גליון 2509 מתאריך 2 באוקטובר 1985

י׳׳ז תשרי תשכרו2.10.1985 ,

המחיר 1850 שקלים

לי ע*

מכתבים
הדוגמה שר מיטרא!
עוד על איש״השנה שימעון פרס
(העולם הזה .)11.9
מאז הרכיב שימעון פרס את ממשלתו עברה,
כידוע, כבר שנה. אבל אני עדיין לא ירדתי לסוף
דעתו, ואפילו הניתוח המבריק של אורי אבנרי,
בכתבה שבה הוכתר שימעון פרס כאיש־השנה,
לא עזר לי לפתור את החידה: מדוע לא הרכיב
פרס ממשלה צרה?
את זה הוא יכול היה לעשות בקולותיהם של
ח״כי הרשימה המתקדמת ורק״ח. וכי מה שהיה
מותר לפרנסוא מיטראן בצרפת, שהרכיב את
ממשלתו הראשונה בתמיכת הקומוניסטים (ובשיתופם
בממשלה) ,אסור לשימעון פרס בארץ?
מה שמותר היה לסוציאליסטים באיטליה, שהסתמכו
על תמיכה שבהימנעות של הקומוניסטים,
אסור לסוציאליסטים בארץ?
אם אי־פעם היתה מטרה המקדשת את כל
האמצעים, זאת המטרה להחזיר את הליכוד
לאופוזיציה, לעוד 29 שנים, לפחות. לטובת עם
ישראל, או, כפי שאומרים מדליקי־המשואות
ביום העצמאות: לתפארת מדינת ישראל!
יוסן ז רוט, תל־אביב

הרמקול שר כהנא

על פעילות־מגע בהפגגה נגד כהנא
בגבעתיים (העולם הזה .)24.9
אין זה נכון כי מפגיני־הנגד לא ניסו לנתק את
הרמקולים שהשמיעו את דיברי־הבלע של מאיר
כהנא בגבעתיים. נעשו לפחות ארבעה נסיונות
להסתער על העמוד שאליו היו מחוברים הרמקולים
ולהפיל אותם. אך בכל אחד מהנסיונות
האלה הופיעו מייד כוחות גדולים של מישמר־הגבול
וסייעו לאנשי־כהנא להגן על הרמקולים,
ולמרבה הצער, אכן הצליחו בכך.
כמה ימים לאחר המעשה עדיין נתונה כף רגלי
השמאלית בתחבושת, זכר לבעיטות החזקות
שזכתה מאיש מישמר־הגבול, שביקש למנוע
מכותב מיכתב זה לתת יר להפלת עמוד
הרמקולים של כהנא• אדי מ ק לי, גבעתיים

שקל קט? = שכל קט!
על גודלו של המטבע הלאומי החדש.
אחרי הראש הקטן בצה״ל החליטו בבנק
ישראל על השקל הקטן, אם כי השכל הקטן הוא
הגדרה יותר מתאימה.
כיצד אפשר להטביע את יחידת המטבע
הלאומי, השקל החדש (שבינתיים גם שווה 66
סנט אמריקאיים בכל זאת) ,בקוטר של סנטימטר
אחד?
האם מותר להזכיר את קוטרו של הפרנק
הצרפתי, הפלורין ההולנדי או המארק הגרמני,
שכל אחד(שוב, בינתיים, לפחות) שווה בערכו כל
אחד פחות משקל חדש אחד?
המטבע הזה גם לא שימושי, בגלל גודלו(או
יותר נכון, ננסותו) ,גם נראה מגוחך, ובסך הכל די
פרץ צור, תל־אביב
מביש•

תאומים. שלישיות,
רביעיות ובו,
על לידת השישיה (העולם הזה .)11.9
אפשר לדעת מניין לקחתם את הסיכוי הקלוש
הזה, אחד לשלושה מיליארד לידות, כאשר
דיווחתם על לידת השישיה של מישפחת שנון?
צביה מלכה, באר־שבע
• מ חז קי הדמוגרפיה, המדע העוסק בתנו־עות
האוכלוסין (לידות. פטירות, נישואיך,
גירושין) .המיספרים מוכיחים בי לידת תאר
מים מתרחשת בערך אחתל 80-לידות; לידת
שלישיה -א חת לי 6.400 לידות ( 80 בחזקה
שניה); לידת רביעיות -אחתל~ 512 אלף
לידות ( 80 בחזקה שלישית) ובו:

התקדים האוסטרי
שר פייסי
הקורא שרם, היושב בזלצבורג, ממשיך
לגלות את אוסטריה.
זה שוב אני, העוסק בשיווק פרחים בק״ק
זלצבורג. אחרי שדיווחתי לכם על שיטת הקיצוצים
בתקציב־הביטחון באוסטריה(העולם הזה
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2509

ט ל בגאצי דדך החלד
כ תב ת ה שער הקידמי:

מאייר כהנא וביריוני־הביבים שלו
מחקים בהכרה מלאה את מודם הרוחני,
אדולף היטלר. כיצד צריכים להגיב הישראלים
האנטי־נאציים, מבלי לחזור על
שגיאות הדמוקרטים הגרמניים?
תוכנית למאבק בנגע
המאיים על קיום המדינה.

כופר שואה

המלך חוסיץ הציע הצעה מגובשת וברורה
בתוכנה. דרמאתית בצורתה -ובירושלים
זועקים :״הצילו!״ מדוע עוררו
דבריו פאניקה אצל העסקנים בישר־אל?
מה מסתתר מאחורי ה־מחאות
של יצחק שמיר וריב־רי
השבח של שימעון פרס?
כתבת השער האחורי:

מיהם ״הקדושים האוקראיניים״ ,שלזיכרם
הקימה ישיבה ירושלמית מצבה מפוארת, ליד
מרתף־השואה? כמה יהודים נרצחו בגללם?
אין זה חשוב כלל, כל עוד יש
₪£מי שמוכן לשלשל לקופת הישי־בה
רולארים אמריקאים טובים.

אתה והשקל אחיי
גיבורי כרמים
האחים גינדי מצאו את הדרך המושלמת
מעוקץ עז׳׳״
להרוויח מבלי להתאמץ -ו״ז׳>1׳״ן ץ של ישוב״הרפאים ״כרמים״ • אריאל
שרון מחפש עיתונאי •
ג מה טוב לעשן סיגריות.

גייי־ארסידראותם!

לראשונה הסיפור המלא של הטרגדיה במיש־פחת
רוזנברג, הבעלים של חברת־התיירות
״קופל״ -אחרי המחלות הממאירות, מות
האב ובתו, באה ההתמוטטות הכספית. טמי
(בתמונה) מאשים בהפסדים את גיסו:
״עבדנו קשה ולא היה לנו זמן
לראות טלוויזיה -לכן לא ידענו
שצריכים להיזהר מג׳יי-ארד

>€£ מדווחת המוחלת וחד לבעילה
עילה

ג׳קי בן ה״ 33 ידע שלאורנית טרם מלאו
.17 זה לא הרתיע אותו מהחיזור אחריה,

יייי־י יי׳* ״י״ יי ״יי׳ ״-ייי ״יי

הלם סרטי השנה חינוכי

ר ק ״ז ישן 0

איד קוברים את הקיץ? בארון־מתים,
כמובן. ואיך שותים יין צעיר? מהר-
מהר, לפני שיתיישן. ואיך

זעקת האח השנור

חאולה אבו־בקר, המורה
מעכו שהפתיעה את צו־פי־הטלוויזיה
בתוכנית
״מיפגשים״ ,מספרת על
ילדותה בשכונה מעו־רבת,
על פחדיה מיהודים,
ומגלה :״כשאני אומרת שאני
ערביה, אנשים מקבלים שוק!״

זו השנה 1ד 35ש״העולם הזה״ בוחר את ארבעת
הסרטים הטובים •של השנה, את ארבעת
הגרועים, את שתי השחקניות ושני שחקני
השנה. אחת הזוכות היא
סאנדרין בונר (בתמונה ,:על
2הצלחתה ב״לחיי אהבותינד.

שתי הכושיות הענקיות
באות להופיע בארץ.
הורסט בוכהולץ מטייל
כאלמוני בדיזנגוף, ירדנה
ארזי הולכת בתלם.
גלי עטרי מנסה
להפתיע
ודודו דותן ש־ !
מע את הסוד.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -הדוגמה של מיטראן
והתקדים של גרופר
איגרת העורר -בשביל מי
אנחנו עמליסי
ת ש קי ף -מישרד־הבריאות
נגד מגביהי־חזה
במדינה -קול דמי אחי
בנדון -תוכנית ל מ אבק בנגע
מה הם אומדים מי זוכר היום
׳את הטנגו והבולרו והסמבה־יומן
אישי -אשה חושנית
ושעות הרות״גורל
ראיון -עם חאולה אבו־בקר מעכו
ו.כ זה וגס זה -בצקניות ירוקות
וכיתבי שקספיר
חלון־ראווה -בשורת הסתיו

אתה והשקל -חשמל חינם בירושה
שידור -רעיון מקורי לבדיקת
התמיכה במיפלגות
תשבצופן -גם ארמי וגם ס ם
( 3אותיות)
הורוסקופ -שלוש נשים שונות
באותו חודש
קליק -תקליטי ארזי,
אלברשטיין ועטרי
לילות ישראל -קוברים את הקיץ
וגומרים את היין
אנשים -יגאל הורביץ מנשק בלחי
רחל המרחלת -בעיותיו של אב טרי
העולם הבא -חוק הנזיר
ועוגת הסולר

קרה לנורית שרת, נכדתו של ראש־הממשלה
השני • מה או מר ת נעמי
תומרקין על בנ ם החדש של יגאל ונעמה
• איך התאושש דני ליטאי
ומצא צעירה • איך הסתדר
רון בן־ישי גם בעבודה
חדשה וגם באהבה שריה.

יצחק אלון, אחיו של גדעון, שנרצח בידי
איש־הג״א בירושלים, מאשים
את המישטרה, את שילטונות
צה״ל ואת תושבי השכונה.

לקראת סתיו
בעונת השלכת משילים העצים
את העלים, אך האופנאים דווקא
ממהרים לעטוף את הלקוחות
שלהם. הלהיט החם
של העונה הנוכחית:
יש כתפיים מודגשות.

מישלחת הג״איצאהל מכ סי קו־ סי טי -
פחות פיגועים בבתי־הקולנוע שם, יותר ביטחון
בחוצות ירושלים * מישרדי גינדי
יוצאים לחו״ל, בעיקבות הא־חים,
איסור־יציאה על הקר־קעות
* התקבל חוק־הנזיר

מכחכים

• בלי

טניבג•

(המשך מעמוד )3
,)31.7בכך שפשוט אין מטיסים מטוסי־קרב
בלילות, יש לי עתה עוד תקדים אוסטרי מעניין.
זכור לי כי במשך שנים הושמץ ח״כ פסח
גרופר על מינהגו להידבר עם נהג הקטר של
רכבת־ישראל, כדי שזה יאט את מהלך הרכבת
ליד עתלית, עיר מגוריו של פייסי, כדי שהוא
יוכל לקפוץ מן הרכבת הישר לביתו.
ועכשיו גיליתי שלפי השיטה האוסטרית
לפחות נהג פייסי ברחמנות. בהקשר לאיזה
תחקיר על הרכבות באוסטריה, שפורסם ביומון
מקומי, הוזכר שלפי תקנון הרכבת האוסטרית
היא לא רק חייבת להסיע כל חבר בפרלמנט
האוסטרי חינם־אץ־כסף, אלא שלאלה מותר גם
לעצור את הרכבת, בכל מקום באוסטריה, תוך
כדי מהלכה, גם לירידה וגם לעליה.
אם כי, למען האמת, הדגיש אותו יומון, כי לא

עיתונאים, וגם עורכים, שואלים את
עצמם בלי הרף: בשביל מי אנחנו עמלים? האם
אנחנו משפיעים על מישהו?
ואז, מדי פעם, מתקבל מיכתב הנותן תשובה
על כר•
השבוע קיבלתי מיכתב מידי קורא שאיני
מכירו. המעטפה נשאה בול אמריקאי, והכותב
הזדהה רק בשם,עופר״.

הנה המיכתב:

שלש אורי,
לפני כשלוש שנש שעמנו, חבריי ואני.
בהתלהבות מסויימת לתוך לבנון. היה ברור
לכולנו שעלינו להכות ב״מחבלינר שמטרתם.
כמובן, להרוג אנשים החיים בשלווה בגבול
הצפון. בן ש 20 הממוצע אינו מפתח עדיין כושר־ניתוח
והגיון הראויים לציון, וגם אם כן, מעדיף
הוא לסגור זאת בפנימיותו, ו״להישטף״ בזרם
הריעות ונגישות הרווחות בחברה, דהיינו כניעה
ללחצים חברתיים. מעניין במה המוני אנשים
עדיין לא התבגרה
אחרי מיספר חודשים של מעץ מילחמה,על
אש קטנה* התעוררו השאלות בקרב חייליה מה
אנו עושים פד״ בעצם? את השאלות שכבר מזמן
ניקרו בליני העברתי למפקדיי, שניסו לתרץ את
העסק בנסיץ לארגן ממשלה בלבנץ ולמנוע
שפיכות־דמים איומה( .כרגיל, מצד אחד אנו עם
מוסרי והוגן באופן נפלא, ומצד שני חסר־אחריות
וחסרשומאניות, כמו שמתבטא במכירות נשק
לרוצחים שליטי מדינות באמריקה המרכזית).
תוך כדי המילחמה נהרג כדרורי(שהיה אחד
מחבריי הטובים ביותר) .כבר אז היה ברור לי
שמשהו כאן חורק והמון חיים נקטעים באיבם
שלא לצורך.
לאחר שחתי הצבאי יצאתי לטיול ארוך באירופה.
בכפרים ובערים התחלתי פוגש אנשש
ששאלו שאלות על לבנון, על הפלסטינים ועל
המזרח התיכץ בכלל. האינסטינקט שלי אמר:
חייבש לענות להם — אנו עם מיוחד, מוסרי,
הוגן, שואף־שלש וכי וכי, אבל מצאתי את עצמי
עומד למול אגשים אלה ומסכש איתנג למה
בעצם יש טרור פלסטיני נגד ישראל? מדוע מפוצצים
בתש של ערבש בגדה המערבית? מרוע
הפקעת אדמות?
במיסגרת הטיול הגעתי לארצות־הברית, וכאן,
בעזרת ידידי(מנוי על עיתונך) ,התחלתי לקבל
את התשובות. מיספר סיבות אישיות(כולל הרצון
ללמוד על האמת שמאחוח כל הבעיה באיזורנו
ובעוד מקומות בעולם) הביאו אותי להחלטה להישאר
פה(זמנית).
אני כרגע לומד ומתכוון לחזור לארץ באביב
86׳ .מדהים לפגוש כאן בניו־יורק את היהדות
שעדיין תומכת בישראל ללא סייג. חתך האוב־לוסיה
היהודית כאן(אילו היה נעשה) יימצא זהה
לזה של האוכלוסיה בארץ מבחינה אידיאולוגית.
רבים הם התומכים (בסתר או בגלוי) ברב מאיר
כהגא (שריד אגב מופיע מדי פעם בטלוויזיה
ומסביר בנועם כיצד יברחו כל הערבים מהארץ
ברגע שיהיה ראש־הסמשלה).
מוצאים כאן אחוז גבוה מאוד של יהודים
גיזעניי* ומה שמדהים הוא מיספרם העצום בקרב
ניצולי־השואה. קשה לי לתפוס כיצד אדם, שנרדף
על״ידי הנאצים בשל היותו שורי, אדם שהצטווה
להישמד מפגי שעיניו אינן כחולות ושיערו
אינו אדמוני, טוען ש״האנשים השחורים״ הס
פושעש רמאים, מלוכלכים (לא מתרחצים אף
פעם) ועוד זיבולים דומים.
לצערנו בארץ המצב לא שונה בהרבה, והשנים
הרבות של האפליה(שהתבטאה בחקיקת בחינוך

כמה שנים הבחין הרב המנוח בחתול־חוצות רעב,
אימץ אותו, טיפל בו והפך אותו לידיד — מבלי
להירתע ממבטיהם הנוקבים של בני קהילתו,
שחשדו כי דבק בו שמץ תימהונות.
יפה רגב, חיפה

ידע אישי, ביפאנית
על הצלחתו של מסע״הפירסום לנקניקיות
(העול הזה .)24.9
עכשיו, כשקראתי כיצד מכירת נקניקיות
עלתה פי ,13 בעיקבות מסע־פירסום מוצלח,
הבנתי סוף־סוף את היפאנים: אצלם קוקוקו זה
פירסום וקוקייקי זאת הצלחה עיסקית.
לא שלמדתי יפאנית כדי לכתוב מיכתב
למערכת. פשוט לקחתי את המילים האלה מן
הסיפרון אלף מילים יפאניות לתייר, שהבאתי
עימי מטיול במיזרח הרחוק, לפני שנתיים.
יוסי חפץ, רמת־גן

ריביירה ללא סוכות
או אי־חינוך. חוסר־מחשבה לעתיד הרחוק ועוד)
נגד ערבים יצרו בעיני ישראלים רבים את דמות
הערבי שהוא בעל תכונות מסויימות המבדילות
אותו מהגזע של ״האנשים הטובים״ .הריעות
הקדומות הן כה נפוצות עד כי קשה לשכנע אדם.
שחונך על ידיהן, כי הערבי גם רוצה לעבוד,
לפרנס את מישפחתו, לשלוח את ילדיו לבית־הספר,
גם הוא אוהב וגם ליבו נשבר כשאחד מבני־מישפחתו
נהרג.
בארצות הנכר אתה פוגש הרבה ישראלים.
שנשארים בחו״ל בגלל הסיבות הנ״ל וטוענים
ש״אין עם מי לדבר״ כאשר הם גורסים שיש
להביא לשלום עם הפלסטינים ומטיפים להומא־ניות,
חופש, שיוויון ונו׳ .ברור שצריך לשפוט כל
אדם לעצמו, ופסק־הדין אינו שחור או לבן, אלא
משהו בגוץ האפרורי. אבל לדעתי האישית אסור
להתכחש לרגשות ולברוח לחו״ל, כי• זו בגידה
בריעות של עצמך, ושלי קובעות כי אין תחליף
ל״בית״ ,ושם ביתי(ישראל).
לדעתי, אורי, אתה אחד מהוגי-הדיעות הגדולים
והמבריקים שהיו לנו אי־פעבג ואני מורה לך
על חלקך הגדול בעיצוב דיעותי, ואם יש בעיות
כלכליות, החזק מעמד כי במארס יצטרף מנוי
חדש לעיתונך.
תורד״ עופר.

- 119,931
מי הסז
עז* כאן מיכתבו של הקורא האלמוני. מכיוון
שלא ציץ במיכתבו כתובת אין אני יכול להודות
לו על המחמאות ועל העידוד אלא בדרך זו.
בשבועות האחרונים פירסם הצחיח ידיעות
אחרונות מודעות, ובו טען(בין השאר) כי מדי
שבוע קוראים את העולם הזה 119,931 קוראים.
לא פחות ולא חתר.
זהו מיספר די שרירותי, ואפשר להתווכח
עליו אך לא המיספר הוא העיקר. החשוב הוא מי
הם הקוראש האלה.
את התשובה על כד נתן לי בשבוע שעבר
איש־ציבור, שעמד במרכז של אירועים חשובים.
הוא ביקש להיפגש עימי, כדי לערער על דברים
מסויימים שנכתבו עליו בשבועון זה.
מדוע זה היה חשוב לו? אמר האיש, בדרך של
טרוניה, :כל מי שחשוב במרעה הזאת קורא את
השבועון שלכם. אין אף ארם אחד בצמרת שאעו
קורא אותו. לפעמים הם קוראים אותו בגלוי,
ולפעמים לא. אמי הם קוראים.״ משום כך היה
חשוב לו לשכנע אותנו לשנות את גישתנו אליו.
טוב שכל האנשים החשובים במדינה קוראש
את העול הזה. אך לא טוב שהשבועון נקרא
פחות בחוגים אחרים, כגון ריכוזי ״ישראל
השניה״ .בימים אלה, כאשר הגיזענות גואה
והלאומנות משתוללת, חשוב שהקול הצלול
והשפוי של העולם הזה יגיע לכל מקום. הייתי
מבקש שאותם קוראים, המכירים בתפקיד חסר־התחליף
שממלא שבועון זה בימים אלה, שפט
את עצמם למיסיונרים של השבועון, כדי להביא
אותו לאנשש חדשים ולחוגים חדשים.
כאשר יחזור הקורא עופר, יוכל לקבל שליחות
זו גם עליו.

על היטפלות ליהודים, השבוע לפני
193 שנים.
כדאי לזכור, יום־יום, כמה טוב לנו שאנחנו
יושבים בארצנו, גם בימים אלה, ימי חג־הסוכות.
לרבים בוודאי לא ידוע כי המעשה הראשון
שעשו הצרפתים ב־ ,1792 כאשר כבשו את ניצה
מידי האיטלקים, היה להחיל את החוקים ה־אתיאיסטיים
של המהפכה הצרפתית קודם על כל .
יהודי הגטו של בירת הריביירה לעתיד.
מפקח מישטרה צרפתי, שעלה למיגדל השעון
של אחד ממינזרי ניצה (ממנו גורשו קודם לכן ־
נזיריו) ,גילה בתצפיתו כי יהודי הגטו המקומי
התיישבו, לרגל חגשסוכות, בסוכותיהם. מייד
הורה להם לנטוש את הסוכות ואף הורה להעמיד
כמה מהם לדין על ״גילויים דתיים בפומבי״.
יוסן? אביטל, אשדוד

ח״כ גרופר
מותר לעצור את הרכבת
ידוע על שום מיקרה שחבר פרלמנט כלשהו נהג
כך אי־פעם• צבי שרם, זלצבורג, אוסטריה

גם ערווה קדושה פסולה
עוד על הערווה היהודיה (העולם הזה

( )1המחזה מיתה ורודה לא נכתב על־ידי, כי
אם על־ידי אלי דור־כהן, בעיקבות סיפרי העלם.
( )2לא מגיעה לי זכות יוצרים על הערווה
היהודיה. חיפשתי ולא מצאתי את הביטוי הזה
בסיפרי העלם. יתר על״כן, ביטוי זה, שכה הלהיב,
ובמידה רבה של צדק, את דמיונו היוצר של יוסף
מונדי, לא יצא מעולם מתחת לעטי.
( )3ערווה אחרת היא שהפריעה לצנזורים:
ערווה קדושה, במשמעות השכינה של היהודים.
ובאשר לכך, הריני מרשה לעצמי להפנות את
הצנזורים אל סיפרו של גרשום שלום, פירקי־יסוד
בהבנת הקבלה וסמליה, שם צפרות להם
כמה הפתעות. יצחק א. אורפז, תל־אביב

חסר בודמר־חזבה
על היינריד היינה, האקטואלי תמיד.
רק עתה זכיתי לקרוא, בתרגום, כמה מכתביו
של המשורר והעיתונאי היהודי־גרמני היינריך
היינה ( )1856 — 1797 ואני חושבת שאני ובני
גילי הפסדנו הרבה מאוד מכך שלא ניתן לנו
להכיר את כתביו במיסגרת חינוך־החובה.
לא מעטות היו פניני־הלשון שנהניתי מהן,
אבל גדולים מהן רעיונותיו — גם על מצב
היהודי בין האומות, גם דיעותיו על המדינאות
והאמנות. דברים אלה, שנכתבו לפני 150 שנה,
הם היום לא פחות אקטואליים מבימים ההם.
גילה בליכפלד, תל-אביב

שונרא דחב ד

על יחס יהודי לבעלי״חיים (העולם
הזה .)4.9
אפשר לחשוב כי יהודים חרדים רואים את
בעלי־החיים רק דרך סכינו של השוחט. אם הם
בהמות כשרות, כמובן.
לכן מן הראוי להזכיר לטובה את הרב אליהו
לופיאן מכפר חב״ד, שהלך החודש לעולמו. לפני

ט:סקוים
פולו;יים
כל עשור והעליה שלו. ראשית
שנות ה־ 60 היו שנות העליה
ממיזרח״אירופה, שהצטיינה בהווי
משלה, עליו דיווח העול
הזה. בגליון שהופיע השבוע לפני
25 שנה:
כל עליה מביאה עימה אופנה משלה. בכל
השטחי* גם בשטח התחבולות. העליה האש
רונה מארצות מיזרח־אירופה הביאה עיסה
חידוש מיוחד בתחום העסקות המפוקפקות.
העולים. להם לא ניתן להוציא כסף מארצות
מוצאם, הביאו ארצה סחורות שונות:
מיקסרים. שואבי־אבק, מצלמות ועוד. מכיוון
שהמוצרים המיזרח־אירופיים האלה נופלים
ברמתם ממוצרים מערביים. המציפים את
השוק הישראלי, אין ביקוש רב למרכולתם
של העולים.
אך בחודשים האחרונים, כשאזלו מקורות
המימון הראשוניים של העולים, מצאו כמה
מהם שיטה להיפטר מהחפצים האלה בכסף
מלא.
הם סובבים בחנויות ומציעים את סחורתם.
הסוחרים דוחים אותם. אך בעלי המוצרים
מתעקשים להשאיר את כתובתם אצל הסוחר,
למיקרה שיזדמן לו קונה לחפצים אלה, בכל
זאת.
כעבור ימים אחדים נכנס לחנות אדם
המחפש סחורה. הוא רוצה לקנות דווקא
מיקסר מתוצרת פולין. לסוחר אין כזה. שעה
שהלקוח הפוטנציאלי עומד לעזוב. נזכר
הסוחר שמישהו הציע לו מיקסרים כאלה ואף
השאיר לו את כתובתו.
הקונה משאיר בידו כמה עשרות לירות
דמי־קדימה והסוחר המבסוט רץ לקנות את
המיקסר מהעולה החדש. שכתובתו שמורה
עימו, בכסף מלא.
כמובן שהקונה, שלא היה אלא שותפו של
העולה, לא יבוא לעולם לקחת את מבוקשו,למרות ששילם דמי־קדימה. כדאי לשותפים
להפסיד כמה עשרות לירות, בדי להיפטר
מסחורה בכמה סאות לירות.

לישיבה הקיצונית ״אור שמח״ .צפויים ערבים
נוספים.
בו בזמן הוגדל פי ארבעה תקציב המחלקה
לקישרי־דת בהסתדרות.

מילחמת קיסר־הכהן
מזכייל ההסתדרות ישראל קיסר לוחם בחייב
מנחם הכהן, איש סיעת ״העובד הדתי״
בהסתדרות, במיסגרת תוכניתו להביא דתיים
אורתודוכסיים לתמיכה בהסתדרות ובו.
בבירכת־חג שהוצאה על־ידי המחלקה לקישרי־דת
בהסתדרות נמחק שמה של סיעת ״העובד־הדתי״.
קיסר עצמו בשיתוף־פעולה של ראש־המחלקה, זכריה חמי,
יריב נוסף של הכהן, פועל לקראת מיפקד של דתיים חברי
מיפלגת־העבודה.

בראש הפרוייקט, שבו תומך מזכ״ל־המיפלגה,
עוזי ברעם, יעמוד ח״ב המפד״ל לשעבר, דויד
גלאם, כיום חבר מיפלגת־העבודה.

,ועדה מדינית
ניצית בעבודה
ראש־הממשלה שימעון פרס התערב בהרכב
רשימת חברי הוועדה המדינית, שתכין את
המצע המדיני של מיפלגת־העבודה לקראת
ועידת־המיפלגה, בתחילת . 1986
הוועדה המנופחת כוללת 83 חברים, והיונים
נמצאים בה במיעוט בולט ביותר.
לקראת הוועידה הוקמו יותר מ־ 20 ועדות־הכנה. פרם גילה
עניין רק בוועדה המדינית, ויוני־העבורה חוששים
,שהתוצאה תהיה נטיה ימנית יותר של המיפלגה בענייני
חוץ וביטחון.

מישרד־הבריאחז
מחרים מגביהי־חזה
הרדקחת המחוזית בתל־־אביב החרימה
באחרונה מבית־־מירקחת גדול בעיר מג־ביהי-חזה
לנשים, המוכרים בשם המיסחדי
״דלתא בסט׳־.
המוצר, המיועד להדבקה מתחת לחזה
ולהגבהתו, זוכה בפופולאריות רבה.
ההחרמה בוצעה על־־פי פיסתרנייר,
שנשאה את השם ״מדינת ישראל״ ,ובה
נאמר שעל־פי סמכות הרוקדות הוחרמו 51
יחידות של המוצר.
בזמן ההחרמה העירה הרוקחת המחוזית
שאץ זה יאה לבית-המירקחת
למכור מוצר שכזה.

רם סירב
לטפל במודעי

לחץ כבד הופעל על־ידי דויד אדמון, יועצו של
השר יצחק מודעי וחבר הוועד-המנהל של
• רשות־השידור, על כתב הטלוויזיה בארצות־הברית,
אלימלך רם, לנצל את קשריו כדי לסדר
למודעי הופעה באחת מתוכניות־היוקרה של
הטלוויזיה האמריקאית.
רם סירב, בטענה שפעולה כזאת של יחסי־ציבור תערער
באמריקה את מעמדו כעיתונאי בלתי־תלוי.

חייבים
ל״התנחלות טאבה״
צפויה הופעה פרובוקטיבית של ח׳׳כים ושרים
מחרות ב,.התנחלות טאבה״ של צעירי חרות,
י בתום המועד החוקי של ההפגנה.
למפגינים הותר לשהות במקום 36 שעות, מיום השלישי
בערב. אך הם מתכוונים להאריך את שהייתם באופן בלתי־חוקי,
ולהזעיק אז לדרום בכירים בתנועה.
בדרן זו הם מבקשים למנוע את פינויים בכוח, ולנצל את
המשא־ומתן לפינוי התנחלות־הדמי כדי להפוך את העניין
לאירוע תיקשורתי דרמאתי.

חוזרים־בתשובה
בחסות ההסתדרות
ערב ״חוזרים־כתשובה״ כחפות ההסתדרות
נערד באחרונה בנס־ציונה, והכנסותיו היו קודש

כתנא לקמפוס
ההפגנה הסוערת הבאה של מאיר כהנא צפויה
החודש בפתיחת שנת־הלימודים האקדמית.
כהנא מתכוון להפגין מול אחת האוניברסיטות
ולמנוע כניסת סטודנטים ערביים לשטח
הקמפוס.
באותו הזמן מתכננת קבוצת פעילים שלו
פריצה לחדרים במעונות הסטודנטים, כדי
למנוע מגורים משותפים של סטודנטים יהודיים
וערביים.
עדיין לא ברור מול איזו אוניברסיטה הוא יופיע.

הערביסט עדה בדרגה
רענן כהן, ראש מחלקת־הערבים של מיפלגת־העבודה,
התקרב באחרונה עד מאוד לעוזי ברעם, ובמיפלגה רואים
בו יועץ־סתרים ועוזר סמוי של מזכ״ל המיפלגה. לכהן
מתנגדים רבים, העוקבים בדאגה רבה אחר טיפוסו כלפי
מעלה.

מאחורי גבו מכנים אותו ״שרגא נצר זוטא.״
מועצת הליברלים ב־86
חילוקי־הדיעות בליברלים יביאו לדחיית סינוס
מועצת-הליברים עד לשנת . 1986 הישיבה
שתוכננה לאמצע חודש אוקטובר נדחתה
למעשה לסוף החודש, כשלאיש אין כוונה
לקיימה כלל.
בישיבה זו היה אמור יצחק מודעי להביא, בהצבעת־רוב,
להדחת יריבו.

בינתיים פתחו ״נאמני המיפלגה הליברלית״,
המאיימים בפרישה במיקרה של איחוד עם
חרות, בהחתמה הקוראת לפיטוריו של צבי רנר
מתפקיד גיזבר־המיפלגה.

מי מחרים בחרות
מקורבי השר דויד לוי נעדרו מישיבת הוועדה המכינה של
ועידת־חרות, שהתכנסה ביום החמישי שעבר. המדובר
בח״כים מיכה רייסר ויעקב שמאי, שהיעדרותם התפרשה
בהתנגדותו של לוי לגבי הרכב הוועדה ודרך עבודתה.

חברי־מרכז, שטילפנו לביתו של שמאי, שמעו
מילדיו שהוא אינו יכול להשיב למטלפנים. הם
לא ידעו שהוא יצא לשבועיים לחו״ל.

דיבה נגד רק״ח
ח״כ הרשימה המתקדמת לשלום, מתי פלד, ועורך העולם
הזה, אורי אבנרי, הגישו תביעת־דיבה נגד עיתוני רק״ח,
בעברית ובערבית, הח״כ מאיר וילנר והפרופסור ישראל
שחק.

על־־פי התביעה מדובר במאמר־השמצה נגד
השניים, שפורסם ב״זו הדרך״ וב״אל איתיחאד״
ערב הבחירות האחרונות.
התביעה הוגשה באיחור, משום שלרק״ח ניתנה
אפשרות להתנצל אחרי הבחירות, אך היא
נמנעה מלעשות זאת.

תביעה נגד ש1פט
אזרח ירושלמי הגיש תביעה לביתרהדין
לשכירות שבבידדמישפט השלום בתל־אביב
נגד נשיא בית־מישפט השלום
בירושלים אהרון שימחה.
התובע, דייר־מוגן בבית-דירות של
שימחה״ תובע מהשופט שישפץ את הבית
הרעוע.
בסוף חודש אוקטובר צפויה עדותו של
שימחה, שעל־פי תקנות בית־הדין אינו
חייב בהגשת סתב־־הגנה בכתב.

ספר־שחור
ב״סולל־בונה׳
עובדים צפוניים ב״סולל בונה״ ,החוששים
מפיטורים, התחילו לאגור חומר על משכורות
בכירי־החברה ועל דרך הניהול הפינאנסי —
הלוקה, לדעתם — של החברה הקבלנית
ההסתדרותית הגדולה.
לדעתם, יש ניפוח במחלקות כוח־האדם של החברה ובחברת
זכריה דרוקר, שלסולל־בונה קשר חוזי איתה.

מעיה שפירא מסוכסך
איש־העסקים מוניה שפירא הסתכסך עם שני
שותפיו במועדון ה״קאנטרי־קלאב״ ברמת־השרון.
הסיכסוך נובע מאי-הסכמה משולשת
על דרך ניהול המועדון המצליח, שבו חברים
אלפים מתושבי רמת־השרון.
ייתכנו שינויים בהרכב הבעלות.

בית־המיקדש
בבני־ברק
חרדים ירושלמיים קיצוניים מאיימים
״לפוצץ״ תערוכה בבני-ברק, שבה משוחזר
במדוייק בית־המיקדש, לצד מיבנים
אחרים בעלי חשיבות היסטורית מתקופת
התנ״ך.
על־פי מתנגדי התערוכה, המוצגת
בישיבה, יש בעצם האירוע חילול־השם.
לטענת מצדדי התערוכה, היא זכתה בתמיכת
רבנים ידועים.

טרקטור מבוזבז
בחיל־האוויר

צימחונות בהקפאה
המפקח על המחירים הפעיל את סמכות־הפיקוח
שלו גם על חנויות המוכרות דיברי צימחונות,
בעיקבות תלונות של צרכנים כי המחירים בהן
מופרזים ביותר.

״הארץ״ :מי יבוא
אחרי גור!?
מתי גולן, העורך האחראי של הארץ, יסיים כנראה את
תפקידו במרוצת . 1986 הוא מבקש להשלים שלוש שנים
בתפקיד.
גולן לא צבר פופולריות בקרב כתבי העיתון, הדוחים את
שיטותיו, של ״זבנג וגמרנו״.

קנייתו של טרקטור, המיישר קרקע בעזרת מיברשות ומים
מותזים, מעוררת סערת־רוחות באחד מבסיסי חיל״האוויר.

ב״הארץ״ נוקבים בשמות שני מועמדים
אפשריים להחלפת גולן: נחמיה שטרסלר, העורך
הכלכלי וחביבו התורן של המו״ל הקשיש ()73
גרשום שוקן; וזאב שיך, פרשנו הצבאי של
העיתון.

הפרשה הובאה לידיעתו של מפקד החיל,
כדוגמה לביזבוז משווע.
מפקד המחנה רב עם רס״ר המחנה בעניין ניקוי
מיגרש־החניה של רכב־הקצינים. אחרי שלא
נמצאו מנקים מתאימים למיגרש, רכש מפקד־המחנה
טרקטור יקר, המנקה בכל בוקר את
המישטח, ושב למחסן עד לבוקר שלמחרת.

לשיף חסר נסיון באירגון ומינהל. בכל שנותיו בהארץ,
מלבד פרק־זמן קצר, התמסר לכתבות צבאית. גם שטרסלר,
שהוא חדש יחסית בהארץ, מתמסר רק לתחום הכלכלה.
גם העורך לשעבר, גירעון סאמט, מוכן לשוב לתפקיד זה.
כאשר יפנה את כסאו, יצטרף גולן קרוב לוודאי ל״בית
הלורדים״ של העיתון, המקיף את המו״ל שוקן. אלה
מתמסרים לכתיבה והבעת ריעות.

בעריכת ב;־ציז; עי טדי;

במדינה
העם

מדארנקה עד תוניס
..כל מה שבגין יכול לעשות,
פרס יכול לעשות יותר טוב,׳•
זה הממד של הפצצת משרדי
אש״ו בתוגיסיה
כאשר נכנס יום־הכיפורים, והרדיו
הישראלי נכנס לדממת־אלחוט, חודר
חשש סתום לליבו של האזרח הישראלי.
הוא זוכר את יום־הכיפורים 1973
— כאשר פרצו צבאות מצריים וסוריה
אל תוך סיני ורמת־הגולן. הפסימיים
ביותר מסובבים את כפתור הרדיו לשידורי
הבי־בי־סי הבריטי, וממתינים
לרעות.
גם השנה התגשמו הנבואות השחורות.
קרה משהו ביום־הכיפורים. פלסטינים
פרצו לסירה ישראלית בלאר־נקה.
בתום האירוע, נשארו בסירה
שלושה הרוגים ישראליים.
הטיפה מול חטיפה? גם שבוע
לאחר מכן נשאר האירוע אפוף מיסתו־רין.
מי ביצע את הפיגוע? לשם מה?
בי־בי־סי מיהר לקשור את הפריצה
ליאכטה הישראלית בנמל הקפריסאי
עם חטיפת שתי חוליות פלסטיניות
בלב ים, בדרך מקפריסין ללבנון, בידי
חיל־הים הישראלי. העורך הבריטי גם
נזכר כי לפני שבועיים טילפן אלמוני
לסוכנות־הידיעות הצרפתית בירושלים
ואיים כי ״כוח ״17 ינקום את
ניקמת החטיפות האלה.
״כוח 17״ הוא מישמר־הראש של
יאסר־ערפאת. יחידת־ביטחון מרכזית
בפת״ח. היה הגיון בצירוף הדברים
ביחד. הבי־בי־סי הודיע כי ״כוח ״17
ביצע את הפיגוע כדי לתפוס בני־ערו־בה,
לשם החלפתם באנשי הכוח שנלכדו
בלב־-ם.
בשעתו טענו השילטונות הישראליים
כי החוליות הפלסטיניות נתפסו
בלב־ים, מפני שהיו בדרכן לביצוע
פיגועים בישראל. מעולם לא הובאו
שום הוכחות לטענה זו. היה הרבה יותר
סביר להניח כי הכוחות האלה נשלחו
על־ידי הנהגת פת״ח לתיגבור כוחותיה
במחנות־הפליטים הפלסטיניים, מול
פני ההתקפה הסורית הצפויה עליהם
(שהחלה השבוע בטריפולי, בצפון
לבנון).
עיתוי ושיטה. ממשלת־ישראל
עטה על הגירסה שהפיגוע בוצע על־ידי
אנשי ערפאת. זה שימש כנימוק
משכנע להחרמת אש״ף בזירה הדיפלומטית,
בייחוד לאור מיתקפת־השלום
של המלך חוסיין ויאסר ערפאת •ראה
כתבה).
אולם ככל שעברו הימים, כן גברו
הספקות לגבי גירסה זו. בין השאר:
• ,מוסדות־ביטחון ישראלי-ם הדליפו
לעיתונות כי הם מפקפקים במסקנה
שהפיגוע בוצע בידי אנשי־ער־פאת.
חיל האוויר הישראלי ביצע הת־קפת־גמול
על מיתקן של אבו־מוסא,
הסוכן הסורי המבקש להפיל את ער־פאת.

מבצעי־הפיגוע סירבו לנהל
משא־ומתן עם נציג אש״ף, שבא למקום.
הנציג הזה — צברי ג׳ריס, אזרח
ישראלי מכפר פאסוטה בגליל —
הכחיש כמה פעמים שיש קשר בין
אש״ף ובין הפיגוע.
• העיתוי — בדיוק לפני נאום־
השלום של חוסיין — מעיד על
הכוונה לפוצץ את יוזמת־השלום של
חוסיין־ערפאת.
• אילו רצו החוטפים באמת לקחת
בני־ערובה כדי להחליפם בפלסטינים
שנלכדו — מדוע רצחו את קורבנותיהם
כבר כעבור כמה שעות. מבלי
להמתין כלל להתחלת המשא־והמתן
הרציני?
יעד רחוק. אולם התמיהות לגבי
מבצעי הפיגוע ומטרותיהם לא הפריעו
לפרס לפתוח בפעולת־מילחמה נגד
תוניסיה, כשם שזהות הפוגעים בשגריר
ארגוב, שהיו אויבי אש״ף, לא הפריעה
לבגין לתקוף את לבנון.
בהפצצת תוניסיה שבר פרס גם שיא
אחר של בגין — הפצצת הכור הגרעיני
בבגדאד. יעד ההתקפה החדשה
היה ב־ 400 קילומטר רחוק יותר.

הצעת השלוס של המרו חוס״! -וונועזת ביותו שהוצעה אי־כעם -גומה
לפאניקה ניהשרים. הבצצת משווי אש״ו בתוניסיה היא התשובה האמיתית
של ממשלת פוס־שמיו -היא מעוה לנוצץ את יוזמת חוס״ן נעווה באינה

ך ץ וסיין דיבר — ואימה נפלה על
( 1ממשלת ישראל.
מזה שנים רבות פוקד סיוט אחד את
ראשי המימסד בישראל, מדינאים ואלופים,
שרים וחברי־כנסת. הם לא חששו
מפני מילחמה חדשה, לא מפני מע־שי־טרור,
לא מפני איומים ומיצבורי־נשק.
הם ידעו שעל כל אלה יוכלו
להתגבר בנקל.

הסיוט הנורא, שגרם להם
לנדודי־שינה בלילות, היה שבאחד
הימים יקום מנהיג ערבי
ויציע להכיר בישראל ולעשות
עימה שלום.
סכנת־השלום היתה מאז ומתמיד
הסכנה היחידה שמפניה אין למימסד
הישראלי אמצעי־מגן. העקשנות הערבית
היתר, הנשק הסודי של כל חסידי־הסיפוח.
במשך עשרות שנים למדו
מנהיגי הישוב והמדינה לסמוך עליה.
אך בסתר ליבם כירסם תמיד החשש
הנורא: שמא יבוא יום והערבים ילמדו
לקח ויציעו שלום.

כי שלום פירושו: לחץ בינלאומי
כביר על ישראל, ואולי
גם לחץ כביר בתוך ישראל
עצמה, למען החזרת השטחים
הכבושים.
הפחד הזה הגיע לשיא כאשר קם
אנוור אל־סאדאת ונקט את יוזמתו
ההיסטורית. ממשלת־ישראל, בהנהגת
מנחם בגין, נאלצה להיענות ליוזמה זו
ולהחזיר את סיני תמורת שלום. אולם
בגין וחבריו הצליחו לתקוע יתד
בגלגלי השלום ולעצור אותו, לפני
שהגיע אל הגדה המערבית ורצועת־

עזה•

9מסח־ועוכו
ך* שבוע פרצה פאניקה בירון
1שלים. הסיוט הנושן התגשם.
ממשלת־ישראל כולה עמדה מול פני
סכנה נוראה.

המלך חוסייל הציע שלום.
ולא זה בלבד, אלא שהוא מדבר
גם בשם אש״ך.

חוסיין לא עשה זאת בחצי־פה,
בראיון עיתונאי סתמי או בהצהרה
בלתי־מחייבת. הוא בחר, להשמעת
הכרזתו את הפורום הפומבי והחגיגי
ביותר בעולם כולו: דוכן־הנואמים של
עצרת האדם, הפרלמנט של האנושות.
אך יצאו הדברים מפיו, וכל האורות
האדומים נדלקו בירושלים, ופעמוני־האזעקה
צילצלו בכל המישרדים. החל
מסע כמעט היסטרי, שנועד לטשטש
את משמעות הדברים, לסלפם או
לעקרם. הושמו בפי המלך דברים שלא
אמר, הועלמו הדברים שאותם אמר.
מטחים של דיברי־פרשנות פורסמו
בכל כלי־התיקשורת, כדי לערבל
מסך־עשן סמיך מסביב להצהרה ולהעלים
את דמותה.
רובם של עיתוני ישראל לא פרסמו
את נאומו ההיסטורי של המלך כלשונו
ובמלואו. הטלוויזיה הישראלית הסתפקה
בשידור שניים־שלושה פסוקים,
בתוספת דברים של פרשן. גם הרדיו
נהג כך.

התוצאה: ערפל כבד, שנועד
למנוע מן האזרח הישראלי
הנבון את האפשרות לעצב
לעצמו דיעה משלו, ולשקול את
דברי המלך באופן אובייקטיבי.

מאז גבר הפחד. לאחרונה
נוספה עליו אימה נוספת: לא זה
בלבד שיוזמת־שלום כזאת
5 #עיקר הנאום
תחזיר אל שולחן הדיונים את
גורל השטחים הכבושים, אלא ן* חלק הראשון של הנאום היה
שתביא גם לפיצוץ ממשלת־ \ 1מוקדש לעניינים עולמיים כלליים
— הבעת תנחומים על קורבנות
האחדות-הלאומית.
מה אמר המלך באמת?

הרעש במכסיקו, דיון בבעיות האו״ם.
אחרי כל אלה עבר לענייני המרחב.
ואלה היו עיקרי דבריו:
• משא-ומתן ישיר. חמלו
הציע בצורה חד־משמעית משא־ומתן
ישיר עם הנציגים המוסמכים של
מדינת־ישראל. תוך כדי כך הכיר
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים
במדינה.
• החלטות האדם. המלך
הציע לבסס את המשא־והמתן על
ארבע ההחלטות העיקריות של האו״ם.
ואלה הן:
החלטת החלוקה משנת 1947
(החלטה :)181/2זוהי ההחלטה אשר
גרמה להתלהבות חסרת־תקדים בישוב
העברי. כאשר התקבלה, יצאו המוני
הישוב לרחובות, רקדו וצהלו מרוב
שימחה, כאילו הגיעו ימי־המשיח.
ההחלטה קראה להקמת שתי מדינות
בפלשתינה: מדינה יהודית ומדינה
ערבית. משמע: ההחלטה נותנת את
הלגיטימציה לקיומה של מדינת־יש־ראל
ולהקמתה של מדינת פלסטינית
לצידה.
ההחלטה בדבר פיתרון בעיית־הפליטים
( 11 בדצמבר :)1948
החלטה זו מעניקה לפליטי פלסטין את
הזכות לבחור באופן חופשי בין שיבה
לבתיהם ובין קבלת פיצויים. מכיוון
שאין איש מצפה מישראל לקבל
בחזרה את מרבית הפליטים, מאחר
שכפריהם נמחקו מעל פני האדמה
ובתיהם בערים נתפסו, קיים כיום
קונסנזוס בינלאומי שעיקר הכוונה של
ההחלטה היא להעניק פיצויים לפליטים,
תוך החזרת חלק סימלי מתוכם
לשטח ישראל.
החלטת מועצת הביטחון 242
משנת :1967 החלטה זו קובעת שאין
לספח שטחים בעיקבות מילחמה,
ושעל ישראל לסגת ל״גבולות בטוחים
ומוכרים״.
החלטת מועצת הביטחוו 338

מאוקטובר :1973 החלטה זו׳ קראה
להפסקת הקרבות ולהגשמת ההחלטה
242״בכל חלקיה״ ,והחליטה כי על
הצדדים לפתוח מייר במשא־ומתן
״תחת חסות מתאימה״ לשם כינון
״שלום צודק ובר־קיימא״ במיזרח התיכון.

