גליון 2507 מתאריך 18 בספטמבר 1985

ג׳ תשרי־ תשמ׳׳ה18.9.1985 ,

מיססר 2507

אשפ רו ת דיין נלחמת

המחיר 1850 שלקיס (כילל מע־ס)

וי מר ט מיר כ הן(יעקב סון)

מכחכים
י ש פרס ר ש פרז
על איש״השנה תשמ״ה (העולם הזה

זאת היתה, אכן, הבחירה היחידה שהתבקשה:
שימעון פרס. איש־השנה תשמ״ה. אבל, ויש אבל
גדול.
למה הוא עושה הכל כל־כך לאט? הנה, רק
עכשיו נבחר בפרו נשיא חדש וצעיר (בן )36
לחמש שנות כהונה. שמו, במיקרה. פרז — אלאן
גארסיה פרז. שימו לב למה שהוא הספיק לעשות
ב־ 30 הימים הראשונים של נשיאותו, במדינה
שבה הבעיות די דומות לאלה שלנו(חוב חיצוני
של 14 מיליארד דולר, אינפלציה על סף 200
אחוזים לשנה, הזנחת ערי־הפיתוח, רק ששם זה
איזורי האינדיאנים).
פרז הקפיא מייד את המחירים, אך יחד עם זה
,הוזיל את מחירי מיצרכי־היסוד והתרופות. פרז
פיטר 0(37 ניצבים מן המישטרה בעוון שחיתות
והתנהגות לא הולמת. פרז הודיע לצרפתים שהוא
מצמצם ב־ז״ 50 את הזמנת מטוסי־הקרב החדשים
(במקום 26 מיראז׳ים, רק .)13 פרז קבע תיקרה
של 800 דולר לחודש לכל המשכורות בשירות
הציבורי ובחברות הממשלתיות ולבסוף, פרז גם
הספיק — וכל זה תוך 30 ימי שילטונו
הראשונים — להורות על העברת כל משאבי־הפיתוח
מלימה הבירה אל איזורי האינדיאנים
בהרי האנדים•

עקיבא ליפ שיץ,

תל־אביב

מצטער מאוד. פישלתם. איש השנה תשמ״ה
היה צריך להיות מיכאיל גורבצ׳וב, האיש שיקבע
בגורלנו (ואולי בגורל העולם) יותר מכל ארם
אחר.
כי, לפי הבנתי הדלה, פיתרון שתי בעיות־היסוד
שלנו תלוי בגורבצ׳וב: שלום ועליה. אם רק
ירצה, יהיה שלום גם עם סוריה. אם רק ירצה,
תהיה עליה מברית־המועצות.
דן לוי, גבעתיים

בהסתמכה על ציטוט מקורי, מגלה
הקוראה זכאי כי מאיר כהנא איננו
הראשון, המעלה את רעיון גירוש
הערבים.
״בארץ־ישראל יש גם טעם, מטעמים אנושיים
וכדי להגיע להסדר בר־קיימא, להעברת אוב־לוסיה.
הבה נעודד את הערבים לצאת ממנה...
הבה נדאג לכך שיקבלו פיצוי נאות בעבור
אדמותיהם ושהתיישבותם במקום אחר תאורגן
כראוי ותזכה לתמיכה פיננסית רחבת־לב.״
מי אמר את הדברים האלה 40 ,שנה לפני מאיר
כהנא? לא היה זה אלא קלמנט אטלי, אז סגן ראש
ממשלת האחדות הלאומית הבריטית, בוועידה
השנתית של מיפלגת הלייבור. בחורף ,1945
שישה חודשים לפני שאטלי זכה בבחירות
הכלליות ותפש את מקומו של וינסטון צ׳רצ׳יל
כראש־הממשלה.
מה המסקנה? שלונדון זאת לא ירושלים?
אמירה זכאי, ירושלים

ההילכתית

(העולם

הזה .)4.9
כרגיל, העולם הזה, בלי מורא ובלי משוא־פנים.
לא הייתי מאמין שמישהו יעז לנגוע בארץ.
בכתב, בפרה קדושה כמו השחיטה על־פי ההלכה.
האמת שאין מה להוסיף על מה שכתבתם. אבל
מן הראוי היה לציין שיש ארץ אחת באירופה.
שבה השחיטה אסורה על פי החוק. זאת היא
שווייץ, וההנמקה היא צער בעלי־חיים.
אחת התוצאות היא שיהודים בשווייץ,
המקפידים על הכשרות, נאלצים להביא את
הבשר הכשר מעבר לגבול הגרמני והצרפתי. ולכן
זכה גם נסים גאון לכבוד מיוחד כאן, בז׳נווה,
כאשר מימן, על חשבונו, הקמתה של מיסעדה

מיקי בראון,

כשרה למהדרין•

ז נווה

טמטום אנגלי
עוד על קיצוצי תקציב־הביטחון,
נוסח הנציב העליון כלומר (העולם
הזה .)21.8
ביג דיל, הסיפור הזה איך האנגלים קיצצו
בתקציב־הביטחון ונשארו אפילו בלי תותח אחד
לרפואה ונאלצו, לשם יריית מטחי־כבוד, לשאול
את תותח הרמדאן של מיסגד עומר.
האם לא ידעתם מההיסטוריה הקצרה של כמה
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2507

עוד גילוי מדהים על השלומיאליות
בקואופרטיב ״דך: החכרה רכשה 50
אוטובוסים ישנים, שאינם מסוגלים
לנסוע, אחרי שנרקבו ונסדקו אי־שם
בין תורכיה לאיראן —

ושילמה תמורתם יותר
משביקש המיפעל הגרמני:

ה סיפור המרתק של מישפחה זו הוא הכסף:
כ שמ ת משה דיין, א ספן כסף מושבע, לפני
ארבע שנים, הוא הורי שאת כל ר כו שו
לאש תו, רתל, תו ך ני שו ליל דיו. הב ת י על
( ב ת מונ ה) לו חמתמ אז באלמנ ה, והש בו ע
הי אהת חיל הלמ כו ר ב צי בו ר

א ת סי פו ר ה מיל חמ ה ה מי ש*
פ ח תי ת -ת מו ר ת הרב ה כ סף.

כתבת ה ש ער האחורי:

אנשי תשנו״ ה

סקירה מיוחדת על האנשים שעיצבו את השנה
החולפת: הלוחם השחור נלסון מאנדלה, העי תונאי
רחמים ישראלי, הכלה לילי טביב, ה־מישפטן
יצחק זמיר, המחזאי

יהושע סובול, איל-הכספים
מיכאל אלבין. עסקן־הדת צחק
פרץ, הגיזען מאיר כהנא ועוד.

אתה והשקל

בנק נקרע רצחת
כמה תרמו ממשלות הליכוד לגידול במיססר
העניים במדינה, כמה תרם המערך, וכמה
תתרום המילחמה שבשער? • סודי ביותר:
הבנק השני שהסתבך בקשיים .
• הזדמנות: הקבלן גניש מוכר1
את נכסיו בזיל־הזול^

37 כבר טב ש
בחמישה החודשים הראשו נים
של עונת הרחצה ,׳85
שתסתיים מייד אחרי החגים.

לילות סוף הקיץ
הזמרת א ס תר שמיר היא גם משוררת,
השחקן יהויכין פ רידלנ דר הוא גם קצין
קשוח ומטומטם, פנינה רוזננלו ם ו אילי
גורליצקי הם גם הקישוט שמעל ראשם
׳״י 1י־יי״ייייי י* יי

גאון והפרה הקדושה
השחיטה

ךוךךו ון ון ן

זכות ראשונים מפוקפקת

האוטובוסים הרקובים

כתבת ה ש ער הקידמי:

הצנזורה פסלה את סיפרו של
ישעיהו בן־אמוץ: הטיח (נלבשת
בשרים ובפקידי הממשלה -
התועבה תוצא מחומר־הלימוד
-סיפוק רב
אצל מורים ותלמידים.

ושקרמטוונים

איילה אלון(בתמונה) ושתי בנותיה, קרן
( )8ונטע 14 פשוט אינן מבינות איד זה
קרה להן. גדעון, הבעל ותאב, נורה למוות
סמור לביתו, על־ידי מטורד שעבר ב־מיקרה
ברחוב .״הג״א זה בשביל להגן על
אזרחיב, לא?״ שאלה האשה הה־מומה,
כששמעה שרוצח בעלה
נשא דרגות של קצין בהג״א.

נ חי ת ת

רחל המרחרת
מרווחת:
רפי מטר חולה —
אבל זה לא סימן שיש
לו אייחס • הדולב
רוים של רפי שאולי
• מרים תמיר נאבקת
במישקלה • חני פרי
עור לא בהריון • צביקה שפיר ומירי פז בח־תונה
— מצד החתן באו הרבה
אלופים (במיל עירית חותן
(בתמונה) ויוסי פאר, שוב ביחד.

מישפטי השנה

ב״ 12 המישפטים החשובים של השנה הע סיקו
את בתי״המישפט התמוטטות ,.אתא׳,
פרעות ושינאה בין יהודים וערבים, מעשי
רצח, מידמה ואונס. אך המישפטינז הגדולים
באמת לא התקיימו ולא ית קיימו:
מישפטיהם של מיכאל
אלבין, של מנהלי הבנקים ושל
הצנחן תת״אלוף יצחק מרדכי.
0 התליינים של ונציה

הצצה אל מאחורי הקלעים של פסטיבל
הסרטים בוונציה: מהם השיקולים של
השופטים, כיצר מתנהל המיסחר בפרסים,
מי קונה את עולמו ברגע ומי חוזר הביתה
במפח״נפש, ואיך צחק על
כולם השופט הראשי, איש־האבסורדים
יוג׳ין •יונסקו.

המטזס המיסתזרי. שחזר מאי ראן.
נתגלה במפתיע בישראל.
מדוע הגיע לבאן? האם משכה
את המטוס לי שראל המאגנטית אישיותו
של ראש־ממשלת־ה־אחדות
שימעון פרס?

״לתקוע גול בשבת! ״
היתה הוראת־הקבע של סבו הדתי של מא מן
הנבחרת הלאומית, יוסליה מרימוביץ,
כפי שהוא מגלה במדור מה
הם אומרים, לרגל הקרב על

רמת־גן. איצטדיון פתיחת

איש השטיח
אברהם ויינר דלוק על אנשים שלרגליהם
יש לפרוס שטיח אדום — זה לא סתם שהם
הגיעו לזה. לכן הוא משרת
אותם כיד המלך במלון המלך
דויד, ואחר־כך, תמיד־תמיד,
גם מבקש להצטלם בחברתם.

המדורים הקבושם:
מיכתבים -מאהבה של ליידי ציטרליי
ולבלר מצרי בעל אישוני־שנהב
ברווז עיתונאי.
איגרת־העורך
17 קילו מ טר מ בגד אד
תשרי * -בחירות ב מ אי
וקטטות י שראליות בניו־יורק
במדינה -הפרדה ר טוב ה
ומישפחה שכזאת
השקל ואתה -וילה בשני מיליון
דולר ומ חירי רופאי־השיניים

יומן אי שי -ליד ת
איש־השנה וחוויה י שר אלי ת במצדה 21
גם זה דגם זה -גילגולו של קווי אר
ועוגה לכל עת 22 חלון ראווה -חולצות מכל הגזרות. 28 הגוונים ו הגיי סו ת
לילות ישראל -מרשרשים בקופה
דגים בשולחן ומסיבה בחנות

מה הם אומרים . -יותר קל
להפוך לקתולית מאשר ליהודיה!״
תשבצופן -טוב בצרפת.
בירה בגרמניה ( 3אותיות)
הווי -כמה יין
שותה הישראלי הממוצע
הורוסקופ -ההתאמה בין בתולה
לדגים לטלה. לשור,
לתאומים לסרטן ולאריה
אנשים -דלת הזכוכית
שהכניעה את אריק שרון
בחירת מנהל הטלוויזיה שיידור בפיסגת רגן-גורבצ וב
רחל המדחלת -אשכוליות, כוס מרק
ותפוח ליום מורידים קילו לשבוע
פיצוץ תוספתן על רקע
העולם הבא
חבלני ופיגוע זדוני של פרה ביהודי

חולצה בלבד

כשיש חולצה טובה ושובת־עין,
אין כבר צורך לקנות
חליפה שלמה. ההוכחה:
ר אי במדור חלון ראווה.

מכחכים
(המשך מעמוד ) 3
עשרות שנות קשר אנגלי לארץ־ישראל. כי
האנגלים הם מטומטמים? עובדה: כאשר התורכים
חשפו ב״ 1917 את רשת הריגול היהודית ניל״י,
היה בידי אנשיה, לשם מימון פעולותיהם, אוצר
של מטבעות־זהב אנגליים, שרבים מהם נשאו
תאריך הטבעה של שנת ,1915 מה ששימש
לתורכים כהוכחה מושלמת על הקשר בין מחזיקי
המטבעות למפעיליהם בחוץ (ואכן, אנשי ניל״י
קיבלו את המטבעות האלה, שהוטבעו אחרי פרוץ
המילחמה, מאנשי הקשר האנגליים שלהם
באלכסנדריה, אשר לא הקפידו על פרט חיוני

גבי עציוני,

מסוג זה)•

• בליב ו א לי בי ב ל •
״העולם הזה״ ,שבו עון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדה ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוי מן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח •טביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה,. :הדפוס החדש״ בע׳־מ, תר־אביב הפצה :״גד״ בע״מ תל־אביב

הבור הגרעיני העיראקי הושמד על־ידי
חיל־האוויר הישראלי ב־ 9ביוני ,1981 ערב
הבחירות לכנסת, על פי הוראתו של מנחם בגין.
הוויכוח על פעולה זו עוד יהיה נטוש הרבה זמן.
האם היה זה מיבצע־בחירות? האם היתה הפעולה
עצמה דרושה או מוצדקת? האס השיגה את
מטרתה. או את ההיפר — דירבנה את מדינות־ערב
להתלכד במאמץ גדול ומשותף לייצר פצצה
גרעינית, אשר תשנה לחלוטין את מאזן־הכוחות
במרחב ותסכן את קיומנו?
החודש פירסם אהוד יערי בירחון מוני טין
מחקר מעניין על הפרשה. פרט אחד בכתבה
עניין אותי במיוחד.
כותב יערי :״ההתקפה על הכור עמדה לצאת
אל הפועל ב־ 10 במאי 1981 הכל היה מוכן

שהופיעו במדור. הצנזורה מחקה ארבע ידיעות
במדור — מיספר שיא — :אך את הידיעה הזאת
דווקא אישרה לפירסום.
אין ספק שלצנזורה לא היה מושג על התכונה
להפציץ את הכור, ולכן לא ראתה ביריעה אלא
ברווז עיתונאי. ואילו אנחנו סמכנו על הצנזורה.
שתחליט אם מותר לפרסם או לא.

יש לי חדשות לגברת אבנרי. לא כל־כך כדאי
לה להתנגד לכך שבעלה יהיה עורך־רשימות
כפייתי. בית־הספר למינהל־עסקים של אוניברסיטת
הרוורד, הנחשב למוביל בסוגו בעולם,
קבע מזמן, כי אחד מסימני־ההיכר של מנהל
מעולה הוא עריכתן של רשימות.
משה רפא לי, ירושלים

מז ר ת ההפתשת
עוד על נושאי ביטחון, בהקשרים
אוסטריים (העולם הזה 31.7ו אילך).
אני
מבקש, למען הסדר הטוב, לא לזלזל
באוסטריה כשהמדובר בנושאי ביטחון. לפגי
הרבה־הרבה שנים(דומני ב־ ) 1922 מצאו ראשוני
ההגנה דרך מקורית להבריח נשק ארצה: הם
הסתירו אקדחים ותחמושת בכוורות מיובאות של
דבורים.
עד מהרה עלתה הבולשת הבריטית על
עיקבותיהם וגילתה כי מרכז ייצור הכוורות האלה
הוא במרתף וינאי אחד. הם שלחו הודעה
אנונימית למישטרת אוסטריה, שאנשיה מיהרו

הלבלר קדם לכתבנית
על הכתבנית

בקיץ

(העולם

הזה

חדרה

חן־חן לדניאלה שמי על פירסום תצלומה של
הכתבנית החושפת כל, כהוכחה כיצר אפשר,
באמת, לעבור את הקיץ בשלום. אבל מן הראוי
שלא תחשוב שבמרחב שלנו כתבנית חשופה היא
המצאה של הקורא ששלח לה את התצלום הזה.
קדם לו, באיזה 4500 שנה, הלבלר המצרי
(ראה גלופה) שפסלו ניצב במוסיאון לובר
בפאריס. הוא נישא לגובה של קצת יותר מחצי
מטר ונתגלה בחפירות במצריים לפני קצת יותר
מ־ 60 שנה.
ואת מי שזה מעניין — אישוניו עשויים מ־שנהב•

רדה לו־צקי, נתניה

איפר ואיפה
עוד על השימוש בשמותיהם המקו־

חוק גגד העיתוגות החיק שהתקבל זה עתה בקריאה הראשונה
בכנסת. בישיבת־פגרה מיוחדת, אוסר מיפגשים
פוליטיים לגיטימיים עם אנשי אש״ף. שאר
המיפגשים היו אסורים ממילא, לפי החוק הקיים.

נושא הסר
יועלה שוב

לבלר מצרי

כתבנית ישראלית
לעבור את הקיץ בשלום

;ראה כי ג 1ש א הכור העירא קי יועלה שוב.
פר שני םאסט־ טני ם טועני ם כי קיימ ת
אפש רו ת שע ת ה, א חרי שככל הנראה
העיראקים תי קנו את הנזקים שנג ר מו להם
ב הפצצ ת הכיר על־־ידי מטוסים איר אניי ם,
הוא שו ב מהווה סכנה ליש־יאל.
הבור הנבנה עתה בעיראק שוכן על גדות־החידקל.
17 קילומטרים מהבירה, בגדאד.

לאותו מרתף ותפסו שם את אנשי ההגנה על חם.
לקח להם, לארצישראלים ההם, כמה שבועות
טובים עד ששיכנעו את האוסטרים שאין להם כל
כוונות להשתמש בנשק הזה בתוככי אוסטריה.
רק אז גירשו אותם חזרה לארץ־ישראל.
אגב, ראש קבוצת הכוורנים־הנשקים האלה
היה אחד לוי שקולניק, שנודע לימים כראש־הממשלה
ושר־הביטחון לוי אשכול.
ו״ידעון לב, תל־אביב

הידיעה ב״העולם הזה 13.5.81
.דבר ההתקפה דלף...־
לביצוע, כאשר התכנסה הממשלה פעם נוספת.
הרושם הוא, שבגין היה מעוניין בדחיית הפעולה
— האם כרי לקרב אותה אל מועד הבחירות?
הנימוק בפיו היה בי דבר ההתקפה דלף. עזר
וייצמן שוחח על כך עם(יגאל) ידין( ,יוסף) בורג
משימתה) ארליך, ולפחות עיתונאי אחד. איתן
הבר מידיעות אחרונות. תואר כמי שיודע את
הסוד. הועלה חשש. שהדליפה כבר הגיעה לידי
גורם זר כלשהו, מערבי.־
זה הזכיר לי משהו. עברתי על גליונות
העולם הזה מאותה תקופה. בגליון הנושא את
התאריך 13 במאי 1981 מצאתי בראש המדור
תשקיף את הידיעה הבאת:
..נושא הכור יועלה שו ב — נראה כי
נושא הכור העיראקי יועלה שוב. פרשנים
אסטראטגיים טוענים כי קיימת אפשרות שעתה,
אחרי שככל הנראה העיראקים תיקנו את הנזקים
שנגרמו להם בהפצצת הכור על־ידי מטוסים
איראניים, הוא שוב מהווה. סכנה לישראל. הכור.
הנבנה עתה בעיראק, שוכן על גדת החידקל 17 .
קילומטרים מהבירה. בגדאד.״
עורך המדור היה אז יוסי ינאי. זמך־מה לפני
התאריך המצויין על שער העיתון הוגשה הידיעה
לצנזורה הצבאית, יחד עם כל שאר הידיעות

בראש וראשונה פוגע החוק הזה בעיתונאים.
הדבר נאמר בפירוש על״ידי שר־המישפטים
ה״ליברלי״ ,משה גיסים. לפני ההצנעה הודיע
שהוא מתכוון להוסיף להצעת־החוק סעיף המתיר
לעיתונאים להשתתף במסיבות־עיתונאים בינ לאומיות,
שבהן יופיעו אנשי־אש״ף, ואף להציג
שם שאלות. אך אסור יהיה בהחלט לעיתונאי
ישראלי לראיין איש־אש״ף בנפרד. העונש: ש לוש
שנות מאסר.
ציבור־העיתונאים המאורגן באגודתיהעיתו-
נאים לא השמיע אף מילה אחת נגד איסור מחפיר
זה, המבקש למנוע מן העיתונאים למלא את
חובתם המיקצועית והדמוקרטית ולהביא מידע
מוסמך לאזרחי־ישראל.
בשנה האחרונה פנו אליי כעשרים עיתונאים,
ביניהם בכירים ומפורסמים. בבקשה שאעזור להם
להשיג ראיונות עם ראשי אש״ף. אף אחד מכל
אלה לא הרים את קולו נגד הצעת־החוק.
אינני חבר נאגודת־העיתונאים. הנה הסיבה.

מאהבה ש ל הליידי
עוד על מעשיה של הוצאת סיפרי־הכיס
פנגווין( העול ם הזה .)4.9
יפה שהזכרתם את יום ההולדת ה־ 50 של
הוצאת־ספרים אשר חוללה מהפכה בחיי מיליונים
(וגם בשלי. בלי סיפרי־הכיס שלהם מי יודע כיצד
הייתי עובר את תקופות שרות־המילואים שלי).
אבל איך אפשר לדווח על פנגווין. מבלי
להזכיר את המעשה החלוצי שלהם במאבק על
חופש הפירסום? היה זה בדיוק לפני 25 שנה
שההוצאה הפרה את החוק האנגלי ופירסמה
מהדורה לא מצונזרת של מאהבה של ליידי
ציטרליי (של דייוויד הרברט לורנס) .ההוצאה
הועמדה על כך למישפט וזוכתה בזיכוי היסטורי.
התוצאה היתה לא רק נצחון גדול לחופש
הפירסום, אלא גם הצלחה מיסחרית כבירה: בתוך
חודש וחצי מכרה פנגווין מיליון וחצי עותקים
ד״ר ניצה רון, ירושלי ם
של הספר הזה•

רשימה ששה רושם
עוד על מינהגו של עורך העולם הזה
לערוך לעצמו רשימות־בקרה, ציק
ליס טס בלעז ( ה עול ם הזה .)21.8

ריים של ערים ערביות (העולם הזה

ככתוב, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הנה
רק כתב הקורא פת ולדעתי, בצדק כתב, כי זה
קצת מגוחך לנגן כל הזמן על הנימה עמאן, עמאן,
שעה שהכוונת לרבת־עמון, ומה עושה עורך
העולם הזה? הוא יצא במדורו, הנדון( העול ם
הזה ,)4.9בניתוח מזהיר על תעתועי הממשלה
בנושא הירדני ואת הניתוח הזה הכתיר בכותרת:
המטרה -עמאן. וזה שעה שאין כל ספק
שהמטרה היא רבת־עמון.
ואם כבר, אז כבר. אני לא זוכר, כקורא ותיק
מאוד של העולם הזה. שאי־פעם קראתם לחברון
אל״ח׳ליל או ליריחו אריחא, שלא לדבר שגם
במילחמת הלבנון הארורה הקפדתם לכתוב צידון
ולא אל־ציידא, כשמה הערבי של אותה עיר־נמל.
אז זה לא איפה ואיפה?
יעקב שומכר, חיפה

ההסטוריה חוזרת
על עסקיו

המוצלחים של

יצואן

המלח, שנעזר בתושב יריחו ( ה עו ל ם
הזה .)28.8
מדוע מצאתם לנכון לתת, במדור הווי, כותרת
לגלגנית, ישועה ביריחו, על הצלחתו של איש־העסקים
הישראלי, שגילה עמית פלסטיני,
שבידיו היה רשיון ירדני לכריית מלח מים־
המלח?
הלא מאז ומתמיד היתה יריחו מקום שאנשים
עלו אליה לרגל כדי לזכות בהצלחות. עוד
הכנענים הקדומים התפללו שם לאל הירח(ומכאן
שמה) ,בדיוק כפי שהם נהגו לעשות כמה עשרות
קילומטר צפונה, בבית־ירח שלגדות הכינרת.
סמי שוורץ, תל־אביב

העול ם הז ה 2507

השר אריאל שרון החליט להגיב במהירות על
כל ידיעה הקשורה בו, ו שי ש בה אי־דיוק, גם
אם היא בעניין שולי. שרון מעריך שבדרך זו
הוא יובל לתקן את הרושם השלילי שנוצר נגדו
בדעת הקהל.

רק״ח מספחת את
ירושרים המיזרחית
ך 8ינן-

< תסריט חדש:
בחירות במאי
בצמרת מיפלגת-העבודה מדובר על ת אריו־יעד
חדש לבחירות לכנסת ה־ : 12 חודש מאי
. 1986 החלטה סופית על־כך תיפול בלישכת
ראש־הממשלה מייד אחרי החגים.
על-סי תסריט אחד, הסיבה להקדמת הבחירות,
כפי ש תוצג לפני הציבור, תהיה עיכוב
במהלכי־השלום עם ירדן.
טענה אחרת תהיה שאין טעם לעצור באופן
* מלאכותי את.תנופת הצלחתו של שי מעון פרם,
וי ש לתת לעם להכריע אם הוא רוצה בליכוד
בבמרכיב רא שי בממשלה הבאה.
ההכרעה לא תמנע ניסיונות נוספים להקמתה מייד של
ממשלה צרה, בראשות המערך.

אתרזגים ממארוקו לירושלים חרדים ירושלמיים אנטי׳־ציוניים מייב אים
אתרוגים לחג־הסוכות ממארוקו. האתרוגים
ממארוקו הם המועדפים על חסידי
סאטמר שבניו-יורק ודרכם הם יגיעו החודש
ארצה.

לוחצים על מפ״ם
אחת הסיבות לעיכוב האיחוד המתוכנן בין ר״ץ למפ״ם היא
פניות של ראשי מיפלגת־העבודה לראשי מפ״ם.

המסר הסודי למס׳׳ם: ימיה של ממשלת־האחדות
ספורים, ובקרוב תהיה אפ שרות לחידוש
המערך, תוך אבטחה שלמפ״ס יי ש מרו
מקומותיה הנוכחיים גם בכנסת הבאה.
בהעבודה חוששים שהקמת הגוש החדש תסכל את
התיקווה לממשלה צרה, בגלל הפער העצום בין ר״ץ וש״ס.

כלכלת הליכוד -
הנשק הסודי ש ל פרס
בלישכת ראש־הממשלה מכינים תיק עב־כרם
על כישלונות הליכוד בכלכלה ב שבע שנו ת
שילטונו.
יוזמי התיק מתכוונים להוכיח שכל ההתמוטטויות
הכלכליות בשנה האחרונה הן פרי מדיניותו השלומיאלית
של הליכוד, בעוד שאת ההצלחות מאז הקמת ממשלת־האחדות
יש לזקוף אך ורק לזכותו של ראש־הממשלה.

1קצר שמיר -ארגס

פייצל אל־חוסייני מירושלים המיזרחית, ראש המכון
לחקר החברה הפלסטינית, נדהם לגלות השבוע כי
רק״ח מתייחסת אליו כאל נתין ישראלי.
ביטאון רק״ח בערבית, אל־איתיחאד, פירסם את עשרות
מיברקי־האבל על מותו של ההסטוריון המיפלגתי אמיל
תומא, וסידר אותם בשני טורים נפרדים — טור למיברקים
מתוך ישראל וטור לפניות מהשטחים הכבושים.

ש מו של חוסייני והמכון שלו הופיעו ברא ש
הטור של המנחמים מתוך ישראל.
פייצל הוא בנו של עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, הלוחם
הפלסטיני המפורסם, שנהרג בקרב על הקסטל ב־. 1948

הרבי מלובאביץ
לכפר חב״ד?

חסידי חב״ד ב ארץ מקווים לזב ות לארח
בכפרם, כפר חב׳׳ד, את האדמו*׳׳ר מלו־באבייך.
סימן לבך הם רואים בדר ש ת
הלוב אביצד מלפני חודשיים, עובה הוא
ביקש מחסידיו ב ארץ שי בנו בב פר חב׳ד
תעתיק מדוייק של בי תו מברוקל ץ.

העיתונות הערבית במצור בעי תוני ירושלים המיזרחית י ש חשש כבד כי
הממשלה, באמצעות מישרד-הפנים, עומדת
לאסור באופן סיטוני על הופעתם של רוב
כיתבי־העת הערביים בעיר, בהיענות ללחצם
של המתנחלים.

הרי מד דן
במינזיי דורצין
צמרת הליכוד דנה ב שני מינויים חשובים
שמבצע אריה דולצין, תוך התעלמות
משיקולים מיפלגתיים.
המדובר במינויים של האלוף(מיל׳) שלמה גזית, לתפקיד
מנכ״ל הסוכנות, ושל אשר אוחיון, איש הפדרציה הספרדית,
כיושב־ראש מועצת־המנהלים של עמיגור, במקומו של
איש־הליברלים אריאל ויינשטיין.

חלק משרי־הליכוד כבר התלוננו אצל יצחק
שמיר על כי דולצין מתעלם מדרי שו ת חבריו
לספק מי שרו ת לאנשי הליכוד, ובליברלים כבר
דנים בכובד-ראש בהצעה חדשה: להקדים את
כינוס הקונגרס היהודי העולמי, כדי להחליך את
דולצין במועמד אחר, שיהיה מוסכם גם על
העבודה.

כדורגל בפירזק
צפוי גל של בקשות לפירוק אגודות לכדורגל, שיוגשו
בקרוב לבית־המישפט על־ידי נושים ושחקנים, הסיבה:
חובות גדולים של גיזברי אגודות, המשתמטים גם מתשלום
משכורות לשחקנים. על״פי החוק, חוב של יותר מאלף
שקל מאפשר פניה לבית־המישפט לבקשת פירוק.

ב״מצודת־זאב״ מתלחשים על קרע בין יצחק
שמיר ומשה ארנם על רקע אי־כינוסה של
ועידת תנועת-החרות במהלך השנה האזרחית
הנוכחית.

הביטוח הלאומי
פונה לערבים

ממלא־מקום ראש־הממשלה מעוניין לדחות את הוועידה
לתאריך בלתי־ידוע, על אף החלטת מרכז, שיש לקיימה
לכל המאוחר בחורש דצמבר.

ראשי הביטוח הלאומי ממשיכים במסע יחסי־ציבור והסברה
בקרב האזרחים הערביים.

שר1ן מגן על תדמית!
שר־התעשיה־והמיסחר פתח במילחמה על שיפור תדמיתו
הציבורית.

בעיקבות ביקורים אלה אצל בדווים בדרום,
דרוזים וצ׳רקסים בצפון וכפריים בגליל
ובמשולש, עלו מאוד תקבולי הביטוח הלאומי
אצל צי בור זה.
בסיורים אלה מסבירים המנכ״ל, ניסים ברוך, ואנשיו,
שתשלומי הביטוח הלאומי מבטיחים קבלת קיצבה
ופיצויים בעיתות מצוקה ופגיזלה.

צוות כלכלי בחרות
במלאות שנה להקמת הממשלה ושנה לפני
מי מו ש הסכם הרוטציה מתארגנת בתנועת־החרות
קבוצת אנ שי כלכלה ועסקים, כדי להכין
מצע כלכלי ימני, שיוג ש לאי שור מוסדות
התנועה.
המצע ידבר על צימצום מעורבות הממשלה במשק, על
קיצוץ דראסטי בתקציביהם של מישרדי־הממשלה ובכוח־האדם
בשירות הציבורי, על מתן הקלות במס ועל פישוט
הליכי הרישום ליזמים וחברות פרטיים.
עתה עוסקים בליהוק הצוות, שמאחוריו מסתתרים עסקנים
אלמוניים.

קלטות מזוייפות בניריורק מכת זיו פי קלטות של מוסיקה י שראלית
מתפשטת בניו-יורק. זמרים ישראליים,
שהופיעו באחרונה מעבר לים, נדהמו
לגלות את מי מדי הגניבות המוסיקליות.
לפחות חברת־תקליטים אחת מבקשת
לעצור את מבול הזיופים בדרך חוקית.

בית־חינוך: פרס
למייסד. חיסול למוסד
בעוד שוועדת-שופטים המליצה השבוע
להעניק את פרס-ישראל למחנך הוותיק גר שון
זק, על מיפעל חייו ביי סודו וניהולו במ שך שנים
של בית-החינוך בתל־אביב, מאיימת על המוסד
עצמו סכנת חיסול.
בית־הספר הייחודי, האמור לחנך ברוח ערכי תנועת־העבודה,
הנושא כיום את שמו של א״ד גורדון, הוא
לצנינים בעיני מנהל מחלקת־החינוך של עיריית תל־אביב,
הד״ר שימשון שושני, שהחלטתו נחושה לקצץ בכיתות
ובתלמידים במוסד.
פעילותו של שושני נגד בית־החינוך היא בניגוד להחלטה
מפורשת של שר־החינוך־והתרבות, יצחק נבון, המכיר
בסגולותיו המיוחדות של בית־הספר.

בינתיים נודע כי הורי התלמידים במקום
התלוננו על תוכנו של דפרון, שחולק לצורכי
שירה ב צי בור בבית־הצופר, הרצוף שירים
דתיים, מבלי שיופיע בו אפילו שיר אחד ברוח
ערכי תנועת-העבודה.

קליינר מבקש
מחיקת שמו
ח״כ חרות לשעבר, מיכאל קליינר, שנגדו הוגשו שיבעה
תיקים פליליים על זיהום רחובות תל־אביב בכרזות
הנושאות את שמו, בעת מסע״הבחירות האחרון למועצת
פועלי תל־אביב, מבקש מבית־המישפט למחוק את שמו

מכיתבי״התביעה.
קליינר מבקש שבמקומו יועמד לדין גוף מישפטי — מטה
הבחירות של הליכוד להסתדרות.

מעקלים בתבלת־דבן
חובות סיעת־חרות בהסתדרות, תכלת-לבן,
הביאו את אנ שי ההוצאה-לפועל ל״מצודת-
זאב״ .המעקלים לקחו עימם ציוד מי שרדי של
הסיעה ההסתדרותית, בין השאר חייגן
אוטומטי ומכונת-חישוב.
כתוצאה מהמשבר הכספי פנו פעילי הסיעה בדרום הארץ
לסגן־ראש־הממשלה, דויד לוי, וביקשו את עזרתו, בטענה
שראש הסיעה, יעקב שמאי, הפקיר אותם.

הגליון הקרוב של

וזעו&ס גז ר
יקדים את הופעתו ביום אחד, בגלל יום־
הכיפורים, ויהיה מ צוי למכירה בתל־אביב
ב שעו ת הערב של היום השני, ה־23
בספטמבר, ולמחרת, היום השלישי, ה־24
בספטמבר, ברחבי הארץ.
בעריכת ב;*עיז; עי טדי;

במדינה העם נשיקת ענת
לא במיקרה חוגגת הארץ את
ראש־השגה ב חוד ש השביעי.
הכס השנתי מתחולל שוב
לא במיקרה קבעו בני־ישראל את
ראש־השנה באחד בתישרי, שהוא
החודש השביעי בלוח.
בניגוד לארצות־הצפון, החוגגות את
האביב, חוגגת הארץ את בוא הסתיו.
באירופה מתעורר הטבע לחיים חדשים
עם הפשרת השלגים. השירים מהללים
את חודש מאי הנחמד, כאשר חוזרות
הציפורים מארצות־החום, והטבע קם
לתחיה.
בארץ־ישראל מתחולל נס ההתחדשות
בחודש ספטמבר. כבר במיתוס
הכנעני העתיק מת הבעל, אדון השמיים
והארץ, בקיץ. אחותו, ענת, מעוררת
אותו בנשיקה בסוף הקיץ, ואז
קמה הארץ לתחיה.
תושבי הארץ יכלו לראות השבוע
את הפלא הזה בראשיתו. הגשם
הראשון העיר אותם משנתם לפני
ראש־השנה. רוח סתווית קרירה החלה
נושבת בערבים. הקיץ, קיללת־הארץ,
נשבר. אפשר לנשום.
הממשלה קיללת המטנסים
המוזרים

״בעלך נורה בידי איש־הג״א ונהרג!״ אמר שוטר לאלמנה (למעלה,עם בנותיה)

\ידעון התחנן על ה״ו

* ץ כונית הטרנזיט המישטרתית
^ /עצרה ליד פתח בית־המישפט בי רושלים.
הדלתות האחוריות נפתחו.
ארבעה שוטרים גברתנים ספק־גררו
ספק־הניפו באוויר גבר ענק וקירח.
בפרצופו של הגבר נראו פצעים באיזור
האף והמצח. חולצת הפלאנל המלוכ לכת
שלבש נשאה בחזיתה כתמים
כהים. בצבע דם.
אבל הדבר המפחיד ביותר בפניו
של האיש לא היו הפצעים. העיניים
הלטושות הביטו בשוטרים ובצלמים

ספסלים. הסניגור הגיע. עורן־הדין
יעקב חובב הוא ידיד המישפחה ומכיר
את החשוד מזה זמן רב. חובב הוא גבר
דתי, כבן ,50 חבוש כיפה ובעל זקנקן
שיבה. הוא היה לבוש בחליפה חומה
מיושנת. מולו ישב התובע המישטרתי,
מאיר תהילה. הקהל היחיד שנכח
בהליך המישפטי הקצר היו שישה
שוטרים ושלושה עיתונאים, שנדחקו
זה אל זה בפינה מרוחקת של החרר.
החשוד הושב על אחד הספסלים
ומייד נפלה עליו תנומה. אחר כד

ארנטל בן ה־ 41 אזרח הגון לכל
הריעות. לפני חודשיים סיים קורס
קציני־מילואים וקיבל דרגת סגן־
מישנה. לפני שבועיים גוייס לשירות
בהג״א, ושירת כאחראי על בניין
המחכמה שליד הר־הבית. ארנטל הוא
דתי, נשוי, אב לשלושה ילדים. הוא
עובד כפקיד די־בכיר בארכיון רשות־ההשקעות
במישרד־האוצר בירושלים.
בערב שעתיד היה לשנות את חייו,
ולשים קץ לחייו של אדם אחר, הוא
פסע בשכונת קריית־משה בירושלים.
הוא לבש מדים ועל כתפו היה תיק
פלסטי עמוס חפצים אישיים. הוא בא
לשכונה כדי לקנות מכונית שבעליה
הציעה למכירה. בידו של ארנטל היה
תת־מיקלע עוזי.
עד לאותו ערב חי ארנטל חיים
שקטים ואלמוניים. הוא היה צנוע, כמו
אביו, שהוא בעל חנות נקניקים במרכז
העיר.
דירתו הקטנה של ארנטל נמצאת

במרכז ירושלים, מעל למיתפרה ולח נות
המוכרת מיצי־פירות.

ציי ד למלא
טפסים
^ יילד! אלון יושבת על הכורסה,
ועדיין אינה מאמינה למה שעבר
עליה. כבר שבוע עבר מאז נרצח
גירעון, בעלה, בידי איש הג״א בירו שלים.
זוג עיניה הכחולות אדומות
מבכי, שיערה החום מתולתל. היא אינה
מאופרת, לבושה בפשטות ומשחזרת
שוב ושוב את האירועים. אולי כך תו כל
לקלוט את גודל האסון.

סיפרה איילה אלון:
היה יום שלישי אחרי־הצהריים,
ואני ירדתי העירה עם אמי ואחותי, כדי
לקנות מתנות לחג. נטע, הבת שלנו
( ) 14 באה איתנו. הקטנה, קרן, בת ,8
הלכה לחברה בשכונה, כדי להכיו
(המשך בעמוד )42

חשוד־־ברצח ארנטל( מי מין)
הרבים שהבזיקו במצלמותיהם, בחוסר־הבעה
מוחלט. הפנים היו קפואים,
עוטים מין מסיכה מעוררת אימה.
ידיו של האיש היו אסורות מאחורי
גבו באזיקים. גם הרגליים היו כפותות
באזיקים מיוחדים. מתחת לאזיקים
נראו פצעים פתוחים, שנגרמו כנראה
בשל השתוללותו של האיש הכבול.
כך, כמו חיה מבוהלת, הובל העציר
לתוך אולם־המישפטים.
אולם־המישפטים הוא חדר לא
גדול, שבו דוכן לשופט וחמישה

על שימעון פרס רובצת קיללת
המטוסים המוזרים.
זה קרה לו יותר מפעם אחת. המיק־רה
המפורסם ביותר היה לפני 25 שנים,
כאשר נחת מטוס־תובלה ישראלי נחי־תת־אונס
באלג׳יריה, שהיתה אז עדיין
תחת כיבוש צרפתי. הצרפתים ערכו בו
בדיקה שיגרתית, וגילו שהוא מלא
בנשק. הם חשדו שהנשק מיועד ללו־חמי־השיחרור
האלג׳יריים או למחתרת
המתנחלים הצרפתיים. מישרד־הביט־חון
הישראלי, שבראשו עמד שימעון
פרס (תחת כנפיו של דויד בן־גוריון,
שר־הביטחון) הימהם, גימגם, הכחיש.
לבסוף טען כי הנשק מיועד למדינה
באמריקה הלאטינית, שביקשה לשמור
על סודיות.
התקרית עוררה סנסציה בינלאו מית,
ובצמרת ישראל פרץ סיכסוך ח מור.
שרת־החוץ גולדה מאיר הקימה
שערוריה, ותבעה את פיטוריו של פרס,
על שהוא מנהל עסקים שחורים מאחו רי
גבה. רק בקושי עלה בידי בן־גוריון
לשכך את הרוחות ולהגן על פרס.
השבוע קרתה שוב תקרית. מטוס־תובלה
״סטה ממסלולו״ בדרכו מאיראן
לספרד, אחרי שנחת בארצו של חומיי־ני.
הוא נעלם ממסכי־הרדאר בתורכיה,
ותחנות־המעקב במרחב קבעו שהוא
נחת בישראל.
ישראל עטפה את עצמה בשתיקה
מוזרה. אחר־כך גימגמה והימהמה.
המטוס, כך נאמר, סבל מליקוי טכני
וסטה. כתבי העולם רצו לראיין את
הצוות כדי לשאול את פיו, אך הצוות
נעלם כלא היה.
פרשנים ותיקים רק משכו בכת פיים
.״זה קורה תמיד כשיש פרס,״
אמרו.

איזו מילחמה? איזה שלום?

איך נתנו לו נשק!
סיפרו השוטרים כי העצורים בחדרי־המעצר
שבמיגרש־הרוסים לא יכלו
לישון במשך כל הלילה. האיש רקד
בתאו ומדי פעם חבט את ראשו
בקירות־התא. באמצע הלילה נמאס
הדבר לקצין התורן. הוא חשש לשלומו
של החשוד, והורה לקחתו לחדר־המיון
של בית־חולים פסיכיאטרי. הפסיכיא טר
התורן סירב לקבל את האיש בלי
צו־אישפוז משופט. סדר צריך להיות.
והאיש המשיך להשתולל עד הבוקר.
יממה וחצי לפני כן היה ישעיהו

זה קורה תמיד כ שי ש
פרס בסביבה: ממוסים
סוטים ממסלולם בצורה מביכה

חוץ מזה עבר ראש״השנה בשלום. היו
שהפריחו איומים כלפי סוריה, היו
שדיברו על שלום כיעד עליון.
לשני הדברים לא היה שום ממש.
אין סוריה מתכוננת להתקיף את יש ראל,
ואין ישראל יכולה לתקוף את
סוריה. לא זה בלבד שסוריה היא
בעלת־ברית במאבק נגד אש״ף בלבנון,
ונגד יוזמת־השלום הירדנית־פלסטי־נית,
אלא שסוריה נהנית גם מהגנה
מוחלטת של ברית־המועצות.
הורים, שבניהם משרתים בצה״ל,
הודאגו לשווא.

נרצח אלון במקום הפשע
שלוש שעות ברחוב

,ענ ת סדמסטי

העול ם הז ה 2507

אנשים אלה סימלו בשנת תשמ״ ה את הישגיהם וכישלונותיהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם הזה״ תוך בחינת כל מאורעות השנה.

* י0113111010

עולם

מאנדלה: עו ד האדם

דמות חדשה הופיעה השנה על בימת העולם: מיכאיל
גורבאצ׳וב, השליט החדש של ברית־המועצות, יורשם של
לנין, סטאלין, מאלנקוב, כרושצ׳וב, ברז׳נייב, אנדרופוב וצ׳ר־ניינקו
— הנציג של דור סובייטי חדש, שנולד אחרי המהפכה.
גורבאצ׳וב לא הספיק להטביע את חותמו על השנה. הוא רק
הכניס סיגנון חיצוני חדש — פחות ביורוקראטי, יותר עממי כלפי
פנים: פחות נוקשה, יותר פתוח כלפי חוץ. בעוד חודשיים, כאשר
ייפגש עם רונלו־ רגן הקשיש, יסתבר אם יש התחלה של תזוזה
ביחסים שבין שתי מעצמות־העולם, המחזיקות יחדיו בידיהן את
גורל העולם, לקיום או להשמדה.
רגן עורר ויכוח עולמי באחד הרגעים הדרמאתיים של השנה,
כאשר ערך אזכרה בבית־קברות של הצבא הגרמני בעיר ביטבורג,
שבו קבורים גם חיילי הס״ס. היה זה רגע מחריד, שהסיח את
דעת־האנושות מן הווה אל העבר. אך למחרת היום חזר העולם
למציאות — מאימי המילחמה האחרונה אל סכנת המילחמה
הבאה.
התרבו הסימנים כי שתי המעצמות שואפות שוב להפשרה
ביחסים ביניהן, כדי לצמצם את ההוצאות העצומות של המאבק.
אולם באותה השעה נולד מושג חדש. :מילחמת הכוכבים״ —
כינוי הוליוודי למערכת חדשה, שמטרתה היא ליירט את הטילים
הגרעיניים בעודם שועטים בחלל.
הרעיון עורר ויכוח סוער ומתמשך. לדעת המחייבים, הוא יגאל
את העולם מ״מאזן־האימה״ ,שעליו מבוסס השלום מזה דור —
הידיעה שכל אחת משתי המעצמות יכולה להשמיד את יריבתה,
אך אינה יכולה למנוע בעד יריבתה מלהשמידה במכת־תגמול.
ואילו לדעת השוללים, יביא הדבר למירוץ קטלני חדש של
חימוש, העלול להביא לקצר פיתאומי ולמילחמה גרעינית.
אולם בשבועות האחרונים של תשמ״ה לא ריתק המישחק
העדין של שתי מעצמות־הענק את תשומת״לב העולם, אלא
המתרחש במדינה קטנה בדרום כרור־הארץ. לא ההתחרות בחלל
החיצון, שבו כבר מופעלים המכשירים של המאה ה־ ,21 אלא
מאבק עתיק־יומין, שריד הקולוניאליזם של המאה ה־ : 17 מישטר
האפארטהייד בררום־אפריקה.
בפעם הראשונה הצליח העם השחור בדרום־היבשת למקד את
תשומת־לב העולם כולו. תנועת־השיחרור השחורה התקוממה נגד
המישטר הגיזעני הלבן, שמנהיגיו הם חסידיו הגלויים של אדולף
היטלר. השחורים לחמו באבנים נגד טנקים, בצמיגים בוערים נגד
מקלעים. הם נהרגו בהמוניהם — אך בפעם הראשונה התעורר
מצפון העולם. דעת־הקהל בעשרות מדינות, במערב ובמיזרח,
יצאה אל השחורים המדוכאים והכריחה את הממשלות לנקוט
עיצומים, לנתק יחסים ולהטיל חרם על אדוני הדיכוי.
תוך כדי כך למד העולם להכיר את מנהיגי המאבק השחור —
אנשים מרשימים, הומאניים ומעוררי־כבוד. בראשם עמד נלסון
מאנדלה, המנהיג האגדתי, הכלוא מזה 23 שנה, והמסרב לקנות
את חרותו במחיר גינוי האלימות של המדוכאים נגד המדכאים.
בעיני מיטב האנושות, היה הוא איש־העולם של תשמ״ה, סמל
! המאבק הניצחי לחרות ולכבוד האדם.

מדעיו ת

כהנא: הדרו לאבדון

היתד, זאת שנה של קיפאון מדיני טוטאלי, כלפי חוץ ופנים
כאחד.
כלפי חוץ הצליח איש־השנה שי מעון סרס לבלום את
התהליך המדיני לחלוטין, תוך השמעת מטר בלתי־פוסק של
סיסמות־שלום חסודות, שנועדו להשיג את ההישג המיוחל . :שינוי
התדמית״ .התירוץ: ממשלת״האחדות, שבה ניתן וטו מוחלט
ליצחק שמיר, הכפוף לאריאל שרון, המתחרה עם יובל
נאמן, הפוזל לעבר...
במצב זה לא היה פרס מסוגל אף לזוז בעניין טאבה, פיסה
עלובה של חוף, שבגללה איבדה ישראל בהדרגה את פירות
נסיגתה העצומה ממידבר־סיני ומבארות־הנפט. מובן שההזדמנות
לשלום עם ירדן ואש״ף, שנוצרה השנה ושהיתה, אולי, חד־פעמית,
הוחמצה כליל ובהכרה מלאה.
כלפי פנים לא היה המצב שונה. הכל קפא. הבידור הפוליטי
היחידי סופק על־ידי ה.ליברלים״ ,קבוצה של חתולים מתקוטטים
שלא ייצגו דבר זולת עצמם, אך שהחזיקו באחוזה גדולה במישטר
הפיאודלי הישראלי.
רק תהליך אחד לא קפא, אלא היה דינאמי ואימתני: התגברות
הגיזענות במדינה. איש־השנה תשמ״ד, מאיר כהנא, המשיך
להלך אימים על המדינה. סקרים חזו לו שיבעה, ואף עשרה
מנדאטים, אילו נערכו בחירות חדשות השנה. אלפי עובדות
קטנות, החל בסקרים וכלה בפוגרומים מקומיים, הוכיחו שתורה זו

— גיזענות, פולחן הכוח, השינאה לדמוקרטיה, השינאה למיעוט
הלאומי, פאשיזם דתי וחילוני — מתפשטת בגוף המדינה כמו
סרטן קטלני.
כהנא לא המציא את התופעה הזאת. הוא רק היטיב לבטא אותה
ולרכוב עליה. סיסמתו :״אני רק אומר מה שאתם חושבים!״ היתה
ערמומית ונכונה.
הקורבנות המיועדים של התהליך הזה, אנשי השמאל, המרכז
והימין המתון, עמדו מול תופעה זו אובדי־עצות ומוכי־הלם. בימין
הקיצוני החלו הכל מתחרים עם כהנא, להשמיע סיסמות דומות
ולעשות מעשים דומים, עד כי לא היתה עוד אפשרות להבחין בין
כהנא ובין מחקיו, שגינו אותו והסתייגו ממנו בהבעה של זוועה,
אך שהטיפו לאותה התורה עצמה במילים יותר חסודות.
זה היה התהליך המדיני היחידי בישראל של תשמ׳ה — והוא
מוביל לאבדון.

מישפט אחד הטביע את חותמו על כל חיי הדת בישראל השנה.
הוא יצא מפיו של שר־הפנים, מנהיג ש״ס, הרב יצחק פרץ.
למחרת האסון הנורא, שבו נהרגה ונפצעה כיתה שלמה של
תלמידים בהתנגשות של אוטובוס ורכבת, אמר פרץ שזהו עונש
על חטאי הציבור. המזוזות לא היו בסדר.
יותר מכל דבר אחר העמיד פסוק זה את הציבור החילוני
במדינה על העובדה שרובצת תהום בינו ובין מה שנקרא כיום
במדינה. דת-ישראל״.
דת זו עברה במשך השנים הקצנה נוראה, שהגיעה השנה לשיא.
היא מופיעה בשני ראשים: הקנאות הדתית־לאומנית־משיחית של
גוש־אמונים, שדוברה הראשי הוא עכשיו מאיר כהנא, המשתית
את כל תורתו הנאצית על מקורות הדת היהודית — והקנאות
האורתודוכסית החשוכה, המבקשת לכפות על המדינף חוקים
מימי״קדם.
השלוחה האחת הולידה מחתרת רצחנית והגנה עליה. השלוחה
השניה ביקשה להטיל על המדינה חוק־לאיסור־חמץ, חוק־לאיסור־בשר־חזיר,
חוק של גיור כהלכה. היא התנגדה להקמת
אוניברסיטה של העדה הנוצרית המורמונית, ביקשה לאסור כל
מיפגש אנושי בין נוער יהודי ונוער ערבי, ובסוף השנה אף יצאה
לאסור את משחקי־הכדורגל, תחילה ברמת״גן ולאחר־מכן במדינה
כולה.
לשתי השלוחות היה מכנה משותף: הן היו אדישות לבעיות של
מוסר, טוהר־הנשק, מצוקה חברתית והמיצוות הנוגעות לגר אשר
בתוכנו. הן התמקדו בתקופה האלילית של ראשית הדת היהודית.
ענייני פולחן, קידוש גבעות ואבנים, שינאת־זרים, ה׳ אלוהי
צבאות, ובסופו של דבר — רצח־עם בנוסח ספר־יהושע.
הם היו עכו״ם חדשים: עובדי כשרות ומזוזות.
הפרשה המחפירה ביותר, שקוממה כמעט את העם כולו נגד
המימסד הדתי, היתה ההתעללות בעולי אתיופיה, חביבי הציבור,
שנדרשו לעבור. גיור לחומרה״ ,הקזת־דם או לפחות טבילה —
דבר שלא נדרש מעולי רוסיה, שחיו בלי דת ורבנים במשך שני
דורות ויותר. הגיזענות היתה גלויה לעין• אד במיקרה זה היתה
התגובה בלתי־צפויה: האתיופים לא התנהגו כציבור החילוני
האדיש וחסר־האונים. הם יצאו למאבק. בראש־השנה הם שבתו
בהמוניהם לפני בניין הרבנות.

