גליון 2516 מתאריך 20 בנובמבר 1985

מיססר 2516

ז׳ כיסלו תשמ״ו20.11.1985 ,

המחיר 1850 שקלים (כולל מע־מי

לנדססן

רנדססן

וי מ רי עקב סון ט מי ר

מכחבים

בגישת הענקים

אריה שאג, מי לא יירא
הנביא

(העולם

הזה

על עמוס
.)13.11
כל הכבוד לשימוש הבלתי־פוסק שעורך
העולם הזה עושה בספר־הספרים שלנו.
המובאות שהביא בגליון האחרון מספר עמוס היו
יחזקאל בן־מימון, חולון
ממש בו ל!
עד עכשיו ידעתי שאורי אבנרי הוא ציוני עם
קבלות (עד כמה שאני זוכרת אושר לו דבר
ציוניותו בעת דיון בבית־המישפט העליון).
עכשיו אני רואה שהוא גם יהודי ללא דופי ובן־
אדם כמו שצריך. רק כך אפשר להבין את
האריכות שבה הוא מצטט את הקטעים הנפלאים
והרלוונטיים כל״כך מספר עמוס.
יפה אורכן, תל־אביב
כנגד כל המלעיזים על העולם הזה: הראו לנו
עוד עורך עברי אחד המצטט לעיתים כה קרובות
וביעילות כה רבה את התנ״ך.
ואחרי הפסוקים מעמוס אני גם מבין יותר טוב
את האריה של העולם הזה (״בלי מורא, בלי
משוא פנים אריה היודע לשאוג ועוד איך!
צבי שנקר, רמת־השרון

זיעה של פחדים
על מכונת״האמת.
לדעתי נעשה בארץ שימוש מופרז ולא־הוגן
במכונת־האמת, המשמשת, כביכול, כגלאי־שקר.
המכונה הזאת היא, בסך־הכל, גלאי של זיעה —
זיעה של פחדים — מכונה הבודקת, פחות או
יותר בהצלחה, את מהירות הנשימה, את קצב
הדופק ואת לחץ־הדם של הנחקר.
ייתכן בהחלט כי אדם תמים וישר, הנלקח
לחקירה, מתרגש כל־כך מעצם העובדה שחושדים
בו, והוא יזיע, יתרגש ולחץ דמו יעלה, מבלי
שהדבר יהיה קשור כלל לתשובותיו.
ברוך גורפיין, תל־אביב

התקדים התורכי
עוד על נאומיו העבריים, הכתוביס
באותיות לטיניות, של פלאטו־שרון
(העולם הזה 30.10 ואילך).
היה זה כמאל אתאתורכ, אבי תורכיה החדשה,
שהורה לבטל את הכתב הערבי לכתיבת הלשון
התורכית ולהחליפו בכתב לטיני. ייתכן מאור
שפלאטו־שרון ביקש ללמוד מן התקרים התורכי.
כי, כזכור, החלפת הכתב לא היתה הרפורמה
היחידה שהנהיג אתאתורכ. הוא גם הפריד בין
הדת והמדינה, ומה שאולי עוד יותר חשוב
לענייננו: הוא שם קץ, אחת ולתמיד, לחלומות
ההתפשטות והכיבוש העותמניים.
שולה בר, נס־ציונה

ליד שני מנהיגי המעצמות. נראים
בל האחרים כגמדים, ומה שנקבע
השבוע בז נבה ישפיע על כל
העולם. אפילו בישראל -הבחינו
לפתע כי על פני
כדור־הארץ יש מעצ־מות
החשובות ממנה.

חס 1ע1ה1ן
יועציו, עוזריו וחבריו של פרס דחקו בו:
יאללה, רוץ קדימה, הדתיים איתך! פרס התחיל
היו ׳11-111-
לרוץ, והתברר לו שההבטחות 11
ג1.ה!כוזבות.
דראמה
הפכה לקומדיה, ושרון
התנצל: אני טענתי שפרס זומם
לעשות שלום? חס ושלום!

שוב בורסה

אתה והשקל

יוסף דוריאל מציע: שער יציג שבועי •
התעוררות בבורסה ודריכות בלילינ־בלום
• בוב ארויו נפרד מ,,טל ארויו״ •
מדוע נסע אלי לנדאו
^ [ 1ל חדל ז • איך הקיבו־צים
גומרים א ת החודשז

על החיים בטיבט (העולם הזה
.)13.11
במקום לספר על מניין השנים הטיבטי, על
שנות הנמר והנחש שלו, מוטב לספר על התפריט
הטיבטי.
הנה, לדוגמה, תפריט אופייני של סעודה
טיבטית: רג מבושל בשומן חזיר: שורשי במבו עם
כופתאות־ריבה; אפונה ירוקה ביין־אורז: מנת
חלזונים ומעי כרישים ובנוסף למרק הצלופח,
אינסוף מנות של מרק איטריות, שהוא המאכל
גד קרן, תל־אביב
הטיבטי הלאומי•

ארסית, קשה שפה
עוד עובדות יוצאות־דופן (העולם

הזה 2.10 ואילך). .
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2516

בנו של התעשיין ובתו של האלוף
(בתמונה) .מתדיינים בבית־המישפט
בשאלת האבהות על הילד שלהם.
הבעל. מיכאל לנדסמן. טוען: הוא לא
שליו האשה. נירה. בתו של
עמוס חורב. אומרת: לא
אסכים לבדיקת רקמות1
כתבת השער האחורי:

המאהב נזרק
מבית השחקנית
לפני 10 ימים נפטרה לאה דגנית (בתמונה),
ממלכות התיאטרון העברי. בשש שנותיה האחרונות
היתה לה אהבה גדולה עם מרדכי גילאון, בן
^ גילה. ערב מותה התלקח מאבק על
דירתה, בין בתה ובנותיו של גילאון,
הטוענות ״זרקו את אבינו מהבית!״

הפז׳ו, הטלפון והאש״ל

ישראל בויקו, המשוגע על כדורגל, מצא
את ציפי אלקיים, שהיא גרושת כדורגלן •
המשולש בחייה של אילנה שישן • הכתם
על חולצתה של נורית גל*
רון • הביקור הישראלי של
* דליה לביא • האם יתגרש

קריבושי מענת?
אור עצוב אסיר שלם
אבי קידר (בתמונה).
שחקן בן .25 מספר
על חוויית החזרה
בתשובה על ה חיי ם
בישיבת .,אור שמחי
--ועל ההתפכחות: ה רב ניפק חשיש רק בפורים, הפגישות
ה אינ טי מיו ת היחידו ת היו
באמב טי ה -ובעורקים לא
זרם דם. אלא פסוקים״.

הזה

מרק צלופח ומעי כרישים

של מי אתה ווי

רחל המוחלת מדחוזת:

האל״ף מ! העבר
על חינוך חרשים (העולם
.)13.11
לתשומת־לבכם: אומנם, כאשר נוסד ארגון
מיח״א נקבע שמו לפי ראשי־התיבות של
המילים ״מחנכי ילדים חרשים אילמים״ אולם
במשך השנים נוכחו לדעת כי חרש לא בהכרח
חייב להיות גם אילם, ולכן האירגון מגדיר היום
עצמו כ״כמחנכי ילדים חרשים״ בלבד, ורק מתוך
דבקות בשם הישן, השאיר את האל״ף הסופית
אביבה סטיימצקי, תל־אביב
בשמו•

כתבת השער הקדמי:

מ ח ־/נ ץ
עיריית תל־אביב החליטה לגדוע את
עץ־הדעת: היא אוסרת פירסום
מודעות פרטיות המודבקות על
העצים ברחוב דיזינגוף.
רקוויאם להמצאה תל־אביבית
מיוחדת מאוד.

המדורים הקבזעים:
מיבתבים -גלאי־השקר
הוא גלאי־זיעה
איגרת־העורך -העולם הזה
כותב את זה לפני שזה קורה
ת ש קי ף -הליכוד בעקבות
ילדי תימן
במדינה -ישראלים
על מדינה פלסטינית
אתה והשקל -תיגבורת
לאלוף פיקוד־הדרום
הנדון -המפקד צעק קדימה
והפלוגה שיחקה שש־בש
אנשים -מי הוא טדי
ומי הי א עליזה
יומן אישי -שוטה הכפר
כגיבור לאומי

מנחם בגין, שהטיל על עצמו מאסר־עולם,
לוקח לעצמו חופשה פעם
בשנה: ביום השנה למותה של
רעייתו. העולם הזה ליווה בבית־הקברות
את ביקורו
של האלמן הגלמוד,
האסיר החיוור והכחוש.

דדה דב בן־מאיר עסוק מאוד בעיריית תל־אביב
— ברדיפת כבוד, כיבודים, אש״ל
ומכונית צמודה. כחייב הוא נהנה מטלפון־
חינם בביתו. לכן דרש שיותקן בביתו מכשיר
נוסף — שגם לעיריה
יהיו הוצאות על טלפון
בביתו. כתבה שניה בפידרה.

מירחמוז כת נכת
הצצה לעולמה של כ ת המורמונים מגלה
שאין ה בדל גדול ביניהם ליריביהם
ה ח רדי ם בירושלים .״מקומה של האשה
בבית״ ,ז״זבויות־האדם הם ה מצאה
קומוניסטי ת״ הן ש תי
פנינים מ מי שנ מי של יו״ר
מועצת גדולי המורמונים.

דובי ברחה?

סניגורו של שלמה חליווה, הנאשם ברצח
אורלי דובי, מנסה לבסס
י גירסה על־פיה הסתכסכה היא
עם הוריה וברחה מהבית.

המרותק הנצחי
שבע פעמים ברציפות רותק הס טודנ ט
אותי לעצלן.״
מכפר־כנא לביתו .״זה הפך >י1ווע׳
מספר הצעיר, שהשילטונות
הסכימו להצעת־פשרה בעניינו,
אך הפרו ההסכם,

מה הם אומרים - -מתרגם הטרזנים
סכור שהוא רק בעל־מלאכה!״
שידור -סקופ אמיתי
וסקופ מדומה
גם זה וגם זה -לאכול כמו מלכים
לילות ישראל -איך
מגרשים עצבות
קולנוע -הדובון בן דמות היגון
תשבץ -נמצא על קו העוני (שתי
מלים, שלוש אותיות כל אחת)
הורוסקום -תקופה של
חשבון־נפש לקשת
קליק -המלחין שהפתיע
והמלחין שמתחתן
רחל המרחלת -החייב
והחתיכה האלמונית
העולם הבא -מדור ייעוץ.
לא מדור ביוץ

מסלול רומאי

מעצבים איטלקיים ערכו השבוע תצוגה
בישראל. הדוגמניות הלאטי־ניות
עברו בתוך תפאורה
שהזכירה את זירת הקולר
סיאום 50 .אלף שקל הכרטיס.

קומנדו־מס, בסיוע שבדי גן־
החיות, רבד שתי קופות רושמות
־^י נפתח קורס קריאה מהירה עשרות בקפה
111 מוחות נאטמו ביהודה
שומרון וחבל עזה.

ממזכי
(המשך מעמוד )3
אם כבר הרחיקה הקוראה ברש עד טיבט, כדי
לגלות את עידן האדמה והעץ, אולי כדאי גם
להסתכל בסביבה היותר קרובה אלינו, לאלבניה,
למשל. לאלפבית האלבני יש, לתשומת־לב של
מי שלא ידע זאת עד עכשיו 36 ,אותיות וכן,
באלבנית, זה פו, ולא זה יו.
חיים סרגל, בת-ים

סליחה, נפלט לו

עיר דלא כלבים
בתל״אביג

ב לי

פ; * 7ו א

על הטיפול בכלבים
(העולם הזה .)30.10
אני פשוט מקנא בקורא שוורץ שאין לו
דאגות אחרות בחיים מאשר מציאת פיתרון
לבעיות הפרשות הכלבים בתל־אביב.
אבל למה להצניע רק את הפרשות הכלבים?
האם לא מוטב היה להצניע את הכלבים עצמם?

בי גי בז •

״העולם הזה׳ /שבועון החדשות הישראלי־ המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדה ,3טל .03-232262/3/4 .תא־דואד 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון עורך כיתוב: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט. ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המוי׳ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדט״ בע׳־מ, תל-אביב• הפצה :״גד׳ בע״מ תל־אביב

״אתם כותבים את אותו הדבר כמו
האחרים. אלא שאתם כותבים את זה לפני שזה
קורה, והאחרים כותבים את זה אחרי שזה
קורה,׳׳ אמר לי השבוע יריד. הודיתי לו על המחמאה.
הוא
התכוון למאורעות שהסעירו את הארץ
לפני שבוע. אך נדמה לי שהגדרה זו טובה לרבים
מדיווחי העולם הזה.
לפני שבועיים פירסם העולם הזה )6.11.851
על שערו הקידמי את תצלומו הצוהל של שימעון
פרס (שצולם בניו־יורק על־ירי ענת סרגוסטי).
והכותרת :״הרב שך הודיע לפרס: הדתיים יישארו
בממשלה בלי הליכוד!׳׳ הנליון הכיל כתבה תחת
הכותרת ״לשגע את הליכוד!״ על רקע תצלומי
שימעון פרס (שצולמו בכנסת על־ידי ציון
צפריר) .וכתבה של דפנה ברק תחת הכותרת
״ההבטחה הסודית של שר״.
השבוע ניתן היה להבחין היטב בין
הפוליטיקאים והפרשנים שקראו כתבות אלה,

אגללהר׳ ם ״ ד

שיח מתנחלים ב״כל העיר״
תמונה אחת שווה אלף מילים

במקום
על זה!״ .שבוע לאחר מכן היה זד, העניין
האקטואלי והמעניין ביותר במדינה.

אם אינני טועה, היתה זאת סין שנתנה את
הדוגמה, כאשר לפני שנים אחדות ניתנה בכמה
מעריה ההוראה לפנות אותן לחלוטין מכלבים.
וזה מה שאני מציע. לפנות את תל־אביב מכל
כלביה. אז זאת תהיה עיר הרבה יותר נעימה: בלי
נביחות, בלי נשיכות ומה שחשוב לא פחות, גם
שימחה רוזן, תל־אביב
בלי הפרשות.

תיזכורת ירושלמית

לפני כן או אחרי כן!
ובין מי שלא קראו. הראשונים ידעו על מה שהם
מדברים, האחרים לא.
רק חלק מהקוראים בקרב אנשי־המיקצוע
הבינו את העוקץ של הכתבות האלה. היה בהן
גילוי גדול: שיש הבדל עצום בין התפטרות
הממשלה ובין סילוק הליכוד מתוכה. ההבדל
נעוץ בהבטחה שנתן הרב אליעזר שך למיפלגת־העבודה
(או, כפי שהתברר השבוע, להבטחה
שהיה נרמה למיפלגת־העבודה שניתנה להם
על־ידי הרב שן־).
נפילת הממשלה היתה מחייבת את פרס
להרכיב ממשלה חדשה, תהליך שהוא קשה
ומסובך בנסיבות הקיימות(ראה הנדון) .פרישת
הליכוד היתה חוסכת תהליך זה. ברגע שפרס
עמד על הבדל זה, השתנתה כל הטאקטיקה שלו.
משבר השבוע צמח כולו על רקע הטאקטיקה
החדשה הזאת — ומי שלא הבין את השיקול הזה

על פליטות״פה של קרייני רדיו
(העולם הזה .)30.10
יקיר אביב יכול להתנחם. אין הוא קריין הרדיו
הראשון בהיסטוריה שנפל קורבן לפליטות־הפה
שלו. קדם לו, בתולדות הרדיו, המעשה שאירע
לפני יובל שנים, בקריין רדיו וינה, בירת
אוסטריה.
באותן שנים רחוקות נהגו לסיים את

של פרס. פשוט לא הבין נכונה את המתרחש.
שמעתי פרופסורים מלומדים מאוד מחווים את
דעתם בכלי־התיקשורת על פוליטיקה וחוק —
והיה ברור שפשוט אינם יודעים על מה הם שחים.
הם דיברו על הליכה לנשיא, התפטרות הממשלה
וכו׳ וכו׳ — ולא תפסו כלל שמטרת התרגיל
כולו היא בדיוק הפוכה: למנוע את כל הדברים
האלה.
כאשר הופיע השער לפני שבועיים. תמהו
רבים מדוע מקדיש העולם הזה פיתאום מקום
כה נרחב לנושא זה. גם במערכת היו מי שעירערו
על כך :״זה לא אקטואלי! נמאס לציבור לקרוא

מגייט־מישפטים נוך

שער ״העולם הזה״ 6.11.85

שוודיה, ערך ביקור בקולנוע לסירטי־מין, ביקור
שהונצח בהרחבה בעיתונים השוודיים.
כן נוטרים לוולף את הגנת־היתר שלו על אחיו
המנוח, קונראד וולף, מי שהיה בכיר מפיקי״
הסרטים בגרמניה המיזרחית, ובמשך שנים גם
נשיא האקדמיה לאמנות שלה, אך הירבה להביע,
לעיתים מזומנות, ביקורת נוקבת על המישטר
דויד חולץ, נתניה
בארצו•

אני מודה שלא חשתי בליבי צער שאינני
יכול להתגבר עליו. כאשר נמסר לי כי מוסדות
תנועת־החירות לא הציבו את עקיבא נוף במקום
ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת הנוכחית. היו
ריעות שונות על תרומתו של עקיבא נוף
לפרלמנטריזם הישראלי. ואני הייתי שותף לאחת
הריעות האלה.
אילו ידעתי אז מה שאני יודע עכשיו, הייתי
פורץ בזעקה מרה ומכריז שביתת־רעב למען
הדרישות: הכניסו את נוף לכנסת!
כי מאז שאין לנוף תפקיד ציבורי העומד
במרכז התיקשורת, נדמה שהוא עוסק בעיסוק
אחר בלבד. להגיש תביעות מישפטיות נגד
העולם הזה.
נוף חותר למטרה וו בעקשנות העילאית של
דגיסלמון, החותר אל אתרי־הרבייה של
מישפחתו במעלה־הנהר. שום מיכשול אינו
מרתיע אותו. שום כישלון אינו מרפה אותו.
הוא עובר על כל מה שהעולם הזה אי־פעם
כתב עליו. ומגיש תביעות מישפטיות. הרי לשם
כך קיימים בתי־מישפט. השופטים ישפטו,
והעיתונאים יכתבו, אם זה לא יימאס להם.
אבל למען השם. מנהיגי חרות — בקשתנו
שטוחה לפניכם: בחרו את עקיבא נוף לתפקיד
ציבורי! לכל תפקיד שהוא — ראש־עיריית
ירוחם תחתית או שגריר־ישראל בוולטה־עילית!
תנו לו את פרס״ישראל למוסיקה או לפוליטיקה!
משהו! רק שיירד מהשבועון המיסכן הזה ויניח
לנו

על מילחמת״אחים והסתת מתנחלים
(העולם הזה .)13.11
הקאריקטוריסט של העיתון הירושלמי כל
העיר עשה זאת(ראה ציור) :תמונה אחת שקולה
כנגד אלף מלים! בת־שבע צור, ירושלים

מישפחה שכזאת
עוד על אישים ממדור תמרורים:
יעקב צור, בעל כתב״ההאמנה מס׳
4ומישה וולף, איל־המודיעין
המיזרח״גרמני (העולם הזה 23.10
ואילך).
איך אפשר לכתוב על יום־הולדתו של יעקב
צור, מבלי להתייחס למישפחתו? בנו הוא איש
שיח־הלוחמים מוקי צור; חתנו הוא האיש
שהעמיד את כלל על המפה, אהרון דברת; גיסו
הוא אלוף־האפסנאות הראשון של צה״ל —
ולימים שגריר ישראל במוסקווה — האלוף יוסף
אבידר, הנשוי לאחותו של צור, שהיא סופרת־הילדים
ימימה טשרנוביץ (שזה שם מישפחתו
המקורי של צוח• אביבה שטהל, ירושלים
אי־אפשר להביא רק את הצלחותיו של סגן־
השר היהודי לביטחון־המדינה בגרמניה המיז־רחית,
מישה וולף. מן הראוי גם להעלות את שתי
הפאשלות האישיות הידועות שלו, מזקפות עד
היום לחובתו.
למרות ההצנע־לכת המקובל כביכול על אישי
הגוש המיזרחי, מעולם לא הסתיר וולף כי הוא
אוהב את החיים הטובים. הוא נשוי בשלישית
ולפני כמה שנים, בעת ביקור בשטוקהולם, בירת

השידורים בשעה 11 בלילה וקרייננו, שהיה בתום
מישמרת קשה וארוכה, מלווה חינחונים וגינונים
וינאיים, סבר שעם השמיעו את המילים ״ועתה,
לילה טוב, גבירותי ורבותיי, ולהשתמע מחר
בבוקר״ ,ניתק הטכנאי את הקול. אז הוא השמיע
תוספת לא כתובה מראש (אבל שהיא אימרה
וינאית מאוד מקובלת) :״וחוץ מזה, נשקו לי
כולכם ביחד!״
אלא שטכנאי הקול משום־מה לא ניתק את
המיקרופון, ותשדיר־השרות הפרטי של אותו
קריין גרם למהומה כזאת, שכבר למחרת הוא
נאלץ לשלם את המחיר. רק שבווינה של אותם
ימים לא שיחקו בהתפטרויות. פשוט פיטרו אותו.
סטר חרמן, רחובות

הרוצח קנה את הסכין
על סכין רוצח הוריו (העולם הזה
.)13.11
בגיליונכם האחרון הופיעה (במדור תשקיף)
ידיעה שכותרתה :״המישטרה סיפקה לרוצח
סכין״ .על־פי ידיעה זו רצח הבן דני גרודניק את
הוריו בסכין שהיתה מוחרמת במישטרה בעיק־בות
ניסיון תקיפת ההורים בעבר, ושאותה סכין ^

הוחזרה לבן, לבקשתו, סמוך למועד הרצח.
ברצוני להבהיר שהפרט הנכון היחיד בידיעה
זו היא שעל״פי החשד נרצחו ההורים בסכין. סכין
זו נקנתה בבוקר הרצח.
במישטרה מעולם לא נתקבלה תלונה קודמת
של ההורים נגד בנם ולא הוחרמה כל סכין.
ממילא, גם לא הוחזרה סכין כלשהי לידי הבן.

סגן־ניצב זאבה אהרוני,
דוברת מישטרת המחוז, תל־אביב

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיגו ת
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

לראשות־הממשלה. מדבריו ניתן היה להבין, שאם תהיה
רוטציה — הכל יהיה פתוח.

אלף קשישים ימותו
דלא טיפול
סקר של בתי־החולים הגריאטריים הפרטיים
קובע, שבאלף קשישים, הזקוקים לטיפול צמוד
ולהשגחה מיקצועית, נמצאים כיום בבתיהם
ולא זוכים לאישפוז. מצב זה פוגע קשה
בבריאותם של הקשישים ומאיים על חייהם.

! המשבר: שחר איכזב
שריר ושמיר הפתיעו

הערכת־כוחות שנעשתה בלישכת ראש־הממשלה
ובהתייעצות עם מזכ״ל העבודה, עוזי ברעם, אחרי סיום
המשבר הממשלתי סביב ררישת שימעון פרס שאריאל

שרון יתנצלו לפניו, העלתה את העובדות הבאות:

• הכל מאוכזבים, בלשון המעטה, משר־האנרגיה, משה

שחל. ערב המשבר, ביום השלישי שעבר, הודיע שחל
ך בישיבת ״שרינו״ ,שהדתיים נמצאים בכיסו, בניגוד לדעת
אחרים שנכחו בישיבה. אתר־כך המציאות טפחה על פניו
של שחל. למרות זאת הוא לא התבייש, והודיע השבוע,
באמצעות עוזריו, שהדתיים הבטיחו לתת את ירם למערך
במשבר הבא.

• בפרוץ המשבר נודע, שהשר יצחק מודעי יצטרף
לממשלת־מיעוט של המערך. יועציו של פרס לא שמו־לב
להתפתחות מפתיעה אצל קבוצת השרים אברהם שריר
וגירעון פת, תומכי האיחוד המהיר עם חרות. אנשי קבוצה
זו יצרו קשר עם פורשי הליברלים, וביקשו מהם שיתמכו
אד־הוק, בישיבת מרכז, בהליכה של כל הליברלים עם
המערך.
• ביום הרביעי בצהריים שלח יצחק שמיר שרר חשוב,
י דרך רוני מילוא וצעירי־חרות: הללו הודיעו שגם אם שרון
יפוטר, הרי שאחרי מימוש הרוטציה יוכל שמיר להחזירו
לממשלה(דבר שאינו נכון) .פירושו של דבר, ששמיר היה
מוכן להישאר בממשלה גם בלי שרון. ידיעה זו הובלעה.

ההערכה היא שפרם יכול היה להקים ממשלת־מיעוט
ללא הדתיים, בעזרת 12ח״כי הליברלים,
או במימרה הגרוע להוציא את שרון מבלי
להביא לסירוק ממשלת האחדות. אך יועציו של
ראש־הממשלה הציפו השבוע את הכתבים
והפרשנים במידע כוזב, כדי שלא לפגוע
בתדמיתו של פרם.
דנחר בגזרדון־פרישמן
רחובות גורית ופרישמן בתל-אביב
יהיו החל מהחודש הבא רחובות־הסעילות
המועדפים של מפנדלי-דנוור. המסנדלים
של ראובן גרוס יפשטו על שני רחובות
אלה ויסנדלו בל רכב שיחנה בקטע של
-אץ עצירה״ או על המידרכה__ .

לוי -
הפרובוקציה הבאה?
יועציו של השר תיד לוי דוחקים בו לנקוט
י בתרגיל נוסח אריאל שית, ולהעמיד במיבחן
את רצינותו של ראש־הממשלה.
על״פי התסריט שלהם, יתקוף לוי את שימעון פרס במלים
קשות על רקע המדד הגבוה ומצב האבטלה החמור, ויסרב
להתנצל. התגרות כזאת, יהיו השלכותיה על גורל
הממשלה אשר יהיו, תחזק את מעמדו בוועידת־חרות,
שתיערך בעוד ארבעה חודשים.

רבי! יתמודד
שר־הביטחון יצחק רבין יתמודד על הנהגת
מיפלגת־העבודה מול שימעון פרם, כשזה יהיה
שר־החוץ.
בישיבה סגורה של פורום מחנה־רבין, שהתקיימה במישרד
הקליטה בתל״אביב לפני שבוע, הסביר רבץ שהוא אינו
רואה טעם בהתמודדות בוועידה הקרובה, שתיערך בחורש
מרס ,86 כי לדבריו, בקארנציה הנוכחית יש מועמד

המיספרים מתבססים על דוח מבקר־המדינה, מהשנה
שעברה, שקבע כי 540 קשישים ממתינים לאישפוז בעוד
שיותר מ־ 400 מיטות בבתי־החולים הפרטיים אינן
מאוכלסות.
מחיר שהיית קשיש בבית־חולים פרטי הוא 25 דולר ליום,
אך מישרד־הבריאות משלם מחיר הנחה 18 :דולר בלבד.
כרגע מאושפזים מאות קשישים בבתי־חולים ציבוריים,
במחלקות פנימיות, ושם משלם מישרד־הבריאות עד 100
דולר ליום דמי־אישפוז.

חרם דרבנן עד קאץ־
חרדים מברוקלין הפתיעו את ראש
עיריית ניו־יורק, אדוארד (״אד״) קאץ׳,
וערבו לו, בעת אחד מסיוריו בעיר, טקס
דתי של חרם. הם הקיפו אותו, כדת וכדין,
כשנרות שחורים דולקים בידיהם, ונידו
אותו מכלל ישראל. היה זה עונש על כך
שקאץ׳ אינו סוגר מועדונים של הומו*

סקסואליט.
ראש־העיריה היה משועשע מכל
העניין, והזכיר כי המחרימים מכניסים
אותו לחברתו המכובדת של הפילוסוף ׳י
בנדיקטום (״ברוך) שפינוזה. קאץ׳ עצמו
הוא הומוסקסואל מוצהר, ואף כתב על כך
ספר.

הסוכנות מימנה
את דוברת הגוש
מחלקת העליה בסוכנות, שבראשה עומד איש־חרות
חיים אהרון, מימנה חלק משהיית דוברת
גוש־אמונים, דניאלה וייס, בארצות־הברית.

הצהרונים, במיכתבים מגמתיים, כמעט זהים האחד לשני.
המותקפים הנוכחיים הם הפרופסור ישעיהו ליבוביץ
והסופר אברהם ב. יהושע.

עורכי מדורי מיכתבים למערכת גורסים, שכל
המיבתבים מופקים בכתובת אחת, ונשלחים
ממקומות שונים, כשהם חתומים בשמם של
אנשים קיימים — כ ת למנוע חשש לזיתי
פיבתק.

גורדון בצרות
אורי גורדון, ראש המחלקה לעליית הנוער בסוכנות, נמצא
בעימות עם יחיאל לקט, יו״ר תנועת העבודה הציונית,
עימות המסכן את מעמדו של גורדון.

פרוסמן מוגן באוצר
פקיד בכיר ביותר במישרד״האוצר הורה למנהל־המכס,
מרדכי ברקת, לחדול מלמסור חומר כלשהו לעיתונאים
על איש־העסקים משה פרוסמן, יבואן שארפ. נגד פרוסמן
כבר הוגש כתב־אישום, שבו הוא נאשם בהתחמקות
מתשלומי מס ומע״מ והברחת מט״ח לחדל, באמצעות
הקמת חברות פיקטיביות ביפאן. המכס, על־פי טענת
האוצר, ממשיך להציק לפרוסמן ולהדליף חומר נגדו.

