גליון 2505 מתאריך 4 בספטמבר 1985

כתבת השער הקדמי:

מישחק ילדים הדיין של -דן״
עוד תוצאה מזעזעת של האווירה הכוחנית:
אורי מחבר בן דד( 11 בתמונה) נורה בכתפו
מאקדח, על־ידי ל ד בן ג לו. הקליע החטיא בנם
את הלב. אחר־בך כיוון היורה את האקדח לראשו
של ל ד שני, אבל המחסנית בבר היתה ריקה.
מדוע עשה ז את?.הם העליבו אותי!״ הסביר.
מי אשם בעניץ?.שר-החינוך, שלא ^
דואג לטיפול חינוכי בילדים בעיי# 7 1 -
תייסד מכריז המחנך יצחק יצחקי•

כתבת השער האחורי:

הנתשת אהבה
האסיר שמעיה אנג׳ל הפתיע אתה שופטים
כשסיפר פי התפוון לתת גט
לאשתו, שרה (בתמונה) ,על-פי דרי שתה,
ותיקווה ארביב הפתיעה בטפ

7זבלאס

איש־העסקים דויד בלאס שומר על שתיקה,
אך פוליטיקאים נזכרים כיצד פיזר תרומות
למיפלגות, דרש לשוחח עם שימעון פרס
והשוויץ _בקשריו עם יורם ארידור. בינתיים
,גם מתגלה במפתיע דיוקנו של
!קיבוצניק מודרני: בעל הון, ל־בוש
בחליפה ועסוק בשעשועים.

צריף מצוקה
אביבה ואריה, יחד עם ילדיהם הפעוטים,
גרים בצריף בשפת־הים. בלי
חשמל, בלי מים, בלי שרו־תים.
המשכורת פשוט לא
הספיקה להם לשכר־דירה.

שידי

והצלשללוינסון
.העולם הדוד חושן? קנוניה מדהימה: מישהו
מחסידיו של יעקב לוינסון מפיץ
מיסמבים מזוייסים, מנסה להוליך שולל
ח־כים וחוקרי־מישטרה, כדי לנקות מבל

איש דושנה תשי-א
העולה־החד שהאל מוני

עוד 1650

כך החלה גם מילחמת־הלבנון: העס קני ם
הציניים, ה,.מזהירים״ בשבועות האח רוני ם
א ת ירדן, מני חי ם ב שקדנות א ת הת שתית
ל מילח מה הבאה. מי מבין

מ אזיני ה ס יצטרף לרשימת
חללים הבאה, בת 650 שמות

-ו אולי אף ה רבה יותר?

הגליזן הבא של

הז ה

גליון ראש-השנה תשמ״ו יהיה מצוי במקומות המכירה בתל־אביב
כרגיל, ביום ג׳ ,ה 10-בספטמבר, בערב, ובקיוסקים ברחבי הארץ
ביום ד, ה־ 11 בספטמבר.
על שער הגליון יופיע־דיוקנו של

איש השנה תשמ״וז
המשמש מוקד לכתבה השנתית הממצה של אורי אבנרי, שבה יגבש
את תמונת תשמ״ה על בל היבטיה, ינתח את האירועים שהעניקו
לשנה זו את דמותה המיוחדת. יקבע מי לא זכה בתואר ומדוע.

זוהי הפעם ה־35

סצב

שבה בוחר ״העולם הזה״ באיש השנה — בהירה שנתית הזוכה
בתשומת-לב לא רק בארץ, אלא גם בעולם.

רמש את הגריון בהקדם1

המלחינה נורית הירש
(בתמונה) מספרת בראיון
אישי על ילדותה,
על בדידותה עד גיל
,30 על הלחן הראשון
שלה (.פרח הלילך״),
מדברת על האירוויזיון,
מגלה כי אינה אוהבת לשיר
ומתוודה. :לפני כתיבת כל
שיר אני במצב״רוח רע מאוד!״

ד 1א ו ־ ב ה 1ל טי ל שיפו טי
אני אעיף או תך כמו טיל!״ ק ר אאל עבר עו ר ך הדין,
מנופף לעברו בכף־יד
ומצביע עליו באצבע

המהנדס העולה, הנאשם ברצח
! שכנו, איים: אם העולם הזד לא
יפרסם מיכתבי, אשבות רעב!״
אבל לא היה כל צורך לאיים.

השופט
כ שהוא פתוחה השניה.

על השחיטה

המדורים הקבועים:
איגרת העורך -מי י הי ה
איש־השנה תשמ״ה
במדינה -שופטת גרמניה כו תב ת
אל שימעון פרס
תשקיף -גם במו שבים חו קרי ם
הנדון -מי שחק באש
אנשים -הקשר העי ר א קי
של פו אד
השקל ואתה -כי ס או ת מו סי ק א ליי ם
הווי -קברנות בקבלנות
יומן אישי -שר־הטימיון
והגננת הל או מי ת
מה הם אומרים . -אנשים או ה בי ם
לתת מכות וגם לקבל מכות!־

עוד מהסודות הכמוסים של •ח״ :החלטורות
^ של הבכירים, הסדרים המוזרים
בצרכניה והשעות הנוספות של
השופט הראשי בקואופרטיב.

גם זה וגם זה מדוע צריך לסגור
אתה אוני ב ר סי טו ת
ומה אפשר לעשות עם ענבים
חלון־ראווה -אר בע ה פריטי ם
לקיץ אחד
תמרורים -שם פרטי ומשורר עיוור
ראיון -עם נורית הירש, מלחינה
תשכצוסן -מגעיל
כמו עכבר ( 4אותיות)
הורוסקום -כוכב־לכת טרי
ושליטתו בב תולה
שידור -כ תב בעל איי ד ס
וכתב בעל רכב
העולם הבא -ממה הזדעזעו
א סי רי רמלה

לפר ספרדי בזירה יש לטעמים סיכוי
לגבור על האיש שהורג אותו. לפרה
הישראלית בבית־המיטבחיים אץ בל
סיכוי כזה. האם תהליך
השחיטה ההלכתית גורם
לבהמה זו סבל מיותר?

אחים בשלג

סרט על גילוי עריות של אח ואחות, החיים
מבודדים במרומי פיסגה מושלגת באחד מהרי
שווייץ, הוא שזכה בפרס הראשון של
פסטיבל לוקארנו -השקט
אינו בהכרח שלווה, והיידי בת־

ההרים הי א לא תמיד תמימה.

איש השנה תשי״ד
עסקן־ שואה ק ס טנ ר

איש השנה תשט״ו
פרקליט תמיר

איש השנה תשט׳׳ז

איש השנה תשי״ז

נ שיא־מצרים עבד־אל־נאצר

מצבי א־ סיני דיין

איש השנה תשכ״ג
מ תפט ר בן־גוריון

בשער הגליון הבא יופיע — זו הפעם ה־— 35
איש־השנה של העולם הזה.
זוהי ההזדמנות האחרונה לערוך במסיבת ליל־שבת
את המישחק החברתי שכבר הפך למסורת:
לבחור באיש(או באשה) שלדעת הנוכחים מסמל
את מאורעות השנה יותר מכל אדם אחר, לטובה
או לרעה — וגם לנחש מי ייבחר על־ידי העול
הזה.
מבט אחד על 34 אנשי־השנה שעד כה פורש
לפניך את כל ההיסטוריה של מדינת־ישראל.
שלושה אנשים נבחרו פעמיים (דויד בן־גוריון,
משה דיין, מנחם בגין) ,אחד שלוש פעמים(אריאל
שרון) 12 .הלכו לעולמם, מהם אחד נתלה(אדולף
אייכמן) ,אחד התאבד (רוברט סובלן) ,אחד נפל
בקרב(אריה רגב) ,אחד נרצח(ישראל קסטנר) .רק
שלוש פעמים נבחרה אשת־שנה(יעל דיין, גולדה
מאיר, גאולה כהן) .חמישה היו זרים(גמאל עבר־אל־נאצר,
רוברט סובלן, אדולף אייכמן, הנרי
קיסינג׳ר, רוח־אללה חומייני).
מי הפעם?

איש השנה תשכ״ד

איש השנה תשכ״ה

יורש א שכול

מפלג־מפא״י בן־גוריון
33 8231

איש השנה תש׳׳ל

איש השנה תשל״א

אשת השנה תשל׳־ב

איש השנה תשל״ג

לוחם־שלום דיין

מזכיר־הה ס תדרו ת בן־אהרון

גולדה ה מלכ ה

מקי ם־ליכוד שרון

אשת השנה תש״ם

איש השנה תשמ׳׳א

קנ אי ת כהן

שר־ביטחון שרון

אשת השנה תשי״ט

איש השנה תש״ד

סופרת דיין

רכז־שואה איי כ מן

איש השנה תשכ״א

איש השנה תשכ׳׳ב

מוד ח לבון

קורבן סובלן

איש השנה תשכ״ו

איש השנה תשכ׳׳ז

איש השנה תשכ״ח

כלכלן ספי ר

שר־ביטחון דיין

איש השנה תשכ״ט

לוחם־בפיד איון רגב

מ פ קד מיבצר־י שראל בר־לב

השגח
נן<8דוגר

איש השנה תשל׳׳ד
מ סדיר־ביניי ם קיסינגיר

איש השנה תשל״ה
רא ש־ממ שלה רבין

איש השנה תשמ״ב

איש השנה תשמ״ג

פולש־ללבנון שרון

פורש בגין

איש השנה תשל״ו

איש השנה תשל״ז

מנהיג ״גוש אמונים״ לווינגר-

רא ש־ממ שלה בגין

איש השנה תשמ״ד

איש השנה תשמ״ה

פ א שי סטכ הנ א ,

* 5י1

במדינה העם שקד חדש לגמרי
כאשר ערכם של כל המוצרים
מיטשטש ומתבלבל, זה קורה
גם־ל־ערכים רוהניים
למדינת־ישראל יש מטבע נוסף:
השקל החדש.
זוהי הפעם השניה, בתוך שנים
מעטות, שבה מוחלף המטבע הישראלי,
אחרי שהאינפלציה הוסיפה למטבע
הקודם אפסים על גבי אפסים.
מעשה־ההחלפה היה מחוייב המציאות.
כאשר הוצאות לא־גדולות מגיעות
לממדים של מיליונים, זה מפריע
למהלך התקין של החיים העיסקיים.
השטח המסומן בהמחאות שוב לא
הספיק לציון סכום כמו.שלוש מאות
שיבעים ושלושה אלף, חמש מאות
ושמונים ותישעה שקל וחמישים ותשע
אגורות״ .מחשבים וקופות רושמות
יצאו מדעתם.
משום־כו היו הטרוניות, שהושמעו
השבוע, בלתי־מוצדקות. אפשר לדרוש
מאזרחי־ישראל להתרגל למטבע החדש.
הם התרגלו, בעבר, לדברים הרבה
יותר גרועים.
יקר או זול? הבעיה האמיתית
היתה שונה, והיא גובלת בתחום
הפילוסופי.
הכסף אינו רק אמצעי״תשלום. הוא
גם קנה־מידה. מאז שהומצאה המצאה
אנושית גאונית זו, מאפשר הכסף
לבני״אדם להכיר בנקל בערכם היחסי
של הדברים.
כאשר אין כסף אחיד ויציב, גם כל
הערכים מתחילים להתערער. האינפלציה
הקטנה, של שבר-אחוז בשנה,
שהיא נורמלית בעולם המודרני, די בה
כדי ליצור הרגשה של אי־יציבות ד
חוסר־ביטחון.
ואילו בישראל התערערו כל הערכים
מזמן. תהליך זה יוחרף עתה
שיבעתיים.
החל בשבוע זה, יחשוב האזרח
הישראלי הרגיל בארבעה ערכים שונים.
רבים משתמשים במחשבותיהם
עדיין בלירה הישנה והמוכרת, שהיא
עשירית השקל. על כך נוסף השקל
.הישן״ .חוץ מזה רגילים כמעט הכל
— וגם חשבי הממשלה — להעריך
דברים בדולארים, כמודד יציב פחות
או יותר עכשיו בא השקל החדש
ומסבך את המחשבה עוד יותר( .לגבי
תושבי השטחים הכבושים קיים, חוץ
מכל אלה, גם הדינר הירדני, שהוא
הילך חוקי שם).
פירוש הדבר ששום דבר אינו בטוח
עוד. בערבוביה זו, איש לא יהיה בטוח
עוד בכמה צריך דבר לעלות, ואם
המחיר הנקוב לסחורה מסויימת או
לשרות מסוייס הוא גבוה או נמוך.
המושגים,יקר״ ו,זול״ הפסיקו להיות
ברורים.
טוב או רע? פסיכולוגים חברתיים
קבעו מזמן כי בעולם שבו מחירם
של טובין ונכסים משתנה בלי הרף,
גם ערכים מסוג אחר מתערערים, הופכים
גמישים ויחסיים. העולם הרוחני
מתערער יחד עם העולם החומרי. הכל
הופך יחסי. גמיש. גם המצפון האנושי,
גם מושגים כמו,טוב״ ו.רע״.
תלמידי ישראל, שחזרו השבוע
לבית־הספר אחרי ימים ושבועות של
אי״ודאות וזעזועים, יתקשו מאוד
לאמץ לעצמם ערכים, שהפכו בלתי־ברורים
גם בעיני המבוגרים.

ראש־הממשלה עצמו: שצה״ל לכד
חוליות ימיות של פת״ח שעמדו לערוך
טבח בישראל, ושיאסר ערפאת עצמו
תיכנן את הפיגועים והדריך את מבצעיהם
המיועדים(ראה הנדון).
האם זה סביר? הפרשות עצמן
היו מוזרות למדי.
בליל זד 25 באוגוסט יירט חיל־הים
יאכטה בשם קאסלרדיט, ממערב
לצידון. על סיפונה היו שמונה
פלסטינים ושני זרים — אמריקאי
ואוסטרלי — שהיו צוות הספינה.
הנסיבות היו תמוהות. אותה ספינה
ניסתה תחילה להיכנס לנמל צידון,
וגורשה ביריות על״ידי המיליציה
הסונית המקומית, שהאידיאולוגיה
שלה היא נאצרית. הספינה חזרה לים,
ושם נתפסה על־ידי חיל־הים הישראלי,
המסייר בלי הרף לאורך חופי
לבנון.
לפי ההודעה הרישמית, עמדה
הספינה להוריד את נוסעיה הפלסטיניים
בדרום־לבנון, ומשם עמדו האנשים
לעבור את גבול ישראל ולבצע
פיגוע המוני בגליל.
סיפור זה אינו משכנע. אם התכוונו
לבצע פיגוע בישראל, מדוע היו
צריכים לבוא בכלל ללבנון, ועוד
בספינה? יש כיום בדרום־לבנון אלפי
לוחמים פלסטיניים, חברי פת״ח,
מזויינים כהלכה. אילו רצה האירגון
להחדיר לשם לוחמים נוספים,
מאומנים במיוחד, לשם פיגוע בישראל
— יכול היה לעשות זאת בשיטה של
הסתננות יחידים ולא באמצעות ספינה
בולטת, שהיא מטרה קלה לחיל־הים,
שהמצור שלו ידוע ביעילותו.
גם המיקרה השני, השבוע, מעורר
שאלות דומות. שוב יירט חיל״הים
יאכטה ש״התנהגה בצורה חשודה״.
הספינה, ששמה גאנדה, היתה בדרכה
מלארנקה שבקפריסין לדרום־לבנון.
שוב נאמר כי נוסעיה ביקשו לבצע
פיגוע בישראל.
עזרה לאמל. אין ספק שהספינות
אמנם יורטו ונלכדו. אך יש ספק רב
לגבי היעד.
דרום־לבנון עומדת על סף מילחמה
בין השיעים, בהנהגת אירגון אמל, ובין
הפלסטינים, נאמני ערפאת, המגינים
על מחנות־הפליטים הגדולים — מיה־ומיה
ועין־ח׳ילווה ליד צידון, ך אשידיה
ליד צור, ועוד. אין זה סוד שלקראת
התמודדות צפויה זו מעביר פת״ח את
מירב לוחמיו למחנות אלה, כדי למנוע
טבח מן הסוג שערך אירגון אמל לא־מכבר
בצברה ושאתילא. אמל, המבקש
להפוך שטח זה למיני־מדינה שיעית
בשליטתו, אינו מוכן לסבול בו גופים
.זרים, כמו מחנות־הפליטים וכוחות־מגן
פלסטיניים.
על רקע זה, סביר להניח כי יש
נסיון מתמשך להעביר לוחמים מקפריסין
לחוף לבנון. ממשלת־ישראל,
התומכת במאבק זה בשיעים נגד

היאכטה ״קאסלרדיט״
סיפור מוזר מאוד
הפלסטינים, מעוניינת למנוע תנועה זו
וליירט את הספינות.
שאר הסיפור אינו סביר — ושום
בר־דעת לא יקבל אותו בלי הוכחות
משכנעות יותר.

יחסי חוץ
מצא את ההבדל
הי3ן זה קרה? בקיים מאון או
ברמאללה? בטריטוריה או
גמול־ברם?

.ערסאת עצמד. עוד יותר
תמוה הסיפור על יאסר ערפאת.
גנרל ישראל הופיע השבוע בטצורת,

מי שאין לו מושג על
לוויזיה של דרום־אפריקה. הדבר הוצג
האירגון של אש״פ ופת״ח, ועל תפ — והתקבל — כהפגנה של סולידקידיו
של ערפאת בהם, יכול היה ריות ישראלית עם מישטר־הדיכוי בלהמציא
סיפור כזה. הוא מתאים הרבה רפובליקה הגיזענית.
יותר לדימוי הישראלי המקובל של
למחרת היום הודיע דובר צה״ל כי
״ראש המחבלים״.
תת־אלוף עודד ארז אינו בשרות פעיל.
ערפאת הוא איש פוליטי, דיפלומט אך גם הדובר לא יכול היה להכחיש כי
הנמצא בתנועה מתמדת בין בירות הקצין קיבל ״תידרוך״ לפני יציאתו
העולם. מעולם לא היה איש־מיבצעים. לדרום־אפריקה.
לא יעלה על דעת איש בפת״ח לשתף
באותה שעה הסביר השגריר הישאותו
בתיכנון של מיבצעים — אף ראלי בדרום־אפריקה, אליהו לנקין,
שהוא נושא בתואר של ״המפקד בשם ״הגאווה הלאומית״ ,מדוע יש
הראשי של הכוחות הפלסטיניים״ .להצדיק את ״היחסים המיוחדים״
באותו ההגיון אפשר היה לספר כי הקיימים בין ישראל ודרום־אפריקה
יצחק רבץ או שימעון פרם ״תיכנן — וזאת בשעה שרוב רובם של יהודי
אישית״ את מבצע־אנטבה, להבדיל. דרום־אפריקה מתנגדים, לדבריו, ל־כשם
שמיבצע זה תוכנן בידי מומחים, מישטר האפארטהייד, ומצביעים בעד
אנשי־מיקצוע צבאיים, כך יש להניח מיפלגות המבקשות לשנות את ה־כי
פיגועים גדולים בישראל מתוכננים מישטר.
בצד הפלסטיני על־ידי קציני־מיב־לנקין
הוא איש־אצ״ל ותיק, חבר
צעים מיקצועיים.
״המישפחה הלוחמת״ .בשעתו פיקד
יתכן שאנשים, היוצאים למשימת־ על אוניית״הנשק אלטלנה. הוא נמנה
התאבדות בישראל, יקבלו את בירכתו עם חביביו של מנחם בגין, ששלח אותו
האישית של ערפאת, אם הוא נוכח לפרטוריה. עכשיו הוא מסיים את
במקום — כשם שיתכן שחיילים תפקידו — דבר שנתן לממשלת־ישראליים,
היוצאים למשימה מסוכנת ישראל את התירוץ שלא ״להחזיר״
במיוחד, יקבלו ברכה אישית של ראש־ אותו הביתה באופן הפגנתי, כפי שעשו
הממשלה. אך לא זה הסיפור שסופר כל מדינות אירופה המערבית.
השבוע.
שם, לא כאן. לא היה צורך לחפש
מתעורר החשד כי סיפורים אלה
מומצאים, כדי לשרת מטרות פוליטי את הרקע הפסיכולוגי ליחס האוהד
ות. לא קשה לנחש מהן, בשעה של צמרת ישראל, האזרחית והצבאית,
שנשמעים בעולם קולות הדורשים למישטר הניזעני.
בשבועות האחרונים שידרה הטלמישראל
לנהל משא־ומתן עם יאסר
ערפאת, ובשעה שהמערך מחפש וויזיה הישראלית כמה כתבות על המתירוץ
כדי להצביע עבור הצעת־חוק אורעות בארץ הדרומית. הן צולמו
שערורייתית, האוסרת מיפגשים פולי בידי צוותות אירופיים, שסיכנו את
טיים עם אנשי אש״ף, במטרה לקדם עצמם, ושאחרים מהם הוכו ונעצרו_ .
בכתבות אלה נראו, בין השאר,
הידברות ושלום( .ראה להלן).

בבאר״שבע התנפלו פירחחים מקומיים,
חסידי מאיר כהנא, על רופאים
ואחים ערביים, העובדים בבית־החולים
סורוקה.
החוק נגד השלום. קשה לדרוש
מממשלת־ישראל לצאת בהתרגשות
אמיתית נגד הגיזענים בדרום-
אפריקה, כאשר בישראל עצמה הולך
ומתפשט מישטר של אפארטהייד
מעשי, בלי הכרזות אידיאולוגיות.

״אבא, האם הוא יעצור אחרי שיוריד שלושה אפסים ך

בדרום־אפריקה נאסר אוטומטית
ונשלח לכלא כל אדם המקיים פגישה
עם ראשי הקונגרס הלאומי האפריקאי,
האירגון הלוחם של השחורים. בישראל
טיפלה הכנסת השבוע בהצעת״חול
ממשלתית, המטילה עונש־מאסר של
שלוש שנים על כל מי שמקיים פגישה
עם חבר אירגון־השיחרור הפלסטיני, ש
כאשר המטרה היא להידבר על שלום
(ראה להלן) .פגישה למטרה אחרת
אסורה ממילא, גם על פי החוקים
הקיימים.

שומטת סלילית שהתגיירה
היתה אהת ממאות
שם3ו ל 6רס כדי למהות
על ההוק לאיסור מגעים

האם הידיעות על סוליות
ימיות לביצוע סיגועים
בישראל הן שיקריות?

לעומת זאת התייחסו אותם השוטרים
והחיילים בחביבות מופגנת
אל המפגינים הגיזעניים של גוש־אמונים,
שבאו למחרת היום לטול כרם
כדי לדרוש פעולות חמורות עוד יותר
כלפי האוכלוסיה.

ראש־הממשלה
והשופטת

,.מרמים את פרסר

אלמלא נאמר מראש כי הדברים
מתרחשים בדרום־אפריקה, אפשר היה
להיתפס לרגע לרושם המוטעה כי זוהי
כתבה על פיזור ההפגנה הישראלית
שנערכה השבוע ברמאללה, כמחאה
על ההחלטה לגרש כמה מנהיגים
מקומיים ולכלוא אחרים בלי מישפט,
על פי צווים מינהליים. גם כאן הופעלו
כוחות־הביטחון באכזריות רבה, ירו
כדורי־גומי במפגינים ובעוברים ושבים
בני המקום. הטלוויזיה הישראלית לא
צילמה, כמובן, הפגנה זו.

דישת

הממשלה

״מישהו מרמה את שימעון פרס!״
אמר השבוע אחד השרים, הבקי
בענייני־ביטחון, בשיחה פרטית.
הוא התכוון לידיעות שהופצו
השבוע, ושניתן להם פירסום רב בפי

מפגינים לבנים, סטודנטים וסטודנטיות,
שיצאו באומץ־לב מפליא לתה־לוכות־מחאה
נגד מישטר־החירום. השוטרים
הדרום־אפריקאיים התנפלו
על מפגינים אלה בשוטים, והיכו אותם
בחמת־זעם ובאכזריות מחרידה.

החוק האוסר פגישות עם נציגי
אש״ף עדיין מונח על שולחן־הכנסת
וממתין להצבעה. שימעון פרס הביע
את תמיכתו בחוק, אך אנשיו הציעו
תיקון בנוסח.
מדוע? על כך יכול ללמד מיכתב
אחד, שהגיע לפני שבועיים למישרד
ראש־הממשלה. הוא אחד מרבים מאוד,
שהגיעו לכתובת זו בשבועות האוד
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2505

זדס
ת ט קו ף

נ וייצמן מבקש להרגיע
השר לתפקידים־מיוחדיס בלישכת ראש-
הממשלה, עזר וייצמן, מבקש להפחית
במשמעות המידע המועבר לשימעון פרס,
בעניץ הפיגועים מטעם אש״ף. לדעת וייצמן,
גורמים בכירים מציגים לפני פרם תמונה
שחורה, רחוקה מאוד מהמציאות — והיא
הרקע לכמה הצהרות תקיפות של ראש-
הממשלה, כפי שהושמעו באחרונה.
וייצמן מבקש להרגיע את המתרגשים בצומתי
קבלת־ההחלטות בארץ, לפני יצירת הסלמה
מיותרת.

ניגריה מחרימה
את ישראל
למרות שההפיכה בניגריה שיפרה את מעמד הישראלים
שם, עדיין מפיצה ממשלת ניגריה טלקסים, המתייחסים
למכירות־הנפט שלה, האסורות לשתי מדינות: דרום־
אפריקה וישראל.

איסר על המוזה
איש־המודיעין הוותיק איפר(״הקטן״) הראל
משמש באחרונה מטרה להתקפות של אנשי־מודיעין־לשעבר,
הרוגזים על הופעותיו
הפומביות ועל ניסיונו לטייח את מחדליו. הם
מכינים לו הפתעה קטנה.

עתש־מחת
במישרד־החוץ!

לישכתו של שר־החוץ, יצחק שמיר,
עוסקת עתה בהפקה ובמישלודו של מז בלות
(סטיקרים) הקוראות ל״עונש מוות
למחבלים!״ מאחורי היוזמה עומד עוזרו של
השר, צחי הנגבי, בנה של ח״ב התחייה
גאולה כהן.
המדברות נשלחות לחברי מרבז־חרות
ולאוהדים אחרים.

מריבות אצל רבץ

במחנהו של יצחק רבין גחלים לוחשות מתחת
לקרקע. אחד הבכירים, אברהם(״בייגה״) שוחט,
איש ערד, מתכוון להפנות את כל מירצו
לפעילות מיפלגתית ארצית. כך גם מיכה
גולדמן, ראש המועצה המקומית כפר־תבור.
בינתיים עוסקים כמה מאנשי המחנה בהפצת שמועות־כזב
על ח׳כ אורה נמיר ועל עמדותיה היוניות.

דובר המישטרה
ללא לישפה
דובר־המישטרה עדי גונן מדלג מחדר לחדר וממכשיר־טלפון
אחד למישנהו, משום שאין לו לישכה במטה הארצי.
באחרונה הוא עקר לירושלים מכפר־סבא, ובביתו החדש
עדיין אין מכשיר־טלפון.

הרציף החדש שקע!

המר בספר

רציף חדש, שנבנה על־ידי.סולל בונה״ בנמל
חיפה בהשקעה של 90 מיליון דולר, שקע אחרי
שאונייה, שנכנסה לנמל, פגעה בו קלות.

ח״ב המפד״ל זבולון המר מונצח בספר ,
אוטוביוגרפי חדש, שייצא לאור בקרוב, לקראת
ועידת המפד״ל.

עשרות משאיות עמוסות חול, שהוזעקו לנמל, לא הצליחו
לכסות על החור הגדול שנפער.

מרמים את
ארצות־הברית
מיפעלי אלקטרוניקה בהתנחלויות עומדים לפתוח
מישרדים חדשים בגוש־דן, כדי לטשטש את מקור
המוצרים שלהם ובכך להערים על ארצוודהברית, שקבעה
כי הסכם הסחר החופשי חל רק על סחורות המיוצרות
בתחומי הקו הירוק.

סרוסי חזר ללוי
אבנר סרוסי, עוזרו־לשעבר של השר מיד לוי,
שהושעה על־ידי השר מתפקידו, שב לעבודה
מלאה לצד השר.
חינו של סרוסי סר מעל פניו של שר־הבינוי־והשיכון לפני
כמה חודשים, אחרי שהוא התראיין באחד החינמונים וגילה
סודות מהחדר על עבודתו ועל הדרו שבה הוא שתל
ידיעות פוליטיות בעיתונות.

אגם בעלייה
אוצרי־אמנות ואספנים ישראלים מוצפים בחודש האחרון
בביקוש מחדל ליצירות מקוריות של יעקב אגם.

הפירסום הבינלאומי שניתן לעובדה ששגריר
ברית־המועצות בארצות־הברית רכש מאגם
יצירה מקורית עבור נשיא ברית-המועצות
הביא לביקוש־שיא לאגם, שכל יצירה שלו
נמכרת בעשרות אלפי מלארים.

שומרים על הנשיא
השמירה על הנשיא חיים הרצוג ועל
מישבן־הנשיא תוגברו באחרונה, אחרי
שהתקבל מידע אנונימי שאסירים משוחררים
מתכוונים לעמך מיבצע-ראווה בי־מישבן,
ביחד עם בני מישפהות של אסירים,
שעדיין מרצים את עונשם, כ מ למחות
על החלטת-הנשיא שלא להעניק לאסירים
חנינה כללית בכלל, וערנדהחגים
בסרט.

חקירה במושבים
התמוטטות המערך המישקי של תנועת־המושבים הוא
הנושא הגדול הבא של חקירת היחידה הארצית לחקירות־הונאה.

החקירה
תתמקד בחשדות למעשי־מירמה
בהיקף גדול בכמה מושבים ותיקים ומכובדים

במרכז הארץ.

את הספר על שר־החינוך־לשעבר כותבים שני כתבים
מהצופה.

דלק בחקירה
הרשות לניירוודהערך מנהלת חקירה מקפת
סביב רכישת חלק ממניות חברת ״דלק חיפושי
השקעות״.

יבין -מועמד המערר
חיים יבץ הוא מועמד המערך לתפקיד
מנכ״ל הטלוויזיה, על דעת ראש־הממשלה.
אם הליכוד יסכים למינוי, הוא יכחד אותו
במינוי הכימאי יוסי צמח כם גן־המנכ״ל.
עד כה התנגד המערך למינוי יבין.

שגי חוזר לארץ
נציג אל על בגרמניה, שמואל(״עוגי״) פילובסקי, יחזור
בקרוב ארצה לשם בירור עונתי במישררי ההנהלה בארץ.
פילובסקי היה בעבר מבעלי קונ צ רן ״קופל״,

שהתמוטט. הוא פרש והתמנה במפתיע כנציג
חברת-התעופה הלאומית בגרמניה. בואו ארצה
קשור, כפי הנראה, גס בעניץ זה.

חריקות ב״ארביט״
צפויות פרישות נוספות של בכירים ב״אלביט״
— פועל־יוצא מהסתלקותו של בני פלד ומינויו
של עימנואל גיל במקומו.

דודיק לא יסע
השמועות על מינוי של דויד(״דודיק״) גולומב
כנציג קונ צ רן ״כור״ בארצות-הברית הוגדרו
על־ידי צמרת ״חברת העובדים״ במוקדמות
מאוד.
בחברת העובדים טוענים שעדיין אין החלטה עקרונית
על כך, וספק אם גולומב יצליח לתמרן בין כל חטיבות
הקונצרן מעבר לים.

הזרים שבים לצפון
כתבים זרים של רשתות טלוויזיה מאירופה ומארצות־הברית
החלו להתמקם שוב באצבע־הגליל, בקיית־שמונה
ובמטולה.

הכתבים.מריחים״ התחממות בתקופה הקרובה.
הם כבר מחדשים קשרים ישנים ונמצאים
בכוננות של מעקב אחרי כל אירוע.

זמיר מאותת
לחוקרים הפרטיים

בעיקבות השמש
-לספרד

היועץ המישפטי לממשלה יצחק זמיר החליט
לקבוע למישרדי-חקירות פרטיים, כללי־התנהגות
חמורים, שכוונתם למנוע מחוקרים
פרטיים לחקור עובדי־ציבור, שתפקידם הוא
אכיפת החוק.

למרות ירידה חריפה במיספר הישראלים היוצאים לחדל,
גדל במפתיע מיספר היוצאים לספרד.
חברת־התעופה הספרדית איבריה, שפתחה לפני שנתיים
שלוחה בארץ, מרחיבה עתה את מישרדיה, לנוכח זרם
הפונים הגדול. בקרוב היא מקווה להגדיל את חלקה
בפלודהשוק של טיסות ישראלים לררום־אמריקה.

הפרופסור זמיר גיבש את החלטתו אחרי שהגיע לידיו דוח
של מישרד־חקירות פרטי, שהתחקה אחרי עובד בכיר במס־ההכנסה,
דעואל בר־יוסף מרמת־גן. החקירה נגדו הוזמנה
בזמנו על־ידי משה בדש, בעל מיפעל הנקניק והסלטים
פיקנטי שניסה בדרך זו להשפיע על שיערוך תיק־השומה
שלו.

עובד-שומה זוטר בגוש ח פרש לא מכבר
מעבודתו, והתקבל לעבודה במיפעל הנקניקים.

פיקנטי בגדה
אחד מא^קי החקירה בפרשת רכישת הקרקעות בגדה
מתחבר לבעל נקניקי פיקנטי, משה בדש.

נראה שבדולארים מזוייפים נרכשו אדמות
באיזור כרמים, ועל פי החשד היה בדש הרוכש.

נהג הרכבת
רוקה בראייה!
חקירודהמישטדה בתאונת צומת-הבו-
נים, שבו התנגשה רכבת באוטובוס־ילדים
מסתדדתיקווה, מעלה חשד שנהג-הקטר
לוקה ליקוי חמור בראייתו.
בתאונה המחרידה, שאירעה לפני חודשיים
וחצי, נהרגו תלמידי בית־הספר ב תר
מסתח-תיקווה, המורה, מלווים ונהגת אוטובוס
אגד.
כעריכת 3דעיו; עימדי;

יאירקוטלר ממשיו בחשיבת הסודות הכמוסים שד קואוט־ט־ב. דן :,,הקוובים
לצלחת שונים ועצמם רשומים נוזבים * המקובלים ער ההנהלה מחריבים תלוש־־״ן
במזומנים ׳ 01 הווביץ(למסה) וחבוי! סותמים את הפיות, מט״ח־ם ומחליקים פרשיות
תרבוש הציבור
^ קרובים אל הצלחת בקואו־
( 1פרטיב הגדול דן, כמו מנהלי־עבודה,
דואגים קודם כל לעצמם.
שכרם הנאה תופח יפה על־ידי רישום
שעות־עבודה כוזבות. יש דרכים רבות
להעשרת הכיס הפרטי של חבר זה או
אחר בדן, או מי יעלה על דעתו כי גם
בארזים נפלה שלהבת?
לפני כמה חודשים חשף משה
(״מוקי״) רזניק, חבר ועדת־הפיקוח
מטעם האופוזיציה, דן שלנו, ראיות
נגד מורשודהאגודה מוניה גוניקמן,
המצביעות לכאורה על רישום כוזב
שנעשה זמן ניכר, שבגינו זכה גוניקמן
בשעות־עבודה שלא היה זכאי להן.
גוניקמן הוא האומבודסמן של דן
רשות שיפוטית, המטילה את חיתיתה
על החברים.
רזניק אסף עדויות, בנה תיק והציגו
לפני ירר המזכירות, יוסי הורביץ,
שמיהר להגיב :״אלו הנורמות המקובלות
באגודה.״
רזניק פנה עם חברי סיעתו בהנהלה
למזכירות ולהנהלת דן, אך האופוזיציה
נדחתה ודרישותיה להעמיד את גוניק־מן
לדין לא נתקבלו. שני חברי ועדת־הפיקוח
האחרים, לצידו של רזניק, הם
חברי הסיעה המתקדמת, שלה ה־שילטון
הבלעדי בדן. הם מיהרו לזכות
את גוניקמן, כמובן בלי מישפט, בעיקר
בשל יחסי חברות אישית שהם
מקיימים עימו. הם טיהרו אותו במסמך
שהוציאו כנגד איגרתו של רזניק,
שאותה הפיץ לכל החברים.

מהלוז קשה
וממארת

ך* מי ק לא הופתע מתגובת הידר
1הורביץ, או משני חבריו בוועדת־הפיקוח,
משה פוגל(ששם עצמו כיו״ר
הוועדה) ורפאל אברהם. עברם של שני
״מפקחים״ אלה בדן אינו כל־כך נקי,
כנדרש מחברים בוועדת־פיקוח.
זמן מה אחרי שנבחר כחבר בוועדת־הפיקוח
מצא עצמו רזניק במיעוט.
מנטרלים אותו על ימין ועל שמאל,
כדי להסתיר מחדלים ומעשים שיש
בהם פגיעות בטוהר־המידות. הורביץ
הבהיר לו בשיחה, שהיתה ביניהם אחרי
שנכנס לתפקידו, כי יש חברים
ש״עובדים בקר, ו״יכול להיות גם חבר
ועדת־פיקוח שיעבוד בקו״* .
רזניק קלט מהר את הרמז העבה
של הידר: עבודה ב״קר פירושה
שיתוף פעולה עם הידר. עד מהרה
למד רזניק כי אין ביכולתו להתריע
על מימצאיו. בפגישות משותפות עם
חבריו האחרים בוועדת־הפיקוח הוצגו
בדרך־כלל הדברים באור חיובי, ורוד,
כיאה לוועדת־פיקוח ממוסדת, המרכי־נה
ראש לפני הידר. כאשר ביקש רז־ניק
לבדוק מיסמכים באגף־הכספים,
השמור היטב, למד כי ראש־האגף,
משה ספקטור, אסר את כניסתו של

רזניק למישרדיו, כאילו היו רכושו
הפרטי, אלא בתיאום מראש ואחרי
אישורו בלבד.
המימצאים שנערמו אצל רזניק
בענין גוניקמן, מורשה־האגודה, מצביעים
על שיטה ונורמה. אלה קיימות
בדן משכבר הימים. תוך כדי עבודתו
כמורשה בתחנה המרכזית בתל־אביב,
ביקש גוניקמן להרוויח חלטורות. הוא
נטל לעצמו עבודות נוספות, כמקובל:
נסיעות מיוחדות אחרי־הצהריים במרד
צת ,1984 המכונות. ויזות״.
עקב רישום כוזב והזזות שעות־עבודה
לביצוע זקף לעצמו האום־
בודסמן של דן שעות־לילה מעל המקובל,
וכן־ זכה בתשלומים של
שעות־לילה, שלא הגיעו לו כלל.
בפועל היה צריך לגמור את ה״ויזה״
השלישית שלו — באותו יום ביצע
שלוש ״ויזות ב־ 10 בלילה, אך
עקב מעשיו זכה בתשלום נוסף עד
השעה 11.30 לפני חצות — שעה וחצי
לזכותו בתעריף־לילה כבד.
האומבודסמן גוניקמן נהג בדרכו
הפסולה — נטילת כספים מקופת דן
שלא הגיעו לו — שלוש פעמים
בשבוע, לאורך זמן.
סתם חבר מן השורה היה מובא מייד
לדין וגוניקמן עצמו היה שופטו היחיד,
או מעביר את תיקו למישפט־חברים.
אך המדובר היה במורשה־האגודה,
שהיה חבר ועדת־הפיקוח ב־ ,1982שחשפה
משהו מפרשת המארקים השחורים
(העולם הזה 21.8ואילך) —
שנתאפשרה בעת שהיו״ר הורביץ פרש
באותה שנה לעבודה בקו 5ואת מקומו
מילא משה ספקטור, מנהל אגף־
הכספים. יש להניח — כסברת חברים
ותיקים — כי הידר הורביץ מסוכך
על גוניקמן מסיבות מובנות ואינו
משעה אותו, כנדרש, עד להעמדתו
לדיו.
הפרם מעשיו
סימפטום, המכרסמת הרבה. היא

של האומבודסמן הם רק
המעיד על מחלה קשה
בעוצמתו של דן שנים
היתה לממארת.

בשובו של הורביץ בסוף 1982
להיות ידר המזכירות, חשש משה
ספקטור, שחזר לתפקידו באגף־הכס־פים,
מניקמת הורביץ בגוניקמן, שלא
נבחר מחדש לוועדת־הפיקוח. דאגתו
הניבה פרי: הוא זכה במישרה המכובדת
של מורשה־האגודה.
לצידו של הורביץ פועלים בהגנה
על גוניקמן שני חברי ועדת־הפיקוח
האחרים: משה פוגל ורפאל אברהם.

.זאת לא חנות ממלת!״

מרוב. מפקחים״ ו״מבקרים* אין פיקוח ממשי על המתרחש
באמת בקואופרטיב. יש בדן גם ״מבקר פנימי״ .אלי לוקוג, אך גם
הוא אינו עוגה על התואר המכובד הזה. לוקוב הגיע למישרתו
אחדי שזכה במיכרז לתפקיד מבקר פנימי, שפירטם דן בעיתוגים,
על-פי דרישת מישרד״התחבורה. קודם היה בגדות (החברה
הפשרו-כימית) .בדן מועסק לוקוב בתנאים של שכיר. הבעיה: הוא
כפוף ישירות לידר המזכירות, הפועל ללא הרף להסתרת השחיתות
ולא לחשיפתה הפומבית למען ידעו וייראו.
״אנו מוסד גדול. יש ביקורת מכל הכיוונים. אנו לא חנות־מכולת.
לפעמים מפספסים. זה נורמאלי ״.אומר אלי לוקוב.
מרוב ביקורת אין ביקורת ממשית, מה גם שחברים, המכהנים
בוועדת־פיקוח או בתפקיד מוישה״האגודה, ידיהם אינן נקיות.
האסיפה הכללית של 2200 חברי דן, הבוחרת בשלושה חברי
ועדת״הפיקוח, אינה מודעת לעברם של המועמדים, הנדחפים
על־ידי הסיעה השלטת של יוסי הורביץ. רק מבקר מן החוץ,
שאינו כפוף לאיש בדן ומשכורתו משולמת על-ידי מישדד-
התחבורה, אולי יצליח לחדור לסודות דן הכמוסים, שמוגלה ונמק
פשטו בו למכביר.

הסיבה לכך פשוטה בתכלית: גם הם
נגועים במעשים לא כשרים.
המומיה אינה מעשנת

** י מפקח על טוהר־המידות בדן!
^/משה פוגל, יו״ר ועדת־הפיקוח,
הוא מנאמני הידר הורביץ. מ־ 1962 עד
1984 היה חבר ההנהלה וסגן מנהל
אגף־התנועה. בדצמבר 1984 נבחר
לוועדת־הפיקוח. הוא תמיד בצמרת. ב־
,1982 כשהיה בוועדת־הפיקוח שהת־ריעה
על אי־הסדרים שנחשפו בפרשת
המארקים השחורים, היו לצידו אז עוד
שני חברים: מוניה גוניקמן ויוסף
ויסוקר. האחרון הוא היום חבר־ההנהלה
וסגנו של מנהל אגף כוח־אדם־ופנים.
מעניין: השלישיה, שבקשתה ב־1982
להקים ועדה מיוחדת לחקירת פרשת
המארקים השחורים לא נענתה, הסתדרה
יפה מאז. כך חוסם יוסי הורביץ
פיות בדן, מדכא כל אופוזיציה בפועל
או בכוח.
פוגל הוא גם חברו הקרוב של
השלישי בטריאומוויראט הפיקוח:
רפאל אברהם. את זה מכנים ותיקים
במילה אחת: מומיה. הוא נוהג לחקות
את התנהגותו של הידר הורביץ. גם
הוא מיהר לחדול מעישון אחרי שכך
החליט הורביץ.
פוגל את אברהם נהגו בדן על פי
״הנורמות המקובלות״ .הם הדפיסו
איש לרעהו כרטיסי־שעון, כשעבדו
כמנהלי־עבודה ברחוב הגליל 3בתל־אביב.
הם ישבו בתחנה המרכזית חדר
ליד חדר. חברים טובים שכאלה. איש
דאג לרעהו להגדלת השכר בדרך לא
ישרה. על חשבוו כלל חברי ההואו-

פרטיב. הדפיסו שעון כאילו היו
בעבודה.
מצאו כי פוגל רשם לעצמו שעות־עבודה
חופפות, המזכות אותו בתמורה
של שעתיים על כל שעת־עבודה.
ועדת־חקירה מטעם דן לא דנה
ב״מימצאים החריגים״ של פוגל,
שבוצעו לפני . 1978 כך זכה פוגל
בחסינות לא־מובנת, מפני שהיה,
באותה עת שפעלה הוועדה, חבר
בוועדת־הפיקוח. הוועדה, שהחליקה,
איפשרה ביוני 1979 לרפאל אברהם
לצאת בזול: המרת קנם ועונש ב״סכום
הולם״ שיתרום לקרן־החינוך של דן.
הנהלת הקואופרטיב אימצה את
המלצת הוועדה, ובקיץ 1979 הסתפקה
בנזיפה ובאזהרה, אולי בגלל הערת
החוקרים, שהדגישו כי מעשיו היו
בבחינת ״נורמה מקובלת בין החברים
הנוגעים בדבר״.
פוגל ואברהם מגינים עכשיו על
מעשיו של המורשה גוניקמן.
מורשה־האגודה מפגין חוסר־מישמעת,
מזלזל בהוראות. החברים
רואים את מעשיו ופוסקים: האומבוד־סמן
שלנו הוא מעל החוק. ביולי נטל
חלטורה לירושלים, להסעת חוגגים
לחתונה. הוא לא דאג, כנדרש, ליטול
עימו כלי־עבורה. כשביקש, מאוחר
בלילה, להחזיר את נוסעיו לתל־אביב,
גילה כי יש תקר באחד הגלגלים. הוא
הזעיק עזרה מתל־אביב, אך סירבו
לשלוח גרר לירושלים. הוא נטל
אוטובוס־תיירים מיונייטד בירושלים
(חברה בבעלות דן) להחזרת נוסעיו. כך
גרם להוצאות כבדות לדן בגין
רשלנות.
לפני כמה שבועות נטל גוניקמן
״ויזה׳ להחזרת ילדים מפארק הירקון.
הוא איחר להגיע ובמקומו אסף את
הילדים הממתינים נהג אחר מקו .4
כשהתייצב סוף סוף החלטוריסט־האומבודסמן
גוניקמן כבר לא מצא את
נוסעיו, הילדים. שוב גרם הוצאות
כפולות לדן. הפעם נזהר, לא הגיש
לפירעון את ה״ויזה״ שלו — אך גם
לא נקנס על מעשיו, כפי שהוא נוהג
בנהגים כאלה בשבתו כדן יחיד,
כמורשה־האגודה. לו מותר. הוא
האומבודסמן. הוא מוגן על־ידי היו״ר
הורביץ.
בחודש שעבר יצא גוניקמן ב״ויזה״
לקיבוץ רמת-השופט, להחזיר צופים
לתל־אביב. בדרך נשרף המנוע. שלחו
אוטובוס אחר ואת שלו גררו למוסך.
איש לא חקר את המורשה שמא עליו
רובצת האשמה לאירוע. אולי לא בדק
מים ושמן, כנדרש, לפני היציאה
לדרך?
״הכל שקר,״ משיב גוניקמן על
שאלות העולם הזה. יש לו ביטויים
עסיסיים :״שטויות במיץ עגבניות.״
כמו לידר הורביץ, יש גם למורשה־האגודה
גוניקמן תשובה לכל שאלה
וגם שעיר לעזאזל :״מילחמות פוליטיות.״
הוא מספר כי מוקי רזניק נוקם
בו על שום שקנס אותו ב־ 25 אלף
שקל, סמוך לפירסום איגרתו, על
שהחנה אוטובוס בשובו מחלטורה ליד
ביתו של הנהג המקורי, תחת להביאו
לחניון. רזניק, שעבר קורס מדריכי־תיירות,
מרבה בחלטורות ,״למרות
שקיימת החלטה מטעם ההנהלה
האוסרת זאת,״ מעיר גוניקמן בהדגשה.
מילחמות־נהגים בדן על גבו של
הנוסע מייקרות את כרטיס־הנסיעה,
ומישרד־התחטרה מאשר, כמצופה ממנו,
את סל־התשומות לקביעת התעריפים.

