גליון 2503 מתאריך 21 באוגוסט 1985

מכחכים
איש השנה תשמיה

קוראים מציעים את מועמדיהם
לאיש השנה, שאותו בוחר העולם
הזה, כמינהגו מדי שנה, בגליון ראשהשנה.

הסתכלתי
בלוח ונזכרתי — בעוד שלושה
שבועות יגיש לנו העולם הזה את איש־השנה.
אם לא מאוחר מדי, אני מבקש להגיש את
מועמדי: איש־השנה תשמ״ה הוא, כמובן,
הישראלי המצוי, השכיר.
הוא אכל אותה תמיד, הוא אוכל אותה עכשיו
והוא עוד יאכל אותה כהנה וכהנה. שחקו לו את
השכר, שוחקים לו את השכר ועוד ישחקו לו.
אבל הוא ממשק־ לשאת את המדינה על כתפיו
— בשירותים, בתעשיה ובמילואים ואפילו במס־ההכנסה
— שבו חלקו גדול מחלקם של כל
המיגזרים האחרים במשק, העצמאיים והחברות
ברוך אסא, תל־אביב
גם יחד.
...שימעון פרס. אל תתביישו, תודו בזה.
* למרות שמעולם, בלשון המעטה, לא התפעלתם
ממנו. כי הוא עשה את זה. הכלבים נובחים
והשיירה עוברת.
הוא הוציא את צה״ל מלבנון. הוא התחיל
להזיז את העניינים במשק בכך שהחל מכרסם
בשיטת ההצמדה המטורפת והוא עוד יעשה
שלום עם הפלסטינים. מיקי רוזן, תל־אביב
...עם כל כאב־הלב — עוד פעם מאיר כהנא.
פירושים מיותרים. בדיוק כמו בתשמ״ד, כהנא
הוא האיש שהטביע את חותמו על תשמ״ה
והלוואי שזה ייגמר בכר.

דב קלמנוביץ, ירושלים
• הכל אפשרי. האדם היחיד ב־ 35 השנים
בהן בחר העולם הזה איש־השנה, שניבחר
איש־שנה שנה אחר שנה הוא אריאל שרון
(תשמ״א ותשמ״ב) שהוא גם האדם היחיד
שנבחר שלוש פעמים כאיש־השנה של העולם
הזה (גם בתשל״ג).

...צ׳יץ׳ ,ראש־העיריה שלנו, שלמה להט. זה
לא סתם איש־השנה, אלא גבר־השנה. הוא לא
הפר עולמות, הוא לא פתר בעיות שלום
ומילחמה, הוא לא הוציא את המשק מהבוץ, אבל
הוא גיסה לפתור את בעיות איכות־הסביבה, את
* בעיות היום־יום של המרכז העירוני הגדול
בישראל. הוא האיש שהתמודד ברצינות עם
בעיות התנועה של המטרופולין.
כן, עם סנדלי־דנוור הוא התחיל לעשות את
״ זה. כבר לא חונים על המידרכה, כבר לא חונים
במעברי־חציה, כבר לא חונים בחניות השמורות
לנכים. רפאל כהן ( ב על מכונית) ,תל־אביב
ישראל קיסר, מזכיר־ההסתדרות, יוצא תימן.
כאשר הוא עלה לקומה החמישית, הוא באמת שם
את המיזרחיים על המפה: יותר משני סגני ראש־הממשלה,
דויד לוי יוצא מארוקו ויצחק נבון
הס״ט; יותר מהרמטכ״ל, משה לוי יוצא עיראק:
* יותר משגריר ישראל בצרפת, יוצא עיראק
עובדיה סופר, ואפילו יותר מקצין מישטרה
צבאית ראשי החדש, תת־אלוף אמיל אלימלך,
יוסן! בוגנים, חיפה
יוצא מארוקו.
הסברתם פעם כי בחירת איש־השנה איננה
בבחינת שבח או שלילה, אלא, פשוט, עובדה.
לדעתי. אם כן, האיש המסמל יותר מכל את
השנה האחרונה, האיש שמילא את החדשות בכל
יום, הוא, ללא ספק, חבר־הכנסת יוסי שריד. יום־

כ תב ת השער הקידנד:

11מקניאתהנסרשאתה
תשלםלנהגה או טו בו ס?
,העולם הזה״ שובר פעם נוספת את קשר השתיקה: קואופרטיב,דך שילם
תרומה לעיריית רמת־גן. לפקודת קרן שאיננה קיימת. והצ ק התנלגל לחברה
פרטית. המרוממת ומשבחת את ראש העיריה אורי עמית (בתמונה) +
> !-הקואופרטיב שילם לחברת, מאך הגרמנית, תמורת האד

טובוסים שהיא מייצרת. סכומים מופרזים, וארבע שנים
תמימות ״שכח״ לבקשם בחורה. גלגלי־הזהב של מנהלי,דך.

כתבת השער האחורי:

,רצחו אותו!

התותחים של מיסגד שמר
עוד על קיצוץ תקציב-הביטחון
(העולם הזה 31.7ואילך).
מי שלא רוצה לשמוע לאזהרות של אנשים
האמורים לדעת על הסכנות שבקיצוץ תקציב־הביטחון,
שילמד מן ההיסטוריה.
כבר קיצצו בתקציב־הביטחון בארץ, אבל
קיצוץ קיצוצי: היה זה הנציב העליון הבריטי מס׳
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2303

בין היום שבו עלה שמו של הסוחר
אחמד עודה, החשוד במירמות הענקיות
של גזל אדמות בגדה המערבית, ועד
היום שבו נעצר — עבר שבוע תמים.
בזמן זה הוא ביקר בכנסת, נסגש עם
בכירים, יכול היה לתאם גירסות וגם
הבטיח לעצמו, כנראה, חסינות מסויימת.
קשריו בצמרת כה מטילי מורא, עד כי
אפילו פרקליטי החשודים
הזוטרים בפרשה חששו
לנקוב בשמו המפורש.

עדי״ראייה למותו של מישל בוחבוט
(בתמונה) טוענים, כי שוטרי הימ׳׳ם ירו בו
באשר כבר לא היה נשק בידו. קלודין פרץ,
בת־הערובה, מכריזה :״הם פשוט רצחו
אותו!״ מדוע סירב המפכ״ל לאפשר לאב
לדבר עם בנו, מדוע סירבו לשאת ולתת
על כניעה! כיצד חדרו אל
המישטרה נורמות ההסתערות
הצה״ליות, השנויות במחלוקת!
ראהאמיציהאמיצה דני אמיצי (בתמונה),
שנתפס על חם בתוכנית
כולבוטק, שוחרר
ממעצרו, אחרי שהתעוררו
ספקות אם יש
נגדו ראיות שעבר עבירה
פלילית. לאה,
אשתו, אומרת ל העולם
הזה: אני בטוחה בצידקתו.
מעולם לא בגד בי. יתכן שהבחורות
משכו אותו בלשון
והוא פשוט ניסה להתרברב!׳

1₪ 777/77*7 7/77 חת:
• ורד ציבעון (בתמונה)
בשמירת הריון • חגי פרי
וצביקה סבו מתחתנים •
בועז שרעבי אוהב את
שולי • ורדינה ארז נעלמה
למשה גיא • מנחם
דיגלי ( )48 הוא אבא •
ירדן לוינסון
רחוקה מרפי
שאולי !

יום 356 ,ימים בשנה, טירטרו לי אותו בראש.

אני פותח את מוקד בטלוויזיה. הנושא הוא
האפרטהייד בדרום־אפריקה — יוסי שריד: אני
פותח צהרון — סיפור־צבע על פגישת בידור־מתיחה
של החברה ההיפוכונדרים, יוסי שריד
גונב את ההצגה, עם מיברק: לא יכול לבוא. אני
בריא.
אפילו בהעולם הזה אין שבוע בלי יוסי
שריד. גם בשבוע האחרון(העולם הזה :)14.8
הסיפור על הפן האנושי של חבר־הכנסת מאיר
כהן־אבידוב בעפולה בימים החמים. הוא מבקש
כוס קפה מעיתונאית ומה הוא מאחל לנו, באותה
הזדמנות? חמישה מיליון יוסי שרידים בארץ!
אז אם הוא לא איש־השנה, הוא, לפחות,

גד לידר, תל־אביב
מבול־השנה.

החשוד החסיו
ביותרבארץ

לבן ושחור

ההתחמ קו ת

האפרטהייד הדרוס־אפריקאי הוא שחור
משחור, בעיני כל העולם. ישראל
דווקא היתה פעם לבנה. היום טוענים
כי שתי המדינות דומות.
מה לעשות כדי לברוח מן ן £
ההשוואה המזעזעת?

מבץ
הסורגים עשרות אסירים כותבים מיכתבים למערכת העולם
הזה, חלקם מיכתבים שהוברחו בתנאי
מחתרת. יש המתלוננים על
התנאים בבתי־הכלא, ויש המתלוננים
על שבכלל הגיעו לשם.

שד ממחסן ההפתשת של
מודעי: מישטרת הגבורות
תדרוש מהנוסעים לחדל גם
אישורי־טבילה *
המערכת מחפשת
מזקירה דו־לשונית.

המדורים הקבנעיס
מיכתבים ־ איש־השנה תשמ־ה: פרס?
כהנאז צייץ יז השכיר הישראליי
איגרת העורך -לנוכח התצלומים, 4 הכל היה ברור
ת שקיף -מוכרים בגדה, 5 יורדים להונדוראס 6 במדינה -דתם של שופטים
הנרין -הדמיון בין שתי המדינות 11 בשפת־היבשות
אנשים 25 לפלאטו־שרון 12 וגאולה כהן חוזרת לכלא
ראיון -עם מאיר פעיל, 14 אלוף־מישנה(מיל).
יומן אישי -אדם פשוט
אינו ניזון מפילפול ואיזה 17 מין אדם מתעסק ברשימות
מה הם אומרים , -המיטבח התנ״כי 18 דומה למיטבח ההודי והתימני!״

גם זה וגם זה -החיים
זה לא פסטיבל; שמיר זה שבת
חלון־ראווה -האביזרים הכי־חשובים
הם הנעליים, בכל זאת
תמרורים -כיצד חיסלו שבויים
לפני 50 שנה
תשבצופן -מאמן
ממש מלאך ( 3אותיות)
אתה והשקל -לקנות דולארים,
להלום באינפלציה
רחל המרחלת -הזמר
מעדיף תימניות
הורוסקופ -מי שלא
עשה חשבון־נפש, עלול לעוף
שידור -האבסורדים חוגגים
והפלונטר מסתבך
העולם הבא -קוראים מתאוננים

התצלום שפירסם הער
לם הזה לפני שנה ורבע,
פתח את פרשת
תת־אלוף יצחק מרדכי
(בתמונה) .השבוע היא
הסתיימה בדין מפוקפק,
והרושם הקשה,
שצה״ל נוהג לרצוח שבויים,
לא נמחה. בעניין
זד, קובע מאיר פעיל,
אלוף־מישנה (במיל׳):
״רביו ומשה לוי התחמקו!״
בראיון מיוחד הוא
מדבר גם על הצורך בקיצוץ
תקציב-הביטחון, דרכו בפל־מ״ח
וכיצד סולק נזמנו מצה״ל.

מ ס כי םלע צו ת
אתה והשקל

איך הוכיח גדעון פת כי הוא קורא נאמן
של המדור השקל שלך • מה עולל בנימין
גיבלי • כיצד משגע מנכ׳׳ל קרייזלר את
הישראלים • על מה דיבר
שמעון פרס עם איש־העסקי
רמי אונגר ועם בנקאי בכיר.

הים

השחקנית בטי סגל יצאה לשחות בים,
כהרגלה. לפתע לקתה בהתקף־לב ומתה
— היא הותירה אחריה בעל קשיש
_ וידידים עצובים. חברתה,

שהיתה לידה בבוקר הגורלי,

נזכרת ברגעי־האימה במים.

נוצצים ונוצצות
התכשיטים הם החברים
הטובים ביותר
של האשה -
מסבירים חובבי הקישוטים
השונים והמשונים, שהם
הצעקה האחרונה באופנה.

מכחכים

ברגע שהתפרסמו ברבים התצלומים שבהם
נראו הרמטכ׳ל. משה לוי, והקצח״ר. יצחק
מרדכי, יושבים וצוחקים ביחד, היה הכל ברור.
באותו הרגע עמד מרדכי לדין, באשמה חמורה.
לא היה עולה על הדעת שהרמטכ״ל יופיע
בתצלומים הפגנתיים כאלה, שצולמו בצבעים
למען העמודים הראשונים של הצהרונים, אלמלא
התכוון להביע תמיכה בלתי־מסוייגת בנאשם.
דין צבאי אינו דומה לבית־מישפט רגיל.
הצבא הוא מנגנון הירארכי, שבו כל מפקד כפוף
למפקד שמעליו. עד לרמטכ״ל. היה זה אבסורד
להניח כי מרדכי יורשע בדין על־ידי קצין
כלשהו, אחרי שהרמטכ׳׳ל הביע את תמיכתו
המוחלטת בו, ברגע המכריע של הדיון המישפטי,
בצורה כה בוטה וחזותית.
ואכן, אחרי דיון קצרצר החליט האלוף חיים
נדל. גם הוא איש חיל״הצנחנים לשעבר, לזכות
את מרדכי מכל אשמה.
כך, בקול ענות חלושה. הסתיימה הפרשה

הרמטב־׳ל דתת־אלוך מרדכי
טעם רע בפה
אחרי שנה וחמישה חודשים, ולא הותירה אלא
טעם רע בפה.
שבועון זה ליווה את הפרשה למן הרגע
׳שהחלה. יתכן שלולא העולם הזה, לא היתה
הפרשה מתפתחת כלל.
שום פרשה לא היתה מתעוררת אלמלא נכחו
הכתבים והצלמים במקום ההתרחשויות. זה מובן
מאליו: אלמלא העיתונאים, לא היתה הפרשה
נודעת כלל ברבים. למרות שנכחו עשרות קצינים
ואנשי־ביטחון אחרים, ובראשם שר־הביטחון
משה ארנם בכבודו ובעצמו. ואכן. מייד לאחר
מכן ניתנה הוראה שלא לאפשר נוכחות מאת
להבא.
בין העיתונאים היתה הכתבת־צלמת שלנו,
ענת סרגוסטי. היא צילמה תמונות, שבהן נראה
אחד מוזוטפי־האוטובוס כשהוא מובל על רגליו,
חי ושלם, בידי אנשי־ביטחון, ועימם יצחק מרדכי•
הנראה בתמונה כשהוא מחזיק באקדח בצודה
המעידה על כוונה להשתמש בו להכאה.
תמונות דומות צולמו על-ידי שני צלמים
אחרים שנכחו במקום.
ברגע שהונחו התמונות על שולחן המערכת,
החל המאבק לפירסומס. העולם הזה התעקש
עד שהברחנו את השילטונות להתיר את פירסום
התמונה, וכד פירסמגו — לראשונה — את
התצלום המכריע. הפרשה התגלגלה גס לחדל.
ואי־אפשר היה עור להשתיק אותה.
לאחר מכן היתה ההשתלשלות המוזרה. ועדת
חקירה אחת, בראשות האלוף(מיל׳) מאיר זורע,

חקרה ולא הגיעה למסקנה ברורה. ועדה שניה,
בראשות פרקליט־המדינה, ישבה על המדוכה
במשך יותר משנה. העניץ הפך לבדיחה עגומה
מאוד. מדי חודש הזכרתי במדור זה את העניין,
ותבעתי הכרעה ברורה.
לא באנו לחרוץ את רינו של תת־אלוף מרדכי.
איו לנו האפשרות והסמכות לכרי. אולם תבענו
מסקנות ברורות, שיקבעו באורח חד-משמעי
שאסור להוציא להורג שבויים, יהיו הנסיבות
כאשר יהיו. גם בשעת קרב יש נורמות של מוסר-
המילחמה, ועל אחת כמה וכמה אחרי גמר הקרב.
הייתי עשרות רבות של פעמים במצבים
קרביים, ואני מכיר את הבעיות ואת התחושות.
אני יודע שבשעת קרב נראים הדברים אחרת
מאשר בעת בירור בחדר ממוזג־אוויר. בקרב יש
אי-ודאות, יש צורך לקבל החלטות באלפית של
שניה, יש אחריות לחיי־אדס, ויש — אכף — גם
סערת־רגשות. כל זה חייב להילקח בחשבון.
אך גם בנסיבות אלה אסור לרצוח סתם, קל
וחומר כשמדובר בקצינים מנוסים, שאינם אמורים
לאבד את העשתונות.
בעיניי היתה השאלה על כן פשוטה לכאורה:
האם ב או ת ם רגעים. על סמך הידוע ב או ת ה
עת, בנסיבות הנתונות, היה צורך צבאי מוצדק
בהכאת השבויים בצורה שגרמה ו/או החישה את
מותם, או שהיתה זאת נקמה פשוטה, הוצאה
להורג בלתי־חוקית?
במיקרה הראשון — אפשר לראות בכך
הצדקה. במיקרה השני — הרי זה פשע־מילחמד״
מן הסוג שפרח בימי רפאל איתן, שגרמו כדיברי
מאיר פעיל וראה עמודים 14־ )16ל״התבהמות
צה׳׳ל והמדינה כולה׳.
כדי להכריע בשאלה, יש צורך לדעת את
העדויות שנגבו בחקירות. בהעדר ידיעה זו.
אפשר רק לשאול. למשל: אם ברור כי היה צורך
צבאי בהכאה, מדוע ארכו החקירות שנה וחצי?
האם עצם אורכו של הזמן אינו מעיד על כך
שאי־אפשר היה להסיק בנקל מסקנה כזאת?
והאם היה יצחק זמיר, איש־מצפון שאינו תמים,
מחליט כפי שהחליט, אילו שומע על־ידי חומר
הראיות שאכן היתה הצדקה למעשה?
ושאלת תם: תחת למשוך את העניין במשך
שנה ורבע, האם לא היה פשוט יותר להעביר אח
העניין מייד לבית־המישפט, כדי לסיימו בהכרעה
מישפטית אמיתית׳-ואמינה תוך זמן קצר?
ועוד שאלה: אם המצב ברור, והוא לטובת
הקצח״ר, מדוע אין הצבא מפרסם מייד את כל
חומר הראיות, ויאפשר לציבור לשפוט בעצמו?
איזה סוד יש כאן? מדוע זה. חסוי״?
אני חושש שסיום העניין כפי שהסתיים
יביא להגברת תהליך ה״התבהמות״ .אנשים
נורמליים יקבעו שזוהי עתה הנורמה של צה״ל:
להרוג. מחבלים׳ במקום, ולהכות שבויים עד
מוות כדי.להוציא מהם ידיעות׳,
את התוצאות ראינו כבר השבוע, בפרשת
הריגתו של מישל כותבוט בכדורי המישטרה
(ראה עמודים 38־.)39
הרמטכ״ל יקבל על עצמו אחריות כבדה מאח—
אחריות נוראה — אם ישאיר רושם זה על
כנו, ולא יעשה מייד מחווה דרמאתית. חד־משמעית
ומהדהדת, כדי למנוע רושם זד. בהעדר
פעולה כזאת, ייראה כמי שממשיך בירושתו
האומללה והפושענית של רפאל איתן. נעל־החסות
של דניאל פינטו ושו*׳ .שו״הביטחח
יצחק רבין שותף לאחריות זו.
ואשר להעמדתם לדין מישמעתי של אנשי
השב״ב והשוטרים — דחילכום, הפסיקו את
הקומדיה הזאת: היא לא תוסיף כבוד לאיש:

(המשך מעמוד )3
( 2שבא אחרי היהודי הרברט סמואל) ,הפילדמרשל
לורד פלומר (1925־ ,)1928 איש־צבא
בדימוס, שהחליט שחיל־מצב של שתי חטיבות
(כ־ 4,000 איש) פלוס מישטרה בריטית (שרוב
אנשיה גוייסו מבין הלוחמים באירים בטרם מתן
עצמאותם בשנת )1921 פלוס מישטרה מקומית,
זה יותר מדי.
הוא שלח כמעט את כולם הביתה ונשאר רק
עם מישטרה ארצישראלית (עם כמה קצינים
וסמלים בריטיים) וחיל־מצב שהיה מורכב
מפלוגה בודדה ויחידה של מכוניות משוריינות
(משהו כמו הנגמ״שים של ימינו).
מה היתה התוצאה?
הגיע ה־ 11 בנובמבר, יום־הזיכרון (ליום
שביתת״הנשק וקץ מילחמת־העולם הראשונה,
ה־ 11 בנובמבר ,)1918 שאותו חגגו הבריטים,
באותן שנים, ביראת־כבוד רבה ביותר ובמיוחד
אדם כלורד פלומר, אחד המצביאים המהוללים
של אותה מילחמה. ואז גילה שלישו של הלורד,
לתדהמתו, כי בכל ארץ־ישראל לא מצוי אפילו
תותח בריטי אחד, כדי לירות בו את מטחי־הכבוד
לזכר חללי־המילחמה.
מה עשה השליש? הוא נאלץ לפנות לאחראים
על מיסגד עומר ולשאול מהם את התותח של

כמחנך ותיק הרגיזה את סיוון מאז ומתמיד
העובדה שאימרות־שפר מסוג ״המתחיל במיצווה,
אומרים לו: גמור!״ הן על טהרת לשון זכר. מדוע
שלא ילמדו אימרה כזאת, לתלמידות בית־הספר
לפחות, בלשון נקבה, דהיינו ״המתחילה במיצווה,
אומרים לה: גימרי!״
אבל מה שממש הפריע לסיוון היו ההוראות
במיבחנים, שהן על טהרת לשון זכר(כתוב! הסבר!
נקר!) .מדוע שלא יקויים שוויון־המינים? או
לפחות, נוסח כתוב/כתבי! ,הסבר/הסבירי!
ובעניין זה נשאו עתה, סוף־סוף, מאמציו של
סיוון פרי. שר־החינוך, יצחק נבון, הבטיח לאמץ
מהשנה הבאה את הפיתרון שהציע סיוון: טופסי
בחינות־הבגרות יודפסו בשני צבעים — בצבע
אחד לתלמידים ובהם ההוראות בלשון זכר
ובצבע שני לתלמידות, ובהם יהיו ההוראות
אמירה זכאי, ירושלים
בלשון נקבה.

הא 1בר היה טעים
על חתונתה של שוש אלוני ^
(העולם הזה .)7.8
מזל שיש לי עדויות קצת יותר מעודדות
אודות חתונתי, אחרת הייתי חושבת שהאירוע.

גבע(למטה, משמאל) והמטוס הימי
אין קשר
המיסגד, שבמטחיו היה מקובל להודיע בירושלים,
בחודש הרמדאן, על תחילת הצום וסיומו.
יגאל בן־נר, הרצליה

ביירות משחקת 13 רף
דוח מבירת הלבנון, המדבר בעד
עצמו, והמזכיר לכל עם מי היה לנו
עסק שם.
בימים אלה הזדמן לביתי חבר־נעורים, שהוא
כיום כתבו של עיתון אמריקאי נכבד ואשר שהה,
לאחרונה, כמה שבועות בביירות. נדהמתי
לשמוע ממנו סיפור האופייני לביירות והמראה
שוב איזה טירוף מוחלט היה זה להגיע לשם,
להלחם שם ובכלל, לתת את קצה הציפורן עבור
הלבנונים האלה.
מתברר כי מועדון־הגולף של ביירות חי וקיים
ועשירי ביירות כמינהגם נוהגים, לא נותנים דם
ומכדררים להם את הכדורים הקטנים בצל ההרג
וההשמדה. כדאי להזכיר כי מועדון־הגולף של
ביירות נושק את שולי מחנות צברה ושאתילא.
אומנם נקטו הארונים־הגולפאים האלה באמי
צעי־בידוד מתאימים: הם החליפו את גדר־התיל
שהקיפה את המועדון בצימחיית צברים סבוכה
וקוצנית, אבל זה לא עזר להם כאשר אחר
הקרבות האחרונים בין השיעים לפלסטינים,
רבים מהאחרונים, אשר ברחו ממחנותיהם, פלשו
לביתני־המועדון והשתכנו בהם.
מה עשו האדונים? הם פתרו את הבעיה פיתרון
לבנוני: קודם הזעיקו את אנשי אחת המיליציות,
כדי שיסלקו את הפלסטינים ואחר־כך, במחשבה
שניה כנראה, שכרו, במשכורות־רעב כמובן 55 ,
מהמפונים, שישמשו כאוספי־כדורים (קאדים).
ג׳ק סרידן, ירושלים

שוויון המינים בחימר
על דאגתו של הבלשן ראובן סיוון
(העולם הזה )14.8לשוויון המינים.

היה, לפי כתבתכם, פלופ רציני.
מעט פרטים בכתבה, למעט השמות, תואמים
את המציאות: קודם כל אינני נערת־זוהר, ולכן
גם לא התפשטתי לעיני הנוכחים.
• חתונתי לא מומנה על־ידי הנהלת המלון.
• השימלה לא עלתה מאות דולארים
(השתגעתם, בימים טרופים אלה והטבילה במי
הכלור של הבריכה רק שיפרה את מראה (תנסו,
זה עובד בעיקר על בגדים לבנים).
לפחות אין עוררין שהאוכל בצלחת (גם של
כתב העולם הזה) היה טעים להפליא.
שוש אלוני, תל־אביב -־י

האסון בכינרת
מותו בכינרת של דני אורון ( ה עול ם
הזה .)7.8
כאשר רואיין גבי אורון, ימים אחדים לאחר
מותו של אחיו, דני, בכינרת, אמר :״אמרו לי
שהשלושה שעלו על הסירה של דני הם טייסים
של מטוס ימי, החונה בטבריה.״
יהונתן גבע מכורזים שבגליל העליון, רואה
עצמו נפגע מדברים אלה. הוא בעל חברת-
התעופה סנונית בראש־פיגה, בעל בית־ספר
לטיסה ובעל המטוס הימי היחיד בארץ (החונה
בכינרת) .הוא טוען שכל מכריו, שקראו את *
הכתבה, סברו שהיה זה הוא אשר נהג בסירת־המירוץ.
אומר
גבע :״לא היה לי כל קשר לאירוע
הטראגי שקרה לדני אורון. לא הייתי באיזור
בכלל. במישטרת טבריה נאמר לי אומנם שדני
אורון היה בבוקר האסון ליד המטוס שלי, והוא
חיפש טייס שיטיס אותו וגם מישהו שינהג
בסירה שלו.
״שם הוא פגש, במיקרה, את שלושת האנשים,
אשר אין להם כל קשר למטוס שלי, והם הסכימו
לגרור אותו בסקי־המים. וקרה מה שקרה.״
נעמי רון, תל־אביב
העולם הז ה 2503

בלאס לעיסקי־נשק

במיסגרת בדיקה מקסת שעורך התק״ם את כל
עסקיו של איש־העסקים דויד בלאס, ערב הגשת
עיקולים נגדו, נתברר שלבלאס יש קשר לחברה
העוסקת בייצוא־נשק, ציוד ביטחוני, ידע
ביטחוני למילחמה בטרור וגרם שכירי־חרב.
בלאס עצמו אינו מוותר, והוא נערך לקרב עם התק״ם,
ברגע שהם יתבעו ממנו את הסכומים שעדיין לא הוחזרו
להם — עשרות מיליוני דולארים.
יש סימנים שלאנשי התק״ם, אשר התייצבו נגדו, הוצמד
מעקב.

מנהל בנק נוסף לחרד

תימוןיך

פרס חושש מהמצרים

ראש־הממשלה, שימעון סרס, התבטא השבוע
שאם לא ייסתר הסיכסוך סביב טאבה, עלולה
מערכת־היחסים עם מצרים להידרדר1.

פרס אמר זאת ביום החמישי האחרון, בפגישה עם אנשי־עסקים
שסייעו כספית ואירגונית למערך בבחירות
האחרונות. עתה הם נקראים עמותת אזרחי למען

המערך.

בפגישה, שהתקיימה בבית התעשיין אלפרד
אקירוב, נכחו עשרות מוזמנים, שהופתעו
מדבריו.

ש״ן־ נגד התנחלות
מעמדו של הרב אליעזר ש״ך מתחזק באחרונה, על רקע
היחלשות זמנית של האדמו״ר מגור. פירושו של דבר
שינוי ביחסי־הכוחות בתוך אגודת־ישראל וירידת מעמדה
מול ש״ס, שש״ך והרב עובדיה יוסף הם אבותיה הרוחניים.

ש״ך התבטא השבוע נגד התנחלות יהודים
בקסבה בחברון ונגד מעשי־המירמה של
חסידיס בעיר עימנואל שבגדה, אשר מקורם
״ בחטא קודם: מגורים בשטחים הכבושים.

בורג לא יפרוש
במפד״ל בטוחים עתה שהשר יוסף בורג לא
יפרוש מפוליטיקה אחרי החגים, בגלל
התבטאות המיוחסת לבורג על ״מצב נזיל
ביותר בשוק הקואליציוני.״

^ בליכוד מחכים
לדצמבר

כל מתנגדי איחוד מרכיבי הליכוד מכוונים את שעונם לו
2בדצמבר הקרוב. על פי החלטות ועידת המיפלגה
הליברלית, שאישרה לפני חודשיים בדיוק את הצעת יצחק
מודעי לאיחוד עם חרות, מצויין שאם בתוך שישה חודשים
לא ייחתם ההסכם — יפוג תוקפן של ההחלטות.

עתה מושכים כל המתנגדים את הזמן, עד לסוף ז
השנה, כדי להביא על רעיון האיחוד מוות
טיבעי.

,,גערת הבספזמיך חוזרת מכון עיסוי..בל״ ,מרחוב המכבי בתל־אביב,
שבעליו והנערות העובדות בו
נעצרו באחרונה ושוחררו, שב לפעילות
מלאה.
בראש צוות המעסות עומדת נאווה
סיאם, שהתפרסמה בעבר כאשר הורשעה
בחדירה לחנויות־תכשיטים ברחוב אלנבי
ופיצוח הכספות בהן.

צד ד עדיין בג־זין
צבא־דרום־לבנוו ממשיך לסייר בעיירה
הנוצרית ג׳זין, למרות שהיא מצויה מחוץ
לרצועת-הביטחון.

מנהל בכיר של סניף בנק גדול במרכדהארץ נמלט
באחרונה לדרום־אמריקה, ומאיים משם שאם ההנהלה
הראשית של הבנק תפתח בהליכים להסגרתו, הוא יפתח
תיבת פאנדורה גדולה.

סופית: אלבי!
ניסה להימלט!
בכירים ביחידה הארצית לחקירות־הונאה
בטוחים עתה ש״העולם הזה״ צדק
בקביעתו שמיכאל (״מייק״) אלבין לא
התכוון להתאבד, אלא ניסה להימלט מ־חדו״החקירה.

מתבססים על עקבות ברורים של
בפות־־ידיים וברכיים, שנמצאו על גגוך
הבטון. לדעת החוקרים הם מוכיחים שאל*
בין קפץ מהחלון לגגון זה, נפצע בנפילה אך
ניסה להתייצב בדי לקפוץ למטה, אך מעד
ונפל בצורה שגרמה למותו.
לשאלת הסיבה המדוייקת למותו של
אלבין תהיה משמעות בחודשים הקרובים,
בקשר לצוואתו ולפוליסת ביטודדהמנהליס
שלו.

בן האדמרר נעצר
בנו של אחד האדמו״רים החשובים של העדה החרדית
נעצר באחרונה בחשד לזיופי צ׳קים בסכומי־עתק.

הרבי מלובאעיץ
נגד בתי־המישפט
האדמו״ר מלובאוויץ׳ הורה במיברק אישי לאחד מחסידיו
בארץ שיחזור בו ויבטל תביעה אזרחית, בקשות לעיקולים
וצווי עיכוב־יציאה מהארץ נגד שלושה חסידים אחרים.
השלושה, אשר לוו עשרות אלפי דולארים מאחת מקופות
גמילות־החסדים של כפר חב״ד, סירבו להחזיר את הכסף
בתום המועד.
האדמו״ר טען, כי על־פי רין־תורה אסור היה לאחראי על
הקופה לפנות לבתי־דין אזרחיים, אלא להתדיין עם
השלושה לפני בית־דין־תורה.

שד מכה ל״צים״
על חברת־הספנות צים, המצויה בקשיים חמורים, ניחתה
השבוע עוד מכה: היא נאלצה להיכנע לתביעת איגוד
המשתמשים והפחיתה את דמי־ההובלה בשיעור ממוצע של
2.5אחוז.

מיברז מקומוני ברחובות עיריית רחובות הוציאה מיכרז למקומונים
הרחובותיים לגבי פירסומים עירוניים שלה.
המקומון שיזכה במיכרז יבטיח לעצמו הכנסה חודשית
שוטפת של אלפי דולארים מקופת־העיריה, המעדיפה זאת
על פגי הוצאת עיתון מטעמה.

רוכבים בנתניה
קבוצת יזמים מתכוונת לפתוח חוות־סוסים ענקית ליד
נתניה, בהשקעה של מיליוני דולארים. בין השאר יוקמו
שם בית־ספר לרכיבה, מסלול־רכיבה, מיסעדה ובית־קפה
מפוארים.

ארכיון ההתנחלומת
נעלם!
שלב חדש בחקירת המישטרה בעניין
הונאת־־הקרקעות בגדה המערבית: נעלם
הארכיון המסודר שהיה בעבר במישרד־החקלאות,
שם התבססה הפעילות הממשלתית
לעידוד יזמים רוכשי־קרקעות
ומקימי התנחלויות.
אחרי בחירות־המהפך הועבר הטיפול
בהתנחלויות למישרד-החקלאות, בראשותו
של אריאל שרון, שנעזר בתחום זה
באורי בר-און, שנהרג לאחרונה בתאונת•
דרכים. ב* 1981 מונה סגן־שר במישרד,
מיכאל דקל, והעניין עבר לידיו.
אחרי הבחירות האחרונות היתה הבנה
שדקל ימונה כסגן־שר-הביטחון לנושא
התנחלויות, ונראה שמסיבה זו החליט מי
שהחליט להוציא את הארכיון מבניץ
מישרד־החקלאות בקיריה בתל־אביב —
אך למישרד-הביטחון הוא לא הגיע.
בארכיון היה ריכוז שמותיהם של
היזמים הישראלים בגדה, הניידת שנדרשה
מהם עד לשלב המכירה והבניה,
,העתקי ערבויות, רשימות רוכשים, והעיקר:
שמות המוכרים הערביים וסימון
מדוייק של השטחים.

רתז על ליבאי
חברים בוועדת־הכנסת לביקורת המדינה מחפשים דרך
חוקית להביא להחלפת יושב״ראש הוועדה, הפרופסור דויד
ליבאי. לדעתם, נכשל ליבאי בתפקידו, לא האציל
סמכויות לוועדות־מישנה, ונמנע מלכנס לעיתים תכופות
את הוועדה בימי־הפגרה, כפי שנהג גם בתקופת מושב
הכנסת עצמו.

המוניס ב עי קס ת המזרמתים מטה המאבק החרדי נגד אירגונים דתיים בלתי־יהודיים
עומד להעתיק את מרכז פעילותו ממיתקפות נגד
המורמונים להטרדות נגד חברי כת המונים.

מדוע התפטר החשב?
מי0.תורין אופף את התפטרות חשב כור־סחר, עודד הראל,
העובר לעסקים פרטיים.

נראה שהרקע הוא ריב סמכויות בץ ״כור־סחר״
ו״כור־תעשיות״ על סגירת חוזים בדרום־
אמריקה ובדרום־מיזרדדאסיה.
בכור מתעקשים שההתפטרות היא מסיבות אישיות.

״הבה נגילה״ -
המפתח לחקירה
עד־המדינה בפרשת חברת הנסיעות הבה נגילה, גפרי
בלייק, הוא שהביא לחקירה הגדולה שמנהלים המישטרה
ומנדההכנסה נגד חברות־תעופה ומישרדי־נסיעות בעניין
עמלות־הטיסה והברחתן לחדל.

מזכרי־הקרקשת:
בה 31ד 1ראס
אחד המימצאים המדהימים, שנתגלו
לחוקרי הונאת־הקרקעות בגדה המערבית,
היא העובדה שרבים מן החתומים על
שיטרי-המכירה אינם גרים עוד באיזור,
אלא היגרו להונדודאס. תיבדק האפשרות
שאנשים אלה סולקו מן הארץ.

רזצים להצטרף לחיפה
המועצות המקומיות נשר וקריית־טיבעון והמועצה
האיזורית זבולון פנו לשר־הפנים בבקשת רשות להצטרף
לאיגוד־ערים כוללני איזור־חיפה.

כעריכת בלעיו; עימדי;

במדינה העם
הם מתקפלים תמיד
הזוג סרס־רבין עמד מול
הסגגת הדד3י 8בחברון —
וכמו תמיד, רעד כעלה גייר
הצמד פרס־רבין עמד שוב —
הפעם המי־יודע״כמה — לפני אותו
אתגר. וכמו בכל הפעמים הקודמות,
התנדנדו השניים כעלים נידפים ברוח.
לפני עשר שנים היה יצחק רבץ
ראש־הממשלה, ושימעון פרס שר־הביטחון.
אז ביצעו אנשי גוש־אמונים
את ההתנחלות הבלתי־חוקית הראשונה
הגדולה בסבסטיה. ובין שקל את
גירושם, פרס ניסה לפייס אותם, חיים
גורי תיווך. מנחם בגין וגאולה כהן
הביעו את תמיכתם המופגנת במתנחלים.
זה היה המיבחן המכריע.
הסוף: רבין־פרס התקפלו. נמצאה
״פשרה״ ,שהיתה ניצחון מוחץ להתנחלות
הבלתי־חוקית. המתנחלים
הוכנסו למחנה צבאי בקרום. משם
צמחה התנחלות קדומים, ונפתחה
הדרך להקמת עשרות התנחלויות
ברחבי הגדה. יתכן כי ניצחון הליכוד
ב־ 1977 היה פועל־יוצא של חולשתה
של ממשלת־המערך, שנראתה עלובה
וחלושה.
היסטוריה עלובה. היתה לעליבות
זו היסטוריה ארוכה.
היא התחילה בדיוק כפי שהתחילה
פרשת השבוע: בחברון, בהשראת הרב
משה לווינגר.
בפסח 1968 הגיעו לווינגר וחבר־

זיוה תלם £1\ ^ 1 1

מרעיו למלון פארק בחברון, שהיה
שייך למישפחת פאהד קוואסמה. הם
באו במירמה. למושל הצבאי סיפרו כי
כוונתם לשהות במקום יממה אחת, כדי
לערוך שם את סדר־הפסח.
תרגיל־ההונאה הצליח. המושל עמד
לפני עובדה קיימת. כשהתכונן לגרש
את המתנחלים. גילה כי שר בכיר של
מיפלגת־העבודה — יגאל אלון —
בא אל המתנחלים, הפך לפטרונם
ופרש עליהם את חסותו. מטרתו של
אלון היתה אחת: להקדים את יריבו,
משה דיין, שר־הביטחון, ששכב אז
בבית־החולים, ולהביך אותו. ואכן, דיין
מנע את גירוש המתנחלים. הם הועברו
לבניין המימשל הצבאי, ומשם ל־קריית־ארבע.

תצוגת
דגמי עור נפלאים תוצרת ״אופנת עור זיוה תלם״
* צבעים מרהיבים גם לקיץ
* דגמים מקוריים
* ניתן להזמין בכל הגדלים ובכל הגוונים
השקיעי נבגדי־עוד ולא חחחרטי!!
אביזרים: מחרוזות, תיקים, חגורות
תואם לבגדי־עור וכמו כן תואם לבגדי הקיץ של:
רזיאלה חוה לוי
״פיצי׳׳

א 1>1 /
אל תדומיצי את התצוגה!

המכיר התת קיי ם ביו ם שי שי
ו ביו םשבת
בין ה ש עו ת
דו דהמלך

23.8.85
24.8.85
16-19 10-14
סו, הרצ לי ה פי תוח

להתראות זיוה

צ98י

נולד לכם בן
7ן 1ר 0 ׳ 0גז ק צו עיי ם נ רנ׳וז נ בו ה ה
לספ רו ת ׳* 0ס י ( נריס,
ל הו ס מ טי לן ה ו אי פו ר, ל א פי לווי ה,
ל פיי קו רימ ני קו ר
( 0שנו ת ו סיון

מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפה

״דיאנה״
התנון הי שרא לי לספ רו ת
י לו ס ס טי ק ה
רייווו ף 190 תיי א 229 ( 88 226066

מ דיניו ת
בדיחה בשם מרפי
גסיעותיו של מרסי גובלות
בגיחוך אף יש בהן הגיח
מטורף! :לסעול מבלי לעשות דבר פעם הסתובבה במרחב בדיחה בשם
גונאר יארינג.
היה זה גבר שוודי יפהפה, שנשלח
על־ידי מזכ״ל האו״ם לפשר בין הצדדים.
הוא הסתובב ביו בירות המרחב,
ערך נסיעות אינסופיות, קיים פגישות
ללא־ספור, עד שעצם הופעתו גרמה
לצחוק.
הסוף: אחרי שאנוור אל־סאדאת
נענה להפצרותיו וגולדה מאיר סירבה,
פקעה סבלנותה של מצריים. היא
תקפה ביום־הכיפורים.
האדם השלישי. לאחר מכן
הסתובבה הבדיחה ששמה פיליפ חביב.
הוא לא היה יפהפה, ולא שוודי, ולא
שליח האדם — אלא אמריקאי ממוצא
לבנוני, שנראה כסוחר ארמני. הוא
נשלח על־ידי נשיא ארצות־הברית.
הוא הסתובב בין הבירות, קיים שיחות
ללא־ספור. הוא גם הצליח להביא
לשביתת־נשק בין ישראל ואש״ף
(שהופרה על־ידי אריאל שרון, כשפלש
למערב־ביירות) .הסיכום של פעילותו
הממושכת והנמרצת: אפס.
עכשיו מסתובב במרחב גבר יפהפה

״תזוז, אתה מפריע!״

זיוה תלם מזמינה אותך
לחדר התצוגה בביתה בהרצליה פיתוח
חדש בארץ:

תמרה יובל
+״ורוד׳
רפי יעקובזון

קשה להניח כי זה יהיה המהלך
האחרון בפרשה.

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: בשעות 19-17 ;13-10
טלפונים 9223214 ,298772 ,722314 :

חסינות ימנית. השבוע הועמדה
ממשלת־האחדות־הלאומית במיבחן נוסף.
הבין אמר כמה דברים בוטים, פרס
גימגם, והתוצאה — חבורה של חברי־כנסת
נשארה במקום, בלב הקסבה של
חברון, משך ימים רבים. הטענה
שחסינותם עומדת להם היתה מגוחכת
בעליל. כל שוטר היה רשאי, על פי
החוק, להרימם ולסלקם — כפי שקרה
פעמים רנות לחברי־כנסת מן השמאל.
לבסוף הגיע רבין למסקנה, כי יש
לשים קץ למצב בכל זאת, הורה לפנות
את הח״כיס הפולשים. אך מייד, לאחר
מכן, כדי לפייסם ולשמור על כבודם,
הזמינם לשיחה ללשכתו.

בשם ריצ׳ארד מרפי — וגם הוא
בדיחה ניידת.
״שיחה״ עם ״הבוצה״ .המטרה
של סיורי מרפי גובלת בגיחוך: לבדוק
אם אפשר לקיים ״שיחה״ עם ״קבוצה״
(ולא ״מישלחת״) ירדנית״פלסטינית.
בכוונה אין איש מדבר על תוכן
השיחה, מכיוון שברור כי ארצות־הברית
שוללת טוטאלית את הפיתרון
היחידי שהערבים יכולים להסכים לו:
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה,
בהנהגת אש״ף, שתהיה קשורה בקונפדרציה
עם ירדן.
בהעדר מטרה, הפכה השיחה למטרה
בפני עצמה. אך ארצות־הברית
רוצה לשוחח עם פלסטינים שאינם
חברי אש״ף, ופלסטינים כאלה אינם
קיימים. כל סיבוביו של מרפי נועדו,
איפוא, למצוא פלסטינים שליחי־אש״ף
שניתן להגדיר אותם כמי שאינם
אנשי־אש״ף.
ברור מראש שממשלת ישראל
תתנגד לכל שיחה עם פלסטינים, מפני
שהיא עלולה להעלות על סדר־היום
את עתיד השטחים הכבושים. לכל
היותר מוכן שימעון פרס(אך לא יצחק
שמיח להסכים לכך שמרפי ינהל
שיחה עם הנא סניורה מרמאללה ופאיז
אבו־רחמה מעזה. אך לשם כך אין צורך
לנסוע לעמאן. די במסיבת־קוקטייל
בקונסוליה האמריקאית במיזרח־ירו־
(המשך בעמוד )10
שלים.
העולם הז ה 2503

גלגל הוהב שד
^ יוסי הורביץ הוא יו״ר מזכירות
קואופרטיב דן. גדול ממדים, שמן
מאוד. בוס לכל דבר כבר 16 שנה.
הוא נראה ונשמע מבוהל ביום
השישי האחרון 16.8.85 כשבאתי אל
לישכתו לשוחח איתו. הוא נתקף
פחדים .״אני מבקש ממך: אל תכתוב
עלינו! האמן לי, הכל פוליטיקה!״
הוא ישב בכורסה ענקית במישרד
ממוזג, בקומה העשירית של גורד־שחקים
המכונה ״בית דן־ בבנייני הדר
דפנה, הסמוכים לבית־החולים איכי־לוב.
ביקשתי לשמוע את תגובותיו
להאשמות כבדות על פגיעות בטוהר־המידות,
שמטיחים בהנהלה חברים
ותיקים.
הבוס חמק מכל שאלה. בתום יותר
משעתיים של ראיון־שיחה, שהיו
בבחינת מונולוג של היו״ר, שתמציתו
״אנא, חוס עלינו,״ נותרו בידי רק כמה
הערות שוליות, שאותן ביקש הורביץ
לראות כמענה על קושיותיי שלוו
בעובדות מעוגנות.
יוסי הורביץ הוא גם חבר מועצת
עיריית תל־אביב־יפו מטעם מיפלגת־העבודה.
הוא הוזכר כמועמד מטעם
מיפלגתו לכנסת ה־ .11 בשיחתו איתי
עורר רחמים. תחנוניו היו בבחינת
השפלה עצמית של בוס״כל־יכול
השולט בדן בכיפה :״הרפה מאתנו! אני
מבקשך, רד מזה! אל תכתוב! עיתונאים
אחרים שמעו לנו ולא כתבו.״

שוב צללו אוזניי: קשר ההשתקה
בתיקשורת הישראלית.

למי להעביר
^ א ה הפסף?
חד האירועים היותר מסעירים
בדן, שאינו יורד שנים מסדר היום,
מוכר בשמו הקצר ״פרשת המארקים״.
תחילתו של הסיפור הררמאתי
המתמשך במאי של . 1977 נחתם חוזה
עם הקונצרן הגרמני מאן, יצרן אוטובוסים
ומשאיות שרכשו מוניטין. דן
ביקש לחדש את משק האוטובוסים
הרעוע שלו, שנשען על ליילנד
הבריטי, שלא נמצאו מתאימים לתנאי
ישראל, אחרי שבוזבזו סכומי־עתק על
הבאתם לישראל וגם על הרכבתם
באשדוד.
נחתם הסכם מיסחרי בין הממשלה
לבין דן, שבמיסגרתו נקבע סל־תשומות:
ההוצאות המוכרות לקביעת
תעריף הנסיעה. הדבר נררש לצורך
סיבסוד כרטיס־הנסיעה בידי הממשלה,
קרי: משלמי־המסים.
במיסגרת הסל הוכרה הוצאה
לרכישת אוטובוסים לחידוש המשק.
הכספים מוזרמים על־ידי דן לקת־ההצטיידות,
שבאמצעותה נרכשים
האוטובוסים בגרמניה. בקרן חמישה
חברים: שלושה מדן ושני נציגי
׳הממשלה ממישרדי האוצר והתחבורה.
השנה, למשל, רוכשים יותר מ־80
אוטובוסים מחברת מאן, בהם 70
המיועדים לתחבורה עירונית, אלה
מורכבים בהארגז ובמרכבים. האחרים
מגיעים שלמים. זול יותר להביא
את האוטובוסים שלמים, למרות המיסוי
הכבד המוטל על רכב גמור, אך
בישראל הדאגה העיקרית והראשונה
אינה דווקא לחיסכון ויעול, אלא למתן
תעסוקה לעובדי שני המיפעלים,
שפרנסתם נשענת בעיקרה על הרכבת
אוטובוסים.
מאז 1978/1977 נקלטו בדן כ־800
אוטובוסים תוצרת מאן. הדגם החדש,
המוצלח כנראה הרבה לעומת ליילנד
הקודם שגרם־גורם צרות, כבר מהווה
רוב בצי הקואופרטיב, המונה כ־1400
יחידות.׳ חוזה ההצטיידות יימשך עד
. 1991 אחר־כך בוודאי יוארך.
יבוא אוטובוסים בכמויות כאלה הוא
מיכרה־זהב לצמרת דן, המבקרת הרבה
בגרמניה. החברים נהנים מאירוח נדיב

. 0608724 לסיכום: אנא, קבלו את
התנצלותנו על כי הציק עבור תשלום
האשראי הדוקומנטרי וההעברות
התעכב עד היום. חברת ״מאך, מינכן,
״.26.6.82

תמוה מאוד. יותר מכך. ארבע שנים
של אחזקת כסף לא להם כאבן שאין לה
הופכין.

כמה זה עלה לקואופרטיב,
וכמה למשלמי-המסים, המסב-
סדים את כרטים־הנסיעה?
״התאמת חשבונות״ היא מילת מפתח
בדוח המפקחים.
עוד מצאו אותם חברי ועדת־הפי־קוח:

1978 הועברו לחברת ״מאך
עבור חלקי חילוף עם רשימה מצורפת
סך 217,375 מארק, אולם מאחר
וההזמנה האוריגינלית הגיעה רק
בחלקה, נשאר עודף בחברת ״מאן״
בסך 117,147 מארק. גם כסף זה
הוחזר לקופת האגודה.

מוהל ״דד
בבושת וחסון התגרתה קון סווית שר מאוקים, שנגבו
מחבות..מוצדס״ נקומיס־ון סמוי על עיסקה שי. אג ד ונשמח
בקון סודית רחלוקח בין !ד רוינסון. עבש !,חושו.העולם
הזה״ נושה של מאוסים מיסחוו״ם בקואונוטיב השני

הוחזר לדן אחרי ארבע שנים!
מעניין: לדן — רוכשת האוטובוסים
— לא למאן, הייצרנית המספקת
אותם לתל־אביב, מגיעים כל
הזמן עודפים (שגילה במיקרה מנהל
הכספים החדש בדן, משה קריגסח,
הנמצאים בגרמניה ארבע שנים ללא
דורש(עד שעורר את הפרשה קריגסר,
שנדהם מן המימצא שנפל לידיו).

האס היה מישהו כצמרת
״דן״ מעוניין כ״שמירת״ הכסף,
שעמד לזכות ״דן״ ,בגרמניה, עד
שיידרש על-ידי מישהו?
״לא קיבלנו עמלה, האמן לי,״ פלט
בלחש יוסי הורביץ במישרדו.