קומנדו מס יפרשו
400 חוקרי קומנדדמס, שגוייסו על־ידי הנציב החדש,
יאיר רבינוביץ, לארבעה חודשי־שרות, עומדים לפרוש
מעבודתם באופן מאורגן והפגנתי, בטענה שחוקרי־מס
ותיקים מונעים מהם לבצע את עבודתם ביעילות ובזריזות.

קלנזן מכה שנית
קלמן קצנלסון, שהסעיר את המדינה ב־,1959
כאשר פורסם סיפרו הגיזעני ״המהפכה
האשכנזית״ ,מטיף בימים אלה לחברי חרות
בממשלה ליזום קרע גלוי בין ישראל וארצות־הברית.
ברשימה
בביטאון מיסדר־ז׳בוטינסקי הוא טוען, כי
האמריקאים מנסים לחטוף את אש״ף מתחום ההשפעה
הסובייטי, וכי רק עליית המתח המילחמתי באיזור תסכל
מזימה זאת.

וייס יצאה ליבשת האמריקאית בין השאר כדי לקיים
מסיבות־עיתונאיס נגד ממשלת־ישראל. בסוכנות רואים
בחומרה רבה את התנהגותו של אהרון.

קיסר טועה בחישוב

מסע־ציד לראש־מחלקה

הודעתו של מזכ״ל ההסתדרות שהוא יצמצם את חברי
הוועדה המרכזת, המונה 46 חברים, מעוררת השתאות
בבניין הוועד־הפועל. המיספר המדוייק של חברי הוועדה
כיום הוא ,42 ונראה שקיסר אינו מתכוון לצמצם את
המיספר האמיתי של החברים, אלא לטעון שצימצם
ממיספר פיקטיבי, של ,46ל־ ,42 שהוא מיספר החברים
בפועל.

ראש־מחלקה בהסתדרות הציונית, הידוע בנסיעותיו הרבות
לחו״ל, ושבשנים האחרונות הוכתר בתואר ״אלוף הנוסעים
לחו״ל, למסעות סיורי־טבע וציד,״ שבר באחרונה שיא.

הוא יצא למסע־ציד בדרום אמריקה, וגיזבר
המחלקה שלו שילם לא רק את הוצאות המסע
עצמו, אלא גם את החשבונות על התחמושת
שקנה ראש־המחלקה.

רשת כותבי
מיכתבים למערבות
ועדת־העורכים של העיתונים היומיים עשויה לקיים דיון
בנושא בלתי־שיגרתי: החשד שרשת מאורגנת של אנשי
ימין קיצוניים מציפה את מערכות העיתונים, בעיקר של

הריבוד בעיקבות
ילדי תימן
עסקני־ליכוד זוטתם הם שעורת
מחדש את פרשת ילדי־תימן האבודים
ועזת לאירגון הכינוס בראש־העץ.
בעוד מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר,
ישב על בימת הכבוד, עסקו אנשי הליכוד
בעבודה השחורה, בתיקווה להפיק תן פוליטי
מהטרגדיה של חטיפת תלדים,
שפרטיה לא נחקרו עד היום.
את יחסי־הציבור לכינוס העניק עדי
הלפרן, מ בר מרכז התת, חבר של תני
מילוא וממקורביו של אריאל שתן.

הסכנה המורמונית:
גניבת נשמות מתות
הרב הירושלמי שמואל גור חשף את
סיבת ההתנגדות הנזעמת של הדתיים
לפעילותה של כת המורמונים: על־פי
אמונת חברי־הכת, כל המצטרף לכנסיה
שלהם מביא אל שורותיה לא רק את
נישמתו שלו, אלא גם את נישמתם של כל
אבותיו, עד אדם הראשון. לכן הם אוספים
רשימות־אובלוסין עתיקות ושושלות־יוחסין,
מכל העמים והדתות, ומעבדים
אותן במחשב, בהשקעה של 100 מיליון
דולר .״יש השיט חמור,״ מסביר הרב,
שהתמחותו היא בשושלות־יוחסין של
צדיקים ,״שהמורמונים ינסו להשתלט על
ארכיונים יהודיים.״
הרב לא פירט אם הוא שותף לאמונתם
של אנשי־הבת בדבר התנצרות למפרע,
ואם לדעתו יש חשש ממשי לגניבת
נישמות מתים.

מיטבח אזרחי
במטה הארצי
המיטבח המישטרתי במטה הארצי של המישטרה יאוזרח.
בקרוב הוא ינוהל על־ידי אזרחים, והתפריט בו ישונה.
בדיקה •העלתה שכך גם ייחסך כסף רב.

בעריבת ב;־עיז; עיעדי;

במדינה
גשו אז בגבול שבין שתי האימפריות
שלהם: על רפסודה גדולה שעגנה
באמצע הנהר ממל, היום בתחום ברית־המועצות.
הרפסודה כוסתה בשטיחים
יקרים, והוקם עליה אוהל גדול ומפואר.
שני
הקיסרים התקרבו לשתי גדות
הנהר בעת ובעונה אחת. הגוורדיות
הקיסריות קראו הידד כאשר עלו
השניים על הרפסודה, והתחבקו.
הפגישה הסתיימה בברית־אחים.
עשרה ימים בלבד לפניה עוד ירו שני
הצבאות זה בזה. על הרפסודה ליד
טילזיט הם כרתו ברית וחילקו ביניהם
את העולם.
בירח־הדבש שהשתרר ביניהם הציע
נפוליאון לאלכסנדר, איש החזון והחלומות,
לכבוש יחדיו את הודו
ולחסל את האימפריה הבריטית.
אלכסנדר חלם להחזיר את הצלב
לכנסיה הגדולה באיסטנבול, שהפכה
מיסגד. נפוליאון חשב להכריע סופית
את האריה הבריטי.
שום דבר מכל אלה לא התממש.
חמש שנים אחרי טילזיט התנגשו שתי
האימפריות חזיתית, הקיסר הצרפתי
פלש לרוסיה, הגיע למוסקווה והובס.
טילזיט נשארה אפיזודה, כמעט
קוריוז היסטורי.
ענקים וגמדים. מיכאיל גור־בצ׳וב,
הקומיסאר הקשוח, רחוק מלהיות
אלכסנדר, הצעיר הדתי בעל־

החלומות. ואילו רונלד רגן, החובבן
חסר־התקנה, רחוק מאוד מלהיות
נפוליאון, האיש בעל חשבון־הברזל,
ששלט בפרטי־הפרטים של שילטונו.
אולם מבחינה היסטורית, יש
המשכיות. העוצמה של רוסיה ומגמותיה
הגיאו־פוליטיות לא השתנו,
כאשר תפסו הבולשביקים את מקום
הצארים. ואילו ארצות־הברית היא עתה
מנהיגת העולם המערבי, כפי שהיתה
צרפת בימי הקיסר השאפתן.
כאז כן עתה חוששים הרוסים מפני
פלישת המערב, אלא שעתה הפחד הוא
מפני חורבן אטומי, לא מפני החורבן
השיגרתי, שהתנסו בו בימי נפוליאון
והיטלר. ואילו המערב חושש מפני
התפשטות הסובייטים והתפרצות הפוטנציאל
לטווח־רחוק, האצור בגוש
היבשתי של הממלכה הרוסית.
דבר אחד לא השתנה: כאשר נפגשו
אז שני הקיסרים, עצר העולם את
נשימתו. כל ארם עלי אדמות ידע כי
תוצאות הפגישה הזאת ישפיעו גם
עליו. מאות המלכים, הדוכסים, הנסיכים
והרפובליקות בשאר חלקי-
העולם ידעו לפני 178 שנים כי
בהיפגש שני האריות, כל שאר החיות
ביער מתגמדות.
כך גם הפעם. כאשר נפגשו השבוע
הקיסרים של ארצות־הברית וברית־המועצות
בז׳נבה החורפית לא היו
רפסודות, לא אוהלי־שלום ולא חי
בוקים.
אבל הכל ידעו: מה שייקבע
בז׳נבה ישפיע על כל העולם. לעומת
שני הגדולים, כל שאר הכוחות בעולם

מתגמדים.
אזרחי עולם? ישראל מושפעת
מן הפגישה הזאת בשני מישורים.
קודם כל, ישראל היא חלק מן
האנושות. חרב החורבן הגרעיני, המאיימת
על העולם כולו, תלויה גם
מעל לראשה.
אם יקדם המיפגש את רעיון הגבלת 1 החימוש, ויקטין את סיכויי המילחמה
הגרעינית, ייצא גם האדם הישראלי
נשכר. יקטן *הסיכוי כי האנושות התרבותית
כולה תגיע אל קיצה בדור
הזה. יפחת החשש שמא תימחק ישראל
כמעט בהיסח־הדעת, יחד עם עשרות
מדינות אחרות.
אולם הישראלי המצוי אינו דואג
לכלל האנושות, וגם אינו מודע 1
לסכנות הכלל־אנושיות. הצד הזה של
המיפגש ההיסטורי בז׳נבה, המעסיק
אמריקאים ורוסים, בריטים וגרמנים,
איטלקים וצרפתיים. כלל אינו מעניין
את הישראלים.
לעומת זאת מעניינת אותם ההשלכה
הישירה, העשויה או העלולה
להיות לפגישה על הבעיות המיוחדות
של ישראל.
מושכה ישראלית. לפעמים
נדמה לישראל כי ארצות־הברית היא
מעין מושבה ישראלית, המחוייבת 1

מפגינים בתל־אביב נגד האפארטהייד
לא היה ולא נברא
העם ההפגנה שדא היתה
לישראלי לא איכפת מה קורה
בעולם. אך הוא דורש
שלעולם יהיה איכפת
מה קורה לישראל
בז׳נבה נפגשו ראשיהן של שתי
מעצמות־העל (ראה להלן) .המיפגש
עורר בישראל פחות עניין מאשר בכל
מדינה מערבית או מיזרחית אחרת. כי
הישראלים מרוכזים בבעיות^ של
עצמם. העיסוק בבעיות הזולת — או
מה שנראה כבעיות הזולת — נראה
להם כלוקסוס.
אם פיקפק מישהו בכך, הרי סיפק
אייבי נתן השבוע את ההוכחה. הוא
עשה מה שלא עשתה שום מיפלגה
בישראל: הוא קרה להפגנה נגד שיגור
שגריר ישראלי חדש לארץ־הגיזענות,
דרום־אפריקה.
ישראל אינה המדינה היחידה שיש
לה שגריר במדינה הניאו־נאצית
הדרומית. אך ישראל היא המדינה
היחידה השולחת לשם שגריר חדש,
אשר יגיש את האמנתו לנשיא הגיזעני,
מאז שהוכרז שם על מישטר־החירום
הרצחני.
הטקס יהפוך לאירוע תיקשורתי
גדול, והתעמולה הדרום־אפריקאית
תשתמש בו כדי להוכיח כי ישראל היא
ידידה נאמנה של ממשלת פרטוריה.
הדבר יעזור להחליש את איבת היהודים
בכל העולם למישטר זה,
המורכב מחסידי אדולף היטלר.
כאשר עברה ההפגנה ברחובות תל־אביב,
נתקלה בקהל אדיש ונבוך
(וראה יומן אישי) .אך מעניינת יותר
היתה תגובת אמצעי־התיקשורת.
הטלוויזיה הממלכתית פשוט התעלמה
מן האירוע כולו. מבחינתה, לא
היה ולא נברא. גם כמה עיתונים
התעלמו ממנו לחלוטין, ולא הזכירו
אותו אף במילה אחת. עיתונים אחרים
הקדישו לו כמה שורות.
גטו ממלכתי. ישראל היא אי
בעולם, גטו ממלכתי המרוכז כל־כולו

בעצמו. הצד המוזר של תופעה זו הוא
שבעוד ישראל אינה מתעניינת במאומה
במה שמתרחש ברחבי״תבל,
היא תובעת שכל העולם יכאב את
כאבה וידאג את דאגותיה, בזכות
השואה מלפני 40 שנה.
יתכן שבאחד הימים ילמד האדם
הישראלי שמי שלא איכפת לו מה
קורה בארצות אחרות, ימצא בסופו של
דבר שלא איכפת לאיש מה קורה לו.

מדיניות

קוריוז היסטורי
היילכו שגיים יחדיו, בלתי
אם נועדו? אריות שאגו,
מי לא יירא?
נפוליון. קיסר צרפת, ואלכסנדר,
״הצאר של כל הרוסים״ ,ערכו ב־1807
פגישת־פיסגה ליד העיר טילזיט.
שליט־המערב ושליט־המיזרח נפ
נפוליאון
והצאר אלכסנדר כטילזיט*1807 ,
חיבוקים לחוד, מילחמה לחוד
לממן את קיום המדינה ולהגן עליה.
רושם זה אינו מוטעה לגמרי, כי
לישראל יש השפעה גדולה על ה־שילטון
בארצות־הברית, באמצעות הקיבוץ
היהודי הגדול החי שם. ישראל
והיהודים שולטים בקונגרס האמריקאי
שילטון כמעט־מוחלט, יש להם השפעה
ארירה על כלי־התיקשורת האמריקאיים,
ועוצמה פוליטית״כל־ *
כלית־תיקשורתית זו מגוייסת כולה
למען המדיניות של ממשלת־ישראל,
תהיה אשר תהיה.
אולם ברור כי זהו רק צד אחד של
המטבע. דרושה פגישה כמו זו בז׳נבה,
כדי להחזיר את ישראל לקרקע ה*
ציור זה אתו מתאר א ת הטיס־גש
הראשון ברפסודה, אל א המיס-
גשים שנערכו לאחר מבן בעיר.
נפוליאון במדים הלבנים משמאל,
לידו הצאר אלכסנדר ה~ .1לידם:
המלך הפרוסי פרידריך יוילהלם ה־
3ואשתו היפהפיה, לואיזה, שהיתה
לידידתו האי שית של הקיסר הצר-
פתי.
העולם הז ה 2516

06591

ך* אשר החרדים בישראל יוצאים
** למילחמת־קודש כדי לכפות את
רצונם בכוח, מתגייס הציבור החילוני
אוטומטית כדי להגן על קורבנותיהם.
אך מה המצב כאשר גם הקורבנות של
התקפה זו הם כת של קנאים דתיים?
זהו המצב כיום בירושלים. החרדים
נחלצים למילחמת־חורמה בתוכניתם
של המורמונים, כת נוצרית (או נוצ־רית־כופרת,
ראה מיסגרת) ,להקים
בהר־הצופים אוניברסיטה משלהם, שתהיה
סניף של האוניברסיטה שלהם
במדינת־יוטה, הקרויה על שם בריגהם
יאנג, הנביא השני של הכת.
לדעת החרדים, העטים על עניין זה

יוניות. בעיקר התנגד אז לסיוע שנתנה
י המדינה לחקלאים, כדי לאפשר להם
להתקיים. האיכרים המטירו עליו ביצים,
והדמוקרטים הפריעו להופעותיו.
מאז 1942 היה בנסון חבר מועצת־התריסר
של המורמונים. אחרי שפרש
מתפקידו הממלכתי ב־ ,1960 היה
לכהן־דת מורמוני במישרה מלאה.
עתה הגיע לפיסגה.
לפני חמש שנים הופיע בנסון
באוניברסיטת בריגהם יאנג, שבה
למד גם הוא, והזכיר לתלמידים שלפי
תורת המורמונים, דיברי נשיא־הכנסיה
הם התגלות אלוהית חיה, ומשום־כך
הם עולים על כל התגלות קודמת,

המו! ,החודים המקימים בירושלים מהומה נגד המורמונים משווים שאט־נבש,
או הטוומונ עצמם אינם נובלים מהם בדיעותיהם החשוכות!הקנאיות

כנסון הוא שחור
כמוצאים שלל רב, זהו מוסד מיסיונרי,
העומד לעשות שמות בנפשותיהם של
יהודים צעירים וטובים. לא ברור מדוע
הדתיים היהודיים מזלזלים כל־כך
בכוחה של הדת היהודית, עד כי הם
סבורים שדי בהקמת בניין מפואר
בירושלים, כדי שהמוני בני־ישראל
יעברו לעבודה זרה. אין הדבר מעיד
על אמונה רבה בדת ישראל, באלוקי
ישראל ובכוחה של התורה.
אולם מול החרדים של ירושלים
עומדת כת שאינה נופלת מהם במאומה
באמונות חשוכות.

אלוהים חיים
^ 0היה למישהו ספק בכך, הרי
קרה משהו בשבוע שעבר: עזרא
טאפט בנסון ( )86 נבחר כמנהיג הדתי
והחילוני של ״כנסיית ישוע המשיח
של הקדושים המאוחרים״ .כפי
שקרויה כת המורמונים רישמית.
מועצת התריסר, המוסד העליון של
הכנסיה, התכנס בבירת הכת, סולט־לייק־סיטי(״עיר
אגם־המלח״) במדינת
יוטה שבארצות־הברית, ובחרה בבנסון
במקום הנשיא הקודם, שנפטר בגיל

בנסון ידוע היטב לציבור האמריקאי,
ולאוו דווקא בשל תפקידו הדתי.
הוא היה שר־החקלאות של הנשיא
דווייט אייזנהואר, ואז עורר מחלוקת
קיצונית ושינאה עזה. הוא היה איש
הימין הקיצוני, בעל ריעות ריאקצ־מציאות:
ישראל היא מדינה קטנטנה,
והיא הופכת עניין שולי כאשר נפגשים
שני הענקים.
במרכז המיפגש בז׳נבה אין עומדים
ענייני ישראל, הסיכסוך הישראלי־ערבי,
עליית יהודים ובעיית היהודים
בברית־המועצות. כל אלה הם עניינים
פעוטים. כמעט של מה־בכך. במרכז
\ הפגישה עומדות הבעיות הקיומיות
,של שתי המעצמות: החימוש הגרעיני,
| ״מילחמת הכוכבים״ ,סכנת החורבן
ההדדי.
אם תהיה תזוזה בעניינים אלה,
וייווצר בז׳נבה ואחריה אקלים חמים
יותר, תשתנה גם המציאות במרחב
הישראלי־ערבי.
תיקוות ערפאת. אחד האנשים
המצפים לכך הוא יאסר ערפאת, יו״ר
אש״ף. עוד בפברואר השנה, ערב
כריתת ברית חוסיין־ערפאת, אמר ל־מישלחת
מטעם הרשימה המתקדמת
שבאה אליו מישראל :״האמריקאים לא
יתנו שום דבר לירדן, ושום רבר
לפלסטינים. אם יתנו משהו, הם יתנו
את זה לגורבצ׳וב, במיסגרת עיסקה
עולמית על צימצום־החימוש.״
העולם הז ה 2516

מי הםה מנ ה מ תי ם?

• השם: הכת נקראת על שם דמות דמיונית,
מורמון, נביא אמריקאי שכתב כביכול את ספר־הקודש
של המורמונים. השם הרישמי של הכת הוא
״כנסיית ישוע המשיח של הקדושים המאוחרים״.
• ספרי־הקודש: למורמונים ארבעה סיפרי־קודש.
והם( :א) התנ״ך. ובכללו הברית החדשה( .ב) ספר
מ 1רמון שהוא כביכול כתב אמריקאי עתיק, אשר
מייסד הכת תירגם אותו, לדבריו. בעזרת אלוהים( .ג)
הדוקטרינה והברית. אוסף התגלויות שהיו למייסד
הכת( .ד) הפנינה היקרה. קטעים מדיברי אברהם
אבינו ומשה רבנו, שלא נכללו בתנ ך ושהתגלו
למייסד הכת.
אולם המורמונים סבורים כי דבר״אלוהים ממשיך
להתגלות לראש הכנסיה, ולכל התגלות חדשה יש
זכות־בכורה על הדברים הכתובים.
• היסטוריה: הכת נוסדה בידי אחד גיוזף סמית
ב־830ג, במדינת ניו־יורק. סמית עשה נפשות, וכמה
אלפי מאמינים הלכו אחריו לאוהיו, שם תקעו את
״יתד ציון הראשון. סמית הפך את עצמו לנשיא. והיו
לו שני סגנים -אירגון הנשמר עד היום. הוא גם מינה
תריסר שליחים.
מאוהיו נדדו המורמונים למיסורי, ובכל מקום
עוררו התנגדות עזה, בגלל נטייתם להתקבץ באיזור
אחד ולהשתלט עליו. הסיכסוכים הפכו לא-פעם
להתנגשויות אלימות, שבהן נפלו קורבנות משני
הצדדים, ופעם אחת ערכו המורמונים טבח בשכניהם.
במהלך אחת המריבות האלה נרצח נביא הכת,
גיוזף סמית, בשעה שהיה כלוא. מתנגדי?מורמונים
ערכו בו מישפט־לינץ .

״משהו״ במיקרה זה פירושו: הסכמה
להגשמת המישאלה הסובייטית לכינוס
ועידה בינלאומית, שבה ישתתפו הסובייטים
לצד האמריקאים, ואש״ף
לצד ישראל.
האמריקאים התכוננו היטב לפגי-
שת־ז׳נבה, והשיגו את הסכמתו של
שימעון פרס לוועידה בינלאומית בהשתתפות
הסובייטים, אר לא בהשתתפות
גלויה ורישמית של אש״ף. הם
הכינו תיק של הצעות בנושא זה, כדי
שיוכלו לשלוף אותו — אם יתעורר
הצורך לכך.
גם הסובייטים הכינו, בלי ספק, תיק
כזה. הוא מכיל, כנראה, את ההצעה
לחדש את ההכרה בישראל תמורת
הסכמת ישראל לוועידה בינלאומית
בהשתתפות אש״ף, ואת ההצעה להתיר
עליית יהודים מברית־המועצות תמורת
הסכמה ישראלית למשא־ומתן עם
אש״ף.
ההפגנות הקטנות שנערכו השבוע
בהשפעת ישראל ברחבי העולם למען
העליה הן חסרות־חשיבות. לא יעלה
על הרעת שהסובייטים ישלחו יהודים
לישראל לאיכלוס הגדה המערבית,

לבסוף נדדו המורמונים לאיזור שומם, מחוץ
לגבולות ארצות״הברית דאז, ושם הקימו את
מדינתם, שהיא כיום מדינת יוטה, בארצות־הברית.
אחד מסלעי־המחלוקת בין המורמונים ומת נגדיהם
היה ריבוי״הנשים. מינהג זה של המורמונים,
שהותר על״ידי הנביא, דוכא על-ידי ממשלת ארצות־הברית
על פי חוק, ומאז 1896 אינו נהוג עוד.
תחילה לחמו המורמונים באינדיאנים, אך המנהיג
השני של הכת, בריגהם יאנג, שעל שמו נקראת
האוניברסיטה ביוטה (והסניף בירושלים) קבע:
מוטב להאכיל את האינדיאנים מאשר להילחם בהם ׳,ומדיניות זו הצליחה.
• מיבנה הפנסיה: בראש הכת עומד נשיא(״נביא:
״חוזה״ ,״בעל־־גילויים״) ושני סגנים. יש הירארכיה של
״כוהנים: ובה הגמונים, כוהנים, מורים ודיקנים.
בראש הכהונה עומדת קבוצה של ״כוהני מלכיצדק״
(בעברית) .יש מועצה של תריסר שליחים, כמיספר
השליחים של ישוע, ובראשם ראש המועצה.
מוקד העדה אמור להיות ״ציון״ ,בארץ מיסורי, שם
אמור לקום בית-המיקדש.

• מיסיון: הכת היא מיסיונרית מטיבעה. המיסיון
של המורמונים מכוון בעיקר אל הנוצרים, והיא עשתה
ועושה נפשות בכל העולם. רבים מבני הדור הראשון
של המורמונים גויסו בבריטניה וברחבי אירופה, שם
נקראו,.בני״ישראל לעלות לציון״ -כשבני־ישראל הם
נוצרים, וציון היא באמריקה.
המורמונים ממשיכים לעשות נפשות. הם רואים
במיסיון משימה קדושה.

ובצורה זו יכריזו מילחמה על העולם
הערבי כולו — אלא אם כן ישיגו
כתמורה הישג גדול לערבים.
ישראל הפרה את התחייבותה כלפי
ארצות־הברית שלא לשלוח את יהודי
אתיופיה לשטחים הכבושים. רבים מהם
יושבים עתה בקריית־ארבע, מיבצר
הפאשיזם הישראלי בגדה המערבית.
איש לא יאמין כי היהודים העולים
מברית־המועצות — שרבים מהם
קרובים לריעות מאיר כהנא — לא
יגיעו גם הם להתנחלויות.
אחר־כך. יתכן שכל ההצעות
האלה לא יעלו כלל, מפני שהאווירה
בז׳נבה תישאר קפואה כמו מזג־האוויר
שמחוץ לאולם הדיונים.
גם במיקרה הטוב ביותר, לא יתקיים
שוס דיון רציני במיפגש עצמו. יועצי
רגן, היודעים כי אינו שולט בחומר
בשום נושא, דאגו שפגישותיו בארבע־עיניים
עם גורבצ׳וב, שהוא מיקצוען
מרשים, יהיו קצרות ככל האפשר.
אם תושג בין שני האישים מידה של
הסכמה, ואולי אף חמימות, יעברו
העניינים לידי המומחים והיועצים
משני הצדדים, ויתחיל תהליך של

שבועות וחודשים, להשגת הסכמה על
נושאים מפורטים. העניין הישראלי־ערבי
יהיה אחד מהם.
קירקס תיקשורתי: מה יקרה
בז׳נבה, חוץ מאשר מליצות וקירקס
של תיקשורת?
במיקרה הטוב ביותר: התחלה של
הכרה הדדית ויצירת אווירה כללית
טובה יותר בין הגושים, והסכמה לדון
ברצינות בבעיות.
במיקרה הרע ביותר: אנטיפאטיה
אישית ופוליטית, והמשך המילחמה
הקרה.
ישראלים המעוניינים באמת בשלום,
צריכים להיות מעוניינים
בתוצאה הראשונה. מי שרואה בשלום
סכנה — אובדן השטחים הכבושים,
שילוב אש״ף בתהליך המדיני —
ישמח אם תתחיל תקופת־קרח חדשה.
תולדות זעקת אב
אפשר היה להצילו
ראובן באום מירושלים, שבנו אמיר

ובכללה גס התנ״ך. עכשיו הפכו דיברי
בנסון עצמו לדבר־האלוהים.
מהן ריעותיו של האיש הדוגל
בדוקטרינה זו?
בין השאר נודע בנסון בדיעות אלה:

• שמקומה של האשה בבית. לפני
עשר שנים ביקר בפיליפינים, והטיף
לעדה המורמונית שם שזהו תפקיד
האשה.
• שהתנועה לקידום זכויות־האדם
של השחורים היא מזימה קומוניסטית.
• שמס־ההכנסה הפרוגרסיבי הוא
המצאה מארכסיסטית.
• שאין בשום פנים להפשיר את
היחסים עם ברית־המועצות.
לפני 20 שנה נודע על קשריו
ההדוקים של בנסון עם אגודת ג׳ון
ברץ׳ — האירגון החשוב ביותר של
הימין הפאשיסטי בארצות־הברית. הוא
עצמו לא היה חבר באגורה זו, אך בנו,
ריר בנסון, הפך קצין־עיתונות של
אירגון גיזעני זה, שהוא אנטי־שמי
ואגטי־כושי.
מינויו של איש זה כ״נביא־חוזה
ובעל־התגלות״ ,כפי שנקרא נשיא
המורמונים רישמית, אינו הופך את כת
״הקדושים המאוחרים״ לגוף שהוא
מתקדם יותר מתושבי מאה־שערים
ואנשי אגודת־ישראל, המתקוממים
עתה נגד הקמת המרכז של כת זו
בירושלים.
נרצח באופן נפשע בראס־בורקה, ביקש
לבחון מחדש את ריברי העולם הזה
( ,)6.11.85 בכתבה האם אפשר היה
להציל, שבה נאמר כי בנו מת בתוך
דקות אחרי שנפצע בידי חייל מצרי.

להלן דבריו:

לרגע קיוויתי שזו האמת. אחרי
שיחות עם כמה מומחים, התברר לי
שלא. וחבל שזה לא היה כך. כאשר
מצאתי את הגופה של אמיר במחסן
מרוחק, לא מואר, כעבור שעות, הבטתי
בו. על פניו נותר חיוך, ולא נראתה שום
פגיעה בידיים, או בגוף. ברגל ראיתי
חור קטן, בירך. כשהגיעו ההרוגים
לאילת — הרופאים שראו את הגופות
פשוט בכו. הם אמרו לי שבחלומות־הזוועה
שלהם הם לא האמינו שמזה
אפשר למות.
אחרי שקיבלתי את הדוח הפאתו־לוגי,
דיברתי עם שלושה אורתופדים
מומחים, בעלי עבר קרבי. אחד מהם
אמר לי שאמיר חי, מאז שנורה, במשך
שעתיים. אחר אמר שאמיר חי ארבע
שעות, והשלישי הרחיק לכת וטען
שאמיר חי חמש שעות. לדעתו, אם היו
(המשך בעמוד )10

נשד־און הקט; ()2
שרמה רהט ו3ש את דב בן־מאיו בנזידעושיס. תמורת כיסא וכיבודים
על־חשבון משלמי־המיסים הרחיק בן־מאיר רכת בתמיכתו העיוורת בצ״ץ׳

ך* יצד מכנה שלמה להט, ראש עיריית תל
אביב, באוזני מקורביו, את שותפו הראשי
לקואליציה העירונית, הח״ב רב בן־מאיר, ראש
סיעת מיפלגת העבודה במועצה, שהיה סגנו עד
שאולץ לוותר על תוארו בשל כפל תפקידים?
״הטיפש הזה״.
צ׳יץ אינו מקורי. זכות־היוצרים על התואר
שדבק ברב בן־מאיר אינו שלו. קדמו לו רבים
וטובים במיפלגת־העבודה, הסולדים מהאיש ומדרכו,
מ״הסוציאליסט״ ,כפי שקוראים לו בלעג.