ועידה בינלאומית. חוסיין
הציע כי המשא־ומתן הישיר עם
ישראל יתקיים תחת ״חסות מתאימה״*,
כפי שנאמר בהחלטת ,338 שישראל
מסתמכת עליה לעיתים קרובות.
במקום אחר בנאום הציע כי חסות זו
תהיה ועידה בינלאומית, בהשתתפות
החברות הקבועות של מועצת־הביטחון
(ארצות־הברית, ברית״המועצות, בריטניה,
צרפת וסין) ,ובהשתתפות כל
הצדדים הנוגעים ברבר.
(שילוב זה של משא־ומתן ישיר
וועידה בינלאומית הושמע לראשונה
על־ידי נציג סובייטי בראשית ספטנד
בר בז׳נווה, כפי שהודיע העולם הז 1 3

בידיעת־סקופ בשבוע שעבר).
• ייצוג אש״ף. במהלך דבריו 1
הבהיר המלך מעל לכל ספק שהוא
מוסמך לדבר גם בשם אש״ף. הוא
הזכיר את הסכם חוסיין־ערפת מפברואר
,1985 וקבע כי דבריו נובעים
מהסכם זה. במקומות מהתאימים דיבר
בשם ״אנחנו״ ,בעוד שבמקומות אחרים
דיבר בשם ״אני״ ו״ירדן״ .הוא לא
השאיר ספק לגבי מהות ה״אנחנו״ —
ירדן ואש״ף במשותף( .בערבית אץ
לשון־רבים מלכותית, כגון ״אנחנו, ז מלכת בריטניה
קבע המלך:
״האו״ם הכיר באירגון־השיחרוך
הפלסטיני כבנציג החוקי הבלעדי של
העם הפלסטיני, וכך סלל את הדרך
להשתתפות העם הפלסטיני, באמצעות
נציגו החוקי, בתהליך השלום. מכיוון ^
שהוא הצד העיקרי לסיכסוך, מן הראוי
שהעם הפלסטיני יהיה הצד העיקרי
לשלום ...דרושה גישה חדשה לתהליך
השלום, המאפשרת את שיתוף אש״ף
בתהליו־השלום״.
• הטרור. המלך גינה את ״כל
צורות הטרור״ ,אך הבדיל בין טרור
ובין מילחמת־שיחרור לגיטימית. בכך
קיבל תיזה שהוצגה לאחרונה על־ידי
ראשי אש״ף, שהסבירו כי טרור פירושו
חטיפת־מטוסים וכדומה, אך שפגיעות
בשילטון־כיבוש על־ידי האוכלוסיה
הכבושה היא מילחמת־שיחרור לגיטימית.

ביסוס אידיאולוגי. המלך ,״
הזכיר את העובדה שהיהודים והערבים
הם ״בני אברהם עליו השלום״ וכי יש
להביא את השלום לארץ השלום. בכך
העביר את הדברים מלשון הדיפלומטיה
היבשה ללשון המושגים הרוחניים,
והכיר גם מבחינה רעיונית בזכותם
של היהודים על הארץ, במקביל
לזכות הערבים עליה.

הס דא יסדו בוחוב
ך* ל הדברים האלה ביחד מצטר־פים
להצעה ברורה ודרמאתית,
שהיא מיקשה אחת.
המלך הציע לפתוח במשא־ומתן

אלא באה רק כדי לאפשר לבית הלבן
לשכנע את הקונגרס האמריקאי למכור
נשק לירדן.
אכן, הצעת חוסיין נתפרה במתכוון
כך שתספק את כל הדרישות שהציגו
האמריקאים עד כה לניהול משא־ומתן
עם אש״ף או עם מישלחת ירדנית־אש״פית:
הכרה בזכות קיומה של
ישראל, הכרה בהחלטות 242ו־,338
התנגדות לטרור. דברים אלה יקלו על
ירדן לקבל נשק אמריקאי, ואין ספק
שהמלך חשב גם על כך. אז מה? מגוחך
הוא להניח כי הצעה היסטורית כה
מרחיקת־לכת נולדה רק בגלל עיסקת־נשק
כלשהי — מה גם שאין לירדן
שום בעיה לקבל נשק מבריטניה
ומצרפת (שלא לדבר על ברית־ה־מועצות).

אולם
הנשק האחרון נגד
יוזמת־חוסיין הוא ישן וחלוד:
ישראל לא תנהל משא־ומתן
עם ״אירגון המחבלים״ ,המלך
מתעקש לשתך את אש״ך, לכן
אי-אפשר לנהל משא-ומתן עם
המלך.

המלך חוסיין ()1959
לא עוד נער שעשועים של העולם הערבי -

ישיר עם ישראל, בחסות מתאימה, תוך
ציון כי החסות המתאימה, לדעתו, היא
ועידה בינלאומית. אך הדבר לא הובא
כתנאי בל־יעבור.

ציון החלטת־החלוקה בא
להזכיר כי האדם החליט להקים
בארץ מדינה יהודית (ישראל)
ומדינה ערכית (פלסטינית).
בדרך זו הוכנס לנאום רעיון
המדינה הפלסטינית, שתקום
לצד ישראל.

י־ איזכור הסכם חוסיין־ערפאת בא
לקבוע כי המדינה הפלסטינית הזאת
תהיה קשורה עם ירדן בברית קונ־פדרטיבית,
בהסכמה הדדית.
המלך לא השאיר כל ספק לגבי
הכרתו באש״ף כב״נציג הלגיטימי״ של
העם הפלסטיני. כי נאומו הוא על דעת
אש״ף, ומובן כי הצעתו לוועידה בינלאומית
״בהשתתפות כל הצדדים המ־עוניינים״
כוללת את הדרישה לשיתוף
אש״ף כצד במשא־ומתן.
אם היה למישהו ספק בכך, הרי יכול
ו היה לראות את הדברים במו עיניו.
הטלוויזיה הירדנית, ששידרה את
הנאום במלואו, הראתה לא רק את
הנשיא המצרי חוסני מובארכ, שהקשיב
לנאום וחיבק את המלך עם סיומו, אלא
גם את נציג אש״ף, זוהרי לביב טרזי,
ג שניגש אל המלך ובירך אותו פומבית,
לעיני כל.

כך עומדת לפני ישראל הצ
עה שלמה ומגובשת, שכל מילה
בה נשקלה היטב.
כפי שאמר השבוע עיתונאי ישראלי.׳
״אילו הושמע נאום כזה לפני עשר
שנים, היו המוני ישראל יוצאים ורוקדים
ברחובות, כפי שרקדו ב־ 29 בנובמבר
.1947״

פסוק זה כלל אמת עמוקה
יותר אך מכפי שאותו עיתונאי
העלה על דעתו. כי לא זה בלבד
שהמוני ישראל לא רקדו השבוע
ברחובות, אלא שממשלת-
*י ישראל דחתה בזעם את איזכור
החלטת־האו״ם מנובמברד,194
שגרמה בשעתו להתפרצות ההתלהבות
ההמונית.

מההח־ה עד וק״ח
^ תגובות על נאום זה היו
( 1בסיגנונות שונים, אך התגבשה
חזית רחבה של שלילה — מן התחיה
ועד רק״ח, ובעיקר מן הליכוד עד
המערך.

הימין דחה את דיברי חוסיין
מכל וכל, בזעם שגבל בפאניקה.
שר־החוץ יצחק שמיר
השמיע תוך דקות הודעה מטופשת
מאיו כמוה, בנוסח היל
דותי
המקובל :״בדברי חוסיין
אין חדש״.
דחיה אוטומטית זו הקיפה את כל
גווני הליכוד, התחיה, גוש־אמונים,
שלא לדבר על המיפלגה הנאצית. לכולם
היה ברור לחלוטין: פתיחת משא־ומתן
עם חוסיין פותחת את הפתח
להכרעה על עתיד השטחים הכבושים
והחזרתם לערבים. מכיוון שהימין
מעדיף את ״ארץ־ישראל השלמה״ על
כל שלום, היתה הדחיה האוטומטית,
״על הסף״ ,הגיונית בהחלט.
רק״ח מתחה ביקורת על הנאום, וגם
זה היה הגיוני. רק״ח היא סוכנת
המדיניות הסובייטית. המלך אומנם
הזכיר את רעיון הוועידה הבינלאומית,
המקובל על הסובייטים. הוא גם שילב
את רעיון המשא־ומתן הישיר עם רעיון
הוועידה — שילוב המקובל עתה על
מוסקווה. אך יוזמת חוסיין־ערפאת נוגדת
את האינטרסים של סוריה, שהיא
בעלת־הברית העיקרית של מוסקווה
במרחב, ומכאן עמדת רק״ח. מעולם לא
התייצבה רק״ח בצורה כה ברורה נגד
ההנהגה הלגיטימית של אש״ף, מתוך
תמיכה בסוריה.
מתוחכמת ביותר היתה עמדת המערך.
שימעון פרס התגלה במיטבו: הוא
ערם על חוסיין תישבחות חסרות־תוכן
(״חזון השלום״ ,״נאום מבריק״) והזין
בהן את התיקשורת המקומית והזרה.
אך הוא לא קיבל את ההצעה של
חוסיין, ולא הציע לממשלה להיענות
לה, כפי שנענה בשעתו בגין ליוזמת
סאדאת.
כאשר ניגש סאדאת ליוזמתו, מיהר
בגין לשגר את משה דיין למארוקו,
לפגישה עם איש־אמונו של הנשיא
המצרי. בפגישה סודית זו נקבע מראש
היעד הסופי של היוזמה: החזרת כל
סיני תמורת שלום. אחר־כך הודיע בגין .
על היענותו ללא־הסתייגות ליוזמת
סאדאת, והמנהיג המצרי בא ארצה.
ואילו התשובה של פרס לחוסיין
היתה מטר של תישבחות ללא היענות
מעשית, תשובה של ״כן, אבל כאשר
ה״אבל״ פירושו ״לא״.
אלה הם טכסיסים קלאסיים של
מפא״י, מימי דויד בן־גוריון ומשה
שרת, שהצליחו להחניק באיבן את כל
יוזמות־השלום שבאו אז מן הצד הערבי,
ולהציג בו זמנית את ישראל כמדינה
שוחרת־שלום מול עולם ערבי
שוחר־מילחמה. בעיני פרס, ה״תדמית״
היא העיקר.

ממנגנון־התעמולה של ראש
הממשלה נשפך זרם אדיר של
דיברי פרשנות, שבאו להמעיט
ביוזמת חוסיין ולרוקנה מתוכן.
למשל: ההצעה כלל אינה רצינית,

(מילכוד מלא: אם המלך מדבר
שלא על דעת ערפאת — אין ערך
לדבריו, ואפשר להתעלם מהם. אם הוא
מדבר על דעת ערפאת, הרי אסור
להתייחס אליהם בחיוב, ויש לדחותם
על הסף).
האמריקאים העמידו פנים כאילו
אינם מבינים שמנוי וגמור עם פרס
לטרפד את היוזמה. אם אינם מטומטמים,
הרי נועדו דיברי־השבח האמריקאיים
לפרס לדחוף אותו בכיוון
של הסכמה — או שמנוי וגמור עם
האמריקאים עצמם להחניק את היוזמה
באיבה, ולהסתפק בעיסקת־גשק גדולה
עם ירדן, שתזרים כסף למשק האמריקאי.

המינחו של נו ס
ך יי מיבחן לכוונות פרס היה פשוט
1 1בתכלית.
אילו היה פרס נענה ליוזמת חוסיין־
ערפאת, היתה הממשלה מתפרקת.
מכיוון שאין סיכוי לממשלה צרה עם
הדתיים, ואי־אפשר גם לסמוך על
רק״ח בנסיבות אלה, פירוש הדבר
בחירות חדשות.

אילו רצה פרם להסתכן
בבחירות חדשות על סמך
יוזמת־חוסיין, היה צריך להתייחס
מן השניה הראשונה אל
הצעת־חוסיין כפי שבגין התייחס
ליוזמת-סאדאת: בהתלהבות
דרמאתית, כאל פתיחת
ימי-המשיח. כי רר, כד היה יכול

המלך עם המלכה נור ()1981
אלא מדינאי חכם ועתיר־נסיון

לשכנע את הציבור שקרה דבר
כה חשוב ומכריע, שכדאי
למענו לפזר את הכנסת ולהעניק
רוב למערך.
המערך לא נהג כך כאשר המעיט
השבוע בחשיבות היוזמה.

התשובה האמיתית של פרם
היתה הפצצת משרדי אש״ך
בתוניסיה. המטרה העיקרית
שלה היתה למנוע מחוסיין
להמשיך ביוזמתו, המבוססת
כולה על השותפות בין ירדן
ואש״ך של ערפאת. היא באה
להקצין את עמדות אש״ך
ולמנוע גם מערפאת להמשיך
ביוזמה זאת בשותפות עם
חוסיין.
המסקנה: פרס אינו מתכוון
לפרק את הממשלה בגלל נושא
זה. האלטרנטיבה היחידה היא
לחבל ביוזמה ולהרגה, כפי
שתובע הליכוד.

נושר הישירות
ך* גיבור האמיתי של השבוע היה
\ 1המלך חוסיין.
חוסיין עבר דרך ארוכה, מאז היה
מבודד בעולם הערבי ונחשב בעיני כל
כסוכן ״אימפריאליסטי״ וכמשתף־פעו־לה
עם ״הציונים״ ,כנער־שעשועים
מפונק ואפסי, כרודף־נשים• ,ובלשון
הישראלית — כ״חוסי הקטן״.

במשך הזמן זכה חוסיין
בהערכה הולכת וגוברת, בעיקר
בגלל כושר־ההישרדות
האגדתי שלו.

חוסיין מתחבק עם ערפאת
צורך לטווח ארוך

מסביבו נפלו מישטרים וניספו
מנהיגים. כילד קטן ראה במו עיניו
כיצד סבו, עבדאללה המלך, נרצח על
מדרגות מיסגד אל־אקצה בירושלים.
בן־דודו, פייצל מלך עיראק, נרצח גם
הוא. בסוריה ובעיראק השתנו ה־מישטרים
כמה פעמים. גמאל עבד־אל-
נאצר, שניהל נגדו במשך שנים הסתה
פרועה, מת. סאדאת, שגינה אותו מפני
שלא קיבל את תכתיב קמפ״דייוויד
(אחרי שאיש לא התייעץ עימו) ,נרצח.
מלכי סעודיה התחלפו כמה פעמים.
כמו חסן מלך מארוקו, הנושא
כמוהו תואר של ״שריף״(צאצא ישיר
של הנביא מוחמר) ,הוא החזיק מעמד
בצוק העיתים. כאשר גברה הנוכחות
הצבאית הפלסטינית בארצו, והחלה
מאיימת על שילטונו, ערך את הטבח
של ״ספטמבר השחור״ .בניגוד למצופה,
הוא החזיק מעמד — לא מעט
תודות להתערבות הישראלית, שמנעה
את פלישת הסורים לירדן.

בשנים האחרונות גדל שי-

עור-קומתו הפוליטית של המלך
נמוך־הקומה, ואין עוד
איש במרחב המזלזל בו.

הוא הבין כי רק השלום יכול
לשמור על קיום ממלכתו, ולמנוע
התקפה ישראלית עליה — סכנה
שהיא בעיניו מוחשית ובלתי־נמנעת
בהיעדר קן לום. הוא בטוח כי לא יוכל
להתקדם לקראת שלום אלא תוך
שיתוף־פעולה הדוק עם אש״ף המתון,
בהנהגת ערפאת — ועל רקע זה נוצרה
הברית, שהיא הרבה יותר עמוקה
ואמיצה מכפי שנדמה לפרס ולעמיתיו,
אחוזי־האשליות. המלך דוגל בקונפדרציה
ירדנית־פלסטינית מפני שאינו
רוצה לעמוד בראש ממלכה אשר
יותר משלושה רבעים מתושביה הם
פלסטינים, שיראו בו שילטון זר.
המלך גם אינו מאמין כי אפשר
להשיג שלום בלי שיתוף ברית״המוע־צות,
ומכאן רצונו לשתף את מוסקווה
בתהליך.

כל זה מעיד על תבונה ומבט
רחוק של אדם שהתבגר, שגדל
והחכים בשנים ארובות ורבות־תהפוכות
של שילטון ואחריות.
שום אדם בישראל אינו יכול
להשתוות לו מבחינת הנסיון.

• אזהרה מסניאה־ום
ן* כל התבטאויותיו בחודשים
האחרונים כלל המלך אזהרה
מקפיאת־דם: שאס לא תנוצל ההזדמנות
הנוכחית — כאשר בראש
אש״ף ורוב מדינות־ערב עומדים
מנהיגים מתונים — יגרוף האסון את
כל המרחב, ובסופו של דבר את העולם
כולו.
הוא לא התכוון רק לסכנה הקרובה:
שבהיעדר הישגים כלשהם למדיניות־השלום
של ערפאת, ישתלטו על הפלסטינים
אנשים הרבה יותר קיצוניים,
שיקבלו את מרות סוריה, דבר
שיביא לחידוש המילחמה בין ישראל
והעולם הערבי כולו.
לעיני המלך עומדת סכנה חמורה
עוד הרבה יותר: שבהיעדר פיתרון
לבעיות הבוערות של העולם הערבי
בררך של שלום, תשתלט המהפכה
האיסלאמית, נוסח חומייני, על כל
המדינות הערביות והפלסטינים והכה־ניזם
על ישראל — ואז יסתיים בן־
לילה עידן ההידברות, המשא־והמתן
והפשרה, ויתחיל עידן המילחמה, שלא
ייפסק אלא בהשמדה הדדית טוטאלית.

השבוע היה נדמה שסיכוי
מוחשי זה, המדיר שינה מעיני
המלך, אינו מטריד איש ב־מדינת-ישראל.

חמרורים

״אם ש אלוהים בשמיים, הוא ישרם
לעוג נגמול אומו סמי רוזנברג,
ווש חבות ..קובל״ המתמוטטת. י
באן לראשונה הסינור המלא שלו

הקיבוצניקית במימסד האיטלקי נחוג בירושלים, יום־הולדתה
ה־ 80 של עדה סירני, אלמנתו, מזה 41
שנה, של איש ההגנה אנצו סירני,
שהוצנח במילחמת־העולם מאחורי
הקווים הגרמניים באיטליה, נתפש
והוצא להורג. סירני, בתו של חבר
מועצת עיריית רומא בראשית המאה
(כאשר עמד בראשה ראש־העיריה
היהודי הראשון בתולדות הבירה האיטלקית)
,היתה עם בעלה, לפני 60 שנה,
ממייסדי גיבעת ברנר, ניצלה את קשריה
עם המימסד האיטלקי שלאחר
מילחמת־העולם(אחד מגיסיה היה שר
בממשלה) לאירגון עליית ניצולי-
השואה, שעליה כתבה בסיפרה ספינות
ללא דגל.

וו סנ ד

השחקן בחטיבת הצנחנים נהרג כאשר התהפכה המכונית
שבה נסע, בשובו ממסיבת־נישואין,
בגיל ,32 שמואל(״שמיל״) רובינשטיין,
מדריך טיולים, מדריך נוער
ושחקן תיאטרון נווה־צדק בתל-אביב
(מוכרים בלבד) ,שהיה ידוע כאמן
לוחם. רובינשטיין, מ״פ צנחנים (בחטיבה
שלא גוייסה) בדרגת סרן(במיל׳),
היה מפעילי יש גבול, התכוון להשתתף,
ביום מותו, בהפגנה נגד מאיר
כהנא בגבעתיים.

היתומה נהמימסד

ןןךןןןי 1ץ סמי היה בצעירותו(למטה) גבר מבטיח, יפה־תואר,
1 111 11 /ו \ 11 בנו היחיד של המייסד קופל רוזנברג. הוא ניהל את
מישרד״הנסיעות הגדול ביותר בארץ. כיום(למעלה) הוא מחוסר״עבודה.

נפטרה בגיל ,41 אחרי ארבע
שנות מאבק במחלת־הסרטן, בגיל ,41
יונה וולך, משוררת שפרסמה את
ספר שיריה הראשון(דברים) בגיל ,22
והאחרון(צורות) לפני שבועיים. וולך,
יתומת מלחמת־העצמאות, זעזעה לפני
שנים מספר את המימסד הדתי בשיר
שקישר את התפילין לערוותה.

מייד אחרי החתונה הוכנס החתן
הצעיר גם הוא לעסק המישפחתי, לעבודה
ביונייטד טורס, שהיתה שייכת
למישפחה.
עוגי לא הסתדר עם. העובדים
בחברה, עזב את עסקי־הנסיעות ועבר
לעסוק בשטח הבידור הקל. בהתחלה
נכנס לשותפות עם דני רומן, ושניהם
ניהלו את מועדון־הלילה היפואי עומר
כייאם. השותפות בין האמרגנים
התפרקה, וכל אחד מהם האשים את
מישנהו בהאשמות קשות.
משם עבר עוגי לנהל את המועדון
השעות הקטנות בצפת, יחד עם
הזמרת יעל שרז. מאוחר יותר הוא
נכנס לשותפות עם האמרגן גיורא

גודיק, שהיה בשנות ה־ 60 וה־ 70האמרגן
הגדול והמצליח ביותר בישר־ *י
אל. עוגי גם השקיע במיסעדה בהרצליה.
העסקים
של עוגי לא פרחו במיוחד, ן
ואחרי שעדינה הפצירה בקופל, אביה,
להחזיר את עוגי לעסק המישפחתי,
נעתר האב ועוגי חזר לקופל בשנת
,1969 כדי לעבוד שם בצד החשבונאי [
של העסק.
באותם הימים היה סמי בהשתלמות
בחברת התעופה בי־או־איי־סי(היום
בריטיש איירווייס) .יום אחד נכנסה
למישרדו חיילת משגעת, שבאה לבקר 1
חברה שלה שעבדה במישרד. לחיילת ^
היפה קראו מירי. סמי ומירי ניהלו רומן

חובשת קסדת־הזהב
נפטרה ממחלת הסרטו, בגיל
,64 סימון סניורה, מלכת הקולנוע
הצרפתי, שהחלה את הקאריירה שלה
בשנות ה־( 40 קסדת הזהב)
כבלונדית זוהרת וסיימה אותה
לאחרונה(כוכב הצפון) כאשה כבדת־בשר
וצרודת־קול. סימון, שהיתה
אשתו זה 35 שנה של השחקן־הזמר
איב מונטן, היתה ילידת גרמניה (בה
שרת אביה, יהודי יוצא פולניה, בצבא
הכיבוש הצרפתי שלאחר מלחמת־העולם
הראשונה) שנודעה גם
כשמאלנית ומחברת אוטוביוגרפיות
שהפכו רבי־מכר.

השמרן בממלכת התקשורת נפטר בברלין, מהתקפת־לב,
בגיל ,73 אבסל שסרינגר, איל-
העיתונות הגרמני, מעסיקם של 11
אלף עובדים ובעליהם של עשרות
יומונים, שובעונים וחינמונים, שהמפורסמים
בהם הם בילד, צהרון השערוריות
רב־התפוצה ( 5מיליון) ודר
ולט רב־היוקרה. שפרינגר, שמרן ימני
ואנטי־קומוניסט קיצוני(ראה גם יומן
אישי) ,שלא שרת בצבא, במילחמת־העולם,
מסיבות בריאות, החל את דרכו,
מייד לאחריה, בהוצאת שבועון רדיו.

המציתים בפחי־האשפה
הוטלו
ב־ ,1985 לפחי־האשפה
ברחבי ארצות־הברית, לדעת סטטיסטיקאים
אמריקאיים 16 :מיליארד
חיתולים לשימוש חד־פעמי: שני
מיליארד סכיני־גילוח; 1.6מיליארד
עטים כדוריים ו־ 348 מיליון מציתים
שאינם ניתנים למילוי חוזר.

^ ם יש אלוהים בשמיים, הוא
ישלם לעוגי פילובסקי כגמולו
על כל העוול שעשה לי במשך 15
שנים!״ כך אמר השבוע סמי רוזנברג
( )44 לבתו מאיה בת ה־ ,9כששאלה
אותו אם יש אלוהים בשמיים.
מאיה קטנה עדיין מכדי להבין את
גודל הטרגדיה שניחתה על מישפחתה,
אולם אפילו הילרה היפה ושחורת־ה-
עין מרגישה שמשהו השתבש במהלך־
החיים התקין של מישפחתה, שהיתה
עד לא־מזמן אחת המישפחות המצליחות
והעשירות ביותר בארץ.
רק ידידים, המקורבים למישפחה,
יודעים שב־ 13 באוקטובר עתידים
המיליונר סמי רוזנברג ובני־מישפחתו
להישאר בחוסר־כל. כל הרכוש האדיר
שצברה המישפחה בעשרות שנים של
הצלחה כלכלית יוחרם על־ידי הנושים,
שיש להם ערבויות אישיות של סמי.
הנושים עתידים לעקל גם את
רכושו הפרטי של המיליונר ואשתו
מירי, שגם היא עשירה בזכות עצמה.
מירי היא בתו של הקבלן בן־צבי מבתים.
לבני־הזוג רוזנברג יש, או בעצם
היתה, אחת הדירות היפות ביותר
בנווה־אביבים. הרירה מורכבת משתי
דירות זו מעל לזו, שחוברו יחדיו, והיא
מרוהטת בטוב־טעם. יוחרמו גם דירות
ומיגרשים השייכים להם, וכן שתי
המכוניות של בני־הזוג.
מומת משוריינת

ץ ^ה קרה לבעלים של חברת־הנ־
^ 1סיעות הגדולה והמצליחה ביותר
בישראל, חברה שהטיסה ושירתה

שליש מהישראלים שטיילו בחו״ל?
הנה הסיפור המדהים על נחיתת־הריסוק
של חברת קופל.
לפני מילחמת־העולם השניה הגיע
לארץ מפולין פליט אלמוני וחסר־כל,
בשם קופל רוזנברג. הוא התחיל לעבוד
כסבל בנמל־יפו, והכיר נערה בשם רו־זה.
הם התחתנו, ובמעט הכסף שחסכו
קנו מונית שנקראה ״קופל״ ,על שמו
הפרטי של בעליה.
זו היתה המונית היחידה שבעליה
העז להסיע בה נוסעים מתל־אביב
לנמל־התעופה בלוד במילחמת־העצמ־אות,
בדרך שעברה בכפרים ערביים.
קופל ציפה את מכוניתו בלוחות שיר־יון,
ואף נשא נשק.
לאט־לאט הצליח הפליט העני
והפך לבעליה של חברת־מוניות משגשגת.
אשתו רוזה עבדה במישרד וניהלה
את העסק.
לבני־הזוג נולדה בת בשם עדינה,
וארבע שנים מאוחר יותר נולד סמי.
כשבגרו נכנסו הילדים לעסק ה־מישפחתי
המשגשג. ההורים שלחו את
עדינה ללמוד שפות בבית־ספר יוקרתי
בז׳נווה. סמי מכר מגיל 13 כרטיסי־נסיעה
לים, בקו תל־אביב־הרצליה במחיר
70 גרוש.
כשגדל, נשלח גם סמי לשווייץ,
ללמוד באותו בית־הספר שבו למדה
אחותו.
כשעדינה היתה בצבא, היא הכירה
את שמואל(״עוגי״) פילובסקי, בנו של
קבלן תל־אביבי. החתונה של הזוג
נערכה במלון רמת־אביב שהיה אז
בשיא האופנה, וסמי הוטס לחתונת
אחותו מז׳נווה.

ע״ף בבית

לפני שבועיים אושפז טמי בבית״החולים איכילוב,
מכיוון שהיה חשש שהוא לקה בהתקף־לב. מאוחר
יותר התברר שזאת היתה התמוטטות״עצבים, כתוצאה מהמצב הקשה.

בן שנה, שהסתיים בחתונה מפוארת
במלון שרתון.

מות הבת
והאג

ך* אידיליה במישפחה לא נמש!
1כה זמן רב. מקורבים למישפחה
טענו כי עדינה, שעבדה במישרד
החברה, שהיתה מאוהבת בעוגי בעלה
עד טירוף, הוסתה על־ידו בלי הרף נגד
סמי וקופל האב.
כדי לקנות את השקט במישפחתו
העשירה, עשה קופל האב צעד קיצוני•.
הוא נתן לסמי את השליטה על עיסקי
התיירות היוצאת של קופל. לעוגי נתן
האב את עסקי התיירות הנכנסת. קופל
האב עצמו עזב את הארץ, נסע לאר־צות־הברית
ופתח שם מישרד של קו־פל־תורס.
בשנת
1971 התעלפה עדינה לפתע
במישרד. ההתעלפויות לא פסקו, ועוגי
בעלה הרגיע את המישפחה המודאגת
וטען כי מדובר רק במחלת האפילפסיה.
במשך שש שנים לא ידעה המיש־פחה
מה מחלתה. רק שנה לפני פטירתה
של עדינה התבררה למישפחתה
ולשלושת ילדיה האמת האיומה: ה־אשה
שהיתה נאהבת על־ידי הכל סבלה
ממחלה ממארת במוח.
לפני פטירת עדינה הסכים קופל
האב לחלק את הרכוש הגדול שצברה
המישפתה לארבעה חלקים שווים:
חלק לאבא קופל, חלק לאמא רוזה,
חלק לעדינה וחלק לסמי.
מייד אחרי פטירתה של עדינה פנה
עוגי לבית־המישפט, וקיבל שלושה
רבעים מהרכוש של עדינה. שלושת
ילדיה קיבלו רק רבע אחד מרכושה.
וכך זכה עוגי בנתח שמן של ניכסי
המישפחה.

הצרות האיומות, שפגעו במישפחה,
לא פסקו עם מותה של עדינה. האבא
קופל, שחי בניו־יורק והיה תמיד בריא
וחסון, חלה לפתע בסרטן־הרם. מכיוון
ששנא רופאים ובדיקות, התגלתה
המחלה הממארת בגופו מאוחר מדי.
אחרי מות הבת איבד גם את הרצון
להיאבק על חייו. אחרי שנה של סבל
הוא נפטר בניו־יורק בשנת .1978
הגופה הובאה ארצה ונקברה ליד הבת.
אחרי מותו של קופל־האב, המשיכה
חברת־התיירות קופל לשגשג ולצבור
מיליונים. סמי ניהל את עיסקי התיירות
היוצאת, שפרחו, ועוגי ניהל את
התיירות הנכנסת.

אפילו
שר-התיירות
ך•* צרות התחילו באוגוסט . 1979
( 1סמי לקה באותה המחלה הקשה
שבה לקה האב המנוח. בגלל המחלה
הוכרח להעביר את סמכויות־הניהול,
שהיו לו בקופל, לידיו של עוגי,
שהיתה לו זכות־חתימה בלעדית.
דמיונו של עוגי הרקיע שחקים, ולמקורביו
היה ברור שהוא חולם להיות
לשר־התיירות. שאיפותיו התחילו לפגוע
בדימוי הסולידי של החברה. עוגי
התחיל לעשות צעדים, שנודעו לסמי
לפעמים מקריאה׳בעיתונים. עוגי קנה
אוניה מיוחדת לאימוני־צוללנים, מבלי
שיהיה לו שום ניסיון בספנות. ההפסד
של קופל מן הרכישה התמוהה הגיע
ל־ 200 אלף דולר. עוגי חכר את מלודי,
אונית־נוסעים שערכה לראשונה שיט
בקו ישראל־מצרים. זה לא הלך, וקופל
הפסידה שוב חצי מיליון דולר. רכישת
המלון החוף הירוק בנתניה על־ידי
עוגי עלתה לחברת קופל בהפסד של
מיליון דולר.
אך המכה הגדולה ביותר ניחתה על
חברת קופל כשרכש עוגי רבע מן הבעלות
על מלון אסטוריה וחצי ממניות
הניהול. ההפסד לקופל כתוצאה
מצעד זה: כשמונה מיליון דולר.
לעוגי זה לא הספיק. בהנהלתו נרכש
מלון הים האדום באילת, ותחת
שליטתו נוהל מישרד קופל בארצות־

מישפחת ״דאלאס״

מירי וסמי, רוזה, הנכד וקופל רוזנברג, למעלה עומד

האשה השניה

אשת החברה נעמי
לרר, שהיתה נשואה
לבחור ישראלי שממנו יש לה בן. מאוחר יותר
הברית. גם המישרד האמריקאי עלה
לקופל בכמה מיליוני דולארים הפסד.
מי שהכיר מבפנים את חברת קופל,
ידע כי כבר בחודש דצמבר 83׳ היתה
חברת קופל למעשה במצב כספי קשה
ביותר.
להיזהר מגיי־אר!

שני הביסים

למרות כל הסיכסוכים ביציהם הצליחה המישפ-
חה להסתיר את המצב במשך זמן רב. ההסתבכות
החלה כשסמי(מימין) חלה, ועוגי(משמאל) ניהל למעשה את החברה.

^ בל הדיווחים שהוגשו על־ידי
עוגי וסגנו, שמואל הרמן, לא הראו
למעשה את גודל השואה הפינאנ־סית
ואת החובות האמיתיים שבהם
היתה חברת קופל שקועה עד לצוואי

סמי
לא רצה שהעסק, שאביו הקים
בזיעת־אפיו, יירר לטימיון. הוא עניין
את את חברת לנדקו של אהרון רובינשטיין
ברכישת חלקו של עוגי בקופל.
באותם הימים התפרסמו בעיתונים
ידיעות כי עוגי מקבל שישה מיליון
דולר מרובינשטיין תמורת חלקו ב־קופל.
האמת שהוסתרה מהציבור,
היתה שונה לחלוטין. עוגי קיבל בעצם
רק שתי חנויות: האחת בירושלים
והשנייה בתל־אביב. עוגי קיבל את
החנויות בתנאי שאחת מהן תירשם על
שם שלושת ילדיו, הנכדים של קופל

משמאל עוני פילובסקי ולידו עדינה, אשתו הראשונה•
סמי ועדינה, ילדיו של קופל, למדו בכית״ספר
גבוה לשפות בג׳נווה, ועבדו במשך שנים לצד הוריהם.

,נישאה למיליונר מפרנקפורט. עוני הוא בעלה השלישי.
לפני 20 חודשים מכר עוני את חלקו בחברה
והתמנה כמנהל של חברת ״אל־על״ בגרמניה.

רוזנברג. אילו היתה מתפרסמת היריעה
שחצייה של החברה לא שווה יותר
מ־ 200 אלף דולר, היה הדבר מביא
להתמוטטות החברה.
אך סמי האמין בחברת קופל, ולאט־לאט,
במשך עשרים חורשים, התגלה
שיש פער של שישה עד עשרה מיליון
דולר בדיווחים על הפסדי החברה. סמי
שיעבד את כל רכושו הפרטי, ובכללו
דירות ומיגרשים, וכן את רכושה הרב
של אשתו, בערבות לחובות קופל.
האבסורד היה שמבחינה תיפעולית
הרוויח העסק. מאוקטובר 84 הרוויחה
קופל, תוך 10 חודשים 16.9 ,אחוזים
מהמחזור הכללי שהיה לה מתיירות
נכנסת, ר* 7ממחזור התיירות היוצאת.
ממוצע־ההכנסות ברוטו של החברה
היה כ־ 10 מיליון דולר בשנה. מה
שהרס את החברה היה החובות והריבית
לבנקים, שאכלו כל הכנסה אפשרית
של החברה. תוך זמן לא־רב גילו 460
עובדי קופל ב־ 20 מישרדים בארץ
ובחו״ל שהעסק מתמוטט.
באותם הימים, שבהם נאבק סמי על
חייה של קופל, קיבל עוגי לידיו את
ניהול נציגות אל־על בגרמניה.
בימים אלה מתנהלות שתי חקירות.
האחת מטעם הרשות־לניירות־ערך —
מכיוון שחברת קופל נהיגה עצמית

היא חברה ציבורית, שמניותיה נסחרו
בבורסה והונפקו לציבור הרחב —
בחשד שניתנו לה נתונים לא נכונים.
את החקירה השניה מנהלת חברת
לנדקו של רובינשטיין והמפרק של
קופל. בקרוב תגיש, כנראה, חברת
לנדקו תביעה נגד עוגי, על הצגה לא־נכונה
של מאזן־החברה, דבר שגרר את
רכישת חלקו של עוגי ביותר משוויו
האמיתי.
לאחרונה אושפז סמי בבית־חולים,
בחשד להתקף־לב נוסף על המחלה
הקשה שלו, אחרי בדיקות התברר כי
היה מדובר רק בהתמוטטות על רקע
מתחים ושיברון־לב.
בערב ראש־השגה הגיעו לביתו של
סמי ידידים רבים, שבאו לדרוש בשלומו.
כששאלו איך נפלה מישפחת קופל
ממרומי ההצלחה והעושר לעומק כזה,
ענה סמי כי מישפחתו עסקה תמיד
בעבודה, ולא היה להם זמן לצפות
בטלוויזיה .״אילו ראינו את דאלאס,״
הסביר סמי ,״היינו יכולים להיזהר
מג׳יי-אר, בדמותו של עוגי פילובסקי.״
סמי רוזנברג הוא כיום אדם חסר־כל,
המחפש תעסוקה. האדם, שזכה
במשך השנים בהצלחה מסחררת, הגיע
בעיקבות טרגדיה אישית, מישפחתית
וכלכלית למצב כזה.

שול

י רי ב-

במדינה

063 (״ 01״. 8111121,

שטחים כבושי

מצד החיילים, ירי בנסיבות לא ברורות
ומיקרים של הריגה. כתב דבר בדרום,
דני צידקוני, אסף רשימה ארוכה של
תלונות כאלה בעזה. אחת מהן היתה
חמורה במיוחד..

דבר מוזר מתרחש עתה, כמעט מדי
יום. בגדה המערבית וברצועת עזה.
צה״ל מודיע כי ילד או אשה נהרג
או נפצע, כאשר מכונית סירבה לעצור
ליד מחסום. החיילים פתחו באש
באוויר, וכתוצאה מכר נהרג ילד /
נהרגה אשה /נפצע ילד /נפצעה
אשה.
ההסבר הסביר היחידי לתופעה זו
הוא שהנהגים הערביים לקו בהתקף
קולקטיבי של שיגעון. שום אב נורמלי,
שבנו הקטן יושב לידו, אינו מנסה
לפרוץ מחסום של חיילים אשר אצבעם
על ההדק. שום נהג אינו נוהג כך
כאשר יושבת לידו אשתו.
האם השתגעו הערבים? האם הם
נאחזים.בפאניקה למראה חיילים ישראליים,
עד כדי כך שהם בורחים וגורמים
להרג יקיריהם? או שמא הודעות
צה״ל אינן סבירות, והן פשוט מחפות
על חיילים הפותחים באש בכל הזדמנות,
על־מנת להרוג?
לירות? בבקשה! אין ספק שקיימת
כיום מערכת של עידוד לכל
יהודי הפותח באש על ערבי.
גיבור השבוע היה ישראלי, רוויזיו־ניסט
ותיק, איש״אצ״ל, שהיה בדרכו
לכותל המערבי בבוקר שלפני יום־
הכיפורים. רוכל־רחוב ערבי, הידוע
לכל כמופרע בנפשו, נטפל אל האשה
בתנועות מאיימות, כפי שהוא נוהג
לעשות תמיד. לא היה בידיו נשק, אלא
מפתח ישן. הישראלי פתח באש, ירה
כדור בראש הערבי והרג אותו במקום.
לא יכול להיות שמץ של ספק בכך
שאותו אזרח ישראלי לא היה מעלה
על דעתו להתנהג כך אילו נתקל ביהודי
מופרע בחדרה, באותן הנסיבות עצמן.
הוא ירה מפני שזה קרה בירושלים
המיזרחית, ומפני שהאיש הוא ערבי.
ההמשר היה חמור יותר. המישטרה
חקרה את האיש ושיחררודאותו ״לכבוד
יום־הכיפורים״ .למחרת היום הוזמן
שוב, נחקר ושוחרר. ושוב: אי־אפשר
להעלות על הדעת התנהגות כזאת של
המישטרה, אילו ירה יהודי ביהודי —
שלא לדבר כלל על מיקרה שבו ירה
ערבי ביהודי.
אין ספק: אצל שילטונות הצבא
והמישטרה, בחסות הרמטכ״ל והמפ־כ״ל,
שר־המישטרה ושר־הביטחון
(שניהם אנשי המערר) קיימת עתה
נטיה לסלוח לכל יהודי הפותח באש
על ערבי, ואולי אף לעודד אותו לנהוג

עידן חדש. תהליך מקביל קורה
בצד השני.
חוליה ערבית ירתה מן המארב
באוטובוס ליד חלחול. מתנחלים מיהרו
לחלחול, חיכו חיילים ואנשי־טלוויזיה,
העלו באש בתים של ערבים ועשו
שפטים כאוות נפשם.
כמעט מדי יום מבוצעים עתה
פיגועים אשר — לדעת מוסדות־הבי־טחון
— אינם באים ביוזמת אירגונים
מבחוץ. אלא הם פרי יוזמה מקומית
של בני־המקום. משמע: התנגדות ה־מזויינת
היא עתה משאת־נפשה של
האוכלוסיה כולה והצעירים בפרט.
אין ספק: בפרוס תשמ״ו נכנסו
הכיבוש וההתנגדות לשלב חדש. הוא
מזכיר את לבנון ואירלנד הצפונית.
הכל יורים בכל.

מפני חיילים שהתקרבו לשוק השחור
של מטבע־חוץ, הפועל זה שנים
בכניסה לעיר.
בעת הבריחה נפל מומנדר, שספג
כדור ברגלו, ולדיברי תושבים נורו
עליו יריות נוספות, כשהוא כבר שכב.
גופתו הועברה למכון הפתולוגי והוחזרה
לעיר ביום החמישי. אביו נקרא
למיפקדה צבאית, ושם נמסר לו שבנו
ייקבר במעמד המישפחה הקרובה,
לאחר שקיעת החמה, בבית־הקברות
שבשכונת שייח׳־רדואן בצפון העיר,
ושידאג לנוכחות שני מוח׳תארים
בטקס.
האב אמר שהמישפחה קוברת את
מתיה בבית־הקברות שליד העיריה
והוא יקבור את בנו רק שם — ואס
הוא ייקבר בשייח׳־רדואן, המישפחה
לא תשתתף בהלוויה. המימשל הזמין
שני מוח׳תארים, סאכר חילס מסג׳הייה
ומוסא אבו־שעבן מרימל, להיות עדים
בקבורה, אך אחרי משא־ומתן שנמשך
ארבע שעות התרצה בסוף המימשל
שהצעיר ייקבר בבית־העלמין של
המישפחה. המקום הוקף במישמרות
צבא, ורק בני המישפחה הקרובה
הורשו להשתתף בטקס.
הדוד ח׳ליל, שהוציא את הגוויה
.מהשק לצורך הקבורה, סיפר שראה
ינקב של כדור שחדר לגולגולת ויצא
מהצוואר, עוד נקב כדור בכתף, ועוד
פגיעות של שיבעה־שמונה כדורים
בבטן ובחזה.
עד כאן דני צידקוני.
המקורות הצבאיים ממשיכים

הכל יורים בכד

הכיבוש גכגס לשלב
חדש: ליהודים מותר
מיקרה המסעיר את התושבים הוא
לירות ולהרוג בכל
הריגתו מידי חייל של מומנדר עוואד מבצעים הזדמנות. הערבים
עבד־אל־עזיז, חלפן־כספים בן ,18 ביום
פיגועים פרטיים הרביעי שעבר, כשהוא וחבריו ברחו
דיווח השבוע דני צידקוני:

מחת ב ש 1ק החלפנים
חלמנים בשוק השחור
ברחו בשראו את החיילים
לאחר מהם זה עלה ביוקר
מזה שבועות אחדים, מאז הנהגת
״היד החזקה״ בשטחים הכבושים, גוברות
תלונות התושבים על התעללויות

< 16״ 151( 10 301) 00״ 1
1ק 6061״ 111( 11(301) 5 1״ 196
־( 6 )•!101516 תזו״וק 6556 )1 10״( 01 £091151 5 3 )1)1״ 1611:61״( 0 0׳> 01
0091( 1 10 1115 311 60 11 00 .״ז 1( 101( 1(35 1660 1״ 6 5 ,״ו 6ק חסרתרר 51
11109 00 101׳> 301<5ו 11״6 )11015161 חזו״1ק 11(6
6 )106ע 6061״ו 111״ ( 1( 101״ * 1301 5 019601״ו 0נן וזז 00 11( 15 1שוו! 10
311 0 0 .״(000 5 1)16
י׳> 61״ו $1006

ווו 61130 קק 8032 £
1163)1 01
630״ 5 801י ״11015161 יז 6וזו1״!ק

המיכתב של בועז אם לבאום

הרצח, שישעיהו ארנטל חשוד בפריצה
למכוניות. אילו היתה עוצרת אותו, לא
היה הרצח מתרחש.
אחר־כך התנהלה החקירה בצורה
שלומיאלית. למרות שהמישטרה ידעה
שאחי נתקל ברוצח ליד מחסן ברחוב
פיק, לא מיהרה לבדוק מה מכיל
המחסן. רק עשרה ימים אחרי הרצח
הואילו החוקרים לפרוץ למחסן, ואז
גילו בו פריטי אלקטרוניקה, שכנראה
נגנבו על־ידי ארנטל.
אני חושש כי כעת תנסה המישטרה
להוכיח כי הרוצח אינו שפוי, ובלבד
שמחדליה לא ייצאו לאור.
אשר לצבא, שהכשיר את ארנטל
לשמש כקצין הג״א: נודע לי כי בגיל
17 ניסה ארנטל לרצוח ולאנוס את
אמו. מייד אחרי אותו מיקרה אושפז
במשך תישעה חודשים בבית־חולים
לחולי־נפש. מדוע לא ידעו על כך
שילטונות־הצבא? כיצד הניחו לו
לשאת נשק? האם בין חיילי הג״א
וקציניו נמצאים אנשים נוספים, שאינם
כשירים לשרות צבאי?
אם התשובה חיובית, הרי שחיי כל
אחד מאיתנו בסכנה, שכן אינני יכול
לדעת מתי אעבור אני בסמוך לאיש־הג״א
מטורף, אוחז בנשק!
גציבות־שרות־המדינה ידעה אף
היא על מצבו הנפשי של ארנטל, עובד
זוטר במישרד־האוצר, ולא עשתה דבר
כדי למנוע את התקפת־הטירוף, שהביאה
לרצח.
לפני חצי שנה איים ארנטל ברצח
על אחת מפקידות המישרד. בנציבות
השתיקו את תלונתה. אילו היו מתייחסים
ברצינות לדבריה, מתלוננים
במישטרה ועוצרים אותו, אחי היה חי!
אני מאשים את תושבי קריית־משה
באדישות מבחילה. גירעון וארנטל
״ הלכו לאורך 800 מטרים, וכל אותו זמן
אח יצחק אלון
אחי צעק :״הצילו! הצילו!״
.,איש לא ניגש להציל!״
כיתת בנות במכון מאיר לחוזרות־להכחיש
את כל התלונות בלשון
בתשובה שמעה את זעקותיו: תושבי
לאקונית :״מבדיקה ראשונה מתברר
רחוב גת יצאו למירפסות. בחורי־שלטענות
על התעללות חיילי־צה״ל
ישיבה התגודדו בקירבת־מקום. היה
אין שחר. עם זאת, צה״ל ממשיך
שם גם עיתונאי מחדשות המתגורר
לבדוק עם כל הניגעים בדבר את התבשכונה.
איש לא ניגש להציל את גירלונות״.
עון•
אני
קורא להקים ועדת־חקירה,
שתבדוק את הנסיבות שהביאו לרצח,
ואת אופן טיפולה של המישטרה
קוד דמי אחי
בנושא!

תולדות

צועקים אלי מן האדמה!

מדיניות

מה היה חלקם של המישטרה,. ,עגיץ חש 1ב זה״

הצבא, גציבות־שרות המדינה
ותושבי חשבונה ברצח?
לפני שלושה שבועות רצח ישעיהו
ארנטל, קצין הג״א במילואים, את
גירעון אלון (העולם הזה .)18.9
השבוע האשים יצחק אלון, אחיו של
גירעון, את המישטרה, הצבא, נציבות-
שירות־המדינה וכמה מתושבי שכונת
קריית־משה, השכונה שבה אירע
הרצח, כשותפים לרצח.

טוען יצחק אלון:
המישטרה ידעה, כמה שבועות לפני

מאות 38 יות הגיעו ל8רב
מרחבי העולם בעניין
החוק לאיסור מיסגשי־שלום.
איד הניב עליהן?
עד הרגע שבו הובא לקריאה
ראשונה בכנסת החוק שנועד למנוע
מיפגשי־שלום בין ישראלים לפעילים
באש״ף, המשיכו לזרום מחו״ל מיכר
תבי־המחאה. כולם היו ממוענים ישירות
לראש־הממשלה, שימעון פרס.

