גליון 2510 מתאריך 9 באוקטובר 1985

ים אחו׳ שננה
|נדרס למוות -קרה
אותו הדבר לבעלת

וימר ט מי ר כ הן(יעקב סון)

טוטלי עם

מכווני ם
במו הספרדים בסיציליה
על התעללות וטירטור ערביי הגדה
המערבית ועזה (העולם הזה 24,9
ואילך).
״הקהילה היתה חייבת לנקות את המ-בצר בכל
ערב שבת. לצלצל בפעמונים, לקרצף את ה־מיזרקות,
לטאטא את הרפש מהרחובות, לכבד את
חצרות הבניינים הציבוריים ולשאת את ספסליה
של קציני־העיר ממקום למקום״.
כך מתאר ההיסטוריון התעללות, או מה
שנקרא בימינו טירטור. ובלשון השילטונות,
ענישה קיבוצית. של מי? מתי? על־ידי מי? של
יהודי פאלרמו הסיצילית בסוף המאה ה־ ,15 על־ידי
שליטיו הספרדיים של האי באותם ימים.
האם באמת שכחנו. כיהודים, את תורתו של
גרשון ישר, תל-אביב
הילל?
• אמר הילל. לאותו נוכרי שביקש לגיירו
וללמדו א ת התורה כולה, כשהוא ע 1מד על
רגל אחת: ז־ יעלך סני.לחברך ל א תעבד! (מה
ששנוא עליך. לא תעשה לחברך!) -זו הי א
התורה כולה!״

קריאה נזניקראגחה
הקוראת ד׳לוגוף מבקשת עזרה הו-
מניטארית.
אני נמצאת פה זו הפעם השניה השנה. יש לי
הזכות הגדולה לראות עם המתנער לחיים מ־שילטון
דיקטטור עריץ ואכזר 95 מתושבי
ניקראגוזה הם עניים מרודים, רבים אנאלפביתים
* ותינוקות רבים מתו בעבר משילשול. תחת
המישטר הנוכחי כל זה השתנה והעם חי. בפעם
הראשונה בחייו, עם תיקווה ועתיד.
אן ממשלת רגן אינה רואה בעין יפה את
המישטר הנוכחי ועושה הכל כדי להפילו, בעזרת
אנשי השילטון הקודם. ארצות־הברית הטילה
חרם, הסגר ימי וסנקציות רבות אחרות, דבר
שגרם להמונים סבל נוסף ומחסור גדול. ומעל
לכל סבל של אובדן חיים צעירים רבים. הנופלים
בקרבות והמונים — אזרחים חפים מפשע. לרבות
נשים, ילדים וזקנים — הנרצחים מדי יום. בדם
קר. על־ידי הקונטרה־רבולוציונרים.
בגופות הנרצחים מבוצעים גם מעשי־זוועה:
* קוטעים את גופותיהם בגרזנים, מנקרים את
עיניהם ומציגים אותם בככרות העיירות והכפרים.
אני
מבקשת אתכם, חבריי, בני־מישפחתי
ובני־עמי, בשם האלוהים: שילחו הנה עזרה,
מתנדבים. מומחים. יועצים. רופאים, חקלאים.
אביטל דילוגו!? ,מנאגווה. ניקראגווה

מדוע מלון,,בריסטול?
על שעות הרות־גורל בהיסטוריה

(העולם הזה .)2.10
כל אחד וגחמותיו. אם סטפן צווייג התפעל
כל־כך מתאריכים יוצאי־דופן והרי־עולם. הרי
אני, למשל, מסתקרן דווקא משמותיהם של
,מקומות יוצאי־דופן.
האם שמעתם פעם, לשם דוגמה. על נ איידלוויילר? על קאבורה באסו? על ג׳ודרל
באנק? או, מדוע כל־כך הרבה בתי־מלון בעולם
נושאים את השם בריסטול?
מיטה סוסליק, חיפה
0נו פרובלם. איידלוויילד היה שמו של
נמל־התעופה של ניהיורק בטרם שונה לקנדי,
אחר רצח הנשיא גון קנדי; קאבור ה באסו
הוא סכר על נהר הז א מ מי במוזמביק; גודרל
באנק הוא מיצפה״כוכבים בעל טלסקופ׳
הענק בקירבת מנצס ט ר האנגלית. והשם
בריסטול ניתן להרבה מלונות בעולם(למשל
בלונדון, וינה) .׳נווה ובעבר גם ברחוב בן
/.יהודה בתל-אביב) .לכבודו של הלורד
!פרדריל אוגוסט הרוויי בריסטול בישוף
אירי כרוסססכסי עשיר בן המאה ה־ .18 אשר
הי רנה לטייל בעולם.

קול הקופות
על סירטי השנה (העולם הזה )2,10
איך אתם מסבירים את העובדה הבאה: שני.
הסרטים האמריקאיים שבהם בחרתם כסירטי
השנה הטובים — פאריס טכ סאס ואמדיאוס
— נחלו כישלון חרוץ במקום הולדתם דווקא?
פאריס. טכסאס היה השנה אחר הכישלונות
הקופתיים הגדולים בבתי־הקולנוע האמריקאיים
ואמדיאוס הגיע בארצות־הברית, מבחינה קופ־תית,
רק למקום ה־!56
רגינה פרנקל, תל-אביב
העולם הז ה 2510

צ עי ףשל
טי מ טו

כתבת השער הקדמי:

מותו של עוון

הטרגדיות של מישפחת מוזס היו קשורות
תמיד בתאונות־דרכים. לפני 27 שנים נהרג
בנם גילעד, אחר־כך. בגיל . 14 דרס הבן נוני
ילדה בת .5והשבוע נדרס למוות האב.
נוח מוזס (בתמונה) ,בשערי
עיתונו ,,ידיעות אחרונות׳ -
שלמענו הקדיש את כל חייו.

מטוסי חיל־האוויר יצאו לפעולת־נקם
הרחק מעבר לים, הפציצו וחזרו לבסיסם.
אך הטילים המסובנים ביותר
ממשיכים לשייט באוויר -אלה הם
הנימוקים האוויליים של הפוליטיקאים,
שהביאו או ת ם לקבל א ת ההתלטה. ער־פל״הקרב
בתוניסיה נבר
התפזר, אך בירושלים
מביטים על ההריסות מ בעד
לצעיף־של־טימטום.

כתבת השער האחורי:

סיכול אווירי

המשוררת שרצתה
מאוד להיות גבר

מבחינה מדינית היתה ההפצצה כישלון
מוחלט: המלך חוסיין ויאסר ערפאת לא
מיוזמת־השלום נסוגו שלהם. ובכך סיכלו את
תיקוותיהם של יצחק
פרס. ושימעון רביו

חבריה של המשוררת המנוחה יונה וולד(בתמונה)
מעידים עליה שיותר מכל היא רצתה להיות
משורר. המחזאי יוסף מונדי מספר על חלום
הוויבראטור שלה, המבקר גבריאל מוקד מעיד
כיצד היא השתלטה עליו כליל
והמשורר דויד אבידן מסביר:
״המוח הגברי עדיף על המוח הנשי!״

״אמא אכלה בוסר!״

מירמה ונדונה
אמו הורשעה במעשי ירמה
לארבע שנות מאסר
הצעיר בן ה־ 30 מספר
על חייו בצילה של אמו.

הימים הנוראים
נע נמצא בקשייב[?

אתה והשקל
שנקלעו עוברים בחברות
40 אלף אנשים

ם ח1ץ רכותעת שופטים

״הימים הנוראים״ היו השנה באמת
נוראים: הם התחילו בלארנקה, המשיכו
בתוניסיה והסתיימו בחטיפת הספינה.
אפילו את ההרג ההמוני
בסיני ייחסו למילחמה
הישראלית-פלסטינית.

ג1פ1ת בשיחים

שני הצעירים שיצאו לטייל בטבע נורו
מן המארב, וגופותיהם נמצאו בין

דב איתן(בתמונה) ,שופט מחוזי לשעבר.
מספר בראיון מיוחד על הנסיבות שבהן
פרש, על הרגשת הרווחה אחרי הסרת
הגלימה, על נדודי־השינה של שופט ועל
בדידותו החברתית, וקובע
* 0 £כי ברבות השנים השופט
נעשה קהה לסבל אנשים!״

בגימנסיה הרצליה לפני 30 שנה לא
רק למדו, אלא גם עשו חיים. למשל,
החליטו כי דבורה ה־נביאה
הרגה את סיסרא
8מתוך הגנה עצמית, כאשר
הוא ניסה לאנוס אותה.

רומיאו וכהנא

הוא -ערבי נוצרי, הטוען שביקש ממנה
להתנצר. היא -יהודיה, הטוענת שדרשה
ממנו להתגייר. שניהם אהבו זה את
זה. הסתכסכו על כסף, חזרו לאהוב,
עד שהושמע שמו של
מאיר כהנא ונשפך דם. רה
מיאו ויוליה נוסח רמלה.

דורון מזר וששי קשת
מקליטים. מויש חן
עסוק עד מעל לראשם
של אחרים, שלום חנוך
מפסיק לחכות למשיח.
אמנון ברנזון נעלם
בסערה. חיים כהן כובש
א ח >*יו 01-וד

#7737

רחל ה מר חל ת
מדמחת:
יופלה בוכמן מצא
גילה חרשה, בת 22
— שותקת ומחייכת
• פיפי רונן
(בתמונה) מתכוננת
למילחמה על הגט
• רחל דיין מתאמת
הרזיה עם אורה
בהרג • הנשים
של ארנון מילצ׳ן מכינות
לו סלט • חביב שימי
עוני בין אשתו ומזכירתו.

היה לה כל מה שרצתה:
יופי, פירסום, קריירה
זוהרת בתיאטרון ובטלוויזיה,
בעל שכל חבריו
קינאו בו, ושני ילדים.
היום, אחרי גירושיה.
תיקווה מור (בתמונה) היא
אשה בודדה מאוד החיה
בצינעה ומחפשת עבורה.

חיל־האוויר הפציץ את כיכר־ציון
ושר הביטחון מאיים על כוח 16
של .,בזק״ * בניגוד לרבנות,
המישטרה אינה מפלה את האתיופים
-היא מכה
אותם ממש כאילו היו
אזרחים מן המניין.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -קול הקופות
ונח בשבע שגיאות
איגרת העורך שיעור מרענן לוריא
תישקיך ספר לבן לקיבוצים
וחניה פרטית לפקיד בכיר
במדינה מועדים בלי שימחה
הנדר* -מיבצע בילעם
על אתון מעופפת
יומן איימי -שתי סטירות־הלחי
של משה דיין
ראיון ע דב איתן
שופט מחוזי לשעבר
אתה והשקל -הרשימה השחורה
והתוכנית החברתית
מה הם אומרים בן־גוריון יישאר
גם אחרי שהמרידוריס ייעלמו!

גם זה וגם זה מדיצינה על הקרח 21 ואופנה עלא־כיפק
אנשים -איפה רפיק חלבי 24 והיכן ענת עצמון
הורוסקופ -המשיכה המינית 31 מכריעה גורלו של כל קשר
תשבצופן מן העצים ומן השקיים

( 3אותיות)
׳שידור -החוש השישי של כתב הרדיו 33
קליק -הצלחה בפאריס. חופשה ברומא 34 י הווי -השקל במדחן הקנדי 35 והחיתול באסלה
רחל המרחלת -העשירים תמיד
רוצי עוד ואף אחד איננו מתגרש 40 בשבת או במועד
העולם הכא -עמי ל במקום סנדל

(דנוור)

מכחכים
(המשך מעמוד )3
אינני יודע אם קול המון כקול שדיי, אבל קול
הקופות בבתי־הקולנוע הוא משהו, לבטח. למרות
ההעדפה הברורה שלכם לסרטים לא־אמריקאיים,
הרשו לי לעדכן אתכם בסטטיסטיקה הבאה:
סרטים אמריקאיים גרפו השנה ^ 92 מן הקופה
באנגליה 80 בהולנד 70 ביוון ר>* 52במיכאל
בן־יאיד, בת־ים
איטליה•

נח בשבע שגיאות

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב. רחוב
גורדוז ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עו־ך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עולך כיתוב: גיורא נוימי
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת פרגופטי עורך דפוד: יפתח שביט ראש
דמינהלה: אברהם פיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני חמר׳ל :״חעורפ הזה״
בע־מ הדפסה., :הדפום החדש״ בע׳מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע׳־מ תד־אביב

יןי ,
לפני כמה חודשים פגשתי בתל־אב־ב את
רענן לוריא. שבא לביקור־מולדת.
מנין עשרות העיתונאים, הציירים והצלמים,
שהתחילו את דרכם בהעולם הזה. הממלאים
כיום את השורות הראשונות של העיתונות
הישראלית ושרכשו להם שם בעולם, אץ איש
שהצליח מבחינה מיקצועית בעולם כמו לוריא.
הוא כיום אחד הקריקטוריסטים המבוקשים
ביותר בעולם כולו, ויצירותיו מתפרסמות במאו-ת
עיתונים ברחבי״תבל. הציור, שלא כמו המילה
הכתובה. אינו מכיר מחיצות לאומיות ותרבותיות.
לוריא התחיל לעבוד אצלנו ב־ .1954 אחרי
שהקריקטוריסט הראשון שלנו — דוש (קריאל
גרדושו — עבר למעריב. כמו דוש, כיהן גם הוא
כעורד הגראפי של העולם הזה. הוא גם עשה
אצלנו כמה מיבצעים אחרים. כר היה, למשל,
העיתונאי הראשון שצילם את עצמו תוך כדי
צניחה ממטוס.
אחרי זמן־מה עבר לוריא לארצות־הברית,
והתחיל בקריירה הבינלאומית שלו. את מקומו
מילאו קריקטוריסטיס אחרים. שאחדים מהם
ממשיכים לעשות חיל במיקצוע זה, כמו זאב
(פרקשו בהארץ. עכשיו ממלא אצלנו תפקיד זה
אבשלום.
אבשלום הוא מעריץ גדול של לוריא. כשראיתי
את לוריא, סיפרתי לו על כך. ולוריא
שיבח את יצירותיו של אבשלום, תור השמעת

להיות נאמן — פחות או יותר — לחוקי-
הפיסיקה, אחרת עין הקורא תבין ש״רומתה״ ,או
שפשוט אינר משתלט על הנושא.
הטוב ביותר הוא להיות נאמן לצללים שיל
תמונת ולהעתיקם במקביל להגזמה הקרי־קטוריסטית
של הקו החיצון. הקפד ללמוד את
כהות הצללים. ולהעניק להם שכבות מקבילות
בציודן. אף פעם אל.תזרוק״ צללים סתם. לכל
צלישסיבה. מקור האור חשוב ביותר.
כאשר אמרתי לאורי. להחליט מהיכן בא
האור״ .כוונתי שכל הציור תלוי במקור־האור —
למשל. לא יתכן שצילו של \ יפול שמאלה.
וצילו של ¥יפול ימינה. הציור הוא ישות אחת.
ולא קבוצה מיקרית של אנשים שלא תלויים זה
בזה.
גם פרצוף קריקטוריסטי הוא פורטרט עם
סימן(או סימני) קריאה. הדגש את המודגש. אבל
לעיתים תרצה להדגיש פרצוף לפי המסר
הפוליטי שאתה משתרל להעביר — לצייר רגן
.תקיף״ יותר, ואז תדגיש את הסנטר. וכד.

על מסיבת״הנישואין של בנו של
צבי אלדרוטי (העולם הזה .)18.9
הפרטים המעוותים והמוטעים שהתפרסמו
בידיעה הקצרה על מסיבת־הנישואין של בני,
במדור אנשים, הזכירו לי כיצד יש להתאמץ
בכתיבת שמו של נח בשבע שגיאות.
(א) מעולם לא כיהנתי בחברת שיכון עובדים
בתפקיד כלשהו.
(ב) בחתונה השתתפו אישים, מלבד שאול
עמור, ראש המועצה המקומית מיגדל־העמק,
אשר בלט. כדבריכם, בנוכחותו, ומעמדם בוודאי
שאינו נחות ממעמדו (כגון יצחק רבין, שר־הביטחון)
.מדוע, אם כן, לקפח זכותם לבלוט
בנוכחותם?
(ג) לאירוע המישפחתי הזמנתי ידידים בלבד,
ולכן הדבקת הכינוי ״יריבו של אלדרוטי״ לעמור
הוא רחוק מהמציאות וחוטא לאמת.
(ד) שאול עמור מעולם לא הדיחני מכהונתי
כראש המועצה מיגדל־העמק. נבחרתי ארבע
פעמים ברציפות לכהונת ראש־המועצה. בכל
הבחירות זכיתי ברוב מוחלט. פרשתי מרצוני
מכהונתי ביוני .1977 לאחר 18 שנות כהונה, בשל
יציאתי, בשליחות המדינה, לארגנטינה.
צבי אלדרוטי, הרצליה

הופעת הקריק טור ה של דוש. ה ם היר כנראה,
בראש אחד. .

גפן! גפן!
עוד על הצלחתו של מסע הפירסום *
לנקניקיות (העולם הזה 24.9ואילך)׳.
תודה לקורא חפץ שהאיר את עינינו לדעת כי
בלשון היפאנית פרסום זה קוקוקו.
יש לי רק שאלה אחת: קוקוקר או קוקוקו?
כרמלה זנזורי, רמת־גו
• קו קו קו וכמו שאומרים ביפאנית, שיד
נארה/

הבת של הסמג ד
על נשואי צביקה שפיר וטל פז
(העולם הזה .)18.9

הגודל של הנייר חייב להיות בינוני ובערך 25
ס״מ על )20 מכיוון שאחרת תייגע את עצמך ללא
צורך בקווי־צל ארוכים מדי. אני מקווה שאתה
עובד על שולחן־אור.
קווים חיצוניים של הקריקטורה אני מבצע
ברפירוגראף ,0.35 קווי־צל ב״.0.25
קריקטורה טובה מכילה חמישה אלמנטים:

בראש אחדבתי, טל פז, שנישאה לצביקה שפיר, היא אכן
דיילת־אוויר וסטודנטית. אך אבא של ! 1ל היה
סמג״ד בגולני והוא נפל במילחמת ששת־הימים.
ציפורה פז, הרצליה

ביקורת קונסטרוקטיבית ועצות. מסרתי זאת
לאבשלום, שהריץ מיכתב ללוריא. החודש השיב
לוריא. ונדמה לי שיש עניין במיכתב זה, שהוא
מעין שיעור מאלף במיקצוע הקריקטורה.

חנה הוא בלשוגו:

לאבשלום שלום,
תודה עבור מיכתבף, וסלח לי שאיני עונה
בפרוטרוט כיאות. מחמת קוצר־זמן (אין לי
מזכירה בעברית. לצערי אך העיקר הוא שיא):
אתה. מתקדם בקצב מהיר. כמעט מקריקטורה
לקריקטורה.
>ב< :צללים ממלאים פונקציה י של מימד
שלישי. ונותנים בזה עושר של נפח (בנוסף על.
.צבעוניות״ יחסית) .כרי להשיג מימד זד. עליך

כל נביאינו — ממשה וירמיהו עד לעמוס —
היו קריקטוריסטים פוליטיים, בסן־הכל. היות
ולא היו אז רפידוגראפיס, ציירו מצבים מרעישים
במילים. נהג בחוכמה ובזהירות׳
ברכות והצלחה,
רענן לוריא.
עד כאן המיכתב. בעיניי הוא מהווה סמל יפה
של המשכיות — אחד מוותיקי״הוותיקים של
המערכת מדריך את אחד הצעירים שבצעירים. זה
נשר מעל ל־ 30 שנה.

יש דמיון ויש ראשו!
על קריקטורה של אבשלום בגליון
איש״השנה (העולם הזה .)11.9
ברכות על בחירת איש־השנה שימעון סרס
ועל הכתבה המקיפה והמעניינת. אך בין
התצלומים והקריקטורות שאיירו את הכתבה
מצאתי קריקטורה הבאה לתאר את תסמונת
הראש הקטן בצה״ל (ראה גלופה) והקריקטורה
הזאת דומה להפליא לקריקטורה של דוש,
שהתפרסמה שבוע קודם לכן(ראה גלופה.1
חתימה לא ברורה, תל־אביב
• הקריקטורה ה מקורית של אבשלום
הופיעה בהעולס רזה ן )5.6.85 דמו רב לפני

אין חדש
תחת השמש
המסקנה המתבקשת מעיה בגליח העולם
הזה שהופיע השבוע לפני 25 שנה, היא שאין
חדש תחת השמש. כבר אז היו עברייני
הצווארון הלבן באופנה, וכבר אז באו רק חלק
על עונשם, שעה שחלק דווקא בא אל
המנוחה והנחלה או. כפי שניסח זאת, באחד
מפסוקי־השבוע באותו גליון. אחד האישים
הססגוניים של אותה תקופה, קצץ מישטרה
לשעבר ועוזרו של דויד תדהר האגדתי,
הבלש העברי הראשון.
• הבלש דויד אלמוג, על רמאים
כלכליים :״בכל העולם. כשאדם מטפס על
הקיר, הוא נופל לארץ. אצלנו, כשמטפסים
על הקיר, מגיעים לגג׳:

העולם הז ה 2510

מפגינים בקאהיר,
שובתים בתל־אביב
צעירי חרות מפנים עתה את מרכז פעילותם לרחוב בזל
בתל־אביב, שבו שוכנת השגרירות המצרית. הם מתכוונים
להתמקם מול השגרירות בכל פעם שמישהו בקאהיר יפגין
נגד ישראל, לא רק מול שגרירות ישראל בבירת מצריים.

הבר -דוברו של רבין
איתן הבר, הכתב הצבאי של ידיעות־אחרונות, יהיה יועצו
לענייני־תיקשורת של יצחק רבין, במקומו של נחמן שי.

שוטרים וחיילים בשכם צרו השבוע על ביתו של בסאם
שבעה, כאשר התארחה אצלז מישלחת של קבוצת־המחאה
הלאה־הכיבוש. שבאה להביע באוזניו את סלידתה י
מהשתוללות המתנחלים ברחובות העיר, במסווה של ׳טקס
דתי.

לובשי־המדים חיכו לאורחים מהדן לשער
הבית, רוקנו את האוויר מגלגלי מכוניותיהם,
עיכבו אותם שעה ארוכה במקום ורשמו את
פרטיהם האישיים של כל הנכנסים והיוצאים.

ספר לבן
על הקיבוצים
אקדמאים מחרות מתכוונים להוציא
בקרוב לאור מיסמך ישן־חדש על חקיבו־צים
שהוקמו על אדמותיהם של כפרים
ערביים, שנהרסו או ננטשו ב־ . 1948 כוונת
הכותבים היא להוכיח שפרשת גזל־הקרקעות•
בגדה אינה חריג, אלא המשך
מכובד לפרשיות חמורות יותר• ,שעשו
אנשי תנועת־העבודה בעבד.

וייצמן ימתין חה־שיים

באחרונה היו ליחשושים שהבר לא יקבל עליו
את התפקיד במישרד־הביטחון, אלא אם כן הוא
יהיה בעל־סמכויות נרחבות. עתה נראה, שהבר
יקבל עליו את התפקיד, ללא שום הרחבה
בסמכויות.

אם בעיקבות הביקור יואץ תהליך המגעים עם המלך
חוסיין, יישאר וייצמן בממשלה. אם לא, הוא יפרוש ממנה,
לדבריו, ביחר עם מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה אברהם
(״אברשה״) טמיר.

ריב מחלקות
בגדי־צהיל

מריבות־כבוד
במרכז הליברלי

מחריף הסיכסוך בגלי צה״ל בין מחלקת הבידור, שבראשה
עומד מולי שפירא, למחלקת האקטואליה, שבראשה עומד
יוסי עוזרד.
העימות הממושך הגיע בחול־המועד סוכות לשלב חדש:
מחלקת הבידור סירבה לאפשר שימוש בחומר שלה
מפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו לתוכנית האקטואליה
בוקר טוב ישראל.
מפקד גלי צה״ל, רון בן־ישי, התייצב לצידו של שפירא.

ההפצצה בתוניס גרמה לעימות חריף בין הליברלים ול״ע
מצד אחד לאנשי שינוי מצד שני בשאלה: מי מהם הצליח
לגרום לכך שהאינטרנציונל הליברלי דחה את הצעת־ההחלטה
לגינוי ישראל.

^ עזר וייצמן דוחה את החלטתו על פרישה
מממשלת־האחדות עד לשובו של ראש!
הממשלה, שימעון פרם, מביקורו בארצות־הברית.

וייצמן
אינו סבור ששני חייכי יחד האחרים,
שלמה עמר ובנימין בן־אליעזר, ילכו איתו.

בינתיים זועם וייצמן על עמיתיו מהעבודה בקבינט המדיני־ביטחוני.
וייצמן שינה את דעתו על פעולת־ההפצצה
בתוניס בין שתי הישיבות, בבוקר ובערב, שהתקיימו

בנושא.

לדעת וייצמן, הודלף מלישכתו של ראש־הממשלה
כאילו מי שהשפיע עליו לשנות את
דעתו היה טמיר, בעוד שטמיר היה, באותה
עת, במצרים, במישלחת המנכיילים.

מנהיג השביתה
פוטר

מתפקד בחרות נדרש לשלם 300 שקל בדמי
חבר חד־פעמיים, וב״מצודת־זאב״ מתרוצצות
שמועות, בלתי־מוכחות, שבעלי־מאה מחתימים
תומכים בסיטונות ומשלמים בצורה מקובצת
עבור אלפי חברים חד־טים.

מצור על בית שפעה

אדים־ מסלה, אחד מארבעת מנהיגי
שביתת־האתיופים שהסתיימה בשבוע
שעבר, פוטר מעבודתו בסוכנות כמתורגמן
וכחונן* במרכזי־קליטה.
הסיבה לפיטורין, על־פי הסוכנות, היא
שהוא נעדר מהעבודה בבל 28 ימי־השביתה,
מבלי להודיע על־בך לממונים
עליו. למעשה, מנסה הסוכנות לשבור עתה
את סל מי שעמדו מאחורי השביתה.

ג שר1ן לערוץ השני
אריאל שרון דורש הברה במעורבותו בנושא
הערוץ השני.
שרון מבקש לקחת חלק פעיל בצוות־ההקמה, בהסתמכו על
העובדה שגם הטיפול בקולנוע הישראלי נמצא במישרד
נ המיסחר־והתעשיה.

בורג יתחייב בכתב
מסתמן הסדר בין הסיעות במפדייל, שהשר יוסף
בורג יתחייב בכתב שהוא יתפטר בתאריך
כלשהו אחרי ועידת המיפלגה, בחודש מרם .86
בורג יאשר בעל־פה, שההסכמה על כך שאין דורשים ממנו
לנקוב בתאריך ספציפי. היא בתנאי שהוא לא יפריע
לחיסולו של האיש החזק במיפלגה, רפאל בן־נתן, לשעבר
איש־סודו של בורג.
ערב הקמת ממשלת האחדות הודיע בורג שהוא יתפטר
בחודש הבא. עתה ברור שהוא לא ימלא את הבטחתו.

מירוצי טפסים
בעבודה ובחרות
הוועידות המתקרבות בעבודה ובחרות גורמות להצפה
בערימות טפסי־החבר המובאים באחרונה לסניפים.

בעבודה ניטש ויכוח חריף על גובה דמי־החבר
שיש לדרוש מהמתפקדים.
הקיבוצים דורשים שכל מתפקד ישלם סך של 8000 שקל
לשנה. העירוניים דורשים להעמיד את הסכום על 3000
שקל. הקיבוצים מציעים סכום גבוה כדי למנוע זיופים,
בעוד העירוניים טוענים שרבים יימנעו מהתפקדות, אם
יתבקשו לשלם סכום כה גבוה.

המתנחלים רימו
את רבץ
אנשי גוש־אמונים לא עמדו בהסכם שלהם עם יצחק רבין,
והביאו להקפות שימחת־תורה, שערכו השבוע בקבר־יוסף
בשכם, אלפי אנשים, בהסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ.

ההסכם, על־פיו הרריטו להשתתף בטקס עד 500
איש, תושבי ההתנחלויות הסמוכות בלבד, הוא
שאיפשר לרבץ לשכנע את אנשי שלום־עכשיו
שלא להגיב על האירוע בהפגנת־נגד.

חניה פרטית
לנפתלי לביא
מנב״ל המגבית בארץ, נפתלי לביא, מעורר את
רוגזם של אנשי הסוכנות היהודית בגדל מקום־
חניה פרטי שהוא סידר לעצמו לאחרונה, ליד
הכניסה הצדדית למייטרדו, הצמוד לבנייני
הסוכנות.
לביא, שמשכורתו הגבוהה והשיפוצים הנרחבים והיקרים
שביצע במישרד כבר זכו בהד שלילי אצל ראשי המגבית
בחו״ל, מעדיף שלא להחנות את ריכבו במיגרש־החניה
הגדול של הסוכנות. לצורך זה נעקרו שני עצים עתיקים
בכניסה הנפרדת. ברחוב אלחריזי בבירה, והוכשר שם שטח
החניה הפרטי שלו.

משה קול ויצחק ארצי, אנשייל״ע, ויצחק ננר,
איש הליברלים, הודיעו שהם הצליחו למנוע את
ההצבעה. אנשי שינוי טוענים, לעומתם,
שדווקא בגלל דיעותיו המתונות של מרדכי
וירשובסקי נמנעה הצעת הגינוי.
יצחק מודעי ואברהם שריר, שנלחמו בשצף קצף על
ראשות מישלחת הליברלים לאינטרנציונל הליברלי,
העדיפו בסופו של דבר שלא לצאת לשם.

ועידת הנשיאים לארץ
בעוד חודשיים יתקיים בירושלים כינוס נוסף של ועידת־הנשיאים
של ראשי האירגונים היהודיים, שאיתם מקיים
נשיא ארצות־הברית, רונלד רגן, התייעצות שבועית.

יחד עם ראשי האירגונים יבוא ארצה מנכ״ל
האירגונים, יהודה הלמן — ישראלי לשעבר,
הנמצא בארצות־הברית מזה 35 שנה.

אונגר רעליה ולקליטה
כמעט בטוח שעמוס אונגר — יושב־ראש החברה לפיתוח
הרובע היהודי בירושלים ומראשי דור הביניים בחרות —
ייבחר כמנכ״ל המחלקה לעליה ולקליטה בסוכנות.
אונגר, מאנשי דויד לוי. יעבוד לצד ראש המחלקה מחרות,
חיים אהרון.

על התפקיד התמודדו 14 מועמדים, ביניהם
שלושה תת־אלופים ושמונה עסקני חרות.

קרב אגרופים
בקופת־חולים

שגיא וטוניק
הנטרד! טלפונית

ויכוח על איוש תפקיד באחת המחלקות בבית
ההנהלה המרכזית של קופת־חולים הביא לידי
קרב אגרופים בין חברי ועד עובדי בית־המרכז,
מועמד אחד אף לקה בהתקף לב.

האלוף ומיל׳) יהושע שגיא ומבקר־המדינה
יצחק טוניק הוטרדו טלפונית על־ידי
מרכזיית גלי־צהי׳ל, בגלל שמם.
בגל״ץ חיפשו את בעל־הטור יהושע
שגיא, כתב־הספורט של ,.האריך, המגיש
פינה בתחנה הצבאית. בטעות טילפנו
למפקד חיל־המודיעין לשעבר, והעירו
אותו משנתו.
במיקרה אחר חיפשו בגל״ץ את יצחק
טוניק, איש יחידת דובד־צה״ל, ובטעות
הגיעו למבקר־המדינה. המטלפן העיר את
טוניק הקשיש משנתו.
כתוצאה מכך מתכוונים בתחנה הצבאית
לרשום לצד מיפסרי־הטלפץ זיהוי
ברור יותר של האישים השונים, בעלי
הישמות הבעייתיים.

אגד -האופוזיציה נחקרת עשרה מתוך 12 פעילי האופוזיציה ב,.אגד״
נחקרו באחרונה במישטרת תל־אביב, בעיקבות
תלונה שהגיש נגדם שלמה עמר, לשעבר יושב־ראש
מזכירות אגד.
התלונה הוגשה אחרי שהנהגים, המתנגדים לעמר, פלשו
לאולם הישיבות של המזכירות והפריעו למהלך הדיונים,
בימי שביתת נהגי אגד השכירים בתוך בניין אגד בתל-
אביב.

עמר התחייב בזמנו שלא להתלונן נגד חבריו
לקואופרטיב, אך עתה, להפתעתם, הם נחשדים
בהפגת־גבול.
כעריכת בך ציו; ציטדי;

הוצח בהו׳ הווה -גובה ריר שויד -הוג המוני בסינ -תפיסת
חוליית־המתאבדים -חשיפת הספינה -ספיחי ההפצצה בתוניס
ריעו העובדות האלה להטיל את האחריות
על אש״ף ולאיים עליו, כהרגלם.

עידו חדש של ום

^ יה נדמה כאילו נתונה המדינה
\ 1כולה בחלום־בלהות מתמשך. מעגל
של טירוף הקיף אותה, מעגל של רם
ודמעות.
זה התחיל ביום־הכיפוריס, בהתק־פת־הרצח
על היאכטה הישראלית בנמל
לארנקה. גם השבוע נשאר פיגוע
זה לוט בערפל. איש לא הסביר מדוע
בוצע, מדוע קרה מה.שקרה. מה היתה
התכלית.
אחר־כך באה ההתקפה על. מרכז
אש״ף ליד תוניס (ראה הנדון) .ככל
שחלפו הימים כן התברר כי היתה זאת
מכה שהנחיתה ישראל על עצמה —
הנזק בכל המישורים היה עצום, התועלת
היחידה היתר, בהגברת הפופולאריות
של שימעון פרס בעיירה שדרות.

• שרעווח הדם
ך* שבוע בא הפיגוע הרצחני, אשר
1 1לו נפלו קורבן צעיר וצעירה בהרי־יהודיה.
אחרי חיפושים קדחתניים התגלו
הגופות (ראה עמודים 6ו־,)10
והיה ברור כי נהרגו על רקע לאומי.
השילטונות סברו כי השניים נהרגו
בידי אותה החוליה שרצחה, לפני כמה
חודשים, זוג מדרום״לבית־שמש.
השבוע נתפסה החוליה, רוב חבריה
נהרגו ואחד נלכד חי.
י. גילוי הגופות של השניים בא באותו
הזמן שבו התגלתה גופתו של צעיר
.ממיגדל־העמק, שנהרג ברוכבו על
סוס. המישטרה הקפידה שלא לקבוע
כי היה זה פיגוע ״לאומני״ ,אך בהיעדר
אשם אחר צורף גם מעשה זה על־ידי
הציבור אוטומטית ׳ לשושרת־הפיגו־עים.
מעשי־הרג
אלה היו עלולים להביא
השבוע להתפרצות חדשה של שינאה
גיזענית. אלמלא בא מעשה נורא עוד
יותר. והסיח את דעת הציבור. בסיני המצרית,
בין אילת ונואייבה, ירה לובש־מדים
מצרי בקבוצת מטיילים ישראליים,
הרג ופצע מישפחה שלמה וכמה
צעירים אחרים. אחדים מן הפצועים
מתו בעיקבות חוסר־טיפול.
המצרים הודיעו מייד כי היה זה
חייל(ולאחר מכן, בנוסח מתוקן: שוטר)
שהשתגע ונתקף אמוק. לדבריהם, הוא
גם איים על חבריו וירה בקצין שלו,
שניסה להשתלט עליו. הוא לא ידע
כלל מהי לאומיותם• של המטיילים.
אם גירסה זו נכונה, קשה לישראל
להגיב בהתנשאות. מכיוון שזה עתה
אירע מיקרה דומה בירושלים. קצין־
הג״א שהשתגע הרג שכן יהודי, אחרי
שגרר אותו תוך התעללות לאורך מרחק
רב, לעיני השכנים, שפחדו להתערב.
השאלה
היתה: מדוע לא הוגשה
לפצועים עזרה מיידית? ההסבר הסביר:
המצרים במקום נתקפו בפאניקה, כאשר
נכחו לדעת כי הקורבנות הם ישראלים
וכי זוהי תקרית בינלאומית. אולי
.היה להם מה להסתיר, מכיוון שבמקום
היו חיילים, במקום שוטרים, כפי שדורש
חוזה־השלום.

(הלבשת חיילים במדי שוטרים, במקום
שאסור לחיילים להימצא על־פי
חוזה, היא נוהג מקובל במרחב. ישראל
נהגה כך לפני ,1967 כאשר החזיקה
כוח ״מישטרה״ בהר־הצופים, שהיה אז
מובלעת מפורזת כשטח הירדני).
הצבא המצרי לוקה בחוסר־יוזמה
משווע בדרגים הנמוכים. הביורוקרטיה
היא מכת־המדינה במצריים, יחד עם
חוסר־הקשר. קרוב לוודאי כי המצרים
במקום, אחוזי־הפאניקה, חששו לעשות
דבר כלשהו בלי פקודה, וכן גם מפקדיהם,
והפקודה בוששה לבוא. תחת
ליטול יוזמה ולהגיש עזרה מיידית —
דבר שהוא מובן מאליו לישראליים,
שזהו להם טבע שני — חיכו לפקודות,
בצורה שהיא טבע שני למצרים.
.הימין-הישראלי, שמנוי וגמור עימו
להרוס את השלום הישראלי־מצרי

שהושג על־ידי מנחם בגין, ושלמענו
הוחזר כל חצי־האי סיני — זעק חמס.
הוא הטיל. את האחריות על כלי־התיקשורת
המצריים, שהגיבו בחריפות
על התקפת־ישראל בתוניסיה. המערך
נגרר, כרגיל, אחרי זעקות הימין. התקרית
המקומית המחרידה הפכה להתנגשות
פוליטית.
בינתיים ניחתה על ראשו של הציבור
הישראלי הנדהם, שטרם הספיק
להתאושש מן התקריות הקודמות, גם
פרשת החטיפה של הספינה, לא הרחק
מחופי־ישראל. יאסר ערפאת אישית
מיהר לגנות בחריפות את החטיפה,
והיה ברור כי המעשה בוצע על־ידי
אוייבי־אש״ף, המבקשים לשבש את
שילוב האירגון בתהליך השלום —
מכיוון שבשבוע האחרון עמדה איטליה
בראש המדינות האירופיות שהתייצבו
לימין אש״ף אחרי הפצצת מישרדיו
בתוניס. אר לדוברים בישראל לא הפי

ך• ל מעגל־־הדמים נראה מטורף,
מפני שהציבור הישראלי לא היה
מסוגל לתפוס את ההגיון שעמד מאחורי
המאורעות. ההתעלמות מן המציאות
(ראה עמודים 12־ )13 הגבירה
את האימה, וממילא גם את הכמיהה
האי־רציונלית לישועה באמצעות נס.
עלה על כולם יצחק רבין, שטען
השבוע כי הפיגועים בשטחים הכבושים
מבוצעים בידי ״כמה עשרות״ אנשים,
וכי ניתן ״לצמצם״ (אך לא למנוע
לגמרי) פיגועים כאלה על״ידי אמצעים
אלה או אחרים. היו אלה דיברי־הבל.
בניגוד לדיברי השרים, חש הציבור
שקרה משהו בשטחים הכבושים, ומוטב
היה לממשלה להכיר בכך.
אחרי 18 שנות כיבוש, החל עידן
חדש ב״יהודה, שומרון וחבל עזה״.
הפיגועים אינם מבוצעים על־ידי
כמה אנשים מבודדים, אלא על דעתם
של קרוב למיליון וחצי התושבים של
השטחים הכבושים, שנואשו מכל פית־רון
מדיני. אחרי שיוזמת־השלום של
יאסר ערפאת והמלך חוסיין, שהציבור
בגדה וברצועה תמך בה כמעט פה־אחד,
לא נשאה שום פרי, ונדחתה על״ידי
ממשלת־האחדות־הלאומית בפה מלא,
החל עתה שלב שבו כל קבוצה של
צעירים מקומיים יכולה לצאת ולהרוג
את היהודים הקרובים ביותר.
אין שום שיטה בדוקה נגד התמרדות
כללית כזאת של עם כבוש, הנהנית
מתמיכתה האילמת של האוכלוסיה
כולה. הגברת הדיכוי, פיצוץ בתים,
גירוש מנהיגים, ואף עונש־מוות לא

יעזרו, ואף יחמירו את המצב. גם אנד
צעי־המודיעין עומדים חסרי־אונים מול
התארגנויות מקומיות ספוראדיות.
הדבר יכריח את הציבור להימנע
מטיולים של בודדים וזוגות ברחבי
הארץ. מעתה ניתן רק לצאת לטיולים
מאורגנים, בקבוצות גדולות ובאבטחה
מתאימה. זהו חלק מן המחיר של המשך
המילחמה והכיבוש. מוטב להכיר בכך
פומבית, לפני שיתרחשו אסונות נוספים.
מרחץ־הדמים,
שהחל בחודשים האחרונים,
לא ייפסק, אלא אם כן תנקוט
ממשלת־ישראל מדיניות שאין היא
רוצה בה. בהיעדר מיפנה פוליטי כזה,
מוטב להתרגל למציאות החדשה: הדם
יזרום כמים, חיילים ומתנחלים יהודיים
יהיו בעלי ״אצבע קלה על ההדק״ בעידוד
השילטונות, עוברים־ושבים ערבים
ייהרגו על־ידי יהודים ש״נהגו לפי ה־נוהלים״
,צעירים ערביים יהרגו חיילים

ואזרחים בלתי־זהירים, המוות ימשול
בכותרות היומיות, השינאה והגיזענות
יגברו בשני הצדדים.

#נדידה חדה
^ מקביל למרדוץ־הדמים המת־
^ גבר יתקדרו גם השמיים הפוליטיים.
נאום
חוסין באו״ם והפצצת מרכז
אש״ף בתוניסיה — שני אירועים׳
הקשורים זה בזה בזמן ובעניין —
פתחו עידן מדיני חדש.
קיומו של אש״ף הוא כיום עובדה
מדינית מרכזית, וחוץ מממשלת־ישראל
אין עוד מי שמתעלם מכך.
המלך חוסיין מכיר פומבית בעובדה
שאינו מוסמך לדבר בשם הפלסטינים
ואינו מסוגל לנקוט כל יוזמה מדינית
בלי אש״ף. הנשיא חוסני מובארב הכיר
גם הוא במציאות זו, ונתן לה ביטוי
מדיני חד־משמעי, מבלי לסגת מן
השלום עם ישראל. הקהילה הבינלאומית
הכירה בכך כאשר מועצת־הביט־חון
קיבלה השבוע פה אחד החלטה
בגנות ישראל, וגם ממשלת ארצות־הברית
לא העזה עוד להטיל עליה וטו.
אירופה המערבית מאיימת על ישראל
בעיצומים כלכליים חמורים, נוסף על
העונש הפוליטי. נציגי כמעט כל
אומות העולם יצאו השבוע מן האולם
כאשר נאם יצחק שמיר בעצרת האו״ם
כל זה קרה בגלל התקפה אחת על
מרכז אש״ף בתוניסיה.
מעולם לא עמדה ישראל לפני ברירה
גלויה וחותכת יותר בין שתי דרכים,
כפי שהיא עומדת כיום:
• עליה על דרך השלום, תוך
שיתוף אש״ף, כאשר חוסיין ומובארב
מתייצבים משני צדדיו של ערפאת

ומדברים בפה מלא על הפסקת מצב
הלוחמה ,״שלום תמורת שטחים״ והפסקת
האלימות לאלתר.
• דחיית ההצעה לשלום, כאשר
מעשי־ההרג משני הצדדים יגברו
בארץ, ואחר־כך גם ברחבי העולם,
והיחס הבינלאומי לישראל ישתווה
יותר ויותר ליחס לדרום־אפריקה.
האסון הוא שמעטים מאוד בישראל
מבינים כי יש ברירה כזאת. כלי־התיק־שורת,
הכפופים בהתנדבות למערכת־התעמולה
הממשלתית, מעלימים אותה.
התלהטות היצרים אחרי כל פיגוע
מביאה לסיבוב הבא במעגל־הקסמים.
דם זועק לדם, שינאה יוצרת שינאה,
ואם לא תימצא היר שתעצור את הטירוף,
יגבר מרחץ־הדמים ההדדי.
חייל מצרי מוכה שיגעון רצחני הפך
השבוע סמל למתרחש: ריצת־אמוק
בללית אל האסון.
במדינה העם
מועדים ברי שימחה
השגה התחילו הימים הגוראים
ביום־הכיפורים, והטילו אד?
מוראם על חד־הסובות
חג־הסוכות נועד להיות חג של
שימחה.
במקורו הפגאני היה זה חג של
עובדי־אדמה, ששמחו על בוא הסתיו
ועונת־הגשמים. במהדורתו היהודית,
זהו חג דתי, הקשור במתן־תורה במידבר.
חג־הסוכות
תשמ״ו לא הביא שימחה.
שרשרת
ההרג בארץ ובמידבר סיני
(ראה מיסגרת) לא הניחה לאיש
לשמוח. ליבם של רבים היה עם הזוג
שנרצח במידבר יהודה, ועם הקורבנות
של תקרית־הדמים על חוף ים־סוף,
וביניהם בנו של אבי התנועה הכנענית,
אוריאל (״יונתן רטוש״) שלח —
שופט־השלום חמן שלח ומישפחתו.
כאילו כל זה לא הספיק, וכאילו
כוס־התרעלה לא היתה מלאה. בא
האסון בירושלים, כאשר קרס בית
ביום־החג בגלל דליפה של גז, ויושביו
נפצעו ונהרגו.
חג־הסוכות בא אחרי הימים הנוראים.
השנה התחילו הימים הנוראים
ביום־הכיפורים. בנמל לארנקה.
פיגועים שתי הרוויות בערב־החג
רצח שגי הצעירים
בעמק הרפאים
הפעם היה ברור, כמעט בוודאות,
שמדובר בפיגוע על רקע לאומי.
לפני חודשים אחדים פינתה המיש־טרה
שני מחנות־נוער, שהוקמו ביערות
ליד עין־קובי, אתר־טיולים מבוקש.
המקום שוכן ליד ביתר ההיסטורית. שם
הכפר קובי נזכר בתלמוד. יחד עם
ביתר. יש שם מעיין שבעבר הישקה
את הכפר הערבי קאבו. מאז מילחמת־העצמאות
הכפר הזה שומם והרוס, ומי
המעיין, שאינם מוצאים עוד את תעלות
ההשקיה שחרבו, משקים בוסתנים הגדלים
במקום פרא. תושביו הגולים של
הכפר ההרוס גרים היום במחנה־הפלי־טים
דהיישה.
אחרי גילוי הגופות, נשלחו האזרחים
הרבים, שבאו לסייע בחיפושים,
הביתה. שתי הגופות הוכנסו לתוך
שקי־ניילון שחורים מיוחדים. נעטפו
בסדינים ונלקחו באחד האמבולנסים.
למקום הגיעה מעבדה ניידת לזיהוי
פלילי של המישטרד״
בחקירה התברר כי מוטי סוויסה
וערנה הררי נורו תחילה מן המארב
ואחר־כר נורו בעורפם, מטווח קצר.
באקדח מקוטר .0.22 הרצח נעשה
בנשק הנמצא גם בשימוש צה״ל.
בסמוך למקום מציאת הגופות נמצאה
מערה, שבה ארבו כנראה הרוצחים.
איומים בבית־לחם. יום אחר
מציאת גופותיהם של מרדכי סוויסה
ועדנה הררי בסבך שיחים מול עמק-
רפאים שבפרוזדור ירושלים, הגיע
צוות העולם הזה לכפרים חוסן ובתיר,
הסמוכים למקום. זרועות הביטחון חשדו
כי לרוצחי השניים היה קשר עם
תושבי הכפרים.
הדרך לחוסן ובתיר. שניהם בשטחים
הכבושים, עוברת באיזור סבוך ומיוער.
אפשר להגיע לכפרים בכביש חדש
שנסלל כדי להקל על הגישה למערת-
הנטיפים, המצויה בסמוך. הכביש מתפתל
בתוך חורשות עבותות. למטה,
בעמק, יש מערות רבות, אשר רק מי
שמכיר את האיזור היטב, יכול להתמצא
בהן. לא ברור כיצד העזו בני הזוג לצאת
לטייל באיזור, שבו היו פיגועים קודמים,
ללא כלי־נשק. אחת ההשערות
שהועלתה היתה שהתוקפים התכוונו
בעצם לרצוח משתתפים בצעדת ירושלים.
בשעה
שצוות העולם הזה היה
(המשך בעמוד )10
העולם הז ה 2510

1171־11
פרס עבר את הרוביקון: מדוע וחא עשה זאת?
יכול לספק את הגיבוי הדרוש לחוסיין.
להביא את אש״ך להקצנה שתמנע את
המשך היוזמה. לבודד את חוסיין
ולחסלו כגורם מדיני.
זה ברור. זה מובן. זה שקוף. ואין לזה שום קשר
עם לארנקה.

^ ת פסוק״היטבוע השמיע אותו הומוריסט
שנון, המצחיק עד מוות: אריאל שרון.
למחרת ההפצצה בתוניסיה אמר: יש להבהיר
למלך חוסיין שאיננו יכולים לסבול את קיומן של
מיפקדות־המחבלים כל־כך קרוב לשיטתנו!

בוודאי. וכדי להדגיש זאת, נשלחו
מטוסי חיל־האוויר למרחק של 2400
קילומטרים, להפציץ את ״מיפקדות
׳המחבלים״ שם.

ין מה להתפאר במיבצע הזה. שגרם להתפרצות
כזאת של התלהבות מילחמתית.

כיתה של חי׳׳ר, המסתערת על מוצב
מבוצר של האוייב, זקוקה למידה גדולה
לאין־שיעור של גבורה ותעצומות־נפש
מאשר מיבצע זה, שלא היה אלא בבחינת
טיול בשמיים.

