסו בחיים
והובלו על־ידי אנשי כוחות־הביטחון
אל השדה שליד הצומת. אחד החוטפים,
שאותו הובילו אנשים בבגדים
אזרחיים, כנראה אנשי שב״כ, צולם
על־ידי אלכס ליבק, צלם הצהרון
חדשות. החוטף השני הובל על־ידי
החיילים מן היחידה המובחרת. ביחד
איתו הלך גם תא״ל מרדכי, כשהוא
אוחז בידו אקדח. חוטף זה צולם על־ידי
שמוליק רחמני, צלם מעריב, ענת
סרגוסטי, צלמת העולם הזה, ומאחור
על־ידי צ׳יבי שיכמז, צלמת השבועון

כותרת ראשית. כמה אנשים ראו את
החטופים מובלים בעודם חיים, כשהם
הולכים על רגליהם.
אנשים עלומים
** אוחד יותר באותו בוקר יצאה
^/הודעה רישמית של דובר־צה״ל,
ובה נאמר כי שניים מן החוטפים נהרגו
במהלך ההשתלטות על האוטובוס ושניים
אחרים מתו בדרך־ לבית־החולים.
הידיעה הקפיצה את העיתונאים
הרבים ששהו במקום כבר משעות
הערב. עם היוודע דבר החטיפה.
הצנזורה מנעה במשך שבועיים את
פירסוס תצלומי שני החוטפים שנשארו
בחיים. העולם הזה היה -הראשון
שפירסם תצלום כזה, ואחריו עיתונים
.אחרים בארץ ובעולם.
העיתונאים גם ידעו שתא״ל מרדכי
היה אחראי על החקירה, והיה אחד
מאותם שחקרו את החוטפים השבויים
לפני מותם. היה זה רק טיבעי שקשרו
את שמו במותם של החוטפים, במהלך
החקירה או אחריה. גם שמו נאסר
במשך זמן רב לפירסום על־ידי הצנזורה,
עד שהחליט השבועון כותרת
ראשית להפר את כללי״הצנזורה ופיר־סם
את שמו של הקצין הבכיר כמי
שמעורב בחקירה ובמוות.
בגלל הרעש בארץ ובעולם. מינה
הרמטכ״ל ועדת־חקירה צבאית, בראשותו
של אלוף(מיל) מאיר זורע. הוועדה
סיימה את חקירתה אחרי שבועות
אחדים. המסקנה שלה: לא ניתן לקבוע
בוודאות מי הרג את שני הצעירים. הם
מתו, כך נאמר בדוח, ממכות שספגו בין
שלב ההשתלטות על האוטובוס לבין
שלב החקירה.
מסקנות ועדת־זורע לא סיפקו, והחומר
הועבר לבדיקה מחודשת של
המישטרה והצבא. כל החומר שנאסף
הועבר לפרקליטות־המדינה, כדי שזו
תחליט אם יש מקום להעמיד מישהו

באמצע החקירה בנה הקצח״ו
ליועץ הודשכט׳ ,הודה שהינה
את השבויים נוי להוציא מהם
מידע, וביקש להעמידו רדיו
לדין על מות שני החוטפים — ואם כן,
את מי.
מרדכי היה האדם היחיד ששמו היה
ידוע ברבים. אחרים שעסקו ביחד איתו
בחקירת שני החוטפים השבויים היו
אנשי שירות־הביטחון, אנשים עלומים
העוסקים במשימות עלומות.
בדיקת פרקליטות־המדינה ארכה
חודשים רבים, והגיעה לסיומה רק
בשבוע שעבר. אנשי הפרקליטות
טוענים, כי לפי מימצאיהם לא ניתן
להעמיד את מרדכי לדין בעוון רצח או
גרימת מוות. החומר הועבר כולו לידי
היועץ המישפטי לממשלה, והוא אמור
לבדוק אותו ולהעביר את מסקנותיו גם
לידי הרמטכ״ל ומערכת השיפוט הצבאית.
תא״ל
מרדכי לא הכחיש בחקירתו
כי היכה את החוטפים. הוא הסביר כי
נאלץ להשתמש באמצעי זה, מכיוון
שחשש לגורלם של כל עשרות
האנשים בתור האוטובוס ובקירבתו.
הוא אמר כי לא היה ידוע באותו שלב
איזה מיטען־נפץ היה בתוך האוטובוס,
מה מיספרם המדוייק של החוטפים
וכמה ואילו כלי נשק היו ברשותם.
הוא הסביר כי מידע כזה היה חיוני,
וכי היה דרוש להשיג אותו במהירות,
אחרת היה עלול להיגרם אסון כבד,
אילו היה האוטובוס מתפוצץ, חלילה.
אז היו נגרמות עשרות אבירות בנפש.
במהלך החקירה הוצאו גופותיהם
של שני החוטפים מקיברם ונערך בהן
ניתוח נוסף שלאחר המוות, מתוך כוונה
לבדוק אם אפשר לוודא את הסיבה
המדוייקת למותם. לפי דוח של אחד
הפאתולוגים, הוכו השניים במכשיר
קהה ורחב. באחת מחוות הדעת נאמר,
כי הם הוכו בשלב ההשתלטות על
האוטובוס, והמוות נגרם רק זמן רב
אחר־כך, אך כתוצאה מן המכות —
תופעה ידועה ברפואה. לפי חוות־דעת
אחרת הוכו השניים במכשיר קהה,
כדוגמת קת של רובה אם־ .16 מרדכי
החזיק בידו רק את אקדחו האישי ובו
הלם בחוטפים. קת־האקדח צרה בהרבה
מקת־הרובה.
החקירה נמשכה זמן רב, הרבה יותר
מהמקובל, הרבה יותר מהדרוש. אין
ספק שהיה זה עינוי־דין לאדם יחיד
ששמו היה ידוע כמי שהשתתף
במיבצע, ושהיה קשור בצורה ישירה או

עקיפה למות שני החוטפים. גם אם
יוחלט להעמיד אותו לדין, דבר בלתי־סביר
כרגע, הרי היה צריך לעשות זאת
מזמן, ולא לענות אותו בספק במשך
שנה וחצי, שבהן היה צריך להמשיך
לתפקד, להמשיך להופיע לפני חיילים,
להמשיך ולהפגין סמכות של מפקד.
בשלב מסויים,של החקירה, כשלא
נראה סופה באופק, כתב מרדכי מיכתב
ארוך ליועץ המישפטי לממשלה. ב־מיכתבו
פירט את כל מהלך־האירועים
של אותו לילה, עד הבוקר, שבו חילץ
את הנוסעים הפצועים והמבוהלים מידי
החוטפים.
הוא הודה במיכתבו, בן 10 העמודים,
שהיכה את החוטפים כדי להוציא
מפיהם אינפורמציה שנראתה בעיניו
באותו רגע רבת־חשיבות להצלת חיי־אדם.
הוא הסביר שזה היה תפקידו
לברר אם יש מיטען באוטובוס, וזו
היתה, לדבריו, הדרך היחידה באותו
רגע. אחרי שקיבל את התשובות
שביקש, מסר את השניים לידי אנשי
השב׳׳כ.
מרדכי ניתח במיכתבו את מימצאי
הרופאים והצביע על חוות־דעתו של
הפאתולוג, לפיה נגרם המוות כתוצאה
ממכות שקיבלו השניים מקת רחבה
של רובה.
הוא הסביר ליועץ המישפטי כי הוא
מילא את תפקידו, כי אינו מתחמק
מאחריות ואינו מכחיש שהיכה את
השניים. הוא אמר כי הוא חושב
ששופכים את דמו סתם וסוחבים את
החקירה. הוא טען כי אם צריך להעמיד
אותו לדין, שיעשו זאת ולא יסחבו את
העניין עד בלי סוף.
גיבוי לבכירים
^ תכן שמרדכי עשה טעות בשיקול
המיבצעי. יתכן שלא היה צריך
למהר ולהשתלט על האוטובוס. יתכן
שהיה צריך להמשיך ולעייף את החוטפים,
עד שהיו נופלים בידי אנשי
כוחות־הביטחון, תשושים וחסרי־כוח־קרב.

באותן שעות ארוכות היו בתוך
האוטובוס כמה אנשים פצועים, שנפגעו
בזמן המירדף אחריו, היו שם

ויי

תא״ל יצחק מר דכי,
קציו״צנחנים
וחיל״רגלים ראשי, בחלק הקידמי של התמונה, לבוש
במעיל דובון, אוחז בידו הימנית אקדח. הוא אינו
מחזיק את האקדח בצורה הרגילה, כאשר האצבע על

הקצח״ו והחוטף
הרבה אנשים מבוהלים, ולאיש בחוץ
לא היה ברור מה כוונתם של ארבעת
החוטפים, ואם יש בדעתם לפוצץ את
האוטובוס על יושביו.
בדיעבד הסתבר כי היו אלה ארבעה
נערים צעירים, בלתי״מאומנים, שנפל
לידיהם רימון והם החליטו לבצע
מעשה־גבורה, בעיניהם, ולחטוף אוטובוס,
מבלי שיתכננו וישערו לאן
לנסוע בו, או מה ברצונם להשיג
בחטיפה. המעשה היה ספונטאני ונגמר
בצורה טראגית.
לפני כמה חודשים החליט הר־מטכ״ל
להעלות את תת־אלוף מרדכי
בדרגה, אך ההחלטה לא התבצעה,
מכיוון שהחקירה היתה עדיין תלויה
ועומדת.
בכירים במערכת־הביטחון מצביעים
על כך שהיועץ המישפטי לממשלה

ההדק, אלא כאילו הוא מתכוון להכות בקת. לידו,
כשראשו מוטה קדימה. החוטף, סובחי אבו״ג׳אמע, בן
,18 מבני״סוהיילה שליד חאן״יונס. חבורת החיילים
שעם הקצח״ר הובילה את החוטף אל שדה בקירבת
מקום, זמן קצר אחרי ההשתלטות על האוטובוס.

אולי עיכב בכוונה את מהלך־החקירה
ובדיקת־הנושא, בגלל חילוקי־דיעות
מהותיים שיש לו עם ראשי הצבא. בין
השאר מצביעים הבכירים על כך
שהיועץ המישפטי כועס על הרמטכ״ל
על שלא מיצה את הדין ולא קיבל את
חוות־דעתם של מישפטנים ביחס לדוח
אסון־צור. לוי לא העניש איש בנושא

מצביעים גם על רצונו של הר־מטכ״ל
לסגור את מחלקת־החדשות
של גלי־צה״ל. נושא שבו היה היועץ
המישפטי לממשלה מעורב באופן
אישי, כשניסה לפשר בין הצדדים,
והרמטכ״ל עמד על דעתו במשך
חודשים ארוכים ולא היה מוכן להגיע
לפשרה בנושא.
רב־אלוף לוי ידוע בכך שהוא נותן
גיבוי לקצינים הבכירים שלו, כדי

ההורג ערבים -הורג יהודים!

אילו ידעו חוטפי האוטובוס כקו 300 שהם ימותו ככל מיקרה -הם
היו מפוצצים את הרימון שבידיהם ולוקחים עימם את יושבי
האוטובוס.
זוהי העובדה הפשוטה והמכרעת לגבי כל ויכוח על הריגת חושפים
ומבצעי פיגועים אחרים. מדברים על הריגת ערבים, אך התוצאה
הבלתי־נמנעת היא הריגת יהודים.
ביצוע עונש״מוות מישפשי בישראל יביא להריגת בני״ערובה
ישראליים. הוא יביא גם לכך שבשעת עימות במקום־הפיגוע ילחמו
התוקפים עד הכדור האחרון, ויהרגו חיילים נוספים. זוהי הסיבה
העיקרית לכך שכל מוסדות״הביטחון בישראל -להבדיל מן
הפוליטיקאים -מתנגדים בחריפות להטלת עונש־מוות.
יש מתחכמים, הטוענים שאומנם אין להטיל בישראל עונש״מוות
,כחוק, אך כדאי להרוג את מבצעי הפיגועים במקום־הפיגוע, ובכך
לפתור את הבעיה.
חוץ מן ההיבטים המוסריים החמורים של גישה זו, היא גם פסולה
מבחינה ביטחונית מעשית. כבר הוכח שסכנת״המוות אינה מונעת
פיגועים. כל מי שיוצא לבצע פיגוע בישראל יודע ממילא כי יש לו
סיכוי של ־׳ 905 ליהרג. אך הסיכוי הקטן להינצל הוא המביא לכך שלא
יבצע את זממו ולא יהרוג בגי־ערובה.
שאלה אחרת היא: האם צריך היה בכלל להסתער על האוטובוס
החשוף!
הטכניקה המקובלת בכל העולם בנסיבות כאלה היא, כיום, לנהל
משא״ומתן עם החוטפים. להתיש אותם, למשוך את הזמן ולהניח
לעייפות הגוברת לעשות את המלאכה.

האוטובוס היה מוקף מכל עבר. אומנם, האחראים לפעולה לא יכלו
לדעת כי החוטפים הם נערים חסרי־נסיון, שאינם שייכים לשום
אירגון, ושאין בידיהם שום נשק מילבד רימון־יד. אך הם ידעו כי
החוטפים לא ביצעו את זממם מייד. משמע: היה מקום למצות את כל
התהליכים כדי למנוע את הצורך בהסתערות.
בהסתערות נהרגה חיילת. היא נהרגה מכדורי המסתערים, כי בידי
החוטפים עצמם לא היו כלי״ירייה. אך מזל הוא שלא נהרגו נוסעים
רבים יותר.
במיקרים דומים, לא היה ברור באותה המידה אם בני־הערובה
נפלו מכדורי החושפים או המשחררים. כך היה בפרשת הספורטאים
במינכן(יש משמעות לעובדה שהגרמנים מסרבים עד היום לפרסם
את תוצאות הבדיקה) ,בבית״הספר במעלות ובאוטובוס בכביש־החוף.

כל פנים, ההנחיות הכלליות צריכות להיקבע בדרג העליון,
וההחלטות במקום צריכות להתקבל על־ידי המפקד המוסמך,
בהתאם להנחיות ולנסיבות המיקרה. אם פועלים אנשים בשטח על
דעת עצמם, מתוך יצרים או על פי השקפה אישית, זוהי הפקרות
ההורסת את המישמעת והמונעת שלישה בנעשה.
כל השיקולים האלה זרים לטיפוסים פרימיטיביים כמו רפאל איתן.
אך הם מסבירים מדוע היה צורך לחקור עד תום את פרשת האוטובוס
החטוף והנסיבות של הריגת חוטפיו. תביעת האספסוף נוסח־רפול
(־צריכים להרוג את הערבים במקום!״) סותרת את השיקולים
הבסיסיים של מערכת״ביטחון אחראית.
היא תביא להריגת יהודים.

לשנות את הלור־הרוח של הראש הקטן
שפשה בצה״ל, בעיקר אחרי הטבח
בצברה ושאתילא ופירסום דוח־כהן.
לוי מעוניין שהקצינים הבכירים יקהו
על עצמם אחריות ולא יחששו מן
התוצאות. הוא מעודד אותם ועומד
מאחוריהם בהחלטותיהם. הוא אף התבטא
בפומבי בנושאים אלה.
זו גם הסיבה שלא מיצה את הדין עם
איש ביחס לאסון צור.
נקודה נוספת שגרמה לסחבת
בחקירת הפרשה, היהת מעורבותם של
אנשי השב״ב בחקירה בפרט ובאירוע
בכלל. אנשי השב״ב נהנים מחסינות
כמעט חוקית, ומעשיהם ושמות
אנשיהם אינם מתפרסמים ברבים.
אנשים הקרובים לחקירה טענו. כי היה
קשה מאוד לחקור את הנוגעים בדבר,
מכיוון שאלה חיפו האחד על השני,
וקשה היה לברר מי בדיוק היו
האחרונים שראו את שני החוטפים
בחיים, ומי היו אותם שאולי עזרו
להכות אותם בזמן החקירה — מכות
שגרמו למותם.
חקירת פרקליטות־המדינה לא מצביעה
גם היא על אשם, או אשמים
ברורים, בהריגות שני החוטפים. אולי
אכן אין כאלה, אולי באמת אי־אפשר
לקבוע בבירור מי הנחית את המכה
שגרמה למותם. אך העובדה שהחקירה
נמשכת זמן רב כל־כך, ונערכה בשני
שלבים (גם ועדת זורע) ,יצרה ציפיות
לבדיקת העניין עד תומו ולניקוי
הכתם שדבק בכל הנוגעים בדבר. לכן
לא תוקן הרושם, שהתעורר בתחילת
החקירה, כאילו מנסה מישהו לטשטש
את העוברות, למרוח את העובדות
ולהשהות את החקירה ולקבור אותה.
המערכת המישפטית תנסה לנקות
.את ידיה בכך, שתמליץ להעמיד את
הנוגעים בדבר לדין באשמת התנהגות
בלתי־הולמת, כשהכוונה היא לכך
שהשתמשו בכוח בזמן החקירה. זוהי
בריחה מהסקת מסקנות ברורות ביחס
לעניין החשוב, והוא מותם של שני
השבויים.
השבוע הוקם בצפון הארץ ועד־פעולה
למען תת־אלוף מרדכי, הפועל
למען טיהור שמו של הקציו הבכיר.

במדינה

כ י 00 די ה
חינוך שגי יהודים וגוי

000ס ס ״ ״

פינת המציאות
ס פ רי ם שאינם במבצע

ב הוזלות גדולות

ע נ שיו גםב קניון א״ רון.

ספרים זתס טי מ צ קי ^1

^ מב ח ר הספרים הגדול ביו ת ר בי שראל -בכל השפות!

דג ש

מלחמה בטרור!
מל חמהב צי טו טי ם!

מכשירים למניעת
ציטוטים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים.מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ
רחוב שלום עליכם 18
תל״אביב -טל 286444 .

שול ה
השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים־ וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך גזרג 89
טל 295318— 284919 .

קורס • מקצו עי יםנרמחגניחה
מזפייוזנ שי ם ונ נ רי ם.
ל קו ס מ סיילן ה ו אי פו ר. ל א פי ר צי ה.
ל פ די קו ר י מגי קי ר
50 שגי ת ו סייו

״דיאנה״
ה מ לון הי שרא לי לספ רו ת
ו קו ס מ טי קהי
ריונגוף 190ת א 229188 2260 * 6

הפכם לשיתוף פעולה
בתחומי הפרסום
ישראל־שויץ
חברת הפרסום ״בינג ליניאל״ חתמה על הסכם
לשיתוף פעולה עם חברת הפרסום השויצית
^ץ ת 01ז ^ 0מציריך.

הסכם שיתוף הפעולה יכלול טיפול פרסומי בלקוחות
משותפים, יצוא של עיצוב גרפי פרסומי לשויץ וטיפול
בהגדלת היצוא הישראלי לשויץ.
מר זיאק קורולניק, מנכ״ל החברה השויצרית העושה
בימים אלה בארץ, הביע הערכה רבה לרמת העיצוב
הגרפי שהוצגה לפניו בביקורו, והביע נכונות לבצע
חלק מהעבודות הגרפיות של חברתו בישראל.
חברת הפרסום קורולניק מתמחה בטיפול ביצוא
הישראלי בשויץ ומטפלת כיום בין היתר, בתקציבי
הפרסום וקידום המכירות של אל־על, אגרסקו, בנק
הפועלים, משרד התיירות הישראלי וטרווקס.
אפרים ליניאל, מנכ״ל ״בינג ליניאל״ מסר ששתי
החברות מעריכות שניתן להגביר את היצוא
הישראלי לשויץ ולמערב אירופה בכלל בצורה
משמעותית, בעיקר בתחומי תוכנות למחשבים,
מוצרים מיוחדים לתעשיה הכבדה ולחקלאות
ומוצרים שונים בתחומי הרפואה, אנרגית השמש
והבניה.
בכוונת החברות להפוך את שויץ למרכז לקידום
היצוא הישראלי למערב אירופה בכלל. וכן להשתמש
בקשריה הדיפלומטיים הטובים של שויץ עם סין
העממית להחשת הידוק הקשרים המסחריים בין סין
העממית ובין ישראל.

בת ישראל הכשרה עלולה
להתאהב בערבי, בן ישראל
הכשר עלול לאכול אצל
ערבי...
בדיחה אנטי־שמית ישנה מספרת
על שני יהודים, שהלכו ברחוב וראו גוי
מתקרב .־בוא נברח!״ קרא אחד היהודים
לרעהו ,״הנה בא גוי, ואנחנו רק
שניים!״
הציונות קמה כדי לשים קץ למציאות,
שהולידה בדיחות כאלה.
השבוע הסתבר שהיתה זאת אשליה.
הבדיחות האלה קיימות עכשיו בארץ
— אלא שעכשיו הן נחלת הדוברים
הרישמיים של המערכת הדתית.
מיסלצת: התבוללות! בקרב
המימסד החינוכי והדתי התלקח ויכוח:
האם לאפשר מיפגשים בין תלמידים
יהודיים וערביים בישראל?
אפשר היה לחשוב כי המימסד הדתי
יקפוץ על רעיון המיפגשים, האמורים
לקדם מיצוות דתיות כמו ״ואהבת
לרעך כמוך״ ,״הגר הגר בתוכך ועוד
ועוד. אך ראשי החינוך הדתי־ממלכתי
יצאו חוצץ נגד המזימה, ושר־החינוו,
יצחק נבון, התהלך בין טיפות הגשם.
המימסד הדתי הזדעק כולו. שוב
נשמעה הקריאה הנוראה, :התבוללות!״
לפחות לא חזיר. לכאורה נבעה
חרדת־הרבנים מסיבות הגיוניות. נערות
יהודיות עלולות להתאהב בערבים
ולהינשא להם. נערים יהודיים עלולים
לאכול אצל הערבים אוכל טרף.
אך טענות אלה אינן עומדות אף
לרגע במיבחן ההגיון. הפחד מפני גל
של ״נישואי־תערובת״ יכול להתקיים
רק על רקע האמונה הגיזענית הקלאסית,
המייחסת משיכה מינית מיוחדת
לבן הגזע האחר. יהודיות נפגשות
עם ערבים במיסעדה, באתר־הבניה ובמקומות
רבים אחרים, ויכולות להתאהב
בהם. הן נפגשות על כל צער
ושעל גם עם תיירים לא־יהודיים מהמערב,
מתאהבות בהם ונישאות להם.
נער דתי יכול לאכול טרף אצל
חברו החילוני בכל הזדמנות. אם זוהי
סכנה שיש למונעה, יש למנוע מנערים
דתיים לבוא בכלל בקהל ישראלי
ולבקר בבתים לא־דתיים. כלומר: הסתגרות
הדתיים בגטו, מניעת כל קשר
בין דתיים ולא־דתיים בבית־הספר,
ברחוב, בצבא ובחברה.
אצל הערבים לא יאכלו, לפחות,
בשר־חזיר.
מי המציא מה? כל הנימוקים הם
הסוואה שקופה למגמה הגיזענית,
המתעטפת באיצטלה דתית.
כאשר ראשי החיניר הדתי במדינה
— שיש להם גם השפעה עצומה על
החינוך הכללי — מתגלים כמטיפים
הראשיים למגמה גיזענית זו, זה מבהיר
נקודה חשובה אחת: לא הכהניזם גרם
לגל הגיזעני בבתי־הספר, אלא מער־כת־החינוך
עצמה היא שיצרה דורות
של תלמידים גיזעניים, הנושאים כיום
את כהנא על כתפיהם.

דרכי־אדם
הגרביים של בגין
והגקגיק של
שימעון סרס
״לפני שנים רבות חי בארץ־היהודים
גיבור טראגי. משהו כמו המלט, מקבת
ודויד המלך גם יחד. הגיבור הזה אהב
את אשתו ואת מולדתו. ועל כך נקרא
בפואמה בגין א׳ ,ב: שנכתבה על־ידי
משורר בן התקופה ההיא, אהרון שבתאי״.
יכול
להיות שזה מה שתאמר המורה,
או הרובוטה החינוכית, לילדי שנת
.3000
כדי להגיע לאותו מעמד יש לחזור
1015 שנים אחורה, אל קיץ 2.1985 ות

סיים אהרון שבתאי את כתיבתה של
הפואמה על מנחם בגין.
ב־ 397 בתי־שיר סיפר שבתאי את
סיפורם של שני מאורעות בחייו של
בגין, הלקוחים מסיפרו, המרד. נאחד
פורץ האצ״ל למחנה בריטי ולוקח ״
נשק. האחר מספר את סיפור לידתה של
חסיה, בתו של בגין.
לקיחה לצורך נתינה. אהרון
שבתאי, אחיו הצעיר של הסופר המנוח
יעקב (זכרון דברים) שבתאי, נולד
וגדל במעונות״עובדים בתל־אביב.
שנות בחרותו עברו עליו, ביחד עם
אחיו, בקיבוץ מרחביה. בגיל 22 מאס ז
בקיבוץ, עקר לירושלים, למר יוונית
באוניברסיטה העברית(״התרבות היוונית
היא תרבות של כוח, ואני נמשך
לכל סוג של כוח!״) וכתב שירים.
היום הוא מתרגם טרגדיות יווניות
משפתן המקורית לעברית, מרצה בחוג
לתולדות־התיאטרון ומשורר. עד עתה
הוציא תישעה סיפרי״שירה. בימים *
אלה הוא מידיין על בגין א: ב׳ עם
הוצאת־ספרים. הפואמה תפורסם כספר
בעוד כשנה.

רגש ואהבה הם המוטיב המרכזי
בפואמה בגין א: ב׳ .״בגין הוא הרגשנות
הקיימת בכל אחד מאיתנו. הוא
אוהב את אשתו וילדיו. הוא נאבק
בבריטים בפאתוס, ברגשנות. לוקח
מהם נשק כדי לתיתו ליהודים. חייו
מורכבים מהרבה רגש, אהבה ולקיחה
לצורר נתינה״.
בפואמה זה נשמע כך :״אל אלוהים
/בבקשה, תן לי /ללבוש /את כתונתו
של בגין /שאזכה /להעלות /על *8
כפות רגליי /ת׳גרביים של בגין /כדי
שלא /יגבה ליבי /כדי /שלא 1 /
יאטמו רגשותיי /כדי שלא אתבהם /
על־מנת שאהיה /אב כהלכה /בעל |
כהלכה /שאחדל /לחרף ולגדף״.
ן האם הוא מעריץ את בגין?
״אני מעריץ אותו כפי שמשורר
מעריץ מלח ואוקיינוס ותינוק וכוכב.
משוררים מעריצים כל מה שמעורר את
השראתם״.
אד הוא לא היה בוחר בו כבראש־ממשלה
.״הוא גיבור זקן ועייף, והעם
צריר מנהיגים צעירים״.
את הפואמה כתב שבתאי בפרץ של
התלהבות :״זו היצירה הטובה ביותר
שלי. סוף־סוף הצלחתי לכתוב שיר
שהוא גם אינטימי וגם לאומי״.
אגב, הקריירה של שבתאי כמשורר
רצופת פואמות ושירים היסטוריים.
דויד בן־גוריון הוא גיבורה של פואמה
קודמה. גם שימעון פרס זכה בשיר,
כאשר נאבק על ראשות מיפלגת־ ^
העבודה. שמו המקורי של השיר
חיוכיו של שימעון פרס. כאשר צט-ף
שבתאי את פרס לספר שיריו החדש, ן
ההרצאה הראשונה, שינה את שם
השיר לחיוביו. למה? ״אני לא אוהב את 1 פרס. לא רוצה ששמו יופיע בסיפרי.״

בכל זאת הוא מופיע. ככה :״נקניק
אחד /השתדל ( /ואף הצליח) /לעבור
בשלום /את /המעי הגם /נקניק אחד
/השתדל ( /ואף הצליח) /להיות מתוק
/כעוגת־גבינה״.
העולם הז ה 2502

השאלה העי קרי תשלפרשת אל בץלאנש אל ה כלל, והיא:
היה איכפת למיקי אלבין, איש־החברה, איש־העסקים,
הפוליטיקאי ואיל־העיתונות, לפני שזה קרה לו?)

ך בל ההילולא התיקשורתית סביב מותו הטראגי של
* מיקי אלבין לא נשאלה השאלה העיקרית:

מדוע נ עצר אלבין?

יקי אלבין היה איש־עסקים ירוע. התעוררו חשדות חמורים
//לגבי ניהול עסקיו.
תפקיד המישטרה היה לחקור את החשדות האלה. אחרת היתה
מועלת בתפקידה, והיינו באים אליה בטענות חמורות.
לחקור — בוודאי. אך מדוע לעצור?

מדוע בכלל עוצרים חשוד?

על פי ההלכה הנהוגה בכל העולם התרבותי, וגם בישראל
(כביכול) ,כל אדם הוא חף־מפשע עד אשר הוכחה אשמתו.

משמע, גם אדם חשוד הוא חך־מפשע. אין לעצרו,
אלא אם כן יש לכך סיבה חיונית.

למשל: אם יש חשש סביר כי יברח.
האם היה קיים חשש כזה? אומנם, היו שמועות שאלבין עומד
לרדת מן הארץ. אשתו כבר התבססה בלונדון. אלבין עצמו שהה

אך אילו רצה אלבין לברוח, הרי לא היה כלל חוזר לארץ! הוא
היה נוהג כחברו־שותפו, שירד לחו״ל והודיע כיי אינו מתכוון
לחזור.

מעצר לשם שבירה. מעצר לשם סחיטת הודאה.
המישטרה יודעת כי החזקת אדם במעצר היא השיטה הטובה
ביותר לשבירתו. אזרח רגיל, החי לו חיים.שלווים, נקרע לפתע
מתוך סביבתו, אם אפשר בחשכת־לילה כשהוא רדום וחסר־אונים
במיוחד, נזרק בגסות לכלא מצחין ומכוער, לתוך עולם שנראה לו
בגיהינום, בחברת פושעים מופרעים. כשהוא מופקר לאונס הומוסקסואלי.

ההלם
הנורא הזה — די בו כדי לשבור אדם רגיל,
שיחתום על הכל, ולוא רק כדי לצאת מן הגיהינום הזה
ולחזור לעולם הנורמלי.

כלפי אזרח נוקשה יותר ניתן להפעיל במעצר לחצים חמורים
יותר במיגוון הדרוש. אפשר להטביע אותו בצחנה של ליזול —
והרי אדם אחד בישראל טען כי הודה ברצח שלא ביצע בשל סיבה
זו בלבד( .הוא זוכה — אך לא מסיבה זו).
ניתן למנוע מעציר שינה במשך ימים ולילות — אחת
משיטות־העינויים הבדוקות ביותר. רק מי שהתנסה בחוסר־שינה
ממושך(למשל בתנאי־קרב במילחמה) יודע עד כמה יעילה שיטה
זו כדי לגרום לעינויים, לשיבוש המחשבה וליצירת מצב של
אי־שפיות.
ואם כל זה אינו עוזר, יש שיטות של התעללות גופנית ממש,
השפלה, מכות ועינויים( .לא מכבר הורשעו שוטרים מפני

אלבין חזר לחקירה. די היה בהחרמת דרכונו, כדי
למנוע כל חשש של בריחה.

למן הרגע שבו הסתבר לאלבין שהוא עלה על הכוונת של
^ מעבידו לשעבר, הכל־יכול. שאול איינברג, איש־עסקים עולמי
4ואיש־מיסתורין עולמי, בוודאי היה מורע לאפשרות שעוצמת
המישטרה תופעל נגרו. הוא לא היה זקוק להזמנה מישטרתית
כדי לרעת שעליו להתכונן לאישום פלילי. אם רצה לטשטש
עיקבות — ואם היה מסוגל לכך -בוודאי עשה זאת מזמן.

מה היה להסתיר? ממה היה לפחד? האם היו
דרושים שלושה ימים ולילות כדי להכין גירסה
מוסכמת?

וגם גירסה זו שותקת לגבי הנקודה האחת, העיקרית והמכרעת:

מדוע
נעצר מיקי אלבין?

^ העדר תשובה אחרת, אספק אני את התשובה, הידועה
ב לכולנו.

מיקי אלבין נעצר כדי לשבור אותו ולהביאו
להודות במעשים שיוחסו לו.
מבחינה זו לא הופלה מיקי אלבין לרעה. העובדה שמולו
התייצב אחד האנשים החזקים ביותר במדינת־ישראל, אדם שיש
לו אלפי קשרים גלויים ונסתרים עם גדולי המדינה, לא גרמה לכך
שיתייחסו אליו אחרת מאשר לחיים ינקלביץ׳ או למשה אבוטבול.
לגבי כולם יש למישטרה שיטה אחת. כמעט ואמרתי: שיטה
אחת ויחידה.
אם מתעורר חשד כלפי מישהו, עוצרים אותו.

החוקרים ידעו.

הם ידעו, כי במדינת־ישראל חותמים השופטים על אלפי צווי־מעצר
בנסיבות כאלה.
השופטים החותמים על הצווים האלה יודעים היטב כי מטרת
המעצר אחת: לאפשר למישטרה לשבור את העציר, כדי שיפליל
את עצמו בהודאה.

ך• א מכבר הופיע השופט־בדימוס בנימין כהן, הנשיא לשעבר
/של בית־המישפט המחוזי בתל־אביב, על מירקע הטלוויזיה.
הוא הודה שהשופטים יודעים היטב שהם נדרשים לעצור חשודים
כדי שהמישטרה תוכל לשבור אותם. כהן פסל נוהג זה.
השופט בנימין כהן הוא אישיות מרתקת, אדם נחמד, בעל גישה
הומאנית. על כס השופט סירב כמה פעמים לאשר פקודות־מעצר.
לא פעם הוכיח שיש לו גישה עצמאית, ויש הטוענים כי בשל כך
לא התמנה כשופט בית־המישפט העליון — דבר שהגיע לו על פי
סגולותיו.

נשאלת השאלה: לשם מה נעצר? מדוע לא נחקר
במשך היום, נשלח הביתה והתבקש לחזור למחרת,
להמשך החקירה?

כאשר אדם מוצא את מותו בשעת מעצר — ועל אחת כמה
וכמה כשזה איש־ציבור ידוע — חשוב שהמישטרה תפרסם מייד
את כל הפרטים על מעצרו, טיב החשדות שהועלו נגדו, זהות
האנשים שהגישו את הקובלנה, נסיבות מעצרו וחקירתו, ועוד
ועוד.
ואילו במיקרה זה גימגמה המישטרה במשך ימים ארוכים,
הדליפה גירסות כוזבות וסותרות, הפיצה שמועות ללא־ספור, ורק
כעבור שלושה ימים מסרה גירסה רישמית — גם היא חלקית —
מפי המפכ״ל בכבודו ובעצמו.
24 שעות לפני כן עדיין סירבה המישטרה להשיב לשאלות
המפורטות והענייניות של שבועון זה, שהתייחסו לאותם עניינים
עצמם.

^ עליתי שאלה זו בעבר, ואני מעלה אותה כאן שוב בכל
1 1חומרתה. לאור מיקרהו של מיקי אלבין המנוח.
החוקרים התנדבו לעבוד בשבת־קודש, וחקרו את אלבין
חקירה אינטנסיבית ביום הזה, כדי שיוכלו להביאו ביום הראשון
אל השופט כשבידיהם איזושהי ראיה־לכאורה.
לא היה להם ספק שדי בכך כדי שהשופט יגזור על אלבין
מעצר של שיבעה, או ,10 או 15 ימי־מעצר, לצורך חקירה.
מה גרם לחוקרים להאמין כי שופט בישראל יצווה לעצור אדם
שלא היתה כל סיבה לחשוש שמא יברח לחו״ל, או שמא ינסה
להעלים ראיות, או שמא יהווה סכנה לציבור?

(זכור המיקרה של השופט המחוזי, ששלח נער לבית־הכלא
למבוגרים, מפני שלא היה מקום בכלא־הנערים. אותו נער התייפח
בבית־המישפט וסיפר שהוא נאנס מדי לילה בידי עצירים אלימים.
השופט אמר שאין לו ברירה, וחתם. ידו לא רעדה).

גם זה מגוחך. אלבין לא היה טיפש. היה לו זמן די
והותר, במשך שבועות וחודשים, כדי להעלים כל
מיסמך, להידבר עם כל עד אפשרי, לטשטש כל
עיקבות, במידה שזה היה ניתן.

מישטרה הגונה, במדינה מתוקנת, מדווחת
לציבור מייד על מעשיה, מלבד אותם הפרטים
שהסודיות נאה להם לצורך המשך החקירה.

חוששני שאי־אפשר לעצור בנקודה זו. יש לצעוד
צעד אחד הלאה, ולשאול: מה חלקם של השופטים
במצב מחפיר זה?

השופטים גם יודעים מה הן השיטות הנקוטות
בידי המישטרה, מה טיבם של תנאי־המעצר, ומה
מתרחש בבית־המעצר.

האם היה קיים חשש שיסכן את שלום הציבור, כמו חשוד
באונס, למשל? השאלה עצמה מגוחכת.
׳האם חששה המישטרה שמא יעלים אלבין מיסמכים או ידיח
עדים לעדות־שקר, אם יהיה חופשי?

^ מישטרה לא מצאה לנכון להסביר נקודה זו.
( ) ובדרך אגב: מטר השמועות, ההדלפות, ההודעות הרישמיות,
הראיונות, מסיבות־העיתונאים ומה״עוד של ראשי המישטרה, עד
המפכ״ל ועד בכלל, מהווה פרשה מביכה כשלעצמה.

הרי הפרשה של הכאת צלם־העיתונות נכתבו בעיתונים
לפתע דברים חמורים. בין השאר הועלו האשמות בוטות גם
כלפי השוטרים הטובים דווקא, התרבותיים והאנושיים, היודעים
היטב איך מושגות הודאות מפי עצירים, אך שאינם עושים דבר
כדי לשים קץ לשיטה אכזרית זו.

מיקי אלבין: ממה היה לפחד!
שהכריחו עצירים לזחול על ארבע, לנבוח ככלבים, להכות איש
את רעהו, ועוד ועוד. לשמע העונשים שהוטלו עליהם, פרצו
השוטרים בזיחוק).
^ עצר לשם חקירה, כשאין חשש לבריחה או לטישטוש
ראיות, או לסיכון הציבור, מנוגד לחלוטין לרוחה של מדינת־חוק
דמוקרטית.

הוא שולל את זכות־האדם הבסיסית: שאין אדם
חייב להפליל את עצמו.

הוא גוזר עונש לפני ההרשעה — כלומר, הענשת אדם חף־
מפשע.
ברוב העצום של המיקרים, מסתיים המעצר בשיחרור הקורבן,
ללא הרשעה ואף ללא העמדה־לדין.
אבל יש לשיטה זו גם היבט אחר:

השיטה של שבירת עצירים באמצעות מעצר, כדי
שיפלילו את עצמם ויחתמו על הודאה, מונעת כל
אפשרות לבניית מישטרה טובה, יעילה ומיקצועית
— שלא לדבר כלל על מישטרה דמוקרטית.

זוהי שיטה ברוטאלית, המשיגה תוצאות. מבין מאה אזרחים
המושלכים לגיהינום הזה, ארבעה״חמישה מורים בסוף, והמישטרה
מסתפקת בכך.
אלמלא שיטה זו, צריך היה לבנות מישטרה מיקצועית,
המצויירת במיכשור מודרני, הבקיאה בשיטות־חקירה מתוחכמות,
המושכת אליה כוח־אדם מעולה. כל זה עולה כסף.
במישטרה הסומכת על שיטת־עינויים(ובישראל המעצר הוא
בגדר עינוי) אין צורך בכל אלה. אפשר להסתפק בכוח־אדם ירוד
וברוטאלי, בתחנות עלובות ומבהילות, במיכשור מועט ומפגר.

אני בטוח כי טובי השוטרים בארץ — ויש רבים
כאלה — סולדים מן המצב הקיים.
אך בהיעדר מודעות ציבורית, כאשר העיתונות שותקת
ולאזרחים המיוחסים לא איכפת — איך יתכן שינוי? מניין יבוא
הלחץ הציבורי? מניין יבוא התקציב הדרוש?

(ושאלה צדדית, אך לא חסרת־משמעות: האם זה

אולם גס השופט בנימין כהן לא העלה את השאלה
בכל חריפותה כאשר היה עדיין שופט, כאשר יכול
היה להשפיע על המערכת.
אילו פסל אז צווי־מעצר בסיטונות, תוך חשיפת המגמה
המתחבאת מאחוריהם — יתכן שהיה תורם תרומה חשובה לחיסול
השיטה הברבארית הזאת.

אך גם כאן אין הבעיה מסתיימת.

בארצות־הברית מסרבים השופטים להרשיע נאשם, אם נראה
להם שהוראתו הושגה בשיטות פסולות. עובדה זו כשלעצמה
מהווה תמריץ חזק מאוד לשוטרים לנהוג על פי החוק ולנקוט
שיטות־חקירה ראויות. קצין־מישטרה. שיוצא לו שם של חוקר
שחקירותיו מסתיימות בזיכוי הנאשמים, אינו עושה קריירה.

זוהי השיטה
פסולות.