״ראש־הממשלה מודה לך...״
ביניהם היו פניות של אנשי־רוח, מדענים
ומנהיגים, מאותם שפרס משתבח
בידידותם.
כיצד התמודד פרס עם פניות אלה?
האם הוא הגן על עמדתו, ניסה לשכנע
את הפונים, הסביר את הצעת־החוק,
שהוא תומך בה?
תשובה לשאלה זאת אפשר למצוא
בתיכתובת מוזרה, שעשתה דרכה בין
ישראל לאוסטריה.
״בשם ידיד ישראל.״ הד״ר ג׳ון
בונצל הוא חוקר במכון האוסטרי
היוקרתי לעניינים בינלאומיים, הזוכה
באהדתו האישית של ראש״ממשלת
אוסטריה הקודם, ברונו קרייסקי. עוד
בראשית אוגוסט פנה בונצל במיכתב
נרגש לשימעון פרס:
״ראש־ממשלה יקר,
״אני כותב אליך לא רק כאיש
מדעי־המדינה, אלא גם — ובראש
וראשונה — כיהודי, המחוייב לשלום
ולצדק בין הישראלים והפלסטינים.
״ממשלתך הצ.יגה לפני הכנסת
הצעת־חוק, הקובעת כי כל פגישה בין
ישראלים ואנשי־אש״ף היא פשע, בלא
להתחשב במניעי הנפגשים. במצב שבו
כמעט כל העם הפלסטיני רואה באש״ף
את נציגותו, מעשה כזה מאיים באופן
חמור על הנסיונות הכנים והאציליים
להביא להבנה בין שני העמים.
״מהעיתון לוז־מונד אני לומד,
שהשר (משה) ניסים טוען כי פגישות
כאלה גורמות נזק מדיני וצבאי. לא
ברור למה כוונתו״.
״אין ספק(שהצעת החוק) לא תביא
תועלת לשמה הטוב של ישראל בעולם.
״אני
מבקשך לשקול מחדש הצעת־חוק
אומללה זאת. בכך, אני סבור, אני
מדבר לא רק בשם עצמי, אלא בשם
רבים אחרים, יהודים וידידי ישראל״.
״התחשבות ראויה.״ מיכתבו
של בונצל לא הושלך לפח. בירושלים
התייחסו אליו בכל הכבוד הראוי.
החוקר האוסטרי קיבל מיכתב
תשובה מראש לישכתו של פרס, בועז
אפלבאום (ראה גלופה):
״ד״ר בונצל היקר,
״ברצוני לאשר בתודה את׳קבלת
מיכתבך לראש־הממשלה, שימעון פרס.
תוכן המיכתב הובא לידיעתו.
״ראש־הממשלה מודה לר על כי
כתבת אליו בעניין ׳ חשוב ־ זה,
אשר יזכה בעיון הראוי״.
שני פרטים מדהימים היו בתשובה
קצרצרה זו:
• היה בה רמז, שחרג מעבר
לנימוס גרידא, כי בלישכתו של פרס
התייחסו באהדה לנימוקיו של בונצל:
• בראשה הופיע התאריך ה־22
באוגוסט. באותו היום ממש נעשו כבר
ההכנות האחרונות לכנס מושב מיוחד
של הכנסת, כדי להניח על שולחנה את
הצעת־החוק השערורייתית.
משובות דומות יצאו כנראה מירושלים
לכל רחבי העולם המערבי, עד
היום שבו נערכה, בחטף, ההצבעה
בכנסת, שבה תמך המערך, על־פי דרישתו
הנרגשת של פרס עצמו, בהצעת־החוק,
שהתקבלה בקריאה הראשונה.
תאונות בגוב האריות
מנהל רשות שדדת־התעו8ה
דדם ילדה בעזה. האם
גמע במהירות מותרת?
העיר עזה, שממנה מופצים באחרונה
סיפורים מרגשים על התנהגות
כוחות־הביטחון, סיפקה השבוע סיפור
אחר. ילדה בת 6נפצעה קשה בתאונת־דרכים
מפגיעת רכב ישראלי, שנסע
לכיוון מחסום ארז.
ייתכן שהתאונה היתה נרשמת
בכרוניקה המקומית כאחת מרבות,
אלמלא התברר אחר־כך שהפוגע הוא
ישראלי בעל תפקיר בכיר. האיש:
מנכ״ל רשות שדות״התעופה, צבי גוב־ארי,
שאסף בריכבו, זמן קצר לפני כן,
שני אנשי־מילוא־ם, ונסע בכביש
במהירות 60 קמ״ש.
התאונה אירעה בשעות הבוקר של
יום החמישי, ה־ 19 בספטמבר. באותו
היום, בשעות אחר־הצהריים, הופיע
גוב־ארי במישרדו בנתב״ג, כולו נרגש.
כנף הרכב היתה מקומטת מעט בגלל
הפגיעה.
על מה שאירע במקום סיפר גוב־ארי
להעולם הזה :״נסעתי בצד ימין
של הכביש. מולי, במרחק 30 מטר,
מצד שמאל, יצאה ילדה מחורשה שלצד
הכביש והתחילה לחצות אותו במהירות
לכיוון שלי. ירדתי לשולי הדרך,
וכשהייתי עם כל ארבעת הגל־גלים
מהוץ לכביש עלתה הילדה על
הכנף שלי, למרות שצפרתי.
״עצרתי והסתובבתי. רכב שעבר
במקום אסף אותה לבית־חולים. נסעתי
אחריו לבית־החולים, ומשם לתחנת-
המישטרה, כדי למסור עדות. למחרת
שבתי לבית־החולים כדי לבקר אותה,
והתברר שהיא כבר שולחה לביתה.
״מזל שלא עצרתי בכביש. היא
היתה נדרסת ממש. באותו יום חזרתי
לעבודה, והיתה לי הרגשה קשה. גס
אני אב לילדים, ולכן הייתי מאוד
מודאג״.
גוב־ארי, קצין בכיר(מיל׳) ,הוא חבר
מרכז־חרות וזכה בתפקידו בעיקבות
מינוי מיפלגתי שנוי במחלוקת. באחרונה
התפרסם כאשר שבר את קשר
אי־הוודאות ומסר על נחיתתו בארץ
של מטוס ״אמריקאי״ ,שנעלם בדרכו
מאיראן, ועל־פי דיווחים בחו״ל נחת
בנתב״ג. מישרד־החוץ הכחיש עובדה
זו, וכעבור 48 שעות הודיע גוב־ארי
רישמית כי המטוס המיסתורי נמצא
בארץ במשך זמן קצר*.
ממישטרת עזה נמסר להעול הזה
שגוב־ארי נסע אומנם במהירות שהיא
מותרת בכביש בינעירוני, אך מכיוון
שילדים צעדו בשולי הדרך, ייתכן
שהיה על הנהג להאט. תיק החקירה
יועבר לפרקליטות, לשם הגשת מיש־פט__

* השבוע הודיע שבועון בריטי כי
המטוס ה בי א לאיר אן טילי הו ק
שסופקו על-ירי ארצות־הברית
לישראל.

העולם הזה 2509

הנד11
קריאת התראה 1-ת 1כנית ל מ אבק בנגע המאיים על קיש המדינה

ך* כל מכירים את האגדה הקלאסית.
( 1היה היה נער־רועים, שחמד לו לצון. הוא נהג
להזעיק את בני־הכפר בקריאות מקפיאות־דם:
״זאב! זאב!״ כאשר מיהרו בני־הכפר אל האחו, כדי
להגן על העדר, הסתבר להם שהיתה זאת מתיחה.

לבסוף בא הזאב באמת. הנער קרא
״זאב! זאב!״ ואיש לא שעה לו. הכל היו
בטוחים שאין זה אלא מעשה-קונדם
נוסף. וכד טרף הזאב את העדר, וגם את
הנער.
ץ והי הגירסה המקובלת, אבל היא כוזבת
( לגמרי. המציאו אותה בני־הכפר, שביקשו
לטשטש את אשמתם.
וכך היה הסיפור, אילו כתב אותו הנער עצמו:

ראיתי את הנאצים בתקופה הרגישה ביותר
של ילדותי. ראיתי אותם במו עיניי, את האנשים,
את המדים, את הדגלים, את השיטות. שמעתי את
הקולות. הייתי שם.
עזבנו את גרמניה תקופה קצרה אחרי
שהנאצים עלו לשילטון, ועל כן נשאר הזיכרון
הזה טרי במוחי. הוא לא כוסה על־ידי הזוועות
שבאו לאחר־מכן. לא ראיתי את אשר עשו
הנאצים ליהודים באירופה. הזיכרון המכריע
שנשאר במוחי הוא של עליית הנאצים לשילטון,
של נפילת גרמניה ההגונה והשפויה, של
השתלטות החלאה, ובראשה פסיכופאת היסטרי,
על אומה גדולה ומפוארת ,״עם של משוררים
והוגי־דיעות,״ כפי שהגדירה את עצמה.

מאז אני מבחץ בנאצים מרחוק. אני
מריח אותם. אני חש בהם. כאותו נער

איד ניתן למגר את הנאציזם בעוד
מועד? באילו שיטות?
לפני 30 שנה בדיוק, בקיץ ,1955 כתבתי
סיפור דמיוני על עליית הנאצים לשילטון
בישראל. הסיפור היה אמור להתרחש ב־.1975
הוא תיאר את הגורמים, את המרכיבים. הקוראים
התייחסו אליו כאל תרגיל אינטלקטואלי. בעיניי
היה אזהרה.
כעבור חמש שנים, אחרי תפיסת אייכמן,
כתבתי ספר קטן בשם צלב הקרס. ניסיתי לתאר
לבני הארץ, שלא היו שם, איך זה קרה — לא
ניתוזז אקדמי מופשט, מעשה־ידי פרופסורים,
אלא עדות של עד־ראייה. כך זה היה, כך זה
נראה, כך זה הורגש. ובסוף, בפרק נוסף :״זה יכול
לקרות כאן!״ איך זה יכול לקרות בישראל, מדוע,
מתי, באילו תנאים.
אחר־כך כתבתי על כך עשרות מאמרים, אולי
מאות. נאמתי על כך בכנסת. מאחורי גבי אמרו:
״יש לו אידיאה פיקס, לאבנרי זה. הוא לא יכול
להשתחרר מטראומה של ילדות. הוא רואה
נאצים בכל מקום.״ ואנשי־זדון מחוכמים גם
הוסיפו הסבר פסיכולוגי :״בעצם, אבנרי הוא
בעצמו נאצי. הוא חולם על זה כל הזמן. הוא
מדחיק את זה באמצעות האזעקות האלה.״

ואני, נער־תעה קטן, ישבתי בחשיבה
ורעדתי. ידעתי שהזאב נמצא
שם. חשתי בו. ראיתי את הסימנים.
שמעתי את הרחש. וידעתי שאיש לא
יאמין לי, עד שיהיה מאוחר מדי.
היום יודעים הכל שהזאב ישנו, שהוא גדול
ואימתני. האם זה מאוחר מדי?
ף* שבוע שעבר עמדתי מול פני הזאב.
הייתי בהפגנת־הנגד הגדולה בגיבעתיים.
נדחפתי קדימה, אל השורה הראשונה, ליד איש
מישמר־הגבול שדחף אלה לצלעותיי.
לצירי ומאחוריי עמדו צעירים, בני הארץ,
וביניהם נערים קטנים, חניכי תנועות־הנוער, בני
9־ , 10 בני אותו הגיל שבו הייתי אני, כאשר
ראיתי את המחזה הזה בגרמניה.

בסרטים. הסצינה של הנער השר בבית־מרזח
כפרי בסרט קאבארט. מאות סצינות אחרות
בסרטים אחרים. קבוצה קטנה של בריונים, חלאת
החברה, מתקבצים סביב הדמגוג שלוח־הרסן,
המתחנף אל ההמון והמטפטף אל תוך ראשם את
הרעל הקטלני. ומולו הגיבור הטוב, הגדול, שהוא
חסר־אונים מפני שהוא שומר־חוק והגון ובלתי־אלים.
ובאמצע — המישטרה של השילטון
הדמוקרטי, המשרתת את המסית וההופכת
מכשיר בידיו להפלת הדמוקרטיה.
עמדתי בגיבעתיים, בין המון האנשים הטובים
הזועמים, הצועקים והשורקים, מול קומץ
הנאצים המנופפים בדגלים ובאגרופים, וידעתי
שכבר קראתי על מעמד זה לפני הרבה שנים,
באחד מספריו של יוזף גבלס, שהיה אז הגאו־לייטר(המנהיג
המקומי) של הנאצים בברלין.
בברלין יש שכונה של פועלים, ושמה ודינג.
שכונו; ענקית. הקומוניסטים שלטו בה אז, וגם
המישטרה הפרוסית המפורסמת לא העזה לשוטט
בה אלא בחוליות מוגברות.
גבלס החליט לכבוש את השכונה הזאת. הוא
קבע אסיפה נאצית בלב השכונה. .יקרעו אותם
לגזרים!״ ניבאו הכל. אבל גבלס הופיע בליוויית
בדיוניו. הוא לא היה גיבור גדול, אבל הוא סמך
על המישטרה הדמוקרטית, שתגן על חופש־הדיבור
שלו. הפועלים הגרמניים היו שומרי־חוק.
הם צייתו למישטרה. הם עמדו, אלפים רבים מהם,
מול מקום־הכינוס, זעקו וצעקו. אך גבלס קיים
את האסיפה, וחזר למקום, ולבסוף אכן היה סניף
נאצי גדול בשכונה.
אדולף היטלר עצמו התפאר בסיפרו, מיין
קאמפף, במעמדים מסוג זה — איך תיעתע
בשילטון הדמוקרטי, איך ניצל את חולשותיו,
איך הפך את המישטרה לכלי־שרת שלו, איך
כבש לבבות בקרב הציבור שבא להפריע לו,
ובקרב המישטרה שסוככה עליו.

האלפים שהיו בגבעתיים שמחו. הם
עצרו את כהנא. הם מנעו בעד דבריו
מלהישמע. הם הלכו הביתה כשבליבס
הסיפוק. הם עשו משהו. הם התייצבו.
הם היו שם, וכל הכבוד להם.

אבל אני עמדתי שם וידעתי איד זה
נראה מן הצד השני. הציבור ניצח את
כהנא. אבל כהנא ניצח את הדמוקרטיה.
הדמוקרטיה של שימעון פרס,
יצחק שמיר וחיים בר־לב, שעמדה מולו
חידלת־אוניס ורופסת, והוא מהתל בה.

ף כך זה נראה מן הצד השני:
זה היה אותו המחזה. אותו המחזה
1במאמץ מבוטל, כמעט ללא שום
עד להחריד.
מאות אלפי ישראלים ראו מחזות כאלה השקעה, העמיד כהנא את המדינה על

גרו״ת־תעמורה של ׳וזו גבלס במאבק על בורין
היה היה נער־רועים. היה לו חוש מיוחד
לזאבים. יתכן כי נתקל פעם בזאבים כשהיה
תינוק. הוא היה מסוגל לחוש אותם מרחוק,
לראות את עיניהם באפלה, להריח את ריחם.
פעם חש בחשכה בזאב המתקרב. הוא צעק
״זאב! זאב!״ ובני־הכפר חשו לעזרתו. אבל עד
שבאו, ברח הזאב.
כך זה קרה כמה פעמים. הנער חש בזאב. הוא
ידע שהוא שם. הוא ראה את עיניו הנוצצות. הוא
הריח את ריחו. אך בני״הכפר לא האמינו לו. הם
זעמו על כי נאלצו לקפוץ ממיטותיהם החמות.
הם היו בטוחים שהנער משטה בהם.

בלילה הגורלי, כאשר התקרב הזאב
אל העדר, לא שעו בני־הכפר לקריאותיו
הנואשות של הנער. הם התהפכו במיטותיהם
הנוחות. הזאב טרף את
העדר, וגם את הנער.

^ נ י הרגשתי פעמים רבות כאותו נער
בסיפור המתוקן.

באפלה, שאינו רואה את הזאב, אך
היודע שהוא שם, באפלה, והקולט מדי
פעם, בשבריר של שניה, את ניצנוץ
עינו הזדונית.
לא הנחתי לזיכרונות לשקוע. חשתי שאני
יודע משהו, שיש לשמור עליו. קראתי כל מה
שניתן לקרוא על אותה תקופה — תקופת
עלייתם של הנאצים לשילטון. חידדתי את
תחושותיי. הפכתי את עצמי לסייסמוגראף,
הקולט את הזעזועים הקלים ביותר בחיק
האדמה. ישבתי במישפט אייכמן, יום נורא אחרי
יום נורא, אך הקשבתי רק בחצי אוזן לסיפור
הזוועות שביצעו הנאצים בתריסר ארצות. אוזני
היתה כרויה לסיפור אחד: איך הצליחו הנאצים
להשתלט על גרמניה. מה הפך את אייכמן
לאייכמן. מה הפך מאות אלפי גרמנים ואוסטרים
פשוטים למכשירי־רצח. לאייכמנים.

ובאותו הזמן בדקתי בלי הרף: היכן
שגו הגרמנים הטובים? מה יכלו
לעשות ולא עשו? מה היו המחדלים?

כרזת־תעמולה של מאיד כהנא בידי אנשיו בגבעתיים

(המשך מעמוד )11

ראשה, תוך ניצול בלי־־התיקשורת,
המישטרה ומכשירי־השילטון.
לא היו עימו אלא קומץ אנשים, וגם את אלה
נאלץ להביא מכל קצות הארץ. היה שם
פינקלשטיין הזכור־לשימצה מנצרת־עילית, ושאר
תומכיו הידועים. הכוח שעמד מאחוריו היה
אפסי.

אולם במשך ימים שלמים עמד במרכז
תשומת-הלב הלאומית. הוא
הוציא רבבת מתנגדים לרחוב. הוא
הסך גם את המתנגדים לכלי־שרת
כמסע-הם ירם ום שלו. הם היו לו לתפאורה
חיה.
הטלוויזיה הישראלית שירתה אותו, מבלי
לדעת. היא הראתה אותו בפוזה הירואית,
המעטים מול הרבים, ולא הראתה ולא שידרה את
הקולות של הרבבות שמנגד. העיתונאים רשמו
בשקידה את הדברים שאמר — שאנחנו, במקום,
לא שמענו אותם, מפאת ההמולה הנגדית —
והביאו אותם להמוני בית־ישראל מדן ועד אילת.
אלפי הדיירים בסביבה שמעו היטב את דבריו
המשודרים ברמקולים רבי־העוצמה, שאיש מבין
רבבת מפגיני־הנגד שומרי־החוק לא העלה על
דעתו לנתקם.
חסידיו עלובי־המראה התרברבו כגיבורי־חיל,

עכשיו, לראשונה, הופיעו בין החולצות
הצהובות גם חולצות שחורות. כתוב עליהן
״מישמר הכבוד היהודי״ ,ולובשים אותן מי
שרואים את עצמם ככוח־המחץ המגוייס של
כהנא.
הצבע השחור הוא צבע ״פלוגות המישמר״
(ראשית־התיבות )88 :יחידת־העילית שהקים
היטלר כמישמר־ראש אישי ולביצוע התועבות
העיקריות שלו. סיסמתה היתה :״הנאמנות היא
כבודי!״

מיקרה? לא, זה אינו יכול להיות
מיקרה.
אין זה מיקרה שכהנא שיכתב בעברית את
חוקי־נירנברג, והפך אותם למרכז תעמולתו. אין
זה מיקרה שהוא חוזר ללא־הרף על סיסמות
נאציות בדוקות כמו ״כשאני אהיה ראש־ה־ממשלה...״
(היטלר הוסיף :״ראשים יתגלגלו
בעפר׳״ כהנא הבטיח נקמה באנשי גיבעתיים),
״אני אומר מה שאתם חושבים ועוד ועוד.
אפשר למצוא אותן בספרים.

זהו חיקוי מודע, מכוון. כהנא אינו
כורח מן הדימוי הנאצי, אלא להיפד,
מחפש אותו.
הדימוי משרת את מטרותיו — להטיל אימה,
להרגיז, לקומם, למשוך תשומת־לב, לעורר
תגובות, להאדיר את התיעוב בקרב האנשים

לאלה בא כהנא כגואל. הוא אומר להם: מחר
תהיו אתם האדונים במדינה הזאת! אתם תחסלו
את הבוסים, הבזים לכם היום, ותבואו במקומם!
אתם בני העם הנבחר! אתם יפים, חזקים, נהדרים!
הערבים הם כלבים, ואתם יכולים לעשות בהם
כאוות נפשכם!

תחושת-הנחיתות הופכת להרגשה
של כוח-אלים, תוקפני, נקמני.
״השתחררתי לפני חצי שנה, ולא מצאתי
עבודה!״ התלונן אחד מהם באוזניי — כשהוא
מאשים במשתמע את המימסד, את האשכנזים,
את הערבים, את כל העולם. כהנא ישנה את זה.
״ראיתי איזה דמוקרטיה זה, שלא נותנים
לכהנא לדברי״ פנה אליי שני בזעם.
הזכרתי את היטלר והנאצים, ונוכחתי לדעת
שהבחורים האלה בכלל אינם יודעים על מה אני
מדבר. נאצים? הנאצים היו אנשים שהרגו יהודים.
וכהנא בא להציל את היהודים( .זהו אחד
הכישלונות הנוראים ביותר של מערכת החינוך
והתיקשורת, שהזהרתי מפניו עוד בימי מישפט
אייכמן: להציג אך ורק את מעשי הנאצים כלפי
היהודים, ולהעלים לחלוטין את האסון שגרמו
לגרמניה, את הרג מיליוני הגרמנים במילחמה,
את מחנות־הריכוז שבהם נרצחו מתנגדי־המישטר
הגרמניים בהמוניהם, את כל הזוועות
וחוסר־היעילות והטימטום של הדיקטטורה ה־פאשיסטית).

זה, הערבים רוצחים יהודים בארץ שלנו!״
זעק אחר, בצירוף הקללה :״מאניאק! אוהב־ערבים!״

כהנא אוסך את האנשים האלה
במיזבלות של החברה הישראלית,
ומרים אותם מאשפתות. כך עשה
היטלר לפניו.

הוא נוסד בהם ביטחון חדש, ששום גוף אחר
אינו מעניק להם. הוא נוטע בהם את האמונה
השלמה שמחר הם יהיו בשילטון, ואז יוכלו
לפרוע את החשבונות עם כולם — כל מי
שהצליח יותר מהם, כל מי שבז להם, תנועות־הנוער,
הקיבוצניקים, אנשי יחידות־העילית ב־צה״ל,
הבוסים, המימסד, האשכנזים, הערבים.

עמדנו רבבה מול מאה, האיש
ההיסטרי מולנו צרח ונופך בזרועותיו,
ואחד ממפיגיני-הנגד, ילד-טוב־גיבע-
תיים, שאל אותי :״תגיד, אתה חושב
שיש לו סיכוי להיות ראש־הממשלה?״

אנטי־נאצ :,אנשי תנועות־הנועד גוו שנא בגבעתיים
מאחורי שרשרות השוטרים שהגנו עליהם.
השוטרים ואנשי מישמר־הגבול, שכהנא החניף
להם ללא־בושה, הקשיבו לדבריו, וניכר היה
היטב שהם הושפעו אם עוד היו זקוקים להשפעה
זו. הם דחפו את הקהל האנטי־כהניסטי בברוטאליות,
לא כמי שכפאם שד וה״עושים את
עבודתם׳ (שמעתי במו אוזני שוטר אחד אומר כך
למפגין) אלא כמי שמגוייסים כבר לשרות הרייך
היהודי השלישי.

אנשי כהנא חשו כגיכורי-חיל. הם
היו מוקד האירוע. הס עמדו מול הציבור
הגדול. מאות עיתונאים מהארץ
הנציחו אותם, ומאות עיתונאי-חוץ
הכיאו את דברם ותמונותיהם אל קצות
תבל.

^ ל אלה הן שיטות נאציות קלאסיות —
טכניקה שנכתבו עליה ספרים רבים, הן בידי
הנאצים עצמם, הן בידי קורבנותיהם ופרשנים.
מדי פעם שאלתי את עצמי בעבר: האם הוא
מודע לכך? האם הוא פועל מתוך אינטואיציה, או
שלמד את השיטות ההן?

כיום אין עוד שום ספק בליבי: כהנא
מחקה את הנאצים במודע. הוא יודע
שצירוף! המילים ״נאצי״ ו״יהודי״ הוא
כה מחריד, עד כי איש לא יוכל להישאר
אדיש מולו. על כך בנוי כל מיבצע
הפירסומת שלו, שיביא אותו — כך
הוא מקווה — לשילטון.
שום אדם נורמלי לא היה בוחר במיקרה
בצבע הצהוב לחולצות אנשיו. הוא דומה יותר
מלי לצבע חולצותיהן של פלוגות־הסער 8
החום הנאצי לא היה חום אמיתי, אלא צבע
חרדלי, חום־צהבהב. כהנא ראה אותו בסרטים
הוליבודיים.

ההגונים, וממילא את המשיכה אליו אצל הפסולת
החברתית, שהיא חומר־הגלם של כל תנועה
נאצית.

עמדתי בקהל, קלטתי מדי פעם קטע
מדברי כהנא מבעד להמולה, ויכולתי
לזהות כל מילה ולשייך אותה למקור —
החל בהתקפה הפרועה על הנשיא
המכובד (הרצוג? הינדנבורג?) וכלה
בדיברי-החנופה למישטרה ולצה״ל
ושתי המילים הרות-הגורל :״סכץ בגב!״

>^חרי ההפגנה עמדתי ברחוב וחיכיתי.
\ 4אנשי כהנא שוטטו בחבורות קטנות בקרב
המון מתנגדיהם, בטוחים בעצמם ותוקפניים.
מבלי לחשוש. הם ידעו שמתנגדיהם אינם אלימים(
.קל לנחש מה היה קורה, אילו היה המצב
הפוך).
כמה חבורות כאלה עצרו לידי וניגשו אליי,
מי ברוח טובה ומי ברוח רעה מאוד. שמעתי מה
בפיהם, וראיתי את פניהם. היו ביניהם כמה
אשכנזים קשישים, שפתחו בהתנצלות בנוסח
״תראה, אני לא בעד כהנא, אני איש־חרות, אבל
כהנא אומר הרבה דברים נכונים...״
אך בעיקר היו שם בני שכונות־העוני, החלכאים
והנדכאים, המקופחים־מילדות והמושפלים,
המנוכרים מכל דבר ישראלי אמיתי,
השונאים את השיילטון ואת הדמוקרטיה, ואת
החברה המאורגנת. צעירים פרימיטיביים, הדוברים
שפה קלוקלת, שלא קראו בחייהם ספר,
שמחשבותיהם פשטניות עד להחריד, תחתית
הכיתות בבית־הספר היסודי, אנשים שבחלקם לא
עבדו מעולם, ובחלקם גם לא שירתו מעולם
בצה״ל.

הבסיס הקלאסי של כל תנועה פא־שיסטית.

שה לזכור שעוד לפני עשר שנים היה זה
1/איש נלעג, שהכל בזו לו, ראש כנופיה קטנה
של אמריקאים מופרעים, נערי הגטו היהודי
שבאו ארצה לשחק במערב־הפרוע, ורוסים
מופרעים, שברחו מן הדיקטטורה הסובייטית
ושחיפשו כאן דיקטטורה משלהם, שבה יהיו הם
הקג״ב.
אז עצרו אותו, בלי חוכמות, ושמו אותו
במעצר מינהלי. התייחסו אליו כאל בדיחה או
מיטרד.
והנה הוא יכול להוציא רבבות מבתיהם,
ולמקד את כלי־התיקשורת של הארץ והעולם,
והדיבורים על ״כהנא לשילטון״ כבר אינם
מצחיקים.

מה מקומו של האיש בכל אלה? האם
הוא יצר את התופעה הזאת במו ידיו,
בכוח כישרונו, או שהוא רק רוכב על
גל, כטרמפיסט של הפאשיזס הישראלי?
שני
הדברים נכונים.
אסור לזלזל בכהנא. אסור לראות אותו בעיניים
שלנו. צריכים לראות אותו בעיניים של
הפסולת החברתית, הנוהרת אליו.
כהנא הוא מומחה. הוא דמגוג השולט בטכניקה.
הוא מעורר הערצה אצל אותו סוג של
אנשים, שהוא זקוק להם.
חצי שעה לפני שבא לאסיפה בגיבעתיים,
הציג אותו אחד מאנשיו בסיגנון של פולחן־
אלילים. אחרי שמנה את כל גבורתו וחוכמתו של
האיש, חזר על שמו, בהערצה משתפכת, במשך
דקות ארוכות, בצורה היפנוטית :״כ־הא־נא! כ־הא־נא!
כ־כהא־נא!״ עשרות, מאות פעמים.

גס זוהי טכניקה נאצית מובהקת.
ממש לקוחה מן הספרים. מישהו טרח
לקרוא, ללמוד, להדריך, ליישם.

מישהו לידי אמר :״אבל זה איש מצחיק! הוא
מגעיל! הוא פסיכופאת! רואים את זה! איש כזה
אינו יכול להצליח!״
התשובה פשוטה ביותר. זה תלוי בעיני הצופה.
נוער גרמני, הצופה כיום בסרטי־יומן ישנים של
התקופה הנאצית — יומנים שהנאצים עצמם
הפיקו והקרינו — מתגלגל מצחוק. המוקיון הזה,
בעל ההעוויות המצחיקות האלה, המנופף את

זרועיזיו בשיגעון, המשמיע בקול היסטרי קיש־קושים
מטופשים — האם זהו האיש שכבש את
אירופה? האיש שאבא סגד לו ושאמא התעלפה
מרוב התרגשות באסיפות שלו? שמיליוני גרמנים,
פרופסורים ופועלים, אילי־משק־ומובטלים,
הלכו אחריו אל המוות, כמו העכברים אחרי החלילן?

כזה היה האיש. וכזה האיש
אצלנו.
ילו היה כהנא לוקה באותו ערב בשבץ
הלב, מה היה משתנה? האם בזה היתה נגמרת
התנועה?
בוודאי שלא.
איני מייעץ לזלזל בכהנא. הוא ממלא היום
פונקציה חשובה, הרסנית. אולם לא כהנא יצר את
הכהניזם. הכהניזם יצר את כהנא. ואם לא יחיה
כהנא, יבוא אחר — אולי פחות גרוע, אולי יותר
גרוע. אולי אדם המוכשר, בניגוד לכהנא, לארגן.
ואולי לא.

הבהניזם הוא, בפשטות, נאציזם יהודי.
מוטב לקרוא לתופעה בשמה.

הנאציזם היהודי יונק מכמה מקורות־יניקה
בעת ובעונה אחת. מן האווירה בבית, בבית״הספר,
ברחוב ובצבא. מן הדת היהודית, ההופכת בארץ
לדת שיבטית, אלילית, כוחנית, משיחית. מן
השבר החברתי בין ישראל הראשונה והשניה.
מקיומו של מיעוט לאומי גדול. מהפצע הפתוח י
של המילחמה המתמשכת, שהמימסד הישראלי
מסרב לטפל בו ברצינות. מן הכיבוש וספיחיו 1
הבלתי־נמנעים. מן המשבר הכלכלי, הפוגע
בעיקר בעניים. מטראומות של מאות השנים
ומהחוויות של ימינו.
אלה הם מרכיבים שונים, חומרים כימיים,
׳ אשר בהצטרפם יחד יוצרים את התופעה הרצחנית,
הקטלנית, ההרסנית, ששמה נאציזם יהודי.

אני משוכנע כיום כי יש בכוחה של
תופעה זו להרוס את הדמוקרטיה הישראלית,
לפוצץ את החברה הישראלית
מבפנים, להביא מאות אלפי
ישראלים לירידה מן הארץ, להעלות את
המדינה על דרך של מילחמת־הת•
אבדות, ולהביא לחורבן מדינת-ישראל.

על כן אני צועק: זאב! זאב!

אחרונה אני נשאל פעמים רבות: איר זה
€היה? איד זה נראה במציאות? מה הרגיש
האדם הפשוט כאשר עלו הנאצים לשילטון?

היה זה אחד הימים המכריעים בתולדות
האנושות, יום שגזר מוות על
שישה מיליון יהודים, על עשרות
מיליונים ברחבי תבל, וגם על מיליוני
גרמנים. אבל זה היה יום רגיל לגמרי.
עליית הנאצים לא היתה אירוע דרמאתי חד־פעמי,
כמו רעש־אדמה. זה היה תהליך מתמשך
וממושר, שהתחיל זמן רב לפני שהיטלר הפך
בדרך חוקית ודמוקרטית לראש־הממשלה, וש־נמשך
לאחר־מכן.
אחד הכזבים הנפוצים הוא שהרפובליקה 6
הגרמנית (״רפובליקת ויימאר״ ,על שם העיר
שבה חוברה החוקה שלה) היתה עלובה וחלושה,
שלא היו לה הכוחות להתגונן, שעמדה חסרת־אונים
מול פני המיפלצת החומה.

לא דובים ולא יער. לרפובליקה היו
כוחות עצומים.
עמדו לרשותה כוחות־מישטרה אדירים,
ובראשם המישטרה הפרוסית המהוללת, בהנהגת
ממשלה סוציאל־דמוקרטית. עמד לרשותה צבא
מיקצועי וממושמע, אולי הטוב בעולם של אז.
עמדו לרשותה האגודות המיקצועיות רבות־הכוח,
שלא נפלו מן ההסתדרות שלנו. עמדו
לרשותה כוחות מיפלגתיים רבים.
פלוגות־הסער הנאציות לא היו הכוח ה־ .
מיפלגתי היחידי במדינה שהיה מאורגן, לובש־מדים
וחמוש. גם למיפלגה הסוציאל־דמוקרטית ,
היה צבא פרטי אדיר שלבש מדים, גם לקומוניסטים,
וגם לימין הלאומני.
הכל היו בטוחים שברגע המכריע תקום
הרפובליקה ותרוצץ את גולגולתה של המיפלצת
הנאצית. הממשלה תפעיל את המישטרה והצבא,
האגודות המיקצועיות יכריזו על שביתה כללית,
הצבאות המיפלגתיים ייכנסו לפעולה.

שום דבר כזה לא קרה. מדוע? מפני
שכודדהרצון התמוטט יחד עם כוח־הביצוע.
המיליונים
שעברו למחנה הנאצי כללו
חיילים ושוטרים, חברי האגודות המיקצועיות
והמיפלגות האחרות. המימסד כולו התמוטט
מבפנים. הגנרלים לא בטחו עוד בחייליהם,

ראשי־המישטרה לא יכלו עוד לסמוך על
השוטרים, ראשי האגודות המיקצועיות היו
באלופים שחייליהם נטשו אותם בטרם קרב.
זה קורה עכשיו אצלנו. בראש עומד מימסד
כושל, רופס, חלשלוש ועלוב — כנסת שאינה
מסוגלת לחוקק חוק נגד הגיזענות, שר־מישטרה
יליד־אוסטריה המסביר בהגיון מדוע הוא צריך
להגן על הנאצים, ראש־ממשלה העסוק ב־רוטציות,
שר־חינוך השופע מליצות של נועם
ורצון טוב, מיפלגות שאיבדו מזמן כל קשר עם
ההמון, שמאל שאינו יודע מה קורה לו, ימין
המשתדל לחקות את כהנא כדי להתחרות עימו.

ולמטה, בתחתית, מכרסם הנאציזם
היהודי בכל המיסגרות, עושה נפשות
ומערער את היסודות, כמו תולעים
המכרסמות בעץ.
ף• ך זה היה בגרמניה. כך זה יכול לקרות
אצלנו.
יכול. לא מוכרח .
יש סכנה אחת באנאלוגיה של גרמניה. היא
יכולה להוביל למסקנה הפאטאליסטית שמה
שקרה שם מוכרח לקרות כאן, שהכל אבוד.

שום דבר אינו אבוד. אפשר להביס
את הזאבים, כאשר מבחינים בהם בעוד
מועד. אפשר למגר את הנאציזם היהודי. אירי כיום
מתרוצצים בשטח הרבה גופים בעלי-
רצון־טוב, מיפלגות ואירגונים. בכל שני וחמישי
אגו קוראים על יוזמה חדשה למילחמה בגיזענות.
כמה מן היוזמות האלה אינן אלא פעולות
מיפלגתיות אנוכיות, המבקשות לנצל את הפחד
מפני הכהניזם לשם גריפת הון פוליטי קל.
יוזמות אחרות רציניות יותר. אך כולן חובבניות.

המילחמה בנאציזם אינה יכולה להצליח
כמאמץ חובבני. כי ממול עומדים
אנשי־מיקצוע. מול המומחים הנאציים
צריכים להתייצב מומחים אנטי-נא-
ציים.
איני בא לשרטט כאן תוכנית מפורטת,
שמקומה בתזכיר. אך ברצוני להציע כאן כמה
הנחות־יסוד, שהבנתן היא — לדעתי — תנאי
בל״יעבור להצלחה.

^ אשית: צריך לקום גוף ארצי למילחמה
1בנאציזם היהודי.
לא ועדה של עסקני־מיפלגות, שכל אחד מהם
ינסה לעשות הון לעצמו ולמיפלגתו, ולמנוע
הישגים מן המתחרים.

דרוש גון? בלתי־מיפלגתי ממש,
שיקין? אנשים מכל שדרות הציבור
ומכל מיגוון הקשת הפוליטית — החל
באנשי שמאל וכלה בחסידיו האמיתיים
של זאב דבוטינסקי, שהיה ליברל ודמו־קרט
חילוני.
הגוף הזה צריך להיות קודש למטרה אחת
בלבד: המילחמה בנאציזם. לא נגד כהנא האיש
בלבד. ולא נגד הכהניזם בלבד. אלא נגד התופעה
עצמה — הגיזענות האנטי־דמוקרטית חד
כוחנית.

י * ץנית: המילחמה צריכה להתנהל לאורך
* 4חזית רחבה, לכל רוחבה ובעת ובעונה אחת.
אין מקור אחד לנאציזם היהודי, ולכן אין לו
גם תרופה אחת או זירת־קרב אחת. .

אם אנחנו רוצים לייבש את הביצה
הזאת, שבה נולדים היתושים הנושאים
את המחלה, אנחנו צריכים לסתום את
כל הביבים המזינים אותה.
זה נוגע לחינוך, ה״חילוני״־כביכול והדתי,
המעניק לתלמידיו תמונת־עולם מעוותת ומסורסת,
לאומנית וגיזענית, מגן־הילדים והלאה.
אך אל־נא יחשוב איש שדי בכך. שינוי דראסטי
בחינוך מצריך זמן רב, על אחת כמה וכמה
כשאין במדינה מנהיגות חינוכית, וראשי־החינוך
הם בעצמם אנשים רופסים וחסרי־ישע. גם אילו
ניתן היה לבצע את הרפורמה, יעברו 14 שנים
לפני שילדי־הגן של היום יגיעו לצבא. והרי
הפסולת החברתית, שהיא נושאת־המחלה העיקרית,
כלל אינה מגיעה לסיום בית־הספר.

לכן צרייכה המיתקפה על הגיזענות
להקין? שטחים רבים בו-זמנית — הרחוב
ובית-הספר, בית-ההורים והצבא,
המישטרה והאוניברסיטות, מערכת־

החקיקה ובית־המישפט, תנועות-הנו-
ער וכלי־התיקשורת.
על כלי־התיקשורת רובצת אשמה כבדה.
התישפוכת היומיומית של כותרות גיזעניות
בשלושת הצהרונים, אך גם בשאר העיתונים
,ובחלק ניכר מן השידורים ברדיו ובטלוויזיה,
שופכים שמן על המדורה. עורכים ציניים
משתמשים בגיזענות כדי למכור עיתונים, חלק
מן העיתונאים הם עצמם חסידי־כהנא במודע או
בתת־מודע, אחרים אינם יודעים את אשר הם
עושים. אילו היתה הטלוויזיה מגוייסת למילחמה
בגיזענות, היא היתה יכולה לחולל פלאים.

האירגץ האנטי־נאצי צייד להקים
ועדות של מומחים — אנשי־חינוך,
אנשי־תיקשורת, אנשי־כיטחון, אנשי-
חוק וכר — כדי לתקון? את הבעיה בכל
שטח ושטח בנפרד, כחלק מן המאמץ
הכללי המתואם.

לישית: במרכז הגוף האנטי־נאצי המוצע
צריכה לעמוד מנהיגות של מומחים ופעילים,
אנשי־מטה ואנשי־מעשה. ועיקר המומחיות
היא: להבין מה זה נאצי, איך הוא מתפקד, מה
מריץ אותו, מה טיבו.

לרשות הגון? הזה צריך לעמוד כוח-
מחץ מאורגן ומאומן. אץ מנוס מכך.
מי שהיה בגיבעתיים הרגיש כי הכוח הפוטנציאלי
העצום של הציבור האנטי״נאצי שהיה שם
לא הגיע לידי ביטוי. הוא זעם וצעק ושרק, וזה
היה חשוב ומרשים. אך הוא לא ידע איך להתמודד
עם התופעה בשטח, מה לעשות. הוא עמד
חסר־אונים מול קומץ אנשי־כהנא, שכבר הספיקו
להתאמן בטכניקה הנאצית.

אילו היו בקרב רבבת מפגיני-הנגד
חמימים איש שידעו מה עליהם
לעשות, היו הדברים נראים אחרת.

..נאשו אהיה ואש גגשלה היטלו וקלגסיו בגיננו, סנפו

המאבק האנטי־נאצי יתנהל במידה רבה
ברחוב. הטכניקה הנאצית היא טכניקה של רחוב,
טכניקה שבעל־פה, של הפגנות ונאומים —
ושם, ברחוב, יש להתייצב בפניה ולהכריע אותה.
זה מחייב גישה מיקצועית, קביעת שיטות
מעשיות, תיכנון, אימון וביצוע.

איני מטין? לאלימות. אני מתנגד
לאלימות. אף איז לי ספק שהנאצים
יעברו לשיטות אלימות.
כיום הם נמנעים מכך, על פי רוב, כשהם
עומדים מול יהודים. אבל הימנעות זו אינה אלא
סימן של חולשה. ברגע שירגישו הבריונים שהם
חזקים דיים, הם יעברו לשיטות אלימות, גם נגד
יהודים. זה טבוע במהותה של התופעה הנאצית.

יש להיות מוכנים לכך. יש להתארגן
להגנה עצמית, כפי שהם מתאמנים
לאלימות. וגם לכך דרושה מומחיות.

ך* ביעית: הזירה המכרעת היא התעמולה,
1המאבק נגד הנאציזם הוא המאבק
על נפש האדם — האדם היחיד, כל אדם
יחיד.
הנאצים עצמם ־דעו זאת היטב. המילה האחת
החוזרת בסיפרותם בלי סוף היא ״פרופגאנדה״. ,
תעמולה( .הם לקחו את המילה מן הקומוניסטים,
שלקחו אותה מן הכנסיה הקאתולית).
גוף אנטי־נאצי יעיל צריך לעצב את המכשירים
בקרב הזה. הנאציזם לא יובס על־ידי
הודעות־לעיתונות, נוסח יוסי שריד, ולא על־ידי
מאמרים מלומדים בעיתונים, נוסח אמנון רובינשטיין,
ולא על־ידי נאומים נרגשים בכנסת, נוסח
שבח וייס. בעיני נאצי אמיתי, ובעיני הנאצים־
בכוח, כל אלה הם קישקושים.
יש להגיע אל השכבות הנופלות בשבי הגיד
ענות, ויש לדבר אליהן בשפתן. יש לעצב שפה
חדשה של אנטי־גיזענות — סיסמות, סמלים,
שירים. סיסמה מול סיסמה, סמל מול סמל, שיר
מול שיר. לכך דרושים פסיכולוגים, אנשי־תיק־שורת,
אמנים ומשוררים.

אני שומע את השאלה :״האם יש
לרדת לרמה שלהם?״ ואני משיב בלי כל
היסוס: יש להתייצב מולם בכל רמה,
להילחם על נפשו של כל אדם.

בגיבעתיים היה ברור מאוד שהציבור הוא
אילם. שפת המשרוקיות אינה כובשת לבבות. לא
היה לציבור הטוב אף שיר מלהיב אחד, שיכול
היה להביע את המאחד, לבטא את ריגשותיו
באותו הרגע ולחשל את כוח־רצונו. לא היה לו
דגל, מול הדגלים הצהובים המתנופפים. לא היו
לו סיסמות אמיתיות וכובשות־לב.

כל זה דרוש, אם רוצים להילחם על
נפש הטם, המורכב ממיליוני יחידים.

.נאשו אהיה ואש־ממשלה נהנא נבויוניו בגבעת״ס1985 ,
נפשו ש $כל אחד מן היחידים האלה היא
שדה-קרב, ועל בל נפש יש להיאבק.

ך ץ מישית: דרושים לוחמים.
( 1אי־אפשר להילחם בתופעה כזאת באמצעים
ביורוקראטיים. לא פקידים שכירים, העובדים
מ־ 9בבוקר עד 4אחרי־הצהריים, יצלחו במאבק
הזה. לא עסקני־מיפלגות. לא פילוסופים של
כורסה.
דרושים לוחמים אנטי־גיזעניים מסורים.
דרושים אנשים המבינים כי זהו מאבק על הקיום,
מאבק על חברה שבה נוכל לחיות, מאבק על
עצם קיום המדינה. שום חייל, המגן על גבולות
המדינה, אינו ממלא תפקיד חשוב יותר מאשר
הלוחמים בחזית זו.

מאיר כהנא מסוכן לישראל יותר
מאשר אחמד גיבריל, כשם שהיטלר
היה מסוכן לגרמניה יותר מאשר
סטאלין.
ומילה גלויית״לב: המחנה האנטי״גיזעני לא
יצלח אם לא יהיה מחנה רב־עדתי. לא אשכנזים

מצפון תל־אביב יילחמו על נפשם של עריקים
מובטלים בשכונת־התיקווה.

אם לא תקום מקרב העדה המיזרחית
מנהיגות צעירה חדשה, המסוגלת
והרוצה להתמודד במיגרש-הבית, אני
חוזה שחורות למדינה הזאת.

^ יום של גיבעתיים יכול להוות מיפנה.
1 1אולי. הלוואי.
בסיום ההפגנה התמודם בליבי רגשות סותרים.
אני מניח שזה קרה לרבים שהיו שם.
מצד אחד: הרגשה סתומה של כישלון. לא, לא
עצרנו את כהנא. לא השתקנו אותו. הנחלנו לו,
אולי, הישג נוסף.
ומצד שני: גאווה ושימחה. הנה עמדנו שם,
מחנה גדול ומאוחד, וביטאנו את רוחה של
ישראל האחרת, הטובה, השפויה, הדמוקרטית,
ההומאנית. היינו רבים, רבים מאוד מול קומץ
נגועי־המחלה.

זו יכולה להיות נקודת־מיפנה, אם זה
יוליד את הרצון לקום ולהתמודד,
להכות בגיזענים באשר הם שם, בכל
מקום, בכל שעה, בכל שדה־קרב.

תהםאומר מ ה הן אומרות מההםאוהרים ...ח ה הן * ומרות ...מהר

ברנרד כהן:

אחיה שימחה:

אבשלום ר1בין:1

.,האתיופים השובתים הם ,,לא נרא שה אוהבת ״הטלוויזיה אינה תחליף
מיטרד לתיירים בירושלים!״ שהםנוגעיםבה למילההכתובה ! ״

במרכז העיר ירושלים, באיזור שבו מתרכזים לפחות
ארבעה נתי־מלון, ששלושה מהם נחשבים כמלונות״יוקרה,
שובתים אנשי העדה האתיופית מזה כמה שבועות. אומרים
שאין בכוונתם של השובתים להפסיק את שביתתם
בקרוב. התיירים בבתי״המלון ומנהליהם התחילו להראות
סימני״דאגה ממה שקרוי, בפיהם, שלא לציטוט -״המיט־רד״.
שוחחתי
על הנושא עם ברנרד כהן, מנהלו של אחד
ממלונות״היוקרה בסביבה. גן מלונו המטופח של כהן נכבש
לחלוטין על״ידי השובתים ומאהליהם, ובהן רותח.

• במה מתבטא בדיוק המיטרד לגביך?
בררו כלל אני משכים קום ב־ 6וחצי. מאז שהשובתים הגיעו
— יש לי השכמה ב־ 5וחצי ואפילו ב־ .5מילא אני, אבל התיירים
ששילמו עבור נוחיותם במיטב כספם, והעסק המכניס ביותר
למדינה!
הסתכלי סבץ נך, הסביאה התמלאה ערימות של זבל, ואיני
מצליח להשתלט על כך. ומה עם המיפגע האסתטי? האם זה
הנוף־חמישה־כוכבים שיש ביכולתנו להציע לתיירים? אנשים על
גבי אנשים, הישנים על כל אבן ומכסים כל צמח בגן!

• האורחים התלוננו על זה?
בוודאי!

• הסברת להם — בפרט לתיירים מחדל — במה
מדובר?
הסברתי?! מה יש להסביר? הסברתי שיש שביתה!

• תכל׳ס, נראה לך כי השביתה השפיעה לרעה על
התפוסה במלונות בסביבה?
איני יכול לדעת בביטחה, מכיוון שאין לי עדיין כל הנתונים.
יחסית לשנה שעברה, התפוסה אצלי ירדה. יכול להיות שזה
בעטיו של המצב הכלכלי. אצטרך להשוות נתונים עם המלונות
השכנים אליי, ואם התפוסה אצל כולנו ירדה יותר מאשר בשאר
המלונות בעיר — יש להניח, שזה בהשפעתם של האתיופים.

• אנו מדברים על מושגים כמו תפוסה, נתונים,
חמישה כוכבים. ומה עם סיבלם של האתיופים? אינך
מצדיק אותם, או לפחות, מבין את מניעיהם?
הם מיסכנים, ללא ספק. מצדיק? אין זה קשור אם אני מצדיק
אותם או לא. איני בר־סמכא בעניין. אני רק טוען ששביתתם לא
היתה מתמשכת עד כדי כך, לולא כל הפוליטיקאים והעסקנים
המנסים לעשות מסיבלם הון פוליטי. לולא אותה חברת־כנסת
ש״עברה ממש במיקרה במקום, במכוניתה ואחרים. ומי שסובל
מהתופעה הזאת זה הם ואנחנו!

״אני אוהבת שהם נוגעים בי זאת הסיסמה שהציפה,
יום בהיר אחד, את העמודים הקידמיים בעיתונים. בוקר
אחד, בהינף יד מסתורית, אף כוסו לוחות״מודעות רבים
ברחבי הארץ בדוגמנית אשר מפיה יוצאות הפנינים האלה.
באותה הזדמנות מגרה, הסתבר, כי הפירסומת נועדה
לפרסם סוג מסויים של מיכנסי ג׳ינס.
הפירסום הבוטה עורר תגובות חריפות בקרב מכרותיי,
תגובות שהזכירו לי את הסערה אשר לה גרמו, בזמנו,
האשכוליות המתנדנדות מצד אל צד.
שוחחתי על הנושא, החוזר ומסעיר מדי פירסום שכזה,
עם אתיה שימחה, מי שכיהנה כיועצת למעמד האשה
במישרד ראש־הממשלה עד לפני כשנה, כאשר החליפה
אותה ניצה שפירא־ליבאי.

• ראשית, את אוהבת שנוגעים בך?
אני לא חושבת שאני, או כל אשה כהכללה, אוהבת שנוגעים
בה. זה ממש מרגיז, הפירסום הזה.