גם ראשי.חיל־האוויר בעבר ובהווה, בבואם
לפאר את המיבצע, לא מצאו בו אלא הישגים
*טכניים. כמו התידלוק באוויר והפיתרונות
שנמצאו לבעיית ההפרשות הגופניות של הטייסים.
דיברי האלוף עברי על נושא הנוזלים היו
מאלפים, אך בוודאי לא ייכללו בשירת־דבורה
בתנ״ך חדש.
היעד עצמו היה בלתי־מוגן. הטייסים ידעו
מראש שאין שם הגנת נ״מ מכל סוג שהוא.

נרצחו הישראלים בטרם משא־ומתן? מדוע לא
קיבל על עצמו איש את האחריות, בעוד שעד כה
נמצאו תמיד שניים־שלושה אירגונים שתבעו
בגאווה את הבעלות על כל פיגוע, זוועתי ככל
שיהיה.
ואילו ממשלת־ישראל הכריזה מן הרגע
הראשון, עוד לפני שהיה ידוע דבר וחצי
דבר. שהמעשה בוצע על־ידי ״כוח ,״17 מישמר־ראשו
האישי של יאסר ערפאת. הדבר גם נמסר
בשיחת״טלפונית מיסתורית בירושלים
לסוכנות־הידיעות הצרפתית, ושודר יחד עם
ההודעה הראשונה של הבי־בי־סי על
תפיסת־היאכטה בלארנקה בידי פלסטינים.

ישיבה של ראשי אש״ף. היא בוטלה במיקרה.
ברגע האחרון, כאשר המטוסים כבר היו באוויר.

שרון ניסה להרוג את ערפאת
בביירות, ולא הצליח. חאפט׳ אל-אסד
ניסה להרוג אותו בטריפולי, ולא הצליח.
פרם־רבין ניסו להרוג אותו בתוניס,
ולא הצליחו.

אילו הייתי יהודי דתי, הייתי אומר: תודה לאל.
כי מנהיגותו של ערפאת היא הגורם היחידי
המסוגל להעלות את העם הפלסטיני על דרך
השלום. אם ייעלם ערפאת, ייגרף העם הפלסטיני
כולו, תוך שנים מעטות, אל תוך המערבולת
השחורה של הקנאות האיסלאמית, ועימו העולם
הערבי כולו. אז תתחיל הספירה־לאחור אל
ההשמדה הגרעינית ההדדית במילחמת גוג־ומגוג
— ישראל גוג ואחמד מגוג.

מיזי•
^ מה מילים של ער־ראייה:

^ הייתי בתוניסיה ארבע פעמים בשנים
האחרונות. בכל פעם שהיתי בה
כמה ימים.

אחרי ערפאת — חומייני וכהנא.
ואחריהם — המבול.

לא הייתי מעולם במיתקן שהופצץ, אך ראיתי
את אנשי״אש״ף בתוניס. וגם את שומרי־ראשו
של ראש אש״ף.
נוכחות אש״ף בתוניסיה מוצנעת מאוד. חיילי
אש״ף אינם לובשים שם מדים. מישמר־הראש של

^ מעשה של ״מילחמה בטרור״ — כדיברי
^ הגירסה הרשמית — ההפצצה בתוניסיה היא
מעשה־איוולת.
המילחמה בין מדינת־ישראל והפלסטינים

בוודאי, הפעולה תוכננה כראוי. היא הוכנה
בקפדנות, זמן רב לפני הרצח בלארנקה. היא
בוצעה בדייקנות הראויה־לציון.
אך התמוגגות זו, כאילו היה כאן מעשה־גבורה
עילאי, היא חסרת־יסוד, וגם מסוכנת. היא יוצרת
תדמית כוזבת של סופרמנים הוליוודיים, נוסח
מנחם גולן, המרדימה את צה״ל ויוצרת אשליות.
הפלת המטוס הלובי בסיני ב־ 1973 קדמה
למחדלים הנוראים של מילחמת יום־הכיפורים.
מיבצע־אנטבה קדם למילחמת־ליטאני הכושלת
של .1978 הפצצת הכור העיראקי ב־ 1981 קדמה
למילחמת־הלבנון הרת־האסונות, שבה נחשפו
ליקויים צבאיים מדהימים.

אם נועד להביא להחלפת שבויים — מדוע

הקוביה נפלה. המערך הוכיח שאין הבדל ממשי
בינו ובין הליכוד.

משמע: תהיה רוטציה. ממשלת־האסון
תמשיך למשול.

דרושה מדי פעם פעולה כזאת, בדי
שכל הצעיפים יפלו, הצביעות וההתחסדות
ייעלמו לרגע, והכל יעמדו במערומיהם.

פרס־רבין:
הקוביה נפלה
ערפאת מורכב מצעירים חמושים. מאומנים היטב,
בלבוש אזרחי. השמירה במדים היא בידי כוחות־הביטחון
התוניסיים.

האתר שהופצץ אינו ..מיפקדת
מהבלים״ .זהו המרכז המדיני, הכלכלי,
הצבאי והתרבותי של אש־׳ף — המיש־רדים
המרכזים של התנועה הלאומית
הפלסטינית והנהגתה.
אילו פוצצו הבריטים את בניין הסוכנות
היהודית בירושלים ב־ ,1946 יכלו לטעון כי
הושמדה ״מיפקדת הטרוריסטים״ .שהרי הסוכנות
שלטה באירגון־ההגנה. ששיתף אז פעולה עם
•אצ״ל ולח״י ב״תנועת־המרי העברית״ .ושביצע
פיגועים חמורים בבריטים (ליל הגשרים, שרונה
ועוד).

ברור שזוועת לארנקה סיפקה, לכל

מעשה־לארנקה עצמו היה תמוה
ביותר. לא היה בו שום הגיון — אף לא
הגיון טרוריסטי.

אל ישלול את •עצמו איש: השבוע
עבר •טימעון פרס את הרוביקון.

היותר, תירוץ נוח למיבצע גדוד, מוכן ם כן, מה היתה המטרה האמיתית של פעו־לת־תוניסיה?
מראש,
שגם מבחינת מימדיו לא יכול

היה להיות פעולת־״גמול״.

ך* היטלכות החשובות היחידות היו דווקא
1 1כלפי פנים.

^ יה נורא לראות השבוע את הדמוקרטיה
( 1הישראלית בשיפלה.

הקשר בין הרצח הנתעב בלארנקה ובין ההתנפלות
האווירית בתוניסיה חוזר על פרשה זו. יש
למיון מפליא.
פעולה כזאת אין מכינים תוך כמה שעות. היא
אך אנחנו היינו בוודאי דוחים טענה
מחייבת — כפי שהתפארו יוזמיה — תיכנון רב
(האם שמונה מטוסים סובייטים • זו כשקר גס, וקובעים כי הפיצוץ בא
1ומדוקדק.
היו יכולים להגיע מתוניסיה לישראל, מבלי לשתק את הנהגת היישוב העברי
ומוסדותיו הלאומיים.
שהאמריקאים יגלו אותם?)

מי שיצא להתנקש בשלמה ארגוב רצה לדחוף
את אריאל שרון למילחמה בלבנון. מי שיצא
לבצע את הרצח בלארנקה סיפק לשימעון פרס
את התירוץ למיבצע זה.

באנטבה שוחררו חטופים. בבגדאד הושמד
כור גרעיני. בתוניס לא הושג דבר וחצי דבר. זאת
היתה כולה פעולת־סרק רעשנית.

פרס מכשיר את הקרקע לשרון, שרון
לרפול, רפול לכהנא. מסע-הקבורה החל.

מיבצע־תוניס הוא הקדמה למילהמה
הבאה. ככל שיתפעלו ממנו פחות, כן
ייטב.

מדוע? מפני שכבר הוחלט על ה-
מילחמה, ולא היה כדאי לדקדק בתירוץ.

מבחינה זו — .ורק היא קובעת! —
היתה הפעולה כישלון מוחלט.

אדם׳ שיטחי יכול לטעון: פרס הוכיח שהוא
סופר־שמיר, ורבין הוכיח שהוא סופר־שרון.
עכשיו יוכלו ללכת לבחירות ולהתחרות עם
שמיר־שרון.
במציאות אין זה כך. פרס לא יוכל להתחרות
לעולם עם שמיר על כתר הטירוף הלאומני, ורבין
לא יוכל להתחרות עם שרון על כתר ההרפתקנות
המלהיבה.

בדרך ליטם היו השמיים מרופדים
על־ידי ידידים.

*ץ ילחמת״הלבנון באה. כביכול. כתגובה על
//ההתנקשות בחייו של השגריר שלמה ארגוב.
כיום יודע כל ילד שלא היה כמעט קשר בין שני
האירועים. על המילחמה הוחלט זמן רב מראש,
ג והאישור האמריקאי הושג לפני פרשת־ארגוב.
אך שר־החוץ האמריקאי תבע שתקדם למילחמה
״פרובוקציה ברורה״ .ותוקפי־ארגוב סיפקו ״פרובוקציה״

בעת קבלת ההחלטה על המילחמה. כאשר
ראש השב״ב ביקש להסביר לבגין כי המתנקשים
הם חברי אירגדן הלוחם באש״ף ובערפאת, שיסע
בגין את דבריו במילים :״אין צורך, כולם אש״ף!״

^ צרה היא שהמעשה היה שקוף מדי, והו
\ מחשבה שמאחוריו.פרימיטיביות מדי• .
המלך חוסיין איננו אריאל שרון. ערפאת איננו
רפול. שניהם הבינו את הכוונה — ושניהם ענו
בגירסה פוליטית של התנועה ״נא באוזן״.
המלך חוסיין לא עצר את יוזמתו, אלא להיפך,
— המשיך בה כבר למחרת היום במרץ מחודש׳ .
הפעולה באה לו ברגע הנכון, כדי להוכיח נעזרתה
את דחיפות הצורך בפיתחן. ערפאת הודיע,
באמצעות סגנו, שתמיכתו ביוזמת־חוסיין נשארת
בעינה, וביתר שאת.

אין ספק שהמטרה הראשונה היתה
להרוג את יאסר ערפאת וחבריו.
יכול שימעון פרס לסבר את אוזנו של אדם
תמים כמו דייוויד אוון, שר־החוץ הבריטי לשעבר,
ולשכנע אותו שלא היתה כל כוונה להרוג
את ערפאת. הרי אין סברן־אוזן כמו פרס. ויכול
רבין להכחיש כוונה זו, תוך שמירה על פני־פוקר.
אך העובדות מדברות בשפה ברורה: באותו
הבוקר ובאותו האתר היתה צריכה להתקיים

נמשכת זה 37 שנים, ורק טיפש יכול להעלות על
דעתו כי הריסת כמה בניינים, והריגת כמה
פקידים ולוחמים. תשנה בה דבר. אם ההפגזה
המאסיבית של ״תשתית המחבלים״ בביירות
הנצורה, במשך 79 ימים ולילות, לא עזרה
במאומה — האם פעולת־ראווה של כמה דקות
בתוניסיה תעזור כהוא־זה?

אילו הייתי מאמין לרגע שאכן זאת
היתה המטרה, הייתי מתייאש משיכלם
הייטר או העקום של פרם, רבין רשותי.
למרבה מזלם, איני מאמין להם. לא זאת
היתה המטרה.
ך* קיטר רארנקה״תוניס היה מיקרי. הקשר
( 1חוסיין־ערפאת־תוניס אינו מיקרי. הוא
מהותי.
המלך חוסיין השמיע, על דעת ערפאת
ובבירכתו, הצעת־שלום היסטורית, שעלתה אף
על נאומו הדרמאתי של אנוור אל־סאדאת. הוא
הודיע על סיום מצב־הלוחמה והציע משא־ומתן
ישיר בין ירדן ואש״ף ובין ישראל, תחת חסות
בינלאומית, על בסיס ההחלטה ,242 לשם השגת
שלום בר־קיימא.
בישראל גרמה ההצעה לבהלה, מפני שתביא
בהכרח להחזרת הגדה המערבית ורצועת־עזה
לערבים, ולהקמת מדינה פלסטינית הקשורה
בירדן. היא גם תביא לפירוק ממשלת־האחדות־הלאומית.

המטוסים
נשלחו לתוניסיה סדי
להיטמיד יוזמה זו בדייקנות אלקטרונית.
להרוג את ערפאת, שרק הוא

העיתונות הישראלית המהוללת, הבלתי־תלויה.
פעלה שוב כמקהלה־מדברת, כאילו איש
אחד משך בכל החוטים של בובה רבת־ראשים.
לא רק שלושת הצהרוניס הלאומניים, המתפרנסים
מן השינאה והחיים על המתים, נרתמו
למסע שטיפת־המוח, אלא גם העיתונות המכובדת
— החל בהארץ ה״מתון״ וכלה בגרו־סלם
פוסט ה״נאור״.
״השמאל הציוני״ לקה בשיתוק. המחזה
המביש של יוני 1982 חזר על׳עצמו למרות כל.
אשר קרה מאז. אז ״לא השתתף״ השמאל בהצבעה,
תחת לקום ולהצביע נגד המילחמה. גם
הפעם השמאל נמנע. יוסי שריד גילה שיש
״הצדקה מוסרית מלאה״ לפעולה, והימהם על
״עיתוי״ ו״שיטה״ .איש לא הבין מה אמרה מפ״ם.
אבא אבן גימגם במאות מילים ארוכות.

רק עזר וייצמן, באומין־הלב של
טייס, יצא בגלוי ובפה מלא נגד. תבוא
עליו הברכה.

ך* מנצחים האמיתיים היו, כמובן, חוסיין
1 1וערפאת.
הפעולה הוכיחה באופן דרמאתי את המרכזיות
של אש״ף בזירה המדינית. היא גם הוכיחה את
חשיבותו כשותף חיוני למאמצי־השלום. מבחינה
זו, זה היה מיבצע״בילעם על אתון מעופפת.
המלך חוסיין הוכיח שהוא נבון לאין־שיעור
ממנהיגי־ישראל. הוא קצר הצלחה דיפלומטית
כבירה, בשעה שיצחק שמיר עמד, בכל עליבותו.
מול האולם הריק של האו״ם. שננטש כמעט על־ידי
העולם כולו.
האמריקאים, שאישרו את הפעולה מראש,
שעזרו לה בכל כוחם ושהתמוגגו מרוב התלהבות
למחרת היום — נאלצו להפקיר את ישראל מול
פני הזעזוע העולמי הכללי, במערב ובמיזרח.

חוסיין וערפאת הודיעו שימשיכו
במהלך־היטדום. זאת היתה ניקמתם.

ו ז \* 11ז\\
מעבר החציה

שת המסלולים של ה כביש
מול בניין ידיעות אחרונות. נוח מוזס עבר את
ך* ולד מוזס עמדה זקופה. עיניה
^ כמעט יבשות. אך באוזני ידידה
לחשה :״כמה פעמים בחיים אפשר

לעבור את זה?״
״היא אשה חזקה!״ אמר בשקט אחד
הקרובים שעמר מאחוריה ,״היא תחזיק
מעמד. למען הילדים:״
:מרחק כמה צעדים. מאחורי הקיר,

המסלול הקרוב למצלמה, המיועד לתנועה הפרטית
דרומה. באמצע נמצא מסלול דו״סיטרי, המיועד רק
לאוטובוסים. נוח מוזס נדרס במקום המסומן ב־י.

בחדר המחלקה הנוירולוגית של בית־החולים
איכילוב בתל־אביב. נאבק
נוח מוזס על חילו. היה זה קרב אבוד
מראש. הכל ידעו זאת. גם אשתו.
פולה.
בשביל פולה, היה זה כאילו קללה
ישנה חיכתה בה שוב. כל חייה עמדו
בצל תאונות־דרכים. הם הרסו את
אושרה. בכל פעם. כשהיה נדמה

111־ 1ך 1 1פולה, אשתו של עורך־העיתון, השתתפה באירו־
| 1 1111 עים החברתיים החשובים שנערכו במדינה מאז
111 /
הקמתה. רבים מגדולי״המדינה סעדו על שולחנה בשיכון־הוותיקים.

0 1 1ך ך | 1\ 1ח 1ח פולה שטיפלה בכל נער־שליח ושכל עובד
11 11 1\ 1 #11 111 /מצא בה אמא. ידעה גם למצוא שפה
משותפת עם אנשי החברה. בתמונה היא נראית עם סמואל וסאלי לואיס.

שהחלימה מן המכה הקודמת. ניחתה
עליה מהלומה חדשה.

על הכביש
ף* פעם הראשונה זה קרה לפני
27 שנים. הבן הבכור של פולה
ונוח מוזס. גילעד (״עדי״) ,נדרס ב־תאונת־דרכים.
היתה
זאת מכה נוראה בשביל
ההורים. גילעד היה הבן החביב, היורש
המיועד. אומנם. היו עוד שני ילדים
אחרים — ארנון (״נוני״) וג׳ורי. אך
המכה היתה אכזרית. פולה החליטה
ללדת שוב, כדי לנסות ולהתגבר על
האבידה. לפני 25 שנים, כשנוח מוזס
כבר היה בן .48 נולדה להם הבת תמי.
אחרי משבר ארוך וקשה, היה נדמה
שפולה מוזס התגברה על האסון שפקר
אותה. ואז בא האסון הבא.
נוח מוזס נסע במכונית, בחברת בנו
נוני. שהיה אז.בן . 14 בדרך בתוך
שכונתם. ברגע של קלות־דעת. הניח
האב לבן לנהוג. כשנוני נטל לידו את
ההגה, דרס ילדה בת 5למוות.
גם מעמדו הבכיר. כבעל הצהרון
ידיעות אחרונות והעסקים הרבים
הקשורים בו(כגון ניהול טוטו הכדורגל)
לא הציל אותו. נוח נדון לשנת־מאסר
בפועל. וריצה את עונשו בכלא
מעשיהו.
הוא עמד במיבתן. והחברה התייחסה
אליו בסלחנות. רק אבי הילדה המשיך

נערה בהגנה

1 1\ 1ד ך 1ך ך 1ד נוח מוזס היה פופולארי וידוע כאדם רודף־
\ 11 1^ 1111 11/ 1שלום, שאינו כועס לעולם וממהר להתפייס עס
מי שהצליח לריב עימו. התפייסויות כאלה נערכו, כרגיל, בלילות־השבת.

נה. בתמונה היא נראית ליד מיקלע כבד בזה. מוזס

היה אז הכתב הצבאי של הצהרון, ואילו על פולה
הוטל לארח את העיתונאים שבאו לסקר מיסדר צב אי
בנמל-יפו, שעה קלה אחרי כיבושו. כך הם הכירו.

בבניין ידיעות אחרונות וירדה למטה.
כדי ללוות אורח. היא ראתה בכביש
התקהלות והבינה שמישהו נדרס. היא
הגישה כוס־מים לאדם מבוהל שנכנס
למערכת בריצה כדי להזעיק אמבולנס.
בכל
חלונות הבניין ראו העובדים
שאדם מכוסה בדם שוכב ברחוב. אך
שום צלם לא מיהר לצלם אותו. העיתון
כבר הופיע, זה היה ערב־חג. ולא היה
עניין חדשותי מיוחד בתאונה.
מקום זה בכביש הסואן, ליד
הקיריה, מועד לפורענות. לפני חצי
שנה נהרגה שים הנערה אליענה פורר.
בנסיבות דומות. לפני כן נהרג שם נהג
אגד. הכביש מחולק לשלושה
מסלולים נפרדים — המערבי דרומה,
המיזרחי צפונה, ובאמצע מסלול

לרדוף אותו, והפציץ את מוסדות־המדינה
בפניות, בטענה שנהגו במוזס
לפנים משורת־הדין.
משבר זה עבר. אבל הוא השאיר
רישום עמוק על מישפחת מוזס.
* שחיתה את שני הצדדים של הטרגדיה
1של תאונת־דרכים. ההרגשה הסתומה
כי רובצת עליה קללה לא נטשה אותה
מאז.
השבוע ניחתה על פולה מוזס מכה
חדשה. האכזרית מכולן. ושוב קרה

אדם
על הכביש
ף* יום הראשון, ערב חג־הסוכות,
₪1שהתה משפחת מוזס בקיסריה.

הולכי־רגל רבים במקום זה, הוא
הסתכל באופן אינסטינקטיבי לכיוון
הנגדי. דרומה, מבלי ל־שים לב לעובדה
שבמסלול הזה יש תנועה בשני הכיוונים.
אוטובוס מס׳ .60 שבא מכיוון
צפון, דרס אותו.
האמבולנס הגיע רק כעבור 15
דקות, והבהיל אותו לבית־החולים
איכילוב. שם קיבל אותו הפרופסור
לנוירו״כירורגיה אלברט בר־טל —
אותו הרופא שקיבל לפני 27 שנים את
הבן גילעד אחרי תאונתו. אז עבד בר־טל
(לשעבר בכמוהרם) בבית־החולים
בילינסון.
מוחו של מוזס היה הרוס. ליבו עוד
המשיך לפעום במשך ׳ 22 שעות.
בעזרת המיכשור הרפואי. אך מהרגע
הראשון היה ברור כי אין תיקווה לחייו.

בחופשת־החג. נוח החליט לנסוע לתל־אביב
כדי להשגיה על עבודת העיתון.
העיתון היה חייו, והוא לא יכול היה
להתקיים יום בלעדיו.
חתנו עמירם ניר. בעל בתו ג׳ודי,
יועץ ראש־הממשלה למילחמה בטרור.
התנדב להסיע אותו לתל־אביב. ניר
רצה להביאו עד לשער בניין העיתון.
אך זה היה כרוך בסיבוב גדול. ולנוח
מוזס לא היתה סבלנות. הוא ביקש את
ניר להוריד אותו מול בניין העיתון,
בצד המערבי של הכביש. ניר המשיך
לנסוע מבלי להסתכל אחורה. הוא לא
יכול היה לדעת שתוך שניות תתרחש
טרגדיה. השעה היתה 8ועשר דקות
בבוקר.
גם בתו תמי לא ידעה. היא היתה

עם גוד׳

הבת, שנישאה לעמירס ניר, כתב
צבאי לשעבר בטלוויזיה, והיועץ
של ראש״הממשלה למילחמה בטרור. נוח עודד את

המיועד לאוטובוסים בשני הכיוונים.
לכל מסלול יש רמזור נפרד. שעל
הולכי־הרגל להפעילו באמצעות
כפתור. הכל חולפים שם במהירות.
נוח מוזס עבר בשלום את המסלול
המערבי והגיע למסלול האמצעי.
בהתקרבו לבנין העיתון. החיש את
צעדיו. מתוך אי־סבלנות. הוא מיהר
למקום־העבודה האהוב עליו. כמן

חתוש במילחמה

שהה בשווייץ. נעשו נסיונות נואשים
למצוא אותו ולהזעיק אותו ארצה. הוא
עלה למטוס בציריך, אך כעבור זמן
חזר המטוס לנמל־התעופה השווייצי
בגלל תקלה. רק לקראת חצות יצא
שוב, ונוני מוזס הגיע ארצה שעה קלה
לפני שאביו נפח את נישמתו רישמית.
הראשון מבני־המישפחה שהגיע
לבית־החולים היה זאביק. בן־אתיו. הוא
התקשה לזהות את דודו.
אחריו באה פולה .״כשהגעתי לבית־החולים
קיבל אותי בר־טל. שהפך
לידיר־מישפחה אחרי התאונה של עדי.
הוא אמר לי שנוח נפגע בדיוק כמו
עדי. הוא אמר: קחי את החדר שלי.
הדבר היחידי שהשתנה ב־ 27 השנים
היה שהקפה היה הפעם יותר טוב. אז
לא הייתי מסוגלת לשבת או לשכב.

נוח וכולה חותכים את עוגת החתונה,
שנערכה ב־ 948ג. החתונה נערכה
במועדון ויצו ברחוב הירקון, והזוג גר בשדרות־רוטשילד פינת נחמני.

ילדיו לעבוד בעיתון שבבעלותו. תמי, הבת, עובדת
באגף ההפצה, הבן נוני עובד בדפוס ידיעות אחרונות
ומפקח עליו, וג׳ודי עובדת בעיתון כעיתונאית.

המישפחה שמעה על האסון בטלפון.
מפי הרופאים. כך נודע לתמי כי
האיש שאותו ראתה מרחוק על הכביש
היה אביה. כך נודע לעמירם ניר כי
חותנו נדרס שניות מעטות אחרי
שהורידו ממכוניתו. כך נודע לפולה כי
בפעם השלישית נהרסו חייה על־יד
תאונת־דרכים.
לבן נוני נודע הדבר באיחור. הוא

שנערכה בווילה של הזוג, על חוף ימה של הרצליה. הזוג נראה מאושר.

עמדתי על הרגליים במשך ׳ 28 יום,
ועבדתי בבית־החולים ער שעדי נפטר.
הפעם עמדתי 22 שעות.״
הפיכה בעיתון
ך דה היה בנו של יהודה מוזס,
^מייסדו של ידיעות־אחרונות. גביר
יהודי טיפוסי. עתיר נכסים וחוכמת־חיים.
מוזס
הזקן בא ארצה מלודג׳ ,לשם
׳הגיע אחרי מילחמת־העולם הראשונה
מרוסיה. הוא עסק בפולין במיסחר־עצים
ובמיפעלי־טכסטיל, והקים בארץ
את בית־החרושת לודגייה לגרביים.
שנקרא על שם העיר שממנה בא. הוא
עסק גם בבנקאות. בפרדסים ובקרקעות,
לפני שרכש את עיתון־הערב
ידיעות־אחרונות.
המיבחן הגדול של יהודה מוזס בא
ב־. 1948
באותה שנה — שנת המילחמה —
הונחתה על מוזס־האב ועל המישפחה
כולה מהלומה מידי אדם. עורך ידיעות
אחרונות, עזר־אל קרליבך •,עיתונאי
מזהיר ואישיות הפכפכה, רב עם מחס
וערך לו הפיכה שנועדה להיות קטלנית.
בבוקר בהיר אחד נטש את
ידיעות אחרונות, יחדי עם כמעט כל
חברי־המערכת, ויסד עיתון מתחרה —
ידיעות מעריב, ששינה אחר־כך את
שמו למעריב — אשר הופיע מייד.
קרליבך ואנשיו היו בטוחים שזהו סופו
של ידיעות אחרונות. מוזס הזקן,
שלא היה עיתונאי אלא סוחר, נשאר
לבדו.
הם טעו בהערכת האיש. מוזס
הזעיק את בני המישפחה — וגם את
נוח. שהיה חבר קיבוץ בית־השיטה —
(המשך בעמוד )37

במדינה
(המשך מעמוד )6
בכפרים, שהו המוחת׳ארים בבית־לוזם׳,
שם ערב( השילטונות שיחה למנהיגי
הכפרים והעיירות שבאיזור. בשיחה
איימו הדוברים על המוח׳תארים כי
צה״ל יראה אותם כאחראים אישית
לפיגועים נוספים באיזור.
מזה כשנה׳וחצי,
מאז רצח תושב בית־צוריף, שנחשד כי
הוא משתף־פעולה, השילטונות-חיפשו
במרץ אחרי החוליה. אך העלו חרס
תושבי הכפרים עצמם מיעטו לצאת
מבתיהם. רק כמה ילדים קטנים הסתובבו
ברחובות; .
גירוש בתירוש. הקורבנות האחרונים
של החוליה הובאו לקבורה
ביום הראשון. בשעות הצהריים.
מרדכי סוויסה נקבר בבית־העלמין
שבמושב תירוש. במקום נאספו מאות
מתושבי המושבים שבאיזור ותלמידי־ישיבה,
שלמדו עם המנוח בישיבת
כפר־הרוא״ה.
בטקס ההלוויה ספד למנוח יוסף
בורג. הוא קיצר בדבריו. כי בערב חג
נהוג שאין מספידים. אחריו דיבר חבר־הכנסת
מן התחיה הרב ולדמן, שצעק
בקול־בוכים כי לא ייתכן שצעירים לא
יוכלו להסתובב ולטייל בארץ־ישראל
באין מפריע.
בתום הנאומים זרם הקהל לבית־העלמין
הקטן. גופתו של מוטי נישאה
בידי שישה משכניו למושב. כולם
אנשי־עמל שזופים. הנשים נשארו
מחוץ לבית־הקברות, כשהן מקוננות.
אחותו של הנרצח התעלפה וקיבלה
מים מידי חובש מגן־דויד אדום.
אחרי הקבורה הופיע במקום מאיר
כהנא. בלוויית שניים מביריוניו. כהנא
החל לנאום. בנסותו להתסיס את הרוחות.
אולם גורש מבית־הקברות בבוז
על־ידי בני מישפחה נזעמים, שטענו כי
הוא מנסה לעשות הון ממותו של יקירם.
אלי
בן־לולו, ממלא מקום ראש־מו־עצת
בית־שמש, שהוא גיסו של הנרצח,
פנה אל כהנא. ביקש ממנו לעזוב את
המקום. כדי שלא להרגיז את המיש־פחה.
אחרי שבני־מישפחה קיצרי־רוח
התחילו לדחוף את כהנא באלימות,
חילצו אותו חסידיו מן המקום בקושי.
אחרי ההלוויה הלכה מישפחתו של
מוטי להתאבל בביתה הצנוע שבמושב.
הבית הקטן המה שכנים. שניסו לעזור
לאם השכולה ושניחמו את האב, מה־לוף.
שהיה קרוב להתמוטטות.
עדנה הררי נקברה בחלקה הספרדית
של בית־העלמין בהר־הזיתים בירושלים.
מדיניות נשיאים
ורוח
ביקור הנציג העליון ש?
י גרמניה החדשה כרוך אצל
רבים בבעיה מצפונית.
מה הפיתרון?
בואו של פריין זר והאציל) ריכארד
פון־וייצזקר הוא שלב חדש ביחסים בין
ישראל וגרמניה. וגם בין העם היהודי
והעם הגרמני.
לא זה בלבד שהאורח הממלכתי הוא
נשיא גרמניה המערבית(רישמית בגרמנית
:״קהיליית־הברית גרמניה״) אלא
שהוא גם אישיות חשובה ומיוחדת־במינה
בפני עצמו.
כנשיא המדינה, מסמל ריכארד פון־
וייצזקר את גרמניה הרשמית, והדבר
יוצר אצל יהודים רבים בעיה מצפונית.
האם יש הבדל בין קבלת פני גרמני
כאדם, ובין קבלת פני הנציג הממלכתי
העליון של גרמניה.
׳ יש הסבורים כי בעוד שקבלת פני
גרמנים אנטי־נאצייס באורח אישי היא
מיצווה, אין הדברים כך לגבי נציג
רישמי בכיר, קל וחומר הנציג הרישמי
הבכיר ביותר.
׳ סברה כזאת אינה סבירה. אם יש
״גרמניה אחרת״ ,הרי יש לעודד אותה.
אם מצויות בגרמניה מגמות שונות, ויש
קיטוב בין כוחות מתקדמים וכוחות
המביטים אחורה, אל העבר של הרייך
השלישי — הרי יש לעורר את מי
שמייצג את הכוחות החיוביים. ואין
ספק כי נשיא המדינה הגרמנית מייצג
את הכוחות הטובים.
ממש מתחת לחלון. ריכארד
פון־וייצזקר קנה את עולמו ביום־השנה
לתבוסת הרייך השלישי, כאשר נשא
בפרלמנט הגרמני נאום חגיגי יפהפה,
בעל הגות עמוקה, על הפרק הזה
בהיסטוריה הגרמנית.
אין ספק כי.היתה לאיש עצמו דחיפה
רבה להגות בפרק זה ובהשלכותיו.
השם פון־וייצזקר אינו חדש למי שבקי
בתולדות הרייך השלישי. אביו של הנשיא,
ארנסט פון־וייצזקר, היה שגריר
הרייך במדינת־הוותיקאן, ותזכיריו על
עמדת האפיפיור כלפי השמדת היהודים
נשמרו במישרד־החוץ ונפלו בידי
בעלות־הברית. וייצזקר הזהיר את ברלין
מפני גירוש יהודי רומא, העלול
להרגיז את האפיפיור, מכיוון שהדבר
קורה ״ממש מתחת לחלונו״ .יתכן כי
השגריר התכוון לתרום תרומה למניעת•
ההשמדה. אך הוא נאלץ אחר־כך להו־

\ 1ךיהךה \ 1מחלוף סוויסה הישיש עומד
\ 11 ^ 1111 ^ 1שבור ליד קבר בנו. מהלוף
לא הרבה לבכות, וכל הזמן התפלל לעילוי נישמת בנו.

אבי הררי בן ה״ 26 חש
\ 1ך 1י
\ 1 11 1 ^[ 1111 1 11 ברע בעת הלוויית אחותו
ונתמך בידי שני ידידים. הררי השתתף בחיפושים.

כהנא גווש

את המקום. שני צעירים מזוקנים וחובשי כיפות,
מבית־הקברות במושב תישהיו
בקהל, עזרו לכהנא להימלט מהמהומה. כהנא
רוש, אחרי שוותיקי המושב
ניסה לנאום מחוץ לבית-הקברות, אולם סולק משם.
החלו דוחפים את הח״ב הגזען ודורשים ממנו לעזוב
הרצל והקיסר הגרמני וילחם גם יחד
דיע כי האפיפיור נרגע. וכי אין לצפות
(.)1898
להתערבותו לטובת היהודים.
לא לרפובליקה. ג׳ילברט, כותב
ריכארד פון־וייצזקר. בן למישפחה
ביוגרפיות נודע(וינסטון צ׳רצ׳יל, חיים
אצילה, הוכיח כי אינו רק אנטי־נאצי.
וייצמן) מתאר בירושלים את צמיחתה
אלא שגם העמיק לחשוב על נושא זה.
של העיר מ־ 15 אלף תושבים בסוף
משום כך היה כדאי שיבעתייס לשמוע
השלישי הראשון של המאה הקודמת
מפיו דיברי־הגות על עליית הנאציזם
( 6,000 יהודים 5,000 ,מוסלמים3,000 ,
בארץ־תרבות — בשעה שישראל עצנוצרים,
חיל־מצב תורכי וכמה סוחרים
מה מתחבטת בסכנה זו.
ומיסיונרים אירופיים) עד ל־ 45 אלף
בסוף המאה ( 28 אלף יהודים8,000 ,
מוסלמים 8,000 .נוצרים).
התורכי היה בארץ
בספר המאוייר. שיצא. בשבוע
שעבר, לאור בארצות־הברית לא שכח
תליה על חגית,
ג׳ילברט דבר: בית״המלון הראשון
בגוד על תותח
בירושלים 1843 הבנק הראשון
עמודי הטלגרף הראשונים, שהו ( )1848 וכמובן, הרכבת הראשונה
פיעו בשנת 1865 במבואות הבירה, לא
( , 1892 ליפו).
מצאו חן בעיני הערבי הירושלמי. הוא
וכראוי לספר הרואה אור בארצות־ *
נטל את חניתו והטיל אותה לעבר אחד
הברית, לא נמנע ג׳ילברט מלנפח את ^
העמודים.
האגו הפטריוטי של האמריקאים:
זה היה מעשה שמאור לא נראה
מעשה בקונסול האמריקאי הראשון
בעיני המושל התורכי. הוא החליט
בירושלים 1857 שעמד על כך, כי
להגיב על גרימת הנזק לרכויש ה־מפקד
חיל־המצב התורכי יכבד את יום-
עות׳מני בנוסח עין־תחת־עין: הוא שפט
העצמאות האמריקאי(הארבעה ביולי)
את מטיל החנית ודן אותו לתליה על
ב־ 21 מטחי־כבוד.
אהד מעמודי הטלגרף.
התורכי סירב, בנמקו את התנגדותו
זה אחד האירועים שעליהם מדווח
בכך, כי כיבודים כאלה שמורים למממרתין
ג׳ילברט האנגלי בסיפרו האחלכות.
לא לסתם רפובליקות.
זה לא עזר לו הרבה. האמריקאי
רון, ירושלים: לידתה מחדש של עיר,
עמד על שלו, ער שהתורכי נכנע ותות־המקיף
60 שנות ירושלים, מ־ 839ו, עת
חיו כיבדו. בסופו של דבר, במטחיהם,
הגיע אליה הדיפלומט הזר המאומן הבשטח.
מימין, בין העצים: ערכה ניידת לזיהוי פלילי.
את היום שבו נפרדו האמריקאים מן
בקירבת מקום נמצאה מערה, שכנראה שימשה ל ראשון,
סגן־הקונסול הבריטי, וער סוף
הכתר הבריטי. בשנת . 1776
רוצחים כמקום למארב.
המאה, עת ביקרו בירושלים תיאודור

היסטוריה

הצעירים מוטלות במקום ש״
111ך11
\ 1 11_ 111 בו נמצאו. לידם חוקר המע״
] 1111
בדה לזיהוי פלילי, הלובש כפפות״גומי ומחפש עקבות

העולם הז ה 2510

אביה,בתו ואת־יוועת־מ׳
לפני שלושה שבועות, כתבתי כמה זיכרונות אישיים על
היכרותי עם יעל דיין, כשהיתה בת .14 הדברים נאמרו לקראת
הופעת סיפרה של יעל, אבי, בתו, ואחרי פירסוס הפרק הראשון
בידיעות אחרונות.
כשכתבתי את הדברים, לא ידעתי כי יעל עצמה תיארה בספר
את פרשת יחסיה איתי — והופתעתי מכמה וכמה פרטים, שלא
היו ידועים לי עד כה.
הנה התיאור שבספר(מכיוון שהופיע בינתיים רק באנגלית,
תירגמתי את הדברים בעצמי מן המקור האנגלי, והוספתי כמה
הערות משלי בסוגריים):
בין העיתונאים הרבים שפגשתי בקפה(כסית) היה העורך של
שבועון נפוץ מאוד, שעורר התנגדות רבה. התייחסו אל השבועון
כאל עיתון־שערוריות צהוב, וכנראה היה כזה. זה לא צימצם את
תפוצתו הרבה בין מי ש״לא היו נוגעים בו״ ,כביכול.
האיש היה משעשע, מעניין ועדין. אם הקדיש לי תשומת־לב
כדי להשיג ממני מידע על אבי, הוא הסתיר זאת היטב. הוא הזכיר
אותו רק לעיתים רחוקות, ואנחנו דיברנו בעיקר על קאמי
וסארטר, על המגמות הפוליטיות הכלליות וגם ריכלנו קצת.
נתתי לו לעיתים מידע, אך בצורה תמימה ודי חסרת־דעת.
בימים ההם הייתי עסוקה מדי בעצמי, מכדי להתעניין במתרחש
במטכ״ל. לא היתה לי גישה לניירות, ואבי לא הביא חומר מסווג
הביתה. לכל היותר היו לי זוטות על מקום הימצאו, או מובאות
שנונות בעלות אופי של רכילות חברתית.
לאחר מכן נודע לי שהאיש הזה נחשב כ״טיפוס מסוכן״,
ושהייתי במעקב. לא ידעתי כי אבי היה אז מעורב בכמה נושאים
רגישים ביותר.
(דיין היה בארצות־הברית והשתתף במישלחת ישראל
בארים, לצד אבא אבן. מועצת־הביטחון טיפלה בטבח
שבוצע אז בכפר קיביה בידי אריאל שרון ואנשיו. העולם
הזה התקיף את הפעולה בחריפות).
בינתיים פירסם העורך. שאיתו התיידדתי, סידרת־מאמרים.
השילטונות התרגשו מאוד, ובשעה שאבי שהה בניו־יורק פרצה
סערה.
כמה מעיקבותיה של דליפה ביטחונית הובילו את שרות־הביטחון
אליי. ערכו חיפוש בחדרי, קראו את יומני האישי, עברו
על מחברות בית־הספר שלי. ערכו לאמי חקירת שתי־וערב, והיא
היתה בהלם.
היא לא היתה מסוגלת לדבר איתי פנים־אל־פנים, ועל־כן
נשלחו לאבי מיברקים בהולים שביקשו אותו לחזור הביתה. לא
היה לו חשק לעשות זאת, ומכיוון שכל העניין היה סודי ביותר הוא
גם לא היה בטוח במה העניין. הוא כתב פעמיים ביום מיכתבים
לאמי ולי, ואני טענתי שאני חפה־מפשע חלקית.
כן, היינו ידידים. כן, מדי פעם סיפרתי לו על מסיבה או אירוע
חברתי, ולא, לא יותר. יתר על כן, לא היה לי עניין, ולא היתה לי
יריעה על הנושאים שעליהם נשאלתי(על־ידי שרות־הביטחון).
״נשאלתי״ בצורה עקיפה.

על ידיד של הוריי הוטלה המשימה הלא־נעימה לתחקר אותי.
אחר־כך הועבר התפקיד לידי הדוד עזר (וייצמן) .שאלותיו היו
נאיביות ושקופות בצורה פאתטית. הוא ניסה להביא אותי להגיד
דברים שלא היו ולא נבראו.
הייתי מרדנית, הייתי שונה, דרכתי על קרקע מסוכנת מבלי
לדעת זאת, אולי ניצלו אותי אנשים פיקחים ממני, אבל לא כתבתי
ולא מסרתי שום דבר מזיק או סודי.
אבי התפוצץ מרוב תיסכול וזעם. הוא כתב לאמי :״לא הבנתי
דבר משיחת־הטלפון שלנו, למרות שהיתה זאת שיחה ארוכה
שעלתה ב־ 50 דולר. אינני מבין מדוע עליי לקצר את שהותי בגלל
בתנו בת ה־ 14 וחצי, ואיך להסביר
זאת לאחרים. האם את,
הורייך, עזר והוריי אינכם מסוגלים
להכניס לה קצת שכל לראש?

את חושבת שעליי לחזור
מייד, אעשה זאת. אך זה ייצור
שערוריה עוד יותר גדולה בשבילי
ובשבילה, וזה עלול להטביע
עליה חותם לכל החיים. אני
מסמיק כשאני חושב שעליי
ללכת לואבא) אבן ולספר לו
שעליי לקצר את שהותי, מפני
שמשהו קרה בקשר לבתי.
״הברקתי ליעל וביקשתי
ממנה להישמע לך ולאפשר לי לגמור מה שעליי לעשות כאן.
ביקשתי ממנה לשים קץ לידידות שלה עם את־יודעת־מי,
וניסחתי את זה כאילו היא עושה לי טובה וכו׳ וכו׳.
מיכתב בכל יום, שיחות־טלפון ומיברקים, ולמרות זאת הוא לא
קיצר את נסיעתו אף ביום אחד. הייתי אחוזת אימה לקראת בואו,
והייתי אסירת־תודה על שלא ביטל אף אחת מ״חובותיו הלאומיות״
.למרות שלא הייתי מודאגת מה״שערוריה״ עצמה, או מהיבטיה
הציבוריים, לא שמחתי לקראת עימות עימו.
אמי היתה חולה. מכיוון שלא היתה מסוגלת להתמודד עם
המצב, לראות אותו נכוחה, להסתכל לו בפנים או אפילו להבין
אותו. היא חלתה גופנית. זה היה מן הסתם שילוב של עצבים
מעורערים ובכי רב מדי. היא עברה לכמה ימים לבית אחותה
(ראומה וייצמן).
עכשיו העמיס עליי דודי (עזר וייצמן) אשמה נוספת. הוא

הצביע עליה, מאחורי וילון, כשהיא שוכבת במיטה, עיניה נפוחות
ופניה סמוקות :״תראי מה עשית לאמא שלך!״
הוא הסביר שכל עולמה של אמי חרב עליה, שהתנהגותי
עירערה את היסודות האיתנים שהיא בנתה בקפדנות כה רבה
למען עתיד מישפחתנו, שהיא היתה במצב של הלם וגם איבדה כל
תיקווה לעתיד.
במקום להינמס מרוב בושה וכאב, הרגשתי בנקודה זו שאני
מפתחת לעצמי שריון־מגן. שנאתי העמדת־פנים של הקרבה
עצמית. לא יכולתי לסב •ל את הגישה המיסיונרית. לא הרגשתי
בכל אשמה, ולא נפלתי אפילו בפח של רחמים על עצמי.
הבטחתי שלא להיפגש עוד עם האיש הנדון. אמרתי שאני
מתחילה להרגיש כמו שעיר־לעזאזל. אולי מישהו היה אשם
בהדלפת משהו למישהו, אבל זה לא הייתי אני. הם מבזבזים את
זמנם ומפריעים לי בלימודים, ומשחקים במרגלים בכיוון הלא־נכון.
ינקתי
מאבי הנעדר את הכוח להשיב מילחמה שערה, וחיזקה
אותי גם העובדה שהו<) היה רחוק ועכשיו גם פחות מודאג.
בלילות ארוכים ניתחתי את הפרשה וקיבלתי החלטות.
כאשר חזר אבי, היתד, הסצינה קצרה, מכאיבה ומאלפת מכמה
בחינות. מצאתי אותו בחדרי. על השולחן היה מונח יומני, והיה

אורי אבניי

ברור שהוא קרא בו זה עתה. הוא נישק אותי בחום, מכיוון שלא
ראינו זה את זה במשך זמן רב. ואחרי זה הוא נתן לי סטירת־לחי
כל־כך חזקה, שעפתי כמעט לצד השני של החדר. הוא זרק את
היומן על הריצפה.
בכיתי מרוב כאב, ויכולתי רק למלמל :״למה? מה עשיתי?״
כשניסה לענות, לא היו בפיו תשובות ברורות, והצלחתי לחזור
לאיתני ואף לנתק את עצמי במידת־מה .״אני לא מדבר על קיביה,
או לבון או דוח־המודיעין( .כאן התבלבלה יעל. העסק־ביש
ופרשת־לבון אירעו רק כעבור חצי שנה ).את בת 14
וגימנזיסטית, ואת עוד לא די פיקחית או חכמה או מנוסה כדי
לדעת מתי מנצלים אותך: אז אל תקחי סיכונים עד שתהיי מוכנה
להם״:
הוא זעם על התקרית במחנה־הקיץ שרשמתי אותה ביומני —
זה הדהים אותו, וגם קצת הכאיב לו( .במחנה בקיבוץ נטפלו
כמה נערים אל יעל, והיא רשמה זאת ביומנה).
״זה בדוי בחלקו ״,אמרתי ״ולמדתי את הלקח״.
״או, כן? ואז הלכת לשכב עם גבר שיכול היה להיות אביך?״
השימוש במילים ״שיכול היה להיות אביך,״ בפי אבי שלי. גרם
לי לחייך. כשראה את החיוך, נתן לי עוד סטירת־לחי, והפעם
יכולתי לגלות בעיניו צער.
״לא שכבתי איתו. אני בתולה, אם זה חשוב, ואני אפילו לא
מעוניינת. אני לא יכולה להגיד את אותו הדבר על הרבה
מהחברות שלי, ונם זה לא חשוב״.
פחדתי לחייך, אבל הרגשתי בתוככי חיוך שטני, כשהוספתי:
״אחד מקציני השין־בית, שדיבר איתי בצורה אבהית מאוד. ושגרם
לי לבכות, ניסה גם לנשק אותי בצורה שלא היתה בכלל אבהית.
אז אני נזהרת עכשיו, אבא, ואני שולטת במצב. אבל הרבה אנשים
מסביב אינם שולטים במצב. ואולי כדאי לך לטפל בהם קודם.״
״אני אעשה את זה. אך כדאי לך להישמר!״
היה ברור כי השיחה נגמרה. הוא לא הרגיש בנוח. שנינו הוצאנו
קיטור, והיינו ערים לסכנה של הפיכת העניין למלודראמה. הוא
חיפש מוצא.
״בואי ותראי את השמלות שקניתי לך. אני מקווה שהמידה
מתאימה״.
״אתה לא רוצה לדבר עוד קצת?״ בחנתי אותו.
״העניין סגור, עד כמה שזה נוגע לי!״
זה נשמע כמו ״רות סוף״ ,והייתי אסירת־תודה. עלינו במדרגות,
ולפני שנכנסנו לדירה הוא נישק אותי שוב ואמר :״אני אוהב אותך
מאוד, אך אל תנצלי את זה!״
השמלות היו יפות, וגם שאר המתנות. אמי הצליחה להירגע

והעמידה פנים כאילו העניין נגמר גם לגביה. שום התנצלויות לא
הוחלפו בשום זמן. למרות שכולנו טיפלנו בצורה רעה במצב
שנוצר, לא קולקלה הקירבה שביני ובין אבי, ולא קטן המרחק
שבין אמי לביני.
קיבלתי מושג על המחיר שהיה עליי לשלם עבור התהילה,
הפירסום והעצמאות .״השיחה הגלויה״ עם אבי סיפקה רק אותו.
היו נושאים שהוא לא יכול היה להתעלם מהם, אך שהוא רצה
לסגור אותם במגירה. והוא שיחרר את עצמו יותר מכפי שתמך בי.
גם הוא רצה להיות חופשי מאשמה ומדאגות של אבא, ואני
הצעתי לו מוצא פשוט. שום אשמה, שום פסיכולוגיה, שום סימני-
שאלה לגבי איך הגענו לפער כזה או לתהום כזאת, ובעיקר —
שום הטפת־מוסר. שתי סטירות־לחי, חמישה מישפטיס, יומן אישי
שנגזר עליו להישרף ולהיפסק לנצח, וחזית חיצונית מחודשת של
אושר ואחדות, שסיפקה לשנינו אליבי טוב.
שנינו רצינו, בדרגות שונות של לגיטימיות, שלא להיות
עבדים לתכתיבים המגבילים של שיגרה מישפחתית.
כעבור חודש הגיע אבי לראש הפיראמידה הצבאית והתמנה
כרמטכ״ל של צה״ל, ועברנו לבית החדש שלנו בצהלה.
עד כאן הקטעים מיספרה של יעל דיין.
התיאור נכון לגמרי, מלבד כמה פרטים מישניים פה ושם(לא
הכרתי את יעל בכסית, אלא היא באה אליי למישרד, אחרי
שפירסמנו תצלום מיקרי שלה, שצולם בג׳מבורי של הצופים).
כמה מילים על הצד האישי. במשך כמה חודשים שררה בינינו
ידידות אמיתית .״יולה״ היתה בת 14 וחצי, ואני הייתי קרוב ליום־
הולדתי ה־ ,30 אך זה לא הפריע, אלא להיפך. יעל הצטיינה
בעירנות שיכלית בלתי״רגילה והיתה מפותחת הרבה מעבר
לגילה. היה זה תענוג לשוחח עימה. היחסים י היו אפלטוניים
בהחלט.
ידידות זו לא באה מפני שהיא היתה בת מישפחת־דיין. אם כי
עובדה זו בוודאי הוסיפה עוקץ מסויים לעניין. עד כמה שאני זוכר,
דיברנו הרבה על ענייני השלום. מכיוון שדיין היה אז מלך־ניצים,
יתכן שקיננה בי תיקווה כלשהי להשפיע עליו באמצעות בתו.
הרעיון כאילו קיימתי יחסים אלה כדי לשאוב מידע ביטחוני
מילדה תמימה הוא מגוחך ממש. יעל בת ה־ 14 הייתה רחוקה מאוד !