^ הפרשי
עמלה
^ ברי ועדת־הפיקוח חשפו עוד
( 1מימצא המעורר תמיהות, אם לא
מעבר לכך:
בהתאם לחוזה שנערך ב־13.5.77
בין הנהלת ״דך ל״החברה המאוחדת״,
המשמשת כסוכן של ״מאך בישראל,
הוחלט לשלם כדמי־עמלה על הרכישה
הראשונה של חלקי-חילוף עד
500.000 מארק 2.5אולם במקום
לשלם 2.534 שולם 5עבור אותה
רכישה.

ועדת־הפיקוח ממשיכה לתאר את
אשר גילתה בלשונה היא:
— וגם מהקצבות הדולארים מהקואו־פרטיב
לצרכי אותם ביקורים, ואש״ל,
שרובם מכוסים בידי המארחים.
ב־ — 1982 ומאז — האשימו חברים
בדן, המשתייכים לסיעה בשם
״דור ההמשך לשינוי ויוזמה״ ,את צמרת
החברה ב״פרשיות אפלות״ הקשורות
ב״פרשת המארקים הגרמניים״.
פעילי הסיעה צברו אצלם מידע חסוי,
שלא פורסם בתיקשורת הישראלית עד
היום, על עיסקת־הענק עם חברת מאן.
הם כתבו :״פרשיות אפלות מתחילות
לצוץ. אחת הפרשיות, שבימים אלה
קורמת עור וגידים, היא פרשת
המארקים הגרמניים״.
בעלי המידע מיהרו לפרסם כרוז
פנימי ב־:1982
מסתבר כי מאז 1978 שוכבים
בגרמניה יותר מ־ 300 אלף מארקים
גרמניים השייכים לקואופרטיב.
במיכתב מתנצלים מנהלי חברת
.מאך שהם לא ידעו למי להעביר את
הכסף. ראש אגף־הבם פים דהיום
התבטא, שאין זה עדיין סוף הפרשה.
הנושא נמצא כטיפול רואה־חשבון,
והחקירה עדיין נמשכת. סביר להניח
שיתגלו כספים רבים נוספים!
חברים! בל עוד חקירת הנושא
נמשכת, אין בכוונתנו להטיח האשמות
על אי־יושר בפני חברי ההנהלה
שעסקו בנושא רכישת ה״מאנים״,
יוסי הורביץ וראשי אגף־הכספים
והמשק, אד אנו מאשימים את

ההנהלה כולה באחריות למחדל הזה!
איך יתכן שסכומים אדירים כאלה
אינם מוצאים דרכם לקופת הקואופרטיב?
אנו ן מתין, עם כל ציבור
החברים, לסיום החקירה, ותובעים
מההנהלה לפרסם את מימצאיה:

על־ידי המפקחים, הגישה ועדת*
הפיקוח דוח לאסיפה הכללית. בפעם
הראשונה גילו המפקחים טפח, אך
הסתירו טפחיים — ושוב: הגילויים לא
מצאו את דרכם אל התיקשורת הישראלית,
המרבה לפרסם בעיקר דברים
שוליים או פכים קלים על המתרחש

ההנהלה הטילה על הפרשה

בדו׳ ־
בספטמבר 1982 גילו חברי ועדת־הפיקוח:

היום לא פירסמה ההנהלה דבר
בנושא.

מאת

יאיר ק 1טלר
איפול מלא. מקפידים על קשר
של שתיקה.
ההנהלה לא נענתה גם לפניית
ועדת־הפיקוח, שקבעה ברורות במאי
:1983
במערכת ההתחשבנות עם חברת
״מאך מצאנו אי-דיוקים (חוסר
התאמה) .אנו מציעים שכל מערכת
הכספים הנובעת מתוך תביעות
מחברה זאת תתרכז ביד אחת תחת
אחריות אגף־הכם פים (החל מהגשת
התביעה ועד סילוקה).

״התאמת
חשבונות״
^ ״ 10 בספטמבר ,1982 כמה
חודשים לפני שנאמרו דברים אלה

לאחר שההנהלה ערכה את עיסקת
ה״מאנים״ האחרונה, נעשתה ביוזמת
ראש־האגף, החבר קריגסר, התאמת
חשבונות בעניין כל הרכב עם חברת

כתוצאה מהתאמה זו הגיעה
תשובה ב 30.6.82-מחברת ״מאן״,
בצירוף המחאה על סך 153,630
מארקים — עודף מעיסקות־רכישה
קודמות.
להלן תירגום טלקס שנתקבל
מחברת ״מאן־ ,גרמניה :״הנדון: זיכוי
מאשראי דוקומנטרי עבור אספקת
הרכב כדלקמן 100 :שילדות אוטובוסים
״מאך 50 ,אוטובוסים ״מאך.
לאחר בדיקת האשראי הדוקומנטרי
עבור האוטובוסים הנ״ל מצאנו כי
שילמתם עודף של 153,630 מארק.
אנו נשלח לכם פירוט מדוייק של
הסכום בנפרד. אנו מעבירים סכום
העודף בסך 153,630 באמצעות
טלגרף היום לבנק־הפועלים, הסניף
המרכזי תל־אביב, מיספר השבוז

ב־ 19.9.79 נתקבל מיכתב מ,.החברה
המאוחדת־ בליווי המחאה על
סך 108,120 לירות, שזה חצי הסכום
מ־ 17,000 מארק ששולם כדמי־עמלה.
גם כסף יזה הוחזר לקופת האגודה,
והנה לשון המיכתב:
״יאיר(אנקורי) היקר. הנדון: זיכוי
עמלה על חלפים בתקופת נובמבר
1978 עד יוני . 1979 חייבנו חשבונכם
עבור עמלות על חלקי־חילוף, בהתאם
לרשימה המצורפת, בסך 216,776
לירות. היות ועל-פי החוזה בינינו
מגיע לנו עבור קניות חלפים של
500.000 מארק ראשונים עמלה
בגובה ,2.554 אנו מצרפים כזאת
תעודת-זיכוי מספר 2065 על סך
108,129 לירות, המהווים הפרשי־עמלה(
. 19.9.79 .אברהם) רוטנברג.

״הפרשי־עמלה״ מוחזרים ללא
ריבית והצמדה. סתם כך. מי
אחראי לתשלום העמלה הכפולה?
מי נתן את ההוראה? האם
רק טעות חשבונית?
הסיפור זהה להתכתבות עם מאן.
גם הגרמנים ממהרים להחזיר לדן
״הפרשים״ ,אחרי שמישהו חושף משהו
בספר־החשבונות החתום של דן.
ועוד מנפלאות דן, על פי מימצאי
ועדת הפיקוח:
ב־ 15.1.78 נערך חוזה בין ״ח־ לבין
״מאן״ לרכישת 25 אוטובוסים מפוארים.
בהתאם לחוזה נקבע תשלום
טבור כל אוטובוס בסך 211,500

המאר קי ם ה שחורים —
(המשך מעמוד )7
מארק, אולם כפועל שולם 216,100
מארק. לאחר בדיקה והתאמת חשבונות
באגן! הכספים, הוחזר לקופת
האגודה סך 35,750 מארק.
היות ועובדות אלה נתגלו סמוך
לאסיפה הכללית, פנינו בהודעה
למזכירות להקים ועדת אד־הוק,
לבדיקת הנושא והגשת מסקנות.

תביעת חברי ועדת-הפיקוח
נותרה עד חיוב על הנייר.
מיקלט לפגסיוגריס
ן• איר אנקורי היה מנהל אגף
הכספים בדן עד פרישתו לגימלאות
בגיל ,46 בינואר . 1981
ב־ 14 באוגוסט השנה באתי למיש־רדו
הנאה בנוע מפיצים, החברה
שהיתה שייכת ער לימים אלה לרמי
אונגר. ביקשתי לשמוע ממנו את
תגובתו ל״פרשת המארקים האפלה״
ומימצאי ועדת־הפיקוח. הצגתי לפניו
את אחד הכרוזים, שבו כלולות ההאשמות.

יודע. לא ראיתי. לא
קראתי. לא שמעתי. לא יודע
דבר. לא היו עמלות, לפחות עד
פרישתי בינואר .1981 לא היו
דברים כאלה.״
יאיר אנקורי היה חוליה בטריאומ־וויראט
שניצח על יבוא ה״מאנים״
הראשונים, כשלצידו היו״ר יוסי הור־ביץ
ומנהל המשק, עוזי אשכול. גם
אשכול פרש מדן.
שאלתי: ארבע שנים נמצאים
בגרמניה כספים השייכים לדן, ואין
דורש עד שחשף משהו מנהל־הכספים
החדש של הקואופרטיב, משה קריגסר
— יורשך — והכסף הוחזר מהר
לישראל, לקופת דן, במעשה קסמים?
אנקורי :״פרשתי מדן בינואר .1981
החליף אותי בכספים לזמן־מה משה
ספקטור, שהוא היום מנהל־הכספים.
היתה תקופת־ביניים, שבה אומנם היה
ראש הכספים משה קריגסר. בזמני לא
היה יכול להיות מצב של 300 אלף
מארק, ששכבו בגרמניה לזכות דן,
ללא דורש״.

העובדות: ועדת הפיקוח של
״דך אכן מצאה כי זה היה המצב
— כספים המונחים בגרמניה
לזכות ״דן״ ללא דורש במשך
ארבע שנים, בתקופת השלי־שיה
המובילה אנקורי־הורו
ביץ־אשכול — אך אנקורי ״לא
יודע״ ,ועוזי אשבול סירב להיפגש
איתי.
״אודיע לך אם אקבל רשות לשוחח
עימך,״ הגיב הפנסיונר, העובד היום
במרכז הקואופרציה אחרי שהיה מנהל
המשק של דן ומארדיכלי יבוא
ה״מאנים״.
אחרי שפרש מדן נקלט אנקורי,
שלשונו חלקה ורהוטה, בחברת
ארקיע, שם היה במשך תישעה
חודשים. כשראיתיו לפני כמה ימים
הוא עמד לסיים את תפקידו — ג׳וב
מכובד לכל דבר ושכרו בצירו —
כמנכ״ל נוע מפיצים, שהיתה שייכת
* 62 לרמי אונגר ו־* 38 לניצבא,
חברת הנכסים שבבעלות חברי
קואופרטיב אגד. נוע מפיצים היא
הייבואנית והמפיצה של המכונית
היפאנית דהייטסו. ניצבא רכשה את
חלקו של רמי אונגר בנוע מפיצים,
והיא עתה הבעל היחיד. אונגר החליט
למכור את חלקו בנוע מפיצים אחרי
שלוש שנות מכירה של כ־ 10 אלף
מכוניות דהייטסו. אגד, ששילם
תמורה גבוהה בעד * 62 של רמי אונגר,
מבקש לקלוט בנוע מפיצים פנסיונרים
צעירים וקשישים, הנפלטים מה־קואופרטיב.
כאשר
היה יאיר אנקורי מנהל אגף
הכספים של דן הוא ניצח ב־ 1979 על
מכירה של * 8.5ממניות נוע, שהיו
בבעלות הקואופרטיב, לחברת העובדים.
נוע נוסדה ב־ 1934 על־ידי חברת
העובדים והקואופרטיבים לתחבורה.
היא היתה סוכנת פונטיאק וגיי־אם־
סי. כשלוש שנים אחרי שדן מכר את
מניותיו בנוע לחברת העובדים. נק־
(המשך בעמוד )10

מדוע תורם קואופרטיב ציבורי 5000 דולר, אורי בת שלום
ראשון על חשבון 15 אלף, לקרן עירוניה ,1שאו תה ע ת לא
היתה כ!:יימת כלל 1.זאת במסווה ש ל מענק לעיתון פרטי?
^ אחד מימי דצמבר ,1984 כשנה
*1אחרי הבחירות לעיריות וניצחונו
של אורי עמית בבחירות ברמת־גן,
נועד אבי אבנית, מנהל לישכתו של
ראש העיריה החדש, עם שני חברים
בכירים בדן — אלי היימן, מנהל אגף־
כוח־האדם, ודני סטוצינר, חבר מועצת
דן וסגנו של הידר יוסי הורביץ באגף-
החוץ של הקואופרטיב.
הנושא, שלובן בבית־קפה מחוץ
לבית דן: תרומה לקרן לפיתוח רמת־גן.
דני סטוצינר היה אז, בתפקידו
כיו״ר אגף־אירגון־ותיכנון, הקובע. אבי
אבנית הובא לעיריית רמת־גן על־ידי
הבוס הקודם שלו במועצת־הפועלים
של עיר־הגנים, אורי עמית, שהיה מזכיר
המועצה. אבנית היה הגיזבר.

אבנית ביקש תרומה ״הרבה
מעל 5000 דולר!״
סטוצינר השיב כי עליו להביא את
הבקשה לדיון ולאישור מוסדות דן.
הוא לא התעניין מה היא קרן לפיתוח
רמת־גן, ואם אומנם קרן כזאת קיימת
בפועל.
במהירות מפתיעה ״עודכן״ יו״ר דן,
יוסי הורביץ, והבקשה אושרה כנדרש
במוסדות המיבצעים של דן.

הוחלט לאשר לאבנית, שליחו
המיוחד של ראש-העיריה
עמית,. ,תרומה״ על סך 5000
דולר ל״קרן לפיתוח רמת-גך.
עברו רק כמה ימים מאז נועד
אבנית עם שני בכירי דן, וב״ 8בינואר
1985 כתב סטוצינר את המיכתב הבא:
לכבוד הקרן לפיתוח רמת־גן
ע״י חברת פורז,
8.1.85

עבד עם פורז. לא יזכור לי שלדן היה
קשר לפורז. אני נגד מתן תרומות, כי
אין לדן כסף׳ אך המציאות באיזור
שונה. תל״אביב, רמת־גן או בני־ברק
פונים אלינו לקבלת תרומות, וגם
מוסדות אחרים. חברים שלנו גרים
במקומות אלה. קשה להתעלם מן
הפונים.
״דן פועל בתום־לב. אבנית ביקש
צ׳ק לפורז, ונתתי לו״.
כך, בקלות מרגיזה וברשלנות פושעת,
מחלק דן תרומות, אמיתיות או
פיקטיוויות. המחלקים, האדונים הכל-
יכולים של דן, לא יודעים תמיד למי
הם תורמים ובשביל מה, כמו בפרשת
הקרן לפיתוח רמת־גן.

״דן״ תורם — וציבור
הנוסעים נתבע לפרוע את

שר־התחבורה מטעם מיפלגה זו היה אז
ישראל בר־יהודה המנוח. עוד שני
פעילים מרכזיים של המיפלגה אז,
יגאל אלון ופינחס גינזבורג (האחרון
היה מנכ״ל מישרד־התחבורה) ,שגם הם
הלכו לעולמם, טיפלו בקבלת הצ׳קים,
שעותקים מהם הגיעו אליי — ותיק-
המישטרה תפח והלך.
בעיקבות הפיצוץ בהארץ פרצה
סערה ציבורית, שהגיעה לכנסת. שר־המישפטים
יעקב־שימשון שפירא זירז
את חקיקת החוק״למימון־מיפלגות כדי
למנוע תרומות כאלה׳ אך מסתבר כי
עולם כמינהגו נוהג, על אף העובדה
שחלפו כבר 20 שנה מאותו אירוע.
יורשיו של אריה מזור, שהיה אז יו״ר
דן, הנציחו את הנורמה הפסולה ל־צרכיהם.

שהתרחש
בממלכתו החדשה של ראש־העיריה
הרמת־גני.

״לא זוכר שביקשתי להסב
את הצ׳ק לפקודת חברת,פורז׳ .י
לא זוכר גם שבאתי בעצמי
ליטול את הצ׳ק.״
״קרן רמת־גן לפיתוח היא בשלב
של היווסדות, וטרם נרשמה אצל רשם•
החברות. ביקשתי כסף בשביל פורז,
ולא בשביל הקרן. דן טעה ברישום
הדברים אצלו. ביקשתי תרומה של 15
אלף דולר בשביל הקרן, ואחרי שתקום *
הקרן נקבל את התרומה מדן. הם לא
הבינו את העניין.
״ 5000 הדולר היו מיועדים לפורז.
אנחנו מעודדים את העיתון רמת־גן
שלנו, שמפיקה החברה. פנינו לחברות
שונות, שיפרסמו בעיתון כדי שיחזיק

.2תרומות או
השטר בסיבסוד הקואופרטיב
דרך סל התשומות.

מיפלגתו
של השד
^ אשר שמעתי את הסיפור
^ המדהים הזה, נזכרתי בסידרת
מאמרים שפירסמתי בהארץ בשנות
השישים על ״תרומה״ ,שהיתה שוחד,
שנתן אותו דן לראשי מיפלגת אחדות־העבודה
של אז — 100 אלף לירות.

אבי אבנית נטל מ״דך תרומה
ללח שלא היתה קיימת
בינואר .1985 לאיזה מטרה
הופנו הכספים לחברת ״פורז״?

,אתה מגזים!
עזוב!,
ס בי אבנית הציג עצמו לשאלון
תיי כעוזר ראש־העיריה אורי
עמית. בפיו סיפור מדהים, הממחיש את

מעמד.

״העיתון מפרסם כתבות
חיוביות על רמת־גן בחינם. לבן
ביקשתי מ,דן׳ שיתרום ל,פורז׳,
ובתמורה יפרסם מודעות
במקומון, .דן׳ קיבל ויקבל את
התמורה מ,פורז׳ במודעות.
״את כל חומר״המערכת שאנו מעבירים
לעיתון מפרסם פורז בחינם.
מינואר עד היום יצאו שלושה עיתונים
של רמת־גן שלנו, ובסוף החודש ייצא
הרביעי. לא נכון שהעיתון שירת את

במצורף צא למצוא המחאה מס׳
048156 על סך ( 3,264,750.-שלושה
מיליון מאתיים שישים וארבע
אלף שבע מאות וחמישים שקל
בלבד) כתרומתנו לקרן לפיתוח
רמת־גן.
במיכתב פנימי הורה סטוצינר ל-
הנהלת־החשבונות להנפיק את ההמחאה
על סר 5000 דולר לפי השער
היציג לדולר, שהיה אז 652.95 שקלים,
״לטובת קרן לפיתוח רמת־גן בהתאם
להחלטת ההנהלה.״
בהנהלת החשבונות נערך החישוב,
ומישהו הוסיף בכתב־ידו על הפתק של
סטוצינר :״מענק (תרומות)״ .סטוצינר
הוסיף :״את ההמחאה יש לכתוב לפקודת
חברות פורז.״

אבי אבנית ביקש מסטוצינר
להסב את הציק לפקודת חברת
״פורז״ .סטוצינד לא התעניין
למה ומדוע. הוא עשה כמיצוות
פקידו־נאמנו של ראש־העיריה
עמית, למרות שלא ידע מה היא
חברת ״פורז״.

הצ׳ק לפקודת פורז/הקרן לפיתוח
רמת־גן נמסר ביד לאבי אבנית,
בצירוף מיכתבו של סטוצינר לקרן.
״גם אילו היה אבנית מבקש להסב
את הצ׳ק לפקודת תיאטרון הבימה, או
ליאיר קוטלר, הייתי עושה כרצונו!״
התגונן סטוצינר והוסיף :״הוא איש
רישמי, המייצג בשבילי את ראש־העיריה
עמית. הוא אמר שיש קרן
לפיתוח רמת־גן. עכשיו אני מתחיל
לחשוב שלא הייתי צריך לנהוג כך. אני
מקווה מאוד כי העניין כשר.
״את המיכתב והצ׳ק נתנו לאבנית
ביד. חיפשנו קבלה ולא מצאנו. אולי
עוד נמצא אותה. היא תהיה ודאי מטעם
חברת פורז. הצ׳ק היה צלוב, קרוס.
איני יודע מה — אם בכלל — הקשר
בין פורז לקרן. אולי פורז מספק משהו
לקרן.
״קואופרטיב דו בתור שכזה לא

התזכיר הפנימי של הנהלת ״דן״ על 5000 הדולר
עולם כמינהגו נוהג

ראש־העיריה בבחירות האחרונות.
״מושקה שליו ביקש את עזרתי
בשביל חברתו פורז, כדי שהעיתון
יתקיים. זה אינטרס שלנו שהעיתון
יתקיים. הוא משרת את העיריה. זה לא
דבר מגונה, שעיתון משרת את העי־ריה.״
המשיך
אבי אבנית :״אנשי דן לא
הבינו את העניין. אני מכחיש כאילו
אמרתי להם ש־ 5000 הדולר מיועדים
לקרן רמת־גן, בשביל הקרן ביקשתי
15 אלף דולר, והם עוד יתנו סכום זה.

״אולי נפלה כאן טעות-אנוש.
האם הם מבקשים עתה להציג
אותי כמי שהיטעה אותם? אולי
יש חילוקי-דיעות בינינו, אכל
לא היטעיתי אותם!״
שאלתי: האין במעשיך שחיתות
— התרמת קואופרטיב ציבורי לעיתון
פרטי, כדי שאותו עיתון יוסיף לפאר
ולרומם את ראש העיריה?

אבנית :״אתה מגזים: עזוב!״

אגי מ קבל
מיליונים!״
ף* ורז״ היא חברה להוצאה לאור
5 ברמת־גן. הבעלים שלה הם
צמד עיתונאים: משה ״מושקה״ שליו
ומנחם פורטוגלי.
שליו היה דוברו של משה דיין
במישרר־החקלאות. זמן־מה ערך את
המדור הכלכלי של ידיעות אחרונות

8979

קיבלתי או לא קיבלתי צ׳ק על
סך 5000 דולר בשקלים. אני
מקבל צ׳קים מהרבה מקומות.
למשל 150 :צ׳קים מחב״ד
מגיעים אליי בכל חודש תמורת
הוצאת העיתון שלהם. אני
מקבל מיליונים של ציקים מה־מונים.
מעולם לא העברתי כסך
מ.דן׳ לעיריה או לכל גורם אחר.
איני רוצה לדבר יותר.״
מיסתורין.
יוסי הורביץ, היו״ר של דן, מיהר
להתגונן, כשראה שבידי מיסמכים
בפרשה. במישרדו אמר לי חד־מש־מעית
:״שילמנו לפורז תמורת פירסום
חוברת שהוציאה החברה בשבילנו״.
הוא לא יכול היה להציג לפניי את
החוברת, כשביקשתיו לעשות כן. אחר
כך הוסיף בהדגשה :״לא תרמנו דבר
לעיריית רמת־גן!״
למה כתבתם מיכתב לקרן לפיתוח
רמת־גן על התרומה?

הקרן שעוד לא היתה קיימת

הוא השיב תשובה מבולבלת
:״,דן׳ ם ירסם משהו דרך
.פורז׳ .תחילה ניהלנו משא-
ומתן עם עיריית רמת-גן. הם
ביקשו תרומה, ולא שילמנו
להם.״

עמית סיפר כי הוא צירף לקרן
החדשה, הטריה ממש, חברים/ות כמו
השחקניות אורנה פורת וחנה מרון:
הקבלנים אהרון רובינשטיין ומשה
אביב: האדריכל יעקב רכטר ,״והיו
צריכים להיות עוד״ .הוא העמיד בראש
הקרן דווקא את איש ״חרות״ ,משה
שניצר, נשיא בורסת היהלומנים,
שהספיק לקיים רק ישיבה אחת. עמית
מבקש לצרף עוד חברים, כמו מוריס

שוב הצגתי לפניו את המיסמכים
שהיו בידי. הפעם החוויר .״בעוד כמה
שעות אשיב לך!״
בשבת בבוקר צילצל לביתי ואמר:
״באמת תרמנו לקרן לפיתוח רמת־

קבלתי סכום

ראש־העיריה עמית (עם חברתו תמי

ס״זז לודזלום

פקודת־ תשלום
תאריו

ם ס0ר חשבן ן

;0ר ל _

פקודת־התשלוס על שלושה ורבע מיליון השקל
.אני מקווה מאוד שהעניין כשר!״

לעיתון הזה. הליכוד טוען כאילו פורז
עבדה בשבילי במערכת־הבחירות לעי-
ריה, ואני דאגתי לה למודעות באותה
תקופה. השמצות. לא ידוע לי על שום
תרומה שניתנה לקרן רמת־גן דרך
פורז. הקרן לא קיבלה אגורה!״

מדו מו ת על
מיו ועל שמאל
ן*ן״ תורמת על ימין ועל
1/ /שמאל, גם כאשר קופתה בצרות.
בחודש
שעבר היא שילמה 800
מיליון שקל ריבית בגין הלוואות
שנטלה לתשלום משכורות לעובדיה
— ומשלם־המסיס, השותף בסל־התשומות
הקובע את תעריף הנסיעה
באוטובוסים, נושא בעול הניהול הרשלני
3096 .בממוצע ממחיר הכרטיס הם
סובסידיה ממשלתית.

כל נוסע נקנס על-ידי ״דן״
בגלל בזבזנות ומעשי־שחי-
תות.
מדוע חייבים הנוסעים ב״דך
לממן תרומות — אני מביא רק
כמה דוגמות בולטות — של
100 אלך לירות ב־ 1981 להנצחת
״בית יגאל אלון״ בגינוסר?
מדוע שותקים על תרומה,

לצרכי איזון׳,כהתגוננותו של
הידר הורביץ — להנצחת
״בית פאגליך, ביפו 50 :אלך
לירות, ואחר-כך השלמה של
עוד 3500 שקל ב־ — 1980 כדי
שגם תנועת-חרות תשבע נחת
מ״דך?
עמיחי(״גונדר גידי״) פאגלין היה
קצין־המיבצעים הראשי של אצ״ל וגם
יועץ ראש־הממשלה מנחם בגין למיל-
חמה בטרור, עד שנהרג בתאונת־דרכים
בפברואר .1978

מי עומד מאחורי תרומה של
61 אלך לירות ב־ 1981 לטובת
קבוצת הכדורסל של הפועל
רמת־גן?
יוסי הורביץ התגונן, בהשיבו לאופוזיציה
כדן, כי החליט על התרומה
אחרי פניה של חבר־כנסת מטעם
המערך, אך אותו חבר־כנסת מיהר
להכחיש זאת באוזני האופוזיציה,
באמרו כי הוא לא ביקש זאת כלל
מיו״ר דן.
האופוזיציה בדן קבעה ברורות:
התרומות נועדות ״לקדם את האינטרס
האישי״ של יוסי הורביץ במיפלגת־העבודה.
אך מסתבר כי היו״ר דואג —
או דאג — למעמדו גם אצל הליכוד.
כשבגין היה בשילטון.

לכבוד הקרן ל פי תו ח רמת ־ ג ן
ע״י-חברת פו רז

תי׳ניי ר

* 80 דז 0 0 0 8 0 0 8
0ז 1ז 0ו***$ז !>08110

8.1.85

העתקי ההמחאה המקורית(למעלה) ומיכתב־הלוואי(משמאל)
.,אין אפילו פרוטה אחת בקרן!״
ונאלץ להתפטר. השניים הוציאו בהוצאת
עצמם (פורז) שני ספרים:
השיטה ,״הספר הראשון שחשף את
הפרשיות הכלכליות שהסעירו מאוחר
יותר את מדינת ישראל,״ ואת הצל על
יהושע רבינוביץ :״הסיפור שמאחורי
המחדל הכלכלי ...סיפור עלייתו
הבלתי־יאומן(!) של האיש המנווט מחדל
זה — יהושע רבינוביץ״.
פורז מנפיקה את העיתון הכלכלי
של מיפלגת־העבודה שער, וגם את
ביטאון חב״ד, והיא הבעלים של
המקומון רמת־גן שלנו, היא מוציאה
לאור ״לכל דורש״ ירחונים מיקצועיים
וכתבי־עת לסוגיהם.
משה שליו :״דרכי לא עברה שום
תרומה לקרן כלשהי של עיריית רמת־גן.
מדן קיבלתי הרבה צ׳קים, תמורת
מודעות שמפרסמת החברה בעיתונים
שלי. לא שימשתי שליח להעברת
תרומות מדן לעיריית רמת־גן.

״אני חברה פרטית ואיני
חייב למסור לך דין־וחשבון אם

גן.״ הוא חזר על סיפורו של דני
סטוצינר, כפי שסופר לי.

התעלומה נותרה בעינה:
למי באמת היו מיועדים אותם
5000 דולר ,״תרומת״ חברת

אין אפילו
פרוטה!

ן* אש העיריה, אורי (.וולוו״)
1עמית, לא ידע — כך אמר —
במה מדובר, כשפניתי אליו בשאלותיי.
הוא הפתיע — או שמא הדהים —
כשהרגיש כי קרן רמת־גן(זה השם,
ולא קרן לפיתוח רמת גן) — הוקמה
״רק לפני כמה שבועות״.

לשון אחר: כאשר התייצב
שליחו, אבי אבנית, ב,.דן״
לקבלת 5,000 הדולר בשביל
״קרן לפיתוח •רמת־גף בינואר
,1985 לא היתה קרן כזאת
קיימת במציאות, לדברי ראש
העיריה!

קאהן, שנמנה עם נאמניו ואנשי־סודו
של יעקב לוינסון, הבנקאי שהתאבד.
עמית רוצה בקרן גם את דויד
עזריאל, ממקימי הקניון הנוצץ.
ראש־העיריה הסביר כי העירייה
טרם קיבלה את האישורים הדרושים
להקמת הקרן ו״ייבוא״ תרומות אליה
מחו״ל.

צילום מצב עכשווי ב״קרן
רמת־גן״ ,כדברי ראש העיריה
עמית :״אין אפילו פרוטה אחת
בקרן!״
כעבור דקה חזר והדגיש :״לא
קיבלנו עד כה שום תרומה לקרן!״ הוא
מבקש לאסוף כספים כדי להקים בעירו
מוסדות תרבות ומוסיאונים, אולמות
לקונצרטים ולתיאטרון.
מה ידוע למר עמית על חברת פורז!
עמית :״חברה המוציאה לאור כל
מיני ביטאונים. היא לא קשורה בעי־ריה.
היא מפרסמת כל מיני דברים, כמו
העיתון המקומי רמת־גן שלנו. הם
מגייסים מודעות. לא היה לי שום קשר

במצורף נא למצוא המחאה מ ס׳ _ 41^ 6נ ^ ^
על סך ( 3,264,750 .-שלוטה מליוןמא תיי ם
שישים וארבע אלף טבע מאות ו ח מי מי ם שקל בלבד) ,
כ ת רו מ תינו לקרן ל פי תו ח רמת -ג ן .

י ההו/גי1־״< ית: צמרית
מונ ס טונבג
לוטה: המחאה.

הססרר הראסי

ח׳א, סי״ סאול חסלו 41-1בגיני חרר ר1נח1

״••יו 4ז

יטו0 8.0.8. 11*11 .

המאר קי םהש חו רי ם —יי
כתבו את הכרוז, לרבות בני בן־
צור. קריגכר דיבר על פרשת
המארקים בישיבות הנהלה.
משם דלף אלינו חומר חסוי. יש
על כך דוח. בזמנו תירצה ההנהגה
את הפרשה הזאת בכד
שלא היתה לחברים שליטה על
המתרחש. עד כאן ולא אוסיף
יותר.״
תגובותיו המקוטעות של יוסי
הורביץ מעוררות שאלות. תחילה
אמר לי ״לא טיפלתי בפרשת המאנים.״
אחר־כך הבטיח ״תשובה לענייך. כעבור
יום אמר־פלט־גילה כי ״ביקשתי
נייר מהגרמנים״ בפרשה, אך לא גילה
לי — הוא לא ידע שהחומר בתיקי —
על אותה חקירה שניהלו חברי ועדת־הפיקוח
לפני כמה שנים, והמימצאים
שחשפו.
בשבת בבוקר צילצל אליי, ובפיו
רעיון־הצעה חדשים :״אני מנסה לאתר
בשבילך את ישראל הלמן, שהיה חשב
דן ושפרש מהחברה לפני חודש. הוא
בקי יפה בנושא המארקים ״.הורוביץ
ביקש שאמתין ״עד סוף השבוע.״

מנהל הורביץ
לחלק נתחים ליריבים
(המשך מעמוד )8
לט יאיר אנקורי בנוע מפיצים של רמי
אונגר בתפקיר מנהל כללי. הוא יושב
בנחת בבית־הזכוכית הממוזג ברחוב
המסגר בתל״אביב.

^ ״מי שלה
אותדי׳
ך ם משה קריגסר, מנהל הכספים
^ של דן שגילה את ״עודפי״ הכספים
של דן בגרמניה, אחרי ששכבו שם
ארבע שנים ללא דורש, דאג להדגיש
— כיאיר אנקורי — כי ״בתקופה שלי
נשמר טוהר המידות.״
קריגסר פרש מדן בנובמבר ,1982
אחרי שלא נבחר באסיפה הכללית. הוא
שילם על גילוייו מחיר יקר. פרישתו
היתה בטרם עת (או גיל) .בשנים
1982/1978 היה גם ראש אגף־הפנים.
השיחה איתו התנהלה ב־ 11 באוגוסט
במיסעדת בית המורה, מול
מישרדו בבניין הוועד־הפועל. הוא
עובד בהסתדרות־המהנדסים.

..מי שלח אותך אליי?״ הוא
שאל מבוהל. אחר כך ביקש
לבדוק אם איני מסתיר בתיקי
או על גופי מכשיר-הקלטה.

״אני לא רוצה להיות מעורב בפרשה
זאת,״ אמר .״יש פרוטוקולים על
כך בהנהלה, שדנה בענייו, לרבות
המיכתב שהגיע מחברת מאן.״ סתם
ולא פירש. הוא ביקש להסתיר, או
להמעיט, את חלקו בחשיפת הפרשה.

יוסי הורביץ מבקש שקט בדן. כדי
להשתיק את האופוזיציה ועושי־הצרות,
החושפים שחיתויות ומעשים
פגומים, הוא נוהג בדרכו הבדוקה, מאז
שהיה יו״ר ב־ :1969 הפרד ומשול,
חלוקת נתחים מן העוגה גם ליריבים
בפועל ובכוח. כך הוא מצליח להשתיקם
מהר.
הוא קלט את בני בן־צור, ומאז נדם
קולו של האופוזיציונר הגדול, במר־כאות.
בן־צור הוא חבר ההנהלה והמזכירות,
ובתור מנהל אגף־התיירות הוא
נהנה מהטבות רבות. כשנוח לו, בעיקר
ק^ל ערב בחירות פנימיות, חוזר ופותח
בן־צור את לועו ומגלה פגיעות בטוהר-
המידות.
חברו־לסיעה ונאמנו הוא זוהר הל־פרין,
שהתפטר לפני כמה ימים מתפקיד
סגן ראש אגף־הכספים(ראש״האגף
הוא משה ספקטוח אחרי שלוש שנים
של ישיבה על הכיסא המרופד מאוד.
הוא חזר להיות נהג בקו 67 של רמת־גן.
הוא גם, כ״חברי הטוב בן־צור,״
נבלע ב״הסיעה המתקדמת״ של היו״ר
הורוביץ .״עם בני בן־צור,״ אמר לי,
״אלך עד הסוף!״

כך דיבר :״כל מה שכתבו
בכרוז בפרשת־המארקים יש לי
יד בכד. כמה מנהיגים של
הסיעה, שהיתה באופוזיציה,

לפתע, אחרי שלחצתי בשאלות
וביקשתי תשובה ברורה,
שוב פלט :״אם מישהו לקח כסף,
צריך לתפוס אותו. עובדה:
מישהו עלה על זה ותיקן.״

מה הוא מסתיר? הבשלן הגדול,
שיש לו יד ורגל בכל עיסקה, שולח
אליי כל מיני אנשים, וגם פנסיונרים,
שיספרו לי על ״פרשת המאנים״
כשהוא אומר כל הזמן :״עזוב אותי.
איני יודע. מה אתה רוצה ממני?״
לפני כמה שבועות ביקרו שני
חוקרים, קצינים בדרגה של רב־פקד,
מהיחידה לחקירות־הונאה במטה
הארצי של המישטרה, במטה דן
בבנייני הדר דפנה.

הם התעניינו בשלוש פרשיות:
המארקים, התרומות,
מורשה האגודה. הם לא זבו
בשיתוף־פעולה. המרואיין /
המרואינים שמרו על שתיקה,
נאלמו דום.
רב־פקד אבי סטולר ורב־פקד אבי
דנון עזבו את מטה דן מאוכזבים.
״אין חקירה על דן,״ השיבה לי פקד
נילי ברם, מאגף הדוברות של המטה
הארצי, אחרי שהתעניינה בשאלותיי
אצל תת״ניצב יורם גונן, יורשו של
ניצב בנימין זיגל ביחידה לחקירות
הונאה.

המצב העכשווי: המישטרה
בשלב של התעניינות במתרחש
ב״דן״.
(מאמר ראשון בסדרה)

ב.,דן״ סיפרו לי בי הוא אמר
לחברים ותיקים בי..מדובר ביותר
מ־ 300 אלף מארק, הרבה
יותר.״

הוא הסביר כי ״אחרי פרישת יאיר
אנקורי החליף אותו במשך תקופה
קצרה משה ספקטור, ואחר־כך באתי
אני לאגף־הכספים.״ אז מצא כי ״עומדים
לזכות דן עודפי כספים בגרמניה,
ללא דורש, ארבע שנים״.
מה זה ״עודפי כספים״?

קריגסר החליק, ביקש לטייח.
הוא פנסיונר, חושש לעצמו:
״היה כנראה מינהל לקוי ב.,דן״
והכסף לא הובא לתל-אביב.
יוסי הורביץ ויאיר אנקורי היו
אז אחראים לסרי

הפרד ומשול

ת ר תי גם את כותב הכרוז
״פרשת המארקים האפלה״ ומנס־חו:
בני בן־צור, ראש אגף־התיירות.
את המידע הסודי שאבו הוא ואנשיו
בסיעת האופוזיציה דאז ,״דור ההמשך
לשינוי ויוזמה״ ,ממקורות פנימיים
באגף־הכספים.

כאשר פניתי אליו לקיום
פגישה הוא כבר ידע על תוכן
שיחתי עם קריגסר. הוא סירב
להשיב על שאלותיי, אך מיהר
— כאחרים — לדווח ליוסי
הורביץ על התעניינותי.

בניין הנהלת.דך

במדינה
(המשך מעמוד )6
אפס מסתובב. השבוע הגיעה
הקומדיה לאחת משיאיה, כאשר מרפי
סיים עוד סיבוב־נסיעות ארוך והודיע
שטרם נמצאה הדרך לפגישה עם
־הקבוצה הירדנית־פלסטינית.
היתה זאת סטירת־לחי למלך חוסיין
הפרו־אמריקאי, וסטירת־לחי ליאסר
ערפאת, שהוצג לעיני מתנגדיו הקיצוניים
כמי שתולה תיקוות באפס המסתובב.
ואילו חאפט׳ אל־אסד הסורי,
בעל־בריתה של ברית־המועצות, נראה
כמי שצדק: הסומך על האמריקאי
סומך על מישענת קנה רצוץ.
מרפי חזר הביתה כדי לשאוב כוח
לקראת סיבוב־הנסיעות הבא, כדי
לבדוק אם אפשר להיפגש עם קבוצה
המייצגת את אש״ף, מבלי לייצג אותו.
הרקע לקומדיה: לממשלת ארצות־הברית
אין שום חשק להסתבך ביוזמת־שלום
אמיתית, שתיתקל בקיר ההתנגדות
של ישראל, אך אינה רוצה גם
להודות שאינה פועלת למען השלום,
כשכל התנאים נוחים לכך.
המסקנה: מרפי היפהפה יוסיף
להסתובב.

נזי שפ ט
תמרור ירושלמי
אין מזימות ארסיות,
אין כוונות רעות,
אין הרשעה פלילית
• ״פורסמה לשון הרע בעיתון.״
ישאו באחריות פלילית ואזרחית...
האדם שהביא את לשון הרע וגרם בכך
לפירסומה, עורך העיתון ומי שהחליט
בפועל על פירסום אותה לשון הרע
בעיתון״.
• ״המפרסם לשון הרע, בכוונה
לפגוע, לשני בני-אדם או יותר, זולת
הנפגע, דינו מאסר שנה אחת.״
על שני סעיפים אלה של חוק
איסור לשון הרע הסתמך חבר־הכנסת
לשעבר עקיבא נוף, כאשר הגיש,
בשעתו, את קובלנותו הפלילית נגד
עורך העולם הזה, אורי אבנרי.
השבוע, יותר משנתיים אחרי אחרון
הפרסומים שבגינם קבל נוף, זיכתה
שופטת־השלום הירושלמית, הגברת
וכסלר, בפסק־דין יוצא־דופן ומהפכני,
את עורך העולם הזה מאשמה
פלילית כלשהי.
אבן־בוחן ואיזון. קובלנתו של
נוף התייחסה לכתבה בהעולם הזה
( ,)23.12.81 נוף בשטח ההפקרויות,
שבה סופר על יחסיו של נוף עם
גרושתו ועם בתו, ולידיעה במרור
תשקיף (העולם הזה ,)20.7.83
שריווחה על כוונתו של נוף להתמוד
מטעם הליכוד, על ראשות עיריית
נצרת עילית.
פסק־דינה של שופטת־השלום הירושלמית
קבע, בפשטות, כי לא
שוכנעה שהפירסום נעשה בכוונה
לפגוע, ועל כן היא לא מצאה מקום
להטיל אחריות פלילית.
בפסיקה זאת הסתמכה השופטת,
כמובן, על ההלכה המנחה לעניין זה,
שנקבעה זה לא מכבר על־ידי בית-
המישפט העליון, לפיה יש להבחין בין
העוולה האזרחית לעוולה הפלילית
בגין פירסום לשון הרע, כאשר אבן־
הבוחן היא האם היתה המטרה המיידית,
לנגד עיניו של המפרסם, לפגוע.
כי מטרת החוק, העומדת ביסוד
האחריות הפלילית, קשורה, מטבע
הדברים, לאינטרס הציבורי, ורק
הפגיעה בו, יש בה כרי להצדיק את
הסנקציה הפלילית. באין כוונה לפגוע
— אין סנקציה פלילית.
כי רק כך יכול להיווצר האיזון בין
חופש־הביטוי לבין הזכות לשם טוב,
כאשר יחר עם שלום הציבור מתחשבים
בחופש האישי מסנקציה פלילית.
״זדון ורישעות.״ השופטת לא
עשתה לעצמה מלאכה קלה. היא
התייחסה לכל טענה אפשרית. למשל,
העובדה כי עורך העולם הזה הכיר
באופן אישי את אשתו לשעבר של
עקיבא נוף, לא שיכנעה את השופטת

כי היכרות זו הביאה את העורך לכוונה
של פגיעה בנוף, ועל כן, בסופו של
דבר, זיכתה את העורך.
כך גם באשר לעניין נצרת. אם כי
השופטת קבעה שנוף לא הביע את .
נכונותו להתמודד בבחירות לראשות
עירית נצרת עילית, היא סברה כי היה
מקום להסיק נכונות כזו, אך שוב,
מכיוון שגם במיקרה זה לא נעשה
הפירסום בכוונה לפגוע, התוצאה היתה
זהה — זיכוי.
והפרקליטה דירי גורן, ממישרד
עורך־הדין אמנון זכרוני, שייצגה את ,
עורך העולם הזה במישפט זה, רק
יכלה ליהנות ממישמע אוזניה כאשר
פירטה השופטת מניעיה ושיקוליה
במתן פסק-הדין המזכה:
״.״לא שוכנעתי, מעבר לכל ספק
סביר, כנדרש על־פי החוק הפלילי, כי
כוונתו הכללית של הנאשם, או של
עיתונו, היא לפגוע בקובל, למרות שזו
תחושתו הסובייקטיבית של הקובל״.
סיכמה השופטת וכסלר, בהציבה
תמרור בחופש־העיתונות בארץ :״רק
כאשר המפרסם פועל מתוך, כוונות
רעות ומזימות ארסיות׳ ,כלשונו של
השופט(העליון המנוח, שמעון) אגרנט,
או כאשר מהפירסום עולה, הזדון והרשעות׳
,כלשונו של השופט (העליון
לשעבר, משה) עציוני, מתגבש אותו
אינטרס ציבורי, המצדיק הטלת אחריות
פלילית בגין אותו פירסום!״
דת שגי מעילי הרב

בדי לשלב חובות
בדאי לנסוע במונית
ביום שבו הלך הרב ישראל יעקב
קנייבסקי מבני־ברק לעולמו (ראה

פרקליטה גורן מהפכה תמרורים) התוסף לשמו התואר
זצוק״ל(זכר צדיק וקדוש לברכה) .יחד
עם התואר החדש, החל פורח בחוגים
החרדיים גם ענף הסיפורים והאגרות
אודותיו.
ביום הכיפורים, סיפרו חסידיו,
הבחינו כי הוא אינו מניח את כף־רגלו
על הריצפה. כששאלו אותו לפשר
הדבר, הסביר כי גרבו נרטבה במים,
והוא חושש כי אם יציב אותה על
הריצפה, תתרחש פעולת־סחיטה,
שהיא מלאכה אסורה ביום הקדוש.
לעומת זאת, בני־מישפחתו בכל
חורף היו נוהגים לקנות לו שני
מעילים, כי מחמת צניעותו היה הרב
מהלך בסמוך לקירות־הבתים, ומעיליו
היו נקרעים.
בזכות התלמוד. הוא גם חי
בצימצום גדול, וגם בגיל מופלג היה
נוהג לנסוע באוטובוס, גם כשהיה עליו
להרחיק מבני״ברק. פעם נשאל מדוע
הוא נוסע לפתח־תיקווה, לבקר ישיש
בן־גילו, שלא היה ידוע דווקא כלמדן
גדול. תשובתו: לפני 70 שנה,
בביאליסטוק, העיר אותו פעם חברו זה
משנתו, שמא יאחר לישון ויפסיד
מתלמודו. ועל כך הוא שמר לו טובה.
אבל גם במוניות נסע לפעמים. היה
זה כאשר מיהר להחזיר חובות —
אפילו כאשר מחיר הנסיעה המיוחדת
הסתכם ביותר מהחוב עצמו.

כמה משלם הנוסע?
העולם הז ה 2503

ייייויי

117־11
הגיע הזמן לצעוק: אין לוו אחות!
האם מראה אצלנו חץ ההתפתחות
בכיוון דומה?

ס דו סוס מו ר ה

^ שפת היבשת ישנה מדינה, הנאחזת
^ בה בציפורניה.
היא הוקמה על״ידי עם של מתנחלים
שבאו מאירופה, שהתיישבו והתפשטו בה
במרוצת דורות, בדרבי שלום ובדרכי
מילחמה.
מתנחלים אלה הקימו אומה חדשה,
קשוחה וקשת־עורף. כאשר לחמו על
עצמאותם, זכו בהערצת העולם כולו. יש
להם שפה משלהם, דגל משלהם, לאומיות
משלהם.
לאומיותם של מתנחלים אלה היא
תערובת של לאומנות ודתיות, גיזענות
והסתגרות. הם רואים בעצמם עם נבחר,
יורשי עם־ישראל העתיק. הם בטוחים שיש
להם קשר ישר לאלוהים, ה׳ צבאות.
הם עומדים מול יבשת שלמה, שונאת
ועוינת, והם מוכנים בכל עת להשיב
מילחמה שערה, לפשוט לארצות שכנות,
לפתח נשק מתוחכם יותר וקטלני יותר.
ראשוני המתנחלים היו אנשי־עמל, שהפ־ריחו
את השממה ביגיע כפיהם. אן ימים
אלה חלפו מזמן. צאצאי האיכרים הקשוחים
הפכו מנצלים מפונקים. הם שיעבדו את עם-
הארץ ומעבידים אותו במקומם. הם הפכו
עם של חיילים ושוטרים, מנהלי״עבודה
ובוסים, נצלנים וטפילים.
מעס״הארץ נשללו כל הזכויות הלאומיות,
וגם רוב זכויות״האדם. אסור להם לגור
במקום שבו הם עובדים. כל שוטר יכול
להתעמר להם בכל עת.
עם־הארץ מתקומם. הוא משיב על מעשי
אדוניו בטרור. המחתרת מטמינה פצצות,
הנוער מיידה אבנים. הם הקימו אירגון
לאומי, הפועל בעזרת המדינות השכנות.
מדינת־המתנחלים משיבה בהגברת הדיכוי
והאלימות, תוך שימוש בתקנות־חירום,
השוללות את שארית זכויות״האדם.
תוך רדי כד טוענת מדינת״המתנחלים
שהיא חיל־החלוץ של העולם המערבי מול
פני האיום הסובייטי. היא מגנה את ״הרוב
האוטומטי״ באו״ם, הממטיר עליה גינויים
חסרי־שיניים. היא מסרבת בהחלט להידבר
עם הנציגות המוסמכת של עם־הארץ,
שאותה היא מגדירה כאירגון״מחבלים.
מדי פעם היא מצליחה להבקיע סדק
בחזית אויביה, ולכרות ברית״שלום עם
אחת המדינות השכנות. אך בריתות אלה
הן בנות״חלוף, ומציאות האיבה הולכת
ומשתלטת.
ידידים חכמים מייעצים לה לעשות שלום
של פשרה עם אויביה, כל עוד היא חזקה.
אך בכל פעם שמגמה זו מרימה את ראשה,
נוחתת עליה מהלומה לאומנית חדשה.
מנצחת תמיד המגמה האומרת שלא לוותר
על מאומה, לסמוך על כוח הנשק, להחמיר
את הדיכוי.
חדי־המבט מבחינים מתחת ללאומנות
שלוחת״רסן זו, השופעת שחצנות כוחנית,
נימה עמוקה של פסימיות. עם־המתנחלים,
המונה בסך־הכל כארבעה מיליוני נפש, יודע
שהוא פועל נגד מגמת ההיסטוריה, שמאזן־
הכוחות מוכרח להשתנות בסופו של דבר
לרעתו, הוא בורח מהכרה זו אל תוך הרפת־קות
חדשות --״

ך* קורא החכם ניחש בוודאי כבר למיקרא
1 1השורות הראשונות שתיאור זה מתאים לשני
עמים. האחד: עם האפריקאנרים, דוברי האפרי־קאנס,
השולטים — יחד עם צאצאי הבריטים
דוברי־האנגלית — בקהיליה של דרוס־אפריקה.
בקצה היבשת השחורה.
השני: העם היהודי, דובר העברית, בעל
מדיגת־ישראל, בקצה היבשת החומה.

כאשר מנסחים את הדברים כך,
הדמיון בין שתי המדינות מדהים. הוא
מסביר את היחס הדו־ערבי. המתבטא

בהתנהגותה של ממשלת ישראל ואזרחיה
כלפי המדינה הדרומית.

^ מיון זה לא היה בולט כל־כר לפני דור,
( ובוודאי לא לפני שני דורות.
כאשר האפריקאנרים באו אז לארץ ודיברו על
דמיון זה, דחינו את דבריהם בזעם.

