גליון 2512 מתאריך 23 באוקטובר 1985

ח חשון תשמ״ו23.10.1985 ,

מיססר 2512

שנה 50

המחיר 1850 שקלים (כולל מע־מ)

מילחמה על וכוש
מאות המיר!לם של
המשוררת יונה עלו
י נירה שנצו*

יובל רי ב לין

וימר ט מיר כ הן(יעקב סון)

ליעם

מכחכים

כתבת השער הקידסי:

יש אומץ ויש עובדות

הידוע בציבור ואחות המשורות

על דו י ד לוי ונו ש אי צה״ל.
דויד לוי אמר :״להוציא את הקרימינאלים
נ מהג״א!״ בתגובה לזאת אני אומרת: דויד לוי, מי
שמך ומי הסמיך אותך לתת פקודות מעין אלה?
מאין הוציאו אותר? האם אתה היית איש־צבאי
האם ידעת, אי־פעם, מדים? אפילו מדים של הג״א
לא באו בין חליפותיך!
בענייני צבא וביטחון, כדאי שתעלה כמה
שפחות רעיונות, הרי צבא ואתה זה שני דברים
נפרדים!
האם יש לכם אומץ לפרסם מיכתבי זה?
ת׳ לאה, רמת השרון
• סגן ראש־הממשלה דויד ליי שיחרר
משרית מגוד ל בגלל ליקוי חמור בראייתו.
בניי שרתי ומשרתים מגוד ל בקצינים ק רי

ביים

האמריקאים

על מוב או ת מן התנ״ן (העולם הזה
.)16.10
כאשר אורי אבנרי ציטט את התנ׳׳ך בקשר
לתיקון בחוק־יסוד: הכנסת שכוונתו להכביד
על רשימות ערביות, הוא הביא את הפסוק מספר
מלכים :״מה לנו חלק בדויד ולא נחלה בבן־ישי,
לאוהליך ישראל!״ שהוא התשובה שנתנו אנשי
ירבעם בן־נבט לרחבעם בן־שלמה, כשזה איים
עליהם בהחמרת עול מלכותו(״אבי יסר אתכם
בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים!״) ואז הם
פרשו מן המלכות לבית דוד והקימו את ישראל.
האם יש סיבה כל שהיא מדוע העדיף אבנרי
נוסחה זאת, המאוחרת יותר, על זאת המובאת
בספר שמואל, כאשר איש בליעל, שבע בן בכרי,
המריד את העם ברויד, תקע בשופר והכריז :״אין
לנו חלק בדויד ולא נחלה לנו בבן־ישי, איש

א שר ריגר,

רחובות

• אין סיבה מיוחדת, מלבד העובדה
שהמסר בספר מלבים הוא קצר יותר (10
מילים) מאשר בספר שמואל (.)12

יעל, לא דבורה

• בשם האלוהים הרחמן והרחום, בפי
שפותחת השורה הראשונה בקוראן, סורת
אל-פאתיחה, העולם הזה מקווה בי הקורא
דגני ימחל על הטעות התרבית של עורביו.

צ1נות הניחושים

באים!
המטוסים האמריקאים הוזנקו נגד
חיל־האוויר -שר־הביטחון נאיים
להתפטר -האמריקאים הודיעו
שהוא מ ש קר -וחיילי המאו־ינס
עמדו לפתוח בקרב־דמים בארץ.
האם זה נשמע רסיפיו

טירוף יווני

עובדת בכירה בחברת־מחשבים, הקוראת את
תיקה הסודי, שהוכן על־ידי מחשב, נתקפת
טירוף — זוהי עלילתו של הסרט היווני ה־מצויץ,
שזכה במקום ראשון בפסטיבל סלוניקי.
שלא כמו בחיפה, היוונים הם
צנועים, והפסטיבל בסלוניקי
הוא לאומי בלבד, לא בינלאו מי,
ולכן גם המיבחר בו מעולה.

על מישפט היסטוריה בגימנסיה הר צליה,
מחזור ( 1958 העולם הזה )9.10
את סיסרא הרגה יעל, אשת חבר הקיני, ולא
דבורה הנביאה. התרחקתם מאוד מהתנ״ך, מקור
חיותנו, והלכתם לרעות בשדות זרים! עזבתם את
אלוהי ישראל(הכוונה לערכים והמוסר האמיתי,
הישראלי) ומבכרים אתם לדרוש בבעל־זבוב,
אלוהי עקרון.
אם לא תעשו שידוד־מערכות, תסיימו ימי
חלדכם כאשר בקיאותכם בסורת אל־בקרה
(אחד מפירקיי הקוראן, פרק הפרה) תעלה על זאת
שבשירת דבורה ובתהילת דויד.
יצחק א. דגני, טבריה

על כבי ש מהיר, ללא של ט זעיר.
כל הכבוד לנתיבי־איילון, שהשלימו סוף״
סוף, לפני כמה חודשים, את סלילת הכביש העוקף
והמהיר מגשר־ההלכה בצפון תל־אביב לצומת
הכביש המהיר לירושלים, בין שכונת־התיקווה
לחולון.
עתה אפשר לעבור, תוך עישון סיגריה, את כל
המרחק הזה ולחסוך הרבה פקקים והרבה עצבים.
גם התימרור והשילוט בכביש זה, על כל הסת עפויותיו,
לקרייה וליד־אליהו, הוא מצויין. אבל
י כאשר מגיעים לצומת החשובה ביותר, בה מתפצל
הכביש לפניה לחולון ולירושלים, נגמרים התימ־תר
והשילוט גם יחד.
אין שום שלט המציין כיצד פונים לירושלים
וכיצד לחולון. ואז, גם נהג המכיר את האיזור שלא
לדבר על אנשים מחוץ לתל־אביב, או על תיירים,
עלול להתעכב ולפקפק שניה־שתיים, אם לפנות
ימינה או שמאלה. חוץ מעצבים, שניה כזאת
יכולה להיות גורלית, כאשר נהג יסטה לפתע
ממסלול אחד למישנהו, כשכבר הגיע להחלטה.
רונן בן־עמי, חולון
חשיפה פיקחת
הצייר בעל המוניטין

המינין ת

יוסי שטרן ( ב ת מו נה)
שוחח עם עיתו נאי
ידיד על נטיותיו
ונדהם כשהדברים התפרסמו
בדפוס. על שעבר עליו מ אותו
רגע הוא מספר בווידוי
נרגש בעמודי העולם הזה.

׳השת ספוטקוס
המתנחלים אינם דומים למקבים ולמור די
ם ברו מא -כי ל שימעון בר-גיורא, ספר-

ניחוש אינטליגנטי
על שב ט נפתלי ב איזו ר הבינרת(העו .

הזה .)16.10
(המשך בעמוד )4

״הוא מתייחס אלינו כמו אל פקודיו!״ טוענות
בנותיו ש ל תת־אלוף ( מיל ) יוס אלדר
(בתמונה) ,לשעבר קצין־החינוך הראשי.
הוא מסרב ל של ם עבור הקוסמטיקה שלהן,
עבור זוגות נעליים וטוען בי
1ן זכותו לצמצם את דמי המחנות
כי אחת מהן היא צימחונית.

גירושים אזרחיים

מיכתבים -מי הרג את סיסרא

איגרת העורך־ -
כאשר לוהטים הרגשות

תשקיף -

מס־ההכנסה בעיקבות החזנים
במדינה -החלילו מגבעתיים הגרמנית 6

הנדון -לולא גורשו יהודי גרמניה
אנשים -האיש שגנב את ההצגה
והאשה שלא היתה

הווי -צדפות כשרות לפסח

פיקפוקי האיכרה הקשישה

מה הם אומרים . -אתה חייב להסתכל
קדימה בתיקווה ולא אחורה בזעם!׳ 18

גם זה וגם זה -סתם סלט נהדר

הנתיב

הטירוף של גירוש האזרחים היהודים, לפני 500
שנה, הביא חורבן על ספרד — האיוולת של
גירוש האזרחים הפרוטסטנטים, לפני 300 שנה,
הביאה אסון על צרפת — איזו
שואה יביא על ישראל המעשה
הבארבארי של גירוש כל ה אזרחים
הערביים מהמדינה?

החזק מצווה:
בחזרה לכביש!
היא רצתה להספיק את חייד כזונת־רחוב,
לגדל את בתה בבית משלה
ולהתפרנס רק מעיסוי
דיסקרטי. אך החוק אוסר
עליה זאת, וקובע לה רק
דרד אחת: לרדת לכביש:
ר חר ה מר חר ת
מר 11ח ת:

דון קישוט ז ״טח-
נות״הרוח שאני נלחם בהן הן מצי אותיות
עד להחריד!״ מכריז ניסן
נתיב (בתמונה) ,שהגיע לעולם ה־תיאטרון
על גבו של גמל,
£שהתפרנס מציד־נחשים

ושאינו נבהל מעכברי
מישרדים ממשלתיים.

הצעה ברומא

אורי אבנרי הציע לאש״ף השעיה של כל
פעולות״האינה לתקופה קצובה, כדי לתת
סיכוי למאמצי השלום. מסיבת״העיתו־גאים
המשותפת שלו עס נציג
אש ף ברומא היכתה גלים
באיטליה, אך לא בישראל.

הגוף החשוף שהפחיד

את שלי וינטרס •
הצרות שעושה חווה
לוי לבעל המכולת •
ישראלה שטיר (ב
המתנחלת

תמונה)
מחפשת ילדה
בהונג־קונג • אריק
טיני מצא את טי טי
• הגט עדיין מתעכב,
אך בית־מלון אחד ב ירושלים
כבר הגיע ל ידיה
של איילה שיף.

המדורים הקבועים:

יומן אי שי -

העולם הזה 2512

כתבת השער האחורי:

תניד עכשיו

לאוהליו י שר אלי

גירה שנצר( מי מין) .אחותה של המשוררת
המנוחה יונה וולך, ויובל רי בלץ (משמאל),
הצעיר בן ה־ 25ש סעד אותה בשנותיה ה־אחרונות,
נאבקים על הירושה -

מחציתם של בית ומיגרש, שער־
^ £ 7בם יותר מ־ 300 מיליון שקלים.

לילות י שראל -
שיטה תל־אביבי ת לזי רוז הגשם

חוק בצד -
מותר להיות זונה, אבללא בבית

יוגו סל אווי בקנדה ופולני ב ספרד

אופנה של פמיניס טיות ( 5אותיות)

אי רמה טיי בי ץ
בת ה־( 18 בתמו נה)
אוהבת אוכל
סיני, רוצה להיות
דוגמנית וחולמת
לכבוש את דיזנ־גוף.
ההתנחלות ש בה
היא גרה אינה
לגביה אלא פרבר
נוסף של פתח־תיקווה,
ועל מאכלי שכניה הער בים
היא טרם שמעה.

קולנוע-
ת ש בץ-
תמרורים -
מנורה ב אר מון ו מז כיר בשם נבון
הורוסקופ -תקופת המועקה
של העקרב הגיעה לקיצה
קליק -תקליטי ם חדשים

שידו ר -
פגי שה בניו-יורק. התנצלות בירושלי ם 34
רחל המרדולת -עם סו סו ועם סי סי 40
העולם הבא -רו ק למען האתיופים 42

בעיקס ת ביטור הפינקס האדום.
והחלפתו בכרטיס פלאסטי בעל
פס מגנטי. יוכלו חברי קופת־החו־לים
להפקיד במכשי־
* 6רי הבנק האוטומטיים
את דגימות השתן.

מכוזכים
(המשך מעמוד ) 3

כידוע, בגימטריא, ומה זה 17 בגימטריא אם לא:

כשהזכרתם בכתבה על הכינרת, שבזמנו ישב
שבט נפתלי באיזור, נדלקה אצלי נורה אדומה:
אחד מארבעת בניו של נפתלי בן יעקב נקרא גוני.
האם ייתכן כי אום־ג׳וני, שמה הקודם, הערבי, של
דגניה שלגדות הכינרת, לקוח מגוני זה?

רחמים נסים,

טבריה

• הניחוש של הקורא נסים הוא ניחוש
אינטליגנטי. אך קדמו לו בניחוש כמה וכמה
חוקרים.

• ב לי

7זניב•7

״העולם הזה״ ,שבו עון החדשות הישראלי המערבת והמיכהלה: תל־אגדג, רחוב
גורדון ,3טל 23226273/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך־כיתוב: גיור א נוי מן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דמום: יפתח שביט רא ש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ תל־אביב

אדם עם טעם
על נוח מוזס המנוח (העולם הזה

הרשו לי לשלוח לכס תצלום מן האלבום
הפרטי שלי. תצלום שיש עימו סיפור. לפני הרבה
שנים, דומני שזה היה ב־ ,1962 הייתי בתפקיד
זוטר מאוד בפמליית הנשיא השני של מדינת

חני פירסט,

טוב?

גבעתיים

כמ 1דג במים
על דגת הכינרת (העולם הזה ) 16.10
ממש נעשה לי תיאבון מהרעיון לאכול איזו
חתיכת היפופוטם. אבל מה לעשות ובתור שכנה
לכינרת 1985 אין לי ברירה אלא להסתפק בדגיה
בלבד.
ובסוגיה זו, אפשר ללמוד כמה דברים. הסיומת *
הזאת, גון, שניתנה לשמות הדגים בכינרת(שפמ־נון,
לבנון) מקורה, למרבה הפלא, אינו בעברית,
אלא בארמית, ששם נון פירושו דג.
ואשר לאמנון, הוא גם ידוע בשמו הערבי
מושט, שפירושו מסרק, על שם הסנפיר דמוי
שיני המסרק הנמשך לאורך גבו.
יוכי הר־פז, ראש פינה
נהניתי מהכתבה על הדגים הכשרים והלא־*
כשרים, הציפורים השולות והנחש הצולל. אבל

בשבועות האחרונים, כאשר המאבק הגיע שוב
לאחד משיאיו המכוערים וההרסניים.

ישראל נמצאת במצב של מילחמה. במיל־חמה
יש מעשי״איבה ונהרגים אנשים. מעשי״
האיבה יוצרים שינאה. כאשר רועמים התותחים
לא רק המוזות שותקות. אלא גם ההגיון הקר.
כל זה נכון על אחת כמה וכמה במילחמה בין
מדינה ובין עם שאין לו מדינת כי במילחמה
כזאת אין מתנגשים שני צבאות, השומרים על
כללי״מישחק מקובלים, פחות או יותר. זה מול זה
עומרים כוחות הביטחון של המדינה מצד אחד,
ואירגוני המחתרת (או אירגוני־הטרוח של הצד
השני.
מילחמה מאת היא תמיד הרבה יותר מכוערת,
ואין נשמרים בה כללים כלשהם. הלוחמים אינם
טייסים במדים מצוחצחים, הממטירים פצצות
מגובה רב על אוייב בלתי־נראה. נהרגים אנשים
מטווח קרוב. והפרטים מחרידים פי כמה.
מילחמה מסוג זה יוצרת רגשות עוד יותר
לוהטים מאשר מילחמה רגילה. רגשות הזעם,
השינאת התיעוב והנקם מציפים כל דיון הגיוני.
מה תפקיז׳ו של עיתון במצב כזה?

לווד־רוה
בלב הטעיה
כאשר לוהטים הרגשות, אין לצי מר
חשק וסבלנות לשמוע דברי־הגיון קרים. מי
שמנסה לנתח את המאורעות בדם קר מחשיד את
עצמו שאינו פטריוטי, שאינו שותף לרגשות
השינאה והזעם של הכלל, שהוא פורש מן הציבור.
במצב
כזה יש לעיתון כמה אפשרויות:
אפשר להשתתף בהילולא, להתחרות בעיתונים
האחרים בקריאות־נקם ובביטויי־זעט לרכוב
על הגל הגואה של הרגשות הציבוריים. זה כדאי
מבחינה כלכלית, וזה מוכר עיתונים. כל עיתון
מיסחרי, שהקו שלו נקבע על-ידי אנשי־עסקים,
יבחר בקו זה. צהרוני כל העולם שותפים לקו זה.
אפשר לשתוק. לעסוק בעניינים אחרים, להניח
לעניינים הלוהטים, להמתין עד עבור זעם.
כך עושים גם פוליטיקאים חכמים ממנים בימים
כתיקונם עם ״מחנודהשלום״ .כאשר מתלהטים
הרגשות הם יורדים למחתרת, מסתגרים בבונקר.
גם אלופי הפירסומת, ששמם מתנוסס מדי יום
בראש הודעות לכלי-התיקשורת, נאלמים דום
לכמה ימים או שבועות.
אפשר לגמגם. להגיד דבר והיפוכו, מצד אחד
ומצד שני, מחד גיסא ומאייד גיסא. אפשר להגיד
על פעולה פסולה ומטופשת שהיא ״מוצדקת
מבחינה מוסרית אך מוטעית מבחינת העיתוי׳,
וכיוצא באלה מליצות־אליבי.
ואפשר להמשיך במילוי התפקיד העיתונאי
והאזרחי, גם בלב הסערה, מבלי להתחשב בסערת
הרגשות. לנתח את המאורעות. להאיר את כל
הצדדים שלהם, לחשוף את הבעיות ואת המגמות
האמיתיות של כל הצדדים, להציג לקורא תמונה
שפויה ומאוזנת.
העולם הזה נהג כד תמיד, והוא נהג כר גם

איזון בלת>-מאהן ו
זה לא קל. לא מבחינה ריגשית, ולא מבחינה
מעשית.
בבית־משוגעים, האדם השפה הוא בלתי־נור־מלי.
בקהל שכולו היסטרי, אדם השומר על קור־רוחו
נראה כמטורף.
ומבחינה עיתונאית: כאשר כל כלי-התיק-
שורת מצטרפים לאורגיה של רגשות. מי שמציג
תמונה מאוזנת נראה בעצמו כבלתי־מאוזן.
שמעתי הרבה הערות־ביקורת, גם מפי ידידים,
המעריכים בדיד כלל את עבודת השבועון הזה.
למשל :״למה אתם צריכים תמיד לנסות להביע
את הצד השני?׳
על כך קל לענות. תפקידו של עיתון הוא
להבין את כל הצדדים, כדי לרדת אל שורש
הבעיות ולהציג תמונה סבירה .״להבין״ אין
פירושו ״לסלוח״ .להבין פירושו כפשוטו: להבין
מדוע מישהו עושה משהו, מה המניעים המודעים
והבלתי־מודעים של כל אחד מן הצדדים המשפי עים
על המאורעות. מי שמוותר על כך אינו יכול
לחשוב מחשבה הגיונית, לנתח את הדברים
כהוויתם, להסיק מסקנות הגיוניות.
התרבות המודרנית מבוססת על ניתוח אוב ייקטיבי,
המאפשר לאנשים להסיק מסקנות
סבירות. תפקיד העיתון הוא לתאר את המציאות.
הקורא יכול להסיק ממנה כל מסקנה הנראית לו,
לכאן או לכאן, ואין העולם הזה בא להכתיב לו
מסקנה זו או אחרת( .אני אישית מרשה לעצמי,
כמאמרים החתומים על־ידי, להציע ׳מסקנות
מסויימות, אך אלה הם בגדר דיעה אישית בלבד).
אך לפגי הסקת המסקנות, יש להבין את המצ יאות
על כל צדדיה.

שטיפת־מוה
עצמית
אץ דכר מסוכן יותר לעם כלשהו מאשר
תהליך של שטיפת־מוודעצמית. כלומר: בלהט
היצרים מתרחק העם יותר ויותר מן המציאות,
וחי בעולם דמיוני משלו. כאשר זה קורה, הראייה
הכוזבת של המציאות מולידה בהכרח מסקנות
כוזבות. זה יכול להוביל לאסון — קודם כל לעם
עצמו. בהיסטוריה היהודית זה קרה כמה פעמים.
בדור האחרון זה קרה פעמים רבות לאוייבינו
דווקא.
אילו ויתר העולם הזה ברגעים של התרג שות
עליונה על צלילות־דעתו ועל קור־רוחו,
היתה זאת מעילה בתפקיד. אני מקווה שלמחרת
היום מבינים זאת גם אותם הקוראים, שהתרגזו
פה ושם על ניתוח הדברים בעמודים אלה.
אנחנו עוסקים בניתוח עובדות, לפי מיטב
מצפוננו והבנתנו. מי שחולק על הניתוח, מהמן
להגיב על כך מעל עמודי השבועון. אץ אנחנו
עוסקים בתעמולה. אנחנו ממלאים תפקיד עיתו נאי.
והעיתון פתוח לכל תגובה הגיונית.

מוזס (עונד פפיון) רוקד בקונגו 1962 ,
״יענקלה, כבר טעמת משהו?״
ישראל, יצחק בן־צבי, בביקור ממלכתי בקונגו־בראזאוויל.
בין הנילווים אל הנשיא במסע זה היו
גם עורכי־עיתונים מן הארץ וביניהם נוח מוזס,
מידיעות אחרונות.
הוא היה ממש אדם נפלא. אני זוכר כיצד רגע
אחד הוא רקד עם אשת הנשיא(ואז צילמתי אותו)
ובמישנהו איתר אותי באחת הפינות — אותי,
זוטר שבזוטרים — ושאל אותי בדאגה אמיתית:
״יענקל׳ה, כבר טעמת משהו?״ וממש דחק אותי
לעבר שולחנות התיקרובת.
טעמתי, ועוד איך.
יעקב ברזילי, ירושלים

שקד קטן, אבר טוב
עוד על השקל החדש (העולם הזה

הקורא צור, שהביע את דעתו על עליבותה של
יחידת המטבע הלאומי החדש שלנו, צודק
לחלוטין. המטבע הזה הוא באמת ננסי, מצחיק,
מגוחך ובסך הכל לא רק מביש אלא גם מיטרד
• נוסף בחיינו.
י חכו, חכו עד שתאבדו, כמוני, ביום אחד
חמישה שקלים חדשים בודדים, שהתחלקו להם
מתוך פתחי ארנקי(ואלה היו, בכל זאת, שלושה
דולארים פלוס שהלכו להם סתם ככה).
אבל מה? הקורא צור לא דייק. הקוטר של
השקל החדש איננו סנטימטר אחד. הקוטר הוא
17 מילימטר, וזה כבר נותן חומר למחשבה.
אולי זה נקבע כך בהשראת מי שהיה יו״ר
הוועדה המייעצת לבנק־ישראל, שהוא, כידוע,
יהודי חרדי מאוד. ויהודים חרדים מאמינים.

* מאחוריו: אלוף-מישנה יו סי כרמל. שלי-
שו ד אז של נשיא המדינה, כיום סגן נשיא
אוניברסיטת תל-אביב.

האם ידעתם כיצד דגו בימים קדומים דגים
בכינרת?
את זה עשו בעזרת בליע(חורז עם קליע) .זה 1
היה מעין פתיון מאבן בגודל בינוני, בה ניקב חור
ודרכו השחילו חוט. משבלע הדג את הבליע•,
החוט נמתח, האבן נתקעה בגרונו — והופה!
יחיאל כספי, תל־אביב
מאגדות העיתותת העברית
זה היה בימים בהם העיתונות
העברית חיתה עדיין ב עידן אחר
ללא צבע, ללא מוספי שבת,ללא כתבות״תחקיר, ללא תצ לומים
חושפניים. השנה היתה
1960 וכך דיוו ח העולם הזה.
במדור עיתונות, בגליון שהופיע
השבוע לפני 25 שנה:
הטלפון צילצל במישרד קולנוע הדר
בגיבעתיים. אחד מעוברי־הנקיון הרים את
השפופרת, מהעבר השני בקע קולו של
האחראי למחלקת המודעות של הארץ. הוא
ביקש לדעת איזה סרט יוצג בקולנוע הדר,
כדי להכניס את השם למודעה בגליון יום
השישי הקרוב.
פועל הנקיון לא ידע ששמו של הסרט
שיוצג החל ממוצאי־שבת הוא המאבק ה גדול.
לכן הוא אמר לאיש הארץ :״נא להת קשר
יותר מאוחר!״
ביום השישי הופיעה בהארץ מודעה מאי-
רת־עיניים: קולנוע הדר בגבעתיים מציג: נא
להתקשר יו תר מאוחר!

העולם הזה 2512

הזרים במסיבת״עיתונאים שנערכה בשבוע שעבר בווינה
עם ראש־הממשלה, שימעון פרס.
סגל שאל את שאלותיו בעברית. הכתבים האחרים שנכחו
באולם קונקורדיה דרשו ממנו שישאל באנגלית, אך הוא
סירב. פרס ענה לו בעברית, למורת־רוחם של הכתבים
האחרים.

מהפר בקיבוץ הדת? 1
מאות חברי קיבוצים דתיים מגלים באחרונה נטיה גוברת
ימינה. את דגל״ההקצנה נושאים פעילים בקיבוצים
הדתיים בעמק בית־שאן, ובעיקר משדה־אליהו — שם
מתגורר -ח״כ המפד״ל לשעבר משה אונא, המוכר כיונה
צחורה.

תי גי קי ך

ג פרס יטפל בבחירות
מייד אחרי שו בו של שי מעון סרס מחדל הוא
יטפל בתוכנית לעריכת בחירות ב שנ ת 86׳.
ברוח רעיון זה מכין עוזי ברעם את ועיד ת
המיסלגה לחודש מארס הבא.

כהגא גמכר בפאריס
ספר המבוסם על ר איון ארוך עם מאיר כהנא
ועל מחקר עי תונאי על הימין הקיצוני ב ארץ
נמכר בפאריס בחודש הראשון להופעתו
בחמשת אלפים עותקים.
הספר, כהנא -הרב המפחיד את היהודים. קרם עור
וגידים רק אחרי שהובטח לח״כ־כך שהמראיין הצרפתי
שלו, רפאל מרגי, הוא יהודי.

הדתיים גגד
מס־ההבגסה
חוקרי מם־ההבנסה, שהתחילו לפשפש
במעשיהם של החזנים, המזמרים בבתי*
כנסת ב ארץ ו מעבר לים מבלי לדווח כדת
וכדין, עלולים לנתם למ שבר ממשלתי
ולעימות הריך בין המיפלגות הדתיות
והליכוד.
השדולה הדתית בכנסת תודיע ליצחק
מודעי, שאם האוצר לא יירו־ מחקירותיו
בנעשה בעולם החרדי, הרי שלעולם לא
תקום שותפות בין שני הגושים.

אסון צ 1ר -הגורס
דגל הפיגועים
על־פי שבועון היורדים י שראל שלנו, המופיע בניו־יורק,
נפילתם של 20 אנשי שב״ב בכירים באסון צור לפני
שנתיים גרמה בעקיפין להתגברות גל הפיגועים בשטחים
הכבושים בשבועות האחרונים.

ב פי צוץ מכונית־התופת במחנה צה׳׳ל בעיר
ספג השב״ב מכה קשה, והיה עליו להעביר חלק
ניכר מכוח־האדם שלו מהשטחים הכבושים
ללבנון.
וההזנחה המודיעינית בגדה המערבית ובעזה
מנעה את אי תורן בז מן של ההתארגנויות
החדשות.

גזד־הקרקשת בתפנית
חקירת המישטרה ב עניץ גזל־הקרקעות בגדה
עומדת ככל הנראה לפני מיפנה. היחידה
הארצית לחקירת פשעים חמורים מתחקה אחרי
כמה סוחרי קרקעות גדולים, יהודים וערבים,
וכבר הוצאו צווי מעצר ובקשות לעיכוב יציאה
מהארץ.

עוד רמאזת בעימנואל
פרשת־מירמה חדשה ב עיר החרדית עימנואל
נחשפת בימים אלה.
חברת כוכב־השומרון בנתה 277 יחידות־דיור על קרקע
שלא היתה שייכת לה. הרווח מגניבה זאת הוא 11 אלף
רולר לדירה — בסך הכל יותר מ־ 3מיליון דולר.

״הימניים״ מבקשים להראות שב קיבוץ הדתי י ש
רו ב לדיעותיהם, וכי אנ שי ״עוז לשלום״,
המקורבים ל״שלום עכשיו״ ,הם במיעוט.

הזרד -
דוברו של קצב
כתב הרדיו הוותיק מייק הולר מועמד
לתפקיד דו ב ר מישרד־העבודה והרווחה.
מינויו של הולר, ש ש מו הוזכר כמועמד
לפיטורין מר שות־ה שידור, אינו מינוי
פוליטי של השר משה קצב, והוא נעשה
משיקולים מיקצועייס בלבד.

שדולת־הגולן בהעמדה
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, סגנית שר־הבריאות, התייצבה
בראש שדולה במיפלגת העבודה אשר תתבע ממוסדות
המיפלגה הודעה חד־משמעית שישראל לא תוותר על
הרמה או על חלקים ממנה — גם תמורת הסדר־שלום.
אלמוזלינו ביקרה אצל המתיישבים בגולן ונענתה לפנייתם
לרכז את השדולה בהעבודה.

פרוסמן לא יקום
אפסו סיכוייו של משה פרוסמן, סוכן ״שארם״
בארץ, להקים מחדש את קונצרן האלקטרוניקה
שלו.
פרוסמן נפגש בשבוע שעבר עם אנשי־כלכלה ובנקאים,
וניסה להוכיח להם שלמרות העובדה ששילטונות־המכס
הפקיעו סחורה שלו, בשווי של מיליוני דולארים, הוא
יוכל להמשיך ולשווק את תוצרתו. אך מומחים, שבדקו
אחרי כן את דבריו, הטילו ספק ביכולתו להתאושש.
לכן, ככל הנראה, הם יסרבו לתת לו אשראי ועזרה
פינאנסית אחרת.

מדוע נחקר דן בנר
חקירתו של איש־הטלוויזיה דן כנר במם־
ההכנסה על החלטורות שלו נובע ת מהלשנה
של עמית למיקצוע, המתרעם על המחירים
הנמוכים שהוא גובה.
עילת החקירה הנוכחית של כנר היתה חלטורה שלו
בטבריה.

חמ״ן -הלהיט הבא
צפויה התעניינות ספקולטיבית במניות ח מץ -חרושת
מוצרי נייר, שהיא חברה בבעלות מישפחות אנטבי
ואלפנדרי.
החברה, שהתמחתה בייצור מחברות־נייר, עוסקת עתה
בייצור דפי־מעתק למחשבים.

סגל הרגיז את הזרים
כתב הטלוויזיה ישראל סגל עורר את רוגזם של עמיתיו

יתוש בראש התעייף
״יתוש בראש״ ,התוכנית הסאטירית
של גלי־צה״ל, ירדה מעל גלי־האתר אחרי
ארבע שנים של שידורי ם.
הסיבה: עייפו ת המשתתפים ותחרות
קשה עם התוכנית המקבילה גגקול־י
ישראל משיכת־יתר׳ בעלת הרמה
הירודה יו תר.

אדדן עדיין במירוץ
החברה להשכרת־רכב אלדן, הרביעית בגודלה בארץ,
מנהלת משא־ומתן מתקדם עם שתי רשתות בינלאומיות
להשגת חוזה לייצוגן בישראל. חוזה כזה יאפשר לה לקבל
זיכיון להפעלת סניף בנמל־התעופה בן־גוריון.

לפני כמה חודשים, כש ה תפוצץ המשא־ומתן
שלה עם חברה גרמנית, בגלל החרם הערבי,
קיוו החברות המתחרות כי יצליחו לדחוק אותה
מלוד.

המכס האמריקאי
יחקור בגדה
מישלחת של המכס האמריקאי, ש תבוא בימים
הקרובים לארץ, תחקור בין השאר אם חברות
י שראליו ת הפועלות בגדה אינן מנצלות לרעה
את הסכם־הסחר החדש.
ההסכם, המעניק הטבות מפליגות ליצואנים ישראליים,
מתייחס רק לתחומי מדינת־ישראל, כלומר לגבולות הקו
הירוק.

קיי מי?
רוקחים וועד־הפעולה של מבוטחי קופודהחולים
״מכבי״ מכינים תיק על מע שיו ומחדליו של
מנכ״ל הקופה, רפי רוטר, בהמשך להסתבכויות
הקופה, הנובעות מהחלטות המנכ״ל שלה.
לטענת הרוקחים, יש העדפה ברורה מצד רופאי־הקופה
לסוג מסויים של תרופות, המיוצרות על־ידי חברות
מסויימות. לא ברור מי אחראי להעדפה זו.

המיסתורין סביב חברת ״קיי״ ,האמורה לתפעל
את רשת בתי־המירקחת של ״מכבי״ ,גדל
והולך. מ בץ חמשת בעלי מניותיה ידועים רק
שמותיהם של שניים. אחד מהם נ שוי לבתו של
אחד מחברי הנהלת־הקופה.

ממטחי מכבי משלמים
בבית־הוחרים
הרעה נוספת בתנאי הביטוח של מבוטחי
״מכבי״ — החל מהשבוע הם נדרשים לשלם
עבור טיפולים שהם מקבלים בבתי־החולים
הממשלתיים. בתי־החולים אינם מקבלים
התחייבויות(״טופס 17״) של הקופה.

הרמטכ״ר לחץ
על דולצי!
הרמטכ״ל, משה לוי, נפג ש עם אריה
דול צץ וביק ש ממנו שהמנכ״ל הבא של
המחלקה לעליה ולקליטה יהיה אחד מ שיב*
עת תתי-האלופים החושקים במישרה
המתפנה. לוי הסביר לדולצץ ש שורר ת
אבטלה חמורה ב ץ הקצינים הבכירים
הפורשים מצה״ל, וכי למינוי כזה תהיה
השפעה מוראלית חשובה על הקצינים
הנמצאים עדיין ב שרו ת פעיל.
לבסוך נפסלו כל הקצינים הבכירים
אחרי סיבוב הראיונות הראשון. מוע מדו
של השר דויד לוי, עמום אונגר, ירד מה פרק,
אחרי שהתברר כי אינו שולט מספיק
באנגלית.

סוכן כפול בתיקשורת
סערת־רוחות תתחולל בקרב הכתבים
הכלכליים, בעיקבות גילוי העובדה כי אחד
הבכירים בהם משמש בו־זמני ת כיועץ
תיקשורת, ב שכר מלא, של חברת־ביטוח.
כעריכת ב״־עיז; עי מדי;

במדינה העם רגע של דומיה
העולם כולו המקומם נגד
ההוצאה להורג. למרבה המזל
זה קרה בדרומ-אסריקה, ולא בישראל ישראל היא אי. היא עסוקה עם
עצמה ועם בעיותיה. הגלים הגדולים,
המציפים מדי פעם את האנושות.
כמעט שאינם מגיעים אליה.
כך היה השבוע. בדרום־אפריקה
נתלה משורר צעיר, בנימין מולואיז,
שהורשע בהריגת שוטר.
האנושות כולה התקוממה נגד
ההוצאה־להורג. גדולי העולם פנו אל

יכולה לצפצף על כל העולם, יודעת
ישראל שדעת־הקהל הבינלאומית
חשובה לה — מה גם שהיא קשורה
בקהילות היהודיות ברחבי העולם,
שיסבלו מכל התעוררות אנטי־ישראלית.
רעיון
טיפ שי. אילו היתה ישראל
מוציאה ״מחבל״ פלסטיני להורג, היו
בכל העולם נערכות נגדה הפגנות של
רבבות ומאות־אלפים. הוגי־הדיעות
בעולם היו יוצאים נגדה, מדינאים היו
מפגינים לפני שגרירויותיה. העניין
היה מעסיק את הכותרות הראשיות
בכלי־התיקשורת במשך ימים וש בועות.
כסילים
אינם מבינים זאת. לגיזענים
לא איכפת. אולם דעת־הקהל הנאורה
בארץ — שלא הפגינה השבוע נגר

והכרה הדדית. אחר־כך דיבר גס על
הפסקה לאלתר של מצב הלוחמה.
בתשובה שלחה ממשלת־פרס את חיל־האוויר
הישראלי להפציץ את מישרדי
אש״ף בתוניסיה, והגבירה את המערכה
העולמית נגד אש״ף.
עתה בא הנאום של פרס. לא רק
המיבטא האנגלי של פרס היה משובש,
עד שבקטעים מסויימים היה קשה
להבינו, אלא גם התוכן.
נואם מזהיר כמו אבא אבן, המדבר
אנגלית נהדרת, יכול היה, אולי,
להסוות ביתר הצלחה את תוכן הדברים,
על־ידי הצפתם בים של מילים מתוח כמות.
פרס לא היה מסוגל לכך. הנאום
היה נסיון פשטני להגיד ״לא״ ,באיצ־טלה
של ״כן״.

ניסוח חיובי, תוכן שלילי.

סיפור געגועים ישראלי
בהשתתפות: גליהטופול*אפרת לביאיאורי לוי״ענת טופולינתן דטנר
תסריט: יצחק בן־נסמפיקה: נורית שנייבמאי: עודד קוטלר
צילום חנניה בסמוסיקה: שם־טוב לוייעריכה: ענת לוברסקי״מפיק בפועל: חיים מנור
הסרט הופק בעזרתה של הקרן לעידוד סרטי איכות ישראליים מקוריים-הפצה: סרטי נחשדו בע״מ
בכורה ארצית

בתי קולנוע לב־ ת״א
.רון ירושלים
.רב־גת־ חיפה
סטודיו״ נתניה•חן־ רחובות

5-2־9.30-7.30
9-7-4.30
9-6.45-4.30
9.15-7-5

לשרותך 24 שעות ביממה

0358 38 38

לב עלי כ ר טי סי אשר אי בלבד

כשאנחנו ״מסדרים׳ !אותך, אתה מרוויח
ביצוע מהיר,

גרפיקאי, פרסומאי, בעל עסק:

של עבודות דחופות!

עיצוב וביצוע גראפי

בפעםהבאהכש תז דקקלש רו תי

הטיה לטיויהכימדס
הר חבה, הצרה

סדר צי לו ם פנ ה א לינו. אין לך מה

מודעות,הזמנות,קטלוגים. תונחת. סאזדם.
כתני־עת נענוית ונלועזית.

להפ סי ד מלבד תעריפי־סדר גבוהים!
1צפריר תוני,

סדר

בצפון

ונילוס

העיד

| רח׳ בוברי ק 15ת־א. ב 6ג 0x1 ;447 ברענגה. אחוזה 447965 2־1052

שול ה
השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — בידיים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

קורסיס

מ ק צו עיי ם בר מ ה גבוהה
ל ס פרו ת נ שי ם וג ברי ם.
ל קו ס מ טי קהו אי פו ר. ל א פי ל צי ה.
ל פ די קו רומ ני קו ר
30 שנו ת נ סיון

״די אנ ה״
ה מ כון הי שרא לי ל ס פרו ת

תל־אביב, המלך ג׳ורג• 72
טל 295318 .284919 ,282969 .

ו קו ס מ טי ק ה
דיזנ גו ף 190ת׳ א 229388 226066

הממשלה הגיזענית הלבנה ותבעו
חנינה. אולם ממשלת פרטוריה, האחוזה
בדיבוק של אלימות מרושעת ופחד
תוקפני, ביצעה את זממה.
התגובה היתה אחידה בעולם כולו.
בכל כלי־התיקשורת העולמי הופיעה
ההוצאה־להורג בראש החדשות. תמונת
האם השכולה הזועקת הופיעה בראש
חדשות הטלוויזיה.
ברחבי־העולם הוחלט על עיצומים.
תחנת־השידור הממלכתית של איטליה
ביטלה שידור חי של תחרות־ספורט
בדרום־אפריקה. ראש־הממשלה היהודי
של צרפת, לוריין פאביוס, עשה מעשה
חסר־תקדים: הוא הופיע לפני השג רירות
של דרום־אפריקה בבירת צרפת
וקיים שם ״רגע של דומיה״ ,לאות
מחאה ואבל. מעשים דומים, אישיים
והמוניים, נעשו ברחבי העולם.
לצפצף) על העולם. בישראל זכו
אירועים אלה בכמה שורות בעיתונים.
ישראלים רבים מזדהים בסתר ליבם עם
גיזעני דרום־אפריקה, אחרים סבורים
ש״זה לא נוגע לנו״.
אולם היתה לפחות השלכה אחת
למאורע, אשר כדאי לישראלים להגות
בה. גם בארץ גובר קולם של שואפי־נקם
למיניהם, התובעים להנהיג בארץ
את עונש־המוות נגד ״מחבלים״ —
כלומר. נגד פלסטינים בלבד.
אילו היתה ממשלת״ישראל מחלי טה
להוציא להורג משורר פלסטיני
צעיר, שהורשע במעשה־טרור, היה
קורה לה מה שקרה השבוע לדרום־
אפריקה — אולם בעוצמה גדולה פי
כמה. כי האנושות, שהתייאשה מזמן מן
הניאו־נאצים הלבנים בדרום־אפריקה,
עדיין מתייחסת אל ישראל כאל מדי נתם
של היהודים, קורבנות־הנאצים.
ובעוד שדרום־אפריקה סבורה שהיא

הרצח המישפטי בדרום־אפריקה —
יכולה להבין לפחות שההצעה להנהיג
עונש־מוות היא רעיון טיפשי מאין־
כמוהו.

ראש הממשלה
בניין שר קלפים
התחכמות במקום חוכמה,
שלילה כאיצטלה של חיום,
תעמולה במקום מעשה מדיני
אולם עצרת האו״ם היה כמעט ריק,
כאשר קם שימעון פרס לנאום לפניה.
לריקנות זו היתה משמעות. נציגי
רוב חברות האו״ם רגילים להחרים את
נאומיהם של נציגים ישראליים,
העוסקים בלוחמה פוליטית עם העולם
הערבי. אך הפעם יכול היה המצב
להיות שונה — אילו היו הנציגים
סבורים כי פרס יעלה על דרך של
שלום.
אולם עיקרי הנאום הודלפו מראש,
והיה ברור כי ראש ממשלת־ישראל
אינו מביא גישה חדשה, אלא רק מלים
חדשות.
נאומו של פרס היה כולו התחכמות.
ואילו בפורום הציני של האו״ס יודעים
הכל להבדיל היטב בין חוכמה ובין
התחכמות.
כן, אבל לא. לפני חודש נאם
המלך חוסיין באנגלית משובחת נאום
מרשים בעצרת האו״ם. הוא הציע
הצעת־שלום ברורה ומרחיקת־לכת,
שעיקריה: משא־ומתן בין ישראל ובין
ירדן ואש״ף, כדי להביא להכרה הדדית,
נסיגת ישראל לגבולות 1967 והקמת
ישות פלסטינית הקשורה עם ירדן
בקונפדרציה. המלך דיבר על שלום

עיקרי הדברים של פרם היו ניסוח
חיובי של עמדות שליליות. בין השאר:
• קריאה למשא־ומתן ״בין מדינות״
— שפירושו: שלילת משא־ומתן
עם העם הפלסטיני, שאין לו מדינה .״
• קריאה למשא־ומתן עם ירדן
״בלי תנאים מוקדמים״ — כאשר
מוחבא בהצעה עצמה תנאי מוקדם
נוקשה ביותר: שהפלסטינים שיש תתפו
במישלחת יהיו ״אנשי שלום ולא
אנשי טרור״ .בתרגום פשוט לשפת
ממשלת־ישראל: לא אנשי אש״ף. פרס
יודע, כמובן, שאין צל של סיכוי
שהמלך חוסיין ינהל משא־ומתן בלי
הסכמת אש״ף, כשכל העולם הערבי,
וגם הוא עצמו, הכירו באש״ף כבנציג
החוקי היחידי של העם הפלסטיני.
• הסכמה למיסגרת בינלאומית
לפתיחת המשא־והמתן עם ירדן כגון
החברות הקבועות של מועצת־הביטחון
— כאשר הוציא מכלל זה מדינות
״המקיימות יחסים רק עם צד אחד״.
כלומר: ברית־המועצות וסין. ישראל
לא עמדה על תנאי זה בוועידת־ז׳נווה
של סוף , 1973 כאשר ברית־המועצות
כיהנה כאחת משתי היושבות־ראש, אף
שגם אז לא היו לה יחסים עם ישראל.
• דיבורים על ״הבעיה הפלס טינית״
ו״הנושא הפלסטיני״ — מבלי
להזכיר את המושג ״העם הפלסטיני״,
שלא לדבר כלל על הגדרה עצמית.
להיפך, הוא חזר על המושגים המר גיזים
כל אוזן ערבית :״תושבי השט חים״
,מבלי להגדיר מהי זהות התו שבים
ומהו טיב השטחים. למעשה אמר
פרס פחות מאשר מנחם בגין, שחתם
בקמפ־דייוויר על ניסוח שכלל את
״הזכויות הלגיטימיות של העם הפלס טיני״
(המשך
בעמוד ) 8

העולם הזה 2512

המשסים האמריקאיים החנק! נגד חיר־האחיר הישראלי -רביו איים להתפטר -
האמריקאים הודיעו שרבי! משקר 1-בין חיידי צה״ר והמארינס עמד רפחץ קרב־דמים

ץ ץטו ם י* קרב אמריקאיים יירטו
^ /מ טו ס רומני בלב הים־התיכון
והכריחו אותו לנחות בלוד, מבלי
לקבל אישור מממשלת־ישראל.
בלוד הקיפו חיילי צה״ל את המטוס
כדי להבטיח שלא יקרה דבר שיהרוס
את היחסים הידידותיים בין ישראל
ורומניה, שהם חשובים מאוד לישראל.
אולם פלוגה של חיילים אמריקאיים,
שהונחתה באותו הזמן, הקיפה
את חיילי צה״ל. צה״ל נזעם ושיגר
יחידה מובחרת ללוד, וזו הקיפה את
האמריקאים.

במ שך כמה שעו ת היה
נדמה שעומד להיפתח קרב.
חיילי צה״ל הזועמים היו דרו
כים ומוכנים לפתוח כא ש. כדי
למנוע זאת, הדזליטה ממשלת־ישראל
להעביר את המטוס
המיורט לשדה־תעופה בצפון־
הארץ — מטוסי חיל־האוויר
ליוו את המטוס.

שקרה בימים האחרונים ב אי טליה.

קאובוי

צהדיים
** הלך המאורעות היה כלהלן:
^ /א ח רי חטיפת האוניה האיטלקית
אכילה ל אורו ושיחרורה בדרכי־שלום,
שלחו המצרים את ארבעת
החוטפים לתוניסיה, בטענה ששם
יישפטו על־ידי מוסדות אש״ף. הנשיא
רונלד רגן אמר שאכן זהו רעיון טוב.
המטוס המצרי יצא לדרכו לתו ניסיה,
כשהוא מוביל את ארבעת
החוטפים, קומנדו מצרי חמוש בפקודת
גנרל מצרי, וכן שני פלסטינים נוספים:
מחמוד עבאס (״אבו־אל־עבס״) ועוזר.
אבו אל־עבאס הוא ראש קבוצת־רסיס
קטנה הכפופה לעיראק, והמתנגדת
בחריפות למדיניות״השלום של יאסר

לפתע זינק מטוס־קרב אמריקאי
לקראת מטוסי חיל־האוויר וניסה
לקבל לידיו את המטוס הרומני. טייסי
חיל־האוויר ציוו עליו להסתלק.

ת שוב ת הטייס האמריקאי,
באנגלית עסיסית :״לכו להז־דיין;״
יצחק
רבץ ניצל את המבוכה
הכללית והודיע שהוא מתפטר, במחאה
על העמדה האנטי־אמריקאית של
הממשלה. כתוצאה מכך הלך שימעון
פרס לנשיא והודיע על התפטרות
הממשלה. שר־הביטחון האמריקאי הו דיע
שכל פעולות חיל־האוויר האמרי קאי
תואמו מראש עם רבין. רבץ
הכחיש זאת בזעם

ד מיוני? מטורף? בהחלט! אך
זה כאיז וכאפס לעומת מה

קראקסי הסוציאליסטי, פנה לערפאת,
וזה תבע מאבו־אל־עבאס לטפל בענ יין.
סביר להניח כי אבו־אל־עבאס היה
אחראי לחטיפה, ועל כן הצטווה לדאוג
לסיום הפרשה בשלום.
היה זה
מובארכ,
כדי שזה
לא רצה

אחרי שיחרור האוניה,
טיבעי שנשיא מצריים, חוסני
יעביר את כל העניין לאש״ף,
יסדר את העניינים. מובארכ
שום חלק בצרה זו.
כדי לחסל את העניין בצורה הח לקה
ביותר, ייתכן מאוד שמובארב לא
אמר לאמריקאים את האמת, כאשר
אמר להם שהחוטפים כבר יצאו
ממצרים. הוא חשד, כנראה, שהאמ ריקאים
זוממים משהו. אך האמריקאים
ידעו ממקורות־מודיעין מתי ייצא ה מטוס
המצרי באמת.
חיל״האוויר האמריקאי יירט את
המטוס המצרי מעל לים, בתחום הא ווירי
הבינלאומי. זה היה מישחק־

יחידה צבאית איטלקית, שקיבלה
הוראה למנוע את נפילת הנוסעים בידי
האמריקאים.
האיטלקים הוקפו גם הם. חיילי
חיל-הנחיתה האמריקאי תפסו עמדות
מסביב לאיטלקים.
המפקד האיטלקי נרעש. חיילי׳ ־
איטליה נלקחו למעשה בשבי על
אדמת איטליה! כוחות גדולים של
קאראביניירי — כוח מישטרתי חמוש,
הכפוף לצבא — הוזעקו למקום,
והקיפו את האמריקאים.
נוצר מצב גרוטסקי. באמצע: המ טוס
המצרי, ובו אנשי־הביטחון מצריים
והפלסטינים. מסביבו: חיילים איטל קיים.
מסביבם: חיילים אמריקאיים.
מסביבם: חיל־המחץ האיטלקי.

זה יכול היה להיות היתולי,
אך הרוחות להטו ודי היה במ עשה
נחפז אחד מצד מישהו,
כדי שי פ רוץ קרב־דמים.

א ח־יאבנרימ 1־ 11ח מ אי ט לי ה
ערפאת. אולם הוא נשאר חבר הוועד־הפועל
של אש״ף, לפי דרישת העירא קים.
יאסר ערפאת זקוק לתמיכת
העיראקים נגד הסורים, המנסים להרוס
את אש״ף ולטרפד את יוזמת־השלום
שלו.
(מסובך? החיים מסובכים, וחיי
אש״ף על אחת כמה וכמה).

ילדים, אך האמריקאים הילדותיים
חגגו את המעשה כאילו היה זה מעשה־גבורה
נדיר, וישראל מחאה כף.
זה היה מעשה בלתי־חוקי בהחלט.
האמריקאים תירצו זאת בכך שהרצח
של הנוסע היהודי־אמריקאי באוניה,
ליאון קלינגהופר, הצדיק מעשה זה
וביטל בדיעבד הידברויות קודמות.

ב שיא פר ש ת החטיפה ביק שו
האמריקאים את האיטלקים
לפנות לערפאת, כדי שזה
י שכנע את החוטפים להחזיר
את האניה בשלום.

בתר כי הנשיא רגן, שנ תן
אי שית את הפקודה אחרי מחשבה
מעמיקה של ע שר שניות,
לא ידע את א שר ת א עושה.

ראש

ממשלת

ץ ש ׳ בוסזםם

איטליה,

בטינו

י_וש.טי * 1£ס 11£111

הוא חשב על הכותרות בעיתוני״
אמריקה למחרת היום, ובזה צדק. הוא
היה גיבור־היום, קאובוי שניצח את
הרעים.

ראש־הממשלה האיטלקי החליט
לשים קץ למצור משולש זה, והורה
לחיל־האוויר שלו ללוות את המטוס
המצרי לרומא, כרי שהוא יונחת בנמל־תעופה
איטלקי מובהק, ולא בבסיס
אמריקאי שעל אדמת איטליה. לפני״כן
הורדו מהמטוס ארבעת החוטפים של
האוניה, ונמסרו למישטרה האיטלקית.

בדרך קרה דבר שלא ייאמן.
מטוס אמריקאי הוזנק כדי
למנוע מחיל-האוויר האיטלקי
לפעול בשמי-איטליה, וכדי
לחטוף מידיו מטוס ידידו תי!
התפתחו חילופי־דברים קשים בין

הטייסים האיטלקיים והטייס האמרי קאי.
ובמהלכם היתה לאיש הזה החוצ פה
התהומית להטיח באוזניהם מלים
גסות — כאילו היה הוא בעל־הבית,
והם משרתיו.
העכבר גהטף מהחתול
ך* רומא הועבר אבו־אל־עבאס
במהירות מהמטוס המצרי למטוס
יוגוסלאווי, והוטס החוצה.
מבחינה איטלקית, זה היה מעשה
נבון. בידי אבו״אל־עבאס היה דרכון
דיפלומטי עיראקי. הוא היה גם אורח
של נשיא מצריים, וערבי חייב להגן
בחייו על שלומו של אורח. יתר על כן,
אבו־אל־עבאס היה, בעיני האיטלקים,
מתווך שפעל לפי בקשת איטליה
עצמה למען שיחרור האוניה.
אולם הקאובוי בבית הלבן השתולל
מרוב זעם על שהאיטלקים העזו
להפריע את רצונו. הוא טען כי אבו־אל־עבאס
היה אחראי לחטיפה (וזה
ייתכן מאור) ושהוא אחראי לרצח
הנוסע האמריקאי־יהודי (וזה אינו
סביר, כפי שיסתבר בהמשך).

רייגן התנהג כחתול ש מי שהו
חטף ממנו עכבר שכבר
היה כמעט בידיו, ו אנ שיו המטירו
עלכונו ת על איטליה ו מצריים.
כאן
החלה קומדיה בתוך קומדיה:
הפרשה של ג׳ובאני ספארוליני.
באיטליה שולטת קואליציה. ברא שה
עומדת המיפלגה הסוציאליסטית
של ראש־הממשלה קראקסי, שלמים־
^ 10 בפרלמנט. היא
לגתו יש רק
לשון־המאזניים, כמו הדתיים בישראל.
השותפה הבכירה היא המיפלגה הד־
(המשך בעמוד ) 35

המחיר היה כבד מאוד.
מילים גסות באוויר
^ מטוס המצרי הובל בכוח לסי ן
1ציליה. בדרך הקיפו המטוסים
האמריקאיים את המטוס המצרי מק רוב,
והצוות המצרי היה בהיסטריה.
הוא חשש מפני התנגשות אווירית.
בסיציליה, ליד הכפר סיגונלה, יש
לאמריקאים בסיס של חיל: האוויר,
במיסגרת נאט״ו. בסיס זה קיים לשם
הגנה על אירופה מפני הסובייטים.
קיומו מבוסס על הסכם משנת .1949

אין הוא שטח אקם־טריטו
ריאלי, אלא שטח איטלקי
רי בוני.
כאשר שמע ראש־ממשלת איטליה
כי מטוס מצרי, ובו מיטען כה רגיש,
הונחת על אדמה איטלקית מבלי
שאיש ביקש רשות לכך ממנו, בערה
בו חמתו להשחית. כי מצריים היא
ידידת איטליה, ולאיטליה יש אינטר סים
רבים בעולם הערבי וקראקסי גם
לא רצה להסתבך עם אירגוני״הטרור,
העלולים לנקום בארצו.

רגן מכה!״ נ א שר יצא גליון השבועון, עדיין לא הגינו עורכיו את חומר תה של הפרשה. בשער: תמונת הנשיא רגן, האוניה החטופה ומטוסי־קרב.

כאשר נחת המטוס המצרי, תבעו
האמריקאים באלחוט מיושביו לצאת.
הטייס הודיע שהמטוס הוא שטח
ריבוני מצרי, ושאיש לא ייצא ממנו.
אך הוא גם הודיע שאנשי־הביטחון
המצריים במטוס הניחו את נשקם על
הריצפה ושהאמריקאים יכולים להי כנס.
אבל
האמריקאים לא נכנסו למטוס.
ברגע שזה נחת, הוא הוקף על-ידי

תגובה איטלקית

השבועון לאס פר סו היה אופייני לני מה
האנטי־ממשלתית של העיתונים.
בשער: קראקסי חובש״כופיה, והמילים :״איטליה יותר מדי פלסטינית!
י די דיו של ערפאת״ כעבור ימים התברר שדעת-הקהל היתה שונה לגמרי.

במדינה
(המשך מעמוד )6
• קביעת לוח־זמנים מעשי, כגון
חודש ימים לכינוס ועדות־עבודה
ופתיחת משא־ומתן לפני סוף השנה —
כאשר ברור לגמרי שהמלך חוסיין לא
ייענה להצעה זו, שהיא לגביו מלכודת.
יחסי-ציבור בלבד. שימעון
פרס הוא תועמלן מוכר, וכמו תועמלנים
רבים נדמה לו שהתעמולה
יכולה לבוא במקום העובדות.
נאום זה, שזכה במערכת אינטנ סיבית
של יחסי־ציבור בישראל, באמ צעות
מלחכי־הפינכה המעופפים של
פרם, לא היה אלא מעשודתעמולה
פעוט־ערך. הוא יישכח במהרה, כי לא
פתר שום בעיה ולא חידש שום דבר.
לגבי דעת־הקהל האמריקאית, יתכן
מאוד שיישא את הפרי המבוקש. אולם
כמעשה מדיני היה חסר־תוכן. פרס
אמר בצורה מחוכמת יותר את אשר
אמר יצחק שמיר בצורה בוטה וברו טאלית,
כאשר נאם לפני אותו האולם
הריק לפני חודש.
פרס לא שם שום קלפים על
השולחן. הוא בנה בנין של קלפים,
כקוסם היודע לבצע תרגילים של
מיקסם״שווא.
קוסם יכול להקסים את הקהל —
אך אין הוא יוצר מציאות.
פרס לא הצליח להונות את העולם
הערבי, אך נראה שהוא הצליח להונות
את הליכוד, או כך לפחות העמידו
אנשי הליכוד פנים. הם האמינו — או
התיימרו להאמין — כאילו יש ממש
בהתחכמות של פרס, ויצאו חוצץ נגדו.
גאולה כהן אף נזעקה להציל את
המדינה והגישה הצעת אי־אמון.
לעומת זאת, מפ״ם ורץ נפלו בפח וראו
בדברי פרס התקדמות ואף ״אור ירוק
לשלום״.
״חבל שהערבים אינם מאמינים
לפרס כמו היהודים ״.התלוצץ איש
במשרד ראש־הממשלה — בעילום

א בנ רי

אח־י

מד ח ח

מ סי ב ת

ש היכ ת ה הדי ם ב אי ט לי הוכמעט נגנזה בישראל

ך * תגובה היתה מפתיעה למדי.
! 1לכאורה, לא היה האירוע צריך
לזכות אלא בכמה שורות בעיתוני
איטליה.
מיפלגה קטנה, שזכתה רק ב־*1.5
של הקולות בבחירות האחרונות לפרלמנט,
כינסה מסיבת־עיתונאים. היא
הקדישה אותה לעימות בין פעיל-
שלום בישראל, המייצג גם הוא מיעוט
קטן בארצו (ואף טרח להדגיש זאת
בדבריו) ובין נציג אש״ף ברומא.
גם העיתוי היה, לכאורה, גרוע. יום
לפני כן נפלה ממשלת־איטליה. המש בר
הפוליטי העסיק את כל העיתונים.
אפשר היה לחשוב שלא נותר זמן

באיטליה, ביהוד בענייני־חוץ. זוהי
מיפלגה קטנה אך רבת־איכות, שצמחה
מתוך תנועת־הסטודנטים והשמאל ה חדש
של סוף שנות ה־ .60 היא ניט״
רליסטית, מבקרת במידה שווה את
ארצות־הברית וברית־המועצות, תומ כת
במאבקי חרות וצדק חברתי בעולם
וזוכה בהערכה רבה גם בעיני יריביה.
הדמות הבולטת ביותר במיפלגה,
מאריו קאמפאנה, השתתף בעצמו
במסיבת־העיתונאים. קאמפאנה הוא
דמות מיוחדת־במינה, והוא ידוע בשל
מקוריותו וגישתו המצפונית. למשל,
כאשר ניספה שוטר בתאונה בשעת
פיזור מהומות הסטודנטים, הוא הלך

התיקווה לשלום, שלמרות בל
מה שקרה י ש מקום להידברות,
לדו־שיח ולמחשבה על הת פייסות.

מודאטודיוס

אלימות

^ דידי האיטלקיים הבהילו אותי
לאיטליה מייד אחרי ההפצצה היש ראלית
בתוניסיה, שגרמה לגל עצום
של התנגדות לישראל. הם קיוו שאח זיר
את שיווי־המישקל. בינתיים אירעו
גם חטיפת האוניה האיטלקית, רצח
הנוסע היהודי, יירוט המטוס המצרי

יהודי בשם סמואל
מובארב רוכב על גמר.
מעשי-האיוולת של
האמריקאים וי שראל
יכולים להפילו

טיני קיים ויתקיים. הדרך היחידה
להשגת השלום היא ההידברות בין שני
צדדים אלה.
• בכל משא־ומתן תיוצג ישראל
על־ידי ממשלת ישראל, ולא חשוב אם
אוהבים אותה או לא. הצד הפלסטיני
ייוצג על־ידי הנהגת אש״ף, ולא חשוב
אם אוהבים אותה או לא. החשוב הוא
שהנהגה זו מייצגת את העם הפלסטיני,
ושאין שום הנהגה פלסטינית אחרת:
לכן לא יתכן משא־ומתן יעיל בלעדיה,
מכיוון ששום חוזה לא יהיה שווה את
הנייר שהוא כתוב עליו אם הנהגת אחר
הצדדים אינה חתומה עליו.
• מאורעות הימים האלה מוכיחים
כי אי־אפשר לקדם את השלום באווי רה
של טרור וטרור־נגדי, רצח ורצח־נגדי,
המלהיטים את הרוחות ויוצרות
אקלים של שינאה וזעם. די בכמה
טרוריסטים כדי לסכל יוזמת־שלום,
שנבנתה בסבלנות אין־קץ במשך
שנים.

וכאן באתי להצעתי העיקרית:

יחסים מרחביים

״הם לא מבינים את הפסיכולוגיה
של הערבים!״ התלונן חוסני מובארב,
אחרי יירוט המטוס המצרי על־ידי ה אמריקאים
(ראה עמוד .)7
בתרבות הערבית שמור מקום של
כבוד ליהודי בשם סמואל. היה זה ראש־שבט
בחצי־האי ערב, לפני ימי מוחמר
הנביא.
באחד הימים בא אל סמואל אדם שנמלט
מפני אויביו. הוא ביקש מסמואל
לשמור על שריונו היקר, בעודו ממשיך
במנוסתו.
אחר־כך בא אויבו של אותו איש,
חטף את בנו של סמואל ותבע מסמואל
למסור לו את השריון. ולא, איים, יוציא
להורג את הבן.
סמואל לא נעתר .״השריון נמסר לי
למישמרת,״ אמר ,״ואיני יכול למסרו
לאיש.״ הבן נהרג.
מאז קיימת בפולקלור הערבי ה־אימרה
:״יותר נאמן מסמואל״ —
כשבח עליון וכאידיאל בלתי־מושג.
מבחינה מצרית, מחמוד (״אבו־אל־עבאס״)
עבאס, ראש ״חזית השיחרור
הפלסטינית״ ,היה אורח של נשיא מצריים.
הנסיון האמריקאי לחטפו בכוח
מידי המצרים, על־ידי יירוט מטוס
מצרי מעל ליס הפתוח, היה עלבון ש־לא־ייסלח,
פגיעה בערכים שאין יקרים
מהם במסורת הערבית.
שום אמריקאי או ישראלי לא היה
מסוגל להבין זאת.
זעם מ שול ש. כאשר יורט המטוס
המצרי, התעורר כמעט אוטומטית
החשד כי מובארב עצמו תיאם זאת
מראש עם האמריקאים, כדי להיפטר
מן הצרה.
התוצאה היתה התפוצצות של זעם
עממי, שלא היתה כדוגמתה מזה שנים
(המשך בעמוד ) 10

העי תונ אי ם

ובישיח בפווג׳ה

הדרגה לבירתה של תנועת״השלום האיטלקית,
קיבלו את פניהם של אורי אבנרי ונציג אשי׳ף וסיס
דמש, י ליד לוד (בעל השפם) .מולם, מימין, הנציג

ומקום לאירוע
עיתונאים זו.

קטן

כמו מסיבת־

אך בלי־התיקשורת התייח סו
לאירוע זה כאילו היה מאו רע
מדיני ראשון־במעלה. הרדיו
האיטלקי(ר שת ג׳) שידר
את מהלכה כמעט במלואה,
במשך שעה תמימה, כשהוא
טורח לשדר גס את די ברי כעלי
העימות כאנגלית ובערבי ת,
ואת תירגומם האיטלקי.
למחרת היום פירסמו כל עיתוני
רומא ידיעות גדולות של מאות מילים
על מהלך המסיבה, בעמודי-החדשות
המרכזיים. ההודעות של ממשלת־ישר־אל
ושל שגרירות ישראל באיטליה זכו
בסיקור קטן בהרבה.
לעומת זאת, בישראל פירסמו רק
שני עיתונים (הארץ, ד בר) ידיעות
קצרות. הרדיו פירסם הודעה. הטל וויזיה
ושאר העיתונים התעלמו מה אירוע
— למרות שקבוצה גדולה של
עיתונאים ישראליים, נציגי רשות־השידור
והעיתונים, נכחו במסיבה ואף
הירבו לשאול בה שאלות. או שלא
טרחו לשלוח ידיעות — או שהידיעות
נגנזו בארץ.

ץץה גרס

לסיקור נרחב זה באי־

* 1טליה?
בעלי־המסיבה נהנים מיוקרה רבה

הסוציאליסטי בעיריה, הנציג הקומוניסטי ונציג
המיפלגה הדמוקרטית הפרולטרית, שהוא גם ראש
המישטרה המקומית. אנשי השילטון המקומי בעיר
האיטלקית, התגלו כבעלי מידע רב על המצב בארץ
ובמיזרח התיכון, וניהלו ויכוח ער על סי כויי השלום.

לבדו להלוויה, כדי להפגין את השתת פותו
באבל המישפחה. הפאשיסטים,
שבאו למקום בהמוניהם, היכו אותו
כמעט עד מוות, כשהמישטרה עומדת
מן הצד.
אך הסיבה העיקרית לתגובה היתה
נושא המסיבה וערכה הסימלי. אירועי
השבועות האחרונים גרמו לזעזוע גדול
באיטליה, ולמבוכה כללית (ראה
עמוד .)7נפילת הממשלה הוכיחה שה־סיכסוך
הישראלי־פלסטיני משפיע על
כל המתרחש גם בארצות אחרות, וב עיקר
באגן הים־התיכון.
דעת־הקהל הנאורה באיטליה —
וזו גדולה הרבה יותר מאשר בארצות
רבות אחרות — רוצה בשלום בין
ישראל והפלסטינים. היא תומכת כיום
ללא עירעור בקיומה של ישראל
(בעבר היו חלקים של השמאל החדש
שהתנגדו לכך) .אך היא תומכת גם
בזכותם של הפלסטינים למולדת ול עצמאות.
המאורעות
האחרונים הוכיחו, כאילו,
שאין גשר בין שני הדברים, שצ ריכים
לבחור או בישראל התוקפנית
או בפלסטינים טרוריסטים. האנשים
ההגונים באיטליה, ובראשם האינטלק טואלים,
אינם רוצים לבחור בין שני
אלה.

לכן היה הד ו*כ כזה למסי־בת־עיתונאים,
שבה הופיעו זה
לצד זה שני אנשי־שלום מי ש ראל
ומאש״ה. היא הפגינה,
בעיני האיטלקים, שלא אפסה

בידי האמריקאים. ביום בואי הסתבר כי
ממשלת איטליה עומדת ליפול.
באווירה זו נפתחה מסיבת־העיתו־נאים
במועדון העיתונות הזרה ברו מא.
האולם האלגנטי הקטן היה מלא
בנציגי כלי־התיקשורת מכל העולם,
וביניהם ישראלים ויהודים.
הייתי הדובר הראשון. עיקר דבריי:
• רצח לארנקה ורצח הנוסע
היהודי באוניה הם פשעים נתעבים. אין
ספק שנועדו לחסל את יוזמת־השלום
של חוסיין־ערפאת, שהחלה לצבור
מומנטום.
• קיים שיתוף־פעולה אוטומטי
בין הקיצוניים שמשני עברי המיתרס
— הטרוריסטים הפלסטיניים, המבצ עים
פשעים נתעבים כאלה, והגורמים
הישראליים, המתנגדים לשלום אשר
יהיה מבוסס על החזרת השטחים הכבו שים.
שיתוף־פעולה זה מביא שואה על
הפלסטינים, על ישראל ועל השלום.

• עצם העובדה שי שראלי
ופלסטיני יו שבי ם זה לצד זה
ומתווכחים ליד שולחן אחד, גם
אם י ש ביניהם חילוקי־דיעות,
באה להפגין את הרצון של
אנשי־השלום מ שני הצדדים
שלא להניח למעשים נפשעים
לפגוע בסיכויי ההתפייסות ודד
דו־שיח.
• אחרי שההתרגשות על מעשי
הימים האחרונים תפוג, יסתבר כי שום
דבר לא השתנה לגבי יסודות הסיכסוך.
ישראל קיימת ותתקיים. העם הפלס
״אני
מציע להנהגת אש״ף
לשקול מוראטוריום על האלי מות,
ולהפסיק את כל פעולות־האיבה
האלימות במש!* תקו־פת־זמן
קצובה, כגון חצי־שנה
או שנה, כדי לאפשר י ציר ת
מומנטום ליוזמת־שלום.
״אני מציע להנהגת אש״ך
לכפות הפסקת-אלימות זו על
כל המרכיבים של אש״ף —
ולהבהיר לחלוטין לכל העולם
שכל מי שי מ שיך אחר־כך לע סוק
באלימות אינו חבר ב־אש״ך.
צריכים לשים קץ לאי־הוודאות
לגבי זהותם הפולי טית
של מבצעי-פיגועים כגון
הרצח בלארנקה.
״במקביל אציע למרכיבים
השונים של תנועת-השלום כ־ישראל
לתבוע מן הממשלה
שלנו להפסיק את כל הפעולות
האלימות נגד הפלסטינים, וגם
את ההתנחלות בשטחים הכבו שים,
למשך או תו פרק-זמן.״
אני מניח שהצעה זו היא שגרמה
לתשומת־הלב הרבה אשר הוקדשה
בכלי־התיקשורת לדבריי. העולם ה מערבי
משתוקק לפיתרון כזה:

פגמזגוס
של הומייגי
^ הריי די בר פואר אל־ביטאר, ה־נציג
הראשי של אש״ף באיטליה.
אל־ביטאר בן ה־ 45 הוא יליד יפו,
ואביו היה פעם ראש־העיריה של עיר
זו. עד לפני חורש ניהל את מישרד
אש״ף בקפריסין. הוא חדש ברומא,
וזאת היתה לו מסיבת־העיתונאים הרא־שונה
בבירת איטליה.

בד בריו גינה בחריפות וללא
שום הסתייגות את מעשי־הטרור.
הוא אמר שאבו-אל-ע-
באס מייצג רסיס קטנטן, הפועל
נגד המדיניות של אש״ך, למ רו
ת שאבו־אל־עבאס עצ מו
הוא חבר הוועד הפועל של
האירגון.
סתירה זו עוררה אחדים בקהל לה ציג
לו שאלות. אחדים חזרו על .
תביעתי שתהיה באש״ף הבחנה ברורה
בין תומכי מדיניות־השלום ומתנגדיה.
מול הטענה שערפאת לא הסתייג חד־משמעית
מפעולת לארנקה ומחטיפת
האוניה, הביא אל־ביטאר ציטוטים

מדוייקים מראיונות שהעניק יו״ר
אש״ף בכלי־תיקשורת שונים, ערביים
וזרים.
מובן שאל־ביטאר לא התייחס במי שרין
להצעתי להכרזת מוראטוריום
— דבר המחייב דיון בדרגים הגבוהים
של אירגונו. אך הוא גם לא דחה אותה,
אלא שם את הדגש על הצורך בהפסקת
ההתנחלויות.
בעוד שאני עמדתי בהרחבה על
הניבזות שבהריגת ליאון קלינגהופר
ועל הרצח השפל בלארנקה, שם אל־ביטאר,
כמובן, את הדגש על הפצצת
חיל־האוויר בתוניסיה ועל יירוט המ טוס
המצרי.
עיקר השאלות היו מופנות אליו.
העיתונאים רצו לשמוע עמדות חד-
משמעיות של אש״ף לגבי הטרור —
ואין לי ספק שהדברים יעוררו מחשבה
רבה בצמרת אש״ף, כאשר יעביר לה
אל־ביטאר דוח מלא על המסיבה.
אמרתי שלמרות האופי הטראגי של
המאורעות, יתכן שייצא מעז מתוק,
לפחות משתי בחינות:

• רא שי ת: גברה ההכרה
בעולם שאם לא יימצא פי תרון
מהיר לסיכסוך הישראלי־פלס-
מיני, הוא עלול לגלוש לתהום
של אלימות, שיסכן את העולם
כולו.
אם לא יקום השלום, תימשך ותגבר
המילחמה, ובסופו של דבר תהיה שואה
גרעינית שתהרוס לא רק את ישראל
והעם הפלסטיני, אלא את העולם כולו.
סכנה אחרת היא מהפכה קנאית־איס־לאמית
בעולם הערבי, והפיכת המרחב
כולו לגיהינום נוסח חומייני.

• שני ת: צמרת אש״ף תצ־טרד
להתמודד בצורה נוקבת
יו תר עם בעיית התדמית הטרוריסטית
שנוצר ה לאירגון,
ולסלק מתוכה את הרסיסים
פורקי־העול הפועלים נגד יוז־מת־השלום
של האירגון.

ס ז 11צ 1\1 : 1 .ו\ 011

11* 5

^ מז סמנ /ן

קן ג 1ג מ 1מ0 1 1 1 1

! גגעייימיג9 > *0

11016ת* 111

תך ד =

י ע ^י גי ^ ״י

1 0 5 :

לא אפסה התקווה
1לשלום. למוות
נל מה שקוה, יש
מקום להיונוות,
לוושיח ומחשבה
על התפייסות

רבים נדהמו לשמוע כי בישראל

ך* מ שך חמישה ימים נפגשתי עם
₪1אנשי־ציבור איטלקיים רבים, חב רי
שלוש המיפלגות הגדולות. רואיינ־

כל מי שדיבר תי עימו, וכל
מי שדיבר בפגי שו ת שהש תתפתי
בהן, הביע את המיש-
אלה העמוקה לעזור לדו-שיח
הישראלי-פלסטיני, כדי להגיע
לשלום שיבטי ח את קיום י ש ראל
ואת פי תרון הבעיה הפלסטינית.

ידיעה בטלפריגטר

תי על־ידי כלי־תיקשורת איטלקיים
וזרים. קיימתי מסיבת־עימות נוספת
עם איש־אש״ף בעיר פרוג׳ה, ההופכת
לבירתה של תנועת־השלום האיטל קית.
בשום
מקום לא דיברתי עם אנשים
שאינם מבינים את הבעיה. להיפך —
הופתעתי להיווכח שגם אנשי־ציבור
בערי־שדה נידחות מצטיינים בעושר
של ידיעה על הנושא הישראלי־פלס־טיני,
יודעים את ההבדל בין מיפלגת
העבודה ומפ״ם, למשל, ומודעים היטב
לתופעה ששמה מאיר כהנא( .נדמה לי
שאין כמעט אדם בישראל המסוגל
להעריך את מלוא עוצמת הנזק שאיש
זה גורם לתדמיתה של ישראל בעולם).

סחס;
0ת 0

•$1131

הדים מפתיעים

היו למסיבת״העיתונאים ברומא, שבה
נ ערן עימות בין אורי אבנרי וראש נציגות
אש״ף באיטליה, פו אד אל־ביטאר מיפו. כמעט כל העיתונים הקדישו
למאורע ידי עו ת בנות מאות מילים. בתמונה למעלה: מ אריו קאמפאנה,
אל־ביטאר ו אבנרי. הנותרת :״אורי אבנרי, מנהיג פוליטי י שראלי: על

מתכוננים לחוקק חוק אשר יהפוך כל
דו־שיח בין ישראלים ואנשי־אש״ף
לפשע פלילי, שייענש בשלוש שנות
מאסר .״מה, הישראלים לא רוצים בש לום?״
היתה התגובה הפשוטה של
צעיר איטלקי, שהזדמן לאחת האסי
פות.
כאשר
באתי למערכת הצהרון הנ פוץ
פ א אז ה סרה, כרי להתראיין על־ירי
חברי־המערכת, הם הושיטו לי
גליון־נייר. היתה זאת ידיעה ארוכה,
בת כמה מאות מילים, שהגיעה זה עתה

אשי׳ף וי שראל להפסיק את פעולות המילחמה. הכותרת באיל מאניפסטו
השמאלי :״ישראל האחרת ואש״ף ברומא״ .הכותרת בלה רפובליקה רב־ההשפעה
:״דו״שיח ברומא בין פלסטיני ומנהיג י שראלי המתנגד לאלי מות״
.ברקע התמונה למטה מימין, קי שוט הקיר של מועדון העיתונות
הזרה, ו בו כותרות של עיתונים שונים בעולם, וביניהם דבר הישראלי.
בטלפרינטר: החסינות הפרלמנטרית
של חבר־הכנסת הפלסטיני מוחמר
מיעארי נשללה ממנו, ברוב של 38 נגד

מסופקני אם כל ה״ ,38 שהרימו את
ידיהם למען פוגרום פרלמנטרי זה, היו

מודעים לכך שתוך כמה שעות יקראו
על כך מיליונים ברחבי תבל — ויראו
בכך סימן נוסף לכך שישראל רחוקה
מאוד מן התדמית שהיתה לה בעבר.
ושהביאה לה אז את אהדת העולם
הנאור.

״הוא מתייחס אלינו כמו אלפ קוד!!1״ טוענות ב מ תיו
ש ל קציז־החימן־ הרא שי לשעבר, והוא מסרב
לשלםע בו ר הקוסמטיקה של ה? ו ע בו ר זוגו ת נעליים

עונה, וזוג זה כבר קנתה להן סבתן.
את השקפת־עולמו מגלה הקצין
כאשר מדובר בהוצאות קוסמטיקה לב נות
.״הוצאות קוסמטיקה לילדות הינן

האב מיהר לשלוח מיכתב לגרושתו,
ביום שבו מלאו למירב, הבת הבכורה,
18 שנים. הוא הזכיר לה כי מכיוון
שלבת מלאו ,18 שוב לא ישלם עבורה

תת־אלון! אלדר וא ש תו הראשונה ורדה
.,קוסמטיקה לילדות היא בלתי־חינוכיתד
ך* כביסה המלוכלכת של קצין־
1 1החינוך הראשי לשעבר בצה׳׳ל,
תת־אלוף יוסף אלדר, הפכה שוב נכס
ציבורי, בתביעת־מזונות מחודשת שהגישו
בנותיו.
״אבי אינו מתייחס אליי כאל בתו,
אלא כאל אחד מפקודיו. הוא מדבר
אליי כמו שמפקד מתייחס אל חייליו!״
טוענת מירב, בתו הגדולה של תת־אלוף
אלדד, בעל צל״ש של יום־
הכיפורים, שפרש מתפקידו לפני חו דש
ויצא ללימודים.

זוג געלייס אחד סני שנה וחצי התגרש אלדד
מאשת־נעוריו, ורדה, והשאיר או-

הגישו בקשה להגדלת סכום המזונות
על־ידי עורך־הדין ג׳ורדן ברק.
האב, באמצעות עורך־דינו עמוס
וייצמן, רוחה בכל תוקף את התביעה
להגרלת המזונות. הוא מפרט בדקדקנות
מדוע אין לבנות צורך בסכום גבוה
כל־כך.
ראשית, הוא מבקש למחוק על הסף
את תביעתה של בתו הבכירה, מירב,
מכיוון שהגיעה כבר לגיל ,18 והיא
משרתת בצה״ל. אביה טוען שהצבא
מספק לה את כל מחסורה. משכורתה
הצבאית צריכה להספיק לה. אך לאב
יש סיבה נוספת לשלול מזונות מבתו
זו. הוא מספר, כי הבת נוהגת בו בצורה
מחפירה, אך נמנע מלפרט זאת בכתב-
ההגנה, כדי למנוע מאשתו להתראיין
ולגלות הכל לעיתונות.
הקצין טוען כי דף־החשבון, שהוגש

אלדד עם א ש תו השניה, טלי
,בת שאינה אוכלת בשר אינה זקוקה לסכום גבוה!״
מיותרות, ואף בלתי־חינוכיות,״ כותב
האב, וטוען כי הוא זכאי להתנגד להוצ אות
אלה גם על־פי הסכם־הגירושין
עם אימן.
קצין־החינוך לשעבר טוען כי גם
ההוצאות הנדרשות על־ידי הבנות
עבור חינוך, הן מופרזות, מכיוון שהבנות
לומדות חינם על חשבון מדינת-
ישראל. הבת הקטנה, מור, הלומדת
בכיתה ז׳ ,מספרת כי באוגוסט השנה
ביקשה מאביה כסף כדי לקנות סיפרי־לימוד
.״תחילה הסכים לכך, אך אחר־כך
חזר בו ומאן לתת לי את הכסף

את רמי־המזונות, כפי שנקבע בהסכם־
הגירושין.

היתול* 0

״ חד־פעמייס
^ אב מ צי ץ בכתב הטענות, שגרו !
1שתו היא נקמנית ומשמיצה אותו
בכתבות בעיתונות. הוא טוען שהיא
ניסתה להציק לו בכל דרך אפשרית,
למרות שהמניעים להתנהגותה אינם
ברורים לו. היא פירסמה ״כתבות
רכילותיות, אשר רק פוגעת בשלומן

אבל לבתו התינוקת, מאשתו השניה, הוא מקציב יותר עבור
חיתולים, מטפלת ומזו! מאשר ד שדו ש בנותיו הגרודות
תה עם שלוש בנותיהם. הוא נשא לו
לאשה צעירה בשם טלי, שגם היא מש רתת
בצה״ל. בהסכם־הגירושין התחייב
האב לשלם לבנות סכום של 40 אלף
שקל לחודש, על־פי המדד של נובמבר
. 1983 כיום מגיע סכום המזונות
לשלוש הבנות לסך של 250 אלף
שקל. הבנות טוענות, כי הן זקוקות
לפחות ל־ 400 אלף שקל למחייתן, והן

כדי להסביר את תביעת־המזוות, הוא
מנופח ואינו מתאים למציאות. הוא
מסביר כי בתו הקטנה, מור, אינה אוכ לת
בשר, ולכן היא אינה זקוקה לסכום
גבוה למזונותיה. הוא מציין כי הבנות
אינן זקוקות לכסף למיספרה, מכיוון
שהן מסתפרות אצל חברה ששמה
רוויטל. האב גם טוען, כי הבנות
זקוקות רק לזוג־נעליים אחד לכל

הדרוש,״ מפרטת הילדה בתצהיר
הרצוף לכתב־התביעה, שהוגש בידי
עורך־הדין ברק.
ויכוח נטוש גם על סכום של 60
אלף שקל, שנתן האב לבתו הבכורה,
מירב, עבור תשלום לבחינות־הבגרות.
האב ניכה את הסכום הזה מהמזונות
ששילם באותו החודש לאם, בטענה כי
כך היה מוסכם עם הבנות.

ובטובתן של התובעות ומעידות על
כוונת אימן!״
לאלדר נולדה בינתיים בת חרשה
מנישואיו לטלי. הוא מסביר כי הקטנה
זקוקה לממון רב עבור חיתולים חד־פעמיים,
מטפלת ומזון, וההוצאות
עבורה מגיעות לסכום של 390 אלף
שקל — יותר ממה שהוא מקציב
לשלוש בנותיו הקודמות גם יחד.
—זרזזווזח־־ו־זו 11 יו אילי״ד, א לו;

במדינה
(המשך מעמוד )8

רבות. השתלבו בה שלוש נימות שו נות:

הזעם של פטריוטים מצריים
מכל הסוגים על עצם הפגיעה בכבוד
המצרי.
• רצונם של הקנאים האיסלא־מיים
לנצל את המצב נגד חוזודהשלום
עם ישראל ונגד האיש אשר ירש את
מקומו של קורבנם האחרון, אנוור אל־סאדאת.

נסיונם של הקומוניסטים ושאר י
אנשי־השמאל לעורר את זעם ההמונים
נגד האמריקאים ונגד השלום־הנפרר
עם ישראל.
אילו היתה מצריים דמוקרטיה
היתה הממשלה נופלת. במצריים אין
מישטר כזה, והנשיא יכול היה להפעיל
את המישטרה והצבא נגד מפגינים.
אולם גם במישטר כזה יש חשיבות .
עצומה לדעת־הקהל, ומובארכ ידע
שהוא רוכב על נמר. ההפגנות הא לימות
של הסטודנטים באוניברסיטות
קאהיר עזרו להזכיר לו זאת.
הפצצה לעומק. התוצאה היתה
מיפנה חד בעמדתו של מובארכ עצמו,
שייסר את ארצות״הברית במילים
חריפות, שהזכירו את ימי גמאל עבר־אל־נאצר(״אנחנו
יכולים להסתדר בלי
הדולרים שלכם!״).
תוך כדי כך התגלו פרטים ששפכו
אור חדש על תקרית־הדמים בסיני ,
שבה ניספו שיבעת המטיילים היש ראליים.
הסתבר כי החייל שפתח באש
לא היה משוגע, וגם לא קנאי דתי, אלא
מצרי רגיל, שנולד בכפר שיש לו
חשבון ישן עם ישראל. בשיא מילחמת־ההתשה
ביצע חיל־האוויר הישראלי
— על־פי עצת השגריר־דאז יצחק
רבץ — ״הפצצות לעומק״ במצריים,
ותוך כדי כך פגע בשגגה בבית־ספר.
עשרות ילדים נהרגו. באיחור של 15
שנים נקם החייל בן הכפר את ניקמתם.
ההפצצה פגעה בעומק הלב המצרי.
רעמים בצבא. למובארכ אין כל 1
חשק לסיים את דרכו כמו סאדאת. הוא
נקט באמצעי־זהירות סבירים: בעודו
מהדק את אמצעי־הביטחון, פתח בדו שיח
עם האופוזיציה השמאלית וזד
איסלאמית (המקיימת שיתוף־פעולה
הדוק בין מרכיביה השונים) .הוא נקט
בסיגנון אנטי־אמריקאי חריף ותבע
התנצלות פומבית מפי הנשיא רגן.
כאשר נשלח אליו שליח אמריקאי
נמוך־דרג, ללא התנצלות, השפיל אותו
מובארב פומבית על־ידי דחיית הפגי ;

עימו.
איש לא יכול היה לדעת מה מתר חש
במרכז־הכוח האמיתי של מצריים:
הצבא. אין בכוח האופוזיציה להפיל את
השילטון. אך הצבא יכול לעשות זאת
בכל עת.
מובארכ, מי שהיה מפקד חיל־הא -ז
וויר המצרי, ידע היטב שיירוט המטוס
המצרי, ובו אלוף וחיילים מצריים, מוכ רח
לעורר זעם עמוק בצבא. אין הוא
יכול להתעלם מדעתם של הגנרלים.
המומחים האמריקאיים הבינו שהג־דישו
את הסאה, ויעצו בוושינגטון
לפייס את מצריים. אך הנשיא רגן י
ויועציו, שאינם מצטיינים ברגישות
כלפי עמים ״נחותים״ ,התעלמו מן
״הפסיכולוגיה של הערבים״ .מובארב
נשאר מודאג וזועם.
מוות ב ץ הקרחונים. גם ממי
שלת־ישראל לא הבינה מה מתרחש.
תחת להקל על מובארב, תבעה ממנו ״!
לנתק את יחסיו עם אש״ף — המעשה
האחד העלול להביא להתפוצצות
המונית. כי כל מרכיבי האופוזיציה
המצרית — קנאים איסלאמיים, אנשי־שמאל,
אינטלקטואלים צעירים, סתם
פטריוטים פרו־ערביים — מאוחדים
בדרישה שמצריים תקיים את בריתה
עם אש״ף. יאסר ערפאת הוא שפתח
לפני מצריים את הפתח לשיבה אל
העולם הערבי, ולא יכול לעלות על
דעתו של מובארכ לבגוד בו עכשיו.
המסקנה :״השלום הקר״ הולך ומת קרר.
כאשר יגיע לנקודת־הקיפאון,
הוא עלול למות. ההישג המדיני הגדול
ביותר של ישראל בכל 37 שנות קיומה
עלול להימחץ בין הקרחונים.

העולם הזה 2512

111־ 113

פרדיננד ואיזברה. רואי ה־ .14 היטלו־ כהנא. מה הלקח?
הקתולית, הכל שיב חו את המלך עלי ביטול ״החרות
הקטלנית״ .הבריחה החלה.

ך * היסטוריה מלאה בשאלות של ״אילו״ ו״לולא״.
1 1למשל: מה היה קורה לולא היה אדולף היטלר אנטי־שמי?
אילו היה, למשל, מעלה בארובות אושוויץ רק צוענים?
רוב רובם של יהודי גרמניה היו נשארים גרמנים טובים
ונאמנים, ומשרתים את הארץ שבה הם ראו את מולדתם. כמה
יפי־נפש היו מהגרים, כפי שעשו גרמנים מסוגם של תומאס מאן
וברטולט ברכט. אך יהודים רבים היו פועלים למען גרמניה
החדשה בלב ובנפש, מחברים רומנים נאציים ומייצרים סרטים
נאציים, כמיטב כישרונם. איש לא היה מערער על גרמניותו של
אלברט איינשטיין, או על גרמניותו של זיגמונד פרויד (אחרי
סיפוח אוסטריה לרייך).

קרוב לוודאי שמדענים יהודיים באוניברסיטות
היו עובדים יומם ולילה כדי להמציא את הפצצה
האטומית, וי ש סבירות רבה להנחה שגרמניה היתה
מקדימה את ארצות־הברית ביי צור הנשק המכריע.

תקופה ארוכה ׳,והרסה את צרפת מבפנים. אחד משיאיה היה ״ליל
ברתולומאוס״ ,ליל ה־ 24 באוגוסט ( 1572 הנקרא כך על שם
הקדוש שלו מוקדש יום זה בלוח הקתולי) .היה זה ליל־הכלולות
של אנרי, נסיך נווארה, שהיה הוגנוט, לבת בית־המלוכה הקתולי.

בשעת ״חתונת הדמים״ ,כפי שנקראה מאז, קמו
הקתולים של פאריס במאורגן על שכניהם ה־הוגנוטים,
וערכו בהם טבח נורא.
אותו אנרי, נסיך נווארה, התייצב בראש ההוגנוטים, ואחרי
שנים ארוכות של מילחמת־דמים מתישה היו הקתולים מוכנים
לקבלו כמלך — בתנאי שיעבור לדת הקתולית. אנרי, שגם הוא
מאס במילחמה, אמר את המילים בנות־האלמוות ״פאריס שווה
מיסה״ ,נטש את הדת שלמענה לחם, והומלך כמלך אנרי ה־.4

כיום מקובל להניח כי אנרי ה־ 4היה הטוב שב מלכי
צרפת בכל הדורות. ב־ 1598 חוקק את ״הצו של

גרמניה היתה מנצחת במילחמת־העולם, היא היתה מכוננת את
הסדר החדש באירופה, והמעצמה הגרמנית־אירופית היתה כיום
מעצמת־העל מס׳ 1בעולם, כובשת את החלל וכו׳ וכו׳.

כל זה ״לולא״ .לולא גירו ש יהודי גרמניה.

כי ברפובליקה של ויימאר היוו היהודים חלק גדול של
העילית האינטלקטואלית של האומה הגרמנית — משוררים
ומדענים, אמנים ואילי־כלכלה, ורבבות־רבבות של אנשים פחות
ידועים, שעמלו למען עצמם, ותוך כדי כן העשירו את גרמניה
בנכסים רוחניים וחומריים.

רעיון זה הולך ונובט מתחת לפני הקרקע. מאיר כהנא מדבר
על כך בגלוי. אחרים אומרים ״כהנא הוא מטורף, אבל הוא צודק
בכמה דברים ואז בא רעיון זה.
כפי שאמר פרעה אל עמו, בפרק הראשון של ספר שמות.
הקרוי בלאטינית ״אקסודוס״ :״הבה נתחכמה לו, פן ירבה והיה כי
תקראנה מילחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו.״

לפני 500 שנים היתה ספרד אחד ממרכזי התרבות האנושית.
מחצי־האי האיברי יצאו הציים, שגילו יבשות חדשות והקימו
אימפריות חובקות־עולם. קולומבוס הוביל את הספרדים אל
אמריקה, ארץ הזהב והמרחבים האינסופיים. בבית הצטבר העושר
החומרי, והצטרף לנכסים הרוחניים המפוארים של ספרד.

ובתרגום של י מינו :״במדינת העם היהודי״ אין
מקום לערבים. הערבים אזרחי־ישראל תומכים
ב אויבינו. הם מתרבים במהירות ועלולים תוך מאה
שנה להוות רוב. וכן הלאה..

כל זה נג מר במהירות מדהימה.

הטירוף של פרדיננד ואיזבלה הוא שגרם להרס
ספרד. היהודים גור שו. עימם עזבו את הארץ כיש
רונותיהם, חריצותם, מיומנותם, נסיונם. יהודים אלה
הלכו להפרות ארצות אחרות — מהולנד ועד תור כיה.
ואילו ספרד נותרה עניה ומדולדלת.

^ אחרונה קראתי׳ תיאור דומה מאוד על גירוש אחר.
/בסיפרה המרתק, מיצעד הטימטום, מביאה בארברה טוכמן
(או טאקמן, כפי שמבטאים את שמה במולדתה האמריקאית)
.שורה של מעשים. שהיא רואה בהם דוגמות של איוולת אנושית.
בין אלה תופסים מקום של כבוד מעשי לואי ה־ ,14 מלך צרפת.
זה די מפתיע, כי לואי ה־ 14 נחשב כאחד המלכים המוכשרים
והמצליחים ביותר של העת החדשה. הוא קרא לעצמו ״מלך
השמש״ ,וכינוי זה רבק בו עד היום. הוא גם אמר ״המדינה זה אני״.
טוכמן סבורה כי לואי ה־ ( 14 נו לדב־ ,1638 מת ב־ ,1715 אחרי
שילטון ארוך מאוד) רושש את צרפת במילחמותיו הבלתי־פוסקות
ובשאר מעשיו הבזבזניים, וכך יצר את המצב שהמריץ
את הפילגש של יורשו, לואי ה־ ,13 להגיד ״אחרינו — המבול!״

אך שיא מעשי-האיוולת של לראי ה־ 14 היה, לדעת
ההיסטוריונית, גירו ש ההוגנוטים.
ן* הוגנוטים היו צרפתים שעברו לדת הנוצרית הפרוטס־
1 1טנטית, בעוד שהרוב המכריע של הצרפתים נשארו קתולים.
מילחמת־האזרחים בין ההוגנוטים והקתולים סערה במשך

אני בא להזכיר לקח זה מתוך מגמה מעשית
ביו תר: להצביע על הסכנה לעתיד מדינת־ישראל
הכרוכה ברעיון של גירו ש אזרחיה הערביים.

דיברנו על ההיסטוריה הספרדית, ו אז הביע מח שבה
שהיתה חדשה לי לגמרי. היא באה להסביר את
שקיעתה של ספרד.

היהודים, כך אמר, היו אחר היסודות הפוריים ביותר של
החברה הספרדית. הם תרמו הרבה לעושר הרוחני, המדיני
והחומרי של ספרד המוסלמית, וכך גם לספרד הנוצרית אחרי
״הכיבוש מחדש״.

הם התפזרו ברחבי אירופה וניהלו בכתב ובעל־פה תעמולה
בלתי־פוסקת נגד מולדתם הקודמת. הם חיזקו את ברית המדינות
הפרוטסטנטיות שקמה נגד צרפת. בצרפת עצמה פרצו מדי פעם
מרידות של כיסי־התנגדות הוגנוטיים.
המדינה נחלשה. ההתנגדות הפנימית למלוכה גברה. המישטר
התערער מבפנים 104 .שנים אחרי ביטול ״הצו של נאנט״ פרצה
המהפכה הצרפתית, אשר טיאטאה את המלוכה מעל אדמת צרפת.

ס ומרים שעמים אינם לומדים מן ההיסטוריה, ובוודאי לא
מן ההיסטוריה של אחרים.
גירוש יהודי ספרד, גירוש ההוגנוטים, גירוש יהודי גרמניה,
גירוש הארמנים והיוונים מתורכיה ועוד מעשי־גירוש רבים מסוג
זה מוכיחים כולים כי כל גירוש המוני, על רקע גיזעני, לאומני
או דתי, גרם נזק עצום למדינה המגרשת.

ך ץ שב תי על כך כאשר שוחחתי, בשעתו, עם אינטלקטואל
1 1באסקי בעיר בילבאו. הוא לא אהב את ספרד.

לא מ, אמר ידידי הבאסקי. הסיבה האמיתית היתה
שונה לגמרי: גירו ש יהודי ספרד.

לפי ההערכה היגרו אז מצרפת בין 100 עד 250
אלף הוגנוטים.

בארברה טוכמן סבורה כי לואי ה־ 14 לא ידע מה
הוא עושה. הוא פעל מתוך איוולת גרידא.

חיסול יהדות גרמניה — על־ידי גירו ש ורצח
המוני — הפך את גרמניה לארץ עניה יו תר מכל
הבחינות. הדבר לא הפחית רק את סיכוייה לנצח
במילחמה, אלא גם מחליש את מעמדה הרוחני

והכלכלי כיום.

ספרד פשטה את הרגל והתרוששה. תרבותה קפאה ושקעה.
ההולנדים העלובים הביסו אותה, הבריטים היכו אותה שוק על
ירך, צרפת עלתה לגדולה במקומה. במאה ה־ 20 היתה ספרד
לאחת הארצות העניות והנחשלות ביותר באירופה כולה. עכשיו
היא האחיינית העניה של השוק האירופי המשותף.
מקובל להניח שהיו לכל אלה סיבות כלכליות. זרם הזהב מן
העולם החדש לספרד גרם לאינפלציה, הכלכלה התמוטטה.

^ ש הערכות שונו ת לגבי ממדיה של הגירה זו, אך אין
ספק שהיתה שואה לצרפת.
בעלי־מלאכה הוגנוטיים — פועלי־טכסטיל, יצרני־נייר
ואחרים — אשר מיומנותם היתה עד אז מונופול צרפתי, הביאו
את מומחיותם לאנגליה ולגרמניה. בנקאים וסוחרים היגרו ולקחו
עימם את הונם. מדפיסים, כורכי־ספרים, בוני־אוניות, עורכי־דין,
רופאים וכוהני־דת ברחו בהמוניהם. קרוב לרבבת אנשי חיל־הים,
כ־ 12 אלף אנשי־צבא, ויותר מ־ 500 קצינים ברחו להולנד, שם
הצטרפו לצבא יריבו של לואי, מלך הולנד, שהומלך כעבור
שלוש שנים גם כמלך אנגליה. רבים התיישבו בדרום־אפריקה.
השליט של פרוסיה הזמין את ההוגנוטים לארצו, והם עזרו
להפוך את ברלין הנידחת לאחת הבירותהחשובות של אירופה.
במילהמת־העולם הראשונה נמנה צאצאו של אחד ההוגנוטים עם
המצביאים המצטיינים של הצבא הגרמני.

לואי ה־ :14 מה גרם למבול!
נאנט
ט״(על שם העיר שבה פורסם) שהבטיח חופש-
דת לכל צרפתי. מילחמת-האזרחים הסתיימה.
כעבור 12 שנים נרצח המלך על־ידי קנאי קתולי.
ך * אז, וב מ שך קרוב למאה שנים, דמה גורל ההוגנוטים מאוד
^ /לגו רלם של היהודים בספרד שלפני הגירוש ובגרמניה
שלפני הנאצים.

ההוגנוטים היוו כ שני מיליון נפש, באומה שמנתה
אז 20 מיליון. אחרי שהוענקו להם חופש־הדת ו־שיוויון־
הזכויו ת, הם שיג שגו.
הם היו חרוצים — חרוצים מדי, כפי שהסתבר. הם לא עבדו
בימי א׳ ,ככל הנוצרים, אך לא היו להם ימי־מנוחה אחרים, בעוד
שהקתולים חגגו כמאה ימים בשנה, שהיו מקודשים לקדושים
שונים. כבני מיעוט, היתה להוגנוטים מוטיווציה רבה יותר
להצטיין ולהצליח. הם עוררו את מורת־רוחם וקינאתם של
שכניהם ומתחריהם הקתוליים, והשינאה הלכה וגברה.
לואי ה־ 14 היה נכדו של אנרי ה־ .4ככל שהתארכו ימי
שילטוגו, כן גברו נטיותיו הרודניות. הוא רב עם האפיפיור, ועל
כן רצה דווקא להוכיח את עצמו כקתולי יותר מן האפיפיור.
הרדיפות התחילו ב־ . 1681 בתי־הספר והכנסיות של ההוגנוטים
נסגרו. ילדי ההוגנוטים נלקחו מהוריהם בגיל ,7כדי לגדלם
כקתולים נאמנים. זכותם של ההוגנוטים לעסוק במיקצועות
מסויימים הוגבלה, ולבסוף בוטלה כליל. בעלי־מישרה הוגנוטיים
נאלצו להתפטר. חוק רדף חוק. בהדרגה גורשו ההוגנוטים מחיי
הקהילה והמדינה. אורגנו ״כיתות גיור״ ,והוענק פרס לכל הוגנוט
שהמיר את דתו.
נאסר על ההוגנוטים להגר מן המדינה. מי שנתפס בנסיון להגר
נשלח כעבד לספינות־המשוטים. כוהני־הדת הפרוטסטנטיים,
לעומת זאת, גורשו מן המדינה, כדי שלא יוכלו להטיף בחשאי.
בתנאים אלה עברו ההוגנוטיס בהמוניהם לדת הקתולית, למר אית
עין, ונוצר ציבור גרול של אנוסים. אחרים הפרו את הצווים.
כוהני־דת נשרפו, וכך הפכו קדושים שהגבירו את ההתנגדות.

הדברים נקלטים. בנצרת וברמאללה יש המון בתים יפים,
שאפשר לתפסם כאשר יהיו ״נטושים״ ,כפי שנתפסו בתי חיפה
ויפו. הערבים עובדים בחריצות, בשכר נמוך יותר. הם לוקחים
עבורה מן היהודים ומתחרים ביהודים במיקצועות רבים.
כמו ההוגנוטים בצרפת, כמו היהודים בספרד ובגרמניה,
מרגיזים הערבים מפני שהם שונים, מפני שהם מיעוט חסר־הגנה,
מפני שהם מתחרים, מפני שיש מהם המשגשגים מבחינה
כלכלית. רעיון־הגירוש משתלב יפה עם סיסמות לאומניות,
דתיות, גיזעניות.
אפשר וצריך להילחם ברעיון זה על בסיס מוסרי, ואפשר
להטיף נגדו גם על בסיס פוליטי וביטחוני, שהרי גירוש כזה יוביל
למילחמת־חורמה בין ישראל והעולם הערבי כולו, שאינה יכולה
להסתיים אלא בחורבן גרעיני כללי.

אך י ש גם נימוק מיידי יו תר: גירו ש כזה יביא נזק
בל־יתואר למדינת-ישראל עצמה.

הנכסים שהם יוצרים אינם נכסים ״ערביים״ ,אלא
מצטרפים לכלכלה הישראלית.
כישרונותיהם, כישוריהם, מיומנותם, שריריהם, עבודתם
המיקצועית והבלתי״מיקצועית — כל אלה תורמים לכלכלת
ישראל. מן הבחינה הכלכלית גרידא, אין כל הבדל בין אזרח
ערבי, הנמצא במדינה, ובין עולה יהודי חדש, המצטרף למדינה.
זה גם זה תורמים את פרי מאמציהם לכלכלה הישראלית. זה גם
זה משלמים (מרצון או מאונס) את המיסים למרינה — מס־ההכנסה
המנוכה מן השכר, מס על כל קניה. ערבי־ישראלי עובד
ממלא בשעת־מילחמה את מקומו של יהודי־ישראלי לוחם.
אילו היה הרעיון המטורף של כהנא ושות׳ יוצא לפועל, וציבור
זה של 700 אלף איש היה נוטש את המדינה — החל בפרופסורים
ועורכי־דין ורופאים, וכלה בפועלים הבלתי־מיקצועיים — היה
נגרם נזק אדיר לכלכלת ישראל.

ב־ 18 באוקטובר ,1685 בדיוק השבוע לפני 300
שנה, ביטל לואי ה־ 14 את ״הצו של נאנט״ של סבו.
מעשה-הביטול עורר התלהבות עצומה בצרפת

נזכור את פרדיננד ואיזבלה. נזכור את לראי ה. 14-
נזכור את היטלר.

7 1א ת 1 1 x 1 *1

^ כלכלה אינה מכירה בהבדלים של דת וגזע. היא מכירה רק
1 1בעובדות כלכליות: תוצר לאומי גולמי, הכנסות המדינה,
וכיוצא באלה.
700 אלף האזרחים הערביים של מדינת־ישראל עובדים במדינה
ומשולבים בכלכלה הישראלית.

.ו1דיי

אסח ו י 8״ 8תא 11 נת<^1 נ*תה

וחבריו שד דביק חרבי ניחשו שהוא נולד בזמן הברטים
ביום החמישי השבוע,
בשיאו של המשבר שיצרו הת בטאויותיו
של אריאל שרון
נגר ראש־הממשלה שמעון
פרם, פורסם בהבלטה מה
אמר משה שחל, נציג מיפל־גת־העבודה,
ליצחק שמיר,

״מה הוא(שרון) בריוק אמר? לא
שמעתי או קראתי, שהוא אמר
משהו כל־כך מיוחד!״
בעת הקוקטייל ש עו ך
נשיא קוסטה־ריקה לואי אל״
פרטו אלווארס סיפר השר
יצחק נבון, כי לביקורו הקורם

רה לאורחת :״הנה, תבחרי את
אשר מוצא חן בעינייך.״ לשאלת
אחד הנוכחים, אם המירות של
שתי הגברות תואמות, ענה נבון
במבוכה :״הן כבר הסתדרו ביני הן.״
קבוצת
אנשים נכנסה,

שיש בדעתו לראיינם בנושא.
בעת כינוס מרכז החרות
הסתובבה באולם אשה זעומת־פנים.
היתה זאת יעל רום,
אשתו של הח״כ לשעבר יו ס ח
רום, ומי שהיתה מועמדת לרא שות
עיריית חיפה בבחירות ה

בתדירות גבוהה, כמעט כמו
פלורנס ניינטינגל.
האצנית לשעבר אסתר
רוט״ ש חמורוב נראתה כש היא
רצה במהירות אולימפית
ברחובות חיפה. אין פירוש הדבר
שהיא חוזרת למסלול. הסיבה

ך \ 1ך ¥1 1ך * 1 ״ 11ךךך שלח תמונה זו כהזמנה לתערוכת־התצלומים שלו, ש-
1 1 1תתקיים במו סיאון ישראל, והמורכבת כולה מתמונות

^111
שצילם בקפה כסית ב תל־אניב. נוכחותו העקשנית של הצלם בבית־הקפה, ב מ שן חודשים
ארוכים, עוררה בשעתו תגובות רבות, והיו שסברו שהוא סוכן השב״כ, המנציח מיפגשים
של חוגים שמאלניים. בתצלום נר א ה(עו מד מימין) הסופר דן בן־אמוץ, בשיחה עם איש־ראש
הליכוד, בשיחה טלפונית
בהולה. אולם, החלק המפתיע
ביותר בשיחה לא פורסם עדיין
והוא, מה השיב שמיר לשחל.
בתגובה למיתקפתו המעודנת-
מלוטשת של שחל, ענה שמיר:

של הנשיא נלוותה גם רעייתו.
האורחת, סיפר נבון, באה ללא
תחלופה של בגדים, בגלל תקלה
כלשהי בדיר. מה עשתה? פנתה
לעצתה של אופירה נבון. זו
פתחה לרווחה את מלתחתה ואמ־
הנשיא ורא ש
המועצה
• לואיס אלברטו אלווארס
נשיא קוסטה-ריקה, שכבש
בסערה את הציבור הישראלי,
רון נחמן
ללא כל שאלות או התלבטויות
גנב את ההצגה
מצד הישראלים בנוגע למיש־טר
בארצו, ערך לפני יציאתו מן הארץ קוקטייל אכסלוסיבי
ביותר. הקוקטייל נערך באולם מהודר ביו תר של מלון
מהודר עוד יותר ונועד אך ורק למוזמנים המאושרים, ללא
בני -לווייה. עשר דקות לפני סיומו הרישמי של האירוע,
נקלע למקום, לגמרי במיקרה, רון נחמן, ראש המועצה
המקומית של ההתנחלות אריאל. למרות שבא למקום
בטעות, הוא גנב מייד את ההצגה. נחמן, לבוש בהידור, נכנס
לאולם הקוקטיילים ו מייד החל במסע לחיצות-ידיים של
רבים מהקרואים, אותם לא ראה עידנים. באותה שעה נותרו
באולם שרים מעטים בלבד. הנשיא האורח עדיין הצטלם עם
השר משה שחל ועם סגן־ראש-הממשלה יצחק גבון, ואחר-
כך הסתדר לצילום עם נחמן. השניים הונצחו בעדשה פעמים
אחדות, כשהם קורנים מאושר. הנשיא-האורח סבר, לתומו,
כי נחמן הוא שר בכיר או אי שיו ת רמת-מעלה. לכן, מקץ כמה
דקות, עזב לפתע את השרים שחל ונבון, עימם שוחח, חצה
את האולם וניגש לעברו של נחמן המופתע. כאן באה לחיצת-
י ד לבבית והזמנה חמה, לבוא לבקר בקוסטה״ריקה. נחמן
המשתאה הינהן בראשו והביט לכל העברים ביאוש, כדי
לפענח את פשר העניין. רק משסיים להחזיק ממושכות בידו
של כבוד ראש״המועצה הקטנה ולהודות לו בחום על שטרח
לבוא לקוקטייל, פנה הנשיא-האורח להיפרד משאר אורחיו
-שרים, חברי־כנסת, קציני־מישטרה בכירים והאחרים.

העסקים ״צ׳פאי׳ קדם, שמאחוריו נראה גבו של בעל״המקום, משה איש״כסית, בשיחה עם
המלצר נחמן. באמצע התמונה נראים הפרופסור אריה זקס, לידו המשורר יונה (״יבי״)
בן־י הוד ה( מרי םידי מין) והמלצר הוותיק מרסל, שיצא בינתיים לגימלאות. מאחוריו עומד
הגראפיקאי דוי ד (״טרטה״) טרטקובר. משמאל עומדים השחקן ישראל גוריון והמלחין
זוהר לוי. יו שב ת( קיצוני ת משמאל) ענת סבידור, בתו של מי שהיה יו״ר הכנסת, עם חברה.

בשבוע שעבר, למיסעדה ירושל מית
ידועה. משהוגשה להם
השתיה, התלונן אחד מהם, כי
הוא מעדיף לשתות בכוס הע שויה
זכוכית דקה יותר. יחז קאל
שמש, בעל המיסעדה,
הפר את המיטבח שלו על פניו,
אך לא מצא את הכלי הדרוש,
ביאושו הירהר שמש באפשרות
להשיב ריקם את פניו של הל קוח
המפונק, אך הוא התגבר על
מחשבותיו ושלח את אחד מעוב דיו
לרכוש כוס דקה בחנות
סמוכה. משסיימו הסועדים את
ארוחתם, קמו להודות לבעל־הבית
והציגו את עצמם. אחד
מהם היה שר־החוץ השווייצי,
ששהה בשבוע שעבר בארץ, ואי לו
האחרים היו מלוויו ממישרד־החוץ
הישראלי.
שאול עמור, איש־חרות,
חבר הוועד־המנהל של
רשות־השידור, לא הוזמן משום-
מה לדיון שנעיר במיפלגתו בנושא
״רשות־השידור — לאן?״
יוזם הדיון היה חבר־המליאה
וחברו למיפלגה דויד מנע.
משנפגשו השניים באולם־הקונ־גרסים,
שם התכנס מרכז חרות
בסוף השבוע, הכריז מנע עד
כמה הוא אוהב את עמור. עמור,
שנפגע מאי־הזמנתו לדיון, הש לים
את דבריו של מנע בציניות:
״עד כדי כך אוהב — עד שלא
רצה להטריח אותי ממיגדל-
העמק (מקום מגוריו של עמוד*
לתל־אביב, לצורר דיון פעוט!״
מנע, שהוא גם אחד משי שה
הסמנכ״לים של מנכ״ל
הביטוח־הלאומי, יצטרף בקרוב
לקהילת הסופרים. הוא הודיע
השבוע, שהוא מתכוון להתחיל
בקרוב בכתיבת ספר אודות
המתרחש ברשות. לצורך העניין
כבר התריע באוזני כמה אנשים,
האשה שאיתו
• ביו ם השלישי בערב, במ הדורת
מבט בטלוויזי ה, הוק דשה
כתבה ארוכה להחלשת
הכנסת בד בר הגבלת חסינותו
של חבר-הכנסת מוחמד מי-
עארי. בז מן שהושמעו קטעים
מנאומו של הח״כ, התעכבה
שאהיה מיעארי
המצלמה ממושכות על אשה
פעם אחת ולתמיד
צעירה, שישבה ביציע האור חים
של המישכן והאזינה בקשב. הכתב יעקב אחימאיר
בי שר לאומה שזו הי שאדי ה מיעארי, רעיי תו של הח״כ, נציג
הרשימה המתקדמת. כשעה לאחר-מכן הבחין דו בר הר שימה,
חיים הנגבי, ב עו רן מבט רפיק חלבי. הנגבי ליווה את
רונית אנגלר, כתבת של העיתון גלובס .״תכיר,״ קרא הנגבי
אחרי חלבי ,״תכיר את שאדי ה מיעארי!״ והצביע לעבר
הכתבת, שזוהתה, משום־מה, בטלוויזי ה, כאשתו של הח״ב.
מכיוון ש אין זא ת הפעם הראשונה שחלה טעות בזיהויה
של הגברת מיעארי, מצורפת בזה תמונה של אשת-הח״כ. אז
פעם אחת ול ת מיד -זא ת שאדי ה מיעארי!

אחרונות. הסיבה להבעתה הקו דרת
— ייצוגן הזעום של
הנשים בפוליטיקה, ובמיוחד
בתנועתה. אבן־הנגף בדרכה וב קידומה
הפרטיים, היא לדעתה.
הח״כ החיפאי מאיר כהן־

אבידוב.
1אשה אחרת שבלטה ב נוכחותה
בכינוס, אבל במובן
אחר לגמרי, היתה חולדה גו־רביץ,
המוכרת יותר בכינוי
״המלאך בלבן״ .היא באה, אכן,
בשימלה לבנה, לעשות נפשות
לענייניה, ומיהרה לסיים אותם,
מכיוון שהיתה בדרכה לאחד
מבתי־החולים, שאותם היא פוק־

לריצתה היתה פחות ספורטיבית
— הקור העז ששרר בעיר הצ פונית,
האיץ באצנית למהר ׳*
למכוניתה. שחמורוב־רוט בילתה
קודם בבית״קפה, במרכז הכרמל,
לרגל חגיגה שערך תיא טרון-
חיפה למשתתפי ההצגה פלש תינאית.
בעלה פטר רוט,
עיצב את קרבות הבימה של
ההצגה.
באותה הזדמנות חגיגית
נפרד מחבריו בתיאטרון המחזאי
יהושע סובול. הוא עזב את
הארץ, למחרת היום, לכיוון
שוודיה, שם מתקיימת בכורת
ההצגה גטו.

העולם הזה? 512

הב מ אי ה פו ל ני י אנו ש
וורמינסקי, שהוא גם נשיא
אירגון התיאטרון הבינלאומי,
התארח לאחרונה בארץ, כאורח
תיאטרון־חיפה. הוא סרק את
חיפה, לאורך ולרוחב, מוואדי
סאליב ועד מועדון־התיאטרון.
במיוחד התעניין בנתן מייסלר
המנוח, מי שנמנה עם בכירי
השחקנים בתיאטרון־חיפה, ו שהיה,
לדבריו של וורמינסקי,
חברו הטוב וזכה בעיטור־הזהב
הפולני.
רוני רימון, דובר עי ריית
תל־אביב, הודיע לא מכבר
על כוונתו לפרוש מתפקידו.
מאז לא חדל מסע השליחים
והטלפונים ללישכתו של של־

בתחום־החוץ ייזקפו לזכותו של
שר־החוץ, יצחק שמיר, ואילו כל
הכישלונות — לחובתו של
ראש־הממשלה, שימעון פרס!״

• סגן שר־החוץ, רוני
מילוא, על דיברי הנ״ל :״אין זה
גם הגיוני, שכל ההישגים הכל כליים
ייזקפו לזכותו של ראש־הממשלה,
ואילו הכישלונות —
ל חו בתםשלשרי ״ הלי כו ד.

• המיזרחן הפרופסור
יהושפט הרכבי :״למרות
אירועי השבועיים האחרונים,
נזדמנה לישראל השעה להסדר
מדיני עם ירדן ועם אש״ף —
בראשות יאסר ערפאת.״
• הנ״ל :״כשאתה למעלה,

המתנה שמתרה בבית
ךךןן ־ ו \ ן ך וין באה לכינוס מרכז חרות בלוויי ת בעלה, שר״האוצר לשעבר יגאל כהן־
ןךך
111 1111 | 11 ^ 11 1111 אורגד. בני״הזוג, המתגוררים כיום באריאל שבשטחים הכבושים, יד עו
ימים טובים יותר, עת עסקנים חיזרו על פיתחו של הבעל. בשבוע שעבר ישבה אורגד בצד ואכלה בשקט.

• האמן מיכ ל שוורץ רצה להעביד אחת מיצירו תיו לבית
הלבן. הוא פגה לעזרתם של יועציו הרבים של ראש״הממ-
שלה שימעון פרס, שהתכונן לקראת בי קורו הממלכתי אצל
הנשיא רונלד רגן. שוורץ, אשר תערוכה מיצירו תיו -פיסול
של או תיו ת עתיקות -מוצגת בימי ם אלה בגלריה בירושלים,
פנה ללישכת ראש־הממשלה. שם היפנו אותו, בנימוס
מלוטש, מאחד לשני, מהשני ל שלי שי וכך הלאה. הימים
עברו־חלפו, מועד בי קורו של ראש״הממשלה בוו שינגטון
התקרב ותשובה -אין.
באחד הימים הזדמנה לגלריה, שבה מוצגת התערוכה של
שוורץ, הצלמת ואשת החברה שרה דווי דו בי ץ. האמן שטח
לפניה את סיפורו ונענה מיי ד :״אין בעיה, אני א סדר את זה!״
דווי דו בי ץ הפעילה חיש״קל את קשריה ואת מקורביה, עקפה

מיכל שוו ר ץ
3ג יועצים ורגע היסטורי אחד

ך 1ן ד 1ך נראה בלובי של אולם־הקונגרסים, שם נ ערן כינוס חרות, כשהוא מ ס תודד עם
* 1 #111 1 1.עוזרו צחי הנגבי, בנה של גאולה כהן, ועם איש״אמונו מיכאל דקל. התייעצות-
•החרום נערכה בטרם החלה ההצבעה על הרכב הוועדה, שתקבע את הסידורי ם לוועידת״חרות הקרובה.

את 13 היועצים הראש־ממשלתיים, והגיעה הישר לבי תו של
דאש־הממשלה. לשם באה כשהיא מ צוייד ת בפרוספקטים
ובהסברים ארוכים, אודו ת סיגנונו וי צירו תיו של האמן. פרס
התרשם. הוא שלח מיי ד את עוזרתו, עליזה אשד, לגלריה. זו
סיכמה את פרטי התשורה האמנותית עם האמן, נתנה לו
הוראות אחדות והותירה אותו שמח ו טוב־לב. שווי התשורה
הוא כ־ססס* דולארי ם, שלא לדבר על ערכה האמנותי. שוורץ
חיכך י דיו וציפה, בהתרגשות. לרגע ההיסטורי, שבו תוגש
יצירתו לנשיא האמריקאי, ברוב תיקשורת ו הדר.
ימים אחדי ם לפני שהתגשם חלומו, התחילו להגיע אי תו תים
בלתי־נוחים מלישכת ראש-הממשלה. אחרי שהאמן
עמל על פי ההוראות מהלישכה, טווה חלומות וציפיות, נאמר
לו, מעורפלות, שפרס שוקל להגיש לדגן, כמתנה, ספר מפרי־עטו,
אולם ההחלטה אינה סופית. כעבור יו מיי ם הפכה
ההחלטה לסופית.
כך נופץ חלומו של שוורץ, עולה חדש, שבשבועות האח רונים
ל מד הרבה על המינהגים בצמרת הישראלית.

מה להט, ראש־העירייה. בש בוע
שעבר ישב צייץ׳ ,ברוב
כבוד. בחברתם של מנכ״ל־העי־רייה
ואישים נוספים. כל הכבודה
הזאת ראתה, בזה אחר זה, כעשרה
מועמדים לתפקיד. כרגע,
נותרו שני מועמדים מועדפים.
רפיק חלבי, האיש הח זק
בטלוויזיה, חגג בשבוע שעבר
את יום־הולדתו, חלבי לא טרח
לציין באוזני החוגגים את מיספר
האביבים שמלאו לו. בדבר אחד
לא היה ספק לחבריו: הוא נולד של שנותיו
מ־30 באחת השילטון הבריטי בארץ.

1| | 1* 11* 1ו י באה למרכז אלגנטית, טיפ״טופ, כ תמיד. היא לבשה שימלת כהה, ארוכה, נעלי שפיץ
גבוהות וגרביוני ם סכסים־כהים. כרגיל, לא משה לילי מבעלה, אריאל שרון. במשך
רוב שעות הערב תלתה בו מבטים מעריצים והיוותה מוקד־משיכה לצלמים ולעיתונאים שהיו במקום.

|11111 / /
העולם הזה 2512

מלקקים הכול, מכל הכיוונים,
וכשאתה למטה — הכול עטים
עליך כמו עיטים!״
• דני גוטפריד, יושב־ראש
אירגון הנגנים, על פרשת
הסתבכותה של עופרה חזה:
״להערכתי, היא חייבת לנו אלפי
דולארים!״
• הנ״ל על הנ״ל :״עופרה
חזה מזמן לא עושה אמנות. הצד
הכלכלי העביר אותה ואת בצל אל
אלוני על דעתם!״

• האדמירל

ויליאם

• ח״כ שימחה דיניץ:

קראו, היו״ר החדש של ראשי
המטות האמריקאים :״אבי לימד
אותי שהראש צריך להיות כמו
מצנח. אם הוא לא נפתח, כאשר
אתה זקוק לו, אתה יכול לוותר
עליו!״

,אין זה הגיוני. שכל ההישגים

דפנה כדק

כשק׳ השבוע

חשות שר
ני ת־ה ס 3ו
בא א ר
נ יס ןנתיב

בהולנד והערצתי אותו, פיתאום הופיע,
עצמו ובשרו, בביתנו. איש גבוה מאוד,
רזה מאוד, בעל אף עקום וגדול. איש
מצחיק עד דמעות.
חלק מאותם אמנים הקימו קברט
סאטירי באמסטרדם, ולפעמים ערכו
חזרות בביתנו. ואז נתקלתי בפעם
הראשונה בהמלט. זה היה המחזה הכי־מצחיק
שראיתי. הייתי אז בן שמונה,
וחשבתי שזה שכתב את המלט הינו
סופר מעניין ומצחיק.
לפני פלישת הנאצים להולנד,
בהיותי בן ,14 הועברתי עם קבוצת
ילדים פליטים לארץ, ונקלטת, בקי בוץ
מישמרות. מישפחתי נשארה ב הולנד,
ואחרי פלישת הנאצים נשלחו
הוריי, אחי ואשתו לברגן־בלזן.
אחי הבכור הצטרף למחתרת, והיה
אחד מראשי המחתרת. הוא היה פעיל
עד לשיחרור הולנד מהנאצים. כל
מישפחתי נשארה בחיים. הם הוכנסו
למחנה של אזרחים ממדינות ניטרא ליות,
בזכות בן־דודי, שהיה עורן־־דין
בחבר־הלאומים בז׳נבה, וקנה עבורם
דרכונים של איזושהי מדינה דרום־
אמריקאית.
לפני תום המילהמה הוחלפו הוריי
באזרחים גרמניים ממדינות שונות. הם
הועברו על־ידי הצלב האדום לאל־ג׳יריה.
אחר־כך חזרו להולנד, וכעבור
שנים עלו לארץ.
אחי ואשתו נשלחו מברגן בלזן
לאושויץ. אבל הרכבת שבה נסעו
ננטשה על־ידי הנאצים, בגלל הופעת
הצבא הרוסי. רוב נוסעי הרכבת מתו,
כשפשטו על הכפרים ואכלו יותר מדי,
אחרי שנים של הרעבה. לעומת זאת,
מחלת הטיפוס שאחי ואשתו חלו בה,
הצילה אותם. הם לא היו מסוגלים
לאכול. הם חזרו להולנד, אבל בתם
עלתה לארץ לפני כמה שנים.
בתקופה זו, הקשר עם מישפחתי
נותק, כמובן. אבל לפני כן, בהיותי
במישמרות, פגשתי שני בימאים. אצל
האחד, א״א וולף המנוח, מראשוני
הבימאים באהל, ביצעתי את תפקידי
הראשון בחיים( .שנים לפני כן אבי לא
הירשה לי להשתתף בהצגה שביים עם
ילדים .״אתה עדיין קטן!״ אמר).
הבימאי השני היה קלמן גילעד
המנוח. מאוד נקשרתי לאיש הזה,
ובתקופה מאוחרת יותר למרתי אצלו
מישחק באופן פרטי.
כעבור שנתיים עברתי לירושלים,
כדי ללמוד באוניברסיטה העברית.
התפרנסתי מציד־נחשים, וגם סיפקתי
נחשים חיים לגן־החיות בירושלים. שם
עשו ממני מאכיל־נחשים, לנחשים
שסירבו לאכול לבד.
עבדתי כחלבן, גנן, עוזר־בית. ניער תי
שטיחים בשכונת רחביה. זו היתה
תקופה מאוד מאושרת ומאוד יפה.
בעיקר, כשטיילתי יומיום על חומות
ירושלים. אז גם החלה הפעילות שלי
במחתרת, שעסקה בעליה בלתי־חוקית
של פליטי השואה.

3ת ק ע ריו
רננות את
המקום.״ או
הרותם הוותיק
ממשיו רהיאבק
קי ב ל תי ממנו את היסודות ה־
חשובים שיש לי בתיאטרון״,
אומר מיקי גורביץ, בימאי־בית בה־בימה
ותלמידו לשעבר של ניסן נתיב.
״יש לו מטרה ברורה שאליה הוא חותר,
והיא נובעת מהבנתו האישית את
עבודת־השחקן.״
רחל שור, גם היא מתלמידיו, אומרת
:״פעם שאלו אותי בהבימה איך
הייתי מגדירה אותו. אמרתי: אביר —
גם הלוחם וגם האביר במובן ההוליוודי.
חושבים שהוא עושה פוזה נזירית, אבל
לאמיתו של דבר הוא צנוע עם נשמה
של ילד״.
ניסן נתיב, שחקן, בימאי ומורה,
מנהל בית״ספר למישחק, שומע הרבה
מחמאות על עצמו, אבל גם הרבה הע רות
של חוסר־סבלנות לקרבות הבלתי־פוסקים
שהוא מנהל.
הוא אינו מתבייש בעצמו :״אני
מאוד לא צנוע. בעיקר בדרישותיי
ובציפיות שלי. ואינני אביר במובן
הדון־קישוטי, כפי שלפעמים מציגים
אותי. טחנות־הרוח שלי אינן דמיוניות,
אלא מציאותיות עד להחריד.״
את סיפור האהבה היוקדת שלו עם
עולם הבימה הוא התחיל לפני שנים
רבות .״ראיתי סרט על ארץ־ישראל.
רושם הגמלים שעברו בחוף תל־אביב
והעמיסו זיפזיף, היה חוויה די גורלית
לגבי החיים שלי. בעיקבותיה באו שתי
החלטות. הראשונה: אני חייב להגיע
לארץ־ישראל: השניה: אני מוכרח לע שות
הצגה עם גמלים.
״את ההחלטה הראשונה לא יכולתי
לבצע. הייתי רק בן שש. לעומת זאת,
ניגשתי להכנות לקראת ביצוע ההח לטה
השניה, שנסתיים בתפירת ראש
גמל״.

ממשיך נתיב:
נולדתי בהולנד, באמסטרדם. הורי
ממיזרח אירופה — פולין ורוסיה.
גדלתי בבית אמיד. אבי היה בעל
מיפעל ליצור דיברי־עור, וגם בעל
חנויות. ולהנאתו הוא עסק בכתיבת
שירים או מאמרים, על נושאים יהודיים,
חברתיים ואמנותיים. אמי היתה
עקרת־בית בלי שום יומרות. יידישע
מאמע. הבית היה.מסורתי.
בילדותי דיברתי הולנדית, אבל
השפה הראשונה שידעתי, קרוא וכתוב,
היתה עברית. שני אחיי, המבוגרים
ממני — אני בן־הזקונים — למדו
תורה, מישנה וגמרא אצל מורה פרטי,
שבא הביתה ללמד אותם. ובזמן שלימד
אותם, ישבתי על בירכי המורה ועקבתי
אחרי השיעור. ככה נכנסה לי השפה
לנשמה. ידעתי את פירוש המישפט,
אבל לא את פירוש המילים. אחר־כך
התחלתי לחשוב על פירושה של כל
מילה. וכל זאת כשהייתי בן שלוש־ארבע.
מאבי
המנוח שמעתי כל הזמן על

14-1

ו ₪ 0חחוש
הבימה, מכיוון שראה הצגות, ובעיקר
את הדיבוק של ואכטאנגוב. ידעתי
שקיים תיאטרון גדול מאוד, חשוב,
ומקודש. בשם הבימה. והצגה חלומית
בשם הדיבוק.
אחר״כר היתה לי אכזבה. בהיותי בן
שבע נסעתי לבלגיה, ובאנטוורפן
ראיתי שמציגים את הדיבוק. רצתי
לראות את זה. ומה שראיתי היה ביצוע
של איזו להקה יידישאית. רציתי מאוד
להתפעל מן ההצגה בזכות כל מה
ששמעתי, אבל לא יכולתי. לעומת
הקדושה שציפיתי לה, ראיתי משהו
יומיומי וקטן. יצאתי מבולבל.
אחר־כך אבי הסביר לי שזאת לא
היתה הבימה, וזה הרגיע אותי. אבל
לא לזמן רב. זה הרי אותו המחזה,

חשבתי, איך ייתכך שבמקום אחד זה
טוב ובאחר לא טוב.
כעבור שנים זה כיוון אותי לדרך
חשיבה, שמה שחשוב בתיאטרון זה
אולי השחקן.
היתה לי חוויה תיאטרלית בגיל
ארבע, שאני זוכר אותה עד היום
בפרטי־פרטים. ליצן שווייצי בשם
גרוק, שהופיע בשפה הגרמנית, ופשוט
שיגע לי את השכל. הטכסט שלו היה:
ניכט מאגליך! (בלתי־אפשרי!) .בכל
פעם שעשה משהו, לא הצליח לו ואז
אמר: בלתי״אפשרי! והטון הזה מצלצל
באוזניי עד היום. אני גם נוהג לספר על
החוויה הזאת לתלמידים שלי.
לפני שנתיים קיבלתי מתנה ממח זור
י״ט: גלויה, שעליה אוטופורטרט

של גרוק, עם החתימה שלו. אין לי
מושג איך זה הגיע לידיהם.
פרנסה מציד־גהשיס
^ אשר עלה היטלר לשילטון בגר־
^ מניה, הגיעו להולנד פליטים
יהודיים מגרמניה. ביניהם גדולי שחק ני
הבימה והקולנוע. אחדים מהם היו
מבקרים בקביעות בביתנו. אבי ואחי
הבכור, שהיה מוסיקאי — פסנתרן
ומלחין י — היו מיודדים איתם.
ראיתי כוכבים בבית, והם מאוד
ריתקו אותי. למשל, זיגפריד ארנו,
כוכב קולנוע גרמני, שראיתי בקולנוע

\ 4במדים של
^ קצין צה״ל
ף* זמן לי מודיי באוניברסיטה, מד )
* עי־הרוח, בעצם לא למדתי. הלכתי
לשמוע כל מרצה שעניין אותי בכל
הפקולטות. ובד בבד נסעתי לתל־אביב
ללמוד מישחק אצל גילעד. שאיפתי
היתה כמובן להגיע לאידיאל הילדות
שלי, הבימה. אבל לא העזתי. מי אני
שאכנס להיכל מקודש כזה?
יום אחד נתן לי גילעד פתק, ושלח
אותי לשם. הלכתי. והלא־ייאמן קרה.
קיבלו אותי.
הלימודים, בסטודיו שבניהולו של
צבי פרידלנד, נקטעו עם מילחמת־העצמאות.
התגייסתי לחיל־הרגלים,
שרתי ביחידות קרביות, גמרתי את
המילחמה כמפקד פלוגת־רגלים.
בתום המילחמה קיבלתי הודעה
מהולנד שאבי חלה בצורה אנושה.
הצבא אישר לי חופשה. באמסטרדם
פגשתי בסוניה גסקל שהיתה מנהלת
האקדמיה לבלט. היא השתייכה לקבו צת
החלוצים שעימה נמנו חיים הזז,
אברהם שלונסקי, בת־מרים ואחרים,
שעבדו בסלילת כביש עפולה־נצרת.
להולנד היא נסעה כדי להירפא ממחלת
השחפת שחלתה בה בארץ.

נתיב עם מרסל מרסו () 1964

נתיב () 1962

.טחנות־הרוח שלי מציאותיות עד להחריד

,למה שאנשים יא הבו או תי י׳
יום אחד היא שאלה אותי :״ראית
את ילדי גן־העדן?״ עניתי בחיוב, ואז
אמרה שאמיין דקרו, האיש שביים את
הפנטומימה בסרט, וגם שיחק בו, בא
לאמסטרדם כדי לקיים סדנה למשך
חודש ימים. היא הציעה לי להשתתף
בסדנה.
אני חייב לחזור, החופשה מהצבא
נסתיימה — אמרתי. אך מכיוון שהקהילה
היהודית בהולנד רצתה שאשאר
שם, כדי לפאר את הכינוסים והאסיפות
של האירגונים היהודיים במדי קצין־
צה״ל שלי, ובכובע ההיטל־מאכער
שהחזקתי בידי בכל אסיפה, פנתה
הקהילה לנספח הצבאי של צה״ל
בפאריס, והשיגו אצלו הארכת חופשה.
שוכנעתי שאני חייב להמשיך לל מוד
אצל דקרו. גיליתי בו עולמות
חדשים, שלא ידעתי על קיומם. נסעתי
אחריו לפאריס. למדתי אצלו שנה וחצי
וגם צורפתי ללהקה שלו. הייתי אז בן

לבסוף נאלצתי לעזוב את הקבוצה,
כי הוריי עלו לארץ, ורציתי להיות
במחיצתם בזמן קליטתם. אך הקשר
שלי עם דקרו לא נותק עד היום הזה.
כשחזרתי לארץ רציתי להיקלט
בתיאטרון, אבל גיליתי שאני משותק,
בהבימה למדתי מה זאת מילה. אצל
דקרו — מה זה גוף. לא הייתי מסוגל
לחבר את השניים, ולא קיבלתי שום
הצעה, אם כי כל הדלתות נפתחו לפניי,
כי חזרתי עם ההילה של דקרו.
אספתי סביבי קבוצה של צעירים
והתחלתי לעבוד איתם. ביניהם היו
נפתלי יבין המנוח, אורי זוהר, יוסי
גרבר, שימעון לב־ארי. אני לא יודע מה
הם למדו אצלי, אבל אני למדתי אצלם
המון.
העבודה בקבוצה הזאת העמידה או תי
על הרגליים מבחינת הכיוון, וה

תיב בסידרה.,בראשית״

שימוש בכל האלמנטים התיאטרליים.
התחלתי לביים במיסגרות לא מיקצו־עיות,
והחלטתי להשתלם ככימאי.
נסעתי ללונדון ללמוד בימוי בגילד־הול.
חזרתי לארץ מלא רעיונות. פניתי
להבימה ואהרון מסקין אמר :״טוב,
תהיה אצלנו.״
היגשתי הצעות למחזות, עם סיפרי־בימוי.
הם עדיין מונחים שם, אם לא
זרקו אותם. למה קיבלו אותי, אם כך?
היום, בדיעבד, אני חושב שהם העדיפו
להחזיק אצלם מישהו שלמד בלונדון

סיפוק מלא. הרמה הטכנית של
השחקנים בשנות ה־60׳ היתה ירודה
יחסית. ואז הגעתי למסקנה שכדי
ליצור תיאטרון שיהיה לרוחי, אני חייב
לחנך דור חדש של שחקנים.
פגשתי בארץ את הרווי גרסמן,
תלמיד של דקרו. שבא ללמד תיאטרון
באוניברסיטת תל־אביב. החלטנו ליצור
יחד קבוצה, והקמנו ב־63׳ את הסטו דיו
למישחק ולפנטומימה.
אחרי שלושה שבועות הארווי נע לם.
מכיוון שלא יכולתי לחלק את

,הקומוניקציה הכי־טובה שלי היא עם ילדי ם עד גיל !6׳

חדרים. במקום אחר קיבלתי פתק מה שרת
,״עליך לפנות את המקום!״
נשארתי.
המישרד בביתי. המחסן ברמת־גן.
אין אולם להצגות. ההצגות מתקיימות
באולמות שונים בכל הארץ. עבודות
שוטפות נעשות על״ידי תלמידים ומו רים
בהתנדבות, מלבד רואה־החשבון.
וכל זה למה? היעדר טוטאלי של
קריטריונים מצד מישרד־החינוך. ההק צבה
שלנו לשנה היא 46 אלף דולר.
ידוע לי שבשנים קודמות היתה ההקצ
״אני
לאנח מד 1לאמשתדלר היו ת
נ ח מד, אז דמהשהםיאה בו או תי?״
ובפאריס, ומוטב שלא יילך לה קאמרי
או לאהל.

^ פגישה של
שתי אהבות

ן * יי תי מתוסכל ואז הציעו לי ל !
1נהל את בית־הספר של הבימה.
קיבלתי את ההצעה כשימחה. הייתי בן
.30 למדתי שם איך לא מנהלים בית־ספר
לדראמה, ועזבתי. התחלתי לביים,
בעיקר מחזות ישראליים ונסיוניים,
במיסגרות שונות וגם ברדיו.
וכשהחלו לדבר על הקמת טלווי זיה.
סירבתי. רציתי בעבודה חלקית,
שתאפשר את המשך עבודתי בתיאט רון.
ביימתי כמה הצגות באהל, בתי א
ט רון האינטימי, ובעוד תיאטרונים.
זו היתה אומנם תקופה פוריה
בבימוי, אבל לא היתה לי הרגשה של

ההוראה לשני תחומים. נעלם גם השם
פנטומימה, ונשאר הס טודיו למיש־חק.
כעבור
שנתיים הפכנו לגוף ציבורי.
הסטודיו נרשם כאגודה עותומנית.
קמה ועדה ציבורית, והקצבה שנתית
ממישרד־החינוך. מאז אני מנהל מאבק
עם מנהלי האגף לתרבות ואמנות של
מישרד־החינוך.
• למה מאבקי
פעם הייתי שומע ממישרד־החינוך,
שאיש לא ביקש ממני להקים בית-
ספר. עכשיו הם לא מעזים לומר זאת.
גם איש לא ביקש מנחום צמח להקים
את הבימה, או מיוסף מילוא להקים
את הקאמרי.
• מה בעצם הבעיהז
בית־הספר עובד בתנאים לא־נורמ־ליים.
אנחנו מפוצלים. התלמידים לומ דים
במקומות שונים, ומרוחקים זה
מזה: פה אולם התעמלות, שם כמה

בה של מישרד־החינוך לבית־צבי,
בית־ספר לדראמה, פי עשר מזו של
הסטודיו. מישרד־החינוך מקציב סכומים
קבועים להכשרת שחקנים, וה שכל
הישר אומר שהוא תומך במוסדות
באותה מידה שהם תורמים להשגת
המטרות האלה. לפי עדות אנשי־תיאט־רון,
הסטודיו הוא היום הספק העיקרי
של עתודת שחקנים. למעלה מ 50
ניסינו לפנות לזבולון המר, אבל הוא
לא עסק בתרבות ואמנות. עם התמנותו
של יצחק נבון לתפקיד האמנתי שייפ תח
עידן חדש. לפני שנה קיבלתי
מידיו את כינור דוד, בזכות הצגת
התיאטרון הטובה ביותר לשנת 85׳ —
הפקת בית־הספר כולם היו בניי חוץ
מנעמי.
• אז מה תעשה אם המאבק
יסתיים יום אחדז
אני מאמין שאני יכול לפעול בהצ
לחה
כשחקן, כבימאי, כמורה. הניהול
מפריע לי למצות את עצמי בתחומים
אלה. מעת לעת אני משחק בסרטים,
אבל רק בתפקידים קטנים. אין לי זמן.
לפעמים אני גונב מעצמי רבע שעה,
כדי לצאת לעולם אחר — להציץ
באוסף של מפות עתיקות של ארץ-
ישראל ואוסף של ספרים עתיקים,
המתארים את נופי הארץ. מכיוון שאין
באפשרותי לרכוש יצירות מקוריות,
הצלחתי להגיע לאוסף של גרפיקה
עתיקה מן המאות ה־ ,16ה־ 17 וה־.18
וכאן נפגשו שתי אהבותיי: יצירות אם־
גותיות וארץ־ישראל.
• מה עוד אתה אוהבי
אני אוהב אין־סוף של דברים. ובנו גע
לעצמי — חופש לעשות מה שאני
מוצא לנפון. אני משלם בשבילו מחיר
יקר, אבל הוא שווה את כל המחיר.
• ילדי ם אתה אוהבי
כן, בטח. הקומוניקציה הכי־טובה
שיש לי עם בני־אדם היא עם ילדים עד
גיל שש.
• למה אין לך ילדים!
ילדים זה לא דבר שעומד בפני
עצמו. הם שייכים לאורח־חיים. והחיים
שלי התגלגלו כך שלא התחתנתי
במובן הפורמאלי. אני יכול להתברך
עכשיו בכך שיצרתי בעבר קשרים עם
בנות־זוג, שהיו יפים מאוד ואשר
נשארו יפים עד עצם היום החזה.
• אנשים או מרי ם עליך שאתה
אנטיפטי.
אני יודע. ולפעמים הם גם?ודקים.
אני לא נחמד ולא משתדל להיות
נחמד, אז למה שהם יאהבו אותי?
• אי ך אתה מ ס ביר את אהבת
התלמידים שלך אליך! הם אפילו
מכנים אותך אבא״.
אני לא יודע. אולי מפני שהם חשים
שאני מגלה כלפיהם הבנה.

בירכת הליצן גרוק

קבלת ״כינור דויד״ מידי השר נבון

למי, בעצם!

על מהי

אסתר ברזך

החי המידחמה בלחם

^ ין כמו הישראלים, המגייסים
את ההיסטוריה, הקרובה והרחוקה,
לוויכוח הפוליטי היומיומי. לכן, ניתוחים
היסטוריים ואנלוגיות היסטו ריות
משמשים כאן לרוב כטיעונים
פוליטיים רלוונטיים, ויש חשיבות רבה
להעמידם לפחות על קרקע היסטורית
מוצקה. נסיונו של אורי אבנרי, בגליון
ראש־השנה(העולם הזה ) 11.9לגייס
את תולדות בית שני לחיזוק טיעוניו
כנגד גוש־&מונים וכהנא, נראה אולי
מפתה, ממבט ראשון, אבל למעשה הוא
עלול לשרת דווקא את המטרה
ההפוכה. זאת, משום שהוא נותן לימין
מונופול על מהפכנים ולוחמי־חרות,
מה שמציג את מאבק הימין באור
חיובי.
הניסיון לזהות את מרד המקבים עם
מאבק דתי קנאי נגד המתייוונים הנאורים,
השואפים להשתלב בתרבות
ההלניסטית האוניברסאלית, נראה, ב קריאה
ראשונה, ממש קולע. אולם,
קשה לבססו בעובדות היסטוריות.
בניגוד לתקופתנו, היו אז כל
המאבקים החברתיים לבושים בלבוש
דתי, מאחר שהחילוניות — או רעיון
הכפירה באל — לא עלתה על דעתו
של איש. מאבקם של האיכרים היהו דיים
נגד האצולה הירושלמית המת־ייוונת
היה מאבק דתי חברתי, שקיבל
תימוכין באידיאולוגיה דתית. היה זה
מאבק נגר בעלי־אדמות שנישלו את
האיכרים מאדמותיהם, שסיבכו אותם
בחובות וגבו מהם מיסיס.
גם את האלמנט הדתי של המאבק
אין לבטל. אותם אצילים מתייוונים
נהגו במישרות הכהונה, כולל הכהונה
הגדולה, כבתוך שלהם, מכרו וקנו
אותן, לא נרתעו מלסבך את שליטי
הארץ הסוריים במאבקיהם הפנימיים
על חלוקת אותן מישרות דתיות.
המאבק נגד השחיתות הזאת לא
היה בהכרח מאבק של בני־חושך בבני־אור,
וניתן למצוא לו אנלוגיות היס טוריות
אחרות. למשל, מאבקו של ישו
נגד אותם שהפכו את בית־המיקדש ל בורסה
ולשוק, או מאבקן של עדות
נוצריות שונות כנגד השחיתות שפש־

נקרא שוב בכיתבי יוסף בן־מתיתיהו
נראה כיצד היו המאורעות שקדמו
לנפילת ירושלים, ושהוא מתאר
בזילזול כה רב, לא רק מרד, אלא גם
מהפכה מן הסוג הקלאסי: מהפכה

תולדות מילחמת היהודים. על
ראשית המרד .״והמורדים הבקיעו את
העיר העליונה ושרפו באש את בית
חנניה הכהן הגדול ואת ארמונות
אגריפס וברניקי, ואחרי־כו יצאו לשלח

ממנהיגיו הבולטים, לא הנהיג בר
גיורא קבוצה יהודית דתית, אלא ייצג
את העניים ואת העבדים (שאותם
שיחרר מאדוניהם) ,ובצבאו לחמו גם
לא־יהודים רבים.
מייד לאחר התייצבות השילטון
היהודי החדש בירושלים ובחלוקת
המישרות בין אנשי האצולה הירושל מית
,״אסף אליו שימעון בר־גיורא
אנשי־ריב רבים ושם את פניו אל
החמס, ונקל היה בעיניו לשים לבז את
בתי־העשירים״ .השילטון הירושלמי
שלח צבא כנגדו, והוא נסוג לעבר
מצדה, שם שלטה סיעת הקנאים
הדתיים.
למרות הקירבה בעמדותיהם החב רתיות
המהפכניות, לא מצאו שתי
סיעות אלה שפה דתית משותפת.
״לראשונה היה חשוד בעיני האנשים
ההם, ועל כן ציוו עליו לשבת עם
האנשים אשר הביא עימו בשפל העיר
(מצדה) והם ישבו במרומי המקום״.
בעוד הוא שאף ״לדברים גדולים
מאלה״ ,ישבו קנאי מצדה במקומם,
ועל כן פנה שמעון ״אל ארץ ההרים
והעביר קול מסביב, כי יקרא דרור
לעבדים ויתן שלל רב לבני־חוריך.
תיאוריה מהפכנית כזאת קראה
תיגר לא רק על אצולת בעלי־העבדים
היהודית, אלא על יסודות המישטר
הרומאי עצמם, והרומאים ידעו להע ריך
זאת. אחרי הניצחון דנו את שימעון
בר״גיורא למוות, ואילו את המנהיג
השני של המרד, יוחנן מגוש־חלב, דנו
רק למאסר־עולם. הוא נלחם על חרות
עמו, אבל לא עירער על הסדר החברתי
הכלל־רומאי.
אבל גם יוחנן מגוש־חלב לא היה
מנהיג דתי. שני אלה, שימעון ויוחנן,
היו מנהיגי המרד בשלבו הסופי. כלו מר,
בניגוד לתמונה שמציג אבנרי,
מצאו הרומאים על חומות ירושלים,
בשנת ,70 חברה יהודית מהפכנית
בהנהגת שני מנהיגים לא־דתיים, אחד
(יוחנן) שייצג את האיכרות והזעיר-
בורגנות היהודית, ולחם למען חרות
לאומית, והשני (שימעון) שייצג את
דלת־העם והעבדים, ולחם למען חרות

היסטוריון יוסף בן־מתיתיהו
זעם על או ב דן הפריווילגיות

מותר לגייס את ההיסטוריה לחיבוח הפוליטי היומיומי,
אבד מרד המקבים והמרד הגדוד ברומאים מוכיחים
כי אין לימין מונופול על מהפכנים ולוחמי־חירות
תה בהירארכיה הכנסייתית בימי־הבי־ניים,
שהגיעה עד לכדי מכירת כס־האפיפיורות
לכל המרבה במחיר.
ולבסוף, מאבקם של האיכרים
היהודיים באצולה המתייוונת ובבעלי־בריתה
— תושבי שפלת־החוף ההל ניסטיים
והשליטים הסלאווקיים יכולה
למצוא לה אנלוגיה היסטורית מתאימה
הרבה יותר במרד הערבי של ־1936
,1939 שבמהלכו נאבקו הפלאחים של
גב־ההר באפנדים(המתייוונים) ,בישוב
היהודי(ההלניסטים של שפלת־החוף)
ובבריטים (הסלאווקים).
חופש לעמים
^ ב ל, חטא גדול יו תר להיספ
ג טוריה (ולפוליטיקה העכשווית)
עושה אבנרי כשהוא תוקף את המרד
היהודי הגדול ברומאים כמעשה־טירוף
של קנאים דתיים חסרי״מעצורים,
ומשווה גם אותו למעשי־המתנחלים.
התעלמותו מהתכנים החברתיים של
אותו מרד פשוט זועקת לתיקון.
הנה, למשל, ציטוט מסיפרו של
ההיסטוריון ססיל רות, הרקע ההיס טורי
של המגילות הגנוזות :״מש

שהחלה בתנועת־רפורמה, אשר נתפת חה
להתקוממות לאומית ושהפכה לב סוף
למהפכה חברתית. אשר נקלעה
לקיצוניות הגדלה והולכת, והיתה
מלווה במעשי־אלימות שגברו והלכו
אף הם.
״ה׳שודדים׳ וה,מרצחים׳ של יוסף
בן־מתיתיהו מופיעים איפוא במהפכ נים
פטריוטיים(ככל שהיו אולי תועים
והוליכו עצמם שולל) .אשר חטאם
הגדול — בעיניו — היה שהם לחמו
בראשונה ברומאים שנועדו להיות
לפטרונים שלו. ולאחר מכן — בכ הונה
ובבורגנות השלטת, שהיו ידידיו
ומקורביו״.
ראוי לשים לב, כמו כן, שהאנשים
שהתנגדו לאותו מרד לא היו בהכרח
מתייוונים מסוג חדש אלא דווקא
אותם דתיים קיצוניים שנתקראו פרו שים,
שהניחו את היסודות ליהדות,
אותה יהדות שאבנרי מותח עליה
ביקורת רבה. מצד שני, דווקא במחנה
המורדים היהודיים ניתן למצוא תנו עות
ודמויות, שלא רק שלא נלחמו
למען אידיאולוגיה דתית כלשהי, אלא
אף דמו יותר לתנועות מהפכניות חי לוניות
שפעלו 1,500 שנה אחריהם.
וכך מספר יוסף בן־מתיתיהו בסיפרו

אש גם בבית גנזי־הכתבים (הארכיו־נות)
,כי ביקשו להשחית את שיטרי־החובות
לכל הלווים ולהשבית את
גביית הכספים׳,ואמרו למשוך אחריהם
את ליבות האנשים הרבים השקועים
בחובות ולקרוא חופש לעניים למען
יתקוממו על העשירים ״.כל מי שמכיר
את תולדות המהפכה הצרפתית, יזהה
מייד את האנלוגיה ההיסטורית המת אימה,
אך יתקשה מאוד לזהות בתיאור
זה איזשהו מעשה ממעשיהם של ה מתנחלים.
דרור לעבדים

עוד מספר בן־מתתיהו כי
1כאשר קרב קסטיוס גלוס לירו שלים,
לדכא את המרד ,״עזבו היהודים
את חגם ולקחו בידיהם כלי־נשק וגם
לא שמו את ליבם למנוחת־השבת, אף
כי נהגו תמיד לקדש את היום הזה בכל
תוקף•״
בקרב הזה נזכר לראשונה שמו של
שימעון בר־גיורא, איש גרש, שבעבר
הירדן. לפי שמו, לא היה האיש יהודי
מדורי־דורות, אלא בנה של גיורת.
לאורך כל המרד, שהוא היה אחד

— חרות משילטון זר וחרות משיעבוד
אישי.
בבית־המיקדש כיהנה אז כהונה
מסוג חרש, עממית( .״על כן קראו
לאחת ממחלקות הכהונה הגדולה,
ושמה יכין, ובחרו להם כהן גדול ב גורל.
ובמיקרה זכה בגורל איש אחד
ושמו פינחס בן־שמואל מכפר חפתא,
אשר לא יצא מהכוהנים הגדולים וגם
לא הבין מה היא הכהונה הגדולה, כי
היה איכר עובד אדמה״ — דברי הכוהן
יוסף בן מתיתיהו, הזועם על אובדן
הפריווילגיה של בני מעמת).
כמו כן, בניגוד למקובל לחשוב,
כאשר הטילו הרומאים את המצור על
ירושלים פסקה מילחמת־האזרחים
בעיר, ועד לכיבוש הבירה לחמו אנשי
יוחנן ושימעון ברומאים ביחד. האחדות
הזו(המאוחרת, אומנם) לא היתה סיבת
כישלון המרד, כמו שגם מילחמת־האזרחים
לא היתה הסיבה. האפשרות
היחידה להצלחת המרד היתה טמונה
ברעיונותיו של שימעון בר־גיורא, קרי
— מרד־עבדים כללי באימפריה נגד

אדוניהם. שעשה ההיסטורית האנלוגיה אבנרי, אם כן, אינה יכולה לעמוד
(המשך בעמוד ) 32

^ צ ה״ל גילה ראש ענף מזון, כי גם
חיילי צה״ל החלו נזהרים מפחמי מות.
ירדו בצריכה הממוצעת שלהם
של לחם, מ־ 750 גרם ליום בשנות ה־
50׳ ל־ 500 גרם ליום בשנות ה־ ׳ 60 ול־
200 גרם ליום, השנה.

לא הכד
יבול לקרות
^ באר ־יטבע גילה שחקן התיאט־
^ רון המקומי, המופיע בתשדירי־השרות
לקידום מכירות הספורטוטו.
כי הוא עצמו מעולם לא מילא טופס
טוטו: מעולם לא הימר ומעולם אפילו
לא שיחק בקלפים.

אץ אפס
ך* ראש־הניקרה הודיע יוניפי״,׳-
^ כי אחרי שכוחות האו״ם מנעו, ב חודש
שעבר, את הכניסה לאיזור שבו
הם מוצבים מאזרחים אשר נשאו
עימהם בין השאר 300 קילו חומר־נפץ.
200 רובים 38 ,פגזי אר־פי־גיי ו־11
פצצות מרגמה והורו להם לשוב על
עיקבותיהם צפונה, הם גם החרימו,
בתוך האיזור, בין היתר ,־ 33 אקדחים.
24 רובים 24 .רימוני־יד, שמונה פגזי
קטיושה, שיבעה משגרי אר־פי־גי
ושני מוקשים נגד טנקים.

מסילת
בן־יהודה
^ רמלה הגישה רכבת־ישראל. המי
^ נועה מטעמי ביטחון מלהעסיק
שומרים ערביים, מישפט נגד קבלן־
שמירה שהעסיק בשמירה בתחנת•
הרכבת ערבים, אך הורה להם להזדהות,
בשעת הצורך, בשמות עבריים במקום
בשמותיהם המקוריים: דויד במקום
סלאמה; יעקב במקום חוסיין: עודד
במקום מוחמר.

לא ביום
ולא בלילה

^ חיפ ה סיימו חוקרי הטכניון מח־
1קר על עלותן של תאונות־דרכים
למשק(נזקי גוף ורכוש, הוצאות איש־פוז
ושיקום, שרותי מישטרה ובתי־מישפט)
,מצאו כי ניזקה הממוצע של
תאונה הוא 16,300 דולר, כשהתאונה
הזולה ביותר היא תאונה עירונית. לאור
היום, שבה מעורבת מכונית פרטית
( 7.000 דולר) ,והיקרה ביותר — תאונה
קטלנית בכביש בינעירוני לעת לילה.
שבה מעורבת משאית או אוטובוס (378
אלף דולר).

44 + 34

הם רצו
והם אכלו

ף * צ ה״ל זוכה מהחזקת סמים חייל
שנאשם בהחזקת זירעוני קנביס
דמויי חשיש, מששיכנע סניגורו של
החייל את בית־הדין הצבאי כי הדר־עונים
שימשו להזנת ציפור הכנרית
של החייל, שבזכות אכילתם השתבחה
שירתה.
34 34 34
צדפות כשרות לפסח

ך * י רו ש לי ם הציג מו סי און ישר )
אל מיבחר תשמישי־קדושה שב מקורם
שימשו כחפצי־חולין, אך עברו
הסבה וכללו. בין השאר: רימונים
לקישוט ספרי־תורה, שהיו, בגילגולם
הראשון, גביעי־שמפניה מכסף; חנוכיה.
שהיתה, בגילגולה הראשון, קסדה של
חייל: פרוכת לארון־הקודש, שהיתה,
בגילגולה הראשון, אדרת של קיסר
אוהד־יהודים. וקערת סדר־פסח. שהי־תה.
בגילגולה הראשון. קערת־חרסינה
להגשת צדפות.

העולם הזה 2512

שינאה אפורה כשק

הטלוויזיה דיווחה על בואו של נשיא קהיליית־הברית גרמניה,
האציל ריכארד פון־וייצזקר (תירגום שם־המישפחה. :איש־שקי־החיטה״)
.אוזני היתה כרויה לנ גינת
ההימנונים. רציתי לדעת:
איך ארגיש אני, ואיד ירגישו
צלילי השיר
אחרים, לשמע
״דויטשלנד איבר אלס״ ,המנוגן
על־ידי תזמורת צה״ל על אד מתה
של המדינה היהודית.
התיזמורת ניגנה משהו. היא
כמעט סיימה את מלאכתה, כא שר
תפסתי לפתע שהיא מנגנת
את השיר ההוא. במכוון או שלא
במכוון — ואני מניח שבמכוון
— היא ניגנה את המנגינה
בתיזמור השונה לגמרי מן המ וייצזקר
קובל.

כדי כך שגם אני, ששמעתי את השיר מאות פעמים
בילדותי, לא היכרתי אותו.
ובכל זאת, זה היה השיר. והאורח היה נשיא גרמניה, הסמל
העליון של אותה ארץ. ואנחנו קיבלנו אותו בסבר־פנים יפות.
מלבד כמה עסקני מיפלגה, איש לא מחה ולא התנגד. וכאשר הוא
ביקש לקרוא לי לשיחה קצרה בעת קבלת־פנים(אחד ממנהיגי
הירוקים בגרמניה ביקש ממנו לדבר איתי) נעניתי ברצון. לא רק
מפני שהוא איש סימפאטי, בעל ריעות נכונות בשטחים שונים,
אלא גם מפני שלדעתי אנחנו, הישראלים, צריכים לעודד את
המגמות החיוביות בגרמניה החדשה, האחרת.
אחרי השיחה חלפה מחשבה בראשי: גרמנים הרגו שישה
מיליון יהודים. מעולם לא היה פשע מתוכנן כזה, ומעולם לא
היתה שינאה כשינאתנו — ״שינאה אפורה כשק״ ,כפי שקרא לה
נתן אלתרמן.
והנה, עוד בימי חיינו, באה ההתפייסות. והיא מעמיקה משנה
לשנה.
אם כך, יש תיקווה.
אנחנו מוקפים אויבים. הם הורגים בנו, ואנחנו הורגים בהם.
הדם זורם והשינאה לוהטת. אך איש מהם לא הרג שישה מיליון
יהודים. וגם לא אחוז אחד מן המיספר המיפלצתי הזה. וגם אנחנו
לא ביצענו אצלם הרג של מיליונים.
יש שינאה. אבל אין היא דומה לשינאה ההיא. ואם לשינאה
ההיא בא הסוף, אצל רבים וטובים — כי אז יבוא הסוף גם
לשינאה של היום, ונתפייס עם האויבים של היום.
אני מקווה שזה יהיה בימינו.

נוסף על כל אלה פועל, כמובן, החינוך הדתי, האומר שההומו־סקסואלים
הם חוטאים, העושים את הרע בעיני ה׳ היהודי והנוצרי.
אילו
חיינו במאה ה־ ,14 היו עכשיו הורגים את ההומו סקסואלים
ברחובות, מגרשים אותם מערים וממדינות, שורפים
את ספריהם ואת סרטיהם, מבודדים אותם בגטאות סגורים, או
מעלים אותם על המוקד.
זה לא יקרה. אבל יש מגמה לגירושם מן החברה, לבידודם,
לנידויים.
משמע: אחרי ההתפתחות של השנים האחרונות, שאיפשרה
להומוסקסואלים לחיות סוף־סוף את חייהם כאנשים מן הישוב,
לצאת מן המחבוא, להודות בנטיותיהם ולהתקבל בחברה, מת חילה
מגמה הפוכה, כשעל בני המיעוט הזה להסוות שוב את
עצמם, להעמיד פנים, לחיות חיים של שקר.
החברה האנושית לא תצא נשכרת ממגמה זו.

חייל חוזר הביתה
במשך חמש שעות ישבתי וראיתי סרט. לא סרט שלם, אלא
רק את הרבע הראשון של הסרט.
כאשר זה נגמר, הצטערתי. לא רציתי לקום. הייתי מוכן לשבת
עוד חמש שעות רצופות, לפחות.
הסרט נקרא היימאט. בגרמנית ,״היים״ הוא בית, בדומה

<זורי <זבנדי

1יי

אבן על בל גיל
עוד כמה מילים על סידרתו של אבא אבן, מורשת:
יש לה ערך חינוכי רב, ביהוד לבני הדור הצעיר ביותר. חלק
גדול ממנו זוכה בחינוך מעוות ומסורס, המתאר את היהודים כ״עם
לבדד ישכון״ ,בעל תרבות ייחודית ויחידה, מול ים של גויים
חסרי־תרבות, שטופי־זימה, שניסו להרוג את היהודים בכל האר צות
ובכל התקופות, והממשיכים בכך בימינו.
הסידרה של אבן מתקנת את התמונה. היא משבצת את
התרבות היהודית המפוארת במיסגרת התרבות האנושית הכללית.
היא מצביעה על התקופות והארצות, שבהן התקבלו היהודים
בידידות על־ידי העמים האחרים. היא מחזירה את הגאווה ליהדות
הספרדית, ומתארת את התקופה שבה היתה היא העילית
התרבותית של העם היהודי. היא מראה את תור־הזהב, כאשר
הערבים והיהודים חיו ופעלו בצוותא, באחווה פוריה.
כל זה נאמר באנגלית נמלצת, בשעות המאוחרות של הערב.
אני מבקש להקרין את הסידרה מחדש, בדיבוב עברי. כלומר:
לבקש את אבא אבן לחזור על הדברים בעברית, או להחליף את
קולו בקול של קריין, כרי שגם בני 12 יצפו בו בהנאה.
כחינוך נגד הגיזענות והלאומנות, זה שווה כל מחיר.

שופט בבית־הכלא

המחוז הלבן
בימי הביניים פשטה באירופה המגיפה השחורה. היא עברה
מעיר לעיר, מארץ לארץ, והשאירה אחריה מוות וחורבן. מיליונים
ניספו תוך שנים מעטות. ערים שלמות התרוקנו. המחלה היתה
איומה מכל מילחמה.
העמים אחוזי הפחד והבהלה עמדו חסרי־אונים ואובדי־עצות
מול המגיפה. הרופאים לא ידעו מה מקורה וכיצד היא מתפשטת.
איש לא חלם אז עדיין על חיידקים, ואיש לא ייחס את התפשטות
המחלה לעכברושים, שירדו בנמלים מן האוניות ופשטו ברחבי
היבשת.
מחוסר הסבר אחר, נמצא הפיתרון הפשוט ביותר: היהודים. הם,
הזרים, השונים, מעבירים את המחלה. הם מרעילים את הבארות.
וכך, בארץ אחרי ארץ, הוטלו גזירות על היהודים. הם נרדפו
עד צוואר, נרצחו וגורשו.
עכשיו יש בעולם מגיפה של איידס — תיסמונת הכשל
החיסוני הנרכש. רבים כבר משווים אותה למחלת־הדבר של
המאה ה־ .14 אלפים ניספו, והיא פושטת מארץ לארץ. ממדיה
גדלים בטור הנדסי. יש המנבאים כי בסופו של דבר תהרוג מאות
אלפים ואף מיליונים.
אין אוהבים לדבר על המחלה. משוחחים עליה בלחש. פלוני
נדבק. אלמוני נפטר. עד למותו של רוק האדסון, לא רצה איש
להודות בכך שלקה במחלה הנוראה.
מי אשם במחלה? ״ההומוסקסואלים. זה קורה בגללם. הם
מעבירים אותה.״
זה מתחיל להזכיר קצת את היהודים בימי־הביניים.
יש, כמובן, הבדל חשוב: האשמת היהודים במוות השחור היתה
עלילה ותו לא. האשמת ההומוסקסואלים בהפצת האיידס מת בססת,
כנראה, על עובדות מדעיות בדוקות.
אך קיימת תהום בין העובדות ובין ההיסטריה ההמונית,
ההולכת ומתפתחת לנגד עינינו. הרופאים קבעו שהמחלה עוברת
רק במגע מיני. אר כיום יש כבר החוששים לתת יד להומו סקסואלים.
יש החוששים לנגוע בכוס או בספל בביתו של
הומוסקסואל, או להזמין אותו הביתה. שמעתי שבחברה מסויימת,
שבה יש ריכוז של הומוסקסואלים, העובדים האחרים מסרבים
לעבוד במחיצתם.
בכל זה יש משהו מתופעת האנטי־שמיות הנושנה. ההומו סקסואלים
הם מיעוט בחברה. הם זרים. הם שונים. אפשר לזהות
רבים מהם. יש מהם התופסים מישרות בכירות. אפשר להצביע
לעברם באצבע. אפשר לדבר עליהם בלשון ״הם״ ו״אנחנר. הם
מיסתוריים, איכשהו.
הפסיכולוגים אומרים שהגברים ה״נורמליים״ מתקשים
להתייחס אל בני מינם ההומוסקסואליים ללא מבוכה ושינאה,
מפני שיש או היו לכל גבר איזשהם רגשות הומוסקסואליים
חבויים, מודחקים, והוא לוחם בהם. השינאה •להומוסקסואליים
היא, איפוא, במידה מסויימת שינאה עצמית, וביטוי לפחד מפני
יצרים בלתי־מודעים.

קרה שעם מפותח, עם תרבותי, עם שהוליד מתוכו סופרים דגולים
ופילוסופים מזהירים, עם של איכרים הגונים וישרי־לב, חלה
במחלה הממארת הזאת.
חשוב להבין זאת, כדי ליצור בעוד מועד את הנוגדנים לאותה
מחלה, אותה המחלה התוקפת עכשיו גם אותנו. אולי הסרט יעזור
לנו להבין.

למילה האנגלית ״הום״ .״היימאט״ פירושו ארץ־הבית, נוף־הבית,
נוף־הילדות. זה יותר מאשר מולדת או מכורה, יותר מאשר
״פאטריה״ הלאטינית או ״מאתרלאנד״ האנגלי. זו לא סיסמה או
מליצה. זה דבר הצובט את הלב.
הסרט, על 11 פרקיו ו־ 16 שעותיו, מתאר את תולדותיה של
מישפחה בכפר בדרום־גרמניה, מתום מילחמת־העולם הראשונה
ועד לא־מכבר.
חייל בא הביתה, אחרי מילחמת־העולם הראשונה. במשך
ארבע שנים לא היה בבית. במשך שיבעה חודשים היה בשבי
הצרפתי, ולא כתב גם מיכתבים. בהגיעו לכפרו הוא רואה את אביו
הנפח בעבודה. בלי אומר ודברים הוא נוטל לידו פטיש, ועוזר.
האב אינו אומר לו שלום, ורק אומר ״תפוס כאן!״ הם עובדים
ביחד, שותקים. איכר גרמני אינו רגיל להפגין רגשות.
החייל נכנס הביתה. אמו מחבקת אותו בלי אומר. הוא יושב
ליד השולחן. מסביבו מתכנסים הקרובים והשכנים, שרבים מהם
שיכלו את בניהם במילחמה. מדברים. אך החייל הוא כמו אילם.
הוא מביט ניכחו, ופניו קפואות. מי שראה את זוועות המילחמה
אינו רוצה לספר, אינו רצה לדבר. כל מי שהיה אי־פעם חייל קרבי
יודע בדיוק מה מתרחש בליבו.
וכך הלאה, סצנה אתרי סצנה. עסקן מקומי מברבר בטקס
חגיגי על הנופלים, שציוו לנו את החיים. העולם כולו נגדנו, אבל
לנו לא איכפת. יום יבוא, ואיש חזק יוביל אותנו אל הגאולה.
השחר יפציע.
כעבור שעודשעתיים של סרט בא המשיח. בברלין הרחוקה
נערכת תהלוכת־לפידים, והפירר מגיע לשילטון. הכפר, שבו לא
היה תחילה אף נאצי אחד, נחפז ללבוש את המדים החומים.
איכרה קשישה אומרת לבעלה, בפרטיות של חדר־המיטות:
״הכל ניקנה בהקפה. באחד הימים נצטרך לשלם את החשבון!״
חוכמת־איכרים עתיקת־יומין.
אך הצעירים נלהבים. אחרי שנים של הידרדרות כלכלית, של
מצוקה ומשבר, מתחיל הכל לזוז. יש עבודה. יש כסף .״עידן חדש
התחיל״.
אי־שם יש מחנודריכוז. אי־שם קורה משהו ליהודים. אבל
העידן החדש התחיל, עידן של פריחה כלכלית, ניצחונות פולי טיים
קלים, זקיפות־קומה לאומית. ורק האיכרה הקשישה ממשיכה
לפקפק.
3683 הניצבים בסרט הם תושביו של כפר אמיתי באותו חבל.
הכל מדברים בניב מקומי, שגם יודעי״גרמנית מתקשים להבינו.
לפעמים הוא מזכיר יידיש, ולא במיקרה — שהרי הבסיס של
יידי ש הוא הניב הגרמני של חבל־הריץ מלפני 900 שנים, והניב
בסרט הוא הניב של אותו חבל לפני דור או שניים.
הסרט אינו בא להשיב על שאלות. הוא מתאר הווי. צופים בו
כמו שקוראים ספר — פרק אחרי פרק, ולא בבת אחת. אך מעל
לכל היצירה מרחפת השאלה, זו שהטרידה אותי כל חיי: איך זה

״אחרי כמה שנים הבנתי שאפשר אולי לעזור לבני־ארם, אבל
אי־אפשר למצוא את האמת ואת הצדק,״ התוודה השופט־לשעבר
דוב איתן בראיון בהעולם ה?ה ,״השופט נעשה קהה יותר לסבל
האנשים״...
איני יודע אם איתן קרא אי־פעם את הספר עיני האח הניצחי.
אם לא — מן הראוי שיקרא.
לפני שבועיים כתבתי על ספר של סטפן צווייג, שעות הרות־גורל,
והזכרתי ספר שני של אותו סופר, שגם אותו קראתי בגיל
8או .9מאז רודף אותי הסיפור הזה. עכשיו קראתי אותו שוב,
במהדורה גרמנית חדשה.
זוהי נובלה בת 50 עמודים, בסך הכל, שגיבורה הוא אציל הודי
בשם פיראטה, לוחם בלי חת ובלי דופי. כאשר עלו המורדים על
עיר הבירה והכל נטשו את המלך, יצא פיראטה בראש חבורה
קטנה, הפתיע את האוייב והיכה אותו שוק על ירך. הוא הרג במו
ידיו את ראשי המורדים בקרב. בבוקר הסתכל באנשים שהרג,
ומצא ביניהם את אחיו. עיני אחיו המת הביטו בו, ומאותו הרגע
חדל מדרך המילחמה וההרג.
המלך רצה למנותו כשר־צבאו, אך פיראטה ביקש חסד. מעתה
אינו רוצה לעסוק עוד אלא בעשיית צדק בלבד. הוא התמנה
שופט.
הכל היללו את חוכמתו וצידקתו, כפי שהיללו קודם לכן את
גבורתו ותעוזתו. הוא היה שופט־צדק, ושימעו הגיע לקצות־תבל.
באחד הימים הובא לפניו רוצח, שהרג 11 בני־כפר. קרובי הקור בנות
ביקשו להוציאו להורג.
אולם פיראטה אמר :״החיים הם מן האלים, ואל לו לאדם
לפגוע באלוהי.״ הוא דן את הרוצח ל־ 11 שנות מאסר, שנה על
כל רצח.
אולם השפוט לא הודה לו .״אתה נוטל ממני את החיים בדרך
אכזרית ...מדוע אינך קוטל אותי? אני הרגתי, איש מול איש, אבל
אכזרי גזר־דינך ״.הרוצח הביט
בו, ועיניו היו עיני האח הנצחי.
המילים רדפו את פיראטה,
ובאחר הימים התגנב אל הכלא,
שיחרר את הרוצח למשך חודש,
על דיברתו, ותפס את מקומו
מבלי שאיש הרגיש בכך. הוא
ישב במחשכי הכלא, במעמקי
האדמה. ואחרי חודש הגיע ל מסקנה
כי הישיבה בכלא היא
הנורא שבעונשים. מאותו הרגע
סירב להמשיך ולשפוט, ויצא
ליער, לחיות כמתבודד.
שם, חשב, אינו יכול לעשות
עוול לאיש. אך הוא טעה. שימעו
של המתבודד הצדיק יצא ברבים. אנשים נטשו את נשותיהם
וילדיהם כדי להידמות לו ולהתבודד, וכך.גרמו עוול למיש־פחותיהם.
פיראטה הבין כי אל לו לצדיק להתבודד ולפרוש מן
העולם. הוא חזר אל חצר המלך וביקש לשרת שם בעבודה הבזויה
ביותר — הטיפול בכלבים. מישפחתו גירשה אותו, העולם שכח
אותו, וכאשר הגיעה שעתו למות נקבר כאחד העבדים.
מכל הסיפור נחרת בזיכרוני הלקח הפשוט: אל לו לשופט
לשלוח אדם לכלא, אם לא התנסה בעצמו בעונש זה. כאשר שופט
שולח אדם למעצר ״עד תום ההליכים״ .במשיכת־קולמוס קלה.
מה׳ הוא יודע על בית־המעצר? מה הוא יודע באמת? וכאשר הוא
גוזר חמש או עשר או עשרים שנות־מאסר על אדם חי — האם
הוא יכול בכלל לדעת מה זה?
אני מקווה שסיפרון זה יתורגם שוב לעברית ויופיע בקרוב
במהדורה חדשה. אם כן, כדאי להמציא עותק אחד לכל שופט
במדינה. כדי שיזכור, ביושבו על כס־המישפט. את עיני אחיו
הניצחי.

ז הם אומרים...מה הן אומרות...מ ה הם אוסרים...חה הן אומרות...מה ה

דב נייגר:

רות קרייצר־רביב:

רוברט ידיד:

,ני רשם בעיתונות על, אין ל קנו ת כוו מיו ם ״רג שו ת״ כלבי חבר״
מערימי־מס, מרתיע!״ ללא המלצה רפואית!״ המצרים הם כבדי ם!״
עולם הבוהמה בארץ בהיסטריה כללית. בזה אחר זוז,
בראש חוצות או מפה לאוזן, מוזכרים שמות של זמרים,
כונבי״טלוויזי ה או ד מויו ת פופולאריות אחרות, כחשודים
בהעלמת מס״הכנסה, על־ידי אי רישום מדויי ק של הב^-
נסותיהם.
הנושא המדובר ללא הרף קיבל גם תפנית היתולית,
כשהזמר משה גיאת, אשר הצהיר כי הוא נקי־נפיים ודר ש
להחמיר עם אותם שעברו על החוק, נעצר בעצמו כחשוד
בהעלמת מס.
פניתי לדב נייגר, מי שהיה עד לאחרונה נציב מס־ההכנסה,
וביקשתי לשמוע את דעתו על ההיסטריה שגרם
יור שו בתפקיד, י איר רובינוביץ.

• מנכיונך כנציב מס־ההכנסה — כשעולים על
אנשים מפורסמים, י ש בכך גורם מרתיע כלפי
הציבור?
קודם־כל, רצוי לציין כי מתפרסמים רק שמותיהם של אנשים
שכבר הובאו לפני שופט ושוחררו בערבות. לא כל מי שנחקר שמו
מתפרסם. חס־וחלילה! באשר להרתעה — בוודאי שיש בכך משום
הרתעה. מנסיוני נוכחתי לדעת, שכאשר המיבצעים של מס־ההכנסה
הפכו לשיגרה, העיתונות היתה מפסיקה לדווח עליהם.
הנושא היה יורד מהכותרות, ואז אנשים היו מתעוררים ושואלים
אותי :״לאן נעלמתם? הפסקתם לעבוד?״
ברור שלא הפסקנו, אף זה לא קיבל ביטוי בתיקשורת, והמודעות
לעניין ירדה.
הפירסום בהחלט מגבש רתיעה ומודעות בקרב הציבור הרחב.

• בשיחות עם אמנים הרגשתי, כי הם חשים
שעושים עליהם עליהום ושהם שעיר־לעזאזל, רק
בגלל היותם מפורסמים.
תמיד כשתופסים כמה אנשים מאותו הענף נוצרת אווירה של
כאילו עליהום. מצד אחד אין זה נכון, מכיוון שמס־ההכנסה מעולם
לא זנח את התיקים הגדולים באמת, של העלמת הכנסות. אולם
מצד שני אין להקל ראש בחומרת העבירה, שבה נתפסו כמה
אמנים. אי־רישום של הכנסות, מסווג אומנם כעבירה טכנית, אך
זוהי עבירה מהותית! לו היו תופסים את אותו אדם, לאחר שכבר
הגיש את דיווחיו למס־ההכנסה — זאת היתה עבירה מהותית!
עוד בתקופת כהונתי החלו לעבוד על הצעת־חוק, שתגדיל את
העונש המקסימלי על אי־רישום הכנסות, עד לשלוש שנות־מאסר.

מדבריך ניתן להבין, כי אתה סומד ידיך על
פעולותיו האחרונות של יור שך.
במשך שנים התלוננתי על מחסור בכוח״אדם במה שקרוי קו־מנדו־מס־הכנסה.
הנה, כעת הוסיפו 250 אנשים, והדבר מתחיל
לתת את אותותיו בשטח.
אני תומך בהחלט בפעולות האלה, אך אסור להסתפק בהן.

השמועה עברה מפה ל אוזן: סוף־סוף נמצאה תרופת-
הפלא שתעצור את המכורים לדיברי־מתיקה, סוף־סוף
יהיה ניתן להתגבר על אחת מתופעות־הלוואי הפחות
אסתטיות של תקופת״השפע -עודף השומן. שמו של
החומר הגואל הוא כרומיום.
אולם בטרם ינהר עם־ישראל בהמוניו אל בתי המיר־קחת
והטבע למיניהם, פניתי לרות קרייצר־רביב, די אטני ת
קלינית, כדי לשמוע פרטים על התגלית. קרייצר״רביב
נשמעה מעט מסוייגת מהפלא החדש.

• מה החידוש שבחומר המדובר?
לאחרונה התפרסם מחקר, שהוכיח כי ניתן לפקח על הצורך
הגופני בדיברי־מתיקה, על־ידי שימוש בכרומיום.

• מדוע חקרו דווקא בדיברי־מתיקה, ולא בדיברי־מאכל
אחרים?
מכיוון שהסוברים הפשוטים, המצויים בדיברי־מתיקה, מעלים
באופן מיידי את רמת־הסוכר בדם והופכים מייד לשומנים. רבים
הם האנשים, שבעת מתח ועצבים מוצאים את הפיתרון המיידי
בצריכת־סוכר. המתח מוריד את רמת־הסוכר בדם ואז חל הצורף
הדחוף למלא את המחסנים.
הבעיה היא שההרגל הופך לכפייתי, ממש התמכרות. יש כאן
היבט פסיכולוגי־רפלכסיבי: כשרע לי — אני פונה מייד למתוק.
כפי שהורגלנו בילדותנו — דיברי־מתיקה כפיצוי על שרע לנו,

או כפרם על התנהגות טובה.

• כלומר: י ש הבדל בין אכילה כפייתית לבין
הצורך הפיסי במאכל מתוק.
בוודאי. דרישה לדיברי־מתיקה היא תופעה נפרדת מזלילה
כפייתית. באופן הכרתי המתמכר יודע שהמתוק יעשה לו טוב,
ובאופן תת־הכרתי הוא מקשר רפלכסיבית את הרגשתו עם
הפיתרון — דיברי־מתיקה!

• האם הכנסת ל שימו ש את התגלית החדשה?
כן, מכיוון שהיא שומרת על רמה יציבה של סוכר בגוף. אולם
זהו רק חלקיק מטיפול מקיף ויסודי שאני ממליצה עליו. בראש
ובראשונה, מלבד הטיפול הפיסיולוגי, אני ממליצה על טיפול
התנהגותי משלים.
המחקר המדובר הוכיח, כי אנשים שהחזיקו שבוע אחד ללא
דיברי־מתיקה וקיבלו את הכרומיום, חזרו לסורם, בעוד שרק
אותם אשר החזיקו מעמד לפחות שלושה שבועות ללא דיברי־מתיקה
— גברו סיכוייהם לשבירת ההרגל הבלתי־בריא הזה.

• אפשר להשתמש בחומר ללא המלצת רופא או
אדם המוסמך לכך?
בהחלט לא. את החומר אומנם ניתן להשיג, אולם אני מאוד
ממליצה שלא לרוץ ולקנות ללא ייעוץ, שיקבע את המינון הנכון,
הזמן הדרוש והטיפול ההתנהגותי המשלים.

חסן־עיסא, הקונסול המצרי באילת, סיפר ב הזד מנויו ת
רבות כי מאז שהגיע ארצה רכש מיספר רב של חברים
ישראליי ם .״חברי הטוב ביותר ״,התגאה פעם ב אוזניי,
״הוא רובר ט י די ד״.
אחרי רצח שיבעת הישראליים בראס״בורקא נודע לי,
כי המצרים חשים מעט נבוכים, מעט מנודי ם בישראל.
פניתי לידיד, העושה את שרות״המילואים שלו בי חיד ת
דובר״צה״ל והמכהן ב חייו האזרחיים כמנכ״ל מלון, ו שאלתי
אותו על הרגשתו בימי ם אלה.

• כיצד הכרת את חסן עיסא?
הכרתי אותו ביומו הראשון בארץ. זה היה לפני ארבע שנים.
הוא התארח בבית־מלון שבו הייתי מנהל־קבלה. מייד התיידדנו.

• זאת היתה תחילתה של תקופת יחסינו עם
המצרים. לא נרתעת מחברות כזאת?
לא, לא היתה לי שום רתיעה. מכיוון שגדלתי בארץ ערבית,
בלבנון, היכרתי את החתך של החברה הערבית — במיוחד את
העילית. פרט לכף, לא היו לי בעיות תיקשורת עקב מחסום של
שפה. זה שאני דובר ערבית עזר לי לעצב קשר אמיתי בין שנינו.

• התיידדת עם מצרים נוספים?
כן, בוודאי. הייתי מאוד בידידות עם השגריר הקודם, סעד
מורתדא. התיידדתי גם עם מי שמכהן כיום כשר־הנפט המצרי,
עבד־אל־הארי קנדיל. הוא ביקר אז בארץ, במיסגרת מישלחת של
מכון־הנפט המצרי. הוא נמנה עם ידידיו הקרובים של עיסא, וכיום
הוא גם ידיד שלי.
מלבד זאת, יש לי מכרים מצרים נוספים.

• איך הגבת בעיקבות הרצח? האס השתנתה
תחושתך כלפי חבריך המצרים?
ריגשותיי היו מאוד מעורבים, כבדים. במיוחד שלא יכולתי
להאשים את ידידיי המצרים במעשה האיום הזה, מכיוון שדעתם
בנושא זהה לשלי ולזו של ישראלים אחרים.
היתה לי בעיה. לא ידעתי כיצד להגיב, אז שתקתי במשך כמה
ימים. ידוע לי שהם חשו בכף, ולא נעים לי — אבל נקרעתי בין
חובתי החברית לבין תחושתי כישראלי בעל־מישפחה.

— דפנה כדק

סינידגה פן־איזנשרייבר:

נירה יצחקי:

יחיאל ספרא:

בשבילי, ארנ סנדו ט ..אתה ח״ברהסתנר קדימה ..בעזות קלטת גם ירדים
היה אבא ודא אגדה!״ בתיקווה, ולא אחווה בזעם!״ חילוניים עולים לתורה!״

השבוע התקיימו הצגות״ההרצה הראשונות של אלכסנ דר
פן. אני, שהברתי את האיש מקרוב במשך כמה שנים,

פחדתי ללכת. פחדתי להתאכזב, לגלות דברי ם שלא ידע תי,
פחדתי שההצגה תמחוק לי את הזיכרונות הפרטיים.
סינילגה פן־איזנ שרייבר, בתו של פן, היתה בהצגת־ההרצה.
שאלתי אותה מה היה אומר פן אילו ישב באולם.
אילו פן היה יושב באולם, לא היו מציגים אותו על הבימה.
בזמנו פנו אליו וביקשו לעשות סרט על חייו, והוא סירב
בעקשנות .״כל עוד אני חי, אני חי!״ אמר .״אחרי מותי תעשו מה
שאתם רוצים!״

• מה שראי ת על הבימה — זה הסיפור של אבא
שלך?
אסור להתייחס להצגה כאל ביוגרפיה, אלא כאל ציוני־דרך
בחייו. פן, ב־ 66 שנות־חייו הסוערות, יכול היה להיות רקע לעשרה
מחזות. ההצגה מראה חלקים אחרים מחייו וחלקים אחדים מדמותו
הססגונית. עשו את המחזה אנשים צעירים שלא הכירו את פן,
וגילו אותו תוך כדי העבודה. ברור שכאשר גילו אותו, למדו
להכיר אותו ולאהוב אותו, ואת האהבה הזאת הם מצליחים
להעביר.

• לוא ע שו את ההצגה אנשים שהכירו את פן,
האם היא היתה נראית אחרת?
אני מניחה שאז היא היתה יותר נוסטלגית. אותי דווקא משמח
שעשו את ההצגה האנשים שעשו אותה. יש בה הרעננות של
גילוי, ואולי דווקא זה יסקרן את הנוער, שלא ידע את פן, לדעת
יותר, לקרוא יותר.

• את מרוצה?
אי־אפשר לדרוש ממני להיות אובייקטיבית. אסור לשכוח
שבשבילי פן היה אבא, ולא אגדה.
אני חושבת שזו הצגה היודעת לכבד את זיכרו של אלכסנדר

הגלריות לאמנות היו הראשונות שנפגעו מהמצב
הכלכלי. כבר שנתיים שיש הסכם בלתי״כתוב בין כל בעלי
הגלריות, שהם לא פותחים ביום הראשון בשבוע. בשיחות
שלא לציטוט מספרים לי שפשוט לא מוכרים כלום. אבל
כנראה שיש אנשים שאינם יודעי ם את המצב, ולכן הם
שולחים להם בדו אר הזמנות לפתיחת גלריה חדשה
לאמנות.
שאלתי את נירה יצחקי, בעלת גלריה שלוש החדשה
בנווה״צדק, האם לא סיפרו לה שהגלריות הוותיקות
עומדו ת ריקות מאדם.
המיקרה שלנו הוא שונה. אנחנו — שותפי, האמן חוני המעגל,
ואני — לא השקענו עשרות אלפי דולארים כדי לראות רווחים
מאמנות בזמן קצר. שכרנו מקום תמורת 250 דולר לחודש, ואנחנו
מקווים שלפחות בהתחלה נוכל להחזיק מעמד. בעזרת האמנים
המציגים אצלנו, שכל אחד מהם ישלם 300 דולר לתקופה שהוא
מציג.

• הגלריות הטובות והידועות אינן גובו ת כסף
מאמנים. אז למה שיבו או אליכם?
כי הגלריות הטובות והידועות כמעט לא מוכנות להציג אמנים
חדשים. יש אצלם תור ארוך מאוד של אמנים ידועי־שם, ולקבוצה
גדולה של אמנים אין למעשה איפה להציג.

• אתם מקווים לפריחה מחודשת של נווה־צדק.
סיפורו של רחוב שינקין, שקם לתחיה ואחר־כך גווע,
לא מפחיד אתכם?

תאמינו או לא, אפילו הדת עוברת לאלקטרוניקה. פך,
לפחות, בחצרו של יחיאל ספרא. את קולו של ספרא כולנו
מכירים כבר 25 שנה, כקריין טעמי״המיקרא בקול ישראל.
אבל מרדיו, כידוע, קשה לחיות, ולכן ספרא מלמד כבר
שנים בני״מיצווה לשיר את ההפטרה שלהם. לאחרונה הוא
מלמד את הילדים בצורה אכטטרנית: הוא פשוט שולח
להם קסטה.

• איך אפשר להסתדר בעזר ת קסטה — הרי כל ילד
צריך לקרוא משהו אחר בטקס הבר־מיצווה שלו?
נכון מאוד, ולכן התיישבתי ועשיתי כ־ 70 הקלטות שונות, כדי
שאת תוכלי לבוא אליי ולהגיד לי, למשל, שהבן שלך צריך
לעלות לתורה ביום 19 בנובמבר .86 אז אגש למדף ואוציא את
הקסטה המתאימה לתאריך הזה.

• כמה זמן היה דרו ש לילד ללמוד ל שיר את
ההפטרה שלו, לפני עידן הקטטות?
כדי לדעת את תפקידו כיאות, ילד צ ריו לבוא אליי פעמיים
בשבוע, במשך ארבעה חודשים.

• ובכמה ז מן הוא ילמד בעזר ת הקלטת?
קודם כל הוא ילמד בזמנו החופשי, ואני מניח שתקופת־הלימוד
תהיה קצרה בחצי מאשר בלימוד רגיל.

• מה עם מחירים?
אני לוקח 200 דולר כדי ללמד ילד באופן פרטי. קלטת עולה
60 דולר.

• מי קונה קלטות לבני־מיצווה?
הרבה מאוד אני מוכר לחוץ־לארץ. כאן פונים אנשים שגרים
רחוק מהמקום שלי, ובכל זאת רוצים ללמוד ממני. פונים גם הרבה
מאוד ילדים, המסרבים ללכת לרב בעל זקן ופאות.

• כלומר, בעיקר חילוניים?

גם הוני, שנולד בשכונה, וגם אני, שגרתי בה שנים ארוכות,
בטוחים לגמרי שנווה־צדק הוא המקום המתאים ביותר בתל־אביב
להיות מרכז לאמנות מכל הסוגים. בארץ, אם אתה רוצה לעשות
משהו, אתה חייב כל הזמן להסתכל קדימה בתיקווה, ולא אחורה
בזעם — אחרת לא יקום פה כלום.

• לא צריך להיות רב כדי ללמד ילדים את
ההפטרה?

• אופטימיות זה דבר יפה מאוד. י ש גם מישהו
ש עוזר לכם, לפחות בהתחלה, מבחינה כספית?

מה פיתאום? צריך להיות מומחה לטעמי־המיקרא, וצריך
להכיר את סדר הפרשות וההפטרות לפחות שנה מראש.

קיבלנו כמה תרומות ממוסדות פרטיים, ואנחנו מקווים
שעיריית תל־אביב תיתן משהו, מלבד המחמאות.

• מה אתם רוצים שהעיריה תיתן?
העיריה הבטיחה לנו כבר ב־ 1981 מיבנה לגלריה. עד היום הם
לא עמדו בהבטחתם, ולכן לקחנו את העניינים לידיים ושכרנו
מקום. כולנו מקווים שהעיריה תבין לבסוף שאנחנו לא מתכוונים
לעשות כסף מהמקום, אלא לפתוח מרכז תרבות וגילוי אמנים
צעירים. איך יכולה עיר גדולה להתקיים בלי זה?

כמובן. תראי את הקלטת שלי ליהודי עם שטריימל וקפוטה,
והוא שולח אותך ואותי לעזאזל!

• כל שנה זה משתנה?
כן. אותה פרשה תשנה מקום בשנה הבאה. אם היא תחול בראש
חודש, למשל.

• עד עכ שיו גבי ת 200 דולר מכל ילד. עכ שיו אתה
גובה .60 אתה סובל מעודף כ פן?
לא מעודף כסף אלא מחוסר־זמן.
מלבד זאת, העובדה שילדים חילוניים רבים עולים לתורה
בעזרתי, עושה לי, כאדם מסורתי, שימחה גדולה5 .ם זה משהו.

דניאלה שמי

• צמדצ מו ד דו לר
• צמד דולר׳ ל הכנ ס ה חו ד שי ת
• ^ ק ד דו לר מדד |

ותהנה מריבית מוגדלת, ומאופציה מיוחדת להבטחת שער הדולר מפני שינויים
אפשריים בסוף אוקטובר.

הנחות על רכישת קרנות נאמנות
״ספיר״ ו״חלמיש״ ,קרנות נאמנות להכנסה שוטפת, נמכרות עכשיו במחיר •סוד׳,
בשאר הקרנות הנחות של: מ־ 0.250/0עד! 1.250/0
פטור מלא מעמלת פדיון לבעלי מניות ההסדר הבנקאיות.
* ההטבות ניתנות גם לקהל הרחב.

בנק המזרחי המאוחד

:ם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם7ה1...גם זו,

צל״ש

פינת בן־יהודה
פיטריות שמפיניון — פקועיות (ביחיד —
פקועית) .סירופ — שירב. סקיטבורד —
גלגשת.
אגב, שאלתי את נורית רייך מהאקדמיה בתל־אביב
מה זה המילה התורנית הזאת, פישור, ואיך
אומרים את זה בלועזית, למשל. נורית שאלה את
השאלה את ד״ר יגאל ינאי, המזכיר המדעי של
האקדמיה, והוא, אחרי שישב עם אנשי מישרד־החוץ,
שלח לי את התשובה. פישור: סאזסאת
.א 01£1^ 710א )?0 \1? £ 0 \115£. 0 0

צל״ש אמיתי מגיע לאיש שהמציא את השקל
החדש והעלה את מורל העם באופן תלול.
פיתאום רואים אנשים צוחקים בארצנו. אנשים
משלמים חשבון בבית־קפה וצוחקים, עולים
לאוטובוסים וצוחקים, קונים עיתון וצוחקים. כל
פעם שאדם נותן את הראש־סיכה הזה לאדם אחר.
שני האנשים מתפרצים בצחוק.
יופי, עם. ככה זה צריך להיות. אתם צריכים
ללכת ברחובות כשאתם צוחקים. אחר־כך, בבית.
תבכו, אם תרצו.
להתרחב בחלל

הוא התוול
אני עומדת ברמזור אדום. רגל אחת על
הקלאץ׳ (מצמד, בטח מצמד) ורגל שניה מתופפת
לצלילי אדמה. אדמ תי מהרדיו. לידי נעצרת
מכונית אדומה. הנהג עושה לי סימנים לפתוח את
החלון הימני שלי, כדי שאוכל לשמוע את מה
שהוא רוצה להגיד לי. אני פותחת. אולי הוא,
למשל, רוצה להגיד לי שנבחרתי לנהג המצטיין
או לאם־השנה או לדונה אידיאלה. אולי הוא
יודע שזכיתי בפיס? אני פותחת את החלון שלי,
שלא אפסיד את הבשורה שלו.
תגידי, מי את?
שושנה דמארי.
לא. באמת.
מה באמת?
את לא זוכרת אותי?בטח זוכרת.
נו, תזכירי לי מאיפה?
מריבקה (מחשבה מהירה. כל אחד מכיר איזה
ריבקה, אז אולי זה יצליח).
יאללה, בחיי! איך שכחתי?
אתה רואה!
מה נשמע אצלה?
נפטרה, לא שמעת?
מה? מתי? אני משתגע? לא ידעתי (הפרצוף
שלו מתעוות).
אור ירוק. אני נוסעת. הוא נוסע. איך הרגתי
אשה לא מוכרת ועשיתי איש אחד המום ועצוב.
גועל־נפש מצדי. אבל אני לא אשמה. הוא התחיל
ולי כבר אין כוח לשטויות האלה של מאיפה־אני־מכיר־אותך.

עם־פלא
מדינת
ישראל היא פלא. ככה אומרים עלינו
אנשים שגרים בחוץ־לארץ, כשמתחשק להם
לשים לנו איזה מחמאה.
אף פעם לא הבנתי למה מדינת־ישראל היא
פלא. בסך הכל בא אליה עם שלא היה לו איפה
לגור ובנה מדינה, שחלקה הצליח וחלקה לא. אז
מה הפלא?
הפלא הוא שמדינת ישראל, במשך 37 שנות־קיומה,
לא נעשתה המדינה הכי־מוצלחת, הכי־מודרנית
והכי־עשירה בעולם. זה הפלא האמיתי.
תראו לי עוד מקום בעולם שתושביו הם
גאונים בני גאונים כמו אצלנו.
הנה דוגמה: אם, למשל, ב שווייץ היה יוצא
חוק שאסור לפרסם שום מחיר בדולארים, אלא
רק בפרנקים שווייציים, מה היו השווייצים
עושים? כלום. היו מפרסמים רק בפרנקים, כדי
לא לעבור על.החוק.
׳בארץ שלנו, שבה האיי־קיואים נשפכים לרחובות
כמו גשם משמיים, ברגע שיצא החוק הזה,
כבר עשו ממנו בריחה נורא מצחיקה. הנה, תראו
מה עשו. רשמו הכל בדולארים, אבל תיכף ומייד
מחקו את הסכום בפס דק־דק.

חינ 1ך אשכרה

כפר־סבא
צ מר ת כ פר־ סבא
פנטהאוז דופלקס החל מ

$ 8 5 7 0 0 0

קדוו סנדר
4חדרים החל מ

$ 6 9 7 0 0 0

4.5חדרים החל 0־

בני־ברק
דירת דופלקס ברחוב עמק יזרעאל

797000

כל הזמן מתקדמים. ממציאים חומרים חדשים,
סיגנונות־בניה חדשים, מפתחים כלים פונקציונאליים
יותר ויותר, מחווירים את הצבעים,
מחפשים ייחוד, מוותרים על מגע אישי.
הנה חדר־רחצה חדיש, שצולם לירחון אמ

5 9 7 0 0 0
במקום $00.לז$7

לכניסה מיידית מחיר
הזדמנותי למהירי החלטה.

רמת־גן

דירת 4חדרים מפוארת
בבניין צמרת רמת־גן
במקו $80^ 00
תוכנית מפוארת :
2חדרי רחצה, מערכת וידי או מרכזית,
סאונה פינית, שטיחים מקיר לקיר
בחדרי שינה, חדר תרבות וספורט,
מטבח משוכלל עם ריצוף קרמיקה.

ראשון לציון
מבחר של דירות בכל העיר
במחיר הזדמנותי חסר תקדים.

נו, אז איפה אלה שצריכים לשמור על אכיפת
החוקים? הלכו לישון. ככה זה כשכל העם יותר
חכם מכל הפקידים שלו.

מישחק חדש של אורדע, המיועד לילדים
שכבר יודעים לקרוא ולכתוב, הוא מילי ם במע גל.
המישחק מיועד לשניים או ארבעה מש תתפים,
המטילים קוביה, וסופרים, לפי המיספר
שהתקבל, את האותיות על לוח־האותיות.
מהאותיות שעלו בגורל מנסים המשחקים לחבר
מיספר מילים גדול ככל האפשר.
לדעתי, המישחק שווה רק אם הילד משחק
עם הורה או מישהו אחר משכיל ממנו, כי אחרת
הילדים יחזרו על המילים שהם יודעים ולא
ילמדו מילים חדשות.
על כל המישחקים שראיתי בימי״חיי כתוב
שהם חינוכיים. הפעם הם צודקים. באמת מישחק
חינוכי. בעיקר בגלל העובדה שההורים תמיד
מנצחים את הילדים, וככה הילדים רואים מי
בבית יותר חכם ממי.

ריקאי. הדבר העגול ליד המגבת הוא הכיור.
העמוד מחזיק מנורה והדבר הנראה כמו כניסה
לחללית הוא מיקלתון.
אז לפני שממשיכים לרוץ עם הק-דמה, אנא
עיצרו את העולם רגע. ממש מתחשק לי לרדת.

סתם סלט נהדר

בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבה מהסוג שכל אחד מביא משהו. ביקשו ממני לתרום סלט לעניין.
הבאתי סלט, שמתי אותו על השולחן ואז ניתן האות להתחיל לדבר על יעל דיין. אחר־כך כולם אכלו
את המאכלים של כולם וכל אחת שאלה מי עשה את זה ומי הכינה את ההוא. הסתבר שאני עשיתי
את סלט תפוחי־האדמה ומייד הצטופפה לידי חבורה מצומצמת שבאה לברר נקודות־מפתח, כמו באיזה
תבלינים השתמשתי, כמה רוטב צריך ואם הסלט צריך לעמוד או שאפשר לאכול אותו מייד, ובכלל
איד עושים סלט כזה. אז, הנה איר עושים. למרות שאתם לא השתתפתם במסיבה ההיא, מגיע גם לכם.
מבשלים 8־ 10 תפוחי־אדמה בינוניים בקליפה, ואחרי שהתקררו מקלפים אותם ופורסים לפרוסות.
מקלפים גם שני בצלים גדולים ופורסים גם אותם לפרוסות. עכשיו לוקחים קערת־סלט גדולה ויפה
ומסדרים עליה שתי שורות של פרוסות תפוחי״אדמה ושורה אחת של פרוסות בצל חי. על הכל בוזקים
ביד רחבה את שני התבלינים המעניינים והנדירים ששמם מלח ופילפל שחור, וביד עוד יותר נדיבה
שופכים על הכל שמן וחומץ(בערך רבע כוס מכל אחד מהם, אבל אפשר גם יותר) .מערבבים בקלות
ומגישים לשולחן.

מסובך, מה?

שיטה חר־אביבית לזירח הגשם * אמא ש1מרח מפני בוה של 1
דליה לביא מרבה עוגות לא תמיד מרבה נכסים הצנחנים באים ן

חבבים
את חביב
כל מי שהיה בצנחנים מכיר את
רס״ר הבסיס חביב. על הרס״ר
הנחמד התרגשה צרה: בנו בן ה־15
לקה במחלת הלוקמיה. הרופאים פסקו
כי הילד זקוק לניתוח דחוף של

ך 1ךין 1ך ו צפתה בהתפעמות, י חד עם מפורסמים נוספים, בשמונה
צנחנים שהפגינו צניחה חופשית אל כר״הדשא. אחרי
שנחתו הצנחנים בשלום, ניגש אל פרי הצנחו בי״ג׳יי וורר והרים אותה

1.4 111

בזרועותיו, בעודו חובש את מיצנפת הצניחה. וורף משתתף בישראל
בצילומים של סרט פעולה אמריקאי. פרי דיגמנה בהתנדבות, י חד עם
חברותיה, עבור רס״ר חביב וקרן הצנחנים במסיבה שנערכה בכרי־הדשא.
אינפוזיה שימשש

פו של איש״העסקים שלום פנסטר.

השתלת מח־עצמות, שיבוצע בבית־חולים
בארצות־הברית. הוצאות הני תוח
והאישפוז נאמדות ב־ססו אלף
דולר.
בעלי מועדון הקומקום שליד הס־פורטק
בתל־אביב. נידבו את המועדון
וכרי־הדשא שמסביבו, למסיבה שתכ ליתה
איסוף כספים למען בן הרס״ר.
המסיבה החלה בצניחה חופשית של
שמונה צנחנים, שירדו בדיוק אל
המקום שסומן להם על כר־הדשא.
אחר־כך ניגשו האורחים אל השולחנות
הערוכים והתכבדו בארוחה נהדרת.
בסוף היתה גם תצוגת־אופנה, שבה
דיגמנו מיטב הדוגמניות, בהתנדבות,
לטובת המטרה האנושית.

אסר חנץ

מפקד מרחב השפלה של המיש־טרה,
החל את הקריירה הקרבית
שלו בצנחנים. למסיבת איסוף־התרומות בא חפץ ב•

ביגדי״ספורט קלים. ב חייו הפרטיים נוהג איש״המיש-
טרה לרוץ בכל בוקר כמה קילומטרים טובים, לפני
שהוא יוצא לעבוד תו. לכן הוא לא עשה חשבון לגיזרה.
הירורה מתוקה

ת ך 1ך ן ןן ך ין ו ! ושותפו, טיבי דגן, ניסו להא-
| #1 1111 כיל את אשתי של ברוך.
|1 1 4
העיתונאית שלי שרמן, במגש של עוגיות-קרם. בריף

היה בסוף שנות השישים שחקן כדורסל במכבי רמת־גן.
ואחר״כך של מלון היל טון התל״אביבי, בו הא כיל
הרבה אנשים חשובים מ אוד שהתארחו במקום.

ברוק שילדס, אליזבט טיילור,
יהודי מנוחין, השגריר סמואל לואיס
ועוד הרבה חשובים אכלו ונהנו מן
העוגות של השף־קונדיטור בריד
שרמן — אכלו וליקקו את הש פתיים.
אבל לשף המוכשר לא יצא מזה
הרבה. הסיבה: עד לפני זמן לא רב הוא
היה השף של מלון היל טון -איש
חשוב, בעל תואר וכבוד, אבל שכיר.
לפני כמה שבועות החליט שרמן שגם
לו מגיע לעשות קצת כסף מהכישרון
שלו. קם והצטרף לקונדיטוריה תל־אביבית
ידועה, שאותה מנהל טיבי דגן,
גם הוא קונדיטור בעל שם־זהב.

סתיו עליז במיוחד
בתלי אביב
ביום החמישי שעבר נדמה היה
שהחורף לא יבוא לעולם. נכון, היתה
קצת קרירות באוויר, אבל הריח היה
עדיין ריח של קיץ, ובלי טיפת גשם.
במועדון א טר קצי ה החליטו לע שות
מה שעשה חוני המעגל, ולזרז את
בוא הגשמים. במקום אורגנה מסיבה
עליזה. ראשית היתה תצוגת־אופנה,
שכל הכנסותיה הוקרשו על״ידי בעלי
המועדון לילדים שאמותיהם יושבות
בכלא.
אחר־כך באו המשקאות והשירה.

אריק לביא, שייקה אופיר ואריק

! ווןןןןןןןךן העדיף לשתות בלילה הסתווי דוקא קוקטייל טרופי
| מגביע משותף עם פנינה כ הן( מי מין) ויפה פיירמן. פנינה
זיא מעצבת״אופנה. היא תיכננה את הדגמים שהוצגו באותו ערב במועדוו

!111 111

אטרקציה. שטרן הוא אחד הבעלים ב מועדון המפואר. עוד מישהו שנהנה
מאותו קוקטייל היה הזמר אריק סיני, שבא עם י די די ם ושתה לכבוד תקליטו
החדש שלום לך תיקווה עצובה. נהנים נוספים, באותו ערב: הרבה יפים ויפות.

סיני היו הבולטים. חוץ מזה היו עוד
הרבה יפים ויפות, שחגו עיגולים ונשאו
עיניהם לשמיים, לראות מאין יבואו
העננים.
מי שלא נהנתה מהמסיבה היתה
הבארמנית היפה של המועדון. בתום
המסיבה היא גילתה שיושבי אחר
השולחנות חמקו החוצה בחסות החשיכה
והותירו מאחריהם חוב של 100
אלף שקל.

ברי ר תכנן מראש

אירים יצחקי היא דוגמנית בולטת ביופיה.
בזמן האחרון יש לה חבר חדש, ראובן, בנה
היפהפה של הכוכבת דליה לביא, אשר בא
לישראל כדי לשחק בסרט כוח מחץ דל תא של

י 7טד

רסוח

חברים למימזגה בוננזה, אחרי שהסתיימה
רישמית של תערוכתו החדשה בגלריה
ידה צעירה ונאה, אך סירב לגלות את שמה.

גולן־גלובוס. מאז הכירו השניים זה
את זה, מלווה ראובן את חברתו היפה
לכל תצוגה שבה היא מופיעה. ביום
השישי היתה לאיריס תצוגה במועדון
תל א בי ב שלנו בצפון תל אביב.
חוץ מראובן, היה לאיריס עוד
מלווה. היתה זו אמא אתי, שעזרה
לבתה להחליף תילבושת, והביטה
בשקט כיצד בתה והשחקן הצעיר מת חבקים,
מתנשקים ומתלטפים בלהט.
בתום התצוגה ירד הזוג הצעיר אל
הדיסקוטק, שם הופיע אריה מום קינה
בשירי שנות השישים. בן רגע
התארגנו הדוגמניות ומלוויהן למסיבה
ספונטאנית לכבוד הזוג היפה. הם
רקדו, שתו ושרו.
מדי פעם, בטוב ליבו ביין, עלה אחד
הזוגות וחולל רוק אנ׳רול פראי על
הרחבה, בעוד הקהל המופתע מוחא
כפיים והתיזמורת רק מגבירה את
הקצב.
בצר עמדה איריס אחרת —
הדוגמנית אירים שר, המתגייסת
בעוד חודשיים.
גם ליד רחבת הריקודים צפתה אמא
אתי באיריס וראובן, ושוב לא הוציאה
מילה מפיה. תשאלו בשביל מה צריכה
איריס לערב את אמא בחיי־הלילה
שלה?
אין לה ברירה. אירים יצחקי היא
רק בת 15 וחצי.

ך \ 1ן ך 1הוא בנה של השחקנית דליה לביא. על
1כתפו נשענת הדוגמנית אירי ס יצחקי.
בתצלום למטה: שלושה חברים עליזים של ר אובן -

אסתר ארליך, איילה חלא ו אלי אמבר. כל הצעי רים
האלה היוו מידג ם מייצג של המתארחים במו עדון,
שנהנו גם מתצוגה וגם מ שירי שנות הששים.

מוניס וצתה דוו ת מהנביש, לגדר את בתה בבית
שרה. ולעשות וס מסאז״ם. החוק אינו מרשה

1117

^ בנות הביטו, פעורות־פה, על
( \ מוניק שירדה מהמונית לבושה
חליפה צנועה ונעלי־עקב .״חברה!״
אמרה מוניק ,״היום זה היום!״ היא
הוציאה מארנקה חבילת כרטיסי־ביקור
וחילקה אותם לחברותיה למיקצוע
העתיק ביותר בעולם .״אתן רואות!
אמרתי לכן שאני אעשה זאת!״
שלוש שנים עבדה מוניק יחד עם
כל הבנות בחוף תל״ברוך. היא היתה
מתלבשת כמותן ,,מתאפרת כמותן
ועובדת שעות ארוכות מאוד, כמעט עד
השחר. היא לא הסתירה מחברותיה את
חלומה .״יום אחד אני אפתח מכון מאס רים
אלגנטי בשכונת־צמרת ליד תל־אביב
ואפסיק לעבוד על הכביש. אתן
עוד תראו!״ היתה מצהירה בכל
הזדמנות. אבל לכל אחת מהבנות היה
חלום משלה, שעזר לה להתגבר על חיי
היום־יום המפרכים והמשפילים, והן
התייחסו לחלומה של מוניק כמו
לחלומותיהן שלהן, כאל דבר שלא
יתגשם.

אירוסי,
לא זגומי
לוש שנים חסכה מוניק פרו *
/טה לפרוטה. היא לא השתתפה
בחינגות שערכו הבנות מפעם לפעם
אחרי העבודה, ולא צרכה סמים. מעולם
לא היה לה סרסור, ואת כל כספה חסכה
אצל לקוח קבוע שלה, שהיה פקיד
בבנק. לפני חצי שנה אמרה לבנות, כי
שמה עין על בית מוקף גינה באיזור
מפואר והיא עומדת לשכור אותו .״אני
ארהט אותו כך שייראה כמו מהסרטים!
יהיה שטיח לבן ווילונות־קטיפה.
התאורה תהיה מוסתרת בתוך הקירות,
ואני אלבש משהו שייראה גם צנוע וגם
מלהיב,״ סיפרה לבנות.
מדי פעם היתה מוניק מביאה
לעבודה דפים שתלשה מתון־ עיתוני־אופנה
זרים, והראתה לבנות .״זו תהיה
התילבושת שלי,״ אמרה להן, והראתה
חלוק לבן, צמוד לגוף, שנסגר ברוכסן
לכל אורכו .״החלוק יהיה לבן ושקוף

ומתחתיו אלבש חזיית־מלמלה שחורה
וביריות. זה ידליק כל גבר, אבל יהיה
אסור לגעת בי! אני רק אעשה מסאז׳ים
ביד, לא אשכב עם הקליינטים ולא אתן
להם לגעת בי.״
חלומה של מוניק עורר בשלב זה
גיחוך קל אצל חברותיה .״איפה תמצאי
פראיירים שיסכימו רק להסתכל ולא
לגעת?״ שאלו אותה, והיא ענתה :״זה
יהיה מקום אכסקלוסיבי! יבואו רק על
פי הזמנה בטלפון, ואני אקבע מה
יעשו, אם לא ירצו, שיילכו להם
הביתה. זה בית שלי ואני אקבע מה
יעשו שם!״
הערב היה הערב האחרון שלה בתל־ברוך.
היא הביאה איתה בארנק הגדול
עוגות ויין וחילקה לבנות .״זהו, יותר
לא נתראה כאן!״ אמרה להן בסיפוק.
״אספתי את כל הכסף, שכרתי את
הווילה וקניתי את הרהיטים, אפילו
הבגדים שלי מוכנים. מחר אני מזמינה
את הקליינט הראשון,״ אמרה בקול
מלא גאווה. היא חילקה לבנות את כר־טיסי־הביקור
המהודרים שהביאה והן
קראו אותם בתמיהה ״מוניק!!! מכון
לעיסוי בסיגנון אירופי! משהו מהסרטים!״
היה כתוב בכרטיס, שנשא גם
מיספר־טלפון.
לבנה, חברתה הטובה ביותר של
מוניק, נשקה לה על לחיה ואמרה :״זה
יום גדול! אני באה איתך לחגוג!״ הן
מצאו מונית ונסעו לבית־קפה בתל־אביב,
שם היו נוהגות לעיתים לסיים
את לילן.
הן הזמינו קוניאק ושוחחו .״איך
תשיגי קליינטים?״ שאלה לבנה, ומר
ניק אמרה :״ראשית, כבר מסרתי להר בה
קליינטים ותיקים את מיספר־הטלפון
החדש שלי, וחוץ מזה אני
אפרסם מודעות בעיתונים. אולי בהתחלה
זה יילך קצת קשה, אבל אני בטוחה
שהקליינטים יחזרו אליי ויביאו גם
אחרים, זה יהיה משהו מיוחד בארץ.
הקליינטים לא יצטרכו לחשוש ממחלות,
לא יסתבכו עם המישטרה ולא יחששו
שיפגשו מישהו שהם מכירים. כל
אחד יבוא לשעה הקבועה רק לו. הכל

יהיה נקי ומכובד. האווירה תהיה אירו־טית,
אבל לא זנותית, והמסא׳ז שהם
יקבלו יביא להם יותר תענוג מכל הד פיקות
המהירות במכונית או על קרטון
בשפת־הים.״
״לא האמנתי שבאמת תעשי את זה.
זה בטח עלה לך המון כסף ומאמצים,״
אמרה לבנה.
״את זוכרת את הלילה ההוא שע ליתי
על מכונית מרצד ס לבנה, ונסע תי
עם קליינט והוא איים עליי בסכין
ולקח לי את כל הכסף ואחר־כך זרק
אותי מוכה ועירומה ליד הקאנטרי־קלאב?
זהו! אז נשבעתי שאני יוצאת
מהעסק המלוכלך והמסוכן הזה. אם
היה לי מיקצוע אחר, הייתי עובדת בו.
אבל את יודעת שמאז שנכנסתי להריון,
בגיל ,16 והוריי זרקו אותי מהבית,
לא עשיתי שום דבר חוץ מזנות. אני
מוכרחה להרוויח כסף בשבילי ובשביל
מלכה, בתי. היא כבר בת ,12 ילדה
גדולה וחכמה, ואני לא רוצה שיום אחד
מישהו יגיד לה, אמא שלך זונה׳ .לכן
חשבתי על הפיתרון הזה.
״הבית ששכרתי הוא מספיק גדול
כדי שתהיה בו גם דירה בשבילי ובש ביל
מלכה וגם מכון מסאז׳ ,לא יהיה
שום שלט ושום דבר שיגרום לילדה או
לי מבוכה. השכנים לא ירגישו שום
דבר, כי יבוא רק גבר אחד בכל פעם,
וגם זה רק פעמיים־שלוש ביום ״.אמרה
מוניק.
זונה מזמן המנדט
ך 1בנ ה נאנחה .״אוף, לוא רק
) הייתי יכולה גם כן לעשות את זה.
כבר נמאס לי לשכב עכם כל המאג־

לבית־זונות זה בית שבו עובדת יותר
מבחורה אחת בזנות. אז אם אני לא
שוכבת עם הגברים ורק אני עובדת
בבית שלי, אף אחד לא יכול לעשות לי
כלום.״

ייקים האלה ולהיות נתונה לחסדיהם.
אף פעם אני לא יודעת לאן הם יקחו
אותי כשאני בתוך המכונית שלהם.
והגב שלי כבר הרוס מהפוזות האלה
בתוך המכונית. גם שפת־הים והקרטו־נים
הורגים אותי, ואני ממש הרוסה
מהמעצרים של השוטרים המחורבנים
האלה. אולי את מקבלת גם אותי
לעבודה במכון שלך?״ שאלה.
מוניק הנידה בראשה .״את יודעת,״
אמרה ללבנה ,״שאני לא יכולה לעשות
את זה, אם עובדות במכון שתי בחורות,
זה על פי החוק בית־זונות, והם יכולים
,לעצור אותנו ולהתחיל מישפטים. אני
לא רוצה להסתבך, לקח לי כל־כך
הרבה שנים לצאת מהעסק הזה,
שאפילו בגללך אני לא מוכנה להס תבך.״

״בחיי שאת חכמה. התייעצת עם
עורך־דין?״ שאלה לבנה .״לא,״ אמרה
מוניק ,״אבל את זוכרת את ברטה? זאת
שעובדת עוד מזמן המנדט, הזקנה
הזאת? היא יודעת יותר חוקים מעורכי־דין,
אני התייעצתי אתה. היא אמרה לי
שהיא חושבת שאם אני לא שוכבת עם
הקליינטים שלי זה בכלל לא זנות.
אפילו אם אני עושה הרפיה ביד. כי
זנות זה רק לשכב עם גבר תמורת כסף.
היא אמרה לי שגם זנות זה בעצם לא
עבירה. ואני יכולה לשכב עם מי שאני
רוצה אפילו תמורת מיליון. היא אומרת
שמה אסור על פי החוק זה רק לנהל
בית־זונות או לשדל את הגברים לזנות.
את יודעת את העניין הזה שאסור לנו
לעשות תנועות או לקרוא לגברים
שעוברים. אם הם ניגשים אלינו לבר זה
בסדר, אנחנו לא עוברות על החוק.
אבל היא אמרה שעוד הבריטים קבעו
שהם נגד בתי־זונות, וההגדרה שלהם

מדור להכחדת זכויו תיו המישפטידת של האזרח. אין
המדור מ תיימר לתת יי עו ץ מי שפטי ספציפי, ובכל מיקרה
יתכן שוני בגלל הבדלים בעובדו ת באו תו מיקרה מסויים.

תדריך

החוק א מו אוסר מעשי זנות בעולעצמם, אבל קובע עניוו ת
הקשורות בדרך זו או אחרת בזנות. העיסוק במכירת מין
תמורת בסף אינו עבירה על פי החוק.

החוק אוסר לחיות על רווחיה של זונה או לקבל חלק

מהאומן. עבירה זו עונשה עד חמש שנות מ א סר( סעיף 199

• 1לחוק-העונשין.)1977 ,
_ החוק אוסר להחזיק מקום לשם עיסוק בזנות. העונש על
1החזקת מקום בזה הוא עד חמש שנות מאסר. העונש על
>1השברת מיבנה לשם מסרה זו הוא עד שישה חוד שי מאסר
(סעיפים 209ו 20*-לחוק״העוגשין).
החוק מעניש מי שמתיר לקסין בגילים שבין שנתיים ל .
שבע־עשרה
לבקר נ בי ת־זונו ת או להתגורר נו. העונש על

י עבירה זו: עד שלוש שנות מאסר (סעיף 208 לחוק-
העונשין).
החוק אוסר ל שדל אד ם במקום עיבורי, בדי בור או בתנו _
עות,
למעשה בלתי-מוסדי. שידול עונשו עד שלושה חוד שי

1מאסר (סעיף (209א) לחוק-העונשין).

^ בבית שלכם!״
ך * א שר חזרה לביתה החדש, הנץ
^ כבר השחר. היא נכנסה לחדר שבו
ישנה בתה ונשקה לה על מיצחה. אחר־כך
הלכה לחדר־השינה ושכבה במיטה
הגדולה והרכה. היא לא יכלה להרדם,
כל״כך היתה מלאת התרגשות. היא
קמה ולבשה את החלוק המיקצועי
החדש שלה, פתחה את המחיצה שהובי לה
מהדירה אל החלק האחר של הבית,
שם היה ממוקם המכון, והתיישבה
בכורסה .״אף אחד לא האמין לי
שאצליח לצאת מזה,״ חשבה בחיוך של
ניצחון ,״כעת כבר לא איכפת לי אם
יורד גשם או לא, אם המישטרה עורכת
מצוד או הגיע מפקד חדש למיחלק־המוסר.
זהו! אני יצאתי מהעסק!״

עיניה החלו נעצמות והיא חלמה על
עתיד ורוד.
השבועות הראשונים עברו כמו
חלום, הטלפון לא הפסיק לצלצל,
ומוניק בחרה את הלקוחות והזמינה
אותם לשעות הבוקר, כאשר מלכה
למדה בבית־הספר, או לשעות אחר־הצהריים,
כאשר מלכה הלכה לחוגי
בלט וקרמיקה. היא לא נפגשה עוד עם
חברותיה הקודמות מתל־ברוך, ושמחה
על ניתוק הקשר. היא קיוותה כי כך
פתחה בחיים חדשים, ללא שאריות
מהעבר.
הלקוח האחרון של היום שכב מנומ נם
על ספת־העיסוי. מוניק יצאה מהחדר
על קצות אצבעותיה והחליפה את
חלוק־העיסוי בבגד־המארחת שנהגה
ללבוש אחרי הטיפול. היא מילאה את
האמבטיה הוורודה במים חמימים,
והזמינה את הלקוח להיכנס לשם.
״כשתצא, נשתה כוס־קפה,״ אמרה לו.
מוניק ישבה ליד שולחן־הקפה,
עישנה סיגריה וחיכתה ללקוח שיצטרף
אליה. היא חשבה כמה יפים החיים.
צילצול בדלת העיר אותה מחלומותיה.
היא לא האמינה למראה עיניה,
כאשר ראתה מי עומד בפתח .״מה אתם
עושים כאן?״ שאלה בפחד ותמיהה ,״זה
הבית שלי!״ הוסיפה .״יאללה, יאללה,
תפסיקי לסבן לנו את המוח, מוניק,
אנחנו מכרים ותיקים!״ אמר לה בחיוך
ראש־החוליה, איש מיחלק־מוסר, שאותו
הכירה מוניק היטב מהמעצרים
הקודמים שלה בחוף בתל־ברוך .״אז
מה, התקדמת בחיים ופתחת בית־זונות,
הא?״ אמר לה הקצין, ודחף אותה
כשהוא מתקדם לתוך הדירה. הלקוח
ההמום עמד נוטף מים בחדר־האמבטיה
וניסה להתעטף במגבת .״מה אתם

רוצים?״ שאל ,״כבר אי־אפשר לבקר
ידידה?״
אנשי המישטרה פרצו בצחוק גדול.
״ידידות נחמדות יש לך, חביבי,״ אמרו
לו .״כעת בוא תספר לנו מה היא עשתה
לך וכמה שילמת לה, כמה פעמים היית
כאן ומי עוד עובד כאן יחד עם מוניק?״
השוטרים הוציאו את הגבר לחדר
השני ורשמו מפיו עדות. מוניק נדרשה
להתלבש וללכת עם השוטרים .״לאן
אתם לוקחים אותי? מה עשיתי בכלל?״
צעקה מוניק .״את חשודה בניהול בית־בושת,״
אמרו לה השוטרים .״אתם לא
יכולים לקחת אותי מכאן, זה הבית
שלי! אני גרה כאן עם הבת שלי ואם
אני שוכבת עם מישהו זה לא עסק
שלכם! תבדקו טוב בבית שלכם ותראו
אם הנשים שלכם לא עושות אותו דבר,
אולי תלכו לעצור אותן?״ שאלה בייאוש
גובר והולך. אחד השוטרים סטר
על לחיה והיא נלקחה בכוח למכונית,
שחיכתה בפינת הרחוב.

^ >,זה מזיק
^ למישהור

* * ו ד באותו לילד שמעה מוניק
} את קולה של לבנה, הצועקת אליה
מבעד לחומות אבו־כביר .״מוניק!
מוגיק! את שומעת אותי?״ לבנה סיפרה
לה בצעקות כי אחת הבנות שעבדה
איתן בתל״ברוך מסרה למישטרה על
מקום עבודתה החדש של מוניק .״היא
לא רצתה להזיק לך, אבל את מכירה
את המאנייקים האלה, הם עוצרים
אותנו ולא משחררים עד שאנחנו
נותנות להם איזה מידע, והיא חשבה
שזה ממילא לא יזיק לך, אז היא מסרה
את הכתובת שלך למישטרה. אל
תדאגי! אני אביא לך עורר־דין,״ צעקה
לבנה.
״ככה! החלטת לחסוך שכר־טירחת
עורך־דין והתייעצת עם ברטה השמנה?
והיא אמרה לך שבית־זונות זה רק
מקום שעובדות בו שתי בחורות או
יותר? אז תגידי לה שהיא לא מעודכנת.
זה היה אומנם החוק בתקופת המנדט,
אבל הוא השתנה מאז,״ אמר עורך־הדין
למוניק.
״אבל אני לא עשיתי כלום! לא
שכבתי אפילו עם אף אחד מהקליינ־

טים שלי, אני נשבעת לך! כל העניין
הוא שרציתי לצאת מהעסק המלוכלך
הזה ולתת מסאז׳ עם הרפיה בבית
אלגנטי — איך יכולים להאשים אותי
בניהול בית־זונות?״ שאלה מוניק
בייאוש.
״אני רואה שצריך להסביר לך הכל
מחדש,״ אמר לה עורך־הדץ .״חבל
שלא התייעצת איתי קודם, לפני שהש קעת
כל־כך הרבה כסף ומאמצים
במכון שלך. הייתי מסביר לך כי על־פי
החוק את צפויה לעמוד לדין על ניהול
בית־זונות, וגם על כך שהרשית לבת
שלך, שהיא קטינה, להתגורר במקום
שהוא בית־זונות. גם האיש שהשכיר
לך את הבית עלול לעמוד לדין על כך
שהשכיר בית למטרות של זנות.
מוניק שמטה את ראשה ואמרה :״די!
אני משתגעת! לכל אשה מותר לשכב
עם מי שהיא רוצה בבית שלה? מה זה
מזיק למישהו? ומה איכפת׳ לבית־המישפט
מה אני מקבלת בתמורה,
מעיל־פרווה, ארוחת־ערב במיסעדה או
כסף? המישטרה מעוניינת שאני אחזור
לכביש? ששוב אהיה חשופה לכל
מאנייק שיוכל לרצוח אותי ולשדוד
אותי? מה הם רוצים, שאעבוד בחצרות?
ליד ילדים קטנים? ואפריע לעוברים

ושבים? הם רוצים שאפיץ מחלות
ואיעצר בכל יום? אני משתגעת!״
עורך־הדין הביט בה בחמלה ואמר:
״אני מבין אותך היטב, ואם זה יעזור
לך, אז יש עוד הרבה אנשים שמבינים
ומסכימים איתך. אבל החוק הוא נגדך.
כולם יודעים שאי־אפשר להפסיק את
הזנות במדינה. זה מיקצוע שאי־אפשר
להעביר מן העולם. מישטרים שונים
ניסו שיטות שונות ואף אחת לא
הצליחה. בארץ היתה ועדה, בראשותה
של השופטת הדסה בן־עתו, שחקרה
את המצב הקיים והציעה הצעות טובות
ומועילות. היא המליצה על כך שיותרו
בתי־זגות במקומות שלא יזיקו לציבור
ולא יהוו מיטרד, ועוד כמה הצעות,
שאם היו מתקבלות היו אולי פותרות
חלק מהבעיות, אבל מאז ועד היום לא
נעשה מאומה. המיפלגות הדתיות לא
נתנו להזיז דבר בעניין זה. ואת נפלת
בין הכילאות. הבית היפה שלך, שרצית
לעבוד בו בשקט לבדך, בלי להפריע
לאף אחד ולגדל בשקט את בתך, נחשב
על פי החוק לבית־זזנות.
״אבל אני לא שכבתי עם אף אחד!״
חזרה מוניק על דבריה בעקשנות.
״כבר בשנת 1975 פסק בית־המישפט
העליון כי גבר שניהל מכוך

זונו ת באתר נ טו ש בתל־אכיב
מותר להיות זונה, אב ללא בבית

לעיסוי, שם היו הבנות לבושות לגמרי,
ואסור היה לקיים איתן מגע מיני ואף
לגעת בהן, אך הן גרמו להרפיה ביד,
אשם בעבירה של סרסרות לזנות. בית־המישפט
העליון, בעיקבות פסק־דין
אנגלי, קבע כי את המושג׳ זנות אין
לצמצם לבעילת אשה על־פי דרכה.
״שימוש בגוף אשה בתשלום, לשם
סיפוק תאוות מיניות, כדרכה, או שלא
כדרכה״ מהוות זנות, קבע השופט יואל
זוסמן המנוח. אשה בשם ליליאן לבן,
שבשנת 1975 ניהלה מכון דומה לשלך,
ופירסמה מודעות בעיתונים על מסאז׳,
נידונה למאסר על־תנאי, למרות שעב דה
בעצמה בדירתה ״.הסביר עורך־
הדין.

^ מה ההגיון
של החוקן
19 בל זה הבית שלי, אין לי
בית אחר, אני לא מחזיקה את
המקום הזה רק לעסקים, אני גרה שם
עם הבת שלי, גם זה עבירה?״ שאלה
מוניק מתייפחת.
גם שאלה זו הוכרעה כבר לפני הרבה
שנים. בתקופת המנדט אומנם אמר
החוק כי רק מקום שבו עבדו יותר

מאשה אחת ימיו >להיחשב כבית־זונות,
אבל במדינת־ישראל שונה החוק.
״חבר־הכנסת נחום ניר, בכנסת החמישית,
הביא לשינוי החוק. בית־ה־מישפט
העליון התלבט באמת בשאלה,
שאם הזנות עצמה איננה עבירה, כיצד
יוכל להרשיע אשה על כך שהיא
שוכבת עם גברים תמורת שכר בביתה?
ובאמת, פסק־דין אחד קבע כי אם
האשה שכרה את הבית למטרות
מגורים, וגם השתמשה בו לעיסוקה
בזנות, לא יראו בכך עבירה. אבל פסק־דין
זה בוטל לאחר זמן קצר מאוד על־ידי
פסק־דין אחר של בית־המישפט
העליון. ושם נקבעה ההלכה ההפוכה.
״בית־המישפט קבע כי כוונת המחר
קק, ששינה את החוק המנדטורי, היתה
למנוע את התוצאות המזיקות של
מיטרד, בין אם האשה מתגוררת במקום
בין אם לאו. השופטים קבעו כי המחר
קק פעל בתחושה שיש התרחבות
במעשי זנות במדינה ויש לעצור את
התהליך, ולשם כך הרחיב את החוק
שהיה קיים קודם. וכי הסעיף החדש
כוונתו למנוע יצירת בתי־בושת ולבער
אותם, בין אם הם מנוהלים על־ידי
הזונה עצמה או על״ידי מישהו אחר״.
סיים עורך־הדין.
״מה העונש הצפוי לי?״ שאלה
מוניק .״החוק החמיר עם מי שמחזיק
מקום לשם עיסוק בזנות, וקבע כי
עונשו חמש שנות מאסר. וכבר היו
מיקרים שנשים נידונו לשנתיים מאסר
בפועל ואף יותר על כך שעבדו בביתן,
ונחשבו על כן כמנהלות בית־זונות.
במיקרה שלך יש עוד עבירה, שאת לא
היית מודעת לה כלל, וזו עבירה
שקובע סעיף 208 לחוק העונשין
,1977״המניח לקטין בן שתיים עד
שבע־עשרה שנים, הנתון למישמורתו
או להשגחתו, שידור בבית־זונות או
יבקר בו תכופות — דינו מאסר שלוש
שנים ״.ומכיוון שמלכה, בתך, שהיא בת
,12 התגוררה יחד איתך בדירה, עלולים
להאשים אותך גם על־פי סעיף זה,״

אמר עורך־הדין.
״אני לא מבינה את ההגיון של החוק
המטומטם הזה. הם דוחפים אותי שוב
לרחוב? לעבוד על הכביש ובחצרות?״
מוניק השעינה את ראשה על ידיה
וחשבה כמה קל להרוס חלום.

! י 25

בשעה שהקולנוע הישואל׳ מבוסס בבוץ מיסחו
ותעשיה ומשחו על ניתח׳ הקון הויקה לעידוד
סיוטי איכות ־ שואב הקולנוע היווני את נוחו וממונו
ישו משות־התובות ומהחזוי־מס המעוגנים בחוק
**ץ מא כדאי היה לקולנוע הישראלי, השבוי
בין מיצרכי המכולת של מישרד־התעשיה־והמיסחר,
להתייוון קצת?
למה דווקא התייוונות? כי באורח מוזר למדי,
כמעט גורלי, באותם האמשים החגיגיים שבם
נערך פסטיבל הסרטים השלישי בחיפה ושבו היה
גם אותו סימפוזיון, פרובלמטי לנצח, על הקולנוע
הישראלי, נערך בעיר נמל אחרת, בסלוניקי שב צפון
יוון, שבוע הסרט היווני.
זה ארבע שנים שביוון שייך הקולנוע לממ לכתה
של הגברת מלינה מרקורי, שרת־התרבות.
מה שהיה פעם פסטיבל סרטים בינלאומי שצלע
מחוסר־תקציב, הפך לפסטיבל סרטים לאומי.
פסטיבל־חיפה, כזכור, רוצה להיות פסטיבל בינ לאומי
רווקא.
יש עוד שני הבדלים קטנים בין חיפה לסלו ניקי.
האחד
הוא שולי בלבד. פסטיבל חיפה התלבט
והתחבט בשאלה אם צריך להזמין עיתונאים
לחיפה. בסופו של דבר לא הזמין אותם רישמית,
מפחד המועצה־לתרבות־ולאמנות הסבורה בתום־
לב כי אין להלין עיתונאים על חשבון הפסטיבל,
שמא, חלילה וחם, יעשו אלה חופשת־שחיתות
בחיפה על חשבון כספי־ציבור. שבוע הסרטים
בסלוניקי, לעומת זאת, החליט להזמין עיתונאים,
וגם עשה זאת, עד שלא היה עיתונאי־קולנוע אחד
ביוון, שלא ראה עצמו מחוייב לחיות במקום
ולסקר את האירוע הלאומי הנ״ל.
אגב העניין הלאומי: אם בחיפה, אחרי תחינות
ונידנודים, היה סרט ישראלי חדש אחד לרפואה,
ובכך הסתכמה ישראליותו הגאה של האירוע
הנ״ל, הרי בסלוניקי הוצגה רק תוצרת יוונית. לא
הכל שופרא דשופרא, אבל זו כבר שאלה אחרת.

בסופו של דבר, גם אם יבקרו לשבט מה שייראו,
יהפכו לשותפים לעשיה הקולנועית, ולשגרירים־
של־רצון־טוב לסרט היווני בעולם כולו. ההנחה
של ״גם אם לא תכתוב טוב, העיקר שתכתוב״,
הוכיחה את עצמה במקרים קודמים, כמו בהונ גריה,
והיוונים למדו את השיעור היטב.
היוונים עוד בוכים. הם בוכים שחוק־הקולנוע
שלהם, שצריך להסדיר את כל ענייני התעשיה,
כולל הפסטיבל הזה, עוד לא קיבל גושפנקה
רישמית. הוא מונח כבר שנה וחצי על שולחן

תיסכול יווני

בדווי להתייווו
סליחה, פרט קטן נוסף שלא לשכוח: המרכז בודק
אם אכן המפיק עושה את העבודה, אבל איש לא
בודק אם אכן מישהו סטה מן התסריט או שאמר
משהו פוליטי בלתי־נעים.
עתה הגיע תור הדיבור לאמירה עצמה. מה
נאמר בסרטים האלה, או לפחות ב־ 14 הסרטים
החדשים שזכיתי לראות בשבוע הקולנוע בסלו ניקי?
ראשית
כל, יש להודות בפה מלא: לא כל
בימאי יווני הוא תיאו אנגלופולוס. אסור לשכוח
שלמעשה עברו רק תשע שנים מאז הודחו
הקולונלים, ורק חמש שנים מאז פועל מרכז
הסרט בחופשיות, ויחד איתו מתנהל גם הקולנוע
כולו בתאוצה מתמדת. יוון היא לא רק ארץ קטנה
ועניה — השבוע פוחת המטבע שלה ב־ 15 אחו זים
— גם אין לה מסורת של פליני ואנטוניוני.
לכן אין להאשים תעשיה זו אם לא כל 14 הסרטים
הנ״ל, פלוס 26 סירטונים, הם יצירות מופת. אבל
אם מתוכם היו ארבעה מעניינים בהחלט, סרט
אחד נסיוני על רמה טכנית ואסתטית גבוהה
ביותר(שכבר הוזמן לפסטיבלים בעלי כיוון אמ נות,
מיוחד) ,ושני סרטים מעולים — הרי נאמר:
דיינו.

מסורת

^ יוון לא חששו מכך שהעיתונאים יהיו
פאראזיטים על חשבון האומה היוונית. מרכז
הסרט היווני, העורך את האירוע, הזמין למקום
אפילו תריסר אנשים מארצות שונות, כולל
אירוח, כרטיס־טיסה ודמי״כיס לארוחות. בין
המוזמנים היו מבקר הקולנוע של גארדיין, שהוא
גם מנהל פסטיבל־הסרטים בלונדון: אחד ממנהלי
הפורום הצעיר של פסטיבל־ברלין; סגן מנהל
הסינמטק הפאריסי: עיתונאים מצרפת, איטליה,
צ׳כוסלובקיה: וכמה מפיצי סרטים המגלים עניין
בקולנוע היווני.
המטרה — לא לשמור בסוד מה עושים
היוונים בקולנוע. לא לפחדי מפאראזיטים. לא
נורא אם יאכלו וייהנו מהכנסת־אורחים נוסח יוון.
סיפור מוזר

נערותיה של רוזד בונאפרט ב״בית בושתי שד קונדורוס

התעלסות מטורפת בלב גן צי בורי ב״מנידד של סאנוסוסולוס
הטבע נגד המחשב

זוג ב״האונס של אפרודיטה״ של פנציס

מזימות בינלאומיות
הפרלמנט, ויאושר כנראה רק בחודש נובמבר
הקרוב. אבל מה יש להם להתלונן? כל שיטת
התמיכה והעידוד בקולנוע היווני היא כבר ברוח
החוק, מזמן. והמקשר בין האמן למדינה, כלומר
בין יוצר הקולנוע לגברת מלינה מרקורי, הוא
מרכז הסרט.
מרכז זה שותף בהפקת כמחצית הסרטים
הנעשים ביוון מדי שנה(בשנה שעברה נעשו 38
סרטים, מהם 18 בהפקת המרכז).
אשר לשיטת הזרמת הכספים: אם בישראל יש
קרן לעידוד שאין בה אף פרוטה שחוקה, הרי
ביוון אומר החוק, כי רבע מהכנסותיו של כל
כרטיס קולנוע הם מיסים. המיסים הם קודש
להחזר מס, קודם כל למפיק. השאר עובר אל
מרכז הסרט, ומתחלק בינו ( 60 אחוז) לבין
השקעות בפרוייקטים מיוחדים, כגון השתתפות
בפסטיבלים בינלאומיים, שבועות מיוחדים באר צות
אחרות וכדומה ( 40 אחוז).
המרכז מצירו יכול להשתתף במימון סרט
(תקציב סרט יווני המופק בשיתוף עם המרכז הוא
בממוצע 200־ 250 אלף דולר) ,החל בסכום השווה
למחצית המימון: אבל מותר לו להגיע עד 100
אחוז מימון ממשלתי, אם אכן מסתבר שהסרט הוא
מיוחד במינו.
את מיוחדות הסרט קובעות שתי ועדות. האחת,
ועדה המנהלת את מרכז הקולנוע, ששלושה
חברים בתוכה ממונים ישירות על״ידי שר־התרבות,
ושישה נבחרים מייצגים את התעשיה.
אחר־כך יש ועדה נוספת, בתוך המרכז, הקובעת
את הגובה המדוייק של התמיכה.
מה יש עוד לומר — הלוואי אצלנו. אה,

ךיא שי ת, לטובים מאוד. אחד מהם הוצג
1מחוץ לתחרות (שכללה 12 סרטים בלבד)
משום שלדעת הכימאי, צריך עוד לעשות בו כמה
שיפוצים. גיורגוס פאנוסופולוס, מי שהיה צלם
במשך שנים רבות ועבר לבימוי בסרט יוצא-דופן
על עיר־הנופש לקשישים בשם ירח דבש
( ,)1979 ועשה עוד סרט, בשם אהבה טיפשית
( ,)1981 על אובססיה של מציצן בחלונות, השלים
לא מזמן את סירטו החדש מניה. או, בעברית:
טירוף.
הסרט מספר סיפור מוזר — אשה העובדת
בחברת־מחשבים עומדת לצאת לקונגרס מיק-
צועי בשיקאגו. לקראת הכינוס היא מקבלת את
התיק האישי שלה, שעובד על־ידי המחשב המ תוחכם
של החברה. הוא מכיל את כל פרטיה
האישיים, עד לניתוח ופרטי־פרטים אינטימיים
בהחלט. היא יוצאת לטייל בגן הציבורי, ובשעה
שילדתה הקטנה משחקת עם חבריה לגן, היא
לומדת את עצמה מתוך התיק האישי, הערוך
להפליא. העימות בין התיחכום הממוכן למיסתרי
נפש־האדם בכלל, בין המדע המרוייק לטבע
המקיף אותו מכל עבר, כמו אור־השמש, הצמחיה,
בעלי״החיים שבגן ואפילו האוויר הצח, גורם
לאשה התקף של טירוף. בעיקבותיה משתגע הגן
כולו. בולמוס של השתוללות חסרת־מעצורים
אוחז בילדים ובחיות גם יחד, והדממה הסופית
היא שקט שאחרי האסון.
פאנוסופולוס מפתח את סירטו בקצב המזכיר
לא מעט את הבולרו של רוול, המתחיל בדממה
דקה ומגיע לאקסטזה רועמת. הסיפור, שלכאורה
נראה כאילו עומדת במרכזו דראמה של אשת
קריירה, הופר להשגה על הפער שבין הקידמה
המודרנית לנפש־האדם, המפגרת אחריה בהרבה,
ולקריאת״אזהרה לעולם המודרני, המכלכל את

צעדיו בהגיון קר בלי להתחשב בכוחות אחרים,׳
חזקים לא פחות, הרוחשים מתחת לקהילה
ההשגית ולתיחכום העתידני.

מדאם ממדסיי

^ רט אחר, שהיה הפרודוקציה היקרה ביותר
שעשתה יוון השנה, הוא סירטו של ניקום
קונדורוס, מי שהיה דמות־מפתח בקולנוע היווני
של שנות ה־ ,50 ואשר סירטו אפרודי ט ה
הצעירה 1963 היקנה לו שם עולמי. לאחר מכן
עשה גם סרט שעורר מחלוקת ( 1922 על טבח
התורכים ביוונים באסיה הקטנה, סרט שהיה אסור
להצגה במשך כמה שנים, משום שהממשלה
היוונית לא רצתה להסתכסך עם התורכים) .שם
הסרט החדש בית בושת (במקור: בורדל) ,וה כימאי
אפילו עלה להתנצל לפני הקהל באומרו:
״סילחו לי על השם הגס שבחרתי לסירטי, אבל
כנראה אני הוא זה שיסבול מכך יותר מכל״.

סירטו של קונדורוס מספר על רוזה בתא פארט,
מדאם ממארסיי הבאה לכרתים עם תרי סר
נערותיה, מכל צבע וגוון, בשנת . 1879 האי,
סיר־לחץ של עמים ותככים, הוא מרכז לכוחות־החושך
הפוליטיים, המנסים להשתלט עליו אחרי
שמוגר שילטונם של התורכים באי. בין ״המשח ררים״
יש צרפתים, אנגלים, רוסים ואיטלקים,
שבאו להציע ליוונים הגנה, אבל למעשה מנהלים
שם קנוניות בינלאומיות, כשכל אחד רואג לדרי־סת־רגלו
בשטח. כאן מתחוללים מחול-המוות של
האהבה, החגיגה של תאוות־הבצע, נצחונה של
הבגידה על הנאמנות ושל השחיתות על הטוהר.
זהו מסע מפרך אל ליבו של הדקאדנס, המוצג
בהתרפקות ציבעונית כל־כך שכבר ברור כי
ימצא ד רו לשוק הבינלאומי ובוודאי ייראה בכמה
פסטיבלים.
אוגס בקפריסין

ך * םרטשזכה בפרס הראשון בתחרות, ואין
( 1ספק שהיה ראוי לו. כיר זכה לאיזכור בדיווח
העולם הזה מפסטייל־ונציה, שם הוצג. זהו
סירטו של פאנתליס וולגריס שנות האבן.
תיזכורת: סיפור על שני אסירים פוליטיים.
לזזלום כדי לזזיות
שושנת קהיר הסגולה(שהף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -וו די אלן
הוא כנראה, הקולנוען הי חידי היום
באמריקה, המחדש את עצמו מסרט
לסרט, מתפתח, מעז להפליג לתחומים שהקולנוע המיסחרי
מפחד מהם פחד-מוות, ומסוגל לחזור משם עם הצלחות -
אטנותיות ומיס חריות גם י חד. סרט זה הוא בעת ובעונה אחת
קומדיה קלילה ו מבדר ת ויצירה מקורית ויוצאת-דופן.
ססיליה, גיבור ת הסרט, היא עקרת־בית הנאלצת לפרנס את
בעלה המובטל. בי מי השפל הכלכלי באמריקה. נחמתה היחידה
הוא אולם בית־הקולנוע השכונתי, שם היא שוקעת בתוך
מציאות מופלאה ונעימה הרבה יותר, שהיא מוצאת ב סירטי
הוליווד המתחלפים מדי שבוע. גיבורי הסרטים ממשיים בעיניה
יו תר מבעלה גס״הרוח, ועוללות השחקנים המגלמים את
הגיבורים הללו, חשובים לה לפחות במו נישואיה, אם לא יו תר.
וכאשר, ביו ם בהיר אחד, יורד ת ד מו ת אחת מן המסך ובאה
לפגוש את ססיליה, מתבלבלת מציאות אחת באחרת, עולם
הסרטים נכנס לעולם האמיתי, תחום החלום פולש אל
הגשמיות. העניו מתבלבל עוד יו תר כאשר לתמונה נכנס גם
השחקן שמגלם את אותה הדמות שיצאה אל המסך, ו אז נערכת
פגישה משולשת בין היוצר, יציר תו והצרכן שלמענו היא נוצרה.
אלן, כדרכו, מוביל את הסיפור הזה בקלילות מתוחכמת,
ב חיוך מלא חיבה לגיבוריו חסרי-הישע ומספק סיו ם שלא היה
מביי ש גם את ציאפלין: ססיליה מעדיפה לחיות במציאות

מיה פ ארו וגוף דני אל ס -פנטסיה רו מנ טי ת
ולמצוא מפלט בחלום, מאשר להיות חלק מן החלום עצמו. כדי
להקל את המלאכה על הצופים, ומשום שהעלילה מתרחשת
בשנות השלושים, מה שקורה לססיליה בחיים מצולם בצנע, מה
שהיא רואה על מסך הקולנוע מצולם בשחור־לבן, וכאשר היא
מצטרפת לשאר הד מויות הדי מיוניו ת שם, גם היא נראית
בשחור-לבן.

לזזיות
בד לקוות
רו מו ג? מן מילחמה (צפון תל־אביב.
ברית־המועצות) -אי״אפשר
לומר שזה פר ט רע. הוא אפילו היה
מועמד, לפני שנה, לפרט האוטקר.
לא שזו ערובה לאיכותו, אבל בכל זא ת. מה שאפשר לומר עליו
הוא, שזה באמת טרט מיו שן, מהטוג שנדמה היה כי אפילו
הרוסים חדלו לייצר כמוהם.
חייל מתאהב בז מן המילחמה בנערה השוכבת עם מפקדו
ב תוך חפירות החזית. אחרי המילחמה הוא פוגש בה שוב ונ מ שן
אליה, למ ת ת שהוא כבר גבר נשוי, ו אילו היא מוכרת פירו שקי
ברחוב ו מגדל ת את הבן שהותיר לה הקצין, אשר מת בקרב. בין
השניים נוצר קשר מוזר, ש אין נו. כמובן, שום ד בר המתקרב
לחטא, באשר האשה החוקית, לא יפה, אבל פיקחית, מבינה את
הבעל, שאינו יבול להטיר עיניו מן המתחרה, שאינה כל-כך
חכמה, אבל לעומת זאת, היא נאה ומושכת.
אין שום רע בסיפור כזה. הוא שייך לטוג הרומנים הקטנים
וחסרי החשיבות, שבמערב עב ת מזמן להיות מוצגים ב טלוויזי ה
בלבד, אם בכלל י ש עוד תוצרת תמימה וותדת-ל חיי ם כזאת.
לעומת זאת, גם אין תועלת רבה בסרט המפחד ל התמודד
במלוא מובן המילה עם כל הבעיות והאספקטים של הסיפור
שהוא מעלה.
הגבר אינו נוגע באשה שהוא מעריץ, האשה החוקית היא
אצילת־נפש עד ב די גיחוך, הכל חייכני, טוב־לב, מלא הבנה.
בעיות הלינה ובעיו ת חברתיות חמורות, הנרמזות פה ושם,

ני קול אי בו ליי ב -מועמדו ת ל או ס קר
מוחלקות כאילו היו רק הפרעות קטנות בטדר-היום התקין של
החברה ה סובייטי ת: הכל יהיה טוב, סמוך על המימטד, ת מיד
יימצא פתרון, לא צריך לד אוג.
נאטאליה אדרייצ׳ קו חביבה נד מו ת החובשת הקרבית,
ההופכת לרוכלת בי מי שלום ( איך נפלו גיבורים!) ,וי תכן מ אוד
שכל חובבי הרומן הרומנטי ימצאו כאן מעט מזור לנפשם.
לחיות כדי לבזבז
,שנות האבך של וולגריים
ני שו אין בכלא

שמתוך 20 שנות כלא הצליחו לבלות 70 שעות
ביחד. שבתוכן זכו לליל״אהבה אחד, לטקס
נישואין קצר וללידת בנם בין כותלי־הכלא.
למעשה, יש באהבתם העצובה סמל לקורות
יוון האומללה בשנים שאחרי מילחמת העולם־
השניה, עת פקדו אותה מילחמת־אזרחים, תקופות
קצרות של חופש ושילטון קולונלים.
על סרטים נוספים, לא מושלמים אבל בהחלט
בעלי עניין, דוגמת האונס של אפרודיטה, על
בעיית קפריסין ותיסכולי היוונים באיזורי הכיבוש
התורכי של האי, ילדי כרונוס, על הדור
החדש של האינטלקטואלים באתונה של היום.
ועל עוד כמה סרטים בעלי עניין, עוד נרחיב את
הדיבור במדורי קולנוע הבאים.
ובינתיים, אולי כדאי להתייוון קצת, או לפ חות,
להציץ קצת מעבר לקצה אפם של גמדי־התרבות
ועריצי־הקולנוע במישרד־המיסחר וה־תעשיה?

עדלד,
פיינדז

הביזבוז הגדול ומוגרבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) -זו הפעם השישית
שסיפור המיליונים של בריו ס טר
מגיע לקולנוע, כנראה שהאבסורד
שבהנחה היסודי ת, ני על אד ם ל בז בז ב שיט תיות חון-תועפות,
הוא שמשך כל*כך את אנ שי־ הוליווד רודפי״חבצע אל הסיפור
הזה. אלא שהפעם, מוטב היה אילו הניחוהו בצד.
ואלתר היל, מומחה ל סירטי פעולה ( 48 שעות) החליט הפעם
שהוא רוצה להשתעשע בקומדי ה. הוא לא סמך על עצמו
שיתגבר ל בד על התסריט, למרות שכתיבה היתה מיקצועו
הראשון, נעזר בתסריטאי ם אחרים. בין אם הם אשמים או שי דו
הכבדה בעניין -התוצאה צולעת.
מעשה בשחקן ביי סבול נו של, המוזמן ביו ם בהיר א חד
ל מי שרד עורכי־דין, שם מנ שרי ם לו, ני קרוב־מישפחה רחוק
הוריש לו 300 מי ליון דולר, אולם, הוא יקבל את הכסף רק בתנאי
אחד: שיחיה מסוגל להוציא תוך חוד ש א הד ע שירית ממנו, ולא
תיוו תר בכיסו אפילו פרוטה אחת בסוף או תו חוד ש.
מבאן והלאה צריכה היתה לבוא סאטירה על מיבנה העולם
הקאפיטליסטי, שאינו מסוגל לקלוט כלל כיצד אפשר לזרו ק
כסף דרך החלון. המוח היצירתי דור ש לראות השקעות המצ מיתות
רווחים, תפ קידו של הממון בחברה מערבית הוא ל הניא
טמון נוסף, וכל מי שנמצא ב סביב תו של היורש המיועד, אינו
מסוגל להתרגל לצורת מחשבה הפוכה. בנוסף לכך, מי שרד
עורכי-הדין עושה ככל שמשגת ידו, כ די להכשיל את העניין, ני

לונט מקיגי ורי צי ארד פ ר איור -חיוו רון ויז ע
אם האיש לא יצליח למלא את תנאי הצוואה, יי ש אר הכסף כולו

בי די הפרקליטים.
הצרה עם הגירסה הנוכחית היא מיעוט ההמצאות הקומיות
שבח. הסאטירה חיוורת, כאילו מתביי שת בעצמה, העלילה
מסתובבת סביב עצמה כאילו התסריטאים, תחת להתקדם,
העדיפו בכל פעם ל חזור על עצמם.

במדינה תולדות החלילן מגבעתיים הגרמנית האיש שהיה מסם?
להגרי קיסיגגד
את תוצאות הכדורגל
במילחמה הוא טיפס על האלפים,
בשעות־הפנאי הוא מחלל בחליל
ובארץ הוא התחבב במיוחד על יוצאי
תימן. זהו, כמובן, שגרירה היוצא של
גרמניה בישראל, נילס האנסן, דובר־העברית.
האנסן
הוא יליד עיר הנמל הצפון־
גרמנית ליבק, שבה נולדו גם הקנצלר
לשעבר וילי בראנדט וגם איש בית
בודנברוק, הסופר תומאס מן. האנסן
גאה מאוד בעיר־הולדתו, שהתפרסמה
בשעתו כגיבעתיים של גרמניה. היו
אלה ראשי העיר ליבק אשר מנעו,
בשנת ,1932 את י הופעתו של אדולף
היטלר בעירם. העונש שהטיל היטלר
על ליבק, משעלה לשילטון שנה לאחר
מכן: במשך 12 שנות שילטונו לא
ביקר מעולם בעיר בת רבע מיליון
התושבים.
בת במדעי־היהדות. לשרות־

ב עיני איוינ ה,
המתנחרת בר ב
הגוה המערבית,
זז״שוב שרה אינו
ארא כו בו שר
פתח־תיקווה

ארבע שנים, ארצה. השבוע, כאשר שב
למולדתו, היו באמתחתו לא רק
זיכרונות, אלא גם כמה יצירות־אמנות
ישראליות (ביניהן של יעקב אגם,
מרדכי ארדון, מרסל ינקו ומנשה
קדישמן) ושלושה הישגים שעליהם
גאוותו במיוחד.
הביקור הראשון של נשיא גרמני
בארץ, העלאת מיספר הערים בישראל
ובגרמניה, המקיימות ביניהן ברית
ערים תאומות ל־ ,50 והענקת עיטורי
הרפובליקה הגרמנית ל־ 60 ישראלים.
מששמע מכר ישראלי, שבא להי פרד
מהאנס! בנמל־התעופה, הגיגים
מיספריים אלה, לא התאפק, העיר
להאנסן ,60,50 :זה עוד כלום. בבריסל
(אליה עובר עתה האנסן, כשגריר
גרמניה ליד מטה נאטו) מחכים לך
. 120 עובדים!

ביותר באיזור :״תלכו הלאה עד המיק־לט,
ושם תיפנו ימינה.״
על מה אפשר לדבר עם אירינה? על
יחסיה עם בנים אין היא מדברת. אולי
מפני שאמא יושבת בקומה התחתונה
של הבית, ואולי מפני שהיא רק בת

אירינה מתה להיות דוגמנית, והיא
די יפה. היא פותחת את הפה ואומרת:
״מה שיש לי בראש זה לא בילויים. אני
חושבת כל הזמן רק על תיכנון
הקריירה שלי בעתיד.״ נאום נערה יפה
ושזופה, לפני גיוס.
החדר של אירינה נראה בדיוק כמו
הישוב שבו היא חיה. הכל מסודר ונקי
יצוא זעתר לכעכי בגד אד
וגם געגע לתה
ו אזו ביון לסבון
מרווה, אורגאנו, לבנדר, זעתר, נע נע
— זה איננו רק אוסף מיכלי־
הסתנחדת שגריר האנסן ואשתו, ברברה
וינה, ליסבון, ברן, ניו יורק, וושינגטון, תל־אביב
החוץ הגיע האנסן די במיקרה. אחרי
שיחרורו מהצבא הגרמני, שבו שירת
ביחידת האלפיניסטים בחזית האיטל קית,
ביקש ללמוד רפואה, התגלגל
תחת זאת לפקולטה למישפטים, ולבסוף
סיים את לימודיו בז׳נווה.
ואז היתה לו בעיה: השווייצים לא
הסכימו לתת להאנסן, הזר, רישיון
עורו־דין, והגרמנים לא הסכימו לתת
להאנסן רישיון עורך־דיז, מכיוון שסיים
את לימודיו באוניברסיטה זרה.
המוצא של האנסן: הוא ניגש בשנת
1952 לבחינות־הקבלה של מישרד־החוץ
הגרמני המתחדש, ועד מהרה
החל את השרות הדיפלומטי שלו ב ווינה
האוסטרית.
האמת היא שהאנסן לא הצליח
להתרחק מהרפואה עד היום הזה.
אשתו, ברברה, היא רופאה, ואחת
משלוש בנותיו עומדת לפני סיום
לימודי הרפואה (השתיים האחרות
לומדות מישפטים ומדעי־היהדות).
אגם באמתחת. תפקידיו של
האנסן רדפו זה אחר זה וקידמו אותו
בזה אחר זה. אחרי וינה באו ליסבון,
ברן, ניו־יורק, וושינגטון. אחד העיסוקים
החביבים עליו בוושינגטון
היה הדיווח השבועי להנרי קיסינג׳ר,
שעמד על כך שיעביר לו את מצב ליגת
הכדורגל הגרמנית, אחריה עקב עוד
מימי נעוריו בגרמניה, מידי האנסן,
היועץ בשגרירות.
אחרי מסלול זה הגיע האנסן, לפני

התבלינים של עקרת־הבית הבררנית.
זאת גם רשימה מכובדת של כוכבי-
יצוא ישראליים.
ההצלחה בשטח זה היא תולדה של
זיווג זרעים אירופיים עם ידע ישראלי.
זרעי אורגאנו יווניים וזרעי מרווה
יוגוסלוויים הוכלאו וטופחו בתחנת־הנסיונות
בנווה״יער שבעמק יזרעאל.
התוצאה: יצוא אורגאנו מעולה, בין
השאר, אפילו לניו־זילנד.
שקיות לארון. זרעי לבנדר
צרפתי(ששמו העברי הוא אזוביון) גם
עלו יפה מאוד על אדמות הגליל
הסלעיות ויוצאו, במשך שנים אחדות,
למיפעלי הסבון והתמרוקים באירופה.
וכאשר קמה לאחרונה תחרות
סוחפת מצד סין דווקא, מצאו המגדלים
שימוש אחר ללבנדר תוצרת הארץ. הם
אורזים את עליו הכתושים בשקיות,
הטובות להדפת ריח נעים, בארונות־בגרים,
למשל.
ערבים באירופה. לפי השמועה
מקשט זעתר מן הגליל העליון כעכים
בשוקי בגדאד וריאד. אבל מה שבטוח
ורישמי הוא שנענה נמכרת היטב
באירופה.
מסביר מנחם בר־דרומא ( )70מקבוצת
יבנה, איש מישרד־החקלאות
והרוח החיה מאחורי פיתוח ענף
התבלינים ליצוא: הצלחת הנענע ב אירופה
לא מפליאה כל־כך, בהתחשב
במספר הרב של יוצאי ארצות ערב
החיים באירופה ובמיספר כוסות־התה
שהם שותים בכל יום.

^ יא תוססת את העין ממבט
1 1ראשון. יש לה גוף דקיק ושחום,
רגליים ארוכות ופנים העטויות בהילה
של שיער ערמוני.
אירינה סייביץ היא צעירה יפה,
שיכלה להיות ככל ישראלית צעירה
אחרת — מלבד פרט אחד. היא מת נחלת.
אבל
אירינה אינה מודעת לעובדה
זו. אין היא חשה שהיא גרה מחוץ
לגבולות ישראל, בלב אוכלוסיה
ערבית צפופה. אין היא רואה ערבים
אלה, אלא כחלק מן הנוף. בעיניה,
מקום־מגוריה אינו אלא פרבר רחוק
של פתח־תיקווה.

בילויים

^ ירינה היסה עושה עכשיו את
צעדיה הראשונים על מסלול-
הדוגמנות. היא מדגמנת בבתי־קפה
נוצצים ובמועדונים בתל־אביב. אחרי
התצוגות היא חוזרת הביתה —
להתנחלות ברקן שבגדה.
היישוב ברקן שוכן סמוך לאיזור־תעשיה,
כשלושה קילומטר צפונית־מערבית
לאריאל. על הכביש ,״כביש־חוצה־שומרון״
,מנסים ילדים ערביים
למכור תאנים מתוקות מתוך פחים.
כחמישה קילומטר לערך בכיוון צפון,
עובר נחל־תין (תאנים) ,המשקה את
הבוסתנים והכפרים הערביים.
ברקן נראית כמו כילאיים של
שכונת״וילות בצפון תל־אביב וקיבוץ.
הבתים חדשים כולם. בחלק מהם עדיין
לא נשלמה הבניה. ליד כל הבתים
נשתל דשא, מן הסוג המובא מוכן,
מרבדים־מרבדים. בבית השכן של אי־רינה
לא כל המרבדים נקלטו, ריבועים
מצהיבים בתוך שדה־הדשא הירוק.

את הישוב מקיפה גדר. בשער
יושבים שני שומרים, ובידיהם נשק.
הכל יודעים איפה גרה הנערה היפה

מדי. ממש כמו בחדר־ניתוח. השטיח
מבריק, וכל גדיל מונח במקומו.
הריצפה מבהיקה ללא רבב, ואפשר
להישבע שמישהו ציחצח בחומר־הברקה
את התמונות המעטות שעל
הקיר. אירינה אומרת שהיא אוהבת
לקרוא. ליד שולחן הכתיבה הממורק
שלה יש רק שני ספרים, גם הם חדשים
ולא ממורטים: האחד ספר־כיס בהוצאת
עם עובד, השני כרך של שוגון. הדבר
האישי ביותר בחדר הוא תמונה של
הזמר דייוויד באווי, התלויה מעל

אחרי השרות הצבאי רוצה אירינה
לעבוד כסייעת לרופא־שיניים. בליש־כת״הגיוס
היא תבקש לשרת קרוב
לבית :״אני מאוד מפונקת ״,היא
מסבירה.
לרשות אירינה שני חדרים בקומה
השניה של הבית. הראשון מיועד
לאירוח, ויש בו, חוץ מספה, גם שולחן־
כתיבה וכיסא־מנהלים ענקי מעור.

ערבים?׳ אירינה
אינה רואה אותם
אלא נחלק שר
הנוף. בי ט חון?
לדעת אירינה
איו בעיותהחדר השני מיועד לשינה. גם בו יש
ספה חדשה ושטיח, וזהו.
בחדריה של אירינה אין ספרים
מלבד השניים. אין גם מערכת סטריאו,
רדיו או תקליטים. אין קוצים באגרטל,
ולבטח אין גלביות זרוקות על הריצפה
וספר של שירי־רחל. כלום.
יש בה משהו צונן ותכליתי. יש לה
חבר המשחק כדורגל בקבוצת מכבי
פתח־תיקווה. הם יוצאים ביחד מזה
שנה וחצי. החבר לומד הנהלת״חשבו־נות.
אין מה לדבר על חתונה לפני
התבססות כלכלית.
אירינה מגדירה את אופיה :״אני
טיפוס שהולך תמיד עם הזרם,״ היא
אומרת, ואף שריר אינו זע בפניה
המושלמים ,״אם אני מגיעה לחברה
חדשה — ולא משנה איזו — אין לי
בעיה להשתלב ״.סוג הגברים החביב
על אירינה הוא גבוה, בעל שיער קצר.
אינטליגנטי, לא״שמן, בלי כרס.

ושיחי״נוי. ברוב הבתים אשר בסביבה יש על הדשא גם אסכלת־פחמים.

יש שלב אחד בשיחה שבו מתעוררת
אירינה ובעיניה ניצת זיק. זה
קורה כשמדברים על אוכל. היא אוכלת
הכל, אבל שוקלת רק 50 קילוגרם.
במיוחד היא אוהבת אוכל סיני. לבשל
היא יודעת רק ביצה. בבית. אמא עושה
הכל.

*111
ד ך 11ך ף 1עם תיקרת־עץ ומרצפות״שיש. אירינה אומרה
1>1שמצידה החדר הזה יכול היה להיות גם בהרצליה־
1 111
פיתוח. את כיסא״המנהלים קנה לה אביה האוהב כדי לפנק אותה.
לא, היא מעולם לא ניסתה לאכול
אצל הערבים, למטה.
בברקן אין הרבה צעירים בגיל של
אירינה. יש לה רק חברה טובה אחת.
שתיהן למדו בתיכון בפתח־תיקווה. גם
את הבילויים הן עושות בפתח־תיקווה.
רוב התושבים בישוב הם זוגות
צעירים-,ולהם ילדים קטנים. אין זה
נהוג בברקן ללכת ולטייל באיזור. זה
מסוכן מדי. ליד הבית של אירינה יש
מיגרש־טניס ובריכת״שחיה, ושם מב

מי שמתחשק לו לחלץ קצת את
עצמותיו.
ביציאה מברקן עוברים ליד איזור־התעשיה.
בתי־החרושת מוקפים גדר־תיל
כפולה ומיגדלי־שמירה. פנסי־תאורה
מוצבים לאורך הגדר. ברווחים
קבועים. אחר־כך כפר ערבי, בלתי־מגודר,
ואחרי עוד רבע שעה פתח־תיקווה.
פיתאום
יש תמרורים בעברית.
אפשר להירגע.

המיטה. גם התמונה מצוחצחת ללא
רבב.
אירינה היא ילדה מפונקת. יש לה
מכונית פולקסווגן קטנה, שבה היא
נוהגת. היא מספרת כי את רוב זמנה
היא מבלה בעיר פתח־תיקווה.
הוריה הגיעו לברקן. כי רק שם
יכלו לבנות וילה במחיר של דירה
ברחובות — העיר ממנה באו. אירינה
עלתה לישראל לפני 10 שנים מהעיר
צ׳רנוביץ שבברית־המועצות (לשעבר
רומניה) .אביה. מהנדס הבניין, ואמה
שרטטת־הבניין, תיכננו את הבית שבו
הם גרים עכשיו.
הבית של אירינה דומה קצת
לפגודה. הגג מחודד ומשתפל כמעט
עד לאדמה.

סנטימנטים

^י רי נ ה מספרת כי אין לה
סנטימנטים מיוחדים למקום. סתם
מקום לגור בו. בערב. כשהיא צריכה
לחזור הביתה, אין היא נוסעת בפול־קסווגן.
בכל זאת צריך לעבור בשטח
לא־בטוח. היא מעדיפה לנסוע באוטו בוס
של דן. האוטובוס נוסע מהר, ויש
עוד אנשים, כך שאין לפחד מזריקת
אבנים.
עם הערבים שבסביבה אין לאירינה
כל קשר. היא מכירה רק את הדרך
מפתח־תיקווה הביתה. לא יודעת מה
זה כפר־קאסם. אין לה התנגדות
מיוחדת להכיר ערבים. אבל עוד לא
יצא לה.

איכות חיים

זו המילה שבה משתמשת אירינה, כשהיא
מסבירה מה גורם למישפחתה לגור בגדה.
אחר־כך היא מראה את בריכת־השחיה ומיגרש״הטניס הנוח,

הנמצאים לא־הרחק מהווילה. אירינה לא מכירה איש משכניה, מחוץ
לגדרות הישוב שבו היא חיה. רחוב דיזנגוף מעניין אותה, לדבריה,
הרבה יו תר מהכפרים בסביבה, בה אין אנשי ברקן מבקרים.

תשבץ העוו!ס היה
חמרורים נשיא התבלינים

מאוזן:
) 1מטבע בריטי שעבר מן
העולם; )5שמן של אניות תובלה
במלחמת־העולם; ) 10 אביון; ו) 1
עמית ) 13 :בהשאלה — מידה
קטנה; ) 14 מרכז הרגש; ) 15
טבעת לאף בהמה; ) 16 אריג דק
ומשובח; ) 18 קיטור; )20 תור;
)21 מטבע בארץ־השפלה; )22
תעלומה; )24 עיר בסוריה; )25
קידומת לשם הולנדי; )26 יוצר;
)28 שוטר־חרש; ) 30 בית הרב
וסביבתו; )31 לביא; )32 נעים;
)34 עורף; )35 פרס, חתך; )38
מגן; )39 עוף דורס; )41 תו
מוסיקלי; )42 הבלוט. הגדול
ביותר בגוף החי; )43 סוג של
אדמה; )45 אופנה של פמי ניסטיות;
)47 פקודה; )48
בהשאלה — סער, התרגש; )50
מצטער (ח); )51 אחרית; )52
תספורת לצאן; )54 חלק של
יחידה; )57 פישפש, למשל; )61
משבטי ישראל; )62 זהב (אר מית);
)64 מחזה ישראלי חדש;
)65 מלך שקספירי; )66 נעלם;
)67 הרבה; )69 יוצר האזרח קיין
(ש״מ); )70 ידועה בצבור של
אחד מאבותינו; )72 נרדם; )74
ספרו של אדמירל בירד, חוקר
הקוטב הדרומי; )75 עטרה; )77
עונת״שנה; )78 מזרח; )81 רבב;
)83 שדה )85 :אויב; )86 קרוב־משפחה;
)88 יוצר פיגמליון
בפרוזה (ש״מ); )89 בתולת־מים
במיתולוגיה היוונית; )91 עבה;
)93 מושב נישא; )95 אחת
ממידות־היובש בימי־קדם ביש ראל;
)96 ראשון לכל דבר; )98
לוחץ, נוגש; ) 100 אנדרטה; ) 102
איבר נשי; ) 103 השתחווה; ,)104
העיר שבה הוצאו להורג רבי
עקיבא ועשרת הרוגי־מלכות;
) 105 ממנהיגיה הרוחניים של
תנועת העבודה(ש״מ).

מאוגד:
) 1רוטב של ירקות; )2קיים;
)3חודש; )4זז; )6בהמת־משאות;
)7שער(ארמית); )8רסיסי־בקר;
)9חרב; ) 12 חדש חשון; ) 15 אחד
משבעה שמותיו של יתרו; ) 16
עיר גרמנית; ) 17 רקה; ) 19 צפור־שיר
קטנה; )20 נחשול; )21
מערי־הקדם בגליל העליון; )23
נכרי; )24 שן חותכת; )26 התפרץ
והופיע; )27.ממהר; )29 שמן; )30

נכנס לתפקירו, כנשיא טנזנ יה,
עלי חסן מוויניי ,60 ,מי שהיה
ער סוף החורש הקורם סגן נשיא
המרינה המזרח־אפריקאית בת 15
מיליון התושבים. מוויניי, יליר אי־התבלינים
זנזיבר, ירש את מקומו של
נשיאה הראשון של טנזניה, ג׳וליוס
ניירארה, שפרש אחר 24 שנת כהונה.
מוויניי היה בעבר גם סמנכ״ל חברת
הסחר הממשלתית, שר־הבריאות, שר־הפנים
ושגריר ארצו במצריים.

מנורה בארמוז
הו ענ ק +חורש אחר יום־הול־דתה
ה״ ,85 פר ס י שר אל לבתיה
לישנסקי, פסלת ובת אצולת העליה
השניה. לישנסקי, ילידת אוקראינה,
היא יוצרתם של יותר מ־ 300 פסלים
ואנדרטות (ביניהן; האנדרטה ביער
חולדה) ואחותה של רחל ינאית, אשת
הנשיא השני, יצחק בן־צבי. בעלות
מישפחתה ארצה, החליפו הוריה את
עיסוקיהם, האב היה לגנן והאם למורה
למלאכת״יד, ולישנסקי השתלמה בי רושלים
(בצלאל) ,ברומא ובברלין,
ועד מהרה הציגה במקומות רחוקים זה
מזה, כציריך וקאהיר. אחת מיצירותיה,
מנורת־עץ מעוטרת בסימלי־עבודה
ארצישראליים, מקשטת עד היום את
אולם־הישיבות בארמון־חבר־הלאומים
(לשעבר) בז׳נבה.

רב־המרגלים היהודי

בית־הכנסת של ר׳ יהודה החסיד;
)33 מוט בקצה מחרשה; )34 ספר
מן הכתובים; )36 דלוח; )37 מצה;
)40 זולג; )41 סמיכות של פה;
)44 עש; )46 פה פעור; )47 הופיע
כמו ב* 26 מאונך; )49 בחינת־מצב;
) 50 גשר מן החוף אל הים;
)53 קרבן הנשרף כליל על
המזבח; )54 רוטינה; )55 ענף; )56
משקה; )58 מדף; )59 אחת
הצורות הווקליות במוסיקה; )60
מורל; )62 מן החיים במים; )63
תבואה; )66 בלתי־צפוי, מוזר;

)68 קבוץ בנגב — שמו לפנים,
ספיח; )71 קבוץ בעמק; )73 קנה
לחריתה; )76 טהור, נקי; )77
קרוב מאד; )79 מעוז; )80 שיח
הדפנה; )82 נחלש; )84 מידת
אורך קדומה; )85 שם כולל
לצמחי־השדה; )87 אלוף הקלפים;
)90 אספקלריה; )92
אודם; )94 מן הקוצים; )96 שיח בר
בגליל העליון; )97 תקופה;
)99 שיירת־אניות; ) 101 מספיק;
) 102 שניים; ) 103 כוון, דרך
התנהגות.

נחוג בברלין המזרחית, יום־
הולדתו ה־ 63 של אוברסט־גנרל
(רב־אלוף) מרכוס (״מישה״) דולן!,
סגן־השר לביטחון המדינה, העומד
בראש מחלקת־הסיור של משרדו,
שאינה אלא שרות המודיעין של
הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית
והנחשב אחראי להשתלתם של מרגלי
מיזרח גרמניה מחוץ לארצם, ובמיוחד
בגרמניה המערבית. וולף היהודי, הוא
בנו של פרופסור לרפואה. שנודע

האוטומטיים, ובילה את מילחמת־העולם,
שבה שכל את שתי בנותיו
הקטנות למכונת־ההשמדה הנאצית.
כפועל פשוט במיפעל־טנקים במרכז
סיביר.

120 מיליון עצים
נ חו ג בירושלים, יום־הולדתו
ה־ 79 של יעקב צור, לשעבר ירר
הקרן הקיימת, הגאה על כך כי ב־15
שונת כהונתו ניטעו 120 מיליון עצים,
ובעל כתב־ההאמנה מס׳ 4של מדינת־ישראל,
בצירה הראשון של ישראל
באורוגווי, שבה שימש יצחק נבון
כמזכירו. צור, יליד ליטא, שגדל בסי ביר
והשתלם בסיפרות ובשפות שמיות
בפירנצה ובפאריס, עבר מיכלול תפ קידים,
ממישרת מזכיר מועצת עיריית
תל־אביב ועורך־לילה של הארץ, לפני
שהחל בקריירה הדיפלומטית, בה
שירת, אחר אורוגוואי, בארגנטינה,
בצ׳ילה ובפאראגוואי, ובימי מיבצע
קדש, בצרפת, תקופה שאותה הנציח
בסיפרו יו מן פאריס,

הפרופסור בביקתה
נחוג יום־הולדתו ה־ 81 של
פרופסור (לבוטניקה) מיכאל אבן
ארי, בשבוע בו הוענק לו פר ס י שר אל
על מיפעל חייו — חקר מידבר־הנגב.
אבן־ארי, יליד גרמניה שלא
הסתפק ב־ 190 המחקרים שפירסם,
התרכז ב־ 25 השנים האחרונות בחקר
הרקע החקלאי להתיישבות הקדומה
בנגב. לשם כך גם התיישב, עם אשתו,
בביקתה בקרבת עבדת העתיקה.

חצי גרו ש לשור ה
נחוג יום־הולדתו ה־ 90 של
משה דב י שי, בנו של מי שהיה רבה
של שכונת נווה־שאנן בדרום תל־אביב,
מישפטן ומיזרחן בהשכלתו,
שלאחר תקופה קצרה כמורה בחדרה,
היה, לפני 60 שנה למנהלו הראשון של
יומון ההסתדרות דבר( ע ת קבע שכר־

--א ביגי ל ינאי —

כשאנחנו 11 מסדו׳ ״ או תךאתה מרוויח
עבודות?ד £
גרפיקאי, פרסומאי, בעל עסק: של
חופו ת!

בפעם הבאה כשתזדקק לשרותי
הטיה לסיני הכיזמים

הר״ביז,הציר
מה לך אין
אלינו. פנה צילום
סדר

להפסיד מלבד תעריפי־סדר גבוהים י ׳ 8£5£מ העיד בצפון צילום סדר
צפריר דוני,
דחי בובדיק 15ת־א ;447363 ,וגם ברעננה,אח 11ה 447985 ,142־052

איתן עמיחי

הדברתבע״ממדימיס

מומחים להדברת תיקנים(נ׳וק־ם),
תולעי עץ, חרקי ספרים ועדים.
רמת-גן,רח׳ מודיעין ,18ת.ד 2272
טל• 6־5־ 790114ר עו מס׳ 21 עסק 481/75

ועותירה ע ל ברי או תך וד בו שך

חטיפת סודותיו
אפשר למנוע על־ידי

מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
שרות לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מתכות
מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נו

דיפלומט צו ר וידידה 1960 ,
מעיריית תל־ אבי ב ל שגרירות פ א רי ס
בשעתו גם כמחזאי. והוא עבר עם
הוריו, אחר עליית הנאצים לשילטון,
לברית־המועצות, בה שהה עד תום
מילחמת־העולם, לאחריה עסק תקופה
קצרה בכתבות רדיו, ממנה נסק, בגיל
,28 לתפקידו הנוכחי.

הפרופסור בנזיפעל־ הטנקים
נחוג במוסקווה, יום־הולדתו
ה־ 72 של פרופסור אלכסנדר לרנד,
מסורב־עליה זה 14 שנה, מאז התפרסם
כמדען הסובייטי־היהודי הנודע הרא שון,
אשר ביקש לעלות ארצה. לרנה.
לשעבר מראשי הטכניון במוסקווה
ומחברם של 12 סיפרי־מחקר, הוא בעל
שם־עולם בנושאי ההפעלה והבקרה

סופרים של חצי גרוש לשורה) ,ולימים,
צירה הראשון של ישראל ביוגוסלוויה,
תקופה שעליה דיווח בספרו ציר מוס

השופט
המשכנע
נפטר בירושלים, בגיל ,98
מרדכי לבנון, מי שהיה השופט
היהודי הראשון בארץ־ישראל (.)1920
לבנון, בוגר ישיבה בעיר העתיקה,למד
מישפטים באיסטנבול, שירת כקצין
בצבא התורכי בעיראק (באותם ימים:
ארם־נהריים) ונודע גם כמלחין נעימות
לתפילות וכאיש אשר שיכנע את
המיליונר האנגלי־היהודי סר אייזק
וולפסון, לתרום את הכסף להקמת
מישבן הרבנות הראשית בירושלים,
היכל שלמה, הקרוי על שם אביו של
וולפסון.

שלום עליכ ם . 18ת״א, טל׳ 286444

העולם הזה 2512

הורוסהוס

החיוניות ושימחת־החיים יחזרו, וז הו הדלק
הטוב ביו תר העוזר להניע את המנגנון
הפנימי המפעיל את האדם.
לפני שנדבר על הדברים הטובים לא נו כל
להתעלם מהכוכב החשוב ביו תר לעקר-
בים -כוכב פלוטו. זהו הכוכב המייצג את
בני מזל עקרב בגלגל המזלות, והוא שוהה
במזל עקרב בימי ם אלה ויי מצא שם עוד ז מן
רב. יעברו לפחות תשע שנים לפני שהוא
יעזוב את מזל עקרב. לכוכב פלוטו השפעה
חזקה -הוא קשור במוות ובחיי ם חדשים.
כלומר, במקום שבו הוא נמצא אנשים
מסיימי ם תקופה, וכשלא נשאר זכר למה
שהיה -הם כאילו נולדי ם מחדש. ושוב, לפי
מרים בנימיג׳

מזל החודש:

עקרב
תקונתהמועקה והקשיים הגיעה
סוו־סוו לקיצה
מי שזקוקים יו תר מכולם לעידוד, הרגעה
ותיקווה, הם בני מזל עקרב. התקופה
שעברה עליהם בשלוש השנים האחרונות
היתה קשה.
כל •#ני שמתמצא אפילו מעט בתורת-
הכוכבים יודע, שכוכב סטורן שהה במזל זה
בתקופה שבה מדובר. לא פעם ולא פעמיים
ניתנו הסברים על מהותו והשפעותיו הק שות.
זהו הכוכב המכריח את האדם לעשות
לעצמו חשבון־נפש, לנתח את התנהגותו,
את גישתו לחיים ולאנשים שעימם הוא חי.
הוא מפשפש במעשיו, בוחן ובוד ק את היש גיו
בעבודה, ועקב כן נאלץ לא פעם לעמוד
לפני החלטות קשות, כגון לעזוב מקום־
עבודה ולעיתים אף להרע את התנאים
בלית־ברירה. תקופה מעין זו משפיעה לעי תים
קרובות על הריאות, ואנשים נאלצים
לבלות חלק ניכר מזמנם בטיפול בגופם או
בנפשם.
מכיוון ש טטורן הוא זה המסמל באסט רולוגיה
מכות״גורל ו אבידו ת בנפש, חלק
מבני־המזל חוו פרידו ת מכאיבות ביותר.
נשאלת השאלה לשם מה בא כוכב סטורן
ומביא עימו כל״נד הרבה מכות, קשיים

ב אובק אנשונבו
והנחין בקידום בענווה,
בקשו נישואין יציב
ובמעבר לויוה חדשה

וסבלו האסטרולוגיה לא מכירה את המושג
סבל לשמו. כל קושי, שהאדם עובר בא כדי
להעמיד אותו בנ טיון ולהראות לו עד היכן
הוא יוכל לשאת. בתקופות כאלה אנשים
לומדי ם להכיר את עצמם ויוצאי ם מחוזקים
יו תר. לאחר שהתקופה עוברת, האדם אוסף
את השברים ומתחיל בבניה מחודשת.
זה לא קל, אלא שמבחינת המצב שבו
הכוכבים עומדים, כעת יהיה קל יו תר
להיבנות, בעוד שקודם לכן זה היה כמעט
בלתי״אפשרי. כוכב סטורן עובר למזל קשת
באמצע חודש נובמבר, וזהו הזמן שבו יוכלו
העקרבים לנשום לרווחה. גם אם זה נשמע
משונה, הם ירגי שו את המעבר כמעט בצורה

מוחשית. ההרגשה תהיה שאבן ירד ה מהלב,
בשלוש השנים שחלפו חשו בני המזל כאילו
שהם כבולים, קשורים, נכון שהמשיכו לתפ קד
כרגיל עד כמה שהמצב איפשר זאת, אן
כל פעולה נעשתה בליוויי ת רגש־מועקה
כבד, שדר ש מהם להשקיע יו תר כוח ואנר גיה
בכל פעולה, שקודם לכן נעשה כמעט
מעצמה ומבלי שיהיה צורך ל התמודד עם
קשיים.
התנאים שיווצרו עכשיו יהיו נוחים יותר,
והדבר יורג ש ברוב תחומי-החיים. לא
קיימת תרופת פלא שתבטיח למישהו ש חייו
יהיו קלים, נוחים וחסרי־בעיות, אלא שכעת
יהיה קל יו תר ל התמודד בכל קושי. המרץ,

למרות שבזמן האחרון המצב הכספי השת פר,
תצטרכו להיות מאוד זהירים. א סור
להתקרב לעסקות שיש
בהן אפילו שמץ של
סיכון. זה לא הזמן
לסמוך על המזל, וכל
צעד מוטעה עלול לגרום
הפסדים. ילדי ם המעונ־

יינים בחפץ חדש וי קר
יצטרכו להמתין, דחו
;21 ביוני -
את הקניה בשבוע אחד.
כ 24 ביולי
לרווקים יהיו הזדמנו יות
להכיר אנשים מא רצות
אחרות, בדרך מיקרית ומשעשעת. ה ל
2וה־ 26 בחודש דורשים זהירות מיוחדת.

בעיות דיו ר מעסיקות אתכם בימי ם אלה,
אתם מאוכזבי ם מהמקום שבו אתם גרים.
תצטרכו להמתין בסב לנות
ולהתעלם מכל ה חסרונות
שנראים כרגע
בלתי ניתנים לשיפור.
תוך שבוע תוכלו לשנות
את המצב. בגי-מיש-
פחה עלולים לא להר גיש
טוב, שימו לב
אליהם, בעיקר מה 23-
עד ה ,27-ו כן ב־ 28ב חודש.
אגב -הימנעו
מלהוציא כספים על מה שאינו דרוש, זה
הזמן שבו מוציאי ם כספים ללא מחשבה.

אם מאשימים אתכם בדרך־כלל בפסימיות.
ובחשדנות. השבוע תוכלו להתגאות בתכונות
אלה. נראה שכל מי ש תכירו
בתקופה זו עלול
לגרום צרות בתקופה
מאוחרת יותר. אל תס מכו
על אנשים שהכר תם
בדרך מיקרית. שכ נים
וקרובי־מישפחה ע לולים
להתערב בעניין
>>ם.ו:ווונ0 ^-
שלא שייך אליהם, תצ טרכו
להבהיר להם ב צורה
ברורה מהו מקו מם.
בתחום הכספי תהיו מופתעים לטובה,
נסיעות אינן מומלצות ב־ 28 וב־ 29 בחודש.

במקום־העבודה מישהו מנסה לחתור מתח׳
תיכם ולפעול נגדכם בסתר. אל תתנו אמון
באנשים יו תר מדי י די דו
תיי ם, תתרכזו בעבו דתכם
ואל תושפעו מע-
צות של אחרים. ענייני
כספים עלולים להיות
חמורים מ אוד השבוע,
תנו לשבוע לעבור מבלי
לבצע שינויי ם. לאחר
מכן תוכלו להתחיל
בפרויי קטי ם חדשים ו לצפות
להצלחה. בת חום
הרומנטי מצבכם טוב, נצלו את הת קופה
הזו והכתיבו את רצונכם לבני־הזוג.

חודש י מי ההולדת מתחיל וב קרוב תוכלו
להשתחרר ממצב־הרוח הכבד ש איפיין את
החודש האחרון. אלא
שהשבוע עדיין אי״אפ־שר
ליהנות מהמעבר של
השמש לעקרב, וז א ת
בגלל האספקטים הק שים
עם פלוטו ויופיטר.
לכן גם השבוע לא יהיה
קל, אם כי ה־ 23 וה־24
די נוחים, אבל בשאר ה שבוע
אתם נוטים לסבך
את עצמכם בגלל עניינים
שהם למעשה חסרי־חשיבות. ליקוי הלב נה,
ב־ 28 בחודש. אינו מוסיף שקט נפשי.

הביטחון שאתם נותנים באחרים יכול
לגרום לכם לבעיות השבוע. כד אי להתרחק
מבילוי חברתי. יתכן ש אינכם
מרגישים, אך
משהו מתבשל סביבכם
ו מדובר בעיקר עלמקום העבודה. אל תת נו
לאיש סיבה לדבר
עליכם, הקפידו להגיע
בזמן ולמלא את כל ה 23
בנובמבר ־
תפקידי ם המוטלים ע ,20
בדצמבר
ליכם. מבחינה ברי או תית
מצבכם אינו טוב,
יתכן שתמצאו את עצמכם מבקרים אצל
רופאים ו מבזבזי ם ז מן יקר על בדי קו ת.

אותו העיקרון, שפלוטו משפיע במקום
שהדברים אינם מתנהלים כראוי. פלוטו
הוא כוכב איטי, ובכל שנה ישפיע רק על
מיספר מצומצם ביו תר של עקרבים. שנת
1986 מעמידה את י לי די ה־ 27 באוקטובר
עד ה־ 30 בו בפני השפעותיו הקשות של
כוכב פלוטו. בחודשים האחרונים של שנת
1986 יצטרפו גם אלה שנולדו ב״31
באוקטובר וב״ 1בנובמבר.
כוכב פלוטו מסוגל לגרום לניתוקים
פיתאומיי ם ולגישה חדשה לגמרי לחיים.
מעכו׳ של פלוטו לעולם לא משאיר את
האדם כפי שהוא, אי־אפשר להיצמד לעבר
או להווה. בעתיד יתוסף מי מד נוסף, עמוק
יותר, והחיים יקבלו משמעות חדשה.
אם כן, למה יכולים לצפות בני מזל עקרב
בשנת ! 1986

תחום הקריירה
אחד הדברים הבולטים השנה זהו הכוח
המחודש והמרץ להתחיל בפרוייקטים חד־
(המשך בעמוד )32
יי*ך*ר*ר*ד זוזיו *1 ל זד *ז* זי

את השבוע המתקרב אפשר להגדיר כשבוע
לא נוח ו אפילו מסוכן. י ש נטיה להתעלם
מסכנות. זה יתבטא
בחוסר תשומת-לב ל עניינים
פעוטים ו עד
לעמידה במצבים שע לולים
להשפיע לרעה
ז מן רב לאחר שמצב זה
ישתנה. חתכים, כוויו ת
ופציעות יו מיו מיו ת - 301213 אלה הדברי ם הפחות
חשובים. אבל מומלץ ל נשים,
הנשארות בבית
לבדן, לנעול את הדלת, ולא להסתובב במ קומות
חשוכים ו בודדי ם בערב ללא ליווי.

לקראת סוף התקופה הקשה והממושכת
הכוכבים עדיין לא מאפשרים להירגע ולנוח.
השבוע צפוי עימות חריף
עם בן־הזוג. זה עלול
להביא לניתו ק פרידה
זמנית ועצב רב. מומלץ
לצאת מהבית ולבלות
בחברת ידידים, המש־רים
אווירה יותר קלי לה.
ו ד 28 וה־ 29 ימים
מסוכנים, ל א מומלץ לנ סוע,
אם זה לא הכרחי,
כדאי להימנע מלהס־תכסך
עם הסביבה. התוצאות לא יהיו סימפ טיות.
בני מזל גדי או סר טן יעמדו לצידכם.

העבודה תעסיק אתכם יו תר מן הרגיל,
תצטרכו לארגן מחדש את סדר-היום שהיה
מקובל עליכם עד עכ שיו,
וקשה יהיה למצוא
עזרה. תוכניות שתיכ-
ננתם יתקלו באבני-נגף
בלתי-צפויות. חשוב ל שמור
על שקט נפשי
ולא להתעצבן ולהתרגז.
אכילה עצמית תבי אלו
2במאי ־
ירידות במצב הבריאות,
20 ביוני
ונטיה לחלות בתקופה
זו. שי מו לב לבני המין
השני, אנשים שכלל לא חשבתם עליהם
מעוניינים להתקרב ואף ליצור קשר חדש.

תאוח-ס

סוסן

שמו

עקת

0ש*11

יחסים עם ידידי ם עלולים להתערער השבוע,
עדיף לא לבוא בדרישות ול א לצפות לעזרה
מאנשים. כד אי להתרכז
בעבודתכם ולדאוג ל ענייני
הקריירה. שם
תמצאו אהדה ור צון
טוב. כעת תוכלו להשיג
הישגים ניכרים, בעיקר
בגלל הסימפטיה שאתם
מעוררים. ח־ 23 וה־24
בחודש יחיו ימים רו מנטיים.
שיש להם טעם
מוזר ולא שיגרתי. אל
תתכננו ד בר ל־ 28 ול 29-בחודש, אתם עלו לים
להתאכזב וחבל לקלקל את מצב־הרוח.

הבטחות שהובטחו לא מתקיימות השבוע
ואתם עלולים להתאכזב קשות. אל תקחו
את זה בצורה קשה, ל מעשה
זו אי-הבנה, ומה
שהובטח י קויי ם מאוחר
יו תר. הצעות״עבודה ש מציעים
לכם כעת י כו לות
להיראות נפלא,
אבל י תכן שאתם לוק חים
על עצמכם יו תר
ממה שאתם מסוגלים
לבצע, בתחום הרומנטי
תוכלו ליהנות מיחסים
חדשים ומ חוד שי ם אלא שהיוזמה חייבת ל בוא
מכם. ה־ 28 וה־ 29 מסוכנים גם עבורכם.

השבוע תרגישו בהקלה מסויימת, התקופה
הקשה מתחילה לחלוף. הבעיות הבריאותיות
שהדאיגו אתכם כבר
אינן מציקות כבעבר, ו בקרוב
תוכלו לשכוח ש משהו
הציק לכם. ב תחום
הכספי זה לא
הזמן לקבל החלטות ח שובות.
אתם עלולים
לשפוט לא נכון את המ 19
בפברואר
צב. ה־ 28 וה־ 29 אינם
20 במרס
טובים לנסיעות ולשי חות
בענייני־עבודה. ה תחום
הרומנטי מאכזב, בני־הזוג אינם מוכ נים
להבין את מצבכם. חכו לשיפור המצב.

31י

י— הורוסקופ

מצברי גולד

• ללא
הוספת מים
• ללא
קורוזיה.
סוכנים לי שראל:

סוחיס פתי!
סוכנויות• בוא

בעמ1

תל־אביב, רח׳ לינקולן 19ת.ד 884 .טל 284976,201935 .־03

מודעות בטלפיו

לכל העתונים

בכר טי סי א שר אי במ חירי המערכתי
* 1אסוז * א 01זאו

ס ז158* 611

ויזה

^ •עורויוכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־03

תן טרמפ לחייל

— פורום

(המשך מעמוד ) 31

(המשך מעמוד ) 16

שים. ייעלמו כל המחסומים וה מעצורים,
שלא איפשרו לעקרבים למאמצים בהתאם להתקדם שהשקיעו. לפתע יפנו אליהם בה צעות
מושכות, ידו ב ר בעיקר על
תפקידים יו תר סמכותיים ואח ראיים.
בחודש
נובמבר עד מחצית
דצמבר דרושה עדיין זהירות מיר-
בית, כל תוכנית כד אי שתישמר
ב סודיו ת. יש להיזהר מתחרות,
מגניבת רעיונות ומאנשים המנסים
לחתור מתחת -או, אם נשתמש
בבי טוי במקובל על האסטרולוגים,
״אויבים נסתרים עלולים לגרום
נזק לשם הטוב״.
מאמצע דצמבר המצב משתנה.
זהו הזמן הטוב לצאת לפעולה. את
הפירות אפשר יהיה לקטוף כבר
בפברואר ,1986 גם מהבחינה ה־חמרית.
העיקר: דרכי ם חדשות
נפתחות. המעגל שסגר על העק רבים
נפרץ, והם מרחיבים ו מגדי לים
את שיטחי-הפעולה שלהם.
במרס כד אי לפעול בזהירות,
בי הוד לאנשים שעבודתם היא
בתיקשורת, פירסום או מגע עם
קהל.
באפריל נוצרים קשרים חדשים.
שתהיה להם השפעה חשובה על
העתיד, מנסים תחומים חדשים
ומבססים את מה שהותחל בו
קודם.
עד יוני נראה שהכל תלוי
בעבודה הקשה שמוכנים להשקיע.
אין קיצורי-דרך, אסור להיסחף
אחרי עצות של אנשים אחרים,
הבניה תיעשה על בסיס סולידי
ומוצק, כדי לא ל אבד ד בר ולא
לבלבל בין העיקר לתפל. כל זה
חשוב, מפני שמחודש יוני עד ה״5 קשים צפויים באוגוסט בחודשים אלה אסור להתחיל
בדברי ם חדשים, כד אי להתעקש
לא לשנות דבר.
מאוגוסט העניינים שוב יתנהלו
בצורה נורמלית, כשבאופק לא
נראה שום קושי מיו חד.

מול העוברות האלה. נכון, היו שהל בישו
את רעיונותיהם החברתייס־המה־פכניים
בלבוש רתי קיצוני. כמו ה קנאים
במצרה ושלא הסכימו לקבל
עול שילטון ארם בארם, אלא רק את
שילטון האל. ולכן העריפו להתאבר
ולא להימכר לעברות) ,או כמו הקנאים
שלחמו בירושלים בתחילת המרה. אבל
גם אלה ביטאו את שאיפותיהם של
העניים ושל העברים להשתחרר מה־עול
המשותף של מרכאיהם: הרומאים.
האצילים הירושלמיים. הכוהנים. ותו שבי
שפלת החוף ההלניסטיים.
מופת לשמאל
ך ם מבחינה פוליטית הם לא
היו משוגעים. האימפריה הרומית
עצמה היתה שרויה באותן שנים במיל־חמות־אזרחיס,
כשקיסר אחרי קיסר
הופל מכיסאו. האפשרות להשתחרר מן
העול הרומאי היתה קיימת ומוחשית,
ולא לחינם היה לתושבי יהורה זמן
ממושך — כארבע שנים — לנהל את
מילחמות־האזרחיס המהפכניות שלהם.
בקונסטלציה פוליטית קצת נוחה יותר.

כספים

מצבר סגור
ללא טיפול

5 0100מ 6אום

הבית השני בגלגל המזלות
מסמל כספים ורכוש, כוכב סטורן
מסמל על פי רוב מחסור, קשיים
והגבלות. אם נזכור שכוכב זה עוזב
את עקרב ונכנס לקשת, שהוא
הבית השני של העקרבים, נבין מה
יהיה מצבם של העקרבים מבחינה
כלכלית. בשטח זה מצבם לא יהיה
נוח, לא מחכה להם שנת״שפע,
ו בווד אי שלא יוכלו להרשות
לעצמם להוציא כספים ללא
חשבון.
תקופה זו תימשך כשנתיים
וחצי. מה שחשוב זה לשמור על
מישטר של חיסכון ולבסס את מה
שיש על בסיס בטוח ויציב.
מגורים כוכב יופי טר יימצא בבית
הרביעי (המסמל מגורים) ,מה
שיכול לאפשר מעבר לדירה טובה
וגדולה יו תר. עד פברואר כד אי
לנצל את ההזדמנות להחליף,
לשפר, לשכור או לקנות דירה.
ממרס ו אילך כד אי לוותר על
הרעיון ולד חות זאת לזמן נוח
יותר, פשהכסף לא יהווה מקור
לדאגה.

ומה שבינו לבינה
כאן אפשר לבשר לעקרבים
בשורות טובות ונעימות. מחודש
פברואר יכנס כוכב יופי טר לבית
ה ח מי שי(דגי ם) ויאפ שר לעקרבים
מהרפתקות-אהבים ליהנות סוערות ומרגשות.
קשרים הנגררים תקופה ארוכה
מבלי יכולת להינתק, אך גם ללא
אפשרות ליהנות מהם, י ס תיי מו.
אם ברגע הראשון יהיה קשה,
מאוחר יו תר י תברר שזוהי שנה של
חגיגות בשטח הרומנטי. אלה
רציניי ם בקשרים המעוניינים
יותר, בעלי תוחלת־חיים ארוכה,
ירגי שו ב שינוי.

כוב ש טיטוס
מותר לשחק בספקולציות
כמו קשיים ארוכים יותר בהתייצבות
השילטון הרומאי, יכול היה מרד־עבדים
שמרכזו בירושלים לסחוף
חלקים גדולים של האימפריה.
האם אפשר לנסות עכשיו אנלוגיה
חלופית לימינו אלה? אפשר. בסופו של
דבר. מותר לשחק בספקולציות. הנשר
הרומאי דאז הוא מקבילו של הנשר
האמריקאי דהיום. ראש ממשלת
ישראל הוא מעין נציב רומאי. או
שליט יהודי בחסד הרומאים. המורדים
היהודיים דאז הם הפלסטינים של היום.
שבהם תומכים — לפחות באופן פוטנציאלי
— העמים־באיזור, השואפים
להשתחרר מציפורני הנשר ובעלי ברי תו
המקומיים. והסיעות השונות בין
היהודים אז הם אירגונים פלסטיניים
שונים. המציעים דרכים שונות לשיח־רור.
יוחנן
מגוש״חלב הוא אולי יאסר
ערפאת, אבל לשימעון בר־גיורא עוד
לא קם ממשיך. כשיקום אחד כזה, הוא
יקרא לכל המקופחים, בלי הבדלי
מוצא. לקום כנגד מדכאיהם ולהתאחד
במאבק למען חברה חופשית מדיכוי.
אסור להפקיר את גיבורי המרד ה הוא
בידי המתנחלים. ולוותר עליהם
למחנה הימין. שימעון בר־גיורא —
ספרטקוס יהודי — אינו רק לוחם
חרות יהודי. הוא גם מהפכן חברתי,
הראוי להימנות עם השורה הארוכה
של דמויות ואישים הנחשבים אנשי־מופת
של מחנה השמאל. הישראלי וגם
הפלסטיני.

העולם הזה 2512

החליפה
בקפה תיאטרון
מוסד די חדש בארץ הוא קפה־

טוקסידו־מון
רהובעות בישואר

תיא טרון. על התיאטרון אחראי מי כאל
שו שן, בימאי צעיר, הרוצה לה
עוד
להקה תוצרת־חוץ מצטרפת
למבול האמים הזרים הניתך בישראל.
גם אחרי הכישלונות של בוי ג׳ורג׳,

הקאמרי. על הקפה אחראי אורי
רוט שילד מרוול. המקום: הפואייה

ג׳ואן ארמטריידינג, גל קוסטה,

ציב את ישראל על מפת התיאטרון

של תיאטרון ה קאמרי בתל־אביב.
אפשר לשתות קפה, לאכול עוגה
ולראות את אילן דר מציג ערב־יחיד
בשם יריה בראש, או את השחקנית
הוותיקה מרים נ בו בערב יחיד על פי
הצגה של המחזאי האיטלקי המ פורסם
סרג׳יו וילטי. את המונולוג
הארוך, בן 40 הדקות, שמבצעת מרים
נבו, כתב הסופר בעיקבות ידיעה
שקרא בעיתון איטלקי, שבה סופר על
אם שהרעילה את ילדיה כדי להציל6
מרעב ועוני. המחזה שעלילתו מתר חשת
באולם בית־המישפט, תורגם
לעברית על־ידי ג איו שילוני, שתרם
את התרגום בחינם.
למרות גילה המתקדם של השחק נית,
היא עובדת במרץ רב. היא הש תתפה
בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר,
במחזה פגישות ביער, שכתבה השח קנית
אוסלי־ה שטראל.

פ ס טיבל הכוכבים, ממשיכים האמר גנים
המקומיים להאמין שהקהל יבוא
והקופות עוד יצלצלו. האחרונה ברשימת
המיובאים היא להקת הרוק־פאנק
ניסיוני טו ק סידו מון, הנחשבת כאחת
הלהקות היותר מעניינות בעולם״הרוק
העכשווי. היא באה ארצה בשינוי קטן
בהרכב: סולן הלהקה וינסטון טונק,
מאושפז לצורך גמילה מסמים קשים
(ולא בבית־חולים לחולי־נפש, כפי
שפורסם עד עתה).

סטיבן ברואן, פוטר סריג-
סיפל, ברום גדולדיג לוק ון
לישט ואיאן ג רוייגיי ב מאוד שמ חו
להגיע ארצה שנית. ישראל, הם
אומרים, השאירה עליהם רושם כביר
ולולא היו עסוקים בסיבוב־הופעות, הם
היו נשארים בארץ לחופשה השנתית
שלהם.
אגב, תקליטם האחרון התקבל
בהתלהבות עצומה, והפך בתוך זמן

טוקסידו־מון
מוכנים אפילו לבלות חופשה
קצר ללהיט ענק, ומשום כך לוח־ההופעות
שלהם עמוס.
שוקי וייס, האמרגן, אומר שבת חילת
ההדברות עם הלהקה, לא חשב
איש שהם יגיעו, אבל הם מצאו שלושה
ימים פנויים בין הופעה להופעה,
והחליטו לבוא לישראל.
בארץ הם יגישו מופע יוצא־דופן
בעזרת מסכי־ענק, שיוצבו על הבימה,
עליהם יוקרנו סרטים שילוו בנגינת
הלהקה.

קבר ט
כ חן ל־דבן
מופע של קבארט סאטירי חדש,
שיקרא כחול לבן בצבעים, עומד לע לות
על בימות־הבידור. דן אלמגור
כתב חומר שיצליף במקומות הרגי שים:
כלכלה, ביטחון וחברה. במופע
ישובצו 30 שירים חדשים שכתבו דן
אלמגור ואלדד שרים, שהוא גם
המנהל המוסיקאלי של המופע. מביים
צדי צרפ תי. משתתפים ש שי
יפה ומבטיחה
קוראים לה רוני ת שרוני והיא
לא במיקרה אחותו הקטנה של ספר
מפורסם. בשנתיים האחרונות. ניתן היה
לפגוש בפניה יעל גבי עמודי העיתונים,
והיא עצמה הופיעה במסלולי תצוגות-
אופנה. היופי האקזוטי הזה, המשתרע
לאורד 182 סטימטרים, החליט לוותר
על עולם הזוהר והדוגמנות לטובת
עולם־הביטוח.
״נמאס לי להיות כל הזמן בתחרות
הפרועה של הדוגמניות. נמאס לי גם
מחוסר הפירגון, הקינאות והתככים בין
הדוגמניות. אנשים חושבים שזהו עולם
של זוהר ויופי, אבל מאחורי הקלעים
מתרחשת מילחמה. דוגמניות ותיקות
עושות הכל כדי שהחדשות לא יצליחו.
לי דווקא הלך די טוב, אבל פשוט
נשבר לי. אני מעדיפה את השקט
והשלווה של מישרדי־הביטוח, על
הרעש של עולם־האופנה״.
עכשיו היא אורזת מיזוודות ומחכה
ליום שתטוס ללוס־אנג׳לס. אולי שם,
עם הציוד שקיבלה במתנה מהטבע,
היא תצליח להיות דוגמנית שלווה.

קשת, מיקי קם, משה כקר,
מאיר סוויסה, דינה גולן, אוסנת
וישינסקי ותיזמורת של 10 נגנים.
החזרות הסתיימו השבוע והתוכנית
תועלה בראשונה ב־ 8בנובמבר.
בתחילת החזרות הובטח מופע־ענק,
בהשתתפות עשרות שחקנים. במהלך
החזרות הצטמצמו השאיפות, וכך גם
מיספר המשתתפים. כך או כך, מבטי חים
יוסי פלג, ואפי אהרון, מהתי א
ט רון ערב מהנה ומיוחד.

נערת מזדהאוויו:
שמיי טמפרטורות
לפני שבועיים נמסר שלהקת מזג
האוויר תבוא ארצה בחודש הבא. כעת
מסתבר, שבגלל ההצלחה הגדולה
והמפתיעה לה זוכה תקליטה החרש,
היא לא תגיע ארצה להופעות המתוכ־

הם יופיעו פעמיים. ההופעה הרא שונה
תהיה בהיכל התרבות בתל-
אביב, ולהקת החימום תהיה משינה.
ההופעה השניה תיערך בחיפה, באודי טוריום,
ולהקת החימום תהיה סיאם.
״אנחנו מקווים למלא את האולמות
הגדולים ״,אומר שוקי וייס .״טוקסידו
מון היא להקת־העתיד, הם מנגנים את
המוסיקה. שאני מאמין שתוך זמן קצר
תהיה הצליל של שנות האלפיים.״

תקליטים חושים
האחיות פוינטר
יוצרות קשרים
אחרי אלבומן המצליח מאוד לפרוץ
החוצה, שממנו צעדו לא פחות
מחמישה להיטים במיצעדי־הפיזמונים
בעולם (רי קוד הניוטון, אטומיק,
קפוץ, אני כה נרגשת) ,הוציאה חברת-
התקליטים שלהן את תקליטן החדש
של שלוש הכושיות הסקסיות מגעים.
גם הפעם, כמו בתקליט הקודם, יש
רצועות של להיטים בטוחים, גם הפעם
ההפקה עשירה ומיקצועית, והטקסט
— חסר־משמעות.

אר סטיזארט -
מיטב הלהיטים
אל סטיוארט היה אחד הזמרים־
והיוצרים החשובים ביותר בתחילת
שנות השיבעים. תקליטו המוצלח
ביותר, שנת החתול, הפך אותו לכוכב
ידוע.
אחרי שנים של יובש, החליטה חב־רת־התקליטים
שלו לרענן לקהל את
הזיכרון, והוציאה את להיטיו בתקליט־אוסף,
המורכב מהשירים המאוד ידו עים
של הזמר. בתקליט, שיצא השבוע
גם בהדפסה מקומית, כלולים השירים:
על הגבול, נוסעי הזמן, שנת החתול,
הדרך למוסקווה ועוד.
ננות. סיבוב ההופעות האירופי שלה
נרחה לתחילת ינואר, כך שלישראל
היא תבוא רק בחודש פברואר, כנראה
בין ה־ 5ל־ 10 באותו חודש.

גמדוד דו ד

תכני אותה הביתה

1א01)31\/1510
הדיגיטלית היחידה
מבנה פנימי ממוחשב
דיגיטלי ללול ולתמונה
מחשב בקרה מרכזי לייצוב
מתמיד של התמונה והצליל
מערכת קול סטראופונית/
היפרסוניק עם זוג רמקולים
40 3וואט כ״א
קליטה ישירה של שדורי
טלטקסט לכל סוגיהם.

^ו 0ו 5ו \ /ו 6ו ם § 3

ו תי הנ המכדדקה. י״״יו

ל ה שיג ב ח נויו תהח שמל ה מו ב חרו ת, נזת״נז, ר ט פון תל־ א בי ב ו חיפ ה.
העולם הזה 2512

ת״א -שד יהודית 35 טל 03( 255302-8חיפה -ק. אליעזר ככר מאירהוף 35 טל )04( 510919

שיחר מאחורי המירקע
המנהל -סיבוב אחרון
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, בתוך
כמה ימים ייבחר מנהל לטלוויזיה. שמו של הזוכה
לא יפתיע: יהיה זה, קרוב לוודאי, חיים יבין.
נסיונו האחרון של הליכוד לשלוף שפן
מהכובע נכשל, כנראה. לפני שבועיים פגש חכר
הוועד־המנהל של הרשות דויד אדמון באיש־הטלוויזיה
לשעבר אלכם גילעדי, כיום סגן
נשיא אן־בי־סי, למאמץ אחרון של שיכנוע.
הפגישה בין השניים נערכה בניו־יורק הרחוקה.
למרות שהפירסומאי אינו מרחיב את הדיבור על
הפגישה, נראה שהיא הסתיימה ללא תוצאות.
לכן ישובו ארבעת השרים, שמונו לצורר כך,
לדון במינויו של אחד מן השניים: יבין או יוסח
בראל. סיכוייו של הראשון עדיפים.
בכל מקרה, גם הליכוד וגם המערך רוצים
לסיים את העניין בהסכמה מוקדמת, לפני ה הצבעה.

לימור
ע מל להתאכזב
ידיעות על מיכה לימור, שהופיעו השבוע,
בכמה עיתונים, עוררו את זעמו של מנכ״ל רשות־השידור
אורי סירת. בפירסומים אלה נאמר
שלימור יפיק בעברית את השבוע יומן אירועי ם
למען טלוויזיה גרמנית בכבלים. שתגיש אותה
לצופיה בליווי כותרות בגרמנית.
לימור אכן שוחח עם פורת על ההצעה שקיבל,
אך המנכ״ל ביקש מלימור שיגיש לו את ההצעה
בכתב. הבקשה עדיין לא מולאה, אך בינתיים
הופיעו הפירסומים בעיתונות, כאילו עיסקת
לימור־הגרמנים כבר בשלה וגמורה.
בקרוב אמורה היתה הנהלת רשות־השידור
לדון בבקשת לימור. עתה, אחרי הכעס שעורר על
עצמו, לא ברור אם יקבל תשובה חיובית.

כה אמר המנב״ד:

האם מנהר הטדחיזיה צרי ך
להבחי? בין חוק? לאספירי??״
ביום הרביעי האחרון הופיע מנכ״ל הרשות
אורי 6ור ת לפני ועדת-החינוך של הכנסת,
והתייחס לבעיות שונות של הרשות. יום לפני־כן
הצביעה ועו־ת־הכספים נגד מתן אישור תקציבי
לרשות. פורת הגרגז השמיע מילים כרורבנות על
וערת־הכספים, הוועד המנהל ובעצם על מי לא.

הנה דבריו, כמעט מילה כמילה:
אני מודה מקרב־לב לוועדת-הכספים של
הכנסת, אשר עשתה לנו שרות יוצא־מז־הכלל
בקבלה את החלטתה הנואלת, והוכיחה מהי הצרה
האמיתית — פוליטיזציה משתוללת. עם כל
הכבוד שאני רוחש לנבחרי־העם, יש לי כמה
תהיות בנוגע להחלטותיה של ועדת-הכספים.

השידור. באחרונה מסתמן שינוי אצל אנשי
קבוצת שר־החוץ יצחק שמיר.
יריביו בתנועת החרות מוכנים להישבע
שהכל תחילתו וסופו בשוחד־מסך שמקבלת
הקבוצה על המירקע.
היה מי שבדק ומצא שאנשי שמיר מציפים
את המסך. הח״כים מיכאל (״מיקי״) איתן
ורוני מילוא במה השאלה! משה (״מישה״)
ארנס, שמילא באחרונה את מקומו של שמיר,
נראה אף הוא הרבה על המסך, וכן גם מזכיר
הממשלה לשעבר והח״כ בהווה דן מרידור.
יריבי מחנה שמיר מאשימים בתופעה זו
שלושה: את המנכ״ל אדרי פרדת — שעליו
טוענים כי הוא נזקק היום לעזרת שמיר כדי
להציל את כיסאו המתנדנד, והאחים אחי*
מאיר — יעקב, כתב הטלוויזיה בכנסת,
ואחיו יוסי, יועץ־תיקשורת של שר־החוץ.
מחנות השרים דויד לוי ואריאל שרון
דוחים את הנימוק שלפחות שניים מבין
המוזכרים, ארנס ומרידור, הם בעלי ההופעה
הטלוויזיונית המוצלחת ביותר מבין ה פוליטיקאים
של חרות. אבל הם בהחלט
צודקים בזעמם על שעות־המסך שמקבלים
שני האחרים.
הגם שאיש לא מעלה על רעתו שהיוזמה
להעניק שוחד־מסך לשמיר יצאה מהנהלת
הרשות, בכל זאת ינצלו יריבי שמיר עניין זה
במאבקים בתוך התנועה ומחוצה לה.

יגון מתנצל
ביום הרביעי האחרון, יום הופעת העולם הזה,
מיהר מיכה ינון, יושב־ראש הוועד־המנהל של
רשות־השידור, לשלוח מיכתב־התנצלות למרים
רוטשילד, המנהלת היוצאת של המחלקה
לסרטים קנויים בטלוויזיה. במדור שידור האחרון
פורסם כי ינון שלח מיכתב־ברכה למחליפתה,
דפנה נחמיאס, ואילו ממנה — שפרשה
מהרשות אחרי 30 שגות־עבודה — הוא התעלם.
ינון לא התעצל וכתב לרוטשילד :״בצער רב
קראתי בעיתונות כי נפגעת ממיכתבי לנחמיאס.
מכיוון שלא עלה על דעתי לפגוע בך, אני מתנצל
ומבקש את סליחתך — אם אומנם נכון הכתוב
— שהרי הדבר בוודאי נעשה על־ירי בשוגג.
״להיפר. נמסר לי בזמנו על־ידי ההנהלה כי
הינך ממשיכה לעבוד בטלוויזיה — אם כי לא
במישרה מלאה. עקב הגיער לגיל־פרישה —

החלטה. בנושא מניות־הקשישים דנו דקות
אחדות וקיבלו שלוש החלטות.
זוהי אובססיה. אני אומר לפוליטיקאים, ואינני
עושה כאן הכללות: הניחו לרשות השידור, תנו
לנו לעבוד, אל תפריעו לעובדים, אל תפריעו
להנהלה׳.
מדוע יש לנו רדיו כל־כך טובי כי נותנים לו

מדוע השכלה של רוקח טובה יותר מהשכלה
של עיתונאי? צריך להבחין כ ץ חוקן לאספירין
כדי לנהל את המלווקיה? 12 שנות נסיק
לעיתונאי הן עדיפות על כל פקולטה.
שנה תמימה נמשו־ מחול-השידס. ואין זה רק
מנהל הטלוויזיה. בגלל עיכוב המינוי אי-אפשר
לבחור מנהלים בטלוויזיה. אין מנהל חטיבת־תוכניות,
אין מנהל מחלקה דוקומנטרית ...כל זה
אינו מעניין אח הגופים הציבוריים שלנו. עובדי
רשות־השידור אי ש חמים לעובדי־מדינה ולא
לשום דבר אחר. אז שלא יספרו מעשיות עם
הערר.
הסיפור של מינוי אופקי — על־פי ההסכם עם

סטירת־ל חי מצלצלת

מועמד שילון
טירפוד הסיכויים
היא עשתה דבר שהוא מנוגד לרוח־החוק.
המחוקק הפריד הפרדה מוחלטת בין ועדת־הכספים
לבין ועדת־החינוך. ועדת־הכספים עסקה
בנושא שאיננו מעניינה — תכנים הם מעניינה
של וערת־החינוד. הדבר מעיד על חוסר מינהל
תקין, אשר מתחיל בגופים הציבוריים ונגמר
בגופים הפוליטיים.
רשות־השידור, למרות הקשיים, למרות המצוקה
האמיתית, למרות האנרכיה — שלא
ההנהלה ולא העובדים אשמים בה — מביאה
לראשונה מזה שנים תקציב חיובי לשולחנה של
ועדת״ד,כספים. כשבמשק הציבורי לא פיטרו
עדייו את שלושת האחוזים מהעובדים, אנחנו
פיטרנו כבר חמישה אחוזים.
צל״ש מגיע לנו, ולא סטירת־לחי מצלצלת,
בפי שקיבלנו בוועדת־הכספים. הם בכלל דנו
בתקציב? חמש שעות דנו בסוכתו של אברהם
שפירא בנושא רשות־השידור. ולא קיבלו כל

לעבוד. בכל דיוני הוועד־המנהל לא נוגעים
ברדיו. קחו פרוטוקולים של שנה וחצי: אין אף
מילה על הרדיו, רק על הטלוויזיה! ברדיו
מאפשרים לעבוד, והמערכת המיקצועית עושה
את מלאכתה על הצד הטוב ביותר, ללא הפרעה.
איפה נשמע בכל העולם ששנה שלמה לא
ממנים מנהל־טלוויזיה, בגלל כל מיני מניפולציות
ותככים? מי הסמיר את הגופים הציבוריים
למנות מינוי מיקצועי? על-סמך מה הם קובעים
מי מנהל יותר טוב? יש להם ידע לקבוע זאת?
הממשלה צריכה לעסוק בסוגיה מי ינהל את
הטלוויזיה? אם הממשלה צריכה לעשות זאת —
זו פשיטת־רגל של הגופים הציבוריים של רשות
השידור, אשר העבירו לשולחנה את ההחלטה
בעניין מינוי מנהל טלוויזיה.
ברגע שהגופים הציבוריים מעבירים אל
הפוליטיקאים את הנושאים — מי צריך את
הוועד־המנהל ואת המליאה?
י מהו הערר הזה, שכולם נתפסים בו? עכשיו
טוענים ששר״החינור אשם בעיכוב. זוהי טענת־שווא.
הערר מקורו בהחלטה פוליטית של המלי אה,
שהוכנסה בעורמה, תוך הולכת שולל של כל
הגורמים שעסקו בנושא, כדי לטרפד את סיכוייו
של דן שילון.

דיון בסוכה
אגודת־העיתונאים, צריו־ לקיים מיכח. גם מב חינה
מישפטית זו טענה חסרת־שחר. לקחת מנהל
טלוויזיה בערבית, שזהו מחום סוג ב׳ ,ולהפוך
אותו למנהל סוג א׳? מנהל הטלוויזיה בערבית
מנהל בעצם חטיבה. אין פה הקבלה, אץ פה אופ קיות.
אין ש ש דמיון ב ץ מישרת מנהל הטלוויזיה
בערבית לזו שבעברית.
זו גניבת־דעת להסתמר על חוות־דעת
מישפטית לשם מינוי אופקי. ומי עושה את כל
הבלגאן? אלה שנבחרו להקפיד על מינהל תקין
ברשות־השידור — הגופים הציבוריים.
כל האסונות באו מפני שאין לנו הנהלה
מסודרת. אשמים בכך הוועד־המנהל ומליאת
רשות־השידור. הממשלה והכנסת אינם אמורים
להתערב ברשות־השיחר.
אחת הסיבות שבחודש האחרון יש סדר ושקט
יחסי נובעת אולי מהעובדה שהווער־המנהל לא
התכנס חודש ימים, חורש החגים,

שהקים בארץ את מרכזי־הטניס, חיפש דרך
לפעול בארץ נגד העישון. בעזרת עמותה אמ ריקאית
ואיש קשר־ישראלי, בני נבון, לשעבר
איש מישרד־החוץ, העביר שיין לארץ מאות אלפי
דולארים למילחמה בעישון. הוא מבקש לשכנע
בני־נוער בסכנות שבעישון.

ושאת ממשיכה לתרום מנסיונך הרב וממירצך
למחלקת הסרטים הקנויים, אם כי פורמאלית לא
כמנהלת המחלקה.
״אני מברך אותך, איפוא, בהמשך עבודה
פוריה ובאריכות ימים ושנים ובריאות איתנה,
ומודה לך על שיתוף־הפעולה שהיה בינינו עד
כה, ושבוודאי ימשך.״

לשידור אושרו כבר חמישה תשדירים, וייתכן
שלקראת הקרנתם יגיע שיין עצמו לארץ.

יושבים ער רפיק
כתב הטלוויזיה רפיה חלבי, יושב־ראש ועד־העובדים,
בצרות. קולו נשמע ברמה, החל
משאלת מינוי מנהל לטלוויזיה ועד לסוגיה אם
על אורי פורת, מנכ״ל הרשות, להופיע או לא
להופיע, בכינוס על הרשות במצודת זאב.
אבל מתחת לרגליו הקרקע בוערת. מתברר
שמיקצת העובדים, שבעבר היו לצידו, אינם
מרוצים מכך שהוא הרחיב את תחומי פעילותו
המיקצועיים לאפיקים אחרים. לא מן הנמנע
שבקרוב יבוא ביטוי קולני למורת־רוח זו.

מאחורי המיקרופון
חופפים בצריח

המילחנזה בעשן
בסוף חודש דצמבר תשדר הטלוויזיה, במשך
כמה שבועות, עשרה תשדירי־שרות של האגודה
למניעת עישון. נגד עישון, כמובן. לא מכבר זכו
התשדירים, שעדיין לא שודרו, לפירסומת רבה,
אחרי שנפסלו להקרנה בגלל הרמזים המיניים
ששולבו בהם.

ירד שפיר א

מתנצל ינון
לא במישרה מלאה
לתשדירים מוקצב סכום של 260 אלף דולר,
ומאחוריהם מסתתר סיפור אנושי מרתק.
מיליונר יהודי־אמריקאי קשיש בשם ג׳ו שיין,

נחמן שי, המפקד המיועד של גלי צה״ל,
כבר החל לפעול בחפיפה עם המפקד הפורש רון
בן־ישי, והוא מסתובב במיסדרונות התחנה. אך
החילופים הפורמאליים ייערכו רק ב־ ז בדצמבר.
שי, שהוא עדיין יועץ־תיקשורת של יצחק רבין,
ייצא לארצות־הברית כדי להכין שם את מסעו
הנוכחי של שר־הביטחון. בן־ישי ינצל את שהיית
שי בחו״ל כדי לצאת לחופשה קצרה. באותם ימים
ינהל בפועל את התחנה שמואל (״אוקון״)
נחושתן. אחרי כן, כפי הנראה בעוד חמישה
שבועות, בן־ישי יפרוש סופית מהתחנה ה5באית.

— כ;*עי ;7עימדי; —

״לך להזדיין!״
(המשך מעמוד )7

מוקרטית הנוצרית, שיש לה כשליש
המושבים בבית, ונציגה הבכיר הוא
שר־החוץ ג׳וליו אנדריאוטי. קראק־סי
ואנדריאוטי עבדו בשיתוף־פעולה
מושלם.
יש בקואליציה שותפה זוטרה:
המיפלגה הרפובליקאית, שהיא ימנית,
שבראשה עומד ספאדוליני השמן, שר־הביטחון.
יש לה רק 490 של הקולות.
ספאדוליני חשב שהנה יש לו הז דמנות
לצבור כוח ולהרים את קרנה
של מיפלגתו הקטנה. הוא החליט
להיות יותר אמריקאי מהאמריקאים,
וקרא תגר על החלטת ראש־הממשלה
לשחרר את אבו־אל־עבאס.

מטרתו היתה שקופה מאוד:
לזכות בחסדי האמריקאים, וגם
בחסדי היהודים האיטלקיים,
שהם קהילה ימני ת קיצונית,
אנטי־־ערבית קיצונית ו תו מ כת
ללא-סייג ב מדיניו ת הקי צוני
ת ביו תר של כל ממשלת-
ישראל. זוהי קהילה קטנה, אד

ריקאים. ההפרהי הגפה של ה ריבונו
ת האיטלקית בידי בעל־ברית,
ו הבוז הגמור ש בו הת ייחסו
האמריקאים לאיטליה,
גר מו להתייצבות דעת-הקהל
מאחורי קראקסי.
עובדה זו ניכרה היטב בעיתונות.
בראשית הפרשה נקטה העיתונות
כמעט פה־אחד עמדה אנטי״פלסטינית
ואנטי־ממשלתית קיצונית. קראקסי
ואנדריאוטי תוארו בכסילים, המשו עבדים
לערפאת הטרוריסט — הכל
לפי מיטב התעמולה של ממשלת־ישראל.
אך כעבור כמה ימים השתנה
הצליל עד ללא-הכר. אחרי נאומו
הגדול של קראקסי בפרלמנט, עם
התפטרותו, היה ברור שהעם כולו
מאוחד סביבו בפרשה זו. היה זה נאום
מרשים מאוד, עובדתי, מפורט, צונן
ונוקב.
מעניין כי הקומוניסטים לא עשו
דבר כדי לנצל את המשבר נגד אמ ריקה.
לכאורה היתה להם כאן הזדמנות
גדולה להתייצב לימין הריבונות
הלאומית נגד האימפריאליזם האמרי קאי.
הם לא עשו זאת. הם שתקו כמו
דגים. הסיבה: על הפרק עומדת הפ גישה
הגדולה של הנשיא רגן עם
מיכאיל גורבאצ׳וב, והמחנה הקומו ניסטי
העולמי הנמיך את הטון האנטי־אמריקאי.
חוץ מזה לא רצו הקומו ניסטים
להאדיר את שמו של קראקסי,
ראש המיפלגה הסוציאליסטית הי ריבה.
החוטף פרץ
בגפי

שר אנדריאוטי(מ חזי ק כופיה)

אם העולם יהפוך לגיונגל

י ש לה השפעה עצומה בכלי־התיקשורת
ובעולם הכספים.
באופן מסורתי תומכים היהודים
במיפלגה הסוציאליסטית דווקא. ספא־
.דוליני סבר שהנה יש הזדמנות־פז
(תרתי־משמע) למשוך אותם למיס״
לגתו.
ספאדוליני התפטר, וגרם לקראקסי
ללכת אל הנשיא. ואז התברר שהוא
טעה.

ראשית, באיטליה גאה גל
של זעם חסר־תקדים על האנד

ך ץ פאדוליני טעה גם מבחינה
^ אחרת. איטליה חשובה מאוד
לארצות־הברית. וושינגטון לא רצתה
להופיע כמי שנהנית מתמיכתה של
מיפלגה קטנטונת בעלת * ,4תוך
איבוד אהדתם של כל האחרים. לכן
גילה לפתע שר־הביטחון האמריקאי
שהוא קיבל אישור מראש מספאדוליני ,
לכל הצעדים שנקט חיל־האוויר הא מריקאי.
זאת
היתה תקיעה סכין בגבו של
ספאדוליני המיסכן, שנראה לפתע
כטיפש וכשקרן. הוא הכחיש את דיברי
עמיתו האמריקאי מכל וכל, וכך החלה
התכתשות מגוחכת בין שני שרי־הביטחון.
האמריקאים
לא התנצלו לפגי האי טלקים,
כפי שנדרשו. נשיא חכם היה
עושה זאת. אך רגן לא יכול היה לסבול
את הפגיעה בצידקת החלטתו. במקומו
התחיל ג׳ורג׳ שולץ לתקן את היחסים
עם עמיתו האיטלקי, אגדריאוטי, ועם
קראקסי. איטליה אינה יכולה לוותר
על ידידות ארצות־הברית, וכן גם
להיפך. החלה המלאכה של תיקון
הגשרים.
ואילו ספאדוליני יצטרך לחזור
לממשלה, אחרי תקופת־מה של משבר.
הממשלה הקודמת תישאר, מן הסתם,
על כנה. היחסים בין איטליה והערבים
לא התקלקלו, וגם לא העמדה העקרונית
של ממשלת איטליה: לתמוך בוזמנית
בזכותה של ישראל לקיום ול ביטחון
ובזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית. זוהי עמדת הרוב העצום של
האיטלקים.
בינתיים מתקדמת החקירה של
פרשת אכילה ל אורו. גם היא מעצבת
את דעת־הקהל. הרצח המזעזע של

השר ספאדוליני
המטכ״ל נגד שר־הביטחון
ליאון קלינגהופר — שם המוכר עתה
לכל אדם באיטליה — נראה באור
חדש.
לדיברי החוקר האיטלקי, לא היה
זה רצח מתוכנן. קלינגהופר, שהיה,
כנראה, איש אמיץ מאוד, התחיל להח ליף
עלבונות עם אחד החוטפים, וזה
התרגש וירה בו לבסוף.

כאשר שאלה א שתו את
קלינגהופר את אחד החוטפים
האחרים מה קרה לבעלה, כיסה
זה את פניו בידיו ו פרץ בבכי.
איטלקים רבים השתכנעו שלא היה
זה מעשה אכזרי לשמו, אלא תקרית
טראגית.
החוקרים האיטלקיים גם אינם
מאמינים שהכוונה היתה לבצע פיגוע
באשרור, וסבורים שהיעד היה שיחרור
אסירים בעיסקת־חילופין.

גולגדיה
של גאט״ו
^ עם האיטלקי עבר בשבועות
( 1אלה קורס מזורז במהות הסיכסוך
הישראלי״ערבי.
מרי יום הקדיש כל עיתון עמודים
שלמים לפרשה זו — לפעמים חמי־שה־שישה
עמודים שלמים.
העניין הפלסטיני, הרכב אש״ף,
מעמדו של יאסר ערפאת, טיבם של
האירגונים הפלסטיניים השונים —
כל אלה עוררו סימני־שאלה גדולים.
אך נדמה שאין עור איטלקי בעל
מודעות פוליטית שאינו מבין עתה את
החשיבות של הסיכסוך לגבי אירופה
והעולם כולו. מבחינה זו פעל העניין
נגד מגמת ממשלת־ישראל, המבקשת
להרחיק את אירופה מכל פעילות
בנושא זה.
הנזק שנגרם לארצות־הברית לא

ייעלם במשך זמן רב. על פני השטח
יתוקנו הדברים במהרה, אך אי־אפשר
יהיה למחוק את אשר קרה ונאמר.
בזיכרון נחרת
בייחוד
מי שפט שאמר דובר בכיר
(אלמוני) של המטכ״ל האי טלקי
:״האמריקאים מתייחסים
אל איטליה כאילו היינו בול גריה
של נאט־׳ו.״
בכלל, היה ברור כי הצבא האיטלקי
מתנגד לחלוטין לעמדת שר־הביטחון,
ספאדוליני.
האיטלקים הם עם מפוכח. מורם
הפוליטי אינו ג׳וזפה גאריבלדי, גיבורו
של מנחם בגין, אלא ניקולו מאקי־אוולי
הפיקח, חסר־הרגשות. הם לא
עלו על הבריקאדות כדי לנקום את
ניקמת כבודם הרמוס. אך גם לאיטליה
יש רגשות לאומיים, ורק מדינאי טיפש
פוגע בכבודו הלאומי של עם אחר.
לישראל היו כמה ימים של עדנה.
השגרירות ושאר מנגנוני־התעמולה
ניצלו אותם עד תום. אך תעמולה
פרימיטיבית זו, המצליחה באמריקה,
אינה תואמת את השכל האיטלקי.
מישטרה מפייה הוק
^ ש עוד נקודה שהיא חשובה
מאוד בעיני האיטלקים. בעיניהם
זוהי הנקודה המכרעת בפרשה כולה:
הליגאליות הבינלאומית.
בעיני הישראלי המצוי אלה הן שתי
מילים ריקות. ישראל לא ראתה מעו לם
בחוקיות הבינלאומית ערך עליון.
אלא רק מכשיר שאפשר לנצל אותו
לעת מצוא ולהתעלם ממנו בשאר ימות
השנה.

האיטלקים הם עם עתיק ומנוסה,
והם עברו תהפוכות נוראות בתול דותיהם.
הם יודעים את ערכו של חוק.
האימפריה הרומאית היתה מבוססת על
קידוש החוק כערך עליון.

החוק קיים כדי להגן על
הכל, וכ א שר נהרס החוק נפג עים
הכל. העולם הופך לג׳ונ־גל.
הישראלים
מחאו כף כאשר יירטו
האמריקאים את המטוס המצרי, מפני
שזה תואם את השיטה הישראלית
המקובלת( .כל שרשרת־המאורעות
החלה כאשר עצרו ספינות חיל־היס
הישראלי בלב־ים שתי יאכטות שהיו
בדרכן מקפריסין ללבנון, ולכדו שתי
קבוצות של קציני־פת״ח שנשלחו ל ארגן
את הגנת מחנות־הפליטים בל בנון•)

בעיני
האיטלקים, היתה הפעולה
האמריקאית מעשה
של שוד-ים (או שוד-אוויר),
הנוגד כל חוק. גם אלמלא פג עו
האמריקאים ברי בונו ת האיטלקית,
היו האיטלקים מג נים
פעולה זו.
אומנם, חוטפי האוניה האיטלקית
הפרו את החוק וביצעו פשע. אולם
בעיני האיטלקים, פישעם של החוט פים
הפלסטיניים אינו מצדיק בשום
פנים ביצוע פשע בידי האמריקאים.
אמר לי איש־ציבור איטלקי בעיר־שדה
:״המישטרה פועלת נגד פושעים.
הפושעים מפירים את החוק. האם נובע
מזה שגם על המישטרה להפר את
החוק?״

סיכום אי שי: די נעים לש הות
כמה ימים במדינה של
אנשים נורמליים, השומרים
על פיכחותם ופיקחותם גם בי מים
של מ שבר.

קבקבי נוחות של מגון, קלים, אורטופדים ואופנתיים. צוין יותר מזה

שיווק. לבנדה ,42ת״א.03-374961 .

העולם הזה 2512

רבני חודשים אחויס חשו הצ״ו01
שטוו את עצמו: הוא גידה שהואהומו־סקסואל.
בינת״ס קוה משהו. השבוע
שנו אח ליבו באוזני 03111:1הי ה
רותיי ולהווייתי כאמן, הכתבה עסקה
רק בחיי האישיים — אך הוא היה
נאמן לדברים שאמרתי. חברה טובה
שלי, אמריקאית מצליחה, ממש
התחננה לפניי שלא אחשף כך, אבל
עשיתי זאת.
למחרת שוב היו טלפונים, והפעם
ביתר תדירות ועוצמה. חברים קרובים,
שידעו על פרטים אינטימיים בחיי
תקופה ארוכה, צילצלו בתדהמה, על
שנחשפתי כך. ביניהם גם אישים
ידועים, מדינאים. הם ידעו עליי לאורח

גם העוזרת קראה את זה. כאן, אני
חושב, טמון ההבדל.
זאת היתה התגובה הראשונית.
אחר־כך נדמו הטלפונים. נוצר שקט.
קודם היה הטלפון אצלי מצלצל בלי
סוף. הבית היה מלא חברים וידידים.
אחרי הפירסומים הכל פסק. הטלפון
חדל לצלצל, החברים הפסיקו לבוא. זה
קשה לחיות בבידוד.
חיי השיגרה שלי השתנו ללא היכר.
פעילויות יומיומיות, כגון: שחיה —
אני מקפיד לשחות מדי יום — נפגדו.

* * ר ב אחד, בחודש מאי, צילצלו
ז ^ אליי מעיתון ה ארץ וביקשו לרא יין
אותי למדור שיחת־היום. הנושא
היה הכנת רשימות שחורות של
הומוסקסואלים בארץ. הסכמתי להת ראיין
ודיברתי על הנושא בצורה די־עצורה.
עוד
באותו הערב התקשר אליי אחד
העורכים בעיתון, ידיד טוב שלי, ודיבר
עימי, אפרופו הראיון שנתתי קורם־
לכן. אני אדם מאמין. אולי אפילו
נאיבי מעט. לא הבנתי שאני מדבר
לציטוט. למחרת פתחתי את העיתון
ונעשה לי חושך• בעיניים: דברים
שאמרתי חופשי, פתוח לגמרי, בשיחה
עם הידיד, הופיעו במדור שיחת־היום.
מאוד התרגזתי. זאת היתה תערובת
של תדהמה ורוגז. כמובן שגם נפגעתי.
אחר־כך החלו הטלפונים. ידידים קרובים
יותר או פחות צילצלו בבהלה
ושאלו :״מה עשית?״

^ תפסו
^ שתיקה

^ ח ד המצלצלים היה רב יוד־
\ * קו ב 0קי מידיעות־אחרונות.
הוא ידיד ותיק שלי. אולי גם סוחר
טוב, אני לא יודע. הוא פנה אליי :״אני
יודזז שמה שכתוב בהארץ הוא מעוות

ואינו משקף אותך נכונה. אני מבין את
הרגשתר היטב. בוא, תן לזה תשובה
אצלנו!״
במקביל, פנה אליי גם כתב של

העיתון, גם כן ידיד שלי, חיים שיגי.
אין לי טענות כלפיו. הוא כתב
בדיוק את מה שסיפרתי לו. אומנם
ביקשתי שיתייחס בכתבתו גם ליצי־
הפיפי במיכנסיים
* וסי שטרן אוהב להגדיר את עצמו כ״צייר חביב, עממי, צייר לכל
המישפחה.״ הוא אוהב להדגיש את הצד המחייך־ שבציוריו .״תמיד קוראים
לי הצייר המחייד,״ הוא מעיד בקצת מתיחות ,״מטרת ציוריי היא לרפא ולא
לפתוח פצעים.״ לזמרו השלמת התדמית האופטימית הזאת הוא מגייס את
מוצאו ההונגרי .״רבים מיוצאי אוסטרדהונגריה רואים את העולם מזווית
מחייכת. ראי את הקריקטוריסטים, למשל — דוש, זאב, פרי, או את הסטיריקן
אפרים קישון׳.
הקלישאה אודות הליצן העצוב מתאימה גם לשטרן. על הצד החייכני
והשמח שבאמנותו, הוא מדבר בארשת עצובה, כשהוא רועד מעט. הרגישות
!השבריריות׳ של שט ח הן מטרידות, חודרות, אי־אפשר להישאר להן אדיש.
אולם לשטרן יש עוד צד, שהיה ידוע עד לאחרונה רק לחוג ידידיו ומכחו.
העניין פורסם בעיתונות לראשונה בחורשים האחרונים. שני הראיונות הבוטים
שנתן לעיתונות בשעת״לחץ, וכעת הוא מבכה אותם, אודות חייו הפרטיים

כל הדרך. מה, לא נראיתי בפומבי עם
מוסיקאי מפורסם בקנה־מידה עולמי?
גדולי־הדור ידעו אודותיי. אד כשזה
התפרסם בעיתון, שחור על גבי לבן, אז

אנשים שהיו ידידותיים כלפיי בבריכה,
למשל, במשך חודשים ...לא, הם לא
נעשו עויינים. פשוט התרחקו, התעל מו,
תפסו שתיקה.

ונטיותיו הסיניות, אינם תואמים את
התדמית החביבה, שאותה ניסה לבנות
בשקדנות ובכישרון במשך שנים. בעוד והבימה כלי*הביטוי
שבאמנות,
העיקריים שלו. מעולם לא יצא תגר
נגד מוסכמות ולא ניסה לזעזע או
להדהים, בחר הגורל לתעתע בו, כשר
סות האינטימי נחשף בצורה סנסציונית.
שני
ההפכים שבדימויו אינם מס תדרים
זה עם זה, לא רק אצל הציבור,
אלא במיוחד אצלו עצמו :״במשך
שנים,״ הוא מעיד על עצמו ,״סבורים
הכל שאתה ילד-טוב־ירושלים, ויום
אחד, בוקר בהיר אחד, מופתעים כולם
לגלות שעשית פיפי במכנסיים״.״
בסוף השיחה ביקשתי ממנו שיצייר
עבורי פורטרט עצמי. הוא התחמק
באלף ואחד תירוצים שונים והסביר, שמעולם לא צייר את עצמו. לבסוף נכנע
והושיט לעבח את הרישום העצמי היחיד שרשם. מעבר לעיניים העצובות
המשתקפות ברישום — במציאות עיניו הן כחולות — הדבר הבולט ביותר בו
הוא הקו החוצה את פניו לשניים. שתי פנים ליוסי שטרן.
שתי פנים

צייר שטרן
״הטלפון חדל לצלצל, חברים הפסיקו לבוא!״

מסתבר, מאשר חברים אמיתיים.
כשהחלו כול התגובות המפתיעות
לפירסומים, היה לי קשה. נסעתי ל-
מסע־תערוכות ברחבי־אירופה, מסע
מוצלח מאוד. התערוכות, שכללו 40
תמונות של נוף ואנוש ירושלמיים,
קצרו הצלחה בקרב הקהל וביקורות
מחמיאות. אותה תערוכה מבוקשת
במילנו, לונדון ורומא. חזרתי הביתה
עייף ושבע הצלחות.
אני חי בבית הזה שנים. בעבר גרו
פה, בשכונה, גדולי הציירים. קראו
לרחוב ״נווה בצלאל״ ,בגלל האוב־לוסיה
שגרה פה. הצייר מרדכי ארדון
גר פה ורבים אחרים. למשל, יורם רוזוב
והגרפיקאי, רפי אבגר. בינתי?ם, תראי
מה בנו פה מסביב. הסתירו לי, בהדרגה,
את הנוף הנהדר. הנה, הבנין הגבוה,
שצמח פה לידי. כשנסעתי לחו״ל. רק
התחילו לבנות אותו. חזרתי — והופ,
היה כאן בניין המשקיף על הבית שלי,
מלמעלה. מצאתי, בשובי מחו״ל, רעש
של בניה, אבק של בניה. והנה, פה
למטה, בונים מיבנה נוסף.
היה לי קשה עם זה ועם הכל,
וחליתי. רק עכשיו התחלתי להת אושש,
אבל עוד לא אספתי את עצמי
לחלוטין. כעת, את רואה את הפועלים
הערבים העובדים פה? הם בני־בית
אצלי, הברים. הם מתקינים לי שיכבה
אוטמת בחלונות, כדי שלא אשמע את

שטרן( משמ אל) עם ליאונרד ברנ שטיין, על חוך אילת 1949 ,
״גדולי הדור ידעו אודותיי!״

שטרן, בבי תו
״ומה עם יוליוס קיסר! תומס מאן׳ אוסקר ויילד ד

התגובות היו קיצוניות. קיבלתי
מיכתבי הערכה וחיבה מצד אחד. מי
1כתב? מי לא! חברי־כנסת, אנשים שיש
| להם בעיה דומה — איני רוצה
שתכתבי את הכינוי המפורש! אני
מבקש שלא תשתמשי בה לאורך
הכתבה — כתבו גם אימהות של
גברים שיש להם הבעיה. סתם אנשים
הגיבו.
מצד שני, היו גם תגובות שליליות
— טלפונים חריפים עם קללות,
מיכתבים מפתיעים ומשמיצים. אחרי
טלפון אחד רווי קללות אתה שוכח
מהר מאוד את התגובות החיוביות. אם
היו לי 100 מיכתבי עידוד ואחר־כך
טלפון אחד של קללות — זה כאילו
לא עשיתי כלום בכתבה.

^ לא הייתי
בארון

ך* עצם, ב שביל מה

עשיתי את

איני יכול להגיד בדיוק אם אני
מתחרט על שנחשפתי עד כדי כף. כבר
עשיתי שטויות גדולות יותר. אבל כן,
זאת היתה שטות! שטות שאני משלם
עליה עד עצם היום הזה. זה גרם לי
סבל עמוק ומיותר. האמת היא, שאני
פטליסט מושלם. כמעט שלא מתערב
בחיים של עצמי. אם הראיון הזה
בידיעות בא, כנראה שכר היה צריף
לקרות. אבל זה קשה.
ועכשיו, בנוסף לכל, התפשט גם

הפחד מאיידס.
כואב לי. כואב לי כשבאים לראיין
אותי — ופונים המון! — מעט מאוד
שואלים אותי על סוג האמנות שלי, על
טיבה, על תערוכות, על יצירות
אהובות. וזה הרי שמונים אחוזים של
החיים שלי, לפחות ב־ 40 השנים
האחרונות!
והנה, אני פותח בקרוב תערוכה, ב ג
בנובמבר, ועל מה אנחנו מדברים?
אני סבור שהציור הוא הרפתקה מענ יינת
הרבה יותר!
לדעתי, לא צריכים להמשיר לדוש
בחיי הפרטיים. מה שהיה — היה! אני
מבין שלא ישכחו לי את הפירסומים
הסנסציוניים. יכולים לכנות זאת מדיניות
בת־היענה. אבל לי היה מאוד נוח
אילו חיי הפרטיים היו מתנהלים
בצינעה והרחק מהכלל. איני מסתתר.
מעולם לא הסתרתי זאת, אך העדפתי
שלא לדבר על כך בפומבי. מעולם לא
הייתי בארון. עובדה שיצאתי!
אז מה? מה זה נתן לי? הייתי גם
בטיפול פסיכואנליטי במשך שלוש
שנים. אז מה? שוב, מה יצא לי מזה?
יצא לי מזה, שאני יודע כיום לנתח את
האסון שאירע לי. זהו, הגורל עיצב
אותי כפי שאני.
מאז, תמיד מצפים לשמוע ממני מי־יודע־מה.
אני נוהג לומר, שיש שלושה
גברים שעימם אני הולך למיטה: מר־קוס
אורליוס, ברוך שפינוזה ומרטין
בובר. בעצם, רוב חבריי הטובים ביותר
הם גיבורי ספרים. הם יותר טובים,

הרעש הנוראי הזה.
אני מפחד ממה שהפירסום הזה
עלול לעשות לי. אחרי הפירסום הא י
חרון אמרו לי חברים :״מה עוללת?
הרסת את כל מה שבנית בחיים!״ אבל
שמישהו יסביר לי מדוע? וולט ויטמן,
המשורר הגדול ביותר בתולדות אמ ריקה,
אהב, בעוונותיו הרבים, בחורים,
אך הוא לא התפרסם בגלל זה. שירתו
עומדת בפני עצמה. ומה עם יוליום
קיסר? תומס מאן? אוסקר ויילד? ז׳אן
קוקטו?
שאלת אם בגלל הפירסומים אני
מוכר פחות תמונות. ברור שלא. מה
פתאום? אבל לא זה מה שקובע, באמת
שלא. העיקר הוא חיים טובים. אני
שואף להראות בציור עולם יפה יותר,
צודק יותר. כל חיי האמנתי ביופיה של
ישראל. לקראת זה ציירתי ובכך אני
עדיין מאמין. לכן ציירתי את ,״מלאך
השלום״ עבור הנשיא אל־סאדאת
המנוח. כעת עיצבתי כרטיסים לחג־המולד,
שסטודנטים יפיצו בכל רחבי
אירופה. זאת אמונתי ואמנותי. כיתבי
נורא בזהירות, אני מבקש.
אני אדם עם לב מאוד פתוח, לב חם
ומתבטא לעיתים באימפולסיביות.
לפעמים זה מתנקם בי. אני מאמין
באנשים. אני מסוגל לשוחח על כל
נושא שבעולם בכנות ולא מביא תמיד
בחשבון מה זה יגרום לי. כך קרה עם
חשיפתי הקודמת לתיקשורת. נח שפתי,
וכיום אני מתחרט, חושב שזה
היה מיותר. תשמרי עליי בכתבה.

שטרן ו״מלאך

השלום״ ,ת שור תו לאל־סאדאת

״מטרת ציוריי -לרפא, לא לפצוע!״

רסנה כדי;

ניו ה (מימי!)
א חו תהשר
החשודות וגה
וודו, נאבקת
בבית־המישבט
עם המאהב שר
אחותה, ובר
(משמאל) ער
השתה שר
המשוררת -
חצי מיגרש
וחצ י בית

10101 גמצו*ג\דץ\מ
ך ירה שנצו* ,אחותה של יונה יילד,
^ ש מע ה על. מותה של המשוררת
ברריו. היא צילצלה מייד ליובל ריב־לין,
החבר של יונה, .המילים הראשר
נות שלו היו,איו לי מה לדבר איתך,
הבקשה האחרונה של יונה היתה שלא
תבואי להלוויה שלה ושלא תעזי לגשת

לקבר שלה׳,״ סיפרה נירה השבוע.
״אמרתי שאני רק רוצה לדעת את
שעת ההלוויה, ואני מתכוונת לבוא, כי
זו אחותי. הוא צעק,שרק תעזי לבוא!׳
וטרק את הטלפון.
.עורך־הדין שלי אמר לי שיובל הוא
לא בעל־הבית על גופתה של אחותי.

החלטתי לבוא, למרות שחברה אמרה
לי שיובל מתכנן לעשות שערוריה אם
אבוא. פחדתי, לא ידעתי מה הוא עלול
לעשות. בהלוויה רגליי רעדו מפחד
ומהתרגשות.״
נירה 47 קלדנית־מחשב במיק־צועה,
היא אחותה היחידה של יונה,

האם הוא ״ידוע בציבור״?
עורן־-הדין של נירה שנצר, משה לב־רן, מסביר את
ההיבט המישפטי של הנושא, שאותו הוא מגדיר כ״די
סבוך״.

הסביר לב״רן:
ידוע לי שאדון יובל ריבלץ מתכוון לתבוע חלק
מהעיזבון על־סמך שתי אפשחיות: האחת, הצוואה
שנכתבה בכתב־ידה של יונה, שלושה ימים לפני מותה,
שבה, לטענתו, היא מורישה לו את כל רכושה. אם.
צוואה זו לא תקבל תוקף על-ידי בית״המישפט, הוא
מתכוון לטעון שמגיע לו חלק מעזבונה בתור הידוע־בציבור
שלה.
האם הוא באמת היה הידוע־בציבור שלהי אנו
טוענים שלא. נטען שהוא אומץ על־ידה, שיחסיהם היו
מעין אימוץ, כמו ביו אם לבן, ואם נרצה להיות בוטים
יותר — נגדיר את היחסים ביניהם כיחסים בין אשה
מבוגרת ומאהב צעיר. יונה פרשה עליו את חסותה. לפי
פסק־דץ קיים, עצם המגורים יחד עדיין אינם הופכים
אותו לידוע־בציבור שלה מבחינת דיני-הירושה. לפי
פסיקה זו, יחסים ב ץ גבר לפילגשו אינם הופכים את
הפילגש לידועה־בציבור של הגבר בכל הקשור לחוק־הירושה״
בעניין
הצוואה שכתבה יונה לפני מותה — רואים
שהיא נכתבה במצב של בילבול־חושים, בגלל התרופות
משככות־הכאבים שקיבלה. יש שם חזרה על אותה
מילה, פעם אחר פעם, יש שגיאות־כתיב. מלבד זאת,
היא לא מציינת שם למי היא מצווה את רכושה, ולכן
אני לא מתייחס לצוואה זו ברצינות.
יש שלושה סוגי צוואה: לפני עדים, בכתב־יד, עם
תאריך וחתימה(וזה המיקרה שלנו) וצוואה של שכיב־מרע,
כלומר — כשאדם יודע שהוא עומד למות והוא
אומר בעל־פה לנוכחים מה הוא רוצה שיקרה עם
רכושו. במיקרה כזד״ צריכים השומעים — חייבים

להיות לפחות שני אנשים — לרשום מייד את הנאמר.
בצורת פרוטוקול, ולהפקיד את המיסמך כבית־המישפט.
דבר זה לא קרה, במיקרה שלנו.
האם הורישה את כל הרכוש לשתי בנותיה, חצי-חצי,
והן שותפות שוות בכל. חצי אחד שייך לנירה, ועל
החצי השני. השייך ליונה. יתנהל המישפט עם ריבלין.
אם הוא יזכה, עקב היותו הירוע״בציבור שלד״ הוא יירש
אותה כאילו היה בעלה. במיקרה זה הוא יקבל שני־שליש
ממחצית הבית. והמיגרש, והשליש הנותר יצטרף
למה שממילא מגיע לנירה.
יובל, ברוב חוצפתו. אמר אחרי ההלוויה שכל הבית
שלו. לכן היה חשוב שנירה ובעלה יתפסו חזקה על
הבית. בהמשך נכניס מישהו. שיגור שם בשמנו. אם
בסופו של דבר ייצא, כפי שאני מאמין, שלארון ריבלין
לא מגיע שום חלק ברכוש, נגיש נגדו תביעה על
דמי־שכירות מיום פטירתה של יונה עד יום הפינוי
בפועל.
הצעתי לעורן־-הדץ של יובל לנהל משא־ומתן על
בסיס הטענה שהוא הירוע־בציבור, ולהגיע לפשרה
לפיה יקבל יובל מנירה חלק ממה שהוא יכול לזכות
בהיותו הידוע־בציבור. טענתי שזה יהיה לטובתו, כי
בכך יימנע הצורך לעשות חקירות מעמיקות בבית־המישפט
סביב הנושא, כולל דיונים על יחסי״אישות.
אבל עורך־הדין שלו, אבי מלכה, אמר שלקוחו אינו
מוכן לפשרה. כי, לדבריו, אינו מסכים שינשלו אותו
מזכויותיו.
עניתי לעורך-הדין שאילו הרכוש עליו נטוש הווי כוח
— החצי של יונה — היה רכוש שיונה צברה
בחייה מיגיע־כפיה, מילא. אז אפשר לומר שרוצים
לנשל. אבל כאן מדובר ברכוש שמלכתחילה היה רכוש
של ההורים של יונה. אז מה מדברים פה על נישול? מי
שמנסה כאן לנשל זה יובל את נירה, ולא נידה את יובל.

שנפטרה לפני חודש ממחלת הסרטן,
בגיל .41 נירה ובעלה אמנון, העובד
במיפעל למנועים חשמליים, הם הורים
לארבעה, ויש להם נכד אחד. מזה שנים
הם מתגוררים בירושלים. מאז מותה
של יונה הם גרים, בהוראת עורר־הדין
שלהם, בבית קטן חד־קומתי בקריית־אונו
.״זה בית אמך, הוא שייך לך, את
הולכת עכשיו לגור שם, להפגיז נוכ חות,״
הורה עורן־הדין.
מחירו של הבית, המוקף גינה
ועצים, מוערך ביותר מ״ 300 מיליון
שקלים. הוא נמצא ברחוב הקרוי על־שמו
של מיכאל וולד, אביהן של נירה
ויונה, שנהרג במילחמת העצמאות.
האב היה בנאי במיקצועו, ובנה את
הבית במו־ידיו. האם, אסתר וולך, נפ טרה
לפני שלושה חודשים ממחלת
פרקינסון.
בעבר עבדה אסתר כמזכירה בבית־ספר.
בשנותיה האחרונות היא חיה
מהפנסיה שקיבלה מהביטוח הלאומי
ומקיצבה שקיבלה כאלמנת־מילחמה.
״יונה מעולם לא עבדה,״ אומרת נירה.
״אמי פירנסה אותה כל חייה.״
נירה תוהה מאיפה נובעת איבתו של
יובל כלפיה. הרי הוא לא הכיר אותה
כלל .״יונה הכניסה לו את זה,״ היא
אומרת. הפגישה הראשונה ביניהם
היתה מייד אחרי ההלוויה. נירה ואמנון
באו לבית, ומצאו שם את יובל, יחד עם
ידידו יוני נמרי, הזמר, שהוא גם שותפו
לעסקים. לפני חודשים אחדים פתחו
השניים אולפן־הקלטות בשם א ט מו ספירה,
בדרום תל־אביב.

סיפרה נירה:
כאשר הגענו לבית, יובל צעק:
״ידעתי שתבואו לכאן לקחת את הירו שה!
יונה כתבה בצוואה שהיא משאירה
לי את הבית! אמא שלך השאירה צוואה
שהבית שייך ליונה! לכו מפה!״
עניתי לו :״מי אתה בכלל? היינו
בבית הזה לפניך!״ במשך כמה ימים
נשאר יוני לישון עם יובל בחדר״השי-
נה, אמנון ישן בחדר השני, ואני הלכתי
לישון אצל שכנים.

בהתחלה לא דיברנו. רצינו להשתמש
בפריג׳ידר, ואמנון אמר לאמו של
יובל, שהיתה גם היא שם :״תפני לנו
שני תאים במקרר, כי אנחנו נשארים
כאן.״ היא אמרה :״אצלי בבית אתן לך
אפילו מקרר שלם, אבל פה לא, כי זה
של יובל ״.יובל, הוריו וקרובי־מישפחה
שלו חגגו כאן, בישלו, אכלו. אמנון
ואני ישבנו כמו אורחים בחדר, לא
נכנסנו למיטבח. קרובים וחברים הביאו
לנו תרמוסים עם קפה ואוכל.
אחרי ארבעה ימים האווירה נעשתה
יותר נסבלת. אמנון שטף את החדר
ויוני נמרי עזר לו. אני הוצאתי את ה שטיחים,
כדי לנקות אותם, וביקשתי
מיובל לעזור לי. ככה התחלנו לדבר,
איכשהו. הבית היה מטונף בצורה זווע תית.
האמבטיה היתה שחורה, השרותים
היו מלוכלכים, ארונות־המיטבח היו
מלאים ג׳וקים והמקרר היה מלא עובש.
רציתי לזרוק את כל האוכל. אבל לא
ידעתי איך יובל יגיב. יונה לא אהבה
לנקות, גם כשהיתה בריאה. גורי חתולים
וכלבים הסתובבו בבית וחירבנו
בכל פינה. אני כל הזמן ממשיכה
לנקות, וכל פעם נושרים מהפינות
גושי״בוץ. אני ממש מפחדת להזיז את
הפריג׳ידר — לא הזיזו אותו שנים —
אני לא יודעת מה אמצא שם.

עד כאן.
חדר־השינה אפלולי. הנורה במנורה
הגדולה, המשתלשלת מן התיקרה,
נשרפה, ואיש לא טרח להחליפה. נירה
מאמצת את עיניה וקוראת בהטעמה
שיר של יונה, התלוי, כפוסטר, על הקיר
:״לדפוק אותך בתחת, זאוס אהובי,
זה כל מה שאני רוצה שתרגיש, שוב את
כל אותם הרגשות שעשו אותך כזה
מיוחד בשבילי, אז באותו לילה, כשדפקתי
אותך בתחת בפעם הראשונה,
וגם אתה שתדפוק אותי בתחת, שאר גיש
שוב מה שאין כל דרך אחרת
להרגיש ״.די מוזר לשמוע את השורות
האירוטיות והנועזות הללו מדוקלמות
מלאת־הגוף
האשה של מפיה

והממושקפת, בעלת ההופעה השמרנית
והמרובעת.
״אין לי שום הבנה בשירה,״ היא
אומרת .״רק בזמן האחרון, מאז שיונה׳
הופיעה בטלוויזיה, התחלתי להתעניין
בשירים שלה. גיליתי שיש לה כמה
שירים די יפים, אבל האחרים, הגסים,
מצחיקים אותי: שירי זימה ומין, שורות
כמו,לשכב עם אלוהים׳ .לפי השירים
האלה, צדקה מרים תעסה־גלזר כאשר
קראה ליונה בהמה מיוחמת.״

^ לאמא
^ טענתה של נירה, הבית שייר
/לה .״היתה צוואה ישנה של אמי,
שבה נכתב שהרכוש מתחלק חצי־חצי
ביני לבין יונה. הבית הוא של יונה,
וחצי המיגרש, בלי הבית, שלי. לפני
חמש שנים אמי כתבה צוואה חדשה,
לפיה הכל מתחלק חצי״חצי ביני לבין
יונה, לפי חוקי-הירושה.
״מלבד זאת, יש לי מיסמך מהטאבו,
הנקרא נסח, לפיו המיגרש מתחלק
לשלושה חלקים שווים: לאמי, ליונה
ולי. יובל והוריו ביקשו מעורך־הדין
שלהם להוציא נגדנו צו״פינוי מהבית.
הוא ניסה, אבל לא הצליח.״

המשיכה נירה:
יונה היתה ילדה טובה, נהדרת, מתו קה.
כמעט שלא רבנו. המריבות הת
אמי
בכתה באוזניי, הודתה שיונה מכה
אותה.
אמי היתה צריכה לקבל תרופות,
בגלל מחלת־הפרקינסון שלה, אבל יום
אחד יונה החליטה שהיא תהיה הרופאה
שלה. יונה מנעה ממנה לקחת את ה תרופות,
נתנה לה רק גלולות ויטמינים
והחליטה שהיא תהיה טיבעונית. פעם
מצאתי את אמי אוכלת דייסת־בורגול,
כשהחתול אוכל איתה מאותה הצלחת,
בעיקבות הטיפול הזה נהייתה אמי רזה
כמו מקל.
לילה אחד הזעיקו אותנו. מצאנו את
אמא נושמת בקושי, מחרחרת. השכנים
קראו לאמבולנס. יונה ניסתה למנוע
בעדנו מלקחתה לבית־חולים, ולא
הצליחה. בבית־החולים שאלו מה קרה
לאמא, ויונה אמרה שהיא נפלה מה מיטה.
אחת האחיות אמרה לי שהיכו
את אמא מכות־רצח, והיא כולה מטו נפת.
במיקרה
אחר קראו לי לבית״חולים,
ומצאתי שם את אמי עם כוויות איומות
בכל גופה. יונה אמרה שהיא נכנסה
לאמבטיה ופתחה בטעות את ברז המים
החמים. קשה היה לי לקבל את ההסבר
הזה, כי אמא לא היתה אז במצב שבו
יכלה להיכנס לבדה לאמבטיה.
לפני שש שנים עשינו טעות —
אמרנו לאמא לתת ליונה זכות־חתימה
על הכספים שלה בבנק. מאז יונה
ניצלה את זה לרעה. פעם רצתה אמי
לתת מתנה לאחד מילדיי, והיא הוציאה

בית המריבה כרחוב וולד
300 מיליון שקלים

יונה וולד (בת ) 14 ואמה
להרביץ לה כשהיתה קטנה
עשה, שמעתי מאמי שיונה רוצה את
כספי־התגמולים, שהגיעו על־שם אמי,
כדי לקנות ליובל מכונית חדשה.
אני לא מבינה את יובל. הגיוני
בעיניי שירצה לקחת לעצמו כמה מז כרות,
כמה חפצים מהבית. אבל לדרוש
את הבית כולו? את הבית שאבי בנה
במו־ידיו ואמי חייתה בו כל חייה?

יונה יילד (למעלה) עם נירה () 1958
סרטן מרפא סכיזופרניה
חילו רק אחרי שאמי חלתה. עם כל
השיגעונות של יונה, היו תקופות שהיינו
ממש ביחסים טובים. היא אהבה
מאוד את ילדיי.
מגיל 17 היא נעשתה מוזרה. לפני
13 שנה היא היתה מאושפזת במשך
חצי שנה בטלביה, ירושלים. הרופאים
אמרו שהיא סכיזופרנית. לאמי נאמר
שצריך לקבלה כמות שהיא. שהיא לא
תבריא מהמחלה, אבל אחות קופת־חולים,
שהכירה את יונה אמרה לי ש כאשר
חולה סכיזופרניה לוקה במחלה
נוספת, כמו סרטן, במיקרה של יונה,
הסרטן מתגבר על הסכיזופרניה. לפי
דיעה זו, נראה שיונה כן הבריאה
מהסכיזופרניה כאשר חלתה בסרטן,
ונהייתה די אנושית.
יחסה אל אמי, לעיתים, היה מחריד.
היא היתה מכה אותה, משאירה אותה
לשכב על הריצפה, ממש מתעללת בה.
אחר־כך, סיפרה לי אמי, יונה היתה
מתנצלת על כך, מלטפת אותה .״אחרי
זה היא היתה טובה אליי,״ נהגה אמי
לומר.
פעם מצאו השכנים את אמי קשורה
למיטה, וצילצלו אלינו לירושלים.
באנו, מצאנו דלת נעולה, ואמנון נכנס
דרך החלון. רגל אחת של אמי היתה
ממש נפוחה מהקשירה. אמי סירבה
להודות מה יונה עשתה לה. היתה
ביניהן תלות מוזרה, חולנית ממש.
הרופא שטיפל באמא הגדיר את יונה
כאגרסיבית. רצינו להוציא את אמא
מהבית, לבית־אבות, אבל יונה אמרה:
רק על גופתי המתה! רופאה אחת סיפ רה
לי שמצאה סימנים כחולים, כתו צאה
ממכות, על גופה של אמי. פעם

מתחת לכרית צ׳ק מקומט בשבילו.
אמרה :״קחי ותחביאי את זה, שיונה לא
תדע.״ בהזדמנות אחרת אמא אמרה לי:
״יונה איימה שהיא תרצח אותי אם אתן
לכם כסף. קחו אותי אליכם, אני פוחרת
להיות כאן!״ לקחנו אותה לירושלים,
טיפלנו בה, והיא התאוששה. יונה הת לוננה
ש,חטפו לה את אמא׳.
יום אחד יונה דיברה איתה בטלפון,
ופיתאום אמא אמרה שהיא רוצה לחזור
הביתה. אני לא יודעת למה. אולי יונה
איימה שהיא תתאבד אם אמא לא
תחזור? אני חושבת שיונה פחרה שאם
אמא תהיה אצלי, היא תשנה את
צוואתה. יונה לא רצתה שאמא תצא
מהשפעתה.

ש ו _ מ כ

מיפלצות״
^ הרי שאמא חלתה, יונה רצתה
\£שאחתום שאני מוותרת לטובתה
על הירושה. אמרה שזה מגיע לה, כי
היא מטפלת באמא. סירבתי. היא
קיללה אותי, קראה לי זונה, אמרה
שלא תדבר איתי עור לעולם. זאת
היתה הפעם האחרונה שדיברתי איתה.
כאשר חלתה, היא לא הסכימה שאבוא
לבקר אותה בבית־חולים. היא אמרה
לידידה משותפת שלנו שאם אבוא, היא
תזרוק עליי כל חפץ שיהיה לידה.
בסופו של דבר העברנו את אמא
לבית־אבות, והכספים ממישרד״הבי־טחון
הועברו ישירות לשם. זה לא מצאתן
בעיני יונה, והיא ניסתה להחזיר את
אמא הביתה. מנעתי את זה, בעזרת צו
של בית־מישפט. הטענה של יונה היתה
שבית־האבות אינו מספיק מכובד. לבד

לזכותו ייאמר, שהוא לא עזב את
יונה כאשר חלתה. אבל למה הוא הופך
את העניין לביזנס? בסדר, הוא עבד
קשה. חי עם הבחורה, נהנה חלק מה זמן,
טרח חלק מהזמן, אבל מה פיתאום
מגיע לו הכל?
בראיונות האחרונים שלה בעיתונים
יונה השמיצה אותי. כאב לי שאף
עיתונאי לא פנה אליי לבקש תגובה.
יוני נמרי אמר לי :״עשו מכם מיפלצות,
אנשים אלימים, ואתם דווקא נחמדים!״
מאוד לא נוח לי המצב הזה. יש לי
בירושלים ילד בן ,12 שאחיותיו מטפ לות
בו. אני מצפה כבר שהעניין ייגמר
בבית־המישפט. אנחנו חייבים להפגין
נוכחות בבית הזה, יש לנו הרבה מה
להפסיד אם לא נהיה כאן. אני לא
שונאת את יונה. אהבתי אותה. היא
היתה נוראה, אבל היתה גם טובה.
היא אמרה פעם לחברה :״אני כל־כך
אוהבת את נירה, היא כל־כך טובה, חבל
שלא היינו יותר יחד.״ כאשר נודע לי
שחלתה. כאב לי מאוד. בכיתי. אבל ההודעה
שלה, שלא אבוא להלוויה שלה,
הוציאה אותי מההלם, מיתנה את האבל
עליה.
יונה ביקשה להיקבר בחלקה רחוקה
מקיברה של אמי, כדי למנוע ממני —
כך היא אמרה לידידה משותפת שלנו
— לעבור ליד קיברה, כאשר אבוא
לקיברה של אמי.
יובל חושב שהבית שלו, כי בידיו
הצוואה הקודמת של אמי. כנראה שהוא
לא יודע על הצוואה מלפני חמש שנים.
כאשר אמי ראתה איך יונה מתייחסת
אליי, כיצד היא מגרשת אותי מהבית,
היא הזמינה שתי עורכות־דין מטעם
מישרד־הביטחון ועשתה צוואה חדשה.
יונה התבקשה אז לעזוב את החדר, כדי
שלא תתערב. בצוואה זו נאמר שאמי
מורישה הכל לשתינו, לפי חוקי־הירו־שה,
וזה אומר שיש לחלק בין שתינו

כל דבר. עכשיו הבעיה המישפטית
היא: לאן הולך החצי של יונה. יובל
רוצה בו. כנראה שהיא הבטיחה לו.

עד כאן.
אמנון, בעלה של נירה :״כשיונה
היתה בת ,15 אמרתי לאמה, :תרשי לי
לתת לה מכות, אולי זה יעזור׳ .יונה
היתה חריגה, התלבשה בצורה משו געת,
ההיפית הראשונה שאני מכיר
בארץ. חשבתי שמכות יעזרו להחזיר
אותה למסלול. האמא אמרה, :עזוב
אותה בשקט
דויד(״בלי שם מישפחה, בבקשה״),
שכן של יונה מזה שנים, מספר :״יונה
היתה ילדה מוזרה. גדלה בלי אבא,
ואמה נתנה לה להתפרע. על רלת
החדר שלה היא כתבה, :לא להפריע,
כאן עובר גאון׳.
״היתה לה הרגשת גדלות, והיא
הפגינה את זה כל הזמן. מדי פעם

שמענו צעקות מהבית, אבל לא היה
טעם לנסות לגשת, כי יונה לא נתנה
להיכנס. לא עלה על דעתי לקרוא
למישטרה, כי אפשר היה לפרש את
הצעקות הללו כסתם צעקות רגילות
בשעת מריבה. כשניסיתי להתערב,
יונה היתה צועקת :׳בחונה, תצא מפה!׳.
״פעם באה קרובת־מישפחה צעירה
לבקר את אסתר, ויונה צעקה עליה:
,באת לקחת את הירושה? תעופי מפה!׳
היתה ליונה, לדעתי, תאווה בלתי־נד־לית
לכסף ולרכוש. נאמר לי בפירוש,
מפי יודע־דבר, שיונה נהגה להוציא
כספים שהיו שייכים לאמה. היה ניגוד
עצום בין יונה וולך, המשוררת הידועה
שאת שיריה מלמדים באוניברסיטה,
לבין יונה, הבנאדם שאני מכיר. אני לא
הצלחתי להבין את שיריה, ושמחתי
פעם לקרוא מבקרת׳ סיפרותית שטענה
ששיריה של יונה אינם מובנים, והם,
בעצם, שטויות. זה נתן חיזוק להרגשה
ש*י ביחס לשיריה, כי היו לי ספקות
— אולי בכל זאת יש בה משהו, שאני,
עם הכלים שלי, לא יכול להבין? בעצם,
מצאתי יופי וחן בכמה משיריה. בכל
זאת, ולמרות הכל, היתה בה איזו גדו לה.״
אמנון
מוסיף :״יובל לא היה החבר
הצעיר הראשון של יונה. היא גידלה
הרבה ילדים. אמא שלה אמרה פעם
שהיא מחליפה אותם כמו גרביים״.
אחת השכנות, צביה, בעלת המכולת
השכונתית, מספרת :״הרבה בחורים
צעירים היו באים למכולת, לוקחים
סיגריות ורושמים על־חשבון יונה. כל
פעם היה בא ילדון אחר...״
נירה מגדירה את אמה כמלאך .״אני
לא מבינה איך היא יכלה לסבול כל־כך
״,היא אומרת ,״היא תמיד נהגה
לומר, :לא צריך לעשות שום דבר, יונה
עוד תשתנה.׳ קשה לאנשים להאמין
שהיא היתה קורבן להתעללות קשה
כזאת. אנשים חושבים שדברים כאלה
רואים רק בסרטים איטלקיים.״

״אני לא מתגונן!״
יובל ריבלין בן ה־ 25 אומר שהוא מעדיף, בשלב זה, שלא להגיב .״היינו יחד
כמעט ארבע שנים,״ הוא אומר .״לא משנה לי מה יגידו. בעצם, כן משנה
לי, אבל אני לא רוצה להתגונן. אין לי שום סיבה לעשות זאת. אם יגידו
עליי משהו הקשור בהוצאת־דיבה, זה כבר סיפור אחר. אם אמרתי לנירה
לא להתקרב לקבר של יוגה, זה היה רק מפני שיונה רצתה בכך. ואני רציתי
לכבד את רצונה.
״לא אמרתי שלא מגיע לנירה כלום, ידוע לי שמגיע לה חלק. גם לי
מגיע חלק, ובית־המישפט יחליט על כר.״

ידידים של ימה סיפרו דזשבוע:
יובל טיפל ביונה בצורה יוצאת־מן הכלל. כשהכירו זה את זה, והתחילה
פרשת״האהבה ביניהם, היא היתה עדיין בריאה. כעבור שנה חלתה.
שלוש שנים הוא טיפל בה. לקח אותה להקרנות בבית״חולים, החזירה
הביתה, ישב לידה שעות על שעות. כאשר הקיאה, ניגב אותה וניקה
אחריה.
בתחילת הרומן אנשים ראו בו ילד, הבא לחסות בצילה של משוררת
ידועה. אבל אחרי שלוש השנים הקשות ביחד אף אחד כבר לא העלה
מחשבה כזאת. כולם ידעו שמדובר כאן באהבה אמיתית, משני הצדדים.
בסוף חייה סירבה יונה לעשות צוואה ממשית, מתוך איזה פחד, או
אמונה טפלה. שאם היא תעשה זאת. היא תמות מייד. אבל לכל חבריה
הקרובים היה ברור שהאיש היחידי שיונה היתה רוצה להעביר לו כל מה
שיש לה הוא יובל. זה היה ידוע גם לעורך־הדין של יונה. ואומנם, שלושה
ימים לפני מותה, כאשר כבר היה ברור לה שהיא עומדת למות, כתבה על
פתק שרצונה ידוע לעורד־הדיז שלה, ולעוד שתי חברות שלה. אחת מהן
היא הבימאית מירי מגנום.

נעמי מ;

פסקהדי
ששינה אישיות ־1
הכוכבת החסודה

ביום השלישי שעבר ניתן פסק״דין בבית-
המישפט המחוזי בירושלים, אצל השופט א לי
נתן. לשמיעת פסק־הדין הגיעו כמה עורכי־דין,
וגברת אחת הדורה ומודאגת. הגברת היתה
לבושה בחליפה כחולה, מאופרת קלות ובעלת
מבע מאוד קר.
בפסק־הדין נאמר כך: התובעת זכאית למחצית
שוויים הנקי של נכסי חברת בתי־מלון

אני מבקשת ממישרד־הפנים לדאוג לכך
שהשחקנית שלי וינטרס לא תעלה ארצה. אין
לנו צורך כאן בשומרות־מוסר מהסוג של מרים

תעסה־גלזר.
בזמן הסרטת סרטו של מנחם גולן כוח־מחץ
דלתא, בזמן צילום סצינה של חטיפת
מטוס, ביקש גולן מהשחקנית הצעירה נטלי
רוט בת ה״ ,6המשחקת בסרט את נכדתה של
וינטרס, שתתפשט מכל בגדיה, מלבד התחתונים,
כדי שהצופים ייראו כמה חם בזמן שחוטפים
מטוס.
שלי וינטרס, שאני מניחה שראתה בעבר כמה
סצנות עירום בסרטים אמריקאיים, קמה על
רגליה וצעקה ״בשום אופן!״ אף אחד לא הבין
מה היא רוצה, ולכן הסבירה שלי וינטרס שהיא
לא מוכנה לשחק בסרט עם סצינת־עירום ובתפ קיד
סבתא של ילדה המוכנה להתפשט. גולן
אמר לה שלא תבלבל את המוח. וינטרס לא
ויתרה ואמרו לו שאם נטלי מורידה את החולצה
היא יורדת מהמטוס. נטלי הורידה את החולצה
ושלי התחילה לצאת מאתר־הצילומים. בדרר
היא שמעה את גולן צועק לה שאם היא לא
חוזרת מיד, תטוס במטוס הבא לארצות־הברית,
וגם תצטרך לשלם לו מיליון דולר.

נטלי רוט (מימין) בסצינת החטיפה ב״כודדמחץ דלתא״
או לחשוף את׳ הגוף -או לחטוף מטוס
וינטרס חזרה. אם היא תספר עכשיו לכולם
שנטלי רוט היא לא ממש הנכדה שלה, אלא רק
משחקת אותה בסרט — תדעו למה היא טורחת.

פאר של ברוכה
שאלות הגאה
אני בכלל לא לוקחת חלק בבעיה הגדולה של ;
ישראל, שהיא: דניאל פאר שווה בתור מנחה ;
סיבה למסיבה, או לא שווה. מה איכפת לי? :
אצלי אין הבדל בין המראיינים האלה, כל זמן ן
שהם מביאים למסך דמויות מעניינות ושואלים י
אותם שאלות מעניינות.
הנה לפני שלושה שבועות ריאיין דניאל פאר
את הזמרת האמריקאית לייני !5זאז. היא שרה

אני בטוחה שכולם זוכרים את הזמרת היפה
בעלת קול הפעמונים, ששרה את השלגר הגרו?
״מה אברך״ .רבקה׳לה זוהר היתה באמת זמרה

לחשוב ששלי וינטרס בגילה עדיין מקבלת שוק
מכמה צילומים חשופים — זה באמת סקופ בינ לאומי.

בורלא־פל״ס
פירסמתי
מודעה בעיתון וביקשתי לשכור
דירה ברחוב בורלא בשיכון ל׳ .ברגע שאצליח
לקבל שם דירה, אוכל להתפרנס בכבוד מרחי־לות,
מבלי לבזבז כסף על דלק או על טלפונים.
כל הרחילות מתרחשת ברחוב בורלא. אז למה
שאני אגור רחוק?
בבורלא מס׳ 38 גר אברהם שפי. בבורלא
מס׳ 40 גר ה טלי עומר, ביחד עם גי פילוס.
בבורלא מס׳ 39 גר האופנאי פיצי. בבורלא מס׳
44 גרה בקומה אחת חוה לוי ובקומה אחרת

קטי.
כדי שתבינו (אלה שהשבוע עלו ארצה, או
שחזרו משהות ממושכת) במי מדובר, אז כדאי
שתדעו שרק לפני כמה חודשים היה אברהם שפי
החבר של טלי עומר, חווה לוי היתה נשואה לגי
פילופ ופיצי היה החבר הצמוד מאוד של קטי.
אחר־כך הדברים התבלבלו קצת. טלי עזבה את
שפי ובינתיים חווה עזבה את גי ופיצי עזב את
קטי, ואז, בפאזל החדש שנוצר, עברה טלי לגי,
חווה עברה לפיצי ורק קטי ושפי נשארו לבד.
בינתיים היה עוד איזה בילבול שנבע מהשמצות
וחווה ופיצי נפרדו ואז הוא חזר לקטי שעכשיו
עזבה אותו, ופיצי וחווה השלימו ביניהם. שמעתי

איילה שיח
עוד לפני הגט
איילה בע־מ, לרבות העסק הידוע כמלון ה נשיא
והמקרקעין הצמודים לנכסים הנ״ל. הסכו מים
משוערכים מתאריך ,31.3.76 ומצטרפים
אליהם ריבית והצמדה החל ביום 1.4.76 ועד
התשלום המלא בפועל. כן זכאית התובעת
למחצית הרווח הנקי שהופק מהנכסים הנ״ל
בתקופה שבין 31.3.66 ועד .31.3.76
במילים אחרות זכתה איילה שיח בכמה
מיליוני דולארים יפים ונחמדים. אגב, לזכייה
הזאת בבית־המישפט אין שום קשר עם הגט
המפורסם ששיף מבקש ממנה מזה שנים רבות.
אם יהיה גט, ישלם שיף עוד כמה פרוטות טובות
לאיילה.
האשה המאופקת שנכנסה לאולם בית־המישפט
היתה אותה אשה שמחה וצחקנית
שיצאה ממנו בסוף הדיון.

ריבקה זוהר
עדיין אוהבים?

שחקנית קזאן
הוא לא שאל, היא לא ענתה
שני שירים, ואחר־כך הצטרפה אליו כדי לענות !
על כמה שאלות. פאר שאל אותה אם היא נשואה1,
אם יש לה ילדים, ואם היא חושבת את עצמה
כפצצת־מין. לייני ענתה לו על שלוש השאלות,
הוא אמר תודה ולייני ירדה קצת מאוכזבת מהבימה.
אני
לא הבנתי למה היא כל־כך מאוכזבת, אז,
שלחתי את ה־ 007 שלי כדי לברר פרטים. וה־
007 שלי חזר כשבידו סקופ מארץ הסקופים.
לייני קזאן היא בתו של בימאי״הסרטים האמרי קאי
הנודע איליה קזאן, שהוא יוצא רוסיה,
שנולד קזנובסקי, ומצד אמה, היא ממישפחת
אלפסי, שהתיישבה בירושלים במאה ה־.15
לייני קזאן היתה בטוחה שדניאל פאר יגלה
את הסיפור הזה, ואז היא תוכל לספר לו בהרחבה:
על מישפחתה ועל הקשר שלה ליהדות. אבל הואי
לא שאל, היא לא ענתה ועד עכשיו אתם לא
ידעתם.

מאוד מיוחדת, וכולם תלו בה תיקוות גדולות
מאוד. אבל האהבה מקלקלת הכל. רבקה
התאהבה בפועל־במה אמריקאי בשם ביל ונסעה
איתו, לפי בקשתו, לארץ מולדתו.
החדשות שהגיעו משם היו כמעט תמיד
רעות. דיברו על סמים קשים פחות וקשים יותר,
דיברו על עוני, ודיברו על מריבות קשות בין
בני־הזוג. רבקה המשיכה לאהוב את ביל, אבי
ילדתה, והמשיכה לסבול את כל הדברים שהוא
עשה לה.
עכשיו נודע לי שקרה משהו ששבר את גב
הגמל. את המשהו הזה ראתה רבקה במו עיניה
כשבאה למועדון שבו עבדה עם בעלה. אומרים
לי שמה שרבקה ראתה היה בעלה בפוזה
מסויימת.
השבוע היא מגיעה אלינו כדי לראות אם
אנחנו עדיין אוהבים אותה ורוצים לשמוע אותה.
אני בטוחה שאם נקבל אותה יפה היא תישאר
כאן בבית.
במה אברך את רבקה זוהר? אולי רק בברוכה
שובך הביתה.

גי פילוס עם חווה לוי ואלכסנדרה
בעל־המכולת ממש נהרס -
שבעל המכולת ברחוב בורלא ממש הרוס.
החשבונות אצלו במכולת מסודרים לפי שפי,
פולופ ופיצי. עכשיו, כשבאה חווה לקנות משהו
או טלי רוצה שירשום לה, הוא לא יודע לאיזה
מדור הן שייכות השבוע. במקום שלושה
חשבונות מישפחתיים פתח בעל המכולת שישה
חשבונות אישיים, כי במישפחות האלה כל הזמן

השחקנים מתחליפים.
תקראו את הסיפור הזה מהר, כי בטח מחר
בבוקר יהיו שוב שינויים, ואני אצטרך לעדכן
אתכם.
אם יהודה בורלא היה יודע מה קורה
ברחוב שלו, הוא בטח היה כותב על זה רומן
עב״כרס.

מאת
שולמית יריב

כשימצא!
הען לרי את הילדה

במה כולם בטח זוכרים שלפני זמן מה החליטו
הזמרת מירי אלוני ובעלה שמואל אומני
להיות דתיים. תיכף אחרי שהם נהיו בעלי־תשובה,
הם קיבלו כרטיסי־טיסה לארצות־הברית
כדי לשיר שם כמה שירים חסידיים ליהודים
הטובים מאמריקה. כשחזרו מהטיול החליטו
שאפשר שוב לצאת בשאלה, והם נעשו דתיים
בערך כמוני. כשהחברים מנסים לצחוק על
התקופה הדתית בחייהם. עומדים מירי ושמואל
על דעתם שהם עדיין דתיים.
ביום הרביעי נפטר בביתו יופח אלוני (,)61

•לפני שנתיים לא היתה מסיבה טובה בעיר תל־אביב שי עזר אלז
עד לפני
שישראלה
ש מיר 37 הבלונדית היפה, לא היתה שם, ולא הדהימה את כל רואיה
בשמלות השחורות והמהפנטות שלה. ישראלה, מלבד היותה אשת־עסקים
ממולחת, היתה גם אשת־חברה מסוג א״א.
היא חיה לבד, אחרי שנפרדה מבעלה ושותפה־לעסקים, דו בי שמיר,
ומדי פעם היתה מנהלת רומאן עם גבר מבוקש בארץ.
כל זה עד שהיא פגשה בקברניט אל־על אבי איינ ש טיין 37 ומהר
מאוד הם עברו לגור ביחד בבית יפה מחוץ לעיר. ישראלה השירה מעל
עצמה את כל מחלצותיה השחורות, ונשארה בבית בחולצת־טריקו ובמיכ־נסיים
קצרים.
האהבה ביניהם פרחה ופרחה, ובחודש מאי היא קיבלה גט מרובי, מתוך
מחשבה שהיא פשוט רוצה להתחתן עם אבי ולחיות איתו בשקט ובשלווה.
אבל השקט והשלווה לא כל־כך רוצים להגיע לבית הקטן מחוץ לעיר.
אבי היה נשוי בעבר לבחורה בשם אתי פלג ולפני שמונה שנים
נולדה להם בת משותפת. כשאבי ואתי התגרשו, הם הגיעו להסכם שאבי
יוכל לראות את בתו לפחות פעמיים בשבוע ובכל סוף־שבוע. אתי מצאה
עבודה כמזכירתו של אהוד בוך, ממיפעל הפוספטים בנגב.
יום אחד הגיע אבי כדי לבקר את בתו הקטנה, והוא מצא בית ריק.
הסתבר שאתי 35 גרושתו, נישאה לבוס שלה ( )40 ויחד איתו ועם הילדה
היא עזבה את הארץ.
אבי קיבל שוק אמיתי, ופנה לכל מי שאפשר לפנות כדי שיגלה איפה
הילדה שלו. מישהו אמר לו שלאהוד בור יש איזה עסק משותף עם יולי
עופר במיזרח הרחוק ובסין. נודע לו שבתו הקטנה גרה עכשיו עם אמה
ועם אביה החדש בהונג־קונג.
מיספר הבלשים, עורכי־הדין וסתם מאכערים, שקיבלו עבודה בגלל
הענין הזה, יכול היה לפתור את בעיית האבטלה בארץ.
בשבוע שעבר, כשטס אבי בתפקיד, עמדה הבעיה להיפטר. אבי השאיר
לישראלה הוראות מדוייקות איפה אפשר למצוא אותו במשך כל שעות
היום והלילה, כדי שהיא תוכל להודיע לו לחדל אם הוא יכול להמשיך
מארצות־הברית ישר להונג־קונג, כדי לחבק סוף־סוף את בתו אחרי
שמונה חודשי פרידה. ישראלה ניהלה על כך משא־ומתן עם פרקליטה
של האשה בארץ.
־ השבוע האחרון עמד בסימן הטלפונים. הבית, של ישראלה ואבי בהוד-
השרון הפך מרכזיה, שמימנה דיברו לשיקאגו, לוס־אנג׳לס ופרנקפורט,

ישראלה ש טיר
מירדפים עד הונג־קונג
וגם שיחות שנוהלו מהבית למטוס בזמן שהיה באוויר. בינתיים אני לא
יכולה לבשר לכם שהכל בא על מקומו בשלום, אבל אני מניחה שהדברים
יסתדרו, ואז, כשסוף־סוף יבוא השקט, ימצאו ישראלה ואבי איינשטיין זמן
כדי לגשת לרבנות ולעשות את האקט הרישמי של חתונה.

מירי אלוני ושמואל אומני
מיזמור לשיבעה
אביהם של מירי ( )37 מאיר ( 0 3ו שו ש (.)29
מירי לא הצטרפה למישפחה בשיבעה. ביום שני
היא הופיעה בכיכר אורדע ברמת־גן.
מעניין איך מתייחסים לכך אותם ששלחו
אותה לאמריקה בתור חוזרת־בתשובה. בת שרה
בזמן השיבעה של אביה?

האהבה
של חייו

ע מי( פי צי) ויטנסקי

אריק סיני עם סוסו

-והפריד את החשבונות

עכשיו גם עם סיסי

איך אפשר לא להתאהב בגבר שהעיניים שלו
כל הזמן נראות כאילו הוא הוא באמצע מעשה
האהבה, כאלה קטנות ומכווצות מתענוג? פלא
שכולן מתאהבות בו עד קצות הנשמה שלהן?
אבל מה יוצא לו מזה? זמרים אחרים תופסים
להם אחרי ההופעה כל מיני חתיכות ללילה,
וככה הם שומרים על שמם כדון־ז׳ואנים. לאריק
סיני ממש אין מזל בעניין הזה. כל פעם שהוא
מתאהב בבחורה זה נמשך שנים. בחור של
תקופה ארוכה ולא בחור של לילה אחד.
בהתחלה, כשהוא היה עוד אלמוני, הוא
התאהב בבחורה בשם ליאורה, ואחרי רומן הוא
נשא אותה לאשה וגם נולד להם ילד. אחר־כך
הוא התפרסם ועבר לתל־אביב, וכאן הוא הכיר
את שושי, ואחרי רומן ממושך נשא אותה
לאשה ושוב נולד לו ילד. אחר־כך הוא הפסיק
לאהוב את שושי ומצא את הרקדנית טלי.
עם טלי הוא היה שנתיים תמימות, ובמשך
השנתיים הוא סיפר לכל מי שרצה לדעת שהיא
אהבת־חייו. יותר אהבה מזה לא יהיה לו אף פעם.
אז הנה עכשיו נגמרה לו אהבת״חייו, וכולם
נורא דאגו מה הוא יעשה הלאה עם נשים, אם כל
האהבה שהיתה לו נגמרה אצל טלי.
אבל בחור עם תלתלים ועם עיניים כאלה
סקסיות לא יכול להישאר לבד הרבה זמן. היום
הוא כבר ברומן גדול עם בחורונת צעירה בשם

סיסי.

דברה מיי ס די ם
מה מתפעלים מבקרי המוסיקה מהילדה בת ה-ג,1
שכתבה יציר ה ־של גדולי ם״ !:דבר של מה־בכך הוא!
הנה, אנחנו, עורכי העולם הבא. שנינו בגי ( 30 כל א הד
ל חוד) וכו תבי ם כמו בני ג ג ( בי חד) -וז ה פלא גדו ל!

העיתון החי ביותר במדינה
גדיון מסי • 24 שרכים איכס פז 1בנצי ר 1פ1

התור יישמר למרות הכל חברי יובלו מעתה למשוך תרופות, להיבדק
חולים למע ם ולהפקיד בדיקות־שתן עם יום
ערך עדכני בכל אחד ממכ שירי
המירפאומט של קופת־חולים.
מכשירים אלה י שולבו במערך
הכספומטים הקיים של הבנקים,
ובכך ינוצל עד תומו המעבר
מהפינקם האדום לכרטיס המג נטי.
הפעלת
המכשיר בעזר ת
הכרטיס תותנה בהצגת פינקם
בולים עדכני ומסודר — וכך
יי שמר התור המסורתי של קו־פת־חולים,
המסמל יו תר מכל את
הקשר בין החולים להסתדרות.
קופת־

דידה ואשונה
באוץ מתחמת
חביתה
״פלא רפואי״ — כך הגדירו טבחי
המרכז הרפואי על־שם ״נענע״ את
לידת התאומים מהפריית חביתה
לשניים.
נפש המדענים הישראלים קצה זה
מכבר בהפריה הפשוטה והנרושה של
ביצית האשה,ימה עוד שיש בה קשיים
הילכתיים מרובים, ועל כן יזמו את
הפריית החביתה.

שיחת השבוע
מירפאומט חדיש שהגיע מארצות־הברית

מה הם אומרים...

מה הם אומרים...

אנעים׳:

בהגא:

,אחזור בתשובה אס אקבר

דיא: אתה לא חושב שזה
היה מיבצע כביר, שארבעה
מטוסים אמריקאיים הצליחו
ליירט ולקרקע את המטוס
המצרי עם החוטפים ן
לוג: אההה! גם כן משהו.
אצלנו ארגעה חכי״ם של
האגודה קירקעו בזמנו את
כל צי המטוסים של חברת
אל־על בשבת, ובל זאת מבלי
לקום מהכיסא.

החשוד בלע
את הראיות
קומדנו מס של מס-ההכנסה
פשט על ביתו של איש־העסקים
יעקב לוקסמבורג, בעיקבות מי דע
אנונימי שעל־פיו נמצאו
שאריות של עגבניות בסלט שאכל
אתמול.
כאשר הבחין החשוד בחוקרים,
מיהר לבלוע את הראיות
המחשידות, ועד כה לא הצליח
לתת הסבר מניח את הדעת ל מקור
הכסף שבו מימן את רכישת
העגבניה. החשוד, ששמו
הותר לפירסוע ידוע בקשריו ה הדוקים
עם איש־הכספים גלאס,
אשר תאוותו לעגבניה אדומה
ותוססת סיבבה אותו בהפסדים
של מיליוני דולארים.

מתוך חומר הראיות: יעקב
לוקסמבורג זור ק עגבניות

רוק למען
האתיופים

סיפיריס״
רשת במי־המירקחת החדשה של קופת־חולים
מכבי לא הצליחה לספק את הביקוש העצום של
הבחור. שוחחתי אי תו ולאחר הפצרות מרובות
נעתר לבקשתי והסכים ששמו לא יפורסם. שאלתי
אותו.

• למה?
אני נוסע לננקוק למסע הרפיה מיקצועי.

• ואתה לא פוחד להידבק באיידם?
מאוד. אני מתפלל כל היום ושוחט יונים צלויות,
נתיקווה לחטוף רק סיפיליס. אם זה יקרה — אחזור
בתשובה.

,.לא קיבלתי
3000 דולר ר
המדען המהולל -ח״כ
יובל נאמן מכחיש נמרצות
שקיבל מכהנא 3000
דולר כדי להשתקע סופית
באוניברסיטת יוסטון ש־בארצות-הברית,
משום
שסיכן את מעמדו של
כהנא ב ארץ.

בעיקבות הצלחת מופע הרוק של
כוכבים למען אפריקה, ייערך בקרוב
מופע רוק למען האתיופים, והפעם
בהשתתפות נציגי הרבנות מישראל,
שידגימו כיצד לירוק להם בפנים.
כותרות גנובות

״כלבים שוטים, פראיים ומלוכלכים״ -כן כינה
המאמן האוסטרלי, פרנק אדוק, את שחקני הנב חרת
הלאומית של ישראל. פניתי, כמובן, למאיר,
המכיר אח הביטוי על בוריו.

• מה דעתך על ההתבטאות הבוטה הזו?
זוהי גיזענות איומה ונוראה; הרי בין שחקני הנבחרת
שלנו יש גם יהודים.

•האם אין בדבריו אלה פגיעה בזכויו ת
היוצרים שלך על המישפט הזה?
כלבים שוטים שכמותכם, אתם מתחכמים איתי.
כשאעלה לשילטון אמחק את הקטע הזה מייד אחרי
גבעתיים.

פיצנץ בבתי־מסן בירושלים דיירי הבניץ שהתמוטט בירושלים,
כתוצאה מפיצוץ בלץ-גאז,
פונו לבתי־מלון עד אשר יימצא
להם סידור קבע. השמועה עשתה
לה כנפיים וחברות הגאז עבדו
שעות נוספות כדי לספק את כל
הביקושים.
כתוצאה מכך, מתפוצצים בתי
המלץ בבירה בתפוסה שלא היתה
כדוגמתה מאז פי צוץ מלון קינג־י
דייוויד.

אחד הטייסים חוזר מהפצצה
הודעה לקוחותינו

ח ת שויטא:
לאסור על
חבדי־ננסת
לשאת נשק!
בי שי ב ת סי ע ת
אמרב ני שליטא:

ש ב רי א בגו פו
צ רי ךלקבלרש יון
נשק אי שי!

ה לי כו ד
ב ל מי ברוחו לשאת

א חי יצאלאר צו ת־ ה־ב
רי ת ל צו ר כי ע ס קי םבל בד.
א ש תו תצטרףא ליו
ב רג ע ש תי פתר התעלומ ה,
ל אן נ על ם ב או תו יום, וי תן
הסבר מני חאתהדעת
בקשרל לי פ ס טי ק ש על שפ תיו
(ושלאיספר שז ה מ מוד
עי) .חו ץ מז המצ בו
הכלכ לי אי תן, ו ל פי עצת
היו עץה מי ש פ טי לממ של ה,
י חזו רלארץכאשרהכל כל
ה כ אן ת תיי צבב מי ש־ר

גיגי פרס

השבוע לא נוכל,
לצערנו, להביא את
המדוד ״כותרות גנובות״
מכני שהן נגנב!
ממש ברגע האחרון,
אחרי סגירת
הגליון.
כספי המעילה
בצפון־אמריקה יולבנו בדרום־אפריקה
המישטרה חושדת כי המעילה בסך
20 מיליון דולר בבנק צפון־אמריקה
נועדה לחפות על טעויות במילוי
טופסי הפקדת צ׳קים בכספומטים של
הבנק.

סופר בול
סופר אבקת כביסה
אין מה להשוות עם אבקות רגילות

כל מה שעליך לעשות הוא

לכבס פעם אחת בסופר בול

אבקת הכביסה המשופרת
העולה על כל האחרות
הניקוי המעולה ובניחוח הנעים
*י שאר בבגדים.
את המחמאות שתקבלי שמרי
בלבך -אבל את הבשורה של
סופר בול מסרי לחברותיך
הטובות.

ע ע קזי ת

אבקה לכזפונת כביסה

חי חשדן תשמ״ו23.10.1985 ,

מיסם ר 2512

שנה 50

המחיר

1850 שקלים >כולל מע־מ)