גדולה לעתיד המדינה. הוא עניין אותי גם מבחינת סיפרותית. אך !
ליעל לא היה מושג על מעשיו הפוליטיים של אביה. לעומת זאת
היה לה מבט ביקורתי בוחן ומנתח, ודעתה על אישיות אביה
עניינה אותי.
הדראמה הגדולה במישפחת דיין מסביב להדלפה הביטחונית ,
כביכול, לא היתה ידועה לי עד כה. אחרי שקראתי את הפרק; ,
עילעלתי בגליונות העולם הזה מהתקופה ההיא, ולא יכולתי \
לגלות בשום פנים מה הרעיש והדהים כל־כך את שרותי־הביטחון: .
שאלתי השבוע את יעל, אך גם היא אינה זוכרת. גינינו את טבח
קיביה — והיינו העיתון היחידי במדינה שעשה כן — אבל לא
גילינו שום סודות ביטחוניים. העולם הזה עבר גם אז צנזורה
קפדנית ביותר.
נראה לי כיום שכל העניין בושל על־ידי איסר הראל, הממונה
על שרותי־הביטחון, במיסגרת מילחמת־החורמה שהוא ניהל,
מטעם קבוצת נערי־החצר של בן־גוריון, נגדי ונגד העולם הזה.
כפי שגילה הראל לאחר מכן, ראה בנו את ״האוייב מס׳ 1של
המישטר״ ,וכפי שגילה מנחם בגין, ניסה הראל לטפול עליי
אשמת־שקר של ריגול לטובת ברית־המועצות ולכלוא אותי
במעצר מינהלי-.בגין, שהיה לו תמיד אמון מוחלט בנאמנותי
למדינה, מנע זאת, וגם טרח להודיע לי על כך בסודי־סודות.
בעיקבות הביקורת החריפה שלנו על פעולת־קיביה, נערך
בדצמבר 1953 נסיון של התנקשות בי. הנסיון לא הצליח, תודות
לקבוצה של צנחנים, בהנהגת ירמי בוגדנוב ז״ל, שחשו לעזרתי,
אך שתי ידיי נשברו. האשמנו
בהתנפלות את השין־בית. סיפורה
של יעל מאשר את הדבר בדיעבד.
פרט
אחד חסר בתיאורה.
היחסים בינינו אומנם הופסקו
— אך לפני כן נפגשנו עוד פעם :
אחת בחשאי. זה היה בביתו של
אורי סלע, ובתיווכו של גנרי
(רחבעם זאבי) ,שאשתו היא רודנית
של סלע. נקטנו באמצעים :
כדי לשמור על סודיות הפגישה: ,
שבה סיפרה לי יעל מה התרחש; .
היא באה להזהיר אותי.
הפרשה כולה מחווירה לנו עד
כמה התקדמה המדינה מאז הימים ההם — מבחינת המישטר. טיב
שרותי־הביטחון וחופש־העיתונות. איני מאמין שזה יכול היה
לקרות כיום.
ועוד הערה. אחרי פירסום רשימתי לפני שלושה שבועות,
טילפנה אליי רות ריין והתלוננה על שכתבתי מה שכתבתי אחרי
קריאת פרק אחד. רות אמרה שאחרי שאקרא את הספר כולו
ארגיש צורך להתנצל על כך שאמרתי שזהו ספר־קיטש, הכתוב
למען נערי בר־מיצווה באמריקה.
בינתיים קראתי עוד שני פרקים, ואני כבר מתנצל. זהו ספר
יותר אמיץ מכפי שסברתי, אחרי קריאת הפרק הראשון. את דעתי
השלמה אביע אחרי שאגמור לקרוא את הספר כולו.

ההחלטה לשגר את חיל־האוויר להפצצת מרכז אש״ף בתוניסיה היתה
מבוססת על פירכה. אורי אבנרי מנסה בסידרה זו לפזר את הערפל
שבו מתקבלות ההחלטות, ולהשיב על השאלות המנסרות בחלל
הבעיה הקשה ביותר היא בעיית הטימטום הפוליטי.
בין אנשים אינטליגנטיים יכול להיות -וגם צרין להיות -ויכוח על פיתרון בעיות
המדינה. אבל הוויכוח הזה צריך להתבסס על עובדות מוסכמות, ועל ראייה מפוכחת של
המציאות.
המציאות היא אחת. אפשר להציע פיתרונות שונים לבעיותיה. כאשר רוצים להגיע
ממציאות א למציאות ב׳ -אפשר להתווכח על טיבה של המציאות הרצויה. אני יכול לרצות
במציאות מסויימת, ופלוני יכול לרצות במציאות אחרת. על כן צריך להתנהל ויכוח. אך לא
על מהות המציאות הקיימת.
כאשר מתכחשים למציאות הקיימת, ורואים במקומה מציאות דמיונית -הרי נוטשים
את די ן השפיות. הוויכוח חדל מלהיות רציונאלי. הוא עולה על דרך האיוולת.
יש תרופות אנטי״ביוטיות למילחמה בכל מיני מחלות. הלוואי והיו קיימות תרופות
אנטי״אידיוטיות למילחמה בטימטום הפוליטי.
הטימטום הורג. ראינו מילחמות שנבעו מטימטום (למשל: מילחמת״העולם הראשונה),
שקטלו יותר בני״אדם מאשר המגיפה השחורה של ימי״הביניים, יותר מהסרטן וממחלות־

• ,.אין לנו עסק ע הפלסטינים.
אנחנו צריכים להסת דר עם ירדן
ועם מרינות־ערבי
יש לנו עסק עם הפלסטינים, מפני שהם קיימים: יותר מארבעה
וחצי מיליוני בני־אהם, המאמינים בלהט שהם עם פלסטיני. יותר
משני מיליון מהם חיים תחת שילטון ישראלי, ו־ 700 אלף מאלה
הם אזרחי־ישראל.

אם אין תוכנית להעלות ארבעה וחצי מיליוני בני־ארב
אלה בארובות של ארמוויץ חדשה בנגב(וי ש
הדוגלים גב בכך) ,הרי כל תוכנית צריכה לכלול
פיתרון לבעיה זו, שלא יסכן את קיום ישראל.
גירוש הפלסטינים האלה, נוסח מאיר כהנא (ובסתר־לב גם
התחיה וחלק מהליכוד) לא היה פותר את הבעיה, אלא רק משנה
את מהותה. ארבעה וחצי מיליון שונאי־ישראל מעבר לגבולות
המדינה היו מונעים כל יציבות במרחב, וממילא גם מונעים כל
שלום עם ישראל.
אחרי מילחמת־העצמאות, השתררה האשליה כי השם ״פלסטין״
נמחק מהמפה, וכי העם הפלסטיני חדל מלהתקיים. יתכן
שדויד בן־גוריון האמין בכך. הוא בוודאי האמין כי הבעיה תיעלם
מעצמה. במשך דור אחד או שניים.
מאז עברו שני דורות, ונעשו נסיונות בלא־ספור לחסל את העם
הפלסטיני. לשבור את רצונו הלאומי, להביא אותו לייאוש
ולהפקרת שאיפתו לקיום לאומי.

החל בפעולות־ה״גמול־ של ראשית שנות ה־50
וכלה בהפצצת מרכז אש״ן! בתוניס — נכשלו כל
הנפיונות האלה, מפני שהיו מבוססים על פירכה:
•מניתן להביא באמצעים צבאיים לחיסול רצונו
הלאומי •מל עב. פירבה זו מקורה בבורות, בהת־ממאות
ובזילזול באוייב — תכונות מסוכנות בכל
מילחמה.

הלב בימינו. הטימטום המדהים של מילחמת״הלבנון, שהכנסת הצביעה בעדה כמעט פה
אחד, הרג 654 ישראלים ורבבות לבנונים. פלסטינים ואחרים.
ההיסטוריונים יקבעו, קרוב לוודאי, כי בשנים 1986/1985 היתה קיימת הזדמנות
מצויינת להשגת השלום בין ישראל והעולם הערבי. אך כאשר יפשפשו במיסמכים ימצאו
כי בישראל לא התנהל על כד שום ויכוח רציונאלי -לא בממשלה, לא בכנסת ובוועדותיה,
לא ברחוב, לא בעיתונות. לא היה אלא בליל של סיסמות״תעמולה, טענות״כזב, מישאלות
חסודות ותישפוכת של רגשות. בקיצור: אידיוטיזם.
בסידרה זו ייעשה נסיון לייצר כמה גלולות אנטי״אידיוטיות. כלומר: להפעיל את ההגיון
השפוי לגבי הסוגיות של תהליך־השלום.
איני בא להטיף כאן לדיעות מסויימות, שאני עצמי דוגל בהן. מישהו אחר יכול להסיק
מאותן העובדות מסקנות הפוכות. אך קודם כל יש לראות את המציאות כהווייתה.
אביא להלן כמה מסיסמות״ההבל המתהלכות כעת בישראל, בחוגי־השילטון וככלי־התיקשורת,
ואנסה להעמיד אותן במיבחן של הגיון פשוש.

לשים מה מנהלים משא-ומתן. בלומר: חיטוב הפית•
רון שאליו רוצים לחתור, ולא הפרטים הטכניים. על
הפרטים הטכניים כדאי לתת את הדעת רק אחרי
שברור אל איזה יעד חותרים.

• ,.אין טעם שנריב בינינו על תנאי
השלום. בא שר אין עם מי לדברי

זה נוח, אבל זאת שטות.

כאשר נדע אנחנו על מה אנחנו מוכנים לדבר,
יימצא מי שידבר עימנו.
לפני ישראל עומדת בעיקרו של דבר שאלה פשוטה לגמרי,
בעלת מימדים היסטוריים. זה היה ברור כבר ב־ ,1967 וזה לא
השתנה עד היום.
וזאת השאלה:

האם אנהנו מעדיפים את השלום על פני החזקת
השטחים הכבושיב, או שאנחנו מעדיפים את החזקת
השטחים הכבושים על השלום.

את השאלה הזאת, שאחדים מאיתנו הציגו אותה כבר למחרת
מילחמת ששת־הימים, מציגים עתה בפה מלא המלך חוסיין ויאסר
ערפאת: שלום תמורת שטחים. כל השלום תמורת כל השטחים
שנכבשו על־ידינו ב־.1967
השאלה אינה כרגע: האם הערבים באמת מוכנים לזה?

את התשובה על כך לא נדע אלא אם כן נציע להם את ההצעה
ברצינות. ואת ההצעה איננו יכולים להציע להם ברצינות, אלא אם
כן החלטנו אנחנו אם אנחנו מוכנים לכר.

ההחלטה היא שלנו, הציבור הישראלי: האם רובנו
הגדול מוכן להחזיר את השטחים הכבושים האלה
תמורת שלום רישמי ומלא, או לא?

אם התשובה היא ״לא כי אז נגמר הוויכוח, ואין כל טעם
להמשיך בדיון. השאלה היחידה הנשארת לוויכוח היא איר נגן על
מדינת־ישראל (בארץ־ישראל השלמה) במילחמות הבלתי־נמ־נעות,
ובהן, במוקדם או במאוחר, מילחמה גרעינית, שבה יפעילו
שני הצדדים נשק־השמדה טוטאלי.
אם התשובה היא ״כן הרי אז יתחיל הוויכוח על השאלות
הבאות, כגון: למי להחזיר את השטחים הכבושים, באילו תנאים,
איר לפתור את בעיות־הביטחון הכרוכות בפיתרון זה, בעיית
ירושלים, בעיית־הפליטים, בעיית הסימון הסופי של הגבול ועוד
ועוד.

ורק אחרי בל אלה — כשאנחנו יודעים מה אנחנו
רוצים — מתעוררות שאלות כגון עם מי לנהל את
המשא־ומתן, בחסות מי, והיכן.

• ״אין עם מי לדבר, מפני ששום
גורם ערבי ופלסטיני אינו משלים
בעצם עם קיומה של מדינת־י
שראל
זה פשוט אינו נכון.

לא היה צורך בנאומו ההיסטורי של המלך חוסיין

כיום בוערת הבעיה יותר מאשר אי־פעם. די להביט בגליון
כלשהו של עיתון ישראלי כדי להיווכח כי מדי יום מוקדש יותר
מחצי השטח למאבק הישראלי־פלסטיני ולספיחיה פיגועים
הרריים, מעשי הרג והרס, התוצאות הכלכליות. עליית הגיזענות
בארץ, הלוחמה הפוליטית ברחבי העולם, ועוד ועוד. לגבי בעיה
ש״נעלמה״ לפני 36 שנים, זהו מצב תמוה.

לא יבול להיות ויכוח רציני בין אנשים אינטליגנטיים
על עצב קיומה של הבעיה הפלסטינית
והצורך למצוא לה פיתרון. יכול להיות רק ויכוח על
טיב הפיתרון.

• ״לא ננהל משא־ומתן עם(אעדף.
הפלסטינים 1כו לא ננהל משא־ומתן
במיסגרת(ועידה בינלאומית.
תיווך אמריקאי ובו
דיבורים מסוג זה, השולטים כיום במדיניות הישראלית, הם
שיא חוסר־ההגיון אם. מתייחסים אליהם ברצינות ולא כאל
טכסיסים למניעת כל משא־ומתן בכלל.
בחיים המדיניים. יש ערך מסויים לפרטים טכניים, כגון צורת
המשא־ומתן. אך זהו ערך פעוט.

העיקר אינו איך מנהלים משא־ומתן ודרך מי, אלא

פברואר :1948 אנשי־פלמ״ח במילחמה טול הפלסטינים אחו׳ החלטת החלוקה

באדם, שבו הביע נכונות למשא־ומתן ישיר עם
ישראל על בביב ההחלטות 242ו־ ,338 כדי להפריך
טענה זו.

לפני שמונה שנים נקט מנהיג המדינה הערבית הגדולה ביותר
ביוזמה, שהסתיימה בכריתת הסכם־שלום רישמי עם ישראל.
שלום זה החזיק מעמד בכל התהפוכות מאז.
(השלום הזה התקרר, מפני שמיליוני מצרים משוכנעים בכנות
כי ישראל רימתה אותם והפרה את ההסכם שבו הוחלט להעניק
״אוטונומיה מלאה״ לתושבי השטחים הכבושים ולהגשים את
״הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני״ .ההתכתשות על
המשמעות המדוייקת של סעיפי ההסכם לא תועיל. ממשלת־ישראל
בוודאי לא תסכים להעביר את העניין לבית־המישפט
הבינלאומי בהאג או לבוררות בינלאומית, כדי שיפסקו מה בדיוק
נאמר בהסכם).
אין כל קושי לשלוף מאות מיסמכים — החל בהחלטותיהן של
ועידות־הפיסגה הערביות, מ־ 1978 והלאה, ועד לראיונות האחרונים
עם יאסר ערפאת — כדי להוכיח כי רוב העולם הערבי ורוב
העם הפלסטיני מוכנים לשלום עם ישראל. השאלה היא: איזה
שלום, ובאילו תנאים.

המיסמכים הכתובים נתמכים על־ידי עדויותיהם
של מאות אנשים בעולם ובישראל, שנפגשו עם
ערבים בכלל ועם פלסטינים בפרט, המדווחים כולם
על עייפות הערבים מן המאבק ההיסטורי ונכונותם
לשלום בתנאים הנראים להם סבירים.
החוק החדש, הבא לאסור מיפגשים עם אנשי־אש״ף נוער
בעיקר כדי למנוע את הבאת העובדה הזאת לידיעת הציבור
הישראלי. לולא כן, היה מיותר לגמרי.
יכולים לטעון כי כל אלה — ההצהרות, המיסמכים, הדיווחים
— אינם אלא כזב, מסך־עשן עבה, שמאחוריו נותרה אי־הנכונות
הבסיסית של העולם הערבי להשלים לצמיתות עם קיומה של
מדינת־ישראל.

יש רק דרך אחת ויחידה לאשר או להפריך טענה זו:
להעמיד אותה במיבחן המעשי, על־ידי פתיחת משא־ומתן
עם הערבים ו/או הפלסטינים.

• ,.איך אפ שר ל שאת ולתת עם
מחבלים״
אחד המיכשולים החמורים ביותר, העומדים לפני כל מחשבה
הגיונית על הסיכסון־ הישראלי־פלסטיני, הוא השימוש (משני
הצדדים) במילים טעונות־רגשות.
הישוב העברי לא הבין את המתרחש בשנים 1936־ 1939 מפני
שדיבר על ״כנופיות״ ,ואת המתרחש בראשית 1948 מפני שדיבר
על ״פורעים״ .מאז מילחמת ששת־הימים התרגלה המדינה לדבר
על ״מחבלים״ .כאשר המדובר לא רק במבצעי־פיגועים, אלא בכל
התנועה הלאומית הפלסטינית, על מנהיגיה ומוסדותיה.

בכך הצליחה המדינה לערפל לעצמה את החושים
ולמנוע מעצמה כל אפשרות לנתח את הבעיות
באופן הגיוני.

הסיכסוך המתמשך בן מאה השנים הוא בין מדינת־ישראל
(ולפני־כן: הישוב העברי) ובין התנועה הלאומית הפלסטינית,
בגילגוליה השונים. זוהי מילחמה, שבה משתמשים שני הצדדים
בכל שלב באמצעים העומדים לרשותם. הצר הישראלי מפעיל
כיום את חיל־האוויר, הטנקים והתותחים, ואילו הצד הפלסטיני
מנסה לבצע פיגועים(״טרור״ ,בלשון המקובלת בישראל).

לצורך הדיון ההגיוני, מוטב להשתמש במילים
ניטראליות, שאינן טעונות מתח של רגשות.

אם רוצה ישראל לנהל משא״ומתן עם הפלסטינים, אין טעם
לנהל אותו אלא עם המוסד. אשר הפלסטינים עצמם. ברובם
העצום. רואים בו את מנהיגותם המוסמכת. הדבקת שמות־תואר
למוסד זה אינה עוזרת לגיבוש החלטות נבונות.

• ,.לא ננהל משא־ומוזן עם אש״ף.
מפני שאש ף הוא אירגון־טרור״
אין הגדרה אובייקטיבית למושג ״טרור״ .אם נניח ש״טרור״
הוא כל שיטת־לחימה הפוגעת באנשים ״חפים־מפשע״ ,כגון נשים
וילדים, כי אז יש לא־מעט פעולות שלנו העלולות להיכלל
בקטגוריה זו. כגון הפגזת שכונות ביירות המערבית והפצצת
מהנות־פליטים, או פעולות מסויימות בשטחים הכבושים.

אמנות־ז׳נווה המעודכנות מגינות גם על אירגוני־לוחמים
בלתי־סדירים, שאינם לובשים מדים והעוסקים
במילחמת־גרילה.
הצרפתים ניהלו משא־ומתן עם אירגון־השיחרור האלג׳ירי
(פל״ן) ,והאמריקאים עם הווייט־קונג — שני אירגונים שהפעילו
גרילה בממדים גדולים ובשיטות אכזריות הרבה יותר מאשר
אש״ף.
אין מדינה יכולה לבחור לעצמה את האוייב שלה ואת שיטותיו.
אם היא רוצה לנהל משא־ומתן לסיום המילחמה, עליה לנהל
משא־ומתן עם האוייב הלוחם בה — אחרת עצם רעיון המשא־ומתן
הופך לאבסורד.

הצורך לנהל משא־ומתן עם אש״ך אינו קשור
בטיבו של אש״ך או בטיב שיטותיו. הצורך הזה נובע
מן העובדה שאש״ך הוא הגוף החולש בפועל על הכוח
הלוחם בנו, ושהוא הגון המסוגל, על כן, לעשותעימנו
הסכם לסיום המילחמה.

ישראל הכירה במימד זה של אש״ף כאשר יצאה למילחמת־הלבנון
במטרה ״להרוס את תשתית המחבלים״ — קרי: לחסל את
אש״ף, על מוסדותיו המדיניים והצבאיים. לפני כן הכירה בו כאשר
עשתה הסכם עם אש״ף להפסקת־אש בגבול הצפוני, באמצעות
פיליפ חביב. הסכם זה, כידוע, החזיק מעמד במשך 11 חורשים.

בקיצור: משא־ומתן טל שלום מנהלים לשם סיום
מילחמה, ועל כן צריכים דנהל אותו עם מי שמנהל את
המילחמה בנו.

אחרת — אין כל טעם למשא־ומתן. מה הטעם בהשגת הסדר
עם מי שאינו צד במילחמה. כך שההסדר עימו לא יביא לסיום
המילחמה?
משום כך, העובדה שפלוני מפעיל נגדנו פעולות אלימות אינה
פוסלת אותו למשא־ומתן, אלא להיפך. משא־ומתן אינו מתן פרס
או גילוי אהבה. לאחרונה גילה שבתי טבת כי דויד בן־גוריון רצה
בשנות ה־ ׳ 30 להיפגש עם המופתי, חאג׳ אמין אל־חוסייני השנוא,
מתוך נימוק זה.
הוא הדין לגבי זהות הנושאים־ונותנים. כל צד לוחם צריך
לקבוע מי מייצג אותו. אין זה עניין פורמאלי. אלא מעשי מאוד.
את המשא־ומתן צריכים לנהל עם מי שהצד השני מקבל את
מרותו, כך שהסכמתו להפסקת המילחמה אכן תתקבל על־ידי הצד
השני ותביא לסיום המילחמה.
אחרת. לשם מה כל העניין?

• ״אש״ף מדבר על שלום. אבל מתגלות האמיתיות כוונותיו במעשי־הטרור שהוא מבצע...״
זה מצלצל יפה באוזני המונים נבערים. אך אין זה רציני.
קודם כל: ישראל לא הציעה לאש״ף הפסקת־אש או שביתת־נשק.
שביתת־נשק כזאת בין ישראל ואש״ף אכן הושגה על־ידי
השליח האמריקאי ב־ 1981 לגבי הגבול הלבנוני, והוא החזיק
מעמד במשך 11 חודש. הוא לא הופר על־ידי אש״ף (שהיתה לו
סיבה טובה להקפיד ע.ל קיומו המדוקדק) אלא על־ידי ממשלת ישראל, כאשר פלשה ללבנון ב־ 6ביוני ( 1982 וליתר דיוק: יומיים
לפני כן, כאשר הפציצה את ביירות המערבית, כביכול בתגובה על
ההתנקשות בחיי השגריר ארגוב, אף שידעה היטב כי לאש״ף לא
היה כל קשר למעשה).
היה זה נוח מאוד אילו היה אש״ף מונע פיגועים כמו הרצח
במרינה של לארנקה, בעוד שצה״ל היה ממשיך באיו מפריע
בפעולותיו, כגון לכידת ראשי אש״ף בלב־ים וירי כמעט ללא־אבחנה
בגדה המערבית ו״אצבע קלה על ההדק״ .אבל קשה
להאמין כי ניתן להשיג הסכם על מילחמה חד־סיטרית כזאת.

אין לדעת אם אש״ן היה מסכים סיום לשביתת־נשק
הדדית. הדבר לא נבדק, מפני שממשלת־ישראל
אינה רוצה בו. סביר להניח שאש״ן יסכים להפסקת
אש לקראת משא־ומתן, בתנאי שיכלול את כל
פעולות המילחמה — ובכללן ההתנחלות והפקעת
האדמות.
הפסקת־אש אינה תנאי למשא־ומתן. יש דוגמות רבות בהיסטוריה
שבהן קדמה הפסקת־אש למשא־ומתן, ויש גם הרבה
דוגמות הפוכות, ביחוד כאשר המשא־והמתן אינו מתנהל בין שתי
מדינות, אלא בין מדינה מצד אחד ובין תנועת־שיחרור מצד שני.

• ..אין פלסטינים מתונים. כולם
דוגלים בטרור״
למרבה הצער. איו קשר ביו שני הדברים.

אין קשר הגיוני בין מתינות ובין הנכונות לבצע פיגועים.

למשל: יכול פלסטיני להיות מתון מאוד בנכונותו
להכיר בישראל ולהגיע עימה לשלום של דו־קיוט
בשתי מדינות — ובאותה השעה להאמין שרק
באמצעות פיגועים אכזריים ביותר ניתן לשכנע את
ישראל להסכים לכך.
וגם להיפך: יכול ישראלי להאמין כי בסופו של דבר נצטרך
להסתדר עם אש״ף, אך להאמין כי כדאי להנחית בינתיים על
אש״ף מהלומות רצחניות, כדי לשפר את עמדתה של ישראל
במשא־ומתן.
יש להניח כי ההחלטות של ערפאת וחבריו על חומרת
הפיגועים בישראל נובעות מהערכותיהם לגבי נכונות ישראל
לשלום עם אש״ף. ככלי שיאמינו כי ישראל רחוקה מנכונות זו, כן
תגבר הריעה שיש להלום בה בכל האמצעים. ולהיפך: ככל
שיתקבל הרושם כי ישראל עומדת להסכים למשא״ומתן, כן יקטן
הפיתוי לבצע פיגועים.

יש רק דרך אחת להעמיד את הדבר במיבחן: להציע
לאש״ך הפסקת־אש כללית כשלב לקראת משא־ומתן
עימו, ולהניח לאירגון לקבל החלטה לכאן או
לכאן.

• ״על המישלחת הירדנית־פלסטינית
לנהל איתנו משא־ומתן
ישיר בלי תנאים מוקדמים״
זה מצלצל יפה. וזה הבל גמור.
לממשלת־ישראל יש ויש תנאים מוקדמים לניהול המשא־והמתן.
העי״קרי שבהם: שבמישלחת הירדנית־פלסטינית לא ישתתף
אדם השייך לאש״ף או המזדהה עימו.

יהיה טיבו של תנאי זה כאשר יהיה(ועוד נדבר על
כך) — אין ספק שזהו תנאי מוקדם. תנאי כל־כך
מפריע, עד כי הוא עלול להחניק באיבה כל אפשרות
•טל משא־ומתן.

לליכוד יש תנאים מוקדמים נוספים. למשל: שהמשא־והמתן
צריך להתנהל על־בסיס ההסכמים של קמפ־דייוויד, שכל הגורמים
הערביים (ובעיקר ירדן והפלסטינים) דחו אותם מכל וכל.
משמע: אילו היו הירדנים והפלסטינים דורשים מאיתנו
להיכנס למשא־ומתן בלי תנאים מוקדמים, היינו אנחנו מסרבים
בתוקף.

ממשלת־ישראל דורשת שהערבים ייכנסו למשא־ומתן
בלי תנאים מוקדמים מציד ם אחרי שייכנעו
לתנאים המוקדמים שלנו.

ולגופו של עניין: מאז בריאת העולם ועד ימונו לא היה עוד
משא־ומתן בלי תנאים מוקדמים. כל משא־ומתן מתנהל במיסגרת
של נתונים מינימליים, המקובלים על כל הצדדים — שהרי אחרת
אין אף טעם להתחיל בו. לעיתים מובנים תנאים אלה מאליהם,
ואין צורך להגדירם, ולעיתים יש לנסחם בטרם משא־ומתן.

המשא־ומתן החשוב ביותר בתולדות ישראל —
המשא־ומתן לשלום עם מצריים — התנהל כולו על
בסיס של תנאים מוקדמים. ועוד איך!
עוד לפני שאנוור אל־סאדאת בא לירושלים, נפגש איש־אמונו
עם משה היין, שהיה איש־אמונו של ראש ממשלת־ישראל, מנחם
בגין. בפגישה סודית זו, שנערכה במארוקו, מסרה ישראל
למצריים שהיא מוכנה להחזיר את כל חצי־האי סיני, עד המילימטר
האחרון, תמורת שלום מלא. כלומר: התוצאה הסופית של
המשא־ומתן נקבעה בהסכם חשאי עוד לפני שהתחיל:

ניתן לומר שבכל משא־ומתן ידוע מראש, פחות או
יותר, שיש הסכמה לגבי היעד הסופי, והמשא־ומתן
הממשי מתנהל רק על הפרטים (היכולים, כמובן,
להיות חשובים מאוד כשלעצמם).
(המשך הסידרה בשבוע הבא)

1 13

ד ב איתן, שופט רשענו, מסבו מדוע חתם ז1ר עצומה נגד מילחמת־הרבנון
בעודו מנהו כשופט מחוז; ער גדוד השינה שר שופט הקובע גוויות, ער
בדידותם החבותית שר השופטים, ער הוגשת־השריחות בגיר צעיר
״כשופט אתה צריך
להילחם נר הזמו
שבער המכולת לא חן
לו הנחה על צינצנח
לבו שאתה קונה״

..התפטוח׳ מבית־הוין
הצבאי נשהומטנ״ל
נתן חנינות לפינטו
ורלוומן. חשבתי שזה
גובל בשעווויה״

..כשופט אתה משתדל
להימנע מלהביע את
הושת הפוליטיות שלך
אחה ח״ב להיות נהיו
בבחיות החבוים שלו״

..יש הרבה נדווי־שינה.
אתה שבע גוולוח שר
אנשים, מבלי והיות
משוכנע שאתה נמצא
על קדקע בטוחה״

כאשר חתם דב איתן, סגן־אלוף במילואים
ושופט בית־המישפט המחוזי בירו שלים,
על העצומה שכותרתה ..יש גבול -
הפעם לא נוכל עוד!״ לא ידע שהיא תוביל
אותו אל מחוץ לכט״המישפט. דב איתן
חתם על העצומה בעת הפגגת ה־ 400 אלף
המפורסמת בכיכר מלכי״ישראל בתל-
אביב. היתה זאת ההפגנה, שקראה להקים
לאלתר ועדת״חקירה ממלכתית, בעיקבות
הטבח במחנות צברה ושאתילא.
גם היום, שנתיים אחרי הסערה שליוותה
את דרכו החוצה, לא מתחרט איתן על צעדו
יוצא״הדופן. הוא מבקש לעיין שוב במיסמן
שעליו חתם, ומסביר שהיום יש לדברים

קונסנזוס, שהיום כמעט כל אחד היה חותם
על דברים אלה.
״אנו, קצינים וחיילים במילואים ״,נאמר
במיסמן שהיה מופנה לראש״הממשלה
ולשר-הביטחון ,״פונים אליכם שלא לשלוח
אותנו ללבנון -כי לא נוכל עוד ...נשבענו
להגן על שלומה וביטחונה של מדינת-
ישראל ואנו נאמנים לשבועה זו, על כן אנו
פונים אליכם לאפשר לנו למלא את שרות־המילואים
בתחומי מדינת״ישראל ולא על
אדמת לבנון. אתם מנסים לכפות, סדר
חדש׳ על חורבותיה של לבנון, עבור הפ-
לאנגות ...במקום שלום לגליל, הבאתם
מילחמה שסופה אינו נראה״.

דבר חתימתו של שופט בית״המישפט
המחוזי על העצומה הפוליטית פורסם תיש־עה
חודשים אחר״כן ועורר סערה ציבורית.
משה ניסים, שר־המישפטים, מיהר להגיב,
מבלי שבדק את העובדות לאשורן.
זמן קצר אחר־כן פרש דב איתן לגימ־לאות.
הוא מסביר שעשה זאת כי ממילא
חטא עוד קודם לכן בהירהורי-פרישה,
ואולי חיפש הזדמנות נאותה לעשות את
הצעד החוצה.
לא היתה זו הפעם הראשונה בקריירה
השיפוטית של איתן שהוא עושה צעד
דראסטי ולא מקובל. כמה שנים קודם לכן,
אחרי שרפאל איתן, הרמטכ״ל, המתיק את

עונשם של פושע המילחמה דניאל פינטו
ושל רוצח־הערבי ישראל לדרמן, נקט בפ עולה
שקטה, שלא הובאה לידיעת הציבור
הרחב. אן חיכתה גלים בחוגים מיקצועיים
מצומצמים. איתן ביקש העברה מתפקידו
כאב בית״דין צבאי וכשופט צבאי במי לואים,
לשרות־מילואים רגיל. הוא נימק את
בקשתו בחנינה המוזרה, שהוכיחה, לדבריו,
חוסר״שיוויון מוחלט בפני החוק, ואת זאת
לא יכול היה לקבל. שילטונות הצבא לא
העבירו אותו מתפקידו, אך הוא לא נקרא
עוד לשבת על כס המישפט הצבאי.
איתן ( )50 למד בגימנסיה גאולה בתל־אביב.
כשסיים את לימודיו נרשם לפקולטה

י למישפטים באוניברסיטת ירושלים. באותו
מחזור למד גסבישוז ניטים, שר־הסישפטים.
באמצע הלימודים, שאותם עשה איתן
בעתודה האקדמית, החליט לעבור לשרות
סדיר והתגייס לצה״ ל. הוא שירת בחטיבת
גיבעתי ובפיקוד הצפון.
כשהתחילה העיר אשדוד להיבנות, עברו
לשם מרים ודב איתן. היא לימדה בבית-
ספר, הוא פתח פרקטיקה פרטית. בגיל ,32
גיל צעיר מאוד, מונה איתן כשופט־שלום
ונשלח לאילת. משם עבר לירושלים, היה
סגן מנהל בתי־המישפט בארץ, כיהן בדרגת
שופט״שלום ראשי בירושלים וברמלה וב־
1978 התמנה כשופט בבית־המישפט המ חוזי
בבירה.
איתן היה שופט פופולארי ויוצא־דופן,
ועורכי־דין אהבו לנהל אצלו מישפטים. הוא
היה מקורי ומפתיע. היה ידוע ששעות־העבודה
שלו אינן מוגבלות, ואם נדרש, היה
מאריך את ישיבות בית״המישפט גם לשעות
הערב המאוחרות, כדי לסיים את הה ליכים.
הוא גם לא היה נמנע מלהעיר הערות
עוקצניות לכל עבר, במיקרים שזה היה
דרוש.
זמן קצר לפני שפרש מתפקידו הובא
לפניו נאשם, שגידף פקיד־גביה של רשות-
השידור ואיים עליו. הפקיד היה במיקרה
ערבי, והנאשם קילל אותו על רקע זה וכינה
אותו במילים,, :ערני מלוכלך־ .כאשר דרש
התובע להטיל על הנאשם עונש-מאסר,
הסתפק השופט בקנס ובמאסר על-תנאי
וציין בפסק־הדין :״איך אפ שי להרתיע את
הציבור מלקלל ערבים כאשר ראשי המדינה
קוראים לערבים ג׳וקיסד הוא התכוון
לדבריו של רפאל איתן.
איתן פרש מכס״המישפט לפני שנתיים
והוא אינו מצטער. הוא מדבר על הדברים
באיפוק רב. מרים איתן, אשתו, מורה במיק-
צועה, שהיא משוררת אשר הוציאה לאור
שני ספרים והמנהלת את בית ש״י עגנון
בירושלים, קצת יותר נסערת ממנו :״אצלנו
אין כבוד לבן־אדם שמתפטר. אם אדם
מתפטר, אז חושבים שיש לו מצפון לא נקי.
שופטים דואגים לכיסא שלהם, כמו כולם
פה, במדינה. כל אחד דואג לכיסא,
למשכורת ולתנאים ״.מרים אמרה את הדב רים
באמצע הראיון, כשבעלה סיפר שריג-
שותיהם של השופטים מתקהים עם הזמן
וחלקם נשארים בכיסאם משום שאין להם
ברירה.
חוג מכריו, גם בתקופת היותו שופט, היה
מורכב בעיקר מאנשים מן התחום הסיס-
רותי, חבריה של אשתו.
לזוג שתי בנות, כרמל 26 הלומדת קול נוע
בארצות״הברית, ורקפת 21 נבלנית
הלומדת צילום בארצות״הברית. מרים ודב
איתן גרים בדירה צנועה בירושלים.
לפני זמן קצר, אחרי מותו של מיכאל
אלבין בעת חקירה במישטרה, כתב איתן
מאמר קטן ובו הסביר את הסתייגותו
משיטת המעצר עד תום ההליכים. מעניין
היה לשמוע דעתו של שופט לשעבר, שפרש
מתפקידו אחרי שערוריה ציבורית.

• למה חתמת על העצומה?
כי חשבתי שמה שכתוב בה זאת האמת וזה
מה שצך יך להיות. נרמה לי שהיום זה כמעט
קונסנזוס של חלק גדול מהעם.

י י • אתה ׳חתמתי על זה ־ביום ההפגנה
של ה־ 400 אלף. כשחתמת, ידעת שתהיה
כזאת מהומה סביב החתימה שלך?
בוודאי שלא.

• לא חשבת, לא חששת?

לא. אני אסביר גם למה. ראשית, אם תזכרי,

בזמן ההוא התנועה יש־גבול לא היתה ידועה.
ואף אני לא ידעתי שיש גבול איננה סיסמה
גרידא. מאותה עצומה גם לא עלה שהמדובר
בסרבנות לשרת בלבנון. העצומה, על פניה,
נראתה תמימה.

• אכל לחתום על עצומה כזאת זו
הזדהות פוליטית?

דם ומרים איתן השבוע
•כששופט בא למקום, הוא מרגיש שהוא מפריע לאנשים

נכון. זו הזדהות פוליטית שנעשתה מצירי לא
כשופט. אם את רואה, נם לפי הטכסט, היא
נחתמה כאיש־מילואים.

• שופט יכול להיות לא־שופט?

אני חושב שבמדינה שבה שופט יכול לשרת
גם במילואים, אז הוא לא רק שופט. גם חברי־כנסת
לא תמיד מצביעים לפי הקו של מיפלגתם.
לכל אדם באשר הוא אדם ולא מכונה, יש זכות
לפעול לפי מצפונו.

• אבל שופטים במילואים משרתים
כשופטים?

אני. באותה תקופה, כבר לא שירתי בבית־הדין
הצבאי. יכול להיות שלוא הייתי אז עדיין
משרת במילואים כשופט צבאי, הייתי שוקל פעם
נוספת אם לחתום.

• זאת אומרת, שכאשר באת לחתום
על העצומה לא היו לד היסוסים הקשורים
בכך שאתה שופט?
לא היו לי היסוסים של ממש, כי ראיתי את
זה כדבר מובן מאליו, כשעומדת סוגיה כל־כך
חשובה — ואני ראיתי אותה אז כסוגיה מאוד
חשובה — יכול להיות שצריך לדעת לבחור בין
שני דברים. אני לא יודע אם באותו זמן עלה
בדעתי, או לא עלה בדעתי. שזה עלול להיגרר.

• יש שופטים אחרים שהשתתפו
בהפגנה הזאת?

אני לא זוכר שראיתי שופטים. אבל אני זוכר
שראיתי גם עובדי־מדינה מסוגים שונים, וביניהם
גם פרקליטים רבים מפרקליטות־המחוז.

• אבל, בכל זאת, שופטים זה דבר
אחר?

דם ומרים איתן בחתונתם
״כשאנשים מתחילים להתלחש סביבך, זה לא נעים י*

• ואתה חושב שאז הוא יכול להיות
שופט הוגן וניטראלי?
אין לי ספק בזה. האם מישהו יעלה על דעתו
שלשופטים אין ריעות פוליטיות?

• לא, אבל זה לא אמור להתבטא
בפיסקי־הדין שלהם.
בוודאי שלא.

אני לא יודע למה זה דבר אחר.

• כי שופטים הם מורמים מעם וצריכים
להיות נקיים מכל דעה פוליטית
וכל השתייכות מיפלגתית.
אני לא רואה שהם נקיים מכל הבעת דעה
פוליטית. גם אם זה לא נעשה בצורה של״הבעת־דיעה
במפורש. שופטים דתיים יושבים בבית־המישפט
בצורה שברור לכל אחד שהם דתיים
וכל אחד יודע את זה. אין איסור על שופטים
להיות חברים במיפלגות פוליטיות.

• נתקלת פעם במישפט שהיה לך
קונפליקט עם הדעות הפוליטיות שלך?
קשה לי לזכור אם הריעות הפוליטיות שלי
גרמו לי לקונפליקט, כי בסופו של דבר אתה
קובע את פסק־הדין על סמך הראיות שאתה
שומע משני הצדדים. אני לא זוכר שהדיעות
הפוליטיות שלי גרמו לי לקונפליקט. אגב, אני
מתפלא שאת מתייחסת כל־כך לריעות הפוליטיות,
כאילו שזה ברור לך מה הריעות הפוליטיות
שלי.

• ברור לי שאתה לא בצד הימני של
המפה הפוליטית.
אני חבר מיפלגת־העבודה, אחרי שעזבתי את
בית־המישפט, ולמעשה הריעות שלי תמיד היו

..אני חבו גיפלגת־הענווה
גאז שעזבתי
את השיפוט. הויעות
שוי היו חגיו גונדות,
פוט לגילחגת־הלבתן״
מרכזיות, מלבד הנושא של מילחמת־לבנון.
מעניין שהיציאה מלבנון ומה שקדם לה
והמסקנות של ועדת־החקירה, למעשה אישרו
בדיעבד את העמדות שלי לגבי המילחמה.

איתן(משמאל) כסגן במילחמת ששת הימים
״כשחתמתי׳על עצומת ״יש גבול״ ,זו היתה זעקת־מחאה!׳

• אתה מצטער בדיעבד שחתמת על
העצומה הזאת? היה איזה שלב שבו
הצטערת?
לא היה שום שלב שהצטערתי. אני לא יודע

אם כבר אמרתי את זה אי״פעם, אני הגעתי
למסקנה כבר שנים אחדות לפני שפרשתי
לגימלאות, שהאופי שלי לא בדיוק מתאים לשבת
כשופט. אני הייתי 17 שנים שופט. ואני חושב
שכבר חמש שנים לפני שפרשתי הגעתי למסקנה
שאני לא מסוגל להמשיך בניתוק הזה, בבדידות
הזאת של להיות שופט, בצורך לשמור על איפוק
מירבי, לא להביע את הריעות שלך.
זה מאוד הפריע לי בשנים האחרונות לפני
שפרשתי, והעניין של הפרישה עמד אצלי על

הפרק בשנים האחרונות.

• אבל לא חתמת על העצומה בגלל
שיקולי פרישה?
לא, לא. אבל אני התחלתי להיות שופט בגיל
מאוד צעיר. בגיל .32

• רצית להיות שופט?
רציתי מאוד להיות שופט.

• למה?
אני לא יודע. אולי מתוך זה שאני מחפש
צדק, והאמנתי אז, כשהייתי בן ,32 ואולי עוד
קודם, כשגמרתי את הלימודים, שזה המיקצוע
שבו אתה יכול לעשות צדק ולמצוא את האמת
וגם לעזור לבני־אדם. אז בנקודה של לעזור
לבני־אדם זה נכון שאתה יכול. אבל בנושא של
למצוא את הצדק הצרוף ואת האמת הצרופה —
אחרי כמה שנים אתה רואה שבשום שיטת
מישפט זה לא תמיד אפשרי. אתה מגיע לצרק
ולאמת כפי שהם מתבררים במישפט, על־פי
הפרוצדורה המישפטית.
בציבור יש איזו דיעה מוטעית כאילו שופט
יכול לעשות מה שהוא רוצה בתחום המישפט
שבו הוא עוסק. זה כל־כך לא נכון. אתה כבול
במיסגרת של חוקים, שהם לפעמים קשים.
בשנים האחרונות, ב־סז השנים האחרונות, חלו
שינויים רציניים בחקיקה אצלנו. בנושאים של
דיני־ראיות, בקשר לעדויות, שמכניסים את בתי־המישפט
בעצם למיטת־סדום במישורים מסדי־מים.
למשל, העניין הזה שהיום אפשר לקבוע
גורלו של ארם על״פי הודעה שניתנה במישטרה.
שזה שינוי מהותי בכל תפיסת־העולם. תפיסת־העולם
המשפטית שלנו היתה שבית־המישפט
מכריע על־פי מה שהוא שומע בבית־המישפט.
ישגה כמובן עוד מיגבלה אחת, שהיא טיבעית
אבל קשה, וזה התקדימים של בית־המישפט
העליון. ובנושא הזה, ואני מדבר על מישפטים

״השופט נעשה קהה יותר לסבר האנשים!״
(המשך מעמוד )15
פליליים, היתה בשנים האחרונות החמרה בולטת
בתקדימים של בית־המישפט העליון. בעיקר
בנושא של המעצרים עד תום־ההליכים. כמובן,
מתוך אמונה כנה של מי שהחליט, שזה חלק
מהמילחמה בפשע, שכך אפשר להילחם בפשע.
אני לא מאמין שיש השפעה משמעותית לחח־מרות
האלה על המילחמה בפשע, וזה מאוד
הכביד עליי.
אחר־כך היו עוד נקודות אחדות שמאוד
הכבידו עליי בשנים האחרונות, מלבד אלה שכבר
אמרתי — הבדידות, הצורך באיפוק לא רגיל. יש
העניין של הקושי להאמין תמיד לעדים מטעם
התביעה הכללית.

• חלה הידרדרות בעניין הזה?
אני חושב שבמידה מסויימת חלה הידרדרות

..לא הי4לי היסוסים
לגבי החתימה על
העצומה. כשיש סוגיה
נ ד בו חשובה, יכול
להיות שצויר לבחור בין
שני ובריס״
בשנים האחרונות, אם כי אני לא רוצה בשום אופן
להגיד שזה חל על כל השוטרים, חס וחלילה. זה
לא חל על כל אנשי המישטרה המופיעים כעדים.
אבל הידרדרות מסויימת בעניין הזה, והגעתי
למצב כשבא לפניי שוטר ומעיד על דוכן־העדים,
אז אני לא יכול להיות בטוח שזאת האמת וכל
האמת.

• ופעם זה היה כך?
פעם זה היה ככה, כן. זה הכל שאלה של

שלהם יותר גבוה או שחושיהם יותר
קהים?
זה לא נכון. יכול להיות שיש אנשים יותר
רגישים ויש פחות רגישים. יש חלק מהשופטים
שנשארים כי אין להם ברירה. לא נותנים לשופטים
לפרוש מתי שהם רוצים. שופט לא יכול
לפרוש לגימלאות לפני גיל ,60 הוא יכול להתפטר.
אני היום רק בן ,50 ואני פרשתי לגימלאות
בגיל .48 כשאנשים מגיעים לגיל ,60 הם כבר לא
פורשים, משום שזה גיל מאוחר מדי כדי לפתוח
בקריירה שניה, ואז הם בדרך־כלל נשארים על
כס המישפט עד גיל .70

• זה לא נשמע אידיאלי, שהם
יושבים בבית־המישסט משום שאין
להם ברירה.
המצב לא אידיאלי, איש לא ניסה להגיד
שהוא אידיאלי. הוא גם לא אידיאלי לאור
התנאים השוררים בבית־המישפט.

• זאת אומרת, שאתה חיפשת דרך
לצאת החוצה?

• זה בא לך בהפתעה, הפירסום של
העצומה והמהומה שקמה בעיקבות זה
וההצהרות של שר־המישפטים?

• זה לא הפריע לך שנאלצת לפרוש
בעיקבות מהומה? זו לא פחיתות־כבוד?
אולי
יש בזה הרגשה של פחיתות־כבוד, ומצד
שני יש בזה הרגשה שאתה פורש לא מפני שגילו
איזה שהם חשדות פליליים נגדך, בבית־המישפט,
או שאתה סתם שופט לא טוב, או כל
מיני דברים אחרים. זה נותן לך הרגשה שאתה
פורש בגלל דברים שאתה חושב שהם נכונים.

• אתה לא חושב שהמערכת המיש־פטית
הפסידה?
זו שאלה שאת לא יכולה לשאול אותי. זאת
שאלה שבאה לסחוט ממני דברים שאני לא אגיד
על עצמי.

• אתה רוצה לדבר על הבדידות של
השופטים?
כן, אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים, שהבדידות
של השופטים מתבטאת לא רק בבית־המישפט.
הבדידות של השופטים מתבטאת,
לדוגמה, בזה שגם בחברה פרטית, כשאתה יושב
עם חברים שלך, לפעמים אפילו בקרב מישפחה,
אתה משתדל להימנע מלהביע את הריעות

איזו מכונית אחת בורחת לה החוצה לתוך הכביש
הראשי. לא העליתי על דעתי מה קורה. עמדתי
שם אולי 10 דקות וחיכיתי, עד שפיתאום הגיעה
איזו מכונית מישטרה, והשוטר שנהג ברכב
הוציא את הראש מהחלון ואמר לי בחייר ממזרי:
״ארוני השופט, דחילק, תזוז מכאן, כי כל זמן
שאתה עומר פה, אנשים פוחדים לעבור עבירות
והתנועה לא זזה בגללך, אז תזוז מפה, תעבו*
לפינה השניה, שלא יראו אותר!״

• איפה השופטים מבלים?
השופטים מבלים, כנראה, בבית. אני לא רואה
אותם בהרבה מקומות.

• היו מקומות שרצית ללכת אליהם
ולא הלכת כי היית שופט?
אני חושב שכן. מועדוני־לילה למשל. לפעמים
אתה פשוט לא הולך למקומות מסויימים.
אתה לא הולך, למשל, לבתי־קפה, שכאשר הלכת
אליהם בפעם הראשונה, ראית שם גם עבריינים.
ואני לא רוצה לנקוב בשמות של מקומות כאלה.
אתה גם נכנס למצב לא נוח. אתה בא למקום
ואתה מרגיש שאתה מפריע לאנשים הנמצאים
במקום. הם משנים את ההתנהגות שלהם. אתה
מרגיש שאתה פוגע בחופשיות שלהם. כשאתה

כן. זה בא כהפתעה גמורה, מה גם שזה בא
תישעה חודשים אחרי החתימה.