ראש־העיריה מתייחס אל בן־מאיר
בזילזול מופגן. הוא הפד אותו במידה
רבה לחותמת־הגומי שלו. הוא רכש
אותו בנזיד-עדשים, ובבד הרדים את
מיפלגת העבודה בתל־אביב, שהובסה
במידוץ על ראשות העיריה לפני יותר
מ־ 11 שנה. בן־מאיר מתמסר ברצון.
תמורת כיסא וכיבודים, על חשבון

העיסקה הוצאה לפועל,וצ׳ק הועבר למועצת־הפועלים
בבית־ברנר. בן־מאיר בא על סיפוקו
המלא• אף אליה וקוץ בה: הרכב היקר מוסיף
לשרתו גם כאשר כבר אינו סגן־ראש־העיריה.
כאשר חדל חיים בסוק לשמש סגן־ראש״העיריה,
ניטל ממנו מייד הרכב הצמוד, אך בן־מאיר הוא

מעל כל תקו•

גם נהג עירוני עומד לרשותו, כל
אימת שבן־מאיר נצרך לו, בעיקר לנסיעות
לכנסת בירושלים, או לפעילות
ציבורית אחרת שלו. תושבי תל־אביב
נושאים בעול הכספי, כפי שקודם נשאו
בו חברי ההסתדרות בכרך הגדול.

יש לבן־מאיר בביתו גם מכשיר־טלפון על
חשבון העיריה. זה מכשיר שני בדירת־הגג הנאה
שלו בנווה־אביבים. בהתקנה חוייבה הקופה
העירונית 18 :אלף שקל באפריל . 1984
העיתונאית חנה קים, סופרת על המישמר

ומזכיר פרלמנטרי, וכמובן נהג חלקי. הוא מוסיף
לינוק מהקופה העירונית, בעיקר לצרכי אירוח
ראוותני.
בכירים בעיריה מתעבים אותו. הוא מעורר
בהם בחילה. רואים בו רגם של עסקנצ׳יק מה־גווארדיה
המפא״יית הותיקה. הם חוששים כי
במוקדם או במאוחר הוא יציף את העיריה ב״יצי־מתיו״
הסיפרותיות, כפי שנהג במקומות־העבודה
הקודמים, לרבות במועצת־הפועליס.
״הוא משלשל ספרים,״ אומרים עליו. הוא
כותב ללא הרף. הוא מכין חוברות. הוא רושם
ביומניו זיכרונות, כל מילה שהוא משמיע, גם
כשהוא מדבר אל עצמו. אחר כך נפלטות המילים
ממכבש־הדפוס הישר למחסנים של מועצות־הפועלים,
חברות הסתדרותיות, קונצרנים ענקיים
כמו כור -ועכשיו עיריית תל־אביב בתור.

גמילה אחת:
בדיחה
^ וא כישלון גדול. כאשר התמודד על ראשות
העיריה, באוקטובר ,1983 הוא הפיץ
בתל־אביב חוברת כדי לרכוש את קולות הבוחרים,
שעל שערה תצלומו המלבב :״זאת נעשה
בחמש השנים הבאות, 1988 — 1983 ,מצע סיעת
המערך לכיבוש ראשות זזעיריה.״

• תופעל מערכת גמישה של שעות פתיחה
וסגירה של בתי־ספר, מישרדים ציבוריים וחנויות,
כדי לפזר את עומס התנועה על שעות רבות
יותר.
• תינתן תשומת־לב מיוחדת לענף המוניות
כשרות ציבורי.
• יוקם מוסך מרכזי לבעלי מוניות ויוסדר
נושא החניונים והמוסכים של אגד ודן בתחומי
העיר, לייעול הטיפול באוטובוסים ולנוחיות ה־אוכלוסיה.

תיבדק מחדש כל מערכת ההיסעים הציבורית
לגבי פריסת הקווים על־פני העיר ותכיפות
הנסיעה בקווים השונים.
• יוקמו 20 גשרים עיליים בצמתים סואנים
להחשת קצב התנועה ולהגברת בטיחות המעבר
של הולכי־הרגל.

על 14 הדיברות של דב בן־מאיר
אפשר להגיב במילה אחת: בדיחה.

אין מנוס מהשוואתו לקודמו, דויד שיפמן,
שחולל מהפכה בזעיר־אנפין בתחבורה של הכרך.
ההבדל היסודי בין השניים מתמקד באישיותם:
האחד יעיל, האחד פטפטן בלתי־נלאה. ועוד:
גורמי העיריה הבכירים מתייחסים אל בן־מאיר,
כאילו היה רוח, שום דבר. אין התייחסות אליו. אין
לו אצלם כל מילה. מזלזלים בו גם בפניו. צ׳יץ׳
מחזיקו קצר מאוד. דבר לא מתבצע בעיר בנושאי

הוא הבטיח הרם וגבעות, ודא
פרע אף שטר אחד עד היום הזה

ראש־עיריה להט ובן־מאיר
הוא הפך אותו לחותמת־גומי

משלמי־המיסים, הוא מוכן להרחיק לכת
בתמיכתו העיוורת בראש־העיריה מטעם
הליכוד. בן־מאיר עומד בראש סיעה
בת שמונה חברים, שרובה — להוציא
כמה חריגים — מורכבת מנמושות.
כדי להשתיק את מיפלגת העבודה במועצת־העיריה
לא נדרש צ׳יץ׳ להשקיע הרבה מדי בבן־
מאיר. אומנם הוא רכש בשבילו את מכוניתו
הצמודה ממועצת פועלי תל־אביב (העולם הזה
,113.11 פזיו 504 מודל ,1983 אך זאת היתה
ההשקעה הישירה היותר כבדה, שנועדה בראש
וראשונה לסיפוק תאוותו חסרת״המעצורים של
האיש הקטן השואף לגדולות.
בעיריה מצמידים — בגלל תקדים — מכונית
לסגני־ראש־עיריה בשכר. רק ראש־העיריה
זכאי, על־פי החוק, למכונית צמודה. דויד שיפמן
המנוח שהיה האיש החזק בעיריה, פרץ את ה־מיסגרת
וזכה במכונית צמודה. מייד קיבלו גם
הסגנים האחרים רכב עירוני. העיריה נימקה זאת,
אחרי שהתקבלה החלטה חיובית, בכך שהצמדת
מכונית עירונית לסגנים, תחת לשלם להם אחזקה
לפי קילומטרים. כדאית יותר לקופה הדלה.
כשבא בן־מאיר לעיריה כסגן, לא היו כבר
במוסך העירוני מכוניות בשבילו, במיוחד לא
הדגם האהוב עליו. אותו פז ו .504 התקן העירוני,
כמו זה של מועצת־הפועלים, אינו כולל פז ו .504
לדויד שיפמן וליגאל גריפל היקצו אז וולוו. בן־
מאיר הצליח לשכנע את העיריה כי מעמדו ייפגע
אם לא ירכשו בשבילו את הפזיו 504 ממועצת
הפועלים.

בתל־אביב, חשפה לראשונה פרטים אלה בעיתונה,
בדצמבר . 1984 אין היא מרפה מטרפה. היא
מצאה כי סגן־ראש־עיריה ונבחר־ציבור ברשות
מקומית זכאי רק בתשלום אחזקת־טלפון, אך לא
בהתקנתו.
בן־מאיר לא הסתפק בכיסוי התקנה. הוא דורש
מהעיריה לשאת גם בתשלומים השוטפים של
האחזקה, קרי: ניהול שיחות והוצאות קבועות.
באמצעות מכשיר הטלפון האחר שלו — הראשון
בביתו — הוא מנהל את שיחות־החינם שלו
כחבר־כנסת. הוא מבקש ליהנות משני העולמות,
כמובן על חשבון הציבור.

קים מצאה עוד כי העיריה שילמה
לבן־מאיר בסוך 1984כ־ 80 אלך שקל
דמי־כיבוד במיזנון הכנסת בירושלים
ובמיסעדות, אך על הקבלות שהגיש
הוא לא ציין את מטרות הכיבוד. זאת
— חובה להדגיש — על אך העובדה
שח״ב בן־מאיר נהנה גם מדמי אש״ל
נדיבים שמשלמת לו הכנסת.
צ׳יץ׳ עצם עיניים גם כאשר בן־מאיר ניפח את
לישכתו בעובדי עיריה, ריהטה מחדש, מתח
שטיחים על ריצפתה, ומה לא. הוא מתנפח כראש
אגף־התחבורה. חמישה עד שישה מקבלי־שכר
התרוצצו סביבו כשהיה סגן־ראש־העיריה: מנהל
לישכה, שתי מזכירות, עוזר פרלמנטרי, סתם
עוזר. מקצים לו גם מדי פעם בפעם נהג עירוני.
רק לאחרונה, בגבור הביקורת על מעשיו ועקב
המחנק התקציבי, הסכים בן־מאיר לקצץ משהו
בצבא הפקידים הסובבים אותו. נותרו לו מזכירה

הוא הבטיח הרים וגבעות ב־15
תחומים: המטרופוליטני; הכספי; הכלכלי;
הבינוי והשיכון; התחבורה;
החינוך; התרבות והאמנות; הרווחה,
הבריאות ואיכות־החיים; הספורט והפעילות
הגופנית; הגימלאים והקשישים;
הסדר ואכיפת החוק; התברואה והנקיון;
הדת; הדאגה לערביי יפו; התיירות.
הוא נושא בתיק התחבורה. כאן
הבטיח לתושבי תל-אביב 14 התחייבויות
— שטרות לפרעון, שאך אחד
מהם לא נפרע עד היום:
• יוחש קצב הבניה של נתיבי איילון והם
יושלמו עד סוף .1985
• תושלם ותופעל התחנה המרכזית.
• תופעל רכבת עילית (מונורייל) לפיתרון
חלקי של הסעה לאורך רחובותיה הרחבים של
העיר(איבן־גבירול, שדרות ירושלים, שררות בן־
גוריון, שדרות רוקח, וכו׳).
• יוחל בבנייתה של רכבת תחתית.
• יוכנסו לשירות אוטובוסים מיפרקיים
(כפולים בתכולתם) וכל האוטובוסים העירוניים
יהיו ממוזגי אוויר( .זה סעיף יחיד שחלקו מתממש
בשל השינויים שמנהיג דן, אך לא כתוכנית של
בן־מאיר).
• יופעלו מערכות רמזורים, בקרה טלוויזיונית
על צמתים וסידרי־העדפה של תחבורה
ציבורית, להחשת מהירות הנסיעה ברחובות העיר.

תיעשה פעולה להרחבת הכבישים העירוניים
והוספת נתיבי־תנועה על־ידי הזזת המיר־רכות
עד לקירות הבתים והקמת מיפרצי־חניה
מוצלים לאורכן.
• יוחל בהקמתם המהירה של חניונים
ציבוריים תת־קרקעיים (מתחת לכיכרות מלכי־ישראל,
היכל־התרבות, היכל־הספורט, גן־מאיר
וכו׳) ועיליים (במקום התחנה המרכזית הישנה,
בדרום שוק־הכרמל, בשוק הסיטוני, בשוקי
בצלאל ועליה, ועוד).
• יופעלו סיירת־תנועה וסיירת־חניה, אשר
יאכפו באורח מיידי את חוקי התנועה והחניה.

תחבורה ללא מעורבות צ׳יץ׳ .כולם עוקפים את
בן־מאיר.
הגורמים האחראים מתכנסים בלישכת ראש־העיריה
ופוסחים על בן־מאיר. הוא אינו מסוגל
להזיז דבר במערכת הפנימית. הגיזבר, המנכ״ל.
מהגדס־העיריה ואחרים לא מתחשבים בו בכלל.
הוא תלוי בביצוע בגורמים שאין לו כל שליטה
עליהם. אין לו שום מעמד אצלם. אומנם, היומן
שלו תמיד צפוף בישיבות ופגישות אין־ספור, אך
דבר לא יוצא מכל ההתכנסויות האלה. הוא תמיד
עסוק במיליון ואחד דברים, אר בשום תחום אינו
בקיא, או מתעמק.
דויר שיפמן, להבדיל אלף הבדלות, התמסר
כולו לתחבורה וקצר הישגים בתקופה קצרה
יחסית. הוא היה סמכותי. בארבע שנותיו הראשונות
בעיריה השתעבד לתחבורה. תושבי הכרך
חשו בשינויים ובשיפורים. הוא הזיז דברים. הוא
היה בולדוזר. הוא ניווט את צ׳יץ׳ בדרכו.
יש לו מזל לבן־מאיר: מנהל אגף־התנועה הוא
מהנדס מיקצוען, שלמה פלדמן. אומנם הוא אינו
״פושר״ וגם אינו מסוגל לקדם פרוייקטים, אך
הוא פותר בעיות בכוח מיקצוענותו — אך אין די
באלה כדי להציל את הכרך מהסתיידות עורקים,
מפקק אחד גדול שאינו נע.

מדי פעם בפעם מתראיין־מתנפח בן־מאיר
בתיקשורת. הוא מתפאר ב״קידום״ פרוייקטים,
כמו נתיבי איילון. בדבר טפח המראיין על
שכמו של בן־מאיר, אחרי שהאזין לפיטפוטיו:
״הישגו הבולט ביותר של בן־מאיר הוא בהנעת
גלגלי פרוייקט איילון וגם ב״צימצום מהיר
ומקיף של תאונות־הדרכים כתל־אביב,״ וזאת...
״תוצאה ישירה של הנהגת סנדלי דנוור״.

דברים בעלמא. לא היו דברים מעולם.
הבטחות בסיטונות

ן־מאיר זוקף לעצמו הישגים שזכות היוצ־
₪1רים שלהם שייכת כולה לקודמיו, בעיקר
לחייקל רמות ולדויד שיפמן. בזמנם היתה ה־

עירית כתובת, אך בעידן של בן־מאיר היה אגף-
התחבורה בן חורג לא רק במשרד־התחבורה אלא
גם אצל מהנדס־העיריה. אין לבן־מאיר שום
תוכנית־ביצוע לטווח קצר ובינוני(חמש שנים) או
ארוך (עשר שנים) .אפילו בפרשה המבישה של
סנדלי״דנוור, שגם בשבילה הוא מבקש אשראי,
הוא אינו האבא שלה.

היוזם לא היה אלא — אמנון רובינשטיין,
כשהיה רק חבר־כנסת. יחד
עם חברו הקרוב, צ׳יץ׳ ,הוא יזם פגישה
אצל שר־התחבורה חיים קורפו בשני
נושאים: מתן פמכויות פיקוח לרשויות
המקומיות בנושאי חניה; סנדלי דנוור.
באותה ישיבה נטל חלק גם מפב״ל־המישטרה,
אריה איבצן. הנושאים
אושרו במהירות מפתיעה, ומנכ״ל ה-
עיריה אלי עשת הושם על הביצוע.
אומנם, הישיבות הביצועיות התרחשו
בלישכת בן־מאיר, אך את המדיניות
קבע צייץ .,בן־מאיר נותר יושב בין הכיסאות.
הוא
מנוטרל בנושא בה׳׳א הידיעה:
הקואופרטיווים לתחבורה. כאן אין לו
מה להגיד. הוא מקבל את תכתיבי יוסי
הורביץ, יו״ר הנהלת ״דן״ וחבר מועצת
העיריה. השניים חברים באותה מים־
לגה. צ׳יץ׳ יכול לצעוק, לקלל ולגדף! את
הורביץ, כפי שאומנם היה׳ אך אפילו
זאת לא יכול להרשות לעצמו בז-מאיר.
הוא מחוייב לתכתיבי המיפלגה או

דיעבד, גיבוי איתן. הוא רק מפארו. זאת
עובדה. הוא רוצה רק בכיסא. תן לו
כיסא והוא שלך.״
את מצע בן־מאיר לבחירות, שבו הוא מרעיף
על הבוחרים־בכוח הבטחות בסיטונות, מכנה
אריה צוקר במילה אחת :״קישקוש״ ,23^> .או
\ ,22 מתושבי תל־אביב, שבחרו בבן־מאיר בהאמינם
לו, נפלו קורבן לתרמית ציבורית. גם
כביצוע תוכינית סנדלי־דנוור נחל בז־מאיר כיש
לון,
לפי צוקה ״המקור לסנדלים היה בירושלים,
אך ביצוע ההעתק היה גרוע ומכשיל.״
כבר בתחילת השותפות בן־מאיר־צ׳יץ׳ נפל
משבר כספי. בן־מאיר סייע, בהיותו חבר־כנסת,
בהפעלת שתדלנות על חברי ועדת־הכספים של
הכנסת, שאישרו 1.2מיליארד שקלים לעזרת
העיריה. המימון אושר בתנאים מיוחדים, שהעי-
ריה מיהרה להפר אותם. בסוף 1984 הסכימה
העיריה להפקיד כתב־כניעה בידי האוצר. היא
אולצה למכור את שארית רכושה לממשלה, כמו
בתי־חולים, הקיריה, מיגרשים. לא שאלו לדעתו
של בן־מאיר. צ׳יץ׳ לא שיתף את שותפו הבכיר
איד להגיב על הדרישה האולטימטיווית של

החושש לאיבוד ההגמוניה שלו על הסיעה .״אילו
יוסי הורביץ היה פורש מחברותו במועצה, כהבטחתו,
הייתי מועמד לסגן־ראש־העיריה״.
כצמן בעד הישארות סיעת מיפלגתו באופוזיציה.
הוא מבקר את שיטות בן־מאיר, שהיו לצני־נים
בעיניו :״עוד עץ ועוד דונם. הוא מפזר את
נאמניו כדירקטורים בחברות עירוניות. שמעתי
מה הוא עשה בכספי מועצת־הפועלים כשהיה שם
המזכיר. השילטון הפר להיות אצלו שם נרדף
למיקצוע. הוא מתפרנס מהשילטון. הוא משתבץ
בכל דבר. אחרי שאולץ לוותר על תוארו כסגן־
ראש־העיריה, הוא אינו מאפשר למישהו אחר
להיבחר כסגן. כל הסיעה שותקת, הוא חושש
מכל סגן שייבחר במקומו. יחסיו — כך טענתו
— עם צ׳יץ׳ עלולים להיפגע.
״במחוז תל־אביב של מיפלגת העבודה רבים
ביניהם ח״כ אליהו שפייזר ורב בן־מאיר על נושא
הנוגע בהם אישית. הם מקדמים את עצמם. סודם י
של השניים נעוץ בהרכב מועצת המחוז. אנשים
התלויים בפרנסתם בשני חברי־כנסת אלה מהווים
חלק נכבד ממועצת המחוז. שפייזר ובן־מאיר
יכולים להעביר כל החלטה שיחפצו בה, כמו
למשל שכדור״הארץ הוא שטוח.״
ביקשתי לשמוע את תגובתו של ח״כ אליהו
שפייזר, אך למרות שחזר והבטיח לקבוע לי
פגישה, הוא לא עמד בדברו.

מה שמעניין באמת את בן־מאיר —
מוסיף כצמן — זה דרגות, קילומטראז׳,
שעות גלובליות, אחזקת מכשירי-
הטלפון בביתו, מכונית צמודה על נהגה
רובינשטיין פגישה אצל השר

הוא מבקש אשוא לנושה המבישה של סנוד־דגווו־אבר
הוא רא האבא שרה. היוזם היה אמנון רובינשטיין
ההסתדרות. הוא נקלע בין ״דן״(הפטיש)
לבין ״אגד׳(הסדן) ומחוייב בלויאליות
מיפלגתית־קואפרטיווית, אך לא עירו־נית-ציבורית.

אריה
צוקר הוא חבר מועצת״העיריה מטעם
מפ״ם, אחרי שפרש מסיעת המערך בשל זחילתו
של בן־מאיר לקואליציה עם הליכוד. צוקר הוא
י -חבר ועדת־הביקורת העירונית ומהבולטים בחברי
המועצה הרדומה. היה בעבר סגן נציב מס־הכנסה,
ועתה — מנכ״ל לישכת־המס ההסתדרותית.
הוא מותח ביקורת קשה על פעולות בן־מאיר
ומעשיו. את ״הישגי״ בן־מאיר הוא מסכם במיש־פט
אחד קצר :״בן־מאיר לא עשה דבר בעיריה,
.מלבד פרשת סנדלי־דנוור״.
אוי למחמאה כזאת.
הוא קובע כי הצטרפותו של בן־מאיר לקואליציה
עם הליכוד, אחרי שהובס בבחירות, היתה
מעשה של הונאת הבוחר, והוא מוסיף :״המגעים
עם צ׳יץ׳ החלו עוד לפני יום־הבחירות. הייתי
צריך לשכנע בקושי את צעירי מפ״ם להצביע
בער איש בדמותו של בן־מאיר, נציג הפרולטריון, י במרכאות כמובן.״
צוקר מאשים את כן־מאיר בביזבוז ראוותני
של כספי־ציבור — תכונה בולטת במעשיו
הציבוריים של האיש :״כשהיה סגן־ראש־העיריה
הוא העסיק ארבעה פקידים לאו דווקא בנושאים
עירוניים, אלא בטיפוח קשריו הבינלאומיים,
בעיקר עם תנועת העבודה הגרמנית. האם העיריה
צריכה לשאת במימון כזה?״

בהיותו רודף כבוד וכיבודים, אידו-
חים ונסיעות לחדל על חשבון מישהו,
מיהר בן־מאיר ליטול לעצמו גם את
תפקיד ירד לישכת החברות העירוניות,
אחרי התפטרותו של יוסי הורביץ.
מרוב עצים הוא בבר אינו מסוגל לראות
את היער. הוא טובע בתפקידים, שרובם
ביבודיים. החישוב הראשון הקובע
לדידו הוא מה טוב לבן־מאיר. כך
* מתארו אריה צוקר בלעג מושחז. זה
היה אצלו למיבחן עליון.

״הוא לא הצליח,״ מדגיש צוקר ,״לקדם דבר
בקואליציה, מכל הרעיונות והתוכניות של מיפי
לגתו. שום דבר, אני חוזר וקובע. הנהלת העיריה
נמצאת בידי צ׳יץ׳ באורח אבסולוטי, המנווט
אותה בדרכו באחוזתו הפרטית. יש ביזבוזי־עתק.
בערכים ריאליים להיום הוציא צ׳יץ׳ מאז הבחירות
של 1983 ער היום כעשרה מיליארד שקלים.
זה בדוק. זאת אחת הסיבות למפולת הכספית
בגלל מיפעלי־הראווה. אמחיש בדוגמה: הוציאו
מיליון דולר על שיפוץ בית־ספר לאמנות, שהוא
גוף מסובסד. חובות העיריה היום כבר כ־200
מיליון דולר.״

אך בן־מאיר, משרתו של צ׳יץ׳ ,שותק.
הוא מוסיף להעמקת הגירעון .״הוא
לא שינה דבר מנוהגי ציץ /אלא מעניק
לראש־העיריה כיסוי מלא מראש וב-

הממשלה. בן־מאיר בכלל לא היה בתמונה, לא
ידע על כתב־הכניעה.

העירוני, כיבודים ואירוח בדירת־הגג
שלו, נסיעות הרבה לחדל. הוא דואג
לנאמניו, מאייש באמצעותם עמדות
עירוניות שונות. כך הוא מקים לעצמו
חצר, כפי שנהג במועצת-הפועלים, או
במועצת-המחוז של המפלגה.

*\ רי ה צוקר, המ״פמניק הסימפאטי, אינו
בודד בביקורתו על רב בן־מאיר. הוא אינו
מסתתר תחת השם ״מקורות מוסמכים״ .הוא
מדבר גלויות, בשמו ולציטוט. כך נוהג גם עורו־הדין
חיים כצמן, שהוצב במקום העשירי ברשימת
מועמדי המערך בבחירות לעיריה, ב־ .1983 לוא
מימש יוסי הורביץ את הבטחתו והתפטר מן
׳המועצה, שבה הוא מיותר, היה כצמן בא במקומו
ותורם מניסיונו האורבני העשיר, אך בן־מאיר,
בדעתו יפה כי כצמן הוא יריבו המושבע, חוסם כל
אפשרות כזאת.
כצמן 36 בנו של יהושע כצמן, שהיה מראשי
מועצת־הפועלים, אינו קוטל קנים. יש לבן־מאיר
ממה לחשוש.
עורך־הדין כצמן :״זה כנראה נכון שבן־מאיר
חוסם אותי. הוא נוהג על פי שיטת מפא״י משכבר
הימים — אם יש מישהו מוכשר ומתאים לתפקיד
ציבורי, שיישאר בחוץ״.
כצמן רכש בעשר השנים האחרונות נסיון
בנושאים של בניין־ערים בתוקף מיקצועו המיש־פט
.:מומחיותו ונמרצותו מפחידות את בן־מאיר,

חבר־המועצה הקשיש שרגא (פייבל) קנטור,
שמעשיו המפוקפקים — בהיותו ממנהלי חברת
החשמל -ויושרו הציבורי נחשפו ללא כחל
ושרק בכנסת בנאום חושפני של חבר־הכנסת
לשעבר שניאור זלמן אברמוב, הוא היום מנושאי־הדגל
של בן־מאיר ופטרונו הבולט. קנטור, הקרב
לגיל ,80 מקבל מגחלת(המוסד העירוני לחיסכון
ללימור על־יסודי) השלמה נאה על הפנסיה שלו.
הוא משמש שם יו״ר מועצת־המנהלים. כבר מזמן
היה אפשר לוותר על שרותיו הציבוריים, המביאים
יותר נזק מתועלת, אך הוא מחזיק בעמדותיו
כבקרנות־המיזבח.
ויש עוד חבר מועצה ״בולט״ בסיעת מיפלגת
העבודה: נתן וולך, יו״ר אגף־החינוך־והתרבות,
שהסתבך בפרשת הוצאת כספים על נסיעות
לגרמניה, וסידרת מאמרים בגין מעשיו, שהחלה
להתפרסם בידיעות אחרונות, נפסקה ללא
הודעה אחרי הדפסת שני המאמרים הראשונים
(הופעל לחץ להפסקתה).
אומד כצמן על בן־מאיר :״צ׳יץ׳ קנה את בן־
מאיר בחרוזים עד שהתרומם לגובה של 180
סנטימטר. הוא מלטפו ומטפחו כמתמודד ניצחי
נגדו — וכולם מאושרים. ומי היא מיפלגת העבודה
במחוז תל־אביב הגדול? — שרגא קנטור
ועוד כמה ליצני־חצר, שהיו לבדיחה מזמן״.
קנטור, הנמנה עם זקני אחדות־העבודה העירוניים
לשעבר, עושה לביסוס מעמדו של בך
מאיר בעיריה. יד רוחצת יד. כן־מאיר מכין לעצמו
אלטרנטיווה עירונית אם לא ייבחר מחדש לכנסת
ה־ . 12 תמיכה משרידי אחדות־העבודה לשעבר
עשויה לסייע בידו ביום סגריר.
חבר־המועצה (מקום תשיעי ברשימת המועמדים)
מסיעת מיפלגת העבודה אפרים טורגובניק
מבקש אף הוא להיות סגן־ראש־העיריה במקום
בן־מאיר. הוא פרופסור למרעי־המדינה ומומחה
בנושאים אורבניים באוניברסיטת תל־אביב.

חוברת חדשה:
מי ישלם?
חוברת חדשה, יקרה, על פעולותיו
של בן־מאיר, מופצת על-ידי חבר־הכנסת
וראש סיעת מיפלגת-
העבודה במועצת עיריית תל־אביב
לאלף חברי מרכז מיפלגתו ולרבים
אחרים.
הוא מסכם את פעולותיו בכנסת.
38 עמודים מודפסים על נייר
משובח, המתארים בפרטים כל צעד
מצעדי בעל החוברת.
כתב שאל במיזנון הכנסת א ת בן•
מאיר. מי נושא הפעם בהוצאות
הדפסת החוברת, שלא להזכיר א ת
דמי״המישלוח, שבוודאי יהיו על
חשבון הכנסת.
בן־מאיר נשמע נרגז :״זה מעיד על
פרובינציאליות, לשאול א ת השאלה
הזאת ...בארצות״הברית לא היה
איש מעלה על דעתו לשאול מי מימן
את החוברת״.

טורגובניק :״בן־מאיר זכה בפנסיה
במועצת-הפועלים שאינה מגיעה לו.
פרק הזמן הנדרש לא עמד לזכותו, אך
מתחו בשבילו את השנים. הזכאות —
לא השנים — הוא הקובע כאן.״
את היחסים, עליות ומורדות, בין בן־מאיר לבין
שפייזר, מתאר הפרופסור טורגובניק כך :״מודוס
ויוונדי של שני אנשים שכל אחד מהם שואף
לבכורה. יש ביניהם מתח.״
טורגובניק קורא להערכה מחדש בהסכם
הקואליציה, כדי שיהיה אפשר לצמצם תפקידים
ולהרחיב סמכויות, כדי לבוא לקראת הבוחר.
הבעיה ״חמורה״ בשל העובדה כי מועמדותו של

שפייזר

כדור הארץ הוא שטוח
שיפמן הוא היה בולדוזר
בן־מאיר נחלה כישלון חרוץ בבחירות לראשות
העיריה. הוא אסף ^ 22 מהקולות והסיעה צמקה
לתישעה חברים, אך נותרה עם שמונה, אחרי
פרישת אריה צוקר ממפ״ם, שהיה לסיעת יחיד.