דמיון? בינם ובינינו? חס וחלילה:

איך יכול להיות דמיון בין מדינה הדוגלת
רישמית בתורת־הגזע של אדולף היטלר ובין
מדינה, הנושאת ברמה את דגל הציונות
המתקדמת?
ידענו היטב את עברם של ראשי דרוס־אפ־ריקה,
ואנו יודעים אותו גם כיום.
המישטר הנוכחי בררום־אפריקה נולד ב־
,1948 באותה השנה שבה נולדה מדינת״ישראל.
לפני כן היו מנהיגיו באופוזיציה. בימי מילחמת־העולם
השניה הם הטיפו בגלוי להזדהות עם
הנאצים.

דרום־אפריקה מתמלאה בישראלים, העושים
שם עסקים? מיפעלים ישראליים, ובראשם
מיפעלי ההסתדרות, פועלים ומשגשגים שם?
אישי־ציבור ישראליים נוהרים אל מדינות־החסות
כדי לעשות שם כסף? אנחנו מרינה
חופשית! כל אחד יכול לעשות עסקים כרצונו!

וכן הלאה וכן הלאה. מדי יום המצאנו
תירוצים חדשים. אך התירוצים נעשו
דחוקים יותר ויותר. ומיספר המאמינים
להם בעולם הלך וקטן.
עכשיו מתנדפים גם התירוצים האחרונים
האלה, כמו עשן ברוח.
אכן ׳ גם עכשיו יש הבדלים ניכרים בין
שתי המדינות.
! שתי
אנחנו מהווים עדייו רוב של 6091 ויותר
בארץ־ישראל השלמה, ואילו הלבנים בדרום־

ה״יי

מלאה בציניקאים, ריאל־פוליטי־
1קאים במהדורת־כים, גיזענים גלוייכן ו0־_
מויים, שישיבו על כל השאלות האלה בשתי
מילים פשוטות: אז מה?
מה חסר לדרום־אפריקה? מה רע לה?

היא לא חזקה? היא לא עשירה?
משהו מאיים על קיומה?

זוהי תשובה של בורים. בורים תרתי־משמע:
שהרי גם האפריקאנרים בדרום־אפריקה קוראים
לעצמם בורים (איכרים).
מי שיש לו עיניים לראות, יודע כי ימיה של
דרום־אפריקה הלבנה ספורים. אולי אפשר לספור
אותם באלפים, אולי ברבבות• אר אין שמץ של
סיכוי לקהיליה הגיזענית הזאת לד,משיר להתקיים
לאורר ימים.
אילו נהגה בחוכמה, היתה מתפשרת עכשיו. ,
כשהיא בשיא כוחה, וכר מבטיחה ללבני״העור
קיום הוגן לאורך ימים• אד העיוורון המיוחד, שבו
הוכו האפריקאנרים כמו תושבי סדום בשעתו,
מונע מהם לראות זאת. אין הם מוצאים את הפתח
לישועה.

אותו העיוורון מכה גם אותנו. כיום
אנחנו בשיא כוחנו. זה הזמן לתרגם את

מאות מן המנהיגים הנוכחיים של
דרום־אפריקה נכלאו בימי המילחמה ב־מחנות-הסגר,
כגיים חמישי נאצי.
ראש־הממשלה לשעבר, פרוורד, היה עורר
עיתון, שעליו אמר שופט של בית־המישפט
העליון בארצו כי ״הפר את עיתונו ביודעין
למכשיר הנאצים בררום־אפריקה״.
יורשו בתפקיד ראש־הממשלה, פורסטר, היה
״גנרל״ באירגון־טרור פרו־נאצי, והכריז ב־,1942
בעיצומה של השואה :״אנו דוגלים בנאציונליזם
נוצרי, שהוא בעל־ברית של הנאציזם הגרמני״.
הנשיא הנוכחי, בותא, היה בימי־המילחמה
מנהיג בכיר של המיפלגה הלאומית האפריקא־נרית,
שעליה אמר ראש־הממשלה דאז, יאן
כריסטיאן סמאטס, ב״ 12 במארס ,1942 שהיא
מבצעת ״התקפות על בעלות״הברית, ובכללן
ארצות־הברית״.
חוקי־האפארטהייד בשטח האישות הם העתק
נאמן של חוקי־נירנברג, שהטילו עונשי־מאסר
על נישואי־תערובת ועל קיום יחסי־מין בין בני
גזעים שונים.
ואילו אצלנו לא העז איש להשמיע תורות
כאלה. אילו עשה כן, היה נכלא בבית״משוגעים.

האם יכול להיות דמיון בין מדינת
חסידי היטלר ומדינת קורבנותיו? לפני
דור היינו אומרים בלי כל היסום: חלילה:

ך זה לא היה אז הנימוק היחידי להבלטת
השוני בינם ובינינו.
הציונות שלנו היתד, דת״העבודה, תורת א״ד
גורדון. קנינו את אדמתנו בכסף מלא. הקמנו מה•
שהקמנו בעבודת־כפינו ובזיעת־אפינו. העבודה
העצמית היתה הבסיס המוצק של חקלאותנו.
ואשר לעתיד — הרי ידינו היו מושטות
לשלום! היינו מוכנים לדבר עם כל ערבי המוכן
לדבר עימנו: ואם לא היה עם מי לדבר, בגלל
סרבנות אויבינו, הרי קיווינו כי יום יבוא והם
יכירו בטעותם, ואז נגיע לשלום ונחיה ביחד.

אורחינו האפריקאנרים הקשיבו,
חייכי חייך עדין, ושלחו בנו מבט
שאמר :״נחכה ונראה.״

ן* אשר החלו עמי העולם לזהות אותנו יותר
^ ויותר עם דרום־אפריקה, התרגזנו.

אנחנו — דרום־אפריהה? הציונות
שלנו — גיזענות? השמצה נתעבת!

אז מה אם יש לנו יחסי־מיסחר הולכים
ומתרחבים עם דרום־אפריקה? גם לאחרים יש!
יש לנו עסקות־נשק איתם? אז מה? לאחרים
אין? מי שעומד, כמונו, מול סכנות חמורות,
ונאלץ לפתח תעשיית־נשק משלו בתנאים
קשים, אין לו ברירה אלא למכור נשק למי
שמוכן לקנות, גם אם הנשק נוע 5לרצח כושים.
יש לנו שגריר בדרום־אפריקה? שלחנו אותו
לשם רק ב־ ,1974 אחרי שמדינות אפריקה
השחורה ניתקו את היחסים עימנו. ועלינו לדאוג
גם ליהודי דרום־אפריקה!

מהומות של שחורים בדרום־אפריקה: מילחמת הבורים פה ושם
מטבע-הכוח למטבע של הכרה ודו־קיום,
שיבטיח את שלומנו לאורך ימים.
נראה כי גורל אכזר מכריח גם אותנו
ללכת בדרכה של דרום־אפריקה.

אפריקה הם מיעוט קטן.
כבר יש לנו בכנסת וברחוב יסודות נאציים,
המטיפים בגלוי להנהגת חוקי־נירנברג אצלנו, י
והמפיצים את רעל השינאה הגיזענית. אבל
אצלנו אין הם יושבים עדיין בממשלה, כמו שם.
לדרום־אפריקה יש עוצמה. יש זהב• אד במאה
יש אצלנו רבנים וראשי־חינוך המתנגדים
ה־ ,20 שבה הפד העולם כולו לכפר אחד גדול,
למיפגשים בין נוער יהודי ולא־יהודי. יש לנו
אין שום מרינה יכולה להתקיים לאויר ימים
חוקים האוסרים על פועלים ערביים מעזה לגור
כשכל האנושות מביטה בה בבחילה. כפי שאמר
בתל־אביב, ותקנונים של התנחלויות ומושבים
אותו אמריקאי דגול, תומאס ג׳פרסון: כל עם
ויישובים מסויימים האוסרים על ערבים לגור
חייב לכלכל את מעשיו מתיר כבוד לדעת
בהם, ואף פסק־דין אחד של בית־המישפט העליון
האנושות ההגונה.
האוסר על ערבים לגור ברובע היהודי בירושלים
לכוח יש מיגבלות, והן חשובות יותר מכפי
(אף לא על יהודים לגור ברובע המוסלמי שם).
שנדמה לבעליו. הכוח של דרום־אפריקה עומד
אף כל זה עדיין רחוק מן המדיניות הגלויה
על כרעי־תרגגולת. היתה לי הזדמנות לדבר עם
והנוקבת של הפרדת־הגזעים, הקרויה אפאר־נציגי
כוחות־השיחרור השחורים, והתרשמתי
טהייד.
מהם עמוקות. רק פתי יאמין כי ניתן לעצור
יתכן שיש דמיון רב בין ״יהודה ושומרון
אותם לנצח באמצעות רצח ודיכוי, הוצאות־וחבל־עזה״
ובין מדינות־החסות של דרום׳
להורג וחוקי־חירום.
אפריקה (ה״באנטוסתאנים״) .אר עדיין יש הבוכל
זה נכון — 5וז\7דטועו

דלים.
גם לגבינו •
5וס1א/\1זטו/א

השאלה היא שאלה של כיוון. לאן
אנחנו מתקדמים? ממה אנחנו נסוגים?

האם אנחנו מתקרבים עכשיו יותר ויותר
למציאות ולהלכה של דרום־אפריקה, או מתרחקים
מהם?
האם אנחנו קרובים כיום לדרום־אפריקה יותר
מכפי שהיינו, נניח, לפני עשר שנים?

ך* שגריר הישראלי בפרטוריה הוא אחד
1 1המעטים שלא נקרא באופן הפגנתי לחזור
הביתה.

חוששני שאין מנוס מן התשוכה:
אנחנו מתקרבים.

אולי נכון לומר כי אנחנו דומים כיום לדרום־
אפריקה כפי שהיתה לפני עלות המישטר הנוכחי
שם. גם אז היה קיים שם האפארטהייד בפועל,
אד עדיין לא היה בבחינת דוקטרינה ממשלתית
רישמית, ולא מצא את ביטויו בחוקים מפורשים.

11א ת

א ! ך י

ישראל מזוהה בעיני העולם כולו עם
המישטר המאוס שם. רואים במדינתנו
את אחותה של דרום*אפריקה.

אולי עוד יש לנו האפשרות להינתק מן הזהות
הזאת, להינתק לא רק מן הראי אלא גם מן
הבבואה המשתקפת בו.
הבה נחליט: אין לגו אחות!
הם סדום — אך אנו איננו רוצים להיות
עמורה.

מזכירת ה״ם לבוטק״ .שחשפה את קשר־יצוא־הז1נ
1ת, י 1צאת לחרד, והפר 1פס 1ר מ״נזבט״ גירה כי
עובדי הטלוויזיה אינם רואים חדשות בטלוויזיה

ניהם על הוזלת מחירי־הדלק.
מודעי הפתיע את שחל בטלפון,
משביקשו לדחות את הפגישה
ליום הראשון. עד אז, ביקש
מודעי משחל, להכריז על הפי
סקת־אש תיקשורתית, ולשמור
על טונים מינוריים בעימות.
שחל ניסה להמחיש השבוע
כיצד ניתן לנהל מדיניות
הוזלות: על־ידי חיסכון. שחל,
שאמור היה לבקר באילת, ויתר

וי ב רו מ ת

ס ח רי סנו

• יצחק חסון, איש־שמאל
שהקים את התנועה ההומניסטית
החילונית בישראל, נזכר השבוע
בשנים שבהן היה קצין־המודיעין
של לח״י. בתפקידו זה הוא פיקד
על הפעולה היחידה של המחתרת
שהתבצעה בעזרתם של
אוהדים ערבים: חילוצה מן הכלא
של קריינית האירגון גאולה

כהן.

על כרטיסי־הטיסה שנועדו לו,
והחליט להגיע לאילת בדרך
הזולה ביותר, גם אם היא מתמשכת
ובלתי־נוחה — במכונית.
הידוק־החגורה הזה חל גם על
הפמליה שנועדה ללוות את
השר, וקשה לומר שכל חבריה
היו מאושרים מהמופת שנגזר
עליהם להוות.
אחד האנשים שלא שבעו
נחת, בלשון המעטה, מהעימות

הקולני בין שחל למודעי היה
אבישי אמיר, דובר מישרד־האנרגיה.
אמיר שימש כדוברו
של מודעי במשך שנתיים
תמימות, עת כיהן מודעי כשר־האנרגיה.
הוא התמיד בתפקידו
למרות שמודעי נהג להחליף,
לפניו, דוברים בקצב מבלבל.
משעזב מודעי את מישרד־ה־אנרגיה
לטובת־האוצר, הותיר
את אמיר אצל שחל, וכעת נקלע
חסון להחזירה לכלא!

אנשי־לח״י, יחד עם ייסוף אבו־גוש ושני קרוביו, באו לבית־החולים
הירושלמי, שבו אושפזה האסירה כהן. היא יצאה לבית־השימוש,
שם חיכתה לה חבילת ביגדי־פלאחית. בעוד חבריה בחוץ
מקימים מהומה, היא חמקה מהמקום במהירות, לבושה כערכיה.
״היום,״ אומר חסון, בתגובה על מיבצע-ההתנחלות שלה בחברון,
״אילו רק יכולתי, הייתי מחזיר אותה לכלא!״
כאשר נעצר יצחק שמיר, אחד משלושת מפקדי האירגון —
הוא מספר בצער — ״הוא לא ספג בחקירה אפילו סטירת״לחי אחת.״
אר למרות התהום הקיימת ביניהם היום, יש בליבו של חסוז פינה
השמורה לשמיר .״הוא היה ידידותי, חברה׳מן, בניגוד למדריכים
השוויצרים שלי בבית״ר, שהיו מתקשטים במגפי־עור ובמדים.״
שוויצר כזה היה, למשל, שלום רוזנפלד, מי שהיה עורר מעריב.
״הייתי טרוריסט,״ הודה חסון באוזני אמירה לס מהמקומון
צומת־השרון ,״כי רציתי להילחם נגד מישטר כובש. אבל בהשוואה
לכיבוש הישראלי בגדה היה השילטון הבריטי, ביחס ליהודים
לפחות, כיבוש נאור.״
עדי אמוראי, סגן שר-
האוצר, רואיין השבוע בערב־ראיונות.
משהתבקש להתייחס
לעימות שבין השרים יצחק
מודעי ומשה שחל, בסוגית
הוזלות הדלק, השתהה מעט. את
השהות ניצל איש בקהל, שהסביר
:״אומרים כי למודעי יש
שיגעון־גדלות — הוא חושב
שהוא שחל.״
שאלת השבוע, או שאלת
60 אלף הדולר, שייכת, ללא

ספק, למראיין משה(״מושיק״)
טימור. היא הופנתה לאמוראי,
והותירה אותו נדהם :״יצחק
מודעי התבטא בתחילת השבוע,
שהוא יודע ממקורות המקורבים
אליו מהמערך, שאין בדעת
המערך לקיים את הרוטציה. עכשיו,״
הפסיק טימור דרמאתית,
לדריכות הקהל ,״אנחנו יודעים
שאתה מהמערך ואתה קרוב
למודעי. הוא יודע את זה ממך?״
אולם בין מודעי ושחל
הוכרזה ביום הרביעי סולחה. השניים
היו אמורים להיפגש באותו
יום, ולנסות וללבן את
חילוקי־הדיעות הרעשניים בי

ן 11ך 1| 11 יצא ממלונותיו והסכים לקבל את הזמנת רעייתו, שושנה (בשימלה שחורה, משמאל)
| 111 11 לארוחת״צהריים נמיסעדת־היוקרה התל״אביבית אולימפיה. ואז קרה מה שקורה
לאחרונה כאשר מחנים מכונית: אפילו אמריקאית, על מידרכות תל-אביב. באו לסנדל אותה בסנדלי-
דנוור. לא עלה על דעתה של שושנה שיף להזעיק לעזרתם את בתם של בעלי אולימפיה, קצינת תביעות״
התנועה של מישטרת תל-אבי> ,רב-פקדת חרותה הראל, ותחת זאת הזעיקה את בעלה, חיים (קיצוני
מימין, בחולצה שחורה) .הסבריו שיכנעו את המסנדלים והם הסירו את הסנדלים (משמאל, למטה).

הסהר המשעשע
ביותר

אלכסנדר

העיתונות יעקב אגור, כיכב
השבוע בכתבה גדולה של
השבועון הגרמני דר שפיגל
על היורדים מישראל בניו-
יורק. לדיברי השבועון פועל
אגור בניו-יורק כצלם אופנה
ופירסומת, ובא כל שנה ל-
חופשת״מולדת בארץ. אמר
אגור :״עליי למלא את המצברים
אצל מי שמבינים אותי,
ולשאוב כוח כדי להחזיק
מעמד בטירוף של ניו-יורק״.

• משנשאלה הדוקטור מינה צמח, במהלך
ערב־ראיונות שנערך בסוף־השבוע, מהו הסקר
המשעשע ביותר שהתבקשה לבצע במהלך
הקריירה שלה, השיבה מייד, ללא התלבטויות.
תשובתה המפורטת קצרה גלי-צחוק, והרי
סיפורה:
ביום בהיר אחד פנה אליה יהודי אלמוגי
למדי אז -סמואל פלאטו־שרון. השם היה
מוכר לה ולציבור הרחב באותה תקופה, מכיוון
שצרפת ביקשה את הסגרתו וכרכה עיסקה זאת
בדרך הטיפול באיש-פת״ח אבו״דאוד, שהיה
מעורב בפרשת הספורטאים הישראליים
במינכן. התגובות בציבור בנוגע להסגרתו של
יהודי לצרפת, גם אם פעולותיו לא תאמו את
החוק, היו חריפות למדי. על רקע זה הופתעה
צמח, משפנה אליה אותו אדם מיסתורי וביקש
ממנה לסקור את אפשרות התמודדותו על
מקום בכנסת -משימה שנראתה דמיונית
לחלוטין.
בדרך־כלל, הבהירה צמח לקהל השומעים
המרותק, לא נהוג להזכיר את שמותיהן של
המיפלגות כשהיא שואלת בסקר ״בעד מי
תצביעד במיקרה חריג ועסיסי זה חרגה צמח
ממינהגה ושאלה בסקר: האם תצביע בעד
פלאטו לכנסת, אם תמנע הצבעתך את הסגרתו
לצרפתים!
תוצאות הסקר הדהימו אותה ואת המזמין
כאחד :־ 257 מהנשאלים השיבו כי יצביעו בעד

צמח
־ 257 למען פלאטו
פלאטו לכנסת. צמח הבינה ששאלתה המנחה
הגדילה את התמיכה בפלאטו, אך גם כך, הבינה,
צפויה הפתעה -תוספת בלתי״שיגרתית לכנסת
הבאה. בצחוק היא הציעה לפלאטו שותפות
והוא -בהיותו משולל כל חוש״הומור כלפי
עצמו -הציע לה את המקום השני ברשימתו
הדמיונית. יצחק טוניק, עורך־הדין של צמח,
פנה לשר״המישפטים דאז, חיים צדוק, סיפר לו
על תוצאות הסקר שערכה מרשתו וטען: מוטב
שלא להסגיר את האיש, אחרת עוד נמצא אותו
בכנסת-יש^אל, במקום בבית־הסוהר הצרפתי.
צדוק התייחס בביטול לסקר ולמסקנתו
הנחרצת .״רבע מנדט הוא לא יקבל, האיש הזה!״
ניבא בביטחון. המציאות טפחה על פניו, ורשמה
את אחד הקוריוזים הבלתי־מחמיאים בתולדות
הכנסת.

אמיר לאי־נעימות בעיקבות חי-
לופי־הדברים החריפים בין השניים,
ביהוד משהוצרך לתקוף
את כוסו לשעבר.
דוברת משרד־האוצר לשעבר,
אריאלה רבדל, ערכה
מסיבת־פרידה ביום הרביעי, לציון
סיום תפקידה. העיבו על
השימחה הפרטים שפורסמו
ממען באותו הבוקר בהעולם
הזה, בדבר התנאים חסרי־התקדים
שדורשת רבדל אם
תפוטר מרשות־השידור, במיסג־רת
הפיטורין הצפויים.
ומה בדבר דובר חדש ל־מישרד־האוצר?
שר־האוצר רי־איין
כמה מועמדים לפני ימים
אחדים. שמועות אחדות גורסות
כי לא מצא את מבוקשו. לעומתן,
מופצות שמועות אחדות,
האומרות כי רזי גוטרמן, כתב
בכיר במעריב, יצא מהשיחה עם
מודעי בהרגשה טובה ויש להניח
כי ייכנס בקרוב לתפקיד. לשמועות
אלה אין אישור ב־מישרד־האוצר.
לגוטרמן היו חי־לופי־דברים
קשים עם עידו
דיסנצ׳יק, עורך מעריב, וזאת
אחת הסיבות לחיפושיו בשדות
זרים.
צביה וייצמן, מזכירת
כלבוטק, שהתפרסמה השבוע
בזכות תעוזתה, כשחשפה מיש־רד
החשוד בשידול בצפון תל־אביב,
הופתעה בסוף־השבוע,
העולם הז ה 2503

פרום
וגמרנו
•פסטיבל הכוכבים אומנם
נכשל כישלון חרוץ, אך
במלון קרלטון התל״אביבי,
שבו התאכסנו הכוכבים למיניהם,
אין פוסקים מלדבר
בנפלאות הימים, שבהם שהו
הסשארים בארץ.
היו כמה אקורדים צורמים,
אבל מה לאלה, כשמדובר
בכוכבים(
סאלי אולדפילד ואריק ברדון היו שני הכוכבים היחי דים
שהקדימו את נחיתתם החגיגית בארץ בטלקסים דחופים.
בטלקסים פירטו את דרישותיהם המיוחדות. אולד־פילד,
הידועה באמונתה הבודהיסטית (שמה הבודהיסטי
הוא זן־סאלי) ,התגלתה גס כטיבעונית מושבעת, ואילו ברדון
העדיף וודקה ומיץ תפוזים .״אבקש שבכל מקום במלון יהיה
ניתן להשיג וודקה ומיץ תפוזים!״ תבע בטלקס למלון. לא
ברור אם נתקע במקום אחר, גדוש וודקה ומיץ תפוזים -
האיש, על כל פנים, לא הגיע. גם כוכבים אחרים כגיו קוקר,
לא טרחו להגיע, אולם כל זה הסתבר מאוחר יותר.
במיסגרת ההכנות המיוחדות לאירוחם של הכוכבים,
סיפק המלון גם שרותים בלתי־שיגרתיים. למשל, המתופף
הידוע בילי קובהם לא הספיק להתאמן לצורך הפסטיבל,
מכיוון שהיה טרוד בהוצאת תקליטו החדש. לכן הוקצה לו
חדר-הישיבות של המלון. המלון נמלא צלילי־הקשה,
והתרוקן מבעלי שמיעה עדינה.
רוב הסטארים שהגיעו בחרו לבוא לישראל בגפם, ללא
בני/בנות זוגם. מלבד אחד: פיט ווי, סולן להקת ה״וייסטד״
(ביזבוז) ,שהגיע בלוויית חברתו הצמודה, בטינה קלייזהופ.
בטינה היא אחת מעשר דוגמניות-הצמרת של לונדון. על רקע
זה מובן מדוע פחד ווי מלהותירה לבדה במלון.
מהשתבטלו ההופעות, חששו המארחים כי האמנים יפלו
ברוחם, אולם אלה הפתיעו והתפרקו במסיבה פרטית
שאירגנו במלון. ומהי מסיבה, נוסח כוכבי־הפופ! 963 כוסות
משקה חריף יצאו תוך כמה שעות מבר המלון. המשקאות
המובילים היו בירה, ג־ין־אנד-טוניק וויסקי. זה מה ששותים
הכוכבים. ג״ימי זוהר, מנהל מחלקת המזון והמשקאות של
המלון, נאלץ לתפקד כבר־מאן, לערבב משקאות וקוק-
טיילים, ובתום המסיבה נראה מחוסל, כאילו הריק אל גרונו
כמה מהכוסיות.
חלקם של הכוכבים הקדימו את שובם לארצותיהם, עם
היוודע כישלון הפסטיבל. אחרים. לעומתם, התאהבו בארץ
ולא אבו לעזוב אותה טרם הזמן היעוד, בגלל הים, השמש,
החתיכות -בסדר זה או אחר.

בתיה אלקיים

ספרית־הצמרת לשעבר, מהצמד בתיה
ועליזה (בתצלום עם בניה: יונתן7 ,
ודניאל ,)3 ,הנשואה לקרדיולוג נלוס־אנג׳לס, סיימה את חופשת״
המולדת שלה בשני אירועים: מסיבת יום־הולדתה ה־ 35 על גג בית
הוריה בצפון תל״אביב וביקור במיספרה הישנה שלה בלב תל־אביב,
שאותה מנהלת עתה אשה, הדומה לה להפליא -הלא היא אמה.

העולם הז ה 2503

ך ו ^ וףוךוךן ״1111 היתה מופתעת ומאושרת כשהתברר לה כי הערב השקט, שאליו הוזמנה, היה
1 11 11 1^ 1\ - 1בעצם מסיבת־הפתעה נוצצת, במלאת 10 שנים לשהייתה בישראל. את
המסיבה ערך לה חברה הצמוד, הדוגמן ירון פינק. ביאטריס קיבלה מתנות יקרות־ערך והרבה נשיקות.
למעלה: כלת־השימחה עם הדוגמנית חני פרי, שצווארה נתון באביזר אורטופדי בגלל חוליה שנקעה
בצווארה והעומדת להתחתן(ראה מדור רחל המרחלת) .נטע רמון באה למסיבה במיכנסי״תחרה משגעים,
ובלטה על רחבת הריקודים כשהפגינה כושר־גופני בלתי-מבוטל. בצילום (למטה מימין) היא נראית
כשהיא מבצעת תרגיל ברייק־דנס מסובך, בזרועותיו של בן־זוגה לריקוד. ואילו חווה לוי, שהתגרשה
באחרונה מגי פולופ, באה למסיבה לבדה, וצולמה כשהיא רוקדת במרץ בחברתו של מי שמכונה ״הופה״.

משנערכה לכבודה מסיבת־פרי־דה
על־ידי רבים מחבריה. וייצמן
הנאה נוסעת לתקופת־מה לחו״ל,
אולם לא כנערת־זוהר ולא תמורת
3000 דולר לחודש, שהוצעו
לה על־ידי בעל־המישרד שאת
מהותו חשפה.
דוקטור יהודה שנהב,
המייעץ לעם־ישראל מדי שואה
כלכלית חדשה כיצד להתמודד
עימה, התכוון להיכנס לאולפן־
הטלוויזיה בתל־אביב, כדי להתראיין
למהדורת מבט באותו
הערב. להפתעתו, נעצר שנהב
על־ידי השוער ונחקר לזהותו
ולמטרת בואו .״אתם מכירים
אותי!״ התעקש שנהב, המצטלם
תדירות בטלוויזיה. משנענה בשלילה,
רטן לעברם :״מה, אינכם
צופים לפעמים בטלוויזיה?״

נינט אסור, מי שהיתה
״נערת־ישראל״ לפני שנים אחדות,
חגגה בשבוע שעבר את
נישואיה, ברוב הדר.

בסוק׳ השבוע
• ח״ב חרות רוני מילוא
:״לא מלהיבה אותי האפשרות
להיות בעתיד ראש־ממשלה.
ראיתי את(מנחם) בגין
מיצחק) שמיר בעבודתם, והנטל
מרתיע אותי!״
• ניטים ברוך, מנכ״ל הביטוח
הלאומי :״רבבות מיש־פחות
מצטרפות לנתמכי הסעד
— תופעה שעל המדינה להתבייש

• מרים ויונה באומל,
אחרי השידור הירדני בדבר בנם
הנעדר, זכריה :״אף אחד מצה״ל,
ממישרד־החוץ או ממישרד
ראש־הממשלה לא טרח לדווח
לנו מה קורה!״
• צביה וייצמן, מזכירת
כלבוטק, שהתחזתה כמועמדת
לעבודה אצל בעל־מישרד ש־שידלה
לזנות :״למרות שידעתי
מה צפוי לי — הרגשתי מושפלת,
נעלבת — זאת היתה הרגשה
נוראה!״

• פרופסור אדוארד ט־לר,
אבי פצצת המימן :״מיל־חמת־הכוכבים
היא המצאה. זה
טוב לסיפרי מדע בדיוני, ולא
למציאות!״

רסנה ברק

מאיר פעיל מדם־ ער בושת תת־אלוו איציק מרדכי, הצווו ב״דיאטה״
ותקציב־הבים חון ,״וותבהמות ,,אה,,ר אחו מירחמת־הלבנון, ומסט־ עד לדוחו, דונו
בברמ״ח ובצה״ל, עמיתיו וחניניו ושעבד והדוד שבה,סולק״ רדנה מהצבא
״אני לא כול לחזור
לצה״ל. אני סולקת׳
מצהיל. עשו את זה
אומנם בצורה מכובדת,
אבל סולקת׳״

״גולח׳ בבית של
פועלי־ציון־שמאל,
הלנת׳ לצבא ב׳
בשביל צדק ושיוויוו
צריך להילחם״

.אני חידשתי מגודל,
ב־ ,1969 את המונח
״טוהד־הנשק״ ,נשואית׳
מה קווה במציאות
שבה אנחנו כובשים״

..אני חושב שהשבוה
שאחי ב,.מאפר הפריעה
ל׳ ,למוות שמשום לא
אמרו לי אח זה
באופן(לוי״

״דגיו וח 1!3ה לו ^ ^
!התחמקו מפרשת מרדני!
להיכנס לבית של מאיר פעיל זה כמו
להיכנס לתוך חגיגה של צבעים. כל הסלון
הגדול, בבנייו״הדירות המכובד בנווה-
אביבים, שכונה שבה גרים אחדים מגדולי-
המדינה, מלא בכל ציבעי וגוני הקשת.
מהתיקרה תלויות טובות שונות בגדלים
שונים, בצורות שונותן בפרצופים שונים,
מריונטות ובובות״בד, בובות־תיאטרון וסתם
בובות אחרות. על הקירות תלויים
ציורים ועבודות קרמיקה, פסלים ותמונות.
אבל זו התרומה של חסידה, אשתו.
חוץ מזה יש בסלון קיר שלם של סיפריה,
מן הריצפה לתיקרה, ונראה שהדוקטור
להיסטוריה מאיר פעיל מתמצא בה היטב,
ויודע בדיוק היכן נמצא כל ספר וספר.
מאיר פעיל, שכולם קוראים לו מאירלוה,

מדבר מהר, בשטף, חוזר על עצמו שוב ושוב,
לעיתים, כדי שיובן כהלכה. הוא אינו ביישן
ואינו פוחד להביע את דעתו, גם אם אינה
פופולארית.
הוא היה קצין מוכשר בצבא, הגיע לדרגת
אלוף־מישנה, פיקד על בית־הספר לקצינים.
הוא היה אלוף־מישנה בתקופה שלפני
מילחמת״ששת״הימים, בתקופה שהעם
הכיר והוקיר כל קצין וחייל, בתקופה
שהכירו את כל האלופים בשמותיהם וגם
קצינים בכירים בדרגות נמוכות יותר. הוא
היה קצין גבוה לפני שחלה אינפלציה
בדרגות־הכתף. בשלב מסויים, בשיא
הקריירה שלו, עזב, או הועזב את הצבא,
בעיקר, כך הוא אומר, בגלל הדעות הפוליטיות
שלו. יתכן שלולא עזב, היה מתלזדם

ועולה בדרגות.
גם כך הטביע את חותמו על צה״ל. הוא
היה האיש שחידש בצבא את המושג טוהר־הנשק,
החדיר אותו בקרב החיילים והטיף
לו מעל בימות שונות.
כשעזב את הצבא והלך ללמוד באוניברסיטה,
יצא ״לגלות,״ כדבריו, היה בדרגת
אלוף־מישנה ופיקד על בית״הספר לקצינים
של צה״ל. רבים מן המפקדים הבכירים של
היום היו חניכיו של פעיל, או שירתו תחת
פיקודו בשלבים שונים של שירותו הצבאי,
ביניהם הרמטכ״ל משה לוי ואיציק מרדכי,
קצין צנחנים וחיל־רגלים ראשי.
אך דרכו של פעיל לא הסתיימה כשיצא
מן הצבא. הוא המשיך בקריירה אחרת ופנה
לפוליטיקה, בד״בבד עם התקדמותו

במיסדרונות האקדמיים. הוא היה חבר-
כנסת מטעם תנועת־השמאל מוקד, שאותה
הקים, ואחר־כך היה ממקימי של״י וגם
חבר־כנסת מטעם תנועה זו.
בתקופה האחרונה חדל כמעט מפעילות
פוליטית ציבורית, בעיקר אחרי ששל״ י התפרקה.
מדי פעם הוא מביע את דעותיו
במיסגרות שונות.
אחרי שחזר משנת־מחקר בארצות-
הברית, באוניברסיטת קולומביה, ניאות
להיות המרכז המדעי של המרכז לתולדות
כוח־המגן -ההגנה. זהו מוסד שהוקם על-
ידי שלושה גופים -אירגון חברי-ההגנה,
אגודת דור״הפלמ״ח ויד־טבנקין (של
התק״ם).
חוץ מזה כותב פעיל ספר בשם ״המנהיגות

הצבאית -הייחוד הישראלי״ ,שהוא,
לדבריו, אינו ספר מדעי, אלא סיכום
הקונספציה האישית שלו.
פעיל ( )59 הוא אב לארבעה ילדים, שני
בנים, שעשו אותו לסב לשלושה נכדים,
ושתי בנות, האחת מהן נשואה, השניה
בתיכון, גרה בבית עם ההורים.
פעיל מתראיין לעיתים קרובות בנושאים
צבאיים ונחשב למומחה בתחום זה, גם
בגלל הרקע האישי שלו בצבא וגם בגלל
עיסוקו האזרחי כהיסטוריון צבאי. בתחומים
אלה הוא אינו מהסס להביע את דעתו,
השונה לעיתים קרובות מדיעות מקובלות.
כך הביע גם השבוע את דעתו בעניין חטיפת
האוטובוס ובעניינו של תא״ל יצחק מרדכי,
שהיה גם חניך שלו בקורס״קצינים.

• בעניין של תא׳׳ל איציק מרדכי
אמרת, שכולם בסדר. איד זה ייתכן?

נכון, זה מה שאמרתי. הביטי: אני לא יודע אם
קראת את סיפרו של הרברט מרכוזה על האדם
החד־מימדי. רוב האנשים הם חד־מימדיים.
ניקח את מיקרה איציק מרדכי, שהוא מיקרה
מעניין. אדם רגיל אומה רגע אחד, אס איציק
מרדכי בסדר, אז היועץ המישפטי לא בסדר. ואם
הניתוח והייעוץ וההמלצות של היועץ המישפטי
הם בסדר, אז מן הסתם איציק מרדכי מוכרח
להיות לא בסדר.
אצל אנשי־הימין, הלאומניים הגיזענים, זה חר
וחלק בנושאים האלה. זו תפיסה חד־מימדית,
כוללת, של כל דבר. להרוג ערבים זה לא נורא,
קל וחומר מחבלים. איציק מרדכי ואחרים הם
חברה של צה״ל, מה שהם עושים זה בסדר
וגמרנו את הוויכוחים. ואם זה בסדר, אז כל
האחרים לא בסדר.
אבל גס אצלנו, בשמאל, יש כאלה שיש להם
תפיסה חד־מימדית. אם טוהר הנשק זה אחד
מהערכים החשובים, ולכאורה ראו שני מחבלים
שהוציאו אותם בחיים וכעבור כמה שעות התברר
שהם מתים, אז איציק מרדכי לא בסדר —
והיועץ המישפטי הוא לגמרי בסדר, הוא לא נתן
לדברים להידחק, הוא אמר: נחפש את הקורבן
בנושא.
לפי דעתי, גם זה לא נכון. במדינה מודרנית,
דמוקרטית, שהחיים בה הס פלורליסטיים, יכול
להיות מיקרה שהחברה עשו פעולה צבאית
בסדר, ובסופו של דבר קרתה שם תקלה, שהיא
באמת קרתה לפי המימצאים של הפאתולוגיס.
מה הם אומרים?

• שהם קיבלו את המכה באוטובוס
ומתו אחר־כך.
נגיד שמרדכי אפילו התרגז ונתן לו סטירת
לחי או מכה בקת של האקדח, לא היא שהרגה
אותו, עובדה. כלומר, הם עשו את מלאכתם

שקרה, למה לא הודיעו שבודקים את
העניין?
בדקו אחרי לחץ, וזה בסדר שהיה לחץ
ציבורי. הקימו ועדה בעיקבותיו, וזה בסדר.
אז גם הוועדה הזו לא באה להציע שהם
יואשמו ברצח, הריגה, או גרימת מוות. זה בדיוק
הקייס שלא מביאים למישפט. אבל אם היה שר־הביטחון,
זה תפקידו, או הרמטכ״ל, האישיות
האחראית על כל העניין, באה ואומרת קרה דבר
כזה וכזה, מאחר שהמימצאים של ועדת־בלטמן
כאלה — אנחנו רואים את כל הפרשה הזאת
כמיכלול של קרב אחד ולא יהיה דיון, גמרנו.
מה היו מרוויחים? גם היתה ועדה, גם בדקו,
ומצד שני קיבל איציק מרדכי את הבקינג ברגע
שהתברר שאין אשמה ברורה. שר־הביטחון היה
גם נותן בקינג מסויים למפקדים בצה״ל לקחת
החלטות כשצריר. שלא יפחדו.
יצחק רבין ומוישה וחצי מתחבאים אחרי
האלוף חיים נדל, שהוא יחליט במקומם.

• אין סה ניגוד־אינטרסים בין
היותך איש־צבא־לשעבר לבין היותך
איש־שמאל?
אז יש ניגוד־אינטרסים, לכן אני לא איש חד־מימדי.
אני רואה את המעשה כולו.
אני לא חושב שהיועץ המישפטי הוא האורא־קל
מדלפי. הוא רק בן־אדם.
ובאופן עקרוני, הלקח שכולנו צריכים ללמוד
מזה שעניין טוהר־הנשק הוא חשוב מאוד, וצריר
לשים אליו לב באופן עקרוני. כר אני רואה את

מאיר וחסידה סעיל בביתם
.לשרת בכוח זה מיצווה, וצריכים לעשות זאת עם מוח ונורמות מוסריות
בוודאי שכז.

• אתה לא חושב שמיקרה כזה הוא
סימסטומאטי להידרדרות הזאת?
להיפך, אני חושב שהמיקרה הזה הוא על
הגבול, וזה בדיוק המיקרה שצריד לעזוב אותו
ולטפל במיקרים אחרים.
למשל, אירגון־הטרור היהודי — שם צריך
להחמיר כהוגן, זה דבר נורא בעיניי. הדבר הכי־ניבזי
שמפעפע במדינת־ישראל בעת האחרונה.
יותר גרוע מכהנא הדבר הזה, הוא יותר גרוע
מכהנא, מפני שהם יעילים יותר והם רצחניים
יותר.

זה. זה הסינתיזה שהייתי רואה את עצמי כאיש־שמאל,
שיודע מה זה פעולת צבאית, שמכבד את
המדינה שאני חי בה ואת הנוהלים שלה.
מה קורה אצלנו? כל אנשי״הימין מעדיפים
את איציק מרדכי, והם טוענים שהיועץ המישפטי
הוא מנוול ועוכר־ישראל וכו׳ וכר. והמטומטם
הזה יוסקה שפירא — ולא איכפת לי שתכתבי
את זה, אני לא יודע מה הוא עושה בממשלה —
לפי דעתי לא מבין מה זו מדינה, איר פועלת

• אני מדברת על מה שקרה בצה׳׳ל,
על טוהר־הנשק.

• ובבל התקופה הזאת הבעת את
דיעותיך?

למה אני חידשתי ב־1969־ 1970 את המונח
טוהר־הנשק? בגלל העובדה שראיתי מה קורה.
ברגע שנכנסנו למציאות שבה אנחנו כובשים,
היתה תיקווה שתהיה נסיגה תמורת איזשהו
הסדר. בפועל זה לא קרה. לפי דעתי, האשמה
העיקרית מוטלת על ישראל, על ממשלות־ישראל
ועל דעת־הקהל בישראל.

רק באוניברסיטה. לא כתבתי בפומבי, לא
חתמתי.

• אז היית בצבא קבע?

כן. אני שוחררתי רק ב־ .71 אבל לא הייתי
בתפקיד בצבא, הייתי בגולה, באוניברסיטת תל־אביב.
שלחו אותי להקפאה, לגלות. לא שזה היה
לי רע.

• כבר היית שמאלני, שלחו אותך
• להקפאה בגלל הדיעות?

..שיניתי את שמי מפני שבן־גוריון ביקש ממני...־
כהלכה. בעיניי, אפילו מבחינה צבאית עשו
עבודה טובה.

• אז מי לא בסדר?
כשתבדקי את אוטובוס־הדמים שהיה בכ־ביש־החוף,
וכל מיני ישראלים עשו מיטווח על
האוטובוס — לא נעים לי להגיד: רוב ההרוגים
משני הצדדים, נוסעי האוטובוס היהודים והערבים,
נהרגו מיריות מבחוץ. זה מעשה הפקרות.
גם במעשה מעלות זה היה כך.

• אבל למה באותו יום בצהריים,
כשכבר היה ברור מה קורה, לא יצאו
בהודעה ברורה שהסבירה בדיוק מה

מדינה, מה זו מדינה דמוקרטית, מה זה פלורליזם,
מה זה שיכולות להיות עמדות שונות ונקודות־תצפית
שונות על אותה בעיה.
המיקרה הזה הוא בדיוק על הגבול. אני
הקימותי בזמנו, ביחד עם אורי אבנרי, את הרעש
בעניין דני פינטו, ובעניין הבחור הזה אריה,
שכחתי מה שמו, המג״ד בחיל־הנדסה, במיבצע
ליטאני.
עשינו אז רעש, ואני היהודי שהכנסתי לצה״ל
מחדש את המונח טוהר־נשק.

• אתה לא חושב שחלה הידרדרות
בנורמות האלה?

• בגלל הדיעות הפוליטיות?
אלא בגלל מה? מה זאת אומרת סולקתי? אני
הרי הייתי קודם בצבא. כשגמרתי ללמוד והיה לי
כבר בי־איי, האוניברסיטה ביקשה ממני להישאר
שנה ללמד. אמרתי שישלחו מיכתב לרמטכ״ל,
שלחו מיכתב ואז קרא אותי הרמטכ״ל לשיחה
וסיכמנו בינינו שאני אשאר עוד שנה אחת.
עשיתי בינתיים אמ-איי. ולימדתי.
אחרי זה אני הייתי מיועד לקבל את פו״ם
וראיתי שהם נותנים את זה למישהו אחר, השאירו
אותי ללמוד עוד, התחלתי לעשות דוקטורט,
והתברר שיש הנחיה להיפטר ממני.

בדיוק כשהיתה המילחמה, הייתי בשנה
הראשונה של הלימודים באוניברסיטה. קיבלתי
שנתיים וחצי, לגמור בי־איי. בדיוק באה
המילחמה, אז השתתפתי בה באוגדה של ישראל
טל. כשחזרתי מהמילחמה, חזרתי לאוניברסיטה,
אבל הייתי במדים, השתתפתי בכינוסים.
את המונח טוהר־הנשק אני פיתחתי מחדש
בתגובה לספר שיח־לוחמים, במאבק תרבותי
קשה מאוד עם חלק גרול מהפיקוד הבכיר של
צה״ל, ובכללם אריק שרון ורפול ומוטה, שבזו
לספר שיח־לוחמים וצחקו ממנו. בכל הקצונה
הבכירה של צה״ל, הקצין הבכיר היחידי שגילה
אהדה לספר היה מורל׳ה בראון.
החלטתי לצאת במערכה וחידשתי את נושא
טוהר־הנשק. השתמשתי באירועים מתיר הספר
שיח־לוחמים, ויצא מזה מאמר גדול שהתפרסם
במערכות. וכעבור שנתיים פירסמתי עוד אחד,
כבר אחרי שהיינו בשטחים, ושם כבר הבאתי
דוגמות מהשטחים.
כל כף לחמתי על כף שכמה חברה האשימו,
שמאירקה פעיל המציא את המושג הזה.
אני יורע מה זה טוהר־הנשק, וחידשתי אותו
כי ראיתי את ההידרדרות. משנה לשנה העסק
געשה יותר גרוע. זה היה הולר לאט־לאט,
מפעפע באיטיות. מילחמת־הלבנון נתנה לזה
דחיפה קדימה, לכל התהליך הזה של ההתבהמות.
אני חשתי אותו קודם, וזה כתוב.
הסכנה בכך היא שיותר ויותר חיילים יהפכו
לגיזענים מלוכלכים. זה אני אמרתי וזה כתוב.
אני יכול להראות לך.
אני באתי בטענה להנהגה הפוליטית והצבאית
שלנו שהיא לא לוקחת את השיקול הזה ב־מיסגרת
מערכת השיקולים הפוליטיים, של להציע
את השטחים תמורת ש לו ^

• למה לא חזרת לצה״ל אחרי
הלימודים?
לא יכולתי לחזור לצה״ל, סולקתי מצה״ל.
עשו את זה באופו מכובד. אבל סולקתי.

• אתה מצטער?

כן. גם היום אני חושב שתרומת, היתה יכולה
להיות יותר גדולה אילו הייתי חוזר. אני משוכנע
שהצבא היה מרוויח מזה. אני בטוח שלא הייתי
מחזיק שם מעמד לנצח, אבל יכולתי לתרום. ולא
רק אני חשבתי, עובדה שהם רצו. ומעניין שגם
חיים כר־לב וגם אריק שרון חברו יחד לנסות
לשכנע אותי לנסות לשכנע את דיין שאחזור
לצבא. אני חושב שזה היה מועיל לצבא.
גם בצד של המחשבה הצבאית וגם בצד
המוסר, המילחמה והמנהיגות. אבל משה דיין נתן
הנחיה.

• היה לך ריב אישי עם משה דיין?

זה יותר עמוק. ערב מילחמת ששת־הימים
הוא הסתובב בפיקוד־דרום, לבש דרגת רב־אלוף
ונתנו לו קצין קישור בדרגת סגן־אלוף, ג׳יפ
ונהג. הוא הסתובב בגייסות, בחטיבות, באוגדות.

״חוק ](המנקדים
הבנירים שד צה״ד
היום היו תנינים שוי.
בחוקם אני מתגאה
מאוד״
במקביל הוא ניהל מערכה, ביקש מאשכול
שימנה אותו אלוף פיקוד־הדרום, מעל שייקה
גביש. נורא •רצה.
אבל בינתיים הוא דיבר איתנו, היו לנו
ויכוחים איתו, היו שיחות. בין השאר הוא טען
שאם אנחנו מכים במצרים, הירדנים יישבו
בשקט, לא יצטרכו לעשות שם כלום. ואני
טענתי שמיבצע־קדש לא יחזור על עצמו. הוא
טעה ואני צדקתי.
זה היה ויכוח אחד.
הוויכוח הכי־חמור שהיה בינינו כשהתחילו
ההפגנות של נשי וידזור העליזות, כר קראו לזה.
נשות רפ״י עשו ערב המילחמה הפגנה ברחוב
הירקון מול בית מיפלגת־העבודה, שהממשלה
לא בסדר, שיעשו ממשלת אחדות לאומית,
שיכניסו גם את גח״ל(גוש חירות ליברלים) וגם
את רפ״י. בסופו של דבר זה שבר את אשכול והוא מהליברלים הכניס גם את בגין, גם את יוסף ספיר 1 וגם את משה דיין כשר־ביטחון. ואני זוכר ר אותי אומר לו, יום־יומיים קודם :״אתה הילד להיות

.רבץ ולוי התחמקו!״
(המשך מעמוד )15
שר־ביטחון בשיטות נונפארטיסיות״ .אני חושב
שאני הקצין היחידי בצה״ל שאמר לו דברים
כאלה.
כמה חודשים אחרי המילחמה, קראו אותי
להרצות בקורס קציני־תותחנים מתקדם, שאסכם
את המילחמה כמו שאני רואה אותה, מנקודת
ראות היסטורית. בין השאר דיברנו על ההמתנה
שלפני המילחמה, שלושה שבועות המתנה. היתה
אז עצבנות, היו גימגומים, הממשלה התכנסה
כמה פעמים, היו מפקדים בכירים שאיבדו קצת
את העשתונות — אחד על־ירי זה שעישן יותר
מדי סיגריות וקיבל התקפת־ניקוטין, שני על־ידי
זה שהוא רץ לראש־הממשלה וזרק לו את
הדרגות על השולחן, גם זה איבוד־עשתונות —

״ברגע שהליכוד עלה
לשילטון, כשעור וייצמן
היה שהביטחון, קיבלתי
קודם־כל מינוי־חיהם,
שלא היה לי קודם
לכן״
והיו צריכים להביא את חיים בר־לב, שיהיה סגן
רמטכ״ל, שיהיה קצת סדר.
בתקופת ההמתנה הזו הממשלה לא החליטה.
כי היה לה ברור שהיא לא רוצה לצאת למילחמה
יזומה על־ידינו, כשאין לה בקינג בינלאומי טוב.
אז בהרצאה אני אמרתי, שיותר טוב ממשלה
שיש בה 13 שרים ירחמיאלים, שעד שמכניסים
את מדינת־היהודים למילחמה הם חושבים מאה
פעמים ושוקלים, מאשר שיהיה לנו נפוליאון
בונפארטה אחר, שיחליט מהר — יכול להיות
שפעם אחת זה יהיה בסהר, אך בפעם השניה
אנחנו נקלל את יומנו, היסטורית, על הדברים
האלה. אמרתי שלדעתי זה הלקח.
זה הגיע אליו, לדיין, והוא הניח שכאשר
אמרתי נפוליאון בונפארטה, התכוונתי לנפוליאון
בונפארטה בלי עין. והוא צדק.
הוא נתן הוראה להפסיק את ההרצאות שלי
בכל מקום.
אני הייתי כבר באוניברסיטה בלאו־הכי.

• מי היו החברים שלד בצבא?
רבים. עד היום יש לי חברים מהצבא.

• אריה שרון היה חבר שלד?

איציק מרדכי. הוא בחור זהב. האיש הוא איש
טוב. צריך גם לרעת עם מי אתה מדבר. השיפוט
המישמעתי לוקח את זה בחשבון, מי האיש. לכן
צריר לעזוב אותו באופו עקרוני.

• לוי, הרמטב״ל, היה חניך שלך?

הוא שירת תחת פיקודי. כשאני הייתי מג״ד,
הוא היה מ׳׳פ. היה מ״פ טוב מאוד. גם סגן
הרמטכ״ל, שומרון, שירת תחת פיקודי.