• קמת בוקר אחד, פתחת עיתון
וראית את השם שלך?
זה היה יותר מצחיק: באתי לעבודה, לבית־המישפט,
ואשתי טילפנה לי ברבע לתשע, עוד
לפני שנכנסתי לאולם, ושאלה אם שמעתי
במיקרה בדרך, באוטו, את מה ששר־המישפטים
אמר. אמדתי שלא, והיא סיפרה שהבוקר, בעיתון
הארץ, התפרסמה ידיעה קטנטונת, וששר־המישפטים
כבר הספיק ביומן־הבוקר בגלי־צה״ל
להגיב עליה בצורה חמורה ביותר. אמרתי לה
שלא קראתי את העיתון ולא שמעתי את התגובה.
וככה זה התחיל.

• זה הפחיד אותך?

• היתה אווירת עליהום?

הנשיא אפרים קציר מברך את איתן ביום מינויו כשופט מחוזי
״אתה פועל לפעמים בניגוד למצפונך. כי אין לך ברירה!״
הפוליטיות שלך. בבעיות יום־יומיות, שבאופן
טיבעי מדברים עליהם, אתה משתדל לשמור על
איפוק קר. הבדידות הזאת מתבטאת גם בכך
שאתה חייב להיות זהיר בבחירת הידידים שלך
והחברים שלך. הבדידות הזאת מתבטאת בזה,
שאתה לא יכול ללכת לכל מקום שאתה רוצה
ללכת. היא מתבטאת בזה, שאם אתה יוצא לרחוב
בקיץ בסנדלים ובמיכנסיים קצרים, אז כל העיר
מדברת על זה, גם כשזה בירושלים. למרות שזו,
כביכול, עיר גדולה, שלא לדבר על שופטים
בעיר קטנה.

שופט איתן(מימין) ביום האחרון של כהונתו*
מיקרי־האלימות של שוטרים בחקירות הוסיפו לנדודי־השינה שלי:״
כמות, וזה יהיה שטות להגיד שפעם כל השוטרים
העידו אמת והיום כל השוטרים לא מעידים אמת.
אבל המצב היה הרבה יותר חד וברור, וככלל
יכולת להאמין.

• זה גורם לנדודי־שינה?

בוודאי שזה גורם לנדודי־שינה. אתה קובע
גורלות של אנשים, מבלי להיות משוכנע שאתה
נמצא על קרקע בטוחה. אתה לא יכול לדעת.

• זה מוריד מתחושת השליחות?
בוודאי. כי אתה, כשאתה בא צעיר ורענן ותם,
אתה מאמין שהשליחות ניתנת לביצוע ללא רבב,
ואחר־כך אתה רואה שזה לא בדיוק כך, שזה
קשה, שזה לא ניתן לביצוע בחלק מן המיקרים.

• אתה זוכר את המישפט הראשון
שגרם לך לחשום כך?
אני לא יכול לזכור. שמעתי כל־כך הרבה
מישפטים, שקשה לי לזכור. אבל מה שהוסיף
לזה, זה כמובן אותם מישפטים שבהם ישבתי
ודנתי באלימות של שוטרים. זה הוסיף לנדודי־השינה.
היו בפניי די הרבה מיקרים של אלימות
של שוטרים, היה אפילו מיקרה אחד שדנתי
שוטר לשתי שנות־מאסר בפועל על אלימות
מחרידה נגד עד — היא היתה מחרידה עד כדי
כך, שבבית־המישפט העליון אישרו, לאחר מכן,
את גזר־הדין של שתי שנות־מאסר על אותו איש־מישטרה.

זאת אומרת, ששופטים הנשארים
היום על כם־המישפט, סח הרגישות

את מתכוונת לאווירת עליהום של כלי־התיקשורת?

גם של המערכת הפוליטית.

אווירת העליהום היתה, נדמה לי, בעיקר של
שר־המישפטים. היתה, כמובן, אווירת עליהום
מצד אדון הרצל רוזנבלום מידיעות־אחרונות,
אם זה אומר משהו. הוא כתב דברים קשים, יכול
להיות שהיו עוד דברים. זה לא הפריע לי, כי
הייתי משוכנע בצידקתי, לפחות בדברים שאמרתי.

אתה חושב שאילו רצית להישאר
בבית־המישפט, יכולת להישאר?

אני חושב שכן, כי לפי נסיון העבר ידוע
שבמיקרים הקודמים שקרו לא הגישו אותם
אפילו לבית־הדין המישמעתי, או שקראו לשופט
ואמרו לו שזה לא יפה, וזה לא הפריע לאותו
שופט להגיע לבית־המישפט העליון. כך שאני
לא מאמין שזה היה מגיע לבית־הדין המישמעתי,
וגם אם זה היה מגיע — זה בוודאי לא היה
מסתיים בתוצאה של פיטורים.

• כלומר, אתה הקדמת רפואה למכה
ואמרת שאתה ממילא עוזב?

כן. זאת היתה הגישה שלי מן הרגע הראשון.
זה היה ברור לי שאני רוצה לפרוש, וזאת היתה
ההזדמנות כדי לממש את הדבר הזה לאור כל
המהומה.
* עם הנשיא המזרן אלעזר תלת להשזפס מאיר
לזליגסקי. ששניהם פרשל באזמל היוס >נימ־לאות.

זאת אומרת, שכל רגע ורגע כחייך
אתה מודע לזה שאתה שופט?

אתה מודע בהכרח לזה שאתה שומר על איזה
פאסון כלפי הציבור. וזה דבר קשה.

• החברים שלך היו בעיקר שופטים?

לא, דווקא לא.

• אין קשרים חברתיים בין השופטים
אחרי שעות־העבודה?
יש מעט קשרים חברתיים בין שופטים. אני
אדם לא כל־כך חברתי, ורוב הקשרים החברתיים
שלי הם במישור לגמרי אחר, במישור של אישתי,
שזה המישור הסיפרותי. בעיקר שסופרים,
משוררים ואמנים לא יושבים כמו תולעים בתוך
התפוח, אלא יש להם ראייה הרבה יותר כוללת,
והם עוסקים בכל הבעיות של האדם ולא סגורים
בתוך מיסגרת מצומצמת.

• הרגשת שאנשים מתייחסים אליך
אחרת משום שאתה שופט?

• למשל, נותנים לך יותר כבוד?

נזהרים, מדברים איתך בזהירות, לא מבצעים
עבירות לידך. יש אנשים שחושבים, שאם הם
יראו את השופט מטייל ברחוב ביום שבת אחרי־הצהריים,
והוא יראה מישהו לא עוצר בתמרור
־עצור, אז הוא ירוץ למישטרה וילשין עליהם.
ככה אנשים חושבים.
אני נזכר בדבר מצחיק שהיה לי פעם אחת:
עמדתי בבוקר בדרך לעבודה, בפינת הרחוב,
וחיכיתי לרכב שהיה צריך לבוא ולקחת אותי
לעבודה. זה היה צומת מאוד סואן, שאין בו רמזור,
ואני עמדתי ליד תמרור עצור. הייתי לבוש
בחליפה שחורה ובעניבה שחורה והייתי מוכר
באיזור. משום־מה ראיתי שבכיוון של התמרור
שלידו עמדתי, התנועה לא זזה. בקושי כל פעם

נכנס, אז מתלחשים ומפסיקים לדבר על מה
שדיברו קודם.

• קרה גם שהתייחסו אליך לא טוב,
קיללו?
לא, בזה לא נתקלתי.

• המצב השפיע גם על המישפחה?
זה דרש מהם התנהגות מסויימת?
בווראי.

• הילדות לא הביאו חברים הביתת
החברים פחדו?
פחדו זו מילה מוגזמת, אבל זה הגביל אות*
באופן טיבעי הילדים נכנסים לתוך האוויר|
הזאת ומתנהגים בהתאם. אבל לפעמים מפריע
כשהיו רוצים, למשל, לבחור אותי לוועד־ההורינג
לא ידעתי אם זה בגלל האישיות, או בגלל זה
שאני שופט.

• ולמרות כל זאת, המשכת לאהוב
את העבודה?
בתקופה האחרונה כבר לא. בגלל האילוצים!

..אנשים נזהרים איחך,
רא מבצעים עניוות
לידו, חושבים שאם
תראה שהם לא עצרו
בתמרור.עצור, אתה
תרוץ להלשין
למישטוה״
אתה שומע את אותם הסיפורים, בסופו של דבר.
אחרי הרבה שנים, בכל בוקר אותו הסיפור. כי גם
מישפטים זה דבר שחוזר על עצמו, למרות שיש
מאחורי זה בן־אדם, וכל אחד הוא אחר. אבל
השלב האישי, שבו אתה עוסק באישיות של
האדם העומד לפניך, זה רק חלק מיזערי של
התהליך השיפוטי. והתהליך, בסופו של דבר,
חוזר על עצמו בצורה זאת או אחרת. ואני חושב
(המשך בעמוד )28

ה 777 זז

במה להשקיע?

קונים בלבו
אחרי החגים ואחרי שהקשישים הציפו את הבנקים, מתברר שוב מה
מידת האמון של הישראלים במערכת הבנקאית ובהצהרות הצמרת הכלכלית
70 .אחוז מהקשישים בעלי מניות בנקאיות שבהסדר, העדיפו
לפדות אותן עתה ולא להתפתות לתוכניות התחליף, האטרקטיביות-
לכאורה, של האוצר, שהציעו להשאיר את הכסף במערכת הבנקאית.
הקשישים הבינו בחוש הבריא מה שמבין היום כל אחד. למרות המאזנים
החצי־שנתיים הריווחיים של הבנקים, והאשליה שמטפחת הממשלה

בעניין הצלחה מובהקת של תוכנית החרום הכלכלית — עדיף שהכסף,
בשקלים או בדולארים, יהיה ביד, ולא בשום מקום אחר.
למרות שהחגים כבר מאחורינו, עתה הוא הזמן לקניות מכל סוג שהוא:
ניכסי דלא־ניידי, מוצרי צריכה בני־קיימא ומוצרי־מותרות מייבוא.
חברו לכר כמה סיבות: הריביות הקרדיטוריות שהבנק נותן הן נמוכות.
תוכנית הפת״ם לא כדאית. שומר נפשו ירחק מהבורסה. בתקופה שבה
הדולר קפוא למעשה וקצב עליית המדד נמוך, אין טוב מלשים יד על
מיגרש, או בית או כל מכשיר חשמלי תוצרת־חוץ. חודש אוקטובר הוא
ללא ספק חודש מציאות.
למי שיש בכל זאת עשרה מיליון שקל ויותר פנויים, כדאי לו לעבור
עם הבנק בריביות ג׳אמבו. אבל לאיזה שכיר יש סכום מיותר כזה אחרי
השחיקה הגדולה?

״מופע פארק״ ב ד רו ם־ א פ רי ק ה
ההפסדים המצטברים של מופע פארק לא
מרתיעים את המפיק והאמרגן יהודה טלית
לצאת בפרוייקטים חדשים, דומים. אבל הפעם,
לשם שינוי, לא בארץ.
הפרוייקט הבא של טלית הוא בדרום־אפרי־קח.
ליתר דיוק, במרינת־הבובות, בופוצואנה.
טלית הגיע לשם בעזרת חבר ותיק שלו,
שבתאי קלמנוביץ׳ — הנציג המיסחרי של
מדינת הבובות בארץ, ובעל עסקים נוספים,
חובקי־עולם.
השניים שותפים בפרוייקט דומה למופע
פארק, אלא שבדוגמה הדרום־אפריקאית מדובר

ההופעה האחרונה של שלום חנוך היתה שיא
גם מבחינת גודל הקהל. נמכרו כ־ 25 אלף
כרטיסים, חלקם במחירים מוזלים, בגלל מיבצ־עים
שונים — כמו מיבצע שלוש שקיות ריקות
של כיף כף, שהעניקו לבעליהם הנחה של 6000
שקל לכרטיס, שמחירו היה 15 אלף שקל.
חנוך היה שותף בחצי מהרווח ברוטו. אפשר
לחשב כמה הוא הרוויח.
גם הופעת הדייר ס טרייט ס היתה שותפות,
חצי חצי, בין הלהקה האנגלית והישראלים.
על־פי שמועות, חברי הלהקה חשו אחרי
המופע שנמסר להם דיווח לא מדוייק על כמות
הכרטיסים שנמכרה.
הפקה זולה שהכניסה כסף טוב היתה שתי
הופעותיו של לנרד כהן. הוא הופיע לפני אמפי
מלא בקיסריה, והוא גם מילא את בריכת
השולטן בירושלים. לתל־אביב חששו להכניס
אותו, אולי בצדק.
_הפלופ הגדול היה מופע פארק של גל

איש־עסקים קלמנוביץ
מה צבע עורם -

באיצטדיון ובו מקומות־ישיבה, ולא במישטח
ישר, כולו דשא, כמו בפארק הירקון בתל־אביב.
לא ברור עדיין מי יופיע שם, מה יהיה צבע עורו
ומי יממן את האירועים.
מייד אחרי הופעתו של שלום הניד בפארק,
ביום הרביעי האחרון, דווח שהשותפים בפרו־אמרגן
טלית
ייקט־הראווה של הקיץ יתכנסו לטכס עצה איך
של האמנים?לממן את ההפסדים. בניגוד לפירסומים הריש־מיים,
יש גורסים שההפסד הוא יותר מ־ 200 אלף
קומטה הבראזילית. רק שלושת אלפי כרטיסים
דולר, למרות שדמי־החכירה שהם שילמו לחברת
פארק הירקון היו זעומים — 5500 דולר
נמכרו.
גם הציפיות המוגזמות שהיו לפני הופעתו של
להופעה של ישראלי ו־ 7500 דולר להופעת זרים.
בוי ג׳ורג׳ התבדו. אבל טלית הבין מהר מאוד
איך נולד ההפסד?
סיבתו במיבנה המורכב של המופעים ההמו .לאן נושבת הרוח. נמכרו רק עשרת אלפי
כרטיסים, ואז הוא מכר את חלקו בפרוייקט
ניים שנערכו השנה בתל־אביב ובמקומות שונים
לשלושה אחרים: קלמנוביץ, אורון ועובד
בארץ. חברו לעיסקה, לצד טלית, אנשי אירגו־מישרדו
דובי קליד. ביחד החזיקו השלושה
נית, בראשות זאב (״שמן״) הלפרין, והמפיק
ב־ 35 אחוז מפרוייקט־ההפסד של טלית, שלא
גדי אורון.
הצליח למלא את ציפיותיהם למכירה מוגברת
בפועל, הפסדיו של טלית קטנים מאלה של
של כרטיסים.
אירגונית, ומייד יוברר מדוע.

בהופעת נוכרי היה לטלית שותף אחר,
אברהם פשנל״) דשא. טלית חשש ממכירות
נמוכות, ופשה הוכנס לשותפות, שאמורה
היתה להכניס לו רווח קטן אחרי מכירה של כ־20
אלף כרטיסים.
הפתעה גדולה היתה הופעת הזמרת ג׳ון
ארמטריידינג 15 .אלף כרטיסים נמכרו.
ואם נשוב לחנוך, הרי שהופעתו לוותה
בפירסומים שונים על הסיבות לאי־צילומו של
האירוע בטלוויזיה הישראלית.
האמת היא, שטלית סירב לשלם לטלוויזיה
את הוצאות הלינה של צוות הצילום וההפקה
בתל־אביב — 4000 דולר — ובנוסף לכך הוא
דרש פירסום מוקדם בטלוויזיה להופעות —
דרישה שהטלוויזיה לא היתה יכולה להיענות לה,
כי המדובר היה בפירסומת סמויה. הוצאות
הטלוויזיה, כמו ניידת־שידור, משכורות, אש״ל
וחומרי גלם — הוערכו ב־ 20 אלף דולר.
לבסוף שכר טלית את שירותיו של אורי
גולדשטיין, שצילם סירטון בן 20 דקות. הוא
יוקרן, קרוב לוודאי, בהופעה נוספת של חנוך,
שתהיה ב־ 24 באוקטובר בהיכל התרבות.
הרשימה השחורה
השבוע תפרסם חברת דן אנד ברדסטריט
רשימה מעודכנת של חברות ועסקים בקשיים.
זוהי רשימה חודשית, הכוללת הפעם מידע על
החודשיים האחרונים.
המספר הכולל של החברות והעסקים הבעייתיים
הוא . 1178 זוהי עליה של 22 אחוז,
לעומת הדוח הקודם, מאוגוסט. אבל בחשבון
כולל, מאז אפריל השנה, זהו קצב עליה נמוך
ביותר. רק לשם השוואה — ביוני עלה מיספרן
של החברות בקשיים ב־ 60 אחוז.
לא במיקרה מכונה רשימת החברות בקשיים
״הרשימה השחורה״ .בארץ יש, בהערכה גסה.
כ־ 100 אלף חברות ועסקים לסוגיהם השונים,
מחברות בע״מ ועד לשותפויות. כלומר, המצויות
בקשיים הן יותר מאחוז, וזה הרבה מאוד.
מהי חברה בקשיים?
כלכלני דן אנד ברדסטריט מונים ארבעה
מאפיינים לחברה כזו. כדי שחברה תהיה ברשימה
היא אינה חייבת להיות בעלת כל המאפיינים, אם
כי בפועל סימן אחד גורר אחריו בהכרח את כל
האחרים.
ארבעת המאפיינים הם: חברות שקשיי־נזילות
שלהן משפיעים על מוסר התשלומים שלהן:
חברות המתקשות לעמוד בהתחייבויות להספקת
סחורה: חברות שפעילותן הצטמצמה באופן
דראסטי: חברות שמונה להן כונס־נכסים.
— 1178 מה זה אומר?
זה אומר ש־ 40 אלף עובדים נמצאים במקו־מות־עבודה
שעתידם מפוקפק. כיום ידוע על
לפחות 15 אלף עובדים המועמדים לפיטורין
מיידיים.
הענף המוביל ברשימה השחורה הוא הבניה,
ואחריו מיסחר ושירותים.
כלכלני החברה מנסים להבהיר את התמונה
השחורה, כשהם מבקשים לשים לב לכך שהעליה
היא עתה יותר צנועה. אבל הסך־הכל הוא מפחיד.
אומנם, שמות החברות והעסקים הם סודיים
ביותר, אבל כל מי שמתעסק בכלכלה ועסקים,
ויש לו חושים בריאים, יגלה מהר מאוד מי כלול
ברשימה הזו.

ח 1י 1י
יצחק חזיזה מכור נמצא במצוקה. למי שלא יודע במי מדובר — לפני שיוזכר במה המדובר —
הנה רקע קצרצר. בעבר הוא היה מזכיר מועצת פועלי־עכו. אחר־כך, במהלך מפתיע, הוא הוצנח
לתפקיד חשוב ומיקצועי בכור — מנהל אגף כוח־ארם. היוזם והמבצע היה נפתלי בלומגטל, היום
יושב־ראש מועצת־המנהלים של כור, ויריב קשה ומסוכן למנכ״ל הקונצרן, ישעיהו(״שייקה״)
גביש. הרקע הנוסף להצנחד״ היה זה מינוי עדתי מובהק.
כשבאים לסכם את תרומתו של חזיזה, חבר הנהלת הקונצרן הגדול, התוצאה שואפת לאפס.
חזיזה, עסקן־פועלים שאינו מיומן בניהול מערכת כוח־אדם השולטת ב־ 35 אלף עובדים, מצא אפיק
שונה לעיסוקו, ובמשך שעות־היום הוא מנופף בדגל ששמו ״התוכנית החברתית״.
מי שמציץ בה בעיון, מגלה שאין בה כל חדש.
חזיזה מדבר על שיתוף עובדים ברווחים — אקט המבוצע בקונצרן מזה 12 שנה.
הוא מדבר על הנהלות משותפות — תהליך שלדעתו לא הושלם בכ־ 100 מיפעלי הקונצרן, בעוד
שלכור יש הנהלות כאלחה ב־ 24 מיפעלים.
חזיז המדבר על סמינריוניים רעיוניים שלמעשה הוקמו על־ידי עובד כור אחר, טיבי קידר
המנוח, שסולק בצורה גסה מתפקידו על־ידי נפתלי בלומנטל.
בקיצור, תוכנית גדולה שהיא מאוד קטנה.
״הצלחות״ כאלה קשה להצניח גם בכור, וחזיזה מרגיש שהאדמה קצת רועדת תחת רגליו. כר הוא
מצא את עצמו מסביר את צרותיו — עד לעייפה — באוזניו של מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר,
ובין כסה לעשור אמר מישהו, ספק־בצחוק ספק־ברצינות, שהיעד הבא של חזיזה הוא הכנסת,
כנציג־עובדים.
וזה עוד לא הכל. כדי להוכיח את הצלחת אגף כוח־האדם הפיק חזיזה סרט, בעזרת הדוברת, שהיתה
בעבר עובדת טלוויזיה. הסירטון נועד לפאר את התוכנית החברתית שלו, אבל מי שצפו בו דיווחו
שהוא סאכריני ונמנע מלטפל בבעיות האמיתיות של עובדי כור. אחת מהן: חזיזה.

ב;־עמ; עיטדי;

העולם הזה 2510

ז ה אומדים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אומרות...נזה ה

משה שחל:

יריב בך אדיעזר:

..אני מבקו בקולנוע ..בן־אוויוו יישאר אם ,.אי־אבשו לחיות בצירו
בערך נעםב שנה!״ אחרי שהמוידווים יעלמו!״ של פסטיבדהכוכבים!״
אז אחרי שאזל מלאי הבדיחות על חיפה -עירם של
הפועלים הישנים בלילות, כי הבקרים, מה לעשות,
מוקדשים בחיפה האדומה לעבודה -מסתבר, אט״אט, כי
חיפה היא גם מוקד לעליה לרגל של אנשי אמנות ותרבות
מכל קצווי הארץ.
כן זה, לפחות, בחג״הסוכות, עת מתרחשים שם, מזה
כמה שנים, שני אירועים חשובים ביותר בתחום זה -
פסטיבל־הסרטים בחיפה עצמה ופסטיבל״התיאטרון בעכו
השכנה.
בימי הפסטיבלים, נראית חיפה וסביבתה הקרובה
כקרניבל ססגוני, וגם תושביה, הידועים בטבר״פניהם
החמור ואורח״חייהם השמרני, משילים את קליפותיהם
ויוצאים לרחובות, לקחת חלק בחגיגה.
שוחחתי על כך עם אחד התושבים המפורסמים בחיפה,
השר השאפתן משה שחל.

• איד אתה, אישית, משתלב בחגיגה השנתית?

״איני יודע אם לדויד בו״גוריוו היה חוש״הומור, אולם
מעולם לא ראיתיו מחייך!״ בהכרזה בוטה זאת יצא השבוע
השר הנצחי יוסף בורג, בעת כינוס שנערך בבית־התפוצות,
לציון 99 שנים להולדתו של המנהיג האגדתי.
נכדו של בן־גוריון, יריב בן־אליעזר, דוקטור לתיק״
שורת״המונים, לא גילה הומור כששמע על כך.

• האם הוזמנת לציון יום־הולדתו של סבך?

בתור בעל מישפחה טוב, שלחתי את בתי החיילת ואת אשתי
לחזות בסרט, במיסגרת פסטיבל־הסרטים. כרגע הן עזבו את
הבית. מכיוון שהיו ברשותי רק שני כרטיסים, נאלצתי לוותר
לטובת הבת שחזרה לחופשה מהצבא ולהישאר בבית.

לא. לעומת זאת, הוזמנו, על־ידי המארגנים — המרכז
ללימודים יהודיים וגורמים נוספים — יוסף נדבה, דן מרידור,
הפרופסור יהושע ליבוביץ ואנשים אחרים שהיו, כנראה, קרובים

יותר לתורתו.

• זה העניין היחיד שיש לד בהתרחשות
התרבותית בקירבתך, או שמא תקח גם חלק נמרץ
יותר ותיגש לראות הופעה?

• אני שומעת טונים של מרירות בתשובתך.
האם מדובר בעלבון אישי או בטענה עקרונית?

אני חושב שאלך לבקר בעכו. במיסגרת ביקור שערכתי שם
לפני כשבועיים, ראיתי את התוכניות לפסטיבל והסתקרנתי. פרט
לכך, יש לי גם עניין מיוחד בפסטיבל. טיפלתי באטלייה של אמן
שמט ליפול, ובוודאי היה מתמוטט בחורף הקרב ובא. ארצה, ודאי,
לחזות במו־עיניי בתוצאה של התערבותי.

• משיחותיי עם שרים וחברי־כנסת מתקבל
הרושם העגום שרבים מכם דוהרים קדימה, לעבר
הפיסגה, מבלי ליטול פסק־זמן, לקרוא ספר, לראות
סרט או הצגה.
לבושתי, גם אצלי זה כך. המצב גרוע מאוד מהבחינה הזאת.
הזמן היחידי שבו יוצא לי לבקר בסרט, למשל, זה בחופש־הגדול,
כאשר אני הולך עם הילדים — ילדים?! הם כבר גדולים— :
לחזות בסרט. זה יוצא בערך פעם בשנה ...מעין מסורת.

• מהו הסרט האחרון שראית?
אני לא זוכר בדיוק את שמו. סרט של איאן פלמינג, אותו אני
גם אוהב לקרוא. שוב, כשיש לי פנאי...
לפעמים אני מתכנן ללכת לחזות בסרט, יחד עם בני הלומד
בירושלים. אבל או שהוא לומד. או שאני עובד.
אכן, המצב שלי בתחום הזה גרוע.

יש פגם ביושרם האינטלקטואלי של המארגנים, שהזמינו
אנשים אלה להרצות׳ בדיון שכותרתו :״בן־גוריון — מנהיגות
במיבחן ההיסטוריה״.
מילא, אילו היה מדובר בסתם כינוס חגיגי, לציון יום־הולדתו
ה־ .99 אבל לקיים כינוס המתיימר להיות מדעי, בהשתתפות
פסבדו־מדענים, בעלי אידיאות אנטי־בן־גוריוניות ותיזות מעוותות
ומגוחכות? הרי זה גרוטסקה:

• מדבריך משתמע, באילו נעשה הדבר בזדון?
לדעתי, היה כאן נסיון לפגוע בסבא שלי. בפירוש!
אני רק יכול להתנחם בכך. שכל המרידורים. הנדבות,
הליבוביצ׳ים ודומיהם ייעלמו חיש״קל מההיסטוריה, בעוד שבך
גוריון יישאר ענק.
איני חושב שתגובתי מוגזמת. איני מסוגל לגלות חוש־הומור,
כאשר מופיעים אנשים, ששינאתם היא קרדום לחפור בו, בכינוס
מכובד.

• ובכל זאת, בעניין הצהרתו של בורג: לסבך היה
חוש־הומור?
אם הכוונה לבדחנות מסוגה של סיבה־למסיבוז -אז לא היה
לו חוש הומור. אולם. אם הכוונה לדרך ראייה של החיים, אז אני
סבור שלסבי היה חוש־הומור נדיר:

עוד לא שככו גלי״הפלופ הגדול ביותר של השנה בבידור
פסטיבל־הכוכביס -ובקושי דעכו הפירסומים אודותהמיבצע הכושל והנזקים שגרם לשוק הישראלי ולמוניטין
שלו, וכבר מגיעה הפקה חדשה תוצרת״חוץ, מבטיחה
ויומרנית. נשמע מתגרה בגורל!
שאלות אלה ואחרות הפניתי לאיש העומד מאחרי
המיבצע, אהוד שמיר. הוא מביא בימים אלה הפקה עתירת
כוכבים ותהילה, הישר מבימות לונדון :״עד היכן יגיע
מזלך ד

• זה לא יומרני במקצת להביא הפקה יקרה
שכזאת ארצה, כה סמוך לפלופ הגדול?
איני סבור כך. ההצגה שאני מביא לארץ זכתה בשבחים של
הביקורת באנגליה, הידועה בחומרתה ובקריטריונים הגבוהים
שלה. אני מאמין שמוצר טוב הוא טוב. כישלונות קודמים לא
יכולים לשנות זאת.

• פסטיבל-הכוכבים פגם באמינות שהיתה
למפיקים ולאמרגנים בארץ. מדוע שהקהל יאמין
להבטחותיך?
כן, אבל שם היה מדובר על הפקה שתוצאותיה לא היו מוכרות
או ידועות. כאן מדובר בהצגה שרצה, בהצלחה ניכרת, מעל בימות
הווסט־אנד באנגליה, וכשאני מוכר את המוצר — יש לזכור,
שמדובר במוצר שחזו בו המוני אנשים ונהנו ממנו.

• כמה עולה כרטיס ליחיד להצגה?
18 אלף שקלים.

• האין זה מיכשול נוסף שיכול להרתיע אותך?
הרי מדובר במחזמר לכל המישפחה. ביקור של
מישפחה שלמה במופע עלול להסתכם בהוצאה
נכבדה ביותר.
ההצגה דוברת, כמובן, אנגלית, כך שקהל־היעד שלה הוא
ספציפי — תיירים, עולים חדשים וישנים, חובבי תיאטרון אנגלי.
אני גם מאמין שחובבי־הבימה לא יירתעו מההוצאה.
פרט לכך, אי־אפשר לחיות בצילו של פסטיבל־הכוכבים
ולהרים ידיים. חייבים להמשיך ולנסות.

ם *ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *ומדי ם...מה הן *ומרות...מוז ה

מיכאל רסקר:
מאיר ניצן:
סדים נצאר:
..אני רא חושב שבווג־בה ,.בחווי־ישיבה רא ו/שותים ..מה וע ששת חתיכות
,תן לפגוע ביהודים!״ בצבא ב\רר בו־גוו,וו!״ מסתובבות סגול העיניים ד

אחרי הפצצת מישרדי אש״ף בתוניסיה התעניינתי אצל
כמה ממכריי יוצאי־תוניסיה, אם יש להם מישפחה שם,
ואם הם דואגים להם. כולם, בלי יוצא מהכלל, אמרו שלא
נשאר להם אף קרוב או מכר אחד בתוניסיה. פניתי אל
הד״ר מיכאל לסקר מאוניברסיטת תל־אביב, שהוא חוקר
ומרצה על היהודים בארצות״האיסלאם, וביקשתי שיספר
קצת על הקהילה היהודית, אם יש כזאת, בתוניס.
תחילה עליי לתקן אותך, כמו את השאר. תוניס היא עיר־הבירה
של הארץ ששמה תוניסיה. ועכשיו לשאלתך: בתוניסיה
חיים כיום כ־ 2,500 יהודים, חלקם בעיר הבירה וחלקם בדרום
הארץ, במיוחד באי ג׳רבה.

• כמה מנתה הקהילה היהודית בתוניסיה לפני
העליה הגדולה ארצה?
כ־ 95 אלף איש. חצי מהם עלו ארצה במשך השנים, והחצי
השני עבר לצרפת. אלה שנשארו שם עד היום, הם ברובם הגדול
קשישים העוסקים בצורפות. ובתיירות,

• מתי עלו יהודי תוניסיה ארצה?

למעשה, כל השנים. זה התחיל לפני קום המדינה, בעירור
המוסד לעליה ב׳ ,אחר־כך ודתה עליה דלילה בין השנים 50׳־׳ 53
ויותר מאוחר בין ׳ 55ל־ ׳ 57 התחזק זרם העולים.להבדיל ממדינות
אחרות בצפון־אפריקה, השילטון בתוניסיה היה מאוד ליבראלי
ואיפשר ליהודים לצאת בלי בעיות.

• האם התנכלו ליהודים, אחרי מבצע סיני, למשל,
או אחרי מילחמת ששת־הימים?
לא. אחרי מיבצע סיני, כשנאצר התחיל לגרש את היהודים
ממצריים ולהלאים את רכושם, פנה אליו הנשיא בורגיבה ודרש
ממנו לתת ליהודים התוניסיים הגרים במצריים לצאת משם
בשלום. אחרי מילחמת ששת־הימים היו נסיונות של אנשים
מסויימים לפגוע ביהודים. האנשים האלה נעצרו ונשפטו לשנות־מאסר
ארוכות מאור.

• אתה חושב שגם הפעם הנשיא בורגיבה יגן על
היהודים, אם תושבים ירצו להתנקם בהם אחרי
ההפצצה של חיל־האוויר?
קשה׳לומר בביטחון. הנשיא בורגיבה נחלש קצת לאחרונה,
ואולי גם שינה מעט את דיעותיו. אני חושב שהוא לא ייצא מעורו
למען היהודים, אבל אני גם לא חושב שהוא יתן לפגוע בהם ממש.
בסופו של דבר. הקהילה הזאת כל־כך קטנה וקשישה, שהיא לא
מהווה שום סכנה.

בתצלום שהתפרסם באחד הצהרונים נראה ראש
עיריית ראשון״לציון, מאיר ניצן, כשהוא מחבק את מאיר
אגסי ודויד ארנפלד, שהוציאו את גופתה של תרזה
אנגלוביץ מהקבר, ועתה השתחררו מבית״הסוהר אחרי
ריצוי עוגשם. נדהמתי לגמרי וביקשתי ממאיר ניצן
שיסביר את פשר העניין.
הצלחת להרגיז אותי.

• גם אתה אותי.
בואי ואספר• לך מה קרה.
בראשון נערכה חגיגת בית־השואבה. על הבימה עמד אחר
משני החברה האלה ודיבר. אני הגעתי בסוף דבריו, והצלחתי רק
לשמוע שהוא אומר שלא צריך לתת לשמאלנים לשלוט בעם.
עליתי מייד אחריו לבימה ואמרתי שאני מברך כל יהודי שגמר
לרצות את עונשו ויצא לחופשי, אבל יחד עם זאת אני לא מבין
מדוע הוא לא למד שאסור לבנות חומות בתוך העם.
הזכרתי לקהל, ולנואם עצמו, שבחורי־ישיבה יושבים ולומדים
במקום לשרת בצבא בגלל בן־גוריון, ולא בגלל בגין. הזכרתי להם
שאת הכשרות למטבחי־הפועלים הכניס ברל כצנלסון ולא
ז׳בוטינסקי. אמרתי לנואם ולקהל שאני שמאלני ואני גאה בזה.

• אז איפה החיבוק שהונצח כתמונה?

בהרבה מיסעדות ערביות בארץ יש אוכל מצויץ.
בהרבה מיסעדות ערביות יש שרות אדיב ומהיר. אבל רק
במיסעדה ערבית אחת עובדות צעירות יהודיות בחולצות
חשופות ובמיכנסי״ג׳ינס הדוקים.
זאת היא מיסעדת אחמד את סלים, בכביש״החוף, ליד
הרצליה. כשראיתי בפעם הראשונה את המלצרית היהו דיה,
הופתעתי ופניתי לבעל-המיסעדה, סלים נצאר, כדי
לברר איתו מה קרה.
לא קרה כלום. היו לי קצת בעיות עם המלצרים הערבים
והחלטתי לנסות איך זה מלצריות יהודיות.

• המלצרים הערבים ידועים סחרוצים ואדיבים
מאוד. איזה בעיות היו לך?
הפועלים הערבים עובדים מצויין כשהם נמצאים במקום. אבל
ברגע שאתה נותן להם חופש של יום אחד, הם שוכחים לחזור.

• לכן לקחת יהודיות?
נעמי, המלצרית שלי, פשוט באה למיסעדה עם הוריה לאכול.
אמא שלה סיפרה לי שנעמי היא סטודנטית ומחפשת עבודה
צדדית. הצעתי לה להתחיל לעבוד אצלי, והיא הסכימה.
השידוך כל־כך הצליח, שנעמי הביאה לפני חודש לעבודה גם
את אחותה, רותי.

• איך הגיבו הפועלים הערבים הקבועים שלך?
הם מאוד מבסוטים. מה רע להם ששתי חתיכות עדינות
מסתובבות להם כל הזמן מול העיניים?

• יש הטוענים שיהודים לא יודעים לשרת היטב?
זה פשוט כי לא מלמדים אותם. ביום הראשון לקחתי את נעמי
ורותי לשיחה, והסברתי להן מה הם שני החוקים הכי־חשובים
בעבודה. החוק הראשון הוא שהלקוח צודק, אפילו אם הוא לא
צודק, והחוק השני הוא שאני הבוס ואני נותן את ההוראות.
כל האווירה במיסעדה היא לתת את השרות הכי־עדין והכי־מנומס,
ואפילו העקשניות האלה נדבקו.

כשירדתי מהבימה, התחילו הריקודים. אני הייתי מרוגז, אבל
אנשים משכו אותי למעגל ורקדתי כמה דקות. פיתאום השניים
האלה נדבקו אלי: ואז מייד הבזיקה המצלמה. הבנתי שהצלם
שלח אותם אליי רק כדי שתהיה לו תמונה מעניינת.
עזבתי את המעגל והריקודים והלכתי משם, אבל הצלם כבר
הספיק לצלם את מה שצילם וגם לספר למי שסיפר, שבירכתי
אותם בחמימות, שזו שטות יוצאת מהכלל.

• מדוע לא לקחת צעירות ערביות לעבודה?

בהחלט. מחר בבוקר אותו צלם היה צריך לבוא אליי ולצלם
אותי. ביטלתי את העניין איתו.

אני צריך בחורות שעובדות, לא כאלה שצריך לשמור עליהן
שאיזה גבר לא יחייך אליהן. חוץ מזה, אף אבא ערבי לא יתן לבת
שלו לעבור מהכפר לתל־אביב.

• כלומר, התצלום מבויים?

דגיאלה שמי— 1

שרות

ממוחשב

המערכת הממוחשבת של בנק המזרחי מקוונת בזמן
אמיתי ממש, ללא פיגורים. אתה נותן הוראה
בסניף המזרחי בקרית־שמונה למשל, או בכל סניף
אחר, ומייד מופיע העדכון בחשבונך בכל מסופי
״שיא״ בארץ, וכאלה יש רבים! מערכת ״שיא״
מחוברת ל־ססס״ו מסופים, הפרוסים ב־וסו סניפים
ומחלקות בכל רחבי הארץ, אלה כוללים את
מכשירי הבנק האוטומטיים — ״שיאוך, מסופי
״שיא־כל״ לשרות עצמי, מסופי אשנב־כל, דרגי
ניהול ופקידי השקעות, תקשורת ״סוויפט״ וטלקס
בקווים בינלאומיים.
מערכת ״שיא״ מאפשרת לבנק המזרחי לתת לך
שירות בנקאי יעיל ומהיר ומידע עדכני על הנעשה
בשוקי הכספים בארץ ובעולם.
בנק המזרחי היה הראשון בארץ שהכניס מערכת
מסוג זה לשימוש.
פיתוח המערכת מעמיד את בנק המזרחי בשורה
הראשונה של טכנולוגית תקשורת הנתונים
המקובלת כיוס בבנקאות העולמית.

שיא של טכנולוגיה בבנקאות

בנק המזרחי המאוחדת

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וו

יודי ס ס מצא את מקומו
פעם זו היתה הבונבוניירה המפורסמת של אפרים קישון. אותה קופסת
סוכריות שגברת גולדמן קיבלה מהשכנה שלה ליום־הנישואין, ושהועברה
מייד מהגברת גולדמן לגברת כהן ליום־הולדתה. גברת כהן לא אוהבת
סוכריות והיא מביאה את הבונבוניירה לבת של הגברת מיזרחי, שמעבירה
אותה בהזדמנות חגיגית למישפחת לוי, ביום חנוכת־הבית שלהם. וכך הלאה
וכך הלאה, עד שנרקבו הסוכריות, וגברת אחת, שהיתה היד ה־ 32 של
הבונבוניירה. נאלצה לזרוק אותה ולקנות בונבוניירה חדשה ומוכנה לסיבוב
חדש.
אבל הזמנים השתנו. אף בן־אדם עם סטייל לא מרשה לעצמו להביא היום
בונבוניירה כמתנה. היום מביאים מינימום ספר. הולכים לחנות ושואלים
איזה ספר הולך היום טוב בשוק והוא גם לא יקר. ככה יוצאים מהחנות
כשמתחת לבית־השחי מונח לו עותק חגיגי ותרבותי,של יוליסס מאת
ג׳יימס ג׳ויס, בתרגום עברי. גם אני קיבלתי את יוליסס, התלהבתי מאוד
וליסיתי לקרוא אותו, אבל בשום אופן לא הלך לי. בהתחלה המצאתי לעצמי

כל מיני תרוצים של עייפות, חוסר־ריכוז, אי־שקט מצד הילדים וכו׳ .אבל
בסוף החלטתי להפסיק לשקר לעצמי לפחות, ונתתי את הספר לחברה.
החברה אפילו לא עשתה נסיונות גדולים במיוחד. תוך יומיים היא העבירה
את הספר לזוג חברים שלה, שדיפדפו בו קלות ונתנו אותו במתנה לבר־מיצווה
של ילד אחד, שלא סובל ספרים כאלה. הילד נתן אותו להורים שלו,
שהעבירו את הספר לחברה שלהם, שתוך זמן קצר מאוד הביאה אותו במתנה
למי אם לא לי. איך אני יודעת שזה אותו הספר? יש לי סימנים על הכריכה.
כשנודע לי על נדודי יוליסקז המיסכן, החלטתי להשאירו אצלי בבית,
אבל מאחר ואני מסרבת בתוקף להחזיק בסיפריה שלי ספרים שאני לא
מסוגלת לקרוא, הועבר הספר המכובד לריצפה, ושם הוא נח לו בשלום על
מישכבו כמחזיק דלת שכל הזמן נוטה להיסגר.
סיפרתי את סיפור־המעשה לידידי אוהד זמורה, שהוא המו״ל של יוליסס,
והוא אמר לי שיותר טוב יוליסס על הריצפה מלא יוליסס בכלל. אז אני
מסודרת, ברוך השם.

אופנה
רק בגלל זה שיש לי חברות מכל סוג ומין, אני
אוספת השכלה מדי יום ביומו. חברה אחת, שהיא
מאותן התופרות בעצמן את בגדיהן, קנתה ירחון־

מדצינה
ער הקוח
בן־אדם חסר־מזל אני. כשאלוהים חילק את-
המכאובים למיניהם, איכשהו נשכחתי. אולי
במיקרה ישבתי בשקט ולא ראו אותי, אולי כל
אחד מהיהודים ביקש לעצמו כל־כך הרבה,
שבסוף לא נשאר כלום בשבילי. אולי סתם לא
מצאתי חן בעיני מחלק המחלות. לא צרבת, לא

כאבי־בטן, לא התכווצויות־שרירים, לא אלרגיות,
לא מיגרנות. פשוט כלום.
אז נכון שאפשר לעבור את כל הימים בלי
מחלות וכאבים ומיחושים, אבל בערבים, כשנפגשים
עם החברות והחברים, אין לי מה להגיד.
כמה בן־אדם יכול לשבת בשקט ולא להגיד מילה,
לא להשתתף כשימחה, לא לעשות אוי, לא לעוץ
עצה רפואית, לא להגיד שמות של תרופות?
שנים ישבתי ושתקתי, פשוט מתוך בורות
בנושא, עד שיום אחד, בסוף ספטמבר ,1975
קיבלתי צרבת. איזו שימחה! איזו גאווה! מייד
טילפנתי לכל החברים והחברות להודיע להם

שזה קרה, ולבקש מהם עצות ושמות של תרופות.
לפני שגמרתי את שיחת־הטלפון השלישית
נגמרה לי הצרבת. אבל אני לא סיפרתי לאף אחד.
אני רציתי להיות כמו כולם. מאז, בכל שיחה
רפואית, אני סוחבת לכיוון הצרבת. כאן יש לי
מילה. כאן אני יודעת על מה מדובר, איך מטפלים.
כמה שקדים אוכלים ומתי שותים חלב,
עכשיו שמתי לב פיתאום שעברו כמעט עשר
שנים מהצרבת הבודדת שלי, וטעמה החמוץ
בגרוני הולך ומיטשטש בזיכרוני, אני חיה בפחד
שמא אחזור לשתיקות״ הארוכות.
כל זה היה פתיח, בשביל למלא את העמוד. מה
שחשוב הוא שבשיחת־הכאבים האחרונה בין
חברותיי התגלתה תרופת־פלא חדשה למיגרנה:
ברגע שהיא תוקפת. המיגרנה. קמים ומכינים
כוס קפה חזק וקר. לתוך הקפה הקר סוחטים חצי
לימון וגם מוסיפים קרח, שיהיה קר ממש. שותים
את הדבר החמוץ הזה צ׳יק־צ׳ק ובעוד הפה קר,
לוקחים שתי קוביות קרח. אחת בכל יד,
ומשפשפים בעזרתן את הרקות. יד ימין, והקרח
בתוכה, עושה עיסוי לרקה ימין ויד שמאל,
האוחזת בקוביה אחרת. עושה עיסוי לרקה שמאל.
החברות אמרו שזה יותר טוב מכל האופטלגינים
וה ...לא זוכרת את השמות של התרופות.
אולי איזה בעלת מיגרנה תנסה את תרופת־הפלא
ותכתוב לי איך זה הצליח, כי אם אני אחכה
למיגרנה שלי, בטח אמות בלי לדעת אם החברות
צדקו או לא.

פינת הקמצן
זה במיוחד עבור אלה שכאשר הם זורקים לזבל שקית ישגה או בקבוק
ריק, מייד יש להם לחץ באיזור הלב.
יש מישהי במישפחה שלי שיש לה אוסף נדיר בגודלו של שקיות ניילון,

בז־אדם
קבוע

אופנה גרמני בשם נויה־מודה (אופנה חדשה),
שאגב, מכיל 90 גזרות של בגדים לסתיו ולחורף.
מדיפדוף קל בירחון נודע לי שציבעי העונה
הבאה הם כחול ולבן(בטח מתחנפים אלינו) .כן
נודע לי שהשנה הכל פרוץ ופתוח, ואפשר יהיה
לצרף צירופים שונים ומשונים של בגדים חדשים
וישנים, עם עניבות שיצאו מהאופנה, ומיכנסיים
חסרי־טעם עם חולצות־ערב ונעלי־צנחנים. בקיצור,
הכל הולך. במיוחד מצאה חן בעיניי אופנת
הילדות הקטנות, שהשנה לא צריך להוציא כסף
כדי לקנות להן שימלות־מלמלה וחולצות־תחרה.
פשוט מלבישים על ובילדה את הסוודר הישן של
אמא שלה וכולם שמחים.
החברה שלי. שראתה כמה אני מתעניינת
באופנה פיתאום, ביקשה ממני לכתוב שזו
חוברת־האופנה הטובה ביותר לעבודה עצמית,
וכל ההוראות כתובות גם בעברית 4,600 .שקל.
הנה אני כתבתי ואתן תלכו עכשיו לגזור
ולתפור. כל אחד מה שהוא יודע.

כל שבוע אני בשוק־הכרמל. בילוי אמיתי.
העגבניות הכי־טובות בעולם, המלפפונים הכי־ י
רקים, ענבים שאין להם מתחרים, לא בשוקי י
אירופה ולא בשוקי אמריקה, צנון נהדר, קישואים ,
משגעים, שמיר ופטרוזיליה וסלרי — וביניהם !
בעלי־הבאסטות, שתמיד יש להם מילה טובה או י
מילה רעה או מילה מצחיקה — והמוני אנשים. י
חלקם דוחפים, חלקם צועקים וחלקם. כמוני[ .
סתם נהנים.
למעשה הכל משתנה כל הזמן.
במשך השנים התחלפו המון בעלי־באסטות,
חוץ משלמה הורנשטיין. שעומד לו בחנות
אופנת־הבגרים מתחלפת כל שנה, פעם חולצות
הקטנה שלו באמצע השוק כבר 40 שנה ומוכר
עם מייקל ג׳קסון. פעם עם סטיב אוסטין ועכשיו
חולצות עם ואן־אריק. בדוכני הספרים — כל, גזוז. נכון שגם המשקאות הקלים השתנו. ובאמת,
יש לשלמה הורנשטיין גם קינלי ושוופס וקולה
שבוע ספר חדש; בדוכני חפירות — פירות
וסיידה אבל הוא כל הזמן מוכר גזוז. את שני
חדשים, מנגו ואנונה וקיווי ואפרסמונים משני
מיכלי התמצית בשביל הגזוז הוא קנה עוד
סוגים. מדוכני־הקאסטות בוקעות כל שנה
כשהבריטים היו בארץ, ומאז הוא עומד בין שניהם
מנגינות אחרות, ופעם אני רבה עם מוכר־התותים,
ושואל רק ״פטל או לימון?״ מוסיף סודה ואומר
כי נדמה לי שהוא מרמה, ופעם אני מפסיקה
שהכל בסדר, ברוך השם.
לקנות אצל מוכר הזיתים, כי אצל השני יש
צריך בן־אדם לבחור לו משהו מאוד קבוע
סחורה יותר טובה, ומוכר הדגים הזקן מת ואני לא
בחיים שלו. אני בחרתי את שלמה הורנשטיין,
אוהבת את החדש. כאילו הכל אותו דבר, אבל
שלא רוצה להתקדם •עם הזמן. טוב לו ככה.

כוסות ריקות של לבן ובקבוקים ריקים, כי היא בטוחה לגמרי שיום יבוא
והיא תזדקק להם. אס גם לכם יש אוספים דומים וגם אתם מחכים ליום
שתצטרכו אותם, הנה היום הזה הגיע.
קחו ארבעה בקבוקים של דטרגנטים שונים, קחו פקקים עגולים של עוד
כמה בקבוקים ריקים ובעזרת חוט פשוט וגם חתיכת חוט־ברזל(שיחזיק את
הגלגלים) עשו רכבת יפהפיה לילדים שלכם, של קרוביכם ושל שכניכם.
הילדים יהיו מבסוטים ואתם תרגישו שעשיתם מעשה חשוב בענייו
המיחזור. בהצלחה.