טורגובניק :״ציץ׳ יכול לשלוט גם
בלעדינו, תוך השגת פשרה עם פלג
׳חרות בליכוד, אך אנו יותר נוהיי־י לו.
אומנם קיבלנו תפקידים, אך איני מ ין
שקיבלנו גם אחריות מלאה לדב ה
המתרחשים.״

ב^ £ 22

במה להשקיע?

מדריד וקיבוצניק

דומות ודהישאו בח״ס
התקציב האישי של הקיבוצניק קטן ולוחץ• איד בכל זאת אפשר להסתדר איתו, לרמות קצת ולהישאר
בחיים?
הנה מדריך שכותבו קיבל השראה מההגדה של פסח:
כנגד ארבעה חברים, שאינם מסתפקים בתקציבם הפרטי, דיברה תורת הקיבוץ:
• רשע, מה הוא אומר? מה ההיתממות הזאת לכם, כאילו התקציב באמת מספיק. וכי הוודיאו־טייס
בביתו של פלוני, או הריהוט בביתו של אחר — מהתקציב הם? הבלים! מדוע לא להודות, כמוני, שהוריה
של אשתי — תל־אביבים במצב טוב — עוזרים לנו לגמור את החודש? בואו לא נעמיד פנים ולא נהיה
צבועים. וכי מי שרוצה לקנות לגו לילדיו ולסעוד מדי פעם במיסעדה סינית שבעיר הסמוכה, לנסוע
לחודשיים לארצות־הברית — יכול להסתדר עם התקציב האישי? א־פייג!
• חכם, מה הוא אומר? צריך לדעת לתמרן. לא לרשום הוצאה מיותרת על חשבונך. נסעת? זקוף זאת
על חשבון ועדת־הבריאות. אכלת? אל תשכח להוציא יוכדכלכלה. כבר קבעו לפניך: לכל־אחד לפי צרכיו.
היה מציאותי ותעשה מה שעושים כולם. שמור על עירנות בכל הקשור לחלוקות, וכשנותנים חינם —
קח. אל תתבייש לפנות לועדת־חברה, יש לה תקציב מיוחד. הלא הקיבוץ שייך גם לך. והכי־חשוב —
אל תקנה בסוף החודש, כי אז אתה מפסיד את ההצמדה. בכלל, רצוי לא לקנות, רק לקבל, ולתת לכסף
לצמוח.
• תם, מה הוא אומר? אני לא מבין איך זה קורה לי. נכנסתי לכלבו, לקחתי שתי בירות או שלוש,
כמה פיצוחים, גלידות, סט חרסינות בתור המתנה לחתונת הדודה. וזה הכל. נו, טוב, האשה קופצת מדי
פעם לעיר, לעשות איזה שופינג. מורידים לי בתשלומים עבור הטלוויזיה, הטלפון והמקרר. כבר כמה
חודשים לא קניתי אף רהיט. והנה פיתאום בסוף השנה מקבל פתק: תקציבך אזל!
• ושאינו יודע לשאול, אחד שזה מקרוב בא, נקלט חדש שבחדשים, תמים שבתמימים, עליו נאמר
ואת פתח לו, רוצה לומר, מוטל עליך, הוותיק יותר והמצוי ברזי־דרזין, ללמדו פרק בהילכות״תקציב.
מבחינה תקציבית, סבים וסבתות הם המצאה חיובית ביותר. אילמלא היו, היה צריך להמציא אותם.
ההורים בעיר יודעים, כמובן, כי עברו ימי־הצנע בקיבוצים — מה שקראו פעם ערכים אסקטיים — וכי
ילדיהם שבקיבוץ אינם חסרים דבר. אך הם גם מודעים לעובדה שהתקציב למישפחה בת ארבע־חמש
נפשות לוחץ מרי, וכל מתת תתקבל בברכה.
ולמה רק ההורים שבעיר? יש עוד סקטור חשוב: סבים וסבתות קיבוצאים, אשר אינם קופצים את ידם...
מעניקים לבניהם ולנכדיהם ברצון ובאהבה, ולפחות סעיף המתנות לילדים מתכסה על ידם ללא קושי,
מחסכון בן שנים של התקציב האישי שלהם.
מי אמר דברים אלה? איפה הם נכתבו? לא יאמן — ביחד הביטאון הרישמי של התנועה הקיבוצית
המאוחדת, בגיליון האחרון. המגע עם איש־העסקים דויד כלאם כנראה באמת השפיע עליהם.

סוגה לגבי ש

כפי שפורסם לראשונה לפני שבועיים במדור
תשקיף, פרישתו של עקיבא מאיר מאל־אופ
היא מהפכה. הליכתו לכור חשמל ואלקטרוניקה,
במקום גורי מלצר, היא מהפכה כפולה ומכופלת.
מאיר, איש מיקצוע רציני, נכנס למיטה חולה,
לחטיבה רצופת כישלונות פינאנסיים, וזה בעיק־בות
לחץ אישי שהפעיל עליו מנכ״ל כור ישע
יהו
גביש.
מי שיחליף את מאיר באל־אופ, נתי שרוני
מתדיראן, פותר בעיה קשה למנכ״ל שלו, יגאל
נאמן. האחרון חושש משרוני זמן רב, מפני שהוא

איש־מיקצוע בתחומו, בניגוד לנאמן, שהוא רואה־חשבון.
כך מורחק שרוני ממוקדי־הכוח בקונצרן
האלקטרוניקה.
מאיר יצטרף קרוב לוודאי להנהלת כור ויחזק
את אגף התומכים בגביש, לקראת הקרבות הבאים
הצפויים למי שהיה אלוף־פיקוד־הדרום.

מ״כוח המשימה״
ר״פאך אם״
חדשות בקצרה מעולם הפירסום ויחסי־הציבור:
• תקציב הפירסום של חברת התעופה
האמריקאית פאן אם נפל לידי חברת הפירסום
קשר־בראל. התקציב אינו גדול ביותר, אך הוא
מפתה. מרבית הפגישות של הפירסומאים הישר־

יחסי ציבור להרפתקאה

הצעה: שער
יציג שמע>
הצעה ראשונה של המכון לפיריון העבודה״
והייצור בהנהלתו של המנכ״ל החדש יום ןת
דוריאל: הנהגת שער דולר יציג שבועי. היום
הקובע שמציע דוריאל לשינוי השער הוא יום שני
בשבוע, בצהריים.
לדעתו, קביעת שער יציג יציב לשבוע־עסקים
שלם תחסוך זמן ומתח מיותרים לאנשי־מינהל
ברמה הגבוהה — מנהלים. רואי־חשבון, כלכלנים
ותמחירנים — וכן תמנע עומס מיותר על מערכות
המחשבים והתיקשורת.
לדעתו. כל עוד התנודה בשער מוגבלת לתחום
של שני אחוזים, אפשר לצבור תנודות של שבוע
שלם, עד למימוש חד־פעמי בתחילת השבוע הבא.
שר״העבודה־והקליטה משה קצב, שאליו
הופנה מיכתבו של חריאל, כשר הממונה על
המכון. אימץ את ההצעה והעביר אותה לבחינה
מעשית במישרד־האוצר ובבנק־ישראל. לרעת
דוריאל, קביעת שער יציג פעמיים ביום, כפי שזה
נעשה עתה, הינה התעסקות״סרק, הגוזלת כושר-
חשיבה, זמן ועצבים מאנשים שהיו צריכים להקדיש
את מירצם לעבודה יוצרת ומועילה.
|אלים עם עמיתיהם האמריקאים יהיו מעבר לים.
החברה האמריקאית הגדולה נושפת בעורפה של
החברה הלאומית הישראלית, גם בשאלות מחיר
וגם באיכות השרות, ולכן סביר להניח שאל־על
תצא בקרוב במיתקפת־שיווק אגרסיבית.
• מישרד הפירסום טל ארויו השלים סופית
את פרידתו מבוב ארויו. החל מעתה נקרא
המישרד טל ושות. למישרד כסף רב בחוץ,
שעדגין לא הועבר לבעליו. אחד החייבים הוא
הליכוד — טל־ארויו עבד למענם בבחירות
האחרונות לכנסת ולהסתדרות. הליכוד חייב עבור
שתי המערכות.
• רוני רימון, הדובר היוצא של עיריית תל־אביב,
שפתח מישרד עצמאי ליחסי־ציבור, מטפל
בדוברות ושדולה לכוח המשימה — פרוייקט
ראוותני שתחילתו ביוזמה ממשלתית של ראש־הממשלה
שימעון סרס ושר־הכלכלה גד
יעקובי. בראש מינהלת הפרוייקט — שמטרתו
הבאת משקיעים זרים לארץ, ומכירת תוצרת
ישראלית לחדל — עומדים צבי(״צ׳רה״) צור,
והמנהל בפועל הוא יעקב בורק, מבעלי חברת
האחזקות ישום. רימון יעבוד גם למען חברה זו.

מרסה,
קדימה סרסהו
כדאי לעקוב מקרוב אחרי המתרחש בבורסה.
צפויה תקופה של עליות מהסיבות הבאות: הריבית
יורדת, הבנקים חדלו ללחוץ על הבורסה בהיצעים
גדולים, ויש רגיעה זמנית של הגורמים השולטים
בבורסה לניירות־ערך.
השאלה הקלאסית היא במה להשקיע? הזהירים
מציעים שלא להתפתות שוב אחרי השקעות
בחלומות, בחברות עתירות ידע או חיפושי־נפט.
לכן אסור להתקרב לחברות שבקשיים, מסוג זה או
אחר.
ההשקעה הכדאית והבטוחה היא בחברות
שהנזילות החיובית שלהן סטטית והיא באה
מהכנסה קבועה, או חברות שיש להן ייצוא קבוע
לחדל, או חברות־השקעה שהתאימו עצמן לתנאי־המשק
— ולא, למשל, חברות־בנייה, הזקוקות
למזומנים לשם רכישת חומרים.
דוגמות? בבקשה: כדאי לשים לב למניות
וולפסון ומגור, בעלות ניכסי דלא־ניידי, וטבע,
יצרנית התרופות שהיצוא שלה בעליה.
שאלה חוזרת ונשנית היא אם עדיף דולר ״פת״ם
בלטה׳ על כל השקעה אחרת? שער הדולר ימשיך
לרדת, משום שיותר ויותר שכירים ועצמאים
נאלצים לפרוט אותו כדי לגמור את החודש. אבל
לא כדאי להמתין זמן רב, כי אם נשים לב
להתבטאויות ממשלתיות רישמיות, לא מן הנמנע
שבקרוב תבוצע התאמת שערים, באמתלה זו או
אחרת. לכן, מי שרוצה השקעה בטוחה — השחור
הוא עדיין אטרקטיבי. וכדאי עכשיו.
מדברים שוב על רכישת מיגרשים כהשקעה,
ומתווכים אומרים שיש עליה בהתעניינות לרכישת
קרקעות בתחומי הקו־הירוק. ההמלצה — לקנות
רק אם המימוש יהיה בזמן סביר. אחרת, אם
המיגרש רשום על שמו של איש פרטי, מס הרכוש
.השנתי נוגס ממשית בערך־הרכוש. אם הקונה הוא
1חברה, הרי שעל־פי חוק ועדת־שטיינברג, יש
לשלם מס הכנסה על עליית ערכו של המיגרש
בספרים לפי האינפלציה, למרות שהרכוש לא
מומש.
ובחזרה לבורסה. כדאי לעקוב אחרי פעילות
הרשות לניירות־ערך. רשימת נשואי החקירה שלה,
שפורסמה השבוע, אינה סוף דבר. צפויות הפתעות.

עזרה לחבר
מטבר לים
מי שהיה מנכ״ל עיריית הרצליה, חיים צח —
שלזכותו זוקפים את הצלחתו של אלי לנדאו
בבחירות העירוניות — פרש לעסקים פרטיים
בלונדון. על״פי מידע מהימן מהרצליה, חלק
מהעסקים הוא ייצוג בחול של הקבלן בן־העיר
שלום־אהחץ גניש. ראש־העיריה לנדאו עושה

ראש-עיריה לנדאו
נסיעה מיסתורית
כמיטב יכולתו לעזור לצח בקשרים מעבר לים. עד
כדי כך, שהיעדרותו הנוכחית של לנדאו ממישרדו
עוררה שמועה שהוא נסע ללונדון לקדם את עסקיו
של צח. האמת היא שלנדאו נסע לעיר תאומה
קטנה בארצות־הברית.
צח, למי ששכח, הוא חבר מרכז מיפלגת
העבודה, ולשעבר ממקורביו של יצחק רבין.

במדינה
(המשך מעמוד )7
מתקיימים במקום תנאים אופטימליים,
ורגלו של אמיר היתה מונחת בזווית
מסויימת, יתכן שהיה נשאר בחיים.
איננו יודעים מתי בדיוק הוא נפגע, אם
בצרור הראשון או מייד אחר־כך.
הרופא האחרון שעימו שוחחתי היה
קשור לנתיחת הגופה. לרעתו, אמיר חי
לפחות שעה ורבע, וניתן היה להציל
את חייו. בסוף הדוח הפאתולוגי כתוב:
״המוות לא היה מיידי.״
בעזרת לחץ של אצבע על החור או
בעזרת סתם סמרטוט, כמו קרע חולצה,
אפשר היה להציל אותו, והוא היה
מחלים במהירות. הפגיעה ודתה קרע
בעורק הירך הימנית.

דעת קהל
הקונסנזוס שאיננו
תוצאות מדהימות של סקר
דעת־קהל: ס/״ 30 תומכים
בהקמת מדינה סלסטינית
בגדה וברצועה
מהי דעת הציבור היהודי במדינה
על הקמתה של מדינה פלסטינית לצד
ישראל? לכאורה, קיים קונסנזוס כללי,
כמעט מקיר אל קיר, נגד הקמתה של
מדינה זו.
רק שתי רשימות דגלו בבחירות
האחרונות בפירוש בפיתרון זה —
רק״ח והרשימה המתקדמת לשלום.
שתיהן ביחד זכו בפחות מאחוז אחד
של הקולות היהודיים. מפ״ם ור״ץ
מגמגמות בנושא זה, וכך גם תנועת
שלום עכשיו. כל שאר המיפלגות
מתנגדות נחרצות לעצם הרעיון.
בכלי״התיקשורת המצב דומה.
העולם הזה בודד בעמדתו החיובית
כלפי אופציה זו. כל שאר כלי־התיקשורת,
החל בטלוויזיה וברדיו
וכלה בשלושת הצהרונים, מנהלים
תעמולה יומיומית קיצונית נגד *
הרעיון.
למשל: כאשר השמיע בשבוע שעבר
יאסר ערפאת הצהרה על הפסקת
הפיגועים בחוץ־לארץ, לא טרחו הטלוויזיה
והרדיו להביא אף דיעה אחת
המתייחסת בחיוב להודעה זו. לעומת
זאת הובאה סוללה כבדה של פרשנים,
״מיזרחנים״ ופוליטיקאים מכל הסוגים,
שביטלו את ההצהרה מכל וכל,
רוב במערך. משום־כך הופתעו
רבים מתוצאות של סקר דעת־קהל,
שפורסמו ביומון הארץ.
לפי סקר זה 61.1^> ,אחוז של
הציבור היהודי במדינה מתנגד להקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועת־עזה,
גם אם יכירו הפלסטינים בישראל
ויפסיקו את כל פעולות־האיבה. בכך
לא היתה משום אפתעה.
התוצאה המדהימה היתה ש־*30
של הנשאלים מוכנים להקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה, בתנאי
שהפלסטינים יכירו במדינת־ישראל
ויפסיקו את פעולות־האיבה. תנאי זה
מקובל, כמובן, על כל מי שתומך
באופציה זו.
לשאלה העקרונית, אם הפלסטינים
זכאים למדינה משלהם, השיבו ^40.8
של הנשאלים בחיוב. מקרב מצביעי
המערך תמך בעקרון זה רוב מוחלט
( ,)52.196 בניגוד מוחלט לעמדת
שימעון פרס ויצחק רבין. וגם בקרב י
מצביעי הליכוד תמכו בו יותר מרבע
(.)25.996
היכן הבוחרים? אין זו הפעם
הראשונה מאז 1967 שבה מתגלה
תמיכה מאסיבית של כשליש מן
הציבור היהודי במדינה ברעיון של
שלום המבוסס על דו־קיום בין ישראל
ומדינה פלסטינית. השאלה המתעוררת
תמיד היא: מדוע אין תמיכה זו
מתבטאת בבחירות?
התשובה היחידה האפשרית: בעיה
זו אינה עומדת לנגד עיני הבוחרים
כנושא מרכזי, כאשר הם מחליטים
בעד מי להצניע. כתוצאה מכך
מעוותות תוצאות הבחירות לחלוטין
את דעת הציבור על נושא גורלי זה,
ונוצר רושם של קונסנזוס שאיננו קיים
במציאות.
העולם הז ה 2516

1 1 7 1־ 1 1
המדינה סלה סערה. אמות הסיפים רעדו. דשם מה?

^ ריאל שרון הטיח בפני שימעון פרס השמצה נוראה.
הוא טען ששימעון פרס זומם לעשות שלום עם אש״ף.

לא פחות ולא יותר: התיתכן השמצה מכוערת,
נלוזה, שסלה ומאוסה יותר?
לשימעון פרס יש הרבה סבלנות, אבל גם לאורך־הרוח שלו יש
גבול. מול פני השמצה נתעבת זו הוא התקומם.
הוא הכריז שאו־טו־טו הוא הולך לפטר את השר שרון. לא
יכירנו מקומו בממשלה, אם הוא מעליל עליה עלילות מחפירות
שכאלה. הרי אין כמוהו, כפרס, הלוחם באש״ף! הרי אין כמוהו
המקדש מילחמה על הפלסטינים! רק אדם ניקלה וגס־רוח יכול
להעלות על דל שיפתותיו את האפשרות שהוא, שימעון פרס,
זומם לעשות שלום עימם! שלום? חס ושלום!
וכך סערו הסערות, תיווכו המתווכים ופרצו הפרצים, עד
שאריאל שרון חזר בו והתנצל והבהיר: לא היה ולא נברא! שימעון
פרם לא רוצה לנהל משא־ומתן עם אש״ף! ממשלת־ישראל אינה
זוממת לעשות שלום עם הפלסטינים! וגם לא עם הסורים!

ברוך השם. המשבר חלף. הכל חזר לקדמותו.

ץ ה נראה כמו פיליטון שנכתב בירי אנטי־ציוני, אבל זה
( נכתב על־ידי פרשני ישראל.
לכאורה זהו סיפור המשבר הממשלתי הגדול שהתרחש בשבוע
שעבר.

״לכאורה״ .שהרי מה שקרה במציאות היה שונה
לגמרי.
התסריט האמיתי היה זה:
זה מכבר רוצה שימעון פרס לסלק את הליכוד מן הממשלה.
גם האמריקאים רוצים בכך.

רונטריש

כוזבות. הדתיים לאי היו איתו. הדתיים לא רצו.

הם הסבירו בשיחות פרטיות שהשעה אינה כשרה. הם רוצים,
אבל הציבור שלהם עדייו אינו מוכן. הרב אליעזר שר לא אישר,
הרבי מגור לא הסכים, גדולי התורה וחכמי התורה עדיין אינם
מוכנים, האמתלה אינה די טובה. הפעם זה לא יילך. אולי בפעם
הבאה, אם ירצה השם (ועוד כל מיני משגיחים עליונים).

רק יצחק שמיר דיבר על הצורך של פרס ״ללכת לנשיא״.

אז יוכל פרס לטעון, בצדק, שהוא לא הפר שום הסכם. אם
הליכוד פורש מרצונו ומוותר על הרוטציה, מה יכול הוא — פרס
— לעשות?

אז גם לא יצטרכו הדתיים להחליט אם להצטרד
לממשלה צרה. הם יישארג פשוט בממשלה הקיימת.

יציאת הליכוד מתוכה אינה מחייבת את הדתיים. לא יהיה
צורך ללכת לנשיא כדי להשמיע באוזניו מליצות רמות על
״אחדות לאומית״ .יהיה די במקח־ומימכר קטן על ההטבות
הנוספות לדתיים — חוקים, כסף, מישרות — והכל יישאר על
,מקומו, בלי הליכוד.
הממשלה תעמוד רק במיבחן אחד — הצעת אי״האמון שתוגש
על־ידי הליכוד בכנסת. הדתיים יצביעו בעד הממשלה שהם
חברים בה, ויצדיקו זאת במילים יפות, כשהם מטילים על הליכוד
את האחריות להפרת האחדות. מפ״ם תחזור למערך ולממשלה,
ר״ץ תצביע בעדה, הרשימה המתקדמת תימנע, וכך גם רק״ח.
65־ 66 יצביעו בעד הממשלה (זה תלוי בחצי מורשה)48 ,־49
יצביעו נגד 6 ,יימנעו. הממשלה תיהנה מרוב בטוח.

זוהי התוכנית של שימעון פרם. אם רוב הפרשנים
והשחקנים לא הבינו אותה, ואם אחדים מן ״המומחים״
קישקשו בקומקום, אץ זו אשמתו של ראש-
הממשלה.

ימעון פרם הוא חותר בלתי־נלאה, והוא חתר להשיג את
** מבוקשו בשבוע שעבר.
הוא לא המתין להזדמנות פוליטית, כשהמלך חוסיין יסכים
למשהו שיהיה מקובל על הציבור, ושהליכוד לא יוכל להסכים לו.
היה נדמה לו שאריאל שרון הוא כל־כך בלתי־פופולארי, עד
כי די בפיטוריו כדי להשיג את המטרה המיוחלת. פרס יפטר את
שרון בשל האשמותיו הפרועות, הליכוד ייאלץ להיגרר אחרי
שרון, המצלמות והאורות מוכנים — אקשן!

אבל זה לא הסתדר כך.

לפרס שלל יועצים ועוזרים וחברים, וכל אחד מהם חכם ופיקח
מרעהו, וכולם יחד אמרו לו: יאללה, רוץ קדימה, הדתיים איתך!

פרם התחיל לרוץ, ואז התברר לו שהטצות היו

הדתיים מפולגים בין חמש מיפלגות ועשרות פלגים ותת־פלגים.
מסתבר שקשה מאוד לסמוך עליהם. עלולה להיווצר
התרוצצות פנימית, שתוביל לתוהו־ובוהו, מבלי שרוח אלוהים
תרחף עליו.
לדתיים יש אינטרס ברור בהיווצרות ממשלה צרה, שתהיה
תלויה בהם. אולם בפוליטיקה מעורבים האינטרסים בסנטימנטים,
ואין התוצאה ידועה מראש.

בלי הדתיים, אין ממשלה. אילו המשיך פרס לדהור, היה מגיע
להצבעת אי־אמון בלי רוב, ואז היה באמת צריך ללכת לנשיא.
לכן התחיל הרב פרץ לפרוח. הבהרות והתנצלויות נשרו מן
העצים כמו עלי־שלכת. הדראמה הגדולה הפכה לקומדיה,
והקומדיה לפארסה.

ואם אי־אפשר לסמוך על הדתיים, מתמוטטת
התוכנית כולה כבניין־קלפים.

מוחמד לא הלך אל ההר, וההר לא הוליד אך עכבר.

^ פשר להתייחם אל המיבצע של השבוע שעבר בצורות
שונות.
אפשר לראות בו חזרה כללית, לקראת הצגה שתיערך בקרוב.
אבל לפעמים מתגלים בחזרה הכללית פגמים כה רבים במחזה, עד
כי מחליטים להורידו מן הקרשים עוד לפני עלות המסך בהצגת־הבכורה.
אפשר
לראות במיבצע פליטה מוקדמת. תחת להמתין בפתיחת
האש עד שרואים את ״הלבן בעיניים״ של היריב, נורתה יריה
בטרם עת. עכשיו יודע היריב מה ממתין לו, והוא ייזהר כפליים.

ממשלת־ישראל חיה וקיימת, ואריאל שרון מטייל בשמה

בעולם.
ך* אם זהו סוף המערכה? בוודאי שלא. זהו סוף של קרב אחד,
( 1קרב קטן, קרברב.

התובנית הגדולה בעינה עומדת. החותר הבלתי•
נלאה ניגש, כדרכו, לקרב־הזינוק של המירוץ הבא,
אחרי שנכשל במירוץ הקודם.
הוא בוודאי למד את הלקח. עיסקי־שרון אינם אמתלה טובה

ב ודרח

ח־ן־ם

מ זר שה 2

אגרי 2

פרס אינו רוצה לפרק את הממשלה וללכת לנשיא. אילו עשה
כן, היה מאשר את החשד המקונן בלב רבים, שהוא אדם בלתי־אמין,
שמילתו אינה מילה והבטחתו אינה הבטחה( .״האם היית
קונה מכונית משומשת מאיש זה? האם היית עושה עימו הסכם־
רוטציה?״)
אילו ״הלך לנשיא״ ,היה פרס עומד לפני שוקת־שבורה. היה
עליו להרכיב ממשלה חדשה, צרה, בעזרת הדתיים — ואלה היו
צריכים להחליט אם להצטרף אליו, ובאיזה מחיר, והדברים היו
מסתבכים.

פרם אינו רוצה לפרק את הממשלה. הוא רוצה
שהליכוד יפרוש ממנה, מרצונו החופשי, ולעיני כל
העם.

תמיד עלול מישהו מן הדתיים להתחיל ולצייץ על
קדושת ״האחדות הלאומית״ ,ואז כל האחרים יתחילו
לשיר במקהלה שמימית: אחדות! אחדות!

פרם מצא את עצמו במצב המביך של מפקד
פלוגת-פרשיס שצעק ״קדימה!״ והתחיל לדהור,
כשהחרב מונפת בידיו, ובהציצו מעל לכתפו הוא
נוכח לדעת שהפלוגה לא שמעה את הקריאה
ומשחקת שש־בש. לא נעים.

הזמן מתחיל לדחוק, מפני שזה צריך לקרות זמן
ניכר לפני מועד הרוטציה, שהוא אוקטובר . 1986

לכן, בכל מבול הדיבורים של השבוע האחרון, לא
נשמע מפי פרם אף פעם אחת הפסוק :״אני אלד
לנשיא״ .הוא אמר :״אני אלד עד הסוף — להסקת
מסקנות.״

סימן שאלה שני: האם אפשר לסמוך על הדתיים?
משה שחל לוחש שכן. עוזי ברעם לוחש שכן. הרבה מאוד
יועצים ממושקפים וחלקי־פנים לוחשים שכן. אבל לך תאמין!

מערך 40

לי מד 41

ש־ס 4

מפד־ל 4

תנז־י 1

ם3פ3ם1שם3פם

תחיהכ 5בבם

1-1 1
/מתי׳ דמתג

כר 1

לסילוק הליכוד. ררוש משהו הרבה יותר מהותי — למשל
איזשהו הסכם עם חוסיין שייראה כצעד גדול קדימה, שיהיה
מקובל על הדתיים ופופולארי ברחוב, ושהליכוד לא יוכל לקבל
אותו.
אז יתחיל כל התרגיל מחדש. פרס יעשה מה שיעשה. הליכוד
יצעק חמס. שרון ידרוש שלא להיכנע. שמיר ייאלץ להיגרר אחרי
שרון. הליכוד יעזוב. הדתיים, בפקודת השם והרב שר, יישארו
בממשלה, כי פיקוח־נפש דוחה פרישה. תהיה הצבעת־אמון, וכו׳
וכר.

פרם ינסה שוב, ושוב, ושוב. אחרי שקבע אסטרטגיה,
ידבק בה בעקשנות. כזה הוא.

*^ולם פרשת השבוע מעלה כמה סימני־שאלה לגבי
האסטרטגיה כולה.

סימן־שאלה ראשון: מהי האמתלה המתאימה,
שתענה על הצרכים?

מרוב זעם על טענות שרון הכניס פרס את עצמו עור יותר
למילכוד ,23 שהוא ״דרוש שלום בלי אש״ף, אבל אי־אפשר שלום
בלי אש״ף״ .הוא התחייב בכל הקדוש והיקר שלא לנהל משא־ומתן
עם אש״ף, במישרין או בעקיפין. שאלה גדולה היא אם
המלך יכול לנהל משא־ומתן בלי אש״ף, במישרין או בעקיפין.

בלי המלך ובלי משא-ומתן — אין אמתלה.
הליכוד יבלע ברצץ כל צפרדע אחרת.
אולי ועידה בינלאומית בהשתתפות ברית־המועצות? זה תלוי.
זה תלוי קודם כל בתוצאות הדו־השיח ההיסטורי בין רונלד רגן
ומיכאל גורבצ׳וב. אם לא יהיו תוצאות חיוביות, יתכן שלא תהיה
גם הסכמה אמריקאית לוועידה בינלאומית בהשתתפות
הסובייטים, ובלי זה לא יוכל חוסיין ללכת למשא־ומתן.

כלומר: כלל לא ברור אם תוך חודשיים־שלושה
(הזמן דוחק!) תימצא האמתלה הטובה, שתכריח את
הליכוד לפרוש מן הממשלה והנאותיה, בעל כורחם.