• זה לא מתסכל אותך שהחניכים
שלך מובילים צבא שהנורמות שלו כל
כך ירדו?
אתם לא יודעים את הכל. אני אתן לך דוגמה.
היה מיבצע ליטאני, שם סגן הרמטכ״ל דאז,
רפאל איתן, בררגת אלוף, נתן הנחיה שהגיעה
לכל הדרגים :״הפעם לא לוקחים שבויים.״ וכולם
מבינים מה הרמז. וכדי שיבינו אותו, הוא אמה
״נקמה כזו, ניקמת ילד קטן, עוד לא ברא השטן״.
זו התגובה שלו על אוטובוס־הדמים.
דרר־אגב, זה סילוף נורא של ביאליק, המוכיח
ער כמה האיש הזה, רפאל איתן, הוא כמו
שאומרים ברוסית פרימיטיבסקי צ׳ולובייק —
במובן הכי־עמוק של המילה. האדם פרימיטיבי
עד אין מתום בו.
כי השיר של ביאליק על השחיטה, שבו
מוזכר המישפט הזה, מגדיר בריוק למה הוא
מתכוון. ביאליק לא סמך על הפרימיטיבסקים
שיבינו לבדם. שורה או שתיים מעל למישפט
הזה כתוב :״ארור האומר — נקם ״.כי ״נקמה
כזאת, ניקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן״.
וביאליק מתכוון שגס אחרי פוגרום ואחרי
שחיטות, גם אחרי שפיכות״הדמים ששופכים בנו,
מי שדורש נקם הוא ארור.

• אז איך קורה שאדם כזה מגיע
להיות רמטכ״ל?
לפי העיקרון הפיטרי. אנחנו תמיד חושבים
שרק אצל הגויים הטמבלים עולים בדרגות. גם
אצלנו.
זו היתה טעות נוראה של עזר וייצמן, וזה נובע
מכך שרפול הוא אמיץ.
אז זה מה שהוא אמר במיבצע ליטאני הגיע
עד הדרגים הנמוכים. כמה ביצעו את ההוראה
הזאת? היו שם אלפים של חיילים. יודעים רק על
שניים, אחד זה דני פינטו והשני זה המג״ד ההוא.
אבל עוד עובדה, שרוב־רובם, אפילו שהיתה
הוראה כזו, עשו לו נא באוזן, ולא ביצעו אותה.
הנורמות הן פחות או יותר בסדר.
עכשיו, במילחמת־הלבנון, עשו דברים חמורים,
אבל חלק עצום לא עשה אותם.
התהליך מפעפע לאט־לאט. המון חברה
טובים לא רוצים להיות קצינים. תקופת־מה
אפשר להתעלם מזה, אבל בתהליך היסטורי
האיכות נפגמת. יש קצינים פחות טובים.

• היום בפירוש מדברים על זה, זה
הופך לבעיה.

פעיל(משמאל) עם אריאל שרון
.שרון חי בתקופת גיינגיס־חאן, במאה רד !13״
לא, אף פעם לאי. גס לא רפול. עם רפול היו
לי כמה ויכוחים.

• חלק מהמפקדים הבכירים של
היום היו חניכים שלך?
כן, הרוב. בחלקם אני מתגאה מאוד. יהודי
כמו אלוף פיקוד״המרכז, אמנון ליפקין־שחק,
יהודי חכם מאוד. הוא קצין מוכשר. גם איציק
מרדכי היה חניך שלי. כמה מפקדי אוגדות
בצה״ל היו חניכים שלי ושירתו תחת פיקודי,
ואני חושב שתרמתי להם לא מעט.
דרך אגב, לא דיברנו על הבעייה האישית של

כן, כן. אני אשתמש במילה לא סימפאטית:
יש סכנה גדולה שאנחנו ניהפך לצבא לבנטיני
אמיתי. הצרה היא שהרוב גיזענים. וכהנא זה לא
רק מיקרה. בעיניי כהנא זו לא הבעיה העיקרית.
אני נגד להוציא אותו מחוץ לחוק.

• למה?

כי הוא הקצה העליון של הפרונקל. יש לו
שני קצוות מפעפעים מוגלה, אחד זה כהנא ואחד
זה אירגון־הטרור היהודי. מתחת לזה ישנה
פירמידה של מוגלה — זו תנועת התחיה, זה
גוש־אמונים. זו מורשה. זה מצ״ד, זה תנועת

סגן־אלוף פעיל
״מילחמת־הלבנון נתנה דחיפה לכל תהליך ההתבהמות בצה״ל ובמדינה כולה!״
החרות, זה אלמנטים מסויימים במיפלגת העבודה,
זו שושנה ארבלי־אלמוזלינו, זה אריק
נחמקין, חלק מתנועת־המושבים.
צריך להילחם נגד הטרור היהודי, כי הם
מתכסים בשילטון, זה לא כמו הטרור שהיה בזמן
המנדט, שהתנגד לשילטון, או הטרור של אש״ף,
לאסכולותיו השונות, שגם הוא מתנגד לשילטון.
הנבלות האלה, ואת יכולה להשתמש במילה,
עושים טרור שהוא גם פלילי, גם פחדני. אין להם
אפילו הילה של גיבורים. אלה נבלות פחדניות
במלוא מובן המילה.

• אנשים כמו יצחק שמיר וגאולה
כהן נותנים להם את מלוא התמיכה. גם
הם נבלות?
כן, ודאי. שמיר אמר עליהם, כשהיה ראש־ממשלה
:״אל תגעו במשיחי.״
השילטון בגדה הופך אותנו לכאלה. ומה
מרגיז אותי? שבשנים האחרונות המילחמה הזו
דעכה. מילחמת־הלבנון היפנתה את תשומת־הלב
לשם, כולנו התעסקנו בזה, ועל־ידי זה בגין, שרון
ושמיר הרוויחו שלוש שנים. זה ההישג היחיד של
החבורה הזו.
הבעיה העיקרית שלנו זו הגדה, לא איציק
מרדכי. כלומר רצח כן, אבל לא איציק מרדכי.
והיחידים שמבינים את זה זה תנועת החרות
והתחיה. כשהם רק שומעים שמרפי מתקרב
ועושה את הזימזומים של הטיסה שלו, הם
מתחילים. הם יודעים שאם יתחילו לדבר — לא
חשוב מה מדברים — ברור שירברו על הגרה
המערבית ועל. רצועת עזה. לכן הם מפחרים
מעצם ההידברות, מפחדים מהמוות.
לכן הם מעלים גם את נושא טאבה, כי
בשבילם טאבה משמשת לבנון קטנה. הם יודעים
שברגע שיהיה הסדר בטאבה, יגיע תור הגדה
המערבית, הם,מנסים לסחוב עוד שנה, עוד
שנתיים.
ומפריע לי שגם אנשי־השלום סוטים מן
הנושא. צריך כל הזמן להגיד — הגדה והרצועה
תמורת שלום.
וזו ההצלחה הכי־גדולה של המנוולים האלה.
ואני אומר מנוולים לא אישית, כי אישית יש
ביניהם אנשים טובים. מאיר זורע הוא איש טוב,
נקודה. גם יובל נאמן איש טוב, אישית. אבל זה
לא חשוב, הם מנוולים לאומיים.

• אתה גדלת בבית שמאלני?
כן. אבל אני אומר שמאלי. אני גדלתי בבית
של פועלי־ציון־שמאל. גדלתי על הספר הרכוש
של קרל מארכס.

• אבא שלך היה פעיל בפוליטיקה?
לא. הוא היה שקט. אבל אני שמאל מהבית.

• אז איך קרה שהלכת לקריירה

צבאית?

או, טוב ששאלת את השאלה הזו. אחת
הטעויות הנפוצות אצל השמאל החדש, בכל
העולם, שהוא חושב ששמאל זה פאציפיזם,
שסוציאליזם זו אי־אלימות. בשביל צדק, שוויון
ואחוות־עמים צריך לפעמים להילחם. אין
חוכמות.
אני חושב שאני משכיל מספיק, ואני בפירוש
חושב שהכוח הצבאי הוא אחד האמצעים
החשובים ביותר כדי להשיג יעדים רעיוניים,
שמתרגמים אותם למטרות פוליטיות, ולפעמים
צריך להפעיל כוח כדי להשיג אותם. לשרת בכוח
זו מיצווה, וצריך לעשות את זה גם עם מוח וגם
עם נורמות מוסריות.
כואב לי מאוד שאצל חלק מאנשי־השמאל
ישנה התרמית שצבא זה דבר שלא שייך לשמאל.
בידי מי צריך להפקיר את הצבא? בירי הלאומניים,
הגיזעניים המיליטריסטיים למיניהם?
אפילו רק כרי שלא תהיה הפיכה צבאית,
אפילו רק למ7וז הרעיוו הזה — צריד שאנשי־

שמאל ואנשים שרוצים דמוקרטיה ישרתו בצבא,
יהיו מפקדים ויגיעו לתפקידים בכירים. אפילו
בשביל זה.
בגין פעם אמר שהוא לא ממנה את אריאל
שרון כשר־הביטחון כדי שלא יקום יום אחד
וימצא את מישרד־ראש הממשלה מוקף בטנקים.
אני הלכתי לבגין, הייתי אז חבר־כנסת והייתי
איתו ביחסים טובים, ואמרתי לו שאני מתנגד
לכך שאריאל שרון יהיה שר־ביטחון, כי האיש
הזה חי בתקופת ג׳ינגס־חאן. הוא ג׳ינגס־חאן
מקקי וקטן, הוא רק יביא לנו נזק. הוא חי בעולם
אחר, במאה ה־ .13 אבל, אמרתי לבגין, שאין שום
סכנה שאם האיש יהיה שר־ביטחון, את הממשלה
יקיפו יום אחד בטנקים.

• למה?

כי מי שיתן הוראה כזו לעלות על ירושלים,
יובא אל ראש־הממשלה אסור באזיקים, כבול
בכבלים. כי זה צבא העם הזה. לכן צריך לדאוג
שזה ימשיך להיות צבא העם.
(המ שך ב ע מוד )28

מה לעשות בחלאה?
יוסי שריד אמר שחוטפי האוטובוס בקו 300 היו ״חלאת־אדם״,
אר שבמרינת־וזוק ״אסור להרוג גם חלאת־אדם״.
זאת היתה אימרה מחוכמת מאוד, מלאכת־מחשבת של
פוליטיקאי. על־ידי המילים ״חלאת־אדם״ איבטח יוסי את האגף
הימני שלו. הוא הוכיח שהוא יהודי לאומי וגא, לא סתם אש״פיסט
ועוכר־ישראל. הוא הרגיע את
האספסוף, הזועק לדם. ובהמשך
הפסוק עמד על תביעות החוק,
והוכיח שהוא איש ליברלי,
דמוקרטי והומאני.
ואני חושב שהוא השיג בדיוק
את ההיפך, הוא לא שיכנע איש
בימין שאינו אש״פיסט ועוכר־ישראל,
אך נתן את ההצדקה
לרצח.
אדם פשוט אינו ניזון מפיל־פול.
אדם פשוט יודע שחלאת־אדם
היא חלאת־אדם, ושחלאת־אדם
צריכים לחסל. המישאלה שריד החסודה בהמשך הפסוק טובה
אולי בשביל הפרופסורים.
אני לא הייתי קורא לאיש חלאת־אדם. גם לא לשודד הכופת
זוג זקנים והורג אותם בחניקה. גם לא לאנס המצמיד סכין לצוואר
אשה. פושעים — כן. מופרעים, חולי־נפש — כן. ובכל זאת —
בני־אדם.
לגבי פשעים פוליטיים הבעייה מסובכת עוד הרבה יותר. כי
הפושע הפוליטי הוא תמיד אידיאליסטי בעיני עצמו. הוא מאמין
שהוא פועל למען עמו ומולדתו. משום־כך — וזאת יודע כל
מומחה — אין פיתרון מישטרתי או צבאי לטרור. יש רק פיתרון
פוליטי. הטרור לא ימות, גם אם ייהרגו מבצעיו, כל עוד חיה
הבעיה הפוליטית שהולידה אותו.
לארבעת הצעירים מרצועת־עזה, שיצאו לחטוף אוטובוס, לא
היה אירגון, לא נשק ולא תוכנית־פעולה. הם עשו פעולה
פרטיזנית, ובעיני עצמם בוודאי היו גיבורים לאומיים. אחרי
שהוצאו להורג, באו אחרים וביצעו פשעים אכזריים יותר.
מי שמכנה אותם ״חלאת אדם״ מצדיק את הדה־הומאניזציה
של אנשים אלה, וממילא גם את הריגתם. כאשר הנאצים קראו
ליהודים ״חלאת־אדם״ ו״תת־אדם״ (אונטר־מנש, בגרמנית) הם
סללו את הדרך אל הכיבשנים. עם חלאת־אדם אין דו־שיח, ואין
צורך לפיתרון בעייתם. חלאת־אדם צריכים לסלק.
אימרה זו חמורה יותר מאשר מיברק־הברכה, שהריץ חברו של
שריד, רן כהן, אל תת־אלוף יצחק מרדכי, מייד עם פירסום
המסקנות של ועדת־החקירה. רן כהן הקדים את גאולה כהן ואת
כל אנשי התחיה וכהנא. מדוע? מרדכי אינו חבר ר״ץ. איני סבור
כי רן כהן הזדרז כל־כך רק מפני שמרדכי הוא, כמוהו, יליד
עיראק; או מפני שהוא, כהן, השתדל כל־כך להגיע לדרגת אלוף־
מישנה בצנחנים. פועל כאן דחף עמוק יותר, אותו דחף שהביא את
כהן להצדיק את מילחמת־הלבנון ולהשתתף בחריצות בהפגזת
ביירות.
לא פעם עמדתי על הנימה הגיזענית הקיימת אצל חלק מן
השמאל הישראלי. אותו שמאל שמנע קבלת ערבים לשורות
שלום עכשיו, המתנגד לפגישות עם פלסטינים, המסביר את
הצורך בשלום בטענה ש״אסור שיהיו כל־כך הרבה ערבים במדינה
היהודית״.
מכאן ועד לדיבורים על ״חלאת אדם״ המרחק קטן מאוד. ועוד
יותר קטן המרחק בין דיבורים אלה ובין מהלומות בקת של רובה.

ידיים מורמות
אני מתפעל ממש מעובי העור של הפוליטיקאים. לעומתו,
השיריון של צב הוא כקליפת השום.
הסתכלתי בתמונות שצולמו בחתונתו של בועז טביב, הנכה
ממילחמת־הלבנון.
היו שם כמה וכמה פוליטיקאים. הם הרימו כוסות לכבוד החתן
וכלתו האמיצה. הידיים שהורמו הן אותן הידיים שהורמו בשעתו
בהצבעה למען המילחמה.
מה צריך להרגיש אדם שהצביע בעד מילחמה מטורפת זו,
והרואה עכשיו לפניו, ברמותו של בועז, את התוצאה?

,,ציידי הנאצים
אי־אפשר להיפטר ממנגלה.
אין ספק שהוא מת מזמן. ההוכחות לכך נחרצות. אך ממשלת־ישראל
אומרת שאינה מאמינה, ואיסר הראל אינו מאמין.
אני מבין אותם.
השבוע ביקש מי שהיה שגריר ישראל בפרגוואי, בנו וייזר־ורון,
להיפרע מכמה אנשים שהיו מעורבים בפרשה. הוא מצטט
את הפסוק הבא מסיפרו של שימעון ויזנטל, צייד־הנאצים הידוע,
שפורסם ב־:1967
״מנגלה חי עכשיו בפרגוואי כאסיר לכל דבר, באיזור צבאי
מוגבל בין פוארטו־סאן־וינסנטה בכביש אסונסיון־סאן־פאולו
ומיבצר־הגבול קארלוס־אנטוניו־לופז שעל גדת הנהר פאראנה.
שם הוא מתגורר בצריף לבן קטן בלב הג׳ונגל, בשטח שנוקה
על־ידי מתנחלים גרמניים.
״רק שתי דרכים מובילות לבית המבודד. בשתיהן מסיירים
חיילים ושוטרים פרגוואיים, שקיבלו הוראות לעצור כל מכונית
ולירות בכל מסיג־גבול. כאילו לא די בכך, יש שם ארבעה
שומרי־ראש חמושים, ובידיהם מכשירי־רדיו ומכשירי־קשר.
מנגלה משלם עבורם בעצמו״.

לא נאמר בקטע זה ״לפי השמועה״ ,או ״לדיברי מקורות״ .הכל
נאמר חד־משמעית בביטחון גמור, על אחריות הכותב.
לא היתה בתיאור זה אף מילה אתת של אמת. הוא היה כולו
שקר. מאז 1961 חי מנגלה בבראזיל, בבתים עלובים, בודד ועזוב,
כשאקדח ישן מדגם מאוזר היה מונח מתחת לכר שלו בלילות,
כמגן יחידי.
צריכים להגיד זאת בגסות; ההילה של ״ציידי הנאצים״ ׳
המהוללים היתה כוזבת, מלאכת־מחשבת של רודפי־פירסומת,
וביניהם שארלטאנים וסתם רברבנים, שעשו חיים על חשבון
אגדת מנגלה.
עכשיו, כשהאגדה התנפצה והאמת העלובה יצאה לאור, קשה
להם להיפרד מן ההילה. כתבו עליהם ספרים, הנציחו אותם
בסרטים, תרמו להם כסף, הקימו למענם מפעלים בינלאומיים,

** •111 ובנרי

למחרת היום התפטרתי מן העיתון, לתדהמת כל עמיתיי.
נזכרתי בזה לאחרונה בגלל המיקרה הבא:
בחור צעיר פנה אליי ושאל אם אני מוכן להתראיין על־ירו
למען חינמון לנוער, היוצא מטעם הירחון מוניטין. זהו אחד
המיפעלים שעליהם הוציא מיקי אלבין המנוח את הכסף שהרוויח
כפי שהרוויח.
בדרך כלל איני מרבה לאחרונה להתראיין. היו לי כמה נסיונות
מרים עם האתיקה המיקצועית של מראיינים ומראיינות מסו־יימים,
והחלטתי ששומר נפשו ירחק מהם.
אך הצעיר שפנה אליי הוא בנו של ויקטור שם־טוב, ונמנה
בשעתו עם חותמי מיכתב השמיניסטים למען השלום. בכלל, יש
לי חולשה לעיתונאים צעירים, וטיפחתי בחיי רבים כאלה. הסכמתי.
הראיון
היה, בעיקר, על העיתונאות כיעוד, ועל שליחותו
המוסרית של העיתונאי. ביקשתי להעביר מסר למי שיכולים
להיות עיתונאי המחר.
כשפורסמו הדברים, לא היו אלא השמצה פרועה. צירפתי את
זה לרשימת האכזבות הקטנות, ושכחתי את,העניין.
לפתע קיבלתי מיכתב מאת המראיין, וזו לשונו:
״לצערי הייתי בשרות״מילואים בשעה שירד הראיון עימך
לדפוס. ומשום כך לא יכולתי לעבור על החומר לפני שהתפרסם.
״בשעת העריכה הסופית נכתבו מיספר דברים שלא על דעתי,
כמו קטעים מסויימים בפתיח, וכן הביטוי, כישלון מוחלט׳,
המופיע בגוף הכתבה. אני כתבתי, כישלון מוצלח׳ ,וכנראה
שנפלה טעות בהדפסה.
״גם בהגהה נפלו טעויות והקטעים אינם עומדים בסדר הנכון.
״אני מצטער על הטעויות ועל הניסוחים״.
המיכתב נכתב על נייר־המיכתבים על העיתון, והופנה אליי.
ואני לתומי סבור כי מן הראוי היה שהכותב יכתוב מיכתב אל
העיתון, יתבע את תיקון הדברים בתוספת התנצלות, ויוסיף על
כך הודעה על התפטרותו.
אך אולי אין זה נהוג בדור החדש.

עיסקי הקומיסאר
ערכו מיבצעי־ראווה בינלאומיים, הקדישו להם כותרות בעמודים
הראשיים ברחבי העולם.
קשה לוותר על זה. מנגלה שני אין. אז איך אפשר להשלים
עם מותו של ״מלאך המוות״?

תבוא הברכה על אורי לוי. אני ממש מתמוגג מנחת כשאני
רואה מדי יום את תשדיר־השרות שלו.
במישפחת אבנרי יש סלע־מחלוקת ישן, ששמו (באנגלית)
צ׳ק־ליסט.
צ׳ק־ליסט היא רשימה של דברים — מוצרים שיש לקנותם,
עבודות שיש לעשות, חפצים שיש לארזם לפני נסיעה. בשעת
הצורך עוברים על הרשימה, פריט אחר פריט, ואחרי הטיפול בכל
פריט רושמים לידו סימן — צ׳ק בלעז.
הבעיה של מישפחת אבנרי היא שהגבר הוא חסיד־שוטה של
רשימות כאלה, והאשה מקבלת עור־אווז כאשר אך מזכירים את
המילה באוזניה. הגבר סבור כי ההתנגדות לצ׳ק־ליסט מעידה על
חוסר־סדר, אנארכיזם עקרוני, ברדקיזם. האשה סבורה כי רק אדם
כפייתי, חסר ספונטאניות, חסר ביטחון עצמי וחרוץ בצורה
מרגיזה יכול להתעסק ברשימות נתעבות שכאלה.
עכשיו בא אורי לוי, ובשם ממשלת־ישראל הוא תובע מכל
הקונות (בטלוויזיה יש רק קונות ממין נקבה) להצטייד מראש
ברשימות־קניות, כדי לצמצם את רכישתם של מוצרים בלתי־נחוצים.
צ׳ק־ליסט
להצלת המדינה, להבראת המשק, להגשמת הציונות.

תגיד גברת אבנרי עכשיו, הה?

אתיקה שמתיקה
בתום מילחמת־העצמאות הוזמנתי על״ידי גרשום שוקן
להצטרף למערכת הארץ ולכתוב שם מאמרים ראשיים. הארץ
היה עיתון מכובד מאוד, וקיבלתי את ההזמנה בשימחה רבה.
התלהבות זו התקררה במהרה. לא ניתן לי לבטא את הדברים
שהאמנתי בהם, ושבגללם — כך היה נדמה לי — הוזמנתי
לעבודה.
הקש ששבר את גב הגמל היה המיקרה הבא:
גרשום שוקן הציע לי לכתוב מאמר־תחקיר על מוסד ״הממונה
על המחוז״ ,שבא במקום מושל־המחוז הבריטי. היה נדמה לו שזה
מוסד מיותר.
ערכתי חקירה ממצה, דיברתי עם אנשי״ציבור וראשי־עיריות,
בייחוד בערי־השדה, והגעתי למסקנה הפוכה. שיש תועלת בקיום
המוסד הזה. כך כתבתי.
ערב פירסום המאמר הזדמנתי לדפוס והעפתי מבט בהגהות,
וחשכו עיניי. בכל מקום שבו כתבתי ״כן״ נאמר במאמר ״לא״,
ובכל מקום שבו כתבתי ״לא״ נאמר במאמר ״כן״.
מיהרתי אל העורך, כשאני נרעש ונרגש. שוקן הציע פשוט
למחוק את החתימה שלי. התנגדתי גם לכך, מפני שכל מי
שדיברתי עימו ידע שאני הכותב. לבסוף החליט שוקן להוציא את
המאמר מן העמוד.

השם ואלטר הסלבאך אומר לי משהו.
לדיברי השבועון הגרמני דר שפיגל, חוקרים השילטונות
הגרמניים מה חלקו של הסלבאך בעיסקה סיבובית שחורה. לפי
החשד, גבתה מיפלגת״העבודה הגרמנית תרומות בלתי־חוקיות,
שהיו בבחינת תשלומי־שוחד מטעם אילי־הון. הכסף הועבר לקרן
נפתלי בארץ, אחד המכשירים הכספיים של ההסתדרות
(ומיפלגת־העבודה) .קרן זו העבירה את הכסף לשווייץ, ומשם חזר
לגרמניה, כשהוא לבן וטהור.
הסלבאך היה מנהל הבנק למשק שיתופי של האגודות
המיקצועיות הגרמניות, מעין יעקוב לוינסון גרמני. החוקרים
מתעניינים בו.
זה מזכיר לי פרשה קטנה שנגעה לי.
לפני שנים, כשהייתי חבר־כנסת, הוזמנתי לגרמניה כדי
להרצות על בעיות ישראל־ערב. ההזמנה באה מצד האוניברסיטה
העממית בפראנקפורט, גוף השייך לאגודות המיקצועיות.
כשהגעתי לנמל־התעופה של פראנקפורט, קיבלה את פני
מישלחת נבוכה מאוד. יש תקלה, אמרו לי חבריה. ההרצאה אינה
יכולה להתקיים במיסגרת זו. מר
הסלבאך מתנגד, ומר הסלבאך
הוא אדם כל־יכול, שאי־אפשר
להמרות את פיו.
התעניינתי לדעת מיהו מר
הסלבאך. הוסבר לי שהוא מכהן,
למעשה, כקומיסאר של מנד
שלת־ישראל ומיפלגת־העבודה
הישראלית.
אולם, כך אמרו החברים הגרמניים,
את ההרצאה נערוך בכל
זאת. לא במיסגרת הרישמית,
אלא בצורה פרטיזנית. וכך היה.
הרציתי. התקיים ויכוח מעניין. הסלבאך המיסגרת לא היתה חשובה לי.
עכשיו אני מתחיל להבין מדוע מנע הסלבאך הרצאה של ח״ב
ישראלי, שמיפלגת־העבודה הישראלית לא רצתה ביקרו. כאשר
מתנהלים עסקים שחורים כאלה, בשני הכיוונים, מוכרחים לשרת
את השותף.

בדיחה יהודית
אין גבול לגניוס היהודי.
הנה סיפור: המפקד הארצי של אירגון הקו־קלוכס־קלאן באחת
ממדינות ארצות־הברית הציע את התפטרותו. הסיבה: התגלה
ברבים ששני הוריו יהודים.
הקו־קלוכס־קלאן הוא אירגון גיזעני ואנטישמי. הוא קם אחרי
מילחמת־האזרחים האמריקאית כדי לעשות שפטים בשחורים,
והרים זה מכבר גם את דגל השינאה ליהודים.
אותו מפקד הסביר, במיכתב־ההתפטרות שלו, שהוא אתיאיסט,
ואינו מרגיש עצמו כיהודי. אולם אחרי הגילוי, הוא מצא לנכון
להציע לאירגון את התפטרותו.
מדוע? מדוע לא יהיה יהודי מנהיג בכיר באירגון טרוריסטי
גיזעני וניאו־נאצי באמריקה, כאשר יהודים טובים מקימים איר־גונים
כאלה בישראל, בבירכת הרבנות הראשית?

;ה הם אומרים...חה הן אוחרות...מה הם אומדים...מה הן אוחרות...חה1

יצחק ירון:

שרה דורון:

אריה כספי:

.כה נ א היה מושפל., .מס־ההבנסה לא צויד ..ניסינו להראות שהשד
עם ביצים שבורות!״ להשתתו במתנות!״ אינו נורא כל בד!״
ביקוריו הרעשניים של מאיר כהנא ברחבי הארץ.,בפרט
בתקופות שבהן סוערות הרוחות ממילא בין ערבים ליהודים,
מטילים את מוראם על ראשי העיריות והמועצות למיניהן,
המתבשרים על הכבוד העומד ליפול בשטח שיפוטם.
אחד שלא נבהל מאימת כהנא, ושהבריח אותו במבצע
ראוי לחיקוי, הוא יצחק ירון, ראש עיריית גבעתיים. ירון,
בליווי של שלושה חברי־כנסת המתגוררים בעירו -מיכה
חריש, עדי אמוראי ושושנה ארבלי״אלמוזלינו -עמד
בראשה של הפגנת־נגד מרשימה ביום ביקורו של האורח
הבלתי״קרוי. כהנא התקפל, סבב על עקביו ועזב את העיר
בבושת״פנים. שוחחתי עם ירון, איש המערך, שניצח על
המיבצע המוצלח.

• רבים מעמיתיך — ראשי הרשויות המקומיות
— מתייראים מביקוריו של כהנא. שתן? אותנו בסוד
הצלחתך.
הצלחה? איני יודע כיצד פעלו אחרים. אני סבור שהצלחתי
לסלקו מהעיר, מכיוון שהתייצבתי בראש העניין. לזכותן של כל
המיפלגות בעיריה אני חייב לציין, כי היה שיתו ף־פעולה מרשים.
אגב, כהנא הדביק את כרוזיו ביום השבת, כשהתנוססו עליהם
המילים ״בעזרת השם״ .הכרוזים אמרו :״כהנא מדבר כרוזי־הנגד
שלנו גרסו :״כהנא מדבר — אבל לא בגבעתיים...״

• מה היה טווח־ההתראה שקיבלתם על הביקור?
קצר ביותר — 24 שעות. ההתארגנות, יחסית לנסיבות, היתה
ממש מפליאה. אל תשכחי שבחודש אוגוסט מפוזרות תנועות־הנוער
ברחבי הארץ במחנות־עבורה ושאר אירועים, והיה קשה,
אובייקטיבית, לארגן אותן. חברי הנוער העובד, למשל, הגיעו
מכל קצווי המדינה. אין לי צל של ספק, שאם יעמוד כהנא באיומו
וינסה לבקרנו בעוד כשבועיים — צפויה נגדו הפגנה אפילו
מרשימה יותר.

• יש הגורסים כי הטיפול המונע האידיאלי
במיקרה של מאיר כהנא, הניזון מפרסום ומסקנדלים,
הוא התעלמות מוחלטת מקיומו. התנגדותכם אכן
הצליחה אך זיכתה את כהנא גם בכותרות. מה דעתך
על כך?
האמת היא שהתלבטנו בבעיה זו ושקלנו גם את הצד שהעלית
עכשיו. כמה שנים פועל כהנא? ניסו להתמודד עימו כבר באי־אלה
שיטות. אילו ראית אותו השבוע, מושפל, עם הביצים השבורות
שהוטחו בו ...לא נתנו לו להוציא מילה מפיו!
הבעיה שלנו היא לא מאיר כהנא אלא הכהאניזם, והגעתי
למסקנה שהדרך להתמודד עם התופעה היא מחאה! אל תשכחי
שתנועות־מחאה כבר הפילו ממשלות בארץ!

1111,1 1 8

על פי מדורי״הרכילות בעיתונות, נדמה כי נבחרי האומה
והשמנת שלה מרפרפים משימחה לשימחה -מחתונה לבר-
מיצווה, משם לברית וחוזר-חלילה.
מיכה רייטר, הח״כ הג׳ינגיי מחרות, העז להתלונן
לאחרונה על כובד ההוצאות המוטלות עליו בגין השימחות
הללו -דלק, מתנות. רייטר, הטוען כי נוכחותו בשמחות
המרובות קשורה בתפקידו כחבר״כנסת, הציע לבקש פטור
ממס״ההכנסה עבור הוצאות קבועות אלה.
הצעתו של רייסר גרמה לתגובות לכאן ולכאן, בקרב
המוזמנים הקבועים -מדובר כמעט תמיד באותם
האנשים. החלטתי לשוחח בנושא עם חברת-הכנסת שרה
דורון. דורון ענתה לי, תוך כדי הכנות אחרונות להשתתפותה
בשימחה נוספת -חגיגת הבר-מיצווה של נועם
קצב, בנו של השר משה קצב.

• מה דעתך על הצעתו של רייסר?
שלילית! להגיד את האמת, לחלק מהאירועים אני מגיעה גם
כידידה אישית, ולאו־דווקא במיסגרת העבודה. למשל, לקצב אני
חשה ריגשי־חברות עמוקים.

• בכל זאת, את משתתפת במיספר רב למדי של
אירועים. האס את סבורה שמגיע לך הכרה בהו־צאותיך,
במם־ההכנסה?
לא. לא צריך להגזים. ישראלים מגזימים בכל! יותר מכובד
להביא מתנה סימלית לאירועים הללו. למי שאינו קרוב אליי —
אני מבכרת לשלוח מיברק־ברכה, וזהו. במשך הזמן נוצרה
עירבוביה בין מכרי בעבורה ואלה שהם גם ידידיי. אז מדוע צריך
מס־ההכנסה להשתתף במתנות״ לידידים?

• אינך נחשבת לדלפונית שבין חברי־הכנסת,
אולם מה עם עמיתייך, שההוצאה הכספית הזאת היא
נטל רציני בהכנסתם החודשית?
יש פיתרונות. חבר־כנסת אחד — לא אציין כמובן, את שמו —
סיפר לי שהוא נוהג לפקוד את השמחות מבלי להביא מתנה עימו.
נראה לד מוגזם? אז ניתן להסתפק בשי צנוע. אני, אגב, לא כתובת
לשאלות בנושא זה, מכיוון שאת הבת־מיצווה של בתי ערכתי ליד
הכותל, בצינעה. עם זאת, איני מבקרת את החגיגות ההמוניות.
כאם, אני מבינה את הרצון לארח משתתפים וחברים רבים
בשימחה. לא צריך להגזים בפאר ולא צריך לבוא אחר־כך בטענות
ודרישות למס־ההכנסה!

סוף־סוף, אחרי פרק־זמן ממושך יתר על המידה, הגיעו
בצוות-ההסברה של התוכנית הכלכלית למסקנה שעם
ישראל אינו מורכב מדבילים. נעלם האוסף ״המיקרי״ של
אזרחים פורחים ומחייכים, המודיעים לנו מדי ערב, מעל
פני המירקע, כי אין כמו התוכנית הכלכלית. סתם כך, בלי
סיבה מיוחדת.
את מקומם של התשדירים הללו החלו לתפוס מישדרים,
המנסים להתמודד עם קהל חושב. פניתי לאריה כספי,
האדם העומד מאחרי המישדרים החדשים. כספי זכה
במיכרז, שעליו התחרו טובי המוחות בשוק הישראלי.
ניסיתי להבין את הקונספציה, העומדת מאחורי התשדירים.

מה הקו שהינחה אתכם בכתיבת התסריטים
ובבימויים?
האמת היא שהגשנו כמה תפיסות אפשריות. התפיסה שזכתה
היא של מגיש באולפן, השחקן אורי לוי, הלוקח איזשהו ניואנס
מהבעיה המורכבת, המעסיקה את הציבור הישראלי — אין כסף!
ניסינו להראות כיצד להתמודד באופן מפוכח עם הירידה הניכרת
ברמת־ההכנסה של המישפחה הישראלית הממוצעת. להראות
שחשך אינו נורא כל־כך, ברגע שלומדים התנהגות נכונה, חדשה.

• מדוע בחרתם דווקא באורי לוי כמחנך הלאומי?
חיפשנו כמה כיוונים. מצד אחד רצינו במישהו שהוא לא שחקן
— מגיש, עיתונאי ידוע, אדם בעל מוניטין המקנה לו סמכותיות.
האפשרות הזאת ירדה מסיבות טכניות — אנשים שאינם רגילים
למצלמה הם, לעיתים, חסרי־נוכחות על המירקע, ולכן חזרנו
לשחקנים. חיפשנו מישהו סמכותי, אך גם נעים, שיפיג את
הפאניקה שהשתררה בציבור.

• מהם המסרים החבויים בתוך התשדירים הללו?
יש כמה מסרים. לדוגמה :״לא כל יקר הוא טוב!״ או, במקום
״אבא ישלם!״ שנוהגים הילדים לזרוק, ללא מחשבה שניה ,״אבא
חוסך!״

• התשדירים שבהם חזיתי הם מאוד קליטים. אך
השאלה היא — מה מידת האפקטיביות שלהם? אתה
מעריך שתהיה להם השפעה ממשית?
• אין לי מושג באיזה מידה הם אפקטיביים. הזמינו מאיתנו
גם מחקר בדבר האפקטיביות של התשדירים, ואז נהיה חכמים
יותר. אני רק יכול לקוות ולערוב לכך שהם נעימים לעין ולאוזן.
תשמעי, את כל הבעיות של עם־ישראל — איני יכול לפתור!

— דפנה כדק _

ד״ר איד! ק*1ך:

פיליס גלזר:

אבישי דקל:

.,טבל בי. אבר אני ,.המיטבח התנ כי דומה -דצית׳ שציב תקבל
יודע שאתה לא תצליח!״ למיטבח ההודי והתימני!״ את הטוב ביותר!״
בשבוע שעבר נפתח בירושלים כינוס ההיפוכונדרים
הראשון בארץ. נדמה כי הכינוס עמד בסימן ההומור, אבל
בכל זאת אני יודעת שלא את כולם זה מצחיק. פניתי אל
רופא פנימי וביקשתי ממנו הסבר. הרופא הפנימי אמר לי
שאינפורמציה מוסמכת אוכל לקבל רק מפסיכיאטר. כך
הגעתי אל הד״ ר אילן קוץ: פסיכיאטר בכיר בבתי־החולים
שלוותה ומאיר.

שאלתי אותו האם ההיפוכונדריה היא מחלה או לא.
שניהם. לפסיכיאטריה של היום אין יחס אחיד למושג ואחת
הסיבות לכך היא שהמושג הוא רחב ביותר. אפשר לראות את
ההיפוכונדריה כהפרעה קשה ואפשר לראות אותה כחלק
מהרפרטואר של ההתנהגות האנושית.

• אולי תפרט קצת?
ישנה היפוכונדריה בצורה הקשה. אלה הם אנשים המשוכנעים
שהם חולים מאוד, ויחד עם זה גם משוכנעים שאי־אפשר לעזור
להם. כל הנסיונות להראות להם שכל הבדיקות שלהם בסדר לא
משכנעים אותם. כל נסיון להרגיע אותם גורם להם תיסכול,
כמעט עווית מחשבתית. הם גם האנשים שלא באים לרופא לבקש
עזרה, כי ברור להם שאף אחד לא יעזור.
הסוג השני הם ההיפוכונדרים המפתחים מנגנוני־הגנה בפני
תחושות נפשיות שקשה להם להתמודד איתן, ומעבירים אותן
לתחושות גופניות. במקום להודות בבעיה נפשית הם מודים
בבעיה גופנית. הסוג הזה מגיע לרופא, אבל הם כאילו משדרים
״טפל בי, אבל אני יודע שלא תצליח״.

• יש עוד סוגים?
יש כיום ויכוח בקרב הפסיכיאטרים האם להתייחס לאנשים
העושים דיאטות והתעמלות, ובכלל מתעסקים הרבה בגופם, כאל
היפוכונדרים. לדעתי, זהו ביטוי פוזיטיבי לבעית הגוף, שבעצם
בא להחליף את ההיפוכונדריה.

יעברו עוד כמה חודשים עד שסיפרה החדש של פיליס
גלזר יראה אור, וכבר הוא מעורר התעניינות רבה בקרב מי
שיודע על קיומו של כתב״היד. זהו ספר על אוכל ובישול
בזמן התנ״ן.
ביקשתי מפיליס שתסביר לי בדיוק מה כתוב שם.
הספר מחולק לשני חלקים. חלק המתאר בפרוטרוט את המזון
שאכלו אבותינו ואת המיצרכים שהשתמשו בהם, את כלי־האוכל
שהיו להם, את צורת העיבוד של המזון, את מעשה הציד והדיג,
את מינהגי־האכילה, את מקומות צמיחת התבלינים, צורת הכנתם
ועוד ועוד.
החלק השני של הספר מכיל מתכונים, המבוססים על
המיצרכים שהיו בתקופה ההיא, ואפילו מתכונים שברור וידוע כי
הם הכינו.

• ממה שאני זוכרת, מוזכרים בתנ״ך מיני
מזונות שונים, אבל לא מוזכרים תבשילים של ממש
או מתכונים.
לא הרבה, אבל יש. הנה, למשל, ביחזקאל פרק ד׳ ,נאמר:
״ואתה קח לך חיטה ושעורין ופול ועדשים ודוחן וכוסמים ונתתה
אותם בכלי אחד ועשית אותם לר ללחם.״

• מה אכלו אז בעיקר?
בעיקר אכלו דגנים ולחם. אבל אכלו גם׳ ,בשר ודגים,
ובתקופות מסויימות גם ירק. מוזכרים סוגים רבים מאוד של
לחמים, סוגים רבים של יין ושל תבלינים.

• אלה לחמים מוזכרים?
כיכר, חלה, צליל, לביבות, עוגה, מצה, רקיק, ניקודים, וברור
שכל אחד מהם היה שונה מהשני. מוזכרים 60 סוגים של יין.
מוזכרת בירה ואפילו אופן עשייתה.

• ספרי קצת איך אספת את החומר. האם רק
מקריאת התנ״ך?

הטיפולים הטובים ביותר, לדעתי, הם הטיפולים הקבוצתיים.
רק כך הם יכולים להסתכל על עצמם ועל חבריהם בקבוצה במבט
מהצד, ויותר מאוחר ליצור ביקורת על ההתנהגות של עצמם.

בעיקר תנ״ך, תלמוד ומישנה. אבל חוץ מהם קראתי עשרות
ספרים ודיברתי עם עשרות אנשים, שכל אחד מהם התמחה
במשהו אחר. ביקרתי במוסיאונים, הסתובבתי בכפרים ערביים
ודליתי כל אינפורמציה אפשרית.
עשיתי מחקר גרול מאוד כדי להגיע לחומר שאליו הגעתי,
ורק אחרי זה נכנסתי למיטבח שלי, שהפך למעבדה תנ״כית,
המצאתי מאכלים ושיחזרתי מאכלים. היה כיף גדול לעבוד על
הספר הזה.

זה עוזר לזמן קצר מאור, ומלבד זאת קשה מאוד לרמות אותם.
ההיפוכונדרים הם ידענים גדולים בכל הקשור לרפואה ולתרופות.

עכשיו, כשאת מומחית במיטבה התנ׳׳כי,
לאיזה מיטבה בן־זמננו הוא דומה?

• איך מטפלים בהיסוכונדריס?

• פעם שמעתי שמטפלים בהם בתרופות מדומות.

מה דעתך על כינוס ההיפוכונדרים?
ההומור הוא דרך יפה מאוד לטיפול עצמי, ואני בעד זה.

כולם חושבים שלמיטבח הערבי, אבל זה לא נכון. הוא הכי־דומה
למיטבח ההודי או התימני, בעיקר בגלל ריבוי השימוש
בתבלינים.

יהורם גאון, ירדנה ארזי ואבי טולדנו היו הסנוניות
הראשונות שהפיקו בעצמם את התקליטים שלהם. בימים
אלה יצא לשוק תקליטה החדש של ציפי שביט, ציפי
ולישון. ובכך הצטרפה ציפי, או יותר נכון בעלה, אבישי
דקל, למפיקים בעצמם. מדוע, שאלתי אותו.
כל אלה משיקולים אחרים, אני מניח. השיקולים שלי היו
קודם כל מיקצועיים. רציתי שציפי תקבל את הטוב ביותר
בהפקת התקליט. אתן לך דוגמה. חברות״התקליטים משתמשות
בסינטיסייזר כדי לעשות אפקטים מוסיקליים. אנחנו רצינו
תיזמורת ממש. רצינו עטיפה מיוחדת, רצינו עור הרבה דברים
שחברת־תקליטים לא היתה מאפשרת.
חברה היתה משקיעה בתקליט כזה 10 אלפים דולר, אני
השקעתי 30 אלף ואני מאמין שלהשקעה יש תוצאות.

• ובכל זאת, גם ברווחים אתה לא מתחלק עם אך
אחד. גם זו סיבה.
נכון, אבל אל תשכחי שהשקעתי 30 אלף דולר. רק כדי
להחזיר את ההשקעה אצטרך למכור כ־ 18 אלף תקליטים וגם
בשביל ציפי זה מיספר לא מבוטל, בימים טרופים אלה. אני
מסתכל על העניין מנקודת־ראות הרבה יותר רחבה. אם הייתי
חברה שרוצה להרוויח רק מהתקליט יכול להיות שלא הייתי
משקיע כל כך הרבה כסף, אבל זה כראי לי, כי אני מרוויח גם
מההופעות של ציפי. ולדעתי תקליט טוב מזמין הרבה הופעות.

* • אתה כל הזמן אומר אני משקיע, אני מרוויח,
איפה ציפי בכל העניין?
אם זה היה תלוי בה, היא היתה נותנת למישהו אחר להפיק את
התקליט ואחר כך מתחלקת איתו. אני הייתי זה שמשך לכיוון
ההפקה העצמית.

• לפי הסידור הזה של הפקה עצמית, חברות־התקליטים
יפיקו בעתיד רק תקליטים של זמרים
מתחילים ואלה שאין להם כסף להשקיע בעצמם.
כנראה זה נכון, אבל זו לא המצאה ישראלית, זו הנטיה היום
בכל העולם.

דניאלה שמי

״פלג״
השקיית ביתית
אוטומוטית-ממוחשבת:
• לגינות קיימות ולגינות חדשות
• לגינות פרטיות ולגינות גג
• עיצוב וביצוע גינות גג וגינות־נוי
ל ה תק שר במשך היום:
ו 2? 4 0 4־> ,0מנוי:054 :
ב ש עו ת הערב: ח } 79־} 06
במדינה חוק
שופטים כדת וכדין
גם אתיאיסט שייד לדת. ואם
הוא חושם אחרת, לא יהיה
לשופט בישראל
״האם כלל הוא כי שופט בישראל
חייב להיות בן דת מסויימת?״ שאל
ח״כ מתי פלד את שר־המישפטים.
״האם אדם שאינו רואה עצמו ככזה לא
יוכל להתמנות למישרת שופט במדי־נת־ישראל?״
לפלד
נודע כי בתקופת כהונתו של
שר־המישפטים משה ניסים נוסח
שאלון מפורט, בן שיבעה עמודים,
שאותו צריכים למלא כל המועמדים
לכהונת־שופט. בשאלון זה יש סעיף
״דת״ ,ובו מקום לציון ״דת נוכחית״
ו״דת קודמת״ .אין בו מקום לחסרי־דת
או לאתיאיסטים.
תשובתו של ניסים לשאילתה היתה
קצרה ועניינית :״גם מי שאינו רואה
עצמו בן דת פלונית — שייר פורמאלית
לדת. אין מקום לסעיף ללא־דת״.

דמוקרטיה ישירה, אלא דמוקרטיה
ייצוגית בלבד. אי־אפשר שכל החברים
יבינו ויכריעו בכל התחומים.
מוטב שנורה בכישלון, ובמקום
להתמרמר ולהיאחז בכוח באידיאל שאינו
בר־השגה, ניערר כיאות לדמוקרטיה
ייצוגית׳ .

עי תונו ת
ררמד רחמים לרופאים
הפשע: כתיבת שירים לציפורים הכאתו של צלם־העיתונות רחמים
ישראלי ותוכנית־הטלוויזיה מבט שני,
שחשפה מעשי־התעללות של המיש־טרה
באזרחים, עוררו בציבור זעם והתמרמרות.
כמה
יוצרים, סופרים ומשוררים
(ביניהם: נתן זן, חנה מרון, דן קירר,
יעקב אורלנד, מנחם פרי, דן מירון,
יורם קניוק) סירבו להירגע. הם החליטו
לעשות משהו בעניין. הם נפגשו עם
שר־המישטרה, חיים ברלב, הציעו כי
יתגייסו למסע־הסברה בקרב השוטרים,

אר המשורר שמעון צמרת, ממשתתפי
הפגישה עם שר־המישטרה, לא הסכים
לעבור על כר לסדר־היום. הוא חיבר
תגובה והביא אותה למערכת מעריב.
סגן עורר מעריב, לוי יצחק הירושלמי,
קרא בקפדנות כל מילה של
צמרת, מחק כל פיסקה וכל ביטוי
שנראו לו חריפים מדי, והסביר כי
מעריב אינו יכול לאפשר לקוראים
לתקוף את בעלי־הטורים שלו. גם התערבותו
הטלפונית של נתן זף לא
הואילה.
בסופו של רבר פורסם, במדור
המיכתבים למערכת, מיכתב מנומס בן
כמה שורות. בחתימתו של צמרת.
הנוסח המנומס לא דמה כלל למקור.
כשראה צמרת כר, התייעץ עם
חבריו, שהסכימו כי העולם הזה יהיה
היחידי שיפרסם את התגובה ללא
חשש.

והרי תגובתו של שמעון . 1 צמרת:
...מעמדתו בשולי־העיתונות, בבליל
של נימוקים רדודים ובמסווה של
עמדה עקרונית, הוא(גלאי) תוקף את
קבוצת אנשי״הרוח אשר נועדה עם

הקיבו ץ
מי יאמר: סטופו
מעילות קטנות, הסתבבויות
גדולות ודמוקרטיה הדשה

הזמן כבר עתה מקום

למודעות בגליון
רא ש

ה שנ ה

המוגדל והחגיגי של

01111:1ג1ר
שיופיע 1־11.9.85

עורר־הדין יוסף רונן, מקיבוץ עין־
חרוד מאוחד, מכיר את התנועה הקיבוצית
מצידה הפחות מוכר.
הוא יכול לספר על מיקרים רבים,
שבהם טיפל כמישפטן, שבהם התנהגו
חברי־קיבוצים בצורה מפוקפקת: על
חשמלאי, שרוקן מחצית החשמליה
בקיבוצו, כדי לצייד היטב את בנו,
שעזב את הקיבוץ; על רכז־קניות,
שלכיסיו זרמו דמי־עמלה נאים: על
חבר, עובד מיפעל, שחילק מכשירי-
טלוויזיה תמורת כרטיסי־נסיעה לחדל.
כבר
לפני 10 שנים הציע רונן,
שהיה אז חבר ועדת־החברה של
הקיבוץ המאוחר, להקים מנגנון בקרה
פנימי, כולל שופטים, לתנועה הקיבוצית.
אר איש לא רצה להקשיב לו.
לכן, כל אותם שאמרו לו אז ״עזוב
שטויות, אנחנו לא צריכים מוסדות
כאלה ״,הופתעו מאוד לפני חודש,
כאשר אנשי־הפינאנסים של התק״ם
הסתבכו בשוק האפור.
רונן לא הופתע.

השבוע סיפר רונן ל״הדף
הירוק״ ,ביטאון התנועות הקיבוציות:
שולה השתלת
ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת
ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 89
טל 295318— 284919 .

פנייה למורמונים
ולנשים נוספות
לטלפון בטוח -אלינו!

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי־מתכת
מזכירות אוטומטיות

יליו *1^ 11 נע מ
רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טל 286444 .

כבר לפני כמה שנים חקרתי שני
מיקרים של חברים, מנהלי־מיפעלים,
שמעלו באמון, וננקטו נגדם צעדים.
במו ידינו טמנו מלכודות לאנשים
טובים. איפשרנו להם להיכנס לשוק
האפור, לעסוק במניפולציות ולמעוד,
משום שלא היה איש או מוסד שיאמר:
סטופ!
> במילים אחרות: המינהל אצלנו אינו
תקין. יש אצלנו הידרדרות מוסרית,
הנובעת מריפיון נורמאטיבי, חוסר־הזדהות
איראית, כל אחד לעצמו,
דילטאנטיות.
על חריגות מניהול תקין, שבחברה
פרטית אנשים היו עפים בגללן, אצלנו
עוברים לסדר־היום.