ילדים תוצרת הארץ
בערב, ליד הטלוויזיה, קצת לפני שהם הולכים
לישון, כשהם רחוצים ומשופשפי־שיניים ויפים
מעייפות, אחרי יום שלם של עבודה ששני־שליש
מתוכה היא בגללם, אחרי עשרות סיכסוכים
קטנים ושתי מריבות רציניות, אני מסתכלת על
בני הבכור בן ה־ ,10 אוספת בתוכי את כל הרכות
האפשרית. סולחת לו על כל החוצפות במשך
היום, מסתכלת עליו, נהנית ואומרת לו, ממש
מתוך הלב :״אני נורא אוהבת אותך!״
הוא מעיף עליי מבט חצי מבוגר וחצי ציני,
מחייך ואומר :״מה בדיוק את רוצה שאני אעשה
עם האינפורמציה הזאת?״
לך, תגדל ילדים.

תכנית המנויים של מפעל הפיס

הכרטיס

מגיע לך כרטיס כבוד
אם אתה איש עסוק, שקוע בעבודתך, מרבה בנסיעות,
יוצא למילואים או פשוט אוהב נוחיות -תכנית
המנויים של מפעל הפיס נולדה בשבילך. עם
הצטרפותך, תקבל את הכרטיס הכחול -כרטיס
הכבוד של מפעל הפיס. כרטיס המנוי הכחול בעל
המספר הקבוע, משחק בשבילך מדי יום חמישי
בהגרלת רב־פרס־מצטבר על כל מרכיביה.אינך צריך
לפקוד את נקודות המכירה ולו גם פעם אחת. עכשיו,
עם הנהגת פרס כדור המזל ברב־פרס־מצטבר, תוכל
להכניס הרבה יותר מיליונים לכיס. שים לב: הגרלת כדור המזל(הפרס
המצטבר) נערכת בנוסף להגרלת הפרס הראשון. אם כדור המזל עולה בגורל,
הפרס המצטבר בסך 80 מיליון שקל,נוסף לפרס הראשון. אם כדור המזל לא
עלה בגורל, אתה זוכה בפרס הראשון כרגיל והפרס המצטבר עובר לשבוע
הבא. כך הוא יכול לתפוח ולתפוח כפי שמדגימה הטבל ה הבאה:
הפרס בשבוע הראשון 120 מיליון שקל 80 +מיליון שקל צבירה = 200 מיליון
הפרס בשבוע השני 20ו מיליון שקל 60 +ן מיליון שקל צבירה = 280 מיליון
הפרס בשבוע השלישי 20ן מיליון שקל 240 +מיליון שקל צבירה 360 =-מיליון
הפרס בשבוע הרביעי 20ז מיליון שקל 320 +מיליון שקל צבירה = 440 מיליון
שמת לבי בשבוע הרביעי אתה מכניס 440 -מיליונים לכיס...

סליחה אדוני, כיצד נוח לך ל של ם?
באמצעות כרטיס אשראי? ע״י הוראת קבעי
במזומן? בשיק אישי? כל דרך מכובדת. אם אתה בנק בעל כרטיס ומה, ישראכרט או דיינרס, תוכל
לבחור באפשרות הראשונה. חשבונך יחוייב אחת
לחודש והודעות הזיכוי תישלחנה לביתך, מיד עם
הזכיה.
בחרת בהוראת קבע? החיוב יהיה חודשי באמצעות
סניף הבנק שלך. מזומן יקבלו ממך, הן בבנק,
הן בתחנות ההרשמה והן בנקודות המכירה. וכמובן,
קיימת האפשרות לצרף שיק אישי לתלוש המצורף כאן.
״חו 5ט 10 ¥0קט׳

המנוי לזמן מוגבל או בלח• מוגבל, גבירתי?
ההמלצה שלנו? בלתי מוגבל. הסטטיסטיקה מוכיחה שההתמדה
משתלמת. זאת ועוד: תמיד תוכלי לבטל את המנוי ע״י הודעה מוקדמת. על
כל פנים, לבחירתך גם תקופות מנוי של כ־ 3ו־ 6חודשים ( 13ו־ 26 הגרלות).
מפעל הפיס לא יכעס...

י5 .קו״וט 0ץ 0זקטי

אתה קובע את חוקי המשחק
מי שראוי לכרטיס הכחול, ראוי לשחק בתנאים מיוחדים. בתכנית המנויים
אתה קובע את תנאי המשחק: אתה קובע את צורת ההצטרפות, את דרך
התשלום וקבלת ההודעות ואת משך התקופה. מפעל הפיס עושה הכל כדי
להנעים את השתתפותך ולהקל עליך בכל שלב ושלב.

שאלת ארבע מאות וארבעים מיליוני השקלים
זכית בפרס הענק, לאן לשלוח את הכסף?(סמן בטופס
ההצטרפות את הדרך שבחרת).
נוכל לזכות את חשבונך ישירות בבנק;
נוכל לשלוח לך שיק הביתה או לכל כתובת שתבחר.
כך לגבי כל זכיה בתכנית המנויים, שבה הסיכוי
לזכות בפרס כלשהו, הוא עצום -כמעט . 1:3

איר היית רוצה להצטרף לתכנית המנויים?
רק תבחר והכרטיס הכחול יישלח לביתך. ע״י הבנק? מלא את טופס
ההצטרפות בסניף שלך, מסור אותו לפקיד במקום ואתה מנוי. תוכל
להצטרף גם באחת מתחנות ההרשמה או באחת מנקודות המכירה. אין לך
זמן? הרם את שפופרת הטלפון וחייג את אחד המספרים האלה:
ת״א282790 :־204603 ;03־.03
ובמשך 24ש׳ ביממה( :פייג׳קול -טלכיס)
ת״א291251 :־296829 ;03־291949 ;03־.03
י־ם233171 :־;02
חיפה 88791 :־04
מסור את מספר כרטיס האשראי שלך ואתה מנוי. אין לך
כרטיס אשראי?
חייג לשרותפון: ת״א 383838־ 03 או למשרדי ״מזל קבוע״:
חיפה 913613 :־04
ב״ש31669 :־057
י־ם234086 :־02
אגב, מדוע לא תמלא את התלוש המצורף, צרף שיק אישי
ומאות המיליונים בדרך אליך.

הצטרף ל־ 200 אלף האנשים, שיכולים.
עכשיו אתה יודע שגם אתה יכול.

^ ייעוד

הגי ־ לות. שיקא ישי, יף ל ו פהש ל .

־זייזוז׳ישראס

הכרטיס הכחול למי שיכול.

זר־פרחים בהול נשלח ל־שר־הביטחון
יצחק רבץ, למחרת
ההתקפה על תוניס. הזר
נשלח מאת רפי נלסון, כאות
הוקרה, על הפסקת השיחות בין
הצוותים הישראליים והמצריים
על טאבה. לא ירוע אם גם אלי
פפויטדו. בעל המלון שבאיזור־המריבה,
שלח זר־פרחים, או כל
תשורה אחרת.
אמנון נחמיאס. חבר
הפרלמנט של רישון ובעל המיס־עדה
שבה הוא מתכנס. חיכה

טוביה סער חייב טובה לאורי פורת 1שמו שד שר־הביטחון
האמריקאי אינו שזר לפרקליט ישראלי

בשורה טובה, או רעה לפי
השקפה: הם חוזרים! חברי הפרלמנט
של רישון חוזרים לגלי־האתר,
בגלי צה״ל שם התפרסמו
לראשונה והפכו לנכס לאומי.
האחראי לכך הוא קצין־חינוך־
ראשי הטרי, נחמיה דגן. לדגן
קשרים טובים עם נבחרי רישון
— יגאל בקר, אמנון נחמיאס,
דוק מאירוביץ וחבריהם.
מזמן לא היתה חברת־הכנ־סת
נאווה ארד פופולארית
כשם שהיתה בדיון המתמשך־

עד שנגמר. הקואליציה שוב

ניצלה, ושר־האוצר יצחק מודעי
הפליג, למחרת, לחדל.
מזל טוב להדס יעקובי
היפהפיה, שמלאו לה, בשבוע
שעבר, שלוש שנים. אביה, גד,
שר־הכלכלה. התפנה מעיסוקיו
המיניסטריאליים, כדי לקחתה
לגן, ביום חגה. תיקרובת מהעוגות
שחולקו לילדי־הגן טרח והביא
יעקובי גס לעובדי לישכתו.
אחרי יום־ההולדת, נסעו
יעקובי ורעייתו, נלה, לאנגליה.

ו \ יון -ןןד 1נשא נאום נרגש בכינוס נגד גיזענות, שנערך ביום השבת בחורשה
\ | 1^11^111 _ 1ליד כפר־קרע שבוואדי עארה. יהושע ביקש ממתנגדי הגיזענות
להאמין בכוחם ולא להתייאש מן הגל העכור. בצד עמד מארגן ההפנינג, דב ירמיה
(בתצלום למטה, משמאל) תושב נהריה, המקדיש את כל זמנו למילחמה בנאצים הכה־השבוע
עם יפה אשתו, לבואו
של אבי, בנם. מטיולו השני
לחו״ל. נחמיאס הסתובב במתיחות.
והמיסעדה לא תיפקדה
באותו יום גורלי, שנמשך ונמשך
עד אין קץ. לבסוף, בשעת לילה
מאוחרת, הגיע נחמיאס התשוש
עם ״הילד״ .אשתו כבר הספיקה
לשתף את כל הסועדים במתח.
שעבר עליה באותו יום. הסיבה
לעיכוב, שחל בחזרתו של הבן
האובד הביתה, לא היתה נועצה,
חס־ושלום, באסון־טבע או בתקלה
אנושית, אלא בהצהרה תמימה
שנתן נחמיאס הצעיר בנמל־התעופה
בלונדון. הוא הצהיר
שיש ברשותו נשק חם — תרסי־סי־גאז
נגד תוקפים למיניהם.
התרסיסים המשווקים חופשית
לחיילות צה״ל, מסווגיס משום־
מה כנשק קטלני ביותר. מיש־טרת־הנמלים
הבריטית דיווחה
חיש־קל למישטרת נמל־התעו־פה
בישראל. לכן משנחת הצעיר
הראשוני בנמל־התעופה בן־גור־יון,
חיכתה לו המישטרה ועצרה
אותו, אחר־כבוד.

עד־אין־סוף בוועדת־הכספים בשבוע
שעבר. ארד נעימת־הסבר
יצאה תדירות את חדר־הדיונים
וחזרה אליו, כשכל גיחה שלה
מהחדר גררה הסתערות רבתי
עליה מצר העיתונאים הרבים,
שחיכו עד בוש בפתח חדר־הוועדה.
ארד נאלצה להתמודד
שוב ושוב עם השאלה החוזרת:
״נו, מתי זה כבר ייגמר?״ ומי־לותיה
הספורות, הבעותיה ותווי־פניה
שימשו את מקור־האינ־פורמציה
העיקרי של העיתונאים.
מדוע
בכלל התמשכה ישיבתה
המרתונית של ועדת־הכספים?
מילת־הקסם היא ״הי־חודיים״
.כלומר: הכספים המופרשים
לישיבות הדתיות למיניהן.
יושב־ראש הוועדה אברהם
שפירא חש כי הדיונים מסתבכים
והולכים, משמע שהקואליציה
מתחילה לרעוד וניתן
להפיק מכך רווחים קלים, כגון
הגדלת הכספים המוקצבים לישיבות.
שפירא לחץ, משה
שחל נלחץ, הדיון נמתח ונמרח,

צדק לי ב ר לי
• הדחות בליברלים על ימין ועל שמאל.
אולם הדחה אחת מתבצעת לר בשקט. עד הרגע
הזה.
המדובר בחבר־הכנסת הנחבא־אל-הכלים
אריאל וייישטיין. הוא מכהן בקדנציה השניה
שלו בכנסת. ונחשב כאחד מעמודי־התווך של
ועדת״הכספים שלה, וגם כמנכ״ל ״עמיגור״.
מישרה זאת ניתנה לו בשעתו כמתנה
מהמיפלגה, בדיד שמחולקים שאר הכיבודים
הפוליטיים. כעת טוענים חברים במיפלגה שיש
בשני תפקידיו של ויינשטיין משום ״כפל־

ואבן הם אויבים מושבעים, מהימים
שבהם כיהן רבין כשגריר
בארצות־הברית ולא דיווח לשר־החוץ
אבן. כשנבחר רבין כראש•
הממשלה, ויתר על שרותיו הטובים
של אבן בממשלתו.
ראש־עיריית פילדלפיה
וילסון גוד היה אורחו של
שלמה (״צ׳יץ׳״) לחט, ראש־עיריית
תל־אביב, במלון תל־אביבי
מפואר. השבוע. בעת
הקוקטייל שנערך לכבודו הפך
את כוס־היין שלו על כנה, בהפ־

צ׳יץ׳ לאורחו. צ׳יץ׳ הזכיר את
עובדת־ביקורו בעבר בפילדל־פיה
ונשאל מייד, על־ירי אורחו:
״ביקרת לפני שהוצב הפעמון, או
אחריו?״ השאלה שנשאלה בכו־בד־ראש,
הותירה את המצותתים
למיניהם בסקרנות, שלא באה
על סיפוקה. מעטים ידעו שהפע־מון
הוצב לפני 200 שנים.
אחד העדים לשיחה זאת
הגיב בפליאה :״ואני בכלל חשבתי
שהפעמון בפילדלפיה הוא
העתק של הפעמון הירושלמי,

ניסטים. המארחים, ערביי כפר״קרע, רקדו עם האורחים ריקודים מיזרחיים והישקו אותם
קפה שחור ומר מתון קנקני״נחושת ענקיים שהוצבו על גחלים. בין האמנים שהופיעו היתה
גם הזמרת דיאנה פאדול שהלהיבה את הקהל בשירים ערביים ובנגינה על עוד. ליד
השלט, עליו כתוב בערבית.. :נא לשמור על הניקיון״ ,קיבוצניקית יפה שהאזינה למוסיקה.

זאת אינה נסיעה מטעם המדינה,
אלא מטעם המיפלגה, ומכאן
שזכתה בפחות תשומת־לב.

במסיבה לכבוד אבא אבן
נפגשו שני אנשים שדרכיהם
נפרדו, לאו־דווקא בנעימות: מני
כ״ל רשות־השידור, אורי פו*
רת, ומנהל״הטלוויזיה הקודם
טוביה סער .״אתה חייב לי
תודה!״ הודיע פורת לסער .״מה?״
נדהם סער ,״מדוע אני חייב לד
תודה?״ ״אתה חייב לי תודה,״ לא
איחר ההסבר להגיע ,״על שלא
נתתי לך להמשיך לכהן כמנהל־הטלוויזיה!
ראה מה קורה שם,
כיום!״
במסיבה לכבוד אבן נכחו,
אומנם, ראש־הממשלה, שימי
עץ פרם, השר גד יעקובי
וכמובן גיסו של אבן, נשיא
המדינה חיים הרצוג, אולם לא
נכח באולם שר־הביטחון יצחק
רבץ. אולם הוא הפגין נוכחות
בולטת במסיבת בר־מיצווה שהתקיימה
באולם סמוך, באותו
ערב, ממש באותו בית־מלון. רביו

תפקידים׳ שלא יסולח, כל עוד ישנם אנשים

במיפלגה שנותרו ללא כלום, כגון מנחם
מבידור או יהודה פרח, שנשרו מהכנסת.
במשך כהונה אחת בכנסת, טוענים כמה
מהחברים הטובים ,״מילא -העלמנו עין״ .גם
לא היה כל ביטחון שוויינשטיין ייבחר שנית
לכנסת. אולם כעת, משנבחר פעם שניה לכנסת,
צייד לחלק את המישרות שבצידן מכונית
צמודה פלוס נהג, ששירת את פנחס ספיר,
חשבון־הוצאות, מזכירות ושאר השבות בצורה
צודקת יותר.
ויינשטיין אינו משתייך למחנהו של אריה
דולצ׳ין, יושב״ראש הסוכנות היהודית, אשר
לה שייכת חברת ״עמיגור״ .הוא משתייך למחנה
היריב -מחנהו של השר משה ניסים.

גנתיות, כל אימת שניגשו המלצרים
למלאה. הסיבה הסתברה
בהמשך הערב לראול יעקובי.
מנהל-המלון, שחש לבדוק אם
הכל כשורה: ראש־העיריה האורח
מתנזר משתיה.
מהו הפעמון המיסתורי,
המוצב בפילרלפיה? כך תהו
הנוכחים בקוקטייל. עת קלטו
חלקים מהשיחה הממושכת בין

המוצב בגן־הפעמון!״
מי שעבר מהפך רראמטי,
בעת פגרת־הקיץ של הכנסת,
הוא הח״כ הליברלי אלי קולס.
קולס הופיע לקראת תומה של
הפגרה שזוף־שרוף, כתוצאה מחופשה
מהנה שבילה בספרה
והעיקר — הח״כ העגלגל השיל
שמונה קילוגרמים ממישקלו.
לא ברור אם גם זה קרה בספרה.
העולם הזה 2510

שטרית לשילטון

רית שיטרית, הרצל ליפשיץ ודבי אליאס
עוד נבואה

• רות שטרית, רעייתו החיננית של חבר״הכנסת
מאיר שטרית, חייכה בשבוע שעבר באשר למישמע
נבואתו של האסטרולוג הרצל ליפשיץ. הוא ניבא לה כי
בבחירות הבאות יזכה הליכוד בכלל בניצחון סוחף, ואילו
שטרית בפרט יהיה אחד מכוכביו הבולטים. עדה לנבואתו
של ליפשיץ, שלא כולן התגשמו במציאות, היתה, יופי
אליאס, צעירה שהיא מפקדת המישמר״האזרחי של יבנה,
מקום מגוריהם של הזוג שטרית.

מדוע נדם לאחרונה קולו
של ״האיש החזק בטלוויזיה״,
רפיק חלבי? להיכן נעלמו הכותרות
הרועשות והבוטות בעיתונים,
מבית־היוצר שלו? הסיבה
לשקט הזמני הזה אינה נעוצה,
חס־ושלום, בהתקפלות מצד חלבי.
מדובר בהפוגה זמנית ביותר,
שכן אביו של חלבי חולה, והבן
שהה זמן רב במחיצתו. לכן הפקיר
את זירת־הקרב.
השחקנית ענת עצמון
נראית לאחרונה בתדירות גבוהה
בבית־מלון מפואר בירושלים.
הסיבה אינה נעוצה בכך שהעלמה
הצעירה מעדיפה להתגורר
בבתי־מלון, או שעברה זמנית
לבירה. עצמון. מככבת, בימים
אלה, בסרט ישראלי ה£וסרט,
בחלקו, בבית־המלון ומכאן נוכחותה
בתחומו.
בקבוצת הפועל תל־אביב
המצב הכלכלי, כנראה, קשה.
לפני שבועיים אירגנו ערב־התרמה
לכבוד הכדורגלנים,
ואילו בשבוע שעבר אירגן
בויקו, מעריצה השרוף של
הקבוצה, מסיבת־הפתעה לכבוד
אריה בזדנו. השוער הוותיק

עבר, אחרי קריירה מפוארת
במדי הפועל תל־אביב, למדי
הפועל ירושלים. מסיבת־ההפ־תעה
מומנה על־ידי השחקנים
עצמם.
העורר־דין הערבי מועין
דבאח שצף השבוע על חוסר־צדק
משווע שנגרם לו, בגלל
היותו ערבי. דבאח התבקש
למלא טפסים ארוכים ומפורטים,
שכללו את כל תולדות חייו,
ושאלות כגון: האם אתה מעשן
סמים? ועוד. משנתבקש לתת
שמות של ממליצים, נתן העורך־
דין, בין היתר, את שמו של
רן ספר ויינברגר, שר־הביטחון
האמריקאי, הנמנה עם מכריו.
דבאח רצה להרשים, אך׳נתקל
באי־אמון מוחלט, עד שכמעט
נחשד באי־שפיות. לבסוף סודר
עניינו, בעזרת עוזרו של שר-
המישפטים משס ניסים.
שתי דוגמניות הצמרת,

יפה כפיר וסימדנה גוזמן,
היו הדוגמניות היחידות שלא
לבשו ריפוד של כריות על כרסן,
בעת תצוגת־אופנה של בגדי־הריון,
בשבוע שעבר. השתיים
לא נזקקו לכר, מכיווו ששתיהו

נמצאות בחודש השלישי להר־יונן,
וזה כבר ניכר על גזרתן הדקיקה.

שרים אריק נחמקין,
חיים בר־לב ואברהם שריר,
וכן סגן־שר החקלאות
אברהם כץ־עוז וראש־עי-
ריית ראשון־לציון מאיר ניצן,
היו רק חלק מהכבודה שבאה,
ברוב עם, לחזות בסוסיאדה
שהתקיימה בראשון־לציון. נוכחותו
של בר־לב גרמה גם לנוכ־חות־שיא
של קצינים בכירים
במישטרה. לא ברור אם זה נבע
מאהבת־סוסים לשמה, או מאה-
בת־הסוסים המפורסמת של הבוס,
בר־לב.
גימיק המישפחתיות הפך
לפופולארי בקולנוע הישראלי
לאחרונה. השבוע עולה לאקרנים
הסרט רומן בהמשכים, עלפי
ספר בשם זה, פרי־עטו של
יצחק בן*$ר. בסרט מככבת
מישפחת טיפול — חיים,
גליה רעייתו וענת בתם.
השלושה מגלמים גם בסרט
תפקידים של אב, אם ובת. באותו
הזמן ממש מצטלמים גם ענת
ואביה שמואל עצמץ בסרט
מלודרמאתי חדש, בבימויו של
דני וולמן. השניים משחקים
גם בסרט, כמו בחיים, תפקידים
של אב ובתו. הבת מנסה, במהלך
העלילה, להתאבד.
מעולם לא חש המשורר
עימנואל עמירם כל-כך פופולארי
ואטרקטיבי, כפי שחש
בליל החמישי. באותו לילה
הוקלטה תכנית־טלוויזיה שהר־פרטואר
שלה כלל משיריו.
עמיהם ישב בין הקהל והיווה,
מטבע הדברים, מטרה מבוקשת
למצלמת־הטלוויזיה שהופנתה
לעבר הקהל. אט־אט חש עמירם
בצעירות העוברות מכסא אל
כסא ומתקרבות לעברו. אחת
מהן, שהיתה מיועדת לתפקיד
של קריינית־רצף בטלוויזיה,
הפגינה יוזמה, ונעה היסטרית
לקצב הפיזמונים, בקירבתו של
המשורר, בתיקווה שעין המצלמה-תשזוף
גם אותה.
מה עושה בימים אלה
עדנה פאר? פאר, שפרשה
מגלי צוז״ל, חזרה לרשות־השי־דור.
גם שם אין היא שוקטת של
שמריה. היא מסתובבת במיסד־רונות
הרשות ומצליחה להרגיז
את העובדים, שעל צווארם
מונחת חרב־הפיטורין, בדבר
הבטחות שונות ומשונות שהובטחו
לה. בהנהלת הרשות אין
יודעים על מה מדובר. מלבד
דיבורים סביב הופעה חד־פעמית
בדברים בגו, שגם היא ירדה
מהפרק, לא הובטח לפאר מאומה.
השבוע
יחל, בשעה טובה
ומוצלחת, הקורס לקרייניות־רצף.
לא בטלוויזיה הכללית, כי
אם בטלוויזיה במעגל סגור,
שתופעל בקרוב בקניון ברמת־גן.
את הקורס ידריך מנהל־הטל־וויזיה
לשעבר טוביה סער.
הוא בחר ב־ 15 צעירות, מכל
הגוונים והסוגים, למטרה זאת.
מאפרת מהטלוויזיה המתחרה
תדריך את הנשים, כיצד להתאפר,
ואילו הבימאי אורי שי־דורסקי
ידריכן כיצד להופיע
לפני מצלמות.

פסוקי השבוע
שושנה אובלי־אלמחלינו

נעל״כורחה לכוכבת הראשית של פתיחתה של מעדניה חדשה
בבית״לסין, בהיעדרו של הכוכב המתוכנן, מזכ״ל ההסתדרות
ישראל קיסר. אלמוזלינו סירבה להתכבד באוכל שהוצע לה בשפע
לא ברור אם מטעמי גיזרה או בגלל היעדרו של אוכל מיזרחיבמקום. לעומת זאת היתה פעילה מאוד ועברה מעסקו לעסקן,
בנפרד מבעלה, נתן, שהגיע עימה, והמחישה כיצד אין מבזבזים זמן.
העולם הזה 2510

ך|#|1ף|| רקדנית״הבטן החיפאית הפופולארית שהפכה
| 111 11 לכוכבת בתל״אביב, חנכה את שימלתה החדשה
בעת פתיחתו של מועדון חדש בתל־אביב. ברי סימון רכשה
את השימלה האדומה בעת ביקורה במצריים. מחיר המלבוש
המיזרחי המפואר המכסה־טפח״ומגלה״טפחיים הוא 2000 דולר!

בוי

בי לויי ם של ביל״ויי ם
• בוקר אחד צילצל הסל-
פון בביתו של אחד ממישפ־נס
ציונה!
חת״נחמיאס הידועה
בראשון־לציון. מעבר לקו נשמע קולו של השדרן
הפופולארי אלכם אנסקי. הוא צילצל ממרחקים -אילת.
משימתו הבהולה היתה לברר היכן נערכה חתונתם של
ענת, בתו של חיים טיפול, ויירם ברזילי -האם בראשון־
לציון או בנס־ציונהי
מדוע הטרידה השאלה כל-כך את אנסקי, בבוקרו של
יום! מכיוון שהוא נבחר לשמש כבורר בהתערבות רבתי בין
הצייר אידי ליפשיץ ובין רפי נלסין. השניים התערבו
ביניהם, בכובד״ראש, בשאלה הקיומית הזאת. נלסון טען
שהחתונה נערכה בנס״ציונה, ואילו ליפשיץ התעקש על עיר
הביל״ויים. העובדה. שלא היתה ידועה. כנראה, לליפשיץ,
היא שנלסון נכח בעצמו במסיבה, ועל״כן המידע שבידיו
עדיף במיקרה הספציפי הזה. נלסון הפר את הכלל הבריטי:
״ג׳נטלמן אינו מתערב על דבר שהוא בטוח בו ״.הוא זכה
בהתערבות, שהיתה על בקבוק־ויסקי. כעת, מתערבים
ביניהם כמה מחבריהם הטובים מתי יזכה נלסון לממש את
זכייתו מכיסו של ליפשיץ. ההערכות נעות מדות, עד
להתערבות הבאה.

נלסון בחתונת טיפול

• הדיר הרצל רוזנ־בלום
על ההפצצה בתוניסיה:

מקיים את הבטחתו, הייתי מס׳ 3
ברשימה לכנסת!״
• עקיבא בר, אשף הבורסה,
שברח מהארץ :״שלא תעזו
לכתוב שאני עומד לחזור! מישהו
עוד עלול לעשות לי משהו

טחון, לא היינו יוצאים למילחמה
הזאת בלבנוז!״
• הנ״ל :״אילו כל מי
שהבטיח להצביע בשבילי, היה

טור־מלבא,

״הדם הערבי, הגועש ורותח גם
בלי כל סיבה, תהיה לו עכשיו
הזדמנות להתפרץ...״

• השר לשעבר מרדכי
ציפורי :״אילו הייתי שר־הבי־

• עליזה

אלמנתו של המשורר אורי צבי
גרינברג :״רוב ממשלות־ישראל
עשו מאמצים מתוכננים לגמד

את שירתו הגדולה של אורי
צבי,״
• רבקה מאיר, רעיית
הבעלים של כל־בו שלום :״למה
שאנשים יפרגנו לי? אני ציירת,
י עשירה ויפה!״
• הנ״ל, עלי השמועות בדבר
הרומן שמנהל בעלה עם
מזכירתו, אורה בהרב :״באמת,
אנשים מדברים ככה? מעניין!״

רסנה בדק .

ה־ה רה הנר:
ופ־,ביוסום,קר״רה
זוהרת בתיאטרון
ובטרוויזיה, נער
ושני לרים. ענשיו
היא אשה בודדה
מאוד,החיהבאינעה
ומחפשת עבודה

ן* עבר, כך נראה, היה לה כל מה
שאשה יכולה לאחל לעצמה: בעל
נאה, עורך־רין מצליח, שני בנים יפים
ומוצלחים, דירה גרולה ומטופחת ליה
רחוב דיזנגוף, קריירה פורחת בתיאטרון
וג׳וב זוהר בטלוויזיה. תיקווה
מור היתה אחת מקרייניות־הרצף הראשונות,
במדיום שהיווה אז, בשנים
הראשונות לקיומו. אטרקציה. תיקווה,
יפהפיה ירוקת־עיניים וארוכת־שיער,
בעלת הופעה אצילית וחיוך מקסים.
הפכה לכוכבת אמיתית.
״לא יצרתי מהומות בכבישים,״ היא
מספרת על השנים ההן ,״אבל זיהו
אותי כמעט בכל מקום, וזו היתה הרגשה
מאוד טובה. בחנויות היו מקבלים
אותי כמו בת־מישפחה, בחום. ובסוף
היו עושים לי הנחה. אנשים ברחוב היו
מחמיאים לי, אומרים שהבגד ההוא
מאוד התאים לי, ולפעמים מעירים
הערות, כמו, אולי תשני את התיס־רוקת.׳
בעלי היה חוזר כל יום הביתה
עם סיפורים חדשים, והילדים שמעו
כל הזמן מהחברים שלהם, ראינו את
אמא שלך בטלוויזיה׳.״
תיקווה היתה הילדה הכי־יפה בגן,
אחר־כך בכיתה, ויותר מאוחר
השחקנית הכי־יפה בתיאטרון והקר־יינית
הכי־יפה בטלוויזיה.

בניגוד ליפות אחרות. היא אף פעם
לא עשתה עניין מהיופי שלה. עניין
של אופי. היא לא מכריזה על היותה
״הכי־יפה״ ,אבל נאלצת להודות באשמה.
״לצערי,
הייתי,״ היא אומרת .״זה
לצערי, כי קשה מאוד להתפטר• מזה
בשנים מאוחרות יותר. זה מין פינוק,
להיחשב ליפה ביותר, וכל פינוק הוא
דבר די מיותר, כי בחיים צריך אחר־כך
להוכיח את עצמך בשטחים אחרים. יש
התמודדויות, מיפגשים עם אנשים
שתכונותיהם עולות על שלד.
״לאשה יפה, אני חושבת, קשה יותר
להתגבר על ההרגשה ש,אני כבר לא
במקום הראשון׳ .לעומת זאת. אומרים
שאדם יפה הוא יפה תמיד, יחסית
לגילו, אם כי אני מקבלת צמרמורת
כאשר אני שומעת הערה כמו,רואים
עליה שהיא היתה פעם יפה׳ ״,אומרת
תיקווה.

״אודרי
הפגרן שלגו!
^ שהיא מביטה במראה, היא
^ זוכרת את עצמה בת ,18״רואה
את כל ההבדלים, ולא משלה את עצמי.
קמטים, אומנם, כמעט אין לי, אבל

..כל הגברים השתגעו אחריה!׳׳
שי דנון לשעבר שחקן וכיום נעל־גלריה. מספר :״הופעתי עם
תיקווה בעל עכברים ואנשים. כולנו, כל הגברים בהצגה, השתגענו
אחריה. היא היתה יפה, מה זה יפה ...היא היתה גם חתיכה. עם
גוף שפשוט נבנה לפי הזמנה ...אני זוכר שקינאנו בחבר שלה,
העורך־דיו. היינו אומרים תמיד -המנוול הזה. מה הוא עושה לה,
ואיך. ולמה אנחנו מיסכנים ודפוקים, יוצאים עם כל מיני פריחות.
והוא...
״החיים היו קשים, המשכורת היתה משכורת״רעב, אבל כשתיקווה
היתה עולה לבימה. היינו שוכחים מכל הצרות. היה לה
תפקיד מאוד סקסי, היא היתה צריכה לפתות את מיקי כפיר,
והוא השתגע יותר מכולנו ...היה בה משהו אריסטוקראטי, היתה
קצת מרוחקת. וזה משך אותנו עוד יותר. כל השחקניות האחרות
התפוצצו מקינאה. לא ייתכן אחרת״.
ו _ 26

העיניים ...פעם הן היו גדולות כל־כך.
פקוחות ועירניות.
״זה מזכיר לי שבתפקיד הראשון
שלי בקולנוע, בסרט אלדוראדו,
מנחם גולן הדביק לי כינוי, אודרי
הפברן שלנו׳ ,בגלל העיניים הענקיות
שלי. כיוס אני זקוקה לאיפור, כדי
להשיג את אותו האפקט. את הגיל
שלי. אני חושבת, רואים בעיקר
בעיניים.
״היום חשוב לי יותר להיות יפה
בפנימיות שלי. אומנם, אני מקפידה על
הופעה חיצונית. כי אני יודעת שהיחס
ממש משתנה כשאת מאופרת ומטופחת,
אבל יש לי נטיה להסתובב בלי
איפור, לבושה בבגדים צנועים. תמיד
העדפתי הופעה צנועה. אף פעם לא
הייתי מה שקוראים, נערת־זוהר. ב־הצגות״בכורה
של סרטים והצגות לקחתן
בחשבון שיהיו מצלמות, והופעתי
בלבוש ובתיסרוקת מתאימים. אולי
נוצר רושם של זוהר, אבל מעולם לא
הייתי, זוהרת׳ .זה היה רק רושם
חיצוני.״
כיום. גם אצל אחרים, חשובות לה
יותר התכונות הפנימיות .״פעם אהבתי
מאוד נוי, חיצוניות נאה. אבל כיום אני
טורחת לנסות להכיר קודם כל מה יש
בקנקן.״
יש לה שני בניס — שי, בן 17 וחצי,
ורון, בן .12 לפני שלוש שנים היא
התגרשה מבעלה, שאול בן־חיים.
היחסים ביניהם כיום, כהגדרתה,
״קורקטיים בלבד״ :הוא נשוי בשנית
ואב לבת. אשתו עקרת־בית. בעבר
היתה לתיקווה הרגשה שעובדת היותה
אשת־קריירה החניפה לו, שהוא אהב
להיות בעלה של שחקנית. אבל, היא
אומרת, לאור בחייתו השניה בחיים
אולי היו בזה דברים שלא אהב.

הרבה ספרים בסיפריה בסלון,
תקליטים רבים על מדף־עץ ארוך,
סמוך לריצפה. קירות עירומים, פרט
לשתי תמונות ענקיות. ריצפה חשופה,
פרט לשני שטיחים קטנים. ישנים. אין

פרחים, אין עציצים, אין כל מיני
קישוטים קטנים שאשה, בדרך־כלל,
ממלאה בהם את דירתה.
פרחים ועציצים היא דווקא אוהבת,
אבל הילדים מגדלים חתולה, האוהבת
לאכול פרחים ולהרוס צמחים. אז
מישהו צריך לוותר.
הפרנסה — נושא קשה. כאוב.
״שלושתנו מקבלים רמי־מזונות ״.היא
אומרת .״כשהתגרשנו, עבר עליי זמן
קשה. לא יכולתי לעבור. חבל שאני
עדיין תלויה בו מבחינה כלכלית. הייתי
רוצה לשנות את זה, אבל לשם כך אני
צריכה ללמוד מיקצוע יציב.
״יש לי בעיה: כל הדברים שאני
אוהבת, כמו סיפרות, פסיכולוגיה, אינם
תכליתיים. עברתי לחיים מחושבים.
צנועים. אני מצטמצמת, מוותרת על
מותרות, כמו נסיעות לחו״ל. ופינוקים,
כמו בגדים חדשים ומוניות. אבל אני
לא מתלוננת. החיים בדרך־כלל אפשריים,
ואני לא זקוקה לרחמים. צריך
רק להשתדל לגמור את החודש בלי
אובר־דראפט, אבל זה לא תמיד הולך״.
בחודשים האחרונים היא עובדת
בתיאטרון־בובות המשלב בהצגות בובות
עם שחקנים. בפיטר פן, למשל,
היא משחקת את שודד־הים. כשצלקת

שודד-ים
בעל צלקת
ך* יא עדיין גרה באותה הדירה
1 1הגדולה ברחוב גורדון בתל־אביב,
בבית־דירות מטופח, קומה רביעית, עם
מעלית.

תיקווה בת ה־ 3עם אמה
-אמא בכתה בקטעים העצובים:״

4פנים לתיקווה: כגיל 30,25 ,22 ועתה
יופי הוא עניין של אופי ואת הגיל רואים בעיניים
מצויירת על פניה ומיטפחת כרוכה על
הצוואר, ואת הבובה ונדי. השכר —
ממש מגוחך, פרוטות, אבל היא עושה
את זה בעיקר כדי להכניס את עצמה
מחדש למיסגרת של עבודה.
באחרונה קראה מודעה בעיתון,
שמחפשים קרייניות לטלוויזיה במעגל
סגור בקניון רמת־גן. היא פנתה, נפגשה
עם מנהל הפרוייקט, טוביה סער
(״היינו קולגים בטלוויזיה בירושלים״),
ומקווה להשתלב שם בעבודה קבועה.
״אני די בונה על זה ״,היא אומרת.
תיקווה לא אהבה את שמה במשך
שנים. כיום, היא אומרת, היא מתייחסת
אחרת אל שמה, מקבלת אותו. בני־מישפחתה
קראו לה תיקי. שם־
המישפחה המקורי היה פרלמוטר.
ההורים שינו לפאר. את השם מור בחר
מנחם גולן, בזמן הסרטת אלדוראדו,
מכיוון שבן־חיים לא צילצל טוב,
לדעתו.

״מתהתגים
או גפדדים!״
ך* יא נולדה בחיפה, חיתה בעיר
1 1זו עד גיל ,18 ואומרת שעד היום
היא חיפאית בנשמתה. נאמנה לעיר
הזו.
הוריה הם ילידי פולין. יש לה אח
אחד, מאיר, צעיר ממנה בחמש שנים,
שאליו היא מאוד קשורה. הוא חי
בארצות־הברית ועוסק בהפצת תרופות
מחומרים טיבעיים.
תיקווה רצתה להיות שחקנית מאז
שהיא זוכרת את עצמה. אהבה מאוד את
שירלי טמפל .״אמי נהגה לקחת אותי
לקולנוע ״,היא מספרת .״היא היתה
אשה רגישה, לקחה ללב מה שהתרחש
על הבד והיתה בוכה בקטעים העצובים.
הרגשתי שאם אמא מסוגלת לבכות,
לסרט יש עוצמה ולשחקנים יש
כוח־השפעה, היכולת לעורר רגשות. זה
עניין אותי״.
בגן ובבית־הספר תמיד השתתפה
בהצגות, וגם היתה חברה בחוג
לדראמה. אמה ניסתה להוציא לה את
המישחק מהראש, והשפיעה עליה
ללמוד הוראה. תיקווה נרשמה לסמינר
למורות, אבל די מהר ראתה שזה לא
הייעוד שלה. היא החזיקה מעמד
שלושה חודשים, ועברה ללמוד תיאטרון
וסיפרות באוניברסיטת תל־אביב.
היו לה קיטעי־מישחק מרגשים באט־יורים,
תוך כדי הלימודים, וניבאו לה
עתיד כשחקנית. כבר בשנה הראשונה
נקראה לשחק בתפקיד הנשי הראשי
בהצגה על עכברים ואנשים, שאותה
ביים פיטר פריי, שהיה אז ראש החוג
לתיאטרון.
הצגות נוספות שבהן השתתפה:
מילחמה ושלום בהבימה (בתפקיד
נטשה) ,אותלו (דזדמונה) ,מי מפחד
מווירגייניה וולף, צוואתו של כלב,
קומדיה של טעויות, בילי בדאי.
הסרטים שבהם השתתפה: מישפחת
שימחון, מוישה ונטילטור, טוביה
ושבע בנותיו. באחרונה, אחרי הפסקה
ארוכה, הופיעה בתפקיד לא־גדול

בהרימו עוגן, מסידרת אסקימו
לימון. בראיון עם הבימאי נשאלה אם
היא יכולה להיות קלאפטע. היא אמרה
ש״זה מאוד לא אני,״ אבל הצליחה
להיות קלאפטע, אם כי בצורה מאופקת.

היכרותה וחייה עם שאול בן־
חיים, שהיה החבר הרציני הראשון
שלה, היא מספרת :״היכרנו במסיבה
בחיפה, כשהייתי בת .18 אני לא זוכרת
שהיה בינינו קליק מיידי. אולי רק
מצירו. אצלי זה התפתח לאט. הוא היה
סטודנט בירושלים. והיינו נפגשים
בחיפה בסופי־שבוע. התחלנו להתכתב.
אז עוד לא היה מקובל לדבר שעות
בטלפון. שיחה בין־עירונית נחשבה
למשהו חריג. אהבתי לכתוב ״.עד היום
היא כותבת מיכתבים ארוכים לאחיה.
הקשר נוצר לאט־לאט .״כעבור
שנה וחצי פיתאום תפסתי יוזמה
ואמרתי לו שאם אנחנו לא מתחתנים,
עדיף שניפרד. רציתי שתהיה לי הר־גשת־ביטחון,
רציתי פינה משלי.
״גרתי אז בבית־החלוצות עם כמה
בחורות בחדר. חצי יום עבדתי כפקידה
בהנהלת־חשבונות. שיעמום אמיתי.
הייתי מאוד שמרנית, בגלל החינוך
החסידי שספגתי, לכן כאשר הזמינו
אותי למסיבות, לבילויים, לא רציתי
לצאת. נשארתי בחדר, למדתי וקראתי.
חברה טובה, שגרה איתי, ראתה שאני
סובלת, והיא יעצה לי להגיד לשאול
,או שמתחתנים או שנפרדים׳ .היא
אמרה, מאה אחוז שהוא יתחתן איתך׳.
היא צדקה. שאול, שהיה מבוגר ממני

בשנתיים, החליט שמתחתנים. אני
מאמינה שאז הוא אהב אותי.
״אז עוד לא ידענו בדיוק לאבחן
תכונות אחד של השני. רק כעבור
שנ־ם התברר שיש בינינו הבדלים
בגישה לחיים, אמות־מידה שונות, אם
כי היו לנו גם תקופות טובות, בעיקר
כאשר הילדים היו קטנים. הגירושין
היו סופו של תהליך, והיתה לי הכנה
נפשית לקראתם, פחות או יותר.
״בשנים האחרונות לא היה שום רבר
משותף בינינו, פרט לילדים. שקלנו
אפשרות של גירושין עוד קודם, אבל
העדפתי לחכות עד שהילדים יגדלו. זו
הרגשה של כישלון, של חבל, של
הלוואי שיכולנו -להמשיך. יש עצב
שליווה אותי הרבה זמן. אבל אדם
מתנער, ממשיך לחיות, מסתגל.״
תיקווה מתנחמת במחשבה שיום
יבוא והיא תמצא מישהו שיתאים לה
יותר .״אין לי דמות של אביר־על־הסוס־הלבן,
עברתי כבר את הגיל הזה.
חשובים לי טוב״לב, נאמנות, גישה
לחיי־מישפחה, אהבת־ילדים, מסירות,
גישה עמוקה לנושא השורשים של
העם. אלה הדברים החשובים לי. השאר
גמיש.״

״להיות קרובה
לעצמות!״
**ץ לא כ מו אצל שחקנים וזמרים
בדרך־כלל, האוהבים לקשט את
קירות הבית בצילומים מוגדלים
וממוסגרים שלהם על הבימה, אין אצל

תיקווה אף צילום אחד. גם אלבומי-
תמונות אין לה. היו לה תמונות מעטות,
מתוך הצגות וסרטים, בתיפזורת. היא
נתנה אותם במשך השנים לעיתונאים
שבאו לראיין אותה. אף אחת מן
התמונות לא חזרה אליה. אולי היא
תיגש לתיאטרון, היא אומרת, ותבקש
כמה תמונות.
את בניה שיכנעה שלא כדאי להם
להיות שחקנים .״החדרתי לראשם
שבמיקצוע הזה יש תקופות של חוסר-
עבודה,״ היא מספרת .״דיברתי על
ליבם, אפילו כשעוד היו קטנים,
שכדאי להם לבחור במיקצועות אחרים•
עבדתי על הנושא הזה בצורה
יסודית, והם קיבלו את זה, ושוקלים
ללכת בעיקבות אבא, למרות שאני
חושבת ששניהם מוכשרים כשחקנים״.
היא מגדירה את עצמה כ״אמא
יהודיה אופיינית״ .היא מסורה מאוד,
מקדישה להם את מרבית זמנה. הם
קשורים אליה, מספרים לה הרבה על
מה שקורה להם.
על מישחק, כמיקצוע :״יש במיק־צוע
הזה יסוד ארעי, אין בו יציבות. זה
מיקצוע אכזרי — שחקנים מפורסמים,
בארץ ובעולם, נעלמים לכמה שנים, כי
אין עבודה. מצד שני —־ זה אושר, כי
המיקצוע הוא התחביב, ויש בו הרבה
סיפוק, כאשר מגיעים להישגים, כאשר
תופסים את הקהל ברגעים מרגשים,
וההזדהות מורגשת באוויר.
״גם היחסים החברתיים אינם יציבים,
ולי זה תמיד הפריע. כשמופיעים
יחד בהצגה, זה מקרב, אבל אחרי שה־

הצגה יורדת, הקשר נפסק פיתאום,
אפילו כאשר ממשיכים לעבוד באותו
תיאטרון״.
תיקווה עזבה את התיאטרון לפני
שמונה שנים .״חשבתי שאם אפסיק
לעבוד, זה יתרום לחיים המישפחתיים.
יתקן אותם ״,היא אומרת .״כיום, במבט
לאחור, אני חושבת שטעיתי. העבודה
בטלוויזיה, פעמיים בשבוע, חייבה את
שאול להישאר בבית עם הילדים.
חשבתי שזה עול על כתפיו, ורציתי
להקל עליו. הוא לא דרש זאת בצורה
ישירה, אבל זו היתה הרגשתי. חבל, כי
המיקצוע היה חשוב לי. העבודה נתנה
לי ביטחון וסיפוק, ואני חושבת שגם
תרמה לחיי־המישפחה, כי היתה בבית
הערכה אליי.״
בעבר היתה צימחונית, אבל כיום
היא שוב אוכלת בשר, אם כי מעט. לא
מעשנת, לא שותה אלכוהול וקפה.
משתדלת להימנע מממתקים ולשמור
על דיאטה. פעם היה מיספר בגדיה ,38
ועכשיו .40 היא לא אוהבת את זה,
מרגישה כבדה, לא קלת־תנועה כמו
שהיתה רגילה להיות. בינתיים היא
שוחה בים כל בוקר, ויודעת שברגע
ש״תתפוס אופי״ ,היא תוכל לרדת
במישקל. היא לא אוהבת שומן מיותר,
ומזדהה עם המישפט המפורסם של
ג׳יין פונדה :״אני אוהבת להיות קרובה
לעצמות שלי״.

^ ,לא לבזבז
״ את הזמן!״
^ זמן האחרון החלה תיקווה
להתעניין בלימודי היהדות. קריאה
בתנ״ך נותנת לה המון שלווה. היא
הולכת בקביעות להרצאות של רבנים,

תיקווה עם בנה הבוגר, שי
.לא כדאי להם להיות שחקנים!״

שאותן מארגנת נירה עדי, שחקנית־לשעבר
שהפכה לבעלת־תשובה. לדיברי
תיקווה, היא קורנת אושר פנימי,
אבל לפטפט איתה סתם כך, כמו פעם,
אי־אפשר.
״אני מעריכה את ערכי היהדות.״
אומרת תיקווה .״אני חושבת שלא היה
מזיק לאוכלוסיה החילונית בארץ
לאמץ את המוסר של שומרי־תורה,
ולקיים חלק מהמיצוות, כמו גמילות-
חסדים ואהבת־הזולת. אני בעד היהדות
הרפורמית, שעושה פשרות עם החיים
המודרניים. אם בית־כנסת בחו״ל נמצא
במקום מרוחק, מוטב שיגיעו אליו
בשבת במכונית, מאשר שלא יגיעו
בכלל. אני מאמינה שלשמור תורה
ומיצוות אפשר גם באופן אישי, ולא
כמו שמקובל.״
תיקווה מור היא אשה לבר, שעוד
לא התרגלה לגמרי לעובדה זאת .״אני
אוהבת לקרוא כשיש עוד מישהו
בבית,״ היא אומרת .״כשהבית ריק, אני
לא הכי־מאושרת עם השקט הזה. אני
מקווה שיבוא יום ואדע לנצל את
השקט הזה לצורכי לימוד ועיון, ולא
אבזבז את הזמן. הלבד הזה היה קשה
בהתחלה, אבל זה עובר עם הזמן. לא
הייתי רוצה להיות לבד לעת זיקגה. אני
מקווה שילדיי ישארו קרובים אליי״.

״השופט נעשה קהה יזתר לסבר האנשים ר
(המשך מעמוד )16
שזה מתחיל להימאס, אולי יש אנשים
שזה לא נמאס להם. זה תלוי במיבנה
הנפשי של כל אדם.

• זאת אומרת שבהתחלה
היתה לך תחושת שליחות,
שגוועה עם השנים?
בהתחלה היתה לי תחושת שליחות,
היה לי יותר עניין. אחרי שנים,
דברים נעשים יותר קהים. היתה לי גם
הרגשה שבמשך הזמן אתה נעשה יותר
קהה לסבל של האנשים. בגלל עצם
מעבר הזמן, ואני חושב שאנשים
צריכים להחליף קריירות, אני חושב
שזה רצוי, ולא להיות תקועים כל
החיים באותו הדבר.

• לא היתה לך שאיפה
להיות שופט בבית־המישפט
העליץ?
זה מעולם לא היה לי, כי הבנתי
שזה לא בשבילי.

•למה?
כי אני לא מסוגל לעסוק במאטריה
שעיקרה הוא בדיקת המעשים שעשו
שופטים אחרים בערכאות יותר נמוכות,
שעיקרה הוא ניירת, שבה אין לך
את המגע הישיר עם העדים, עם הקהל.

• כמו שאתה מתאר את
השופט האידיאלי, זה אדם די
יבש, מרוחק מהחברה, קר,
חסר־רגשות כמעט, או שריג־שותיו
מאוד קהים?
זה לא מדוייק, כי ישנם הרבה
אנשים חמים שמצליחים בבית־ה־מישפט
לשלוט על הרגשות שלהם
ולהעמיד מחיצה.