אפשר לראות בו גם פעולת־ריכוך או סיור אלים, כרי לגלות
את עמדות היריב ולהחלישם לקראת ההתקפה העיקרית שתבוא.

השאלה היא: מי יצא מן המיבחן הזה כמנצח ומי
כמנוצח, מי התחזק ומי נחלש?

מנצח האמיתי הוא, כמובן, הרב יצחק פרץ.
\ 1תודות למיבצע זה הוא נכנם לליגה הלאומית של
הפוליטיקאים.
הוא דחק את רגליו של יוסף בורג, וש״ס דחקה את רגלי
המפד״ל, ככוח הקובע במחנה הלאומי, כמתווך, כלשון־מאזניים,
כמי שנותן את הטון.
זה יכול לפגוע באגודת־ישראל, שחלמה על חיסול האפיזודה
של ש״ס ועל החזרת בוחריה לעצמה. לא עוד. ש״ס היא עתה כוח
פוליטי, ופרץ הוא דמות מקובלת בציבור ובתיקשורת.

פיקחותו, התבטאותו המתונה, לשונו המיזרחית
הנעימה, סיגנונו המנומס — כל אלה עשו את
שלהם.
(האם מישהו שם לב לכך שפרץ הוא, בעצם, האנטי־תיזה
האישית המוחלטת לאריאל שרון?)

יתכן שזוהי התוצאה המוצקה היחידה של המשבר
כולו.

^ ריאל שרון? האם הפסיד או הרוויח?
גם זה וגם זה.

הוא הפסיד, כי מנהיג מסוגו, הפונה אל היצרים
הבסיסיים של ציבור פרימיטיבי, אסור לו להיראות
חלש ולהיות מושפל.
שרון הוא מצליח מפני שהוא שופע כוח, מפני שהוא מגלם את
כל התכונות אשר ציבור זה רוצה לראות במנהיג. תדמית זו
(המשך בעמוד )38
נפגעה עתה, ונפגעה קשה•

*י 9י 818

מי שמע על ראש־העיריה? אה, זה הדוד של 1רד
קורק! ומי זאת עליזה י בני שליטא כבר יודע!
״אין מתייעצים עימי!״ נוהג
השר דויד לוי למחות, בסיגנונו
הרועם והתיאטרלי, בפורומים
מיפלגתיים. בשבוע שעבר ביקש
אחד השרים בחרות להתייעץ
עימו. מזכירתו התקשרה עם
לישכתו של שר־השיכון־והבינוי,
והופתעה לשמוע ש״השר עסוק.״
כעבור זמן צילצלה המזכירה
שנית ושוב נענתה :״השר עסוק״.
ער כדי כך עסוק, שלא התפנה
לדבר עם שר בדרגתו. בלית ברירה
השאירו אנשי לישכתו של
השר השני הודעה לעוזריו של
לוי, שיחזירו אליהם צילצול,
משיתפנה כבוד השר. לוי לא התפנה
עד עצם היום הזה .״בישיבת־המרכז
הבאה הוא יפתח את דבריו
במילים — אין טורחים להתייעץ
עימי,״ התמרמר אחד הנוג־עים־בדבר.
בעיצומו
של משבר־שרון,

תפקידו כקצין־צנחנים־וחיל־רג־ליס־ראשי(קצח״ר)
התפנה סדר־יומו
העסוק והוא נראה במקו״
מות־הבילוי הסוערים ביותר בארץ.
מרדכי, שטרם מונה לתם־
פקידו הבא בצבא, נראה פוקד את
המועדון של רפי שאולי, דיסקוטק
מפורסם, מלון הילטון ב־תל־אביב
ומקומות זוהרים נוספים,
בשעות הקטנות של הלילה.
בכמה הופעות בלטה לצידו השדכנית
הלנה עס־רם.

בארצות־הברית. קולק בעלת־הטמפרמנט
סיפרה כיצד רואיינה
לעיתון אמריקאי, והכותרת הרגיזה
אותה. נאמר בה :״ורד קולק
— האחיינת של טדי״ .התמר
פגישת
שכזאת נערכה
ביום החמישי בלילה בנמל־התעופה
בן־גוריון, בין יושב־ראש
הקואליציה הטרי חיים
קוסמן לבין סגן שר־האוצר

עדי אמודאי וחבר־הכנסת דק
אמיר. כולם המריאו בטיסה
לילית לניו־יורק. אמוראי ואמיר
כנציגי הכנסת, ואילו קופמן
בענייני הבונדס.

אחת לכמה שנים מפיק
מישרד־התיירות סירטון־פירסו־מת,
שמטרתו היא לעודד את
התיירות לישראל. בטבע הדברים,
מציגות יפהפיות את יפי־הארץ.
בסירטון הקודם כיכבה
מלכת־היופי לשעבר אילנה
שושן, ואילו בסירטון הנוכחי,
שצילומיו הסתיימו בימים אלה,

| טןף |1ל| \ 1ך שר״הבריאות פסע לכיוון דלת״היציאה של אולם אוהל־שס, שם התקיימה ישיבת
1111 111^ 1/1מרכז מיפלגת־העבודה. לפתע ניגשה אליו צעירה חטובה, בעלת שיער בהיר ארוך. היא
בנתה אל גור בעניין כלשהו. הוא שלף מייד את פנקסו ורשם את מיספר־הטלפון שלה. משנתפס בעדשת
המצלמה של צלם העולם הזה, צחק ושאל :״קלטת גם את המיספרד והבהיר שמדובר בענייני־עבודה.

אליהו שפייזו

יושב־ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
רוכן לעברה של מזכ״לית נעמת, מאשה
לובלסקי. כדי לתת נשיקה. לובלסקי הבחינה במצלמה והסמיקה.

משהתחילו במערך לחלק את
כיסאות הליכוד בממשלה, נראה
סגן שר־החוץ רוני מילוא,
כשהוא אץ־רץ במיסדרונות־הכנ־סת
.״רוני ״.נשאל הח״כ הלחוץ
על־ידי עיתונאי ,״מה יהיה איתן
עכשיו?״ השיב הח״כ :״האמן לי
שטוב לי בחיים. אין לך מושג
כמה שטוב לי: גם בלי כיסא:״
והמשיך להתרוצץ ולצלצל לסירוגין.
מאז
שסיים תת־אלוף
יצחק (״איציק״ו מרדכי את

התגלתה כוכבת חדשה. זוהי ג׳ון
אמיר הבלונדית, עולה חדשה
מארצות־הברית, שהיא גם רעייתו
של אבישי אמיר, דובר
מישרד־האנרגיה. אחרי שהעולם
הזה פירסם את תלאותיה של
אמיר היפה בהפקתו של מנחם
גולן, כוח־דלתא, היא הוזמנה
לאתר־ההסרטה, ומאז דורך כוכי

ורד קולק, אחייניתו של
ראש־העיריה הנצחי של ירושלים
, ,שבה זה עתה מביקור

אחותו של הרב פרץ
• בליל הרביעי. בעיצומו של משבר־שרון, הובהלו לאולפן-
החדשות בתל-אביב שני נציגי האופוזיציה: יוסי שריד
ואלעזר גרנות. השניים אופרו והושבו אחר״כבוד באולפן, אל
מול המצלמות, כשנאמר להם שהם עולים או־טו״טו לשידור.
בינתיים החלה מהדורת מבט, והשניים עקבו אחרי המתרחש
בדריכות מהאולפן, כשהם מחכים לכניסתם לשידור.
חיכו, חיכו. גרנות כמעט נרדם, שריד עישן ללא הרף, והדברת
מירושלים התמשכה ללא סוף. בינתיים התחילו השניים
להחליף הערות על הנעשה מעל פני המירקע, כשהמיקרופונים
הצמודים אליהם דואגים להגביר את הווליום של שיחתם. כל
מי שנמצא במיקרה, או שלא במיקרה, בסביבה, יכול היה
ליהנות מחידודיה.
משהופיע על המירקע קלסתרו עטור הזקן והחשיבות של
הרב יצחק פרץ -שחקן מפתיע בדראמה שהתרחשה השבוע
נשמע קולו העמוק של שריד., :יש לו אחות חתיכה! מה זהחתיכה! ממש יפה לצחוקם של כל הנוכחים, המשיך הרב
הנכבד להרצות את הערכותיו על הסיטואציה הסבוכה, בעוד
קולו של הח״כ מריץ גובר עליו :״פעם נסעתי למכסיקו ...הגעתי
לבית ...את הדלת פתחה לי אשה יפה, יפה מאוד ...זאת היתה
אחותו של שר-הפנים ...התיידדנו״...

מרה האחיינית :״כשמראיינים
את טדי, מדוע לא כותבים: טדי
קולק — הדוד של ורד?״
בשבוע שעבר הציע השר
משה ארנס טרמפ מירושלים
לתל־אביב לעיתונאית, שמכו־ניתה
התקלקלה. השבוע חלפה
העיתונאית בחברתו של דובר־שר
על פניהם של השרים יוסח
בורג וארנס. ארנס האדיב מיהר
להציע לה שנית טרמפ, אולם
בטרם היה סיפק בידה להסביר
שמכוניתה תקינה, בחן השר את
הצעיר ופלט :״אהה, מצאת טרמפ
יותר טוב?״
מדוע התרגש שר־הכלכלה
של מחוז אונטריו בקנדה, מינטה
קווינטר, עם הגיעו לישראל?
לא מקבלי־הפניס הדיש־
׳מיים הם שריגשו את השר היהודי,
כי אם בתו הצעירה, שעמדה
ביניהם. הצעירה היא סטודנטית
באוניברסיטה העברית בירושלים.

עליזה?
איזו עליזה?
• צהרי היום השלישי בכנסת היו שלווים למדי. המיזגון
ומיסדרוגות המישכן שממו מח׳כי ועסקני-הליכוד שכיכבו
באירוע התיקשורתי מס׳ 1של ה שבוע-אזכרתה של עליזה
בגין המנוחה ויוס-ההופעה השנתי בציבור של בעלה, מנחם.
מי שלא טרח להגיע להר״הרצל, הקפיד שלא להיראות בבניין.
חיפוש מדוקדק אומנם העלה שצי חברי־כנסת ליברליים,
שסעדו את ליבם בהיחבא, מאחורי הפרגוד המפריד בין שגי
החלקים של מיזנון־הח״כים, אך אלה היו יוצאים מהכלל.
על רקע זה הפתיעה כניסתו הצוהלת של חבר-הכנסת בני
שליטא למיזנון.
״בני ״,נדהמה חבורת״עיתונאים שסעדה במיזנון .״מה אתה
עושה פה!״
״מה זאת אומרת -מה אני עושה פה!״ התקרב לעבדם
שליטא, ונראה מבולבל מהשאלה.
״אינך באזכרה של עליזה:״ תהתה התיקשורת.
״איזו אזכרה: מי זאת עליזה:־ לא הבין הח״ב. משהובהר לו,
החוויר קלות.
..יש רשימות שחורות של מי שלא טרח להגיע,״ הזהירו אותו
החבריה בטוב-לב.
״כן:״ שאל שליטא ונעלם ביעף מהמיזנון.
לזעולם הז ה 12516

ומי עוד בניויורק? אורי
מורת, מנכ״ל רשות־השידור,
ולגמרי בנפרד — רסיק חלבי,
ירד ווער־העובדים של הטלוויזיה.
אולי הם ייפגשו שם ב־מיקרה.
ויבררו כמה עניינים ה-
שנויים בימחלוקת בין ההנהלה
לעוברים?
איש סי־בי־אס, א רי ה
ברק, עושה את שרות־המיליאים
שלו בגלי־צה־ל. לפני כמה שבועות
דווח בהעולם הזה על
כינוס־חובה שערך קציו־חינוד־ראשי,
נחמיה דגן, לאנשי־המילואים
של גלי־צה״ל. בכינוס
הרצה להם תת־אלוף דגן מהי
אהבת ארץ־ישראל־יפה :״לעצור
בצירי הדרך ולהתפעל מהפרחים.״
ברק, שנישא לאחרונה, לא
ידע על הכינוס, ולכן גם לא
הגיע. ימים אחדים אחרי המיפגש
קיבל החתן הצעיר לביתו מיכתב
חמור שבו הודיעו לו שילטונות־הצבא
שהם רואים בחומרה את
אי־הופעתו בכינוס החשוב. כאשר
ברק הסביר להם שלא קיבל
צו ולכן גם לא הגיע, העניין
סודר. חוץ מזה, הודיע. המסר
העלקרי הגיע אליו ולרבים אחרים
בעזרתו האדיבה של העולם
הזה, וזה מה שחשוב.
אלכם ברנע, מי שעומר
מאחורי פסטיבל״הילדים, פתח
בשבוע שעבר בדיאטה רצחנית.
העילה למיבצע המפתיע —
תמונתו בגיליון העולם הזה,
שהבעיתה אותו וגרמה לו לבצע
שיפור בחזותו.
המלחין שמואל (״שמו־ליק״)
קראום ישב בכסית,
כאשר מישהו ליד שולחנו העיר
כי פלוני הוא ערבי. קראום תיקן
אותו :״הוא פלסטיני.״ ילדה
קטנה שאלה :״מה זה פלסטיני?״
הסביר קראוס :״פלסטיני זה צבר
— בערבית״.

היכן נעלם דוק מאירו־בי״
,יושב־ראש הפרלמנט של
ראשון־לציון? לכל המתעניינים

היא בתו של הכדורסלן קווין מק״גי
| 1¥יי 1 \ 1
1ח (בזרועותיו) .לזוג יש שני ילדים, ג רמי בן

ה־ 3וברנדי בת השמונה חודשים. השבוע במסיבה החזיק קווין מק״גי
בשלומו, אל דאגה. מאירוביץ,
צאצא־הבילו״יים חובב־הבילו־יים,
מסייר ברחבי אירופה. הרווק
בן ה־ 80 משגר משם גלויות לחבריו,
שבהן הוא מדווח :״האוסטריות
ממש נחמדות! ההונגריות
משגעות!״
שינוי מהפכני חל בתדמיתו
של הזמר אבי טולדנו,
לקראת. או במקביל, לצאת

את בתו והצטלם איתה בגאווה. כדורסלן נוסף שהיה במסיבה הוא
דווייט ג ונס מבית״ר תל-אביב, שהתחנן דרך לצון, כי הבארמן של
המיסעדה שבה נערכה המסיבה ימזוג לו עוד ״טיפ״טיפת בירה״.

תקליט חדש מבית־היוצר שלו.
טולדנו, שחזר לאחרונה מחו״ל.
רכש שם מלתחה חדשה, מפוארת
במושגים ישראליים. חוץ מזה
הוא המיר את נעליו השטוחות
בנעלי־פלטפורמה גבוהות. זהו
גימיק שנועד לתפוס את העין,
והוא מצליח בכך.
בטלפון בהול ונרגש מניו־יורק
בישרה הפסלת אילנה
גור להעולם הזה ששולחנות
פרי עיצובה, שרגליהם עשויים
בצורת בעלי־חיים שונים, זכו זה
עתה בהפצה חסרת־תקדים על־ידי
רשת־גלריות בארצות־הב־רית.
השר
מרדכי (״מוטה״)
גו ר לא החמיץ הזדמנות־פז
להשמיץ את שנואיו אריאל
שרון ויצחק מודעי באמצעי־התיקשורת.
הוא התראיין למען
גליון סוף־השבוע של הארץ
והשמיע באוזני המראיין אילן
שחורי את דיעותיו הבוטות
ביותר על השניים, בסיגנון
החריף ביותר. הראיון עימו נערך
בעיצומו. של משבר שרון.
משהסתמן מוצא למשבר נבהל.
כנראה, הגנרל בדימוס. עוזרו,
אבנר רגב, הפעיל לחץ
מאסיבי ביותר על שחורי. הלחץ,
כך אומרות השמועות, לא פסק
אפילו ביום החמישי בלילה,
כשהעיתון היה כבר סגור.
למרות שניתנה ללישכת־השר
תשובה חיובית על־ידי העיתון
שככה ההיסטריה בלישכתו של
השר חד־הלשון רק כשיצא
העיתון לאור והדברים לא הופיעו

פסוק השבוע
המציא משהו חדש: קריקטורות מיידיות
למהדורות־החדשות של הטלוויזיה, תוך
שימוש באמצעים טכניים׳חדשים. החברה המשווקת את המוצר
החדש מציינת כי לוריא., ,אזרח אמריקאי שהתחנך בישראל״ ,מופיע
בספר״השיאים של גינס כקריקטוריסט המתפרסם בעיתונים
הרבים ביותר(ב״ 57 ארצות) .לצורך המדיום החדש משתמש לוריא
בקופסת־צבעים אלקטרונית, מחשב מתוחכם ואפקטים קוליים.

וענו לוויא

העולם הזה 2§ 16

• פרופסור מנחם פרי,
על שירי־הילדים של משה דיין.
שהחרוז החוזר בהם מתאר כיצד
נתן לילדה ״חמודיקי מתניקי
ממתקיקי״ :״זה שיריקי קישקו־שיקי!״

רסנה
כדק>

זהו שמה של הבלונדית אוהבת הזוהר וה זוהרת
בעצמה. הנערה היפה הצטלמה עם דוג מניות
וכדורסלנים, וישבה על דלפק המימזגה כשהיא חושפת ברך
חבושה. לסקרנים ששאלו אותה מה קרה, ענתה כי נחבלה במישחק.

זוהו זוהו

מנחם בגין הטיו
ער עצמו מאסר
עולם. בעם ־
בשנה הוא נוטל
לעצמו חופשה. :
לזכר עליזה

11ד ן 11 שר״הביטחון האחרון
\ 111 11 של מנחם בגין היה גס
הוא בין מאתיים המשתתפים.

מ ן 1111 1ך ביום סתיו ירושלמי יצא מנחם בגין. היתה זו גיחתו
\ ^ 1 1הרביעית מאז פרש מראשות־הממשלה לפני שנתיים,
והסתגר בביתו. בגין, בן ה״ 72 וחודשיים, היה חיוור, כחוש והבעת איוב

על פניו, כאשר בא להר״הזיתים, לאזכרה ליום השנה השלישי למותה של
רעייתו האהובה, עליזה 30 .דקות של קדיש, אל מלא רחמים, פרק תהילים,
כמה לחיצות־ידיים וחזרה לבית ברחוב צמח שבפאתי בית־הכרם.

1 ! 1¥1 111 *1י ה ! 1״! 71ד | של אביה, הצועד לפניה. לאה בגין, משמאל,
ן / 111/1 111\ /ן 111 11 ^ 11 בשימלה הפירחונית, תמכה באב לאורך כל
| הדרך, יחד עם אחותה חסיה, מימין, שעטתה צעיף על ראשה(ברקע: הר״הבית על מיסגדיו).

יורשו של בגין יוצג
1 #111/באזכרה על-ידי אש תו,
שולמית (מרכיבה מישקפיים).

ך 11 על קבר אמה, בשולי הר-הזיתים, בקירבת מקום
.1 1 1 1 1
1 1 /1\ 1 111 1/1 11 1/11 לקיברותיהם של לוחמי המחתרת מאיר פיינשטיין
ומשה ברזאני, שהעדיפו לפוצץ עצמם למוות בכלא הבריטי ובלבד שלא ל^לות לגרדום.

שתי הנכדות

ייצגו את הדור השלישי
באזכרה של עליזה בגין.
שתיהן היו לאחרונה בחדשות: מירב בגין, מימיו, ב*

חולצה המשובצת, שנפצעה קשה בעת נפילה מיס־תורית
מקומת בית בנתניה, ואיילת מילוא, העונדת
ענק על צווארה, שזכתה בתואר סגנית מלכת־היופי.

אמר הבן, הגיאולוג הדייר בנימץ־זאב בגין,
ה 1י| | 1
\ 7 111 7ו 1\ / 1כשלידו האב, מתוח, חתום־מבט ויבש־עין,
מעיין בספר תהילים קטן ומניח, לבסוף, חלוק-אבן על קבר רעייתו.

היליח | 1 111ץךל קרא הרב רפאל לוין, בנו של רב אסירי*
111 7 1 1 / 11 7 1 1 1 1המחתרות, הרב אריה לוין. היה זה פרק
קי׳יט (״אשרי תמימי דרך״) אותו קרא הרב לעילוי נשמתה של המנוחה.

מבט אחרון

לקבר העניק בגין, כשהוא בין בנותיו, ואחר״כך
שב לפזיו ,505 בצבע הבז׳ ,שהמתינה לו ליד
התבודדותו.

לביתז
אותו
ושהחזירה

שבפניית

שר״המדע היה אחד מ־שיבעת
שרי הליכוד באזכרה,
אליה לא הגיעו שמיר ושרון,

— י -צי£פ: ציו; צסדיד

נדתקבמו הואלס ~ אוסטריה סוחפת ומחנה, מלאת שמחודחיים
מתנגנת ומרחפת בקלילות על׳פני מרזזבים.
החורף מסוק את אוסטריה בשלג לבן ורן. אתה גולש בחברה טובה
של חובבי הנאות מכל העולם, שואף אויר צח ומתבשם מהתחושה
המשכרת של היופי הלב! על צמרות העצים ועל מסלולי ההחלקה.
בכל מקום — יופי שופע, שקט נעים ואוסטרים שיודעים לארח.
ערים נודעות ועיירות ציוריות, דרכים נפלאות ונוף מעורר
התפעלות, שניצלים, נקניקיות וגולש, עוגות ושוקולדים, כירה ויין
כל מטעמי החיים בארץ אחת מקסימה.

מסלולי סקי בינלאומיים מצפים ל ה ביו היתר באתרים:
$06 וזז 2611 3

ח10ח 0!< 3 1 £ו1׳ו55 חח1
61 860*013ו061כ<*<}12

חי 833935*0
1015

גל1ש למשרד נתיבי אויר אוסטריים בתל־אביב או לסוכני הנמיעות
ותקבל חוברת צבעונית ופרטים נו 90 ימ על תענוגות החורף

באוסמריה.

תדאביב, רחוב בו־יהודה , 17 טלפון .652244 נציגות משרד התיירות האוסטר

ה1בחה חיה לגמרי
מתיתיהו שמואלביץ שיכנע אותי סופית שעונש־המוות הוא
הדבר הטיפשי ביותר שאפשר לעשותו כשלוחמים במחתרת י פוליטית.
הוא שיכנע אותי מפני שטענותיו היו מטופשות ללא גבול. הן
לא היו עוברות בחינה בהגיון
בכיתה ר.
ודווקא לכן שיכנע אותי. כי
שמואלביץ אינו חכם. נחמד,
אבל לא חכם. מעולם לא היה
חכם. יתכן שהוא אחד האנשים
הפחות חכמים שהגיעו לצמרת
המדינה.
אם כן, איך הגיע לצמרת
המדינה? הנה התשובה: מפני
שהבריטים דנו אותו למוות.
אלמלא נדון למוות, היה כיום
סוכן־ביטוח או בעל דוכן לסנד־וויצ׳ים.
אבל הוא נדון למוות.
הוא הפך גיבור לאומי. הוא כתב
ספר. הוא היה מועמד המישפחה הלוחמת לתפקיד בכיר. אחרי
כמה עסקים כושלים לקח אותו מנחם בגין ומינה אותו כמנכ״ל
מישרדו.
משמע: די בכך שהשילטון הזר דן אדם למוות, כדי להפכו
לגיבור לאומי — גם אם אינו חכם גדול, או חכם בכלל. ואם
מדינת־ישראל תדון פלסטינים למוות, יהיה גם שוטה־הכפר
לגיבור לאומי, שתמונתו תיתלה על כל קיר, והמוני צעירים
יישבעו בגרון חנוק מדמעות להידמות לו ולהיות ראויים לו.
נשמעו הרבה דברים אחרים באותו ויכוח טלוויזיוני. אב שכול
אמר שצריכים לתלות, כי גם אצלו בבית, במארוקו, תלו. מדוע
שנפגר אחרי מארוקו? פרופסור השמיע דברים חכמים מאוד על
אנושיות ומוסר. תובע צבאי אמר שמי שתולה ערבים גורם להרג
יהודים. השופט חיים דבורין אף הסביר שצריכים לתלות, כי הנה
הוא עצמו שיחרר רוצח אחרי כמה שנות־מאסר מפני שריחם עליו,
והחליט שאין האיש יכול להזיק לחברה. משום כך, לפי ההגיון
המיוחד־במינו של השופט בדימוס, היו צריכים לתלות אותו
מלכתחילה. לא הייתי רוצה שאדם בעל הגיון מיוחד כזה יהיה
מוסמך לשלול חיי־ארם.
אבל כל זה היה כאין וכאפס לעומת ההגיון שבעצם הופעתו
של מתיתיהו שמואלביץ, שצחק בהנאה כאשר דיבר על תליית
ערבים ויהודים כאחד, בלי אפליה. עצם הופעתו היתה נחסכת לנו
אלמלא דנו אותו האנגלים, ימח שמם, למוות.

לא מיזרחיים, לא
דתיים, לא ח״כים
הלכתי להשתתף בהפגנה שאירגן אייבי נתן נגד שיגור שגריר
ישראל לדרום־אפריקה.
היססתי לרגע אם ללכת. אך דימיינתי לעצמי שאני אמריקאי
או צרפתי ב־ ,1933 והיה עליי להחליט אם להשתתף בהפגנה נגר
גרמניה הנאצית ורדיפת היהודים.
היו שם כאלפיים צעירים וצעירות, שאיכפת להם מה קורה
בעולם. היו גם כמה שחורים אפריקאיים. כמה דוברי־עברית
במיבטא אמריקאי. נוער של השומר־הצעיר.
מי לא היו שם? לא היו שם כמעט מיזרחיים. לא היו שם דתיים
(מלבד צעיר אחד שחבש כיפה כחולה) .לא היו שם ח״כים
ופוליטיקאים מימין ומשמאל, מלבד המיקצוענים הבלתי־נמנעים
של רק״ח.
אפשר ללמוד את יחס הציבור להפגנה מהבעת־הפנים של
המסתכלים מן הצד. הייתי בהפגנות שעברו בין קהל אוהד. הייתי
בהרבה הפגנות שעברו בין קהל עויין. הפעם היתה ההבעה
סתומה. הקהל פשוט לא ידע איך להתייחס לעניין הזה. הוא חש
שאסור לו לתמוך בגיזענים הדרום־אפריקאייס, שהזדהו בגלוי
עם הנאצים. אבל הוא גם ידע שהמחאה נגד הגיזענות בדרום־
אפריקה היא עניין של ״יפי־נפש״ ,״שמאלנים״ וכל מיני אנשים
התוחבים את אפם לעניינים לא־להם.
טוב שהיתה הפגנה כזאת, וטוב שאייבי נתן נטל את העניין
לידיו. אני רק מקווה שמנגנון־התעמולה של ממשלת־ישראל לא
יפיץ את תצלומי ההפגנה כדי להחביא מתחתם את העסקים
המלוכלכים שלה עם יורשי היטלר.

העונש הצפוי להרד: שלוש שנות מאסר.
וזה מוזר — כי אותו עונש עצמו — שלוש שנות מאסר —
מוטל על אותה העבירה על פי הצעת־החוק המונחת עכשיו על
שולחן הכנסת, לתיקון הפקודה למניעת טרור. לפי הצעה זו, מי
שנפגש עם נציג של אירגון־טרור לשם עריכת ראיון עיתונאי
(למשל) צפוי לאותו עונש עצמו.
זהו העיקרון הבסיסי של כל מישטר טוטליטארי: אסור לציבור
לדעת. הנאצים הטילו עונש־מוות על מי שהקשיב לתחנת־רדיו
זרה. בימינו האמצעים פחות דראסטיים, יותר מתוחכמים.
ממשלת ררום־אפריקה פירסמה זה עתה פקורה, האוסרת על
ציוותי רדיו וטלוויזיה לסקר את המאורעות ב״איזורים שבהם יש
הפרת־סדר״ .כמעט באותו יום החליט מפקד הגדה המערבית
לאסור על הטלוויזיה הישראלית והזרה לסקר מאורעות של
הפרת־סדד ב״יהורה ושומרון״ .ההסבר, בשני המיקרים: נוכחות
הטלוויזיה גורמת להחמרת המאורעות.
וכך הלאה. פעם הם נמצאים צעד לפנינו, פעם אנחנו צעד
לפניהם. פעם הם שולחים את שר־הביטחון שלהם בחשאי לארץ,

<זורי אבנר׳

רולטה רוסית
זוכרים את בתו של בינג קרוסבי? בוודאי שכן! זוהי הגברת
הצעירה אשר ירתה בג׳יי־אר יואינג בדאלאס.
מסתבר שהגברת הצעירה אינה כה טיפשית כפי שהיא נראית.
ולראיה: כאשר אביה אסר עליה לגור עם אהוב־ליבה לפני
נשואיהם, היא דחתה את הנשואין. כשאביה הזמר נפטר, נכנסה
לגור עם הגבר.
״להתחתן עם גבר מבלי לחיות עימו תחילה בצוותא, הרי זה
כמו לשחק ברולטה רוסית!״ אמרה הגברת.
הגברת צודקת לגמרי. במישחק הקרוי ״רולטה רוסית״ ,מפני
שאצילים רוסיים משועממים היו משחקים בו לפני המהפכה,
מכניסים כדור אחד לאקדח תופי. מסובבים את התוף. מרימים את
האקדח אל הרקה, ולוחצים. חמישה מששת תאי התוף אינם
טעונים. אם התא השישי, הטעון, הוא במיקרה מול הקנה, מתים.
לפיכך, זוג המתחתן ללא נסיון קודם של חיים־בצוותא — יש
לו סיכוי אחד מתוך שישה להתגרש.
נדמה לי שההסתברות גבוהה יותר. אני חייתי עם רחל בחטא
חמש שנים לפני שנישאנו. בכל חוג־המכרים שלנו, אנחנו הזוג
היחידי ששני חלקיו לא התגרשו מעולם.