היחידה המונעת דרכי חקירה

בישראל מקבלים בתי־המישפט דרך־קבע הודאות, אף שהם
משוכנעים כי הושגו בדרכים בלתי־כשרות. בכך מעודדים שופטי־ישראל
בפועל שיטות של מכות ועינויים, שלא לדבר כלל על
מעצר בתנאים מחפירים.
לא פעם שאלתי את עצמי: איך חותמים שופטים הגונים,
הומאניים, בעלי־מישפחות, אנשי־שיח נעימים, על פיסקי־דין
כאלה?

האם טחו עיניהם מראות? האם אטומות אוזניהם
מלשמוע את הצעקות? האם קהו חושיהם במהלך
עבודתם הקשה?
ף איני מוכן לעצור גם כאן. יש להפנות אצבע מאשימה אל
1העיתונות.
במשך שנים שתקה העיתונות. חוץ מכמה משוגעים־לרבר,
וביניהם אנשי שבועון זה, לא פתח איש מהם את פיו.
כאשר העיתונות שותקת, אין לפוליטיקאים שום תמריץ
להיכנס לעניין. כאשר עוררתי אותו, לפני שנים, בוועדת־הפנים
של הכנסת, בדיון על בתי־המעצר, ואמרתי שהמישטרה
מ עוניינ ת שהתנאים שם יהיו תת־אנושיים, נשארתי בודד
לחלוטין במערכה.

עכשיו, אחרי שצלם־עיתונות נעצר והוכה, ואחרי
שמיקי אלבין קפץ אל מותו — האס ישתנה משהו?
משהו?

סיפוי־הילדיס של גד יעקוב־ ,עיכוסי־המסלול של אורי דביר,
מענק־הלידה של אריאלה ובדל ובת־הזוג של חסו עיסא
אחד השרים שהקדימו
לפקוד את הקניון ברמת־גן היה
יצחק מודעי. התגובות שזכה
בהן בקרב העוברים ושבים
הפתיעו ביותר. הם היו בנוסח:
״תמשיך ככה״:
גל־האהדה המפתיע הזה
ליווה את השר גם בהמשך סיורו
באותו יום, עת השתתף בטקס
במלאת 50 שנה לבית־חרושת
פרמצבטי. מודעי התקבל על־ידי
הנוכחים במחיאות־כפיים. ראש־הממשלה,
שימעון סרס,
שעלה לנאום אחריו, לא יכול
היה להתעלם מכך, ופתח את
נאומו במילים. :לא זכור לי
ששר־אוצר במדינת־ישראל התקבל
במחיאות־כפייס כה סוערות״.״
מאז
פירסם שר־הכלכלה
גד יעקובי את שירו הראשון,
תחת שם בדוי, במהלר מילחמת־הלבנון,
הספיק לפרסם כ־40
שירים בכתבי־סיפרות שונים,
תחת שמו האמיתי. בקרוב יגלה
גם טפח משאר כישוריו הסיפ־רותיים.
יעקובי עומד לפרסם
במהלך השנה הקרובה שני סיפ־רי־ילדים.
הסיפורים נולדו תוך
כדי הסיפורים שסיפר לבתו הצעירה
(שנתיים ושמונה חודשים)

הדס.
צלם העיתונות רחמים
ישראלי כיוון את מצלמתו

לעבר קבוצת המפגינים שניצבה
ליד בניין המימשל הצבאי
ברמאללה. הס מחו על הכוונה

לגרש את ח׳ליל אבו־זיאד,
ליד המיתקן שבו הוא עצור. לפ־ •
תע התקרב למקום איש־מישמר־הגבול,
כשהוא מנופף באיום
באלה גדולה. המפגינים לא זזו
ממקומם, אבל ישראלי תפס
מייד מרחק־ביטחון מלובש־המ־דים,
כשהוא ממלמל, לקול
צחוקם של הנוכחים :״לא, לא
אלימות. עכשיו אני כבר פוחד
מאלימות.״
אורי דביר, אלוף המטיילים
ברחבי הארץ, רואיין
בערב־ראיונות. משנשאל דביר,
הידוע גם מהתוכנית נקודת־חן
בטלוויזיה, מה הוא ממליץ
לישראלי הממוצע לעשות, לאור
הקשיים שהוערמו עליו בדרכו
לחו״ל — הפתיע את הקהל
בתשובתו. חובב ארץ־ישראל
המושבע ענה ללא היסוס :״אין
תחליף לחו״לר והמשיך, לקול
מחיאות־הכפיים המעודדות של
הקהל באולם ,״זאת ממש בושה
שבארץ חופשית, מתקדמת,
מערימים קשיים שכאלה על
האזרחים הרוצים לנפוש מחוץ

דביר קצר מחיאות־כפיים
גם כשעיכס על מסלול־הדוג־מנות,
שנבנה לצורך תצוגת־האופנה,
שנערכה אחרי הראיון
עימו. התשואות מצאו חן בעיני
דביר, וגם את דרכו בחזרה, בתום
הראיון, עשה על המסלול.
חברי־הכנסת חיים רמון
(מערך) ומיכאל(״מיקי״) איתן

חגיגת־אחווה בעמדה

>• מירח מינצר־יערי, עיתונאית על-המישמר, שסיקרה את
ההתפרעויות בעפולה, עמדה באחד הימים בתחנת־המישטרה של
העיירה ולגמה קפה מתוך תרמוס. לפתע הבחינה בפנים מוכרות.

סיפרה העיתונאית השבוע:
ניגש אלינו ח״כ מאיר כהן־אבידוב ואמר :״סליחה, אולי אני יכול
לקבל ממר לגימת קפה?״ קולו היה שקט וצרוד, אחרי שזעק בכיכר
״מוות למחבלים! גירוש למיידי אבנים!״ ואחרי שהחליף צעקות
רמות עם קצינים במישטרה, בדרישה לשחרר את נהגו, שנעצר
במהלד ההתקהלות.
אמרתי :״בבקשה, ואולי אדוני גם ייסע לביתו ויקבל את השבת?״
היה זה דחף פיתאומי, שנבע מרצון מבוהל להכניס את כולם לבתיהם
ולהחזיר לרחובות את השקט.
ח״כ כהן־אבידוב לקח ממני את כוס־הקפה, הביט בי ושאל לשמי
ולעבודתי. אמרתי שאגיד רק בתנאי שלא יכעס עליי ולא יצעק.
הוא הבטיח. ואני הסגרתי את שם העיתון ואת שמי.
ואז, לא להאמין, הוא אמר, בטון מתלהב ממש, את הדברים
המפורשים הבאים:
״למה את מתייחסת אליי בדיעה קדומה? את על המישמר אני
קורא כל יום. ואומר לך משהו — לוא היו לנו בארץ עוד חמישה
מיליון יהודים כמו יוסי שריד. כל הבעיות שלנו היו נפתרות!״
חשבתי שאני לא שומעת. אבל הוא חזר על המישפט.
״אם זאת רעתך ״,אסרתי לו ,״אולי תחזור לרחוב, תטפס על
מכונית״הגלידה, תאמר שם את דעתד ותרגיע את הקהל הצורח
׳מוות לשמאלנים־ ו׳מוות לעיתונאים׳?״
הח״כ סירב, אמר שלום חם ולבבי, שיחרר את נהגו ממעצר ושב
לביתו.

לרשותו של מגכ״ל הרשות,
אורי מורת) ,נאלץ להסתדר
ברכב הקיים ברשות החברה שבה
הוא עובד. הרכב היחידי שהתפנה
בימים אלה הוא רכב אמריקאי
בצבע אדום־בוהק וגג
צחור.
ביום החמישי נחגג בירושלים
ליכוד־הליכוד, גם ללא
חוזים חתומים בין מנהיגי חרות
והליברלים: אילן, בנם של מגי
ואלפרד רג׳ואן, חברי המיפ־לגה
הליברלית, נשא לאשה את
בחירת ליבו גלית. הכלה היא
בתו של פעיל־חרות שמואל

סרסבורגר.
יהושע

ך 111 1ה ף אנשים שוגים בישראל קיבלו השבוע
1141/1 11\ 111| /מעטפות דואר בלתי״שיגרתיות שנשלחו
מצרפת, ובהן כרזות גדולות המפארות את הטרוריסט היפאני קוזו
אוקמוטו, ששוחרר במיסגרת חילופי־השבויים. מתחת לתמונתו
מודפסות הסיסמות ביפאנית, באנגלית ובערבית :״1985-1972
ניצחון לסולידריות הבינלאומית -הצבא האדום היפאני״.(ליכוד) ,מצעירי הכנסת, התעמתו
בערב־ראיונות. באחד הרגעים
המשולהבים יותר, סימן
המנחה משה (״מושיק״) טי*
מור לאיתן תנועה שסימנה בהיאבקות
— תרביץ בחזרה. איתן
אכן התקיף מילולית. יממה לא־חר־מכן
הואשם על־ידי כתבת
ידיעות אחרונות, אורלי אזו־לאי־כץ,
על כי התקיף אותה
גופנית — בישיבת מרכז־חרות.
השם אריאלה רבדל לא
מש מהפיות המלחשים במיסד־רונות
מישרד־האוצר ורשות־השידור.
משסיימה רבדל את
תפקידה כדוברת מישרד־האוצר
בחודש שעבר, נפוצה ביוזמתה
או שלא ביוזמתה, שמועה שאמרה
כי רבדל קיבלה צ׳ופר ממיפ־לגתה,
חרות. רבדל, כך הופץ,
תשמש כדוברת מישלחת ישראל
באו״ם. ימים אחדים הסתובבה
השמועה עד שגוועה בקול־ענות־חלושות.
הדוברת, כד
הוברר לאחר בירור נוסף, לא
תשמש בתפקיד הנכסף בניו־יורק.
הבירור הוליד עובדה
נוספת, מפתיעה במקצת. התפקיד
לא נפל בחלקה של רבדל
בעיקבות התנגדותו הנחרצת של
אחד מבכירי מיפלגתה האהובה.
בינתיים, סוערות הרוחות
ברשות־השידור עקב שמועה
עקשנית אחרת בעניינה של
רבדל. לפי השמועה דרשה רברל
מעמרם עמר, מנהל כוח־הארם
של הרשות, תנאים שהם
חסרי־תקדים ומנקרי־עיניים בתקופה
שבה שולטת אימת־הפי־טורין
ברשות. רבדל, ששמה
כלול ברשימת המפוטרים של
הרשות, כך אומרים, דרשה שישה
חודשי הסתגלות, שבמהלכם
תקבל משכורת. כלומר: אם
תפוטר בעוד שלושה חודשים

(שגם במהלכם היא מובטלת
מאונס ומקבלת משכורת) ,תקבל
הדוברת לשעבר משכורת במשך
תישעה חודשי בטלה. ברשות
התלוצצו כי ״בתום ההיריון הזה,
תדרוש רבדל גם מענק־לידה״.
טוביה סער, מנהל״הטל־וויזיה
לשעבר ונשיא חברת־וידאו
פרטית כיום, הפר בשבוע
שעבר מוקד־משיכה לקטינות
תל־אביב. הסיבה — סער, שהחזיר
את מכונית הפזיו 505
לרשות״השידור (המכונית עברה

דווידוביץ,

איש חרות, אושפז במכון־הלב
בבית־החולים תל־השומר. הוא
בדרך להחלמה שלמה ויש לו
סיבה טובה לכך — הוא מועמד
לכהן כמנכ״ל מישרד-השיכוך
והבינוי, במקומו של המנכ׳ל
הנוכחי, אשר וינר.
רגע של מבוכה פקד את
רחל אלמן, אשת יחסי־הציבור
של מלון בהרצליה. אלמן מארגנת
ערב מיזרחי, ואחד מאורחי־הכבוד
של הערב הוא הקונסול
המצרי באילת חסן עיסא.
משצילצלה אליו כדי להזמינו
עם בת־זוגו לאירוע וללינת
לילה, נשמע עיסא מוטרד. הוא
הודה לה והפטיר :״כן, אך ישנה
בעיה קטנה!״ אלמן :״תגיד לי
מהי, אשמח לעזור לך לפתור
אותה!״ ענה עיסא :״הבעיה היא
שאין לי בת־זוג — אני גרוש״.

הבשלנית רות סירקים
מחברת ספר־בישול נוסף מפרי־

מיטבחה. משפנתה לחיים גולדשטיין,
השף של מלון תל־אביבי,
כדי שהמאכלים יוכנו
במיטבחו ויצולמו שם לסיפרה,
גילה השף הסתייגות מהוצאתם
של סיפרי־בישול. גולדשטיין,
כך הסתבר במהלך השיחה, נכווה
בנושא. הוא הוציא בעבר הרחוק
ספר־בישול. שהותיר בו זיכרונות
מרים. נוסף על כר, התלונן, אין
הוא מצליח לשים את ידו אף על
עותק אחד של הספר, כדי שתהיה
לו מזכרת. כאן הפתיע אותו
אחד הנוכחים, משהכריזג״יש בביתי
עותק של הספר!״ הדובר
עיט הנאמת
• חבר־הכנסת אליהו בן־
אלישר נקלע בישיבת מרכז
חרות לדילמה שהמחישה את
הפילוג והסיכסוך השוררים ב־מיפלגתו.
בן־אלישר
התבקש על־ידי
עיתונאי לצאת מהאולם, כרי
להתראיין על תפקידו כשגרירה
הראשון של ישראל במצרילם.
בן־אלישר נענה ברצון. השניים
שמו פעמיהם לעבר דלת־היצי־אה,
אולם עצרו מכיוון שהנואם
על הבמה היה המנהיג הוותיק
יוחנן בדר, ודבריו הנוקבים
היו ראויים להאזנה. משסיים בדר
את נאומו הסרקסטי, אותתו
השניים זה לזה, אולם אז עלה
לדוכן הנואמים דויד לוי .״אם
אני קם כעת — זה סופי במחנה
שלי!״ התלוצץ בך אלישר, נאמנו
של לוי, והקשיב לכל נאומו
הבומבסטי־כרגיל של מנהיגו.

בן־אלישר
אי־אפשר לקום!
משסיים לוי סוף־סוף את נאומו,
רילג בן־אלישר על רגליו, אולם
התיישב עד מהרה, לנוכח צעדיו
הכבדים, מטילי־האימה של הנואם
הבא — אריאל שרון.
״כעת בוודאי שאי־אפשר לקום!״
צחק בן־אלישר, ועשה העוויות
של יאוש. השניים הצליחו להתחמק
מהאולם, ולקיים את הראיון,
רק אחרי שסיימו נציגי
שלושת המחנות בחרות להתקיף
זה את זה.

העולם הז ה 2502

מנסה לחבוש כיפה לכבודה של חופה,
שכה נכח השבוע. טקס חבישת־הכיפה
נעשה בשלושה שלבים: שלב א׳ -פרס מנסה להניחה על ראשו,
כשיצחק רביו חבוש־הכיפה צופה במאמציו: שלב ב׳ -הכיפה נופלת
מראשו של פרס; שלב ג -פרס מחזיר את הכיפה לראשו.

שימשו פוס

היה רמי אושה, הדובר־לש־עבר
של מישרד־התיקשורת. אד
שה, העוסק כיום בעסקים פרטיים.
הוא חובב־בישול מושבע.
מנחם ברגר, ראש ליש־כת
עורכי־הדין הטרי, גילה יוזמה
משטרה והגיב על רצח ויקטוריה
קסנגה, עורכת־הדיו
השחורה, שנודעה בזכות מאבקה
הנועז למען זכויות השחורים
בדרום־אפריקה. בניגוד לאווירה

של אדישות כללית בארץ, שלח
ברגר מיברק מחאה לראש ממשלת
דרום־אפריקה בפרטוריה.

יוסף (״טומי״) לפיד,
אפרים קישון, משה שמיר
— הם רק כמה מהמחברים
שאליהם פנה תיאטרון הבימה
בהצעה שיכתבו חומר למופע־מחאה
נגד הגיזענות. בין היוצרים,
שאליהם פנה עומרי ניצן,

המנהל האמנותי של התיאטרון,
כלולים כותבים הנחשבים ימניים.
אולם מאז הכהניזם — הכל
יחסי, כמובן. יכך נוצר מצב
שאפרים קישון, חנוך לוין
ויונתן גפן ימחו מאותו הצד
של המיתרס.
במסגרת ההכנות לפסטיבל
התיאטרון בעכו, הקרב
והולך, הציג הכימאי הירושלמי
איתן וצלר את מחזהו נשים.

דיגמנה חצאית קיצית,בתצוגת אופנה מרובת־משתתפים שנערכה בבריכה
בפתח״תיקווה. תצוגת״האופנה אינה חיזיון נפרץ בעיר העברית הידועה גם
בשמה הערבי מלאבס, ולתצוגה באו כמה אלפי צופים וצופות פתח״תיקוואיים, על טפם. ליד המסלול
הענק, שנבנה במיוחד לערב יוצא־דופן זה, הצטופפו ילדים וילדות רבים ששאלו את הוריהם שאלות רבות.
אחד הילדים, בן שמונה, שאל את אמו :״למה לא הבאת את אבא לראות את הדוגמנית הגבוהה הזאתד

אירש ש״ביץ
העול הזה

2502

תקרת שעד
• מנתח־הלבבות הידוע
מבית־החולים תל־השומר,
הפרופסור דניאל (.דני״)
גור, מיהר לבית-החולים.
החולה שלו כבר שבב על
שולחן־הניתוחים בהרדמה.
ועל הניתוח היה להתחיל
מייד.
לא היה לו מזל באותו
יום: בשער בית־החולים עמד
שומר חרש. וגור נהג במכונית
שאולה, שלא נשאה
את התווית של רופא. השומר
עצר אותו.
״אני ממהר לניתוח. אני
רופא,״ הפציר בו גור .״אתה
רופא כמוני!״ פסק השומר.
גור התבונן לעבור את
המחסום בכל זאת. כאשר
זנק לעברו אדם בלבוש
אזרחי, שצעק :״אני שוטר!״
כשניסה גור להתקדם. נתלה
השוטר על זרועו ומשך אד
תה אחורה.
באותו הרגע עבר במקום
אזרח מאור־יהודה, שגור
הציל לפני כמה ימים את חיי
אחד מילדיו בניתוח־לב.
״עזוב אותו!״ צעק האזרח
לעבר השוטר. ואמר כמה
מילים באוזנו.
השוטר הירפה, וגור מיהר
לניתוח, שהצליח, אך אחרי
הניתוח הודיע לו קצין־
מישטרה שהוא עלול להיתבע
לדין בעוון הפרעה
לשוטר במילוי תפקידו,
תקיפת שוטר ועוד ועוד.

הקטע המאוד ישראלי, שבמהלכו
דנים שני חיילים בבונקר
שכוח־אל על נשים לסוגיהן,
נכתב דווקא על־ידי קבוצת־תיאטרון
שהיא קיבוץ־גלויות
בהתגלמותו. הקבוצה מורכבת
מעולים מארגנטינה, מארצות־הברית,
מיגוסלוויה ומכמה ישראלים.
הקהל הירושלמי, שהת־מוגג
למראה המחזה, סיפק את
ההוכחה לכך שהקבוצה הבינלאומית
הצליחה לתאר בדייקנות
את חולשותיו של הגבר
הישראלי.

פסוקי השבוע
• ראש־הממשלה שימי

ערן פרם, על התבססות אש״ף
בירדן :״חוסיין הכניס נחש לקן!״
• גניה אלבין, אמו של
מיכאל אלבין המנוח :״(שאול)
אייזנברג לא היה אנושי! ככה
לזרוק את מיקי?״
• אריאל שרון, אחרי מושב
מרכז חרות :״השניים האלה
(יצחק שמיר ודויד לוי) רבים,
ובינתיים אני צובר כוח!״

• אחד ממקורבי שמיר,
באותו מושב :״דויד לוי הוא בלון
נפוח!״
• שלומית אמיר, דוגמנית,
על צילומי־העירום שעשתה
:״החזה שלי זה כמו נרות-
חנוכה. לראותם בלבד״.
• הנ״ל :״אם מדברים עליי
— סימן שאני שווה משהו.
כשיפסיקו לדבר, אתחיל לדאוג.
אז, אולי, אתחיל להסתובב
עירומה בדיזנגון...״

רסנה כדק *

^ נ י חייב תודה מיוחדת לשלום
רוזנפלד, העורך הראשי לשעבר
של מעריב (בגימלאות) ,על שהפר
בימים אלה את קשר־ההשתקה
בעיתונו על סיפרי כוח להשחית,
שיצא בהוצאת מודן בסוף מארס
. 1985 הספר, המטפל בדרכי עשיית
הארץ, מעריב ורחוב ראשי (ז״ל),
הוא מוקצה מחמת מיאוס בעיני
המבוקרים — המו״לים והעורכים —
הפוסקים בכל יום חופש־עיתונות מהו:
כל מה שאינו פוגע בנו.
שלום רוזנפלד נמנה עם כמה וכמה
מגבורי כוח להשחית. הוא כיבדני
במאמר ארוך במדורו זווית חדה
במעריב של ,7.8.85 הנושא את
הכותרת הבומבסטית ״שקר להשכיר״.
מורה הצדק רוזנפלד התקצף על קטע
מונולוג, מאת אורי דן, שהיה ראש
הכתבים של מעריב בשנים 1974־
1976 וחביבו של העורך הראשי אז,
רוזנפלד.
בכוח להשחית הבאתי דברים אלה
מפי אורי דן:
מעריב נהיה עיתון של אנטי־חדשות,
בעיקר כאלה המתנגשות עם
השילטון: מישטרה, צבא, ביטחון,
אוצר — וכמובן בנק הפועלים.
אבור היה לכתוב מילה על בנק
הפועלים כאשר עמדתי בראש
הכתבים. יורם רוזנפלד, בנו של
העורך הראשי, עבד באמפ״ל ונמנה
עם מקורבי לוינכון. כל ידיעה היתה
צריכה לקבל את אישורו של רוזנפלד.
כראש
הכתבים ביקשתי מרזי
גוטרמן, הכתב הכלכלי, לבדוק משהו.
אחרי שנחשפו מעשי השחיתות של
מיכאל צור ביקשתי מגוטרמן לשים
עין על-המתרחש בממלכתו של
לוינכון. הגיעו אליי ידיעות. לוינכון
חמק מהעיתונות. זה לא מצא חן
בעיניי. גוטרמן השיב לי כי יש משהו
לא נעים בעניין ניהול הבנק. אמרתי
לו: טפלי. אך הוא השיב: עליי להביא
כל ידיעה על הבנק לרוזנפלד.
שתי התאבדויות
^ אפריל ׳85 כתב אליי עורך־דין
בנימין לוינבוק, פרקליטו של
רוזנפלד, כי בקטע האמור ״מועלות
כלפי מרשי הטענה כי מר שלום
רוזנפלד מנע פירסום ידיעות לגבי
בנק הפועלים, משום שבנו עבד
בחברת־בת של אותו בנק. דיברי־בלע

הוא הרעיף הטבות. שני מניפולאטורים
שהתאבדו — שיטה אחת!)

האב, ה בן

ו רו חו

ש ל לוינ סון

לפני שלושה חודשים פירם ם ״העולם הזה״
( )29.5קטעים מסיסרו של יאיר קוטלי ,״פוח
להשחית״ ,שכו תקן! קשות כמה עיתונים
ועורכים, וטען שהם גונזים מידע חיוני
מטעמים אינטרסנטיים .״העולם הזה״ עזר
לשבור את קשר-השתיקה, שהוטל על־ידי
אלה הם חסרי־בסיס לחלוטין. מרשי
לא מנע פירסום ידיעות בדוקות היטב
ולגיטימיות בכל תחום שהוא ולא נתן
כל הוראה בקשר עם כך.
נוסף לכך, מר שלום רוזנפלד עזב
את תפקידו כעורך מעריב ויצא
לגימלאות ביוני 1980 ואילו בנו, יורם
רוזנפלד, החל לעבוד באמפ״ל רק
כשנה לאחר מכן, בקיץ .1981״
פרקליטו של רוזנפלד דרש לפרסם
התנצלות פומבית.

כימעט כל העיתונים כארץ על הספר הזד״
בינתיים התלקח קרב בין קוטלר ובין
שלום רוזנפלד, מי שהיה עייד ״מעריב״.
״העולם הזה״ מצא לנכון לספק במה ליאיר
קוטלר, כדי שיוכל לשטוח את טענותיו
בפרשה זו.

אין בקטע של אורי דן שום דבר
שאינו אמת. לא נאמר בו כי בגלל יורם
רוזנפלד, שעבד באמפ״ל ונמנה עם
מקורבי לוינסון, הפעיל העורך הראשי
שלום רוזנפלד — האב — את
מיספרי הצנזור לגבי ידיעות על בנק
הפועלים ועל העומד בראשו. אין כל
קשר בין שני הדברים. שני האירועים
התרחשו בזמנים שונים. המשפט של
יורם. רוזנפלד מוקם שלא במקומו.
מכאן יכולים — אך לא חייבים —
קוראי המונולוג לקבל את הרושם
המוטעה כי הצנזורה של העורך שלום
רוזנפלד הופעלה בגלל בנו, יורם,
שהיה ממקורבי לוינסון — ולא כך
הדבר. הוא הפעיל צנזורה ללא קשר
בין יורם רוזנפלד ליעקב לוינסון.
כעורך ראשי הוא עזר לגניזת חומר
בעל אינטרס ציבורי גסבנושא אחרים,
בעיקר בתחומים רגישים הקשורים
באישים מרכזיים בשילטון בדרך זו או
אחרת.
במונולוג שלו לא הרחיב אורי דן
על יורם רוזנפלד.
מי הוא בנו של שלום רוזנפלד?
הוא היה בקישרי ידידות עמוקה
— יותר מכך — עם יעקב לוינסוו,

ממחצית העשור הקודם עד זמן מה
לפני התאבדותו של לוינסון בפברואר
— 1984 לא טיפלה העיתונות
,הישראלית כנדרש במעשיו ובמעלליו
של יעקב לוינסון. בכל כלי־תיקשורת,
כמו במעריב־של־שלום־רוזנפלד, היה
מי שדאג לעניינו( .כמו הטיפול המלטף
והמחליק שהעניקו כלי־התיק־שורת
בישראל למיקי אלבין כעבור
שנים כמי שהיה — כלוינסון —
חברם של עיתונאים רבים, שעליהם

האב, שלום רוזנפלד, קיים קשרים
עם לוינסון שנים הרבה. הבן, יורם,
התקבל לעבודה באמפ״ל על רקע
יחסי הידידות והאמון ששררו בינו
לבין לוינסון ובין האב לבנקאי הנוכל.
לוינסון לא קלט בממלכתו איש אם לא
היה בטוח מראש בנאמנותו המוחלטת

בכירים בבנק הפועלים לא ראו
בעין יפה את הקשרים ההדוקים שהיו
בין לוינסון לבין שלום ויורם רוזנפלד.
יורם, שנתקבל לאמפ״ל בקיץ ,1981
טיפלב־יו־אס־איי (יונייטד סטייטס
ישראל ונטצ׳ורס) ,אותה חברה, שרישומה
בארצות־הברית הושלם בקיץ
1982 על-ידי יעקב לוינסון, שהיה
נשיאה. היה ניגוד אינטרסים מובהק
בין מעשיו של לוינסון בקונצרן הבנק
לבין פעולותיו ביו־אס־איי. כמה
מאנשי־הצמרת של יו־אס־איי הרוויחו
יפה ממניות אמפ״ל. לוינסון הקים
את החברה בהיותו יו״ר אמפ״ל ובשיתוף
עם ראשי אמפ״ל ופעיליה.
אחת הפרשיות היותר מסעירות
בפעולותיו החריגות של לוינסון בבנק
הפועלים ובאמפ״ל מתייחסת לעיס־קה
מפולפלת הידועה בשם גרנית.
שרגא רוטמן, מנכ״ל סולל־בונה
ורירקטור במועצת־המנהלים של בנק
הפועלים, קבע בדוח שהגיש (ועדת
השניים: רוטמן־סיוון) כי הבנק יצא
מפסיד מהעיסקה. בכירים בבנק הפועלים
אמדו את שווי ההפסד שנגרם
עקב מעשי לוינסון בכ־ 1.9מיליון
דולר.
יורם רוזנפלד, שהתבטל לפני לוע־סון
בחייו והתרפס על קבר אדונו בדרך
המעוררת סלידה, זכה — על שום
נאמנותו המוחלטת לבוס שהתאבד —
להיות יורשו של לוינסון ביו־אס־איל
הוא מונה לנשיא אותו גוף, שהסב
נזקים כבדים לבנק הפועלים. באותו
יו־אס־איי מסתתרים אנשי-הקש של
לוינסון — הם מצויים גם במקומות
אחרים — המטפלים בהון שהותיר
אחריו.
זמן מה אחרי התאבדותו של
לוינסון ארזו יורם רוזנפלד ורעייתו,
המלחינה נורית הירש, את המיזוודות
ויצאו עם ילדיהם, דני ורותי, לניד
יורק. יורם ירש את כיסאו של לוינסון
ביו־אס־איי: נשיא החברה בארצות־הברית.

איש כמו יורם רוזנפלד יכול
היה לומר את הדברים הבאים בהספדו

מאת

יאיר קוטלר

נשיא רוטנשטרייך
,,שומעים קצת, סולחים קצת, מגנים קצת״

שאותו אני מתאר בסיפרי לא לפיר־סום
כנוכל בין־לאומי, שגנב מכספי
בנק הפועלים. השניים הכירו זה את
זה עוד לפני שיורם רוזנפלד התקבל
לעבודה באמפ״ל, אותה חברה שבאמצעותה
ינק לוינסון הטבות רבות לו
ולמקורביו בישראל ובארצות־הברית.
בשנות ה־ 70 המאוחרות היה יורם
רוזנפלד שלוש שנים קונסול כלכלי
של ישראל בלוס־אנג׳לס. בעשור שבין
1970ל־ ,1980 בעיקר החל מ־1974
— ללא קשר ליורם רוזנפלד —
היתה אמפ״ל בידי לוינסון מכשיר
ליצוא־הון משליטת מדינת־ישראל
ואזרחיה והעברתו לידי תושבי־חוץ,
בעיקר ארצות־הברית. באותו שנים —

עיתונאי אורי דן,ניתוק מהמתרחש, עולם מסולף ושקרי״

בין העיתונאי איו קוטרו(מימין) והשוררשעבו שרום דחנט־ד התלקח קוב־איתנים,
נשהשנ״ם משמיצים איש את ועהו ער וקע בושת עקב רחסון
על הבוס שלו אחרי התאבדותו יעקב
היה אשם. אשמתו היתה בהצטיינות
יתרה. הענק תמיד אשם בעיני
הגמדים. היהלום התנפץ לרסיסים
מכיוון שלא יכול היה להתכופף״...
השפלה עצמית
**ץ לום רוזנפלד תבע ממני
התנצלות, אך הוא לא העז
לפנות כלל אל בעל היצירה, אורי דן.
למה הדבר דומה? לאותו קורא, שנפגע
(בצדק או שלא בצדק) על־ידי כתב
מעריב, אך ממהר לתבוע לדין את
העורך הראשי שלום רוזנפלד תוך
התעלמות מוחלטת מן האחראי הישיר
למאמר.
אפילו עותק ממיכתבו של עורו־הדין
לוינבוק, פרקליטו של רוזנפלד,
אליי ואל הוצאת־הספרים שלי, לא
נשלח לאורי דן, אולי מסיבה פשוטה.
רוזנפלד מכיר יפה את אורי דן, שעבד
25 שנים במעריב, אך אורי דן גם
מכיר היטב את רוזנפלד ושיטותיו
כעורך ראשי, המפעיל את מיספרי־הצנזור
להגנת מקורבים כמו יעקב
לוינסון (ורבים אחרים בצמרת ה־מימסד).
רוזנפלד
פעל לסחיטת התנצלות
ממני. הוא ביקש שאכחיש את דבריו
של אורי דן.
כדי למנוע אי־הבנות ולהעמיד
דברים על דיוקם, כתב פרקליטי,
ך־הרין רב וייסגלס, לפרקליטו של
עורך־הדין לוינבוק, את

(כוח להשחית)
״״ה עריכה: הפסוק הדן
תו של יורם רוזנפלד באמפ״ל
שובץ שלא במקומו, והקשר הדברים
אפשר ויובן שלא כהלכה. על כך
מתנצל שולחי והנכם רשאים ליתן
פומבי להתנצלותו. במהדורה הבאה
של הספר — אם תצא — לא ייכלל
הפסוק האמור.
גיליתי כלפי שלום רוזנפלד את

ההגינות הראויה. לא יכולתי להכחיש
את דבריו הנכונים של אורי דן — גם
לא הוסמכתי לכך — אלא הבהרתי את
אשר אירע, אך גאוותו של האיש
נפגעה. הוא לא הסכים להסתפק
בהעמדת הדברים על דיוקם. הוא

לו להתרכז רק בפסוק הדן בבנו. את
דיברי אורי דן הוא שם במרכאות:
״מונולוג״ ,רחמנא ליצלן. ושוב: הוא
פוסח על אורי דן. רק אותי הוא תובע
לבירור. כמה שהוא פוחד מהתמודדות
גלויה עם אורי דן.

מאחורי מישגה. עריכה״ ו״שיבוץ
שלא במקומד, ועל כך, יעל כך•,
משמע דא כל מה שמשתמע באותו
קטע כלפי וכלפי בני — הוא מתנצל
כביכול ומוכן שאני אתן פומבי
להתנצלותו.

יאיר קוטלר טוען:
שהיה קשוו־ באישים מרכזיים בשלטון
תפוצת ..מעריב״ הגיעה עתה לשפר והוא
שוב איננו 1,העיתון הנפוץ ביותר במדינה״
שרום רוזנפלד ועמיתו סרבו לפרסם את
פרשת־הביל׳ויים בסתר של משה דיין
מבקש לזכות בטיהור שמו לגבי שיטת
עבודתו כעורך, תוך ניצול תמוה של
המישפט שנכתב על בנו ושובץ שלא
במקומו הראוי.
רוזנפלד מיהר לפנות לעזרת מועצת
העיתונות. ב־ 23 ביוני השנה הוא
כתב אל נשיא המועצה, הד״ר יהושע
רוטנשטרייך, תוך התעלמות מביקורתו
הנוקבת של אורי דן עליו כצנזור
לגבי בנק הפועלים ולוינסון. קל ונוח

כך כותב רוזנפלד לרוטנשטרייך
בין היתר:
נראה לי שהאינסינואציה השקופה
באותו קטע בספר, שאליה אני
מתייחם, אינה צריכה פירושים, אך
מר קוטלר במקום להודות בעוול
שעשה לי ולבני, ובמקום להתנצל,
כפי שכל עיתונאי הגון וישר היה
עושה במיקרה כזה, מעדיף להתחמק

לפיכך מבקש אני שמועצת העיתונות
תדון בתלונתי, תכפה על מר
קוטלר שיפרסם התנצלות בפניי
ובפני בני(שבעקיפין גם שמו הטוב
נפגע) ,ואם יסרב — שמועצת
העיתונות תפרסם את חוות־דעתה
על מיקרה חמור זה של שימוש לרעה
בחופש־הפירסום מצד מי שהתיימר
להיות שומר נורמות של הגינות
ואמוץ־לב במיקצוע שלנו.

שלום רוזנפלד, העורך־הצנזור,
מצא לו סוף־סוף טריבונל: מועצת העיתונות.
הוא חותר לזיכוי מהיר של
שמו, לרהביליטציה. את בית־המישפט
של ישראל הוא ממיר במועצת העיתונות
— ושוב תוך פסיחה על אורי
דן, אוייב נפשו.
מיכתבו אל מועצת־העיתונות מעורר
חמלה, אם לא גיחוך. יש בו השפלה
עצמית.
כך כתבתי למועצת־העיתונות (ב־
,)14.7.85 שפנתה אליי לקבלת תשובתי
על תלונת רוזנפלד:
בכל הכבוד שאני תחש למועצת
העיתונות. אין תלונתו של מר
רוזנפלד נתונה לסמכות הביתר או
השיפוט של המועצה. סיפרי, כוח
להשחית, הוא עבודה סיפתתית,
שכתבתי כסופר ולא כעיתונאי
במיסגרת עבודה בעיתון יומי.
העובדה — המיקרית לשעצמה —
שמר רוזנפלד ואנוכי חברים
באגודת־העיתונאים אין לה ולא כלום
עם סמכות שיפוטכם( .רוזנפלד נשען
על עובדה תמוהה זאת במיכתבו
למועצת־העיתונות כדי לחזק את
פנייתו — י.ק.).
למועצת־העיתונות אין הכוח
והסמכות לדון בענייני לא רק מן
הטעם התקנוני אלא בשל מניעה
מהותית: סיפרי מבקר בחריפות
עיתונים ועיתונאים, ולא יעלה על
הדעת כי עיתונאים המבוקרים
בסיפרי, הנמנים עם אותה קבוצה,
ישמשו חוקרים ושופטים, או. מ עין
שופטים״ ,בתלונה שהגיש נגדי אחד
המבוקרים.
מגויים נמוגים ברוח
ף* תחקיר שערפה רונית ורדי
* 4בעיתון חדשות ( )26.4.85 על
העיתונות ומועצת־העיתונות היא
(המשך בעמוד )30

כן, מץ מייצרת
טלויזיה צבעונית
באיכות מעולה
עם מסך ״16
ושלט רחוק משוכלל

עם שלט רחוק

ב־ 5תשלומים
התשלומים שקליים קבועים וסופיים.
ערבות בנקאית תינתן לכל רוכש כעד תשלום ההוצאה.
אספקה בגמר התשלומים
רכוש עוד היום בתשלומים. אל תמתין
להיסטריה של גמר ההקפאה!

אם המצב הכלכלי לא יאפשדלך
לרכוש את הטלוויזה -תקבל
את כטפן בחזרה, עם ריבית
שתעלה ב־ 30/0על הריבית
החודשית של בנק לאומי.

הטובים לעיסקי־אוויר
בימים האחרונים אני מרבה לחשוב על אבי המנוח.
אבי עבד מנעוריו בבנק. כבר בגיל צעיר היה מומחה לבורסה.
עולמו היה עולם של מניות וניירות־ערך.
באינפלציה הגדולה של ,1923 שבה התרוששו מיליוני
גרמנים, עשה אבי הון במאניפולציות של ניירות. בעושרו החדש
הקים בנק פרטי בעיירה שבה
נולדתי, ואחר־כך עבר לעיר
הגדולה.
הוא שנא את המיקצוע שלו,
ובז לו מעומק ליבו.
מייד עם עלות היטלר
לשילטון, החליט לעלות לארץ.
הוא היה ציוני מנעוריו. עכשיו,
לפתע, הפכה הציונות הזאת
מחלום מופשט למציאות.
בעיני אבי, ציונות לא היתה
סתם עניין גיאוגראפי או פוליטי.
הוא גם לא היה דתי. הוא האמין
בציונות של יצירה, של ייצור.
לא עלה על דעתו לעסוק
בארץ בכל אותם עיסוקים שנואים, שבהם עסק מנעוריו. הוא לא
פנה לעיסקי־בנק, כפי שעשו כמה גרמנים אחרים, שבאו כמונו
כ״קאפיטליסטים״ .אילו הציע לו מישהו לסחור כאן בניירות־ערך,
לעסוק במאניפולציות בבורסה ולהריץ מניות, היה סוטר לו על
לחיו, מן הסתם.
תחילה רצה אבי להקים משק חקלאי. הוא נרשם להתיישבות
בוואדי־חווארית׳(עמק־חפר) ,אך כשהדבר התמהמה לא היתה לו
סבלנות, והוא החליט להקים מיפעל לייצור. הוא התחיל לייצר
פריטים שונים, שנראו לו דרושים. אך מכיוון שהיה ייקה הגון,
שהאמין גם בהגינות שאר בני־אדם, ובארץ שררו אז חוקי
הג׳ונגל, הפסיד את כל כספו תוך שנה.
מאז היינו עניים מרודים. אבי עבד עבודה גופנית קשה מאוד
עד היום האחרון של חייו. הוא היה מאושר. האנשים אהבוהו, מפני
שהקרין סביבו מן האושר הזה.
בימים האחרונים אני מרבה לחשוב על אבי, מפגי שאילו היו
אומרים לו שתוך דור אחד יהיה מיקי אלבין לסמל הדור ולסמל
הארץ, היה חושב שזוהי בדיחה גרועה.
מיקי אלבין היה בדיוק כל מה שאבי ביקש להשאיר מאחוריו,
כאשר בא לארץ. כל מה שהציונות התקוממה נגדו, תיעבה אותו
ורצתה לעוקרו מן השורש.
אלבין היה יהודי של עיסקי״אוויר, ספסר של בורסה, ארם
שביקש להתעשר מבלי לייצר דבר, אדם שהתייחס אל מיפעלים
יצרניים כאל אובייקטים להרצת מניות.
בקיצור: טפיל. פעם היו קוראים לזה: יהודי גלותי.
אבי לא היה מקבל את הטענה שאנשים כאלה דרושים כדי
לגייס הון לתעשיה, שהם ממלאים תפקיד חיוני, שבמשק המודרני
אין הבדל בין ייצור ובין שוק־ההון. מה לעשות, אבי דבק בתפיסות
מיושנות. הוא בהחלט הבדיל בין ייצור וספסרות. וכאיש־בורסה
לשעבר, בוודאי היה מעלה על דעתו דרכים בריאות יותר לניתוב
החסכונות של הציבור לאפיקי הייצור.
אך העיקר אינו במידת הנחיצות של ספסרות זו. העיקר הוא
בהפיכת הספסרות הזאת לאידיאל לאומי, בהפיכת ספסר־הבורסה
לגיבור הדור, כדוגמה להערצה ולחיקוי. גם מי שיודע שהצבא
זקוק לשקם, לא יהפוך את איש־השקם דווקא לסמל הצבא, ולא
יעניק את העיטור הגבוה ביותר לאיש השקם בעורף. ראש השקם
אינו הופך לרמטכ״ל.
וזוהי הבעיה כולה. אלבין לא יצר אותה. הוא תוצר של המצב
הזה, ובסופו של דבר היה לקורבן שלו.
לא עוד ״הטובים לטיס״ ,אלא ״הטובים לעיסקי־אוויר״.
אני מרבה לחשוב על אבי. אני שמח שלא הספיק לראות את
זה. זה היה שובר את ליבו.