• הפירסומאים טוענים, להגנתם, כי ככל ש
הפירסום בוטה יותר, הוא תופס יותר את העין. וזאת,
אחרי הכל, מטרת המפרסם — לזכות בתשומת־ליבו
של הקונה הפוטנציאלי.
ראשית, איני בטוחה שכולם שמו לב לפירסומת הזאת. שנית. ,
גם אם אשה תסתובב ברחוב, עם גן־פרחים על ראשה, במקום
כובע — היא תזכה בתשומת־לב חריגה. מדוע? כי היא תופעה
חריגה! כל דבר חריג תופס את העין. לאו־דווקא סקס!

• אולם השוק שלנו מורכב מהיצע וביקוש —
צרכנים ומוכרים. אולי דרך־הפירסום הזאת משקפת
את הביקוש — את טעמו של הציבור?
התקופה שלנו, אומנם, מתירנית, אך לדעתי היא הולכת
ודועכת לטובת התקופה הרומנטית. אולי זה בעיקבות הפחד
ממחלת האיידס, אולי סתם, מפני שנמאס...
אני, אישית, חושבת שרומנטיקה זה הרבה יותר נחמד, יותר
יפה, יותר מהנה, גם קשור לסקס, אבל יותר אלגנטי, יותר מכובד.
אם הכול גלוי — אז מה נותר? בכל תקופה, קיימת מוסכמה ש־\
תופס את העין.

• ועצם העובדה שאת ואני ורבות אחרות דנות
בנושא אינה הוכחה מספקת להצלחת הפירסום —
החדרת המודעה לתודעה?
המסקנה היחידה שניתן להסיק מעצם שיחתנו ושיחות
נוספות על כך, היא שהנושא אטרקטיבי. הנה, לא מזמן עשיתי
משהו, שלדעתי, היה ראוי לפירסום. טרמפיסט שלקחתי
במכוניתי אמר לי :״אתיה, אילו היית ספורטאית או שחקנית —
היו מיבצעייך זוכים בכותרות!״ את מבינה? יש נושאים, למשל,
סקס, הזוכים בכיסוי־יתר. הפירסומת על האשכוליות, למשל,
עשתה רעש עצום, אבל הוכח שלא מכרו בעיקבותיה אף
אשכולית אחת יותר! ספק אם הפירסומת הנוכחית, המכה גלים,
תצליח למכור זוג נוסף של ג׳ינסים. וזה מה שחשוב!

לאחרונה הוצף השוק בפאטנט־גימיק חדש: קלטות של
שירים וסיפורים, המלוות בספרים המכילים את המלל.
בעידן קלטות־הווידיאו למיניהן, לא ירדתי לעומקו של
הרעיון. פחות הבנתי את ההצלחה שקצר בשוק, לאור
הנבואות השחורות שמנבאים אנשי הווידיאו והמחשבים
לעתידה של המילה הכתובה.
פניתי לאבשלום רובין, האיש העומד מאחרי הגימיק
החדש. האיש, מסתבר, הוא מאמין גדול במילה הכתובה,
ואף צופה לשיטתו גדולות ונצורות בתחום החינוכי.

• איך נולד הרעיון?

חשבנו כיצד ליצור מוצר טוב יותר מאשר תקליט. לי חשובות
מאוד המילים שבשירים, אם כי ידוע לי שבדרך־כלל המנגינה ־
נקלטת מהר יותר. לכן סברנו שאם ארם יאזין לתקליט, כאשר
כתוב לפניו תוכנו המילולי, זה עדיף.

• כיצד זה עדיך?
מכיוון שקודם־כל הריכוז של המאזין עמוק יותר. חוץ מזה,
אלמנט ההנאה גדל, כאשר את מצליחה לעקוב אחר המילים. כך
לפחות זה עובד עליי. בדקתי את השפעת החידוש הזה על עצמי,
לפני שבדקתי אותו על אחרים.

• טענת נגד הווידיאו שלקסטות שלך יש ערך
ועתיד חינוכי.
קודם־כל, עם הטלוויזיה איננו יכולים — אף אחד לא יכול
— להתחרות. עכשיו, לאחר השירים, הוצאנו קלטות וספרים של
סיפורים מפורסמים, כגון היפהפיה הנמה, פינוקיו, כיפה
אדומה, אגם הברבורים ועוד.
כשילד מעיין בספר המצוייר פעם אחר פעם, תוך כדי האזנה
לקלטת, הוא מצלם את המילה הכתובה ולומד, אט־אט, לקרוא.
הקלטת מסייעת לילד, וגם לעולה החדש, ללמוד כיצד לבטא
נכונה את המילים החדשות לו.
אנו עובדים על קלטת שתעסוק ביצירותיו של מוצרט.
בעזרתה ילמד השומע על תולדות חייו והמוסיקה של אחד
מגדולי היוצרים בשטח זה. בתוכניתנו גם להוציא קלטות בעלות
חומר חינוכי טהור, כגון אברי־הגוף, חשבון ועוד.

• כלומר: הבשורה שלך היא, שהווידיאו והמחשב
אינם תחליך־העתיד למילה הכתובה?
על פי הפיד־בקים הטובים שקיבלנו, עד כה, בארץ, וההצלחה
העצומה של השיטה בחו״ל, אני סבור שאין תחליף למילה
הכתובה. אישית, אני חושב שאין תחליף לערד החינוכי שבה,
ולהנאה שגורם דיפדוף בספר. כך שכבודם של הטלוויזיה
והווידיאו במקומם מונח, אולם גם לפאטנט שלנו יש מקום!

ד : 0ה ברק

אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...מה הן אומרות...מה הם <ז

נ״נחס עשת:

ענת יהרום־רימשזן:

עמריה רחן:

. .ה ס ׳ רה ש לי הי א ״ 11ם כל קילו שירד 81, -זוגו היום את
לא או ]יית־מילחמה!״ ע לה ו וביטחו ן שלי!״ הטנגו והבורה והסמבה ד

בשישה באוקטובר תעמוד ענת יהלוס״רימשון על בימה
בפאריס ותייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית של
שומרי־מישקל. באותו היום ממש 12 ,שנים לפני כן, ביום
הראשון של מילחמת יום־הכיפורים, נפצעה ענת פציעה
קשה, ובעקיפין, בגלל אותה פציעה, היא משתתפת
בתחרות. מה הקשר בין שני הדברים, שאלתי את ענת.
התחרות איננה על מיספר הקילוגרמים שארם הפסיד בעזרת
שומרי־מישקל, אלא על גודל השינוי שהאדם השמן הצליח
לחולל בחייו, בזכות זה שהוא רזה.

• כמה את רזית?
37 קילו.

• ומה היה השינוי הגדול בחייך?

רצח הזוג פלצור וחברם ביאכטה שעגנה בנמל לארנקה
היפנה את תשומת״הלב לישראלים רבים, המשייטים בים
ללא הגנה. הפטל פנחס עשת, בעל שליש יאכטה כזאת,
נוסע לקפריטץ כמה פעמים בשנה. שאלתי אותו: האם
תימנע מעגינה בלרנקה!
במיקרה אף פעם לא עגנתי בלארנקה, כי אני מעדיף את
פאפוס, שהיא בחוף המערבי של קפריסין. אבל רוב הישראלים
עוגנים בלארנקה, כי זאת המרינה הכי־טובה והכי־מסודרת
בקפריסין, כולל מים, חשמל, חנויות פטורות ממכס וכר.

• האם, כשאתה שט בים, אתה מניף דגל כלשהו?
הסיפור עם הדגל הוא כזה: לפי החוק הבינלאומי, צריך להניף
שני דגלים. דגל המדינה שלך ודגל המדינה המארחת, זו שאתה
נוסע אליה או עוגן בה. אנחנו בדרך כלל נוסעים לקפריסין, ליוון
או לתורכיה, והמדינות האלה מאוד רגישות לכבודן ואנחנו מאוד
מקפידים על הנפת הדגלים שלהן.

• ומה עם הדגל הישראלי?
אני לא מניף את הדגל הישראלי. לא כל־כך מפחד, כמו מתוך
רצון לא להיכנס לוויכוחים עם כל מיני אידיוטים, הרוצים לדבר
איתי על פוליטיקה, ברגע שהם מגלים שאני מישראל.

• אבל אמרת שיש חוק בינלאומי המחייב אותך
להניף את דגל המדינה שלך.
כן, אבל על ביצוע הדבר ממונה הממשלה שלך, ובישראל אף
אחד לא עומד על זה, ואולי אפילו להיפר.

כבר כחיילת הייתי נערה שמנה, אבל אחרי הפציעה הקשה
הועברתי לכיסא־גלגלים ושמנתי עוד יותר. מצבי היה כזה שלא
יכולתי לעמוד בכלל. הייתי מתלבשת בשכיבה ומועברת ממקום
למקום על הכיסא בלבד.
לאט־לאט צללתי לדיכאון כללי. הייתי נכה, נראיתי איום
וחטפתי יאוש אמיתי.
ואז, יום אחד, הבנתי שהדבר היחידי שאני יכולה לשלוט בו
זה עניין הדיאטה. נרשמתי לשומרי־מישקל, ותהליך ההבראה
שלי החל. במשך שנה ירדתי 25 קילו ועם כל קילו שירד, עלה
הביטחון העצמי שלי. בעזרת הפיסיותרפיסטית שלי קמתי יום
אחד ועמדתי על הרגליים. למחרת עשיתי צעד אחד, ואחר־כך
עוד צעד ועוד צעד.

• אני ראיתי אותך, ולא הייתי מנחשת שאת נכה.
האם יש לך אחוזי־נכות?
כן 64 .אחוזי־נכות, ואיתם אני הולכת ונוסעת על אופניים.
למעשה אני מתפקדת כאדם רגיל, המתעייף מהליכה רבה. בעלי,
שעמד לצירי לאורך כל תהליך החלמתי וחזרתי לחיים, בטוח
לגמרי ששנינו נעלה יום אחד לאברסט.

• בפאריס, על הבימה, תספרי את הסיפור שלך,
אני מניחה.
יש לי בעיה עם זה. אני לא רוצה שהפציעה הזאת תיראה
ותישמע כמעשה הרואי שלי. אני לא מתביישת בה, אבל מצד שני
גם אין לי רצון להשוויץ בזה. אם אצליח לזכור שכל הערב הזה
הוא בעצם הצגה אחת גדולה, אולי אתגבר על עצמי ואספר את
הסיפור.

גלי צה־ל חגגו בשבוע שעבר יום־רולדת .35 החגיגות
כללו ראיון עם מפקד התחנה ועם כמה חיילים צעירים
המשרתים בה. חשבתי ש־ 35 שנים כבר מצדיקות טיפ־טיפה
של נוסטלגיה, וביקשתי מהעובדת הוותיקה ביותר
של גל״ץ, עמליה רוזן, שתספר קצת על ההתחלה של תחנת
הרדיו הצבאית.
אני התחלתי לעבוד בתחנה ב־ ,1952 כשנתיים לאחר הקמתה.
שידרנו מרמת־גן, ואם אני זוכרת נכון, כל העובדים ביחד מנו לא
יותר מ״ 15 איש. מאחר והיתה לי השכלה מוסיקלית, הכניסו אותי
מייד לתקליטיה, שמנתה אולי 5000 תקליטים. זו היתה תקופת־הגיר
של גל״ץ. על תקליטי־הענק לא היתה הפרדה בין שיר
לשיר, ואנחנו היינו צריכים לסמן בגיר איפה נגמר שיר אחד
ומתחיל השני. שידרנו פחות מארבע שעות ביום, והרוב היה
מוסיקה.

• גם היום יש הרבה מוסיקה בגל״ץ.
נכון, אבל היום המוסיקה באה הרבה פעמים כליווי למלל
ולתוכניות אקטואליה. אז לא היו תוכניות אקטואליה וחדשות,
והמוסיקה באה במקום הכל. מפני ששידרנו בערבים, היתה המון
מוסיקה לריקודים.

• מה רקדו אז?
שלטו אז הטנגו והבולרו והסמבה והרומבה. מי זוכר אותם
היום?

• אולי תגידי במישפט אחד מה היתה התחנה אז
לעומת היום?
היתה תחנת־שידור בעלת אופי נאיבי. המטרה היתה בעיקר
לתת תוכניות של תרבות ואמנות, ולא אקטואליה כמו היום.

• עמליה, את היחידה שאותה אפשר לשאול: מי
ממפקדי התחנה השפיע עלייך הכי־הרבה?
אני חושבת שהמפקד השני של התחנה, בנו צור, השפיע
הכי־הרבה מכולם, מהבחינה של יחסי״אנוש ויחסי־עבודה. הוא
היה אבא של כולם, דאג לכל אחד באופן אישי, עשה תורנויות
כמו אחד החיילים ואפילו ניקה את חדרו בעצמו. יצחק ליבני היה
האיש שהביא לתחנה את התפיסה המודרנית. למעשה הוא התחיל
את התקופה העיתונאית של גל״ץ, שנמשכת עד היום.

• את מביטה קדימה כשימחה, או אחורה
בנוסטלגיה?
אני חושבת ששניהם.

דניאלה שמי

אלפי אנשים בישראל מקבלים כבר כיום מידע בנקאי,
אמין, עדכני ובזמן אמיתי, ממאגרי המידע של בנק
המזרחי.
אם יש לך ציוד מחשבים מכל סוג שהוא — מכונת
טלקס, מחשב נייד, מיקרו מחשב או מחשב אישי כמו
ספקטרום, קומודור, אטה־ ,אפל, י.ב.מ ואחרים, אתה
יכול להתחבר אל לב מרכז המידע, המאפשר לך לחסוך
כסף ולהרוויח זמן.

שיא־טל — וידאוטקס
מידע בנקאי וכללי נפרש לעיניך בשלל גוונים, עם
גרפיקה חדשנית. כ־ססס״ו מערכי לימוד של
הטלויזיה הלימודית, המאושרים על ידי משרד החנוך
והתרבות. שמוש בדואר אלקטרוני, בעברית
ובאנגלית למנויי המערכת. בקרוב גם שמוש
בתוכנות ובמאגרי מידע נוספים כמו צרכנות, תיאטרון,
בישול ועוד.

איזה מידע תקבל ממחשב הבנק?
יתרה בחשבון פעולות אחרונות שערי מטבעות
זרים (המחאות, מזומן, יציג) שערוך תיק ניירות ערך
שערי מניות ואגרות חוב בבורסה בתל־אביב
שערוך כללי תפ״ס (תעודות פקדון סחירות) פק״מ
(פקדון קצר מועד)

שיא שד טכנולוגיה בבנקאות

בוק המזרח ה מ אוחד ת

אשה חושנית ועסיסית
הנה חידה: מי כתב את הדברים הבאים, ועל מי?
״...היצור הנהדר הזה, בעל השיער השחור הארוך, אשר צנח
בתלתלים פרועים על שימלת־הארגמן שלה, עיניה היו כהות,
חושניות, פראיות...
״...נשענת לאחור ומחלפת את רגליה הארוכות בשיוו־יון־נפש...

עמוקות מן הסיגריה שלה, והניחה לעשן להסתלסל
מבין שפתיה הלחות, העבות, אשר שומה גדולה הקבועה מתחתן
שיוותה להן עסיסיות יתר...
״...צונחת על הריצפה ...לפתה טמבור בין ירכיה והחלה
מתופפת עליו ביריה העדינות. שעה ארוכה המשיכה בזאת,
יושבת זקופה, האגן חסר־ניע, הצוואר מיטלטל מטורפות קדימה
ואחורה. לפתע פיתאום זינקה על רגליה ובניתור קליל שקעה
חסרת־נשימה אל תוך הספה לצירי...
״...עיניי עוד לא התאוששו מהלם החצאית האדומה כדם
באורך הקרסול, אשר הבליטה את עורה הכהה, הנהדר, ואת
תלתליה השחורים הארוכים. צעיפה החליק ארצה, וחולצת הקרפ־דה־שין
בצבע קרם חשפה את צווארה ומיפלג שדיה...
״...ישבה מוקפת בפריחת עצי־השקד ושיחי־היסמין, גוני
הוורד והלבן שלהם מרככים את להט עיניה השחורות, הנועזות...
״...מעט שזיפים אשר ציבעם הזכיר את זוהר לחייה שלה...
״...חיבקה אותי לפתע ונשקה לי נשיקה מצלצלת על הלחי.
זרועותיה עודן סביב צווארי״...
ובכן, מי היצור הנהדר הזה, בעל העיניים החושניות, הרגליים
הארוכות, השפתיים העסיסיות, העור הנהדר, התלתלים הארוכים,
הצוואר בצבע־קרם ומיפלג השדיים, הלחיים בעלות צבע־הש־זיפים,
העיניים השחורות הנועזות...
לא, לא תנחשו לעולם. אל לכם להתאמץ.
גם אני לא הייתי מנחש, לולא קראתי את הדברים במו עיניי.
היצור החושני הנהדר הזה אינו אלא גאולה כהן, חברת־הכנסת.
עשר שנים כיהנתי בכנסת יחד עם גאולה כהן. ראיתיה
ושמעתיה כמעט מדי יום. מעולם לא רבנו באופן אישי. היינו
קורקטיים זה אל זה. הייתי מוכן להגיד, בשיבחה, שנדמה לי
שהיא מאמינה במה שהיא אומרת( .בעצם, איני בטוח שזה מדבר
דווקא בשיבחה ).אך מעולם, מעולם לא שמתי לב לחושניותה
העסיסית ולמיפלג שדיה.
מי שם לב? מי האדם שנכנס לאקסטאזה מינית כזאת למראה
גאולה כהן?
לא, לא תנחשו גם הפעם. אל לכם לנסות.
הכותבת היא סנא חסן. וזה סיפור בפני עצמו.
את סנא חסן היכרתי לפני 11 שנים, כשבאה לבקר אותי.
ציפיתי לה בסקרנות־מה. ידעתי שהיא מצריה, ושהיא הופיעה
לצד עמוס אילון בשורה של
הופעות פומביות בארצות־הב־רית,
שבהן קיימו השניים עימות
ישראלי־ערבי. בקיצור — ערביה
גאה, לאומית, שרבה את ריב
האומה הערבית, והמוכנה בכל
זאת להתווכח עם ישראלי ואף
לבוא לישראל, כדי לראות במו
עיניה. כל הכבוד.
תיארתי לי אותה בדמיוני כ־אשה
גבוהת־קומה, חוצבת־אש
כמו רמונדה טוויל. תחת זאת
באה דמות שנראתה כאילו יצאה
זה עתה מסרט״קומדיה מצרי:
צעירה עגלגלה, שרוחבה כמעט
כגובהה, בעלת פנים מצריות עגולות, שופעת הומור, פיקחית
ומחשבנת.
רי היה לי בשיחה של חצי שעה כדי להבין שהאומה הערבית
מעניינת אותה כקליפת־השום, שהפלסטינים הם בעיניה כיי־צורים
מכוכב אחר. גם מצריים לא עוררה בה גאווה.
בימים ההם — שלוש שנים לפני בואו של אנוור אל־סאדאת
לירושלים, שנתיים לפני שנודעו ברבים שיחותינו עם הפלסטינים,
היה העולם צמא לכל גילוי של מיפגש ישראלי-ערבי. סנא
הפיקחית בנתה על כך קריירה שלמה. היא היתה האדם הערבי
— האחד והיחידי בעולם — שנפגש בגלוי עם ישראלי,
המימסד היהודי באמריקה התמוגג מנחת. יצא מזה קירקס
נודד באמריקה, וספר שזכה בביקורת מצויינת (״בין אויבים״).
וסנא זכתה בתהילה עולמית.
על כריכת הספר נאמר אז שהיא ״מדענית וסופרת צעירה...
בתו של מחמוד חסן באשה, מי שהיה שגריר מצריים בארצות-
הברית ובאו״ם ...נשואה לפקיד בכיר בממשלת־מצריים ...חיה
בקאמברידג׳ במדינת מאסאשוסטס ובקאהיר״...
הסיפור היה קצת שונה. אביה אכן היה שגריר — אך בימי
המלך פארוק. בעלה (או בעלה־לשעבר) היה תחסין בשיר, אחד
האנשים החכמים שהיכרתי בחיי.
את בשיר הכרתי ב־ ,1967 אחרי מילחמת ששת־הימים, כשהיה
דיפלומט מצרי בכיר. הוא ביקש לראות אותי בניו־יורק, ונפגשנו
בבית ידידים משותפים. היתה זאת שיחה חשאית, שהיתה שווה
אז בישראל כמה שנות־מאסר. דיברנו על סיכויי השלום. החלה
ידידות, הנמשכת במשך כל השנים.
תחסין היה אז מקורב לנשיא, ועם עלות סאדאת לשילטון היה
יועצו ודוברו. יתכן שהדברים שדיברנו, בשיחותינו החשאיות,
זרעו זרע מסויים למען השלום. אך תחסין איבד את מקומו ליד
הנשיא בגלל תעלולי אשתו, ונפרד ממנה. כיום הוא מכהן
כשגריר בקנדה.
הצרה של סנא חסן היא שבינתיים קם השלום עם מצריים,

ישראלים דיברו בגלוי עם יאסר ערפאת ועם מלכים ונשיאים
בעולם הערבי, וביקורה בישראל הפך אפיזודה נשכחת. אך מכיוון
שאין לה מעמד במצריים, נשארה בישראל. נדמה שכל חבריה הם
אנשי הימין הקיצוני, ובעיקר נשות הימין הקיצוני.
את אנשי־השלום הישראליים אין היא מחבבת, לדבריה. הם
מעוררים בה אי־נוחות. אולי מפני שאין להם (או להן) רגליים
ארוכות, שפתיים עסיסיות ועיניים חושניות וכהות.

מות 1של ידיד
השבוע איבדה ישראל את אחד מטובי ידידיה. אכסל שפרינגר
מת בגיל .73 תיעבתי אותו בכל נימי נפשי.
שפרינגר הוא הנציג הבולט ביותר של הלאומנות הגרמנית

אורי אבגרי

אחרי מסע ארוך ומפרך, וחזה בפעם הראשונה במרחקים במימי
האוקיינוס השקט. תמונת־העולם של אירופה השתנתה.
ב־ 29 במאי ,1453 בעת הקרב על קונסטנטינופוליס, גילתה
קבוצה של חיילים תורכיים במיקרה שער קטנטן בחומה,
שהמגינים שכחו לנעלו. הם חדרו פנימה, בירת האימפריה נפלה,
וגורל העולם השתנה למאות שנים. השער הקטן בחומה פתח
לפני התורכים את שערי אירופה.
ב־ 25 באפריל ,1792 בסערה של התלהבות, כתב סרן של
חיל־ההנדסה הצרפתי שיר־לכת, לפי הזמנת ראש־העיר. עוד
באותו יום שרו את השיר. הוא לא עשה רושם. שכחו אותו, יחד
עם מחברו. אך כעבור כמה שבועות, במרסיי, גילה מישהו את
השיר, הוא פשט כלהבה בשדה־קוצים, הדליק את צרפת והעולם,
וכך נולדה המארסייזה.
ב־.18 ביוני ,1815 ישב גנרל צרפתי בלתי־חשוב בבית־איכרים
בלגי, ולא ידע מה לעשות. נפוליאון שלח אותו, בראש שליש
מצבאו, כדי לרדוף אחרי הפרוסים המובסים, ולמנוע בעדם מלהתאחד
עם הבריטים בכפר ואטרלו. הפרוסים חמקו. על הגנרל
הצרפתי היה להחליט אם לשמוע לעצת קציניו, שהפצירו בו
לחזור לצבא העיקרי, או להמשיך ולחפש את הפרוסים, כמיצוות
הפקודה שקיבל. הוא בחר בדרך הזהירה של הציות לפקודה, וכך
איבד נפוליאון את קרב ואטרלו, וגורל העולם כולו השתנה.
ב־ 16 בינואר 1912 שכב רב״חובל בריטי באוהל מכוסה שלג
בלב מידבר־הקרח של היבשת האנטארקטית, וידע כי בא סופו.
בראש קבוצה נועזת גילה את הקוטב הדרומי, אך מצא שמתחרה
נורווגי הקדים אותו בכמה ימים. בדרך חזרה אפסו הכוחות.
בידיים קפואות כתב צוואה — קריאה לאומה הבריטית, שהרעידה
את ליבם של מיליונים.
9באפריל .1917 גולה רוסי בציריך שמע כי בארצו פרצה
מהפכה. הוא רצה לחזור לשם בכל מחיר. מכיוון שהעולם היה
נתון במילחמה, היה לפניו רק נתיב אחד: לנסוע דרך גרמניה,
אוייבת ארצו, בחסות המטכ״ל של האוייב. הגולה בחר בדרך זו,
עבר את גרמניה בקרון חתום, הגיע לעיר שנקראה אז פטרוגראד

ושינה את פני העולם. שמו היה לנין.
וכן הלאה.
מניין אני מכיר את התאריכים האלה? הם חרותים בזיכרוני
מזה 50 וכמה שנים, מאז שקראתי, בעודי בן 8או ,9את סיפרו
של סטפן צווייג, שעות הרות־גורל.

החדשה, שצמחה על חורבות הרייך השלישי. הוא הקים אימפריה
עיתונאית, המוקדשת כל כולה, יום אחרי יום, למסע־הצלב נגד
המיזרח בשם התרבות המערבית — מסר שמתנגן בו הד של
התקופה הקודמת. הוא היה לאומן קנאי, מיליטריסט, מיסטיקן
דתי.
אילו היה אדם פרטי, זה היה עניינו בלבד. אבל שפרינגר
המציא את הצהרון בילד (״תמונה״) ,שבו בישל רייסה מסוכנת
ביותר — אידיאולוגיה ימנית קיצונית, רדיפת סנסציות מן הסוג
הפרימיטיבי ביותר וגיזענות שלוחת־רסן. על העיתון הזה כתב
היינריך בל את סיפרו המאשים, הכבוד האבוד של קתרינה
בלום, הנחשב (בטעות) ככתב־אישום נגד העיתונות המודרנית
כולה.
כדי להיות לאומן גרמני בימינו דרוש לאדם דבר אחד, שהוא
בבחינת תנאי־בל״יעבור: הוא צריך להיות אוהב״ישראל. הראשון
שגילה זאת היה פראנץ־יוזף שטראוס, מנהיג המילחמה הקרה,
שטיפח את שימעון פרס. בעגה הגרמנית הצינית זה נקרא
״תעודת פרסיל״ — על־שם אבקת־הכביסה הגרמנית המפורסמת.
שפרינגר גילה את הפאטנט אחריו, חיבק את ישראל בחיבוק
של זהב, הפך דוקטור־כבוד של כל מוסדות ישראל, תורם־כבור
של כל המיפעלים, ידיד־כבוד של כל העסקנים, ובראשם טדי
קולק.
זה הכניס לישראל הרבה כסף, וגרם לה נזק עצום בקרב חלק
גדול של הדור הגרמני הצעיר, שתיעב את שפרינגר ואת עיתוניו.
אני זוכר עשרות ויכוחים בגרמניה, שבהם ניסיתי להגן על ישראל
מפני התקפות השמאל החרש, והפיזמון החוזר היה :״אז איך נתנה
ישראל את חסותה לאיש הימין הקיצוני המטורף כמו שפרינגר?״
בשעתו נערכו בגרמניה הפגנות, כדי להביא להלאמת עיתוניו
של שפרינגר. נאמר כי אסור להניח בחברה הדמוקרטית לאדם
אחד לצבור שליטה כה קיצונית על העיתונות.
הדבר הקרוב ביותר למתכונת של בילד בישראל הוא כיום
הצהרון חדשות. למרבה הצער, נדמה לפעמים כי הוא לא חיקה
רק את הצורה החיצונית והשיטות המיקצועיות של בילד, אלא
גם את העיקרון הימיסחרי שלו: הגיזענות מוכרת עיתונים.
בישראל תמך שפרינגר, כמובן, בימין הקיצוני, דגל בסיפוח
השטחים הכבושים ובהתנחלויות.
במשך הזמן הוא התחיל להאמין שהוא אדם עליון. הכרתי
צעירה שבילתה עימו הרבה זמן בשיחות אינטימיות. הסיכום
שלה :״האיש לקה בשיגעון־הגדלות. הוא חושב שהוא המשיח״:
מדוע מושכת ישראל החדשה דווקא אנשים כאלה? ומי שיש
לו ידידים כאלה, האם הוא זקוק לאויבים?

הספר עשה עליי רושם בל־יימחה. כמה מן הסיפורים —
ובייחוד סיפור המרשל גרושי ערב ואטרלו, וסיפורו של רוברט
סקוט בקוטב הדרומי, תקועים בזיכרוני.
מאז עברו שנים הרבה, ומדי פעם בא לי החשק לקרוא את
הספר שוב, כדי לדעת אם אכן הוא כה טוב. או שהוא רק נראה
כך בעיני הנער. אבל הספר נעלם כלא היה. לא מצאתי אותו גם
בגרמניה.
והנה, לפני שבוע, קיבלתי בדואר חבילה, ובה שני ספרים
קטנים של סטפאן צווייג, שהופיעו מחדש: הספר הנ״ל וספר שני,
עיני אחי הניצחי, שגם הוא נחרת בזיכרוני לעד (על כך בפעם
אחרת) .ידידה גרמניה, שפעם הזכרתי את הספרים באוזניה, שלחה
לי אותם כשי ליום־הולדתי.
בקושי הספקתי לפתוח את הספרים באותו בוקר, כאשר
צילצל הטלפון. עורכת המדור הסיפרותי של הרדיו, הדסה וולמן,
אמרה לי שזה עתה הופיע בעברית ספר של סטפן צווייג בשם
שעות הרות־גורל. אולי אני מוכן לדבר עליו ברדיו?

דברים מוזרים קורים בחיים.
קראתי את הספר מחדש, הפעם בעברית ובגרמנית ביחד,
ונוכחתי לדעת כי צווייג היה באמת סופר גדול, וכתיבתו עמדה
במיבחן הזמן והגיל.
אך חותם הזמן טבוע. כמובן, בספר. הוא נכתב בסוף שנות
ה־ .20 אף שצווייג היה אוסטרי(ויהודי, כמובן) ,שיקף הספר את
השקפת־העולם של סופר גרמני
בן אותה התקופה: האמונה הנאיבית
בניצחונם של אידיאלים,
החתירה לגדולה אנושית בכל
מחיר, הכמיהה לגיבור בן־האל־מוות,
האיש הדגול מרבבה,
הגאון המעצב את ההיסטוריה,
גם באלימות.
כך אפשר היה לכתוב לפני
היטלר. מאז למדה האנושות
לחשוש מפני אנשים גדולים
ואלימים. בגלל היטלר ירדו גם
נפוליאון ואלכסנדר מוקדון בדיעבד
מנכסיהם ההיסטוריים.
ואילו הגיבורים הבלתי־אלימים
של צווייג — טולסטוי בתחנת־הרכבת, דוסטוייבסקי הכפות
׳ שהמתין לפקודת־האש של כיתת־היורים ושמע בשניה האחרונה
את פקודת־החנינה, גתה בן ה־ 73 שהתאהב בנערה בת 19 וחיזר
אחריה כנער — נראים גם הם כיום, בעיני דור ציני ומפוכח,
פחות דגולים מאשר פעם.
בשבילי היתה הקריאה חוויה מיוחדת. הנה גיליתי, אחרי 50
שנה, ספר שעזר לעצב את האופי שלי כנער. כמה וכמה דברים
שעשיתי בינתיים, או שניסיתי לעשותם, מסתברים מתוך הספר
הנה היסטוריה מסוג אחר:
הזה. היה זה כאילו הסתכלתי בראי, וראיתי בו את בבואת הנער
ב־ 25 בספטמבר 1513 עמד הרפתקן ספרדי בראש הר בפנמה,
בן ה־ ,9שהייתי אני.

שעזת הרות־גורל

ח או להא בו־ בקר, שהקסימה את האוץ בתוכנית,.מיבגשים ,,בטלוויזיה,
מסבות ער רווחה בשמנה משובת בעכו, ער פחדיה מהיהודים, על מגוויה
נעו־ביה ״חידה בשמנה הודית, ועל התלבטויותיה כמודה בבית־ספו עובי

,נ*/וה״תו ־זדה ק חוו 8
ו׳ ערביה הלונלנת!*
היא הסבירה לי איד להגיע לביתה בעכו,
אמרה שהיא גרה על שפת־הים. באתי
למקום חצי שעה לפגי הזמן. החומה של עכו
נראתה מדרום, ולאורך שפת״הים, לפי
ההסברים, היתה שורה של קוטגים בעלי
גינות מטופחות, עם דשא ירוק וגזוז היטב.
החלטתי להעביר את חצי השעה, שנותרה
עד לפגישה עם חאולה אבו״בקר, בישיבה
שקטה על שפת״הים.
כשקמתי משם, הבטתי שוב אל שורת
הבניינים המטופחת. בכמה מירפטות עמדו
עקרות־בית וניערו שטיחים. בדירות אחרות
עסקו בניקיון הרצפות והאבק. זו היתה ללא

1וווויוויוווי 1 ...

טפק אווירה של ערב״חג וערב יום שבת.
כמו מתוך אינסטינקט החלטתי שלא יתכן
כי מישפחה ערבית גרה בשכונה כל״כן
יהודית. בעיקר ששם הרחוב הוא. ההגנה׳:
נכנסתי למכונית ונטעתי לחפש את חאולה
אבו״בקר.
חיפושיי הובילו אותי בחזרה אל השכונה
המטופחת. בחור צעיר שעבד בקיוסק
בפינת הרחוב, ערבי, אמר שהוא מכיר
אותה, שהיא היתה מורה שלו ושהיא באמת
המישפחה הערבית היחידה שמתגוררת
בשכונה הקטנה שעל שפת־הים.
שתי בנותיה של חאולה, תאימא ()11

ונידא ( 9וחצי) דוברות עברית רהוטה, ללא
צליל של מיבטא זר בקולן. שם החיבה של
הבת הגדולה הוא תמי. שמה הוא גם שמו
של שבט גדול שחי בסעודיה בתקופתו של
מוחמד, ופירוש בערבית: אשה הנמצאת
במצב של אהבה. עד היום יש בסעודיה עיר
שנקראית תאימא.
שתי הבנות לומדות, אומנם, בבתי־טפר
ערביים, אן חלק משעות־הפנאי שלהן הן
מבלות למטה, בשכונה, במישחקים עם
החברות היהודיות שלהן.
חאולה מדברת בשקט. יש לה זוג עיניים
שקדיות ענקיות, חומות, פעורות לרווחה.

היא יושבת על הטפה בשילוב רגליים, כמו
ילדה קטנה, ומרבה לחייך ולצחוק. הבית
מטופח, נקי, מסודר וחם, למרות שהיא
מנהלת קריירה עניפה מחוץ לבית. על
הריצפה פרוש שטיח בצבע חום בהיר, מקיר
לקיר. ליד אחד מקירות חדר״המגורים ניצב
פסנתר, ונראה כאילו בזה הרגע מישהו ניגן
בו. הוא פתוח, ועל הכן שלו מונחים תווים.
גם חאולה וגם הבנות פורטות על הפסנתר.
בחדר יש גם מכשיר טלוויזיה ציבעוני
ומכשיר וידיאו. יש ריהוט צנוע, נקי ומסודר
ונוח, וכמה עציצים בפינת־החדר.
באופן יוצא מן־הכלל, התחילה חאולה

את לימודיה אחרי שכבר היתר נשואה ואם
לשתי בנות. בעלה עודד אותה. היא למדה
סוציולוגיה ויעוץ חינוכי, ומשמשת היום
כמורה לסוציולוגיה בבית־ספר תיכון מקיף
(ערבי) ,הנמצא מאחורי גדר הבית שלה.
היא משמשת גם כיועצת חינוכית של בית״
הספר. היא מודעת מאוד לדברים המתרחשים
במדינה, ומשתתפת לעיתים קרו בות
בכל מיני חוגים, סדנות וסימפוזיונים
בנושאי דו־קיום וחינוך לדמוקרטיה.
על הנושאים האלה היא מדברת בלהט,
וחשוב לה להדגיש את כל הנקודות החינוכיות
בדבריה. לאורן כל הראיון דאגה
שמא דבריה לא יישמעו מספיק, ושמא לא
יהיה דגש על הדברים החשובים לדעתה
באמת.
חאולה בערבית הוא שם נרדף לאיילה,
שם המופיע גם באגדה: מעשה בנערה
אמיצה, שהנהיגה גברים, יצאה איתם
למילחמות, ושם, בשדה״הקרב, התגלתה
כמין ז׳אן דארק ערביה. אולי אכן חאולה
אבו״בקר מזכירה את הדמות האגדתית,
אולם היא לוחמת בדרך אחרת: היא אינה
צועקת, אלא עושה הכל על הדרך החיובית
של הדברים. היא אומרת על עצמה שהיא
מאותם שרואים את חצי הכוס המלאה. יש
לה תיקווה, היא מאוד אופטימית ורואה את
הצד החיובי.

• אתם גרים בשכונה יהודית. איד

כשבאנו לקנות את הדירה, הלכנו לרסקו,
ישבנו ודיברנו, בחרנו מכל מיני בתים וסיכמנו
איך נשלם והכל. הפקידה מילאה את כל הטפסים
נשאר רק המקום של השם, ובסוף בעלי אמר:
״מוחמר וחאולה אבו־בקר.״
היא לקחה את הטפסים ונכנסה למנהלת.
המנהלת הזמינה אותנו ואמרה בנעימות, שהיא
עדיין לא יודעת מה המדיניות לגבי תושבים
ערבים ושהיא צריכה להתקשר לתל־אביב. היא
אמרה שאם הם יתנגדו, היא תעזור לנו.
בעלי אמר שאם הם יתנגדו, הוא רוצה לקבל
את הדירה בפרינציפ, והוא ילך עד בית־הדין
הגבוה לצדק.
אחרי יומיים היא התקשרה ואמרה שמותר לנו
לקנות את הדירה.

חאולה עם בתה תאימא בחדר דירתה
.אני חושבת בערבית, בעברית ובאנגלית. עם הבנות אני מדברת ערבית!״

ההורים לא הירשו שנלך לשם כי זה היה רחוק.
בשבתות היינו יוצאים לפעמים.

• פחדת מהיהודים?

אנחנו כל הזמן ידענו שהם אחרים. אני זוכרת
שכל דבר שלא עשיתי טוב, היו אומרים לי אל
תעשי את זה, אל תהיי כמו יהודיה. זה גם היה
כמו מילת־גנאי, וזה היה עולם רחוק, שרואים

לא. גם כשהתחתנתי גרתי בשכונה יהודית.
לא הרגשתי שאני צריכה להיכנס לשכנה כי היא
שכנה שלי, ולכן היא צריכה להיות חברה שלי.
המיקום של הבית לא כופה עליי חברות. אז
בשיכון שגרנו, מכל הבלוק, היו לי שתי שכנות
מאוד קרובות, חוץ מהשכנה הערביה.

אני גרה במדינה שהרוב בה יהודי, ואני לא
אלך להסתגר לי בתוך בועה.

• לא נוח יותר שיש שכנים ערבים
בסביבה?

• השכנה הערביה היתה חברה שלך
באופן טיבעי, כי היא ערביה?

אני נולדתי בעכו העתיקה ואחר־כך ההורים
שלי עברו לקריית־וולפסון, שזאת שכונה
מעורבת של יהודים וערבים. אם אני ארצה לגור
בשכונה שכולה ערבים, אני אצטרך לעבור לעכו
העתיקה, או לעבור לגור בכפר.

לא, כי אנחנו גדלנו באותו בית־ספר, היינו
חברות עוד קודם. היו שכנים שבהתחלה לא
התייחסו ולא אמרו שלום. זה לא הפתיע אותי.
אחרי תקופה הם התחילו לומר שלום, לעלות
הביתה, לבקש כל מיני דברים. עד היום, גם אחרי
,שעזבתי את השכונה, כל פעם שהם רואים אותי,
הם מנשקים אותי ומתייחסים מאוד יפה.

• אין היה בתור ילדה לגדול
בשכונה מעורבת?
חיינו זה לצד זה. לא חיינו ביחד. בשיכון
שההורים שלי גרים בו יש שתי קומות של
יהודים ושתי קומות של ערבים. זה היה ככה מאז
שזה נבנה. נפגשים במדרגות.

• קירה שדופקים בדלת ומבקשים
כוס חלב? *
לא, כי לכל שכן יש מיבחר של שכנים ערבים
או יהודים. אין קירבה, אין חברות, זה סטאטי.

• ואס יש מתחים לאומיים, מילחמה
או משהו כזה?
הם אנשים פשוטים ולא מתערבים, אנשים
מבוגרים.

• כילדה את זוכרת תופעות של
גיזענות?

אני זוכרת שהייתי עוברת משם והיו קוראים
לי ״ערביה מלוכלכת!״
אנחנו עברנו לגור שם ב־ ,1968 ואני זוכרת
ב־ ,1970 כשנאצר מת, היינו עוברים משם וכולם
היו צועקים :״נאצר מת! נאצר מת!״ כאילו זאת
קללה שמקללים אותנו.

• ואיד התשת עם זה?
הרגשנו רע. זו היתה עובדה שנאצר מת, אבל
השימוש בזה כמילת גנאי היה נורא. כל ילד
שהסתובב ברחובות, וגם אני הייתי אז ילדה
קטנה, יכול להעליב אותך בגלל היותך ערביה.

• כשעברת לשכונה המעורבת, זו
היתה הפעם הראשונה שנתקלת ביהודים
מקרוב?

לא, אני זוכרת שהיו להורים שלי כל מיני
ידידים יהודים: אני הכרתי יהודים מקניות
שעשינו. אם אמא היתה רוצה לקנות משהו טוב,
אז היא היתה עוברת מעכו העתיקה לאיזור
החדש של עכו וטיילנו שם.
אבל זה היה משהו מפחיד, משהו לא ידוע.
אסור היה לנו לעבור לבד. ככה גם קראו לזה,
המושג בערבית זה בחוץ — זה מחוץ לעיר.

• הרגשת שאת שונאת יהודים?
לא. תמיד הרגשתי שהם אחרים, אבל לא
שנאתי אותם. תמיד הרגשתי שאני רוצה לדבר
איתם ולהבין למה הם קוראים לי ערביה מלוכלכת.
אני בתוך־תוכי לא הרגשתי מלוכלכת,
הרגשתי שמסממים להם את המחשבות.

• לכן החלטת לבוא ולגור בשכונה
של יהודים?

• לא הפריע לכם לגור בבית שכולו
יהודים?

כשהיה מתח בגבולות, זה היה מתבטא בתוך
השכונה, היהודים היו מסתגרים.

• ופה, בשכונה החדשה?

אותו דרך החנויות. ראיתי שהיהודים שונים, מתנהגים
בצורה אחרת, זה היה עירבוב של מיסטיקה
ושל שוני במינהגים. הבנות היו מאוד יפות ונקיות,
שנראו כמו בובות.

פה, בהתחלה כשדיברנו, כל מיני ילדים,
אמרו :״ערבים״ .אמרתי להם שהם צודקים, והם
הופתעו. אני חושבת שהיום כל השכנים מתייחסים
אליי באור מאוד חיובי, והם מאוד עוזרים
לי. אם אני מבקשת משהו, עזרה, הם עושים הכל.
זה גם להיפר. היתה שכנה שפעם היו לה

• בניגוד אליכם?

לי בבית לא היה חסר כלום. אבל אני לא
ראיתי את היהודים הלא־נקיים. לא היתה התערבות
בין יהודים וערבים, עד שעברנו. הייתי אז
בת .13

• אמרו לך שיהיו לד שכנים יהודים?
אני
זוכרת שדיברו על זה. אבא מאוד רצה,
ואמר שהשכונה מטופחת ושלא יהיו בעיות של
אלימות וחשיש שיש בעיר העתיקה. הוא ראה
את זה יותר מדי חיובי.

• פחדת מהמעבר הזה?
מצד אחד, בתור ילדה, הרחיקו אותי מהחברים
והחברות שלי, אבל לא שאלו אותי, כי הייתי
קטנה. זו היתה עובדה שאנחנו עוברים. יכולים
לומר שוולפסון היא שכונה מעורבת, אבל אני לא
רואה שאנשים חיים ביחד. הערבים מאוד ביחד
והיהודים מאוד ביחד, אבל אין קשר הדוק, אולי
יש יחידים. לא כל אחד שחי שם מרוצה
מהמעורבות בשכונה. כשנכנסנו, היה מיעוט
ערבי בשכונה.

• ילדים יהודים היו משחקים עם
ילדים ערבים, כשהיית ילדה בשכונה?
לא. לא היו לי חברים יהודים מהשכונה. בכל
פעם שילדים רצו לשחק ביחד כדורגל, למשל,
הסוף היה קטטה. תמיד היתה סיבה למישהו
להתחיל במריבה. וזה היה מתפתח למתח בכל
השכונה והיו מקללים האחד את השני. לפעמים,

בעיות עם הבת שלה, אז היא באה להתייעץ.
השכנות יודעות שאני יועצת, אז אם למישהי
כבד על הלב, היא באה ואנחנו משוחחות. וזה לא
מלאכותי. כשאנחנו נפגשים למטה או בסופר או
בכל מקום, יש יחסים טיבעיים. יתכן שיש להם
מחשבות על זה שאני ערביה, אבל אני לא
מרגישה שזה מפריע.

זה גם לא מפריע לבנות שלי. בהתחלה הבנות
שלי חששו לשחק עם הילדים, כי הן לא ידעו את
השפה. יום אחד קניתי להן אופניים והן היו
מוכרחות לרדת למטה, כל אחד ביקש סיבוב
והמחסום הזה עבר. כשהן יורדות למטה, אין
בעיות והן מרגישות חביבות מהשכנות. הן מאוד
מקובלות.

• את לא מרגישה שנעשית יהודיה
כמינהגים שלף?

לא. אני יודעת שאני חאולה. אני מרגישה
שאני תוצר של המון השפעות, חינוכים, וזה חלק
ממה שאני עושה. אני גדלתי בבית־ספר נוצרי
והייתי המון בקירבת הנזירים ושם עשו חוגים.
הנזירים לא היו ערבים והם העניקו השקפת-
עולם כללית.
אני גם קראתי המון כשהייתי ילדה קטנה,
והיו לי המון חברים, ששוחחנו על המון דברים.
למדתי גם המון.

• אכל את יוצאת-דופן משני הצדדים?

משום שאני רוצה להיות יוצאת־דופן, זה
מפני שאין הרבה אנשים כמוני. אני מרגישה
שאני הולכת בכיוון הנכון.
אני רוצה להדגיש את התחום של מערכת־החינוך.
או שלא שמו לב, או שרצו לשרת משהו
מסויים והגיעו למקום אחר, זה כמו בומרנג. זו
היתה טעות. היה חינוך בכיוון מסויים שכל
החינוך מוטעה, זו לא היתה הזנחה. היה חינוך
בכיוון לא נכון ביחס לערבים. אני זוכרת ילדים
בגן, ילדים של השכנים שלי, שבשיחה שמעתי
שהם למדו על הגדת־פסח, למדו שהערבים הד
ציאו אותם ממצריים, והם חשבו שאלה הערבים
של היום והגננות לא הדגישו שזה היה משהו
לפני אלפי שנים בהיסטוריה ושאלה ערבים
אחרים. אז מה ילד קטן יכול לחשוב? הוא רואה
בכל ערבי בשכונה שלו כאדם שגירש את העם
שלו מהארץ.
אני שוחחתי עם תלמידים יהודים, ולפי דעתי
הם למדו היסטוריה מעוותת. אני חושבת שבנושאים
כאלה אין אמת מוחלטת, וכל אחד רוצה
להדגיש את האמת שלו. אבל מה שנותנים לילדים
כאן להבין זה שהמדינה היהודית צודקת,
שהיא לא עשתה שום דבר רע לערבים, היא לא
גירשה אותם, להיפר, ביקשו מהם להישאר כאן.
והערבים שמעו למנהיגים שלהם ועזבו. זה עיוות
של ההיסטוריה.
בסיפרות ילדים, ברוב הסיפרות העברית,
מדגישים שהערבי מלוכלך, ערבי אנס, ערבי
שהערך של הכסף חשוב לו יותר מכל דבר אחר,
הערבי הפרימיטיבי שמאמין בגורל, ערבי שלא
יכול לחשוב, ערבי שאיננו מתורבת ואיננו
אינטלקטואל. ככה מעניקים לאט־לאט לילד
ריעות, ואלה דברים שנמצאים בתוך מערכת־החינוך.

את חושבת שזה מכוון?

אם עדיין זה לא נבדק, ואף אחד לא מאמין
שזה לא נכון, אני לא יודעת אם זה מכוון או לא.
אני חושבת שזו טעות גדולה לעשות דברים
כאלה בתוך סיפרי הלימוד ובתור מערכת•

״כשהייתי ילדה קראו לי ערביה מלוכלכת!״
(המשך מעמוד )15
החינוך. בהרבה מיקרים אין זכר לערבים בארץ
וזו התעלמות מקיומם ומהיותם חלק מן
ההיסטוריה של הארץ. אפשר לומר שזה לא
בכוונה, אבל זה לא אומר שזה לא קיים, זה לא
פוטר איש מהחובה. רואים את התוצר עכשיו
ברחוב היהודי.
מערכת־החינוך צריכה להכין את התלמידים
שהם האזרחים לעתיד, להעניק להם ערכים
חשובים למדינה וחשובים לחברה. אם יש בעיות
מסויימות בתוך המדינה, התפקיד של מערכת־החינוך
להתמודד איתם. זה המוסד הכי חזק
שיכול להשפיע. אלה גילאים שאפשר להשפיע.