מרחב

בוי: תיקווה רצחנית

איש־המרחב של תשמ״ד, יאסר ערסאת, המשיך השנה
במיבצע הגדול שבו התחיל בשנה הקודמת, כאשר הדהים את
העולם בצאתו מטריפולי הבוערת לפגישה עם נשיא מצריים,
חוסני מובארס. השנה המשיך בקפיצה זו. הוא חתם על הסכם
עם המלך חוסיין, שקבע את הקווים להסדר־שלום במרחב.
אחר־כך הצליח — בניגוד לכל התחזיות — לכנס את המועצה
הלאומית הפלסטינית בעמאן, עיר. ספטמבר השחור״ ,וזכה
בתמיכת הרוב העצום של העם הפלסטיני. ה״מורדים״ ,סוכני
סוריה, הובסו. אש״ף היה מוכן לצעד הבא: הידברות עם ארצות־הברית.
הכל
היה מוכן להתקדמות דרמאתית בדרך השלום. גוש ערבי
גדול, בהנהגת מצריים, ירדן ואש״ף, ובתמיכת עיראק וסעודיה,
זכה באישור של ועידת״פיסגה ערבית. הגוש היריב של סוריה, לוב
ודרום־תימן, בהנהגת חאמט, אל־אסד הערמומי, לא יכול היה
לבלום את התהליך.
אך המהלך לא יצא אל הפועל. ההתנגדות המוחלטת של
ממשלת־ישראל, בהנהגת שי מעון סרס ויצחק ש מיר גם יחד,
חסמה את דרכו של ריצ׳ארד מרסי האומלל, פקיד אמריקאי

השב״כ שהיו חשודים בהריגת חוטפי־אוטובוס אחרי לכיד תע
הכריז על אי-חוקיותו של הסכם הקואליציה הגיזענית בקריית־ארבע;
התנגד בחריפות לעונש־מוות; סירב להעמיד לדין את
ראשי הרשימה המתקדמת שנפגשו עם יאסר ערפאת לדיון על
השלום; הורה להעמיד לדין קצין־מישטרה בכיר שנחשד בעדות
שקר בבית־מישפט (אברהם תורגמן) וחבר־כנסת שנחשד
בפלילים (שלמה עמר); קבע שאסור לשלם כספים למוסדות
דתיים בלי קריטריונים אובייקטיביים, ועוד.
גם בית־המישפט העליון, בהנהגת הנשיא מאיר ש מגר
והתיאורטיקן המישפטי אהרון ברק, הצטיין השנה בשורה של
החלטות. פסק־הדין הארוך, שפסל את החלטת ועדת־הבחירות
המרכזית בעניין תנועת כך והרשימה המתקדמת, הוא אבן־דרך
בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. השופטים הוציאו צווים־על־תנאי
רבים להגנה על אזרחים יהודיים וערביים; חיזקו את חופש־העיתונות
כאשר ביטלו פסק־דין פלילי על הוצאת לשון־הרע;
והתערבו לטובה גם בענייני הכנסת.
לצד ענקים. אלה בלטו השנה גם כמה וכמה מן השופטים
בערכאות נמוכות יותר בפיסקי־דין אמיצים ועצמאיים. אחד
הבולטים בהם היה השופט המחוזי אורי שטרהמן, שהחליט —
בניגוד לחבריו — לזכות את הנאשם־ברצח גיל בדגל, מפני
שהפרקליטות לא העמידה אותו לדין בנפרד ועל־כן לא הביאה
את עדות החשוד השני ברצח. בניגוד לדעת בית־המישפט העליון
שיחרר שטרוזמן ממעצר חשודים בפשעים כלכליים — ובכך
תרם תרומה לחיסול אחת הנגעים המישפטיים של ישראל, כאשר
שופטים מאשרים כמעט אוטומטית מעצר חשודים, כאשר ברור כי
הדבר נוער אך ורק ״לשבור״ אותם על״ידי תנאי־מעצר בלתי־אנושיים.

שבילה
את השנה בטיולי־סרק במרחב. גם ארצות־הברית לא
גילתה שום נכונות לעשות משהו למען השלום. יתכן שפחדה
מפני ישראל והשתלה היהודית, יתכן שמנהיגיה אינם מסוגלים
לעצב מדיניות, ויתכן — כפי שהאמין עראפת — שארצות־הברית
פשוט ממתינה להפשרת יחסיה עם ברית־המועצות, כדי
להכניס את בעיית ישראל־פלסטין לקופת המשחק העולמי.
כוחו של העולם הערבי כולו ירד עם מחירי הנפט. השפע
העולמי בשוק הזהב הנוזל הרם את עוצמת־הלחץ הערבית.
בעוד שהפלסטינים ניסו להזכיר לעולם את קיומם על־ידי
פיגועים בישראל, הם המשיכו להגן על חייהם בלבנון — שדה־הקרב
שלא נרגע. אחרי שהביסו את הסורים ב־ ,1976 סבלו מטבח
צברה ושאתילא בידי הפלאנגות ב־ 1982 ואחר״כך עמדו בקרב
אכזרי מול הסורים בטריפולי ב־ ,1983 עמדו השנה שוב בפני נסיון
לחסלם במחנות צברה, שאתילא ובורג׳־אל־ברג׳נה בביירות.
אויבם החדש היה איש שעוד לפני שנתיים הכירו רק מעטים
את שמו: נביד! ברי, מנהיג תנועת אמל (.תיקווה״) שקיבל
לידיו את הנהגת העדה השיעית. עדה זו, הגדולה ביותר בלבנון,
היתה מדוכאת ומקופחת במשך דורות רבים. בעיקבות המילחמה
של אריאל שרון, ששברה את הכלים בלבנון, צברו השיעים לפתע
כוח ועוצמה.
השיעים של נביה ברי הם שניצחו השנה את צה״ל במילחמת־גרילה
אכזרית, שהכריחה את ישראל לסגת מלבנון במהירות —
הנסיגה הראשונה של צה״ל תחת אש. מייד לאחר מכן, בעזרת
טנקים סובייטיים שקיבלו מידי הסורים, התנפלו השיעים על
מחנות־הפליטים של הפלסטינים, כדי לחסלם כגורם עצמאי. כך
נוצרה אנדרלמוסיה כללית: ישראל, השיעים וסוריה שיתפו
ביניהם פעולה נגד אש״ף, בעוד שהשיעים לוחמים בישראל,
וראשי ישראל השמיעו איומים קודרים כלפי סוריה.
בסוף תשמ״ה החלה התקפה מילולית חריפה של ישראל על
ירדן, המעניקה — כביכול — חסות ל.מיפקדות המחבלים״.
הדבר נשמע כהתחלת הספירה־לאחור לקראת המילחמה הבאה
— הפעם במיזרח. תשמ״ו עלולה לעמוד בסימן המירוץ בין
מאמצי״השלום לבין המילחמה הבאה — מירוץ בין חיים ומוות,
פשוטו כמשמעו.

חולה־האיידס: כמו דבר

רפואה

חשור בצריח
תואר איש־המישפט של תשמ״ה הגיע לאחד משני האישים,
שייצגו את בני־אור ובני־חושך במאבק״האיתנים שהתנהל בזירה
המישפטית.
מצד אחד — משה ניסים, שר־המישפטים, לאומן דתי
הקרוב הרבה יותר למאיר כהנא מאשר לאבות המיפלגה הליברלית,
פרץ ברנשטיין וישראל רוקח, שהיו שניהם אנטי־דתיים
ואנטי״לאומניים. ומצד שני — יצהר זמיר, היועץ המישפטי
לממשלה, שעמד כמעט יחידי מול הגל הקנאי העכור, והביא על
עצמו את שינאת כוחות־החושך.
ניסים עיכב את חקיקתו של חוק נגד הגיזענות — וכך ישראל
היא כיום אחת המדינות התרבותיות המעטות בעולם כולו, שאין
לה חוק כזה. תחת זאת העביר בכנסת חוק שנועד, כביכול, לחסום
את כהנא — אד מטרתו האמיתית היתה לנשל את 700 אלף
האזרחים הערביים מחלקם במדינת־ישראל ובדמוקרטיה היש ראלית,
מכיוון שנדרש מהם להצהיר, עם התייצבותם בבחירות,
שישראל היא ״מדינת העם היהודי״ בלבד, ללא זכר לקיום
הערבים. ניסים גם הפעיל את כל התחבולות הזדוניות כדי
להעביר בכנסת את החוק המחפיר האוסר מיפגשי־שלום עם
פלסטינים, באיצטלה של ״מילחמה בטרור״.
זמיר, איש־המישפט של תשמ״ד, בלט גם השנה בשורה ארוכה
של מעשים אמיצים: הוא הגיש עירעור על קולת־העונש שהוטל
על הטרוריסטים היהודיים: תבע להעמיד לדין את הקצח״ר ואנשי

מחלה אחת הטילה את צילה על תשמ״ה — והשכיחה את כל
שאר הבעיות של הרפואה.
ראשי-התיבות איידס — תסמונת הכשל החיסוני המוקנה —
גרמו לחלחלה עולמית. תחילה נחרדו רק ההומוסכסואלים, מפני
שהמחלה מועברת בצורת המגע המיני האופיינית להם. אחר־כו
נחרדו חולי ההמופיליה, הסובלים מאי־קרישת הדם, והזקוקים
על־כן לעירוי״דם תכוף. לבסוף נחרדו הכל, תחילה בארצות־הברית,
ואחר־כך בעולם כולו, וגם בישראל.
מחלת־האיידס הקטלנית, שלא נמצאה לה עדיין תרופה,
נתפסה כמגיפה הורסת־עולם, כמו.המוות השחור״ במאה ה־! 4
— מגיפת־הדבר שרוקנה אז את ערי אירופה וקטלה מיליונים.
בכמה מקומות התגלו סימנים ראשונים של היסטריה המונית.
עברו לשתיה מספלים פלאסטיים חד״פעמיים, חדלו להושיט יד
לשלום, דיברו על בידוד ונידוי ההומוסכסואלים, מעבירי־המחלה.
גם ישראל התנדנדה על שפת הפאניקה. חולי־האיידס הראשונים
כבר מתו בארץ, אחרים נשאו בגופם את נגיפי המחלה. כאשר
נודע כי הכוכב רוק האדסון חלה באיידס אחרי שביקר בישראל,
החלו רבים, שהכירוהו בארץ, חוששים לחייהם. ההיסטריה
האמיתית עדיין לא החלה. אך האיידס שימש נושא לשיחות ללא־ספור.
ההתמודדות עימו הפכה למיצווה מס׳ 1של העולם הרפואי.
מול כוח־המשיכה המחלחל של האיידס עמדה האדישות
הגמורה לגבי גורל הקשישים, שהפכה אחד מסימני־ההיכר של
החברה הישראלית. אדישות זו הגיעה בסוף השנה למעמקי השים־
לות הציבורית, כאשר הראתה הטלוויזיה תמונות־זוועה של זקנים
חולים, שטולטלו מבית־חולים לבית־חולים, כמו כדור על מיגרש־כדורגל
גדול, שבו שיחקו קבוצות ביורוקרטיות ובעטו בזקנים
אנה ואנה. העובדה שזה היה בכלל אפשרי, מבלי שהציבור
יתקומם וישים קץ למישחק הנורא, לימרה הרבה על דרכה של
החברה הישראלית אל האי־הומאניות.

שראד>8ודנו

שבועון החדשות הישראלי הידוע מאמריקה
כל מה שרצית לדעת על ארצות־הברית,
ישראל והישראלים בתפוצות
להשיג ביום. שישי בדוכני העיתונים המרכזיים
הפוגת :״ אטלס ״ 377890־ 03ס ד גדת: י .פ. מיז׳ ע 03-727409/736181

כשאנחנו״מסדרי״ אותך, אתה מרוויח
גרפיקאי, פרסומאי, בעל עסק:

בפעם הבאה כשתזדקק לשרותי
סדר צילום פנה אלינו. אין לך מה
להפסיד מלבד תעריפי־סדר גבוהים!

ביצוע מהיר,
של עבודו ת דחופות\
עיצוב וביצוע גראפי
ציוד חדיש !
הטיה לשניד״כילזנים
הרחב ה, הצרה

ה עי ד
ב צ פון
צילו ם
סדר
צפריר דוני,
דחי 313 די ק 15ת״א0X1 13 ;447363 711111 אח !1ה 052 *447985 ,142

מ 1ל גו 1ב — נולד לכם בן

מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא
עם הגן היפה
תל־אביב, רחוב הפטמן 1
המשרד פתוח: ב שעות 17 ; 13-10־19
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

העול הזה 2507

כלכלה

אלבין: קפיצה אל המוות

שלושה מחקרים שפורסמו בסוף תשמ״ה חושפים את כל
הבעיות הכלכליות של ישראל על רגל אחת.
מחקר של כלכלן מכובד ביותר, הפרופסור איתן ברגלם,
גילה כי מערכת־הביטחון בולעת בישראל 2596,מן התל׳׳ג(התוצר
הלאומי הגולמי) — פי חמישה ויותר מאשר במדינות אירופה, פי
שניים ויותר מאשר בארצות־הברית העשירה. מחקר של המכון
שבראשו עומד ישראל כץ, שר־הרווחה לשעבר, גילה כי הפער
בין העשירים והעניים גדול עתה בישראל יותר מאשר בכל מדינה
מערבית. המחקר השלישי גילה כי מיספר מדהים של ישראלים
חיים עתה מתחת לקו העוני.
יתכן כי התופעה הכלכלית החשובה ביותר של ישראל
בתשמ״ה היתה דווקא בשטח הפסיכולוגי: בפעם הראשונה החלו
ישראלים •רבים לתפוס שיש קשר בין מדיניות וכלכלה —
שהמדיניות הלאומנית, המעדיפה שטחים על שלום ומילחמה על
יצירה הורסת את הכלכלה הישראלית. התביעה לקיצוץ דראסטי
של תקציב־הביטחון, כפיתרון העיקרי לבעיה הכלכלית, הושמעה
השנה גם בחוגי הימין. היא הוחנקה באיבה על״ידי שי מעון
פרם, יצחק רבץ וראשי צה״ל.
תחת זאת באה השנה התוכנית הכלכלית החדשה, שהגדילה
עוד יותר את הפער. שכר העובדים נשחק ב־> 2596 עד .407,היתה
זאת מהפכה חברתית שקטה, לרעת השכבות הדלות, בעוד שפרס,
יחד עם שר־האוצר יצחק מודעי, עשה את הכל כדי למנוע
פגיעה במעמד העליון שאליו שייכים ראשי המימסד הפוליטי
והכלכלי.
התוכנית הכלכלית הוכתבה, כלשונה, על־ידי ממשלת ארצות־הברית,
ושימשה כתנאי לקבלת סיוע אמריקאי עצום נוסף,
המאפשר לישראל להמשיר מבלי לבצע את הניתוח העמוק
הדרוש, שאינו כלכלי אלא פוליטי: שיבת ישראל לממדיה
האמיתיים.
בינתיים התפוצצו רבות מן הבועות מלאות־האוויר, שהתנפחו
בשנים הקודמות. אחרי מפולת המניות הבנקאיות, שחקירתה
נמשכה השנה עד בוש, התנפצו השנה הרבה אגדות. זוג ברוקרים
מכובדים ביותר, יעל ויצחק מוריץ, נעצרו, וכמוהם בנקאית
מכובדת, הדסה מונסה. אברהם סוחמי, שהיה לאגדה בחוגי
התעשיה עתירת־המדע, נאלץ להתפטר אחרי כישלון חרוץ.
תעשיין ותיק ומכובד, איש־הקופות אלישע גולדמן, הסתלק
מן הארץ, וכך עשו שורה ארוכה של אנשי־עסקים שהגיעו
לעברי־פי־פחת. סוכנות־התיירות הגדולה, קופל, התמוטטה.
מכאיב מכל היה הגילוי כי התנועה הקיבוצית היתה שותפה
לשחיתות של עיסקי־בורסה ועסקות בשוק השחור והאפור,
בעיקבות קשריה עם אלוף מיסתורי של עסקי־אוויר, דויד בלם.
האיש שסימל את כל התופעה הזאת היה מיקי אלבין, מנהל
עסקיו של המיליארדר שאול אייזנברג, צעיר שזינק מלא״כלום,
הפך איל־כספים ואיל־עיתונות, צבר הון בעסקי־אוויר, הרס את
מיפעל אתא הגדול, וקפץ מחלון בבניין־המישטרה אל מותו.
בסוף תשמ״ה לא ידע איש אם התכוון לשים קץ לחייו, או לברוח
מידי חוקריו.

ספורט

החובב: מבויסל ש־ ומת־גן

כל ההישגים של הספורט העולמי — וגם ההישגים הדלים של
הספורט הישראלי, הממשיך לצלוע כמעט בכל השטחים —
נמחקו ביום גורלי אחד.
חובבי־הכדורגל הישראליים ישבו צמודים למקלטי־הטל־וויזיה,
כדי לעקוב אחרי המישחק בין ליוורפול וטורינו, שנערך
בבריסל. על המירקע נראה מישחק רגיל — אולם היה ברור
שמשהו קרה. הקריין הישראלי לא סיפר דבר, אך בתחנה הירדנית
הסמוכה כבר זרמו הדיווחים, שנקלטו ממכשירי הטלקס.
בבריסל אירע קטל המוני. החובבים הבריטיים, שהופיעו
למישחק כשהם שיכורים כרגיל, התנפלו על החובבים האיטל קיים
התמימים, ועשו בהם שפטים. קיר התמוטט. ען!רות נהרגו
ונפצעו. היציע נראה כשדה־קרב.
היום של בריסל חשף, בצורה מבהילה וחסרת־רחמים, את
המציאות הפסיכולוגית האלימה שמאחורי החזית הנקיה של
הספורט הבינלאומי. בעיקר — את דמותו של החום ם
האלמוני, המכור לקבוצתו, והמוכן להרוג וליהרג למענה, כאילו
יצא למילחמה.
תופעה זו ידועה בישראל כמו בבריטניה, אף שבמציאות
המקומית חסר גורם האלכוהול, המשמש כשמן למדורה.
בסוף תשמ״ה היו שקיוו דווקא כי החובבים הישראליים —
למשל, של בית״ר־ירושלים — ישתמשו באלימות הטמונה בהם.
המימסד הדתי בישראל נערך להתקפה מכרעת על הכדורגל
בשבת. שדה־המיבחן הראשון היה ברמת־גן, שם ניסו הדתיים,
בעזרת משרתיהם, בראשות המערך, לנעול את האיצטדיון בשבת
האחרונה של השנה. בקרב הראשון נוצחו הדתיים — מבלי
שנערכה במקום התנגשות אלימה בין המוני החובבים ואברכי־המשי.
אך יתכן מאוד כי עימות זה ייערך בשנה הבאה.

תיאטרון

סובול: גטו בגרמניה

השנה היתה חגיגה אחת גדולה ליהושע סרבול, המחזאי
המקורי הפורה ביותר, המתרגם לשפת״התיאטרון את המציאות
הלאומית.׳
סובול לקח את תי א ט רון חיפה לפסטיבל ברלין, ולהופעות
בשבע ערים גרמניות אחרות, כשהוא מציג את שני מחזותיו —
גטו ונפש יהודי. הגטו הוצג גם בהפקות מקומיות בגרמניה
ובאוסטריה, באמצעות פיטר צאדק בברלין, יוסף מילוא
בווינה ואחרים בערים אחרות. כל ההצגות היו מלוות בוויכוחים,
שהעלו מחדש את השואה לתודעת הציבור הגרמני. הצגת נפש
י הודי מתוכננת בכמה ערים גרמניות בשנה הקרובה.
בחיפה נערכו החזרות האחרונות למחזהו הבא של סובול,
הפלשתינאית המתאר את הפקתה של סידרת־טלוויזיה על חייה

של צעירה פלסטינית, המוצאת את עצמה בין המחנות, כשאינה
מקובלת על החברה היהודית שבה ביקשה להשתלב, ואינה
מקובלת גם על הערבים.
הבימה עסק במחזות זרים, מלבד הופעה נסיונית של מחזה
שמשך אליו תשומת־לב באמצעות גימיק — עירום על הבימה.
היה זה אהבתו הראשונה של המורה לטבע. ה חאן הירושלמי
היה שקוע בש״י עגנון, בעוד שחנוך לוין העלה את כולם
רוצי ם לחיות, החוזר על המוטיבים הידועים שלו.
ציפי פינם, הרוח החיה של תי א ט רון באר־שבע, הממלא
תפקיד מיוחד במינו בעיר הדרומית, המשיכה להיאבק.

מעניין ביותר היה נסיונו של מו טי לרנד, בבימויו של אילן
רונן, להעלות על הבימה מסכת היסטורית שלמה. אף שלא היה
לנסיון זה עומק סיפרותי, הוא הצליח במידה מפתיעה כניתוח של
פרשה ארוכה וסבוכה, כשעודד תאומי מצליח להמחיש את
דמותו השנויה״במחלוקת של הגיבור הראשי — הד״ר ישראל
קסטנר.

הכנסת

הילל: הקסבה במסת
אהוד

מאז הכנסת השמינית, שאליה נבחרו אנשים כמו
אולמרט ורוני מילוא, נדמה שכל כנסת גרועה מקודמתה,
והגיעה לשפל שאין עוד גרוע ממנו. הכנסת ה־ז ,1כך נדמה, היא
התחתית שבתחתית.
כנסת זו אינה מסוגלת לשום עבודה רצינית, ושום חוק טוב לא
יצא מתחת לידיה. תחת זאת חוקקה חוק תיאולוגי, שקבע כי לא
תורשה להתמודד בבחירות רשימה שאינה מכירה במדינת־ישראל
כב״מדינת העם היהודי״ ,וקיבלה בקריאה ראשונה חוק
האוסר על אנשי־ציבור להיפגש עם אנשי־אש״ף כדי לדון על
הדרכים להשגת שלום, והאוסר על עיתונאים לראיין אנשי־אש״ף.
זהו חוק הלקוח מן הפילוסופיה הפוליטית של המדינה
שבה כלוא איש״העולם של השנה: דרום־אפריקה.
אולם־המליאה ריק כמעט תמיד — חוץ מאשר ברגעים שבהם
מפברקים חברי־כנסת, בשיתוף־פעולה עם עיתונאים משועממים,
״סערה״ — מקהלה של קריאות־גנאי גסות, בשפת השוק, ברמה
השיכלית של שני איתני־הטבע: חברי־הכנסת רפאל איתן
ומיכאל איתן, הענקים האינטלקטואליים של הכנסת.
את קינאת הכלל עורר בכנסת יוסי שריד, שהביא לכלל
שלמות שיטה פרלמנטרית ההופכת את הכנסת כולה למכשיר
של יחסי־ציבור אישיים. נמצאו לו מחקים רבים, מימין ומשמאל,
המבלים את זמנם במיזנון, תוך חיפוש בלתי־נלאה אחרי עיתו נאים
וייצור אינסופי של קומוניקאטים. הם נכנסים למליאה רק
כשצפוי סיקור טלוויזיוני, ולוועדות רק כשיש בהן חומר שניתן
להדליפו לעיתונים, תמורת פירסום אישי נאות.
אחת השיטות הפופולאריות ביותר ליצירת הון פירסומאי מסוג
זה היתה פניה לוועדת־הכנסת, בדרישה להסיר את חסינותו של
ח״כ מסויים. שיטה מסוכנת זו הופעלה לראשונה, בהסכמת הכל,
נגד מאיר בהנא — ורק אחרי מעשה הסתבר שזוהי חרב־פיפיות.
מייד לאחר־מכן באה הדרישה להסיר את חסינותו של
מוחמד מיעארי בגלל השתתפותו באזכרה לפאהד קווסמה,
חבר הוועד-הפועל של אש״ף, שנרצח מפני שתמך בשלום עם
ישראל.
במהלך הליך זה קרה משהו מוזר: התובע, מיכאל איתן, שכח
מדוע ביקש מה שביקש, ואימץ לעצמו את תביעתו של יוסי
שריד שמיעארי יגנה את,הטרור של אש״ף״ ,מבלי לקשור זאת
בגינוי הטרור משני הצדדים. תביעה זו ל״הצהרה״ מנוסחת־מראש
הזכירה במיקצת את מישפטו של גליליאו גליליי בימי
האינקוויזיציה. הוועדה הסירה את החסינות של מיעארי(אך לא
של תופיק זיאד הקומוניסטי שהשתתף באותה האזכרה ).בית־המישפט
העליון נדרש לבניין ורמז כי הוא עשוי לבטל את
ההחלטה הזאת אחרי שתאושר במליאה. עד סוף השנה לא דנה
המליאה בעניין.
בשלב זה השמיע יו״ר הכנסת אזהרת הסתייגות מהשיטה.
שלמה הילל התגלה השנה כראוי לתפקידו. בשקט, בלי רעש,
אך בתוקף בלתי צפוי. השתדל לשמור על מינימום של כבוד
ושפיות־הדעת במוסד ירוד זה. הוא עשה שורה של מעשים שהיו
בבחינת הפגנות נגד הגיזענות של כהנא ומרעיו. כך הזמין את
מישלחת אנשי־הציבור מטול כרם, שבאו תחילה לראש עיריית־נתניה
כדי להביע תנחומים על הריגת בן־עירו בעירם. ראש־העירייה,
איש־הליכוד, גירש אותם באקט דמגוגי, שהיווה —
אולי — שיא הכיעור והטימטום של השגה.
במיוחד ניסה הילל לבלום את ההשתוללות של מאיר כהנא,
שהטביע את חותמו על הכנסת. לכאורה היה בודד ומוחרם, אך
למעשה היה בבחינת גלגל־שיניים קטן, שהפעיל גלגל יותר גדול
(התודה) ,שהפעיל גלגל עוד יותר גדול (הליכוד) ,שהפעיל את
הגלגל הגדול ביותר (המערך).
הדוגמה המובהקת ביותר היתה אותה הצעת־חוק נגד מיפגשי-
השלום: משה ניסים הגיש אותה כדי להתחרות בכהנא. המערך
״הופתע״ כביכול והתנגד. ראש־הסיעה רפי אדרי השיג דחיה
של כמה שבועות. משה שחל ואמנון רו בינ ש טיין השיגו
מניסים כמה תיקונים קוסמטיים, חסרי כל משמעות. שי מעון
פרם לחץ להסכים. ה״יונים״ ,כמו אהרון הראל ואורה נ מיר
התמרמרו ושתקו. יוסי שריד ותופיק טובי ערכו במליאה
״סערה״ של כמה רקות, לשימחת העיתונאים. אחר־כך התקבל
חוק מחריד זה בקריאה ראשונה ברוב עצום.
היו כמה חברי־כנסת שניסו לעשות עבודה רצינית, כמו שבח
וייס, שהצטיין ביחסי־ציבור, מתי פלד, שהעדיף לעשות זאת
בשקט, יאיר צבן, שהתרכז בנושאים סוציאליים, ועוד. לא הם
היו אופייניים לכנסת זו.
את אחד התעלולים המוצלחים של השנה ביצע חבר־הכנסת
עבד־אל־והאב דראושה, הנציג הערבי החדש של מיפלגת־העבודה.
מול האתגר של הרשימה המתקדמת, הסכימה מיפלגת־העבודה
שדראושה ישחק את מישחק הערבי הלאומני. עם כינוס

המועצה הלאומית הפלסטינית בעמאן נסע דראושה, כביכול, כדי
לנאום שם, אך פירסם את דבר נסיעתו עוד לפני שהגיע
לקפריסין. שם המתין ללחצים הבלתי־נמנעים של מיפלגתו —
בבחינת ״תחזיקו אותי, אחרת אתפרץ וחזר כלעומת שבא,
כגיבור התיקשורת. בסוף השנה הירשתה מיפלגתו לדראושה
להצביע נגד הצעת־החוק לאיסור מיפגשי־השלום — והוא נשאר
חבר נאמן במיפלגה שהצביעה בעד החוק.
קוריוזים אלה היו כאין וכאפס לעומת החלטת ועדת־הכנסת
שלא להיעתר לבקשת היועץ המישפטי להסיר את חסינותו של
ח״כ שלמה עמר, בחשד של עבירה פלילית. מעשה חסר־תקדים
זה של הוועדה, אחרי שזו החליטה ביוזמת עצמה להסיר
את חסינותם של יריבים פוליטיים, היה מודד חדש למצב הכנסת.
יו״ר הוועדה, מיכה רייסר, היה אופייני לסוג חדש של יושבי־ראש
של ועדות, שעוד לפני עשר שנים אי־אפשר היה לחלום
עליהם בסיוטי־לילה.
מצב הכנסת סיכן בתשמ״ה את הדמוקרטיה הישראלית, מול
פני הקמים עליה. נסיונות הילל לעצור את ההידרדרות עוררו
יותר כבוד מאשר אופטימיות.
אמר אזרח במיכתב למערכת אחד. העיתונים, אחרי גירוש
הח״כים הימניים מן הקסלה של חברון :״אחרי שהוצאו חברי־הכנסת
מן הקסבה, יש להוציא את הקסבה מן הכנסת!״

ביטחון

מרוני: ו א ואש קטן

הסכנה הגדולה ביותר שאיימה על צה״ל בשנה זו היתה תופעת
״הראש הקטן״ — אחד הביטויים המובהקים ביותר של תשמ״ה.
הראש הקטן — הסירוב לשאת באחריות — היה ביטוי
לסלידת דור שלם ממילחמת־הלבנון — מילחמהישבה הופעל
צה״ל לא כדי להגן על המדינה, אלא כדי לקדם מדיניות צינית
של שר־ביטחון שאפתני, אריאל שרון, ורמטכ״ל פרימיטיבי בעל
נטיות פאשיסטיות, רפאל איתן.
המחצית הראשונה של השנה בוזבזה על המאמץ להוציא את
צה״ל מלבנון, מבלי להודות בפה מלא שהיתה זאת מילחמה
מיותרת ואבודה — המילחמה הראשונה בתולדות המרינה
שישראל הפסידה אותה בצורה ברורה מבחינה מדינית וצבאית
כאחת. הנסיגה ב״שלבים״ ,שעלתה בקורבנות מיותרים נוספים,
נבעה מאי־רצון זה. זה לא עזר: בסופו של דבר היה ברור כי
הגרילה של השיעים גירשה את ישראל מלבנון.
היו ל כן תוצאות מיידיות בשטחים הכבושים. הנוער הפלסטיני
למד את הלקח וביקש להעתיק אותו אצלו בבית. מכאן
התופעה החדשה של תשמ״ה: התארגנות ספונטאנית של שניים-
שלושה צעירים פלסטיניים כדי לבצע פיגוע תד־פעמי. כל
החוליות האלה נתפסו מייד אחרי ביצוע הפיגוע — אן הדבר לא
הרתיע עוד את האחרים.
צה״ל עמר אובד־עצות מול תופעה זו, וחיפש את הפיתרון
באמצעים כגון פיצוץ בתים, מעצרים מינהליים וגירוש ״מסיתים״.
כל תלמיד מתחיל בתורת המילחמה־הזעירה יודע שאמצעים אלה
נושאים תמיד את הפרי ההפוך. גם הנבונים שבקציני־צה״ל ידעו
זאת היטב, אך לא יכלו לעמוד במצב שבו היה עליהם להגיד
לממשלה ולציבור את האמת: שאין שום פיתרון לבעיות
המילחמה הזעירה (״הטרור״) זולת הפיתרון המדיני לבעיה
שהולידה אותה. בישראל של תשמ״ה היה דרוש אומץ־לב כביר
כרי להגיד זאת, ואומץ־לב מסוג זה לא נמצא.
בקושי עמדו מוסדות־הביטחון מול הדרישה הדמגוגית
הגוברת להנהגת עונש־מוות — עונש המגביר תמיד את עוצמת
הפיגועים. אחד הדוברים העיקריים למען תביעה זו היה משה
ארנס — שר הביטחון הכושל ביותר בתולדות המדינה, אדם
ללא הכנה צבאית מינימלית, שמשך את מילחמת־הלבנון במשך
שנה שלמה של ביזיונות וקורבנות.
התופעה של התארגנות מקומית לפיגוע חד־פעמי, בלי קשר
לאירגון כלשהו, החלה עוד בשנה הקודמת, כאשר חטפו ארבעה
צעירים ממחנה־פליטים ברצועת־עזה את האוטובוס לאשקלון.
ספיחי הפיגוע הזה,הטילו את צילם על תשמ״ה. שני חוטפים
נהרגו אחרי שנלכדו חיים. במעשה הוחשד הקצח״ר, תת־אלוף
יצחק (״איציק״) מרדכי, חייל קרבי ממוצא כורדי, שצולם
בתמונה האחרונה שבה נראה אחד החוטפים חי. אחרי חקירה
שנמשכה יותר משנה תבע היועץ המישפטי להעמידו לדין, אך
צה״ל שם קץ לפרשה בצורה חותכת ופשוטה, שהשאירה אחריה
טעם מר: קצין יחיד דן את מרדכי, שטוהר לגמרי. עוד לפני כן
הצטלם הרמטכ״ל, משה (״מוישה וחצי״) לוי לצד מרדכי,
בהפגנה ברורה של סולידריות. שאר המוסדות המעורבים —
השב״ב והמישטרה — אף לא טרחו לעבור הליך מסוג זה. .
המיקרה נשאר בלתי־מפוענח, איש לא נמצא אשם. נקבע
ששני הצעירים מתו ממכות — אך נקבע שאי־אפשר לרעת
מאילו מכות בדיוק נהרגו. זה היה מחוכם, אך זה לא היה חכם
לגבי המישמעת והמוסר של מערכת״הביטחון על זרועותיה
השונות. התירוץ: צריכים לתת גיבוי לקצינים כדי להילחם
בתופעת ״הראש הקטן״.
מרדכי, שהקריירה שלו עוכבה במשך שנה ויותר, ושעמד
במיבחן זה בכבוד ובשתיקה, היה איש־הביטחון הבולט ביותר של
השנה.
לא במיקרה זכה בתואר איש־הביטחון של תשמ״ה על רקע
הגרילה. במישור האמיתי של הצבא — ההגנה על הגבולות מפני
צבאות סדירים — לא נדרש השנה מצה״ל הרבה. למעשה נשאר
בלי אויבים אקטואליים. מצריים יצאה מן המאבק. עיראק היתה
עסוקה במילחמתה האינסופית עם איראן. הסורים לא חלמו על
מילחמה, ולמעשה שיתפו פעולה עם ישראל במאבק המשותף
באש״ף של יאסר ערפאת. הדבר לא מנע משר־הביטחון יצחק
רבץ — המצדד מאז ומעולם בשיתוף־פעולה עם הסורים —
ומראשי צה״ל, להזעיק את הציבור נגד הסכנה הסורית.
היה נדמה שזה נוגע למילחמה אחרת לגמרי — הקרב על
תקציב הביטחון. השר והרמטכ״ל גייסו את כל צה״ל נגד האוייב
במישרד־האוצר. הכלכלנים טענו כי במצב האסטראטגי הנתון
אין כל הצדקה למצב שבו בולע הביטחון * 25 מן התוצר הלאומי

הגולמי(תל״ג) — פי חמישה יותר מאשר בבריטניה, למשל. צה״ל
לחם על כל אגורה, וניצח. הקיצוצים היו מזעריים, והתוצאה לגבי
המשק הלאומי — וממילא גם לגבי הביטחון בטווח הרחוק —
היו הרות־אסון. גם הפיל הלבן של צה״ל — ״פרוייקט הלביא״,
נשאר חי וקיים.
בסוף השנה החלו הפוליטיקאים מדברים על ״מיפקדות
המחבלים בירדן״ — מילים שהזכירו, ולא במיקרה, את ההכנות
למילחמת־סיני 1956 ולמילחמת־הלבנון 1982 הדיבורים באו
כדי לשרת מטרות חולפות, אך תהליכים כאלה מקבלים בישראל
תמיד חיים ותאוצה משלהם. יתכן כי בסוף תשמ״ה כבר החלה
הספירה לאחור לקראת המילחמה הבאה בתולדות ישראל,
מילחמת־הירדן, אשר חלליה חגגו השבוע את ראש־השנה כשימ חה
ובששון.

צע>ר

עפולאי: להרוג אינדיאנים

652 צעירים ישראליים נהרגו במילחמת־הלבנון — מילחמה
אשר כמעט לדעת הכל היתה מיותרת, מוטעית וחסרת־תועלת.
עשרות מהם נהרגו בתשמ״ה, במאבק חסר״תוחלת נגד
האוכלוסייה השיעית בלבנון, שראתה בהם כובשים זרים ולחמה
בהם כמי שלוחמים בכובש זר.
נדמה שהנוער העברי ררש פה־אחד לצאת מלבנון —
ולממשלה לא היתה ברירה אלא לצאת משם. היא השאירה רגל
אחת בדרום־לבנון, אך הנהרגים והנפצעים אינם עוד ישראלים.
צעירי ישראל עסקו השנה בכל התחומים. הם הגיעו להישגים
במדע, באמנות. הם הלכו לאוניברסיטות ולצה״ל, למרות תופעת
״הראש הקטן״ .הם ביקרו בחו״ל, ולא־מעטים מהם נשארו שם. אך
התופעה הבולטת, שהטילה השנה את צילה על הנוער היהודי
בישראל, היתה עלייתה המדהימה של הגיזענות, נוסח מאיר
כהנא.
זה היה מדהים כאשר זה התבטא בסקרים. אחוזים רבים של
התלמידים בבתי־הספר הודיעו שהם תומכים בגירוש הערבים מן
הארץ, בהנהגת חוקי־נירנברג נאציים ובתועבות אחרות מסוג זה.
היה זה כאילו נפערה תהום לרגלי העם, במקום שם היה נדמה ^5
שצומחת גינת־נוי. מחנכים החלו דנים בדרכים לשנות את המצב
— תוך התעלמות גמורה מן העובדה שהם עצמם יצרו את המצב
הזה, ושכל תיקון חינוכי צריך להתחיל אצלם, בגישתם וב־תוכנית־הלימודים.

עוד היתה זאת תופעה מופשטת, ניתן היה לטאטא אותה
אל מתחת לשטיח של מליצות. אך לפתע הדליקו המאורעות
זרקור גדול, שהאיר פינה מיקרית אחת בארץ — והתמונה
שנחשפה היתה מבהילה ממש.
שני מורים מעפולה, שהתייחדו בטבע, נרצחו בידי צעירים
ערביים. בעפולה פרצו מהומות גיזעניות. התרחש פוגרום אמיתי,
נערך מצוד אחר ערבים עוברי־אורח, בני הסביבה. בעפולה, נקו-
דת־החיבור בין המשולש והגליל, בירת איזור שבו גרה אוכלוסיה
ערבית גדולה, התגלה קן־צרעות של גיזענות.
במרכז האירועים עמדו עשרות או מאות מצעירי המקום. אחד,
שנעצך על רקע זה, היה צעיר בשם אלברט בוכרים, בעל
מיזנון בשכם. כעבור כמה ימים נהרג גם הוא, במרכז שכם,
והפרעות בעפולה התגברו.
לא היתה זאת התפרצות ספוראדית, תוצאה של מצב־רוח
ריגעי חולף. כאשר חזרה הטלוויזיה כעבור זמן למקום ושאלה
לדיעותיהם של צעירי עפולה, אמרו אלה לעיני המצלמה דברים
נוראים. אמר בן־עפולה אחד :״צריכים לשרוף להם את הבתים
ולזרוק אותם לירדן ערבי) יושב איתך ובהזדמנות הראשונה
הוא יתקע לך סכין״...
אמר עפולאי שני, שבילה את היום בבריכת־השחיה :״תמיד
היינו במיעוט, היהודים, ועכשיו, כשיש לנו צבא חזק, צריכים
להרוג אותם. את מי? את האינדיאנים האלה! צריכים להרוג אותם,
כשהם קטנים צריכים להרוג אותם ...יש לנו צבא שיכול לכבוש
את חצי העולם, אז למה שיסתובבו כאן? צריכים לחתוך להם פה
(מראה בצוואר) את הווריד הראשי, כל עוד שהם קטנים, ולגמור
את זה חד וחלק!״
שום צעיר גרמני באס־אס הנאצי לא יכול היה לנסח את זה
יותר טוב.

עיתונות

שואלי: הנה את העיתונאי

המכות שניחתו בתחגת־המישטרה על צלם־העיתונות רח־
; מים י שראלי לא היו רק תוצאה של תקרית אישית, כאשר
| חבלן־מישטרה עצבני התרגז על עיתונאי שמילא את חובתו.
! היתה זו התפרצות של זעם, שהצטבר בחלק גדול של הציבור
ן כלפי העיתונות, בעיקבות הסתה יומיומית של שנים רבות.
מקור השינאה הוא עתיק־יומין: אין אדם מכוער אוהב^לראות
את פרצופו במראה, ואין שליט אוהב לקבל בשורות רעות. האדם
עלול לשבור את הראי, תחת לתקן את פרצופו, ואילו השליט
עלול להרוג את השליח המביא את הבשורה.
ציבור שלם עלול להגיב באותה הצורה. וכאשר נוצרת שינאה
כזאת, יימצאו תמיד פוליטיקאים ודמגוגים חסרי־מצפון, רודנים־
בכוח, המוכנים לנצל את ההזדמנות כדי לעשות הון פוליטי,
להפנות את זעם הציבור על כישלונותיהם כלפי העיתונות
ולהכשיר את הקרקע למישטר של שיעבוד. כי במקום שבו אין
• עיתונות חופשית, מתות הדמוקרטיה וזכויות־האדם.
אריאל שרון, המסמל גישה זו בישראל, אינו היחיד. הוא מבטא
שיטה שרבים אימצו אותה לעצמם .״כלי התיקשורת״ אשמים
בכל — בכישלון ההרפתקה המטורפת של מילחמת־הלבנון,
במצב הכלכלי, בטרור, בשינאה שבין העדות ושבין חילוניים
ודתיים.
במשך כל השנה אירעו תקריות שבהן הוכו עיתונאים. החל
באספסוף שערך את הפוגרום הגיזעני בעפולה, וכלה במשתתפי
הלוויות של חללי־פיגועים — הכל מצאו פורקו לעצמם

ולצרותיהם בהתנפלות על העיתונאים הקרובים ביותר. פרשת
רחמים ישראלי סימלה את התופעה.
אין הבדל עקרוני בין הכאת עיתונאים המסקרים הפגנה,
בלוויית קריאת־הזעם. אש״פיסטים!״ ובין העמדתו לדין פלילי
של אמנון קסליוק בעוון כניסה לארץ־אוייב, על סמך חוק
אנאכרוניסטי. קפליוק, עיתונאי מומחה לענייני״ערב, העובד
בשביל העיתון הצרפתי לה־מונד, הוא בעל דרכון צרפתי,
ובעזרתו נכנס לירדן כדי לסקר את דיוני המועצה הלאומית
הפלסטינית. זה היה אירוע חשוב ביותר, וכל אזרח ישראלי נאור
חייב היה לקבל עליו דיווח בלתי־תלוי, כדי לעצב לעצמו את
דיעותיו. העמדתו לדין של עיתונאי שפעל במיסגרת מילוי
תפקידו היא שערוריה.
היה זה רק אות לבאות. בכנסת עברה בקריאה הראשונה
הצעת־חוק, ההופכת את פגישתו של עיתונאי עם איש־אש״ף
לפשע פלילי, שעונשו שלוש שנות־מאסר. החוק יהיה מכוון
במפורש נגד עיתונאים, מפני שיכלול סעיף המתיר לעיתונאי
להשתתף רק במסיבות־עיתונאים בינלאומיות שבו ישתתף איש־אש״ף,
אך לא לראיין את האיש, כפי שאנשי העולם הזה
וקפליוק ריאיינו את יאסר ערפאת וראשי־אש״ף אחרים, ואיפשרו
לציבור להתרשם מדיבריהם.
העיתונות עצמה לא היתה נקיה מאשמה. היא לא לחמה על
זכותה לדווח, התייחסה לכל העניין באדישות, והתעוררה רק
כאשר הגיעו מים עד נפש והוכו עיתונאים. תחת להילחם על
חופש־העיתונות ולטפח רמה גבוהה של אתיקה, התגבש בכמה
פינות של העיתונות הישראלית של תשמ״ה סיגנון חדש של
״כאסח״ ללא כל מטרה, אכזריות לשם שעשוע, דמגוגיה גיזענית
לשם מכירת גיליונות, גסות־רוח וגסות־לשון באיצטלה של
״עיתונות חדשה הכל ללא מחוייבות לאידיאל כלשהו,
מדיני, חברתי או תרבותי.
אולם גם השנה עשו עיתונאים רבים עבודה נאמנה, ולא חסרו
בכלי־התיקשורת סקופים. שניים מן הבולטים שבהם: גילויו
המרעיש של יגאל סרנה, כתב הצהרון חדשות, על הנוסע
הסמוי הכושי שהושלך לים על־ידי רב־החובל אבנר גילעד,
והגילוי של העולם הזה על רופא־מנתח שגנב כליות שהיו
מוכנות להשתלה בגופו של אדם. האיש רצה למנוע בעד עמית־יריב
מלבצע את הניתוח. גם סקופ אחר של העולם הזה הרעיש
השנה את הארץ: גילוי עסקיה השחורים והאפורים של התנועה
הקיבוצית בשוק ההון, שנחשפו בירי הכתב בני צי טרין.
העיתונאי הוותיק יאיר קיטלר לא תרם רק סקופ מ ש לו( על
עיסקי הקואופרטיב דן) אלא פירסם השנה ספר המותח ביקורת
חריפה על המתרחש בעיתונים עצמם, תוך חשיפת פרשות רבות
של שחיתות וקישרי־השתקה.
על כל הצרות האלה האפילה בעיה קיומית של העיתונות
הישראלית: מצב הכלכלה, שהביא להרס גמור של ענף־המודעות,
שסיפק בעבר שני שלישים של הכנסות העיתונות. כמעט כל
עיתוני ישראל פעלו השנה בסימן של הפסדים, אכלו רזרוות, או
נזקקו לסיוע של קונצרנים כלכליים ובעלי־הון, שלא פעלו מתוך
מניעים אידיאליסטיים של קיום חופש־העיתונות. שיעבוד זה של
העיתונות, מצד אחד, והסכנה המוחשית של סגירת כמה עיתונים,
מצד שני, הטילו צל כבד על קיום העיתונות החופשית — צל
שנוסף על שאר הסכנות המאיימות על הדמוקרטיה הישראלית.

ע\>דור

שינו: מזכיר הממשלה

תשמ״ה לא היתה השנה של כלי־התיקשורת האלקטרוניים.
ברשות־השידור דיברו יותר על רשימות פיטורים ועל המבוי
הסתום במינוי מנהל קבוע לטלוויזיה. ובין אינטריגה להאפלת־מסך,
הלך לוח־המישדרים והידרדר לשיעמום.
האנשים היצירתיים בטלוויזיה הישראלית היו עסוקים
במילחמות הפנימיות ביניהם, ושום תוכנית מקורית לא הגיעה אל
המירקע. מחלקת־החדשות הידרדרה מדחי אל דחי, והדברים
הגיעו לשיא ימים אחדים לפני תום השנה, כשהטכנאים החליטו
להאפיל את המירקע בעיצומה של מהדורת מבט. כולם רבו עם
כולם, והדברים הגיעו לאבסורד, כשבמשך תישעה חודשים
תמימים לא הצליחו. הפוליטיקאים, המתיימרים לדון בענייני
רשות־השידור בצורה מיקצועית, להגיע להסכמה על בחירתו של
מנהל קבוע לטלוויזיה.
בכל המערכת החשוכה הזאת, שבה היה צריך עם־ישראל
לצפות מדי יום, בלט רק אדם אחד, שהצליח, אולי בכוחות אל־אנושיים,
להחזיק א־ של יצירה של רמה אחידה גבוהה לאורך כל
השנה.
חיים יבין, עורך מב ט שני, שמר על המערכת שלו והביא מדי
שבוע סרט חדש אל המירקע, כשהוא מראה זוויות חדשות של
הדברים האקטואליים שקרו בארץ במשך השנה האחרונה.
לעיתים קרובות התבשרו הצופים מעל דפי העיתונים כי התוכנית
עומדת לרדת מחוסר־תקציב ומחוסר־תקנים, אך יבין נלחם על
שלו והצליח להחזיק את התוכנית על המירקע.
בתקופות מסויימות של השנה היתה זו כמעט ההפקה המקורית
היחידה של הטלוויזיה הישראלית הגדולה והמנופחת.
יבין, הנמצא בטלוויזיה מיום הקמתה, הוכיח כבר בעבר כי הוא
איש־מיקצוע מעולה ועורך מיומן. הוא הביא למירקע את אחת
הסדרות הפוליטיות החשובות של הטלוויזיה, הנבחרים, מייד
אחרי בחירות ,1981 סידרה שעלתה לו בקידומו המיקצועי.
בין הכתבות הבולטות במבט שני השנה היו הכתבה המצויינת
של איתן אורן, במלאת 20 שנה לתפיסתו ולתלייתו של אלי
כהן, כתבתו של ישראל סגל על חסידי הרבי מברסלב והמישדר
המיוחד שהכינה מערכת מבט שני במלאת שלוש שנים למיל״
חמת־הלבנון.
לקראת סוף־השנה בלטה בטלוויזיה גס התוכנית כולבוטק,
תוכנית שהיא פופולארית כבר שנים רבות, שהצליחה לחשוף כמה
סקופים חשובים הקשורים לחיי היומיום של אזרחי־המדינה.
תוכניתו של רם עברון שמרה אף היא על רמתה.
בשנה שבה איים הרמטכ״ל, משה לוי, לסגור את מחלקת״
החדשות של גלי־צה־ל וגרם בינתיים לשיתוקה המודאלי של

התחנה הצבאית, בלטה מחלקת ענייני־היום של קול־ישראל,
שהמשיכה ביעילות ובשקט לייצר ארבעה יומני־חדשות ועשרות
מיבזקים בכל יום. הנכס מיספר 1של המחלקה, והאיש שהוביל
אותה להישגים מרשימים השנה, הוא שי מעון(״סקופ״) שיסד,
הכתב המדיני.
על שיפר מספרים כי שר בממשלה, שמסיבות כלשהן לא
השתתף בישיבה השבועית של הממשלה, אינו טורח לקרוא את
הפרוטוקול, אלא נצמד למקלט הרדיו ומתעדכן מהידיעות
שמעביר שיפר למהדורות החדשות וליומנים. אצל שיפר מלאכת
ההדלפות הפכה לאמנות של ממש, ומבלי לשבת בתוך האולם של
ישיבות הממשלה, ידע לדווח למאזיניו תוך־דקות על המתרחש

גם השנה הפגיז שיפר בסקופים שלו והכתיב, כהרגלו, את
הכותרות הראשיות בתיקשורת הישראלית. הוא שידע ופירסם
ראשון את ההחלטה של ממשלת ארצות־הברית להקים בישראל
משדרים של קול־אמריקה לשידור אל הגוש המיזרחי. רבים
משרי־הממשלה למדו על כך רק מהידיעה ביומן־הבוקר של
קול־ישראל.
היה זה סקופ קטן, לעומת הסקופ של ה־ 19 ביולי .1985 שיפר
ציטט במדוייק מפגישה בין שגרירי ישראל וברית־המועצות
בפאריס. הדיווח זכה בכותרות־ענק בעיתונים ובשבועונים הבול טים
בעולם, ובהם ניו־יורק טיימם, טיים, ניוזוויק, אקונו־מיפט
ועוד. טענו נגדו כי רדיפתו אחרי הסקופים הזיקה לאינ טרס
המדינה במיקרה זה, אבל הוא בשלו: תפקידו של רפורטר
אמיתי הוא לגלות עד כמה שיותר ולשרת את הכלל הקדוש של
זכות הציבור לדעת.
שיפר הוא שפירסם לראשונה גם את דבר בואו של אוסמה
אל־באז, שליח מיוחד של הנשיא חוסני מובארכ לראש־הממשלה
שימעון פרס. כתבים, שהתאספו בעקבות הידיעה ליד ביתו של
פרס, לא האמינו, אך שיפר דבק בגירסתו, שהוכיחה את עצמה
כנכונה.
שימעון שיפר ( )38 יליד הונגריה, עלה לארץ ב־ .1957 הוא
בוגר ישיבה דתית והחוג למדעי־המדינה באוניברסיטת בר־אילן.
הוא עובד ככתב ברדיו מאז ,1974 וככתב מדיני מזה שש שנים.