• זה אפשרי?

כנראה. עובדה שיש אנשים ש־׳
עושים את זה.

כי נאמרו דברים י באותה כתבה
שכאילו כבר הרשיעו את החשודים,
וניתנו גם פרטים מסויימים לגבי
העובדות. ואני האמנתי שהשופט,
כשהוא דן בעניין, צריך לדון על פי
העובדות שהוא יודע על סמך מה
שמובא לפניו בבית־המישפט, ולא על
סמך מה שהוא קרא בעיתון או על סמך
מה שהוא ראה בטלוויזיה — כי
העובדות בעיתון ובטלוויזיה לא
עוברות את הסינון של ראיות כשרות.
שם מביאים כל מיני דברים שאולי הם
לא אמת, וכמובן שמביאים רק חלק
קטן מהעובדות ולעיתים אתה, באופן
תת־הכרתי אולי, לא מסוגל להבחין בין
מה שראית ושמעת בבית־המישפט,
לבין ההשפעה המיידית שהיית נתון
לה מגורמים חיצוניים.

• אמרת אז שאתה פוסל את
עצמך כגלל הכתבה כטל־וויזיה?
בפירוש
אמרתי שאני פוסל את
עצמי.

• זה נדיר?

• זו הפעם היחידה שעשית
את זה?
אני חושב. אני גם אמרתי אז
באותה הזדמנות לאנשי־המישטרה
שבאו לשם, שאם הם ימשיכו בשיטה
הזאת של הצגה לפני שמביאים את
החשודים לבית־המישפט, אז בכל פעם
שהם יעשו את ההצגה הזאת, הם יצטרכו
לחפש שופט שלא רואה
טלוויזיה, או שופט אחר שלא איכפת

י • קרה פעם שפסלת את
עצמך מסיכות מצפוניות?
לא, אני לא זוכר. אילו הייתי פוסל
את עצמי, זה היה בדרך־כלל בגלל
היכרות קודמת עם צד במישפט, או

• אומרים שבתבות בעיתונים
לא משפיעות על
שופטים. זה באמת לא משפיע?
שופט יכול לקרוא כתכה
בעיתון על מישפט שלו ולהתעלם
לחלוטין ממה שכתוב

אני חושב שבמידה רבה כן.

• כשאתה היית רואה בעיתון
ידיעה או מאמר המתייחס
למישפט שלך, באופן
טיבעי היית יותר מתעניין בזה,
או שלא היית מסתכל?
דבר ראשון הייתי סוגר את העיתון
ולא הייתי קורא את זה. אף אחד לא
יאמין לי אולי, אבל ככה זה. ולמשל,
כשקרה פעם שראיתי כתבה בטלוויזיה
על איזו תפיסה של חשודים בנמל־התעופה
בלוד, הראו תמונה שהשוטרים
עומדים כמו בתמונת־מחזור,
והרכוש הגנוב היה מונח לפני הרגליים
שלהם והיתה שם הצגה שלמה.
ולמחרת בבוקר, כשהביאו לפניי את
החשודים וביקשו לעצור אותם, אני
פסלתי את עצמי, אני אמרתי שאני לא
מוכן.

• למה?

• יש ישיבות בוקר של
שופטים?
לא׳ .לפעמים מתכנסים כמה
שופטים בהפסקה ושותים ביחד תה באחת
הלשכות. יש ישיבות פעם בשבוע
ביום מסויים, מדברים על נושאים של
העבודה. אלה החיים החברתיים.

• יש מריבות כץ שופטים?
מעט מאוד. זה כל־כך נדיר. גם
בגלל אופיים ואישיותם של השופטים
וגם משום שאין הרבה נקודות־מגע בין
שופט לשופט בענייני־העבודה, וכשיושבים
בהרכב של שלושה, המחלוקות
הן בעניינים מיקצועיים ולא על
רקע אישי.

• היית מקבל יחם מיוחד
בפגישות יומיומיות במכולת?
כן, אתה צריך להילחם בדבר הזה
כל הזמן. יש לך צורך להילחם, בעיקר
בערים קטנות, להסתכל בשבע עיניים,
כדי שבעל חנות־המכולת לא יתן כוס
לבן בהנחה של אגורה או חצי אגורה,
עד שעברנו לקנות בסופרמרקט, כי זו
בעיה.
זה קיים גם במוסך. היה לי פעם
מיקרה בעיר־שדה שישבתי בה, שעשיתי
תיקון דחוף למכונית ונתתי לו
צ׳ק וראיתי, במשך שבוע או שבועיים,
שהצ׳ק לא מגיע לפירעון, שהוא לא
הציג אותו לבנק. נתתי הוראה למזכיר
הראשי של בית־המישפט שיתקשר
ויודיע לו, שאם הצ׳ק לא יגיע לבנק
בתוך יומיים, אני אמסור תלונה
למישטרה.

• אהבת יותר להיות שופט
צבאי?

• עד שיצרת מהומה וגם
משם התפטרת?

•למה?

• השאלה אם רוח־העם באה
לידי ביטוי בעיתונות.

בין שופטים לא מדברים על
פוליטיקה, ואני לא יודע מה הריעות
הפוליטיות של רוב השופטים.

ראשית כל להיות שופט צבאי היה
דבר יוצא־דופן, ללכת יום או יומיים
בחודש לאווירה אחרת, לסביבה אחרת,
לבגדים אחרים, לסוג אחר של מיש־פטים,
ולכן זה היה יוצא־דופן.

ההשפעה היא לא ישירה וספציפית.
לדוגמה: אם יגידו בעיתון
שהעונש שצריך להטיל על נאשם
מסויים הוא לא חמש שנות־מאסר אלא
שמונה שנות־מאסר. בוודאי שזה לא
דבר שיכול להשפיע. אבל מה שכן
משפיע זו האווירה הכוללת. והאווירה
הכוללת גם צריכה להשפיע.
כי ההשקפה שלי היא שאסור
שבתי־המישפט יהיו מנותקים מהחברה
ומהציבור. לדוגמה: השופטים צריכים
לדעת שיש מגיפה של מיקרי־אונס.
השופטים צריכים לדעת מה קורה
בעם, ברחוב. השופטים חייבים לדעת
שיש עצורים שמתאבדים בחקירות.
כי הרי בסופו של דבר לבית־המישפט
יש תפקיד חברתי. והתפקיד
החברתי יכול להתמלא אך ורק אם
בית־המישפט ער לרחשי־הציבור. אסור
גם שיהיה פער יותר מדי גדול בין
ההחלטות של כתי־המישפט ובין מה
שהציבור חושב. כי בסופו של דבר
בתי־המישפט צריכים לבטא את רוח־העם,
אם כי לא במשמעות המדוקדקת
והמיידית של הביטוי.

היחידה שלך לדכר על פוליטיקה?

כשידעתי
מתוך כתב־האישום שמופיעים
בתיק עדים שאני מכיר אותם
היטב ויהיה לי קשה להיות אובייקטיבי.
תמיד חששתי שכאשר
אצטרך לעסוק. באנשים שאני. מכיר
אותם, אני אנסה להיות יותר צדיק
מהאפיפיור ולהחמיר איתם, באופן תת־הכרתי,
יותר מאשר עם אדם שאני לא
מכיר אותו, מתוך חשש תת־הכרתי
שמא אני נוטה לטובתו ואז אני עלול,
למעשה, לגרום לו נזק — וזה לא
רצוי. הסכנה בזה היא יותר גדולה
מאשר הסכנה שאתה תקל עם אדם
שאתה לא מכיר אותו.
והדבר הזה הוא לא רק במישור
הפלילי, אלא גם במישור האזרחי. יש
בזה הקלה גדולה כשאתה דן באנשים
שאתה לא מכיר אותם. אתה בדרך־כלל
משתחרר מהצורך בזהירות הזאת עם
עצמך•

• יש איזה הווי מיוחד של
שופטים בבית־מישפט?
כן, יש הווי מיוחד, שמדברים על
זה שכבר שלוש שנים לא סיידו את
אולמות בתי־המישפט ושבתי־השימוש
של בית־המישפט הם במצב שזה חרפה
למדינה, ומדברים, וחוזרים ומדברים,
על זה שעדים לא מופיעים לבית־המישפט
וששום דבר לא עוזר, ולמה
בנו ארמונות לבנק־ישראל ומישרדים
ממשלתיים ובתי־המישפט שוכנים בחורבות.

אכל זו אולי האפשרות

אני לא יצרתי שום מהומה, אני
פשוט ביקשתי לעבור ליחידת מילואים
שמחוץ לבתי־הדין הצבאיים.
כשהרמטכ״ל נתן חנינות במיקרים
שאני חשבתי שזה גובל בשערוריה,
שזה מבטא חוסר־שיוויון ופגיעה
בשילטון־החוק. האלמנט המרכזי של
שילטון־החוק מוצא את ביטוי ב־שיוויון,
החוק קיים כדי ליצור שיוויון
בין בני־ארם, כדי לבטא את השיוויון
בין בני־אדם, וכשאתה רואה שאנשים
שנמצאו אשמים ברצח מקבלים חנינה
אחרי תקופה קצרצרה שהם ישבו
במאסר, רק משום שהם יהודים ולא
ערבים, אז אתה אומר איפה השיוויון
בפני החוק. ואז אנו לא רציתי לקחת
חלק במערכת כזאת.

• זה יצר מהומה?

לא. לא היתה שום סערה. אני
פשוט הודעתי שאני מבקש לעבור
ליחידת מילואים רגילה ושאני לא
רוצה לשרת כשופט צבאי.

• הסברת למה?
לא הסברתי, צירפתי לבקשת
ההעברה מאמר של נתן דונביץ,
שהתפרסם בהארץ לאחר החנינות של
פינטו ולדרמן. כתבתי בקשת־העברה
וצירפתי את המאמר וכתבתי שסיבת
הבקשה היא מה שכתוב במאמר של
דונביץ.

• וקיבלו את זה?
לא קיבלו את זה, היתה להם בעיה.
הפסיקו לקרוא לי למילואים והודיעו
ליי שבגלל ההסדרים שקיימים בין
מישרד־הביטחון ובין מערכת בתי־המישפט,
אני חייב להיות מוצב בבתי־הרין
הצבאיים. אבל יפסיקו לקרוא לי
למילואים׳ .כי לא יכלו להציב אותי
ביחידה אחרת. ושום מאמצים שלי
שרוע הגזירה הזה יישבר ושאני כן
אוכל לעבור ליחידת־מילואים אחרת,
לא עזרו לי.

• זה יצר קושי בחייך האזרחיים?

אני רק יודע שכמה מה־
(המשך בעמוד )32

היא ק ו אה
לאהובה,עובי
מדוכדך, והוא
וקוא ותה
^ ת יצאת איתו במשך שני
תיים וחצי, קיימתם יחסי־מין,

אז מה פיתאום התהפך הכל והוא היום
,ערבי מלוכלך׳ ,ואת הולכת לרב
כהנא?״ שאלה השופטת שרה סירוטה
את הערה שרה מזל רנג׳ובר.
עדותה של שרה היפה העלתה
שאלות רבות בליבם של האנשים
ששמעו את עדותה בבית־המישפט.
שרה האדמונית, בת ,23 מתגוררת
בחולון. שם הכירה את ג׳ריס חורי,
ערבי נוצרי מרמלה. שרה סיפרה כי
חצי שנה יצאו מבלי שידעה על מוצאו,
וכאשר נודע לה שהוא ערבי החליטה
לנתק את הקשרים ביניהם.

להלן סיפורה:
היכרתי אותו כאשר הייתי בת 18
וחצי. הלכנו יחד עד גיל ,21 ואחר־כך
הפסקנו.
זו לא היתה חברות הדוקה. היו לנו
בעיות, יותר מאשר לכל זוג רגיל. לא
יצאנו רצוף, תמיד ניסיתי להינתק
ממנו, והוא היה לוחץ עליי. למרות
שהייתי במצב כספי קשה, ניסיתי שלא
להתפתות. הוא ניסה לפתות אותי
בכסף ובמתנות. אני לא עבדתי, כי הוא
לא נתן לי לעבוד.
במשך השנה הראשונה שהיינו יחד
החלפתי המון מקומות־עבודה, כי הוא
היה בא ומפריע לי. אני ך תחלתי לעבוד
כספרית בגיל צעיר׳מאוד.
זה לא היה קשר כספי. למרות

כאשר עשיתי חוב במכולת או אצל
הירקן, והייתי באה לשלם, היו אומרים
לי ״אין חוב! בעלך שילם!״ אמרתי
שאני לא נשואה, אז היו מתארים לי
אותו, והבנתי שזה ג׳ריס. הוא המשיך
לשלם את חובותיי גם בתקופה השניה.
זה לא נכון שהוא קנה לי וידיאו.
את הווידיאו קניתי מכספים של תוב־נית־חיסכון
מכסף שלי, שהשתחרר
בבנק. החזקתי את הווידיאו רק חודשיים
או שלושה, ומכרתי אותו. הוא
עלה בערך 700 דולר. חייתי ממש
בחובות, אבל לא מכספו. אחרי שהוא
דקר אותי, הוא אמר לי שאני גנבתי
ממנו שעון, ושהוא נתן לי 4000 דולר.
הוא ביקש שאחזיר לו.
כאשר רציתי לנתק איתו את הקשר,
הוא ביקש את כספו בחזרה. הוא
טען שאני חייבת לו 4000 דולר. אילו
היו לי 4000 דולר, כבר מזמן לא הייתי
בארץ.
עוד לפני שדקר אותי הוא התלונן
במישטרה שגנבתי ממנו. תמיד היה
מודיע לי לפני שהיה מתלונן. הוא אמר
שיתלונן שאני מטרידה אותו בטלפון,

זהיכולה יה להיות
סיטר של ו שיאו ויוליה,
אבל זה סיטר של ״ואשומון״
שהוא לא־יהודי, המשכתי לשמור על
קשר. לאחר מה שהתברר לי, שהוא
ערבי, ניסיתי להינתק די מהר, אבל זה
לקח עוד שנתיים וחצי.
כשרציתי לצאת עם חבר יהודי,
ולחשוב על החיים ברצינות, הוא היה
בא ומפריע לי. יצאתי איתו בערך פעם
בשבוע או פעם בשבוע וחצי, אבל הוא
היה בא ומחכה ליד ביתי כמעט בכל

״גיטיתי
בדרך החוקית!״
ך* התחלה, כשיצאנו, קיבלתי
^ ממנו כסף. אחר־כך נודע לי שהוא
נוצרי, והמישפחה לחצה שניפרד. אבל
הוא היה מתקיף ומאיים ולוחץ, כדי
שאצא איתו. הוא היה אורב לי בכל
מקום. לאן שהלכתי — הייתי רואה
אותו מופיע!
אפשר לומר שהיו שלוש תקופות
בהיכרות שלנו: חצי השנה הראשונה,
שבה טרם ידעתי שהוא נוצרי, ואז הכל
היה בסדר: שנתיים וחצי.שהמשכתי
לצאת איתו תחת לחץ, ורציתי להינתק
ממנו, כי ידעתי כבר שהוא ערבי:
והתקופה שאחרי זה, כאשר הפסקתי
ללכת איתו והוא תקף אותי.
בתקופה הראשונה הוא היה בא,
מציע מתנות וכסף, מביא ירקות והייתי
מקבלת ממנו. הוא התייחס אליי כאל
אשתו, והיה מציג אותי כך.
כשהייתי יושבת עם חברים, הוא
היה מגיע ומודיע שהוא נמצא בסביבה.
הוא עשה זאת כדי שאף אחד לא ינסה
להתקרב אליי ולא לרקוד איתי.

שגנבתי ממנו שעון ושאני שולחת לו
מיכתבים ומאיימת לרצוח אותו. הוזמנתי
לחקירה במישטרה.
אף פעם לא שלחתי אליו אנשים.
ניסיתי בדרך החוקית, הלכתי להתלונן
נגדו במישטרה. התלוננתי כמה פעמים,
יותר מעשר. היו רושמים תלונה
ושולחים מיברק לרמלה כדי שיעצרו
אותו, וזה הכל. עוד באותו הערב הוא
היה מטריד אותי בטלפון, ומשמיע לי
מוסיקה. הוא אמר לי שהוא עובר עם
המישטרה, מוסר להם מידע, ויש לו גב

הגיעו מים עד נפש, והיתה לי
הברירה לקחת את החוק לידיים
שלי, כמו שהוא לקח, אבל חשבתי
״למה שאני אסתבך ואשב בבית־סוהר
בשביל ערבי מלוכלך?״ אמרו לי לפנות
לרב כהנא.

,הוא הבטיח
להתגייר!״
^ שלם זה של עדותה הפסיקה
4אותה השופטת סירוטה, ושאלה
כיצד יכלה לעשות זאת לאדם שאיתו
היתה יותר משנתיים .״זה נכון שקיימתי
איתו יחסי־מין, אבל הוא הבטיח
להתגייר ולא קיים! וגם הפריע לי
שהוא קנאי!״ אמרה שרה לשופטת.
המשיכה שרה: ביולי שעבר
ירדתי מהבית שלי עם ידיד, ופיתאום
ראיתי את ג׳ריס. הוא ראה שאני רוצה
להיכנס למכונית, והוא משך אותי ביד
לחדר־המדרגות של הבית, ושם דקר
אותי כמה דקירות באולר ואמר שירצח

נ ר־ ס ו שרה:

אותי ואת הבחור, אם אמשיך ללכת
איתו.
צעקתי לחבר היהודי שלי שיקה
אותי לבית־חולים, כי נפצעתי. כל
הדיר אמרתי לחבר היהודי שיוריד
אותי בבית־החולים ויסתלק, כי לא
רציתי שהוא יסתבך.
היתה לי סיבה לכך. רק יום לפני זה
נודע לי שהוא נשוי. החבר הביא אותי
לבית־החולים וולפסון (בחולון) .ואני
שכבתי שם שלושה־ארכעה ימים,
תפרו לי ארבעה תפרים.
ראיתי את ג׳ריס גם אחרי הדקירה.

האישום לחבלה חמורה, וג׳ריס הודה
באשמה זו.

״שמתי

עליד עיו!
ף הפסקה שוחח ג׳ריס עם
• העולם־הזה ומסר את גירסתו.

סיפר גדים:

היכרתי את שרה כאשר ניהלתי את
הבר במועדון־לילה בחולון. היא היתה
מבקרת במקום, ויום אחד ניגשה אליי

הלכתי לבית־החולים לקבל קבלה על
הכסף, והם אמרו לי שהסעד שילם.
היא אמרה שהיא רוצה להתנצר,
אבל הוריי התנגדו שאתחתן איתה. גם
אחיה היכה אותה על שהיא הולכת
איתי, והיא אמרה למישפחה שלה
שהיא תברח ותתחתן אתי אם יציקו

אין לה אבא ויש להם הרבה חובות.
הכל אני שילמתי, חשמל, מים ומכולת.
חייתי אצלם כמעט שנה, וקניתי להם
וידיאו. הייתי אצלה יום כן, יום לא.
אבל הכי הרבה היינו הולכים לבתי־מלון.
רציתי
לגמור איתה. רציתי להתארס
עם בחורה משלנו. אבל אני שמתי
עליה כבר איזה 200 אלף דולר. כל
פעם היתה באה ומבקשת שאתן לה
500 או אלף דולר. עשיתי להם בבית
את כל החרסינה, את המיטבח והאמבטיה.
פתחתי לה עסק על שמה. כדי
שאבי לא יידע שזה מהכסף שלי,
רשמתי הכל על שמה. אמרתי לה:
״מותק, בואי נעשה חשבון!״ שלחה לי
מיכתב־איומים. כתבה שיש לה גב, היא
רוצה כסף ולא יעזור לי כלום. היא
ביקשה כסף ואמרה שאם לא אתן לה,
היא תתלונן במישטרה.

שרה וגירים אחרי הדקירות
סוף האהבה?

לי גם תמונה שלנו ביחד, שצולמה
לפני חודש. כעת היא מוציאה רשיון-
נהיגה, והיא רוצה שאקנה לה אוטו.
באותו־זמן שהיה עניין הדקירה,
באתי אליה כדי לעשות חשבון כספי.
היא הזמינה אותי כדי להחזיר לי שעון־
זהב עם יהלומים שגנבה ממני, ושעולה
5000 דולר. כאשר הגעתי, היו שם
כמה בחורים, והם התנפלו עליי והיכו
אותי. לאחד מהם נפל אולר, ואני
תפסתי אותו והתחלתי להתגונן. היא
היתה בין התוקפים אותי, וכר היא
נפצעה.
יש לי דירה של 250 מטר ברמלה,
שאבי בנה בשבילי. כשהיא ראתה את
זה, היא רצתה להתחתן איתי, בתנאי

״תחפשי
לך גביר
^ ודיי יודעים שאני בקשר איתה,
1 1היא מטרידה אותי בטלפון כמעט
כל יש. אני לא נוסע לחולון מאז שיש
לי איסור להיכנס לשם, אבל היא באה
לרמלה ומחכה לי ליד הבית, וגם
מטלפנת וקובעת איתי ליד צומת
חולון. אנחנו בקשר עד עכשיו. גם
ביום שישי הלכנו ביחד לאכול
במיסעדה סינית, והיינו בבית־מלון. יש

ל~י י

״האהבה
בועדת?״

1^ 11<4

אסיר גירים ופרקליט שאקר
עידנא דריתחא

כי למרות שהיה נגדו צו־איסור להיכנס
לחולון, הוא היה בא ואומר שהוא
מצטער, שהוא רוצה לעזור לי ושהוא
בחור טוב.
עד כאן סיפורה של שרה.
ג׳ריס לא העיד בבית־המישפט.
סניגורו, עורך־הדין נסיב שאקר, עשה
בשמו עיסקת־טיעון עם התובעת פנינה
גיא, מייד אחרי עדותה של הנערה.
השופטים, ששמעו את העדות, הזמינו
את הצדדים ללישכתם, והציעו להם
להתפשר.
היה ברור כי האישום של נסיון
לרצח, שבו נאשם גירים, הוא חמור מדי
בנסיבות הנתונות. אישום כזה נושא
עונש של 20 שנות־מאסר, ואם כי
הדקירות היו באיזור החזה, היה ברור
גם מעדותה של שרה כי ג׳ריס לא
התכוון לרצוח אותה. אחרי משא ומתן
החליטו הצדדים לשנות את כתב־

ואמרה לי ״שמתי עליך עין!״ היא
ביקשה קוקה קולה ואמרה שאין לה
כרגע כסף, והיא תשלם אחר־כך. היא
התחילה להסתובב ליד הבר ואמרה לי
שהיא תעזור לי. היתה נותנת לאנשים
משקאות ומחלקת את הכוסות.
עוד באותו הערב הלכנו יחד לאכול
בשכונת־התיקווה, והיא שאלה אותי
מאיזו עדה אני. כמו שאני מדבר
עברית, איך אפשר לטעות? הרי זה
ברור שאני ערבי! אבל היא אמרה שלא
איכפת לה, כי אני חתיך, והמשכנו
ללכת.
יצאנו במשך חודש ולא נגעתי בה.
רק אחרי חודש היה לנו מגע. אחרי
שנה היא היתה בהריון בחודש חמישי.
היא באה אליי ולקחה ממני כסף כדי
לעשות הפלה. אחר־כך היא הלכה
ללישכת״הסעד, עשתה להם רעש,
וקיבלה גם מהם כסף. אני יודע. כי

שאני אעביר את הדירה על שמה. אבל
הוריי מתנגדים. בכל פעם שרציתי
להתארס עם מישהי, היא היתה באה
ומשכנעת אותי שהיא תעשה לי
ולבחורה צרות, ושלא כדאי לי. אחר־כף
היא הלכה לאנשים של כהנא, והיו
לי איומים בטלפון וגם להוריי.
להוריי הכל נמאס, והם רוצים
שאסע לחוץ־לארץ כדי להיפטר מכל
העניין הזה.
עד היום אני אומר לה :״שרה מותק,
אני ערבי, בשביל מה? תחפשי לר
גבר!״ והיא היתה אומרת ״אני מתה
עליך!״ זה מפני שהייתי נותן לה כסף,
ולוקח אותה למיסעדה סינית.
היום אני עובד במשאית. היא רוצה
שנתחתן, אבל היא רוצה שאני אתגייר.
הרבה פעמים ביקשה שאלד איתה
לרב. קניתי לה הכל, גם זהב, אבל היא
מכרה אותו.
עד כאן סיפורו של ג׳ריס.

4יי ,

ניר.

המיכתב שהגיע לגידים
״אני אפתח את הרגליים...״

ך ׳ ריס ושרה נראו כזוג נאה מ־
^ אוד גם בבית־המישפט. שרה
היא צעירה רקת־גו ותמירה, בעלת
שיער ארור צבוע לבלונד־דבש, וגיריס
הוא בעל־גוף, חייכן ולבוש בבגדים
לבנים הדורים.
״האהבה בוערת?״ שאל השופט
יעקב מלץ את הנאשם, כאשר שמע
את כל העדויות.
הסניגור העלה על דוכן־העדים
כמה עדי־הגנה. קציני־מישטרה מרמלה
סיפרו בדלתיים סגורות כי ג׳ריס
איננו אדם אלים, וכי הוא משתף
פעולה עם המישטרה ואפילו עזר
בהסגרת קרוב־מישפחה שלו, שסרח.
התברר כי נגד שרה הוגש כתב־אישום
בבית־מישפט השלום ברמלה על
הטרדות טלפוניות לג׳ריס, ועל קללות
ואיומים שאנשים שונים, מטעמה,
איימו על ג׳ריס ומישפחתו.
בגליון ההרשעות הקודמות שלה
היו כמה מעשים של משיכת צ׳קים
ללא כיסוי ועבירות־רכוש. הסניגור גם
ביקש להציג לבית״המישפט מיכתב
שהתקבל בביתו של ג׳ריס והחתום:
״שרית״ .המתלוננת נחקרה ואמרה כי

(המשך בעמוד )38

י —י אילנה אלון

קנה עפשיו
שלם אתר כך
בשקם ובחנויות
החשמל המונחתת
טלוויזיה מץ 20״ , 22״.27
עז 5תשלומים שקליים שווים קבועים וסופיים

כדאי שתדע:
ברוב דגמי טלויזיות
״מץ״ יש תשתית
• מועד האטפקה: בגמר התשלומים.
למעגל טלטקטט אבל
רק ״מץ״ יכולה להתאים
תשתית טלטקטט לכל טלויזיה שהיא,
אפילו שאין לה תשתית.

חינם:
שולחן הגשה לתה
לכל הרוכשים טלויזיה
״מץ״ כתשלומים

ניתן להשיג בחנויות החשמל המובחרות בארץ
או בבית מץ באמצעות כרטיסי ויזה,ישראכרט
ודיינרס עד 12 תשלומים שקליים צמודי דולר.

טלויזיות ומכשירי חשמל(ישראל) בע׳־מ

מבט אל עולם אחר

!(ישראל) בט׳ מ יצרני/רו

להשיג בחנויות החשמל המובחרות • לפר טי ם נוספים בית מץ, מודיטיו 19ב ב, טל 03 799114

] יוזום
הוי
בנימי ],

מזר החודש:
מאזניים ההתאמה שי
נ 1מזל
מאזניים לששת המזלות הראשונים

מאזניים דומים לעיתים לשדה־קרב,
כשהאחד מנסה לגבור על השני ונתקל
בחומת-עקשנות בלתי־עבירה.
התנאי העיקרי להצלחת חיי-נישואין בין
שניים אלה היא משיכה מינית חזקה. זו
יכולה אפילו למנוע סיכסוכים וחיכוכים
קשים ועקרוניים. מכיוון שכוכב ונוס הוא
השולט במזל מאזניים, זה רק טיבעי שהמין
יתפוס מקום עיקרי, אם האהבה אינה
מחזיקה מעמד. אם בכל זאת לא יחזיקו
מעמד ויחליטו להיפרד, זה יקרה רק אחרי
שנים רבות וארוכות, שבהן חיי״המין הגיעו
לשפל המדרגה.

מאזניים עם עקרב

מחסור בכסף או בעיות קטנות יומיומיות,
שאין להן פיתרון. שניהם אוהבים ילדים,
אבל לא כל־כן יודעים איך לטפל בהם,
ביחוד בגלל הצייד להקריב את זמנם
הפרטי למענם. אם יש ילדים מנישואין
קודמים, זה עלול להרוס את המיסגרת. זוהי
מעמסה כבדה מדי -אפשר להתגבר על כך
בעזרת שיחות גלויות וישירות וחלוקת
תפקידים מוגדרים לכל אחד במישפחה.

מאזניים עם גדי
פער גילים זוהי תופעה שכיחה מאוד
כשמדובר במזל גדי. כוכב סטורן, שליט

להיווצר בין שני אלה, ביחוד אם הדלי
מבוגר יותר מהמאזניים. הדלי אוהב להיות
השומר והמגן של הזולת, ולמאזניים חשוב
שמישהו יחשוב עליו, ידאג לו, יהיה נדיב
אליו, יגונן עליו ויעדיף עליו אהבה, חום
וידידות.
הבעיה היא שהדלי שוכח לפעמים שה
מאזניים חייב להימצא במרכז תשומת״
הלב, ואסור להתייחס אליו כאל דבר מובן
מאליו. הוא צריך הוכחה מתמדת לכך
שהוא אהוב ומבוקש. אם משהו יכול לפרק
את המיסגרת זהו חוסר-תיקשורת ביניהם.
יותר מכל דבר התיקשורת היא הציר

הולשינה המינית תנויע את
גוירו שר נ ר קשו, ומיסגוח
מחייבת גדי ׳נולה ו ה חס אותו

זה קשר מעניין ויכול להיות אפילו טוב,
אם העקרב יהיה סבלני וותרן, שכן העקרב
זריז והמאזניים איטי. דברים שוליים
עלולים להכניס מתח, כעס ומרירות. העקרב
יאבד את סבלנותו. עד שהיא תתלבש,
תתאפר וכו׳ -או העקרבית תתעצבן עד
שהמאזניים יתגלח, יסתרק ויתן רק עוד
הצצה אחת במראה. העקרב הוא רכושני,
וזה עלול להקשות על חיי־הנישואין.
הרכושנות מביאה את הקינאה, ולמרבה
הצער שתי התכונות מודגשות ביותר אצל
שני המזלות האלה. זה מלחיץ, מעצבן
ומכניס מתח מיותר.
התשוקות המיניות כל־כך חשובות
לשניהם, שהם יסכימו לעצום את העיניים
המזל, קשור בגיל המבוגר, והוא זה האחראי המרכזי שעליו בנוי הקשר. אם ייפרדו, הם
ולהתעלם מרוב החסרונות, אם חיי־המין על כך שלמזל גדי חזות צעירה בגיל גבוה. יעשו זאת בצורה חברית ויחלקו את הרכוש
יספקו אותם. אם משהו יגרום לקשר
להתפרק -זו הקינאה וחוסר״האמון, לעיתים קרובות אפשר למצוא גדי צעיר עם בצורה הוגנת ויפה.
מאזניים מבוגר, או להפך. גם אם הגיל
שיבואו לביטוי בעניינים טפלים וחסרי־ הכרונולוגי יהיה זהה, עדיין יהיה המאזניים מאזניים עם דגים
מאזניים עם מאזניים
חשיבות. איש מביניהם לא יסכים לתת דוח טיפוס אחראי, רציני ובעל התנהגות בוגרת
זהו קשר מאד ריגשי ורגשני, שהמשיכה
לאן הוא הולך או להצדיק ולהסביר את יותר.
לבני מזל גדי תביעת עין חדה בכל מה המינית בו חזקה ביותר. שני מזלות אלה
זה נכון שהוא מוכר כמזל שקט, הרמוני מעשיו. החשדנות וחוסר״האמון יכולים
ונעים הליכות, המתקשה להחליט כל כהוביכ כבסוף כגירושין.
שקשור ליופי, בני מזל מאזניים הם היפים רגישים מאוד, וקל לפגוע בהם ולהעליב
בגלגל המזלות, מה שמהווה מקור משיכה אותם. זה תמיד יותר גרוע להיפגע ממישהו
החלטה שהיא. אכל אל לנו לשכוח שהמזל מאזניים עם קשת
הקוטבי לו הוא טלה, כד שלא פעם מוצאים
חזק ביותר. הבעיות מתחילות כשהגדי אהוב מאשר מאדם זר. ושניים אלה כמעט
דווקא אצל בני מזל מאזניים תכונות של
לשניהם אישיות אופטימית ובעלת שיט -מתייחס לבין זוגו כאילו היה רכושו הפרטי. מתמחים בגרימת כאב איש לרעהו.
תוקפנות ומילחמתיות, שבעצם אופייניות
הדחפים המיניים והתשוקות החזקות
חת״חיים, הרוח החיה בכל מסיבה, בלעדי אם יפסיקו את הקשר, זה יהיה בגלל
כל־כך לטלה. התוקפנות מודגשת יותר אצל הם אי־אפשר. בחייהם הפרטיים הם שומ תיסכול ורצון להשתחרר מהמיסגרת, המח עוזרים להרגיע את הכאב. אם זו אמת או
ילידי ה״ 23 בספטמבר עד ה 11-באוקטובר.
אשליה, זה בכלל לא משנה להם. אם המין
רים על הומור ועל אווירה קלילה. הנישואין ייבת מדי את בן מזל מאזניים.
מפסיק להיות חשוב, הקשר עלול להתפרק,
לעיתים קרובות הם נמשכים לחיי צבא מבוססים על ידידות ועל משיכה מינית, על
ואז מגיעה הפרידה הבלתי-נמנעת. הגירו ומפתחים
קריירה צבאית, כשהם מוצאים הזוג הזה אפשר לומר שהם מסתדרים מאזניים עם דלי
שים מהווים את הפגיעה האחרונה בתהליך
סיפוק במיסגרת הנוקשה והמחייבת, עם כל האחד עם השני.
הכרוך בכך. חיי״הנישואין של שני בני
אחד הקשרים המוצלחים ביותר יכול מאוד אמוציונאלי ודרמאתי.
מה שיכול להרוס את הקשר ביניהם זה

ב תקופה זו כ ד אי לתכנן מעבר לדירה אח ר ת
ומכירת הדי ר ה שבה אתם גרים, דוו ק א כעת
יהיו הזדמנויו ת טו בו ת
לשפר א ת איכות־ה־חיים.
ה סי ב ה העיקרי ת
לכך שעד היו ם עוד ל א
ביצעתם זאת -הי ת ה
מחסור בכספים. בקרוב
תוכלו להס תד ר ביתר
קלות, קרובי־מי שפחה
;21 ביוני -
יציעו א ת עזרתם -אל
נ< 2ביולי
תסרבו להם. מ או ח ר
יותר ה ם עלולים להת חרט.
היכרויו ת חד שות מגוונות א ת השבוע.
ב־ 11 וב־ 12 בחודש -א ל תי שארו בבית.

בתקופה זו תצטרכו להיות זהירים מאוד
בכל מה שקשור לעניינים כספיים. מצב״
הרוח הכללי נוטה
להיות אופטימי, מה
שלא מאפשר לכם לראות
את המציאות כפי
שהיא, זה לא הזמן
לחתום על עסקות שבהן
עליכם להתחייב
לטווח ארוך, וכמו כן אל
תוציאו כספים -אם
8 8 8 8 8
ההוצאה אינה הכרחית.
חשוב שתבדקו פעם
נוספת למי אתם חייבים כספים ודאגו לכך
שיהיה לכם די הצורך כדי לשלם להם.

ה חיי םלא יהיו מ או ד קלים. שום דבר ל א
י בו א מעצמו ב ת קופה הז א ת. אםאתם
חושבים על תוכנית
חדשה, דאגו לכך שהיא
תבוצע לל א כל דיחוי.
היוז מ ה וההיגיון ה ב רי א
יובילו אתכם בדרך
נכונה. ב* 11 בחודש -
אתם עשויים לקבל
הודעה ׳ משמחת ומפו
2בדצמבר -
תיעה מ ארץ אחרת. כל
19 בינו אר
מאמץשאתםמ שקיעים
ב ת קופה זו הו א כדאי.
יהיו תוצ או ת טובות. אבללא בלי מא מ ץ
ועבודה ק שה מאוד. ידידים יציעו עזרה.

אתהת קופה הנוכחי ת כד אי לנצל כדי ל סיי ם
עבודות שנידחו ז מן רב. וכן ל מצוא ז מן
כדי לה תחיל בפרוייקט
הדש. כל מ ה שא תם
מבצעים היו ם יניב פי מ
ת בעוד כחצי שנה עד
שנה. תוכלו להיעזר בזה
כאשר מצבכ ם הכלכלי
י הי המעט יותר לחוץ,
וזה עומד להגיע בעוד
כחודש וחצי. ה ב רי או ת
דורשת יותר ה שגחה
ותשומת־לב, כל תופעה
חריגה דורשת ה תייח סו ת. ב תחום ה רומנ טי
זוהי תקופ ה טוב ה שבה מתק שרים אליכם.

ה 9-וה־ס! בחודש יהיו די מוזרים. מצד
אחד תרגישו שהמרץ מתחיל לחזור. בתחום
העבודה או הלימודים
אתם מתמלאים בכו חות
מחודשים. היוצרים
שביניכם יוציאו
מתחת ידם יצירות
מקוריות, טובות ומעניינות,
ואלה יקדמו
אתכם, אם לא תסתירו
אותם בפינה חשוכה.
0632x0
בתחום הכספי צפויה
הפתעה: סכום כסף יגיע
טהיכנשהו ויאפשר לכם לבצע דברים שלא
יכולתם להרשות לעצמכם בשנה שעברה.

ה־ 9וה־ 11ל א יהיו נוחי םבמ קו ם שבו אתם
עובדים. שימו לב לאנ שים המתח רי ם אי תכם
על תפקיד בולט, מעניין
וס מכו תי יותר. ה דיבורים
שלוחשים מאח רי
גבכם עלולים לגרום
לכם נזק. עדיף שהב הירו
ל ס בי בהשאתם
ערים לכל מ ה שקורה
סביבכם. ה־ 11 וה־12
1-^1111.11-1^?1
בחודש יהיו נעימים, בג לל
חב רה נעימה שבה
תימצאו. רד 13 עד ה־16
נ ראים לחוצים וקשים, בעיקר בגלל בעיות
בריאות. י תכן שיהיה עליכם לגשת לרופא.

ה־ 9וה־סג בחודש לא יהיו ימים רגילים.
משהו יקרה. ביחוד אם אתם מעוניינים
לפתוח בפרשה רומנטית
מושכת ויוצאת״
דופן. היזהרו לא לפגוע
בזה שבו אתם מעוני
יינים. יש לכם נטיה
להעיר הערות פוגעות
מתוך מבוכה ואיבוד-
ביטחון, חבל שתפסידו
את ההזדמנויות ה טובות.
ה־ 11 וה״12
עלולים להיות קשים,
בעיקר בגלל בעיה בריאותית, קרוב לוודאי
שכאב הגב שוב יזכיר לכם שהוא קיים.

ה 9-וה־סג מועדים לטעויות, פליטות-פה
וחוסר-הבנה ביניכם לבין הסביבה הקרובה.
שימו לב למה שאתם
אומרים, או בעיקר
כותבים. מאוחר יותר
זה עלול לשמש כהוכחה
נגדכם. מכשירים חשמליים
עלולים להת קלקל,
בעיקר מכונת־הכביסה,
תגור חשמלי
ז 2ב מ אי ־
או המקרר. בקרוב תוכ 20
ביוני
לו לחשוב על רכישה
חדשה, בתנאים כס פיים
מתקבלים על הדעת. ב־ 11 וב 2-ג
בחודש תהיה מתיחות גדולה בבית.

ה־ 9וה־ 10 אינ ם נוחים, אתם עלולים שלא
להרגיש טוב. כ ד אי שתמצאו לעצמכם זמן
למנוחה. ה־ 11 וה־12
הרבה יותר נעימים. א ם
חשבתם לבצע איזו שהי
עי סקה של קני ה או
מכירה, הי מי ם הקרו י
בים יאפשרו לכם לר.צ*
ליח בצורה ממש מדהימה.
אל תחששו מ22ב
אוגו ס ס -
לקח ת על עצמכם כמה
22בספטמבר
סיכוני ם -זה יוכיח א ת
עצמו כמוצלח ביותר.
ב תחום העבוד ה משהו עומד לה ש תנו ת חשוב
שתוכיחו א ת עצמכם. ז ה חשוב לעתידכם.

קשרים עם אנשים בארץ אחרת עלולים
לאכזב, בעיקר ב 9-או ב־סג בחודש. אולם זו
לא סיבה לוותר על
תוכנית שתוכננה במשותף,
תצטרכו להילחם
על רצונותיכם,
אבל בסופו של עניין,
ידכם תהיה על ה עליונה.
הורים מבוגרים
עלולים לגזול זמן יקר
ויבואו בבקשות ותביעות,
גם כאן כדאי
שתציבו בפניהם גבולות.
ה־ 13 וה 14-בחודש יהיו נעימים,
ידידים יזמינו אתכם לאירועים משמחים.

מצב־הרוח אינו מן המ שובחים, אתם חשים
א ת עצ מכ ם כבדים. חנו קי ם ולחוצים. זה ל א
הזמן לה ת חיל בפרויי
ק טי ם חדשים. הימנעו
מל סכן אתכס פכ ם או
כ ספ ם של אחרים, אתם
יכולים ל הכני סאת
עצמכם לצרות שמהן
יהיה קשה להיחלץ. ה גג
וה־ 12 בחודש נעי 9ו
בפברואר
מים יותר -בעיקר
20 במ רס
כשמדובר על ה ת חו ם
הרומטי. מישהו יד אג
לשפר א ת מצב־הרוח. אבל כבר ב־ 13 וב־14
-שוב ת מצ או א ת עצמכם באיזו בעיה.

ב־ 9וב־ 10 בחודש לא יהיה קל להיכנס
לתנאי עבודה שיגרתיים ומשעממים. אתם
חשים יותר מדי סו ערים
וחסרי־מנוחה. לפחות
אפשר להתנחם
בכך שאפילו במקום
העבודה צפויות הפ תעות
נעימות. אלה
מביניכם שעדיין מחפ שים
בני-זוג, ימצאו את
21במרס -
עצמם מוקפים במו 20
באפריל.
עמדים מכל המינים
והסוגים, צריך רק לב חור
ולהחליט מה רוצים. קשרים לטווח
אריד יותר עשויים להתחיל ב 3-ג בחודש.

סוס

1(111:1ו!

מאזניי

..השופט נעשה קהה ינתר רסבל האנשים!״
( .המשך מעמוד )28
שופטים הצבאיים. מאנשי־הקבע שישבו
בבתי־הדין הצבאיים, אמרו לי
שהלוואי והם היו יכולים לעשות את
אותו הדבר. כי היתה אז סערה בין
השופטים הצבאיים על החנינות האלה,
אבל הם המשיכו בדרכם, אף אחד מהם
לא התפטר ואף אחד מהם לא עזב.

מסוכנים, אתה לא יכול לשחרר
בערבות, פרט למיקרים מאוד יוצאי־דופן,
משום שאתה יודע שחבל על
הזמן וחבל על הכסף של הנאשם, כי זה
יגיע לעירעור ושם ההחלטה תיפול.
באופן כללי אני סבור שנושא זה היה
צריך להיות מוסדר בחקיקה יותר
מפורטת.

• כתבת לפני כמה זמן
מאמר הטן נגד המעצרים עד
תום־ההליכים. אתה חושב שחלה
החמרה בעניין הזה?

אתה פועל לפעמים בניגוד ל־מצפונך.

חלה החמרה בשנים האחרונות,
מתוך איזו אמונה, מוטעית, לדעתי,
כאילו זה יפתור את ההחמרה בפשיעה.
אני לא חושב שיש החמרה בעבירות
אלימות ככלל. אין ספק שיש החמרה
בעבירות של סמים, ובזה אף פעם לא
התנגדתי למעצרים עד תום־ההליכים.
אני גס חושב שלא מביאים מספיק
בחשבון את המצב של בתי־הסוהר
ובתי־המעצר, כששוקלים אם כן לעצור
או לא לעצור, גם לא כשגוזרים את
העונש. נדמה לי שברוב המיקרים לא
מביאים מספיק בחשבון את הגורם
הזה.

אתה הולך עם זה הביתה, כי אין לך
ברירה. בדיוק כמו פקיד במישרד־הפנים
שעוסק ברישום של נישואין
בתעודות־הזהות. ובאים אליו ומגישים
לו לרישום נישואין שלפי הנחיות שר־הפנים
אסור לרשום אותם. אז הוא
מסרב לרשום. אז יש לך פקיד שהוא
בעל השקפת־עולם שונה, אבל הוא
עושה את מה שההנחיות מחייבות. כל .
אדם שנמצא בתוך מערכת הירארכית
ומערכת של הוראות ותקנות וחוקים,
חייב להחליט אם הוא רוצה להישאר
בתוך המערכת, אם הוא מסוגל להישאר
בתוכה. כמה קצינים היו במיל־חמת־לבנון
שעשו את מה שאלי גבע
עשה? היה אחד. אני משוכנע שהיה
יותר מאחד שרצה. לעשות את מה.
שגבע עשה, אבל הם לא עשו. אולי זה
המזל של המערכות ההירארכיות.

• שופטים מודעים למצב?
הם מבקרים בבתי־בוהר? אתה
ביקרת אי־פעם בבית-סוהר בעת
היותך שופט?
אני ביקרתי הרבה בבתי־סוהר
ובבתי־מעצר. יש חלק מהשופטים שמבקרים
ויש כאלה שלא מבקרים. זה
מתקשר עם מה שאמרתי קודם,
שבמשך השנים נוצרת באופן טיבעי
קהות אצל חלק מהאנשים. אני בטוח
ששופטים צריכים לבקר הרבה בבתי־סוהר
ובבתי־מעצר.

מאוזן:
.1מן העצים ומן השמיים ()3
.3סיסמה הבאה להגן על
הצרכן ()6 ,3
.9בישיבה, תלמיד: במצריים,
מישנה־למלך ()4
.10 היא לא מצאה חן בעיניו,

פתרון תשבצופן
2509

לה ספר כריתות״ ()4
.5לא סימפאתי בשתי מילים
.13 אש״ף בשץ ר ()3

. 14 נדמה לו שיש לו ()6
.6הפירסום שם תנאי לחו.15
זאת חווה זאת, בעת
קיות ()6
העתיקה ()8
.7נתן בלשון ארכאית ()4
.17 מה שהסרט הוציא לרק.8מסמיך
איש לרעהו ()5
דנים ()4
.9הציע לחכמים להיזהר
.18 על הדנובה ()4
בדבריהם ()7
.20 משפיעה על תהליכי
. 11 מלא נוצות ודשא ()2
החקיקה ()4 ,4
. 12 ברית בחלום ()6 ,3
.22 הבת — בתוף ובמציל־
.16 עור אחד שצר על ירושתיים;
הכלה — אולי דרוזית ()5
לים ()8
.24 מערבי בלבד נותר ()3
.19 מצב־רוח, אבל לא סטאטי
.25 לעזאזל, כמה שערות ()4

.26 תקום, יא נביא ()4
.21 במקום דבר לילדים.
.28 עוד מעט, לצה״ל ולמיש־הארץ
שלנו ומישמר לילדים
טרה ()4 ,3

.29 פוחלץ וכפול בעת שהיא
.22 זה מה שאחד יעשה בפני
מתעברת (.)3
שופט ()4
.23 אצל צ׳רצ׳יל ואצל יהודי
מאוגד:
דואב ()2
.24 לנבות. לתימנים ולמה־
.2מאוד לא צר ביריחו 3
ר״ל ()3
.4אפילו על חמור טרם בא
.27 בין עובר לתינוק (.)3

אי תן ע מי חי

הדברת סדימים
בע״נז

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ונגדים.
רמת־ גן,רנד מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21עסק 481/75
ו שמירה ע ל בר״אותך ורבושן־ז

• יש טענה נגד שופטים,
שהם פותחים את הפה נגד
הדברים האלה רק כשהם עוזבים
את בית-המישפט, בעוד
שכשהם יושבים על כם־
המישפט, הם לא עושים שום
דבר בעניין.
ככלל זה נכון. למה? ראשית בגלל
המעמד של השופטים, הם לא רוצים
להיות מעורבים. לא מתוך רוע־לב. הם
חושבים שזה לא תפקידם.

• אבל יש להם כוח ביד
להחליט אם אדם יילד למעצר
עד תום־ההליכים או לא. למה
הם אומרים את הדברים רק
בדיעבד, למה הם לא פועלים
בשיש להם הכוח?
ראשית, כי יש מיסגרת. שופט יודע
שאם הוא יהיה יוצא־דופן, אז בבית־המישפט
לעירעורים יקבלו עירעורים
על ההחלטות שלו ואין טעם בזה, אתה
רק מאריך את הסבל. אתה, למשל,
נותן החלטה יוצאת־דופן לשחרר אדם
בערבות, כשאתה יורע שבית־המישפט
העליון במיקרה כזה מורה שצריך
לעצור עד תום־ההליכים. מה גרמת
לאדם? גרמת שיוגש ערר לבית־ה־מישפט
העליון והוא יצטרך לשלם
לעורך־הדין גם עבור ההופעה בבית-
המישפט העליון.

• זה שיקול שעולה?

אתה מביא את זה בחשבון. דבר
נוסף: ככל שיש יותר החלטות יוצאות־דופן
בנושא הזה של מעצרים עד תום־
ההליכים — וכשאני אומר החלטות
יוצאות־דופן, אני מתכוון להחלטות
לקולא — מי שעושה את זה גורם,
בעצם, בחשבון כולל, להחמרה עוד
יותר גרולה של ההלכות.

• למה?

כי ככל שמיספר ההחלטות יוצאות־הדופן
גדל, כך מיספר העירעורים גדל
ואז אתה מביא את בית־המישפט
העליון ליותר תקדימים שהכיוון
שלהם הוא בדרך כלל — להחמרה.