• אז במצב מ ה את חושבת שכדאי
שיהיו מיסגשיס בין שני הלאומים, שכל
צד יראה שגם הצד השני הוא בך אדם,
שגם הוא לומד וקורא ססרים?
אני חושבת שזה שלב שאנחנו, הערבים,
צריכים לעשות אותו. כמו שבארצות־הברית
התחילו $נם הסיסמה :״שחור הוא יפהד זו לא
היתה סיסמה סתמית, היתה מאחוריה אידיאולוגיה,
והם התחילו לעבוד לקראת שינוי של
ההתייחסות הכללית של הלבנים לשחורים.
אי״אפשר לעשות דברים מלאכותיים. כמו
שיש היום שכונות שאסור לערבים להיכנס
אליהן — אי״אפשר לבנות שכונות מעורבות
בכוונה. עושים דברים בלי להכין קודם את הרקע
מסביב. כמו שבנו את כרמיאל והמציאו כל מיני
חוקים שאסור לערבים לבוא לשם. כל פועלי
הבניין בכרמיאל, פועלי המיסעדות, פועלי
הניקיון, כולם ערבים. זה שבנית עיר ליד כפרים

נויות לדבר על הנושא. יתכן שזה עולה בשעות־המחנך.
אני לא מתחמקת, אבל אני לא מחנכת.
אני חושבת שיש הנחיה לכל המורים, שבשעת־המחנך
אפשר לדון בכל הבעיות, גם פוליטיות,
ולכוון את השיחה. ואני שומעת מהרבה מורים
שהתלמידים מאוד פתוחים, יודעים מה המצב
שישנו בעולם ובארץ והם מדברים על זה. אני לא
נתקלתי במצב של שינאה טוטאלית ליהודים.
יתכן שהיו יחידים.

״למה?״ והיא אמרה :״הם צריכים רק לטאטא את
הכביש הזה, אסור להם להרים את הראש״.
אמרתי לה :״אני לא רוצה להטעות אותך, אבל
את מדברת עם עוד ערביה, שמאוד נעלבת
כשאת מדברת על האנשים האלה בצורה כזאת״.
היא קיבלה שוק ולא היה לה מה להגיד. עלינו

• חלק מהטענה היא שהשינאה
נובעת גם מזה שלא מכירים האחד את
השני, כי מעט מאוד יהודים ישבו אי־פעם
לדבר עם ערבי וגם להיסך.

• לפי הסדר הזה?

כן. אני יודעת שהתלמידים שלנו תמיד
חושבים שהיהודים שונאים אותם. זאת הטענה.

כן. ועטוף עם כל זה הרגשה מאוד הומניסטית.

איך עברה בבית־הספר החלטת
הרבנים שלא יהיו מיפגשים בין תלמידים
יהודים לתלמידים ערבים?

• באיזו שפה את חושבת?
ערבית, עברית ואנגלית. עם הילדות אני
מדברת ערבית.

זה לא היה נושא לשיחה. לערבים יש הרגשה
שתמיד יש מישהו שהוא נגד המיפגשים. מספיק
שרואים איך מתייחסים הדתיים בגדה המערבית
לאסירים הפוליטיים ששוחררו. הדברים לא
חדשים. אבל הטיעונים שלהם הם מצחיקים.

• אמה אוכל את מבשלת?

• ז ה מעליב?

אלה טיעונים פרימיטיביים מדי.

• אתם מקיימים בעכו מיפגשים בין
תלמידים יהודים וערבים?
היה פעם נסיון, לפני כמה שנים. עשו כמה

ביחד לאוטובוס והיא התרחקה ממני. אני חושבת
שתגובה כזאת של שינאה אי־אפשר למצוא אצל
הערבים.

• את חושבת שאץ הקצנה ברחוב
הערבי?
אני חושבת שיש, אבל זו תגובה. ההקצנה לא
היתה קיימת ברחוב הערבי, אבל ההקצנה ברחוב
היהודי פתחה אותה גם ברחוב הערבי.

• את לא מאבדת תיקווה בגלל כל
תופעות האלימות?
אני לא רואה את זה ככה. אולי בגלל הגישה
היועצית שלי, אני רואה את הדברים בצורה
חיובית. אני הייתי בהרבה חוגים עם יהודים
וראיתי אנשים שהשתתפו במילחמה והרגו ילדים
ערבים, והיו לי המון סיבות לשנוא אותם, אך לא
שנאתי אותם. אני ריחמתי עליהם. היכרתי
אנשים שהיו לאומניים או אלימים וחונכו על
שינאה של הערבי. אחרי המון התנסויות, הם
התחילו לחשוב אחרת.

• כשאת רואה אדם כמו לוינגר
בחברון, זה לא מעורר בן* רגשות של
כעס, שינאה, ייאוש?

חאולה לפני דירתה בשיכון ״רסקו״ בעכו
•יש לי חברות מאוד טובות שהן יהודיות. אני לא בוחרת חברים לפי הלאום
ערבים, זה לא אומר שפיתאום יחיו ביחד,
שהיחסים יהיו יותר טובים.
כל השינויים שישנם היום, הם לא לעומק, כי
לא מטפלים בזה כמו שצריך. צריך לבדוק את
המצב הקיים, איזה יחס יש ליהודים כלפי ערבים.
האם שני העמים שווים — מבחינה חוקית, מה
הדמות של האב הערבי בתוך מערכת־החינוך ומה
הדמות של היהודי. אם יש יחס של שינאה, מי
אחראי לזה, ולא לתת לאנשי המוסד לטפל בזה

ערבים משותפים בין המורים היהודים והערבים,
כדי להכין את הפגישות, והיה מאוד נחמד. אבל
בכל פעם שרצו לקבוע את המיפגשים, המנהל
היה דוחה את זה, ולבסוף הוא אמר שהוא חושב
שהתלמידים הערבים לא יתנהגו יפה עם הבנות
היהודיות, ואז ההורים יתנגדו למיפגשים.
הוא דחה ודחה, עד שהמורים אצלנו הרגישו
שהוא לא רוצה לקיים את זה, וזה נקטע. וזו
החלטה של מנהל והוא מנע מיפגש כזה.
אילו היו נפגשים, זה היה מועיל מאוד. ובגלל
חשש של אדם מסויים שלא יכול היה לטפל
בעצמו, כל מערכת־החינוך בעיר סובלת מזה.
צריך לעשות בדק־בית גם בחומר שמעבירים וגם
באנשים בתוך מערכת״החינוך, כי למורה יש כוח
עצום על התלמידים.

• קורה לך לפעמים שאת אומרת את
שמך ואנשים נבהלים?

לבד. אם רוצים לטפל בבעיה החברתית בצורה
אמיתית, צריך להתייעץ עם מומחים.

• את מרגישה בבית־הספר הערבי
גם תופעות הפוכות?
בתוך מערכת־החינוך אין לתלמידים הזדמ

קורה הרבה פעמים, בעיקר כשאני נפגשת
עם קבוצות חדשות. אנשים חושבים בהתחלה
שאני יהודיה, כשאני אומרת שאני ערביה, הם
מקבלים שוק. אני כבר רגילה לזה.
היה לי פעם סיפור שעבר עליי מאוד־מאוד
קשה. גרתי בשועפאת, בירושלים, כשלמדתי
באוניברסיטה. עמדתי בתחנת־אוטובוס ליד
רמת־אשכול. ביחד איתי עמדה עוד מישהי
ושתינו חיכינו לאוטובוס. עברה שם קבוצה של
צעירים ערבים, והם דיברו בקול רם וצחקו, היו
מבסוטים. היא פנתה אליי ואמרה ״תראי איך הם
מתנהגים, כאילו שהאדמה הזאת שלהם!״ אני
אמרתי לה :״זה לא כאילו, זו אדמה שלהם,״ והיא
אמרה לי :״את מאוד שמאלנית!״ אז אני אמרתי:

לא. אני אהיה ערביה פלסטינית שחיה
בישראל ומאוד גאה שיש לה מדינה פלסטינית.
זה בדיוק כמו היהודים שבחרו שלא לגור בארץ־
ישראל, אבל זה משמש להם מקום מיבטחים והם
גאים שיש להם מדינה. אני נולדתי פה, וזו
עובדת־קיום שאני ישראלית. נולדתי לתוך
המדינה. אני לא אשנה את תעודת־הזהות בגלל
סיבות פוליטיות.
זה לא רק שם ומושג, שיש לי זהות ישראלית.
כמו שאמרתי קורם אני מאוד־מאוד ערביה, ואני
מאוד־מאוד פלסטינית, ואני מאוד־מאוד ישראלית..

מה שקורה בחיים הפוליטיים, כשעסקנים
פוליטיים מחזיקים את השילטון ויש פוליטיזציה
של הדת. ואז יש שימוש אישי בחוק.
הוא איש חולה, אבל יש יותר חולים ממנו, לכן
הוא יכול להנהיג אותם. לכל חברה נורמלית יש
אנשי־השוליים שלה, או הסוטים שלה. אם לא
יהיו סוטים, החברה לא תהיה נורמלית. אז יש
לוינגר יהודי ויש לוינגרים ערבים.
אני לא אוהבת את המצב, הוא קיים. אני
מקווה שיש אנשים מאוד בריאים שיידעו איך
לענות לו. הרבה אנשים ששתקו כל השנים היו
אנשי־שלום פאסיביים, ושתקו. היום הם מדברים
יותר ועושים יותר ומנסים לשנות ולהשפיע. לכן
אני חושבת שיכול להיות יותר טוב.

• את מתכוונת ללכת לכיוון פוליטי?
לא, זה לא מתאים לי. אני מעודכנת בכל
ענייני הפוליטיקה, אבל אישית — זה לא
בשבילי.

• למה הלכת להיות מורה?

רציתי ללמוד משהו שיש בו קשר עם אנשים
ועם החברה. בהתחלה הלכתי ללמוד לימודי־אפריקה.
זו לא היתה הבחירה הכי־טובה, אבל
למדתי וסיימתי, ואז הרגשתי שזה לא שלי. אז
למדתי סוציולוגיה, ועכשיו אני עושה תואר שני.
אני מאוד נהנית מהמיקצוע שלי.

• זה לא כל־כך מקובל שאשה
מפתחת קריירה משל עצמה?

זה גם נדיר שאשה נשואה עם ילדים מתחילה
ללמוד.

• מה אמר בעלך?

הוא מאוד אהב את זה. אני מודעת שבחברה
הערבית יש שוביניזם גברי, ואני מודעת לכל
הדברים שיש בחברה הערבית, ואני לא מוכנה
לקבל את כולם.

• את מורדת?
אני לא מורדת, אני פשוט חושבת, אני בוחרת
את הטוב בכל דבר. אני לא חייבת לקבל כל דבר
שישנו בחיים הערביים.

• איד את מגדירה את עצמן?-

חאולה. אני עטופה בכל מה שאומר לך
בהרגשה מאוד הומניסטית. אני מאוד ערביה,
פלסטינית, ישראלית, ואני מרגישה כל אחד
בתוכי הרבה, וטוב לי עם כל אחד.

• אם תהיה מדינה פלסטינית, את
תלכי לגור שם?

מסיני ועד הכל. כשאני מדברת על חינוך
רב־תרבותי, אני מתכוונת לזה ואני מקיימת את
זה. גם אני קיבלתי חינוך רב־תרבותי, למדתי
במינזר, למרות שאני מוסלמית. אבל אני חושבת
שדת זה מצב פרטי של המישפחה, אלה דברים
מאוד־מאוד אישיים. אני חושבת שהדת האמיתית
היא זו שבאה להדגיש כל מיני ערכים אנושיים,
וזה ישנו בכל שלוש הדתות. איך מבצעים את
החוקים בכל דת — זה מדגיש את השוני בץ
הדתות.
היום שוכחים את הכללים הכלל־הומניים,
שמקשרים ומדגישים את ההבדלים. אני לא
אוהבת להדגיש את הדת. בגלל העובדה
שנולדתי ערביה, חייתי בסיגנון חיים מסויים,
ובגלל הבעיה הפלסטינית, התגובות, הדברים
שגדלתי עליהם בבית ובבית־הספר, הדברים
שראיתי בחדשות — גדלתי בצורה מסויימת. אז
זו העדיפות הראשונה שלי.
אם לא היתה הבעיה הפלסטינית, הקשר בין
היהודים והערבים היה שונה, לכן הנושא
הפלסטיני מגשר בין היותי ערביה לבץ היותי
ישראלית. הוא הסיבה, הוא הרקע.
אני נגד הרג בין יהודים וערבים ובין
הפלסטינים לבין עצמם, ונגד אלימות בכלל, כי
אי־אפשר להגיע עם זה לשום מקום חיובי. אני
לא מרגישה יותר טוב אם חייל פלסטיני הורג
חייל ישראלי. יש לי רגשות הומניים. אני כל
הזמן חושבת על האנוש שבתוך האדם.
אני שמחה שאני לא התנסיתי במצב של
מילחמה שבו הייתי צריכה ללכת להרוג. אני
מאוד שמחה שקמה תנועה של הורים נגר

.בסיפווח הסברת,
הסרב תמיד מלוכלך,
אנס, אחד שהסדן שו
הנסו תשוב וו ׳ותו
מבי דבר אחד,
פרימיטיבי המאמין
בגורל, סרבי שלא יבול
לחשוב, אינו מתורבת
ואינו אינטלהטואד
שתיקה. אני שמחה שיש אנשים כאלה, שנתנו
הרגשה שיש היום יותר אנשים בחברה שקובעים
מדיניות, חוץ מהפוליטיקאים.

• את פעילה?
אני פעילה בכיוון החינוכי, אני נגד אלימות.
אני מחכה ליום שהמנהיג, האדם שבחרו בו
להנהיג, באמת ישרת את החברה, ולא רק את
המיפלגה. הדעות הפוליטיות הן הומניות עד כדי
נאיביות. אני עושה מה שאני רוצה בתחום הקטן
שלי.
אני רוצה לומר שיש לי חברות מאוד־מאוד
טובות יהודיות. כשהייתי בארצות־הברית, הייתי
10 ימים אצל חברה ערביה ו־ 20 יום אצל חברה
יהודיה. אני לא בוחרת את החברים לפי הלאום.
אני ראיתי בארצות־הברית גישות שמלמדים
חינוך לרב־תרבותיות, שבהן מדגישים את
הייחודי והשונה שבכל תרבות וגם מלמדים דברים
אחרים. ולא מלמדים שם על תרבות האחר
ולא לומדים את תרבות האחר, בצורה כזאת שאני
אוכל לתפקד כמו אחד מבניה. כך היהודי ילמד
את התרבות והדת ויהיו מגעים וגם־ להיפר,
הערבי את היהודי. וכך אפשר לשנות את המצב,

יהן דים
חדשים

וא ־אמו
כ׳ יסופר
הנה שני דברים שאם היו מספרים לי לא
הייתי מאמינה. אז אני אספר אותם בעצמי.
לפני יום־הכיפורים, שזה היום שבו ילדי
י ישראל עושים אימונים ברכיבה על אופניים,
החליט בני לשפץ את אופניו. היה צריך לחזק
כמה ברגים, לשמן כמה צירים ואפילו לחבר איזה
חלק שנפל לגמרי. הילד קיבל מאבא שלו
10,000 שקל, ונאמר לו שאם זה יעלה יותר,
שיחזור הביתה לשיחה.
הילד הלך למתקן־האופניים באיזה מקום
ברחוב הכובשים, ואחרי חצי שעה חזר עם
אופניים משומנות, מחוזקות ומתוקנות. הוא גם
חזר עם עודף של 9,500 שקל. מסתבר שיש
איזורים בתל־אביב שטירוף המחירים עוד לא
הגיע אליהם.
לפני החג רציתי לקנות מתנה לחבר. בגלל
סיבות שונות, המתנה היחידה שאפשר לקנות
לחבר הזה היא ספר, ולא סתם ספר, אלא משהו
רציני. נכנסתי לחנות־ספרים, ראיתי אלבומי־אמנות,
סיפרי־שירה, סיפרות קלאסית, במחירים
הנעים מ־ 50 אלף שקל ועד אני לא רוצה להגיד
כמה. מהקמצנות יצאתי מהחנות והחלטתי בכל
זאת לקנות לחבר בקבוק יין טוב. אבל בחנות־ספרים
ותיקה, לנרסברגר, ליד הבית שלי, ז$מדו
המון ספרים וקרצו לי. ביניהם עמד ספר עבה
שנראה מאוד מכובד. כל כיתבי ויליאם שקספיר,
בשפת המקור. על הספר היה רשום מחירו, ואני
נכנסתי לחנות לבדוק האם לא טעו במחיר. לא,
הם לא טעו. כל כתבי שקספיר באנגלית עולים

(כמן שקר חדש)
הקורא דורון פולק נקרא לדגל לפני כחודש
ובמיצוות הדגל הוא שמר על מערת־המכפלה
בחברון. מול מערת־המכפלה יש חנות־מזכרות
לתיירים. החנות נקראת המתנחלים, ובה אפשר
למצוא, מלבד תשמישי־קדושה מסוגים שונים,
גם כמה ״שנות־טובות״ וגלויות, כדי שהתיירים
יוכלו לשלוח אותן לקרוביהן וידידיהם בחו״ל,
ולהראות להם איך נראה העם היושב בציון.
הקורא פולק שלח אליי גלויה כזאת.
ככה אנחנו נראים היום: עם סכין מושחזת
היטב, אצבעות פצועות, קורבן אחד על הברכיים
והשני מחכה לתורו. מהצד השני של הגלויה יש
הסבר לציור. כתוב שם בפשטות: יהודים.
חבר שלי, צייר במיקצועו, אמר לי שהצייר
בטח התכוון בהומור. מה לעשות שלא כל הומור
מצחיק אותי ואם אני נראית כך בעיני הגויים,
אולי באמת הגיעו הימים הנוראים.

סליחווי מוצאי יום־הכיפורים, זמן כתיבה שורות אלה,
הוא הזמן האידיאלי לבקש סליחה. לפי מיטב
ידיעתי, היחידים שמגיעה להם התנצלות ממני
הם בעלי המיסעדות האיטלקיות בארץ בכלל
ובתל־אביב בפרט.
בכל מיסעדה אחרת אני יושבת, מתנהגת
בנימוס, אוכלת את האוכל המוגש, מנגבת יפה
את הפה במפית, משלמת, אומרת תודה ושלום
והולכת הביתה. רק אצל המיסעדות האיטלקיות
אני ממש מכה בראש. ברגע שאני מריחה את ריח
הרביולי, הקנלוני, הספגטי וכל שאר המטעמים
מהארץ היפה ההיא, אני הופכת להיות נודניקית
מגעילה ומעייפת. על כל מנה בתפריט אני
שואלת 300 שאלות, איר עושים, ממה זה מורכב,
איזה רוטב הם מוסיפים, למה אי־אפשר בלי יין,
למה הם לא שמים מספיקי שום. כשהמלצר או
הטבח כבר הרוסים ממני לגמרי, הם רצים
למיטבח להביא לי את המנה מתיר תיקווה
שהאוכל יסגור לי את הפה לכמה זמן. אבל אז אני
מזצעד הפיזמונים
שמעתי שהשיר שהולך היום במיצעד־הפיזמונים
הוא שירם של צמד האחים גינדי, לפי
לחן של עוזי חיטמן. זה הולך ככה:
אנחנו נשארים בנידיזדק
חרצו או לא חרצו,
אנחנו נשארים בניז־יזדק
זשכללם י קפצו .
שמעתי גם שהלהיט הזה כבר עשה הרבה
כסף. מוסיקה זה טוב תמיד.

מתחילה ללמד אותם איר צריך לעשות את זה
וגם מספרת להם בהרחבה (בלי שנתבקשתי,
כמובן) איך אני עושה את זה וכמה זה מצליח לי.
שמתי. לב שברוב המיסערות האיטלקיות
שאני באה אליהן, בפעם השניה או השלישית,
אין בעל־בית ואין טבח. איך שהם רואים אותי
בפתח, הם יורדים למחתרת. זו, כנראה, הסיבה
שאני כל הזמן מחפשת מיסעדות איטלקיות
הרשות, שבהן עדיין לא מכירים אותי ולא
יודעים איזה צרה צרורה אני. לפני שבועיים

תמיד ידעתי שרק למטורפים יש סבלנות אליי.
הנה המתכון של ניוקי ורדי(בתרגום חופשי:
בצקניות ירוקות) .מה שצריך להכין זה 600 גרם
תפוחי־אדמה, חבילת תרד של סנפרוסט או 300
גרס תרד טרי, קמח, מלח.
מבשלים את תפוחי־הארמה עם הקליפה
ובאותו זמן מבשלים לחוד את התרד. מקלפים
את תפוחי־האדמה ומרסקים אותם על פומפיה
גסה, בעודם חמים. את התרד סוחטים מהמים
ומרסקים בבלנדר.

עושים בור בערימת תפוחי־האדמה. לתוך
הבור מכניסים את התרד ומערבבים. לאט״לאט
מוסיפים קמח וממשיכים ללוש ער שמתקבל |
בצק ירוק וחלק שקל לעבוד איתו ביריים.
מחלקים את הבצק לחתיכות ומכל חתיכה !
מגלגלים נחש ארוך בעובי אצבע. את הנחש י
חותכים לנחשים קטנים באורך סנטימטר אחד.
או. אם רוצים לקבל צורת שבלול, אפשר לחתוך
לאורך שלושה סנטימטר ואחר־כך לסובב אותו.
את הניוקי מבשלים בתוך סיר גדול גדול, שבו
מים רותחים וכפית מלח. ברגע שהניוקי צפים
על־פני המים, סימן שהם מוכנים.
שולפים את הניוקי בעזרת כף עם חורים
ומגישים אותה עם רוטב צלי או רוטב עגבניות
ושום או, הכי טוב: ממיסים חמאה במחבת,
מוסיפים לה שום כתוש או עלי מרווה טריים,
לתוכם זורקים את הניוקי המבושלים, מטגנים
אותם דקה, מעבירים לכלי־הגשה ומפזרים
עליהם גבינת פרמזן(אפשר גם כל גבינה צהובה
חריפה אחרת) ,מגישים לשולחן בתוספת בקבוק
יין וסלט חסה ועושים קולות של דברים גסים.

8,870 שקל, כמו סיפרון תינוקות קטן על ענייני
קאקי ופיפי.
היכונו, חבריי ויריריי. השנה הזאת תהיה שנת
שקספיר אצלכם, אם מגיעה לכם מתנה ממני.

עודף השכלה

כל המטר שישים וחמישה שלה מלאים
בהשכלה ובאינטליגנציה ובראייה רחבה של
העולם. התואר השני שלה בפילוסופיה של
המדעים כבר מונח אצלה בכיס רי־הרבה זמן.
עכשיו היא עובדת על עבודת הרוקטורט שלה.
בשאר הזמן היא כל הזמן קוראת את אפלטון ואת
קירקגור ואת קאנט וברקלי ועושה השוואות
ביניהם.
כל זה לא הפריע לה לספר לי שכבר חמישה
חודשים היא שותה קפה ותה בלי סוכר, כי ברגע
שהיא מכניסה סוכר לכלי המיוחד שלו, מתמלא
לה המיטבח בנמלים קטנות ומעצבנות. אחרי
שניסתה כלים שונים. סגורים יותר וסגורים
פחות, ואפילו ניסתה לשים את כלי־הסוכר בתוך
צלחת שבה יש קצת מים, אבל שום דבר לא עזר.
מאז חייה מרים והיא מחכה לחורף, שאז הנמלים
עוזבות את הבתים שלנו בדרך כלל.
פיתאום הבנתי שאם היא לא היתה כל־כך
משכילה וכל־כך חכמה, היא היתה יכולה
להרשות לעצמה להסתכל על העניין מנקודת
מבטה של עקרת־בית פשוטה, ותיכף ומייד היא
היתה מגיעה למסקנה הפשוטה והגשמית כמעט,
} של הכנסת כלי־הסוכר למקרר והחזקתו שם עד
| לצורך בכפית סוכר לקפה.
כשהצעתי לה את ההצעה הבלתי־מתוחכמת
והבלתי־מבריקה הזאת, היא הסתכלה עליי
בתימהון גדול ואמרה :״תשמעי, את ממש גאון״.
לא בא לי להתווכח איתה בכלל.

;טוב תשמרה • הסרט הטוב תשמ
ך• אורח מוזר למדי, דווקא הקולנוע הישר*
אלי היה הקרוב ביותר, ב־ 12 החודשים
האחרונים, ליציאה מן האפרוריות שלו. זאת,
בגלל סרט אחד ויחיד, שהאפיל על כל האחרים.
מ א חו ר דז סו רגי ם לא היה סרט מושלם בשום
פנים ואופן, אבל הוא רשם דף חשוב בתולדות
הקולנוע הישראלי: זו הפעם הראשונה שבה
הביקורת והקהל היו תמימי־דעים. הסרט זכה
לשבחים בעיתונות ויותר מ־ 600 אלף צופים נהרו
לראותו.
חשוב מכל: זה היה אחד מאותם הסרטים
שניתן להתייחם אליהם בלי ההתחשבות
והרחמים ,־שבהם צריך, בררו כלל, לבחון את
הקולנוע הישראלי, ואפשר היה לומר עליו שהוא
עומד על רמה נאותה בצילום, בבימוי, במישחק |
ובכתיבה, לא פחות מן המוצרים ההוליוודיים1
המכובדים ביותר.
בקולנוע הישראלי זאת המחמאה הגדולה
ביותר, וזה היה חריג גדול.
בזיונות מהדהדים. מעבר לזה, היבול היה
דל: שני בזיונות מהדהדים, יומרניים וצעקניים
— זעם ותהילה ושוברים של אבי נשה
נסיונות כושלים לביקורת חברתית בקוקו בן ,19
מצר אחד, ובעדות מאונס מצד שני: אוסף
סחורות מרכולת שאין צורך להרבות עליהן
בדיבור והס מלהזכיר את שמן; ויוצא־דופן אחד
לטובה, עתליה של עקיבא טבת, שאם כי גימגם

ניקולאס קייג׳

סאנדרין בונד

.מועדון הכותנה״ ,״בירדי״

.לחיי אהבותינו״

כסרט, סיפק את ההופעה הנשית המושכת ביותר
מזה שנים בקולנוע הישראלי, בדמות מיכל בתארם,
שגילמה קיבוצניקית בגיל העמידה, שאינה
מוכנה לקבל עליה תכתיבים של קולקטיב
ומתעקשת לשמור על אישיותה הפרטית.
עם זאת, מה שמפליא ביותר, הוא ששנת
תשמ״ה עוד עלולה להירשם כשנת־שיא בהפקה
המקומית. כי מעבר לתריסר הסרטים שיצאו
לאקרנים, יש במחסנים עוד תישעה לפחות,
המוכנים להקרנה או קרובים מאוד לכך. יבול כזה
לא ידעה התעשיה גם בשנות־השיא שלה, והנה
דווקא כאשר המדינה פושטת את הרגל, יוצא
הקולנוע בחגיגות. לך תבין מה הסיבה. שלא
לדבר על נתונים סטאטיסטיים יבשים, המצביעים
כי קהל ההולכים לקולנוע גדל השנה, לפחות
בתישעת החודשים הראשונים (הסטאטיסטיקה
מפגרת תמיד אחרי לוח־השנה) ,בערך ב־*. 10
רוצים פנטסיה. כפי שאפשר היה לצפות,
בהתחשב במצב המדינה, קומדיות היו הסחורה
המבוקשת ביותר בשוק. אנשים רוצים להתבדר
בכל מחיר, לצחוק, אפילו בכוח, ולו רק כדי
לשכוח מעט את התכווצות השקל שבכים והמוסר
שברחוב. הכל הלך.
מטורפים המורים -קאריקטורה מגוחכת
ומטופשת על מערכת־ההוראה באמריקה, עם
הופעת־אורח מבריקה של ריצ׳רד מלי״גן כמשוגע
המקסים את התלמידים.

;רע תשודה • הסרט הרע תשמ ר

.1חולית(ארצות״הביית)

. 2תעלומת אומגה(ארצות״הברית)

>3פאריס, טכסאס(גדמגיה־אדצות-הבדית)

__ .4ידח מלא בפאריס(צדפת) __י

ייה • הסרט הטוב תשגרה • הסרט

בעל אחד יותר מדי, עם דיאן קאנון הנשואה
לשניים; נערת הפרוטוקול, עם גולדי הון,
המתבקשת להקריב את עצמה על מיזבח המולדת
האמריקאית ולהצטרף להרמון של נסיר־נפט
סעודי; ועוד המצאות מבריקות מן הסוג הזה.
בין אלה נראה סרט כמו סודי ביותר -
הרפתקת־טירוף, שהיא המשך רעיוני לטיסה
נעימה -כמשב־רוח רענן. אולי פה ושם יש בו
טעם של תבשיל שחומם בשנית, מן השאריות
שנותרו מארוחה קודמת, אבל לפחות היה מי
שטרח לבשל.
אם לא קומדיות, מה שביקש הקהל, זה
פאנטסיה, בריחה מן המציאות, הפלגה אל עולם
שהוא דמיוני עד כדי כך שלא יטריד במשמעויות
מיידיות.
רשימת סירטי הפאנטסיה השנה ארוכה
מתמיד, אולי משום שהעולם כולו נע לכיוון הזה.
כמה מהם היו משעשעים ביותר, לדוגמא
הרפתקות שלושת ציידי רוחות הרפאים בניו־יורק,
גוסטבאסטרס, או פלישת הנבזים
הקטנים, הגרמלינס, לחיי עיירה אמריקאית
קטנה.
המחשבים המשיכו לדגדג את דמיון
הקולנוענים, עד כדי כך שהיה מי שמצא לנכון
להעלות סיפור־אהבה בין מחשב לנערה בחלום
אלקטרוני. העניינים הסתבכו עד כדי גוזמה
בשליחות קטלנית, כאשר רובוט מן העתיד

שחקן־מי שנ ה השנה

שחקנית־מי שנה השנה

רוגרט דה־נירו

פגי אשקתפט

.ברזיל־

.המעבר להודו״

נשלח לימינו אלה, כדי לחסל את אמו של מי
שעתיד להיות יריבו הגדול במאה הבאה.
לאודיסיאה בחלל קם בן מפגר, בשם ,2010
שניסה לשווא לבדוק מה קרה לטייסי־החלל
שלא שבו הביתה בסרט הקודם 1984 .זכה
לעיבוד קולנועי נוסף, קודר, רציני אבל חיוור,
לעומת כל מה שאורוול רצה לומר.
אבל הפאנטסיות לא היו קשורות לעתיד
בלבד. גם את העבר אפשר לקשט באגדות,
בניסים ובנפלאות. בין הדוגמות היותר מוצלחות:
ליידי נץ -סיפור־אהבה בין אביר שהוא זאב
בלילה, לבין גבירה שהיא נץ ביום. סיפורים כאלה
יכולים להתרחש, כמובן, גם בהווה, ולראיה:
אדם־זאב אמריקאי בלונדון, שבו ג׳ון לאנדים
מתחבט בין הומור לאימה, תוך כדי עשרות קידות
לכל מיני סרטים קלאסיים של הוליווד הישנה.
נעורים ומוסיקה. ועוד אופנה שפשטה
השנה ומנפיקה סרטים בקבלנות: אופנת סירטי־הנעורים.
הכוונה לאותם הסרטים שבהם
הגיבורים הם בני־עשרה, הבעיות הן בהתאם
והרוח הנושבת בכולם, היא שהמבוגרים אינם
מבינים לליבטי צאצאיהם. הם חסרי רגישות
ותבונה, ורק בררו נס, משום שהם נפלאים כל־כך,
מצליחים הצעירים לשמור על עצמם.
זה יכול להיות תרגיל בפסיכולוגיה עממית,
דוגמת מועדון ארוחת הבוקר, זה יכול להיות
זיקוקין די־נור קולנועיים עם מעט מאוד כיסוי,

הסרט הרע תשמי ה״ הסרט הרו

סרטי השנה
(המשך מעמוד )23
כמו ראסטי גייימס, זה יכול להיות בדיחה
רעשנית כמו מסיבת הרווקים, או גירסה של
רוקי לבני הגן, כמו נער הקאראטה. מי שירצה
לחפור בעבר, יוכל אולי להצביע על אמריקן
גראפיטי של ג׳ורג׳ לוקאס, או בתקופה רחוקה
פחות, על דיינר של בארי לוינסון, כמקורות
השראה לסרטים הללו. אבל, אין שום ספק
שחיקויי השנה נפלו בהרבה מן המקור.
עוד תופעה מוזרה לשנה זו, היא התחיה של
הסרטים המוסיקליים. אומנם, לא מה שהיה פעם
סרט מוסיקלי, אבל.בכל זאת, סרטים שבהם
למוסיקה יש תפקיד חשוב. אם סירטי הברייקדנס
הם אולי תופעה טיבעית שגלשה מן השנה
הקודמת ומהווה ספיח למה שקורה ברחוב
האמריקאי, סרטים אחרים, שבהם המוסיקה
שייכת לרפרטואר הקלאסי, ולמרות זאת הצליחו,
כמו כרמן או אמאדיאוס, בכל זאת מראים
שמשהו השתנה בטעם הקהל. כאן אולי צריך
להוסיף את הנבואה, סרט ניסיוני, שבו המוסיקה
של פילים גלאס חשובה ממש כמו התמונה.
הביזבוז הגדול. שני הפילים הלבנים של
השנה היו, ללא ספק, היו זמנים באמריקה
ומועדון הכותנה. שניהם עסקו בנושא דומה —
תור־הזהב של הגאנגסטר האמריקאי — ובשניהם
היתה תחושת הביזבוז והעודף, אשר העיקה
והפריעה להערכת המוצר הסופי.
הראשון, סירטו של סרג׳יו ליאונה, למרות
שנמשך ארבע שעות, דווקא מצא לו אוהדים
רבים בארץ, אולי משום שהתמונה על המסך
היתה עשירה כל־כך, הופעתם של דה־נירו
וג׳יימס וודס מרשימה כל־כך, היריעה היתה רחבה
כל־כך, שהם האפילו על כל הצרות האחרות: על
המיבנה המוזר של הסרט, על חלקים מעורפלים
בסיפור, על חזרות והשהיות מיותרות ועל כמה

תשמ״ה היתה שנה שחונה באמת. רשימת הסרטים
שהוצגו בה היתה ארוכה כאורך הגלות. אבד לא
נמצא בה סרט לרפואה. שיירשם כחוויה בלתי נשכחת
או כבשורה חדשה. אפור -זה צבע השנה. אומרים:
טוב יותר מן הכלכלה הישראלית. הגם זו נחמה?
ריגעי אלימות קיצוניים( .אם כי, במחשבה שנייה,
אלה אולי עזרו להצלחת הסרט).
השני, מועדון הכותנה, שהיה הסרט היקר
ביותר שהפיקו באמריקה, התבלבל לגמרי ולא
הצליח להחליט אם הוא רוצה להיות סרט

אפולו ניק פורטה ב״דני רוד׳

מאתיו מודין ב״בירדי׳

כושל ואנושי

דור ההמשך

מוסיקלי או סרט פשע. התוצאה היתה שהוא צלע
גם כאן וגם כאן, למרות שכמה הופעות של
ריקודים היו מסנוורות עיניים וכמה שחקני־מישנה
ראויים לכל השבחים.
מאחורי תחבושת. ואם כבר מדובר
בשחקנים, השנה הרשימה ארוכה במיוחד.
ראשית, אותם שחרגו מסיסגרת ההישג האמנותי
והפכו לתופעות חברתיות. הבולט והמשעשע
ביניהם הוא אדי מרפי, הכושי הצעיר בשנות
העשרים המוקדמות שלו, שהפך בכוחות עצמו
את השוטר מבוורלי הילס לאחד הלהיטים
הגדולים של השנה. צ׳אק נורים, הבריון שנולד
כתחליף אמריקאי לברוס לי, עושה עכשיו סרטים
בקבלנות, כל אחד מהם להיט, לא גדול, אבל
מספק ביותר. הוא יכול לשמש תחליף זמני
לצ׳ארלס ברונסון, עד שיבוא הבריון הבא.
בינתיים, הגיע לישראל להופיע בסירטו החדש
של מנחם גולן.
אשר לארנולד שווארצנגר, מר עולם
נצחי, שהפך לאליל טיפוח״השרירים: אם יהיה מי
שיידע לנצל גם את חוש־ההומור הטיבעי שלו,
שהתגלה בסרט תיעודי מוקדם, בוודאי יוכל
להפיק ממנו הרבה יותר מסתם הנפשה של דמות
מצויירת.
מעניין, שלעומת הקושי למצוא סרטים
מרשימים ברמתם, לא חסרו השנה כלל הופעות
של שחקנים, מן הווירטואוזיות של טוס קינטי
כמשורר אירי שתוי בראובן ראובן, ועד
למינימליזם המתוחכם במישחק של פילים
נוארה, כשוטר שסרח בשוטר מגנב פטור, מן
העוצמה הסוערת של ג׳יימס וודס, כגנגסטר

קייג׳ ,שהוא בהחלט ראוי להיות שחקן שנת
תשמ״ה, עבר מסירטי־נעורים נוסח ר אס טי
גייימס, דרן־ גניבת הצגות מוותיקים במועדון
הכותנה ועד להופעה האישית, המעמיקה
והמפרכת ביותר, בברדי. שחקן שצריך להופיע
סרט שלם, כשחלק גדול מפניו מוסתרים מאחורי
תחבושות, ואף על פי כן מצליחים פנים אלה
להביע את כל מיגוון הרגשות, מצער ועד זעם,
מתיסכול ועד תבוסה — ראוי לכל השבחים.
כואב לנשמה. בין השחקניות קל מאוד
לציין ותיקות ומנוסות. מריל סטרים, גם כאשר
היא מופיעה ברומן בינוני כמו להתאהב, אינה
מחמיצה אף סצינה אחת, היא פשוט מכונת־מישחק
מושלמת. שותפתה מסילקווד, שר,
עשויה להיות אחת המועמדות העיקריות לזכיה
בפרס האוסקר השנה, אחרי מסיכה, שבו היא
מגלמת אם זרוקה של נער בעל לב זהב וחזות
מיפלצתית, והיא עושה זאת בכל־כך הרבה
פשטות וטיבעיות, עד אשר שוכחים לחלוטין את
הדמות האופנתית שקישטה במשך שנים את
טורי־הרכילות.
קתלין טרנר תיזכר לטוב, כי הצליחה להתגבר
על הגיחוך היומרני של הסרט שבו הופיעה,
למות בעד תשוקה, ולהעניק לדמות — פירסו־מאית
בשעות־היום, יצאנית בלילה — עומק
אנושי ואמינות, שדוגמתם קשה היה למצוא
בחלק אחר של הסרט.
סאנדרין בונר הצעירה היא תגלית השנה
ושחקנית־השנה בזכות לחיי אהבותינו, סרט
קשה־עורף וכואב לגשמה: לכשיובא (אם יובא)
לישראל סירטה החדש, בלי גג, בלי תג, שזכה

קלי מקגילים ב״ראובן ראובן״
הגיעה עד ״העד״ -תגיע רחוק

ציצו אינגרסיה בג׳ארה מתוך ״כאוס״
הליקוק של דון לולו

יהודי משתולל בהיו זמנים באמריקה ועד
לאיפוק הרך והנבון של ריצ׳רד פארנסוורת,
כשודד־רכבות מזדקן בהשועל האפור, מן ההפנמה
הקיצונית של הארי דין סטאנטון בפריס־טכ
ס ס ועד לדיקאדנס המופנם של רופרט
אוורט בארץ אחרת, ואחר כך בלרקוד עם זר.
ואין לשכוח את צ׳יצ׳ו אינגרסיה בקטע מבריק
בכאוס.
ותיקים כמו ג׳ון הרט, ב־ 1984 ובהפגיעה,
או האריסון פורה בהעד, הוכיחו שוב את
מעלותיהם הרבות, כל אחד בדרכו המיוחדת
במינה, ואילו דור חדש של צעירים מציף את
המסך בכישרון ובנוכחות קולנועית מדהימה.
הרשימה של הצעירים היא ארוכה במיוחד,
אבל נראה ששניים הם הבולטים ביותר, שיתפו
פעולה יחד בסרט אחד, ברדי, שעיקר מעלתו היא
נוכחותם של השניים. מאתיו מודין, ועוד יותר
ממנו, ניקולאס קייג׳ ,ממלאים את התמונה
באישיותם, ובאוסף תפקידים מגוונים ביותר,
מראים עד כמה הם מסוגלים להוות את דור
ההמשך בהוליווד. מודין, שהופיע קודם לכן
כחייל מרובע בסטרימרס וכטרוריסט מיוחם
במלון ניו־המפשייר, נכנס לתוך עצמו, כאילו
מתבודד בתוך עולם אחר, בדמות הנער ללום־
המילחמה, החולם להיות ציפור. ואילו ניקולאס

בפרס בוונציה, תהיה בו הוכחה נחרצת מדוע היא
שחקנית־השנה שלנו.
תפקיד זעיר. אצל שחקני־המישנה המבחר
רחב — מאד האריס, כבעל בוגדני במקום
בלב ועד לריצ׳רד מאליג, כמטורף המלמד
היסטוריה כמטורפים המורים; מאפולו ניק
פורטה, כזמר איטלקי כושל בדני רוז, איש
ברודווי ועד לג׳יימם פוקס, כמחנך מיואש
בהודו־ האימפריאלית בהמעבר להודו; וזאת
מבלי לציין את כל תפקידי־המישנה במועדון
הכותנה, את ליאו מק־קרן ככומר שיכור
בליידי נץ או את ג׳פרי ג׳ונם, הקיסר האוסטרי
באמאדאוס.
אולם המפתיע מכולם היה דווקא אחד שמקובל
לראותו כשחקן ראשי, ולא סתם שחקן
ראשי, אלא כגדול שחקני־אמריקה היום. זהו
רוברט דדדנירו, שנטל על עצמו תפקיד זעיר
בברזיל, סירטו המטורף, חצי מפחיד וחצי פארודי
של טרי גיליאם, כשהוא מגלם אינסטלטור המורד
במימסד. דודנירו הופיע בשני סרטים נוספים
השנה, היו זמנים באמריקה ולהתאהב, בשניהם
הסתבר שהוא אכן שחקן גדול. אבל דווקא
בתפקיד האפיזודי הקטן הזה הוא הירשה לעצמו
דבר שהוא מעז לעשות רק לעיתים רחוקות: הוא
חייר מלוא הפה, כאילו הוא מרשה לעצמו

ליהנות, לשם שינוי, מן התפקיד שלו, מבלי
לשקוע למצולותיו.
הגברת הזקנה. בין שחקניות־המישנה
הבחירה קשה יותר, משום שההיצע קטן יותר.
אפשר להצביע שוב על טיוזדי ולד, אחת ההחמצות
הגדולות של הוליווד, שהופעתה האפי־סודית
בהיו זמנים באמריקה הזכירה שוב עד

מירנדה ריצ׳רדסון ותפרט אוורט ב״לרקוד עם זר״
הצעירים הבריטים החמים ביותר

שר ב״מסיבה״
הזרוקה המשכנעת

כמה היתד, מסוגלת לתת לבד, אילו ניתן הדבר
בידיה. וכדאי אולי לציין את אמאנדה פלא־מר,
שהופיעה בתפקיד ראשי אחד (כביתם של
הרוזנברגים בדניאל) ובתפקיד־מישנה אחד הרבה
יותר נוגע ללב, כטרוריסטית צמאת־אהבה במלון
ניו־המפשייר. לינדזי קראה במקום בלב,
בספרית שאינה מוותרת על כבודה, ואינגריד
טולין, בהופעה קצרה וכואבת באחרי החזרה,
העלו את תרומתן כמעט למישקל של תפקיד
ראשי.
עם זאת, אין ברירה אלא להסכים עם האקדמיה
האמריקאית ולבחור בפגי אשקרופט, מי
שהיתה הגברת הזקנה התוהה על משמעות
האימפריה בהמעבר להודו, כשחקנית־המישנה
של השנה. היא כבר הרבה שנים שחקנית ראשית
וגברת ראשונה בתיאטרון, הגיע הזמן שהקולנוע
יחווה קידה עמוקה לכישרונה .׳
כאן אולי המקום לציין שתי שחקניות צעירות
שהן בהחלט תגליות מבטיחות, שבוודאי עוד
נשמע עליהן רבות: קלי מקגינים, אחרי ראובן
ראובן, ובמיוחד אחרי העד, מצטיירת כאישיות
חמה, מפוכחת ותוססת, מן הסוג שיחזיק מעמד
הרבה שנים על הבד. ואילו מירנדד! ריצ׳רד־פון
אומנם רק צצה לאחרונה, בלרקוד עם זר,
אבל אם תמשיך כך, הקריירה שלה מובטחת.
הרביעייה המובילה. לגבי ארבעת סירטי
השנה, הבחירה קשה מאוד. היא קשה משום
שסרטים טובים היו לא מעט. אבל סרטים חדפעמיים,
מן הסוג שייזכרו שנים רבות, זה כבר
דבר אחר. למשל, איש לא יטען שהעד היה פחות
ממותחן אינטלגנטי ורגיש. למשל, למרות כל
הטענות שיש נגד אריק רוהמר על שימוש עודף
בדיאלוגים, כל מי שעיניים בראשו, לא יכול היה
להתעלם מן התבונה והקסם של ירח מלא
בפאריס, וצריך גם להכיר בעובדה שאחרי
החזרה היה מבט מרתק מאחורי הקלעים של
המיטבח הברגמני, גם אם המבט היה בעל אופי
,טלוויזיוני. ואשר לדני רוז, איש ברודווי זה היה
בהחלט וודי אלן מבריק ומשובב־נפש, לולא הספקנו
כבר לראות את שושנת קאהיר הסגולה,
סירטו הבא של אלן, שלא הוצג עדיין — אולי
הטוב שבין כל סרטיו עד היום.
ובהחלט ראוי להזכיר לשבח את העיבוד
הדינמי ומלא ההשראה של פראנצ׳סקו רוזי
בכרמו של ביזה, את החריפות הבלתי־מתפשרת

שחקנית נהדרת בסרט רע
של דיוקן מישפחה מתפרקת, אשר צייר מורים
פיאלא בלחיי אהבותינו, או את שובו המפואר
של דייוויד לין לעשייה קולנועית, אחרי שתיקה
בת 14 שנים, בהקעבר להודו.
ובכל זאת, אם צריך רביעייה מובילה, נראה
שצריך להתחיל בסרט שעורר מחלוקת מרה
דווקא בקרב מבקרי־הקולנוע הנאורים. היו
שחשבוהו לפיטפוטים סלוניים, ואחרים שסברו
שהבימאי, אריך רוהמר, הוא צעיר ומבריק לא רק
מבני גילו(מתקרב ל־ ,<70 כי אם גם מצעירים
אחרים. הסרט ירח מלא בפאריס הוא הצלפה
קשה בצרפתים ובמוסר הכפול שלהם, ותחקיר
רציני ושנון במדעי־ההתנהגות. רק דואב הלב על
ביל אוז׳ייה הצעירה, שהתחילה וסיימה בסרט
זה קריירה שהיתה עשויה להיות מזהירה, אלמלא
נפטרה זמן קצר אחרי שהופיעה בסרט.
סרט שהגיע כבר לארץ, כשהוא עמוס פרסים
לעייפה, פאריס, טכסאס של וים וונדרס, מסע
ארוך בחיפוש אחרי שורשים ובסיס לחיים, על
פני אמריקה שנראית שוגה מכל מה שהיתה פעם,
במצלמתו של רובי מילר. גם כאן אפשר לטעון
שוונדרס נשאר לעיתים סתום מדי, שיש מקומות
שבהם הוא מאבד את המישמעת העצמית. אבל,
נגד כל אלה שקולה האווירה הנדירה שהוא יוצר,
התחושות שהוא מעביר אל הצופה, סוג של
קולנוע שיכול להיות כמעט דומם, או פטפטני
להחריד (יש דוגמות לשני הכיווים בסרט) אבל
הוא נראה תמיד כקריאת־כאב ספונטנית שהומ
צאה
בו ברגע.
על דמעות של שתיקה, סירטו הראשון של
הבימאי רולאנד ג׳ופה, נאמר בין היתר, שסיפור
הידידות האמיצה בין העיתונאי האמריקאי סטיבן
שנברג לבין עוזרו הקאמבודי, דית פראן, העמיד
בצל את האספקטים הפוליטיים של אחת
הטרגדיות האיומות ביותר שעברו על אומה, והיו
שהתלוננו כי המיבנה הדרמאתי אינו מושלם, ויש
מעין שבר עלילתי באמצע. אולם הטענות כולן
מתגמדות כאשר צופים בסרט המזעזע הזה. כי
שום דבר אינו יכול להעמיד בצל את שדות-
ההריגה המחרידים, את ההרס והחורבן שהופכים
למציאות יומיומית, את הפיכתם של ילדים
למכונות־רצח שרירותיות. אולי, כפי שטענו
אחרים, זה סרט של מפיק (דייוויד פאטנם) לא
פחות משהוא סרט של בימאי, אבל בחשבון סופי,
אין זה משנה כהוא־זה.
אשר לאמאדאוס, מקומו מובטח ברשימה
הזאת, ולוא רק בתור התופעה של השנה. מי היה
חולם שחייו של מוצרט מסוגלים לשבור שיאים
בקופה, בעידן של בוי ג׳ורג׳ ודוראן־דוראן? אבל
עובדה. בדרך שבה העביר מילוש פורמן את
המחזה של פיטר שפר אל הבד, הפך סיפור
היחסים בין מוצארט למלחין סלייארי למשל של
מילחמת הבינוניות בגאוני. גם כאן היו כמובן
טרוניות, על כך שמוצארט(בגילומו המבריק של
טום האלסי) הוא קריקטורה של גאון, ומעריצי
המוסיקה שלו מבקשים דווקא לראותו כדמות

של קדוש מעונה, או שהעובדות ההיסטוריות
מסולפות: או, מצד שני, שפורמן נפל בפח של
הסופר־פרודוקציה האמריקאית. אין ספק שכאשר
היו פחות אמצעים בידיו, טרח פורמן למצוא
פיתרונות מקוריים יותר לסרטיו, ובימים הטובים
שהיה עדיין בצ׳כיה, חידש את עצמו בכל סרט.
אבל אין זה צריך להוריד כהוא־זה מן ההצלחה
שיש לו כאן, וכל מי שיטען, כי א מ אדי או ס הוא
פחות מסרט טוב, הוא סתם קנטרן הרוצה להתחכם
בכל מחיר.
חוסר־טעם. אם קשה לבחור את הסרטים
הטובים של השנה, עוד יותר קשה להחליט על
הרעים. הרשימה פשוט ארוכה מדי, ומי יוכל
להחליט אם סידני לומט פישל יותר בפגישות
עם גארבו או אולי, היה זה אנדז׳י ואידה ששבר
את כולם עם אהבה בגרמניה, ושמא מגיע
הכבוד המפוקפק לחנה ק. המביך והמבולבל של
קוסטא גבראס. וזאת, כאשר מתייחסים רק לסרטים
של בימאים מוכרים, מכובדים, שמהם אפשר
בכל זאת לצפות להישגים. הרי אין טעם להיטפל
לראמבו, או ליתר סירטי־השרות לכוכבי־האופ־נה.
הסרט
המגוחך ביותר של השנה, בהתחשב
בנתוני היסוד שלו, היה ללא ספק חולית. עם
הבימאי שעשה את איש הפיל, דייוויד לינץ׳ ,ועם
ספר שנחשב כמעט לתנ״ך של המדע הבדיוני —
שלא להזכיר שנה של צילומים במכסיקו
והשקעה של 40 מיליון דולר — מה שיצא בסופו
של דבר, זה גימגום מבולבל לחלוטין, הן מבחינה
סיפורית והן מבחינת עיצוב הרעיון, שני מרכיבים
חיוניים בסוג זה של סרטים.
סרט אחר שהתחרה על פרס הגיחוך היה
המצחיקון העלוב אני ואת ואני, שהיה חוסר־טעם
בגילומו המושלם. גילגול נשמות של לילי
טומלץ ומיבחר עוויתות של סטיב מרטין עורר
רחמים על התמימות והילדותיות של מי שעשה
אותו.
האכזבה הגדולה של השנה היתה מיקי ומוד
של בלייק אדוארדס. קשה להבין איך בימאי
מבריק כל-כך, הנעזר בשלישיית שחקנים מעולים
— דאדלי מור, אן ריינקינג ואמי אירווינג
— יכול היה להוציא תחת ידיו קומדיה תפלה,
שדופה ועייפה שכזאת, על כתב טלוויזיה הנקרע
בין אשה פוליטיקאית לאשה מוסיקאית. לקטנים
יותר מותר, לאדוארדס אסור לעשות דבר כזה.
ולבסוף, הסיום העצוב ביותר של השנה.
תעלומת אומגה היה סירטו האחרון של סם
פקינפה, מן הבימאים הגדולים שקמו לאמריקה
בשנות השישים. יתכן מאוד, שכל המאבקים
מאחורי הקלעים להפקת הסרט הזה וכל
התיסכולים שהיו לפקינפה בשנים שקדמו
להפקתו, כאשר תוכניות עלו על שירטון, בזו
אחר זו, מסבירים חלק מן הטירוף המתוסכל ומן
היומרנות הריקה שיש בסרט הזה. בין שביב אחד
לשני של סצינות, המזכירות ימים עברו, מדשדש
הסרט בביצה עכורה של פילוסופיות תיקשור־תיות
סתומות, שאותן הוא מתקשה לפתח כראוי.
חבל שהבימאי שעשה את אקדחים אחרי
הצהריים, חבורת הפראים וכלבי הקש גמר
את הקריירה עם סרט כזה.