אע\ה

טביב: לילי של בועז

יתכן ששום אשה לא שבתה השנה את דמיון הציבור כמו רו ת
דוידו ב המנוחה — נהגת אוטובוס־הדמים, שהתנגש עם הרכבת
וגרם לקטל המוני של ילדים. האשה היפהפיה, שעמדה על סף
ההיפרדות מבעלה כאשר אירע האסון, לקחה את סודה אל הקבר.
גם גליה אלבין, אשתו של המיליונר מיקי אלבין, איש־הבורסה,
שבתה את הדמיון. היא עמדה ליד קבר בעלה, שלקח
עימו את סודו: האם התאבד או ניסה להימלט מידי חוקרי־המישטרה?
מה היה חלקה של אשתו בדרך חייו, שהביאה לסיום
טראגי זהי
הרבה נשים עברו על הבימה של תשמ״ה. בזירה המדינית
עוררה סקרנות היועצת של יצחק רבין, ניבה לניר, בת קיבוץ
השומר הצעיר, שהחלה את דרכה בשמאל הקיצוני, ושעמדה
השנה לצידו של שר־הביטחון כאשר הלך ימינה־ימינה־ימינה.
אשה מסוג אחר לגמרי היא מירה לב, ה״פאם פאטאל״ של ברוך
אבו־חצירא, יורשו של הבאבא־סאלי. הסקנדלים שלה ויחסיה
המסובכים עם גברים שימשו מקור לא״אכזב לטורי־הרכילות.
אחד הנושאים החוזרים של השנה היה גורלן של טרמפיסטיות,
שנפלו קורבן לרצח ולהתעללות. הארץ כולה השתתפה בחיפו שים
אחרי הדם קדמי, החיילת־הקיבוצניקית שנעלמה בדרך
הביתה, ושגופתה התגלתה כעבור זמן. בסוף תשמ״ה עדיין לא
פוענחה התעלומה: מי רצח אותה? מדוע? זה לא הפריע לטחנות
השינאה והגיזענות לפעול במלוא המרץ, ולהטיל את האשמה על
״הערבים״ .בסוף השנה אירע מיקרה דומה, כאשר חיילת ביקשה
טרמפ בבאר־שבע, נאנסה על״ידי הנהג, שניסה גם להרגה ביריה
בראשה. הצלתה של החיילת היתה בבחינת פלא. בסוף תשמ״ה לא
התגלה עדיין הנהג הפושעני.
תשמ״ה לא היתה שנה טובה להתקדמות מצבה של האשה
בחברה הישראלית. בסוף השנה התפרסם מחקר, שהוכיח כי
האשה הישראלית מקופחת יותר, מבחינה כלכלית, מאשר הנשים
בכל המדינות המערביות, שישראל אוהבת להשוות את עצמה
אליהן. קיפוח זה, לעומת הגברים, הוא בכל שיכבות הציבור ובכל
דרגות ההכנסה.
הפמיניזם הישראלי לא התלקח ללהבה גדולה. נשארה דבוקה
בו סטיגמה, שהרתיעה נשים מלהיחלץ למאבק למען עצמן.
כאשר יצאה קבוצה גדולה של נשים לוועידה העולמית של
הנשים בניירובי, הן הוכיחו שאין ״פוליטיקה נשית״ — הנשים
היו ברובן העתק נאמן וקלוש של הגברים, חזרו על תעמולת
הממשלה והמיפלגות ולא תרמו דבר אותנטי משלהן.
ישראל היא עתה אחת המדינות המעטות בעולם המערבי
שבהן אין אף אשה אחת בממשלה — הגדולה והמנופחת בתול דות
המדינה. גם בכנסת בטל חלקן בשישים.
לעומת הפוליטיקאיות המעטות, שלא נבדלו במאומה מן
הגברים, לטובת או לרעה, עוררה השנה סקרנות חלקה של האשה
הבלתי־נראית: סוגיה סרס, אשת איש־השנה, שהדירה את רג ליה
מכל אירוע פוליטי, ושהסתתרה אף כשבאה לנמל־התעופה
כדי לקבל את פני בעלה החוזר מחו״ל. רק פעם־פעמיים יצאה
השנה מן הפרטיות כדי להשתתף באירוח אורחים פוליטיים
מחו״ל — וגם אז בלטה לטובה בצניעותה.
אשת השנה היתה, בלי ספק, הצעירה שעשתה מעשה שכבש
את לב המדינה כולה: לילי טבים, הצעירה היפה שנישאה לבועז
טביב, נכה מילחמת־הלבנון, שנפגע בפניו ובכל חלקי גופו כאשר
הטנק שלו עלה באש. כאשר עמדה ליד חתנה, שהוא אולי הפגוע
החי החמור ביותר של המילחמה, וקיבלה את הטבעת מגרם ידו,
זכתה בהערצה כללית. היא הוכיחה כי האהבה מנצחת מיגבלות
גופניות, וכי הקשר הנפשי בין גבר ואשה יכול להתגבר גם על
המיכשולים הגופניים החמורים ביותר.

יאיר קוטרו־

מבית־החרושת ה ארגז להחזיר לדן גם
את הריבית וההצמדה על כל התקופה.
״לדעתנו יש לעמוד על דרישה זו, עד
שכל המגיע לנו יוחזר,״ קבע.
האם הוחזרו הכספים לקופת דן
מהארגז, מרכבים, ובעיקר מחברת
מאן?
יוסי הורביץ, היו״ר, דחה עד היום
את התביעה להקמת ועדה מיוחדת
לחקירת הפרשות האלה. הוא גם לא
יעביר את הנושא לחקירה מישטרתית,
כדרישת האופוזיציה.

שחשו נסידוח
נחבותיו שחיתויות,
שלומיאליות וניזנוזים
שר מנהלי הקואובוטינ,
מדווח ער המחדל
ה גד ול של ״דן־

למה הגרמנים
נדיבים!

^ -מאנים־ החדשים של דן,
1 1שהחל לחדש את ציו ב־/ 1977
,1978 נצרכים אף הם לחקירה יסודית
דחופה. אחרי שבע שנים על הכבישים,
ועוד קודם לכן, נתהוו בעיות קשות.
אוטובוסים רבים מקורקעים בשל
פיצוצים בשילדות, בעיקר באיזור
המנוע האחורי. הסדקים מצויים כמעט
בכל חלק מן האוטובוס הגרמני: באיזור
הדלתות האחוריות, בריצפת המירכב,
בעמודים התומכים בין חלון לחלון
ובין מיסגרת למיסגרת. כאילו מסור
חשמלי ניסרם לשניים.
הגרמנים מחזיקים צוותים מיוחדים
בישראל לתיקונים, בעיקר לצורכי
הלחמות מיוחדות, שנדרשת בהן

ך בחזרה לרכב־תיירים ״מפו(
אר״ זה, שמנהלי דן שילמו בעד
רכישתו 4,600 מארקים יותר ליחידה.
עכשיו מחליפים מומחים מגרמניה,
במוסך בהרצליה, את כל החזית והחלק
האחורי, בשל התפוררות וריקבון.
בדגם האחר, אס־יו, שהורכב בארץ,
הוחלפו מנועים, מיתקן מיזוג־האוויר,
כיסאות, ריצפה. במקום קירור יש
חימום רועש ומעצבן. הביזבוז זועק.
ההפסדים מרקיעים. כבר הוציאו עד
היום על תיקונים הון־עתק. אפשר היה
לרכוש שני אוטובוסים חדשים במחיר
תיקונו של אחד. עד היום לא הצליח
דן להביא למצב תקין את אותם 50

1יאכי 1ר ימאן־ במידבר
מיומנות רבה. הגרמנים אומרים, כי
מקור הנזקים בתנאי הכבישים ביש ראל
ובמזג־האוויר — וגם בנוסע
המצוי. מעניין כי אגד לא התאהב
בתוצרת מ אן כמו דן. שני אוטובוסים,
שהיו ברשותו לנסיון, נרכשו על־ידי
דן ב״עודפי״ הכספים שהחזירו הגר מנים
לקואופרטיב התל־אביבי •ראה
כתבות קודמות בסידרה) .אגד מעדיף
את תוצרת מרצד ס בנץ.
ברכב־התיירים תוצרת מאן, שבר שות
דן, המצב חמור מאוד. יש שני
דגמים: אס־אר, שהוא דגם מפואר
שכולו מן היבוא, ואס־יו, המורכב
בארץ 25 .אוטובוסים לתיירים מדגם
א ס־ אר המפואר הובאו לישראל אחרי
שקורקעו שנים אי־שם באירופה
(אומרים תורכיה) ,כנראה בעיקבות
ביטול עיסקה עם איראן. כשהגיעו
לישראל כבר היו בהם סימני ריקבון
והתפוררות. על רכב ״מפואר״ זה שיל מה
השלישיה ששלטה אז בדן (יוסי
הורביץ, יאיר אנקורי, עוזי אשכול)
יותר מהמחיר שדרשו הגרמנים עצמם,
לפי מימצאי ועדת־הפיקוח ב־: 1982
216,100 מארקים ליחידה, לעומת
211,500 המחיר שנקבע. החוזה נחתם
ב־ 15 בינואר .1978 אחרי שנחשפה
הפרשה, מיהרו הגרמנים להחזיר לדן
35,750 מארקים.

מי יהזיד
את הגזק!
ף עדת־הסיקוח של דן מצאה —
1על־פי דוח שהגישה ב־ 10 בספטמ בר
— 1982 כי הנהלת הקואופרטיב
החליטה שנתיים לפני כן, ב־,12.8.80
להחליף עשרות מנועים מתוצרת מ אן
החדשה, שזה מקרוב נחתם חוזה עם
המיפעל לאספקת אוטובוסים לסוגי הם,
ללא תוספת מחיר ועל פי המלצת
בית־החרושת הגרמני עצמו. אולם
החקירה העלתה כי הקואופרטיב שילם
תמורת כל מנוע שהוחלף 5,000
מארקים נוספים. קבעה וערת־הפיקוח:
״אי לכך, אין ההחלפה תואמת את רוח־ההחלטה״.
שוב
פעלה כאן השיטה שהשתרשה
בצמרת דן: משלמים לגרמנים כספים
שאינם מגיעים להם.

יתרה מזאת: האוטובוסים המקור־קעים
כבר אז הסבו נזקים כבדים לדן.
הם חנו ללא שימוש במוסך צ״ד ברמת־גן
כאבן שאין לה הופכין ,״חודשים
רבים, עד שהמנועים הוחלפו ״,כדברי
הדוח.
ראוי להדגיש כי יום־עבודה לאוטו בוס
מן הסוג שקורקע להחלפת מנוע
(אס־יח שווה־ערך ל־ 250 דולר. התו צאה:
נזק כבד נגרם לחברי הקואו פרטיב,
שער היום אינם יודעים על
אירוע זה.
״הנזק שנגרם כתוצאה מהחלפת
המנועים הוא גדול, ומי יודע אם יוחזר
אי־פעם לאגודה ״,קובעים בלשון
בוטה, שאינה מקובלת על ממלאי

תפקידים נבחרים בדן, חברי ועדת־הפיקוח
של . 1982
וזהו הסוד השמור ביותר: מדובר ב־
50 אוטובוסים מדגם אס־יו.
המדובר בדגם דו־תכליתי, המשמש
גם להובלת נוסעים, גם להסעת
תיירים. אוטובוסים אלה שהגיעו ליש ראל
זמן קצר יחסית אחרי חתימת
ההסכם עם מ אן בשנים ,1978/77
כשהם מצויירים במנועים קטנים מן
הדרוש. הגרמנים עצמם החליטו שיש
להחליפם בגדולים יותר, אך התעלומה
נותרה בעינה: למה שילם דן בעד
החלפה, כאשר הוחלט בהנהלת הקואו פרטיב
כי החילופים ייעשו ללא כל
תוספת במחיר, על־פי המלצת בית־

20 שנה בשילטוץ
באביב ,1979 באחד ממישפטי החברים שנערך לחבר בכיר בדן,
מנהל עבודה, הזהירו השופטים :״הזעזועים העוברים לאחרונה
בכותלי האגודה, בנושא יושרם והגינותם של ממלאי-תפקידים,
חייבים להדליק אור אדום לגבי אותם חברים האחראים למינויים
באגודה ...וכאשר בארזים נפלה שלהבת, חמור הדבר כפל*
כפליים״.
ארזי דן לא מפנים את כורסותיהם שנים הרבה. יוסי הורביץ,
למשל, הוא 20 שנה חבר ההנהלה ו* 16 שנה יו״ר המזכירות. כל
שילטון משחית, קל וחומר שילטון ממושך ומוחלט, כמתרחש בדן.
שוויה העכשווי של מניית״חבר בדן כבר הגיע ל־ססס 61,500,
שקלים -כ־ 40,000 דולר.
לפני 25 שנה היה שווי המניה 13,000 לירות. באותו סכום היה
אפשר לרכוש דירה חדשה של שני חדרים בבית משותף.
היום, שוויה של המניה אין בו די לרכישת אפילו חדר אחד
בבית חדש בתל״אביב.
קואופרטיב דן נהנה ממעמד מונופוליסטי בתחבורה העירונית
בגוש דן. אולי בשל כך נרדמו מנהליו, האשמים במצבה הכלכלי
של החברה, הנשענת על תמיכה רצופה וקבועה של כספי משלמי־המסים
להמשך קיומה ותיפקודה. אפילו הזוטובוסים גוזלים
נוסעים רבים מדן, המעדיפים נסיעה מהירה ואינטימית בטנדר־קופסה
מאשר באוטובוס חדש תוצרת מאן, גם אם הוא ממוזג־אוויר.
ספק
אם האוטובוסים הארוכים -נסיון של דן למתן תשובה
לרכבת פרברית צפויה -יחזירו עטרה ליושנה. דן הארוך מיועד
ל״ 180 נוסעים, אך על״פי תנאי הרשיון מותר לדחוס בו גם .200
הוא מופעל בקווי בני״ברק. מנועו חזק ותימרונו מוצלח, אך גם הוא
לא יגאל את דן ממחדליו בשל ניהול כושל, מיושן ומתמשך של
בוסים שאבד עליהם הכלח.

החרושת הגרמני עצמו? מי אחראי
למחדל זה של הזמנת אוטובוסים בעלי
מנועים שאינם מתאימים ליעודם?
מחיר החלפת המנועים הסתכם
ברבע מיליון מארקים!
ועוד: בין השנים 1977/78ל־,1982
כאשר הפלירט עם מ אן היה בעיצומו
ואוטובוסים רבים — כמה מאות —
החלו להגיע לישראל, כדי להחליף את
הצי המתבלה של דן, התנהלה מחלקת
הנהלת־החשבונות ללא רואה־חשבון.
הביקש מישהו להסתיר משהו? איך
ייתכן כי מחלקה כה חשובה בקואו פרטיב,
המגלגל סכומי־עתק, לא תהיה
מאויישת במנצח מיקצוען, ברואה־חש־בון
בעל־מוניטין?
התריעו חברי ועדת־הפיקוח בספ טמבר
: 1982״מחלקת הנהלת החשבו נות
לא הצליחה לקלוט במשך ארבע
השנים האחרונות רואה־חשבון. היא
מנוהלת עד היום ללא רואה־חשבון
מוסמך, ודבר זה נתן אותותיו.״
ועדת הפיקוח ממחישה את דבריה
בדוגמות, ששוב מצביעות על השיטה:
• ב ־ 1980 שולם פעמיים לבית-
החרושת מרכבים, המרכיב את האוטו
אס־יו,

תוצרת

האוטובוסים
מדגם
ישראל, במרכאות.
והנוסע נדרש לשלם את המחיר
באותו סל״תשומות. לולא הביזבוזים,
השחיתויות, הניהול השלומיאלי ו־
״הנורמות המקובלות״ ,לא מן הנמנע
כי מחיר הכרטיס בקווים עירוניים לא
היה 400 שקלים (באלה * 30 בממוצע
סובסידיה) אלא עומד על 200 שקלים
ואולי גם פחות. כל הביזבוזים והגני־בות
נכנסים לאותו סל הוצאות, שבו
מכיר מישרד־התחבורה בקביעת תע־

ריף־הנסיעה.
המנוע של מ אן חלש מדי ולא
עומד במשימות המוטלות על רכב־תיירים
״מפואר״.
באוטובוסים העירוניים נשרפים
מנועים בסרט נע. דגם זה — א ס־ אר
— מורכב או מיובא, רחוק מהשלמות
הגרמנית הידועה. אחרי שנה בממוצע
מקרקעים אותם לצרכי ״שיקום״ .הכל
מתפורר בתוכו, כתיאורם של עובדים:
השילדה, העמודים התומכים. ריקבון
בכל מקום. חולפות עוד כמה שנים
ו״החדשים״ של מ אן מגיעים גם ל״קן־
הקוקיה״ ,ה״מיפעל״ של דן המכונה

אפילו האיואנים לא וצו באוטובוסים
הארה: וגובי ם, בערי שירוו ח
מתמורות ומנועים ברתי־מתאימיס
בוסים המפורקים המגיעים ממאן,
סכום של 217 אלף שקלים בעד בניית
מירכב לאוטובוס תיירות מסוג אס־יו.
• בי ו לי 1982 הוחזר הכסף פלוס
ריבית על התקופה שהיה מונח ב־מרכבים(
.ומה על הצמדה?)
• בינו א ר 1981 הועברו מיקדמות
בסף 1,550,000 שקלים לבית־החרושת
הארגז. בעד בניית מירכבים ל־55
אוטובוסים. לאחר שנערך גמר חשבון
עם ה ארגז לא קיזזו את המיקדמות.
• ב מ אי 1982 הוחזר הכסף, אך
ללא ריבית. באותה עת דרש ראש
אגף־הכספים, החבר משה קריגסר

עמיר, המטפל בפירוק אוטובוסים. הוא
נמצא ליד מישטרת הרצליה. שוררים
בו תנאי־עבודה ״מחפירים״ ,כקובלנת
העובדים בו, שיש בהם ״סכנה ממשית״
לשלומם.
אם לא היה די במאנים ה״מפוא־רים״
שהוקצו לתיירים, מיהרה הנהלת
דן לחתום על עיסקה עם חברת
עמיתור לרכישת אוטובוסים שיצאו
משימושה. קמה זעקה. לבסוף רכשו
״רק״ ארבעה או חמישה אוטובוסים
מאותו דגם, אס־אר, והשקיעו הון
בהחלפת מנועים ותיבות־הילוכים.
דובר אז בהוצאה של 40 או 60 אלף

דולר, לשיפוץ בלבד של כל אוטובוס.
האבסורד זעק, אך הסברים לא היו,
שלא להזכיר ביקורת, שאינה קיימת
למעשה כנדרש: למה רכש דן ב־1984
מודלים ישנים משנת ייצור ,1978
אחרי הנסיון האומלל שנצבר אצלו?
ישעיהו >״שייקה״< דרורי, מנהל
אגף־המשק, מאשר את רוב העובדות.
הוא רק מבקש להדגיש כי תוצרת
מ אן היא ״מעולה״ .רק לפני זמן קצר
שב מ״סיור לימודים״ במיפעלי מ אן התפעלות כולו והוא בגרמניה
והתפעמות, וגם, כמובן, אסיר־תודה
למארחיו, שפרשו לפניו שטיח אדום.
״אני לא אחראי להזמנת האוטובוסים

עשר שנים, ואילו בישראל משתמשים
בהם גם אחרי 20 שנה. אחרי מו״מ
ארוך ומייגע ניאותו הגרמנים למתוח
את תקופת־האחריות לארבע שנים
למנוע ולשלוש שנים לשילדה .״זה
חריג מאוד״ ,אומר דרורי המאושר.
והגרמנים, לדבריו הרחיבו את האח ריות
המלאה על חשבונם גם לתיקוני-
מירכב אחרי חמש, שש ושבע שנים.
״נכון״ ,כי ברכב־התיירות המפואר
מדגם אס־אר, שנרכש לפני כשבע
שנים, מחליפים את החלקים הקיר־מיים
והאחוריים. אך הדבר נעשה בגלל
הגיעו ל״זיקנה״ ,שהחלה בטרם עת,
כאשר הרקבונות נחשפו בו עוד לפני

ירד הורביץ
אין חשבון ו אין רואה־חשבון
לתיירים,״ הוא מגונן על עצמו
ומחליק. אחר־כך מדגיש, כאילו דרך
אגב, כי ״גיל חמש״ הוא המועד
לשיפוצים באוטובוסים. או: הנוסע
הישראלי, המרבה לטנף את האוטובוס,
גורם ל ...ריקבונו. בחו״ל מנקים את
פנים הרכב בשואב־אבק, אך בישראל
מרביצים מים בכמויות .״כך נוצרים
ריקבונות״.
נכון כי מתגלים סדקים בזנבות,
ליד הפגוש האחורי, אך זה ״מאוד
נדיר״ שתופעות כאלה מתרחשות
אחרי שנת־שימוש אחת בלבד,: .זה
קורה״ אחרי חמש, שש או שבע שנים.
או אחרי חצי מיליון קילומטר.
אחד מנהגי דן סיפר. כי אחרי
שימוש צמוד במאן עירוני, במשך
הצי שנה בלבד .״הלכה״ תיבת־ההילו־
,כים וגם הבק־אכס.
בגרמניה — מטעים דרורי —
״זורקים״ אוטובוסים לגרוטאות אחרי

שנים .״הגרמנים נושאים במלוא הנז קים.
הכל על חשבונם.״
למה הגרמנים כל־כך נדיבים?
״זן לקוח טוב.״

ירידו ת
גפבי שי לבגון

^ ש ״בעיה״ בדן שלא מרבים לדבר
עליה פומבית: האוטובוסים ומער־כת־הבי׳טחון.
הסוד
ידוע לכל הנוגעים בדבר:
האוטובוסים של מ אן ומרצדס, הנעים
בכבישי ישראל, אינם טובים לצורכי
מערכת־הביטחון כמו תוצרת ליילנד,
המתכלה והולכת. ל מ אן ול מר צד ס
קפיצי־אוויר. לליילנד קפיצים רגי לים.
מישרד־התחבורה ביקש אוטובו סים
נוחים לציבור, שיהיו יותר נמוכים.
מדרגות־הכניסה בהם כמעט נושקות

הביזבו! זועק, הנוסעים שותקים

האופוזיציה דן שלנו נוהגת לתלות ולהדביק את
כרוזיה הבוטים על 85 לוחות בתחנות הסופיות
של הקווים, בתאים או במועדונים של החברים.
כך מגיעה התפוצה לשיא: ב*^ 80 מן החברים
קוראים את הנאמר. א ן אנשי המשק של ישעיהו
דרורי, בברוז שהוציאו נגד אגף־התיירות, שב ראשו
בני בן״צור, מטתירים את מרכולתם בכיטם
ומציגים אותה רק לפעילים, נדי שיעבירו את
התוכן מפה לאוזן.
אנשי דרורי חשים ג״קיפוח״ .דרורי, תימני
משכונת-התיקווה, שעלה בכוחות עצמו להיות
חבר המזכירות, משתייך להסיעה המתקדמת של
היו״ר הורביץ. הוא הקישוט העדתי של היו״ר
טביב שולחן־המזכידות, שכולו -להוציא את
שייקה דרורי -על טהרת האשכנזים. נדי לחזק
את אגפו העדתי, קירב אליו היו״ר עוד חבר
מעדות המיזרח, מאנשי דרורי, ומינה אותו לדובר
הקואופרטיב: גבריאל שמש. אך פיו חסום.
הביטאון שמפיקה המחלקה ליחסי־ציבור -
ידיעות -הוא שיר־הלל לבוסים של דן.
בגיליון אוגוסט 198$של ידיעות נמתחה
כותרת לרוחב ארבעה טורים בראש הביטאון:
״הכ 5סות־שיא מענף התיירות -מיליארד וחצי
שקל בחודש יולי״.
וכמה היו ההוצאות!
מיכה נגר, סגנו של דרורי באגף־המשק, הוא
מולידו של הכרוז נגד ענף־התיירות. כך מבקשים
דרורי ושות׳ להשיב על הכרוז שהוצא נגדם מטעם
חברים בסיעה המאוחדת המתקדמת, שבראשה
זוהר הלפרין, נושא־נליו של מנהל אגף־התיירות
בני בן־צור, שהתפטר מתפקיד סגן מנהל אגף־
הכספים לפני כמה שבועות :״תיפסק ההשתוללות
של מנהלי אגף־המשק״.
נאמר בו בין היתר :״ראשי אגף־המשק, החבר
דרורי וסגנו, החבר נגר, מנהלים מסע״השמצות
נגד האגפים היצרניים באגודה, תנועה ותיירות,
העוסקים בעבודה יומיומית להגברת הכנסות
האגודה, מפיצים שקרים ודיברי-הבל במטרה לה סיט
את נושא הדיונים מהנעשה באגף־המשק
ומעיסוקם של מנהליו, שעיקרם עשיית קולות
להבטחת בחירתם בעתיד במחיר הוצאת מיליוני
שקלים מדי חודש ללא תיאום עם אגף־הכספים
ולצרכים המשרתים את מטרותיהם הפוליטיות״.
אגף־התיירות. לדיברי מבקריו, צובר הפסדים.
הוא מפעיל חוזים להסעת תיירים ואורחים במ חירים
נמוכים. לא אחת טען היו״ר הורביץ כי דן
מסבסד את האגף. הוא מוחזק בעיקר כדי לשרת
חברים בעבודה קלה יחסית ומהנה, ששכרה גם
בצידה, כמו קבלת טיפים וחלטורות. המחלקה,
הפועלת בשביל מערכת-הביטחון, מצבה טוב
יותר כי מחיריה יותר ריאליים. חברים רבים,

את המידרכה. אומנם כאלה הם האוטו־בוסים
החדשים בדן ובאגד.
״אם חלילה יצטרכו את רוב צי
האוטובוסים החדשים שלנו למילחמה,
למערך המילואים והסדיר. יהיה רע

מהיר האוויר הוא ברתי־סביו

בסוף החודש יתבקש מישרד-התחבורה להכ ריע
בעד או נגד הנהגת מיזוג־אוויר -וחימום -
בצי של דן. מסתיים והולך ניסו בהפעלת מיזוג־האוויר
מלא ב־ 42 אוטובוסים, בהם 22 בקו .4
מנהלי דן אומרים, כי התקנת יחידה של מיזוג-
אוויר באוטובוס מ אן עולה 20 אלף דולר. הממש לה
אישרה את עריכת הניסוי באמצעות קרן השי פורים
וההצטיידות, המשותפת לה ולקואופרטיב.
כדי להנהיג מיזוג-אוויר בקיץ וחימום בחורף
בכל האוטובוסים, דור ש דן ממישרד-התחבורה
לאשר לו תוספת של * 5עד * 6על התעריף
הקיים. שהוא כבר 400 שקלים בקו עירוני בתל״
אביב.
אין לאשר את התוספת המבוקשת. אם ינוהל
דן כנדרש ולא יפזר כספים ו״תרומות״ על ימין ועל
שמאל, וגם לא ישלם לגרמנים יותר מהמגיע להם,
או למיפעלים המרכיבים את האוטובוסים ביש ראל,
או לסוכן מ אן בישראל, יש להניח כי
החיסכון שיצטבר בקופת הקואופרטיב יאפשר לו
לספוג את ההוצאה העודפת, אם אומנם כזאת
קיימת, בגין הפעלת מיזוג־אוויר בציו.
תשובותיו של היו״ר הורביץ הן יותר מאשר
התחסדות :״אנו מנהלים את האגודה שלנו יותר
טוב מאשר נעשה באגד ״.הוא סיפר כי שלושה
נציגים מדן ועוד שניים ממי שרדי האוצר וה תחבורה
מנהלים את קרן ההצטיידות לרכישת
האוטובוסים תוצרת מאן. כספים מוזרמים לסל־

התשומות במקום שיטת הפחת, שהיתה קיימת
שנים. רוכשים יותר מ־ 80 אוטובוסים בשנה.
מגלה יוסי הורביץ :״יש עודפים בקרן ויש גם
רווחים. אגד משלם בעד מר צד ס 207.יותר מאשר
משלם דן בעד המאן. המחירים בחו־ל זהים, אך
אנו מנהלים יותר טוב״.
לא פניתי לשמוע את תגובת אגד. אך מהכרותי
את הורביץ שנים הרבה, יש להזהיר כי את דבריו
יש לקבל בערבון מוגבל.
״בהתאם לחוזה ״.הוא הוסיף ,״דן מוותר על
רווחיו בקרן ההצטיידות בשעור שליש מהמגיע
לו. שני השלישים הנותרים מיועדים לרכישת
האוטובוסים החדשים. ברווחים הנותרים, המגי עים
לנו. אנו רוכשים יותר אוטובוסים, וכך מת עצם
הצי שלנו יותר ויותר בכל שנה״.
איך יתכן שנוצרים רווחים .״השייכים״ לדן
בקרן ההצטיידות! האם מישרד־התחבורה, ש פקידיו
הבכירים מקיימים יחסים אינטימיים עם
הבוסים של הקואופרטיב, מאשרים סל״תשומות
מנופח, המאפשר לדן להיטיב עם חבריו על חשבון
הנוסעים ומשלמי-המסים!
מי יחקור את המתרחש באמת בקואופרטיבים
לתחבורה!
קשה לסמוך על ״בדיקותיו״ של מישרד-התח-
בורה, שנוהל שנים כלישכת-עבודה למיפלגה
קואליציונית זו או אחרת, בעיקר אחדות העבודה

שהשתלמו בהדרכת תיירים, נהגים מחלטורות.
כד* להמחיש את ״המחדלים״ מספרים את
הסיפור הבא: אגף״התיירות התחייב בחוזה לע נות
על דרי שו ת המחלקה של הנוער והחלוץ
בסוכנות היהודית, אך יכולת האגף אין בה די
לממש את ההסכם ומכאן ״נוצרות בעיות״ .או:
הבטיחו אוטובוס ליום טיולים בגליל לעובדים
מהתעשיה הצבאית. ביקשו תשלום .,מגוחך־ של
230 אלף שקלים. זה היה לפני חודש, באחת
השבתות. דן לא היה מסוגל לספק את האוטובוס
כפי שהתחייב. הוא פנה לחברה מתחרה וביקש
שתמלא בשבילו את שהתחייב. בתמורה גבתה
החברה מדן בגין שירותיה 430 אלף שקלים, אך
המדריך שסיפק דן לאותה נסיעה תבע גם הוא
את חלקו בטיול: עוד 130 אלף שקל -תעריף
שבת.
ויש עוד דוגמות.
חברים מבקשים לבדוק את החשבונות על
הקצאת אוטובוסים למיפלגת העבודה ולשלום
עכשיו, בעיקר. מבקשים לברר אם גופים אלה -
ויש גם אחרים -אינם נהגים מהנחות מפליגות,
הגורמות הפסדים לקואופרטיב, שבראשו פעיל
במיפלגת העבודה, חבר מועצת עיריית תל״אביב,
שנכשל בהצגת מועמדותו בבחירות הפנימיות
שנערכו במיפלגת העבודה לחברות בכנסת ה11-
יוסי הורביץ.הורביץ מנצח על ציר־מכשפות בקואופרטיב.
הוא מבקש, בכל מחיר״ ללכוד את המדליף-
מדליפים להעולם הזה. הוא יעמידם לדין. הוא
יגרשם מדן. הוא שכח את תקופת היותו באו פוזיציה
ומילחמותיו דרך העיתונות ביושבי״ה-
ראש שקדמו לו: אריה מזור, דוי ד אסא. בכל אחד
מהם מצא -בצדק -מימים, פגיעות בטוהר-
המידות. מעשים שלא ייעשו. הם הודחו. הוא בא
במקומם. הוא פרש בדן רשת פנימית של מודיעין
ומלשינים.
כאשר באתי אליו לראיינו הוא פתח בהזכרת
שמות של חברים רבים כאילו היו מדליפיי. הוא
לא קלע למטרה אפילו פעם אחת, אך הוא ידע יפה
כי שוחחתי בטלפון עם יוסי מוצרי, מאגף תיכנון
וכלכלה במישרד-התחבורה. ביקשתי ממנו כמה
תשובות על הרכב סל-התשומות. הורביץ גם ידע
כי פניתי ללישכת שר״התחבורה חיים קורפו, כדי
שאזכה בתשובות על שאלותיי, אחרי שניסיונו־תיי
עלו בתוהו בפניותיי אל הדוברים השונים.
קשריו ההדוקים מדי של הורביץ עם צמרת
מישרד״התחבורה מעוררים מחשבות, שאלות
שמעבר לאתיקה המיקצועית.
מישרד-התחבורה חייב להיות הצד השני של
המיתרס ביחסיו עם הקואופרטיבים לתחבורה.
לא בטוח שכך המצב.

מאוד,״ לחש באוזניי אחד מוותיקי דן,
הממלא תפקיד מרכזי בקואופרטיב
ובעבר נמנה עם שיכבת הבוסים יודעי־הסוד.
דרורי,
מנהל אגף־המשק, סיפר־גילה,
כי כאשר היה המהנדס יוסף
דוריאל המתאם הכלכלי בין המיש־דדים
הממשלתיים, הוא דיבר עימו
והציע שמישרד־הביטחון יממן על
חשבונו שיפוצם של 100 טייגרי ם
תוצרת ליילנד למערך המילואים לעת
מילחמה. זה רכב ישן וחזק כברזל. דן
מפעילו בהצלחה כבר 17 שנה. הוא

הסלולים. אומנם יש ל דן כ־100
מאני ם בין־עירוניים, שמותקן בכל
אחד מהם מיתקן מיוחד להגבהת האוטובוס,
כדי להתאימו לנסיעה מחוץ
לכביש. אלה ״טיפסו ברמת־הגולן ללא
בעיה ״.כעדותו של דרורי.
אברהם אורן. ראש מינהל ההרכשה
במישרד־הביטחון, אישר כי אומנם
היתה למי״שרדו ״התכתשות״ ,כלשונו,
עם מישרד־התחבורה, על שלא ״נועצו
בנו״ ברכישת ( 1,000 אלף!) האוטו בוסים
הראשונים החדשים של דן
ואגד — מר צד ס ומאן. למרות מחדל

המנהלים מעניקים הנחות מפליגות
למיבלגות, מחלקים טיפים וחרטוווח
למקורבים ורודפים יריביהם בחימה
מתאים להסעת חיילים בדרר־לא־דרר,
כפי שקצר הצלחות במילחמות בעבר.
את אלה, אחרי שישופצו — הציע
דרורי — יש לאחסן בימ״חים לעת
חירום .״כך נהג אגד•״ אך דבר לא יצא
מכך. כ־ 130 טייגרי ם כאלה עומדים
לרשות מערכת־הביטחון מדן, אך
כמובן אלה הם טיפה בים בעת מילחמה
כוללת .״לאגד יש יותר ״.דן עדיין
משתמש בצי זקן ותשוש זה ומפיק
ממנו את הנדרש, אך תוחלת חייו
מתקצרת והולכת.
המאן העירוני הוא רכב נמוך מאוד,
שאינו מתאים לנסיעה מחוץ לכבישים

חמור זה — מי נותן על כך את דעתו
בישראל? מי נענש על חטא כבד זה?
— ״מנצל צה״ל אוטובוסים מהצי
החדש ללא בעיות״.
אורן הוסיף כי במילחמת־הלבנון
ואחריה גוייסו אוטובוסים של דן על־ידי
צה״ל ואלה נעו בכבישי לבנון,
״וגם ירדו מהם״ .נכון — הוא מאשר
— כי המאן אינו גבוה דיו כמו
הליילנד, אך ״הוא עונה ומספק
אותנו״ .אמר אורן :״הם רוצים שמישהו׳
ישלם בעד הימ״חים, כפי שמיספנות־ישראל
רוצות שמישרד־הביטחון יחזיק
אותן, אך זה לא בא בחשבון״.

ויאכילך,,מאך ב מידבר
(המשך מעמוד 113

שמרו על ה׳פלומבה׳
ויטוסו לאירופה!

אורן ״לא ידע״ ,ושמע לראשונה
מפי, כי המאנים־של־דן, שירדו מן
הכבישים במילחמת־הלבננן, היו אותם
100 אוטובוסים מוגבהים, כגילויו של
שייקה דרורי .״יכול להיות שיש בעיה
עם אותם 1,000 האוטובוסים החדשים
הראשונים שנרכשו בשנים האחרו נות,״
פלט כדרר־אגב אורן ,״אן אחרי
הוויכוחים עם מישרר־התחבורה החלגו
לתאם את הנושא.״
במישרד־התחבורה — כרגיל בממ לכה
זאת — ״הכל בסדר״ ,גם אס
העובדות שמשמיעים הדוברים לסוגי הם
(המישרד משופע בכאלה) אינן
תואמות את המציאות :״הרכישה נעש תה
בתיאום עם מישרר־הביטחון וב התאם
לצורכי צה״ל. צה״ל אינו מעונ יין
לתחזק את הטייגרים של ליילנד
על חשבונו, כי המאנים והמרצדסי
דונים דל הדרישות״.

אפור מלפמם,
ירוק מאהוד

עם משקפי הטייסים
דיי-באן האוריגינאליים
מתוצרת בוש אנד לומב
חברת עינית בע״מ ירושלים, מרכז כלל 320
היבואנים הבלעדיים של משקפי השמש ריי־באן
הטובים בתבל -שמחה להודיעה שבהגרלת
מבצע קיץ 1985 שהתקיימה ביום 30.8.85

זכו בטיפה לאירופה
המספרים 116572 * 116030 * 100345 :
רוכשי משקפי ״רייבאן״ שברשותם המספרים הנ״ל
מתבקשים לפנות לחברתנו 02-240335
בכדי לממש את זכייתם.
לאלח שעדיין לא זכו המשיכו לשמור על הפלומבה
למבצעים הבאים.

ך* דרת הכתבות על דן עוררה
^ מתרדמה עמוקה גס את ח״צ —
״חברים צעירים״ .זה גוף אופוזיציוני
קטן בקואופרטיב שאיכפת לו.
בימים אלה הפיץ כרודענק. ה טכסט
נדפס בצבע ירוק על נייר לבן.
יש לכף משמעות.
כר פותח הכרוז את בשורתו:
״מה זה<
״אפור מלפנים — ירוק מאחור
״דיוקן של ג׳ורג׳ וושינגטון במרכזו
״יוכפל במאתיים וכנראה נקבל ב קרוב?
״דולארים,
חברים חביבים, רולארים
אמריקאים מתורגמים לשקלים, המנפ חים
קצת את חשבון הבנק והרבה את
הראש. לא מתנה חס וחלילה, לא מענק
או תרומה, אלא כסף שלנו כדת וכרין
(השקעות במניות, רווחי פירסום).
בעצם חברים, כל אחר מכם יכול להיות
מנהל בדן, כי את הנוסחה הישנה
והטובה, היחידה המתקבלת במזכירות
שלנו בהסכמה מלאה, כולנו מכירים:
כל אימת שהאדמה רוטטת מתחת
לרגליהם של קברניטינו היקרים, אסי פה
כללית בפתח או בחירות קרבות
ובאות, ריחו המשכר של הדולר נישא
בחלל האוויר. והרי ידוע חברים כי,
הכסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי
צדיקים״.
כותבי הכרוז לועגים למנהלים
שלהם בדן:
• במקום להראות דוגמה אישית
בחיסכון וייעול, ניפנפתם לנו לשלום
מחלונות המטוסים בגיחות הלוך ושוב
לקונגרסים וועידות ברחבי העולם.
• במקום לחתוף אחת ולתמיד.
במנגנון המסורבל והמנופח, נוח לכם
להטיל את העול על עובדי הקווים.
• במקום לעבוד כצוות מגובש
ומלוכד, שמים אתם מקלות איש בגל גלי
רעהו.

שולה השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך גז ת׳ 72
טל 295318 ,284919 ,282969 .

• לא ניכנס איתכם לוויכוח, האם
המיליונים ששילמתם כריבית לבנקים
יוחזרו או לא יוחזרו על־ירי הממשלה;
לא נתקוף אתכם על כי חברי אגד
קיבלו דמי־חג כמעט פי שלושה מאתנו,
ואפילו לא נספר לכם מה דעתנו על
אחזקות הרכב שלכם.
חברי סיעת ח״צ, המתארגנים לאסי פה
הכללית, כותבים:
את הדברים הבאים חירטו היטב על
לוח לבכם:
• קואופרטיב דן איננו עסק פרטי
של אף אחד מכם. זהו הבית של כולנו
ואתם נבחרתם כדי לנהל אותו ולשרת
את ציבור החברים כולו.

! 7ורםים מלוציע״ם נרמה נבוהה
מזכרו ת נשים יננרי ס.
לקוסמטיקה ואיפור. לאפילגיה.
ל פיי קיר ימניקיר
( 0שנות נסיין

״דיאנה״
המנון הישראלי לספרות וקוסמטיקה דייננוף 190ת׳ א 229( 88 228066

• היריבות הבלתי־נלאית ביניכם,
מאבקי־השררה המיותרים, מישחקי
הפוליטיקה המגוחכים, מונעים מכם
לעסוק בעבודה ציבורית לשמה.
• כל אחד מכם הקיף את עצמו
ב״אנשי־שלומו״ — מלחכי־פינכה אי־נרסנטיים,
המכתיבים נורמות־התנה־גות
מחפירות באגודה. במנגנון השו מני,
המנוון, החונק, חוששים אתם

לגעת לא מסיבות של טובת האגורה,
אלא מחשש שהבלון יתפוצץ ורסיסיו
יפגעו בכם.
• הלזה ייקרא ניהול? האס אלה הן
הנורמות ההתנהגותיות שיכתיבו את
דרכינו בקואופרטיב בשנים הבאות?

האם כר אתם בונים חברה בריאה ודור
המשד לבניה ולהתחרשות? האם אין
ולוא גם אחר מכם בעל שיעור־קומה
שיקום ויגיר: ער כאן, חברים. כד אי־אפשר
להמשיף

(כתבה ר1יעית ואחרונה בסידרה)

סיעת דן שלנו האופוזיציה הלוחמת בקואופרטיב דן. דרשה
בימים אלה, בכרוז״ענק שהפיצה, לערוך ״חקירה י סודי ת ומקיפה״
על-ידי גוף חיצוני בלתי־תלוי, שיגיש את מסקנותיו לאסיפה
הכללית בלבד. דן שלנו מבקשת חקירה ובדיקה של ״בל פרשת
המארקים״ השחורים.
כך נאמר בכרוז :״יוסי הורביץ -כיו״ר המזכירות בתקופת
רכישת המאנים ועד היום (להוציא תישעה חודשים) .אתה נושא
באחריות לפרשה זאת, ולכל פרשה המתרחשת בכותלי דן. אם יש
בך עוד שמץ של אומץ־לב ציבורי, עליך להתפטר מהמזכירות
ומההנהלה ולאפשר את חקירת הפרשה״.
אין להסתפק רק בחקירת ״פרשת המארקים השחורים״ .העולם
הזה מציע לחוקר, או לחוקרים שיבואו -אם אומנם כך יהיה -
לחקור גם פרשיות אחרות שהתרחשו בקואופרטיב בשנים
האחרונות ונותרו חסויות.

£ 1111-1-11111

תובע לחקור:

התרומות: מי ומי נהנה מתרומות דף האם יש עדיפות
לקבוצות ספורט של הפועל. למוסדות שבראשם חברים
ונבחרים מטעם טיפלגת העבודה! מה מקבל דן בתמורה על 1 תרומותיו הנדיבות? מי באמת נהנה מאותה תרומה לקרן רמת־גן,
שלא היתה ולא נבראה, בסך 5.000 דולר, שנטל בידיו אבי אבנית,
שליחו של אורי עמית. ראש עיריית רמת־גן. כדי להפקידו
(בדבריו) בידי המו״ ל של חברת פורז שבפירסומיה היא מהללת
ומשבחת את ראש־העיריה?

_ הצרכניה של דן ברמת״גן: מה מתרחש באמת בין כותליהי
ל האם היא מעניקה יחס מיוחד לבוסים! האם יש שם שינויי-
מחירים מדי פעם בפעם! מה מחלקים הסוכנים למנהלים
של הצרכניה! איך מתבצעות העיסקות! איזה סוכנים מועדפים! מי
קונה בצרכניה מלבד חברי דן? מה המחזור הכספי השנתי? מה
מאזן הרווח וההפסד!
איך רוכשים ביגוד לחברים בדף איך מתבצעים המיכרזים!
איך בועלת השיטה! מי קובע את איכות המוצר?
מה הנזקים שנגרמו לדן מפרשת אמדן׳ זאת פרשה ישנה.

£ 4שטרם נחשפה. הבעלים של חברה זאת היו עוזי אשכול
( 1שהיה מנהל המשק בעת חתימת העיסקה לרכישת
המאנים) ואליהו צוער. האירועים התרחשו בסוף שנות השישים.
המנהלים־הבעלים הקימו חברה קבלנית לרכישת מיגרשים
לבניית בתים ״בשביל החברים״ .סיבכו את דן בערבויות. הספיקו
לבנות בית גבוה בפתח״תיקווה וחברים מדן גרים בו. החבילה
התפרקה אחרי שראשיה הסתבכו וסיבכו את דן. מה באמת קרה
באוגדן!
_ פרשת באס אנד קאר: לפני שהוחלט על רכישת מאן
1מגרמניה ניהלה הנהלת דן שיחות עם חברה בלגית לייצור
^1אוטובוסים בשם באס אנד קאר. באוטובוס מרכיבים
אמריקאים. כולל מיזוג״אוויר. הרכב הופק במיפעל הבלגי בעיקר
לשוק ארצות-הברית. דן הזמין 50 אוטובוסים שלמים ועוד 100
מפורקים להרכבה בישראל, שלא הגיעו ליעדם. סופקו רק כתריסר
יחידות שלמות. נוצרו מייד בעיות עם מיתקן מיזוג־האוויר.
הזמנות נוספות של 100 יחידות בוטלו. המיפעל הבלגי הגיע עד
לפשיטת״רגל. גם בשל הבטחות דן שלא מומשו. שסיבכו את
הבלגים בהשקעות מעל ומעבר ליכולתם. המיפעל חדל לעבוד
בשביל השוק האמריקאי בדי להתמסר בעיקר לדן אך גם זה נמלט
ממנו, אחרי שהשקיעו בו מכספי החברים בתל-אביב סכומים
נכבדים גם במו״ פ (מחקר ופיתוח).
באמצע שנות השיבעים טיפלו בפרשה סתומה זאת ראשי דן
יהודה ירושלמי (היום מזכיר דן ובעבר מנהל״המשק) ,המהנדס
הראשי אלכסנדר כץ (שפרש לגימלאות) ואחרים. אחרי השקעות
כבדות משעם דן למיפעל הבלגי, כאשר מישרד״התחבורה עומד
מאחורי פרוייקט־הנפל. דן התעקש על מנוע ותיבת־הילוכים
אמריקאיים, שלא היו מקובלים בשום מקום אחר. מה קרה באמת
בבאס אנד קארי
_ מה היקף הנזקים שנגרמו לדן מנסיון־הנפל לייצר אוטובוס
ן ו | תוצרת כחול־לבן -פאיא׳ המוצר היה בבחינת אנדרוגינוס
0מוחלט. הספיקו לייצר שתי י חידות -עירוני ובץ־עירוני.
הפרוייקט נכשל לחלוטין. האם מישהו נדרש להסברים? האם
מישהו נתן את הדין?
_ מה היקף העבודות הפרטיות המתבצעות במוסכי דן בשביל
ל חברים, בעיקר בוסים. בבת־ים, רמת״גן. צ־ד. שיכון דן גלי *
גיל. ארלוזורוב! האם נכון כי שכירים ערבים רוחצים את
רבב החברים, וגם מטפלים בו בשעות העבודה. כאשר מחגים את
המכוניות מחוץ לגדר וכך עוקפים איסורים!
_ האם הגרמנים מחלקים מתנות, לרבות מכשירי טלוויזיה
0ציבעונית, לחברים בדן הפוקדים את מיפעלי מאן בגרמניה!
11 האם מישהו מהבוסים רוכש בגרמניה רכב ביבוא אישי?
0איך רוכש דן מניות בשביל החברים מרווחי הקואופרטיב!
* 3מי משמש ברוקר!

114י

האס אין טעם לפגם בעובדה שבנו של היו״ר, יוסי הורביץ,
מועסק כמתמחה במישרד עורכי״הדין של רם כספי,
פרקליט הקואופרטיב!

העולם הזה 2507

בעיות נרנריות, התמוטטות מיבערים וחבוות העסיקו השנה את בתי־המישבט. תובעה
חושה שר וצח זוגות שיצאו להתבודד בחיק־הטבע ווצח ח״רים שוו בועות ושינאה
בין הודם רעובים. המישבטים החשובים ביותו -ארה שרא נעו -מישנטו
של מיק׳ אלבין, מישבטם שר מנהר׳ הבנקים, ומישבטו שר תת־אלוף יצחק מרדכי

התמוטטות הכלכלה במדינה העסיקה את בתי״המישפט, אן המישפט החשוב ביותר
בתחום זה לא נערך. במקום מישפט הוקמה ועדה לחקירת התנהגות הבנקים בעת נפילת
מניותיהם. רחוק מעיני הציבור מפהקת ועדה זו את מסקנותיה, לאט״לאט. גם מישפטו של
מיקי אלבין, אשף הכלכלה הישראלית, לא נערך ולא ייערך. אלבין לקח את גורלו בידיו
וחרץ את גזר־דינו, הוא קפץ אל המוות.
מישפטו של תת־אלוף יצחק מרדכי, שנערך כשנה וחצי לאחר מעשה, היה רק דמוי״
מישפט. הוא נערך בפני קצין שיפוט, פורום הראוי לעבירה של אי״חבישת כובע, ולא לעבירה
שבה מצאו את מותם שני בני־אדם.
האונס המשיך השנה להתפרע בחוצות ובבתים. המישטרה מחפשת כעת במרץ את הגבר
האכזרי שאנס את החיילת בדרום וירה בראשה. אנס אחר, שהטיל את חיתיתו על צפון
תל״אביב, נתפס ועומד לדין.
היחסים בין יהודים וערבים התחדדו השנה בכמה מיקרי־רצח. חיילים נרצחו בטרמפים
ורוצחיהם לא נמצאו. סוג חדש של רצח שהתגבר השנה היה רציחתם של זוגות שיצאו
למקומות מבודדים, ושל ישראלים שהלכו לקניות בשוקי ערי״הגדה.
סוג אחר ש^ מישפטים, המבוסס גם הוא על יחסי ערבים יהודים, הוא מישפטי הזיוף
לקניית אדמות בגדה. מישפטים אלה רק החלו, והם מאיימים לגרור בעיקבותיהם עורכי-
אילנה אלון
דין, פוליטיקאים ואף שרי״ממשלה.

תשרי: פרשת אתא -הכלכלה מתמוטטת
^ אופן פורמאלי התנהל הדיון בפירוקה של
^ חברת אתא, לפני השופט אליעזר דויד בר.
בבית־המישפט בחיפה. אולם למעשה היתה זו
פרשה כלכלית־פוליטית ממדרגה ראשונה, ש כוחות
כלכליים, פוליטיים ומישפטיים בחשו בה
ביד רמה, וחרצו את גורלה.
הידרדרותו של המיפעל הוותיק החלה אחרי
שנרכש בידי תשלובת אייזנברג. אולם הכל היו
בטוחים כי הממשלה לא תניח למפעל ליפול
ותתמוך בו בכל דרך, כדי למנוע את סגירתו ואת
פיטוריהם של מאות העובדים.
כאשר סונה ל א תא כונס־נכסים והיה ברור כי
סגירתו של המיפעל קרובה, החלו הפועלים
בפעולות־מחאה נמרצות. גיבור ישראלי חדש

כאשר היה ברור כי אין דרך להוציא את א תא
מהמשבר שאליו נקלעה, ואין קונים המוכנים
להשקיע את הסכום הדרוש ללא השתתפות כבדה
של ממשלת ישראל, הוחלט לסגור את המיפעל.
הפועלים נותרו מחוסרי־עבודה.

חשש גדול מנקר בלבותיהם של פועלים רבים
במדינה, כי אתא איננו מקרה יחיד ויוצא דופן.
בכלכלה הישראלית ניבעו לאחרונה סדקים
גדולים, וחברות שנראו מכובדות ומבוססות
הצהירו לפתע על קשיים כלכליים. נראה כי
השנה שעברה היתה רק התחלתו של משבר

תשוו: העונש החמור ביותו
ך * פשעים שיוחסו למשה לוי, מזריק הנפט,
1 1ככינויו בפי העם, זיעזעו גם את השופטים.
אחרת אין להבין את העונש יוצא־הדופן שהוטל
עליו 46 ,שנות־מאסר בפועל.
אכן, המעשים שבהם הודה לוי בבית־המישפט,
גרמו חלחלה לכל שומעיהם. הוא הודה בכך כי
הזריק נפט לגופה של אשתו־ ,אילנה, כדי למנוע
ממנה לעזוב אותו. הוא טען כי המניע למעשה
הנורא היה אהבתו לאשה, ורצונו כי תראה עד
כמה הוא מטפל בה יפה בעת מחלתה, וכמה הוא
דרוש לה. אולם הזריקות גלשו מעבר לתוכניתו
של לוי והאשה מתה, ביסורים קשים, מהמורסות
שגרם לה הנפט.
לאחר שנים מועטות, כאשר התאהב לוי
בצעירה אחרת, סוזאן אמויאל, והיא רצתה לעזוב
אותו, חזר להשתמש בזריקות־הנפט. למזלה של
סוזאן, גילה רופא בבית״החולים את הקשר בין
שני המיקרים, ושוטרים הופקדו לשמור על
מיטתה. לוי נתפס והודה במעשיו.
התובע, עוזי שרטר, הביא לפני בית־המישפט
את סוזאן, שנותרה אומנם בחיים, אך הפכה
משותקת, והעידה כשהיא רתוקה לכיסא־גלגלים.
לסניגורית, נירה לידסקי, נותר התפקיד הקשה
להגן על מעשיו הבלתי־אנושיים של לוי.
בגזר־הדין, שבו הביעו השופטים תיעוב
וסלידה ממעשיו של הנאשם, קבעו את העונש
הכבד ביותר שהוטל אי־פעם על נאשם בישראל.
הם צירפו את העונשים לתקופה של 46 שנות-
מאסר, שהן יותר משני מאסרי עולם.
לוי הגיש עירעור על עונשו, ובינתיים הוא

משה לוי: מאסר למזריק־הנפט
מרצה את המאסר כחשמלאי של בית״הסוהר. הוא
מסתובב באופן כמעט חופשי בתוך כותלי־הכלא
ויש לו גישה חפשית לטלפון ולמכונת־השיכפול.

כסליו: נושת הנוכלות של השגה

פינחס גרוב: גיבור ישראלי חדש מעל מסך הטלוויזיה
נולד באתא, בדמותו של פינחס (״פיני״)׳גרוב.
דמותו המיוסרת הופיעה מעל מסך הטלוויזיה
וקולו רעם ברדיו כמעט מדי יום ביומו. הוא היה
שופרם של הפועלים, והגדיל לעשות כאשר
קיבל התקף־לב באמצע המאבק.
אולם בסופו של דבר ניצח הגורם הכלכלי.