• אז איפה שיקול־הדעת של
השופט?
לבוא ולהגיד שאין לשופטים שי־קול־דעת
— זה לא נכון. המישחק
קיים, אבל הוא בשוליים. ולא במיקרים
היומיומיים, כשהעובדות הן פחות או
יותר ברורות. במקום שההלכות של
בית־המישפט העליון הן ברורות, שם
אתה יכול לעשות מעט מאוד. לדוגמה,
בתיקים של אישום בסחר בסמים

• אתה פועל בניגוד ל־מצפונך?

איך אתה הולך עם זה
הביתה?

• אבל שופט הוא בן־אדם,
לא מבונה.
זה הצד האישי של הדבר. יש
אנשים שלא יכולים לחיות עם זה,
ואלה מעטים, כנראה, ואז הם מגיעים
למצב שבו הם הולכים הביתה.

• היית מעדיך אילו כן
יכולת לחיות עם זה?
לא. בוודאי שלא. לא הייתי מאושר.
ואולי אני יוצא־דופן, אני לא יודע.

• איך מרגיש יטופט כשהוא
יושב על המדוכה איזה פסק־דין
לתת, כשברור לו שלא חשוב
מה יהיה פסק־הדין, ממילא
תינתן חנינה לנאשם?
הוא מרגיש כטוחן מים. כדאי להדגיש
שהמצב הוא שונה לחלוטין על
חנינה שניתנה בדרך הרגילה. אם ניתנת
חנינה בדרך הרגילה, ללא לחצים
במהלך המישפט. שופט איננו צריך
לכעוס כלל,

• אי-אפשר להתעלם מזה
שתקדימים של בית־המישפט
העליון שינו פה דברים?
כמה נושאים שינו? איזה דברים?
בית־המישפט רק מפרש את החוק. גם
בית־המישפט העליון כבול לחוקי־המדינה.
משתדלים לשמור על המלצות
לשנות חוק למיקרים מאוד מיוחדים,
כי אחרת המלצות כאלה יאבדו
את המישקל שלהם. אני, באופן אישי.
מאמין שהמלצות כאלה של בית־ה־מישפט,
הן לא דמוקרטיות. השופטים
במדינת־ישראל ובמדינות דמוקרטיות
אחרות לא נבחרים באופן דמוקרטי.
אני מאמין גדול בהפרדת־הרשויות.
הרשות המחוקקת זו הכנסת, והיא,
לכאורה, הביטוי של רצון העם ובה
יושבים 120 איש שנבחרו על־ידי העם
כדי לחוקק את חוקי־המדינה. השופטים
לא נבחרו על־ידי ועדת־המינויים
לשופטים כדי לחוקק חוקים, ואיזה
הצדקה יש שאותם שלושה או חמישה
שופטים שדנים במיקרה ספציפי הם
שימליצו על שינוי החקיקה?

• שיקול מיקצועי?

זה לא שיקול מיקצועי, שאלת החקיקה
בנושאים החשובים היא לא שאלה
מיקצועית. מדובר על עניינים של
תפיסת־עולם, וזה מתפקידה של המערכת
המחוקקת. איזה זכות יש לבית־המישפט
לקבוע נורמות חברתיות־פוליטיות?
הרי זה עניין מיקרי בהחלט
בידי איזה הרכב, או בידי איזה שופט,
נופל התיק. אז לאן נגיע אם כל שופט
יתחיל להמליץ המלצות בנושאי חקיקה
בסיסית על יסוד ההשקפות החברתיות
או הפוליטיות שלו?
העולם הז ה 2510

שידור

צל־ש
שחקנים בהיסטוריה
• לעורך מבט שני, חיים יבין, ולבימאי־הסרט
יהודה קווה, על תוכנית מצויינת על
הצגת־התיאטרון קסטנר. שילוב השחקנים
בהתרחשות היסטורית אמיתית, הרת־גורל, היה
נסיון מעניין, שהצליח. הופעתו של הפרקליט
שמואל תמיר בתוכנית עוררה רחמים. לא זה
בלבד שתמיר לא הצליח להסתיר את סימני
מחלתו — רעד מתמיד בזרועו הימנית — אלא
שנאלץ לקרוא את דבריו מן הכתב, וחזר בהם
ללא כל שינוי על עמדותיו מלפני 30 שנה,
כאילו לא קרה מאז דבר וחצי־דבר שיש בו כדי
להעמיק את הבנת התקופה. חבל שעורכי
התוכנית לא מצאו אפשרות לציין כי כמעט כל
התצלומים ההיסטוריים בסרט היו של העולם
הזה, וביניהם ציור־שער של צייר־המערכת דאז,
שמואל בק.

מאחורי המירקע
קלטת המריבה
הסיפור החם ביותר השבוע בבניין הטלוויזיה
נוגע לקאסטה (קלטת) ,שבה צולמו שחקני
מכבי־חיפה בעת מישחק כדורגל.
על־פי הסיפור, ביקש דויד אדמון, חבר
הוועד־המנהל של רשות־השידור קטע מצולם
ממישחק כדורגל של הקבוצה החיפאית, משום
שעל חולצות שחקניה מתפרסם שמו של בעל־החסות
של הקבוצה, וולוו. נותן־החסות הוא
לקוח של מישרד־הפירסום של ארמון, וחבר
הוועד־המנהל ביקש לשלוח לבעלי־החברה
בחו״ל קטע מצולם, כדי להראות להם לאן הולך
כספם.
מחיר העתקת קלטת הוא 200 דולר. על־פי
השמועה שהופצה, קיבל ארמון את הקלטת
בחינם ממי שהיה מנהל־הטלוויזיה הזמני במשך
שישה חודשים, יוסף בראל.
ארמון שוהה עתה בחו״ל. בראל מכחיש
בתוקף את הסיפור :״עד ליום שעזבתי את הטלוויזיה
העברית, ארמון לא ביקש קסטה, ולכן לא
קיבל״.
בראל מספר שכאשר היה בתפקיד כמנהל
זמני בעברית, הוא רצה להשליט סדר בתחום מתן
העתקי־קסטות למעוניינים, למטרות שונות, אך
לא הספיק לפתור את הבעיה.

לא רוצים בטסלר!
בניין־הטלוויזיה מוצף באחרונה בפניות של
צופים, המביעים מורת־רוח מהתוכנית יש
שאלות, המשודרת בערבי־שבת, אחרי מהדורת־החדשות
הקצרה.
את התוכנית מפיק ומגיש איש־טלוויזיה
ותיק, שימעון ט0לר, והביקורת אינה מכוונת
אישית נגדו, אלא נגד העתוי ונגד התוכן
המשעמם.
למעשה, תוכנננה יש שאלות כ״פקק״ ,עד
לחידושו של השבוע יומן אירועים בערבי־שבת
— שידור שאיש אינו יודע מתי הוא
יחודש. למרות זאת, לא מן הנמנע שהתוכנית
תוצא מלוח־השידורים בערבי־שבת, ואולי בכלל
גם אם המחיר הוא שיבוץ תוכניות־בידור זולות
במקומה.

המאבק על תשדירי־השרזת
גורמים שונים, המפרסמים באמצעות תשרי־רי־השירות
של הטלוויזיודהכללית, זכו באחרונה
בהצעה כלכלית שספק אם אפשר לסרב לה.
אנשי מחלקת־הפירסום של הטלוויזיה הלימודית
מטלפנים למפרסמים ומציעים להם את שידורם
של שלושה תשדירים בלימודית, במחיר תשדיר
אחד בכללית.

סוף מן איש־הרדיו גבי
היומית שלו, יש
תל־אביב, עמיקם
את התוכנית, לצד

בחורשי־הקיץ חילק
גזית את תוכנית־הרדיו
עניין, עם חבר נוסף מרדיו
רוטמן, שהגיש לסירוגין
גזית.
עבר הקיץ, ורוטמן אינו מגיש עוד את יש
עניין. גזית ביקש ממנו שיותיר את התוכנית
בידיו בלבד. בלשון לא דיפלומטית: רוטמן
התבקש לעזוב, בניגוד לרצונו.
הסיבה? ייתכן שהיא פועל־יוצא מהצלחתו
של רוטמן בהגשת התוכנית. יש לו קול רדיו־פוני
טוב, והוא הצטייר כקריין אינטליגנטי,
היודע להציג את השאלות הנכונות למרואיינים
הנכונים.
רוטמן מובטל עתה מאונס.

מכיוון שמדובר במחירים מגוחכים, ההצעה
היא אטרקטיבית. תשדיר של 30 שניות עולה
1800 דולר. הלימודית מציעה שידור תשדיר
ב־ 600 דולר.
מעניין מה יעשו עתה אנשי מחלקת־הפירסום
של הכללית, כדי לעצור את הסחף בענף, המביא
הרבה כסף לרשות.
החונט הערש1
החוש השישי אמר לשני כתבי־הרדיו
הצפוניים, שמשהו בלתי־רגיל התרחש
בשעות־הבוקר של היום השלישי האחרון•
מנחם
הורביץ, העובד. בין השאר.
עבור גלי־צה״ל. בילה את חג״הסוכות
בבית הוריו בדמת־גז. למחרת החג
התכוון הכתב חובש־הכיפה מקריית-
שמונה לעלות צפונה, כרי להתלוות
לביקור של שר-הביטחון יצחק רבץ
במושב הצפוני מרגליות. הוא התעכב
בטבריה כדי לאסוף את עמיתו מקול
ישראל, חיים הבט, ואז נודע לו שרבין
ביטל את ביקורו בפיקוד־צפון.
השניים מיהרו לטלפן ללישכתו של
רבין בתל־אביב. כדי לוודא. סופית. אם
רבץ יבוא למרגליות. התשובה היתה
שלילית. שלא כמקובל. ניתן הסבר לכתבים.
נאמר להם שרבין חולה, התשובה
לא נשמעה לשניים. לפני שהספיקו
לברר, הם שמעו כבר את דיווחי התחנות
הזרות על ההפצצה בתוניסיה.
אגב, בן־עירו של הורביץ, פרוספר
עזרן, ראש־העיריה של קריית שמונה,
היה הישראלי הראשון שידע על האירועים
הרחוקים, מלבד שרי הקבינט הביטחוני
שהצביעו בעד ביצוע הפעולה. אך
עזרן לא יכול היה לשתף במידע את
הורביץ או עיתונאי אחר. הוא ישב
באותה עת בלישכתו של שימעון פרם
בירושלים. בדיון על ענייני העיר הצפונית.
ובמהלך השיחה היה עד־שמיעה
לדיווחים שנמסרו לפרס בטלפון על
הצלחת המיבצע.

שדר גזית

שדר רוטמן
עזב או התבקש לעזוב

שניים למוקד
עוזריו של שימעון פרס היו מתוחים מאוד
בדקות שלפני תחילת שידור מוקד עם ראש־הממשלה.
הם זכרו את השידור האחרון, שבו
התנהל דו־שיח חריף ביותר בין פרס ומנחה
מוקד ניסים משעל.
הפעם עבר השידור בהצלחה, מבחינת פרס.
הדיון לא עלה לטונים גבוהים, אולי משום שפרס
חשף במהלך השידור עובדות חדשות, שקיצרו
את האפשרות של המראיינים לשאול אותו שאלות
מביכות.
רק שניים ראיינו את פרם: מישעל ויעקם
אחימאיר. בלישכתו של ראש־הממשלה אין

אליה תוקלט התוכנית, בנוכחות קהל, והיא
נזכרה שבמקום אסור לקיים מופעים. היא מיהרה
להוציא צרמניעה נגד קיום המופע המצולם.
הבעלים של הבית האדום, אלי גיל, התחיל
לפעול, ולפני שבועיים הביא מהמישטרה אישור
חד־פעמי המתיר לקיים את המופע המצולם
אצלו. אך היועץ המישפטי של רשות־השידור
ביקש גם את הסכמת השופט לצילומים. גיל לא
הצליח להשיג את ההסכמה עד לצהרי יום
הצילומים, היום הרביעי.
מכיוון שצילום מופע דורש הכנות־בשטח של
כמה שעות, הוחלט שלא להסתכן ולא להמתין
לאישור השופט, ולהעביר את הצילום לתיאטרון
ירושלים.

מגיש מנור(עם אשתו)
עבר כתובת

מקום לשלושה. אחימאיר היה שם, ולא יורם
רונן, כי הכתב המדיני יצא לחדל, ואחימאיר
מחליף אותו.

מנור הועבר דירה
הודעות מוקדמות בישרו לצופי־הטלוויזיה
על הקלטת תוכנית זמר עברי חדשה, זימרת
הארץ, בבית האדום במוצא. המנחה אינו אלא
אהוד מנור, שיצא מעד פוס ונכנס מייד
לתוכנית־זמר זו.
המן כנית הוקלטה לבסוף בפואייה של תיאטרון
ירושלים. הסיבה נעוצה דווקא בפירסומת
המוקדמת בטלוויזיה, לשם קידום מכירות
כרטיסים למופע.
שכנה של הבית האדום הבינה שבסמוך

מאחורי המיקרופון
שד מועמד
איש־הרדיו הוותיק יואל רפל שב לא מכבר
משליחות ציבורית בארצות־הברית, אם כי מוקדם
מהמתוכנן.
בין התפקידים שמחפשים עבורו — מנהל
מחלקת־הסברה של הרדיו, במקום אסתר בר

אבל
השמועה אומרת שרפל נושא את עיניו
לתפקיד אחר — מנהל מחלקת־החדשות של
הרדיו בתל־אביב. המאוייש עתה. סיכוייו קלושים
ביותר.

ב/־ציד; עיטדין

ממגדל שלום ד רו שו סנטו ברי נאב׳ וגלים.
קבקבי נוחות של מגון, קלים, אורטופדים ואופנתיים. צריך יותר מזה!

מגון-לנשים שעומדות על שלהן
העולם הזה 2510 ,

שיווק. למדה ,42ת״א4961 .׳3/־03

תקליטים חושים

ס ח דלתא -
צדות ובעיות

• בחזרה לסאן־רמו
דורון מזר, הזמר שתפרסם
בביצוע עברי לשיר איטלקי אני חוזר
הביתה, מקליט אריך נגן חדש. את
המילים כותבים שימרית אור,
המוטל בן־זאב ואבי כהן. את
המוסיקה מחברים יאיר קלינגר,
דורון מזר וננסי ברנדם. ההפקה
עלתה 10 אלף דולר. את העיבודים
עשה ננסי ברנדס. השבוע נגמרות
ההקלטות, והתקליט יהיה מוכן להפצה
בעוד כחודש. הסיגנון המוסיקלי של
התקליט יהיה סיגנונו של מזר:
מתקתק ורומנטי.

מפיק־הסרט מנחם גולן אינו רווה
נחת ממהלך הצילומים של כוח דלתא,
הסרט הבינלאומי המצולם בימים
אלה בישראל.
חברת־התעופה טי־דבליו־איי תבעה
את המפיק לדין על השימוש באו־תיות־הפירסום
שלה. גולן שכר מטוס
לצורך צילומי הסרט, ועליו הטביע את
הלוגו של החברה ללא אישורה.
לפי חברת־התעופה, השימוש שעו־

• אישי ורומנטי
גם ששי קשת חוזר להקליט.
אחרי הרבה שנות־שתיקה מנסה קשת
את מזלו שנית. הפעם הוא עושה
תקליט אישי מאוד, רומנטי, לא
למיצעדי הפיזמונים ולא לילדים.
״משהו לאנשים בני גילי,״ אומר קשת.
את החומר כתבו חברים טובים של
קשת: שלמה ארצי, חנן יובל.

אורית אשכנזי
קריירה כן -חתונה לא!

שבועת צופים
אורית אשכנזי ( )18 שייכת לדור הצעיר של דוגמניות בארץ. יעקב פרין
התיקווה הישראלית בפאריס חייה לבד
בצד ב׳

שלי וינטרס
עשן בעינייך

חיים כהן התחיל את הקריירה
שלו במשולש המועדונים בתל״אביב,
במופע פאנקיסטי־ארוטי, שביים בעצמו.,בשם
רוקי הורור שאו, שהתבסס
על הסרט בעל אותו השם. אחר־כך הוא
הופיע בלהקת־הליווי של יזהר כהן
בארוויזיון.
האמרגן שלמה צח, שפתח
מישרד־אמרגנות בפאריס, שמע את

שה גולן באותיות פוגע בדימוי החיובי
שלה בעיני מיליוני הנוסעים בעולם.
ועוד צרות בסרט הזה: שלי
וינטרם, השחקנית ההוליוודית בת ה־
,60 סירבה להמשיך בצילומים. לטענתה
בימאי־הסרט נושף לעברה עשן־
סיגריות בכוונה. אחרי שכל ניסיו־נות־השיכנוע
לא הועילו, צילצל אחד
מעוזרי־הבימאי אל בתה מנשואיה
לשחקן האיטלקי ויטוריו גסמן,
והיא שיכנעה את השחקנית הכועסת
לשוב לעבודה.
ועדיין בכוח דלתא: השחקן האמריקאי
המפורסם צ׳אק נורים, ש;

( )20 שייך לדור הצעיר של הכדורגלנים המצליחים בארץ (במכבי תל־אביב).
השניים מכירים זה את זה עוד מבית־הספר היסודי שבו למדו. אורית הקטנה אהבה,
וחיכתה ליעקב הגדול, שגם היה המדריך שלה בצופים. שנתיים ימים הוא נתן לה
לחכות, עד לטיול השנתי של הצופים, ושם, באוטובוס מלא בצופים ובצופות, הוא
הציע לה סוף־סוף להיות האשה שאיתו.
מאז כבר עברו ארבע שנים ארוכות, שבהן, הם אומרים, ידעו רק דבש.
בינתיים אין הם מתכוונים להתחתן, כי לשניהם יש תוכניות להצליח בחיים,
וקודם כל בנפרד. אורית רוצה ללמוד כלכלה ומינהל־עסקים, ויעקב רוצה להצליח
ככדורגלן מיקצועי בליגה הלאומית.
את שניהם אי־אפשר למצוא במסיבות יום־שישי או במועדונים האופנתיים.
השניים טוענים כי הם יושבי־בית, וכי הם אוהבים לחזות בטלוויזיה ביחד, לקרוא
עיתונים, ועוד דברים שעושים רק שניים ביחד.
קנה את פירסומו בסרטי קארטה ומיל־חמה,
שיותר משיש בהם עלילה יש
בהם דם, הרג, הרס וקרבות אלימים,
דואג לספר לעיתונאים המלווים את
הפקת סרטיו שהוא, ולא אחר, מבצע
את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו.
אך מסתבר שבסרט משתמש נוריס
בכפיל, המבצע עבורו את כל אותם,

חיים כהן
הצעיר והחליט להפוך אותו לכוכב
בינלאומי. הוא הפיק לזמר שיר בשם
גייפסי ליידי ולקח את סירטי ההקלטה
לפאריס.
השבוע צילצל צח אל מישרדי־ההפקה
בתל־אביב, וביקש שיקליט

קשת יפיק בעצמו את התקליט,
בהשקעה של 15 אלף דולר.
חופשה ברומא

משה מורד, השדרן הפופולארי,
חזר מסיבוב־עסקים באירופה, שם
שהה בשליחות חברת־התקליטים סי־בי־אס.

שליחותו סייס משה מורד
בחופשה ברומא.
כשנכנס לאחת החנויות ההדורות
ברומא, פגש במוכרת שנראתה לו
מוכרת.
הסתבר שזוהי נינט אסור, מי
שהיתה נערת ישראל ואחת מדוג־מניות־הצמרת
של ישראל, שהלכה
אחרי צו־ליבה לרומא הרחוקה.
מי שכ ב ש את ליב ה הוא בני
לחמי, שמישפחתו מוכרת בארץ
כמישפחת־קבלנים אמידה, והוא עצמו
בעל בוטיק ברומא.
לפני שבועיים הגיעו השניים
לישראל וערכו חתונה מפוארת במלון
בתל־אביב.

נולדו בארצות־הביית
מניו־יורק בסערה היה שמה של
הצגת־בידור חדשה, שהפיק אמנון
ברנזון. גם הפעם, כמו בפעמים
הקודמות, הביא ברנזון צוות־שחקנים
ובימאי מניו־יורק. גם הפעם, כמו
בפעמים הקודמות, ניסה לקרוץ
לברודווי, וכמו בפעמים הקודמות הוא
גם הצליח לגרום להרבה סערות.
ברנזון, שבשש השנים האחרונות
ניסה להצליח בשלושה מחזמרים בהפקה
בינלאומית, נכשל גם הפעם. הצרות
התחילו כשהבימאי, שהובא
במיוחד מניו־יורק, קם ועזב את
החזרות באמצע. לאחר מכן נעלמו שני
שחקניס/רקדנים ומצאו את דרכם
לניו־יורק. כדי להשלים את המלאכה
הוזמן מישראל הכימאי צדוק צרפתי,
שעבד במשך שבועיים בהפקה.

למיצעדי הפיזמונים בצרפת

פעלולים. הכפיל הובא במיוחד
מהוליווד, והוא דומה דימיון מפתיע
לשחקן. אותו כפיל גורם בעיות רבות
בשעת הצילומים, מכיוון שהוא נמוך
בכ־ 20 סנטימטר מהכוכב המפורסם.
בכל פעם שצריכים לצלם אותו,
מכינים אנשי״ההסרטה בימה קטנה,
שעליה הוא עומד.

אסתר שמיר, אריק רודיך, יובל
דור ונחום היימן.

מייד שיר שני. מסתבר שחברת־תקלי-
טים גדולה החליטה להוציא לזמר הצעיר
תקליטון, והיה חסר שיר לצד ב׳,
מיץ׳ הילר והנרי כראטר ישבו
וחיברו שיר שנקרא >£תיות לבד,
כעבור יומיים הוקלט השיר באולפנים
בתל־אביב ונשלח לצרפת. צח מהמר
שחיים כהן, שייקרא באירופה בשם
קרים ליין? ,יהיה הצלחה גדולה
במיצעדי־הפיזמונים.
שני השירים שהוקלט הם במיקצב
״היי אנרגי ,״.

אמנון ברנזון
מכישלון לכישלון

מייד כשנודע ששני הזמרים־רקדנים
נמצאים כבר בניו־יורק, הוזמנו שני
מחליפים כדי למלא את מקומם. תוך
שבועיים הוקם המחזמר על רגליו. אבל
גם הפעם הקהל לא הגיע והמבקרים
קטלו.
השבוע נודע שהמחזמר מניו־יורק
בסערה יורד בסערה מהבימות, והצוות
שהובא ארצה כדי לצאת לסיור־הופעות
בישראל ואחר־כך בברודווי
נשאר מובטל.
אמנון ברנזון נעלם, ואי־אפשר היה
להשיג ממנו תגובה. בדירתו השכורה
נאמר כי הוא עזב את הדירה. אצל
אשתו־בנפרד אין הוא נמצא. מישהו
לחש שהוא נמצא אצל אחותו חומד
ברנזון במושב גן־יאשיהו, אבל גם
משם נעלמו עקבותיו.

גם ספר,
גם ידיד
מריש חן, ספר מקבוצת הצמרת,
מטפל בשיערן של כל היפות והמפורסמות
בארץ. בין לקוחותיו הנאמנים
אפשר למצוא את אילנה אביטל.

ירדנה ארזי. אסתר •טמיר, יזהר
כהן וכרמית גיא.
השבוע הוא החליט לחגוג עם הטובים
שבחבריו. הוא הזמין למיסעדה את

שולה חן, רחלי חיים וידריני

הקוסם לארוחת־ערב מיזרחית.
באמצע הארוחה נכנסה חני, אחותו,
ובידה עוגת־ענק כהפתעה.

נפדזד דדד

עויס בליטנטל,
בת מחזור מ״ו
(מימין) ,וכיום
ציירת ומבקרת
:משמאל) ,נזכרת

מטבע עובר למדרון
^ לוד גילו בודקים ביטחוניים.
* שבוע אחר ששגרירות ישראל
בברן השווייצית נאלצה לפרות מה־מישטרה
המקומית מאות מטבעות של
שקל ישן אחד. בהם השתמשו תיירים
מישראל להפעלת מדחני החניה ב־שווייץ.
כי השקל הישן הוא מטבע
עובר לסוחר גם במדחנים הקנדיים:
הבודקים מצאו בחפציו של תייר קנדי
יוצא שקית שהכילה 500 מטבעות של
שקל ישן אחד. בהם הוא התכוון להשתמש
במדחני ארץ מולדתו, הקולטים
גם הם מטבע בגודל שקל ישן אחד.

שם! שר כלב
ף* תל־אביב ביקשה אגודת צער
^ בעלי־חיים להודות לעיריה על
מתן הנחה בדמי־הרישוי לכלבות
מעוקרות. בהסבירה כי כלבה לא־מעוקרת
עלולה להגדיל. תוך 18
חודש, את אוכלוסיית הכלבים ב״2728
ודות כל אחת, בהנחה שהיא תלד ככל
הניתן וכי כל ולדותיה יישארו בחיים
ויילדו גם הם.

אקי היה גם שותפי לסניגוריה בעת
אחד ממישפטי ההיסטוריה שערכנו
בגימנסיה. הקטגור היה דן יואל (כיום
עורך־דיו, כמובן) .במישפט שערכנו
לדבורה הנביאה, הצלחנו לזכותה
מרצח סיסרא, בבססנו את טיעון־ההגנה
על הפסוק ״בין רגליה כרע, נפל״
שפירושו היה, בעינינו לפחות, ניסיון
לאונס.
״בזויים ונקלים״ .למרות הרוח
הליברלית ששררה בגימנסיה, היו
מורים שהירשו לעצמם להעיף סטירות

אותנו בן־יהודה בגשם, בחצר, בתוך
שלולית־מים ענקית ונאם לנו את אחד
מנאומיו הזכורים, שבו כינה אותנו. בין
היתר. בזויים ונקלים!
לאחד המורים (גם כן למתמטיקה)
קראו צדק. כששאלו אותו היכן הצדק
במתן ציון גרוע. היה עונה המורה
הגוץ; ״אם יש צדק בעולם — הוא קטן
כמוני:״ אבל הוא היה טוב לב. כשה־עיפו
תלמידה לחודש ימים, מכיוון
שאמרה לשמש ״אידיוט ״:הוא התעלם
מהוראת ההנהלה, ונתן לה להשתתף
בשיעורים.
אולם המורה הכי־הכי שלנו היתה
מילכה אורינובסקי — לכל הריעות
המורה לסיפרות הטובה ביותר בארץ.
אהבנו אותה יותר מכל, וידענו להוקיר
את מאמציה למעננו. כאשר חלתה
ואיבדה את קולה לתקופה ממושכת,
הזמינה אותנו אל ביתה, כרי לבחון
אותנו ולתת לנו ציוני שליש. את
השאלות כתבה על פתק. בחנה אותנו
אחד־אחד בעל־פה, כשכל היתר מחכים
בינתיים על המדרגות.
היא ידעה את נפשנו, הוליכה אותנו
בקצה אפנו ועשתה בנו כרצונה. ספגנו
כל מילה שלה בחרדת־קודש. ולמדנו
לאהוב כל פסוק של ביאליק, כל שורה
של שניאור, וכל מאמר של אחד־העם.
ומה היתה שיטתה? מתוך חמישה
שיעורי סיפרות בשבוע, היתה מלמדת
ארבעה, ואילו השיעור החמישי היה
מוקדש (אם היינו ילדים טובים)
לסיפורי רומנים רומנטיים.
כשהיתה אורינובסקי מגיעה לקטע
ה״אקשן״ בסיפור — היתה אומרת ״ו...
קוצ׳יניו, מוצ׳יניו״ ואנחנו התמוגגנו.
אז פלא, שכשקיבלנו שבועיים להתכונן
לכל בחינות־הבגרות, התכוננו אך
ורק לסיפרות? ופלא, שבבחינה בסיפ־רות
בעל־פה קיבלה מחצית הכיתה 8

״ירון היפה״ .גם את סגן־המנהל
אז, הד״ר כרמי פרידה, אהבנו. בשיעורי
הכימיה. שהרביץ בנו, שוחחנו יותר על
האופרה חליל־הקסם, שהועלתה אותה
עת בגימנסיה, מאשר על נוסחות
כימיה. אהבתו של פרידה לאופרה
נבעה מכך, שאשתו, בתיה, מילאה את
התפקיד הראשי בחליל־הקסם בגיר־סה
הקודמת שהועלתה בגימנסיה, כמה
שנים קודם לכן, כאשר היתה עדיין
תלמידה.
עד כאן זיכרונותיה של עליס.
מאז אותם ימים החליף פרידה את
שמו לד״ר יוגב, וכיום הוא מנהל את
הגימנסיה, על 1850 תלמידיה, בבניינה
החדש בצפון תל־אביב, בקירבת כיכר־המדינה,
שאליו עברה אחרי שנטשה

״העוצנו את המורה דסבוות, שנאנו את

, ,סתמנו

עשינו חיים

לשימוש,
לא לבית־שימוש
^ רחובות ביקשו פועלי הנקיון
העירוניים כי ראש העיריה יפנה
לאמהות בעיר. יבקש מהן לא להטיל
את החיתולים לשימוש חד־פעמי, אחר
השימושי בהם. לאסלות בתי־השימוש
בדירותיהן, מכיוון שמערכת הביוב
איננה עומדת בסתימות הרבות הנגרמות
כתוצאה מכך.

צבע, רוא היה לי...
^ תל־אביב קבע מבקר סיפרותי
אחד כי הצבע הלבן היה הצבע
השולט בשירי המשוררת רחל, זכה
בתגובתו המיידית של מבקר אחר,
שעשה את החשבון המדוייק והודיע כי
בשירי רחל מופיע הצבע האדום, על
כל גווניו 20 ,פעמים; הצבע הזהוב —
16 פעמים; הצבע התכול — 12
פעמים; הצבע השחור — 11 פעמים
והצבע הלבן — עשר פעמים בלבד.

לרגל המצב

^ אילת נראתה רגלו הנפוחה מדי
^ של נוסע באוטובוס חשודה לשוטר
שנסע באותו אוטובוס והוא
ביקש מהנוסע להתלוות אליו לתחנת־המישטרה,
בה נתגלה, אחר שהנוסע
הפשיל את מיכנסיו, כי סביב רגלו כרך
הנוסע, שהוא עובר בבית־מלון מקומי,
שלוש מגבות־ענק. אותן נטל ממקום־
עבודתו.

בהר־גריזים
אין משחקים
^ תל־אביב קיבל בית־הדין ה!
עליון של איגוד־הכדורסל את
טיעוניה של אגודת־הספורט השומרונית
מחולון, אליצור־חי, כי יש
לשנות את המועדים לשלושה מן ה־מישחקים
בעונה הקרובה. מכיוון
שאלה נקבעו לימים שבהם חלים חגים
לפי לוח־השנה השומרוני. ותקנון
האיגוד, הקובע כי יש לדחות מועדי
מישחקים החלים בחגי ישראל, לא
הקפיד לפרט כי הכוונה ללוח־השנה
היהודי בלבד.
העולם הזה 2510

בגימנסיה
^ שהיינו נכנסים לכיתה
בתחילת השיעור, היינו נשארים
עומדים עד שהמורה — שאליו
פנינו תמיד רק בגוף שלישי — יצווה
עלינו לשבת. אבל זה לא מנע מאיתנו
לשגע את המורים כאשר נחה עלינו
הרוח ולסתום להם. למשל, את חור־המנעול
של חדר־הכיתה בקליפות
גרעינים:״
את הזיכרונות האלה מעלה עליס
בליטנטל, ציירת ומבקרת־אמנות. בוגרת
מחזור מ״ו ( )1958 של הגימנסיה

ציון, כיום מרצה בחוג לתיאטרון
באוניברסיטת תל־אביב. בביתו גם
נערכו מסיבות־הכיתה היפות. וגם
בביתה של דניאלה מינצר, בת בעלי
מלון פארק, שנישאה בגיל 16 לרצף
צעיר ועזבה את הגימנסיה.
הציונים עניינו אותנו הרבה פחות
מהמסיבות. רצינו לעשות חיים. ואכן.
חיים עשינו. כשלא התחשק לנו לקיים
שיעור גיאוגרפיה, סתמנו בקליפות־גרעינים
את פתת־המנעול — והמורה
לגיאוגרפיה — ד״ר ישראל סמוטריץ׳,

13570951

את חורהמנעול בקריבות־גועינים והונענו למיסדו בביזמות!״
העברית הרצליה, החוגגת השבוע,
בפארק הירקון בתל־אביב, את השנה
ה־ 80 ליסודה.

מספרת עלים:

המחלקה הרביעית(מקבילה לכיתה
ח׳) שאליה נכנסתי, היתה כיתה
מגובשת. בין הילדים היו רינה יצחקוב,
לימים מלכת־היופי ,1960 יגאל דימנט
(כיום מנהל חברות אייזנברג) אריה
(״אקי״) שביט, איש־עסקים, אורי
נורדנברג, רופא־ילדים. היחיד שהיה
מגיע ממרחק. מרמת־גן, היה דויד
שריר, בנו של בעל חברת־הביטוח

נאבק כחצי שעה לפתוח את המנעול,
עד שהחליט לעבור עם כל הילדים
לכיתה חלופית — צילצל הפעמון.
את סמוטריץ׳ אהבנו, אך את המורה
למתמטיקה — שנאנו. על כל שאלה
״למה?״ היתה עונה ״ככה. כי זה אכסיומה:״
לבסוף קראנו לה אכסיומה.
פעם הביא אקי שביט לכיתה מכשיר־הקלטה,
שהיה נדיר באותם ימים,
והקליט את אכסיומה בחלק מהשיעור.
כאשר השמיע את ההקלטה המורה
החווירה, השיעור הופסק והמהומה
רבתה.

לתלמידים ׳(בדרך כלל זה קרה
בטיולים) .וגם היו מעיפים תלמידים
מהמוסד. כאשר הוחשדו, למשל, בגניבת
יומן־הכיתה.
אחת מדרכי־התגובה שלנו היתה
מרידות. יום אחד, במיסדר־הבוקר המסורתי.
הופיעו כל תלמידי השמיניות
בפיז׳מות. מנהל הגימנסיה, ד״ר בן־
יהודה (אביה של נתיבה) לא הגיב,
וחיכה להזדמנות. כשאטמנו בפעם
אחרת, את חלונות הכיתה על־ידי
הגפת התריסים והמורה נכנסה ונפלה
על ערימת התיקים בחושך — העמיד

את הבניין דמוי מצודת ימי־הביניים,
בעל החלונות המקושתות, שעמד עשרות
בשנים בקרן הרחובות אחד־העם
והרצל כסמל מיסחרי כמעט של תל־אביב,
על חולותיה הוקם בשנת .1906
עליס, שגמרה את הגימנסיה בגיל
יותר צעיר מן המקובל ( )17 נישאה
למהנדס, ילדה לו שני בנים. שהתעקשו
ללמוד בתימן חדש דווקא, אך
את חמש שנותיה ביו כותלי הגימנסיה,
שעל חורבותיה הוקם מיגדל־שלוס
ואת בני מחזורה (״ירון לונדון היה
הילד היפה במחזור )״:טרם שכחה.

בנה של הנוכלת הוותיקה,
אהובה גוית. שנדונה השבוע
לארבע שנות־מאסר, מספר
על חייו בצל העבירות של אמו
וא ישב באולם חסר־מנוחה.
1 1עיניו החומות והרכות, כמעט
שקופות, עקבו בחרדה אחרי כל עיתונאי,
הרושם את הדברים, וחזרו מייד
לספסל־הנאשמים, שם ישבה אמו
אהובה גזית.
לפני מתן גזר־הדין, כאשר הוכרזה
הפסקה קלה, ניגש אליי ואמר :״אני
רואה שאת עיתונאית, אני מבקש ממך
לא להזכיר את שמי, ולא את מקום
עבודתי!״ עיניו היו עצובות ומתחננות.
הבטחתי לו.
בנה הבכור של אהובה גזית הוא
כיום בן .30 גבר חייכן, שהגיע למעמד
מכובד במיקצועו .״אני מוכן לספר לך
מה שאת רוצה,״ אמר לי ,״אני דוגמה
קלאסית של אבות אכלו בוסר ושיני
בנים תיקהינה!״
הוא היה ילר בן 10 כאשר נפטר
אביו, סגן־אלוף גרשון מרדכי גזית.
המוות היה מיסתורי, וטראומתי למיש־פחה.
האב היה אז נספח צבאי של

גזית כנעוריה
אשת־תפנוקים

ישראל בהולנד, ובנובמבר 1964 נמצאה
גופתו בתוך מכוניתו בתעלה
עמוקה באמסטרדאם.
המוות לא פוענח מעולם. הגירסות
החלו בהתאבדות ונמשכו דרך פעולה
של גורמים עויינים, לנהיגה בלתי־זהירה
בערפל. האם, אהובה, אשה בת
,35 יפה ומפונקת, נשארה אלמנה
מטופלת בחמישה ילרים קטנים.

״סבל
^ איוסד
*^חרי מות בעלה חזרה אהובה
\ £לישראל עם חמשת ילדיה,
שהגדול בהם היה אז בן ,10 והקטנה
בת שנה. הוריה, אנשים אמידים
ומכובדים בחברה התל־אביבית, תמכו
בה בכל. הם נתנו לה כסף להמשיך
בחיי־התפנוקים, שאליהם התרגלה,
ועזרו לה לטפל בילדים. היא המשיכה
להתלבש יפה ולצאת למסיבות שנערכו
בתל־אביב. לעיתים קרובות נסעה
גם לחו״ל, שם היו לה מכרים רבים,
שנהגו להזמינה למסיבות בבירות
אירופה.
אהובה היתה אשה בעלת טעם

36 - 1

מעודן, אינטליגנטית ואשת־שיחה
נעימה. היא קנתה לה מכרים וידידים
בקלות רבה, ורכשה את אמונם של
האנשים במהירות, וללא סייג.
חמש שנים אחרי מות בעלה
הפתיעה אהובה את כל החברה התל־אביבית,
כאשר נעצרה בחשד של
עבירות מירמה והונאה שונות, ומשיכת
צ׳קים ללא כיסוי. הציבור עקב בעניין
רב אחרי המישפט הסנסציוני.
גבר, ממכריה של אשת־החברה, סיפר
למישטרה כי אהובה, שהיתה ידי־דת־מישפחה
קרובה, סיפרה לו שכל
כספה נמצא בלירות שטרלינג באנגליה,
והיא מתקשה להעבירו לישראל.
היא ביקשה הלוואה לתקופה קצרה,
והבטיחה להחזיר את הכסף בתוספת
ריבית גבוהה. צ׳ק דחוי, על סכום
ההלוואה והריבית, מסרה אהובה לאיש
מייד עם קבלת ההלוואה.
אולם שמועות שגונבו לאזניו של
המלווה גרמו לו לחשוש לגורל כספו.
הוא ברק את חשבון־הבנק שעליו
נמשך צ׳ק־הביטחון שקיבל, והתברר
לו כי זהו חשבון ישן, סגור, שאין בו
אגורה. אחרי שמשכה אותו זמן־מה
בלר־ושוב, התלונן האיש במישטרה.
הוא לא היה היחיד. היו אחרים שהילוו

כספים, או ביצעו עבודות ולא קיבלו
את כספם.
למרות שהיה זה מישפטה הראשון,
והיא היתה אלמנה מטופלת בחמישה
ילדים קטנים, גזר עליה בית־המישפט
ארבעה חודשי־מאסר בפועל, ועוד חצי
שנה על תנאי.
״הייתי עוד בבית־הספר העממי
כשהכל התפוצץ,״ סיפר הבן ,״הפיר־סומים
בעיתונות היו נוראים, וגרמו לי
כאב איום. הפעם זה כלום לעומת
הפירסומים שהיו אז! סבלתי סבל לא־

יתואר.
״מגיל ,10 מאז שאבי מת, לא היו
ביני ובין אמי יחסים של אם ובן. היינו
יותר כמו שותפים. אני הייתי האדם
הקרוב לה ביותר, שאיתו יכלה לדבר.
קראתי בעיתונים את הסיפורים הנוראים
על אמי ואגרתי זעם ותיסכול. גם
העולם הזה כתב אז כתבה נוראה על
אמא. מאז לא קראתי את העולם
הזה.״
שאלתי את הבן אם גם היום הוא
רואה את הדברים באותו אור, והוא
אמר :״אני יורע שהעיתונות רק דיווחה,
ושבעצם אני צריך לכעוס על אמא
שעשתה אז את כל הדברים הללו, אבל
הייתי ממש ילד, והעיתונאים שכותבים
את הדברים הללו לא יכולים
לתאר לעצמם כמה סבל הם גורמים
לאנשים המעורבים כפרשיות״.
אהובה יצאה מהר מבית־הסוהר.
המאסר הראשון היה קצר למדי.
היא התחילה שוב לתפקד כאם, אבל
עוד באותה השנה נעצרה שוב. הפעם

נאשמת גזית בבית־המישפט
.,אני כועס עליה לא על מה שעשתה לי -אלא על מה שעשתה לעצמה!״
היו נגדה מיספר רב של עבירות מירמה
ונוכלות. אנשים רבים טענו כי מעלה
בכספם ומסרה צ׳קים ללא כיסוי.
הפעם, מכיוון שלא היתה זו העבירה
הראשונה שלה, נשלחה לשלוש שנות-
מאסר בפועל. היה זה בזמנו עונש
המאסר הארוך ביותר לאשה שהורשעה
בעבירות הצווארון הלבן.
הפעם נמסרו הילדים לסבתא, שהי־

תה כבר אז אשה קשישה, אך שנטלה
עליה את עול גידול הילדים עד שבתה
תשתחרר ממאסר, ותוכל להמשיד
לתפקד כאמם. הילדה הקטנה היתה אז
כבת ,5היא הפסיקה את לימודיה
בבית־הספר העממי בעיר, ונשלחה
לקיבוץ. שבע שנים שהתה שם, עד
שסיימה את בית־הספר התיכון. יתר
הילדים הלכו איש־איש לדרכו .״אם
תראי את כולנו בחדר, לא תאמיני
שאנחנו אחים. כל אחד כל־כך שונה,
וכל אחד הלך לו לדרכו!״ סיפר בנה.

בקו גיו־יורק
תל-אביב

>\ ח רי ששוחררה מבית־הסוהר,
החלה אהובה לחלק את חייה בין
ניו־יורק לתל־אביב. מפעם לפעם הסתבכה
בצרות בישראל, ואז נסעה מייד
לארצות־הברית, שם התגוררה בדירה
מפוארת ברחוב 64 בניו־יורק.
כאשר חזרה לישראל ב־1982
הציגה את עצמה בשם חדש, אלינור,
וטענה כי היא אשת־עסקים בינלאומית
הסוחרת בעתיקות וחפצי־ערך.
היא שוב היתה לבושה היטב, התגוררה
בדירת־פאר במלון אריאל ועשתה את
הרושם הרגיל. לאדם, שהכירה דרך
מכרים בירושלים, הציעה להשקיע
כסף בפרוייקט מסויים, והבטיחה כי
תוך זמן קצר ישא הכסף עשרה אחוזים
רווח. האיש האמין לה ונתן לה סכום
שהיה שווה אז 25 אלף דולר. לא עבר
־זמן רב עד שהתברר למלווה כי הולך

שולל, וכי לעולם לא יראה את הכסף
או את הריבית.
בסוף 1984 חזרה אהובה שוב
לישראל. הפעם התגוררה במלון
פאלאס בדירת־פאר. היא טענה כי יש
לה בניו־יורק גלריה לאמנות, והציעה
לסוחרים ולאספנים למכור את חפצי־הערך
שלהם במחירים גבוהים מאוד
בניו־יורק. אנשים מסרו לה חפצי־ערך

על ספסל־הנאשמים עשתה אהובה
רושם מעורר־רחמים. שוב לא היתה זו
האשה היפה והמטופחת. שיערה האפיר
לגמרי, גופה התעבה ופניה היו קמוטים
וחיוורים. מרי פעם הגישה אל אפה
משאף קטן, כדי להקל על מצוקת
הנשימה. בעוד שנה תהיה אהובה בת
,60 גיל מתקדם אפילו לנוכלת.
״אני חושב שכל ההסתבכויות

ותמונות בסכום העולה על 150 אלף
דולר. היא הבטיחה לקחת את החפצים
הללו לניו״יורק ולמכור אותם בגלריה
שלה. לאמיתו של דבר מכרה מייד את
כל הרכוש בגלריות שונות בתל־אביב,
במחירים נמוכים לאין ערוך משוויים,
ונטלה את הכסף לעצמה.

האלה שלה זה עניין של בעיה נפשית,״
אמר לי בנה ,״למרות שאף אחד עוד
לא עמד על זה. היא אומנם נשלחה
בעבר להסתכלות, ולא נמצא בה
מאומה. אך אני, המכיר אותה טוב,
יודע שזו מחלה המחמירה עם הזמן.״
בעיקבות עיסקת־הטיעון, הודתה
אהובה באשמות המיוחסות לה בכתב־האישום,
והפרקליטות הסכימה כי
העונש שייגזר עליה לא יעלה על
שלוש וחצי שנים. אולם גם הפרקליטות
וגם הסניגור ידעו היטב כי בית־המישפט
איננו כבול לעיסקת־טיעון,
והוא יכול להחמיר או להקל כרצונו.
כאשר טען לעונש, סיפר הסניגור,
רובינשטיין, את פרשת־חייה של הנאשמת.
הוא גילה לבית־המישפט כי
ההסתבכויות האחרונות היו על רקע
רומנטי. לדבריו, הכירה אהובה לפני
כמה שנים גבר הצעיר ממנה בשנים
רבות, ועברה לחיות איתו. הסניגור
טען כי את כל כספה ביזבזה אהובה על
המאהב הצעיר. הוא הזכיר את חמשת
ילדיה ואת אמה הקשישה, שהיא כיום
בת ,83 וביקש את רחמי בית־המישפט.
מחלה מהמידה
ף ינואר 1985 החליטה אהובה
לעזוב את המלון שבו התגוררה,
וחיפשה דירה מתאימה בתל־אביב. היא
מצאה דירה השייכת למיכאלה (״מיקי״)
פבזנר, בתו של עורך־ריו•
אהובה, כדרכה, עשתה רושם עצום
על משכירת־הדירה הצעירה. היא
סיפרה לה נפלאות על עצמה, וגילתה
הבנה וידע רב באמנות ובמיסחר
באמנות. מיקי פבזנר התרשמה ממנה
עמוקות. היא סיפרה לה כי למישפחתה
יש אוסף גדול של תמונות יקרות,
ואהובה הציעה לבוא להעריך אותן.
אהובה שיכנעה את בעלת־הבית
שלה לתת לה כמה תמונות לשם
הערכה של מומחה. את התמונות מכרה
מייד לאנשים פרטיים. אחת התמונות
נמכרה למשורר נתן זך, ואת יתרן מסרה
למכירה פומבית בגלריה גורדון.
חשדה של בעלת־הבית התעורר כאשר
ראתה כי מן הדירה השכורה נעלמים
חפצים וחלקי־ריהוט. אהובה אומנם
אמרה לה כי מסרה את החפצים לשיפוץ,
אך בירור העלה שהיא מכרה אותם.
מיקי התלוננה במישטרה, ואהובה
נעצרה שוב.
הפרקליטה עירית אברמוב הגישה
נגדה כתב־אישום, שהכיל את כל
העבירות שבוצעו על־ירה בישראל
בשנים האחרונות. חמישה חודשים
ישבה אהובה במעצר, עד שהגיע סניגורה,
עורך־הדין מנחם רובינשטיין,
לעיסקת־טיעון עם הפרקליטות.

״זה נכון שהיה לה לאחרונה רומן
עם גבר צעיר ממנה,״ אישר בנה ,״הוא
היה ישראלי, ירושלמי. אבל הוא לא
היה בן ,35 כמו שאמר הסניגור, אלא בן
.45 היכרנו אותו, וכמובן שלא כעסנו.
להיפר, חשבנו שהוא מפרנס אותה, כי
הוא איש־עסקים. הם גרו יחד במשך
שנתיים ואנחנו שמחנו ״,סיפר בנה.
כמו עוגש־מוות
^ אשר הגיע תורה של אהובה
לומר את המילה האחרונה בבית-
המישפט, היא לא הביעה כל חרטה.
להיפך, היא אמרה כי הסתבכה הפעם
מכיוון שהיתה ישרה מדי, וסיפרה

לאנשים על עברה .״הם ניצלו את זה
וסחטו ממני כספים. כל אחד רצה לנצל
אותי ואת מצבי. כולם קיבלו כספים
רבים ממני, והטעות היחידה היא שלא
רשמתי כל רישומים על כר״
היא אמרה לשופטת. שושנה ברמן,
כי הודתה באשמה רק מכיוון שהיא
זקנה וחלשה .״אילו הייתי צעירה יותר,
והיה לי כסף. הייתי נאבקת והייתי
יוצאת זכאית. אמרו שהתחזיתי כאשת־העולם,
אבל זה לא נכון. אני באמת
אשת־העולם. אני גרה בניו־יורק רוב
הזמן. יש לי עסקים, ובאתי ארצה בגלל
סיבות מישפחתיות שאיני רוצה להיכנס
להן, כי זה ייראה כמו טרגדיה
יוונית. אין לי אפילו כוח לספר את כל
הסיפור. אילו היתי מקבלת חנינה,
הייתי עוזבת את הארץ ונוסעת לבת־הזקונים
שלי, שהשבוע ימלאו לה 21
שנים ״.בפעם הראשונה נמלא קולה
חמחרים חוקר מילחמת־העולם
נכנס לתפקידו, כיו״ר ההתאחדות
לכדורגל• ,חודש אחר יום־
הולדתו ה־ ,42 שאול סווירי, מזכיר
מועצת פועלי רמת־גן, יליד בגדאד
ובנו של סוחר־בדים אמיד, שהיה בארץ
לצבע. סווירי, שתחביבו העיקרי, מלבד
הכדורגל, הוא עיסוקו בתולדותיה
של מילחמת־העולם הראשונה (עליה
יש לו בביתו ספריה רבת־כרכים) ,החל
את דרכו כשליח במשרד עורכי־דין,
שרת בחיל־הים, למד מינהל־עסקים,
היה איש הביטוח הלאומי ובשנים
האחרונות עסקן הפועל וגזבר מרכזו.