עדגה פייגדד ׳1

הנעוה בת ה־5ו קיימה חסים עם חבוים
רניחה וידיד מבוגר, ואח יום הורדתה
ה־ח חגגה באורגיה. מ עבד ער החוק?

1111611157

?! טי נו ת
הנחיות היועץ
ה פ שרם יליי. שלה

בעילת קסינות

באייר תש ל ״ א 1971 במאי

5 0 .0 4 7

בעילת קכינות

הכעיפים 1 ( 152ג ) ו ) 3 ( 152-
הפלילי 1936קובעים :

לפקודת החוק

כל אדם

( ג ) הבועל שלא כחוקילדה, או השוכב
משכבי אשה עס ילד, והםלפסהמגיל
שש -עש רה -ייאשםבפשעויהיהצפוי
למאסר 14שנים

בתנאי שאם נ אש םאדםבבעילתילדה
ש לא כחוקעפ ״ יפסקה ( ג ) שלסעיף
דה תהיההגנהמכפקתבפני אשמה ז ו
אם יוכהלבית המש פםשבפניוהובאה
ההאשמה סהיתהלנאשםכיבהסבירה
להאמיןשהילדה הי תה ב ת 17שנה ,
ואם יוכחשהיתהלוסיבהסנוורה
להאמיןשגיל האשה היהבין 16ל ד
! שנה -לא ישא בעונשגדולמהאפוד
בסעיף 3״

עו ,15 עונשחמור.בין 16ד ח, עונש קל.מ־7ו הנר מותו
ך עולם לא אשכח את יום־הולדתי ה־!17
זו היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי
באורגיה!״
רות קראה את המילים שוב ושוב, ולא
האמינה למראה עיניה. היה זה בוקר חם, לפני
ראש״השנה. היא נכנסה, כדרכה, לסדר את חדרה

של בתה, אורנית בת ה־ . 17 היא ערמה בגדים
מלוכלכים בצד אחד על הריצפה, ועיתונים,
ספרים וניירות בצד שני. עיניה נתקלו ביומן
כרוך בכריכה קשה, שעליה היה מצוייר הכלב
סנופי. רות הניחה את היומן על יתר העיתונים
והספרים והמשיכה בעבודתה. אולם משהו משך
אותה אל היומן.

אורנית, בת יחידה ומפונקת, נולדה כאשר
הוריה היו כבר בגיל מתקדם. היא ידעה שהיא
בבת־עינם של ההורים, וניצלה זאת. תמיד קיבלה
את הבגדים היפים ביותר ואת הצעצועים הרבים
ביותר. כאשר למדה לכתוב ולקרוא החלה
אורנית מנהלת יומן. את היומנים הראשונים
נהגה לקרוא באוזני הוריה ליד שולחן־האוכל.
היא רשמה בהם רכילות מבית־הספר, תקצירים
של הסרטים שראתה בטלוויזיה, והערות
מרושעות על מוריה. בבית התחילו להתלוצץ
שאורנית איננה עושה שום רבר בלי להנציחו
ביומנה.
השנים עברו ואורנית סיימה את בית־הספר
היסודי. מיכנסי הג׳ינס שלבשה היו קצת יותר
הדוקים משל האחרות, וחולצותיה קצת יותר
פתוחות. היא החלה מאפרת את עיניה אפילו
לפני לכתה לבית־הספר.
למרות הבגרות המוקדמת, המשיכה לנהל את
יומנה מדי יום ביומו. ההורים היו רואים אותה
רושמת רשימות ארוכות ביומן מדי ערב, לפני
שהלכה לישון. אומנם, על כריכת היומן התנוסס
תמיד אותו הכלב סנופי אך אורנית הפסיקה
לקרוא את יומנה להוריה. את סודותיה שמרה
לעצמה.
ההורים לא היו מודאגים. הם ידעו כי זהו דרכו
של עולם, נערות מתבגרות ומוצאות עניין
בנערים. הרבה נערים היו מבקרים את אורנית
בביתה מאז נכנסה לבית־הספר התיכון. ההורים
הירשו לנערים לשהות בבית עד שעה מאוחרת,
אר כשיצאה לבלות היתה חייבת לחזור הביתה

כלהבועלנערהשהיאלמסהיגיל 17והיא
אינה אש ת ו -דינומאסר 5שנים, זולת אם
היה לו יסודס בי ר להאמין שהנערה היתה
לפעלהמגיל 17

כלתיקהמתייחס עפ״יהראיותהכלולותבולסעיפים
ה נ ״ ל, יינתןעל -פינסיבותיוהמיוחדות, אך ניתן
לקבועפר זש כיבמקריםבהםפדוברעלנערונערה :

כאותה

קבוצת

ב. ב אש רהבעילה

ללא

נעשית בהסכמה;

לחץ א ו

כתוצאה

ללא ניצול רע כד
וכי וצא ב זה ,

ניתן

איום,

גיל;

פיחכי

רעות

רגילים;

עדיף,

לסגור את התיק

אח האמורבסעיף 2
הנוסף הבא:

תרפית;

כגון
מחוכר לקרוא

ענין

כפיפות בעבודה
ציבורי.

בכפיפות

לסייג

ני חן להניח כי עלוללהיותשוניבין התו צאות
ה עלולו ת לנ בוע בשכבות הכר תיו ת ש ונ ותס אי -נ קי ס ת
הליכיםע ״ יהמדינה. פירושו של דברהואכי ,
לפרות הרצוןליצורככל האפשר, אחידותבגיסה ,
עלוללהיותלפעמיםשוניבמהותההחלטה בהתחשב
באיזור האירוע וגישות מסויימות הנו הגו ת בו.
מוצעלהיעזר, במידתהצורך, בתסקיר של
הרבחן, לפניההחלטה אם לנקוםבהליכים

לאו.
סירות כשפסיים

לא יאוחר מחצות הלילה .״אוף, אמא, כל הבנות
יכולות לחזור מתי שהן רוצות, למה אני צריכה
לחזור לפני?12״ נהגה אורנית להתלונן מפעם
לפעם. אבל בסופו של דבר היתה מגיעה בזמן
לחדרה, וסוגרת את הדלת.
גם בין ההורים היו לפעמים ויכוחים על שעות
החזרה של הבת.
האם היתה ליברלית יותר מהאב :״אני עוד
זוכרת שהוריי היו מגבילים אותי בשעות החזרה
הביתה. זה היה נורא.מביך. כי כל האחרים יכלו
לחזור יותר מאוחר והיו צוחקים ממני.״ אמרה
רות לבעלה, אבל הוא היה נחוש בדעתו :״הילדה
צריכה לקום בבוקר וללכת לבית־הספר, ואני לא
רוצה שהיא תסתובב ברחובות כמו ילדת־רחוב.
אם היא רוצה, היא יכולה להביא את החברים
הביתה, וכאן הם יכולים להיות עד מתי שהם
רוצים. זה לא נראה לי כל כך קשוח,״ סיכם האב
את עמדתו.
העימות הקשה הראשון היה בסיום כתה ח׳,
חבורה של בנים ובנות, מבית־הספר, החלה לארגן
מסיבות־שינה. הם היו מביאים את שקי־השינה
שלהם לביתו של אחד הילדים ושם היו מבלים
את הלילה בצחוק וקינטורים. אורנית רצתה
לצאת ללילה כזה, אך אביה סירב. אורנית בכתה
ובכתה וסירבה להפסיק. לבסוף התרכך האב
והירשה לה ללכת לאחת המסיבות הללו, בתנאי
שתחזור לפני חצות.
בבית־הספר התיכון הושגה הפשרה. אורנית
היתה יוצאת רק עד חצות, אבל כאשר היה נשף
מיוחד או דיסקוטק של יום שישי, היא יכלה
לחזור מאוחר יותר.
ההורים צפו בגברברים הצעירים שבאו לקחת
את אורנית למסיבות, וחשבו בליבם כי הם אינם
מהווים סכנה גדולה. רובם היו בני גילה, מאותה
שכונה, ואורנית לא התייחסה אליהם ברצינות
גדולה מדי. מדי פעם היה אחד מהנערים מתמנה
באופן רישמי לחבר של אורנית, למשך זמן־מה.
אבל בדרך כלל היה צעיר אחר מחליף אותו
במהירות.
מיקי וארז, אלון ודני התחלפו במשך השנים,
יכבית כמעט ולא חשו בהבדל.

״מה ארג
מגג׳טת ליד

^ חרי סיום־ כיתה י״א ביקשה אורנית לעבוד
כמלצרית בפאב המקומי. היא אמרה כי היא
רוצה להרוויח כסף וכי כל החברים והחברות
עושים כך. היא היתה נחושה בדעתה והסבירה כי
בעל הפאב יחזיר אותה כל ערב במכוניתו, אחרי
תום העבודה.
במשך החופש הגדול היתה מכוניתו של ג׳קי,
בעל־הפאב, נעצרת בחריקת־בלמים ליד הבית
בשעות הקטנות של הלילה. אורנית היתה יורדת
ועולה מייד לחדרה.
כאשר החלה שנת הלימודים, נשמו הוריה
לרווחה. הם קיוו כי הלימודים הקשים של השנה
האחרונה בתיכון יגזלו את זמנה של הנערה, והיא
תפסיק לצאת מאוחר.
אבל מכוניתו של ג׳קי המשיכה להיעצר ליד
הבית כמעט מדי ערב. אורנית היתה יורדת
ואומרת להוריה :״אני יוצאת רק לשעה, אחר־כך
אחזור ללימודים ביתר מרץ.״
״אני קצת מתגעגעת לכל הילדים שהיו
מחזרים אחרי אורנית לפני שנה. הם היו בני
גילה, תמימים וחמודים. הג׳קי הזה לא מוצא
בכלל חן בעיניי!״ אמרה רות פעמים אין־ספור
לבעלה.
לג׳קי היה שם של רודף־נשים. הוא היה בן ,33
גרוש, גבה־קומה ושזוף. תמיד היה לבוש בגדי־ספורט
מהודרים ונהג מכונית־ספורט יקרה. אבל
כאשר דיברו ההורים עם בתם על מחזרה החדש
היא רק צחקה :״עזבו, ג׳קי הוא סתם יצור אומלל.
הוא מספר לי על כל הצרות שלו ומשוויץ לפני
במכונית שלו!״
כאשר התקרב יום־הולדתה ה־ 17 של אורנית,
הבטיחו לה הוריה מסיבה יפה. היא סירבה .״לא
חשוב,״ היא אמרה ,״אני יוצאת לחגוג עם כמה
חברים, אולי אני ואתם נצא לארוחת־ערב.״
את ערב יום־ההולדת בילו אורנית והוריה
במיסעדה מפוארת, שזה עתה נפתחה. המקום היה
מלא אנשים. ליד אחד השולחנות, לא רחוק
מאורנית והוריה, ישבה חבורה גדולה של
צעירים. הגברים היו בסוף שנות העשרים שלהם
והנערות צעירות יותר. הם שתו הרבה וצחקו
בקול רם. אורנית הגניבה לעברם כמה מבטים,
כאשר הוריה לא שמו לב. לפתע קם אחד מבני
החבורה הרעשנית והתקרב לאורנית. הוא משך
אותה מכיסאה, נשק לה, ואמר :״יום־הולדת שמח,
אורנולה.״ ״מי זה?״ שאלו ההורים אחרי שהלך,
ואורנית הסמיקה קצת ואמרה להם :״זה אחד
החברים של ג׳קי.״
למחרת היה יום שישי. אורנית אמרה להוריה
כי תלך לחגוג את יום־הולדתה עם החברים. היא
ביקשה רשות להישאר ללון אצל חברה המתגוררת
בתל־אביב .״יתכן שנחגוג מאוחר, מחר

אם קיימה הסיס עם בן־גילה מתוך אהבה והסכמה -לא יועמד לדין
אין בית־ספר, אז אני אשאר אצל סיגל,״ אמרה.
ההורים לא התנגדו.
כאשר חזרה אורנית ממסיבת־יום ההולדת
שלה לא היתה כתמול־שלשום. היא הסתגרה
בחדרה וכתבה שעות ביומנה. היא שוחחה שעות
בטלפון מתוך החדר הנעול, ועל שאלות הוריה
היתה עונה בחטף. רות התחילה לדאוג. היא
שאלה את בתה שאלות רבות, אך לא קיבלה
תשובה :״אוף אמא, מה את מנג׳סת לי,״ היתה
אורנית אומרת ומסתלקת מהבית.
כל מיני חששות בלתי־ברורים החלו מנקרים
בליבה של רות. כאשר סידרה את חדרה של הבת
לקראת החג, כבר לא חשבה על שום דבר אחר.
״אני מוכרחה לדעת מה קורה עם אורנית,״ חשבה
לעצמה, והחליטה כי תפר את אחד הכללים
הקדושים שלה. היא החליטה לקרוא את יומנה
של אורנית.
״לעולם לא אשכח את יום־הולדתי ה־ ,17 זו
היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי באורגיה״.
היה המישפט הראשון בו נתקלו עיניה של רות.
היא התיישבה על המיטה הבלתי־מוצעת ונשמה
נשימה עמוקה. כמוכת תזזית החלה לקרוא את
יתר העמודים, שנכתבו בכתב־יד צפוף.
היא דפדפה ביומן לאחור, ומצאה עוד קטע:
״איזה מזל שההורים הרשו לי ללכת למסיבת־השינה,
היה כיף נורא. דני הוא ממש מתוק. הוא
עשה לי מסאז׳ בגב ואחר־כך אני עשיתי לו

מסאז׳ ,אבל בחדר היו המון בנים ובנות. בסוף
כיבו את האור ודני נכנס לתוך שק־השינה שלי.
זה קצת כאב, אבל דני אמר שזה צריך להיות כך.
מחר אפגש איתו שוב. חבל רק שאני צריכה
לחזור הביתה כל־כך מוקדם.״
רות ספקה את כפיה .״איד זה יתכן, הרי היא
היתה אז רק בת !14 וגם דני לא היה יותר מבוגר,
איך זה יתכן?״ רות המשיכה לדפדף ביומן ומצאה
פגישות דומות עם ילדים אחרים. היו אלה מיקי
0ן ךז, וזיו ואיתי, שמילאו את הדפים בשנים
שאחר כך. לכל אחד היה מקום בזיכרונות של
אורנית.
במשך הזמן הפכו התיאורים פלאסטיים יותר
ומפורטים יותר. רות כמעט שלא הצליחה
להתגבר על הבחילה שאחזה בה .״ואני חשבתי
שהיא ילדה קטנה והילדים האלה הם תמימים
כל־כך.״ אמרה לעצמה.
״ הסיפור הסתבר כאשר הכירה אורנית את
ג׳קי .״הוא ממש גבר אמיתי!״ רשמה אורנית
בהתרגשות ביומנה .״אבל גם אני כבר לא ילדה
קטנה, אני כבר עוד מעט בת .17 זה כבר גיל
מתקדם!״ שישה דפים מלאים בכתב־יד צפוף
הוקדשו ללילה הראשון עם ג׳קי. אורנית סיפרה
בהתרגשות כיצד נסעו יחד במכונית הדוהרת
וג׳קי חקר אותה על נסיונה המיני .״איזה מזל
שאני קצת בעניינים, אחרת הוא היה צוחק עליי,
כאילו שאני תינוקת ״,כתבה הנערה .״ג׳הי הוא

מדור להבהרת זכויותיו המישסטיות של האזרח. אין המדיר מתיימר לתת
ייעוץ מישסמי ססציפי, ובבל מקרה יתכן שוני בגלל הבדלים בעובדות.
תדרי החוק קובע בי בעילת־קטינה, שגילה פחות מ־ ,17 היא עבירה. העונש על עבירה
זו -מאסר עד חמש שנים.

ף החוק קובע כי בעילת־קטינה, שגילה פחות מ״ 16 שנה, היא פשע. שעונשו עד 14
< .שנות מאסר.
זך החוק גם קובע כי תהיה זו הגנה לגבר, אם יוכיח כי היתה לו סיבה סובה להניח
>3כי גילה של הנערה עולה על 17 שנה. הסכמתה של הנערה איננה נחשבת כהגנה.
אם לא הסכימה הנערה לבעילה, ייאשם הגבר באונס.
החוק מקל בעונשו של גבר שבעל נערה מתחת לגיל ,16 כאשר היתה לו סיבה
.* 1סבירה להניח בי היא מעל גיל ,16 אך פחות מגיל . 17 במיקרה בזה ישא רק
בעונש הקל שבין השניים, כלומר עד חמש שנות מאסר.

הגנה נוספת היא, אם הגבר הבועל את הנערה הוא בעלה החוקי.

ש על פי הנחיות היועץ המישפט* משנת ,1971 לא תגיש הפרקליטות כתב״אישום
0בעבירות בעילת״קסינה אם:
(א) הנער והנערה הם מאותה קבוצת גיל.
(ב) הבעילה היתה בהסכמה.
(ג) ללא איום, לחץ, או תרמית.
(ד) בתוצאה מיחסי־רעות רגילים.
(ה) ללא ניצול מעמד עדיף.
במקרים בהם התקיימו התנאים הללו, ייסגר בדרן כלל התיק מחוסר־עניין לציבור.

נורא מנוסה, וזה בכלל דבר אחרת ללכת איתו
למיטה,״ כתבה לסיכום הערב.
הפגישות עם ג׳קי הפכו לתמצית חייה של
אורנית. היא סיפרה על ג׳קי בכל דף מדפי היומן.
היא התפעלה מלבושו, מהתנהגותו ומנסיונו
המיני .״ג׳קי הבטיח לי מתנה מיוחדת ליום־
הולדתי,״ כתבה אורנית ,״עד שהצלחתי לשכנע
את הוריי שאני יוצאת למסיבה ואחר־כך הולכת
לישון אצל סיגל,״ כתבה ביומן. ,כי אני יודעת
שג׳קי מתכנן משהו מדליק!״
חגיגת בגדות
^ מסיבה, שאליה הזמין אותה ג׳קי ליום
1 1הולדתה, נערכה בדירת״הגג של אחד
מידידיו. חדר־האורחים נראה כמו סלון בהרמון
תורכי. על הריצפה היו שטיחים עבים וספות
נמוכות. כרים גדולים היו זרוקים מסביב ברישול
אלגנטי. משקאות וקוקטיילים נמזגו לכוסות
קריסטל דקיקות, וריח של קטורת עמד באוויר.
ג׳קי שיחק באורות ולבסוף הביא את החדר למצב
של תאורה אפלולית נעימה .״הלילה אנחנו
חוגגים את בגרותך,״ אמר לאורנית. שלושה
גברים מידידיו של ג׳קי ועוד שתי נערות מחאו
כפיים בתהלהבות .״אני לא יודעת אם נהניתי או
נגעלתי ברגע הראשון,״ כתבה אורנית ביומן ,״זה
היה מאוד משונה לראות את כל הרגליים, הידיים
והראשים מסובכים זה בזה על השטיח. אני
חושבת שפיתאום פרצתי בצחוק, אבל התביישתי
שג׳קי יחשוב שאני ילדה קטנה, והמשכתי
להתנהג כמו כולם,״ כתבה אורנית.
רות הפסיקה לקרוא. עיניה זלגו דמעות והיא
מיהרה לטלפון .״אתה מוכרח לחזור הביתה,״
אמרה לבעלה ,״לא איכפת לי אם יש לך עבורה
דחופה, אתה צריך להיות כאן לפני שאורנית
חוזרת מבית־הספר, אנחנו צריכים להחליט מה
לעשות.״
השיחה בין ההורים לא היתה קלה. הם נמנעו
מלהאשים איש את רעהו, אך המבוכה והכישלון
צרבו בליבם .״אני הולך למישטרה ״,הצהיר האב
אחרי שעה של דיבורים .״אני לא עובר על זה
בשתיקה! הסוטים האלה ניצלו את הבת שלי
ומשכו אותה לאורגיה!״ רות ניסתה למתן אותו:
״אולי זה בכלל לא נכון? אולי הכל דמיון פרוע
של אורנית?״ ניסתה לשכנע את עצמה.
כאשר חזרה אורנית ושמעה על התגלית של
הוריה, אדמו פניה מכעס• ״איד אתם מעזים
לקרוא יומן פרטי שלי? אתם, שכל השנים
לימדתם אולי על זכות הפרטיות של כל אחד
מאיתנו, איך אתם עושים דבר כזה!״ דמעות עמדו
בעיניה, אבל לא מפחד או בושה, אלא מזעם .״כן!
כל מה שכתוב ביומן שלי נכון! אני ילדה גדולה
ויכולה לעשות מה שאני רוצה עם הגוף שלי!
בעוד שנה אני הולכת לצבא ואני מספיק בוגרת
כדי ליהנות מהחיים בדרך שאני בוחרת!״
״טוב,״ אמר האב ,״אני רואה שאין דרך אחרת,
אני לוקח את היומן שלך ואנחנו הולכים
(המשך בעמוד )32
למישטרה״.

178X 1־1
ה ס דויו

ערב בשני חלקים מ ע?

בה: דגם לבו של אוברול מגד סינתטי משובח. השרוול

מוכנס פנימה בסיגנון רגלן, הצווארון גולף עומד,
הכיסים גדולים ונפל מעטר אותם וחגורה רחבה
מבד במותניים. ז׳קס מאותו סוג בד, בהדפס שונה.

| \ 1 ך ך 1טתה, רשת 30 החנויות, עיצבה
1 1 -1 ^ 11/1שימלה מבד מקומט בסיגנון שק
רחב וארוך. שרשרת הפנינים מוסיפה גם היא יופי.

1א ך 1די י א 1״7־ 1שסיימה השנה את שנקר, שולי
1 1 1 / 1 1/1זילברברג, עיצבה שימלת״שפו־פרת
בגווני צבע תכלת, שפס כחול כהה עובר בה.

איות באורך נמעט עד הקרסול. למסה: שמלות וחליפות פאריס לחורף.

1*11111ך 1גם בגרמניה נותנות פאריס ורומא
11 /את הטון באופנה: חולצות גבריות
רחבות, הנרכסות מעל החצאית, וההופכות בשעת

הצורן גם לז אקט, או מוכנסות פנימה נגיזרת בלוזון;
חצאיות רחבות מתחת לקו״הברן וחגורות רחבות
מכל חומר אפשרי. הגוונים -אדום, לבן, שחור, כחול.

דגם איטלקי

הגד שחור־לבן. הפסים עוברים לאורן וה־שרוול
בפסי״רוחב. כדי לקבל אפקט מכסימלי
יש לשים חגורה המדגישה את המותניים ולהוסיף עגילים, בשחור״לבן.

ןןןךוו \ ךוץ משלבות המעצבות מיקה ואנט. מימין: אנט 1חצ־
11x1אית צרה מעור ובז׳אקט מעור לבן, בשילוב לב חום.
111/
משמאל: מיקה בחצאית מעור לבן ובז אקט פישתו עם עיבוד עור לבו.

ך ץ לונות־הראווה והירחונים מביו
1אים את בשורת הסתיו: השרוולים
מגיעים עד המרפק או מתחתיו, והבדים
קצת יותר עבים, הז׳אקט משלים
תליפת־שני־חלקים לשלושה, הנעליים
קצת יותר סגורות, פה ושם כובעים.
קולקציות הסתיו הן רבות, וכל
אחת יכולה למצוא את מבוקשה
במיגוון הרעיונות והקבוצות. הגזרות
הן ספורטיביות, גדולות וחופשיות.
חלקים עליונים הם חולצות ומיק־טורנים
גבריים או טוניקות בעלות שני
אורכים, המשתלבים במיכנסיים באר
רכים שונים. החצאיות הן צרות, ישרות
ומכווצות.
עירן המיכס אנד מאטש, ערבבי
והתאימי, עדיין אופנתי מאוד ומתאים
גם למצב הכלכלי: כי יכולים להחליף,
לשנות ולהתאים פריט אחד למישנהו
ולהפוך בכך את המלתחה לחסכונית
יותר וזולה יותר. בד הג׳ינס גם הוא
משתלב באופנה — במיכנסיים, חצאיות,
חולצות ושמלות ספורטיביות.
אך הסריגים מככבים כהרגלם, חלקם
בעבודת־יד ואחרים מצמר, כותנה
ושילובי־לורקס.
גווני האריגים הם ססגוניים —
כתום, ירוק, טורקיז, כחול, אדום,
חאקי, אדמה, שחור, לבן, זהב וכסף.
הבדים — ויסקוזה, טריקו, פוטר,
צמר, משי ומשי סינתטי.
גאולה לפריט ישן. עודד פרד
ביזור, מעצבה החדש של אופנת ניבה,
עיצב מיבחר רב של דגמים אלגנטיים
עם סממנים ספורטיביים. את השילוב
של שניים אלה ניתן לראות בדגם של
אוברול לבן, ספורטיבי לכאורה, אך
תפור מבד משי סינתטי משובח, בגווני

הסתיו: אזכנה
מגחנת של

סגנונות, בדים,
גזרות וצבעים
לבן. השרוול מוכנס פנימה בסגנון
רגלן, הצווארון גולף עומדא כיס גדול
מעוטר בכפל, חגורה רחבה מבד
ופאנסים במותניים.
ז׳קט מבד זהה, אך בהדפס שונה,
יכול לשמש בערבים סגריריים. דש
הז׳קט רחב וגברי, והז׳קט עצמו מתאים
לכל פריט מהשנה שעברה, המחכה
לגאולה.
שנות דד .50 שולי זילברברג
בוגרת שנקר, אוהבת להלביש נשים
יפות. רזות. גבוהות וחטובות בבגדים

סכסיים, צמודים ונשיים, בסיגנון שנות
ה־ .50 היא עיצבה שימלת פוטר צרה
וחתיכית בגוון תכול, כשפסים כחד
לים־כהים עוברים בה בצורה אלכסונית.
אפשר
לשלב עם דגם זה מעיל־צמר
כחול־כהה באורך הירכיים.
דש השימלה גדול, רחב ועשיר בבד
וגיזרת הז׳אקט ישרה. אך מי שנד
עוניינת להבליט את חמוקיה, ירכיה או
מותניה, תוכל לעשות זאת בקלות,
בעזרת חגורה רחבה. אביזר כלשהו על
הראש יוסיף נופך להופעה, ויזכיר את
יפהפיות שנות ה־.50
דזדוקים וחתיפיים. טתה, רשת
חנויות־האופנה הגדולה בארץ (30
חנויות) ,מעצבת לנשים, גברים וילדים.
באופנת־הסתיו שלהם שולט
המראה הספורטיבי, בסיגנון היוניסכס.
בבגדים גדולים בכמה שכבות, במי־זעים
וטרנינגים בשילובי אריג ופוטר,
בבגדים האלגנטיים והמחוייטים לנשים,
בחולצות גבריות בעלות כתפיים
רחבות ומרופדות מעל חצאית
צרה או מיכנם צר מבדי ויסקוזה, צמר
וכותנה.
החידוש העיקרי של טתה הוא
מיכנסי ג׳ינס מסטרץ׳ ,הדוקים לגוף
וחתיכיים, אותם לובשים עם סוודר או
טוניקה ארוכה, בעלת כתפיים מרר
פדות.
אופנת טתה לנשים נקראת יוניק
וכן נקראת גם השימלה הסתווית
העשויה בד מקומט, בגוון ירוק או
צהוב. זאת שימלה בגיזרת שק, בעלת
שגי כיסים גדולים וכדי להשלים את
המראה האופנתי מן הראוי לענוד עליה
כמה ענקי־פנינים.

חתודיס
האחים גמדי: העוקץ שחורים

עתה, כשהאחים משה ויגאל גינדי מודיעים רישמית, במודעות
בעיתונות, שהם ישהו בארצות־הברית זמן רב, עד שהם ״יחליטו מתי
יירגעו הרוחות בארץ,״ כדאי לשוב ולחשב מחדש כמה הם הרוויחו בעוקץ
הישראלי שלהם בשטחים הכבושים: כרמים.
במשך ארבעה שבועות, מאמצע חודש מרס ,1983 פורסמו בשני הצה־רונים
מודעות־ענק בגיליונות יום השישי, כל אחת על־פני עמוד שלם.
המודעות, שמאחוריהן עמדו האחים גינדי, הציעו הצעה שהיה קשה
לסרב לה. רכישת יחידת אדמה בישוב חדש במחיר של 2900 דולר, או
בתשלום חודשי של 50 דולר לחודש (או 1600 :שקל לחודש).
אחר״כך עלה מחיר היחידה ל־ 3100 דולר, ובמודעה האחרונה כבר
נמכרה יחידה ב־ 3400 דולר.
כיום ברור שלישוב החדש לא היה כל אישור מהמוסדות המיישבים,
והניידת שהחזיקו האחים גמדי בידיהם היתה במיקרה הטוב לא מדו־ייקת.
ייתכן שהיתה מזוייפת.
מה שלא היה ברור, וגם לא יוודע לעולם, הוא כמה הם שילמו — אם
בכלל — לבעל־הקרקע. מה שאפשר לשערך הוא כמה הם הרוויחו
בהוצאה מינימלית של שמונה מודעות בעיתון — כמאה אלף דולר —
ושכירת חדרים בשלושה בתי״מלון ברחבי הארץ, לשם באו ישראלים
תמימים במוצאי־השבתות ההן, כדי לחתום על עיסקת־חייהם.
מי שכבר בא לחתום, הבין שהמודעה היתה שיקרית. כל יחידה היתה
בת 500מ״ר ברוטו. אחרי הפקעה לצורכי ציבור, הושארו בידי הרוכש רק
300מ״ר. וזה לא מספיק לבניית וילה, גינה מטופחת, מוסך ושאר הטבות.
לכן הוצע לכל רוכש לקנות שתי יחידות צמודות, שהיו מבטיחות לו
600מ״ר לבניה וחצר.
מאחורי כרמים של האחים גמדי עמדו שתי חברות. האחת: כרמים
חברה לבניין ופיתוח, מניות קדומים ביסוד בע־מ. כך נאמרבהודעות לקונים. בחוזים נרשמה חברה אחרת: כרמים בינוי ופיתוח
(קרני שומרון בע־מ).
חברות אלה לא רשומות כלל אצל רשם החברות הישראלי, וגם לא
ברשם החברות בראם־אללה — מיקלט־מס שהאחים גינדי תיכננו גם
לשאר החברות הישראליות שלהם, שבנו בתוך הקו־הירוק.
אולי מסיבה זו לא ניתנה לרוכשים הממהרים קבלה כחוק. לא היה
מיספר עוסק־מורשה של המוכר, לא הופיעה על הקבלות זהות מקבל
הכסף או כל חותמת מזהה אחרת.
מי שחתם על החוזה התחייב לשלשל לידי החברה סכומים של אלפי
דולארים עבור הפיתוח, אם וכאשר יקום הישוב המובטח. אך הישוב לא
יקום לעולם, כי לוזאחיכז-גינדי היתה רק בעלות לזכויות חוזיות על
הקרקע, שלא עברה אפילו תהליך של רישום ראשוני, ועל פי המצב
בשטחים הכבושים לא ניתן היה לרשום את המיגרש על־שם הקונה אלא,
לכל היותר, על שם זכויות החברה במיגרש.
החותם על החוזה התחייב לשלם את מלוא הכסף וויתר על זכותו

פווטאוום
גם כאן
נכשל הליכוד

עתה, כשחובותיה של חברת פרוטארום מגיעים
ל־ 47 מיליון דולר, יכול הבנקאי הוותיק
משה זנבר, לשעבר נגיד בנק־ישראל, לחייך
בסיפוק.
לא מכבר שימש זנבר כיו״ר מועצת המנהלים
של החברה. הימים היו ימי הליכוד, שזנבר לא

מתסוטר זנבר

קבלנים משה ויגאל גינדי
ממון רב מוברח
לתבוע את האחים גינדי אם הישוב לא יקום לעולם.
האחים גינדי הוציאו למכירה אלפי יחידות, חלקן בוודאי כמה פעמים.
הם טענו שמכרו רק 800 יחידות, אך במידע פנימי לרוכשים הצהירו
שיש מאות קונים נוספים.
הערכת מישהו שהיה מקורב לעניין היא שנמכרו קרוב ל־ 4000 יחידות
ל־ 2000 קונים. היו שקנו כמה חלקות, לצורכי השקעה.
מחיר ממוצע של יחידה הוא 3150 דולר. פירושו של דבר, שהאחים
גינדי גרפו לכיסם 12.6מיליון דולר.
יש להפחית מכך הוצאות מישרדים, חדרים בבתי־מלון, פירסומת,
עורך־דין, חתם סיטונאי לחוזים. הסכום שנותר בידם הוא הרבה יותר
מעשרה מיליון דולר — רובו כנראה לא מוצהר ומדווח כחוק. עוקץ
במלוא מובן המילה. חשבון זה מתעלם מהתשלום, אם שולם, לבעלי
הקרקע.
גם שתי מישפחות גדולות, שבאות לארצות־הברית וסכום כזה בידן,
יכולות לחיות שם טוב מאוד, ואפילו לחשוב על עסקים חדשים.
המישטרה הודיעה שלה אין עניין לעצור את האחים, אם הם ישובו.
ומה עם אנשי מע״מ ומס־ההכנסה?

חשסר חינם ניחשה ידיעה קצרה בהארץ ערב החג סיפרה שהנהלת
חברת־החשמל בודקת את המונים של העובדים.
הצורכים כמות שיא 18 ,אלף קוט״ש
לשנה — בהינם. כמובן.
מנכ״ל חברת החשמל יצחק חוסי אמר בין
השאר :״אנו רוצים לוודא שאין כאן שימוש פלילי
בחשמל, שלא לצרכים הביתיים של הזכאי״.
הרקע לבדיקה שנעשית עתה — בידיעת
והסכמת ועד-העובדים, בראשות יורם אוגר־קיביץ
— הוא שונה.
מידע אנונימי שזרם גם להנהלת־החברה וגם
לדירקטריון שלה, סיפר על גורמה חדשה בקרב
עוכדי״החברה. עובדים שמישפחתם התרחבה והם
קנו או שכרו דירות נוספות לילדים בקירבת
ביתם, עשו שימוש בחשמל-החינם שלהם.
על־פי המידע, חיברו עובדים קווי־חשמל
מארון־החשמל שלהם לדירות האחרות, ובכך
חסכו להם ולילדיהם הוצאות בסדו״גודל של
מאות אלפי שקלים בחודש.
עד עתה לא העלתה הבדיקה הרישמית של
חופי שום מימצא פלילי. אבל אם אכן יתאמת
המידע האנונימי, צפוי חידוש המאבק הציבורי
סביב סוגיית החשמל־חינם לעובדי־החברה.
גם העובדים כנראה מודעים לכך, משום שהם
מחפשים בימים אלה אנשי יחסי־ציבור לפרוייקט
הסברה.

| השילטון רואה זאת בעין יפה ולא יוכל לסייע.
השינוי לא הועיל
זנבר ״התפוטר״ .במקומו באו מינויים אחרים,
נחשד כאוהב גדול שלו. אז הושמעו רמזים ברו | ויחד איתם התחיל המיפעל לשקוע מטה־מטה.
.עוד כישלון של הליכוד בכלכלה, אחד מררים
ביותר אל בעלי החברה, הד״ר ג׳ון פרבר
ואחרים, שכל עוד עומד זנבר בראש החברה, איו ן בים, שצפים עתה אחרי כלכלתם המיטיבה.

חדשות מארץ הטבק
סיגריות אינן רק עניין של בריאות, אלא גם
של כסף. הרבה כסף. לעזרתם של יצרני הסיגריות
בארץ והיבואנים באו חברי אגודת המעשנים
המיסתורית, המסתתרים מאחורי תיבת־דואר
31210 בתל־אביב. עתה גם מוציאים עלון בשם חדשות הטבק, המהלל את שיבחי העישון
וניפלאותיו.
לצד קיטעי עיתונות מהחודשים האחרונים,
יש בעלון כמה פרטים שיעניינו יצרנים וספקי
סיגריות, ובעיקר פירסומאים.
חוק העישון, שנחקק בכנסת הקודמת —
כרגיל, ללא מחשבה מעמיקה — היקשה על
הפירסומאים. סקר שנערך באירופה, על־פי
חדשות־הטבק, מגלה שדווקא האיסור על
פירסומת לסיגריות מגדיל את העישון בעשרות
אחוזים, ודווקא מסיגריות רגילות. ואילו בארצות
הנוהגות בליברליות כלפי פירסומת לסיגריות
חל גידול משמעותי במכירת סיגריות דלות־ניקוטין
וסיגריות פילטר.
ופרט אחר, מעניין לא פחות. בניגוד למצופה,
דווקא אחרי שהסתיימה לפני כמה חודשים שביתה
של ספקי״הסיגריות והיצרן דובק 28 ,אחוז
מהמעשנים הגדילו את צריכת הסיגריות שלהם.
כך עולה מסקר טלפוני שערכה האגודה.
לפרט מוזר זה אפילו לאגודת המעשנים אין
הסבר.

תיכלה שנה וקיללותיה, תחל שנה וביר־כותיה,
נהוג לומר בראש־השנה. אבל, לא עלינו,
השנה החדשה נפתחה ברגל שמאל בכמה צמתים
כלכליים. החתול השחור
עבד שעות נוספות
בין כסה ועשור, והנה
כמה מתוצאות עבודתו:
• מזכ״ל ההסתדרות,
ישראל קיסר
מתעמת עם ראשי המשק
ההסתדרותי, בנושא
הטבות נוספות לשכירים,
על־חשבון המעביר,
חברת־העוברים —
נ א מו
הטבות כמו ת׳׳:ושי מזיו׳
* ה מו
ואשראי.
• מנכ״ל כור ישעיהו־ גביש מתנכר לראש
כוח־האדם של כור, יצחק חזיזה, שבו
הוא רואה הסיבה לכישלונות רבים באיוש תפקידים
בחברה.
• מנכ״ל כלל אהרון דוברת כועס על
עמום מר־חיים, מנכ״ל כלל תעשיות. הרקע,
כנראה, אישי.
• ראשי מישרד־הביטחון רבים עם האלוף
(מיל׳) זאב אלמוג, בעניין מכירת מיספנות
ישראל.
• שר״הכלכלה גד יעקובי נוטר לצבי
(״צ׳רה״) צור, העומד בראש כח־המשימה, על־פי
בקשת ראש־הממשלה. בניגוד לפירסומים, מיפי
גש־המיליונרים שהתקיים בירושלים לא יניב את
הפירות המקווים.
• בצמרת אלבי ט ישנה מתיחות בין נאמניו
של האלוף (מיל׳) בני סלד, המנכ׳׳ל שהועף
כלפי מעלה, לבין
עמנואל גיל, המנכ׳׳ל
הנוכחי.
• מנכ׳ל כור מזון
בנימין גיבלי נמצא
על הכוונת של כמה מנהלים
ותיקים בקבוצתו.

יושב־ראש מועצת
המנהלים של בנק לאומי
ארנסט יפה שוקל
מר־־חיים
להחליף את יועצו
לשיפור התדמית.
• מנכ״ל תדיראן יגאל נאמן מתעלם
מבעלי־השליטה בקונצרן האלקטרוניקה, הלא
הם חברת־העובדים, ומעורר את זעמו של קיסר
בדבריו על ניסיונות ההשתלטות של ההסתדרות
על החברה.
ואם כל זה בשבוע הראשון לשנת תשמ״ו,
מובטחת שנה טובה מאוד לחתול השחור.

מבוקש: דובו לשרון
ההכרעה תיפול בין הכתבים והפרשנים הכלכליים.
שר-התעשיה-והמסחר אריאל שרון מבקש
דובר חדש, אישי, מתחום הכלכלה, כדי
שיסביר את מדיניותו של השר בתחומי המישרד.
להסברים על מדיניות השר בתחומים אחרים יש
כבר מי שדואג.
המעניין הוא המירוץ. רוב הכתבים הם אנטי־שרוניסטים
וגם אינם מקורבים לחרות. אבל
התפקיד מפתה, ויש כבר יותר מעיתונאי אחד
המעוניין בתפקיד.
בשלב הנוכחי במירוץ מטה שרון את הכף
לזכותו של אחד הכתבים הכלכליים של מעריב,
שגם לו, כמו לשרון, אין רקע רוויזיוניסטי. אבל
רוויזיוניסט מבית טוב לא היה מסתדר עם שרון.
וזה זקוק למפא״יניק אמיתי, המכיר את מה שמכונה
בשפה הרווחת ״פויילשטיקים״.

מטיילי ולא משלמים
גוש־אמונים לא חי רק מאהבת ארץ־ישראל. הוא גם מוציא יחידים וועדי־עובדים לטיולים
מאורגנים ברחבי הגדה המערבית, בין ההתנחלויות, תמורת סכומי כסף נכבדים. עובדה: צבי
סלונים, נציג מידרשת ארץ־ישראל, הממוקמת באלון־מורה, שלח באחרונה מיכתב מתחנף לעובדי
התעשיה האווירית, שבו הוא מבקש מהם שישלמו את החוב המגיע מהם בעיקבות טיול לשטחים
הכבושים שבו הם השתתפו. כי למרות שהאוכל היה זעום, הרי האוטובוס לא היה מלא, ולכן ייאלץ
כל מטייל לשלם יותר.
מדובר על הצעה שיקלית שהאינפלציה תשחק אותה, כך חושש סלונים.
מי אמר שאנשי הגוש עוסקים רק בעניינים של רוח? ובכל־זאת, הם מבטיחים במיכתב שכל רצונם

הוא שלא להפסיד. וגם זה משהו בכלכלה שלנו.

ווי

ב; 1-״; עיטדי; !

שידור
צר״עו
עבדו. עק!1ז ולא פרצו

• לבי־בי־סי, שסיקר ביסודיות ובמהירות
ראויה־לציון את אירועי־הדמים בנמל לארנקה
שבקפריסין, החל מחדשות השעה 8בבוקר ביום
השלישי.
ישראלים, שניצלו את דממת״התיקשורת
הישראלית הכפויה ביום־הכיפורים כדי להאזין
לתחנות זרות — רדיו וטלוויזיה — למדו לדעת
שבעולם מתרחשים אירועים מרתקים פי כמה
מהנעשה כאן, ושהמיבזקים בשפה האנגלית
טובים לא פחות מהשידורים בגלי־צה־ל.
אנשי מחלקת־החדשות — ברדיו, על שתי
תחנותיו ובטלוויזיה — עבדו למעשה כבר ביום־
הכיפורים משעות הבוקר המוקדמות, ועקבו
אחרי המתרחש שם, אבל איש לא העלה על דעתו
לפרוץ בשידורים, ובכך לספק לרוב הישראלי
החילוני מידע מכלי־ראשון על מהלך העניינים
באי השכן.

מאחורי המירקע
המירוץ ומשך

ידי הגורמים השונים. העובדים עושים כל מאמץ
לתפקד היטב, תוך שמירה על שקט תעשייתי
מוצלח, כי מינוי מנהל פירושו התחלת הדיונים
על פיטורי 200 מעובדי הטלוויזיה — החלטה
ישנה־חדשה שעדיין לא בוצעה.
במי רוצה הליכוד לתפקיד הנכבד? למעשה
בכולם, ואף לא באחד.
תמיכת העבודה בחיים יבין הביאה את ברון
לומר :״אני לא מתנגד לו, אך אחרי שאנשי-
המערך בוועד המנהל טיפטפו לנו במשך תישעה
חודשים שרק על גופתם המתה הוא ייבחר, מותר
׳לנו עתה להרהר שנית, אחרי שהם מתלהבים כל־כך
ממנו״.
האופציה השניה היא בראל. אבל יש לו בעיה.
לוי ומודעי הודיעו שהם תומכים ביבין, אם כי הם
מעדיפים שההחלטה תיפול בדרג בכיר יותר.
הליכוד החליט שבין אם יהיה זה יבין או בראל,
שימונה לתפקיד, סגנו יהיה יוסי צמח.
לקראת סוף הישיבה שלף ארמון מכובעו שפן
ישן. הוא אמר שיש לחפש מועמדים אחרים, חוץ
מהשלושה. אמר ולא פירט.
נראה שארמון מתכוון לשניים, ששמם כבר
הועלה בעבר, יעקב אחימאיר ואלבס גיל־עדי,
שארמון הוא חבר שלו.
מי שלא מרוצה מהמצב הוא השר נבון, הדורש
הכרעה מהירה לטובת יבין. ובכל־זאת, נראה שעד

החבויים שלא שודר
לא מכבר נחשף בבית־המישפט תעלול
מישטרתי יוצא־דופן. חוקריהסשל מבריחי-
מט״ח דתיים השמיעו להם הקלטת״רדיו, שבה
דווח במיבזק מיוחד על תפיסת כל הרשת, ועל
כך שראשיה החלו.לזמר״.
לתעלול זה היתה השפעה מכרעת על התקדמות
החקירה, והוא נודע באקראי
בבית־המישפט.
מאזיני־רדיו אינם זוכרים מיבזק כזה, ולא
במיקרה. למעשר. המיבזק. מהדורת־החדשות
והפירסומות ש״בושלו״ לא שודרו כלל מעל
גלי־האתר הממשלתיים, אלא באופן פרטי,
במכשיר־הרדיו שבחדר החקירות.
לצורך המיבצע נעזרה המישטרה בשניים:
בקריין רם תדמור ובאיש־הרדיו הוותיק
יורם חלסר, עורך מדור הצרכנות של הרדיו.

כאשר נודע על רצח הישראלים שהיו
ביאכטה בנמל לארנקה בקפריסין, עקבו אנשי־החדשות
ברדיו בדאגה רבה אחרי המידע על
זהותם של ההרוגים.
החשש נבע מהעובדה שאחד מכתבי־הרדיו
הבכירים, רוני דניאל, יצא עם חברים להפלגה
ביאכטה ערב־החג. יעד ההפלגה היה אירופה.
דניאל,
כתב צבאי לשעבר ומנהל מחלקת־החדשות
של הרדיו בתל־אביב, הוא כיום עורך
תוכניות צבאיות. במוצ־אי
יום־הכיפורים התברר

שהיכטאה שבה הפליג
לא שהתה כלל בקפרי־

סין, ולחבריו רווח.
במוצאי-החג שודרה
תוכניתו על נפילת קו־בר־לב
במילחמת יום־
הכיפורים. בתוכנית רואיינו
אישים שונים.
שניים — שר־המיש־דניאל
טרה
חיים בר־לב, שעל־שאלות
בכתב
שמו נקרא הקו, ושר־התעשיה־והמסחר
אריאל שרון מפקד פיקוד
דרום עד זמן־מה לפני המילחמה ואחר־כך
מפקד באוגדה שפרצה אל מעבר לתעלה, עשו
מאמצים אקרובטיים כדי שלא לשבת באולפן
זה לצד זה. רניאל נאלץ לראיין אותם בנפרד.
הראיון עם מי שהיה מפקד פיקוד דרום בזמן
המילחמר״ האלוף(מיל׳) שמואל(״גורודיש״)
גונן, היה מוזר עוד יותר. גורודיש יושב עתה
באפריקה, ומחפש יהלומים. דניאל שלח אליו
בכתב את השאלות, וזה החזיר לו בדואר-אוויר
קלטת שבה השמיע את תשובותיו.

מי אשם!
ברשות־השידור לא התקבל התרגיל בחיוך.
ארי אבנר חוקר את העניק, והכל ממתינים
לתוצאות חקירתו הפנימית.
ליטי) והם ערכו תחקיר בקרב בעלי העסקים, כדי
לדעת מי מממן בכספו את השידורים בתחנה
הישראלית.
תחקירני העיתון גרסו שלא במיקרה מציף
הרדיו בערבית את גלי־האתר בשירי זמרת זו.
לדעתם, מוסיקה זו נועדה להרדים את המאזין,
והם ראו בכך כוונה פוליטית. לדעתם, יש לשדר
את שירי אום־כולת׳ום בשעות המאוחרות של
היום.
התוצאה לא איחרה לבוא. מישדרי־החסות
מהגדה נפסקו. עתה מחפשים ברדיו אנשי־עסקים
ערביים בתוך הקו הירוק, שיממנו את השידורים
הפופולאריים.

ביום השני שלפני יום־הכיפורים התבטלה
ברגע האחרון ישיבת הוועד־המנהל של רשות־השידור.
חברי הוועד — אנשי מחנה הימין —
ישבו באותה שעה במיזנון הכנסת עם השרים
דויד לוי ויצחק מודעי, וניסו למצוא פשרה
1י לגבי המועמד שלהם לתפקיד מנהל הטלוויזיה.
הארבעה — הפירסומאי דויד אדמון, יועץ-
התיקשורת נתן ברון, הקריקטוריסט קריאל
(״דוש״) גרדוש וראש המועצה המקומית
מיגדל־העמק שאול עמוד — לא הצליחו
להסכים, ולמעשה דחו את ההכרעה לעוד שבוע.
הסיבה — אז ישוב שר״האוצר מסיור בארצות־הברית,
ורק אחרי־כן יוכלו הוא ושרי״העבודה,
יצחק נבון ומשה שחל, להתקדם.
מהו המצב כרגע?
1למרבה הפלא, הכל נהנים מהמצב הקיים, שבו
אין מנהל־טלוויזיה. יום!? בראל, מנהל זמני,
שסיים באחרונה את תקופת־כהונתו — שלושה

חודשים — השאיר תוכנית־עבודה שאושרה על־
חששוג רחיי
דני א ר

חורך אבנר

״מאחורי הכותרות״ חוזרת

מ תאם הפעולות בשטחים

אחרי החגים לא יתקיים דיון נוסף בנושא זה בדרג
הממשלתי, לקורת־רוחם של העובדים, ובראשם

— רפיק חלבי.

ובראל רא בא
ביום החמישי האחרון מלאו לאורי פורת,
מנכ״ל רשות השידור 50 ,שנה. בלישכתו שבבניין
כלל בירושלים ערכו לו מסיבת־הפתעה,
בהשתתפות גדעון לב־ארי מהרדיו ואד־מונד
סחייק מהרדיו בערבית.
בלט בהיעדרו, למרות שהוזמן אישית, יוסף
בראל, מנהל הטלוויזיה בערבית והמועמד לניהול
הטלוויזיה בעברית, שחתול שחור עבר בינו ובין
פורת, אחרי שהאחרון מינה אותו כמנהל זמני
לטלוויזיה, והצטער על כך.
אולי מסיבה זו אמר פורת בהמשך המסיבה
שאותו אירוע הוא אחד המעטים המשמחים שהיו
לו ברשות.

הרדיו בערבית לבעלי עסקים בגדה המערבית
וביקשו מהם לתת את חסותם לשירי הזמרת בת־האלמוות.
תמורת תשלום, כמובן.
הדבר עורר את מערכת כתב־העת המיזרח־ירושלמי,
אל־באיידר אל־סיאסי(הגורן הפו־

1בלעידן עיטדין

מצביטי הליסד: לכמת!
איש לא יכול לו, לרפי גינת, עודך־מפיק־ומגיש
תוכנית הצרכנות כולבוטק. באחרונה.

המתאם השני בשטחים
מאז היה יאיר אלוני לשליחו של אורי
פורת, בבניין הטלוויזיה, הוא זכה בכינוי חדש.
אלוני, הממלא את התפקיד במקום בראל, שאף
הוא היה על תקן של ממלא־מקום, ושפרש
באמצע חודש ספטמבר, מכונה ״מתאם הפעולות
בשטחים״.

מאחורי המיקרופון
בעיות חסות בערבית
המאזינים הקבועים של שידורי־הרדיו בערבית,
שמשדר קול־ישראל, יכולים לשמוע
פעמיים ביום את הזמרת׳המצריה המהוללת אום
כולת׳ום. חצי שעה בצהריים, שעה שלמה
בערב.
לא״מכבה פנו אנשי. מחלקת־הפורסום ״של.

החל ביום השישי, ה־ 11 באוקטובר, תחדש
התוכנית מאחורי הכותרות את שידורה, אחת
לשבוע, בשעה 5אחר־הצהרים.
התוכנית, בעריכת ובהגשת משה (״נסטל״)
נסטלבאום ואברהם מרון, הופסקה לפני
הבחירות האחרונות, משום שהיא נשקה לנושאי
עיתונות, פוליטיקה ואקטואליה. עתה מבטיחים
עורכיה שהיא תטפל יותר בנעשה מאחורי
הקלעים של מערכות העיתונים, ולאו דווקא
בחומר הגלוי למרות שהיא קוצצה משעתיים
לשעה.
בעבר זכתה התוכנית בביקורות שליליות
דווקא מכמה עיתונאים. אחד מהם, העורך
לשעבר של מעריב שמואל שניצר, סירב
׳להשתתף בתוכנית שבה נבחרו עיתונאי־השנה.
הסיבה: בכמה תוכניות קודמות עסקה מאחורי
הכותרות בשאלה אם אכן מעריב הוא העיתון
הנפוץ ביותר במדינה, ככתוב בראש העמוד
הראשון.

עורן* גינת

רעיון מבריק

בערב־ראיונות חושפני, סיפר מלך התוכנית,
שחשיפתו הטלוויזיונית עוזרת לו בחיי יום־יום.
כשהוא נכנס לחנויות כדי לקנות מוצרים
יומיומיים לביתו ולמישפחתו, משרתים אותו
במהירות, תוך יראת־כבוד מפניו ומפני המצלמה
הנסתרת. שהמוכרים חוששים שהיא ניצבת
מאחוריו.
גינת גילה שערב הבחירות בשנת 1981 הוא
הציע ברצינות למי שהיה אז מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף(״טומי״< לפיד, הצעה מעניינת:
לבחון מי יצביע מת על״פי דגם מדידת לחץ
כמות־החשמל בבתי־המצביעים. הוא הסתמך
על תרגיל פירסומת שעשו אנשי כולבוטק,
וחברת החשמל, ובו התבקשו צופי התוכנית
לכבות ציוד חשמלי ואורות שהפעילו שלא
לצורך. בתוכנית נראה כאילו מתג הצריכה
יורד.
גינת הציע שהוא יופיע בשידור ויבקש מכל
צופה שכאשר תוזכר המיפלגה שבה הוא תומך,
הוא יכבה את האור בדירתו. ההנחה היתה
שבדרך זו, על־פי מד־הצריכת אפשר יהיה
לדעת כמה תומכים במיפלגה זו או אחרת.
לפיד דחה אז את הרעיון, בטענה שהתרגיל
עוד עלול להשפיע על תוצאות הצבעת האזרחים
בקלפיות.

^ שעשועי קטינות _
(המשך מעמוד )27
הקצין בתחנה היה סבלני ומבין.
הוא רשם את עדותם של ההורים ולקח
מידיהם את היומן כראיה למישפט.
אחר־כך ביקש מהם לצאת וגבה עדות
מאורנית.
הגהיית היועץ המישפטי
ף* חצי שנה לאחר מכן, זמן קצר
^ לפני סיום שנת־הלימודים, הוזמנו
ההורים לפרקליטות־המחוז. הם נפגשו
שם עם תובעת חיננית שלא נראתה
להם מבוגרת בהרבה מבתם.
״שמי חגית *,הציגה את עצמה
התובעת בפני ההורים ,״הזמנתי אתכם
אליי, כי אני יודעת שבמיקרים כאלה
יש הרבה מאוד רגשות מעורבים
בעניין. אני רוצה להסביר לכם את

בעניין העונשים. באמת, ילד בן 15
העובר את החוויה המינית הראשונה
שלו יחד עם ילדה בגילו, צפוי על פי
החוק היבש לעונש חמור הרבה יותר
מגבר מבוגר המנצל את תמימותה של
נערה בת 16 וחצי. אב^לחוק הזה יש
סייג. זה אומנם איננו סייג שתיקנה
הכנסת, אלא הנחיה של היועץ
המישפטי לממשלה.
״כבר בשנת 1971 הבין היועץ
המישפטי איזה אבסורד יווצר אם יכפו
את החוק היבש כפי שהוא. נערים בגיל
העשרה, ששכבו עם החברה שלהם,
דבר ההופך יותר ויותר למקובל
בחברה שלנו, יהיו צפויים לעונש
חמור. היועץ המישפטי ראה שאין בכך
מן הצדק. הנער והנערה במיקרה כזה
אשמים באותה מידה, ויהיה עוול
להנחית עונש מאסר, או אפילו
טראומה של מישפט, על נער כזה,

נרתיק נבחן לני ]סיבותיו המיוחדות

־ 7 9 0 1 1 4רש׳ מס׳ 21 עסק

ו 1ל ב רי או ת ך ורכו שך

תן טרמפ לחייל

המצב המישפטי, כדי שתבינו מדוע
אנחנו עומדים לנהוג כפי שננהג.
״אני מבינה היטב כמה נפגעתם
מכך שחבורה של הוללים שיתפה את
בתכם באורגיה, אבל אני גם רוצה
שתבינו כי מכיוון שהדבר קרה אחרי
יום־הולדתה ה* ,17 אין כל אפשרות
להאשים את הגברים הללו. אחרי גיל
17 נערה יכולה להסכים לשכב עם גבר
או שניים או שלושה ולא תהיה בכך
שום עבירה. החוק אפילו מרחיק לכת
ואומר, כי אם לגבר היתה סיבה טובה
להאמין כי נערה היא למעלה מגיל ,17
בעוד שטרם היתה כזו, ישמש לו הדבר
כהגנה טובה.
״במיקרה של אורנית, הרי שכל
הגברים באורגיה, כולל ג׳קי, ידעו
היטב בת כמה היא, מכיוון שהיא
סיפרה להם כי חגגה את יום־הולדתה
וד 17 רק אתמול, ולכן יכלו לקבל את
הסכמתה, ולשכב איתה בלי שביצעו
כל עבירה״.
חגית לא הספיקה לסיים את דבריה,
כאשר אביה של אורנית קפץ ממקומו:
״את רוצה לומר לי כי הסוטים האלה,
שלקחו ילדת בית־ספר, ועשו אתה
מעשים נוראים כאלה, לא יעמדו לדין?
זה החוק במדינת־ישראל?״
חגית הינהנה בראשה .״האמת היא
כי לפני שנים לא רבות היה גיל
ההסכמה .16 ורק ילדות קטנות מגיל
16 היו אסורות על הגברים. אבל אחרי
קום המדינה תוקן החוק. היו כמה
חברי־כנסת שעמדו על כך כי גם
נערות בגיל שבין 16ל־ 17 תקבלנה
הגנה מפני גברים העלולים לנצל את
הסכמתן. אבל בעוד שהעונש על
בעילת־קטינה שגילה עד 16 הוא 14
שנות־מאסר, הרי שגבר הבועל נערה
בין הגילים 16ו־ ,17 ייענש רק בחמש
שנות מאסר.״
חגית רצתה להמשיך לדבר, אבל
אמה של אורנית התערבה בשיחה :״אם
כך, אתם תוכלו להעמיד לדין רק את
דני, מיקי, ארז וזיו, ששכבו עם אורנית
לפני גיל ,16 והם צפויים ל־ 14 שנות
מאסר כל אחד, בעוד שג׳קי, ששכב
אתה קצת לפני יום־הולדתה ה־,17
צפוי לחמש שנות מאסר בלבד, ושני
הסוטים שהשתתפו איתה באורגיה
אינם צפויים לכל עונש?״ שאלה
בתימהון.
חגית השפילה את ראשה ואמרה:
״אתם רואים שמשהו לא מסתדר

שעשה את צעדיו הראשונים בעולם
האהבה, עם חברתו מבית־הספר.
״לכן העביר היועץ המישפטי חוזר
בכל הפרקליטויות במדינה. הנה אני
אראה לכם מה כתוב שם.״ חגית
הוציאה כרך עב־כרס שהיה מונח על
השולחן לפניה.
רות הביטה וקראה בקול רם :״כל
תיק המתייחס על פי הנסיבות
הכלולות בו לסעיפים הנ״ל, ייבחן על
פי נסיבותיו המיוחדות, אך ניתן
לקבוע מראש כי במיקרים בהם מדובר
על נער ונערה( :א) מאותה קבוצת גיל;
(ב) כאשר הבעילה נעשית בהסכמה( :ג)
ללא איום, לחץ, או תרמית( :ר)
כתוצאה מיחסי רעות רגילים( :ה) וללא
ניצול מעמד עדיף, כגון כפיפות
בעבודה וכיוצא בזה — ניתן לסגור
את התיק מחוסר־עניין ציבורי״.
חגית לקחה את הספר העבה וסגרה
אותו .״אני רוצה שתבינו מה הולך
לקרות. את הגברים ששכבו עם
אורנית באורגיה לא נוכל להעמיד
לדין, מכיוון שכפי שהסברתי לכם, היא
היתה מעל לגיל .17 את הנערים
ששכבו עם אורנית בבית־הספר, והיו
בני גילה, לא נעמיד לדין, על־פי
הנחיות היועץ המישפטי, מכיוון
שברור כי הדבר נעשה בהסכמה מלאה,
מתוך יחסי ידידות בין בני אותה
קבוצת גיל.
״היחיד שאותו נעמיד לדין, הוא
ג׳קי. על פי היומן, ועל־פי מה שהעידה
אורנית, היא שכבה עם ג׳קי מרצונה
כמה וכמה פעמים, לפני מלאת לה 17
שנים. אבל מאחר שזה נעשה אחרי
שמלאו לה ,16 הרי שהעונש הצפוי
לג׳קי הוא עד חמש שנות־מאסר.
״אני גם רוצה שתדעו כי יתכן מאוד
שהשופט ישתכנע שאורנית היא
שיזמה את הקשר, וכי ג׳קי נפל קורבן
לקסמיה. הרי אי־אפשר לומר כי
אורנית, בגיל ,16 היתה נערה חסרת־נסיון.
היומן שלה מעיד אחרת. היא
היתה צמאה לאהבת גבר בוגר יותר,
והלכה לקראת ההרפתקה בלב חפץ.
כך שיתכן מאוד שהעונש שיקבל ג׳קי
יהיה סימלי לגמרי״.
ההורים יצאו ממישרדה של
התובעת בראש שחוח, שניהם שותקים
ומהורהרים .״אולי יותר טוב שלא
הייתי קוראת את היומן הארור הזה,״
אמרה רות.
העולם הזה 2509

הורוסהוס

ריכים חשובים, כגון יומ״הולדת או יום־
הנישואין. שיכחה כזאת עלולה ליצור משבר
זמני. קשה לשכנע אותן שהוא פשוט שכח,
בעיניהן זה מתקבל כחוסר־יחס או כהת־קררות
הרגשות, העולם עומד להתמוטט על
ראשן. עדיף היה אילו היו עוברות לסדר-
היום על-ידי הערה הומוריסטית. בעייתן
היא חוסר-הביטחון בבן־הזוג. הן נוטות
להיות קנאיות, ונתפסות לקינאה, כע

לעיתים רחוקות יש לה בסיס צודק.

אם כבר הזכרנו את הנשים בנות מאז* -
ניים, נראה מהן תכונותיו של בעל במזל *
מאזניים. בית יפה, סביבה שקטה, נעימה !*
ונאה -זה מה שחשוב לו. ובעיקר, שיהיה לו *

די כסף שיוכל לשלם למומחים שיעזרו לו *

לשמור על הבית כפי שהוא אוהב. הוא *

מעדיף לשלם למישהו שיעשה במקומו את *

העבודה השחורה, הטיפול בגינה, נקיון **
החצר או אפילו תיקונים קטנים והכרחיים

בתוך הבית. הוא לא שייך לבעלים העוזרים *
בעבודות״הבית, אבל ידאג שהבית ייראה? 1
מרשים, מושן ונאה.
מרים בנימינ•

מזל החודש:
מאזניים שלוש נשים
שונות באותו
החודש עצמו
פל מזל בגלגל המזלות מתחלק לשלושה
חלקים. אלה שנולדו בתחילת המזל, באמצעו
או בסופו שונים באופיים, התנהגותם
ודרישותיהם מן החיים.
מזל מאזניים הוא המזל שמסמל את היכולת
לחיות בשותפות, זהו לכן המזל שמס מל
את הנשואין.
לקבוצה השניה משתייכות אותן שנולדו
כוכב ונוס, השולט במזל, הוא כוכב נשי,
ההופך את המזל למזל היופי, העדינות, בין ה״ 1באוקטובר ל־סג בו. אלה מתפרהנשיות
והאהבה. זהו המפתח העוזר נסות וחיות רק מאהבה, הן זקוקות לכך
להתקרב לנשים בנות מאזניים, ומראה מה שיאמרו להן כל יום מחדש שאוהבים אותן.
הן מבקשות מן הגבר שעמו הן רוצות לחיות. כל פרידה קשה להן, אפילו משהו סתמי כמו
נשים שנולדו בין ה־ 23 בספטמבר עד ה־ הליכה למכולת מכניסה אותן למתח. לא
30 בו שייכות לקבוצה הראשונה. הן רגישות משנה להן מהי הסיבה שהבעל צריך ללכת
אם זה לעבודה, לישיבה או לאלף ואחדופגיעות מאוד. הן כמעט מזוכיסטיות. גם הן
לא תמיד מסוגלות להבין מהי הסיבה לכן עניינים חשובים -הן לא סובלות להיות
שהן נעלבות, והאמת היא שגם אינן רוצות לבד. מה שחשוב להן ביותר זה הקשר
לדעת. אי-אפשר לגלות מהו הגורם לסבל הפיסי. הן רוצות לגעת ולהרעיף על בן־הזוג
ולפגיעה. למרות הכל, הן עליזות ובעלות את כל האהבה שהן חשות אליו, ומצפות
הומור ושימחת-חיים. כל מה שהן מבקשות ליחס דומה. וכאשר הבעל הוא אינו הטיפוס
לעצמו זה שתהיה להן אהבה קטנה ונחמדה. המתאים ואינו ממלא אחר הציפיות, הן

השבוע מדגישו שהאווירה סביבכם משמנה.
אי-השקש, חוסר״הסבלמת והאכזבות בהיי

הרגש -בל אלה
ממחילים להיעלם. מ״

עכשיו יהיה קל יומר

בכל המהומים. במקום

שבו אתם עובדים, אנ
שים
יהיו יותר חברו
תיים.
תתכוננו לקבל
111

הזמנות למסיבות, לבי
קורים,
לנסיעות וטיו*
לים.
כדאי להיענות

בחיוב, זה לא הזמן לש*

1בת בבית. בחוץ מצבות לכם הזדמנויות
* 1חדשות בשטח הרומנטי -לחסדי בני-זוג.

שימו לב למה שקורה לכם מבחינה בריווי
אותית. בני שור על־פי-רוב נוהגים להתעלם

* ממה שלא נוח לדעת,

111 והפעם עדיף לטפל בכל
* תופעה חריגה לפני ש!
11 היא מתפתחת למימדים
* גדולים יותר. בשטח
1#העבודה לא קל לכם.
* קשה לעמוד בכל העבודות
שהצטברו ולהספיק
111 לסיים הכל בזמן. תצ§
!$טרכו להתאמץ. מצבכם

הכספי לא מאפשר לכם
** 1לזלזל בכל מה שקשור לביצוע עבודה.
שתשפר המצב. בתחום הרומנטי -הצלחה.

ה״ 2וה* 3בחודש אינם נוחים, בעיקר בגלל
||; 1עייפות גדולה. תצטרכו למצוא זמן למנוחה
ולא להעמיס על עצמכם

יותר מדי. עדיף לבלות

מחוץ לבית. אם לא,

תצטרכו להתכונן לארח

בביתכם אנשים שיבו

לביקור־פתע, ואלה

לא בדיוק האורחים

שהייתם מזמינים, אילו
היו שואלים אתכם קו21ב
מ אי ־

דם לכן. בתחום הרד
20ב׳ וני

מנטי מתחילה תקופה

מעניינת. יחסים מסובכים ומבולבלים עומ :
111
דים להסתיים, ויתחיל קשר פחות מסובך.

תאומי] נ

בימים אלה אתם נאלצים לשנות תוכניות.
בעיקר בגלל בעייה של מישהו מבני־המישפחה.
בהזדמנות זו
כדאי לתכנן א ת סידור הבית מחדש. עכשיו
הזמן לדאוג לדברים שהוזנחו.
טוב לרכוש איזו
רכישה חדשה לבית
ולהכניס אווירה יותר
רעננה. מה־ 6בחודש.
יהיה יותר קל. תוכלו
לארגן לכם איזו נסיעה.
טיול. או אפילו ביקור
אצל שכנים. לרווקים שביניכם, צפויות
הכרויות, תוך נסיעה או ביקור שיגרתי.

בימים אלה אתם משנים את סביבתכם
המוכרת, פוגשים אנשים חדשים ולא
מרגישים כל־כך בנוח.
אל דאגה, הרבה אנשים
מעוניינים לעזור לכם
לפתור את הבעיות
שכל-כך מטרידות את כם.
הפעם תצטרכו לוו תר
על הכבוד והגאווה,
ולשם שינוי, לתת לא חרים
לייעץ לכם מה
לעשות. על פי רוב, זהו
תפקידכם הבלעדי. נסו
פעם את הצד השני. בתחום הכספי צפויה
הפתעה, סכום כסף יתקבל בזמן הדרוש.

עניינים כספיים מטרידים ומדאיגים אתכם.
אי־אפשר להציע לכ ם לא לדאוג. מאחר שזה
כמעט טבע שני כשמדובר
במזל בתולה.
שימו לב שבתקופה זו,
בכל פעם שנדמה שאין
מוצא מהמחסור, משהו
מגיע, או מישהו מחזיר
הלוואה שקיבל. דווקא
החודש תוכלו לסמוך על
מזלכם הטוב -בכל
22באוגוסט -
הקשור לתחום הפיננסי.
22בספטמבר
ה־ 2וה־ 3בחודש יהיו די
מוזרים. כמעט בלי כוונה אתם עלולים
להסתבך באיזה סיכסוך. נסו לא להתערב.

מתאכזבות ומתמרמרות. לרוב יעדיפו
לשמור זאת לעצמן. על הנישואין הן
מביטות כמו על אגדה מסיפורי״ילדים,
שבה הנשיקה מתקנת ומצילה הכל,
ושאיפתן היא לחיות חיי עושר ואושר עם
הדלעת, המרכבה והפיה הטובה, כשהכל
נוצץ וזוהר כמו באגדות.
לקבוצה השלישית שייכות ילידות ה11-
באוקטובר עד ה־ 23 בו. מחיי-האהבה הן
מצפות שיהיו מרגשים, הן לא מוצאות סיבה
כלשהי שהחיזורים חייבים להיפסק אחרי
טקס הנישואין. הבעל חייב להיות המחזר
הרומנטי והמרגש גם בחיי-היומיום הא והשיגרתיים
...אסור לו לשכוח תא-
פורים

פגישה מרגשת עם אדם שחזר או קשור
איכשהו בארץ אחרת, תהיה ב 3-או ב־4
בחודש. תצטרכו להיות
החלטיים וברורים בדברים
שאתם אומרים
וביחס שאתם מגלים.
בכל מה שקשור לעבר,
יהיה יותר קל לא
לפתוח מחדש פרשיות
שהיו מסובבות וקשות.
שימו לב לאנשים שאו תם
הכרתם לא מזמן,
זה הזמן להדק את
הקשרים ולהבהיר מהי עמדתכם. ה־8
בחודש מאוד לא נוח, בגלל פליטת-פה.

מצב־הרוח וההרגשה הכללית אינם טובים.
אתם מאוד עייפים ומעדיפים להסתגר בדי
אמותיכם. זה דווקא ל א
ניתן השבוע. ובכל זאת
תצטרכו לבקש מ הסביבה
יותר התחשבות
ברגע שקעוה לבם אי־תם.
אתם נוטים להכנס
לשתיקה שאינה ברורה
לסביבה ולכולם יש
הרגשה שאתם כועסים.
אנשים יסכימו לוותר
ולבוא לקראתכם, א ם
תתנו להם הרגשה שהקשיים שלכם אינם
באשמת איש. ה־ 2וה־ 3בחודש אינם נוחים.

עקת

השבוע יהיה יותר קל. ידידים שעימם לא
התראיתט זמן רב ייצרו קשר, שיחת״שלפון,
פגישה מיקרית או אף
ביקור-פתע. בל אלה
יהיו משמחים. בתחום
הרומנטי יהיה די מרגש
בימים שישי ושבת. לא
רצוי לקבוע פגישות ב״6
וב 7-בחודש. במעט
בטוח שמשהו לא צפוי
יקרה -או שהפגישה
לא תתקיים, או שתאמרו
דברים שיובנו שלא
כהלכה. ידיעה שתקבלו ב־ 8בחודש קשורה
לנסיעה שלבם או אף של מישהו אחר.

אשתו של אותו מאזניים, כדאי שתדע *
לתת עצה נכונה, ולאחר מכן להמתין בשקט *
ובסבלנות עד שהלה ייאמץ את דבריה. היא *
לא יכולה לומר משהו מבלי להראות לו את ן
כל הצדדים השליליים והחיוביים. תשובות *:
כמו ״כי ככה זה טוב״ ,״זה נראה לי״ ,או ״אני *
מרגישה כן״ אינן מספקות אותו.
עבודות שיגרתיות משעממות אותו, הוא *
ידחה אותן מיום ליום ולבסוף לא יגע בהן* .
אן אם יש משהו חדש, הוא כאילו נולד *
מחדש. הוא מתלהב, מתמלא במרץ ומתחיל *
בעבודה מייד -לא חשוב איזה שעה
משעות היממה היא זאת.
אסור ללחוץ עליו, לבקש ממנו או לנדנד
לו. זה מרחיק ומבריח אותו מהבית. הוא
יעשה כל דבר כשיבוא לו. אם האשה
חושבת לצאת לנסיעה, היא חייבת להזהיר
אותו זמן רב מראש. הוא צריך הוראות
ברורות, מה לעשות עם הילדים, עם הכלב
או החתול. הוא יעדיף לאכול במיסעדה או *
אצל האמא שלו, רק לא להישאר לבד בבית *

ולהכין לעצמו את האוכל.

גבר במאזניים לא אוהב שדורשים ממנו* .
•יאם
עוזבים אותו במנוחה, הוא יפתיע *

במשהו יפה ורומנטי.

אתם עובדים קשה מאוד. התכוננו למלא
תפקיד של מישהו אחר. זה אומנם יהיה
מיקרי וכאילו לא משמעותי
אבל היה כדאי
להתייחס לזה ברצינות.
יש לזה חשיבות גדולה
מכפי שאתם יודעים.
בתחום הרומנטי תוכלו
לצפות להפתעות מדהי מות.
קשרים שחשבתם
שעומדים להס תיים יתחדשו.
והקשר יהיה
משמעותי וחשוב מאוד
לעתידכם. נסיעה משותפת לחו־ל כלולה בין
הדברים שעדיין עוד לא הגיעו לידיעתכם.

שינוי מאוד חשוב ומשמעותי עומד להת רחש.
בל הקשיים שאיפיינו את החודשים
האחרונים עומדים לח לוף.
יתכן שה־ 6וה7-
לא יהיו נוחים. אבל
באופן כללי, הכל עומד
להשתנות. בתחום הקריירה
אתם עומדים
לפני קידום בתפקיד
ובמעמד. זה יתבטא גם
בקשרים עם אנשים מן
20 ביגו א ר -
18בפב רו א ר
העבר, וכן עם ידידים
שזה מקרוב הכרתם.
חיי־החברה יהיו עשירים. בתחום הרומנטי
תהיו מבוקשים. זה הזמן לגלות יוזמה.

שני נושאים חשובים עומדים על הפרק
בימים אלה. קודם כל תצטרכו להחליט
החלטה חשובה לגבי
הקריירה. אנשים רבים
תלויים בהחלטה זו. א ם
אתם עדיין מתלבטים,
המתינו ל־ 6או ל־7

בחודש. איזשהו רעיון
ינצנץ לפתע ואז יגיע
הפיתרון הנכון. בתחום
הפינאנסי מצבכם אינו
19בפב רו א ר -
פשוט. אתם מוצאים
20במרס
את עצמכם מנהלי
ענייני כספיים של אנשי אחרים, אל
דאגה. אתם תצליחו בוודאי לעמוד ג בכך.

זנים

33ד*

אלמוני בדיזנגוף

חדשים
מן המכבש
למרות המצב הקשה בחנויות
התקליטים, פועלים המכבשים בשצף־
קצף.
זמרים רבים מקליטים בחודש
האחרון תקליטים חדשים, למרות
שהמכירות של תקליטם האחרון לא
שברו שום שיא, ובקושי כיסו את
עלותם.
ירדנה ארזי מקליטה אריך־נגן
חדש, בהוצאה של 30 אלף דולר, וגם
הפעם היא עושה זאת בהפקה עצמית.
החומר הו אמשל רחל שפירא,

ירדנה ארזי
הולכת בתלם

דרור משולם ולאה גולדברג.
את המוסיקה יחברו קוף אמסלם
(בנזין) ,יאיר קליגר, נחום הימן
ודבורה חבקין. על התקליט אמרה

הורסט בוכהולץ
זמר באופרה
בוכהולץ, י השחקן ־ הורסט הגרמני המתגורר בשווייץ, ידוע
כחובב טיולים. בשנה האחרונה הספיק
בוכהולץ לבקר במרוקו, בתורכיה,
בקפריסין ובארצות־הברית.
לישראל הוא בא בשבוע שעבר.
הוא התגורר אצל ידידים בתל־אביב.
וסירב לחשוף את עצמו לכלי־התיקשורת.
במשך ארבעה ימים
הכוכב המפורסם הסתובב בשוק־הכרמל
וברחוב דיזנגוף. מבלי שאיש

יזהה אותו.
את ידידיו בישראל הכיר הורסט
כשביקר בפעם הראשונה בארץ
לצורך צילומי סירטו הכושל של
מנחם גולן, סהרה.
הורסט בוכהולץ הוא זמר־אופרה
חובב. בשנה האחרונה הופיע בהפקות
שונות של בית־האופרה בהמבורג,
וקצר שבחים רבים על הופעתו
המרשימה.
״לישראל,״ אומר השחקן יפה־

גדולות אינן סכות
בשנה שעברה שלט במיצעדים
להיט ענק, שנקרא יורד גשם, הלץ
לויה!
שרו
את השיר שתי כושיות ענקיות
כבנות .40 בבת אחת הצליחו
הנשים. שהסתתרו מאחורי השם
נערות מזג־האוויר, לגרום להיסטריה
המונית.
שתי הנשים, שעד אז הסתפקו

התואר ,״יש מקום חם בליבי, בזכות
האנשים הנחמדים והחמים שאני פוגש
ברחוב, וגם בזכות יופיה והאווירה
המיוחדת.״
מאז שביקר בארץ לצורך צילומי
סהרה, הגיע הורסט בוכהולץ שלוש
פעמים נוספות, וכל הפעמים כולן הוא
עושה זאת במיסגרת פרטית, וסירב
להתראיין.

שני טון

סוד

שלא ה>תה

למרות הפירסומים י הנרחבים,
בשירה בכנסיה, הפכו לשם־דבר !!
שהופיעו בהבלטה בעיתונות וברדיו,
בדיסקוטקים ברחבי־העולם.
מסתבר שלהקת תאומי קוקטו,
סירטון הווידיאו שלהן שודר ללא
מירי דותן יכולה ללמד נשים
שהיתה אמורה להגיע ארצה לסיבוב־הרף
גם בארץ. ועכשיו, עם הוצאת
רבות איך להפתיע בעל שיש לו הכל.
הופעות בחודש ספטמבר, לא תגיע.
אלבומס החדש נערות גדולות אינן
א ש תו החינני תשלה בד רן דודו
בבירור שנערך עם חברת־התק־יכולות
לבכות הן מגיעות ארצה
דותן ערכה לו מסיבת־הפתעה במלון
ליטים וירגיין בלונדון, נאמר כי שום
לשלוש הופעות. ההופעה שלהן
בהרצליה, לשם זימנה את כל חבריו.
גורם מישראל לא פנה אל הלהקה, וכי
מורכבת משני תקליטיה! האחרונים,
אך מסתבר שתוכניות לחוד ומציאות
לא סוכם שהלהקה תבוא ארצה איויש
מה לראות.
לחוד.
מתי.
אחד העיתונאים צילצל אל דודו
חוץ מזה, תהיה הלהקה עסוקה
שעתיים לפני המסיבה, כדי לברר
בחודשים ספטמבר־אוקטובר בהקל,מדוע
לא הוזמן אליה. דותן המופתע
טות אחרונות עבור תקליטם החדש.
חשוב שאולי מבלבלים בינו לבין
גם בחברת סי־בי־אס, המייצג את ,
דודו טופז, שגם הוא נולד באותו
חברת וירגיין בארץ, לא ידעו דבר על
י היום, וניסה לשכנע את הכתב
בואה המתוכנן של הלהקה.

נערות מזג־האוויר

חווה אלברשטיין

!!״ושמים ש,
הלהקה אין האפתעה
חמו נהמשגיס

ארזי :״הוא לא מהפכה בחיי, אני
ממשיכה ללכת בשבילים שאני כבר
מכירה ״.כך שמסתבר שהפתעות לא
יהיו.
ל עו מתה, חווה אלברשטיין
מנסה להפתיע. היא עוזבת את המעגן
הבטוח של רחל שפירא וחבריה
להפקות הקודמות. לשם כך היא
גייסה מלחין צעיר ולא־ידוע בשם
אילן קבן שיכתוב לה את הלחן
למילים שאותן כתבה היא עצמה. את
העיבודים יעשה יהודה אדר.
החברה שומרת על המילים בסוד
ומסרבת להמציא דוגמה.
גלי עטרי גם היא משנה כיוון,
ומחברת־התקליטים שלה נמסר כי
תקליטה החדש יהיה הפתעה עצומה.
עטרי, שכל תקליט שלה הוא בעל
אופי אחר, עובדת הפעם עם יעקב
גילעד, מי שהביא את יהודית
רביץ ואת יהודה פוליקר.
התקליט יהיה בסיגנון רוקי־אישי־ג׳אזי.
גילעד מתכוון להביא גלי עטרי
חדשה ואחרת. מי ששמע את תקליטו
האחרון של פוליקר מחכה בכיליון־
עיניים להפקה החדשה של גלעד.

התגלית של הסרט בנות, השחקנית
אורנה רוטנבדג> ,)26 אורזת
מיזוודות.
בתחילת חודש אוקטובר היא
נוסעת ללונדון. יתלווה אליה חברה
לחיים מזה חמש שנים, שחקן תיאטרון
באר־שבע אילן קרני.
השניים התקבלו ללימודים בבית־הספר
דראמה סנטר.
אורנה ואילן אינם מתכוננים
להתחתן בן!רוב, למרות הרומן הארוך
ביניהם.
הם טוענים שאינם מאמינים במוסד
הנישואין, וטוענים כי פיסת״נייר
חתומה לא תעשה אותם אוהבים יותר.

בינתיים, בגלל הלימודים, גאלצה
אורנה לדחות הצעות. מפתות לחש־

גלי עטרי
מנסה להפתיע

שהמסיבה נערכת כנראה לטופז. לו
אין שום מסיבה היום.
הכתב המרוגז לא הסכים לקבל את
גירסתו של הבדרן, ועידכן אותו בכל
הפרטים הידועים לו על המסיבה.
כשהגיע דותן אל המסיבה ראה את
חבריו, שקיבלו את פניו בחושך, תוך
כדי שירת ״יום הולדת שמח״ ,אך
הפתעה כבר לא היתה לו.
כך או כך, השימחה והצחוק חגגו.
תתף בסרט חדש ובהצגה חדשה עם

ספי ריבלין.

אורנה רוטנברג ואילן קרני
לונדון במקום חתונה

נמדוד דזד

בעבור חופן
דולאדים

למרד בשילטון האצולה הפולנית באוקראינה.
אגב כך פרעו אנשיו וטבחו
ביהודים 100 .אלף יהודים נרצחו תוך
חצי שנה .״חמל הרשע״ ,הלא הוא
חמלניצקי בפי היהודים, היה לגיבור
לאומי באוקראינה.
ממשיכי דרכו של חמלניצקי, הקוזאקים
ההידמאקים, הרגו בשנת 1768
אלפי יהודים.
אחר־כך הגיע תורו של סמיון פט־ליורה.
בחודש פברואר 1919 היה פט־ליורה
מפקדו העליון של הצבא
האוקראיני ״הלבן״ .באותה שנה ניסה
הצבא האדום הסובייטי להשתלט על
אוקראינה. פטליורה, שניגף במערכה
הצבאית, נקם את כישלונו ביהודי
אוקראינה, שתמכו בצבא האדום. תור

ספורים אחרי הקמת האנדרטה ביקר
במקום משה מילים מרמת״גן ,״אני
הייתי באוקראינה בזמן המילחמה, ואני
יודע, מנסיון, עד כמה האוקראינים
שונאים יהודים. בזמן המילחמה הם
שיתפו פעולה עם הנאצים, ומרוב
התלהבות לא יכלו להפסיק את הטבח.
גם אחרי המילחמה הסתובבו כנופיות

כר נראית ויום וומצבה לזכר הקדושים
האוקראיניים(למעלה) ,ו! נו נראתה לפני
שניצולייהשואה כילו בה את זעמם(משמאל)
ך* מה מתושבי עיר־הולדתו של
אדולף היטלר פנו לישיבה ירושלמית
ובפיהם בקשה תמוהה: הקימו
אנדרטת־זיכרון בפיתחו של מרתף-
השואה על הר־ציון. על אבן האנדרטה
כיתבו כי היטלר היה מחסידי אומות־העולם.
תמורת זאת תקבלו סכום של
עשרה מיליון דולר.
במשך זמן־מה התחבטו ראשי־הי־שיבה
בשאלות מוסר וכספים. לבסוף
השיבו תשובה חיובית. ואכן, הכסף הועבר
לידיהם כמובטח, ויד־הזיכרון
הוקמה תוך ציון שמם של התורמים
הנדיבים.
דמיוני? ובכל זאת, משהו דומה אירע
בירושלים. לפני כחודש הוקמה על
הר־ציון, בפיתחו של מרתף־השואה,
אנדרטה לזכר חסידי אומות־העולם
האוקראינים — שלושה מיליון קדושים
שנרצחו על־ידי הנאצים, ועשרה
מיליון אוקראינים שהושמדו על־ירי
הרוסים.
את האנדרטה הקימה ישיבת התפוצות,
המנהלת ומתחזקת את מר-
תף־השואה. בתמורה קיבלה הישיבה
57 אלף דולר, מאוקראינים היושבים
בארצות״הברית, ובראשם הנדבן יורי
דיבה.

לעומת אלפים רבים בצ׳כוסלובקיה
הקטנה, למשל.
תחילה חשבו הנאצים לתמוך בלאומנות
האוקראינית ולהקים מדינה אוקראינית
עצמאית, בחסותם. אך מתוך
אמונה בניצחונם הקרוב, החליטו הנאצים
להימנע מכך, מכיוון שהתכוונו
אחרי הניצחון להשמיד או לגרש גם
את האוקראינים, בני הגזע הסלאבי
הנחות, ולמסור את אדמתם למתנחלים
גרמנים. לכן גבר הדיכוי הגרמני גם
באוקראינה.
כאשר גורשו הנאצים בקרבות
מרים, נקמו המנצחים הסובייטיים
בנאצים האוקראינים ובמשתפי־הפעולה.
לדיברי הגולים האוקראינים
שנסו למערב — רובם לאומנים
שתמכו בנאצים — הושמדו על־ידי

שישה שבועות נרצחו 100 אלף
יהודים.
ב־ ,1926 בפאריס, ארב שלום
שווארצבארד, שען יהודי ממוצא אוקראיני
לפטליורה וירה בו למוות.
במישפט דרמאתי, שעורר הד בכל
רחבי העולם, זוכה שווארצבארד מאשמת
רצח.
האנדרטה, יש לציין, מנציחה רק את
זיכרם של הקדושים שרצחו יהודים
בימי מילחמת־העולם השניה. אין בה
אף לא מילה אחת לזכר הקוזאקים
האמיצים וחסידי-אומות-העולם חמל־ניצקי
ופטליורה.

פיסת־בד
^ שהורה
ץ חום גל, מנהלו של מרתף־השו־
^ אה :״היו בין האוקראינים חסידי־אומות־העולם,
והיו גם רוצחי־יהודים.
רבות מהמצבות במרתף־השואה מזכירות
את האוקראינים כרוצחים.
בשביל האיזון הקמנו את האנדלטה.״
חוש הצדק והאיזון, מסתבר, לוקה
בחסר אצל קורבנות הנאצים. ימים

של אוקראינים, חיפשו יהודים ורצחו
אותם.
״כשראיתי את האנדרטה, לא האמנתי
למראה עיניי. הרגשתי שאני מתפוצץ
מכעס ובושה. איך מסוגלים
יהודים להקים אנדרטה כזו, על הר־ציון,
בפתח מרתף־השואה? זו ממש
שערוריה!״
ראשי הישיבה השיבו למילים המזועזע
שאין זה מעניינו מדוע הוקמה
האנדרטה לזיכרם של האוקראינים.
״זהו ענייננו הפרטי,״ אמרו.
הרב מרדכי גולדשטיין, ראש ישיבת
התפוצות, סירב להשיב לשאלות
העולם הזה.
מישרד־הדתות, האחראי על המקומות
הקדושים, ובכללם הר־ציון, לא
מיהר לנקוט עמדה. במיכתב למילים
השיב הד״ר יוסף בורג כי ישיבת
התפוצות היא האחראית למתרחש
סביב מרתף־השואה וכי הוא, שר־הדתות,
אינו יכול לעשות דבר בנדון.
להעולם הזה אמר השר בורג:
״אטפל בנושא אחרי החגים.״
אירגוניהם של ניצולי־השואה סברו
כי אין לדחות את הטיפול בנושא. הם

פנו לראשי הישיבה ותבעו מהם להסיר
את האנדרטה עד ליום־הכיפורים. האנדרטה
לא הוסרה, אלא כוסתה בפיסת־בד
שחורה, שעל גבה נכתב: לזכר
חסידי־אומות־העולם.

^ ביטבירג
זה אפס
ף• יום החמישי שלאחר יום הכי*
פורים הגיעו למקום כמאה ניצו־לי־השואה.
תוך דקות ניתצו בפטישים
את האנדרטה. בחורי־הישיבה, שניצבו
בקירבת־מקום, לא מנעו את ההריסה.
קדם למעשה נסיון של עיריית-
ירושלים להרוס את האנדרטה. עשרות
בחורי־ישיבה התגודדו מסביב, כשהם
מונעים בגופם את ההריסה.
רפי דברה, דובר עיריית ירושלים:
״החלטנו שאין כל טעם להמתץ לצו־הריסה
של בית־המישפט, שכן זהו
תהליך ארוך. תחת זאת ניהלנו משא־ומתן
מייגע עם רבני הישיבה. לבסוף
הם הסכימו להסיר את המצבה מפיתחו
של מרתף־השואה ולהעבירה לחצר
הישיבה.
״הסכם זה מבייש את הישיבה לא
פחות מהצבת האנדרטה בפתח מרתף־
השואה. כיצד מסכימה ישיבה יהודית
בירושלים, ששמה לה למטרה להנציח
בלימודיה את זכר השואה, להכניס את
מצבת־הפיגולים הזו לחצר הפנימית
שלה?״
מזה שנים אחדות מבקשת עיריית
ירושלים להעביר את ניהול מרתף־
השואה לידי גוף ממלכתי. רפי דברה:
״בעבר הוכיחה הישיבה כי אין היא
מטפלת כראוי במרתף. לפני כשנה
התלוננו מבקרים רבים על עזובה
והזנחה השוררים במקום. רק אחרי
שקמה שערוריה ציבורית, שיפצה
הישיבה את המקום. ועכשיו, המעשה
הזה עם האנדרטה, היה הקש ששבר את
גב הגמל.״
ראשי הישיבה אינם ממהרים לוותר
על נכס כספי רב־ערך כמרתף־השואה.
השמועות מספרות כי בניו״יורק הוקם
מישרד של הישיבה, המתרים כספים
למרתף־השואה. ניצולי־השואה

גיבורי
^ הטבח

ך* אוקראינים הקדושים, חסידי
\ 1אומות־העולם, היו מפורסמים מאז
ומעולם בשינאתם התהומית ליהודים.
יתכן כי עלו בכף על כל עם אחר
בתבל.
כאשר פלשו הנאצים לברית־המוע־צות,
הם התקבלו ברחבי אוקראינה
בזרי״פרחים ובנשיקות. האוקראינים
הלאומניים ראו בהם משחררים משולשים
— הן מן הרוסים, הן מן
הקומוניסטים, הן מן היהודים. לכן
שיתפו פעולה בהתלהבות בהשמדת
היהודים. מיליון וחצי יהודי אוקראינה
חוסלו. רק כמה מאות יהודים מצאו
מיקלט בבתי שכנים אוקראיניים —

חמלניצקי

סטליורה

חמל הרשע

הצבא הלבן

הסובייטים כעשרה מיליוני אוקראינים
— ואלה הונצחו על אנדרטת־הניצחון.
מילחמת־העולם השניה לא היתה
אלא חוליה נוספת בשרשרת הארוכה
של האנטי־שמיות האוקראינית. קדמו
לה פרעות ופוגרומים, שלא נפלו
באכזריותם מאימי השואה.
בחודש מאי ,1648 ,הנהיג זינובי
בוהדן חמלניצקי את הקוזאקים שלו

תורמים בעין יפה. הכספים מועברים
לישיבה.
ובינתיים, עד שיבדקו וימליצו ויחליטו
ויבצעו, הוכיחה ישיבת התפוצות
כי כל מה שרונלד רגן עושה, יכולה
היא לעשות טוב יותר. המראה של *
אנדרטה לרוצחים בפתח מקום האזכרה
לנרצחים מזעזע הרבה יותר מהנחת זרי
פרחים בבית־הקברות בביטבורג.

קרבנות ם טליורה: סוגרום ז׳יטומיר 1919 ,
מאה אלף נרצחו

שרה דד

קובד־ם את הקיץ,
גם ממהרים לגמור את היין
וגם מגישים שניצלים ומיצים למלם

הצר ח ה
בפעם
ה ש מינית

מלון, הם בוודאי העדיפו להימצא בחדריהם
הנוחים, ולא בלובי האנטיפטי.
באולם הגדול היתה האווירה שונה
לחלוטין: הכלאה בין חינה תימנית
שמחה למסיבה של יחסי־ציבור. כולם
ישבו לשולחנות ערוכים יפה והתכבדו
במיץ ובשניצלים. חיים משה שר מעל
.הבימה בווליום גבוה מאוד, ועל הכל
הטילה אור מסנוור מצלמת וידיאו עם
זרקורים, שהנציחה את האירוע.

16ד ךךך \ המכונה ג׳ינג׳י, בא
לבדו,
1למסיבה
1 1^ 1#111 11/1 7111
אבל לצורך הצילום חיבק את ענת דולב, נעבר

שדרנית נגלי צהי׳ל וכיום מועמדת למישרה של
קריינית בטלוויזיה. הכוס בידיו של גולדברג היא
כוס פלסטיק, מה שלא כל כך יאה לייו״ניכורים.
צעיר אבר
ממזר

י יחד עם בני מישפחתו. אמו של חיים
:הרעיפו נשיקות על בנם המצליח.
אסי, שניהם ילדיו של הזמר החוגג.