כלכלי גדול שיפגע בתעשיה הישראלית גם
בשנה המתקרבת וימצא את הדיו גם בבתי
המישפט.
התמוטטותן של חברת ארקיע, חברת קופל,
והגשת בקשה להכריז על יורם גיל כפושט רגל,
נראו כסנוניות המבשרות מפולת כלכלית גואה.

ץ ה התחיל כסיפור פיקנטי על גבר צעיר
( ונאה, אילן מרגלית, שהצליח להוציא במירמה
סכום של כ־ 300 אלף דולר מדורים ברזילי, אשה
קשישה ממנו, שהיתה אהובתו. אילן מרגלית
נעצר בתל־אביב והכחיש, בתחילה, הכל. הוא
אמר לשוטרים כי דוריס נתנה לו את הכספים
כמתנה, מכיוון שאהבה אותו ורצתה להחזיק בו.
לאט־לאט נשברה גירסתו זו, ואחרי שדוריס
ובעלה, עזרא, הגישו נגדו תביעה אזרחית
להחזרת הכסף, החל מורה באשמתו.
בכתב־האישום, שהגישה התובעת ריקי שפיי-
זר, התברר כי הוא סיפר למישפחת ברזילי, שאו תה
הכיר בעת טיול בהולנד, סיפור בדים, כיד
הדמיון הטובה עליו. הוא סיפר כי אביו הוא
אישיות בכירה בשירות־הביטחון. כי אביו חולה
ומחוסר־הכרה, ומתנהל מישפט גדול על רכושו
של האב. הוא טען כי אחותו רוצה לקחת את כל

הרכוש לעצמה, וכי הוא זקוק לכסף כדי להתדיין
איתה בבתי-המישפט.
כדי לאמת את דבריו היפנה את בני־הזוג
לעורר־דינו התל־אביבי, אלכסנדר קוסטין. קוס־טין
אישר לבני־הזוג את כל סיפוריו של אילן, ואף
ביקש מהם כסף כדי לשחד שופטים,
הפרקליטות העמידה לרין את אילן מרגלית
ואת עורך־הדיו קוסטין. אילן נידון לשנתיים
מאסר בפועל ושנתיים מאסר על־תנאי, והעיד
נגד שותפו לעבירה. קוסטין כפר באשמה וניהל
מישפט ארוך, שנוהל בכישרון על־ידי הסניגורית
נירה לידסקי. אך בסופו של דבר הורשע גם הוא.
כעדת־אופי, להקלת־העונש, הביא קוסטין את
אשתו, נורית קוסטין. היא המסה את לב השופט,
כאשר סיפרה איזה אב טוב ומסור הוא קוסטין
וכמה היא אוהבת אותו. רק אחרי מתן גזר־הרין
התברר כי בעת מתן עדותה היתה כבר נורית

_ 12 הכוישפטים הגדולים
(המשך מעמוד ) 15

מצד המפרסם. עורך־הדין וייסגלס טוען כי תשובותיהם
של המושבעים במישפט בניו״יורק מספיקות
כדי ששרון יזכה בישראל. המישפט נפתח
בימים אלה.
בסערה המישפטית נשכח כמעט כליל כי

קוסטין בעצם גרושה ממנו. השניים התגרשו
ימים ספורים לפני גזר־הדין.
בבית־המעצר הסתבך קוסטין בעבירה נוספת,
והוגש נגדו כתב־אישום נוסף. לדיברי התביעה
ניסה קוסטין להדיח לעדות־שקר כמה אסירים
שישבו במעצר עם אילן מרגלית. הוא הועמד גם
על כך לדין, יחר עם שותפו למישרד, עורך־הדין
ז׳אן שכטר. נורית, אשתו של קוסטין, הוזמנה
לחקירה על העדות שמסרה כאילו היא אשתו,
בעוד שכבר היתה גרושה ממנו.

שורה של עורכי־רין הסתבכו השנה בעבירות
פליליות שונות, החל בעורן־־הרין שימעון חרמון,
שהורשע ברצח. וכלה בעורן־־הדין י צבי סער,
שהוחשר בסחר־בהרואין ודוף־רולאריס. עורכי־דין
נוספים נעצרו באשמות של קבלת משכנ תאות
במירמה באיזור באר־שבע, ובשותפות
לזיופים ביפויי״כוח לגבי קרקעות הגדה. גם
שלושה סטודנטים למישפטים נעצרו לאחרונה

אדו: מישפט העיתונות

אלכסנדר קוסטין: עדות האשה
בחשד של סחיטה באיומים, על רקע גניבת
קלטות וידאו.

טבת: טשת של שופט
^ ולנו מצפים משופטים שלא יטעו לעולם.
אולם, גם שופטים הם בני־אדם, ומפעם לפעם
הם טועים. בדרך־כלל מתוקנת טעות כזו על־ידי
בית־המישפט העליון, ולא נגרם נזק גדול.
השנה התגלתה טעות מישפטית נדירה, בפסק־דינו
של השופט אריה אבן־ארי. השופט המחוזי דן
במישפטם של שלושה צעירים, שנאשמו בסחיטה

דויד נגרין 16 :דפי עדות

בבית־המישפט העליון התברר כי אחד משלו שת
הנאשמים נעצר בימים אלה בצרפת, כחשוד
בסחר הרואין. אך חשיבותו של מישפט זה וה־פירסום
שנעשה לו — הם כדי למנוע בעתיד
טעויות ושגיאות של שופטים.

^ מישפט הוגש על־ידי השר אריאל שרון
1 1בניו־יורק, אבל תוצאותיו כוונו לירושלים.
50 מיליון דולר תבע אריאל שרון מהשבועון
סיים בבית־המישפט בארצות־הברית, בעילה
שזה הוציא דיבתו רעה והכפיש את שמו.
חבר־המושבעים היה צריך להחליט בשלוש
נקודות, האם שיקר טיי ס כאשר קבע בכתבתו כי
בדוח הסודי של ועדת־כהן נאמר ששרון נפגש עם
מישפחת ג׳מייל, אחרי רצח בשיר, ודיבר איתם
על נקמה. המושבעים קבעו כי טיי ס אומנם
שיקר בנקודה זו. חבר־המושבעים קבע כי היתה
בכך משום פגיעה בשרון.
אולם המושבעים גם קבעו כי פירסום זה לא
נעשה בזדון, ועל כן לא זיכו את שרון בסכום־
התביעה העצום שדרש.
שני הצדדים הצהירו מייד אחרי פסק־הדין כי
יצאו מנצחים. שרון הדגיש את העובדה כי טיי
נתפס בשקר, וטיי הדגיש את העובדה כי לא
היה מצירו זדון.

ן* גאל לביב, עיתונאי נודע, שהוא גם בעליו
של הירחון מאה -חדשות המישטרה,
הועמד לדין בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
בעבירות רבות של סחיטה. רשימת האנשים המו פיעים
בכתב־האישום, במתלוננים שנסחטו על־ידי
לביב, היא מרשימה ביותר. החל מבצלאל
מיזרחי, שמואל פלאטו־שרון, שלום־אהרון גניש
ועד אנשי־העסקים איתן אבניאון, זאב קריב
והמיליארדר שאול אייזנברג.
התובע, פרקליט מחוז תל־אביב, אהרון שדר,
ייחס ללביב, בנאום־הפתיחה שלו, דרכים שונות
של סחיטה. הוא טען כי לביב פיתה אנשים או
שידל אותם לפרסם בעיתונו מודעות בתשלום,
למרות שלא היה להם כל עניין מיסחרי בפירסום
כזה.
הסניגור, יצחק סגל, הדגיש מתהילת המישפט

שהפכו מייד לכותרות בעיתונים. שמות של
מפכ״לים לשעבר, קצינים בכירים וקציני מיש־טרה
הועלו ברמזים קשים לשחיתות ופשיטת־רגל
מוסרית.
כאשר ביקש הסניגור, עם תום עדויות ה תביעה,
לבטל כמה אישומים משום שאין להשיב
לאשמה, קבע השופט אורי שטרוזמן תקדים
מישפטי. הוא אמר כי איננו יכול לקבוע החלטה
כזו בשלב זה, מכיוון שיהיה בכך משום מתן פסק־דין
מוקדם, שבו יביע את דעתו על המשך
המישפט.

היתה זו שנה קשה מאוד לעיתונות הישראלית.
עיתונאים וצלמי טלוויזיה הוכו בעפולה
בעת ההתפרעויות שם, פוליטיקאים היכו צלמים

באיומים מצורף בשם שלמה עייש. הם נאשמו כי
עשו לצורף מישפט של העולם־התחתון והחליטו
לעקל את מכוניתו.
בפסק־הדין קבע השופט אבן־ארי. כי הוא
מרשיע את השלושה, וציין שאחת הסיבות
להרשעה •היא שהסניגוריה לא הביאה את עד
הראייה היחיד, דויד גגרין, לבית־המישפט.
כאשר קרא השופט את פסק־הדין, חוורו
פניהם של הסניגורים, נתן וייס וציון אמיר. הם
זכרו היטב כי עד־הראייה הופיע בבית־המישפט
כעד־הגנה, ועדותו נרשמה בכתב־ידו של השופט
על פני 16 דפי פרוטוקול.
לאחר שהתגלתה הטעות, ביקשה התביעה
מהסניגורים להסכים לתיקון פסק־הדין. הם היו
מוכנים לכך, אבל בתנאי שהנאשמים יזוכו. אבל
לכך לא הסכימה התביעה. השופט גזר על הנאשמים
עונש של תישעה חודשי־מאסר, מהם
שלושה חודשים בפועל, וסירב לדחות את ביצוע
גזר־הדין עד לאחר העירעור.
הסניגורים עירערו לבית־המישפט העליון
והעירעור התקבל. שופטי בית־המישפט העליון
ביקשו מהתובעת לקבל את הסכמתו של פרקליט
המדינה לזיכוים של הנאשמים, כדי שלא יהיה
צורך לכתוב פסק־דין, שבו יביעו את דעתם על
הטעות. ואומנם, בתוך זמן קצר נתקבלה הסכמת
המדינה לזיכוי.

שבט: שווו-״טיי

נראה כי העניין טרם הסתיים. פרקליטו של
שרון, עורר־הדין דב וייסגלס, הגיש תביעת דיבה
נגד טיי ס גם בבית־המישפט בתל־אביב. מאחר
שחוקי-הדיבה בישראל שונים מאלה של ארצות־הברית.
מקווה התובע לזכות במישפטו בישראל.
על פי חוק־־הדיבה בארץ איו צורה בהוכחת־זדוו

המישפט מבוסס על מילחמת־לבנון ועל טבח
צברה ושאתילא. הגורל הזכיר זאת בצורה אירונית,
כאשר ממשלת־ישראל החליטה על נסיגה
מלבנון שעות מעטות לפני מתן פסק־הדין בניו־יורק.

אריק
שרון: הכוונה -ירושלים

את קו־ההגנה שלו. לדבריו, מתנכלת המישטרה
ללביב, מכיוון שהוא עיתונאי לוחם, המגלה
שחיתויות גם בתוך המישטרה, ואיננו מרפה
ממנה. במהלך חקירתם של העדים התגלו סקופים

ועיתונאים בעת ועידת מיפלגה, וטדי קולק, ראש
עיריית־ירושלים הכריז :״לעזאזל עם העיתונות!״
אם יימצא לביב אשם, יוסיף הדבר ללא ספק שמן
על מדורת השינאה לעיתונות הישראלית.

ניסו: וצח אלטווביץ -טעות הפרקליטות
ךילבדגל, שבית־המישפט כתב עליו דברים
קשים ביותר, כמעט שזוכה מאשמת־רצח
הברוקר יעקב אלטרוביץ, בגלל טעות מישפטית
של התביעה הכללית. מישפטם של שני בני־הטובים
התל־אביביים, גיל בן־גל ורונן שגיא־שני,
העסיק את בתי־המישפט כמעט שלוש
שנים. הרצח שבו הואשמו היה נועז, אכזרי
ולכאורה חסר־סיבה. במהלך העדויות במישפט
התברר כי השניים, ילדי־שמנת תל־אביביים,
עסקו בפריצות, גניבות וסמים.
כאשר נעצרו, הצליחה המישטרה לשבור את
רונן שגיא, והוא סיפר על הרצח והפליל את גיל
בן־גל. כאשר הוגש כתב־האישום, צורפו שני
הנאשמים בכתב־אישום אחד. הדבר היה אומנם
מוצדק מבחינת החיסכון בזמן ובכוח־אדם
למדינה, אך התובעת ופרקליט־מחוז תל־אביב,
עורך־הדין אהרון שדר, לא ראו את הנולד.
למרות שנרמז להם כבר באמצע המישפט כי
ייתכן מאוד שרונן יסרב להעיד נגד חברו בבית־המישפט,
ובכך ימנע מבחינה מישפטית־את
קבילותה של העדות שמסר במישטרה, לא
שינתה הפרקליטות את מהלכיה. לוא היתה
מפרידה את הדיון, אפילו בשלב זה, היתה יכולה
לגמור קודם את מישפטו של שגיא, ולהזמינו
אחר כך כעד נגד בן־גל. במיקרה זה היתה יכולה
להשתמש בעדות שמסר במישטרה, ולהבטיח גם
את הרשעתו של בן־גל.
הפרקליטות התעקשה ולא הפרידה בין ה־מישפטים
עד הסוף.

גיר בן־גל: עיר שר

בפסק־הרין, זיכה השופט אורי שטרוזמן את
בן־גל, מכיוון שלא הובאו ראיות מספיקות נגדו,
בלי הודאתו של רונן שגיא. השופט ביקר את
טעותה של הפרקליטות. שני השופטים האחרים,
חיים אדר וצבי הכהן, הרשיעו אומנם את בן־גל
על סמך ראיות אחרות שהיו לפניהם, אך גם הם
לא חסכו ביקורתם מהתביעה, שניהלה את התיק
ברשלנות.
בן־גל ושגיא הורשעו אומנם ברוב דעות
ונידונו למאסר״עולם, אולם הסניגורים אביגדור
פלדמן, דוד ליבאי ורן שינמן עירערו לבית־המישפט
העליון, בתיקווה ששם יקבלו את

טיעוניהם ויאשרו את פסק־דינו של השופט
שטרוזמן.

תגובתו היחידה של פרקליט־המחוז שדר,
כאשר נשאל על הטעות, היתה :״עובדה שהם
הורשעו, סימן שלא היתה טעות.״ על ביקורתם
של השופטים לא הגיב הפרקליט.
בעיקבות פסק־דין זה נחקרה חברת הברוקרים
מוריץ את טוכלר, והוגשו כיתבי־אישום
נגד המנהלת יעל מוריץ ועובדים נוספים
בחברה.

אייו: האנס מצפון תדאביב

ך יי מישטרה עשתה מסיבת־עיתונאים וה ו
\ עיר נשמה לרווחה. סוף־סוף הוא נתפס: האנס
שהטיל את חיתיתו על צפון תל־אביב. הוא
היה מתגנב לדירותיהן של נשים צעירות,
המתגוררות לבדן, במשולש שבצפון העיר, מנסר
סורגים, פותח חלונות, ואונס באיומי סכין את
הנשים.
לשווא הציבה המישטרה מארבים ושלחה
מישמרות מיוחדים של נשים לרחובות. שום דבר
לא הועיל, הוא המשיך לפרוץ ולאנוס. שמונה
נשים התלוננו במישטרה על אונס, וודאי שהיו
עוד רבות שחששו והתביישו להתלונן.
מעצרו של החשוד נשמר בסוד מוחלט למשך
ימים אחדים, עד שהמישטרה בדקה את הראיות
והחליטה לגלותן לציבור. החשוד היה יוסף
מחאג׳נה, בן ,31 מאום אל־פחם. הוא עבד ב־מיסעדה
בצפון־העיר ולמד להכיר את הרחובות
והבתים.
התובעת, פנינה דבורין, הגישה את כתב־האישום
לבית־המישפט אחרי שבדקה היטב את
הראיות נגדו. כתב־האישום הוגש על ארבעה
מיקרי־אונס ונסיון אחד לאונס. וכן על הת פרצויות
לתשע דירות בתל־אביב.
סניגורו של מחאג׳נה, אניס ריאד, הסכים
למעצרו של הנאשם עד תום־ההליכים, מבלי
להודות באשמה. בעת הדיון במעצרו, כפר
החשוד במעשי האונס, וטען כי רק פרץ לדירות
לשם גניבה. אם אומנם ימשיך הנאשם לכפור
באשמות האונס, והתובעת תזמין לבית־המישפט
את הנאנסות כדי להעיד, יהיה זה בוודאי אחד
המישפטים המעניינים של השנה הבאה.

אונס ותקיפות אחרות על רקע מיני התרבו

כל מי שלא נאשם ברצח ניסה להגיע ל־עיסקת־טיעון
עם הפרקליטות, ולסיים מהר את
עניינו. הדברים נראו קלים, עד שנידון גילעד
פלאי לעשר שנות מאסר, אחרי עיסקת־טיעון
כזאת.
השלב הקריטי של המישפט היה שלב ההח לטה
במישפט־הזוטא. במאי השנה קבע השופט
יעקב בזק, כי אין לקבל את הודאות הנאשמים,
מאחר שהוצאו מהם בלחץ פסיכולוגי. אולם הוא
נותר בדעת מיעוט. שני שופטי הרוב, צבי כהן
ושמואל פינקלמן, קבעו כי ההודאות קבילות
ואפשר להשתמש בהן במישפט. בוה נחרץ למע שה
גורלם של כל הנאשמים, אשר כמעט כאיש
אחד מסרו הודאות מלאות ומפורטות מייד עם
מעצרם.

גם הסניגור, דן אבי־יצחק, שעד אז נלחם
כארי למען לקוחותיו, התעייף מהמאבק, ומאז
ההחלטה במישפט־הזוטא פג כמעט העניין
במישפט. הנאשמים, שבית־המישפט סרב לש מוע
את טיעוניהם הפוליטיים, החליטו שלא

יוסזף מחאג׳נה: נם התפרצויות
ביותר השנה במדינה. בעיקר נפגעו חיילות
שנסעו בטרמפים. אחרי רצח החיילת הדס קדמי
נעשו נסיונות רבים להזהיר חיילות שלא לעלות
על טרמפים, ואחדות אף הובאו לדין על שהפרו
תקנות צבאיות וחיכו לטרמפ בשעות הערב,
אולם נראה כי כל זה לא הועיל. בחודש האחרון
של השנה קרה המיקרה הנורא, שבו נאנסה
חיילת ליד באר־שבע על־ידי נהג מכונית סובא-
רו, שלקח אותה טרמפ, אנס אותה ואחר־כך ירה
בה בראשה,

להביא עדויות־הגנה — הם ידעו כי מישפטם
נחרץ.
בשלב זה נכנס להילוך גבוה המאבק הפוליטי.
נשות־הנידונים, חברי־כנסת ואף חברי־ממשלה
החלו לוחצים לקבלת חנינה לנאשמים, אף שלא
הסתיים עדיין מישפטם. הם גם ידעו כי בקרוב
צפויה עיסקת חילופי־שבויים בין ישראל ואחמד
ג׳יבריל, והחליטו לנצלה לטובתם. היה בכך
משום תקדים מזעזע לסדר הציבורי ולמישפט
במדינה דמוקרטית.
כאשר ניתן לבסוף גזר־הדין, בחודש יולי
השנה, קיבלו אותו הנאשמים בצחוק. גם השניים
שנידונו למאסר־עולם על רצח, עוזי שרבף
ושאול ניר, חייכו והתחבקו עם בני־מישפחתם.
יתר הנאשמים, שקיבלו עונשים קלים עד
מגוחכים, היו מאושרים. כולם ידעו כי מכבש־הלחצים
יחזור לפעול במרץ כפול ומכופל, כדי
להביא לחנינה מוקדמת לכולם.
מאז גזר־הדין לא פסקו הלחצים לחנינה והס
נמשכים עד היום. שרים, חכים ורבנים פונים
לשר־המישפטים, לשר־המישטרה ולנשיא ב בקשות
חנינה. בשבוע שעבר נחון הראשון מבין
האסירים — אורי מאיר. בינתיים הגישה הפרקליטות
עירעור על קולת עונשם של חמישה
מהנאשמים, אך הסכימה כי יוקל בעונשו של
גלעד פלאי, שנידון ל־ 10 שנות־מאסר.

תמוז: בג״ץ -אושיות הדמוקרטיה
^ מעט שנה נדרשה לשופטי בית־המישפט
^ העליון כדי לנסח את הנימוקים להחלטה
שנתנו בתוך עשר דקות. חמשת השופטים ה עליונים,
בראשותו של נשיא בית־המישפט
העליון, השופט מאיר שמגר, כתבו 132 עמודים,

השופטים קבעו כי אין לאסור על השתתפותה
של מיפלגה בבחירות בלי הוראה מפורשת בחוק.
הם גם קבעו אמות־מידה לחוק עתידי כזה,
והזהירו מפני חקיקת חוק בלתי דמוקרטי.
השופטים העבירו ביקורת קטלנית על ועדת־הבחירות
לכנסת, המורכבת מפוליטיקאים, ש פעלה
ללא סמכות, וללא בדיקה רצינית של
העניין.
השופטים חזרו וקבעו כי הזכות לבחור
ולהיבחר הן זכויות־יסוד של האזרח, ואין לפגוע
בהן אלא במיקרים חריגים ביותר ורק על־פי

כאשר פורסמו נימוקי הבג״ץ, היו כבר שתי
המיפלגות מעורות היטב בחיים הפוליטיים
ורשימת כך אף הצליחה להרגיז את היועץ-
המישפטי, כאשר אנשיה יצאו להתפרעויות
בישובים ערביים ולמסעות־הסתה בערים יהודיות.
החוק והבג״ץ לא פתרו את הבעיה.
הפוליטיקאים רקחו חוק בעניין זה, שבו הש תמשו
בעקרונות הבג״ץ אך גם הוסיפו תוספת
נגר האוכלוסיה הערבית בישראל. בימים אלה
עבר החוק את הקריאה הראשונה בכנסת.

אב: לא בפומבי -מעט מדי, מאוחד מדי

סיוון: מישכט המחתות -חנינה דנני העונש!
^ אשר החל מישפט המחתרת היהודית,
^ בסוף השנה שעברה, התרשמו הכל מחומרת
העבירות שיוחסו לנאשמים. שישה נאשמו ברצח
בכוונה תחילה, בעניין הטבח במכללה האיס־לאמית,
ומישפטם הופרד מזה של עשרים הנותרים.

מאיר כהנא. שתי הרשימות נפסלו על־ידי
ועדת־הבחירות לכנסת והשתתפותן בבחירות
נאסרה. בג״ץ ביטל מייד את ההחלטה הזו של
ועדת־הכנסת, והבטיח לתת את נימוקיו. אולם
הם ניתנו רק אחרי 11 חודש, והם יהיו סימן־דרך
במישפט הקונסטיטוציוני בישראל ובמאבקה
לדמוקרטיה.

חוק, .המיקרה היחיד המצדיק פסילתה של
רשימה ואיסור בחירתה לכנסת הוא כאשר יש
סכנה מוחשית, ברורה ומידית לקיום־המדינה,
מרשימה כזו. השופטים קיבלו את טיעוניהם של
י עורכי־הדין אמנון זיכרוני, אביגדור פלדמן ויוסי
ברד ואישרו את זכותן של שתי הרשימות לעמוד
לבחירה.

שבהם הסבירו את זכותה של כל מיפלגה לעמוד
לבחירה לכנסת.
היו אלה הנימוקים בשני הבג״צים שהוגשו
לקראת הבחירות לכנסת ה״ ,11 על־ידי הרשימה
המתקדמת לשלום ועל־ידי רשימת כד, רשימתו

** ב חינ ה מי שפטית קשה לקרוא לזה
^ /מי שפט. מישפט צבאי לפני קצין שיפוט
נולד בעצם לטיפול בעבירות של אי־חבישת
כובע או אי־הצדעה למפקד. לעבירות חמורות
נ^וה לא נועד הדיון הקצר, המתנהל במישרדו
הסגור של קצין צבא. מישפט כזה איננו פומבי,
ולצדדים אין אפשרות להביא את כל ראיותיהם
ולשטוח את טענותיהם לפני השופט.
ובכל זאת, אחרי מאבק של שנה וחצי, שבו
יצאה העיתונות הישראלית למילחמה כרי
לבדוק בצורה פומבית,ומכובדת כיצד מתו שני
החוטפים, שהוצאו בעודם בחיים מתוך אוטובוס
300 בפסח ,1984 הסתיים הכל בזיכויו של תת־אלוף
יצחק מרדכי, לפני קצין־שיפוט בכיר.
העניין החל כאשר ארבעה צעירים ממחנה־פליטים
בעזה השתלטו על אוטובוס מלא נוסעים,
כשהם מאיימים על הנהג ברימון־יד. כוחות הצבא
רדפו אחרי האוטובוס, ירו בגלגליו, ולבסוף
השתלטו עליו כשהם יורים לכל עבר. בעת
ההשתלטות על האוטובוס נורתה למוות חיילת
מנוסעי האוטובוס, ושניים מהחוטפים. שניים
אחרים נראו על־ידי העיתונאים הרבים והצלמים
שהיו במקום כשהם מוצאים חיים, ומוקפים אנשי
צבא וביטחון.
למחרת נמסרה הודעה כי כל ארבעת ה חוטפים
״מתו בדרך לבית־החולים״ .תמונות של
כמה צלמי עיתונות, ביניהן תמונה שצילמה ענת
סרגוסטי, מהעולם־הזה, הראו בבירור כי שניים
מן החוטפים יצאו חיים מתוך האוטובוס. נדרשה
חקירה, ולאחר לחצים ציבוריים קשים הוקמה
ועדת אלוף(מיל׳) מאיר זורע.
חומר החקירה של הוועדה הועבר לפרקלי טות,
ולאחר כשנה הוחלט להעמיד לדין את תת־אלוף
מרדכי ועוד חמישה אנשי שב״כ. יצחק
זמיר, היועץ־המישפטי, קבע כי יש להעמיד את
מרדכי לדין באשמת גרימת חבלה. בצבא הוחלט
להעמיד את מרדכי לדין מישמעתי. מרדכי בא
למישרדו של אלוף(מיל׳) חיים נדל, טען לעצמו
כשעתיים, ואחרי יומיים הוציא השופט את פסק־דינו:
מרדכי זכאי.
מכיוון שהכל התנהל בחדרי־חדרים, לא ברור
כלל מה היו תוצאות הבדיקה הפאתולוגית וכיצד
בכלל נהרגו השניים. ידוע כי הגופות הוצאו

יצחק מרדכי: בחדרי־חדרים
מהקבר כדי לברקן בדיקה נוספת. לוא היה הדיון
נערך לפני בית־דין, בצורה פומבית, היה ברור
לכל מדוע זוכה מרדכי. כעת יישאר העניין לוט
בערפל. והכתם שהוטל על נקיון־הנשק של
צה״ל לא הוסר.

פיתרונות של ״זבנג וגמרנו״ הם מדבקים.
בסוף השנה היינו עדים למותו של מישל בוחבוט,
שנהרג על״ידי המישטרה במירדף דומה.

אלול: רציחות הזוגות
^ חרפת היחסים בין היהודים והערבים
1 1בישראל ובשטחים הכבושים (ראה: צעיר
השנת עמי ,)10 גרמה לשני מיקרים של רציחת
זוגות יהודיים, שיצאו להתבודד בחיק־הטבע.
מיכל כהן ומאיר בן־יאיר יצאו לפגישה ביערות
בית־שמש. הם נמצאו מתים מיריות ליד מכוני תם.
החשדות התמקדו בשני כיוונים: בבני־הזוג
של השניים, שאולי קינאו ונקמו, או בהתארגנות
מחתרתית של ערבים.
חקירה מאומצת של שילטונות־הביטחון הבי אה
לאחר זמן קצר לגילויים של החשודים כרוצ חים;
ערבים, תושבי כפר סמוך, שנעצרו ויועמדו
לדין.
חודש לאחר מכן נעלמו בעפולה שני מורים,
יוסף אליהו ולאה אלמקיאס. גופותיהם נמצאו
אחרי חיפוש ממושך, במערה בגלבוע. שלושה
צעירים ערבים מכפר סמוך נעצרו בחשד כי רצחו
את בני־הזוג.
בשני המיקרים, החשודים הם תושבי השטחים
הכבושים.
כתב־האישום הוגש השבוע, על רצח שני

המורים, נגר עותמן בני חסן, הזעא סעדי וקטין
שלישי. שלושתם מהכפר עראבונה שליד ג׳נין.

יש הרואים ברציחות הזוגות חלק ממזימת־חבלה
ערבית מאורגנת ומתוכננת להרוג ולפגוע
ביהודים באשר הם יהודים, אחרים דווקא מדגי שים
את העובדה כי מעשים אלה מבוצעים על־ירי
צעירים שאינם קשורים בכל אירגון שהוא,
בשיטת ״עשה זאת בעצמך״(ראה: איש השנה
בביטחון, עמי .)10 מכל מקום, כמעט כל
רצח בלתי־מפוענח של חייל או חיילת, וגם
של אזרחים, מיוחס בציבור ובעיתונות לכוחות
עויינים. הרצח בעפולה הלהיט את היצרים עד
כדי פרעות בערבים העובדים בעיר. שני יהודים
נרצחו אחר־כך בשכם ובטול־כרם ושלישי נפגע
בג׳נין.
שינאה יולדת שינאה ורצח מוליד רצח. רק
כהנא וחבר מרעיו שמחו מהסלמה זו. יתר
האזרחים רואים את המעשים הללו בפחד גובר
והולך.

וק הסנץ השבבינתו
מצויירבמתקן ניקויעצמי
״שיק־פיבוט״, הסכינסובב המחליק בשלמות
על עור פניך ומגלח
אותן מכל זוית,
מציע לך עוד יתרון
חשוב ובלעדי :

מתקן ניקוי עצמי.
לחיצה קלה על
הכפתור הלבן
מסלקת את כל
שיירי הזיפי
והקצף מבין
הלהבים.

רק להבי נקיי מעניקים לך
גילוח מושל לאורך זמן...
אז בוא, עבור ל״שיק-פיבוט״.

שי קפיבו ט־ ה סכינ סובב
עם מ ת קן הניקוי העצמי.
יבוא: י .רוזנ הויז, בעיים. טל

621775־ 03

הפצה: ברק מפיצי ם בעיים. טל 9222855 .־ 03
1ק 1זז
אי תן ע מי חי

הד בר ת מדיקים
בע״מ

מומחים להדכרת תיקנים(ג׳וקים),
תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדים.
ומת־ גן, ווז מודיעין,18ת.ד2272 .
טל• 5-6־ 790114 רש׳ מס׳ 21עסק

481/75

ושמירה על בריאותך ור3ועוך

במדינה ניז ע שז
הפרדה רטובה
רוחו של כהנא בלשה
גס לגריכדת־השחיה
ולקחתי אתכם מן הגויים.״
חרקתי עליכם מים ט הורי ם
(יחזקאל ל״ו)
הנער מעפולה, שדיבר בתוכנית
הטלוויזיה מב ט שני האחרונה, סיכם
בפשטות רבה את האווירה החדשה
שפשטה במדינה .״צריך להרוג את ה אינדיאנים
האלה ולגרש אותם,״ הכריז,
כשנשאל לדעתו על יחסי יהודים־ער־בים.
אחר־כן העביר את אצבעו על
צווארו, בתנועה מאיימת.
השוחט הקטן אמר את דברו בעודו
מבלה בבריכת״השחיה העירונית. ה תפאורה
חשפה מוקד חדש שבו מת פרצת
האיבה. מקומות הרחצה הציבוריים.
לשחייניס
בלבד. איש־החוק,
נושא סמל רשות הגנים הלאומיים,
ניגש למישפחה שהשתזפה להנאתה
על המידשאה, סמוך למים, בבריכת־השלושה
שבסחנה. הוא דרש מהם
בתוקף לפנות את מקומם ולעבור
לפינה אחרת של הגן.
״שילמתי כרטיס־כניסה, כמו כולם,
וזכותי להיות בכל מקום שארצה ״,ענה
אבי המישפחה. הפקח לא ויתר, הזעיק
כמה מחבריו, שנראו בריונים לכל דבר,
ובני־המישפחה הסתלקו מבועתים.
אחד מעדי־הראייה לתקרית ניסה
להתערב, שאל את הפקח לפשר ההוראה
המוזרה.
התשובה :״יש לנו פינה מיוחדת
לאנשים שאינם יודעים לשחות.״
״אבל גם אני אינני יודע לשחות,״
הגיב האיש ,״ואותי לא מגרשים!״
״אתה לא ערבי כמוהם,״ ענה לו
אחד הנופשים, שהתנדב להסביר את
העניין.
מנהל האתר, צבי בהיר, איש קיבוץ
ניר־דויד, ששמע על המיקרה, נעלב
עד עימקי נישמתו על שנחשד ב־גיזענות.
לדבריו, הערבים פשוט נוטים
לטבוע יותר, ועליו לשמור על חייהם.
למנויים בלבד. לוסי קארו, ירו שלמית
חובבת־בריכה, באה באחד מימי
אוגוסט, כהרגלה, לבריכת־השחיה של
קיבוץ מעלה־החמישה. ליד השער הב חינה
בשתי מישפחות נבוכות, ניגשה
ושאלה אם אפשר לעזור במשהו.
״אחת הנשים היתה בהריון, ואחד
הגברים הציג את עצמו כרופא. הבנתי
שהם ערבים. הם אמרו שלא נותנים
להם להיכנס, כי הכניסה היא למנויים
בלבד. התפלאתי. גם אני אינני מנויה,
ובכל זאת מכרו לי כרטיס״.
ליהודים בלבד. חברי מועצת
עיריית כפר־סבא החליטו לקיים את
הדיון על בריכת גלי השרוך בדלתיים
סגורות ,״בגלל הנושא העדין״.
באופן רישמי עמדה על הפרק.
הצעתו של ניסים שהרבני, נציג חרות,
לסגור את הבריכה העירונית בפני
מתרחצים הבאים מחוץ לכפר־סבא.
אבל בדיון עצמו דיברו כולם במילים
ברורות. אפילו אחד מנציגי מיפלגת־העבודה,
אריה יפת, שהצטרף להצעה,
נימק :״הערבים באמת מרימים יותר
מדי את הראש!״
המועצה, שבה יש רוב לאנשי
מיפלגת־העבודה, לא דחתה את הרעיון
בשאט־נפש. איש־עבודה אחד ואיש־מפ״ם
אחד, שדיברו נגד הגזענות,
נותרו במיעוט.
דיון נוסף לא התקיים, מסיבה
טכנית: התברר שבחוזה־החכירה של
הבריכה יש סעיף מפורש המונע איסור־כניסה
מן הסוג הזה.
מנהל הבריכה, בניגוד לחבריו מה־סחנה
וממעלה־החמישה, היה מזועזע
מן הפרשה .״מה זה פה, דרום־אפריקה?
שאני אתן פתק לשחורים ופתק
ללבנים?״
היה מי שנזכר השבוע, כי בעבר כבר
התעוררה בעיה דומה, אלא שהרעיון

שהועלה אז בעיריית כפר־סבא —
ושהובא בעודו באיבו — היה קצת
שונה: כמה ותיקים ביקשו לבנות
בריכה בשכונות המיזרחיות, שרוב
תושביהן יהודים מיזרחיים, כדי שה־מתרחצים
האשכנזיים, תושבי מרכז
העיירה, לא ייאלצו לסבול את נוכחותם.

דרכי־אדם
מישפחה
שכזא ת
האחות בצרה
וגס שלו ש ת אחיה
היא צעירה, יפה ומוכשרת, אבל
לאחרונה יש להדסה מונסה הרבה
צרות. הבנק שבו היא עובדת, בנק
צפון־אמריקה, הסתבך בפרשת מעי לה
בסכומים של מיליוני רולארים.
מונסה, מנהלת בכירה בבנק, גילתה,
כפי הנראה, את פרשת המעילה, אך
לבה לא נתן לה לפנות למישטרה,
מכיוון שחששה כי משה שטרן, החשוד
במעילה, יאבד עצמו לדעת.
אחרי ששטרן ברח מן הארץ והפר שה
נתגלתה, הושעתה מונסה מתפקי־

בנקאית מונסה
הלב ל א נתן
דה, ובשבוע שעבר היא נעצרה על־ידי
המישטרה לחקירה. אבל הדסה איננה
היחידה במישפחה שיש לה צרות עם
המישטרה.
הסכם מבוטל. לפני שנה נעצר
.סוחר־זהב בשם יוסף שטרום ונאשם
במירמות מתוחכמות של מע״ם. הוא
היה מזייף חשבוניות ובכך פוטר עצמו
מתשלום מע״ם. יחד איתו נעצרו עוד
כמה אנשים שנחשדו בשיתוף־פעולה
בפרשת המירמה. אחר האנשים ש נעצרו
היה בני כהן. בני הוא אחיה של
הרסה.
כהן מיהר לשתף פעולה עם חוקריו
והבטיח להם בי יגלה את כל הידוע לו
תמורת חסינות. הוא הבטיח לפרקליטות
כי לא היה שותף למעשיו של
שטרום, אלא רק היה עד להם. פרקליט
מחוז תל־אביב למיסוי וכלכלה, יעקב
אור, הסכים להעניק לכהן מעמד של
עד־מדינה ולתת לו חסינות, אם יספר
את כל הידוע לו ויעיד את האמת.
כאשר החל כהן לספר את סיפוריו
לחוקרים התברר, כי הם נשמעים כל בן
-דימיוניים שהמישטרה לא האמינה
להם. התברר לחוקרים כי כהן מסובך
כנראה הרבה יותר מאשר הודה. החוק רים
גילו כי הוא אשר מסר להדפסה את
החשבוניות המזוייפות, וכי אחיו האחד
לקח את החשבוניות המוכנות מבית־הדפוס,
ואחיו השני שילם עבורן. פרק־ליט־המחוז
עשה דבר בלתי־מקובל,
הוא החליט שעקב שקריו של כהן אי־אפשר
לעמוד בהסכם שנעשה אתו,
וביטל את ההסכם.
בני כהן נשלח למעצר. שטרום,
שהודה באשמה, עשה בינתיים עיסקת־טיעון
עם הפרקליטות. הוא נידון למא סר
של שנתיים.
העול ם הז ה 2507

מדינ ה לעוטיו־יס

מי ש
ל מכיר ה!
גל אנשי״העסקים הישראלים, שעשו כסף רב
בארץ ועתה נוסעים לבזבז אותו בחו״ל, גדל מיום
ליום. הרשימה מתארכת ואליה יצטרף בקרוב,
כפי שכבר הוזכר במדור זה, הקבלן שלום־
אהרון גני ש. עתה הוא מציע למכירה את
רכושו, במחירים די־אטרקטיביים. הווילה שהוא
בנה בכפר־שמריהו מוצעת למכירה בסכום של
שני מיליון דולר. גם אוסף האמנות שלו מחפש
קונים.
אגב, אם ארץ־היעד שלו היא אנגליה, הוא

ערב ראש השנה נחתו על הציבור הישראלי
שני מחקרים מקיפים, שלימדו הרבה מאוד על
השיוויון נוסח הפופוליזם של תנועת החרות וה

דוח
מזעזע

שר ל שעבר כ״ץ

סיבוב שני
סוציאל־דמוקרטיה מבית מידרשה של מיפלגת־העבודה.
המיספרים
היבשים רק חיזקו את התחושה
המרה, שחש כל אחד ואחר.
לפני שבועיים פירסם המרכז לחקר המדי ניות
החברתית. שבראשו עומד הד״ר ישראל
כץ, לשעבר שר־העבודה־והרווחה בממשלת בגין
הראשונה, רוח מרתק על התפלגות ההכנסות
בארץ. הגילוי המדהים בדוח הארוך הוא. שה עשירון
העליון של המישפחות בארץ נוטל 40
אחוז מכלל ההכנסות המשלמות מיסים.
ההון השחור לא הוכנס למחקר, כי אי־אפשר
לכמת אותו, וכן לא הקיצבות שהמדינה מחלקת
למי שנמצאים מתחת לעשירון התחתון של

משלמי־המיסים. אילו הוכנסו שני נתונים אלה
למחקר, היה הפער גדל עוד יותר.
לא עבר שבוע, והסקירה השנתית של המוסד
לביטו ח לאומי, שבראשו עומד היום ני סי ם
ברוך, ריאקציונר סוציאלי, מגלה כי 267 אלף
איש נמצאים מתחת לקו העוני הרישמי, שהוא
בלאו״הכי נמוך ביותר. בשנה האחרונה גדל מס פרם,
כפי שמציין הדוח, ב־ 25 אחוז.
איך היטיב הליכוד עם העם — זאת כבר אין
צורך לספר. את זה מרגישים היטב. רבבות מיש־פחות
השתעשעו מעט במכשירי־הווידיאו, אך
גילו אחרי זמן כי רוב חסכונותיהם איבדו את
ערכם. אבל מה התכוון המערך לעשות בעניין זהי
מתברר שמרוב עיסוקים בבעיות. לאומיות
אחרות שכחו רבים אמת מרה: ההון הפינאנסי
מרוכז כיום בידי שיכבה מצומצמת מאוד, שבידה
מצוי למעשה הכוח המוחלט בחברה הישראלית.
אין אלה סיסמות בלבד. על־פי מקורות אוב־יקטיביים.
שאין לחשוד בהם בסוציאליזם־יתר,
כמו דן אנד ברדסט רי ט למשל, מתחלקת הבע לות
במשק הישראלי כך:

קבלן מי ש
וילה וחפצי אמנות

ימצא בלונדון חבר טוב שלו, הקבלן ש שון
חוגי.
לונדון וקבלנים מזכירים מייד את חיים
ברג שטיין, לשעבר איש בנק הפועלים שהיה
הצל של יעקוב לוינסון, הנמצא לצורכי עבו
קריקטורה
ב״על־המישמר״
משק העובדים — 27 אחוז (מתוכו כור
תעשיות — 11 אחוז) .הסקטור הציבורי — 25
אחוז. וההפתעה הגדולה: הסקטור הפרטי — 48
אחוז.

דה בלונדון כבר הרבה זמן. שם הוא מייצג את
עסקיו המגוונים של הקבלן החיפאי ואיש־העס־קים
עתיר הנכסים גד (״פז״) זאבי, המתגורר
בווילה בת 1100מ״ר בניירובי שבקניה. לונדון,
מסתבר, כמו ניו־יורק, לוס־אנג׳לס וניירובי, נב נות
מחדש בזיעת אפו של הקבלן העברי.
קובלנות דניאל״ >ווד סודי ביותו: השמועה הכי מוכחשת רופאי השיניים
אל העם
כאשר נפתח השנה בהרצליה מלון דניאל
המפואר שבו הושקעו 40 מיליון דולר, לא רק
מביסים פרטיים — הכריזו נאמניו של בעל־הבית,
המיליונר היהודי־סודני משוויץ ליאון

בעל־מלון תמאן
פניה לי שר אלי ם
תמאן, כי המלון לא נועד לפשוטי־העם ולפל־באים
אסיאתיים למיניהם, אלא לאצולת־הממון
הבינלאומית.
הרעיון שעמך ישראלים יתארחו בסמל ה קיטש
של הים התיכון היה לזרא בעיני הבעלים
וחבר־המנהלים. לכן הם קבעו סולם מחירים גבוה
במיוחד והתגאו בו — סולם שאינו מתאים אף
לישראלי שהשקל והדולר מצויים בכיסו.

קשה לאתר מקורה של שמועה, אר באשר היא עוברת מפה לאוזן, בעיקר מעל כוסות הקפה
באכסודוס ואולגה, ואחר־כך מתגלגלת למשולש המיסערות התל־אביבי ברחוב קרליבך, אי־אפשר
כבר לעצור אותה.
השמועה הכלכלית האחרונה שהכל מדברים בד״ למרות שאיש לא המציא לה הוכחה, ולוא הקטנה
ביותר. היא שבנק נוסף, מוכר ומכובד הרבה יותר מבנק צפון אמריקה. מסובך בצרות די דומות לאלה
שיש לבנק החרדי, הממלא עתה את טורי המדורים הפליליים בעיתונים.
כל ניסיון לאמת שמועה זו נתקל בלאו מוחלט ובלחצים — גם בבנק עצמו גם בבנק י שראל וגם
במישרד־האוצר. לעומתם. טוענים יודעי־דבר, שההכחשה היא טוטאלית, כי איש אינו רוצה לגרום
לרעידת־אדמה כלכלית בארץ.
בינתיים מתקשרים לקוחות מבוהלים להנהלת הבנק ומבקשים הסבר. התשובה שהם מקבלים שלא
לציטוט. היא כי זוהי מילחמה עתיקת־יומין בץ סקטור ציבורי מסויים והבנק, שאין לו קשר לעיסקי
פינאנסים. אלא לבעיות אידיאולוגיות דווקא.
הפסימיסטים טוענים שאחרי החגים תבוא המפולת. לא נותר אלא להמתין ולראות.

אבל לאט לאט התברר, שהיו אלה חלומות
באספמיה. תמאן הוא בוודאי מוכשר, יש לו גם
קשרים מתאימים — עם הנשיא חיים הרצוג,
עם הנשיא מובו טו סם ה־סקו וגם עם גיסים
גאון — אבל מכאן ועד לניהול מלון בינלאומי
רחוקה הדרך.
כאשר עברו כמה שבועות והמיליונרים מחו״ל
לא הגיעו ארצה בהמוניהם, להידפק על השערים,
החל גובר הלחץ הפנימי, וגם יועציו המקורבים
התחילו להיות מודאגים.
בין יועציו ניתן למצוא בראש ובראשונה את
שמואל דכנר, בעבר האיש הכל־יכול בכלל,
חיים ם נדרסון, בעבר סמנכ״ל באל־על ואביו
בעבר, בהווה ובעתיד של הזמר דני סנדרסון,
ואילן רודריך. כמה בכירים בצוות הוחלפו
בפזיזות, וגם בני־מישפחה לא יצאו נקיים.
ואז התגלה הנופש הישראלי. המלון יוצא עתה
לסידרת התקפות פירסומיות אגרסיביות על
הישראלי שיכול לשלם. מציעים לו החל ממיס־עדות
יקרות ועד לערבי־ראיונות באולם מפואר
של המלון.
בענף המלונאות חייכו ערב החג כאשר מלון

דניאל קרא לישראלים להתארח אצלו בחג,
במשך חמישה ימים, תמורת 299 דולר לנפש,
כולל מיסים, בתנאים של חצי פנסיון.
גם מי שאינו מומחה, הבין שדניאל מוכר את
עצמו במחירי הפסד.
אבל זה לא הכל. בימי הפתיחה המפוארת
שלהם הודיעו אנשי דני אל שקונגרסים, ימי־עיון
וכינוסים שיתקיימו אצלם יהיו יוקרתיים (מה
זהי) .באחרונה הם מנסים למכור את אולמות
המלון לכל יום־עיון אפשרי, במחירים מגוחכים,
נמוכים בהרבה ממה שמציעים השכנים.
אגב, לא רק דני אל בצרות. לפחות רשת
גדולה אחרת מתכוונת להכנס בתוך עצמה
ולעשות בדק״בית. הקיץ בילו אומנים ישראלים
רבים בבתי־המלון בארץ, אבל מסתבר שלא כל
הרשתות הרוויחו.
וזה מזכיר כמובן מידע מרושע שמפיצים על
מלון דניאל, האומר שדכנר מחפש בחו״ל קונים
בפוטנציה. הגיעו הדברים עד כדי כך שמאחורי
גבו של כל תייר מכובד המגיע למלון מחו״ל,
אומרים שייתכן כי הוא־הוא הרוכש שבא לבדוק
מקרוב את הסחורה, לפני הקניה.

כשישובו הח״כים מפגרת הקיץ, הם ימצאו
:תא־הדואר הנכנס שלהם בכנסת מיכתב אישי
מעניין ביותר של ההסתדרות לרפואת שיניים.
המאגדת בתוכה את כל רופאי השיניים בארץ.
כאב־שיניים כרוך בדרך־כלל בכאב־ראש,
הנובע מהשאלה איך לממן את הטיפול היקר. ועל
בך קובלים דווקא הרופאים.
המיכתב נשלח על רקע המאבק המתמשך בין
הרופאים והמכונים המיסחריים לריפוי־שיניים.
מתברר שח״כים מכל קצות הבית מבשלים
הצעת־חוק שתפתח את העיסוק ברפואת־השיניים
לכל יזם שירצה בכך ללא הגבלה.
אומר יושב־ראש הסתדרות הרופאים. הד״ר
שמואל פרלמוטר :״אם תתקבל הצעת־חוק זו
בכנסת, תוצא הרפואה, ולא רק רפואת־השיניים,
מתחום המיקצועות החופשיים. שהעוסקים בהם
מחוייבים באחריות אישית . ,ותיהפך לאחד
הענפים המיסחריים הרגילים, שבהם חברות בע״מ
מספקות שרותים, ואחריותן כלפי לקוחותיהן
דומה לזו של ספק שירותים אחרים — כלומר,
בגובה הון־המניות, ולא יותר.״
טענה מעניינת, אבל הרי שאלת־השאלות היא
המחיר הנמוך שגובים במכונים פרטיים אלה,
הסתדרות הרופאים טוענת, כי על־פי בדיקות
שערכה במכונים — אשר מתפקדים עדיין,
למרות החלטה ברורה נגדם של בית־המישפט
העליון — המחיר הנגבה שם הוא גבוה מזה
שמבקשים הרופאים הפרטיים, על־פי מחירון
המינימום של מישרד־הבריאות.
רופאי־השיניים מקימים עתה שדולה בכנסת,
עוד אחת מני רבות, המבקשת לשחררם מחלק
מהמיסים שהם משלמים, לא רק כעצמאיים.
והעיקר: הם דורשים זיכוי מלא של ממש
ממס־ההכנסה בעד ריפוי־שיניים, על־פי העיקרון
המערבי, שבריאותו של ארם היא המכשיר
החשוב ביותר לייצור הכנס תר.

ב/־עיז; עיטדי; •!

ייי 3יייייי 3י

§ י י 1יייי

ומס;

$:א*אאל

מ ץ ״27
באספק ה מיי די ת !
לבעלי כרטיסי אשראי
״ויזה״״ישראכרט״ ו״דיינרס׳׳
ניתן להשיג בחנויות החשמל
המובחרות ובבית מץ
ב־ 12 תשלומים שקליים צמודי דולר.

חינם: מערכת אזעקה ביתית
מ קטוון 3000
לאחד מכל 3קונים.
ההרכבה עצמית.
ההגרלה תתקיים ב־ 0.85ו 5.ו כפוף לתקנון החברה.

ניתן להזמין טלטקס לטלויזיה
ט לו י וי ווז ומכשיריחשמל ( ישראל ) בעמ

מבט אל עול ם א חר

( ישראל ) נטמיצר ני ט ז

להשיג בחנויות החשמל המובחרות• לפרטים נוספים בית מץ. מודיעין 19ב ב. טל 03 799114

הסיוט של ירח אלול
משנכנס ירח אלול; תוקפת אותי חררה קלה.
אני מחפש את הירח בשמיים, ואיני מוצא אותו. זהו זה: נותר
חודש אחד בדיוק לראש־השנה. בחודש זה אני חייב לסיים את
כתבת איש־השנה. תוך חודש יתמלא ויקטן — ועל הבתבה
להופיע לפני שייעלם שוב.
המתיחות מתחילה בערך בחג־השבועות. המוח שלי מתחיל
לעבור. אני מעלה לפני עצמי את האפשרויות, שואל אנשים
ומתייעץ עם חברי־המערכת, מצמצם את מיספר המועמדים
האפשריים. כאשר מגיע ראש־חודש אלול, עלינו להחליט כמעט־סופית
ולהכין את העבודה המעשית. בתיאוריה אפשר לשנות את
הבחירה עור שבוע לפני ההופעה — אן זה לא קרה אף פעם.
אמנם, פעם קרה מאורע חשוב ברגע האחרון. זה היה לקראת
הופעת הגליון שעל שערו התנוסס איש־השנה תשמ״ג — מנחם
בגין הדועך. כמה שבועות לפני כן בחרנו בו כבאיש־השנה.
כתבתי כתבה ארוכה, שבה ניסיתי לנתח את סיבת דעיכתו של
האיש, שאליו היתה לי תמיד סימפטיה אישית כלשהי. השלמתי
את המלאכה שבוע לפני הופעת הגיליון, ועליתי למטוס בדרך
לוועידה בז׳נבה.
בדרך הזמין אותי הטייס ברוב אדיבותו להתארח בתא־הטייס,
ושם שמעתי את החדשות מן הארץ. מנחם בגין התפטר מתפקידו
כראש־הממשלה..
נבהלתי. ניסיתי להעביר במוחי במהירות את כל אשר כתבתי
בכתבה. האם היו בה קטעים שהפכו בלתי־רלוונטיים? האם
צריכים לשנות עמודים שלמים? ואיך?
ברגע שהגעתי לז׳נבה טילפנתי לרב איתן, עורך־המישנה,
וביקשתי ממנו לקרוא בעיון את כל הכתבה מחדש, ולהגיד לי אם
עליי לחזור מייד לארץ, או שאפשר להשמיט, להוסיף ולשנות
בטלפון הבינלאומי. אחרי שעתיים דיווח לי: יש להחליף
בשלושה מקומות מילה מלשון עתיד ללשון עבר, ולהוסיף שלוש
מילים לפסוק אחד. בעיניי היתה זאת אחת המחמאות הגדולות!
גם בשנה שלפני כן נסעתי לחדל עם סיום הכתבה על איש־השנה.
הייתי מוזמן לכינוס באמסטרדאם, לצד עיצאם אל־סרטאווי
ועימאד שקור(כיום: שלוש שנות־מאסח. בראש־השנה
ישבתי על הבימה באסיפה, כאשר קיבלתי פתק ובו ההודעה
הראשונה על טבח צברה ושאתילא.
על שער הגליון, שהופיע שלושה ימים לפני כן, הופיע ציורו
של איש־השנה אריאל שרון, כשהוא מוקף בהריסות, ולראשו
קסדה בעלת־קרניים של ויקינג משתולל. איש לא האמין, כעבור
שבוע, כי הציור קדם לטבח, ולא להיפך.
מדי שנה אני ניגש אל העבודה ביראה רבה. אני מהסס, דוחה
את התחלת הכתיבה, מתלבט ,.איך לקחת שנה שלמה — יחידת־זמן
די שרירותית — ולעצב אותה כפרק של היסטוריה, להכניס
בה הגיון וכיוון? האם בכלל יש הגיון וכיוון למאורעות? האם אין
אני בא לאנוס את ההיסטוריה, ולכפות עליה הגיון שאין בה?
רק במהלך העבודה אני משוחרר מלחץ זה, והדברים אכן
לובשים צורה הגיונית. בסוף, אני מרגיש כמו אשה יולדת (עד
כמה שאני יכול לדמיין לעצמי אשה יולדת) שילדה את הוולד,
או את התאומים, או את השישיה. רווח לי.
במשך כל החודש אני מסתכל מדי לילה בירח. אחרי 35 שנים
אני יודע בדיוק את הקשר בין גודל הירח ובין השלב שבו אני
אמור להימצא בעבודתי. ככל שהירח גדל במחצית הראשונה של
החודש, וככל שהוא קטן במחצית השניה, כן גדל המתח. אך ברגע
האחרון אני יכול להסתכל בירח הנעלם בהנאה אסתטית רגועה.
שייעלם! לי כבר לא איכפת.

חייל מס 45546 ,
מבחינה מסויימת היה לי קל לכתוב על שימעון פרס. כי יש
דמיון מסויים בפרטים הביוגרא פיים
שלנו, וזה איפשר לי לק בוע
קני״מידה להשוואה.
שימעון פרס ואני נולדנו ב אותה
השנה . 1923 :הוא נולד
חודש לפניי (הוא אריה, אני
בתולה) ובא ארצה כמה חודשים
אחריי. שנינו רכבנו על אופנינו
לבתי־ספר יסודיים סמוכים ב־תל־אביב
(הוא לבית־הספר בל־פור,
אני לבית־הספר לבנים
אחד־העס) .שנינו ידענו מה זה
להיות נערים־עולים במיבצרי
ארץ־ישראל העוברת (הוא בבן־
שמן, אני בנהלל).
אך פה נגמר הדמיון, ומתחיל ההבדל. הוא בא מעייירה קטנה
בפולין, אני מעיר גדולה בגרמניה. אני ידעתי לקרוא שפה
אירופית, והוא לא( .קשה מאוד לברר מהי, בעצם, שפת־אמו של
פרס. אף שחי עד גיל 10 בפולין, טוענים מקורביו שאינו יודע
פולנית, וגם אינם מוכנים להודות שהוא יודע יידיש על בוריה.
הם טוענים כי שפת־אמו היתה עברית גם בעיירה בפולין, דבר
שאינו מתקבל על הדעת, אם כי שפת־הלימוד בבית־הספר שם
היתה עברית).
בגיל 14 הוא הלך לתנועת הנוער העובד, התנועה הקונפור מיסטית
ביותר בארץ, ואני הלכתי לאצ״ל. באמצע שנות ה־40
הוא היה הקומיסאך של מפא״י במזכירות של אותה תנועה, ואני
הקמתי את קבוצת ״במאבק״ ,שהיתה התנועה הנון־קונפור־מיסטית
ביותר בארץ־ישראל דאז.
פרט ששיעשע אותי: פרס סיפר שלקראת חתונתו עם סוניה,
ב־ ,1945 אמרו לו שהוא זקוק למיקטורן שחור. לא היה לו כזה.

הוא לקח באטל־דרס בצבע חאקי, ובעזרת מישחה מיוחדת צבע
אותו בצבע שחור, וכך התחתן.
לי זה הזכיר דבר שקרה לי. אחרי שהתקבלתי בסוף 1938
לאצ״ל, קיבלתי ״קשר״ שעליי להופיע בבית־הספר תבור, בשעה
זו וזו, כשאני לבוש בביגרי־חאקי ובנעליים שחורות. לא היו לי
נעליים שחורות, ולא היה לי כסף לקנותן. לקחתי את נעליי
החומות, ובעזרת מישחת־נעליים שחורה הפכתי אותן לשחורות.
במילחמת תש״ח עסק פרס בענייני מינהלה במערכת־הביטחון,
ולדבריו גם חוייל רישמית וזכה בפינקס־שרות מס׳
.45546 אני התגייסתי לחטיבת גיבעתי, הגעתי לשועלי שימשון
וזכיתי בפינקס־שרות מס׳ — 44410 רק 1136 חיילים לפניו.
נפגשנו לראשונה ב־ ,1953 כאשר מונה כמנכ׳׳ל מישרד־הביטחון.
הוא הזמין אותי לפגישה, והביע באוזניי מישאלה:
שהעולם הזה לא יפרסם את התוצאות של חקירה שניהלנו על
טביעת אוניית־המעפילים פ א טרי ה בנמל־חיפה. אנשי־ההגנה,
שטעו בחישוב חומר־הנפץ, וגרמו לקטל המוני של המעפילים
כאשר הטביעו את האוניה, היו רגישים לנושא. הם חששו שמא

*וודי אבנר

יואשמו ברצח, על־ידי אנשים שלא יבינו את הנסיבות המיוחדות.
נענינו חלקית לבקשת פרס: פירסמנו כתבה מצולמת על
הטביעה, אך לא נכנסנו לפרטים לגבי המבצעים.
לאחר מכן הידרדרו היחסים בינינו במהירות. שימעון פרם ייצג
את כל התפיסות־המדיניות שאנחנו התנגדנו להן׳,ולהיפך. עקבנו
אחרי מעשיו תוך מאבק מתמיד. בצורה זו הייתי מעין עד־ראייה
לכל הדברים שהיה עליי לנתחם במסגרת הכתבה.
בראיון הטלוויזיוני שערך עימי רם עברון בשבוע שעבר, אמר
שהכתבות שלנו תלמו תרומה נכבדה ליצירת תדמיתו השלילית
של פרס בציבור. זה נכון. עברון גם אמר שבכמה מהכתבות שלנו
אז השתקפה שינאה לוהטת, וזה אינו נכון. מעולם לא היתה לי
גישה ריגשית כלשהי כלפי שימעון פרס, לחיוב או לשלילה. יחסי
אליו היה תמיד ענייני לגמרי, על פי מעשיו ומחדליו.
לכן לא התקשיתי לעשות מה שאני חייב לעשות לפני שאני
ניגש לכתוב על איש״שנה כלשהו: לנתק כל יחס ריגשי אל
האיש, לחיוב או לשלילה. ניסיתי להבין את פרס כמו שהוא —
מה מריץ אותו, איך התגבשה אישיותו מאז ילדותו ואיך הדבר
משפיע על ההווה והעתיד. על הקוראים לשפוט אם הצלחתי.
בימים האחרונים של העבודה היה קשה לי לשמור על
אובייקטיביות כפוייה זו בשל חלקו של פרס בחקיקת חוק־התועבה
לאיסור מיפגשי־שלום, ומטר הכזבים שהמטיר על
סיעת־המערך כדי לכפות על חבריה הצבעה בניגוד למצפונם
והבנתם. בפרשה זו התגלה כעלוב־נפש.
למעשה, עמל פרס על הכנסתי לבית־הסוהר, בשעה שאני
עמלתי על עיצוב דמותו בכתבת־השער.

תחייה י שראלי ת
מה זאת חוויה ישראלית אמיתית? צריכים לקרוא את עיתון
היורדים באמריקה, י שראל שלנו, כדי לדעת את התשובה. הנה
סיפורו שפירסם ב־ 16 באוגוסט, כלשונו:
״ 320 רווקים ורווקות יהודיים מ־ 37 מדינות שונות בארצות־הברית
חוו השבוע חוויות ישראליות, בסיור שנועד להכיר את
ישראל ואולי אף למצוא בן או בת זוג לחיים.
״למרביתם היה זה ביקור ראשון בארץ ונקודת־השיא שלו
היתה ביום שלישי למרגלות המצדה. הם נהנו מחוויה יוצאת־דופן
במקום הנמוך בעולם, ליד ים־המלח.
״מנהל מלון מוריה שלחוף ים־המלח, אורי אונגר, הידוע
כבעל מעוף ורעיונות מטורפים, הכין לרווקים ולרווקות קבלת־פנים
וארוחת־בוקר מפוארת בסיגנון רומאי למרגלות המצדה.
״בעבודה המאומצת של שעות רבות הקימו עובדי־המלון
במקום מחנה־אוהלים, גשר מלאכותי ומיכשולי־מים במתכונת
ובסיגנון רומאי. סמוך לשעה 7בבוקר ירדו הרווקים והרווקות
ממרומי המצדה, התקבלו במחנה לצלילי תרועות־חצוצרה של
נגני ערד, הלבושים בסדינים צבעוניים בסיגנון רומאי.
״מאות הצעירים והצעירות סעדו ליבם במטעמים מיוחדים
שהכין המלון. עברו ביניהם 12 נערות, בנות עובדי־המלון, כשהן

עטויות לבוש רומאי הולם, הגישו לאורחים משקאות חמים
וקרים, ואחר־כך הופיעה תיזמורת מערד בקונצרט כדוגמת
מישתה רומאי על פי הסרטים והתסריטים הידועים.
״בשבוע הראשון לשהותם בארץ, נוצרו בין הרווקים והרווקות
12 זוגות המתעקשים כבר ללון בחדר משותף. כמה מהם הודיעו,
כי בכוונתם להתחתן בישראל. המיבצע נערך בחסות הקונגרס
היהודי האמריקאי, המבקש לעודד בדרך זו נישואין בין יהודים
ומניעת הגברת ההתבוללות.״
האם היו אלעזר בן־יאיר ואנשיו מתאבדים, אילו ידעו איזו
חווייה ממתינה להם למטה, במחנה הרומאים, אם ייכנעו?

מרגלים ערי ה י שר אל
כאשר טילפן אליי ידיד והודיע לי שבזה הרגע עצרו את הר״ר
ישראל בר בעוון ריגול, שמעתי בראשי ״קליק״.
הכרתי את בר היטב. במשך שנים קיימנו מדי פעם שיחות. הוא
היה אחד המודיעים החשובים ביותר של השבועון המסויים,
בתקופה הקשה ביותר של מילחמתנו בנערי־החצר של בן־גוריון.
הוא היה בעל מחשבות מעניינות ומקוריות. אך אי־שם בראשי —
מתחת לסף ההכרה — ניקרו שאלות קטנות לגביו. היתה לי
תמיד הרגשה סתומה שמשהו אינו בסדר. מכאן ה״קליק״.
כמה שנים לפני כן טילפן אליי ידיד אחר והודיע לי כי אהרון
כהן ,״אהרונצ׳יק״ בפי כולנו, נעצר בעוון ריגול. לא שמעתי שום
״קליק״ .אמרתי :״שטויות!״
גם את אהרונצ׳יק הכרתי היטב. גילגלנו הרבה שיחות במשך
השנים. ראיתי בו את אחד מאבותיי הרוחניים. במידה רבה של
צדק אפשר לומר כי הוא היה אבי ״האסכולה הפלסטינית״ ערב
מילחמת־העצמאות. אם השתכנעתי עוד ב־ 1948 שאין מוצא ואין
פיתרון מלבד הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל, הרי
חלק גדול מן הדרך להכרה זו עשיתי תודות לכתביו בשנים
שלפני כן.
בר היה שחצן אינטלקטואלי, בעל אינטליגנציה מהירה, וידו
היתה בכל. אהרונצ׳יק היה איש חכם, אך תמים כמו ילד בעניינים
מעשיים. הם היו כמעט טיפוסים הפוכים.
בית־המישפט אישר את האינטואיציה הראשונית שלי. בר
הורשע בריגול ונפטר בכלא. גם אהרונצ׳יק הורשע, אך בית־המישפט
קבע במפורש שלא ריגל ולא התכוון לרגל, אלא הסתבך
במגע עם סוכן (סובייטי) .אילו הועמד לדין השנה, היה בית־המישפט
מזכה אותו בלי ספק. לדעתי, כיום לא היה מועמד כלל
לדיו•
לכן התקוממתי כאשר ראיתי את תצלומיהם של בר וכהן
מופיעים יחדיו בראש עמוד של גירוסלם פוסט, מעל לכתבה של
וולף בליצר על ״פחד הריגול״ .איני יודע מה הניע את בליצר
לפרסם את אוסף השטויות הכלולות במאמר זה. הוא איש רציני,
והוא צריך לדעת שסיפורי־ריגול מושכים אליהם בכל העולם
שרלטאנים, עיתונאים מסוג ז׳ וטיפוסים מפוקפקים אחרים.
בשטח זה אין דרישות לכישרון ולדיוק. הכל הולך.
די לעיין במה שכתוב במאמר על ישראל בר, מפי אמריקאי
אחד, הפרופסור ג׳ון רוש —
שהוא שרלטאן גמור או אידיוט.
וזה סיפורו המוסמך: בר היה סוכן
מיזרח־גרמני ותיק. עדי ראייה
ראוהו במילחמת־האזרחים בס פרד,
כשהוא חוקר־מענה של ה קומוניסטים.
אחרי מילחמת־ה־עולם
הושתל בארץ, בתוך זרם
הפליטים היהודיים מאירופה,
אחרי שהופיע במחנה־עקורים
וטען שהיה במחנה־ריכוז.
אין צורך להיות מומחה כדי
לדעת שכל מילה מתיאור זה
היא בגדר שטות גמורה. בר לא
היה מעולם בספרד. הוא עצמו
המציא את הסיפור הזה, ובמהלך חקירתו הסתבר שזה היה חלק
ממסכת־השקרים שהמציא כרי לזכות בארץ במעמד של מומחה
צבאי. הוא לא בא ארצה אחרי מילחמת־העולם, כפליט ממחנה־עקורים.
הרבה זמן לפני כן קראתי את מאמרו מדי שבוע בעיתון
של אחדות־העבורה, לצד מאמריהם של יצחק שדה (״י. נורד״).
נראה שהכתב לא ידע דבר על הפרשה, ושהעיתון שכח.
אין לי ספק שבר הסתבך בריגול בשלב מאוחר של חייו, על
רקע פרשות אישיות מסויימות, שאותן חשפנו בשעתו. על כך
נענש. אין הדבר מטשטש את מעובדה שהיה הוגה־דיעות מבריק,
מומחה צבאי מעולה שלא קיבל מעולם הכשרה צבאית רישמית.
הוא היה אחד מהוגי־הדיעות הצבאיים המעטים מאוד בתולדות
המדינה, שאינה משופעת בקצינים אינטלקטואליים.
ואילו אהרונצ׳יק כהן היה הוגה״דיעות פוליטי. ברבות הימים
יתגלה כאחד הנביאים.
השבוע מלאו חמש שנים למותו. שורות אלה באות במקום זר
על קיברו בקיבוץ שער־העמקים.

ל צד מי אתה?
המאטאדור נעץ את חרבו בעורפו של הפר, והסתובב אל הקהל
כדי לקצור את התשואות. הפר הגוסס הרים את ראשו, ונעץ את
קרנו בגוף המאטאדור. שניהם מתו ביחד.
כל זה צולם בטלוויזיה, בשידור חי. על ספרד כולה ירד אבל
כבד.
ניסיתי לרחם על המאטאדור. ולא הצלחתי.
מצטער, אבל במאבק הזה־אני הייתי לצד הפר.

88 8 3 2 * !2 8 5 3

הבל רמאות
זוג ישראלי לא צעיר החליט השנה לנסוע
לטיול בחו״ל. נסעו לגרמניה ושם, תמורת 600
דולר, קנה סיור לסקנדינביה. הם לקחו את הטיול
מגרמניה, כי הם שמעו שבטיולים היוצאים
מאירופה יש פחות ישראלים ויש יותר סדר,
ואפילו נותנים בתי־מלון יותר טובים וגם מורה־הדרך
מדבר בגרמנית ולא בעברית. בשביל זוג,
שתי בארץ רק 35 שנה, זה לא •בושה לדעת יותר
טוב גרמנית מאשר עברית.
בקיצור, נסעו באוטובוסים ממוזגי־אוויר, ראו
גופים צפוניים ובילו בבתי־מלון מדרגה טובה
מאוד. בבתי־המלון האלה הגישו לארוחת־הבוקר
לחמניות וחמאה וריבה ומימרח־כבד וקפה וגם...
קוויאר בצלוחיות קטנות וסגורות. הזוג אכל את
הלחמניות והחמאה והריבה ואפילו את מימרח־הכבד
וטעמו את הקוויאר. הם הודו אחד בפני
השני שהדבר הזה ממש לא טעים — אבל אף זוג

ישראלי מבוגר ומחונך לא ירשה לעצמו סתם
להשאיר את הקוויאר על המגש ולהסתכן
בקבלת שם של סנוב או חסר־טעם או מי יודע מה
עוד. הם לקחו את צלוחיות הקוויאר ודחפו אותם
לתיק־הצד שלהם. ככה הם חרשו את סקנדינביה,
כשבתיק־הצד מתאספות צלוחיות הקוויאר
בכמות של שתיים ביום. עשרה ימים, תעשו
חשבון כמה קוויארים.
הם הגיעו ארצה כשבתיקם המיטען היקר מפז.
בבית הם דחפו את הצלוחיות למקרר עד שיבוא
מישהו באמת מיוחד, ששווה לתת לו את המעדן

לאניני־הטעם. ומה רוצה אלוהים, שדווקא אני
באתי לבקר את השבים מחו״ל. בטקס מהודר
ורב־רושם נמסרו לי כמה צלוחיות במתנה,
חשבתי דווקא להגיד: לא, תודה, אני לא אוהבה
את זה: אבל הג׳סטה של הנתינה היתה כל־כן
רחבה וחגיגית, שלא אמרתי מילה מלבד ״תודה
רבה״ ,וחזרתי הביתה עם הקוויאר המטייל.
בבית, בארוחת־הבוקר, אחרי שהילדים הלכו
לבית־הספר, פתחנו צלוחית אחת וקיווינו
שאולי־אולי הפעם זה ימצא חן בעינינו. אולי
התבגרנו, אולי הטעם שלנו השתנה לטובה, אולי
רחבו אופקינו במשך השנים. אבל כלום. טעמנו
ומייד נזכרתי איר אבא שלי היה נוהג להחזיק לי
את הלסת ואמא שלי היתה דוחפת לי לפה כף
שמן־דגים. הורדנו את צלוחית הקוויאר לריצפה,
קראנו לחתולה שלנו והסברנו לה :״בבקשה,
מותק,״ החתולה הריחה את הצלוחית פעמיים
והסתלקה משם בצעדים קלים ומהירים, סנובית
אחת.
זה כבר היה יותר מדי. לפני שמישהו יבוא
אלינו ויראה קוויאר מסתובב על הריצפה, אספנו
את כל הצלוחיות והעפנו אותן בתנועות
אלגנטיות לתוך פח־האשפה הביתי. מהפח הביתי
עברה שקית הזבל לפח־האשפה של כל הבית,
הממוקם בחצר האחורית ובכך, לפי מיטב
ידיעתנו, תמה פרשת הקוויאר המטייל בעולם.
ואז ...למחרת בבוקר, אני יורדת לחצר ואני
רואה שנערך שם קונסיליום מאוד עירני בין שתי
השכנות הרומניות והאחת ההונגריה. אני אומרת
״שלום״ מנומס ומנסה להתחמק, אבל הן קוראות
לי בהתרגשות .״כסף מהאמריקאים אנחנו רוצים?
מפטרים אנשים, כי אין כסף בארץ? אבל קוויאר
בזבל יש דווקא!״ צועקת לי השכנה, ובהזדמנות
זאת היא תוקעת לידי צלוחית סגורה אחת .״קחי
ותיהני,״ היא אומרת לי. השכנה השניה אומרה
שהיא לא תנוח עד שתדע איזה אנשים זורקים,
קוויאר לפח־הזבל. אמרתי שזה באמת נורא
ובאמת קשה להאמין .״את תכתבי על זה
בעיתון,״ הן אמרו לי ,״שכולם ידעו איזה שחיתות
יש כאן!״ אמרתי ״בסדר״ וברחתי משם כשצלו־חית
הקוויאר בתוך ידי.
עכשיו, אם האמריקאים יסרבו לתמוך בנו,
תדעו שזה בגללי. אבל לא בכוונה.

דווקא לא רציתי להיות זאת שמבשרת לכם
שהחגים עוד לא נגמרו, אלא רק התחילו, אבל זה
גורלי, כנראה. ובחגים, כידוע, באים אורחים
והאורחים הממוצעים מאוד אוהבים כשמגישים
להם לפחות קפה ועוגה. ככה זה איתם.
אז קפה זה לא בעיה, אבל עוגות הן ניג׳ס,
במיוחד כשעושים אותם לבד בבית. מצד שני,
כשקונים עוגה טובה ויפה בחנות, מתרוקנים
הכיסים חת־שתיים.
אז מה עושים? מרמים, כמובן. קונים בחנות
עוגה לבנה הכי זולה והכי פשוטה שיש. אחר־כך

העץ העגולה כדי לעשות חור, מסובבים אותה
קצת בתוך העוגה כדי שהחור יישאר, גם לאחר
שליפת המקל.
עכשיו עושים איזה קרם טוב תוצרת־בית,
שהעבודה בשבילו היא בדרך כלל רק לחיצת
כפתור המערבל, ושופכים את הקרם על העוגה.
הקרם נכנס לכל החורים ואחרי שחותכים את
העוגה למנות זה נראה כמו בתמונה.
לא, לא המצאתי את זה לבד. גנבתי את
הפטנט מחברה אמריקאית. מה יש? גם לגנוב
צריך לדעת. תשאלו את כולם.

חוזרים הביתה, שמים את העוגה על מגש,
ובעזרת ידית עגולה של כף־עץ עושים בעוגה
הרבה חורים. לא עד תחתית העוגה, אלא עד
החצי בערך. בכל פעם כשדוחפים את חתיכת

כמו כל עם ישראל (ממין נקבה) גם אני
עשיתי קילומטרז׳ אדיר בחיפוש אחרי מתנות
לחג. הבעיה הפרטית שלי היא שפעם, מזמן מזמן,
מישהו הדביק עלי תווית של אשה שמביאה
תמיד מתנות מאוד מקוריות ומעניינות. אף אשה
נורמאלית לא תזרוק תואר כזה. להיפך, היא
תשקיע שעות של חיפושים והליכה בחום, רק
כדי להישאר כזאת.
אז הנה שני דברים שמצאתי ושאחרי מציאתם
יכולתי לטפוח לעצמי קלות על השכם וללכת
הביתה שמחה. טובת־לב וגאה.

הדבר הראשון הוא מחזיק־מגבות נייד. כדי
לא לרוץ כל פעם למיטבח לנגב ידיים או כל דבר
אחר, תוכלי לקחת איתך את מחזיק־המגבות לכל
מקום — לגג, למירפסת, לסלון, לחדר־הילדים,
למעשה, זה שיפור של נייר הטואלט התלוי על
חוט מסביב לצוואריהם של ילדים מנוזלים

מילה טובה מגיעה, לפי דעתי, לחברת עלית.
החברה שממילא מוכרת בוודאי עשרות אלפים
של חבילות שוקולד ושאר ממתקים לפני החגים,
לא הסתפקה בכך ויצאה עם חידוש. אלה הן
סלסלות־ממתקים, ארוזות בצלופן ומעוטרות

בחורף. מקורי? יופי. דניש פלוס 7,885 שקל
ישן.

הדבר השני הוא מערוך מחליף טמפרטורות.
ישנם בצקים שאותם צריך לרדד בחום ויש כאלה
שאוהבים דווקא קור בזמן הרידוד (עובדה
מדהימה זו נודעה לי רק היום, ולכן אין לי פרטים
מדוייקים על הנושא, עדיין) .לצורר הענייז

אפשר לקנות היום מערוך עשוי
חלול בתוכו ולכן אפשר למלאו
במים קרים, לפי הצורך. דווקא
תשבו טוב־טוב על הכיסא. הנה
שקל ברשת־חנויות פטיו.
מה אתם אומרים?

קרמיקה, שהוא
במים חמים, או
מצחיק. עכשיו
זה בא 43,750 :

בסרט, הממולאות בשוקולדים וסוכריות ממינים
שונים. סלסלות כאלה אפשר לקנות בחנויות
עלית החל מ־ 5,000 שקל, שהוא מחיר זול
למתנה, לכל הדעות. הסלסלה שבתמונה היא,
בפירוש, מתנה מאוד מכובדת, וכמובן מתוקה
והיא מכילה שלוש טבלות שוקולד, סוכריות
משלושה מינים, אגוזים מצופים בשוקולד,
ופלים, מסטיקים ועוד משהו שהילדים שלי אכלו
ולפי העטיפות לא הצלחתי להבין מה זה.
כל זה, כולל הסלסלה והקישוטים — 7,000
שקל. לאנשים שלא יודעים מה להביא, או שאין

17רדע \ *
אני באמת מרגישה שבלי תגובה על סגירת
איצטדיון רמת־גן בשבת, לא אוכל לגמור את
השבוע.
מה אגיד לכם, אני ממש שמחה. אני רוצה
שהם יסגרו את כל האיצטדיונים בארץ, וגם את
כל בתי־הקפה ואת כל המיסעדות. אני רוצה שהם
יפסיקו את התחבורה הציבורית (מוניות) בשבת
ויסגרו את התיאטרונים ואת חוף־הים, ואפילו את
החשמל יפסיקו כל שבוע ליום וחצי, מיום שישי
בערב ועד למוצאי־שבת. אני רוצה שהם יזרקו
אבנים על ילדים שנוסעים בשבת על אופניים
ועל מבוגרים שנוסעים במכוניות פרטיות.
רק כך, רבותיי, יש סיכוי שאנחנו נתעצבן עד
מוות. ואז כשיגיע היום הזה, שנתעצבן עד מוות,
אני לא מקנאה בדתיים ולא מקנאה בשבת. העם
הזה, כשהוא מתעצבן ממש, הוא מכה בכל הכוח,
ולא תמיד באלגנטיות.
אז למה לא? תסגרו, תנתקו, תמשיכו לעשות
את המוות לעם שלם. אתם בקואליציה, יש לכם
כוח. תמשיכו, יופי. אני מקווה שכבר בשבוע הבא
תסגרו משהו, אם ירצה השם.

אקדמיית ,,בבת״עיני,
למה תדאיבו רוחי במונעכם ממני איגרותיכם
כסדר? מזה ימים רבים לא שזפה עיני מילותיכם,
המשכילות אותי בינה ומאלפות את כולנו שפת־שפר.
אנא
ענוני, מעפר הרימוני!
בתרגום חופשי:
מה יש לכם? למה הפסקתם לשלוח מיכתבים,
להם חשק וכוח לצאת למסע־חיפושים מפרך, י
דיר באלכ. האומנם עד כדי כך השתפרה עבריתי
סלסלה מתוקה היא פיתרון יוצא מהכלל ולא
לאחרונה?
יקר. בראוו עלית. נראה מה תמציאו לחנוכה.

ש אי ח

פועשר עריץ, ץ־ך ייפויש פוריפור כלרי
אריך עישך איי שפופיץ ״פלייר״
יפועיייץ לייי כייייי כל עדיייי. יו כייי ר
ר עי שיר אי רי לארד, י רי ד יפויירר.
ר כייי ר פרץ רי כלי לרגש פויר — עם
רשיפויש כשפופיץ רראשיץ. כ\רי
שפופיץ כלשרי, ר שירי פו פויי אר
עשיפר רצליפץ ג׳ יצכשייי אירי. כפור
שיכים י ש ארי כיריך י ב״פלייר״ ז ר
לאי יקורר לך. רפועשר ר פויירד

פלייר

י יפורזיכ\ייאר רשפופיץ שלם, ישיפור
עלציררי, לפני, כזפוץ י אררי
רשיפויש. רפועשר ר פויירד י ם ערר
לך לררדיר א ר רשפופיץ כ עריייר
יכרליר, י ל רי צי א אי רי ״רלכ\״ ,כלי
לר שאיר כלי יענץ כיר׳י כיי פך
י ׳פלייר׳י פורררב לפי צירר יי פך
ייצפוד כ עריייר לדפייר רירריכץ. לא
ר רי שי כי, א כלרי א ירירכפוכן ים,
פו שררר אירך פוכלד איר, פוכשיר
אגרך כיפוים ר״לריצי ם׳י של
רריר ש. יי ש עיר ר פר עיר כ׳ ׳פליירי..
ך יפשא יפיפיר, עם פוכשר פושריככ,
כן שיר, נגרר לישיאר, נגרר
לשיפויש, יירצליפך עםפש
פ רי ר ר לאידך רשפופיץ,
ו כייייר לשפופייים
ר ארר עך ל פרירר קולר
י שפוירר על רפלייץ, נרגש
ישר, כלריפוכייך ו כייייד
לשפופייים ראררים^
רפוליפך שכיכ רשפופיך י פורזי ך כי
רישכ, רזכ\ יכשיר.

— שככשכפורפכר
איי שיפויר פויליייי ישים כ איריפר
יכ ארר״כ — עכ שיי שלך
שפופייי חספע* פוייצרים ע״י
רך ייצרץ ר שיידי י ׳פוילילייי
כר שליכר פופעלים רפוכשים א ר כל
של כירייציר — פורך רי פיריר,
רכייץ רפויצר, עיכידרפורייל ם,
יי כירי כלרר.
רש^שיזי — ר שפופיץ ריריר ש אייי
פושאיר י ׳עך כיר׳י כיי פך

רפויזפביז ראיי שיפויר

פוינט

ח גן

חדב טג ל

איך את מצה לבמ ת את החגים

ין ה כ לי א1 בין האורחים?
החגים האלה יכולים להיות חגיגה אמיתית
עבורך. בלי לטרוח שעות ליד הכיור, בלי
להחמיץ את השיחה שלאחר הארוחה
ובלי ויכוחים ומריבות.
״טלסה״ מדיח הכלים המעולה פאר
תוצרת שבדיה יעשה במקומך את
העבודה המלוכלכת. לבחירתך 3דגמים

ניתן להדיח בו גם סירים ומחבתות.
צריכת מים וחשמל מינימלית.
פעולה שקטה במיוחד, עיצוב מהודר.
להשיג ב 7-צבעים: קרם, חום, לבן, צהוב,
אדום, ירוק,מוקה.

סלסה מקסי מתוצרת

סלסה מיני ״פוינסס״
מפלדת אלחלד, המדיח הקומפקטי
הטוב בעולם. ניתן להעמדה על השיש
(שעומקו 40ס״מ
לפחות) ,ללא
סידורי אינסטלציה
מיוחדים, או בארון
בשיטת או ד_ווט.8
קיבולת 24 צלחות
וקערות 11 ,כוסות
וסכו״ם בהתאם.
צריכת מים וחשמל
מינימלית.

סלסה מידי מתוצרת
מפלדת אלחלד, מתאים למשפחות גדולות.
2מגשים 2 ,ממטרות 3תוכניות הדחה,
ניתן להעמדה על השיש
(שעומקו 53ס״מ
לפחות) ,ללא סידורי
אינסטלציה מיוחדים,
או בארון בשיטת
או ר1וט. 8קבזלת 38
צלחות וקערות,
24 כוסות וסכו״ם בהתאם

מפלדת אל חלד, קיבולת מעל 57 צלחות
וקערות,
25 כוסות
וסכו״ם בהתאם, 4תוכניות הדחה,
2תוכניות ייבוש,
להשיג
ב 6-צבעים: קרם,
חום, לבן, צהוב,
אדום, ירוק. המדיח
השקט והחסכוני
בגודל זה בעולם.
הזמיני עוד היום אצלאחד הסוכנים
המורשים או ישירות במשרדי טלסה
אינטרנשיונל, ביאליק , 135 רמת-גן,
טל 03-7518249 .

בלעדי: השירות ניתן ע״׳ חברת הבת שלנו, סלסה בע״מ ב סו סניפים ברחבי הארץ.

טלסה. ה מ די חהמצ לי ח.

תל אביב: שיוו ק הוגן, דיזנגוף סנטר .03-290279 ,אלרד, אלנבי .03-621924 , 106 סלון מס׳ ו, בן יהודה 4 ,24ו .03-2856 רדיו איתן, א ר לוזו רו ב .03-234368 ,53 אליאס, ככר המדינה, ה׳ ב אייר ,20
;03-269749 דמת-אביב: אלעזר אלקטרוניקס, ברוד צ קי ; 03-418690 ,43 חיפה: רדיו אורון, ככר מאירהוף, קרית אליעזר ;04-533332 ,ירושלים: המומחים, הרצוג 7ו ; 02-632459 ,02-668865 ,רמת גן:
טלסטאר, ביאליק .03-731463,36 הגל החדש, שדי ירו שלי ם ;03-742052 ,28 גבעתיים: סלון מיכאל, ויי צ מן ;03-323340 , 16 דאשל״צ: סלון בן־זיקרי, ביאליק ; 03-947558 ,12 תל מזנד: חקיה, ככר קרן
היסוד ו ;052-61306 ,קראון: אלקטרו און, מרכז מסחרי ;03-356034 ,באר שבע: סלון צמרת, החלוץ 14ו ;057-33001 ,כפר סבא: רשת חשמל, ויי צ מן ;052-33055,76 רעננה: סלון אפי, אחוזה , 109
; 052-20945 פתח תקוה: כביס פז, איכילוב .03-914898 ,8רדיו אורון, חיים עוזר ; 03-913940 ,10 ינא: לבל אליהו, שדי ירו ש לי ם ;03-825608 ,29 חולין: סלון חולון בע״מ, סו קולו ב ; 03-855918 ,82 בת ים:
סלון משי, רו ט שי לד ;03-585888 ,34 הרצליה: א .קפלן, סו קולו ב ; 052-541245 ,32 רדיו-קול, בן־גוריון ;052-543304 ,77 נתניה: פרופ סור ס קי, שד׳ בני מין ; 053-38408 , 15 טבריה: ש רו ת הגליל, בנין
ח.מ.א ;067-91988 ,3 .עפולה: שרו ת טל, מנחם ; 065-23256 ,30 חדרה: גל קור, הנשיא ;063-22082 ,71 נס ציונה: פינ קל ש טיין, וייצ מן ;08-473292 ,25 רחובות: סלון אל קטרי ק, הרצל ;08-450630 , 187
בני ברק: סלון מאיר, רבי עקיבא ;03-782584 ,41 אשקלון: סלון סעדון, העבודה ;051-23296 ,27 קדומים: מלצר, ד.נ. שו מרון ;052-39162 ,טבעון: אל ק טרו טבעון, ככר בן גו ריו! ו.04-931173 ,

אברהם ויינו(למעלה: עם בגין וסאדאת ובין גולדה וקיסינגיה שירת במשך 3נ שנים מנהיגים וכוכבים
^ ברהם ויינ ר מחלק את בני־האדם
לארבעה סוגים: אלה שלב־בודם
נפרש שטיח אדום, אלה שאינם
ראויים לשטיח, אבל את ארוחת־הערב
מגישים להם מלצרים העוטים כפפות
לבנות, משוללי שטיח אדום וכפפות
לבנות, אך עדיין חשובים דיים כדי לב קש
מהם את חתימת־ידם: וכל השאר.
ויינר, מנהל מחלקת האירועים של
מלון קינג־דייוויד בירושלים, אוהב את
זכאי השטיחים האדומים, הכפפות הלבנות
והחתימות. אם ״כל השאר״ הם
עבודה יום־יומית, מפרכת, הרי שהמכו־בדים
הם תענוג.
וכך, כדי לספק את יצר ההנאה של
ויינר, מצטלמים בחברתו, במשך 33
השנים האחרונות, שרי־חוץ, ראשי־ממשלות
ונשיאים, מכל המינים וה גזעים.
בשולי התצלום הם מוסיפים,
בדרך כלל, כמה מילות־נימוס :״לוויינר
בידידות״ ,״לאברהם בברכה״ ,וכיוצא
באלה.
אחר־כן־ תולה ויינר את התצלום ה מעוטר
בחתימת־היד על קירות מישר־דו.
בין התלויים: בן־גוריון, לוי אשכול,
גולדה מאיר, שימעון פרס (״לאברהם
ויינר, בידידות ובתודה, שימעון פרס״),
מנחם בגין, יצחק שמיר, הנרי קיסינג׳ר,
ג׳ראלר פורר, ג׳ימי קארטר, ז׳קלין
קנדי, יצחק רבין.
ויינר מעריץ את כולם, בלי הבדלים
מיפלגתיים .״מי שמגיע לשטיח האדום
הוא אישיות רצינית, בן־אדם מוכשר,
גדול, חכם. הרי לא סתם שמים אדם

להיות שר, מפכ״ל או מנהל־האירועים
של קינג דייוויד. יש איזה כוח עליון
שאומר: זה יהיה בן־אדם חשוב.״
המגע התמידי בכוכבי־התיקשורת
הוליד אצל ויינר תאוות־פירסום.
״שמחתי מאוד כשכתבו עליי בעיתון
שסאדאת, קארטר ובגין חתמו למעני
את שמותיהם על גלויה אחת. זה היה
אחד הרגעים המאושרים ביותר בחיי״.
עיניו של ויינר בורקות כעיני ילר קטן.
״אני, כנראה, אוהב פירסומת,״ הוא
אומר.
בגעגועים הוא נזכר בחתימת־היד
הראשונה, זו שפתחה את האוסף וגרמה,

לבסוף, לפירסום שמו בעיתון.
״הייתי אז רק מלצר קטן ולא חשוב.
פיתאום ראיתי את הגברת אלינור
רוזוולט (אלמנת הנשיא האמריקאי,
פרנקלין) .קול פנימי, בלתי ניתן
לשליטה, לחש לי לגשת אליה ולבקש
ממנה את חתימתה. אני לא מבין למה
כל־כן־ רציתי לזכות בחתימה שלה.
אבל באותו רגע הרגשתי שזה הדבר
שאני הכי־רוצה.
״התגברתי על הביישנות, ניגשתי
אליה, הושטתי לה פיסת־נייר וביקשתי
ממנה שתחתום את שמה.
״עכשיו זו כבר מסורת אצלי. כל

החשובים חותמים לי את שמותיהם.
למשל, כשהגיע למלון מוחמר עלי,
הסתכלתי עליו ושאלתי את עצמי:
לבקש או לא לבקש? לבסוף החלטתי
לבקש. סדר זה סדר. אם כולם כן, למה
דווקא מוחמר עלי לא?״
ויינר ,60 ,יליד עיירה קטנה ליד
ברטיסלבה, צ׳כוסלובקיה, בילה את ימי
נעוריו במחנות ברגן־בלזן וטרזנשטט.
ב־ 1948 עלה לארץ .״בגלל כל הסיבו כים
של החיים שלי לא היה לי מיקצוע,
אבל היתה לי נטיה לבישול ולאוכל,״
הוא אומר.
בשנת 1950 החל לעבוד כמלצר ב־

קינג־דייוויד מלון־היוקרה הירושלמי.
״היתה לי קצת אינטליגנציה מה בית,
נימוסים טובים, וידעתי איך לדבר
עם אנשים,״ כך ויינר .״בזכות כל
התכונות האלה הפכתי למלצר ראשי
ואחראי על חדר־האוכל. מ־ 1963 אני
מנהל את חדרי־האוכל של המלון
ואחראי על מחלקת אירועים״.
הוא זה שמקבל את פני האח״מים
המגיעים למלון, מלווה אותם בעת
שהותם בו, מעלה לחדרם את ארו חותיהם
ונפרד מהם כשהם עוזבים את
המלון.
ויינר מתגאה בקו חייו הנמשך כלפי
מעלה .״איך שאני הצלחתי, גם החשובים
הצליחו. הנה, כשהייתי מלצר קטן,
היה משה דיין מפקד של גדוד ירו שלמי.
אחר״כך היה דיין לגנרל גדול,
וגם אני טיפסתי וטיפסתי, עד שהגעתי
לדרגת מנהל.
״כך אני מלווה את כל הגדולים,
גדל איתם, רואה אותם בכל הארוחות
הרישמיות, שנה אחר שנה, עד שעכשיו
אני ממש חלק מהם.
״במשך השנים נוצרים קישרי־ידי־רות
ביני לבינם. לפני שנה נסעתי לניד
יורק. מייד כשהגעתי, הרמתי טלפון
לקיסינג׳ר. אני לא יכול להגיד שהוא
חבר טוב שלי, אבל העוזר שלו נפגש
איתי ונתן לי ספר במתנה, עם חתימת־ידו
של קיסינג׳ר. היה גם מיקרה שהת קשרתי
לניכסון. נתנו לי לדבר עם
המזכירה שלו. ביקשתי ממנה שתמסור
(המשך בעמוד ) 36

ו״נר עם בגין, עם ריציארד ברטון ואליזבט ט״לור ועם ג׳קלין קנדי־אונאסיס: דיין אהב לאכול שקדים

חודצוז
׳ \ 1ךיןיןז | 1של אופנת ברוך (בעי צוב האופנאית ניצה כהן) .זוהי צורת
^ | 11 הרכיסה, המככבת באופנה כבר עונה שניה. הבד הוא רך

ונעים מאוד (־ 757 כותנה 2554 ,פוליאסטר) ,בגוונים אדומים וורודים.

ן ע 1 1 1ך | 1חולצת״משי מהודרת, שעוצ־
\ 11 / 11 בה על־ידי עודד גרא, רקומה

ועשויה פאייסים, עבודת״יד. כשיש חולצה כזאת אין

1 11

צורך בעוד פריט אופנתי, אפשר להסתפק בחצאית
ארוכה או במיכנסיים בגוון אחיד. וכפי שמוכיחה
מיכאלה ברקו בת ה״( 15 למעלה) הדגם עשיר וזוהר.
ך ץ ולצה יכולה לחולל ניסים
1 1ונפלאות לכל אשה, ובכל ארון־
בגדים. חולצה יפה היא אביזר אופנתי.
חולצה אפשר ללבוש עם כל דבר. עם
חצאית קלוש בשעות־היום. עם חצ־אית״עור
בשעות־הערב. עם מיכנסיים
לבנים לאירוע חגיגי וגם עם שורטס
בבית.
השוק משופע בחולצות — טריקו,
כותנה, משי, ויסקוזה. חולצות ספור טיביות,
חולצות אלגנטיות וחולצות
מהממות.
אופנת החולצות אינה משתנה, כמו
פריטי־האופנה האחרים, כל כמה
חודשים. חולצה טובה ויפה מבד
משובח, בעלת צווארון סיני, תמיד
באופנה. חולצת״משי, בסיגנון חולצה

גברית, לא אבד עליה הכלח. עם
חגורת־עור רחבה היא תיראה יפהפיה.
ועם חולצת טריקו אפשר ליהנות עוד
עונות רבות, בתנאי שהצבע נייטראלי.
פיסת־בד בחזית. חולצות טרי קו
הן פריט אידיאלי. אפשר ללובשן
על ג׳ינס וגם על חצאית טובה יותר,
עם חגורה כלשהי.
כדי להפוך חולצת טריקו חלקה
ורגילה לאופנתית יותר, תופרים חצ אית
בהדפס כלשהו — פירחוני,
מקווקו או גראפיטי — לוקחיס פיסת־בד
תואמת ותופרים אותה בחזית
החולצה והרי חליפה ספורטיבית
ואוריגינלית.
כיפ תור כפול. אופנת ברוך,
הידועה בטיב חולצות״הגברים שלה,

\ 1ד 1ך 1ך ל 11ר חולצה משעשעת וספורטיבית, מן
11 הסוג המתחיל לחדור לשוק. מימין:

חולצה נעימה לעין, בגווני שחור־לבן (שש־עשרה פלוס).

הוסיפה נדבך: חולצות״נשים אופנ תיות,
מבדים משובחים, בגזרות קלא סיות
ועם סממנים אופנתיים.
לסתיו עיצבה ניצה כהן לברוך
חולצות מבדי־כותנה ופוליאסטר, במר אה
נשי ומעודן, בגווני אפור״שחור,
בשילובי פסים וסאטן, עם שרוולים
ארוכים ותפוחים.
גם חולצות משובצות בשחור־לבן,
בכיפתור צדדי וכפול מככבות ברא שית
החורף. וחולצות בגוון תכלת-
אפור, בעלות כתפיים מודגשות, הן
אידיאליות למיכנסי ג׳ינס ולצעירות
תיכוניסטיות.
גם שרוולי־העטלף הרחבים והנו חים
עדיין באופנה, בחולצת־גולף
בגווני אדום, צהוב, כתום. את כל

| 1 ך | 11ך 1ף| חולצה רחבה מבד דקיק.
בסימון המראה הרופף, ב 11
111

כחול בוהק. הצווארון סירה, מחשוף נופל בחזית.

אנשו להסתנק ב־החולצות
של ברוך אפשר ללבוש מעל
מיכנסיים, עם חגורה רחבה וספור טיבית
או כשהחולצה בגיורת בלוזון
בתוך החצאית.
דקיק ובוהק. עודד גרא עיצב
לסתיו הקרוב חולצות־משי מהממות,
רקומות בעבודת־יד של תחרה ופא-
ייטים. אלה חולצות מפוארות ויקרות
לאירועים חגיגיים. אך אפשר ללבוש
אותן עונות רבות, אם יודעים איך
לשמור עליהן.
גרא גם עיצב (עבור סברינוז)
חולצות מבד־כותנה דקיק ובוהק —

חולצות בסיגנון קזואל, לכל שעות־היום,
לאשה העובדת וגם לזו המבלה
עם חברותיה בבתי־קפה. סיגנון צעיר
ומראה צעיר.
אדמה ובננה. רזיאלה גרשון
עיצבה את חולצותיה מבדי משי סינ תטי,
העמידים בכביסות רבות והנראים
חרשים גם אחרי שימוש רב. הגוונים
הם שחור, לבן וכחול בכיסים או גווני
אדמה ובננה למיניהם.
הגיזרה קלאסית ואופנתית. הצווא רון
קצר ועומד, השרוולים תפוחים
ובחזית הבגד כפתור גדול.
כריו ת בכתפיים. ניתן למצוא
שלל רב של חולצות יפות, מבדים

סיגגון צעיו
ומואה צעיו
סינתטיים מובחרים, בגזרות שונות
ואופנתיות בבוטיקים ובחנויות. אבל
אפשר גם בשיטת עשי״זאת־בעצמך.
חולצה שקצת נמאסה, ניתן לחדשה
בעזרת שתי כריות, או אפילו ארבע
כריות, אותן תופרים מתחת לקו־הכתפיים
והמשנות את המראה כליל.
את ־המראה תגוון עוד יותר תוספת
של עגילים ושרשרת.

ן ״ יען 1ך 1ך את יבולה לעצב דגם כזה. תפרי חצאית מבד מודפס,
| מקווקו או פירחוני, ותיפרי שארית־בד נוספת, בצורה

יפה, על חולצת טי חלקה והרי ל ן חליפה שעשית במו י די ד וגם בזיל הזול.

1 1 1.1

ח ן | 1ך 1י ך 1לקראת הסתיו חולצה הנראית כגופיה־על־חולצה,
בגווני אדמה, עם שרוול עט

ף רחב וצווארון גולף שמוט, מבד צמר עדין, נעים ומחמם.

1 11

\ 1ך י \ ך ף 11 חולצה בסיגנון ז׳אקט או בלוזון, בעיצובה של רזיאלה
\ 11111 / 1גרשון. ניתן להשיגה מבד משי סינתטי וגם מבד-
כותנה. הגוונים רכים -כחולים, ורודים, שחור ולבן וציבעי־אדמה.

^עוב

מודגשות.

מימין:

סמדר קלצינסקי מדגימה חול צה
בהדפס ריבועים וכתפיים
דגם ספורטיבי מבד טריקו.

מרשרשים בקופה.
מי ם בשולחן ומסיבה בחוות

צ עד
אחד
ר פני
בגיל 30 עו ש ה הזמרת אסתר
שמיר מה שאחרות עושות בגיל .18
נעים לשמוע שמישהו אהוב מתפתח
ומגלה את עצמו. ספר שיריה הראשון
של הזמרת, צעד א חד לפני הנהר,
והמסיבה הסיפרותית הצנועה שנערכה
לכבוד הספר, היו אבן־הדרך האחרונה
בהתבגרותה של הזמרת־משוררת הנפ לאה
הזו.

כשאסתר נישאה לאסרים שמיר..
לפני הרבה־הרבה שנים, היא היתה
עדיין ילדה. היה צורר בכמה שנות-

אנשי בוהמה אופנתיים. את המסיבה
היא ערכה במוזה. זוהי חנות־ספרים
תל־אביבית, שבה משולב בית־קפה.
החברים שבאו למסיבה יכלו לעלעל
בספרים השונים המוצגים בחנות, או
לשבת בניחותא וללגום כוס קפה עם
עוגה.
בספר החדש יש שלושים שירים
ליריים ואישיים מאוד. מי שמכיר את
אסתר יודע שאלה הם שירים של
חשיבה עצמית. את רוב השירים היא
כתבה בשנה האחרונה.
למסיבה בא שלמה ארצי, ששר
עם אסתר את השיר ברית ל א מותרת
בתקליטו מקום. היו שם גם המ שוררים
מאיר ויזל טיר ואיתמר
יעוז־קסט. האחרון הוא בעל הוצאת
הספרים עקד, שבה יצא הספר.
בין הקרואים בלט הזמר ואיש
הרדיו דורי בן־זאב, שבא חבוש
כהרגלו בכובע מהודר. הפעם היה זה
כובע־קש בעל חורים.
על המדרגות ישבה קריינית הטל וויזיה
כרמית גיא, שבאה עם בעלה

*711777

קיסר מועדון קיסר, שפעל ברחוב דיזנ־גוף
בתל־אביב, הלר לעולמו, ובמקומו
נפתח מועדון חדש וסימפטי בשם א ט רקציה,
בבעלותם של רוני ש טרן
ויעקב טל. מי שהגיע השבוע לפתי חה
יכול היה להתרשם מן המימזגה
המשופעת במיבחר גדול של משקאות
ומן המלצריות מסבירות־הפנים. לפתי חה
באו יפים וחשובים כמו שמואל

פלאטו שרון ופנינה רוזנבלום,
פיטפטו, אכלו ושתו ליד השולחנות.
כן, השולחנות שם זה משהו מיוחד.
כל שולחן הוא קובית זכוכית, המלאה
במים ציבעוניים, שבהם שטים דגי־זהב
משועממים. הדגים לא שמו לב לכל
היפים והחשובים שמעליהם, מה
שמוכיח שמעמד חברתי הוא עניין
יחסי מאוד.
יום לאחר מכן נערכה במועדון
החדש מסיבה, שבה הודו מנהלי קרן
ליב״י לאומנים שהשתתפו בהתנדבות

אמרגן ומבלה תל־ אגיני נודע (משמאל) נכנס אל
מאחורי דלפק המימזגה, שם קיבל תידרוך מרוני
שטרן, מבעלי המועדון, כיצד יש למזוג בירה ולקפות (להסיר) את הקצף.

במופע למען הקרן. אילי גורליצקי,
ראש אמ״י, בא עם אשתו רדתי, קובי
אושרת בא עם עדה תומר,
פנינה בריק באה עם רו תי ב ד

ך ך|1יד ורותי בן־אברהם באו יחד
ך 1ך 1ן 1ל
\ למסיבה עם כלב קטן, שהש ב1

אירה אצלן חברה אשר נסעה לחוי׳ל. השומרים בפתח

אברהם, ולקהת הכל עובר חביבי
ישבה בשולחן צדדי וזממה את המהלכים
המסובכים לקראת ההפקה של
תקליטם הבא.

לא הניחו לכלב להיכנס. לבסוף נמצא מתנדב
שהסכים לטייל עם הכלב בחוץ, בעוד השתיים
ביטחון ישראל.
מבלות בפנים במסיבה לקרן

ך 1 1ך״ בא למסיבה של אסתר שמיר ושיבח את השי־ד
1ך1
_ 11\ 1 1רים שבספר החדש. השחקן ונוכב־הרדיו,
הידוע באוסף הכובעים שלו, בא, כראוי ללילה הקיצי החס, בנובע״קש.
מכאיבים

נישואין ובגירושים
לעזור לה להתבגר.
הקריירה העצמאית שבה פתחה כמ שוררת,
המלחינה והשרה את שיריה,
הביאה לקהל הישראלי שירים כמו
עברתי רק כדי לראות, קצב ה מנגל
והמקום הכי נמוך בתל־אביב. ררר־אגב,
שמיר מעולם לא גילתה למי
שאינו מאוד קרוב אליה, על איזה
מקום היא שרה. היה זה שיר של
בדידות נוראה, אלכוהול ובילויים
ליליים אלימים.
למסיבה לכבוד הספר• החדש באו
דווקא הרבה חברים. שמיר אינה
הטיפוס המשלב את המסיבה שלו עם
איזו פתיחה של פאב חדש ומצטלם עם

ג-י 30

כדי

אלי שאלתיאל, אשר עובד כעורד
סיפרותי בהוצאת הספרים עם עובד.
מי שהוזמן למסיבה ולא בא היתה
הזמרת עפרה חזה. עפרה חזרה
בימים אלה משהות בת שבוע בצרפת,
שם הופיעה בעיירת־קיט על גדות
תעלת לה־מאנש. חבריה של חזה
סיפרו במסיבה כי בימים אלה היא
מצלמת את סרט־הווידיאו שלה בחב רת
ג־ג. בהפקה יש בעיות, ותקציב-
ההפקה המקורי, שהיה כ־ 100 אלף
דולר, תפח ועלה לסכום כמעט כפול.
אחרי שהסתיימה המסיבה וכל
המוזמנים הלכו הביתה, נשארו ארבעה
מגשים עם עוגות. אסתר יצאה לרחוב
וחילקה את העוגות לעוברים ושבים.