1955 הצטרף גוניקמן לדן. קודם
היה שוטר בענף־התנועה ״בתפקיד
סודי״ .בדן־של־יוסי־הורביץ אין מי
שיעמיד לדין את האומבודסמן עצמו
על מעשיו ״היפים״.
״נורמות כאלה באגודה יהיו לכולם,

הנימוק היה סעיף תקנוני, לפיו חבר
ולא רק לממלאי־תפקידים,״ מעיר
רשאי להחזיר לאגודה כל מתנה
בלעג רזניק באיגרתו לוזברים. הוא
פנה בעניין גוניקמן למרכז הקואר
שקיבל תוך 24 שעות. אומנם כך נהג
גרינברג, אך רק אחרי שחבר ועדת•
פרציה, לברית־פיקוח ולהסתדרות. הוא
הפיקוח רחמן לכד אותו בקלקלתו.
מבטיח, כחבר (במיעוט) בוועדת-
ובכלל, מדובר בסעיף תקנוני המתייחס
הפיקוח הממוסדת, לבקר באגף־
לנבחר אגודה ולא לסתם חבר
הכספים. בליווי שוטרים׳ אם ימנעו
כגרינברג.
ממנו בדיקה, כי.ה ם פועלים בניגוד
לחוק׳.
כשנוהל המישפט נגד גרינברג היה
רחמן בחופשה בחו׳ל. הבטיחו לו,
לבקשתו, להמתין לשובו, אך כשחזר
כבר היה מאוחר. חיסלו מהר את התיק,
וגם האשימו את רחמן ב״זיופים׳ ,או
יגיעות בטוהר־המידות יש, מחיקות׳ מעדותו של גרינברג, אחרי
* גם בצרכניה הגדולה של דן, שחתם עליה. חושף הפרשה רחמן ננזף
השוכנת ברחוב בצלאל 7ברמת־גן. ואילו נוטל המצלמות יצא נקי וטהור.
משהו מן המתרחש בתוככי הכולבו צעקותיו של האופוזיציונר רחמן על
הגדול, המשרת רק את חברי הקואו ,זיופים׳ לא הועילו, גם כאשר ביקש
פרטיב, חשף חבר דן, משה רחמן, ב־ להציג את עותקי־החקירה, ששמר
,1983 כשהיה חבר ועדת־הפיקוח. הוא אצלו, כדי להוכיח כי ידיו לא היו
לא הצליח לפענח את. שיטות׳ במעל.
העבודה של הצרכניה: העלאת־מחירים
לא חלף זמן רב ורחמן עצמו הסתבך
בלתי־מוסברת, כי ההחלטה ׳קובעת — או סובך — בפרשה משל עצמו עם
ברורות שיש לשמור על מחירים אותה צרכניה: החלפת מקדחה.ישנה׳,
יציבים עד חיסול המלאי שפחר על. תוצרת בלק אנד דקר, בחדשה, אחרי
המדפים.
שהציג תעודת-אחריות, מזוייפת׳
שינוי מחירים — קבע רחמן — בצרכניה, שממנה (כטענתו) רכש את
יש בו משום פירצה הקוראת לגנב. הוא המכשיר. השופטים קבעו, כי הוא ניצל
העיר על כך ליו״ר הורביץ ולאחראי את מעמדו לרעה. העונש שהטילו
הישיר על הצרכניה, אלי היימן, מנהל עליו: קנס בסן־ חודש משכורת
אגפי כוח־אדם ופנים. פרצו ויכוחים והשתתפות בחלק מההוצאות בסך
קולניים והתנצחויות, אר דבר לא חמישים שעות־עבודה.
השתנה. רחמן התריע על חברים
אחד משני התובעים במישפטו היה
נכבדים, הממירים בקופה תלושי־יץ אותו מוניה גוניקמן, מורשודהאגודה.
במזומנים, אך ללא הועיל.
רחמן מצא כי סוכנים, המספקים
סחורות לצרכניה, נהנים מחסדיה.
פרסים, שמקצים מיפעלים לצרכניה
לחלוקה בין החברים, מוצאים את
ך פרשת המצלמות אמר עורןדרכם
לבוסים. רחמן לא הבין מדוע
* הדין את הדברים הבאים על
הצרכנייה קשורה רק בחברה אחת
מורשה־האגודה מוניה גוניקמן, ידידו
ליצור משקאות קלים. בהיותו איש
של מוטי גרינברג. :עיון במיכתבו של
האופוזיציה מסיעת דור ההמשך, הוא
המורשה מלמד שיותר משהוא עוסק
,לא הצליח להזיז דברים כשלצידו שני
בבדיקת העדויות הקיימות, מרבה הוא
חברים בפוזיציה, כמו אותו רפאל
במציאת תירוצים וצידוקים לאופן
אברהם ואחר בשם צוק שלום.
התנהגותו של החבר גרינברג.״
בקיץ 1983 הביא סוכן חברת
רחמן שילם ביוקר על, חיטוטיו׳
המשקאות שתי מצלמות מסוג אגפא,
בצרכניה. בבחירות שנערכו בדצמבר
להגרלה בין החברים הפוקדים את
1984 כבר לא נבחר לקאדנציה שניה
הצרכניה לקניותיהם. מייד נטל אותם
בוועדת־הפיקוח, אך מוטי גרינברג מד
אליו מוטי גרינברג, סגן־מגהל הצר־סיף
לכהן בתפקיד סגן־מנהל הצרכניה
כניה. הוא הסתירם בתא־המיטען של
ומעמדו אצל הבוסים התחזק.
מכוניתו. סוכן חברת־המשקאות היה
באפריל 1979 קבע מישפט־חברים
כלבית בצרכניה. הוא פיתח קשרים עם
כי אותו גרינברג, שהיה רכז־הרכב מדוע גרינברג ואחרים. רחמן התעניין
בחניוני דן, נהג חודשים י ארוכים
מתיריס מנהלי הצרכניה לסוכנים ולא(ינואר־ספטמבר
)1978 לאחר חצי שעה
חרים לרכוש מוצרים בכולבו של דן,
בממוצע בכל יום לעבודה וכרטיס־אך
לא זכה בתשובה. גם אותו סוכן,
עבודתו היה מודפס על־ידי חבריו.
שהפקיד את שתי המצלמות בידי סגל
יתרה מזאת: הוא נעדר פעמים רבות
המנהל גרינברג, קנה בצרכניה מכל
מהחניון בשעות הבוקר המוקדמות,
טוב, יחד עם מישפחתו, בעוד הכניסה
בהשאירו את כרטיס־עבודתו בידי
אליה מותרת רק לחברי דן.
עובדי החניון, כדי שיודפס בשעות
למחרת האירוע חקר רחמן את
יותר מאוחרות. לשון אחר: גרינברג
גרינברג על גורל המצלמות. להגנתו
קיבל כסף תמורת שעות שלא עבד.
אמר גרינברג כי. פחד׳ להפקיד את
השופטים הטילו על גרינברג קנס
המצלמות בכספת, כנדרש, שמא
יחשדו בו כי קיבל אותן כשוחד. חלפו
שעות רבות עד אשר מסרן לאגודה,
כנדרש.
עורן-הדץ רס כספי, פרקליט דן,
הוכנס בסוד הדברים. בקיץ 1983 קבע:
.חייבים אנו להתעכב על העובדה,
שאינה שנויה במחלוקת, כי החבר .
גרינברג הכניס את שתי המצלמות,
שהובאו על״ידי המחלק של סחורות
קריסטל, למכוניתו הפרטית, וכך
הוצאו לכאורה מרשותה של האגודה.
הדרך הנכונה והפשוטה לשמירת
המצלמות היתה, כמובן, הכנסתן לכספת,
המצויה בצרכניה, שבשכנותה נמסרו
המצלמות לידי החבר גרינברג...
,הודעתו הראשונה של החבר
גרינברג על דבר קיומן של המצלמות
ברשותו נמסרה, לפי דבריו הוא, רק
בשעות אחר־הצהריים למחרת היום
לחבר צבי הרמז(מנהל הצרכניה) .יצו־יין
כי החבר גרינברג הגיע לעבודתו
בצרכניה בשעה 7בבוקר ואילו החבר
הרמן הגיע עוד יותר מוקדם. ומייד
נשאלת השאלה מדוע לא נוצלו השעות
המוקדמות של הבוקר להודעה
קצרה בעניין המצלמות.״״
קושיותיו של עורך-הדין כספי
נותרו ללא מענה.
מישפט־חברים מצא את גרינברג
זכאי. הפרשה הוחלקה וטוייחה.

חבר

! 117יייי !

ס ח עשו
מצלמות בתא־המיטען

שופטים רהמגים

קואופרטיב דן תובע מאבי
אבנית, עוזרו של ראש עירית
רמת־גן אורי (.וולוו־) עמית,
ומהבעלים של חברת פורז, משה
שליו ומנחם פורטוגלי, להחזיר
מייד לקופתו את 5,000 הדולר
.תרומה״ ,שהוצאה ממנו באילו
בשביל קרן רמת־גן, שאינה קיימת,
ונמסרה למוציאים לאור של
מקומונים. המשבחים ומהללים
את ראש העיריה.
דברים אלה מתפרסמים באי גרת,
שהפיצה הנהלת דן בשם
.חבר, מה עשו לך!׳ ,המוקדשת
בולה לגילויי העולם הז ה על
המתרחש בקואופרטיב. האיגרת
מוקדשת לשתי הבתבות הראשונות
בסדרה.
אין באיגרת אפילו הכחשה
אחת לגילויים שנתפרסמו, אך
הבוסים של דן לא חוסכים שיב־טם
בהצלפה על העולם הז ה ועל
כותב הסדרה, תוך שהם מציינים
כי את פרשת -התרומה״ -שהי־תה
לתרמית -הם גילו מעל
״.דפי העולם הזה. גילויי העולם
הזה זוכים באישור מהנהלת דן,
אך בדיעבד.
לאבי אבנית, שנטל מדן 5,000
דולר. תרומה״ ,כאילו לקרן
עירונית שלא קיימת, כדי
להעבירה למו׳לים פרטיים, כותב
דן כי ״בדיעבד, מתוך הפירסום
בהעולם הזה, מתברר לנו שהכסף
לא הגיע לקרן רמת״גן לפיתוח
ועוד יותר מזה -שהקרן לפי
שעה טרם קמה ...אנו דוחים מכל
וכל את הטענה שפורסמה ב־שימך
בהעולם הז ה כאילו הסכמנו,
או אפילו ידענו, שהסכום
נועד לאיזושהי מטרה אחרת
פרט לתרומה לקרן רמת־גן
לפיתוח. אגו זכאים להסבר מלא
מדוע הורית להעביר את הסכום
לפורז ונתת לנו להבין שהוא יגיע
בדרך זו לקרן רמת־גן לפיתוח״...
רק חקירה מישטרתית תפענח
את התעלומה.
אל המו״לים של פורז כו תב דן
כי ״מתוך פירסו ם בהעולם הז ה
מ ת איי ד 21.8.85 התברר לנו

פרקליט רם כספי(עם רעייתו)
קושיות ללא מענה

שהעברה זו בשעות יסודה וסכום
זה אינו מגיע לכם מאיתנו ...מר
אבי אבנית הוא שביקש את מר
דויד זלמנוביץ שלנו להעביר
סכום זה לפקודתכם, ובקשה זו
נתקבלה אצלנו בתום־־לב, מתוך
הנחה שאתם משרתים בדרך זו
או אחרת את קרן רמת׳גן לפי תוח.
בדיעבד מסתבר לנו מן
הפירסום שהכסף לא הגיע לתעודתו.
היינו לקרן רמת״גן, ואתם
קיבלתם אותו בהנחה שהוא נועד
לפירסום דן בעיתון רמת־גן.
אין לדידם כל קשר בין פירסום
בעיתון הנ׳ל לבין תרומתנו זו.
בעד פירסום אנו משלמים מסעיף
אחר בתקציב ולאחר ביצוע
הפירסום, כפי שעשינו כאשר
פירסמנו פעם מודעת״ברכה
בעיתונכם. לבן, כסף זה הגיע
אליכם בטעות ואנו דורשים
לתקן טעות זו ללא דיחוי ר
להחזירו לנו מייד בשקלים, לפי
השער היציג של הדולר...״
כל מי שישווה בין תוכן שני
המיכתבים של דן אל אבנית
ופורז לבין הדברים שאמרו
ליאיר קוטלר מנהלי דן ואבנית,
לרבות יו׳ר המזכירות, יוסי
הורביץ, כפי שפורסמו בהעולם
הזה בכתבה הראשונה בסידרה,
יסיק כי מנהלי דן ואבנית שיקרו
במצח נחושה. לולא גילויי העולם
הזה ספק אם מישהו היה חושף
פרשה עלומה זאת, תרמית בהא
הידיעה. על חשבון חברי דן,
נוסעי דן ומשלמי המסים.

באיגרתה מאשרת הנהלת דן
את אשר כתב קוטלר בהעולם
הזה: קיים קשר של שתיקה

בתיקשורת, שאינה חושפת את
המתרחש בתוככי דן (כ מו ב אגד
או באירגונים כלכליים, טישרדי־הממשלה,
הבנקים ומה לא).
...שום עיתון רציני ואחראי,
הנוהג לבדוק באופן מיקצועי את
מהימנות החומר המגיע אליו, לא
קנה את השמצותיה העלובות של
האופוזיציה ולא פירסם אותן.
פשוט מפני שלא היה חומר ולא
היה מה לפרסם״...
את פרשת. התרומה״ ופירטו-
מיה בהעולם הזה מכנה הנהלת
דן ״מישגה טכני״.
את פרשת. המארקים השחו רים׳
מכנים הנהלת דן. התאמת
החשבונות עם חברת מאן״ ,אך
עד היום -בשלוש שנים אחרי
שוועדת־הפיקוח בקואופרטיב
חשפה משהו מן העסקות הסתו מות
עם מ אן -מסרבת בעקשנות
הנהלת דן להקים ועדה אד״הוק
לחקירת הפרשה, בתביעת. המפקחים״
של 1982 ולא, חלילה,
כדרישת האופוזיציה. הטמאה״
בלבד, רחמנא ליצלן.
פירסומי העולם הז ה אולי
יחזירו לקופת ,.דן 5,000 דולר
״תרומה״.
מי יחזיר לחברים כספים ר בים
אחרים, שאבדו בדרך״לא-
דרך בשל ניהול שלומיאלי ופגיעה
בטוהר-המידות. בלשון המע טה!

חודש משכורת בפועל פלוס חודש
משכורת על־תנאי למשך שנה, וכן
השתתפות 250 לירות הוצאות
המישפט. קבעו כי גרינברג לא יוכל
לשמש בתפקיד אחראי כלשהו במשך
שלוש שגים מפירסום פסק-הדין.
לא חלף זמן רב והבוסים דאגו לו:
הוא הגיע לעמדת״המפתח בצרכניה,
לפני תום תקופת ההגבלה.
כאשר היה רחמן בוועדת־הפיקוח
היה אשר שושני, חברו לסיעת האופוזיציה
דור ההמשך, אחד משני סגני־מנהל
הצרכניה. גם הוא ביקש להנהיג
סדרים, אך נתקל — כרחמן —
בחומה בצורה. הופעל לחץ לסילוק
שושני, שבדיקותיו זכו לכינוי ״השתוללות״
.אמרו כי הוא מכניס דמורליזציה
בקרב עובדי הצרכניה. בסוף
הסכים שושני לפרוש לאגף־אירגון־
ותיכנון, ולאחרונה הועבר לאגף־
התיירות. זאת עשה לא לפני שדיווח
כי אחד החברים בצרכניה נהג ליטול
קפה מבלי לשלם. אותו עובד היה גם
ממונה על סלילי הקופה הרושמת.
נערך מישפט־חברים. השופטים הרחמנים
קבעו כי בגלל ״מצבו הנפשי׳ יש
להסתפק בנזיפה ובהוצאתו מהצרכניה,
אך כעבור חודשיים דאגו הבוסים
להחזירו לתפקידו.

(כתבה שלישית בסידרה)

1יו, 11-111 וזהמאץ את הנושה -ועכשיו היא

הולכת ומסחננח. ותשבח שום שדם ומדהים

במדינה
(המשך מעמוד )6
רונים. התוכן של כולם: מחאה חריפה
על יוזמה זו.
מיכתב זה כתוב בגרמנית, וזהות
הכותבת מיוחדת במינה. היא הזדהתה י
בשם יעל־אליזבט שרדר־ינר, והעידה
על עצמה שהיא גרמניה אשר התגיירה,
מתוך הזדהות עם העם היהודי.

וכד כתבה:

ף* יום השני שעבר ישב קצירה*
מישטרה לשעבר צני וולף, אחד
מעורכי־דינו של איש־העסקים דויד
בלאס, עם עיתונאי והבטיח :״בקרוב
תתהפך הקערה על פיה. אנו מכינים
כמה הפתעות!״
בתוך פחות מיומיים אכן התהפך
הגלגל. המישטרה עצרה את נחום פז,
הקיבוצניק מעידחרוד״מאוחד, בחשד

לכבוד האדון ראש־הממשלה
שימעון פרס,
ירושלים, ישראל.
הנדון: הטלת אחריות פלילית ל־ י
.מגעים עם חברי אש״ף.
אדוני ראש־הממשלה הנכבד מאוד,
קודם כל אני מתנצלת על כך שאני :
כותבת גרמנית. אני עושה זאת מפני
שאני מיטיבה להתבטא בשפה זו בצורה
מדוייקת יותר מאשר באנגלית או
בצרפתית. אני מקווה שיש בלישכתך

פקידים השולטים בשפה הגרמנית.
אני ילידת ,1934 שופטת פלילית,
חברה ותיקה במיפלגה הסוציאלי
דמוקרטית הגרמנית וחברת האגודה
המיקצועית של עובדי־המדינה, התר
בלה והתחבורה. מזה זמן קצר אני גם
חברה דתית של הקהילה היהודית
בהאנובר.
מאז שעמדתי על דעתי הפוליטית,
אני פועלת למען הגברת הדמוקרטיה
בארצי, ולמען ההתפייסות עם היהודים
והתמיכה בישראל. בדרך זו הפכתי

בסופו של דבר בעצמי ליהודיה.
אינני הרבה יותר צעירה מאשר
אתה, ארוני ראש־הממשלה וחברי.
שנינו התנסינו בנסיונות פוליטיים,
והנסיונות שלך הם, מן הסתם, דרמא־תיים
ומכאיבים יותר.
הרשה לי להעיר כמה הערות המבוססות
על הנסיון בארץ שלי כדמוקרטיה
בהתהוותה, וכן על נסיוני
המיקצועי. הדברים נוגעים להצעת־החוק
ההופך — כך נמסר לי — את
המגעים עם חברי אש״ף לעבירה

פלילית.
נראה כי הצעת־החוק אינה מפלילה
•מגעים עם פלסטינים וערבים אחרים
בכלל, אלא רק עם אותם המפיצים
״טרור״ ,כלומר ״אימה״ .נראה כי
טמונה בכך המישאלה לצמצם את
האימה עצמה. אתה יודע כמוני, כי אין
הדבר אפשרי בדרך זו.
מכיוון שזה כך, הרי התוצאה היחידה
של החוק תהיה הטלת עונש על
הדבר האנושי ביותר שיש בץ בני־אדם
— המגע האנושי. אין זה ראוי ל־

מדינת־חוק דמוקרטית כישראל.

אך רק אחרי פגישה בארבע עיניים עם
שימעון פרס. הם נפגשו לארוחת־צה־ריים
ביתשלים. פרס הוקסם מהצעיר
— שלפי גירסה אחת הוא בן מעברה
מנס־ציונה, שמזלו האיר לו פנים —
ואמר עליו :״זהו גבר! זהו גבר!״
בהמשך נראה בלאס כמה פעמים
בבית מיפלגת-העבודה, ברחוב הירקון
10ו בתל־אביב. הוא בלט בגלל

בלאס: האם ניסה לשחד
את מיפלגת העבודה?
למעשי־מירמה רציניים נגד התק״ם,
קבלת עמלות בלתי־וזוקיות מבלאס
והברחת מט״ח לחדל.
לפני כן נחשב פז כמי שחשף את מה
שקרוי.פרשת בלאס״ — שבמרכזה
קיבוצניק אחר, אליעזר (״לייזי״) עינ־בל,
שכביכול קיבל שוחד אישי מב־לאס.
עכשיו, כל מי ששמע או קרא
בחודשים האחרונים על הפרשה, לא
הבין מה קורה כאן, בעצם.
שוב הופנו הזרקורים אל עבר
בלאס.
איש־העסקים המיסתורי, הלובש גם
בימי הקיץ החמים חליפות בורגניות
כהות ועונב עניבה — מסרב בעקשנות

חליפותיו השמרניות, שבהן היה חנוט,
והותיר, משום־מה, רושם טוב על כל מי
שראו אותו.
אחרי הבחירות הוא התנדב, בלי
שמישהו ביקש ממנו זאת, לעשות
לקירוב חלק מהמיפלגות הרתיות
למערך, לשם הקמת קואליציה צרה
בראשות פרס. יש הזוכרים שהוא הבטיח
להביא את ש״ס ומורשה, כאילו
היו מונחות בכיסו. אבל נראה שבשתי
סיעות אלה לא התרשמו מהבטחותיו
לאנשי־העבודה.
איך הגיע האיש בעל הביוגרפיה
הבלתי״ברורה (פירוש שמו בגרמנית:
״חיוור״) למערך?

פז: איו הנן הגאשים
לחשוד המוכן ׳ ?
להיפגש עם עיתונאים ולמסור את
גירסתו. עורכי־דינו מבטיחים עוד
הפתעות וגילויים, שיוכיחו את חפותו,
את אשמת התק״ם ואולי אף את
ההוכחות לכך שגורם פינאנסי גדול,
אשר ראה בבלאס מתחרה מסוכן, ניסה
לפגוע בו, אך ללא הצלחה.
שאלת השאלות היתה: האם בלאס
נחקר במישטרה? רבים העלו חשש
ששר־המישטרה חיים בר־לב ינהג
ברכות כלפי איש־העסקים, בגלל
היכרות קודמת. ערב הבחירות, כשבר-
לב היה מזכ״ל מיפלגת העבודה, הוא
קיבל מבלאס צ׳ק שמן — על־פי

הקשר הראשון שלו היה עם עדי
אמוראי, היום סגן־שר־האוצר. לפני כן
היה ח״כ אמוראי — ביחד עם ח״כ
עבודה אחר, מיכה חריש — יועץ
כלכלי פרטי מבוקש. בלאס פנה אליו
לשם קבלת ייעוץ. אמוראי טוען, שהוא
שאל עליו בתק״ם ושמע רק טובות,
ואז עבד איתו בפרוייקט מסויים, חד־פעמי.
עורך־רינו
של בלאס במשא ומתן
המתנהל בימים אלה עם התנועה
הקיבוצית ובנק דיסקונט, על החזר
חובותיו לקיבוצניקים ולבנק, הוא
מיכאל פירוז, בעבר מראשי תנועת

עינבר: האם חדרה השחיתות
רחבוה הקיבוצית?
גירסה אחת: בן 200 אלף דולר —
למימון מערכת־הבחירות של המערך.
מערכת יחסיו של בלאס, שלפתע
צץ בעולם־העסקים כאילו יש מאין, עם
הפוליטיקאים היא חידה, גם עתה. אך
לאט־לאט מתחילים להתמלא החללים
הריקים בלוח־התשבצת(פאזל).
דמייס בכיס
* * רבה בזזי רו ת האחרונות ביקש
בלאס לתרום למיפלגת העבודה,
^ ייי 1 0״׳

אל״ף(אזרחים למען פרס) ,שהיתה אחד
מצינורות הזרמת הכספים למערכת־הבחירות
של המערך. מקור מהימן
טוען, שהשניים מכירים זה את זה מאז
שפירון קיבל צ׳ק מבלאס לאלייף.
גם בחרות יש לו חברים. נחום פז
סיפר שהיה עד־שמיעה לשיחה מפתיעה
בחדרו של בלאס, בבית מישרדיו
בקרן הרחובות שנקיו־שדרות־רוט־שילד
בתל־אביב. בלאס שוחח עם מישהו
בטלפון, וסיפר אחר־כך כי בן־שי־הו
היה שר־האוצר באותה תקופה, יורם
ארידור. מייד אתרי השיחה הוא ביצע

שורת צעדים פינאנסיים, שהביאו לו
רווח מיידי.
לגיזברי התנועות הקיבוציות נודע
שבלאס שוחח עם פרם. איך יכלו שלא
לדעת? הוא הזכיר עובדה זאת על ימין
ועל שמאל. נראה שלמד מהר מאוד כי

פוליטיקה מועילה לעסקים.
מזה שמונה חודשים אץ יורד שמו
מהכותרות (ראה מסגרת) .אבל הוא
מסתגר, ממאן לדבר. אנשיו מפזרים
רמזים עבים, כקורת בית־הבד, שבקרוב
(המשך בעמוד )40

—^יי בך עיד, עיטדי;

לכך יש להוסיף: רוב בני-הארם בכל
מקום אינם מחפשים, בדרך כלל, מגע
עם זרים, מפני שהזר מפחיד אותם. זה
נכון שבעתיים לגבי ישראל, שבה היו
הפלסטינים והערבים האחרים לעיתים
קרובות אויבים, ואחדים מהם גם
רוצחים. החוק יכול, על כן, לפגוע רק
במיעוט האמיץ, המנסה לדבר עם
הפלסטינים כדי לקדם את ההתחלות
המעטות שישנן לתהליך השלום.
מיטיב אתה לדעת ממני, כי מיעוט זה
אינו מורכב מאנשים שיצאו לבגוד
בישראל. האם אנשים אלה יישבו מחר
בכלא?
אולי יש בקרב התומכים בחוק
האומרים שמותר למיעוט זה גם להבא
לדבר עם פלסטינים. החוק חל רק על
שיחות עם חברי אש״ף.
אתה בארץ־ישראל בוודאי מסוגל
לקבוע יותר טוב ממגי אם במיקרה זה
נשארים בכלל עוד פלסטינים שאפשר
לדבר איתם.
גם אילו זה היה כך, הרי שיחה עם
חבר אש״ף אינה יכולה להיות עבירה.
חוכמה ישנה של המישפטנים הפליליים
אומרת שנשק החוק הפלילי
מתקהה, אם משתמשים בו לפיתרון
בעיות־היום הפוליטיות.
בגלל כל הסיבות האלה, אני
מבקשת ממך לפעול נגד קבלת הצעת־החוק
הזאת.
באיחולים טובים רבים להצלחת
פעילותך למען ישראל,
הריני, בהכנעה רבה, יעל-אליזבט
שרדר־ינר.
העולם הזה 2505

מאסר זה כתוב עבור הרוג, המילחמה הבאה

הנ 91

ן ^ ש ה מאוד לדעת מתי נולדת מילחמה.
</ן היסטוריונים יקבעו: ביום זודוזה, בשעה זר
וזו, התכנסה הממשלה והחליטה לצאת למילחמה.

להבטיח את הביטחון השוטף! אתם נכשלים! אתם
רכרוכיים /בלתי־מוכשרים /אש״פיסטים /שונאי־

ארץ־ישראל.

מתי התחילה מילחמת־סיני של אוקטובר
?1956 ברגע שבו יצאו הצנחנים לצניחה במית־לה?
ברגע שדויד בן־גוריון כינס את הממשלה
והעמיד את חבריה לפני העובדה שתוך כך־וכך
שעות תתחיל מילחמה, ומוטב להם לאשר אותה?
ביום שבו הוסכם סופית בין ישראל, צרפת
ובריטניה לצאת להרפתקה משותפת? ביום שבו
החלו המגעים הראשונים בץ ישראל וצרפת,
כמעט שנתיים לפני כן? בפברואר ,1955 כשחזר
בן־גוריון משדה״בוקר לתפקידו כשר־הביטחון?
ביש שבו פקד בן־גוריון על צה״ל לתקוף את
מחנה הצבא המצרי בעזה?
כל אחד מן התאריכים האלה נכון. אך גם בהם
אין התשובה האמיתית. כי המילחמה היא גם
תהליך רוחני. כדי להביא עם לכך שייצא למיל•
המד* יש להכשיר את ליבו לכך במשך זמן רב
* מראש. יש לשכנע אותו, או לשטוף את מוחו. יש
להביאו לידי אמונה שנוצר מצב בלתי־נסבל,
שאין מנוס ממילחמה.

הרי אי־אפשר להגיד לציבור זה את האמת:
שאין תרופה לטרור, כאשר מונעים מאומה בת
ארבעה וחצי מיליון נפש, או מאוכלוסיה מקומית
בת מיליון וחצי, כל סיכוי להגיע לחרות לאומית.
הטרור הוא מכשיר מדיני, ורק באמצעים מדיניים
ניתן לחסלאותו: על־ידי פיתרון מדיני המספק
את המאוויים הבסיסיים של העם הכבוש. בכל
תולדות המאה ה־ 20 אין אף דוגמה אחת של
ניצחון הכובש על ה״טרור״ של הכבושים, בלי
פיתרון מדיני כזה.

אך האם זהו המועד האמיתי?

כדיברי יוזף גבלם :״מוטב סוף של
אימה מאשר אימה בלי סוף!״

צריכים למצוא שעיר־לעזאזל.

לא, אי־אפשר להגיד את זה. הרי
תהיה זו התאבדות פוליטית של כל מי
שיעז לדבר כך. צריכים לגולל את
האחריות על מישהו אחר.

הנה כי כן — יש! יש ״מיפקדות מחבלים״.
ומכאן המסקנה המתבקשת: כל עוד אין מחסלים
את מיפקדות־המחבלים, לא ייפסקו הפיגועים.
איש אינו אשם — לא ראש־הממשלה, לא שר״
הביטחון, לא הרמטכ״ל, לא המושלים והמפקדים.
אשמות ה״מיפקדות״ בעמאן.
אומנם, כל בר־דעת מבין כי אין בירדן כוחות

ע מ אן

תלויה במיספר הפיגועים, ואין היא נוגעת לפיגר
עים בכלל, אלא להיפך.
יאסר ערפאת יזם מהלך פוליטי, שהביא
ליוזמה המשותפת לו ולמלך חוסיין. מטרת
היוזמה היא להביא להידברות ירדנית־פלסטינית
עם ארצות״הברית, ולאחר מכן עם ישראל, תחת
חסות בינלאומית.
יוזמה זו מעוררת דאגה עמוקה מאוד בצמרת
ישראל. ברור לחלוטין שאם תתפתח ותצליח, היא
תביא למשא־ומתן שבו יהיה צורך לדון בעתיד
הגדה המערבית ורצועת־עזה. ייווצר לחץ עצום
על ישראל (ואולי גם בתוך ישראל) להחזיר
שטחים אלה תמורת שלום. לכך מתנגדים כ ל
חלקי ממשלת־האחדות, המערך והליכוד כאחד.

לכן מנוי וגמור עם הממשלה להחניק
התפתחות זו בעודה באיבה. כלומר:
עוד לפני שתתקיים ההידברות חריש־מית
הראשונה בין ארצות-הברית
והמישלחת הירדנית־אש״פית.

על רקע זה יש להאשמות החדשות משמעות
רבה מאור. איך אפשר להידבר עם מלך, המרשה
את הקמתן של ״מיפקדות המחבלים״ על אדמתו?
איך אפשר להסכים למהלו״שלום שבו שותף
אש״ף, המפעיל את ״מיפקדות המחבלים״? איך
אפשר בכלל להעלות על הדעת שיג״ושיח

ן• ה התחיל לפני כמה שבועות.
1מישהו אמר שהטרור ב״יהודה ושומרון״ גבר
בגלל שיבת ״מיפקדות המחבלים״ לירדן.

אחר־כך חזרו על כך קצינים שונים
בצה״ל. אחר-כך שר-הביטחון יצחק
רבין. אחר־כך ראש-הממשלה שימעון
סרס.

תחילה היו אלה ידיעות זוטרות. אחר־כך הן
התחילו לזחול לעבר ראש מהדורת־החרשות.
השבוע הן הגיעו כבר אל הכותרות הראשיות
השמנות של הצהרונים, ההופכים איומי־מילחמה
למטבע עובר לסוחר. ראש־הממשלה איים על
ירדן וכו׳ ובו׳.

כל זה יכול לגרום אצל הקורא בעל•
הזיכרון הרגשה של 11ע ^ ס ס. כך זה
י היהלפנימילחמת-סיני.כך זההיהלם ני
מילחמת־הלבנון.
אותו התהליך. אותן הכותרות. אותם העיתונאים
(או בניהם).

^ מובן, איש אינו מתייחס אל הדברים האלה
^ כיום ברצינות יתרה.

הרי המניעים של בעלי־הדברים שקופים
לגמרי.
קודם כל: יש פיגועים, בעיקר בגדה המערבית.
ציבור מסויים מטיח האשמות כבדות בפני
שר־הביטחון ו/או מפקדי־צה״ל: אינכם מסוגלים

כפי שאמר הנביא: הזורע רוח, יקצור סופה.

^ פני כמה שבועות התחילה הספירה״לאחור
/של המילחמה הבאה, מילחמת־הירדן.
מי שרוצה לשים את המילחמה הזאת בהקשרה
ההיסטורי, לא יתקשה לעשות זאת.
מאז היום הראשון של קיומה, עומדת מדינת־ישראל
לפני הבעיה הפלסטינית — בעיה
שהחלה עם בואו של המתיישב הציוני הראשון
לארץ.
יש פיתרון לבעיה זאת. אך ממשלת־ישראל,
והמימסד הישראלי כולו, אינם מוכנים לו — אם
מטעמים פסיכולוגיים עמוקים, אם מתוך מחשבה
שהמחיר יקר מדי. השטחים הכבושים חשובים
להם מן השלום.

באץ שלום, יש מילחמה. יש מילחמה
זעירה מתמדת בין שני העמים( פיגועים״
,״טרור״) ,ומדי פעם פורצות מיל־חמות
גדולות בין ישראל ושכנותיה.

במציאות המרחבית הנוכחית, מאז
מילחמת־הלבנון, החלל הריק הסופג
אליו את הכוח הישראלי הוא ירדן.
המלך חוסיין מודע לכך מזה זמן רב, וכל
מהלכיו מוכתבים על־ידי הכרה זו.

כל התשובות האלה נכונות. אך יתכן
בי נכון יותר לומר כי המוות נגזר על
650 בחורים ישראליים(ועל אלפי לבנונים
ופלסטינים) בשעה שדעת־הקהל
הישראלית התחילה להשתכנע שאי־אפשר
לסבול את ״תשתית המחבלים״
בלבנון.

מפני שיתכן מאוד שהמילחמה הבאה
כבר נולדה.

הסיסמה הופכת מציאות פסיכולוגית,
זו יוצרת מציאות פוליטית — וכך
הופך הדבר למציאות ממש.

במהלך המילחמה צברה ישראל כוח צבאי
אדיר ויקר. בהשוואה לכך הכוח הערבי הוא דליל.
וגם כוח דליל זה הוא מפולג, שסוע ומסוכסך
בתוך עצמו. כוח אינו נמדד בטונות של פלדה —
טנקים, מטוסים, תותחים. כוח הוא סך־הכל של
המשאבים הלאומיים. החומריים והנפשיים,
העומדים לרשות המילחמה.
מבחינה זו, ישראל היא מיצבור של כוח צפוף,
וסביבה יש ואקום — חלל כמעט ריק. על פי
חוקי הטבע וההיסטוריה, הכוח הצפוף שואף
למלא את החלל הריק.

ומתי פרצה מילחמת־הלבנון? ב־ 6ביוני
,1982 כאשר חצו כוחות צה״ל את הגבול? בלילה
לפני כן, כאשר הוסכם בין הליכוד והמערך על
הפלישה? בישיבת הממשלה, שהחליטה על כך?
שבועיים לפני כן, כאשר נפגש אריאל שרון עם
אלכסנדר הייג, שר״החוץ האמריקאי, וזה הסכים
לתמוך במילחמה בתנאי שתקדם לה ״פרובוקציה
שדעת־הקהל העולמית תכיר בה״? ברגע שאנשי
י אבו־נידאל, שליחי סוריה, התנקשו בחיי השגריר
ארגוב וסיפקו ברוב אריכותם את ה״פרובוקציה״
המבוקשת? שנה לפני כן, כאשר נמסר תפקיד
שר־הביטחון בידי אריאל שרון?

אין זו שאלה אקדמית, למען עיונם של היס־י
טוריונים בחדרי־עבודה ממוזגי־אוויר באוניברסיטות.
זוהי שאלה מעשית מאוד, רלוונטית מאוד
בשעה זו.

נוחיות, ושימעון פרס יכול לחזור עליה מטעמים
טאקטיים — אך מחר ייאלצו גם פרס וגם רבץ
להסיק את המסקנות הנובעות ממנה.

צבאיים של אש״ף (להוציא את ״צבא השיחרור
הפלסטיני״ ,שאינו אלא יחידה סדירה של הצבא
הירדני, תחת פיקוד המלך) .לא יעלה על דעתו
של המלך חוסיין, למוד הנסיון של ספטמבר
השחור, לאפשר פעילות צבאית כלשהי של
פיראיון פלסטיניים משטח ירדן.
ה״מיפקדות״ האמורות אינן אלא מישרדי
אש״ף ופת״ח, מישרדים מדיניים של תנועה
פוליטית, שהחליטה לעלות על דרך המשא־והמתן
המדיני. לתנועה זו יש שורשש עמוקים
מאוד באוכלוסיית הגדה המערבית ורצועת־עזה
— ומיקומם של מישרדיה, בעמאן או בתוניס,
אינו משנה הרבה. ואילו הפיגועים המתבצעים
כיום ברחבי הארץ מבוצעים בחלקם על־ידי
קבוצות מקומיות ספונטאניות, שהכביש־שאץ־
לו־סוף נמאס עליהן; בחלקם על־ידי גופים
שמרכזם בדמשק: ובחלקם על־ידי פת״ח של
יאסר ערפאת, הפועל בכל מקום, ולא חשוב אם
ההנחיות באות מבירה ערבית זו או אחרת.

יצחק רכין אמר השבוע ש״מיפקדות־המחבלים״
בירדן מסוכנות יותר מכפי
שהיו ״מיפקדות המחבלים״ בלבנון.
אולי שכח רבין שהוא הצביע בעד וד
מילחמה, שנועדה לסלק את המיפקדות
האלה, אחת ולתמיד. בעיקבות החלטה
זו נהרגו 650 בחורים ישראליים. הרי זו
עדות חותכת לכך שאין פיתרון צבאי
לבעיה!

^ ש, כמובן, סיבה פוליטית שקופה להשמעת
הטענות והאיומים דווקא בשעה זו. אין היא

כלשהו עם ערפאת, שהוא ״מנהל באופן אישי״
את הטרור?

משמע: בל הדיבורים האלה הם בגדר
טכסיסים טאקטיים.
^ פשר היה להתייחס אליהם בסלחנות,
\1אלמלא עובדה חשובה:

לרעיונות יש כוח. למילים יש השפעה
מעשית.
יתכן שחלק מן המשמיעים את הדיבורים
האלה — פוליטיקאים וקצינים — באמת אינם
מתכוונים אלא לשחק מישחק טאקטי. אם כן, הם
משחקים באש מבלי לדעת זאת.

כלל עתיק הוא: התעמולה משכנעת
לפעמים את אוכלוסיית־היעד. אבל היא
משכנעת תמיד את מנהלי-התעמולה
עצמם.

פועל כאן מעין תהליך של אוטו־סוגסטיה.
אתה חוזר שוב ושוב על סיסמה מסויימת, מתווכח
עליה, מנסה לשכנע בה את בעלי־השיח שלך —
ובסופו של דבר אתה מתחיל להזדהות איתה,
להאמין בה כבאמת צרופה ולפעול על פיה.

נפלת קורבן לסיסמה מפוברקת
שאתה בעצמך המצאת אותה. אתה
הופך קורבן לגולם שהקמת.

זה נכון בכל מישטר, וזה נכון שיבעתיים
בדמוקרטיה. במישטר כזה מוכרחים הפוליטיקאים
לפעול על פי הרצונות והרגשות של
הציבור. כל פוליטיקאי מתחנף לציבור־הבוחרים,
על כן הוא משועבד לדעתו.
יצחק רביו יכול להמציא היום סיסמה מטעמי

המלך הוא פסימי. כצאצא הנביא ובן מישפחת
ההאשמים, שיש לה היסטוריה של אלפיים שנה,
הוא רואה דברים בהקשר ההיסטורי. הוא מאמין
שישראל תתפשט, כמו מדינת־הצלבנים. עד אשר
תגיע למיצוי כוחה — ואז יתהפך הגלגל, הכוח
הערבי יגבר, ובסופו של דבר יהיה סופה של
ישראל כסופם של הצלבנים, שאחרוניהם נזרקו
מן המזח של עכו לים. אך תוך כדי כך יושמד
המרחב כולו בסערה גרעינית.

חוסיין וערפאת משתפים ביניהם
פעולה כדי לעצור את ההתפתחות האיומה
הזאת — איומה לכל הצדדים —
על-ידי משא-ומתן מדיני ופיתרון של
שלום. אך שניהם פסימיים.

*קץ ש שנים לפני מילחמת־סיני כתבתי ספר
* * בשם הצד השני של המטבע, ואת פירקו
האחרון הכתרתי במילים :״אל הרוגי הסיבוב י השני״.
שלושה שבועות לפני מילחמת־הלבנון כתבתי
מאמר תחת הכותרת ״המילחמה הדחויה״ ,ובו
כתבתי :״הרוגי המילחמה(הבאה) — חיילי צה״ל,
לוחמים לבנוניים ופלסטיניים, ובעיקר אזרחים
חפים־מפשע בכפרים ובעיירות משני עברי
הגבול — שומעים עליה מדי־יום במהדורת־החדשות,
קוראים עליה בעיתונים״.

עכשיו אני כותב שוב להרוגי המיל־חמה
הבאה — וחלק מהם, הקוראים
ברגע זה שורות אלה, אינם מעלים על
דעתם שהן נוגעות להם מאוד־מאוד.
אם לא נושיט יד נחושה כדי לעצור את
הגלגל, תפרוץ מילחמה כדי ״להשמיד את תש־תית־המחבלים״
ו״לבער את מיפקדות המחבלים״
בירדן. שוב ימותו אלפים.

זה לא יקרה מחר. אולי גס לא בשנה
הבאה. יעברו חודשים, ואולי שנים.
אבל שעון המילחמה הבאה כבר
מתקתק.

הק שר העיראקי של פזאד, המסורת החיפאית
של גדי יגיד זקלחי־התירס של תמי בן־עמי
חבר־הכנסת חיים קוסמן
עמד במיסדרון של מלון קרל-
טון־תל־אביב ודיבר בטלפון
ברמזים :״האיש ההוא ...במקום
ההוא ...הזה השיחה המסתורית
זכתה בתשומת־לב הנוכחים.
הם לא ידעו כי מעברו השני של
הקו היה השר דויד לוי. קופמן,
איש מחנהו של לוי בחרות, נאלץ
לשוחח עם לוי בדחיפות, אך
חשש פן יגיע תוכן השיחה
לאוזניים שלא להן נועד, ולכן
נקט בלשון־הסתרים.
בישיבת ועדת־הכספיסשל
הכנסת, בשבוע שעבר, החלה
מהומה. חברי־הוועדה התחילו לשוחח
זה עם זה. מוקד המהומה
והדברן הראשי היה יושב ראש
סיעת־הליכוד חיים קופמן. יו־שב־ראש
הוועדה אברהם(.אב־רום״)
שפירא ניסה לקרוא את
חבריה לסדר, וקרא בקוצר־רוח:
״אני יודע שמעניין להקשיב
לחיים קופמן, אבל מעניין להקשיב

שני גברים נשואי־פנים
הסתודדו השבוע בשולחו צדדי
במיסעדה. השניים, אחד מהם חד
בש כיפה, הסבו את תשומת-
ליבם של שאר הסועדים, על אף
מיקומם הצדדי. היו אלה אברהם
מאיר, מנכ״ל בנק המזרחי,
וישראל סחרוב, יושב־ראש
קרן ליב״י. נושאי שיחתם
עוררו סקרנות בקרב הסועדים,
אולם רק אחד הנושאים נידון
בעוצמת־קול גבוהה דיה כדי
להגיע לאוזני היושבים בשולחנות
האחרים. היה זה התרגיל
הפינאנסי המדהים שפורסם השבוע
באחד העיתונים — כיצד
להרוויח ריבית תפ״ס כפולה על־ידי
הפקדת אותו הכסף עצמו
בשני סניפים בבת אחת — תעלול
שהבנק של מאיר נפל לו
קורבן.
אזהרה לציבור הגנבים
והפושעים למיניהם — ב־1987
מתכוון אירגון הבלשים הבינלאומי
לערוך את הכינוס השנתי
שלו בישראל. כך נודע השבוע
מפיו של ג׳וי הוכמן, נציג ה־אירגון,
המבקר בימים אלה
בארץ.
למחיאות־כפיים סוערות
זכה בערב ראיונות חבר״הכנסת
בנימץ(.פואד״< בדאליעזר.

הוא נשאל על עמדתו בפרשת
תת־אלוף יצחק(״איציק״) מרדכי.
בקטע זה איבד המרואיין
את שלוותו והחל להגן על מרדכי
בשצף־קצף. בן־אליעזר תיאר
בהתרגשות כיצד נאלץ מרדכי
להמשיך ולתפקד בתפקידו
הקשה והמחייב — קצין־צנחנים
וחיל״רגלים ראשי — בעת החקירה
נגדו, וכיצד נאלץ להתמודד
בשתי חזיתות קשות בעת
ובעונה אחת, כשלאחרונה נוספו
על כך גם הפירסומים בעיתונות.
ההתרגשות שבה דיבר פואד
סחפה את הקהל, וזה קטע אותו
בתשואות סוחפות. לאחדים בקהל,
שתמהו על פשר המעורבות
הריגשית של חבר־הכנסת בפרשה,
הנה התשובה: פואד הוא חברו
הקרוב של מרדכי. בצבא, כאשר
כיהן פואד כמפקד הגדה המערבית,
הסתובבו השניים יחדיו
ונחשבו לחברים קרובים ביותר.
שניהם יוצאי עיראק.

ישראל כץ ושמואל

(״שמוליק״) בהן־אכידוב הם
עוזריו הקרובים ביותר של אריאל
שרון. השניים גרים יחדיו
בשכירות בדירה מרווחת. אבי־דוב,
אגב, הוא בנו של מאיר,
חבר־הכנסת החיפאי־קיצוני. השבוע
תרמו את דירתם לצורך
עריכתה של מסיבת־הפתעה לאחד
שאול, עובד מישרד־התע־שיה־והמיסחר.
לא כל הנוכחים
ידעו לספר מיהו אותו שאול, מה
תפקידו ולרגל איזה מאורע הי־תה
המסיבה, אך כולם דיווחו
שהיתה עליזה ומוצלחת.
ורד כהן, מי שהיתה
מזכירתו הפרלמנטרית המפורסמת
ביותר של חבר־הכנסת
פינחס גולדשטיין, נראתה
לאחרונה בארץ, אחרי היעדרות
בת 10 חודשים. כהן, שהיוותה
נושא לכתבה היתולית קטלנית
בבמחנה, נאלצה לסיים את
כהונתה בכנסת עם תום המושב
הקודם, ונעלמה מהנוף החברתי־פוליטי
בצורה מיסתורית ביותר.
בהיותה פגועה מהכתבה הלגלגנית,
אף שיגרה לגולדשטיין
מילות־תודה על התנהגותו בעת
הפירסומים הבלתי־נעימים. כעת
חזרה ארצה.

היכן בחר הברח גדי יגיל
להציג את מופעו עובר ושבי

,זאב

• ביום הרביעי, יומו השני של שבוע־האופנה
שהתקיים במלון ירושלמי, ניכרה תכונה
מיוחדת בקרב מארגני האירוע. הם סקרו ב•
ארשת מודאגת את החדרים, שבהם סבבו
דוגמניות תמירות בלבוש מינימלי, קניינים
חמורי״סבר ואופנאים שווידאו כי הכל מתנהל
כשורה.
הסיבה לתכונה היתה הודעה תמימה,
שהתקבלה שעות אחדות קודם לכן, וזה לשונה:
.שר״התעשיה־והמיסחר אריאל שמן, יגיע ל ביקור
בקומה השמינית של המלון(שם התקיים
האירוע) ב״ 12.00 בדיוק!״
לקראת השעה 12 רבתה המתיחות בקרב
האחראים. מדי פעם הציץ מישהו מאחד
החדרים ובירר- :מתיו מתיו״
בינתיים כיבד את המקום בנוכחותו סגן-
שר־האוצר, עדי אמוראי. הוא הגיע מלווה
ברעייתו הבלונדית, רותי, ללא פמליה, ללא
התראה מוקדמת ושאר סממנים המבשרים
שררה. גם נגיד בנק־ישראל משה מנדלגאוס,
שביקר במקום לפני כן, לא גרם למתיחות
שכזאת במקום.
בינתיים, התקבלה במקום הודעה נוספת:
״השר יגיע ב״ !16.00 לא ב ״!12.00-המתיחות
התפוגגה והעליזות חזרה לשרור בקומה הציר-

ח 141ך 1 1הדוגמנית גבוהת״הקומה קצרה התפעלות מפיהם של משה מנדלבאום, נגיד בנק
#111 ישראל, ורעייתו, שבאו לפתיחה החגיגית של שבוע־האופנה בירושלים. השניים,
#111
שחגגו בליל יום השלישי את יום נישואיהם, פגשו בדוגמנית התמירה והחטובה וסקרו אותה ביסודיות
מלמטה״למעלה. מנדלבאום חובש״הכיפה סיכם את הפגישה, :האפסים אומנם יורדים, אך הגובה נשאר!״

רחמ 1מנהלת התצוגות של חברת גו טקס היוקרתית היתה במצב־רוח קרבי בשבוע-האופנה. י
1 # 1111 1#1לוי, הונגריה דקיקה ונאה, מאיימת לצאת לחו״ל, מכיוון שבארץ -גם מי שעובד קשה
כמוה אינו מגיע להישגים כספיים. בין מדידה למדידה וקניין לקניין, סיפרה לוי כיצד נשחקה בין גלגלי
הביורוקרטיה הישראלית, משרצתה לרכוש לעצמה דירה קטנה. לוי ויתרה על הרעיון וגרה בשכירות.

עונית. מקץ שעה הגיעו אנשי״ביטחון לאיזור
והתחילו לפטרל. מדיהם האפורים בלטו על
רקע קרניבל התלבושות, אופנת - 1986/81
סנוניות ראשונות המבשרות על ביקורו של
השר. מקץ שעה נוספת -רמז נוסף. כוח-חלוץ
של מישרד התעשיה־והמיסחר הגיע כדי לבדוק
את השטח. הכוח הורכב מיהושע (.שוקי״)
פורר, מנכ״ל המישרד, יורם בליזובסקי, מג-
כ״ל מרכז-ההשקעות, חצה וייס, ממרכז ה טקסטיל
של המישרד, ובכירים נוספים. הדאגה
שעל פניהם נעלמה נוכח תצוגת ביגדי-הים
שאורגנה למענם. גם טלי בת ה־ ,16 דוגמנית
בתחילת דרכה, תרמה לשיפור האווירה. בתום
הביקור הממלכתי הודיעו חברי המישלחת -
אריק יגיע בעוד כמה רגעים: נ !14.30-לא בסס!16

שוב הכנות נמהרות לכבודו של השר הממונה
על האופנה. השמועה עברה מפה לפה, מחדר־תצוגה
לחדר-תצוגה. גם הרכילות תפסה את
מקומה המכובד -יבוא עם לילי או לבד! מה
לילי תלבש? איזו אופנה תעדיף(
- 14.30 אריק לא בא. הודעה נוספת -השר
יגיע ב־ 17.30 בדיוק! זאב, זאב, הפעם לא
התרגשו. הנינוחות נשתלטה על המקום. ערכו
ספקולציות: יבואן לא יבואן צלמת-אופנה
מטופחת התלבטה בקול :״לחכותז לא לחכותד
היא החליטה לחכות.
- 17.30 אריק לא בא! הודעה סופית.

בחיפה. מדוע שם? מכיוון שיגיל
הוא חיפאי במקורו, והוריו עדיין
מתגוררים בעיר השלווה. לכן
עשה לעצמו יגיל מסורת —
בלא להתחשב בהלצות על העיר,
שכבר נכנסו לפולקלור —
להופיע תחילה בחיפה.
כיצד הן עושות זאת? התפעלו
העוברים והשבים בלובי
של המלון הירושלמי, שבו התקיים
שבוע האופנה. הכוונה
היתה לגיזרתן של הדוגמניות,
שהסבו בחלוקים. הדוגמניות ששהו
במלון לרגל שבוע־האופ־נה,
טרפו כמויות אדירות של
סלטים למיניהם. סלט החסה היווה
את הלהיט. את ההתפעלות
המירבית קטפה תמי ברעמי,
שהסבה בלובי בחלוק־מגבת ורוד
וזללה כמויות חסה אדירות.
בן־עמי ספרה כיצד זללה תירם
בליל־אמש, ומשלא הספיקו קלחי
התירס, הביא עבורה במיוחד
ייקטור, השף של המלון, קערה
ענקית נוספת של תירס .״תוכן
הקערה חוסל עד מהרה,״ דיווחה
בן־עמי החטובה ועוררה קינאה
בקרב השומעות.
מי שבלטה בקרב הדוגמ
ניות
החטובות, המאופרות והמ־תוסרקות
בשבוע־האופנה, היתד, ש
דווקא חנה ויים ממישרד־ה־תעשיה־והמיסחר.
וייס, שבאה לביקור,
בלוויית הממונים עליה,
היא האחראית מטעם המישרד
על הנעשה בשבוע־האופנה.
היא הפגינה גיזרה חטובה בחליפה
לבנה, בעלת שסע מאחור.
שערה היה סרוק בהידור ופניה
נקיים מקמט. לכל התוהה על
גילה של הגברת, הנה רמז: וייס
היא סבתא לנכדים.
ריבוי הבאים לתצוגת־ה־אופנה
שפתחה את שבוע־ה־אופנה
גרם לרבים מהמוזמנים
הכבודים להיוותר מאחורי דלתות
נעולות, מחוץ לתצוגה *
היוקרתית, בין המאוכזבים היו
חבר־הכנסת דן תיכון ורעייתו
הססגונית, לודמילה. אחרי
מחאות נפתחו הדלתות, אולם
הסתבר כי לא נותרו מקומות־ישיבה.
לודמילה, בשימלת־משי
כחולה והדורה, לא אבתה לוותר
על חידושי האופנה. היא השתרעה
על הדשא הרטוב שהוצף
במים, על־ידי צינור שהתפוצץ.
בעלה, לעומתה, שכח בביתו את
מישקפי־הראייה שלו, והתקשה
העולם הזה 2505

גרא. על
ענף זה
החתונה

*1114111 בתה היפה של הדוגמנית הוותיקה חניתה צנטנר, נישאה לבחיר״ליבה בליל יום
השני. שתי היפות, האם והבת, לבשו שמלות הדורות, פרי תכנונו של המעצב עודד
אף הציפיות של כתבי״הרכילות, לא שפעה החתונה דוגמניות־צמרת. הנציגה הבולטת היחידה של
היתה הדיילת מיכל אדר (בתמונה משמאל) .אדר נמצאת בחודשים אחרונים של ההריון.
התקיימה בבית־הכנסת הספרדי. חניתה, ששמה המקורי הוא עמר, היא ממוצא בולגרי.

לחזות בדוגמניות. תיכון הפגין
מקוריות ונועזות לא פחות
מאשתו. הוא לקח את המצלמה
* מצלמת-האופנה שרה מוי*
דוביץ, הביט דרך העדשה המגדילה
וזכה ב״קלוז־אפ״ בדגמים
ובקולביהם.
האופנאי גי פולום לא
פוסק מלדבר על בתו הקטנה.
פולום, שהתגרש לא מדבר
מחווה לוי, אם בתו, סיפר עד
כמה הוא משתגע אחרי הקטנה.
״אני לא יודע מה אעשה לגבר
הראשון שיתקרב אליה זעם
בטרם עת.
לשחקני הבימה, יעל פרל
ומשה בקר, נולד בן בכור. מיש־קלו
של הרך בעת הלידה היה
כמעט ארבעה קילוגרמים. הוא
דור שלישי בתיאטרון — נכד

לפנינה סרח וישראל בקר.

השימחה שורה גם בביתה
של שחקנית הבימה מרים
זוהר. היא השיאה השבוע את
נילי, בתה, לבחיר־ליבה מיד.
נילי הופיעה כנערת־מקהלה בג
הלילה ה־ 12 ולמדה ריקוד אצל

רותי לרמן, אולם אין בכוונתה
לפתוח בקריירת־המשך לאמה.
נילי מתכוונת ללמוד הוראה
בחיפה, בעוד בעלה הטרי ילמד
מחשבים.

להגיע לחתונה. לבסוף הגיעה
העוגה במשאית מיוחדת, ר
שטראוס ניצח על מלאכת
הצבתה במרכז החתונה.

השמירה המישטרתית סביב
הפרדס בנס־ציונה, שם
נערכה חתונתם של הזוג ברזילי־טופול,
הרשימה ביותר. בכניסה
לפרדס חנה ג׳יפ של מישמר־הגבול,
וכיתת שוטרים בחגור
קרבי פיטרלה סביב אתר־החתונה.
חתונתם
של ענת טופול
ויורם ברזילי עלתה 9000
דולר, תישעה דולר למנה. האורחים
— 1000 במיספר —
התקבלו בדקדקנות ובסלק־טיביות
על־ידי.נערה חיננית,
שעמדה עם מונה קפיצי ולחצה
עליו, מדי הגיעו של מוזמן נוסף.

פסוקי השבוע

מי שהסתובב מודאג בחתונה
העליזה היה מיכאל
(״מיקי״) שטראוס. הוא דאג
שמא עוגת החתונה, העשויה 150
קילוגרמים של גלידה, תאחר

• יצחק מודעי, לאחר הדיון
עם שר־החינוך, בלישכת
ראש״הממשלה :״זה היה ביזבוז
של יום!״
•הנ״ל לתלמידות בבאר־שבע
:״למה אתן קונות כל־כך
הרבה ספרים? בלאו־הכי לא יפתחו
את שנת־הלמודיס!״

• ראש־הממשלה שיט־עוץ
פרס :״בחלומותיי הגרועים
ביותר לא העליתי על דעתי
שבתוך מדינת העם היהודי יקום
דבר כל־כך אנטי־יהודי כמו ה־כהניזם!״

שראל אלדד־שייב:
״כהנא הוא טיפש ...שהורס רעיונות
טובים ונכונים!״

• חסידיו של הרב אלי
עזר
שך, בשדלם את רבם הישיש
לבל ייפגש עם שימעון
פרס :״האיש הזה נקרא על שמו
של עוף טמא!״
• השר גדעון סת, על
הסיכוי להקמת ממשלה צרה:
״איר וירשובסקי ואלוני יישבו
עם (אברהם) שפירא ובנו של
הרב (עובדיה) יוסף?״

• הנ״ל על עצמו :״אני רוצה
שאנשים יזכרו שתרמתי לעוצמתה
הכלכלית של המדינה, כמו
פינחס ספיר!״
• יעקב סלם, מפיק פסטי־בל־הכוכבים
שנכשל :״נכון, הפסדתי
מיליון דולר, אבל אני היום
האמרגן הגדול ביותר במדינה!״
רסנה כדק

\ ל 1ך 1 1שפעה חיוכים וזוהר בחתונת בתה הבכורה, ענת, לבחיר-ליבה, יורם ברזילי. טופול
( #1 ^ 111 1 1 / 4בצווארון משובץ) התעכבה ממושכות ליד לאה רבין, שבאה באיחור ניכר לחתונה,
בלוויית יצחק, בעלה. החתונה נערכה בפרד ס שבנס־ציונה, ואת תשומת״הלב גנבה עוגת־החתונה גדולת״
המימדים, שמישקלה היה 200 קילוגרמים. בתמונה משמאל: טופול האם והבת מתפעלות מהיצירה הקולינארית.
העולם הזה 2505

כאשרחשף העובסחוד את פרשת יעקב לוינסון, גילה קרנות סודיות
בחו״ל, העברות נסבים בלתי־חוקיות ועסקות מפוקפקות, שבהו היה משרב
צירו של לחסון, הבנקאי חיים ברגשט״ן. עתה מנסים חסידיו של לוינסוו
להטיל את האחריות למעשי ברגשטייו עלרד ההנהלה של,,בנק הפועלים:,
גיורא גזית, בעזרת מיסמנים ,.משופצים ,,וחברננסת שהאמין להם
ן ץוקרי היחידה הארצית לתקירות־הונאה
התנסו כבר בסוגים
שונים ומשונים של חקירות. אך דומה
שהחקירה הקשורה באחת ההסתעפויות
של תיק לוינסון היא מסוג חדש
לגמרי.
אחד האובייקטים המרכזיים לחקירה
הוא חיים ברנשטיין, לשעבר
איש בנק־הפועלים ויד ימינו של
יעקב לוינסון בימי עבודתם המשותפת
בבנק. לפני חודשים רבים עקר ברג־שטיין
ללונדון, שם הוא מרכז את
פעילויותיו העיסקיות המגוונות.
נראה כי ביום מן הימים הוא יתבקש
לבוא ארצה ולהשיב על השאלות
שנותרו עדיין חסרות מענה (ראה
מיסגרת).
אבל באופן מוזר ביותר, מזה כמה
חורשים כבר מגיעות תשובות מפורטות
לשאלות שהחוקרים היו בוודאי
שמחים לשאול את ברנשטיין עצמו,
אילו היה יושב מולם. התשובות
מגיעות בצורה מסודרת ומפורטת, אך
בדרן לא צפויה — מיכתבים ומיסמ־כים
אנונימיים, על מעשים שלא ייעשו
ועבירות שונות שכן נעשו כביכול
בידי מנכ״ל בנק הפועלים הנוכחי,
גיורא (״ג׳ורי״) גזית.

החומר המקיף הזה הגיע, משום מה,
לח״כ שינוי, מרדכי וירשובסקי, שעשה
במיסגרת תפקידו את כל הצעדים

הרי שבסיבוב השלישי לא הסתפק
הכותב האלמוני בכך. הוא אף טרח
להדגיש שברנשטיין לא ירע ולא שמע
על נושאים עליהם מסר גזית לח״כ רן
כהן, ואשר ;ם אוזכרו בסיפרו של אריה
אבנרי, רצח אופי — ספר המגן בלהט
רב על לוינסון.

^ מ> יזם!
מי דחף!

ח״ כ מרדכי וירשובסקי: העתקי־צילום מיטמפים שהוצאו מהם פרטים

המתבקשים כדי שהמידע ייבדק עד
תום.
השבוע, כשווירשובסקי שלח ליו

המישפטי לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, אסופה שלישית במיספר
של מידע מסוג זה, אי־אפשר היה עוד

לפקפק: אם בשני הסיבובים הראשונים
רק נשמט שמו של ברנשטיין מכל
התייחסות לסוג זה או אחר של עבירה,

מיהו נמש טיין ובמה וזוא חשוד!

מיהו הבנ ק אי ו אי ש״ה מיס תורין חיי ם ברנ שטיין ו
בסוף פעילותו ה בנ ק אי ת בבנק הפועלים הו א הי ההמ מונ ה על
פעילות הבנק בחו״ל ויושב-ראש מועצת המנ הלי ם של סניף בנק
הפועלים בשווייץ. הו א היה מקורב ביותר ליעקוב לוינסון וכונה ״הצל
של לוינסון״ .הוא אולץ לעזוב א ת הבנ ק בשלהי ,1983כ שבידיו
פיצויים מלאים, עבד זמן קצר בכלל ואחר״כך יצא לחו״ל.
ברנ שטיין הוא א חיו של אי ש־ הבי טוח אי תן אבניאון. הו א בן ,53
ולבנק הגיע לפני 20 שנה. הוא יליד פולין, נשוי לניצה ברטוב, אב
לשלושה. המי שפחה מתגוררת ברמת־השרון.
בעבר הי ה נציג הבנק בלונדון. בחורף 1977 הוא צורף להנהלת הבנק
וב 1980-קיבל דרגת מנכייל. בעידודו של לוינסון. הו א הי ההמח לי ט
הבלעדי בממלכתו.
אחרי שהשלימו חברי ועד ת־ ה שניים -שרגא רוטמן ועמירם סיוון
אתב די קתם בתיק״לוינסון, ה ח לי ט מזכ״לההסתד רו ת ד אז ירוחם משל להעביר א ת חומר החקיר ה ליועץ ה מי שפ טי לממ שלה ול-
מישטרה.
ברגשטיין נח שד אז בכמ ה פרשות. שעליהן אמרו רוטמן וסיוון
בדוח המפורסם שלהם.. :אומנם לא הוכח כי החברי ם לוינסון
וברגשטיין נהנו באופן אי שי או פרטי מהכספים. אך מ שום שלא מסרו
הסבר סביר לשני דירקטורי ם של בנק הפועלים לגבי ה שימו שים
שעשו בכספים. בעיקר מני מוקי ם של סו דיו ת בנקאית. נשאר הצורך
ב בדי קהמ דו קדקת וי סו די ת של הנהלת־הבנק, אשר לא ביכולתנו -
ולדעתי, גם לא מתפ קידנו -היה לבצע אותה״.
המדובר בפרשות שונות בסניף בנק הפועלים בשווייץ, שמנהלו הי ה
באו ת ה תקופ ה ולטר סי מונ סון:
• חשבון סי־פי־די -שבאמצעותו הועברו כ 300-אלף מ אר ק מבנק
האיגודי ם המיקצועיים בגרמניה, כעמלה על עי סקת מרצדס־אגד.

סימונסון. דיז ראי1שי ת **י4
זה• .שנוהל *4*1
שבון

הורהד ברג שטיין להעביר
על-ידי
כ ספים לגורמים שונים כעמלה או כ הוצ או ת -אי רוח.
• ח שבון דייזי־בל -שממנו נטל ברג שטיין 25 אלף דולר במזומן,
בנובמבר ,1982ו שניתנו לו על־ידי סי מונסון. ל טענ ת ברגשטיין. הכסף
היה מיו עד לעורך־הדיו שטיפל ב ת אגי ד דייזי־בל. על־פי סימונסון,
שכר־הטירחה שולם עוד לפני כן. ולא במזומן.
• חב ר ת זברה׳ שהופעלה על״ידי ברנ שטיין ב ת חי ל ת שנת 1981
לשם רכי שת מניו ת אמפ״ל בארצות־הבדית. בדרך של מ שיכו ת-י תר
מסניף הבנק בשווייץ ללא י די ע ת הסניף הרא שי ב תל-א ביב. כאן
נעברו עבירות על חו קי שווייץ, ארצו ת-הברי ת וגם ישראל.
• פעולות סי בו ביו ת -ברנ שטיין מכר א ת מניו ת אמפ״ל לבנק
הפועלים בדרך ארוכה ביותר: ת חי ל ת הדרך בזברה שמכרה לבנק
המיזרחי ב איי קיימאן, שמכר או תן לסניף ה מיזרחי בתל״אביב. שמכר
או תן לבנק הפועלים במחיר גבוה, שהעניק רווח גדול לגורם זר. קיי ם
חשש שהמיזרחי פעל כנאמן של גורם זר והרוויח בדרך הרבה כסף. על
ח שבון בנק הפועלים.
• יו־ א ס־ איי -ברנ שטיין עזר להעני ק הלוו או ת גדולות, ב סד ר גודל
של שני מיליון דולר, לשלושה מ מ שקיעי החברה, ש ה קי ם לוינסון
בארצות״הברית, וכך מנע רווח מה סניף בשווייץ וגם מ ה בנ ק בארץ.
ברג שטיין השת תף בהעברת מניו ת של חבר ת גרנית שרכשה א ת
חברת הדלק סונול אל יהאס ־ איי שלא היוו ת ה חל ק מ קבוצ ת הבנק.
הנז קנאמד בקרוב לשני מיליון דולר.
בקיצור, ברנ שטיין אמור הי ה להי שאל על-ידי חוקרי ה מי שטרה
לאן נעלמו כ־ 700 אלף דולר מח שבונו ת שונים בבנ ק הפועלים בשווייץ.
בה תח שב בעו בד ה שהוא הי ה יושב־ראש מועצת המנהלי ם של סניף
הבנק בחו״ל.

*ץ תברר כי חלק מהמיסמכים
)! 1שעליהם נשען וירשובסקי שופצו
ותוקנו, ולכן הם מזוייפים!
גילויי העולם הזה מוכיחים, חד־משמעית,
כי הדמות הדומיננטית המסתתרת
מאחורי מיסמכי וירשובסקי
אינה אלא ב־רגשטיין עצמו. ואם נעברו
עבירות כלשהן, על-ידי הבנק, הרי
שגם ברנשטיין חייב להיחקר בעניין: .
קבוצת המיסמכים הראשונה שהעביר
וירשובסקי הלאה עסקה בשאלת
ויסות מניות בנק הפועלים על־ידי
הבנק, שנעשו על־ידי חברות־קש
בשווייץ, באמצעות סניפו של הבנק
בלוכסמבורג.
סיפר הכותב האלמוני:
״חברות אלה — ארניקה, דייזי

בל, ווטרפורד אנטרפרייז, ליפוס
וקסנדרה — נוהלו על־ידי אנשי *
בנק־הפועלים־שווייץ, ולטר סימוג־סון,
מנהל הבנק בציריך, וסמי וייצמן,
מנהל הסניף בלוכסמבורג.
״שיטת הפעולה התמקדה ברכישת
מניות על־פי הוראות הנהלת הבנק ״
בתל־אביב, בראשות גזית, על־ידי אחת
מהחברות הנ״ל, כאשר בנק־הפו־עלים־שווייץ
מספק את האשראי
לחברות כנגד ביטחונות, שהיו המניות
עצמן.״
כדי להסביר את אי־החוקיות בפעולת
החברות האלה צירפו האלמונים
מיכתב שנשלח בחודש מאי 1983
מבנק הפועלים, מההנהלה הראשית
בתל־אביב, לסניף בשווייץ, המתייחס
למיכתב מסויים של רשויות הבנק
הפדרליות בשווייץ, הדורשות לדעת
פרטים נוספים על חברות אלה.
התשובה, החתומה בידי אמנון שדה,
מישנה למנכ״ל, מזכירה שחברות אלה
נוסדו על־ידי ועל־פי בקשת הנהלת
הבנק בידיעתם בין השאר, של הממונה
והאחראי מטעם הבנק על פעילות
בינלאומית.
מדובר בברגשטיין, ששמו המלא
לא הוזכר במיכתב.
פרט מרתק הוא שרק בסיבוב
השלישי של מישלוח המיכתבים,
שהובאו לידיעת וירשובסקי, נשלח
המיכתב המקורי, שבעטיו שיגר שדה
את תשובתו. המיכתב המקורי עוסק
בדרישה למידע של הרשויות הש־ווייציות
לגבי חברות ליבריות.
השוויצים ביקשו לדעת אם הנהלת
הבנק בתל־אביב יודעת על קיומו של

רבות, ידעתי בבירור שברנשטיין התנחברות
אלה, אם היא שולטת בנעשה
גד להסדר. הערבויות הוצאו כאשר
בהן ואם הן פועלות באופן חוקי.
ברנשטיין שהה בחו״ל. טואף (הכוונה
בטלקסים, שצורפו למיכתבים הלאפרים
טואף, מנהל מחלקת סחר־חוץ
שונים, מוזכר שוב ושוב שמו של
בהנהלה המרכזית) קיבל הוראות כאלה
ברנשטיין כנמען לידיעה, אך הכותבים
התעלמו משום מה מנוכחותו באותה. במישרין. גם טואף לא היה מרוצה
מההסדר, ועד כמה שידוע לי, בהנחיית .
:תקופה. הם מציעים לחקור את כולם.
ברנשטיין, כתב מיכתב לגזית והעמידו
אך את ברנשטיין — הס מלהזכיר.
על חומרת העניין״.
בסיבוב השני של המיכתבים האנובהמשך
מצויץ שבנק ישראל ביטל
נימיים היה הכותב בטוח יותר בעצמו.
את ההסדרים שאיפשרו את פעילות
המטרה שלו היתה ברורה. כך הוא אמר:
איפולים ואז טיכסו ראשי התק״ם
״השימוש בחברות־קש על־ידי הבנק
עצה עם גזית איך לעקוף את רוע־הפך
לשיטה, שהלכה והשתכללה עם
הגזירה.
הזמן. היא בוצעה לא רק בשביל הבנק
ממשיך הכותב האלמוני:
אלא גם בשביל סולל־בונה, התק״ם
״כדי להוכיח שאכן גזית עמד וניצח
ומקורבים אחרים. המעניין בחברות
על המלאכה, אני מצרף בזה את מיכתב
אלה הוא שכולן הוקמו ביוזמת וב־התק״ם
המופנה לאלי זמיר (מזכיר
דחיפת יו״ר הנהלת־הבנק, גזית, כדי
התק״ם לשעבר) ולא לחיים ברגשטיין.
לקדם את מעמדו בעיני גופים בחב־זמיר
פנה לגזית ולא לברגשטיין. איך
רת־העובדים וכדי להוכיח שהוא
יכול איפה גזית להתנער מאחריות
מצליח יותר מהאחרים, ובמיוחד
ולומר שלא הוא, אלא שבעניין זה
מקודמו(לוינסון) בתפקיד״.
טיפל ברגשטיין, ,והוא אחראי על כל
י -אך השיא היה באחרונה בסיבוב
הדבר ולא אני,׳ כפי שמסר גזית לח״כ
השלישי של המיסמכים. הפעם מדובר
רן כהן וכפי שאוזכר בעמוד 441
בסיפרו של אריה אבנרי, רצח אופיי״
כותב המיכתב בקי בוודאי בסיפרו
של אבנרי, מגינו של לוינסון, וגם,
ללא ספק, בסעיפים הרלוונטיים בחוק
— שכן מדובר בחשדות״לכאורה
לעבירות מטבע, שעבר הבנק, כאשר
הוקמו חברות זרות בחו״ל ללא אישור
המפקח על מטבע־חוץ, וכן עבירות־לכאורה
על חוקי מס־ההכנסה בארץ,
שלא לדבר על עבירות־לכאורה בשוויץ.
אבל
הוא לא בקי, כפי הנראה, כ־מיסמכים
עצמם שהוא הפיץ.
לחומר אנונימיני זה נדרשו שלושה
ח״כים. בראשם וירשובסקי, ואחריו
כהן וח״כ חרות יעקב שמאי, ראש
סיעת תכלת־לבן בהסתדרות.
מכיוון שהחומר הועבר לגורמים
שונים, לא היה מנוס מפתיחה בחקירה.
המפקחת על הבנקים, גליה מאור,
ביקשה הסברים מהבנק, בכתב ובעל־פה.
וירשובסקי שיגר תזכירים מפורטים
לשופט העליון משה בייסקי,
היושב עתה בראש הוועדה הממלכתית
לחקירה עניין מפולת המניות הבנקאיות,
וכמובן גם ליועץ המישפטי
לממשלה וליחזקאל קרתי, ראש אגף־
החקירות במטה הארצי.
אחרי קבלת חוות־רעת של בנק־ישראל,
החלה המישטרה חוקרת
בעניין. ואז הופתעו כמה מהגורמים,
שפישפשו בקרבי הבנק, לגלות שחלק
מהחומר הממוסמך שהועבר לידיהם,
באמצעות הגורמים האנונימיים, הוא
משופץ. ובלשון מעשית — מזוייף.

^ פנימי, אישי
^ וממוספר

גזית: עוד ניצחון נוסף

בחברת־קש של התק״ם בשם
איפולים, שיבוש שם בנק הפועלים.
חברה זו נמצאת עתה בחדשות בגלל
עניין אחר — בדיקת הסתעפות יחסי
איש־העסקים דויד בלאס והתק״ם.
חברה זו הוקמה בהולנד, ועל־פי הכתוב
במיסמן־ לא היו לה נכסים והתחייבויות.
התק״ם ניהל משא־ומתן עם בנק
הפועלים, שהבנק יתן את הכסף
לאיפולים, כדי שזו תלווה את הכסף
לתק״ם, וכך יתקיימו כביכול הוראות
בנק ישראל להעברת כספים ארצה

משופץ ומזוייף

בל מי נתן את ההוראה?
נא לשים לכתוב :״טענותיו של
גזית, כאילו הוא לא ידע, והעברת
האחריות לברגשטיין, הרגיזה אותי
במיוחד, שכן, כעובד בנושא שנים

ך* דיקת המיסמבים המקוריים
הוכיחה, חד־משמעית, שברג־שטיין
היה מעורב עד מעל לראשו
בחלק, אם לא בכל העסקות של הבנק
בשווייץ, במיסגרת תפקידו, שבו נהנה
מאוטונומיה רבה.
השיא הוא בחשיפת התכתבות
פנימית של הבנק מיום 30 באוגוסט
. 1983 לכאורה זהו מיסמך תמים
לחלוטין, אך למעשה הוא מאשר את
דבר החשד במעורבות פעילה של
הנהלת הבנק בתל־אביב בחברות־הקש
בשווייץ(ראה גלופה).
המיכתב, שהוא תזכיר פנימי, אישי
וממוספר, מיועד לאמנון שדה. שם
השולח אינו מופיע. התאריך כתוב
בכתב־יד ולא במכונת־כתיבה, כמקובל.
נאמר
בו :״מצ״ב אני ממציא לך
התכתבות ביני ובין סימונסון, המדברת
בעדה והמראה את המצב ליום 17
לאוגוסט . 1983
״בנוסף לגופים הנ׳ל מחזיקים שני
גופים נוספים, באמצעות בנק הפועלים
בלונדון, ניירות־ערך שנרכשו
בעלות כוללת של כ־ 50 מיליון דולר״.
המיסמך הוא מרשיע. אך מי שלח
אותה מי חתום עליה
הגורמים השונים, שביקשו את
׳הסברי הבנק למיסמכי וירשובסקי,
הופתעו לגלות את המיסמך המקורי
(ראה גלופה) המתפרסם עתה לרא־

מ ק הפועלים בע״ם

תזכיר פנימית ״

__ מאת

חג ידוו:

גיי רייי נו ד

נ ע ״ באני סג מי אלו כמבו * בינילגין
ו ח סראח את
חח• סיסונפווהמדב רי

מתו

בנו סףל גו פיםמג ״ ל #ה זי קי ם • ניגופים
נו ס פי ם (ב אנ ס מו ם בנ ק ח סוינ לי םונדון )
גיייומ -ינרר • גרמיומנ לו ם כו ל לנו • ל
כ־ 5 0מיליוןדולר ;

מצא את ההבדל

העבירו גורמים אנונימיים לידיו של ח־כ־שינוי מרדכי
וירשובסקי, הושמטו שמו של שולח התזכיר
וחתימתו. מהמיסמן המקורי שהגיע לידי העולם הזה
(למטה) נראה בבירור כי השולח, שהוא גם החתום על
המיכתב, אינו אלא חיים ברנשטיין, שחסידיו מנסים

מזה זמן להוכיח כי למרות תפקידו בבנק, כמרכז
הפעילות הבינלאומית מעבר לים, לא ידע על עסקות
שונות בסניף בנק־הפועלים בשווייץ. התזכיר עוסק
בגופים שונים הקשורים £בנק ולהם ניירות־ערן
בשווייץ ובלונדון. במיסמך המקורי התאריך נרשם
במכונת-כתיבה בתחתית העמוד (מחוץ לגלופה) -
בשיפוץ הוא שינה צורתו לכתב-יד ונדד למעלה.

הפועלים בע״ם

ח זד יד רנדסלד א ישי

הח, א .שדד מאת

יד וו:

140071350

ח. נ דג ש טיין

ניירות ערך

מצ״באני ממציא לך התכתבות בינילבין
החי ם ימ ו נם ו ן המדברת בעדה והמראה את
המצב ליום . 1 7 . 8. 83
בנוסףלגופיםהנ ״ למחזיקים שנ יגופים
נוספים (באמצעות בנקהפועליםלונדון )
ניירות ־ ערך שנרכשו בעלותכוללת של
כ 50 -מיליוודולר .

שונה מעל-דפי העולם הזה. מהמיכתב
ברור שהשולח הוא ברגשטיין עצמו,
שבוודאי חתום על התזכיר.
אין כל ספק, אחרי קריאת מיכתב
זה, שהוא ידע היטב על פעילות הבנק
בחרל, ושיש מיסמכים בארץ, שלא
נעלמו, והמוכיחים זאת שחור על גבי
לבז•
יש לזכור שבאותה תקופה היה
ברגשטיין דמות־מפתח בבנק, שלט
באופן בלעדי על הנעשה בפעילות
הבנק מעבר לים והיה מעורב אישית
בכל פעילות הבנק מעבר לים, שח״כים
טוענים כי לא היתה חוקית.
חקירת הגורמים השונים בתוך
הבנק גילתה עוד כמה הפתעות מסוג

זה לגבי טיב ורצינות המיסמכים
הנמצאים בידי וירשובסקי, ח״כים
נוספים ועיתונאים רבים.
נראה שבניגוד לדיברי גליה מאור.
בנק ישראל ידע גם ידע על פעילות
חברות־קש אלה בחו׳׳ל, בעיקבות
הסברים שנמסרו בזמנו לנגיד, משה
מנדלבאום, בעל־פה.
לא מכבר התבטא שר־המישטרה
חיים בר־לב, שחקירת תיק־לוינסון
הארך זמן ׳,משום שכמה מהנחקרים
אינם שוהים בארץ. מישהו במישטרה
הזדרז להדליף — ואחר־כך להכחיש
נמרצות — שברגשטיין מבוקש לחקירה
זאת.
היום יושב ברגשטיין בלונדון

ומלאכתו נעשית בידי זרים. אבל דומה
שגילויי העולם הזה, המעלים חשד
סביר שמאחורי המיכתבים האנונימיים
עומדת כתובת אחת ברורה, תחייב את
יחידתו של תת־ניצב יורם גונן לפעול.
בנק הפועלים סירב להתייחס
לגילויי העולם הזה. גיורא גזית עצמו
נמצא לאחרונה בסיבוב שיחות אישיות
עם עורכי־העיתוגים. באותן שיחות
הוא נותן הסברים משכנעים לטענות
השונות, שהועלו נגדו בשנה האחרונה.
אין ספק שהמיסמכים, שהבנק הציג
לפני הרשויות השונות, הופכים את
הקערה על פיה ומחזקים את גזית,
שעור נכונו לו השנה בעיות רבות, כמו
דוח ועדת־המפולת, למשל.

בך זגיו /עיטדי; ^

קרב
השמאים הרחוב הכלכלי עוסק כל השבוע
בניחושים. גורמים שונים מפיצים
שמועות, חלקן נכונות וחלקן דימיו־ניות,
על מינויים צפויים בשני צומתי־כלכלה
חשובים.
• צומת אחד הוא משק־העובדים,
שכמה מראשיו אמורים להתחלף בחודשים
הקרובים, בדרך־כלל מסיבות
ביולוגיות.
• הצומת השני הוא הנהלות־הבנקים,
שוועדת־החקירה לעניין מפולת
המניות הבנקאיות תחרוץ את רינן
עד סוף השנה האזרחית, או לכל המאוחר
בתחילת שנת 986ז.
מינוי מועצת״מנהלים חדשה לגמרילבנק הפועלים, בהמשך להבטחת
ישראל קיסר לאירגון מחדש של
חברת־העובדים, הוליד גל של ניחושים,
שהשתלב היטב בגל הניחושים
סביב הבנקאים.
יהודה חשאי מנתניה, לשעבר
ח״כ העבודה, מוזכר כמועמדו של
קיסר לתפקיד מנכ״ל שיכון עובדים.
התפקיד לא אוייש מאז אולץ ח״כ רפי
אדרי להסתפק בתפקיד יו^זב־ראש
מועצת־המנהלים של החברה בגלל מה
שנקרא כפל־תפקידים.
האלוף (מיל ),מיד מימון מוזכר
כמחליפו של שרגא רוטמן, מנכ״ל
סולל־בונה, האמור לפרוש מסיבות־גיל.

אבל ההילולה הגדולה היא סביב
תפקיד יושב־ראש הנהלת בנק-
הפועלים, שאותו ממלא כיום גיורא
(״ג׳ורי״) גזית. עוד בטרם הודיעה
ועדת־החקירה את דעתה עליו ועל
שאר הבנקאים, כבר עטים רבים לחלק
את עורו של הדוב שטרם ניצוד(ראה
עמודים 14־.)15
הלהיט השבועי היה מידע אינטרסנטי
מאוד, שלפיו קיסר נפגש לשתי
ארוחות־צהריים עם־ בינו צדיק, מני
כ״ל בנק הבינלאומי הראשון, והציע
לו את התפקיד. המקור אמר שצדיק,
מנכ״ל מוכשר שלא הסתבך במפולת
הבנקאיות, עדיין לא השיב.
בדיקת העולם הזה העלתה, שאם
אכן היה קשר כלשהו, לא יותר

ה מו]
תיקשוות בתחילת חודש נובמבר יעזוב רוני
רימון, דובר עיריית תל־אביב ויועץ
התיקשורת של ראש־העיריה, את

דובר רימון
עסקים פרטיים

׳ מזכ״ל קיסר ובנקאי צדיק
מי הציע מה?
מטלפוני, בין המנכ״ל והמזכ״ל, הוא
היה, קרוב לוודאי, בסוגיית שביתת
עובדי הבינלאומי, אשר דרשו ועד
מיקצועי, שנבחריו יקבלו משכורת
עבור עיסוקם הציבורי פול־טיים־ג׳וב.
צדיק מתנגד לסוג כזה של ועד, שנהוג
כבר בבנקים גדולים.
בינתיים נודע שהאלוף (מיל׳)
מוקה לימון, נציגו של הברוך
אדמונד דה רוטשילד בארץ, החל
לתור אחרי מנכ״ל חדש לבנק כללי,
אם המנכ״ל הנוכחי, ארנון גפני,
נגיד בנק־ישראל לשעבר, יאלץ ללכת,
בעיקבות מסקנות הוועדה.
אבל מה שלא טוב לרוטשילד טוב
לקיסר. גפני מוזכר במיסדרונות הוועד
הפועל, משום מה, כמועמד אידיאלי
לבנק הפועלים. אך הוא יצטרך
להתחרות בכמה קליברים אחרים,
שהיו מי• שנידבו את שמם למירוץ,
שעדיין לא החל.
המדובר בנפתלי בלומנטל, יו־שב־ראש
מועצת־המנהלים של כור.
משה זנבר, גם הוא נגיד לשעבר של

יגאל כהן -צ׳קים חוזרים
מישרדו בבניין העיריה, ויפנה לעסקים
פרטיים. הוא יפתח מישרד פרטי
לייעוץ תיקשורת ויחסי־ציבור, אחרי
שגוף כלכלי מכובד, העוסק בייעוץ
כלכלי, היפנה אליו כמה לקוחות
בטוחים לשנה הקרובה.
רימון ( )32 התחיל לעבוד בעיריית
תל־אביב לפני חמש שנים, באמצע
עשה הפסקה והיה ליועץ התיקשורת
של איתן אבניאון, בתקופה שזה
היה מנכ״ל חברת הביטוח ההסתדרותית
הסנה.
שלמה להט הטיל על רימון
למצוא לו מחליף וחילץ מפיו הבטחה
שהוא ימשיך לשמש כיועצו, בשכר
של שקל אחד לשנה.
השבוע כבר פורסמה מודעה של
העיריה לתפקיד המתפנה. רימון, לשעבר
כתב של גלי צה״ל ושל הארץ,
עובר לתחום שבו יש כבר רימון אחר,
אף הוא עיתונאי לשעבר, צבי רימון
— שגם הוא עוסק בתחום ייעוץ
בתיקשורת לגופים כלכליים.

הישר למבקר
רבים ביקשו למצוא משמעות ברשימת חברי מועצת־המנהלים החדשה של
בנק הפועלים. מדור זה מצא משמעות מקורית, והיא קשר ישיר בין אחד החברים
במועצה ובין מבקר ההסתדרות: ריבקה גן, ראש אגף הכספים של מישען, שהיא
עתה פנויה, עברה להתגורר בסמוך לאליעזר ולטמן, שהוא מנהל לישכת מבקר
ההסתדרות, אף הוא פנוי. הפעם שבע עיניים יפקחו על הבנק ההסתדרותי.

בנק־ישראל, ששמו מוזכר תדיר כמי
שחייבים לפצותו בתפקיד במשק־העובדים;
עמוס ערן, מנכ״ל מיבט־חים
ההסתדרותית, וגם עמירם סיוון,
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
תיעוש ההסתדרותית ואחד מחברי
ועדת־השניים (ביחד עם רוטמן),
שבדקה את יעקב לוינסון ומעשיו.
לזכותו של סיוון, על פני כל
המועמדים האחרים, מוזכר שדם מיז-
רחי זורם בעורקיו, וזה כנראה היום
משהו בוועד הפועל.
שמות מכובדים אחרים מוזכרים
לתפקידי־מפתח שאולי יתפנו בבנקים
הגדולים האחרים; מאלי הורוביץ
מטבע ועד לפרופסורים לכלכלה
מהאוניברסיטות השונות.
שמות אחרים מוזכרים לתפקידים
״זוטרים״ ,כמו ראשי־חטיבות בכור,
שיתפנו בקרוב.
החורף הקרוב יוצף במועמדים,
שדולות למען כל אחד מהם ובמאכרים
שינסו למכור חומר נגדם. בקיצור,
חורף רוגש מאוד.

עסקן חרות מהמיגזר החקלאי
גירעון מצגר, ממושב עבדון
שבצפון, קיבל מח״כ לע״ם יגאל בהן,

ח״ב כהן
החשבון נסגר
שעמד בראש רשימת הליכוד לוועידה
החקלאית, צ׳ק על סך 15 אלף שקל.
הצ׳ק הוצא רק ב־ 21 בחודש יוני, והוא
היה מיועד למצגר, על חשבון עבודתו
במערכת הבחירות האחרונה להסתדרות.
אבל
הצ׳ק — שהיה משוך לפקודת
בנק המיזרחי המאוחד, סניף לב־דיזנגוף
בתל־אביב — חזר. מהבנק
נמסר שחשבונו של המשלם נסגר.
כהן עצמו מיהר לשלוח מיכתב־

בחודש הבא תצא לאור חוברת
מחירי מכוניות משומשות של השמאי
אפרים מוהר. היא תנסה להתחרות
בחוברת היחידה המופצת כיום
בקיוסקים ובחנויות, שאותה עורך
שמאי אחר, יצחק לוי.
לוי כבר הוזכר פעמים רבות
בהקשרים אחרים, לא תמיד סימפטיים.
הוא הורשע, לא מכבר, על־פי הודאתו,
בעבירה של קשירת־קשר למתן שוחד
לעובד־בכיר במישרד״הביטחון, כדי
שהמשוחד, לשעבר סגן־הממונה על
יחידת־הרכש במישרד־הביטחון, ישא
לו פנים במיסגרת עבודתו של לוי עם
מישרד־הביטחון.
ההרשעה לא עשתה רושם על
הגורמים שעימם קשור לוי, והוא
ממשיך להיות מקובל על גופים
גדולים בארץ. המחירון שלו מקובל
על איגוד חברות־הביטוח וסוכני־הביטוח.
השבוע
יצא לאור מחירון חודש
ספטמבר של לוי. המחירים בו גבוהים
בעשרה אחוז בממוצע מאותם שבמחירון
של מוהר, שבינתיים מפרסם
אותו בעיתונים שונים.
לכאורה, פער כזה במשומשות הוא
סביר, והמחיר במחירון הוא אינדיקציה
בלבד למחיר האמיתי של רכב ספציפי
המיועד למכירה-.
אבל בכל זאת יש שתי קושיות
הקשורות למחירון של לוי.
האחת עוסקת במחירי המשומשות
בחודשים אלה. על־פי מוהר יש ירידה
של עד 30 אחוז במחירים בחודשים
אלה, שהיא פועל יוצא מהמצב הכלכלי
הקשה ועליית מחירי הדלק. אצל לוי
דבר זה כמעט שלא בא לידי ביטוי.
הקושיה השניה חמורה יותר. אם
המחירון הגבוה של לוי מקובל על
אנשי־הביטוח, פירושו של דבר שפו־ליסות־הביטוח
של הנהגים גבוהות
יותר. עשרה אחוז זה אצלם הרבה כסף
— מיליוני דולארים בשנה.
הפיצוי שמשלמת חברת הביטוח
לנהגים שריכבם נזוק אינו מוצמד
למחירי לוי, אלא למחיר השוק,
שמפרסמת הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה.
כך שבעל הרכב ניזוק בכל
מיקרה, גם כספית. אם הוא רוצה להיות
מוצמד למחירון לוי, עליו לשלם
פרמיה נוספת.
הוצאת המחירון המתחרה תעמיד
גם את חברות״הביטוח לפני מצב חדש
לגמרי, שבסופו של דבר יהנה ממנו
ציבור הנהגים.
אגב, פרט מרתק מהביוגרפיה
המשותפת של שני השמאים: בתחילת
שנות ה־ 60 עבד לוי אצל מוהר בירחון
לתחבורה ולתיירות, שהפיק האחרון.
מעניין איך תיראה עתה התחרות
ביניהם.
הסבר לעסקן, שבו סיפר כי החשבון
מס׳ 312554 נסגר על־ידו מפני שמכוניתו
נפרצה ומתוכה נגנב תיק המיס־מכים
שלו, ובו פינקס הצ׳קים של בנק
המיזרחי.
לא במיקרה ביטל ח״כ כהן, ממושב
תל־עדשים, את החשבון. זהו החשבון
הפרטי שהוא פתח ושבו הפקיד כספים
של סיעת תכלת לבן לוועידה החקלאית.
כאשר פנו חברים טובים שלו
למישטרה(העולם הזה ,)17.7.85 הוא
החליט למהר ולטשטש את העיקבות.
בד בבד עם עבודתה של ועדת־טיוח
פנימית, שניקתה אותו מכל חשד
לעבירה פלילית, הוא סגר את החשבון,
שבו היו כמיליון וחצי שקל.
אבל כהן לא מכיר את המושבניקים
של חרות. כתב לו מצגר :״ידועה לי
הסיבה האמיתית לסגירת החשבון. אי
לכך אבקשך לדאוג לתשלום הצ׳ק
תוך עשרה ימים, ולא — איאלץ
לפנות לערכאות.״
הכסף, אגב, הוחזר לגיזברות הליכוד.
מאין יקח כהן כסף לשלם למצגר?
החי בחזרה אד הטבע
^ נחלים נדהם חקלאי, שחרש את
^ שדודהכותנה שלו במושב שממיז־רח
לפתח־תיקווה, לגלות, עת הפך את
ריגבי השדה, שני ג׳יפים צבאיים
קבורים מתחת לתלמים, הזעיק את
המישטרה, שהזעיקה את המישטרה
הצבאית, שזיהתה את הג׳יפים כגנובים
ממחסן־חרום של צה״ל.

אושר ועושר
^ תל־אביב הראו מימצאי סקר על
^ הנושאים החשובים ביותר בחייו
של הישראלי הממוצע, כי חיי־מישפחה
מאושרים חשובים לו מכל ורק לאחר
מכן, בסדר זה, באים כסף ,״חיים נוחים״,
קריירה, מעמד חברתי וחברים טובים1 .

טעינה עצמית
ן* נתניה ערכה המישטרה חיפוש
^ בביתו של מלגזן במבשלות־השי־כר
המקומיות, גילתה 49 ארגזים של
בקבוקי בירה מכבי; 26 ארגזים של
פחיות בירה מכבי; 20 ארגזים של
בקבוקי בירה נשר ושני ארגזים של
פחיות בירה באדווייזר, לא השתכנעה
מטן עוני המלגזן כי כל המיבחר נועד
להשתכרותו האישית, הורתה לעצור
אותו להמשך החקירה.

רק כך
^ תל־אביב החליטה מועצת הנו*
ער העובד לצייד את כל חברי
התנועה במשרוקיות, כדי שאלה יפעי־לו
את המשרוקיות במאורגן, בעת הופעותיהם
של אנשי תנועת כך וראשה,
מאיר כהנא, במקומות מגוריהם.

עוסקים מורשים
ף תל־אביב גילה מישאל כי
* המיקצוע המועדף כיום על הורים
בארץ, החושבים על עתיד ילדיהם, הוא
הנדסת־מחשבים, אחריה רפואה ועדי־כת־דין
— כששרות במישטרה הוא
העיסוק הפחות מבוקש מן העיסוקים
האפשריים.

דייאטת גרעינים
^ רמת־גן החרימו פקחי־העיריה
^ 200 קלחי־תירס מרוכל חסר־רש־יון,
ביקשו למסור את התירס לבית־היתומים
המקומי, לא הצליחו לאתר
את האחראי למיטבח בית־היתומים,
עברו לגן־החיות המקומי, שבו הסביר
להם האחראי על הזנת החיות כי׳הקלחים
יספיקו בדיוק למנת־אוכל אחת
לאחד מפילוני הסאפארי.

קברנות בקבלנות •
^ תל־אביב הודיעה המחלקה בו
* הסתדרות, המטפלת בהנהגת שיטת
שכר־העידוד (נורמות ופרמיות)
במקומות־עבודה, כי הצליחה לעשות
כך עד כה ביותר מאלף מקומות־עבו־דה,
ביניהם מישרד־הפנים, שמאז הונהגה
בו שיטת שכר־העידוד, התקצר בו
מאוד זמן־ההמתנה לקבלת דרכונים,
אך הודתה שאיננה יודעת כיצד להיענות
ליוזמת החברה קדישא, אשר
ביקשה ליישם את שיטת שכר־העידוד
גם בבתי־העלמין.
העולם הזה 2505

האיש
אי־אפשר היה שלא לחבב את פינחס ספיר.
במשך שנים רבות התקפנו אותו קשות. גינינו בחריפות את
שיטתו — את הדיקטטורה שלו בשטח הכלכלי, את נכונותו
לקדם ולטפח אנשים מושחתים, את שיטת הפתקים והפרוטקציה.
אך אי־אפשר היה שלא להעריך את כוח־העבודה שלו, את
מסירותו המוחלטת לתפקיד, את זיכרונו הפנומנלי, את נכונותו
לקבל על עצמו אחריות ולהחליט
החלטות. שיטתו היתה
פסולה, אך היא השיגה הרבה
הישגים. היא היתה תפורה לפי
מידותיו.
כשבאתי לכנסת, קיבל אותי
כידיד ותיק, התווכח איתי בידידות,
גם כשהתקפתי את מעשיו
מעל הדוכן במילים בוטות.
(באחד הימים פתחתי נאום
במילים ״אדוני, שר־הטימיון!״
יו״ר הישיבה, יצחק נבון, הפסיק
אותי ותבע ממני לחזור בי, מפני
ש״שר־טימיון״ אינן מילים פרלמנטריות.
שלחתי בו מבט תמים
ותמה, ואמרתי :״אדוני היושב־ראש, אתה בוודאי יודע שהמילה
טימיון באה מן היוונית, ופירושה קופה. השר ספיר מופקד על
קופת־המדינה, ועל כן ההגדרה נכונה ״.משה דיין קרא ממקומו:
״חבר־הכנסת אבנרי, לאן נגיע אם כל אחד מאיתנו יגיד מה שהוא
חושב על השני?״ פעם דיברו כך בכנסת).
תמהתי לא פעם על יחסו הידידותי אליי. הסקתי את המסקנה
שהאיש, שהיה מוקף תמיד חנפנים ודורשי טובת־עצמם, חיבב
אותי מפני שמעולם לא התחנפתי אליו, ומעולם לא ביקשתי ממנו
בקשה כלשהי. לא היו לספיר הרבה מכרים כאלה.
פעם באתי אליו בקשר לעניין מסויים. הוקצבו לי 15 דקות.
את העניין עצמו(איני זוכר מה היה) סידרנו בארבע דקות. הוא
שאל שתיים־שלוש שאלות אינטליגנטיות, שהבחירות לו לחלוטין
במה המדובר, והחליט מה שהחליט. את שאר 11 הדקות
הקדיש לרכילות. היתה לו סקרנות עצומה לדעת מי עושה מה,
ולמי.
הוא החליט כל דבר בו במקום. ה״כן״ שלו היה כן, וה״וו׳י שלו
(הוא לא היה מסוגל לבטא למ״ד) היה לא.
אחרי מילחמת ששת־הימים היה מקובל להניח שהוא מלך
היונים. הוא חשש מפני החזקת השטחים הכבושים, מפני שסבר כי
זרימת כוח־העבודה הזול משם למשק הישראלי תגרום להרס
כלכלי וחברתי, תמנע את הכנסתן של שיטות חדשות ותביא
להתנוונות. הוא צדק.
התפתיתי לחשוב שיש לגישתו שורשים עמוקים יותר. אבל
פעם, כשהגיע אליי מידע סודי חשוב על כוונותיו של גמאל
עבד־אל־נאצר לגבי השלום עם ישראל, ביקשתי להתקבל אצלו.
ביליתי עימו שעה. מסרתי לו את המידע (שיחה מוקלטת עם
עבד־אל־נאצר, שבה הביע את נכונותו לכרות יחסים דיפלומטיים
ומיסחריים עם ישראל, תמורת פינוי השטחים הכבושים) ,וגם
ניסיתי לצייר תמונה כללית יותר על המתרחש בעולם הערבי.
נדהמתי להיווכח שלספיר לא היה שום מושג על כל העניינים
האלה, ושגם לא התעניין בהם כלל. לעומת זאת היה חשוב לו
מאוד להרוס את מעמדו של משה דיין, שהיה אז מלך הניצים.
התרשמתי שזה היה המניע העיקרי של יוניותו. אמנון זיכרוני,
שהשתתף בפגישה, התרשם כך גם הוא.
מאז למדתי להבדיל היטב בין מה שנקרא ״יונים״ ,חניכי ספיר,
המשמיעים סיסמות יפות ולעולם אינם מוכנים להסיק מסקנות
של ממש מסיסמותיהם, ובין אנשי־שלום אמיתיים, העומדים על
בסיס רעיוני מוצק. הרצון ש״לא יהיו ערבים במדינה״ אינו בסיס
מספיק למדיניות־שלום. הוא יכול להוביל, בנקל, לכהניזם.
האיש שפע תחושת־כוח. לא היה לו צורך בשום סממנים
חיצוניים של שילטון, שום טקסים לא עניינו אותו. נעים להיזכר
בו, כשרואים כיום את האפסים הנפוחים, התופסים מקומות כה
רבים ליד שולחן הממשלה.
אך היתה לי גם ההזדמנות להיווכח במיגבלות כוחו וביטחונו
העצמי.
זה היה בעת הוויכוח הסוער על ״חוק באדר־עופר״ — הקנוניה
של אבהם עופר ז״ל ויוחנן בדר יבל״א, שבאה לגזול מנדאטים מן
הסיעות הקטנות ולהעבירם לידי הסיעות הגדולות, בעזרת התחכמות
מאתימטית. אירגנתי אז חזית מאוחדת של כל הסיעות
הקטנות, מימין ומשמאל, וניהלנו מאבק חריף. בשיאו ניהלנו
פיליבאסטר. כלומר, השתמשנו בסעיפי התקנון כדי למשוך את
הישיבה המכרעת במשך שעות ארוכות, עד הבוקר שלמחרת.
באותו לילה נאמתי כעשרים פעם.
בין נאום לנאום תפס אותי ספיר ורמז לי לבוא עימו לאחת
הפינות. הוא היה מודאג. באותה שעה התנהל גם מאבק על כס
נשיא״המדינה. אחד המועמדים היה אפרים אורבך, פרופסור נחמד,
דתי והומאניסטי. מולו שלפה גולדה, ברגע האחרון, את הפרופסור
אפרים קציר.
מכיוון ששני המועמדים היו סבירים במידה שווה, הודענו בשם
כל הסיעות הקטנות שנצביע בעד אורבך, נגד קציר, אלא אם כן
יבטל המערך את מזימתו לחוקק את חוק באדר־עופר. הקולות
שלנו יכלו להכריע.
״אורי, בוא נדבר תאכלס,״ אמר לי ספיר .״כמה קולות יש לך?״
״עשרים ואחד ״,אמרתי. זה היה (אם אינני טועה) סך כל
הקולות של הסיעות הקטנות, החל באגודת״ישראל והליברלים
העצמאיים וכלה בתנועת העולם הזה — כוח חדש ומק׳י. גם
המרכז החופשי של שמואל תמיר היה במניין.
״תוכיח לי!״ פקד ספיר.

שאמר
הוא שלף את פינקסו הקטן המפורסם. קראתי באוזניו את
המיספרים, הוא רשם, חיבר וסיכם. הסיכום היה כפי שאמרתי.
״מה אתם רוצים?״ שאל.
״שתבטלו את הצעת־החוק. קחו אותה בחזרה״.
״אתה יודע שאנחנו לא יכולים לעשות את זה!״ התרים.
״בסדר,״ ויתרתי .״אתם פשוט לא תביאו את הצעת־החוק
להצבעה עד אחרי הבחירות הבאות״.
״זה סביר,״ הסכים .״אני ארד לגולדה ואסדר את זה איתה״.
הוא ירד ולא חזר. עברה רבע שעה, חצי שעה. נאמתי שוב ושוב,
וספיר לא בא.
לבסוף ראיתי אותו עולה מלישכת ראש־הממשלה (השוכנת
בקומה שמתחת לקומת המליאה) .מעולם לא ראיתי שינוי כה
גדול שחל באדם תוך זמן כה קצר. הוא היה שפוף, כאילו יצא ממנו
האוויר.
הוא לא בא אליי, וגם לא הסתכל בי. הוא ניגש לאחד הטלפונים

אורי אבנר

ודיבר. כפי שהסתבר לי(מישהו עמד בקירבה והקשיב) התקשר
עם ח״כ מנחם פרוש מאגודת״ישראל, והציע לו מה שהציע כדי
שינטוש את החזית שלנו ויצביע בעד קציר. אני מניח שזה עלה
לעם־ישראל ביוקר.
כעבור זמן קצר הודלף לעיתונות מה אמרה גולדה לספיר. היא
נזפה בו קשות, ואמרה לו :״אבנרי ותמיר לא יקבעו מי יהיה נשיא
המדינה!״
מול גולדה מאיר התקפל ספיר כמו ילד קטן ונזוף. למען הצדק
יש לציין שאותו הדבר קרה גם למשה דיין וליגאל אלון. כוחה
המיסתורי של גולדה, הגננת הלאומית, הפך את כולם לתינוקות
דבית רבן. וזו גם התשובה לשאלה מדוע לא הפך איש מהם — וגם
לא ספיר, ממליך־המלכים — לראש־הממשלה. גם פרשה זו לא
הפריעה לי לחבב את האיש. השבוע, במלאת עשר שנים למותו,
אפשר לומר עליו את המחמאה הגדולה ביותר: לא נמצא איש
שימלא את מקומו. מאז ספיר לא קם שר״אוצר בישראל.

עניין של מצפון
השבוע הייתי במצוקה נפשית קשה.
אחרי פירסום הקלסתרון של אנס החיילת, מעשה ידי הצייר
מנשה קדישמן, התקשר עימי חבר־מערכת לשעבר של העולם
הזה ואמר לי שפנים אלה מזכירות לו מישהו. אותו מישהו צולם
לפני שנים על־ידי העולם הזה, במיסגרת כתבה מסויימת.
״אני חושב שצריכים להודיע על זה לחוקרים, אך אתה יורע מה
קורה עכשיו לאנשים חשודים הנופלים בידי המישטרה. מכים
אותם מכות־רצח עד שהם מודים. אני לא יכול לקבל את ההחלטה
על מצפוני. לכן אני מודיע את זה לך. אתה תחליט.״
קיללתי את האיש בליבי, והתחלתי להתווכח עם עצמי. מה
לעשות?
כאזרח טוב, חובתי היתה למסור את החשד מייד למישטרה. על
זה אין ויכוח. מה גם שמדובר בפשע אכזרי כל־כך.
אך אני יודע מה עלול לקרות לאדם הנופל בידי סוג מסויים
של שוטרים — בייחוד כשהוא חשוד במעשה כמו זה. עלולים
לענות אותו. אם הוא יהודי מיזרחי, הסכנה גדולה כפליים. ואם הוא
ערבי, על אחת כמה וכמה.
האם אני מוכן להפקיר אדם לגורל כזה, כשאיני בטוח כלל
שהוא אשם במשהו? כשכל מה שיש הוא דמיון מסויים בין פניו
ובין הקלסתרון?
ביליתי לילה של נדודי־שינה, הפכתי את הדבר בראשי שוב
ושוב, ולבסוף עשיתי פשרה עם עצמי. הודעתי למישטרה שיש
בידי תצלום של אדם הדומה לקלסתרון. העברתי תצלום זה
לחוקרים, מבלי למסור פרט כלשהו על האיש המצולם. הובטח לי
שהתצלום יוצג לעיני החיילת — ושרק אם היא תזהה את האיש,
נדון על המשך הטיפול.
מדוע אני מספר זאת? כדי להאיר את הצד השני של מטבע
האכזריות המישטרתית.
אילו הייתי בטוח שכל חשוד מוחזק במישטרה כחף־מפשע, עד
אשר יורשע בדין; שישמרו על זכויות־האדם שלו; שהחקירה
תנוהל בצורה הוגנת — הרי לא היתה לי כל בעיה מצפונית. אך
איני בטוח בכך כלל. וגם האדם שמסר לי׳ לראשונה על החשוד

(שהוא רחוק, אגב, מלהיות ״שמאלני״ או ״יפה־נפש״) לא היה מוכן
למסור על כך למישטרה, בגלל אותה הסיבה.
יכול להיות ששיטות־חקירה אלימות משיגות תוצאות בטווח
הקצר. אך הנזק הנגרם על־ידן למישטרה עצמה, ולכל השוטרים
הטובים וההגונים, ולנכונות הציבור לשתף עימם פעולה בתפקידם
החשוב, עלול להיות בטווח הרחוק חמור שיבעתיים.
התפללתי בליבי שהחיילת תקבע שהאיש בתצלום אינו האנס
הרצחני.

מצרי בשם משה
הייתי בן 20 כשנפל לידי בפעם הראשונה ספר של יוליוס
ולהאוזן על ההיסטוריה של עם ישראל, שנכתב לפני מאה שנה.
אני זוכר את עצמי שוכב בערסל בין שני עצי־אורן, בחורשה
הקטנה של בית־הקפה טאוורנה במרכז הכרמל. שכבתי, קראתי
והרגשתי את ההרגשה הנפלאה, שיש לך לפעמים כשאתה קורא
ספר: ההרגשה שהאופקים מתרחבים לפתע, שהמוח שלך הפך
לחללית הזונקת לעבר כוכבים רחוקים שלא ידעת על קיומם.
מישהו — בעל הספר — הרס חומה שעצרה עד כה בעד
מחשבותיך, ואתה רץ קדימה, לכבוש שטחים חדשים.
ולהאוזן הנוצרי היה גדול מבקרי־המיקרא. הוא לא יצר את
תורתו יש מאין. קדמו לו אחרים. אך היה לו הכישרון המיוחד
ליצור שיטה שלמה חדשה. הוא התייחס אל התנ״ך כמו אל תל
ארכיאולוגי, שיש בו שכבות־שכבות, שניתן לאתרן ולחשפן
בעיקר בעזרת ניתוח השפה. בכל תקופה היו לתנ״ך עורכים
אחרים, ששפתם היתה קצת שונה משפת קודמיהם, ושתפיסתם
הדתית־רעיונית היתה שונה מזו של קודמיה. ומכאן: הבנה של
התפתחות הדת היהודית, מהתקופה הראשונה של דת שיבטית־אלילית
ועד לדת האוניברסלית, ההומאניסטית, של היהדות ערב
לידת הנצרות מתוכה. פאנורמה אדירה ונהדרת של הגאון היהודי.
אילו הייתי בא להגדיר את עשרת הספרים שהשפיעו באופן
מכריע על התפתחותי הרוחנית, הייתי כולל בהם בלי היסוס את
הספר הזה של ולהאוזן. הוא השפיע, כמובן, על דורות של חוקרי־המיקרא
בעולם. כשם שאי־אפשר לחשוב על תורת־המילחמה בלי
קארל פון־קלאוזביץ, על תורת־החברה בלי קארל מארכס, או על
תורת־הנפש בלי זיגמונד פרויד — כך אי־אפשר לחשוב על
התנ״ך בלי ולהאוזן — ולא חשוב אם מקבלים את תורתו
בשלמותה, בחלקה או בכלל לא.
ואילו על חובבי־המיקרא בארץ לא השפיע ולהאוזן כלל. נדמה
כי רבים, ואולי רובם ככולם, כלל לא שמעו עליו, ולא היו חשופים
לדבריו מעולם. מטעמים דתיים נדחה ולהאוזן לגמרי.
חשבתי על כך כאשר האזנתי בטלוויזיה לוויכוח על משה רבנו,
שערך ירון לונדון למען מאיר שלו. כל חמשת המשתתפים לא
הזכירו את ביקורת־המיקרא בכלל, והיא לא באה לידי ביטוי
כלשהו במחשבותיהם ובדבריהם. ארבעה מבין החמישה דיברו על
התנ״ך כמו שהוא כיצירה שהיא מיקשה אחת, ושיש להבינו
מתוכו.
זה עתה סיימתי את קריאת סיפרו של שלו, תנ״ך עכשיו,
ונהניתי מכל עמוד. שלו מביא עימו גישה רעננה, ישראלית,
חילונית, אנטי־מסורתית, גישה של שבירת־פסלים. הוא מתאר את
משה כעריץ מזדקן(מעניין לזכור כי משה התחיל את הקריירה
שלו בגיל ,)80 את אלוהיו של משה כזעפן־עריץ המבצע לא פעם
רצח־עם בקרב בני־ישראל. עזרא מתואר כרב ראשי המשליט את
הכפיה הדתית, נתן הנביא כתככן חסר־מצפון, וכן הלאה.
זה מעניין, זה משעשע, זה מפרה את המחשבה. אולם גם שלו
מסתכל בתנ״ך כמו שהוא, ומשתמש רק במה שיש בו כדי להגיע
למסקנות חדשות. אין הוא נעזר בכלי״עזר חיצוניים, כמו ביקורת-
המיקרא, שהיא לחם־חוקו של כל חוקר לא-יהודי.
לפני דור העז דויד בן־גוריון לכפור בעיקר. באחד הימים הקים
סערה ציבורית, כאשר טען כי הסיפור על 600 אלף בני־ישראל
שיצאו ממצריים הוא עורבא פרח, וכי בסך־הכל יצאו ממצריים
600 מישפחות. כלומר: שבט בדווי גדול, שיכול היה להתפרנס
במידבר, ולא עם שלם, שאין לו כל אפשרות להתקיים שם. כך גם
הסביר את העובדה ששום יצירה מצרית או אחרת אינה מזכירה,
ולוא ברמז, את המאורעות הדרמאתיים מזעזעי״העולם שתוארו
בתנ״ך. יציאת מצריים, אם היתה בכלל, היתה מאורע קטן. כיבוש-
כנען בוודאי לא היה כמתואר בספר-יהושע, וכן הלאה.
מסופקני אם כיום היה מעז פוליטיקאי ישראלי כלשהו
להשמיע בציבור ריעות כאלה. מה היה קורה אילו הביע שימעון
פרס, למשל, את הריעה כי משה רבנו לא היה אלא אציל מצרי, וכי
תורתו צמחה על עץ ההתפתחות
הדתית־הרעיונית של מצריים?
זוהי דיעה מקובלת בעולם. הרי
שום אדם שקול אינו יכול להאמין
ברצינות לסיפור הנחמד על
התינוק בתיבת״הגומא, שנמצא
במיקרה — ולמרבה המזל —
על־ידי בת־פרעה. סיפורים כאלה
מצויים בשפע במיתולוגיה
של ימי־קדם. קל יותר להניח כי
בת־פרעה (וגם אמו של שימשון
הגיבור, לפי גירסת זאב ז׳בוטינ־סקי)
הרתה שלא בעיתה, והיתה
זקוקה לתירוץ נוח להסברת הפרשה
המביכה.
החרם המוחלט המוטל אצלנו על ביקורת־המיקרא האמיתית
הוא אחד הגורמים להתפשטות הכפיה הדתית־רוחנית. הוא גורם
להחזרת הדת היהודית ליסודות הפרימיטיביים של דת אלילית־שיבטית,
נוסח גוש־אמונים ומאיר כהנא.

— יי — 1 1 7

ייגאל ה 1רביץ:

שושי קוראס:

י שראל סחרוב:

,.׳ודת מהרעיונות נדבו ,,חוסו הוודאות סביב ,,איו ר זכות רהתעוב
נתיחתהכספות שנת־הלימודים מרגיזה!״ בשיקולי הומטנ״ר!״

מדי פעם, בפרש כשהמצב הכלכלי מידרדר לשפל, צצות
ופורחות השמועות על פתיחת הכספות של האזרחים,
שבהן -כן אומרות השמועות -טמון ההון השחור של
המדינה. בתחילת השבוע התפרסמה גירשה מקורית למדי
של השמועה המסורתית. מס־ההכנסה, כן פורסם, יעקוב
אחר האזרחים הפוקדים את אוצרם הטמון בכספותיהם
בבנק.
מעבר להיבט הבלשי, מתעוררת הדילמה -עד היכן
מותר לפלוש לפרטיותו של האזרח, או לחליפין -האם
רשאי אזרח להעלים רכוש תחת מסווה של רשות הפרטז
לאור ההיסטריה שעוררה הידיעה, פניתי לאחד משני
התומכים היחידים בתולדות הכנסת בפתיחת הכספות -
השר-בלי-תיק יגאל הורביץ (השני היה חבר״הכנסת ל שעבר
אורי אבנרי) ,ושאלתי לתגובתו על הידיעה המרעישה.

ידוע לך אם יש אמת בחדשה המסעירה הזאת?
לא נכון. זה נראה לי סתם קישקוש, ידיעה חסרת בסיס.

• אתה יודע או שזאת רק הבעת דיעה?
זה לא נכון. בשביל מה להוסיף על כך?

• לאזרח, המכונה ״קטן״ ,חשוב לדעת.
טוב, אז ידוע לי שאין זה נכון. נכון, יצחק מודעי טרם הכחיש
זאת, אן אין זאת אומרת שיש אמת בידיעה.

• אתה עדיין תומך בפתיחת הכספות, או
באפשרות דומה?
לא, ירדתי מזה! גם אז לא הייתי כל־כך בעד העיקרון, כמו בעד
האפקט שזה ייצור. העליתי בזמנו את הרעיון, כאמצעי־לחץ.
בפירוש כך — כדי ליצור לחץ לכיוון מסויים.
איני מעוניין לפרט בנושא ולהרחיבו. מה שחשוב הוא שאין
אמת בידיעה ואיני תומך עוד בתוכנה. ירדתי מזה!

״החופש הגדול הסתיים, תודה לאל!״ כך התבטאו הורים
רבים ביום הראשון. אומנם על ריגשות ההקלה האלה
ריחפה סכנת השבתת בתי-הספר והגנים, אולם גם סכנה
זאת חלפה בינתיים. החופש הגדול מת -יחי החופש הגדול
של ההורים!
שוחחתי על כן עם שושי קולס, אם צעירה למיכל בת
ה 4-וחצי וטלי בת ה .8-שושי, רעייתו של אלי, יושב״ראש
הוועדה לחוק-ומישפט בכנסת, נאלצה להתמודד עם
החופש הארון של ילדיה כמעט בגפה, עקב עיסוקיו של
בעלה הפזורים בין תל-אביב לירושלים, הרחק מקריית-
ביאליק, מקום מגוריו.

• את מרגישה הקלה עם סיומו של החופש
הגדול?
האמת היא שהחופש־הגדול אינו אסון כה גדול, אם יודעים
כיצד להתכונן אליו. איני שמחה במיוחד, מכיוון שהייתי מוכנה
היטב לחודשיים האלה. בחודש הראשון ממש לא הרגשתי כיצד
חולף הזמן. החודש השני היה קשה יותר, אולי קצת משעמם עבור
הילדות. זה נגמר בדיוק מתי שהיה צריך להיגמר. זה כמו נסיעה
לחו״ל — את נוסעת לכמה שבועות, ומשמתקרב הסוף, את
מתגעגעת הביתה. את יודעת שכן צריו להיות לפי התיכנון. זה
פשוט עניין של תיכנון.

• כיצד תיכננת את החופשה עבור בנותייך?
טיילנו הרבה עם הילדים, כשאלי שהה בבית. שהינו כל
המישפחה, שבוע שלם יחדיו — וזה נדיר אצלנו. הייתי עם הבנות
בירושלים. חלק אחר של החופש הן בילו בקייטנה. אני חושבת
שהן נהנו. על אף הקשיים, גם אני לא סבלתי במיוחד.

• את מדגישה את המושג: תיכנון. האם האיום
בשביתה לא שיבש לך את התיכנון המדוקדק? לא
היית מודאגת?
בוודאי. זאת היתה הקלה עצומה עבורי, כשהסתבר שאץ
שביתה. חוסר־הוודאות הזה, שליוה אותי בסוף השבוע שעבר,
הרגיז נורא, שיבש את כל תוכניותיי ואפשרויותיי להתארגן. בכל
זאת, הייתי אופטימית, אם כי המיקרה שלי — אינו חמור כשל
אמהות העובדות מחוץ לבית.

• מה עכשיו? יחל החוסש-הגדול שלך?
איפה! ביומיים־שלושה הקרובים אהיה, בוודאי, צמודה למיכל,
בימיה הראשונים בגן־החובה. אחר־כך, אם לא יפרצו שביתות
והפתעות אחרות, נראה...

ק ח ליב״י חוגגת חמש שנים להיווסדה. לידתה, בעידן ,
מנחם בגין כראש״ממשלה ורפאל איתן כרמטכ״ל, היתר
שנויה במחלוקת. היו שחלקו על יכולתו של הצבא
להתמודד עם נערים טעוני טיפוח והשכלה, שלמענם
הוקמה הקרן. יותר מאוחר היו שתהו כיצד הפכה ליב״י
מקרן חינוכית גרידא לקרן-התרמה למטרות צבאיות
טהורות.
פניתי לישראל סחרוב, העומד בראש הוועד הציבורי של
ליב״י, בדי לברר כמה תהיות לגבי הקרן ודרכי תיפקודה.

• נתחיל מנתונים חיוביים: מנה, בבקשה, את
הישגי הקרן במשך שנות קיומה.

הקרן אספה יותר מ־ 50 אלף דולארים במשך חמש שנות
קיומה. בממוצע עשרת אלפים דולר בשנה. המיספרים הם קבועים?
פחות או יותר. לאחרונה חלה עליה קלה. את התרומות הרימו —
מאה אלף תורמים ישירים, מלבד ועדי־עובדים, המוניו תורמים
רבים נוספים.
פרט לכך, אנחנו מקבלים תרומות מחוץ־לארץ, ללא בקשתנו,
פן נהווה תחרות למגבית היהודית. רק לאחרונה הופתענו לקבל
שתי תרומות, כל אחת בסן 100 אלף דולר. אחת מהן ניתנה לנו ־
בעילום־שם.

• הביקורת העיקרית על דרך תיפקודה של הקרן
היא שאין פירסומים על המטרות שלמענן נוצלו
התרומות, ואין פיקוח מספיק על התרומות. האם
הביקורת הזאת מוצדקת?
לגמרי לא, ויסודה בטעות. יש עלינו ביקורת של מבקר־המדינה
וגם של מבקר מישרד־הביטחון. אנחנו לא מעבירים את
הכסף ישירות למטרות הסופיות, אלא לבנק. משם פודה אותו
הצבא.

• כלומר: הפיקוח הבלעדי על הכספים הוא בידי
שילטונות הצבא?
לא, חס־וחלילה! העמדנו להם תנאי, כי אנו קובעים את
המטרות. הצבא קובע את האחוזים, לפיהם יתחלקו הכספים בין
המטרות השונות: חינון, אימונים, פיתוח אמצעי־לחימה, השלמת
ציוד רפואי ועוד. בדרו־כלל, מוקדשים 65 אחוזים מהכספים
למטרות חינוך.

• ומה קורה אם חורג הצבא מהחלוקה המקובלת?
אין לי זכות להתערב בכך. הרמטכ״ל יודע טוב יותר ממני את
צורכי הצבא!

• כלומר: אני יכולה לתרום כספים למטרות
חינוך, ועלולה לגלות שכספי הלך לפיתוח אמצעי־לחימה?
יכול
להיות. אבל אם את מתעקשת, את יכולה להכתיב
שתרומתו תיועד אך ורק למטרה פלונית, ולחייב על־ידי כך את
שילטונות־הצבא. כן, כן, זה כבר בפיקוחי. התרומה מחו״ל, שעליה
סיפרתי, היתה ספציפית, ואין מה לעשות — צריך לכבד את
הוראת התורם.

רסנה נד ק י

שרה אדספקטח־:

..אנשים אוהבים רתת, יהיו הרבה יהודים שלא 3 ,ר חבד הסתדדות
מכות וגם לקבר מנות!״ רצו להזדהות כיהודים!״ יוכל להציע הצעותיו!״

או״קיי, אפשר לזקוף קומה ולהתחיל להרגיש כמו עם
תרבותי. תאי״בובס (איגרוף תאילנדי) הגיע גם אלינו.
השבוע תיערך בתל־אניב התחרות הבינלאומית הראשונה
בספורט זה. מצד אחד יופיעו שישה הולנדים ותאי אחד,
ומהצד השני נבחרת ישראל.
בבורותי המדהימה שאלתי את שוקי רון, מאמן נבחרת־ישראל
באיגרוף תאי, אם גם ואן־אריק האלוהי יופיע.
אני רואה שאת ממש לא מבינה כלום. ואן־אריק מופיע בקטש.
אנחנו מדברים על איגרוף תאילנדי, וזה משהו אחר לגמרי.

• אולי תסביר את ההבדל.

בקטש הכל מבויים. זה שואו אחד גדול. מדי פעם יש איזה
מכה ספונטנית, אבל השאר ידוע ומתוכנן מראש, כולל מי ינצח.

• ואצלכם?
אצלנו זה כאסח, הכי״כאסח שיכול להיות. מכות מכל הסוגים
והמינים. זה נקרא ״קרב שמונת האיברים״ .מותר להרביץ בכל
מקום ובעזרת כל איבר. מי שמרביץ יותר חזק הוא המנצח.

• אין חוקים?
כמעט שלא. יש טכניקה. המטרה הסופית היא לחסל את
היריב. וזה שהוא יכול לגמור בבית־חולים — זה לא הבעיה שלך.

• למה אנשים רוצים לעסוק בספורט בל־כך אלים
ומסוכן?
תאמיני או לא, יש אנשים שאוהבים להרביץ מכות ואפילו
לקבל מכות. בכל אדם יש יצרים אלימים חבויים, ובאיגרוף
התאילנדי הם יוצאים החוצה.

• אתה חושב שהספורט הזה, שהוא חדש בארץ,
יתפוש את הישראלים?
עוד מוקדם להגיד. אבל אני חושב שאם לא יתפוס אותם
להתעסק ממש בספורט, אז, לפחות, זה יתפוס אותם כקהל. כלומר
יבואו, יתיישבו, יעשנו סיגריות ויראו איך אחרים מרביצים כאסח.

• הנבחרת הישראלית מונה שישה גברים. במה
עוסקים אנשים אלה בחיי היומיום?
אחד מהם סטודנט, אחד עמיל־מכס, אחד עובד ביהלומים, אחד
גולש מיקצועי ואחד תלמיד.

• ואיזה נבחרת יש להולנדים?
הכי־טובה בעולם. בכלל, הולנד היא המרכז של תאי־צוכס.
מכל העולם באים ללמוד שם ושני אלופי־העולם הם הולנדים
דווקא.

• אז מה הסיכויים של הנבחרת הישראלית לנצח
את ההולנדים?
סיכויים טונים מאוד.

• איד?
החום הנוראי בארץ יהיה לצידנו.

המחשבים מקיפים אותנו מכל עבר. מחשבים למישחק
ומחשבים ללימוד ומחשבים לקידום־המדע. חברת מלים
מערכות החליטה לרתום את המחשב לטובת היהדות.
הרעיון הוא להכניס למחשב את עם ישראל על תפוצותיו.
ביקשתי מיו׳ר הדירקטוריון של מלים, שלמה חליי,
שיסביר לי איך עלה הרעיון להכניס את כל העם למיטגרת
ממוחשבת.
אנחנו מפעילים, בין השאר, מערכות מיחשוב במירשם־התוש־בים.
מכאן צמח ועלה הרעיון לנסות ולהגיע לרישום של כל בני
ישראל הפזורים בעולם.

• לאיזה צורד?
לצורך איתור קרובים, שושלות־יוחסין, מעקב אחרי הגירה של
קהילות.

• במה יהודים חיים היום בעולם?
ההנחה היא שחיים כיום 14 מיליון יהודים מחוץ למדינת־ישראל.
כשניים עד ארבעה מיליון מהם בגוש הקומוניסטי.

• ואתם מתכוונים להגיע לכולם ולרשום את
כולם?
זה יהיה יומרני מאוד להגיד שנגיע לכל היהודים בעולם. על
רישום היהודים בגוש הקומוניסטי אין מה לחשוב בשלב זה, ואני
בטוח שיהיו גם הרבה מאוד יהודים שלא ירצו להזדהות כיהודים.

• וכיצד תגיעו אל אותם שיהיו מוכנים להזדהות
ולהירשם?
אנחנו מתארגנים לזה עכשיו ועורכים מיכחנים מוקדמים.
אנחנו נמצאים בקשרים עם גורמים בחו׳ל, ובבוא הזמן נפרסם
מודעות בעיתונות הזרה.

• מי יממן את המיבצע?
זה העניין. אנחנו רוצים שהפרוייקט יממן את עצמו, ואפילו
יהיה רווחי. הכוונה היא שכל נרשם ישלם תמורת הרישום שלו.
למרות שלדעתנו הפרוייקט הוא בעל חשיבות ממלכתית, אנחנו
לא מצפים שהמדינה תתמוך בו כספית.

• עניין התשלום בוודאי יוריד עוד כמה וכמה
יהודים טובים, שאולי היו נרשמים אילו זה היה
בחינם.
יכול להיות. אבל אנחנו מאמינים שבכל זאת רבים ירצו
להירשם.

הוועידה ה־ 15 של ההסתדרות תיערך בנובמבר, ובוועד־הפועל
כבר התחילו לעבוד. הפעם הוחלט על חריש עמוק
בתוך מועצות״הפועלים המקומיות דווקא. יו׳ר צוות
הניווט של הוועדות המקומיות היא שרה אלספקטור,
ואותה ביקשתי שתספר במה תהיה ועידת ההסתדרות
ה״ 15 שונה מקודמותיה.
אני חושבת שהחידוש הגדול הפעם הוא בכך שבעבר ההחלטות
וההצעות בוועידה היו על־פי הערכה מה הצרכים בשטח, בעוד
שהפעם השטח ידבר בעד עצמו ויאמר מה הצרכים שלו.

• איד זה מתבצע בפועל?
יש 60־ 65 מועצות פועלים מקומיות. כל אחת מהן תערוך
ועידה מקומית, וההחלטות של הוועידה הזאת יועברו כחומר
לדיוני הוועידה ה־. 15
במילים אחרות: כל חבר הסתדרות, מאילת ועד קריית־שמונה,
יוכל להגיע עם הצעותיו עד לוועידה עצמה, גם אם הוא לא נבחר
כציר.

• די מפתיע שעד היום הדברים לא נעשו כך.
זה רעיון חדש של מזכ״ל ההסתדרות עצמו. אני לא יודעת
למה זה לא היה כך בעבר, אבל ברור שעכשיו, גם אצל החברים וגם
אצל הפעילים, מרגישים צורך בשינוי, בריענון ובהתחדשות.

• עד בה הגיעו ההצעות רק מן המיפלגות עצמן,
ובאמצעות נציגיהן. כדם, לפי התוכנית החדשה,
בוודאי תהיה לכם אינפלציה של הצעות. איד תספיקו
לדון בכולן?
יהיו הצעות שמועצוודהפועלים המקומיות תוכלנה לפתור.
הצעות אחרות, בענייני איגוד מיקצועי, תרבות, עזרה הדדית וכו׳
יועברו לוועדות־מישנה, וההצעות הכלליות יופיעו בוועידה
עצמה. ברור שתהיה יותר עבודה, אבל אנחנו מאוד מקווים
שהפעם נוכל לוותר על הניסוחים הכלליים ברוח ״נשאף לקדם״
ונרד לרמה המעשית.

• אולי תרשי לי שאלה אישית. בהסתדרות אץ
הרבה נשים בתפקידים בכירים, איך את הגעת?
במיקצועי אני עובדת סוציאלית, וב־ 13 השנים האחרונות אני
בהסתדרות 10 .שנים מתוך זה מעמת ובשלוש השנים האחרונות
אני מתעסקת בענייני איגוד מיקצועי.
המעניין הוא שכל הצוות שלי הוא על טהרת הגברים, ובכל
זאת אין שום בעיות מיוחדות.

דניאלה שמי

ו ויו^~ויץ/ן ו^ייווגו

;883558358555

מץ ״27
באספקה מיידית!
לבעלי כרטיסי אשראי
״ויזה״״ישראכרט״ רדיינרס״
ניתן להשיג בחנויות החשמל
המובחרות ובבית מץ
ב־ 2ו תשלומים שקליים צמודי דולר.

חינם: מערכת אזעקה ביתית
מקטחן 3000
לאחד מכל 3קונים.
ההרכבה עצמית.
ההגרלה תתקיים ב־ 0.85ו 5.ו כפוף לתקנון החברה.

ניתן להזמין טלטקס לטלויזיה
טלויזיווז ומכשיר• ח ש מל(י שר אל) בט מ

מבט אל עולם אחר

(ישראל) בט מ יצרני ט 7

לרישיג בחנויות החשמל המובחרות • לפרטי נוספים בית מץ. מודיטין 9ובב, טל 03 799114

גם כן דיעה

ידוע לכל שנהגי־המוניות בארץ הם הציבור הכי־אינטליגנטי במדינה.
יש להם כל הפיתרונות לכל בעיות הארץ והעולם, והכל פשוט, חד וחלק,
בלי הרבה פלברות. את אלה לגרש מכאן, את ההם להרוג, את האחרים
לאסור — ותוך שלושה ימים תקום פה מדינה חזקה ומתוקנת לתפארת.
כבר היו לי עשרות שיחות — או, יותר נכון, הקשבות — בענייני
כלכלה, ביטחון, חברה, דת ומדינה, והייתי בטוחה שאחרי מה ששמעתי אף
נהג־מונית בארץ כבר לא יפתיע אותי.
ובכל זאת, ההוא שהסיע אותי מרחוב בן־יהודה לרחוב לינקולן, בשבוע
שעבר, הוכיח לי, שכרגיל, אני טועה.
נושא השיחה היה, הפעם, חינוך ותרבות והשכלה גבוהה. לא את כל
הנאמר הבנתי עד הסוף, אבל תמצית העניין היתה שצריך לסגור את כל
האוניברסיטות בארץ, וזאת בגלל שתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה
היא כלכלית — כלומר, אין למדינת ישראל העניה מספיק כסף בשביל
להשקיע בפרזיטים שרק יושבים וקוראים בספרים ארבע־חמש שעות ביום,
במקום שילכו לעבוד. הסיבה השניה היתה שהאוניברסיטות מטמטמות את
הנוער, וכאן אני מביאה ציטוט פחות או יותר מדוייק:
.בבוקר אוכלים ארוחת־בוקר, נוסעים בפרייבט לחניון של האוניברסיטה
ומתיישבים בחדר גדול ממוזג־אוויר. בא לפניהם בן־אדם אחד מלומד
ושלוש שעות מספר להם סיפורים. מה הם לומדים מזה? כלום! יעני, יושבים

קגץ־יקגדגם
ג עו ה
פעם בכמה חודשים אני מקבלת את אחד
המיכתבים המצחיקים האלה, האומרים: בחייך,
תשימי תמונה שלך בעיתון, שנראה איך את
נראית וגם תכתבי קצת על עצמך! (כאילו שאני
יודעת בכלל לכתוב על מישהו אחר ).הם
מבקשים לדעת עליי פרטים אישיים, איזה אופי
יש לי וכמובן, בת כמה אני.
פעם עניתי במרוכז לכל הקוראים האלה,
הסברתי שאין לי שום נטיות חשיפה ואם הם
רוצים לדעת עליי שיפנו למירשם־התושבים.
אחר־כך היה שקט מהכיוון הזה כמה זמן, ולא
מזמן זה התחיל שוב-.
האמת היא שזה די־מביך. קשה מאוד לכתוב
לקוראים ותיקים ונאמנים ולהגיד להם: חברה,
תלכו לעזאזל ואל תבלבלו יותר את המוח. מצד
שני, גם לא בא לי אינטימיות כל־כך גדולה עם
הקוראים שלי. אז חשבתי וחשבתי מה עושים,
והעזרה באה לי מאת קורא ותיק, עורן־הדין
עמום שיאון מבאר־שבע, שהוא גם עורך־דץ וגם
אסטתלוג. הוא התנדב לעשות לי מפה אסטרולוגית
מקיפה, שממנה אפשר לדעת עליי
ממש הכל, עבר, הווה ועתיד.
אז בבקשה, הנה המפה והנה סיפור־חיי. יותר
מזה לא תשמעו ממני בעניין זה.

ומגוונים את המוח שלהם ואחר־כך הולכים הביתה בשביל לישון, כי הם
עייפים מוות מהבילבולי־מוח של המלומד״.
תודו שגם אתם לא הייתם מתאפקים מלשאול את ידידי.המלומד, איך
הוא חושב שעם אוניברסיטות סגורות יהיו לנו אנשים בעלי השכלה
בשטחים שונים, אחרי כמה שנים. שאלתי, והנה התשובה: צריך לסגור את
כל האוניברסיטות ובאותו זמן לשים על העם את כל הגזרות הכלכליות
והמיסים שמודעי יכול להמציא 300 .דולר מס־נסיעות 60 ,אחוז מס־הכנסה
20 אחוז מס ערך־מוסף, ביטוח לאומי, איסור על החזקת מטבע זר ועוד ועוד

ועוד.
בקיצור, תן לנוער חומרים אמיתיים להתעסק בהם, ואז תראה איך תוך
שלוש שנים ימציא המוח היהודי פיתרונות שאף גוי בעולם לא חשב עליהם.
זה נקרא אצל ידידי.לחדד את המוח ולהמציא המצאות מדעיות שהעם
זקוק להן, ולא השטויות שמלמדים אותם היום, כמו באיזה שנה היתה
המילחמה העולמית הראשונה או מה רצה הפסל להביע כשעשה את
הגרוטאה הזאת( ״.ככה הוא אמר).
לסיום, הסביר לי בן־שיחי, שמהחידוד של המוח ילמדו הצעירים איך
מתכמנים את הגויים, והם יצליחו לסדר את הכלכלה הישראלית שתיראה ,
כמו הכלכלה האמריקאית בתוך זמן קצר מאוד.
עכשיו תארו לעצמכם שהנהג הזה יסיע יום אחד את שר־האוצר ויספר
לו את הסיפור שהוא סיפר לי. שר־האוצר הרי נמצא במצב שהוא מוכן
לקנות הכל כדי לצאת מהבוץ.
תנו לשרים את הוולוואים שלהם. תאשרו להם קילומטרז׳ .תנו להם
תלושי־דלק כמה שהם רוצים, רק שלא יסעו במוניות, חלילה.

8ח ס 8 0 5 11 1

16^288 29
?1*4 1 :5 5
3 9 :1 9מ 17
9:2 0 :2 4
0 :00:25
241*116 :4 0
23 /0 6 :4 4

0 5 : 2 8־41
0049:11
27031•24

55:49־29

18x56 :40

6x36:59
2 2 : 5 0־291

0 4 0 3מ 6
_1 71*56 :4 8 *> 1
0׳ 16/00-52 14 21602:52

4 8 :53מ 2 7

2 9 • 32־241 ז 21014-14

53:56־7
16x13:59
19x30:57
23*17:11

!24^49:4

71*4 1 :5 5
4*31:33
4536:03
3 9 : 19מ 1 7
15 : 01־141
1 1003.^3

פינת הקמצן
ביררתי מה הפרי/ירק הכי־זול עכשיו בשוק
והסתבר שאלה הם הענבים 630 .שקל ישן. מייד
טילפנתי למועצת הפירות ושאלתי אותם מה

לעג לוש

זו כבר ממש התעללות. אני לא יודעת מה אלה
ממישרד־האוצר מבינים בכלכלה. מה שברור לי• ,
שהם מבינים בפסיכולוגיה. תפסו אותנו באמצע
הכבשן הלוהט הזה, כשהגוף מאבד נוזלים בלי ;
הרף וחוסר־התנגדות היא המוטו שלו, ואז מכריזים
על העניין הזה של השקל החדש ומחיקת
האפסים.
לא קל פה. קילו עגבניות עולה 10 אלפים
לירות, נסיעה באוטובוס עולה 4,000 לירות,
חשבון חשמל 620 אלף לירות וכוס מיץ 7,000
לירות. אבל. מה לעשות, משכנו בעול ושילמנו <
מחירים מופרזים, כי ידענו שיום אחד זה ישתלם
לנו. אומנם, זה לקח כמה שנים טובות, אבל הנה,
סוף־סוף, אנחנו נמנים עם המיליונרים בעולם. מה
ההבדל בינינו לבין הרוקפלרים, הגטים, הקנדים
ושאר עשירי-עולם? כלום. הם מרוויחים מיליונים
ואנחנו מרוויחים מיליונים. החבר הכי־עני שלי
מרוויח חצי מיליון לירות לחודש. זה רע, חצי מיליות ואז, באמצע החמסין, הם תופסים אותך,
מוחקים לך שלושה אפסים ושמים אותך בעשירון
התחתון. צוחקים על האנשים, מזלזלים בהם
ומורידים להם את רמת־החיים לאלפית ממה
שהיתה. זה נראה לכם בסדר? לא כדאי איזה
הפגנה קטנה באולם ממוזג־אוויר?
אני לא מבינה בכלל למה אני מתעצבנת, הרי
ממילא אין לי גרוש, שלא לדבר על לירה.

המין החזק
אני מתה על גברים. גברים הם היצורים הכי
בלתי־מתקבלים על הדעת, הכי־מצחיקים והכי־ילדותיים
שברא אלוהים. וכמה שהם יותר חכמים
ואינטליגנטים ומאצ׳ואים, ככה הם יותר מפתיעים
ומצחיקים. הנה, למשל, חבר טוב שלי, שהוא איש
מבוגר וחכם ומתקדם וחזק, וכל שאר התכונות
שיש לגבר רציני.
לחבר הזה יש רישיון־טיס, ובגלל רישיוך
הטיס הזה הוא צריו ללכת פעם בשנה לרופא
מיוחד של טייסים, כדי שיבדוק אותו ויגיד לו אם
זה בסדר שהוא עף בשמיים. בכל שנה, חודש
לפני האירוע, האיש נכנס לדיכאון גדול ועמוק,
כי לפי דעתו כל אדם שמסכים ללכת לרופא(ולא
חשוב למה) הוא אדם חולה מאוד־מאוד, ולאדם
חולה מאוד־מאוד לוקחים את רישיוו־הטים. אבל
אין לו ברירה, והוא הולך לרופא כל שנה, וכל
שנה הרופא אומר לו שהוא בריא כמו שור והכל
בסדר, ואז הבדאדם נרגע ל־ 11 חודשים.
בשנה שעברה, כשהלך חברי לחפא, שוב אמר
לו הרופא שהכל בסדר, אבל כדאי שהוא ישתה
כל יום כוס של מיץ אשכוליות בגלל האשלגן או
הפוספאטים או איזה אוצר־טבע אחר. ככה עברה
שנה. הרופא נשכח וגם מיץ האשכוליות נשכח
יחד איתו.
והנה הגיע חודש הבדיקה השנתית וידידי
התחיל להשתגע שוב. כל יום הוא שאל את אשתו
ואת ילדיו אם הוא נראה טוב ואם הם חושבים
שהוא בריא. כשהגיע יום הבדיקה השנתית, כל
המישפחה עמדה על הרגליים ונתנה עצות לבך
אדם ההיסטרי. היתה התייעצות אם כדאי לספר
לרופא שהוא נורא מתעצבן מהטלוויזיה או
שכדאי לא להזכיר את זה בכלל. היה ויכוח נוקב
בשאלה אם כדאי לו להרכיב מישקפיים בזמן
הבדיקה או לא. בשעה 7היתה אמורה להיערך
הבדיקה הגורלית. ב־ 6עוד היתה כל המישפחה

בך יה 1ד ה
אפשר לעשות בענבים מלבד לאכול אותם ליד
הטלוויזיה. נתנו לי כמה וכמה מתכונים מעניינים,
אבל בחרתי עבורכם דווקא ריבת־ענבים, כי
ריבות אפשר לשמור הרבה זמן, וזה הולך טוב עם
קמצנות.
ככה עושים: מבשלים ענבים (כמה שאתם
רוצים) על אש קטנה עד שיתרככו. מועכים אותם
דרך מסננת. לכל כוס רסק כזה מוסיפים 3/4כוס
סוכר ומעט מיץ לימון. מבשלים על להבה גדולה
עד שנוצרת ריבה. מעבירים לצינצנות־זכוכית
ושומרים ליום גשום, שבטח עוד מעט יגיע.

שלום תלמידים, נא להוציא את מחברות.למד .
לשונך״ ולהעתיק מהלוח את המילים הקשות
הבאות:
מקול -מכשיר המשמיע צלילים מעל גבי י
תקליטים (יעני פטיפון, גרמפון);
מטול -מכשיר־תאורה בעל עוצמה חזקה,
המטיל אורו למרחק (יעני פרוז׳קטור);
משושה -תיל לקליטת גלי הרדיו ולשידורם
(נו, מה זה? לא יודעים? פשוט אנטנה).
אתם מתבקשים ללמוד את המילים החדשות
בעל־פה וגם לכתוב מישפטים שיכילו אותן$ .
להשתמע בשיעור הבא

בעיצומן של העצות וההרגעות. ואז, בהבזק של ־
גאוניות, פתר האיש את כל הבעיות הרפואיות
שלו .״תעשי לי מהר כוס מיץ אשכוליות!״ הוא
אמר לאשתו. אבל במחשבה שניה הוא הוסיף
ואמר ,״אולי בעצם אני אשתה את המיץ רק ב־
,6:30 כדי שההשפעה של האשכוליות תיראה >
בבדיקה״.
אני ממש לא מבינה למה נותנים למטורפים ^
רישיונות־טיס.

ך \ ך בצורה מוצלבת -אבנים
1ך: ך | |1י 1ך1
טובות, נוצצות ובוהקות
#11 #11
בשלל צבעים, תכלת, ורוד, צהוב, כתום. גם הכתפיים
יך אפשר לדעת מה אופנתי,
\ £כשכל שבוע מחליפים בעלי-
החנויות את הקולקציה? שבוע אחד כל
חלון־הראווה בבגדים נוצצים, חולצות-
טריקו.בשילובי אבנים נוצצות בשלל
צבעים, חצאיות ומיכנסי־ג׳ינס, מעוטרים
בנימים כסופים ובוהקים.
שבוע לאחר מכן חלודראווה שכולו

משופעות אבנים כאלח, בגדלים עיונים, ואפילו חגורת״
העור מעומדת באבנים האלה, שכבשו את חאופנח
במערה. חווה לוי אוהבת את המראה הנוצץ חזה.

סריגים, המילה האחרונה באופנת
הקיץ, סריגים מכותנה ומשי, סריגים
שאינם מחממים, אינם מתקמטים ואינם
מתכווצים, סריגים בשלל צבעים,
בגזרות שונות ומשונות.
לבסוף גם צצה סידרת בגדים
נהדרת אחרת — חליפות, שמלות,
חולצות וחצאיות מבדים פירחוניים,

מנוקדים, משובצים, מפוספסים בצבעים
לוהטים או בפסטלים עדינים.
ואז, כמה ימים אחרי זה, מתברר
בחנויות שהאופנה בה״א הידיעה היא
בגדים בשחור־לבן, אותו שחור־לבן
שאינו מתיישן, אינו מתבלה, תמיד
חגיגי ותמיד אופנתי.
גוונים חלקים, בלי הדפסים ובלי

| 1י ך¥11ך* 1ן ן 11ך ן דגם העשוי ניטים, בצבע כטף, בגדלים שונים.
^ 11111 הניטים הס הלהיט האמריקאי, שהגיע הקיץ

לארץ. ניטים, פאייטים ואבנים נוצצות כמעט בכל מקום על הבגדים.
יהלומים, סתם שחור״לבן. חצאית
וחולצה, ז׳אקט ומיכנסיים. קלאסי, יפה
ומחניף.
ארבעה פריטים. עם מיבחר
משתנה כזה כדאי תמיר שלא לרוץ

ךךןך 111ך 1 1ןךן מדגימה עדיה1 ,שימ־
! 111 11 - 111 לה שעוצבה על-ידי
קטי זוזובטקי, מטריג טריקו קיצי, כשאבנים נוצצות,

נגדלים שונים, מעטרות את קו המחשוף ואת חכת־פיות.
זאת שימלה לכל שעות היוס, גס מפורטיכית וגס
מתאימה לאירועים (עם מנדל כטוף על עקב גבוה).

לקנות בתחילת העונה. כדאי לעשות
חושבים ולהחליט, למשל, על שימלת־סריג
אחת, חליפה פירחונית אחת,
חולצת אבנים וניטים אחת וז׳אקט
אופנתי בגוון חלק. ארבעה פריטים
שיעזרו לעבור את הקיץ.

את החליפה הפירחונית אפשר
ללבוש כחליפה או להפריד את חלקיה
וללבוש חולצה חלקה, בגוון תואם, עם
החצאית. את הז׳אקט החדשני, הארוך
והרחב, בעל הכתפיים המודגשות ,־
בצבע די ניטראלי, ניתן לשלב כמעט
עם כל פריט שבארון, אם ואת השימלה
הקטנה והאדומה מהשנה שעברה, או

אם זאת שימלת הסריג.
את הז׳אקט אפשר ללבוש בזכות
עצמו, ללא חולצה מתחתיו, ומעל?
מיכנסי-ערב הולמות או חצאית ארוכה
וצרה בעלת שליץ.
גם זה פיתרון. וכמובן, יש
בעלות אופי כל־כך חזק, המתאפקות ,
וחוסכות וחוסכות כל הקיץ ורק בסוף
העונה לגמרי, כשהמחירים יורדים
ובעלי־החנויות מתים להיפטר מסחר
רתם כמעט בכל מחיר, מרביצות קניה
טובה ומכובדת, שתשמש אותן לקיץ
הבא, עד מכירת סוף־העונה של השנה
הבאה.
גם זה פיתרון בייחוד בימים טרופים
אלה, של מחירים מטורפים.

דאקט מקווי

מבד־כותנח לבן משובח, בסימון חפראק ה חושפני,
עם מחשוף נדיב, שבור כמעט חשוף.
הולד טוב עם מיננסי״ערב שחורים או חצאית צרח(עיצוב: רזיאלח גרשון).

ך ך 1ך 11לךן 1עיצבח ומדגימה חווח לוי(מ-
\ 11 | #11 111 1שמאל) .חג׳ינס חוא בגוון תכלת
וחניטים הנוצצים חם בגוונים שונים ותואמים,

\ 1*111ן * ך 1ך ן עיצב רפי יעקבזון. שימלת-סטרפלס נוחח
1111 11 111 ללבישה ונעימח למגע. חחגורח מאריג שונה,
אן תואם, ומדגישח את איזור חמותניים או חירכיים. עם ז׳אקט״מעיל.

אופנה צעירח ומאוד מחמיאח לשטוחות חזח וישבן,
אחרת חבגד לא יעלח עליחן. לחשלמח אפשר גם לחדש
חולצח ישנח על־ידי תפירת פאייטים ציבעוניים עליח.

ו 11ח|| לערב עיצבה ניצה שוחט, בגוון אפוו
| 111\ 11 עם ציורים ומשולשי סאטן בשחוז
מימין: שימלת שני״חלקים, המחוברים בשרוכיב

עדנה ביינה מדווחת מבסטיבר
רוקאונו: אהבת אח ואחות, אהבת
נשים והסרטים אשר 1בנוסים

נשות בולין

הסרטים ה״ 38 של לוקארנו השווייצית. בין סרטים
אלה בלש סירסו של בימאי צעיר, גונבי הזמן, המספר
על חבורת נשים מוזרה בשולי החברה הברלינאית.

נשים רכות מכל הסוגים ומכל
הארכות היו במוקדי־הם
של רבים מן הסרטים שהוקרנו בפסטיבל-

^ שראלי לעולם לא יבין זאת. בני־אדם
נולדו בארץ שכבר 700 שנה
לא ידעה מילחמה; שהבנקים שלה
יציבים כסלעי הרי־האלפים שלה;
שהכלכלה שלה לא יודעת משבר מהו;
שנהג־האוטובוס שלה לעולם לא יברח
דקה לפני הזמן ושטעם הפראנק
הסולידי שלה מזכיר את השוקולד
שלה — אתה יכול לבטוח בו כשם
שנסטלה או קאייה או סושרארד
הם תעודת״איכות לנצח.
הייתכן שאותם בני־אדם, שנולדו
בגן־עדן נפלא ושליו שכזה, אינם
׳מרוצים בחלקם, בני־מזל או מאושרים?
אכן, מתברר, שבעולם הזה לא כל
הנוצץ זהב הוא ולא כל שוקולד הוא
באמת מתוק. די להתבונן בלהט
בגבהים, הסרט שזכה בפרס הראשון
בפסטיבל הסרטים הבינלאומי (וד 38
במיספח בלוקארנו, כדי לראות כי גם
השווייצים אינם משוחררים מבעיות
וכי גם השלווה איננה אלא אשליה
שקללה בצידה.
להט בגבהים.הוא סרט שווייצי
אופייני: איטי, אפילו איטי עד להרגיז,
כמעט לא מדבר, קאמרי — ארבעה
משתתפים, שאחד מהם חרש־אילם
ועוד שניים, המופיעים לחמש דקות
מתוך הסרט כולו.
הסיפור מתרחש על אחת הפסגות
באיזור שווייץ הגרמנית שם גרה
מישפחה: אבא, אמא (לעולם אין
קוראים בשמותיהם בסרט, כאילו בא
הבימאי להדגיש שהמישפחה אינה
אלא סמל לחברה שלמה) ושני ילדים.
הנער הוא חרש־אילם, והאשמה לכך,
כך נרמז בסרט, היא בעובדה שהוריו
נישאו מאוחר ביותר, אחרי שהיו
מאורשים במשך 15 שנה(כי אמו של
האב סירבה להיפרד מבנה).
הבת במישפחה, היחידה המופיעה
בסרט בשמה בלי, היא הקשר היחיד
של המישפחה והתיקווה היחידה למגע
עם העולם החיצון, כי למדה בבית־ספר
ורצתה להיות מורה, אר עזבה את הלימודים
כדי לעזור בעבודה הפיסית
הקשה של עיבוד ההר והפקת אמצעי-
מחייה ממאבק חקלאי מייגע בסלעים,
והיא זו שמלמדת את אחיה קרוא
וכתוב.
הנער, הצעיר מאחותו בשנתיים,
מגיב על המעבר שבין ילדות לבגרות
ועל התיסכול — שבחוסר מגד נורמלי

עם סביבתו והדממה הנצחית האופפת
את עולמו — בהתקפי־זעם ובהתפרצויות
אלימות נוראית, שבאחת מהן
הוא מדרדר את מכסחת־הדשא במורד
ההר, ונמלט מזעם הוריו, על הנזק
הכספי העצום שגרם, אל פיסגה אחרת.
שם, כשהוא מעסיק את עצמו
בבניית מדרגות מגושי-אבן שהידרדרו
לכל עבר ומכלה את זעמו בעבודה
פיסית מאומצת, מבקרת אותו אחותו,
והבלתי־נמנע מתרחש: תחת כיפת־השמיים,
על הסלעים, מתחת לשמיכת־פוך
שהביאה מהבית לאחיה, חוזר
החטא הקדמון של אמנון ותמר. אך
הדבר נעשה בצורה התמימה ביותר
והטיבעית ביותר שאפשר להעלות על
הדעת, כשהשניים מתמזגים עם הנוף
הפראי כשתי חיות אנושיות, שהן
למעשה בעלי״החיים היחידים הנמצאים
בשטח של קילומטרים על קילומטרים.

ואחותו.
לאמיתו של דבר, אלגוריה על
החברה השווייצית של היום וביקורת
חברתית נוקבת של הכימאי, פרדי
מורר, בן שווייץ גם הוא, על הוריו,
סביבתו, החברה שבה הוא חי ועובד
והרצון לנתץ ולזעזע סביבה זו.
האב והאם חייבים להיעלם, ויחד
אתם, לדעתו של מורר, צריך להרוס גם
את המסורת הפוריטאנית והצדקנות
המעושה, העושה את החברה השווייצית
לסגורה, פרובינציאלית ומתחסדת.
המרחק הפיסי שבה חיים האנשים
מביא בעיקבותיו גם קשיחות, שינאה
לזרים, סגירות בפני כל רעיון מתקדם
או איוותר רעיוני ותרבותי.
השווייצים חיים במיגרלים של
בדידות, במיזנטרופיות חולנית ובבד־לנות
העשויה להתנקם בהם ולגבות
תשלום יקר כמו זה הנגבה בסרט.
ההערה המרירה של אחת הדמויות

בסרט, הסבתא, אימה של האם, לגבי
הסבתא האחרת (אימו השתלטנית של
האב) ,כי אין זה מיקרה שהזוג הצעיר
קיבל ליום־החתונה במתנה מישקפת.
המישקפת היא המגע היחיד שיש ל־מישפחה
עם בני־אנוש אחרים, כשהרים
מפרידים ביניהם, וררך המישקפת
עקבה הסבתא השתלטנית אחרי בנה
ובני מישפחתו גם כשניסה להינתק
מהשפעתה.
התגובה הטיבעית המצופה משוויי-
צים למראה סרט כזה צריכה היתה
להיות זעם וסלידה. אבל מחיאות-
הכפיים האדירות שהידהדו בפיאצה
גראנדה, הכיכר הגדולה של לוקארנו,
כשהוצג הסרט לראשונה, ואחר־כך,
בערב האחרון, עת חולקו הפרסים,
העידו שלפניו, לפחות בארצו, עוד
קריירה ארוכה. בשורה טובה כשלעצ־

הבעל הנעלם ויוצאת לחפש אותו
בהרים. הסרט כולו רווי באותה אווירת־נכאים,
פחד ובדידות נוראה הנגזרים
על בני־אנוש בחלקם ככורח הטבע
ותנאי־החיים ובחלקם מרצון של חברה
בעלת אופי בדלני ומתנשא. ואין זה כי
אם משהו רקוב בחברת שפע זו, רקוב
הרבה יותר מן הגלוי לעין.
מקצה אחר של העולם הגיע לפסטיבל
הד של חברה מרוחקת, הנמצאת
גם היא במשבר — הכוונה לטאייוואן.
שני הסרטים שהוצגו בפסטיבל ואחד
מהם זכה לפרס המבקרים — סיפור
ט איפ ה (הכוונה לבירת טאיוואן) —
מצביעים על משבר־זהות ומשבר־קיד־מה
הפוקדים ארץ זו היום.
גיבורי סיפור ט איפ ה הם שני
צעירים, נאהבים משחר נעוריהם, המתכוונים
זה שנים לחיות ביחד, אד

מה לגבי בימאי, שהסרטים הנסיוניים
שעשה בעבר לא יירשמו בהיסטוריה.

החוששים להינשא זה לזה בטרם
הכשירו את הקרקע לכך. הוא חולם
על הגירה לצורכי עשיית ממון קל
בעסקים באמריקה(כמו הרבה צעירים
אחרים בארצו) ,היא מחפשת עבודה
חדשה, אחרי שחברה בינלאומית
ענקית בלעה את החברה שבה עבדה
בתפקיד ניהולי בכיר, והיא מגלה שאין
לה סיכוי להתקדם כיאות במיסגרת
החדשה.
בתוך סיפור פשוט זה, המורכב מחיי
יום־יום, משיחות־חולין על פרנסה ועל
כסף, מרגעים קטנים של שימחה
ומרגעים קטנים של עצב, ממצוקה של
חולין ומנשיקות של חג, מתגלה
תמונה מפורטת, מרתקת ונאמנה של
עיר הפושטת צורה ולובשת צורה
חרשה. מיקדשים עתיקים וארמונות
מסורתיים מפנים מקום לבתים מודרניים
ולגורדי־שחקים טרומיים. הארם
טיפוד פשוט
**עניץ לציץ שבשנה האחרונה
זהו הסרט השוויצי השני, המוצג
בפסטיבל בינלאומי, הדן בבירור בקיפאון
ובבדידות המרעילים את החברה
השווייצית השאננה. הראשון, מפולת,
שנעשה על־ידי פראנסיס תייסר,
שווייצי מן החלק הצרפתי של שווייץ,
סיפר גם הוא סיפור קודר ומוזר על
נערה בכפר הררי מבודד, שבעלה
הצעיר יוצא עם עדרו לפסגות מבודדות
ונעלם תחת מפולת בהרים.
הנערה, היולדת בינתיים את ילדם
המשותף, נרדפת על־ירי רוחו של

ב!נ 2 שחור

ף* שהנער חוזר הביתה ואחותו
^ הרה לו, מתגלה תגובה שונה אצל
ההורים. האם אומרת. :הרי ידעתי זאת
מזמן,״ ואינה מסתירה את שימחתה על
מה שקרה. האב, השבוי בדפוסים
המסורתיים הפוריטאניים של המסורת
הנוקשה שעל ברכיה חונד (הוא לא
יכול היה להינשא מוקדם יותר, כי היה
הצעיר מבין אחיו, והמסורת בחבל ארץ
זה אוסרת על הצעיר שבאחים להינשא
בלי הסכמת אמו, כל עוד היא חיה),
מנסה להרוג את בנו.
ההתנקשות מסתיימת בתאונה —
האב נהרג מכדור שנפלט מרובהו שלו.
האם, שהיתה חולת אסטמה קשה,
נופחת נישמתה בהתקף־לב.
שני הילדים היתומים, שהם הורים
לעתיד, מסתגרים בביקתה, כשבחוץ
משתוללת סופה של שלג.
גופותיהם של האב והאם, המונחים
בעריסה של שלג מחוץ לבית, יחכו כך
עד שתשכך הסערה והאנשים שבעמק
או על ההר השכן יגיעו לקבורה, אחרי
שיבחינו בסדין שחור אשר נתלה על
חבל־הכביסה כאות המבשר על כך
שיש מת בבית.
זהו הסיפור. לכאורה גירסה חוזרת
של חטא קדמון. סיפור על ניאופי אח

1י 1ן ך 11ך 1הן פטרישיה שארבנו והלן שייבר,
111 המופיעות בתפקיד של שתי נשים

המצפות לגט שלהו בעיר-הגירושיו האמריקאית רמו

והמפתחות ביניהן יחטי״אהבה. גיבורת הסרט, הלן
שייבר, קיבלה על מישחקה בסרט, לבבות שבורים
את פרס״המישחק של פסטיבל לוקארנו .1985

נשחק וזהותו כמעט מיטשטשת, כמו
זהות הבניינים החרשים שהוא בונה.
המבוכה והבילבול, חוסר הסיפוק
וההתלבטות, מטילים צל כבד על
עתידם של הצעירים בארץ זו, ואין
ספק שמצוקתם, מצד אחד, והידע
הטכני שלהם להתבטא בצורה קולנועית,
יצמיחו קולנוע חדש שעוד
נשמע עליו רבות.
לא במיקרה השחקן הראשי בסיפור
טאיפה, הו קסאקסיאן, הוא גם
הבימאי של סרט אחר שבא מטאייוואן,
סרט־ילדים המיועד למבוגרים. שמו
ביקור אצל סבא, והוא מתאר
חופשת־קיץ של שני ילדים הנשלחים
לבלות אצל סבם בשעה שאמם עוברת
ניתוח בבית־חולים ומחלימה ממנו.
עולם המבוגרים עובר ניתוח לפרטים
דרך עיניהם הרגישות ושלעולם־
לא־מכזבות של הילדים.
בתוך כך נראה העולם של היום
כאדיש, חסר־רגישות ואטום. למבוגרים,
המסתובבים תמיד בפנים חתומות,
אין זמן כדי להפיק מן החיים הנאה
כלשהי. גם הפיתרונות שהם מנסים
למצוא לבעיות האנשים הקרובים
אליהם נעדרות כל השראה או נסיון
לחדור לתוך הנפש האנושית. הפער
בין הדורות הולך וגדל וההבנה בין אב
לבנו, בין אדם לרעותו, קטנה והולכת.
היחידים שעדיין מפיקים חום אנושי
ומסוגלים לתת ביטוי לריגשותיהם
הם הילדים. חבל רק שגם הם מתבגרים
מיום ליום, וכך נגזר על העולם להיות
מריר וחסר סובלנות וסבלנות.
חמחרים תשע הנשים
של הנביא

הנוער בחדרה
1זבזי1ת־האדם

הועמד למישפט בפני בית־הדין
לביטחון־המדינה באנקרה, בירת
תורכיה, עלי ריזא דמירקאן,39 ,
מטיף במיסגד בקושטא, על פירסום
סיפרו חיי־המץ לפי ה אי סל א ם( שאותו
פירסם בהמשכים ביומון תורכי,
ואשר הפך, לאחר מכן, לרב־מכר) ,בו
הטיף דמירקאן לשיבה למקורות, בהסתמך
על חיי״הנישואין של הנביא מוחמר,
עם תשע נשותיו. דמירקאן, הנשוי
לאשה אחת בלבד, שילדה לו תישעה
ילדים, מציע עונש־סקילה לנואפים;
עונש־מוות להומו־סכסואלים ולשוב־בים
עם בהמות; מלקות ללסביות
ונקירת־עיניים למציצנים. בינתיים
צפוי הוא עצמו לשבע שנות מאסר
וחצי על ״השמצת והעלבת האיסלאם
והנביא מוחמר״.

נפטר בתל-אביב, בגיל ,72
חיים שימחה נחמני, יליד חדרה
ושופט בדימום, שהיה המורה הראשון
בנתניה, אך נודע במיוחד בשלושת
הספרים שחיבר, שניים מהם —
הרפתקות ששון וגיורא והנחל היה
הגבול — על חיי־הגוער בחדרה
בראשית המאה, שימשו חומר־גלם
לאין ספור תסכיתים בקול ישראל
והשלישי, זכויות האדם במיקרא,
בא להוכיח, כי ראשית ההכרה בזכויות־האדם
מצויה בתנ״ך.

1ן ךין ן ך 71| 1נ ץ אח ואחות, מתחת לשמיכת-פוך (בתצלומים
ח 111 111 1 #למעלה ולמטה) במרומי האלפים, הוא נושא
הסרט השווייצי להט בגבהים, שזכה בפרס הראשון, ברדלס־הזהב.
טדודיטטית יפהפיה
ך* תוצאות של החיכוכים ביו
( 1הדורות? הרסניים ביותר! את אלה
אפשר היה לראות בסרט אחר, מחלק
עולם אחר, אבל תחת אותם שמיים.
באחד הערבים היותר מוצלחים והיותר
עמוסים הוצג סירטו של ג׳יוזפה
ברטולוצ׳י, סודות, סודות.
ג׳יוזפה, אחיו הקטן של ברנארדו
( )1900 ברטולוצ׳י, עשה סרט שכל
גיבורותיו נשים, וביניהן המפורסמות
והיפות שבכוכבות ארצו, איטליה. החל
באלידה ואלי, ררך לאה מאסארי,
רוזאנה פודסטה ומריאנג׳לה מלאטו
וכלה בכוכבות חדשות ששמן אינו
מוכר בישראל כלל, מספר ברטולוצ׳י

מחירי־ספרים
במונחי־סיגרינת
נחוג בלונדון, יום־הולדתה ה-
50 של הוצאת־הספרים פינגווין, אם
כל הוצאות סיפרי-הכיס בעולם. פינגווין,
שסיסמת מייסדיה היתה ״ספרים
אינטליגנטיים לאנשים אינטליגנטיים
במחיר סביר,״ מכרה את ספריה הראשונים
במחיר שישה פני הספר (במחירה
של חצי חפיסת־סיגריות, באותם
ימים) ,אך נאלצת לגבות, כיום, כשתי
לירות סטרלינג עבור כל ספר(כמחירן
של חפיסת־סיגריות וחצי) .בשנה
האחרונה הוציאה לאור פינגווין, שרב־המכר
שלה בכל שנות קיומה היה
חוות־החיות של גיורג׳ אורוול (6.8
מיליון עותקים) ,כ־ 1200 ספרים
חדשים, אותם מכרה ביותר מ־50
מיליון עותקים בעולם כולו.

נפ טרה בעת שחייתה היומית
בסחנה(גן־השלושה) שבעמק יזרעאל,
בגיל ,83 שרה גולדנברג, ילידת
ראשון־לציון וחברת קיבוץ בית אלפא,
את מתפרתו ניהלה עד יומה האחרון.
גולדנברג, גננת לשעבר (שרכשה את
מקצועה בבגדאד ובפאריס) היתה אימם
של שלושה (שתי בנות ובו) .שהם־

קרבז־הקבע
שד הרמטב״רים
על טרוריסטית יפהפיה, הרוצחת בדם ;
קר לא רק שופט מכובד, כי אם גם את !
חברה לפעולה, טרוריסט צעיר, שאו־מץ־ליבו
לא עמד בו לבצע את המשימה
שהוטלה עליו.
מיפלצת חסרת־פשרות

חיי העוני והרעב ועל מינהגי״פולחן קדו מים
בסין שלפני מילחמת״העולם השניה, אדמה
צהובה, זיכה את יוצריו בפרס השני של פסטיבל לוקארנו, ברדלס־הכסף,

מבגדאד עד
בית־אלפא

ך י(וך כדי עלילה בעלת חשיבות
! 1מישנית בלבד, הסיפור למעשה
מיתמצת במישפט אחד בלבד, מצלם
ברטולוצ׳י יחסי אמהות ובנות בחברה
האיטלקית של היום: אם אחת אינה
מסוגלת להבין כלל את מה שעושה
בתה; אם שניה חיה על אולימפוס
משלה ומנסה להתאבד מתוך אנוכיות
מזהרת, בלי נסיון כלשהו להתקרב
לבתה ולהסביר לה את מניעיה; אם
שלישית עסוקה כל כך בחיי־נישואיה
ובקריירה שלה, שהיא משלה את \
עצמה שילדתה הקטנה אינה מבינה1
שום דבר. כל זאת בעוד שברור למדי
כי אותה ילדה תגדל למין מפלצת
חסרת־פשרות, שתהיה מסוגלת לעשות
כל דבר כדי להתנקם בחברה
הדקדנטית שבה גדלה.
הסיבות המניעות את הטרור הנשי
אינן חשובות בעיני ברטולוצ׳י. החשוב
בעיניו, לדבריו, הוא לצייר תמונת־מצב
שבו, כנראה, אמהות אכלו בוסר
ושיני בנות תקהינה. מה שבכל זאת
חשוב היא הכתובת שמצייר הקולוע
של היום על הקיר — לאותם אנשים
המביאים ילדים לעולם — האם חשבו
גם על האחריות וההתחייבות, על
העולם שאותו הם מציעים בעריסתו
של התינוק החדש הבא לעולם?

נחוג במקום גלותו, בקניה, יוס־הולדתו
ה־ 60 של אפולו מילטוץ
אובוטה* ,מי שהיה נשיאה השני והרביעי
של אוגנדה, ואשר הודח ממיש־רתו
לראשונה, לפני 14 שנה, על־ידי
אידי אמין, אז רמטכ״ל צבא אוגנדה
ובשניה, לפני חודש ימים, על־ידי
רמטכ״ל הצבא גם כן, הגנרל טיטו
אוקלו. אובוטה הוא בן־איכרים, שהיה
רועה־צאן בילדותו ואשר למד מיש־פטים
בהתכתבות ואף הספיק להיות
עיתונאי לפני שפנה לקריירה הפוליטית.

היסטוריה,
ודב
ומייסד יומה
נפטר בבודפסט, בירת הונגריה,
שבה שהה בחופשת־החלמה,
אחרי שורת ניתוחי״קיבה בארץ, בגיל
,63ד ד אמיל תומא, מראשיה הערביים
של רק״ח, אשר יסד את יומונה
הערבי אל־איתיחאד(האחדות) לפני
41 שנה. תומא, יליד חיפה, שנישא
ליהודיה, היה היסטוריון בהשכלתו
(שאותה רכש באוניברסיטות קמברידג׳
ומוסקווה) ,אשר פירסם 13 ספרים על
נושא הסיכסוך הערבי-ישראלי וגם
הספיק לשמש, בקדנציה אחת, כחבר־כנסת.

אפולו הוא פאול בלשון אוגנדה
ומילטון הוא שם שאובוטה נטל
לעצמו בגין חיבתי למשורר האלג>ות
האנגלי העיוור גון(גן־העדן האבוד)
מילטון (.)1674-1608

מטיף דמירקאן
לנקר את עיני המציצנים
פורסם בהם הוא מאיר הר־ציון, צנחן,
שהוענקה לו, על־ידי מי שהיה אז
הרמטכ״ל, משה דיין, דרגת־קצונה
בשדה־הקרב, מבלי שיעבור בית־ספר
לקצינים. הר־ציון חי היום בחוותו שעל
פסגת הר בגליל, אחוזת שושנה,
הקרוייה על שם אחותו, שנרצחה בראשית
שנות ה־ 50 על־ידי בדווים
בקירבת ים המלח, וכמה מהם הרג הר־ציון,
לאחר מכן, במסע־עונשין אישי.

הילדים של
ענזק־יזרעאל
נפטר בנהלל, בגיל ,94 צבי
ליבנה, מחברם של 30 סיפרי־ילדים,
שהידוע בהם הוא עודד הנודד (כשם
בנו של ליבנה, שמלבדו היו לו גם
שלוש בנות) .ליבנה, יליד כפר
אוקראיני, היה מראשוני נהלל ואיש
המשביר המרכזי, שביקש לשפר את
חומר־הקריאה של ילדיו ולעשותו
ארצישראלי יותר, וכך כתב את סיפור־הילדים
הראשון שלו, גיבעת הילדים,
״על ילדים בעמק־יזרעאל, המייסדים
משק משלהם.

באנגליה הסתעו קומנדו ער משחטה
£הודית, חובבי־חיווז 1אנטי־שמים?
..השלם הזה׳׳ הלו רבית־מיטבח״ם נו
לבדוק את השאלה: האם השחיטה
היהודית היא הומאנית או אכזרית1

אר המוות: בדיקת הווטרינר במיכראה והפרות מהחירות את דרכן ראיטריז

כך או כך, קורה שהפרה מתמהמהת
בפתח חדר״השחיטה. בעזרת מוט חשמלי
מאיץ בה סוחר־הבשר לעשות את
המוטל עליה: למהר ולהיכנס לחדר
ההוא. משם תצא כעבור כמה דקות
בצורת חלקי בשר טרי, רוטט, נוטף־דם.
בחדר השחיטה נכלאת הפרה בתוך
תא קטן. היא בועטת וגועה. רגליה
נקשרות. בתנועה סיבובית הופכים
אותה על גבה והיא מושלכת אל
אלונקת־מתכת צרה.
השוחט בודק את סכיו־הפלדה,

שאורכה חייב להיות כפול מרוחב
צוואר הבהמה 12 .פעמים הוא מעביר
את אצבעותיו על הסכין לוודא שאין בה
פגם — בליטה או שקערורית הפוגעים
בחדותה.
הפרה, השרועה כל אותה עת על
גבה, כשרגליה קשורות, גועה ומנסה
לחלץ את רגליה מחבלי־הקשירה. ואז
נקשר גם ראשה בלולאת־מתכת ומים
מותזים על צווארה.
״ברוך אתה ה׳ אלוהינו, שציוונו על
השחיטה,״ ממלמל השוחט. בתנועה
מהירה וחדה הוא חותך את צווארה של

הפרה. הראש, שלא ניתק מהצוואר,
והרגליים מפרפרים פירפורים אחרונים.
השוחט מתרחק לאחור. פרה נוספת
נקשרת.
הפרה השחוטה נתלית כשראשה
כלפי מטה. הדם ניגר מגופה. ראשה
ורגליה נחתכים. אחר־כר פושטים את
עורה ומוציאים את איבריה הפנימיים.
אחרי בדיקה וטרינרית היא עוברת
לרשותו של סוחר־הבשר, על חלקיה
השונים.
הילדה פרידשטיין, יו״ר אגודת
צער־בעלי״חיים :״עמי העולם, שאינם
מצווים על השחיטה הכשרה, מהממים
את הפרה בעזרת אקדח חשמלי או מכת
פטיש, ורק אז הורגים אותה. הרבנים
מתנגדים להימום. הם טוענים כי בעת
ההימום עלול בעל־החיים להיפגע.
ובעל־חיים פגוע אינו כשר. וכך, בשם
הדת, מניחים לפרה האומללה להתענות
עד לרגע מותה.
״בארצות־הברית יש רבנים הסצורים
כי הימום הפרה לפני השחיטה אינו
פוגע בכשרותה. מדוע שלא נאמץ את
דעתם?״
טיימס הלונדוני במאמר מערכת:
״חברי המועצה לרווחת־החיות, בדוח
שלהם, מגלים כי פרות שנפגעו
בעת שהתהפכו על גבן, בתא השחיטה,
נחשבו ככשרות. כלומר, לא כל פגיעה
גורמת לפסילת החיה מבחינת ההלכה.״

.טעון
הומד־גפץ,,
ן * שוחט, הרב ארמון שעיו, מוחה
( 1בהיסודהדעת את כתמי־הדם שעל

ער הסכין: חוות הסנין נבדקח 12 פעמים באצבעותיו שר השוחט
**ד מתי נניח לברברים האלה
/ /ולש חו ט באכזריות את החיות
היקרות שלנו?״ שאלו וטרינרים בריטיים
בירחונם המיקצועי, והתכוונו לשחיטה
היהודית הכשרה.
מייד אחר־כר פירסמה המועצה
הבריטית לרווחת־החיות דוח, שבו
היא קוראת ליהודים לבחון מחדש את
מינהגי״השחיטה שלהם. מאמר־מערכת
ברוח דומה פורסם בטיימס הלונדוני,
בסוף חודש יולי.
ואז הגיעה העת לפעול. קומנדו של
החזית לשיחרור בעלי־חיים פרץ
למחסני משחטה כשרה ליד לונדון,
והשחית בשר בשווי של יותר מ־8000
לירות סטרלינג.
הפולמוס הבריטי אינו חרש. מזה
400 שנים מתנהל ברחבי העולם ויכוח
מר ונוקב לגבי מידת רחמנותה של
השחיטה היהודית. לעיתים יש בוויכוח

ו— 26

דאגה כנה לבעלי-החיים. לעיתים
מתלווה אליו נימה אנטי־שמית. רבות
מאגודות צער בעלי־החיים אינן אלא
אירגונים אנטי־שמיים. במסווה של
רחמים הם מבקשים לערער את לב״ליבו
של אוחדהחיים היהודי־רתי. כך, למשל,
נאסרה השחיטה הכשרה בארצות
הכיבוש הנאצי.
בישראל, כך יודעים כל הקשורים
לנושא, אין טעם לעורר את הויכוח.
השחיטה הכשרה היא חלק בלתי־נפרד
מכל בית־מיטבחיים וממשלה קואליציונית.

עינוי

לרגע־המוות
ן ץ הליד־השחיטה מתחיל ברגע
4 1שבו עוזבת הפרה את הרפת או

האחו, מועלית על משאית ומובלת אל
מיכלאת השחיטה.
״הפרה מרגישה שקורה לה משהו
משונה. היא אינה יודעת שהיא מתחילה
את צעדת־המוות שלה, אבל היא בהחלט
מבינה שסדר־החיים הרגיל
השתבש,״ כך ד״ר ארנולד קוסין, הווטרינר
של בית־המיטבחיים הירושלמי.
במיכלאת המשתטה שוהה הפרה
כמה ימים, או כמה שעות. כמות הבשר
הדרושה לאיטליזים היא הקובעת את
תוחלת־חייה במקום זה.
ביום שבו הוחלט לבצע את גזר־הדין,
צועדת הפרה מהמיכלאה אל
חדר־השחיטה במסלול ארוך וצר, מגודר
משני ציריו. יש הטוענים כי בחושה
החייתי מבינה הפרה שבקצה המסלול
ממתין לה דכר־מה נורא. אחרים סבורים
כי הפרה טיפשה מדי, ואינה קולטת מה
מתרחש סביבה.

המציצים: אברכים המבקשים ירכוש מיקצש

כפות ידיו. את הלכות־השחיטה למד
בישיבת פורת יוסף. למושג צער־בעלי־חיים
יש לו פירוש משלו .״שחיטה
כשרה היא מיצווה גדולה מהתורה.
ברור לה מיתה יפה, אומרת הגמרא. אני
שוחט את הפרות במהירות, בעזרת סכין
חדה מאוד. כד החיה מתה מייד, מיתה
יפה, בלי להרגיש כלום!״
מחקרו של הד״ר יוסף לווינגר מאוניברסיטת
בר-אילן, אחיו של הרב משה
לווינגר, מאשר את דיברי השוחט. לפני
15 שנים גילה הד״ר לווינגר כי בעת
השחיטה נחתכים בבת״אחת שני עורקים
ראשיים, הנקראים ונות יוגולא־ריות.
כתוצאה מכך יורד לחץ־הדם,
נעצרת אספקת הדם למוח והמוח
מתרוקן מדם. במצב גופני כזה אין החיה
מרגישה דבר, והיא נחשבת כמתה.
פירפורי הראש והרגליים אחרי השחיטה
אינם אלא רפלכסים של מערכת־העצבים.
וטרינרים
בעולם הנוצרי ערכו מחקר
שגילה את ההיפר הגמור. הם קשרו את
שני העורקים הנחתכים בשחיטה, ונוכחו
לדעת כי כאשר שני עורקים אלה
אינם מתפקדים, מועבר דם למוח דרו
כלי־דם חליפי, הנקרא ארטריה ורטר־בליס.
כלומר, אחרי השחיטה החיה
עריץ אינה מתה. פירפורי גופה הם
אותות־חיים.

תפיסת־הצוואו: השוחט מנין עצמו לנעולה

וגע השחיטה: סביו הנלדה שסנת את הגוון

וטרינרים ישראליים, העוסקים בנושא,
מסרבים, כדרר כלל, לחוות דיעה.
רובם עובדי־מדינה החוששים למיש־רתם,
ואף לחייהם. הד״ר יצחק קלינגר
מהמכון הווטרינרי בבית־דגון :״אני לא
רוצה שהדתיים ישרפו לי את הבית.״
הד״ר ראובן קטהן, האחראי הארצי
לשחיטת עופות מטעם מישרד־החק־לאות
:״זה נושא עדין, טעון חומר־נפץ.״
,מי ת ה

יפה וקלה!׳,
ך* וויכוח המדעי אינו מעניין את
1 1השוחט או את חבורת מתלמדיו.
אברכים מצויינים, כולם תלמידי־ישיבה,
השוקדים על לימודיהם ואינם
מחסירים דבר. הם מתגודדים בפתח
בציחקוקים ובמבטים נרגשים הם
מלווים את הפרה השרועה על האלונקה
:״מיצווה! מיצווהד
״התורה ציוותה עלינר לשחוט את
הבהמה,״ אומר תלמיד ישיבת קול תורה
.״אני רוצה להתעמק בכל ההלכות
שבתורה, ואיפה אפשר ללמוד הילכות־שחיטה,
אם לא בבית־מיטבחיים?

״בפעם הראשונה, כשראיתי שחיטה,
הרגשתי קצת רע. אבל מתרגלים. עכשיו
גם אני יכול לשחוט.
״שוחט זה מיקצוע מסוכר. צריד
ללמוד הרבה דינים והלכות, וגם להיות
ירא־שמים. מהבחינה הזו, של יראת־שמים,
השוחט נחשב אצלנו כבן־אדם
מכובד. מבחינת הפרנסה, לא כל־כן־.
כלומר, אם למישהו אין פרנסה אחרת,
אז הוא בא לכאן ושוחט.
״כשאני אתחתן ואזדקק לפרנסה,
אחפש עבודה אחרת. אם לא אמצא,
אבוא לשחוט. צער בעלי־חיים? השחיטה
שלנו היא המיתה הכי־יפה וקלה
לבהמות!״
שחיטה הומנית? מיתה יפה? ד״ר
אנדריי מנשה, הווטרינר של אגודת
צער־בעלי־חיים, אינו יודע אם לצחוק
או לנסות ולהשיב על השאלה ברצינות.
״כל שחיטה היא אכזרית! הוויכוחים
האינסופיים והמחקרים על כך פשוט
מגוחכים.
״העובדה שהחיה מטושטשת לפני
שהורגים אותה, כמינהג הנוצרים, אינה
הופכת את המוות ליפה יותר.
״מצד שני, המראה של פרה גועה
ובועטת ברגליה, בנסיון נואש לברוח
מתא־השחיטה, אינו מחזה נעים.
״מי שרוצה להתייחס לחיות בצורה
הומנית, מוטב שיפסיק לאכול אותן!״

הזמן כבד עתה מקום

למודעות בגליון

ראש ותשנה
המוגדל והחגיגי של

כשאנחנו ״מסדרים 1אותך א תה מרוויח
גרפיקאי, פרסומאי, בעל עסק:
בפעם הבאה כשתזדקק לשרותי
סדר צילום פנה אלינו. אין לך מה
להפסיד מלבד תעריפי־סדר גבוהים!
צפריר

ר ש & ס ג 1ר

סדר

דוני,

צי ר ו

ביצוע מהיר,
של עבודות ד חופו ת!
עיצוב וביצוע גראפי
ציוד חדי ש !
הטיה לטוני הכיזלנים

הרחבה, הצרה
העיד

בצפון

דחי 313ל׳ל 15ת״א0X1 13 ;447363 711111 אח?1ה 052*447985 ,142

שיופיע 1־11.9.85

זיוה תלם
זיוה תל ם מז מינ ה או תך
לחדר ה ת צוג ה בבי ת ה בהרצליה פיתו ח
חדש בארץ:
ת צוג ת דג מי עור נפלאים תוצ ר ת ״אופנת עור זיוה תלם״
* צבעי ם מרהיבים נם ל קי ץ
* דגמים מקוריים
* ניתן ל הז מין בכל הגדלי ם ובכל הגוונים

תשקיעי נבגדי־עור ולא תתחרטי!!
אביזרים: מחרוזות, תי קי ם, חגורות
תוא ם לבגדי־עור וכמו כן תו א ם לבגדי ה קי ץ של:

תמרה יובל
״ורוד״
רפי יעקובזון

לשרותן* 24 שעות ביממה

0338 38 38
רזיאלה חוה לוי
״פיצי״

אל תחמיצי א ת התצוגה!

ה מ כי רהתת קיי ם ביו ם שי שי
ו ביו םשבת
בין ה ש עו ת
דו דהמלך

6.9.85
7.9.85
16-19 10-14
סו, הרצ לי ה פי תו ח

להתר או ת זיוה

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד

סקסו עסקי ם
בלי שותפים
ס מויי ם

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי־מתכת
מזכירות אוטומטיות

ידיי 11

^ *1בע־מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביג -טל 286444 .
שולה השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אכיב, המלך גזת ׳ 72
טל 295318 ,284919 ,282969 .

איתן עמיחי

מדימים
ה דבר ת

בע״מ

מומחים דהדנות תיקנים(נ׳וקים),
תולעי עץ, חוקי ספרים ונגדים.
ומת־ גן, וח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21 עס ק 481/75
) ש מי ר ה

ב רי אותךורבושך [

בית הספד לאמנות קמרהאובסקורה
אמנות...

תוכנית הלימודים

תחומי הלימודים

שעות הלימודים

אם אתה חושב כמונו שאמנות היא דרך קמחה אובטקורוז היא המסגרת היחידה בארץ קמרה אגבסקורה מרחיבה גם השנה א ת למודי הלימודים בקמ חז אג ב ס קו חז מ תקיימים
המציעה תוכנית לימודים ברמה אקד מ אי ת
ה אמ ט ת המעשיים והתיאורטיים ומאפשרת
במשך כל שעות היום, מקר, צהריים אחה״צ
אחרת לראות בה את סביבתך, שמעבר
ליופי שבה, האמנות קוראת להתמודדות המותאמת אישית לכל תלמיד. תוכנית זו,
וערב. טשאי הלימודים מופיעים כל אחד מספר
לימודים מלאים בתחומי האמטיות
פעמים ובשעות שוטת כך שהסטודנט יכול
שזכתה להכרה בין־לאומית ע׳׳י מוסדות ידועי הפלאסטיות(רישום, ציור, פיסול) בטסף
עם טשאיס מרכזיים בחייט, אם אתה
שם כמו ה\5\.-ז\ט 3ז? ווז .*-ו\ ,8 .מ -צא, מקנה ללמודיהוידאו והצילום
להרכיב את מערכת השעות בהתאם ליכולתו.
מוכן לפענח את המציאות בשפה חדשה
את הכלים החשובים לסטודנט שטת ה־.80
פרטים והרשמה
קורסים בודדים
ולגלות מרחב אחר -בוא ללמוד עם
כדי לעטת על הצרכים הטבעים מפיתוחה
המעוניינים להשתלב בלימודים יפט למזכירות
במקביל מציע בית הספר קורסים של צילום,
אנשים המרגישים כמוך מוסיפים אנו
הלימודים,
תוכנית של בית הספר בין השעות 10.00-20.00 לקבלת
רישום, וידאו ותולדות האמטת במסגרת
בקמרהאובסקוחז.
מקום לסדנאות הפיסול והציור ומרחיבים
טופסי הרשמה ולקביעת מועד לועדת קבלה.
לימודים של שעור אחד בשמע.
את הסטודיו המקצועי לצילום.

קמרה אובסקורה בית הספר לאמנות
תל-א 3ינ -אלנבי 57 טל 298191,298291:

שלוחות: ירושלים -עמק רפאים 64 טל 660007,668269:

חיפה -הנביאים 13 טל 662773:

העולם הז ה 2505

מ רי ת הי ר ש מסבות ער רוותה, ער בדידותה עד שהגיעה רגיל ם3י ער הווו
שבה היא נוהגת לכתוב מנגינות ומדוע אינה מחבת מידם למנגינות שהיא מחבות
ואינה שוה, את שידיה, ער ח אזז דן ער בערה וירדיה וער ח״ה באמויקה
.לא הייתי ילדה
1(1ש1ה, אבל הייתי
ילדה דדה, מחנון.
לא הייתי חברותית, לא
ודו ל׳ תברים וחברות״

.אחדי שלושה־ארבעה
ימים איומים, שב ש
אנו ושאלת את עצמי
מאין אני באה דתאום
אני מתחילה להלחין״

.למדתי לנגן על
פסנתר מגיל ד.
אני דרשתי,
בל הזמו
לחצתי ודרשתי״

רעדימ אוד!״
**שביקשתי לראיין א ת נורית הירש,
* /היא אמר ה ש הי א לא מ בינ המה
פיתאום, שהי א בכלל לא מיו חד ת, שהי א
בסך־הכל נ שואה באושר כבר המון שנים
ומגדל ת שני י לדי ם ועושה אתהע בוד ה
שלה. אחר״כך נעתרה.
הי א הי ת ה בארץ ב חופ ש ת־ מולד ת. א ת
השנה ה אחרונה ביל ת ה בניו״יורק, בי ח ד עם
יורם רוזנפלד, בעלה מז ה שנים רבות, ועם
שני ילדיה, דני ( 15 וחצי) ורותי ( 9וחצי).
מובן שמרגע שדרכה כף רגלה על אדמת
ארץ־הקודש, ה ת חי לו ה טלפונים ו הב ק שו ת

ש תכ תוב מנגינות. זה ה ח מי א לה, ו״לא
יכולתי לסרב ״,הי א או מר ת. אז תחת להכין
שיעורים למורה שלה לקומפוזיציה באוני ב
ר סי ט ת ניו־יורק, הי א י שבה בחדר״העבו־ד
ה שלה, על ה שטיח, לי ד ה שולחן או ליד
הפסנתר, וכתבה כמה מנגינו ת לל הקת
הנח״ל, ו הי אהשתתפה בהופעה ה מ חו דשת
של שרה׳לה שרון בטלוויזיה, לפני שבועיים,
ו הי תהמלאת פעילות. .ה שיעורים יכולים
לחכו ת עד שאחזור לניו״יורק ״,א מרה.
שרה׳לה שרון הציגה או ת ה ואומרה עליה:
״הנה מלחינ ה ש הי א ממ ש מ תנ ה למדינה!״
ונורית חיי כ ה באושר.

הי א גדל ה בתל־אביב, ב בי ת של זמר־אופרה
ועורכת־דין. הי תהי לד ה שונה מכל
שאר הי לדי ם. כבר מגיל צעיר ני דנ ד ה
להוריה ש הי א רוצה לנגן על פסנתר. ב בי ת
לא הי ה פסנתר, ו הי א הי ת ה הולכ תלהתא מן
אצל ה שכנים שב קו מה העליונה. כך הי ת ה
יו שבת שעות בכל יום ומתא מנ ת. כשכל
הי לדי םהאח רי ם שי ח קו והלכו לים, נחו
וטיילו, נורית הירש י שבה לי ד הפ סנ תר
וניגנה. י לד ה בודד ה ,״אבל מרצון!״ כמו
שהי א מכריזה.
א ת בעלה, יורם, שהו א בנו של שלום
רוזנפלד, עי תונ אי בכיר במעריב, הכירה

כ שהיו ת ל מי די ם בבי ת־ספר תיכון. ה ם
התח תנו אחרי הצבא. עליו הי אמסרבת
לדבר. הו א אינו או הב כ שהי א חו שפ ת או תו.
הי א גם ל א החליפה א ת שמה לרוזנפלד,
מכיוון שהת חיל ה לכתוב ולה תפ רסם עוד
לפני שידעה שתתח תן אי תו, וכןנ שארה
הירש. הי א מוכנה רק לומר ש הו א עו ס ק
ב מח שבי ם ו שהוא מ הנ ד ס אל ק טרוניק ה.
תי קהת מונו ת שלה אינו משופע ב ת מונו ת
מי שפ ח תיו ת.
הי אמדברת בסון גבוה ונ שמעת כמו
י לד ה נ איבי ת. הי א גם נ ר אי ת צעירה יותר
משנה לשנה, ו אינה מוכנה להסגיר א ת גילה

״לפני כר שיר רע לי מאודו״
(המשך מעמוד )29
חישוב גס אחרי השיחה איתה מראה שהיא
מבוגרת מ״ 35 וצעירה מ״.38
לפני שלוש שנים וחצי קנתה המישפחה
בית ומסע פקאנים במושב גני־עם שבאיזור
השרון. שם יש לה חדר־עבודה קטן, נפרד
מן הבית, ובו היא מבלה שעות על גבי
שעות. בחדר יש פסנתר״קיר, שולחן־עבודה
ועליו ערימות של ניירות ותווים, ספה צרה
ושטיח. על השטיח הזה היא עושה תרגילי
יוגה כשהיא מרגישה שהיא צריבה להתרכז,
או כשהיא רוצה לנוח מן המאמץ. על הקיר
מעל הפסנתר תלויות, בתוך מיסגרות, שלוש
תעודות־פרס מתקופות שונות, וזה בערך
הקישוט היחידי שיש בחדר הקטן. מן
החלונות נשקף דשא ועצים ירוקים ושקט.
והיא צריכה שקט לעבודה שלה. עכשיו
הבית מושכר, עד שישובו מאמריקה.
נורית הירש התחילה לכתוב מנגינות כבר
בגיל ,16 אבל התחילה להתפרסם רק אחרי
שהשתחררה מהצבא. מאז כתבה כמה
מאות לחנים. לפני כמה שנים הוציאה ספר
ובו תווים של כמה עשרות שירים פרי עטה.
מבט מהיר מגלה שרובם ככולם מוכרים
ואהובים.
אולי בניגוד למלחיני״פיזמונים אחרים,
היא ממשיכה ללמוד כל השנים, גם נושאים
שאינם קשורים בהכרח לתחום הפיזמונים
שבו היא עוסקת. היא למדה תיזמור
וממשיכה ללמוד עכשיו, כשהיא שוהה בניו-
יורק ומתעסקת בקומפוזיציות. היא אינה
מתכוונת לשנות את כיוון המוסיקה שלה,
רק להעשיר את עצמה.

יורם טהרלב; הכניסיני תחת כנפך -למילים
של חיים נחמן ביאליק, אני שומעת צעדים -
מילים אהוד מנור; זמר שכזה -מילים יעקב
רוטבליט; מלאך מסולם יעקב -מילים יורם
טהרלב; ללכת שבי אחרייך -מילים אהוד
מנור; הבית ליד המסילה, בן יפה נולד -
מילים אהוד מנור.
בספר־השיריס יש שיר אחד בלבד שכת בה
נורית הירש בעצמה, וזה השיר היחידי
שכתבה מעולם. הוא נקרא א ם אומר לך:
אם אומר לך, אם אומר לך /צלילי פעמון
בקולך /צלילי פעמון מתנגנים בקולך /
התשירי שירך /צלילי פעמון מתנגנים
בשירך /התשמיעי את קולך(

האיום הזה של התהייה, קודם ליצירה. זה גרוע.

• זה גרוע?

כן, כי זה מצב־רוח מעיק.

• וזו פעם ראשונה שאת מרגישה

לא, תמיד. אבל לא ידעתי שזה קשור. אני
גיליתי בחודשיים האחרונים שזה קשור, פשוט

• את יודעת מראש מי הוא יהיה?

כבר שאלו אותי, אבל אף פעם לא היתה לי
תשובה לזה. אני יכולה להגיד שאני מודעת שזה
מצב־רוח מיוחד. יש מצב־רוח מיוחד לפני כתיבה.

• אבל מזמינים אצלך שירים.

אז לא תמיד כשמזמינים זה יוצא; זה לא תמיד
הולך.

• ומה את עושה אז?

• ואיך זה נעשה — את יושבת ליד
הפסנתר עם המילים?

לא. לאו דווקא ליד הפסנתר. לפני שבוע
כתבתי מנגינה חדשה ואחרי שעתיים, שדווקא

גיליתי, שמתי־לב לכמה ימים של מצב־רוח איום,
וזו לא עצבנות, זה יאוש. ומוזר שאחרי כל־כך
הרבה שנים גיליתי את זה רה פה, בחופש. לא
חשבתי שיש קשר בין זה.

• הרצון לכתוב שיר בא לד רק
בשאת יושבת בחדר־עבודה, או גם
כשאת מתקלחת או עושה דברים
אחרים?
אז ככה: אני מאמינה שזה תהליך, כל הזמן זה
מקנן בי. אני מאמינה שזה כל הזמן. זה בא לידי
ביטוי כאן בחדר־עבודה, כאן נורא שקט, נורא
נעים.

• קורה שאת יושבת בבית, רואה
טלוויזיה וכותבת פיתאום שיר?
לפעמים. לפעמים יש לי הברקות, אבל בדרך־
כלל אני צריכה את הכמה שעות שקט שלי.
כשאני בבית שלי, אז אני מייד מזנקת לחדר־עבודה.
תופס אותי מצב־רוח כמו אמוק כזה. אבל
זה פעם בכמה חודשים, זה לא דבר יומיומי. זו
תקופה. אז אני הולכת ומסתובבת בבית, מסתובבת
ומתייסרת.

• ואז אי־אפשר לדבר איתך?
אפשר, אבל אין תשובה, הילדים כבר יודעים,
שוחחתי איתם על זה.

• מה אמרת להם?

שיש ימים שלא יפנו אליי. אני אומרת: תנו לי
שעה־שעתיים, אני צריכה שקט. ובעלי יודע, יש
ימים שאמא צריכה שקט. הוא יודע את זה כבר.
אנחנו משוחחים על זה ויודעים.
יש ימים כאלה, זה לא כל הזמן, כנראה שזה
התהליך של הכתיבה.

• את חושבת שזה מה שקוראים
מוזה?
מוזה? אני לא יודעת מה זה. אני שומעת על
כל מיני חבר׳ה שיושבים באוטובוס ומוציאים את
הכרטיס וכותבים עליו, או לאנשים קורים דברים
מופלאים.

עם יזהר כהן, אהוד מנור והלהקה בזכיה באירוויזיון
.זו מין הצגה שכזאת. אבל מי מתייחס לזה ברצינותד
באופן טיבעי, ואולי לא כל כך טיבעי
לגביה, גם שני הילדים שלה מנגנים. אבל
היא לא דחפה אותם, זה בניגוד לאופי שלה.
היא גם לא רוצה במיוחד שהילדים שלה
יתעסקו במוסיקה, אלא אם כן זה מה שהם
רוצים. לא איכפת לה מה הם יעשו והיא לא
מכוונת לשום מקום מיוחד.
זמרים שעבדו איתה במשך השנים,
וכאלה יש רבים, אומרים שהיא נעימה
מאוד בעבודה, אבל פרפקציוניסטית לגבי
החומר. היא אינה צועקת ואינה מתרגזת,
אבל דורשת ביצוע מושלם. היא מדגימה
את הדברים בעצמה לעיתים קרובות.
בגלל הרקע המוסיקאלי הרחב שלה, היא
גם התעסקה במשך השנים בתיזמור המנגינות
וניצחה על כמה תיזמורות בתחרויות
שונות בעולם. שיר שהיא הלחינה, אבניבי,
זבה בתחרות האירוויזיון, אבל היא אומרת
שזה לא עושה לה שום דבר מיוחד, רק
שעשוע, שאיש אינו מתייחס לדברים האלה
ברצינות.
הלחן הראשון שכתבה היה פרח הלילך.
אחרי זמן רב מצאה את אורי אסף, המחבר
שהוסיף את המילים, והשיר התפרסם:
.היום אולי נדחה את בוא הלילה /ולא
נשאף לאור כוכב /הן לי ולך יש כל אשר
נשאלה /מבלי מילים נדע זאת כי נאהב״...
שירים אחרים שלה (רשימה מיקרית
מתוך הספר) :כבר אחרי חצות -מילים
עמוס אטינגר; הבתים שנגמרו ליד הים -
מילים אהוד מנור; בוא בשלום -מילים
רחל שפירא; בפרדס ליד השוקת -מילים

התחשק לי לכתוב, לא יצא לי שום דבר יפה
שמצא־חן בעיני, אחר־כך קצת התייאשתי והלכתי
לעשות יוגה על השטיח הזה. נורא פרוזאי.
מצפים לאיזה דברים בומבסטיים, השכינה שורה.
שכבתי לי על השטיח ברילקס ואמרתי: טוב,
לא היה לי יום טוב היום. היו לי רעיונות, אבל הם
לא מצאו חן בעיניי.
פיתאום היה לי איזה לחן בראש. זה שניות של
ריכוז, פשוט ריכוז. רצתי, כתבתי את זה מייד
והיתה מנגינה.

• לך זה לא קורה?
אצלי זה תהליך שכל הזמן אני עסוקה
בהלחנה של המוסיקה. מהבוקר עד הלילה. זה לא
דבר שפיתאום התחיל ופיתאום נפסק.

• כל הזמן מזמזמת לד מנגינה
בראש?
לא. אבל זה מעסיק אותי. וגם המילים.

• קורה שהם לא אוהבים את זה
ואומרים: אני מצטער, תני את זה
למישהו אחר?
לא קרה לי דבר כזה. אבל אני לא מוציאה
כל־כך הרבה מנגינות. נתתי עכשיו לרחל שפירא
מנגינה ושאלתי אותה אם היא אוהבת את זה
ושתקשיב לזה כמה ימים. היא אמרה :״אני
אוהבת את זה ואני רוצה לכתוב לזה.״ זה גם
תהליך מייגע. יש כותבי מילים שצריך לדרבן
אותם ויש כאלה שלא צריך, כל אחד לפי האופי.
לפעמים זה לוקח יומיים, לפעמים חודש וחצי. או
לפעמים חודשים. כולם עובדים קשה. אבל אצל
כל אחד תהליך הכתיבה שונה.
אצל אהוד מנור, נדמה לי, מנסיון העבר, שהוא
מאוד חרוץ ומאוד אינטנסיבי ומוציא טקסט, אבל
יש כאלה שמתחבטים יותר ואצלם זה קריעת
ים־סוף.

• קורה שהם מבקשים ממך לשנות
קצת את המנגינה כי זה לא מתאים
לקצב של המילים?

לפעמים מבקשים להוריד הברה או שתיים, כי
זה מתנגן יותר טוב. בעיקרון אני מסכימה, אבל
יש דברים שהם אצלי יהרג ולא יעבור ויש דברים
שאני יותר גמישה בהם. הדברים שאני די עומדת
עליהם זה לא לחתוך מישפט מוסיקאלי. המנגינה
והמילים צריכים לזרום ביחד.

• את צריבה לאשר את המילים?
זה לא עניין של לאשר. זו עבודת־צוות, אנחנו
מכירים האחד את השני, יש כבוד הדדי ואנחנו
כבר מכירים שנים, רוב הכותבים. וגם החדשים.
מי שכותב הוא בן־אדם רגיש, אז מתחשבים בו.
יש כל הכבוד לאדם שכותב מילים, עד שהוא
מראה את המילים, קודם הוא כתב למגירה, את
יודעת אלה אנשים מיוחדים, לדעתי.
מוסיקאים זה משהו אחר, זה עם אחר, זה עולם
אחר. כמו שציירים זה עולם אחר, כותבים
ומוסיקאים זה עולם אחר שנפגש רק בפיזמון.
תהליך היצירה הוא לגמרי שונה. הייתי רוצה
להיכנס לראש הזה של כותב מילים.

• את לא כותבת מילים?

• בספר שלך יש שיר אחד שכתבת.

אחד.

• למה את לא כותבת מילים?

אין לי כישרון לזה.

• השיר היחידי שכתבת. למה?
כי אף אחד לא רצה לכתוב לי. הייתי קטנה,
בת ,16 ורציתי לכתוב שירים, ולא היו לי
כותבים, למרות שדיברתי עם כל מיני כותבים.
אני גם הייתי ילדותית, נראיתי גם עוד יותר
קטנה. גם לא התייחסו אליי במיוחד ברצינות.
ניסיתי ולא היתה לי ברירה, יקרתי, אז ניסיתי
ביחד עם בעלי להדביק למנגינה הזאת מילים.
כללתי את זה בספר, כי הספר הזה הוא שלי,
אז זה כמו מין זיכרון כזה בשבילי. אחר־כך כבר
היכרתי כותבים, אבל זה לקח שנים.

• את לא מנגנת את זה מייד על
הפסנתר?

לא, לא בהכרח. אני מעדיפה לנגן את זה
אחר־כך. קודם כל אני רושמת מהר. או תוך כדי
רילקס על השטיח, או תוך כדי נגינה. אבל זה לא
שאני משוטטת בים ולאור השקיעה. לא. שמתי
לב השנה — משונה שרק השנה — שיש לי
איזה מצב־רוח מאוד מאוד גרוע לפני שיש לי
תקופה של הלחנה. אני עצבנית, ואני מתוחה,
ואני לא שבעת״רצון. זה מצב־רוח שאני קוראת
לו: מאין־אני־באה-ולאן־אני־הולכת. את מכירה
את זה?
והשנה אמרתי לעצמי: שימי לב, אחרי שלד
שה ימים של מצב־רוח כזה ותיסכול, האם הכל
שווה, מה כבר החיים? זה נשמע נורא מצחיק,
אבל זו עובדה. מה העניין, מאין אני באה ולאן
אני הולכת? שלושה ארבעה ימים איומים כאלה,
שאני אומרת הכל לא שווה, בשביל מה הכל?
תראי, עכשיו אני מתייחסת לזה בהומור, אני
משוחחת איתך, אבל כשזה קורה לי, זה עמוק
באדמה, ואז באה איזו מנגינה או שתיים טובות,
או לא טובות, אבל בא משהו. אחרי המצב־רוח

• למי?
אז ככה, בהתחלה זה היה לבעלי, בשנים
הראשונות, אבל זה פשוט כבר נמאס לו כל פעם
לחוות דעה ולשמוע ולהביע דעה והגיע הזמן
שאני אהיה עצמאית ואני אחליט לבד אם זה טוב
או לא טוב. אז כשיש משהו שנראה לי שאני
אוהבת אותו, אז אני משמיעה לכותב המילים;
אני חושבת מי. אם זה לזמר מסויים, אני
מתייעצת גם עם הזמר, או אם אני עובדת עם
מפיק אז מתייעצים. למשל כתבתי ללהקת
הנח׳׳ל כמה לחנים, אז התייעצתי עם המפיק.
מקדישים לזה הרבה מחשבה, המילים מאוד
חשובות. מתלבטים הרבה מי יכתוב את המלים,
אבל קודם המנגינה צריכה להיות טובה, אחר־כך
אני נותנת לכותב־המילים את השיר בתיקווה
שהוא יאהב את זה. וגם לא מספיק שהוא אוהב,
צריך לבוא לו גם כן רעיון.

• איך כותבים לחן? את יושבת ליד
הפסנתר וסיתאום יוצא שיר?

הדברים לא בוערים בשירים. בדרך כלל יש
זמן — חודש, חודש וחצי. אם יש רעיון, אז
לפעמים זה כמה דקות או שעה־שעתיים. אם אין
רעיון, אז לא יעזור שום דבר.

מוצאת חן •בעיניי. רוב הדברים הס לא במיוחד
טובים. עד שבא דבר שנדמה לך שהוא טוב, או
לפחות בעיניי הוא טוב, אז אני מחזיקה אותה
כמה ימים, אחר־כך אני משמיעה אותה.

• זו היתה המנגינה הראשונה
שכתבת?

• את כותבת רק כשיש לד מילים
מהל העיניים?
לא, להיפך, בשנים האחרונות אני מתחילה
במנגינות. בזמן האחרון, בשנתיים האחרונות
פיתאום יש לי מנגינות. בשנים הראשונות
שכתבתי, רוב השירים ב־סז השנים הראשונות,
היו לפי מילים. היום זה השתנה לגמרי. זה מוזר.

• ויש לד מנגינה, מה את עושה

אני קודם מנגנת, ואני רואה אם אני בכלל
שלמה איתה, אם אני אוהבת אותה, אם היא

לא, פרח הלילך היתה המנגינה הראשונה,
אבל לקח איזה זמן עד שמצאתי מילים, עד
שהכרתי כותב, את אורי אסף. פשוט קשה נורא
למי שמתחיל. קשה להתחיל בכל דבר.

• את התחלת בגיל?16

לכתוב. אבל להקליט התחלתי רק בצבא. גם
אז זה היה נורא קשה.

• ידעת כבר שאת רוצה להיות
מלחינה?
לא. לא אמרתי בקול רם שאני רוצה להיות
מלחינה, פשוט כתבתי מנגינות ורציתי שתהיינה
להן מילים ולא היו כותבים. ולקח שנים עד
שהיכרתי כאלה בקול־ישראל. עודד קוטלר
עזר לי, למשל.

• היית בלהקת הנח״ל?
לא, הייתי בלהקת שיריון. אבל כתבתי מנגינה
והיכרתי איכשהו את עודד קוטלר. אמרו לי
שהוא אדם מאוד נחמד ולא פוחד לעודד
מתחילים, שעוד לא עשו את זה. כי המון אנשים
אין להם אומץ לקחת משהו חדש. אז הוא שמע
את המנגינה, זה היה בהקאמרי, וככה נורא
התרגשתי — הוא היה מפקד של איזושהי להקה.
הוא הקשיב ואמר :״את יודעת, זו מנגינה -מאוד
נחמדה, אני אנסה לשדך לה מילים.״ ואז הוא פנה
לדידי מנוסי, ויצא שיר לחיילת. איזה שיר עליז
ומצחיק. וזה השיר הראשון שלי שהתפרסם, לא
שכתבתי ועד היום אני זוכרת את זה לעודד
קוטלר שהוא עודד אותי. סתם בן־אדם, שמע
מנגינה, אמר ״איזה יופי״ — וככה זה התחיל.

• התרגשת?

כן, אבל גם היום אני נורא מתרגשת.

• זה גורם לך לעודד צעירים יותר?
לעודד, אבל במידה.

• סונים אלייך הרבה לעזרה?
בעיקר תמלילנים. היום זה הולך אחרת —
עד לפני כמה שנים היו באים אליי זמרים והייתי
שומעת את כולם. המון באים אליי. לא רק
בשביל העידוד, גם לשמוע את דעתי, להקשיב.
באים אליי זמרים עם הורים, אם כדאי להמשיך,
לאו דווקא צעירים, רוצים לדעת אם להמשיך
באקדמיה. עכשיו לא כולם כל־כך מוכשרים.
כשאני רואה שזה גאון, אני אומרת שמוכרחים
להקדיש לזה. זו אחריות.
יש כאלה בחורות ששרות מאוד יפה, מוסיקאליות,
אבל אני אומרת לאמא שכדאי שתלמד גם
מיקצוע. כי אתה רואה כבר מישהו שפורץ, אתה
מרגיש את זה אחרי הרבה שנות נסיון, אתה
מרגיש מישהו שזה יוקד בו, או כאלה שכדאי

עם יהורם גאון בקונצרט
..אני אוהבת לכתוב מוסיקה ולנגן בפסנתר. אני לא אוהבת לשיר!״
מאוד חריג מבחינה אחת — רק מבחינה אחת —
שאני לחצתי על ההורים עד הבגרות. אני לחצתי
ללמוד, לנגן ולהתאמן. ויתרתי על חברה, ויתרתי
על המון דברים מרצוני. בדרך־כלל זה הפוך.
נודע לי מחברים למיקצוע, שכולם אומרים תודה
לאמא שהכריחה אותם. אותי לא הכריחו, להיפך,
אמא שלי היתה אומרת :״תשחקי קצת עם ילדים,
תנוחי קצת, תלכי לטייל, בואי לים ״.אמרתי:
״לא, אני רוצה לנגן, אני רוצה.ללמוד!״ כבר מן
ההתחלה.

לא, בכלל לא היה פטיפון, אז לא היו
פטיפונים. רק כשהתחתנתי קנינו פטיפון קטן.
היום לילדים יש סטריאו, וזה מובן מאליו. אבל
הייתי שומעת רדיו, פופ, קלאסי, כי אבא שלי
היה זמר־אופרה.

היה לשכנים פסנתר והייתי מכריחה את אמא
שלי המיסכנה לשבת לידי לתקן גרביים. את
ממש מעלה בי זיכרונות, אז היו מתקנים גרביים,
לא היו זורקים. ואמא שלי לא במיוחד מוסיקאלית,
והיא היתה צריכה לשבת שעות לשמוע את
התרגילים. הייתי מוכרחה מישהו שיאזין לי, סעד
נפשי, כנראה. הייתי מנגנת שעות, שבע שעות
ביום.

מאוד, אבא שלי מוסיקאי, כנר וזמר־אופרה.
הוא נפטר לפני כמה שנים. הייתי מלווה אותו
באופרות. המוסיקה הראשונה שלי זו אופרה
ומוסיקה חסידית, כי גרנו אצל סבתא וסבא, והם
היו מאוד־מאוד דתי־ם. מצד אחד אופרות
בגרמנית — אבא שלי הוא וינאי — ומצד שני
מוסיקה חסידית.
אבל הכי־אהבתי מוסיקה מיזרחית.

• היה לכם פסנתר בבית?

שיהיה להם ליתר ביטחון מיקצוע. אמן הולך
ישר, הוא נזרק לים. ברוב המיקרים. יש כאלה
שמתלבטים אם ללמוד, או לעשות, גם זה אולי
לא יילך להם.

• לך לא היו התלבטויות?

לא. רוב החברים שלי במיקצוע קפצו לים.
היה ברור להם שהם יהיו במיקצוע.

• את מהילדים האלה
ססנתר מגיל שנתיים?

שלמדו

לא. מגיל שבע, אז לא היו כל־כך אפשרויות,
לא היה פסנתר.

• רצית ללמוד?

אני דרשתי. לחצתי ודרשתי. אצלי זה מיקרה

• כל החיים שלך סבבו סביב המוסיקה?

את בת יחידה?
לא, יש לי אח קיבוצניק.באפיקים.

• והוא גם מוסיקאלי?
הוא מאוד מוסיקאלי. גיליתי את זה רק
לאחרונה, כי כל הטיפוח שלי על־ידי המישפחה
קצת הדחיק אותו. חבל שהוא לא למד מוסיקה,
אפילו לא ידענו שהוא מוסיקאלי.
לפני שנתיים־שלוש ראיתי שהוא מאזין ושר
טוב ואוהב לשיר ותפסתי אותו לפני שבוע,
כשהייתי באפיקים, מקשיב לבטהובן ולבאר.
קיבלתי שוק. קניתי לו קסטה של סימפוניות של
בטהובן. האח שלי הקטן, שבכלל לא ראיתי
שהוא מוסיקאלי — כי כשמישהו מצטיין, אז
מטפחים אותו, ולפעמים הילד השני יוצא מקופח.

היום.

• ובבית היו שומעים הרבה מוסיקה?

אז את באה מבית מוסיקאלי?

• איפה פגשת אותה?
אצל עימנואל זמיר בחוגים. בבית־לסין היה
חוג, מאות ילדים היו באים עם מחברות והוא היה
מלמד את השירים שלו. זו היתה ההשכלה
המוסיקאלית שלי בעולם הזמר, עימנואל זמיר.
וזה נחרט בי.
כולם ניגנו אז בתוף־מרים ובטמבור. גם אני
— בחלילית ובתוף־מרים. הייתי מצויינת בזה. אז
היו שרים איציקדנה, כל הילדים היו מנגנים על

• ההורים שמחו שאת ילדה כזו?

הם היו גאים. עד היום. הם עודדו אותי לאורך
כל הדרך. וזה הכי־חשוב בחיים של ילד —
כשמעודדים אותו. זה קובע את העתיד שלו.
אני משתדלת לעודד את הילדים שלי, לאו־דווקא
בתחום מסויים, אבל לעודד אותם שהם
חיוביים, שהם טובים. כי יש המון מוכשרים
למוסיקה שלא מעודדים אותם, ואין להם ביטחון
לאורך הדרך שהם מצליחים.

• זה לא הפריע לך?

אולי זה הפריע לי, אני כל־כך השתניתי. למה
את שואלת את זה? זו שאלה שאף אחד לא שאל
אותי בחיים.

• כי ילדים כאלה הם בדרך כלל
משונים, מוזרים.

לא הייתי משונה, אבל הייתי ילדה בודדה,
מרצון. מעניין שהילד שלי אותו דבר. התייעצתי
ושאלתי אם זה חיקוי או גנים, והרוב אמרו לי
שזה גנים, שנולדים ככה. גם הוא בתוך עצמו,
בעולם שלו.

• זאת אומרת שלא היית חברותית,
לא היית בתנועת־נוער?

הירש עם אילנית בעבודה
״הילדים שלי מנגנים, אני לא דוחפת!״

הייתי בשתי תנועות אפילו, בתנועה המאוחרת
ובצופים. אבל לא הייתי חברותית, לא היו לי
חברים וחברות. לא ימי־הולדת, לא כלום. לא
רציתי. הייתי בתוך עצמי, אהבתי לקרוא המון
ספרים, קראתי ספרים וניגנתי כל הזמן פסנתר.
אחר־כד למדתי מוסיקה. אהבתי את זה מאוד.

• עבדת שם?
ילמדתי.
עברתי מאז שינוי רציני מאוד. קודם כל,
באישיות שלי נהייתי הרבה יותר חברותית, זה
שינוי אדיר בגיל כל־כך מבוגר. עד גיל 30 פשוט
לא היו לי חברים וחברות. רק מוסיקה בראש.

• כל הזמן ליד הפסנתר?
לא רק פסנתר, למדתי שעות תיאוריה
ותיזמור. גם עכשיו, למשל, התחלתי ללמוד בניו־יורק,
אז אני לא עושה שום דבר מלבד לימודים.
אם אתה כותב יצירה, אז אתה יושב כל היום
ושובר את הראש וחושב מה לכתוב. הפעם אני
לומדת קומפוזיציה, מוסיקה קלאסית ומודרנית.
זה גם חדש. אף פעם לא למדתי קומפוזיציה
באופן רציני מקומפוזיטור בעל שיעור־קומה.
למדתי תיזמור, למדתי ניצוח אצל לסלוט
רוט. היו לו הרבה תיקוות, אבל אני לא אוהבת
לנצח. פשוט צריך להיות מכור לניצוח.

• את חושבת שתשני כיוון ותלכי
לקלאסי?
לא. כתיבת שירים זה עולמי.

• את אוהבת לעשות את זה, לכתוב
שירים?
אח, אני אוהבת לעשות את זה וגם לתזמר.
ולכתוב מוסיקה לסרטים. אבל פיתאום הרגשתי
צורך להרחיב אופקים: למה שאני לא אדע
לכתוב סימפוניות? לפחות מבחינה טכנית. כל
מיני קטעים במיסגרת יותר רחבה.
אבל אין לי שום כוונות לשנות כיוון. אני
מאמינה שלימודים פותחים את הראש לעוד
כיוונים. אולי אז אני אכתוב מוסיקה לתיאטרון,
מה שלא עשיתי עד עכשיו.
ואולי הגישה שלי תהיה יותר מעמיקה.
כשאתה מנתח יצירות של בטהובן ובאר וברטוק,
זה מאלץ לחשוב. כל לימודים הם טובים, לי הם
טובים. אני לא אומרת שכל אחד צריך ללמוד, יש
כישרונות שהם יצירתיים, זה פורץ מהם.

• את לומדת טכניקה?

• אז היית ילדה שונה, מחוץ
לחברה?

בלוס־אנג׳לס, ששמעתי המון פופ ואת הכושים
וזה נורא הסעיר אותי.

החלילית. למי היו אז פסנתרים? חוץ מזה רקדתי
ריקודי־עם מיקצועי בגיל . 14
אז זמר־עם זה בדם אצלי אולי מכיתה ג׳.

• לא חשבת שתלכי לכיוון קלאסי?
אני לא חשבתי שאנו־ אהיה בכלל משהו. סתם
ניגנתי פסנתר. בהתחלה ניגנתי קלאסי, אחר־כך
ניגנתי ג׳אז. אהרל׳ה קמינסקי עם אלברט
פיאמנטה הקים את מועדון הג׳אז, ואז זה היה
העניין שלי, הכל התמקד בג׳אז, רק זה. אז קניתי
תקליטי־ג׳אז והאזנתי רק למוסיקת־ג׳אז ברדיו,
ולמדתי ג׳אז ואימפרוביזציות ואקורדים, זו היתה
תקופה.
אחר־כך נסעתי לארצות־הברית ולמדתי
באוניברסיטה של לוס־אנג׳לס, זו היתה תקופת־פופ
מאור חזקה. זו היתה תקופה של מוסיקה
אלקטרונית. ואחרי זה כתבתי את אבניבי, שפה
זה היה חדשני. זה היה בעיקבות השלוש שנים

אני לא צריכה בשירים טכניקה תיזמורתית
קונצרטנטית. בהחלט לא.
אם אני כבר בניו־יורק, אז ללמוד. כאן אני לא
יכולה, פיתאוס זה מצלצל, פיתאוס הלהקות
הצבאיות — זה נורא מלהיב שחידשו את
הלהקות הצבאיות, להקת־הנח״ל. הם כל־כך היו
נחמדים בפרימיירה, זה ממש חימם את הלב.
אז המורה באמת נתן לי שיעורים, אבל אני
אומרת זה יכול לחכות עד ניו־יורק. ישבתי
וכתבתי שתי נעימות ללהקה הצבאית ואני
מקווה שהם יאהבו את זה.

• הם ביקשו ממך?
כן, ואי־אפשר לסרב.

• אני מבינה שבאת לארץ וכולם
עטו עלייך.
כן, וזה היה נהדר. תמיד כשחיים בחוץ
פוחדים, אולי שכחו אותי. אני לא יודעת שפה
שומעים. אני מנותקת שם לגמרי, אמריקה זה
רחוק, זה עולם אחר, אני לא ידעתי שמשמיעים
את השירים. חבר׳ה צילצלו אליי ואמרו לי ונתנו
לי חיזוקים.
מי שחושב שאדם מפורסם, או אדם שעשה
כבר דברים, לא צריך חיזוקים, זו טעות. כל אדם
(המשך בעמוד )32
צריך חיזוקים.

7 /7ו ו ^ ג | 0 1ר ש ^ ס גו ר

2505

י— ״לפני כל שיר רע לי מאודו״
(המשך מעמוד )31

• את חסרת־ביטחון ביחס
למיקצועיות שלד וביחס לאיכויות
שלך?
אני לא מדברת על משהו שאגי רואה
שהוא טוב, אבל כשאנשים אוהבים
את השירים וזקוקים לזה, אז אתה
צריך לדעת מזה, צריך להיות פידבאק
בין המאזינים לבינך. אתה לא יכול
לשבת שם ולשלוח דברים. זה קשר עם
קהל, לא? כך נראה לי. כל יוצר צריך
חיזוקים מהקהל. חוץ מזה, שזה חוסר־ביטחון.
ואתה רוצה ליצור קשר. אני
כבר הופעתי עם קהל בשנים האחרונות.

כשאת שרה?

לא. אני לא אוהבת לשיר.

• למה?

אני לא יודעת. אני אוהבת לכתוב
מוסיקה ולנגן פסנתר. אני לא אוהבת
לשיר.

• אבל כשאת עובדת עם
הזמרים, את שרה להם?
כן, אבל זו עבודה, זה לא מאהבת
השירה, אני מראה להם.

• זה לא מפני שאת מתביישת?

אני פשוט לא אוהבת את זה.
לא כל אחד אוהב לשיר, אני לא אוהבת
לשבת ולשיר, אין לי זה. אני אוהבת
להאזין איך אחרים שרים.

הדברים האלה לא עושים למשהו. זה
היה נחמד, זה היה שעשוע. כמו התוכנית
טלוויזיה עם שרה׳לה שרון, אז אני
לא יודעת אם זה עשה לי משהו, זה היה
חלק מהעבודה.
עושה לי משהו כשאני כותבת מנגינה.
מיפגש חי עם קהל עושה לי
משהו.
בטלוויזיה זה לא טיבעי.
עושה לי לכתוב מנגינה, ואז אני
מאושרת, לימים. אמרו לי שאני נשמעת
מאושרת, אז אמרתי שיצאו לי
חמש מנגינות, את יורעת מה זה? לפעמים
חורשים לא יוצא!

• את מרגישה הקלה אחרי
שאת כותבת מנגינה?
אושר, קלילות, קלות, לא הקלה.
אני מרגישה שאני מרחפת. אני מרגישה
שהצדקת, את קיומי. עשיתי משהו,
מכלום יצא משהו.

• את לא פוחדת שיום אחד
זה ייפסק?
לא. אני עצובה שזה יפסק, אני לא
פוחדת, אלא עצובה. הרי זה נפסק יום
אחד.

• למה?
ככה. בגיל מבוגר מאוד כבר לא
לכל אחד יש הרבה מה להגיד. להרבה
יוצרים יש פחות ופחות מה להגיד, זה
מה שעצוב. שטח־הפום הוא דבר מאוד
עכשווי. אני לא מכירה אף זקן שכותב

• את שומעת כל הזמן מוסיקה?

פתרון
תשבצופן
2501

מאוזן:

.9אומרים שגלה את סוד הבעילה

. 10 הצעיר סובל מהרטרו ()4
. 13״האנשים הראשונים על הירח״
יצאו ברקוד ()3
. 14 משחק הטרוסכסואלי? ()6
.15 מת לקפוץ מסיר־הסירים, ישר
אל סיר־הבשר ()4,4
. 17 מה ענה דלפון כשנשאל מה
המצב? ()4
. 18 הד״ר לא שואף להיות טבח ()4
.20 המלמד המהולל תמיד אלגנטי

.22 יש ערך סגולי ללוטו ()5
.24 קוף ובן־אדם בעננים ()3
.25 גם חביב וגם אביב ()4
.26 חלק ישן עבר ובטל מן העולם

.28 זה המקום בו חיים משה ו־שרה׳לה
שרון יסכימו ביניהם ()4,3
.29״תזדהה בבקשה״! אמרו לדג

.1עברו בחלק מן הרוביקון ()3
.3נאלצו להשתמש בשכפ״ץ, ל()3
צערם
הרב ()3,6

מאונן:,
.2זה שחי אצלנו בדלות, בצרפת
לעשיר ייחשב ()3
.4מגעיל כמו עכבר ()4
.5ישמור על הסדר והתמורה
תראה לעין ()4,4
.7זה שדוחף ודורס, נכשל בכתיבה

.8יחפה בקבוץ ()5
.9הו ארצנו, מולדתנו, חמה כמו
תנור ()7
. 11 בחורף יוריד גשם(איוב ל״ז)

. 12 מקום כמו הר נבו)4,5
.16 מבט אל רקוד ביוון(מ) ()8
. 19 יש חתיכת נוף ברחוב ()6
.21 ציפיה לדורון ()5
.22 התעמלות בחלל ריק ()4
.23 אדוני אלהים ()2
.24 בקוטב הצפוני סירה נעה
למטה ולמעלה ()3
.27 סגר עניין וחזר לחוץ (.)3

מודעות בטלפיו

לכ להע תוני ם
״ ^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

6ט. ם £8$אוס
* 1א 0ו ז * א 68זאו
ם ז1.

ויזה

•ע1ראכרט

שרות ת.ד. לל א תשלום -חני ה חופשית ב מקום

פרסום אידיאל

לא. כל היום יש לי מוסיקה בראש.
כשאני עובדת, אני צריכה הרבה שקט.
כשאני מבשלת, אני לא שומעת מוסיקה,
כי אני לא יכולה להתרכז בשני
דברים בעת ובעונה אחת. אני יכולה
לעשות דבר אחד, אחרת הכל מתבלבל
לי. אני לא כזאת שבטלפון, והילדה
שם, והכלב שם נובח, יש כאלה סטרי־אופונים.
בעלי כזה, יכול לעשות טוב
ארבעה דברים בעת ובעונה אחת. זאת
תכונה. אני יכולה לעשות רק דבר
אחד, כי אחרת הריכוז שלי מתפצל.
אני צריכה ריכוז מירבי לדבר אחד.

• נהנית בניו-יורק?
מאוד, בעיקר מבחינת המוסיקה. זו
עיר מסעירה. הייתי רק 10 חודשים
ועברתי המון שינויים. ומאוד קשה לי
להסתגל לשינויים. שלושה־ארבעה
חורשים עד שהרגשתי נוח. הרגשתי
ניכור, למרות שאני עם חברים ישראלים,
הרגשתי שזו עיר זרה ומנוכרת,
הרבה רעש. וקשה לי ברעש, קשה לי
פיסית.

• אומרים שמי שכותב
פיזמונים הוא פחות נחשב ממי
שמתעסק במוסיקה קלאסית.
יש זילזול במי שכותב לאי-
רוויזיוז, למשל.
אני לא יודעת. לי יש רקע במוסיקה
קלאסית והשכלה כל־כך רחבה-
ולמדתי באוניברסיטאות בארצות־ה־ברית.
המון חברים שאלו אותי מה אני
צריכה קומפוזיציה אם אני כותבת
שירים.
לא לכולם יש השכלה רחבה, אז אני
לא מרגישה שמזלזלים. יש לי קשר פה
עם מוסיקאים קלאסיים, עם המורים
שלי, ואני מרגישה כבוד הדדי, אני
מכבדת את מה שהם עושים. אני לא
חשה בזה לגביי. אבל יכול להיות שיש
כאלה שחושבים שזה נחות.

• והאירוויזיון?
אירוויזיון זה סיפור אחר מאשר לכתוב
שירים. זו מין תחרות כזאת, מין
הצגה כזאת. אבל מי מתייחס לזה
ברצינות? אף אחד.

• המון אנשים מתייחסים
לזה ברצינות, גם הזמרים המתחרים.
זמרים
זה משהו אחר, אני מוסי-
קאית.

• אבל גם את לוקחת חלק
בעניין הזה.
זה שעשוע, לא? יש לי חוש־הומור.

הירש בחדר־העבודה
זה כבר חלק מהחיים!״בסיגנון של טוקינג הדס.

• אבל גם את לא כותבת ב־סיגנוד
שלהם.
אבל אני מקשיבה. אני כותבת ב־סיגנון
שלי אבל אני מקשיבה, חוץ
משירים ישראלים — שזה מה שאנחנו
וזה מה שיש — אני מקשיבה המון
למה שכל העולם מקשיב. אני לא
מנותקת מהעולם. אני מקשיבה למו־סיקת־פופ
כל יום כמה שעות עם
הילדים, זה חלק מהחיים. זה חלק מהתרבות
של החיים. ומוסיקה בארצות-
הברית, ובכל העולם, לדעתי, זה חלק
מהחיים. לכל מקום שאתה נכנס,
לחנות, או אפילו לאוטובוס, יש לך
מוסיקה. בכל מקום הרדיו פתוח ואתה
חי את זה. אז גם אני חיה את זה וזה גם
מעניין אותי, זה המיקצוע שלי.
אני קונה תקליטים, אני מקשיבה,
מעניין אותי מה הולך, להיות בעניינים.
אני רואה להקה טובה, אני מתלהבת,
אני קונה את התקליט, כמו כולם.

• אז את חושבת שבש־תהיי
יותר מבוגרת זה לא יהיה

אם אני אוהב את זה, אז כן יהיה לי.
אם עוד יעניין אותי, אין סיבה שלא.
אבל אני לא יודעת מה יהיה. מלחין-
פופ בן?65

• את רואה את עצמך מל־חינת־פום?
מלחינה
של שירים, כותבת שירים.

• זה פום?
זה לא רק פופ.

אבן גבירול ס רו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

• זה שעשוע גם כשאת
זוכה?

227117/ 8־ 03

כן. הזכיה לא עשתה לי משהו במיוחד.

איזה שיר שלך את הכי-
אוהבת?

עד שהוא הגיע לקח המון זמן. את

תעצרי את הטייפ, חבל על הסרט,
תני לי לחשוב, זה יקה לי זמן.

• והכסף ז?

העולם הז ה 2505

• אץ לך בראש איזה שיר
את הכי אוהבת?
לא. אני לא אגיד לו הכי, אבל אני
במיוחד אוהבת את בוא בשלום.

• לקח לך זמן לחשוב, כי לא
חשבת על זה אך פעם?

לא, כי אין אחד שאני הכי־אוהבת.
היום יש לי הרגשה מיוחדת לשיר הזה,
אבל מחרתיים זה יכול להיות שיר אחר
שאני ארגיש לגביו הכי״הכי. זה דבר
דינאמי, אצלי דברים הם לא קבועים.
דברים משתנים, גם השקפות־עולם.
אני לא נעולה על שום דבר.

• קורה לפעמים שאת שומעת
שיר שלך והוא לא נראה
ילד?

זזאני אעיף אותך כמו טיל!״ אמר השופט לעורך־דין

^ מי הקיץ החמים השפיעו כנראה
גם על אנשים מיושבים ומכובדים
כעורכי־דין ושופטים. בשבוע שעבר,
כאשר החום היה בעיצומו, הופיע

לטיעון כי הנתבעת היא רמאית. אך
אפילו שגיתי בטענתי זו, אין זה
מצדיק התנהגות של אלימות מילולית
ותגובה חריפה כזאת, כפי שהפגין נגדי

שרן־ !ן

לא שהוא נראה לי לא מוצלח, אבל
נראה משונה שאני עשיתי את הדבר
הזה. לא שהוא רע או טוב, אלא שזה זר
לי. כמו איזה חבר או איזו חברה או
אהבה, אני אומרת. :זה מה שאהבתי
פעם? זו אני?״ כל מיני דברים שעשיתי
נראים לי זרים.

• יש כאלה שאת לא מכירה
אותם?
לא, מה פיתאום? אני מכירה כל תו
שכתבתי וכל תו לתיזמור שכתבתי —
וכתבתי מאות תיזמורים לתיזמורת
גדולה. את הדברים שלי אני זוכרת
מצויין. אין דברים שאני מתביישת שעשיתי
אותם, אבל יש דברים שאני
ביקורתית לגביהם. וחוץ מזה, תמיד
עושים שגיאות. אני לא נבהלת מזה
ואני לא מתכחשת. .

עורך־הדין מרדכי לוינגר לפני השופט
המחוזי שאול אלוני, בבית־המישפט
בתל־אביב.
עורו־הדין ביקש מהשופט להאדיר

כבוד השופט אלוני כאמור, המבזה את
אומרה, את כס״השיפוט ואת כבוד בית־המישפט...״
כתב עורך־הדין לוינגר
בתלונה, שהגיש נגד השופט אלוני

פרקליט לוינגר
.אם לא תפסיק לדבר...״

• כמה שירים כתבת?

כמה מאות.

ראשונית — בני שאל ואמר לי כי
השופט אלוני ביזה את כבוד בית-
המישפט, וכיצד מצפה שופט כזה
לכבוד מצד האזרחים?״
לתלונתו זו צירף לוינגר מיסמכים
ותצהירים, וביקש להעביר את התלונה
לשר־המישפטים כדי שיגיש קובלנה
כדין נגד השופט אלוני.

• לכולם יש מילים?

• זה חשוב למלחין שיידעו
שהוא כתב את המוסיקה?
לדעתי לא, זה מין אגו־טריפ.

• אבל זה חלק מכל המי־שחק
הזה, לא?
זה לא ישנה אם יידעו שזו אני או

• זה לא חשוב לך?

עובדה שהוצאתי ספר, אבל זה לא
צריך להיו^ז חשוב, חשוב שיאהבו את
המנגינות, את המוסיקה.

• אבל לא חשוב לך
שיאהבו מנגינה שיודעים
שהיא שלך?
זה נעים לי, אבל במיקצוע תמיד
יודעים. אולי זה כן חשוב למלחין, זה
נותן לו חיזוקים, זה מעודד אותו,
אחרת למה אנחנו מוציאים ספרים? זה
אגו־טריפ.
יורם טהרלב אמר לי שכל כתיבה
זה אגו״טריפ, כל סוג של כתיבה זה
חשיפה, אז זה צד נוסף ואני לא יודעת
אם הוא הכרחי למלחין. חשוב שיאהבו
את המנגינות ושהזמרים יאהבו לשיר
את זה ושאנשים יאהבו להאזין לזה, זה
הכי־חשוב.

• אבל זה לא מעליב אותך
כשלא יודעים ששיר מסויים
הוא שלך? או כשאומרים שהוא
של מישהו אחר?

לא. אין בזה עלבון כשמישהו לא
יודע, אני גם לא יודעת מה שכל אחד
אחר כתב. יש המון דברים שאני לא
יודעת.

• או^רוצ*שה 9דים שלך
יהד מוסיקאים?
שניהם מנגנים.

• תה מעצמם, או שאת
דחפת אותם?
זה מעצמם. נוזפים בי שאני לא
בסדר, שצריך לעודד. אני מעודדת
אותם שהם טובים, אבל אני לא יכולה
לדחוף, כי זה נגד האופי שלי. לפעמים
אולי הייתי רוצה להיות קצת יותר
האמא המעודדת. אני לא יודעת אם זה
דבר טוב. כשהילדה משמיעה לי, אני
אומרת לה אם זה טוב או לא, וכשהם
מביעים רצון לעשות משהו או ללמוד
משהו חדש, אני מעודדת.

• זה שימח אותך כשהם
באו ואמרו לך שהם רוצים לנגן?

התחננו, הילד התחנן כמה שנים.

• זה שימח אותך?

אני מרוצה. אם הוא יגיד שהוא רוצה
ללמוד מחשב, זה ישמח אותי
באותה מידה. אץ לי העדפה לתחום
העולם הזה 2505

שופט מחוזי אלוני
יד פתוחה, אצבע שניה קדימה
צו״עיכוב־יציאה מהארץ, שניתן נגד
..אשה שנתבעה להחזיר 16 אלף דולר,
שהוציאה במירמה מלקוחתו של עורר׳׳
הדין לוינגר.
כאשר הדגיש לוינגר את מעשי
| המירמה של האשה, הפסיק, לדבריו,
השופט את טיעונו, הרים את ידו
כשהיא פתוחה, והצביע באצבעו
השניה לעבר עורך־הדין. השופט צעק
עליו, :אם לא תפסיק לדבר, אעיף
אותך כמו טיל!״
.נדהמתי מהתנהגותו האלימה של
השופט אלוני ...היתה לי הצדקה
המוסיקאלי. אני לא חושבת שזה מבטיח
חיים מאושרים, או משהו במיוחד
טוב. גם לא להיפך. שכל אחד יעשה
מה שבראש שלו. שיהיו בני־אדם, ובשיא
הכנות: לא איכפת לי מה הם
יעשו, פשוט לא איכפת לי. אני לא
יודעת אם הם יהיו מוסיקאים. הם
מוסיקאליים.

• ושניהם מנגנים?
כן, אבל הרבה ילדים ישראלים
מנגנים, ויפה. אין לזה משמעות בעיניי
אם זו מוסיקה.

• הם מתעניינים במה שאת
עושה?
כן, בטח.

• את משמיעה להם את המנגינות?

לילד הייתי משמיעה, כי הוא
מאוד מוסיקאלי, אבל הוא בתקופת

למישרד־המישפטים.
בעיקר מתלונן עורר־הדיז על
שהדברים נאמרו באולם מלא בעורכי־דין
וקהל. וכי בין הנוכחים היה גם בנו
בן וד 12 של עורר-הדין לוינגר. .אני
חייב לציין כי בני, שי לוינגר, שנולד
ביום 27 באוקטובר ,73 בעת שהייתי
מאושפז בבית־חולים ביילינסון כתוצאה
מפציעה ביום־הכיפורים, שנכח
בישיבה הנדונה, נדהם כאשר שמע את
הטיל בו הפגיז אותי השופט התותחן,
וזאת שלא בשעת קרב. בני אמר לי —
וראו מהי תגובת ילד שראייתו היא
ההתמרדות, אז כל דבר זה איחס. הוא
מתעניין בג׳אז, אז הכל איחס חוץ
מג׳אז. גם אני חושבת שג׳אז זו אולי
המוסיקה הכי מעניינת שיש, אבל יש
עוד דברים.

• את לא חושבת שהם
גאים בך?

אני מקווה. רוב הילדים גאים בהורים
שלהם.

• הם גאים שאת מסורס-

אף פעם לא מדברים אצלנו על זה.

• כששומעים שיר שלך ברדיו,
לא מדברים על זה?

לא, אף פעם לא. אני כבר כותבת
המון שנים, אז זה כבר חלק מהחיים, זה
בכלל לא משהו מיוחד. כששאלו את
הילדה שלי בבית־ספר מה אמא עושה,
אז היא כתבה: מנקה מבשלת. נכון
שוד בגיו־מרק

^ אשה, שאותה כינה לוינגר
1 1רמאית, היא ורדה(.חזה״) שוורץ,
אשה כבת ,50 שנתבעה על־ידי
לקוחתו של לוינגר, ירדנה עובדיה,
להחזרת 16 אלף דולר שהוציאה ממנה
במירמה. שתי הנשים הכירו זו את זו
כאשר ביקרה ירדנה בבית־חולים לפני
כשנה, ופגשה שם את רוזה, שעבדה
כאחות. למרות הבדלי הגילים שביניהן
(ירדנה צעירה מרוזה בעשרים שנה)
התיידדו השתיים, וירדנה ראתה באשה
המבוגרת ממנה יועצת ואשת־סוד.
ירדנה היא חברה בבורסת־היהלומים
בארץ, ואחיה הוא סוחר־יהלומים בניר
יורק. בנובמבר שעבר הותקף אחיה של
ירדנה בניו־יורק. שדדו ממנו באיומי־אקדח
סכום עצום של כסף. במהלך
השוד נפצע האח ואושפז בבית־חולים.
כאשר שמעה ירדנה על השוד ועל
פציעת אחיה, מיהרה להתייעץ בחברתה
הטובה. להפתעתה, הציעה לה חזה
מייד לעזור בגילוי השודדים. .אין לך
מה לדאוג,״ אמרה לה האשה. ,אני
אמצא לך את השודדים! יש לי בלש
פרטי בשם נתי. הוא מצא את בתי,
שנעלמה לפני עשר שנים בפולין. הוא
ימצא גם את השודדים בניריורק!״
הבלש הפרטי דרש כספים עבור
שאני מנקה, אבל אני שאלתי אותה אם
אמא שלה לא עושה שום דבר חוץ
מלנקות — כותבת מוסיקה, לומדת?
אז היא אמרה לי. :נכון, אבל את כל
הזמן מנקה!״ זה הפליא אותי, זה הצחיק
אותי.
היא רואה בי אמא רגילה. זה לא
עושה רושם על הילדים שאמא עובדת,
זה יומיומי כזה.

• להלחץ זו סרנסה טובה?

תלוי איפה. אם זה באמריקה — כן.
כאן זה לא מספיק כדי להתפרנס. צריך
לעשות גם עבודות נוספות — לנגן,
לתזמר, להפיק, להופיע. יכולתי להתפרנס
טוב מהופעות.

• בץ המלחינים בארץ אץ
הרבה נשים.
אני לא יודעת למה. לא ברור. באמריקה
יש נשים.

עבודתו, ולאט־לאט שילמה ירדנה כ־
16 אלף דולר, מבלי שקיבלה דבר
בתמורה. כאשר אחיה הפצוע חזר ארצה
מניו״יורק, התביישה ירדנה לספר לו
על הבלש ששכרה, והמשיכה לשלם
כסף ללא תוצאות.
ביולי השנה נתן בנה של תזה, משה
שוורץ, אישור לירדנה כי היא איננה
חייבת לו כספים נוספים. הוא הוצג על־ידי
רוזה כאחד משני הבלשים שנשלחו
לחפש את השודדים. אולם גם אחרי
קבלת אישור זה המשיכה רוזה לדרוש
כסף, וטענה כי שותפו של בנה מאיים,
שובר עציצים, ומבקש את הכסף שירדנה
חייבת לו עדיין.
כאשר ראתה ירדנה שאין סוף
לפרשה, פנתה לעורו־הדין לוינגר
וביקשה ממנו להגיש תביעה נגד רוזה,
להחזרת כל הכסף ששילמה לה.

המישטדה חוזית

ך• מיסגרת תביעה זו הגיש
^ עורך־הדין לוינגר גם בקשה
לאסור את יציאתה של רוזה מהארץ.
התקרית עם השופט אלוני קרתה יום
אחד בלבד לפני שהמישטרה עצרה את
רוזה בחשד לעבירות של מירמה, אחרי
שירדנה התלוננה במישטרה.
חזה נעצרה לשלושה ימים על־ידי
השופטת דבורה ברלינר, ואחר־כך
שוחררה. עורך-הדיו לוינגר טוען כי כל
מה שאמר בדבר המירמה של רוזה לפני
השופט אלוני נטען למחרת על״ידי
המישטרה, בבקשה לעצור את חזה.
אלוני, כשופט, מנוע מלהתראיין או
מלהגיב לעיתונות, ולכן ימסור בוודאי
את תגובתו על הפרשה ישר לשר-
המישפטים.

• חוזרים לשאלה הראשונה:
איך בן־אדם סיתאום מתחיל
לכתוב שיר?
זה צריך לצאת יש מאין.

• את מכריחה את עצמך
להיכנס למצב־רוח?
אני לא מכריחה, יש תקופות שאני
רוצה, לא מוכרחים.
הנה, המנגינה הראשונה שכתבתי,
פרח הלילך: בזה אני גאה, כי יצא לי
דבר שלם במכה ראשונה. אני התחלתי
ישר ממשהו פשוט ושלם.
אני לא מבינה איך אחרים כותבים,
זה עולם מיסתורי גם בשבילי. אני
שומעת בטהובן ומשתגעת איך הוא
כתב את זה, מה היה לו בראש. מי יודע׳
איזה סערות, מה עבר עליו. כל אחד זו
אחרת.

מרים בניחינ•

מזל
החודש:

בתולה

חצי אדם,
חצי סו ס-
ביו אדמה ואש
11 כוכבים מוזכרים בחלום־יוסף, בספר
בראשית,. .אחד עשר כוכביא״ בהגדה של
פסח. נשאלת השאלה: מדוע דובר על אחד
עשר כוכבי-לכת, כשבזמן העתיק היו מו כרים
רק שיבעה כוכבי־לכתו
יתכן שבכל זאת ידעו יותר ממה שאנחנו
חושבים שהם ידעו, או אפילו ידעו יותר
מאיתנו.
כוכב שבתאי היה השביעי והאחרון
במערכת. מאז המהפכה הצרפתית התגלו
כוכבים נוספים -אוראנוס, נפטון ופלוטו.
עד אז, רוב המזלות נאלצו ״להתחלק״
בכוכבים השליטים -לכל מזל, הכוכב
המאפיין אותו. אם כן, מתבקש שיהיו 12
כוכבים ל־ 12 מזלות. שבתאי נחשב כשליט
מזל גדי ודלי. יופיטר -כשליט קשת ודגים.
מרס שלט בטלה ובעקרב.
אחרי גילויים של הכוכבים החוץ-
סטורניים נמצאו המזלות שאופיים מזכיר
את אופי הכוכב. כן אוראנוס הוכר כשליט
מזל דלי, נפטון כשליט דגים ופלוטו כשליט
עקרב.
במקום שבו אתם עובדים עומדים לחול
כמה שינויים חשובים. השבוע הקרוב יהיה
מבלבל, חילופי תפקי דים
ואישים יגרמו הת-
מרמרית מצידכם והרגשה
שנעשה לכם אי-
צדק. הטוב ביותר יהיה
להימנע מלהתערב או
להמריד עובדים אח רים.
תוך זמן קצר יתברר
שהשינוי הוא ל טובה.
ה 8-בחודש הוא
יום חשוב במיוחד. בתחום
הרומנטי תוכלו ליהנות טהצלחות,
אם תתמידו. בעיקר מה-פ בחודש ואילך.

השבוע תצטרכו להיות זהירים בכל מה
שקשור לבני״מישפחה אחרים. אתם נוטים
להסתבך, להאשים ולהתחרט
לאחר מכן.
מישהו מבני המישפחח
עלול להיות בסכנה
בימים ה־ 7או ח־8
בחודש. נסו למנוע כל
הסתכנות מיותרת. ו! ־5
בחודש לא יהיה קל,
אתם לא תרגישו טוב
וכדאי שתשתדלו לנוח
באותו יום. ה־ 9וה־10
בחודש יהיו נעימים, כדאי לקבוע שיחות,
פגישות או נסיעות בתפקיד לאותם הימים.

אתם נתונים להתלבטויות בקשר למקום
העבודה. מעמיסים עליכם אחריות כבדה,
מלבד התפקידים הרגי לים
שעליכם למלא,
מטילים עליכם להתערב
בנושאים שבדרך
כלל אינם מעניינים
אתכם והם לא בתחום
שלכם. תצטרכו להעמיד
את הממונים עלי ז
2ב מ אי ־
כם במקומם. ה־ 4וה$-
20ב׳ ו ני
בחודש יהיו מעייפים
ומתישים. מה״ 6יהיה
הרבה יותר נוח. בתחום הרומנטי צפויה
פגישה משמחת בין ה 2-וה״ 8בחודש.

מאומיס

עדיין נשארו שני כוכבים -ונוס ומרקורי
השולטים כל אחד על שני מזלות. כלומר:ונוס שליטת מאזניים ושור, ומרקורי שליט
תאומים ובתולה.
לא מזמן נכתב כאן על כוכב נוסף, בשם
בכחוס, שאומנם עדיין לא נראה, אבל
האסטרונומים טוענים שהוא נמצא מאחורי
כוכב פלוטו. כבר עכשיו מייחסים את
התכונות שהוא מאפיין למזל שור.
המזל האחרון, שעדיין נאלץ להסתפק
בכוכב השייך למזל אחר, הוא מזל בתולה.
מרקורי הוא שליט תאומים. הוא כוכב
אוורירי ותכונותיו מתאימות יותר לתאו מים
מאשר לבתולה. כשליט מזל בתולה, יש
לעצום עמים ולהתעלם מתכונות אחדות
שבפירוש אינן מתאימות למזל זה.
מי שמכיר את בני מזל בתולה יודע שזהו
מזל צנוע, המסתפק במועט. אבל כנראה
שהפעם סוף־סוף נמצא גם למזל זה כוכב
שליט, המתייחס למזל זה בלבד, ולא לשום
מזל אחר.
בשנת 1978 התגלה כוכב־לכת חדש. הוא
נמצא בין שבתאי לאוראנוס. כוכב זה נקרא
כירון. נקבע שכוכב כירון הוא הכוכב
השולט במזל בתולה. מכיוון שהכוכב מוכר
לנו רק שבע שנים, עדיין אין די נסיון וידע
כדי להגדיר בדיוק מהן תכונותיו והש פעותיו
על בני בתולה, המזלות האחרים
והאירועים שהתרחשו ויתרחשו בעולם.
במיתולוגיה היוונית כירון הוא בנו של
כורונוס, המוכר לנו בשם סטורן או שבתאי.
ההורה השני של כירון הוא זיאוס, שליט
האלים, המוכר כיופיטר או כוכב-צדק.
כוכב יופיטר הוא שליט מזל קשת ויסודו
אש. שבתאי הוא שליט גדי ויסודו אדמה.
מיזוג זה של אדמה ואש יוצר טיפוס מעניין.
דמותו של כירון במיתולוגיה שייכת
לקנטאורים, שחציים סוס וחציים אדם.
הקנטאורים היו מוכרים כציידים מעולים,
שאינם מקבלים אליהם עול, אחריות,
מישמעת או מיסגרת. אלה יצורים השו אפים
לחופש ולעצמאות, אופיים מזכיר את
אופיו של מזל קשת.
יוצא-דופן מבין הקנטאורים הוא כירון.
הוא מוכר בטוב-ליבו וברצונו לעזור לזולת.
כירון היה מצוי ברזי-הרפואה, ולא היה יצור
חולה ביקום שנזקק לעזרתו ולא קיבל
אותה. הוא היה רופא לאדם, לחיה ואפילו
מהשבוע תוכלו להיות יותר רגועים בכל מ ה
שקשור לתחום המיקצועי. פרוייקטים שבהם
היי תם ע סוקים עולים
עכשיו על פ סי ם יותר
ב טוחים ויציבים. הכיוון
הו א טוב וגם ההצלחה
תאיר לכסיפנים. ב שטח
הכ ספי אפשר סוף־סוף
לבצע כל רעיון שעולה
בדעתכם. תוכלו לעשות
זאת בשותפות או באופן
עצמאי, ותוך ז מן קצר
תתחילו ליהנות מהרווחים.
ח 9-וה־ 10 בחודש מ ב טי חי ם הצלחה,
בעיקר עם בני המזלות אריה, גדי ודגים.

התחום הכלכלי מאוד רגיש בימים הקרובים.
תצטרכו להקפיד שלא לעבור על החוק,
כי כל חריגה קטנה
תעלה לכם ביוקר.
בשטח הרומנטי אתם
מאוד מושכים, ומיום
ליום הופעתכם משתפרת
ומעוררת תשו־מת״לב.
שימו לב לבני
המזלות טלה, דלי ות:
22 או ק טו ב ר -
אומים. ה 4-וה *-בחו22
בנו ב מב ר
דש אינם נעימים, ב-
יחוד בכל הקשור ליח סים
בעבודה -נסו לא להסתכסך ולא ל העיר,
עדיף לדחות זאת ל־ 6או ל־ 8בחודש.

עחת

ה״ 6עד ה־ 8בחודש יהיו מ תוחי ם מאוד. אל
תתכננו נסיעה, ביקור או כל דבר החורג
מהשיגרה. הנ טי ה להת פזר.
להתעצבן ולדאוג
לדברים הלא נכונים
כמעט מ סכנ תאתכם
באו תם ימים. ה״ 9וח ס!
בחודש יהיו ה רב ה
יותר נעימים. ידידי ם
מהעבר הרחוק יפתיעו
22ב או גו ס ט -
אתכם בביקור, וההרג22ב
ספטמבר
שה הכללית ת הי ה הרבה
יותר טובה. נשים
בנות בתולה: ה־ 9וה־ 10מ ת אי מי ם לקניות
מרוכזות וחסכוניות, הקדי שו תשומת־לב.

1תו(11

לאלים עצמם. הוא הכיר את כל צימחי-
המרפא, ובעזרתם ריפא את כל החולים.
מזל בתולה מייצג את הבית ה״ 6בגלגל
המזלות. בית זה קשור בבריאות ועבודה.
אלה שתי התכונות העיקריות המאפיינות
את המזל. כל מי שמכיר את מזל בתולה
יודע, שאחד הנושאים הרגישים והחשובים
להם הוא נושא הבריאות. רבים מבני המזל
נוטים לצימחונות, טיבעונות ולרפואה האלטרנטיבית.
זמן רב מקדיש בן-המזל לשי טות
ריפוי בלתי-מקובלות, לדיאטות ול-
סיגנון חיים טיבעי ובריא יותר. כירון, שכל
רצונו היה לעזור לאחרים, משקף את
אישיותם ואופיים של בני־בתולה.

גילוי של כוכב-לכת חדש תמיד מסמל
תחילתה של תקופה, כך קרה כשגילו את
אוראנוס, נפטון ופלוטו. יש הסבורים
שגילויו של כוכב כירון מרמז על תחילתה
של תקופה שבה הרפואה תעבור מהפך.
הרפואה הטיבעית, הבלתי-שיגרתית, תעלה
ותצמח, ויתן שברבות הימים תימצא דרך
נכונה ומזיקה פחות. התרופות המסממות,
המשכיחות כאב אך לא מרפאות את
המחלה, מקובלות היום. זאת בהשפעת
כוכב נפטון, שליט מזל דגים, הקוטבי למזל
בתולה. כנראה שכירון יפתח תקופה שבה
הגישה תהיה שונה והרפואה אכן תועיל,
מבלי לגרום נזק!.

אתם מאוד עייפים מדוכאים, ומרגישים
בדידות וחוסר״מרץ. זה לא הזמן לבילויים
חברתיים. עדיף להיש אר
לבד ולעשות את
חשבון־הנפש או הסיכום
של השנה האחרונה.
תצטרכו לתכנן
את עתידכם בעצמכם.
התייצעות עם אחרים
מבלבלת ואינה מובילה
לשום מקום. ה״ 4וה5-
בחודש אינם מתאימים
לביקורים מישפחתיים,
אין ספק שיפרוץ סיכסוך ביניכם לבין קרוביכם.
בשטח הרומנטי אתם מבוקשים.

ה ת חו םהכס פי רגיש מ אוד בי מים אלה, יש
נ טי ה לצ א ת ולקנות בלי למ סור לעצמכם דין
וחשבון. הימנעו מלהת־חייב,
לחתום או להו ציא,
בעיקר ב־ 6וב־8
בחודש. ה־ 9וה־סג מצ ביעים
על אפשרות לחידוש
ק שרים שנפסקו.
יש סיכוי להכיר אנ שים
שיהיו מ אוד ח שובים ב ו
2בדצמבר •
9ו בינו א ר
שבועות הקרובים. רומן
חדש עומד להתפתח,
קיי ם איז ש הו קשר בינו
לבין נסיעה ק רובה לארץ אחרת. ב ת חו ם
המיקצועי תוכלו להרגיש יותר בטוחים.

אתם מו צ אי םאת עצמכ ם לפתע במרכז
החבר ה שבה אתם עובדים או לומדים. בדרך
כלל ל א נוח לכ ם לשמש
מרכז. ובווד אי ל א להיחשף
לעיניים רבות
מדי. ח״ 4וה־ 5בחודש
אינ ם נוחים, בעיקר
ל אלה מ ביניכם שיחסי
הםאם בני־הזוג ה תערערו
בחוד שים האחרונים.
אנ שי־עסקים
יוכלו לנצל אתה־8
בחודש לביצוע עי סקה
חשובה. ה־ 9וה־ 10 בחודש יהיו נעימי םמה בחינה
הרומנ טי ת בעיקר ע קב ידיעה מחדל.

ה 4-וה־ 5בחודש אינם טובים, בעיקר בגלל
בעיות במקום העבודה. אלה שעובדים
בתפקיד סמכותי עלולים
להסתבך באשמתו
של מישהו אחר. אל
תמהרו לתת כיסוי -
יאשימו אתכם ותתקשו

לצאת מהתיסבוכת. ח פ
עד ה״ 8בחודש יותר
טובים. בשטח הרומנטי
תוכלו ליהנות משיחת-
טלפון מפתיעה או מפגישה
עם אדם שעימו
רציתם להתראות מזמן. ב 9-וב 10-תתעסקו
בבעיות בריאותיות, אך הכל יסתדר בטוב.

מאן נ״ס

בתחום המיקצועי אינכם מרגישים נוח.
צפויים שינויים שיבואו כהפתעה מוחלטת.
תצטרכו להסתגל לשי נויים
במהירות, כדי ש לא
לפגר אחרי מה שקו רה.
אתם מרגישים שה תנאים
החדשים מגבי לים
אתכם, אבל עדיין
אי-אפשר יהיה להשתחרר
מהמצב. פגישות
עם אנשים חדשים ו 23
בנו במבר -
20בדצמבר
חדשניים עשויות לשפר
עתידכם. אלא שטוב
יהיה לשמור זאת בסוד. ב 9-וב״ 10 בחודש
אתם עלולים לסבול מבעיה בריאותית.

קשת

זני

נסיעות שאתםמ תכנני ם ל־ 4או ל־ 5בחודש
עלולות לאכזב. צפויות תקלו ת וצרות מכל
מיני כיוונים שאותם
קשה לשער מראש. ה״6
וה־ 7מ ת אי מי ם לבילוי
בבית -צפו ל אור חי ם
שיוסיפו גיוון והנאה,
לכן ל א רצוי להתרוצץ
ולחפש חב רה -ה סיכוי
שתמצאו מהשאתם
מבק שים הו א קלוש.
19ב פב רו א ר
20במרס
בתחום העבודה ל ה מתין
לה חל טו ת של אנ שים
שעימם אתם עובדים. ה־ 9וה־ 10 בחודש
מ ב טי חי ם לכ ם הנ אהב תחו ם הרומנטי.

ו.לשחק־ באובייקטיביו ת, או גם
להגדיל סנסציה).

^ישסט רצח, בו נאשם אלכסנ־
^ /ד ר ווייאן כי רצח את שכנו בידיה
על רקע סיכסוך־שכנים בלתי־ברור,
לא זכה בסיקור עיתונאי נרחב. הסיבה
לכר היתה פשוטה: לא היה במישפט זה
עניין מיוחד. עבירות כאלה שכיחות
למדי, ואם אץ עובדות דרמאתיות מיוחדות,
או רקע רומנטי, מקדישים להם
העיתונים שורות ספורות בכרוניקה
היומית.
כתבת העולם הזה נכחה בכמה
מישיבות המישפט, ומצאה עניין מיוחד
באישיותו של הנאשם. היא חשבה כי
יש מקום לספר לציבור על עולה מרוסיה,
אדם משכיל ואינטליגנטי, שמצא

גברת אלון מוסיפה לי כמה תארים
מחמיאים שאין לי, כמו פרופסור
ואסיר־ציון. אני לא צריך אותם, די לי
מה שיש לי באמת: מהנדס, דוקטור
למתמטיקה ודיסידנט ופעיל־עליה
לשעבר. אם הגברת אלון חושבת
שסילוף אמת והשמצות אפשר לתקן
בעזרת תוארים מזוייפים — טעות
בידה.
עד כאן דיברי המיכתב.
הד״ר ווייאן סיים את מיכתבו
בהצעה לזרוק עיתונאים כמו הגברת
אלון מהעיתונות הישראלית, למען

״משרתי האליל מחרבנים בבית המיקדש!

את עצמו בשיכון של עולים בני כמה
עדות, אשר הגיע לידי כך שגרם ביריה
למות שכנו.
העולם הזה ניסה למצוא את מניעיו
הנפשיים והחברתיים של הנאשם
לעבירה חמורה זו, שבה קיפד דויד
אמינוב את חייו. מאחר שמניעי העבירה
לא עלו במישפט, ניסתה הכתבת
להבין את המניעים מתוך אישיותו של
הנאשם כפי שהשתקפה מן העדויות,
ובהתנהגותו של הנאשם בבית־המיש־פט.
אחרי
קריאת חומר בפרוטוקול ושמיעת
חלק מהעדויות, נכתבה
הכתבה ״הפרופסור נאשם ברצח״ (העולם
הזה ).31.7.85
בתגובה על הכתבה התקבל במערכת
מיכתבו של אלכסנדר ווייאן מבית־המעצר.
המיכתב הועבר למערכת על־ידי
אשתו, שכתבה על המעטפה כי
בעלה מאיים לפתוח בשביתת־רעב, עד
שהמיכתב יתפרסם. הגברת גם חזרה
ווידאה בטלפון פעמים רבות כי המיב־תב
אומנם יתפרסם. הסיבה העיקרית,
שבגללה כועס הכותב על העולם הזה,
היא העובדה כי בכתבה צויין, ואף
הודגש, כי אחד העדים, אחיו של
המנוח, סיפר שיתכן כי הרצח היה

ערך העיתונאות ,״שבו כל־כך אוהבים
להשוויץ אנשים כמו הגברת אלון״.
אני מודה לד״ר ווייאן על מיכתבו,
למרות כל ההשמצות ומילות־הגנאי. י
נראה לי כי הטענה היחידה שיש לד״ר
ווייאן היא כי המילים שנאמרו על־ידי
עד במישפט נגד אשתו הודגשו מעל
למה שנראה לו הוגן. על כך אין לי
אלא לחזור ולומר כי מילים אלה נראו
לי כהסבר היחידי להתנהגותו האלימה
של הד״ר למתמטיקה, מהנדס וריסי־דנט,
ששלף אקדח וירה בשכנו ללא
סיבה נראית־לעין.
מכל מה שעלה עד כה במישפט אין
כל הסבר אחר להתנהגותו של הנאשם.
אני מבינה היטב כי אדם, שהוא
נושא לכתבה כזו, איננו נהנה ממנה.
כמו שבוודאי הוא סובל מעצם היותו
נאשם ברצח. יתכן מאוד כי בית־המישפט
יחליט שאשתו לא אמרה
מילים אלה, ויתכן גם שייצא זכאי
בגלל עילה של הגנה־עצמית. אני
מאחלת זאת מכל ליבי לד״ר ווייאן.
אבל בשלב זה של המישפט, כך נראו
הדברים לצופה אובייקטיבי.
כל כוונה לייחס לי סיבות פוליטיות
או מניעים כוחניים, כספיים — מקורם
כנראה בחינוך לערכים שקיבל הד״ר

נאשם־ברצח ווייאן ואשתו מאיה בבית־המישפט
.,אתה גבר! באת להרוג או תו או ל אסוף קהלי״

המה #ול הא 0ה
נמנע, לולא קראה האשה, מאיה ווייאן,
לבעלה :״אתה גבר? באת להרוג או
לאסוף קהל?״
מאיה ווייאן הדגישה בשיחת־טלפון
כי כל העניין איננו נוגע לה כלל, ואינו
מעניין אותה, וכי היא רק מבצעת את
בקשתו של בעלה.

להלן חלקים עיקריים מן ה־מיכתב
הארוך:

אנשי־שמאל אין־סוף מנסים לשכנע
אותנו שחופש־עיתונות הוא ערך
עליון של חברה אנושית, ושעיתונאים
שמאלניים הם קדושים מעונים על
מיזבח של אליל מודרני זה. אני לא
אתווכח פה על השאלה האם חופש-
העיתונות הוא ערך עליון אם לא עליון.
זה שאני מקבל אותו לפחות כאחד
הערכים החשובים לחברה הדמוקרטית
הוכחתי לא במאמרים קלי־דעת ומיש־קל,
המיועדים ליצור סקופ, אלא בפעילות
הדיסידנטית שלי ברוסיה.
אבל האם העיתונאים השמאלניים

היא מפרסמת מאמרים בלתי־אחראים
ומשמיצים, הבנויים על חומר סלקטיבי,
חצאי־אמת וסתם שקרים, כמו
המאמר של גברת אילנה אלון עלי:
משרתי־אליל, המחרבנים בבית־המיק־דש
שלהם, לא צריכים אחר־כך להתלונן
שהמונים מאבדים אמונה באלילם.
(דיון ארוך זה על חופש העיתונות
ומטרותיה, הו א רק הפתיח
למיכתב).

עיתונאים כאלה מנצלים כוח שהחברה
הפקידה בידם ...לא לטובת
החברה אלא לטובת הנאה אישית
שלהם.
הפצצה שמאמר זה מעלה, שלא רק
אני רצחתי את אמינוב ...אלא שאשתי
היא שהסיתה אותי לירות באמירתה
״אתה גבר? באת להרוג אותו או לאסוף
קהל?״ כדי למנוע תביעת־דיבה מזכירה
גברת אלון פעם אחת בין השורות,
שזו בעצם טענה של אחיו של אמינוב.
אבל היא לא מזכירה שאח זה של

תביעה מישפטית נגד אשתי...
להשלמת התמונה בנקודה זו צריך
להוסיף ששם אחיו של אמיווב, בקשר
להאשמת אשתי בהסתה לרצח, מוזכר
רק פעם אחת בין השורות של המאמר.
באותו זמן שעם הנושא עצמו משחקת
גברת אלון לאורך כל המאמר ומבליטה
אותו גם תחת כותרת המאמר :״,תהיה
גבה׳ קראה מאיה לבעלה, הפרופסור
למתמטיקה, שהניף את האקדח וירה״...
ברור שגם מי שקוראים מאמרים מסוג
זה בשיא הרצינות צריכים להסיק את
המסקנה שהשקר על אשתי הוא אמת
לאמיתה. ומה על הרוב, הקוראים
מאמרים מסוג זה חפיף או רק כותרות?
אם זה לא השמצה ורצח־אופי — מה

(אחרי שהקדיש חמי שה עמודים
בכתב־יד צפוף לנושא עיקרי זה,
מטפל ווייאן גם בנו שאים א חרי ם
.שהם פחותי־מישקל, אך מעובדים
ב או תו סימון״ .הו א טוען כי ל א הי ה

לפירסום מיכתב. אי! צורך בשביתת־רעב
שלנו באמת מתייחסים לחופש־העי־תונות
כאל ערך כלשהו? אני טוען
שהם מתייחסים אליו כאל ערך, אבל
לא ערך רוחני, אלא ערך חמתי גרידא,
ערך שממנו אפשר להפיק טובות־הנאה
כמו כסף, שילטון, מעמד-חברתי ופופו־לאריות
באותם חוגים, שבהם מי שיותר
משמיץ ומשוויץ הוא יותר פופולארי.
כמו שאמר ישוע הנוצרי(בתרגום חופשי
לעברית) :״אל תגעו באלילים בידיים
מלוכלכות!״ וזה דווקא מה שעושה
העיתונות השמאלנית שלנו, כש־

(הנרצח) אמינוב השתתף בהתקפה
עליי, ותפקידו היה די מכריע בזה שבכלל
קרתה יריה.
(מכאן מנ תח הנא שםאת חומר־הר
איו ת בצורה הנ ר אי ת לו, והתו מכת
לדעתו בגירסתו, ומשמיץ א ת
עדי־התביעה).

על כל זה אין זכר במאמרה של
גברת אלון, אין כל זכר גם לכד שלא
בית־המישפט ולא התביעה קיבלו
ברצינות את הטענה הזו של אחיו של
אמינוב, וההוכחה לכך היא שאין

יושב שעות במירפס ת ואורב לשכן
הבוכרי. הו א טוען כי התפרצותו
במישפט ל א הי ת ה נגד עד־התביעה,
הד־ר בלוך, אלא נגד עדת־תביעה
אחרת.
יתכן שהוא התפרץ גם נגד עדת־תביעה
אחרת, א בל במיקרה
ההתפרצות נגד הדייר בלוך היי תי
נוכחת במישפט, ושמעתי זאת במו
אוזניי.
הו א ממשיך ב ה סב ר ארוך מדוע
ביקש לחקור בעצמו א ת העדים,

כדי שיהיה לה ם יותר קשה לשקר
לו בעיניים. בסוף ה מיכ תב הו א
מ בי א כמה עובדות, שלדבריו
הוב או כדי ל אזן אתהמאמר

ווייאן ברוסיה.
ועוד משהו: בישראל אין צורך
בשביתת־רעב, כדי להכניס מיכתב
לעיתון.

י• יי 5

/ו׳ ( 6לד

הערת האשה על המעטפה
שביתת־רעב עד הפי רסו ם

• אי לנ ה אל!

שיחר

איזה מץ חדשות

צר־ש

הצופים לא האמינו למישמע אוזניהם.
קריינית־החדשות בטלוויזיה סיפרה השבוע על לכידת ספינה של אנשי־פת׳׳וז, שהתכוונו
לבצע פיגוע בישראל. בספינה, כך הודיעה, היו גם שני אזרחים זרים, אחד אמריקאי ואחד
אוסטרלי. ניתן להם להיפגש עם נציגי שגרירויותיהם. השניים הם הומוסכסואלים.
לפי שיטה זו. אפשר לצפות שבקרוב נשמע חדשות בנוסח זה:
פרופסור חיים ינקלביץ. שהוא הומוסכסואל, כינס הבוקר מסיבת־עיתונאים ומסר בה אתתוכניתו למילחמה באינפלציה...׳
,הד״ר יפה בולבול ביצעה היום ניתוח לב פתוח בבית־החולים שערי־צדק. הד״ר בולבול
היא לסבית. הניתוח עבר בהצלחה׳
״תת־ניצב סעדיה רוזנקראנץ. מפקד מרחב הקידרון, שהוא סאדו־מאזוכיסט, פיקד היום על
פעולה נרחבת לגילוי שני נערים נעדרים...׳
ואולי גם הערת־סיכום בנוסח:
״ערכו את החדשות שושי פרפר ואסתי תולע, שתיהן הטרו״סכסואליות עם נטיה קלה
לג־מפומאניה״.

מינהגי אכילה
והכרעה פוליטית
• לאתי שולק, עבור תוכנית בת שעתיים
על פינחס ספיר, האיש החזק של מיפלגת־העבודה
ושר־האוצר האגדתי. בעזרת כמה
ממקורביו של ספיר המנוח הצליחה פולאק
להאיר את כל צדדיו, מעשיו ובעיותיו של האיש,
החל בהכרעותיו הפוליטיות וכלה במינהגי
האכילה שלו, כאשר פרטים פיקאנטיים ובעיות
הרות־עולם משמשים בערבוביה (ראה יומן
אישי) .היה למישדר רק ליקוי אחד: במהלכו לא
זוהו המדברים, והמאזינים נאלצו מדי פעם לנחש
על פי הקולות מי המדבר, תחת להתרכז בדברים
המרתקים שנאמרו.

כסו לחחר הביתה
• לשלמה ניצן, ששב אל המירקע אחרי
היעדרות ארוכה, לאו דווקא מרצונו. הוא היה

כ תב
חורה

בכל יום בשעה 8תוכנית אקטואליה חדשה,
שתיקרא בוקר טוב, ישראל, או בשם־החיבה
המקוצר, כפי שהיא נקראית במיסדרונות גל״ץ
— בט״י. את התוכנית יגישו לסירוגין מיכה
פרידמן(המגיש כיום את יומן־הבוקר) ויצחק
בן־נר, שיחזור לתחנה אחרי היעדרות ארוכה.
התוכנית תעסוק בחדשות העמודים הראשונים,

חרות עם מה שכבר הוצע לה. .אנחנו יכולים
לעבוד רק על הרגשות שלה,׳ אמר אחד העובדים
הבכירים של התחנה, מתוך תיקווה שהיא תיעתר
ותישאר בגל־ץ. דיין עדיין מהססת.
בעיקבות צימצום מחלקת־החדשות, מסתמנת
בתחנה מגמה לספח חלק מן הכתבים, או את כל
המחלקה, לגוף של אקטואליה אשר יכלול את

כל התוכניות החדשות אמורות לצאת לאוויר
מייד אחרי ראש-השנה.

״מה שהוא ששה -קנור
האמן מנשה קדישמן היה אחד מן האורחים
הרבים בחתונת ענת, בתו של חיים טופול.
קדישמן הסתובב בין הקרואים הרבים והחשובים,
כשהוא מחזיק בידו צרור ניירות ומראה את
תוכנם בגאווה לכל מי שהיה מוכן להקדיש לו
כמה דקות.
צרור הניירות הכיל חוות־דעת של אסטרולוג
ושל גרפולוג על קדישמן. הוא היה אחד
המשתתפים בתוכנית הרדיו תרגיל בחמש
אצבעות. בתוכנית, בהנחייתו של שמואל שי,
צריך צוות של שלושה אנשים לגלות זהותם של
האורחים לפי חוות־דעת גרפולוגית ואסטרולוגית.
גם שני המומחים כותבים את דעתם מבלי
שיידעו את זהותו של האורח.
הגרפולוג צבי פופובסקי אמר על קדישמן:
״מה שהוא עושה — קנו!״ האסטרולוג אמר
שלפי הכוכבים הוא אדם שאוהב לאכול, וכי יש
לו מפה של גאון.
בתוכנית, שהוקלטה בשידור־חי, השתתפה גם.
אנט דולצץ, אשתו של אריה דולצין, יו״ר
הסוכנות. היא סיפרה שהאנשים, שרצו לערוך לה
היכרות עם בעלה לעתיד, אמרו שהוא ״עובד
בסוכנות׳ היא היתה בטוחה שהמדובר בסוכנות
למכירת מכוניות משומשות, ואמרה שלא תתחתן
עם סוחר־מכוניות.
התוכנית תשודר בשבת הקרובה ב־12
בצהריים(שעון חורף) ברשת כי.

מאחזרי המירקע

פיוס ונסיעה לגרמניה

אחד מכתני קול־ישראל, השוהה
באחת מגירות אירופה, חלה ב־איידס
והוא מאושפז גבית״חוליס
נאותה גירה. הנתב אינו משדר
כתנות לרדיו זה כמה שבועות, ורק
נימים אלה נודעה סיבת היעדרותו.
הוא רווק, בן .38

ביום הראשון אישר אורי פורת, מנכ׳ל
רשות־השידור, את נסיעתו של יאיר שטח,

מבריק ומשעשע, והזכיר את ימיו הטובים ביותר.
קשה לעומת זאת לשפוט את הופעתו
המחודשת של דניאל פאר, שחזר אחרי
שליחות של שנתיים בקנדה בשרות הקרן-
הקיימת־לישראל. פאר נתן לצופים הרגשה
כאילו חזרו הביתה, לימים שלפני המריבות,
האינטריגות. הפוליטיזציה והמילחמות האישיות.
חבל שפאר הכניס את עצמו לתוך תבנית
התוכנית מו הגילגול הקודם שלה. שהיתה

מנהל מחלקת־החדשות של הטלוויזיה, לגרמניה,
לכינוס של איגוד השידור האירופי.
פורת התנגד בתחילה לנסיעתו של שטרן,
בטענה שבימי קיצוצים כל־כך חמורים ברשות
יש טעם־לפגם בנסיעה של מנהל בכיר לחו׳ל.
שטרן לחץ ופורת נעתר, לבסוף. בכירים בטלוויזיה
רואים בזה צעד של פיוס בין השניים,
שהיחסים ביניהם היו מתוחים מאוד.
יש מי שמרחיק לכת ורואה בזה רמז לכך
שפורת עומד להאריך את כהונתו של שטרן
כמנהל־המחלקה. תקופת הכהונה תסתיים בפברואר
1986 ורבים חשבו כי מיכאל קרפין,
עורך מבט, הוא אחד המועמדים לרשת את
שטרן. לאור ההתקרבות בין שטרן לפורת,
מתרחקת אפשרות זו.

אמן קדישמן
כוכבים +כתב־יד
בט״י, נכון לעכשיו, יומו־הערב ומיבזקי־החדשות.
את כל המיכלול הזה ינהל יוסי

עוזרד.

רעיון נוסף המתגבש בתחנה — לשלב
כתבות קטנות וקטעים חיים בתוך מיבזקי־החדשות
המשודרים במשך היום. בצורה כזו לא
תחסר עבודה לכתבים, שייאלצו להסתפק ביומך
חדשות אחד ביום.

כתבת דיץ
חוזה +לימודים
שיטחית ולא־אישית. אבל אולי, אחרי שיתרגל
מחרש אל מירקע הטלוויזיה הישראלית, יתן פאר
לתוכנית נופך אישי משלו.

מאחורי המיקרופון
אקטזאדיה 1לא חדשות
העתירה, שהגישו עובדי גלי־צה־ל לבג״ץ נגד
הרמטכ״ל ונגד החלטתו לסגור את מחלקת•
החדשות, בוטלה. לפי פשרה שהושגה בין
הצדדים, לא יבוטלו כל יומני־החדשות, אלא רק
יומן־הבוקר ויומן־הצהריים אחת ולעניין. לא
יבוטלו מיבזקי־החרשות.
התחנה הצבאית נערכת מחדש לפי הפשרה
שהושגה. במקום יומן הבוקר, שיבוטל, תשודר

בעוד נכון לעכשיו שתשודר מייד אחריה,
תמשיך לעסוק בעמודים הפנימיים של העיתונים.
יוזמי
התוכנית מנסים לשכנע גם את אילנה
דיין להצטרף לצוות־המגישים. דיין מסיימת
בימים אלה את שחתה הצבאי, ועמיתיה בתחנה
מעוניינים לשכנעה לחתום לשנת־קבע נוספת.
דיץ המוכשרת, ששימשה כתבת מצויינת בכנסת,
מתלבטת. בין כמה הצעות מפתות שקיבלה
משלושת הצהרונים — ידיעות אחרונות,
מעריב וחדשות.
ההצעות מרחיקות־לכת. בין השאר הוצע לה,
באחד העיתונים, לצאת ללימודים על חשבון
העיתון, בתנאי שתחתום עלי חוזה לכמה שנים.
בגל׳יץ, לאור הקיצוצים הפרועים, אין יכולים
להציע לדיין תנאי־שכר גבוהים, שיעמדו בת

תב בער רבב
נגלי־צודל מחפשים נתב חדש,

שיסקר את הנעשה בכנסת. אילנה
דיין, שהיתה ,,כתבתנו בכנסת־.
עזבה את התחום, ונם אם תישאר
בגל״ץ. לא תחזור לכנסת.
יחן דקל, כתב גל״ץ לענייני־מישסרה,
קיווה שיוכל לקבל קידום
ואף רמז לכיוון הכנסת, אך מנהליו
ומפקדיו בתחנה הסבירו לו שהוא
אינו יכול לעזוב את תחום המיש*
שרה, מכיוון שהוא אחד הכתבים
היחידים שיש בבעלותם רכב. כתב
בעל־רנב הוא נתב נייד, ולתחום
המיששרתי דרוש נתב נייד. כך
נופצו תיקוותיו של דקל על הפגוש
הקידמי של ריכבו.

מסדר יוצא רדרר
לוודהמישדרים של הטלוויזיה משופע העונה
בתוכניות מקוריות חדשות. אחת מהן היא
התוכנית מה השאלה, שתוקלט מדי שבוע לפני
קהל, ותשודר בכל ליל־שבת.
בתוכנית, שאותה ינחה שימעון טסלר, איש
מחלקת־החדשות, יענה צוות של משיבים על
שאלות הקהל בנושאים אקטואליים. לכל תוכנית
יהיה נושא אחד.
התוכנית הראשונה תעסוק בנושא הביטחון
בגדה המערבית. היא תוקלט בבית־אגרון
בירושלים, ישתתפו בה השר מרדכי(״מוטה״) גור,
ח״כ רפאל (״רפול״) איתן, הסופר אהרון אמיר
ומירון בנבנישתי. התוכנית תשודר ביום השישי
הקרוב.

שיחה אישית סוחפת
ה תו כני ת סוף ציטוט, שאותה מנחה ירון
לונדון, מוקלטת בדרך־כלל ומדמה מראש.
בתוכנית שלפני האחרונה רואיינו סופרי־ילדים,
ביניהם גם אלונה פרנקל. פרנקל היתה
המרואיינת הראשונה, ולונדון נסחף בשיחה
ארוכה איתה. בשלב מסויים של השיחה היו
צריכים הבימאי והמפיק לאותת ללונדון שיפסיק
את הדיאלוג המרתק, מכיוון שהשניים העבירו
ביניהם את רוב זמן התוכנית. לונדון חזר לעצמו,
המשיך בדיון, ואחר־כך נאלץ לחתוך קטע שלם
משיחתו עם אלונה פרנקל.
רק מעטים שמו לב לכך: במהלך התוכנית
התרחקה המצלמה מן השולחן וגילתה שאלונה
פרנקל חלצה את נעליה וישבה יחפה. המצלמה
נחפזה לעלות ולהתרכז בפני אחד המתווכחים,
וכאשר חזרה כעבור כמה דקות והתרחקה, נראו
רגליה של פרנקל כשהן נעולות בנעליים כדת
וכדין. מסתבר שהבימאי אותת לסופרת באופן
נואש שעליה לנעול את נעליה, והיא צייתה
לפקודתו.

— ענ ת סמ״דסטי
העולם הז ה 2505

אין ג׳ ם. אין
חשמ7־ .איו
שדותים. הקצין
הקובי פל ש
לניקתה נטושה
מפני שאינו יבול
לשלם שכרדיוה
^ פ ני חודשיים אשתי הציעה
שנתאבד, ביחד עם הילדים.
אמרתי לה, :אביבה, כל עוד אנחנו
יכולים לנשום, אסור לו בכלל לדבר
על זה!׳ יום אחד, כשתהיה לי פינה
משלי, אני אזכור איך היא חיתה איתי
כאן על החוף ולא התלוננה אפילו פעם.

זה חודשיים גרים אריה בחיגר
ואשתו, אביבה, בצריף נטוש על חוף־
הים של הרצליה, ליד נוף־ים. יחד עימם
גרים במיבנה הרעוע ילדיהם, רפאל בן
וד 3וחצי וליטל, תינוקת בת שנה
ושלושה חודשים. אביבה בחיגר נמצאת
עתה בחודש החמישי להריונה.

)1ו״ח גד 1ש9ת• הי0
סיפר ברזיגר:

כל החיים עבדתי כמו שצריך.
הבאתי כסף הביתה. עבדתי גם
במיכרות תימנע. הנה מיכתב־המלצה
שהייתי בסדר. גם האחים ברדוגו,
שאצלם עבדתי ארבע שנים בליפוף־
מנועים, נתנו לי מיכתב שהייתי פועל

בית גסי

למרות המצוקה הכלכלית הנוראה,
__ שבה מצויה מישפחתו של אריה
ברזיגר(למעלה, עם אשתו אביבה וילדיהם רפאל, בן
בצריף אין מים זורמים, אין חשמל,
אין שרותים, אין מיקלחת. כמובן שאין
מקרר. בני המישפחה ניזונים מאיט־ריות,
שנתן להם מכר טוב־לב, ממעט
ירקות, שנידבה אחותו של בחיגר,
הגרה במושב, וממעט דגים, שמביאים
להם מדי פעם דייגים העובדים באיזור.
רק נערב השבת, שבו ניקר העולם
הזה את המישפחה, הוצב על השולחן
פינוק לא שיגרתי — שתי חלות,
שקנה האב בהרצליה, ושני אגסים,
שנקנו למען הילדים. הרופא מלישכת־הסעד
אמר שהאם בחודשי ההריוז

טוב ומסור, עושה מלאכתו נאמנה.
לפני כמה חודשים התחילו אצלי
הצרות הרציניות. המשכורת האחרונה,
לפני שהתפטרתי היתה 285 אלף שקל.
גיליתי פיתאום שגם עם קיצבת־ילדים
אי־אפשר לחיות מהעבודה הזאת.

(המשך בעמוד )38

ה־ 3וחצי ולישל, בת השנה ורבע) שומרת המישפחה
על נקיון מופתי בביקתה שעל שפת־ימה של הרצליה.
גם ביגדיהם של הילדים נקיים ומסודרים מאוד.

המתקדמים ושני הילדים הקטנים
סובלים מאנמיה — רשם כדורי־ברזל
והמליץ על אכילה של הרבה בשר
וירקות.
לארנק של בחיגר קצת קשה
לעמוד בהמלצות של הרופא.

גבוי בלי

תחתית

,44 מציג ערימה של מיסמכים: עד
לאחרונה עבד כפועל במיפעל לליפוף־
מנועים, וחי עם אביבה, תופרת במי־קצועה,
והילדים בדירת-חדר שכורה
בהדר־יוסף בתל־אביב.
בחיגר הוא אדם מסודר. ההידרדרות
שלו רשומה אצלו ומתוייקת
בשקיות־ניילון. אביו מהנדס־מכונות
בגימלאות, את שרות־המילואים הוא
עושה כקצין ביחידת־שדה.

כיצד הופך אדם כמו אריה בחיגר
>^ריד מ־זיגר אינו תימהוני או
מופרע חסר־אחריות. האיש בן ה־ י למיקרה־סעד חסר קורת־גג?

ך | 1י 9 | 1שהוקם על בור שנכרה ליד הביקתה הנטושה,
^ 1 1/1/1 111 11 משמש את צרכיהס של בני מישפחת ברזיגר.
גביקתה עצמה אין מים, אין חשמל, אץ מקלחת ובמובן שאין מקרר.

מיכאל רזתס

אדיה גר בשפת־הים

(המשך מעמוד )37

התחילו הגזירות הכלכליות, והתחלתי
להבין שאני בבור בלי תחתית.
הגעתי למצב שלא היה לי כסף לאוכל.
שכר־הדירה שלי היה 130 אלף
שקל; חשמל 15 אלף; מיסי־עיריה ומים
13 אלף; קופת־חולים עבורנו ועבור
הילדים, אחרי הנחה — 12 אלף. הלך
לנו בלון גאז אחד בחודש, בגלל זה
שאת המים לכביסה חיממנו על הגאז,
כי לא רצינו להדליק את הדוד החשמלי.
בלון גאז עלה 14 אלף. על נסיעות
לעבודה הוצאתי 70 אלף בחודש, כי
המיפעל היה באזור.
לילה אחד ישבתי ועשיתי חשבון:
כל ההוצאות האלה ביחד הן 254 אלף
•שקל. הייתי צריך גם לשלם לגן של
הילדים, לקנות להם בגדים. על אוכל
אין מה לדבר. חודשים הייתי הולך
לעבודה עם סנדביץ׳ של לחם
ומרגרינה.
גיליתי שאין לי מספיק כסף כדי
להאכיל את הילדים כמו שצריך.
אביבה היתה הולכת לטייל עם
הילד, ובדרך היתה עושה עיקופים
בשביל לא לעבור ליד דוכן־פלאפל.
אם הילד היה מריח והיה מבקש, לא
היה לה אפילו כסף לקנות לו פלאפל.
שכר־הדירה היה עליי כמו איום
שמתחדש כל חודש.
עבדתי שעות נוספות וחיפשתי עוד
עבודות. הלכתי ללישכת־העבודה וא־
.מדתי שאני מבקש עבודה קשה, לא

כמעט בחינם, אבל הסיכוי למצוא שם
עבודה הוא כמעט אפסי.