ועל גולת-הכותרת של הקיבוץ
— הדמוקרטיה הישירה:

האזכרה לזכרו של

דן עומר יל
תתקיים ביום ראשון, ה־ 25 באוגסט, בשעה 5אחר־הצהריים,
בבית־הקברות גבעת־שאול בירושלים

אנחנו מפגרים מאוד בהבנת מהות
הדמוקרטיה, כלומר, במה שקשור
למינהל ציבורי, אופן קבלת ההחלטות
והגנה על זכויות־הפרט. יש פער עצום
בין הסיסמות שלנו — כל אחד לפי
צרכיו, שיוויון ערך האדם, אובייקטיביות
ואי־משוא־פנים — לבין
המציאות.
נכון שכל חברי הקיבוץ נהנים
משויון זכות ההכרעה הפורמאלית,
אבל לא יותר מ־סו אחוזים מממשים
את הזכות הזאת. בקולקטיב גדול
ומורכב כמו הקיבוץ לא תיתכן עוד

משורר צמרת
לחשל את חוש הריח!
על ערכי ארם, מוסר ואזרחות.
קופיב ואיידם. אר באותו השבוע
קם לשוטרים האלימים סניגור בדמותו
של בעל טור במעריב, בנימין (״ג.
בנימין״) גלאי.
גלאי, הכותב בתערובת מסורבלת
ובלתי־קריאה כמעט של עברית וארמית,
הזדעק להגן על כבודם הרמוס
של השוטרים, ובהזדמנות זאת גם גמר
את חשבונותיו עם קבוצת היוצרים.
״כל הרשומים בסיפרי־האחוזה כאנשי־רוח,״
הוא כינה אותם, וגם ״קופים,
דוחקי־קולמוס ומושכי־רוק.״
מבלי לנקוב בשמותיהם, התלהם
גלאי והטיח בהם עוד ועוד חרפות:
״איזו עזות־מצח, חוסר-רגישות ו־חוסר־ענווה
צריכים להיות במה־שמו,
הכותב אולי שירים לציפורים, או איר־קוראים־לה־שם,
המשחקת לפרקים
אשה נפחדת, קשת־יום, על הבמה,
בבואם לחנר אנשים החוזרים ומציצים
יום־יום, שעה־שעה, לעומק הטרגדיה
החיה שבמצב־האדם ...הרי זה כאילו
יצאו ללמד, מן הסאלונים הליטראטיים
שלהם, רחמים לרופאים...״
המסר היה ברור: השוטרים קשי-
היום עושים את מלאכתם הציבורית
נאמנה, בתנאים קשים ביותר, בעוד
כמה בטלנים ,״אנשים יפים״ מוכי
שיגעון־גדלות, נטפלים אליהם ב־הטפות־מוסר.
גלאי
לא נרגע עד ששילב ברשימתו
גם כמה רמזים עמומים על
הקשר שבין אמנים ומחלת האיידס
(״רוק האדסון, המשלם כבר את מחיר
מדווה״הפילוסופים שלו בחייו״) ואיחולים
מפורשים, לכתובתם של
פושעי־ישראל, שיכו את אמותיהם
הזקנות ויתעללו בילדיהם.
מיכתב מנומס. בחוגי הסיפרות,
הרגילים לקטטות מילוליות, לא התרגשו,
פטרו את העניין בתנועת־ביטול.

שר־המישטרה, ואינו בוחל, לשם כף,
בשחצנות זולה ובהטחת עלבונות בחכמים
ממנו...
אומנם, דבריו נכתבים כדרר־כלל
בסיגנון־מתפתל׳של פחדן, בהליכה
סחור־סחור ובמליציות ריקה של תלמיד
גימנסיה, אבל לצד מניעיו הפסיכולוגיים
בהתקפות חסרות־רסן >
אלה, תמיד נחשפת הזהות הפוליטית
אשר כוונתה ברורה לכול: ללמד
סנגוריה על כול לובש־מדים באשר
הוא לובש־מרים, וכלשונו ,״ליהפך
עקב לסולייתם״.
סוד גלוי הוא, כי בסולייתם של
אנשי־הרוח, משמש ג. בנימין עקב
משופשף כ־ 20 שנה, ואם רצונו להיות
מעתה עקב בסולייתם של השוטרים
— אדרבא, יעבור למישטרה ויצליח
בכר להסתיר מעינינו את מחלת
האיידס, אותה תיסמונת־כשל-יצירתי,
כלשונו, אשר פגעה בכישרונו כבר
מבראשית.
ולעצם העניין, יורשה לי להעיר, כי 1
בפגישתנו עם השר חיים ברלב לא
התעלמנו מעבודתם המסורה של רבים
משוטרי־ישראל, העושים ימים כלילות
כדי לבלום את גל האלימות והפשיעה
השוטף את המדינה. נהפוך הוא. אבל
ביקשנו להצביע על אותן תופעות
פסולות של שימוש בלתי־סביר ובלתי־דרוש
בכוח. שוטרים אלימים הם ׳״
תופעה פסולה ואין להצדיקה.
אלימות מופרזת ובלתי נחוצה היא
תופעה שלילית ממש כמו תאי־כלא
בלתי־אנושיים.
24 שעות על ריצפה מזוהמת בתא־מעצר,
או לילה אחד לצד דלי־השתן
של רוצחים ואנסים באבו־כביר. ייתכן
כי היו מהשלים את חוש הריח של ג.
בנימין, ואולי אף את חושיו הפוליטיים.
עד אז מוטב כי ישאיר את אפו תחוב
בעניינים בהתאם לרמתו.

העולם הזה 2503

רדנחר

כמו מפיגה

דעת־מיעוט זה כנראה פגם מלידה, שהולך
איתך כל החיים ולא מרפה. אני יודעת, אני
סובלת מזה. למשל, סנרלי־דנוור. כל העיר
השתוללה, כל האנשים החשובים והמשכילים
כתבו נגד הסנדלים, דיברו נגד הסנדלים, נלחמו
בסנדלים. אנשים בעלי תושיה פירקו את המנעולים
והעלו חיוך של שביעות־רצון על פני כל
אזרחי העיר תל־אביב. אפילו ראש־העיריה
שלמה להט בא לדבר על זה בטלוויזיה והתפתל
בתשובותיו.
רק אני, כמו תמיד, הייתי בודדה במערכה.
מהיום שראיתי את הצהוב־הצהוב הזה, התאהבתי
בו. איך שחתיכות־ברזל יכולות לעשות אותי
מאושרת. מום מלידה, אמרתי כבר.
12 שנה אני גרה במרכז תל־אביב 12 .שנה
אני הולכת על הכביש בין המכוניות הנוסעות.
קופצת ביניהן, זזה הצידה ברגע האחרון, מקללת
נהגים שכמעט דורכים עליי, חוטפת קללות
ועלבונות מנהגים אחרים. כל זה, כי המידרכה
ברחוב שלי תפוסה תמיד־תמיד על־ידי מכוניות
חונות. הילדים שלי, לעומת זאת, הרבה יותר
מיסכנים ממני. הם קיבלו הוראה ברורה וחד־משמעית
שאסור להם ללכת בכביש. רק בגלל
העובדה שהילדים שלי רזים מאוד הם מצליחים,
בדרך כלל, להשתחל בין המכוניות החונות לבין
קירות־הבתים. לפעמים הם מצליחים לעבור,
אבל הילקוט שעל הגב נתקע, ואז מישהו צריך
לחלץ אותם.
שבוע אחרי שהתפרצו הדנוורים הצהובים
לחיינו, נשמנו לרווחה. יצאנו לטיול על
המידרכה. הלכנו לאט־לאט כרי להרגיש בשינוי,
החזקנו ידיים, הפסקנו לקפץ כמו חבורת־תיישים,
הרגשנו כמו אנשים שקנו לעצמם
מעבר מכובד בעיר שלהם.
אבל האנשים הקימו צעקה גדולה. איימו,
גנבו סנדלים, התלוננו, צעקו — וההם, ממח־לקת־התנועה
בתל־אביב, התקפלו.
עכשיו אנחנו שוב הולכים על הכביש.
המידרכה חזרה להיות מיגרש־חניה לרכב.
הילדים שוב מתאמנים במעבר־מיכשולים ואני
שוב תלויה על החלון בצהריים, כשהם חוזרים
מבית־הספר, כדי לראות אם הם הצליחו לעבור
או אם הם נתקעו.
כן, יש לי מכונית ואני יודעת מה זה למצוא
מקום־חניה בעיר הזאת. ובכל זאת, הלוואי
והדנוורים יחזרו, אם לא לרחובותינו, אז לפחות
למיררכותינו.

פער־הדורות זה לא סתם מושג. פער־דורות זה שהם שונאים כל מה שאני אוהבת ואני שונאת כל
מה שהם אוהבים. במיוחד גדול פער־הדורות אצלנו בכל מה שקשור במוסיקה. יוצא מזה שב־>* 97 מזמן
עבודת הפטפון, האוזניים שלי רוטטות מסבל וב־^ 35 הנותרים, כשעל הפטפון מסתובב ״תקליט של
אמא״ ,הם צועקים, צוחקים ולא נותנים לשמוע.
על הליכה משותפת למופע״זמר אין בכלל מה לדבר. כשהם מציעים מופע־זמר אני מתפוצצת
מצחוק, וכשאני מציעה מופע כזה הם עושים פרצוף כאילו ראו מוגלה.
יש אומנם גם פער־דורות בין שני הילדים עצמם(אחד בן רבע לשבע ואחד בן רבע לעשר) ,אבל
הפער הוא קטן וניתן לגשר עליו במעט רצון טוב.
בליל שידור הקרם־ארוויזיון בטלוויזיה נוצר הסדק הראשון. שמענו ביחד את 12 השירים ובבת־אחת
אמרנו כולנו, הורים וילדים, שאנחנו היינו בוחרים את כמו צועני למקום הראשון. הם הסתכלו
עלינו בבוז ושאלו ״מה, גם בעיניכם זה מוצא חן?״ ואנחנו הסתכלנו עליהם ושאלנו את אותה השאלה.
אחר־כך שלושת הבחורים האלה, יגאל בשן, עוזי חיטמן ויונתן מילר כתבו וביצעו את השיר
הכי־מפרגן שנכתב בעשור האחרון בישראל, אנחנו נשארים בארץ, ושוב השיר מצא חן באוזני כל
הדורות במישפחה. אותו מיקרה פעמיים אומר חשדני.
אתמול הלכנו לראות את המופע כמו צועני, נציג הדור הקודם(אני) ונציג הדור הצעיר(בני הבכור).
התלבשנו באופן חגיגי במיוחד. לא לכבוד המופע, אלא לכבוד זה שאנחנו יוצאים ביחד לראות משהו
שאולי־אולי שנינו נאהב. אולי פיתאום יהיה רגע של בלי פער־דורות בינינו, אולי יהיה רגע שאני
אכבד את טעמו והוא יכבד את שלי. וזה קרה.
אני לא יודעת אם כמו צועני היה מביא 200 אלף איש לפארק הירקון, אני לא יודעת אם היו שם
חידושים מוסיקאליים יוצאי־דופן, לא התעניינתי מי ביים את המופע, לא שאלתי מי כתב את
מילות־הקישור. לי.כל העסק נראה כמו מסיכה, שבה כל אחד משלושת הבחורים המוכשרים האלה
סיפר על עצמו ושר את השירים שהוא אוהב במיוחד.
מצאתי את עצמי מוחאת כפיים לשיר של אלביס פרסלי וראיתי את בני מתרגש ומצטרף בשיר
לאדון עולם בשלושה קולות.
כשיצאנו משם, נדמה לי ששנינו הרגשנו שהתקרבנו קצת אחד אל השניה. אז, כמו שהם שרים
באחד משיריהם, שיהיה לכם עולה עולה, ואפילו יותר מזה.

בלי המצאות אי־אפשר לעבור את הקיץ בשלום.
אז הנה שתיים כאלה:

צל ער המישקפיים
המומחים להמצאות אנטי־שמש וחום עוכרים
בימים אלה שעות נוספות. הדבר האחרון שהם
המציאו הוא סוכך למישקפי־שמש. למי שאינן

אוהבות שמש וגם אינן אוהבות כובעים, זה פטנט
לא רע.
קונים את הסוכך העשוי מפלסטיק כמובן
(בשלל צבעים) ב־ 3,000 שקל ומרכיבים אותו על
מישקפי־השמש שכבר יש בבית.
בימים אלה של קיץ לוהט מחום ומילדים
משועממים בחופשה, יש צורך בהמצאות רבות
רק כדי להישרד. המצאה כזאת, שהיא כולה
פרטית שלי, אתן לכם היום במתנה.
בימים שלא יוצאים מהבית להצגות, סרטים
ושאר הורגי־זמן, מסתבר שהשעה הקשה ביותר
במשך היום היא השעה שבין ( 6:30 סוף תוכניות
הטלוויזיה לילדים) ו־ ,7:30 שהיא השעה שבה
מאכילים אותם ומתחילים את תלאות ההשכבה.
בשעה הזאת הילדים שלי פשוט יושבים באמבטיה,
ואנחנו, ההורים, בתדר סמוך על כוס־קפה,
סיגריה ושקט. חצי השעה הראשונה עוברת די
קל, בעזרת הצעצועים האמפיביים. ורק אז מתחילות
קריאות קצרות של קוצר־רוח ושיעמום.
זהו הרגע לגשת למקרר, לשלוף ממנו שלגונים
ולתת אותם לילדים השקועים במים. עוד חצי
שעה של שקט, זה מבלי להזכיר את העובדה
שאמבטיה הוא המקום המתאים ביותר לאכילת
הדברים הנוזלים והמלכלכים האלה.
כל חברות השלגונים בארץ נמצאות בתחרות
על לב הילדים, ולכן הן הורידו מחירים בצורה
ממש מעוררת הערצה. החל מ־ 200 שקל
לשלגון־קרח ועד ל־ 500 שקל לטילון.
בזול, טעים, מתוק ונותן נשימה להורים
הרוסים.

פ׳ 1ת

לעבה־ את
הקיץ בשלום

בכל חנויות התקליטים בארץ יוצב החל
מהשבוע הזה דוכן שבו יימכרו תקליטים בהנחה.
הדוכן ייקרא נייס פרייס והתקליטים בהנחה
יוחלפו מדי כמה ימים, כדי שיהיה בזול לכל
טעם.

פינת בן־יהודה
הפעם תבלינים. הסתבר שכבר קרוב לארבע שנים אני מטעה אתכם. בכל פעם שאני כותבת שצריך
להוסיף שמיר למאכל מסויים, אתם רצים לירקן, מבקשים שמיר ועושים כנדרש.
לא ידענו(אתם, אני והירקנים הפזורים בארצנו) שבעצם קנינו כל הזמן שבת. שמיר, לעומת זאת,
הוא צמח קוצני שאיננו נאכל, ככה כתבו לי מהאקדמיה.
מהיום והלאה, אתם הולכים לירקן ואומרים לו בנימוס שיתן לכם קצת שבת. אם הוא יגיד שאין
לו, אז תלחשו לו בשקט־בשקט באוזן את מילת־הקסם שמיר, והוא יבין. החיים זה לא פסטיבל, רבותיי.
החיים זה כל הזמן השכלה.
צמח בעל עלי ם גזורים ו מנוצי ם. הם משמשים ת ב לין לכ בי ש ת
מלפ פוני ם ושימורי מזון אח רי ם. משתמשים בו גם ל תי בו למר קי ם.
השבת דו מהבמרא הו ל ש מר, אבל שונה הוא מ מנו ב רי ח ו. רי ח
השומר כ רי ח האניסון.
בטעו ת קוראי ם לשני מיני התב לין, ל שומר ול שבת, שמיר. ה שמיר
הוא צמח קוצני ואינו נאכל (ראה דף לט

שמר המדעי של השבת$ :חש 01 שע3ז 8ומנ 01111 ננ\2
שמו באנגלית 4111:

מה שמגיע מגיע לחברים שלי יש גלריה לאמנות וגם שני
בנים. בפרוץ החופש הגדול הציע האב לבנו בן
ה־ 13 לבוא ולעזור לו בעבודה בגלריה. הבן בירר
היטב את התנאים הכספיים של העיסקה ולבסוף
הסכים.
בסוף החורש קיבל הילד את שכרו, ובשימחה
גדולה בא הביתה וסיפר לאחיו הצעיר כמה קיבל
ומה הוא מתעתד לקנות בכסף. למחרת ביקש
הבן הצעיר מאביו שיקח גם אותו לעבודה, אבל
האב הסביר שאין לו צורך בעוד עובדים. הילד
חשב חצי שעה ואחר־כך בא אל אביו ואמר לו
כך .״אם אין לך אפשרות להעסיק אותי, דע לך
שלפי החוק מגיעים לי דמי־אבטלה.״
נראה אתכם מסרבים לילד ומפירים את חוקי
מדינת־ישראל.

לא מחשב
לא חיים
מאגף הנוער והחלוץ במישפחתי נאמר לי
להמליץ באופז דחוף על ספר ששמו צעדים
ראשונים בבייסיק (מחשבים, אלא מה?).
הילד אמר שהספר כתוב בצורה ברורה מאוד
וכולו מלא בציורים ודיאגרמות ההופכים את
הלימוד בשפת הבייסיק למישחק ושעשוע.
פתחתי את הספר הזה באופן אישי והוא לא
נראה לי ברור או משעשע, אבל זה אולי בגלל
העובדה שאני עובדת עכשיו על צעדים
ראשונים במג׳ימיקס (כל אחד והקצב שלו) .את
הילד שלי הבדיחה הזאת לא הצחיקה, והוא אמר
לי לכתוב שהספר המומלץ הוא מתנה אידיאלית
לתחילת שנת־הלימודים, לימי־הולדת, חגים
ומועדים לששון. לשאלתי מה יקנו הורים
לילדים שאין להם מחשב, היתה תשובתו ברורה
לגמרי :״שיקנו.להם מחשב.״
״היום חיים ללא מחשב הם לא חיים״ — נאום
הילד בן ה־. 10
ובכן, רבותיי וגבירותיי, פתרנו לכם בזה את
המתנה הבאה: צעדים ראשונים בבייסיק מאת
רודני זקס, הוצאת דליה פלד, מחיר 24,000
שקל.

רניאלה שמי

סנדל ססיונים חדשני —
אפשר לקנות כזה בחו׳׳ל
— ואפשר גם להוסיף
פפיונים מבד או פלסטיק
לסנדל ישן המתאים לכך

המודעות גדרה,
ההיצע וב,
השיפוד 1דאה

זרים המוסיפים, משנים, מגוונים ומחדשים
את הבגד.
הם־הם ההופכים את ההופעה הכללית
לאופגתית ביותר.
דוגמה? שימלת־טריקו בת שלוש
או ארבע שנים, פשוטה וחלקה, ממש
לא מרשימה — ליבשי אותה ונעלי
סנדלים אוריגינלים עשויים רצועות־עור
דקיקות בגוון טורקיז, עליהן
מודבקות אבנים ציבעוניות. ירוקות,
ורודות וסגולות.
מי לא יסתכל ישר לרגליים? הלא
שם כובד מישקל האופנה, והשימלה
הפשוטה תיראה חגיגית ואופנתית
ביותר.
ללפף סביב הצוואר. אותה
שימלת־טריקו שחורה, למשל, עם
סתם נעלי־סירה שחורות בעלות עקב,
נראית אחרת לגמרי עם עדי אופנתי,
כמו שלוש שרשרות־פנינים בגוון
אחד, או בגוונים שונים, כמו בז׳ ,לבן
ושחור, אותן ניתן לענוד האחת על
השניה, או ללפף יחדיו ולקשור סביב
הצוואר.
עגילי־פנינה גדולים ותואמים ישלימו
את המראה, פלוס איפור נכון
ותיסרוקת טובה, שיסיטו את העין
הישר אל הפנים ואל איזור הצוואר, שם
מולכת האופנה האחרונה.
באירופה לא רק רומא היא בירת
אופנת״האביזרים. גם בפאריס ובלונדון,
ובעיקר בניו־יורק, אפשר למצוא
אביזרים שונים ומשונים, מיוחדים ומגוונים,
של צעקות האופנה האחרונות
וכמובן גם אביזרים קלאסיים. כל עיר
והייחוד של האביזרים שלה.
לכרוך מעל הקרסול. אך יש קו
המנחה את כל האופנאים. למשל
בנעלי וסנדלי הקיץ, אחד הקווים
האופנתיים המשותפים לכולם הס—
מיקלעות. פעם היו נעליים קלועות

ך י 1ך ״ נראה במבט ראשון כמו בגד״ים, אבל זה בגד ליצי-
1\ /ו | 1אה -לנועזות בלבד. החולצה קצרצרה, הדוקה
והחצאית מיני. מתחתיה אפשר ללבוש בגד־ים. הבד פירחוני וציבעוני.

חבר האשה
ך • סנדלרים אולי הולכים יחפים.
1 1אבל נשותיהם, לא. אחרת, למי
מיועדים כל הדגמים המדליקים של
הנעליים והסנדלים, שאותם אפשר
למצוא באירופה, המגיעים עתה ארצה?

ואגב, כשאומרים אביזרים, מתכוונים
אומנם לפריטים רבים ומגוונים —
שרשרות, צמידים, עגילים, טבעות,
צעיפים, סיכות, חגורות, תיקים —
אבל גם לנעליים וסנדלים שהם ארי־

תכשיטים מראכות״ם: צ

גר האחרון. בעיקר פנינים -מלאכותיים כמובן -

לגברים בלבד. היום, נעל או סנדל
קלועים, עשויים רצועות־עור דקיקות
בגוונים טיבעיים ובצבעים נוספים של
כחול, אדום, לבן ואחרים — הם שיא
האופנה. רוב דיגמי הסנדלים הם

שטוחים או בעלי עקב קטנטן. יתרונם
הוא שהרגל והאצבעות נושמות, אבל
חסרונם הוא שאם הולכים במקום חולי,
התוצאה בלתי־נעימה.
הסנדלים התנ״כיים חוזרים גם הם.
בסיגנון הרצועות הגבוהות, אך לא
בחומרים הטיבעיים של פעם. היום
מייצרים אותם בסוגי ניילון ופלסטיק
זוהרים, בגוונים מטורפים של העונה
— ורוד, ירוק, ניאון וכל שאר הזרחניים.

ועוד
חידוש. סנדלים עם סירטי־פרפר,
עשויים בד או פלסטיק והם
תפורים בדרך־כלל בחזית הסנדל.
סנדל מתאים, מהשנה שעברה, אפשר
לחבר אליו -בעזרת דבק, קליפס,
בתפירה או בסיכה — כמה פפיונים
כאלה, בגוונים התואמים, ולחדש את
הסנדל.
דגם נוסף וסופר־אופנתי הם נעלי-
סירה בעלי עקבים. בשני צירי הנעל
פתחים, בהם מושחל סרט־בד ציבעוני,
הנכרך ונקשר מעל הקרסול. את הסרט
ניתן להחליף בהתאם לצבע הבגד. זה
דגם חתיכי וסכסי, המתאים בעיקר לבעלות
רגליים ארוכות ויפות. שקרסו־

.01115

מכל הסוגים, הגדלים והצבעים ושרשרות בכל
האורכים. אפשר לענוד שרשרות רבות, בגוונים שונים,
ולא להיראות גרוטסקית. זו האופנה האחרונה.

נעל מיוחדת, הנרכסת
בשרוך, בבד או בסרט
ציבעוני מסביב לקרסול,
המדגיש אותו. את הבד
מתאימים לצבע של הבגד

כורם מסתכלים
שד דדגר״ם

\0ווו-רר׳

ליהן דקים, מכיוון שהנעל מדגישה
איזור זה במיוחד.
גם נעליים אלגנטיות וקלאסיות לא
פסו מן האופנה. העקב הגבוה נשאר,
והחידוש העיקרי הם עורות של
נחשים, לטאות וזוחלים אחרים, והפעם
במימון צבעים ובשילוב עורות חלקים.
לענוד
כמה ביחד. הגרביים
האופנתיים החדשים של סתיו 85׳
עדיין לא נראים, כי ישראל היא ארץ
חמה ולוהטת, אבל באירופה כבר
גורבים אותם. אלה הם גרבי ניילון
בגוון אחיד כמו כחול, טורקיז, צהוב
וורוד, ועליהם מצויירים קווים מופ־

* 0010

שטים לאורך ולרוחב, בשלל צבעים.
התוצאה מיוחדת במינה.
ובעריים השלאגר האחרון הם הפנינים,
המלאכותיות כמובן. פנינים מכל
הסוגים, הגדלים והצבעים, ושרשרות
בכל האורכים. אפשר לענוד כמה שרשרות
בבת אחת, מבלי חשש להיראות
גרוטסקית.
ולבסוף: אופנה מיוחדת, המיועדת
לימי־הקיץ, הגיעה הישר מניו־יורק
החמה, הלחה והמזיעה: בגד עשוי שני״
חלקים, חולצונת קטנה, קצרה ופירחו־נית,
וחצאית מיני־מיני, כמו שורטס,
ופרח ענק מבד בצד הדגם.

**•עסי** גז י׳ס

ך * 1¥ | 1או ירושלמיים -תקראו לסנדל אין
1״ דיי
1 1\ / 11 1 11 1 111 יו שאתן רוצות, אבל זהו להיט אופנתי.
העשוי ניילון או פלסטיק דקיק, בגווני ניאון, ועליו אבנים ציבעוניות.

*יי#א4י* י**

גרבי ציירים

של קיץ ׳85 באירופה, ושל סתיו ׳85 בארץ.
צו־האופנה האחרון: גרבי־ניילון בגוון אחיד -
תכלת, טורקיז או ורוד, ועליהם מצויירים קווים מופשטים לאורן ולרוחב.

ןדך יון ן פעם היו נכרים נועלים נעליים כאלה. היום הפכו נחלת
/ן 1^1 #הנשים -שטוחות, עם שרוכים מעור טיבעי ובגוונים שונים.
יתרונן: הרגל נושמת. חסרונן: חודר אליהן חול, אם מטיילים על החוף.

1ך 11 | 1לטאה ושאר עורות שהופשטו מגופם של
111111 מיני זוחלים לא פסו מאופנת הנעליים
הסופר־אלגנטיות, בשילוב עור חלק. אלה הן הנעליים

הקלאסיות מימים־ימימה, עם העקב הגבוה, המוסיף
את המראה המיוחד. הנעליים מופיעות במימון
צבעים, וניתן להתאימן לכל בגד, מודרני או לא.

השחקנית יצאה
אל לב הים,
לקתה בהתקף
לב ומתה -
היא הותירה
אחריה את
בעלה השחק[
(מימין) ,הגיבור
המקורי של
ההצגה,גטו״

מוות בחוך \ורדון
גי הול צתל 1זצי שעה לים
1 ולוקחת אוויר ל־ 24 שעות,״
נהגה לומר בטי סגל.
סגל ,69 ,שחקנית ותיקה ושחיינית
מעולה, מתה בשבוע שעבר, בשבת
בבוקר, בחוף גורדון בתל־אביב. בעיתונים
כתבו שטבעה. בני־המישפחה
אומרים שהיא לא טבעה. השהיה
החלישה אותה, הם אומרים, ו״קרה
משהו עם הלב״ .הם מגדירים אותה
כ״אשה בריאה ומלאת־חיים״ .היתה לה
פעם בעיה עם ״קצב הלב״ ,נתנו לה
איזו תרופה. והבעיה נעלמה.
בעלה, ישראל סגל, אחיה שלמה
ושתי אחיותיה, יוכבד ורוזה, המומים
ממותה הפיתאומי, מתקשים לקלוט
שבטי איננה .״הים היה הכל בשבילה,״
מספר שלמה ,״היא היתה שוחה כמעט
כל יום. באותו בוקר הלכה לים עם
תיקווה מור, השחקנית, שכנה שלה.
בסרט טוביה ושבע בנותיו שיחקה
תיקווה בתפקיד בתה של בטי, ומאז הן
היו ידידות טובות. הן שחו, ובדרך
חזרה תיקווה ראתה שבטי נחלשת. היא
ביקשה מגבר ששחה שם שיחזיק את
בטי. ורצה להזעיק עזרה. באו שתי
צעירות עם מיזרן גומי, הניחו אותה על
המיזרון, וכעבור דקה היא מתה.״
״אם היה שם מציל, אני בטוחה
שהוא היה מציל אותה ״,אומרת יוכבד
בכאב .״הוא היה מגיע אחת־שתיים
בחסקה, ועושה לה הנשמה מפה־אל־פה.
עשו לה הנשמה, אבל עד שעשו,
היה כבר מאוחר״.

הלקת־ קג ר
ל שחקנים

^ או תו בו קר ביקש ממנה ישראל
*4לוותר על הים. כמה ימים קורם

לכן היא התלוננה על כאבים בחזה,
והוא דאג.
סגל בן ה־ 80 שוהה בביתה של רוזה
בצפון תל־אביב. מזה עשר שנים הוא
חולה במחלת פרקינסון, וזקוק לטיפול
צמוד של 24 שעות ביממה. הוא הולך
בקושי, בעזרת מקל מצד אחד ותמיכה
של מישהו מצד שני.
אם לא משגיחים היטב, הוא עלול
ליפול. הגוף חלש ורועד, הקול חלש,
אבל ראשו צלול. הוא לוקח 21 כדורים
ביום. הוא אומר שמחלה זו, הפוגעת
בעצבים, באה כתוצאה מזיקנה .״משתמשים
בגוף יותר מדי.״ לא מתלונן
על כאבים, רק על אי־נוחות.
כמו אשתו, היה שחקן. באוהל, עד
שסגרו אותו, שנה בקאמרי ושנה
בתיאטרון חיפה. הוא גם ביים. תירגם

וכתב .״הייתי השחקן של דני וולמן״.
הוא מספר. במיכאל שלי של וזלמן
שיחק סגל בתפקיד השכן של אפרת
לביא, ובסרט פלוך הוא שיחק בתפקיד
הראשי.
״הם היו זוג נהדר, זוג־מן־השמיים,״
אומרת יוכבד .״כל־כך אהבו אחד את
השני. היא היתה קוראת לו, טטלה
שליי, פינקה אותו וטיפלה בו באהבה.
הציעו לה תפקידים בתיאטרון, אבל
היא ויתרה, כדי שלא תצטרך לעזוב
אותו לבד. בהתחלה לא הסכים ללכת
בעזרת מקל — גאווה גברית — והיה
נופל. הרופאים אמרו לו שהוא חי
בזכות האשה הטובה שלו״.
היו להם הרבה חברים. בהלוויה היו
יותר מ־ 250 איש. בני־המישפחה אומרים
שהיו שם הרבה שחקנים, אבל הם

זוכרים רק שמות של שניים: יהודה
גבאי ומישה נתן.
שלמה :״לפני חודשיים בטי קנתה
לה ולבעלה מקום בבית-הקברות
בחולון, ליד חלקת־השחקנים. קבורים
שם חברים שלהם, זאב הייבלום, פופוך
ועוד כמה. היא אפילו הכינה מצבה
לעצמה. זה היה בשבילי שוק לראות
על המצבה את שמות הוריה ובנה,
שנספו בשואה. צריך היה להוסיף רק
את תאריך פטירתה״.
בטי סגל נולדה בווילנה. אביה ייצר
נעליים, והאם עזרה לו בחנות. בטי
היתה הבכורה במישפחה. האחיות
אומרות שבשבילן היא היתה תמיד כמו
אמא שניה .״היא היתה נערה יפה,
בלונדית, צמה ארוכה,״ מספרת רוזה.
״תמיד אמרתי לה שאני אוהבת ללכת

,כל הנערים בכיתה היו מאוהבים בה!״

אברהם קרפימביץ׳ ,סופר-יידיש, לשעבר
המנהל האדמיניסטרטיבי של התיזמורת הפילהרמונית
במשך 30 שנה, למד עם בטי סגל
באותה פיתה, בבית־ספר תיכון ונשאר ידיד
קרוב עד יום מותה.

סיפר אברהם קרפינוביץ׳:

היא היתה אחת הבנות הכי־יפות בבית־הספר.
בלונדית, עיניים כחולות, עדינה, כמו נסיכה. כל
הנערים היו חולמים עליה ומאוהבים בה. על
הלימודים היא לא שקדה במיוחד, אבל מה שלא
סלחו למישהו אחר, סלחו לה, בזכות אישיותה
ויופיה.
כל חייה, אפילו בימים הקשים ביותר, היא לא
איבדה את עדינותה ואת הרצון לעזור. היה קשה
מאוד, במציאות ההיא, להישאר בן־אדם. היא
נשארה. במחנה־הריכוז היתה שרה, כדי לעודד

את האנשים.
כאן בארץ, בתיאטרון, היה לה תמיד שם טוב,
בזכות היותה חברותית ולויאלית. לויאליות
בתיאטרון, כידוע, היא תכונה נדירה ביותר. בטי
אף פעם לא נדחקה, לא היתה בעלת-מרפקים. אף
פעם לא קינאה בחברה״שחקנית שקיבלה תפקיד
גדול יותר ממנה. אל כל תפקיד שקיבלה, התייחסה
במלוא הרצינות. התיאטרון היה אצלה
יעוד, לא שאיפה לעשות קאריירה גדולה.
גברים אהבו אותה. היה שחקן אחד, שכבר
אינו בחיים, שהיה מאוהב בה אהבת-נפש. ביחסה
לבעלה, היא יכולה להיות דוגמה להרבה נשים,
כיצד לא נוטשים אדם במחלתו. היא לא רק
טיפלה בו באהבה, אלא גם לקחה אותו לאירועים,
השתדלה לתת לו הרגשה שהוא עדיין שייך, שלא
יצא מן המחזור.

איתה ברחוב, כי כולם מסתכלים עליה,
ובאותה הזרמנות — גם עליי.
״רק היא היתה יפה, כי היא היתה
דומה לאמא. אנחנו לא היינו יפים, כי
היינו דומים לאבא. בטי נולדה שחקנית.
אהבה לשחק כילדה, תמיד הופיעה
בהצגות בבית־הספר.״
בטי נישאה בגיל .18 בעלה, ברל,
היה קונדיטור. נולד להם בן, מאיר. את
שניהם היא שיכלה בגטו וילנה.
רוזה :״טרגדיה נוראה. זה היה ילד
נהדר, את כל התפקידים שלה בתיאטרון
ידע לדקלם בעל־פה. הוא היה
רק בן ,8אבל מאוד גבוה. כשעשו
סלקציה, תשבו שהוא יותר מבוגר
ושלחו אותו למוות״.
שלמה :״הבית שלנו היה בתחום
הגטו, והנאצים הכניסו אליו עור
עשרות אנשים. חיינו כמה מישפחות
בחדר אחד, כמו דגים. על מה שעבר
עלינו בשנתיים האלה אפשר לדבר
שבועות.
״בטי עברה בעבודות־ניקיון ב־תחנת־הרכבת.
פעם ניסתה להבריח
קצת ביצים בשביל הילד. היא החביאה
אותן מתחת לשיער, שאותו כיסתה
במיטפחת. תפסו אותה, שמו אותה על
השולחן, הורידו לה את התחתונים,
והיכו אותה מכות רצח. אחר־כך לא
יכלה לשבת. היא בכתה. אמרה שהיא
בוכה מההשפלה, מהבושה, לא מהכאב.
״אחרי שנה שלחו אותנו, בקרונות
של פרות, בלי אוויר, למחנה־ריכוז
בריגה, שם היינו שנה. ידעתי שתהיה
שוב סלקציה, וישאירו בחיים רק בעלי
מיקצועות שבהם היה צורך. אני עבדתי
בתיקוני חשמל וטלפונים, אבל דאגתי
לשלוש אחיותיי. הצלחתי, בנס, להשיג

שלושה כרטיסים צהובים. הכרטיסים
האלה הצילו את חייהן״.
אחרי השיחרור מעול הנאצים עבדה
בטי בעיר לודז במישרד לחיפוש־קרובים.
היא הכירה אז את ישראל סגל,
שאיבר את־ אשתו בשואה .״ילדים לא
היו לי, תודה לאל ״,הוא אומר. סגל
שיחק וביים בתיאטרון יידיש, שאותו
יסד יחד עם השחקן ישראל בקר. בטי
היתה כוכבת התיאטרון.
הם היו ציונים, ויתרו על הזדמנות
לנסוע לארצות־הברית, ועלו לישראל.
בטי התקבלה לתיאטרון המט אטא.
שם הופיעה עם שמואל רודנסקי
ויעקב טימן. אחר־כך התקבלה לאוהל.
ישראל סגל עבד תקופה מסויימת
כפקיד בבנק, עד שהתקבל גם הוא
לאוהל.
בטי שיחקה 300 פעם בתפקיד
הנשי הראשי בהחייל האמיץ שווייק,
לצידו של מאיר מרגלית. היא הופיעה
גם בנשי וינדזור העליזות. בהחולה
המדומה ובהצגות רבות אחרות ,״ב־דרך־כלל
בתפקיד הראשי ״,אומרים
בני־המישפחה. במשך שנים אחדות
עבדה גם בשידורי היידיש של קול
ישראל. בין השאר גם תירגמה וקראה
את החדשות.

נסעה לחי׳ל

^ בני־הזוג סגל לא היו ילדים.
/״היינו תחת הלם ההשמדה,״ אומר
ישראל .״בטי רצתה ילדים, מאוחר

יותר, אבל אני לא רציתי. לא הרגשתי
ביטחון שתמיד תהיה לי עבודה. פחדתי
שלא אוכל לפרנס. בטי הבינה, ולא
התעקשה״.
בטי — אשה יפה, נשית, מלאת
הומור וחיוך תמידי על השפתיים, למרות
האסונות, למרות התקופה הנוראה
בחייה. גברים חיזרו אחריה — איך
אפשר שלא, בעולם התיאטרון.
״היו לה הרבה מחזרים,״ אומר
ישראל ,״אבל היא הסתפקה רק בי.
היינו חברים קרובים. לא היינו צריכים
לדבר.חרבה, מבט הספיק. אם היא לא
היתה נאמנה, היא היתה מספרת לי״...
יענקילה בן־סירא, השחקן, בא לנחם
את האבלים .״אתה מוכרח להחזיק
מעמד לזכר בטי, למענה.״ הוא אומר
לישראל ,״היא תטפל בך מלמעלה,
תשגיח עליך.״ ״אני אשתדל,״ אומר
ישראל. בן־סירא :״האחיות שלה יטפלו
בך. נכון שזה לא בטי ישראל:
״מחליפות טובות.״
בן־סירא :״בטי היתה אשה נפלאה,
כישרונית מאוד. אהבה לעזור לכולם.
היתה מפנקת אותנו עם עוגות שהיתה
מביאה לתיאטרון.״
אלבומי״התמוגות נמצאים בדירת
מישפחת סגל במרכז תל־אביב. ישראל
רוצה ללכת לשם, למרות שהכניסה
למכונית וטיפוס לקומה השלישית
עולים לו במאמצים רבים. הזיכרון שלו
מדהים — פרטים, שמות, שנים.
בטי סידרה את האלבומים באהבה.
ריכזה תמונות מכל הצגה, כתבה את
שם ההצגה ושמות השחקנים. באלבום
נפרד שמרה מאמרי־ביקורת על ה*

הים סער, שחינו לרוחבו!׳׳
סיפרה תיקווה מור, שהיתר, ליד בטי ברגעיה
האחרונים: כל בוקר היינו שוחות יחד, עד
מעבר לשובר-הגליס השני, חצי שעה בערך. באותו

יום היה ים סוער, ולבן שחינו לרוחב. בעבור חמש
דקות בטי התעייפה, ושאלה. במה זמן שחינו!״
כשאמרתי ״חמש דקות״ ,המשיכה לשחות.
היה קשה לחזור, הים סחב. היה בהחלט לא־נעים.
היא אמרה שוב,אני עייפה׳ ,שאלתי אם היא
רוצה שאזעיק עזרה, והיא אמרה שכן. שחיתי מהר,
ושלחתי אליה שתי בחורות על מיזרן־גומי. לפניהן
הגיע אליה גבר, שעזר ותמך בה. אחר־כן סיפר
שהיא אמרה לו, תעזור לי; והוא אמר לה •אל
תתאמצי, שימי יד על הכתף שליי.
ברגע מסויים היא חדלה לשחות, איבדה את

בטי ב״

בגרמניה ()1947
בדרך־כלל בתפקיד הראשי

בטי בהצגת ״גיבורי העורף׳

הצגות שבהן השתתפה.
דירה יפה ומטופחת, נקיה ומסודרת
להפליא. מאות ספרים, ביידיש בעיקר,
מסודרים על מדפי הסיפריה. תמונות
— אוריגינלים — של ציירים ידועים,
על הקיר.

ההברה. וראשה החל לשקוע במים. השכבנו אותה
על המיזרן, ומשכנו לחוף. אנשי מגן־דויד־אדום עשו
לה הנשמה מלאכותית, אבל זה לא עזר. כעבור 20

דקות הם קראו לאמבולנס. זה היה, כנראה, התקף׳
לב או שסף־דם במוח.
לא פיללתי שדבר בזה יכול לקרות לה. היא
היתה צעירה ברוחה, וגילה לא ניכר בה. תמיד
הלכה זקופה. נהגה להתעמל פעמיים בשבוע אצל
מורה פרשית. למרות ההבדל של יותר מ־ 30 שנה
בינינו, היינו חברות. לפעמים הלכנו לקנות בגדים
יחד. עוד לא נרגעתי. אני ממש חסרה אותה. הייתי
רגילה כל בוקר לצילצול שלה בדלת.
* מ שמאל: שמואל רודנסקי.

בחדר־השינה — ראי גדול ושולחן־
איפור, שעליו מסודרים בשמים וכלי־איפור.
בצד תמונה ממוסגרת, מטושטשת
כתוצאה מהגרלה, של הילד
שאיבדה.
יוכבד תומכת בישראל, משגיחה

ישראל סגל ב״מירלה אפרתי
״פעם אחת, בגטו, ניסתה להבריח קצת ביצים בשביל הילד ...היכו אותה מכות־רצח׳

שלא יפול. היא אומרת שהיא אוהבת
את האיש הזה, כי הוא כל־כך אהב את
אחותה. היא ממאנת להתנחם .״כדי
שאהיה שקטה,״ אומרת יוכבד ,״אני
אומרת לעצמי כל הזמן שבטי רק נסעה
לחו״ל, והיא תחזור.״

בטי ב״הקמצך

ך* אשר חשבתי לראשונה על
* ₪פתיחת מדור למיכתבי־אסירים.
החלטתי לשמוע את דעתו של אחר
האסירים האינטליגנטיים ביותר, עורו־הדין
שימעון חרמון. כתבתי לו מיכתב
לכלא, והוא ענה כף:
״שלום אילנה,
״אין ספק כי הרבה אמת יש בדבריך,
כי האסירים הם המיעוט המדוכא וחסר־האונים
ביותר במדינה.
״מקובל עליי כי השבועון העולם
הזה ביסודו רגיש לעוולות הנעשות
לאנשים חסרי־אונים, הנשחקים תחת
מכבש העוולה. יש בפתיחת מדור חדש,
כאמור במיכתבך. משום דרך שתבטא
אל־נכון רגישות זו.
״לעניות דעתי, מדור כזה יתחלק מן
הסתם לשתי קטגוריות עיקריות:
״ • אסירים הזועקים חמס על עוול
מישפטי שנעשה להם.
״ • אסירים הזועקים על היחס
והתנאים שהם זוכים להם בכלא.
״מהר מאוד יתברר לך כי אסירים
הזועקים את חפותם אינם מתלוננים
על תנאי־המאסר, משום שעניין המאסר
מתגמד והופך חסר־משמעות מול
הבעיה העיקרית של ריצוי מאסר על־ידי
אדם חף־מפשע.
״נראה לי כי פתיחת מדור מעין זה
יעניק לך ^1£ 100 וז 1_1-ט.7
״שימעון חרמון.

״ אני חף מפשעי׳׳ מיכ תב
ת מורת סיגריה
יכתבו של חרמון, שהורשע
ברצח האחות כרמלה באלס וש־

סניס מוונלא

יש המתרוננים עד התנאים בבתי־הנרא
ויש המתרוננים עד כך שבנדר הגיעו דשם
כזה נשמעת לעיתים כנה ואמיתית עוד
יותר, בגלל התנאים הקשים שנדרשו
לכתיבתה.
תמיד חשבתי כי האסירים במדינת־ישראל
הם המיעוט האומלל והמקופח
ביותר במדינה. אין להם כל דרך
להשמיע את דברם בציבור, ואפילו
זכות־הבחירה לכנסת, המוקנית להם
על פי החוק, נשללה מהם בשרירות,
כביכול בגלל בעיות אדמיניסטרטיביות.
תנאי־המאסר
בארץ אינם תואמים

קטע ממיכתבו של חרמון
^£ .108 וו_-ו_וט8
מדינה תרבותית, ולעיתים סובלים
אסירים ממצוקה קשה, ואין להם כל
דרך לבטאה ברבים.
ואומנם, כפי שכתב האסיר חרמון
בכושר־הניתוח המעולה שלו, תלונות
האסירים מתחלקות בעיקר לשני
סוגים; לתלונות על הליר מישפטי

^ משך השנים פירסמתי מיב־
* תבים רבים מבתי־סוהר, שהתקבלו
במערכת. היתה לי התכתבות ארוכה
ומעניינת עם יורם לנדסברגר, כאשר
ריצה את תקופת־מאסרו בהולנד. הוא
הירבה להשוות את תנאי המאסר
והמעצר המשופרים בהולנד לתנאים
הנהוגים בישראל. גם אסירים אחרים,
הכלואים בגרמניה, בדנמרק ובהולנד,
פנו להעולם הזה במשך השנים
בבקשות לעזור להם, או לפעול
להעברתם לכלא ישראלי.
מאסירים, הכלואים בישראל, קיבלנו
כמה מיכתבים מזעזעים שפורסמו
אף בשער בהעולם הזה. באחד מהם

״אני חף מפשע!״
מישטרה ומשרות בתי״הסוהר לא פנה
אלינו. בעלי, יוסף, נחשב אצלם ככלב
שלא מתעניינים בו ״.עד היום לא נענה
העולם הזה מה היו תוצאות חקירת־המוות
של האסיר פרץ.
במיכתב אחר, שהוברח גם הוא
מהכלא, התלונן אסיר על מנות־הרעב
הניתנות לאסירים. הוא סיפר כי לולא
הסנדוויצ׳ים שמגניבה לו אשתו בכל
ביקור, בכיס הרחב של שימלתה, לא
היה אוכל כלל בשר במשך מאסרו,

\!ס\\ן ך*ם ס דג! 011

בלבד מאשתי, ילדיי והוריי. אין אני בא
לטעון נגד מערכת־המישפט שעשתה
את המוטל עליה, הראיות שהובאו לפני
הערכאות הם שגזרו את דיני.
״היום אני פונה לחברה שאיכפת לה
ולכל המימסד, לחברי־הכנסת מכל
הסיעות, ולשר־המישטרה. במשך תריסר
שנים נלחמתי בפשיעה והבאתי
לחיסול מוקדי־פשע באיזור מגורי
ובמחוז תל״אביב. עשיתי זאת בגלל
אהבתי למערכת־החוק, על כל מיג־

פ סס/ ,

יז-יס^פ

נאש־ נוסע סמ 1סעד 11181 בסננת מוות -ועשה הארץ. או
נאשר בלה ״העולם הזה״ נ׳ אסיר הונה למוות בתוך הארץ -
לא התרגש איש. בעמווים אלה מסופו הסיפור המחויך לנל פרטיו
*גוה סו ד, האיעו ענ8־עוע נחש* ,תגה, ור נר,
חינו נכוא הונחו נארוה כד וח סו את זידגהו

.בווג״ ,י

הד^גד׳הו׳>ן ן_ )1ה־יין __1
ז-ייגי ׳14ו׳ 3 0 1

קטע ממיכתבו של משהראווי

81ג ז 7ו

״מעידה חד־פעמית״

״י יי*

^ חד הכותבים הקבועים לה־עולם־הזה
הוא מי שנודע בזמנו
כ״המודיע המישטרתי מיפו״ ,סלומון
משהראווי. הוא הורשע בעבירות חמורות
ונשלח לכלא. והרי חלק ממיכתבו:
״פנייתי זו היא בגדר תיקווה שאני
תולה במימסד ובחברה ובציבור, אשר
מכיר אותי ויכול להזיז דבר, בכך
שיקבלני לחיקו ויחזירני לחיק מיש־פחתי
והחברה. אני היום איש הסובל
מאוד מהמשבר העובר עליי. זה תקופה
של כמעט שלוש שנים שאני מורחק
מהחברה, ויושב מאחורי חומות בית־הסוהר
אשקלון, במרחק מאה מטר

אסיר־סרקליט חרמון

יייוס

רצח בכלא

ל הג ד ה

גלב

פרשת פרץ ב״העולם הזה״ ()2.1.85

^ לי״נב

נידון למאסר־עולם, היה כתוב בכתב־יד
נאה ומסודר, על נייר משובח. אבל
זה דבר נדיר בין המיכתבים המתקבלים
מבתי־הסוהר. בדרך כלל נכתב המיכתב
על פיסות נייר מקומטות, בכתב־יד
בלתי־מלומד ובשגיאות־כתיב נוראות.
אבל דווקא הזעקה הבוקעת ממיכתב

בלתי־תקין(או — כמו שנוהגים האסירים
לומר — ״אני חף מפשע!״) ולת־לונות
על תנאי־המאסר ועל התעללות
מצד סוהרים או אסירים.
כפי שלמדתי במשך השנים, כתיבת
מיכתב אינה דבר קל לאסיר הסגור
בתא בכלא. אפילו השגת נייר ועיפרון
כרוכה לעיתים בקשיים שאדם חופשי
אינו יכול לתארם. ידוע לי כי התפתח
בכלא מיסחר בכתיבת מיכתבים.
אסירים משכילים, בעלי כושר־הבעה,
כותבים מיכתבים עבור אסירים אחרים,
פחות משכילים, ומקבלים בתמורה
סיגריות, שוקולד ואפילו כסף מזומן.
אך למרות הקשיים הללו מגיעים
למערכת מיכתבים רבים מכל בתי־הסוהר
במדינה. לעיתים משתמשים
האסירים בדואר הרגיל, העובר צנזורה
בדרכו מבית־הכלא, ולעתים הם
שולחים את המיכתבים בגניבה, דרך
אסירים היוצאים לחופש או לבית־המישפט.

כתבו
כמה אסירים, במיכתב שהוברח
מהכלא, על רצח אסיר בבית־הכלא.
העולם הזה חקר בפרשה וגילה כי
אסיר בשם יוסף פרץ, אדם ללא עבר
פלילי, שנכלא לראשונה בגלל ביזיון
בית־המישפט, מכיוון שהופיע למיש־פט
של בנו כשהוא שיכור, הוכה כנראה
למוות בבית־הסוהר.
בשתי כתבות־שער (העולם הזה
26.12.84ו־ )2.1.85 סופרה כל
הפרשה, ואשתו של האסיר, אנט פרץ,
התלוננה ״עד היום אף אחד מה־

עצמו, שלא השלים אף לרגע עם פסק
הדין המרשיע. הוא מחכה כעת
לעירעור בבית־המישפט העליון.
רפי פרי, אסיר אחר ששלח לה־עולם
הזה חוברת מצויירת, שכתב
ואייר בעצמו בכלא, הורשע ברצח
אפרת גינגולד, שהיתה אהובתו,
באקדח־מסמרים. במשך השנים שבהן
הוא יושב בכלא חיבר שירים לאפרת,
צייר ציורים ולבסוף גם כתב את
החוברת העבה, שהיא בעצם עירעור
נוסף על הרשעתו, ונסיון להוכיח
.לרשימת־מכותבים ארוכה את צירקתו.
נראה כי פרי לא הצליח לשכנע איש גם
בחוברת זו, מכיוון שכמה מיכתבי־קוראים,
שהגיעו למערכת אחרי פיר־סוס
סיפור השער (העולם הזה
,)1.5.85 הביעו שאט״נפש מפרי ונד
נסיונו להצדיק את עצמו.

פרשת פרי ב״העולם הזה״ ()1.5.85
שירים מהכלא

והיה סובל מחרפת־רעב. הוא גילה כי
חלק ממיצרכי־המזון נגנב עוד בדרכו
למיטבח, וחלק אחר נעלם אחרי
הבישול(העולם הזה .)2.11.83
אולם, כפי שכתב חרמון במיכתבו,
חלק גדול מהמיכתבים מתייחסים
באמת לרגש התיסכול והמצוקה של
אסירים, הטוענים כי הם חפים־מפשע
ושנשפטו על לא עוול בכפם. אחד
האסירים האלה הוא, כמובן, חרמון

רעותיה. למרות כל האסונות שפקדו
אותי ואת בני־מישפחתי ואחיי, המשכתי
לעזור למישטרה בגלל אהבתי,
ואפשר לומר — מחלתי.
״כיום, כאשר אני שומע מאמצעי-
התיקשורת על פושעים ועבריינים, אני
שואל את עצמי: מה לי ולהם? איך
הגעתי למצב שבו אני נמצא היום,
ולמה?
״מעידה זו שמעדתי היא חד־

תמחר,

פעמית, ואני לא אחזור עליה לעולם.
אני בן למישפחה מכובדת, נאמנה
לחוקי־המדינה וגאה בעדתה ובהתה.
חונכנו על־ידי הורים שעמלו קשות,
והגיעו למה שהגיעו בזיעת אפם, ואני
לא רוצה לגרום לכך שכל עמלם יירד
לטמיון. אני רוצה לחזור לחברה, ואני
מאוד זקוק למילה טובה בפני הגורמים
הנוגעים בדבר.
״פניתי בבקשת־חנינה לכבוד
נשיא־המדינה, וכולי תיקווה כי הוא
יענה לה ...בהזדמנות זו רצוני לבקש
את סליחת הציבור והחברה על
המעילה באמונם, ועל כל הטירדה
שיצאה ממני. תנו לי את הצ׳אנס
הגדול, ואני מבטיח שאקיים את דבריי.
״ממני, סלומון משהראווי.״

>^ם יר אחר, עמוס נחום, מכלא
\ £שאטה, שלח מיכתב שבו הוא
מציע למסור לי מיכתבי־אהבה ותמו־נות־עירום
של בחורה, שלדבריו העידה
עדות־שקר נגדו. בזמנו שלח אותו
אסיר למערכת מיכתבים שהתיימרו
להיות מיכתביה של אותה בחורה,
שבהם כתבה כי היא עדיין אוהבת אותו
ומצטערת על שהעירה עדות־שקר
נגדו.
העול ם הז ה בדק את המיכתבים,
וללא כל קושי גילה כי הם מזוייפים,
ושנכתבו ביד אחרת לגמרי, בכתב״יד
שאינו דומה כלל לזה של הבחורה
(העולם הזה .)21.3.84 אולם כעת,
שנים לאחר אותה כתבה, מתעקש נחום
שוב וכותב:
״אני עדייו מודה לך על הכתבה
שעשית בזמנו. זה מוכיח עד כמה רצית
שהצדק ייצא לאור. ובכן, כיום המצב
שונה ...יש ברשותי מיכתבי־אהבה של
אסתר, כך שהיא לעולם לא תתכחש
להם. כמו־כן יש לי תמונות־עירום
שלה, ממש עירום מלא, שאני בכבודי
ובעצמי צילמתי אותה. כמו־כן אבקש
שאת תשמעי ממיספר אנשים מה יש
להם להגיד על אסתר, מה דעתך?״
אני מנצלת מדור זה כדי לענות
לנחום ולומר כי אינני מעוניינת
בתמונות־עירום של בחורות, וכי אחרי
הבדיקה שערכתי בזמנו, ואשר הוכיחה
כי המיכתבים ששלח לי נחום היו
מזוייפים, אין לי כל עניין להיכנס
ולחטט מחדש בפרשה זו. נראה לי
שאסתר כבר סבלה די מקשריה עם

בחזרה מאפריקה
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
מאיר שמגר, נשיא בית־המישפט
העליון, שנולד בדנציג (נמל־המריבה
בין גרמניה לפולין, על שפת־הים
הבאלטי, השייך כיום לפולין וידוע
כגדאנסק) ,כבנו של סוחר עתיר־נכסים
יוצא רוסיה, שהתפרסם, בראשית המאה,
כאשר דאג לספק נשק להגנה
עצמית של יהודי אודיסה בפני פורעים
אוקראיניים. שמגר עצמו היה, בצעירותו,
איש אצ״ל, שהוגלה על־ירי
השילטונות הבריטיים לאפריקה, וכאשר
שב ארצה, עם קום המדינה, החל
בקריירה מישפטית מזהירה, שבה היה,
בזה אחר זה, פצ״ר (פרקליט צבאי
ראשי, בדרגת תת־אלוף); היועץ ה־מישפטי
לממשלה ומאז 1975 שופט
בית־המישפט העליון, שכנשיאו נבחר
השנה, עת פרש לגימלאות השופט
יצחק כהן (מי שהיה יו״ר ועדת־החקירה
על אירועי צברה ושאתילא).

גויאנה, משכרות ומסוכרת, בגיל ,63
סורבס ברנהאם, מזה 19 שנה נשיא
מדינת־הננס הדרום־אמריקאית (כמיליון
תושבים, שרבים מהם צאצאי
הודים הינדיים ומוסלמיים, שאבותיהם
הובאו למקום לעיבוד מטעי.קני-
הסוכר) — מאז קיבלה את עצמאותה
מידי הבריטים. במשך השנים האחרונות
ניסה ברנהאם לשקם את
בריאותו בעזרת טיפולים רפואיים
בקובה ובגוש המיזרחי, אך ללא הועיל.

האלוף הטוראי
נפטר בגיל ,74 אליהו בן
חור, אחד מעשרת אלופי צה״ל הראשונים
(ראש אגף ההדרכה במטכ״ל

מרעננה ררוגדון
נחוג יום הולדתו ה־ 65 של
אהרון מגד, סופר(חדווה ואני, החי
על המת) ומחזאי (איי לייק מייק),
שגדל ברעננה, היה חבר קיבוץ
(שדות־ים) ,פועל״נמל ודייג, שליח
(לארצות־הברית ולקנדה) ,עורך
(סיפריית פועלים) וגם נספח תרבות
בשגרירות ישראל בלונדון.

אסיר נחום
מיכתבים מזוייפים ותמונות־עירום

יי ג 2א־

]ויי

-יי כ _ ח >>י יל

/נ יי

לזו י
ל*לי

יי *כ ׳

.י ג7 1-

.גד־ יי

/ס ^ יי

קטע ממיכתבו של נחום
״שהצדק ייצא לאור״
נחום. אינני רוצה להכפיש איש במדור
זה, אלא רק לעזור לאסירים במצוקה.

ניצול רוע־התותח
נחוג יום־הולדתוה־ 76שללי

המדור פתוח לכל אסיר ולבני
מישפחתו, הרוצים להשתמש בשרותיו.

כסיאניאן, נשיא סין־העממית. לי
(שם־המישפחה הסיני הוא הראשון בין
שמות בעליו) ,הוא אחד מחמשת בניה
של מישפחת־עניים, שהיה בגיל 29
מפקד הגיס ה־ 30 של הצבא האדום,
אשר נסוג, לפני 50 שנה, צפונה,
לקירבת הגבול הסובייטי, מעבר
לחומה הגדולה ולשולי מידבר גובי,
במנוסתו מפני הכוחות הלאומניים של
צ׳אנג קיי״שק. מבין מאות אלפי
משתתפי אותו מסע ארוך צפונה, לא
הגיעו יותר מ־ 6,000 איש חיים למקום
המיקלט. לי עצמו איבד את רוב אנשיו
בקרבות עם פרשים לאומניים אימתניים,
בני שבטים מוסלמיים, שנהגו
לקשור את שבוייהם ללועי תותחיהם
ולירות אותם לרסיסים.

מתנה עליקזלית
נחוג בלונדון, יום־הולדתה ה־
85 של אליזכת, המלכה־האם,
אלמנתו מזה 33 שנים של ג׳ורג׳
השישי, לו היא נישאה עוד בהיותו
נסיך מלכותי פשוט, בשם אלברט
פרדריק ארתור ג׳ורג׳ .אז היה זה
המיקרה הראשון ב־ 250 השנים האחרונות
של ההיסטוריה הבריטית
שהותר לנסיך לשאת אשה שלא מ־מישפחה
מלכותית־ ,מה שלא מנע
מג׳ורג׳ ,מלח וטייס מצטיין, לעלות
לכס המלוכה, בשנת ,1936 כאשר
אחיו, אדוארד השמיני (לאחר מכן
הדוכס מווינדזור) נאלץ להתפטר, עקב
נישואיו העתידיים לגרושה אמריקאית.
מתנת יום־ההולדת של המלכה־האם
מבנותיה, המלכה אליזבת בת ה־
59 והנסיכה מרגרט רוז בת ה־ :55 טיסה
בשמי בריטניה במטוס קונקורד על־קולי.

הנשיא
השיכור
נפ טר

בג׳ורג׳טאון, בירת

• ל א היה זה החריג ההיסטורי
היחיד בחיי( של בורגי השישי. כאשר
ביקר, יחד עם מלכתו. אליזבת.
באביב 1939 בארצותיהברית, היה
הוא המלך הבריטי הראשון שביקר
א י-פעם בארצותיהברית.

אסיר משהראווי(כתמונת שיחזור של ״העולם הזה״)
חנינה בזכות.העבר

אילנה אלון

נשיא שמגר
אצ״ל, פצ״ר. יועץ
)1948 שהגיש, בעיצומה של מילחמת
העצמאות, את התפטרותו לדויד בן־
גוריון, עת חלק על דרך ניהול ה־מילחמה
שלו, והתנדב, כטוראי, לנהוג
בזחל״ם של חטיבת גבעתי. לפני כן
היה בן־חור מבוני תורת לחימת־הלילה
של ההגנה בסוף שנות ד,־ 30 וכטוראי
ביחידות הארצישראליות של הצבא
הבריטי במילחמת־העולם, מפקדם של
החיילים היהודיים מטעם ההגנה.

ספר הגישואץ
נפטר בבני־ברק, מאי־ספיקת
כליות, בגיל ,87 הרב יעקב ישראל
קנייבסקי, קשיש ראשי הישיבות
בעולם, מורה־הלכה וסמכות תורנית
לחרדים, שהיה ידוע בכינויו הסטיי־פולר(בזכות
מוצאו מהכפר האוקראיני
סטייפולה) .קנייבסקי, שרבים עלו
אליו לרגל לקבלת הדרכה בדרכי־החיים,
היה מחברם של 30 ספרים
תורניים וגיסו של הרב אברהם ישעיהו
קרליץ (החזון איש) ,מאור החרדים
בשנות ה־ 50 וה־ ,60 שיצר את הקשר
המישפחתי ביניהם אחרי שהוא עיין,
בראשית המאה, בספר״הביכורים של
קנייבסקי, שערי תבונה (מחקר על
הרמב״ם) ועמד על כך שנוכח ידענותו
המופלגת של המחבר תינשא לו אחותו,
מרים, מייד.

שר יודדזת־המחץ
נפטר בגראס שבריביירה הצרפתית,
בגיל ,92 דיל מוך, מי שהיה
בשנים הראשונות לאחר מילחמת־העולם,
שר־הפנים של צרפת וסייע,
בעצימת עיניים וגם בעזרה של ממש.,
להצלחת העפלתם של ניצולי־שואה
דרך נמלי־צרפת. מוך, שהיה כבר שר
בממשלות צרפת שלפני המילחמה
(לעבודות ציבוריות, בממשלתו של
ליאון בלום היהודי) ,הכתים את שמו
הטוב כסוציאליסט, עת הקים, ב־,1948
את פלוגות־הביטחון של הרפובליקה,
כיחידת־מחץ מישטרתית לדיכוי
מהומות־פועלים.

— ״רבץ ורוי התחמקו!״

תן פרסומאי

(המשך מעמוד )16

עכשיו, טעם מסף
לסעוד ב״גויל רום״
של קרלטון
הפעם, תן לעצמך ולאווחיך להנות מאוירה
קלאסית־אלגנסית ב״גריל־וום״ של קרלסון
תל־אביב.
פינות אינטימיות, רהיטים ספוני־עץ מהגוני, עגלות
הגשה כסופות ומאכלים שהם חוויה גסטרונומית
עשירה ומעודנת המוכנים בנוכחותך ליד השולחן.
ה״גריל־רום״ בקרלטון מוסיף סעם טוב לפגישה
׳עסקית ונופך של ארוע חגיגי לכל ארוחה חברתית.

עכשיו, נוסף עוד טעם טוב 250/0 .הנחה, לחוויה של
ארוחה בין השעות 19.00 23.00 לא כולל משקאות.

גריל־רום בקרלטון -טעם של חו״ל במרכז תל־אביב.
הזמנות בטלפון 291291 :־.03

י 26/הנחוו

לשיה שדאחחה

מלון קרלטון תל־אביב -מורד הירקון 10

( ] 1בכניסה למרינה) תל־אביב, טל 291291 .־03

אנשים הומניסטים, אנשי־שמאל,
צריכים לשרת בצבא, לא כי זה החוק,
אלא גם כדי שלא לתת למיליט־ריסטים,
ללאומניים, שרק הם ירכיבו
את הצבא, כי אז יכולה להיות סכנה.

• היית חוזר היום לצבא?

היום זה מחוץ להקשר, זה לא
רלוונטי. למרות שאני במיקצוע, אני
עוסק בניתוחים צבאיים, באסטרטגיות,
בטקטיקות. אני שומר את עצמי מעודכן
במחשבה הצבאית.

• אבל אתה מצטער שקטעו
לך את הקריירה הצבאית?

בפירוש כן. אני אומר שוב, אני
חושב שנגרם עוול. אני יצאתי יבש
מזה, הלכתי לאקדמיה ולחיים הפוליטיים,
אבל אני חושב שצה״ל ניזוק
בעניין הזה. זה לא נזק טוטאלי, אני לא
מניח שהייתי משנה מי יודע מה, אבל
אני הייתי מביא תועלת תקופה מסויי־מת
— וחבל שלא. אני לא רואה בזה
אסון לאומי.

• נראה כאילו אתה נאחז
בזה, מתרסק על זה שהיית
אלוף־מישנה, מסקר בית־הססר
לקצינים.

למה לא? אני לא מתבייש בזה.
רבים וגם טובים מתרפקים, אני גאה
בזה שהייתי פלמ״חניק, אני גאה בזה
שהייתי קצין בצה״ל בתפקידים שונים,
גם קרביים וגם תיאורטיים, אני גאה
בזה שכתבתי את ספר תורת־הקרב של
צה״ל, ואת ספר תורת־ההדרכה של
צה״ל, ואני מתבייש בזה שעד היום לא
הוציאו עוד מהדורות.

• הם משתמשים עד היום
בתיאוריות ובנורמות שאתה
שקבעת?

כן, ואני גאה בזה. כמעט כל אדם
מתגאה בעברו, עקרונית. אני גם מתגאה
בזה שאני סוציאליסט, חנין־ פוע־לי־ציון־שמאל,
אני גם מתגאה בזה
שהייתי בכנסת מטעם של״י ולא מטעם
תנועה אחרת.
אני לא מתבייש בזה שהייתי בצבא,
אני גם לא חושב שאני צריך להתבייש.
בעוונותיי נעשיתי היסטוריון —
לא בעוונותיי, מתוך בחירתי — למרות
שבבית־ספר תיכון למדתי במגמה
ריאלית.

• אמרת שלמדת בבית•
ססר דתי.
למדתי בבית־ספר דתי ארבע שנים.

• מבית סוציאליסטי הלכת
ללמוד בבית-ססר דתי?

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם
״ ^ בכרטיסיאשר אי במחי רי המערכתי
$ 0108מ6אוס

ויזה

•שראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

כי אנחנו גרנו במקור־ברון־ בירושלים,
ומעבר לכביש היה בית־ספר
תחכמוני. אבל בבית אצלי אין מזוזה.

• הלכת לבית-הססר בכיסה?

לא דרשו. רק כשלמדנו בשיעורי
תנ״ן־ או מישנה. אני אחד המעטים
שמכירים את כל הזרמים בחינוך.

• גם אחיך למד בבית־ססר
דתי?
לא. אני למדתי ארבע שנים בבית־ספר
דתי, אחר כך קפצתי כיתה ולמדתי
שלוש שנים בבית־חינוך של זרם
העובדים בקריית־עבודה בחולון, אחר
כך למדתי ארבע שנים בגימנסיה של
הציונים הכלליים, ואני מכיר את כל
שלושת הזרמים. וכשאני אומר שאני
בעד זרם־העובדים, אני יודע למה —
גם בתכנים לאומיים, אבל בעיקר
חברתיים רעיוניים,

• שינית את השם מסילב
סקי לפעיל כשהלכת לצבא?
לא. יותר מאוחר. כל עוד משה דיין
היה בצה״ל, לא היתה לי אפשרות
לעלות מעל דרגת סגן־אלוף. כשהוא
הלך, קיבלתי דרגת אלוף־מישנה.

• אז הייתי מפקד בה״ד?1

ארבעה לילוה~ ולילה חינם
מלון דיפלומט ירושלים
מלון אריאל ירושלים
מלון דיפלומט תל־אביב
תל־אביב
מלון מרינה

בת־ים
מלון מרמה

)0 2 ( 777777
)0 2 ( 719222
)0 3 ( 294422
)0 3 ( 282244
) 0 3 ( 596111

| 1ן 1ן רשת מלונות שיף
רשת המלונות המובילה בישראל

לא, אז הייתי ראש מחלקת תורת־הלחימה
במטה הכללי. זה היה תפקיד
תיאורטי.

• נחשבת לסוכב? לפוח
עולה?
זה תשאלי אותם. מאחר שעיכבו
אותי, אז בסופו של דבר התקדמתי
יותר מאוחר מהאחרים.

• באיזה חיל היית?
חיל״רגלים.

• מי היה איתך בצבא?
מי לא היה איתי. במחזור שלי היו

שייקה גביש, דן לנר, יוסקה גבע. יובל
נאמן היה איתי בקורס מ׳׳מים.

• מה אתה אומר על כל
הוויכוח על תקציב הביטחון?
לא צריך להתווכח, צריך להוריד.
תקציב־הביטחון, אם היו לוקחים אותו
בידיים באופן אחראי, אפשר היה
להכניס אותו לדיאטה של חמש שנים.
כל שנה להוריד בין שלושה לחמישה
אחוזים, לא בבת אחת, ולהגיע תוך
חמש שנים לצימצום ב־ 20 אחוז בלי
לפגוע בביטחון־המדינה.

• למה הדרגתי?

כדי שלא יהיה שבר במערכת וכדי
שיהיה מי שיקלוט את האנשים
שייפלטו. אני יודע, אני לא מעריך,
אני יודע שזה מה שיקרה. אם מערכת־הביטחון
היא בסדר, אז צימצום בתקציב
יעזור לה כמו שדיאטה טובה
עוזרת לשמן. כשהדיאטה מגיעה
לשיאה, אז אתה גם יותר רזה וגם יותר
בריא וגם יותר חזק ותאריך יותר ימים.
וזה בדיוק מה שיקרה בצבא.

• הצבא, נוסף לשומן שצבר,
גם צבר הסתאבות?
אין דבר שלא צובר הסתאבות. כל
רעיון טוב לא יכול להתממש אלא אם
הוא מתמסר. כל דבר שמתמסר, הוא
חייב להיכנס לעידן של שמרנות, ועם
זה באה ההסתאבות.

• אז למה קמה זעקה כזו
גדולה כשהתחילו לדבר על תק־ציב־הביטחון?
מפני
שאצלנו, בגלל נסיבות היסטוריות
ופסיכולוגיות, הביטחון הפך
לערך עליון, אנחנו ממשיכים את
המנטליות של היהודי הגלותי, ולרוב
העם היושב בארץ הזו נדמה שהביטוי

.לא צרו
להתוונח על
חקציב־הביטחון,
צריו להוריו!
צדו להכניס אח
הצבא לדיאטה
של הגש ש1ם ד
הכי״מובהק לעצמאות ישראל זה הצבא
והכוח. זו תיסמונת גוליית.

• כשאתה היית בצבא, הצבא
היה קטן ומאוד יעיל.

גם אז היה מה לקצץ. כבר בתקופה
ההיא טענתי, ואני אומר על דרך
הצחוק, שיש לקחת את כל המטה
הכללי, שהוא דבר ענק, עם מישרד־הביטחון,
ולהפעיל את מילות האינטרנציונאל
:״עולם ישן עדי היסוד נח־ריבה
״,ואחר־כך נבנה מחדש.
אמרתי שיקהו רב־סמל, ושיחליט
באופן שרירותי: ענף אחד להשאיר,
ענף אחד לבטל, אחד להשאיר, אחד
לבטל. זה יקה לו יומיים. אחרי זה צריך
לבטל את כל הענפים, וממה שנשאר
לבנות את זה מחדש. ויתברר שזה יותר
מצומצם ומתפקד יותר טוב מהקודם.
אחרת זה מסתאב ונעשה מסובך ונד
תוסבר.
גם בתקופה שלי צחקו על המטה
הכללי ואמרו שאם יום אחד יהיה
שלום עולמי ויפרקו את כל הצבא,
ישאירו רק את המטה הכללי, הם
יעבדו אחד עם השני עוד חמש שנים
ולא ירגישו שאין להם צבא.
אלה הגזמות, כמובן, אבל בכל זאת
צריך לחשוב.

• אתה נמצא עדיין בקשרים
עם הצבא, אתה יודע מה
קורה שם?

• מזמינים אותך להרצאות?

רוצה לשמוע? כל עוד דיין
ופרס היו שרי־ביטחון, אני הייתי מוחרם
ומוקצה. ברגע שהליכוד עלה
העולם הז ה 2503

לשילטון, כשעזר היה שר־הביטחון,
הוראת החרם בוטלה.

• במילחמות לא השתתפת
מאז מילחמת ששת הימים?
במילחמת יום־הכיפורים דיין נתן
הוראה לא לגייס אותי. מאז שעזר נהיה
שר־הביטחון, קיבלתי מינוי. בתקופת
דיין ופרס לא הזמינו אותי להרצאות,
גם לא בבמחנה וגם לא בגלי־צה״ל.
טאבו, חרם. אפילו יותר מזה: שימעון
פרס סירב לפרסם את הדוקטורט שלי
בהוצאת מערכות.

אמרתי לך שאני חושב שהצבא
הפסיד. אני לא שחצן כזה גדול, אבל 1
אני חושב כך. למרות שאני בטוח שהיו
יכולים להסתדר בלעדיי, גם בצבא וגם
בשמאל. לפי דעתי פחות טוב, אבל היו
מסתדרים. תרומתו של אדם אחד, מוכשר
ככל שיהיה, אינה מוחלטת, היא
יכולה להיות רבה, אבל לא מוחלטת.
אבל פנו אליי בצד המיקצועי הצבאי,
בנושאים שהם יודעים שאני
מתמחה. עד התקופה של עזר פנו אליי
פה ושם בסתר.

• על מה עשית דוקטורט?
איך צמח צבא ההגנה לישראל
מתוך אירגון ההגנה.
פרס לא נתן לפרסם את זה, אחר־כך
גם יד בן־צבי לא רצתה לפרסם את זה,
עם עובד לא רצה לפרסם את זה וסיס־ריית
הפועלים לא רצתה לפרסם את

היתה עוד הוצאה אחת הסתדרותית
ציבורית שנשארה, וזו הוצאת הקי־

״על רפאל איתן
אומרים ברוסית:
ט־ימיטיבסק׳
צ׳ולוב״ק -
האדם פרימיטיבי
עד איו מתום בו״
בוץ המאוחד. החלטתי שאני לא
אפנה אליהם. כדי שלא ישאר לי טעם
רע בפה, אז הלכתי למו״ל פרטי,
לזמורה ביתן מודן. והם הוציאו לי
את זה. זה היה בסוף . 1979

• אז עכשיו אתה יותר מוכר
בצבא?
עכשיו כן. עזר, כשנעשה שר־הבי־טחון,
עשה שני דברים: נתן לי מינוי״
חירום, לפי המלצה של מוטה. מוטה גם

• העובדה שאחיך נמצא
ב״מצפך לא הפריעה לך בדרך?
אני חושב שכן. אף פעם לא אמרו
לי את זה בגלוי. אבל גם אני לא טלית
שכולה תכלת, מבחינתם. אני אף פעם
לא התכחשתי לעמדותיי. אני חתום
שנים על על המשמר, דרך מת״ש —
מחלקת התשלומים של הצבא. אני
פניתי שיורידו לי כל חודש סכום כסף
לעל המישמר, כדי שאקבל את העיתון
בבית. אני חושב שהייתי איש־הקבע
היחיד שעשה את זה, וזה בתקופה
שעל המישמר היה סוציאליסטי.

• לא שינית את שמך בגלל
אחיך?

לא, הייתי פילבסקי כל הזמן. שיניתי
לפעיל, כי בן־גוריון ביקש ממני
כשקיבלתי מינוי כאלוף־מישנה, וזה
הגיע לשולחנו של בן־גוריון, והוא
אמר שהוא מכיר את השם פילבסקי
ושאולי יבקשו ממני לשנות את השם.
אז הייתי מדריך ראשי בפו״ם —
המיכללה הבין־זרועית לפיקוד ולמטה.
צלצלתי מהר הביתה ושאלתי את
אשתי אם איכפת לה שיהיה פעיל. לא
היה איכפת, ונעשה פעיל.
זה לא בגלל אחי, זה לא היה חשוב
לי כל הנושא. עד היום אין אף פעיל
אחד חוץ מאיתנו, ואחנו כבר מישפחה
גדולה.

• הבניב שלך עשו קריירה
צבאית?

מאוזן:
. 1חזרת מלכה? ()3
.3תארים רבים קבלנו מההורים

.9נתן בכוס עינו, ונתמלא חימה ()4
. 10 חותך בשעת רקוד חס ושלום?

. 13 מודל של חכם ואביון ()3
.14 שמענו שהפרזיטים מזכירים
את החיות ()6
. 15 נופל בדיוק בחג 4,4
.17 ארץ של נמוסים טובים ()4
. 18 כותב בקרב ()4
.20 קבל הלם מקולות התגרנים
ברחוב ()4,4
.22״אבינו מלכנו״ אמרו בארם ()5
.24 כבר בפרוק ()3
.25 חלש? — יקבל טפול ()4

.26 השר נכנס בשער ומיד חותכים
אותו חי ()4
.28 נמצא כאן בסביבה עוד מימי
טיכו ()3,4
.29 תהנו ממנו — פסק (.)3

.9״ובך בולט משכמו ומעלה״ הוא
טוען כשמצב־רוחו מרומם ()3,4
. 11 בגלל הרטיבות למטה, נקטע
החלום באמצע ()2
.12 חדלו מדברי הבל! ,השתמשו
בהבל! ( 4,5ח׳)
. 16 באתי וראיתי שנצחון אין כאן

.2שמענו שאפשר גם בלי לשלם
מס ()3
.4המזון נשרף ()4
.5המאדאם היא כוכב בעיר ( 8מ׳)
.6קוראים לבעלה של חיה, אבל
הוא ישן כל הזמן ()6
.7קבל את התפקיד אחרי הספירה

. 19 קיר יכל להצטיין במעלות
טובות? ()3,3
.21 שיא האירוניה: ערכו שם טבח
רציני ועוד שאלו מה מתבשל? ()5
.22 הקול בטלוויזיה נשמע חלבי

.23 רצוי להשמע לפקודה ()2
.24 דרש את התשלום במזומן
ונדחה ()3
.27 מאמן ממש מלאך (.)3

.8משלם פעמיים בלי עין הרע, על
ההתמכרות ()5

אכיז״י? ינ אי -

ח״כ פעיל בכנסת התשיעית
..מאירקה, יש לך מינויי
היה ניגש אל פרס ושואל אותו עליי
מפעם לפעם. הטענה של פרס היתה:
יש הרבה אלופי־מישנה שאין להם
מינוי־חירום, אז גס לו אין, לא נורא.
עזר הודיע לי על כך בישיבת הכנסת
— זו היתה ישיבת הכנסת התשיעית
— הוא צעק לי בכנסת :״מאיר־קה,
יש לך מינוי:״
מאז תקופת עזר ועד היום אני
פרסונה־גראטה. לא מועדפת, אבל
רצויה. מזמינים אותי להרצאות.

העולם הזה 2503

הבן השני בכלל לא. הוא שונא את
הצבא כמו אנשי־השמאל. הבן הגדול
היה בצה״ל והיה מ״פ בשיריון. הוא לא
רצה להישאר והלך לטכניון. הבן השני
היה מכונאי־טנקים.

• הפריע להם בצבא שהם
הבנים שלך?

אני לא חושב. להיפך. מי שמכיר
אותי בצבא — אני חושב שאני במצב
טוב. עובדה שהבן הגרול שלי רצו
שהוא יישאר בקבע. הוא לא רצה.

איתן עמיחי
סזיקים הדברת

בע״מ

מוסחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי עץ, חרק׳ פרים ובגדים.
רמת־ גן, רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ ס ס׳ 21עסק 481/75

ו שמירה עלב רי או תךו 31 ווווך ז

ארבעהליל 1ת~ 1לילהחינם
רשת מלונות שיף, רשת המלונות המובילה בישראל
מזמינה אתכם לבלות חופשה מיוחדת ברמה בינלאומית
במחיצתם של תיירים מבל העולם:
פרסו יהודה

701ן

0ל ~~ 7111X 11*0

(אנשים חשובים מאד)

ם חדרים מפוארים וממוזגים ם דדיל ם טלויזיה
ם מסעדות אירופאיות, מזרחיות וסיניות בשרות
ם בריבות שחיה ם מועדוני בריאות ם מגרשי טניס
ם ברים ודיסקוטקים ם פעילויות לילדים

מבית שטוק בכל חדר
בקבוק יין
פנקס שוברי הנחה למקומות בילוי ובידור בתליאביב
ובירושלים לתקופת המבצע:
ביניהם 250/0 :הנחה ברשת המסעדות הסיניות״מרינה״
0ץ< 25 הנחה במסעדה המזרחית המפוארת״פרעה״
250/0הנחה בהשכרת רבב בחברת ״טריפטי״

עתון ערב מדי יום בבל חדר
ילד בחדר ההורים לינה בלבד חינם!

זאת חופשת הקיץ המושלמת:
4לילות כתשלום -ולילה 5חינם!
הבטיחו לבם מקום בהקדם. להזמנות ופרטים נוספים, נא לצלצל:

מלון דיפלומט ירושלים
מלון אריאל ירושלים
מלון דיפלומט תל־אביב
תל־אביב
מלון מרינה
בת־ים
מלון מרינה

777777 719222 294422 282244
596111

השנה

)ונחנו מיידים
בישראל

רשת מלונות שיף. רשת המלונות המובילה בישראל.

בתום המבצע
תערך הגרלת פרסים
בין הנופשים,
בה יוגרלו סופיישבוע
וארוחות חינם
ברשת מלונות שיף

במה להשקיע

אונגו: גם בוס רא עזר
בתחילת חודש מרס נערכה פגישה חשובה בלישכתו של ראש־הממשלה. נכחו
בה, מלבד שמעון סרס, מנכ״ל בנק־הפועלי גיורא (״ג׳ורי״) מית, ואיש־העסקים
רמי אונגר.
על מה דיברו השלושה?
על־פי אונגר, שהתבקש להשיב להעולם הזה, נסבה אז השיחה על שערי-
הריבית במשק. בנק הפועלים מילא פיו מים וסירב להתייחס לתוכן השיחה,
בטענה שהבנק לא מוסר מידע על יחסיו עם לקוחות.
על־פי המידע שהגיע להעולם הזה, עסקה אז השיחה בשאלה איך יכולה
חברת העובדים והזרוע הפינאנסית שלה לעזור לעסקיו של רמי אונגר.
על־פי מידע זה, מאחורי היוזמה לשיחה עמד השר עזר וייצמן, חבר נאמן של
אונגר, בעבר שותפו לעסקים ובהווה בעל חוב מוסרי כלפיו: אונגר עמד מאחורי
הקמת תנועת יחד, והשקיע בה הרבה ממירצו ומכספו.
באותה שיחה הועלו כמה רעיונות. הלוואה בתנאים מפליגים לטווחי־זמן
ממושכים, הקלות בהחזרי־הלוואה קיימת, עזרה של חברת העובדים, בכניסה
לשותפות עם אחד מהעסקים המגוונים של אונגר.
השיחה לא הניבה את הפירות המקווים. אבל כעבור פחות מחמישה חודשים
נחלצו לעזרת אונגר חברים טובים אחרים מיחד. ח״כ שלמה עמר, באמצעות
ניצבא, השתלט על סוכנות דהייטסו והמיבנים של אונגר. ובעיקר: התחייב
לסלק חובות של אונגר, בסכום של 12 מיליון דולר.
השבוע שאלו רבים, בקול רם, מה היה קורה אילו נחלץ משק־העובדים לעזרת
אונגר כבר בחורף. ההנחה היא, שעיסקת ניצב״א־אונגר היתד, נמנעת.

כר הכבוד, פת!
מדור זה מברך את שר־המדע
גידעון פת, שאימץ חלק מהצעות
אתה והשקל בחודשיים האחרונים,
למשקיע הנבוך והמבולבל.
יש להתעלם מהשאלה אם מעשהו
של פת הוא מעשה שלא ייעשה על־ידי
שר בממשלה. מה שחשוב לעניינו הוא
תוכן דבריו, שפורסמו בצהרון ידיעות
אחרונות, ביום השישי האחרון, אגב
הידיעה על המדד הגבוה של חודש
יולי.
הצעדים המלאכותיים לעצירת
האינפלציה לא יביאו, קרוב לוודאי,
למדדים נמוכים מאוד בחודשיים
הקרובים. כתוצאה מכך לא תהיה
לאוצר ברירה אלא לבצע פיחות גדול
בתום חודשי התוכנית הכלכלית ואחרי
השלמת תשלומי כספי הקשישים,
המחזיקים במניות בנקאיות שבהסדר,
שהגיע מועד פירעונן, ושהן כידוע
צמודות לדולר.
פירושו של דבר — עליית מחירים
תלולה בחודשים נובמבר ודצמבר.
מה עושים עתה?
פת, כמו מדור זה, ממליץ בחום־ על
קניית דולארים שחורים. זה לא חוקי,
אבל, כדבריו, הדולר הופך בחודשיים
הקרובים ״למוצר הזול ביותר״.
רכישת דולארים אינה מורידה
מערכן של התוכניות האטרקטיביות
הבנקאיות לטווחי־זמן קצרים, כפק״ם

7/777

ר,כח₪
וייצמן ואונגר
עזרה מוסרית

העיסקה הגושית

אמת בניוסום

בימים אלה נחתם חוזה בין חברה
ישראלית מוכרת ורשת מרכולים
גדולה בגרמניה בשם צייובו. הישראלים
יספקו לגרמנים פיתוח חדשני של
וסת־מיס ב״טלפוך המותקן במיקלחת.
שימוש נכון בווסת מאפשר חיסכון
ניכר במים. המדובר בעיסקה של 180
אלף יחידות, במחיר כולל של 400
אלף דולר. המוצר ימכר במיבצע בן
שבוע־ימים בתחילת שנת . 1986

סירטון פירסומת יפהפה, שהוקרן
בחודשים האחרונים בבית־הקולנוע,
תיאר את מלאכת הכנת העוגות המשובחות
של רשת בית־הקפה רוול, כולן
על טהרת תוצרת־הבית.
אולי זה טוב למסך הצלולואיד,
אבל במציאות זה קצת שונה. בבית
המישפט לתביעות קטנות בתל־אביב
מונחת תביעה שהוגשה נגד אורי
רוטשילד, הבעלים, על־ידי שני יצרנים
ומשווקי עוגיות אמריקאיות, ציו־קלט
צייפ קוקיס. המדובר בסידרת־מכירות
צנועה לרוול של 15.2קילו
עוגיות לפני שנה, במחיר של 28,120
שקל. רוול לא שילמו את החובות.
הקונדיטורים הצעירים פנו לבית־מישפט,
והסכום הנדרש עתה הוא
101,639שקלה שו פטת ורדה אל־שייך
הציעה לצדדים להתפשר,
ונראה שבקרוב הם ישתוו.
אבל מה בנוגע לסירטון הנהדר
ומעורר התיאבון?

זו הפעם הראשונה שהרשת קונה
סחורה ישראלית בהיקף כזה. זוהי הפתעה
אחת. ההפתעה השניה היא זהותו
של היצרן הישראלי: זוהי חברת אט־קור,
שמתברר כי אינה עוסקת רק
בציוד חשמלי לבית.

מותר בשם
הציונות
מי יגלה את העפר מעיניו של גואל
הקרקעות יהושע חנקין — שבשמו
קשורות חברות כמו אוצר התיישבות
היהודים והכשרת הישוב.
אבל מכיוון שהעמק כבר נגאל, עוסקת
חברת הכשרת היישוב במלונאות.
אחד מפניני הרשת היא גלי כנרת
בטבריה. על טיב־השירות ורמת־האו־כל
בוודאי יכולות להיות הריעות
חלוקות. אבל לא על עובדות מודפסות,
שחור — סליחה, כחול — על
גבי לבן. באותו מלון נכבד לא ניתן

להשיג עיתון, אלא צריך להזמינו
מראש, ואם אתה מפונק ורוצה עיתון
לחדר — הארץ או גירוזלם פוסט
בלבד — עליך לשלם חצי דולר.
כלומר 100 ,אחוז על מחיר העיתון,
פלוס שירות, בנוסף לעבירה על החוק
של קביעת מחירים ברולארים.
מקובל במלונות חמישה כוכבים
שמביאים את עיתון־הבוקר לחדרו של
אורח בחינם. גם העיתון וגם השירות.
בטבריה נוהגים, משום־מה, אחרת.
אגב מ תי בי קר שם אברהם
שריר בפעם האחרונה?

בשבוע שעבר החלה עונת־הבציר.
אבל לראשי אגודת הכורמים לא
היתד, סיבה מיוחדת למסיבה.
במחסני חברת היינות כרמל אין
מקום. ולו לקילוגרם אחד נוסף של
ענבים. מדוע?
כרמל מחוייבת. מתוקף היותה בעלת
מרבית מטעי־הגפנים. לרכוש את ,
הענבים. אין די קונים ליינות, וכך
נוצרים מאגרים. המאלצים שוב את
החברה למצוא פיתרונות־שיווק מהירים.
בשנה
שעבדה שברו יינות כרמל
את מחירי השוק ומכרו את תוצרתם
בסכומים מגוחכים, למגינת ליבם של
המתחרים. החודש החליט המנכ׳׳ל,
אורי קלנר, לאמץ פאטנט חדש.
קלנר, קרוב מישפחה של יצחק
ולאה רגין, היה בעבר מנכ׳׳ל חברת״
הצבעים טמבור. הוא הצליח לחסל את
היריב, ציבעי אסקר, ולהוביל את
טמבור להישגים בקנה־מידה בינלאומי.
קלנר
הכריז מילחמה על רישתות
השיווק, וערב קניות החגים הגדולות
הוא הציע לרישתות הגדולות סחורה
במזומן, בהנחה של 40 אחוז.
מסתבר שהעניין פעל היטב, הרשתות
קנו ושילמו, ועתה צפויה, בפעולת
שרשרת, הוזלת יינות גרולה
לחגים על-ידי הרישתות עצמן.
אבל כאן לא הסתיימו צרותיו של
קלנר.
הצרה הבאה שלו באה מהצפון הרחוק,
מחברת יקבי ישובי רמת־הגולן
והגליל. ביקב קטן זד״ מפיקים בהצלחה
שני סוגי יינות שולחניים. ירדן
(לבן) וגמלא(אדום) .על־פי התחייבות
לסוכנות, שעזרה בהקמת היקב בגולן,
שווקה התוצרת אך ורק לחרד.
ההצלחה מעבר לים של ירדן וגמלא
הביאה את שני היינות המשובחים
למיסעדות של רשת מלונות דן בארץ,
למורת רוחם של אנשי כרמל.
שמועה רצינית אומרת, שקלנר החליט
להיאבק בציפורניים בדרך המקובלת
עליו. עוד מימי א ס קר — הוא
ייכנס לפרוייקט על חשבון האחוזים
של הסוכנות.

שר פת
דיברי חוכמה
ותפ״ס, זה אינו מונע כניסה לבורסה,
בזהירות רבה מאוד, אף היא לטווחי־זמן
קצרים. אבל העיקר, יש לשים לב:
במהלך החודשיים הקרובים תהיה
נהירה גדולה לדולר השחור, ומחירו
יאמיר, בוודאי בתמיכה של אותם
גורמים ממלכתיים שעשו זאת גם
בעבר.
נכון, זה לא חוקי, אבל יש לזכור
שככל שיתרבו הדולארים השחורים
בידי החוסכים הקטנים, כן יקטן
המאיץ האינפלציוני. הדולר — כשהוא
שחור, ייצא מן המחזור. והרי גם זו
לטובה.

קרייולר כמשל
סי שמשוחח באחרונה עם מנכ״לים
וכלכלנים. שומע שוב ושוב שתי
מילות קסם. לי אי א קו ק ה וקרייזלר.
המדובר בספר חדש, אוטוביוגרפיה של
איאקוקה, ירר מועצת המנהלים של
חברת המכוניות הגדולה, מתורגם
באחרונה לעברית.
מתואר שם באריכות רבד״ על פני
303 עמודים, סיפור־הצלחה. תחילתו:
איך נבעט האיטלקי על־ירי הנרי
פורז* מחברת פורד. משום שהוא התקדם
מהר מרי. אנשי קרייזלר. שהיו
בתחתית. הביאו אותו והוא החייה את
החברה, בעזרת שיטות ייעול מתוחכמות
וקיצוצים, והחזיר את קרייזלר
למקומה הטיבעי בשוק המכוניות האמריקאי.
איאוקקה דאג להחזיר הלוואה
פדראלית בטרם מועד פרעונה,
בסך של יותר ממיליארד דולר. שניתנה
כרי להציל את המיפעל מפשיטת־רגל.
המו״לים
הגדולים בארץ דחו בעבר
את תירגוס הספר, בטענה שקהל־המטרה
שלו מסוגל לקרוא אנגלית
ואינו זקוק לתירגום. חברה קטנה
להוצאה לאור, של איש יחסי־הציבור
משד! טריואקם, הימרה על
איאקוקה. ומאז שבוע הספר. לפני
חודשיים. נמכרו חמשת אלפים עותקים.
השבוע
יצאה לאור מהדורה שלישית,
ועוד היד נטויה.
מי רוכש את הספר? לפחות לגבי
חלק מהרוכשים יש אינדיקציה ברורה.
שלושה מיפעלים גדולים ובנק אחד
רכשו מאות ספרים עבור הדרג הניהולי
שלהם. התוצאה: כולם מדברים על
קיצוצים והתייעלות נוסח איאוקוקה.
גם כתבים ופרשנים כלכליים.
מעניין מדוע איש לא מדבר על
המשכורת שלו, שהיא יותר ממיליון
דולר בשנה.

ג׳בל׳ שלחנוו 777
מאחורי הידיעה הקטנה שהתפרסמה בעמודי החדשות הכלכליים מסתתר
סיפור גדול, מוסווה היטב.
הידיעה סיפרה על פרישתו של מנחם קלח, מנכ״ל מט״ע של מיפעלי כור
מזון. הפרישה אירעה, כך הוגדר, בגלל ״שינויים אירגוניים״.
מאחורי הדיווח הלאקוני מסתתר משבר גדול העובר על כור מזון, שמקורו
בראש: בנימין גיבלי המפורסם, המנכ״ל הניצחי. הוא עומד לפרוש בתאריך
בלתי־ידוע מכור ולעבור לתפקיד
נכבד לא פחות: יושב־ראש פעיל של
מועצת־המנהלים של חברת־החשמל
— ג׳וב שסידר לו חבר עירו, שר
האנרגיה משה שחל מחיפה.
בכור מכירים זה מכבר את שאיפות
ההתפשטות של גיבלי, שרובן לא
עמדו במיבחן המציאות.
בשבועות האחרונים הוטחה בו
ביקורת נוקבת נוספת, הפעם בשל
רכישה כושלת של מיפעלי מוצרי בצק
מוקפאים שחף. בהשקעה בסיסית של
כמיליון דולר. עכשיו מסתבר כי
התחזיות שלו לא התממשו ויש צורך
בהשקעות נוספות.
גיבלי איננו יודע שובע, ומתקנא
במתחרים בתחום המזון. התוצאות
בדרך־כלל מאכזבות. הנה כמה
דוגמאות:
• הוא התקנא בהצלחות חברת
הירקות המוקפאים סנפרוסט של
כלל תעשיות, ורכש את גולדפרוסט.
התוצאות העיסקיות עדיין אינן
ידועות.
מנכ״ל גיבלי
• הוא התקנא בעלית ונכנס
שובל של כישלונות
להרפתקת השוקולד שלו בצפת. איש
אינו יודע איד ייצאו מהרפתקה זו.
• הוא השקיע סכומי עתק במיפעל למוצרי שמנים באילת, שהפר לפיל לבן.
• מיוחסת לו השקעה מוטעית במטע שגרמה הפסדים ניכרים.
• ולא במזון — נא לשים־לב לכישלונות מצטברים במיפעלי הנעלים שלו.
• ואחרון אחרון חביב, בעודו יוצא במישלחת ה״טסק פורס״ ללונדון זכתה
י חברה פרטית טית בית, במיכרז של הקו־אופ ההסתדרותית לאספקת שמן־מאכל
בתווית הקו־אופ, על חשבון מיפעלי השמנים של כור — מזון, שמן ועץ־הזית.
יריביו בכור ממתינים לפרישתו הצפויה משני טעמים. האחד: משום שכך הם
מקווים לעצור את המשך המפולת. והשניה, לאו דווקא לפי סדר החשיבות: כרי
לעשות בדק־בית במישרדיו ולנסות להבין מה היו מערכות השיקולים הענייניים
מאחורי כמה מהעסקות התמוהות.

בי-עיז /עיטדי; י

אחותה של א שת הנשיא החמישי יצאה עם הילדה ל חרד \מוטב

1סאות!

כב1ד זה
לאהכל

הנד״ תקראו ותראו בעצמכם שהכבוד לא תמיד מביא אושר.
ורדינה ארז היא כימאית בטלוויזיה. כבוה ככה. אבל היא גם אחותה
של אופירה נבין, שהיא אשת נשיא־המדינה לשעבד, וכאן אתם
מוכרחים להודות שזה כבור. נו, אז מה יצא לה מזה? כלום.
לפני כמה שנים פגשה ורדינה את משה גיא, שהוא אחד הבעלים של
חברת דינמומטר וגם גבר נאה מאוד ומוכשר. באותו זמן היה גיא נשוי
ליפה, ואב לשתי בנות קטנות. זה לא הפריע לורדינה להתאהב בו חזק,
ולנהל איתו פרשיית־אהבים סוערת, שבשלב מסויים שלה נולדה להם בת
משותפת. לא יודעת מה אמרה על זה אשתו של גיא, אבל יודע שהיא
טילפנה לוורדיגה ארז כדי לברך אותה על לידת הילדה. וזה, נדמה לי,

כשאנחנו דחפנו עגלות עם ילדים צורחים
ברחובות העיר, ולחצנו על הבטן הקטנה לגרפס,
נשא הקצין הצעיר מנחם דיגלי את אשתו
הראשונה. הוא קנה לה בית בגיבעתיים, ושם היא
חיכתה לו שיחזור מפעילותו הביטחונית ברחבי
הארץ, ואפילו מחוצה לה.
כשאנחנו ליווינו את ילדינו לכיתה א׳ וקראנו
איתם חמישים פעם ביום,את ״דנה קמה״ ,נפרד
רס״ן מנחם דיגלי מאשתו. לא נולדו להם ילדים
והתחייבויות, והוא יצא לכבוש יעדים. איזה
יעדים הוא כבש על גבולות ארצנו אנחנו לא
יודעים, אבל איזה יעדים הוא כבש ברחובות ערי-
ישראל כולם יודעים, ובמיוחד יודעות.
הוא המשיך לטפס בסולם הצה״לי, וכשדרגות
האל״מ על כתפיו הרחבות הוא חילק את זמנו בין
פיקוד על יחידה נבחרת מאוד בצה״ל וביו

אומר משהו זול האשד הזאת. לזזומתה. ורדינה לא הסרימה רשום אופו

שיפה תראה את הילדה, שקראו לה בת־אל, על שם הוריהן של ורדינה
ואופירה, בתיה ואליעזר.
זמן־מה אחרי שנולדה בת־אל, התרחק גיא מוורדינה. מספרים
שבלילות היו רואים אותה מטיילת מתחת לביתו, בתיקווה לפגוש בו.
מספרים גם שהיא עשתה כל שביכולתה כרי להחזיר אותו אליה. אבל גיא
לא רצה בשום התחייבויות. הוא אבא למופת, ובא לבקר את בת־אל שלוש
פעמים בשבוע.
קרה לו מה שקורה לאבות קשוחים רבים. הוא התאהב בילדה הקטנה.
ונקשר אליה מאוד. ורדינה חשבה שאולי הקשר הזה יקשור אותו גם
אליה. אבל בשמיים היה כתוב אחרת. גיא פגש על מיגרש־הטניס. שבו
הוא מבלה הרבה מעיתותיו. עורכת־דין יפהפיה ושחקנית־טניס מוכשרת
בשם מירי ארזי. בין סרב לסרב הם התאהבו. אמרו לי שקל מאוד
להתאהב במירי, שהיא גבוהה ונאה ואלגנטית, ובתו של שגריר, וגם מצבה
הכספי לא בדיוק רע, בגלל דודה המיליונר מאירדורף, שעל שמו חצי
מאוניברסיטת ירושלים, שדאג לאחייניתו.
הרומאן בץ השניים התלהט, והם עברו לגור ביחד בדירה יפה בטלביה.
זה היה יותר מדי בשביל ורדינה, והיא לקחה את בת־אל וגם שנת־חופש
מהטלוויזיה. ועם שתיהן נסעה לניו־יורק. אם אני מבינה בנשים. אז ברור
לי שוורדינה מאוד קיוותה שגיא לא יוכל לוותר על בת־אל, ויבוא
בעיקבותיה לעיר הגדולה ניו־יורק. אבל גיא הוא, כנראה, כחור איטי

הסיפור

ורדינה ארז ומשה גיא
לא חוזרת!
מאוד, ובגלל זה לקח לו חצי שנה עד שהוא בירר את מיספר־הטלפון של
ורדינה, וטילפן אליה כדי לשאול אותה מתי היא חוזרת עם הילדה. ורדינה
עשתה שריר ואמרה לו שיש לו עוד שמונה חודשים עד שיוכל לראות
את בתו בארץ.
אז בינתיים הוא יושב כאן ומתגעגע לילדה שלו. אבל שתי הילדות
•שלו מנשואיו ליפה, וגם מירי ארזי מקהות לו מאוד את הגעגועים, ולכן
הוא מחזיק מעמד ולא נוסע לשום מקום.
ורדינה אינה צריכה לדאוג לפיטוריה מן הטלוויזיה. שלא כמו כל שאר
בעלי התופשה־ללא־תשלום אי־אפשר לפטר אותה, מפני שהיא מישפחה
חד־הורית.

מיסערה לחוד. זה לא הלך. זה לא שינה כלום
ביניהם, והם המשיכו להיות מאוהבים.
היום קשה לשים את האצבע על הרגע שבו

התחילו להיבקע הבקיעים באהבה, אבל הם
התחילו. רפי, שהאיש היחידי שהוא מקנא בו
בעולם הוא ארנין מילצ׳ן, רצה להידמות לאר־
נגמר הכותרת הזאת היא רק שם של סרט, ההולך
עכשיו בארץ. בחיים כל הסיפורים נגמרים,
אפילו אותם שבשום אופן לא הייתם מאמינים
עליהם. הנה, קחו למשל את הרומן של רפי
שאולי וירדן לוינסון. לקחתם? למה שרומן
כזה ייגמר? הוא נאה ומצליח ועשיר, היא יפה
ורכה וכנועה. לא עזר כלום. כשבשמיים נכתב
שסיפור צריך להיגמר, אז הוא נגמר. אם לא בקול
תופים, אז בקול ענות חלושה, וזה בדיוק מה
שקרה.
זה התחיל ממש כמו בסרטים. לרפי נודע על
חיילת יפהפיה המשרתת בחיל־האוויר. הוא בירר
באיזה בסיס היא משרתת, והיה מחכה לה ליד
השער. לפעמים הם רק התראו משני עברי השער,
ולפעמים הוא לקח אותה איתו לתל־אביב
ובלילה החזיר אותה לצבא. אחר־כך היא השתחררה,
והם עברו לגור ביחד והיו מאוהבים עד מעל
לאוזניים. הוא לא זז ממנה, היא הסתכלה בו
בעיניים הכי־אוהבות שאפשר. הם החזיקו ידיים,
התנשקו והרוך והאהבה ביניהם עבדו שעות
נוספות.
הוא דחף אותה להיות דוגמנית, והיא הצליחה.
אחר־כך הוא דחף אותה להשתתף בתחרות״יופי
עולמית בהוואי. היא היתה על הבימה והוא ישב
בקהל ומחא לה כף כשנבחרה כסגנית ראשונה
של ״הנערה היפה ביותר בעולם״ .הוא לקח איתו
סרט מהתחרות והקלין אותו לפני חבריו בבית.
הוא החליט שהיא צריכה לעשות משהו, וחשב
שמנהלת מיסערה זה תואר מכובד. היא התחילה
לנהל את מיסערת תל־אביב הקטנה והסבה את
שמה לאוסקר. היו לה תוכניות לעשות מהמקום
משהו מאוד מיוחד. אבל יפה לחוד ומנהלת־

רפי שאולי וירדן לוינסון
בלעדיו

מנחם דיגלי
הילד יוצא החוצה
מיטותיהן של מיטב בנות־ישראל הצנועות,
שבשימחה איבדו את צניעותן• למראה הגבר
הנאה, לבוש המדים ועטור־הדרגות, שהביא להן
זר״כלניות כבר בפגישה הראשונה.
אחר־כך הוא פרש מצה״ל והקים את כפר־הנופש
הדקליה. שם, בין כל העירומות והיפות,
הוא מצא לו עירומה פרטית ונשא אותה לאשה.
כשאנחנו ליווינו את ילדינו לתיכון ועברנו
איתם את גיל־ההתבגרות הפרובלמטי, הוא
הסתובב לו בין עצי־הדקל, לבוש בשימלה
ארוכה, כשעל זרועו מונחת האשה. אחר־כך,
למען השלום בארץ, הוחזר כפר־הנופש למצריים
והאשה הוחזרה להוריה. הוא חזר לתל־אביב,
ובכספי הפיצויים קנה את דירתו של אייבי נתן
והמשיך לכבוש יעדים ממין נקבה, בקצב של
מכונת־יריה משומנת היטב. כולם יודעים
שכאשר אין ילדים אין דאגות, וכשאין דאגות
החיים מאוד נוחים.
לא מזמן הוא פגש את ריקי, קצינה בת ,25
והחליט לנסות את מוסד־הנישואין בפעם
השלישית. עכשיו, כשאנחנו מלווים את ילהינו
לצבא או לחופה או לאוניברסיטה, וסוף־סוף
מתחילים לנשום קצת אוויר של חופש, מוביל
מנחם דיגלי את אשתו לחדר־הלידה כדי לחוות
ביחד את חוויית ההורות.
כל הסיפור הזה בא להראות לכם שבכל מאצ׳ו
ובכל דון־ז׳ואן מתחבא ילד קטן, ובסוף, אפילו
בגיל ,48 בעזרתה של אשה צעירה, הוא יכול
לצאת לאוויר העולם.

נון בכל. הוא התחיל לכתוב תסריטים, להשקיע
בסרטים ולנסוע הרבה ללוס־אנג׳לם. ירדן לא
תמיד נסעה איתו, וכך, לאט־לאט הם התראו
פחות ופחות. ואהבה, כידוע, כשלא מטפחים
אותה כל הזמן, נעלבת.
כנראה נמאס לה פתאום שהיא רואה את רפי
כל־כך מעט. רוב הזמן בחו״ל. גם ירדן החליטה
לנסוע קצת ולהתאוורר. העניין הוא שהוא נמצא
בחוף המערבי של ארצות־הברית, והיא נוסעת
לניו־יורק, שהיא בחוף המיזרחי. והמרחק בין שני
אלה הוא כנראה המרחק שנוצר בין רפי לירדן,
וזה הרבה מאוד, וכנראה אינו ניתן לגישור, אם
הבני־אדם אינם אווירונים.

11111

0111111
סאת מית

יריב

חרם על י שר אל

זה סיפור כמעט קיטש.
הפירסומאי חיים פלד ואשתו זמירה הם אנשים נחמדים מאוד־מאוד, שיש להם וילה נהדרת
בהרצליה־פיתוח. פעם, מזמן, הם היו בעלי קולנוע גן רינה בתל־אביב. באותו הזמן היו הסרטים
הכי־פופולאריים סרטי טרזן(הרבה לפני ששמעו על ג׳יימם בונד) .האנשים היו באים לקולנוע לראות

אורי וקרול פלד

ורד ציבעון
שלא יקרה, חס וחלילה, פנציר

מו צ א
ת>מנ>
ת>מנ>תו

בועז שרעבי
פעם תימניה, תמיד תימניה
רק לפני זמן קצר דיווחתי לכם על הפרידה
של הזמר בועז שרעבי ואשתו דולן. ואיך הוא

אותי זה בכלל לא מפתיע. אני תמיד ידעתי
שהתעמלות מחלישה את הגוף. זה נודע לי לפני
כמה שנים, כשחברה שלי שכבה בבית־חולים
ליולדות וממש לידה שכבה, לשם אותה מטרה.
הספורטאית הלאומית שלנו, אסתר שחמד
רוב. חברתי, שהשריר הכי־מפותח אצלה הוא
שריר־הלשון, ילדה את בנה בעשר דקות. לעומתה
אסתר שחמורוב, שאצלה כל הגוף שרירים
וגמישות, התענתה במשך יומיים, ואחר־כן־
נאלצו לעשות לה ניתוח קיסרי, כדי להוציא את
הילד.
למה אני מספרת לכם את זה? כי אחרת לא
הייתם בשום אופן מאמינים שוורד ציבעון
הגמישה והמקפצת, מלכת המחול האירובי, זו
השולטת בכל חלקי גופה כמו במכונה משומנת
היטב, שוכבת כבר כמה חודשים, כמעט ללא
תזוזה, בבית־חולים יוספטל באילת, וכל זה כדי
שלא יקרה, חס וחלילה, פנצ׳ר לתינוק שלה,
הנמצא עדיין בבטן השרירית שלה.
הייתם מאמינים? ידעתי שלא.

נשאר בדירה הריקה מכל רהיט, והיא התחייבה
לשלם את כל החובות.
אני באופן אישי קצת ריחמתי על הבחור,
שנשאר גר בבית שאין בו כלום. אפילו פטיפון
אין בו, כדי שהוא יוכל לשמוע את עצמו מעל
גבי התקליטים.
אבל עברו כמה ימים, והבית התמלא — לא
ברהיטים, אומנם, אבל באהבה ובשימחה ובצחוק
ובתיקווה. למילוי כזה קוראים שולי, והיא
מימניה כמוהו, בת ,23 ובועז מסתובב ואומר
לכולם שהוא לא מבין את עצמו, איך בכלל פעם
הוא חשב להתאהב ולהתחתן עם מישהי שאינה
מתימן, מאז אשתו הראשונה, ליאורה סחה,
שהיתה תימניה.
עכשיו הוא החליט ש־ 100£ע10 1א מעדות
זרות.

טרזן בגן־רינה
את טרזן, ובכניסה עמד לו חיים פלד הצעיר וקרע את ספח־הביקורת. כל האנשים, ובמיוחד הנשים,
היו בטוחים שזה בפתח הוא טרזן האמיתי, שעוד מעט הם יראו אותו על המסך.
אחר־כך הם מכרו את גן רינה ונולדו להם שני בנים, שעד היום קשה להחליט מי מהם יותר יפה
מהשני, שגם הוא יפהפה. הבן הצעיר התחתן עם בחורה יפהפיה (אלא מה?) בשם דניאלה; ושניהם
ביחד עשו לחיים ולזמירה נכד משגע ויפהפה. הבן הבכור נסע לפני כמה שנים להוליווד, כדי לעבוד
קצת בשדות זרים. הוא עבד בחברת לורימר (דאלס) ועשה שם חיים משוגעים. אף אחד לא מבין
איך הוא הצליח לחזור ארצה, לפני שנה, כרווק. מייד כשחזר פגש כאן עולה חדשה מארצות־הברית,
שהיה יפהפיה משגעת, העונה לשם קרול פן.
ביום החמישי הוא נשא את קרול לאשה בגן של הוריו, בחתונה שהלוואי ותשמש דוגמה לכל
עם־ישראל בצניעותה ובהרכב המוזמנים שלה. לא הוזמנו מקשטי־מסיבות מיקצועיים, אלא רק חברים
אמיתיים, וכמובן מישפחה.
הכל היה כל־כך יפה ומכובד וצנוע וחגיגי, שהיה צריך לקרות משהו כדי שכל העסק לא יהפוך
לקיטש. את הדבר הזה סיפקה מישפחתה של הכלה, שהחרימה את החתונה. הם פשוט לא מוכנים
שהבת היפה והמוצלחת שלהם תבזבז את חייה בארץ החמה והקשה הזאת.

ו שבו בנו ת לגבולו
ביום הראשון היא תיגש לארון־הבגדים שלה
ותבחר מתוכו בלבוש הכי־צנוע שיש לה. באותו
לבוש היא תתייצב לפני הרב דויד איינהורן
כדי שהוא ירשום לפניו שהיא החליטה סוף־סוף
להתחתן בפעם השלישית. ליד השם חני פרי
ירשום הרב את השם צביקה סבו, וגם יקבע
את התאריך שבו נוח לרבנות לחתן אותם.
אני שמחה שלפחות ביום החתונה הם יבלו
כמה שעות טובות ביחד, כי במשך הזמן האחרון
היא מתרוצצת בין תצוגה לתצוגה, והוא יושב
ועובד קשה מאוד בקומקום, שהיום הוא מאוד
א 1בחוגי החשובים של תל־אביב. סבו היה צייד־תנינים
מיקצועי, לפני שצד את חני.
פעם חני היפה הי תה נ שו א ה ליגאל
רוזנברג וחיה איתו במשך שנה בלונדון. אחר־כך
היא היתה נשואה לאלן שוורץ, וחיה איתו
כמה שנים בניו־יורק. עכשיו, כשהיא גם יפה וגם
חכמה, היא הבינה שבשביל לחיות עם הראש

מה שאני אוהבת אצל אמנים מסויימים זה שהם לא סומכים רק על הכישרון שלהם, אלא כל הזמן
ממשיכים ללמוד. לומדים זימרה, לומדים מישחק ושוב לומדוט זימרה, וכך הלאה וכך הלאה.
הנה, למשל זמר צעיר ויפה ומוכשר, שכמו כולם הוא נשוי ואב לילדים, מוצא לו כל כמה זמן
מורה צמודה מאוד־מאוד. פעם הוא נצמד חזק לזמרת שחורה ונאה מהשורה הראשונה, שלימדה אותו
הרבה דברים שאשה בגילה יודעת. וגבר בגילו עוד לא יודע. אחר־כך היו לו עוד כמה מורות צעירות
יותר בכל מיני שטחים, אבל את הכל הוא למד מהר מאוד, והיו חסרים לו רק כמה שיעורים במישחק.
אז הוא פגש מנהלת תיאטרון אחת שהסכימה ללמד אותו כל מה שהיא יודעת, והפעם זה לקח
די הרבה זמן. ושוב כמה מורות צעירות, שלפעמים לימדו אותו ולפעמים הוא לימד אותן, כי במשך
הזמן הוא הספיק ללמוד בעצמו כמה דברים חשובים.
עכשיו אני שומעת ששוב יש לו, כנראה. בעיית־שירה, כי הוא לומד הרבה מאוד אצל זמרת
קונצרטים ותיקה וידועה. הוא לומד כל־כך הרבה שעות ביום, עד כי ממקום־העבודה שלו התחילו
למסור את מספר־הטלפון של הזמרת, כאשר מישהו מצלצל ומבקש לדבר עם הזמר.
מה אומרת אשתו על כך שהבעל שלה לומד כל־כך הרבה, ואצל נשים דווקא? היא אומרת שזה
לא מפריע לה, כי בכל זאת רוב הזמן הוא חוזר הביתה.

בעננים צריך להרגיש מתחת לרגליים קצת
מולדת. ובכל המולדת הזאת, הבחור שהכי מצא
חן בעיניה הוא צביקה סבו.
מה נשאר לי לאחל לה הפעם? שתהיה
מאושרת כמו שהיא יפה. יותר מזה אף אחד לא
צריך.

חני וסב1
בבית

הכפופים לו. בהתיישרות האחרונה של
שבתאי הוא פשוט יעוף מהעבודה, מהמעמד
ומהתפקיד שבאמת אהב.
אותו הדבר בקישרי״נישואין. בית שיש
בו ריב ומדון ואנשים מרמים האחד את
השני ומנערים מעצמם כל אחריות, ההת־יישרות
של שבתאי תוציא את אחד מבני־

מזל החודש:

מ שדא עשה חשבון־
נכש ודא הפיק אח
הלקחים מהתקובה
האחוונה — ערוד
לשו בעת מהעבודה

א רי ה
מנוח הגורו
שר ס ע שבתאי הקשיים, המאבקים והשינויים, שנאלצו
האריות לעבור בשנתיים האחרונות, נגרמו
בעיקר בשל הימצאותו של כוכב שבתאי
במזל״עקרב. ההיבט המרובע ( 90 מעלות)
שנוצר בין מזל״אריה למזל״עקרב אילץ את
האריות להתמודד עם מציאות שונה.
וכשעומדים מול המציאות ללא יכולת
להתעלם ממה שלא נעים לראות, זה גורם
לסבל, בעיקר מפני שחייבים להסיק את
המסקנות ולפעול. מי שלא פועל מתון עצמו,
השינוי נכפה עליו.
כוכב־שבתאי נקרא באסטרולוגיה ״המורה
הגדול״ .הוא זה המצביע על תקופות
שבהן אנחנו עומדים בנסיונות קשים. דרך
ההתנסויות החוזרות ונשנות אנחנו לומדים
לאט־לאט מי אנחנו, מהם הכוחות הגלומים
בנו והאם יש בנו די אומץ, מרץ ועוצמה כדי
לעבור את הנסיונות הקשים. הדרן שבה
אנו פותרים את הבעיות מבטאת את האופי
הבסיסי ומראה האם אנחנו מסוגלים לעמוד
בכל קושי ומשבר שנוחתים עלינו.
כוכב״שבתאי גורם לחרדות קשות. כל
אחד פוחד ממשהו אחר: מחלות, אסונות,
בעיות כספים, אובדן של נפש קרובה. שינוי

סטאטוס במקום־העבודה ועוד. המפה
האישית מראה את הנקודות הרגישות, ואם
יש אפשרות להתעלות מעל הקשיים
ולהמשיך.
המהלך של כוכב״שבתאי, כמו גם של
כוכבים אחרים, הוא מוזר. כוכב זה נע
בצורה ישרה זמן־מה, לאחר מכן הוא נעצר
ומתחיל בהילוך אחורי. זו נקראת נסיגה
כלפי כדור״הארץ. בגמר התקופה הוא שוב
נעצר, מתיישר וחוזר להילוך ישיר.
בפעם הראשונה שהוא עובר ונוגע
בנקודות החשובות במפה הוא מציג את
הבעיה ומראה לאדם אפשרות לפיתתן.
כשהוא נסוג, הוא נותן לאדם זמן ״לנקות את

השולחן״ ,להיפטר מכל מה שלא מתאים לו,
לדרכו ולאישיותו, ולהשתחרר מהשפעות
של אנשים המזיקים לו. אם אדם מתעקש
לא לעבוד על עצמו, אינו מוכן להתגבר
ולקבל אחריות, הוא ימצא את עצמו במצב
קשה. כששבתאי יבצע את ההתיישרות
האחרונה -אז תבוא המכה. כששבתאי
מכה, הוא מכה חזק.
מכות־גורל קשות ביותר נוחתות על מי
שאינו מוכן לעמוד מול האמת. זה יתבטא
בדרכים רבות. למשל: אדם הגיע לעמדה
סמכותית במקוס״העבודה וליבו גס באנשים,
ולמרות זאת הוא מרוצה מעצמו, עד
שאינו מבחיו איד הוא משתקף בעיניהם של

הזוג מהבית. עסק שאינו מנוהל היטב או
מכונית שהוזנחה -עלולים לגרום לתאונה.
יש אין סוף דוגמאות למכות העלולות
לבוא כלקח או שיעור בסימון שבתאי.
השפעותיו החזקות של שבתאי מדכאות
וגורמות למועקה כבדה. המודעות לגוף
ולנפש ולרגשות היא חזקה. אנשים מפסיקים
לעשן, מתחילים בדיאטות ועומדים על
טיבם של ידידים וקרובים. מצב כזה מלמד
על היחס של האדם לזולתו.
כוכב שבתאי מביא את האדם לחשבון-
נפש רציני עם עצמו. זה המשכיל להפיק את
הלקחים מהתקופה, ייצא מחוזק יותר.
להבא יוכל לעמוד במצבים שקודם לכן לא
העז להתנסות בהם.
במחצית נובמבר 1985 כוכב שבתאי
יעזוב את מזל-עקרב ויעבור למזל״קשת.
באותה תקופה ירגישו האריות הקלה
גדולה. תהיה השתחררות מלחצים ומועקה,
שהכבידו ולא איפשרו ליהנות מהחיים
בשנתיים שחלפו. האריות שאכן למדו
משהו ועברו תהליך של התבגרות -יוכלו
להתחיל בבניה מחודשת של כל תחום
שנחלש או נהרס בתקופה זו.

ה״ 22 וה״ 23 בחודש יהיו די לחוצים, קרובי-
מישפחה יבואו בתביעות ודרישות וקשה
יהיה להשתחרר מהם
או למצוא פיתרון
שישביע את רצונם.
ה־ 24 וה״ 25 הרבה
יותר נוחים, אנשים 1 יהיו יותר אדיבים
אליכם. תמצאו את
0(11
עצמכם מוקפים בחכרה
נעימה •ונהנים
מאווירה שמחה ומהרבה
צחוק. בשטח
הרומנטי צפויה הרפתקה מיוחדת במינה.
התנאים שבה תתבצע -יפתיעו אתכם.

האויב הגדול ביותר בתקופה זו הוא הפה
שלכם, אתם נוטים לספר ולגלות דברי
שנשמרו שנים בסוד.
קודם לכן לא היה
לכם כל צורך לדבר
עליהם. בתוך זמן קצר
תתחרטו על כל מלה
שנאמרה, נסו להתאפק
ולהחזיר לעצמכם
את כל השלווה
והביטחון שיש לכם,
כשאת סומכים רק
על עצמכם בלבד. ה־
22 וה־ 23 יביאו לעימות עם בני־הזוג. הפעם
תצטרכו לוותר גם א הדרישות מוגזמות.

הלחץ שיהיה עליכם במקום־העבודה ב״21
וב״.22 בחודש עלול להביא להחלטה נמהרת,
ואולי אף לפליטת״פה,
שתצטערו עליה. אל
תמהרו להסיק מסקנות,
גם אם נאמרים
דברים בצורה ברורה
ומפורשת ומאשימים
אתכם בהאשמות שאינן
מגיעות לכם.
עדיף להמתין יומיים,
אז האמת תצא לאור.
ה״ 23ו ה 24-יהיו ימים
שבהם טוב לבלות במסיבות ובנסיעות.
אתם גם עשויים להכיר אנשים חדשים.

י׳ 3 4

עדיין קיים רק תחום אחד שבו עליכם להיות
יותר מזהירים או לסבול מהפסדים. מדובר
כמובן -על השטחהכלכלי עוד לא הגיע
הזמן לקחת סיכונים.
ההזדמנויות רבות והפיתוי
עצום. ובכל זאת
המפה מראה שכל
שינוי עלול לעלות יותר
מדי ביוקר. אם
ו ;2ביוני
נדמה לכם כעת שהכ
21 ביו?יי
הזדמנות לא תחזור -
אתם טועים. מאוחר
יותר תוכלו לשפר את מצבכם בדרך שהיו
אפילו אינכם חולמים עליה. העתיד מזהיר.

התלבטויות לא מעטות מעסיקות אתכם
בימים אלה בכל מה שקשור לתחום
הרומנטי. יתכן שתצטרכו
להיפרד מאדם
קרוב לתקופת״מה,
אבל זו ההזדמנות ל בדוק
את עצמכם
ולראות עד כמה הק שר
עמוק. ה״ג 2וה־22
יהיו קשים, בעיקר
בגלל קרובי־מישפחה
ו ;2ביולי -
שלא ירגישו טוב. מה־ו
2ב או גו ס ט
23 יהיה יותר קל.
בתחום־העבודה לא קורה הרבה ברגע זה,
בקרוב מאוד יגיע שינוי אך המשיכו כרגיל.

מצב־הרוח אינו טוב. אתם חשים חוסר־מרץ
ואי־חשק לעבוד ולהתאמץ. כפי שאת
רגילים. ה־ 21 וה־22
אינם מתאימים לנסיעות.
א כי נראה
שדווקא באות ימי
תתעקשו לנסוע. לפחות
היו זהירים. שישי
ושבת מראים על לחץ,
לכן מומלץ לצאת
לביקורים, טיולי ומי
22ב או גו ס ט ־
יודע מה -העיקר לא
22בספטמבר
להישאר בבית. במיס־גרת
המישפחתית המצומצמת. מה־ 25 עד
ה־ 27 יהיה די מבטיח בתחום הרומנטי.

11(10

וויו1

0(11(1

התחום הכספי דורש תשומת-לב מיוחדת
בתקופה זו: מצד אחד נראה שכדאי לפנות
לכיוון של השקעות
וביטוחים לטווח ארוך,
מצד שני האנשים
שעימם אתם
באים במגע והם
משמשים כסמכות שאין
עליה עוררין, אינם
ישרים. כרגע אתם
לא מסוגלים לראות
מה מסתתר מאחרי
ההצהרות התמימות
כביכול. אם חשבתם לעשות עיסקה. קניה
או השקעה, כדאי שתפעלו על דעת עצמכם.

בתחום המיקצועי -את עומדים כרגע
בנקודה רגישה וקובעת. ה־ 21 וה־ 22 בחודש
מפתים לבצע שינויי
או לשוחח על כך ע
הממונים. לפחות תנו
ליומיים אלה לעבור,
לפני שאתם מתכננים
משהו מסוג זה. ה־23
בחודש יפתיע לטובה
בענייני כספים. סכום
כסף יגיע לפתע ויעזור
. 22 או ק טו ב ר -
לכם להגשים שאיבה
22 בנובמב־ד
ישנה. בתחום הרומנטי,
זה הזמן לחשוב על קשר חדש. אנשי
שבאים מארצות אחרות יהוו את העיקר.

ה 21-וה 22-יהיו מאוד מעייפים, עדיף לא
לתכנן משימות מסובכות. מה 25-המצב
יהיה הרבה יותר נוח,
תוכלו לקדם את האינטרסים
שלכם בכל
מה שקשור לתחום
המיקצועי. התחום הכספי
נראה גם הוא
בעל חשיבות. מיום
ראשון עד לשישי
תוכלו לבצע צעדים
( 2בנו במבר ־
20בדצמבר
שזמן רב פחדתם שיגרמו
להפסדים. בתחום
הרומנטי הדברים עדיין לא מסתדרים
כפי שחשבתם, תצטרכו להמתין כשבוע.

מאזנ״ט

עקת

קשת

מה־ 21 עד ה־ 24 לא יהיה קל. מצב־הרוח
שלכם קשה. וכן ההרגשה הכללית. עליכם
להתחזק ולדאוג לתזונה
הרבה יותר טובה
ונכונה. ה־ 25 בחודש
יפגיש אתכם ע
אנשים שהכרת דרך
מקום־העבודה. התפתחות
מעניינת צפויה
ביחסי ביניכם. תצז
2בדצמבר
טרכו לגלות טאקט,
9ז בינו א ר
אין דבר שיכול להבריח
את בני־הזוג כמו
הערות שאינן במקומן. באופן כללי חבל לא
לנצל את התקופה. ההזדמנויות נמצאות.

ה־ 21 וה 22-בחודש אינם טובים לכם בכל
מה שקשור ליחסי־עבודה. עדיף לקחת
חופשה בתקופה זו.
לפחות הייתם מו עילים
לעצמכם אילו
נמנעתם מלהתווכח
ולהתעקש על דעתכם.
ידידים מהעבר
הרחוק יזכירו את
ב־ 23 וב״24 עצמם בחודש. התכוננו להזמנות
לבילויים משותפים.
זה ירענן
בכם מרץ מחודש, התלהבות ויכניס ושימחת-חיים. בתחום הרומנטי היזהרו.

השבוע תוכלו סוף־סוף לנוח ולהירגע
מהמאמץ של החודש האחרון. תוכלו להרשות
לעצמכם חופשה
-אפילו אם זה
כרוך בהוצאה גדולה
מכפי שתיכננתם. בקרוב
תוכלו לשפר בצורה
ניכרת את מצבכם
הכלכלי. בתחום הקריירה
מצפה לכם שינוי.
זה יגיע בצורה מפ19
בפב רוא ר
תיעה, ומהאדם שעי־
20במרס
מו חשבתם׳ שהיחסים
נותקו לתמיד. בתחום הרומנטי אתם מאוד
מבוקשים. תוכלו אפילו להציע נישואין.

מלך הגדה

החשוד מסתתר׳?:׳3 =1

חורי שקית ניילון נשלשמאלו אברהם סלים. השניים

הם נתפסו וסיפרו כי דייק הוא אשר
שלח אותם.
חצי שנה נמשך מישפטו של רייק,
ורק במאמצים גדולים הצליח סניגורו,
עורך־הדין אורי וגמן, לגלות פרצות

ול ה עליל
על מי?
^ ׳ צחצעידהויפה יצאה כוכיה
סאולפד של השופט דויד ולן. נשים
בוכיות אינן סחזה נדיר בבית־המישפם.

והיו בין הראשונים להתיישב באלקגדי.
עד היום הם מתגוררים עם של> שו 1ילה
הם ב״קוביה• בת 40 מסרים. רייק. שהוא

קבלן גמיקצדעו. וגס אביו קבלן ברסת־גז__.-

חשוד בשם ״איקס״ י7י7
דו שלושה ערבים, כי הוא שלח אותם לביתו של

המישטרה נהגה בצורה מוזרה מאוד
בתיק, והעלימה מיסמכים שונים, שלא
הגיעו לידי התביעה.
מאז ינואר ,1983 כאשר דבק בעודה
החשד בסחיטה, הוא המשיר למכור

לבני 4שנים נחשד בגזל קדקעוח
באיומיאקדח,עבש!חשודדידם של
גדולי המדינה בגזל על־ידי זיופים

משה וייק, מתנחל באדקש, מחבק את אשתו אחו שזונה מהאשמה
ששלח שכירי־חוב לאיים על עו בי כדי לגזו ל את אדמ תו ־
והאשם האמיתי לא הועמד למישנט מנ 1שהוא מקווב ל שילשו
זהי מקום הפלא צער ויסורים. אבל המיו־

חשודים כי היו שותפים לרשת שזייפה חתימות
וטביעות״אצבע, כדי להעביר בעלות על קרקעות
בגדה המערבית. השבוע הם נעצרו ל״ 5ג יום נוספים.

קשיש ערבי, כדי לאיים עליו באקדח ולגזול ממנו את
אדמתו. אך הסתבר כי האשם האמיתי הוא, כנראה,
אחמד עודה, שכונה בתיק בשם המיסתורי״איקס״.

בעדויות שלושת התוקפים. לאט־לאט
נשברו והעידו כי מי ששלח אותם
בעצם היה אדם אחר, אחמד עודה —
סוחר־קרקעות והמתווך הגדול ביותר
בגדה.
עודה עצמו העיד כעד האחרון
בתיק, ואז ביקשה התובעת, יהודית
אמסטרדאם, לבטל את התביעה נגד
דייק. היא השתכנעה כי יתכן מאוד
שהעדים העלילו על דייק את המעשה,
שנעשה בידי עודה.
במהלך העניינים התברר גם. כי

ולקנות קרקעות, וידו ודתה בכל
עיסקה שנעשתה בגדה. נראה כי
המישטרה לא הטרידה אותו יותר מדי.
מחירי הקרקעות בגדה עלו ועלו,
יותר ויותר ישראלים, מחוגים שונים,
החלו קונים אדמות כאלה ומספסרים
בהן. עודה המשיך לסכן את ראשו. י
״כאשר היכרתי אותו, בשנת ,1979
עודה עוד בקושי ידע לדבר עברית,״
סיפר סוחר יהודי. עודה הוא יליד כפר
חבלה שליד קלקיליה. כאשר החליט
(המשך בעמוד )40

^רא ש שלי לא שווה משהו?״
• 1/ /כך היה אחמד מחמוד עודה
עונה לשאלות הסוחרים היהודים בדבר
המחירים המופקעים של האדמות
בשטחים הכבושים. אחמד סיכן את
ראשו בהרבה דרכים כדי להשיג אדמות
למכירה ליהודים.
לפני שנים אחדות הוצג בישראל
סרט שנעשה בידי יהודה ז״ג׳אד״)
נאמן, על־פי סיפור של אמנון דנקנר.
הלילה בו נולד מלך הסעיר את
הרוחות. אפילו שמאלנים קיצוניים לא
יכלו להאמין כי דברים כאלה נעשים
במציאות. הסרט הראה שני קציני
צה״ל שפרצו לביתו של ערבי זקן
באישון־לילה וניסו להכריחו, בכל דרך
אפשרית, למכור את אדמת־אבותיו. הם
נראו כמין פנטום שיצא ממוחו החולני
של הסופר.
אולם המציאות לא היתד, רחוקה
בהרבה מהסרט. בינואר 1983 זוכה
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
סוחר־הקרקעות משה רייק מעבירה
שהזכירה מאוד את סיפור העלילה
בסרט (העולם הזה .)5.1.83
רייק ואשתו, אמיליה, עזבו עוד
בתחילת 1977 את ביתם ברמת־גן
ועברו להתגורר באלקנה. רייק ניסה
לרכוש אדמות בגדה והצליח לרכוש
רק חלקה אחת. הוא התחיל לבנות, ואז
נעצר באשמת סחיטה.
המישטרה האשימה אותו כי שלח
שלושה ערבים לביתו של הזקן עבד־אל־קאדר
חאדר מכפר עזיז עתמה,
בדצמבר .1981 הם סתמו את פיה של
האשה, הצמידו אקדח לרקתו של
הקשיש והחתימו בכוח את אגודל יד
ימינו על מיסמך למכירת הקרקע.
מייד לאחר החתמתו החל הזקן זועק
לעזרה, וכל הכפר רדף אחרי התוקפים.

111ר 1ה 111*1ך ן \ ן ן בסרט שעשה הבימאי והמרצה לקולנוע
1 11 יהודה (,,נאד) נאמן, בשם הלילה בו

נולד מלך, בעיקבות סיפור של העיתונאי אמנון דנקנר, מסופר על שני

קציני צה״ל החומדים את אדמתו של תושב ערבי זקן ושודדים אותו
ממנו באיומי־רצח ועינויים. הסרט עורר בזמן־הקרנתו שערוריה והי
רבים שלא האמינו כי דברים כאלה יבולים אומנם להתרחש במציאות

גבות

אמיצי
אשח אמיצה

אני למדתי שחייה, והוא היה מאמן-
שחייה. אותי הוא לא לימד, אבל את
אחותי הוא הדריך בשחייה.
כאשר נפגשנו שוב, אני כבר הייתי
אחרי הצבא ואחרי וינגייט. מישהו ביקש
שאעבוד כמחליפה למורה לחינוך
גופני אצל דני במרינה. זו היתה השנה
השניה שעבדתי כמורה, והייתי מאוד
עסוקה. הייתי עמוסה בעבודות בתי-
ספר וחוגים, וגם עבדתי במצילה בחולון.
אבל הסכמתי, והתחלתי לאמן
גברים בכושר וגם העברתי קורסים
לנשים. דני היה הבוס שלי.
דני היה אז בסוף הדרך שלו עם
מישהי, ולי לא היה באותו זמן חבר
קבוע. היו לי ידידים ופגישות, אבל לא
חבר קבוע. דני היה בחור נאה, הוא גם
היום גבר נאה, אבל גם אני בחורה נאה
וזאת היתה אהבה ממבט ראשון, אהבה
חזקה מאוד.
זמן־מה אחרי שהתחתנו, הפסיק דני
לעבוד במרינה ופגש את אהרל׳ה,
שהציע לו לעבוד איתו בפרויקט

למשהו. לדני אין אבא, אביו נפטר,
והוא יוצא־קיבוץ, כך שאין לו כל
אמצעים כלכליים. בעסק הקודם הוא
לא השקיע כסף, רק כאשר פתח סניף
בתל־אביב הוא השקיע מהמעט שהיה
לנו.
אהרל׳ה הבטיח לו הבטחות ושותפות.
אהרל׳ה אמר לי :״את לא יודעת
איזה בעל יש לך!״ כשבתי נולדה, הוא
בא אלינו הביתה עם אשתו והילדים,
והביא לנו מתנה נהדרת.
אבל הוא לא קיים את הבטחותיו
לדני. דני היה נאיבי ותלוי בו והאמין
בו. דני חשב שבסניף החדש הוא יהיה
שותף שווה. אבל זה לא מה שאהרל׳ה
רצה. הם נפרדו לפני שנה, ואז דני פתח
את העסק החדש. היינו במצב כלכלי
קשה, אבל דני אהב את העסק והוא
התחיל לעבוד 24 שעות ביממה.
העסק שלו משווק מרכזיות רב־קוויות.
את חומר הגלם הם קונים
מחברת גמא בארץ, ומוכרים לחברות
גדולות. לעורכי־דיו ולמישרדים ביש־

לאה, אשתו של דבי אמיצי(למערה מימין) אומות רפש־ן־ז לד ה :״אני
בטוחה בצירקת בערי! מעולם רא בגו בי! תנו שהבחוווח משט אותו בלשון!,,
^ ני לא רוצה חשיפה. עיתו־נאים
וצלמים! אני מורה לחינוך
גופני בבית־ספר, ואני לא רוצה את זה.
אחרי שנודע שדני נעצר, התקשרו
אליי כמה עיתונאים חברים, אבל
אמרתי להם שאני לא רוצה לדבר. אני
מעוניינת שהעניין הזה לא יתנפח יותר
ממה שהוא כבר התנפח!״ אמרה לי לאה
אמיצי, כאשר ירדה למיזנון בית־ה־מישפט,
וחיכתה בקוצר־רוח להחלטתו
של השופט אורי שטרוזמן.
.לאה היתה לבושה בשימלה לבנה
מפוספסת באדום, והירבתה לעשן. היא
אשה צעירה וחזקה בעלת גוף אתלטי
והמון אהבה ונאמנות לדני שלה.

סיפרה לאה אמיצי:
קודם כל הוא לא בן .40 כמו
שאמרו, הוא בן .35 אני בת ,26 ואנחנו
נשואים שלוש שנים. יש לנו ילדה בת
שנתיים.
זוהי שערוריה, מה שקרה. תארי לך
שמישפחה יושבת, וללא כל הודעה
מוקדמת רואה בטלוויזיה את כל הסיפור
הזה. רק בשעה 7.30 קיבלתי הודעה
מעורך־הדין, שאראה את התוכנית
כולבוטק. ידעתי שעצרו את דני
שעתיים קודם לכן, וערכו חיפושים
במישרד, אבל לא ידעתי באיזה עניין.
משותפו של בעלי שמעתי שדני נעצר
בחשד של שידול לזנות. אילו היה לי
כוח כרגע, הייתי ניגשת לרפי גינת...

אני מכירה את דני יותר מכל אחר
אחר, ואני רוצה שכולם יידעו כי דני
הוא בעל נהדר ואבא נפלא. יש בינינו
מערכת־יחסים שאין כמוה.
המודעה הזאת, שפורסמה בעיתון,
ושבה ביקשו פקידה — הרי דני
התייעץ איתי מקודם על הניסוח שלה.
הפקידות שעבדו עד כה במישרד הן
בסדר. לא יפהפיות באופן מיוחד.
האחת עוד עוברת והשניה עזבה. אני
חושבת שהעבודה היתה קשה מדי
בשבילה, זה פשוט היה גדול עליה.
אבל אני עומדת מאחוריהן, נשארנו
בקשרים חברתיים.

הוא היה שחקן־כדורעף מעולה. בצבא
היה בסיירת־שקד.

א הג ה
ממגטיא שון
^ יכרתי את דני כשהייתי ילדה
1 1קטנה, אבל אז לא באופו אישי.

עצמאי, אהרל׳ה הכיר את תכונותיו של
דני, ולחץ עליו וביקש שיכנס איתו
לעיסקי־תיקשורת. דני למד את המיק-
צוע יום ולילה. חודשיים רק למד, ולא
קיבל כסף. זה חשוב לי שתכתבי, כי
הוא עבר שמונה חודשים בלי לקבל
גרוש, התפרנסנו מהמשכורת שלי
כמורה. אבל אני רציתי שהוא יגיע

ראל. אין להם כל קשר לחוץ־לארץ.
כשהיו צריכים מזכירה נוספת ומקדמת
מכירות לעסק, התייעצו בי על
ניסוח המודעה. והגיעו מיליון בחורות.
שותפו של דני, אבי, הוא שהיה המראיין.
המזכירה היתה רושמת את הבחורות,
ודני התעסק רק בשיווק. כנראה,
במיקרה, אבי יצא לאיזה פגישה
דחופה, ואז דני ריאיין איזו בחורה או
שתיים.
לשונו הוליכה אותו שולל. אני
בטוחה שזה מה שקרה. דני הוא בחור
מאוד נאה ומרשים, והיו הרבה בחורות
שהוא מצא חן בעיניהן. ויתכן שחלק
מהן משכו גם אותו.
אבל אני מבינה שהיתה רק בחורה
אחת שהתלוננה. והיא לא הלכה להתלונן
במישטרה, היא הלכה להתלונן
בכולבוטק, זה לא מוזר?

(עוז־ לאה ואני יושבות ומשלח־חות,
מניע ה אחותו של דני, צעירה
ה עו בדת כאחות בבית־חולים. היא
באה לבי תי ה מי שפ טיחדעם 1דחבר
שלה ו עם א מה. הי א מ בי אהקפה
לל א ה ולי, ומ שאיר ה או תנו שוב
לבד).

לגפח
אתה אגו

דני היה קודם לכן מנהל מחלקת־הספורט
במלון מרינה בבת־ים. הוא
יוצא־קיבוץ. הוא גדל בקיבוץ עין־
המיפרץ עד גיל ,21 ואז עזב את הקיבוץ,
תחילה לחיפה ואחר־כך לאיזור
תל־אביב. בקיבוץ היה נוטה לאמנות.
הוא צייר ועסק במישחק. הופיע על
בימת הקיבוצים וגם הצטיין בספורט.

^ ני לא מאמינה שדני בגד בי
\ 1ע ם אחת מהבחורות הללו. ואני
אומרת זאת למרות שדי נשברתי
מהעניין הציבורי, אבל אני מאוד חזקה,
יותר מכולם, ואני עד סוף הדרך אעמוד
על חפותו של דני. אני לא מאמינה
שהוא יורשע!
דני לא התכוון. אולי הוא רצה קצת

פרקליטים נוסבאום וישעיהו
חברים מזה 12 שנה

לנפח את האגו שלו, הבחורה הזאת,
ששלחו מכולבוטק, יתכן שדני מצא
חן בעיניה. הרי היא בעצמה אמרה שיש
לה רגשות מעורבים, אז למה היא
מתכוונת? אני משוכנעת שדני לא בגר
בי בתקופת נשואינו. בכלל, תאמיני
לי, המין לא בראש שלו! ואני לא
יודעת איך הוליך את עצמו שולל!
רני הוא קצת בלה־בלה — ואולי
כך הוליך את עצמו שולל. הוא לא
בחור טיפש, אבל את זה עשה
בטיפשות. אני מקווה שהוא יותר חזק
ממה שזה נראה. היום, בבית־המישפט,
הוא חייך אליי ואיזה מבטים שלח לי,
שיגעון! אין יותר מזה!
מאז שנעצר דיברתי עם דני פעמיים
בטלפון, הוא דיבר מהמעצר כש־שוטרים
לידו, אז הוא לא דיבר על
העניין הזה, הוא אמר לי שהוא אוהב
אותי. הוא גם שלח לי מיכתב, אני לא
אראה לך אותו, אבל הוא כתב לי שהוא
אוהב אותי מאוד.
עד כאן דבריה של לאה. שאלתי
אותה מדוע לא תראה לי את מיכתבו
של בעלה, והיא החלה מחפשת אותו,
ואז התברר לה כי, כנראה, השאירה את
המיכתב באולם־המישפטים. החבר של
אחותו של אמיצי התנדב לעלות
למעלה ולחפש את המיכתב.
לאה שתתה את הקפה, עישנה עוד
סיגריה וחיכתה להחלטתו של השופט.
יום קודם לכן החליט השופט בנימין
קוהלת לעצור את בעלה לשמונה ימים
נוספים, על פי בקשת המישטרה.
עורכי־דינו של אמיצי, גלעד ישעיהו
ופינחס נוסבאום, שהם בני־גילו וידידיו
האישיים, עירערו על המעצר. השופט
אורי שטרוזמן שמע את פירושם
למצב המישפטי(ראה מסגרת) ,וכן
שמע את דרישות המישטרה. הוא יצא
להפסקה כדי להחליט בעניין.
בינתיים נמצא מיכתבו של אמיצי,
ואשתו הקריאה לי חלקים נבחרים מתוכו,
היא סירבה לתת לי את המיכתב
עצמו. כתב אמיצי:
״זוהי שעת־ערב, וזה יומי השלישי
פה. את הכתבה בטלוויזיה לא ראיתי,
אך עיתונות אני קורא. מהמילים המועטות
שהוגנבו לי הבנתי שאת חזקה
ומאמינה בצידקתי...
״על כל פנים, אני סובל מאור

אמיצי(באמצע) בבית־המישפט, משוחח עם פרקליטו ישעיהו
,,את הכתבה בטלוויזיה לא ראיתי, אך ראיתי עיתונים...״
במקום שבו. אני נמצא, אך אין ספק
שאעמוד בכך! אני מקווה שאת חזקה
דייך להמשיך ולחיות בראש מורם
ולהיות גאה בעצמך, בבעלך ובבתך!
״אני מקווה שאת נותנת כל עזרה
אפשרית לאבי, וכי העסק ממשיך
לתפקד בהצלחה. אין ספק שיהיה לנו
קשה בתקופה הקרובה...
״אני מקווה ומאמין כי את אוהבת
אותי. אני, על כל פנים, מאוד מתגעגע
וחושב _עליר ועל מאיה, ומקווה לר־אותכן
בקרוב. ד״ש חם לאמא ולניצנה
ולכל מי שבאמת דואג לי״.

א מי תי

^ אה סיפרה כי עמדו למנוע את
* שידור הכתבה בטלוויזיה. שותפו

של דני פנה לעורך־הדין יהודה רסלר,
וזה ניסה לפנות לבג״ץ ולמנוע את
השידור, אבל לא היה כבר די זמן לכך.
היא חזרה שוב לניתוח המיקרה :״אם
דני באמת כל־כך רצה להיפגש איתה,
אז למה נפגש איתה בבית־קפה? למה
לא לקח אותה לבית־מלון? ובכלל, הרי
היתה לו הכתובת שלה, אז מדוע הוא
לא הלך אליה? הרי הם דיברו כל־כך
הרבה בטלפון! כל גבר שידברו איתו
וידרבנו אותו וימשכו אותו בלשון,
יוליך את עצמו שולל! אני יודעת שדני
חף־מפשע, ואני אשתו. הרי הייתי
יכולה להיפגע מאוד בנשיות !,״
כאותו רגע הגיע לבית־המישפט
שותפו של דני לעסקים. הוא קרא
ללאה הצידה וניסה לשכנע אותה שלא
תיתן ראיונות לעיתונות. הוא לחץ
עליה לדרוש ממני לא לפרסם את

מהן העבי רות שאפ שר לייחס לאמיצי
על פי השידה־ ב״כזלבזטק״?

איזו
ע 1ידה ו
כולבוטק שיחק בשוטרים ומביט, ותפס בחורשעשה מעשה־קונדס ״.אמרו מישפטנים שנכחו
באולם בעת הערר.
אנשי המישטרה שאליהם הועבר החומר
שצברו תחקירני כולבוטק, עצרו את אמיצי
בשעות הצהריים של יום־־השידור, וגם ערכו
חיפוש ותפסו מיטמכים במישרדו. הם עצרו אותו
על סמך תלונתן של שתי הנערות, זו שפנתה
ישירות לכולבוטק, ומזכירת מערכת כולבוטק,
צביה וייצמן, ששיחקה את תפקיד המועמדת לפני
המצלמות.
בשיחה שנוהלה עם צביה וייצמן הציע לה
אמיצי להשתתף במסיבות־חשק ולהתלבש על
לקוחות דרך המיטה. הוא הציע לה משכורת של
3000 דולר לחודש. ואמר כי תצטרך לעבור
אימונים.
אילו התכוון אמיצי ברצינות לשכור את
הבחורות ולהעבירן בתנאים אלה, יתכן שאפשר
היה לראות בכך עבירה על פי סעיף 201 לחוק
העונשין. המדבר על ״מי שמשדל אשה למעשה
זנות עם אדם אחרי׳ -דינו מאסר עד חמש שנים.
יתכן אפילו כי אפשר לראות בכך עבירה על סעיף
202 לחוק המדבר על ״מי שמשדל אשה לעזוב את
מקום מגוריה, ומתכוון להביאה לידי עיסוק
בזנות ואז דינו עד שבע שנות״מאסר.
אולם סניגורו של אמיצי, עורך־הדין פינחס

נוסבאום, הביא לבית־המישפט תקדימים של
בית־המישפט העליון, האומרים שאם לא בוצע
מעשה ממשי של מגע מיני כתוצאה מהשידול, אין
לראות בהתנהגות משום שידול, ולכן לא קיימת
במיקרה זה כל עבירה.
לגבי השאלה אם נעברה במיקרה כזה עבירה
של נסיון לשידול, טען עורך־הדין נוסבאום כי
במעשים, כפי שהוצגו בטלוויזיה, יש משום הכנה
בלבד, והם לא הגיעו עד כדי נסיון, ולכן אין
המעשה בר־עונשין.
נוסבאום טוען כי אין. זה הגיוני שאמיצי חיפש
להשיג מין דרך המודעות הללו .״אילו היה רוצה
להשיג סכס, כל מה שהוא צריך לעשות בימינו, זה
לפתוח מדורים מסויימים בעיתונים ולענות על
מאות מודעות־הזימה המתפרסמות שם. הוא לא
צריך לפרסם מודעה למזכירה, ולהבטיח סכומי״
עתק כדי להשיג כיום סכס ״.גירסתו של הסניגור
היא כי אמיצי פשוט התרברב, ודיבר דברי־שטות
באוזני הבחורות.
אילו הוכח בבית״המישפט כי אמיצי התכוון
בכל זאת לרמות את הנערות, לספר להן על
מישרה מפתה בחו־ל המביאה משכורת שמנה,
ולנצל זאת כדי לשכב איתן בתקופת.האימונים״,
ואחר־כך לגלות להן שבעצם אין כל מישרה
בחו״ל, הרי שיתכן ואפשר יהיה להאשימו לסעיף
415 לחוק העונשין, המדבר על מי שמקבל דבר
במירמה, ואשר דינו שלוש שנות מאסר ובמסיבות
מחמירות חמש שנים. עבירה הפחותה ממנה
מצויה בסעיף 416 ובה מדובר על השגת דבר
בתחבולה שאין עימה מירמה, ואז העונש הוא
מאסר עד שנתיים.
מה תהיה העבירה הסופית שבה יואשם אמיצי
אם בכלל יגיע העניין לכתב־אישום -על כך תחליט הפרקליטות.

שמו, כי זה יזיק לעסקים.
לאה חזרה אלי וביקשה שלא
לפרסם את שמו של השותף. הוא גם
ניסה לקרוא את הרפים שרשמתי מפיה
של לאה, אך עורכי״הדין הניאו אותו
מכך.
עורכי־הדין נוסבאום וישעיהו סיפרו
לי בינתיים כי הם חבריו של אמיצי
מזה 12 שנה. הם היו יוצאים יחד
ומבלים עם בנות ביחד .״הוא היה יפיוף
אמיתי והיתה לו הצלחה עצומה עם
נשים,״ אמר ישעיהו על אמיצי. הוא
סיפר עוד כי לדני יש לב־זהב, ומעולם
לא עבר כל עבירה.
״אין לו בכלל קשרים עם חוץ־
לארץ, והחברה לא עובדת עם אף אחד
בחו״ל. התחקירנית למעשה דובבה
אותו, וניתבה אותו לכיוון זה של
השיחה. היא שמה בפיו מילים. אני
בטוח שאילו היתד, שואלת אותו אם
היא צריכה גם להביא איתה לבן, אז
הוא היה עונה לה שכן. ואז היו גם
חושדים בו בהברחת סמים״.