שיער על הכביש

כדי ללמוד אצלנו. פעם אנחנו שולחים אליהם מומחים, כדי
ללמוד מהם (וגם כדי ללמד אותם).
אז הבה נשכח את הראי. ונתרכז במאבק נגד ההחלטה
המחפירה של האו״ם מלפני 10 שנים, המכילה את הטענה
האבסורדית והמרושעת שהציונות והאפארטהייד הם צורות של
גיזענות.

להעמיד אל הקיר!
דן רביב מראיין את הרב יצחק פרץ, שר־הפנים, הקורן מאושר.
הצופים דרוכים לכל מילה היוצאת מפיו של גיבור־היום ועוקבים
אחרי כל הבעה שעל פניו.
מופיע שוטר צבאי. מציץ. הולך הלאה. חוזר. מציץ שוב, מעל
לגבו של הרב.
באה חיילת. עומדת מאחורי הרב. קוראת לחיילת שניה, וגם
לחבר.
בא עסקן מיפלגתי. בא צעיר חובש־כיפה. בא חייל צעיר.

אד תסתכל בראי!
דרום־אפריקה היא הראי שלנו. לא נעים להסתכל בו. קשה
להכיר בעובדה שהפרצוף המכוער המשתקף בו הוא, בעצם,
הפרצוף שלנו.
יש הרבה הבדלים, כמובן. אך ההבדלים מתמעטים והולכים,
והדמיונות גוברים והולכים.
הנה נפתחה חקירה מישטרתית נגד העורך של עיתון אנגלי
מכובד בקייפטאון. אנתוני הרד, עורך העיתון קייב טיימס,
מואשם בהפרת פקודת הביטחון הפנימי, האוסרת את פירסום
דבריו של אדם אשר הוטל עליו ״חרם״ מטעם השילטונות. לאדם
״מוחרם״ כזה אסור להתבטא, ואסור לפרסם את התבטאותו.
העורך נפגש בלונדון עם אוליבר טאמבו, נשיא הקונגרס
הלאומי האפריקאי. אחרי פגישה זו פירסם ראיון בן 3600
מילים עימו.
הקונגרס הלאומי האפריקאי הוא אש״ף של דרום־אפריקה.
השילטון הלבן רואה בו אירגון טרוריסטי, וכל מגע עימו אסור
בהחלט. השחורים רואים בו את אידגונם הלאומי.

שיצמידו את המרואיינים אל קיר. משהו. רק שלא נצטרך עוד
להסתכל בפרצופים הריקים האלה, השופעים טימטום.

העושה סימנים כדי לרמוז להוריו בבית, שאכן זה הוא־הוא, בנם
היקר.
תוך שלושים שניות מתמלא המירקע עד אפס מקום,
ומתחילים קצת לדחוף כדי להיכנס לתמונה.
הרב ממשיך לדבר. אין הוא יודע מה מתרחש מאחוריו. אבל
איש אינו מקשיב עוד. הפרצופים המטופשים של המתמרקעים,
תנועותיהם וסימניהם ליקיריהם מסיטים כל תשומת־לב.
כך זה בכל פעם כאשר מראיינת הטלוויזיה מישהו בחוץ —
שר היוצא מישיבה, רמטכ״ל, מנהל־מיפעל. חיש־מהר מתמלא
המירקע במזדנבים ובמזדנבות.
מוכרחים לעשות משהו. אולי תצרף הטלוויזיה לכל צוות
מנקה־רקע, שתפקידו יהיה לסלק את התימהונים האלה. או

הייתי בדרכי לירושלים, בסביבות השעה 8בערב. ביום
השלישי האחרון.
נהגתי לאיטי, אך מעט מעל למהירות המותרת, כאשר עבר על
פני ביעף רכב אחר. בפינת העין הבחנתי בשיער מתנופף. שיעד
של אשה.
אני נהג ישראלי. איני אוהב שעוקפים אותי. כשאשה עוקפת
אותי, זה מעורר בי רגשות סתומים.
לחצתי מעט על הדוושה, ועקפתי אותה. היא היתה לברה
במכונית. לא ראיתי את פניה בחשיכה.
חזרתי למסלול הימני, וכעבור קילומטר אחד או שניים היא
עקפה אותי.
היא חזרה למסלול הימני. המתנתי ער שנתקעה אחרי מכונית
איטית, ועקפתי אותה.
המשכנו כך לאורך כל הדרך. לא ראיתי את פניה. אני חושב
שהיא לא ראתה את פניי. היינו רק נהג ונהגת. ואולי גבר ואשה,
בודדים בין מאות המכוניות שהיו סביבנו ושנשארו מאחורינו.
בשלבים מסויימים של המישחק היא הגיעה ל־ 140 קמ״ש.
הריטמו שלה היה׳בסדר גמור.
חישבתי את הדברים היטב, ותיכננתי בערמומיות רבה לעקוף
אותה בפעם האחרונה והסופית ליד תחנות־הדלק בכניסה
לירושלים. אבל היא סידרה אותי וירדה מן הכביש ימינה אל תוך
אחת השכונות, כמאה מטרים לפני כן. מכיוון שהיתה אז לפניי,
היא ניצחה.
להתראות באחד הערבים על הכביש.

המיספר שביקשת
אינו מחובר
יש בארץ שתי מערכות של טלפונים.
יש המערכת שעליה מדבר אמנון רובינשטיין, והמתוארת
במודעות בעיתונים. זוהי מערכת נהדרת, יעילה, אדיבה,
המתרחבת במהירות, המשתפרת מדי יום, אף שלא ברור מה עוד
אפשר לשפר בה.
ויש מערכת אחרת, שעליה מדברים האזרחים — מערכת
כושלת, הרוסה, מתפוררת, המתפרקת במהירות, ושפקידיה
מדברים בגסות. היא מזכירה את המערכת שמצאנו בקאהיר,
כשהגענו אליה לראשונה לפני שמונה שנים — כשבכל חדר היה
מצוי מכשיר־טלפון נהדר, שאי־אפשר היה להשיג בו מיספר אחד
אחרי השעה 8בבוקר. כשרציתי לדבר עם שר־החוץ, טילפנתי לו
בשעה 7בבוקר הביתה. ועוררתי אותו משנתו.
הצרה שלי היא שהטלפון שלי מחובר למערכת השניה. אני
מניח שזוהי טעות, שהיתה כוונה לחבר אותי למערכת הראשונה,
זו של השר רובינשטיין. אבל
קרה מה שקרה. אני מחובר
לרשת האחרת.
לכן קורים לי כל מיני דברים,
שהשר רובינשטיין אינו חולם
עליהם. אני מבקש תיקון מזה
קרוב לשנה, ניהלתי עשרות
שיחות עם המפקחת, והתקלה
בעינה עומדת. פעם היה אצלי
טכנאי, נאם נאום יפה על התיאוריה
והפילוסופיה של הטלפון,
והשאיר אחריו את התקלה כפי
שהיתה. בפעם השניה בא טכנאי
אחר. אמר שהצינורות רקובים,
ופשוט ניתק את אחת השלוחות.
כך טיפל תוך כמה שניות בתקלה באותה שלוחה — היא פשוט
אינה קיימת עוד. כלומר, השלוחה אינה קיימת עוד. התקלה
נשארה בעינה.
עכשיו אני מבקש עצה. איך מתחברים למערכת של השר
רובינשטיץ?

עליזה תמיר:

משה קצב:

מיכה שרפשטיין

״איני רוצה להצטייר ״ לאעברתיאת ״חוץ מזהשזרקו
נמנקחיהנסיעות הלאומי!״ ה־ם 6ב גלל נקמה!״ אבנים, היה בסדו!״

הטבלה הלאומית של שרינו המתרוצצים נחו״ל הראתה
בתחילת השבוע כי אין הפתעות: מובילים בביטחה, ללא
עוררין, השרים אברהם שריר ויצחק שמיר. מכיוון שאת
השניים המעופפים האלה קצת קשה להשיג בשיחת־טלפון
ארצית. פניתי אל התחתית. שם מצאתי את שר־העבודה־והרווחה
משה קצב. לחובתו נרשמה נסיעה אחת ויחידה
לחוי׳ל במהלך כהונתו המיניסטריאלית, לחמישה ימים
בלבד (לעומת 93 ימי שהייה בחו״ל של שריר, למשל).
שוחחתי עם הצדיק הכמעט״יחידי על התופעה.

• עובדת היותך בתחתית הטבלה היא מיקרית או
מכוונת?
זה לגמרי לא מיקרי: היו לי פניות רבות במהלך כהונתי לנסוע
לחו״ל.

• לאן, למשל?
פנו אליי לנסוע לז׳נווה — וסירבתי. אחר־כך, פנו אליי שאסע
לגרמניה, ואחר־כך, פעמיים לארצות־הברית — דחיתי את כל
הפניות האלה ואחרות.

• מדוע?
מדוע?! לא הרגשתי נוח לצאת לחו״ל בתקופה הנוכחית.

• הוטל עליכם גם איסור על בך עד לאחרונה.
האמת היא שלא הוטל איסור ממש! לא היה איסור יציאה
הרמטי עלינו. היתה בקשה של ראש־הממשלה שלא ניסע, כדי
להראות דוגמה, ואני כיבדתי ומכבד זאת.

• ומה דעתך על עמיתיך המעופפים?
איני רוצה להצטייר כמפקח או כמבקר הלאומי. אני בטוח
שכל שר פועל על־פי שיקוליו. כך, על כל פנים, אני מקווה.
מדובר על נסיעות לעבודה, ולא רק להנאה. לא, לא אמרתי שאין
בזה הנאה כלל. יש גם הנאה.
האמת היא שלא נעים לי להתבטא בנושא. איני רוצה להישמע
כיפה־נפש.

• והעיקר: מתי אתה נוסע לחדל?
בסוף דצמבר. אני מתכוון לנסוע לארצות־הברית. אהיה אורחה
של שרת־הבריאות שלהם, ומתוכננת לי גם פגישה עם שר־העבודה
האמריקאי, בענין מיזכר ההבנה ביננו. שתביני, מדובר
לחלוטין בנסיעת־עבורה.

את עליזה תמיר היה קשה מאוד להשיג לצורך השיחה
הזאת. היא היתה טרודה בישיבות הוועדה המרכזת.
בקרוב, אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון, תהיה
פנויה יותר.
תמיר, יוזמת מחסום ה״־ ,607 שהכשיל והרגיז רבים
מחברי מיפלגת־העבודה, שילמה ביוקר על יוזמה מבורכת
זאת. בסוף השבוע שעבר לא עברה את המחסום, פרי
עמלה, בצורה אכזרית ביותר. תחת להשיג את ה־־607
המיוחלים, זכתה תמיר ביותר מ״ 59 אחוזים ונותרה בחוץ,
על חודם של שלושה קולות. שוחחתי עימה על מה שעובר
עליה בימים אלה.

• דקות ספורות לפני היוודע התוצאות אמרת לי
שלאור הנסיבות, תהיי גאה להיכשל. את גאה?
בהחלט, אני גאה. אני מקבלת את התוצאה בגאון, מכיוון שאני
חושבת שתרמתי לדמוקרטיה של מיפלגת־העבודה. בעצם
אילצתי את המיפלגה ללכת לבחירות בשיטה חשאית. נכון שעל
חודם של שלושה קולות. זה ממש מפיסטולי, אבל אני שלמה עם
אשר עשיתי.

• מה הרגשת מייד, עם היוודע התוצאות?
היתה הרגשה קשה. לא טוב שאתה עושה משהו שהוא מעל
ומעבר ואתה מאמץ בו וזה נתמך על־ידי ההנהגה העכשווית של
המיפלגה — הנה, למשל, עוזי ברעם ציין בראיון רדיופוני שה־
־ 607 ואיסור על כפל־התפקידים הם השינויים החשובים ביותר
שארעו במיפלגה לאחרונה — וכך זה מתבטא בסופו של דבר.
אבל אני לא מופתעת. את אשר יגורתי, בא. זאת היתה ממש נקמה!

• אולי לא היתה זאת דווקא נקמה? מניין לך
הביטחון הזה, שאלה הן התוצאות הבלתי-נמנעות
של יוזמותייד?
אני פשוט בטוחה! במאה אחוזים!

•איד?
כי אנשים אמרו לי — ודיברתי עם 800 לפחות! — שלא
יצביעו עבורי. תמר אשל, למשל, שכשלה במחסום ה״* ,60 אמרה
לי שיהיה לה מאוד קשה להצביע עבורי. גם חברים בקיבוץ־
המאוחד, שנוטרים לי אישית על נפילתו של ישראל גלילי באותה
משוכה, אמרו דברים דומים.

• עם היד על הלב: את מתחרטת על שעשית? אולי
אין זה מראה על תבונה פוליטית?
לא, אני לא מתחרטת. כל הכוונה שלי בפעילותי היא להעביר
מסרים חברתיים. אחרת — אין לי שום ענין בזה. יש לי גבולות!

משנשאל שר״הביטחון יצחק רביו לאחרונה האם הוא
ממליץ לישראלים להסתובב בימים מתוחים אלה בשט חים
הכבושים, שקל את תשובתו ארוכות, ואחר־כך השיב
בצורה בלתי־מחייבת שהוא ממליץ להתהלך במקומות
מסויימים בלבד, ועם נשק צמוד. ישראלים רבים שהיו
מסתובבים ללא יראה בשטחים, מדירים רגליהם משם
בימים אלה.
בסוף־השבוע הבא יוצא לאקרנים הסרט ״גשר צר
מאוד״ .הוא צולם בגדה המערבית, והוא עוסק ברומן שבין
ערביה ויהודי.
שוחחתי עם המפיק, מיכה שרפשטיין, על תהליך הצילומים
בקרב האוכלוסיה הערבית, לאור המרי שמתחולל
בה ביום.

• היכן צילמתם את הפרט?
צילמנו ברמאללה ובכפרים מסביב. כפרים כל־כך נידחים,
שאיני חושב שרגל ישראלי דרכה שם אי־פעם. עדיין שותים ש -
מהבאר. תרבות אחרת לגמרי.

• מתי זה היה?

לפני שנה.

• ואיך היתה האווירה בזמן הצילומים שם?

בזמן שאנחנו צילמנו, ובדיוק באותם המקומות, נדקרו שני
יהודים. ככה שחי חששנו, והיה המתח. אלינו היה היחס די טוב,
מכיוון שידעו שאנחנו עושים סרט, ואנחנו בסך־הכל בענייני
אמנות. חוץ מזה שזרקו עלינו אבנים, היה, יחסית, בסדר.

• הנושא של הסרט — יחסי ערבים־יהודים — לא
תרם לאווירה טובה ביניכם והסביבה שבה הוסרט
הסרט?

לא באופן מיוחד. אילו היה התסריט עוסק ברומאן בין יהודיה
לערבי — זה היה על הכיפק. אבל הוא עוסק ביחסים בין ערביה
ליהודי! זה נגד כל ערכי המוסר שלהם! במיקרה ההפוך, בטח היינו
זוכים לעזרה. דווקא התעניינו מאוד במה עוסק הסרט. כתבו על
כך באל־פגיר ובעיתונים אחרים.

• כיום, במצב המתוח הנוכחי, היית מעז לצלם
סרט בשטחים?

אילו הייתי צריך לחזור על אותם לוקיישנים (אתרי־צילום)
כיום, הייתי אולי קצת משנה. מנסה להיות כמה שפחות בשטחים.

• הסרט עוסק בדו־קיום בין ערבים ליהודים.
המציאות בה הוסרט על פי תיאורך אינה תואמת את
המסר העיקרי.

לא. בהחלט לא. המציאות מנוגדת, לצערי, למסר של הסרט,
והלוואי שהוא — המסר — יתגשם!

רסנה ברק — ^1

אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים״ .מה הן <זומרות.״חה הם

,.ש אגשים הסבור3 רוצים רתת את הכסף ״מתרגם הטחנים סבור
איו לדון בזכויות הערבים!״ לפני שהחוק ״ננס לתוקפו!״ שהוא רק בעל־מלאנה!״

זיצרו של השופט חמן שלח יונצח בסידרת־הרצאות על
זכויות־האדם בישראל, נושא שהיה קרוב לליבו של המ נוח.
היוזמה היא של האגודה לזכויות־האזרח והפקולטה
למישפטים באוניברסיטת תל-אביב. ההרצאות יתקיימו
אחת לשבועיים באוניברסיטה, ויעסקו בחופש הדת וה פולחן,
זכויות״נשים, הזכות להפגין, חופש־הביטוי, זכויות
הערבים בישראל ועוד, והן יהיו פתוחות לקהל הרחב.
שאלתי את דיקן הפקולטה למישפטים, הפרופסור
אוריאל רייכמן. איזה קהל הם מקווים לראות בהרצאות
האלה.
אני מקווה שבראש ובראשונה יבואו הסטודנטים שלגו. אנחנו
רואים היום את הפקולטה כמוסד חינוכי, וככה היא חייבת
להקנות לתלמידים את ערכי־המינימום, הנתונים היום בסכנה
במדינת ישראל.

• ומלבד הסטודנטים, איזה קהל יבוא? שוב הקהל
המשוכנע?

יש להניח כר. הייתי כמובן רוצה שיבואו כולם, אבל ברור לי
שחלקים מסויימים מהאוכלוסיה לא מעוניינים בנושא. אפילו בין
חוגי המישפטנים יש רק חלק קטן מאוד שהנושא קרוב לליבו.
הייתי מאוד רוצה שדווקא המתנגדים יבואו, ישמעו ויתווכחו.
אבל אין לי אשליות.

• מה זה המתנגדים? יש אנשים המודים בכך
שהם מתנגדים לזכויות־האזרח?
יש לא מעט אנשים שיגידו לך במפורש שזכויות הערבים,
למשל, זה לא נושא שצריך להעסיק יהודי אינטליגנטי.

• ואלה שכן יבואו להרצאות וכן ילמדו משהו,
האם הם ישנו דברים בעניין זכויות־האזרח בארץ?
איש לא משלה את עצמו שתהיה לסידרת ההרצאות האלה
השפעה קרדינאלית על מה שקורה כאן. אבל אנחנו צריכים
לשאול, לעורר מודעות לנושא ופתיחות אצל אנשים. כדי
שהדברים ישתנו, צריך להתחיל לעשות הרבה דברים קטנים
ופעילויות מכל סוג.

• אולי מישהו מהקוראים ירצה לבוא להרצאות.
איפה הן ייערכו?
ההרצאות יתקיימו אחת לשבועיים, בייזי רביעי, בשעה 6
בפקולטה למישפטים באוניברסיטת תל-אביב, חדר !.30

ביום השישי בערב שודרה בטלוויזיה כתבה, אשר ממנה
הבנתי כי תם עידן הסרטים הישראליים. מיקלט־המס,
שהיה מקובל עד עתה, יופסק ב 1-בדצמבר, ומשקיעים
ישראליים לא ירצו להשקיע עוד בסרטים. מייד טילפנתי
לבימאי־מפיק יעוד לבנון, ושאלתי אותו אם הוא כבר סגר
את העסק.
אני חושב שאת לא היחידה שלא הבנת את העניין. אף אחד
לא התכוון שמשקיעים לא ישקיעו יותר כסף בסרטים ישראליים.
העניין הוא שבמס־ההכגסה שמו לב שהמשקיע מרוויח פעמיים
מהעניין. פעם אחת בכן שחלק מההשקעה שלו מוכר לצורכי״מס,
ובפעם השניה בגלל האינפלציה הפראית שהיתה בארץ, בזמן
שהחליטו את ההחלטה לשנות את הסיכום.
בגלל זה החליט יאיר רבינוביץ ממס־הכנסה לשנות את
העניין, ולהעמיד את הפטור ממס לפי מועד ההשקעה.
כלומר, אם בן־אדם ישקיע את כספו בחודש אפריל, תוכר לו
ההשקעה לצורכי־מס, אם הוא ישקיע ביולי־אוגוסט, תוכר לו רק
מחצית ההשקעה לצורכי־מס, ואם ישקיע בפברואר־מרס, לא יוכר
לו מאומה.
סידור כזה אומנם יחסל את הענף.

• אז אם כך, מדוע לא סגרת את העסק כבר היום?
בגלל זה שמאז ההחלטה הזאת, שנעשתה בתקופה של
אינפלציה משתוללת, השתנו הדברים, ולכן כל העניין נטול־משמעות.

אם זה כל־כך פשוט, מדוע אתם לא מתארגנים
והולכים ביחד כדי לבטל את רוע הגזירה?
בסך־הכל יוצרי הקולנוע בארץ אינם מאורגנים. יש פה איגוד,
שם איגוד, אבל מלבד גביית מיסיס מחברים הס לא עושים הרבה.
כל האווירה בענף היא ״זה פגש את זה ואמר לו כך.״ אבל אנחנו,
שותפי דורון ערן ואני, נתקשר אל יאיר רבינוביץ כבר מחר
בבוקר ונסביר לו שהיום, בגלל זה שהאינפלציה ירדה פלאים,
כבר אין לו מה לחשוש מכך שהמשקיעים ירוויחו מהעניין. מאחר
שלא נעשה עדיין שום הליך פורמאלי, אני מאוד מקווה שהוא
יבין את העניין וישתכנע.

• האם מאז ששודרה הכתבה בטלוויזיה היו
משקיעים שחזרו בהם מהרצון להשקיע?
להיפך. רק אלינו טילפנו כמה משקיעים שאיתם היו לנו רק
סיכומים בעל־פה, וביקשו לזרז את ההשקעה והעשיה. הם רוצים
לתת את הכסף לפני שהחוק החדש ייכנס לתוקף.

• כלומר, אתה לא רואה את סוף העשיה בקולנוע
הישראלי.
קשה לי להגיד בביטחון, אבל גם קשה לי להאמין ששילטונות
מס־ההכנסה לא ישתכנעו שהמצב השתנה ואין צורך בחוק החדש
שעליו חשבו.

בשבוע שעבר ראה אור הלכסיקון לסיפרות ילדים.
הד״ר אוריאל אופק השקיע בשני הכרכים העבים 20
שנות איסוף ומחקר. כ 2000-ערכים כלולים בו, ביניהם
סופרי ילדים, סופרים שכתבו גם לילדים, מאיירים של
סיפרי-ילדים ועורכי מוספים לילדים.
שאלתי את אוריאל אופק למי מיועד הלכסיקון.
בהתחלה לא חשבתי על זה. אספתי את החומר למען עצמי.
אבל כשהספר ראה אור, אני חושב שהוא מיועד לכל אחד
שמתעניין בנושא: חוקרים, מורים, ספרנים, תלמידים והורים,
הרוצים לעודד את הקריאה אצל בניהם.

• מה הקריטריונים, שלפיהם הכנסת סופרים
ללכסיקון?
האתגר היה לכלול בספר כל מי שכתב עבור ילדים, בלי קשר
למי שנחשב טוב או רע בעיניי ובעיני אחרים, גם בסיפרות
העולמית וגם בסיפרות העברית. אם יש מישהו שלא נכנס בגלל
זה שלא ידעתי על קיומו, אשמח אם יודיעו לי ואכניס אותו
למהדורה הבאה.

• האם היו סופרים שסירבו להיכלל בלכסיקון?
היו שניים כאלה. סופרת אחת, שבשום אופן לא הסכימה
לגלות את שנת־הלידה שלה, ומאחר שכל האחרים מופיעים עם
ביוגרפיה מדוייקת, סירבתי לפשרה. והיה עוד איש, הידוע
כמתרגם הטרזנים לעברית, שסירב, כי לפי דעתו הוא בעל־מלאכה
ולא סופר.

• אתה מתכוון לגדליהו אמיתי, החותם בשם ג׳
בן־חנה?
את זה את אמרת.

• השקעת 20 שנה במחקר ובאיסוך החומר. מי
ישלם לך עבור העבודה הזאת?
ידעתי, ואני יודע, שלא אזכה לשכר חומרי שיכסה את העבודה
העצומה. שנתיים תמימות לא עשיתי דבר מלבד העבודה הזאת.
את השנתיים האלה אני חייב לאשתי בינה, שהבינה את הערך של
העבודה וויתרה על תרומתי לפרנסת המישפחה.

• סיפרות־הילדים נחשבה במשך שנים כבן־
החורג של הסיסרות. האם זה השתנה היום?
זה נכון שכך היה במשך שנים. ידוע שביאליק פעם אמר
לפרישמן :״אין לי מוזה עכשיו, אז אני כותב פירורים לילדים״.
הדברים השתנו היום, ואני מרשה לעצמי להתפאר שגם לי יש
חלק בכך. היום מודים שצריך להתייחס ברצינות מי׳ ,־מ
לסיפרות הילדים, גם בגלל העובדה שהיא טובה וגם נ
העובדה שבהרבה מיקרים היא מעצבת את נפישו של הילד.

ידדאלד׳שמי

שידור
צר־ש
נחמד, לא הוגן
• למאיר שלו על דברים משעשעים ומאלפים
בתוכניתו החדשה כתוב בעיתון, שבה
מתח ביקורת ברוכה על עיתונים.
אולם התוכנית מעוררת שאלות חמורות
מאוד. שלו מתח ביקורת קטלנית על עיתונים
ועיתונאים. קול אלמוני קרא את הקטעים המצוטטים,
בנימה עבה של לעג תהומי. סארקאזם
ואירתיה.
כך כותבים העיתונאים גם זה על זה, ועל
הטלוויזיה. אולם יש הבדל.
בין העיתונים יש התחרות, ועיתון אחד יכול
להשיב על התקפות השני. אפשר למחות על
התקפה בלתי־צודקת במיכתב למערכת. יש
עורך האחראי לתוכן העיתון. המותקף אינו חסר־ישע.
ואילו
הטלוויזיה היא מונופול ממלכתי. אין
לה מתחרה. מיספר הצופים בה עולה לאין־שיעור
על מיספר הקוראים של עיתון כלשהו.
בטלוויזיה אין זכר לעורך. בתוכנית של שלו אין
מאפשרים למותקף להשיב. שום תגובה אינה
מתבקשת ואינה משוררת. בטלוויזיה, כמו ברדיו,
אין מדור־תגובות — דבר שהוא שערוריה
כשלעצמה.
משמע: המותקף הוא חסר כל ישע. בתנאים
כאלה, קל לשלו להיות גיבור.

(שבת, רשת ב׳ 12 בצהריים) שבה הוא הצליח,
ביחד עם יוסי בנאי, לתאר בצורה מרתקת את
תקופת ג׳ורג׳ בראסאנס אצל בנאי, בסוף שנות
ה״ .60 בנאי הוא מרואיין נינוח ואינטליגנטי,
סיפר סיפורים מאחורי־הקלעים על אותה
תוכנית, אין אהבות שמחות; גילה מה הוא
חושב על בנו יובל ולהקתו משינה, בלי לפגוע•,
ועל זמרים וזמרות אחרים, השבים פיתאום
למקורות.

בתוככי הרשות
פורח לחופש נורד
אחרי שנה וחצי של עבודה מאומצת יצא ביום
ראשון השבוע המנכ״ל אורי מורת, לשבועיים
של מנוחה בארצות־הברית.
פורת ינצל את הזמן גם לעבודה. הוא ייפגש

בנאי כ 1ד 1זהב
• לאהוד מנור ולתוכניתו הכל זהב

החוטוחת -
מידע אנונימי
מאז החליטה הנהלת רשות־השידור על
טיפול מקיף בתופעת החלטורות של עובדי־הרשות
וכפי שפורסם לראשונה במדור
שידור, העולם הזה 3.11ג) .מוצף בית־כלל
במידע אנונימי על עובדי הרשות, העושים
חלטורות בהיחבא.
הרכילות היא נם על בעלי־תפקידים זוטרים
ברשות. אבל מעניין המידע שהגיע על
חלטורות חשאיות של כתב בכיר במחלקת-
החדשות. הנראה לעיתים קרובות על המרקע.
אם המידע נכון. לא ברור איך מצליח
האיש למצוא זמן לעבודה כלשהי ברשות.