מחת בשערי העיתון-י
(המשך מעמוד )9
וכמה ידידים. הוא נאחז בעיתון
בציפורניו, וזה המשיך להופיע. מוכה
ועלוב, בצל ההצלחה הגדולה של
מעריב, שהפך במהרה ״העיתון הנפוץ
ביותר במדינה״.
סיפור חייו של נוח מוזס הוא סיפור
שיקומו של ידיעות אחרונות. הכוח־

הרכבות הארצישראלי. שהיה כפוף
למישטרת־המנראט. לאחר מכן פנה
לידיעות אחרונות, והתמנה על־ידי
אביו ככתב צבאי.
לנוח מוזס לא היו אויבים. הוא היה
— כשמו — נוח לבריות, פשרן
מטיבעו, שהזיז שמיים וארץ כדי
להתפייס עם אנשים שרבו עימו. פולה

לא מכבר לקה בהתקף־לב, ורישומו
ניכר בו. אך הוא חזר לאיתנו, ובשבועות
האחרונים אי־אפשר היה
להכיר באותות המחלה. הוא נראה
צעיר מ־ 72 שנותיו.
כאשר הלכו השבוע ההמונים אחרי
ארונו. גברו הניחושים על דרכו של
ידיעות אחרונות מעתה והלאה.

בן הקונסול
נחוג בירושלים, יום־הולדתו
ה־ 70 של גידעון האוזנר יו״ר יד
ושם, ומי שהיה, כנציג הליברלים
העצמאיים, שר־בלי״תיק בממשלת
יצחק רבין ועשר שנים קודם לכן,
בתפקידו כיועץ המישפטי לממשלה,
התובע במישפטו של אדולף אייכמן.
האוזנר, שסיים לימודי פילוסופיה
באוניברסיטה, לפני שפנה למישפטים,
הוא בנו של רב יוצא פולין רב־פעלים,
שהיה בצעירותו אחד ממזכיריו של
תיאודור הרצל, בבגרותו — ציר בבית
הנבחרים הפולני(הסיים) ובשנות ה־
30 הקונסול הכללי של פולין בתל־אביב
— מעמד אותו ניצל להרחבת
הסחר בין שתי הארצות, כמו יצוא טבק
מן הגליל לפולין.

אלמנת הנשיא
נחוג יום־הולדתה ה־ 85 של
שירלי וולסגל, אלמנתו של מאיר
וולף וייסגל, אמרגן, מפיק ועורך.
שהיה הרוח החיה מאחורי הקמת מכון
וייצמן ברחובות, ובמשך שנותיו האחרונות
גם נשיאו. וייסגל, יליד פולין
שהיגר בגיל צעיר לארצות־הברית.
עשה שם חיל גם בעיסקי־שעשועים
וגם בעסקנות ציבורית. כמזכ״ל הסתדרות
ציוני אמריקה וכמקורבו של חיים
וייצמן, לימים נשיא המדינה הראשון.
אחד מעיסוקיו יוצאי־הדופן הרבים של
וייסגל: הוצאה לאור באנגלית של
שירי חיים נחמן ביאליק.

סניגור רובינשטיין
בית־המישפט איננו כבול
של הנאשמת כאב ודמעות .״היא
השתחררה מהצבא ועומדת להתחתן
עם בחור בלונדון. הייתי מייד נוסעת
אליה לשם,״ אמרה.
הבן :״על הפרשה הנוכחית אני יודע •
קצת •ותר מאשר על הפרשיות הקודמות.
ונדמה לי שלאמא יש כמה טענות
צודקות כאן. אנשים ניצלו אותה. אץ ׳
לה כסף. ואפילו את שכר־טירחת
עורך־הדין שילמה סבתא שלנו הזקנה.
״אני לא מאמין שהיא תסיים את
תקופת־מאסרה. אני לא רוצה לאמר
אם תקבל חנינה או משהו אתר. אבל
אני בטוח שהיא תצא. כ• אחרת זה יכול
להיות עונש־מוות בשבילה. היא חולה
מאוד באסטמה.
״נבון שהיא מקבלת טיפול בנווה־תירצה.
לה אין כל טענות לבית־הסוהר.
אבל לנו יש טענות. ראינו את
כל השקר והסחבת הקשורים במיש־פט״.
שאלתי
אותו מה יחסו לאמו. והוא
ענה :״מה זאת אומרת? היא אמא שלי,
ותמיד תהיה אמי: אם אני כועס עליה?
בטח שאני כועס, כועס מאוד •:אבל לא
על מה שהיא עשתה לי או לאחי, אלא
על מה שעשתה לעצמה!״
השופטת קראה להיכנס לאולם
לשמוע את גזר־הדין .״גזית היא פגע־רע
שיש להגן על החברה הישראלית
מפניו,״ הצהירה השופטת, ולא כיבדה
את עיסקת־הטיעון. היא דנה את הנאשמת
לארבע שנות מאסר. כדי להראות
את סלידתה מהעבירות והאישיות
של אהובה גזית.

בן המשורר
נרצח בעת טיול בסיני, על-
ידי שוטר מצרי שלקה. בהתקפת־טירוף,
בגיל .44 חמן שלדו, שופט־שלום
ירושלמי, יחד עם אשתו, שניים
משלושת ילדיו ושלושה מטיילים
אחרים. שלח היה בנו של המשורר
המנוח יונתן (חופה שחורה) רטוש,
ששמו הרשמי היה אוריאל שלח ואשר
נתן לבו את שמו הפרטי הכנעני. שלח׳,
שעשה את עבודת המאסטר שלו
באוניברסיטה. בנושא הידועה בציבור.
גם הספיק להיות מרצה באוניברסיטה.
לפני שעלה. ב־ ,1979 לכס המישפט.

סופז של ענק
נפטר בהוליווד, ממחלת
האיידס בגיל ,59 רוק הדסון, שחקן
הקולנוע שגם ניסיון־הריפוי הנואש
שלו, לפני כמה שבועות בפאריס. לא
הועיל לו. הדסון גבה־הקומה ( 2מטר)
גדל בשם רוי שרר פיצג׳ראלד, היה
טכנאי־מטוסים ונהג־משאית, לפני
שפתח בקריירה קולנועית בת 63
סרטים ורובם מערבונים. חלקם כשבת
זוגו היא דור־ס דיי, קומדיות כמיש־חקי
הפיגימה ואחרים. שהמפורסם
בהם הוא הענק).
במקומו של חיי הברפלד,
העסוק מדי בתפקידו בירר המחלקה
לאיגוד המקצועי בהסתדרות
ולמגינת־ליבו של יורם אוברקוביץ.
יד ר ועד עובדי חב ר ת החשמל,
שהתחרה על התפקיד ולקה בליבו,
משלא זבה במינוי.

אופנה ויוני

פולה מוזס בתצוגת״אופנה עם
הדוגמנית בתיה דיסנצ׳יק,
אשתו של עידו, שהתמנה לפני חודשיים כעורך
המניע היה הזעם התהומי על המעשה
של אנשי מעריב. והרצון הבלתי־נלאה
לנקום את ניקמתו. השינאה בין שני
העיתונים הפכה לאגדה בעיתונות
הישראלית. בעזרת קרוב־מישפחה
שבא מצרפת, דוב יודקובסקי, המוח
שמאחורי המיבצע, חזר ידיעות אחרונות
לאיתנו, עלה אט־אט, הדביר את
מעריב ועבר על פניו, והפך לעיתון
הנפוץ ביותר.
נוח מוזס לא היה עיתונאי מבריק.
אבל היה לו שכל ישר, והוא התמצא
היטב בעניינים עיסקי־ם. הממלאים
תפקיד חשוב באימפריה של ידיעות
אחרונות ומישפחת מוזס. הצוות נוח
מוזס ודוב יודקובסקי, שקיבל לידיו
את האחריות אחרי מות יהודה מוזס,
תיפקד היטב ונחל הצלחה עצומה.

הראשי של העיתון המתחרה, מעריב. משמאל: נוח
מוזס מוביל את אחת המועמדות בתחרות מלכת־היופי,
שנערכת על״ידי לאשה, שגם הוא בבעלותו.

עזרה לו בכך. הוא נשאר אדם צנוע, גם
כאשר העיתון, שבו שלט כיו״ר ההנהלה.
הפך שוב לעיתון רב־העוצמה
ביותר במדינה, וגדולי המימסד התחנ־פו
אליו.

יורשו העיקרי הוא הבן נוני — בן דורו
של עידו דיסנצ׳יק. העורך החדש של
מעריב, שהוא בנו של אחד האנשים
שנטשו את סבו של נוני, יהודה מוזס.
לפני 37 שנים.
אדם 1נוח
ן* שואיו של נוח מוזס נערכו
^באותה השנה שבה אירע משבר־מעריב.

פולה
היפה, ניצולת שואה. הוכיחה
את עצמה כאשה חזקה עוד בחו״ל.
במשך שמונה חודשים טיפלה, יחד עם
שלושה צעירים שניצלו גם הם, ב־800
ילדים יהודיים ליד העיר האיטלקית
בארי .״טיפלנו ב־ 800 שלדים,״ היא
סיכמה תקופה זו בחייה.
בבואה ארצה התגייסה לגדודי
הלוחמים והשתתפה בקרב על יפו.
בשוך הקרב נערך מיפקד של הכוחות
הכובשים בנמל־יפו. פולה טיפלה
בעיתונאים. נוח מוזס בא לסקר את
האירוע, והתרשם מן ״החיילת היהודיה
בנמל הערבי.״ הוא התאהב בה, והתחתן
עימה כעבור כמה שבועות. הנישואין
ביניהם היו מאז כצוק בים המשברים.
שעברו על המישפחה.
נוח למד בגימנסיה הרצליה, וכמו
רבים מהתלמידים הצטרף לצופים
והגיע לקיבוץ. הגרעין שלו עבר בעין־
חרוד, ומשם לקיבוץ גשר.
נוח, שנולד ב־ , 1912 הספיק ללמוד
אגרונומיה בנאנסי שבצרפת, והתמחה
בתוצרת־חלב ובפרי־הדר. הוא שירת
בצבא הבריטי, ומשם עבר למישמר־

בשבוע שעבו

במסיבה שנערכה במלון דן לכבוד הוצאת
המהדורה העברית של סיפרו של אבא
אבן, צולמו דוב יודקובסקי (מימין) ,העורך־בפועל של ידיעות אחרונות
עם פרס, נוח מוזס וגד יעקובי. זהו התצלום האחרון של מוזס לפני מותו.

״ש ר חלום -אני חצה ותמס הומו ולזיץ אותו עם ויבו־אטוו בתחת!״
אמוה המשווות רמונד ,,האומד :״יונה בדם שד, היא זורמת בתוכי!״
ץ^ופרעת ...בהמה מיותמת...
הייתי שמה אותה בפינה!״
אמרה סגנית שר־החינוך בממשלת
הליכוד.
יונה וולד: אני אניח תפילין /
אתפלל /הנח אתה גם את התפילין
עבורי שחק אותם בי העבר
אותם על הדגדגן שלי /כדי
שאגמור מהר.
״זה לא היה עיקר השירה שלה, אלה
היו שוליים אכסטרווגנטיים,״ הסביר
הד״ר גבריאל מוקד, עורך כתב־העת
עכשיו.
גבריאל מוקד: מבין השירים
שפירסמו אז יאיר הורביץ, יונה וולך
ומאיר ויזלטיר, הייתי צריך לנחור

יבשה של מישרר־החינוך, אלא בדומה
לז׳אן ז׳נה היא תישאר תמיד המשוררת
של המעונים ושל הצמאים.
על יונה שמעולם לא היתה ילדה־טובה־ירושלים,
אספר את המעשה
הבא: לילה אחד כשהלכנו, יונה ואני,
מחובקים ברחובות תל־אביב, אמרה לי:
״מונדי, יש לי חלום!״ אמרתי :״יונה׳לה,
מה החלום שלך?״ והיא אמרה :״אני
רוצה לתפוס הומו ולזיין אותו עם ויברטור
בתחת!״
מוקד: ביום שהכרנו, כשהביאה לי
את השירים הראשונים שלה, היא
השתלטה עליי כליל. הפגישה נמשכה
80 שעות, שבחלקן היו דיאלוג בלתי-
פוסק. חיים רצופים איתה היו חוויה די

גנוי או מוקו:
..ביום שהינונו, היא
השתלטה עליי כליל!״

וויוא ניו ן :״היא
רצתה והיות משורו,
ולא מ שורות!״

לפירסום את הטובים ביותר. אצל יונה
לא היה צריך לבחור. כל שיר הדהים
אותי ביופיו.
יונה היתה בת 19 כשהביאה אליי
שירים לעכשיו. היא היתה דמות
חדשה. תקיפה ומקורית. ייצגה בצורה
מושלמת את דור ילדי־הפרחים: שירים
קצרים, אלימים, אימאז׳ים יפהפיים,
ציבעוניות של תמונת עולם פסיכא־דלי,
גיבורים יפים על רקע קרוע.
בשירת שנות ה־ 60 בלטו מנחם בן,
מרדכי גלדמן, יאיר הורוביץ, יונה וולך,
מאיר ויזלטיר, אהרון שבתאי — מבין
השישה היתה יונה המשורר הכי־חשוב.
דויד אבידן: יונה וולד היתה במיטבה
דווקא משוררת, ולא משורר —
כפי שהיא רצתה וקיוותה להיות. היא
כתבה, לרעתי, רפרטואר שירי שניתן
להגדרה פסיכו־גינקולוגית, קיצונית
וחושפנית. הקונפליקט הזה בין הנשי
וגברי, שהיה בה, נבע לאו־דווקא מסיבות
שיריות. יתכן שהיה אלמנט של
שיחרור האשה, ויתכן שהיתה לכר
השפעה גם לאישיות הדו־מינית המוצהרת
שלה, שהתבטאה בין השאר
בשימוש הנרחב בשיריה בגוף ראשון
ובגוף שני יחיד, ולא יחידה.
מוקד: יונה השתמשה בלשון זכר.
יונה הייתה המייצגת של שני הקטבים.
היא רצתה להבין את כל נקודות הראות
בארוטיקה( .דובה גריזילית גידלה
אותי /חלב כוכבים היה מזוני
העיקרי /הדבר הראשון שראיתי /
בימי חיי כוונתי שאני זוכר /
היה אני איך אוכל לשכוח ).שיר
חשוב, שיר שחותך אל הדבר העיקרי,
אל תעלומת האני. מתקרב לדמיון
מדעי או לאגדה. היא מביעה את זה

זנה חדד:

בצורה מיתולוגית.
אבידן: יונה וולד היתה משוררת
חשובה, אבל משורר — רק מעניין.
כמשורר מעמדה היה פחות ממעמדה
כמשוררת, כי כמשוררת היא תרמה
תרומה בפריצה הרפרטוארית שלה.
ההבדלה שלי בין משורר למשוררת
אינה נובעת משוביניזם גברי, אלא
מהעובדה שמשודרות בכל הדורות
כתבו רפרטואר נשי מובהק, עם חריגות
קלות פה ושם. ויונה וולד אינה יוצאת־דופן
מבחינה זאת. היא נברלת רק בכך
שהיתה לה שאיפה פוליטית־סיפרותית

להיחשב כמשורר, משום שדרגות החשיבות
הסופיות נגזרות עדיין לפי
הזכר, ולא על פי הנקבה. כלומר: עדיף
עדיין לפיסיקאית חשובה להיות מוצגת
כפיסיקאי חשוב.
אין הדברים הללו באים למעט
בערך הנשים, חלילה, אבל עדיין המוח
הגברי, או האלמנט הגברי במוח, עדיף
בהישגיו האינטלקטואליים — לפי
הנסיון עד כה — על אפשרויות המוח
הנשי.
מה שבלם את יונה וולך היו האינטלקט
המוגבל שלה והשכלתה

מתישה, כי נסחפתי לטריפ על־פי כלליה.
היא היתה האקדוחנית והכוהנת
של שירה היפית. וגם התקרבה לארכי־טיפ
של מדונה היפית. עם זאת, היתה
מאוד ישראלית, יכלה לחיות בכפר־אונו
ולהיות יותר אקזוטית מכל יבוא
מחדל.
צימבליסטה: מצד אחד היתה
רכה וטובה כמו מלאך, ומצד שני קשה
וקפריסית. האם זה בלתי־נמנע, שמשוררת
כל״כך גדולה תהיה כל־כך מסובכת
ומנוכרת לסביבתה? דווקא אחרי
שגמרנו להכין את התערוכה, והעיתונות
התחילה לחגוג, היו לנו ויכוחים
בבחירת החומר.
היו לנו מריבות. ליוגה היו מערכות־יחסים
נפלאות, קצרות או ארוכות, עם
משוררים ואנשים, שפעמים הרבה
נגמרו בניתוק מוחלט. היא היתה
מדברת איתי על זה .״איך יתכן
שאנשים שכל־כך אהבתי, והיו כל־כך
קרובים אליי, הלכו לי לאיבוד? איך זה
נגמר?״
אבידן: המריבות שניהלה עם
משוררים־גברים באו להרגיש את
שאיפתה להיחשב כטובה בין שווים,
ולא כעדיפה בין שוות.
מוקד: היא היתה אכסצנטרית.
היתה לה אישיות חזקה מאוד, אבל גם
לא קלה. היא היתה נתונה בתוך רצף
חזק שלה. פעם כתבה עליי שיר, שגם
הקדישה לי אותו: במיטבה הנפש היו
מכינים כרה (כירה) לשניים מדומים
טבחייך מגרויים חזקים כ־גרוייך.
באמצעות תמונה חזקה, באופן
שהלשון והחוויה רותחים ונוצרים
במקום קסום, שהוא ״מיטבח הנפש״,

המועטת, לרבות חוסר שליטתה בשפה
זרה כלשהי. המקדם החזק שלה היה
ייצריותה ומשיכתה אל ה״שיגעון״.
ומאלה הצליחה להפוך דיווחים על
חוויות נשיות, בעלות עוצמה גרולה
יותר ממשוררות שקדמו לה, או בנות
זמנה.
מוקד: היא לא היתה אינטלקטואלית
מיקצוענית, אבל היו לה אינטואיציות
אינטלקטואליות חזקות והבנה
עמוקה. היא לא הסתגרה בעולם
אסתטי של משוררים. היה לה עניין ער
בפסיכולוגיה, בפיסיקה, במצבים חבר
תיים,
היתה לה נטיה לשיחות אבסולוטיות,
כאילו אפשר לשנות את החיים
במין דיון טוטאלי.

ידידתה, האמנית עופרה
צימבליסטה: הסקרנות שלה היתה

מדהימה. היא חוותה את הכל על עצמה
והיתה מוכנה להתנסות בכל דבר, פיסי
או רוחני. ואפילו אם הדברים היו
כרוכים בסבל נורא, בסמים, בחוויות
מיניות — ובלבד להגיע אל האמת
הנכונה. מתוך זה כתבה.
יוסף מונדי: יונה אומנם מתה,
אבל יש להניח שלא תהפוך לאנדרטה

יונה היתה מתיבה חוויות, כקוסמת
במעבדה של כימאי.
מונדי: למרות שהיתה אגוצנטרית,
היא לא היתה סנובית. ברורה
היתה לי האמת שלה וגם הפוזה.
אני מכיר אותה מגיל . 17 הייתי
בשבילה רבע אבא. נורא אהבתי אותה.
השתעשעתי איתה. היא משלנו, כמו
אבירן, כמו נתן זך. היא אדם שרצתה
להיות אמן, עד הרגש האחרון של הלב
שלה. לא היתה לה אפשרות אחרת. היא
בן־אדם בינלאומי. היא לא היתה בחוץ־
לארץ, היא היתה חוץ־לארץ. ואגב,

_ גירים ושרה
כל תופעות הלוואי שהיו קשורות לזה,
רזתה מאור, שיערה הנפלא נשר —
היא לא הסכימה לרגע לדבר על מחלה
שהלכה וכילתה אותה.
אבל השעות הללו לקראת התערוכה,
של להיות ביחד, לראות אותה
קמה, בקושי רב, מתאפרת, ובאה אליי
לסטודיו, היו כאילו כל העולם עוד
לפניה.
מוקד: לא ראיתי אדם שנלחם

ונח וודו,. :מה
עשה ממני העורם!״
במחלה באופן אמיץ כל־כר, למרות
שידעה שכל רגע הוא חסר, מירוץ נגד
הקץ. היא הופיעה בצורה דינמית
ואסתטית מאוד. המראה החיצוני שלה
תמיד עורר תשומת־לב. היא היתה
דומה לחלוטין מבחינה חזותית לקו־סמת
של המאגיה הלבנה בסאטיריקון
של פליני, המחזירה און מיני וכוחות־נפש
חיוניים לאחד הגיבורים.

משוררת וולד
״אישיות דו־מינית מוצהרת!״

מעולם לא נסעה לחו״ל. לא עזבה את
קריית־אונו. וביתה, שברחוב וולך,
הנקרא על־שם אביה — גיבור מיל־חמת־העצמאות
— לא עבד עליה. היא
לא שיחקה את זה. אף פעם:
מוקד: בשנות ה־ 70 חוללה מעין
מהפכה שניה בשירתה. היא התחילה
לכתוב פואמות הגותיות. מאוד מופשטות.
וכאן יש לה קירבה לאבידן.
בלשון ובתורת־הלשון. היא הושפעה
ממנו בכמה תחומים, וחבל שלא פיתחה
דיאלוג ממשי עם אבירן.
היא רואה את המשורר כבודק עליון
של מילים. משמעות ומושגים. היתה
לה יכולת עצומה. להמחיש את ההבנות
בטקסטים שלה. לא רק יופי ומצבי־רוח,
אלא גס שאיפה לפתח צורות
ותכנים חדשים. כל זמן שדמות כמו
יונה מצויה בחיים, יש מעיין של
אפשרויות גדולות של חוויה. אותי
תמיד עניין מה יונה תגיד על מצבים

ועליי•
צימבליסטה: זה היה נפלא להיות
איתה. יום אחד ישבנו אצלי בחדר
ושמענו מרחוק ילד בוכה. והיא אמרה:
״הנה, גירשו עוד מישהו מגן־העדן.״
היא מאוד רצתה את קירבתי. בתקופה
שעבדנו על התערוכה המשו־

מונדי: היא בדם שלי. היא חלק
ממני. חלק מהווייתי. היא זורמת בתוכי.

צימבליסטה:
לא ידעתי בהתחלה
על דבר מחלתה. אבל מאוחר
יותר, כשעברה את הטיפול הכימי, עם

מרים גלזר־תעם ה: היא היתה
חלק מתוך גל מסויים, מין אופנה של
שירים כאלה ...של הגל העכור.
יונה וילך: הוי מרגריטה /
תראי /מה עשה /ממני /העולם.

תפת — שאגב, נראתה לי חוצפה.
בגלל ההרגשה שימיה ספורים. הקשר
התהדק עד כדי כך, שבאחד מימי
הצילום של סרט הטלוויזיה, כשהיתה
צריכה לקרוא שיר וסביבה היה כל
הצוות, היא עמדה על כך שאשב מולה,
כדי לקרוא לי את השיר. היא קראה
והסתכלה בעיניי, וכשגמרה לקרוא,
חייכה אליי. ניגשתי ונשקתי לה. ואת
זה הצלם הנציח.
התיידדתי עם יונה, כשבאה לביתי
כדי להתראיין לעיתון מסויים. ובפגישה
הזאת אהבתי אותה, וזה כנראה היה
הדדי. עם פתיחת התערוכה כתבה יונה
״הידידות עם עפרה היתה ...סיפור ידידות
ואהבה והשראה ועפתי גבוה״.

(המשך מעמוד )29

אין זו חתימתה. אז ביקש הסניגור
להראות לה את עדותה במישטרה
החתומה בדיוק באותה צורה. במפתיע
הכחישה המתלוננת גם, את חתימתה
על עדותה במישטרה.
המיכתב, שלא התקבל כראיה
בבית־המישפט, הוא מעניין ומאלף, וזה
תוכנו:
״לג׳ריס המאנייק,
״אני רוצה להבין ממך כמה דברים
וזה הכל. אם אתה חושב שאני יעזוב
אותך בשקט, אתה טועה. כמו שהי־שגתי
עד היום כל דבר שרציתי, אז כך:
״א. אני יציק לך כל הזמן בטלפונים,
לא יפסיקו לצלצל אליך וזה
יהיה לך קשה לדעת מי התקשר.
״ב. אם אתה רוצה את השעון שלך,
תבטל את התלונה ותביא לי את
הביטול של כל העניין, ואחר־כן תקבל
אותו בחזרה. אם אתה רוצה שאני
אבטל את התלונה נגדך תביא לי 2000
דולר, ואני אבטל את התלונה.
״אילן נשבע שיזיק לר כל הזמן
והוא יחתוך לך את הפנים או ידקור
אותך. והחשבון שלכם לא ייגמר כך.
בקשר למישטרה, אתה יודע שיש לי
גב, בשביל זה עצרו אותך בגלל
שטויות. אני ידאג שהפעם אתה תיכנס
כמה שנים טובות. אתה יודע שאם אתה
תהיה עם בחורה אני יזיק לה ולך ביחר.
אתה תהיה רק שפוט שלי, לא יותר! כל
תלונה שתגיע נגדי אני אפתח את
הרגליים לאותו שוטר שיחקור, ויבטלו
את התלונה.
״אני יעשה אותך מאנייק בכל
הארץ, ובבית־המישפט אני ישחק אותה
ואתה תאכל אותה!
״להתראות, יא מאנייק, ומזדיין
בתחת, זיינו אותך באבו־כביר.
״שרית.״
עליות ומורדות
ס הרי שמיעת כל הראיות, הח־ליטו
השבוע השופטים יעקב
מלץ, יוסף גולדברג ושרה סירוטה לדון
את ג׳ריס לשלוש שנות־מאסר, מתוכן
שנתיים בפועל ואחת על־תנאי. וכך
כתבו השופטים בגזר־הדין:
״הנאשם הורשע על פי הודאתו.
הוא התרועע עם המתלוננת שנים
מיספר, והציג אותה כאשתו. גם כשהודיעה
שאין לה ענייו בקשרים עימו,
לחץ עליה להמשיך לצאת איתו. אין
מחלוקת כי המשיכו לצאת יחד עד
לפני חודש. על פי עדותו של אחד
השוטרים.
״הוא לא הסכים כי תצא עם גברים
אחרים. ביום המיקרה ראה אותה נכנסת
למכוניתו של גבר ומשך אותה
אליו. כאשר הירפה ממנה היא רצה
להזעיק את המישטרה. הוא השיגה
בחדר־המדרגות ודקר אותה בצלעו־תיה.
״התברר
כי היו עליות ומורדות
ביחסיהם, בגלל קישרי־אהבה ועניינים
כספיים, למרות שהמתלוננת המעיטה
בחשיבות הקשר הכספי. לשניהם
הרשעות קודמות, ושלה אינן,קלות
כלל. בכל זאת, כמובן. שאין לו לעשות
דין לעצמו. כנגד הנאשם תלוי ועומד
עונש של מאסר על־תנאי מתיק קודם
של תקיפת המתלוננת.
החבר הערבי
יונה וולד חיוזה במשך
שנים עם המשורר הערבי-
ישראלי אנטון שמאס, ה כותב
שירה בעברית, מתרגם
דיברי־סיפרות מעברית לער בית
ולהיבך.
היום, כאשר המאבק ב-
גיזענות הוא בעל חשיבות
מכריעה, אין לטשטש עובדה
ביוגרפית חשובה זאת ׳,,אומר
המבקר מיכאל מנר.

משוררים דליה רביקוביץ ומאיר ויזלטיר בהלוויה
..האקדוחנית ו הכו הנ ת של שירה היפית״

״הסניגור טען כי המיקרה נגרם
בעירנא דריתחא, וביקש להסתפק
בהפעלת המאסר על־תנאי של שישה
חדשים.
״בחנו את רקע הדברים בחומרה, כי
למרות החרטה שהביע, ספק אם גמר
הנאשם אומר לנתק את הקשרים
איתה, אם בשל אהבתו אליה, ואם
בגלל עניינים כספיים...״
הנאשם נתקף בהלם כאשר שמע
את חומרת גזר־הדין. המילים נעתקו
מפיו והוא קילל את הצדק הישראלי.
בעיניה של המתלוננת היה קשה
להבחין אם היא שמחה או עצובה על
שגרמה למאסרו הממושך של מאהבה.

משוררים יצחק לאור ומרדכי אבי־שאול בהלוויה
״איך י תכן שאנשים שכל־כך אהב תי הלכו לי ל איבוד זי׳

אחי בדוך

ממש
מתי הוא יתבגר, היוסלה בוכמן הזה?
כשכולם חשבו שהנה או־טו־טו, אחרי 18 שנה של
חיים משותפים עם גילח, הוא ישא אותה לאשה,
התאכזבו כשהרומן הממושך הסתיים. לגילה זה
נמאס, יוסלה אומנם עשה כמה נסיונות לחזור
אליה, אבל לפני חמישה חורשים נגמר הרומן
סופית.
במשך כמה זמן אפשר היה לראות אותו בכל
פעם בארץ עם יצור חרש תלוי לו על היה. ביניהם
בחורה בשם מימי, בחורה בשם רדתי, העובדת
בבורסה, וגרמניות נוספות שהובאו מפרנקפורט.
ערב יום־הכיפורים הוא הגיע לארץ עם בחורה
בשם יאנה, זבנית בכל־בו בפרנקפורט. יוסלה
החליט מייד ששמה ז׳נט. הוא לקח אותה מאחורי
הדוכן. הבחורה היא בת ,22 גבוהה, רזה, בעלת
שיער הום ישר וארוך ודומה לגילה בהבדל אחד
— היא בת .22
יאנה מכירה כבר את הארץ. היא עולה מרוסיה.
שעלתה לארץ לפני חמש שנים, הכירה כאן בחור
ממוצא רוסי, נישאה לו ועברה לפרנקפורט.
בעיני יוסלה היא מאוד מוצאת חן, בעיקר
מפני שהיא רוב הזמן שותקת ומחייכת, וכשהיא
כבר אומרת משהו זה בדיר כלל ״כן, יוסלה,״
ממש כמו גילה בזמנו.
הזוג מתגורר בקומה ה־ 17 של מלון הילטון,

ג׳הי רוגז לא היה בחדשות כבר זמן רב מאוד.
אולי זאת הסיבה לכך שהוא החליט להגיש
תביעת־גירושין נגד אשתו החוקית מזה 18 שנה,
פיפי, היא גם אם בתו בת ה־ 12 ובנו בן ה־. 17
מה בעצם רע לו עם פיפי? היא מסדרת את
הבית? מסדרת. מטפלת בילדים? מטפלת. כשאין
כסף, אבא שלה, שהוא בעל מיפעל־לנעליים,
דווקא נותן כסף. אי־אפשר אפילו להגיד שג׳קי
רוצה בחופש כדי לבלות. הרי כולם יודיעים שיש
לו חופש כמה שהוא רוצה. הוא בילה מתי שהוא
רצה. עם מי שהוא רצה, ואיפה שהוא רצה. את זה
כולם יודעים כבר שנים.
ובכל זאת. כל זה לא הספיק לו. והוא רוצה׳
אם ארטאח

יופלה בוכמן עם גילה
בדרך־כלל שותקת ומחייכת

ויוסלה שכר^עצמו איש יחסי־ציבור בשם שמדליק
כהגון כדי שיפתח לו דלתות למסיבות של
החברה הגבוהה.
כאשר הוא מוזמן למסיבה, הוא מלביש את
יאנה־ז׳נט בביגרי־פאר. הם עושים כניסה חצי־

מלכותית לחדר, ותוך דקה מתחילות עיניו של
יוסלה לתור את הנוכחות, שמא יש ביניהן משהו
יותר טוב ממה שהוא הביא.
ככה זה עם העשירים. אף פעם לא מספיק להם
מה שיש, תמיד הם רוצים עוד.

חשבתם על זה שכל הפרידות קורות בימי־חול?
אף זוג אחד אינו נפרד ואינו מתגרש בשבת
או במועד?
הנה הצייר שימעון אבישר ורעייתו,
הספרית ליזה, חיו להם כמה שנים טובות
ומאושרות.
ואז פיתאום, ביום שלישי אחך, הם החליטו
להיפרד.
היא נשארה בפנטהאוז היפהפה שלה בצהלה,
והוא התגורר בדירה השכורה שלהם בכיכר־המדינה.
וכך הם חיו להם כל אחד בביתו.
עד שהגיע ערב ראש־השנה. ומי רוצה להיות
לבד בחג? אף לא אחד, כמובן. לא יודעים מי
טילפן למי לברך לשנה החדשה. מה שאני יודעת
הוא שמערב ראש־השנה, בני־הזוג חזרו לחיות
ביחד, ונראה שהאהבה ביניהם התלקחה מחדש.
עד כדי כך שכאשר שמעון נסע בשבוע שעבר
לפאריס. לענייני עבודה, נפרדה ממנו ליזה
בנשיקות וחיבוקים בנמל־התעופה.

יש אנשים המנהלים את החיים שלהם ככה
שלפארה־פסיכולוגים יש בעיה עצומה לשחזר
אותם. אצל אגשים פשוטים אין זו בעיה לדעת
מה הם היו קודם. הנה מרגוט קלאוזנר
המנוחה, אם הפארה־פסיכולוגיס והסיאנסים
בארץ, גילתה תוך זמן קצר שלפני שהיא היתה
מרגורט קלאוזנר היא היתה פרח קטן וצהוב
מאטלנטיס, ואחרי־זה היא היתה כוהן מצרי. זהו.
זה הכל. לגמרי פשוט.
עמוס מוקדי זה כבר משהו אחר. אצלו
החיים באמת הרבה יותר תוססים ומשתנים
מחייהם של פרחים קטנים וכוהנים מצריים.
עמוס, בנה של מרגוט קלאוזנר והצייר
ברנדשטטר, התחיל לצייר את הקריירה
הרבגונית שלו כשחקן האוהל וכבעלה של רחל
מילרחי. אחר־כך הוא ראה ששחקן ישראלי
מצוי ובעלה של רחל זה לא ברמה של פרחים
באטלנטיס, והוא עזב את רחל ונסע ללונדון
ללמוד מישחק.
יכול להיות שאילו היו נותנים לו די זמן
להסתובב בלונדון הוא היה יכול לחפיר לנזיר
פרובוסלבי או שיבולת־שועל אמריקאית. אבל
הכוחות האל־טיבעיים התערבו והכירו לו בחורה
אנגליה בשם פ אני, שאותה נשא לאשה, ויחד
איתה גם עשה שתי בנות (היום בשנות ה־20
שלהן).
חיי־המישפחה התנהלו כשורה והבנות גרלו,
אבל עמוס רצה יותר. הוא לקח את אשתו
האנגליה, הביא אותה לארץ־הקודש והתפנה
לעשות סרט בשם אבן על כל מיל.
אחרי הסרט הוא נפרד מפאני, שלקחה את
הבנות וחזרה לאנגליה, נישאה מחדש ושיקמה
את חייה. עמוס חזר גם הוא לאנגליה ושם הכיר
שחקנית אנגליה מאור מיוחדת בשם ציים. ביחד
הם כתבו מחזה לשניים, וגם הציגו אותו לפני מי
שרצה לראות. בין הצגה להצגה נולדה לזוג בת
בשם רחל, אבל התואר אב כבר הופיע
בקוריקולום־ויטה שלו בעבר, וזה לא היה שום
חירוש. עמוס וצ׳יפ נפרדו והוא חזר שוב ארצה.
בינתיים נפטרה אמא מרגוט, והשאירה לעמוס
ולאחותו הפסיכולוגית מחצית אולפני הרצליה.
אבל הצוואה היתה מלאה בסעיפים ובסעיפי־מישנה,
שאותם צריכים הילדים לקיים כדי
לזכות בכסף טיפין־טיפין.
זמן מסויים התעסק עמוס בסעיפים המיש־

לילה בביוף־אבישר
מי חוצה להישאר -

עמום מוקדי
לונדון, ירושלים, תל־אביב

ג׳קי רונן עם פיפי
מבטיחה מילחמה בבית־המישפט
יותר. הוא רוצה גט אמיתי, חתום בידי שלושה
רבנים.
ומה רוצה פיפי? שמעתי שכל מה שהיא רוצה

זה להראות לו שכאשר היא מחליטה, היא יכולה
להיות מאוד־מאוד לא אלגנטית, וזה מה שהיא
מתכוונת להיות בבית־המישפט.

שמעון אבישר
לבד בבית בחגים?

פטיים של הצוואה, ומייד אחרי שהתפנה הוא
1הכיר גברת אחת, אשתו של עורך־דין ואם לשתי
בנות, שמאוד מצאה חן בעיניו. הוא קנה בית
בבית־זית, שיכן שם את תמי, ולפני שנתיים
נולדה להם בת, הגר( ,השלישית של תמי
י והרביעית של עמוס) .הוא התיישב בבית בבית־הזית
והתחיל לכתוב ספר על עמוס הנביא. היה
נדמה שהוא הגיע למנוחה ולנחלה. עכשיו הספר
יצא לאור, ועמוס נוסע איתו וקורא מתוכו.
אומרים לי, שלערבי־הקריאה בתל־אביב מלוות
אותו נשים צעירות ועדיין אלמוניות. רק כשהוא
גומר לקרוא ולהנות עם הגבירות, הוא מתפנה
לחזור לבית־הזית ולנוח טיפה. אני לא יודעת
1למה יש לי הרגשה שזו לא הרכילות האחרונה
עליו.

סאת
שולמית יריב

עדכון 71ס 349
זוכרים את הסיפור הארוך על קברניט אל על

נדב מרגלית, אשתו מארגנת־התצוגות אילנה
והחברה של נדב?
אמרו שהוא עבר לגור עם החברה. אחר־כך
אמרו שהוא חזר הביתה. אחר־כך אמרו שהוא שוב
עם החברה. לאחרונה סיפרתי לכם שהוא שוב עם
אילנה, ושהוא חזר סופית הביתה.
אז איך אתם מסבירים את העובדה שהפיק־אפ,
מרבה נכסים

כל העיתונאים המסקרים את האירועים בבתי־המישפט
בארץ כבר משפשפים יריים בהנאה
גדולה.
בתי־המישפט מלאים בתביעות שונות של
מישפחת חביב שמעוני.
שמעוני שהוא מנהל עיתון־הנשים את, בעלה
של תמרה מזה 20 שנה. אז יכול להיות שבמשך
20 שנה היו פה ושם איזה בעיות, אבל עברו על

מה ששינה עכשיו הוא שלחביב יש מזכירה
בשם מאירה שיין, ופתאום תמרה נעשתה קצת
מיותרת.
אז חביב הלך לבית־המישפט וטען שם שלפני
18 שנה אשתו בגדה בו עם רופא־נשים, וגם לפני
שש שנים היה לה איזה סיפור עם בחור לא־לבוש.
בית־המישפט רחה את טענותיו, בטענה שעל
חלק מהסיפורים חל חוק ההתיישנות. מה שבית־המישפט
לא יורע הוא שבמקביל מנהלת גם
המזכירה, מאירה שיין, מישפט״גירושין עם
בעלה, אבי ילריה.
הצרה היא שלמישפחת שמעוני יש רכוש רב,

תמרה וחביב שמעוני
גם למזכירה יש מישפט־גירושין

המסתכם בשלוש חנויות ברמת־השרון, וילה
ברמת־השרון, רירה בכיכר־המרינהז וחנות בדי־

זנגוף־סנטר. הבעיה היא: איך יחלקו את הרכוש
הרב? בטח יהיה סטוץ רציני בבית־המישפט.

] הכללמען החברות רחל דיין ואורה בהרב חזרו מחוות־ההרזיה
קוברין שליד פאריס. כל אחת רזתה
בדיוק שלושה וחצי קילו.
ככה זה צריך להיות אצל חברות טובות. תארו
לעצמכם שאחת היתה מצליחה לרזות חמישה
קילו. והשניה רק שניים. החברות היתה נכנסת
לקינאה ולשינאה וכל השאר.
אז ככה, חר וחלק 3.5 :קילו בריוק לנפש,
והחברות נשמרת.

נדב ואילנה מרגלית
צריך לדעת אי פ ה לישון

האוסף אותו לטיסות, נוסע פעמים רבות לפתח־תיקווה,
שם גרה החברה?
מוסר־השכל: מי שתלוי בפיק־אפ, שלא יחשוב
העסקים והחקלאות
בתחילת הקריירה שלו,׳־כשהיה בן ,24 הוא
נשא לאשה את בריז׳יט, שהיתה יפהפיה
מדהימה, בעלת שערות ארוכות בצבע כסף.
בריז׳יט וארנון מילצ׳ן היו מוקד החברה
הגבוהה בישראל. לא היה ראש אחד שלא
הסתובב, וצוואר אחר שלא קיבל נקע, כשבריז׳יט
היתה חולפת ברחובות תל־אביב במכונית־הספורט
הפתוחה שלה. נולדו להם שלושה ילדים
— יריב, שהוא כיוס בן ,17 אלכסנדרה כיום
בת ,14 ואלינור שהיא בת .13
באחר הימים עבר חתול שחור בין ארנון
לבריז׳יט. הם נפררו. בריז׳יט לקחה את הילדים
ועברה לגור בפאריס.
ארנון חיפש אשה חדשה. כל יום הוא מצא
אשה, וכל יום הוא איבר אותה שוב.
עד שפגש בדוגמנית משוודיה, אולריקה,
שאיתה חי שבע שנים רצופות. לאולריקה היתה
חב...בי־טובה בשם אופה. אולריקה תמיד
התייעצה עם אוסה בקשר לארנון, את כל הסודות
היא סיפרה לה. עד שאוסה למדה את כל הדברים
• שארגון אוהב ושונא. ואז, עם כל הידע הזה, היא
פשוט סילקה את חברתה ולקחה את מקומה.
היום היא נמצאת בטירה שיש לארנון מחוץ
לפאריס. בתקופה שארנון נעדר, אוסה מגדלת בין
מיגרשי־הטניס והבריכה ירקות ללא ריסוס, כדי

ארנון מילצ׳ן עב אשתו לשעבר בריז־יט
שלושה +אחד

אחתב טירה וכוכבות בעולם

לעשות סלט לאהובה. והיא רוקחת לו ריבות.
אחרי העכורה היא קצת משחקת טניס ושוחה.
יוצא לה לנוח הי הרבה, כי ארנון רוב הזמן איננו.
כשיש לו איזה ויק־אנד פנוי, הוא מגיע
בקונקורד לבקר את בריז׳יט והילדים. בריז׳יט,
ששמנה מעט, אך נשארה עדיין יפהפיה, ניהלה
רומן עם מנתח פלסטי צרפתי, שממנו נולה לה בן,
היום בן שנה וחצי. בימים אלה נורע לי שבריז׳יט
נפרדה מהרופא, והיא ממשיכה להתגורר ברירתה
בפאריס עם ארבעת ילדיה.

כיפה סרוגה -מאגדות ארבעת
האתית. מומלץ עדיד מישרד־החינור
העיתון החי ביותר במדינה
גליון מס־ • 22 עורכים אלכס פז ובנצי לופו

חיל־האחיר המשיך לחסל מטרות
מחבלים * כיכר־ציון ושוק מחנה־יהודה
בירושלים הופצצו בטילים
חדישים ביותר * שר־הביטחן ן: גם
כוח 16 של ״בוק״ אינו חסין!

פרק ראשון
לפני הרפה שנים דדה ביהודה ולדה קטנה ותמה. היא לבשה
גרפיים סרוגים, שמלה סרוגה ועל ראשה היתה מונחת תמיד ביפה
סרוגה״ בל הילדים כ שבונה קראו לה: פיפר סרוגה. והיא קראה להם:
עלה עלה ונעלה״ והם עלו עליה, כאשר אמה לא היתה בסביבה. יום

השמדתי לגמרי את
אי־הלוחמה -זה היה
אי קטן בים־התיכון,
שסיכן את שלום מדינתנו
הקטנה

כיפהילה ואמאילה לפני מישלוח מנות לסבתא ישמעאל
אחד באמצע ח1ך ש אדר קראה לה אמה, הגברת הקשישה ביורן
בורג מפדל, ואמרה לה: ביפה׳לה סרוגה שלי, מחר פורים וצריך
להביא לסבתא משלוח מנות, חגה הבנתי לד בטנא מיטב משבעת
המינים: רימונים, נפצים, לבנות־חבלה ועוזי קצר־קנה. לבי והזהרי
בשאת חוצה את כבי ש חוצה-שומרון. בסדר אמא׳לה, אמרה
ביפה׳לה, טענה את העוזי, מילאה בימיה בדולרים, מלמלה בדבקות
(המשך יבוא)
את תפלת הדרך ודרכה את נישקה.
11111 טייסינו מדווחים על סיום המשימה

שוק מחנה־יהודה וכיכר
ציון בירושלים, שהיו עד אמש
מטרות־מחבלים מובהקות, הפכו
לגל חורכות בעיקבות הפצצה
מאסיבית של חיל־האוויר.
היתה זו המטרה הקרובה ביותר
שהופצצה אי־פטם, והמטו־

בים תידלקו בתחנת־הדלק בנחשון,
ובכך ניצלו את הירידה
שחלה במחירי הדלק בשבוע
האחרון.
״לא די בהשמדת תשתית
המחבלים,״ אמר שר־הביטחון
אריצחק שרובין — ״צייד גם

דברהב ניי ס די

פ לגי אגו

לעיתים אנו תמהים עד כמה עזה רוחו של העיתונאי
הישראלי. כבר מזמן חדלנו מלהתריע על כל אותן
ידיעות, שהיינו הראשונים לדווח עליהן, ואשר כותביהן
״שכחו״ לאזכר אותנו, אולם הפעם הוגדשה הסאה. הנה
הידיעה שנתפרסמה בצהובון־בוקר :״בביקורו של ראש־הממ
שלה במיפעל שפכי גוש־דן ובאתר חימצון־השפכים
חש שימעון פרס כדג במים. מאוחר יותר יאמר לכתבים:
העם שלנו יודע להפיק מעצמו א ת המקסימום.״
כל המילים, שהתפרסמו בידיעה זו, כבר הופיעו
במקומות שונים ובידיעות רבות, שראו אור ב״העולם
הבא״ ובמיוחד אמורים הדברים כלפי צירוף המילים
״שימעון פרס״ ,שבו השתמשנו עשרות פעמים ובהקשרים
שונים. לא די בכך שחמסו את מילותינו ולא איזכרונו
כמקור הראשוני, אלא שגם הוציאו את מילותינו מהקשרם,
וכרכום מחדש בקונטקסט בלתי־נהיר.

עמ״ל -התשובה
היהודית לבעיית החניה להשמיד את מטרותיהם, ובכך
לחסל כל אפשרות לטרור נגדנו:״
השר
שרובין המשיך ואיז־כר
את הפצצת בניין האדם
בניו־יורק בשבוע שעבר. כזכור
באה הפצצה זו בעיקבות
מידע מודיעיני מסווג, ולפיו
הוברר, מעל לכל ספי״ שיאמר
ערפאת סעד בקפטריה שבקומה
התחתונה בבניין האדם.
השר גם העלה על נם קפה את
הפגיעות המדוייקות בכוסות־התהשלערפאת
וציין, שעל פי
דיווח טייסינו, קרם הבניין
ומחץ רק את כוסותיו של
ערפאת.
על־מנת לחסוך בדלק, בוצעה
ההתקפה על־ידי מטוסי ¥-
18 שהיו בדרכם מבית־החרו־אולם
ישוב יחודי חדש
שת באמריקה לישראל,
סטו במפתיע לביצוע ההפצ יוקב בשווייץ

כל הכר טי סי ם ל טי ס ת אל־עלי
תקיפת מטוסינו באה ללא
לשווייץ, בעוד שלושה חודשים, אז כל
קשר עם הצהרתו של נשיא
לו. רוכשי הכרטיסים, יזמי היישוב
סוריה, חאפט׳ אל-אסד, שהוא
עלי, יקימו א ת הישוב בבנק שווייצי,
רוצה לבוא לירושלים ולראות
מישחק של בית״ר, תמורת הם־ .בסמוך לישוב עמנואל, השוכן בכ ספת
אותו בנק.
כם־שלום על פי מצע התחייה.
אתה, השפוט של דנוור. נוסע
בעיר, מימינך ומשמאלו מכוניות
לכודות בצהוב, והגה, בצד
השני, ממול, יש מקובדחניה.
חוקי. פנוי, ריק. ואולם אתה
בכיוון הנגדי, וער שתגמור את
הסיבוב יתפסו לך את המקום,
אתה גם לא מוכן לעבור על
החוק, ועל הקו הלבן. מה
תעשה?
למענך פותח מוצר הדש,
עמ״ל (ערבי מתקפל לחניה).
אתה מוציא את העמ״ל מתא־המיטען,
פותח אותו ושולח אותו
לשבת ולשמור לך חניה, עד
שתגיע.
לבחירתך דגמים מכל השטחים.

תד־ ת
גנובות

פרס מציע פשרה חדשה
לאתיופים: את יופי
שהיה אסיר-ציון
בברית־המועצות יהיה
פטור מטבילה!
חשמליות מדרגות־מס
יותקנו במישרדי מס־ההכנסה.

נשיא
ברית״המועצות, ה חבר
גורבצ׳וב, הינו סוכן
סי-איי-אי -זאת גילה
אמש ראש הקג״ב, הגב רת
מרגרט תאצ׳ר, ראש
ממשלת בריטניה.

השר בורג: אפרוש סופית
כאשר יחזרו ה א חי ם מנדי!

תושבי
היישוב עלי ב שומרון
יתפרנסו מקרי את
״הצופה״ ,ובעת ש ינקטו
בעיצומים
יקראו רק את הכותרות.

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות