גליון 2508 מתאריך 24 בספטמבר 1985

טוטלי עם

מכחבים
ס ט 0 0 £ו^וסא
עוד על איש״השגה תשמ׳ה (העולם
הזה .)11.9
עם כל הכבוד לאורי אבנרי: כל הניתוחים
האלה של פסיכולוגיה בגרוש נורא מעניינים —
הקשר תפ שי של שימעון פרס לסבא הדתי שלו;
הזרות שלו כלפי חבריו לגיל, ילידי הארץ וכו׳
וכו׳ — אבל לא זה העיקר.
העיקר הוא, שבניגוד לשני קודמיו, שימעון
פרס הוא שפוי, שפוי עם קבלות.
אתם בוודאי לא שכחתם את שבע שנות מנחם
ת ת גל־עזר, ירושלים
מיז ויצחק שמיר•
לא כבוד (עצמי) ולא כיבוד (הסכמים) .אני
מבקש רק דבר אחד: ששימעון פרס ידאג לכך
שהרוטציה לא תצא אל הפועל.
כל דבר יותר טוב מאשר הליכוד בראשות
דדים ם יין, תל־אביב
הממשלה.
לא רוצה להרבות מילים. שימעון פרס צריך
להבטיח דבר אחד. בנוסח של אנוור סאדאת:
ס ט שחסועו 0ץ ן
שימי מרגלית, תל-אביב

מירשעת בחיפה

כתבת השער הקדם:1

חסימה בגיבעת״ס

לקראת פסטיבל הסרטים בחיפה, מפרטם
העולם הזה ראיונות עם שניים מהבימאים
האורחים: אדגר רייץ הגרמני (.נגעתי
__ אצלנו שהם בדברים טאבו!׳) ומרתה מס א־רי
ש ההונגריה (.חושבים
שאני מירשעת גדולה!׳)

לראשונה נתקל מחרחר־השינאה בהתנגדות של
ממש ברחובות ישראל. קהל אלפים נדד מכל רחבי
גיבעתייס כדי להשתיק בקריאות־בוז את כהנא,
שנהנה מחסות המישטרה. איתו בא רק קומץ ביר*
יונים, שהסתתרו מאחורי השוטרים. בראיון מיוחד
מסביר ראש עיריית
גיבעתיים, יצחק יחץ,
מדוע התגייס למאבק זה.

לגיהינום ובחזרה
רחל ג׳אן מרמלה נקלעה לכלא הנורא באים־
טנבול, וציפתה כבר לגזר־דין
מוות, על סחר בסמים. כש־זוכתה
במישפט, לא האמינה.

כתבת השער האחורי:

״אני זונה
הומוסקסואל!1״

טרגדיה בירושה

לאה חכמי, אחת הנשים העשירות בארץ, ליוותה
את מחלתו של אביה, שגסס מסרט! ,ומאז נשבעה
4 *9 ^ .שלעולם לא תגיע למצבו. השבוע,
משהחמירה המחלה שהציקה לה
מזה חמש שנים, החליטה להתאבד.

וידויו גלוי הלב של צעיר בן ,25 המתפרנס
מיחטי-מין עם גברים. :אני מקשיב ל־קליינטים
שלי. הם משל מים
בשביל זונה, מחפשים
אהבה ומקבלים אצלי גם
אהבה וגם פסיכולוג!״

לעצמם -הם כז דואגים
על התעללות בקשישים, ערב ראש־השנה
(העולם הזה .)18.9
כאשר ראיתי כיצד שר־הבריאות ושר־האוצר
מנהלים את מלחמות התקציב שלהם על גבם של
קשישים אומללים, רציתי להזכיר להם: גם הם
יזרקנו, גם הם יהיו, אולי, קשישים מבולבלים,
סניליים ודמנטיים.
אבל מייד הבנתי שפניה כזאת לא היתה עושה
עליהם כל רושם. שהרי נבחרי־העם דאגו לעצמם
היטב־היטב כבר היום, כך שאם אי־פעם יזדקקו
לטיפול סיעודי, הם לא יתגלגלו לבית־חולים
ציפי רבן, בני־ברק
פשוט, הנועד לעמך.

נפשו שר נעו
לנשק באחורי חמור, לירוק בפני זקן, לרקוד
עירום או לזחול על ארבע ולנבוח — אלה
ההוראות שמקבלים תושבים בשטחים הכבושים
מנערים ישראלים ב־

העולם הזה 2508

גט -וגם לא ועדת־חקירה.

הביטוח הלאומי מסתיר מהציבור מי זכאי
להשלמת הכנסה: אולי מישהו ישכח לבקש
עולס-הבידור האכזרי
גילה את פניו הנעימות:
כשנודע שיגאל הוד,
זמר אלמוני, לוקה במחלה
קשה ונותר ללא פרנסה, התארגנו אמני
הצמרת לערוך למענו ארבעה
י ן * ערבי־התרמה. בתמונה: הזמר
שהתקרה, מטיפולים כימיים.

האסטרולוג אילן סקזדסקה נוזף קשות בכוכב
השביט האלי * מובטל שניחש
רק 6בטוטו, זכה במפדד
נפש * הרב פרץ חוזה שחורות
בעניץ גיור האתיופים.

מגדו! זר. לא ירושלים
על התבטאויותיו של קלמנט אטלי
בנושא ערביי ארץ־ישראל (העולם
הזה .)18.9
מספיק עם הזיכרונות על האנגלים. אז אטלי
הציע לגרש את הערבים, אז מהי הרי עוד הרבה
שנים לפניו הוכיחו חבריו למיפלגה את קהות-
החושים שלהם בנושאים ארצישראליים. כפי
שסיפר זאת קצין־מישטרה בריטי בספר זיכרונותיו.
כאשר הוא התפטר מן השירות בארץ-
ישראל ושב למולדתו ב־ ,1930 המום ממאורעות
הדמים של ( 1929 בהם נהרגו 133 יהודים ו־116
ערבים) ,הוא שמע מאחת החברות הבכירות של
מיפלגת הלייבור (שהיתה אותן שנים בשילטון)
את דיברי החכמה הבאים:
״אינני מבינה מדוע היהודים מרעישים כל־כן
בגלל כמה עשרות מאנשיהם שנהרגו בפלשתינה.
הלא בלונדון לבדה נהרגים אנשים
במיספר כזה מדי שבוע בתאונות־דרכים, ואין
איש שם לב לזה!״
היתה זאת ביאטריס וב, אשתו של הלורד
פספילד (לשעבר סידניי וב) ,שר המושבות
בממשלת הלייבור והממונה, בתוקף תפקידו זה,
על ענייני ארץ־ישראל. אתי שטיץ, חיפה

הקטנה שלצידו של ארל וילי א מס •
אלון בורלא״אדר רוצה שאשתו תתגייר
• זהבה כספי היא הפילגש הכי־יקרה •
דוגמניות מתלחששות על נעמי פילפן
ורמי גוט • איך חזרה תי קי דייו
לבעלה • אשתו של שאול
* 1 1ארלוזורוב אינה מבקשת

למי
בי טו ח לאומי

הלשון של השופר
על לשונו של אבא אבן בסידרת
הטלוויזיה מורשת(העולם הזה .)28.8
על טעם ועל ריח אין, כידוע, להתווכח.
העולם הזה, כמו רבים וטובים אחרים, מתפעל
מיצירתו הטלוויזיונית של אבא אבן. שיבושם לו
ולהם. לי יש דיעה אחרת בעניין.
אבל לא זה העניין. העניין הוא שאבא אבן היה
במשך שנים שר בממשלות ישראל, ולפני כן
נחשב כשופרה של מדינת־ישראל.
מה שאני לא מבין זה איך אדם כזה אינו שומר
על כבוד לשון ארצו. מילא, כאשר הופקה
הסידרה לארצות דוברות אנגלית היתה הצדקה
לכך כי הפסקול יהיה באנגלית. אבל כאשר
הסידרה הגיעה ארצה, לא היה צריך לבקש ממר
אבא אבן שיואיל לדובב את הסידרה בעברית?
ברון* בן־ברוך, ירושלים

הסירוב

גילוי ראשון על הרקע
לכישלון מסעות
מרפי: האמריקאים
דרשו מאשף לנתק את הקשר
עם הסובייטים. ובו בזמן
סירבו לכלול את ענייני ה־מיזרח
התיכון בסדר־היום
של פגישת רגו־גורבציוב.

777/7727/7 7/77 מו₪ת:
מציץ בחריץ
הוועדה לביקורת
ולקיצוץ מחזות,
העובדת ב אחרו נה
שעות נוספות,
פסלה ממחזה א ת הביטוי ״ערווה
יהודיה״ .המחזאי יוסף
מונדי מציץ לתוך החריץ
ודולה משם את
המשמעויות הדקות, שהסעירו
את הצנזורים.

נאווה חן (בתמונה) משגעת את
היסאנים, ייזהר כהן מגלה מחדש את
לאה לוסטין, הזמר הכושי כילי
איוושן מל את עצמו
במו־ידיו ואבי טולדנו
עובר לרוקנ׳רול — הכל
במדור החדש ״קליק״.

שולמית המאושרת
״אני מאושרת בכל רגע של חיי!״ מכריזה
שולמית אמיר, פרקליטה שבגיל
46 החליטה להיות סנ-
גורית, נפגעת שיתוק־ילדים
שהתחתנה עם גבר יפה־תואר.

המדור 1הקמעים:

מלבישים
את אמריקה
באמריקה כנראה לא כל־כך יודעים להתלבש.
לכו יצאו לשם 35 יצואנים, לשבוע־האופנה
הישראלי הראשון
^ 0בניו־יורק כשבאמתחתם
דיגמי קיץ 86י. דיווח מיוחד.

מיכתבים -הלשון של השופר
איגרת העורך -סיבה למסיבה
תשקין* -בשר לבן לאתיופים
הנדון -מישטר ההתעללות
הוא חממה לטרור
במדינה -העתק סרט על
עליית הנאצים לשילטון
שידור -זמר־השנה: לפי גלויות
או לפי תקליטים
יומן אישי -בקבוק!
טראח־טראח־טראח!
אנשים -את לחייה של מי נישק
שימעון פרס
ראיון -עם יצחק ירון. ראש
עיריית גבעתיים, האיש שעצר
בגופו את מאיר כהנא
תמרורים -ערבית באוניברסיטת
ברלין ורופא כרתד במחנה צבאי

גס זוז וגם זד? -כיצד להפסיק
נחירה וכיצד למנוע אובדן שמפניה
השקל ואתה -מי קונה מכונית 30 ממוחשבת ב־ 45 אלף דולר
תשבץ ענק -מאוזן מ־ )1עד ;)284 30 מאונך מ־ )1עד )280
הורוסקופ -מאזניים: שנה

של שינויים
מיכתבים לרותי -המיגרעת 33 היחידה שלה: היא בלתי־נסבלת
מה הס אומרים 25. -משוררות 38 בישראל זה מיספר אינפלציוני!׳
רחל המרחלת -האבא הוא 40 פסיכיאטר ותמי היא כלבה
העולם הבא -כיצד ישפיע הרעש
במכסיקו־סיטי על הצמים 42 ביום־הכיפורים

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת ודמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136
העורך הראשי: אורי א מרי עורן־־מישנה: דוב איתן עורך
תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת:
ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו׳׳ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ,
תל־אביב, רחוב חומה ומגדל הפצה,, :גד בע״מ תל־אביב

יום־ההולדת האמיתי של העולם
הזה חל בפסח. אך מקובל אצלנו
לחגוג אותו בראש־חשנה, אחרי הופעת
גליון־החג. שעל שערו מתנוססת תמר
נת איש־השנה. במועד זה אין אנחנו
מסכמים רק את אירועי השנה, אלא
גם את מאמצי המערכת שלנו במשך
השנה החולפת.
לרגל אירוע זה ערכו חברי המערכת

ך 1| 111ך ך | 11 מנהל מחלקת המודעות של
11 1.1 1 - 1 1העיתון, תפקיד קשה בימים
אלה. הוא אחיו של אמנון זיכרוני, פרקליט המערכת.

11*118 העורך הגראפי, עם חתיכה מה־
| 11111 111 עוגה, הנושאת את מחצית שמו של
השבועון, שאת עמודיו הוא מתכנן נבר 19 שנה.

והמינהלה של העולם הזה מסיבה.
זאת היתה האמתלה העיקרית. תירוץ
מישני היה יום־ההולדת שלי. לא הזמנו
אנשים מבחוץ. אישי״ציבור וידידים.
רצינו שיהיה זה אירוע חברתי פנימי.
אנשים שעבדו ביתד במשך שנה שלמד״
שהתחלקו בהצלחות ובכישלונות,
שהתווכחו זה עם זה לא פעם בלהט,
שהם שותפים ליצירה חשובה למדינה

עורכת־הקולנוע, ליד המז כירה
נאווה ליטווינטקי. דן
פיינרו, בעלה, רוכן משמאל מעל מזנירת״המערכת

עדנה פיינוו

חנה גנאי ואיש־המינהלה אליהו חן. מאחור: ראש
המינהלה, אברהם טיטון. למטה: עורך-הדפוט יפתח
שביט והכתב מיכאל רותם מרימים אותי על כסא.

ךןןן \ ןןןןךי | כתב־חוקד, וענת סרגוסטי, נתבת־צלמת, משתפים
| 1פעולה בתצלום, נפי שהם עושים במהלך עבודתם.

ציטרין עורך גם את מדור הכלכלה. וסרגוסטי את מדור השידור.

ע י אלון היאעורכת־דין,
111 /ומזה שמונה שנים
עורכת המישפטים של השבועון.

ולחברה הישראלית. בילו כמה שעות
עליזות, שלי ויכוחים ובלי נאומים.
צילמנו להנאתנו, ולא עלה על *
דעתי לפרסם את התצלומים — עד
שהעיר מישהו שיש בכך אי־צדק. אם
אנחנו מפרסמים מדי שבוע צילומים
על מסיבות, ומראים אנשי־ציבור, אנד
ניס ואזרחים טובים במצבים של עליזות
ופתיחות — מדוע נהיה שמרניים
כלפי אירוע כזה אצלנו?
הנה כמה מן התמונות. בשם כל
אנשי העולם הזה — בירכת חג שמח.
11 ¥1 *11111־ 1ידיד ידועה יותר נ שם שהפך שם־דבר: רחל
1המרחלת. בתצלום היא מחבקת בזרועותיה
1 1 1 / 1 11111
את המזכירה ברוריה זריהן, שהיא גם מורה לגיז. לידם: נעמי אדווה.

העולם הזה 2508

שהתמוטט זה לא מכבר, יוצא שוב במסע
מכירת ביטוחי־חיים אגרסיבי.
בעיתוני סוף־השבוע הוא פנה לציבור, באמצעות חברת־ביטוח
גדולה, להיענות לתוכנית. חדשנית וזולה במיוחד׳,
כדבריו.
בעבר שכנו מישרדיו של ויינמן בבית אסיה, ואחר־כך
נפתחו שם מישרדי נופים. אחרי המפולת עבר ויינמן
לבית־מלון בדרום תל־אביב.

השופט עזב,
בץ ת־הדץ נסגר

ט נ -ז

מיבצע הקפות והתנחלות בגוש־אמונים ישנה כוונה לגוון את ההקפות
השניות של שימחת־תורה, שייערכו
בהתנחלויות הגדה המערבית, במיבצע־ר^ווה
של התנחלויות־חג באמורים רגישים.
המתנחלים זוממים לפעול בתוככי חברון ובשכם.

כעס על שמיר
שרי־הליכוד ידונו השבוע בתרגיל שעשה להם יצחק
שמיר, ערב צאתו לסיור בחו׳׳ל. שמיר סיכם עם שימעון
פרס עמרה משותפת בעניין טאבה, שכעבור יומיים התברר
כי לא היתה כלל על דעת שרי־הליכוד.

בפורום שרי־הליבוד יש כוונה לתקוף את שמיר
פומבית, ל מתת היותו בשליחות לאומית
בחר׳ל.

השוטרים ביל!
במסע התעוררות
במועד רציחתו בחיפה של התכשיטן
יוסף שעיו מרמת־גן, שהו קציני מרחב-
חיפה ביום תשובה והתעוררות, לקראת
הימים הנוראים.
הרצח שיבש את הכינוס הדתי.

ודב שפירא
מוחרם בש ס
כינוס גדול של חוזרים־בתשובה, שנערך השבוע
בירושלים, בניצוח רבני ש׳ס, פתח מחדש את פיצעי־הסיכסוך
שלהם עם אגודת־ישראל.
מזה זמן רב עושים ראשי־האגודה כל מאמץ כדי להתחנף
לתנועת הספרדים שומרי־התורה, והח׳׳ב אברהם שפירא אף
ניאות לקחת חלק בכינוס ענק של חוזרים־בתשובה.

מארגני הכינוס תסיפו את שמו לרשימת
הנואמים באותיות קטנות׳ אך ורק בפירסומים
בעיתונות החרדית. במודעות־הענק שהציפו
את הארץ לא המכר שמו של יושב־ראש ועדת־הכספים
של הכנסת.

מינויו של יוסף רבי — שהיה שופט ראשי בבית־הדין
האיזורי לעבודה בבאר־שבע — לתפקיד נשיא בית־מישפט
השלום בבירת הנגב, יגרום לניטרולו של בית־הדין
לעבודה.
שרי העבודודוהרווחה והמישפטים חתמו על צו, שיכפיף
מעתה את בית־הדין הדרומי לבית־הדין האיזורי לעבודה
בירושלים, ויטול למעשה את עצמאותו של בית־הדין
הדרומי.

אזרחים רבים בבאר-שבע קיבלו חוזר מבית־הדין,
שבו נאמר להם כי לא ידוע מתי תתברר
תביעתם.

איש־הביטוח דני ויינמן, שעמד מאחורי
פרוייקט העיר.נופים׳׳ בשטחים הכבושים,

צפויה מיתקפה של הצעות אטרקטיביות
לטיולים קצרים לאירופה בחודשי החורף.
סוכנים רבים מסיימים עתה חתימת חוזים, ובקרוב יופיעו
ההצעות באופן נרחב בעיתונות. תיירנים ישראלים צופים
גידול ביציאה לאירופה, בגלל הורדת מס הנסיעות ל־ 50ז
דולר, ושער דולר קפוא בשבועות הקרובים.

חברות־ביטוח גדולות מנהלות עתה מירוץ
להשגת התיק של ביטוחי מישקי תנועת־המושבים,
שבו רבבות כלי־רכב.
בעבר בוטחו רכבי המושבים באמצעות חברת ביטוח
הדדי, שהיתה בעלת הסכם עם חברת־הביטוח
ההסתדרותית הסנה.
כתוצאה מכישלונות ניהוליים ופיננסיים, פרצו למיגזר
המושבי חברות־ביטוח מתחרות, ובראשן חברות־הביטוח
של כלל ואררט, המנסות להצטרף להסכם שבין הסנה
לביטוח הדדי.
בינתיים החלו סוכני ביטוח הדדי במיתקפה על
המושבניקים, ולטענתם, עד סוף חודש ספטמבר, מועד
פקיעת הפוליסות הקיימות, יחדשו הרוב המכריע את
הפוליסות באמצעות ביטוח הדדי.

זריקת מימון ראונגר
איש־העסקים רמי אונגר זכה באחרונה בזריקת־מימון
גדולה מהאמריקאים. החברה שלו להשכרת רכב, אוויס,
זכתה במיכרז של חיל־הים של ארצות־הברית להספקת
שחתי השכרת־רכב לאמריקאים, בעת שהותם בארץ.

היקף המיכרז: עשרות אלפי דולארים בשנה.

סימון מחרל
לבית הספר לאמ 11י 1ת
מחלקת-החיניך של עיריית תל־אביב מתכוונת
לממן את כל תקציבו של בית־הספר היסודי
לאמנויות בעזרת מממנים מחדל, ולא
מהתקציב השוטף של העיריה.
התרומות לבית־הספר, הנמצא במרכז העיר ומהווה
מוקד־משיכה לנכבדי ואמני העיר, יבואו באמצעות קרן
תל־אביב לפיתוח, שבראשה עומד חנן בן־יהודה.
בימים אלה נמצא בן־יהודה בארצות־הברית ומנסה לגייס
כספים למטרה זו.

אילו נערכו כיום הבחירות לעיריית תל־אביב
היה ראש־העיריה הנוכחי, שלמה(.צ׳יץ׳״) להט,
זוכה ב־ 68.8אחוז מקולות הבוחרים, לעומת
58.5אחוז, שבהם זכה בבחירות האחרונות,
לפני שנתיים.

ו״נמן חוזר

מיתקפת חרל בחורף

זמן קצר אחרי שנמסרה למישטרה הודעה
על היעלמה של לאה חכמי, הגיע צוות
בלשים לדירתה ב״מיגדלי דויד׳׳ בתל
אביב, והתקין שם מבשירי־ציתות לטלפון.
המישטרה חשדה שהמדובר במעשה
חטיפה, ושהחוטפים עשויים לטלפן לבעלה
של חכמי ולבקש כופר.
פירסום תמונתה של הנעדרת בעיתונות
ובטלוויזיה לא נעשה ביוזמת המיש*
טרה, אלא בידי בני-מישפהתה של חכמי,
ששיכנעו את אנשי-הטלוויזיה לפרסם את
התמונה — מעשה שהביא לגילוי גופתה.

כמה קיבוצים בצפון הארץ קולטים
מזה כמה חודשים שידורים טלוויזיוניים
ממוסקווה, באמצעות אנטנת־צלחת
משוכללת.
בעזרת אותו מיתקן נקלטים, באמצעות
הלודץ, שידורים מלובסמבורג,
ובקרוב אפשר יהיה לקלוט שם שידורים
ישירים של ..בי־בי־פי״.

התוצאות המפתיעות מוכיחות, שפרשת סנדלי־דנוור בתל־אביב
לא הזיקה בסופו של דבר לצ׳יץ׳,

מועצות־הפועלים חשות כבר עתה את משמעות המצב
הכלכלי הקשה של מיפעלי חכרת־העובדים. שלא כבעבר,
כמעט שאין זורמות תרומות ממיפעלים הסתדרותיים
לפעילויות תרבות במועצות השונות, שברובן המכריע הן
בראשות המערך.

מירוץ אחרי
ביטוח המושבים

צ יץ -עדייה בסקרים

תוצאות־הסקר הסודי הן מכה אנושה לממלא־מקום
ראש־־העיריה, דב בן־מאיר, מועמד
המעיד לראשות העיריה. בזמנו, כשהצטרף
לקואליציה העירונית, הוא טען שבדרך זו הוא
ייחשף בפני הציבור והתמיכה בו תגבר.

חסרון־כיס
במועצות־הפזעלים

המישטרה
שתתה לחכמי

רוסים בגריל

הסקר נערך על־ידי גורם מיפלגתי, ובין השאלות שנשאלו
המרואיינים היתה: מיהו מועמדם לראשות העיריה.

משילטונות־המס בארץ.
המידע הוא על רקע סיכסוכים בין בכירים במישרד־החינוך־והתרבות,
שתחילתם בפרשת פיטורי עובדים
במיסגרת תוכנית־החירום הכלכלית של הממשלה.

מתפלל בחרל
מעלים בארץ
מידע אנונימי, שהגיע למחלקת החקירות של
מם־ההכנסה, מלמד כי אחד מבכירי מישרד•
החינוך, שמונה לתפקידו על־ידי השר הקודם,
זבולון המר, מנצל את חופשת־החגים להופעות
חזנות בחדל, תוד העלמת ההכנסה

אולניק לאמפ״ל
מינויו של משה אולניק, איש התק״ם, כחבר
מועצת־המנהלים של אמפ׳׳ל, מתקבל בחברת•
העובדים כאיתות ברור ליושב־ראש מועצת־המנהלים
של אמפ׳׳ל, אפרים ריינר, שהופעל
עליו פיקוח צמוד.
אולניק היה בעבר מנכ׳ל משותף בבנק הפועלים.

רורצין לדיון ממשלתי
אחרי החגים תקיים הממשלה, לראשונה בתולדותיה, דיון
מקיף על מיבנה ההסתדרות הציונית. הרקע לדיון: שדולה
של אריה דולצין, שנועדה למנוע מבעלי־ההון היהודיים
האמריקאיים להשתלט על ההסתדרות הציונית.

דולצץ כבר קיבל הסכמה מראש מראשי
הליכוד, המעיד והדתיים שיתנו יד למנוע את
ההשתלטות.

מחדלי מישטרה
בחקירת הקרקשת
ככל שגוועת חקירת המישטרה בעניץ גזל-
הקרקעות בשטחים הכבושים, מתגלים מחדלי-
חקירה קשים, שייתכן כי גרמו בעקיפין לפגיעה
באיסוף הראיות.
בתחילת השנה התבטא ראש צוות־החקירה, איזידור סלוק,
שהאחים משה ויגאל גינדי, אשך נחשדו במעשי הונאה
סביב ההתנחלות כרמים ,״הם סגורים,״ ורמז שהם לא
יוכלו לצאת מהארץ. שהייתם המתמשכת בניו־יורק
מעוררת עתה חשש שלא נעשו כל הצעדים האפשריים
למנוע את יציאתם.

חוקר־מישטרה הדליף בזמנו, לעיתונאי אחד
לפחות, מידע על פשיטה צפויה במישרדי
האחים גינדי, יומיים לפני הפשיטה, במטרה
לסקלה.
פרטי העדויות נגד האחים גינדי נודעו להם
בתוך זמן קצר. לפחות במיקרה אחד הם פנו
באמצעות צד שלישי למתלונן, שביקש
מהמישטרה לשמור את שמו בסוד, והציעו
להגיע איתו להסדר-תשלומים.
עתה גובר החשש ששני האחים יאריכו את שהותם מעבר
לים. בשיחות״טלפון הם הצהירו על שובם ערב־החג.
בינתיים הם מסתפקים בפירסום מודעות־ענק בעיתונות
בארץ.

בעריכת ב״-עיד; עיעדי;

מה קזדה לנש־י־החמד הארה, ההופכים דמיפלצזת
שאפשר לפתור את כל הבעיות בכוח ברוטאלי.
״אם זה לא הולך בכוח, השתמש ביותר כוח!״
נערים ונערות נחמדים אלה, בעלי התלתלים
הבלונדיניים והשיער החום הגולש, בזים לכהנא,
מפני שהוא רק מדבר ולא עושה.
^ יש־הג״א, קצץ, עצר ברחוב בירושלים
\£עובר״ושב יהודי, התעלל בו במשך שעה
ארוכה לעיני השכנים שלא התערבו, ולבסוף הרג
אותו ביריות.
משוגע? בוודאי. סתם חולה־נפש. זה יכול
לקרות. אפשר היה לעבור על מיקרה זה לסדר־היום,
תוך הבעת תנחומים למישפחת הקורבן.
אבל אי־אפשר לעבור על זה לסדר־היום מפני
שזהו סדר־היום.

שהיתה לא מכבר בלבנון. החיילים לא תפסו
ש״יהודה ושומרון״ אינן לבנון, שכאן צריכים
להתנהג אחרת.
מכאן אנחנו למדים ששיטות אלה — מכות
לכל ובכל הזדמנות, התעללות לשמה, שעשועים
סאדיסטיים, השפלת האדם, יריות ללא־הגבלה,
הריגה של ״מנסים לברוח״ — שכל אלה היו
שיטות מקובלות ומאושרות בלבנון, אך לא יכירן
מקומן ב״יהודה ושומרון״ ,ועל אחת כמה וכמה
בישראל עצמה.

ך ין ולדדהרוח הזה היה קצין ונשא נשק. הוא
( 1היה מוצב בשעתו בשטחים הכבושים.
אילו היה אותו המיקרה קורה כמה קילומטרים
מיזרחה, בירושלים הערבית, לא היה איש
פוצה פה ומצפצף.
היינו שומעים משהו בנוסח -קצין פתח באש
על ערבי חשוד, אחרי שקרא לו לעצור. הערבי
ברח, ואחרי שהקצין ירה באוויר וברגליו, נפגע
האיש ומת. השילטונות ערכו בדיקה, שהעלתה
כי הקצין פעל על־פי הפקודות״.

ועוד יותר נורא שזוהי יחידה סדירה.
לא שכירי־חרב, שגוייסו למישמר־הגבול. לא
שוטרים, שליבם גס אחרי טיפול של כמה שנים
בפושעים פליליים בבת־ים.

אנחנו קוראים עתה ימעות כאלה
מדי יום. חייל פתח באש מפני שנזרק
בקבוק מאוטובוס, חייל פתח באש ליד
מחסום בעזה על צעירים שברחו, חייל
פתח באש כמעט בכל מקום ובגלל כל
סיבה.

זוהי הודאה נוראה.

חיילי היחידה ההיא בוודאי משוכנעים שבשיטות
כאלה אפשר לשבור את רוח האוכלוסיה
הכבושה. מה יש? הרי הם ערבושים! וערבושים,
כך נאמר להם אלף פעמים, הם לא בני־אדם, סתם
פחדנים עלובים, ג׳וקים. צריכים להעמידם
במקומם.
אבל מה שקורה במציאות הוא תמיד —
תמיד! — ההיפך. אדם שמתעללים בו, שמשפילים
אותו עד עפה נשבע בליבו לנקום.

הוא זוחל על ארבע וחושב על נקמה.
נובח כמו כלב, התושב על נקמה. יורק
באביו, וחושב על נקמה נוראה שבעתיים.
מנשק את נעליו של חייל,
וחושב אץ־ לתקוע לחייל הזה סכץ
בקסבה.

צבא סדיר. מגוייסי חובה. הבן
זהו חוק־הטבע, ואולי מין ביטוי של צדק
הנחמד שאמרנו לו שלום בחדר־ עליון. המתעלל — מתנוון. ואילו הקורבן
המדרגות. נער־החמד שראינו אותו מזדקף. הוא מוכן לחטוף אוטובוס, לרצוח זוג,
מנקה את האוטו של אבא. אחיינים
להכין ולהטמין מיטען. ובסוף הוא מוכן לנהוג
ודודנים. הבן של השכן. הבן שלך.
מכונית־תופת, ולהתפוצץ יחד עם המתעללים
.השנואים.
מישטר־ההתעללות הוא חממה לטרור. תמיר־ץ^ה
זה עושה לערבים?
תמיד. אפשר לקרוא על זה בספרים.
^ /אין צורך לנחש. אפשר לקרוא את התשובה
אבל נערי־ישראל הנחמדים, יבול , 1985 לא
בסיפרי־ההיסטוריה של כיבושים קודמים.
כולם קוראים ספרים.

סף הפתיחה באש הוא נמוך מאוד. חיילים
יורים, שוטרים יורים, גם אזרחים יורים. מישהו
עמד בחלון באילת, בשכונה שבה מתגוררים
פועלים ערביים, וירה בהם ברובה־אוויר. היה
נדמה לו שאלה הם עכברים.

^ א הכל יורים. יש מישהם שאינם רוצים
/לירות, וגם לא להרביץ. ממש ראש קטן.
צה״ל מודאג. על כן קראנו בעיתון שכמה
יחידות, שלא גילו יחס די קשוח ולא פתחו באש
בזריזות מספקת, נקראו לקורס מיוחד של
שלושה ימים, ושם לימדו אותן מדוע צריכים
להיות קשוחים כלפי ערבים, ואיך.
למדריכים בקורסים אלה יש, בוודאי, בעיה.

איך מלמדים חייל בן 18 שצריכים להכות
עוברים־ושבים במקום הנמצא חמש דקות מכפר־סבא
מיזרחה, אך לא במקום הנמצא חמש דקות
מכפר־סבא מערבה?

איך אפשר לחלק את עולמו הרוחני
והריגשי של נער לשתי מחלקות
נפרמת — מחלקה שממיזרח לקו
הירוק, שם צריכים ליתת ולהרביץ
ולהשפיל, ומחלקה שממערב לקו הירוק,
שם שוררת הדמוקרטיה בכל הדרה?
ואם הנער הוא עיוור־צבעים, ואינו רואה את
הקו הירוק?
ואם הוא נולד ב״ 11 ביוני ,1967 ומעולם־
מעולם לא ראה מפה שבה מסומן הקו היתק,
ולכן אינו יודע שג׳לג׳וליה היא מצד זה, ואילו
קלקיליה היא מהצד השני?

ושהמוסר, היחס האנושי, הכבוד לאדם
שנברא בצלם תלויים בקו ציבעוני
זה או אחר — ירוק, אמם, סגול, שחור?
ך* חברון רבו התלונות על יחידה של הצבא
^ הסדיר, הפועלת בעיר. נערים שרכבו על
חמורים אולצו לרדת ולנשק את אחורי החמורים.
צעירים אולצו לירוק בפני זקנים. התעללות
נוראה לגבי אנשים מיזרחיים, שהדיבר המצווה
לכבד אב ואם עדיין חי בליבם כצו עליון. אנשים
מכל הגילים ספגו מכות בלי הרף, כשנעצרו
ונדרשו לזהות עצמם.

לא מיקרה אחד, ולא שני מיקרים.
אלא שיטה מתמשכת של יחידה, על
חייליה וקציניה. מץ ספורט שכזה. מין
שעשוע קולקטיבי.
סליחה, אמרו שילטונות הצבא. זוהי יחידה

צריכים דיקטטור, איש חזק, שיעשה סדר
אחת ולתמיד. שיעשה מה שצריכים לעשות:
יזרוק את הערבים למידבר, יכבוש את הארצות
שמסביב, יפזר את הכנסת ואת המיפלגות, וגם
את ההסתדרות המחורבנת, יסגור את כלי־התיקשורת
ויקים סוף־סוף מישטר יעיל.
איפה למד הנוער את התורה הזאת? בבית, או
בבית של השכן. איפה התחנך? בבית־הספר
הממלכתי הישראלי, תחת שורה של שרי־חינוך
ממפא״י ומהמפד״ל, אבא אבן וזבולון המר. מה
מעצב את אופיו? הצהרונים, הטלוויזיה, רפול
ואריאל שרון.

ואז, אחרי שעולמם הרוחני עוצב
כראוי, הם מגיעים לצה״ל. לסדיר.
לרמאללה. לחברון. להשלמת חינוכם.

^ ארל מארכס אמר פעם שעם המדכא עם
\ /אחר אינו יכול להיות חופשי בעצמו. אפשר
להרחיב כלל זה: עם המשפיל את כבוד־האדם של
בני עם אחר, אינו יכול לשמור על כבוד״האדם
שלו עצמו.
אנחנו מאבדים את צלם־האדם. לאט־לאט,
בהדרגה, בביטחה.

הנורמות, השוררות כיום ביחסים בין
יהודים וערבים, י שרת מחר ביחסים בין
אשכנזיים ומיזרחיים, בין חילוניים
ודתיים, בין ימין ושמאל, בין אדם
לרעהו, אדם ו שכנו.
זהו תהליך בלתי־נמנע, כי אי־אפשר לחלק
אדם לחלקים־חלקים. אם אינו מכיר בקדושת
חיי־אדם ברמאללה, לא יכיר בה גם ברמלה. אם
הוא אוהב לראות אדם זוחל על גחונו ונובח
בחברון, הוא ישמח לראות כך גם את הבחור
בחולון, שלקח ממנו את חברתו.
תמונת־העולם של אדם כזה משתנה בהדרגה.
היחסים בין אדם לארם, בין גבר לאשה, בין אדם
לחברה, בין אדם למדינה — הכל-הכל משתנה
בהדרגה.

ומדוע לא? אם אינם חיות מ־רגליות,
ואינם ג׳וקים מסוממים, מדוע שלא יהיו

עכברים?

איד מלמדים קצץ משוגע שמותר
לירות במיזרח ירושלים, אך לא במערב
ירושלים?

הם מזלזלים בכנסת המקשקשת, בכל
המנהיגים המברברים. הדמוקרטיה
היא בדיחה בעיניהם.

הגסות, הברוטאליזציה״ קהות־החו־שים,
הראש הקטן, הבריחה מן האח־תו
ת, הנכונות להיות קלגס ש״רק ממלא
פקודות״ — כל אלה קשותם זה בזד-

חיפוש בחברון: לזחול על ארבע, לנבוח, לירוק בזקנים
יכול אדם לשכוח סבל. יכול אדם לשכוח כאב
גופני. חיילים שניסו לרצוח זה את זה במילחמה
יכולים להפוך, אחרי המילחמה, לידידים.

אך לעולם אץ אדם שוכח השפלה.
ואדם ערבי על אחת כמה וכמה, מפני
שבתרבות המיזרחית תופס מושג
הכבוד כמעט את השלב העליון בסולם־
הערכים.
לא מכבר נדונו כמה שוטרים לעונשים
מגוחכים, כרגיל, על התעללות בבני־אדם. הקורבנות
היו ערבים, המקום היה חברון. צעירים
ערביים אולצו, במכות־רצח, לזחול על ארבע,
לנבוח ככלבים, לשיר את התיקווה ולהכות את
זקניהם.
״פויה!״ אמר בית־המישפט, והתייחס לשוטרים
בסובלנות. בבחינת ״כאלה הם. מה אפשר
לעשות?״
זהו צד אחד של המטבע.
הצד השני הוא שבכל רחבי הארץ נולדה
תופעה חדשה. שניים־שלושה צעירים ערביים,
לרוב בני־דודים וקרובי־מישפחה, בלי שום קשר
למחתרת מאורגנת כלשהי, קושרים קשר לבצע
פיגוע. הם נוטלים אקדח שגנבו או קנו מידי
יהודים• ,ואם אין אקדח הם נוטלים סכין, ויוצאים
לחטוף אוטובוס, להרוג זוג המתעלס בחיק
הטבע, להרוג חייל המבקש טרמפ.
מי הם הצעירים האלה?

האם אחד מהם זחל על ארבע ונבח
בחברון, אחרי שקת של רובה ניחתה על
צלעותיו? האם אחד מהם אולץ לירוק
באביו? האם אחד מהם נישק את אחורי
חמורו, או את נעליו של חייל?

לכן אנחנו הולכים עכשיו בצעדים
בטוחים לקראת מצב, שבו כל פינה
בארץ הזאת תהיה שדדדקרב, וכל אדם
בכביש ולצידו אוייב פוטנציאלי, וכל
אוטובוס יעד אפשרי לחטיפה, וכל
התעלסות בחיק-הטבע מיבצע של
התאבדות.
זהו הצד האחד של המטבע. ולא הצד החשוב
ביותר.
^ שאלה החשובה ביותר אינה ״מה זה
1 1עושה לערבים?״ אלא ״מה זה עושה ליהודים?״
הערבים
ישיגו, במוקדם או במאוחר, את
שלהם. הזוחלים היום על ארבע בחברון יספרו
לבניהם ולנכדיהם כיצד לחמו ביהודים, כיצד
הניחו מיטען, כיצד הרגו חייל בלב רמאללה או
בקסבה של חברון. היו ימים.

איזה מץ עם נהיה אנחנו אז? איזה
מץ מדינה תהיה לנו?

אזרחים טובים כותבים כיום מיכתבים למערכות,
ומתלוננים מרה על ״הנוער״ .הוא גס־רוח.
הוא חסר־התחשבות. הוא דוחף. הוא מדבר
עברית קלוקלת. אץ הוא יודע לחשוב ולהתבטא
בשום שפה ולשון. מלים כמו ״בבקשה״ ו״תודה״
ו״סליחה״ לא תעבורנה את דל שפתותיו.
סקרים מבהילים מתפרסמים כל יום שני
וחמישי. עיתונאי סר אל בית־הספר הקרוב, שואל
את פי הנערים והנערות — ויש לו כתבה
מחרידה, שתדהים את הארץ כולה.
הנוער הזה — הנוער של צפון תל־אביב, לאו
דווקא של עפולה — דוגל באלימות. הוא מאמין

סור להכליל, כמובן. אי־אפשר לדבר על
״הנוער״ .יש כאלה וכאלה. השאלה היא מה
קורה ל״כאלה״ מן הסוג השני.
הנער הרגיש, האנושי, שינק מהוריו גישה
אחרת, שהסיפרות והשירה והמוסיקה העניקו לו
רגשות אחרים וערכים אחרים — איך הוא ירגיש
בכיתה בבית־הספר, במחלקה בצה״ל, שבהן הוא
יהיה ״חריג״ יפה־נפש?
אחד ינסה להתאים את עצמו, להסתגל, ואחר־כך
ירביץ יותר מאשר חבריו. אחד ינסה לנתק את
עצמו, להסתכל הצידה, לפרוש מן הציבור.

בליבו ירקוס תוכניית לצאת מכל
העניין הזה, מצה״ל, ומחר מהארץ. מה
לו ולמדינה שהיא כזאת? הרי העולם
כולו פתוח לפניו!
שמעתי דברים כאלה גם מפי הורים. מי שיש
לו בבית נער בן 15 מתהפך בלילות במיטתו,
ושואל את עצמו: מה יהיה בעוד שלוש שנים?
הוא יילך לצה״ל. הוא ירצה להיות ביחידה
מובחרת. הוא יספיק בדיוק למילחמה הבאה.

זאת שמעתי הרבה. אך לאחתנה אני
שומע מצוקה אחרת. :יקהו אותו לצבא
ויהפכו אותו לחיה. אני לא רוצה שזה
יקרה לבן שלי!״
והמוצא ידוע: חו״ל.
באחד הימים, בעת ביקור בניריורק, יעצור
אותי גבר צעיר ברחוב, יגיד לי שלום בעברית
ויציג את עצמו. הבן של השכן.
ך* יום מסתובב הבן של השכן ברמאללה
1 1וחרש מצעירים ערביים, תוך קללות ומכות,
להציג את תעודת־הזהות שלהם.

אך הבעיה האמיתית היא: מהי
תעודת־הזהות שלו עצמו?

במדינה

האמויקאים העביו־ו הצעה אולטימטיבית ראש״ך -
ברת המועצות העבידה רישואל איום, הבטחה והצעה

העם
ו״נואר 1985 ,
זה היה העמי! מדוייק
של מרט על עליית
הנאציזס. ונם השילטון
המנהג כמו אז
זה נראה בדיוק כמו בסרט על
עליית הנאצים לשילטון.
על המעקה עמד המנהיג, דמות
כמעט מגוחכת, הנראה כמו פסיכי,
מנופף בזרועות ואומר דברים נוראים.
מסביבו קומץ האנשים בחולצות
הצהובות, צורחים ומנופפים בדגלים.
צורתם העידה עליהם שהם באים
מתחתית התחתית של החברה. הם
עמדו מסביב למנהיגם במועל־יד. לידו
עמדה אשה מתמוגגת, שנראתה כאילו
היא בשלב מתקדם של אורגזמה.
מולם — קהל של אלפים, האנשים
ההגונים שהתגייסו כדי להגן על
הרפובליקה מול פני הטירוף העולה מן
הביבים — מוחים, צועקים, מניפים
ידיים בזעם, אך ממושמעים ובלתי-
אלימים. איש מהם לא העלה על דעתו
לחתוך את החוט, שהביא את קול
המנהיג אל הרמקול אדיר־הקול,
ששידר את דבריו למאות הדירות
בסביבה. הם ניסו להשתיק את קולו
בצעקות־זעם.
ובין קומץ הנאצים ואלפי מתנגדיהם
— מאות השוטרים של הרפובליקה,
שקיבלו על עצמם להגן על
הנאצים, ושבלעדיהם לא היו אלה
מעזים להראות את פרצופם. המישטרה
של הממשלה הסוציאל־דמוקרטית,
בפקודת שר סוציאל-דמוקרטי. ,ממלאה
את חובתה׳ :להבטיח את חופש־הדיבור
למי שקורא לחסל את חופש
הדיבור, לגרש את בני הגזע הנחות,
להפיל את הדמוקרטיה, לעשות שפטים
ב״פושעים׳ שבשילטון, לסלק את
החשבון עם התוקעים. סכין בגב
הצבא׳.

איומים והבטחות רגן הצעה לאש״ף
ן• דיעה סנסציונית ממקור מוסמר
ביותר:
ממשלת ארצות־הברית העבירה
להנהגת אש״ף הצעה בעלת אופי
אולטימטיבי.

תומן ההצעה: ארצות־הברית
מובנה להכיר באש׳׳ף
ולנהל משא־ומתן איתו, בתנאי
שהאירגון ינתק לחלוטין את
קשריו עם בריית־המועצות ד
יוותר על הדרישה לבנם ועי־דת־שלום
בינלאומית, שבה
יכהן נ ציג סך בייטי בידר־משותף!
לצד נציג אמריקאי.
הצד האולטימטיבי: אם אש״ף ידחה

לקראת השלום. האמריקאים היו
אמורים להיפגש עם מישלחת ירדנית־פלסטינית.
אולם
שום דבר לא קרה. האמריקאים
העמידו דרישות, חוסיין
וערפאת מילאו את הדרישות לפחות
חלקית, ואז העמידו האמריקאים
דרישות חדשות. כל סיבובי מרפי
הסתיימו ב״כישלוף — כי כל ויתור
ירדני־פלסטיני גרם להתקשחות נוספת
בעמדה האמריקאית.
היו שראו בכך הצלחה גדולה לישראל,
השולטת בקונגרס האמריקאי,
והמפעילה לחץ כבד על הבית הלבן.
ממשלת־ישראל אינה מעוניינת בשום
שיחה ביו האמריקאים לביו מישלחת
פלסטינית־ירדנית, יהיה הרכבה אשר
יהיה, מפני שהיא חוששת — בצדק
— כי פגישה כזאת תקרב את היום
שבו תצטרך לנהל משא־ומתן על
השטחים הכבושים.
עכשיו ניתן לכל התמרונים האלה
הסבר חדש, סביר יותר: ארצות־הברית
מתכוונת ללחוץ על חוסיין ואש״ף,
ובמיוחד על יאסר ערפאת, על־ידי
מניעת כל הישג מדיני שהוא ממנו, גם
אחרי כל הוויתורים שעשה.

הרמז לערסאת: לא תקבל
מאומה, אלא אם בן תעבור חד־משמעית
מן המחנה הסובייטי
או הניטרלי אל המחנה האמריקני.

חוסיין־ערפאת
נאמר: לא תקבלו דבר
אם לא תתמסרו לחלוטין למדיניות
האמריקאית.

• הסובייטים:
ניתו״ם וישיאד
** משלת ברית־המועצות ערה
^/ל תימרונים האלה, והיא נוקטת
בשורה של אמצעים כדי לבלום את
המהלך האמריקאי.
היעד העליון של המדיניות הסובייטית
במרחב היא כינוס ועידת־שלום
בינלאומית, בראשות ארצות־הברית
וברית־המועצות, ובהשתתפות. המדינות
המעוניינות׳ (למשל: צרפת ובריטניה)
,ו״הצדדים הנוגעים בדבר״
(ישראל, אש״ף ומדינות־ערב הסמוכות).
בדרך
זו מקווה ברית־המועצות
לחזור לזירה המרחבית, שממנה גורשה
כמעט כליל. בעוד שבשנות ה־60
היתה ברית־המועצות הפטרונית של
הכוחות הערביים העיקריים, לא נותרו
לה כעת אלא בריתה עם סוריה
וקשריה עם לוב ותימן הדרומית.
המהלכים הסובייטים האחרונים
כללו שורה של מסרים, חלקם בבחינת
פיתויים וחלקם בבחינת איומים.
ואלה הפיתויים:
בנאומו בוועידה קטנה שנערכה
בראשית החורש בז׳נבה מטעם האדם
על עניין פלסטין( ,שהוחרמה על־ידי
כל כלי־התיקשורת בישראל ובעולם
המערבי) ,נשא אחד מאנשי־המפתח
הסובייטיים נאום חשוב. יבגני פרי-
מאקוב מגדיר את עצמו בצניעות
כ.אקדמאי׳ ,אך למעשה הוא נמנה עם
מעצבי־המדיניות המרכזיים של ברית־המועצות
במרחב.
בנאומו חזר פרימאקוב על הדרישה
לכנס ועידת״שלום בינלאומית, אך
הוסיף לדרישה זו כמה פיתויים
חדשים, המשנים את מהות הדרישה.
בין השאר:
• אחרי שתקום המדינה הפלסטינית
בשטחים שכבשה ישראל ב־
. ,1967 האם מישהו יתנגד אם תחליט
להיכנס לקונפדרציה עם מדינה אחרת
או מדינות אחרות? בוודאי שלא!
למעשה, אפשר לכלול אפשרות זו
בהסכם (השלום)׳.

לשון אחר: ברית־המועצות
מסכימה לרעיון הקונפדרציה
הירדנית־פלסטינית, שהוא לב־ליבו
של הסכם חוסיץ ערפאת,
והמעורר התנגדות טוטאלית
מצד סוריה.

אחדות לאומית
מי נוצח באמת? כל זה קרה
בגרמניה הנאצית אלפי פעמים, בשנים
הגורליות, שבהן התנדנד העם הגרמני
בין דמוקרטיה ונאציזם, שלום ו־מילחמה,
שפיות וטירוף. זה קרה השבוע
בגיבעתיים.
מי שרצה יכול היה לראות בערב
של גיבעתיים ניצחון גדול לכוחות
הדמוקרטיה.
מי שרצה יכול היה לראות בזה גם
ניצחון לכהנא .־־
לא היה ספק מי נוצח: השילטון
הישראלי, בהנהגת שימעון פרס וחיים
בר-לב, העומד חסו־אונים מול תופעה
זו, כשהוא פורש למעשה את חסותו על
כהנא, מאפשר לו להמשיך במלאכה.
העולם הזה 2508

את ההצעה, לא תהיה מצד ארצות־הברית
שום תזוזה שהיא לקראת הכרה
באש׳ף.

• האמרסנים:
131.וש־נאח״
^ צעה זו שופכת אור חדש לגמרי
1 1על אשר התרחש בשנה האחרונה
במרחב, ובעיקר על שליחותו של עוזר
שר־החוץ, ריצ׳רד מרפי .(,מרפי־טורס״).
אחרי
חתימת ההסכם של המלך
חוסיין ויאסר ערפאת ( 11 בפברואר
)1985 היה נדמה שתהיה התקדמות

טיולי־מרפי לא נועדו אלא למשוך
את הזמן וליצור אשליה של יוזמת־שלום
אמריקאית, כדי למנוע בינתיים
את נפילתם של המישטרים הפרו־אמריקאיים
במרחב. המומחים האמריקאיים
חוששים — גם זה בצדק
— שאם תשתרר בעולם הערבי
ההרגשה כי האמריקאים אינם מתכוונים
למצוא פיתרון לבעיה הפלסטינית,
עלול המישטר הפרו־אמריקאי
להיחלש, וקבוצות מהפכניות איס־לאמיות
עלולות לבצע מהפכות במדינות
הערביות השונות.
התוצאה: מרפי טייל ויצר רושם של
פעילות, ארצות״הברית לא זזה אף
במילימטר אחד לקראת פיתרוז. ול־

• המיסגרת של ועידת־השלום
הבינלאומית איננה מונעת בשום
פנים את ...יצירתם של מגעים על
בסיס רו־צרדי״.

לשון אחר: אפשר לחבר את
רעיה הוועידה הבינלאומית טס
הרעיון של משא־ומתן ישיר בין
ישראל, הירדנים והפלסטינים.
• בוועידה אפשר להסכים על
.לוח־זמנים לביצוע כל הצעדים
שיוסכם עליהם בוועידה. אפשר לדבר
לא רק על פיתרון של הבעיות אחת
ולתמיד, אלא, במיקרה הצורך, על רצף
של פיתרונות. אולם השלבים בסולם
זה אינם צריכים להיות קרשים
נפרדים, אלא שלבים של סולם אחד״.

לשון אחר: אף שברית־המועצות
חפצה שבוועידה
יוסכם על פיתרון כולל של כל
הבעיות, אין היא מתנגדת לכך
שהדברים יתגשמו שלבים־

גורבצ׳וב
הצעה לישראל

שלבים ויכללו הסדרי־ביניים.
זה קרוב לגישה שהשמיעה ישראל
לא פעם, מתוך רצון לעמוד על
הגשמת כל שלב בתהליך־השלום לפני
שניגשים לביצוע השלב הבא.

• הסובייטים:
איום והבטחה
ף* צד השינויים האלה בגישתה,
שנועדו למצוא חן בעיני האמריקאים
וישראל, העבירה ברית״המו־עצות
לאחרונה שני מסרים חשובים
ביותר:

מסר א׳ :ברית־המועצות לא
תסכול שום התקפה ישראלית
על סוריה. במיקרה של מיל־חמה,
תחוש ברית־המועצות
לעזרת סוריה, גם אם יביא
הדבר לידי משבר גלובלי.

אזהרה זו נמסרה בצורה דיסקרטית,
בלי פירסומת, כדי למנוע אי־הבנה
בישראל, לאור האיומים האחרונים של
יצחק רבץ ואחרים על סוריה. המצב
מזכיר את המאורעות שקדמו למיל־חמת
ששת־הימים, כאשר הרמטכ״ל
יצחק רבץ השמיע הודעה מפוצצת על
כך שיש צורך להפיל בכוח את
המישטר הסורי. הצהרה זו ודומות לה
תרמו להידרדרות, שהביאה למילחמה.
אולם יחד עם מסר זה, מסרה ברית־המועצות
מסר שני, גם הוא בצורה
דיסקרטית ביותר.

מסר ב׳ :ברית־המועצות מ־חוייבת
לחלוטין לקיומה ולביטחונה
של ישראל, ותמנע
התקפה עליה.

כלומר: בצד האזהרה לישראל לבל
תתקוף את סוריה, הבטחה שמוסקווה
לא תניח לסוריה לתקוף את ישראל.
ברית־המועצות יודעת כיום שעשתה
מישגה חמור, כאשר ניתקה את
׳יחסיה עם ישראל. הדבר מחליש את
דרישתה לכינוס ועידה בינלאומית,
שבה תמלא תפקיד חשוב. אולם היא
מתקשה לחדש את היחסים, כאשר
ישראל נוקטת שורה של מעשים
אנטי־סובייטיים, המעוררים זעם ב־מוסקווה.
בין השאר:
• ההסכם האסטרטגי בין ישראל
וארצות־הברית, שבו נקבע בפירוש כי
ברית־המועצות היא האדיב העיקרי.
• הסכמת ישראל להקים בשיטחה
משדרים אמריקאיים לניהול לוחמה
פסיכולוגית אנטי־סובייטית.
• מערכת־התעמולה העולמית
הישראלית״יהודית בעניין יהודי ברית־המועצות.

הסכמת ישראל להצטרף ליוזמה
האמריקאית בעניץ. מילחמת הכר
(המשך בעמוד )10
כבים׳•

11111*11
ך* אלפים הרבים שנהרו מבתיהם
1 1לכיכר בגיבעתיים, כדי להשתיק
את כהנא, אינם קהל רגיל של הפגנות.
לרבים מהם היתה זאת ההפגנה
הראשונה בחייהם. באין חוק המונע

הסתה (ראה מיסגרת) ,ובעוד ה־מישטרה
מספקת. הגנה מלאה ל־מחרחר־השינאה,
לא נותר להם אלא
להחריש אותו בקריאות־בוז. הם נענו
לקריאתו של ראש״העיריה, יצחק ירון
1 1111111ע ע| 1יי שעה וחצי לפני התחלת
וו 111 ! 1 1 \ 1ההפגנה של כהנא. כבר
עמדו המוני מפגיני־הנגד על מישמרתם והשמיעו את

קריאות־המחאה. זעקת ההמונים, שנמשכה שעתיים
ללא הפסק, בתוספת שריקת המשרוקיות, חצוצרות,
רעשנים וגם שופר אחד, החרישו את דברי כהגא.

׳ | 1חברי תנועות־הנוער הצטיי-
| 11^ 11 11 1 1111 #1דו במשרוקיות, שהטביעו
בשאונם את דיברי בהנא. הצעיר במרכז סותם את אוזניו ושורק.

רדרדר 1ך״ך \ 1־ יותר מ״ 10 אלפים תושבי 111 !•111 ! 1 1 -1 ^ 111 מפגינים,
גיבעתיים וחברי תנועות־הנוער, המתינו לכהנא כדי

להשתיק אותו ולמנוע את שמיעת דבריו. הסיסמות:
״כהגא, בן־זונה, הסתלק מהמדינה!״ ״לא, לא, לא ניתן.
לכהנא לדבר!״ המפגינים הניפו שלטים נגד הגיזענות.

חופש־הדיבור לכהנא?

1 1 1 1 1 1ץרןץ 1ך | צעירים וקשישים קיבלו את כהנא בתנו־
1 1 1 1 1 1 / 1 1 1 1 1 1 1 1 1עות־זעם. מאחורי הצעיר המניף את ידו
בתנועה מיזרחית, מניף מפגין אחר את סמל צלב-הקרס הנאצי.

שערוריה נוראה ריחפה על כל אירועי השבוע:
ישראל היא המדינה היחידה בעולם התרבותי
שאין בה חוק האוסר הסתה גזענית.
בישראל, האוהבת להגדיר את עצמה כ״מדיגת
קורבנות הנאצים׳ ,מותר לכל אדם (יהודי) לעמוד
בקוץ־רחוב ולהטיף לגירוש המוני של אזרחים,
להפלייתם ואף להדיגתם, על פי אמות־מידה של
גזע, דת, לאום או עדה.
בכנסת התקבל לאחרונה חוק שצועד, כביכול,
למנוע בעד מאיר כהנא מלהתייצב בבחירות הבאות.
אולם למעשה היתה זאת הסוואה בלבד.
המטרה האמיתית של החוק היא למנוע את הופעתן
בבחירות של רשימות ערביות או יהודיות״ערביות.
ואילו החוק לאיסור ההסתה הגיזענית לא התקבל
כלל. הליכוד לא רצה בו, למערך זה לא היה איכפת.
שנה אחרי קום ״ממשלת־האחדות* לא התקבל חוק

מה עם חופש־דודיבדר? רק משוס-כך התעו ררה
השבוע שאלה שהטרידה רבים: האם מותר
למנוע בעד מאיר כהנא לשאת את דבריו בפומביג
השאלה אינה פשוטה. הדמוקרטיה מבוססת על
חופש־הדינור. זהו עיקר עיקריה. חופש־הדיבור
אינו חל רק על דיעות פופולאריות(שאינן זקוקות
לכך ממילא) ,אלא דווקא על דיעות בלתי״פופו־לאריות,
ואף מאוסות ומתועבות. מכאן אימרתו
המפורסמת של וולטייר :״איני מסכים אף למילה
אחת שאתה אומר, אך אני מוכן ליהרג על זכותך
לומר אותה״.
לבי כלל זה, מגיע חופש״הדיבור גם לכהנא. אם
ישלל ממנו, היכן הגבולז מי ימנע את התהליך,
שישלול מחר את חופש-הדיבור מטיפלגות אחרות
הנמצאות מחוץ לקתסנזוס, כגון המיפלגוז הקומוניסטית,
הרשימה המתקדמת או אגודת־ישראלן
למעשה, קיים הבדל עצום בין שלוש אלה ובין
כהנא. השלוש דוגלות בדיעות שאינן אהודות -

רק״ח היא אנטי-ציונית ודוגלת במישטר קומו ניסטי,
אגודת״ישראל היא אנטי-ציונית ודוגלת
ב״מדינת ההלכה״ ,המתקדמת דוגלת בהידברות
בין ישראל ואש״ף. אף אחת מן הדיעות האלה אינה
מסכנת כיום את קיום המישטר הדמוקרטי
בישראל.
לא כן רשימתו של כהנא, המהווה -לפי כל
הסימנים -איום ישיר ומוחשי על המישטר
הדמוקרטי, ובטווח היותר רחוק -גם על עצם קיום

המדינה.
פאניקה גאולה. בכל דמוקרטיה יש הגבלה על
חופש-הדיבור. המיקרה הקלאסי: אסור לאדם
לקום באולם־תיאטרון מלא באנשים ולצעוק :״אש!
אש!״ מפני שקריאה כזו תגרום לפאניקה ולאובדן-
חיים.
ההטפה לרצח-עם, לגירוש המוני, לשינאה גיז-
ענית-לאומית ולאלימות אינה עיסוק לגיטימי
במישטר הדמוקרטי. שום דמוקרטיה אינה צריכה
לסבול את חופש-הביטוי של גוף אשר מטרתו
המוצהרת היא לבטל את הדמוקרטיה.
אין אדם בישראל המפקפק בכך שעל הרפוב־ליקה
הגרמנית היה בשעתו לאסור א ת חופש־הביטוי
של אדולף היטלר, שקרא לגירוש היהודים
ולהריגתם. היהודים מאשימים את הגרמנים בכך
של א סתמו את פיו של היטלר, כשעוד ניתן היה
לעשות זאת.
אולם הדבר חייב להיעשות באמצעות חוק
מפורש, הקובע אמות-מידה ברורות. חסרונו של
חוק זה הוא שהוציא השבוע לרחוב אלפי אזרחים,
כדי למנוע פיסית בעד כהצא מלהפיץ את הרעל
הקטלני שלו.
זהו תהליך מסוכן, המוצדק רק במיקרה קיצתי
של פיקוח-נפש. טול הסכנה הנוראה של כתנא
והכהניזם. ומול החידלון המחפיר של ממשלת-
פרס־שמיר, הצדקה זו אכן קיימת.

| החולצות השחורות של אנשי ״מישמר

המישמו היהודי

בעוד החולצות הצהובות של יתר אנשי כהנא הזכירו את הס״א.

ברגעים האלה עוד לא הספיקו
השוטרים להתארגן, מכוניות עוד נסעו
בכביש הרחב שהפריד בין שתי הבמות,
וקו הגבול בין הקבוצות היה מטושטש.
הם קראו קריאות אלה לאלה, כשאוהדי
כהנא מניפים את ידיהם אל־על, בעוד
המתנגדים, אנשי תנועות־הנוער, שור־
,קים לעברם במשרוקיות מחרישות־אוזניים
ומניפים שלטים נגד הגיזענות.
לאט־לאט התחילה הכיכר להתמלא
באדם. אלפי אנשים זרמו אל הכיכר
שבפרברי העיר גיבעתיים. הם באו מכל
הרחובות הסמוכים, קבוצות גדולות
של תנועות־הנוער לצד אזרחים קשישים,
זוגות צעירים עם ילדים קטנים
בידיהם וזקנים נשענים על מקלות,
כדי לעצור את הפאשיסט.
כהנא הודיע שהוא יגיע לכיכר ב־7
וחציבערב. קבוצה קטנה של אוהדיו
באה זמן מה לפניו והקימה מיגדל
מתכת גבוה, שעליו רמקולים רבי־עוצמה.
הם היו לבושים בחולצות
הצהובות המפורסמות, שאגרוף שחור
מצוייר עליהן. לקראת השעה היעודה
כבר המתה הכיכר אדם.
משעות הצהריים המוקדמות התארגנה
במקום קבוצה נוספת של
אנשים, לובשי מדים, חבושי־קסדות,
מצויירים במגינים ובאלות לבנות.
המישטרה ומישמר־הגבול הכינו כוחות
מתוגברים. זמן קצר לפני שהגיע כהנא
לכיכר, כבר היו בה מאות שוטרים מכל
הסוגים, הרחוב עצמו נסגר לתנועה
ובשני הצדדים שלו חנו אין סוף
מכוניות מישטרה, משאיות שהובילו
את השוטרים, וכלי־רכב מיוחדים
להשתלטות על הפגנות — מכונית
המתיזה מים, מכונית הנושאת מחסד
מים, כמה מכוניות־גרר. מכל עבר הוקפה
הכיכר במחסומי־מישטרה, ושרשרות
חיות של שוטרים מזויינים באלות
ובמגינים עמדו כקיר איתן בץ המפ־גינים־שכנגד
לבין קומץ אנשיו של
כהנא.
כהנא עצמו נסע לשכונת התיקווה,

״כשאהיה ראש־ממשלה!״

מעל פני האדמה ואיים :״כשאהיה בשילטון -אתם תראו את הנקמה!־
המתנגד. האנשים שעמדו בנתיב נסיעתה
של המכונית דפקו עליה בזעם
באגרופיהם, רבים שרקו וקראו קרי-
אות־בוז. אוהדיו עמדו על המיפלס הגבוה,
כשהם מניפים אגרופים לשמיים.
ליד קהל המתנגדים עמד שוטר מיש־מחהגבול,
קסדה לבנה לראשו, והוא
אוחז בידו רובה גאז מדמיע. היה ברור
שהוא רק מחכה לאות, ואז יתמלא
האוויר החם בגאז מדמיע.
האווירה היתה מתוחה, השוטרים היו
עצבניים, הקהל הרב צרח, שרק במש-
רוקיות ונופף בידיו, אך כהנא עמד לו
שם על הבימה הגבוהה המוארת, החזיק
בידו את הרמקול ונאם, כפי שתיכנן.
מי שעמד למטה בתוך הקהל הרועש
לא שמע את דברי הנאצה, אך כל
תושבי גבעתיים, הגרים ברחובות ח
סמוכים, יכלו לשמוע את דבריו ברור
וחזק. קבוצת בריונים שמרה בחירוף
נפש על העמוד שעליו הותקנו הרמקולים,
ואיש לא העז לגשת ולנתק את
החוט, או להוריד את העמוד המתנדנד.

בחסות המישטרה

מאות השוט רים,
שכהנא
העלה אותם על נס בנאומו, הגנו עליי׳ מיד שהם

(ראה ראיון בעמי ,)14 כשבליבם
מחלחל הכעס על התופעה המחפירה,
שעד כה איש לא ניסה לחסום אותה:
נאצי דובר עברית.
בהתחלה ודתה כיכר. שקטה, גדולה
ומרווחת. מחסומי־המישטרה בלטו על
רקע הריקנות, אבל לכל היה ברור
שזהו שקט שלפני הסערה. קבוצות
קטנות של נערים ונערות בחולצות
כחולות בעלות שרוך אדום, בחולצות ׳
כחולות עם שחר לבן, או במדי חאקי
של הצופים, התקדמו לאיטן ומילאו
את הרחבה.
מן הצד האחד של הרחבה היתה
בימה מוגבהת, מוארת באור גדול. מן
הצר השני שלה היתה בימה מאולתרת,
ליד משאית גדולה.

דוחפים בפראות את מתנגדיו. בתמונה העליונה
מקיפים השוטרים את כהנא, אחרי שהגניבו החוצה
אותו ואת חסידיו (תמונה משמאל) ב דין צדדית.

באוויר עמדה ציפיה להתנגשות
הגדולה בין אנשי־כהנא המעטים לבין
אלפי מתנגדיו, שנקראו לבוא מכל
רחבי הארץ.
לראשונים, שהגיעו לכיכר ווהלין
בגיבעתיים, לא היה ברור איזה צד של
הכיכר הוא הצד הרע, של כהנא, ואיזה
צד הוא הצד הטוב, של המתנגדים. הם
הסתובבו אנה ואנה בכיכר, כשהם
מנסים שוב ושוב את המשרוקיות
שחולקו להם. הם התקדמו לכיוון
מחסומי־המישטרר* שם נתקלו במיספר
מועט של לובשי החולצות הצהובות
והשחורות, אוהדיו המטורפים של
כהנא, ושתי הקבוצות התחילו לצעוק
זו על זו, כשמכל צד מניפים אגרופים
לעבר הצד השני.

הוא הביא לשם אוטובוס ריק וקיווה
למלא אותו באוהדים, שיבואו למחוא
לו כפיים, בעודו משמיע את חברי
הנאצה הידועים שלו. אך שכונת־התיקווה
איכזבה את מחרחחהמהומות,
ותושביה לא נהרו בהמוניהם לקול
קריאתו. רק אוהדים ספורים עלו
לאוטובוס.
כהגא הגיע לכיכר ווהלץ בשעה
שנקב. בשלב הזה דחפו עשרות השוטרים
את קהל המוחים הרב אחורה,
אנשיו של כהנא היו סגורים בתוך
מיכלאה מוארת, עשויה ממחסומי־מישטרה.
כהנא
עצמו הגיע במכוניתו ועבר
בה, בסיוע המישטרה, דרן־ ההמון הרב,

כהנא אמר את שלו, בעוד השוטרים
שומרים עליו מכל מישמר. הצעירים
מתנועות־הנוער למדו פרק חשוב באז׳
רחות. לרבים מהם היתה זאת ההשתתפות
הראשונה בהפגנה כלשהי, והם
בוודאי יזכרו אותה ימים רבים. אפילו
תרגיל־הסיום המחוכם לא עזר לכהנא
להרגיע את כל אלפי האנשים. הוא
חשב, לתומו, כי אם יסיים את נאומו
בשירת התיקווה, יצטרף אליו כל
הקהל הרב, או לפחות ישתוק — עלפי
הסיפור העממי, על הגנב המכייס
את. קורבנותיו, שהתייצבו דום כאשר
הוא שר את ההימנון. אך הקהל לא
שעה לזימרתם של הפאשיסט וחבר
מרעיו, אלא הגביר את קריאות־הבוז,
אחרי שהוצא כהנא מן המקום,
בליווי מישטרתי כבד וביחד עם אוהדיו,
התיישבו הנערים והנערות הצעירים
על הכביש והתחילו לשיר ביחד
עם מירי אלוני את שיר השלום. יצחק
ירון, ראש־עיריית גיבעתיים, הודה
לקהל הרב שבא לחסום את כהנא.

> _ סקופ

(המשך מעמוד )7

למתת זאת, ניתן להבין
מהתבטאויות סובייטיות כי
מוסקווה היתה מחדשת את
היחסים, אילו היתה ישראל
עושה מעשה כלשהו כלפי
העולם הערבי, ובעיקר כלפי
הפלסטינים, שהיה מצדיק את
חידוש־היחסים בעיני העולם
הערבי.

הפיסגה: נד
המיזוח התיכון
ך* ל התימתנים האלה נועדו
להכשיר את הקרקע להסכם
סובייטי־אמריקאי על יוזמה משותפת
במרחב, ובעיקר לכינוס הוועידה
הבינלאומית.
גם יאסר ערפאת אמר, לפני חצי
שנה, למישלחת הרשימה המתקדמת
מישראל, שאינו מצפה כי האמריקאים
יתנו משהו לירדן ו/או לפלסטינים,
מכיוון שהם שומרים את כל הקלפים
לקראת ההידברות שלהם עם הסובייטים.
ערפאת
קיווה כי ההידברות בין
וושינגטון ומוסקווה תתחדש, וכי
העניין הפלסטיני יהיה אחד הקלפים
שיונחו על השולחן. כלומר: שארצות־הברית
תתפשר עם הסובייטים על
יוזמת־שלום ועל הסדר מדיני, במיס־גרת
״קודתן״ עולמי.
נראה כי תיקווה זו התבדתה לח־

חסינו והסננה
בדוו שקבעה
אוצות־הבוית
לוטין. ארצות־הברית הולכת בדרך
ההפוכה.
זהו סקופ נוסף:

ארצות־הברית מסרבת לזד
לוטץ לכלול את העניין דד
מיזרזדתיכוני בסדר־היום של
פגישת רונלד רגן עם מיכאיל
גורבאצ׳וב.

משמע: שום הידברות על נושא זה
לא תהיה. מנוי וגמור עם ממשלת
ארצות־הברית ללחוץ את אש״ף אל
הקיר, עד שהאירגון ייכנע לדרישתה,
יוותר על רעיון הוועידה הבינלאומית
ועל קשריו עם מוסקווה, וישתלב
לגמרי במהלכים האמריקאיים, שנועדו
לגרש את ברית־המועצות כליל מן
המרחב ולכונן כאן ״פאקס אמריקאנה״
(שלום אמריקאי).
כיום אין סיכוי לכך. גם אילו רצו
חוסיין וערפאת לעלות על דרך זו, אין
הדבר ניתן.
הסיבה: מנהיגותו של יאסר ערפאת
באש״ף מבוססת לא רק על יוקרתו
העצומה בקרב עמו, אלא גם על
מישחק עדין של כוחות פוליטיים
מגוונים, היוצרים קונסנזוס לאומי.
ערפאת הצליח להביא את הקונסנזוס
הזה לתמיכה בהסכם עם חוסיין
ובמדיניות־השלום, חרף התנגדות קיצונית
מצד סוריה וסוכניה הפלסטיניים.
אין סיכוי לכך שיצליח — גם
אילו רצה בכך — להשיג קונסנזוס
פלסטיני׳ למהלך שפירושו התמסרות
מוחלטת לאמריקאים וחיסול כל
אופציה אחרת.
ואילו המלך חוסיין, שהוא פרו־אמריקאי
גלוי וחד־משמעי, יודע כי
אינו יכול להתקדם בדרך־השלום בלי
שיתוף הדוק עם ערפאת.
אולם האמריקאים מתכוונים להמשיך
בדרך שקבעו לעצמם, כשהם
מתנדנדים על חוט״השערה בין סיכוי
וסכנה: הסיכוי כי בסופו של דבר
יתייאשו הפלסטינים מכל דרך אחרת
ויקבלו את התנאים האמריקאיים,
והסכנה שלפני שזה יקרה יתפוצץ
המרחב כולו, מרוב יאוש, במהפכה
איסלאמית נוסח־חומייני, שתחסל את
כל המישטרים המתונים, וביניהם את
הנהגת־אש״ף המתונה.

שיחר

פאר יחליף את פאר?

צל־ג
רא חדשות
ולא דא חדשות

השבוע יצאה תוכנית חדשה של
גלי־צה״ל לעולם: בוקר טוב, ישראל.
התוכנית היתה אילוץ, שנבע מהחלטתו
של הרמטכ״ל לבטל את מח־לקת־החדשות
של התחנה הצבאית.
הפשרה שהושגה, היתה שהמחלקה לא
תבוטל -לגמרי, אך מיספר היומנים
יצומצם לאחד ביום, במקום השלושה
שהיו עד כה.
מערכת החדשות של גל״ץ התגייסה
והמציאה תוכנית חדשה, שהיא
מעין שעטנז לא״ברור, שאינו יומן״ ן
חדשות ואינו לא־יומן־חדשות. נשארו ן
אותם הכתבים, ואותם הנושאים, אך
העורכים מנסים להעביר את החומר
מנחה פאר
למאזינים באופן יותר אישי. כך,
למשל. אפשר לשמוע שיחה בין כולבוטק שאול צדקא, כתב גל׳ץ בבריטניה,
מסתבר שגם במיסדרונות הטללבין
יצחק בן־נר, אחד ממגישי
וויזיה אין מרוצים מהופעתו של
בוקר טוב, ישראל :״שאול, מה נראה
לך שיקרה עם החלטתה של ראש־ממשלת
בריטניה?׳ ושאול עונה בחזרה
:״תראה, איציק, הגברת תאצ׳ר תים את יומן־הבוקר שבוטל, שהיא
החליטה לשתף את הפלסטינים במשא בעלת קול נעים ונוכחות רדיופונית
מרשימה ואינטליגנטית.
ומתן.״ וכן הלאה וכן הלאה.
יתכן ובמשך הזמן תעצב לעצמה
התוכנית את האופי המיוחד לה. יתכן
שהיא תיכנס למתכונת יותר
ברורה אי! מי שיחליף
ונינוחה, אפשר לתת לבן־נר את
שוב סוערות הרוחות במיסדרונות
הקרדיט הזה. אחרי הכל, הוא עשה
דברים טובים ויפים בגלי־צה־ל, וזכה מערכת קול־ישראל בתל־אביב.
מזה שבועיים ברור לעובדים
בפופולאריות רבה.
אך קולה של אילנה דיין אינו ששרה פרנקל, ראש־המערכת בתל־משתלב
באווירה זו, שהיא מעץ שילוב אביב, אינה רוצה להמשיך בתפקידה.
של חדשות ונינוחות של חדר־מגורים היא כמעט שאינה מופיעה בתחנה,
(או לעיתים חדר־מיטות) .לדיין קול וכבר רמזה לממונים עליה שהיא
מתכתי, והוא אינו מתאים לתוכנית בדרכה החוצה. אך למנהלי־הרדיו יש
אישית, האמורה להיות רוגעת. היא בעיה חמורה, ולא ידוע מי יוכל, אם
מעבירה מידע, שגם אם הוא אמור בכלל, להחליף את פרנקל.
מרשימה מיקרית של העובדים
להיות רוגע וזורם, הוא נשמע למאזין
הבכירים מתבררים הפרטים הבאים:
כדיווח מזירת־התרחשות סוערת.
דיין היא הכוכב של גל״ץ, אך לא אמנון נדב, הכתב לענייני־מיפלגות,
כל כוכב מתאים לכל מטרה. היא היתה כבר היה בעבר ראש־מערכת. גם רוני
יוצאת מן הכלל בתפקיד הכתבת דניאל כיהן בעבר בתפקיד זה. דליה
הפרלמנטרית של התחנה, ונשמעת יאירי, עורכת בכירה, קיבלה אישור
פחות טוב כמגישה של תוכנית אישית להאריך את חופשתה ללא־תשלום
בשנה נוספת. היא נמצאת עם בעלה
של בוקר.
חבל שהעורכים לא שיתפו בתוכ בלימודים בחרל. עודד ספיר נמצא
נית את יעל מ, שהיתה מגישה לעי -ברשימת המועמדים לפיטורין, גם

מאחורי המיקרזפן ן

דני אלפאר כמנחה התוכנית סיבה
למסיבה. בשיחות־סלון של הצופים
בבית כבר מזמן דנו אותה ברותחין.
כשהגיע פאר בחזרה לבניין הס־לוויזיד״
אחרי היעדרות של שנתיים.
התנפלו עליו כעל קרש־הצלה. הוא
היה היחיד שידיו היו נקיות מן
הבחישה הארוכה בביצת האעטריגות
בבניץ, והכל חשבו שהוא יציל את
תוכנית־הטלוויזיה מגוויעה צפויה. אך
השימחה היתה מוקדמת. פאר טוב
מאוד כמגיש חדשות, הוא היה מצויץ
כשהגיש את כולבוטק, הוא אינו
מבריק כמגיש סיבה למסיבה.
בינ תיי פ הו על ה שו ב ש מו ש ל מני
פאר כמושיע. פאר היה המנחה
המקורי של התוכנית המקורית שעה־טובה.
אחר־כך עזב. קצת באי־נעימות
עם מנהלי הטלוויזיה. כשחזרה התוכנית
במתכונת חדשה, ניסו למצוא
כוכבים חדשים שיינחו אותה, אך הם
נפלו לקרשים והביאו אז את מני פאר
כמציל. הוא התיישב על כיסא המנחה
כאילו נולד לתוכו.
אליעזר פני־גיל נמצא ברשימת
המפוטרים, וגם אברהם לאלו ומייק
הולר. אין ספק שלמנהלי הרדיו תהיה
בעיה חמורה בשיבוץ איש בכיר בתפקיד

המנהלים נשארים,
השבדים נוסעים
בשני מיקרים התעלו המנהלים
בקול־ישראל על עצמם, ובאופן שהוא
לפנים משורת הדין החליטו לשלוח
לחדל שני עובדים, במקום שני
מנהלים, בשני מיקרים שונים.
במיקרה האחד נשלח בכל פרק״זמן
איש רשות־השידור למכון גתה
שבגרמניה, בעיר ברלין, לחודשיים,
בין השאר כדי ללמוד את השפה
הגרמנית. הפעם הוחלט כי יסע יגאל
תם, מנהל מחלקת־החדשות של
קול־ישראל. מייד קמה סערה בקרב ן
העובדים, שרעמו על־כך שמנהל
״לוקח׳ לעצמו נסיעה המגיעה״ בעצם,
להם. אחרי זמן קצר ויתר רום על
הנסיעה, ובמקומו נבחר שלום אורן,
כתב בכיר במערכת ירושלים.
ב מי קרהאחר הי הז ה גידעון לב־ארי,
מנהל הרדיו, שהחליט על
נסיעתה של יונה נמצאל, עורכת
תוכניות דוקומנטריות, שהיא עורכת
לא־בכירה. היא נוסעת לאיטליה לשמש
כשופטת בתחרות־פרסים לתוכניות
רדיו. הפעם היו אלה המנהלים
שרגזו וסערו, כי הם אלה שמקבלים
בדרר״כלל נסיעות״מתנה כאלה. העובדים,
לעומת זאת, רואים את שני
המיקרים בעין יפה.

שמיר נסע לחרד

קובע שמיר
נוסע, נוסע

יצחק שמיר, שהוא גם שר־החוץ
וגם ממלא מקום ראש־הממשלה, הוא
גם, למרבה הפלא, האיש היחידי האמור
לקבוע לעם־ישראל מי יהיה מנהל־הטלוויזיה.
הנושא,
שכבר היה רציני, הפך
לבדיחה, היה אבסורד, היה שוב רציני,
ושוב נעשה בדיחה. עכשיו הוא נמצא
במצב שלאחר־יאוש.
לפני כמה שבועות התבשרו הצופים
כי מסתמן פיתרון של פשרה בין
שתי מיפלגות״הרוטציה, והגאולה כבר
נראתה באופק הקרוב. אך השימחה
היתה הרבה יותר מדי מוקדמת. גם אז,
כשהיו כמה שמות של פשרה, אמרו
עסקני־הליכוד לעסקני־המערך :״חכו
רק עוד כמה ימים, עד ששמיר יחזור
מיפאן, והוא יתן את האישור הסופי
למועמד המדובר׳.
אז הם חיכו וחיכו, ושמיר אכן חזר
מיפאן, אבל אז התהפכה כל הקערה על
פיה. מישהו שם וטו על המועמד
המדובר, וכל הסיפור התחיל מהתחלה,
כאילו לא עברה שנה שלמה מאז
שדובר בפעם הראשונה על מנהל חדש
לטלוויזיה.
בינתיים עברו ימים, ושמיר שוב
ארז מיזוודות וטס לו לארצות־הים,

מושיע פאר
שעה טובה
גם הפעם יש כוונה רצינית להזעיק
אותו, כרי שיציל את התוכנית.
הפעם לאמריקה הרחוקה. ושוב עומדים
עסקניו בפה פעור, לא יודעים מה
להחליט ללא אבא־שמיר. הוא, אומנם,
השאיר אחריו שני מיופי־כוח — דויד
לד ויצחק מודעי — אך שניים
אלה כבר מבקשים לדחות למועד אחר
את כל הפגישות בנושא מנהל-הט־לוויזיה
שזומנו להם עם יצחק נכון
ועט משה שחל, מצד החתן, המערך.
מסתבר שגם יצחק מודעי עוזב את
הארץ בסוף השבוע, והוא ביקש לדחות
את הדברים עד לשובו.
בכל מיקרה, בשלב קריטי וה, כ־שאץ
אף מנהל־בפועל לטלוויזיד״ נמצא
המישחק שוב בשלב הראשון שלו.
בינתיים מנהל אורי׳ פורת את
הטלוויזיה, אן־ הוא אינו משתמש בחדר
המנהל שבבניין הטלוויזיה, שם יושב
מיצעד הפיזמונים ופסטיבל הזמר
במליאת רשות-השידור יש חבר
פעלתן. השייך* לתנועת־החירות.
דדד מנע. בימים אלה, כשהכל
עוסקים נואשות בנושא מנהל״הט־לוויזיה,
יש למנע כמה הצעות-
שיפור נחמדות.
קודם כל הוא דרש. גם מגלי־צרז״ל
ונס מרשת גי של קול־ישראל,
לשנות את צורת התחרות במיצעד־הפיזמונים
השנתי. לפי המתכונת
הנוכחית. זוכה בתואר זמר או זמרת־השנה
מי שקיבל הכי״הרבה גלויות־מאזינים
לטובתו. כבר ידוע. מזה
תקופה ארוכה. אומר מנע. שמי
ששולחים את חלק-הארי של הגלויות
הם המפיקים עצמם. העושים
הון מבחירת הזמר שלהם כזמר או
זמרת־השנה. מנע טוען שבכל אר־צות־המערב
נקבעים הדברים לפי
כמות מכירת התקליטים, וכי כך
צריך להיות גם בארץ.
למנע הצעה נוספת בנושא
פסטיבל־הזמר: לחדש את התחרות
שסיימה תמיד את חגיגות יום־
העצמאות, ושירדה לטובת — או
לרעת — תחרות קדם־האירוויזיון.
מנע מציע לחדש את הפסטיבל
כמאורע חגיגי, שיסיים את אירועי
יום־העצמאות.
עוזרו, יאיר אלוני, והדברים מתנהלים
בשיתוף־הפעולה בין השניים.
בין בניץ־הטלוויזיה לבניץ־כלל.

עגת סרגזשטי *

בקבוקי סראח־טראח־טראח!

חייל עמד ליד המטה הארצי של מישטרת־ישראל, בלב
השבעות היהודיות במיזרח ירושלים. היה נדמה לו שזורקים
בקבוק מאוטובוס ערבי נוסע. הוא ירה באוטובוס ופצע ארבעה
איש ואשה. שילטונות צה״ל הודיעו שהחייל נהג כשורה.
תחילה זה דיכא אותי. זה נראה כסימן נוסף לשקיעתנו בתהום
האנארכיה הגיזענית הרצחנית. ואז תפסתי שטעיתי.
נהפוך הוא. המעשה כולו מעיד על אהבת ארץ־ישראל היפה.
כמה פעמים ראיתי אני שזורקים בקבוק מבעד לחלון המכונית
שלפניי, והייתי מוכן לירות בנוסעיה?
הנה, החייל האמיץ הזה, בחסות מפקדיו, שתבוא עליהם
הברכה, החליט לעשות משהו. לא עוד ערימות של ניילונים
בשולי הכבישים הבינעירוניים. לא עוד מיזבלה כל־ארצית.
בקבוק עף מחלון של מכונית נוסעת? טראח־טראח־טראח!
נייר של סאנדביץ׳? טראח־טראח!
קליפות תפוזים? טראח!
פחית של בירה? עיתון? קופסת סיגריות ריקה? טראח־טראח־טראח!
אין
כאן מקום לשום אפליה. יהודים וערבים. מערביים ומיד
רחיים. גברים ונשים. טראח־טראח־טראח!
לכל אדם בארץ הזאת יש נשק. יהודי וערבי. שפוי ומטורף.
זקן ונער. כל אחד יהיה פקח על נקיון ארצנו. טראח־טראח־טראח!
ויהי מחננו טהור!

לפתוח אח הארכיונים!

לפני כמה שבועות התגלה בכינוס של ארכיברים, שעדיין
מוטלת חובת הסודיות על מיסמכים מימי מילחמת־העצמאות,
הנוגעים למאורעות אשר הביאו לפינוי מאות אלפי פלסטינים מן
השטח שנכבש אז בידי צה״ל.
הממשלה מסרבת להתיר גם לחוקרים מיקצועיים לגשת אל
המיסמכים האלה, השמורים בארכיונים הסודיים. לשם כך הופעלו
סמכויות מיוחדות, שמטרתן היא למנוע פירסום של מיסמכים
העלולים לפגוע בביטחון המדינה ובאינטרסים ממלכתיים
חיוניים.
המשמעות של איסור זה ברורה לגמרי.
מזה 37 שנים נטוש ויכוח מר בין התעמולה הישראלית
והתעמולה הערבית על התהוותה של בעיית־הפליטים. ישראל
טוענת כי הערבים ברחו מן הארץ מרצונם החופשי, על פי קריאת
מנהיגיהם. הערבים טוענים כי האנשים האלה גורשו בכוח־הזרוע.
כל ויכוח הגיוני על נושא זה מת מזמן. שני הצדדים התחפרו
בעמדותיהם, שהפכו עניין שבאמונה. כאשר נתקל ציוני
אמריקאי בשכנו, שהוא חסיד העניין הפלסטיני, מתלקח ויכוח זה
מייד, ושני הצדדים חוזרים בפעם המיליוך־ואחד על אותן
הסיסמות הישנות״נושנות.
כאשר מונעת ממשלת־ישראל את הגישה למיסמכיה, השופכים
אור על האירועים שהיו — פרוטוקולים של המוסדות
הציוניים ומיפקדות ההגנה, הממשלה ומטות צה״ל — אפשר
להסיק מכך רק שאין במיסמכים האלה כדי לאמת את הגירסה
הישראלית. סביר להניח שהם מחזקים את הגירסה הערבית.
הייתי עד־ראייה לכמה וכמה מן האירועים האלה, אשר יצרו
את בעיית־הפליטים. כתבתי על כך פרק בסיפרי מילחמת היום
השביעי אחרי שתיארתי את
המאורעות עצמם בסיפרי הצד
השני של המטבע. קיצורם של
דברים: בשלב הראשון של
המילחמה ברחו הערבים לא־פעם
בניגוד לרצון היהודים,
ובחלק השני של המילחמה —
מחודש מאי 1948 והלאה —
מדיניות מגובשת של דויד בל
גוריון לגירוש הערבים מכל
שטח שנכבש על־ידינו. אך ברוב
המיקרים קרו הדברים בלי קשר
לזה ולזה — הערבים ברחו מפני
שמצאו את עצמם באיזור־קרבות.
כל אוכלוסיה נורמלית
נוהגת כך. הם לא ברחו מן הארץ, אלא מכפר אחד לכפר הסמוך,
מעיירה לעיירה, כאשר הקרבות רודפים אחריהם — ובאחד
הימים מצאו שנוצר גבול חדש, החוצה בעם ובין בתיהם.
אילו היתה זאת מילחמה נורמלית, היו כל הפליטים חוזרים
לבתיהם למחרת־היום — הערבים ליפו ולחיפה, היהודים לעיר
העתיקה ולגוש־עציון. מדוע זה לא קרה?
אני מציע להיסטוריונים מונח חדש :״מילחמת־חלוקה״ .זוהי
מילחמה בין שתי אוכלוסיות (לאומים, עדות וכו ),הלוחמות על
אותה הארץ, כשהמגמה של כל אחת מהן היא לתפוס חלק גדול
ככל האפשר של ארץ־המריבה, ולהקים בה מדינה הומוגנית
משלה.
במילחמה כזאת, גירוש האוכלוסיה היריבה הוא אחת ממטרות־המילחמה.
הצד המנצח אינו מוכן להחזיר את המגורשים — אלא
אם כן הוא נאלץ לעשות זאת תחת לחץ חיצוני כבד.
מילחמת תש״ח קרויה אצלנו בשמות שונים — מילחמת־העצמאות,
מילחמת־השיחרור או מילחמת־הקוממיות, כפי שדויד
בדגוריון התעקש לקרוא לה. אך שמה הנכון הוא מילחמת־החלוקה,
כי כוונת היהודים היתה להביא לחלוקת הארץ, וכוונת
הערבים היתה למנוע זאת.
בתור שכזאת, לא היתה זאת מילחמה יחידה־במינה. מילחמת־קפריסין
היתה מילחמת־חלוקה מובהקת, ובעיקבותיה גורשו
היוונים מבתיהם באיזור התורכי, והתורכים מן האיזור היווני.
המגורשים נשארו פליטים עד עצם היום הזה( .כך קרה לאותם

שני העמים גם בשנות ה־ ,20 כאשר גורשו המוני יוונים מתורכיה
באיצטלה של ״חילופי־אוכלוסין״).
בימינו אנו רואים את אותה התופעה בלבנון. כל עדה בה
מבקשת לכונן מיני־מדינה משלה, ולגרש מתוכה את בני העדות
האחרות. הדרוזים גירשו את הנוצרים מכפרי השוף, המוסלמים
גירשו את הנוצרים מאיזור צידון, השיעים מנסים לגרש את
הפלסטינים ממערב־ביירות. מהמיני־מדינה הנוצרית גורשו מזמן
כל האחרים.
אפשר להתווכח על המוסריות של תהליך זה, וגם על תבונתם
של המנצחים, המונעים את שיבת המגורשים. אך אין שום טעם
להסתיר את המאורעות עצמם — ובוודאי לא 37 שנים אחרי
שקרו. ממילא אין הרבה אנשים סבירים בעולם — מלבד הציונים
עצמם — המקבלים כיום את הגירסה הישראלית הרישמית.

האיש שלחץ את היד
אחד מאורחי־הכבוד בכינוס־הייסוד של של״י, ב־ ,1977 היה
הסופר א״ב יהושע. בתום הכינוס הוא ניגש אליי, לחץ את ידי
בחמימות ואמר לי בפאתוס רב :״עשית מעשה גדול! הסכמתך
להופיע במקום שלישי ברשימה לכנסת(אחרי לובה אליאב ומאיר
פעיל) הוא מעשה אצילי!״
המילים נחרתו בזיכרוני, כי א״ב יהושע נעלם מן הזירה כבר
למחרת יום הבחירות. הוא לא הושיט לשל״י את העזרה הקטנה
ביותר .״אלה שהאיצו בי להתייצב בראש התנועה נטשו אותי!״

אורי א בניי

התלונן אליאב. כעבור זמן קצר פירסם יהושע הודעת־תמיכה
נלהבת במיפלגת־העבודה.
לכן לא הופתעתי כאשר קראתי השבוע מאמר שכתב א״ב
יהושע בכתב־עת של מיפלגת־העבודה. גם לא הופתעתי מתמיכתו
הנלהבת בממשלת״האחדות־הלאומית. הרי הוא היה אחד
מארבעת הסופרים — עמוס עוז, חיים גורי ויזהר סמילנסקי היו
האחרים — שקראו להקמת הממשלה הזאת, ושפילסו את דרכו
של שימעון פרם להגשמת משאת־נפשו.
בכל זאת יש כמה הפתעות במאמרו של יהושע. למשל:
הוא מתלהב ללא־סייג מתיפקודה של הממשלה בשנה הראשונה
לקיומה. השיתוק המוחלט של תהליך-השלום, והתחלת
ההכנות הפוליטיות למילחמה הבאה, אינם מפריעים לו. גם לא מה
שקורה בשטחים הכבושים. הוא פשוט מתעלם מקטנות.
הוא מתפעל מהצלחתו של שימעון פרס להרגיע את הרוחות
בזירה הפוליטית, ולמנוע קיטוב ״בין פאשיסטים ותומכי־אש״ף׳
— ניסוח שהומצא על־ידי מילוא.
הוא גילה גם את הצד החיובי של הליכוד. הוא מודה שפעם
שנא את הליכוד, אך שינאה זו פגה עכשיו. הוא רואה בליכוד
שינוי לטובה.
מעניינים ביותר גילוייו על הצעדים שקדמו לפירסום הודעת
ארבעת־הסופרים למען הקמת ממלשת־האחדות. למשל: שולמית
אלוני אמרה אז לעמוס עוז שאין היא מוציאה מכלל האפשרות
שמיפלגתה (ר״ץ) תצטרף לממשלה
כזאת. עוד יותר מעניין:
יוסי שריד הפציר בארבעת הסופרים
לפרסם את הודעתם.
רק אחרי שמפ״ם סירבה להצטרף
לממשלה זו, נרתעה גם ר״ץ,
ויוסי שריר ראה את עצמו נאלץ
לנטוש את מיפלגת־העבודה ולהצטרף
לר״ץ. יהושע משוכנע
ששריד ״מצטער כעת על שגיאה
זו.״ הוא גם משוכנע כי מפ״ם
תחזור לחיק מיפלגת־העבודה
לפני הבחירות הבאות.
א״ב יהושע זכאי לדיעותיו
בהחלט. ואין לדרוש מסופר
שיהיה לו מוח פוליטי מאורגן. מותר לו לחיות במציאות דמיונית
— הרי יצירתם של עולמות כאלה היא מיקצועו. אך בכל זאת
מנקרת במוחי השאלה: מדוע לחץ את ידי בפאתוס כה רב כאשר

הקמנו כוח שכל מטרתו היתה למנוע את המצב שאותו הוא מהלל
עכשיו?