עצות של
שוטרים
*ץ חון ז*הים אפשר לטעות ולחשוב
כי ביקתתו של ברזיגר היא סוכת־נופש
אקזוטית. רוודהים הקרירה
מלטפת את הפנים. בתוך הצריף
הריצפה נקיה ומסודרת. בחוף יש
גיגיות מלאות כביסה. את המים מביא
להם חבר בג׳ריקנים. הביקתה בנויה
על צוק תלול, שהגישה אליו היא
במדרגות, שחצב מישהו בסלע
הכורכר. מסביב לביקתה יש קרשים
שהציב האב, כדי למנוע מבנו מליפול
לתהום.
במיטבח הזעיר שורר ניקיון מופתי.
ברזיגר הביא מביתו את כירת־הגאז
שלו וחיבר אותה למיכל שנידב לו דייג
מקומי. בארון־המזון יש הרבה איט־דיות,
קקאו לילדים, קפה וסוכר,
שהביאו שוטרים רחמנים ממישטרת
הרצליה.
השוטרים גם נתנו לברזיגר כמה
עצות מועילות. בחיגר סיפר להם כי
ידו אינה משגת לקנות מוצרי־חלב
לילדיו. אחד השוטרים, קשיש טוב־לב,
יעץ לו להיכנס לסופרמרקט הקרוב
ביותר, לתת לילד לאכול לחמניה
ואשל.
.לא שוקולד ולא דברים יקרים,״

חסר־בית ברזינר ובנו ליד הביקתה
נוף נהדר

איכפת לי, העיקר שארוויח מספיק
בשביל לפרנס את הילדים. הפקיד
שאל אותי כמה אני מרוויח בליפוף־
מנועים. אמרתי לו 300 אלף שקל,
והוא סיפר לי שאני מרוויח יותר ממנו
ושאין לי מה להתלונן.
הלכתי ללישכת־הסעד. לא רציתי
לבקש רחמים. ראש־הממשלה אמר
בטלוויזיה שאפשר עוד קצת להצטמצם,
אבל לי לא היה מאיפה. לא באתי
אליהם לבקש טובות. בסך־הכל רציתי
קצת עזרה עד שאמצא עבודות יותר
טובות. הם אמרו לי. :אדוני, היית
בבית־הסוהר?״ אמרתי להם שלא. הם
אמרו לי שיש אנשים במצב הרבה יותר
קשה משלי, שיצאו מבית־הסוהר, ואם
לא יתנו להם קיצבה הם יחזרו לשדוד
ולהרוג. הם צחקו עליי שאני לבוש יפה
ומדבר יפה. הם אמרו לי שבקושי יש
להם כסף בשביל נרקומנים.
מהמישפחה שלי לא היה לי סיכוי
לקבל עזרה. אבא שלי פנסיונר. עם
האחים שלי אני כמעט לא בקשר.
אחותי, שגרה במושב, נתנה לי קצת
ירקות ובעלה עיקם את האף. לאביבה
אין מישפחה. אבא שלה נפטר ואמא
שלה זקנה, ואפילו לא רצתה לתת לנו
לגור בבית שהאבא הוריש לה ושעומד
ריק. היא פחדה שניקח לה את הבית.
החלטתי שאני צריך לעשות משהו
דראסטי. עבדתי כמו חמור ופרנסה לא
הבאתי. התפטרתי מהעבודה ועברנו
לכאן. הצריף הזה, פה, על הים, הוא של
חבר של חבר שלי. פה לפחות אני לא
צריך לשלם שכר־דירה.
עד כאן סיפורו של אריה.
בחיגר פנה ללישכת־העבודה
וביקש שיסדרו לו העברה לעיר-
פיתוח. לדבריו, אמרו לו הפקידים כי
הוא יכול לקבל דיור בעיירת־פיתוח

הזהיר אותו השוטר. .אבל אם תאכל
אשל או שמנת ולחם אחד, מנהל־החנות
אפילו לא יקרא למישטרה. ואם
יקרא, על מוצרים שעולים פחות מ־10
אלפים שקל אנחנו בכלל לא פותחים
תיק.״
בחיגר עדיין לא השתמש בעצה
האבהית.
המישפחה נמצאת ׳במעקב של
מחלקת־הרווחה בעיריית הרצליה.
לפני שבוע ביקרו אצלה שתי עובדות
סוציאליות דאגניות. בחיגר לא רוצה
טובות. רק שיתנו לו לעבוד ולהתפרנס
כמו בדאדם. אם יש מישהו שיש לו
עבודה קשה, הוא מוכן לעשות כל
עבודה שיתנו לו. .אני נאמן וישר,״ הוא
מעיד על עצמו.
למרות העוני הנורא שבו הוא שרוי,
ביגדיהם של הילדים נקיים ומסודרים
ושערם נקי ומסורק. ברזיגר אינו מתגלח.
הוא טוען שתחת לשבור שולחן
בלישכת־הסעד הוא לא מתגלח. זאת
המחאה שלו.
חפציהם של בני חוג ארוזים במיז-
וודות בביקתה סמוכה. אף אחד מבני־המישפחה
לא הסכים שהמיזוודות
יאוחסנו אצלו. בחיגר חושש שמישהו
יגנוב את המיטלטלין העלובים.
בינתיים רד הערב. מישפחת בחיגר
התכוננה לקבל את השבת. הנרות לא
היו רק עניין של מסורת, אלא אמצעי-
התאורה היחיד.
רפאל נתקל בטעות באחותו, והאגס
שלה נפל והתגלגל בעפר. הקטנה בכתה
מרות. אביה פיצה אותה בביסקוויט.
אין עוד אגס.
לסיום אומר ברזיגר שלידו עוד כמה
צריפים נטושים, ולפי המצב הכלכלי
הם יתמלאו בקרוב במישפחות דומות
לשלו.

שרה אנג׳ל(במרכז) על ספסל-הנאשמיס
מודה בס מי ם, לאבאקדח

ד 11ו1יוו
!*!־יוך ם
ך ין ודות מן החיים של שתי היפה^
פיות, שישבו על ספסל־הנאשמים,
התגלו השבוע בבית־המישפט.
מבין השתיים, שרה אנג׳ל היא הוותיקה
והמוכרת״לציבור. סיפור אהבתה
למלך העולם־התחתון, שמעיה אנג׳ל,
נפרש על־פני דפי פרוטוקול בבית־המישפט
וכותרות־עיתונים.
תיקווה ארכיב, מוכרת פחות, אך גם
היא יפה מאוד. היא גילתה השבוע שניהלה
רומן עם סוחר־הזהב מרמאללה,
עבדאללה נתשה, הנאשם יחד עם
השתיים בסחר־בהרואין.
עם זיכויה של שרה אנג׳ל מאשמת
הרצח הכפול של שולי שלי ומישל
נחמיאס, שוחררה ממעצרה, אחרי
שישבה בכלא שנתיים. היא החלה
כותבת את זיכרונותיה, ומפרסמת
בעיתונות סיפורים מחיי־הכלא. אבל
חזפשתה מהכלא לא ארכה זמן רב.

לפני יותר מחצי שנה נעצרה שרה שוב
בחשד כי סחרה בסמים והבריחה אקדח
לבעלה, שמעיה אנג׳ל, באגף רקפת
ברמלה, השמור ביותר.
יחד עם שרה נאשמו בפרשת־הס־מים
עוד כמה אנשים, ביניהם תיקווה
ארביב ועבדאללה נתשה מרמאללה,
הכופר באשמה.
שרה ותיקווה הודו כבר באשמתן
בסחר־בסמים. אולם שתיהן כופרות
באשמת הברחת האקדח לכלא. על כן
מנהלת התובעת דבורה חן את המישפט
בנקודה.זו של הברחת האקדח, ובשאלת
אשמתו של נתשה.
כדי להוכיח את חפותה, עלתה שרה
אנג׳ל והעידה כי לא היתה לה יד
בעניין האקדח, והיא לא ידעה מאומה
על הברחתו לכלא. היא גם חזרה
וסיפרה כי אומנם קנתה יחד עם חברתה
תיקווה סמים ברמאללה, מאדם ששמו

עבדאללה, אך לא היה זה נתשה. .לנת־שה
אף אחד לא קורא עבדאללה,״
הסבירה שרה לשופט איתמר פילפל.
.הוא ממישפחה ידועה, וכולם מכירים
אותו בשם מישפחתו. הוא גם קרוב-
מישפחה של ראש־עיריית חברון(המר !-
דח) .האיש שנקרא עבדאללה היה
מישהו אחר.״
פגישה רומגטית
*¥ל גירסה זו עמדו גם שרה וגם
^ תי קוו ה בעקשנות רבה, מרגע
מעצרן. הן לא הכחישו כי תיקי נפגשה
ברמאללה עם נתשה ביום שבו קנתה
את הסם, אך טענו כי היתה זו פגישה
רומנטית. שרה סיפרה כי תיקי הכירה 1
את נתשה כאשר היתה בכלא בעבר,
והשניים התאהבו. אחרי שהשתחררה,
החל ביניהם רומן.
הרומן נשמר בסוד מכמה סיבות.
נתשה היה נשוי, ולא היה מעוניין
בפירסום הרומן שלו עם צעירה יהודיה.
תיקווה, לעומת זאת, לא התגאתה
ברומן שהיה לה עם גבר ערבי. חתה
לה עוד סיבה להסתיר את הרומן:
באותו זמן שבו החל הרומן שלה עם
נתשה, היה לתיקי חבר אחר בשם אלי

זאדה, שהיה עצור אז גם הוא באגף
רקפת.
הסניגורית של נתשה, עורכת־הדין
יעל לב־ארי, הדגישה כי הוא נקלע
לגמרי במיקרה לפרשה, כאשר נפגש
עם תיקי באותו היום שבו קנתה את
הסמים מערבי אחר, שגם שמו הפרטי 6
הוא עבדאללה.
אחרי עדותה של שרה עלו השבוע
להעיד עדי־ההגנה. היא הזמינה ארבעה
אנשים, ששמם העלה חלחלה בלב
המישטרה. כדי להוכיח כי לא היא
שהבריחה את האקדח לכלא, ביקשה
שרה להזמין את בעלה, שמעיה אנג׳ל,
את אסיחהעולם יעקב שמש, שנידון
על רצח רוני ניצן, ועוד שני אסירים
שישבו בזמנו בכלא רקפת: רפאל
ללוש ומורים אלגריסי.
השופט פילפל ירע היטב במה
כרוכה הזמנתם של הארבעה. פושעים
מסוכנים כאלה דורשים שמירה מעולה
וסידורים מיוחדים בבית־המעצר ונד

בית־המישפט. הוא לא שמח להיעתר
לבקשת סניגורה של שרה, עורך־הדין
דויד יפתח, להזמנה זו. יפתח נדרש
לשכנע את השופט בחיוניותם של
העדים להגנתה של שרה.
גוקי משוייף
שמעיה(באמצע) משוחח עם אשתו לפני המישפט
״אי־אפשר ל ה חזי ק א שה בכוח ד

* ¥ל כן גילה הסניגור כבר בשלב
/מוקרם זה את קו־ההגנה שלו. הוא
סיפר כי שמעיה יעלה לדוכן־העדים,
ויספר כי אומנם הוברח האקדח עבורו,
אולם שרה לא ידעה מאומה על־כד.

שמעיה אנג ל גילה מדוע הסכים להתגרש מאשתו
הזוהרת, ותיקווה אוביב גילתה את הרומן הסודי שניהלה
עם סוחר־הנהב הערבי, הנאשם איתה בסחרבסמים
אלגריסי, שבתוך מכשיר־הטלוויזיה
שבתאו נמצא האקדח, אמור להעיד כי
יעקב שמש, שישב גם הוא ברקפת,
אמר לו שהוא שהטמין את האקדח
בתאו. שמש אמור להעיד כי הוא קיבל

שם חיים שושן, שהיה עציר בפרשת
הרצח הכפול. במותו נאשמים שמעיה
אנג׳ל והרצל אביטן. לאחרונה הוברח
האקדח לתוככי האגף הסגור. על כן
פיזרה המישטרה את כל יושבי רספת.

שמעיה היה העד הראשון שעלה
השבוע על דוכן־העדים, כשהשל־שלות
מצלצלות על רגליו. הוא
נראה אחרת לגמרי מאשר היה בעת
מישפט־הרצח שלו — מבוגר יותר,

שמעיה(מימין) עם שרה במישפט ()1983
.ה סכ מ תי לבטל א ת העירעור -

תיקווה ארכיב על ספסל הנאשמים
לו הי ת ה אשה, לה הי ה חבר ב כל א

את האקדח מאדם כלשהו, שאת שמו
לא רצה לגלות, אך לא משרה אגג׳ל.
העד האחרון, רפאל ללוש, אמור
להעיד כי ישב בתא אחד יחד עם גיל
דה־פז, שהיה עד־מדינה בתיק זר* וכי
דה־פז התוודה בפניו כי הוא אשר
הבריח את האקדח לכלא, בלי ידיעתה
של שרה.
כאשר שמע השופט את תמצית
העדויות, נעתר לבקשת הסניגור,
והזמין את הארבעה. מזה זמן־מה אין
האסירים הללו יושבים עוד באגף רקפת,
האגף השמור ביותר במדינה לא
הוכיח את עצמו. לפני שנתיים נרצח

והעבירה אותם לבתי־כלא שונים במדינה.

״הטפמתי
לתת

ך* מישטרה היתה משוכנעת כי
( 1האקדח הוברח עבור שמעיה, כדי
שינסה להימלט בעזרתו מהכלא.
גירסה אחרת העלו סניגוריו של אנג׳ל.
הם טענו כי האקדח הוברח למעשה
על־ידי המישטרה, אחרי שהנוקר בו
שוייף, כדי שאנג׳ל ינסה להימלט
בעזרתו, וייהרג בקרב עם הסוהרים.

רגוע יותר ובלתי־מסומם.
הוא גידל בכלא זקן ושפם, המכסים
במקצת את העובדה שהוא איבד את כל
שיניו העליונות. בגלל שימוש מופרז
בסמים נרקבו שיניו של שמעיה, והיה
צורך להוציאן. גם החניכיים נפגעו
מאוד, ומטעמים רפואיים אין כרגע גם
אפשרות להתקין לו שיניים תותבות.
״אחרי הזיכוי של שרה היחסים
בינינו היו קרים ״,העיד שמעיה, כשהוא
מביט באשתו היפה, שאיתה פתח
בהליכי־גירושין .״שרה רצתה להתגרש
ממני. היה המון מתח, כי היא חשבה
שישבה שנתיים בכלא, בעת המישפט

שר־הנוישטרה בבית־המישפט
• לא ברור אם היה זה מיקרי או מכוון -אך גאותו
היום שבו הובאו לבית-המישפט המחוזי בתל-
אביב ארבעת האסירים מאגף -רקפת הגיע לבית־המישפט
גם שר״המישסרה חיים בר־לב ופמלייתו.
שורה שלמה של מושבים נשמרה עבור השר.
המפנ׳ל, מפקד מחוז תל־אביב ועוד קציגי״מיש־טרה
בכירים, באולם שבו התקיים מישפטן של
שדה אנג ל ותיקי ארכיב. אך המישפט הסתיים
בהפתעה יותר מוקדם מהצפוי, והשר לא הספיק
להגיע. השר חשב לבקר גם במישפט״רצח, שנדון
באותו היום בבית״המישפט ה מ חו ^ אך גם מישפט
זה הסתיים מוקדם. על כן ביקר השד את נשיאת
בית״המישפט, השופטת חצה אבנוד. והלך להאזין
למעצרים בבית־מישפט השלום.
גם בבית׳מישפט השלום לא שהה השר זמן רב.
הוא שמע דיון קצר במעצר לפני השופט אליעזר
כהן, ויצא עם מלוויו מהמקום.
קשה היה להבין אם השוטרים הרבים, שהסתובבו
בבית״המישפט, באו כדי לאבטח את השר
או את דייר* ״רקפת״ לשעבר.

א כז ב ה

שמעיה(מימין) עם שרה
-אםה תביעה תבטל <

של הרצח הכפול, רק מכיוון שהיתה
אשתי. ראיתי שהיא לחוצה ומתוחה,
והסכמתי לתת לה גט. מה יכולתי
לעשות? אי־אפשר להחזיק אשה
בכוח!׳
הוא סיפר שהיה מחכה לביקוריה
של שרה בכלא כשימחה, אך היה חוזר
לתאו עצבני ולחוץ אחרי כל פגישה
איתה .״היא בכלל רצתה להינתק מהכל,
ולעזוב את הארץ ׳,העיד שמעיה,
״אבל היא לא יכלה לעזוב את הארץ
מפני שהפרקליטות הגישה עירעור על
הזיכוי, והוציאה נגדה צו־עיכוב יציאה
מהארץ׳.
שמעיה הביט באהבה באשתו,
שנראתה כרגיל יפה וזוהרת, ואמר
לשופט :״הסכמתי לבטל את העירעור
שלי על ההרשעה, אם התביעה תבטל
את העירעור שלה על זיכויה של שרה,
אבל הם לא הסכימו׳.
בשלב זה, כאשר העדות החלה
להיות מעניינת, הפסיקה עורכת־הדין
לב־ארי את הדיון וביקשה מבית־ה־מישפט
לדחות את המישפט. היא טענה
כי יש לאפשר למרשה, עבדאללה נת־י
שה, להיות נוכח גם הוא בדין כאשר
ייחקרו העדים על פרשת־הסמים. בגלל
טעות של המישטרה לא הובא נתשה
מכלאו בבאר־שבע לבית־המישפט. השופט
פילפל התלבט, ובלב כבד דחה
לבסוף את המישפט.
ארבעת העדים המסוכנים נשלחו
בחזרה לכלא עד ליום הרביעי, שבו
ימשיכו את עדותם, אם יובא נתשה.

פרקליט יפתח ושמעיה
בלי שיניים

אילנה אלון

—תיבת בלאס
(המשך מעמוד )10
יתברר כי הוא נקי מכל רבב שדבק בו.
בסיבוב הראשון, שהתרחש השבוע,
הוא זכה בנקודות.

אין זמן
לגנוב!״
^ עזרתו העקיפה של בלאס ניתן
^ היה ללמוד מעט על ההווי הקיבוצי
החדש.
פז, קיבוצניק חדש יחסית, שהלך
אחרי אשתו לקיבוץ, הוא בעל עסקים
פרטיים מגוונים בעיר. בבעלותו סוב־נות־ביטוח
בשם שדמה, שעבדה עם
הקיבוצים עוד לפני שהוא עצמו הפך

צית צורך בהקמת חברת־ביטוח כדי
לחסיד פרמיות, שעלו הון תק. פז,
מומחה לביטוח, התבקש להעביר את
תיק־הביטוח של הקיבוצים מהסנה
ושדמה לחברה לביטוח חקלאי. הוא
הצליח, על חשבון שדמה. אבל את
התשתית המיקצועית והאירגונית
סיפקה שדמה — החברה הפרטית
שפז הקים אותה בעבר.
מסובך? זה עוד לא הכל. במישקי
האיחוד, שם עבד פז, הוא פגש
בעינבל, הנשוי לבת דגניה . .האחרון
חיפש ג׳וב מחוץ לקיבוץ, ופז הציג
אותו לפני אחד מיכה גוטשטט, שותף
בשדמה. שניהם סיכמו שלייזי עינבל
יצטרף לחברת־בת של שדמה, ששמה

חשוד פז(משמאל) בדלך להארכת המעצר
7ימים בהסכמה
לקיבוצניק. מישקי האיחוד ביטחו
אצלו.
כשהצטרף לעידחרוד, נתן כסף לקיבוץ
וסיפר שאת חלקו בחברת 50
אחוז, העביר על־שם בנו.
בינתיים התעורר בתנועה הקיבה

מרגל. משרדיה של מרגל סמוכים
למישרדי שדמה, ברחוב יבנה בתל־אביב.
עינבל,
קיבוצניק ציורי, הלובש
חליפות יקרות וברשותו הון שירש
מהוריו, נהג לנסוע לקיבוצו. אחרי

שעות העבודה, במוניות ספיישל. בעיר
הגדולה הוא התרוצץ בין בתי־מלון
מפוארים, מכוני־בריאות יוקרתיים
ומועדון־החברים, שנשרף בינתיים,
קלאב איי, ברחוב ירמיהו בתל־אביב.
השבוע, כאשר ניאות סוף־סוף
לפתוח את פיו, במסיבת העיתונאים,
אמר לו עיתונאי אחד :״אני בטוח שלא
היה לך זמן לגנוב. כל הזמן היית עסוק
בבילויים!״
גוטשטט גילה לפז שעינבל הכניס
למרגל כספים של בלאס. פז חשד
במשהו, ובשיחה משולשת עם בלאס
ועינבל הוא הבין שעינבל מקבל
מבלאס עמלות עבור מתן הלוואות
ממישקי-האיחוד, שם היה גיזבר. פז
ידע ושתק. עתה הוא מאשים את
״השיטה״.
חקירת ליבאי הובילה אותו למסקנה,
אולי חפוזה, שבלאס שיחד את פז
על־ידי העברת כספים לשדמה, תמורת
פוליסות״ביטוח, ואילו זה עזר לו לקבל
הלוואות ממישקי־האיחוד, תמורת
עמלה של 80 אלף דולר. יצא שבלאס
טוען כי לא שיחד את עינבל אלא את
פז ואם הכסף מצא דרכו למרגל, הרי
שבטעות הדבר. פז הציג תוצאות
בדיקת גלאי־שקר, שקבעו כי בעניין
עינבל הוא דובר אמת.
מה יהיה עתה?
אבל פז אינו האיש המעניין ביותר
בחקירה זאת. השאלות המסקרנות
ביותר הן מיהו בלאס, האם עבר עבירות
כלשהו וכמה נכסים יש ברשותו.
עניין אחרון זה נבדק עתה ביסודיות
על״ידי התנועות הקיבוציות ודיס־קונט.
אם הם לא יגיעו לפשרה עם
בלאס, הוא ייאלץ להתגונן בפני מית־קפה
מישפטית. כי גם הקיבוצניקים
וגם הבנק יפנו לערכאות.
זמנו של בלאס הולך ואוזל. אשתו
האנגליה שהתה הקיץ לבדה בחו״ל.
בעלה לא יכול היה להצטרף אליה. גם
הוא רצה להיות הרחק מאור־הזרקורים,
אך בינתיים לא הצליח.

מן הד!1
^ ספרים לבני הנעורים חובש
₪1גיביר-המערבון את פצע־הכדור
במו־ידיו וממשיך לירות לעבר האינדיאנים.
בקולנוע קמים השחקנים
בתום צילום הסצינה ומוחים מעל גופם
את כיתמי הצבע האדום.
אורי מחבר בן ה־ 11 ובך־דודו, אורן,
בן ה־ ,12 משכונת תל״ארזה בירושלים,

לפני כמה ימים הוא רק צפה בטלוויזיה.
עכשיו הוא רואה את דיוקנו
בעיתונים. בליוויית העולם הזה, הוא
יצא למקום התאונה.

סיפר אורי מחבר:

בשבת הלכנו אני ובן דודי, אורן,
לטייל. אנחנו מכירים בניין נטוש בסוף
השכונה. פעם היה שם בית־חרושת

הכל בגלל צ ק קט!

דראמה החלה ב־ 22 בחודש ינואר. בנק דיס!
) קונט סירב לבבד?רק גדול של דויד בלאט לטובת
א־ש־ת כספים — מיסלקה בינתגועתית של התק־ם
והקיבוץ הארצי. התבדר שמול דתפ״סים שבלאס נתן
בביטחונות. אץ פיקדונות מספיקים בדיסקונט.
מייד ההל משא-ומתן עם בלאס. מאווזר יותר
התברר. שלתאגידי התק־ם ומישקי האיחוד היו
ביטחונות טובים, בעוד שלא־ש־ת לא היו ביטחונות
מספיקים. בלאם העמיד למישבון את כל רכושו, מלבד
ביתו ומכוניתו. ואז נפתח המשא־ומתן המשולש:
בלאט התניעה הבינקיבוצית ובנק דיסקונט.
ב־ 28 בינואר פורסם לראשונה בידיעות אחרונות
שבלאם ומניותיו המטופחות בבורסה נקלעו לקשיים.
הוא נחשף, הצטלם וביקש שיניחו לו לנפשו. ובעיקר
לעסקיו הפרטיים. אז הוזל מתגלגל בדור־השלג.
חובותיו של בלאס לתנועה הקיבוצית נאמדו בב־
95 מיליון דולר 67 .מיליון דולר לא־ש־ת ו־ 28 מיליון
דולר לתאגידי התק״ם.
התנועה הבינקיבוצית הקימה ועדה פנימית,
בראשות הודכית לשעבד סנטה יוספטל ( )73 מקיבוץ
גילעד.
הוועדה גבתה עדויות על מסולת א־ש־ת כספים,
שבראשה עמד חיים יולש מקיבוץ חממה. המסקנות
פורסמו באפריל. הן עסקו בטיב הערבויות הבטוחות
שעל המוסדות הפינאנסיים של התק־ם לבקש בעת
התקשרויות כספיות עם גורמים אחרים.
אחרי־בן ישבו ארבעת חברי הוועדה מהתק־ם
והוציאו מח נוסף, על התאגידים הכלכליים של
התק־ם.
בץ פירסום הדוח הראשון לשני. העביר גיזבר
מישקי האיחוד. אליעזר (״לייזי־< עינבל, איש קיבתן
דגניה, סכום של ארבעה מיליון דולר לבלאס, כחלק
מהלוואות קיבוציות דגלות לשוק האפור, בתנאי
אשראי מועדפים. היה זה אחרי שהתברר כבד בי
בלאס אינו מכוסה בביטחונות. האור האדום עדיין לא
נדלק.
חג הפסח. באמצע חודש אפריל, היה מועד מתאים
לנחום פז מעין־חרוד (מאוחד) לבדק־בית. פז, איש•
ביטוח עצמאי וגם איש־ביטוח של התק׳׳ם (ניגוד
אינטרסים שדמישטרה חוקרת עתה) ,שמע בחצי
אוץ שעינבל עומד לעזוב את הארץ לשנתיים.
לארצות-הברית. הוא פלט. לפני מזכיר דגניה את
המילים. :הגנב הזהד רק אז הוא התבקש לדבר.

פז, שוועדת יוספטל לא מצאה לנבון אמנו להעיד
לפניה מבר עם חבריו מחצפץ. הללו הזדעזעו ופנו,
בתחילת חודש מאי, להולך הפרטי מאיר פלבסקי, כמ
שיבדוק אם יש ממש בטענות פז על בך שעינבל קיבל
שוחד מבלאם. בסכומים של מאות אלפי מלאריס.
ערב חג השמעות הודיע עינבל לפלבסקי בי הוא
מסרב להיחרך על־ידו בגלאי־שיך. פז, שנחיך במכשיר
זה התגלה כדובר אמת.
אחרי שהתברר כי עינבל אמור לעזוב את הארץ
עם מישפחתו, מייד אחמ החג, התחילה ההתרוצצו ת״
בחג עצמו באו הצפוניים, מחד עטסלבסקי. ל מ משל
אלי זמיר, אחד משני גיזברי התק״ט המתגורר
במעגן־מיכאל, והציגו לפניו את החשדות נגד עינבל.
צמרת דתק־ם התלבטה אם לפנות למישטרה או
להקים ועדה פנימית. כעמר שלושה ימים פורסמה
בהעולם הזה ידיעה ראשונה במדור תשקיף
( ,)29.5.85 שסיפרה על הדילמה.
בתחילת חודש יוני החליט התק־ם למסור את
הבדיקה לידיו של הפרופסור דויד ליבאי, ח״ב העמדה
שהבטיח תשובה בתוך כמה ימים.
באמצע חודש יוני גילה העולם הזה לראשונה
שהדמות המסתתרת מאחורי הפרשה היא איש-
העסקים האלמוני דויד בלאם(העולם הזה .)12.6.85
רק אז הופר קשר שתיקה תיקשורתי בעניין.
ליבאי ומך לאט, לטענתו מסודיות. ליך את סוף
חודש יולי הוא הגיש את המלצותיו לשני מזכירי
דתק־ט שהעמוד על דעתו את החומד לידיו של דים
גונן, מפקד היחידה הארצית לחקירות־הונאה
בחומר של ליבאי נכללה חקירה פנימית של הנהלת
ביטוח חקלאי הדדי — חברת-הביטוח של
התנועות הקימציות, שהעלתה תהיות לגמ מעשיו
של פז וניגוד־חאינטדסים שלו.
פז דאה עצמו נפגע מהמסקנות החלקיות, שהוד
שידו אותו בעסקים סיממים, גם עם בלאס וגם עם
חברת-המטוח הפרטית שלו שדמה — שלטענתו,
רשום חלקו בה על שם בנו בן ה־.14
הוא התראיין כמעט בכל בלי-התיקשורת וגילה
סודות מהחדר על עינבל, על בלאט, ועל תופעות שחיתות
שאפיינו את המגעים בץ הנפשות המעלות.
המישטרה הזמינה את כל הנוגעים בדבר לחקירה
ודרשה מהם להפקיד את דרכונם. מום השלישי
שעבר נעצר פז במפתיע, כשהבל שואלים: איך הפך
המאשים לחשוד ראשי?

ק 1 1*111ךןךץ במילחמה, מביט בתנוחה קרבית מהתמונה
11 111411! 1 11\ 1 1התלויה על הקיר, בחדר־השינה של מרדכי
| וטובה מחבר. בן הזקונים, אורי, נולד תישעה חודשים אחרי האסון.
שיצאו להרפתקה בבית־חרושת נטוש
ליד שכונתם, גילו כי החיים אינם
דומים לסרט טלוויזיה. פצע הקליע
בכתפו של אורי, כדור־אקרח שירה בו
ילד בן גילו, הוא אמיתי וכואב. .עוד
שני סנטימטרים וזה היה רצח,״ אומר
אביו של הילד.
ההורים של אורי, מרדכי וטובה,
טרם התאוששו מהחוויה הנוראה עי
עברה על בנם. אורי נולד כשנה אחרי
שהוריו שיכלו את בנם במילחמת יום־
הכיפורים, באבו־רודס. מלבד אורי, יש
למרדכי וטובה מחבר עוד ארבע בנות,
שהצעירה בהן גדולה מאחיה ב־12
שנים. לאחיות האחרות, הבוגרות, יש
ילדים מבוגרים יותר מדורם אורי.
בן־הזקונים הפצוע נראה נירגש
מהעניין. הוא מתראיין כבקי ורגיל
ומציית ברצון להוראות הצלם. עד

לקרח. זה בניין נטוש ומיסתורי.
החלטנו לעשות לשם טיול ולבדוק מה
יש שם.
כשהגענו, רצינו להיכנס דרך החלון
הזה לבית־החרושת. הנה, אתה רואה,
חסר פה סורג. יש בפנים חבית עם
חומר־נפץ.
פיתאום מישהו זרק עלינו אבן.
הסתכלנו וראינו שלושה ילדים זרים
— .אחד בגילנו, אחד קטן, בערך בן
,10 והשלישי בערך בן .13 הם אמרו
לנו, :מה פיתאום אתם מעזים להסתובב
בשטח שלנו?׳
אמרתי לילד שבגילי שזה לא י השטח של אבא שלו. הילד ענה לי:
,רוצה מכות׳? עניתי לו שאני לא
מפחד.
הוא שלח את הילד הגדול להביא
מקלות בשביל להרביץ לנו. הילד

אורי מחבר עומד במקום
שבו התרחש האירוע המזעזע.
בו״דודו, אורו, מראה כיצד החזיק הילד

נו הוא יוה!

הגדול הבין שזה נהיה רציני, והסתלק.
אמרתי לילד שאני לא מפחד ממנו,
ובכלל — שיעזוב אותי. הוא אמר
לחבר הקטן שלו, :לך תביא את האקדח!׳

כמו
פמם
של זיעה
ך ץ שבתי שהוא סתם רוצה
( 1להפחיד אותנו, אבל הילד הביא
אקדח ונתן אותו לחבר שלו. הוא כיוון
אליי את האקדח ואמה, עכשיו אני
הורג אותר!׳ הייתי בטוח שהוא צוחק
ושזה אקדח קפצונים. אבל הוא הזיז
משהו בקנה וראיתי שזה אקדח אמיתי.
(הכוונה כנראה לפעולה של דריכת־הנשק).
הוא
כיוון את האקדח לפנים שלי
ושאל אותי אם אני רוצה כדור בראש
ואם אני נכנע. אמרתי לו שאני לא
נכנע. הוא הרים את האקדח וכיוון אותו
לשמיים. אחר־כך שמעתי יריה מאוד
חזקה. לא כמו בטלוויזיה. יצא עשן
מהקנה של האקדח.
ראיתי שזה אקדח אמיתי ואמרתי לו
שאני נכנע. אורן דווקא לא רצה
להיכנע. חשבתי שהוא יורה כדורים
מגומי, אולי, לא יכולתי להאמין שאלה
כדורים אמיתיים. רציתי להסתלק והתחלתי
למשוד איתי את אורן.
ואז שמעתי עוד פעם יריה והרגשתי
כוויה בכתף.
הרגשתי בהתחלה כמו כתם של
זיעה על החולצה. נגעתי שם ויצא זרם
של דם.
הילד הרים עוד פעם את האקדח
וכיוון אותו לראש של אורן. הוא כיוון
טוב ולחץ על ההדק. כנראה שלא היה
כדור, כי שמענו רק קליק. זה היה
המזל של אורן.
אורן לקח את החולצה שלו וחבש לי
את הכתף בשביל שלא אאבד דם.
נשענתי עליו והוא עזר לי ללכת
הביתה.

ממשיכה האם, טובה:

אני ישנתי ופיתאום שמעתי בעיטות
בדלת. הילדים עמדו בחוץ ובכו
וצעקו שמישהו ירה באורי. חשבתי
שהם צוחקים. מי יירה בילד שלי
באמצע היום? הם בכו ובעטו בדלת.
פתחתי ונהיה לי חושף בעיניים.
הילד היה מלא דם.
אבא שלו הוריד לו את החולצה
וראה בכתף, קרוב לחזה, חור כניסה
וחור יציאה של כדור. הוא רץ למטה
ומצא קצין־מישטרה שהלר לטייל.
הקצין הזמין אמבולנס ואת המישטרה.
עד כאן סיפורם של אורי ושל אמו.
בבית־החולים אמרו הרופאים לאם
כי רק 2סנטימטרים הפרידו בין נתיב
הקליע ובין ליבו של אורי.
תחילה לא האמינו חוקרי־המיש־טרה
למה שנראה להם כסיפור דימיוני
על ניסיון לרצח בין ילדים. אורן סיפר,
כי חקרו אותו במשר שעות בחשד
שהוא אשר פצע את אורי, באקדח של
אביו.

היורה את ידו. הנשק, שנחשב בתחילה כאקדח-
פורים, התגלה באקדח גרמני חצי״אוטומשי. הילד
היורה גנב את האקדח הזה ממכונית אותה פרץ.

רק אחרי יממה מצאו השוטרים את
הילד היורה וחברו בן ה־.11
הילד היורה הוא בן למישפחה
המתגוררת בשכונת רוממה. כמה מבניה
של המישפחה מוכרים היטב ל־מישטרה.
הילד החשוד בירי הוביל את
החוקרת ממיפלג־הנוער למקום שבו
הסתיר את האקדח, בחצר של בית
בשכונת־הבוכרים.
מה שהדהים את החוקרים היתה
התנהגותו של הילד החשוד. תחת
לנסות ולחפות על מעשהו או לפחות
להצדיקו, הודה הילד ללא היסוס כי
ירה באורי וכי התכוון להרגו ,״כי הוא
העליב אותי והתחצף אליי.׳׳ הילד גנב
את האקדח ממכונית שפרץ.
הוריו של אורי מאמינים כי חייו של
בן הזקונים שלהם ניתנו לו במתנה.
אורי לא הלר לבית־הספר ביום הראשון
ללימודים •.בערב באו לבקרו תלמידים
מהכיתה ועשו לו יום־הולדת.
אורי הראה בגאווה את המתנות
שקיבל: סרגל ציבעוני מעוטר בציורים,
עיפרון, מחקים בעלי ריח
וממתקים. האב, מרדכי, אמר כי מפחידה
אותו המחשבה שבנו יכול היה
ליהרג ככה סתם, באמצע טיול־כיף של
יום־שבת.

שר־החמיד
אשם!
^ נער היורה נעצר לחקירה בפן
1קורת בית־המישפט. המישטרה
חושדת כי אולי יש ברשותו כלי־נשק
נוספים. כיצד מתייחס המחוקק הישראלי
למעשה כמו זה שאירע לאורי
מחבר, האם היה זה מעשה קונדס של
ילד חסר־אחריות, ואולי היה כאן ניסיון
לרצח?
בשוודיה, המדינה שחוקיה נחשבים
לנאורים במיוחד, האחריות הפלילית
מתחילה בגיל . 16 כלומר, כאשר נער
בן חמש־עשרה הורג את חברו, יטפלו
בו כמו בעבריין צעיר, במוסד סגור ולא
בבית־כלא.
בישראל היה קיים מאז קום המדינה
החוק המנדטורי שקבע את גיל
האחריות הפלילית ל־ 9שנים. בשנת
1976 יזם הח״כ דאז יצחק יצחקי, מחנך
במיקצועו, חוק שהעלה את גיל
האחריות הפלילית ל־.13
חוק־יצחקי היה בעל שלושה חלקים.
החלק הראשון קבע כי מתחת
לגיל 13 אסור לשוטר לחקור את הילד
בחדר־מעצר. החלק השני קבע שפקיד
סעד יכול לצוות על מעצרו של ילד
שפשע במוסד סגור, או על אישפוזו
במוסד טיפולי. לשם כך אין צורך
בהתערבות של שופט.
החלק השלישי בחוק קבע שכל ילד
אשר פשע יקבל ״איבחון, טיפול, חינוך
ושיקום׳׳ .מטרתו של סעיף זה היתה
לוודא שעבריינים צעירים לא יישלחו
הביתה או בחזרה לרחוב, מבלי שקיבלו
טיפול בבעיותיהם שהביאום לפשוע.
חוק־יצחקי עורר ביקורות רבות.

לחוק־יצחקי. תיקון זה הוריד את
האחריות הפלילית ל־ ,12 עם הגבלה:
היועץ המישפטי לממשלה צריך לאשר
מעצר של כל עבריין או חשוד שגילו
פחות מ־ 13 שנה.
יצחק יצחקי אמר השבוע בשיחה
עם העולם הזה כי אינו מצטער על
החוק שיזם בזמנו. לדבריו, אין להאשים
בתקרית״היריות את הילד שירה,
אלא את שר־החינור, אשר לא דאג
לפיתרונות מינוכיים לילדים בעייתיים,
כמו הילד שירה את הכדור
בכתפו של אורי מחבר .״שלא יספרו לי
שאין תקציבים לטיפול בילדים בעייתיים,׳׳
זועם הח״כ לשעבר ,״יש להם
תקציבים ענקיים, ומי כמוני יודע את

יצחקי, מחבר הספר זכויות הילד
בחקיקה הפלילית, הוסיף כי ענישה
רק יכולה למנוע התנהגות שלילית של
הנענש — אולם כדי להשיג התנהגות
חיובית ובריאה, יש צורך בחינוך וטיפול
שיקומי בנער העבריין.
האם לסיפרות הילדים, שבה גיבה
רים צעירים אוחזים בנשק, יש השפעה
רעה על הילדים? סידרת הסמבה

1 \ 1ו 1 ״1ולחיצה על ההדק: אילו היה כדור בקנה,
\ 111 / 1\ 1 1 1 1ו ! 11 היה אורן( ,בצילום מימין) שהוא בן־דודו
של אורי מחבר הפצוץ,בין המתים, והילד היורה היה הופך לרוצח.
היו שטענו כי יש עבריינים צעירים בני
12 המתנהגים וחושבים כמבוגרים לכל
דבר. המבקרים טענו גם כי החוק עושה
עוול לקורבנותיהם של אותם עבריינים
צעירים, ושהוא כובל את ידיה
של המישטרה בטיפול בעבריינים
הצעירים.
בשנת 1982 קיבלה הכנסת תיקון

פופולארית מאוד בקרב ילדים בגיל
הילדים שהיו מעורבים בפרשה
הירושלמית. הספרים מלאים תיאורים
של ילדים המאיימים באקדח שלוף
(ברישיון מיוחד, כמובן) על פושעים
מסוכנים.
יגאל מוסינזון, שחיבר את הסידרה
המצליחה, אינו סבור שספריו יכולים

| 1י [ ךךן 4ח 1ך קיבלה האם טובה מחבר.
^ 1 1 1 1 1 /1מאז ניצל אורי בגס, כשקליע

האקדח חלף ליד ליבו, מעתירה האם על בנה שפע

לתת לילדים מושג מוטעה בדבר טיבם
של כלי־נשק .״יש בחסמבה הרבה
איומים בנשק להרים את הידיים, אבל
איש לא נורה,׳׳ הוא מציין .״חוץ מזה, מי
שיקרא את הספרים שלי יראה
שהאקדחים בהם הם רק תירוץ. מה
שחשוב הם הערכים שבהם ספוגים
גיבורי הסמבה.׳־
מעשה־קונדס או לא — לתמונת
הבן שנפל במילחמה, התלויה בחדר־השינה
של הזוג מחבר, כמעט שהצטרפה
השבוע גם התמונה של בן־
הזקונים אורי .״אפילו למדינה כמו
ישראל, שבה רודפים אירועים אלימים
אחד את השני, זה היה יכול להיות יותר
מדי,׳׳ אומרים במישפחה.

פינוקים ומתנות. חדרו של אורי, למרות שהוא קטן,
מצוייד בכל טוב. עתה גם התמלא במתנות שהביאו
לו חבריו מהכיתה: סרגלים, עפרונות וממתקים.

מיכאל רותם

זלדיוזזלזלדזלז
העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס־ • 16 עורכים אלכס פז ובנצי לופו

שחו הקובעות הגדול מיש -גו שוה
מביד את
קהל לקוחותיו היהודיים

בגמר חתימה טובד!
ומודיע כי הגיע מלאי חדש
של חתימות

חיות השבוע
גלויית חחג ששלח עודח

קוראים נותבים

שגיתם כמו כולם, כאשר
פירסמתם כי סיפרו של ה־רמב״ם
-יד חזקה״ הינו מדריך
להילכות הפוקר. אלף, זה לא
הרמב״ם אלא יוסף קארו;
בית, זה לא. יד חזקה״ אלא
.שולחן ערוך״; וגימל, זה לא
מדריך לפוקר אלא מדריך
לברידג׳.
בכבוד רב,
אובר-חוכם

1־ 1 1־ 1 1־ 1

גנ 1ב 1ת
חאיש בעל 1000 הפרצופים:
.חמעבר לשקל חחדש הרס לי את
הפרנסה׳.

פגש את אחיו, אחרי שלא ראה
אותו במשך 50 שנה, נפל על צווארו
ונדבק באיידס.

אסירי כלא רמלח הזדעזעו
לשמוע מפרס על הצפיפות חנוראח
השוררת בממשלה.

מודעי. :איני מתחייב שבאוקטובר
יירד הדלק, אבל אני צופה
ירידת גשם.״

אזרח בזבזן
בקניח לא מבוקרת
קו$ה. חצי משכורת הולכת לי
בכל קניה.־
זוהי, רבותיי — קניה ללא
רשימה. וכפי שראיתם, היא
בזבזנית ופוגעת בשכיר עצמו
ובתוכנית הכלכלית. ועכשיו
נראה איך אפשר לחסוך.
.סליחת גבירתי, איך את
קונהז־
.לי יש רשימה מוכנה. תו לי

עבריין

זאת למד אמש על בשרו הקשיש,
יעקב לוקס, שנשדד
בצהרי היום.

אזרח נידון לחודשיים מאסר
על־תנאי לאחר שהתגלה כי המעטפות.
שכהן נהג לשלוח
מטיח. הכילו גם מיכתנים.
דובר הדואר הגיב בזעזוע.
באומרו. :יש לצנזורים שלנו די
עבורה. בגניבת צ׳קים ומזומנים
מדברי־דואר, ואין צורך להעמיס
עליהם גם עבודות של קריאת
מיכתבים וצינזורם!׳׳

לאחר הפצרות רבות מצד
אישיות בכירה בממשלה, נעתר
העולם. הבא והסכים לשמש
שופר לעידוד החיסכון. כתבנו
המשוטט, פרנץ נוודה, יצא לאחד
המרכולים, והוא יסביר לכם קניה בין
ההבדל

לא־מבוקרת לבין קניה עם
רשימה מוכנה.
.סלח לי אדוני, אין• אתה
מבצע את קניותיך?-
אני קונה מהזיכרון; ביצים,לחם חלב, כמה שצריך אני

שר־החינוך הודיע כי הוא שוקל
התפטרות, בעיקבות גילויי הסקר
המיוחד, שנערך בקרב בני־קיבו־צים,
שעל פיו נסתבר כי )!(60 אחוז
מהנוער דוגל במישטר הדמוקרטי
ובשיוויון־זכויות לאזרחי־המדינה
(בניגוד לדעת החלכה) .תוצאות
חסקר חיכו בתדחמה את קברניטי
הפוליטיקה הישראלית, ואישים
מהמערך ומחליכוד התאחדו בתביעה
לעצור את הסחף בעמדות
הנוער.
.היום הם אומרים דמוקרטיה,״
אמר בכאב מחנך ותיק. ,מחר זה
יהיה בעד שיוויון־זכויות. צריך
לחזור ולחנך את הנוער לערכים של
אמת!׳

הפשע
לא משתלם

ניסה להכשיל
צנזור ונעצר

ת שד > >1
ע\>דות

תדהמה וזעזוע
במישרדהחינוו

בארצות״הברית: חרדים הפגינו
מול הגראנד קניון( £1,ז 0א סא^פס)
בדרישה לסגרו בשבת.
בישראל: ילד חולץ בשלום על־ידי
מסוק של צח׳ל ממעמקי.קניון
איילון״.
כבקשה חבילת מציות2 ,
קוויאר תוצרת־חוץ 30 ,חפי־פות
שוקולד שווייצי וארגז של
שמפנייה צרסתית. חלב לא
אקח היום — החתול אצל
המטפלת. זה הכל להפעם.־
בשבוע הבא נלמד איך קונים
רשימה דתית.
משרד המישפטים
לישכת הנשיא

טופס חנינה
הריני חונן בזאת את
אשר היבה /רצח /גזל
/אגם /שבר /בתש /
ריסק /מחץ /פיצסץ /

(הופך על פי דמיונן*)
ובתנאי שעשה זאת
ללא־יהודי, והוא עצמו
יהודי.

מה מ שתלם יותר!
הלבנת הון שחור ב גרמניה
או הלבנת
שחורים בדרום־אפ־ריקה!

לאחר
טיפול

יחדה במיספר
עברייני התנועה
מפכ״ל המישטרה אמר בראיון
לעיתון מתחרה כי יש קשר הדוק
בין אלימות של שוטרים לבין
הירידה במיספר עברייני־התנועה
שאינם מובאים לדין. שוטרים
המכים אזרחים סובלים, לעיתים,
מחבלות כה חמורות בפירקי־ידיהם,
עד כי נבצר מהם לרשום
דוחות תנועה, ומי שיוצאים נשכרים
מכל העניין הם עברייני־התנועה.

בלעדי
ל.,העולם הבא״

...גזור ושלח ...

״ידיעות אחרונות״ 18/8/85
שדהמישפטים השלים הגנת
כתבי־החנינוז
עד השעות הקטנות עסקו
אמש פרקליטי מישרד המיש־פטיט
בניסוח כתבי־החנינה בפרשת
גזל הקרקעות בגדה.
למרות שהמישטרה טרם
סיימה את חקירתה. וכנראה
שאף אין בידיה ראיות לכאורה
לכד שיהודים עסקו בגזל־קרקעות
מערבים, החליט שר־המישפטים
למהר ולפעול כל
עוד אץ חשש של סוב־יודיצה.
כתבי־החנינה יוגשו השבוע לחתימת
נשיא־המדינה, והם יהיו
ללא שמות הנאשמים. טרם שיחתום.
יגנה הנשיא בתוקף את
הגזענות בצפון־מיזרח פולדן.
דשא דברים בזכות אחדות העם.
הטפסים החתומים ישוכפלו.
וכל אזרח יהודי בוגר יוכל
לקבלם במישרד־המישפטים הסמוך
למקום מגוריו.

,.השלם הבא״ כמנהגו מחג -בשלילת רשיון
הנוראים לימים
חצעה מיוחדת
לחפרי־שופר
תקע בקרן נאמנות
מוגש על־ידי הבנקים
.מזרחי׳׳
ו״צפון־אמריקח״

אגודת צער בעלי חיים
בזוחה בוע על
שבקריית־ביאליק
ם שתסשים אורחים
במי־בר! להדברת
חדקים וג־וקים
במקום בי-300א

חלק מהעצורים בעיקבות פירסום הקלסתרון שצייר קדישמן

תערובת וית׳יניה מעולה

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

המחיר 1850 שקלים (כולל מע־מ<

•1ירל־