יין ישן הוא יין טוב — זה ידוע.
אבל הצרפתים, האוהבים להתענג על
דברים צעירים, מצאו שגם יין אדום
צעיר יש לו תכונות משובבות־נפש.
בצרפת מתקיימת בכל שנה חגיגה
שבה מציגים הכורמים את הבוז׳ולה
של אותה שנה. המדובר ביין צעיר,
שלא הספיק להתיישן בחביות־היקב.
אפשר לשתות אותו רק במשך תקופה
קצרה אחרי שיווקו — אחר־כר הוא
מאבד את חריפותו המעקצצת האופיינית.
הבוז׳ולה צעיר, אבל עולה מהר
לראש.
ביקבי כרמל מיזרחי חשבו שמה
שמותר לצרפתים מותר גם לנו. כבר
שלוש שנים הם עושים חגיגת בוז׳ולה
ישראלית לחלוטין, והתוצאות: השנה
היין מבטיח במיוחד. כך טענו יודעי־דבר
בחצר-היקב.

ךןןןךן 1ך | 1החזיק גביע בוז׳ולה בידיו ושיבח את טעמו החמצמץ
ן והמיוחד של היין הצעיר שלא הספיק להתישן בחניות 11 ואשר ניתן לשתות אותו רק חודשים מיספר אחרי עונת הייצור ביקב.
לחגיגה שנערכה בחצר היקב ברא־קרטון
ומתוך בקבוקים לתוך — שומו
שון־לציון באו הרבה אנשי־תיקשורת, שמיים! — כוסות פלסטיק. רק מיואמנים,
וכמובן — עיתונאים. מסביב חסים כמו מני פאר או מאיר ניצן,
היו חביות־עץ, אבל רק בשביל הקי ראש העיריה של ראשון, קיבלו לידם
שוט — הבוז׳ולה נמזג מתור מיכלי
גביעי־זכוכית, כדת וכדין.

באה למסיבה עם נעלה אילי גורליצקי, שהוא יו״ר
איגוד״אמני־ישראל. גורליצקי ואשתו היפה לא
מצאו מקום ליד השולחן, ועמדו בצד כשהם משוחחים עם המוזמנים.
מן הרגע שחיים משה ושיריו
עברו את מחסום הלגיטימציה של
שדרני־הרדיו, לא נותר עוד שום דבר
שיחצוץ בינו לבין צלמי־העיתונות,
המבקשים לצלם אותו בכל מיני
תנוחות, עם כל מיני אנשים. כזה
בדיוק היה המצב השבוע, באולם
הגדול של מלון מצפון לתל־אביב, שם
נערכה המסיבה לרגל צאת תקליטו
השמיני של משה, להיות זמר.
לובי השיש הענקי והקר של המלון
היה ריק ומבריק. אם היו אורחים ב־

היו במסיבה הרבה מוצלחים ומפור
סמים,
כמו אילי גורליצקי, יופי
גרבר, הזמרת המארוקאית ריי־מונד,
ננסי ברנדם, רקדנית־הבטן
כארי סימון, קופי אושרת, חיים
מלובן מהטלוויזיה וכמובן, האחים
ראובני. אשר ראובני הוא האמרגן
והמנהל האישי של משה. המכונית
החדשה של משה, מתוצרת בה־אם־
וה, שחנתה בחוץ, היא ההוכחה הטובה
ביותר שראובני הוא אמרגן מוצלח
במיוחד, שכדאי להיות קשור אליו.

111\ 1 *11ך |1״ך 1711 שזוף ושרירי כהרגלו,
*• #י 1ן העתיר חיבוקים וג־שיקות
על צעירה יפה שנאה איתו. אמדורסקי סירב,

משום־מה, להגיד מי היפהפיה. אולי חשש מעין־הרע.
אבל היה לו מה להגיד על היין. מילה של שלוש
אותיות. ולמי שלא הבין את הרמז, הסביר: עוד!

חגיגה
ב ארן
מ תי ם
איזור רחוב העליה בתל־אביב אינו
בדיוק המקום המתאים למועדון־לילה. זהו
רחוב של חנויות ומיתפרות, שבהם עובדים
קשה כל שעות־היום, סוגרים בערב
והולכים הביתה לישון. בעצם, אחרי השעה
7בערב, רחוב העליה שומם לחלוטין,
ואפילו קצת מפחיד. אין בו תאורת־רחוב,
אין בו עוברים ושבים, אין בו כלום. מדי
פעם עוברת ברחוב ניידת־מישטרה,
שאנשיה מסתכלים בחשדנות על הטיפוסים
המעטים, שבכל זאת מעזים להיראות
בסביבה בשעה לא הגיונית, כמו 1בלילה.
באחד הרחובות הנידחים, המסתעפים
מרחוב העליה, מצאנו את המסיבה של
השבוע. למקום קראו פעם הקרמלין. אחר
כך נקרא המקום שירוקו. היום הוא נקרא
סוף העולם וזה די נכון.
כבר מרחוק אפשר היה לראות שהמדובר
במסיבה מבטיחה. ליד הפתח עמד
גברתן, שמנע מכמה ילדים יפים וילדות
יפות להיכנס. מכאן אפשר היה להבין שמה
שמחכה בפנים שווה בהחלט את הוויכוח
עם השומר.
עולים בטור אפל של מדרגות מרופדות.
במדרגות ניצב בלונדי יפה־תואר, שלחש
משהו על אוזנו של צעיר אתלטי ושחום
בגופיה אופנתית, שם יד על כתפו.

עודו גומנוב

לבוש בחליפה שחורה וענוב בעניבה שחורה,
בצילום עם אתי בללי ויעל דגני, שתי נערות
שבאו לחגוג את מותו של הקיץ. השלושה הצטלמו ליד ארון־מתים עשוי

עץ, שסימל את טקס האשכבה לקיץ שהסתיים. לא פלא לכן שהמסיבה
נערכה במקום שנקרא סוף העולם, שזה, בינתיים הגילגול האחרון של
שם המקום, שנקרא פעם, לא פחות ולא יותר, אלא הקרמלין.
את התרמילים שלהן למטה, אצל
השומר. לא נאה להסתובב עם תרמיל
קיבוצניקי בין נערי הגל-החדש
במועדון.
לילדות היפות היתה בעיה קטנה.
לא היה להן איפה לישון בלילה. הן באו
לעיר אחרי שסיכמו עם חבר שיישנו
אצלו. לפני חצי שעה צילצלו אליו,
והוא לא היה בבית. מישהי שואלת
צלם אחד אם הוא יסכים להלין אותן
הלילה. הוא עונה להן שלא.
למסיבה יש עוד סיבה. עודד פותח
סטודיו חדש לצילום אמנותי. יש

שלי גל

היפהפיה היא חיילת המשרתת בשדה־תעופה
צבאי. לידה חנין חביב, שהוא
ידידו של עודד, בעל המסיבה. החגיגה היתה אמורה

נכנסים למועדון עצמו. יש שם בר, מוזג
והרבה משקאות. יש שם מוסיקה חדישה,
המנוגנת בעוצמה הנכונה, בלי תקליטן
פטפטן. בכניסה עמד ארון־מתים מלא חול.
הלילה חוגג כאן עודד גרמנוב — אמן
צעיר — את מותו של הקיץ.
המסיבה תוכננה כך שהמוזמנים יבואו
לבושים בטוגות. כל מי שראה את הסרט
בית החיות עם ג׳ון בלושי, יודע למה
הכוונה — מסיבה שבה שותים בלי הרף,

משהו מדליק בשילוב הזה של אמנים
צעירים וילדות יפות. פעם החיים
התחילו בגיל .30 היום הם מתחילים
כבר בגיל 20 ומשהו.
הבארמן הציע משקה בנדיבות.
כולם שתו מכוסות־זכוכית גבוהות
וודקה, ג׳ין וויסקי, בנות 16 עם בני .20
למטה, המוסיקה סחפה, משתוללת. גם
התאורה היתה מהממת. לא כמו
בדיסקוטקים העתיקים, שבהם היו
הזרקורים המהבהבים מעוורים את עיני
הרוקדים. כאן התאורה החליפה צבעים
ברכות לפי המנגינה.

להיערך כשכל המשתתפים לבושים בטוגות יווניות,
אולם הבגד המסורתי נלבש רק לקראת הסוף. וגם זאת
עשו רק בודדים שהחליפו את מחלצותיהם־לפי״האופה.

שוברים בקבוקים ועולים לקומה
השניה עם בן או בת הזוג בלי לעשות
חשלון.
במסיבה של גרמנוב לא עשו אף
אחד מהדברים האיומים האלה. כולם
רקדו, נכון, אבל אף אחד לא התפשט
— חוץ מבודדים, שלקראת הסוף
החליפו מחלצותיהם בסדינים לבנים.
בקומה השניה של המועדון מצוי
הגג, ושם נחו המוזמנים מהריקודים

המפרכים. יש שם כיסאות ושולחנות
ובר נוסף, עם שפע בקבוקים. ליד הבר
עמדו שלוש נערות יפות, שאיש לא
הזמינן למסיבה. הן באו לתל־אביב
מקיבוץ בררום־הארץ. הן היו יפות
מאוד, בנות 17 או פחות, ולבושות במה
שלפי דעתן הוא האופנה הזרוקה,
השולטת היום במועדונים מסוג זה
בתל־אביב. מישהו הזמין אותן לשתות
על חשבונו בתחילת הערב. הן השאירו

אתי בלל

1חנין חביב, עודד גרמנוב ועוד ידיד הצטלמו על הגג,
כשהם לבושים בטוגות. מסיבת־טוגות של צעירים
הוללים היתה, כזכור, המסמר בסרט האנרכיסטי בית החיות.

מיכאל ממס

עורן־־הדין האמריקאי־יהודי
סול לינוביץ, מי שקדם
לריצ׳רד מרפי בטיולי המיז-
רה התיכון, פירסס את ספר
זיכרונותיו. בין השאר הוא מספר
על התנהגותו של מנחם בגין
בעת הלווייתו של אנוור אל*
סאדאת. בגין מצא שם את
נשיא־צרפת דאז, ואלרי ז׳ים־
קאר־ד׳אסטן, ונתן לו הרצאה
ארוכה על ההיסטוריה היהודית.
אחרי־מעשה אמר לינוביץ לב־גין
:״לא נתת לז׳יסקאר הזדמנות

יגאל הח־ביץ מנשק ברחי, דניאלה וייס מתיישבת
על כיסא רשע ודב בן־מאיר אינו מפנה מקן

אינו מחמיץ הזדמנויות לנשק
ללחיין של נשים צעירות. עם
פרוס החגים, עת בירכו כל
הנוכחים בכנסת זה את זה
ב״שנה טובה!״ ו״גמר חתימה
טובה!״ תפס הורביץ כל צעירה
שנקרתה בדרכו ואיחל לה,
בלבביות. בצירוף נשיקה על כל
לחי, את בירכותיו המסורתיות.
שר־החינוך יצחק נבין
אירח בלישכתו, בערבו של יום
השני, את אחד מבכירי רשות־השידור.
האיש היה תשוש למדי,

נשיאי־ישראל ובמקומות כבודים
אחרים.
רוחי, רעייתו של חבר־הכנסת
מעתלית, פסח גרופר,
נראתה מסתובבת לאחרונה
תדירות בכנסת בפרט, ובירושלים
בכלל. גרופר התוססת,
בדרן־־כלל, הנמיכה טונים. השבוע
הסבירה את פשר התמורה
שחלה: אמה, תושבת ירושלים,
חולה מזה זמן, וזאת הסיבה הן
לעגמומיותה של רותי, הן להי־מצאה
בירושלים.

\ 1ך 11 \ 1היה גיבור המסיבה הגדולה שערכה לכבודו הוצאת סטימצקי,
11 \ 1\ _ 11 שפירסמה את סיפרו מורשת, אשר עליו מבוססת סידרת״הטלוויזיה.
אך בעוד שאבן חתם על הספר למי שקנה אותו במקום, גנב שימעון פרס את ההצגה. הוא
החזיק מתחת לבית״השחי שלו את הסטנוגראמה של נאומו של המלך חוסיץ בעצרת
האו״ם, שננאם יום קודם לכן, ומסר למי שרצה לשמוע את דעתו על הנאום ה״מזהיר״.
לשאול אותך שאלה!״ השיב
בגין :״לפני שהוא יכול לשאול,
הוא צריך לדעת מה לשאול״.
סאדאת עצמו התלונן לא
פעם באוזני לינוביץ על כך
שבגין מתרכז בפרטים קטנטנים
.״דודני מנחם כל־כך פוחד,
שאינו מבחין כלל שאנחנו יכולים
לעשות ביחד דברים גדולים!״
אמר סאדאת, לדברי לי־נוביץ.
ואילו
אשתו של הנשיא,
ג׳יהאן אל־סאדאת, אמרה
ללינוביץ, אחרי הרצח, שהיא
בטוחה שבעלה קם ממקומו,
כאשר התקרבו הרוצחים לבי-
מת־ההצדעה שלו ,״מכיוון שהוא
רצה למות על רגליו!״

השר יגאל הורביץ

אחרי יום של התרוצצויות. לפתע
שאב מרץ. מה מילא את
הסוללות של האיש? שיחה טלפונית
שקיים השר עם בנו הקטן,
ארז. מהשיחה הוברר לנוכחים
כי נבון, שזאת לא היתה פגישתו
האחרונה באותו ערב, מתכוון
לקום למחרת לפנות בוקר כדי
להתפלל עם בנו, ערב יום־
הכיפורים.
אופירה ויצחק נבון
כיבדו את פתיחתה של גלריה
חדשה בירושלים. את הגלריה
חנך האמן מיכאל שוורץ,
שהמציא אותיות עבריות ועיצבן
בסיגנונות שונים, על פי סיגנו־נות
מהתנ״ך. יצירותיו של
שוורץ, עולה חדש, מוצגות באר־מוו־המלוכה
בדנמרק, במישכן־

פרובינציאליים לוקים, אלא במחלה
ממושכת, שממנה הוא סובל
מזה זמן, והמקשה עליו את
העמידה על רגלו. לכן, בכל
הזדמנות ואתנחתא מסדר־יומו
העמוס, הוא נותן דרור לכאביו
בדרך המעוררת־מבטים.
האדם המדובר ביותר בקרב
חוגי הבראנז׳ה בימים אלה,
ובשמץ של קינאה, הוא סילבן
שלום, יועצו הטרי של יצחק
מודעי, שבטרם הספיק לחמם
את כיסאו זכה בנסיעה ״און־דה־

באותה השעה נערך איחוד מישפחתי על״ידי שתי האחיות לבית אמבש, ילידות מצריים:
אורה הרצוג, אשת הנשיא(בתמונה מלמטה מימין) ,וסוזי אבן, אשת המארח. אבן סיפר על
תגובות צופים באולם שראו את הסידרה. יהודי אמריקאי, ששמע לראשונה על גירוש
ספרד, החליט לבטל את ביקורו המתוכנן במיורקה, ואילו צופה ישראלי התפעל ממראה
מיסגד, ושאל את אבן היכן בספרד עומד בניין זה. הוא נדהם לשמוע שזוהי כיפת-הסלע.

ימים קשים ביותר עוברים
על חבר־הכנסת החיפאי
שבח וייס. אחרי שאחותו
לקתה במחלה ממארת בכבד.
והוא נאלץ להתמודד גם עם
מחלה קשה שבה לקה אביו,
בעוד שאחיינו סובל מהלכדקרב,
לא הקדיש וייס מחשבה למלאת
לו יובל שנים בימים אלה.
ראש מועצת מיגרל־הע־מק,
שאול עמור, הפתיע את
השרים דוי לוי ויצחק מודעי,
מששלח את רגלו והניחה בטבעיות
על הכיסא, הסמוך להם,
בעת ישיבה משותפת שקיימו
למציאת פיתרון לאיוש מישרת
מנהל־הטלוויזיה. הסיבה להתנהגותו
המפתיעה של עמור, אינה
נעוצה. חס־וחלילה, בנימוסים

האוד ליפאן ולמקומות אכזוטיים
נוספים במיזרח הרחוק.
שלום זכה בכל, בעוד שהדוברת
הקודמת של מודעי, אריאלה
רבדל, לא זכתה להגיח עם
בוסה מהארץ במשך שנת
כהונתה לצידו, וגם דובריו
הקודמים של מודעי לא פונקו
בנסיעות.

*11 ^ 1בת ה־( 17 מימין, בחולצה לבנה על גופיה שחורה ובשיער פזור) ,שדרכה כדוגמנית
11/1צלחה ביפאן, יחד עם עמיתותיה למיקצוע. סיגל גרוס, גם היא בת ,17 חילקו, בעזרת
חיילות. פרי לחיילים שעשו דרכם הביתה לחופשות־החגים. המיבצע נעשה ביוזמת מועצת־הפירות.

השר שושנה ארבלי־אל־מוזלינו.
לא ידוע אם השינוי,
שחל במעמדו, אירע כתוצאה
מחילוקי־דיעות בעיר הבי־ל״ויים,
או ששום החליט להקדיש
עצמו למאבקיה הקשים של
אלמוזלינו במערכת הבריאות
ובשר־הבריאות, מרדכי (״מוטה״)
גור.
בעת ישיבתה הממושכת־היסטורית
של ועדת־הכספים
של הכנסת בשבוע שעבר, ביום
החמישי, עת נדחה כינוסה של

אדם נוסף המנצל את
ההורדה שחלה במס־הנסיעות
הוא חבר־הכנסת אהרון אבו
חצירא. הח״כ הבודד מתמ״י
נוסע בענייני מיפלגתו לקנדה.
גרשון שום, מי שהיה
עד לא מכבר רובר עיריית
ראשון־לציון, נראה לאחרונה
יותר ויותר במיסדרונות כנסת־ישראל.
הסיבה — שופ עבר
לכהן כעוזרה הצמוד של סגנית־

המליאה משעה לשעה, טען
חבר־הכנסת דן תיכון, בהקשר
לקופת־חולים :״נציגת האוצר
נאנסה!״ מחה חבר־הכנסת חיים
קוסמן :״כך אתה מדבר בנוכחות
הסיעות הדתיות?״ חזר
והבהיר תיכון :״התכוונתי לאמר
— נאנסה במרכאות!״ הזדעזע
קופמן :״עכשיו הגזמת! אתה
רוצה לאמר שנציגת האוצר, בעצם,
הסכימה לאונס?״
דניאלה וייס מגוש-
אמונים מתכוננת בשקדנות לקראת
טקס הנחת אבן־פינה
להתנחלות חדשה בגדה המערבית,
עלי שמה. היא וחבריה גם
מצאו פסוק מתאים, שיבטא
לדעתם את תיפארתו וקדושתו
של המקום :״ועלי הכהן יושב
על הכיסא, על מזוזת היכל-
יהוה שמואל א׳ ,א׳ .)9 ,לא
העולם הזה 2509

פאטנט

• כיצד להוציא אנשים,
המכהנים בעמדות״מפתח,
מישיבות הרית־גורל!
הנה שיטה, שכל הזכויות
עליה שמורות לרון נחמן,
ראש״מועצת אריאל ו־המישנה־לשעבר
למנכ׳יל
רשות״השידור:
ביום השני, בעת אחד
מהדיונים האינסופיים של
הוועד״המנהל של רשות-
השידור, נזקק נחמן לע מיתו,
ראש מועצת מיגדל״העמק, שאול עמוד. מכיוון
שבאותו יום ישבו החברים הנכבדים בוועד עם שרי־הליכוד
ודנו בשאלה הנצחית -מי יהיה מנהל־הטלוויזיהד הבין נחמן
שיהיה קשה להוציא את עמור מהדיון. מה עשה! חייג את
המיספר המבוקש והודיע למזכירה בקול סמכותי ביותר:
״את שאול עמוד!״ ״מי רוצה!״ נענה בהיסוס ,״הוא באמצע
ישיבה!״ ״רוצים אותו מלישכת השר!״ המשיך נחמן ב-
שיבעיות רבה, והועבר כהרף־עין למזכירה נוספת. שם כבר
ביקש :״את שאול עמור! זה מלישכת השר!״ ״כן!־ נענה מייד
והועבר, ללא שאלות נוספות כגון: איזה שר! איזו לישכהי מי
מלישכת־השר מבקש אותו!
הפריע להם כלל כי ארבעה
פרקים מאוחר יותר באותו הספר
מסופר כיצד נפל עלי מאותו
הכיסא עצמו ״ותישבר מיפרקתו
וימות״.
בדילמה מאין־כמוה מצוי,
בימים אלה, השר האנרגטי
משה שחל. שחל, שנכלל
בפורום הארבעה — יחד עם

דויד לוי, יצחק מודעי

ויצחק נבון — האמור למצוא
את נוסחת־הפלא לבחירת מנהל־הטלוויזיה,
הוא חברו הקרוב של
יוסף בראל, אחד משלושת
המועמדים הפייבוריטים. מאידך,
הוא מקורבו ואיש־שלומו של
שימעון פרס, וזה תומר
תמיכה נחרצת בחיים יבין
למישרה הנכספת.
מנהל המכס מרדכי
ברקת פגש בצלמת שעשתה
דרכה לכנסת. הצלמת היתה
לבושה בלבוש חורפי למדי,
שבלט על רקע השרב ששרר
בירושלים .״מדוע את לבושה
כל־כך סגור?״ התעניין .״אני
הולכת לכנסת!״ הסבירה הצלמת

בגאווה .״נו, אז מה?״ לא הבין
ברקת .״אני עשויה לפגוש שם,
למשל, את הרב אברחם שפירא,״
אמרה הצלמת, וסגרה
כפתור נוסף בחולצתה ,״אני
חייבת להקפיד על הופעה סולידית!״
הגיב ברקת, בשובבות:
״לפי מה שקראתי בהעולם הזה
לאחרונה, יעדיף שפירא דווקא
כפתור פתוח...״
חבר־הכנסת דב בן*
מאיר התארח בערב־ראיונות.
במהלך הראיון הציע הצעה
מהפכנית: להקים גוש פוליטי
חדש — מיפלגת־העבודה־ליב־רלים.
המנחה משה טימור,
שזכר את המאבק הממושך
שניהל בן־מאיר עד שוויתר על
כיסאו כממלא־מקום ראש עיריית
תל־אביב, בגלל כהונתו
בכנסת, שאלו :״איך אתה חושב
שזה יסתדר? אם יהיה צורך, האם
תהיה מוכן לפנות את מקומך?״
השיב בן־מאיר :״אני לא! אבל
אולי מישהו אחר״...
מרואיין אחר של טימור,
שלא דיבר מפורשות. היה חבר־

1ך | ץךן *1 \ 1ץ ך 1מנכ״ל חברת מקורות, מוקף בנשים, עת
1\ ^ 1 / 1 11 בילה את חופשת־החגים במלון־פאר
בהרצליה־פיתוח. זכאי העדיף לשכוח את בעיות העבודה, שהן
מנת־חלקו היומיומית, והתחרה בשחיה בבריכה. את התואר ״אלוף
הבריכה״ הוא אומנם לא קטף, אך כפיצוי -זכה בחברה טובה.
העולם הזה 2509

\ 1| 1ך 1רןף 1־ (שני מימין בתמונה למעלה) הפגין שימחה מול עדשת־המצלמה ביום שבו מלאו
לתחנת גלי־צה״ל 35 שנה. יחד עמו בתצלום בתקליטיית התחנה מחייכים הלן
>11 \ 1
,ביכנר, עובדת הסירטיה, המפיקה נוגה טל, עורך המוסיקה מאיר לחיאני, ואלי חיוו, גם הוא עובד הסירטיה.
!בתמונה התחתונה: כמה מאנשי יומן גלי־צה״ל: ירון וילנסקי, מגיש היומן באותו ערב, משה גל, עורך,
והמפיקה מירב אור, הכתבים גיא פינס, המניף בקבוק יין תוסס, ואלי אילדיס והמפיקה דורית וורמן.
׳למרות הניסיונות הבלתי-פוסקים במשך השנתיים האחרונות לקצץ את כנפיו של יומן גלי־צה־ל,
והצליח מפקד התחנה, רון בן־ישי, לשמור על הצעירים העוסקים במלאכת התיקשורת מפני הלחצים.

הכנסת מיכאל דקל, אחד
המועמדים למישרת סגן שר־הביטחון,
אם תאויש אי־פעם.
הוא נשאל, כמובן, על סוגיה
תמוהה זו .״כיצד זה,״ תהה
טימור ,״אתם — הליכוד —
מוותרים על מישרת־סגן־שר
מרכזית שכזאת, ועוד לארבע
שנים?״ דקל התפתל וניסה
נואשות להתחמק מתשובה.
״המוסדות צריכים להחליט,״
זרק .״האם זה נובע מחולשתו
של יצחק שמיר?״ לחץ טי־מור
,״או מחולשת המועמד
(דקל)?״ כאן ממש התרגש דקל
ופלט חלושות :״המוסדות...״
לפעמים משתלם לקבל
מכות. כך יכול להעיד על בשרו
מיכאל הנדלזלץ, מבקר־התיאטרון,
שספג חבטות מידי
השחקן יוסי פולק. מאז החבטות,
שגררו בעיקבותיהן את
השעייתו של פולק מהבימה,
למשך שלושה חודשים, הפך
הנדלזלץ לדמות התיקשורתית
מבוקשת ביותר, בערבי־ראיונות
למיניהם, המתחרים ביניהם על
הזכות לארח את הקורבן־התורן.
הסופר אהוד בן־עזר,
שעלה לאחרונה לכותרות בזכות
סיפרו, העוסק באופן יסודי במין,
טען בשבוע שעבר, כי אינו מבין
על מה המהומה .״סיפרי אינו
עוסק בסקס,״ הרים בן־עזר גבה,
״הוא בעצם מהתלה פוליטית!״
הכל יחסי — כך הבהירה

מלכת־היופי הילה קלמן,
שהוזמנה לככב בערב־ראיונות.
קלמן, שהגיעה מטופחת טיפ־טופ,
ביקשה להיות בין ראשוני
המרואיינים, וביקשה לקצר בו.
משנשאלה מדוע, השיבה המלכה
המאופרת־מתוסרקת :״מה זאת
אומרת? אני מופיעה אחר־כך
בתצוגת־האופנה המסיימת את
הערב, ועליי להתכונן!״ משנש־אלה
לטיב ההכנות, פירטה:
״עליי להסתרק, להתאפר...״
נושא הגיזענות הפך לפו־פולארי
ביותר, בתחום האמנות
בארץ, בפרט בתיאטרון. תיאטרון
הבימה מתכוון להעלות
ערב, פרי עטם של יוצרים מכל
הקשת הפוליטית, נגד התופעה.
גם מישה אשרוב ורעייתו,
בלהה מס, מעלים הפקה ושמה
״על גיזענות ודמוקרטיה.״ הערב
יוצר קשר בין השואה לבין מדיניות
האפרטהייד בדרש־אפרי־קה,
על־ידי המחזת שני סיפורים
— אחד מאת יאנוש קורצ׳ק,
הצלקת, והשני מאת אורסולה
ורפל, ללבנים בלבד! ההפקה
מיועדת לכיתות ד -ח׳.
מוסיק שמש, אחד
האנשים הססגוניים ביותר בירושלים,
אינו זקוק לסיבה־למ־סיבה.
בשבוע שעבר אירגן את
מסיבת־העונה בירושלים — או,
לפחות, אחת מאותן הקרויות כך.
שמש ורעייתו נורית הזמינו
את רוב נציגי החוג הנוצץ

והבוהמי של ירושלים לחגיגה
עליזה של סטייקים וממולאים
שנמשכה עד אור הבוקר.
דיאן לאנגטון, כוכבת
המחזה ישו כוכב עליון, שבו
הופיעה בתפקיד ג׳ני, ודיי
וונס, המוכר מהגירסה המודרנית
למחזמר הקוסם מארץ
עוץ וסרטים כמו: סופרמאן ,1
סופרמאן ,2עומדים לפקוד את
הארץ בקרוב, במיסגרת העלאת
הקומדיה המוסיקלית עד לאן
יגיע מזלך! ,המוצגת כעת
בהצלחה על בימות לונדון. את
השירים לקומדיה הלחינו פרד
אב וג׳ון קאנדר, שהשתתפו
בעבר בכתיבת כמה ממחזות־הזמר
המצליחים ביותר. ביניהם:
קברט, פאני ליידי והשיר המפורסם
ניו־יורק, ניו־יורק.

נסוק׳ השבוע
• בעל־הטור ב. מיכאל
על המחוות הדתיות של שימעון
פרס :״אתה עושה את התורה
קרדום לחפור בו קבר.״
הנ״ל :״כדאי שאת תולדות
חייו של השר(אריאל) שרון
לא יכתוב ביוגראף, אלא פולי-
גראף.״

• דיין בבית־דין רבני,
לאשה שבעלה הוא סרבן־גט:
״התפללי שבעלך ימות!״
—י רסנה בדק

ממגדל שלום לדיזנגוף ]0טו בלי כאבי וגלים.
קנ קני נוחות של מגון, קלים, אורטופדים ואופנתיים. צוין יותי מזה?

מגון-השים שעומדותעל שדהן

שולה

סקסו עסקים
וכר או נקבה
שניהם מצותוזים

שיווק. למדה ,42ת״א03-374961 .

דיאיול

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שירות לגילוי
מיקרופונים מושתלים
מגלי־מתכות
מזכירות אוטומטיות

קורסים מ ק צו עיי םברמהנ בו ה ה
לספ רו ת נ שים וגב רי ם.
ל קו סמטיקהו איפור, ל א פיל צי ה.
ל פ רי קו ר ו מני קו ר
30 שנות ג סיון

״דיאנה״

רדיו דוקטור בע״ מ

ה מכון הי שראלי לספ רו ת
ו קו ס מ טי ק ה
דיינגוף 190ת ״ א 229388 226066

רחוב שלום עליכם 18
תל״אביב -טל 286444 .

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

שמור על ה׳פלומבה׳
וטוס לאירופה!

תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ 72
טל 295318 ,284919 ,282969 .

כשאנחנו ״מסורס״ אותך אתה מרוויח

^ 1019 ,

שלענותונ״תזופות!

עיצוב וביצוע!יאפי
בפעם הבאה כשתזדקק לשתתי
סדר צילום פנה אלינו. אין לך מה ההי,״הי׳?צי״ס
להפסיד מלבד תעריפי־סדר גבוהים י

מודעות, הזמנות, קטלוגים, חוברות, מאזנים,
כתבי״עת בעברית ובלועזית.

וגמדיד דוני,

קדד

צילום

בצפון

העיר

רח׳ בובליק 15ת״א ;447363 ,וגם ברעננה, אחוזה 052 *447985,142

מודעות בטלפון
לכל ה ע תוני ם

בכ ר טי סי אשראי במחירי המערכתי

עם משקפי ה טיי סי ם
ריי־באן האוריגינאליים
מתוצרת בוש אנד לומב
עינית בע״מ, היבואנים הבלעדיים של משקפי השמש
ריי־באן מכריזיט על מבצע קיץ 85׳ -הגרלת

3טיסות חינם לאירופה!
ההגרלה תיערך ב־ 30.8.85ע״פ המספרים הסידוריים
המוטבעים על גבו של התג שצמוד לכל זוג משקפיים.
תוצאותיה תתפרסמנה בעיתונות.
הקפידו ושימרו על התג! הוא ערובה לריי באן אמיתי
ולמניעת זיופים -וסיכוי לטיסת חינם לאירופה.

8ע 68$ 0אוס

•שראכרט

15* * 611.10

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

העולם הזה 2509

סאת
שורסית יריב
הבית בשדרות בדגודיוו משנה מקום משנה מזל — זוהי אימרה נכונה.
לפעמים משתנה המזל הרע למזל טוב, ולפעמים
להיפך.
אצל מישפחת יעקב שרת, בנו של משה
שרת, היה, לפי כל הסימנים, להיפר. שנים חיה
מישפחת שרת בבית בצהלה, בשקט ובשלווה, ער
שלאבי־המישפחה. יעקב שרת, נכנס ג׳וק לראש
לעבור לעיר הגדולה, תל־אביב. הוא חיפש דירה
יפה, ולבסוף מצאו את דירתם של מיקי ובני
אמדורסקי בשדרות בן־גוריון. נכנסו לדירה
החדשה, ומאז התחילו הצרות.
מישפחת שרת רצתה לעשות כמה שינויים
בדירה, אבל השכנים לא הסכימו לחתום. הם ניסו
לצפצף על השכנים, ובשבתות העלו במעלית
שקי־מלט ולבנים ועוד חומרי־בניין, והתחילו

קו ר ה
כ אן?
על יגאל תימרקין אפשר להגיד הכל, אולי
חוץ מאשר שהוא טיפוס מאושר וחייכן. ובכל
זאת יש אנשים האומרים עליו בדיוק את זה בזמן
האחרון. באמת, מאז לידת בנו הטרי, דיר, הוא
מתבדח, צוחק, מחייך, מדבר יפה אל האנשים,
סוחב סלים כבדים מהמכולת לטובת נעמה.
ממש סמל האב הצעיר והמבסוט.
אבל הטבע האנושי הוא משהו מאוד מחורבן.
כמה שיותר טוב לבן־אדם, ככה הוא מחפש
לעצמו לפחות איזה משהו קטן קטן, פיצפון,
שיעיק עליו ושיעשה אותו לא לגמרי מאושר.
ואם כל בני־האדם ככה, אז גם יגאל תומרקין
ככה. לא כל הזמן הוא מיוחד.
אמרו לי שהדבר היחידי המציק לו כדי שיכריז
על עצמו באופן פומבי וחגיגי כעל האיש
המאושר בעולם היא העובדה שהוא לא יכול
לשאת את נעמה, אם בנו, לאשה, כי נעמי,
רעייתו החוקית, לא רוצה לתת לו גט. ככה אמרו
לי. אבל כל דבר שאומרים לי אני מייד טורחת
לבדוק. שלחתי אל נעמי תומרקין מרגלת טובה
מאוד שלי, והיא חזרה ואמרה לי, שנעמי תומר־קין
אמרה בדיוק כך:
״אני לא יודעת על מה את מדברת בכלל. הרי
כולם יודעים שאדם נמצא איפה שמחשבותיו
נמצאות. אני אוהבת את יגאל. יגאל אוהב אותי
וכרגע המצב הזה נוח לנו מאוד.״
מה אני אגיד לכם? שום דבר לא פשוט אצל
האמנים האלה!
בחור אחרא
יעקב שרת

כבר מזמן שמתי לב לכך שהשינויים בחיים
תמיד באים בזוגות, כמו הצרות, כדי שלא יהיה
להם משעמם. הנה, רון בן־ישי, מפקד גלי
צה־ל, עוזב את התחנה אחרי שסיים בה את

לפי מגילת־העצמאות
לעשות את העבודה בעצמם. אבל כל פעם
שמישהו ממישפתת שרת עלה למעלה עם לבנה,
הבינו השכנים מה הולך לקרות, ומייד הגישו
תלונות במישטרה, והמישטרה היתה באה ומגישה
דוחות, והשרתים היו רבים עם השכנים,
והשכנים היו רבים עם השרתים, והיתה שימחה
גדולה מאוד בבניין.
לא יודעת מה המצב ברגע זה עם הבניה. מה
שברור היום מעל לכל ספק הוא שלא כל
השכנים בבניין היו נגד מישפחת שרת. דווקא
היה בחור אחד מאוד נחמד, בחור שווייצי צעיר
ולא־יהודי, ששם עין על מישפחת שרת, או יותר
נכון על נורית שרת, בת ה״ .22 הוא התאהב
בה. נורית החזירה לו אהבה, ועכשיו שניהם עזבו
את הארץ לטובת שווייץ, שם נישאו זה לזה. אמא
ואבא שרת לא נסעו לחתונה של הבת.
אני, כמו מגילת־העצמאות של ישראל, לא
עושה הבדל בין אנשים בגלל דת, גזע ומין, ולכן
אני שולחת לזוג הצעיר את בירכתי.

הוא בשנות ה־ 50 של חייו, נשוי. היא בשנות
החמישים שלה, נשואה כבר שנים לבנו של צייר
ידוע. הם ביחד כבר שנה.
הכל התחיל בצורה תמימה מאוד. הוא התעניין
בציורים של חותנה. היא עזרה לו להבין
דברים מסויימים. הם מצאו הבנה משותפת, ומאז
הם מבינים זה את זה כמה פעמים בשבוע, בכל
מיני מקומות.
אבל באמת אי־אפשר שכולם יבינו הכל.

רון בן־ישי
איך אפשר בלי אשה ובלי עבודה!

יגאל תומרקין עם נעמה ודור
איפה הואז איפה שמחשבותיו נמצאות

מע>>ן
הנ עו רי ם
אומרים שבשנגרי־לה, גן־העדן החצי־אבוד,
אי־שם בין הרים ובין סלעים, זורם לו לאיטו פלג
מים זכים. קחו טיסה לשנגרי־לה, טפסו על
ההרים, ריקדו על הגבעות, קיטפו את כל הפרחים
שבדרך, וכשתגיעו למעיין הנעורים, שממנו נובע
הפלג, את מי תפגשו? שלושה ניחושים!
אותי? טמבלים! אותי לא תמצאו ליד פלג.
אותי תמצאו ליד פלגיו, בגלל כאב־הראש שאתם
גורמים לי. מי נותר? נותר האחד והיחיד: דני
ליטאי, זה מי שנותר!
אצלו זה התחיל אי־שם בפרה־היסטוריה.
כשכולם פיתחו טעם מעודן בענייני שרימפס
וקלמרי, דני פיתח טעם בענייני פירות־ים
בביגדי־ים צמודים וחושפניים.
לא שהוא היה צריך להתאמץ במיוחד. הן
הסתובבו סביבו כמו דבורים מסביב לצוף. מה
הפלא? גם שארם שנשפך בגלונים, וגם מעמד
מיוחד בעולם הלהקות הצבאיות. איו כמעט
שרותו. ואם הוא כבר בשוונג של עזיבה, הוא
החליט גם לעזוב את אשתו מזה יותר מ־ 20 שנה.
הוא החליט את ההחלטה על העזיבה הכפולה
כבר לפני כמה וכמה חודשים, ומאז שהוא החליט
סופית הוא התחיל לחפש לעצמו אלטרנטיבות.
שלא ייצא שפיתאום ביום אחד הוא עוזב עבודה
ואשה, ולמחרת אין לו גם עבודה וגם אשה.
אז הוא ישב לו במישרדו בקומה ג׳ של גלי
צה״ל וחשב מה לעשות.
לחדר הזה נכנסו הרבה מאוד אנשים במשך
היום. אחד האנשים האלה הציע לרון בן־ישי
תפקיד יפה בשבועון סיים, וכנראה שרון לקח
אותו לעצמו.
בין האנשים שנכנסו לחדר היו גם נשים, או
יותר נכון בחורות צעירות, המשרתות בתחנה. על
אחת מהן, קריינית בשם גבי דורון, שם רון בן־
ישי עין. תמורת העין שלו הוא קיבל ממנה אהבה
ונאמנות.
אז אל תדאגו לו. ברגע שהוא עוזב את הג׳וב
ואת האשה, כבר מחכה לו ג׳וב חדש ואשה חדשה.
בחור אחראי, הדואג לעתידו. מה יש לדבר!

כוכבת בלהקות, שלא קיימה רומן סוער עם
הכימאי המשגע.
אי־שם, באחד מפיתולי הדרך, נשא אשה
והוליד שני ילדים. אחר־כך היתה שניה, שקראו
לה מלי, קיבוצניקית מנווה־פילפל או רמת־מלפפון.
וכשזה ניגמר נותרה בת חמודה, הגדלה
היום בחיק אמה בקיבוץ עם אבא חדש. ואחר־כך?
מה אני, מנהלת חשבונות?
אני נזכרת באחת שקראו לה הראלה בר,
זמרת. וזהו. חוץ מכמה אירועים קטנים. אחד מהם
היה איזה שטף־דם קטן במוח, שממנו הוא מת
דני
ליטאי
פירות־ים בביגדי־ים
אושש לאט אבל בטוח. סעיף הביטוח במיקרה זה
נקרא עירית, ועירית דנן היא במיקרה קולגית
שלי, צלמת במקומון צומת השרון. מאז שעירית
לצידו, הגבר פורח, כשהם צועדים באחו, והוא
נשען קלות על כתפיה. אין מאושר ממנו בצומת
כפר־סבא.
למה לא סיפרתי לכם על הרומן עם הראלה
כשזה פרח? השד יודע, וחוץ מזה, הוריה היו אז
בשליחות בחו״ל, ומי רוצה להבהיל הורים
.רחוקים? היום אי־אפשר להבהילם עוד. מאז
שנישאה למלחין אבנר קנר, ההורים רגועים,
העולם כמינהגו נוהג, ובשנגרי־לה פתחו קיוסק,
כשמאחרי הדלפק מי אם לא — דני ליטאי?

העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס־ • 21 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

השבוע חל יום־הולדת ל״העולם הגא״ .כרגיל, חגגנו
אותו בהסתר ובצינעה באחד ממרתפי מערכת העיתון.
התכנסנו הוא ואני, פתחנו וסגרנו בקבוקים ריקים
וצילמנו להנאתנו תמונות מתוך חוברות״זימה.
כל השנה אנו מפרסמים תמונות של אחרים. הפעם,
החלשנו לפרסם תמונות של אחרים אחרים(שעדיין לא
הופיעו) ובמיוחד שלנו.

מאז הרעש פחת מיספר הפיגועים
ב ב תי־ ה קו רנו ע בנזבסיקו־סיטי
גל-העזרה הבינלאומי, שפקד את מכסיקו
אחרי רעש־האדמה, הביא עימו למכסיקו עש•
רות קציני הג״א מישראל, שמיהרו להתמקם

בשיתחי בתי־הקולנוע, וכתוצאה מכך גבר ביט־הונם
של האזרחים, המטיילים בחוצות ידוש־לים.

אנחנו,
באימון קיץ של המערכת

יד י/
מימין: בדיקה בשבע עיניים של תיקים חשודים. משמאל: איש הג״א על מישמרתו

נפתח קורס
ללשון עברית
לנזלחכי־פינכה

ב 1ת1־ 1ת גנובות תייר ישראלי נתפס
כשהוא מבריח בכיליו־תיו
אבנים מחומת־סין.

התעשיה האווירית תמכור
מטוס־מודיעין ל־אחד־ארבע

בפסק״דין שנתן בית*
הדין לשביעות קשנות
חוייבו מצילי תל־־אביב
לחדול מעיצומיהם מיד
עם סיום עונת הרחצה.

ארל ויליאמס הובא
לארץ על־ידי בנק־ישר־אל.
ויבצע חסימות על
מניות הבנקים.

צה״ל חשף רופא שסיפק
תעודות־עיתונאי
מזוייפות למשתמשים ממילואים.
המיקרה נחשף
אחרי פירסום הפרשה,
שבה נמנע מהעיתונאי
ראובן פדהצור להשתתף
בשרות-מילואים, בגלל
היותו עיתונאי.

הליכוד הודיע לפרס,
שאם הוא לא יקבל את
עמדתם בעניין טאבה,
הם יטרפדו את הרו־טאציה
ויאלצו אותו
להמשיך ולהיות ראש־ממשלה
גם בשנתיים הבאות,
ולאכול את כל מה
שהוא בישל.

תוכנית-רדיו חדשה לפועלי
ישראל בגלי-צה״ל:
סבאח-אל-חיר, איסמא-
עיל.

מ>ע\וד> האח>ם
ג>3ד> >צ?וופו
אל>הם נחדל

לבוגרי הקורס מובתחת תעסוקה
בשירות הממשלתי

; ה מ דו ר
; האסטרולוגי ;

* בעריכת עשרה כוכביא
* שאלה: אני בחורה צעירה*
* ואוהבת־חיים. יש לי הרבה *
* ידידים, ולפני שבוע חל שיפור *
* במצבי הכלכלי והבוס שליוו
* הבטיח שיקדם אותי גם במישור *
* המיקצועי. במישור הכספי אני *
* מתכוננת להשקיע במניות חופ־ *
* שיות, ולקראת סוף החודש יבוא *
* אליי לביקור ידיד, שלא ראיתי *

* מזמן.
* תשובה: על פי התיאור*
* שנתת, שירטטנו את מפת־ *
£הלירה שלך, והרינו להוריעך כי *
* את בת שלושים, ונולרת בכ״ר *

* תשרי תשט״ו.
* קוראים נוספים הרוצים *
* לדעת את תאריך לידתם לאת
* שמות הוריהם מתבקשים לשי
* לוח תיאור מפורט של אופיים
* אל האסטרולוג הראשי של

* מישרד-הפנים.

המישרדים הסבירו, בנמל-
התעופה, כי נסיעתם נועדה
לצורכי־עסקים, משום שאין
האחים גינדי מסוגלים לנהל
את עסקיהם בחרל ללא
מישרדיהם הנאמנים. המיש־רדים
יחזרו לארץ מייד בתום
חגיגות יום־העצמאות ה־300
של ארצות״הברית. בבית־המישפט
נידונה בקשה להו ציא
צו־עיכוב־יציאה מהארץ
נגד קרקעות החברה בגדה.

הוא ואני ליד גדר המערכת
התקבל חוק התיר
בשבט זולו(הנח שב
על־פי המסורת היהודית
לשבט זבולון — אחד השבטים
האבודים) התק-
בל אמש חוק־הנזיר, האוסר
גידול ומיסחר בנזירים
לצורכי־מאכל.

חשבון־הננש של עם •שואל

אני והוא ליד שולחן העבודה

עשהלך עוגתסולר
החומרים הדרושים:
3טון מזוט לתעשיה
50 ליטר סולר
ג עובד סוציאלי
בעיקנות הירידה הדרמאתית במחירי המזוט והסולר, בשיעור של שני
אחוזים ויותר, ובעיקבות הפיקוח ההדוק על מחירי הירקות וחפירות,
אשר שמר על עליה מתונה נסך של 50 אחוז, רכשו המוני עם ישראל דלק
תעשייתי, שאותו הם מתכוונים לבשל ולאכול בימי החג הקרבים ונאים.
העולם הב א שמח להציג מתכון מיוחד, בשיתוף השף הידוע סונול־פז,
להכנת ארוחה משביעה למישפחה ממוצעת.
קח את החומרים, ערבב אותם במיקסר במשך 3דקות, שפוך לפח״
שמן, וגש ללישנת״הרווחה הקרונה. כעת הדלק את הפתיליה שהבאת
במיוחד, ספר לעוזר הסוציאלי על העוגה שעימך והצע לו להתכבד. רצוי
מאוד לבקש ממנו גפרור, בדי שירגיש כשותף שלם. מרגע זה ואילך יש
לחכות כ 5-דקות בערך, ולא להתנגד לשוטרים שיובילו אותן לבית־המעצר.

שיחק לך מזלך, תגיע בדיוק לארוחת-ערב, ותוכל לקבל עגבניה
טריה ועוגה.
בשבוע הנא, קורא שבע, כאשר נתבשר על ירידה נוספת במחיר הדלק,
נלמד אותן אין להכין סלט מדלק 96 אוקטן.

ברג ע שתפתחי א ת קו פסת

פתיהה מ היר ה, כן ל הו היוייוי ת.
ייקלפייי א ת הסמפוץ ו שו ב
הפתעת — ה הו ס איווו מ כוו ץ

פלייר

של מו תו
בו מץ
ו בי הו רבעת הו ב א תו. ה כוי סי
או תו לכו ס מי ם, ותר אי מה
קור ה -פלייר סו פו מעולה,
תו פ הב עריוו ת לרוהב, ול א
ל אורך וו שארת מי ר שלם. ו ם
אםת כוי סיו תו בי אי או תו לכו ס
ה מי ם פעמים רבו ת, ה מי ם
יי ש ארו ו קיי ם. וי סי תפעם
לעשות ואת עם
סמפוץ אהרי

פוינ ט

ק הי קופסת פלייר לידי ך.
ה ס תכלי עליה — פר הווי ת,
עדתה, מערבבת בסעם
ו שי מו שי ת פ תהי א ת המכסה
המ ס תובב ו הו בי אי א ת הסמפוץ
סלך עם כאץ — ת רוי שי
ב שיווי פסהפ תי ה ה שלויר
הבלופץ העו סך את הסמפוץ
הו א ל אורך ול א לרו הב -כ מו
אבל ה א הריבך כ די לאפשר

כולו בתה תי תוכ מו א בל
ה אהרים) אל א מלופך י שר
ו הל ק סביב הסמפוץ ומאפ שר
לך הוב א ה קלה ובסיוהה. א ם
את מו כו ת ייל ה קריביי סמפוץ
אהר או שויי ם כ רי ל היו ת
ב סו ה ה שאת מ הוי ל ה בי ראת
ה ס מפוץ ה סובבעול ם -
יי ב ב סייי או תוו תו כ לי
לראות ב עיויי ךאת
המעסה העריץ
העו סך או תו מכל
עבריו, ו שו מ ר

ב בי לו ם — סמפוץ פלייר מו כו ס
לכו ס שעובבה לפי מי רו ת
הו ר תי קו בו ר תו. תו כ לי לראות
כי בר פלייר מתרהב לפי מי רו ת
וו פ ך וו במרבע ריוו ת לרפוו ת
הור תי ק.

פלייר — הסמפוץ ה שוו די
שכבש במהפכה איו סי מי ת
מי ליווי ו שי ם ב אירו פ ה
וב אר הייב — עכ שיו שלך ו סי
או תו.

תגג=\-£ו — הסמפוץ
הי הי ר ש איווו מ ש איר
״עקבו תיי בגו פך

הוור פבר ר איו טיבוי ת
יבואן ומפיץ בלעדי: חכמי בע״מ

שנה 50

המחיר 1850 שקלים (כולל מע״מי

יורש חברת״קופד
חתם ער ערבות
אישית-והחודש
אבד אח
דירתו ומכוניות!,