עדה תומו:

׳חברתו של המלחין והמפיק
קובי אושרת הצטלמה איתו
בפוזה מאוהבת וחשפה תוד כדי כד זוג של עגילי-

פנינה יקרים, שנחבאו מתחת לשיערה החלק. אושרת
היה לבוש בחולצת טריקו גזורת שרוולים ובמיכ-
ממנו ליהנות.
שלא מנע
נסיים זרוקים, מה

נעמי בת 200

הכל החל בפרוייקט סוף־השנה של
שחקנים צעירים ואלמוניים בבית
הספר לתיאטרון של ניסן נ תיב.
המחזה נקרא כולם היו בניי חוץ

| \ 1־ ״ 1111111:1 1המגלם בהצגה דמות נלעגת המזכירה חבר-
כנסת חרדי מסויים, קיבל נשיכה ידידו תי ת

בראשו מחברתו זיווה זילברשץ. קושניר עובד 15 שעות ביום. בבוקר הוא

מאיו סוויסה^,

ליף חוויות עם שלמה גולדברג.

1 1111

ערימות המרשרשים הענקיות שהקהל
השאיר בקופות.
אחרי 200 הצגות באו כולם לפאב
הילל הזקן של השחקן משה

מופיע במחזמר לילדים ובערב הוא רץ להחליף תילבושת ולשחק בכולם
היו בניי או, בשמה המלא -כולם היו בניי חוץ מנעמי, או חופי שווייצריה
-ההצגה הגורפת קופות זו שנה שניה, וכנראה עוד תמשיך לגרוף הרבה.

כולם ישבו ליד שולחנות ערוכים
והזמינו יין או בירה. על הקיר, מעבר
לסימטה, הקרינו בעלי הפאב סירטוניס
מצויירים, אבל איש כמעט לא שם לב

מגלם בהצגה צעיר שלום־עכשיווניק מתלבט וחסר
\ / 1ן עמוד־שידרה, שהריח הרע הנודף מפיו מבריח את 111 כולם. במציאות דווקא נמשכות אליו כולן. מאחוריו: ידיד תו הצמודה.

*|| אבי קושניר ודורון צפריס מגל-
ך ןן ןטך ד
1 / 1 1 / 1מים בשלאגר הקופתי דמויות
המזכירות בטירופו את גיבורי הפוליטיקה היש

מנעמי
-או חופי שוויצריה.
הסאטירה הפוליטית המטורפת
עלתה על הבימה פעם אחת, פעמיים
ושלוש. מהר מאוד גילו השחקנים
הצעירים שיש להם ביד שלאגר קופתי
היסטרי. לא רק שהקהל שאג מצחוק
כמעט במשר כל ההצגה, ושאנשים
הביאו את הילדים שלהם לראות את
הרבי מגורנישט רודף הבצע והשלום־
עכשווניק יפה־הנפש, והחסר עמוד־שידרה,
שריח רע נודף מפיו —
העיקר היה שכל ערב הקופאים פשוט
שברו את הגב בניסיון להרים את

ראלית. כטוב ליבם ביין, הם הציגו לאורחים בצורה
היתולית כיצד הצליח מורם, ניסן נתיב, להוציא מהם
את מיטבם בהצגה שתוכננה לפרוייקט סוף־שנה.

איבגי, כדי לחגוג את ההצלחה ההיס טרית.
מי שלא נראה שמח במיוחד
באותו הערב היה מפיק ההצגה יעקב
אגמון, שישב ליד שולחן, כשהוא
רציני ומוטרד. יתכן שכאבה לו הבטן,
יתכן שהוא נקט בטכסים הטעיה ישן
של מפיקים: אם יש להם ביד פלופ
אטומי. הם מצטלמים בפוזות אופטי ׳
מיות ועושים רוח בכל המסיבות בעיר,
אבל אם יש להם הצלחה כבירה הממ לאת
להם את הקופה לעשר השנים
הקרובות, הם עושים פרצוף חמוץ
ושוקעים במחשבות נוגות.

אליהם. כולם היו עסוקים בשיחות-
הנפש על תיאטרון מתוחכם וברכילות.
את התיאטרון המתוחכם נשאיר
לפעם אחרת. הרכילות סיפרה על
השחקן זרה ורטני אן גדל־הגוף,
המגלם בהצגה את דמותו של פלמח־ניק
שנרדם בתש״ח, המקיץ מתרדמתו
אחרי 35 שגה. ורטניאן, ארמני, יליד
רמלה, הרבה־הרבה דורות בארץ, נקנס
על־ידי מנהלי ההצגה ב־ 30 אלף שקל
על כי לגם חצי בקבוק לפני ההצגה.
השחקנים אמרו כי הם מבינים את
חברם, שנכנס ללחץ מרוב הופעות.

יהויכין פוידלש־

מגלם בהצגה את דמותו ש^ רמטכ״ל

סיגר מרוקאי מידיה של השחקנית טובה ורדי, שהצחיקה את כולם.

— מיכאל רותס

פסטיבל בעל יומרות אדירות. בואו של
יונסקו עלה לפסטיבל כמיליון וחצי
לירטות איטלקיות ליום, שכן המחזאי
לא בא בגפו כי אם נטל עימו את אשתו
ופמליה של שלושה גרורים, שיצקו
מים על ידיו במערכת־חדרים הדורה
באכסלסיור, בית־המלון היקר ביותר
שקיים בלידו, חוף־הים של ונציה, שם
נערך פסטיבל־הסרטים. לבד ממנו
ישב כנשיא חבר השופטים הכימאי
כז׳יסטוף (מסיבת ני שו אין) זנוסי,
ולצידו חבורה של אנשי־רוח ואמנות
בעלי כובד וכבוד: חתן פרס־נובל
לסיפרות מיוון, אודיסיאוס אליטיס,
הבימאים קן איצ׳יקאווה, ג׳ון שלזינגר
ואלן קלימוב: הציירים רנצו וספיניאני
וזוראן מוזיק, האדריכל המהולל ריי
קארחו בופיל והעיתונאים בארבייליני
אמידיי ולינו מיצ׳יקה, העוסקים גם
בהוראת קולנוע משולבת בפוליטיקה.
שכן בוונציה, אסור לשכוח, מכוונת
הפוליטיקה את מיתרי־המוזה ולא די
בכישרון, אם אינו בעל כרטיס־מיפלגה
בצבע הנכון.
המערכה הראשונה בסיבוב־הקרבות
של חבר השופטים החלה בניפוי הש מות
שאינם יאים לאריות הכסף והזהב

הסנדק הצוחק

בסירטו של ג׳ון יוסטון הכבוד של פריצי, שהוא

¥ה התרחש כמעט בחצות הלילה
( הארוך שלפני הסוף: בטקס חלוקת
הפרסים של פסטיבל הסרטים ה־42
בוונציה, הפסטיבל הזקן ביותר, היקר
ביותר והיומרני ביותר באירופה.
באולם מבודד של אחד המוסדות

המחולקים בסיכום. גם שהשופטים
הגבילו את בחירתם לתחרות הרישמית
בלבד (שכמו בפסטיבלים האחרים
בשנה זו, זוהי דווקא המיסגרת הפחות
מרתקת) .התברר שהמבויישים הרא שונים
הם דווקא האיטלקים. בהיעדרם
של פרדריקו פליני (שלא הצליח
לסיים את סרטו גיינגיר ופרד) ואטורה
סקולה(שרב עם מנהל הפסטיבל ג׳יאן
לואיג׳י רונדי) וסירטיהן של שתי
הנשים המובילות בקולנוע האיטלקי,
ליליאנה קאוואני ולינה ורטמילר,
שלא באו בסופו של דבר — נשארו
האיטלקים עם שתי פאסטות כברות
אבל ברוטב דליל: סירטו של בביל־אקווה,
שהיה חיקוי עלוב לפליני
בתיבול קאסאבטס (עם בן גאזארה
אומלל מאוד בתפקיד בימאי, שהגיע
למבוי סתום ומחפש נואשות את האני
המיני והיצירתי שלו באשה שאינה
קיימת) ,וסירטו של קארלו זאני,
מאמא אבה, שיחזור חסר־כישרון
לפרשה ׳אמיתית שהסעירה את
איטליה, לפני זמן מה, אודות מישפטה
של מנהיגת כת בסיגנון המוניס, ש הואשמה
בגניבת נפשותיהם של צעי רים
תמימים, יחד עם ממון הוריהם

פארודיה שנונה על מיתוס הסנדקים. ניקולטון הוא
ביצועיסט מצטיין, יקירו של הדון, המתאהב ברוצחת
שכירה שהקונקורנציה מעסיקה כדי לבצע חוזה.

המיוחסים והמפוארים ביותר שעל
התעלה הגדולה, בית המלון דניאלי
סגורים כבר מאז הבוקר 11 חברי צוות
השופטים, כשפלוגת סדרנים מטעם
הביאנאלה (אירגון־הגג של אירועי
האמנות בוונציה) שומר עליהם לבל

לחש

ולחישה עם

העולם
יחליפו החיצון.
עיניהם רפות, עצביהם רפופים ופי הם
יבש מהתנצחויות. עוד פסע קט
מפריד ביניהם לבין השיחרור — חתי־מת־היד
של כל אחד מהם על גזר־הדין
— כשזקן הצוות מתרומם מכיסאו. זהו
• יוג׳ין יונסקו המחזאי המהולל, בן ,73
היהלום שבכתר שופטי הפסטיבל ו גאוות
המארגנים, שהצליחו לשכנע
אותו להירתם למלאכה. אלא שספק
רב מה מיספר הסרטים שהצליח לראות
ועד כמה הוא מעודכן בענייני קולנוע.
הישיש נאנח — לא, הוא לא מרוצה מן
הפרסים, חושב שצריך להתחיל את כל
הדיון של חבר השופטים הנכבד מרא שיתו.
הנבחרים
מחווירים. אנא, לא את כל
הסיוט הזה מהתחלה. יונסקו מגחך: רק
רציתי למתוח אתכם קצת!

^ גס כובד
וגס כבוד

ודימו אנג׳ליקה וגון יוסטון. האב-הבימאי זכה בפרס־
1 1 1_ 11 הוקרה ובתו, אנג׳ליקה, המשחקת בסרט את נכדתו
של דון פריצי, המאוהבת בניקולסון, היא במציאות בת־זוגו של השחקן.

^ ך, למען האמת ההיסטורית,
בדיחתו של יונסקו היתה אבסור דית
הרבה פחות מן התיאטרון שלו.
המחזה שמאחורי הקלעים בפסטיבל,
שדמה לתעלה שעלתה על גדותיה,
היה ארוך ומייגע, כפי שצפוי שיתרחש
בפסטיבל שבו הכמות מרובה על
האיכות.
הדמויות הראשיות בצוות השופטים
העידו על פי שמותיהם כי אכן, זה היה

אמיתית

תמיט באזאקה (משמאל) בתפקיד הלני,

גיבורת שנות האבן, המבוסס על פרשה
זוג אסירים זכה במשך 20 שנה ל־ 70 שעות משותפות.

טנגו גלות

מארי לאפורה בתפקיד רקדנית ארגנטינאית גולה בפאריס, בסירטו של
סולאנאס טנגו -הגלות של ג ארדל. הסרט, שזנה בפרט מיוחד, מבטא
את געגועיהם של אמנים שנעקרו משורשיהם ואת כמיהתם לפולקלור, לבית ולמוסיקה.
והשתלטות מושלמת על נישמתם.
משהוא בנוסח כומר ג׳ונס נשי.

שוכבת עם
) 4מ> שמתחשק
^ מערכה השניה על הפרסים
ו \ כללה ויכוח אדיר האם יש להע ניק
פרס מיוחד למנואל רה־אוליברה.
בימאי.פורטוגזי ותיק זה הוא אחד
השנויים במחלוקת בעולם הקולנוע
כולו. יש השונאים את סרטיו האיטיים
והארוכים לבלי שאת, ויש החושבים
שהם אמנות־הקולנוע בשיא טוהרה.
במיסגרת הפסטיבל השכלתני הזה
הוצג סירטו האחרון של אוליברה
(שחברת קנון עזרה להשלמת מימונו
והיא המפיצה אותו בעולם) ,סנדל
הסטין, שאורכו (רק!) 400 דקות.
יונסקו טען :״זהו מחזה קילומטרי, זה
לא סרט. זה תיאטרון, וזה תיאטרון

אחרי שיכנוע מילולי רועם של
העיתונאים האיטלקים יצא אוליברה
בפרס לכלל יצירתו.
במערכה השלישית נערר הקרב
המכריע בין שניים מן הסרטים שבלטו
בתחרות: בין בלי גג בלי חוק (בשמו
האלטרנטיבי בלוז והבורחת) של
הבימאית הצרפתית, ממייסדות הגל
החרש, אנייס וארדה לטנגו -הגלות
של גארדל, סירטו של פרננאנרו
סולאנאס, הבימאי הארגנטיני החי
בפאריס.
הצוות קרוע: זאנוסי קלימוב
ויונסקו סבורים שסירטה של וארדה

מוצוט חוזו

״נעדר ערכים אתיים מתאימים״ .הסרט
מספר את סיפור נדודיה ומותה של
נערה זרוקה, שמאסה בכל מה שהחברה
המסודרת ועבודתה המשעממת כמז כירה
יכלו להציע לה. בגועל־נפש
מוצהר מן הבורגנות, החברה והמיש־פחה,
היא משוטטת בדרכים ומפעם
לפעם זוכה לנדבה או לצלחת מרק חם
של נזירות צדקניות. היא שוכבת עם
מי שמתחשק לה, ומאריכה ללון כמה
שכראי לה. דרך מי שנתקלו בה,
המספרים כביכול, בסיררת ראיונות
כמו תעודיים ובטכניקת פלש־בק

^ ) 11 *1 111 דיווי ד נננט, המיפלץ הזכור מתוף־הפח כמיפלצון מסוג חדש,
ןעך ןן ך *
בחברת שדונים שובבים בסירטו של המפיק ארנון מילצ׳ן
111111 #111/1
והבימאי רידלי סקוט, אגדה. הסרט הגיע לוונציה בסיווג הפופולארי -״ונציה הצעירה״.

בונר(תגליתו של מורים פיאלא בלחיי
אהבותינו) ,והיא אומנם נהדרת —
איזו קטנות־רוח מצד השופטים,
שהעניקו לסרט את ארי ה הזהב, אבל
מנעו מבונר את פרס השחקנית הטובה,
בטענה הטיפשית שהסרט כבר קיבל
את הפרס הגדול.

העדת-בפירה
וטנגודיה

תומה אחרת שהצטיינה ונשארה
בלי פרס היא השחקנית ג׳יין ביר־

שני אסירים פוליטיים שבמשך 20
שנה זכו לבלות יחד 70 שעות.
טנגו -הגלות של גארדל, היריב
הגדול של וארדה, לא נשאר בלי פרס,
וכמו בכבישים אחרים ללא מוצא קיבל
את ״הפרס הגדול של השופטים״ .קל
יותר להסביר את הסרט מאשר את
זהותו של הפרס הזה, אבל גם הסרט
מסובך ריו, אם כי לדעתי, זה היה הסרט
המרתק ביותר בוונציה מבחינה קול נועית,
סיגנון שפה וצורה.
סולאנאס, שמזה 15 שנה גולה
בפאריס ובמשך כל הזמן הזה לא עשה

עדנה פיינרו השתתפה בפסטיבל וגציה
ומדווחת על המאבקים שמאחור הפרסים
מיושנת מעט, משמיעה וארדה את
סיפורה הטרגי של הנערה.
בני־אדם משתמשים בה כשכדאי
להם, אם לשם השקטת מצפונם
החברתי או כיד נוספת במשק, ומש ליכים
אותה החוצה כשהיא מסכנת את
מעמדם או מאיימת על מרובעותם׳, .
מותה של הנערה מרעב ומקור אינו
מעורר רחמים כי אם פלצות, וזו, או מרת
וארדה, אשמת החברה הקשוחה,
האנוכית והצבועה, האחראית לצמי חתם
הפראית של יצורי שוליים אומ ללים
שכאלה.
בתפקיד ההיפית מופיעה סאנדרין

קין, המופיעה בסירטה של הבימאית
מאריון הנזל(הבלגית שהיתה בישראל
עם סירטה המיטה) שזכה באריה־הכסף
(שוב — השופטים החליטו
שבירקין אומנם טובה אבל די לסרט,
שנקרא בשם אבק, בפרס שקיבל ).אם
כי, בהערת־כפירה, הסרט בהחלט לא
מספק שכן יחסי שחורים ולבנים
בדרום־אפריקה היום מסובכים הרבה
יותר מכפי שהוא מנסה לתאר. כדי לא
להרגיז אף אחד העניקו ציונים לשבח
לשתי השחקניות והוסיפו ציון לשחק נית
היווניה תמיס באזאקה, שהצטיינה
בסרט שנות האבו, סיפור אהבתם של

תום האלסה, מי שגילם את מוצרט ב אמדיאוס, בתפקיד מפתיע
בסירטו של הבימאי רוברט דורנהלם, א קו פארק. הפקת הסרט
לוותה בשערוריה לאחר שהמפיק סולק מההפקה עקב הערות אנטי־שמיות שהשמיע.

סרט, ושהתפרסם בסרטים בעלי מסר
פוליטי מובהק, מספר בטנגו את סיפור
בני ארצו בגולת פאריס. הוא עושה
זאת דרך להקת תיאטרון, המנסה
להעלות מחזה מוסיקלי מבוסס על
חייו של ממציא הטנגו, קארלוס
גארדל, שהיה גולה גם הוא וזכה
לתהילה דווקא מחוץ למולדתו, שם
קיפח חייו בתאונת־דרכים.
לצורת המחזה הם קוראים ״טנ־גוריה״
,על מישקל טרגדיה או קו מדיה,
ודרכו הם רוצים לבטא את
כמיהתו של צמח שנעקר משוך שיו —
לאדמתו, לפולקלור שלו, למסורת

שלו ולמוסיקה שלו, ומעל לכל לקצב
הטבוע כרמו, שאותו מסמל הטנגו,
שהפך למיתוס.
אותה חבורה של גולים בפאריס חיה
ממיכתב למיכתב ומשיחת־טלפון אחת
לשניה, כשהדור הבוגר חולה־געגועים
והדור הצעיר מנסה נואשות לעצב
לעצמו זהות חדשה ולברר לעצמו למי
הוא שייך, כשזיקתו לארץ החדשה
גרלה והולכת.
השאור בעיטה
סבל אם לבחור את השאור מן ה־עיסה,
וזה היה קשה מאוד בפסטיבל
שכזה, שהבלגאן וחדוות־האילתור
שוררת בו, הרי היה זה הסדרה שואה:
תשע וחצי שעות של ראיונות עם בני
לאומים שונים, הרואים בעיניהם את
האירוע המזוויע ביותר והבלתי־מובן
ביותר שידעה האנושות מעודה. הסרט,
שנעשה על־ידי קלוד לאנדסמן, ידידו
של ז׳אן־פול סארטר, זכה לציון ומחאה
מצד צוות־השופטים של העתונאים.
ציון מצר אותם שראו אותו וטענו
שזהו המיסמך החשוב ביותר שהמציא
הקולנוע מאז מילחמת־העולם השניה,
ומחאה מצד הרבים שלא ראו אותו, על
שהפסטיבל, בתאוותו לבלוע את הכל,
לא דואג שהקהל שלו, העושה
מאמצים כה גדולים להגיע אליו —
מאמצים שעולים גם בממון רב,
בהתחשב בבית״הבליעה התאוותני של
ונציה — לא קיבלו את הזמן הנאות
ואת לוח־הזמנים הראוי, כדי שיוכלו
להתפנות ולחזות בסרט.

ברנדאואר על הסכין

קלאוס מריה גרנד או אר בסירטו של ידי סקולי
מובסקי לייטשיפ, כקפטן המנסה להגן על
ספינתו. סקולימובסקי טען שהשחקן היה בלתי״אפשרי וניסה לטרפד את פירטו.

שיה יריב:

י שר אל הר:

סטנלי ספרבר:

,,ביו הוו נחם שחוו . ,אנילאנותן ,,כשאתה רא י חיו
שטה שמש נ שוי!,״ עצות ד או אחד!״ שומעים עריו נחות!״
גאים

סופרים ומשוררים חשובים
יצירותיהם דווקא בעיתוני החג.
משורר שאינו עושה כך, הוא ישראל הר, השונא ״סיפרות
חגיגות״ ,כדבריו. ובכל זאת, העניק ישראל הר, ביוזמתו,
שיר חדש פרי עטו, להעולם הזה.
אומר הר: יש קסם ב כך שבמדור סיפרותי מתפרסמת
ידיעת״ספורט, למשל, ואותו הקסם יש לשיר המתפרסם
במדור שאיננו עוסק בסיפרות, בדרך כלל. השיר הזה ניתן
על״ידי לאנשים שלא מחלקים את העולם למדורים.

הגולגולת המדברת

עד עתה טרם פנו. הסתבר לי שהעיתונים לא ששים לתת
פירסום לעובדה שאפשר לזכות במישפט־דיבה נגד עיתון. הם
חוששים בוודאי, שזה עלול לפתוח פתח לתביעות נוספות.

• בכל זאת, ידוע שלרוב אין זוכים במי שפטי־דיבה
נגד עיתונים. האם לא ניסו להניא אותן• מן
התביעה?

רוב ;מי היו לילות לבדי
במיטתי בחדרי על גבי בחושך
;רוק ה;ה הזיה
אדום לרא׳טונה ;דעתי מפיך
מחדרים אחרים לפעמים ניצנוצים
עץ התקרה ה;ה ;בש ומפורר או
רטוב ועבש לפי עונות השנה
פצעי לחץ עלו בי עד כפותי
מיטתי בדמעתי היתה תמיד
בין הררי פחם שחור שטה שמש נעורי
והראש המדבר

לפרסם

לפני שנתיים סערו חוגי האמנות בארץ. יגאל תומרקין
פירסם כתבה קצרה, שבה האשים את שיה יריב, בעל
גלריה גורדון, בהורדת מחירי עבודות של ציירים
ישראליים מסויימים. יריב תבע את העיתון, שבו פורסמה
הכתבה על הוצאת״דיבה. התביעה זכתה בסיקור רחב
ביותר.
בשבוע שעבר הסתיים המישפט בניצחונו של שיה יריב.
מלבד כמה שורות בעיתון אחד, יש קשר של שתיקה על
כך. העולם הזה איננו משתתף בקישרי״שתיקה, ולכן פניתי
אל יריב ושאלתי אותו אם לא פנו אליו אחרי המישפט,
כמו שפנו אליו בזמן הגשת התביעה.

הראש המדבר

(שממרים מפראג עובדי בן נבט
מלדותו וזטפוהו מבית אביו ואמו

כולם הזהירו אותו וייעצו לי שלא להגיש את התביעה. אפילו
עורך־הדין שלי שאל מה אני צריך את הצרות האלה. אבל, יש
מצבים שאדם לא מוכן לוותר.

• ביחד עם זאת, בגלל תביעת־הדיבה שלך, ידעו
על המאמר של תומרקין הרבה יו תר אנשים מאשר
אילו שתקת ועבר ת לסדר היום.
זה נכון ולכן, בהתחלה, דרשתי רק התנצלות, אבל הם סירבו.
אף אחד לא האמין שאלך בדרך הארוכה של תביעת־דיבה. כשראו
שאי־אפשר להתיש אותי, הם פנו אליי וביקשו פשרה, אבל אז
היה כבר מאוחר מדי.

• קיבלת התנצלות בעיתון, כמו שרצי ת. פסקו
לך שישה מיליון שקל פיצויים. אתה מרגי ש שני צחת?

יום
ההולדת ה־ 30 של מקהלת רינת נחוג בשבוע שעבר
בדרך מאוד מקורית. המקהלה כולה עלתה לאוטובוס
וערכה סיור ב״ 10 נקודות בארץ, מקיריית־שמונה ועד
אילת, כשבכל מקום היא נותנת קונצרט במתנה לתושבים.
פגשתי את מנצח מקהלת רינת, סטנלי ספרבר, שסיפר לי:
בכל שנה אנחנו יוצאים לקונצרטים בחו״ל. חשבנו שהשנה
הגיע הזמן שנעשה סיור בארצנו. הבאנו את הרעיון לאמנות
לעם. הם התלהבו, אנחנו התלהבנו והנה אנחנו שרים לאורך
ארצנו.
אילת, ערד, ניר־דויד, גוש עציון, עפולה, כפר״בלום, מצובה,
סאסא. קריית־שמונה — ואני מקווה שלא שכחתי איזה מקום.

• בכל מקום אתם שרים או תו חומר?
אני לא רוצה לשעמם את המקהלה, ולכן, אנחנו עושים
שינויים. זאת היא תוכנית רטרוספקטיבית. החומר הוא אותו
החומר שבו אנחנו מופיעים כבר 30 שנה, כך שאין בעיה להחליף
קטעים.

• פעם, כשאמרת מקהלה — התכוונת ל.,רינת״.
היום כמעט שלא שומעים עליכם. מה קרה?
פעם רינת היתה מקהלה יחידה. בהצלחתה היא דחפה להקמת
אין־ספור מקהלות בארץ. היום, כמעט אין ישוב בארץ שאין לו
לפחות מקהלה קאמרית. כשאתה לא יחיד, שומעים עליך פחות.
אבל במיקרה הזה, זה כדאי.

בערמת כלולות את י אשי כרתו
עם שם ׳האוזר תחת הלשון) בהדתו

• הסבוס שפסק לך השופט כיסה את הוצאותיך
במי שפט?

• מי הוא הקהל של המקהלות — ובחייך, אל
תגיד לי שכולם!

בניגון גמרא עתיק

לא, אבל ידעתי מראש שכדי לתבוע עיתון, צריך להיות מוכן
לקבל פיצוי כספי נמוך ממה שזה עולה לי.

דווקא רציתי להגיד שכולם. אבל, אם את מתעקשת, אז אגיד
לך שקהל מאוד קבוע שלנו, הם אנשים שעיסוקם במוסיקה
ובזמר. וגס אחרים, כמובן.

סיפר לי אותך

• במי שפט שנמ שך שנתיים התפצלו הציירים
הישראלים ל שני מחנות, חלק העידו לטובתך וחלק
נגדך. האם אלה שהיו נגדך ג מרו את היחסים שלהם
עם גלריה ״גורדוך?

בכיסופים שלא מעלמא הדין
לבוא לקבר ישראל
מאז אנחנו מרחפים
גולגולת הנער תפיחה בחזי

עבודותיו של יאיר גרבוז תלויות בגלריה גם היום והיו תלויות
גם בזמן עדותו נגרי.

מריצפת הממרים בבית אל להררי פחם בכרמל

• האם אתה מציע גם לאחרים לנסות לתבוע
עיתונים על הוצאת־דיבה?

נעים ונדים בכף הקלע
והלחץ בעיני

פצעים לכל חי

אני לא נותן עצות לאף־אחד.

• איפה בדיוק?

ניצחתי. זה לא סיפוק אבסולוטי, כי לא ראיתי את תומרקין על
דוכן־העדים, אבל הזכיה היא מוחלטת.

ועשו אותו להם עבודה זרה

• שאלה שמציקה לי כבר שנים: למה המקהלות
נחשבות בכל מקום כבן־חורג של המוסיקה? נגנים
ב תיזמור ת מתפרנסים מעבודתם, זמרים במקהלה

אני אוהב את השאלה הזאת. התשובה היא, שזה בגלל אי־צדק.
ובכל זאת, יש תיקווה. הנה, בשנים האחרונות קמו באנגליה,
בגרמניה ובשוודיה-,מקהלות מקצועניות, ואולי זאת פריצת־דרך
לכולם.
דנואלהש מי

ם אומרים...מה הן אוהדות...נזה ה אומרים״-מה הן אוחרות...חה הם<

יוסף (,,יוסד ה״) מרימוביץ:

אריזבט דר:

ישראלה קריסשי:

״להתפלל בבית־הכנסת ״ יותר קל להפוך ״סיפוק והגשמה קודמים
כדי לתקוע גול בשבת!״ לקתולית מאשר ליהודית!״ ל ת חזיו ת כלכליו ת!

יהיה כדורגל השגת או לא יהיה! זאת השאלה שנשאלה
בתהודה תיקשורתית רבה בשבוע שעבר. עסקנים ופו ליטיקאים
קצרו כותרות בחדווה בנושא החדש שצץ,
ונדמה לי שהכדורגל עצמו נדחק קצת לפינה, בלהט

הוויכוח.
פניתי למאמן הנבחרת הלאומית, יוסף (״יוסל׳ה״)
מרימוביץ, כדי לשמוע את עמדתו בסוגיה הרועשת הזאת.
איצטדיון רמת־גן, השנוי במחלוקת הרועשת, משמש אף
את הנבחרת הלאומית במישחקיה.

• נדמה לי שבלהט הוויכוח לא הוסבר בדיוק
באיזה סטטוס־קוו מדובר, ובמה העניין.
כל ההסכם הזה שמדברים עליו ללא־הרף — זה תפס רק לגבי
הנבחרת הלאומית. איצטדיון רמת־גן, סלע״המחלוקת, נמצא, בין
היתר, בשימושה של הנבחרת הלאומית. על פי ההסכם, הנבחרת
הלאומית לא שיחקה באיצטדיון בשבת, מיום הקמתו. אבל מדוע
שהקבוצות לא ישחקו?

• מה ההבדל? הרי מדובר על הליגה הלאומית!
יש הבדל! ועוד איך! הרי במיגרשים הסמוכים לאיצטדיון,
הנמצאים אף הם בשטח השיפוט של עיריית רמת־גן, לא התעוררה
כל בעיה בנידון! זה בכלל לא שייך לכדורגל, הכל פוליטיקה! רק
פוליטיקה! ושלא ינסו לעשות מזה בעיה לאומית!

• לך, עצמך, י ש יחס למסורת?
בילדותי היה לי הרבה יותר מיחס למסורת. סבי היה רב, אבל
מ״המיזרחי״ ,כלומר: מתקדם, לא מהפנאטים של נטורי־קרתא
ודומיהם. הוא היה אומר לי מדי שבת :״בוא איתי, יוסל׳ה, לבית־הכנסת.
התפלל איתי. אולי זה יעזור לך לתקוע גול אחרי
הצדדיים״.״
אין עימות בין שמירת מסורת לעניין הזה. מצירי, שיחליטו על
יום נוסף — יום שישי — שבו ישחקו כדורגל, וביום שבת
שינוחו. אבל אני חוזר ואומר: הכל פוליטיקה!

״אין טעם לגייר סתם אינדיאנים!״ קבע בפסקנות הרב
דוי ד שלוש, רבה הראשי של נתניה. הרב הנכבד חזר מהודו,
שם פגש ב״ 35 תושבים שטענו שהם צאצאי עשרת השבטים
ושביקשו להתגייר.
בעניין הסלקציה החריפה הזאת שוחחתי עם אליזבט
לוי, אשה יפהפיה שעברה את הקריטריונים החמורים
לגיור, השלימה את התהליך הממושך והמורכב בדרך
להיותה יהודיה כשרה למהדרין. לוי היא אמנית, המציירת
והמעצבת שטיחים אמנותיים, ויצירותיה מפארות את
בית־הנשיא, בית־הסופר בתל־אביב, שגרירות ישראל
במצריים ואפילו את מעונם של יורש״העצר הבריטי
צ׳ארלס ונסיכתו, ליידי די, לשם נשלח שטיח מבית־היוצר
שלה כמתנת״נישואין לזוג המלכותי.
יש לציין שלוי, יליד ת דנמרק, היא בהירת״עור -בניגוד
להודים שביקשו להתגייר.

• ספרי לי, בבקשה, את הנסיבות שהביאו לגיורך.
הכל החל מפני שפגשתי ישראלי בדנמרק והתאהבתי בו.
אומנם נשארנו בדנמרק 10 שנים, אך התגיירתי כבר בתחילת
נישואינו.

• מדוע?
כי יש היגיון בכך. התגיירתי גם בשביל עצמי, אך גם למען
הילדים, כדי שלא יהיו במבוכה ובלגן בין שתי דתות. התגיירתי
ביוזמתי. בעלי לא לחץ עליי. לעומת זאת, הוא שיכנע אותי,
לאט־לאט, לעלות לישראל.

• הגיור נחשב לתהליך ממו שך וקשה• איד עברת
או תו?
אוהה, אין לך מושג כמה שזה היה קשה! אביו של בעלי מבין
הרבה בדת, כך שהוא ישב עימי שעות והסביר לי את הדת
והמסורת. זה תפס אותי. למדתי אצל מורה, מדי יום, כמה שעות.
הלימודים נמשכו כמעט שנה!

• מה דעתך על הבעיות שעושים חוגים דתיים
בדרך לגיור? האם זה מוצדק?
מצד אחד, הם — החוגים הדתיים — צודקים. איני מדברת
על הפנאטיים. בגלל הדרך הקשה להיהפך ליהודי — היהודים
נשמרו כעם.

• אבל ב איזו זכות יכול אדם אחר לקבוע עבורך
את אמונתך ודרכך?
מה זאת אומרת זכות? מה זאת אומרת קריטריונים? ואם את
רוצה להיכנס למיקצוע מסויים — את לא צריכה ללמוד ולעבור
מיבחנים וקריטריונים נוספים? גם בשביל ליהפך לקתולית את
צריכה לדעת את הבסיס. אבל אני חייבת להודות שהרבה יותר קל
להיות לקתולית מאשר ליהודיה. הרבה יותר קל!

הנתונים המתפרסמים מדי שבוע על האבטלה העולה
והגואה מדאיגים. אם קיימת דאגה בקרב בעלי מיקצועות
חיוניים, לא כל שכן אצל בעלי מיקצועות הנחשבים
לקליליס״זוהרים. אמי י ( אי גו ד אמני ישראל) ערך לאחרונה
סקר חשאי, שמטרתו המוצהרת היתה לבדוק מהו אחוז
המובטלים בקרב חבריו. התוצאות, שלא פורסמו, מוכיחות
כי רבים מבין אמני ישראל הם חסרי תעסוקה קבועה.
מי שלא נרתעה מהמצב הכלכלי והתחזיות הפסימיות
היא ישראלה קריבושי, זמרת הזכורה לבעלי הזיכרון
הארוך מהרכבים כגון האחים והאחיות, שוקולד מנטה
מסטיק ועוד. קריבושי נעלמה מהאופק הבידורי בארץ.
כעת, בגיל 30 פלוס -גיל קשיש־יחסית -חזרה לשוק
והוציאה תקליט סולו.

• ה״קאנדבק״ שלך לא נראה לך נועז, לאור
הנתונים הבלתי־מעודדים?
אולי כן, אבל אחרי שנים, שבהן השלמתי תואר במינהל־עסקים
וגידלתי ילדה, הרגשתי כזה חסר אדיר בתחום ההופעות
והמוסיקה, עד שהייתי מוכרחה לעשות משהו. אז התעוררתי בוקר
אחר, ובלי לחשוב פעמיים׳,השמעתי לנחום היימן שירים
משותפים לי ולבעלי, יוסי, שהלחין ועיבד את השירים. היימן
התלהב משיר אחד, והחליט לכתוב עבורי חומר נוסף, וכך תפסתי
אומץ לחזור.

• כיצד קיבל אותך הקהל?
דווקא יופי! אנשי־התיקשורת פירגנו ושמחו לגוון קצת את
השמות שהם מדווחים עליהם. אולי גם מתלהבים מהאומץ
שתפסתי ואולי, פשוט, זוכרים אותי לטובה.
דווקא היתה לי הפתעה נעימה: רבים זכרו אותי. חוץ מזה אני
נהנית להופיע, סוף־סוף, לבד, ולא להתפשר בהרכב.

• ומה עם פרנסה? אפשר להתפרנס מזה, בימים
טרופים אלה?
אני מקווה שכן. כרגע, כמובן, זה לא מכניס לי כסף, בגלל
ההוצאות על התקליט ומפני שזאת התחלה.
נכון שהסקרים מפחידים, אבל הצעד שעשיתי לא נועד להפיק
רווחים כלכליים, אלא לתת פורקן ליצירה, לחזור לבימה, לקהל
ולהופעות. ודאי שהיה יותר פשוט לעבוד במינהל־עסקים
ולהרוויח כסף. עשיתי זאת לזמן קצר, אך לא מצאתי בכך סיפוק.
אז גם בימים קשים ומדאיגים אלה, אצלי הסיפוק וההגשמה
עומדים בראש בסדר העדיפויות.

רסנה ברק,

י*ו וימר מ עריץ _ *

ח ^ 11

3 1 3

(המשך מעמוד ) 27
לו דרישת־שלום ממני. ככה שומרים
על קשרים עם החשובים. זה חלק מה־סיפוק
של העבודה.״
משרת בבגדים יפיס
ברגע של כנות, מודה
החשובים, הגדולים, ה־הוא
מכנה את האנשים
לעולם אינם רואים בו

\ £ויינר כי
רישמיים (כך
המפורסמים)
ידיד אמיתי.
״אף אחד מהם לא שואל אותי מה
שלומי מתוך התעניינות אמיתית
בשלומי. הם לא מכירים אותי לעומק.
לא מכירים את הצרות שלי. אף־פעם,
למשל, לא סיפרתי לאדם רישמי שאני
ניצול־שואה.
״ 35 שני אני מכיר את טדי קולק.
לפני כמה שבועות פגש אותי באזכרה
לטבוחי ברגן־בלזן. מה, גם אתה היית
שם? הוא שאל אותי בתדהמה, וזו היתה
הפעם הראשונה שאיש רישמי התעניין
בי באמת.
״בשבילם אני רק מר ויינר מקינג־דייוויד,
זה שמקבל אותם יפה, מחייך
אליהם כל היום ומשרת אותם. כי מה
אני בסך הכל? משרת שלבוש בבגדים
יפים.

לא יום,
ולא לילה

מאוזן:

טעם — שלילית ()4

. 1עם כל דבר, וגם קופת־גמל ()3

. 13 בצאן ובמזלות () 3

.3הזימון לו כל נפש יהודי
הומייה ( )4 ,3,2

. 14 רבות בפסיכולוגיה ()6
.15 גם ביום, ואז, מה הוא? ()5,3

. 10 לדתיים — חיובית; לאניני־

. 17 ניקו לו, לס״ט הזה, את שמו
הפרטי ()4

.9עבדה, אבל עם קומיסיון ()4

פתרון תשבצ 1פ!
2505

.18 שר וחורז עם סוג מסויים
מאוד של קאתולים ()4
.20 כשהם יצאו לקרב, זה יהיה
הקרב האחרון ( )5,3
.22 מחלה שכזאת׳,רק להוסיף
דל״ת והיא נעל־התעמלות ()5
.24 טוב בצרפת, בירה בגרמניה

.25 גם מלאך, גם מאכל ()4
.26 בשרון יש לו בית, ועם אלכ סנדר
יש לו מלוכה ()4
.28 מה ההוא אמר, אחרי שהס בירו
לו ()4,3
.29 מוביל, אחר אחרי השני ()3

מאונד:
.2מכשיר־איתור, מתחיל ומס
תיים
זהה ()3
.4לבניין וללילה ()4
.5בית בארץ השפלה ()4 ,4
.6בית ביהודה וגם בגליל ( )3,3
.7בית יעקב, אבל לא של
אגודת־ישראל ()4
... 8ומה נעים ()5
.9עמוס קינן היה שם וגם גדעון

. 11 חצי כפית, חצי פכית ()2
.12 הנאתי הרבה, כמעט נמוסותי

. 16 הוא סלבי, אבל לא בהכרח

6ט$ <:1מ6אוס
* 1א 0וז* א=8וזאו

.21 כופרים מסוגים שונים ()5
.22 לחי ולמת ()4
.23ט״ז של התפעלות ()2
.24 מהר מאוד, אבל לא אצל
חברת הצבי ()3
.27 בא לערער, אבל עצוב ()3

המערכ תי

^ • עו ר א כו ־ ט

15* * 61110

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

נ! רסום

״לא רק את בגדיי אני בוחר בקפידה
למען האורחים. את כל החיים שלי אני
מקדיש לאורחי המלון. אין לי חיים
פרטיים. לא יום ולא לילה. כשקיסינ־ג׳ר
התגורר בקינג־דייוויד, הרשיתי
לאשתו להפריע לי בביתי מתי שהיא
רוצה. ואכן, יום אחד, כשהגעתי הביתה
לנוח, היא התקשרה אליי בבהילות
ואמרה לי שהחליטה להכין עוגת יום־
הולדת לבעלה. נו, מה יכולתי לעשות?
חזרתי למלון ואירגנתי לה עוגה.״

החי
גם שדיי ם
וגם כנפיים
^ אילת הופיעו, לאחרונה, בזו אחר
4זו, שבע קבוצות של אנשי־עסקים
יפאנים, כשבפיהם הצעה זהה: למכור
לאילתים מישקפות, שהן, כהסברי
היפאנים, יכולות להיות באילת דו־שימושיות
— גם לצפיה בציפורי־הנוד,
החולפות על־פני אילת בדרכן
דרומה בסתיו, וצפונה באביב, וגם
לצפיה בנערות הסקנדינביות חשופות־החזה,
הגודשות את חופי אילת.

חמים וטעים
^ וו שינג טון הודיעה רשות סחר־
^ החוץ, כי בין פריטי היבוא
הראשונים מישראל, שיהיו פטורים
ממכס אמריקאי, עם חתימת הסכם
הסחר החופשי בין ישראל לארצות״
הברית, ייכללו ערק, פרוות ותחתונים
חסרי קישוטים מיוחדים.

הסטייקים
^ ירושלים גילה מישרד־החקל־
^ אות, כי אזרחי־ישראל צרכו בשנה
האחרונה 75 אלף טון בשר עוף 35 ,
אלף טון בשר בקר קפוא ומיובא 20 ,
אלף טון בשר הודו ו־ 15 אלף טון בשר
חזיר.
מצדה שנית לא תפיל
^ ירושלים נתכנסו ארכיאולוגים
^ אחדים, לציון יום־השנה ה־20
לסיום חפירות מצדה, העלו זיכרונות
על החופרים המתנדבים, יוצאי עשרות
ארצות, שהשתתפו בחפירות ההן ואשר
ביניהם היו, בין השאר, כמה דוגמניות,
רוקחים, רופאי־שיניים, מיילדות, מר־כיב־כינורות
אחד ומאלף פילים אחד.

.19 בנגב ובגשם ()6

מודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ם
^ בכרטיסיאשר אי ב מ חירי

ס ני כל־כך מקפיד על לבושי,
עד שאנשים לא מזהים אותי
כשאני לבוש בג׳ינס. בשבוע שעבר
הייתי בבריכת־השחיה של מושב שו רש.
מכרים שלי עברו לידי ולא בירכו
אותי לשלום. כשפניתי אליהם, התברר
לי שהם לא זיהו אותי. לא תיארו לעצמם
שוויינר, שתמיד מכופתר ומעונב,
יכול ללבוש לפעמים סתם ג׳ינס.

אידיאל

אבן גבירול סרו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

בייגלה לאליזבט

ף אמתחתו של ויינר סיפורים
^ נוספים על אגשים חשובים.
אליזבט טיילור וריצ׳רד ברטון:
״מייד כשהגיעו למלון, אליזבט ביקשה
בייגלה עם גבינה ודג מלוח, שזה מאכל
יהודי אמריקאי. אחר כך התחילה
לשתות. היא שתתה במשך כל היום
ויסקי, וודקה ושמפניה. ברטון היה אז
בהפסקת שתיה״.
שימעון פרס :״אין לו דרישות מיוחדות.
אני בטוח שבבית הוא אוכל
חביתה ונקניק.״
משה דיין :״אהב לאכול שקדים.
לפני כל ארוחה, ביחד עם השתיה,
תמיד הייתי מניח לפניו קערית שק דים.
ואיר שהוא נראה נורא לפני שמת!
הסתכלתי עליו ולא האמנתי למראה
עיניי,,.
מנחם בגין :״בפעם האחרונה שראי תי
אותו, כמה ימים לפני שהסתגר, הוא
היה שמן. כנראה בגלל הכדורים ש בלע.״
אנווור
אל־סאדאת :״מכל האישים
המפורסמים שאני מכיר, סאדאת היה
המסודר ביותר. הסוויטה שלו, בכל
בוקר, הייתה מסודרת ונקיה. כל דבר
היה מונח במקום.״
פול ניומן :״כשהסריטו את אכסו־דוס,
פול ניומן בא עם הבן שלו. יום
אחד הבן רצה סרדינים ופופ-קורן.
יצאנו שלושתנו לסיבוב בעיר לחפש
פופ־קורן. ניומן התנהג בצורה עממית.
לא עשה מעצמו כוכב. בסוף מצאנו
פופ-קורן בקיוסק ברחוב יפו.״

יבש,
יב ש
^ תל־אכים ערך מכון־היין יום־
*1עיון, בו גילה, כי שעה שהצרפתי
הממוצע צורך, מרי שנה, כ־ 86 ליטר
יין(ומחזיק בכך בשיא השתיה בעולם),
האיטלקי — 82 ליטר: השווייצי —
48 ליטר והגרמני — 37 ליטר, מסת פק
הישראלי הממוצע בפחות מארבעה
ליטר יין לנפש לשנה.

חיפה זה
לא תל־אביב
ך י• ירושלים הודיע מישרד־הפנים,
חודש לפני תום עונת־הרחצה, כי
למרות 300 המצילים המוצבים ב־93
תחנות לאורך 20 הקילומטרים של
חופי־הרחצה המורשים, כבר טבעו, בח משת
החודשים הראשונים של עונת
הרחצה 37 ,איש, מהם 18 בחוף תל־אביב;
שיבעה בחופי הכינרת; שישה
בחוף נתניה: שלושה בחוף נהריה;
שניים בחוף הרצליה ואחד בחוף חיפה.

מה שנכון,
נכו!
^ תל־אבים פירסם חינמון בין מו־דעות־הלוח
שלו מודעת־תיזכורת
קצרה מצעירה לצעיר, שבה נאמר :״מי
שנושך את היד שמאכילה אותו, נשאר,
בסוף, רעב!״

העולם.הזה 2507.

תאומים: הקשו
הרזי סו והיוח
חזה, אנו וא
איב. הפרידה -אויה] :׳שואים
מהירה!הווסנית נואזחיס, ואס
ייפרד ,1זה יקרה
רק גחרי שהם
יגיעו אל הסוו

מ רי ם

חזקו. חשוב שלשניהם יהיה עניין משותף,
פרט לחיי הבית והמישפחה.

ב ני מי נ׳

טלה עם בתולה

פרידה וגירושים לא קורים אפילו אם הקשר
יהיה במצב קשה. שניהם מעדיפים את
הצרה המוכרת על התמודדות עם הבלתי-
ידוע.

בענייני אהבה זו יכולה להיות קטס טרופה.
השלה שונא להתעכב על פרטים
שבעיניו נראים טפלים ובלתי״נחשבים. ה בתולה
יודע ומוכן להילחם על כך שכל פרט,
ולו הזעיר ביותר, יש לו אותה החשיבות כמו
לסך־הכל של הדברים.
הקשר ביניהם טוב לעסקים -אם יפתחו
עסק משותף, הטלה ייטתדר בקלות עם
כולם, כי הוא פתוח לעולם כולו. הוא יהיה
הממונה על התיקשורת ויחטי״הציבור, וה בתולה
יישב במישרד ויטפל בניירת וב חשבונות.
בחיי
הנישואים הבתולה אינו מאהב סוער
במיוחד, אך הטלה סוער ובוער, אוהב
שריפה אמיתית כשהמדובר באהבה וב תשוקה.
הבתולה מעדיף לשמור על אש
קטנה -לעיתים יקרה שהטלה יסכים לוותר
ולהתפשר, ואז לנישואים יהיה יותר סיכוי.

אריה עם בתולה

מזל ה חוד ש:

בתולה

ההתאמה נין
מזל בחווה
וששת המזלות האחתיס דגים עם בתורה

שו ר עם בתולה
בקשר כזה אפשר למצוא חום רב, הבנה
וחוכמת חיים -כל אלה יוצרים קירבה
ביניהם. שני אלה מהווים זיווג אידיאלי.
נישואיהם בנויים על בטיס איתן ויציב. הם
אוהבים סביבה נעימה ומוכנים לעבוד קשה
כדי להגיע לכך. לעיתים רחוקות הם מת חרים
ביניהם. יש להם אחריות משותפת,
וכדי לתת לילדים התחלה טובה, הם מוכנים
לעשות ולתרום רבות. הילדים יקבלו חינוך
טוב, חום חיבה וביטחון.
ביטחון זו מילת״הקטם, שניהם הרי מוכ נים
לעשות הכל למען ההצלחה הריגשית
והכספית.

מה יכולה להיות הטיבה ששניים אלה
מחליטים על קשר ביניהסז איש לא יוכל
לתת תשובה ואף אחד לא יבין. אך יכול
להיות שהנישואים יהיו בכל זאת מוצלחים,
בעיקר מפני שכל אחד יודע בדיוק למה הוא
יכול לצפות מהקשר. הם משקיעים את כל

יומיומית ולהתאים את עצמם האחד לשני.
שניהם חטרי־מנוחה ולא חללים מלחפש
עניין חדש בחיים. ראשם פעיל רוב הזמן.
הקשר המיני יכול להיות חזק, אבל לא יציב.
הם מתייחסים אל בן״הזוג כאל חפץ שמובן
מאליו שהוא ישנו. זה חורט להם את האגו,
ואז מתחילים לחפש קשר נוטף, מחוץ למס גרת
הנישואים.
הפרידה תהיה קרה, אכזרית, מהירה ו-
הורסנית. לתאומים אין זמן להיעצר ולהביט
לאחור, והבתולה ישמור על כבודו העצמי
ועל גאוותו.

הקוטביות של שני המזלות יוצרת את
ההתאמה. במיוחד אצל אלה שהרגש שלהם
מפותח. עוד לפני טקט הנישואים, כדאי
שיבררו מה הן הנטיות הדתיות של כל אחד
מהשותפים. אנחנו חיים בתקופה שההש סרטן
עם בתולה
תייכות לאמונה זו או אחרת יכולה להש רצונם
הטוב כדי להגשים את המטרה ה קשר
כזה הוא טוב, ועדיף שהאשה
תנות. כל יום צצות אמונות וכתות חדשות,
משותפת.
תשתייך למזל בתולה והגבר למזל סרטן. חיי
ואלה מושכות במיוחד את שני מזלות האלה תאומי עם בתולה
בדרך־כלל הם החליטו לפני הנישואים
הנישואים יהיו רומנטיים, נוחים, עם טעם
דגים ובתולה. אלא שלא בהכרח כל אחדמה הם האתגרים, איך לנהל את ענייני
הפגישות הראשונות בדרך כלל מושכות
של פעם. שניהם מכבדים את העבר
יימשך לאותה דרד־חיים, ואז עלול להיווצר
הכספיים, כמה כל אחד צריך לעבוד ואפילו
ומרתקות, כי שניהם טובים בקומוניקציה.
והמסורת וינסו להבין האחד את השני. הם
פער שיוביל לפירוד. איש מהם לא יוותר על
כמה ילדים יהיו להם, במיסגרת האפשרויות
רואים את עצמם כיחידה אחת ומשתדלים
לא יהיה שום קושי לבנות קשר, תמיד יהיה
דרכו ואמונתו.
הכלכליות. להצליח לבנות חיי״משפחה
להם על מה לדבר. חברות טובה אינה מהווה
לפתור את כל הבעיות במשותף.
אבל בדרך־כלל שני אלה מסתדרים ב-
טובים זוהי מטרה בפני עצמה. אם ייפרדו,
ערובה לנישואים טובים. למרות ששיחותי-
חיי-הנשואין. הבתולה, שהוא מסודר ו לסרטן
לא איכפת לוותר על רצונותיו
זה יקרה רק אחרי ההצלחה, כשהם הגיעו
הם מצטיינות ברמה אינטלקטואלית גבוהה,
ואישיותו, בן״הזוג שווה את הקורבן. הבתו מאורגן,
יתן את היציבות, שחסרה לבן דגים.
למטרה ולא יהיה עוד לקראת מה לחתור.
יהיה להם קשה מאוד לרדת למציאות ה-
לה אכן בטוח שהוא שווה את הוויתור.

אתם
עייפים וזקוקים לחופשה קצרה כדי
לנוח ולחדש את הכוחות. למרות ההרגשה
הכללית, לא נראה ש תצליחו
למצוא זמן
למנוחה. מוטלת עליכם
כל-כך הרבה עבודה,
שכמעט אין סיכוי ש תצליחו
לסיימה ללא
עזרה. מה שחשוב דוו קא
השבוע, זה לשים לב
ולהיות עירניים לכל
דבר שיש בו סכנה.
בראש וראשונה הנהגים
נוטים לחלום. וזה מאוד מסוכן הפעם. בחיי־הרגש
אתם מתאהבים. אך מתאכזבים.

מה שבולט במיוחד בימיס אלה זו המשיכה
שיש לבני המין השני אליכם. אנשיס
מחפשים דרך ליצור
איתכם קשר קרוב יותר.
בדבר אחד כדאי להז היר
אתכם. בכל מה
שקשור לדיבורים. אתם
נוטים לומר יותר מכפי
שאתם מתכוונים. לרוב
לא קל לדובב אתכם.
אבל הפעם זה כאילו
יוצא מעצמו. ב־גג וב גג
בחודש עשוי להידלק
קשר מוזר ומלהיב. אבל לא עם האדם הנכון.
ב־ 24 וב־ 25 בחודש אתם עלולים לחוש ברע.

אתם מאוד מתוחים ומגיבים בעצבנות.
בהתפרצויות והעלבויות שאינן במקומן. ה־
19 וה־ 20 בחודש מצ ביעים
על מתח שקשה
לעמוד בו. יתכן שטוב
יותר להישאר בבית
באותם ימים. האנשים
שעימם אתם עובדים.
עלולים לגרור אתכם
לסיכסוך שיקבל מימי
דים חסרי״פרופורציה.
גם לנהגים על הכביש
ימים אלה מ אוד לא
סימפטיים. ה־ 22 וה־ 23 יוקד שו כנראה
לבעיותיהם של בני-מישפחה מבוגרים.

הזמן האחרון עומד בסימן של היכרויות
חדשות. אתם נוטים להתלהב ולהסיק
מסקנות מהירות מדי.
הכל טוב ויפה, כל זמן
שאינכם נוהגים מתוך
פזיזות. זה לא הזמן
לפתוח בשותפות חדשה
או לשמוע לעצות של
מכרים בעניינים כס פיים.
הטוב ביותר לס 21
ביוני -
מוך על האינטואיציה
:*0ביולי
הטובה שלכם. זו אף
פעם לא מאכזבת. ה־19
וה־ 20 בחודש מתאימים לשיחות בענייני
עבודה. כדאי שתהיו אתם היוזמים בעניין.

הבזבזניס שביניכם ממש חוגגים בימים
אלה. נשיה זו מודגשת מאוד השבוע, ועדיף
שתנסו להיעצר באיזש הו
מקום. תוך זמן קצר
תעמדו במצב קשה ולא
תדעו איך למצוא לו
פיתדון. אם אפשר. אל
תתקרבו לחנויות. מיס״
עדות, בתי־קפה ומקו־מות־בילוי
ב״ 19 וב״סג
בחודש. לעומת זאת,
תוכלו בהחלט, ליהנות
מפגישות רומנטיות ב אותם
ימים. נראה שתיסחפו לגמרי אחרי
הרגש, ללא יכולת לשקול את מעשיכם.

מצב הבריאות שלכם דורש השגחה מיוחדת.
דווקא השבוע תצטרכו לדאוג לאנשים
שעימם אתם חיים. אבל
אל תזניחו את הבעיה
שממנה אתם עצמכם
סובלים. ה־ 19 וה־20
מראי על חוסר־שקט
ואינם מתאימים לנסי עות.
יתכן גם שיפרוץ
סיכסוך בבית. אך טוב 1 תעשו א לא תגיבו. ה גג
וה־גג נראים טובי
במיוחד לרווקים -צפויה
היכרות חדשה או פגישה רומנטית. מאוד
מלהיבה וסוחפת. סכום כסף יגיע בדואר.

111111

תונח

הוצאה בלתי-צפויה תקשה עליכם ב־ג2
בחודש -תצטרכו להילחם על זכויותיכם
בהקשר לכך. ה־ 19 יה-
20 מתאימים לטיפול
בזכויותיכם הכספיות.
אתם מעדיפים לשלם
אם רק אפשר למנוע את
המאבק. ה־ 22 וה־23
אינם מתאימים לביקור
אצל הורים או קרובים
מבוגרים, דחו או הק דימו
את הפגישה. בת חום
הרומנטי אתם
עומדים להיכנס לתיסבוכת שממנה יקח
זמן רב להשתחרר. חשבו היטב לפני פעולה.

במקו שבו אתם עובדי שמים לב אליכם.
אבל כדאי שתשימו לב לאנשים שעימם את
עובדי בין ה־ 18ל־20
בחודש. אלה שמהם
אתם זוכים לשבחים
ועידוד. מדברי בצורה
שונה מאחורי גבכם.
מקנאים בכם, וזה צריך
להדליק נורה אדומה
ולהכתיב את התנה־גותכם.
ה־ 22 וה־ 23 יפ :
1 22 אוקטובר -
תיעו לטובה, ידידים בני
;22 בנובמבר !
מזל גדי עשויים לבוא
לעזרתכם ולשנות את מצב־הרוח מהקצה אל
הקצה. בתחום הרומנטי את מבוקשים.

אתם נתונים בהתלבטויות קשות, בעיקר
בכל מה שקשור לתחום המיקצועי. אם עוד
לא הוצעו לכם אפש רויות
חדשות, בקרוב
מאוד יבואו אליכם
ברעיונות מ אוד מוש כים
ומפתים. במקום
שבו אתם עובדים, תה יה
מתיחות קשה בין ה-
18ל״ 20 בחודש. אתם
עלולים להיפגע קשות
מיחסו של הממונה
עליכם. לא כד אי לומר
את דעתכם באופן גלוי באותם ימים.
הזדמנות לומר את דעתכם תהיה בקרוב.

מאזניים

עקת

ה־ 18 עד ה־ 20 בחודש ייהו מעייפים וקשים.
לא כדאי לתכנן תוכניות שדורשות להשקיע
מאמץ. טוב לעסוק בפ עילות
שקטה. תיקשורת
עם אנשים תפריע לכם
ותהפוך אתכם לעצבניס
יותר. ה־ 22 וה־ 23 בחו דש
הרבה יותר נוחים,
מיכתב או ידיעה ש תקבלו
מארץ אחרת
ז 2בדצמבר -
יפתיעו אתכם לטובה.
9ו בינואר
בתחום הרומנטי תמ צאו
את עצמכם בעימות
או בשיחה גלויה ע בן־הזוג. קחו בחשבון
שהפעם תשמעו אמיתות לא כל־כך נעימות.
במקום שבו אתם עובדים מתעוררים
קשיים. הסמכויות והמעמד. שהם כאילו
מובנים מאליהם. עלו־להילקח
מכם. לים תצטרכו להקפיד לבצע
כל מה שמבקשים מכם.
לא כדאי להתווכח,
אפילו אם אתם צוד קים.
ידידי ם יבקשו
מכם עזרה, והפעם זה
כבר יעבוד את גבול
הטעם הטוב. הגיע הזמן
שתדעו לומר להם לא.
ה־ .18ה־ 24 וה״ 25 לא יהיו קלים, מצב־הרוח
יהיה כבד, אולם בשבוע הבא הכל יהיה קל.

לכל מקו שאתם מגיעים מקבלי אתכם
כשימחה. ידידים שעליהם לא שמעתם מזה
שנים -ייצרו איתכם
קשר מחודש. מצב־הרוח
טוב, ובכל מקום מתחש בים
בדעתכם. בין ה־18
וה״סג לחודש תוצע לכם
הצעה מעניינת בקשר
לעבודה חדשה. התחום
הרומנטי קצת מבלבל -
מצד אחד אתם קשורים
לאהבות ישנות, אבל להתחיל ההזדמנויות
בקשר חדש הן כל־כך רבות שקשה לכם
לעמוד בפיתוי. ב־גג וב־גג, צפו להפתעה.

הורוסהוס

איך נזכרה אופירה נבון בתואר,.צברית השנה״ ואיך

הצליחה דל ת הזסב־וו להכניע את אריאל שרון

לפני כמה ימים הופיעה
תמונתו של יצחק נסץ, שר־החינוך,
בעיתון הבוקר דבר.
השר צולם בזמן שדיפדף בגיליון
של דבר. יצחק הררי, שצילם
את התמונה, תפס את נבון
בבוקרו של יום, באחת מישיבות
סיעת המערך. הוא חשב שהתמונה
תתאים לעיתון כקוריוז.
הוא לא ירע שיום קודם, ביטל
נבון את המנוי על העיתון דבר,
אותו היה מקבל לביתו, ולכן עט
עליו כשהגיע לישיבת הסיעה.
אופירה נבון הגיעה,

גורם בכיר במישרד־החוץ, מנסה
להפעיל את קשריה בנכר, כדי
לבטל את רוע הגזירה.
־ מי שפגש לאחרונה בח״ב
שבח וייס, חש כי מחשבותיו
מצויות הרחק מזירת ההתגו־ששויות
הפוליטיות. וייס, שהתמודד
לא מכבר עם מחלת אביו,
נאלץ להתמודד עם אסון נוסף
שאירע במישפחתו — אחותו
לקתה במחלה ממארת. סדר־העדיפויות
של וייס השתנה לחלוטין,
והוא יצא לחדל, כדי
להשיג לאחותו את שיטות־

נאה והדודה, בלוויית בעלה
יצחק, לחתונת זוג מיסעדנים.
משהוצע לנבון לטעום מהמאכלים
המגוונים, כיאות למיקצועם
של החתן והכלה, סירבה וסיפרה
שזאת החתונה השניה שהיא
פוקדת, בזו אחר זו. אך למעדן
אחד לא יכולה היתה לסרב. פרי־צבר
טבול בשמפניה .״כצברית־השנה
לשעבר,״ חייכה נבון,
(שנבחרה בשעתו על־ידי העולם
הזה לתואר ״צברית 1956״),
״איני יכולה לסרב לפרי זה.״
אחרי שנכזבו תיקוותיה
של אריאלה רבדל, לשעבר
דוברת מישרד־האוצר, לחזור ולהשתלב
ברשות־השידור, או לשמש
כדוברת משלחודישראל
באו״ם, היא נעלמה מהאופק
הישראלי לטובת ארצות־הברית.
הלשונות הרעות במישרד־החוץ
— וכאלה אינן חסרות —
מלחשות כי רברל, שמועמדותה
לתפקיד הנכסף נפסלה על־ידי

הטיפול המתקדמות ביותר.
דקות אחדות אחרי הדחתו
ממוסדות המיפלגה הליברלית,
פגש ח״כ פינחס גולד ש
טיין בצעירה, הנמנית עם
ידידיו. זו העניקה לו נשיקה
כמחוות־ניחומים, והטביעה את
הליפסטיק הוורוד־זוהר על לחיו.
תחת למחות את הסימן
מלחיו, עטה גולדשטיין ארשת־גאווה
ואץ ללישכת שר־האוצר,
ידידו ,״להראות ל(יצחק) מו
בחדר.
שרון, הגנרל בדימוס,
העיף מבט של תיקווה במירפסת
הצמודה למיזנון. אחר־כך ניגש
לעבר מחיצת הזכוכית החוצצת
בין המיזנון והמירפסת, וניסה
לפותחה. משנכשל, שלח מבט
בוחן לעבר המחיצה, עשה הע־רכת־מצב
לרגע, וניסה שנית. גם
הניסיון השני נכשל, כשעיני
הגברות מלוות אותו באכזבה.
הגנרל המובס ניענע בראשו
לאות כניעה, סימן לארבע הנשים,
והפמליה המאוכזבת הלכה
לחפש מקום הולם יותר.
מסממני ההקצנה בארץ
— רפיק חלבי, איש הטלוויזיה,
נאלץ לפנות למישרד־התיקשורת,
כדי שיוחלף מיספר־הטלפון
בביתו שבדליית־אל־כרמל.
מישפחתו של חלבי סבלה
לאחרונה מהטרדות טלפוניות,
מלוות באיומים, בשל הדימוי
של אבי־המישפחה.
הסיבה למראהו הקודר

העמק אחרי שילטון ממושך של
המערך במועצה.
חיבר־הכנסת דב בן־מ־איר
הגיע, קורן מאושר, לישיבת
סיעת־המערך ביום הראשון,
שקדמה לישיבת־הפגרה של
הכנסת. בן־מאיר הסתובב כה וכה
באולם ונראה כמצפה למשהו
מחבריו, שאת חלקם לא פגש
מזה זמן, בגלל הפגרה. לבסוף
נשבר, פנה לעמיתו, חבר־הכנסת
עבד-אל-והאב דראושה ותמה
:״מה, לא רואים שום שינוי
שחל בי? הורדתי שיבעה קילוגרמים
שלמים!״
נציב מס־הכנסה היוצא,
דב נייגר ומחליפו בתפקיד,
יאיר רו בינו ביץ, חגגו את
חילופי־הגברא ביום השני במיס־עדה
ירושלמית. השניים נראו
מאושרים: רובינוביץ — על
התפקיד שבו זכה, ואילו נייגר
— על ההקלה, שהיא מנת־חלקו,
עם תום הקדנציה שלו.

של ״אין־יותר־דפיקות־סתם!״
הדני,
ראש־הממשלה
פול שלוטר, גילה לעמיתיו
בישראל, כיצד מחזיקה ממשלת־דנמרק
מעמד. כיצד? — קפצו
הישראלים על פיסת־מידע חיונית
שכזאת .״פשוט מאוד,״
הסביר שלוטה ,״יש בידי הזכות
לפזר את הפרלמנט הדני, מתי
שאחפוץ!״ נו? האיצו בו הישראלים
.״וזה מספיק!״ הסביר שלוטה
.״חברי האופוזיציה בדנמרק
כה פוחדים לאבד את מושבם,
עד כי הם חושבים פעמיים,
בטרם ירגיזו אותי.״״
שר-הכלכלה גד יעקובי
אירח את ראש־הממשלה הדני
לארוחת־ערב מהודרת. בעת הארוחה
החליפו השניים דעות על
המצב הכלכלי בשתי המדינות.
שניהם התלוננו, אך סיכמו
ביניהם שהכל יחסי. יעקובי
סיפר, כי חמישה מהיהודים
המפורסמים ביותר במהלך ה
גדי
יגיל

הביא מעט שימחה אל בין החומות הקודרות של כלא תל־מוצד, כשהופיע שם לפני
האסירים. כלא תל-מונד הוא בית״סוהר נוח יחסית, והמישמעת נו אינה קשוחה במו
בכלא״רמלה, למשל. האסירים בבלא הם בני״נוער. בהופעה ישבו בשורה הראשונה אסירים מבוגרים יותר.
אלה היו חלק מאסירי אירגון הטרור היהודי, שעזבו לשעה קלה את ״לימודי״הקודש״ שלהם בדי לצפות
בתוכנית המבדחת שהגיש יגיל. בצילום למעלה: הטרוריסטים עם כמה נערים עבריינים, בשעת המופע.

של מנהל־הטלוויזיה היוצא, י ד
סף בראל, תלויה לאוו־רווקא

בסיום כהונתו הקצרה. בראל נוסע
כמה פעמים בשבוע במסלול
ירושלים־תל־השומר, שם מאושפז
אביו. מצבו של האב מוגדר
כקשה, עובדה שהעיבה על מצב-
רוחו של הבן בשבועות האחרונים.

בי אלדורטי, מי שכיהן
כראש־מועצת מיגדל־הע-
מק ואחר־כך בחברת שיכון־
עובדים, ואף היה חבר הכנסת
השמינית במשך יום אחד בחייו,
השיא בשבוע שעבר את בנו
בתל־אביב. בלט בנוכחותו בחתונה.
יריבו של אלדורטי
(מערך) ,שאול עמיר מהליכוד,
שהדיחו ממועצת מיגדל-

הוא סיפר, שהוא פורש לעסקים
פרטיים, במיסגרת השכלתו ונס־יונו
בעריכת־דין.
סיבה־למסיבה היתה גם
למוזמן נוסף באירוע שהתקיים
באותה המיסעדה — מרדכי
ברקת, מנהל־המכס. ברקת חגג
את יום־הולדתו ה־ ,61 וסיפר בצהלות,
שאנשים אינם מאמינים
למישמע אזניהם, כשהוא נוקב
במיספר שנותיו :״כשאני אומר
שאני בן ,61 אנשים מגלגלים
את העיניים,״ צחק ברקת בעל
החזות השובבה ,״ואומרים —
לא יכול להיות! אתה מקסימום
בן ...59״
מה זה איידס, בלקסיקון
של קומנדו־מכס? איידם, כך
הודיע ברקת, הן ראשי־התיבות

המיזנון, לב־ליבה של
הפעילות בכנסת, אינו מתפקד
כשורה בימי הפגרה. בשבוע
שעבר פקדו את המיזנון הנטוש
אריאל שרון, רעייתו לילי,
בלבוש צהוב־כתום, ושלוש אורחות.
בני־הזוג שרון ניסו לארח
את אורחותיהם כיאות, אולם
התנאים במיזנון לא היו לטובתם.
לא היו בנמצא דברי מאכל או
משקה, החום העיק על המסובים

מקטורנו של שמיר
• מהו הקטע המוסיקאלי האהוב ביותר על ממלא״מקום
ראש־הממשלה, יצחק שמיר ז נוקטורנו של שופן -ב ן סיפר
שמיר, עת קיבל לפני שבועיים את התואר. יקיר מנחמיה״.
הטקס החגיגי שנעדן בישוב כלל הופעה של נערה בשם חנה
מוגד ת, שביצעה את הקטע. שמיר התלהב לשימעו ולחש
לבני שליטא, ראש המועצה המקומית :״ אין קלעתם בול!
זהו הקטע המוסיקאלי האהוב עליי יותר מכל!״

היסטוריה התווכחו ביניהם מי
מהם הצודק — משה, שדיבר
אל השכל, י שוע, שדיבר אל
הלב, קארל מארבס, שדיבר
אל הבטן, זיג מונד פרריד,
שדיבר אל אברי־הרביה, ואל-
ברט איינ שטיין, שפתר את
הדיון באמירה :״מה אתם מתווכחים?״
והמשיך במסקנתו המפורסמת
,״הכל יחסי...״
יעקובי העניק לאורח שי
— את סיפרו עב״הכרס הממשלה,
בשפה האנגלית. הספר,
הכולל ניתוחים של שיטת
המימשל בישראל, עורר התעניינות
אצל האורח, אולם יעקובי
הוריד לו את המוראל :״איני
יודע, אם אני סופר גדול, אולם,
מי שמצליח לקרוא את הספר עד
תומו, הוא, ללא צל של ספק,
קורא גדול!״
עוד מתנגד ליועץ המיש־פטי
לממשלה, יצחק ז מיר:
חיים שין* ,המחלק זמנו בין
בראזיל לבין ישראל והעוסק
בהקמת פרוייקטים מסובכים
בשני המקומות, מצא זמן להתריע
לפני מבקר־המדינה, יצחק
טוניק, על תנאי־עבודתם של
המצילים בתל־אביב. שיף מאשים
את זמיר בחוסר־רגישות.
בעוד שזמיר גילה מעורבות

מוגזמת, לדעת שיף, בפרשות
שונות, היכן הוא בסוגיה זו,
התובעת את קורבנותיה היקרים
בחופיה של תל־אביב — 22
במיספר, כאשר ראש־העירייה,
שלמה (״צ׳יץ להט, אויבו
של שיף, מפר פסק־דין מפורש
של בית־המישפט, המחייב אותו
לדאוג לשירותי־הצלה?
טלוויזיה בקושי יש, אך הסיפורים
סביבה יכולים לפרנס
בכבוד עיתונאים רבים. סיפור ה שבוע
שעבר שייך לחבר הוועד־המנהל
דויד ארמון ורעייתו
הנאה איה, שיצאו בתמימות
לנופש באילת. שם — באותו
המלון ממש — פגשו בציפה
ואורי מורת ושני ילדיהם,
שבאו לשם, לשם אותה מטרה
בדיוק — לנפוש. מאז חוגגת
הפאראנויה ברשות השידור,
ואצל חולי הרדיפה, שום דבר
אינו מיקרי. היו שראו בנופש
הדרומי קנוניה, אחרים ראו בו
ועידת פיסגה וכיוצא באלה.
השימחה

אינה

מפסיקה

לשרור במישפחת חיים טופול.
שלושה שבועות לאחר נישואי
הבת הבכירה ענת, לבכיר ליבה
יורם ברזילי, תחגוג המישפחה
המפורסמת את בכורת הסרט
רומן בהמשכים, על־פי תסריטו
של יצחק בן־נר. בסרט,
שהצגת הבכורה שלו תיערך
בסוף השבוע, מככבים חיים,
דליה וענת טופול.
שחקנים כבני־אדם —
זהו שמו של מיפגש־תיאטרון

לסלי לייטפוד

זהו שמו של היופי הזה, שמוצאו -לדב ריה
-אינדיאני. לסלי בת ה״ 17 באה
מארצות־הברית, כדי לככב בסידרת צילומי-אופנה שמצלם הצלם יקי

הלפרין. היפה האכזוטית קצת נבהלה ממה שקרוי בפיה,,המצב הביט חוני״
,ולכן דרשה וקיבלה פוליסת ביטוח-חיים. בינתיים התאהבה
בארץ וביושביה, והיא שוקלת ביקור נוסף בישראל, הפעם בלי פוליסה.
טירוף וירה׳למוות בעובר אורח
בירושלים :״זה לא היה דם — זה
היה מיץ עגבניות!״

• מנכ״ל רשות־השי•
דור, אורי פורת, על השבתת

צריך שום תואר אקדמי. הוא
צריך נאבוט גדול!״
• פרוספר עזרן, ראש
עיריית קריית־שמונה, על חבר־השופטים
שבחר, בראשית החו־

שפירא והיפהפיות

| וץךןןלףן 1ן 11ד מבקר״המדינה הקשיש, הקדים לבוא לטקס ברית-מילה שהתקיים בשבוע שעבר
[ ^ 11 ] 111 1 1בתל״אביב לאיתי, נכדה של מיא ליטוינסקי, עסקנית המיפלגה הליברלית ואשתו
של שופט תל-אביבי. טוניק עורר תשומת״לב כשהחזיק נואשות בשולי מיכנסיו, כאילו הם י אבדו לו ברגע
שיפסיק לאחוז בהם. הוא שיחרר את אחיזתו בשולי המיכנסיים רק משהתכבד בנשיאת הרך הנולד.
העוסק בעולם התיאטרון הישראלי,
מנקורת־ראות אישית.
המופע החדשני הוא על טהרת
המישפחתיות — הפיקה אותו
זוהר יעקובסון ומככב בו
יענקלה יעקובסון, בעלה.

הגיטריסט הספרדי חואן
סוטן יגיע בקרוב ארצה ויקיים
קורס מיוחד לפלמינקו, המיועד
לגיטריסטים חובבים ומיקצו-
עיים. הקורס ייערך בחסותה של
הספרדיה המפורסמת ביותר ב רקדנית
הפלמינקו
ישראל,

דליה לאו.
הזמר הפופולארי חיים
משה נראה בסוף השבוע מוטרד
למדי במיסבאה תל־אביבית.
משה קיבל חבילת תמונות מידי
ידידו יעקב טל, ופישפש בהן
בעצבנות. הסיבה לעצבנותו: הוא
חיפש ולא מצא תמונות של עצ
העולם
הזה 2507

מו בין התמונות הרבות שתיעדו
את אחת הפתיחות שהיו השבוע.

פסוקי השבוע
• הרב דויד שלוש, הרב
הראשי של נתניה, על אפשרות
גיורם של 37 מתושבי הודו:
״כשהגענו להודו, הם חשבו שהגאולה
בכבודה ובעצמה הגיעה.״
• הנ״ל :״אין טעם לגייר
סתם אנשים! אי־אפשר לגייר כל
אינדיאני!״
• חיים הברפלד, יושב-
ראש ההתאחדות לכדורגל, על
פרשת מישחקי־הכדורגל באיצ־טדיון
רמת־גן בשבת :״לא בנינו
את היציע החדש, כדי לקיים בו
ארבעה־חמישה מישחקים בשנה״...

מיכה ינון, יושב־ראש

הוועד־המנהל של רשות״השי־דור
:״כבור אולי אץ בתפקידי,
אבל עניין — כן!״

• הפרופסור ארנון דר,
פיסיקאי מהטכניון, בתזכיר
ששלח לראש־הממשלה שימעון
פרס :״למרות הריעה הטובה
שיש למדענים בארץ על עצמם,
למדע הישראלי יש מעט מאוד
מה להציע לארצות־הברית בת חומים
הרלוונטיים למילחמת־הכוכבים!״

דויד לוי, במסיבת עיתו נאים
:״בלמתי פעמיים את
נסיונות המערך להקים ממשלה
צרה, באמצעות פעולות ממשיות
שהכשילו נסיונות אלה!״
• עוזי ברעם, מזכ״ל
מיפלגת״העבודה, על האשמותיו
של דויד לוי :״שקר מוחלט!״

• קצין הג״א,

שנתקף

• מי שנקלע ללישכתו של
ח״כ אברהם שפירא, בוועדת-
הכספים של הכנסת, מצא את
הלישכה מלאה בעליצות ו בחיוכים.
יושב־ראש סיעת-
המערך, רפי אדרי, לגם
בנחת מכוס תה ושפע נימו סים
וחיוכים. גם עוזריו של
הרב וזיו:נחמדים במיוחד.
הסיבה למהומה -שלוש
יפות, שהגיעו לפגישה בלתי״
מתוכננת עם הרב. השלוש -
ח״ב שפירא
צעירות במיטב חידושי ה מה
הן עשו שם?
אופנה האחרונה -לבשו אר שת
מיסתורית וסירבו לפרט את נושא פגישתן המסקרנת.
מקץ כמה דקות נפתחה דלתו של היושב״ראש, אדרי זז
אחורה בנימוס, והשלוש נכנסו לחדרו של שפירא. הדלת
נסגרה אחריהן, והותירה פרצופים משועשעים ומאוכזבים
מבחוץ.
בפנים נמשך הקרנבל: אחת מהשלוש כמעט ולחצה בט עות
את ידו של הרב. אחר״כך נזכרה כי זה אסור בתכלית
האיסור. אחרת שלפה תמונות של הרב ורעייתו. ופיזרה אותן
על שולחנו. התמונות קצרו התפעלות כללית מצד הרב,
הבנות ועוזרו של הרב, שהצטרף לשימחה.
את השימחה קטע צילצול הטלפון. מעברו השני היתה
לישכתו של שר-האוצר. שפירא התעניין מתי יוכל לדבר
ביחידות ובניחותא עם השר. ובטרם הבין מה קורה. עלה
יצחק מוד עי על הקו. ככה זה. כשאתה לשון־מאזניים
פוליטית.
..מתי נוכל לדבר בנושא ההואד שאל שפירא באי-נחת
ברורה, וניסה להיות נחמד, הן עם מודעי והן עם אורחותיו.
..נו, בנושא ההוא שדיברנו בו התפתל שפירא, ושלח
חיוכים רבי־משמעות לנוכחים בחדרו. אחרי כמה הת פתלויות
נוספות. החליטו האורחות לפרוש. שפירא נבוך
וקרא אחריהן.. :רק לדקה ״.הללו יצאו בעליזות מחדרו ופיזזו
החוצה. כשעוזרו של שפירא מפציר בהן.. :חכו, זה לא יפה,
הוא ימתין לכן אחר השיחה הטלפונית ״.הבנות שקלו את
פנייתו, הותירו לרב פתק ופסעו צוהלות החוצה, כשהן
מותירות פעורי־פה את העוברים ושבים במיסדרון הסמוך.

מב ט על־ידי הטכנאים בטל וויזיה
:״חוסר הירארליה יוצר
אנארכיה!״
• ״מעריב״ ,באותו עניין:
״המנהל החדש בטלוויזיה לא

דש, את מלכת־היופי של הגליל:
״אלה לא היו צריכים לשפוט
בתחרות־יופי, אלא בתחרות־שרימפס!״

!דפנה
בדק

ג \\ז\ז ת

* * ר ב ראש־השנה יצאה רחל
^ דיין לפאריס לבילוי חופשה
פרטית. היא נסעה ביחד עם חברתה,
אורה בהרב, מזכירתו־ידידתו של איש־העסקים
עתיר־הנכסים מרדכי מאיר.
לא במיקרה נבחר תאריך זה. רחל
יידעה מזה זמן רב שערב יום־השנה
הרביעי למותו של משה דיין יתפרסם
בו זמנית, בחו״ל ובארץ, ספר אוטוביוגרפי
של בתו, יעל. רחל גם ידעה
בוודאות, למרות שלא הצליחה לשים
יד על כתב־היד לפני הפירסום,
שלספר יש מטרה אחת ברורה —
חיסול־חשבונות מקיף איתה.
את התענוג הזה היא לא הצליחה
למנוע מיעל. במשך חודשים היא
הפעילה את כל קשריה בארץ ובחו״ל
במטרה אחת — לקרוא את הספר
לפני פירסומו. אבל לצערה הגרול היא
גילתה שהקשרים הרבים, שהיא
דימתה לעצמה שיש לה, לא הועילו לה
בעניין זה( .יעל עצמה טענה שהיא
הציעה לרחל לקרוא את כתב־היד, אך
שרחל, בעצת עורכי־הדין שלה, סירבה,
כדי לשמור לעצמה אופציה של תבי־עת־דיבה).
בבדידות מזהירה
נותר
לרחל אלא לנחש מה
! /תכתוב יעל עליה. היה ברור לה
שהנושא בה״א הידיעה להתקפה יהיה
חלוקת הירושה הגדולה, שהוריש דיין
רק לרחל, תוך נישול מעליב של
שלושת ילדיו, יעל, אודי ואסי.
אחרי מותו של דיין היא מכרה
ל מו סי און י שר אל את האוסף הארכי־

יעל ורחל דיין
אלמנה בודדה

יעל(עם בתה רחלי) בהלוויית אביה
מילחמה על הכסף

^ ראתי סרק מספרה של יעל דיין
\/על אביה, והצטערתי.
ברור לגמרי שהספר כתוב בשביל
השוק היהודי הבינלאומי, הרואה בדיין
גיבור לאומי. לא זה בלבד שהספר נכ תב
באנגלית, כמו כל ספריה של יעל,
אלא שכל שורה בו מחושבת — כמעט
ואמרתי: מחושבנת — בשביל השוק
הזה. משום כך יש בו הרבה מאוד
קיטש. אין בו רגש של אמת.
חבל. אילו כתבה יעל דיין ספר של
אמת על יחסיה עם אביה, זה יכול היה
להיות ספר מרתק. אבל אז היתה
מפסידה את השוק היהודי הבינלאומי,
ולא היו מערמים את הספר על שול חנות
הבר־מיצווה באמריקה, לצד סיפ רו
של אבא אבן, מורשה. אין מתעש רים
מספרים של אמת. מתעשרים
מספרים של בר־מיצווה. אני מניח
שבספר האנגלי לבני־מיצווה לא יופיע
המיכתב שכתבה יעל לרחל דיין, אחרי
שהסתבר לה שאביה נישל את ילדיו
מכל רכושו.

^ כרתי את יעל כשהיתה בת
( .141 באחד הימים של 1953
הודיעה לי המזכירה בטלפון הפנימי:
״נמצאת כאן יעל דיין. היא רוצה לדבר
איתר׳.
האמתלה היתה תמונה כלשהי
שצולמה בג׳מבורי של הצופים שבה
הופיעה יעל.
דיברתי איתה, נפגשנו כמה פעמים.
היא עניינה אותי. בגיל ,14 היתה
מבוגרת לגמרי. ליתר דיוק — היתה
בה תערובת משעשעת של בגרות
וילדותיות. והיה בה משהו פאתטי
מאוד. לא יכולתי שלא לחבב אותה.
מבחינה מסויימת, היא היתה יתומה.
משה דיין היה מנותק לגמרי ממיש־פחתו,
כשם שהיה מנותק מכל אדם.
הילדים יכלו להגיד לעצמם שזה
״למען המולדת״ ,אבל בסתר ליבם
ידעו כל שלושתם כי אבא זנח אותם

אולוגי הגדול שלו, שמילא את הבית
והחצר בבית דיין בצהלה. המחיר היה
כמיליון וחצי דולר, ולדעת רחל היה
שווה פי שניים.
אז היא הסבירה את הסיבות למכירה
בעיקר על רקע מצוקתה הכלכלית
וההוצאות הכבדות הדרושות לאחסנת

מפני שהם עניינו אותו כקליפת־השום.
בשביל ילדים, זוהי הרגשה נוראה.
יעל חיפשה אבא. הייתי מבוגר
ממנה ב־ 16 שנים. לפני כן נפוצה
שמועה שניסתה להתיידד עם ראש
משקיפי־או״ם, גנרל קשיש, שהתלונן
עליה לפני אביה, מפני שחשש שמא
נשלחה אליו כדי לרגל. אחר־כך היה
לה רומאן ממושך עם עיתונאי בריטי
קשיש בירושלים.
בין משה דיין ובין העולם הזה
שררו אז יחסי־מילחמה. ראינו בו סכנה
לאומית, ולא הסתרנו זאת. תקפנו אותו
על ״פעולות־התגמול״ ,שבהן הכין את
המילחמה, וחשדנו גם בכוונותיו לגבי
עתיד הדמוקרטיה הישראלית מבית.
הוא גמל לנו בנסיון להפוך את
במחנה, עיתון הצבא, למתחרה בנו.
כאשר באה יעל להתיידד איתי, זה היה,
בלי ספק, גם אקט נגד אביה, מעין
הפגנה נגדו.
למדתי מיעל הרבה על אופיו של
דיין ועל מניעיו הנפשיים. יעל בת ה־
14 ראתה אותו בעין קרה וחדה, בלי
אשליות. יחסה אליו היה, כמובן,
אמביוולנטי מאוד. היא שנאה אותו, אך
גם העריצה אותו, בסתר־ליבה.
פעם לקחה אותי איתה הביתה,
הבית המפורסם בצהלה. אביה לא היה
שם, כמובן, וגם לא אמה ואחיה.
נדהמתי להיווכח כי שני אחיה נעלו
את חדריהם, כאילו היו אלה חדרי בית-
מלון. גדלתי במישפחה של ארבעה
ילדים, שתי בנות ושני בנים, ומימיי ;
לא נתקלתי בתופעה כזאת. זה לא היה
בית של מישפחה, אלא מעין פדרציה
מישפחתית, שרק העוזרת הנאמנה
שמרה על אחדותה.
בהזדמנות זו הציעה לי יעל לקחת
כמתנה כמה ספרים, כאוות־נפשי,
מארון־הספרים של אביה .״הוא ממילא
לא קורא אותם!״ אמרה. ואכן, כל
הספרים היו חדשים לגמרי, מתנות של
בתי־ההוצאה, והיה ברור כי איש לא
פתח אותם מעולם. מכיוון שאני
תלמיד־חובב של תורת־המילחמה,
לקחתי שני ספרים צבאיים שעניינו
אותי ביותר. הם עדיין נמצאים אצלי.

^ אחד הימים, כשנסעתי לאנ־
* ₪גליה, אמרה לי יעל שהיא רוצה
לעזור לי שם. היא נסעה כמה שבועות
לפניי, וכאשר הגעתי שאלה אותי עם
מי אני חפץ להיפגש. היא כבר הספיקה
להכיר את כל המי־ומי בעולם העי תונות
שם. העמדתי אותה במיבחן,
ואכן — עורכי־העיתונים חיזרו אח ריה,
כאילו היתה נסיכת״הכתר.
קשה היה לדעת באיזו מידה
התייחסו אל יעל כאל בן־אדם עצמאי,
ובאיזו מידה כאל בתו של דיין הגדול.
אני מתאר לעצמי ששאלה זו הטרידה
את יעל עצמה בלי הרף. זה לא הפריע
לה להשתמש בשם־המישפחה שלה
ללא כל סייג, כדי להשיג כל מה
שרצתה להשיג. אך שאלה כזאת אינה
מוסיפה בריאות וביטחון עצמי.

כספה, שאותו קיוותה לשמור לעיתות
מצוקה, בערוב ימיה.
״מעולם לא הבנתי במניות ובבור סה,״
היא הסבירה במרירות, בהתייחסה
להאשמות הצפויות של יעל במישור
הכספי.
ואכן, בעוד רחל נמצאת באירופה,

150אלף הדו לר שרחל •
חילקה ביין י לדי 1ריין
לא הרגיעו אותם כלל

,לעולם ל א אתגרש מרות

האוסף הנדיר וביטוחו מפני גניבות.
אחרי המכירה — היא הקפידה
להשאיר לעצמה כמה מזכרות אישיות
ממנו — היא השקיעה את הכסף
במניות בנקאיות, בעצת הבנקאים
שלה. בעת מפלות המניות הבנקאיות
לפני שנתיים היא הפסידה את רוב

פורסם בארץ, בערב ראש־השנה, פרק,
מספרה של יעל, אבי, בתו, שנכתב
באנגלית, המופיע עתה גם באירופה
ובארצות־הברית.
בפרק הראשון, שפורסם בגיליון
החג של ידיעות אחרונות, חושפת
יעל מיכתב אישי שהעבירה לידי רחל

פירסמה את סיפרה
ב״1959
הראשון, באנגלית כמובן, והותקפה
מכל עבר. הדבר נראה לרבים כבגידה
ממש, כירידה נפשית מן הארץ. גולדה
מאיר התנפלה עליה, וכר כל מי שהיה
משהו. החלטתי לבחור בה כבאשת־השנה,
כדי לנתח את המעבר מרור־הבנים
(דיין ועמיתיו) לדור־הנכדים
המנוכר. כתבתי את הכתבה בבית־מלון
בצפת, ובמיקרה שהו שם אז גם הבו־גוריונים.
פולה בן־גוריון, שחיבבה
אותי משום־מה, תפסה אותי באחד
הבקרים לשיחת־נפש של חצי־יום.
שאלתי אותה על יעל, והיא השמיצה
אותה בחדווה זועמת. היא שנאה אותה
ממש.
באותם הימים קיבלתי מיכתב
מיעל, ששהתה באמריקה, ובו התגוננה
מפני ההתקפות עליה בארץ. זה היה
מיכתב פאתטי מאוד: היתה בו רשימה
האנשים
כל של ארוכה־ארוכה
המפורסמים בעולם שעימם קשרה
קשרים. היתה זאת זעקה פאתטית
לחיבה ולהכרה, אך זה נראה כמו
רשימה של אספן. אביה אסף עתיקות.
יעל אספה אנשים מפורסמים, כולם
מבוגרים ממנה בהרבה.
פעם נסעתי עם רות ויעל לסיור
בארץ. עם רות דיין התיידדתי כאשר
ביקשה ממני שלא לפרסם את חליפת־המיכתבים
שבין דויד בן־גוריון ורב
ירמיה, שהתלונן על חיי״המין הפרועים
והפומביים של דיין. היו בפיה סיבות
טובות, ועיכבתי את הפירסום במשר

נשאר רק זיכרון חמקמק של איש
מעניין, רב״תהפוכות. אם מתכוונת יעל
להפכו לגיבור מפוחלץ בבית־מיקדש,
שבו תהיה היא הכוהנת הגדולה —
יהיה זה חבל שבעתיים.

^ יזה מין אדם היה משה דיין? מה
> * היה אמיתי בו? מדוע זיכרו חמק מק
כל־כך, עד כי קשה לקבוע כיום מה
עשה, בעצם, במה דגל, את מה הוא
ייצג?
עקבתי אחריו מקרוב, משלב
מוקדם, עיקוב צמוד. כבר סיפרתי לא
פעם מדוע: בראשית שנות ה־50
השביע אותי יצחק שדה שלא להסיר
ממנו עין. שדה, אדם שהערכתיו מאוד,
ראה בדיין, שהיה חניכו, דיקטטור
בכוח, הרפתקן מסוכן, אדם חסר־מוסר
וחסר־מעצורים, המסוגל להוביל את
המדינה לאבדון. בערך כמו שמתייח סים
כיום לאריאל שרון.
טיפלתי בדיין על סמך הנחות אלה.
הן התאמתו בחלקן. בשנות ה־ 50 הוביל.
דיין את המדינה, יחד עם דויד בן־גוריון
ושימעון פרס, בדרך שבה הלכה: ברית
עם צרפת ושאר הגורמים הקולוניא ליים,
מילחמת־חורמה בלאומיות הער בית.
הוא קבע את פסי המסילה, שע ליהם
מתנהלת הרכבת הלאומית עד
עצם היום הזה.
לאחר מכן, בתקופה הרת־האסון
שבין מילחמת־ששת־הימים ומילחמת־יום־הכיפורים,
ניצח דיין על החגיגה

למענו, הודיע להם פיתאום באנגלית
לבצע ז א 0 /\0 £ \1£א 1$£ס (ניתוק
מגע עם האוייב, הפסקת קרב) .הם לא
האמינו למישמע אוזניהם וביקשו ב טלפון
הבינלאומי מאחד מידידי דיין
לפרש להם את המילה ואת הכוונה.
כדי להגיע לשילטון, חייב אדם
להתמקד כל־כולו בשאיפה זז, כמו
שעושה שימעון פרס ,״החותר הבלתי־נלאה״
.ואילו דיין התפזר בכמה שאי פות.
השאיפה לכיבושים מיניים בלתי־פוסקים,
ששלטה בחייו במשך כמה
שנים טובות, והשאיפה הבלתי־מרוסנת
לצבירת כסף.
ניסיתי לא־פעם לגלות את מקורה
של תכונה זו. ההסבר הפשוט ביותר
היה נעוץ בתנאי־העוני של ילדותו.
חייתי זמן־מה בנהלל באמצע שנות ה־
,30 ואני יודע מה רב היה העוני
והמחסור במושב, בשנים שבהן גדל שם
דיין. טיבעי שאדם הזוכר מחסור
בילדותו ירצה לאחר מכן לצבור רכוש.
הסבר אחר נעוץ בפסיכולוגיה של בעל
מום גופני, האחוז בפאניקה תת־הכר־תית
מתמדת שמא ייהרס עולמו והוא
ייוותר חסר-אונים.
אבל אין די בהסבר זה. גם אחרים
גדלו במושבים של אז, בתנאים דומים,
ולא נפלו קורבן לתשוקה זו.
דיין גדל
שמואל ואמו
נים פעילים
מחוץ לבית.

בבית בלי הורים. אביו
דבורה היו שניהם עסקמאוד,
שעשו את זמנם
יתכן כי דיין צבר כסף

יעל סמדריכת־צוסים בג׳מבורי () 1953
הפגנה נגד אבא

אורי אבנרי מספר זיכרונות על מישפחת דיין

כמה שנים. את רות חיבבתי תמיד,
בשל התלהבותה ופעלתנותה.
במשך יום הנסיעה — רות נהגה
במכונית, וביקרנו בכפרים של דרוזים
שעבדו למען משכית — מתחה יעל
ביקורת מתמדת על אמה, כאילו היתה
היא האם, ורות הבת. אמרתי להן :״רות
לא תתבגר לעולם, ויעל לא היתה אף
פעם צעירה.״
אחרי מילחמת ששת־הימים נישאה
יעל לרב שיאון, נרגעה והתמסדה. מאז
לא החלפנו מילה. עם מות אביה,
עוסקת יעל בטיפוח פולחן האב, תוך
התחרות עם אשתו השניה, רחל.
העובדה שאביה, שהיה קמצן חולני
בחייו, הוריש את כל רכושו הרב לרחל,
ולא השאיר דבר לילדיו, לא שינתה
את החלטתה של יעל לטפח פולחן זה.
אולי אין זה צודק לדון ספר על פי
פרק אחד, אר נדמה לי שאין בו קשר
רב לרגשות אמיתיים. יעל מתארת יפה
מאוד מה שהיה צריף להיות, אך לא מה
שהיה באמת.
אם כן — חבל. דיין לא השאיר
אחריו דבר — לא יצירה פוליטית, לא
מעשה מגובש, לא הגות מגובשת.

הגדולה שהובילה אל האסון. הוא היה
הנחלן האמיתי — מפוכח, מחוכם
וגמיש — שהפך את שהותנו בשטחים
הכבושים לעובדת־קבע.
אבל בדיעבד ברור כי שדה הפריז
בהערכתו. דיין לא היה מעולם ריק־טטור־בכוח,
אף שלא פעם נראה כך.
היה חסר לו, לדעתי, עמוד־השידרה
הדרוש, היצר שאינו־ניתן־לכיבוש, ה שאיפה
המוחלטת לשילטון העליון,
כפי שיש לשרון. לדעתי, הוא פחד
מפני האחריות העליונה. לכן היה
ונשאר תמיד מס׳ 2של מישהו שנטל
את האחריות על עצמו: בן־גוריון,
גולדה מאיר, מנחם בגין.
אילו באמת רצה דיין להגיע לשיל־טון,
היה יכול להגשים שאיפה זו כמה
פעמים. אבל כל פעם, כשהתקרב לכך,
הרס את הסיכוי במו ידיו. כאשר
התארגנו אזרחים כדי להקים תנועה

ורכוש בצורה כפייתית מפני שבילדותו
חסרו לו חיבה וביטחון.

ך• שבוע שוחחתי על כך עם
1 1אדם, שהיה מקורב לו במשך
תקופה ארוכה, והוא נידב סיבה נוספת.
המפתח לאופיו של דיין היה, לדבריו,
הפסימיות העמוקה שלו. דיין לא
האמין בעתיד. הוא לא האמין בעתיד
המדינה. כשמישהו אמר לו שלעת
זיקנה יוכל לחיות מן הקיצבה שתגיע
לו כרמטכ״ל וכשר לשעבר, השיב:
״אתה באמת מאמין שהמדינה תהיה
מסוגלת אז לשלם גרוש למישהו?״
אבל, לדעת האיש, היתה הפסימיות
של דיין עמוקה עוד יותר. הוא פשוט
לא האמין בקיום המדינה לאורך ימים.
אני נוטה להסכים להערכה זו. האקטיביזם
המפורסם של דיין, מדיניותו
התוקפנית הבלתי־נלאית, נבעה מחזות

אחרי פתיחת צוואתו של משה.
פירסום המיכתב, שרחל ציפתה לו,
הזכיר לה את עצתם של כמה מחבריה
הטובים, שהזהירו אותה אחרי מותו של
משה לבל תתן מרצונה אגורה אחת
לבנים שנושלו מהצוואר.,

אחרי פתיחת הצוואה הופעל עליה
מכבש כבד, והיא העבירה לשלושה,
בניגוד לרוח הצוואה 150 ,אלף דולר,
שחולקו ביניהם שווה בשווה. התוצאה
— לא רגיעה בהתקפות עליה, אלא
הסלמה.
בניגוד לתדמית האופפת אותה, חיה
רחל בשנים האחרונות בבדידות
מזהירה. מדירתה במיגדלי דויד
היוקרתיים, שאותה רכש עבורה משה
דיין, היא ממעטת לצאת ולראות
חברים וידידים. פשוט אין לה. בעבר
דאגה אסתר רובין, אלמנת הצייר
ראובן רובין, להוציא אותה לאירועים.
כך עשו גם בהרב ושגריר ארצות־הברית
בארץ, סם לואיס ואשתו. אך
מאז שעזבו הלואיסים את הארץ, בתום
תקופת כהונתם כאן, צומצם עד מאוד
מיספר הופעותיה הפומביות של רחל.

יעל כסופרת מתחילה(מארס ) 1959
קצת קיטש לבר־מיצווה
רק ראש עיריית תל־אביב שלמה
(צ׳יץ׳) להט, מקפיד להזמינה לאי רועים.
מהשיחות
איתה מתקבל הרושם
שהיא מקפידה על כל הוצאה קטנה
כגדולה. לחברה טובה אמרה פעם:
״היום אני כבר לא יכולה לצאת לחו״ל
עשר פעמים בשנה.״ היא רוכשת
שמלות בעיקר במכירות מיוחדות.
בספר החדש מתמודדת יעל עם

גירסתה של רחל, כפי שפורסמה
במלואה בהעולם הזה (,)26.10.83
שלפיה רק היא, רחל, היתה לצידו של
דיין במותו.
על־פי יעל, גם היא ובעלה, רב
שיאוו, היו נוכחים ברגעים אלה לצידו
של דיין. אבל זה, כנראה, לא עשה
רושם רב על הגוסס.
האם הצוואה נכתבה כשדיין היה
בהכרה מלאה?

קודרת. הוא לא היה די טיפש כדי
להתפתות לשיכרון הגיזעני, מן הסוג
המציף כיום את המדינה. הוא לא היה
שותף לאמונה הפרימיטיבית של שרון־
רפול־כהנא שאפשר לדפוק את הער בים
כל העת. דיין היה רחוק מלהיות
טיפש.
הפסימיות העמוקה שלו מתנגנת
ביצירתו החשובה ביותר — הנאום
שנשא ביום הולדתו ה־ 41 על קיברו
של רועי רוטנברג, שנהרג במארב על
גבול רצועת־עזה :״אל־נא נטיח היום
אשמות אל הרוצחים: מה לנו כי נטען
על שינאתם אלינו? שמונה שנים הינם
יושבים במחנות־הפליטים אשר בעזה,
ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה
את האדמה והכפרים בהם ישבו הם
ואבותיהם...
״דור ההתנחלות אנו, ובלי קובע־הפלדה
ולוע התותח לא נוכל לטעת
עץ ולבנות בית.
״אל נירתע מלראות את המשטמה
המלבה וממלאת חיי מאות אלפים
ערבים, היושבים סביבנו. לא נסב את
עינינו, פן תחלש ידנו.
״זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו —

להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוק שים
— או כי תישמט החרב מאגרופנו,
וייכרתו חיינו.״
זוהי פסימיות טוטאלית באיצטלה
מיליטריסטית, חוסר־האמונה המוחלט
באפשרות של פיתרון של שלום, של
התפייסות היסטורית. את הפסימיות
הזאת הוריש דיין למדינה — ונדמה כי
זוהי ירושתו היחידה. היא התחבאה מא חורי
החיוך הניצחי, חסר העליצות, שהיה
כמסיכה על פניו, ובניצוץ שבעינו
האחת, שבה התעוור בסוף ימיו במהי רות.
הוא
לא האמין בעתיד. הוא ניתק את
עצמו ממישפחתו — יעל מנסה להעניק
לתופעה זו הילה כמעט רומנטית,
אך לשווא. הוא שם את מיבטחו בכסף
וברכוש. את כל זה הוריש לרחל, מבלי
להותיר לילדיו שלו דבר וחצי־דבר.
רחל מכרה את הבית, שיכול היה
לשמש כמוסיאון לאיש, אתר של הנצ חה.
הוא לא רצה בכך. הוא לא האמין
בעתיד, וכאילו מחק את עצמו מנוף
המדינה.
הפולחן שמנסה יעל לייסד לא ישנה
זאת.

על־פי צאצאי דיין, כפי שזה בא
לידי ביטוי לא־אחת בעבר, רחל היא
שאילצה את דיין לכתוב את הצוואה
כפי שכתב. רחל נזכרה באחרונה
בפגישה שהיתה לדיין, ערב מותו, עם
מבקרת־סיפרות וטלוויזיה, במיסעדה
בשדרות רוטשילד בתל־אביב. באותה
פגישה, בשעת צהריים, ביקש דיין
להגיף את התריסים, מכיוון שהדבר
היקשה על ראייתו, אבל לא על כושר
חשיבתו. במהלך הארוחה הירצה דיין
הרצאה בנויה״לתלפיות על חשיבות
תוכנית האוטונומיה של מנחם בגין
לפלסטינים בגדה.

יכולה להשתחרר מהזיכרונות. אחד
הסיפורים הצף ועולה מול עיניה, הוא
פגישה ארוכה שהיתה לדיין עם
הרקדנית מארתה גרהם, שביקשה
לפגוש בדיין לחמש דקות. השיחה
התארכה כשלוש שעות, והתגלגלה
לאלת היופי המצרית. דיין אחז בידה
של רחל ואמר לגרהם :״בשבילי, רחל
יפה, טהורה וחכמה כמו אלת־היופי
הקדמונית!״
רחל מקפידה לשמור על דיאטה
רצחנית. ימים שלמים היא צמה, כדי
לשמור על מישקל קבוע. לא מכבר
עברה ניתוח קל בעיניה, וכשהיא
יוצאת לרחוב היא מקפידה על הופעה
מרשימה.
בחודשים הקרובים היא תעדיף
להסתגר, עד שיעבור הגל הנוכחי של
ההתקפות עליה מצד צאצאי בעלה
האהוב.
שוב ושוב מצלצל באוזניה אימרה
שהיא עצמה אמרה אותה מייד אחרי
פתיחת צוואתו של דיין :״מבין
השלושה, יעל תרדוף אותי ער יום
מותי!״

אלת־ייס ,
קדמונית:

^ חל אינה יכולה לשכוח שהוא אמר
לה שוב ושוב :״לעולם לא אתגרש 1 מרות!״ לבסוף, רק אחרי שרות, אשתו
הראשונה, ביקשה את הגט — הוא
נעתר לבקשתה.
כשהיא נמצאת לבדה, אין רחל

״גירעון התחנן על חייו ר
אודיע להן, אולי הם יכולים לתת לי
עזרה פסיכולוגית. הם הודיעו לי
שמייד בבוקר, לפני שהבנות ילכו
לבית־הספר, הם ישלחו פסיכולוגית
שתדבר איתן.
בינתיים ביקשו שאכנס לחדר השני
ואמסור עדות על כל מה שעשיתי
באותו הערב לפי סדר־הזמנים. דקות
אחרי שהודיעו לי מה שקרה לבעלי,
הם רצו ש#שב ואענה לשאלות ואסביר
בדיוק מה עשיתי ומתי.
עניתי על השאלות כמו מכונה.
בסוף הוא שאל אם לגירעון היה קשר
להג״א, איפה הוא משרת, אם יש לו
אקדח או רשיון לנשק. הם כנראה
חשבו שזה היה ריב אישי בין השניים.

(המשך מעמוד )6
שיעורים. אמרתי לה שתלך להורים
שלי כשתגמור את השיעורים, הם גרים
בקריית־מנשה, כמה דקות הליכה מן
הבית שלנו.
בסביבות 7בערב שלחתי את נטע
הביתה להכין שיעורים, ואמרתי לה
להגיד לאבא, לגירעון, שילך לקחת
את קרן מהוריי. מכיוון שהיה לנו זמן,
נכנסנו — אמי, אחותי ואני — לש תות
קפה בנאווה. משם טילפנתי
הביתה. דיברתי עם גירעון, הסברתי לו
שאני אאחר קצת וביקשתי שיילך
לקחת את קרן מהוריי.
הגעתי הביתה בסביבות 8ועשר
דקות. גירעון לא היה בבית, ונטע
אמרה שהוא יצא חצי שעה קודם והלו
לקחת את קרן.
בסביבות השעה 8וחצי, כשראיתי
שהוא לא חוזר, טילפנתי להוריי. קרן
הרימה את הטלפון ואמרה שאבא עוד
לא הגיע, שהוא מאחר לפעמים. בינ תיים
אבא שלי הסיע את קרן הביתה
ואני ישבתי עם הבנות ועברתי איתן
על השיעורים לבית־הספר. אחר־כך
התקלחתי, ואז ראיתי שכבר אחרי 10
ושגידעון עוד לא הגיע,
טילפנתי להוריי ושאלתי איפה
הוא, ואם הגיע אליהם במיקרה. הם ענו
שלא ראו אותו. בשלב הזה הדברים
כבר נראו לי חשודים.
אמא שלי אמרה שהם יבואו אליי,
והם הגיעו בתוך זמן קצר. בינתיים
ביררתי מה הוא לבש, ואם היה איתו
ארנק־כסף עם תעודות. מסתבר שהוא
לא לקח איתו כלום, רק את מפתחות
הדירה.
הודעתי לאיציק, אחיו, והוא אמר לי
שהוא יתקשר לבתי־החולים, עלה על
דעתי שאולי נפגע בתאונת־דרכיס
ולקחו אותו לבית־חולים. בינתיים
יצאתי עם הוריי לעשות סיבוב ב שכונה.
ביקשתי מאמא שלי שתביט
על המידרכות לראות אם אין כיתמי־דם
על הריצפה. לא מצאנו כלום וחזרנו
הביתה. מבתי־החולים שאליהם ציל־צלנו,
קיבלנו תשובה שלילית, ואיציק
טילפן להודיע למישטרה על נעדר.
השעה היתה כבר 11 בלילה. מן המיש־טרה
התקשרו אלי לשאול פרטים מז הים
ביחס ללבוש ולתיספורת. אמרתי
להם שהוא לבש מיכנסיים כחולים קצרים,
חולצה תכלת עם צווארון כחול
כהה ונעל נעליים אפורות עם גרביים.
אחרי חצות טילפנתי שוב למיש־טרה
ואמרתי שאני רוצה לדווח על
נעדר. הם אמרו לי שאחיו כבר דיווח,
ושאני צריכה לבוא למיגרש״הרוסים
למלא טופס. נסעתי עם אבא שלי
למישטרה. שם לקח אותנו בחור צעיר
לבוש באזרחי והוביל אותנו לרכב
מישטרתי. הוא לא הסביר לנו לאן
נוסעים, ולמה, והוביל אותנו לתחנת
הקישלה בעיר־העתיקה. אבא שלי

התבדח ואמר שגירעון בטח עשה צרות
והוא עצור.
משום מה, לפני שיצאתי מהבית,
לקחתי איתי את תעודת־הזהות שלי
ואת תעודת־הזהות של גירעון. כשה גענו
לקישלה, ביקשו ממני שני בחורים
תעודת־זהות של גירעון. הם פתחו
ישר בעמוד של התמונה, הסתכלו
עליה בעיון, ושאלו אותי אם הוא
באמת נראה כך גם היום.
אמרתי שיש לו תיספורת קצת יותר
קצרה, מיפרצים במצח וקצת שיער
שיבה בצירי הראש. אחד מהם שאל אם
אוכל לזהות חפץ של בעלי, עניתי
שכן. הוא נתן לי את השעון שלו.
הוא שאל כמה פעמים אם אני
בטוחה בזיהוי. הייתי בטוחה לגמרי.
אחר־כך ביקש שאזהה גם את המפ תחות
שלו. גם אותם זיהיתי. ואז הוא
אמר :״יש לנו הודעה מאוד מצערת
להודיע לך׳.
הדבר הכי־מצער שיכולתי לחשוב
עליו היה שגירעון פצוע מאיזו תאונה.
אבל השוטר אמר בקור :״בעלך נורה
בידי איש הג״א ונהרג.״

לאג אי

להסביר

ני לא קלטתי ברגע הראשון מה
\ £הוא אומר לי ועניתי :״איש הג״א
צריך להגן על האזרחים, לא לירות
בהם.״ הוא אמר לי שזה מיקרה מצער
ושהם לא יודעים פרטים, העניין נמצא
בחקירה.
עדיין לא קלטתי. אמרתי להם שאם
זו בדיחה, היא זוועתית, ואם זה אמת
— זה יותר גרוע.
לאט־לאט התחלתי להבין מה עובר
עליי. סיפרתי לשוטרים שיש לי שתי
בנות קטנות בבית ושאלתי איד אני

קורבן אלץ ובתו י ח
הוא אהב לטייל

כשסיימתי למסור את העדות הם
אמרו לי שאני יכולה ללכת. השעה
כבר היתה אחרי 2בלילה. איש מהם
לא הציע להסיע אותי הביתה, למרות
שהגעתי לשם ברכב מישטרתי, איש
לא חשב שאולי אני זקוקה לעזרה
רפואית, אולי הבנות זקוקות לפסיכו לוג.
רק למחרת בצהריים, קצת לפני
ההלוויה, התקשר אחד השוטרים כדי
למסור לי מיספר טלפון של פסיכו לוגית.
באותו
לילה, מזל שאיציק, אחיו
של גירעון, בא גם הוא למישטרה והוא
הסיע אותי ואת אבי בחזרה.
עד היום, כשכבר גמרנו לשבת
שיבעה, עוד לא בא איש להסביר לנו
מה קרה שם. איש מן המישטרה לא בא
לספר לנו, להכניס אותנו לתמונה. אני
לא יודעת מה קרה, אני יוצאת מדעתי.
גם מהצבא לא בא איש להסביר, לא
באו לנחם, לא שלחו מיברק. הרי
הרוצח היה במדים, הוא ירה בו בנשק
של צה״ל, ואנחנו לא שמענו כלום.
עד באן סיפורה של איילה.
בני־מישפחתו של גירעון המומים.
את כל הפרטים על רצח בן מישפחתם
דלו מן הכתבות בעיתונים ומחקירות
אישיות שהם עורכים בשטח .״בכל
פעם שאנחנו יכולים לאסוף את עצמנו
מן הצער,״ סיפר יואל כהן, אחיה של
איילה, שהיה גם חברו הטוב של
גירעון ,״אנחנו יוצאים ומתחקרים
בעצמנו את הדברים.״
כך הגיעו גם לאנשים שבשכונתם
התבצע הרצח האכזרי. חנה, אחת
השכנות, סיפרה על השניות שאחרי
הרצח. היא אמרה שהיה שם קהל גרול,
שהרוצח הניח את הנשק, את התרמיל
הצבאי שלו והתחיל לברוח מן המקום.
רק צעקותיה שלה עוררו את הקהל
מקיפאונו ואנשים התחילו לרדוף
אחריו כדי לתפוס אותו.
המרחק מביתם של איילה וגירעון
אלון לביתם של דניאל ומתילדה כהן,
הוריה של איילה, הוא קצת יותר
מחמש דקות הליכה ברגל בסימטות
השקטות של שכונת קריית־משה בי רושלים.
שכונה שחלקה דתית וחלקה
חילונית. שכונה שקטה עטוייה ירק.

מפות-דצה
להבי
ך* מוך לשעה 8בערב הבחין
ארנטל בגירעון אלון, פקיד בבנק
טפחות בבירה, שהלך מביתו שבשכו נה
לבית חמותו, כדי לקחת ממנה את
בתו.
הוא נתקל בו בשביל צר שבין שני
בניינים בשכונה. הוא חשד באלון כי
הוא פורץ ותפס בידו.
לפי העדויות אמר אלון :״מה פית־אום,
אתה יכול להתקשר למישטרה
ולבדוק. אני גר כאן בשכונה.״
ארנטל ניפנף לעיני אלון בתעודת־הקצין
שלו, שאחר כך נמצאה על״ידי
המישטרה כשהיא מושלכת במקום.
הוא אחז בזרועו של אלון וגרר אותו
אל הכביש. שם, ליד בית מם׳ 8ברחוב
גת, השליכו על הכביש והחל בועט בו
תוך שהוא מסתייע בקת־העוזי.
הצעיר המבוהל התחנן לפני התוקף
כי יעזוב אותו, אולם ללא הועיל.
לשכנים שנאספו לקול הבכי הסביר
ארנטל כי תפס פורץ מסוכן.
במקום התאספו במהרה כמה שכנים
נדהמים. שניסו להרגיע את הקצין
המשתולל. אר הוא ררך את העוזי וירה

לעברם שני כדורים נותבים, שבנס לא
פגעו באיש.
לפתע שיחרר אלון את זרועו מידו
הלופתת של ארנטל. הקצין לא היסס.
ירה בו מייד מטווח קצר צרור של
ארבע יריות, שפגעו בחזהו וברגלו של
אלון. הצעיר נפל על הכביש, מתבוסס
בדמו.
בינתיים הזעיקו השכנים את
המישטרה. ניידת ראשונה הגיעה
למקום האירוע כדקה בלבד אחרי
הרצח. השוטרים שבניידת שלפו אק דחים.
הם הסתערו על היורה, ותוך
מאבק ומהלומות כופפו את ידיו לאחור
וכפתו אותו באזיקים.
כל העת, עד להעלאתו לניידת,
מילמל ארנטל דברים חסרי-שחר. בין
המילמולים יכלו השכנים להבחין
במילים ״זה הכל תקלות במערכת.״
למקום הגיעה ניידת לטיפול נמרץ.
הרופא שבניידת ניסה להחיות את
אלון, אך הוא מת כעבור דקות אחדות.
בתחנת־המישטרה מסר ארנטל

ממוחשב של מאושפזים פסיכיאטריים.
ברישום כזה הוחל רק באמצע שנות
השבעים. ועד היום הוא אינו שלם.
ארנטל מאושפז עתה להסתכלות
בבית־החולים הפסיכיאטרי גיבעת־שאול
בירושלים. הרופאים יקבעו אם ׳
הוא מסוגל לעמוד לדין.

״בל הגועל״
נפש״
^ ואל כהן, גיסו של גירעון, עדיין
אינו יכול להשלים. הוא, כמו איילה,
אחותו, בא ממישפחה שכולם בה שירתו
בקצינים בצה״ל, חלקם בדרגות
בכירות של שירותי־הביטחון השונים:
״כולנו קצינים בצבא, אף אחד לא
פסיכופאט. מתייחסים אלינו גרוע —
לא מגיע לנו לדעת מילה אחת? אנחנו
משתגעים! מתייחסים אלינו כמו אל
כלבים! בסך־הכל הבן־אדם עשה פשע
נורא — הוא הלך להביא את הבת שלו
מההורים שלי!

חשוד ארנטל(קירח) משתולל בבית־המישסט
תקלה במערכת
לשוטרים עדות מלאה על הרצח, ואף
חתם עליה. אחר כך נסוג למצב נפשי
של ניתוק. הוא לא היה מסוגל לשחזר
את הרצח, ומדי פעם קם והטיח את
ראשו בקירות חדר־המעצר.
בדבריו של העציר מוכה האמוק
אכן היה היגיון מסויים. אכן היתה
תקלה קשה במערכת הצבאית, שתפ קידה
לאתר ולמנוע אחזקת נשק בידי
אנשים המעורערים בנפשם. אילו טר חו
שילטונות הצבא לבדוק את ברי אותו
הנפשית של ארנטל, היתה מתג לה
לעיניהם התמונה הבאה:
בגיל 17 אושפז ארנטל בבית־החולים
הפסיכיאטרי עזרת נשים.
סמוך לגיוסו אושפז שוב. כל אישפוז
נמשך כחצי שנה.
הרופאים הפסיכיאטרים שבדקו את
ארנטל ציינו, כי החולה הצעיר סובל
מתיסמונת של פאראנויה, מחלת־נפש
המתבטאת פעמים רבות באלימות
כלפי הסביבה. ארנטל אושפז אז בגלל
התנהגות מוזרה.
בתיקו הרפואי היה כתוב כי בגיל
16 תפס אחד מחבריו והיכה אותו
מכות־רצח, עד כי הנער אושפז בבית־חולים
כשהוא סובל משברים וחבלות
בכל גופו. בגיליון האישפוז שלו כתבו
הרופאים כי נראה להם שהמדובר
במשבר של גיל־ההתבגרות, וכי הצעיר
המאושפז מתגבר יפה על מחלתו
ומשתף פעולה עם הצוות הטיפולי.
ארנטל גוייס לצה״ל ואחרי שיח־רורו
התחתן עם רעייתו. מאז, פחדו
מפניו השכנים. הוא היה מכה את ילדי
השכנים, ופעם אף איים על מישהו,
שהתניע ברחוב וספה רעשנית, כי
ירצח אותו אם לא ייפסק הרעש.
חקירת הצבא בפרשה העלתה, כי
כשאושפז ארנטל בעזרת נשים, עדיין
לא היה במישרד״הבריאות רישום

״אני לא מבין איך יכול לקרות כזה
דבר. איך איש מן האזרחים שהיו
מסביב לא נקף אצבע? איך נתנו לדבר
כזה לקרות מול העיניים? איפה כל
האזרחים? מה נעשה מן המדינה הזאת?
עומד אדם לא שפוי ויורה, וכל אחד
ממלט את נפשו. אני חונכתי על בירכי
הציונות, והכל בסדר עד שאתה נפגע
— ואז יוצא כל הגועל־נפש של
המימסד.״

גירעון היה פקיד בכיר בבנק־טפ־חות
בירושלים. הוא עסק בביקורת-
פנים. מנכ״ל הבנק, שבא להביע תג־חומיו
למישפחה, סיפר שגירעון היה
מגיע בכל יום כשבפיו רעיונות חד שים,
והקסים את חבריו לעבודה.
בני־המישפחה מפנים גם שאלות
קשות לצה״ל:
מדוע אף נציג צה״ל לא בא
למישפחה, אפילו לא כדי לנחם?
למישפחה נודע שהחשוד ברצח לא
שירת בשירות סדיר בצבא, והם שו אלים
איך יתכן שאדם כזה הוסמך
כקציז•
איך קרה שעבר מיבדקי־קצונה
וסיים את הקורס?
מדוע לא בדקו את דבר אישפוזו
בעבר?
איזה הכשרה עבר כקצין הג״א ומהן
הוראות הפתיחה־באש שקיבל, אם יש
כאלה?
בנוסף לכל הדברים האלה, שואלת
המישפחה שוב ושוב מדוע לא הגיע
אף אדם מוסמך שהסביר להם מה קרה.
איך קרה, שאדם שהלך בערב בשכונה
ירושלמית שקטה להביא את בתו, מצא
את מותו בצורה טראגית בידי איש
כוחות־הביטחון, שענד על כתפיו דרגות
סגן־מישנה ושאחז בידו תת־מיק־לע
השייך לצה״ל?

שידור צריש מדעים לע שו ת סרטים
• לרונית וייס, שעשתה סרט מצויין על
המשוררת יונה וולד. וייס הצליחה להעביר
בזמן קצר״יחסית אופי של אדם יוצא־דופן, חזק,
עשיר בנפשו, שחלה בסרטן. היא הצליחה
להראות את יונה וולד שלפני המחלה, כשהיא
עומדת על בימה ברמלה, שיערה הארוך והשופע
גולש על גבה ויוצר מישחק עם האורות — שיער
שהיה כמעט סימן־ההיכר של המשוררת. קטעים
אלה שולבו בתוך קטעים על יונה וולך שאחרי
המחלה, אחרי הטיפולים, אחרי נשירת השיער.
מעניין היה לשמוע את המשוררת קוראת את
שיריה בניגון מיוחד, כמעט בזמר.
הסרט היה ערוך נכון, והוצאו ממנו כמעט כל
הקטעים שבהם נשמע קולה של וייס. מובן
שדמותה לא הופיעה על המירקע, בניגוד למינהג
החדש שפשה בקרב כתבי־הטלוויזיה, לפיו הם
מחוייבים לקפוץ לתוך המצלמה, אם הדבר נחוץ,
ולעיתים מאוד קרובות כשהדבר אינו נחוץ ואף
מפריע.
וייס הוכיחה שבכל זאת אפשר עוד לעשות
סרטים טובים בטלוויזיה, למרות שהמוסד הזה
הולך ומתפורר מול העיניים.
הסרט גם כיפר על הופעתו המוזרה של צ בי
(״צבה״) גורן, שהינחה את המישדר החדש
גלריה, וששוחח אחרי הקרנת הסרט עם הלית
י שורון על המשוררת יונה וולך. ישורון
השתמשה בביטויים מעולם אחר, שספק אם
מישהו, שאינו סופר או משורר, מבין למה כוונתם,

היא דיברה על ״ישות והוויה שירתית של
המשוררת!״ אין ספק ששיריה של וולך הרבה
יותר ברורים, חזקים ומובנים, מאשר הדיבורים
עליהם.

צל״ג
4בסירה סדוקה אחת
• ל שימעון טסלר על תוכנית משעממת
שמהותה ומטרתה אינן ברורות. מי ששומע מן
הצד ואינו מקשיב, נדמה לו לרגע שמדובר באחת
מאותן תוכניות חידונים בידוריות, שבהן צריך
איש־צוות לנחש את התשובה הנכונה. באופן
אוטומאטי, אחרי כל פעם שאחד מהיושבים על
הבימה עונה על שאלה מדוקלמת מן הקהל,
פורץ, לפי אות, כל האולם במחיאות־כפיים
סוערות, כאילו הצליח האיש בבחינה מסובכת
והגיע לתשובה. זה כך גם כשמדובר על עניינים
שברומו של עולם, גם אם מדובר על נושאים שהם
בעוכרי העם והמדינה. חסר רק שיקומו קבוצות
מן הקהל ויעודדו בצעקות את איש הצוות החביב
עליהם.

קרפין התנצל
לפג* אדם אחר
הסיכטך בין מיסאל קרסי־ן לבין
הטכנאים בטלוויזיה, שגרם להאפלת
המירקע. הובא לדיון לפני בית־דין
לעבודה. בין השאר קבע בית־הדיו שאין
שום סיבה והצדקה לפגוע במישדריס
בכלל, ובמבט בפרט.
אחרי פסק־הדין כתב מיכאל קרפין
מיכתב״התנצלות. אך המיכתב לא היה
מכוון ליחזקאל קוקה. יו״ר ועדת־הטכנאים,
שאיתו רב קרפין, אלא
למהנדס הראשי של הטלוויזיה. כך
הצליח עורך מבט לאכול את העוגה
ולשמור עליה שלמה.
קרפין התנצל על כך שבאחת מן
המריבות ביניהם קרא לקוקה -אידיוט!״

זה ד א מספיק להיזת נחמד
• לדניאל פאר ולתוכנית סיבה למ סיבה.
אין בה סיבה ואין בה מסיבה. התוכנית
הפכה לגיבוב של קיטעי־בידור, ללא כל קשר
ביניהם, ללא כל קשר לדברים אקטואליים
ואפילו לא־אקטואליים. לא היו בתוכנית ראיונות
יוצאי־דופן, ואולי לא היו בה ראיונות בכלל, אלא
רק קיטעי־שירה ובידור קל.

עניין מנהל הטלחיזיה
ל חעיד ת פיסגה

מנהל לשסת־העיתונות פלג(ואש תו, ענת)
מחיר העוף הקפוא

מן היום השישי ב־ 1כצהרייס אין לטלוויזיה הישראלית מנהל. תוקף מינויו בפועל של
יוסף בראל פג, ואין כרגע מי שימלא את המקום, שלא לדבר על מינוי קבוע.
מזה עשרה חודשים מתנהל מאבק בלתי־נלאה בין פוליטיקאים מהמיפלגות השונות, כשכל
אחד כאילו מנסה להכשיל כל אפשרות לפיתתן המצב.
אורי סירת, מנכ״ל רשות־השידור, טען באוזני מקורבים שכל רצונו היה במנהל שאיתו
יוכל לעבוד, מנהל שבו ראה איש־סיקצוע, כשהוא אינו בודק בציציותיו הפוליטיות. פורת העז
להציע לתפקיד את חיים י בין כבר לפני שנה, וטען שזו היתה הסיבה שקמו עליו
הפוליטיקאים מכל המיפלגות, שכל מטרתם היתה להכשיל את כוונתו. הם באמת ״הצליחו״,
וכבר 10 חודשים אי״אפשר לבחור במנהל קבוע לטלוויזיה.
בימים האחרונים שוב עלה שמו של יבין כפיתרון של פשרה בץ הליכוד למערך, כשאפילו
שימעון פרס, ראש־הממשלה, הסכים להסיר את הווטו ששם על שמו• אך אבוי, הליכוד לא
יכול היה להחליט משום שראש־המחנה, יצחק שמיר, היה בנסיעה רחוקה ליפאן. אז החברים
הנכבדים של הליכוד נפגשו כמה פעמים עם החברים הנכבדים של המערך וביקשו עוד זמן
ועוד זמן. הם אמרו שהם בכל זאת היו רוצים להיוועץ בשמיר, שהם לא יכולים להחליט על
דעת עצמם בעניין כל־כך החדגורל.
בינתיים חזר שמיר, ופיתית אין. פורת הודיע :״העניין ייגמר בין שמיר ופרם, ואם לא, אולי

נגדה. ינון הצטרף אליו, ונגד ההצעה הצביע
כמובן גם תני פיינ שטיין, אחד משני חברי
הוועד מטעם המערך. ההצעה, שלפני תחילת
הישיבה היה לה רוב בטוח ואוטומאטי, נפלה
בגלל החלטתו הזריזה של עמור.
מייד בתום הישיבה התנפלו ברון וארמון על
עמור, והאשימו אותו בבגידה.

הבד בגלל גל״ץ

חבר־ועד עמור
בוגד

גורב צ׳וב
רגן אחר פרס ושמיר...

בין רונלד רגן ומיכאיל גורבצ׳וב בועידת־הפיסגה ביניהם בנובמבר. אני בטוח שזה יהיה הסעיף
הראשון על סרר־היום של ועידת־הפיסגה.״
בינתיים כבר עסוקים הפוליטיקאים הזוטרים בקלחת חדשה, והם מנסים לטרפד שוב את
מינויו של יבין או של כל מישהו אחר. כשהם אינם מביאים הצעות חליפיות.
באופן דומה ״התפארו״ השבוע כמה חברי מרכז־חתת ש״הצליחו* למנוע את הדיון
בממשלה בערוץ השני, מכיוון שהגיעה לאוזניהם השמועה על כוונה נוראה למנות את דן
שילון לתפקיד מנהל אותו ערוץ. ואיך יתכן, זעמו העסקנים, שלתפקיד כל־כך בכיר ימתד.
איש־מערך? ״אין לנו דבר נגד שילון,״ אמרו כדי להסיר מעצמם את החשד של שיקולים
פוליטיים ,״אין לנו מניעה שהוא יהיה, אבלי שגס הליטר יהיה מעורב בצוות ההקמה.״
הפיתרון הסביר: ל מ טר את הערוץ הראשון לידי הליכוד, ואת הערוץ השני לידי המערך.
בליכוד יש גם מי שמציעים למנות את יוסף בראל מינוי של קבע ללא מיכח. לשלוש
שנים, לגרום בעזרת תרגיל מישפטי.מתוחכם״ לאיחוד של הטלוויזיה הערבית והעברית, כך
שבראל יוכל לקבל את ניהול שתי הטלוויזיות. מבלי שיצטרך לעבור מיכרז שבו, אולי.
ייכשל. כך חושבים חברי הליכוד שיצליחו.לדפוק״ את המערך.

העולם הזה 2507

המאורעות האחרונים מאחורי המירקע, שגרמו
בשיאם להאפלת המסך באמצע שידור מב ט
לחדשות. חברי הוועד זעמו על הידרדרות
הטלוויזיה ועל התנהגותם של העובדים. ארבעת
חברי הליכוד בוועד־המנהל, דויד אדמון,
שאול עמור, נתן ברון וקריאל ( .דו ש ״ )
גרדו ש, תיכננו ביניהם לגרום, על־ידי הרוב
האוטומאטי שלהם בהצבעות, לביטולו של מב ט
לחדשות, כעונש.
הישיבה נפתחה כשכל דוברי הליכוד בה
מצדדים בסגירת מבט. אורי סורת, מנכ״ל
רשות־השידור, הסביר לעמיתיו מן הוועד שתהיה
זו טעות לסגור את מב ט לחדשות, וכי אין קשר
בין האפלת המירקע לבין פגיעה בכל שאר
העובדים ופגיעה בציבור הצופים. הוא הסביר
לחברי הוועד. :אם תסגרו את מבט, תגרמו
לצרחות־שימחה במיסדרונות הטכנאים, ותתנו יד
לטרוריסטים שגרמו להאפלה!״
בתום הדיון הציע מיסה ינון, יו״ר הוועד,
שהחברים הנכבדים יצביעו על ההצעה לסגור את
מב ט לחדשות. כצפוי, הצביעו ארמון ובחן בעד
ההצעה. באופן בלתי־צפוי הצביע שאול עמור

שני דברים בלטו בתוכנית: הראיון עם האס טרולוג
הרצל ליפ שיץ, שבו הוכיח לו פאר כי
הוא טעה לכל אורך תחזיותיו מן השנה שעברה,
ואף הקרין לו ולצופים קטע מן הראיון איתו לפני
שנה. ליפ שיץ היה כל־כך נבוך, שזה כבר לא היה
נעים לאיש, ואפילו שימחת־הניצחון לא היתה
שלמה.
הדבר הטוב השני בתוכנית היה פינתו של
שלמה ניצן. הוא כל״כך טוב, ביחוד בסירטון
שליגלג על תשדיר־השרות של יעקב אגם, עד
שבוודאי לא ירחק היום, שאחד מן הפוליטיקאים
רודפי הפירסומת יתעורר ויצעק שזה ניקוי־רא ש
בדלת האחורית, ויפעל להוריד אותו מהמירקע.
דניאל פאר צריך להכניס קצת יותר עניין
בתוכנית האישית שלו, ולהבין שלא די להיות
נחמד, צריך שיהיה מאחורי זה גם איזה תוכן.

מאחורי המירקע
שזו ר שינה את דעתו
הוועד־המנהל של רשות־השידור התכנס
בשבוע שעבר לישיבה דחופה, בעיקבות

ביום השלישי שעבר היתה הצגה של שידורי
הטלטקסט הישראליים. אלה הם שידורי־טל־וויזיה,
המועברים על גבי הערוץ הקיים, והנותנים
אינפורמציה של מישרדי־הממשלה. כך יוכל, למ של,
אזרח לדעת מתי פתוחות לשכות מס־הכנסה,
מתי יש תורנות של בתי־חולים, מהו לוח המחירים
המירביים, ועוד דברים מסוג זה.
השידורים מועברים דרך הטלוויזיה הלימודית,
והצליחו להגיע אל המירקע אחרי תקופה
ארוכה של דיונים מישפטייס ושל העברה טכנית
של המיכשור מאנגלית לעברית. שידורים כאלה
פועלים בבריטניה, וקוצרים שם הצלחה מרובה.
בארץ תהיה לישכת־העיתונות־הממשלתית
אחראית על השידורים ועל העברת המידע
ממישרדי־הממשלה אל הטלוויזיה הלימודית,
ומשם אל מירקעי־הטלוויזיה. בינתיים יכולים רק
בעלי מכשירים משנת 1984 לקלוט את
השידורים הנסיוניים, שייצאו אל האוויר לפני
שבועיים. בעתיד יוכל כל בעל־מקלט לרכוש
לעצמו מכשיר־מפענח מיוחד, שמחירו, כך
הבטיחו, לא יעלה על 50 דולר.
.ביום השלישי ערך הד״ר ישראל פלג הצגה
לשימעון פרס, ראש־הממשלה, שבמהלכה הראה
לו את המידע, המועבר כבר בשידורים הנסיוניים.
פרס רצה להיווכח אם המידע נכון, וביקש מאחד
מעוזריו לבדוק את מיספר הטלפון שהופיע על
המירקע. זה היה מיספר הטלפון של אחת מן
הלשכות של מישרד־התעשיה־והמיסחר, שבה
אפשר היה לברר מחירים. פרס ביקש לברר מהו
מחירו של עוף קפוא, וקיבל תשובה.
באותו יום, כמה שעות אחר־כך, נערכה אותה
הצגה גם לעיתונאים ולדוברי־המישרדים הממ שלתיים.
אך למרבה הצער לא יצאה ההצגה אל
הפועל בצורה נקיה. באותן דקות בדיוק החליפו
טכנאים את האנטנה של גלי־צה־ל, שהאולפנים
שלהם שוכנים באותו הבניין שבו שוכנים מיש-
רדי לישכת־העיתונות הממשלתית בירושלים.
לא עזרו כל נסיונותיו של הטכנאי, השידור היה
משובש.

עגת סדמסטי _

חווו

האסטרולוגיה היא, כידוע, מדע מאוד חשוב
ומכובד. האסטרולוגים כל הזמן עושים מפות
ומסתכלים בכוכבים ומחשבים חישובים מסוב כים,
ואחר־כך הם יוצאים בנבואות. לפעמים זה
גם מצליח להם.
האסטרולוגית בריאת הבשר מרים תמיר

מרים תמיר
כמה קילו!

הסיפור הזה מסעיר את התיקשורת מזה שלושה שבועות. בהתחלה הוא
סופר בסוד, ממש מפה לאוזן, אחר־כד כבר דיברו על זה יותר בקול, ואפילו
הזכירו את שם המחלה, אבל לא אמרו במפורש את שם החולה. אבל. כידוע,
בתיקשורת אין סודות ארוכי־טווח, ולבסוף הסיפור המלא פרץ החוצה.
והסיפור הוא שרפי מטר, כתב קול י שר אל בפאריס, חלה באיידס.
הפאניקה ודתה גדולה מאד. אנשים התחילו לעשות חשבונות, מתי הם
ראו אותו לאחרונה, והאם הם רק לחצו לו יד או שהם התנשקו איתו ושתו
מתוך הכוס שלו. בקיצור, היה שישו ושימחו, אבל היה גם עצב.
רפי סטר, הגבר הנאה, הצליח לעשות לעצמו הרבה מאוד ידידים טובים
והרבה חברים של ממש, האוהבים אותו. החברים האלה היו שבורים ממש.
חלק מהם שלח לו פרחים לבית־החוליננ חלק שלח מיכתבים ומיברקים,
ואחרים טילפנו לבית־החוליס בתדירות גבוהה וביקשו לדבר איתו. הס
שאלו מה שלומר, והוא אמר יהיה בסדר, והם הבינו מיד שהמצב קשה. מאז
שאושפז רפי בבית־החולים, יושבים לידו הוריו החיפאיים ואחיו זאב,
וידידה צרפתיה בשם ברברה, ועוד כמה וכמה ידידים.
אני לא שלחתי פרחים לרפי. אני שלחתי את המרגל שלי, שחזר בדיוק
ודוס ועימו פתק בכתביידו של הרופא המטפל בדפי. בפתק היה כתוב שרפי
סובל מטוכסיפלאסמיס. רצתי עם הפתק הזה לידיד שלי, שהוא רופא,
ושאלתי מה זה. הרופא העיף מבט במילה המסובכת, ואמר שזו מחלה
ויראלית לא־פשוטה, אבל אין לה שום קשר עם איידס, וכמובן מחלימים
ממנה אחרי טיפול טוב.
זהו. עכשיו תירגעו כולכם.
עכשיו רק ברור לי שכל הסיפור הזה התחיל מפני שכבר מזה שנים ידוע
שרפי הוא הומוסקסואל, ושהוא אושפז בבית־הוזולים על שם לואי
פסטר. שם אושפז לאחרונה גם השחקן ריק הדסין. אבל הנה הסתבר
עכשיו ששתי העובדות האלה אינן סימן לשום דבר. מה נשאר לי, מלבר
לאחל לו רפואה שלמה? מצטרפים?

במסה,
בנראה

מאת
שו ל מי ת׳ רי ב

ח שב ה
פ שוגו
האשה הזאת היתה פלא, ונשארה פלא. אומנם,
| כמעט שלא רואים אותה בארץ וכבר מזמן היא
1לא משובצת בטורי״הרכילות, אבל חבורת אניני ;
הטעם יודעת שהאשה הכי יפה בארץ, כבר מזה
הרבה מאוד שנים, היא דיצה חבם.
היא חיה חיים מאוד שקטים, בדירתה בצפון
תל־אביב, וכשהיא יוצאת מהבית זה בדרך כלל
לכיוון נמל־התעופה בן־גוריון, ושם, מתוך הרגל,
היא עולה לאיזה מטוס שמביא אותה לאיזו ארץ
אירופית תרבותית. מה היא עושה שם בערבים
אני לא יודעת, אבל במשך היום היא פשוט
מסתובבת בין בתי־האופנה הכי־משובחים, ובוחרת
לעצמה גרדרובה סוג א׳ א׳ א׳ .היא לא רוצה
שעוד פעם יקרה לה האסון הזה שקרה לה
כשנודע שאירית פדרמן נבחרה כאחת הנשים
האלגנטיות בעולם, ודיצה חבס נכנסה מזה
לדיכאון עמוק. הדבר היחידי שהצליח להוציא
אותה מהדיכאון היה הצצה טובה בראי.
.בימים אלה הגיעה דיצה ארצה, והפעם

רפי מטר
איזו מחלה?

כלההתחלות קשות
אין ספק שרפי שאולי הוא בחור מוכשר.
אין ספק שהוא איש־עסקים מוצלח, ואין־ספק
שהוא גבר נאה ומושך.
אבל כל זה לא היה נודע ברבים, אילו לא היה
גם איש יחסי־ציבור מבריק. במשך שנים רבות
לא ירד רפי שאולי מטורי־הרכילות, וכדי להגיע
לשם ולהישאר שם צריך לעבוד. ורפי עבד. בכל
החגיגות, בכל המסיבות, עם כל החתיכות ועוד
דברים.
את הארץ שלנו הוא הרשים עד עומקי
נישמתה הקטנה. אבל כמו שקרה להרבה אנשים
מוצלחים, יום אחד הם מתעוררים בבוקר
ומרגישים שלוחץ להם פה, וצר ל!זם שם, ומזה
הם מבינים תיכף ומייד שהארץ נעשתה קטנה
עליהם.
אז הוא התחיל לנסוע בעולם. נסע ללונדון,
נסע לפאריס, נסע לניו״יורק, ללוס־אנג׳לס ובכל
המקומות האלה הוא בילה יפה מאוד. אלא מה?
אינקוגניטו! ורפי שאולי מאוד לא אוהב להיות
אינקוגניטו. בעצם הוא ממש שונא את זה.

עשתה לעצמה כנראה איזו מפה, וממנה היא
הבינה שיום אחד היא תהיה רזה ודקיקה וחטובה.
מאז שהדבר נודע לה, היא נוסעת פעמיים בשנה
לגרישוט, חוות־בריאות ליד לונדון. שם, תמורת
סכום סימלי של 75 לירות שטרלינג ליום,
נותנים לה בבוקר חצי אשכולית, בצהריים כוס
מרק־ירקות דליל ובערב תפוח. אחרי שבוע
חוזרת מרים תמיר ארצה, ואף אחד לא שם לב
שהיא רזתה בקילו שלם.
בן־אדם אחר כבר היה מתייאש, אבל תמיר
מאמינה לנבואות של עצמה, והיא חושבת שזה
רק עניין של זמן עד שהיא תיראה כמו פינצי
מור, למשל.
הפעם היא החליטה לנסוע לגרישוט לחודש
שלם, ולאכול שם שלושים חצאי אשכוליות,
שלושים כוסות מרק ושלושים תפוחים. אולי
בגדול זה יצליח לה. אם גם הפעם היא תחזור
משם שמנה, אני מציעה לה לברר שוב אצל אמא
שלה את תאריך־הלידה. אולי יש טעות בשעה,
ואז המפה לא שווה כלום.

הוא הלך ברגל, נגיד, בשדרה החמישית,
ואף כלב לא הסתכל לכיוון שלו, ואף חתול לא
הצביע עליו באצבע. פסע בשדרות סאנסט, ואותו

דיצה חבם
בת כמה ז
לתקופה די ארוכה יחסית. הפעם היא פשוט תהיה
עסוקה בהכנות לנישואיו של בנה הבכור הרצל
עם מרי כץ, דיילת אל־על, בתו של קבלן ידוע.
ככה זה, מי שלא רוצה שיידעו את גילה, שלא
תעשה ילדים. כי ילדים נוטים בדרך כלל לגדול
ולהתבגר, ויום אחד הם נעשים בני 25 ואפילו
מתחתנים.
זה לא יהיה קל לדיצה לעמוד מתחת לחופה
של בנה, ולדעת שמאות עיניים בוחנות אותה
ועשרות פיות משוחות בשפתון אומרות ״רגע,
אם הבן הוא בן ,25 אז היא לא יכולה להיות פחות
מ־ ,45 ואולי אפילו .50״
אבל כאלה הם החיים, כמו שאמר מי שאמר,
ויש לי הרגשה שהוא ידע על מה הוא מדבר.

רפי שאולי
כמה מיסעדותי
הסיפור בדיוק. רץ לשאנדאליזה, עשה סיבוב,
שתה כוסית ושוב פעם — כלום.
חזר לביתו, חשב וחשב ומצא עצה. קודם כל
צריך לכבוש את טורי-הרכילות בבירות־העולם,
ורק אחר־כך מתחילים ללכת במסע־ניצחון
בערים הגדולות. ואז, כשהוא יעבור באוקספורד
סטריט, יקרה לו מה שקורה לו כשהוא עובר
ברחוב הירקון.

מה עושים בשביל זה? פשוט מאוד. קונים
כרטיס לאיזה מישחק־כדורגל באיצטדיון
בלונדון ובאותו זמן קובעים עם החבר יורם
פולני, שבדיוק באמצע המישחק תיכנס מכונית
רול ס־רוי ס לתוך הרחבה באיצטדיון, והנהג
במדים, שייצא מתוך מכונית־הפאר, ישלוף את
מיסטר שאולי מתוך הקהל הסואן, ושניהם ביחד,
הרולס־רויס ושאולי, ייעלמו משם באלגנטיות.
ומה קרה, אתם שואלים? זה בדיוק מה שקרה.
לי ברור שתוך שנה אחת, עם שניים־שלושה
מופעי־יחיר כאלה, ישא העולם את שם שאולי .
ברמה.
ובעוד הוא נותן לבריטים להירגע מעניין
האיצטדיון, נסע שאולי לטייוואן, ושם הוא
מסתובב כשבידדמצלמת וידאו, מצלם מיסעדות
ומוכן לספר לכל דיכפין שהוא עומד לפתוח
רשת של 38 מיסעדות בארצות״הברית. על רפי
אני מאמינה הכל, אז למה שלא אאמין ל־38
מיסעדות?

תיכף אחר הילדים
יינ שאו גם ההורים
350 איש ואשה באו ביום הרביעי שעבר כדי
לשמוח בשימחתו של מפכ״ל־המישטרה לשעבר,
האלוף (מיל׳) הרצל שפיר, שהשיא את בנו

כשיצא מבית־החולים, היתה ידו הימנית קטועה.

כל חתונה היא שימחה, אבל חתונתו של

ביום הרביעי הוא עמד מתחת לחופה, יחד עם
כלתו מירי פז, סטודנטית ודיילת־אוויר, בתו
של קבלן, כשמסביבם שתי אחיותיו של צביקה,

צביקה שפיר היתה כפולה ומכופלת. צביקה
נפצע במלחמת יום־הכיפורים. הפגיעה היתה
קשה מאוד, וצביקה שכב בבית־החולים במשך
שנה וחצי, עד שמישפחתו יכלה לנשום לרווחה.

אורנה ומירי, ואבא הרצל, והרבה מאוד חברים
של הזוג הצעיר וחברים של הרצל מתקופת
שרותו הצבאי: רב־אלוף יצחק רבץ, האלוף
חיים בר־לב, האלופים מאיר זורע, מאיר

צביקה.

צביר,ה ו מירי שפיר
איפה היה האפרסק!
עמית, מוסה פלד, עזר ויי צ מן ועוד רבים
אחרים, בעלי דרגות קצת יותר נמוכות. מראש
הממשלה שי מ עד פרם הגיע מיברק־ברכה,
ועם שימחה הולצברג הגיע בקבוק־ויסקי
בגודל מדהים. אף אחד לא הביא אפרסק. גם
יוסח בורג לא היה שם.
לצידו של הרצל שפיר האלמן עמדה שוב
סיגלית פריאל, שאיתה ניהל רומאן ממושך

מאוד לפני כמה שנים, ואחרי הפסקה הם מנהלים
רומאן, כרך ב׳.
יודעי־דבר אומרים לי שהפעם החליטו
סיגלית והרצל להתחתן, אלא שהם רוצים לדחות
את החתונה עד שכל ילדיהם יהיו נשואים.
להרצל נשאר לחתן רק את בתו הצעירה, מירי,
וסיגלית תחכה לנישואי בתה היחידה, דניאלה.
אם להם יש זמן וסבלנות, אז גם לי יש.

הבן, הבת והרומן הארוך
זוכרים את עירי ת דותן, שהיתה נשואה
פעם לדודו דותן, וגם נולדה להם בת?
אז תיכף אחרי הלידה קיבלה אירית דיכאון־
לידה, ולא כל־כך רצתה להתעסק. עם הילדה
שלה, ואחר־כך היא ודודו נפרדו, ועד היום הוא
מגדל את הילדה המשותפת שלהם, ביחד עם
אשתו החדשה מירי.
אחרי הגירושין פגשה עירית ברב־סרן צעיר,
העונה לשם יוסי פאר, עברה לגור איתו
1וביקשה מכל חבריה שיקראו לה עירית פאר,
למרות שלא נישאה לו מעולם.

תמיד ידעתי שאני אשה יוצאת דופן, אבל
שאני יכולה להכניס בחורות להריון, בחיי שעד
עכשיו עוד לא ידעתי. אני מרגישה עכשיו כמעט
כמו רבי מאיר בעל הנס. אז תדעו לכם שחני
פרי לא בהריון, ואני מקווה מאוד שבכל זאת
בקרוב, אחרי החתונה, היא תהיה.

_ ..הרומן ארך שנתיים, ואז, יום אחד, הם נפרדו,
ומהר מאוד יוסי נשא לו אשה, ולפני חודש אפילו
נולד לו בן.
רק המזל הרע גרם לכך שתיכף אחרי הלידה
מישהו גילה לאשתו של יוסי פאר את הסור

שהרבה אנשים בארץ ידעו, שיוסי מעולם לא
נפרד ממש מעירית, ושבכל תקופת נישואיו הוא
המשיר להתראות איתה. האשה חיכתה קצת עד
שהתחזקה מהלידה, ואז היא הרימה את רגלה
הימנית, ובבעיטה ענקית העיפה את בעלה

איפה הילדים! איפה האשהז

למרחק עצום ורב. באותו המרחק ממש עמדה לה
עירית דותן, ואספה את יוסי פאר, המועף, ישר
אל זרועותיה האוהבות.
ככה זה. הבת שלה אצל דורו. הבן שלו אצל
האשה החוקית. אבל יוסי ועירית שוב ביחד.

ז ל דווו 11.1-1ו
העיתון החי ביו תר במדינה
גליו! בוס׳ • 19 שרכי ם אלכם פז ובנצי לופו

הבא״ בוחר את ה רו ס
ה עונ ה
כעוד עיתונים אחרים יכו לים
להרשות לעצמם לבחור
את ״איש השנה״ ,הרי ״העולם
הבא״ ,שהוא עי תון קטן ודל־אמצעים,
נאלץ להסתפק ב בחירת
״וירוס השנה״.
בשנה שעברה עדיין הספי קו
מ שאבינו לבחור בחיידק
השנה, אולם המצב הכלכלי
הקשה אילצנו לצמצם את
ההוצאות ולהסתפק בווירוס.

וירוס השנה בהגדלה של 1:6,000,000

יהודים טובים -
הצילו!
אנו פונים בקריאה נר גשת
לציבור היהודי ה רחמן־
בבקשה להציל את
חייו של אברך אב ל־9
ילדים הזקוק בדחיפות
ל־ 50 000 דולארים כדי
להימלט על נפשו לאר־צות־הברית
ממשיו
להם הוא חייב 200 000
דולארים שהפסיד ב־מיצוות
מישחק הקוביא
בחנוכה דאשתקד.
הרבני םהרא שיי ם

נותוות גנובות
מישמרות חמושים
של גוש־אמונים הת חילו
לפטרל אמש
ברפת של קיבוץ רבי בים
שליד צפת, אחרי
הפיגוע הזדוני ש ביצעה
פרה ביהודי,
שמימש את זכות-
האבות שלו לטייל
בעיר המלן ובלים.

המישטרה חושדת
שפיצוץ תוספתן היה
על רקע חבלני.

ח ש סן הנפש
מחוייבין בני ישראל לישב בסוכה שיבעה ימים בשנה. אמר
רבי זרמא: צא ולמד שאם מונים בני ישראל 300 ריבוא, הרי
חייבים הם כגוף אחד ב־ 2100 ריבוא של ימי שהייה בסוכה!
אמר רבי עקיבא: מאין אתה למד שפטורים הם בני ישראל
מלשבת בסוכה? שהרי שנו חז״ל :״ישראל ערבים(בבנק) זה לזה״
ומכיוון שכך, שקולים 25 ריבוא תושבי שכונות העוני לכל עם
.ישראל, שהרי הללו מדקדקין ויושבין בסוכה כל ימי השנה —
הווה אומר, שלוש מאות ושיבעת אלפים ריבוא ימים ועוד מחצית
היום(שנותר משנה שעברה) .ומכאן, לא רק שאנו פטורין מלישב
בסוכה, אלא גם בנינו ובני בנינו וכל אחינו שבגולה פטורין המה
וכל הבונה סוכתו חוטא ומחטיא שנאמר :״כל המוסיף גורע״.
יוגברו שיעורי־הנשק
בכיתות הנמוכות
החלטה ברו ח זו נתקבלה
בפגי שר בין ר א שי מערכ ת־הבי
ט חון והמ מוני ם על מע רכת
השעות ב מי שרד־ ה חינוך
בעי קבו ת כישלונו ה צורב של
רי ל ד בן ה־ 12 שירה ב חברו
בן ה־ 11 מטוו ח קצר והח טי

השרי הממונים הביעו
דאג ה שיש י לדי ם ר בי ם א שר
גם בהגיע ם ל בגרו תלא ייד עו
לפגוע בבני 11 וכך עלול
ל הי דרדרמצב־ ה בי ט חון ב שטחי

רימון התפוצץ ב סוכה.
המישטרה עצ רה
לחקירה כמה יר קנים
מבני-המיעו- 0 טים.

הרופא הגינקולוג,
הנחקר בפרשת הת־ייבשותושלחייל
קר בי
בכוח שאליו נלווה,
אינו מסוגל להסביר
מדוע ביצע גרידה
בחייל.

נפתח מרכז מידע
באבו-כביר: מנהלת
בנק ״׳צפון אמריקה״ ,
שנעצרה בחשד מעי לה,
תיתן ייעוץ השק עות
לחשודים בפר שת
שוד מיליארד
השקלים.
התחדשה הצמיחה במשק
ב חו דשהא חרון חו דשהה צמיחה
במשק. מי ס פר ה מי ש־פחות
ה חיות מתחת לקו־העוני
צמח ב־ 25א חוז.

צריך להטביל פטמ״ס
לחן ע פ״י. צרי ך ל צל צל פעמיים־
חושב לו הרב בבית״כנסת
שצבע שחור זה אולי
מישחת געליים קלוקלת
תרד בכביסה בוודאי
ואתיופי שחור כדולר
כהון השחור אז ילבין
להעמיד השחורים בשורה
להכניס ת ראשון מימין

חופש מיני באתיופיה
כמו בניו״יורק החל לקנן
והאיידס התפשט בה במרץ
כמו סרטן בריאות מעשן
אז גקיז מעט דם לאחינו
ונשלח רק טיפה לבדיקה
ונשווה את דמם לדמגו
כך נדע אם גם הם עמ״טגולה.

פיזמון:
צריך להטביל פעמיים
צריך להקיז טיפת־דם
לדחוף את הראש אל המים
לצאת יהודי ללא פגם

פזמון:
צריך לבדוק פעמיים
צריך למצוץ את דמם.
לדחוף את כולם אל המים
להיות יהודי אז כדת

ישב יהודי באתיופיה
ליבו לא הפסיק להלום
מסע של תלאות הוא עבר
הגה בציון הוא היום.
פשטו מעליו מיכגסיים,
קבעו שלמען הדין
צריך להביא מיספריים
לקצוץ עוד ערלה מימין

אך מי שרב של כבוד הוא
אל מה הוא נושא את עיניו
להביא יהודים גם מהודו
ללקט את עשרת שבטיו.
טבילה יעברו הם בגאנגס,
התנין את הברית שם ישלים
לימים נוראים הם יגיעו
לשמש כפרה לחוטאים

פיזמון:
צריך לקצר פעמיים
צריך להטביל את כולם
לדחוף את הראש אל המים
להיות יהודי ללא פגם,

פזמון:
צריך לחפש פעמיים
למצוא ולגאול את כולם
בתופת ובין אשפתיים
אם כבר לסבול אז רק כאן.

א צ לנו

דושיח השבוע

רבים מקוראינו שואלים אותנו:
״איך אתם כותבים סאטירה?״
ניסינו זה זמן רב להתעלם מן
השאלה הפרטית הזו, אך השבוע פקעה
סבלנותנו וזו הפעם האחרונה שאנו
מתייחסים לנושא.
ובכן, א נו כותבים סאטירה כך:

סאטירה.

— קראתי בעיתונכם שנשדדי
המיליארד זיהו את השטרות שנשדדו
מהם. מעניין איך הם הצליחו
בכר—
מה, לא שמעת? הזמינו צייר
פורטרטים־איטלקי, שצייר את הקלסתרון
של גולדה.

הצנזורה פסלה את בן־אמוץ
נבחני הבגרות בתנ״ך פרצו בצהלות-טימחה עם היוודע
החלטת הצנזור * ש תי מזוזו ת התעלפו ונפסלו גם הן *
נאסרה הצגתו בגן־הפפלים

מאת דן כורת
אמש בשעות־לילה מאוחרות נודעו נימוקי המועצה לביקורת
סרטים ומחזות לפסילת מחזהו של ישעיהו (״שייקה״) בן־אמוץ.
בעיקבות פסילת המחזה בשלמותו נפסל גם הספר, וכן נאסרה
הקרנת הקומיקס והשמעת הג׳ינגלים מתוכו.
המחזה, אשר נכתב כנראה תחת השפעת סמים קשים יעל כן
קרוי ״ חזון ישעיהו בן־אמוץ״ ,עובד על־ידי המחזאי על־פי סיפרו
״ישעיהו א״׳ ,והוא מעורר יחם ש לי לי במיוחד כלפי המדינה. ומעלה
קווים מסולפים לדמותם של מנהיגיה. באחת הסצינות המוקדמות
ניתן לשמוע את המישפט. שריך סוררי ם ו חברי גנבים כולו־
(ישעיהו א׳ ,)23 ,כאשר בתמונה קודמת מנסה המחבר לערער את
אושיות התוכנית הכלכלית ולפגוע במעבר ל ש קל החדש. באומרו:
״כספך היה לסיגים ס ב אך מהול במים״.
הצנזור היפנה את תשומת־הלב לשיקולים ביטחוניים שליוו את
קבלת ההחלטה. ואמר כי י ש לזכור שיתכן ובקרב קהל־הצופים יהיו
גם ערבים (כנראה מנקים) ,ויתכן שחלק ניכר מהטקסט יעורר
תסיסה והסתה לפעילות חבלנית עויינת. כך. למשל, השורות
הבאות, המושמעות מפי פסוק 2נפרק ני- :והיה בא חרית הימים
נכון יהיה הר יהווה בר א ש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל
הגויים והלכו עמים ר בי םוא מרו ל כו ונעלה אל הר יהווה־אינם
אלא מסווה לקריאת האספסוף הערבי- :עליהום! עליהום!״
בנסיבות אלה לא נותרה למועצה כל ברירה אלא לפסול את
המחזה בשלמותו. ולהוציאו ממיסגרת הלימודים בבתי־הספר.

מסלולי חסכון בלעדיים לבני גיל הזהב
שברשותם מניות בנקאיות שבהסדר שנחסמו לשנתיים.
שלח כספך על פני הימים
ויי ...ויי ...ויי...
דן -מסלול חיסכון לנסיעה בקו 4
מגיע כל חצי שנה

בוא אלי קשיש נחמד
שים מניותיך אצלי ביד
שב תנוח אל תירא
ותשכח מהתמורה

ש . 1.ד גיל הזהב -
מוגש ע״י משרד האוצר

במבצע מכירות ראשו! מסוגו,
מציע לכם אגף חדרי השינה בבית
מרס, את כל חדרי השינה ב־5
תשלומים דולריים שווים.
לבחירתכם 60 דגמים שונים של
מיטב המעצבים והיצרנים
באירופה:

501^ 1־
\>1.0^ 1ו\/108ו־איטליה=,
צרפת1 ,ח5^£נ 1ס0־בלגיה,
_0ות\!סו^8£־ספרד.
\05/ו\/ונ 81־ספרד.
נצלו את ההזדמנות הלוהטת
ביותר כיום בחדרי שינה.

המערכת עשויה עץ מצופה לכה מבריקה
וכוללת: חיטה 2 ,ארונות לילה, שידת מגירות.
מראה וארו! קיר 6דלתות.

בך נך צ־עזבבי^יבבברדם־

תל״אביב -הרצל • 156 חיפה -הרצל • 52 באר שג ע — דרך חברון ז׳
ירו שלי ם — שלומציון המלכה ( 16 בנין האחים ישראל) פתוח ביום ג׳ אוזה״צ

פרס/ריישר

ג׳ ת שרי תשכדה 18.9.1985 ,

מיססר 2507
פרשת אשת הרצח מאשימה

שנה 50

המחיר 1850 שלקים (בולל מע־מ<