הודאתו הכנה של ניסיס מישעל בכך שהיה חברו הטוב של איש־זזעסקים מיכאל(.מיקי״)
אלביז, ולמרות זאת לא נתן לו ״שוחד־מם לא הרגיעה את רוחו הנסערת של השר יצחק מודעי.
שר־האוצר חשד במשך זמן רב שלא במיקרה ניתנו דקות־מסך יקרות לקבוצתו של אברהם
(״אברש׳ה״) שריר, על חשבת הקבוצה שלו. שנערכו למאבקי־כוחות ביניהם בעבר. לדעת מודעי.
גם אם מישעל לא נתן לאלבין סיקור טלוויזיוני, יש חשש שלקישרי אלבין־מישעל היתה השפעה
מצטברת על דרך סיקור האירועים במיפלגה הליברלית.
בלישכת מודעי היתה כוונה להפעיל, לצורך בירור יסודי של הסוגיה, את הפירסוסאי דויד
אדמון, חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור ומודעי. הרעיון היה לדרוש מהנהלת רשות־השידור
בדיקה יסודית בארכיון, כדי לבדוק איך טיפלה הטלוויזיה כליברלים 42? .
מודעי עדיין מחפש את הגורם שהביא את כתב הטלוויזיה דן סממו! לחות, לפני ארבע שנים,
שמודעי נחשד בקבלת עמלות־נפט כשר־אנרגיה, על־פי שאילתא של ח״נדהעבודה ודאז< יהודה
חשאי. החשד שייתכן כי המקור לידיעה של סממה היה בקבוצה מתחרה במיפלגד״ קינן בו זמן

עתה הוא התעורר, אך לבסוף נרגע. הסיבה: מי שנותרו בסיעת מודעי החליטו שלא לעורר עתה
שוב עניין בנושא אלבין ושריר. הם מברכים על השקט בתוך המיפלגה, אחרי קרבות מרים
בחודשים האחרונים, ועל כך שכל הצדדים במיפלגה מכירים בהנהגתו של מודעי.
את החשבונות הם משאירים לסיבוב הבא.
שפירא ופרוש ושמואל הלפרט, ח״כ האגורה
לשעבר.
הצעת החוק. של גולדשטיין ורייסר היא
הצעת־החוק הפרטית השניה בגודלה מאז שקמה
הכנסת. הגדולה ביותר היתה של הפרופסור הנס
קלינגהופר, מהליברלים, שהגיש הצעת־חוק
פרטית מקפת על זכויות־האזרח.
הצעת הערוץ השני היא תוצאה של ועדה
משותפת של ועדות החינוך והכספים, שבראשה
עומד גולדשטיין. על־פי הצעה זו יפעילו את
הערוץ השני כל מי שיתמודד במיכרזים,

.מלוך דירות
• לכתב כלבוטק בני עורי, על החשיפה
המזעזעת בתוכנית האחתנה — מלון־דירות
מוזנח לזקנים ברחוב טרומפלדור 40 בתל־אביב.
מערכת כלבוטק הצליחה להציג, בכמה דקות־מסך,
את פשיטת־הרגל של מערכת הרווחה
הסוציאלית־העירונית והממלכתית — הנוהגת
כך בזקנים מוכי־גורל. ואם קיווה מישהו שמשהו
ישתנה למחרת: המקום עדיין עומד על תילו,
מלא בקשישים אומללים שאינם מסוגלים עוד
לעזור לעצמם. בעיריית תל־אביב מסבירים
שאילו היה ראש העיריה, שלמה (״צ׳יץ׳״< להט,
בארץ, היו עושים משהו בנדון. הוא שוהה בחו״ל
(אלא מה) ,ומלישכתו מבטיחים שסיור דחוף
במלון כבר נרשם בלוודהעבודה שלו.

מודעי לא יטפל במישעל

שלה, אחרי קרב ממושך, התעוררה מייד
לפעולה. היא פתחה קו פתוח ודיווחה ישירות
מהשטח על ההתפתחויות, במיבזקים וביומנים
קצרים.
לגל״ץ שמור הסקופ על ההתנצלות הראשונה
של שרון. הכתבת אילנה דיין הצליחה להביא,
בשידור חי, בלעדי, את דיברי שרון, מלישכת
שר־החוץ. לעומת זאת הפתיע שימעון שיפר
מקול ישראל את עמיתיו בגל״ץ כאשר פתח את
מהרורות־החדשות ביום הרביעי, בשעה 7בערב,
בידיעה שפרס הודיע על פיטוריו של שרון
מהממשלה. הסיבה שגל״ץ החמיצה את הסקופ
המדומה היא שבדיוק באותה שעה עברה ניידת־השידור
שלה במישרד־החוץ ללישכת ראש־הממשלה,
ולא הספיקה להתמקם. בדיעבד
התברר שפרס רק הודיע על כוונתו, אך לא מסר
את מיכתב־הפיטורין לשרון.

דרום־דבגזן -יוק!
מבקר שלו
במעמד צד אחד
עם ראשי רשתות־ענק מעבר לאוקיינוס, ויצפה
בתוכניות־הטלוויזיה החדשות בארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות. יתכן שהשבועיים לא ינוצלו
רק לעבודה, ושבעיקבותיה תבוא אמריקניזציה
נוספת של המסך הקטן הישראלי. יציאתו של
פורת לחו״ל מעידה על רגיעה רבה ברשות.
בעבר לא העז פורת לצאת, ולוא למנוחה של יום.

שפירא תמר בערוץ השני
בשבוע הבא, או לכל המאוחר בעוד שבועיים,
תמשיך מליאת״הכנסת לדון בקריאה הראשונה
בהצעת־החוק הפרטית של חכ״י הליכוד פינחס
(״פיני״) גולדשטיין ומיכה רייסר על הקמת ערוץ
שני, מיסחרי.
בשבוע שעבר הופסק הדיון אחרי שאנשי
אגודת־ישראל, אברהם שפירא ומנחם פרוש,
נזעקו לאולם ודרשו להפסיק את הדיון. שפירא
כתב פתק לגולדשטיין, וזה הציע להפסיק לדון.
עתה נראה, על־פי עדות ממקור ראשון, שהזמן
נוצל לדיונים מתישים עם אנשי האגודה. והנושא
ישוב למליאה.
מסתבר ששפירא תמך בהקמת ערוץ שני.
בימי ממשלת מנחם בגין הוא הסכים לערוץ
נוסף, תמורת הסכמת הקואליציה לתיקון
המחמיר בהצעת החוק ״מיהו יהודי״ .ב־,1983
כשהועלתה הצעת־החוק להקמת ערוץ שני
בדיון טרומי(הקודם לקריאה הראשונה) תמכו בו

כתבת דיין
התנצלות בשידור ישיר
בקבוצות, כולל העיתונות הכתובה. הם יתחלקו
ביניהם בימי״שידור. כך גם לגבי מחלקת
החדשות, שתתחלק בין הזוכים במיכרז.
הצעת־החוק אינה עוסקת בטלוויזיה בכבלים,
ולא בתחנות־רדיו נוספות. גולדשטיין מקווה
שהממשלה כבר תגיש הצעת־חוק על שני
נושאים אלה.

מאחורי המיקרופון
המירוץ אחרי ההתגצלות
המשברון־זוטא הממשלתי סביב דרישת
שימעון פרס שהשר אריאל שרון יתנצל לפניו,
החזירה את גלי־צה״ל לימיה־הטובים. התחנה,
שהרמטכ״ל משה לוי קיצץ במחלקת החדשות

הכתבים הצבאיים .,שערכו השבוע סיור
בצפון־הארץ, לא יכלוי לבקר בעבר השני של
הגבול. מזה זמן מסרב דובר־צה״ל לאפשר
לעיתונאים ישראליים לחצות אותו, ולבקר הן
את כוחות צד״ל, הן את הגורמים הישראליים
הנמצאים סמוך לגבול.
בפגישה עם אלוף פיקוד־הצפון, אורי אור,
זעמו הצבאיים על מצב מתמשך-זה. כתבי הצפון
כבר מצאו לכך פיתרון. הם הפכו את דובר־יוניפיל,
טימור גוקסל לאיש־הקשר הצמוד
שלהם מעבר־לגבול. תוצאות הקשר עימו
מספקות מאוד.

מאחורי המירקע
הסזף -אין סוף!
איש הקולנוע שאול דישי כבר זכה בתואר
״בימאי הסרט הקצר ביותר המדובר ביותר״ .מאז
סיים, לפני יותר משנתיים, לצלם ולערוך את
סירטו הסוף — סרט שאינו, בלשון־המעטה,
פאר היצירה הקולנועית הישראלית, וגם לא
פאר־היצירה של דישי, מצליח הקולנוען
האגרסיבי להחדיר את הסרט לכל פינה על־פני
כדור־הארץ.
בשבוע הבא יהיה דישי הרחק מכאן,
בפסטיבל־הסרטים הבינלאומי השני בריו־דה־ז׳נרו,
על חשבון המארחים, כולל הטיסה. הוא
הוזמן לשם שנית עם הסוף. אבל באותו זמן,
בתוכנית־הקולנוע סיפורי בדים בטלוויזיה,
יוקרן קטע קצר מהסרט הקצר.

אתה רוצה לאבד חבר?
בק שממנואתה־

זה כבר קו אחר.
דגם1 ^ 1) :
טריגון/עיצוב קירר

העולם הזה 2516

אם עוד
דא ידעתם -
הם שולטים
גם באמריקה

המטומטם כבר שנים אני יודעת שבמרכז המיסחרי
בכפר־שמריהו נמצא האיטליז הכי־יפה בארץ.
האיטליז של הכט הוא שם דבר באיזור תל־אביב.
יפה, מהודר, נקי, שרות יוצא מהכלל,
וכמובן, בשר משובח. בקיצור, קניה בהכט היא
כמו נסיעה קצרה לחו״ל.
אלא שבן־אדם אינטליגנטי כמוני מייד
מבין שמקום כל־כך מהודר, הממוקם בכפר־שמריהו,
הוא לא בדיוק בשביל התקציב של
שכירה ממרכז תל־אביב. מאז שהחלטתי את
זה, נוצרת החלוקה בראש שלי: עשירים קונים
בהפט ואני קונה בשוק״הכרמל, או באחת
החנויות הבינוניות (מכל הבחינות) ברחוב בן־
יהודה והסביבה.
כל זה עד שלפני כחודשיים החליטו
האנשים מהכט לעשות לעצמם יחסי־ציבור,
וזימנו מסיבת־עיתונאיות, שבה הראו את הבשר
והסבירו שהמחירים הם סבירים ביותר.
שמעתי, ראיתי וחזרתי הביתה כדי להמשיך
ולקנות במקום המתאים לי ולתקציבי. המשכתי
לקנות, המשכת* לשלם, וכמובן לא שאלתי
כמה עולה מה. כי אין לי מושג במחירים.
עד שבשבוע שעבר התחשק לי לקנות חתיכת
בשר שנקראת ״פאלש פילה״ .שאלתי את
המוכר במיני־מרקט בפינת הרחובות בוגרשוב
וחובבי־ציון כמה עולה הבשר והוא אמר שקילו
אחד עולה -21 אלף שקל. נראה לי מוגזם
והחלטתי לא לקנות, ובמקום זה להיות פעם
אחת עקרת־בית מסודרת ולעשות השוואת־מחירים
בין החנויות. במשך שלושה ימים
הסתובבתי, והנה תוצאות מחקרי:

לפני כמה שנים כתב ישראל וייסלר, הוא הסופר פוצ׳ו, את הספר
חבורת מתושלח. הספר ראה אור בארץ, נמכר, זכה בפרס וכמעט נשכח
לטובת הספרים החדשים שפוצ׳ו כתב מאז.
והנה, לפני כשנה קיבל פוצ׳ו מיכתב מגברת בשם נלי סגל, שהיא
ישראלית לשעבר הגרה היום בארצות־הברית. הגברת סגל קראה את
חבורת מתושלח, אהבה מאוד את הספר והחליטה לתרגם אותו לאנגלית,
כדי שגם ילדי האמריקאים יהנו. פוצ׳ו אישר את התרגום, הספר ראה אור
בהוצאת־ספרים אמריקאית והתחיל להימכר לאט־לאט לגויים.
ואז, יום אחד, הגיע להוצאה האמריקאית מפיץ־ספרים הקשור ליהדות
הדתית באמריקה. הוא חיפש בין הספרים מה כדאי לו לקנות בשביל ילדי
היהודים הדתיים, ועל כריכת חבורת מתושלח הוא גילה ציור של איש
עם זקן ארור. מייד הבין המפיץ שכאן מדובר על יהודים טובים, ואפילו
שמו של הסופר, ישראל וייסלר, הוכיח לו שזה בדיוק הספר שהוא ר$ה.
מייד הזמין המפיץ אלפיים ספר, לקח עותק אחד בשביל בנו והלך הביתה
שמח וטוב לב. הוא היה מבסוט, הוצאת־הספרים היתה מבסוטה ואפילו
פוצ׳ו היה מבסוט, שהוא הצליח למכור אלפיים ספר לאמריקאים.
אבל כאן התפקשש הכל. בנו של המפיץ לקח את הספר בידו וקרא
אותו בנשימה אחת עד הסוף. אז הוא הגיע לאבא שלו ואמר לו :״תשמע,
זה יופי של ספר, רק יש בעיה אחת, מאוד־מאוד רצינית. בספר כתוב
שהבלש נסע במכונית שלו בשבת!״
המפיץ ההמום נסע ביום השני בבוקר להוצאת־הספרים וביטל את
ההזמנה. הוא לא יכול להרשות לעצמו לתת לילדים יהודים לקרוא ספר
שבו נוסעים בשבת.
זהו. אם חשבתם שאנחנו סובלים מהדתיים רק בארץ, חייתם בטעות,
רבותיי. בכל אשר נלכה, יילכו הם בעיקבותינו.

מרק־דגים מלפותי
שלמה הובר היה עד לפני כשנה הטבח של
מטוס המישפחה המלכותית ההולנדית. מה זאת
אומרת? זאת אומרת שבכל פעם שאחד מבני־מישפחת
המלוכה, או כולם ביחד, טסו לאיזה
מקום, במטוסם הפרטי, היה שלמה הובר מבשל
להם מטעמי־מלכות.
מרק־הדגים, המופיע כאן, יכול להיאכל גם
במיטבח פורמייקה ישראלי, ולא רק במטוס.

2כוסות יין לבן יבש
50 גרם חמאה
2כפות־קמח
גביע שמנת מתוקה (לא מוקצפת!)
עכשיו מתחילים לעבוד. שמים בסיר גדול
את הדגים, הירקות, התבלינים, המים. מביאים
לרתיחה, מסירים את הקצף שנוצר, מוסיפים
את אבקת־המרק ואת היין, מקטינים את האש

הנה מה שצריך להיות בבית לפני שמחליטים
לאכול כמו מלכים:
קילו של שאריות רגים, כולל 2ראשי דג,
חתיכת פילה, חתיכת פרירה, לוקוס ומה שיש
ליטר והצי מים
ירקות למרק (סלרי. גזר, בצל)
תבלינים — עלי־דפנה, פילפל אנגלי,
אבקת־מרק בשר או עוף, או פרווה, שמיר

ומבשלים כ־ 20 דקות. אם מבשלים יותר מ־20
דקות, הופכות עצמות הדגים מרות.
מורידים מהאש ושולפים מהמרק את כל
התוכן. שמים בצד. בסיר גדול ונקי שמים את
חתיכת החמאה, וכשהיא נמסה מוסיפים לה את
2כפות־הקמח. בוחשים מהר־מהר ומייד מוזגים
על הרביכה שנוצרה את מרק־הדגים הצח.
פותחים את גביע השמנת המתוקה ושופכים גם
סוג הבשר
בשר טחון
פאלש פילה
גולש

הכט
9,000
12,780
12,600

סופרסל
בן־יהודה
12,200
16,500

פינת בן־יהודה
אני יודעת שמגיע לי עונש על רשלנות
כמעט פושעת. לפני שבועיים כתבתי, בעוונותיי,
פרופיל במקום צדודית, מיונז במקום
מיונית, אנשובי במקום עפיין ופטפון במקום
מקול.
אם זה יקרה לי עוד פעם, אני מבטיחה
להביא את ההורים.

אותו לתוך המרק. מוס־פ־ם שמיר קצוץ והמרק
מוכן.
במן ההגשה שמים לכל אחד כמה חתיכות
דג(ששלפנו קורם מתוך המרק) ועליהן מוזגים
את המרק החם.
זה נכון שאחרי הכנת המרק הזה הכיור
מתמלא בסירים מלוכלכים, אבל לא נראה לי
שזה הדאיג במיוחד את מלכת־הולנד. אז למה
שזה ידאיג אותנו?
אגב, אני זוכרת שלשמיר קוראים בעברית
שבת, אבל פחחתי שאתם שכחתם.

שוק־הכרמל
אטליז בובי
12,000
14,000
13,000

מיני מרקט
בוגרשוב

21,000
18,000

וכך הלאה וכך הלאה. מלבד כבד־בקר.
שבהכט היה הכי־יקר, כל השאר הכי־זול
אצלם (כולל שוק הכרמל).
אני לא יודעת איך אתם תגיבו אתרי קריאת
הטבלה. אני רותחת מכעס כבר שבוע. בזמן
שהעשירים מהרצליה־פיתוח ומכפר־שמריהו
קנו בשר זול בחנות סוג א־א, אני קניתי בשר
יקר בחנויות מסוג ג׳ ,ד׳ ו־ה׳ ,וחשבתי שאני
חכמה גדולה.
זו לא פירסומת להכט. זה שרות לצרכנים
מטומטמים כמוני.

איו ניצלתי

ההחלטה הכי־חשובה בחיי היתה ההחלטה
לא להיות.אשה מודרנית, לא להתחשב בחוקים
של שיחרור־האשה, לא לשרוף חזיות, לא
ללמוד מכונאות־רכב, לא להישאר רווקה עד
גיל ,50 לא לזלזל בגברים ולא ללכת אחרי
צו־האופנה.
בגלל כל. הדברים האלה, הרגליים הפרטיות
שלי ייראו החורף יפות וארוכות בצבע טיבעי.
ולא כמו התועבה הזאת בצילום, שזה מה
שהולך היום בשוק, ומי שרוצה להיראות
מודרנית ומתקדמת צריכה אותם.

איך מגרשים עצמת, מחע שותק הברה
של מלכת־היבשת 1אין־ השן־ משורר לאגדה
אחר שנולדו מ שלוש בנות משמש ושים שונו ת

7#7ס 77ס 0

| מאהב

במסיבה לכבוד הצגת הבכורה של
המחזה פן, אפשר היה לראות כיצד אדם
בשר־ודם הופך לאגדה מצוטטת ומרד
כלת. המסיבה נערכה במרתף העליון
־של בית־ליסין ,־שהמחזה הופק על ידו.
למסיבה באו, כמובן, השחקנים ר
אנשי־ההפקה. ותיקים. שהכירו את
אלכסנדר פן, כמו אברשה זק
והמשורר יעקב אורלנד, באו גם הם.
כוכבות־הערב היו שלוש בנותיו של
המשורר, זרובבלה ששונקין, פי־

נילגה אייזנשרייבר־פן ואילנה
רובינא. לשרותם של אותם שאינם

מצויים ברזי־הרכילות על המשורר ה־מנוח,
יש לציין ששלוש הבנות נולדו
לשלוש נשים שונות.
הכיבוד כלל פירות יבשים וגבינות
לחות, היה גס יין, שאומרים כי היה
חביב מאוד על המשורר הקומוניסט.
כולם דיברו על פן בגעגועים.
בעמוד האמצעי של התוכנית ה־מגונדרת
שהכינו לכבוד ההצגה אפשר
היה לראות תמונה שבה צולם המשורר
החולה בשנת ,1970 שנתיים לפני
מותו, בהברת רעייתו רחל.
באותה התמונה נראה המשורר כישיש
חולה ומיואש. במסיבה לכבוד
הצגת־הבכורה אף אחד לא הזכיר את
מחלתו או את בדידותו של פן.
המשורר יעקב אורלנר סיפר אנק־דוטה
מחברותו עם פן. לילה אחד לפני
יותר מחמישים שנה טיילו השניים בירושלים.
חנה רובינא, אהובתו של
פן. היתה אז בבית־החולים. שני המשו־ררים
ישבו בנקניקיית גולדשטיין
המפורסמת, אכלו נקניקיות ושתו יין.
יחד איתם ישב לשולחן אדון בשם
בייסקי, שהתהדר בכובע של קברניט
ובאקדח ענקי. אחרי שעל השולחן
נערמו בקבוקי יין ריקים רבים מספור,
שלף לפתע בייסקי השתוי את אקדחו
הטעון וכיוון אותו אל אורלנד. פן.
מהיר כברק, תפס את האקדח השלוף

\ 1 1 1 1 0ך ל |? 1בתו של המשורר המנוח אלכסנדר פן, לחצה את
| - 1 1111 / 1 8/ידו של השחקן גיל אלון, המגלם את דמותו של
אביה. אלון אופר וסורק כך שדמה מאוד למשורר ששמו יצא לפניו.
והוציא את הכדורים. זה היה אחרי
חמישה בקבוקי יין ששתה המשורר.
״הוא תמיד שתה המון, אבל אף פעם

לא איבד את השליטה על עצמו,״ נזכר
אורלנד ,״אם הוא היה משתכר באמת,
אני לא הייתי פה היום״.

ל׳ גיונסוו

כדורסלן מכבי תל״אביב ששבר את ידו בשבוע שעבר,
נגד מכבי חיפה, זכה לחתימתה של גורית
מיזרחי היפה על הגבס שעל ידו. החתימה הצטרפה לעשרות אשר על הגבס*

המיזרח לג

נורית מיזרחי היתה תלמידת״תיג
השרון, עד ליום שבו זכתה בתחרות היוקרח
לכבוד הזכיה ערכה לה אמה, הילדה, מסים
רכת.
היה שם הצירוף הכמעט הכרחי של רז

1\ 1ךיך 1ךןן 111 בתו השלישית של פו, מהרומאן שהיה לו עם
1ך י | ךיךיך* 1דןןןןןןן 1 1ל המשוררת, היא בתו של אלכסנדר
1111111! 11 # 1 ^ 1 11 פן מנישואיו לבלה פן (מימין י 1\ 1 11 1 11 ! /חנה רובינא, הרימה אצבע כששמעה שיר
משל אביה ׳.מימין (מרכיבה מישקפיים) :סוכנת״השחקנים לביאה הון.
זרובבלה תירגמה את שירו של אביה נערת הפונדק המושמע בהצגה.

1 11ס ן הדוגמנית הישראלית
| 1 1מיפאן, הציגה בגאווה
שמו גרג לארסון, שבדי בן ,26 העוסק מ

!י 1ןךן 1ן ך * ן ט 1ך ן בימאי הווידיאו הצטלם
11111/1 . 1111 141 בפוזה עליזה עם ידידתו
3דניאלה הורביץ, העוסקת בעיצוב״אופנה. גם משה

מיס אסיה (משמאל) בת ה־ ,17 קיבלה במתנה
11ד י
1 1 1 1 / 1 11 פרווה יקרת־עיד. מיזרחי ופרוותה זכו לחיבוק
שופע מבת כיתתה של נורית, שלי נחושתן, שגם לה אין מה להתבייש בצורתה
ואוסף מצחקק ומעריץ של בנות כיתתה של מיזרחי, שהביטו
בעיניים נוצצות בכל החשובים והמפורסמים. חברותיה של המלכה
הביאו עשר עוגות־קרם ארוכות, שסודרו על השולחן ויצרו
.ביישנית מרמת את המלה ״נורית״ .כל המוזמנים שתו כדת, והכדורסל! קוין
( של מיס־אסיה. מק־גי חיסל בחמש דקות קערה מהבילה של ספגטי ריחניים עם
יום־טוב משח הוא דמות ידועה
נליזה בפאב המע־ רוטב־עגבניות.
בחוץ, הרחק מכל המהומה, ישב בחור ביישן וצעיר. זה קובי 1למדי בין אותם הנוהגים להסתובב
לניות וכדורסלנים, מצליח בן ה־ 19 מרמת־השרון, החבר הצמוד של מיס־אסיה.
באולפני הרצליה. בימאי־הווידאו, החייכני
תמיד, אחראי למשל לתש]
דירי־השרות על אמנות הדפוס (בכיכובה
של עופרה חזה< ולתשדירי־
] השרות על סנדלי־דנוור (בכיכובו של

וגם הורביץ חגגו במסיבה את יום־הולדתם ה־-.32 הם
מכירים זה את זה שלושים שנה. באמצע המסיבה
יצאו השניים לשאוף אוויר צח בחוץ כדי להתפכח.
אבירי הוויריאו

יזרחי

] גדי יגיל).

:וחזרה לא-מכבר
זת חברה החדש.
י פעם בדוגמנות.

בסיורה בארץ השמש העולה הרוויחה חן כמה עשרות אלפי ן
דולארים. נאווה היא אחותה של הדוגמנית שרי חן. היא ן
סיפרה כי אחד המעדנים שאכלה ביפאן היה נחש״ים. ן

השבוע ערכו משה וידידתו, מעצבת
האופנה דניאלה הורביץ, את יום
ההולדת ה־ 32 שלהם במועדון שירוקו
בדרום תל־אביב. בקומה התחתונה של
המועדון ציפה למוזמנים סיר ענק, מלא
בפונץ׳ ריחני — סגולה בדוקה אצל
עורכי מסיבות לגירוש העצבות. בקומה
העליונה אפשר היה לראות את
השמנת של אולפני הרצליה.
שלמה פז, סמנכ״ל האולפנים,
רקד דיסקו סוחף במעגל יחד עם יגאל
שילון, בימאי הווידאו של האולפנים
ואשתו זהבה. שיאן עישן, כהרגלו,
סיגר ענק, ונראה מרוצה מהחיים.
בקרוב הוא יהיה אבא בפעם הרביעית.
לידם רקדה כוכבת עד פופ ענת
דולב, שבאה עם ידיד הלומד הנדסה
באוניברסיטת תל־אביב. דולב היפה
אינה מן הבטלניות — בהפסקות בין
צילומי הטלוויזיה היא מספיקה ללמוד
בפקולטה למישפטים של האוניבר־סיטה.

1 * 11 1ןןי | 1בימאי הכית של אולפני הרצליה רקד עם אשתו
111 /זהבה ׳,הנמצאת בחודש החמישי להריונה, ועם
חתן המסיבה. הילד שיוולד יהיה ילדו הרביעי של הבימאי גדל״הגוף.

!מיכאל רותם

חדש ״.הוא אומר .״בא לי שם חדש״.
למה דווקא קידר? ״סתם.״ הוא אומר,
״בשביל להחליף אותו פעם בשם
אחר ״.אחיו הצעיר, אלון אבוטבול, הוא
שחקן־קולנוע, שהצליח יפה בשנה

עצמי. ילד עם המון גאווה ואישיות
עצמית. הייתי ילד חושני. בגיל ארבע
דחפתי יד מתחת לשימלה של חברה
של אמי. ילד חם. לא ידעו איד לאכול

הבדידות והחיפושים הביאו את אבי קידר
לישיבת ״אוו שמח׳ בירושלים. אז היה בן 7ן.
אחדי שנה וחצי החליט שהוא ״חייב לעוף משם׳׳

ירוצה״ £

על כל דבר שנאמר לו.

המתרחצים בשפת־הים
^ מוני הב
:יב לא האמינו למראה
\ 1בתל־אביב
עיניהם. מה שראו היה כמו קטע מסרט
מטורף: גבר צעיר, לבוש בבוקר קיץ
לוהט כאברר־ישיבה — מיכנסים
שחורים ארוכים. חולצה לבנה. ציצית.
מעיל שתור וכובע — יצא מתחת
לסוכת המציל, והחל מטייל לאורף
החוף, כשרוי בתוך חלום, מנותק מן
העולם.
שנה וחצי קודם לכן, כאשר הגיע
לישיבת אור שמח בירושלים. הוא
נראה אחרת: חולצת טריקו, מיכנסי
ג׳ינס קרועים, שיער ארוך ופרוע, אוזן
מנוקבת. מקושטת בעגיל גדול בצורת
כפית קוקאין, תרמיל מרופט על הגב
וגיטארה ביד.
אבי קירר. אז נער בודד ומתלבט בן
.17 אמר ״באתי ללמוד תורה״.
והתקבל בחמימות רבה. תון־ ימים
אחדים השתלב בסביבתו החדשה.
הרגיש שמצא את מה שחיפש. נראה
היה לו שהוא יישאר שם לנצח.
הנצח. במיקרה שלו, נמשך בדיוק
18 חודשים. קירר, כיום בן .25 שהקן
כתחילת הדרך. יפה־תואר, לזה1.78 ,
מטר גובה. שוב בחולצת טריקו, ג׳ינס
משופשף, שיער •מתולתל. שלא פגש

מיספריים כבר הרבה זמן, מינוס
העגיל. צעיר חילוני. עדיין מחפש.
אבל בכיוונים אחרים. מהתקופה ההיא
השאיר לו למזכרת רק את הציצית
וכמה סיפרי־תורה. עכשיו הוא מתעניין
בעיקר בקריירה שלו. ובשירים,
בסיפורים ובתסריטים שהוא כותב. הוא
כתב גם מחזה אחד. על חוזרים־
בת־טובה. בשם האמת, כל האמת וכל
השאר.
״כיום. במבט לאחור. אני מבין
שהגעתי לישיבה בגלל בדידות,״ הוא
אומר .״תמיד הייתי טיפוס מחפש,
תמיד עם איזו בעיה תורנית. פיתאום
מצאתי קבוצת אנשים שהם אני.
שיכולתי להתחבר איתם. סוף־סוף
הבינו אותי. החריגות שלי פחתה. לפני
כן לא האמנתי באלוהים. אבל יום אחד
הייתי עם המגפיים בתור הבוץ.״

ילד חושני
בגיל ארבע
בי נולד בחיפה וגדל בקריית
\ נ אתא. אמו נולדה במצריים ואביו
הוא דור חמישי בארץ. ממוצא אלג׳ירי.
את שם־המישפחה המקורי. אבוטבול.
שינה לפני שנים אחדות .״הרגשתי

חילוני לגמרי

אבי קידר בבילוי על שפת״היס, בחברת
ידידה. התכונות שהוא מחפש באשה: יופי,
אינטליגנציה, חושניות, מציאותיות, הרבה כוח ו,.איזה יחוד בנשמה״.
האחרונה. בסרטים הפנימיה ויתומי
הסערה (שעדיין לא הוקרן) הוא
שיחק בתפקידים בולטים, ובאחרונה
הוא כיכב בסרט ישראלי חדש. בימים
אלה נפגשים שני האחים על הסט של
הקרב על הוועד, סירטה החדש של
שלישיית הגשש החיוור. הם משחקים
שם את ״האחים פדיחה״ .באחת
הסצינות הם מתחפשים לרוסים. לגבי
אלון זו רק סתם תחפושת.