צחוק צח1נ! -אבל...
אני נמנה עם מוקיריו של אמנון אברמוביץ׳ ,בעל הטור במעריב.
הוא איש אמיץ, יש לו סקופים, והוא כותב היטב.
דווקא לכן די הזדעזעתי כשקראתי את הכתבה שלו על מיקי
אלבין.
איני דוגל בכלל היהודי האומר שעל המתים יש להגיד רק
טובות. על המת, כמו על החי, יש להגיד את האמת, על צדדיה
החיוביים והשליליים. אך יש כאן עניין של טעם. על קיברו הרענן
של מת, מול פני מישפחתו האבלה, אין מפריחים בדיחות.
ברשימתו של אברמוביץ׳ ,לצד הסקופים, יש כמה דוגמות של
הומור מקאברי( .אין יודעים בדיוק מה מקור המילה. מילון
אוכספורד משער, בטעות, שיש לזה קשר עם המכבים. ההשערה
שלי היא שמקור המילה בערבית. מקאבר — בתי־קברות).
למשל:
אברמוביץ׳ מזכיר את השיטה, שגילינו בשעתו בשבועון זה,
שבה ניסה אלבין להשתלט על איגוד העובדים הליברליים. אלבין
הביא אז רשימת חברים חדשים, שכללה מתים. אברמוביץ׳ :״אולי
לא היה זה רק תרגיל, אלא השקפה שליוותה אותו אל החלון
בקומה השלישית ביפו: שיש חיים לאחר המוות״.
או :״הוא קפץ לאוויר, שהיה השטח שלו ...אולי חשב הקוסם
מהבורסה, כמו הקוסם מלובלין, שהוא מסוגל להמריא״.
או :״מיקי אלבין קפץ. בינינו: מה זה להתאבד, לעומת להיות
מוספר על־ידי(אברהם) שריר?״
הומור מפוקפק. לא התלהבתי גם מהאימרה :״ילד מצפון תל־

אביב בלי אבא אבל עם מיליוני דולארים בבנק נוגע ללבי פחות
מהילד בצפון קריית־אתא עם אבא עם דמי־אבטלה״.
איני בטוח שכך חושב גם ילר המתייתם מאביו.
יש משהו בלתי־אנושי בכתיבה מסוג זה, וזה מפריע לי. השמאל
אמור להיות אנושי ,״הומאני״ .הימין אמור להיות אכזרי ואדיש
לרגשות כאלה, למרות השמאלץ שלו.
באחד הקומיקס האמריקאיים הופיע פעם פסוק נהדר :״אני
אוהב את האנושות, אבל איני יכול לסבול בני״אדם״.

איר לבדו־ר?
קיבלתי חוזר משוכפל של חברה אלקטרונית, המציעה לי
מכשיר־טלפון נייד.
החוזר פירט את כל הדברים הטובים שאפשר לעשות באמצעות
המכשיר. בין השאר: אפשר ״לבדרך״.
לבדרך? האפשרויות התרוצצו בראשי. מילה חדשה? אולי
מתוצרת צה״ל? ומה משמעותה? להנחות אנשים שהם בדרד?

אורי *בנד

רציתי להיות בטוח, וביקשתי לטלפן לחברה ולבדוק בדיוק
את טיב הפעולה המוצעת.
״מצטערת,״ אמרה הבחורה האלקטרונית ,״זאת היתה טעות־דפוס.
צריך להיות,לברר׳.״

חטיפת בז־ברקה
׳ בשבוע שעבר עסקתי במדור זה בביקורת־סרטים. דיברתי על
הסרט הצרפתי התנקשות, שהוקרן בטלוויזיה, וסיפרתי כי
מאחורי סרט־המתח הדמיוני עומדת פרשה אמיתית: חטיפתו
ורציחתו של מנהיג האופוזיציה המארוקאית, מהדי בן־ברקה,
שנראה לאחרונה חי ב־ 29 באוקטובר . 1965
בפרשה זו שיתפו ביניהם פעולה כמה שרותים חשאיים —
וביניהם מוסדות־הביון של מארוקו, ארצות־הברית וצרפת. הצהרון
הצרפתי פראנס־סואר דיווח אז כי מארוקו ביקשה מהשרות
החשאי הישראלי לסייע לה בחטיפתו של בן־ברקה, ועל כך דיווח
יואל מרקוס מפאריס לעיתונו, הארץ, לפני שירד מסך־ההשתקה
על הפרשה כולה.
ביקורת־הסרטים שלי היתה לוקה בחסר, ובמקום קטעים
אחדים הופיעו כתמים לבנים. כמה ימים לאחר מכן פירסם עודד
ליפשיץ, איש קיבוץ ניר־עוז, ביקורת־סרטים משלו על אותו
הנושא במוסף חותם של על המישמר,
הוא ציטט, למשל, כותרת אחרת של הארץ, הפעם מפי
ניו־יורק טיימס :״שני עורכי בול נידונו לשנת־מאסר במישפט
בדלתיים סגורות. פירסמו כתבה המקשרת את הש״ב הישראלי עם
פרשת בן־ברקה״.
השבועון בול היה גם אז שבועון־מין. שני עורכיו, מקסים גילן
ושמואל מור, שניהם עובדים־לשעבר של העולם הזה, פירסמו
סיפור דמיוני על חטיפת איש־ציבור דמיוני בידי שרות־ביטחון
אלמוני. על כך נאסרו בחשאי, נדונו בחשאי וישבו בחשאי במשך
ארבעה וחצי חודשים בכלא, אחרי שנידונו לשגת־מאסר. על
העונש והשיחרור המוקדם הוסכם מראש בעיסקת־טיעוז. שב־מיסגרתה
הוחלף האישום בריגול חמור באישום בפירסום ידיעה
סודית.
הייתי מעורב בפרשה זו מכמה צדדים. כפי שכבר סיפרתי
בשבוע שעבר, שמעתי את כל פרטי הפרשה מפי ידידי אנרי
קוריאל, איש־המיסתורין היהודי־מצרי בפאריס, שהיה איש־אמונו
ובעל־בריתו המקורב של בן־ברקה. קוריאל נרצח גס הוא — אולי
על־ידי אותה תשלובת בינלאומית של שרותים חשאיים.
חטיפת בן־ברקה אירעה כמה ימים לפני הבחירות לכנסת
השישית, שאליה נבחרתי. ניצלתי את מעמדי החדש כדי להקים
מאחורי הקלעים מהומה סביב מעצרם של עורכי בול, ואולי
תרמתי תרומה כלשהי לשיחרורם.
י — גם אחרי שכמה מגדולי העיתונים בעולם פירסמו
אותה בהרחבה, ואיזכרו את חלקה של ישראל בה.

הסוד הגדול
שר איסר הקטן
באותו גליון של חותם מופיעה עוד תרומה של עודד ליפשיץ:
ראיון גדול עם איסר הראל, מי שהיה עד 1963 הממונה על שמתי־הביטחון.
הוא התפטר בעיקבות ריב עם דויד בן־גוריון והתמנה
כעבור שנתיים כיועץ ראש־הממשלה החדש, לוי אשכול, לענייני
שרותי־הביטחון.
״איסר הקטן״ ,כפי שנקרא בפי כל(בשל קומתו, וכדי להבדיל
בינו ובין ״איסר הגדול״ ,איסר בארי, ראש שרות־הידיעות של
ההגנה) מתלונן בראיון שהוא נוטרל בתפקיד זה לגמרי על־ידי
יורשו בתפקיד ראש־המופד, מאיר עמית. הוא לא שותף בשום
התייעצות. לא גילו לו שום חומר, ועל כן גם לא ידע על ההחלטות
שנגעו לביצוע כמה וכמה פעולות חמורות.
אני עד־ראייה לכך. זמן־מה אחרי היבחרי לכנסת ביקשתי
להיפגש עם איסר הראל. אומנם היינו אויבים מושבעים, מפני
שניהלתי במשך שנים מערכה נגד מנגנון־החושך, כפי שקראנו
לו. אך הוא הזמין אותי בתוקף תפקידו אל לישכתו במישרד
ראש־הממשלה.
איני זוכר מה היה העניין שהביא אותי לשם.
על כל פנים, כשבאתי ללישכתו של היועץ לענייני שמתי־הביטחון,
הופתעתי מאוד למראה הלישכה הריקה לחלוטין. לא
היתה בה אף פיסת־נייר אחת. הרושם היה של חוסר־פעילות
טוטאלי. ואכן, איסר הראל סיפר לי שהוא נוטרל לחלוטין, שאיש
אינו מתייעץ עימו, וכי מאיר עמית, ראש־המוסד, מנהל מילחמת־הורמה
כדי לחסלו.
עמית, כך אמר לי אז, אינו רוצה שאיש יחצוץ בינו ובין ראש־הממשלה,
ומכיוון שראש־הממשלה הוא לוי אשכול, שאין לו שמץ
של מושג בכל העניינים האלה, זהו מצב מסוכן. הסכמתי איתו
בעניין זה, ועוררתי את העניין כמה פעמים בכנסת ובהעולם הזה.
זמן קצר לאחר מכן התפטר איסר מתפקיד היועץ. נפגשתי
עימו מחדש כאשר נכנס לכנסת הבאה, ברשימת בן־גוריון. ישבנו
יחד בישיבות, נסענו יחד לסיורים, ותוך כדי כך דיברנו על הא ועל
דא. אך הוא לא סיפר לי את הדברים שהוא גילה השבוע בראיון.
וכך סיפר איסר לליפשיץ(אני מקצר סיפור ארוך):
ערב הבחירות לכנסת השישית, באוקטובר ,1965 נודע על
עסק״ביש מחריד של המוסד. איסר אינו מפרט בראיון מה טיבו של
העסק, אך אומר שהיה כל־כך מביש, עד שזה חייב את התפטרותו
של ראש־המוסד, אם פעל בניגוד להוראות, או של ראש־הממשלה,
אם נתן את ההוראה.
אשכול פחד שמא תזיק לו פרשה זו בבחירות, שבהן הופיע
בן־גוריון בראש רשימת רפ״י החדשה, ורצה להשתיק את העניין.
לכן מינה ועדת־חקירה פרטית, שחבריה היו מזכיר־הממשלה זאב
שרף וייגאל ידין. ועדה זו הגיעה למסקנה כי אשכול אכן נתן
בעקיפין את ההוראה, כאשר אמר לעמית ביידיש ״זה לא מריח
טוב״ .ציון ריח רע אינו איסור. אשכול גנז את מסקנות הוועדה.
אחרי הבחירות, כאשר עורר הראל את העניין מחדש, הוקמה
ועדה של ארבעה מראשי מפא״י (מיפלגת־העבודה דאז) ,והם
גולדה מאיר ושאול אביגור, שהלכו לעולמם, ויעקב שימשון
שפירא וישראל גלילי, ייבדלו לחיים ארוכים( .זה חשוב, כי המתים
אינם יכולים לאשר או להכחיש, אך החיים יכולים וחייבים לעשות
זאת).

ועדה מיפלגתית מובהקת זו, שהיה לה עניין בהצלת אשכול,
ראש ממשלתם, טישטשה את כל הפרשה, ובסוף הוסכם להעמיד
פשוט פנים כאילו כל העסק־ביש המסויים הזה לא היה ולא נברא.
עורכי־העיתונים התחייבו לשתוק, הצנזורה הופעלה בחומרה
קיצונית כדי להשתיק אותנו. יגאל אלון המנוח ויעקב חזן(ייבדל
לחיים ארוכים) הצטרפו לקשר־ההשתקה.
יעקב חזן סירב גם
השבוע, כעבור 20 שנה, להתייחס
אליו.
ואילו מאיר עמית, המתואר
על־ידי איסר הראל כבן־בליעל
ממש, הגיב בהשמצה נגדית,
שבה רמז כי הראל פועל מתוך
תאוות־נקמה.
איסר מסיים בנימה אופטימית.
לדעתו, לא יתכן כיום
קשר־השתקה כזה. אך חוששני
שהוא טועה. שום דבר לא
השתנה — ובוודאי שלא לטובה.
גם כיום מסוגלים עורכי
העיתונים היומיים להחליט על קשר־השתקה, ולהפעיל את
הצנזורה כדי לסתום את פינו. גם כיום מחליטים עסקני־מיפלגות,
שהאינטרס האישי ו/או המיפלגתי עומד לנגד עיניהם, על ענייני־ביטחון
חיוניים ביותר. וגם כיום אין לראש־הממשלה יועץ
לענייני השרותים החשאיים, שיעזור לו לפקח על מעשיהם הלכה
למעשה.

הוא, ה₪סכסואר, מסבו ער הוגע שבו גירה את נט״תו, ער
מיוחמת! בה והבחד ממנה, ער נישוא !,ראשה, ער טיב יחסיו עם גברים
בתקומת שונות שר ח״ו, וער אימת המחרה שנכרה ער הקהירה
..אני י א הווו להיבדק,
מקולם לא נבדקת׳ אם
יש לי א״וס, כ׳ אני
שונא שאומרם לי: אין
לו, אבל...״

,.בפעם הואשמה
שהתאהבתי חוק בגבו
לא יכולת• לעמוד בנה,
ואז פניתי לפסיכיאטר
לבקש עזוה״

ותו מאשר מא״דס!״
ך* וא ביקש להתראיין בעילום שם. לא
( 1מפני שאיכפת לו על עצמו, לא מפני
שהוא חי בארון, בוודאי לא מפני שהוא
פוחד. הוא עשה זאת רק כדי להגן על כבודם
ופרטיותם של האנשים הקרובים והחשובים
לו, כדי שהם לא יפגעו. מפני שאולי להם
איכפת.
קשה לומר שהוא הומוסכסואל ממוצע,
לא בארץ ואולי גם לא בחוץ־לארץ. הוא
אומנם גילה, כמו הרבה אחרים, שהוא שונה,
כבר כשהיה בשנות העשרה המוקדמות שלו,
אן אז, לפני 30 שנה, היה המצב שונה לגמרי.

אז לא ידעו מה זה הומוסכסואל, לפחות לא
דיברו על זה. לא היה לו עם מי להתייעץ, לא
היה מי שיסביר לו שזה קיים וכי עליו
להשלים עם זה ולהמשיך לחיות עם זה.
אנשי־מיקצוע, שניסו לעזור לאנשים כאלה,
המליצו לפניהם להתחתן, מתוך תיקווה
שבמשך הזמן תיעלם הנטיה השונה הזאת.
הוא אומנם התחתן והוליד ילדים, אך
נטייתו לא השתנתה. במשך כל שטת
נישואיו המשיך לקיים יחסי״מין גס עם
גברים. אחרי שילדיו גדלו, נפרד מאשתו,
התגרש ועבר לחיות כהומוסכסואל מוצהר,

אם כי לא כאחד שמבליט את העדפתו
המינית ומודיע עליה בכל מקום.
גם במיקרה זה הוא שונה מן הממוצע.
בדרך־כלל, אצל זוגות נשואים, כשמתגלה
שהבעל הוא הומוסכסואל, הגירושין ממהרים
לבוא, והם מלווים במריבות קולניות
ובסערה.
בניגוד לרבים אחרים, הוא פתוח, ומדבר
על עצמו בחופשיות, לעיתים מדהימה.
הבעיה הרצינית ביותר של הומוסכסואל
היא ההתמודדות עם הסביבה, בעיקר
החשיפה לפני המישפחה וההורים. הורים

המגלים שילדיהם הומוסכסואלים, מגיבים
בכל מיני צורות שונות ומשונות. לקו הלבן,
המרכז לעזרה טלפונית, המופעל על״ידי
האגודה לשמירת זכויות ההומוסכסואלים,
מגיעות קריאות־טלפון שונות של ילדים,
שהוריהם השליכו אותם מהבית, כשגילו את
נטיותיהם המיניות, או קריאות״טלפון של
הורים מודאגים, שאינם יודעים כיצד לנהוג
בילדיהם. הוא, העובד בהתנדבות בקו
הלבן, מספר כי מן השאלות הנשאלות
בטלפון עולה בורות מדהימה, וכי הדבר
נובע מחוסר הסברה מתאימה. הוא שולל כל

אפשרות, המועלית מפעם לפעם, לפיה אם
ידברו על הנושא באופן חופשי, זה יגרום
ליותר צעירים להיהפך להומוסכסואלים.
הוא מבשל זאת מכל וכל.
עניין ההומוסכסואליות עלה באחרוגה
לכותרות בגלל המחלה האיומה איידס,
ההורסת את המערכת החיסונית של הגוף.
מחלה חשוכת״מרפא, עד כה, פוגעת בעיקר
בהומוסכסואלים גברים, יצרה היססריה
בארצות״הברית.
ההיסשריה התגברה כשנודע שגם רוק
הדסון, כוכב־הקולנוע הנודע, הנערץ מזה
שנים רבות על־ידי נשים בבל רחבי העולם,
לקה גם הוא במחלה.
הדסון בצורתו החדשה, כשהוא רזה,
לחייו שקועות ונפולות וכל דמותו מעוררת
רחמים, הוציא החוצה הרבה פחדים, גם של
ססרייטים (באלה שאינם הומוסכסואלים)
ונתן את ההרגשה ש״זה יכול לקרות גם לי״.
מיקרהו של הדסון הוציא את המחלה
מתון האלמוניות־למחצה, שבה היתה נתונה.
אפילו שמרנים מובהקים אינם שוענים
עוד כי הלוקים במחלה הם -אנשים משולי
החברה׳ ,וייתכן שעתה יוקדשו משאבים
רציניים יותר למחקר רפואי בתחום זה. כפי
שהתבסא הומוסבסואל אמריקאי- :עכשיו
סוף־סוף גם בבית הלבן יש מישהו המכיר
חולה־איידס.׳
גילוי המחלה אצל הדסון יצר גם קצת
פחדים בישראל, בעיקר בקרב ההומו-
סכסואלים שקיימו איתו מגע״מיני או אחר.
חלק מהם רצו מייד לבתי״החולים השונים
כדי להיבדק. באף לא אחת מן הבדיקות
נמצא הנגיף. אחרים הבריזו על עצמם
מיששר״חירום של ססריליזציה, מתוך פחד
וחשש. היה מי שסיפר כי מאז פירסום
מחלתו של הדסון הוא מכבד את אורחיו
בכלים חד״פעמיים מפלסטיק וזורק אותם
מייד אחרי השימוש. כזה גם המצב בחלק מן
המועדונים בארץ. אבל עדיין קשה להצביע
על היסטריה המונית בקרב הקהילה
ההומוסכסואלית בישראל.
הראשון שנפטר מאיידס בארץ היה בחור
צעיר בשם עידן גפן, בן יחיד להורים ניצולי-
שואה, שנדבק בנגיף כששהה בחו״ל. עידן
היה גבר יפה״תואר, שעסק בפיסול בובות,
וכל ביתו היה מלא בבובות שונות מכל רחבי
העולם, באלה שעשה במו ידיו וכאלה שרכש
בטיוליו בעולם. הוא היה מאושפז במשך
תקופה ארוכה בבית־חולים בתל״אביב, עד
שהודיעו הרופאים להוריו בי אין לו סיכוי
והוא נשלח הביתה, שם שכב עד שנפטר.
הוריו שהו לידו בבל תקופת המחלה, ישנו
ליד מיטתו בבית״החולים.
בארצות־הברית ידועים מיקרים רבים
של חולי איידס, שזורקים אותם מבתיהם
ושאין להם אפילו איפה למות. שבועון

• כל הסיפור של איידס לא עשה לכם
כלום?
מאוד. זה נורא מפחיד.

• כלומר, כל פעם שאתה נכנם
למיטה עם גכר אתה פוחד?
אני די מרגיע את עצמי. עד היום, גם ב־ארצות־הברית,
מיקרי״המוות בכבישים יותר
נפוצים מאשר מוות באיידס. יותר מסוכן לנסוע
באוטו מאשר להידבק באיידס. יש יותר הומר
סכסואלים שנהרגים בתאונות־דרכים מאלה
שמתים מאיידס.

• זה לא מוריד את מידת הפחד.

ה,אבל׳ הזה. אז אני לא הולך להיבדק, עד שאין
סיבות לכך, עד שאין סימפטומים.
מי שלחוץ ובהיסטריה, שיילך להיבדק. אבל,
למשל, בחור שמטייל בעולם — הולך כל
שלושה חודשים לבדוק אם אין לו סיפליסי
זה בהחלט מפחיד, האיידס. כל סיפור זה סיכון.
בכל סיפור יכול להיות כדור רעל, אבל איכשהו
מתרגלים לזה. לא חושבים על זה כל הזמן, אולי
נזהרים יותר. אם אני אפגוש מישהו שחזר זה עתה
מטיול ארוך בניו־יורק, אני לא אזמין אותו מייד
הביתה. אם אני אדע שהוא התפרפר, אני לא אזמין
אותו בכלל.

זה קצת מרגיע, בכל זאת. זה כמעט כמו

אזי לא יורם אם נהניתי מהיחסים המיניים
ש אשתי. זה היה
חלם מן המסת שלי
בבעל, חלק מהתיפקוד״
עישון וסרטן. רואים את זה בסרט וזה משפיע
למשך יומיים־שלושה, וזהו.

• בחור אחד סיפר שהוא נותן
לחכרים שלו לשתות ככוסות פלסטיק
חד־פעמיות והוא זורק אותן אחר־כד•
יש לו בעיה.
הייתי בסן־פרנציסקו באחת מתקופות ההיסטריה,
והייתי עם חבר ישראלי. הלכנו לבר,
והוא אמר לי שלא לשתות מכוסות, להזמין בירה
ולשתות מהבקבוק — אפילו לא מבקבוק, כי יש
לזה שימוש חוזר — אלא לקחת פחית־בירה. את
זה עוד אמר לי בבית, וחשבתי שזה סביר. אבל
כשהגענו לבר, הוא לא רצה לפתוח את הדלת,
הוא לא רצה לנגוע בה, הוא אמר שנחכה עד
שמישהו ייצא, ואז נכנס.

• בארץ זה לא ככה?

לא. גם זה מוגזם. האנשים האלה ימותו מפחד,
לא מאיידס. אני יודע שיש מישפחות בארצות־הברית
שאוכלות בסכו״ם מפלסטיק כשבאים
אורחים, וזורקים אותו אחר־כך. אבל לא בארץ.

• אתה לא הולד למועדונים בארץ?

• אכל קוראים להם הומוסכסואלים,
גם להומופילים קוראים כך.
פה בארץ.

• גם בחו״ל?

לא. יש בצד אחד הטרוסכסואל ובצד שני
הומוסכסואל ובאמצע הבי־סכסואל, ומה אלה
שביניהם? זה לא אך ורק מגע מיני. הס צריכים
את הגבר, כמו שאחרים צריכים את האשה. יש
כאלה שצריכים את הגבר פעם בחודש, פעם
בשנה, לא רק את המגע המיני, את הקירבה של
גבר, את המישכב עם גבר במיטה. לא חשוב
האקט המיני. המגע הפיסי, לא רק פיסי, אפילו
סיפור־אהבה, קשר עם גבר, קשר עמוק. לכן אני
שואל מי זה הומוסכסואל.
הריעה הקדומה היא, שהומוסכסואל הוא
הבחור שמעכס עם הטוסיק וצועק ברחוב דיזנ־גוף.
אבל אנשים לא יודעים מה קורה. לא פלא.
אני לא מכיר פה אף בית־ספר שמסביר.
אני קצת עובד בקו הלבן — זו עזרה
להומוסכסואלים שלוש פעמים בשבוע, אני עובד
בהתנדבות. אנשים עם בעיות יכולים להתקשר,
זה אנונימי. אני מקבל טלפונים של אנשים
שחיים בירח. בורות במאתיים אחוז.

• הומו זו מילה מעליבה?

• אז איך אתה מגדיר את עצמך?

אני הומו.

• גם אתה התחתנת?

״הדעה הקדומה היא
שהומוסנסואל הוא
הבחור שמנדנד עס
הטוסיק וצועק בדחוב
דיזנגוך״
גם אני התחתנתי.

• מהסיבות האלה?

תראי, הזמנים השתנו. המילה הומוסכסואל ,
לא הופיעה במילון. אני לא צוחק. אני מדבר על
שנות ה־8 ,40־ .47 לא היה לי עם מי לדבר. היום
כותבים בעיתונות, כל ילד, בכיתה י״א־י״ב,
במיוחד בתל־אביב, יודע. יש מודעות, יש אל מי
לפנות. אתה יכול להרים טלפון, אתה יכול
לשוחח, אתה יכול לבוא במגע. בזמני, אז, חשבתי
שאני יחיד בעולם.

• ידעת שאתה שונה?

ידעתי שנמשכתי לגברים. בפירוש ידעתי
שאני נמשך לגברים.

• ולא נמשכת לנשים?

• ומתי ידעת את זה?
בגיל מאוד מוקדם, בגיל 14־. 15

• ומה עשית?

חיפשתי את הגברים.

• ומצאת אותם?

מצאתי אותם, אבל זה היה מין מגע מאוד
חפוז, עם המון פחד, עם המון הסתייגויות, בעצם
רק פורקן מיני. אבל חיפשתי. עצם העובדה הזאת
כבר הלחיצה אותי.

• פחדת מזה?

לא. זה הולך ובא. כשיש מיקרים, זה שיחת־היום.
כשיש מיקרה אז מדברים על זה.

מאוד. זה הרס לי את כל הנעורים.

• היה עיתונאי אחד שנפטר מ־איידם.

• ולא יכולת לדבר על זה?

• עם האנשים שנפגשת איתם.

כן, זה היה מיקרה אחד.

תלוי מי אומר ואיך אומרים. אם גוי יגיד לי
בחוץ־לארץ- :יהודי!״ אני אעלב. אבל אם יהודי
יגיד לי זאת, אני לא אעלב.

יש כאלה שמגלים את זה בגיל .50

• זה נובע מחוסר־ברירה?

מחוסר־ברירה, יש מגע מיני בין בני אותו
המין. הומופיליות זו משיכה לאותו מין. משיכה
לא רק מינית, משיכה להיות עם אותו מין. זאת
אומרת הומוסכסואל לא חייב להיות הומופיל,
הומופיל חייב לחיות הומוספסואל. יש פה קו חד
שמפריד בין שניהם. כי באותו רגע שמישהו יוצא
מבית־סוהר, הוא חופשי והוא בוחר מה שהוא
רוצה. הומופיל בוחר את הגבר מולו, את הדמות
של הגבר. עכשיו השאלה, ולי אין תשובה, מי זה
הומוסכסואל.

לא. כי הם פחדו כמוני.

• וסיפור כזה לא מבנים את כולם
ללחץ, לא מסתגרים פיתאום בבתים?

• יש כאלה המגלים את זה בגיל יותר
מאוחר?

• מה זה הומוסכסואל?

• האיידס לא שיחת־היום?

ניוזוויק מפרסם השבוע סיפור על בחור
צעיר, חולה איידס, שחברו מזה שנים
ארוכות זרק אותו ואת חפציו מן הבית,
ושאין לו מישפחה ושאיש לא היה מוכן
לטפל בו עד שימות.

כמעט רוב־רובם מגלים על עצמם, אבל לא
מוכנים לקבל. במיוחד הצעירים- .מה יהיה? אני
לא אוכל להקים מישפחה, לא תהיה לי מישפחה,
אני אהיה במחתרת, אני אצטרך לשקר להוריי,
מה יגידו הוריי?״ הבעיה זה ההורים. מה הם יגידו.
במיוחד בגילאים הקשים 17־18־ ,19 עד .25

אני מבדיל בין שני דברים. בעברית אין מילה
לזה, אבל בלועזית מבדילים בין הומופיליות
והומוסכסואליות. הומוסכסואליות זה המגע
המיני וזהו. המגע המיני בין שני בני־מין, אותו
המין. זאת ההומוסכסואליות שאת מוצאת בבתי־סוהר,
בריכוז של בני אותו המין, בלי שהמין השני
נמצא.

לא, כי אין לי מה לחפש. אבל הייתי כמה
פעמים, וזה לא מצב כזה.

הייתי נבא, ווה היהבסדר גמור. אין ד
בעיה להתפשט דר
גברים, וגם לא ליד
גשים, אם הן לא
מרגישות מבובה מזה״

• כאלה היודעים שהם הומוסכ־סואלים
וגס פעילים במגע עם גברים
אחרים — רוצים להתחתן?

לא. אני הייתי קרוב למיקרה הראשון של
האיידס שהיה בארץ, עידן גפן, שנפטר. הוא היה
חבר ממש טוב. הוא היה חולה כבר כשחזר מחוץ־
לארץ. זה היה מיקרה נורא. הלכתי לבקר אותו
לעיתים קרובות בבית־החולים.

• לא פחדת שתדבק?

לא. נזהרתי, לבשתי חלוק, אבל הרי זה עובר
בדם. לי יש פצע ביד ולך יש פצע ביד ואני אגע
בו, אז זה יכול לעבור. כך זה גם יכול לעבור דרך
הפה, כי בפה יש בדרך כלל פיצעונים קטנים, וכך
גם במגע מיני.

• אז בעצם בכל מגע מיני יש סכנה
להידבק באיידם?

כן, זה באמת מפחיד, אבל אני מנחם את עצמי
בעובדה שיש יותר מתים בתאונות״דרכים.

• זו נחמה, אתה בעצם מדחיק את
העניין?
נכון, כי אחרת אי־אפשר לחיות.

• אתה הולך להיבדק? נבדקת פעם
כדי לראות אם יש לך איידם?
לא. כי הבדיקה לא מדוייקת במאה אחוז. אם
למשל יש לי שפעת באותו יום, אז זה יכול
להראות כאילו יש לי איידס. חוץ מזה, יכולים
להגיד לי שהיום אין לי, אבל אחרי יומיים כן יהיה
לי. אומרים שהדגירה של המחלה יכולה להימשך
עד שש שנים.
חוץ מזה, אני לא יכול לסבול שיגידו לי:
-עכשיו אין לך, אבל אני לא יכול לשאת את

• זאת אומרת, שזה היה מגע מיני
בלי שום דבר מעבר לכך?

הוינוסנסואויות זה לאעדן של אוננה. או
אחד לא יכול להנדוז
את עצמו לשכב ש
גנו מעש שזח
באופנה־שאלה
שניה — מה עושה החברה
להומוסכסואלים. מדובר על בערך חמישה־שישה
אחוז של הגברים. זה המון• עכשיו אני חשתי
הבדל, מפני שגרתי בשתי ארצות, אחת שהיא
מאוד חופשית. אני עוד לא שמעתי כל־כך הרבה
הומוסכסואלים מדברים על חתונה כמו כאן,
בארץ.

• מה זאת אומרת?
רוצים להתחתן.

•ל מה?
זה כבר לא קשור להומוסכסואלים, זה קשור
לגישה של המישפחה היהודית, של מסורת, של
ארץ, של חוקים, של לחץ חברתי וביקורת.

זה היה מגע מיני עם קצת יותר פה ושם. עד
שהגעתי עם מישהו ממש למיטה, זה לקח כמה
שנים טובות. עד שהעזתי. כי פחדתי שישימו לי
רעל בכוס. פחדתי, זה היה פחד־מוות.

• ובו־זמנית היו לך גם יחסים עם
נשים?
לא. רק יותר מאוחר .־

• אז למה התחתנת?

בריחה.

• חשכת שזה יתקן אותך, ב־מדכאות?

היתה לי אז חברה ורציתי להיות רגיל,
להיות מקובל, לצאת מהגיהינום הזה, הכל.

• התחתנת מתוך תיקווה שזה יעבור

מתוך תיקווה. ובהמלצה של אנשי־מיקצוע.
זו היתה הריעה הרווחת בזמנו בקרב פסיכולוגים.

• סבלת בנישואין שלך?
כן. אולי שני הצדדים סבלו. בתחומים
מסויימים סבלנו, אבל היה קשר טוב, מעולה,
היתה הבנה הדדית, ועובדה שהמשכנו לחיות
ביחד הרבה שנים טובות.

• היא ידעה על כך?

היא ידעה די מהר, אחרי שהתחתנו.

• איך היא קיבלה את זה?

היינו נשואים 24 שנים. ואנחנו התגרשנו
גירושין הכי טובים שיכולים להיות. הילדים
גדלו, שני בנים, לא רצינו שהם יסבלו. כשהבז

,מתאונות דרכים מתים יותר מא שר מאיידסו
(המשך מעמוד 119
הצעיר גמר את הצבא, החלטנו שאני אעזוב לחצי
שנה ונראה.
גם היום אנחנו חברים הכי־טובים. היא בין
היחידים, שאני יכול להיות בטוח שאם קורה לי
משהו, או קורה לה משהו, לא חשוב באיזה מקום
בעולם, יש ביטחון שנעזור. המוקד של הילדים
נגמר, נשארנו שנינו. לא היו חיכוכים והחלטנו:
מה אנחנו צריכים את הגג המשותף?
השקענו בקשר הזה יותר מאשר אנשים
אחרים, כך אני חושב. לא שלאנשים אחרים אין
בעיות, אבל השקענו והצלחנו. המטרה הושגה
והחלטנו לנסות משהו אחר. התגרשנו, וידעתי
שאם לא יפריד בינינו ים, לא תהיה פרידה. נסעתי
לשלוש שנים לבד, שנה אחת לא התראינו ואחר־כך
באתי לבקר. עד שחזרתי לארץ ויש בינינו
קשר.

• בזמן שהיית נשוי, היו לך קשרים
עם גברים?
המון. ואז היה עניין של ריגשי־אשמה.

• היא לא ידעה?

ידעה.

• דיברתם על כך או שהיא ניחשה?
דיברנו על זה והיא ידעה שאני יוצא. מצד
שני, היה לה הביטחון שאני אחזור. היו שניים או
שלושה מיקרים שהיה לי קשר מאוד חזק נפשי.
כשהרגשתי/שזה מתחיל להשתלט, ניתקתי.

• כי לא רצית לסרק את הבית?

לא רציתי לפרק את הבית.

• ויתרת לאורך כל הדרך?

כן, אני חושב שזאת היתה חובתי. גם היא
ויתרה. זה היה הסכם, לא כתוב, אפילו לא מדובר.
אבל בואי נחזור לעכשיו, אני חש, בכל שיחות־הטלפון,
את הפחד הזה שאני עברתי אותו..

• אני רוצה לשאול שאלה אישית —
זה ממש סבל להיות עם אשה?
מה זה סבל? אין משיכה. לא נמשך. לא נמשך.
נחמד לי עם נשים.

• אשתך היתה האשה היחידה שהיה
לך מגע פיסי איתה?
כן. אבל זה שונה אצל כל אחד. רוב הבחורים
הצעירים — אפשר לפתות אותם. גירוי מיני
מאוד קל אצל אדם צעיר. אבל להגיד שזו היתה
הנאה? לא.

• הטלפונים שאתה מקבל שם הם
בעיקר מבחורים צעירים שמגלים
פיתאום?
מגיל 13 עד גיל .60

• וזה בעיקר פחד?
לא בעיקר. טלפונים של בני־זוג, שני גברים
שגרים יחד ויש בעיות, הורים, די הרבה טלפונים
של הורים, ששואלים מה הם עושים עם ילדיהם
ההומוסכסואלים, מרגישים ריגשי־אשמה.

• אתה חושב שזו תוצאה של חינוך?
שאלה גדולה. אף אחד לא יודע. יש על זה
המון־המון מחקרים.

• באיזה שלב אתה השלמת עם זה
שזה לא יעבור לך עם הנישואין?
בגיל .30 על־ידי פסיכולוג. בפעם הראשונה
שהתאהבתי חזק בגבר, לא יכולתי לעמוד בזה,
ואז אמרתי לעצמי: עכשיו אני לא יכול לעמוד,
עכשיו אני צריך עזרה. פניתי לפסיכיאטר טוב
למזלי, והוא אמר לי :״יש לך כמה קילוגרם
בפעקאלע שלך, יותר מכל אחד אחר. תסחוב
אותם, לא נורא.״ במילים האלה.

• הרגשת איזו הקלה?

10*1X 57

הפגנה?1מען ״גיוס נגד איידם׳
לא רק להומוסכסואליס!
^ ייטראל נפטרו עד היום 10 חולים
** ממחלת האיידס. שניים מתוכם היו חולי
המופיליה, שקיבלו עירוי־דם. השיבעה אחרים
היו הומוסכסואלים. החולה העשירי היה תייר,
שבא לארץ כי תשב שכאן ימצא תרופה למחלה.
בין החולים שנפטרו לא היתה אף אשה אחת.
השבוע יצאו שני שבועונים אמריקאיים

מכיוון שזה איפשר לבדוק אם ארם, או מנת־רם,
נגועים בנגיף המסוכן.
הנגיף פוגע בתא פעיל. וכך נפגע גם הגרעין
הגנטי של התא. הווירוס מכפיל את עצמו, הורס
את התא שבו הוא שוכן, ומשחרר נגיפים חדשים,
הפוגעים בתאים אחרים.
למרות האפשרות לבורר את הנגיה והיכולת

תרופה כזו. אך גם היא לא הוכיחה את עצמה.
בארצות־הברית מנסים גם דרכים אחרות, כמו
השתלת מח־עצם והשתלת בלוטת־התריס.
בינתיים יש שני חולים שדרך טיפול זו נוסתה
עליהם, אך אין עדיין תוצאות ברורות.
מאז שקיבלה המחלה את שמה, לפני ארבע
שנים, מוכפל מיספר הקורבנות בכל שנה.
בארצות־הברית רשומים 12,067 מיקרים, יותר
ממחציתם כבר נפטרו.
לגבי החולים המבוגרים, ההתפלגות היא;
• 73 אחוז הומוסכסואלים וביסכסואלים.
• 17 אחוז נרקומנים מזריקים.
• 1אחוז חולי המופיליה.
• 1אחוז הטרוסכסואלים, שקיימו יחסיימין
עם חולי איידס או נושאי מחלה.
• 1.5אחוז מעירויי־דם.
• 6.5אחוז אחרים.
מדובר על 11,919 חולים בוגרים בארצות־הברית.
בארצות
אחרות ידוע על פחות מיקרים 300 :
חולים בצרפת 162 ,במערב־גרמניה 184 ,בבריטניה.

ידוע על מיקרים רבים באסיה, למרות
שבסין דווח בשבוע שעבר על תייר ארגנטיני
שנדבק במחלה כשהתגודר בארצות־הברית ומת
בפקין ביוני השנה.
המחלה נפוצה במיוחד באיים הקריביים. ויש
אומרים כי היא נדרה מאפריקה להאיטי שבים
הקריבי, והומוסכסואל אמריקאי לקה בה שם

איידס: כמה נדבקים, ואיך?
חשובים, טייס וניוזוויק. עם כתבות־שער שבהן
תחקיר רציני על מחלת האיידס.
מניחים שמקור המחלה הוא בקוף היך וק
באפריקה, אך איש אינו יודע מתי עבר הנגיף מן
הקופים לבני־האדם, ומתי עבר ליבשות אחרות.
המחלה הוגדרה לראשונה ב־ ,1981 ואז גם
קיבלה את שמה, איידס(באנגלית, ראשי־התיבות
של :״תיסמונת חסר חיסוני נרכש״) .שני רופאים,
אחד בלוס־אנג׳לס והשני בניו־יורק, גילו את
המחלה בערך באותו זמן, בלי קשר האחד לשני.
ד״ר מייקל גוטליב מאוניברסיטת קליפורניה
גילה ב־ 1981 מיקרים אחדים של דלקת־ריאות,
ושם לב שמערכת־החיסון של החולים נפגעה.
כמו שקורה אצל מושתלי לב או כליות,
המקבלים תרופות כרי שהגוף לא ידחה את האיכר
המושתל.
בערך באותו הזמן גילה ד״ר אלווין פרידמן־
קיין, מאוניברסיטת ניו־יורק. הומוסכסואל צעיר,
שפיתח סוג של סרטן המצוי בדרו־כלל אצל
זקנים, ושהתפתחותו איטית.
באביב 1984 הצליחו שני חוקרים שונים.
שלא היה ביניהם קשר, לבודד את הנגיף.
האחר היה ר״ר רוברט גאלו, מהמכון לחקר
הסרטן בארצות־הברית, והשני היה ר״ר לוק
מונטניי. ממכון לואי פסטר בפאריס. בידור
הנגיף היה התקדמות חשובה בחהר המחלה.

לבדוק אם ארם נגוע במחלה. אין התשובה
מדוייקת. לא כל תשובה חיובית פירושה שהאדם
לוקה באיידס.
לפי מחקרים שנעשו בארצות־הברית5 .־10
אחוז מן ההומוסכסואלים ייפתחו איידס בתור
שלוש שנים. מיליון אמריקאים נחשפו למחלה,
מאה אלף מהם יחלו בה בתוך החמש השנים
הקרובות.
הסימפטומים המתלווים למחלה (לא אצל כל
אחד) :בלוטות נפוחות, עייפות, חום, אובדן ב־מישקל.
אם הנגיף פגע בתאי־המוח. ייתכנו גם
הפרעות נפשיות והפרעות בעצבים, שיכחה ד
קשיים בדיבור.
מתוך 118 הטרוסכסואלים שהיה ידוע
בארצות־הברית בחודש שעבר כי לקו באיידס,
רק 14 היו גברים שייתכן כי נדבקו מנשים.
רק 10 אחוז מבין אלה שנחשפו למחלה פיתחו
סימפטומים, אבל לא יודעים עדייו מה יקרה
לאחרים בשנים הקרובות. זמן דגירת המחלה
נמשך כמה שנים — עד היום שש. ייתכן שיותר.
עד היום לא הצליחו בשום מקום בעולם
לייצר תרופה המרפאה, ואף לא העוצרת את
התפשטות המחלה. רוק הדסון, כוכב הקולנוע
הפופולארי. קיבל במכון פסטר בפאריס תרופה
שאמורה היתד, לעצור את התפשטות הנגיף, אך
יעילותה לא הוכחה. גם בארצות־הברית מפתחים

זה היה תהליך ברור ריגשית. אחרי שיצאתי
מלחץ, מהתיקווה שאני אצא מזה. בגיל די צעיר,
בשנות העשרים, חל מהפך. אז אתה גם לא רוצה
כבר להשתנות. פיתאום המחפר הזה שאתה עובר

והביא אותה עימו לארצות־הברית. בהאיטי
ידועים 500 מיקרים.
עד כה הצליחו רופאים ומדענים לאבחן, כי
הנגיף מועבר רק דרך מגע־מיני, או העברת דם
מאדם לאדם. אין הוכחה שהנגיף מתפשט באוויר,
אם למשל החולה מתעטש, משתעל, מדבר, או
לוחץ יד. רופאים סבורים שכל מי שנדבק, נושא
את המחלה למשך תקופה ארוכה. גם אס אין
סימפטומים ברורים. הווירוס נמצא לעיתים
רחוקות ברוק, אבל כאמצעי זהירות, נשיקה
עמוקה עם נושא הנגיף אינה מומלצת.
אחרי בידוד הנגיף, נבדקו כל מנות־הרם
בארצות־הברית. ולכן הסיכוי ללקות במחלה דרך
עירויי־דם ירד כמעט לאפס.
הסיכוי שנשים יעבירו את המתלה הוא נמוך
ביותר. אך קייס. באפריקה פוגעת המחלה
בגברים ובנשים במידה שווה. המחלה לא ידועה
בין לסביות. אם אשה בהריון חולה במחלה, כל
הסיכויים שהילד יוולר כשהוא נושא בגופו את
הנגיף.
בארצות־הברית הגיע השנה תקציב המחקר
למחלת האיידס ל־ 126.3מיליון רולר.
עד היום לא ידוע על שום מיקרה בעולם של
חולה שהבריא ממחלת האיידס, ויש מומחים
החוששים שזו יכולה להיות מגיפה שתפגע
באופן חמור במין האנושי.

״היתה ר׳ חברה ורציתי
להיות רגיל, להיות
מקובל, לצאת
מהגיהינום הזה, הנ ד
לצד שני, הוא שאל אותי אם הייתי רוצה
להשתנות ואמרתי: שיכלית כן, נפשית לא.

• כלומר טוב לך עם איך שאתה?

שיכלית אני יודע שמוטב לי להיות הטרו,
להיות עם אשה, ושאני אהיה מקובל יותר. הרבה
יותר נוח, אין איום בעבודה, מיליון דברים. אז
שיכלית אני חושב שיותר נוח. ריגשית — מה רע
.לי עם הבן־אדם השני? מה, הוא לא טוב? אני לא
׳עושה לו טוב, הוא לא עושה לי טוב? מה כל־כך

• אומרים שהומוסבסואלים הם יותר
בודדים.

בחוג החברים המבוגרים יותר, אנשים
שנשואים 20־ 30 שנה, את לא רואה בדידות
איומה בין בני־הזוג? הם כל־כך אכלו האחד את
השני, אין כבר מה לחדש, זו לא בדידות?
אוי ואבוי אם אני שומע את המילים :״הוא
משלים אותי״ .מה, אתה צריך שישלימו אותך?
אתה לא בן־אדם שלם? אני לא מבין את זה.
אני מאמין שקשר יכול להיות טוב בין שני
בני־זוג, שכל אחד שלם בעצמו ויכולים לחיות
יחד. אבל להשלים האחד את השני? מה, חסר לי
משהו?

• אבל זו נטיה טיבעית לחיות
בזוגות.
כן. אני מאמין שזה בא מתוך רצון. אבל לא
״הוא משלים אותי״ ,או ״אני משלימה אותו״.

• אומרים גם שהיחסים בין שני
גברים הם מאוד זמניים, יש תחלופה
גבוהה.
את יודעת למה? אני בטוח שהיתה תחלופה
באותה תדירות בין הטרוסכסואלים, אילו לא היו ׳
מתחתנים וזה היה כרוך בכסף, בילדים, במיסגרת.
מבחינה ריגשית, התחלופה היא אותה התחלופה.
יש בגידות בין בני־זוג, את יודעת.

• היית מעדיף שתהיה מיסגרת —
אילו יכולת, היית מתחתן עם גבר?
הייתי מנסה.

• אתה זקוק לחותמת הזו?

לא להתחתן עם חותמת. לא הנייר חשוב.
הייתי מנסה לקיים קשר עם גבר, הייתי בונה
אותו מאוד בזהירות.

• לא עשית את זה?

לא. כי לא מצאתי את האדם המתאים.

• היה לך רומן ממושך עם גבר,
חילקת איתו את החיים?
היה כזה סיפור, זה לא היה בארץ, זה היה
בחוץ־לארץ, עם אדם נשוי. לא גרתי איתו.

• כלומר, אף פעם לא היתה לך
מערכת־יחסים עם גבר כמו שיש בין
איש ואשה?
לא. הייתי מאוד רוצה את זה, אבל אולי יש לי
דרישות מאוד גבוהות.

• רוב הזמן אתה חי לבד?

• איפה בחור צעיר בן ,17 המגלה
שהוא הומוסכסואל, יכול לפגוש בארץ
אנשים כמוהו?
זו השאלה של הקו הלבן. בתל־אביב אין לו
שום בעיה. יש מועדונים. מספיק שהוא מסתובב
בדיזנגוף. תל־אביב מלאה הומוסכסואלים.

• איך הוא יודע? אם אתה הולך
ברחוב, אתה יודע מי הומוסכסואל ומי

כן. בו ברגע.

•איד?
בדרך־כלל, קשר עין בין שני בני־אדם נמשך
שישית שניה. את עוברת ברחוב ורואה שישית
שניה. עוד שישית שניה, זה כבר נראה לך מוזר.
(המשך בעמוד )35
העולם הזה 2502

הכלכלי יהיה מבוסס. כאן קובעת וחשובה
דרכו של האריה. אם הוא מתייחס
ברצינות לקריירה ודואג שרווחיו יהיו
טובים, הוא יוכל לחיות בשותפות עם
המאזניים. הידידים והאנשים בסביבתם
יחשבו שזה זיווג נפלא, והם באמת
אוהבים לשחק את המישחק. אף אחד לא
יודע לנצל וליהנות שוב יותר מהכסף
ומהלוקסוס שאפשר להשיג באמצעותו
כמו שניים אלה.
ברור שהבעיות יתחילו אם המצב
הכלכלי יידרדר. בדרך־כלל זה יקרה בגלל
בזבזנותו של אחד הצדדים. אם אחד
מהם ימצא את עצמו מפוטר מהעבודה,
אזי תגיע הפרידה. אז המאזניים ירוויח
מהמצב -הוא יהיה זה שימצא את הדרך
להוציא כמה שיותר כסף ורכוש לעצמו.
האריה יצטרך לשלם דמי״מזונות גבוהים,
וזה ישמש לו פרק חשוב בחייו.

מרים

בניחי]י

מזל החוד ש:

אריה

ההתאמה שר
מזר אויה
רשמונת ממזרות האחווגים בגרגר המזלות
* אריה עם אריה
הקשר הוא אפשרי, אם כי צד אחד לא
תופס איך דבר כזה מחזיק מעמד.
הקומבינציה של שני מזלות־אש אלה יוצרת
כל־כך הרבה להט ותשוקה, שזה יכול
להספיק באופן נורמלי ל־ 50 מישפחות.
בין שני אריות קיימת תחרות תמידית.
כל אחד רוצה להיות במרכז, כשאור־הזרקורים
מופנה אליו. כל העולם הוא
הבימה שלהם, כשכל אחד בטוח שהוא
הכוכב הראשי.
לרוב כששניים בני אותו מזל מתחתנים,
האחד הוא השליט והשני הוא הכנוע, וכך
נוצר איזון. אצל האריה החוק הזה אינו

תופס. שני האריות פעילים •וחזקים, ועדיף
שתהיה תחרות ביניהם מאשר שאחד
יתפוס את השילטון. גירושין מתרחשים רק
כשהאחד מהם אינו מצליח בקריירה -זה וסיכסוכים מרירות
לקינאה, גורם תמידיים.

בתולה עם אריה

הם משקיעים את כל כוחותיהם ורצונם
הטוב כדי להגשים את המטרה המשותפת.
בדרך־כלל הם החליטו לפני הנישואין מה
הם האתגרים, איך לנהל את העניינים
הכספיים, כמה כל אחד צריך לעבוד ואפילו
כמה ילדים יהיו להם, במיסגרת
האפשרויות הכלכליות. להצליח לבנות חיי״
מישפחה טובים זוהי מטרה בפני עצמה, אם
יפרקו את המיסגרת או ייפרדו, זה יקרה רק
אחרי ההצלחה -כשהם הגיעו למטרה, ולא
יהיה עוד לקראת מה לחתור.

מה יכולה להיות הסיבה ששניים אלה
מחליטים ליצור קשר ביניהם) על כך איש
לא יוכל לענות, ואת זה גם איש לא יבין. אך
יכול להיות שהנישואין יהיו בכל זאת
מוצלחים, בעיקר מפני שכל אחד יודע
בדיוק למה הוא יכול לצפות מהקשר.

קשר ביניהם יכול להיות טוב אם המצב

סמוך ל־ 15 בחודש אתם עלולים לעשות צעד
מוטעה .,שיגרום לכם להפסד של כסף. זו
תקופה מאוד רגישה ועדינה.
אל תסתכסכו עם
אנשים שעתידכם תלוי
בהם. גם אם אינכם
מסכימים למה שנעשה,
ואפילו א ם מישהו מנסה
לריב ולגרור אתכם
כמעט בכוח לבצע עיס־ית-ם—
*111
קה כספית -תדחו הכל
בשבוע לפחות. בתחום
הרומנטי הנטיה היא
לחפש יציבות, ביחוד בקשרים עם אד ם
מבוגר יותר. ה־ 17 וה־ 18 מתאימים לטיול.

רעיונות חדשים ובלתי־מקובלים מביאים
אתכם לומר או לבצע דברים שנראים נכו נים
באותו הרגע, אבל
אין להם סיכוי להצליח.
כל שינוי שאתם רוצים
לעשות -כדאי שייע שה
מאוחר יותר, אחרי
ה־ 21 בחודש. ה־ 15 וה-
16 בחודש אינם קלים,
בעיקר בגלל קינאה של
עמית למיקצוע. אל
תמהרו לעזור. לייעץ
ולבטוח במי שעובד
איתכם, כדאי להיזהר מבני המזלות דלי
ועקרב. ה״ 18 בחודש מבטיח הישג כספי.

כל התקופה אינה נוחה, אתם חשים בודדים.
מדוכאים. עצובים וחולים. ה־ 15 וה־16
יחריפו את הבעיות.
כבר מעכשיו כדאי שתתכננו
לכם חופשה באותם
ימים ולא תעמיסו
על עצמכם יותר מדי.
נראה שהעצבים הגיעו

לקצה גבול יכולת־הס־בל
שלהם. מה־ 17 תחושו
בהקלה. ידידים
מעוניינים לעזור, אבל
עזרתם אינה בזמן או
במקום שהיא דרושה. עדיף גם להתרחק
מהחברה ולא לגלות דברים שנשמרו בסוד.

שבוע מאוד רגיש ועדין, הצטברות של אי־נעימויות
ביניכם לבין הסביבה מביאה
אתכם להחלטה שעלי כם
לשנות דברים. אל
תקבעו שיחות ופגישות
חשובות לשבוע הקרוב.
נראה שלא יבינו את
כוונותיכם ויפרשו כל
מה שאתם אומרים ב צורה
הפוכה. שימו לב
לאנשים מבוגרים שעימם
אתם קשורים או
עובדים. אלה מעוני*-
נים לעזור לכם. כל מה שהם מציעים, גם אם
נראה לא נכון, יביא אתכם לדרך טובה.

התחום המיקצועי עומד במקום הראשון
בחשיבותו בימים אלה. יש כלפיכם הערכה
רבה במקום עבודתכם.
אל תנסו לשנות א ת
מעמדכם או להשתלט
על תחומים נוספים. חכו
שהדברים יגיעו אליכם.

מה שאתם משיגים כעת.
בגלל שאפתנות או עקשנות.
לא יחזיק מעמד
ויערער את מעמדכם^ ^ 1 .ן,1ו>וו.ו^-ו
טוב להימנע מלומר א ת
דעתכם. מישהו עלול
לתפוס אתכם במילה. ה־ 17 וה־ 18 בחודש
יביאו אתכם למסקנות בתחום הרומנטי.

נסיעות המתוכננות לתקופה זו אומנם
ישפרו את מצב-הרוח, שהיה ירוד לאחרונה.
אולם הכל ייצא שונה
מכפי שתוכנן. התכוננו
לכל מיני תקלות, מיכ-
שולים ועיכובים -זה
יאפיין את השבוע הקרוב.
ובכל זאת, נראה
שהמזל עומד לצידכם:
כל בעיה תיפתר בצורה ויותר משביעת־רצון
טובה ממה שחשבתם.
מה 18-עד ה־ 20 תצ טרכו
להזהר בדיבורים. אנשים העובדים
עם קהל עלולים להתחרט על פליטות-פה.

כדי לצאת בשלום מהשבוע המתקרב יהיה
עליכם פשוט לשתוק. הערות וביקורת
מיותרת יגרמו לבעיות
ביניכם לבין אנשים שהם
מאוד חשובים לכם.
דווקא אלה שדעתם ח1
1שובה
לכם עלולים
לגלות לפתע שזה מסו כן
להטיל עליכם תפ קיד
זה או אחר, בגלל
ו > >ו1ג.י 8
הרושם שאתם אומרים 31031231 יותר ממה שמותר. ב-
15 וב 16-אתם ממש
נמשכים בלשונכם. ה 19-וה־סג מאד רומנטיים.
בני מזל מאזניים יימשכו אליכם.

בתקופה זו יותר טוב שאתם תבקרו אצל
אחרים ולא תזמינו אליכם אורחים. משהו
בתיקשורת לא מסתדר.
חפצים נעלמים או מתקלקלים
-זו תופעה שתעבור
בעוד כשבוע. ה־
15 וה־ 16 אינם נוחים,
הן מבחינה בריאותית
והן בגלל המתח שיווצר
ביניכם לבני־מישפחה
אחרים. ה־ 17 עד ה־21
יהיו הרבה יותר נעימים,
בעיקר תיהנו מהצלחה
בתחום המיקצועי ובתחום של חיי־הרגש.
קשרים חדשים אינם יכולים להחזיק מעמד.

ה 15-וה 16-בחודש אינם מתאימים לנ סיעות,
טיולים והתרחקות מהמקומות ש בהם
אתם חיים. אם לא
תהיו מעורבים בסכנות,
לפחות תצאו בקנסות
כבדים. ה״ 17 וה 18-טובים
ליציאה לחופשה
מישפחתית. למרות שהם
יהיו ימים די מעיי פים,
זו הקדמה לשאר
השבוע, שיהיה מעניין
ומלהיב. בתחום הרומנ טי
אינכם מוכנים להת חייב.
קחו בחשבון שינסו להעמידכם
* במצבים בלתי־נעימים ולגרום לכם חרדות.

1ווה

עקרב עם אריה

סוסו

מאזניים עם אריה

למרות המשיכה המיידית החזקה, זהו
קשר קשה. שניהם לא יהיו ישרים האחד
עם השני. הם מחפשים את החולשות
ועולים על היבלות והצלקות הרגישות.
כשהקסם פג מחיי־הנישואים והאהבה
עוברת -מגיע הפירוד הבלתי״נמנע. לרוב
זה קורה בצורה אכזרית וללא רחמים.
העוקץ של העקרב עומד מול שאגתו
וצפורניו של האריה.
שניהם רכושנים מאוד ולא יסכימו לוותר
על הילדים, שאותם הם רואים כחלק
מעצמם. עד כמה שהאריה מסוגל לאהוב
בחוזקה ובחום, כך הוא יודע לשנוא. לעקרב
נטיה להרוס כל דבר, והוא מסוגל להרוס את
נישואיו ללא ריגשי״אשם, כשהוא מאשים
בכך את בן זוגו.

ק שת עם אריה
שני מזלות״האש מתאימים זה לזה. אולי
מפני שלשניהם יש דחפים חזקים וטבע מיני
מאוד. הצירוף של שניהם יוצר חוזק וכוח.
הם עומדים איתן מול מיכשולים וסכנות
לנישואים. שניהם לא מוכנים להאזין לעצות
מאחרים. אם הם שוגים, הם מחפים איש על
רעהו ומתחילים מחדש. כל אתגר חדש
(המשך בעמוד )32
אם עברתם את התקופה ללא סיכסוכים.
ניתוקים וכעס על האנשים הכי־קרובים,
כדאי שתתאפקו לפחות
עוד שבוע, מבלי להרוס
את מצב־הרוח. בני-
מישפחה גורמים לכם
לכעס, בעיקר בגלל עניינים
כספיים. יבואו
אליכם בתביעות ודרישות.
בעיקר ב־ 15 וב־16
בחודש. במקום־העבו־דה
תתכננו את עתידכם
בשקט. אבל כדאי שתהיה
לכם תוכנית שעליה תוכלו לשוחח
בשבוע הבא. בתחום הרומנטי כדאי ליהנות.

רעיונות חדשים בתחום העבודה יביאו
לשינוי שלו אתם מצפים. זה לא יהיה מייד
בזמן הקרוב, ייתכן שזה
יקח חודשיים, אבל
כבר עכשיו אפשר לאר גן
את העתיד המיק-
צועי. ה־ 15 וה־ 16 אינם
מתאימים לשיחות והסתמכות
על אנשים
אחרים. ה־ 19 וה״20
טובים לנסיעה. ידידים
או קרובים מארץ אחרת
יפתיעו ויגרמו ל אווירה
נינוחה. בני המזלות מאזניים
ותאומים עלולים לגלות סודות חשובים.

ה־ 15 וה־ 16 יהיו קשים, בגלל הצורך
להספיק לסיים עבודה שאי־אפשר לדחותה.
המתח עלול להביא
אתכם להסתכסך עם
הסביבה. כבר מה־17
תרגישו באיזו הקלה,
והיחסים יעברו למישור
יותר שקט. בתחום הרומנטי
תוכלו ליהנות
מה״ 17 וה־ 18 בחודש.
בני המזלות סרטן, בתו לה
וגדי -יתאימו לכם.
אבל -הם אינם מראים
לכם מה הם באמת מרגישים. ב־ 19 וב־
20 בחודש תיתכן בעיה בתחום הבריאות.

ווי

הורוסהוס

חופה עם חטיפים בטעם הטל זשירים של ארץ־ישראל
היפה • •6מסיבה עם אן מצ1ת־חזיר, חבית־בירה ויפהפיות

התוגה בפרדס החשיד
לביקור קצר. לפני שנה הכריזה
בהעולם הזה :״אחכה לו עד הסוף!״
עכשיו, בחתונה, זה היה הסוף.
לא היו חיבוקים. מעט מאוד
חיוכים, אדיב בבגדים לבנים, מיכנסיים
מיושנים וחולצה נטולת צווארון.
לרגליו סנדלים. על אפו המישקפיים,
המשווים לו מראה משכיל. פניו של
אדיב היו חיוורות, הוא דיבר בלחש.
אפשר בהחלט לנחש שאילו זה היה
תלוי בו, הוא היה מוותר על כל הערב.
מישהו סיפר שבקיבוץ גן־שמואל
כבר שבעו מהפירסומת, ושלחו את
אדיב להתחתן בין הפרדסים של כפר־אז״ר.
לאה
לשם היתה לבושה גם היא
בלבן. פניה חמורות־סבר. היא עובדת
באוניברסיטה וגרה עם אדיב בדירה
קטנה בלוד. האסיר המפורסם לשעבר

הולך ללמוד את תורת המחשבים.
על הדשא מנגן טייפ קטן שירינן
של ארץ־ישראל״היפה. ליד השולחנוק
המוני קיבוצניקים, מהטיפוסים שאד
חבים לשיר עם שרהל׳ה שרון. בחוץ לבנה החנה מישהו
ונעל אותה, בעוד מכשיר־הקשר שבפנים
ממשיך לטרטר. האיש בעל עור
שחום ושפם של שייח׳ מעורר התפעלות.
חוקר שב״כי מה זה משנה, גם
הוא הולך לאכול אותה עם החטיפים
הלחים והקפה הפושר.
באחזה שולחנותיו שבים דן ורד
ולמי ליבנה, גם הם אסירים בגיס־לאות.
שניהם רומים לאדיב בצורה
מפתיעה: חיוורים, לבושים בצורה
מיושנת. כשהם הולכים, אדיב מפטיר
לכיוונם :״היה בסדר?״ הם אומרים
שכן, והולכים הביתה.

מגן־שמואל, אביו של החתן, נראה, ממש כמו בני,
*11X1
\ 1 11 כקיבוצניק טיפוסי. את מראה הקיבוצניק הקלאסי
\111
של האב השלימו זוג סנדלים ועט כדורי, שהיה תקוע בכיס חולצתו.
לחתונה של אודי אדיב אי־אפשר במפות לבנות ועליהן פירות טריים מן
היה להגיע בקלות. בכפר־אז״ר פונים מן הקיבוץ, תפוחים, ענבים, אפרסקים
וחטיפים זולים שנרטבו מן הטל. על
שמאלה, נוסעים כקילומטר בדרך־
עפר, החוצה מיזבלה ושדות נטושים,
שולחן בצד ניצב מיחם ענק לקפה,
ומגיעים לפרדס חשוך. בין העצים
אשר נראה בעליל שהובא מחדר־השומרים
באחד הקיבוצים. העוגות
מסתתר בית קטן ומואר, מוקף גדר
חיה. לא היו נורות ציבעוניות המשפשוטות,
זרויות באבקת־סוכר.
תלשלות בין העצים, לא היתה מוסיקה
לפני הכניסה לחצר אפשר היה
קולנית. חוץ מכמה מכוניות, שחנו ליד
לחשוב על הסיפור הרומנטי של
הבית, לא היה כל סימן לכך שכאן השבוע. במשך שנים הלכה לאה
מתחתן מישהו.
לשם לכלא, פעם בשבועיים, ושם
חיכתה שהסוהר יוציא את אהובה
בתוך החצר שולחנות מכוסים

רימון בן־יקיו

ועשיר. מימינו של בן־יקיר המצליח

כולם־כולם נאספו במירפסת על הגג. ו
באו למסיבה שערך רימון־בן־יקיר, אי7
מילואים בתחנת גלי־צה״ל. היו שם ג:
גזית, אלי ישראלי ואשתו, עיתונאים1
העיתונים היומיים ואנשי טלוויזיה.
בצד הימני של המירפסת הוצבה חביו
בירה עם מיתקן־מזיגה המקורר בחשמל. בן
השמאלי של הגג עמדה אסכלה עני*
מלאה בגחלים, עליהם ניצלו באיטי!
אומצות־חזיר. על טיגון הסטייקים נין
השררו ישראלי, שלבש חולצה שחורה עלי
נכתב באותיות זרחניות :״ניו־יורק״.
ליד חבית הבירה עמד ראש מחלקו
החדשות של גלי צה״ל יוסי עוזרד. עוזו
הוא אזרח עובד צה״ל, ובמשך התקופ
הארוכה שבה הוא משרת בתפקידו רכש א

התרוצץ בעצבנות בין הקרואים. אדיב סיפר כי רוב
הכיבוד לחתונה הובא ממחסני גן־שמואל, ומקי־בוצה
לשעבר של הכלה, נחשולים. בני־מישפחת הכלה אפו את העוגה.

אודי אדיב

תג לי ת לי לי ת
מסמר המסיבה
0 1 1 1וןןוחןךוח אוהבת מאוד בעלי״חיים וצמחים. לבלות
11 111 111 11111 היא מרבה בתל-אביב, אולם היא מעדיפה
לגור בבנימינה, מושבת ילדותו גם של אוהב־טבע אחר -אהוד מנור.

חוץ מאנשים מפורסמים, דוגמניות־צמרת
ועיתונאים, אפשר לפגוש במסיבות
הנוצצות עוד זן מיוחד במינו —
צעירות יפהפיות, החולמות להיות
מישהו. הן רוצות להיות דוגמניות, עוז־רות־הפקה,
לפעמים שחקניות. האנשים
הקובעים — המפיקים, הבימאים
והעיתונאים — נהנים מאוד להתחכך
בחברתן, גם אם אין הם מבטיחים להן
דבר.

את ענת שיטרית, יפהפיה בת
,21 אפשר לפגוש בתצוגות״אופנה
ואירועים נוצצים רבים. היא רוצה
להיות דוגמנית מפורסמת, ומדי פעם
היא משתתפת בתצוגות.
״כבר כששירתי בצבא רציתי
ללמוד דוגמנות,״ היא מספרת ,״מייד
אחרי הצבא הלכתי ללמוד את
המיקצוע אצל האריו דונסהי.״
ענת נזכרת כי בעבר גרמה לה
ההליכה על המסלול בבגד חושפני
בושה ורעד ברגליים .״היום לא מזיז לי
שיראו חלקים חשופים שלי,״ היא
מצהירה.
ענת אינה מתגוררת בתל־אביב.
היא מתגוררת בבית קטן, מוקף
צימחיה בבנימינה. לא איכפת לה
לנסוע כמעט מדי ערב לתל־אביב,
העיקר שתמצא מישהו שיציע לה
הצעה רצינית בתחום הדוגמנות.

אלי ישראלי
לישראלי ובו״ילזיר יש אהבה משותפת

הוא הטבח הראשי של המיס־עדה
פירושקי השייכת לבן־
יקר. עבד הוא מומחה להכנת קניידלאך, קרעפלאך,

עבד דודיו

אפשר לצפות מ־ביבי:
נאה, חכם
אסנת השילוני

ומשמאלו חנה נחמני. שתי היפהפיות היו חברותיו של
המיסעדן המצליחן בשנתיים האחרונות. במסיבה הן לא
הירפו מחתן השימחה והסתובבו סביבו בקדחתנות.

לאטקעס ושאר מאכלים יהודיים מיזרח־אירופיים.
את אמנות הבישול היהודי למד מבעל־המיסעדה
-הנחשב בבוהמה כמבין גדול באוכל יהודי.

רימון בן־יקיר הינו טיפוס ממש
מרגיז — גם נאה, גם חכם וגם נוהג
בבה־אם־וה נוצצת ויקרה. הוא מוכר
למבלים בתל־אביב כבעליה של מיס־עדה
מצליחה המתמחה באוכל מיזרוד
אירופי. את שרותו הצבאי עשה ככתב
בגלי־צה״ל. חוץ מזה, בן־יקיר הוא

אמונם של הכתבים והמפקדים כאחד. עוזרד
רכש לאחרונה במחיר־מציאה משק במושב
בן־שמו שליד לוד. הבית הקטן של עוזרד
מתבלט בפשטותו בין הווילות המפוארות
שצצו מסביב.
בפינה אחרת ניצב שלמה 6ז שהוא
הסמנכ״ל של אולפני הרצליה. פז בא
למסיבה עם בתו יעל, בת ה־ .22 מישהו בצד
הביט בה והתבדח שכל מה שפז עושה יוצא
טוב.
לידו ניצב המפיק־בימאי אבי כהן,
שבבעלותו חברת הפקות־הקולנוע קיץ הפקות.
כהן עשה כמה מסירטוני־הפירסומת
המוצלחים ביותר בקולנוע ומה שמפסיד
שותפו יצחק צחייק בעשיית סרטים, כהן
מרוויח בעשיית פירסומות.

גבי גזית

השדרן הפופולארי בעל הלשון המושחזת בא למסיבה
עם לאה בן־נפתלי, דיילת אל־על. גם לגזית יש דירת-
גג מפוארת לא רחוק משם, שבה הוא מארח ממיטב יפהפיות העיר.

יוון וילנסקי

מגיש את יומן־הערב של גלי צה־ל.
אחר הרווקים המבוקשים ביותר בתל״
אביב.
במסיבה היה אפשר לראות לפחות
חמש יפות, שהיו ידידותיו של העי־תונאי־שדרן
נער־הזוהר.
באוויר נישא עשן מתקתק בעל ריח
חשוד. בדיקה מהירה העלתה שאין
מדובר בשום דבר בלתי־חוקי, אלא
בעשן שעלה מן הסיגר העבה שהחזיק
בידיו יוסי ביילין, ראש־לישכתו של
ראש־הממשלה. למרות תפקידו החשוב,
ביילין מופיע ברוב המסיבות
הנערכות בתל־אביב. הוא אינו מגיע
בחליפה ועניבה, כפי שאפשר לצפות
אלא בג׳ינס. לא רבים יודעים שבבית
מחכה לו לילה־לילה חברה צעירה
ויפה — אשתו, הפרקליטה הלנה

ביילין.

עם אשתו ומייד
בהכנת האומצות.
למיסעדות טובות.

לבן־יקיר יש פינה על מיסעדות בתוכניתו של ישראלי,
תוכנית שבה הוא מספר למאזינים על מיסעדה חדשה
שגילה. לאחרונה סיפר על מיסעדה הנמצאת באיטליז.

הנוכחים סיפרו זה לזה סיפורים
מאחורי הקלעים של מערכות־העי־תוניס.
השאלה שעניינה אותם יותר
מכל היתה מי יהיה המפקד הבא של
התחנה הצבאית. השמועות האחרונות
מדברות על כך ששר־הביטחון תומך
במועמדותו של נחמן שי.

גר. כהן התלונן כי אף תיאטרון אינו מוכן להעסיקו, בטענה שהוא ״שרוף״.

-יייי*ל רותם

מיכנסי השורטס שבאופנה
רחבים ובאורכים שונים

^ אופנה העכשווית היא שור!
1טס רחב, בסיגנון חצאית מיני, שאורכו
נע מקו הירכיים ער כמעט
הברך והעשוי, בדרן־-כלל, מבדי־כותנה
חלקים, מודפסים בפרחים, עיגולים או
קיווקווים.
עם המיכנסיים הקצרים באים
רוכסנים, אבזמים, ניטים וחגורות־עור
רחבות או חגורות־בד תואמות.
בראש אינדיאני עיצבו חליפת
מיכנסיים קצרצרים, המיועדת.כמעט
לכל שעות היום. זאת חליפת־כותנה
בגווני ירוק״לבן או כחול־לבן, המורכבת
משני חלקים, חולצת־חזיה המד

ך ן | 1\ 1 \ 1ך | 1*1141 הם מיכנסי השורטס הקצרצרים, שני-
^ 1 #1 11 1\ ^ 11 1 /1שים מעשרים את צידיהם, החושפים
רגליים בשסע גבוה (עיצב שוקי לוי, עבור חברת גלי) .החולצה תואמת.

/ 1י ך 1\ 1ק ך 1\ 1החולצה קצרה וחסרתשרוולים,
המיננסיים הם
!׳ \111
קצרצרים. משמאל: שורטס חאקי של רונלד ששון.

מבד טריקו, בשלל צבעים. החולצה
רחבת״שרוולים בסיגנון־עטלף ואורכה
עד המותניים, המיכנסיים נרכסים בצדדים
בניטים והרגל מתגלית לכל
אורכה.
בחברת ברגר עיצבו חליפת־קיץ
ספארי — וחולצה קצרת־שרוולים בגוון
חאקי ומכנסי שורטס קצרים ומח־

ך 1ך 1ך 11ק ספורטיבית קיצית
11 ^ #11 בסימון אלגנטי של
אונרזון. המיכנסיים מעוטרים בד.

כירה את ביגרי־הים של שנות ה־.50
בחלק העליון אפשר גם להשתמש
כחולצה ולהתאים לה חצאית צרה
לבנה, מיכנסיים ארוכים או חצאית
קלוש רחבה וארוכה.
כים שימושי. עבור גלי עיצבו
חצאית וחולצה ספורטיביים ותואמים

ך 1ח ״ 1י ח 111 \ 1ח אופנה חדשה לצנועות: המיננסיים
! #1י ! 1x 11 ^ 111 1#חושפים רגליים והחצאית, המשתפלת
עד הברד, מכסה את הישבן. הדוגמנית היא מיכאלה בת ה־.15

שורטס בגיזרת פנסים,
מכותנה לבנה מקומטת

עם סרט משי ציבעוני בצדדים.
מיאים, המתרחבים קימעה בצדדים עם
חגורת־בד תואמת, כשכיס גדול ושימושי
מעטר אותה.
גם רוברטו ודינו, מעצב־האופנה
האיטלקי, אוהב מיכנסיים קצרים, אך
משהו באורך ברמודה, עשויים מבד
פירחוני, באדום־כחול־לבן. למיכנס זה
הוא התאים חולצת־סריג אדומה, כובע
קש כחול, צעיף לבן ותיק ספורטיבי
מחורר מבד״רשת.
גדעון אוברזון עיצב שורטס אלגנטי
ולא יותר מדי חושפני, וגם חליפה
עשויה מבד רך ונופל בגוון כהה,
מעוטרת בבד מפוספס בכתום־צהוב־אדום.
למיכנס הוא התאים חולצה
גברית הנרכסת בשרוך, חזיית בגד״ים,
וסרט תואם לשיער.
ולבסוף, כמה עצות לאלה האוהבות
לחדש, לשפץ ולרענן מכנסיים: מיב־נסיים
ארוכים ונחמדים, אך כאלה
שנמאסו במקצת או קרועים ובלויים
בחלקם התחתון, יש לגזור באורך
הרצוי, לתפור את אימרתם והרי
מיכנסיים חדשים.

שורטס קצרצר, רחב קימעה, חושף את כל הרגל
וגם את צידי השוקיים. ירדנה זיו ואילנה כרמלי,
המעצבות הוותיקות של אופנת ראש אינדיאני עיצבו כן חליפה קצרצרה.

נתוח ונוע[

ך 1ך | 1מדגימות שתי צעירות מבת־ים, ש^
11 עיצבו לעצמן שורטס חושפני. בסך

הכל לקחו פיסת־בד, ליפפו ויצאו לרחוב, לקצור מחמאות.

היא בחולצה בסימון חזיה, הנרכסת בכתפיות, המזכירות את ביגדי-הים
הארכאיים של שנות ה־ 50 העליזות. המיכצסיים קצרים ומדליקים. הוא
-לבוש בחולצה בהדפס תואם, בגווני ירוק-לבן ובמיכנסיים ארוכים.

ו*׳111ך 1| | 1שורטס, המזכיר את סיגנון מיכצסי״הברמודה.
^ 1111 1עיצב האופנאי רוברטו ורינו. הגוונים -אדום,
תכול, לבן. בתוספת חגורת־עור רחבה וחולצת־סריג תואמת.

מיכנסי״טריקו קצרצרים ורח בים,
המזכירים חצאית מיני,
עם חולצת״טריקו תואמת, בפסים לרוחב ושרוול עטלפי.

וספווטאיות

במדינה
רשון

במה להשקיע הספתח
בידי הקשישים דוהרת-
לאן!

בעבר אמרו על המניות הבנקאיות שהן פצצת־זמן. עכשיו אפשר להוסיף שהן
פצצה, אשר הפתיל הרועם, המחובר אליה, בוער.
על המשק מטילים עכשיו את צילם הקשישים, האמורים לפדות קרוב ל־700
מיליון דולר מהמניות הבנקאיות שבהסדר. הפידיון יהיה בחודש אוקטובר.
האוצר מעוניין שהקשישים ימשיכו לחסוך את הכסף, ולכן אף הציע להם
תוכניות לאיגרות־חוב מיוחדות. אבל מה שקרה בשבועות האחרונים במשק כאילו
יצר מצב הפוך — הפיתויים המתחרים באג״ח הממשלתי עדיפים פי כמה.
הקשישים אמורים להודיע להנהלות הבנקים עד לסוף חודש ספטמבר מה
בכוונתם לעשות במניות״ההסדר שבידיהם. לכן חייב האוצר כבר החודש לאלץ
אותם לבחור באג״ח המיוחד.
איך עושים ואת?
פשוט מאוד. כל מי שעיניו בראשו מבין שבקרוב מאוד תיגרום הממשלה
לירידת שערי הריבית ולסיכול כל אפיקי ההשקעה הקיימים — התפ״ס והפק״ם
האטרקטיביים. בדרך זו אפשר יהיה לאותת לקשישים שכדאי להם להיכנס
לאג״ח המיוחד.
זוהי הסיבה המרכזית שכסף רב זורם השבוע לבורסה ומביא לעליות־שערים.
הבורסה הפכה לאטרקטיבית, לפחות עד אמצע ספטמבר. אבל לבורסה יש בעיות
יסודיות מוכרות. שאסור להתעלם מהן. הבורסה התל־אביבית נתונה כיום לתנודות
חריפות מהירות. סקירה של מה שאירע בה בשנה וחצי האחרונות מוכיחה,
שכל המתרחש בה — עליות וירידות — הוא בטווחי־זמן קצרים ביותר, לעיתים
פחות משבוע.
לכן, מי שאינו יכול להקדיש למישחק מספיק זמן, כדאי מאוד שייזהר, אבל
שיידע: עתה, בניגוד לשבועות שעברו, יש על מה לדבר שם.
כל זה אינו מפחית כהוא־זה משאר האפיקים הנוחים עדיין, בעיקר אלה
לטווחי־זמן קצרים.
המדורים הכלכליים מלאו השבוע בסוגיית מחירו של הדולר היציג בחודשי
התוכנית הכלכלית.
מהי הבעיה, למעשה?
יצחק מודעי היה שמח מאוד לבצע פיחות, חד־פעמי או זוחל, בשיעור של
בין 20ל־ 30 אחוז. הבעיה היא שפיחות כזה יגדיל באותה המידה את הכנסת
הקשישים מהמניות הבנקאיות שבהסדר, הצמודות לדולר.
מכאן שהמועד האפשרי לפיחות לא יהיה לפני סוף אוקטובר.
מאידך ייווצר מצב חדש, מרתק, בחודש ספטמבר. ריבית נמוכה מצד אחד
ושער דולר יציב מצד. שני יניעו יבואנים ויצרנים להגדיל את בקשות־האשראי
שלהם. כדי לרכוש סחורה למכירה. בעליית המחירים הבאה שוב ירוויחו כמה
סוחרים.
במישרד־האוצר מודעים לסכנה של מצב זה. אך כרגע הידיים כבולות.
הרעיון הנלוז, ששוב הועלה בימים אלה בירושלים, לקבוע שער דולר מיוחד
למניות הבנקאיות, נפל. למודעי ברור שמהלך כזה יחסל סופית את שרידי האמון
הציבורי באוצר לשנים רבות.
במצב עניינים רגיש כזה, כל הכרזה של שר־אוצר היא קריטית. התחלקות
לשונו עלולה לערער מייד את האיזון העדין שבו מצוי עתה המשק.
הבעיה, אם כן, היא הפה הגדול של מודעי. ודברים אלה נאמרים לתשומת־ליבם
של הרצים החדשים־ישנים אל הבורסה. פליטת־פה אחת והרווחים בתפ״ס ופק״ם,
ואולי עוד מהפת״ם מהשבועות האחרונות. ירדו לטימיון בניירות־הערך.
לכן, כרגיל, כפי שממליץ מדור זה, יש לנהוג בזהירות רבה. ובעיקר יש להיזהר
מכל מה שקשור בנפט.

יהחם ים
רא נוצצים
מה לא נכתב על הסיורים המאורגנים
לעיתונאים, הנערכים על חשבון
הגוף הממתין אחר־כך שיתפרסמו עליו׳
כתבות אוהדות?
סיור אחד כזה, שנערך באחרונה,
מעורר רעש רב בחוגים כלכליים, אך
משום־מה הוא לא הגיע לציבור הרחב.
סינדיקט היהלומים בלונדון אירח
חמישה כתבים ישראלים, שנבחרו
בקפידה על־ידי בורסת הייהלומים
הישראלית. החמישה שיצאו היו
אברהם דישון מידיעות אחרונות,
דרור שרביט מדבר, רזי גוטרמן
ממעריב ,־עוזי בירמן מהטלוויזיה
ואברהם צהר מהארץ.
הסיור בלונדון, סיור־לימודים דחוס
בן שיבעה ימים, לא הותיר כנראה
רושם רב על הישראלים. רק אחד מהם,
צהר, כתב עליו אחרי ששב ארצה. אבל
בכתבתו הוא ייחס ליו״ר הסינדיקט,
יהודי בשם הארי אופנהיימר, קווי־אופי
דומים לזה של הקאנצלר
האוסטרי לשעבר ברונו קרייסקי,
יהודי המתכחש למוצאו.

26 - 1

השאלה בהא־הידיעה שלא נשאלה
השבוע סביב מה שמכונה בפי כל,
בקיצור ,״פרשת אלבין״ ,היא באמצעות
איזה בנק ניהל מיכאל(״מייק״)
אלבין את פעולותיו בבורסה —
הכשרות והבלתי־כשרות — שבעטיין
הוא נחקר ביחידה הארצית לחקירות־הונאה.
לשאלה
זו משמעות נכבדה ביותר,
משום שבמיקרים רבים הבנק צריך
לדעת על התרגילים המתוחכמים
והלא חוקיים האלה.
אלבין עבד עם כל מיני בנקים, אבל
בעיקר עם בנק כללי — בנק צנוע
של הברון אדמונד דה־רוטשילד.
באותן שנים שימש מנכ״ל הבנק דויד
שוהם, אישיות בנקאית מכובדת.
שוהם, אב שכול, שהחלים לא מכבר

קצר בתיקשורת
המאמר, שתורגם לאנגלית ונשלח
ללונדון, עורר שם סערת־רוחות.
משה שניצר, נשיא הבורסה הישראלית,
התבקש להסביר, בטלקס
אישי, איך קורה שכתב שהוא ממליץ
עליו כותב נגד הסינדיקט. שניצר
הזועם מיהר להוציא הודעה לעיתונות,
שפורסמה במלואה בכתב־העת שלהם,
מזל וברכה. רק עיתון אחד, היומון
הכלכלי דל־התפוצה שער, הסכים
לפרסם את הודעת שניצר, תחת
הכותרת המפוצצת :״העיתונאי פגע
ביחסים ביו הענף לספקי־הגלם״.

הגשיא גמפס
עם אשה על ח8
ולכן הוא שלומיאל

בנקאי שוהם
חבר בדירקטוריון
מפציעה בתאונת־דרכים קשה, כבר
אינו מנהל, הבנק. החליף אותו
בתפקידו ארנון גפני, לשעבר נגיד
בנק־ישראל.
לפני כמה שבועות נורע על מינויו
של שוהם כחבר דירקטוריון בנחושתן
— מיפעל המעליות של אלבין.
שנשאר בידיו אחרי הפרידה משאול
אייזנברג, בקיץ שעבר.
השבוע חיברו לשונות רעות את כל
הקצוות. שמועות עקשניות, שלא ניתן
היה לקבל להן אישור במישטרה,
סיפרו שגם שוהם התבקש להשיב על
כמה שאלות. מעניין מהן, ומעניין לאן
יובילו אותן המעליות.

איו מסתדרים בלונדון ז

ושוב אלבין. רק השבוע ודי. לפני
זמן מה הוא עמד להעתיק את מרכז
חייו ועסקיו ללונדון. חברים אמרו לו
שאם הוא יישב שם. זה בטוח שלא יגיע
למישרדייהחקירה של היחידה הארצית
לחקירות־הונאה ביפו. אלכץ זד
עדיף לחזור, אולי משום שהאמין שלא
ייעצר, אולי משום שלא היה במוח
שלונדון היא מקום־מיקלט טוב.
הוא כנראה שכח כיצד יושב שם,
כבר הרבה זמן, מישהו הדרוש באופן
חיוני לחקירה אחרת, באותה היחידה.
המדובר בחיים ב רג ש טיין, מי
שהיה אחראי על הפעילות בחו״ל של
בנק הפועלים ופרש ביחד עם יעקב
לוינסון מהבנק. לפני שנה ושמונה
חורשים. הוא מצא עבודה בכלל, אך
לזמן קצר מאוד, ואחר־כך יצא לעשות
עסקים בחו״ל. ברגשטיין, אחיו של

איש־הביטוח איתן אבניאון,
נחוץ מאוד בחקירה המישטרתית גם
אחרי התאבדותו של לוינסון, בעיקר
בתיקי־חקירה שאפשר היה לחמשיר
ולחקור בהם גם אחרי מותו של
הבנקאי.
מדוע לא התנקש כרגשטיץ לבוא
ארצה? עד עתה לא ניתנה תשובה על
כך. השבוע, לעומת זאת, הבטיח לו
שר-המישטרה, חיים בר־לב, שקט
נפשי ואריכות ימים, אם יישאר בלונדון.
שר־המישטרה אמר לעיתונאים
ביום השישי האחרון, אגב איזכור תיק־לוינסון.
ני החקירה תימשך עוד זמן
רב ,״משום שרבים מן המיועדים להיחקר
אינם מגיעים לישראל.״

ואחרי הודעה כזאת, מדוע שברנשטיין
יבוא. ולוא לביקור קצרצר?

בלאס נזקק למזומנים
איש־המיסתורין

יהלומן שניצר

קרנף ב 1חו־זם־אח

דויד בלאם
ממ שיך
להעסיק את הרחוב הכלכלי. התחמקותו
העיקשת ממגע עם התיק-
שורת גורמת להפצת מירע רב, הקשור
בו, מבלי שניתן יהיה לאשר או
להכחיש אותו.
השבוע דובר בו שהוא מחסל
עסקים כדי לקבל מזומנים. על־פי
מידע מהיימן הוא יצא מעיסקי־ביטוח,
שבהם היה שותף סמוי, על־ידי מכירת
חלקו, במחיר הפסד של עד 30 אחוז.
מדוע הוא מוכר עסקים ומחליף
אותם במזומנים?
על־פי סברה נכבדה, הוא חושש
שהצעד הכא של התק״ם, שלו הוא
חייב הרבה כסף, יהיה הוצאת עיקולים
נגרו.
על־פי גירסה אחרת, הוא מבקש
להיכנס לתחום־עסקים חדש.
האיש שחקר ובדק את סוגיית
מערכת היחסים בין בלאס והקיבוצים,
הפרופסור דויד ליכאי, לא הגיש
עדיין את חשבון שכר־הטירחה שלו
לתק״ם. מזכירי התק״ם רוצים להאמין
שלכשיוגש החשבון הוא יהיה צנוע
ביותר.
צנוע כי לקיבוצים אין כסף. סך כל
חובות בלאס לקיבוצים הוא 95 מיליון
דולר 67 .מיליון לאש״ת כספים —
חברה של התק״ם והקיבוץ הארצי, ו־
28 מיליון למישקי האיחוד של
התק״ם.

הכסף הזה חסר עתה בקיבוצים, והם
נדרשים להרים תרומה של כחצי
מיליון דולר כל קיבוץ, כדי להוציא
את התק״ם מהברוך.
הגיעו הדברים לידי כך, שבכמה
קיבוצים מופסק זרם החשמל בשעות
צריכת־השיא, כדי לחסוך. שלא לרבר
על קיצוצים במזון ובכל מה שקשור
לבילויי פנאי ונופש.
שעשועי-הבורסה עלו ביוקר לקיבוצניקים.

איש
עסקים בלאם
מכירה בסיטונות

— ב;-עיד; עיטדין

קצת קשה להבין מדוע לא־יוצלח,
בטלן חסר־יכולת וחסר־תושיה מכנים
שלומיאל. הלא שלומיאל התנ״כי
(שלומיאל בן צורישדי) היה איש נכבד,
ויש להניח, גם מוצלח — נשיא שבט
שימעוז.
חוקר־לשון אחד לא התעצל, חיבר
אחת לאחת ופתר את החידה. הוא קישר
אימרה תלמודית עם מעשה שאירע
לבני־ישראל בעת מסעם במידבר,
והתוצאה: בול.
בתלמוד אמר רבי יוחנן :״חמישה
שמות יש לו: זימרי, ובן־סלוא, ושאול,
ובן־הכנענית ושלומיאל בן צורישדי.״
ובספר דברים מסופר אכן על אחד
זימרי בן־סלוא(הוא שלומיאלנו) ,נשיא
שימעון, שקיים יחסים עם כוזבי בת-
צור המדיינית קבל עם וערה (ועל כך
רגז פינחס הכהן, נכדו של אהרון אחי
משה, ודקר אותו למוות ברומחו).
ולכן, קבע אותו חוקר, מה שנכון
— נכון: נשיא בישראל, הנתפס בשעת
מעשה עם אשה זרה, הוא בטלן, לא־יוצלח
גמור ומכאן ואילך היה שמו
לסמל מיסחרי של כל שלומיאל.
זה אחד הסיפורים הרבים שמספר
הבלשן הירושלמי, הד״ר ראובן סיוון,
בקונטרס האחרון של לשוננו לעם,
הפירסום לענייני״לשון של האקדמיה
ללשוו העברית.
שושנה לבנה. יותר נכבדים הם
גילוייו של סיוון על מי חידש מתי,
אלה מילים בלשון העברית וכיצד.
חיים נחמן ביאליק, למשל, היה נוהג
לחדש מילים בשיטה מקורית ביותר.
כאשר היתה רוחו נחה עליו, הוא היה
פשוט ממציא אותן: כך המציא את
המלה רישרוש(ואת הפועל לרשרש).
זאת גם לא היתה בעיה לביאליק
להחדיר את המילים בנות״רוחו ללשון
המתחדשת. הוא היה מגניב אותן
בכיתבי־היד הרבים שהיו עוברים תחת
ידיו כעורך, ואז היתה המילה זוכה
ללגיטימציה מהירה, או כלשונו של
ביאליק ,״כולם התחילו ברישרוש
מרשרשים!״
השיטה הזאת עבדה כל״כר טוב עד
שאחד מעמיתיו של ביאליק, הד״ר
יוסף קלוזנר(לימים פרופסור להיסטוריה
ישראלית באוניברסיטה העברית),
שראה את הרישרוש המרשרש, בא אל
ביאליק מלא־התפעלות, נשבע לו כי
זאת מילה עתיקה, שאותה ראה כבר
אי־פעם במידרש או בתלמוד. כשבי־אליק
הביע ספק בכך, עמד קלוזנר על
כך שביאליק יתערב עימו. ביאליק לא
התאפק, קיבל את ההצעה, וכמובן, זכה
בהתערבות.
גם קלוזנר עצמו היה מחדש־מילים
לא קטן. זה הוא שנתן לרינוצרוס את
השם העברי קרנף ואותו לקח דווקא
מספר נחמיה! (אביו של ידייה, אחד
מבוני חומת ירושלים בימי נחמיה, היה
אחד חרומף) ומכיוון שחרומף, לדעתו
של קלוזנר, הוא קיצורו של חרום־אף
אז קרנף מתאים לחיה שיש לה קרן על
אפה.
והיו גם מחדשות־מילים, כמו חמדה,
אשתו השניה של אליעזר בן־יהודה
(ואחות אשתו הראשונה, דבורה),
שחידשה לא רק את המילה חנוכיה,
אלא גם את המילה אופנה. ואת זה היא
פשוט נאלצה לעשות. היה זה כאשר
החליטה לפרסם מרור־אופנה בעיתון
של בעלה, ההשקפה. ומתוך צניעות
היא גם חתמה על המדור בשם־עט:
שושנה לבנה.
העולם הז ה 2502

רמי לוי:

דליה פלד:

שולמית לפיד:

..אנשים שואלים אם ש ״רא גואה רו שהאוץ ,,אני רא אנחה שום
איזו עבודה עבוום! ,,זקוקה עכשיו לקוסמים ד תוכנית־אירוח בטלוויזיה!״

גם המחזור השני של הקייטנות נגמר. מאות קייטנות
פעלו בארץ מתחילת החופש הגדול. היום קייטנה עושה
הרבה יותר מאשר שמירת הילדים בשעות הבוקר. יש
קייטנות עם שיעורי״טניס, יש עם שיעורי רכיבה על טוטים,
שיעורי־מחשבים, עבודות״יד, מוסיקה ומה לא. השנה
התקיימה בארץ לראשונה גם קייטנה שלימדה את הילדים
מעשי־קוסמות. את הקייטנה ניהלו שלושה קוסמים
מיקצועיים, יורם בר״סלע, אלירן טובי ודליה פלד -
שאיתה דיברתי.

• הייתי בחגיגת־הסיום של הקייטנה וראיתי את
הבוגרים עושים קסמים יוצאים מהכלל. ילדים הם
הקהל שלכם. הקוסמים בארץ מתפרנסים יפה מאוד
מימי־הולדת של ילדים, אז מדוע לגדוע את הענן?
שעליו אתם יושבים?

לנצי כשבועיים מצאתי בין עשרות מודעות הדרושים
בעיתון גם מודעה של גיתם -מערכות תדמית, שחיפשו
פקידת־קבלה ועוזר/ת־תקציבאי/ת. חיכיתי 10 ימים ואז
פניתי אל אחד ממנהלי החברה וביקשתי לדעת כמה נענו
למודעה.
קיבלנו הר של פניות. לתפקיד פקידת־הקבלה קיבלנו כ־70
פניות, רובן של יוצאות צבא, שעסקו במיקצוע בזמן שרותן
הצבאי. היו כמה פקידות עם נסיון המעוניינות להחליף מקום־
עבודה.
לתפקיד עוזר/ת־תקציבאי/ת נתקבלו כ־ססו פניות. רוב
הפונים היו בעלי השכלה אקדמית.

• אין זאת הפעם הראשונה שאתם מסרסמיס
מודעה כזאת. האם יש הבדל בהיענות, לעומת השנה
שעברה, למשל?

גם בעבר היו פניות רבות מאוד כאשר פירסמנו מודעות. אני
לא חושב שהפעם מיספר הפונים היה גדול באופן משמעותי.
ההבדל שאני רואה הוא ההברל ברמת האנשים. הרבה יותר אנשים
בעלי תואר ראשון וגם תואר שני באוניברסיטה מוכנים לקבל על
עצמם תפקיד עוזר/ת־תקציבאי/ת שהוא, למעשה, התפקיד
הנמוך ביותר במישרד־הפירסום.

• אז אלה השפעות המיתון?
לא רק. שמנו לב בחודשים האחרונים, שיש הרבה מאוד פניות
לא יזומות. כלומר אנשים שולחים מיכתבים, מטלפנים ואפילו
נכנסים למישרד ושואלים אולי יש איזה עבודה עבורם.

• מה השכר שמקבל עוזר־תקציבאי מתחיל?
השכר המדוייק נקבע בהתאם לכישורי המועמד, נסיונו בענף,
השכלתו וכולי.

אנחנו מספיק בטוחים בעצמנו. זה ש־ 16 בוגרי הקייטנה שלנו
יודעים לעשות קצת קסמים, זה לא יקח את פרנסתנו. אולי להיפך,
זה יגביר את ההתעניינות בקסמים.

• כמה לימדתם את הילדים?
די הרבה. שלוש שעות, שלוש פעמים בשבוע. זה כלל הרצאות,
צפיה בסירטי־וידאו של גדולי הקוסמים בעולם ועבודה מעשית.

• גיליתם להם הרכה סודות?
גילינו להם סודות. הסוד בקסמים אינו העיקר. הרבה יותר
חשובה היא זריזות־הידיים והכנסת האווירה הנכונה למופע.
למעשה, אנחנו שלושתנו מאוד מעוניינים שילדים יידעו את
היסוד לקוסמות.
אנחנו חושבים שזה יעלה את הרמה בין הקוסמים הפועלים
בארץ ויתן בסיס טוב לילדים שירצו בעתיד לעסוק במיקצוע.
בסיס שאנחנו לא קיבלנו, והיינו צריכים לכתת את רגלינו
לארצות רחוקות כדי לקבל אותו. עד היום אין לנו ממי ללמוד
בארץ ואנחנו לומדים רק מספרות מיקצועית ומסיורים בחו״ל.
אנחנו לא רוצים שזה יקרה לדור השני של הקוסמים.

• תעשו עוד קורסים כאלה במשך השנה?
אין לנו כוונה לפתוח בית־חרושת לקוסמים. יחד עם זאת,
כנראה שגם בחופשים הבאים נעשה קייטנות עם קבוצות קטנות
של ילדים מוכשרים במיוחד.

• כמה קוסמים פועלים היום בארץ?
יש כ־ 40 שעובדים ממש במיקצוע.

• וזה לא די?
את יודעת כמה זמרים יש בארץ וכמה שחקנים? יש מקום
להרבה יותר קוסמים, בתנאי שהם יהיו טובים. לא נראה לך
שהארץ זקוקה עכשיו לקוסמים?

פורסם בעיתונות, כי יו״ ר אגודת הסופרים, שולמית
לפיד, תנחה תוכנית״אירוח בטלוויזיה. באותו קטע גם
נאמר שההחלטה שלא לשלב בטלוויזיה עובדים חיצוניים
אינה חלה, כנראה, על אשתו של המנכ״ל לשעבר של רשות־השידור.
פניתי
אל שולמית לפיד ושאלתי אותה למה היא,
כסופרת חשובה בארץ ויו״ר אגודת הסופרים העבריים,
זקוקה לכל העניין הזה.
אני לא הולכת להנחות שום תוכנית־אירוח בטלוויזיה. אומנם
פנו אליי ושאלו אותי אם אני מעוניינת ומייד אמרתי לא. אחר כך
פנו שוב וביקשו לשוחח איתי. נפגשנו לשיחה.
שמעתי את מה שיש לעורכי התוכנית לומר והצעתי את
הצעותיי. גם במשך השיחה היתה הנטיה שלי לסרב, אבל אז עוד
לא סגרתי את כל האופציות.
עכשיו באה הידיעה הזאת בדבר, שאת מתייחסת אליה,
ומוכיחה לי שהנטיה שלי לסרב ודתה מוצדקת.
קורם רק חשבתי שלא כדאי להנחות את התוכנית. ואם הייתי
צריכה הוכחה — הנה, מבחינתי, היא הגיעה.

• כלומר לא תגחי תוכנית־אירוח בטלוויזיה? כך
החלטת?
החלטתי.

רניאלה שסי

כל האוץ נזה את מיוה לב(מימיו) ,בילגשו רשענו
של בווו אבוחציוא, וושו של הבאבא סאל׳ ,אולם
הוב היה וק אחו בשושות אחנה של גבוים
פה) .רק התערבותו של. אבוחצירא
עצמו מנעה מכמה.חמומי־מוח, מחסידי
הבאבא, לעשות, כדבריהם ״לעניין עם
מירה סוף, אחת ולתמיד.״

סדותתסת מיעוט האסון הגדור מפקת אותש שסי. תדעו עוד צער
סירה יעקוב ו ג לב
תביעות מופרזות
^ בל הקוץ באליה היה תמיר
ענייני־כספים. כך הופיע, ימים
אחדים לאחר מות האם, בנתיבות, אחד
פרדי יעקובי, מלווה־בריבית. קודם
הציג את אשתו, שבאה עימו, ביקש
מיורש הבאבא־סאלי שיברר אותה,
אחר ביקש יעקובי המבוהל לקיים
שיחה אישית עם אבוחצירא׳ .
הוא הזכיר לו כי מידה לב לוותה
אצלו, בערבות אבוחצירא 24 ,אלף
דולר לשם רכישת דירתה בשיכון
בבלי, אך כל אימת שהוא מזכיר לה את
עניין אי־פירעון החוב, היא מאיימת
לספר לאשתו, כי הוא נהג לבקר אצלה
בבית.
את הבעיה הזאת, לפחות, פתר
אבוחצירא בקלות. מכיוון ששמו הופיע
בינכך כערב להלוואה, לא היתה לו
ברירה. הוא שילם ליעקובי את 24 אלף
הדולר.
אר אם יעקובי היה סבור שבכך
נסתיימו צרותיו, הוא טעה. תור שבוע
נערכה פשיטה של אנשי מס־ההכנסה
במישרדו(ברחוב נווה שאנן 11 בתל•

חזרה ל

מיברק התנחומים של מירח לברוך אבוחצירא
אסון גדול
בעליהם של בארים בקצה המערבי של
מגיעים לנתיבות. בריר אבוחצירא
רחוב אלנבי, בקירבת שפת־הים של
הודה כי ״נפקחו עיניו״ לראות עם מי
תל־אביב.
היה לו עסק במשר שנים. האמת היא,
כי עוד בימים שהוא ישב בבית־הסוהר,
בנאפולי הכירה מירה את צורי
באשמת קבלת שוחד(עת שימש כסגן
אדמוני, קופאי בקולנוע מוגרבי. לאראש
עיריית אשקלון) ומירה היתה
חר שנקשרו ביניהם יחסים ידידותיים,
ידועה בציבור כאשתו השניה, גונבו
היא ביקשה מאדמוני הלוואה של
לאוזניו של אבוחצירא שמועות כי
5,000 דולר. שבוע לאחר שקיבלה את
מירה מנהלת רומנים בשרשרת.
הכסף נעלמה מירח, ואדמוני שוב לא
באותה התקופה היא התגוררה
הצליח ליצור עימה קשר. הוא פנה
ברחוב חובבי־ציון בתל־אביב, בדירה
לאביה, שהודיע לו חד וחלק כי הוא
שכורה, שאת דמי־השכירות שלה
אינו יכול לעזור לו. זה לא עניינו. הוא
שילם אבוחצירא שנה מראש. בעל
איננו אחראי לעיסקי־הכספים של בתו.
דוכן בשוק־הכרמל, עמי נגר, נהגי
בכך הסתיים פרק תל־אביבי זה
לבקר באותם ימים את נדרה בקביעות
בחייה של מירה. היא עברה לגור
ואף לן, לעיתים קרובות, בביתה. נגר,
באשדוד, בדירת פנטהאוז, מול תחנת
שחקן־קלפיס במועדונים, המהמר בסאגד,
במרכז העיר. שם גם הכירה יוצא
כומים גבוהים, עזר למירה רבות מבמארוקו
בשם אנדרה סולטן, נשוי ואב
חינה כספית. אבל כשתביעותיה הפכו

ודוח הנווטוודת
^ טלפון בדירתה הצפון־תל־
1 1אביבית של מירה לב, אהובתו
לשעבר של בריר אבוחצירא, יורש־הבאבא־סאלי
מנתיבות, מצלצל בימים
האחרונים ללא הרף. מאז פורסם דבר
התביעה בסר 306 מיליון שקל, שאותה
הגיש ברור אבוחצירא נגד מירה לב
(ראה מיסגרת בעמוד ,)29 החלו
נושיה הרבים להיות מודאגים מאוד.
אלא שזה לא עזר להם הרבה. כי
מירה לב נעדרת מהבית. היא אפילו
נעדרת מהארץ. בסוף השבוע שעבר
היא יצאה ללונדון.
אבל לפני כן עוד ניסתה מירה את
מזלה, פנתה לאדם המקורב לאבו־חצירא,
ביקשה שיודיע לו כי היא
מצטערת על כל הסבל שגרמה לו ואי־לכך
ביקשה כי גם יואיל לבטל את
תביעת 200 אלף הדולר נגדה.
הבקשה לא עשתה רושם כלשהו על
ברור אבוחצירא. לא רק שסירב להתייחס
אליה, אלא הוא גם חזר וביקש לא

להזכיר עור את שמה של מירה בנוכחותו.
כי הפעם כבר הגיעו המים לאבו
חצירא עד נפש.
מאז אותו יום, בסוף שנת ,1983
כאשר סיכם עם מירה על פרידה סופית
והוא שב למישפחתו ולביתו בנתיבות,
הוא כבר שילם הרבה עשרות אלפי•
דולארים לנושים שנשלחו אליו על־ידי
מירה, שביקשה שיפרע את חובותיה.

מירה לא הסתפקה בכד, לא
הניחה לו, לדבריו, לחיות את חייו
בשקט. אופייני לפגיעות שהיא פגעה
בו היתה שיחת־הטלפון שניהלה מירה
עם אחד מאנשי חצרו של אבוחצירא,
שעות מעטות אחר מות אימו, הרבנית
מרים, בתאונת־דרכים .״יש אלוהים
בשמיים!״ אמרה מירה על האם המנוחה,
שמעודה לא נטתה לה חסד.
זה לא מנע ממירה, שעות מעטות
אחרי אותה שיחת־טלפון, לשלוח מיב־רק־תנחומים
לאבוחצירא (ראה גלו־

כרו!
דזרבגית מ רד ם א בו ח צי ראמברכתאת
,,לעשות לעניין סוף, אחת ולתמיד!״

מידה עם בעלה־לשעבר יוסי יעקובוב ובנם אסי
לא התרגש, לא היה מעוניין

אביב) והוחרמו מיסמכים רבים. יעקובי
היה משוכנע כי זו ניקמתה של מירה.
דרכיהם של מירה ויעקובי נצטלבו
לראשונה כאשר מירה ביקשה מאיש־בוהמה
תל־אביבי הלוואה של כמה
אלפי דולארים. הוא נתן לה סכום קטן
ויעץ לה לפנות ליעקובי, שהיה קשור
אותם ימים עם יוצא־איראן בשם גיאם
סולימאן. ואכן, עד מהרה הילווה
יעקובי למירה 24 אלף דולר וסולימאן
הוסיף עוד 50 אלף. הערב להלוואות
אלה היה, כמובן, בריר אבוחצירא.
ואז החלו רסיסי־מידע יוצאי-דופו

למופרזות, עזב אותה ושב לאשתו,
שממנה התגרש בזמנו, כאשר היה
שפוט וישב כמה שנים בכלא.
ירושה מהסבתא
^ אחר פרשת נגר החלה מירה
/לבלות שעות רבות במסעדה
נאפולי ברחוב בן־יהודה, השייכת
לאביה, יוסף לוי — איש עתיר־נכסים
כאביו, רחמים לוי, שהיה, בשעתו,

צ א תו לכימר!קו,״
לארבעה, עבריין לשעבר, שהשתקם
והחזיק בחוות־סוסים.
כאשר מירה הביאה לחווה את בנה
מנשואיה הראשונים, אסי, וביקשה
מסולטן ללמדו לרכוב, היא לא שכחה
להסביר לו כי היא. גמרה״ עם ברור
אבוחצירא, מה שלא מנע ממנה לארח
את אבוחצירא בפנטהאוז האשדודי
שלה בעת ביקורי-החופשות שלו מהכלא
ולבקש ממנו כספים*.
* יו מיי ם אחרי שצולמה תמזגה זו
נהרגה הרבנית בתאתת-דרכים.

אבל סולטן, שהתאהב במירה,
האמין למישמע אוזניו, עזב את ביתו
ואת מישפחתו ועבר לגור בפנטהאוז,
ובמחווה להערצתו את מירה אף קרא
לאחת מסוסותיו האצילות בשם מידה.
מירה גמלה לסולטן, העניקה לו
צ׳קים וקנתה לו מתנות רבות. כמקור
לכספיה היא תיארה ירושה שקיבלה
מסבתה. אך מכאן לכאן בישרה לסולטן
באחד הימים כי היא בהריון וביקשה כי
יתגרש מאשתו. סולטן הירהר בעניין,
ובסופו של דבר נטש את מירה, חזר
לאשתו. ליתר ביטחון גם נסע לבקר
את אבוחצירא בכלא, התוודה על
קשריו עם מירה וביקש מחילה. בנו של
הבאבא־סאלי מחל.
בכל אותה עת המשיכה מירה,
כאמור, בקשריה עם אבוחצירא. היא
נהגה לבקר אותו פעמים אחדות בשבוע
בכלא, כתבה לו מיכתבי־אהבה
לוהטים. במיכתבים אלה היא לא שכחה
להזכיר את מצוקתה הכספית ולבקש
כספים (ראה מיסגרת: מיכתבי־האהבה)
.אבוחצירא נענה ברצון,
הורה לבנק שלו לאפשר למירה למשוך
כספים מחשבונו ולחתום בשמו.
אחרי כמה בילויי־חופשה מן הכלא
הודיעה מירה לאבוחצירא כי הרתה לו.
זה קיבל את הידיעה ברוח טובה אבל,
בסופו של רבר, היתה זאת אזעקת־שווא.

דיכאון בכלא

גלגל המשיך להתגלגל. מירה
1כבר מיצתה את אשדוד, החליטה

לב לבחן־ אבוחציוא

מינתבי האהבה של
** יכתבי־־האהבד! הלוהטים בין ברור אבוחצירא למירה לא הלכו רק
בכיוון אחד. גם מירה לב לא טמנה את ידה בצלחת. כך, למשל, כתבה מירד,,
בנובמבר ,1982 לברוך אבוחצירא, שכתובתו אז היתה, רמלה, ת״ד ( 13 כלא
מעשיהו):
ברוך שלי. שלום!
...לרבר איתך אתמול היה נהדר. ברוך שלי, אני רוצה שתדע שאני אוהבת
אותך ...אבל את זה כבר אמרתי לך עשרות פעמים ואתה לא עושה רושם שאתה
מבין.
...איך שלא יהיה אני פה ממש שוב בלי כסף. עם כל הכספים שעוברים לנו
ביד, אנחנו כל הזמן רק משלמים ומשלמים.
איך אתה מרגיש בתור סבא. אתה נראה נהדר. ברוך שלי, אני אוהבת אותך
ממש ממש ומבקשת ממך סוף־סוף תדע ותאמין לי.
...אני אוהבת אותך ברוך שלי ומעריכה בל מה שאתה עושה עבורי ויודעת
שאיו גבר בעולם שישווה לר.

^)גיזרן

י׳ נ -ר י

ע) /ף\\י ד 6ץ

...אני צריכה לקחת את האוטו לבני־ברק לצבע וגם לעשות סיכה, אבל אין
לי כסף.
.״ברוך שלי אני מנשקת אותך. ושוב ושוב חוזרת ואומרת לך שאני אוהבת
אותך.
הרבה הרבה אהבה.
הרבה הרבה אהבה.
הרבה הרבה אהבה.
מירה שלך.
לשוב לתל־אביב. גם הפעם שכר לה
אבוחצירא דירה. היא שוב הירבתה
לבלות בנאפולי המישפחתית, ושם
פגשה את ישראל דנוך, מכר־נעורים
מהימים שדנוך היה שומר בבארים של

סבה, רחמים לוי.
דנוך הכיר לה, בהזדמנות הראשונה,
את רחמים (״גומד,״) אחרוני. מירה
הזמינה את אהרוני להתארח בביתה
והוא נשאר שם כמה ימים, נוהג

פן אחר של מירה מתגלה במיכתב ששיגרה לברוך אבוחצירא למחרת
קבורת אביו. הבאבא סאלי, וכך הי א כתבה:
הייתי ביום שני בקיברו של אביך והייתי רוצה שזכותו וצידקתו ישמרו עליו
ויביאו אותך להיכן שתרצה להגיע. ואס אכן יבוא היום ובאמת תירש את מקומו
בקרב האנשים, אזי אדע שלפחות היתה לי הזכות לאהוב ולהיות נאהבת
על-ידך.
י ע ץ־יוויצידא•״ ^
>>רוץ

{!1דד לכ י ן,

תיקיס

ת 3געלמיס
• •בסוף 1983 חזר (ברוך אבד
חצירא) למישפחתו ולביתו וסוכם בין
הצדדים כי ייפרדו. בין היתר הסכים.
אף שלא חייב זאת, כדי שיסתיימו
הדברים ברוח טובה, ובכפוף לכך שיהא
זה סוף־פסוק לכל ההתחשבנויות (לשלם
רשימת חובות ארוכה).״
״משעה שנפרדו הצדדים החלה
לב) במסכת של סחטנות כלפי
כאשר הגיעו מועדי
,ברוך
רען ן של ^ אות פנתה (לברוך
אבוחצירא; ואיימה׳״׳?ליו שאם לא
ישלם סכומי כסף ו אן-ופ ר ע את
ההלוואות מכספו, תפגע בו ותבפיש
את שמו׳.
• ״(מירה לב) ידעת או היה עליה
לרעת. כי סמוך לתום יחסיה עם(ברוך
אבוחצירא) חזר לחיים דתיים מלאים
י עם פרקליטה, יוסף צזקרמן.

ך * כל התחיל בדירה קטנה, דירתה
\ 1של מירה בחולון, שאליה עברה
בקיץ . 1979 אז נתן לה אבוחצירא 15
אלף רולר לשיפוץ הדירה ו״הכנתה
למגורים משותפים׳ ועוד 10 אלפים
לשם ריהוט וסידור־פנים.
כעבור שנתיים ביקשה מירה דירה
מרווחת יותר. היא מצאה כזאת, בפו־אבלו
אספניול בראשוך־לציון. אבו־חצירא
מודה עתה כי את דירת 75 אלף
הדולר הזאת לא רק מימן, אלא גם
רשם על שמה של מירר* כנאמן, כדי
להגן עליה ״מפני מצב שבו יארע לו
דבר חם ושלש — והיתה זו תקופה
קשה בחייו — ובני מישפחתו יבקשו
לפנותה.״
בשנים אלה גם רכש אבוחצירא
למען מירה שתי מכוניות, בזו אחר זו.
כאשר הציטרואן בת השנה, שעלתה
7,500 דולר, לא נראתה עוד למירה,
הוא הוסיף עוד ,7,000 וכך היתה
למירה בסוף 1981 ציטרואן חדשה,
מדגם 82׳.

פרקליט חלד
שלוש דירות, שתי מכוניות וריבית

כשקראת קדיש חשבתי שאני אמות. הבכי שלך והקול שלך זיעזעו אותי.
ברוך. אני מקווה שתצליח.
...קשה לי להאמין שמכל אדם דווקא לי ודווקא אני לא אוכל להיות
בקירבתך. איזה עולם. איזה תהפוכות.
אין כאן טעם לכלום יותר. ואני נמצאת לילות שלמים ערה. כשאני סוף־סוף
נרדמת אני חולמת שהתקשרת אליי.
...קשה קשה יהיה להתנתק ממך לחלוטין. לפחות שינית אותי והפכת אותי
שוב למירה של פעם: מאמינה, שומרת ומכבדת את ררכך אתה בחיים.
אנא, אל תאשים אותי על שבע השנים האחרונות. שאולי אתה מתחרט
עליהם היום.
שהאל יהיה בעזרתך.

במכונית הציטרואן שלה, שאותה
רכש לה, בזמנו, אבוחצירא.
זאת היתה תקופה מאור מאושרת
בחייה של מירה. לא היה חסר לה דבר
ועד היום היא מדברת על אותם ימים

תביעת ם ם 2אלו הוודו
וכי הוא מנהל אורח חיים דתי קפדני
והוא משמש רב ומרריך לערתו. ויש
לראות את הפירסומים שיזמה (מירה
לב) ועודדה ואת האיומים והלחצים
שהפעילה ...כחמורים ביותר.״
אלה הם רק שלושה מביו 35 סעיפי
כתב־התביעד* שהגיש. בשבוע שעבר.
הרב ברוך אבוחצירא. בבית-המישפט
המחוזי בתל־אביב, בתיק אזרחי
,290/85 נגד מירה לב־יעקובוב. כששווי
התביעה 306 מיליון שקל, ביום
הגשתה.
כיצד הגיעו ותפחו הכספים שאבו־חצירא
נתן, לטענתו, למירה. לסכומים
אסטרונומיים כאלה?

מסע־הכפשה ב־ 10 מילי1ן:

כל אותה עת. לא שוכח כתב״התבי-
עה להזכיר ,״כלכלתה ופרנסתה ותשלום
חובותיה הרבים שולמו על״ידו.״
שנתיים בדירה בראשודלציון הספיקו
למירה, והיא גילתה פנטהאוז
בשיכון בבלי בצפון תל־אביב. כרגיל.
היתה בעיה קטנה; כיצד מגייסים 100
אלף דולר.
מירה אומנם כבר מכרה את הדירה
בחולון >ב־ 45 אלף דולר) אבל הסבירה
כי זה לא הזמן למכור את הדירה בראשון
(״אי־אפשר לקבל עבורה מחיר
טוב ...כדאי לדחות את מכירתה עד

שישתפר מצב השוק״) ולכן היה צריך
לגייס 70 אלף דולר בהלוואות.
הישועה נמצאה אצל פרדי יעקובי
וגיאם סולימאן, המלווש בריבית.
כשהגיע מועד־הפירעון פנו כולם
אל ברוך אבוחצירא. זה. שאכל כל־כך
הרבה מרורים, היה אולי מוכן לאכול
עוד. אבל מירה עשתה שגיאה. היא
הגישה תביעה ישירה על פירעון שטר־חוב
של 50 אלף דולר. שאבוחצירא
טוען כי חתימתו עליו מזוייפת (״כמי
שנהגה ברשותו לחתום באופן שוטף
את חתימתו. לא היה למירה לב כל
קושי לזייפה באופן הדומה ביותר
לחתימתו״).
בעת הריון כתביעה זו קרו דברים
משונש. לפתע התברר כי מסמכים
רבים מאותו תיק נעלמו, ורק הקפדת
פרקליטו של אבוחצירא, עורך־הדיז
אשר חלד, שהכין לעצמו מראש
העתקים מכל מיסמך, איפשרה לשחזר
את התיק.
כדי למנוע היעלמות חוזרת של
המיסמכים הורה השופט, אורי גורן,
להחזיק את התיק המשוחזר בארור
ברזל או בכספת. אבל, כאשר הגיש,
בשבוע שעבר, אבוחצירא את התביעה
הנגדית שלו, התברר כי התיק נעלם
שוב.
בתביעתו זאת של אבוחצירא,
שכוונתה לסיים את העניין אחת
ולתמיד, כדבריו למקורביו, הגיע
יורשו של הבאבא סאלי לסכום של
200 אלף דולר: הכספים שהשקיע
בשלוש הדירות, בשתי המכוניות,
בתשלומי־ריבית על החובות הרבים
של מירה לב. על כל אלה נוסף סעיף
אחד, הנשמע יותר עקרוני מאשר
מעשי — פיצויים על ״עוולה בנזיקין״
שמירה גרמה לאבוחצירא, ב״מסע
הכפשה ועלבונות שיזמה, טיפחה
ועוררה״ — 10 מיליון שקל.
מירה בגעגועים רוויי־נוסטאלגיה. כאשר
אהרוני היה בכותרות, בעיקבות הרצח
הכפול ולבסוף שב ארצה, ממקום
מיסתורו בחו״ל, ונעצר, היא ביקשה
לבקר אותו בכלא, אך העניין לא
התאפשר.
באותם הימים ממש הכירה את
הצייר שלמה צפריר. מירה התאהבה בו
ממבט ראשון. היה זה רומן לוהט,
ומירה, יחד עם בנה אסי, בילו את רוב
זמנם בחברת צפריר, שעבד אז בשיפוץ
המיסעדה תל־אביב הקטנה. מירה
היתה אוכלת בכל יום במיסעדה,
חותמת בשם צפריר, שנתן לה רשות
לכך. אבל, כשנודע לה, באחד הימים,
בעיקבות טלפון של חברה, כי צפריר
יושב בתל־אביב הקטנה עם אשה,
היא זינקה מדירתה, קפצה למכוניתה
והגיעה למקום לבושה בחלוק, הסתערה
על צפריר וחבטה בראשו במקל.
צפריר נמלט מן המיסעדה כל עוד
רוחו בקרבו.
על התנהגותה זאת כיפרה מירה
בצורה מקורית: היא צילצלה לאבו־חצירא
לכלא והתוודתה לפניו על
יחסיה עם צפריר.
אבוחצירא נכנס להלם. אנשים
שישבו עימו בכלא סיפרו לאחר מכן כי
לקה בדיכאון, לא עצם עין בלילות,
שכב על ריצפת התא ומילמל, במשך
ימים :״למה היא עשתה לי רבר כזה? מה
חסר לה אצלי?״
לבסוף ביקש ממנה כי לא תבוא
אליו במשך תקופת־מה, כדי שיוכל
להירגע. לא היתה כל בעיה. הוא רק
היה צריך למלא אחרי בקשתה הרגילה
של מירה.
קרן־השפע של אבוחצירא הופעלה
שוב — כמה אלפי דולרים, ומירה
נסעה עם בנה, אסי, לארצות־הברית.
שם היא איתרה את בעלה לשעבר, יוסי
יעקובוב, והגישה נגדו תביעת־מזונות.
יעקובוב לא התרגש במיוחד. הוא גירש
את מירה מעל פניו, הודיע לה שאיו לו
כל עניין בילד אסי. הוא חי באושר עם
אשתו השניה וגם אינו מעוניין בכל
קשר עם מירה.

המוצא בכוס קפה

ך* ל מה שנותר למירה לעשות
] ₪היה לכתוב מיכתבי־געגועים
לצפריר ולהיזכר באותה הזדמנות
בגבר שצפריר הציג לפניה בשעתו,
בתל־אביב הקטנה. היה זה דני מעוז.

— נזירה הפאטארית.

— .האב, הבן 1ר 1ח 1של לזינסון

(המשך מעמוד )29
מירה שבה ארצה וקבעה להיפגש
עם דני מעוז. דבר פגישה זאת גונב לאוזנו
של צפריר, שטילפן למעוז והזהיר
אותה מפני מירה. זה לא התרשם מן
האזהרה הידידותית. הוא ביכר, במקום
זאת, כבר בפגישה הראשונה, להקניט
את מירה על יחסיה עם שלמה צפריר,
שנולד בשם סלומון סבאג.
אז הגיע תורה של מירה. היא
הודיעה למעוז כי היא אוהבת רק
גברים מיזרחיים. ועובדה: הוא עצמו,
דני מעוז, נולד כריימונד מזוז.
חילופי־דברים אלה כבר הבטיחו את
ראשית הקרע לעתיד בין השניים. וזה
קרה ביום שישי אחד אחר־הצהריים,
כאשר מעוז ומירה חזו בסרט הערבי
בטלוויזיה ופרץ ויכוח ביניהם. מירה
יצאה מן הבית ולא שבה במשך כמה
ימים.
באחד הערבים של ימי בדידות אלה
היא ישבה, עם חברה, בקפה בלון
ברציף הרברט סמואל. מישהו הציג לה
את בעליו של בלון טוני לוי — בחור

דני מעוז(משמאל)*
גברים מיזרחיים וסרט ערבי בטלוויזיה
בנה אסי. רק לקראת האחד בספטמבר
תצטרך להתמודד שוב עם המציאות,
כאשר תשוב ארצה ובנה יתחיל בלימודיו.

יודע אם המוצא אינו מצוי בכוס־!
קפה יפואית? זה שנים שמירה לב
נועצת בכל עניין גורלי בחייה במגרת־העתידות
היפואית אידה, הקוראת את
העתיד בקפה.
רק לאחרונה קראה אידה למידה את
מזלה בקפה והודיעה לה, כי אפשר

שלמה צפריר(משמאל) ,במסיבת סורים
מקל בראש ואזהרה בטלפון

אידה, מגדת־העתידות היפואית,
קואה, ואחרונה, רמיוה רב אח
עתידה בקפה וגירתה רה נ יתנו
שברוך אבוחציוא ישוב אליה

טוני לוי
מן הפיצריה לפנטהאוז

(המשך מעמוד )15
כהלכה״ ״במהדורה הבאה של הספר
שוחחה גם עם נשיא המועצה, הד״ר — אם תצא — לא ייכלל הפסוק
יהושוע, רוטנשטרייך. העיתונאית האמור״.
קובעת בחקירה כי ״העיתונות בכלל,
גם את מיכתבי למועצת־העיתונות
וזו החדשה שאינה מיוצגת במועצה (תשובה על תלונתו) סירס רוזנפלד
בפרט, מעצבת את האתיקה של עצמה,
והוציא מישפטים מהקשרם.
בהתחשב באינטרסים כלכליים ובטעמה
האישי״.
במאמרו במעריב, שלא כמו במיב־ :
בעת שפירסמה את החקירה ישבו תבים ששלח אל פרקליטו ובמיכתבו
בנשיאות מועצת־העיתונות — שא אל מועצת־העיתו4ות. נזכר לפתע רוזנפלד
כי יש גם ״אבא״ לדברים
ליה כיוון רוזנפלד את תלונתו עליי
— העיתונאים משה ז״ק ולוי יצחק שפורסמו בסיפרי כוח להשחית: אורי
הירושלמי(שניהם ממעריב) ,נוח מוזס דן. עתה הוא מאשימו במאמרו :״הנה
מכרת לעמיתך יאיר קוטלר שקר כל(הבעלים
של ידיעות אחרונות) ,יוסף
קרני(מעל המשמר לשעבר) .גם הד״ר בך שקוף וכל־כך חמור במשמעותו —
והלא לא זו בלבד שהפך אותו לסחורה
רוטנשטרייך נמנה עם הנשיאות.
להשחית אלא אף חסר את האומץ
להוציא את יוסף קרני, כתבתי בסיפרי
להודות שבמונולוג שלך הכשלת אותו
על אנשים אלה, ולא כולם זכו למחולהתנצל
על כך כראוי״.
מאות.
מר רוזנפלד הנכבד, אין שום שקר.
רונית ורדי מתארת כך את מוסד
יש רק מישגה־עריכה של תום־לב,
חברי־הנשיאות, המתכנסים מדי שבוע
מישפט ששובץ שלא במקומו —
בשבוע בבית־סוקולוב :״שומעים
בהסברי לפרקליטו, ועל כך גם הת־ ז
קצת, סולחים קצת, מגנים קצת, ואומנצלתי.
רים
להתראות ...מליאת המועצה: כסס
1איש. הם אומנם רשומים שם, אבל
אין מה להתבייש.
מעולם לא השתתפו בישיבות. וכך
על מה בחר רוזנפלד להאבק לטיקורה
שהנחיות המועצה נשארות על
הור שמו? על אותו מישפט המתייחס
הנייר וגינוייה נמוגים ברוח״.
אל בנו! הוא מתעלם מדברים — עובלפני
מועצה כזאת — בית־ דות קשות — חמורים מאוד שטוען
המישפט של שלום רוזנפלד —
נגדו אורי דן. שהיה פעם חביבו ואחד
מבקש העורך הראשי לשעבר של מראשי מעריב, הבקי יפה ברזי עיתון
מעריב לברר את תלונתו נגדי, לא נגד
אומלל זה (שגם אני עבדתי בו כחמש
אורי דן, בעל המונולוג!
שנים 1978 1983
עוד בטרם השיבה לימועצת״העי־תונות
על מיכתבי אליה (בעת כתיבת
מאמר זה טרם קיבלתי תשובה) מיהר
רוזנפלד, חסר־הסבלנות, לפרסם את
הגיגיו במאמרו שקר להשכיר. זאת
עשה רק אחרי שאורי דן הוציאו
מדעתו במאמר שפירסם בחדשות
( )6.8.85 בכותרת א ת האמת, יבין,
העפולאים יודעים מזמן:
...לאחר אותו יום עגום בעפולה
יושבים בטלוויזיה בפגים מתחסדות
דדה חיים יבין וזקן העורכים שלום
רוזנפלד, אותו רוזנפלד שהביא
לדירדור התפוצתי של מעריב הגדול,
מתוך ניתוקו מזה שנים מהמתרחש
בישראל. וזה מסביר לזה שהאלימות
נגד העיתונות בעפולה מקורה
בתמונה המסולפת שיש במוחו של
הציבור שם ושניתן לשנות זאת רק
על־ידי אספקת מידע אמיתי לציבור.
המצב הוא בדיוק הפוך, מר רוזנפלד.
לציבור בעפולה ובחדרה ובמרבית
רחבי־הא־ץ יש תמונה אמיתית
בראשו, אבל הוא הגיע למסקנה שדי
לא באספקת המידע המסולף. פשוט
פשטתם את הרגל...
י אינני מצפה שדדה יבין, רוזנפלד
וחבריהם יבינו זאת. הם יבולים

סימפאטי, הגר בהמבורג הגרמנית,
שבה הוא מנהל פיצריות ועוד עסקים.

אנדרה סולטן
סוסה על שם האהובה

לוי התלהב ממירה. הם הפכו לזוג
והוא עבר לגור עימה בפנטהאוז שלה
בשיכון בבלי. אלא שאז הגיעה, יום
אחד, במפתיע, אשתו של לוי מגרמניה
ומצאה את בעלה יחד עם מירה.
האשה החוקית דרשה מלוי להחליט
במי מהן הוא בוחר. לוי בחר באשתו.
זה לא הרתיע את סירה. היא החלה
מטלפנת ללוי לגרמניה בשיחות־גו־ביינא,
מספרת לו כי נמאס לה מן הארץ
וכי ברצונה לבוא עם בנה לגרמניה. לוי
לא התרשם.
בשלב זה החליטה מירה לשוב אל
רחמים אהרוני
דני מעוז.
געגועים רוויי־נוסטלגיה
לתוך מערבולת־חיים זו, שבה גבר
מחליף גבר, החלו מופיעים, לאחרונה,
גם גברים מסוג אחר: אנשי ההוצאה־בהחלט
שיורש הבאבא־סאלי מנתיבות,
לפועל. הם ניסו לגבות את החובות
ברוך אבוחצירא, ישוב אליה בקרוב.
שמירה נדרשה לשלם במישפטים
ומירה היא אשה מאמינה: לא לחינם
השונים, המתנהלים נגדה מצד נושים, היא מחזיקה במכוניתה גם את תפילת
אשר האופטימיות שלהם מהעבר, עת הדרך וגם את תמונתו של הבאבא
היו בטוחים כי ברוך אבוחצירא ישלם, סאלי, אביו הגדול של ברוך אבוחצירא.
הכל, הגיעה לקיצה. במיוחד אחרי ששמעו
כי לא רק שאבוחצירא אינו מתכוון
לשלם את מה שהוא אינו חייב * ,אחרי שרכש השבוע במכירה
אלא הוא גם תובע ממירה סכומי״עתק. פומבית אצל נ קי רונן(מימין) תמזגה
של הצייר נילבוע, במחיר 1000
אבל גם תחת לחצים אלה המשיכה
דולר, שאותה הוא מתכוון להגיש
מירה לתפקד. היא החליטה לנצל את
השבוע כהפתעה למירה לב בלוני
סוף החודש, עד פתיחת שנת־הלי־דון.
מודים,
לטיול־ארגעה קצר בלונדון עם

— :ע סי אדווד ,

להודות במם־שפתייס, במישגים
מישניים. אבל לעולם לא יסכימו
שהתיקשורת בישראל, יותר מכל
מדינה דמוקרטית בעולם, מציגה
מרצון מזה שנים עולם מסולף ושיקויי
כאילו פעלה תחת פקודה במדינה
טוטליטארית. הם לא יסכימו בוודאי
שהתיקשורת כאן הפכה ׳ל״בוח
להשחית״ ,כשם ספרו בנושא של
עמיתי יאיר קוטלר.
להיוויה דיוויזיות
^ מאמרו מרבה רוזנפלד לערוך
סלקציה קפדנית מאותם מיש-
פטים שהוא בוחר לצטט ממיכתבי אל
פרקליטו ומתשובתי למועצת־העי־תונות
— וכמובן מאותו מונולוג
מאלף של אורי דן בסיפרי. הוא זורה
חול למכביר בעיני קוראי מאמרו
במעריב. הוא מצטט רק אותם שני
מישפטים על בנו מן המונולוג, שלא
שובצו במקום הראוי להם, ובונה עליהם
סיפור להצדקת תלונתו. ממיכתבי
אל פרקליטו, המסביר את המישגה
שנפל בעריכה, העלים רוזנפלד מהקוראים
שני מישפטים קובעים :״והקשר
הדברים אפשר שיובן שלא

אורי דן מכנה את רוזנפלד בכוח 9
להשחית ״המדרדר״ .בתקופתו כעורך
ראשי זינק מתחרהו, ידיעות אחרונות,
אל על והותיר הרחק מאחוריו את
מעריב השוקע, שנותר עם הסיסמה
השיקרית, המתנוססת שנים בראש
עמודו הראשון, מתחת ללוגו האדום:
״העיתון הנפוץ ביותר במדינה״.
מעריב מוליך שולל את הקוראים
והמפרסמים. הסיסמה היא בבחינת
הונאה — שקר בראש חוצות. תפוצתו
של ״העיתון הנפוץ ביותר במדינה״ .
הגיעה לשפל: פחות מחצי התפוצה של
ידיעות אחרונות.
כל מי שיקרא בעיון את המונולוג
החושפני של אורי דן בכוח להשחית
.יבין מדוע הגיע מעריב לשפל כזה:
בעיקר בגלל עורכים מסוגו של שלום
רוזנפלד. אורי דן מתארו כ״עורך
שסגד לעגל הזהב — סקופים מן
השילטוו: תקופה עלובה וחיוורת ללא
פיתוחים, מיבצעים, קליטת־מוכשרים.
״אישים כמו המנוחים גולדה מאיר,
לוי אשכול, פינחס ספיר, משה דיין — .
וראש־הממשלה הקיים שמעון פרס —
,החזיקו אותו קצר׳.״
אצל רוזנפלד קובעים קשרים יותר׳
מאשר כישורים.
״האיש מלא פחדים,״ אומר עליו
אורי דן במונולוג.
כאשר הביא אורי דן למעריב *
בתחילת 1972 את הסיפור, שהיה
לסנסציה בין־לאומית, של פרשת
הבילויים בסתר של אלישבע צ׳יזס־משה
דיין, סירב אריה דיסנצ׳יק, שהיה
העורך הראשי, לפרסם. שלום רוזנפלד,
שהוכר כיורש בכוח לעורך הראשי,
אמר לאורי דן :״אם נפרסם את הסיפור
ומשה דיין יתפטר — היה כאילו
הפסידה ישראל ארבע ריוויזיות.״
השיב לו דן :״זה כאילו מרוויחה
ישראל שבע דיוויזיות״.
זהו שלום רוזנפלד.
היה זה שוב העולם הזה, שפוצץ
את הפרשה וגזל את הבכורה מאורי דן.
אחר כך הזדנבו אחרי השבועון
הישראלי גם עיתונים מכובדים בעולם
כאשר חזרתי בינואר 1980משל
חות של כמה חודשים מטעם^^י*;
בנייייייק ובאמתח ס רלם וגילו?
יים על מעשיו ש^עקבלוינסון בבנק
הפועלים וב^פ״ל, הזהירו אותי מקו־רותיי
מצנזורה כמעט ודאית של שלום
רוזנפלד, העורך הראשי. גנזתי את החומר
והמתנתי להזדמנות נאותה. הצלחת•,־
להגיבמשהו מאותו ״דוח אר־ליו״
— את הסיכום, בעיקר — בר־איון
שפירסמתי במעריב ב־ 29 במאי
,1981 כשנה אחרי שרוזנפלד פרש
מכהונת העורך הראשי.
העולם הז ה 2502

המתנה -לחג
בימי שכאלה

מלחמה בטרור!
מלחמה בציטוטים!

מכשירים למניעת
ציטוטים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי מתכת
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״מ

£326

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טל 286444 .

שול ה
השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

שעורת אדפיס-עוקלים•

תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

*0מ>-ן א1הרך <3
בתוקף שד \ 311285

55100000503013צ<:38נ000^ 1ט.נ!;03013 •*8!;#מ#

תלוש קניה ש ל קו־ אוב
בלעדי למפעלים מוסדות וועדי עובדים. דאלה לן1ר 0 ׳0מקצועיים נרמה גנוהרז
י־ספרויז נשים וגברים.
ל קו ס מטי ק ה ואיפור, לאפילציה.
לפי־יקור ומניקור
( 0טוו ח וסיון

״דיאגה״

;*ויו י

בתלושי קניה של קו־אופ ניתן לרכוש הכל: מזון, כלי בית, ביגוד,
מתנות ועוד 12,000 מוצרים.
תלושי קניה של קו־אופ -רשת הריבוע הכחול טובים ל־200
סופרמרקטים ו־ 17 בתי כל־בו של המשכיר לצרכן בכל הארץ.
תלושי קניה של קו־אופ מתנה שזקוקים לה ונהנים ממנה באמת!

מנו! הישראלי לספרו ת
ו קו ס מ טי ק ה

פנו אל יוסי סומך. במשרדי הקדאופ.

דיינוו ף 190ת א 229(88 226046

מתיחת פנים
ללא ניתוח

03 - 779141-0
קו אום,רשת הריבוע הכחול

בעזרת תרגילי
התע מלו ת -יוגה
לשרירי הפנים
טלפון בבית 479777 -־03

בית העפר לאמנות קמרהאובסקורה
אמנות...

תוכנית הלימודים

תחומי הלימודים

שעות הלימודים

אם אתה חושב כמונו שאמנות היא דרך קמרה אובסקורה היא המסגרת היחידה בארץ קמרה אובסקגחז מרחיבה גם השנה את למודי הלימודים בקמחיזאובסקורה מתקיימים
המציעה תוכנית לימודים ברמה אקדמאית
האמנות המעשיים והתיאורטיים ומאפשרת
במשך כל שעות היום, בוקר, צהריים אחה״צ
אחרת לראות בה את סביבתך, שמעבר
ליופי שבה, האמטת קוראת להתמודדות המותאמת אישית לכל תלמיד. תוכנית זו,
לימודים מלאים בתחומי האמטיות
וערב. נושאי הלימודים מופיעים כל אחד מספר
שזכתה להכרה בין־לאומית ע׳׳י מוסדות ידועי הפלאסטיות(רישום, ציור, פיסוק בנוסף
פעמים ובשעות שוטת כך שהסטודנט יכול
עם טשאים מרכזיים בחייט, אם אתה
שם כמו ה־.ז5ח1י? 1311 וה7(-ע ,$.מ-ץ.א, מקנה ללמודיהוידאו והצילום
להרכיב את מערכת השעות בהתאם ליכולתו.
מוכן לפענח את המציאות בשפה חדשה
את הכלים החשובים לסטודנט שטת ה.80-
פרטים והרשמה
קורסים בודדים
ולגלות מרחב אחר -בוא ללמוד עם
כדי לענות על הצרכים הטבעים מפיתוחה
המעוניינים להשתלב בלימודי יפנו למזכירות
במקביל מציע בית הספר קורסים של צילום,
אנשים המרגישים כמוך
של תוכנית הלימודים, אנו מוסיפים
בית הספר בין השעות 10.00-20.00 לקבלת
רישום, וידאו ותולדות האמטת במסגרת
בק מ חז אובסקו חז.
מקום לסדנאות הפיסול והציור ומרחיבים
טופסי הרשמה ולקביעת מועד לועדת קבלה.
לימודים של שעור אחד בשבוע.
את הסטודיו המקצועי לצילום.

קמרה אובסקורה בית הספר לאמנות
תל־אביב -אלנבי 57 טל 298191,298291:

עולם הז ה 2502

שלוחות: ירושלים -עמק רפאים 64 טל 660007,668269 :

חיפה -הנביאים 13 טל 662773 :

תשבץגש^ס חוה
מ אוזן:
)1אות קין )5 :מגבת וח); )10
כלי־קשת; )11 שומן העצם; )13
מיהר; )14 צונן )15 :מילת־שאלה:
)16 קרבן הנשרף על המזבח; )18
סוציאליסט וסופר יהודי שהשפיע
על מרכס ואנגלס(ש״מ 20 נקי;
)21 האבן העליונה שמעל לפתח או
לחלון; )22 מסמר; )24 פילוסוף
אנגלי, מחבר שיטת הלוגיקה
(ש״מ); )25 שלל; )26 לא ישר, כפוף
(מ); )28 מלר אדום; )30 פרי
שנגמרה הבשלתו; )31 גבורת ספר
של אמיל זולה; )32 הסתיימו; )34
מכיון ש )35 גרור, משועבד; )38
נעימת השיר; )39 נאיבי)41 :
מחוספס, לא עדין; )42 חיפש, חקר;
)43 בעל־חיים; )45 שיח־בר; )47
תוך; )48 משקל האריזה; )50 הטה
חסר, רחם; )51 עוף־טרף; )52 אויב;
)54 הרכב אישי של גוף מדיני או
צבורי; )57 אגודל; )61 רסיס־בקר;
)62 סגר, מנע מעבר; )64 מנת־אוכל;
)65 מעובדי הדפוס; )66 בר־מינן;
)67 אביון; )69 השליך; )70
שדה־מרעה; )72 פרח־נוי; )74
בהשאלה — מניעה, בלימה; )75
טען, נשא; )77 עוון; )78 עץ חד־פסיגי,
גדל בארצות טרופיות וסובטרופיות;
)81 נהג לעגל עגולים;
)83 קידומת הולנדית )85 :משענת;
)86 בהשאלה — הטיל עול; )88
אסקופה; )89 וקן, יועץ־פלא, על־שם
מלך פילוס, במיתולוגיה היוונית;
)91 כסוי הבית; )93 שקט:
)95 כסף פדיון־נפש; )96 שניים;
)98 קוסם; )100 מדף; )102 בן נח:
)103 מילת־זרוז; )104 התגוששות;
)105 ולדהיים, בגליל התחתון
(ד 17

גדי עם אריה

דדי עם אריה
האריה הוא הנהנה העיקרי
בקשר זה. הדלי מרגיע אותו ונוסך
בו ביטחון. הוא אינו חייב להציג
ולדאוג לרושם החיצוני שהוא
עושה. הדלי אף פעם לא בא

והסברה; )37 סלוק הקשיים על־ידי
הסכם; )40 קשקשי הפרחים בצמחים
הדגניים; )41 איבר־תנועה; )44
מי שאינו ממקומותינו; )46 אדמת
עפר וטיט; )47 בוסתן; )49 בן־אדם;
)50 יבש; )53 לימוד, נוסח־כתב־היד;
)54 צד (ארמית); )55 נחשול;
)56 מושבו של השופט; )58 תן; )59
שליט; )60 בדיקת חומר כתוב; )62
פחד; )63 אחד הטעמים; )66 בית־נכות,
היכל המוזות; )68 משהו,
דבר־מה; )71 אזמל; )73 רצץ, שבר;

)76 עצמה; )77 העיר שאותה ראה
הרצל בחזונו; )79 לאט־לאט,
בנימוס ובנחת, מוסיקה; )80 ביחד;
)82 פלא; )84 יציקת נוזלים
למטרה דתית; )85 חוט רירי דק;
)87 כתר לנוי, בראשי אותיות; )90
רוחב כף־היד; )92 תבואה לפני
הקציר; )94 צבע אדום; )96 נראה
כמו; )97 בן־חיה )99 :יהיר; )101
נהר בארץ־המגף; )102 מחבר
אחד
)103
כפירי־אריות;
השוואים.

--אביניל ינאי—

הדברת מזיקים
׳בע״מ

דגים עם אריה

מומחיםלהדברת תי ק ני ם ( ג׳ו ק ־ ם),
תולעיעץ, חרק ־ ספריםובג די ם.
רמת ־ גן, חזמודיעין 8ו, ת .ד 2 2 7 2

טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס 21 ,עסק 481/75

ו ש מי רהעלב רי או תךור כו ש ך

הקשו בין הגד
ואויה אינו סל,
הקשו בין הול
ראויה הוא עמוק
והקשו בין דגים
לאריה תלוי בגיל
בטענות, אפילו אם האריה יכנס
לתקופה של עצלות וחוטר״מעש,
כדרכו. הקשר שייווצר יהיה עמוק
ותהיה אהבה והבנה ביניהם.
פרידה או גירושין באים בחשבון
רק אם יהיו חשוכי-ילדים או אם
אחד מהם יהיה עקר. בעיות
כספיות אינן מטרידות אותם, הם
מסוגלים לטפל בהן מבלי להיות
לחוצים או מודאגים.

אי תן עמיחי

החל מהשבוע ,
אפשר להשיג את
העולם הזה גם
בלונדון בנקודות־המכירה
הבאות

(המשך מעמוד )21
מחזק את הקשר ביניהם ומביא
תועלת לנישואים.
פירוד או גירושים בין שניים
אלה יקרה בסימון הוליוודי -הכל
בצורה גדולה, רועשת ודרמאתית.
כולם ידברו, ישתתפו ויהנו מה הצגה.
שניהם יתנהגו בעקשנות
בקשר לחלוקת הרכוש והילדים,
שאליהם שניהם קשורים. אבל כפי
שנאמר, הם יותר מדי מתאימים
מכדי להיפרד, ולאחר פרידה קצרה
הם שבים לחיות יחד.
זה אינו קשר קל, ולעיתים
רחוקות הוא מבוסס על אהבה.
שניהם מכבדים איש את רעהו ויש
להם הרבה מן המשותף, בעיקר
הצורך להשתלט על הסביבה. גם
האחריות כלפי עניינים עיסקיים
וכספיים. מעל פני״השטח נישואיהם
נראים טובים. אנשים מק נאים
בהם וחושבים שלא יכול
להיות יותר טוב. אבל האריה יהיה
לחוץ בעיקר בגלל הקרירות של
הגדי -אין התאמה מינית ביניהם.
כשתחום זה אינו עונה על
ציפיותיו של האריה, הפרידה אינה
מאחרת לבוא. ואז נפרדים משו תפות
לא רק בחיים הפרטיים, אלא
גם בקריירה שהיא לרוב משותפת
לשניהם.

מאונך:
)1מלחין ישראלי; )2תינוקות;
)3כוכב בקבוצת הכתר הצפוני; )4
החלק הרך שבצמח; )6טרי, רענן;
)7נעקר ממקומו; )8בהמת־משאות;
)9שניים; )12 גזל; )15 אי־הצלחה
בקרב; )16 מפל־מים; )17
כסף רב; )19 בוחן; )20 שמונה
עשרה; )21 בעדינות רבה; )23 אות־החיבור;
)24 חייל במשטרה הצבאית;
)26 מלא, גדוש; )27 רקב;
)29 שעווה (ח); )30 חבוי; )33
חלמית; )34 יפוי־כוח; )36 ברור

_ הורוסקופ

א£8 60£0£178 017££ץ״£/

א? 1001 7 /\710
8 \¥ 0 0 0 £710£7 8717££7א87. { 0£1
( א 7 70 874710א £א) 017££¥ 170.א£1
1 000177 170.ע 17/\1א 7077£

170.א £17 890£ , 00£0£178 017££א79£ 0017
א{7088£££ 80£^ 17£ 87/\710

למרות ההבדלים הקיצוניים
באופיים ואישיותם, לעיתים
קרובות הם בוחרים לחיות יחד.
האריה אוהב להתבלט ולחיות ובאווירה מסנוורים באורות רועשת ועליזה. הדגים שקט, עמוק,
מלנכולי ומעדיף להימצא מאחרי-
הקלעים. האריה אקטיבי והדגים
פסיבי.
נישואים טובים ביניהם יהיו
בתנאי שהאריה יהיה יותר מבוגר
מהדגים, ושהרגים הוא ממין
נקבה. כשזה ההיפך -התקופה
שלפני החתונה תהיה נפלאה, אבל
ההתקררות תתרחש במהירות
לאחריה, בעיקר בגלל חוסר
התאמה מינית. האריה חם מזג
וייצרי והדגים קריר ומרוחק.
פרידה או גירושים יהיו אם אחד
מבני הזוג לא יהיה נאמן ויחפש
קשרים נוספים מחוץ למיסגרת
הנישואין.
החי צלחות 1הגשו
ף* צה״ל הודיעו רס״רים אחדים
בשרות־קבע, כי נוכח שחיקת־השכר
הם אינם מצליחים לגמור את
החודש ומבקשים רשות מאגף־כוח־אדם
לעבוד, אחרי שעות־העבודה ה־צה״ליות,
במלצרים במיסעדות באיזורי
שרותם.

דל־קאלוריות
^ תל־אביב הסביר מומחה למח־
^ לות־לב, בכינוס של מחלימים ממי
חלות־לב, את חשיבות קיום יחסי־המין
אחרי המחלה, הרגיע את הנוכחים, כי
אין בכך משום ביזבוז אנרגיה נכבדה
מדי, מכיוון שפעילות זאת דורשת 180
קאלוריות בלבד בכל פעם.

אקדמיית הפלאפל
^ תל־אביב הציע אדם עצמו
₪1כגרפיקאי לסטודיו לגראפיקה,
השיב, לשאלת מראיינו, כי אומנם
איננו בוגר בצלאל אך לעומת זאת,
הוא בוגר שוק־בצלאל.

ילדים זה כסף
^ חיפה הודיעה המישטרה, כי
₪1עלתה על עיקבותיה של כנופיית״
פורצים אשר ביצעה, בשנתיים האחרונות
100 ,פריצות, ושעם חבריה נמנות
גם שתי נשים, שאחת מהן היא אם ל־11

כלב אחד י 1תר מדי
^ נתניה תבעה אשה מזונות
מבעלה, מכיוון ששוב אינה יכולה
לקיים עימו יחסי־אישות, מאחר שלאחרונה
מכניס הבעל, דרך קבע, למיטתם
הזוגית, את כלבו הגדול, משכיב
אותו בינו לבינה, ושעה שהיא מבקשת
להתייחד עם הבעל, זה מלטף ומגפף

צריך עייר בחיים
^ נועם שבחבל לכיש החליט
חקלאי מקומי, כשנולד• לאתונו
עייר־בכור, לקיים את מיצוות פטר־חמור
(שמות י״ג) — כי אחרת יש
להמית את ד,עייר בעריפת־ראש —
ערך מסיבה חגיגית, שבה הופיע העייר
כשהוא מקושט בתכשיטים, ריסיו
משוחים באדום והוא עטור הינומת־כלה,
ובסופה בעליו פדה אותו מאחד
הכוהנים במושב, כמיצוות התורה,
תמורת שה.

הכדור הוא עגול
^ קיסריה הופיעו שני עולים
חדשים, קשישים מארצות־הברית,
למישחק הגולף הראשון שלהם במו־עדון־הגולף
המקומי, החליפו מבטי־השתאות,
גילו, כי כבר נפגשו פעם
בחייהם, לפני 46 שנים, באליפות
טניס־השולחן האמריקאית.

אנחנו על המפה
^ ווינה גילתה מישטרת אוסטריה
כי קוברה, יחידתה המיוחרת ל־מילחמה
בטרור, מצויירת ברובי־סער
אוסטריים, בשכפצים אנגליים ובקו־בעי־פלדה
ישראליים.

מלוח וכחוש
^ באר ־ שבע הודיעו מדענים באו־
^ניבר סיט ה המקומית, כי עלו יפה
ניסוייהם להאביס כבשים בשיחים
הגדלים בקרקע מלוחה, אך בתוצאת-
לוואי אחת; הכבשים האוכלות שיחי־המלח
שוקלות, בממוצע, רק ארבע
חמישיות ממישקלן של כבשים הניזונות
במיספוא חסר־מלח.
העולם הז ה 2502

אז ב ל
משכיח צרות
ממש ברגעים אלה אתם לוקחים איתכם 968
שקל והולכים בצעדים מהירים לעבר המרכול
השכונתי. שם אתם קונים גבינת לבנה של
תנובה וחוזרים הביתה. עכשיו אתם נכנסים
למיטבח ומכינים מאפה־חצילים עם לבנה, שהוא
פגז מארץ הפגזים לארוחת־ערב קיצית בסיומו
של יום מדכא.
מיצרכים: שני חצילים בינוניים, קופסה של
250 גרם לבנה של תנובה 100 ,גרם גבינה צהובה
קשה מגוררת 50 ,גרם חמאה או מרגרינה2 ,
ביצים, מלח, פירורי־לחם.
וכך עושים: רוחצים וקולים את החצילים
על אש פתוחה או בתנור, קולפים ומועכים אותם
בקערת־זכוכית, מוסיפים את גבינת־הלבנה וחצי
מהגבינה הקשה המגודרת. מוסיפים את שתי
הביצים והמלח. כעת משמנים במעט מרגרינה
תבנית־אפיה ומפזרים על המרגרינה מעט פירורי־לחם.
יוצקים את התערובת על הפירורים ומפזרים
מלמעלה את החצי השני של הגבינה המגוררת,
כמה חתיכות קטנות של חמאה ועוד שלוש כפות
פירורי־לחם. אופים בתנור חם כ־ 20 דקות או עד
שהגבינה משחימה. מגישים עם יוגורט קר ועם
סלט ירקות ושוכחים שלעם רוצה להתחבר עם
תנועת החרות ודויד לוי מתנגד.

אם אתם אווזים
בגלל הקנסות הכבדים, שדורשים מאיתנו כדי
לנשום אוויר קריר יותר, אנחנו נשארים בארץ.
אבל כולם יודעים (אפילו אלה מהממשלה)
שגופנו כאן, אבל עיננו לאירופה צופיה. טוב, אז
לנסוע אי־אפשר, אבל לחשוב על נסיעות לא
עולה כסף, לחלום עליהן לא עולה, ואפילו לכתוב
עליהן זה בחינם.
הנה כמה עצות־חיגם מנוסעת בעבר לנוסעים
בעתיד, כדי שלא תחשבו שהקינאה מעבירה אותי
על דעתי.

מתנות הרוך
קניית מתנות המיועדות לחברינו וידידינו
הגרים באירופה ובארצות־הברית, למשל, היא
עבודה קשה מאוד. מה יש כאן, שאין שם? תגידו
לי. במחשבה שניה, יש כאן אומנם כמה דברים

שאין שם, אבל איזה אידיוט יסכים לקבל אותם
מאיתנו? ובכל זאת, צריך לקנות משהו. כאן
ולהביא לשם, אז יש! כתובתון הוא ספר כתובות
וטלפונים בשתי שפות(עברית ואנגלית) ,מהודר
מאוד. את הנופר הישראלי(אלמנט חשוד מאוד
במתנות המיועדות לחו״ל) נותנים 12 ציורים של
פירחי־הארץ, פרי מיכחולה של הציירת טסה
סמית־אגסי. הציורים מודפסים על דפים נפרדים
והם ניתנים לתלישה ולמיסגור: מתנה שאפשר גם
להשתמש בה, ולא רק לחייך ולהגיד ״תודה רבה,
באמת לא הייתם צריכים״ ואחר־כך לשים בארון.
להשיג בכל חנויות־הספרים, תמורת 15,300
שקל.

מתנות חזור
העצה הזאת תחסוך לכם(במיוחד לכן) הרבה
מאוד כסף והמון עבודת־רגליים. את קניית
המתנות לחברות ולשכנות תשאירו ליום האחרון.
כמה שעות לפני הטיסה הביתה, אתן הרי ממילא
נכנסות לסופרמרקט, כדי לקנות כמה, חתיכות
גבינה טובה ואיזה נקניק חזיר (ירחם השם).
באותה הזדמנות גשו למדף־התבלינים וחפשו את
התבלינים הארוזים בצינצנות פלסטיק ציבעוניות
דמויות־ירקות. בתוך פילפל אדום יש אבקת
פילפל אדום, בתוך שום מפלסטיק יש אבקת־

נינת הקמצן
מנסיון־החיים למדתי שצריך להיות מאוד
חשדן לגבי דברים הניתנים בחינם או בהנחות
גדולות מאוד. כשהציעו לי לקנות תעודת
סעודה לשניים, שאיתה אפשר ללכת לאכול
יחד עם בן־הזוג ולשלם רק עבור ארוחה אחת,
עשיתי פרצוף משהו בין לא־מאמין למזלזל. אבל
הבחור שהציע את העיסקה היה נחמד ולא לחץ
יותר מדי, וזה מה ששיכנע אותי לנסות. תמורת
תשלום חד־פעמי של 20 אלף שקל קיבלתי
כרטיס־חבר, וכן פינקס ובו כתובות של כ־40

שום, בתוך פלסטיק דמוי אגוז מוסקט יש בדיוק
מה שאתם חושבים. המוצגים שבתמונה נקנו
בסופרמרקט רגיל בלונדון והם עלו 55 פני האחד.
תראו לי חברה אחת שלא תשמח למתנה
כזאת, שהיא גם שימושית וגם יפה מאוד על מדף־
התבלינים 55 .פני, רבותיי — יותר זול מזה אין
בעולם!
מיסעדות בכל רחבי הארץ, שבהן אני אמורה
לשלם>ז 509 תמורת ארוחה שאוכל ביחד עם בן־
זוג.
עד לכתיבת שורות אלה אכלנו בארבע
מיסעדות מתוך הרשימה. למען הסדר הטוב
רשמתי לעצמי כמה הייתי צריכה לשלם באופן
רגיל וכמה באמת שילמתי. הסתבר לי שעל ארבע
הארוחות שאכלנו הרווחנו 45,600 שקל, ויש לנו
כל הכוונות להמשיך ולאכול, לפי אותו הסדר.
לאנשים הנוהגים לאכול בחוץ מדי פעם,
ובמיוחד לאותם שמתכוננים לטייל קצת בארץ
(ברשימה יש מיסעדות בתל־אביב, ירושלים,
נתניה, אילת, חיפה, עכו) זה נראה רעיון מצויץ
וחסכוני. פרטים נוספים אפשר לקבל בטלפון
246861־.03

הודעה חשובח
תשובתי ר 8.0.8 .שלק 1כמה יפה
לשמד,
אתם כל־כך הרבה, שכבר החליטו לייצר
עבורכם אפילו גלידה. חברת טנא־נוגה הוציאה
לשוק גלידה דלת־קלוריות, העונה לשם גלי־דנטו.
ביום
שימציאו גם ן פגטי, לחם, שמן־זית
וקצפת דלי־קלוריות, תדעו לכם שאני מצטרפת
לשומרי־המישקל. אגב, לא טעמתי את הגלידה
דלת־הקלוריות כדי שלא להעליב את הגלידות
הרגילות, שגם אותן אני לא טועמת, בגלל סיבות ,
של טעם.

בנות יקרות, הפעם, באמת, הגזמתן. מעולם לא קיבלתי מבול כזה של טלפונים, מיכתבים
והודעות דרך חברים, כמו בעניין סומך־השדיים.
נא להפסיק להתקשר אליי, אני לא הסוכן של המוצר בישראל וגם אין לי בזה כל ענין אישי.
סתם חשבתי שזה קוריוז נחמד.
וכדי שלא תגידו שאני לא עומדת מאחורי המדור שלי, הנה ביררתי לכן איפה אפשר להשיג
את המוצר.
בתל־אביב — בכל רשתות סופרפארם ובמחלקת הקוסמטיקה של המשביר לצרכן,
בחיפה — אצל שפורר, רחוב קטיב,
ברמת־השרין — כל־בו מרכז־הזול,
בפתח־תיקווה — אצל זערור את כהן
בזיכרמ־יעקב — בתמרוקיה בראונר
בירושלים — אין.
זהו. סוף. לא רוצה לשמוע מילה יותר על שדיים בזמן הקרוב.

הוא שר,
גורג׳

המיכתב הבא, שקיבלתי מאשה
נבונה, מדבר בעד עצמו:
אילו היו אומרים לי לפני שבוע שאני אתלווה
לילדיי להופעה של בוי ג׳ורג׳ ,הייתי מייד מתה
מצחוק, וכמובן מכחישה בתוקף ואפילו נעלבת
מההשמצה.
אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לחברה
שלי היו שלושה כרטיסים מיותרים להופעה של
המוקיון הזה, וברגע של חוסר־זהירות מדהים היא
אמרה את זה ישר לתוך האוזניים המקולקלות של
שני ילדיי. מאותו רגע חיי לא היו חיים. אני

הגורל
בג קגו ק

מסרבת בתוקף — והם דורשים ומבקשים

ומתחננים, מבטיחים ומאיימים ומה לא. לא
שהיתה לי התנגדות כל־כך חריפה שהם בעצמם
יילכו (הטעם שלהם זה עניינם) ,אלא שלא
הצלחנו למצוא אף מבוגר שיסכים להתלוות
אליהם (לא תארתי לעצמי כמה החברים שלי
נורמאלים) .לאט־לאט, חדרה לתוך תודעתי
העובדה שאני אהיה המלווה שלהם, ויחד עימה
חדר גם אחד הדיכאונות הקשים בחיי. ככל
שהזמן חלף. כך נעשיתי אומללה ושבורה ומיואשת.
ואז מתוך עימקי־העצב, באה לי ההארה.
בערב הכנתי סנדביצ׳ים טובים וכולנו נסענו
לפארק הירקון. הילדים אני, והווק־מן שלי.
השתרענו לנו על הדשא בפינה, שהיו בה רק שני
מיליון אנשים, וחיכינו. ברגע שהדבר המשונה
הזה עלה על הבימה, הצמדתי את הווק־מן
לאוזניים וסובבתי את הכפתור. שכבתי על
הדשא, הבטתי בכוכבים, נהניתי מהרוח הקלה
ושמעתי קונצרט נפלא של הגיבעטרון. בשלב
מסויים התיישבתי (כדי להדליק סיגריה) ,הסתכלתי
על הייצור בעל הבגדים המדהימים
וחשבתי לעצמי כמה יפה הוא שר את עטור
מיצחך?הב שחור. אחר־כך עצמתי את העיניים
ולא ראיתי אותו עוד. היה נהדר.

גורל. הכל גורל. בעצם אנחנו יכולים לקום
בבוקר ולא לעשות כלום. הגורל יעשה בשבילנו
את העבודה.
הנה, למשל, אתמול אני מגיעה למערכת
ומחכה לי שם מיכתב מגברת נעמי אקרמן. היא
שואלת אותי איר מנקים חלודה מכל מיני דברים
שהחלידו לה בבית. כבר שלוש שנים אני לא
מקבלת מיכתבים כאלה, כי הקוראים הוותיקים
שלי יודעים שאין לי מושג בדברים מסוג זה.
אבל גברת אקרמן לא ידעה, ולכן היא שלחה
לי את מיכתבה. על המיכתב היה מצויין מיספר־הטלפון
שלה, וכבר חשבתי לטלפן לה ולומר לה )
שתלך לחנות לחומרי־בניין ותשאל אותם. הם
בטח מבינים בחלודה. אבל בינתיים נכנסתי
למערכת, עשיתי כמה טלפונים, כתבתי כמה
דברים, דיברתי עם כמה אנשים ובדרך למיחם־
המים(שם עושים קפה) עברתי על־יד התאים של
חברי־המערכת ובתא שלי ראיתי מעטפה חומה.
פתחתי אותה ובפנים היה בקבוק ספריי, שעליו
תווית ועליה כתוב.ברונוקס — משמיד חלודה
ומגן מתכת״ ,תוצרת קיבוץ סאסא.
גברת אקרמן היקרה, הנה תראי כמה הגורל
עובד בשבילך שעות נוספות. בהצלחה עם
החלודה שלך.

סוף ציטוט.

בראיון מיוחד דעתה פיינוו
מגלה בימאי.יער האין מוגו״
מדוע ליהק את בנו הדיסלקטי
בתפקיד הילד החטוו בגיונגל

^ בימאי האנגלי כיון בורמן לא יעמוד
1 1לעולם לדין בעוון חיפושים אחרי חיים
קלים. אפילו שוורנר הרצוג קבע שיא של טירוף
וישב בג׳ונגל הבראז־לי במשך הרבה שנים למען
פיצקראלדו, הרי שבורמן ישב שנה תמימה.
מלבד כמה גיחות קצרות הביתה, לשמירה על
זחיחות־הדעת, למען יער האיזמרגד.
גם הרצוג וגם בורמן מתעניינים, כל אחד
בדרכו שלו, בזיקת האדם לטבע ובהתנכלות
האדם לטבע. אך אם הרצוג הואשם באינטלקטוא־ליזם
קר כדג ובניצול הפרימיטיב התמים לצרכיו
הקולנועיים האנוכיים, הרי בורמן מתייחס לדבר
בלהיטות חושנית, ומקריב למען המטרה חייה של
מישפחה שלמה: עד היום היו רק אשתו קריסטל
(מעצבת־התילבושות) ובתו (ששיחקה באקס־קאליבור,
סירטו הקודם) שותפות לעשיה.
הפעם, בנו הצעיר, צ׳ארלי, נושא את דגלי אביו
ומגלם את הילד הלבן, הנחטף בידי אינדיאנים
— תפקיד שאילץ גם אותו לחיות בג׳ונגל
תקופה ארוכה, ולהודות בסוף הנסיון המרעיש
הזה לפני העיתונאים, שבאו לפגוש אותו בסוף
פסטיבל קאן, כי ״הסרט שינה את חיי״.
כיצד מעז בימאי לסכן במידה כזו את שלום

בנות ברזיל כבנות השבט האינדיאני ב״יער האיזמרגד״
אל תגעו בטבע!

בות(בתפקיד האב) ובורמן הצעיר(בתפקיד הבן החטוך!)
פני־תינוק תמימים וגוף בנוי היטב
בנו, ועד היכן מסוגל אדם להקריב מבני־מיש־פחתו
למען שיגיונותיו המיקצועיים? זו היתה
הבעיה שהטרידה אותי יותר מכל, כשיצאתי
לפגוש את ג׳ון בורמן, פעם שניה בקאן, שנתיים
אחרי הראיון הקודם שהעניק להעולם הזה. הוא
לא היה מופתע, אך תשובתו הפתיעה אותי.

סיפר ג׳ון בורמן:
האמת היא שזו היתה החלטה קשה. אפילו
שידעתי כי בכורח הטבע, הבן יתאים להפליא
לתפקיד, פחדתי מן הלחץ שזה יפעיל על שנינו.
בסיפור נחטף טומי בן השבע על־ידי אינדיאנים,
מאומץ על־ידם, כשבמשך עשר שנים מחפש
אותו אביו שאותו מגלם בסרט פוארס בות —
ומוצא אותו כילד־טבע, ששפתו המקורית נשכחה
ממנו בגיל .17
צ׳ארלי נהנה, או סבל מכך, שלא יכולתי
למצוא נער בגיל המתאים. לצ׳ארלי, בני, היו
בדיוק פני התינוק התמימים והחמורים והגוף
הבנוי היטב, שאפשר להאמין שהוא מסוגל פיסית
לביצועים ולחיים הרצופים התמודדות עם תנאי-
הטבע שבג׳ונגל.

היה לי קשה למצוא אצל הנערים, שבאו
לבחינות, אותה פתיחות וביטוי בלתי־אמצעי
שצ׳ארלי התברך בהם, דווקא בגלל מה שנקרא
פגם בהתפתחותו הרגילה של ילד נורמלי. כי
ציארלי הוא דיסלקטי, ורק מזה שנים מעטות
שהצליח ללמוד קרוא וכתוב. מעולם לא למד
במיסגרות־חינוך מקובלות, ולכן ניחן במושגים
חזותיים ויותר חושניים מאשר בעל האינטלקט
המקובל. למעשה, הוא התנסה אישית בנסיון
דומה למה שעבר על הגיבור.
נרמה לי שצ׳ארלי זכה לחוויות מופלאות עקב
הנסיון הזה. במשך השנה שבה ביליתי במחקר,
יחד עם האנתרופולוג ראספו פאלנברג, לא
לקחתי איתי את צ׳ארלי. אבל גם ההסרטה עצמה
נמשכה שנה תמימה. במשך הזמן הזה נאלצנו
לשאת את כל פיגעי־הטבע האופיניים ליער
טרופי שבאיזור האמזונס, כולל גישמי־זלעפות
כבדים כל־כך, שהאדם אינו מסוגל אפילו לנשום.
נדבקנו כולנו במה שמכונה אינרציה ברא־זילית,
מין אפתיה וחוסר־מניע לעשות משהו.
כשהייתי צריר להחזיר את האנשים לעבודה,

נעזרתי כמוסיקאי שהיה איתנו, כל הזמן, ג׳וניור
מוריך, שהיה מתחיל לתופף. הקצב, אותו קצב
שכל בראזיל מתואמת לפיו, היה מידבק ומכניס
את האנשים לעבודה. האינדיאנים שבצוות,
שחלקם עזבו את שיבטיהם לפני שנים רבות
וחלקם גדלו בעיר והם מנותקים למעשה מן
המסורת של חיי הג׳ונגל היו נכנסים לטראנס
למישמע הקצב הזה. אני זוכר בלילה אחד איך
אחר האינדיאנים שלנו נכנס לטראנס מפחיד כלבך,
שכל גופו נתקף ברטט עצום והוא החל
ממלמל דברים מוזרים בקול מוזר. ראיתי כיצד
צ׳ארלי^מחזיק את האיש בזרועותיו ובולם אותו
מלשכב* על האש, שכן האיש ניסה כל העת
להשתטח על המדורה הבוערת.
עד כאן דבריו.
צ׳ארלי בורמן התוודה כי מה שספג מן
האינדיאנים ומסיפוריהם שינה אותו מקצה
לקצה. בורמן האב כתב על הנסיון ביערות
האמזונס ספר שלם, ואין להטיל ספק בכד שהספר
עשוי להיות מרתק יותר מן הסרט. האם גם עבורו
היה זה שינוי של דרך־חיים? האם לא הרגיש כי
הרדיפה אחרי התיעוד האכזוטי מתגברת על
הקולנוען המיקצועי?

לכן העדפתי ליצור, ממה שלמדתי, שני
שבטים דמיוניים• :הבלתי־נראים״ — הטובים:
וה״טרמיטים״ — הרעים.
למעשה, לא רק *אינדיאנים אינם אותנטיים,
כי אס גם הסיפור. בהתחלה היה זה קטע־עיתונות
על מעשה דומה שהתרחש בפרו. ניסינו למצוא
את האב והבן המקוריים ולא הצלחנו. אבל תוך
כדי חיפושים התברר לנו שהתרחשו כ־500
מיקרים כאלה. ילדים נחטפו על־ידי אינדיאנים
ולא הוחזרו לציוויליזציה המערבית.

שאלה אחרונה לגיון בורמן: מהו הסם,
שהאינדיאנים משתמשים בו כדי
להיכנס לטראנס המפורסם שלהם?
את התערובת הם שומרים בסוד. הם מפיקים

המשיך הכימאי:
אמת, החלק המרתק ביותר עבורי היתה השנה
שביליתי עם (האנתרופולוג) פאלנברג בקרב
האינדיאנים. היתה לי פריווילגיה נדירה לעקוב
אחרי עבודתו של האיש שנלחם זה שנים נגד
הכחדת תרבותם של השבטים החיים ביער
הטרופי הזה ונגד הפלישה לשמורות־הטבע
המיוחדות להם.
מה שראיתי שם הפך לבסיס לשני השבטים
הדימיוניים בסרט שלי. כי לא רציתי לעשות מה
שעשה הרצוג. החלטתי מראש לא לנצל את
האינדיאנים האותנטיים ולא להכניס הרס ומהומה
למיסגרות המסורתיות שלהם. אני יודע שלכל
צוות־הסרטה יש השפעה הרסנית על הציוויליזציה.
שלתוכה הוא חודר, ולא חשוב איזו
אוכלוסיה אנושית תהיה זו. אנשי סרטים משאירים
אחריהם אדמה חרוכה.
חסתי על אותם אנשים, שתרבותם נמצאת
היום באיום מתמיד של העולם החיצוי וחייבת
להתגונן מפני לחציו. לא רציתי להביא אל
אנשים טהורים אלה מחשבים ובולדוזרים
ולהעמידם במיבחן.

כימאי כורמן
קודם האשה, אחר־כך הבת, ולבסוף גם הבן
אותה מנוזל מסויים שהעצים מפרישים בחורף
ומתמצית צמחים, שלעניות־דעתי דומים ביותר
לטבק, ואולי אפילו הם־הם הטבק המקורי, בלי
התערבות מיסחרית־תעשייתית.
מדוע אי״אפשר להשיג תוצאות דומות מטבק
מקובל — איני יודע. אולי הם משיגים זאת על־ידי
צורת השאיפה שלהם, שהיא עמוקה מאוד.
האמת היא שהיה אולפן־סרטים מפורסם,
שאיני רוצה לנקוב בשמו, שהיה מוכן להשקיע
בסרט ובלבד שאביא לו את סוד הסם. בהתחלה
כמעט והתפתיתי להכניסם כשותפים, אבל תוך
כדי משא־ומתן התברר לי מהי כוונתם האמיתית.

״מתאונות דרכים מתי״
(המשך מעמוד )20
מה הוא רוצה ממני? ואת תיכף חשה. זורקים מבט,
אם יש התעניינות, מסובבים את הראש, וגמרנו
את הסיפור. אז זה ברור.
יש כאלה שהם חופשיים, שר ניגשים
ושואלים :״מה נשמע, בוא נשתה כוס קפה״,
מדברים. יש כאלה שקצת מתביישים, שהקשר
קצת קשה להם, מסתובבים חצי שעה, עד שאחד
אומר את המילה הראשונה.

• קרה ם עם שהתחלת עם מישהו
שהוא לא הומוסכסואל?

כי אז לא קורה כלום. אותו הדבר כמו בין
גברים ונשים. התעניינות הדדית. אבל פה ד
התעניינות יותר פיסית — אני מעוניין בך. אני
מעוניין להכיר אותו, אני נמשך אליך.
וחוץ מזה, המישחקים? אותו הדבר. יש לי
ידידה, שפעם לקחתי אותה למועדון בחוץ־לארץ,
והיא היתה המומה. זה אותו דבר, אין הבדל,
החיזורים, המישחקים הקטנים.

• כשהטרוסכסואלים באים למועדונים
של הומוסכסואלים, אתה מייד
מזהה אותם?
לא, אבל הם לא משחקים את המישחק. אין
התעניינות_.זה לא חשוב מה הוא, חשוב אם הוא
נענה או לא. יש לי ידידה בת ,50 הלכנו ברחוב
ובא אחד שהיא ראתה שהוא נורא מושך אותי.
הוא התקרב, ואנחנו זורקים מבט והיא קלטה את
כל המישחק, הוא סובב את הראש. ואמרתי לה:
את רואה, אילו לא היית איתי, היה יוצא סיפור.
והיא נורא כעסה ושאלה מה היא היתה צריכה
לעשות, ואמרה שאילו היא היתה עושה כך, היא
היתה זונה .״מה, אני צריכה ללכת עם שלט — גם
אני רוצה?״

• החברים שלך הם בעיקר הומו־סכסואלים?

אבל כולם יודעים?
• ל א נוח לך בחברה שלא יודעים?

בפירוש כן נוח לי. אני לא מייחס לזה חשיבות
מיוחדת. החברים שבאים אליי הביתה יודעים כי
זה חלק חשוב מהחיים שלי, אבל אם אני הולך
למסיבה, מה זה חשוב מי אני ומה אני ומה
ההעדפה המינית שלי?
התנהגות של החברה ההומוסכסואלית מאוד־מאוד
מזכירה לי התנהגות של היהודים בחוץ־
לארץ. התנהגות של קבוצת מיעוט עם החוקיות
שלה.

• הילדים שלך יודעים?

• ואיך הם קיבלו את זה?

קיבלו. לא היתה להם ברירה, קודם כל —
קיבלו. הם באים לבקר ומכירים את החברים, כמה
חברים שלי הם גם חברים שלהם, אין בעיות.
בטוח שחלק מזה קשור בחינוך.
אני מקבל טלפונים מילדים שממש זרקו
אותם פיסית מהבית, שההורים לא רוצים לראות
אותם.

• אתה חושב שיש בזה עניין של
אופנה, שיש יותר הומוסכסואלים כי זה
אופנתי?

הסקרנות נמצאת אצל כולם. אולי מעזים
יותר. וכל אשה שהיום מחשיבה את עצמה,
מסתובבת עם הומוסכסואל אחד או שניים לידה,
כי זה 1י.11
אבל זה לא עניין של אופנה, אף אחד לא יכול
להכריח את עצמו לשכב עם גבר משום שזה
באופנה.

• זה פחד של הרבה הורים, מכיוון
שהעניין מקבל לגיטימציה, שהילדים
שלהם יהיו הומוסבסואלים.

אם ילד הוא הומו, אז הוא הומו וזה לא עניין
של לגיטימציה.
זה נורא מרגיז אותי. הורים חושבים שבאותו
רגע שנולד להם ילד, יש להם בעלות על הילד.
זה לא כך. ברגע שמחליטים להוליד ילד, לילד
יש חיים משלו ואפשר רק להראות דוגמה אישית.
לדאוג שהילד ידפוק את הראש, אבל לא יפוצץ
אותו. אבל יש לי בעלות עליו? אני אנהג לפי
כללים אנושיים, אבל אם אני אגיד בבית
שסידרתי את מס־הכנסה, זו דוגמה אישית לא
טובה.

• להומוסכסואלים יש פחות נטיח
לרצות ילדים?

להיפך, מפני שהם לא יכולים להביא ילדים.
זו בעיה בארץ. בחו״ל אפשר, עקרונית, לאמץ.

• אתה ממליץ?
אני לא ממליץ לאמץ ילדים, כי צריכים
לחשוב גם על טובת הילד, שיצטרך לצאת
(המשך בעמוד )37
העולם הז ה 2502
שידור מאחורי הנזירקע
לא נותנים להכניס
אנשים מבחוץ
לוח־המישדרים החדש של הטלוויזיה, שאושר
על־ידי הוועד המנהל ועל־ידי המליאה, אמור
לצאת לדרך כבר בחודש הבא.
מפיקי־התוכניות הציעו לשתף בהן גם אנשים
מחוץ לבניין־הטלוויזיה, ביניהם מראיינים שונים.
היו כמה מהם שעברו מיבחני־בד ונבחרו מבין
עשרות מועמדים. בין השאר מוזכרים שמותיהם
של גבי גזית, שדרן־הרדיו ואחד ממגישי
התוכנית יש עניין בקול ישראל, יעקב אגמון,
מנהל בית־לסין, העורך ומגיש תוכנית ראיונות
שבועית בגלי־צה״ל בשם שאלות אישיות.
הוזכר שמה של שולמית לפיד, סופרת
מוכשרת ואשתו של יוסך*(״טומי״) לפיד, שהיה
מנכ״ל רשות־השידור (ראה מה הם אומרים),
ועוד אחרים, פחות ידועים.
ועד־העובדים בטלוויזיה מתנגד בתוקף
לשיתופם של אנשים מבחוץ, בזמן שבתור הבניין
נערכים פיטורים המוניים של עובדים קבועים.
הם עומרים על כך שקודם כל ישותפו העובדים
הקבועים של הטלוויזיה, לפני שמשתמשים
בשרותיהם של מראיינים מבחוץ.

״שד רא נודד אדם
שישתו־ אותיר
הנהלת־הטלוויזיה מגבשת עוד תוכנית־ראיונות,
האמורה לעלות על המירקע. מדובר
בתוכנית יומית, שתשודר בסמוך למהדורת־החדשות
הלילית. התוכנית תיקרא לילה טוב,
ותשודר פעמיים בשבוע מן האולפן בירושלים,
ופעמיים בשבוע מן האולפן בתל־אביב.
בטלוויזיה עורכים מיבחנים למראיינים לתוכנית.
בינתיים בחנו, בין השאר, גם את צבי־קה
שפירא, המשמש כמנהל חטיבת-התוכניות
בפועל.
גם שמו של יפיק חלבי הועלה בהקשר
לתוכנית זו. דליה גוטמן, שהיתר, אמורה
להפיק את התוכנית, הציעה לחלבי להשתתף בה
ביחד עם גבי גזית ויעקב אגמון. גוטמן
דיברה גם עם בראל על הנושא, ובראל הציע לה
לקחת את צביקה שפירא. בעיקבות הצעתה של
גוטמן, פנה גם בראל לחלבי ושאל אם יהיה מוכן
להשתתף בתוכנית. חלבי סירב.
״אני לא מוכן לחשוב על תוכניות שעומדות

111111

ה פ סי ק
ל הגי ש

ירון לונדון, המתגורר בתל־אביב.
הצטרף לפגי כמה חודשים לצוות הקריינים
המגישים את מבט לחדשות. בגלל השחיקה
בשכר, ואחרי חישובים שונים שעשת ובגלל
מקום מגוריו, המחייב אותו לנסוע לירושלים
כדי להגיש את החדשות, הגיע לונדון
למסקנה שהוא מסבסד את רשות־השידור.
לונדון ביקש עידכון של הוצאות־הרלק
שהוא מקבל, כדי שיוכל להמשיך לעלות
לירושלים. יאיר שטרן, מנהל מחלקת־

מגיש לונדון
לא רוצה לסבסד
החדשות של הטלוויזיה, סירב לאשר את
העירבון, וקבע שלפי החוק אינו יכול לעשות
זאת.
לונדון הודיע :״אם כך, לא אגיש את
מבט!־ שטרן ענה :״אל תגיש!״ ולונדון
הפסיק בינתיים להגיש.
דיב במחרקת
ה חד שו ת
ויכוח חריף פרץ השבוע במחלקת־החדשות
בין יעקב אחימאיר, המשמש גם
ככתב פרלמנטרי של הטלוויזיה וגם כמגיש
מבט, לבין יאיר שטרן, מנהל מחלקת־החדשות
ומיכאל קרפין, עורך מבט.
ניסיס מישעל, עורך מוקד, הזמין את
אחימאיר למישרד. כדי שיראיין ביחד איתו
את דויד לוי, סגן ראש־הממשלה. אחימאיר
הסכים, אך היתד, לו בעיה: הוא היה אמור
להגיש את מהדורת מבט באותו ערב, ואין זה
מקובל בטלוויזיה שקריין יופיע בשתי
תוכניות בערב אחד( :כך, למשל, אין דדים
יבין מגיש את מבט, ביום שבו מוקרן מבט
שני, תוכנית שאותה הוא עורך ומגיש).
אחימאיר פנה לממונים עליו וביקש

לצאת בספטמבר, כי אז אהיה בשיאו של מאבק
על הפיטורים, כיח־ ועד־העובדים. בספטמבר גם
נגמר המינוי של בראל, ואני לא מוכן לסייע
לאדם זה או אחר. מנסים לעבוד עליי ולשחר
אותי,״ אמר חלבי ,״אבל עוד לא נולד אדם
שישחד אותי. לא אתן להם צ׳נסד

רא ישתפו פ של ה
בתחילת ישיבת הוועד״המנהל, ביום השני
השבוע, קרא או רי פי ר ת, מנכ״ל רשות־השידור,
מיכתב שקיבל מוועד עובדי־עיתונות־הפקה
בטלוויזיה. במיכתבם מודיעים העובדים כי
לא ישתפו פעולה עם מנהל הטלוויזיה אחרי ה־14
בספטמבר, אלא אם כן ייבחר מנהל כחוק.
(בתאריך זה מסתיים מינויו בפועל של יוס ף
בראל) .העובדים אמרו כי ינקטו בצעדים גם
לפני תאריך זה, אם ייראו שנושא בחירת מנהל
קבוע לטלוויזיה אינו מתקדם בקצב רציני.

מגיש אחימאיר
לא רוצה לוותר
שימצאו לו מחליף למבט. כדי שיוכל
להשתתף במישדר מוקד. בגלל מחסור
בקרייני מבט, לא נמצא מחליף לאותו יום.
בסחלקת־החדשות התנהל ויכוח קולני
סביב העניין בין אחימאיר לבין שטרן וקרפין.
אחימאיר איים שיפסיק בכלל להגיש את
מבט, אם לא ישחררו אותו באותו ערב. אך
שטרן לא ויתר ופסק שהוא יגיש את מבט.
ולא ישתתף במישדר מוקד. במוקד השתתפו
רק מישעל ויורם רונן, הכתב המדיני.

סרטים־הקנויים. היא יוצאת בקרוב לפנסיה, ויש
למצוא לה מחליף.
רוב חברי הוועד־המנהל לא התרשמו במיוחד
מן המיכתב שקרא לפניהם המנכ״ל, ולא נראה
היה כאילו הם עומדים לצאת מעורם כדי לזרז
בחירת מנהל קבוע לטלוויזיה.

מאחורי המיקרופון
״לא לילד הוד, פירלגר

• ג׳קי גורן, הכימאי הראשי של הטלוויזיה.

הוועד־המנהל של רשות״השידור דן גם
בפשרה שהושגה בין הרשות לצה״ל בעניין
מחלקת־החדשות של גל־ץ. לפי הפשרה תישאר
המחלקה על כנה, תשדר יומן אחד ביום שייקרא,
אומנם, יומן צה־ל, אך יעסוק גם בנושאים
אזרחיים אקטואליים. יישארו מיבזקי-החדשות,
הטלפרינטרים המחוברים לסוכנויות־הידיעות
השונות והכתבים של המחלקה.
הוועד־המנהל אישר את הפשרה עם תיקון
אחד לגבי היומן. ישראל פלג, חבר הוועד־המנהל,
האיר את עיני חבריו וטען שיומן שייקרא
יומן צה״ל לא יוכל להיות תחת פיקוח רשות־השידור,
כמו שנהוג לגבי כל התוכניות האזרחיות
של גל־ץ, ולכן הוכנסה הסתייגות בהחלטת
הוועד־המנהל לגבי היומן.
דפי עתרד, מנהל מחלקת־החדשות של
גל־ץ, אמר על ההסכם :״זה הסכם שקשה לחיות
איתו. לא לילד הזה פיללנו. אבל הכי־חשוב שיש
חדשות בגל־ץ״.
חלק מן העובדים במחלקת־החדשות של
התחנה אינם מאושרים מן הפשרה שהושגה. הם
קיוו ליותר. אחרים מרוצים מן העובדה שהר־מטכ׳׳ל
לא הצליח לבטל את המחלקה לחלוטין,
כמו שהודיע.
בינתיים עוד לא הסירו העובדים את עתירתם
לבג״ץ, והיא קבועה ל״ 28 בחודש.

• מ רי ם רו ט שי ל ד, מנהלת״מחלקת־ה־

ענת סדגוסטי —

הם גם הודיעו חד־משמעית כי ימנעו בחירתם
של חמישה מנהלים בכירים בטלוויזיה, עד
שיסתיים תהליך בחירת מנהל קבוע לטלוויזיה
לפי הנוהלים.
מדובר בחמישה איש, העומדים לסיים קדנציה
של שלוש או שש שנים:
• צביקד! ש פי ר א, מנהל חטיבת התוכניות,
שהתפטר מתפקידו והתבקש על״ידי בראל להמשיך
בו עד שימונה איש חדש על־ידי מנהל טלוויזיה
חדש.
• יו ס ף ביני א, מנהל מחלקת־החדשות
בערבית.
• דו דו הי ר שפ לד, מנהל חטיבת־מיבצעים
והפקה.

מזר תורגמן צעקה:
רפי! אני מתה! הצילו אותי!
איש לא ניגש אליה.״[
הרופאים אומרים שיש זמן, אני עדיין
לא מוכנה ללידה.״
חזרתי הביתה, ובלב כל הזמן דאגתי
למזל. כל חצי שעה התקשרתי לבית־החולים,
לשאול מה שלומה. ככה עד
1.00 בלילה, שאז הלכתי לישון.
כשהתעוררתי בשעה 6.00 בבוקר,
התקשרתי מייד לבית־החולים .״מזל
עוד לא ילדה,״ אמרו לי.
בשעה 7.00 עזבתי את הילדים
בבית ונסעתי לעבודה, לבקש ׳כמה
ימי־חופשה. איך שהגעתי למיפעל,
צילצל הטלפון .״בוא מייד לבית־החולים,״
אמרו לי.
הגעתי לבית־החולים. הכניסו אותי
לאיזה חדר קטן. היה שם דוקטור
במישקפיים. שאלתי אותו :״מה העניינים,
דוקטור? תגיד את האמת. הבן
מת? כפרה, אין דבר. יש לי בבית
ארבעה ילדים״.
פיתאום הוא שלף את זה ככה, ישר:
״גם הבן וגס האמא מתו.״

הרופא אמר :״תוך כדי לידה האשה
הכחילה ואיבדה את הנשימה. ניסינו
להציל אותה, אבל כלום לא עזר, והיא
מתה״.
אבל אותי אי־אפשר לשקר. בצבא
אני אוסף גוויות, ותיכף ידעתי שזה
שקר, מה שהוא אומר.
ביקשתי לדבר עם מנהל בית־החולים.
נכנסתי לחדר שלו והוא אמר
לי :״אני משתתף בצערכם, אבל דברים
כאלה יכולים לקרות. אנחנו נקים
ועדת־חקירה פנימית״.
תיכף הבנתי שהמנהל מסתיר את
האמת. דברים כאלה לא קורים סתם.
התחלתי לעשות חקירה בעצמי.

״הרגתם
את אשתי!״
•ודם כל ביקשתי לראות את
הגופה. הפנים של מזל היו

אלמן רפי תורגמן וארבעת ילדיו שהת״תמו :״בכוח ה״תי סוחב את הרופא!״

״גם הבן 1גם
האמא מתר
ס ילד וזיתה מזל מתה בתאונת־
דרכים, או ממחלה קשה, לא
היה איכפת לי. הייתי אומר: אין מה
לעשות. אלוהים נתן ואלוהים לקח.
אבל למות ככה, בגלל רשלנות של
רופאים? את זה אני לא מוכן לקבל!״
אומר רפי תורג׳מן, בעלה של מזל.
ביום השני, ה־ 5באוגוסט, לפנות
בוקר, נפטרה מזל תורג׳מן ( )32 תושבת
שדרות, בחדר הצירים בבית־התולים
הממשלתי באשקלון, כשהיא משאירה
אחריה בעל וארבעה ילדים.
רפי 40 יליד מארוקו, עלה עם
מישפחתו לארץ בגיל , 10 הישר
לעיירה שדרות. כשהיה בן 25 נשא
לאשה את מזל, אז בת ,17 גם היא
לידת מארוקו. אחרי ארבע שנות
נישואין נולד יריב. היום בן .11 אחר־כר
נולדו קובי 8חגית 6ואושרה

( .)5רפי עובד במיפעל לבניית מיבנים
טרומיים מבט. מזל עבדה במיפעל
עוף־קור, השייך לקיבוצי הסביבה.
ביתם של רפי ומזל, בפאתי העיירה
שדרות, הוא בית חד־קומתי, בן
שלושה חדרים, מרוהט בפשטות. כל
חפצי־הזכוכית מכוסים בבדים פיר־חוניים,
לאות אבל. בחצר פזורים כרים.
אמא של ־מזל ממלאה אותם בספוג.
אחר־כך תופרת את הקצוות ומוכרת
את הכרים.
רפי יוצא לרגע מהבית, הולך
למיכבסה ושב כשבידו שני שקים
מלאים בכבסים נקיים .״מעכשיו
אצטרך לתת כל שבוע את הכביסה
למיכבסה,״ הוא ממלמל לעצמו.

סיפר רפי:

שלושה שבועות לפני הלידה
נבדקה מזל ונמצאה בריאה לגמרי.

נאמר לה שיש לה בן, ושעליה להגיע
לבית־החולים בעוד שלושה שבועות,
ביום השני.
ביום השני, היום שבו מלאו
להריונה תישעה חודשים, לקחתי
אותה לבית־החולים. אמרו לה: לכי
הביתה. את לא מוכנה ללידה.
חזרנו הביתה. ביום הרביעי היו לה
צירי־לידה. שוב לקחתי אותה לבית־חולים.
ביום השישי בבוקר היא
התקשרה וביקשה שאחזיר אותה
הביתה. היא לא מוכנה ללידה, כך
אמרו לה.
מזל חזרה הביתה, וביום ראשון
בבוקר שוב לקחתי אותה לבית־החולים.
שבע שעות היא שכבה בחדר־הצירים,
ואני חיכיתי בחוץ. ואז היא
אמרה לי :״רפי, תחזור הביתה, תאכיל
את הילדים, תשקה את העציצים.

מזל תורג מן :״תשתקי! כל המווקאיות אוהבות לצעוק!״
איך ששמעתי את זה, לא היו לי
ידיים ולא רגליים. רעדתי בכל הגוף
והתחלתי לבכות.
שאלו אותי :״מי בני־המישפחה
שלך? מי יכול לעשות סידורים כדי
לקבור אותה?״ מרוב צער איבדתי את
הזיכרון שלי. לא זכרתי כלום. רק
אחרי שעתיים נזכרתי בבעלה של
אחותי, דויד טובי. התקשרתי אליו.
והוא הגיע.

מספר טובי:

הלכתי לרופא ואמרתי לו :״אנחנו
שלחנו לכם אשה בריאה, איך זה קרה
שהיא מתה?״

מכו׳סות דם, באוזניים, באף, בפה. היא
נראתה כאילו שהתפוצצה מבפנים, והדם
זרם החוצה מכל חור.
אחר־כך דיברתי עם האשה ששטפה
את הגופה. היא סיפרה לי שהוולד היה
בתוך הגופה. כלומר, מזל מתה עוד
לפני הלידה, ולא תוך כדי הלידה.
כלומר, הרופא שיקר.
אחר־כך דיברתי עם ציפורה אלי־אסי.
הבת של ציפורה ילדה בלילה
שבו מזל מתה. ציפורה ישבה בחדר־ההמתנה.
במשך שלוש שעות, מ־2.00
לפנות בוקר וער ,5.00 היא שמעה את
מזל צורחת :״רפי! אני מתה! תצילו

— ״בתאונות מתים״ —
(המשך מעמוד )35
לחברה כשההורים שלו הם שני גברים.
למרות שאני בטוח שהם ידאגו לילד
לא פחות מהורים רגילים. בכל זאת,
צריך לחשוב עליו ועל ההתמודדות
שלו.

• כלומר, בכל זאת יש בזה
משהו לא טיבעי בעצב העובדה
שאי-אסשר להביא ילדים.
אלה
שני הקילוגרמים על הגב.

• היית בצבא?

• ואין• הרגשת עם זה?

בסדר גמור.

• זה כמו שאני ארגיש אם
אני אהיה בקבוצה שכולם גברים?
אני
לא יודע מה את מרגישה, אני
הרגשתי בסדר גמור.

ופי תורגמן :״לנקום!״
^ 4זל תות׳מן הצטרפה לשורה
! /א רונ ה של גשים שמתו, או
שסבלו מהזנחה נפשעת. בחדר-
הלידה ונמחלקות־הנשים של
בתי״החוליס השונים.
יום אחד בלבד אחרי מותה,
ביום השלישי, בשעה 5.00 אחר-
הצהריים, נפטרה עליזה אייזג־גרג,
אחרי טיפול בהפריית״מב־חנה,
בבית״החולים הדס ה בעין*
ברם בירושלים.
הטיפול מתבצע, נדרך בלל,
ללא הרדמה. עליזה הוצאה מ-
חדר־הניתוח נשהיא רדומה. כ-
ששאל בעלה את הרופאים מדוע
אשתו רדומה, הוא זכה בתשובה
מעורפלת. גם אחר־בך, כשלא
התעוררה, סירבו הרופאים להתייחס
לתלונותיו של הנעל המנוהל.
בשעה
4.00 אחרי־הצהריים
התחילה. עליזה להקיא, ורק אז
נלקחה במהירות לחדר״הניתוח.
בשעה 5.00 נפטרה על שולחן
הניתוחים.

עליזה :״כמו לבהמות!״

וויו טובי :״הם שיקוו!״

מימי לוי ( )26 לא מתה. היא
רק סבלה מבאבי-תופת, נאלצה
לבלוע כדורי אנטיביוטיקה מיו חדים,
לא יבלה להיניק וכתוצאה
מנ ן ירדה בתה במישקל.
ג 19-ביולי נולדה למימי בת
בבית-החולים ליולדות בקיריה
נתל״אביב .״הלידה היתה רגי לה״
,כך מימי. .רק אחר-נך היו לי
כאני־בטן חזקים. הרופאים
אמרו שזה מהתפריט, שזה חלק
מהעניין, ושזה קורה לבל אחת.
מדי״בוקר בדקו אותי בדיקה
שיטחית, לא מצאו שוס דבר
חריג.
אחרי תישעה ימים, כשכבר
הייתי בנית, התפתלתי מכאבי•
בטן נוראים והחלטתי לגשת
לנית-החולים השרון שהוא
קרוב למקום־מגוריהם של הוריי
שם אני נמצאת כעת. שם בדק!

• אתה לא נבין כשאתה
צייד להתפשט בחברה של
גברים?
לא. אחרי כמה זמן בצבא זה היה
נחמד מאוד. אין לי בעיה להתפשט ליד
גברים, וגם לא ליד נשים, אם הן לא
מרגישות מבוכה מזה.

• קרה לך פעם שאתה ואשה
התחלתם עם אותו גבר?

מימי לוי :״הוא טען שאנחנו היסטריות!״
אותי ומצאו כי הרופא בקיריה
שכח בתוך גופי רפידה(פד).
בעלי ואני ניגשנו למנהל מחלקת
היולדות בבית-החולים בקיריה
וסיפרנו לו מה שקרה לי.
הוא דינר אלינו בגסות, נתן לגו
להבין שדברים באלה קורים, ואף
טען שאנחנו היסטריים ומנפחים
את העניין שלא לצורך.
בחודש פברואר 1985 נכנסה
רותי בר-דיין לחדר-הלידה נ-
נית-חולים השרון. שלוש שעות
אחר־כך נאמר לבעלה כי אשתו
והוולד נפטרו. מאוחר יותר
התברר כי בדרכה לשירותים
התעלפה רותי, ועד שהגיעו אליה
הרופאים, היא נפטרה.
הפרופסור יעקב גולדמן, מנהל
מחלקת הנשים נבית-חולים
השרון אמר אז להעולם הזה. :זה
היה מוות טרוס״לידתי בלתי־

נמנע. ידוע בעולם כולו על
מיקרים של מוות בלידה. גם
ברחוב אפשר למות׳.
בחודש ספטמבר 1977 התקבלה
ירושה חיימאס, תושבת
רמלה, ללידה בבית״חולים אסף
הרופא. כאשר התברר כי יהיה
עליה ללדת בניתוח קיסרי,
החליט הרופא המרדים לבצע בה
הרדמה ספינאלית ולא אפי״
דוראלית, הנהוגה בדרך כלל
בעת לידה. ההרדמה נעשתה על-
ידי שימוש נ 16-מיליגרם תמיסת
פנטוקאין, כמות נפולה
בהתחשב בגובה ונמישקל היולדת.
מייד אחר-כך עזב המדדים
את החדר, ואז חלה ירידה
פיתאומית נלחץ־הדם של היולדת,
שיתוק נשימתי והפרעות
בפעולת-הלב, שהניאו למותה
המיידי.

כן. זה היה בשווייץ, הייתי עם
הידידה הזאת שסיפרתי עליה קודם,
אלמנה, עם שני הילדים שלה. היינו
בבית־מלון קטן מאוד בהרים, בית של
מישפחה עם כמה חדרים. היה שם עור
גבר, מאוד נאה. ישבנו בארוחת־ערב
ואני הסתכלתי עליו. היא כעסה ושאלה
למה אני מסתכל. אמרתי לה שאילו
היתה מסובבת את הראש, גם היא היתה
מסתכלת. היא סובבה את הראש והוא
מצא חן גם בעיניה. אז החלטנו לערוך
תחרות, מי יצליח לקחת אותו.
הגבר לא החזיר לנו מבטים, אבל
אני, ליתר ביטחון, שמתי את המפתח
עם מיספר־החדר, על השולחן בצורה
בולטת, כדי שאם הוא ירצה, הוא יידע
לאן לבוא בלילה. כך ישבנו וחיכינו
וחיכינו, ולא היה כלום. עד שהוא קם
ועלה למעלה.
הוא עלה במעלית, וזו היתה מעלית
שעושה המון רעש. המשכנו לשבת, עד
שהחלטנו ללכת לישון. היא הלכה
לישון עם הילדים בחדר אחד ואני
בחדר אחר, לבד.
כשקמתי, העפתי מבט למעלה
למדרגות וראיתי אותו עומד שם
למעלה, ליד המעקה. הוא חייך אליי
ושאל באנגלית אם אני רוצה לעלות
לשתות אצלו כוסית. עליתי ונשארתי
שם עד הבוקר.
בארוחת־הבוקר היא הסתכלה עליי
ואמרה :״לא נכון!״ ואני חייכתי ואמרתי
:״כן נכון!״ היא נורא כעסה.

• אומרים שבין שני הו־מוסכסואלים
יש אחד שמשחק
את תפקיד הגבר ואחד שמשחק
את תפקיד האשה.
אלה שטויות. אין כזה דבר.

• ככל זאת, יש כאלה שנראים
יותר נשיים, יש כאלה
שמעבסים ומגזימים.
כמו שיש.נשים שמעכסות.

אותי: אמא: אני עומדת למות!״ ואף
אחד לא ניגש אליה. רק אחות אחת
עברה על ידה ואמרה לה :״תשתקי: כל
המרוקאיות אוהבות לצעוק כשהן
יולדות:״
עליזה טובי, אחותו של רפי :״בבית־החולים
באשקלון אנחנו מקבלות יחס
גרוע. לאחיות ולרופאים יש יותר מדי
ביטחון עצמי, והם מרשים לעצמם
להתייחס אלינו כמו אל בהמות.
למשל, חברה שלי צרחה מכאבים בזמן
הלידה. המיילדת ניגשה אליה ואמרה
לה: כשאכלת את זה היה לך טוב,
ועכשיו פיתאום את צורחת? כשנולדה
התינוקת, אמרה המיילדת: מפני
שצרחת קיבלת עונש, ונולדה לך בת,
ולא בן!״
רפי :״אני אשם. בגללי מזל מתה.
אילו הייתי נשאר ללידה, לא היה קורה
לה כלום. בכוח הייתי סוחב את הרופא
למיטה שלה, עד שהיה בא ומציל אתה.
״פרה ממליטה מקבלת יחס טוב
יותר מאשר מזל קיבלה! הרופא של
החיות עומד לידה כל הזמן, וכולם

מטפלים יפה בעגל. ומזל שכבה לבד,
וצעקה וצרחה, עד שהתפוצצה.
״כשאמרו לי, אחרי הבדיקן ת.
שלמזל יש בן, כבר הכנתי׳מוהל ואולם,
הכל, בשביל ברית־מילה. ועכשיו נשארתי
לבד, עם ארבעה ילדים. בלי
ברית־מילה ובלי מזל.
״שאלתי את הדוקטור: אתם יודעים
מה עשיתם? הרגתם את אשתי,
אימללתם אותי ואת ארבעת ילדיי!״
הרופאים שגרמו את המוות הזה —
ייענשו. אני נשבע שעד סוף חיי ועד
סוף חייהם של הילדים נעשה הכל כדי
לנקום את דמה של מזל!״
אחרי התייעצות עם יורשו של ה־באבא
סאלי, הרב ברוך אבוחצירא,
התנגדה מישפחת תורג׳מן לנתיחת
הגופה. משום־כך, למרות שהגישה
תלונה במישטרה, לא נפתח תיק
חקירה פלילי.
הפרופסור פטר ורדי, מנהל בית־החולים
:״בקרוב תקום ועדת־חקירה
ממשלתית. עד שיפורסמו תוצאותיה,
אינני מוכן לומר דבר.״

שרד, ליכזביץ

• אתה אמרת שהמישחקים
והחיזורים בין גברים הם כמו
בין גברים ונשים?
בדיוק אותו הדבר, בדיוק אותם
המבטים ואותם המישחקים.

• כך יש גם גברים שהם
פרפרים, יש עניין של נאמנות?
בדיוק באותה המידה. יש קינאות
ויש סצינות ויש פרפרים. זה עניין של
אופי.

• אתה קינאת לאשתך?
קינאתי, אבל גם רציתי שיהיה לה
טוב. זה גם עניין של ביטחון. אם יש
ביטחון ביחסים, אין קינאה.

• נהנית מהיחסים המיניים
איתה?

עצם העובדה שאני צריך לחשוב
על זה אומרת משהו. זה היה חלק מן
החובות שלי כבעל. חלק מהתיפקוד.
היתה בזה הנאה פחות מאשר עם
גברים.

• היתה לך איתה מערכת
יחסים עמוקה, כמו עם גבר?
אחרת. זה סוג אחר של יחסים, אבל
בהחלט היתה אהבה.

איו ו ש הו נמעט מיליון וודו
בהנקה מגוחכת -זאת למדו ער
נשום יעקב סאום, מסגד חיפאי
(מ!) וגני נרבאווו, מונו
תקויטיס(שמאל בתמונה משמאל,
מחנק אנגלי מצוותיההנקה)

הנלנב של הסגה
^ נ י אצטרך למכור עכשיו

1 את כל מה שיש לי. ביום
החמישי נסעתי לחיפה כדי להרגיע את
אשתי והילדים. הם היסטריים. עשר
שנים עבדתי ועכשיו לא ישאר לי
כלום, אבל אני נשבע שאחזיר הכל.״
עד לפני חודשים אחדים היה יעקב
סאלם איש עשיר. עכשיו הוא אדם
שבור ומאוכזב. בעל הפאב, שרצה
להיות האמרגן הגדול ביותר בישראל,
נאלץ לפני כמה ימים לשכור לו
שומרי־ראש, מאימתם של הנושים
המידפקים על דלתו.
סאלם חייב כמעט מיליון דולר.

שותפו להפקה, גבי נויבאוור, נעלם
בערב המופע הראשון, שהיה גם האחרון.
המידע שהגיע למערכת העולם
הזה מספר כי הוא נראה באמסטרדאם.
חיפאים המכירים את סאל• אמרו,
שהוא ימכור אפילו את מכשיר־הט־לוויזיה,
ויחזיר את הכל — עד הפרוטה
האחרונה.

0סראייעריס
^ כל החל לפני חדשיים, בקול
( •תרועה רמה. מישרד יחסי־הציבור

היקר של שיפמן בישר בעלונים
ציבעוניים לכל עיתונאי־הבידור כי
הנה עומדת להתקיים בישראל הפקת־הבידור
הגדולה ביותר שידעה המדינה
מעודה. בתיק עב־כרס שחולק לעיתונאים
נאמר, כי המופע הענק יתקיים
באיצטדיון רמת־גן וישתתפו בו ג׳ו
קוקר, להקת מריליון, הגיטריסט אל
דימיולה, דייוויד קנופלר, אל סטיו־ארט,
סאלי אולדפילד, אלווין לי, ג׳ואן
ג׳ט, להקת יו־אף־או, אריק ברדון, פיטר
גרין, בילי קובהם, להקת סוויט,
וקליימקס בלוז בנד.
סאלם ונויבאוור הקימו ביחד חברה

גערבון מוגבל בשם גבי תקליטים
והפקות. מניות החברה חולקו בין
השניים, חצי־חצי למרות שסאלם היה
המממן. תפקידו של סוחר־התקליטים
היה ,,מנהל אמנות ,״.
סאלם ונויבאוור חככו ידיים בהנאה,
כשחשבו על הכסף הרב שירוויחו
משלושה מופעים מוצלחים, אליהם
יבואו 150,000 צופים.
המחירים שביקשו המארגנים עבור
כרטיס לאיצטדיון היו 6בירים 12 .אלף
שקל לכרטיס.
האמרגנים היו שני אנשים בלתי־מוכרים:
גבי נויבאוור, בעל חנות־

לא באו: ג׳ו קוקו(למטה) ,ג׳ואן ג׳ט, אד סטיואוט ולהקתו. ,סינר

תקליטים לא גדולה בחיפה, ויעקב
סאלם, מסגר במיקצועו ובעל מועדון-
לילה מצליח בחיפה. השניים נסעו
ללונדון לחתום על חוזים עם האמנים.
במהרה הם היו עתידים לגלות כי עולם
הבידור הקל יכול להיות אכזרי מאוד
— אפשר להרוויח בו כסף רב בתוך
זמן קצר, אבל בלי ניסיון מתאים אפשר
גם לשבור את הראש.
הטעות הראשונה שעשו האמרגנים
הטירונים היתר, בחירת האמנים. יעקב
סאלם מספר, כי נסע ללונדון וכוונתו
הראשונה היתה להביא להקה גדולה,
מהשורה הראשונה של הפופ הבין־
לאומי.
סאלם אינו נוקב בשמה של הלהקה,
הוא עדיין מקווה להביא אותה בעתיד
להופעה בארץ. בכל אופן, הבחירה
נפלה לבסוף על ארבעה־עשר אמנים
ולהקות, שאינם דווקא מליגה ב׳ ,אבל
אינם בדיוק חמים ואפנתיים. אף אחד
מהאמנים לא נמצא באותה עת בסיבוב
הופעות.
כשמגיע לישראל אמן הנמצא
בסיבוב בין־לאומי, הדבר מוזיל את
עלויות המופע, מאחר שכל הציוד כבר
ארוז ומותאם לדילוג מארץ לארץ. לא
כן במיקרה הזה. על האמרגנים חסרי־הניסיון
הוטל לממן הכל. ררך אגב: כל
האמנים שחתמו על החוזה קיבלו
תשלום מראש.
כשהגיעו סאלם ונויבאוור ללונדון,
הריחו כמה אנגלים ממולחים כי לפניהם
נמצאים פראייערים חסרי־ניסיון,
ומה שחשוב: לאותם פראייערים היה
הרבה מאוד כסף.
סאלם ונויבאוור שכרו את שירותיהם
של שני מפיקים: פיטר ג׳ייקובס
ודאל מילר, שהצהירו על עצמם
כמפיקים בעלי־ניסיון, שהיו אחראים
בעבר למסעי־ההופעות של להקות כמו
הפינק פלויד.
באותה עת היה סאלם כבר אחוז
בקדחת־התהילה :״ידעתי שאני הולך
לעשות את המופע הכי־גדול, ושפכתי
כסף כמו מים,״ הוא משחזר .״הבאתי
על חשבוני עשרה יועצים אנגליים
לארץ ושיכנתי אותם בסוויטות במלון
קרלטון. הבאתי את המומחים שייראו
את איצטדיון רמת־גן וייעצו לי איזה
ציוד סאונד ותאורה צריד למופע.״

תחילת המופע, שאמור היה להי-
משך שבע שעות, תוכננה לשעה חמש
בערב. המומחים לא הביאו בחשבון כי
במשך כמעט שעתיים, עד רדת
החשכה, יהיה ציוד־התאורה הענק,
שעלה הון־תועפות, ללא שימוש.
רבר נוסף שלא ירעו המפיקים החובבנים
היה, שבעולם נהוג כי יועצים
טכניים של מופעים בסדר־גודל כזה
מקבלים עמלה של עשרה אחוז מסר
התשלום המוענק לחברת ההגברה
והתאורה,

היועצים האנגלים הזמינו בלונדון,
אצל חברות־ענק בינלאומיות 40 ,טון
ציוד הגברה ותאורה. רק ההטסה והביטוח
שליכמות ציוד כזו לארץ עלתה
למארגני פסטיבל הכוכבים כ־50
אלף דולר.
באותה העת שכב בארץ, כאבן שאץ
לה הופכין, ציוד לא פחות טוב, שהביא
האמרגן יהודה טלית למופע של בוי
ג׳ורג׳ ,בניסיון להציל את ההפקה
הכושלת, פנה טלית לסאלם ונויבאוור
והציע להם את הציוד שלו בחצי
מהמחיר שאותו נדרשו לשלם בלונדון.
הוא ביקש מהם לשלם רק עבור
השימוש במשך שלושה ימים ועבור
ההטסה בחזרה. הביטוח כבר שולם על־ידי
טלית.
סאלם ונויבאוור לא קיבלו את
עצתו של טלית המנוסה :״היועצים
האנגלים אמרו.לי שלא כדאי להשתמש
בציוד הנמצא כבר בארץ״,
מסביר סאלם. מה שלא ידע הוא, שככל
שהוא הוציא יותר כסף, קיבלו יועציו
יותר אחוזים. ביציאה ממישרדו של
טלית התפאר נויבאוור :״מה הוא חשב,
שהוא מצא פראייער?״ ליגלג.
גם עבור שכירת איצטדיון רמת־גן
שילם סאלם, בהדרכתן של נויבאוור,
סכום מפולפל, שאינו עומד בשום יחם
למה שמשלמים בארץ.
לפני זמן לא ארוך באו לראש
עיריית רמת־גן שלושה אמרגנים
ישראליים ותיקים ומשופשפים. אברהם
״פשנל״ דשא, שמואל צמח ומשה
יוסף. השלושה ביקשו׳לשכור את
איצטדיון רמת־גן למופעים של אמנים
מיובאים. כששמעו את המחיר המבוקש,
סירבו בתוקף .״מה אתם מתעקשים,״
ניסה ראש־העירייה לשכנע
אותם ,״הנה, יש לי יעקב סאלם,
שמשלם לי שלושים אלף דולר עבור
ערב אחד!״

מטוסי
^ פייפד
*ץ נהלי־האיצטדיון דרשו ואף
^ /קי ב לו ממפיקי פסטיבל הכוכבים
סכום של 90 אלף דולר, רובו
במזומן והיתר בערבות בנקאית. אמרגן
מנוסה אחד, ששמע את הסכום. חייך
ואמר כי עיריית רמת־גן, ההתאחדות
לספורט, בעלי האיצטדיון, צריכים לנשק
את הידיים של מי שיהיה מוכן
לשלם להם אפילו רבע מהסכום הזה
עבור שלושה מופעים.
כל מי שמבין קצת במופעי־רוק
יכול היה לדעת שאיצטדיון רמת־גן
אינו המקום האידיאלי לפסטיבל־רוק,
האמור להימשך שבע שעות. פארק־

באו: סאלי אולדפילד(למטה) ,פיטר ארן, מויליון, אל דימיולה
הירקון הוא מקום הרבה יותר טוב,
בעיקר בגלל האווירה האינטימית שבו.
מארגני פסטיבל הכוכבים בנו
באיצטדיון רמת־גן בימה בגודל של
800 מטרים רבועים. בפארק־הירקון
יש בימה מוכנה וגם גדרות ושערים.
המארגנים הצעירים חזרו מלונדון
וקיימו מסיבת־עיתונאים ראוותנית. הם
הבטיחו לקהל הישראלי משהו שעוד

הוצאות ר!הפנ־,ה

המחירים המשוערים ששילמו מפיק ״פסטיבל
הכוכבים״ במהלך ההפקה פירוט שכירת האיצטדיון
פירסום ויחסי ציבור
הובלת מערכות ההגברה והתאורה מחו־ל
(כולל ביטוח)
שבירת הציוד
אמנים — הטסה של 30 איש במחלקה ראשונה
אמנים ואנשי־צוות — הטסה של 150 איש
במחלקת־תיירים
בניית בימה
שמירה ואבטחה
טלפונים וטלקסים לחדל
הסעות, גנרטורים וכבלים בארץ
150 הדדים במלון 5כוכבים, לשבוע ימיט בממוצע
משכורות לאנשי־מינהלה
קראוונים ממוזגים לאמנים באיצטדיון
הוצאות מימון וערבויות בנקאיות
שכר לאמנים

ההוצאה
(בדולארים)
90.000
150.000
50.000
75.000
18.000
52.000
10.000
5,400
3.000
70.000
90.000
12.000
7.000
100.000
200,000

ם ה״כ הוצאות או התחייבויות

932.000

הכנסות: למופע נמכרו כ־ 5000 כרטיסים
במחיר ממוצע של 10 דולר

50,000

גיעוז

882,400

ככל הידוע לא לקח סאלם הלוואות בריבית קצוצה למימון הפסדיו
אלא מישכן את רכושו הרב, הכולל בין היתר מועדון, פאב ומוסך.

לא היה כמוהו. נויבאוור הנילהב ניפנף
בצרור־ניירות, שלטענתו היו חוזים
חתומים עם כל האמנים.
אחר־כך התברר שלא היו דברים
מעולם. רוב הניירות היו טלקסים
בלתי־מחייבים, בהם ענו האמנים ב״כן״
מנומס, אבל לא מחייב.
אפשר להגדיר את עולם הרוק
הבינלאומי, שמרכזו בלונדון, כמאפיה
אחת גדולה. רק מי שמוכר כאמרגן
בעל״ניסיון יכול לזכות באמון האמנים
הגדולים. מנהליהם האישיים של אל
סטיוארג וג׳ו קוקר בדקו בדיסקרטיות
בישראל מי הם האמרגנים האלמונים,
שהציעו להם סכומים כל־כך גדולים
עבור הופעתם.
כשהתברר כי מדובר בצמד חסר־ניסיון,
ביטלו ג׳ו קוקר, אל סטיוארט
ואריק ברדון את הופעתם. קוקר התנצל
במיברק ששלח לחברת התקליטים
סי־בי־אס בישראל .״אני מבקש
סליחה מהמעריצים,״ כתב קוקר
בדיפלומטיות ,״אבל לא נוצרו התנאים
המתאימים לבואי לישראל.״
כל השבועות שלפני המופע עבדו
נויבאוור וסאלם בסוויטות מהודרות
במלון קרלטון כאחוזי־קדחת. הם
התקשטו בחליפות יקרות ובעניבות
שכמותן ראו בלונדון, עבדו 24 שעות
ביממה. הם הירבו לחייג לחו״ל בשיחות
אין־סופיות. לידם הסתובבו כמה
עשרות אנגלים, שהציגו את עצמם
כמומחים להפקה, חיו בסוויטות היקרות
שלהם, שאותן מימן סאלם,
וקיבלו משכורות שמנות מידיו.
בכל הצוות לא היה אפילו אדם אחד
המתמצא בבעיות המיוחדות שיש בהפקת
מופע בסדר־גודל כזה בישראל,
והמכיר את האיצטדיון מקרוב. שלושה
ימים לפני הפלופ הנורא פנו האמרגנים
הטירונים לניב גיל, המפיק הטכני,
שהוביל בהצלחה את טקס הפתיחה
הענק של המכביה באיצטדיון רמת־גן.
אחרי שלוש שאלות, הריח גיל המנוסה
את הכישלון הצפוי, וסירב בנימוס

להיכנס להפקה הכושלת.
כל אותה עת לא ידע הקהל
הישראלי על הכישלון הצפוי. סאלם
מימן מערכת־פירסום, שאף מופע
בארץ עוד לא זכה בכמותה 150 .אלף
דולר הוצאו על פירסום עמודים
שלמים בעיתונים, שילוט חוצות,
שלטים על מוניות, כרזות ומטוסי־פייפר
שגררו שילטי־פירסומת.
סאלם חסר־הניסיון גם חילק מאות
כרטיסי־חינם כפירסומת .״נתתי לכל
אחד, אני כבר לא זוכר כמה כרטיסים.
בגלי־צה״ל נתנו כל יום פרס כמה
כרטיסים, למי שפתר את החידון
המוסיקלי בתוכנית מה יש״ ,מספר
סאלם.
אילו היה האמרגן החובב טורח
לשאול מפיק ותיק יותר, היה נאמר לו
שאסור באיסור חמור להראות לקהל
שיש הרבה כרטיסים שעדיין לא נמכרו.
תחת זאת נכתב במודעות הענק:
״נותרו עוד כרטיסים בכל המישרדים.״
מיקי פלד, למשל, היה כותב :״נותר
עוד מיספר מצומצם של כרטיסים״.
אשת יחסי״הציבור מירי בן־יוסף
סיפרה על תקרית היכולה ללמד על
מידת אמינותם של המומחים האנגלים.
בזמנו הציעו לה סאלם ונויבאוור לנהל
את יחסי־הציבור למופע. בן־יוסף
הסכימה בתנאי שתכיר את שני האנגלים.
כששאלה את האל מילר מהו
ניסיונו בהפקות כאלה, ענה לה כי ניהל
את מסעי ההופעות של פינק פלויד
ושל הזמר פרינץ. בן־יוסף ענתה לו, כי
זהו חומר מצויין לעיתונאים, וכי היא
רוצה לסדר לאנגלי ראיונות. ,שבהם
יספר על ניסיונו העשיר.
מילר החוויר, גימגם, אמר כי הוא
שונא להתראיין. אז התערב ג׳ייקובס
ואמר כי הוא מוכן להעמיד פנים
ולהתראיין אצל העיתונאים כאילו הוא
המנהל לשעבר של פינק פלויד כדי
ליצור את הרושם שבצוות־ההפקה יש
מומחים גדולים לנושא קונצרטים של
רוק.

בן־יוסף החליטה שלא לסכן את
המוניטין שלה בהפקה.
יחסי־הציבור של המופע נמסרו
למישרד שיפמן, שקיבל כמה אלפי
דולארים טובים עבור שיבעים הכתבות
שהשיג בעיתונים. אולם אפילו יחסי-
הציבור הטובים ביותר אינם יכולים
להציל מופע המנוהל על־ידי טירונים,
ושיועד לתקופה שבה המצב הכלכלי
בארץ אינו מאפשר לבני־נוער רבים
לרכוש כרטיסים׳.
המופע הראשון והאחרון היה כישלון
קופתי אדיר. ההגברה היתה מעולה,
גם התאורה. האמנים שהגיעו היו מצד
יינים. אולם רק חמשת אלפים איש קנו
כרטיסים, ושני המופעים האחרונים
בוטלו. האמנים עזבו מאוכזבים.

מנהל־הפקה ג׳ייקובם
מוכן להעמיד פני

ה סי פ ח־בהלוויית
מיקי אלבין היו כמעט יותר עיתונאים מאשר חברים. כבר
נכתבו על זה הרבה שורות. הצלמים הסתובבו מסביב לאלמנה, גליה,
וצילמו כל רימעה שלה בקלודאם. חוח מה לבשה גליה, ואיזה איפור היה
לה אם היה. כשגמרו לצלם אותה מכל זווית אפשרית, התרוצצו הצלמים
והעיתונאים וחיפשו בין הקהל שמות מפוצצים. הם באו להלווייה כדי
להביא סיפורים. היה ייצוג למישפחת אייזגברג או לא היה ייצוג. מי אמר
מה על הקבר. ומי נראה עצוב במיוחד. אחר־כך התפזר כל הקהל, והעיתד
נאים רצו למערכות כדי לספר את הסיפורים שלהם.
סיפור אחד הם לא הביאו איתבג כדי לראותו היה צורך להזיז את המבט
מגליה אלבין ומשאר החשובים. היה צורך להסתכל מעבר לגוש הקהל
ליד הקבר. מי שהסתכל ראה שם אשה צעירה ממררת בבכי. כשכולם
הלכו, היא עמדה מרחוק עוד כמה דקות, נפרדה באופן אישי, ואחר־כך
הלכה משם בצעד איטי.
ניסיתי להגיע אליה אחרי ההלוויה ולשאול אותה מי היה מיקי אלבין
בשבילה. זה לא היה פשוט. בסוף הצלחתי. שמה דפי שחר, והיא רקדנית
במיקצועה. טילפנתי אליה. בשיחות הראשונות היא רק בכתה ואמרה
שהיא לא יכולה לדבר בכלל. אחרי שלושים שיחות־טלפון היא הסכימה
לדבר איתי בטלפון. לא להיפגש. היא לא רוצה לראות אף אחד, היא רוצה
להיות לבד באבלה. היא הסכימה לספר לי קצת על מיקי, כך אמרה, כדי
שאנשים יידעו איזה בחור נפלא הוא היה.
,הכרתי את מיקי בדיוק לפני 10 שנים, ב־ . 1975 הייתי בת ,28 והוא
בן .31 התפתח בינינו רומאן יפה מאוד שנמשך חמש שנים. אחרי חודשיים
הוא רצה להתחתן איתי, אבל אני לא הייתי בסוחר״ ואז הוא פיתאום
התחרט. אבל אחרי כמה זמן שוב פרחה האהבה ועברנו לגור ביחד בדירת
חדר וחצי ברחוב רויד המלך.

מיקי כבר עבד באותה תקופה בשביל אייזנברג ותמיד הוא היה בחור
עשיר.
.בעיניי, התכונה הפחות חשובה אצל גבר היא הצלחתו הכספית,
כלומר עושרו. לא רציתי ממיקי כלום, לא בית מפואר, לא פרוות, לא
יהלומים. רציתי ממנו אהבה ורוך והתחשבות, ואת זה קיבלתי במנות
גדולות.
.גם מיקי היה צנוע מאוד. אף פעם לא רצה לנקר עיניים בכספו.
היציאות הגדולות שלנו היו למיסעדה. הוא היה אכסטרודלארג׳ .הוא נתן
לי את ההרגשה שאין שום דבר בעולם שהוא לא יתן לי, אם אני ארצה.
והאמת שההרגשה הזאת הספיקה לי. לא ביקשתי דבר.
הוא היה בחור סגור מאוד, אבל מלא חוש־הומור.
,אחרי ארבע שנים של חיים משותפים נרשמנו לנישואין ברבנות.
בינתיים הוא הכיר את גליה, והחליט להתחתן דווקא איתה.
.בתקופה הראשונה הייתי די שבורה מזה. היה איכפת לי נורא. אחר
כך הבנתי שאולי איבדתי בעל, אבל נשאר לי ידיד לכל החיים. תמיד
ידעתי שאם חס־וחלילה יקרה לי משהו, תמיד אוכל לפנות אל מיקי והוא
יעזור, הוא יעשה את הכל בשבילי.
,את שואלת למה עמדתי בצד בזמן ההלוויה, ולמה אני לא הולכת
לנחם אבלים. אני לא רוצה שאף אחד בעולם יחשוב או יגיד שאני רוצה
פיתאום להיות שייכת למישפחת אלבץ. הסיפור שלי ושל מיקי היה לפני
הרבה שנים, ואני באתי להיפרד ממנו ליד הקבר, בלי שום קשר למישפחה
שלו. זה היה שלום מאוד פרטי.
לא רציתי ממיקי שום דבר בזמן שהיינו ביחד ובטח שאני לא רוצה
שום דבר מהמישפחה שלו.
.אני לא חושבת שמיקי ניסה לברוח מהחדר במישטרה. הוא לא היה
פרקש.
.אני לא רוצה להיות מעורבת בכלום. אני לא רוצה אפילו שירחמו
עליי. שאף אחר לא יעז לחשוב שפיתאום, בעיקבות מותו של מיקי, אני
רוצה כותרת בעיתון. עכשיו אני באמת לא רוצה כלום. יש לי זיכרונות,
וזה מספיק לי׳.
ההטעיה הגדודה
נעלה את ירושלים על ראש שימחתנו.

דודו קופרמן () 42 המכונה בפי כ ל דודו
ראש־העיר (ירושלים כמובן) מתחתן.
חוץ מאשר את אמא שלו, לא ראו אותו הרבה
עם נשים, ופיתאום הוא מתחתן. כולם בירושלים
ממש המומים. גם אני הייתי המומה, ולא
התביישתי לשאול את דודו ראש־העיר מאיפה
פיתאום הוא שולף בחורה, וכבר מתחתן איתה.
״איזה שולף?״ אומר לי דודו ראש־העיר ,״זאת
נעמי ארלין, בת ,32 שאני חי איתה כבר שבע

אל על״ תמיד לשרותך!
שלום, נוסעים נכבדים. טיסת אל על מיספר
001 לניו־יורק יוצאת מנמל־התעופה בו־גוריון
ברגעים אלה. בגלל תקלה טכנית לא נוכל
להקרין לפניכם סרט, ובמקום זאת נספר לכם
מעט רכילות על הצוותים שלנו. נא להדק את
החגורות, להפסיק לעשן ולהקשיב היטב.
קפטן נדב מרגלית, שעזב את אשתו
אילנה לטובת עובדת אל־על, חזר הביתה.
המזכירה האלקטרונית כבר לא אומרת ״זה ביתה
של אילנה מרגלית״ אלא אומרת במפורש, בקול
גברי ״זה ביתם של נדב ואילנה מרגלית ״.עכשיו
אתם גם יכולים להבין איך זה שאילנה ממש
פורחת בזמן האחרון.

דודו ראש־העיר חתן שנים בשימחה, ועכשיו גם החלטנו להתחתן.
במשך כל השנים אף אחד לא ידע עליה כלום, כי
זהו מה שרצינו. תראי איך אני הצלחתי להטעות
את כולכם!
״החתונה תהיה ביום הרביעי במלון החדש
מיגדל הכנסת, שנפתח רק לפני שבוע. הוזמנו
רק 800־ 900 איש לשמוח בשימחתנו, כי פשוט

אין יותר מקום ליד הבריכה״.

קפטן ראובן נירונסקי הוא אב וסב חדש.
הוא הפך לאב לפני כמעט שנתיים, כשהדיילת
פי צי ילדה לו בן. קפטן נירונסקי המשיך לגור
כל הזמן עם אשתו, אבל הדיילת רצתה שכולם
ידעו שנולד לו בן, ולכן היא ראגה שבעיתון
תופיע ברכה בשם חבריהם מאל על :״לפיצי
ולקפטן נירונסקי ברכות להולדת הבן ״.זה לא
עזר, והקפטן המשיך לגור בשני הבתים לסירוגין.
עכשיו הוא נהיה גם סבא, ולא נראה לי שסבא
יכול פיתאום לעזוב את הסבתא ולעבור לגור עם
האמא. מסובך, הא?
מזל שקפטן אבינועם רוזן עובר באל־על.
כי בגלל העבודה שלו הוא יכול לקפוץ לניד
יורק, כדי לבקר את בתו הקטנה, שנולדה לו
מהדיילת נוגה יהלום. כשנולדה התינוקת

שנים. אחר־כך הוא עזב את אשתו בגלל יונה
לחוביץ היפה, שהתגרשה מבעלה, נחמיה,
הלכה נוגה יהלום לבית־המישפט וביקשה שם
שאבינועם יכיר באבהות. הקפטן עשה זאת, ורק
אחרי זה הסכימה הדיילת לקחת את הילדה
הקטנה ולנסות את מזלה בארצות־הברית. שם

היא נישאה לרופא, אבל הנישואין לא עלו כל־כך
יפה. עכשיו חיות להן השתיים בניו־יורק, ואבא
אבינועם קופץ מדי פעם לביקור.
קפטן שמואל שמיר היה נשוי מזה הרבה

בגלל קפטן שמיר. אחרי שהם גמרו לבנות בית
בהרצליה, החליטה יונה שדי לה בקפטנים והלכה
הלאה. שמיר התאושש מהר והעביר את אהבתו
לדיילת לאה בן־נסתלי, הדומה מאד ליונה
לחוביץ. דומה־דומה, אבל לא אותו הדבר, וקפטן
שמיר עשה חושבים וחזר לאשתו הראשונה,
ואפילו התחתן איתה מחדש. עכשיו במישפחה
שלהם רק דור־ההמשך עושה חיים עם דיילות.
בנו של שמואל, רונן שמיר, שהוא עורך־דין
ודייל, מנהל רומאן רציני עם דיילת.
אצל קפטן דן סבר הדברים הרבה יותר
פשוטים. הוא נפרד מאשתו, והדיילת מירי
התגרשה מבעלה, ועכשיו מחכים באל־על
לחתונה משותפת.
בימים אלה הגיעה לארץ הדיילת־דוגמנית
מיכל אדר, כדי ללדת את ילדה השני.

אילנה ונדב מרגלית
קול חדש בטלפון

40 0

מיכל אדר
ילד שני בארץ

היא התפרסמה ברומן שלה עם הקפטן
עקיבא פרסמן, שנתפס בהברחת־זהב, ריצה
עונש־מאסר ומתגורר כיום בז׳נווה. העובדה
שפרסמן נשוי לאשה אחרת לא הפריע לה ללדת
לו שני ילדים. אגב, גם בתו של פרסמן היא
דיילת באל־על.
קפטן משה עופר, בן ה־ ,50 מנהל רומאן
סוער עם דיילת בת ,22 שהיא בתו של קפטן בן

יש לנו עוד כמה סיפורים נפלאים, אבל אותם
עדיין אי־אפשר לשחרר לפירסום, מפני שהנשים
החוקיות עוד לא יודעות.
תודה שטסתם באל־על. אנחנו מקווים
לראותכם בקרוב באחת מטיסותינו.

סאת
שורמית

יריב

]שחלבים וכמוסים מכסף
בווילה המהודרת של אורה בהרב,
מזכירתו של המיליונר מרדכי מאיר, בסביון,
נחוג יום הולדתה ה־ 60 של רחל דיין, אחת
הנשים היפות והאלגנטיות בארץ. אני לא
הוזמנתי, אבל ממש מתתי לדעת מה היה שם
ואיך היה, אז עשיתי דרינג־דרינג לאורה בהרב,
והתחננתי לקצת אינפורמציה. תחנונים עוזרים
כידוע.
סיפרה אורה:
״עשיתי לרחל יום הולדת מאוד אישי. היו 70
איש מידידיה הקרובים. כל הכיבוד בושל בבית
על־ידי המבשלת שלי. בכל זאת רציתי לעשות
משהו שיהיה מאוד חגיגי, ולכן חיפשתי ומצאתי
60 פמוטים מכסף, שבהם הכנסתי גרות, ואותם
פיזרתי בפינות שונות של הגן שלי. כל הגן היה
מואר לכבוד רחל, שהסתובבה בתוכו עם זר
שחלבים על הראש כמו ילרה קטנה ומאושרת.
אני חושבת שזה היה יום־הולדת שמתאים לאשה
נפלאה כמו רחל.״

אני לא יכולה לטלפן ליגאל תומרקין
אחרי כל יצירה שהוא יוצר. יש כל־כך הרבה
עבודות שלו הפזורות על כל הר ובכל גיא בארץ־
ישראל, שאילו טילפנתי לו הייתי מעשירה את
בזק. אבל על היצירה האחרונה שלו בהחלט
מגיע לו מזל טוב, ולכן טילפנתי כדי לברך.
דרינג־דרינג.
״יגאל, ספר לי קצת על היצירה האתרונה׳״
״היצירה שוקלת 3.2קי לו קו ר אי םלה דור.
הוא נולד ביום שישי בבית־החולים בקיריה.״
״היית נוכח בלידה?״
״אני לא אוהב שמסתובבים סביבי כשאני

רחל דיין
זר מן הבעל הראשון

עכשיו אני מבינה מדוע ירחונים לא יכולים
בשום אופן לדווח על מישפחת אסי דיין. זה
פשוט, כי הם לא יכולים לעמוד בקצב האירועים
במישפחה הזאת. טוב שהעולם הזה הוא שבועון.
עוד לא יבש הדיו מההודעה האחרונה שלי על
גרושיהם הסופיים של אסי וקרוליין דיין, והנה
אני שומעת שהזוג חזר וחי לו באושר ועושר.
באשמורת הבוקר של השעה 11.30 טילפנתי
לאסי.
דרינג־דרינג.
״הלו אסי. שמעתי שחזרתם זה אל זה״.
״קצת חזרנו. לפני 10 ימים. כי הסתבר לנו
שזה מה שרצינו. כנראה גם דאגנו קצת לחומר
בעיתונים.״
״מתחתנים מחדש?״
״רגע! לאט־לאט: את תוזמני״.
״מה עם הילד, ליאור?״

ניצחון האהבה
מיספרים עושים אולי רושם על אנשים
העוסקים במדעים מדוייקים. על אנשי סיפרות
ואמנות 18 ,שנה של הבדל בין החתן לכלה זה
צחוק ילדים.

אל תצלצלו לאחל לזוג הטרי מזל טוב, כי הם
כבר נסעו לאמריקה. הכלה לשנת־שבתון, והחתן
ללימודים בעזרת מילגה.

זיו יונתן המוסיקאי, בנו של המשורר נתן
יהונתן, נשא סוף־סוף לאשה את חברתו זה זמן
רב, ד״ר לילי רטוק, מרצה לסיפרות באוניברסיטת
תל־אביב. במשך הרומן הארוך ביניהם
לא האמינו רבים שהחתונה תתקיים. לא שלא
היתה אהבה — היתה המון אהבה. אבל היו גם 18
שנים שלמות בין החתן בן ה״ 24 בין כלתו בת
ה־ .42 אבל שנים זה רק זמן, והאהבה זו אהבה.
החופה נערכה בחוג מצומצם של ידידים,
והמסיבה הגדולה נערכה בקיבוצו של החתן,
שריד. לכבוד האירוע הגיע מארצות־הברית אבי
החתן, השוהה בגלות כבר זמן רב.

״הוא יחזור אלינו בספטמבר, לבית שלנו
בקיראון. הכל חוזר לקדמותו״.

יגאל תומרקין ונעמה
מילה כן, ברית לא
עוסק באמנות, אז תיארתי לעצמי.שגם הרופאים
לא אוהבים אבות חיוורים״.
״חיכית בחוץ, כמו אב עצבני?״
״כולם שם עומדים בחוץ ומפצחים פיסטוקים.
אז ישבתי בבית וחיכיתי להודעה״.
״לקחת את נעמה לבית־החולים?״
״לא. נעמה יצאה מהבית לכמה סידורים.
באמצע הסידורים היא הרגישה שהיא צריכה
ללדת, לקחה מונית והלכה ללרת לבד״.
״מתי הברית?״
״שום ברית. כשקברתי את הוריי, לא אמרתי
קדיש ,״אין לי מזוזות בבית, וגם ברית לא תהיה.
אנחנו נחתוך לילד מה שצריך לחתוך רק בגלל
סיבות־בריאות. זה לא ברית, זאת מילה. כמו
ניתוח אפנדיציט. פשוט חותכים חתיכה מיותרת.
זה לא ביני לבין אלוהים, אלא ביני לבין בריאות
הילד שלי. תכריכים יהיו אביזר־הקודש היחידי
שאשתמש בו, כי אז לא יהיה לי כוח להתנגד
לדתיים. בחיי לא אתן את ידי לגניחות
הפרימיטיביות ששמם, משום מה, עבודת־קודש״.

קרוליין ואפי דיין השבוע
הדרך בחזרה

״הילד הולך לגדול בדירה הקטנה שלכם?״
״אלא מה את חושבת, שנבנה לו חדר־קיבוץ
מול הבית? הוא יגדל איתנו בדירה, יחד עם שני
אחיו המבוגרים, סקיפין וטרה, שהם כלבים
מגזע רוטוויילר, שאנחנו מגדלים כבר שנים.
״אתה ונעמי עוד נשואים?״
״נעמי היא הדוברת היחידה על נושא זה.
שאלי אותה״.

דבר המייסדים
השלם הבא לפני 25 שנה
העיתון החי ביו תרב מדינ ה
גליון מס׳ • 14 עורכים אלכס פז ובנצי לופו

נחשף עובד בריא ושלם
סמנב׳׳ל מישרד־החינון־ הושעה
אמש מתפקידו, כאשר
הסתבר שמרשימת מפוטרי
המישרד נפקד שמו של מתי-
תיהו זייגעזונט. יו״ר ועד•
העובדים הציג לפני כתבו
החולני של ״העולם הבא״ את
תיקו הרפואי של מר מי
זייגעזונט 45 שממנו עולה
כי מלבד הצטננות קלה, שבה
לקה בהיותו בן ,3הוא הינו אדם
בריא בשור, ומעולם לא החסיר
ולוא יום אחד מחמת מחלה.
״זו שערוריה שאדם כזה,
היכול להרשות לעצמו לבזבז
את זמנו בעבודה, לא יפוטר
ויגזול את מקומו של עובד
חולני,״ אמר לנו נציג העובדים
הנרגש ,״ואני כבר לא מדבר על
כך שאדם שופע־בריאות ורוח
חיים, כמו מר מ׳ זייגעזונט,
המסתובב בין טוכדינו החולניים,
גורם להם לדיכאון ואינו
מאפשר להם תיפקוד לקוי כנדרש.
אנו דורשים לפטרו
לאלתר!״

בטקס חלוקת תעודות הבגרות
אחרי 50 שנה

חולים מפגינים בעד הפיטורים

ק טע לה הוד פ ס

ס התם כרה
׳׳׳׳0יפיזם

ברגע האהרוו
מישקפות־שדה משוכללות
יסופקו לחרדי ירושלים,
המתקשים לצפות ממרחק
2קילומטרים בנערות ה טובלות
בבריכת״המריבה
ברמות.

צו מינהלי י אסור על ז א הי
ארמלי ל היכנ ס לרחבת ה־
16 של קבוצות יהודיות.

מזכירה אלקטרונית נכנסה
להריון.

ישראל מגנה בחריפות א ת
צווי־החירום בדרום־אפרי־קה.
ה או ס רי ם מיפגש בין
שחורים ללבנים.

תל־ אביב -מעונן חל קי ת עד בהיר
ירושלים -מעונן לפר קי ם
באר־שבע -ערפלי עד ערפלי מאוד
הלחות לל א שינוי

שימחה וצהלה בבית־ספר
א״ד גורדון בתל־אביב

בפכו נתכ תיב ה

כותרות

מפתיע עד במה חוזרת ההיסטוריה על עצמה. טבע
האדם נשאר ללא שמוי ודברים שכתבנו אז ונראו
חדשניים ומפתיעים הם היום נחלת הכלל. הנה כך
נראה מדור מזג-האוויר של העולם הבא לפני 25 שנה,
וממנו ניתן ללמוד על אווירת הימים ההם.

אריק שרון דורש להשמיד
את בסיסי דויד לוי בחרות.

יהדות
עם אופי
.,אמרתי למנהל בית־הקב-
רות בהרצליה לעקור ולשרש
את הפרחים ששותלים
קרובי הנפטרים על קיגרי
יקיריהם, משום שהם מנו גדים
לרוח היהדות ״,אמר
הרב ההרצליאני לכולבוטק.
הרב היה מוכן להיחשף
יותר לפני העולם הבא והסביר
לכתבנו :״לא אמרתי
לו שלא יקח שוחד, משום
שזה אכן הולם את אופי
היהדות, שאני מייצג״.

דו־ שיח השבו
״שמעת שפרס הוא
הבריא ביותר מבין
בל ראשי המדינות
במערבל״
״מה הפלא, עם
כל תוארי־הדוקטור
שהוא קיבל בחצי
השנה האחרונהל״

תלמידי בית״הספר ממתינים לקבלת הבגרות
עובדי חברת-חשמל דורשים
העלאה מיידית בשכרם,
בעיקבות הכוונה להוזיל את
מחירי הדלק, משום שאז יק טן
שווי החשמל-חינם שהם
מקבלים.

י1מן־איר 1עים
נעצר בעוון שוטטות
מגאזין הטלוויזיה ״השבוע -יומן אירועים״ נעצר בערב*
שבת על־ידי המישטרה, אחרי שהתגלה כשהוא משוטט באופן
חשוד בין ימי־השבוע.
מחומר מודיעיני, שהונח על שולחן השופט, עולה כי היומן
הסתובב בין ימי שישי וחמישי, וכעת נלכד כשהוא זומם לעבור
למוצאי־שבת.
היומן לא ידע להסביר מה הוא עושה על המירקע ומה פשר
שוטטותו. הוא משתף פעולה עם חוקריו, וטרם הוכה( .המשך
במוצאי־שבת בטלוויזיה).

מפוטר ,
רשות־השידור לעפולה המחסור החמור בעיתונאים,
השורר בעפולה וסביבותיה,
עשוי להגיע לקיצו עם שליחתם
של מפוטרי רשות־השידור לעיר.
כזכור, עקב החוסר בעיתונאים
נאלצו תושבי העיר להכות
ערבים, שאינם אלא תחליף
עלוב.

השבוע זה קרה
ואנו תמהים: הכיצד? הזה המוח י
היהודי המפורסם, שכילכל לנו בתבונה
במשך 2000 שנות גלות? כלום מכל
עם־הסגולה הזה לא יצא ולוא גם אחד
המסוגל לנחש 13 בטוטו?
הופיע במהדורה חדשה
לרגל שנת הדמב״ם
הספר

...ראויים הם שוטרי מישטרת־ישראר, הששים
מלאכתם נאמנה ובמסירות לל א גבול, להכרת
תודה מן העיתונות, וליחס הוגן מכלי־התיק־שורת.

חזקה
מדרין־
להילכות־הפוקר
לאביר המתחיל

מוגש כשרות עצמי
על־ידי צלמי וכתבי ״העולם הבא׳
מומחה לתיקשורת עוקב אחרי מסלולו של יומן השבוע

ה עול ם הבא־ -העיתון היחיד ב מ דינ ה הנ כתב על־ידי שניים מ תו ך ש לו ש ת קוראיו

מ שקה קל מאלט מרווה וטעים.
מאלט דל קלוריות.
מאלט מ שקה טבעי.
מאלט עולה מעט.

טל־ארויו!!!

מאלט־הטעם המדליק
המצחיק. במחיר 215 שקל בלבד.