^ מ תלוננ ת
ג ת 30
^ קיד״העזר קורא לצדדים לחי־
^ כנס לאולם, השופט עמד לתת את
החלטתו. ניסיתי בפעם האחרונה לבקש
מלאה להצטלם, אך היא סירבה.
״אבל שלא יחשבו כי אני מסרבת
להצטלם מפני שאני ירודה או נראית
לא טוב,״ היא הדגישה ,״אני חזקה ואני
לא מיסכנה. יש לי הורים שתומכים בי,
ויש לי מישפחה חמה, ואני מאמינה
בצידקתו של דני!״
השופט קרא את החלטתו: הוא
שיחרר את דני ממעצר. הוא גם מתח
ביקורת על המישטרה וקבע כי לא
נראה לו שהיה צורך במעצר בכלל,
ואת כל הפעולות אפשר היה לעשות
גם כאשר אמיצי בחוץ.
״החשוד הציע לאשה כבת 30
להשתתף באורגיות ולקיים מגע מיני
כמקדמת־מכירות,״ אמר השופט, והיה
נראה שהוא הדגיש במיוחד את גילה
של המתלוננת .״המישטרה מבקשת
את המעצר לשם איתורן של עוד
נערות, שאיתן שוחח ושעליהן אולי
ינסה להשפיע.״ אולם השופט לא ראה
ראיות לחשש כזה ואף עברו של אמיצי
איננו רומז על כך.
לגבי החשד לשידול לזנות אמר
השופט כי לא התגלתה ראיה כי
לחברה יש בכלל קשרי־חוץ .״ברור לי
ששיטת העורר לפגוש נשים יש בה
מירמה ופגיעה בערכי־מוסר המקובלים
עלינו,״ אמר השופט ,״אך גם אם
נעצר בעבירה בזויה, אין המישטרה
יכולה לחקור אותו על יחסי־מין שלו
עם אחת העובדות שלו. אין לזה כל
קשר לעבירה שבה הוא חשוד, ואין זו

השופט קוהלת
יחסי־מין -

השופט שטרוזמן
זו לא עבירהעבירה לקיים יחסי־מין עם אשה
בוגרת, מרצונה.״
אחרי מלים בוטות אלה שיחרר
השופט שטרוזמן את אמיצי, בסכום
הפעוט של 100 אלף שקל, בערבות.
אמיצי חזר הביתה לאשה, לילדה
ולעסקים.

׳אילנה #לון״•

המבנ״ר סיוב ראפשו דאב רדבו
ער רב בנו -השוטוים סירבו
לשאת ורתת ער כניעתו -
ונשנווה למוות רא היה נשק בידו

דירות

להרוג!
אבלים וזועמים

אחרי הארון אל הקבר, צעקו בזעם. :מוות למישטרה!״

מדוע מישל בוחבוט צריך היה למות?
תחקיר
מיוחד שערך ה עו ל ם הזה,

יום אחרי ששוטרי היחידה המיוחדת
למילחמה בטרור ירו בצעיר כדי
להרגו. מגלה גירסה שונה מזו שדאגה
צמרת־המישטרה להפיץ אחרי האירוע
הטרגי וממסקנות הקצין הבודק, שקבע
כי המישטרה פעלה על פי ה־נוהלים.
העדה
המרכזית היא קלודין פרץ,
שכנתו הרחובותית של בוחבוט, ש־היתה
מיודדת איתו. ביום השני השבוע

מאת

בן־ציון ציטרץ
ומיכאל רותם
צילומים

ענת סרגוסטי
וציון צפריר
היא תיארה בהרחבה את האירועים
המזעזעים של הלילה הטראגי.

סיפרה קלודין:
ב־ 12.30 בלילה, במוצאי־שבת,
חזרנו עם מישל מבילוי בבית־קפה.
כשהגענו לשכונה, אמרו לו שה־מישטרה
היתה אצלי בבית וחיפשה
אותו. מישל היה מבוקש בגלל זה

והניפו אגרופים באוויר. הם לא יכלו להבין מדוע ירו
השוטרים בצעיר יפה״התואר. הזעם בקהל נגד המיש־טרה
היה רב, למרות שחלק מן המלווים היו שוטרים.

כשמירי ישבה לידו, לא ראו אותה
מהחלון, אז מישל אמר לה לשבת עם
הבירכיים על המושב, כדי שיראו אותה
מהחלון ולא יירו בו. הרגשתי שהוא לא
מסוגל לעשות לנו שום דבר רע.
באמצע הדרך הילדה ביקשה
לעצור, כי היא רוצה לעשות פיפי.
מישל אמר לה שתעשה במיכנסיים,
אבל אחר־כך סגר את החלון כדי שהיא
לא תתקרר.
מישל רצה בעצם להגיע לדוד שלו
בחולון. אנחנו נסענו בראשון, רמת־אליהו,
תל״גיבורים ואזור. בחולון,
ברחוב התותחנים, עצרנו את האוטו.
מישל ביקש לעלות לדודה שלו
ולבקש מפתח לאוטו של הדוד. הוא גם
ביקש להגיד לשוטרים מסביב שיעזבו
אותו ואת המקום, כי הוא רוצה להסגיר
את עצמו. אחר־כך ביקש לדבר עם
קצין בכיר.
אמרו לו שבא קצין בכיר, אבל זה
לא היה נכון.

רגיל, רק הגיב בצורה קצת חריפה. היה
עצבני. בהתחלה הוא שלט במצב, אבל
במשך הזמן הוא נראה יותר ויותר
מבוהל.

יציין הנהג עלה לדוד ואנחנו
נשארנו במכונית. כשראינו ש־

שאמו התלוננה לפני כמה חודשים
שהוא היכה אותה.
הבית שלי היה בשבילו מיקלט, לא
היה לו איפה להיות. הוא לא האמין
שיחפשו אותו אצלי.
מישל נכנס להלם, ורץ לדירה של
אמא שלו, כדי להתחבא. מישל פחד
מהמדורניקים, כי פעם הם הרביצו לו
מכות. הם באו לחפש אותו עם אלות
ביד.
בדירה של אמא שלו הוא נכנס
מתחת למיטה. שם היה מונח הרובה של
אחיו החייל, גבי, שהיה בחופש מהצבא.
הוא לקח את הרובה, בא אליי הביתה
וביקש ממני לבוא איתו. לא האמנתי
שהוא מתכוון ברצינות. הוא אמר רק
שהוא רוצה להיעלם מהשוטרים.
לא פחדתי. ירדתי כמו שאני, בלי
נעליים. מישל אמר לשכן שלנו, איציק
איצקוביץ ,״תביא את המפתחות של
האוטו שלך ״.איציק אמר לו שאבא
שלו לא מרשה לקחת את האוטו. אז
מישל איים עליי ברובה ואמר שאם
איציק לא יביא את המפתחות של
האוטו — יהיה פה רצח.
בינתיים באו המישטרה. מישל נכנס
ללחץ. הוא צעק לאבן־חן, מפקד
מישטרת רחובות :״אם אתם לא מסתלקים,
אז אני יורה!״
בשתיים בלילה יצאנו באוטו. איציק
נהג, ומישל ישב מאחור, ביני ובין הבת
שלי, מירי, בת-ה־ .6מאחורינו הניידות.
נסענו לכיוון ראשון־לציון.
אני מכירה את מישל טוב. הייתי
בטוחה שלא יפגע בי. הוא נראה לי

ידו א חדי
שהתעלף!

איציק מתעכב, אז מישל ירה יריח אחת
באוויר. איציק יצא לחלון וצעק
מלמעלה :״מה אתה רוצה?״ אז מישל
אמר לו :״הם עושים לי אמבוש, בוא
מהר!״
איציק לא ירד, ואמר :״השוטרים
מחזיקים אותי,פה.״ אז מישל אמר :״אם
אתה לא יורד, אני יורה בהם!״ זאת
אומרת בי ובבת שלי.
השוטרים נתנו לאיציק לרדת
למטה והמשכנו לנסוע. מאחורינו היו
איזה 50 או 60 ניידות.
האח גבי: הגעתי לחולון בניידת
של מישטרה, שרדפה אחרי מישל.
נכנסתי אליו לאוטו בשביל לדבר איתו
ונסעתי איתו. בדרך אמרתי לו שיסגיר
את עצמו.
הנהג איציק: אפילו כשהוא איים
שהוא יירה, לא פחדתי ממנו, כי אני
מכיר אותו. האמנתי בו.
קלודין: המשכנו לנסוע לכיוון בתים,
ומשם לנס־ציונה. מישל רצה
להסגיר את עצמו במישטרת רחובות,
כי הוא אמר שבמישטרת חולון מר ״1
ביצים.
תידלקנו בנס־ציונה, ואז הודיעו
בקשר שאני פצועה. זה לא היה נכון.
הוא לא פגע בי.

להסתער -בכל מחיר?
גורלו של מישל בוחבוט נחרץ ברגע שהוחלט
להתייחס אל הפרשה כאל חטיבה.
לגבי חטיפה, יש בי.שדאל מגמה ברורה: לא לקחת
שום סיבון, להרוג את החוטפים אס יש הספק
הקל ביותר לגבי ביטחון בני״הערובה -גם אם
ההסתערות עצמה מסננת את חיי בני־הערובה.
במיקרה -ואולי לא במיקרה -אירעו הדברים
בדיוק באמצע המישפט הקצרצר של תת״אלוף
יצחק מרדכי (ראה עמוד .)4כשהיה כבר ברוד
לגמרי שכל מערכת־הביטחון מתייצבת מאחורי
מרדכי. מעשהו ושיקוליו. כפי שהגדיר זאת ה-
רמטכ״ל :״ההסתערות היא ערד׳.
במיקרה -ואולי לא במיקרה -היה אסף חפץ,
בתפקידו הקודם כקצין בצבא -ראש החוליה
שהסתערה על האוטובוס בכביש-החוף ב״.1978
במהלך הסתערות זו נהרגו כל החוטפים ולפחות
חלק מבני־הערובה על״ידי המסתערים. גם אז
היתה המגמה החד״משמעית: להסתער ולחסל
את החוטפים.
אותה מגמה היתה ברורה בפרשת האוטובוס
בקו ,300 שהולידה את פרשת יצחק מרדכי.
נערכה הסתערות, שני חוטפים נהרגו בו במקום
יחד עם אחת הנוסעות. ושני האחרים נהרגו(או
מתו) בתום הקרב.

כאשר יש מגמה כזאת לגבי חוטפים -לא חשוב
אם הם ערבים או יהודים. האנשים המתאמנים
לטפל בחטיפה כך, מובחרים לפעיל גד בכל
מיקרה, מבלי להבדיל בין ערבי ויהודי, פיגוע
חבלני או פלילי.
הגישה לחטיפות פליליות היא -בעולם,
ולפעמים גם בארץ -שונה לגמרי, מרככים את
החוטף בדיבורים, פונים אל ריגשותיו, מתישים
אותו, מגסים להרגיע אותו, מפגישים אותו עם
בני-מישפחתו, מניחים להוריו לדבר עימו פנים־
אל-פנים או ברמקול, ועוד ועוד. כך נהגו פעמים
רבות בארץ, למשל במיקרה של לקיחת בני׳
ערובה על״ידי איש מופרע בחולון. מפקד״המחוז
דאז, אברהם תורגמן, הביא בסבלנות רבה, ותוך
הסתכנות עצמית, לסיום הפרשה.
השבוע נהגה המישטרה אחרת. ברגע שהזעיקה
לעניין את היחידה למילחמה בטרור (הקרויה
ימ״ם) ,קבעה למעשה שיש לטפל במישל בוחבוט
נמו בטרוריסט, למרות שלא היה חוטף אמיתי.
לא נתנו לאביו לדבר עימו, לא איפשרו שום תיווך,
ירו מייד נדי להרוג ופצעו את בני״הערובה. הדבר
מאשר עד כמה מסוכן ליצור נורמות חריגות לגבי
פיגועים חבלניים: מה שנעשה אתמול לערבים,
נעשה היום ליהודים.

אבא שוטו

דויד בוחבוט (בחולצה שחורה) ,אביו של מישל,
הוא שוטר, שהתגרש מאמו של מישל, כשזה
היה בן .10 גם הוא לא יכול היה להבין מדוע הרגו השוטרים את בנו.
נסענו לכיוון מישטרת רחובות.
בכביש הראשי ברחוב הרצל עמדו
עשרות ניידות. אז מישל אמר :״אני לא
מסגיר את עצמי!״ הוא פחד לרדת. הוא
אמר :״מצירי, שירצחו אותי. הם יהרגו
אותי במכות אם אני ארד״.
הוא ביקש לנסוע לכיוון ראשון-
לציון אל הדודה שלו, וככה הגענו
לפלמחים.

גבי: כל עשר דקות הייתי יורד
מהמכונית, ניגש לניידת הראשונה
ומבקש שיעזבו אותנו, אבל הם לא
שמעו.
איציק: פיתאום עקפה אותנו
מכונית פורר אריקה מישטרתית וירו
עלינו שתי יריות. כדור אחד פגע
בדלת של קלודין. אמרתי למישל:
״תראה, אלה כדורים אמיתיים!״ הוא

ראשון. הכנסתי את הילדה מתחת
לכיסא. זה לקח שניות.
שלושה או ארבעה שוטרים רצו
לאוטו ודפקו במישל כמה כדורים. הוא
שכב עם הראש נטוי אחורה, מעולף על
המישענת. הם ירו לכל עבר ודרו כל
החלונות.
את הילדה משכו החוצה מהחלון
ואחר־כך גם אותי. שאלתי את השוטרים
אם הילדה נפצעה והם אמרו
לי שלא. אז ראיתי את החור ברגל
שלה והתעלפתי.
אני נפצעתי כשניסיתי להגן עליו
בגבי וחטפתי שני כדורים בזרוע.
איציק: מישל ירה כל הדרך רק
שישה או שיבעה כדורים באוויר. אני
בטוח שלא היה פוגע בנו. אם רק
הניידות היו מסתלקות, הוא היה נרגע
ונותן את הנשק.
כשהיתה ההשתלטות, נפצעתי בקרסול
מכדור. מישל היה מת כמה
שניות אחר-כך. שני שוטרים משכו
אותי החוצה מהאוטו, והם נתנו לי
בעיטה חזקה בבטן ומכה בראש.
אחר־כו הסביר לי בבית החולים
אחד הקצינים כי הם עשו את זה מפני
שהם חשבו שאני הייתי שותף של
מישל.
גבי: אני אמרתי למישל כל הזמן:
״אם אתה יורה — רק 180 מעלות
באוויר, כדי לא לפגוע באף־אחד!״

117ךלך 1 \ 1 1ז סול בוחבוט, בשימלה שחורה, אמו של מישל, אבלה
111\ 1 1| # 1 1 1על מותו הטראגי של בנה הבכור. היא זעקה בכאב
ליד הקבר ובני״מישפחה אחזו בה מחשש שתתעלף. האם והאב גרושים.

כדורים בלב ובמצח ^
רי הימ׳־מ היתה מדוייקת, ומישל בוחבוט מת מפגי
עות
ישירות בליבו ובמיצחו. הוא נהרג על הטפטל
האחורי של המכונית, ללא חולצה. עיניו עדיין פקוחות.
גם הנוסעים האחרים נפצעו מכדורי״השוטרים.

האב דוד: הגעתי למישטרת
רחובות באמצע הלילה, בשביל לדבר
עם הבן שלי. ביקשתי שיתנו לי לדבר
איתו, אבל המפכ״ל דחף אותי ולא נתן
לי לדבר עם הבן שליו
קלודין: אחרי שהוציאו אותי מהמכונית,
שאלתי מה שלום מישל. אז
אמרו לי :״הוא מרגיש יותר טוב ממך!״
בערב באו אליי שוטרים ממישטרת
רחובות, וביקשו שאני אמסור עדות.
אני אמרתי להם שאני לא אוותר.
אדרוש ועדת־חקירה. לא ייתכן שירצחו
בן־אדם שהרים ידיים ואחר־כן־
היה מעולף.

דניאל בוזגלו, קרוב מיש־סחה:
בבוקר נודע לי האסון. נסענו

עם המישפחה לאבו־כביר לזהות את
הגופה. ראינו גופה נקובה בכדורים
בחלק העליון של הגוף, בחזה ובראש.
עד כאן דבריהם של עדי־הראייה
להתנהגות המישטרתית המזעזעת.

בן של
שו טי
^ ניצב־מישנה אסף חפץ, מפקד
) מרחב השפלה, יש גירסה אחרת.
חפץ: כל העניין לקח שניות. היה
לנו אוטו עם מישהו שהתנהג כמו
פסיכופט, היה לו גלילון עם 70 כדור
ובני־ערובה. מה יכולנו לעשות? לא

אמר לי שעל הגלגלים הם יורים
כדורים אמיתיים, אבל עלינו הם בטח
יירו כדורי־סרק. הילדה לא צעקה.
קלודין ביקשה כמה פעמים שנעצור,
אבל הוא לא הסכים. הוא אמר שהוא
חייב לברוח מהמישטרה.

ך ף 1ך גבי, אחיו הצעיר של
1111 1| /מישל, עומד אבל
ליד הקבר, כשחולצתו קרועה.

קלודין: בגשר של ראשון הוא
החליט להסגיר את עצמו. הוא אמר
לגבי :״תרד ותגיד שאני בדרך לרחובות
ואני רוצה להסגיר את עצמי!״
ברמקול הם ביקשו שניכנע. אבל
כששמעתי בקשר שהימ״ם בדרך,
הבנתי מה יהיה הסוף. גבי ירד מהאוטו׳
והלך לדבר עם השוטרים.
הם לא דיברו איתו בכלל. תפסו
אותו ומשכו אותו פנימה לתוך ניידת.
המשכנו לנסוע. פיתאום נורו יריות
ופגעו בגלגלים האחוריים. האוטו איבד
את המהירות.
מאחורינו בא טרנזיט מישטרתי.
הוא נכנס בנו ־שלוש או ארבע פעמים
בכוח. מישל צעק :״אני לא יורה! אני
לא פוגע באף אחד! עיזבו אותי!״
אחרי שהטרנזיט נכנס בנו, מישל
התעלף והרובה נפל לו מהידיים. התחלתי
לצעוק :״אל תירו, הוא לא יעשה
שום דבר!״ אבל אז התחילו היריות. אני
חושבת שהוא נהרג כבר בכדור ה־

החוטף ובת־העחבה^;;:

עטוף טלית לקיברו. צמודה אל האלונקה, הלכה ובכ

קלודין פרץ (בתמונה משמאל, מאחור, תחבושת
תלויה על צווארה) .היא היתה בת־ערובה, וברחה
מבית-החולים כדי ללוות את מישל בדרכו האחרונה.

שדה. מלך הנדה

^ לירות כדי להרוג

(המשך מעמוד )35
לשלוח יד בסחר־קרקעות, ידע כי
לעולם לא יוכל לנסוע לירדן, שם
יוטל עליו עונש־מוות אם יתפס. אבל
הוא ידע כי יש הרבה כסף במיסחר־קרקעות.
במשך השנים עשה הוז עתק.

(המשך מעמוד )39
יכולנו לרבר איתו. אי־אפשר לדבר עם
מי שיורה.
אלולא היינו פועלים, יכול להיות
שהבחור הזה היה עושה טבח במקום
צפוף. ומה היו אומרים אז על ה־מישטרה?
אני
מצטער שהוא נהרג, אבל אני
שמח שמנענו אסון עוד יותר גדול.
בקשר לשמועות שהוא לא התכוון
לירות — זה לא נכון. הוא ירה לכיוון
השוטרים, והיה לנו חשש רציני שחיי
בני־הערובה בסכנה. הבחור היה מוכר
לנו וידענו שהוא נואש ומסוכן. אפשר
לנהל משא־ומתן עם מי שמדבר, אבל
כשיורים — צריך לירות!
עד כאן גירסת המישטרה.

ביתו בכפר חבלה הוא ארמון לכל
דבר. הונו מוערך על־ידי אנשים
המכירים אתו בעשרה מיליון דולר,
ויש המעריכים אותו בהרבה יותר מזה.
בתחילת דרכו, כאשר הסוחרים
טרם הכירו אותו, נתן עודה את אדמות
מישפחתו כערבות עבור דמי-הקדימה
שקיבל. אחר־כך התבססו העסקות על
אמון.

מיהו מישל בוחבוט?
מישל ( )23 בא ממישפחה הרוסה.
כשהיה בן ,10 התגרשו הוריו. הוא היה
הבן הבכור. אביו הרוויח משכורת
עלובה כשוטר־ליווי של עצירים, האם
היתה עקרת־בית. אחרי הגירושין
נישא האב בשנית ועבר לגור עם
מישפחתו החדשה ברחוב גאולה בתל־אביב.
האם עברה לרחובות.
מישל גויים לצה״ל בחודש אפריל
,81 אך לא הצליח להתאקלם במיסגרת
הצבאית.
העובדים הסוציאליים הגדירו אותו
במילים הבאות :״בעל רמת אינטליגנציה
טובה, אותה לא הצליח לממש
עקב בעיותיו. הנ״ל לא שיתף פעולה
עם המטפלים, היה דחוי על־ידי

ך | 1ך ן ך 1ך 1ד קלודץ פרץ עם בתה מירי בת ה־ .6השתיים
1 <11 11111 ] 4היו עם מישל במשך כל המזיעה והיו עדות
להטתערות המישטרה. הן נפצעו מיריות השוטרים, ועברו כמה ניתוחים.
בנובמבר ,82 שוחרר מהצבא מסיבות
של אי־התאמה, אחרי קריירה צבאית
קצרה, בת שנה וחצי, שהיתה רצופה
בתקופות־מאסר רבות, שנגזרו עליו
בשל נפקדויות ועריקות.
גם בחיים האזרחיים לא מצא הבחור
יפה־התואר וגבה הקומה את מקומו.
אחרי שנעצר כמה פעמים כחשוד
בפריצות, גירש אותו אביו מן הבית,
כדי שלא ישפיע לרעה על המישפחה.

הצעיר פנה למחלקת הרווחה של
עיריית תל־אביב, למחלקה המטפלת
בחסרי קורת־גג. העובדים הסוציאליים
שכרו למענו דירה בחולון, ושילמו את
שכר הדירה לחצי־שנה מראש. לפני־כן
הוא שוכן במלון בדרום העיר, על-
חשבון העיריה.
אחר חודש עזב מישל את הדירה
והגיע להסדר עם בעל־הבית, לפיו
שילשל לכיסו חלק מייתרת שכר־הדירה,
ששילמה העיריה.
אז עבר לגור בבית־אמו שברחובות.
גם כאז לא שפר עליו גורלו. האם
לא פעם כינתה אותו ״גנב״ ,ומישל
הירבה להכות אותה. עובדים סוציאליים
שטיפלו בו הדגישו, כי למרות
חיצוניותו היפה ובגדיו המסודרים
והמגוהצים תמיד, היתה במישל אלימות
רבה.

״כל מה שעודה עושה הוא למד
מהיהודים,״ אומר סוחר יהודי, המכיר
אותו היטב. אין כמעט קרקע בגדה
שנמכרה ליהודים שלא עברה דרך
עודה. הוא היה שותף לסוחרים יהודים
בפרוייקטים שונים. גם שמואל עינב
היה שותף שלו באחת העיסקאות
הגדולות.
אבל לא רק סוחרים הם חבריו של
עודה. עורכי־דין, חברי־כנסת ואפילו

שטרוזמן, הצהירה התובעת רחל שיבר, י
כי עודה יעצר בזמן. הקרוב. מאז, עבר
יותר משבוע ימים עד שעודה נעצר.
יותר משבוע הסתובב החשוד
חופשי, ויש אומרים כי ניצל את הזמן
לבקר בכנסת ולפגוש שר בכיר.
מדוע לא נעצר עודה מייד אחרי
מעצר שלושת חברי הרשת היהודים?
על כך יש תשובות שונות.
״לא היה צורך לעצור אותו. לאן
הוא יכול לברוח? הרי לירדן הוא לא
יברח!״ אמרו בצחוק אנשי־מישטרה.
״נתנו לו זמן לסדר את העניינים שלו,
לתאם גירסות עם כל המי ומי, שהיו
שותפיו בעבר, ולקבל מהם הבטחות
שונות באשר לעתידו,״ אמרו אחרים,
חשדנים יותר.
עודה נעצר ביום הרביעי בשבוע
שעבר על־ידי שילטונות הצבא. מעצרם
של שלושת החשודים היהודים
הוארך ב־ 15 ימים נוספים, ביום השישי
השבוע.
הישראלים החשודים בחברות
ברשת הזיופים הם אנשים קטנים
למדי. אברהם סלים הוא נגר,
אנאלפבית ושחקן־קלפים. הוא טען
בבית־המישפט כי הוא מכיר את עודה
חולצה גקובת נ דו די ם
חרי שתכפו הפעמים בהן היכה
את אמו, פנתה זו לבית־המישפט,
ושופט הוציא צו שאסר על מישל
להיכנס לבית־האם. מאז הירבה לנדוד
בין בתי חברים וקרובים, כשבכל מקום
הוא מאכסן קצת חפצים אישיים. לא
היה לו בית של ממש.
לפני שבועות אחדים הפר את צו־המניעה,
ושוב נכנס לביתה של אמו
ורב איתה. זאת ודתה הסיבה שה־מישטרה
באה לעצרו, בלילה שעתיד
היה להסתיים במירדף־הדמים.

נהרסה כליל בהסתערות השוטרים ובעליה, שנהג כל הדרך, נפצע.
ההורים. את ילדותו בילה בפנימיות
שונות, אך בשום מקום לא החזיק
מעמד״.
גם בצבא הוא לא החזיק מעמד.

תחילה שכר לו אביו חדר בדרום
תל־אביב, אך כשמישל לא הראה
נכונות להתמיד בעבודה, הפסיק אביו
לשלם את דמי־השכירות.

^0הוו.

תזבע:

להקים גון* חוקר מחוץ למישטדה, שיבדוק את
.1נסיבות הפרשה.
לבדוק מדוע לא הניחו השוטרים לאביו של החוטן*
לדבר אליו, ולנסות לשכנעו להסגיר את עצמו.
לבדוק מדוע נתן מסכ״ל המישטרה הוראה להסתער
__ על המכונית, כשהוא עצמו לא היה סלל בשטח ולא
היה מסוגל, על כן, להעריך את הנסיבות.
.ן לבדוק מדוע ירו השוטרים במישל בוחבוט בדי להרגו,
.* 1ולא ניסו להמם אותו, או לפצוע ולהוציא אותו מכלל
פעולה.
£לבדוק את הוראות הפתיחה־באש של אנשי היחידה
.3ללוחמה בטרור, ולבדוק מדוע בכלל הובאה יחידה זו
לאירוע כזה, שלא היה פיגוע חבלני וגם לא חטיפה של
ממש.

הגיבורה השניה של הפרשה המזעזעת
היא קלודין פרץ 25 שכנתו
היפה של מישל בוחבוט, היא מכירה
אותו שיטחית מזה שנים. בשלושת
החודשים האחרונים התהדקה ההיכרות,
כשמישל היה מתארח אצלה
בשעות היום. בלילה היה הולך לישון
אצל קרובי־מישפחה או חברים .״גם
בעלי הכיר אותו. אני נשואה ואם
לשניים. יש לי תינוקת בת ארבעה
חודשים. היא מכירה את מישל יותר
טוב מאשר את אבא שלה, כי הוא היה
משחק איתה שעות.
״כתבו שהיה לי ריב עם בעלי
ושהיה לי קשר רומנטי עם מישל. שני
הדברים לא נכונים, פשוט שטויות.
מישל חייפש בית חם, כי אף פעם לא
היה לו דבר כזה.
״חצי־שעה לפני ההלוויה כבר לא
יכולתי לסבול עוד. קרעתי מעצמי את
האינפוזיה ונסעתי לבית־הקברות, להלוויה
של מישל. לפני זה עברתי
בבית. לא יכולתי להישאר שם. הכל
הפוך ומזכיר לי את מישל. מה שנשאר
ממנו זה כמה קולבים עם כמה חולצות
וכמה זוגות־נעליים.
״שמתי בבית בארון את החולצה
תכלת שהוא אהב. לא זרקתי אותה.
היא קרועה מהכדורים ומלאה בדם.״
בהלוויה לא החזיקה קלודין מעמד,
כמו שאר המשתתפים• ,שביקשו לראות
בעיניהם את הגופה נקובת־הכדורים.
בכוח רב הצליחו אנשי
החברה־קדישא וכמה בני־מישפחה
למנוע, את הסרת התכריכים.

גזל־אדמה בסרט ״הלילה בו נולד מלך״
לא משחק קלפים, לא שותה, אוהב את אשתו
שרים שיחרו לפתחו והזמינו אותו
למישרדיהם.
עודה הוא גבר כבן .35 אשתו ילדה
לו בתחילה כמה בנות והוא השתוקק
לבן. כעת יש לו גם שני בנים.
לפני כחודש ניצל בנס ממוות. הוא

ממישחקי־קלפים, וכי בנה ארון בביתו
של הסוחר. יהושע מיזרחי הוא אחיו
של שמטוב מיזוחי, שנרצח לפני עשר
שנים על חוף־הים. ברצח זה הורשע אז
סלומון אבו.
גם יהושע מיזרחי טוען כי הכספים

היה בביתו של המוכתר בכפר ראס־

שקיבל מעודה היו חובות ממישחקי־

עטייה. החלה קטטה המונית, אבנים
נזרקו, ובתו של המוכתר נפצעה. עודה
אסף אותה במכוניתו המפוארת ונסע,
להביאה לבית־חולים. ההמון זרק
אבנים גם עליו, והוא נפצע בידו ולחיו.
הוא הצליח להימלט מהמקום רק אחרי
שעלה במכוניתו על גדרות־האבנים
והביא את הנערה לבית־החולים.

קלפים.
סוחר ישראלי, המכיר היטב את
עודה, מספר כי גירסה זו אינה סבירה:
״עודה לא משחק קלפים, לא שותה,
ואוהב את אשתו,״־ אומר אותו סוחר.

ביקוד
ב כנ ס ת
^ אשר נעצרו שלושת הישרא־
^ לים החשודים ברשת הזיופים, ב־
18 ביולי השנה, הועלה מייד החשד כי
אברהם סלים, יהושע מיזרחי ומיכאל
אורן עובדים בשירותו של עודה. אך
בתחילת הדיון תששו סניגוריהם אפילו
להעלות את שמו המפורש.
הוא כונה על־ידם ״איש־המפתח״,
ונרמז רבות על קשריו ועל חשיבותו.
מאחר שבעיתונות נרמז כאילו
מדובר בחבר־כנסת או בחבר־ממשלה,
כתב השופט אורי שטרוזמן במפורש,
כי איש־המפתח ״איננו אישיות בכירה
ואף איננו עומד לבחירה״.
יתכן שאזרחי ישראל אינם מכירים
את שמו של עודה, והוא אינו נחשב
אצלם כאישיות בכירה. אבל בגדה הוא
מלך. בעת הדיון אצל השופט

״ימות
בכל א,,
אומנם יתאשרו החשדות,
ויתברר כי עודה עמד בראש רשת
שזייפה יפויי־כוח למכירת אדמות
במירמה, יתכן שגילה כי קל יותר
להשיג אדמות בדרך של זיוף מאשר
בדרך של איומי אקדח המוצמד לרקה.
השאלה הגדולה המנקרת בלבם של
רבים, מיום מעצרו של עודה, היא: האם
הוא ידבר?
בביטנו של עודה חבויים סודות
היכולים להפיל רבים וגדולים. אמר מי
שאמר, כי במשך השבוע, מאז שנודע
לו על מעצרו הקרוב ועד שנעצר,
הצליח עודה להסדיר לעצמו חסינות
מסויימת תמורת שתיקתו.
״עודה לא ידבר,״ אומרים מכריו,
ואחרים מוסיפים :״אם ידבר, ראשו
אינו שווה מאומה ״.הם רומזים, כי אם
יעז לפתוח את פיו — ימות בכלא.
״והגירסה הרשמית תהיה כי הוא
התאבד,״ הם מוסיפים.
העולם הז ה 2503

שידור
צל״ש
1שזב חשיפה מדהימה

• לעופר טלר ולכל מערכת כולבוטק על
חשיפה מדהימה, השלישית בסידרה, הפעם של
מישרד שהתחזה כרציני ושבעליו התגלה כאיש
המחפש, בדרכים שונות, כיצד להתעסק עם
בחורות תמימות (ראה עמודים 36־.)37
זו הפעם השלישית ברציפות שכולבוטק
מביא כתבה שצולמה באופן נסתר והמגלה
שחיתות. זה התחיל בכתבה שבה נראה פקיד מס־ההכנסה
שלקח שוחד מנישום(הכתבה הוכנה על־ידי
בני עורי, כתב כלבוטק) ,נמשך בכתבה על
השוחד בבית־הקברות, והכתבה האחרונה על דני
אמיצי. אתי שתי הכתבות האחרונות ערך עופר
טלר.
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, שלח

כולבוטק בצורה ניכרת, שאינה מאפשרת
להפעיל אותה.
רפי גינת, עורך ומגיש המישדר, סיפר
לחבריו לעבודה כי הוא עומד להודיע להנהלה
שבצורה כזאת אינו יכול להמשיך לתפקד, ושעם
סיום מלאי התוכניות שיש במחסנו — שתיים
במיספר — יפסיק את התוכנית מאונס. גינת
סירב להגיב על נושא זה.
כולבוטק יוצאת בכל שנה לחופשה בזמן
החגים. השנה יש חשש רב שהחופשה תהיה מכת־מוות
לתוכנית הפופולארית ורבת־החשיבות.

שכר זשנש
• לירון לונדון על ויכוח מרתק בתוכניתו
סוף ציטוט, שנסב על בעיית השכר והעונש
ביהדות. במיסגרת הוויכוח נערך עימות בין ארבע
גישות — זו של הרב האמריקאי צבי החלד
קושניר, שטען כי אלוהים אחראי רק לטוב
שבעולם, אך אינו גורם לרע; זו של הפרופסור
ישעיהו ליבוביץ, שטען כי לאלוהים אין שום
קשר לשכר ולעונש; של הד״ר אבי רביצקי חובש
הכיפה, שטען כי אין לדעת את דרכי אלוהים;
ושל ירמיהו יובל החילוני, שטען כי אין שכר
ועונש ביקום, אלא שהאדם הוא היוצר לעצמו
מערכת של מוסר.

מאחורי המירקע
עד הסוף המר
חברי ועד־עובדי-עיתונות־הפקה בטלוויזיה,
ובראשם רפיק חלבי, הודיעו השבוע לעובדים
הממורמרים בגלל הפיטורים, כי אין להם מה
לדאוג, שאיש לא יפוטר וש״הוועד ילך אפילו עד
השבתת הטלוויזיה טוטאלית, ולא יתן לפטר
איש.״

בכל זאת מיכרדם
כתב טלר
פיטורים

מיכתב הוקרה והערכה לכל צוות כולבוטק,
בעיקבות שלושה גילויים אלה.
הכוכבת האמיתית של התוכנית האחרונה
היתה צביה וייצמן, מזכירת מערכת כולבו־טק.
היא התחזתה כמחפשת־עבודה, והקליטה את
כל ההצעות המגונות של אמיצי.
אחרי שידור הכתבה היתה צביה האדם מבוקש
ביותר בכל כלי־התיקשורת, אך גם בקרב פסיכופטים
למיניהם. שני סוטי־מין התקשרו למערכת
כולבוטק והציעו לה הצעות מגונות
בטלפון.
התוכנית המצויינת עומדת, אגב, לרדת בקרוב
מעל המירקע, בגלל חוסר בצוותים. שני הכתבים,
בני עורי ועופר טלר, שחשפו את השחיתויות
האחרונות, מיוערים לפיטורים, והם אינם עובדים
קבועים של הטלוויזיה. חוץ מזה, מאז החליט
ועד־העובדים לפני שבועות אחדים להפסיק את
עבודתם של כל עובדי־החוץ הצטמצמה מערכת
נר שאינו ברשימה נערב!
אחרי שהתפרסמו בעיתונים שמות
שונים של אנשים המיועדים לפיטורים,
הזדעקו כמה מעובדי הטלוויזיה, וביניהם
אחדים המופיעים ברשימות, וטענו
שחלק ניכר מהן הוא בבחינת חיסול
חשבונות אישיים בין המנהלים לעובדים,
וכי אץ בהן הגיון.
חלק מן האנשים אף אמרו כי כל
החברה הטובים נמצאים ברשימת
הפיטורים. וכי מי שלא נמצא ברשימה
נעלב. כי זה סימן שאיננו די טוב.

העולם הז ה 2503

בשבוע שעבר הודיע ועד־העובדים בטלוויזיה
כי ימנע בחירתם של מנהלים בכירים בטלוויזיה
עד שימונה מנהל קבוע, או, לחילופין, עד
שיתחיל תהליך רציני לבחירת מנהל קבוע
(העולם הזה .)14.8
למרות שאף אחד משני הדברים האלה לא
נעשה, נתלו השבוע על לוחות־המודעות בבניין
הטלוויזיה בירושלים ובתל־אביב כמה הודעות
על מיכרזים שנפתחו. מדובר בשש מישרות
בכירות: מישרת מנהל חטיבת־התוכניות(שאותה
מפנה צביקה שפירא) ,מנהל המחלקה־הדוקומנטרית
(שאותה פינה דודו גילבוע),
מנהל מחלקת־סרטים־קנויים (שאותה מפנה
מרים רוטשילד) ,מנהל החדשות־בערבית
(שאותה מפנה יום!? ביניא) ,מנהל שירותי־הפקה(שאותה
מפנה דודו הירשפלד) ומישרת
הבימאי הראשי(שאותה מפנה ג׳קי גורל).
המיכרזים הם פנימיים ומיועדים לעובדי־הרשות
בלבד.
מקובל שמנהל חדש בוחר למישרות הבכירות
את האנשים הנראים לו, ושאיתם הוא יכול
לעבוד. אך במיקרה זה יכול להיווצר מצב
אבסורדי, שבו ייבחרו כל המנהלים הבכירים
בטלוויזיה ימים ספורים לפני שימונה מנהל חדש
וקבוע, והוא יקבל את הכל כדבר מוגמר וסופי, גם
אם זה לא ימצא חן בעיניו.

..שהמוזאימים ילמדו תורה
בלי הפרעות של הצבא!״

ביולוגי״
בגלי־צה״ל משודרת. בכל יום שישי,
בשעה חמש אחרי־הצהריים, סידרה מרתקת
על הציבור הדתי־לאומי. את הסידרה. בת
שיבעת הפרקים, ערך ספי רכלבסקי, והיא
נקראת ציונות דתית או דת ציונית.
במהלך הסידרה ראיין רכלבסקי עשרות
בחורי־ישיבה ורבנים. וגם כמה ממנהיגי
הצינור חדתי, ביניהם מנהיגי גוש־אמונים.
אב אחד, שבגו עבר לישיבה חרדית, אמר:
.אני בעד לימוד תורה, אבל לא כך. היום על
מה יש לנו לדבר איתח הוא לא הולד לים,
לקונצרט, לתיאטרון, לא רדיו, לא עיתונים.
לא היה בצבא. מה נשאר? נשאר בן ביולוגי,
ואין מה לעשות!״
הרב יהושע יגל, ראש המידרשה בפרדס־חנה,
שהיא מוסד ציוני לאומי, אמר. :יש
חשיבות רבה שמתאימים ילמדו תורה בלי
הפרעה של הצבא. ישיבות־ההסדר הן רק
קולג״ ,הישיבות החרדיות הן ההרוורד שלנו״.
נער, שעבר ממוסר ציוני לחרדי, אמר:
.הייתי פעיל מאור בבני־עקיבא. עמדתי
ללכת לנח״ל, אבל מכת לנו סיסמות. כל מיני
ציטוטים. הם לא הבינו שהכל בא משורש
אחד, התורה, שאיייו יש להעמיק. אני לא נגד
צבא ולא נגד בגרות. זו לא אידיאולוגיה, אני
פשוט רוצה וצריך ללמוד, ומקווה להמשיך
בכך לעולם.״
בינתיים אין אפשרות לעשות שום צעד בשום
כיוון, משום שהערר תלוי ועומד, וכל צעד יכול
להוות פגיעה בחוק רשות־השידור.
מיכה ינון, יו״ר הרשות, התכוון לפעול
ולהחזיר את ועדת־המיכרזים אל ההרכב המקורי
— הוועד־המנהל — אך ידיו כבולות בגלל
הערר התלוי ועומד באוויר בין מישרד־החינוך
לקבינט הרחב.
ינון כבר אמר למקורביו שהוא מתכוון לפנות

ח״פ המר
לא ידענו מתי לעצור!״תלמיד של הרב אברהם בלייכר, ראש
ישיבת שבי־חברון. אמר. :אלמלא היו
ישיבות כמו מרכז־הרב, והיה רק הסדר או
ישיבה חרדית, הייתי הולד לישיבה חרדית.״
במיסגרת הסידרה ערך רכלבסקי תחקיר
על גוש־אמונים, ובו אומר זבולון המר, שהיה
שר־החינוך. :עד 1967 היינו מדוכאים.
הכיפה הסרוגה היתה כינוי־גנאי ואז פרצנו,
לקחנו את ההובלה והבאנו אידיאל חדש.
כנראה לא ידענו מתי לעצור.״
שטוביה סער עזב את תפקידו, וגם אז לא
הוכתר הנסיון בהצלחה מרובה.
בינתיים נעשים מאמצים קדחתניים בין
פוליטיקאי הליכוד לפוליטיקאי המערך למצוא
מועמד מוסכם על שני הצדדים. בישיבות שונות,
הנערכות בדרך־כלל על־ידי משה שחל ורוני
מילוא, מעלים שמות שונים ומשונים, ביניהם של
אנשים מחוץ לטלוויזיה ולרשות.
הליכוד מתנגד לכך שיובא איש מבחוץ, משום

בתוככי הרשות
האבסורדים חוגגים
האבסורדים במיסדרונות הטלוויזיה ובמים־
דרונות הנהלת רשות־השידור מגיעים בימים אלה
לשיאים חדשים.
ה־ 14 בספטמבר מתקרב, וזהו המועד שבו פג
תוקף מינויו של יום!? בראל, המנהל הזמני של
הטלוויזיה, המכהן בתפקידו כבר חצי שנה.
מליאת רשות־השידור החליטה, לפני כמה
שבועות, על הרכב חדש של ועדת־מיכרזים,
שתהיה מורכבת מאנשי מליאה ומאנשי הוועד־המנהל.
בד בבד החליטה המליאה לאמץ מחדש
את הצורך בתעודה אקדמית מוסמכת למי שירצה
לגשת למיכרז על מישרת מנהל־הטלוויזיה.
החלטה זו, שהתקבלה, לדעת כמה חברים, שלא
לפי החוק, אינה מאפשרת את התמודדותו של דן
שילון, הנחשב כמועמד המערך.
10 חברי מליאה וחברי ועד־מנהל, כולם אנשי־מערך,
הגישו ערר על ההחלטה לשר־החינוך,
השר הממונה על רשות־השידור. השר אמור
להעביר את הערר לדיון בממשלה, אך לממשלה
אין בדיוק הזמן לדון בדברים ״שוליים לכאורה״
כאשר כל המדינה בוערת, ולכן העניין מתעכב.

ליועץ־המישפטי־לממשלה, כדי שיוציא את הרשות
מן הסבך שבו נתקעה, וישחרר את כולם מן
הפלונטר.
בינתיים דופק שעון־הזמן ומזכיר לכולם כי
מינויו של בראל עומד לפוג בקרוב מאוד. גם
ועד־העובדים בטלוויזיה וגם אגודת־העיתונאים
בירושלים הודיעו במפורש כי לא ישתפו איתו
פעולה אחרי ה־ 14 בספטמבר, היום שבו יפוג
המינוי.
במצב הזה, מכיוון שלא נראה שעד אז יהיה
מנהל קבוע ומוסכם על כולם, יש שתי אפשרויות.
האחת, הפחות סבירה: למנות מנהל זמני
אחר, ולהיכנס שוב לצרות פוליטיות ולמריבות
בין המיפלגות השונות והשדולות השונות.
האפשרות השניה, שגם היא אינה אידיאלית:
שאורי סדרת, מנכ״ל הרשות, ימלא את תפקיד
מנהל־הטלוויזיה, תפקיד אותו מילא בעבר אחרי

שלטענתו עד שאיש כזה ילמד את החומר, תיסגר
הטלוויזיה. טענה לא בלתי־הגיונית.
אנשי המערך מנסים שוב ללחוץ עלי גי ר עון
לב־ארי, מנהל הרדיו, לקחת את התפקיד, ולוא
רק באופן זמני, עד שייפתר הפלונטר, אך לב־ארי
עומד בסירובו.
אנשי הליכוד נטו השבוע להסכים על מועמדותו
של חיים יבין למישרה זמנית, אך
שימעון פרס, ראש־הממשלה, אמר שוב :״האיש
הזה, שהעלה את הליכוד לשילטון, לא יהיה אצלי
מנהל טלוויזיה!״ פרס מתכוון לסידרת הכתבות
שערך חיים יבין בדיוק לפני הבחירות של ,1977
ובהן הראה את כל מחדלי ממשלת המערך.
הפלונטר ממשיך להסתבך, ושום פיתרון אינו
נראה באופק, אלא רק צרות נוספות ממתינות
מעבר לכל פינה.

ענת סדמסטי

דברה מיי ס די ם

העולם הוא עגול ככדורגל

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס׳ • 15 עורכים אלכס פז ובנצי רופו

ההנתעה המסנת של מודעי
כל מי שירצה להיכנס למישרדי מס־ההבנם ה אחרי
ה־ 15 בססטמבר — יחוייב בתשלוס מס־נסיעות!

,,אני הולך
הביתה -
קרא הזקן
ויצא מהחלה בקומה
החמישית

שוב גוברת האנטי־שמיות באירופה, והעולם מחריש. כאז, כן היום.
אוטמים עסקנינו את אוזניהם ומשימים עצמם כעיוורים. ובראש האנטישמים
רצים הגרמנים, ימ״ש, ומוליכים בעיקבותיהם את הגול העכור הזה.
ואנו שואלים: עד מתי:
שהרי כיצד נסביר שאפילו קבוצות מערי־שדה בגרמניה. שמעולם לא
נתקלו ביהודים-,וקבוצות של חיגרים מהליגה למקומות־עבודה לפיסחים
בהולנד(אותם ההולנדים שקוראים עצמם.ידידי ישראל״) חיכו בבחורינו
הטובים בצמדים, ברביעיות ובשביעיות? איז זאת אלא ששינאת ישראל
והאנטי״שמיות טבועים עמוק־עמוק בדמם של הגויים, ויש עליכן לאסור
תיכף ומייד מיפגשים של יהודים עם לא־יהודים: למרות שכדאי אולי
שנבחרתנו הלאומית בכדורגל תתמודד דווקא עם הפועל כפר־קאסם,
משום הסיכוי הקלוש שתצליח להביסה. או לפחות לסחוט תיקו,

קוראים מתאוננים

השבוע מצאנו ב״מעריב״ את השאלה הבאה :״האם
אוננות בגיל צעיר גורמת להתקרחות?״ הפנינו את

השאלה לצוות טפרי־המערכת, ולהלן תשובותיהם:

מאת כתבינו
לענייני תעופה -עפ־בצל
קשיש בן ,85 שהיה מאושפז
במחלקה הבירורגית ב־בית־החולים
רמב״ם, מצא
אמש את מותו, באשר יצא
דרך חלון המחלקה, בקומה
החמישית, והתרסק על הקרקע•

אזרח
שבא לשלם מס נסיעות מציג אישור טבילה לאיש המכס

דו־ש>זז ה שבוע

— יווו, איזו חבילה גדולה אתה מחזיק: מה זה? האנציקלופדיה
העברית?
— לא, אני טס לחדל. אלה האישורים שאני ציין־ להציג ביציאה
מהארץ.

בי,טוטו״ הכל
יכו 5־לקרומ!

תיקון טעות

בתחזית מזג״האוויר, שהתפרסמה
אתמול, נפלה טעות ובמקום.
בהיר, חמים ונעים״ היה
צריך להיותו ״מעונן, סוער ומלווה
כסופות רעמים יחידות״.

חבר קיבוץ עשה דרכו באמבולנס
בחזרה לביתו, כאשר לפתע חדר קליע
.טוטו״ ופגע בו בחזהו. הפצוע מת
בבית־החולים, והאבחנה שנתנו הרופאים
היתה. :אוטם שריר״הלב״( .ידיעות
אחרונות .)12.8.1985

עוד עובר
מוקפא -נולד
מאת א׳ נו־פרוסט
כתבנו לענייני בריאות
חמש שנים אחרי שקיימה מגע מיני
עם גבר, ילדה אמש מתילרה אמקור־נוביץ
את בנה־בכורה, שנולד קפוא
לגמרי. רופאים ומומחי־שם, שבדקו
את האשה, הסבירו את התופעה המדהימה
בכן שמרת אמקורנוביץ היא
פריג׳ידית, וכך נשתמרו הזרעונים
בהקפאה עמוקה משן כל התקופה.

.השלם הבא״ מציע:

איך לשבור
את השרב?

לעצור אותו ל־24
שעות באבו־כביר.

טרם צאתו מהחלון, אמר
הקשיש לשכניו בחדר. :אני
הולך הביתה!״ מסתבר ש
שבועיים לפני״בן יצא הקשיש
מחלון ביתו שבקומה
השניה, ואמר לאשתו :״אני
הולך לרמב״ם״ והוא אכן
הגיע.
כותרות מוכות
חברת יוניון־קרביד תקים
מיפעל באתר־האשפה של טי״
רת־הכרמל, משום שזהו המקום
היחידי בעולם שבו לא
תורגש דליפת הגז ממתקניה.

פשרה בעניין עגינה באי-
האלמוגים -המצרים יתירו
לישראלים לצלול, בתנאי שיעשו
זאת עם היאכטות
שלהם.

חברי־הכנסת של התחייה, שהתבצרו
בבית בקסבה של
חברון. יפונו בשלבים, וית־בצרו
במלון אויה-סונסטה
בטאבה.

בימאי השגה -
ביים התקף־לב וגפטר עוד ארטיסט נפח את נשמתו בבית־החולים
פוריה, מתוך כוונה להפליל
את הרופא, שגילה את עובדת היותו
מתחזה.

ל״העולכו הבא׳ דרושה מזקירה
דדלשונית

צו השעה: יצירת מקומות
עבודה

ישראלים רבים ביטלו השנה
את נטיעתם לארצות״הברית,
בעיקבות הפירטומים בעיתונות
על התמוטטות מהפכת-
המין.

ה חבר ה הי שרא לי תלתק שו רתבע ״ נ ו

האגף ל שיוו קול שי רו תי קהל

עכשיו יותר מתמיד
כדאי לך לדעת את השעה.
בין השעות . 18:00-19:00
בשעות אלה יופעל תעריף מוזל לכל
המתקשרים לשירות .15

ישראל אינה מייצאת נשק
למישטר החומייניסטי באיראן
-רק אידיאולוגיה.

מיבצע -שקל חרש״ בישראל
ימחוק את הטראומה של
מיבצע ״טרד חדש״ בלבנון.

שרי הממשלה דורשים מחברת
בואינג לזרז את החקירה
בפרשת הליקויים שהתגלו ב־מטוסיה
ועד אז יימנעו מטיסות
לחו״ל.

מקומות עבודה פוטצציליים
אוי, חטפתי קילע!
ההסתדרות הכללית של העובדים באי י

מטה ההסברה

רק ביחד נצא מהארץ