מיסבאה שקוראים
לה ״פינק״
קלוד לאנצמן נוחל הצלחה לא־נורמלית. הוא עשה דבר שלא
ייעשה: סרט בן שמונה שעות על השואה. סרט שאין בו אף סצנה
אחת של אכזריות, אלא רק עדויות של מי שנשארו בחיים: אנשי
ס״ס, פקידים וקצינים גרמניים, שכנים פולניים, ועוד ועור.
הכל גמרו עליו את ההלל. הנשיא פראנסואה מיטראן בא
בכבודו ובעצמו להצגת־הבכורה.
ממשלת פולין החליטה להקרין
את הסרט בטלוויזיה הממלכתית
ובבתי־הקולנוע. עדנה פיינרו
סיפרה לי שעכשיו נחל הסרט
הצלחה גדולה בפסטיבל״ונציה,
וגם לאנצמן היה שם והצליח.
אני שמח. כי היה לי חלק
מסויים בחייו של קלוד לאנצמן.
אילו היה דמון ראניון כותב
את הסיפור, הוא היה נראה בערך

ערב אחד אני יושב בירושלים
במיסבאה שקוראים לה
פינק, כאשר נפתחת הדלת ומי
נכנס אם לא ידידי קלוד לאנצמן.
אני רואה שידידי קלוד לאנצמן, שהוא אדם נחמד מאוד,
מסתכל אנה ואנה, כאילו הוא מחפש מישהו, ואני מבין שהוא
מחפש מישהו שהוא יכול להצטרף לשולחן שלו מפני שהוא בודד,
אז אני מזמין אותו לשולחן שלי ומציג לו את אנגליקה.
אנגליקה היא הסיבה שאני יושב בערב זה במיסבאה שקוראים
לה פינק. כי אנגליקה אוהבת נורא את פינק, ועוד יותר היא
אוהבת את האומצה שקוראים לה קורדון־בלו, והיא מוכנה למסור
את נפשה בשביל אומצה כזאת אצל פינק.
אנגליקה זאת היא יפהפיה דרמאתית וגם טיפוס לא־נורמלי
מכל הבחינות. אבא שלה אציל פרוסי ואמא שלה יהודיה, אז אבא
מתגרש מאמא כאשר הנאצים עולים לשילטון, ואמא של
אנגליקה לוקחת אותה לבולגריה, ושם הן מבלות את המילחמה.
ואחרי המילחכוה אנגליקה חוזרת לגרמניה, ומתחתנת עם מישהו
ומתגרשת, וכותבת ספרים רבי־מכר על חייה, ובאה לארץ עם
צוות־טלוויזיה גרמני, וכך אני פוגש אותה באילת בימי מילחמת־סיני
ושם עליה עין.
אחרי איזה זמן אני נוסע לגרמניה ומחליט לעשות חניית־ביניים
במינכן, כי שם שוכבת חנה מרון בבית־חולים, אחרי שהיא
נפצעת בפיגוע, וזה ערב פסח, אז אני חושב שזה נחמד להביא
לחנה מרון מצות ויין מארץ־ישראל, ואחרי הביקור נשאר לי זמן,
אז אני זוכר שאנגליקה גרה במינכן ומטלפן לה ובא אליה לביקור.
ובזמן הביקור מצלצל הטלפון אצל אנגליקה, ואיש גרמני
מדבר איתה, וכאשר הוא שומע שיש אצלה אורח הוא בא לדירה
שלה כמו טיל. האיש הזה הוא אדריכל מפורסם, ואציל אמיתי,
ובעל שם־מישפחה הנזכר בסיפרי-ההיסטוריה של הגרמנים, והוא
מתנהג כמו גבר קנאי וגס מאוד, וזאת הסיבה לכך שאני אומר יפה
שלום וממשיך בדרכי לברלין.
אחרי כמה זמן מודיעה לי אנגליקה שהיא מתחתנת עם הגבר
ההוא. וכאשר אני שואל אותה מדוע היא מתחתנת עם איש מגעיל,
היא אומרת שהוא עושה לה את המוות, והיא לא סובלת אותו, אז
היא מתחתנת איתו מפני שזוהי הדרך היחידה להיפטר ממנו.
ואחרי כמה חודשים או שנים היא באה לארץ ומספרת שהיא
התגרשה ושזה עלה לה המון כסף, ועכשיו היא כאן בירושלים
פנויה ומאושרת.
אז מפני שהיא מאושרת אני לוקח אותה בערב למיסבאה
שקוראים לה פינק, ושם מכיר אותה לאנצמן הנ׳ל.
לאנצמן זה הוא גם כן טיפוס לא־נורמלי מכל הבחינות. כשאני
מכיר אותו בפאריס הוא המזכיר של ז׳אן־פול סארטר, והמאהב של
סימון דה־בובואר, והבעל של שחקנית ידועה, והוא נמצא בחברה
של אינטלקטואלים ושמאלנים ויהודים שכולם אוהבים את כולם,
עד שפורצת מילחמת ששת־הימים, ואז כולם שונאים את כולם
ואף אחד אינו מדבר עם אף אחד, מפני שאלה בעד ישראל ואלה
נגד ישראל, ואת קלוד לאנצמן שונאים הכי־הרבה מפני שלפני
המילחמה הוא קם ומכריז שהוא מוכן לתת יד לאימפריאליסטים
הכי־מנוולים כדי להציל את ישראל.
אז קלוד לאנצמן נכנס למיסבאה הנזכרת למעלה ומכיר את
אנגליקה ואחרי חמש דקות אנגליקה קמה והולכת לשרותים
וקלוד לאנצמן פונה אליי ונושם נשימה עמוקה־עמוקה ואומר:
״וואווו, איזו גרמניה!״
אז קלוד לאנצמן, שהוא ציוני גדול ומלא סיפורים על השואה,
שונא את הגרמנים, אבל הוא לא שונא את הגרמניות, בייחוד שהן
יפהפיות דרמאתיות, ותוך חודש או חודשיים אני שומע
שאנגליקה נוסעת לפאריס ושם הם מתחתנים ומאז הם חיים שם
באושר, ופעם אנגליקה באה לארץ ופעם קלוד לאנצמן בא לארץ
ופעם שניהם ביחד באים לארץ.
אז קלוד עושה סרט ארוך מאוד ומצליח, ואחר־כך הוא עושה
סרט עוד יותר ארוך ומצליח עוד יותר, ועכשיו הוא עושה את
הסרט הכי־ארוך ומצליח עור יותר, והוא רק מצטער שהסרט לוקח
רק שמונה שעות, מפני שהיה לו חומר לעשרים שעות.
ומכיוון שאני בלי כוונה השדכן שלו, אני שמח בשימחתו, אבל
מאז אני לא לוקח שום חתיכה למיסבאה שקוראים לה פינק.

האם יקיים שימעון טרם
את הרוטציה, כדי להוכיח את

אמינותו? לשר עזר וייצמן

היתה על כך׳ בדיחה. מעשה
בקצין בכיר בצה״ל, שהיתה לו
מזכירה יפהפיה. באחד הימים
נכנס אליו האלוף אברהם יטה
גדול־הממדים, סגר אחריו את
הדלת ואמר :״תגיד לי את
האמת, אתה דופק את המזכירה
הזאת?״ המארח פרץ במחאות:
״מה פיתאום? אני נשוי: אני נאמן
לאשתי!״ השיב יפה :״תראה,
כשיש לך מזכירה יפה כזאת,
ממילא כולם חושבים שאתה
דופק אותה. אז אם כבר מדברים
ככה, אתה יכול לעשות את זה!״
כא שר בא השר גד
יעקיבי למסיבה בראש״השנה,
איחלו לו המארחים ״שנה טובה!״
השיב יעקובי :״איזה שנה טובה?
לי מספיק שתהיה בכלל שנה!״
ב־ 29 באוקטובר יימלאו לחיים
חסר 60 שנה. בראיון
לחינמון העיר הסביר את
המעלות הכרוכות במעמדו של
גבר גרוש בגיל זה. :אתה ישן
לבד במיטה, יכול לזיין כמה

כיצד פתר אברה יפה הנזנורודארנ^טנניית
הרוטציה ואת לחיה של מי נישק שים ע1ןפרס

שאתה רוצה, אבל בבוקר אתה
קם לבד. יכול לתקוע נוד מתי
שאתה רוצה.״
הפגישות והארוחות שנערכו
במיסגרת ה״טאסק־פורס״
כינוס

(כוח־המשימה)
המיליונרים היהודיים שהתקיים
בסוף השבוע שעבר בארץ —
היו על טהרת הגברים. אחת
הנשים המעטות במקום היתה
הצלמת שרה דווידוכיץ,
שתיעדה את שהתרחש. דווי־דוביץ
הנאה גנבה את ההצגה,
משזכתה בנשיקה מצלצלת
בלחיה מפיו של ראש־הממשלה
שימעון טרם. הוא קם
ממקומו לכבודה, והטביע בלחיה
את הנשיקה, שהותירה את כל
הנוכחים פעורי־פה. מכיוון שד-
ווידוביץ היתה הצלמת היחידה
במקום, לא היה מי שינציח את
האירוע.
היה זה, ללא ספק, השבוע
של דווידוביץ — תחילה הנשיקה
מראש־הממשלה ואחר־כך
הוכתרה כאלופת־הבריכה של
מלון מפואר בהרצליה־פיתוח.
היה זה כשניצחה את מתחרותיה

בשחיה,

וביניהן

הדוגמניות

חווה לוי וליאורה למידות.
הפרס היה מאכזב למדי —
סלסלת־פרות. בעלה מתי, סמג־כ״ל
מרכז־ההשקעות, שהוכתר
כאלוף־הבריכה לגברים, זכה
בעיסוי.

״הנה אחד האנשים
היקרים ביותר במדינה!״ כך
הציג יוסי ברון, דובר תנועת־

החרות, את מיד מנ ע, חבר־ההנהלה,
לפני הסובבים, בעת
שהתקיימה ישיבתה של הנהלת־התנועה,
בטרם יצא יצחק
שמיר את הארץ. הנוכחים
שאלו לפשר ההצהרה המוזרה.
״הוא אחד האנשים העולים

מירי אוון

הדוגמנית הבלונדית הוותיקה, נתקפה בפחד
מפני אנסים, שודדים ושאר נציגי האלימות
המתגברת. אורן ויפות בת־ימיות אחרות השתתפו בקורס מזורז
להגנה עצמית מטעם טובי הג ודקאים בארץ, ביניהם יעקב טל, אלוף
הארץ בג׳ודו. לא ברור אם הגברת היפה הפעילה על הג׳ודקאים את
שריריה או את קסמיה, אך בתום האימון הנוצץ, שנערך במלון
בת״ימי, הצליחה אורן להפוך במקצועיות את מתחריה אחד-אחד.

ן \ ךןךך 1קפטן קבוצת-הכדורגל של מכבי תל-אביב, בירך את חנריו-לקבוצה (משמאלו: משה
^ | 1 1גריאגי, מוטי איווניר ואלי דריקס) לעונה מוצלחת. למכבי תל-אביב אין, כנראה, בעיות
,1 1 1
פינאנסיות כמו ליריבתה המושבעת, הפועל. לעומת ערב־ההתרמה של הפועל, ערכה אגודת״מכבי ארוחת־צהריים
יקרה עבור שחקניה, לציון פתיחת העונה. מי שנעדר מהתמונה, ומרוב מהלכה של הארוחה, היה
גדעון בריקמן, מנהל״הקבוצה. הוא נאלץ לשהות בדיונים הממושכים בקשר לאיצטדיון רמת־גן.

הזמר, המכונה צ׳רצ׳יל, אוהד הפועל תל־אביב בכדורגל, שר בערב התרמה
שהתקיים למען המיסכנים־באדום. הערב כלל גם מכירה פומבית, בהנחיית
מני פאר, והגרלות בניהולה של פנינה רוזנבלום, שבאה עם צמודה הנוכחי(רוכן ליד הוד־בלונדיותה) ,יוטל.

יצחק קלפטר

שי1עתח אתשי*ו1ח!
• שבועות מורטי״עצבים
עברו על ג׳וו, אשתו של
אבי שי א מיר, דובר מיש-
רד״האנרגיה. היפהפיה ה בלונדית
היא אמריקאית ב מוצאה.
ארצה באה בעיקבות
בעלה. משחיפשה חברה,
המפיקה בימים אלה בארץ,
סרט רווי כוכבים זרים כגיורג׳
קנדי והנה שיגולה, שחקנים
דוברי-אנגלית, הציגה ג ון את
מועמדותה. קבלת-הפנים שהיא
זכתה בה היתה נלהבת,
ג׳ון אמיר
ואז החלה דרך״היסורים ש תלכי,
תבואי, תלכי
לה. ג׳ון למדה על בשרה קצת
על עולס-הזוהר, מעט על מושגיו והרבה על אמינותו. תחילה
התבקשה לגלם עיתונאית, אחר־כך דיילת. מאוחר יותר
הודיעו לה שיהיה עליה לגלם את כפילתה של הנה
שיגולה. הטלפון הבא בסידרה הביא עימו תפקיד חדש -
הפעם דובר על חטופה. בינתיים עברו עליה שבועות ארוכים
ומלאי־מתיחות, כשאף אחד אינו טורח לעדכנה בדיוק
בנעשה ונזרקות הבטחות על גבי הבטחות, רובן מעורפלות.
חלק מהתפקידים שהובטחו לה נמסרו לבסוף לאחרות.
כל זאת עד שנקראה יום בהיר אחד לבוא, סוף־סוף,
לשטח־הצילומים. בשלב זה דובר על הורדת הנטל משיגולה־הכוכבת,
בעזרתה של אמיר. אמיר באה, יפה ומלאת״ציפיות.
חיכתה, חיכתה, עד שנואשה. כרגע, לא ברור אם תגלם את
אחד התפקידים בהפקה, ואם לאו. מה שברור הוא, ששיגעו
לה את שיגולה.

העולם הזה 2508

בעניין אסונות־הטבע שהרעידו
השבוע את מכסיקו־סיטי. שחל
היה הראשון מבין עמיתיו הרבים
בממשלה שהתעניין לא רק
בגורלם של הישראלים שם, אלא
גם באסונם של הנפגעים.
אחר הדברים שמטרידים
את שחל, כנראה, הוא הירידה
בשכרו, מאז נתמנה כשר.
בסיוריו ברחבי הארץ, במיתקני
מישרדו, הוא מקפיד לשאול
למשכורות העובדים ומגלה,
להפתעתו הרבה, כי אלה גבוהות,
לרוב, ממשכורתו שלו. בסיורו
בבתי־הזיקוק, נתקל שחל
בהתחמקויות של העובדים מחקירותיו
אלה. משהגיע לחדר־המחשב,
שם. יש מידע על
משכורות העובדים, הסתבר לו
מדוע: כמה מהעובדים משתכרים
שכר שלא היה מבייש אף
שר בממשלה_ .

ה בי מ אי ניסים דיין
והמפיק מיכה שרשפטיין
נסעו לסן־סבסטיאן בצרפת, שם
מתקיים פסטיבל־סרטים יוקרתי.
השניים נסעו עם סירטם
האחרון, גשר צר מאוד, העוסק
ביחסי ערבים־יהודים. הבכורה
של הסרט בארץ טרם נערכה.

11171 1\ 1 1היא מוספת חדשה לאוכליטיה של
| 1 1 11 #111״כסית״, .שלומי; האוהבת להתהלך
יחפה ברחוב, היא בתם של הסופר עמוס קינן ואשתו, המרצהלסיפרות
נורית גרץ. היא הנערה היחידה בארץ שעל שמה נקראה
מיפלגה. כאשר הקים אריאל שרון את מיפלגתו ב־ ,1977 ביקש
מעמוס קינן הצעה לשם, וזה הציע לו את שם בתו. ביגוד למיפלגת
שרון, שהתפרקה עוד באותה שנה, שלומציון בת ה״ 15 פורחת.

איך נוהגים ללא מצמד
במכונית בלתי־אוטומטית? זאת
למר על בשרו העיתונאי אילן
שחורי. שחורי היה בדרכו
הארוכה לטבריה, כשלפתע חש
שהמצמד ניתק ממקומו. מה
עשה? מייד עצר את מכוניתו
וציפה בחוסר״אונים למושיע
הגואל. זה בושש לעצור, עד
שלבסוף עצר אחד הנהגים
שמיהרו, ערב החג, ולימד את
שחורי בקצר־רוח, כיצד ניתן
לנסוע ללא שימוש בדוושה
החיונית. כיצד? לא לוחצים עד
הסוף, לא משחררים עד הסוף,
בקיצור: סיוט ששחורי מעדיף

הרבה כסף למדינה הוסיף
ברון, ולא פירש אם התכוון
לכיבודיו הפוליטיים של מנע,
כחבר מליאת רשות־השידור
וסמנכ״ל הביטוח הלאומי, או
למשהו אחר.

תיקוני־פחחות, נצבעה. אך כדי
להעבירה ממקום למקום נזקק
צוות־ההסרטה לשרות גרר —
בדיוק כפי שמסתיים המערבון

מנכ״ל חברת החשמל,
יצהר, חוסי, על מה שהוא יכול
לעשות לעובד החברה, הצורך
חשמל חינם בכמות מופרזת:
״להגיד לו נו! נו! נו!״
בשורה משמחת: טלפון
מיסתורי ובהול הודיע כי לעורר־הדין
אלן שוורץ, המיליונר
הידוע יותר כגרושה של חני
פרי, נולד, במזל־טוב, בן. הבן
אינו של פרי, כמובן, כי אם של
רעייתו החדשה, מיליונרית לא־פחות
רצינית ממנו. כסף הולך
עם כסף.

מחזותיה ם של יצחק
אורפז, מרים גורן וישראל
המאירי מועלים בימים אלה

בשיתוף־פעולה בין התיאטרון
הלאומי הבימה לבין קול-
ישראל. הפרוייקט המיוחד
מתבצע כחלק מאירועי פתיחת־העונה
של הבימה. שחקני
התיאטרון מבצעים את היצירות,
ומחלקת״הדראמה של הרדיו
מקליטה ומשדרת אותם. מבין
שלושת המחזות יוצא־הדופן
ביותר הוא הריון של גורן.
המחזאית, הנשואה לעידן
אגמון, בנו של יעקב אגמון,
עברה את החוויה בעצמה.
ביצירתה חווים גבר ואשה הריון
משותף, ודרך התעסקות מתמדת
בעובר לומדים גם דבר או שניים
על עצמם.
למרות הטענות המופצות
העולם הזה 2508

מ ת רא הבאת גרר?

ך 1ן | ד ך 0 1 \ 1גתו של צדוק קראוס ואחייניתו של שמוליק
1^ 11\ 1|# 1 1 1קראוס, עוד לא החליטה אם להיות שחקנית
או דוגמנית. אך בינתיים היא מובנה לשחק ולדגמן לעיני המצלמה.
היינות בתקופה הבוערת ביותר
למכירתם.

נסוק׳ השבוע
• ריצדד מרסי, עוזר

הידוע של הגששים.
בכך תם תפקידה הקולנועי של
המכונית. לא נמסר מה עלה בגד
רלה כעת. אולם עצה לכל קוני הנד

אליציוני אינו עומד באותה דרי
גת חשיבות כמו הרוטציה!״
• מאיר שלו, על שעשועי
הרוטציה :״ראיתי מי המשתתפים
בה, והבנתי מייד שמהזוג
הזה לא ייוולד שום דבר רציני״.

כוניות בשבועות הקרובים: כדאי
לבדוק היטב את הסחורה, גם אם
היא משגעת. פן יסתבר באיחור כי
זוהי המכונית המשופצת־מפוצצת.

• מכונית ״מרצדס״ בצבע זהב
מועלית ומורדת על-ירי גרר. היא
נראית כמכונית־פאר. אולם זוהי
טעות אופטית בלבד.
למכונית יש ייחוס מישפחתי
מפואר. היא השתייכה בעבר הלא־רחוק
לאליל חיים משה. אליל
או לא כולם בני־תסותר״ ולפני
חודשים אחדים אירע פיצוץ
במכונית - .המכונית המפוארת
הפכה בדלילה לגרוטאה מפוחמת.
חסרת־שימוש.
כל זאת, עד לפני כמה שבועות
אז הוחזרה עטרה ליושנה.
לסרט ישראלי חדש היתה דרושה
מכונית. הקבורה לגמרי בחול. אף
בר־דעת לא הסכים לתרום את
מכוניתו לצורך המשימה, ואז נזכרו
אנשי־הצוות במכוניתו הזנוחה של
הזמר. איש־הצוות עמל ימים
כלילות כדי להעניק לה מראה
מחודש. המכונית שופצה, עברה

מחוגי מישרד־החוץ, הגורסות כי
עבר חתול שחור בין שגריר
מכסיקו בישראל ראול ולדז
לבין שר־האנרגיה משה שחל,
היה זה שחל שגילה זריזות
אופיינית מששלח מיברק
לוולדז ולעמיתו המכסיקאי,

שלא לזכור.
מיכל מודעי, אשת שר־האוצר
ויושבת־ראש ויצ״ו העולמי,
נראתה טורחת וטרודה ב־מיפעל־יינות.
היא באה לשם,
ערב החגים, כדי להתגייס למאמץ
המילחמתי ולעזור באריזת

שר־החוץ האמריקאי, על פרשת
המטוס האמריקאי שנחת בארץ:
״אני, בכנות, איני יודע דבר על
הפרשה!״
• יצחק שמיר, על אווירת
המתיחות שבין המערך לליכוד
:״שום דבר בהסכם הקו

ירושלמי, המתגורר בשכנות
להיכל־שלמה, בהסבירו
מדוע סירב להתיר לאתיופים
השובתים לנוח בצל שבחצרו:
״למה להם צל? הם בטח רגילים
לשמש, עור מהזמן שהיו בחבש!״

—י דסנה כדק

יצחק ירה, ואש עיו״ת גיבעת״ם, שעצו בגוב! את כחנא, מסבו
ער ווכו מנהוו רגיבעת״ם, ער המניעים רמידחמתו הגלויה בכהנא, עד
יתם המישטוה אליו ועל נכונותו להמשיו במאבק ולשלם את המחיו
״המישטוה מוויעה לי
שברחוב ו״נס עומו
מונו סברס בדי ושיוו,
ועל ההכגנה של נחבא
לא הודיעו לי״

.בראשית שטת ה־ם5
למותי בבית־הסנר
החקלאי בנהלל, ושם
הברתי תלמידה אחת
שהיא היום אשתי״

.מבוררת השענת־העולם
החבדחית
שלי אוי רואה
אח עצמי
בשמאל״

.התל־אנינים חושבים
שגבעחיים היא סרח־שדף
של תראביב.
אבל וגבעת״ס יש
גאווה לוקלית״

..אבחנו על נ׳ תהום,
וכל יום שנו המסית
הזה הולך חופשי
ברחובותינו, הוא גורס
נזק אדיו״

.ההנגש הראשונה
שהשתתפתי בה היתה
כשהייתי צעיר,
והפגם נגר נן־גודיון
בפרשת לנון״

,אני דאנ הנ ה
^ יום אחד הסך האיש הכמעט״אלמוני
^ לגיבור לאומי. בערב אחד סוער יצא
יצחק ירון מן המקומיות הסגורה של גיב־עתיים
-בעיני רבים: נמעט פרבר של תל״
אביב -והפך לנושא הערצתם של חלק גדול
מאזרחי״ישראל.
לפני חודש עמד בראש הפגנת״התנגדות
למסית כהנא, ויכול לו. מייד כשנודע לראש
עיריית־גיבעתיים, יצחק ירון, שכהנא עומד
להגיע לעירו השקטה ולהשמיע שם את
דיברי הנאצה שלו, החליט ששם זה לא
יעבור -הוא לא יהיה עוד אחד מאותם

שמחליטים לשתוק ולא להגיב, כי כך, הם
חושבים, אולי תיעלם התופעה מעצמה. ירון
החליט באומץ :״עד כאן!״ הוא לא יניח
לכהנא לומר דיברי הסתה גיזעניים בעירו.
וכן עמד בראש קבוצה כמעט ספונטאנית
של מפגינים והפריע לכהנא בנאומו.
למחרת היה ירון כוכב כלי־התיקשורת.
השבוע הוא עשה זאת שוב. הפעם היו
הדברים מאורגנים מראש, הפעם הגיעה כל
המדינה כדי לחסום בגופה את התועבה.
ירון 50 איש סימפאטי, שמנמן, שבלו־רית
שובבה נופלת לו מידי פעם על המצח,

כאשר הוא מדבר בהתרגשות -והוא מרבה
לדבר בהתרגשות. הוא מרבה לתבל את
דבריו בהומור עדין, הנחבא כאילו בין
המילים, ואז יש לו חיוך קטן בעיניים. הוא
ראש העיריה מאז .1978
הוא נשמע כמו ילד סורר של מישפחה,
שובב ועושה צרות. והוא מעיד על עצמו
שהוא באמת יוצא״דופן בתנועתו, תנועת־העבודה,
וכי אינו מתבייש לעולם לומר את
דעתו, גם אם היא לא בדיוק מקובלת על רוב
החברים.
בצורה יוצאת״דופן הגיע ירון אל כס

ראש״העיריה, דווקא מן המערכת החינוכית.
הוא אומנם היה פעיל פוליטי גם בתוף
המערכת הזו -חבר בהנהלת הסתדרות־המורים
ובוועדת־החינוך של מיפלגת־העבודה
-אך ביחד עם עסקנותו, אולי
למרות עסקנותו, היה ונשאר איש״חינוך,
ואף עבד שנים רבות בעבודת־שדה, כפי
שהוא מגדיר זאת, והיה מורה ומנהל בית־ספר.

עכשיו ׳,הוא אמר בגאווה ,״אני נמצא
בחופשה ללא תשלום ממישרד״החינוך,
ובכל שנה אני מקבל מיכתב מן המישרד,

שבו מודיעים לי כי נשמרת זכותי לנהל בית־ספר
״.ידון הסביר שהיה מאוד רוצה
להמשיך בתחום החינוכי, כשיסיים את
תפקידו בעיריה, אם זה בסיום הקדנציה
הנוכחית, בעוד שלוש שנים, או בשלב יותר
מאוחר.
חדרו שבעיריה מרוהט באופן צנוע, על
הקיר מאחוריו תלויים וניצבים עשרות
מגינים ודיגלונים של קבוצות״ספורט ושל
ערים תאומות ולא תאומות. על הקיר
הסמוך יש תמונה גדולה מאוד של יגאל
אלון. ירון מעיד על עצמו שהוא חניכו של
אלון, ממשיך דרכו, ונאמן כמעט לכל
רעיונותיו, גם בשטח המדיני.
הוא גר בשכונת בורוכוב בגבעתיים,
שכונה שקטה, סמוך למיגרש הכדורגל
העירוני. הוא נשוי לניצה, שאינה אוהבת
חשיפה, ואב לארז 29 שנישא לפני חודש,
למיכל 27 שילדה לו את הנכד הראשון,
לוטן, שהוא כמעט בן שנתיים, ולאורן, הבן
הצעיר 16 שאביו מעיד עליו כי הוא
ממשיך דרכו -פעיל בנוער העובד, בבית-
הספר ובעוד כהנה וכהנה מיסגרות.
גם אם יסתבר בעתיד שירון לא היה אלא
גיבור של רגע, אין ספק שהוא עורר זעזוע
רציני בקרב כל הציבור שאיכפת לו בארץ.
אין ספק שהוא הוציא את האנשים מתר דמתם,
שהוא הוכיח להם שאפשר לצאת נגד
כהנא, שלא חייבים לשבת בשקט, לטמון את
הראש בחול, ולקוות שכך תיעלם לה התופעה
המזוויעה בעצמה.
הראיון עם ירון נערך במישרדו, יומיים
לפני ההפגנה הגדולה, כשהיה עסוק עדיין
בטלפונים למישטרה כדי להשיג עבורה
רישיון.

• למה איכפת לד כל־כד?
יש מצבים שאנחנו נאים ואומרים: אנחנו
נוותר. כמו בעניין מזג־האוויר, כולם מתלוננים
ואף אחד לא עושה דבר כדי לשנות.
יש מצבים שקוראים לפעולה. יש מצבים
שצריכות להיות תנועות־מחאה, שהתפקיד שלהן
להזעיק את קובעי המדיניות לעשות מה שהם
צריכים לעשות, ולא רק להתעסק בשיגרה. איך
אמר פעם (ישראל) גלילי? בגלל הדברים
הבוערים, לא עושים את הדברים החשובים.
לדעתי, ולדעת הרבה אנשים, בסדר העדיפות
הלאומית צריך לתת לזה דגש חזק.

• אתמול הוא היה בעפולה ולא היה
כלום.
יש לי חדשות בשבילך. קיבלנו אינפורמציה
מאוד מדוייקת מה שהיה שם. הכניסו למיכלאה

שאחד הדברים המפחידים הוא, שאנחנו מקבלים
את הכל באיזו השלמה, ולא מנסים לעשות דבר,
גם כשרואים שקורים דברים נוראים.
אבל כשאתה רואה שאנחנו על־פי תהום, וכל
יום שהמסית הזה הולך חופשי ברחובותינו הוא
גורם נזק אדיר, אתה יודע שאנחנו צריכים
לעצור.
אותם חכמים שבאים ואומרים :״באים אליו

בסר־הכל 20 איש, תן לו שיגיד ויילד!״ מבחינת
ההגיון זו אמת, זו טענה רצינית מאוד, לכאורה.
אבל מה שקרה, שהאיש הזה משוטט כבר עשר
שנים ברחובות הערים, וממתי־מעט לפני עשר
שנים, הוא הגיע בסקר דעת־קהל לעשרה מנדטים.
לפי
ניתוח של הסקרים רואים מה קורה אצל
הנוער בגילים 16־ .18 זה קורה גם פה, בגבעתיים,
שזו לא עיר של כהניסטים.
הוא הלך לכיכר מרוחקת בקרן־זווית והיו
באים אולי עשרה סקרנים. הבעיה היא שאנחנו
צריכים לגרום זעזוע, לנער את המערכת, שהיא
כל־כו מתוחכמת, כל-כך מבינה ויש לה נימוקים
כל־כך נכונים ...אני בא ואומר דבר פשוט: זו לא
הדרו היחידה, אבל היא צריכה לבוא במקביל
לחינוך. כי עד שנחנך, האיש הזד, יגרום נזק
בלתי־ניתן־לתיקון.
כהנא אומר :״ערב טוב ליהודים ערב רע
לערבים הכלבים.״ על כך מגיב (חיים) בר־לב,
שר־מישטרתנו הדגול, בראיון לאחד העיתונים:
״אם היה לי חוק, שאפשר היה באותו רגע שהוא
אומר את הדברים האלה לפזר את ההפגנה, הייתי
עושה את זה!״ אז אם שר־המישטרה הוא מנהיג,
שידאג שיהיה חוק! מה, הוא צריך לדאוג רק
לתאים לאסירים? אני בחרתי בו רק כמנהל־המישטרה?
אני רוצה שחברי־הכנסת, שליחיי

כהנא מושפל בהפגנה הראשונה בגבעתיים
.יש מצבים שקוראים לפעולה

• אתה מדבר על הנוער, כי אתה
בעצמך היית איש־חינוך?
אני הייתי מורה וגם היום עוסק הרבה מאוד
בחינוך. אני יו״ר ועדת־החינוך של מיפלגת־ה־עבודה,
ואני מעורב.

• אתה לא חושב שכהנא זו אולי
תוצאה רעה של החינוך?
השאלה מה זה חינוך. אם חינוך זה בית־ספר,
זה חלק מהתמונה. יש לי טענה קשה מאוד נגד
החינוך. מערכת־החינוך הפכה להיות סטרילית.
בגלל סטיגמות שהזמינו שרים וחברי־כנסת, היו
בתי־ספר שאמרו שלא רוצים פוליטיקה בבית־הספר.
לצערי הרב, בבית לא תמיד מדברים, וכך
משאירים את בני־הנוער חשופים לרחוב.
בשנת חינוך לדמוקרטיה צריך לפתוח את
בית־הספר לכל התנועות והמיפלגות, צריך לתת
לנוער להתמודד עם זה, צריך לתת לנוער הרבה
יותר קרדיט ממה שנותנים לו. אם שולחים אותו
להילחם בלבנון ובשטחים, ואם נותנים להם ביד
טנק ומטוס, צריך לתת להם את הקרדיט שיהיה
לו שיקול־דעת. אבל לא נותנים לו אפשרות
להתמודד אינטלקטואלית, רעיונית, מחשבתית

אם אני אראה בגיבעתיים בטריה של שרים
וחברי־כנסת ואנשי״רוח, אני אדע שבאיזה שהוא
מקום יש תיקווה ואפשר לשנות משהו. גם זו
מערכת חינוכית.

• אתה נולדת בארץ?
כן, נולדתי בחדרה.

• איך הגעת לתל־אביב?

אני לא הגעתי לתל־אביב, הגעתי לגבעתיים.
בראשית שנות החמישים למדתי בבית־ספר
חקלאי בנהלל, ובכיתה שלי למדה תלמידה אחת,
משכונת בורוכוב בגבעתיים, שהיא כיום אשתי.
היא סחבה אותי לגיבעתיים, מייד אחרי הצבא.

• אין הרגשה שגיבעתיים היא מעין
סרח עודך של תל־אביב?
זו הרגשה של התל־אביבים. אני חושב של־גיבעתיים
יש גאווה לוקלית בלתי־רגילה. הנוער
שלנו עושה שמיניות באוויר כדי להישאר בגיב־עתיים.
מי שבא מבחוץ, לא יודע מתי הוא יצא
מתל־אביב ומתי נכנם לרמת־גן, אבל יש לה דופק
חזק של חיים, ויש כאן מעין הרגשה של קיבוץ,
במובן הרחב של המילה.
הבעיה שלנו, שאנחנו ־יושבים על מישבצת-
קרקע הקטנה ביותר שיש לעיר בארץ, וכמעט
מיצינו את היכולת שלנו בבניה, ועלות הבניה
גבוהה מאוד כאן.
לפי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו
עומדים במקום הראשון בסקאלה הסוציו־אקו־נומית,
אנחנו במקום הראשון בממוצע שנות־הלימוד
ובמיספר הקצינים שלנו, אחרי התנועה
הקיבוצית.

• זו עיר אשכנזית ברוכה?

יצחק ירון מחבק את אשתו ביום נצחונו בבחירות
זו לא עיר רדומה. זו עיר שקטה, ואנחנו רוצים שתהיה כזאת!״
את אנשי כהנא, ועמדו כמה אלפי מתנגדים
ושרקו, ואי־אפשר היה לשמוע מילה אחת שלו.
אז זה שהוא דיבר, אם זה נותן לו סיפוק, שייהנה
ממנו. אבל ההפגנה לא קויימה. יש חופש־ריבור,
הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל יש גם
חופש שלא לשמוע נאצות. ואת זה השגנו.

• חוץ מהמיקרה באום־אל־פחם, לפני
שנה, אתה היית הראשון שקמת ואמרת
:״עד כאן!״
מה שקורה לנו — אני חושב שזה אחד
הדברים האומללים — שאנחנו מקבלים כל דבר
שקורה בארץ כאילו הוא מכה משמיים. אני חושב

ושליחי הליכוד והמפד״ל, יחוקקו חוקים לאלתר
נגד הסתה. מה, אנחנו משחקים בטוטו, שאומרים
בעוד שלוש שנים, בבחירות, אולי יצליחו באמצעות
חוק לחסום אותו? מה יהיה בשלוש השנים
האלה? צריך לעשות חוק לאלתר.
בשביל זה אנחנו מקיימים את ההפגנה. כי
בשביל לבוא ולחסום את כהנא בגיבעתיים, חבל
על המאמץ. בזה שיבואו שרים וחברי־כנסת
ואנשים מכל שכבות העם להפגנה, זו תהיה
הפגנה של איכפת לנו. אני לא יודע מה זה חינוך
לדמוקרטיה בלי חינוך לפוליטיקה. וזה מה
שצריך לחנך את הנוער.

עם זרמים שונים. ואז, מטבע הדברים, הרוחות
בחוץ מובילות להקצנה, ומאחר שהשמאל כמעט
לא קיים במדינה, ומאחר שיש בעיות של טרור,
הזיקה הזאת מובילה את הנוער ימינה. במיוחד
שקם דור שלא הכיר את המצב לפני מילחמת
ששת־הימים, ואז יש לו תמונה מעוותת.
יש בכלל שאלה אם מותר לו להיפגש עם
ערבים. אנחנו נותנים ושולחים ילדים ונוער
להיפגש עם גרמנים. צרפתים אמריקאיים, לאכול
את המאכלים שלהם, להיות אצלם, אנחנו מארחים
אותם בבתים שלנו, אבל הנער שנמצא בשכנות
של קילומטר — זה מחוץ לתחום.
כל מיני דברים כאלה שייכים למערכת־החינוך
המוסדית. היום יש התעוררות גם של
תנועות־הנוער החלוציות, שהיו עקרות אידיאולוגית
ומקסימום היו מחנכות להתיישבות. כולנו
התקרנפנו, וגם תנועות־הנוער. עד לא מזמן אי־אפשר
היה למצוא ביניהן שוני רב.
יש מערכת שלישית, שהיא המערכת הפוליטית.
השאלה על מה נאבקים חברי־הכנסת, במה
עוסקת הממשלה.

אני לא יודע מה זה אשכנזית. זו עיר שהציבור
האשכנזי בה הוא דומיננטי, אבל אני לא זוכר
ב״ 30 שנות מגוריי בעיר, שהיה איזשהו קונפליקט
על רקע עדתי. היסטורית, בגלל העובדה
שמעולם לא היו קרקעות — כי אנחנו קיבלנו
אחרי מילחמת השיחרור קרקעות מסלמה
הערבית ומשרונה הגרמנית — זו עיר שמעולם
לא היו בה שכונות־עולים ומעברות, שמהן קמו
שכונות מצוקה. לכן ההתפתחות האורבנית שלה
היתה שונה, והדירות הן כולן פרטיות.
זו עיר מאוד הומוגנית. זו עיר של בתים
משותפים, אין בה וילות, והיא הצליחה לשמור על
פשטות בהליכות. יש בה שני שרים, חברי־כנסת
ופרופסורים, אבל כשהם באים הביתה, הם נכנסים
לסנדלים.
אנחנו מנסים לשמור על עניין העממיות של
העיר. זו עיר שקטה. יש בה פעולות בשבת, יחד
עם זה יש טיפוח של הצד הדתי של העיר.
ואם לחזור לנושא שהביא אותך אליי: אני
ישבתי השבוע במסיבת־עיתונאים, כשמימיני
ישב חבר־הנהלה מטעם חרות ומשמאלי חבר־הנהלה
מטעם מפד״ל. אלה דברים שמדברים בעד
עצמם.
אבל אני רוצה לומר בצורה חד־משמעית — זו
לא עיר רדומה, היא פשוט שקטה, ואנחנו רוצים
שתהיה כזאת.

2״אני רא נהנה להיות פירחח העיירה ך
(המשך מעמוד )15

• לא שמענו עליה עד העניין הזה.
אני לא רוצה שישמעו עליה. באו והגישו לי
18 בקשות לפתיחת מועדונים של מישחקי־וידיאו,
ואני לא אישרתי אף אחת. באו וקראו
אותי לבג״ץ וטירטרו אותי, והצלחתי להעביר
חוק בכנסת שנותן לי סמכות למנוע זאת.
אין כאן דיסקוטקים, לא משום שאני מתנגד,
אלא מכיוון שזו עיר מגורים. לי לא איכפת
שירקדו בתל־אביב בדיסקוטק, כי המרחק לתל־אביב
קטן יותר מאשר המרחק בין קצה אחד של
גיבעתיים לקצה השני.
אבל כשצריך לעשות מעשה, כמו לשלוח
ילדה לניתוח כבד בחוץ־לארץ, מתגייסת העיר.
כשצריך לגרש את כהנא, מתגייסת העיר.

• אתה אוהב להיות ראש־עיריה?
בקדנציה הקודמת אהבתי את זה מאוד. יש
בתפקיד סיפוק רב. אבל התקופה הזו היא מאוד
קשה. אין תקציב לפיתוח, אין כסף. ואתה מטפס
על התושבים במיסים, ובכל דרך אפשרית, ומצד
שני נותן פחות שרותים, וצריך לעשות קיצוצים.
בתנאים כאלה זה לא כיף גדול להיות ראש־עיריה.

אחד מאיתגו מבין שהמצב קשה, עד שזה
מגיע אליו. בגיבעתיים עד היום האבטלה היא
בשוליים. ומצד שני, אנחנו אחת הערים העניות
במדינה. אני לא מקבל אף פרוטה ממישרד־הפנים.

אתה איש מיפלגת־העבודה מאז
ומתמיד?
מיפלגת־העבודה, בשמה זה, היא צעירה
יחסית. אני הייתי חבר אחדות־העבודה. אני רואה

כשהשתתפתי במחאה נגד (דויד) בן־גוריון
בפרשת(פינחס) לבון. כשיש לי מה לומר, אני לא
מתבייש לומר. עד היום אני נושא צלקת קשה,
כשהצבעתי עבור שימעון פרס מול יגאל אלון, כי
חשבתי שכך צריך להיות. והצלקת היא, שהשיחה
האחרונה שלי עם אלון היתה על רקע זה,
שאמרתי לו שאני הולך לתמוך בפרס. כי על
העצמאות הזאת שלי אני לא מוכן לוותר, ומעולם
לא הסתרתי את דעותי.
גם כשרצתי פה לבחירות, לא הסתתרתי
מאחורי שם אנמי כמו ״גיבעתיים אחת״ ,או
״גיבעתיים שלנו״ .אני הלכתי בראש המערך,
ובחרו בי 74 אחוז מהמצביעים, למרות דעותיי
ובזכות דעותיי. ברגע שנבחרתי, לא מכרתי את
נשמתי.

ואמרה שאם אני היכיתי, גם היא היכתה — ולמה
אותה לא מעמידים לדין?

רצינית שאני לא מעורב בה. אני עד היום נמצא ן
בחופשה ללא תשלום ממישרד״החינוך.

זה יכול היה להיות רעיון לא רע, אבל לא
היתה אפשרות טכנית שיהיה בינינו מגע פיסי.
היה מגע דרך עב״מים שפגעו בו, אבל זה היה
ממרחק.
עכשיו, אני ביקשתי שלא יופיעו חבר׳ה
מתחת לגיל .16

אני רוצה לחזור לחינוך. אני היום בן ,50 ויש!
לי עוד שלוש שנים בעיריה. אני רוצה עוד
לעסוק בחינוך נוער בחו״ל. וזו הדרך היחידה,
לדעתי, לגרום להם לבוא לארץ. עובדה, שרוב ן
הילדים שלימדתי אותם באורוגואי, נמצאים היום י
בארץ.

• היפית אותו?

• למה?

קודם כל, משום שעם כהנא לא מתווכחים

• ובגלל דעותיך לא הגעת לכנסת?
• בהפגנה הראשונה נגד כהנא לא
פחדת שתהיה לבד?
ידעתי שלא אהיה לגמרי לבד.

• אני מתכוונת אם לא פחדת שיהיה
רק קומץ קטן של אנשים?
לא ידענו. המישטרה העלימה מאיתנו את
קיומה של ההפגנה של כהנא. לנו הדבר נודע
באקראי.
המישטרה מודיעה לי שברחוב ריינס עומד
מוכר סברס בלי רשיון. הם יושבים אצלי שלוש
פעמים בשבוע בדיונים על מעברי־חציה ועל חור
בכביש.

• למה הם לא הודיעו לך?

אני לא יודע עד היום הזה. מבחינת השכל
הישר, אין סיבה.

אידיאולוגית, אלא הולכים מכות. אני לא רוצה
שבגיל הזה ייכנסו להתכתשויות עם כהנא. בחור
בגיל ,16 אני סומך על שיקול־הדעת שלו.
כשאתה הולך להפגנה, אתה צריך לקחת מראש
את הסיכון. כמו שאין שביתות דה״לוקס, ואני לא
בעד שביתות כאלה, אני גם לא בעד הפגנות
כאלה. אני לא נגד המישטרה שחוקרת אותי. אם
הוא אמר שהיכיתי אותו — שיחקרו. אם חושבים
שצריך להעמיד אותי לדין — שיעמידו. אך אם
הרשות השופטת חושבת שאני אשם — אני
אשלם את המחיר, גם אם זה חמש שנים תליה.
אבל אני לא יכול לדרוש מילד בן 12 שיקבל
עליו אחריות כזו.

• המישפחה שלך היא פוליטית, היא
מעורבת?
אני גדלתי בבית פוליטי, מאוד מעורב. גם
אמא וגם אבא. היו שנים שאת אבא כמעט לא
ראיתי. הוא היה פועל־בניין, ואחרי שהיה חוזר
מהעבודה, היה לובש את הכובע של הגפירים
והיה נעלם. הם היו חברי־ההגנה, והרבה פעמים
ישנתי לבד בבית כילד קטן, כי גם אמא היתה
פעילה.
אני הייתי חיה פוליטית מיום שאני זוכר את
עצמי. אני לא זוכר מתי לא הייתי בנוער־העובד.
אנחנו בגרנו בתוך מילחמת־העצמאות. בתמונת־הסיום
שלי כתוב: שנה א׳ למדינת״ישראל.
אני לא מכיר במישפחה שלי מישהו שלא
שייך לתנועת־העבודה, ואני כבר השאתי בן ובת.
וגם אחי מאוד מעורב.

• לא היה ספק שהם יבואו להפגנה?

ירון בין מפכ״ל קראום ומפקד־המחוז עמיר
אני מוכן לעמוד לדין ול של םאת המתיר, גםאם זה חמ ש שנים תליה!״

את עצמי כחניכו של יגאל אלון, גם בהשקפת־העולם
בנושאי חוץ־וביטחון. אני הייתי חניך
ומדריך בנוער העובד הרבה שנים.
הוריי עלו ארצה מפולין בראשית שנות
השלושים, לפני המילחמה. אבא שלי היה בתחילה
חבר קיבוץ יגור ויבש שם ביצות.
המסלול שלי הוא די־קלאסי לצברים של אז:
בית־ספר של זרם־העובדים, תנועת־נוער. בית־ספר
חקלאי. כשהגעתי הנה, לגיבעתיים, היו לי
כמה שנים של תרדמה, כי זו לא היתה הסביבה
הטיבעית שלי.
הגעתי לגיבעתיים ב־ .1956 אז למדתי בסמינר,למורים,
אחר־כך באוניברסיטה, וגידלתי
ילדים בגיל מאוד צעיר. כשהייתי בן ,24 היו לי
שני ילדים. היה לי קשה להיכנס לתוך העניינים
ולהיות מעורב.
למעשה, רק בשנת 1961 באו אליי כולם. מכל
הכיוונים, והצטרפתי לדור הצעיר של אחדות־העבודה,
ומהר מאוד הייתי אחד החברים המרכזיים.
במקביל התקדמתי במסלול החינוכי.
ב־ ,1965 כשהוקם המערך הראשון בין אחדות־העבודה
למפא״י, אני הייתי מרכז המטה הצעיר.
לצירי היה עוזי ברעם, ממפא״י.
ב־ ! 968 נסעתי לשליחות לאורוגואי וניהלתי
שם בית״ספר יהודי במשך שנתיים. כשחזרתי,
המשכתי במסלול הפוליטי.
אבל תמיד השתדלתי לשמור על העצמאות
שלי בעסק הזה, והשתדלתי שלא לקבל משכורת
מהמיפלגה. כי אני לא תמיד הולך בתלם.
ההפגנה הראשונה שלי, כשהייתי צעיר, היתה

• לדעתך זה היה מכוון?
מה זה חשוב מה דעתי?

• זה חשוב.

אני חושב שזה היה מכוון. אבל אפילו אם זה
לא היה מכוון — כשאני נבחרתי, לא היתה
תחנת־מישטרה בגיבעתיים. היה מיבנה שהיה
שייך לבתי־הסוהר, כאן חקרו את אשר ידלין
ועוד כל מיני. אנחנו נאבקנו להקים כאן תחנת־מישטרה.
ניצב(משה)
טיומקין, שהיה אז מפקד־המחוז,
אמר שרוצים ליצור מודל של מישטרה קהילתית
— שיתוף־פעולה של מישטרה וקהילה. כל שנה
יש יום קהילה־מישטרה. אז מה, יש יום אחד כזה
ושאר הימים שהם לא כאלה? אני לא צריך לדעת
מה קורה בעיר שלי?

• אני רוצה לחזור לשאלה הקודמת,
אס לא פחדת שתהיה לבד?

אני לא כל־כך חכם ואני לא כל־כך תמים.
ב־ 24 השעות שלפני ההפגנה עשינו מאמץ. לא
ידענו כמה אנשים יבואו. וזו באמת היתה הפתעה
גדולה שבאו אנשים. והכי־מחמם את הלב היו
תנועות־הנוער, הם עשו את העבודה הממשית
להשתיק את כהנא. הם קיבלו את זה ברצינות
מלאה.

• המישפחה שלך היתה שם?

היתה בהרכב מלא, ותהיה גם הפעם. אמרתי
היום למפקד־המישטרה, שאשתי נעלבה, משום
שהיא היתה לידי בהפגנה הקודמת, והאשימו
אותי שהכיתי את כהנא. נאמר לי שמהמחוז המליצו
להעמיד אותי לדין על כך. אשתי נעלבה,

• אתה לא חושב שתתמודד פעם
נוספת בבחירות?

אני לא רוצה למלכד את עצמי. כשפתחתי
את מסע״הבחירות, לפני שמונה שנים, אמרתי
שאני הולך לשתי קדנציות. אבל יכולות להיות י
נסיבות שיביאו אותי להמשיך. באופן עקרוני,
אני לא מוצא היום סיבה נראית לעין לרצות
להמשיך 10 .שנים כראש־עיריה זה יפה.
אבל אני לא יכול לדעת מה יקרה מחר, בטח
לא מה שיקרה בעוד שלוש שנים, לכן אני לא
רוצה להתחייב. זה לא חלום חיי, לא היה ולא
הווה. זה תפקיד מעניין, ללא ספק, ויש בו אתגר.
אבל התחום שלי זה חינוך ונוער. זהו. אני חושב
שיש לי הבנה וידע במערכת החינוכית, ואני
ממשיך להיות מעורב ואיכפת לי מה קורה
במערכת הזו.

לא בגלל זה, לא היה לי עניין להגיע לכנסת.

• אתה חושב שהמישטרה היתה
צריכה להגיד לבם?

• אתה רוצה לחזור לחינוך?

אני לא מזמין אותם. הבן הצעיר הוא גם
מדריך בנוער־העובד. והבת שלי מעורבת גם
נפשית בכל העניינים. הבן הצעיר הוא מאוד
פעיל, אני חושש שהוא עושה את כל השגיאות
שאני עשיתי.

• למה שגיאות?

אני, אישית, נגד לחץ. אני לא רוצה לכפות
ריעות פוליטיות, לא על תלמידים ובוודאי שלא
על ילדיי.

• מה היה קורה אילו היה לך בן
ליכודניק, או בהנא, חלילה?
זו שאלה היפותטית. הייתי רואה את זה
ככישלון חינוכי. יש מישקל לאווירה בבית.
מבחינת השקפת־העולם החברתית, אני רואה את
עצמי בשמאל. מבחינת גבולות המדינה, אני
נאמן לדרכו של יגאל ובעד תוכנית־אלון.
אני לא הייתי רוצה לראות את הבן שלי
בתמונה קבוצתית עם הלווינגרים ודומיהם, ולא
הייתי שמח אילו הבן שלי היה ליכוד, כי זה נוגד
לא רק את השקפת־העולם שלי, זה נוגד גם את
הקונסטיטוציה הנפשית שלי.
אבל למה לדבר על זה? בינתיים הם לא חצו
את הקווים.

• הם חברים במיפלגה?
במובן הרחב של המילה.

• בעלי כרטיס אדום?
אני לא יודע מה זה כרטיס אדום. מיפלגת־העבודה
ורודה מדי לטעמי.

• היית רוצה שהבן הצעיר יהיה
פוליטיקאי?
אני לא רואה את עצמי כפוליטיקאי. אני לא
עוסק בענייני המיפלגה. אני צריך לנהל עסק.
התחלתי לעבוד באפריל ,56 בערך שבועיים
אחרי שסיימתי את השרות הצבאי. ואני עובד
בחינוך. אני עוסק בחינוך 30 שנה. חלק מהשנים
מורה, אחר־כך בהסתדרות־המורים.
אני עוסק בחינוך, ואין היום מערכת חינוכית

• אתה מזלזל בראשי־ערים שלא
עשו מה שאתה עשית נגד בהנא?
יש אנלוגיה מזעזעת בין ההתפתחות של
הכהניזם לבין ההתפתחות של הנאציזם. כמו
שהגרמנים זילזלו באוסטרי הזר, גם היום
מסתתרים מאחורי הארגומנטציה הנוחה, שבאה
ואומרת שלא צריך להתייחס אליו, כי הוא תופעה
שולית שתיעלם. הם טועים.
צריך להוציא אותו מחוץ לחוק, למנוע ממנו
הופעה. כמו שלא נתנו לו באום־אל־פחם, כך לא
צריך לתת לו להיכנס לשום מקום. אלה
שאומרים שלא צריך, זה מטעמי נוחיות שלהם.
אני מצטער שהם לא עושים משהו נגדו.
אני מצטער כשאני שומע את שר־המישטרה
משתמש בארגומנטים האלה, אני מצטער ואני
יוכל לומר שהוא לא מנהיג שלי. כי הוא רוצה
שקט. שקט יש בבית־קברות. זה שהתולעת
מכרסמת מבפנים — זה שקט? אם למישהו יש
אקזמה על הפנים, ולכן הוא שובר את המראה —
זה שקט?
אם אנחנו מצליחים בגיבעתיים, אני לא צריך
לקרוא לאף ראש־עיריה לעמוד בראש הפגנה.
אני יודע שהתושבים עצמם ירימו את ראשי העיריות,
אחרת הם יהיו בתחתית.
אם אנחנו מצליחים לגרש את כהנא בגיב־עתיים,
תהיה תגובת־שרשרת. אמרו לי ש(אריה)
גוראל בחיפה גירש אותו לפני שנה וחצי. אני
מצהיר ואומר בכל מקום: אני מוכן לתת את

.וווו שקם אחו׳
מייחמת ששח־הימים
יש חמגה משוחח.
שולחים יוד ונוער
להיפגש עם גרמנים,
צונחים, אמריקאים,
אבו רגעו שנמצא
בשננות של קילומטר
הוא מחוץ לתחום ד
הבכורה ואת הכתר לכל אחד שיסגור את כהנא
סופית, אני לא צריך את זה לפרנסה ולמעמד. אני
לא צריך את הכוכבות בכלי־התיקשורת. הסיפוק
היחידי שלי יהיה כשיחוקקו חוק שיוציא את
כהנא מחוץ לחוק. כולם צריכים לצאת נגדו, לא
רק ראש־העיריה, אלא גם רב העיר, ומזכיר מוע־צת־הפועלים
וכל המנהיגים המקומיים.
כי מה זה: עם יפה, ארץ יפה? המודה האחרונה
מפאריס? כדי שהעם יהיה יפה, צריך להשקיע
עבודה. המערכת הפוליטית שלנו היא אטומה.
אפשר להרוג את עם ישראל בלבנון ולשחר אותו
בטלוויזיות ציבעוניות ובווידיאו, ושום דבר לא
קורה, אבל בשלב הזה, הנוכחות בשטח והעיסוק
בגועל־נפש הוולגארי הם חשובים כרגע.
אני לא נהנה להיות הפירחח של העיירה.
אבל, כמו שאמרו חז״ל ,״במקום שאין אנשים —
השתדל להיות איש״ .ומי שיש לו דיעה —
שיביע אותה!
העולם הזה 2508

מ ה דוו
נשזוה יוחדה?
הצנזורה לביקורת מחזות וסרטים החלה, לאחרונה,
להפעיל את מספריה ביתר עוז. היא פסלה
מחזה אחד שלם, ביקשה לשמוט קטעים מרבים
אחרים, ובין אלה גם קטעים מהמחזה מיתה ורודה
(על שנתו האחרונה של נער בן ,17 בין נפילת אחיו
במילחמה להתאבדותו שלו, בהיותו כבר חייל
בעצמו) ,אשר עובד לפי העלם של יצחק אורפז.
מה שהפריע לצנזורה היתה העובדה שהגיבור של

המיתה מכסה את אבר־מינו בחצוצרה ושהגיבורה
מודיעה שיש לה ערווה יהודיה. מה שהפריע לצנזורה
הפריע מאוד גם למחזאי יוסף ( מי ס ט רי ה אמריקאית)
מונדי, שמצא זמן, בין עיסוקיו הרבים (מחזהו זה
מסתובב מוצג עתה בבית־לסין בתל״אביב ומחזהו
שליחי־מיצווה אינם ניזוקים מצוי בשלבי חזרה
בתיאטרון חיפה) כדי לחבר ניתוח קולע, מפוכח,
ענייני ומשעשע בנושא הערווה היהודיה הזאת.

מאת

יוסף מתדי
א, רבותיי, אל תיבהלו, אינני
! /מתכונן לכתוב סינופסיס למחזה
חדש, שאותו אקדיש לצדיק הזה
ממישרד־הפנים, הרב יצחק פרץ( .אם
כי, למען האמת, שד חמוד לוחש
באוזני לכתוב את החלק השני של
המוצצת מבני־ברק ולקרוא למחזה:

להסתפק רק במחאה והבעת דיעה
נחרצת כנגד הפרגמטיות החומייניס־טית
של אנשי מישרד־הפנים.
כעת, בחיי שאינני מבין מדוע מר
יהושע יוסטמן (יו״ר הצנזורה) וזד
קולגים שלו חפצים בלב ונפש למחוק
ממחזהו של יצחק אורפז את הביטוי

מדוע הערווה מפריעה להם? אולי מפני
שמבחינה חיצונית היא נראית כמו
משולש, וכידוע את הגיאומטריה
המציאו היוונים, והברנש הזה פיתגורס
התייחס למשולש באופן מיוחד, לכן
יש להתרחק מכל השפעה מתייוונת
ולשוב לימי מרד המקבים.
אבל יש להניח שהערווה, כפי
שבאה לידי ביטוי בפיסלונים הכנענים
של עשתורת, היא חריץ אופקי, מה
שמוכיח שבארץ כנען הערוות היו כולן
מגולחות ומכאן ניתן להסביר את
התנגדות הצנזורים לערווה יהודיה,
שלמעשה היא לא יהודיה אלא כנענית.
בקשר לכך אני מציע להעלות
באוב את יונתן רטוש ולשאול את
עצתו.
אך בדיוק בשניה הזאת אני נזכר
בהופעותיו הטלוויזיוניות של סלבא־דור
ראלי ואת טענתו הכמעט ניצחית
שגדולתו של העם הספרדי טמונה
בגאוניותו •הוורטיקלית וההוריזונט־לית.
כלומר, לאורך ולרוחב. מכאן ניתן ׳
.להבין שקיימת אנלוגיה חד־משמעית
בין החריץ של הערווה הכנענית לבין
גאוניותו של העם הספרדי. והרי כולנו
יודעים שהאינקוויזיציה, ימח. שמה
וזכרה, גירשה את היהודים מספרד.

מחזאי מונדי
המציאות חזקה מכל סא טירה
עכשיו, הבה נתייחס לעומקה של
הערווה היהודיה, אם כי בסוגיה זו
הצנזורה לא דנה, ואני מרשה לעצמי
לנצל את הליצנציה פואטיקה שלי.
כן, רבותיי, מה עם העומק? האם חשש
תת־הכרתי שמא חס וחלילה המחזה
הנ״ל עוסק גם בענייני עומק ערוות
היהודיה הביאה את הוועדה המכובדת
לדרוש את מחיקת הביטוי? אני חושש
שכן.
מי שקרא את חמור הזהב של
לוקיוס מסמוסטס יודע שהבעיה של
לוקיוס, אשר הפך לחמור, היתה אותה
גבירה רומית שהתאהבה בו כשהיה
חמור. ובכן, היא לקחה אותו לביתה
וממש אנסה אותו. בשעה שלוקיוס שב
וקיבל דמות אנושית, החליט לבקר את
הגבירה הרומית לזכר רגעים יפים ומאושרים
שלא ישובו עוד. היא קיבלה
אותו בסבר פנים יפות, אך כשהוא

יווני זאוס
הצופים עלולים להתחרמן
שובה של המוצצת מברוקלין לבני־ברק.
הפעם בכוונתי להתייחס באופן
רציני לפיגול הזה ששמו הצנזורה על
מחזות וסרטים.

^ פב!צ
אופקי
^ אחרונה קראתי כמה מאמרים,
/שנכתבו על־ידי כל מיני חכמים
מתוסכלים, הטוענים שהצנזורה, למעשה,
עושה יחסי־ציבור למחזות מסדי-
מים. בפירוש עליי להדגיש, שזו איוולת
גמורה. הבעיה היא יותר מהותית
ויש להגיע לחקיקה אשר תבטל את
הצנזורה לחלוטין. הצרה היא, שבמצב
הנוכחי, המערך, מחשש לאבד את
המיפלגות הדתיות הנאורות (שכמובן
אינן טמונות בכיסו המחורר) ,לא יעז
להעביר את החוק הזה, ובינתיים יש

״ערווה יהודיה״? לכל הרוחות, מה יש
להם נגד ערוות יהודיות? האם לא
כולנו יצאנו מערוות כאלה או שמא
נולדנו, כמו הגויים היוונים, מראשו
של זאוס המשוקץ? האם אף אחד
מהצנזורים האלה לא ראה ערווה
יהודיה או לא חשק, בסתר־ליבו,
להתענג ולהתעמק בערווה כזאת? או
שמא חס וחלילה הם לא רוצים את
הביטוי ״ערווה יהודיה״ מפני שכעת
באופנה להיות הומואים? וכידוע
לכולנו, שאלה המעדיפים מישכב־זכר
רואים בערווה את סמל המוות (אם כי
כנראה שבינתיים מחלת האיידס
גורמת למוות הממשי)?
מה באמת יש להם נגד ערווה
יהודיה? האם למתנחלות הצוהלות על
גבעות יהודה ושומרון אין ערווה
יהודיה? אין להניח שהסתננו ביניהן
שיקסות ופרוצות, ואני משוכנע שכולן
יהודיות טהורות ונאמנות למולדת.

כנעניה עשתורת
המוצצת מבני־ברק

התפשט והגבירה ראתה את איברו
האנושי, גירשה אותו בבוז וללא רחמים.
וכשלוקיוס הנעלב שאל את
הגבירה מדוע היא משליכה אותו
לרחוב, ענתה היא :״טיפש, לא אותך
אהבתי, אלא את החמור׳״
כן, רבותיי, אוירקה! נדמה לי
שמצאתי את התשובה. למעשה,
הערווה היהודיה מתנגדת במפורש
לרומאים, מפני שכידוע טיטוס שרף
את בית מקדשנו, וקודם לכן התבוסתן
הזה, יוחנן בן־זכאי, ברח מעיר־הקודש,
כשהוא מסתתר בארון־מתים.

לא לדחוף
אצבע
ף* אידך אני מאמין שיוסטמן
^/ו חב ריו ירצו להגיע לידי פשרה
עם נציגו של ידידי הסופר יצחק
אורפז, ועלה בדעתי לעזור להם בכמה
הצעות הגונות. אם למשל הביטוי
״ערווה יהודיה״ מפריע להם אנא
תציעו לבמאי ולמחזאי שיפשיטו
על הבמה בחורה יהודיה (ויש לבדוק
בציציות ובדקדקנות הילכתית את
מוצאה הגנטי והגיזעי של אותה
שחקנית) והצופים יוכלו לראות במו
עיניהם כיצד נראית ערווה יהודיה
במערומיה. יש גם לבקש מהשחקנית
שלא תגלח חלק משערות ערוותה,
בגלל ביגדי־הים החדשים, אלא לאפשר
לצופה לראות ערווה יהודיה כשרה
במלואה. אך נניח שזה לא כל־כך
מוסרי ומישהו מן הצופים אכן עלול
להתחרמן, אז יש להורות לאותה
שחקנית לצבוע את שער הערווה.
הצבע לא משנה: אדום, שחור, סגול,
זהב, תפוזים, אשכוליות, ארגמן וגם
ג׳ינג׳י הולך.
נוסף לכך, במקום שמישהו על
הבמה יגיד ״ערווה יהודיה״ ,השחקנית
תצביע על ערוותה באיטיות, הייתי
אומר בתנועה קולנועית, המכונה
סלואו־מושן. אבל אל לה לדחוף את
אצבעה לעומק הערווה, אלא לשרטט
באופן נקי ואלגנטי את החרי)ץ
המיתולוגי.
עד כאן על הביטוי הנפלא הזה,
״ערווה יהודיה״ .בימים אלה פגשתי
את יענקל׳ה אגמון ושאלתי אותו
מדוע שלא יקים בבית־לסין במה סאטירית.
תשובתו היתה לגמרי שלילית.
לדעתו, אי־אפשר להציג כיום סאטירה
בארץ, מכיוון שהמציאות היא חזקה
מכל סאטירה שתיכתב. חשבתי על
דבריו והגעתי למסקנה שהוא אכן
צודק. אפילו גדול הסאטיריקנים היוונים,
אריסטופנס, לא היה מסוגל להמציא
הברקה כזאת.
ולכן אני מסיים ומכריז בקולי־קולות
:״תחי הערווה היהודיה!״

הזמו גאל הוו חלה במחלה קשה -זמו
ישראל התאחדו במיבצע מיוחד כדי לעזוו לו
^ גאל הוד, זמר, לא מן הידועים,
התחיל את הקריירה שלו לפני
שנתיים. הרבה הוא לא הספיק. לפני
חמישה חודשים הוא חש פיתאום
בחולשה ובבחילה. הוא ניסה להתעלם
מזה, בתיקווה שזה יעבור מעצמו. אך
באחד הבקרים, כעבור חודש וחצי, הוא
לא יכול היה לקום מן המיטה. אשתו
לקחה אותו לבית־חולים ביילינסון.
אחרי ביופסיה באיזור הצוואר, בהרדמה
חלקית, הוחלט לאשפז אותו במחלקה
האונקולוגית.
עכשיו הוא בבית, מינוס שיער
ועשרה קילו. שיערו המלא והמתולתל
התחיל לנשור בגלל הטיפולים הכימיים
— בזריקות ליד — ואת המעט
שנשאר הוא העדיף לגלח. רזה הוא היה
תמיד — 57 קילו בימים הטובים.
בגלל הטיפולים הוא ירה במהירות

יגאל בחתונתו
במישקל. עכשיו הוא דווקא אוכל טוב,
אבל לא כל־כן־ מצליח להשמין.
את מחלתו הוא מגדיר כ״דלקת
פטרייתית בחזה״ .ככה אמרו לו
הרופאים .״לא כואב לי עכשיו כמו
בתחילת הטיפולים,״ הוא אומר .״יש לי
רק חולשה ברגליים, בגוף. מדי פעם
יש לי כאבים בחזה. אמרו שאני סובל
מבעיית קאלציום, ולכן אני מוכרח

המצב הצילו ירידיו האמנים. אבי כהן,
זמר ששר בתורכית, שהופיע פעמים
רבות יחד עם יגאל, אירגן ערבי־התרמה.
ער כה היו ארבעה כאלה,
במועדונים שונים באיזור תל־אביב,
ואם יהיה צורך, יהיו עוד.
הערב הראשון היה בשבילו הפתעה.
הוא לא ידע מה מתכננים, והיה נרגש
מאוד למראה הזמרים שעלו על
הבימה, בזה אחר זה, באופן ספונטאני.
היו שם ג׳קי מקיימן, זוהר ארגוב,
חופני כהן, ניסים סרוסי׳ ואחרים. גם
יגאל עלה, שר שיר אחר, הרגיש
שקשה לו, וירד. הזמרים הופיעו וגם
תרמו, הקהל תרם, והסכום שנאסף
בערבים אלה הגיע לארבעה מיליון
שקלים בערר.
ההתרגשות מהחאפלות האלה
לכבודו, הוא אומר, גרמה לו לחזור

,,אבא, קרחת זה לא יפהו
בגיל
.34 את השם המקורי, הינדי,
שינה יגאל לפני שנים רבות, בעיקבות
אחיו הגרול.
הוא אהב לשיר מאז שהוא זוכר את
עצמו. בשמחות היו תמיד מעלים אותו
על שולחן ומבקשים ממנו לשיר.
בפנימיית הדר־רמתיים, שבה התחנו,
היה שר בחגיגות שירים מיזרחיים
ומשירי ארץ־ישראל.
אחרי שהשתחרר מן הצבא התחיל
יגאל לעבוד כטייח. בגיל 23 התחתן
בפעם הראשונה. הוא הכיר אותה
בבריכת־שחיה. ניגש והתחיל לדבר.
נולד בן, ניר, כיום בן .12 כעבור חמש
שנים החליטו בני־הזוג להתגרש.
לדבריו :״לא היתה התאמה, לא
הסתדרנו.״ את שרה, אשתו השניה,
הצעירה ממנו ב־ 10 שנים, הכיר בים.
יש להם שתי בנות: אנלי בת ה־ 5וחצי

— ועם שני ילדיו

חבר

ולעשן, אחרי שהפסיק כאשר חלה,
בגלל החולשה והבחילות. עכשיו הוא
משתדל שלא לעשן יותר מדי, ומגיע
רק לחצי חפיסה ביום .״זה לא עושה לי
הכי־טוב, אבל גם לא הכי־רע ״.הוא
אומר .״אני מרגיש צורף, אחרת לא
הייתי מעשן״.
הוא התחיל לעשן בגיל ,17 סתם
ככה, כמו כולם, עם החבר׳ה, ועד

״הייתי רוצה שיגידו לי מה
ש די. שאלת הונה בעמים
אם זה לא סרטן או בן של
סוטו, אבר אמה ר׳ שזה
דלקת ני טויי תי ת בחזה,,
לשתות הרבה מים, מינימום שיבעה
ליטר ביום, כרי שהקאלציום לא יעלה.
אני משתדל, אבל זה לא תמיד הולך.
קרה שבשבת אחת הקאלציום עלה,
נעשיתי חלש מאוד, ונתנו לי בבית־חולים
עירוי נוזלים באינפוזיה״.

ארבע חפיסות ביום 1אשר חלה, נותרה מישפחתו
ללא פרנסה. חסכונות איו לו. את

מחלתו הגיע לכמות יומית אדירה של
ארבע חפיסות ביום.

השפן
^ שם כסף
^ גאל נולד לפני 35 שנה בתל
אביב, להורים מתימן. האב עבד
כפקח־מיסים בעיריה. האם נפטרה
לפני 10 שנים מסרטן־הכבד. יש לו
שלושה אחים ושלוש אחיות. היו
ארבע. אחת נהרגה בתאונת־דרכים

יגאל ואשתו לפני המחלה
.אני לא יודע א ם הייתי מצליח להתמודד!־

תמרורים

לפני המחלה

״האלוהית״
נחוג בנידיורק, יום־הולדתה
ה־ 80 של גרטה גרבו, שחקנית
הקולנוע (נינוציקה) ,שפרשה מן הבד
בשיא הקריירה שלה, בגיל ,35 בתום
הופעתה בסירטה ה־ ,27 והחיה מאז
בהתבודדות מוחלטת, כשכובע רחב־שוליים,
המסתיר את פניה, הוא סימלה
המיסחרי ביציאותיה המעטות. גרבו,
שנולדה בעיירה שבדית כגרטה גוס־טפסון,
היתה זבנית כולבו, עד שהתגלתה
בגיל 20 והגיעה להוליווד, שבה
הוכתרה מהר מאוד בתואר האלוהית.

\ 1ו 811

מתולתל ושיער

האוהדת

גולש (מימין).
בעקבות הטיבול

נ פ טר ה בתל־אביב, בגיל ,50
ד״ר טיטה נבו־כהן, רופאה־מר־דימה,
ששמה יצא לפניה, במשך שנים,
כאחת האוהדות השרופות של קבוצת
הכדורסל של מכבי תל־אביב, שלכבודה
היתה מרבה להריע ממקום
מושבה הקבוע, ביציע מס׳ 2של היכל
הספורט ביד־אליהו.

במחלה, התקרה
לגמרי(משמאל)

רופא הרב

סתודביס וסאן גאו

ושלי בת ה־ 4וחצי.
אחרי ששמע פעמים רבות, כששר
להנאתו בחתונות, שיש לו קול יפה,
וחבל שהוא לא זמר, החליט ״ללכת על
זה״ .הוא כתב מילים למנגינות, בחר
בשירים שהוא אוהב, של ג׳ו עמר ועמי
שביט, ונכנס לאולפן להקליט קלטת,
כדי שתשמש לו ככרטיס־ביקור. את
הכסף שם שכן שלו. השניים קיוו
לפחות לכסות את ההשקעה, אבל אף
אחד לא התעניין בהקלטות של זמר

אלמוני.
יגאל התחיל להסתובב במועדונים,
ובכמה מהם — מנגל פאב, סוואנסי,
אנרגיי, מיפגש אלנבי — התקבל
לעבודה. הוא שר ערב־ערב, עם הפסקות,
כמובן, מחצות עד 6בבוקר.
בהתחלה קיבל 20 דולר להופעה. בהופעותיו
האחרונות הגיע ל־ 50 דולר.
״לחתונות עוד לא הצלחתי להגיע,״
הוא אומר.

המישפחה מתגוררת בדירה שכורה
השייכת לחברת עמידר, בפרדס״כץ.
טלפון אין. הוא בבית כל הזמן —
יושב, קורא, שוכב לנוח, מטפל בבנות.
״אני לא ישן הרבה,״ הוא אומר ,״אולי
מפני שיש לי רצון לראות מה שיותר,
להספיק לעשות דברים.״ הילדות
אמרו שקרחת זה לא יפה, ויגאל הרגיע
אותן ששיערו יגדל מחדש. אשתו, הוא
אומר, נותנת לו הרבה כוח. כל יום
היתה באה לבית־החולים, מביאה אוכל,

יושבת איתו שעות ומעודדת אותו.
עכשיו הוא נמצא בבדיקות, והרופאים
יחליטו איך להמשיך בטיפול. אמרו
לו שינסו ״טיפולי חשמל״.
״הייתי רוצה שיגידו לי מה יש לי,״
הוא אומר .״שאלתי הרבה פעמים, וזה
מה שאני שומע, דלקת פטרייתית
בחזה. שאלתי כמה פעמים אם זה לא
סרטן או הבן־של־הסרטן, ואמרו לי
שלא. אני לא יודע אם הייתי מצליח
להתמודד עם כל דבר. הייתי מנסה.״

נפ טר בגיל ,63ד״ר משה
קורדובה, רופא לב ומנהל בית-
החולים וולפסון בחולון, שהיה(בדרגת
תת־אלוף) קצין הרפואה הראשי של
צה״ל בימי מילחמת יום־הכיפורים.
קורדובה, יליד בולגריה, עבד ב־מילחמת־העולם
כרתו במחנה הצבא
האמריקאי בארץ (שהיה ממוקם בתל־השומר
של היום) לפני שיצא ללמוד
רפואה בצרפת(בהיעדרו, באותם ימים,
של בית־ספר לרפואה בארץ) ,והחל את
דרכו בצבא כרופא חטיבתי של גולני
בשנות ה־.50

לוחם וחוקר
נפ טר בהזורע, בגיל ,71
אליעזר בארי, לוחם לדו־קיום
יהודי״ערבי. בארי, אב לשלושה בנים,
היה יליד גרמניה, שלקראת עלייתו
ארצה למד ערבית באוניברסיטת
ברלין, שימש כפקיד בכיר במישרד־העבודה
(עת שימשה גולדה מאיר
כשרת־העבודה) ,כרכז המחלקה הערבית
של מפ״ם, שדאג גם להביא
גרעיני נוער ערבי לקיבוצו שבעמק־יזרעאל,
וגם נודע בספר״המחקר שלו
הקצונה והשילטון בעולם הערבי.

רומא וירושלים
נפטר במאנוטיק, קנדה, בגיל

,88 אדיסון לואי מילרד ברנם,
לוטננט־ג׳נרל (וב־אלוף) בדימוס של
צבא קנדה, שעמד, בשעתו, בראש
הכוחות הקנדיים שהשתתפו בכיבוש
רומא ביוני ,1944 ושנודע יותר מאוחר
כמפקדם של משקיפי האדם (כוח
החירום) שהוצבו באיזור, לאחר מיל־חמת
סיני ב־. 1956

ערבי ופרח
נפטר בירושלים, חודשיים
אחרי יום־הולדתו ה־ ,91 פינחס ליט־בינובסקי,
צייר־דיוקנאות (משאול
טשרניחובסקי עד דויד בן־גוריון, שאת
פניו צייר ב־ 13 דיוקנאות שונים),
שנולד ברוסיה, ועלה ארצה באוניית־הדגל
של העליה השלישית, רוסלן
( )1919 ואחרי שהות קצרה בטבריה
ובהר־טוב (בית־שמש של היום) ,התיישב
בירושלים, למד בבצלאל, זכה
בתואר צייר־אמן ובתצוגה במיגדל־דויד.
ליטבינובסקי, שנודע גם בציוריו
הנאיביים כמעט(הידוע בהם: ערבי עם
פרח) ,היה חתן פרס־ישראל (,)1980
שכמעט עד יומו האחרון צייר(בעיקר
בשעות הלילה המאוחרות) ,שחה
שחיית־בוקר בבריכה והקפיד על מזון
טיבעוני.

יגאל ואשתו השבוע
.נותנת לי הרבה כוח, כל יום ה בי א ה לי אוכל לבית־החולים״

נעמי דון

ארבעהל * לות 1~ .לילהחינם
רשת מלונות שיף, רשת המלונות המובילה בישראל
מזמינה אתכם לבלות חופשה מיוחדת ברמה בינלאומית
במחיצתם של תיירים מבל העולם:
פרסום יהודה

הקיץ בל האורחים -אחמ״ים

(אנשים חשובים מאד)

ם חדרים מפוארים וממוזגים ם רדיו ם טלויזיה
ם מסעדות אירופאיות, מזרחיות וסיניות בשרות
ם בריבות שחיה ם מועדוני בריאות ם מגרשי טניס
ם ברים ודיסקוטקים ם פעילויות לילדים
^ 01 ^ 0 3 1

בקבוק יין ל אניני היי? מבית שטוק בבל חדר
פנקס שוברי הנחה למקומות בילוי ובידור בתל־אביב
ובירושלים לתקופת המבצע:
ביניהם 250/0 :הנחה ברשת המסעדות הסיניות ״מרינה״
/0י< 25 הנחה במסעדה המזרחית המפוארת״פרעה,׳
250/0הנחה בהשכרת רבב בחברת״טריפטי״

עתון ערב מדי יום בבל חדר
ילד בחדר ההורים -לינה בלבד חינם1

זאת חופשה הקיץ המושלמת:
4לילות כתשלום -ולילה 5חינם1
הב טיחו לבםמ קו םבהקדם. ל הז מנו ת ופר טי ם נוספי ם, נא לצלצל:

מלון די פ לו מ ט ירושלים ירושלים מלון אריאל
מלון די פ לו מ ט תל־אביב
תל־אביב
מלון מרינה
בת־ים
מלון מרינה

טל)02 ( 777777 .
טל)02 ( 719222 .
טל)03 ( 294422 .
טל)03 ( 282244 .
טל)03 ( 59611 1 .

רשת מלונות שיף. רשת המלונות המובילה בישראל.

השנה׳

אנחנו חיידיס
בישראל

בתום המבצע
תערך הגרלת פרסים
נין הנופשים,
בה יוגרלו סופי־שבוע
וארוחות חינם
ברשת מלונות שיף

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה• י

פרובלמה
1ת לעש
אף מילה רעה אני לא רוצה לשמוע עוד על עיריית תל־אביב. מקום
שאזרח רגיל יכול להרוויח בו סכום של תשע מאות חמישים וארבעה אלף
ועוד שבע מאות ושישים שקל ( )954,760 בחמש דקות עבודה, זה לא מקום
שכדאי להשמיץ אותו.
הנה: לפני שבועיים אני מקבלת פתק מהעיריה, שבו הם מודיעים לי
שאני חייבת להם 1,367,380 שקל עבור מים וארנונה. הם גם מספרים לי
שאם תוף שיבעה ימים אני לא מחסלת את החוב, הם יעקלו לי כל מיני
דברים. לקח לי בדיוק שבוע להתאושש מהידיעה וגם לחפש בכל הבית את
הפתקים הנוגעים לחשבונות הנ׳ל. ביום השביעי הודיעו לי מהבנק שלי
שהעיריה עיקלה את חשבוני.
חיכיתי עוד יומיים, עד שהתחילו הלימודים של הילדים, והלכתי לעיריה.
כדרר חשבתי איר אני, הקטנה, אצליח להסביר לפקידים הגדולים שהחוב

הזה איננו מתקבל על הדעת, במיוחד לאור העובדה שאני בן־אדם לא שמרן,
ולא שמרתי על הפתקים שהיו אמורים להעיד לטובתי.
בסוף החלטתי שהרבה יותר קל להתעלם מהסכום שהם קבעו לי, מאשר
לשכנע אותם שהסכום מוטעה. נעמדתי בתור, וכשהגעתי לפקיד עם
המחשב, אמרתי שאני רוצה לשלם את כל החובות שלי לעיריה, ולא הזכרתי
במילה את הסכום האימתני. הבחור לחץ על כפתורים, המחשב עשה קצת
קולות והסכום שיצא לאור היה 412,620 שקל.
ירדתי לקופה ושילמתי את החשבון. ואז, כשהקבלה בידי, לא יכולתי
להתאפק ועליתי בחזרה לפקיד שעושה את החשבונות. שאלתי אותו איך זה
יכול להיות שהם טעו ב־ 954,760 שקל. הפקיד אמר, בשלוות־נפש. :מה, לא
קורה שטועים?״
אני לא מבינה למה אני מתלוננת בכלל. אלה היחידים שטעו לטובתי.

עצות תוצרת חוץ מתנ 1ת

יש אנשים רחמנים בעולם. בבוקר הם מרחמים
על עצמם, בערב הם מרחמים על אחרים,
ובלילה, חלק מהם, מרחמים עליי, שאני צריכה
לכתוב מדור שלם כל שבוע. אם פעם בכלל לא
ידעתי שאני מיסכנה, באו חבריי הרחמנים והודיעו
לי את הבשורה המשמחת. מאז אני מיסכנה.
איר אפשר לאכזב חברים?
אחד הרחמנים האלה הגיע לא מזמן מסיור־עבודה
בן שבוע בארצות־הברית, ושם, בין פגישה
אחת לשניה, הוא מצא קצת זמן לרחם עליי,
ותיכף הוא קנה בשבילי מתנה האמורה לפתור לי
את הבעיות ל־ 300 המדורים הבאים עלינו

לזכור את כתובתו ואת מיספר הטלפון, חברו לו
שיר קצר, כולל מנגינה, שיכלול את האינפורמציה
הזאת. אם חס וחלילה הילד יילר
לאיבוד, הוא ישיר את השיר לשוטרים והם יחזירו
אותו הביתה( .רק שלא יגיד שהוא זוכר את
המנגינה בלבד, בלי המילים).
אם אתם פותחים בקבוק שמפניה ואין לכם
חשק שהנוזל היקר יבעבע ויישפר החוצה,
הכניסו צימוק אחד לתור הבקבוק, מייד עם
שליפת הפקק.
זהו להיום. עם השאר תצטרכו להסתדר
בעצמכם, עד להודעה חדשה.

לטובה. לספר קוראים עוד אלף עצות מועילות
ללמדר שזה לפחות מחזור שני של הצלה.לפי רוב העצות הניתנות בספר, אפשר להבין
שהאמריקאים יצאו מהמערות בדיוק לפני
שלושה שבועות, ולכן הם לא יודעים. למשל.
שאסור להשאיר כדורי־צמר גלויים בדירה שיש
בה חתולים(זו אחת מתיר אלף העצות).
ובכל זאת, שלפתי מהספר כמה דברים שנראו
לי חדשניים ובלתי־ידועים במקומותינו.
• אם איו לר אף טיפת שמן בבית וגם לא
מרגרינה או חמאה, והילד דורש חביתה, אפשר
לשים כפית מיונז במחבת ועליה לטגן את
הביצה( .ניסיתי — נכון).
• אם יש לכם עוגה שהתייבשה, פירסו אותה
לפרוסות והכניסו אותה לתור כלי סגור, ביחד עם
פרוסת לחם טרי. אחרי 24 שעות העוגה תהיה
כמו טריה( .טרם נוסה כאן).
• הנה משהו חשוב: אם הבעל/האשה שלכם
נוחרים בלילה, תור כדי שינה על הגב, שימו
מתחת לסדינו של הנוחר גולה של ילדים( .טרם
נוסה על־ידי, כי אני מעדיפה להרביץ לו כשהוא
נוחר. אבל אם אתם נגד אלימות, תנסו, אולי זה
יועיל).
• במקום לזרוק לזבל בקבוקי־בושם ריקים,
אפשר לשים אותם בין הבגדים בארון, כדי
שיפיצו שם את שאריות הריח שלהם.
אם הילד הקטן שלכם לא מסוגל בשום אופן

בטח יש לכם צורר גם באיזו מתנה לגיל היד•
אז טוב ששאלתם. במיקרה יש לי שתי הצעות
שלא תוכלו לסרב להן.
הצעה א׳ היא לגיל שהם רק צורחים ופולטים
אוכל מכל הכיוונים, או מתיישבים בלול ועושים
תנועות טיפשיות בידיים וברגליים. ופיתאום
האמא שלהם, ולפעמים האבא, ממש מרגישים

שהילד כבר צריף להחזיק ספר בידו כדי להתוודע
לתרבות.
הנה ספר שכל דפיו עשויים עץ ועליהם
תמונות בדיוק ברמה שלהם: סוס, חמור, תרנגולת,
שפן וכו׳.
תוצרת דורון לילד. מחיר, כ־ 10 אלפים שקל.
נראה יציב מאוד וסובל יריקות, נשיכות ושאר
צורות קריאה של הגיל הרף
לגיל הקצת פחות רד אפשר להשיג היום,
בחנויות־הספרים וגם ברשתות השיווק הגדולות.
מראה אוכלחגיגי

מ ה שנ כון, נ כ1ן
הסימן הכי־ברור לזה שהזדקנתי, היא העובדה שנשים צעירות מעצבנות אותי. טוב, זה ידוע שהן
נראות יותר יפה ויש להן עור יותר חלק ושיניים יותר בריאות, אבל אנחנו, הנשים הלא־כל־כר, אנחנו
בשלות יותר וחכמות יותר ולמורות נסיון־חיים, ואנחנו נשים הרבה יותר סבלניות לבעלים שלנו(זה
המקום שבעלי יתפוצץ מצחוק) ואמהות טובות יותר(כאן הילדים שלי ממש ישתוללו) וכמובן אנחנו
עקרות־בית פי־אלף יותר טובות.
אז אני עושה קפה קר במיטבח שלי ודקה לפני שאני מוזגת אותו לתור כוסות גבוהות והדורות,
אומרת לי הצעירונת הזאת, הפישרית הקטנה הזאת, הילדה המפונקת, שאם אני עושה קנקן של קפה
קר מאוד, כדאי לי להוסיף לתור הקפה גם כף אחת של תמצית וניל, כדי שלקפה הקר הפשוט יהיה
טעם אלוהי אמיתי.
עשיתי את זה. צדקה, המכשפה הילדותית. אני לא רוצה לראות עוד צעירות שמסתובבות לי בין
הרגליים במיטבח הפרטי שלי. שתלכנה הביתה, לגדול ולהתבגר קצת.

אני מבינה שזה המאכל הכי זר 11 בחודשים
אלה. בכל שבע ארוחות־הערב שאליהן הייתי
מוזמנת בחודש האחרון הגישה המארחת עוף
בלימון. יכול להיות שהמאכל הזה בא להחליף
את החובזה כמאכל הלאומי של ישראל.
אז לאלה שגרים רחוק מהמרכז, ושבשורת
העוף בלימון טרם הגיעה אליהם, אני שולחת את
המתכון, בצירוף ברכותיי על ששמרתם על
מקוריות עד לקריאת שורות אלו.
אגב, המנה היא טעימה מאוד, קלה להכנה, לא
יקרה וכנראה אהובה על ההמונים. אל תעשו את
האוכל הזה לבני המישפחה בלבד, כי אז אף אחד
זר לא יידע שגם אתם זל 11 וגם אתם סופיס־טיקייטד.
שעה לפני שיבואו 16 אורחים, היכנסו
למטבח וצ׳יק־צ׳אק הכל מוכן.

מה שצייד להכין:

2עופות, כשכל עוף מחולק ל־ 8חלקים:
16 תפוחי־אדמה בינוניים, מקולפים ומחולקים
לשניים;
4לימונים;
הרבה שום כתוש, מלח:
עבודה: את חלקי העוו/שמים בתור תבנית־אפיה,
ואת התבנית דוחפים לתנור שחומם
מראש, בלי שום תוספות. בינתיים מבשלים את
תפוחי־האדמה במים עם מלח, אבל לא מוציאים
להם את הנשמה. רק שלא יהיו קשים לגמרי.

המיכתבים שאתם כותבים לי זו השימחה
האמיתית של חיי. אגב, למה שלא תכתבו על
המעטפה: לכבוד סופרמן, מערכת העולם הזה
וכו׳ וכד. למה, בשם כל הקדושים. אתם חושבים
שיש לי פיתרון לכל בעיה בעולם, למה? הנה, א׳
סיטון, מרחוב ההסתדרות 2בנתניה, כותב לי כף
.בכל פעם שאני קונה חולצה חדשה, אני
לובש אותה כמה פעמים והיא מתלכלכת. עושים
כביסה, ואז בא השוק הגדול — החולצה נראית
פשוט ח ...אז מה עושים בשביל שלא יצאו כל
מיני חוטים מקצות החולצות שלי?״
א׳ סיטון, יקירי,
כנראה שהגיע הזמן שלר להתחתן. זה פשוט
מפני שהאשה הכי־מטומטמת בעולם יודעת איר
מכבסים חולצות בלי שייצאו לה החוטים. ועד
״שתמצא כלה, אולי פשוט תקנה חולצות ממין
משובח יותר?
נו, הייתם מאמינים? ידעתי שלא. אז אני
מחזיקה את מיכתבו של א׳ סיטון במגירה שלי,
לעדות.
משהו שנקרא. ספרקלטת״ .זוהי סידרה של
חמישה ספרים, כשלכל ספר מוצמדת קלטת.
בספר מודפסים, עם ניקוד, השירים או הסיפורים
שאפשר לשמוע בקלטת המצורפת לכל ספר.

הילד מקשיב לסיפור ובאותו זמן עוקב אחרי
הטכסט המודפס. הילד הקטן שלי ( )7מאוד נהנה
מהשירים מארץ הפלאות (שירים מוכרים
מסרטים ומחזות מוסיקאליים) ,ומסיפור הברווזון
המכוער, שקורא יוסי בנאי. כשגמר לשמוע את
הקלטת, תור כדי הסתכלות בטכסט, אמר :״תראי,
בפעם הראשונה גמרתי לקרוא ספר שלם!״
מתנה יפה מאוד לילד ובמחיר זול מאוד. פחות
מ־סז אלפים שקל (תלוי במקום הקניה) לספר
וקלטת ביחד.

אחרי 20 דקות, כשתפוחי־האדמה מוכנים,
אתם שולפים את התבנית מהתנור ושמים אותה
על השיש. מוציאים את תפוחי״האדמה מהמים
שלהם ושמים אותם על חתיכות העוף, הקצת
אפויות. בינתיים מבקשים מהבעל לסחוט את כל
הלימונים, ולתור מיץ הלימון כותשים המון שום,
איזה 10 שיניים, וגם שמים כפית מלח. את
הרוטב הזה שופכים על העוף ותפוחי־האדמה.
עכשיו מכסים את התבנית המלאה בנייר
אלומיניום ומחזירים לתנור לעור 30 דקות.
בזמן ההגשה אפשר לפזר על העסק
פטרוזיליה קצוצה, או פפריקה אדומה, לפי הצבע
שאוהבים.
כן, בטח שאם רוצים ארוחת־ערב מלאה,
אפשר להוסיף סלט טוב ואיזה שעועית ירוקה
מבושלת בחמאה, אבל זו כבר אופרה אחרת.

אותה גחן מדווחת מאוצות־הבוית

שראז הקטנה דאמדיקה הגדולה

ךןחרך די ך ך 1ךןל בגד־ים מתחרה שחורה, שמתחתיה בד
11^ 1.1 / 11 11111 לבן. הוא חושף רגלייס ארונות ועוצב
על״ידי תמרה ג׳ונס עבור ריקמה, בשילוב מעיל־חוף, הנראה נמו חלוק.

ך* עיר: ניו־יורק. המקום: מלון
( 1פנטה, הסמוך לנרודווי. המעלית
מוצפת קניינים, עיתונאים אמריקאים,
אורחים וסתם סקרנים. הסיבה: שבוע
האופנה הישראלי הראשון בארצות-
הברית 35 .יצואני־אופנה הציגו במשך
ארבעה ימים את אופנת קיץ ,׳86
בתיקווה להשתלב בשוק הגדול
והמבטיח.
הבוקר הראשון של השבוע נפתח
בארוחת־בוקר חגיגית, שופעת קלוריות
ותצוגות כשדוגמניות אמריקאיות
צעירות ושדופות דיגמנו אופנה
ישראלית ציבעונית במלוא הדרה. זה
היה כפי שהסביר אוסקר עפרוני, מנהל
היצוא של ניבה זה 11 שנה, רק הצעד
הראשון בדרך ארוכה. לחדור לשוק
האמריקאי זה מאוד קשה. שיטת
הקניה שלהם מסבכת את העניינים.
בהזמנה מעורבים הרבה אנשים —
נשיא החברה, סגנו, מתאם־האופנה,
מנתח־השיווק והקניין. לא כמו באירופה,
שם בא קניין, רואה, מזמין והולך.
למרות שהורידו מן האחד בספטמבר
את המכס בארצות־הברית לאופנה
מיובאת מישראל, עדיין אין ישראל
עומדת בתחרות במחירים מהמיזרח
הרחוק, למשל. וגם כשאמריקאי אומר

״ביוטיפול! גורג׳ס!״ על קולקציה, זה
לא אומר עדיין שהוא מזמין.
אם כי ניבה, למשל, דווקא עשתה
עסקים לא רעים ונחתמו כמה הזמנות,
בעיקר תודות לקולקציה המהודרת
שעיצב עודד פרוביזור מברי פוליאסטר
וכותנה מובחרים בגווני שחור־לבן,
חליפות תואמות של ז׳קט, מיכנסיים,
חצאית וחולצה בקו נקי ואלגנטי.
אשת־יצוא אחרת, אסתר פיאטוק
מפיצי, הציגה ללקוחות הפוטנציאליים
את הקולקציה בשיטת מיכס אנד
מאטש, ערבבי והתאימי, כשהיא משלבת
חולצה בחצאית ומעליה סוודר ועליו
מעיל וגם זוג מגפיים מבד תואם
להשלמת המראה.
ואכן, הקניינים עמדו מתפעלים
ומשתאים מהאופנה הישראלית העכשווית
של בגדים עשויים מבד ג׳ינם
בהדפס־זהב וסריגים בצבע ג׳ינס
(אינדיגו) שעליהם תפורות פיסות־עור
כחולות משובצות אבנים זוהרות, ניטים
ומטבעות־זהב, כשהמראה הכללי
הוא ספורטיבי, חתיכי ומתאים לאמריקאים
המחפשים אופנה יוצאת־דופן.
בעליה של אופנת ברגר, ברוך
ברגר, הפתיע בקולקציה ציבעונית
וספורטיבית, אותה עיצבו פאני הלר

היא יצרנית האופנה
# _ 1 1וביגרי-הים, שלמ ענה
עיצב עודר גרא ביקיני קטן.

ך \ 1ף 11ך | מדגמנת חליפת-עור בגוון שחור, של
11\ # 1 /1י 11 1מקט (מימין) וסתם אמריקאית מדגמנת
בגר-ים וחצאית בשחור, חום ובז׳ (למעלה) של מרלין.

ף 11ה ן 1ך | ך־ 11 | 1ה 1חולצה בצבע חאקי, ששישה כפתורים
1נ 1\ 1 1^ 1 11 11 מעטרים את חזייתה, ומאחור היא ארו׳
כה כמו פראק של מנצחים, ומעליה זיאקט תואם, באורך הירכיים.

11 \ 1ך 111 1ך 1היא אופנת פפקו הישראלית לקיץ : 86 שהוצגה,
\ 11 1 1^ 1בפריטים שונים, בניו־יורק: חולצת־חזיה, מיכג־סיים
ארוכים וחולצונת עליונית מבד שונה, אם כי בהדפס״כותנה.
ואירן ליבוביץ. היו אלה דגמים עשויים
כותנה וכותנה מעורבת בסאטן בוהק,
ומחולקות לקבוצות של הדפסי תות־שדה
גדולים על בדי־כותנה לבנים,
במערכות משלימות של מיכנסיים,
שורטס, ז׳קטים, חולצות, גופיות וכל
מה שרק אפשר ללבוש בקיץ.
קבוצה נוספת היתה משבצות גדולות
בגוון סגול, כחול, ירוק, ורוד וכתום
מעורבים יחדיו והמשתלבים גם

עם פריטים מבדים חלקים ותואמים.
ברגר נראה מרוצה. ההזמנות הצדיקו
את הנסיעה וההוצאות: ארבעה ימים
במלון — 1500 דולה טיסה הלוך
ושוב — אלף דולה הוצאות שונות —
400 דולר.
יוסף שמואלי, מנהל היצוא של
גיליו ונקסט, הביע דיעה קצת שונה:
הדבר שהכי הלך היו כרטיסי־הביקור
(״אם הייתי יכול, הייתי פותח פה חברה

ו 9ך 1\ 1 ך ן רזה, גבוהה, חטובה וחביבה,
\ 11 1 1/11 היתה הדוגמנית הטיפוסית
( 200 דולר ליום־עבודה) למוצרי האופנה הישראלית
לכרטיסי־ביקור וברצינות: היתה
תנועה והתעניינות וגם כמה הזמנות,
אבל להיכנס לשוק האמריקאי ממש,
זה בלתי אפשרי בן־לילה, וגם לא
בארבעה ימים.
לאופנת גיליו ולחברת־הבת שלה,
אופנת נקסט, קולקציה משגעת
וסופר־אופנתית, אותה עיצבה רנה
אדמשק: חלקה מבד ויסקוזה מבריק
ומחליף צבעים (סאן ז׳אן) בגווני ורוד

בניו״יורק. החברות שהשתתפו באירוע לא הסתפקו
בביגדי״ים־וחוף, בעלי גיזרות נועזות ובדים חוש פניים,
הציגו גם חליפות״עור וסוודרים עבודת״יד.

עתיק וכחול עתיק בשילובי זהב. וזאת
עובדה שכדאי לשים לב אליה: צבע
הזהב עומד להיות הלהיט של קיץ 86׳
— זהב לבד, זהב משולב בשחור-לבן
או כסף, כפתורי״זהב, שרשרות־זהב,
ניטים מוזהבים, מדליות מוזהבות, כל
מה שנוצץ ומוזהב.
אם כי דל הדלת של רחלה דרזין
היה כ

נראתו

שלחה את הקולקציה לניו־יורק וייצגה
אותה לאה פלד, ישראלית לשעבר.
ביבה רואה את קיץ 86׳ בהרבה
אופטימיות, הרבה לבן, כותנה וסאטן
מעורבים ולבנים מודפסים בלבן טון-
סור־טון ומדי פעם משלבים לבן עם
צהוב ולבן עם כחול. לבגדים אלה
הותאמו נעלי־התעמלות(סניקרס, לאמריקאים)
מבר זהה.
(המשך בעמוד )33

לפסטיבל בחיבה היו
נמה סוסים מצתים,
אבל לא יהיה רו
קו מנחה

מדתה מ ס ארו ש:
אומרים שאני
מירשעת
^ ותר מסעם אחת רמזה מרתה מסארוש
שהיתה שמחה לבוא לישראל. לפני חודשיים,
כשהיה כאן בנה, מיקלוש ינצ׳ו הבן, שעזר לאביו
להשלים את צילומי השחר(יאנצ׳ו האב, המפורסם
בבימאי הונגריה, כבר לא חי עם רעייתו
לשעבר, מרתה, ולמעשה מתגורר בפאריס) ,גילה
הבן כי אמו היתה רוצה לבוא ולחפש אתרי־צילום
בישראל, והתיזמון של אוקטובר בחיפה עשוי
להתאים לה.
הילור נוסף לאחור: בודאפסט, פברואר האחרון.
הוזמנתי לשבוע הסרט ההונגרי. סירטה
האחרון של מרתה מסארוש, יומן אינטימי, לא
הוצג שם, כי כבר הוקרן קודם לכן בפסטיבל־קאן,
אבל ידעתי כי נרכש להפצה בישראל
וביקשתי לא להחמיץ פגישה עם הבימאית, אשר
מאז החלה לעשות סרטים, ב־ ,1968 התפרסמה
כיוצרת המעניינת ביותר במיזרח אירופה.
בתחילה לצד יאנצ׳ו, אחר כך בזכות עצמה.
היא ערכה גיחה לבודאפסט, בין ביקור אחד
למישנהו, בעודה בניו־יורק, בוחנת הצעות לעשות
סרטים בארצות־הברית .״לראשונה בתקציב
גדול!״ אמרה בעליצות, והתפעלה בעצמה מן
העובדה שמעולם לא עשתה סרטים יקרים.
״הבעיה היחידה עם ביקור בישראל,״ אמרה אז,
״זה לוח־הזמנים. אין דבר רצוי יותר מלבקר
במקום שתמיד חלמת לבוא אליו, כשעומדים
להעלות סרט שלך — ועוד בפסטיבל סרטים!״
מסארוש זכתה לטעום מטעמם המתוק של
הפסטיבלים. הסרטים שעשתה, שעוררו תמיד
ביקורת במולדתה, בשל איזמל־הניתוח החד
שנטלה בידיה העדינות, עברו בהתפעלות אצל
העיתונות הבינלאומית, שצפתה בהם בפסטיבלים
ברחבי העולם כולו, וההונגרים, פוליטיים
או לא פוליטיים, אוהבים פרסים. האימוץ,
האשה האחרת(בישראל הוצג הסרט תחת שם
זה, במקור שמו הוא: היורשות) או תישעה
הירחים(לא הוצג בישראל) היפנו את הזרקורים
לאשתו של הראוותני שבבימאי הונגריה, העושה
קולנוע מסוגנן להפליא, אבל צנוע ואינטימי.

^ יום השני, ה־ 30 בספטמבר, עומד להי־
^ פתח בחיפה פסטיבל הסרטים הבינלאומי
השלישי. השם מעורר כבוד, אולם מה שמסתתר
מאחוריו צנוע יותר.
כמו בשתי הפעמים הקודמות, גם השנה
מורכבת התוכנית מאסופה מיקרית של סרטים,
חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות, כמה מהם
יוצאים מן הכלל, אבל ללא שום קו מנחה, ללא
שום מאפיין, אשר יצביע על פסטיבל זה כעל
אירוע בעל אישיות משלו.
הסרטים מסווגים, למעשה, לפי האולמות
שבהם יוקרנו. סירטי האודיטוריום של בית-
רוטשילד צריכים להיות סירטי־היוקרה,
הבכורות הרישמיות, שעליהן גאוות הפסטיבל.
בסינמטק מציגים משהו שאפשר לכנות,
בהכללה רחבה מאוד. ,קולנוע חדש״ ,ואילו

בקולנוע שביט — שעדיין עושה הפסקה
באמצע הסרט, כי לא רכש מכונת־הקרנה
משוכללת יותר — יציגו את אותם הסרטים
שנמצאים, רובם ככולם, במחסני המפיצים,

דבד

כימאית מוזמנת מרתח מסארוש ושחקן יאן נוביצקי
גם בעל וגם שחקן
אך דומה שהאחרון בסרטיה, יומן אינטימי,
הוא גם הסרקאסטי והעוקצני מכולם. אלה הם
זיכרונות של נערה שבאה מרוסיה להונגריה,
מייד בתום מילחמת העולם השניה, אחרי שאביה
נאסר ואמה מתה, והיא מנסה לבנות את חייה שוב
בבית דודתה השאפתנית. דרר עיני הנערה.
והפרטים הקטנים שאינה מחמיצה, מתגלה
הונגריה הנכבשת על־ידי הקומוניזם.
האין זה סרט אוטוביוגראפי, הנחשב גם
למרושע שבסרטיר, מרתה?
האשה קטנת הקומה, בעלת הצחוק הרחב
והעיניים הירוקות והגלויות, אישרה :״תמיד־תמיד,
ובכל מקום, שואלים אותי אותה השאלה.
בוודאי שזה אוטוביוגראפי, באותה המידה
ששמונה וחצי של פליני גם הוא אוטוביוגראפי.
כן ולא. כי לא הפרטים הם המדוייקים. הילדה
הקטנה אינה בדיוק מרתה מסארוש. למרות שזה
הרבה מאוד כך.
״אכן, חייתי שם. אבי נאסר, אמי מתה. ובכל
זאת, יש בסרט הזה הרבה פנטסיה, כמו בכל
הסרטים האחרים שלי. יש ריאליזם, אבל לא
ריאליזם טהור. יש גם קצת אבסטראקט.
״ואם אומרים שאני מרושעת, גם זה לא חדש.
בהונגריה תמיד הייתי רעה. כל מי שלא אהב
אותי, ואותם המבקרים שכעסו על מה שאמרתי,
אמרו שאני מרושעת. איני רוצה להתווכח איתם.״
האם זו הסיבה שגם הסרט הזה שכב שנתיים
על המדף, לפני שהתירו אותו להצגה?
״לא,״ פוסקת מרתה, ומעלה סיבה שלא קשה
לנחש את הקשרה למיקרה זה, של סרט אנטי-
סובייטי קיצוני :״בסירטי אני משתמשת בפלש-
בק, ולשם כן לקחתי סרט סובייטי, שהגיבורה

מסתכלת בו מתוך נוסטלגיה. כמובן שהסובייטים
אסרו עליי להשתמש בו. נאלצתי לחתוך את
הקטע. שאר היומנים הדוקומנטריים שבהם
השתמשתי הם מתוצרת הונגריה.״
יש רואים בקולנוע שלך קולנוע פמיניסטי,
ובתור שכזה, ממיזרח אירופה, הוא מעורר עוד
יותר סקרנות. מה דעתך?
שוב צחוק רחב. שוב נסיון להגדיר מוסכמות
וקלישאות בצורה שונה, מדוייקת יותר, ברגישות
יותר גדולה. שהרי הרגישות היא המאפיינת יותר
מכל את גישתה של כימאית זאת :״הגישה
הפמיניסטית או הפוליטית תלויה באופי הנושא.
ביומן אינ טי מי הנערה אינה מעורבת במתרחש
הפוליטי. היא מסתכלת, היא מתבוננת, אבל היא
פאסיבית. היא סגורה כמו אותם האנשים מסוגה
שחיו בשנות החמישים. מה שמתרחש סביבה היא
התרחשות דרמאתית. מי יודע, אולי בחלק השני
היא תתחיל להילחם?״
חלק שני? האם צפוי המשך ליומן אינטימי?
״בהחלט מאוד. אני מתכוונת לכך. הייתי רוצה
לעשות המשך בשנת ,68 התאריך שבו אני
התחלתי לעשות סרטים, וחלק שלישי, המתרחש
ככל הנראה היום. ואם תשאלי אותי אם גם אלה
יהיו סרטים אוטוביוגראפיים, מה לדעתך תהיה
תשובתי?״
א־פרופו עיקבות אישיים — מדוע את
מתעקשת להשתמש כה הרבה בשחקנים זרים,
כמו יאן נוביצקי הפולני למשל?
״נוביצקי? הרי זה בעלי! אבל חוץ מזה הוא גם
שחקן נפלא, יש לו ראש נהדר, הוא מוכשר כשד
ויש לו אישיות מקסימה. אז למה לי להשתמש
בשחקן בינוני רק משום שהוא הונגרי?״

ועתידים להגיע בקרוב אל בדי־הארץ (זה נכון,
דרך אגב, גם לגבי הסרטים של האודיטוריום).
ועוד יציגו סירטי אנימציה וסרטים ישראלים
מצטיינים מן העבר, באולם צוותא.

למען חובבי הקולנוע אנו מביאים את התדריר
המצורף, לכמה מן הסרטים הבולטים של הפסטיבל,
מתוך הנחה, שאכן כל מה שפורסם עד
לכתיבת שורות אלה אכן יוצג.

אדגר ר ״ ץ:

בימאי מוזמן רייץ
הלך רחוק
ן* יום בהיר אחד יצא פול סיימון מביתו, כדי
*לשתות כונדבירה. והגיע לאמריקה. זהו,
במישפט אחד, תמצית הסרט ה איי מאט
(בעברית — סולדת) ,שאורכו 15 שעות 24 ,
רקות ועשר שניות.
איד מבזבזים כל־כך הרבה פילם ( 28 אלף מטר
— אורו סופי) על סיפור כל־כך קצר?
גם אני שאלתי זאת לפני שנה, בפסטיבל-
ונציה, כאשר פגשתי שם לראשונה את הכימאי
אדגר רייץ. מאז מצאתי תשובות רבות. גם את
האיש פגשתי עוד פעמיים, בפסטיבלים שתים
ובמצבי־רוח שונים. וככל שהרביתי להשיח עימו
על סירטו, הבנתי איר אפשר לצאת רק כדי
לשתות בוס־בירה, ולהגיע לסוף העולם.
כי כאשר ניגש רייץ, בינואר ,׳79 לפתח סיפור
קטן על כפר ותושביו, משהו אומוביוגראפי קטן
וצנוע עבור הטלוויזיה(בקריירה הקולנועית שלו
גרשם אז סרט כושל בשם החייט מאולם) ,לא
ידע כי ההרפתקה תארך חמש שנים וארבעה

י— 2 4

מחר בדרך רכוס בירה

חורשים.
הוא לא צפה שיפגוש בשותף מסור בשם פטר
שטיינבאד. וכי יחד ייצאו למחוז הונסריק שעל
הגבול הגרמני־צרפתי, וישכחו את החיים תוך כדי
כתיבה(מיוני 79׳ עד אפריל :)81 הוא לא תי מן
מראש להעסיק 28 שחקנים ראשיים, להזדקק
ל־ 140״תפקידים מדברים״ ,וכי יעביד במשך
יותר משנתיים 5000 ניצבים ושחקנים חובבים.
בקיצור — הוא לא חישב מראש כי יבלע 320
אלף מטרים של נגטיב, בין ספטמבר 80 למאי .84
והעיקר — הוא לא ציפה מן הביקורת
הגרמנית ומבכירי אנשי־דדוח שיעמדו כתף אחד
עימו במאבק נגד כבוד מנהל־רודן ונציה, ג׳יאן
לואיג׳י רונרי, שסירב לפני שגה להציג בפסטיבל
שלו את האיימאט, בטענה ״שאץ זה מעניינו
של פסטיבל להציג סידרה טלוויזיונית באורך
מאראתוני שכזה.״
היום יודע כל אחד בעולם הקולנוע מה היו
תוצאות הפטיציה הזאת: ה איי מאט הפך לאירוע
בינלאומי. שם הסרט הוצג בארבעה המשכים, כל
בוקר החל מן השעה 9עד לצהרייס, באולם
מאולתר שאינו מיועד לקולנוע, במיזוג־אוויר
מקפיא את הדם ועל כיסאות לא נוחים. וראה זה
פלא: בתוך יום היכתה השמועה במבקרי־הקולנוע,
שאסור להחמיץ את הנסיון הזה, ואחרי
עוד יום נוצרמועדץ אריסטוקרטי סגור — אותם
שלא ראו את ה איי מאט נותרו בחוץ.
אדגר רייץ ריחף בעננים ולא עיכל את אשר

קרה לו :״בהתחלה רציתי לספר סיפור על צעיר
שעזב את הכפר שלו. למעשה, רציתי לספר את
הסיפור שלי. כשהתחלתי לכתוב ראיתי שאני
מספר על הרבה אנשים. הרבה סיפורים. ושהסיפורים
סוחפים אותי הלאה.
״הכפר שבו עבדתי היה חזק מן הזיכרתות
שלי, ואנשיו החלו משתלטים עליהם עד שלא
יכולתי להבחין מה שלי ומה שלהם. ואז כבר
הבנתי שאיני יכול לעצור. התחלתי להשתחרר
מזיכרוגותיי הפרטיים. הדמויות שיצרתי החלו
לחיות את חייהן.״
וכך נולד כפר בשם שאבאר, שאינו קיים כי
אס בדמיונו של רייץ, וממנו יצא סיפור המתחיל
ב־ 1919 ומסתיים ב־ :1982 סיפורה של מישפחת
סיימון, שהפך לראי קטן של ההיסטוריה
הגרמנית בתקופה זו — ולשם שינוי, לא דרך
האירועים הגדולים כי אם דדך הסיפורים הקטנים ריינר ורנר פאסבינדר המנוח רצה לכתוב
מחדש את ההיסטוריה של גרמניה. רייץ אינו
מתיימר לכך. הוא מנסה קודם כל להעז ולספר
אותה. במילים אחרות — הוא עבר את מחסום
הפחד:
״לספר את סיפורו של מישהו שחי בתקופת
הנאצים פירושו לגעת בדברים שהם טאבו לגבי
בני עמי. לנו. הגרמנים, יש רתיעה נוראה מפני
הסיפורים של עצמנו על עצמנו. ההיסטוריה
שלנו עומדת לנו בגרון, מאז שנת . 1945 זוהי

שעת־האפס שלנו, שמחקה כה הרבה מזיכרוננו.
האומה הזאת, שהפכה לבלתי״מסוגלת להתאבל,
היא נכה בזיכרונותיה׳.
רייץ בעצמו היה מופתע כשסירטו גרם להלם־
תרבות, בבית ובחוץ.
הצעד הראשון היה במינכן, שם הציג אותו
בית״קולנוע בשני המשכים בסוף־שבוע אחד, עם
ארוחה קלה באמצע. בעיקבותיו עמדו בתי-
קולנוע בערים אחרות בתור, ועשו כדוגמתו.
אחר־בך קמה ונציה ומחאה לו כפיים
והמבקרים העניקו לו את הפרס שלהם כשמישהו
הגדיר את כחדהמשיכה של היצירה במילים.זהו
ד אל א ס לאינטליגנמים״
מבקר אחר רצה לקום ולנסוע מייד לשאבאך,
והתאכזב מאוד שמודע לו שהכפר הזה אינו קיים
כמציאות.
בברלץ נפגשנו שוב, כשבא לקבל את פרס
מצלמת הזהב. מידי הסנאט הכרליני. לפני במה
שבועות גס הגיע ללוקאתו.
בתחנה זו כבר ניכר היה בו שהוא מתחיל
לעכל את ה איי מאט ואת ההצלחה הגדולה, וכי
בקרוב יצטרך להתחיל להיפרד ממנו• אד לא בלי
לבוא לישראל לראות מה יגרום אותו סיפור
לישראלים, שיחסם לגרמניה ולהיסטוריה שלה
הוא כה רגיש ומיוחד. האם יוכלו הם לעכל את
העובדה שהאיימא ט הוא היסטוריה המורכבת
מסיפורים קטנים ולא חשובים כשגם הדברים
הנוראים והמכריעים נפרטים לרגעים זעירים?

הא^מאט
יונע אינטימי

האיימאט (גרמניה)
האירוע המרכזי שלהפסטיבל והסינה ה טוגה
ביותר לנסוע לחיפה. טרט עלילתי
הנפרש על פני כמעט 16 שעות, שהן כולן
מרתקות, מאלפות, אנושיות ומרגשות.
קורותיה של גרמניה משנת 1919 ועד 1982
מוצגים מבעד לאספקלריה של חיי עיירה
קטנה, סמוך לגבול שבין גרמניה לצרפת.
מבט מינימליסטי זה מאפשר לבימאי אדגר
רייץ (ראה ראיון איתו) לדבר על בני־אדם

יומן אינטימי ( הונגריה)
-אולי הסרט
האנטי סטאליניסטי
החריף ביותר שהופק אי״פעם, לא רק
מאחורי מסך הברזל. טרתה מסארוש(ראה
ראיון עימה) מתבססת על זיכרונותיה
האישיים כנערה צעידה בהונגריה שלאחר
מילחמת העולם, כדי לצייר דיכוי מחפיר,
דווקא משום שהוא מתרחש במישור אישי,
ולהוקיע צורות־מחשבה פסולות. היא עושה
דברים אלה בכל-כך הרבה שיטנה וזעם, עד

קארין ראזנק ורודיגר וייגאנג
ולא על אירועים, על תחושות ולא על אידי אולוגיות.
אבל בדרכו המיוחדת הוא אינו
מחמיץ שום דבר חשוב מן התקופה הזאת.

קולונל

א בא במסע
עסקי ם

קולונל רדל (הונגריה)
-הצוות שעשה
את מפיסטו מתמודד
מחדש עם בעיית האישיות המפוצלת, כאשר
הוא עובר מזירת״התיאטרון לזירת-ההיס-
טוריה. הכימאי איסטוואן סאבו בחר הפעם
בקורות חייו של מי שהיה ראש שירותי
הביון האוסטריים לפני מילחמת העולם
הראשונה, נחשד בהומוסקסואל והואשם
במסירת סודות מדינה לאוייב. על השחקן
האוסטרי קלאוס מריה ברנדאואר מוטל

אבא נסע לעסקים

קלאוס מריה בראנדאוור -רדל
הפעם להיות מאופק הרבה יותר, מאחר
שהוא מגלם קצין המסתיר את ריגשותיו
-ולא שחקן המציג את ריגשותיו לראווה.

(יוגוסלוויה) -הסרט
שזכה שנה בפרס הג דיל
בפסטיבל-קאן. קומדיה, שהיא לעיתים
קרובות שחורה, על יוגוסלוויה בתקופת
הינתקותה מן הגוש המיזרחי, על אווירת
הטירור וההלשנה ששררו בה, הכל דרך
האספקלריה המבודחת של ההומור העממי,
כאשר הסיפור כולו מוצג מבעד לעיניו של
ילד שמנמן ושובב, שאביו נשלח למחנה
לעבודת־כפיה, בעיקבות הלשנה של גיסו.

הסהרורים
תרגיל ברציחות

הסהרורים (צרפת/
בריה־מ) -סרט יוצא
דופן במלוא מובן
המילה, של הידוע נקולנוענים של גרוזיה
אוטר יוסליאני, שיצא לצרפת וזכה שם
למילגה של שר-התרבות הצרפתי, שעזרה לו
לעשות את הסרט הזה. זוהי קומדיה שנוגה
ועדינה, בנויה כולה מאסוציאציות, כמעט
ללא דיאלוגים, שנושאה, לכאורה, הם עיסוקיה
הליליים של חבורת גננים, אולם למעשה
זו התבוננות משועשעת ומפוכחת

לרציחות

ונרגיל

הגיבור -

״עוזי•

בהתנהגות האנושית, על צדדיה המגוחכים
יותר, ומשום כך גם הנוגעים יותר ללב, אם
מיטיבים לראות את המתרחש על הבד.

פשוטות (ארצות־ה־ברית)
-זוג אחים
צעירים יהודים מטבסאס, איתן ויואל כהן,
רקחו יחד מותחן זה, שהוא מחווה לכל
סירטי נ״־ של תור-הזהב ההוליוודי, אבלבאותה המידה הוא גם מרתק ומפחיד
בזנות עצמו. מוזג בנר, הגואל את אשת
מעסיקו משיממון נישואיה, מוצא עצמו
מעורב בפרשת-רצח סבוכה, כאשר בלש
מושחת מנסה למשוך בחוטים ולהפיל בפח
אדם ללא זברון
פאדדה מאססרו

אדם ללא זיכרון

פאדרה גואסטרו

(שווייץ) -סרט אופייני
לקולנוע השוויי צי,
המוחה נגד הכיוון אליו פונה העולם
המערבי בשנים האחרונות. גיבור סרט הוא
אדם צעיר, שנאסף בוקר אחד מצד הדרך
על־ידי המישטרה, שאינה מצליחה לזהותו,
משום שהוא מסרב בעקשנות להוציא הגה
מן הפה, מתוך סיבות שאינן מובנות
לחוקרים כלל ועיקר. כל נסיון של אנשי-
המישטרה איט סוחט מילה מן האיש, אשר,

נפי שהסרט מבהיר בהדרגה, נוקט בשיטה
זו כמחאה נגד עולם המשחית את עצמו
בשיטתיות ואף מסרב להכיר באחריותו.

אשר מותר לחשוד בה, שמעבר לביקורת
חברתית נוקבת, יש כאן אפילו מידה
מסויימת של חיסול החשבונות הפרטיים.

אסירים פוליטיים בעבודת עונשין
מה שמנצח בסרט הזח, למרות כל הניצה
הפוליטית הדוחה שבה נאלצות-הדמויות
לדשדש, זהו הטבע האנושי ואהנת-האדם.

פרנסיס מקדורמנט: על חהדק
את כל הנפשות הפועלות, שכולן נעצם
ראויות ליפול בו. תרגילי הצילום והעריכה
יוצרים אווירה מרתקת ומלהיבה במיוחד.

(ספרד) -בתחילת *,
החודש זכה הסרט
נפרס הגדול בפסטיבל מונטריאול. התרגיל
ידוע: עימות בין שני אחים, האחד שהוא
קרדינאל, איש קדושה וסמל המוסר, שעשה
קריירה בוותיקאן, השני רופא כפרי, שנשאר
ויקטוריה אבריל: חטאי נעורים
בבית ונחשב לחוטא שבין השניים. לפני
מותו שב הקרדינאל הביתה, ואז, בפגישה להטיף מוסר. עברו של הקרדינאל קם ורודף
בין השניים, מסתבר שלא כל הנוצץ הוא
אותו, נין היתר בדמותה של נערה חטובה,
זהב, ולא כל מי שלובש ביגדי״כמורה ראוי
שאותה מגלמת השחקנית ויטוריה אבריל.

הקביים
אעות העבב>ע\
נשיקת אשת העכ
ביש
(בראזיל) -עוד
סרט יוצא״דופן, ה פעם
של הבימאי הקטור(פישוטה) נ אננ קו.
מבוסס על רומן מודרני של מיגואל פואיג
אולם פחות סגפני ממנו, מתאר את היחסים
הנרקמים נין הומוסקסואל לנין מהפכן.
הכלואים יחד בתוך בית־סוהר, במדינה טוטליטארית.
בהתחשב עם צורתו החיצונית
של הסרט -הכוונה למדינות דרום־
אמריקה ברורה. אם נאבגקו אינו מתגבר

סוזאנח צינקוצקי ויאן נוביצקי

תמיד על הקשיים של העיבוד, הרי שהשחקן
ויליאם הרט, בדמות ההומוסקסואל, מגיש
את אחד ממיבצעי-המישחק הנדירים שלו.

קביים (ספרד) -
קארלוס סאורה הר חק
משיאו. פרופסור
מזדקן, המנסה להתאבד אחרי מות אשתו,
ניצל על-ידי נערה צעירה ומתאהב בה, מבלי
להבין שגם לה יש בעיות משלה, ומבלי
להתחשב בפער-הגילים העצום, המפריד
ביניהם. סאורה מדשדש בקושי רב בסיפור
הזה, מקשט אותו בהצגה כפרית שמכינה
הצעירה וחבריה, בגי גילה, משתדל בכל
יכולתו להכניס משמעות עמוקה למה שגולש

פרנאנן גומז ולאורה דל־סול
לעיתים קרובות מאוד לסימון של מלודרמה
ים־תיכונית. פרנאנדו פרנאן גומז חוזר על
עצמו בתפקיד הראשי, עם לאורה דל-סול.

כשאשת ״מסדרים״ אותך, אתה מרוויח
ג ו 9יקאי1919 ,

שלעני״״0דחופות!

^ 2 ,על

בפעם הבאה כשתזדקק לשתתי

סדר צילום פנה אלינו. אין לך מה
להפסיד מלבד תעריפי־סזר גבוהים!

עיצובזניצזענ1אפ•
הטיה לטיני ד׳ביהניס
היחבה .״י״

סדר

צפריר דוני,

צירו

שמרו על ה׳פלומבה׳
ויטוסו לאירופה!

בצפון

העיד

דרו בובדיק 15 חייא ;447363 ,וגם ברעננה. אחוזה 447985,142־ 052

איתן עמיחי

הדברת מו קים
בע״מ

מומחים להדברת תיקב ם (לוקים)

תולע עץ חרק ספר ם ובגדים 2272 רמת גן ו ח מודיעין 8ו
טל 790114 5 6רשמס 21עסק 481 75

עם משקפי הטייסים
ריי־באן האוריגינאליים
מ תו צר ת בוש אנד לו מב
חברת עינית בע״מ ירושלים, מרכז כלל 320
היבואנים הבלעדיים של משקפי השמש ריי־באן
הטובים בתבל — שמחה להודיעה שבהגרלת
מבצע קיץ 1985 שהתקיימה ביום 30.8.85

ש מי ר ה על בד או תך ו ר בו שו

זבו בטיסה לאירופה
המספרים 116572 * 116030 * 100345:

זיוה תלם
זיוה תל ם מז מינה או תך
לחדר ה תצוגה בבי ת ה בהרצליה פיתזח
חדש בארץ:

רוכשי משקפי ״רייבאן״ שברשותם המספרים הנ״ל
מתבקשים לפנות לחברתנו 02-240335
בכדי לממש את זכייתם.

תצוגת דגמי עור נפלאים תוצרת ״אופנת עור זיוה תלם״
* צבעים מרהיבים גם לקיץ
* דגמים מקוריים
* ניתן להזמין בכל הגדלים ובכל הגוונים
תשקיעי בבגדי־עוד ולא תתחרטי!!
אביזרים: מחרוזות, תיקים, חגורות
תואם לבגדי־עור וכמו כן תואם לבגדי הקיץ של:

לאלה שעדיין לא זכו המשיכו לשמור על הפלומבה
למבצעים הבאים.
רזיאלה חוה לוי
״מיצי״

תמרה יובל
״ורוד״
רפי יעקובזון

אל תחמיצי את התצוגה!

המכירה תתקיים ביום שישי
וביום שבת
בין השעות
דוד המלך

27.9.85
28.9.85
16-19 10-14
, 10 הרצליה פיתו

להתראות זיוה

עינית בע״מ
02-240335

מודעות בטלפיו

0£* 25297£511¥£.ז

לכל ה ע תוני ם
*#ר בכ ר טי סי אשראי במחירי המערכתי

£8$ <:1118 אוס
* 1א 0ו ז * א £8זאו
0ז15**611

ויזה

•ענראברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

שולה השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלד ג׳ורג׳ 72
טל 295318 ,284919 ,282969 .

סקסועס קי ם
זכר או נקבה
שני הםמ צז ת תי ם

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי־מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור

בע״מ

רחוב שלום עליכם 18
תל־אביב -טל 286444 .
העולם הזה 2508

הוא בן .25 הוא ידיד הארץ. הוא גדל באיזור תל־אביב. הוא
מתפרנס מיחסי־מץ ע גברים בתשלום. להלן וידויו גלוי־הלב:

ד חיו תזונה
הווזו7ו7ן7ווא״ 7ת
נגיף האיידס שתקף את העולם,
ושאובחן כפוגע בראש ובראשונה
בהומוסקסואלים, העלה את אוכלוסיית
..העליזים״ שוב לכותרות.
העיתונות חגגה בדיווחים על
הומוסקסואלים המצנזרים את
חיי־המין שלהם ודווח על פניקה
וחרדה בעולם ההומוסקסואלים.
אבל יש אנשים שאינם מוכנים
לוותר על סיפוק היצר הבסיסי שלהם,
ואינם מטים אוזן לאזהרות.
הבחורים העובדים בזנות הומוסקסואלית
דוחים מכל וכל את
האפשרות שהם עלולים לחלות
במחלה, וטוענים שהעיתונות -כמו
תמיד -ניפחה את המצב בדיווחים
היסטריים, וגרמה עוול לכל האוכ־לוסיה
ההומוסקסואלית, ולא רק
להם.
לדעתם, מחלתו של רוק האדסון
לא רק משכה את תשומת־הלב
למצוקת הגייס (כינוי להומוסקסו
בכל
אופן, כילד היתה חסרה לי
דמות של האבא. אני זוכר את עצמי י
מדמיין את אבא שלי כמו גיבור. מין
דמות שילדים ממציאים להם בראש
כשהם חושבים על אבא. משהו כמו
טרזן או הרקולס.
אמא שלי היתה אשה די מיסכנה,
שעבדה כל החיים שלה בעבודות־ניקיון,
כדי לפרנס את אחי ואותי
בכבוד.

• איך התנהגת בין חברים
בני גילך?
הייתי מין ילד כזה שקט וחרוץ. לא
הייתי מלך הכיתה, אלא ההיפן. מין
תלמיד שכולם ידעו שהוא קיים, אבל
אף אחד לא התייחס אליו.

• מה זה ״כמעט מלאים״?
זאת אומרת שלא התנשקנו או
התחבקנו, רק קיימנו יחסי־מין.

• לא פיתחתס רגשות האחד
אל השני?
הוא לא פיתח אליי שום רגש
נפשי. אני חושב שבשבילו הייתי רק
פורקן מיני או התנסות מינית. עובדה
היא שברגע שהוא יצא עם הבחורה
הראשונה שלו וקיים איתה יחסי־מין,
הפסקנו להתראות, והניתוק לא בא
ממני.

• ואתה?

• כבר מגיל צעיר ידעת
שאתה שונה. האם ידעת שאתה
הומו?

אני כן פיתחתי אליו רגשות. הייתי
מתמלא כעס כשראיתי אותו מדבר עם
אנשים אחרים.
היו ימים שהייתי רושם את שמו על
עשרות פיסות־נייר, יושב ומדמיין
אותנו ביחד.

בגיל 13 בערך מתחילים להציץ
בחוברות פורנוגרפיות. גם אני הצצתי

• איך תיפקדת בצבא?

״בפעם הראשונה שלי פירסמתי
מודעה בעיתון ופחדתי נורא:
חשבתי שיבוא מישהו מכוער״

שירתי קרוב לבית, בבסיס צבאי
בתל־אביב, והגעתי כל יום הביתה.
המפקדים שלי, וכמובן כל החיילים,
ידעו עליי שאני הומו, ומאוד הלכו
לקראתי. לא צחקו עליי או היפלו
אותי לרעה. לדעתי, דווקא הייתי חייל
טוב מאוד, שקדן ומסור לעבודתו, ולא
ניסיתי לקבל שום פריבילגיה.

• איך הגעת אל הזנות?
אלים) ויצרה הזדהות איתם, אלא
גם הרתיעה רבים, שבעבר התייחסו
אליהם בכבוד.
אורי ( )25 לבוש תמיד בלהיט
האופנתי האחרון. גבר שחרחר,
נאה ביותר.

• איך הגעת אל ההומוסקסואליות?
כבר
מגיל צעיר, בערך בגיל ,13
ידעתי שאני שונה מכולם. כשכל
החברים בשכונה שיחקו בכדורגל,
בתופסת ובציד חתולים, אני העדפתי
לקרוא ספרים של הדולר רובינס,
לנקות את הבית, לסדר, להיות עם
עצמי.

• ססריס של הרולד רובינם
הם הדרך אל ההומוסקסואליות?
אני מביר אנשים רבים
שקוראים את הססרים שלו והם
לא הומואים?
טוב, זאת היתה רק דוגמה לכך
שהרגשתי שונה ואחר. וחוץ מזה, אני
לא מכיר ילדים בני 13 שקוראים גם
היום את הספרים שלו.

• מה משך אותך בספרים
שלו?
התיאורים על הגברים המצליחים,
היפים, העשירים, שכל הבנות נופלות
להם בין הידיים. אני דימיינתי לעצמי
אותי בתפקיד אחת הבחורות האלה,
שבסוף הצליחה להתחתן עם היפה
המצליח.

• לדעתך, הנסיבות המיש־פחתיות
בילדות הן שגרמו לנטיות
ההומוסקסואליות שלך?
יכול להיות. אני יתום מאב וגדלתי
כל חיי עם אמא שלי. יכול להיות
באמת 7יש כאן העניין של ״הבן של
אמא״ ,י !הופך אחר־כך להומו.

בהן, גם אני אוננתי בגללן. אבל מפעם
לפעם הרגשתי בבירור שנושאי הפנטזיה
שלי הן לא הנשים העירומות,
אלא דווקא הגברים העירומים. אבל
לקח לי 3שנים ארוכות וקשות עד
שעמדתי מול עצמי וידעתי שאני הומוסקסואל.

תהליך ארוך ומפחיד, הפחד
•שלך מעצמך ומהאנשים שסביבך. כל
החיים מחנכים אותך לאהוב נשים,
ופיתאום אתה אוהב גברים!
יש לך הרגשה, שמתלווה אליך כל
הזמן, שאתה בוגד בכולם, שאתה עושה
עוול, שתגרום צער, שאתה לא שפוי.

• מתי בפעם הראשונה
חווית סקס עם גבר?
הפעם הראשונה היתה בערך בגיל
16 או .17 זה היה עם תלמיד מהכיתה.
אני זוכר שהוא היה מה שנקרא
מלו״הכיתה, הבחור הכי־יפה, הספורטאי
של הכיתה והתלמיד הכי גרוע.
הידידות בינינו התחילה כשהוא
רצה להעתיק ממני את שעורי־הבית
ובמיבחנים. אחר־כך התחלנו לצאת
ביחד לסרטים ולמסיבות.
אני הייתי בן חסותו. הוא היה מלך
הכיתה ואני הייתי הביישן החרוץ —
מין ידידות כזאת שנובעת מאינטרסים
משותפים.
יום אחד, בחופש הגדול, נסענו
ביחד לאילת עם שקי־שינה. דיברנו
כמעט כל הלילה על בנות וסקס,
ופיתאום הוא אמר משהו כמו :״בוא
נאונן, אני נורא מגורה ״.נכנסנו למים
ועשינו את זה האחד לשני.
אחר־כך המשכנו להיפגש, כי היינו
חברים טובים. וכך, מפעם לפעם,
מאוננות משותפת, התפתינו וקיימנו
יחסים כמעט מלאים.

בערך כמה חודשים לפני הגיוס
לצבא נפתחו בתל־אביב בר ודיסקוטק
לגייס, ואני התחלתי לבלות במקומות
האלה. שם כולם היו לבושים יפה, כל
פעם בתילבושת אחרת, ואני תמיד
הייתי בג׳ינס הנצחי שלי. לאמא שלי
לא היה כסף לאוכל, ואני בוודאי שלא
חשבתי על מותרות אחרות.
היכרתי אנשים שכולם היו דומים
לי בנטיות שלהם והפכנו ידידים. ופה
ושם התחלתי לשמוע סיפורים כמה
כסף אפשר לעשות מזנות.
צריך להבין שאז לא דיברו על

יום־יום עם מישהו אחר, אחרי שהייתי
חוזר מהצבא.

• מהרפתקה קצרה זה הפך
די מהר לדרך־דדים. איך הרגשת?

הזמן אמרתי לעצמי שזה בסו־הכל
שעשוע ועשיית כסף, ושאני
אפסיק עם זה כבר בשבוע הבא. וכך
הדברים התגלגלו.
בהתחלה הייתי מסוחרר מהכסף
הרב שנפל בידי, פשוט לא האמנתי.

יש ביניהם אנשים נשואים עם
מישפחות, שחיים בפחד אדיר, ואני
בשבילם פורקן גם נפשי וגם פיסי. הם
זקוקים לסקס וליחסים עם גבר, ואני
התשובה בשבילם.
במשך השנים נוצרים קשרים
הדוקים, ואני מקבל מתנות בחגים. יש
קליינטים שכבר מזמן הפסיקו להיקרא
קליינטים והפכו לידידים.

• אז הם גם לא משלמים?

עסקים לחוד וחברים לחוד. הם
מקבלים הרבה יותר מכל אחד אחר,
אבל לשלם הם משלמים.

• מה זאת אומרת ״יותר
מכל אחד אחר״?

זה לא חייב להיות דווקא בשטח
המין. לפעמים זו ארוחה כשהם באים
— אני בשלן די מוצלח — או
הפתעה, או׳סתם לשבת לדבר בכל
הזמן שעומד לרשותם. הכוונה היא
ליחס מיוחד.

• מתי אתה עובד?

אני קם די מוקדם בבוקר, שותה
קפה ורץ לעשות התעמלות. אחר־כך
חוזר הביתה, קורא קצת, מפטפט
בטלפון, יוצא לקניות. בדרך כלל
בשעות הצהריים יש לי קליינט, כך
שרוב הזמן אני נמצא בבית עד הערב.
לפנות ערב שוב אני יוצא לטייל,
סרט של אחרי־הצהריים או כל מיני

״למה בולם חושבים שהומוסק־סואלים
הם סקס־מניאקים? אנחנו
מחפשים גם אהבה ונם רנשות״
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
קניתי בגדים, אכלתי במיסעדות, הזמנתי
חברים, קניתי לאמא שלי דברים
שהיא רצתה.

• ואמא שלך לא שאלה
מאיפה הכסף?

אה, זה סיפור אחר בכלל. אמרתי
לאמא שלי שאני עובד כמלצר במיס־עדה
ושאני עושה יופי של טיפים. כך
גם יכולתי לתרץ את השעות המאוחרות
שבהן חזרתי הביתה.

• גם היום אתה עוסק בזנות
כמיקצוע. איך קרה שלמרות
כל ההבטחות שהבטחת לעצמך,
המשבת בדרך הזאת?
חוג הלקוחות שלי גדל. הם שמעו
עליי דרך החברים שלהם ורצו להיפגש
איתי, ואני פשוט לא יכולתי לסרב.
שכרתי דירה בתל־אביב, והדברים כבר
התגלגלו מעצמם. פיתאום לא יכולתי
להפסיק את הכל ולשכוח את זה,
התרגלתי.
אבל החלטתי שאיך שאני משתחרר

״אני צריך להקשיב לקליינטים. הם
משלמים בשביל זונה ומקבלים
נם אהבה, גם פורקן וגם פסיכולוג״

דברים. ושוב, לקראת השעה 7.00
בערב, יש לי קליינט. וכך הלאה.
בלילה מאוחר אני יוצא לבלות
בדיסקוטק של הגייס וחוזר הביתה
לישון.

• אתה יוצא לדיסקוטק כדי
לתפוס לך גבר ללילה?

כן, הגייס תמיד מחפשים אהבה,
ובכל גבר״ שאני פוגש אני מחפש את
האהבה, את הקשר הקבוע.

• ביום שהיו לך שני
קליינטים אתה עוד הולך בלילה
לחפש?
כן וזה לא חייב להיות סקס. למה
תמיד חושבים שהומוסקסואלים הם
סקס״מניאקים? זה לא נכון, אנחנו גם
מחפשים אהבה, רגשות.
יכול להיות שאני אפגוש בדיסקוטק
גבר ואשב לדבר איתו כל הערב,
ולא חובה שאגמור איתו את הערב
במיטה. נעים לשמור על המתח לפגישה
הבאה, אבל זה גם תלוי במצב־הרוח
שלי.

• מה תלוי?

לפעמים אני נכנס לדיסקוטק, רואה
מישהו ומחליט מיד: זה הסקס שלי
להיום.

• ואז?

ואז אני מפעיל עליו את כל השיטות
הסודיות שלי.

• מוכן לגלות אותן?
בהחלט לא.

המושג זנות, והכל היה צבוע בהרבה
ורוד. וכך, אני ועור בחור, פירסמנו
מודעה בעיתון, שבה רשמנו :״בחור
צעיר, שחרחר ונאה, מחפש גבר מבוגר
שיתמוך בו.״
אחרי כשבועיים קיבלתי כמה תשובות
והחלטתי להיפגש עם אחד מהם.
הכנתי את עצמי לגרוע מכל:
שיהיה מכוער, שמן, או מקריח. הופתעתי
כשניגש אליי גבר בסביבות גיל
ה־ ,40 לבוש יפה ונאה, אחרי שיחה
קצרה הלכתי איתו לדירה של חבר
שלו וקיימתי יחסים. קיבלתי אז בערך
50 דולר, וקבענו להיפגש באותו מקום
שבוע לאחר מכן.
וכך התחלתי לענות תשובות לכל
המיכתבים שקיבלתי, ונפגשתי כמעט

מהצבא, אני עוזב הכל ונוסע לחו״ל,
להתחיל חיים חדשים.

• וזה מה שבאמת עשית?
כן, אבל די מהר חזרתי ארצה. היה
מאוד קשה להתאקלם — שפה, חברים,
עבורה. ביזבזתי את כל הכסף
וחזרתי מייד.

• ספר לי קוריוזים מפגישות
עם קליינטים.
אין קוריוזים. לכל אחד מהם יש
הסיפור של החיים שלו, ואני כמו
פסיכולוג צריך לשמוע קודם את
הסיפור ולהגיב.
צריך לדעת איך להתנהג, איך להגיע
איתם למיטה. הם באים אליי,
משלמים בשביל זונה, מקבלים גם
פסיכולוג.

• כמה כסף אתה מרוויח
בחודש?
הרבה 1500 .דולר זה בחודש חלש.

• ומה אתה עושה עם כל
הכסך הזה?
חי, מבזבז, נוסע שלוש פעמים
בשנה לחו״ל — כבר הייתי כמעט
בכל העולם — קונה בגדים, מחזיק
את הדירה היפה הזאת, מכונית.

• חוסך לימים קשים?
לפעמים.

• עד מתי אתה חושב
להמשיך בדרך הזאת?
עד שיגמר להם ממני.

• ומה תעשה אז?

אולי אפתח איזה עסק, בוטיק או
חנות. משהו, אני לא יודע. נחיה ונראה.

הקטיגורית הפכה לסניגוריה ושיתוק־הילדים
אינו מפריע לעבוד ולנהל חיי־מישפחה מלאים
פעם בעיות עם גברים. תמיד היו לי
קשרים עם בחורים, מאז שחזרתי לירושלים
מהמוסד. תקופה ארוכה היה לי
חבר חייל, אבל הוא היה מבית דתי
והוריו עשו בעיות.
היה לי משבר קשה עם סיום התיכון.
כל חבריי וחברותיי הלכו לצבא או
להגשמה, ואז בדיוק נולד אחי הקטן,
ופיתאום היה גם תינוק בבית. הוריי
אמרו לי שהם מוכנים לתמוך בי מבחינה
כלכלית אם אלן ללמוד הוראה.
אמי אמרה שזה מיקצוע נהדר עבורי,
כי כך אוכל גם ליהנות מהחופשות וגם
תהיה לי קריירה. האידיאל של אמי
היה שאהיה מורה או גננת.
הוריי לא יכלו לממן לי לימודים
באוניברסיטה, ואני לא הסכמתי בשום
אופן להיות מורה. הפיתרון היה שאני
התחלתי לעבוד כפקידה במוסד לביטוח
לאומי בירושלים, וכך מימנתי את
לימודי־המישפטים באוניברסיטה.
אי־אפשר לתאר את האומללות
להיות שם פקידה במצבי. כל הזמן נתנו
לי הרגשה שאני נכה. הייתי נוסעת
בכל יום לעבודה באוטובוס, כי לא היה
לי כסף לקנות מכונית, ואחר־הצהריים
הייתי נוסעת ללמוד באוניברסיטה.

*ץ בחינת יחסים עם גברים לא
הייתי אף פעם נכה מיסכנה״,
אומרת שולמית אמיר 46 כאשר היא
סוקרת את חייה. את המודעות לנשיותה
קיבלה דווקא במוסד לטיפול
בחולי־שיתוק, כאשר היתה בת .15

מספרת שולמית:
במגיפה הגדולה של 1953 הייתי
בין שלושת הילדים הבוגרים היחידים
בארץ, שנפגעו מהשיתוק. הייתי אז בת
,14 בחופש הגדול שבין בית־הספר העממי
לתיכון. בבוקר קמתי והלכתי למכולת,
ואמרתי לאמי שקשה לי ללכת
וכואב לי העורף. אמא הזמינה רופא,
הוא בדק אותי ואמר שהכל בסדר. אף
אחד לא חשד בכלל שזה יכול להיות
שיתוק־ילדים. למחרת, בשבת, עוד
הלכתי בסדר, אבל היו לי כבר כאבים
נוראים בגפיים. במוצאי־שבת הוריי
הלכו, כדרכם, לביתו של הנשיא לשעבר
יצחק בן־צבי, ואני נשארתי בבית
עם אחיותיי ואחי. כולם שיחקו במיטה
שלי ואני הלכתי לשירותים. כאשר
ניסיתי לחזור למיטה הרגשתי שרגליי
לא נשמעות לי. יותר לא יכולתי
ללכת.
כאשר הוריי חזרו בלילה, אבי אמר

לי שאני סתם היסטרית, אבל בבוקר
הזמינו רופא־מומחה, והוא אמר שזה
רציני מאוד ויש חשש שאמות. העבירו
אותי מייד לבית־החולים שערי־צדק,

שם שכבתי לבדי בחדר הרבה זמן. לא
ידעתי מה יש לי. הרגשתי את הרגליים
שלי וידעתי שבשיתוק לא מרגישים
את האיברים. אבל קיבלתי חום גבוה

ואז השיתוק תפס גם את הרגל הימנית
ואת הידיים. כאשר עבר לי החום, אחרי
חודש, גם השיתוק כמעט עבר. הוא
נשאר בעוצמה מלאה רק במקום בו
תפס אותי ברגעים הראשונים, ברגל
שמאל.
אחרי שהחום ירד, הוריי התעקשו
לקחת אותי הביתה. היו לי כאבי־שרי־רים
נוראים, והכי־הרגיז אותי שכל
האנשים שבאו לבקר היו אומרים לי
״טוב שכואב לך, זה סימן טוב שאת
מרגישה את הרגליים,״ ואני התפתלתי
מכאבים.
החברים שלי מבית־הספר והתנועה
המאוחדת היו נורא טובים אליי. הם היו
באים לעשות את הפעולה אצלי בבית,
כדי שלא ארגיש בודדת. אבל אחרי
תקופה מסויימת הסתבר כי אני צריכה
לעבור טיפול רפואי במים, ואת זה אי־

אשה בת ,30 שסבלה משיתוק. היה לה
כושר התמודדות נדיר והיא עמדה על
זה שתעזוב את המוסד ותחזור להתגורר
לבדה בביתה. אחרי זמן קצר
שמעתי שהיא התאבדה. זה היה אחד
הדברים שפגעו בי ביותר.
כאשר נכנסתי למוסד הייתי ילדה
נמוכה ורזה, וכאשר קמתי על הרגליים,
אחרי שנה ועמדתי, כולם כמעט התעלפו.
פיתאום הייתי כל־כך גבוהה. המשכתי
לגדול במהירות, ועד גיל 17 היו
צריכים להחליף לי את המכשיר האורתופד,
בכל חודשיים.
המוסד היה חממה, כי שם כולם היו
חולים. החזרה הביתה לבית־הספר התיכון
היתה מזעזעת. אומנם כל החברים
תמכו בי וחיפשו פיתרונות כדי לקחת
אותי לכל מקום ולעזור לי, ומבחינה
חברתית היתה לי תמיכה מלאה. אבל

בחרתי במיקצוע מישפטים מכיוון
שאז לא היו כל־כך הרבה מיקצועות
בחירה לאשה, ומכיוון שאני טיפוס
פרקטי.
השנה הראשונה באוניברסיטה הי־תה
משגעת. מייד התחברתי עם המון
אנשים, שהם חברים שלי עד היום.
אהבתי להשתולל, ללכת לסרטים
ולבילויים ולא למדתי כל־כך הרבה.
הייתי תלמידה בינונית, ולפני הבחינות
החברים היו אומרים שצריך להוציא
נגדי צו איסור הליכה לקולנוע, כי
אחרת לא אלמד בכלל.
שבע שנים עבדתי במיבטחים, עד
שסיימתי את הלימודים ואת הסטאז׳.
ברגע שהיה לי רישיון עריכת״דין ביד
נסעתי לגור בתל־אביב.
אני מאוד רציתי לעבור לתל־אביב,
אבל זה היה קשה לאמי. ביום שגמרתי

״אילו יכולתי, הייתי חיה שנית את חיי
כפי שתם -אני כל־כר מאושרת מכל רגע!״

1 71ח 1ך ! בגיל ,14 מייד אחרי סיום בית״הספר העממי
| / 1 1 1 11111 1 . 1 /ולפני הכניסה לתיכון, נפגעה שולמית במחלת
שיתוק־הילדים, והיתה אחד הקרבנות היחידים הבוגרים בשנות ה־.50

אפשר היה לעשות בירושלים. גם לא
היה בבית אף אחד שיכול היה לסחוב
אותי ממקום למקום, ולכן הוחלט
שאעבור למוסד מיוחד, במקום שבו
נמצא היום בית לוינשטיין.
נכנסתי למוסד ילדה קטנה בת ,15
ואחרי תישעה חדשים יצאתי משם א־שה
מושלמת. לא שמו אותי בין ילדים,
כי הייתי יותר מבוגרת, ולכן שהיתי כל
התקופה בין מבוגרים, חולים בסוגים
שונים של שיתוק. היו ביניהם גם
אנשים שעברו את השואה.
אני זוכרת גבר צעיר ויפה־תואר
שסבל מניוון שרירים. למרות מחלתו
הקשה, התאהבה בו אשה בריאה
והחליטה להינשא לו. היא הוציאה אותו
מהמוסד ורצתה להעביר אותו לטיפול
אצל פרופסור בחוץ־לארץ, אבל זה כבר
לא עזר לו. הוא נפטר אחרי זמן קצר.
החברה הכי־טובה שלי במוסד היתה

היו אלה דווקא המורים שנתנו לי
הרגשה שהנכות זה גם עניין שיכלי.
עד היום, אחרי כל־כך הרבה שנים, יש
לי עדיין כעס נוראי נגד כמה מורים
מהתיכון.
למרות הכל, עמדתי בתוקף על כך
שאלך לבית־הספר כל יום. היתה לי
חברה טובה שהיתה באה אליי בכל
בוקר וסוחבת לי את הילקוט לבית־הספר.
התעקשתי לנסוע באוטובוס
והיו כמה פעמים שנפלתי בבוץ והיה לי
קשה לקום. הרגשתי השפלה נוראה
וחשבתי אפילו על התאבדות. אילץ
לא היה קיים אז, ולמוסדות שטיפלו אז
בחולי־שיתוק לא היה מספיק כסף.
למרות התנגדותם של הוריי עברתי
עוד ניתוח, בתיקווה שזה יעזור לי, אבל
הוריי צדקו, מצבי לא השתפר ונאלצתי
ללכת שיבעה חדשים בגבס.
למרות מצבי הגופני, לא היו לי אף

את לימודי באוניברסיטה אבי נפטר, וזו
היתה ממש רעידת־אדמה. כי הוא היה
מרכז עולמנו.
עד כאן סיפורה של הפרקליטה.

מרק־עדשים
בחצות הלילה
**ישסחתה של שולמית עלתה
^ /מפרס עוד במאה שעברה. ראש
החמולה, הסבא אהרון כהן, הביא את כל
המישפחה לירושלים. תמונתו, אדם
מזוקן נשוא־פנים, שנת ,1910 נמצאת
בביתה של שולמית, והיא גאה בה עד
מאוד.
אביה של שולמית, אהרון־חיים כהן,
היה פוליטיקאי. הוא היה תקופה מסויי-
מת מזכירו של חיים ארלוזורוב, ואחר־כך
מנהל במחלקה המדינית בסוכנות.

מישפחת כהן היתה מיודדת מאוד עם
מישפחת בן־צבי.
״אבא שלי היה טיפוס מיוחד. היתה
תקופה שהוא עבד עם משה שרת והם
נפגשו לשיחות עם מנהיגי השבטים
בעבר הירדן. אחד מהערבים נשאר
בירושלים מאוחר בלילה, ואבי הזמין
אותו אלינו ללון. כאשר הגיעו הביתה
בחצות, נזכר פיתאום האורח שהוא רעב
ורוצה לאכול מרק־עדשים. אמי קמה
ובקלות נמרצת בישלה עבורו את המרק
שביקש. בבוקר, אחרי שהלר ואמא
סידרה את המיטה, מצאה בין המצעים
שטר של 20 לירות, שהיו אז משכורת
של חודשיים,״ מספרת שולמית.
״לי לא היה קשה לעבור לתל־אביב,
זה היה בשבילי כיף ואושר לא נורמלי.
לא היה לי רגע אחד של קושי. מצאתי
דירה ברחוב בלו!־ ,מצאתי המון חברים,
וישר הלכתי לעבוד בפרקליטות. זה
היה בשנת ,1965 זו היתה שנה של
מיתון קשה מאוד במשק. היו הרבה
אנשים שרצו להתקבל אז לפרקליטות,
היה ממש תור. בתור אשה זה היה קשה
במיוחד. אבל אליעזר לייבסון, שהיה אז
פרקליט־המחוז, הסכים לקבל אותי
לנסיון, על־פי חוזה מיוחד לחודש אחד.
אחרי החודש הזה הוא כבר לא רצה
לוותר עליי, ונשארתי 18 שנה בפרקליטות.
״אני
זוכרת שבאחד המישפטים
הראשונים שלי, כאשר הופעתי בבית־מישפט
השלום, השופט התלבט אם
לזכות את הנאשם או להרשיע, ואני
אמרתי לו :״ארוני, אני חדשה בפרקלי־טות!״
הוא חייך, והרשיע את הנאשם.
בבית־מישפט השלום זה בכלל היה

שולמית ואמנון נפגשו לראשונה בפגישה עיוורת,
אחרי שאמנון טילפן והתעקש להיפגש. הם חשבו על
הרפתקאה, אבל למרות שלכל אחד מהם היה באותה תקופה בן״זוג רציני,

התפתחה ביניהם בתוך זמן קצר אהבה גדולה. הם עברו לגור יחד,
והתחתנו אחרי שנה. עתה החליפו השניים את עיסוקיהם. שולמית היתה
מפרקליטה לעורכת־דין עצמאית ואמנון -משחקן למורה בתיכון.

לשכנע אותו שתהיה לנו עוד בת. הוא
חשש שזה יזיק לבריאותי.״

שולמית אמיר, אשה בת ,46 שמגיל
14 סובלת משיתוק־ילדים, אשה
שמימנה את לימודי־המישפטים שלה
בכוחות עצמה, ובגיל 45 עזבה מישרה
בטוחה כדי לעשות את מה שהיא
אוהבת, היא אשה מאושרת. אני מסירה

את הכובע לפניה.

עם הבער

,צריך להיות
פסיכולוג!״

7111 71 אחרי שאמנון הצליח להשיג גט מאשתו הראשונה,
1111111111 שהיתה אז ברומניה, נישאו שולמית ואמנון בירושלים.
״כולם אמרו לי שהוא לא מתכוון להתחתן איתי ״,נזכרת שולמית.
כיף. כי אף אחד לא הלך שם לבית־סוהר,
הכל נגמר בקנסות ומאסר על־תנאי.
אבל אחרי תקופה מסויימת הועברתי
לבית־המישפט המחוזי. הופעתי
לפני השופט מכס קנת ופחדתי נורא.
״באחד המישפטים הראשונים, פית־אום
קם הנאשם ואמר שהוא מודה
באשמה. הייתי אומללה, כי לא ידעתי
מה אני צריכה לעשות, ההודאה היתה
בלתי־צפויה. קנת עזר לי ואמר שצריד
לבקש מאסר על־תנאי.״

אהגה
^ גדיזגגוף

**ץ ולמית נשואה לגבר מקסים,
אמנון אמיר. הוא בן גילה, בעל
תלתלים שחורים וחיוך רחב. סיפור
החיזור והרומן ביניהם חביב עליהם
מאוד, ושניהם מספרים אותו כשימחה.
מספרת שולמית :״עבדתי בפרקליטות,
היה לי חבר רציני, והייתי מאוד
מאושרת. יום אחד קיבלתי טלפון מאלמוני,
שאמר שהוא רוצה להכיר
אותי. אמרתי לו שיש לי חבר, אבל הוא
התעקש וביקש שאפגוש אותו לכוס
קפה. היה לו מיבטא זר ושם מפוצץ.
קבענו פגישה בקפה הרלי.
״איחרתי, כי אני תמיד מאחרת. הוא
היה יפה נורא, אבל היה לבוש משונה.
במין חולצת ניילון כזאת, שבארץ כבר
לא לבשו שנים. הוא עישן בעצבנות
ודיבר בלי סוף. הוא סיפר שיש לו
חברה שבא איתה מרומניה, והם גרים
יחד. הוא דיבר עברית שוטפת ואמר

שהוא רק שנה וחצי בארץ. הכל נראה
לי מוזר.
״לפגישה השניה בא כבר לבוש
בחליפה ועניבה, רומני מאה אחוז!
בפגישה הרביעית הזמנתי אותו אליי
הביתה, ובאותו לילה הוא אמר לי שאני
האשה שלו וזהו זה. אני לא יודעת עד
היום למה האמנתי לו.
״הוא היה אז מובטל, והחברה שלו
זרקה אותו מהבית. אמרתי לו שהוא
יכול לעבור לגור בדירה שלי, אבל
מכיוון שזה יהיה מוזר לגור עם אדם זר,
אז אני אעבור בינתיים לגור עם אחותי.
קבעתי פגישה עם החבר הקודם שלי,
כדי לסיים איתו את היחסים, וביקשתי
מאמנון שיחכה לי בדיזנגוף. כשבאתי,
מצאתי אותו יושב עם איזה בן־אדם,
והוא סיפר לי שבכסף האחרון שהיה לו
בכיס הוא קנה לאדם הזר הזה חומוס,
מכיוון שהיה רעב. באותו רגע התאהבתי
בו. לא הלכתי אף פעם לגור אצל
אחותי.
״עברו עשרה חודשים עד שהתחתנו,
כי אמנון היה צריך להשיג גט
מאשתו הראשונה, שנשארה ברומניה.
כולם אמרו לי שהוא נוכל ורמאי ואני
תמימה שאני מאמינה לו. אבל אחרי
עשרה חודשים הוא באמת קיבל גט,
והתחתנו בירושלים.
״שנה וחצי אחרי החתונה נולד בננו
ארן. אמנון, שלמד דראמה, היה שחקן,
ואחר־כך למד גם היסטוריה, וכיום הוא
מורה בתיכון ומומחה לפאשיזם, לא
רצה בכלל ילדים. הוא הסכים שאלד
ילד בתנאי שלא יהיו לנו עוד ילדים.
רק אחרי הרבה מאוד שנים הצלחתי

נים רבות עבדה שולמית
** בפרקליטות והתמחתה בפלילים.
היא הופיעה במאות מישפטים חשובים
של אונס, שוד ורצח. ופיתאום, בגיל 45
בערך, החליטה לעזוב את שירות
המדינה ולצאת לשוק הפרטי האכזרי.
״הרגשתי שאני תקועה. שאין לי
מקום להתקדמות ואני דורכת במקום.
רציתי ללכת לשפיטה, וניסיתי, אבל זה
לא הלך, משום מה. כאשר ראיתי שלא
אתמנה בקרוב לשופטת, החלטתי לעזוב
את הפרקליטות. זו היתה החלטה
קשה. שנתים זה התבשל בי עד שהחלטתי.
היתה לי משכורת אדירה בפרקליטות,
כי בגלל הנכות אני לא משלמת
מס־הכנסה. אבל הרעיון שאבלה שם
את כל חיי שיגע אותי.
״לא היה לי שום קושי עם המעבר
מתובעת לסניגורית. קליינטים לפעמים
אומרים לי שאני מעמידה יותר
מדי את צד התביעה, אולי זה נכון, אבל
אני חושבת שזה מקנה לי דווקא יתרון.
כי אני רואה את התיק באובייקטיביות
ומכירה את כל הנקודות שהתביעה
תעלה עליהן.
״גם כאשר הייתי תובעת, לא שנאתי
עבריינים, וחשבתי שכל אדם זכאי
להגנה מישפטית. היום אני לעיתים
נדהמת מהתנהגות התביעה. שמעתי
למשל במיקרה אחד, שהתביעה העלימה
דוח של המישטרה, שעזר לסניגוריה.
כאשר הייתי תובעת, אף פעם לא
הייתי עושה דברים כאלה. חשבתי אז
שסניגורים סתם מבלבלים את המוח
כאשר הם מתלוננים על תביעה, ולא
האמנתי להם. אבל אני עדיין מאמינה
במישטרה הוגנת באופן בסיסי.
״אני לא מקבלת כל קליינט. יש לי
אולי מזל, אבל היו לי קליינטים שאני
חושבת שהם ראויים להגנה ויש להם
תיקווה. היה לי למשל קליינט קטין,
שגנב בחינות־בגרות. היה לי אחר
שיצא זכאי מעיסקת סמים. היה לי
קליינט שנאשם בהחזקת שני גרם
חשיש והוא היה כל־כך מבוהל, שאני
בטוחה שאף פעם לא יחזור לזה. והיה
לי בחור ששכב עם חולת־נפש, מפני
שהאמין כי זה מותר.
״אני מאמינה שבן־אדם יכול להשתנות
וללמוד לקחים, אחרת אין מה
להיות סניגור. אדם שנאשם בעבירה
הוא במצוקה נפשית גדולה, והסניגור

צריך להיות גם פסיכולוג במידה לא
קטנה.
״היה לי רק קליינט אחד שאני
מצטערת שקיבלתי. הוא היה פורץ, וזה
היה המיקצוע שלו. אני מצטערת שקיבלתי
אותו, מפני שנדמה לי שאין לו
תיקווה.״

שולמית שומרת בביתה את תמונתו של סבה,
חדע
11 1 .1 /1אהרון כהן, שהעלה את כל המישפחה מנרס
בסוף המאה שעברה. התמונה, שצולמה בסטודיו בירושלים, היא נכס.

שנים רבות עבדה שולמית בפרקליטות
מחוז תל״אביב, שבראשה עומד
עורך־הדין אהרון שד״ר (בתמונה) ,שגם הוא עצמו נזקק לקביים.

תביעה על קביים

3בט

תקשו המשולש:

הנסד מצטברמאוד
ערב השנה החדשה הספיקה חברת־התעופה
בלאומית אל על לפרסם את המאזן שלה לשנת־הכספים
הקודמת, ובפי הדוברים במסיבת־העיתונאים
היתה בשורה מרעישה: השנה השיגה
החברה רווח תיפעולי.
בעוד הכתבים מציצים בדוח עב״הכרס,
שחולק להם, נזרק לחלל האוויר סכום מסויים,
האמור להיות ההפסד המצטבר של החברה.

החוב הראשוני אוכלת כל חלקה טובה במאזני־החברה.
העובדים מנועים מלהגיב, בתוקף
מעמדם המישפטי. רפי הר־לב הוא מנכ״ל של
חברה בפירוק ובהפסד, שבה שולט האפוטרופוס
הכללי, עורד־הדיו עמרם בלום, ורק לו הוא
חייב דין־וחשבון.
מישהו יצטרך לשלם חלק מהחובות האלה,
ולכן כדאי שאותו גורם — ממשלת ישראל

דלק פיאט ומר
דיווחים מהימנים מחברת דלק יודעים לספר
על עצבנות שתקפה באחרונה את מנכ״ל החברה,
אכרחם אגמון. אומרים שמשהו עקץ אותו,
אבל איש אינו יודע מהו בדיוק.
מנחשים שהסיבה היא יחסים קשים עם שר־האנרגיה,
משה שחל, שמקורם מיכשולים
ששמו על דרכו של אגמון בדרך לרכישת חלקים
מחברה מתחרה, בבעלות ממשלתית, פז —
מעשה שהיה מציב את דלק בראש סולם
פירמידת חברות־הדלק בארץ.
אבל ייתכן שהעצבנות היא בגלל כישלונו של
אגמון להתפשט בכיוון אחר: רכישת סוכנות
פיאט בארץ. רצונו של אגמון להיכנס לענף־
היכב איננו סוד. בתחום זה הוא רואה עין בעין
עם סגנו־עוזרו, יעקב חפץ, התחום היחיד שבו
שוררת הבנה בין השניים.
לפני שנתיים ניסה אגמון לרכוש את סוכנות
איווקו ( 0ב< )1\?£מידיה של מישפחת
גולדשטיין, בעלת סוכנויות מכוניות לים

מטוסי ״אל־על״ בנמל־התעופה בן־גוריון
איך נוצר הגירעון
כמה אנשי״מיקצוע, המחזיקים בידם את
הדוח, מתקשים לאתר את הסכום. דובר אל על
ניאות למסור להעולם הזה את הסכום המדוייק,
שהוא 349 מיליון דולר — ההפסד המצטבר
מאוד של החברה מהשנים הקודמות.
זה הרבה מאוד כסף, בייחוד אם נזכור שלפני
ארבע שנים בדיוק פרש מהחברה יושב־ראש
מועצת המנהלים דאז, אברהם (״בוטה״)
שביט, שהצליח כמעט לאזן את החברה.
כשהוא פרש, נכנס במקומו לתפקיד נחמן
פרל, איש תנועת החרות. באותה שנה היה׳סך
כל ההפסד השנתי 30 מיליון דולר.
אז נחתו על החברה שתי מכות. הראשונה
ביטול טיסות־שבת, צעד שנועד לשמור על
הדתיים בתוך הקואליציה של ממשלת־הליכוד.
הפסד מיידי של 40 מיליון דולר נרשם לחובת
החברה, והוא הלך ותפח מאוד.
אחר־כך באה המכה השניה, הקשה יותר —
הצמרת הכלכלית של הליכוד ניצלה סיכסוכי־עובדים
ושביתות תכופות בחברה, ותחת מסווה
של ניסיון לסגור אותה ולפתוח מחדש חברה
מקוצצת בכוח־אדם התכוונה למעשה למכור
אותה ליזמים פרטיים, מקורבי הליכוד.
בשלהי 1982 כבר עמדה החברה הלאומית
בגירעון של קרוב ל־ 200 מיליון דולר.
לבסוף נמצא הפיתרון, אחרי שהעובדים מנעו
בגופם את סגירת החברה. אל על פועלת מזה
שנתיים וחצי כחברה בפירוק. העובדים איבדו את
זכות ההתארגנות הקיבוצית שלהם, על כל
יתרונותיה (כמו זכות השביתה) ,וההנהלה יכולה
להעסיקם בתנאים הנוחים לה.
בימי שביט נעשה קיצוץ אכזרי בכוח־האדם
של החברה. אחר־כך, ערב הפירוק, היה קיצוץ
נוסף בבשר החי, ומאז חלים על אל על כללי־מישחק
שונים לגמרי.
איך גדל החוב בחברה המצומצמת בכוח־אדם?
ההפסד אינו נובע רק מאי הפעלת מטוסים
בשבת. גם אל על מודה, שהריבית המצטברת על

באמצעות מישרד־התחבורה — יפשפש היטב
בסיבות שהביאו לחוב הענק.
על־פי מיסמכים עדכניים, שהגיעו לא רק
לשר־התחבורה חיים קירפו, אלא גם למבקר־המדינה
יצחק טוניק, וליחידה הארצית
לחקירות להונאה במטה הארצי, ביצעו כמה
מבכירי החברה מעשים שלא יעשו בתקופה שבין
סוף שנות ה־ 70 ומינוי מפרק לאל־על.
הדוגמה החוזרת על עצמה בניירת: בכירים,
בארץ ובמישרדי־החברה בחו״ל, העדיפו להטיס
נוסעים תוך מתן עמלות גבוהות למישרדי־נסיעות
פרטיים, שעימם הם היו קשורים.
על־פי ההערכה, מדובר באלפי כרטיסים,
ליעדי טיסה שונים, במשך כחמש שנים.
האם ימצא מישהו לנכון לעשות בשנה הבאה
עלינו לטובה בדק־בית בחברת־התעופה הלאומית?
מכונית המעמד
הו1ר*וו
את הפרטים על המכונית הזו לא תמצאו
בעיתונים הכתובים בשפה העברית. רק המרפרפים
במגזינים מחדל יכלו ללמוד על המכונית
הצרפתית החדשה, רנו 25 וי — 6מכונית
ממוחשבת, משוכללת ביותר.
מי שהתלהב ופנה לשאול עליה אצל המפיץ
הישראלי, שמת לשמוע שהגיע סישלוח ארצה.
מחירה: כ־ 45 אלף דולר בלבד, כולל מיסיס. אולי
מסיבה זו לא היה טעם להוציא כסף רב על
פירסומת, כי קהל המטרה הוא מצומצם ומוגדר.
אך שימעה של המכונית היוקרתית עבר מפה
לאוזן. עובדה, בחודש האחרון נמכרו שמונה כלי־רכב
מסוג זד״ ונודע שעוד היד נטויה.

ביטוח
לא לאום,
מהי המשכורת החודשית שלד — נמוכה? גבוהה? ממוצעת?
מעטים יודעים שעל־פי תקנות הביטוח הלאומי, גם שכיר זכאי
להשלמת הכנסה, אם משכורתו ומצבו המישפחתי עונים על קריטריונים
שקבע המוסד לביטוח הלאומי.
מהם הקריטריונים?
זוהי בדיוק השאלה שעליה קשה מאוד להשיב. כי המוסד לביטוח
לאומי לא שש לפרסם אותם באמצעי־התיקשורת.
לא במיקרה שותק המוסד. בהנהלתו מתרוצצות שתי גישות: האחת
מציעה לשתוק, ולהעניק את דמי־השלמת ההכנסה רק למי שבא ומבקש,

מנכ״ל אגמון
החמצת עיסקה
התיכון. אולם במירוץ גברו עליו אנשי המשביר
המרכזי הפצע נשאר פעור.
עתה, כאשר גולדשטיין הציע למכירה את
סוכנות פיאט כולה, נכנס אגמון ללחץ, אם כי
שוב החמצה. כי הפעם השיגה אותו כור,
שבאמצעות חברת־השיווק סולכור עומדת
לרכוש את הזיכיון של המכוניות האיטלקיות.
המשא־ומתן גולדשטיין־כור־פיאט נמשך
ונמשך, אך העיסקה תבוצע. למעשה, המשא־ומתן
העקרוני הגיע לסיומו.
בינתיים, העיסקה המוצלחת הצפויה עוררה
מריבצם כמה יריבים ותיקים של ישעיהו
(״שייקה״) גביש, מנכ״ל כור. בעיסקה זו תקבל
כור נכסים נזילים, נכסי דלא־ניידי ורכישה
בתנאי־תשלום נוחים. בחברת־העובדים ניתן היה
לשמוע שגם אנשי המשכיר המרכזי וגם אנשי
חטיבת־הסחר של סולל בונה שואלים בכעס
מדוע לא שותפו ברכישה.
מה שמעכב למעשה את החתימה על ההסכם
הוא הסכם קודם, שערך גולדשטיין עם חברת
העובדים — הסכם איווקו עם המשכיר
המרכזי. אחרי העיסקה נותר בפי אנשי החברה
ההסתדרותית טעם מר בפה. עתה מנסים אנשי
כור לא לחזור על אותן טעויות, אבל בכור
הבטיחו השבוע שבתשמ״ו פיאט תהיה שלהם.

מחשש הצפה של פונים; השניה מציעה להודיע לכלל המבוטחים מהם
זכויותיהם.
מאחורי התפיסה הראשונה עומד מנכ״ל הביטוח־הלאומי, ניסים
ברון .,מאחורי השניה עומד סמנכ״ל הביטוח הלאומי לתפקידים מיוחדים,
דויד מנע.
שני האישים מייצגים תפיסות עולם מנוגדות, אבל למרבה הפלא הם
חברים באותה המיפלגה, חרות. זוהי עוד הוכחה לרב־גוניותה של התנועה,
שבה מתרוצצות שתי תפיסות עולם — קפיטליסטית ופופוליסטית.
לעצם העניין, עד שיוכרע המאבק בין שתי התפיסות, כדאי לכל מי
שחש במחנק כספי כבר בשבוע הראשון של החודש לרוץ למישרדי
הביטוח הלאומי. אולי גם הוא זכאי להשלמת־הכנסה.
ועוד פרט חשוב, להצדקת התפיסה של מנע. כספי הביטוח הלאומי הם
כספים שנצברים מגביית מס*חובה אצל השכירים. גם אם מדובר בהוצאת
מיליוני דולארים על השלמת הכנסה למקבלי משכורות־רעב — ויש
כאלה לא מעטים — הרי שבדיוק למטרה זו הוקם המוסד, ובדיוק למטרה
זו אנו משלמים את הביטוח.

מאוזן
)1מנוחה לסנהדרין ולשומרים )8 .בת״לוויה
למשורר, לצייר ולפסל )12 .סמקו פניו בשחקים.
)16 למראה ציצים זורקים שם עציצים )23 .זיהום
הים, אחת לשנה )24 .הסכת ושמע )26 .קריית־מלך
)29 .שר־הסעד, שר־הפנים, שר־החינוך, שר־הדתות
)31 .בקיץ, אחסן אותם בארון־המרפסת.
)32 כמה מיושביה אפשר להציג מעבר לכביש.
)35 פעם קראו לה כך, ואחר־כך הוסיפו יוד)36 .
שם גבר גור על־אריות )38 .עד שלא הוכח דבר.
)39 לולא גורשה היו צרות עם שרה )40 .מנע,
עצר בעדו )42 .כור )43 ...פליט מהמערך)44 .
בגלעד )45 .באה מנוחה ליגע )47 .לזכרון־עולם.
)49 בנותיו של סוחר ממולח ( )51 .)3 ,3דוקא
לגברתו כוח־אימים )52 .חסרים ברחובות ערינו.
)54 תו לתו — )56 קדם לקולק )58 .גופו)59 .
סואן )61 .הראשונה בין חמש לא שוות)62 .
מחלון ביתך בתל־אביב לא ייראה )63 .השאיר.
)65 אל )67 .זהו ...הענין )69 .פעם הביאו מאופיר.
)70 אחת בשניה עשויה )71 .צבע פאשיסטי)73 .
יוסי רץ ל )74 ..גרש החושך! )76 על חזהו של
לב־הארי )78 .בין הרים וסלעים )80 .בגללה
שפלת־החוף בלתי־נסבלת )83 .מקורב לשלטון.
)85 זדון )87 .שנים שמנות, או רזות )89 .בהר־הזיתים
זה היה בית־חולים )92 .עגל לפני דיאטה.
)94 בפנימיותו )95 .מלון בירושלים )96 .בהוואי.
)98ח״כ ברומי )99 ,אליל )101 .הספד)103 .
לימון אחרי ביקור במס־הכנסה )104 .שיניו
נודפות ריח )105 .לרוב היא קצרה )107 .אם לא
דרך הבטן אולי דרך )108 ...עיר בלקנית)110 .
שינה ארוכה ( )113 .)3,5מלך בירושלים, קפד
סופו! )114 תעשיין של חמצן )115 .זועף)117 .
מגיח מירושלים ( )120 .)5,3סובב ראשך לכיוון
הפוך־ותיעלם )121 .קיסר רומאי )123 .קול הפרה
נשמע בארצנו )124 .שמע את הבדיחה)126 ...
בפי הסוס )127 .צחנה )129 .נשמע בארצנו)130 .
לא מקקאו )131 .אחריה המתן שבעה נקיים.
)132 מהמרים בשוק האפור )133 .חזיה וחגורת־בטן
על הפרדה )136 .בץ בגין למשרר־החוץ.
)138 אם לא אנחנו )139 .אחרי שבעה נקיים.
)141 האל )142 .בית־הבראה על־שם עץ שנטע
הרצל )144 .ג׳ריקן קדום )146 .רחוב משוחזר
בירושלים )148 .נושא השנאה )149 .ממשפחת
צומחים )151 .הסבר )152 .קרוב משפחה)153 .
כולנו )154 .אצל הגבר נועדו לקישוט)155 .
נסחב )156 .לאט, בשלווה )157 .מושב בגליל.
)158 קנתה רכוש )159 .שתיקה )160 .מחוור.
)161 אפילו )163 .שמו הראשון של מפייס־היטלר
)165 .חול טחון, עד דק )167 .מיסדו
ומנהלו הראשון של בית״הספר הריאלי בחיפה.
)169 הוצג לאחרונה על המסכים )170 .גדול,
בארמית )171 .בריחה )172 .זכר הימים במצרים
)174 נדיב )176 .מלחין )178 .מחצית הסוכריה.
)179 מחצית הגלגל )180 .נוזל משמר)182 .
תנועת האוויר ( )184 .)3,3אורלוגין ( )187 .)4,4
עליו יושבים השופטים )188 .מאכל נוזלי)189 .
מזל )190 .לכל חקלאי )191 .חזור! )193 ישוב
ותיק בגליל התחתון )194 .רצוי לתתו בסתר.
)196 לחולי־ריאות )198 .בדרום )199 .קומה ב׳
בתיאטרון )200 .קרש )202 .מין חמור)203 .
רפואה )205 .בו אין שוויון לגברים ()207 .)4 ,3
גבול הגלוי והנסתר )208 .החוצה! )210 יעץ
לראשי־ממשלה )212 .רחוב בתל־אביב וצמח ליד
נחלים ( )214 .)3,4הבעת דברים )215 .עוף דורס.
)216 אינקובטור לצמחים )217 .מחיר השלום עם
מצרים )219 .אחד השערים )221 .אליל)222 .
נציב )224 ...יהיר )226 .בואי )227 ...קבוץ בשרון
( )230 .)5 ,3שמה הראשון של דוגמנית־צמרת.
)233 זכרון )234 .קובץ .)236 .חמסין )237 .כמעט
עשיר )238 .ציוני בבבל )240 .שוק בארצות־המזרח
)241 .טבול בפורמאלין )243 .מקוה־מים
גדול )245 .מקום מפגש )247 .תרופה נמסה
באיטיות )249 .תמיהה שטותית ()252 .)2 ,4
לאחר שהקיץ )253 .פתח )254 .מעדן לבהמות.
)256 כלא בצפון )257 .נשירים בחורף)259 .
תואר אנגלי )260 .סופר עברי )262 .אחיזתו חזקה
מאוד )264 .קבוץ סמוך לירושלים ()267 .)5 ,4
מקום המקדש ( )269 .)4,2נושא-נפוץ בספרות (,3
)273 .)6מרגיש זרות )275 .הגינות )276 .שמץ
של אופטימיות ( )278 .)4,4חותן משה )279 .כפר
צ׳רקסי )281 .מוסד שילטוני בטרם מדינה (.)5,3
)282 מחיצה שהיא דלת )283 .סמל החריצות.
)284 בגללה עלו על מוקד 3,5

מאתך:
)1נתת )2 .קיים )3 .גבעת אריה ( )4 .)4,2אות
עברית )5 .שם תנ״כי )6 .גאותן )7 .רבים כמוהו
במכונת־כתיבה )8 .בירת קובה )9 .חבר )10 .האי
שלי )11 .בירה באפריקה )12 .אחד האלילים)13 .
דמוי־אל )14 .בצווארון )15 .מעורר חלחלה)16 .

אחר ממיצי־העיכול )17 .בשיפולי הים התיכון.
)18 במצב תקין )19 .יצרו עיגול )20 .ענף חשוב
בחקלאות )21 .אחד מכינויי האל )22 .מידה)25 .
יחיד נגד רבים ( )27 .)5,2כוחו כלה )28 .קלינט
איסטווד )30 .יצרן מגבות )33 .קריאת־התרסה.
)34 חלקיק האגורה )36 .שמו כשם האזור בו
נולד )37 .חצי מחצית )41 .שכונה בתל־אביב
הישנה ( )43 .)3.5מתייר בחו״ל ( )46 .)6,2צער
וכאב )48 .מחצית היובל )49 .משותף להר־געש
ולאריה )50 .מדוע )52 .שוחט ובודק )53 .פגם
בריאותי )54 .שר העליה והקליטה בעבר)55 .
יצא מן השק )57 .קבוץ בחבל לכיש )60 .אד)61 .
בגליל )64 .מין מכרסם )66 .מכופף כפיות)68 .
רדאר )71 .עצר )72 .רב־ימים )75 .טיל )76 .בין
ירושלים לבית־לחם ( )77 .)3,3שכונה ירושלמית
( )79 .)3,3בנו של אבינעם )81 .חייב )82 .קרס.
...)84 ומחט )85 .מחזר נלהב (שקספיק)86 .
שמחה )87 .רץ )90 .לאחר הטיגון )91 .אזור
גבעות גבוהות )93 .חרשף )95 .רטיבות)96 .
משחק עם כדור )97 .עירו של רש״י )98 .חיישן,
בנין מסחרי במרכז ירושלים )100 .היפוכו של
זמרי )102 .פטור אדם ממעמדו )103 .חיבר
במסמרים )104 .טור כפול של עצים )106 .מסתור
לכלה מסמיקה )109 .הונף אל־על )111 .גיבורת

פואמה של יל״ג )112 .שטח מוגדר )113 .קונכיה.
)116 שכונה בירושלים ( )118 .)5 ,3סוג אדמה
מאובקת )119 .נחל ירושלמי ( )121 .)5,3מיכל־מים
שוקק חיים )122 .התכנית הכלכלית אם
תצליח )123 .שכונה ירושלמית ()125 .)4 ,4
חברת־כנסת ( )128 .)3 ,3מבוני ירושלים)130 .
ספקית מים )132 .מרכז השעשועים של
ירושלים )134 .חלום )135 .השתתפות בצער.
)137 עצום )139 .מתכת )140 .מביא מזור)141 .
צמיג )143 .קמט טופוגרפי )144 .שמה הראשון
של ניו־יורק(מינוס רי״ש) )145 .שד )147 .קפד

ראשו של שום! )148 שמור עליה מכל משמר.
)149 קודם לשבע )150 .לאחר מותו של משה
הוטל על יהושע ( )151 .)4 ,5קול שלא הולך
לאיבוד )158 .סערת התלהבות )159 .עיתון יומי.
)160 מבנה )161 .מחלת עור )162 :בושם)164 .
מלון שנסגר באילת )166 .בלתי משתנה)168 .
מקום הכנת קורת־עץ )170 .מוסיאון בירושלים.
)171 אי סמוך לחופי אפריקה )172 .בתחתית
הכוס )173 .שוויץ )175 .מניח אריחים )177 .הרסו
את ירושלים בשניה )180 .קדרה )181 .מכת
החרקים )182 .מקביל )183 .עונה )185 .התערב!

)186 חסר חוש־ריח )188 .מחורר חורים)190 .
ישוב בלב הנגב ( )192 .)4,4שכונה בירושלים (,3
)195 .)5דברי נחמה )197 .שם עברי )199 .מתחיל
ומסתיים בחשכה )201 .גיבור מחזה )204 .תקנות
קבועות )206 .רשימה לכנסת ה־)207 .11
משרתת )208 .שיער שזור )209 .כיצד )211 .חוש.
)213 נאצה )214 .שגיב )216 .גם זו זיבה (.)4 ,3
)217 לחיזוק המיתר )218 .פנים )220 .הונאה,
רמיה, סילוף ( )223 .)3,4במחנה קראו לה ירקיה.
)225 גובה )226 .שם ענבים )228 .סוג )229 .סגן
נשיא ארצות־הברית )231 .הוגה ומקים מפעלים
חדשים )232 .הצלה )235 .אזור בחוף צפון־מזרח
ארצות־הברית )237 .צבע פוליטי )239 .תרצו,
תרצו ולא תשיגו )242 .גם שלונסקי וגם ארז.
)244 יום השביתה הראשון )246 .שם עברי)247 .
נסער, מתרגש )248 .כשציפו לה בעמק, מתו
ברעב )250 .תישין! 251 מרד )254 .תפחד! )255
עושה טוב )257 .שרה בת זמננו )258 .ג׳וק)260 .
חוסר־חברה )261 .חבוי ונסתר מתחת לקרקע.
)263 בעזרת )265 .עיסוק לרחל )266 .יופי)267 .
שטויות )268 .תכונה נדירה בימינו )270 .בן
לוויתו של הרעם )271 .קורת־רוח )272 .אבן־חן,
)274 זז )276 .שליח־השטן )277 .תבלין)280 .
קיים.

הורוסהוס

קטן גורם להם להישאר במיטה ולנוח, לא
יבזבזו זמן רב על מחלות בשנה זו. ביחוד
מחודש פברואר נראה שיהיה יותר קל, הם
יתחזקו ויהיו מחוסנים בפני הבעיות שמהן
סבלו בעבר.
יש רק דבר אחד שאינו נוח -המישקל.
השנה יפתחו בני מאזניים נשיה חזקה
להשמנה. אז שוחרי היופי והאסטטיקה
יצטרכו לקחת את עצמם בידיים ולספור
את הקלוריות, כדי להשאר כפי שהם כיום.
מרים בנימיני

מזד החודש:

מאזניים

מגורים

שנה וצובה
בשינויים

לא הרבה מבני המזל יהיו מעוניינים
להחליף את המקום שבו הם גרים. השנה
יעדיפו להישאר במקומם ואם המקום
מתקבל על הדעת, פחות או יותר, הם
יעדיפו להימנע ממעבר לדירה אחרת.
מה שלא יהיה נוח -השכנים. מצב
הכוכבים מראה על כך שכל מאזניים ימצא
בעל כורחו איזשהו שכן שיפריע לו ויקשה
על חייו. בדאי לדעת להרחיק מראש את
אלה שנראים ״חשודים״ .בני מאזניים, שלא
נעים להם להעליב, עלולים לסבול.

לפעמים כנר לא משגה איזה שינוי מגיע.
העיקר שהמוכר, האפור והמונושוני יסתיים.
לאחר תקופה ממושכת שבה לא התרחשו
דברים מיוחדים, שבה שום דבר חדש בספים ומרענן לא גיוון את החיים, מרגישים בני
באמור, תחום זה יהיה המשמח מכל.
מזל מאזניים שזמנם של השינויים אכן
התקופה שבה היו בני מאזניים מודאגים
הגיע. וזה באמת מה שקורה.
ומוטרדים בגלל בעיות כלכליות, עומדת
כל אחד אוהב גייון. אך כשמדובר במזל
להסתיים. מעכשיו יהנו בני המזל מהש מאזניים,
שהשיגרה האפרורית והשיעמום
קעות שהשקיעו בעבר, אפילו אם בשלוש
הם האויבים הגרועים ביותר עבורם, טוב
השנים שחלפו היה נדמה שהכל ירד לטמיון
לבשר להם שהם עומדים לפני פרק חדש
זה לא בך. מעכשיו אפשר יהיה לקצורבחייהם.
ברינה את מה שנזרע בדמעות.
בשלוש השנים שחלפו, סבלו בגי המזל
בעיקר מבעיות כלכליות קשות. יוצא מכן יותר מעניין לדעת מה יש לשנה החדשה שאז נפתחות אפשרויות עוד יותר שובות.
את -ומה שבינו לבינה
אנשי־עסקים יוכלו להרחיב ולהגדיל
שגם העבודה לא רק שלא היתה מספקת -להציע. מדובר על סוף 1985 ורובה של שנת
העסק, מי שעובד במיקצוע טיפולי (ויש
גם השכר לא היה בהתאם למאמץ המושקע.1986 .
גם בתחום זה יש לחלק את השנה לשני
רבים כאלה בני מזל מאזניים) יקבל עבודה
חלקים. עד פברואר יוכלו בני מאזניים
בזמן הקרוב יהנו בני מאזניים משיפור קריירה יותר מעניינת -לרוב קשורה בקבוצה יותר
ליהנות מפופולאריות עצומה. לא רק זה:
במצבם הכספי. זה ישחרר אותם מהרגשה
דווקא בשטח זה יופתעו בני המזל לטו גדולה של אנשים. מי שהרגיש סגור ולחוץ,
המלחיצה, שאי־אפשר לסמוך על מה שיביא
נראה שבני המין השני נמשכים אליהם כאל
בה. אפשר לחלק את השנה לשתי תקופות יוכל לצאת למרחב וליהנות מהרגשה משוח״
עימו המחר.
מגנט. עד פברואר קשה יהיה לעמוד בפני
החודשים יוני, יולי ואוגוסט אינם נוחים.
הזדמנויות רבות הוחמצו עקב מצבם עיקריות: עד מחצית דצמבר עדיין אי-אפ-
הקסם שהם מקרינים. האהבות אינן מהסוג
הכלכלי, שלא היה יציב. למרות שהיה שר להצביע על שינויים משמעותיים. אך אם כי מדובר על סוף השנה, וחוסר-הנוחות
שיש לו תוחלת״חיים ארוכה. בעיקר ייהנו
לא יהיה קשור למקום־העבודה, בכל זאת
אפשר כביכול לרכוש דירה חדשה, תמיד החל מתאריך זה, הכל יתרחש במהירות.
אותם שאוהבים לרקוד בכל החתונות
זה יקרה כמעט מעצמו, לא צריך לרוץ זה ישפיע על מצב-הרוח וההרגשה הכללית.
ולטעום קצת מכל דבר.
ברגע האחרון משהו גרם לכך שזה לא יצא
ולחפש, או להשתדל להרשים. ההצעות
לפועל.
מחודש מרס האווירה תהיה יותר רצינית, בריאות אפשר להביא דוגמות רבות בשטחים הטובות יבואו מעצמן. מי שגם אז לא ימצא
יחסים שהחלו קודם לבו יימשכו, אבל לא
יהיה קל למצוא מישהו מתאים.
שונים ולהיזכר בכל מה שלא הלך, אולם את מקומו, יצטרך להמתין לחודש פברואר,
בני המזל, שהם רגישים מאוד, ובל דבר

התופעות הלא כל״כך נעימות, שהרגיזו וגר השבוע כולו בנוי כאילו בשבילכם. יש בו מה״ 26 ועד ה־ 28 תהיו די לחוצים. המון ב־ 25 או ב־ 26 בחודש צפויה הפתעה. ביחוד *
בכל מה שקשור לכספים העלאה במשכורת :
מו למצב־רוח עצבני, יעלמו. מעכשיו תחושו הכל. לבעלי המישפחות מובטח בילוי עם התחייבויות לקחתם על עצמכם ואין לכם
מענק או סכום כסף ש־ *
בני־המישפחה. זמן לכך
די זמן לעמוד בכל מה
בהקלה. זה יתבטא במ־יגיע
לפתע. בימים הח־ :
יימצא למכביר. לאח שהתכוונתם.
מצבכם
צנ-רוח יותר טוב, ובעירים
אותם שעדיין פנומישי
והשישי צפוי עי* -
קר בקשרים חברתיים
הגופני לא כל-כך טוב,
מות עם בן מזל דגים: ,
ותהיו כנראה די חלשים
יים יהיו לא מעט הזיותר
עשירים. בתחום
כאן כדאי לשתף אדם *
דמנויות לצאת לנסיעות
או לפחות עייפים. שי הרומנטי
תהיו יותר
שלישי רצוי בן מזל *
וטיולים. שבהם אפשר
מושבים ומבוקשים. זה
פור עצום יהיה משבת י יהיה להכיר אנשים חדהזמן
לתקן יחסים, ול בצהריים
-מישהו יתמאזניים
שיפשיר את
המתח ויחזיר א ת היח־ *
שים מלהיבים ומושהתחיל
בקשר חדש.
קשר או יבקר. וישנה

*>> 1 21במרס -
21בדצמבר
;21 ביוני -
סים לתיקנם. בשטח ה־ *
את מצב־הרוח לטובה.
כים. לכל בני סרטן יש
אי-אפשר להתעלם מה20ב
א פ ריל.

10 לי ביו

< כ מיקצועי אתם זוכים ב״ *
אפשרות להכיר טיפופרשיות
שמתפתחות
סכנה בדרכים, הנגרמת
סים מסוג חדש. יחסים
שבחים על עבודה שבי־ :
כעת בחיי-הרגש -אין
בעיקר מחוסר סבלנות.
ובעיקר עד ה־ 28 בחודש. לכן לא מומלץ עם שכנים יהיו חשובים כעת. נסו לשמור על ברירה אלא להסתיר, בי בל מה שנראה צעתם תקבלו הצעה מעניינת ומושכת ביו״ *
לתכנן טיולים ונסיעות בתאריכים אלה. קשרים טובים ואולי לתכנן משהו במשותף. פשוט. מאוחר יותר זה יסבך אתכם בבעיה. תר. נסיעות לא מומלצות א ם זה לא הכרחי* .

עבודה שנדחתה והצטברה חייבת להתבצע. השבוע הבא מצביע על נסיעות רבות, אי -בתחום החברתי אתם מקובלים מאוד ואינ השבוע תרגישו בבירור שמשהו השתנה
לא תמצאו זמן רב כדי לבצע את כל מה אפשר להתעלם ממצבי סכנה שאליהם אתם כם רגילים להימצא במרכז הזרקורים אולם לטובה. הבריאות יותר טונה ואנשים
מחפשים את חברתכם.
בעבודה אתם דורשים
עלולים להיקלע. עד ה•
שמוטל עליכם אבל הה־
26 וה־ 27 יהיו טובים
מעצמכם יותר מדי זה•
הרגשה שעדיין לא נע29
בחודש יתכן שלא
גם מהבחינה הכספית.
כבר מתחיל לתת את
שה דבר -מכבידה,
תרגישו כל־כך טוב. מ-
גם בתחום זה העניינים
צב״הרוח יהיה די ירוד.
אותותיו. תצטרכו,לארבענייני
כספים אתם נומתחילים
להסתדר. ח משבת
אחר הצהריים -
גן לכם סדר־יום שקט
טים לבזבז בלי חשבון.
ברים שהיו מאוד קרו השתדלו
לא לסכן את
לפתע הכל ישתנה. מייותר
ולמצוא זמן למנובים
אליכם עלולים ל שהו
יבוא לעודד אתכם
חה ושינה. בשטח הכספכם
בהימורים ולאכזב
אתכם, בעיקר
וזה כאילו יפתח דף
כספי אתם נוטים לאבד
הימנע מהוצאות גדובימים
החמישי או ה לות,
בתחום הבריאות
חדש. בענייני בספים
את הזהירות שלרוב
153312*9שישי. נסו להתעלם.
עליכם להיות יותרהיא חלק מכם. בתחום
אתם עלולים לסבול מזהירים.
זה לא הזמן
הרומנטי: ה־ 26 עד ה־29
היכרות חדשה ומענ בעיה
שהציקה לכם בשמבטיחים
הצעות מושכות ומעניינות יתכן יינת צפויה בין ה״ 28 בערב ל־ 30 בחודש -
נה שחלפה אל תזניחו, מבחינה רומנטית להשתולל ולאבד כל שליטה על הארנק. ב־נראה
שתהיו דווקא מאוד מבוקשים. שטח הרומנטי מובטחת הרפתקה מיוחדת. שלא כדאי להשיב מייד אבל חישבו על כך. לא בטוח שזהו הקשר שאותו חיפשתם.

ה״ 25 וה־ 26 בחודש מראים על מצב שבו
תהיו חייבים להחליט החלטה חשובה
בשטח העבודה. לא
תוכלו לדחות זאת עוד.
השנה הקרובה תושפע
מאותה החלטה. הורים
לילדים יצטרכו בתקו פה
זו להתפנות יותר
לילדיהם. הילדים ידרשו
להקדיש להם יותר
זמן. בתחום הרומנטי
: 1 21מ אי ־־
20 ביוני
משהו עומד להשתנות.
היחסים המעורערים,
שגרמו לסבל. עומדים להסתיים. תוך זמן
קצר יתחיל קשר יותר יציב יחשוב לעתיד.

ואומי!_1

סוס1

במקום שבו אתם עובדים מישהו ירגיז
ויעצבן אתכם. תצטרכו לתכנן את פעולותיכם
ותגובותיכם. יש
נ טי ה׳ל ה תפרץ ולהגיב
׳בצורה קיצונית, מאוחר
יותר אתם עלולים ל־התחרט
על כך. כספים
שציפיתם להם עלולים
לא להגיע במועד. הבריאות
שוב תעסיק אתכם.
בני המין השני נמשכים
אליכם ומעוניינים ליצור
קשר יותר קרוב -
אבל לא יזיק קצת לתמרן. לאותת כוונות
הפוכות ולהקשות על כל מי שרוצה להתקרב

מה־ 25 ועד ה 27-בחודש ראשכם יהיה עסוק
בעיקר בענייני עבודה. שימו לב לממונים
עליכם. לא כל מילה
שתאמר על-ידם תהיה
נכונה. אילו ידעתם את
כל מה שמסתתר מת חת
לדברים הנאמרים
הייתם מתפרצים בכעס
ואומרים כל מה שיש
לכם. כדאי להתחיל לחפש
בסביבה. זה הזמן 111 לשריין לכם מקום נו סף.
בתחום הרומנטי
אל תצפו למשהו מיוחד גם אם מישהו
מאוד יקסום לכם -יתברר שזה-לא-זה.

ה־ 25 בחודש יכול להביא איזו אי־נעימות.
שיהיו לה השלכות לשאר השבוע. בידקו
היטב כל עיסקה כספית
שעליה אתם חותמים
מישהו מנסה להעלים
פרט חשוב. קרובי־מיש־פחה
קשישים עלולים
לא להרגיש בטוב. גשו
לבקרם. בתחום הרומנטי
הולך לכם הכל
19בפב רו א ר
קורה פיתאום. באופן
20במרס
לא צפוי ומשמח אבל
אל תמהרו לזלזל בקשרים
ישנים. מה שמתחיל כעת נראה מושלם
אבל מהר מאוד תמצאו את כל הפגמים

— ישראל מוכרת —

(המשך מעמוד )23
גם ביגרי־העור כיכבו שם. כי
האמריקאים אוהבים עור. הרבה עור.
דני גוגול, בעל סיק סאק, זכה בכמה
הזמנות לקולקציה שרחל ברמן, אשר
סיימה לא מכבר את מיכללת שנקר,
עיצבה עבורו. זאת קולקציה מרהיבה
בגווני כתום, צהוב, ירוק, כחול, אפרסק,
חום, לבן ושחור בהדפסי פרחים
באותו גוון, עדינים, יפים ואלגנטיים.
ברמן עיצבה חליפות צרות ורחבות,
ז׳אקטים קצרים וארוכים ומעילים תואמים
בעור נאפה חלק.
גם חברת ג׳ינגיט לבגדי־עור לא
נעדרה. חוה שלמן עיצבה, כהרגלה,
קולקציה יפה ומיסחרית — ניגרי זהב
וכסף עשויים עור, במיוחד. עבור
האמריקאים. קולקציה נוספת היתה
של ביגדי־עור מאנטילופ, זמש דק, רך,
נעים וגמיש, בגווני ירוק, כחול, וורוד,
בעיקר חצאיות וסוודרים משולבים
בעור זמש תואם.

צ׳דקסיות
ואתיוסיות
^ עלי סריגי ב. הלן־ וסריגי גבי
מודל היו מרוצים :״היתה היענות
לא נורמלית. האמריקאים אוהבים סריגים•
הסחורה עפה!״ ובאמת, קולקציית
הסריגים הישראלית היתה עשירה ומגוונת,
בשלל צבעים והדפסים הנוצרים
בעזרת ציוד ממוחשב, המוציא מיספר
דוגמות בלתי־מוגבל.
גם עדנה רוס מכפר תבור היתה
בניו־יורק אם כי לא היא אישית, אלא
הסוודרים בעיצובה, אותם סורגות עבורה
נשים ערביות, צ׳רקסיות, דרוזיות
ויהודיות ושאליהן מצטרפות בימים
אלה גם עולות אתיופיות בעפולה ובצפת.
לקיץ
86׳ הציגה עדנה סריגים
מכותנה, משי, ויסקוזה ופליזלין
(חוט־נייר שניתן לכבסו בטמפרטורה
נמוכה) .הסוודרים קושטו באפליקציות

1יי

לרות׳

דיקטטור שאינו מעש!
הוא בן ,31 גרוש בלי, אקדמאי,
עוסק בכלכלה, גובה 1.80 מטר,
שאטני, עיניים ירוקות, אומרים לו
שהוא נראה טוב. בגילוי־לב הראוי־לציון
הוא מדווח גם על חיסרון :״אני
עקשן, אומרים עליי שאני דיקטטור,
אבל יחד עם זה, אני בחור טוב.״
מתעניין בפוליטיקה, אוהב לשחות
בים, הצגות וסרטים. היה רוצה
להכיר מישהי אינטליגנטית, שתהיה
לו איתה שפה משותפת, בעלת אופי
טוב, כנה, נאה, בלי ילדים, שאינה
מעשנת ורצוי מאיזור תל־אביב. מיס־פרו
אצלי הוא (.)1100/85

רפואה וספורט
( )1101/85 הוא רווק בן ,28 עוסק
ברפואה, נאה, גובה 1.92 מטר, אוהב
ספורט. מעיד על עצמו שהוא רומנטי,
מתחשב, נותן תשומת־לב. את
עשויה להיות הטיפוס שלו אם את
יפה, גבוהה, סטודנטית, או אחרי
הלימודים, בסביבות 22־ ,26 פלוס־מינוס.

״שלמה
ניצן מספר על מעריצים
של דניאל פאר, ששפכו דיו על
חיים יבין. הסיפור, בגירסה אחרת:
מעריצים של שרהילה שרון
שפכו דיו על אפי נצר.

מעגל האושר
״עלמת־חן גבוהה ונאה (מאוד),
שעברה כבר פעם את מוסד הנישואין,
שוחרת יופי על כל גווניו וצבעיו,
רגישה, רצינית (כשצריך) ושובבה
(כשבא) ,חבקה את ספסל־הלימודים
(בגובה רב) — חסרה את הקשר
האחד והיחיד, על־מנת להשלים את
מעגל האושר הקיים בה,״ כותבת
( ,)1102/85 והיא ממשיכה :״רוצה
להגיע אליך, כדי שנוכל לבנות יחד
קשר, ליצור שיתוף ולהגיע לחברות
טובה. כל אלה יוכלו להתממש אם
אתה רגיש, כן וגבוה, בגיל 35־,45
וחזותו, מיטען נפשך והשכלתך
עשיוים.״ אם אתה מאיזור תל־אביב,
ומתלהב (בצוק) ממיכתבה, אני

סוודר עבודת־יד אופ-
! 111 ^ 1נתי, בעיצובה של עדנה
רוט, המעוטר בחזיתו בנוצות.

עור, בדים, רקמה, חרוזים, נוצות, והכל
בעבודת־יד.
ואיך אפשר בלי ביגדי־ים ישראליים?
את אופנת ביגדי־החוף הישראלית
הידועה והטובה(שאת דרכה סללה
לאה גוטליב מגוטקס) ייצגו שבע
חברות: מרלין, מארכה, רון־לי, ליז,
לגוף, פילפל וריקמה. המכס על
ביגדי־ים מישראל בוטל לגמרי, לכן זה
היה אטרקטיבי מאוד עבור האמריקאים.
בעלי
חברת מארכה, למשל, שיצרו
עד עתה בגרים ספורטיביים, לקחו
טרמפ על הורדת המכס, ויצרו קו חדש
וססגוני של ביגדי ים וחוף, קולקציה
מורכבת מבדי ליקרה בשלל צבעים,
כשגולת הכותרת היא קבוצת ניגרי־הים
השחורים בהדפס לורקס נוצץ של
ירוק, ורוד, טורקיז, כשהחולצה
התואמת היא שקופה.
העולם הזה 2508

׳חורם *און
יהודה אליאס ,21 ,גובה 1.85
מטר, זמר בתחילת הדרך. לפני
כמה שבועות השתחרר מהצבא,
אחרי שהיה הטולן של להקת
פיקוד צפון בשיר קום והתהלך
בארץ שהפך לשלאגר אמיתי.
קולו דומה לזה של יהורם גאון,
ובהופעות, הקהל מת עליו.
אליאס נשבע שהוא לא מנסה
לחקות, זה הקול שלו, טיבעי ,״מן
אללה״ .הוא מזכיר את גאון גס
בשיער הכהה ובחיוך, כולל קימ-
טי-החיוך.
יהודה נולד בנתניה. הוריו
ילידי עיראק. אביו היה קצין־
רכב בפיקוד הנח״ל, היה בקשר
עם להקת הנח׳ל, והוא התיידד
אז עם יהורם גאון, שמכיר את מי
שמכונה ״היורש שלו״ עוד מתקו
מקווה
שהעובדה שהיא ירושלמית
לא מפריעה לך.

כתובת מאוד אקטואלית על
דלת של בית־השימוש בתחנה המרכזית,
אגף־הגברים: מעניין מה

מטר, הופעה חיצונית סבירה(ההגדרה
שלו) ,אוהב לטייל — בעבר עשה את
זה ברגל, כיום במכונית. כשיש זמן
והזדמנות הוא אוהב לרקוד. בקיצור,
לא שרוי כל הזמן במיסגרת היבשה
של ראיית־חשבון.
הכי־חשוב לו, אצלך, זה ראש טוב,
פתוח. אם את יפה — עלא־כיפאק,
אבל זה לא תנאי הכרחי אצלו. מספיק
שתהיי נאה, נחמדה וחכמה. הכנות
חשובה לו מאוד. אם יש לך שימחת־חיים
— יופי, זה בדיוק בשבילו.
פלירטים וקשרים חולפים, הוא אומר.

המיגרעת היחידה שלה!־

מחפש מסורתית
הוא בן ,32 אקדמאי, נאה, שיער
שאטני, עיניים ירוקות 1.70 ,מטר
גובה, מסורתי, אוהב מוסיקה, טיפוס
מישפחתי, אוהב ילדים. מעוניין
להכיר בחורה יפה, מסורתית, רגישה,
סולידית, מתחשבת באחרים, שקטה,
נעימה, עד גיל ,30 שאינה מעשנת,
רצוי ירושלמית. הוא מוסיף, לסיום,
שהוא לא מחפש אצל בת־זוגו את

פרח

לפרח הזה קוראים רותי כהן.
השם נשמע שייך מאוד לכאן,
אבל היא רק תיירת בארץ. באה
לביקור מישפחתי קצר בארץ.
מישפחתה מתגוררת בקארא־קאס,
ונצואלה, ורותי בת ה־,16
יחד עם אחיה ואחותה, חיה
ולומדת במיאמי, ארצות-הברית.
הסיבה פשוטה: אמא שלה, ילידת
דרום־אמריקה, שחיה שנים רבות
בארץ, חושבת שהשפה האנגלית
היא השפה הכי״חשובה בעולם,
והילדים מסכימים איתה, ומדב רים
אנגלית כאילו נולדו בצפון
אמריקה, ולא בדרומה. אביה של
רותי הוא ישראלי לשעבר, שהצ ליח
מאוד בעסקים.
היא יפה, גבוהה וחטובת-גוף,
והיה מתאים לה לשאוף להיות
שחקנית או דוגמנית, אך היא
רוצה להיות פסיכולוגית לילדים.
בית״ספר לדוגמניות בעיר מגו ריה
רצה להחתים אותה על חוזה,
וללמד אותה בחינם, אבל הנערה,
שהיא בת למישפחה מסורתית,
דחתה את ההצעה .״דוגמנית
שהיא תהיה לבעלה ״,אומרת
האמא היפה שלה, ורותי מנענעת
ראש בהסכמה.
רותי אומרת, בעברית טובה,
שהיא רוצה לחזור לכאן בעוד
שנתיים, להתגייס לצבא ולחיות
בארץ. דעתה על הישראלים: חב רותיים,
עירניים, עם פילפל ומלח
והרבה מרץ. לא כמו האמריק אים,
אבל די דומים לוונצואלים.
יהרוג אותי קודם, סיגריות או
האיידס.

לא פליו־טים
הוא רואה־חשבון בן ,29 גובה 1.80
פת היותו ילד.
יהודה רצה להיות זמר עוד
כשהיה בגן. עכשיו הוא חושב גם
על מישחק. יש לו חוש״הומור, גם

•יהודה אליאם
שתבין עניין!

רותי כהן
שתרגמן לבעלה!
בקיצור, לדבריה -הם מותק.
היא צנועה כזאת. כשאומרים לה
שהיא יפה, היא משפילה את

העיניים בביישנות ואומרת ב שקט
״תודה רבה״ ,כאילו שמעה
את זה בפעם הראשונה.

לא מעניינים אותו כרגע. מיספרו הוא
(.)1103/85

התארים האקדמאיים או כו״וכו
שנות־לימוד. איציק, זהו שמו, מצפה
לך בטלפון 639954־ ,02 בשעות
אחר־הצהריים.

נשמע בבית־קפה,. :היא בלתי-
נסבלת -אבל זוהי באמת
בחיים ועוד יותר על הבימה. לפני
שנה בא ליהורם עם הקלטות
שלו. גאון, הוא אומר, החמיא לו,
אמר :״זה ממש אני״.
גאון, אגב, תומך בגירסה של
יהודה .״לא, הוא לא מחקה או תי
׳,אומר יהורם ,״ככה הוא נולד.
הוא נהדר, עלא-כיפאק. אני,
כמובן, לא יכול לטעות ולחשוב
שזה הקול שלי, אבל אם אני
מנטה לשמוע אותו באוזן של זר,
אני מאמין שיש קווים משותפים
וצבעים דומים״.
אליאט, שזכה במקום הראשון
בפסטיבל ערד האחרון, עובד
כבר על אריך-נגן עם מנהלו
האישי, המפיק עמוס ברזל.
אהבות: לצלול, לרכב על סוטים,
להתבודד בטבע.
בת-הזוג שלו צריכה להיות
נחמדה, חטובה, חריפה, דינא מית,
פיקחית, לא יצור רדום,
אלא אחת שמבינה עניין. ועוד
דבמ שתאהב אותו מפני שזה
הוא, ולא מפגי שמצביעים עליו
ברחוב ורואים אותו בטלוויזיה.

המלצה
מי שקולט את תחנת הטלוויזיה
של לבנון — כדאי לו שלא לפספס
את הסידרה האמריקאית המשגעת
על תחנת־הרדיו סינסינטי, המשודרת
מדי יום חמישי בשעה .5:30
מצחיק מאוד, מתוחכם, אנושי. יש
שם שדרן זרוק, עורך־חדשות מרובע
בעל אגו מנופח, בלונדית יפהפיה,
סכסית ושנונה(לוני אנדרסון, החברה
של ברט ריינולדס) ואחרים. רק כדי
לראות אותה ואת החבר׳ה כדאי
להשקיע באנטנה.

אהבה זה כמו פיטריות. אי־אפשר
לדעת אם הן שייכות לסוג
הטוב או לסוג הרע, עד שזה מאוחר
מדי.

למטרה רצינית
הדת והמסורת חוגגת אצלי
השבוע. עוד רווק ירושלמי, בן ,30
דתי, נחמד, טוב־לב, סימפטי ורגיש
מעוניין להכיר למטרה רצינית נאה,
דתיה, טובת״לב, ירושלמית, עד גיל
.27ת״ד ,91/62,16309 ירושלים.
ווו!

שיעד

זוג
סו ע ר

צעדת

סרט חדש לבימאי עמום (נגוע)
גוטמן. הסרט יבוסס על סיפרו של
הסופר יורם קגיוק, ערבי טוב ...את
התסריט כתבו גם הפעם גוטמן ועדנה
מזי״א. יורם קניוק, ששניים מספריו
מצאו את דרכם לקולנוע, למורת־רוחו,
סומך הפעם את ידיו על התסריט של
השניים.
כמו בכל סרט ישראלי חדש, גם
הפעם תככב תגלית חדשה, והיא מיכל
ברזילי בת ה־ ,21 שפגשה את הכימאי
בקורס־קיץ בבית צבי.
מיכל היפהפיה, בעלת עיני־החתול,
כבשה את ליבו של גוטמן כבר במבט
ראשון.
עוד הפתעה בסרט תהיה השתתפותו
של השחקן ג׳וליאנו מר, ששיחק
גם בסירטו הקודם של גוטמן, יתומי
הסערה(שלא יצא עדיין אל הבד).
במהלך ההסרטה נגרמו שיבושים
רבים כשנעלם ג׳וליאנו, מבלי להודיע

הספר ירקי שדוני בא ארצה
מלוס־אנג׳לס, כדי לטפל בשערה של
הזמרת עופרה חזה, המצלמת בימים
אלה קלטת־וידיאו בשם פאנטזיה,
שבה היא מנציחה את שיריה.
חברת ג״ג. המפיקה את הקלטת.

ג׳וליאנו מר

עמוס גוטמן

ערבי של בסרט, חצי ערבי במציאות
לאיש על מקום־הימצאו. מערכת־היחסים
המסובכת בין הבימאי יפה־התואר
והשחקן היהודי־ערבי הכריז־מאטי
נגמרה במריבה סוערת.
למרות כל זאת, אומר גוטמן, כי
שווה לקחת סיכון גס הפעם, בזכות
מישחקו המרשים של ג׳וליאנו ביתומי

הסערה.
את הסרט יפיק המפיק הקבוע של
גוטמן, אנריקה רוטנברג. יצלם
יוסי ויין, ואת המוסיקה יכתוב אריק

דודיך.

ההפקה תעלה 600 אלף דולר
ותנרוד בין תל־אביב, ירושלים וברלין.

>ותר >פאמת מיפאמת
הוקרנו שקופיות שצילמה נאווה
ביפאן.
בינתיים מתכננת האחות הגדולה,
הדוגמנית שרי חד את טקס חתונתה
עם צביהה סמלר. החתונה תיערך
בפארק הלאומי ברמת-גן במיבנה העגול
שבמרכז האגם.

סודי ביותר!
הפקת תוכנית־הטלוויזיה להיט בראש,
שצולמה השבוע, לוותה באווירה
קשה של מיסתורין.
התוכנית סיכמה את שנת־הפיזמו־נים
שעברה. צוות־המגישיס, משה
מורד ושרי צוריאל, חתמו על הצהרת
סודיות, שבה התחייבו לא לגלות
לאף אחד את הדירוג הסופי.
מורד וצוריאל היו נתונים במשך כל
השבוע ללחצים רבים מאמרגנים
וזמרים, שחשבו כי יש סיכוי שיהיו
בעשיריה הפותחת.
ממש עד לשידור התוכנית לא ידע
שום אמן את מיקומו הסופי.
ההפתעה באה לקראת סוף התוכנית,
כשיזהר כהן דורג במקום ה־,10
למרות שנאמר במפורש כי שירו עולה
עולה צעד בראש המיצעד במשך רוב
שבועות השנה. ואילו ירדנה ארזי,
שחמישה שירים משלה צעדו במיצעד
זכתה רק במקום השלישי, כשעופרה
חזה, עם שלושה שירים, במקום הראשון.
ירדנה
ארזי אמרה בתגובה כי
התוכנית בטלוויזיה אינה משקפת את
דעת־הקהל, מכיוון שלא היה שיתוף
עם מאזינים, והדירוג כולו היה החלטה
של חברי־מערכת.

ועוד יזהר כהן:
ידידות מפתיעה התלקחה בינו ובין
הזמרת לאה לוסטין.
השניים מופיעים מעל בימת ה־דולפילנד
במחזמר לילדים ספינת
החלומות.
לפני עשר שנים שירתו שניהם
בלהקת־הנחל, ולא קשרו ביניהם
קשרים. גם במשך כל השנים שעברו
מאז היה היחס ביניהם קריר, ועתה, כך
הם טוענים, הם גילו האחד את השני.
לאה לופטין אמרה שיזהר כהן הוא
כוכב גדול בזכות היותו אדם רגיש
ואוהב, ואילו יזהר אמר כי לאה היא
מהזמרות האהובות עליו, גם כזמרת
וגם כאדם.
השניים מבלים את כל היום יחדיו,
ובערב שומרים על קשר טלפוני.
אבל אין מה לדאוג: השניים טוענים
בתוקף כי זוהי ידידות אפלטונית
לחלוטין.

ואגב יזהר כהן:
אורחי מלון בהרצליה היו מופתעים
לפגוש את הזמר שהתארח שם.
יזהר, שהצטרד ונחלש בעיקבות
עבודה אינטנסיבית שהתחילה לפני

פח 1ת
סתת!
נאווה חן ושרי חן
אחת ליפאן, אחת לחתונה

הדוג מני ת ה אכזו טי ת נאווה חז

חורת מישראל, שהופיעה בעשרות
סירטוני־פירסומת. אחד הסירטונים
האלה הביא לה הצעה לככב בסרט
יפאני, שצילומיו יתחילו בדצמבר.
יום אחרי בואה ארצה, נערכה לכבודה
מסיבת־הפתעה באחד הפאבים.
דוגמניות רבות וחברים אישיים באו
למקום, כדי לחגוג עם נאווה את שובה
ארצה. במקום הותקן מסו־ענק, שעליו

כשמונה חודשים, בהכנות לקדם-
ארוויזיון, הגיע למלון כדי לנוח שבוע
ימים, במיצוות־הרופא. מסתבר שאורחי
המלון הבינו את רצונו של הזמר
בבדידות ובמנוחה, ולא הטרידו אותו.
ביום השישי האחרון הזמין הזמר
את מישפחתו לארוחת״הערב המסור
תית.
אביו, סולימן הגדול, ובני
מישפחתו תפסו שולחן, וכטוב ליבם
ביין פצחו בשירה, כשהם סוחפים איתם
את אורחי המלון המופתעים. בסוף
ארוחת־הערב, כשמישפחת כהן עזבה,
נשארו עוד האורחים כרי להמשיך
לשיר.

נחתה השבוע בארץ, אחרי שהות של
ארבעה חודשים ביפאן, שם עבדה
עבור סוכנות־הדוגמניות הגדולה ביותר.
נאווה
היפהפיה כבשה את ליבם של
היפאנים, כשפרצופה הופיע על שערים
רבים של עיתונים. גם בטלוויזיה
היפאנית אהבו את היפהפיה השחר
אריך־נגן
חדש ומפתיע של הזמר
אבי טולדנו עתיד לצאת בסוף חודש
ספטמבר.
התקליט יהיה מורכב כולו מקטעי
רוקנ׳רול.
השינוי במתקתקות של טולדנו
אולי יפתיע את אוהדיו, אבל כלל
וכלל לא את הזמר עצמו.
״זו היתה שאיפת חיי!״ אומר טו־לדנו
,״תקליט כאסח, שיהיה שילוב
בין סיל קולינס וסול יאנג:
״זאת גם הפעם הראשונה בכל
הקריירה הארוכה שלי שאני מפיק.
בעצמי את התקליט, וכך המעורבות
שלי בבחירת החומר ובמורכבותו של
התקליט היא גדולה, וכמעט אבסולוטית״.

רוב החומר לתקליט כתבו
אהוד מנור ושימרית אור, ואת
העיבודים עושים הפעם שניים ביחד,

גרי אקשטיין וננסי ברנדים.

אריר״הנגן הוקלט בשתי גירסות
— עברית ואנגלית במטרה לקרוץ
לשוק הבינלאומי.
התקליט, שהושקעו בו כ״ 40 אלף
דולר(סכום גדול בהפקות הישראליות,

יוקי שרוני
גם תהילה
הביאה את הספר ארצה, מכיוון
שעופרה ביקשה שרק יוקי יטפל בה.
החברה תשתמש בשירותיו גם
בסירטה כוח דלתא, שיצולם בארץ:
יוקי יהיה אחראי על שערותיו של
השחקן מייקל קיין.
מסתבר שחביבותו וחריצותו של
יוקי עזרו לו גם בלוס־אנג׳לס הרחוקה,
שם הכיר את שחקני סידרת־הטלוויזיה
תהילה והתיידד מאוד עם דני
אמטולו הבלונדי.
העומדות כולן בסביבת 10 עד 20 אלף
דולר) ,מציג אבי טולדנו חרש ושלם,
והוא נעשה מבלי לנסות לקרוץ ל־מיצעדי־הפיזמונים
בארץ.
ההקלטות והמיקס נעשו באולפן
המשוכלל פינפרון, שהוקם בארץ
כהעתק מדוייק של אחד האולפנים
הטובים ביותר בארצות־הברית, על־ידי
איש־עסקים אמריקאי בשם דובים

מילר.

את המיקסים עשה סאונד אינג׳ניר,
שעבד גם על תקליטו האחרון של סול
יאנג. בהצלחה.

בוית־מילה עצמית!

רומן, אבל אפלטוני

האמרגן האישי של הזמר הכושי כילי אודישן מבלה את חופשתו בארץ.
הזמר ביקש מאמרגנו ״לזרוק כפפה״ לאמרגנים המקומיים. מסתבר ששאיפת־חייו
של הזמר המפורסם, שהיהדות קרובה לליבו, היא להופיע בישראל.
בילי אווישן מל את עצמו במו־ידיו בגיל מאוחר מאוד, וגם את בנו בן השנתיים.
לאחר שתיקה ארוכה של כמה שנים, חזר בילי אווישן אל המיצעדים
הבינלאומיים השנה בשלושה להיטים, ביניהם מלכה קאריבית ותני לי להיות
המאהב שלך.
האמרגן, שטייל בארץ, נכנס לחנות־תקליטים בנתניה ודיפף בהיצע שעל
המדפים.
בעל־החנות, שכעס על האורח החטטן, גירש אותו בצעקות, אחרי שהסתבר
שהאורח הכושי אינו מתכוון לקנות.
אבל המיקרה המביך לא העכיר את מצב־רוחו של האמרגן, שאמר השבוע כי
ישראל היא מקום נהדר, ושעכשיו הוא בהחלט מבין את ההערצה הרבה של הזמר
לארץ.

בממד דוד•!

.זה היה נורא, אבר רא נ רנו נווא נמו בכלא הגברים!״
אומות וחד גיאו(משמאל) ,שחזרה אוצר! אחו׳
שישבה תישעה חודשים בנרא התורני-בנעם השניה

תוגו ת ל

נסת הונדיט
אפשר להגיד — זה לא בושה — גם
בכיתי ׳.נזכרת רחל.
הגירסה הישראלית, מהחיים, לסרט
האמריקאי אכספרס של חצות, התחילה
ביום חורף גשום, בשלהי ,1984
בנמל־התעופה של איסטנבול. רחל
ג׳אן ( )33 נעצרה בפיתחו של הנמל
והובלה לחדר־החקירות המישטרתי.
שם נערך על גופה חיפוש אחרי סמים.
סיפרה השבוע רדלל: בשנת
1982 נסעתי לטייל בתורכיה. כשעמדתי
לחזור לארץ, נעצרתי בנמל־התעופה.
נמצאה עליי כמות קטנה של
סם. נשפטתי וישבתי בכלא 19 חודשים.
כשהשתחררתי, חזרתי לארץ.
אחרי כמה חודשים החלטתי לשוב
לתורכיה, כדי לבקר את חברותיי
הכלואות שם.
במשך שלושה שבועות טיילתי
בתורכיה וביקרתי את חברותיי. כשעמדתי
לחזור לארץ, נעצרתי. שוטרת
במישטרת־הגבולות הפשיטה את בגדיי
וערכה על גופי חיפוש ארוך. לא
מצאו אצלי כלום. התחננתי לפניהם
שישחררו אותי, אבל הם לקחו אותי
לתחנת־המישטרה.
שם שאלו אותי אם אני מכירה כמה
אנשים. אמרתי שלא. היכו אותי על
כפות־הרגליים במקל חיזר! (במברק).

בערב הובא לתחנת־המישטרה
בחור ישראלי, דויד טברי. שאלו אם
אני מכירה אותו. אמרתי שבחיים שלי
לא ראיתי אותו.
למחרת הביאו ישראלי אחר, אריה
מליק. שאלו אם אני מכירה אותו.
אמרתי. :אף פעם לא ראיתי את הבך
אדם הזה.״
שוב היכו אותי ושוב שאלו אם אני
מכירה אותו. .פעם קניתי ממנו חומרי־ניקוי
זה הכל,״ אמרתי.
ביקשתי שיתקשרו לקונסול הישראלי
באיסטנבול. קיוויתי שיבוא לבקר
אותי ויצליח להציל אותי. הוא לא
בא. התקשרתי לחברה תורכיה. היא
באה מייד. הביאה לי שמיכה ומישחה,
למרוח על כפות־הרגליים.
אחרי שמונה ימים של חקירות
הובאנו לבית־מישפט צבאי. שם נודע
לי שאריה מליק נתפס כשברשותו
שמונת אלפים דולר. חשדו בו שהכסף
נועד לסחר בסמים. הוא אמר שהכסף
שייר לי. על־סמך עדות זו עצרו אותי
ואת דויד טברי. אריה שוחרר עד
למישפט ומייד ברח לארץ.

כך התחילה דרך״היסורים
שלה.

תישעה חודשים ישבה רחל באגף־
הנשים של סאמנג׳אלה, הוא הכלא

שעליו נסוב הסיפור באכספרס של
חצות 11 .פעמים הובאה לפני שופט
צבאי. בכל פעם טענה, באמצעות
עורר־דץ תורכי, כי היא חפה מפשע
וכי מליק העליל עליה עלילת־שווא.
לפני שבועיים, ביום השלישי, וד 10
בספטמבר, בשעה 6בערב, הובאה רחל
לבית־המישפט בפעם האחרונה. השר
פט החליט לזכותה מחוסר־הוכחות.

שלושה ימים אחר־כך שבה לרמלה,
עיר מגוריה.
רחל נמוכת קומה, שיער צבוע
בלונד, מבט מלא תדהמה, כמו אינה
קולטת עדיין מה מתרחש סביבה. היא
מעשנת סיגריה אחרי סיגריה, במץ
כפייתיות מבולבלת.
(המשך בעמוד )36

ך ך 1י \ 1רחל לבושה בסוודר
י שסרגה לה אחת מ חברותיה
האסירות בבית-הפלא.
• שעה 1.30 בלילה. מסביב
[הכל שקט. החדרים סגורים.

אני מקווה שהכל בסדר אצלך, שאת
מסתדרת שם. אני מקווה שאת הספרים
התחלת לחרוש ושהם מוצאים חן
בעינייך. וזהו.
״משתדלים לתת שני צעדים קדימה.
מה את עושה בקשר להתקדמות?
״מקווים לטוב מכל כיוון. מקווים
לטוב. בעצם נראה לי שאת כל
הקאסטה לדפוק בדברנות זה לא הולך,
אז אמלא לר אותה בשירים.״
ניסים פרנקו, ישראלי, נשפט לתשע
שנות־מאסר באשמת סחר בסמים,
ונכלא בכלא התורכי סאמנג׳לה.
כשנכלאה רחל ג׳אן, ישראלית מרמלה,
באגף־הנשים של בית־הסוהר התורכי,
העביר לה ניסים קלטת, שבה ניסה
להרגיע אותה ולעודד את רוחה.
בקומה העליונה של בית־הכלא,
באולם דחוס ב־ 150 נשים, הקיפה רחל
את מיטתה בסדין, בנסיון לזכות בכמה
דקות של פרטיות. אחר־כך האזינה
לקולו המוקלט של ניסים .״מה יש?

הפקיסתאנית שהשתגעה

בנות לאומים שונים שוהות בכלא. ש ניה
מימין: פקיסתאנית שהשתגעה כש־נשפטה
ל־ 36 שנים. לצידה מבריחת פרוות גרמנית. קיצונית משמאל: מבריחת סמים סורית.

הישראלית השניה

דלל, שנשפטה ל־ 36 שנים באשמת סחר בסמים.

ישדך, ליבל כי•;

— מלקות על כפות הרגליים
(המשך מעמוד )35

ממשיכה רחל:
מייד אחרי הישיבה הראשונה
בבית־המישפט נלקחתי לכלא 5000 .
אסירים משוכנים בסאמנגיאלה.
מתוכם רק 150 נשים. בקומה העליונה,
,באולם רחב, נמצאות האסירות הקשות,
שנשפטו על רצח וסמים. בקומה
התחתונה — אלה שעברו עבירות
קלות, כמו גניבה, בגידה בבעל.
בין האסירות יש הרבה בחורות
משוגעות, שמציקות לכולן ומתנהגות
באופן מוזר. לידי ישנה שחקנית
פקיסתאנית. היא הואשמה בסחר
בסמים. כששמעה שנידונה למאסר של
36 שנים, השתגעה. מאז היא מדברת
אל הקירות וצורחת.
הצועניות מביאות איתן את ילדיהן
לכלא. וככה מסתובבים שם, באולם,
המון ילדים משתוללים. בתוך כל
הלחץ הזה מתעוררות הרבה מריבות.
הסוהרות מסתובבות בינינו, אבל לא
מתערבות. ואם מישהי מחליטה להתלונן,
זורקים לצינוק גם את המתלוננת
וגם את זו שפתחה במריבה.
סדר היום בסאמנגיאלה גמיש
מאוד. בבוקר העירו אותנו לספירה.
אחר־כך הכנו לעצמנו ארוחת־בוקר.
במיטבה קטן ומלוכלך ניסינו לארגן
ארוחות נורמליות. את המיצרכים
קנינו בקנטינה: לחם, רסק עגבניות,
שמן, ביצים, ירקות, פירות. הכל מאוד
יקר ובאיכות גרועה. תה עולה בחוץ

משוחררת ג׳אן
,אני מסתדרת בכוחות עצמי
ן 700 לירות. בכלא — .8000 בשר לא
| אכלתי. עיקר האוכל היה פרוסות־לחם
] מרוחות במרגרינה ורסק עגבניות.
עד כאן רחל.

יוגורט
עם ג׳וקים
^ רחל, תגידי, זה נכון שבכלא
1/ /אכלתם ג׳וקים?״ שואלת אחת
מאחיותיה וצוחקת.
״איזה כלאי״ תמהה רחל .״אה. שם.
לפעמים היו מביאים לנו יוגורט. בגלל
זה שלא היה מקרר, היוגורט היה
מתמלא בג׳וקים, וככה היינו אוכלות
ממנו.״
150 דולר בחודש מספקים לאסירה
חיים שבעים ועוד אי־אלה הטבות, כמו
חילופי־ספרים, עיתונים ויזלטות, בינה
לבין אסיר הכלוא באגף־הגברים. בני

מישפחתה של רחל שלחו לה כסף מדי
חודש.
אסירה עניה מדיחה את כליהן של
העשירות ומכבסת את ביגדיהן, וכך
יזוכה בכמה דולארים, לקניית אוכל
בקנטינה. מי שמסתפקת בארוחות
הכלא נותרת, בדרך־כלל, רעבה .״אורז
מלא תולעים, המוגש בקערה מלוכלכת,
זה מה שנקרא ארוחת־צהריים
רישמית של סאמנגיאלה ״,מסבירה
רחל.
״מי שחולה, שוכבת במיטה, מתפתלת
מכאבים ומחכה לרופא שמגיע
לביקור פעם בשבוע. הוא רושם איזה
מישחה, לא מתייחס לחולה ברצינות.
רק מי שממש גוססת מגיעה לבית־חולים.
״עכשיו
אין בכלא רופא־שיניים.
בהתחלה היה. אבל הוא היה כל־כך
גרוע, שיותר טוב היה להתרחק ממנו.
פעם עקר לי שן ואחר־כך הרגשתי כלבך
רע, חשבתי שאני הולכת למות.״
את רוב שעות־היום מבלות האסירות
בחצר קטנה. שם הן קוראות ספרים
ועיתונים, מאזינות לקלטות, סורגות
סוודרים ומחכות למים הזורמים,
המגיעים לברזים שלוש פעמים ביום.
״בפעם הראשונה סרגתי המון סוודרים.
הפעם הייתי מאוד עצבנית ומתוחה.
אחרי הישיבה השניה של בית־המיש־פט
אמרו לי שאם אורשע, אקבל גזר־דין
מוות. בגלל זה כל הזמן היה לי
מצב־רוח רע. לא יכולתי לסרוג.
בקושי קראתי קצת. רק חשבתי מה
יהיה איתי ואיך אצליח לצאת מהסיוט
הזה.״

*ץ חשבות על בריחה, גם אם צצות
^/ו עו לו ת ברגעים קשים, אינן מציאותיות
.״הכלא מוקף בחיילים ושוטרים.
האסיר מאכספרס של חצות
ברח מהכלא לפני שהיה בתורכיה
מישטר צבאי. עכשיו הצבא שומר
בעירנות על הכלא.״
סמדר דלל ,32 ,ישראלית מתל־אביב,
נשפטה ל־ 36 שנות־מאסר באשמת
סחר בסמים. היא היתה חברתה
הקרובה של רחל בכלא.
״רחל, מה שלומך? תספרי, תספרי
למישפחה שלך איך את מרגישה,״
קראה סמדר אל הרשמקול, באחת
מאותן שעות אינסופיות של מתח

ושיעמום.
״חרא,״ ענתה רחל .״בפעם הראשונה
היה בסדר. המישפחה שלי
ריחמה עליי. באה לבקר. עכשיו לאף
אחד לא משנה. לא באים.״
רחל, הבת השלישית מתוך שיבעת
ילדי מישפחת ג׳אן, מיוצאי לוב, נולדה
ברמלה .״אמא שלי ילדה אותי בבית,
לא בבית־חולים,״ היא מספרת בגאווה.
אחרי כמה שנות־לימור עזבה את
בית״הספר היסודי .״התחתנתי בגיל
. 15 בעלי היה בן . 17 אחרי עשר שנות־נישואים
התגרשתי. מאז אני מסתדרת
בכוחות עצמי, אפילו שלא עבדתי אף
יום אחד בכל החיים שלי. יש לי דירה
משלי, ורהיטים יפים, כלום לא חסר
לי. איך אני מסתדרת? מסתדרים כבר.״
רחל קוראת לזה מזל. גם את
שיחרורה מהכלא היא מייחסת למזל.
״בסאמנגיאלה יושבים ארבעה ישראלים.
סמדר דלל ומוטקה חלוואני
שפוטים ל־ 36 שנינז. ניסים פרנקו
נשפט לתשע שנים, וגזר־הדין של
דויד טברי עדיין לא ניתן. היה גם דויד
צלניק, שמת בכלא לפני חצי שנה.
״אני הייתי בטוחה שאקבל חמש
שנים. ככה העורך־דין שלי רמז לי.
כבר אמרתי לעצמי: לא נורא רחל,
תשבי חמש ואחר־כך תגמרי עם כל
הסיוט הזה ותחזרי הביתה.
״כתבתי למישפחה שלי שלא יקבלו
את זה קשה ושיתכוננו לפגוש אותי
רק בעוד חמש שנים. ופיתאום עזר לי
המזל שלי. רק המזל. הקונסול הישראלי
באיסטנבול לא עזר בכלום. לא
בא לאף ישיבה של בית־המישפט,
ביקר אותנו לעיתים רחוקות, וכל הזמן
אמר שאין לו מה לעשות בעניין שלנו.
״אז אם אף אחד לא עוזר, בא המזל
והציל אותי. הלוואי שיציל גם את
סמדר ומוטקה ונסים ודויד.״

עלי עקב לבנות
ותיק יד לבן.

במשך שלושת רבעי השעה, עד
שהחדר התפנה וסודר.
האורחת התבקשה למלא טופס־רישום.
היא מילאה טופס וחתמה בשם
יעל טל. כשהתבקשה לפרוע מראש
את החשבון, הגישה להם תעודת־אשראי.
השם על התעודה היה לאה
חכמי.
פקידי־הקבלה צילצלו לבנק ושאלו
אם הכרטיס הוא בסדר. החשבון אושר
על־ידי הבנק, כי השם היה של אחת
הנשים העשירות ביותר בישראל. פקי־די־הקבלה
לא ידעו שמישפחת חכמי
שולטת בהנהלת המלון.

פדויי-
שינה

כל מי שראה

**אותו הרגע התחילה הדראמה
של לאה חכמי.
ביום שלמחרת, היום החמישי,
שידרה הטלוויזיה במהדורת־החדשות
את תצלומה של לאה חכמי וביקשה
את הציבור לעזור למישטרה לגלות
את עיקבותיה. היא נעלמה.
אחת ממאות האלפים שצפו במה-
דורת־החדשות היתה אורלי זברג,
פקידת־הקבלה של מלון אסטוריה.
מספרה אורלי :״כשראיתי את התמונה,
זיהיתי מייד את האשה האלגנטית
מחדר . 1607 צילצלתי למלון
והזעקתי את קצין־הביטחון.״
קצין־הביטחון פתח את הדלת של
חדר ,1607 המרוהט בצבע אדום וכחול.
לאה חכמי שכבה מתה על המיטה
הזוגית. זוהי מיטה כפולה, המורכבת
משתי מיטות.
לאה שכבה על המיטה השמאלית,
שהיתה מוצעת, כשהיא לבושה בבגדיה.
המיטה הימנית.לא היתה מוצעת.
ליד המיטה היתה קופסה ריקה של
כדורי־שינה. על השטיח היו סימני
קיא.
המישטרה הגיעה תוך חמש דקות. עד
שהגיע האמבולנס, שכבה לאה על
המיטה כשפניה שלוות.

להסתיר את היסודים הודעת המישטרה על היעלמה של לאה
המישפחה פירסמה תמונת־פספורט

^ אה חכמי היתה אשה יפהפיה,
/בת ,36 בלונדית דקודגו ואינט־

ך* מש שנים היא חששה מפני היום
( 1הזה.
ביום הרביעי בשעה 11.30 לפני
,הצהריים, ניגשה אל שולחן הקבלה
׳במלון אסטוריה בתל-אביב גברת
חייכנית ואלגנטית. היא היתה לבושה
בשימלה כחולה יקרה, ונעלה נעליים

שולמית יריב
תואמות. שערה היה עשוי היטב,
וסביבה ריחפה עננה כבדה של בושם
יקר•
לאשה לא היו מיזוודות. היא החזיקה
בידה תיק קטן.
את האורחת קיבלה פקידת״הקבלה
אורלי זברג. האשה ביקשה לשכור
ליומיים את החדר מס׳ .1607
החדר לא היה מוכן באותה שעה,
הגברת התבקשה להמתין בלובי. היא
יצאה לאולם האוכל, ישבה וחיכתה

סקידרדקבלה זבדג
למעשה, בעלת המלון

שגם לה יש סרטן. פעם סיפרה לבעלה
כי מה שזיעזע אותה יותר מכל במצב
אביה הגוסס היתה העובדה שהשעון
שענד על פרק ידו גלש עד המרפק,
בגלל הרזון האיום ששולח באב. לאה
נשבעה אז לעצמה שהיא לא תגיע
למצב כזה. .אצלי השעון יישאר על
פרק־הידד נהגה לומר.
רק בעלה ובנה של לאה ידעו על
רצונה למות יפה ושלמה בגופה. אפילו
החברים הקרובים לא שיערו שהאשה
עתירת־הנכסים נושאת בקירבה מחלה
איומה, ופחדים איומים עוד יותר.

ליד קגר
האב
^ יום רביעי בערב, כשבוששה
* ₪לאה לחזור, ניבא לו ליבו של משה
חכמי רעות. הוא מיהר לגייס את ידיד־המישפחה,
עורר־הדין שימשון מיזרחי.
בני־המישפחה פירסמו בכל העיתונים
מודעה עם תמונתה של לאה. בשל
החיפזון, נמצאה להם רק תמונת־פספורט
ישנה, שלא החמיאה ללאה.
תמונת־השער של העולם הזה ניצבת
במיסגרת על שולחנו של הבעל.
הרופא שבדק את הגופה אמר שלאה
התאבדה זמן קצר אחרי שהגיעה
למלון, כלומר עוד ביום הרביעי,
בסביבות השעה 1בצהריים. היא בלעה

חדר ,1607 שבו התאבדה לאה חכמי
כדורי־השינה הוסתרו מעיני בני־המישפחה

נמשו חמש שנים הצריחה אשת החנוה, עווכת־הד! ראה חכמי, בת המ־ליונו,
ואשת מיליונר, להסתיר את המחלה הנוראה שהפכה את חייה לגיהינום
ליגנטית. היא היתה אשתו של עורך־
הדין משה חכמי, שמישפחתו עתירת־הנכסים
שולטת, בין היתר, על חברת־הביטוח
פניקס ובנק דיסקונט. לאה
היא בתו של התעשיין־המיליונר משה
ליבר, מחלוצי תעשיית השוקולד
בישראל.
מהרגע שפורסם דבר התאבדותה
של אחת הנשים היפות ביותר בארץ,
החלה חרושת של שמועות. היו שאמרו
כי לאה התאבדה בגלל אהבה נכזבת.
היו שאמרו כי היתה שרויה בדיכאון,
בגלל דיאטות מרובות וקיצוניות מדי.
אך הסיבה האמיתית למעשה הטראגי
היתה שונה לחלוטין.

לאה היתה חולה אנושה. במשך
חמש שנים ידעו על מחלתה הקשה רק
בעלה ובנה הבכור, העומד להגיע בעוד
שלושה שבועות לגיל בר מיצווה. הבן
הצעיר הוא בן .8
לפני חמש שנים חלתה לאה במחלה
בדרכי־העיכול. המחלה, קוליטיס, שממנה
סבלה, הרסה לאט־לאט את דרכי־העיכול
שלה. הדיאטה החמורה שגזרה
על עצמה, ושכולם ריכלו עליה היתה
בעצם דיאטה רפואית, במיצוות
הרופאים.
לפני שחלתה היתה אשה עגלגלה,
שאהבה מזון משובח והיתה מלאה
שימחת־חיים. המחלה הרסה אותה

לאט״לאט. היו לה דימומים בדרכי־העיכול
וכאבים. הרופאים לא מצאו
מרפא למחלתה. מדי פעם היתה נתקפת
בהקאות איומות.
אך במשך כל הזמן לא נתנה לעצמה
להישבר. היא החזיקה מעמד והראתה
לכל העולם חזות בריאה ואלגנטית.
ידידיה סיפרו עליה, בהלצה, כי היא
נוהג לרדת אפילו לסופרמרקט כשהיא
לבושה בשימלה מתוצרת כריסטיאן
דיור. ללאה היה אוסף נדיר של בשמים
אכזוטיים ויקרים.
שכניה סיפרו כי גם אחרי שהיתה
יוצאת מן המעלית, היה נשאר בחלל
ענן בושם במשך שעה ארוכה.

לא תמיד הצליחה המיליונרית היפה
להסתיר את יסוריה. לפני חודשים
אחדים נסעה עם כמה ידידים לשווייץ.
לתדהמתם של החברים היא הסתגרה
בחדרה שבמלון המפואר, וסירבה
לצאת במשך ימים. הידידים הסבירו
זאת בדיכאון ובמצבי־רוח מתחלפים.
האמת היתה שבחדרה במלון השווייצי
סבלה יסורי־תופת, נילחמה לבד במחלתה.
בני־מישפחתה
של לאה סיפרו כי
מאז שמת אביה, משה ליבר, ממחלת־הסרטן,
היא נשאה בליבה טראומה
איומה. האשה היפה, שאהבה שלמות
בכל דבר, לה יכלה לשאת את המחשבה

קיברה של לאה חכמי ליד הגדר בבית־הקברות נחלת־יצחק
השעון נותר על פרק־היד

עשרות כדורי״שינה, שאותם הצליחה
להסתיר מבני־מישפחתה, שלא באריזתם
המקורית.
ביום רביעי היא נעלמה. ביום
החמישי ב־ 10.03 בלילה נמצאה הגופה.
ביום השישי, בשעה 1בצהריים, ליוו
אותה בני־מישפחתה וידידיה לבית־הקברות
בנחלת־יצחק: היא נטמנה
בשורת־הקברים הגובלת בשדרת עצים
ליד הגדר. על הקבר הטרי היו מונחים
אחרי ההלוויה, שני פירחי־ציפורן
יפהפיים: אחד לבן והשני אדום.
לא רחוק משם נמצא קיברו של
אביה, משה ליבר.
לאה מתה כשהשעון על פרק־היד.

עדי אמוראי:

דויד מנע:

עבד־אל־והאב דראושה:

״טימטוס לחשוב שבנים ״נשדימדת עובית, לא ,.אנו צועקים שאין
עוינים ער בנותר היתה חברה חולנית!״ כסף לטיפול באבטלה!״

פסק-וזדין של השבוע -אם לא זה של השנה -ניתן
בבית־הדין בבאר״שבע. כבוד הדיין התיר לבן הדת
היהודית, ישראלי שחי בישראל של שנות ה־ ,80 המתיימרת
להיקרא מודרנית, לשאת אשה נוספת על אשתו
הנוכחית. הסיבה, תאמינו או לא, נעחגה בכן שאשתו לא
העניקה לו בן־זכר.
שוחחתי בסוגיה המדהימה עם אב גאה לשלוש בנות
נאות. האיש הוא עדי אמוראי, סגן־שר״האוצר ואב להדס,
איילת ונסע.

• עלה בדעתך, אי־פעם, שקוסחת, מכיוון שנולדו
לך רק בנות?
איזה טימטום! הרי בח־ך־כלל, הבנות קרובות לאב יותר מאשר
לאם. להיפך, אדם שיש לו שלוש בנות, כמוני, מרוויח שלושה
בנים — חתנים. הרי כתוב. :יעזוב איש את אמו ודבק באשתו״...
מי שמפסיד הוא האב של הבן.

• עם יד על הלב: כך גם הגבת כשנולדו לך בת
אחר בת?
תמיד! כששאלו אותי. :כמה ילדים יש לך?״ הייתי עונה. :יש
לי שתי בנות ובת אחת״.
למען האמת, כל אחד רוצה גיוון. במשך הזמן, על כל פנים,
למדתי לשמוח במצבי ולהעריך את היתרונות שבו, והם רבים.
אבל גם קודם לכן אמרתי: מה שבא, ברוך הבא!

• גדלת בבית דתי וסבך אך היה רב ידוע. מה
יחסה של ההלכה לסוגיה?
אולי בהלכה יש לכך שמץ של יסוד. כתוב כי אדם רשאי
לגרש את אשתו, אם לא ילדה לו — איני זוכר אם מציינים דווקא
בן או בכלל — במשך 10 שנים תמימות. אזי, על פי ההלכה, לא
קיימה האשה את מיצוות פרו־ורבו.

• •ומה יחסך האישי לעניין?
קודם־כל, יש בפסק־הדין משום פגיעה במגילת־היסוד של
מדינת־ישראל, שם נאמר שלא תהא אפליה בין המינים. זה
אבסורד! ימי־הביניים חוזרים!

38י

.הערבים הם מלוכלכים!״ .ראיתי ערבי וממש נגעלתי״...
אלה הם רק חלק מהפנינים, פרי עשם של תלמידים יהודים,
במיסגרת מחקר שנערך לבדוק את יחסם לבני העם השני
החיים בארץ. המורה לערבית של התלמידים אף החריפה
את התמונה, משאיפיינה את רוב הנשאלים ב״אינטליגג־שיים׳.
,רגישים׳ ,וכדי.
המחקר, שפורסם בכתבה של חנה קלדרון במוסף
.הארץ״ ,שפך אור נוסף על ההקצנה שחלה בארץ.
נזכרתי במי שהיה המורה שלי לערבית בבית־הספר,
וכיום הוא חבר״כנסת -עבד״אל״והאב דראושה.

• קראת את המחקר המדובר?
קראתי, והדברים מזעזעים. אומנם קראתי מחקרים קודמים
בנושא ואני די מעורה בו, אולם הפעם ממש הזדעזעתי.

• מהו ניסיונך בתחום החינוך?
יש לי נסיון של 21 שנים — כמורה, כמנהל וכמפקח. כלומר,
הכרתי את כל המיסגרות, כי לימדתי גם בבתי־ספר יהודיים וגם
בערביים.

• ולאחר ותק שכזה, הופתעת?
לא הפתעה גמורה. אבל נכון לאמר שהיתה לי אכזבה עמוקה
ממערכת־החינוך. זה הדליק אצלי אור אדום מהבהב. זה צריך
להדליק אצל כל אחד אור שכזה. יש כאן אלמנטים מובהקים של
גיזענות, קיצוניות.

• בימיך, כמורה, לא היו גילויים כאלה?
היו תופעות מיקריות, חריגות, של ילד בודד שהתבטא
בקיצוניות. אבל אלה היו תופעות נדירות. כיום, המחקר מתריע
על חברה חולנית.

• זכור לי מתקופת לימודיי אצלך, שלמדנו בעיקר
שירים ובדיחות, ולא התקיימו מיפגשים עם בני העם
הערבי.
כאן בדיוק מתחילה הבעיה. אחת הסיבות העיקריות למה
שקראנו בסוף־השבוע הוא הזילזול המוחלט בשפה הערבית
ולימודה. עד היום, רק כעשירית מכלל התלמידים בישראל
לומדים ערבית. ובבתי״הספר שבהם לומדים את השפה, עושים
זאת רק כדי לצאת ידי חובה, כדי להעביר את הזמן או כבילוי.
זה נובע מתפיסת־עולם מוטעית, כאילו הערבית היא שפה של
עם מפגר. לכן מעדיפים ללמד בארץ את שפות התרבות הגבוהה,
המעודנת־כביכול — אנגלית וצרפתית. זה ממש מצחיק. הרי
ישראל נמצאת בתוך איזור שכולו ערבי! כל עוד לא יתנו במערכת
החינוך דגש ללימוד השפה הערבית, התרבות וההיסטוריה
הערבית — לא יחול שינוי בהקצנה ובהתנשאות שראינו. שר־החינוך
חייב לתקן את המעוות, ומייד!

מדי שבוע מופיעה הכותרת התורנית, המתריעה בדאגה
על מצב האבטלה בארץ, ההולך ומחמיר. לעיתים מתיי חסים
לכך ממישרד-האוצר באימרות הצפויות, בנוסח, :זה
המצב -מה לעשות!״ ולעיתים אפילו לזה לא. עושי״
הכותרת במישרד־העבודה״והרווחה והביטוח-הלאומי
ממשיכים במיבצעי״הפירסום שלהם, ועולם כמינהגו נוהג.
שוחחתי בסוגיה זאת עם דויד מנע, אחד מששת (!)
סמנכ׳לי המוסד־לביטוח־לאומי, וביקשתי לדעת מה
באמת עושים, או מתכוונים לעשות, הוא ועמיתיו, כדי
להתמודד עם הבעיה המאיימת ביותר על מדינת-ישראל.

• מתי התמנית לתפקידך בביטודדהלאומי?
בינואר האחרון, לפני עשרה חודשים.

• זה נחשב מינוי פוליטי, לא?
מינוי פוליטי? משה קצב שר־העבודה־והרווחה מינה אותי.
נכון שאני מקורב אליו.

• מדוע בחרת דווקא בכיבוד הפוליטי הזה?
אני בן למישפחה רמת־גנית, מהעשירון הבינוני ומטה. חשבתי
על המעניין אותי מספיק כדי לפעול, ועל תחום שבו אני גם
מסוגל לפעול. זה השטח שבו בחרתי לפעול בשנים הקרובות.

• מהי הבעיה, בעצם? הרי היה ברור מלכתחילה
שהתוכנית־הכלכלית כרוכה בפיטורין. אולי לא נע־רכתם
לקראתה כראוי?
הבעיה היא שמדינות כמו ארצות־הברית או אנגליה, שלחמו
באינפלציה, יכלו להרשות לעצמן אמצעים שישראל אינה יכולה
להרשות לעצמה. מדוע? בגלל המירקם החברתי העדין — עליה,
עדות שונות וכדומה.
הבעיה אינה אצלנו. התוכנית הכלכלית כללה, במקורה, תקציבים
להסבה מיקצועית.

• ומה קרה?
מה שקרה הוא — ואני מודה בכך בפה מלא! — שאיננו
ערוכים עדיין להסבה מיקצועית. איננו — הכוונה, קודם כל,
למדינת־ישראל. טוב, גם מישרד־העבודה־והרווחה, שאליו אנו
כפופים.

• הטענה כלפיכם היא, שעצם מתן דמי־האבטלה
מעודד אנשים להעדיף את האבטלה על־פני עבודה
בעבודות בלתי־רצויות.
זה אולי המצב המצטייר כרגע. גם זה לא מדויק, מכיוון שאדם
יכול להעדיף לקבל דמי־אבטלה על־פני הצעות־עבודה רק במשך
תקופת בת חצי שנה.
אני חותר למצב שבו, אדם לא יהא רשאי לקבל דמי־אבטלה,
אלא אם יעבור בתקופת זאת הכשרה מיקצועית. לשם כך, צריך
אמצעים, ועל כך אנו מתריעים.
הנה, למשל, אני טיפלתי בתיק של פועלי אתא 901 .מהם
פוטרו, ורק כ־ 100 עברו הסבה מיקצועית. את השאר לא היה
בתקציבנו להכשיר, ועל כך אנו צועקים!

רסנה

כדק — —

חאוחרים״-חה הן*ווח 1־ות...מההם *ווחרים...חה הן * 1וחרות.,.נחה הם*

מאשה לובלסקי:

.,רא אוהבים להעסיק נשים
שיש דהן תינוק בבית!,,

דויד טמיר:

דויד אבידן:

.,אנחנו עבדנו סשה * 25 משוורות בישואר
ואלוהים עזו קצת!״ זה מיספו אינפלציוני!״

מפה לאוזן עוברות שמועות על התמוטטות מישרדי־פירסום
ועל קשיים גדולים אצל אחרים. מאידך, כל הערים
מלאות בתמוצות־ענק של פירסומות למאות מוצרים. מה
קורה בפירסום, כמה משקיעים אנשים בפירטום היום, תוך
כמה זמן הם מחזירים לעצמם את ההשמעה, אם בכלל.
אחד ממטעי־הפירסום הגדולים, לפחות על פי גודל וכמות
מודעות, הוא מטע״הפירסום של נקניקיות מיס לוסי.
פניתי אל דויד טמיר, מפירסום וימר״טמיר-כהן, ושאלתי
אותו בפשטות כמה כטף עלה ליצרן מטע״הפירטום הזה.
225 אלף דולר, כולל מודעות, קולנוע, שילוט־חוצות, רדיו
וכר.

בטלוויזיה הוקרן תשדיר־שרות של נעמת ובו נראית
אשה צעירה שבאה לבקר במקום־עבודתה, חודש וחצי
אחרי שילדה, והיא מוצאת כי מישרתה תפוטה על־ידי
אחרת. לפי מיטב ידיעתי, נשמרים מקומות״העבודה של
יולדות לפי החוק, ולכן חשבתי שיש בתשדיר משהו לא
מדוייק. פניתי אל מזכירת נעמת, מאשה לובלטקי, ושאלתי
אותה האס החוק שונה.
החוק לא שונה, אבל ההתייחסות אליו השתנתה. לפי החוק
נשמר מקום־עבודתה של אשה אחרי הלידה, במשך 12 שבועות.
בעבר באמת לא היו בעיות מיוחדות עם זה. האשה היתה חוזרת
לעבודה ונשארת שם.
מה שקורה היום, בפועל, זה שהאשה חוזרת לעבודה אחרי 12
שבועות, נותנים לה לעבוד עוד שבוע־שבועיים ואז, כשהחוק כבר
לא מגן עליה, מפטרים אותה.
בגלל המצב הכלכלי מנסים כל מיני התחכמויות. לא כל־כך
אוהבים להעסיק נשים שיש להן תינוק בבית.

אני שמח שמדברים עכשיו על מיס לוסי דווקא. אנשי מושב
בית״חרות, יצרני הנקניקיות ׳,הם אמריקאים והם עובדים כמו
אמריקאים. כלומר, הם בוחרים לעצמם מישרד־פירסום ונותנים לו
קרדיט מוחלט. אם במשך שנה המישרד מצליח בעבודתו — יופי.
אם לא — מעלים אותו על טיל. ואנחנו הצלחנו מאוד במסע־הפירסום
הזה.

• כלומר, המעסיקים לא עוברים על החוק אבל
מחכים לרגע שהחוק יאפשר להם זאת, ואז מסמרים.

• מה זה הצלחתם, כמה מכרו לפני הפירסום
שלכם וכמה אחריו?

• ידעת שיש בארץ כל כך הרבה נשים משוררות?

נכון.
וזה קורה הרבה מאוד בזמן האחרון. אחרי שהוקרנו
תשדירי־השרות הללו, היו עשרות פניות של נשים בעניין זה.

לפני מסע־הפירסום נמכרו בארץ שישה וחצי טון נקניקיות
בממוצע כל חודש. ארבעה חודשים אחרי תחילת מסע־הפירסום
נמכרו 80 טון בכל חודש. זו הצלחה גדולה מאוד־מאוד.

לדעתי אין בכל העולם 25 משוררים בעלי ערך, אבל אם נשים
רוצות לכתוב שירה — זה בסדר מצירי. שתכתובנה.

• מה אתן, ב״נעמת״ ,יכולות לעשות כדי לעזור?
אנחנו איננו באות במקום איגוד מיקצועי. אבל אנחנו מעוני
יינות שכל אשה תדע מה הן זכויותיה, ובזה אנחנו עוזרות מאוד.
המחלקה המישפטית שלנו עובדת עכשיו על הצעת חוק שאי־אפשר
יהיה לפטר אשה עד שנה לאחר הלידה.

• מדוע, בעצם? מדוע שאת האשה היולדת אי־אפשר
יהיה לפטר, כאשר כל אחד אחר, אותך, למשל,
או אותי, יכול המעסיק שלנו לפטר מחר בבוקר?
כי מצב האשה אחרי הלידה הוא יותר רגיש, מבחינה ריגשית,
גופנית וגם כלכלית.

• בכמה זמן יכול יצרן להחזיר לעצמו את ההש־קעה
הענקית הזאת?
קשה להגיד. במיקרה של נקניקיות מיס לוסי ההשקעה
הוחזרה כבר, וזה לקח שישה חודשים. המוצר היה טוב, אנחנו
עבדנו קשה מאוד ואפילו אלוהים עזר קצת.

• כשמישהו מעביר אליכם סכום של 225 אלן?
דולר, מה הוא דורש מכם, עד כמה הוא מתערב
כעבודה שלכם?

• וככל זאת, יש ירידה גדולה בפירסום מ מן האחרון•

מצד אחד אנשים הבינו שדווקא בתקופה זאת יש צורך
בפירסום, אבל מצד שני אין כסף ליצרנים להשקיע בפירסום.

• אתה חוזה התמוטטויות של מישרדים?
אני חוזה התמוטטויות של מישרדים קטנים. לגדולים יש
מעטה שומן והם יחזיקו מעמד, ואולי אפילו יתחזקו. אני רואה
כבר אור בקצה המינהרה, ואני מאוד מקווה שהוא לא בא מרכבת
שדוהרת מולנו.

ספר שתהליך לידתו היה ארוך מאוד, נולד טוף־סוף
בימים אלה. אשה אוהבת הוא קובץ שירי־אהבה, פרי״עטן
של 25 משוררות ישראליות. רציתי לדעת מה דעתו של
משורר״גבר על החלוקה המינית של שירה בארץ, ופניתי אל
דויד אבידן.
מצירי זה בסדר. מי שאוהבת עזרת־נשים, שתשב בעזרת־נשים.
אני לא יודע בדיוק למה הן התכוונו בהפרדה הזאת, אולי להבליט
את שיחרור האשה, אולי להבליט את ההישגים שלהן.

• אני מבינה שאתה עושה הבדל בין משוררים
לבין כותבי שירה.
לא. אני רק חושב שיש הרבה מאוד רמות בכתיבה, וברמה
שאני מחשיב יש, כמו שאמרתי, אולי 25 איש בכל העולם 25 .
משוררות בישראל זה מיספר לגמרי אינפלציוני.

• אגב, שמתי לב ש 14-מכין המשוררות, כלומר
יותר מ־ 50 אחוז, הן אקדמאיות. אצל משוררים
גברים אני לא חושבת שיש אחוז כזה של אקדמאים.
מה דעתך?
אני חושב שזה יפה מאוד שהן רוצות ללמוד באוניברסיטה.

די״יאלד, שמי

כולם חשבו שעט סיום עבודתה של ועדת־הוזקירה בעניין רצח

ארלוזורוב. השם הזה לא יופיע עוד בעיתונים. כולם ירעו שלחיים
ארלוזורוב היה בן שאול. אבל שאול היה בחור שקט מאוד, שנשא לפני
הרבה שנים נערה תימניה נחמדה ויפה בשם פרדזית ונולדו להם שלושה
ילדים.
מישפחת שאול ארלוזורוב לא היתה מעולם בחדשות. כי לא היה מה
לספר עליה. בית קטן בהרצליה־פיתוח. פרנסה בסדר, אשה נחמדה. ילדים
מוצלחים. שקט.
אבל גם במישפחות הכי־שקטות קורים דברים. שאול עבר שנים ארד
כות בנציבות־המים. החלום שלו היה להיות נציב־המיס בכבודו ובעצמו•,
והוא הגיע למעמד של סגן. כשראה שהוא לא יגשים את החלום. עזב את
התפקיד ועד שהוא מצא עבודה חדשה הוא שיחק טניס.
במיגרש־הטניס הוא הכיר אשה בשם שושנה אפלבוים. בת .35 הוא
זרק אליה כדור. היא החזירה לו. היא זרקה כדור, הוא החדר לה. ככה הרבה
מאוד פעמים, עד שפעם אחת נפל הכדור, ושניהם התכופפו לחפש אותו.
חיפשו וחיפשו, ומצאו אחד את השני.
שאול עזב את המישפחה ואת הבית שלו, לקח את שושנה ונסע איתה
לאמריקה. הוא מצא עבודה טובה מאוד בבנק העולמי. ולפני שלוש שנים
נולדה להם בת.
בינתיים, בבית בהרצליה־פיתוח, לא היתה שימחה גדולה. האשה פיר־נסה
בקושי את הילדים. שאול לא שלח כסף. רק עכשיו כשהילדים קצת
גדלו(חיים. הבכור, הוא בן ,28 מיכל בת 20 ומירב בת )15 הרגיש האבא
שהוא מתגעגע לילדיו. הוא שלח לילדים כרטיסי־טיסה, שיבואו לבקר
אותו. ואת האשה התיה לצדו, ובתם הקטנה. המעניין הוא שכבר עברו שש
שנים מאז עזב שאול את הבית בהרצליה, ועד היש אף אחד מבני־הזוג אינו
מבקש גט, ואף אחד מהם גם אינו מבקש ועדת־חקידה.

שאול ארלוזורוב
בלי גט. אבל עם ילדה קטנה

כ שי ש
ידוע שרוב הנישואין בין אנשי־בוהימה יציבים
כמו מזג־האוויר באנגליה בקיץ. לכן, בכל פעם
שמוצאים איזה זוג שחי שנים ארוכות באושר
ובאהבה, מייד לוקחים אותו כדוגמה, ותמיד
אומרים.תראו איך שהם חיש נהדרר
דוגמה כזאת היתה הזוג תיקי דיין ובעלה
יאיר אדוי׳אילן, שהיו נשואים שנים רבות,
וגידלו שתי בנות חמודות, ללא סקנדאלים, ללא

דיבורים זה לא טוב. אולי אפילו שמו להם עיך
הרע. מי יודע?
יאיר פגש לפני כמה חודשים אשה צעירה,
העובדת כמוהו בטלוויזיה, ולפני שהוא הספיק
להבין מה קורה, זה קרה לו. הוא התאהב, היא
התאהבה, ומה שיותר גרוע אפילו, העניין נודע
לתיקי.

פ7ז>כ>אטר
אני לא יודעת איך זה בארצות־אחרות. כאן,
בישראל, הדוגמניות הוותיקות לא רק שהן לא
בדיוק מפרגנות אחת לשניה, אלא שהן מוכנות
הרבה פעמים להרביץ ביס האחת לשניה.
בשבוע־האופנה האחרון נערכה תצוגה מרהיבה
על שפת״הבריכה של מלון ירושלמי. את
התצוגה אירגנה וביימה הדוגמנית נעמי סילפן,
ואומרים לי שהיא עשתה את העבודה בכישרון רב
מאוד, והקניינים מאוד אהבו את התוצאה. כל זה
לא הפריע לחברותיה הדוגמניות של נעמי להסתכל
בה בעין עקומה, ולנסות לנחש מי נתן לנעמי
את הצ׳אנס להוכיח את עצמה וגם, כמובן, למה.
בזמן האחרון נראית נעמי סילפן באופן קבוע
עם רמי ניט, גרוש נאה בן ,40 שהוא מנהל מכון
הייצוא הישראלי. נעמי מבסוטה מהרומאן, רמי
מבסוט ממנו, ואפילו החברות הדוגמניות מאוד
מבסוטות, כי סוף־סוף יש להן את מי להאשים
בכך שנעמי קיבלה צ׳אנם והצליחה.

הנה הפכנו להיות כמו כל העמים. בעמים
אחרים לכל איש עשיר ומכובד יש פילגש.
הפילגש היא יפה וצעירה ואוהבת, וכל גבר
התגאה בפילגשים שלו.
אצל היהודים, שבמשך הרבה דורות לא היה
להם במה להשוויץ, החליטו שחיי־מישפחה עומדים
מעל לכל, וכולם השוויצו בנשים ובילדים
שלהם. אם היתה למישהו בכל זאת פילגש, הוא
היה מחביא אותה טוב־טוב, שלא יידעו.
אבל אנחנו כל הזמן מתפתחים ומתקדמים,
והיום יש עשרות פילגשים יפות ועשירות,
שמאוד גאות במעמדן, וגם הגברים שלהן לא
מתביישים בהן.
אומרים לי שיש אף תחרות סמויה בין
הפילגשים, מי מהן הכי־יקרה להחזקה. לא יודעת
איפה נערכה התחרות הזאת, אבל הזוכה היא,
כנראה, זהבה כספי.
זהבה היתה נשואה במשך שנים ארוכות
לגינקולוג המפורסם אלי כספי. אומרים שהוא
ניהל רומאנים פה ושם ויום אחד היא החליטה
להחזיר לו באותו המ טבע והתחילה גם היא לנהל
רומאן עם עורך־דץ מאוד ידוע ומאוד נשוי.
אבל נשים אינן גברים, והרומאן של זהבה כספי
לא היה פלירט קצר, כמו אלה של בעלה, אלא
אהבה גדולה מאוד.
כשאלי כספי גילה את הרומאן הממושך של
אשתו, הוא הציע לה להתגרש. היא הסכימה מייד,
וחשבה שהנה עורר־הדין, אהובה, יעשה בדיוק
אותו הדבר. אבל עורך*הדין אמר שהוא לא יכול
לעשות את זה לאשתו.
זהבה חשבה על זה טוב־טוב, והגיעה למסקנה
שבאמת בגילה לא כל־כך חשוב להתחתן. היא
גרה בדירה מאוד מפוארת, יש לה אוסף פרוות
ויהלומים מהגדולים בארץ, יש לה שני ילדים
מוצלחים מהבעל הראשון, ויש לה גבר אהוב
הדואג לה והאוהב אותה והמפנק אותה.
כל החברים של זהבה ושל עורך־הדין יודעים
על הרומאן כבר הרבה שנים. הם תמיד חששו רק
מה יהיה כאשר אשתו של עורך־הדיו תשמע על
הסיפור של בעלה.
לפני שנתיים היא שמעה, ולא קרה כלום.
עכשיו רווח לכולם.

לא נראה שנעמי עצמה מתרגשת מהליח־שושים
של חברותיה. בכל בעיה שיש לה היא
יכולה לפנות מייד אל אביה, הד״ר פטר סילפן,
שהוא הפסיכיאטר הראשי של שרות בתי־הסוהר,
וכידוע אין טוב מאבא שהוא פסיכיאטר כדי
להרגיע את הבת, ולהגיד לה לצפצף על הלשונות
הרעות.

תיקי דיין ובעלה יאיר אזזי־אילן
יותר מדי דיבורים זה לא טוב
צרות, חברים ידעו לספר איזה שימחה ועליזות יש
תמיד בבית דיידאחי-אילן, סיפרו שתיקי דיין
אינה מפסיקה לבדר אף פעם, וגם בבית היא
מצחיקה את המישפחה עד דמעות, ועושה להם
הצגות שמחות, כדי שהחיים יהיו שמחים ובעיקר
עמידים בפני תהפוכות הגורל.
ככה אמרו כולם, ועכשיו מסתבר שיותר מדי

תיקי נסעה לארצות־הברית, כדי לסדר לעצמה
את המחשבות בראש ולהחליט מה עושים.
כשהיא חזרה הביתה הם ניסו לפתוח דף חדש,
והם עברו לדירה חדשה. מאז מחזיקים להם כל
ידידיהם אצבעות וכולם מקווים שלא יצטרכו
לחפש להם זוג אחר, שישמש דוגמה לחיי־נישואין
מאושרים.

נעמי סילפן
יש את מי להאשים

70 77(0777 (07מ 07/117
חתוגד!
בלא&־ונאס
אלון אדר־בורלא, בנם־בכורם בן ה־ 28 של
התפאורן המנוח ארנון אדר ואשת יחסי־הציבור
עופרה החליט לפני כמה שנים שאמנות זה יפה
מאוד ויחסי־ציבור גם כן נחמד, אבל הבדאדם
צריך שיהיה לו מיקצוע ממשי. הוא נרשם ללמוד,
מלונאות וגמר אותם בהצלחה.
אחרי הלימודים הוא בא להתמחות לצד האמא
במלון, כדי ללמוד את העבודה מבפנים. לפני

אלון־אדר בורלא
קודם התחתנו -

שאלה: האם מלפפון הוא יותר ארוך או יותר
ירוק?
תשובה: הוא יותר ירוק. כי ירוק הוא לכל
צדדיו, וארוך הוא רק לאורך.
ככה אפשר גם לשאול על ארל ויליאמם.
האם הוא יותר גבוה או יותר אוהב־נשים? התשובה
היא, כמובן, שהוא. יותר אוהב־נשים, שאותן הוא
אוהב בכל חלק מגופו ונשמתו, וגבוה הוא רק
לגובה.
למה אני מספרת לכם את זה? כי הוא חזר
אלינו, כדי לשחק בהפועל תל־אביב, וכל הנשים
הקטנות(יחסית) בארץ כבר עומדות בהיכון.
פעם הוא היה נשוי לאשה יפה וחכמה באמריקה,
שילדה לו שני ילדים. יום אחד הוא עזב
אותה לטובת מדינת־ישראל ומכבי. כאן הוא חי
עם גברת בשם מריה שלא היתה אלא בת אשת
אחיו.
חוץ ממדיה היו לו עוד כמה פרשיות״אהבים.
יום אחד הוא נסע לביקור באמריקה, וכמובן הלך
לפגוש את אשתו החוקית, אם־ילדיו. הפגישה
היתה מאוד רומנטית, ותוך כדי שהם נחים במיטה,
דופקים בדלת ומי עומד שם, אם לא דוור
שהביא לארל את בקשת־הגירושין של הגברת
השוכבת לצידו במיטה? — יש מצבים שבהם
קשה לסרב לגברת, וכך הסכים ארל להתגרש
רישמית.
חזר ארצה, שיחק במכבי, שיחק עם כמה וכמה
ילדות, בחורות ונשים, ואז הוא נסע להולנד
בענייני הכדורסל. בהולנד הוא פגש יפהפיה בשם
אניטה ומהר מאוד הוא נשא אותה לאשה בטקס
חגיגי, מלא רולס־רויסים ושחקנים של מכבי תל־אביב.
כשהוא
עזב את ארצנו, כולם חשבו שהוא הלך
לחיות בשקט לצד אשתו החוקית, אבל אצל ארל
חיים בשקט זה לא מה שאתם חושבים, ובימים
אלה ממש הם מתגרשים. היא נמצאת בהולנד,
הוא בישראל.
מהרגע שהגיע ארצה הוא התחיל לדבר על
תמי .״אני הולך אל תמי, תמי מחכה לי בבית, אני
צריך לטייל עם תמי, תמי רעבה, תמי עייפה, תמי
מחכה לי ״.אנשים ממש מתו לדעת מי היא התמי
המפורסמת הזאת. היו אף שחשבו שהוא לקח את
חברתו של אול סי פרי. עד שמישהו כבר לא
יכול היה להתאפק וביקש לפגוש את תמי. ארל
אמר שבשימחה, ולקח את האיש לחדרו במלון
רמדה, שם שכבה על המיטה כלבת קוקר־ספנייל
בשם תמי.
מה אתן מבינות מזה? שהוא פנוי להצעות? גם

תמי עם ארל ויליאמס
אז מיהי הקטנה, שמגיעה לו עד לחגורה!
אני הבנתי ככה. אם בן־אדם כל׳הזמן מדבר על
הכלבה שלו, סימן שאין לו אהבה אחרת כרגע. אז

מי הקטנה המגיעה לו עד החגורה, שכבר כמה
פעמים נראתה ביחד עם ארל ועם תמי?

תעודה בט אחר־כך הלכו לרבנותשנה החליט אלון שהוא מוכן לצאת לשוק־העבודה,
וכדי שלא יגידו שהאמא עזרה, הוא נסע
לאמריקה הרחוקה, ששם אמא שלו לא ידועה.
ובכל זאת, בלי אמא אי־אפשר, כנראה. אלון
פגש באמריקה את משולב ריקלים שהוא ידיד
של אמא, וסיפר לו שהוא מחפש עבודה
במלונאות. משולם ריקליב אמר שאין בעיה
ושלח אותו למלון השייך לו, ריביירה, בלאס־וגאס.
באחת
ממיסעדות המלון הוא פגש מלצרית
צעירה ויפה בשם כט העובדת שם בחופשותיה
מהאוניברסיטה. אלון התאהב, וכבר לפני חודש
הוא הלך עם הצעירה הלא־יהודיה לפקיד שחיתן
אותם בנשואין אזרחיים.
רק אחרי החתונה הם התפנו לפנות לרב,
שיתחיל ללמד את הכלה מה זה יהדות ואיך
אוכלים את זה. אלון פשוט לא רצה שיום אחד,
כשהם יחזרו ארצה, יבואו אליהם הרבנים ויבקשו
מהם לטבול בכל מיני מקומות, כאילו היו
אתיופים.

אני לא יכולה לגלות את שמות המשתתפים
בסיפור הקטן הזה. אבל אם אתם מתים לדעת*,אין
לכם אלא להיכנס למלון ידוע, לגשת לפואיה
ולהסתכל מי יושב שם בשולחן פינתי. לפחות
פעמיים בשבוע.
הוא — איש חשוב במוסד ציבור. בעל
לאשה יפה וחכמה. היא — איטה יפה מאוד.
הנשואה לרופא ידוע.
מה הם עושים ביחד? בעצם כלום. יושבים,
מדברים, צוחקים ולפעמים גם מחזיקים ידיים.
הדבר היחידי המעניץ כאן היא התדירות של
הפגישות. לפחות פעמיים בשבוע, כבר כמד, חודשים
טובים וארוכים. אם תגלו מי האנשים, אל
תספרו לאשתו ואל תספרו לבעלה. על דברים
כאלה לא מדברים בקול רם.
כשהכלה תהיה יהודיה כשרה, תערך חתונה
יהודית, עם חופה וכוס שבורה וכל השאר. עוד לא
ברור אם החופה תהיה פה או שם. מה שברור,
שמגיע להם מזל טוב.

גיל 40 :פלוס.
מיקצוע: שחקן, מהמעולים בישראל.
מקום־עבודה: תיאטרון חיפה, הקאמרי
והבימה.
מצב מישפחתי: נשוי פעם שניה, פלוס ילד.

מבקר הנדלזלץ
טולטל

הורחק

התנהגות )1( :כשלא הופיעה תמונה שלו
במיסדרונות התיאטרון הקאמרי, התפרץ וקרע
את תמונות שאר השחקנים.
( )2בשעת כעס העיף כיסא לעבר המנהל
האמנותי של תיאטרון חיפה, עומרי ניצן.
( )3באמצע הצגת אילוף הסוררת בקאמרי
התפרץ בצעקות על עודד תאומי, בטענה
שהוא מפריע לו בדיבורים.
( )4טילטל את מיכאל הנדאלץ, המבקר
הקטלני של העיתון הארץ, באמצע הצגת אימפרוביזציה.
הערות:
הנ״ל מורחק לשלושה חודשים מבית־סיפרנן.

רזזזדד1זדף ז

מטוס הגגיסתווין לא חילץ את שויו

העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס׳ • 20 שרכים אלכם פז ובנצי לופו

הכספים יועברו לבתי־החולים,
ואילו הקשישים יועברו לבנקים
מישרדי האוצר והבריאות הגיעו אמש לסיכום שיסתור את
בעיית הקשישים. במיסגרת הסיכום, יסתח האוצר תובניות-חיסכון
לקשישים, שבהן יוכלו המוני ישראל להפקיד את הקשישים
שבבתיהם, ולקבל בתמורה את מניות הבנקים שלהם. באוצר מקווים

ב 1ת ר 1ת
ע 1ב 1ר 1ת
דובר מישרד־התחבו־רה
מוסר כי בקרוב יונהגו
גם בארץ אוטובוסים בעלי
שתי קומות. הדובר
הוסיף, שבגלל מצב הכבישים
בישראל, קומה אחת
תהיה באדמה.

הרב פרץ חוזה שחורות
בעניין גיורם של האתיופים.

השיר
״אנחנו נישאר
בארץ״ נבחר כשיר השנה
בניו־יורק.

תינוק פלאסטי ראשון
נולד לבובת־גומי, ששימשה
לתירגול במגן־דויד
אדום.

מישלחת של מנהיגי סודאן
שכאה לתייד כמטרה לחלץ את האתיופים הגוועים ברעב

הידיעה על נחיתתו של מטוס המיטען המיסתורי
בישראל התקבלה בחרדה רבה בחוגי מימשל בסודאן.
למרות קשר-השתיקה, האופף את הפרשה, נודע
לכתבנו כי שילטונות אתיופיה, המנסים להחזיר את
יהודיה מישראל, חוששים מפירסומים בנושא. דאגתם
העיקרית היא שבעיקבות הפירסום עלולים להתנכל
לאתיופים שנשארו בישראל.

ישראלי נשרט בעת גילוח
חשש ברבנות לקשיים בהקמת סוכות
רעש־הארמה

פקד את מכסיקו־סיטי,

בו חרבה העיר ונספו רבבות

מפת הרעש
מכונית ״ברינקס״ מאבטחת הובלת קשישים לכספות הבנקים

שרבבות, שהפקידו עד כה את קשישיהם מתחת לבלטות, ייענו
לתוכנית.
להלן חלק מהתוכניות:
ם ק׳מ — פקדון־קצר־מועד למחזיקים בקשישים שתוחלת חייהם
קצרה.
תפ״ם — תעודת־סטירה־סחירה לנפטרים נכונה.

ניחש וק 6
ולא זכה בכרום
מובטל שניחש
רק 6בטוטז. זכה
במפח־נפש בלבד.

בזק מנדיעו־ו:

מיבצע החלפת טלפונים מקולקלים

הרס אותו,

תחזית אסטחדוגיוז דשנה הבאה
מאת הגסטרונוס אילן פקזדפקה
מפת ההפלות האסטרולוגית — להבדיל ממפת הלידה — של
מדינת־ישראל, מגלח לנו קווים בולטים לדמותה. הקו הירוק. המכונה
קדהחיים, הקו האדום. המכונה קו ירוק על־ירי עיוורי־צבעים, והקו
הסגול, המכונה הקו הסגול — כולם קווים מקווקווים, ומהם ניתן
ללמוד את כל מה שרוצים.
תחזית כלכלית — המדד והמחירים יתייצבו במשך השנה —
מודעי לא!
תחזית פוליטית — פרס ישמור על אמינותו כאדם הפכפך.

חייג בבקשת קיבלת תשובה?
אס כן,הבא
את המכשיר
למישררי החכרה,
והוא יוחלף
בטלפון תקין

סיכום: העולם יימצא במתח בגלל התקרבותו של כוכב־השביט
״האליי״ לכדור הארץ. כוכב־השביט מגיע לקירבתנו כל 76 שנים.
וארבע שנים לאחר שביקר כאן, בפעם האחרונה, בשנת ,1910 פרצה
מילחמת־העולם הראשונה. איגוד האסטרולוגים הבינלאומי נזף
קשות בכוכב העצל. ששכח להופיע בשנת . 1936 ובכך גרם לשיבר
שים קשים בתחזיות על מיאזמת העולם השניה.
מה כדאי למדינה לעשות: ליבשי ורוד. אל תיפגשי עם זרים בעלי
חזות מיזרחית. צפי לסכום־כסף גבוה שיגיע מעבר־לים.

איך את רסגח לברות את החג

ין הכלי

האורחים?

החגים האלה יכולים להיות חגיגה אמיתית
עבורך. בלי לטרוח שעות ליד הכיור, בלי
להחמיץ את השיחה שלאחר הארוחה
ובלי ויכוחים ומריבות.
״טלסה״ מדיח הכלים המעולה פאר
תוצרת שבדיה יעשה במקומך את
העבודה המלוכלכת. לבחירתך 3דגמים:

ניתן להדיח בו גם סירים ומחבתות.
צריכת מים וחשמל מינימלית.
פעולה שקטה במיוחד, עיצוב מהודר.
להשיג ב־ 7צבעים: קרם, חום, לבן, צהוב,
אדום, ירוק,מוקה.
טלסה מקסי מתוצרת

טלסה מיני ״פוינסס׳

מפלדת אלחלד, המדיח הקומפקטי
הטוב בעולם. ניתן להעמדה על השיש
(שעומקו 40ס״ח
לפחות) ,ללא
סידורי אינסטלציה
מיוחדים, או בארון
בשיטת ואו ד_ווט.8
קיבולת 24 צלחות
וקערות 11 ,כוסות
וסכו״ם בהתאם.
צריכת מים וחשמל
מינימלית.

טלסה מיד׳ מתוצרת

מפלדת אל חלד, מתאים למשפחות גדולות.
2מגשים 2 ,ממטרות 3תוכניות הדחה,
ניתן להעמדה על השיש
(שעומקו 53ס״מ
לפחות) ,ללא סידורי
אינסטלציה מיוחדים,
או בארון בשיטת
ואו ד_ווט .8קבולת 38
צלחות וקערות,
24 כוסות וסכו״ם בהתאם.

מפלדת אל חלד, קיבולת מעל 57 צלחות
וקערות,
25 כוסות
וסכו״ם בהתאם, 4תוכניות הדחה,
2תוכניות ייבוש,
להשיג
ב 6-צבעים: קרם,
חום, לבן, צהוב,
אדום, ירוק. המדיח
השקט והחסכוני
בגודל זה בעולם.
הזמיני עוד היום אצל אחד הסוכנים
המורשים או ישירות במשרדי טלסה
אינטרנשיונל, ביאליק , 135 רמת-גן,
טל 7518249 .־03

בלעדי: השירות ניתן ע״׳ חברת הבת שלנו, טלסה בע״נז ב 10 סניפים ברחבי הארץ.

טלסה. המדיח המצליח.

תל אביב: שיווק הוגן, דיזנגוף סנטר .03-290279 ,אלרד, אלנבי 924 , 106ו .03-62 סלון מסי ו, בן יהודה .03-285614 ,24 רדיו איתן, ארלוזורוב .03-234368 ,53 אליאס, ככר המדינה, ה׳ באייר ,20
;03-269749 רמת-אביב: אלעזר אלקסרוניקס, ברודצקי ;03-418690 ,43 חיפה: רדיו אורון, ככר מאירהוף, קרית אליעזר ;04-533332 ,ירושלים: ה מו מחי ם, הרצוג ;02-632459 ,02-668865,17 רימת גן:
טלסטאר, ביאליק .03-731463,36 הגל החדש, שדי ירושלים ;03-742052,28 גבעתיים: סלון מיכאל, וייצמן 6ו ;03-323340 ,ראשל״צ: סלון בן-זיקרי, ביאליק 2ו ;03-947558 ,תל ממד: חקיה, ככר קרן
היסוד ו ;052-61306 ,קראון: אלקטרו און, מרכז מסחרי ;03-356034 ,באר שבע: סלון צמרת, החלוץ 14ו ;057-33001 ,כפר סבא: רשת ח שמל, וייצמן ;052-33055 ,76 רעננה: סלון אפי, א חוז ה , 109
;052-20945 פתח תקוה: כביס פז, איכילוב .03-914898,8רדיו אורון, חיים עוזר ;03-913940,10 יפו: לבל אליהו, שדי ירושלים ;03-825608,29 חולון: סלון חולון בע״מ, סוק 1לוב •03-855918 82 בית ים:
סלון משי, רוטשילד ;03-585888 ,34 הרצליה: א .קפלן, סוקולוב ;052-541245,32 רדיו-קול, בן־גוריון ;052-543304 ,77 נתניה: פרופסורסקי, שד׳ בנימין ;053-38408 ,15 טבריה: שרות הגליל, בנין
ח.מ.א ;067-91988 ,3 .עפולה: שרות טל, מנ ח ם ;065-23256 ,30 חדרה: גל קור, הנ שיא ו ;063-22082 ,7נס ציונה: פינקל שטיין, וייצמן ;08-473292,25 רחובות: סלון אלקטריק, הרצל ;08-450630 ,187
בני ברק: סלון מאיר, רבי עקיבא ;03-782584 ,41 אשקלון: סלון סעדון, העבודה ;051-23296 ,27 קדומים: מלצר, ד.נ. שומרון ;052-39162 ,טבעון: אל קטרו טבעון, ככר בן גוריון .04-931173 ,1

ט׳ תשרי תשמ׳־ו24.9.1985 .

מיסם ר 2508

שנה 50

המחיר 1850 שלקימ (כדלל מע-בס