סיפר אבי קידר:
הייתי ילד־רחוב. ילד רע. בלג־ניסט.
עד שגמרתי את כיתה ח׳ .זרקו
אותי מבמה בהי־ספר. קראו לי ״אדון
לא רוצה״ .הייתי טרוריסט אמיתי.

אותי. הייתי הלוזר, כמו קין. אחי היה
הבל, הילד האהוב שקל להסתדר איתו.
הווינר.
בגיל שלוש עברתי חוויה טראומתית
— הוריי נסעו לחודשיים לחדל
והשאירו אותי אצל הסבתא. כשחזרו,
הייתי דבוק כל הזמן לאמי, והאמת היא
שאני דבוק. קשור אליה, עד היום.
פעם התחבאתי מתחת למיטה,
והביאו מישטרה לחפש אותי. הרבה
פעמים ברחתי מהבית. היו תקופות
שבניתי לי בית משמיכות. מתחת
לעמודי־הבית, וגרתי שם. כשאני גונב
אוכל מהמכולת. אבא •טלי היה אומר
— רק תגיד מה אתה רוצה. אבל לא

ידעתי מה אני רוצה, ידעתי רק שזה
לא מה שהם רוצים לתת לי.
בגיל 15 נסעתי לשבוע לנואייבה
ונשארתי חצי שנה. ההורים לא ידעו
בדיוק איפה אני. היינו כמה הבר׳ה, בלי
כסף, אכלנו שאריות שאנשים השאירו
על הצלחות במיסעדה. לפעמים קניתי
בקבוקי יין באילת, ומכרתי אותם על
החוף. עישנו חשיש, היינו זרוקים
לגמרי.
הייתי שנה בפנימיה בכדורי. אבל
זרקו אותי בגלל זה שעליתי עם עוד

שני חבר׳ה על הגג. לתפוס יונים. כמה
רעפים נשברו, ונפלנו ישר לתוך דירת
המנהל. רק אותי זרקו. כי הייתי על־תנאי.
אחר־כך
הייתי חצי שנה בקיבוץ
בית־השיטה. היתה לי שם אהבה גדולה
עם ג׳ין׳ ,מתנדבת מאנגליה, נוצריה.
הייתי בן 17 והיא בת .24 יום אחד
החליטו לסלק אותי, כי הייתי מטורף
בעיניהם, רדיקאלי מדי. פחחו שאש־פיע
לרעה על הנוער במשק. שבוע
התחבאתי בחדר של ג׳ין, והיא הביאה
לי אוכל. אחר־כן נמאס לי, וירדנו
שנינו יחד לשבוע של כיף בנואייבה.
לישיבה הגעתי במיקרה. עמדתי
עם תרמיל על הגב בצומת המיפרץ,
אחרי השבוע בנואייבה. לא ידעתי לאן
ללכת. בא אוטובוס, עצר בתחנה,
עליתי. הנהג שאל ״לאן אתה צריך?״
ואני עניתי ״לאן אתה נוסע?״ ככה
הגעתי לצפת. כשירדתי מהאוטובוס,
פגשתי דתי אחד. התחלנו לדבר. צורת
החשיבה שלו הלהיבה אותי. בסוף הוא
אמר שכדאי לי לנסוע לישיבת אש
התורה בירושלים.
הגעתי לתחנה המרכזית בירושלים,
לא זכרתי את שם הישיבה, ושאלתי
אנשים איפה לומדים תורה. הגעתי
לאור שמח. אחר־כך חשבתי שיותר
טוב היה אילו הייתי מגיע לאש
התורה, כי שם יש חסידים, ואילו
באור שמח — המתנגדים לחסידות.
היתה לי הרגשה של הרפתקה.
קיבלו אותי יפה, השקיעו בי המון
תשומת־לב, היו שיחות־בלי־סוף. קיבל
אותי בחור בשם יורם. בהתחלה הוא
לקח אותי לפסיכיאטר בעל־תשובה.
באותו רגע הרגשתי שהוא קלע בול
לנקוחה חשובה, הרגיש אותי, הרגיש
שאני חריג. אחר־כך קניתי בפרוטות
בגדים של דוסים, במחסן של בגרים
ישנים. את הגיטארה שמתי מתחת
למיטה, וכמעט לא נגעתי בה עוד. היה
לי קצת חשיש, אבל אחר הרבנים לקח
אותו, אמר שרק בפורים מותר לשמוח
עד־לא־ידע. הוא שמר את זה, וכעבור
כמה חודשים, בפורים, באתי אליו,
ביקשתי ועישנתי.

11 1אבי קידר עם כובע על הראש וספר־תורה
ביד. כאשר הגיע אבי בפעם הראשונה
לבקר את מישפחתו, אחיו לא הכיר אותו ברגע

11ח ך 1אבי בבילוי בפאב, עם סיגריה בפה. הוא
\ 1111 נוהג בדרך־בלל לעשן סיגריות נובלס
בשרשרת. לדבריו ,״הומוסקסואלים מנסים לפתות
כל שבת היינו אוכלים צהריים אצל
מישפחה דתית אחרת. בשבת הראשונה
לא יכולתי להתאפק, רציתי לעשן
וירדתי למיקלט. לסיגריה היה פיתאום
טעם רע, טעם של משהו שאסור
לעשות. זרקתי אותה באמצע, ומאז לא
עישנתי עוד בשבתות. היו כאלה
שעישנו חשיש בישיבה. היה גם נרקומן
אחד, שניסו להוציא אותו מהסמים
הקשים.
קיוויתי שאוכל להמשיך להיות עם
ג׳ין, שהיא תארוג שטיחים, אני אלמר
תורה, והחיים יהיו יפים. אבל בישיבה
אמרו לי לשכוח ממנה, כי היא נוצריה.
ג׳ין בכתה כשנפרדנו. אחרי חודש היא
כתבה לי שהיא חושבת שהיא בהריון.
לא עניתי לה. יכול להיות שיש לה ילד
ממני, דווקא קוסם לי לחשוב שיש לי
ילד באנגליה, אבל אין לי כוונות
לנסוע לחפש אותו.

דחד 1לא לגמרי ירושלים שצולם בארץ לפני שנה, היה לאבי
111 11/4תפקיד קטן של שוטר צבאי. בהפסקה בין הצילומים הוא
הצטלם בחברת התאומות נעמי ושולי רוזנברג, שהשתתפו גם הן בסרט.

״ה>>תי ממש
מיסיונר!״

^ חרי שלושה ימים בישיבה
יצאתי מהתנור דוס־פאר־אקסלא־נס.
היה לי חבר טוב, לני(אילן) ,שגר
אז באופן זמני בירושלים. נהגנו לקרוא
יחד סיפרי פילוסופיה. ניסינו להבין
את היקום, חיפשנו ביחד, והדבר הכי־

הראשון, ורץ להביא לו נדבה. אחד הרבנים בישיבת
״אור שמח״ הדביק לו את הכינוי ״פנטום״ כי, כפי
שאמר לאבי :״לאן שאתה רוצה -אתה הולד״.

אותי. הם אוהבים אותי. כי אני גם גבר וגם אשה -
במובן הרוחני והריגשי בלבד, כמובן. דווקא כילד
היה לי חלום להיות בת. אבל אני מספיק מאצ׳ו!״

הגיוני והכי־טיבעי לעשות היה ללכת
אליו ולספר לו מה שעובר עליי.
אמרתי לו :״לני, מצאתי את האמת, אני
רוצה שתכיר את יורם.״ הוא שמח, אמר
שחשב על זה עור קודם. הוא בא איתי
לישיבה ונשאר שם, עד היום.
נוכחותו של לני חיזקה אותי. זה לא
היה קל. פיתאום מלבישים עליך 700
מיצוות — צריך ליטול ירייס לפני
האוכל, לברך לפני ואחרי האוכל, זה
אסור וזה אסור, כל הזמן אומרים לך
מה לעשות.
היו שם 30 חבר׳ה צעירים, שלושה
בחדר. חדר קטן, מיטות פשוטות, א מד
ברזל קטן ליד כל מיטה, סיפרי־תורה
על מדפים, מנורה חשופה משתלשלת
מהתיקרה. עכשיו זה נראה לי מראה
מדכא. אז זה היה בסדר בעיניי.
העירו אותנו כל בוקר בשש. כל
היום למדנו תורה בבית־המידרש,
באותו בניין שבו גרנו. בהתחלה
עמדתי ליד קיר והתפללתי. הרגשתי
שאני מדבר אל הקיר, עצמתי את
העיניים וניסיתי לראות את אלוהים.
ידעתי שאני צריך לחוש משהו, אבל
לא יכולתי. הרבנים אמרו לי — אין
רבר, בהתחלה לא מרגישים, תעשה מה
שאומרים לך, ואחר־כך תרגיש.
סבלתי מהעובדה שאין בישיבה
תמונות, אמנות, משהו שמגרה את
העין, או חושים אחרים. הכל שם רק
מחשבה. לא מוסיקה, לא רדיו,׳ לא

טלוויזיה, אתה מתנתק מן העולם.
האוכל היה פשוט, לא טעים, כמו אוכל
צבאי. אבל משביע. אחרי ארוחת־הערב
המשכנו ללמוד תורה, או שסתם ישבנו
ודיברנו. לפעמים מישהו היה מוציא
כינור, מתחיל לנגן והיינו שרים.
הלימודים עניינו אותי, אהבתי את
סיפורי התורה, והפירושים לחיים היו
מקובלים בעיניי. הרגשתי שאחריות
כבדה מונחת על כתפיי, לכפר על
שגיאות של כל העולם. היה לי טוב
בחברת האנשים החכמים האלה, שדיברו
לעניין. היו ביניהם כאלה שראו
עולם. שעברו הרבה בחיים. היתה לי
הרגשה של עוצמה, של אמת. שלחו
אותי להרצות בבתי־ספר ובטייסות של
חיל״האוויר. סיפרתי מה זה להיות
חוזר־בתשובה. אני יודע שרבים חזרו
בתשובה בגללי, הייתי ממש מיסיונר.
החזרתי בתשובה גם שיבעה חברים
שלי, וכולם נשארו בישיבה. אחרי
שעזבתי. לא ניסיתי להשפיע׳ עליהם
לעזוב. כל אחד צריך לדעת מה טוב
בשבילו.
מדי פעם התחתן מישהו מאיתנו,
הלכנו לחתונה, והיה שמח. למרות
שאסור לראות את הכלה, לא יכולתי
להתאפק, והייתי מציץ. הייתי מציץ גם
לחלק האולם בו היו הנשים. היתה
תקופה שלחצתי שימצאו לי שידוך, כי
ראיתי שכולם מתחתנים. אבל אמרו
שאני צעיר מדי•(המשך בעמוד )26
!יוו 11 נעמי רז;

— אבי חזר לשאלה—
(המשך מעמוד )25
נגמר הסיפור עם בחורות. במקום
לאהוב נשים הייתי מאוהב באלוהים.
בדרך־כלל היינו סגורים בישיבה, אבל
לפעמים, כשהלכתי ברחוב, הייתי
מסתכל על בחורות, אבל מייד מוריד
את העיניים. הייתי צדיק כזה. רציתי,
בגלל האופי שלי, להיות הכי־דתי
שאפשר. בכיתות בהן הרציתי היו
חתיכות. הן הסתכלו עליי, אני עליהן,
אבל לא הרשיתי לעצמי להיסחף.
ידעתי שאני חייב להיות קר.

חמין ע בשר טרי שד הכט.
ותר טעים -פחות יקר
עכשיו רק 9200ש לקילו.
החורף בא. תני לצ׳ולנט

בשר לחמין טרי

יום ג׳ • 19.00— 16.00 13.00— 08.00 יום ד • 19.00— 16.00 13.00— 08.00 יום ה׳
• 19.00— 16.00 13.00— 08.00 יום ב׳ .14.00— 08.00

ל מ חזי קי ,

^ שדאכרט

חייג טלכרט 03-287651 ,
למסירת מודעות לוח,מודעות
מסגרת ומודעות משפחתיות
בשעות 17.00-8.30

שולה

השתלת ציפורניים מלאכותיות
בשיטה אמריקאית — כיריים
וגם ברגליים וכן השתלת ריסים.
גם ציפורן טבעית סדוקה או
שבורה מתוקנת אצלנו, ונהיית
— כחדשה!

תל־אביב, המלך ג׳ורג 72 ,
טל 295318 ,284919 ,282969 .

איתן עמיחי
מדימים הדברת

בט״מ

מומחים להדברת תיקנים(לוקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ועדים.

רמת־ גן, רח׳ מודיעין 8ו,ת.ד2272 .
טל 6־ 5־790114

רש׳ מס׳ 21עסק 481/75

וע&מ״רה ינ לבראותך ! 131ש !

קטע אירוסי
באמבטיה

^ קטע האירוטי שלי במשר התו
1קופה הזו היו ארבע פגישות
שקיימתי עם עצמי באמבטיה. רציתי
לדעת אם אני היחיד שנוהג כך, אבל
היה קשה לברר. אין בישיבה שיחות
אישיות, וזה די הרס אותי. בסוף יצרתי
קשר עם בחור אחד, שאלתי אותו, והוא
אמר שגם הוא נפגש עם עצמו
באמבטיה.
אז זה נראה לי לגמרי נורמלי שאין
בחורות. היום אני לא מבין איר יכולתי
לחיות בלי אהבה, כי אני מאוהב
באהבה.
הבאתי לישיבה חבר־ילדות, הומר
סקסואל. ניסינו לבדוק איך זה מסתדר
עם אלוהים, דיברנו, שאלנו. הרבנים
שוללים את זה, הרי מישכב־זכר אסור
לפי התורה. הבחור עזב די מהר,
הוריי לא ידעו מה קורה איתי. יום
אחד באתי הביתה לבוש כמו דוס. אחי
לא הכיר אותי, חשב שבא איזה קבצן,
אמר ״חכה רגע״ והלך להביא נדבה.
פיתאום קלט שזה אני. עשיתי
בלגאנים להוריי, אמרתי שלא אוכל
מהצלחת, ב־ היא טמאה, אבל העניין
לא נראה להם כל־כר נורא. אמרו שזה
בטח עוד טריפ. כמו שאמרו על כל מה
שעשיתי, וזה יעבור לי. אבי אמר :״אם
לא יצא לי בן דוקטור או עורך־דין,
לפחות שיהיה רב־״.
היינו מקבלים בישיבה קצת דמי־כיס.
אני לא זוכר שקניתי משהו
לעצמי, פרט לפלאפל מדי פעם,
וסיפרי־תורה. את כל הכסף ביזבזתי על
ספרים. לא הייתי חייב, אבל רציתי
שיהיה ש״ס שלי, ושולחן ערוך,
ומישניות שלי. במשך חודשיים עבדתי
בחנות ירקות לדתיים — הייתי מביא
להם הזמנות הביתה. בתקופת הישיבה
ראיתי רק סרט אחד, יחד עם לני, את
יונתן ליווינגסטון השחף. חשבנו
שזה סרט שמותר לנו לראות.
פיתאום החלטתי לעזוב. הרגשתי
שאני לא אוהב יותר את החיים האלה,
שאני מוכרח לעוף משם, שהסיפור
שלי שם נגמר. עזבתי באחת בלילה,
בלי להגיד מילה לאף אחד, בלי לקחת
שום דבר. עצרתי טרמפ, שהביא אותי
עד רמת־גן. הלכתי ברגל שלוש שעות
לתל־אביב, עד שפת־הים, ושכבתי
לישון מתחת לסוכת המציל.
התעוררתי בעשר בבוקר. הסתובבתי
כמו משיח לאורך החוף. אנשים
הסתכלו עליי. הייתי בהלם, במצב של
עילפון־חושים. פיתאום הייתי בחוץ.
עולם חדש. בלגאן. הייתי מבולבל. מה
אני רוצה עכשיו מעצמי? לאן לפנות?
הצטרכתי להתמודד לבר. לא ידעתי
איר לסדר לי את החיים. לא יכולתי
לדבר, לבטא את עצמי. הייתי מנותק
ומנוכר. שחקן אחד שהכרתי לקח אותי
אליו הביתה, ואחר־כך גרתי חצי שנה
אצל סבתי בחיפה. עבדתי בתור דוור,
ובשאר הזמן הסתגרתי בחדר.
זמן קצר אחרי שעזבתי, באתי
לישיבה, לסדר דברים. נתתי את רוב
סיפרי־הקודש שלי לחבר שהחזרתי
בתשובה, והוא נתן לי דברים שבהם לא
היה לו צורך — ספרים חילוניים,
אופניים ובובה של חלון־ראווה. את
התפילין מכרתי לישיבה בזיל־הזול.
פסוקים במקום דם
**ץ נה שלמה לא יכולתי לגעת
147 באשה, בגלל הטראומה של המעבר
מעולם לעולם. זה דחה אותי, לא
הייתי מסוגל. הגוף היה ממולא
במיצוות, בוורידים זרמו פסוקים

במקום דם. פיתאום הכל היה מותר,
אבל הצו הפנימי עוד לא הירשה. עד
שהכרתי ציירת בת ,35 שהיתה
בהליכי־גירושין והתאהבה בי. היה
קשה. האהבה היתה מלווה בהיסוסים
ובפחדים.
הישיבה תרמה לי המון. היום אני
הרבה יותר שלם עם עצמי. יחד עם זה,
אני חושב שהעולם החילוני מפסיד
חומר אנושי טוב. בכמות מדהימה
ובקצב מפיל־אימה. היתה לי מחשבה
— בצחוק, לא ברצינות — לארוב
ליד הישיבה ולחטוף את אלה שמגיעים
אליה, כדי שהעולם לא יפסיד את
החומר האנושי המצויין הזה.
עד כאן סיפורו של אבי קידר.
אחרי שהתאושש מהחוויה הדתית
שלו, החליט אבי להתגייס לצבא,
למרות שחשש מהמיסגרת הצבאית.
הוא ידע שלא יהיה מסוגל לתפקד

מתפקר קידר
אם לא דוקטור, לפחות רבי
במיסגרת זו, וכדבריו ״לא עניין אותי
להתעסק עם נשק ולהיות פייטר״.
והצבא. למען האמת, לא כל־כך ידע
מה לעשות בו. שלחו אותו להיות
שקמיסט. אבל אהרי חודשים אחדים
הוא נקרא לשיחות עם קצין בריאות־הנפש,
ושוהרר עקב ״אי־הסתגלות״.
לפני חמש שנים הוא קם בוקר
אחד, ולפתע היה לו ברור מה הוא רוצה
לעשות עם עצמו: להיות שחקן. החלטה
די מפתיעה, בהתחשב בעובדה
שמעולם, לפני כן, הוא לא חשב בכיוון
זה. מאז הוא השתתף בכמה סרטים קצרים
של סטודנטים לקולנוע. בהצגה
אחת בתיאטרון לנוער, בדראמה בטלוויזיה
הלימודית, בהצגה בפסטיבל
עכו, וזכה לתפקידונים בהפקות הבינלאומיות
לא לגמרי ירושלים והם־
תופפת הקטנה.
יותר מהכל הוא גאה בתפקיד ראשי
שעשה בסרט־טלוויזיה בשם מסע
לארץ־ישראל, שיוקרן בקרוב,
המספר על בחור שמחפש את עצמו.
קירר טוען שהוא הזדהה עם התפקיד,
וממש תפס ראש עם התסריטאי
והכימאי, ערן פטנקין.
עכשיו הוא ילד טוב. גר עם ההורים,
שעברו בינתיים לתל־אביב, ומחפש לו
דירה בשכירות חודשית. הוא אומר
שארבעה דברים חשובים לו כיום: כסף,
אהבה, קריירה ויצירה אמנותית, בסדר
הזה.
הוא נשמע בטוח בכישרונותיו
כשחקן .״יש בי משהו שאין באף שחקן
אחר ״.הוא טוען, בלי להפגין צניעות
רבה מדי ,״אני מיוחד. מייצג משהו
מאוד ארץ־ישראלי. קשיחות במראה
החיצוני, ורוך, פגיעות ורגישות בפנים.
יש בי עירוב של איכויות — אני גם
צ׳חצ׳ח, גם אינטליגנט וגם שחקן.
הייתי רוצה להביע את כל הדברים
האלה בקולנוע או בתיאטרון״.
אבי קירר אינו סבור שיחזור שוב
אל הדת, אם כי הכל יכול לקרות
בחיים. אבל אם יחזור, הוא אומר, זה
יהיה בוודאי בצורה אחרת. עכשיו הוא
רואה עצמו קודם כל כאמן יוצר
ואינדיבידואליסט, ושני אלה בטח לא
הולכים עם הדת.
״לא מעניין אותי יותר לעשות מה
שאלוהים רוצה,״ הוא אומר ,״עכשיו
חשוב לי לעשות מה שאני רוצה״.
העולם הז ה 2516

השופטים יצטרכו להחליט: האם האיום במעשה־סדום הוא ״נוטבע
לשון מקובל״ או עבירה פלילית -ביהוד אם נוסף לכך סכין וכלב

ף• חיים לא יכול להיות שאני
* //אגיד לנער להתפשט ואחשוב
על זה ברצינות! אני שונא דברים
כאלה. אני רואה בבית־הסוהר איך
מסתכלים על אחד כזה. יורקים עליו
ובזיה לו, זה הרי מגעיל את הנשמה.
ואני, בחיים לא יעלה על דעתי דבר
כזה!״ אמר חיים אמורבי ,)35(-,בעדותו
בבית־המישפט. הוא נאשם, יחד עם
חברו הצעיר רחמים (״רמי״) גרסיה
( ,)22 בניסיון לעשות מעשה־סדום
בנער בן ,17 בן־השכונה.
אמורבי סיפר בבית־המישפט, לפני
השופטים יעקב מלץ, יוסף גולדברג
ושרה סירוטה, כי המיקרה קרה בפסח
השנה .״השתחררתי מכלא באר־שבע
בפסח, אחרי שריציתי שם עונש מאסר
של שנה וחצי. אשתי חיכתה לי
כשיצאתי. ונסענו יחד לבית הוריה
בנתניה. אחרי יומיים חזרתי לבד
לדירה שלנו בבת־ים. שם פגשתי את
רמי, וכאשר הלכנו ברחוב ליד הדירה
ראינו את הנער כשהוא מספר מישהו.
שאלתי את רמי, :מה, הוא נהייה ספרי׳
ואז קראתי לנער ואמרתי לו, :מותק!׳
נראה אותך עושה לנו איזו תיספורת!״
שני הנאשמים מכירים את הנער זה
שנים רבות, עוד בהיותו ילד בשכונה.
״לפני שנכנסתי לבית־הסוהר הוא היה
עושה לי בעיות. היתה חבורה של
ילדים, שכל פעם כאשר היו רואים

לספר אותי אבל אמרתי לו שזה לא
כדאי, כי אין מים בדירה ולא אוכל
להתקלח אחרי התיספורת. נזכרתי
שלמחרת אני צריך לקום מוקדם כרי
לסדר כמה עניינים בעירייה, וביקשתי
ממנו את השעון שלו. פחדתי שמכיוון
שאני לבד בבית, לא אוכל לקום בזמן,
ואאחר לעיריה. בהתחלה הוא לא
התנגד ונתן לי את השעון, אבל אחר־כך
הוא כנראה התחרט, וביקש את
השעון בחזרה. אמרתי לו שאחזיר לו
את השעון בעוד יומיים, ולא רציתי
לתת לו אותו. הוא אמר שהשעון שווה
200 דולר״.
באותו יום גם שתה אמורבי חצי
בקבוק של עראק .״אני הידרדרתי
לסמים, ואני גם שותה. כשחזרתי
מהכלא לא היתה בבית שלי אפילו
מצה. אז ביקשתי בקבוק משכן. עד
שהנער הגיע, גמרתי כבר חצי בקבוק.
כאשר הוא ביקש את השעון בחזרה,
התחילו להיזרק מילים. אולי הייתי
מרוגז, אבל לא החזרתי לו את השעון.
הגענו כמעט לירי קטטה.

וידידו החייל דויד, שהגיעו לדירה.
הנער התלונן באוזני רמי על גניבת
שעונו, ורמי הבטיח לעזור לו. הוא
הזמין את הנער לעלות איתו לדירה,
כדי שהוא יחזיר לו את השעון.
השלושה חזרו לדירתו של אמורבי
ופגשו אותו שם.

יומיומיות
^ עת שהותו של אמורבי בכלא.
*עזבה אשתו את דירתם המשותפת
ועברה להתגורר אצל הוריה. הדירה
עמדה עזובה ופרצו לתוכה פעמיים.

אלה מילים יומיומיות! כולם אומרים
זאת, לא רק בבתי־סוהר, גם במקומות
טובים והגונים שומעים מילים כאלה,
אבל אף אחד לא מתכוון לזה. זה סתם
מטבע־לשון!״
אמורבי הכחיש כי פגע במתלונן
בסכין .״אם יש לו שריטה, זה אולי
מפני שכא׳וור קפץ מהחלון בבוקר,
הוא נשרט מהעץ. אני לא נגעתי בו
בסכין!״ הצהיר.
אחרי הקטטה ברח הנער מהבית,
והשאיר שם את חולצת הטריינינג שלו
ונעליו .״שמעתי את רמי אומר לדויד
שיזרוק את הדברים. חשבתי שהוא

״אני בלי סם לא יכול לתפקד ולא
יכול לעבוד. אז מישכנתי את השעון
וקניתי בקבוק אדולן. רציתי לצאת
לעבודה, ומהכסף הייתי משחרר את
השעון ומחזיר אותו לנער. אבל עצרו
אותי, ולכן השעון נשאר שם עד היום.״
במיוחד התרגז אמורבי כאשר דיבר
על האשמה של נסיון למעשה־סדום.
הוא אמר כי הדבר מגעיל אותו,
ומעולם לא היה עולה על דעתו לבצע
מעשה כזה .״אני מצטער שהוצאתי
ליכלוך כזה מהפה שלי,״ אמר.
הסניגורים, שאול עירה ואהרון
שלנגר, חקרו את הנאשם ארוכות,

״בדירה היה איתי הכלב של אחי.
לפגי שהלכתי לבית״הסוהר הייתי
מטפל בו, וכאשר חזרתי לא רציתי
להיות לבד בדירה, אז ביקשתי מאחי
שיתן לי את הכלב. זה כלב חצי־זאב
חצי־דוברמן, אבל הוא לא עושה כלום.

נאשמים גרמיה ואמורבי
לשכב עם חייל!
גנבו משם את המקרר ועוד חפצים
שונים.
רמי. שהוא בן־דודו של אמורבי. היה
נשוי טרי, ולא היתה לו דירה משלו.
כאשר פגש יום אחד את אשתו של

יחזיר אותם לנער.״ אמר אמורבי. אבל
החפצים נמצאו אחרי שבועיים בביתו
של רמי.
על כל המעשים הללו הגישה
התובעת. דבורה חן. כתב־אישום נגד

והוא חזר על גירסתו כי לא התכוון
לגנוב את השעון ולא חשב אפילו על
מעשים מגונים בנער. תוך כדי חקירה
התברר. כי בעת מעצרו צעק אמורבי
לעבר חברו רמי :״אין פלא שאשתד

״מותק! נואר אותו עושה לנו איזו תיסכוות!״

לבנה גרסיה (בסוודר שחור) בבית־המישסט
״שתצא החוצה!״
אותי היו קוראים, :הנה חיים המסטול׳
רציתי אז לרדוף אחריו ולהרביץ לו,
אבל הוא ברח ממני, הוא היה יותר זריז.
לא רציתי להגיד דבר לאמו, כי אני
מאוד אוהב אותה, היא כמו אמא שלי,״

גס חצי
הסב ׳יאמויבי•
בקבוק עדאק
יו מיים אחרי המיפגש הראשון
הגיע הנער לדירתו של אמורבי,
וכלי־הספרות בידו .״הייתי מתקן את
הטלוויזיה, וביקשתי ממנו שיעזר לי.
הוא אמר שהוא לא מביו בזה, ורצה

הוא חיה לא מזיקה. אולי, אם בן־אדם
ינסה לתקוף אותי. הכלב יזיק לו.
הכלב ישב קרוב לדלת, והנער נכנס
לבהלה פיתאומית, ממני -או מהכלב,
אני לא יודע. שתיתי אומנם, אבל לא
עד כדי כר שלא אזכור.
״הנער נכנס לבהלה פיתאומית
וקפץ מהחלון. הוא לא היה צריך
לקפוץ! היתה איזו דחיפה בידיים. אולי
איזו מכה. אני לא זוכר פרטי־פרטים,
הרגשתי מכה ואולי גם נתתי מכה״.
סיפר הנאשם.
הנער יצא מהדירה בלי שעונו וחזר
אחר־הצהריים. הוא פ׳גש את רמי

אמורבי. ביקש ממנה רשות לגור
בדירתם ולשמור עליה מפני גנבים
ופורצים.
״אישרתי לאשתי שרמי יכול לגור
בדירה ולשמור עליה, והיה לו מפתח.
אבל אני לא זוכר אם הוא ישן ברירה
בזמן הזה ״,העיר אמורבי.
״הם באו עם הנער. דויד, החייל,
ישב על המיטה, ורמי שאל למה
לקחתי לנער את השעון. הנער קם
פיתאום ורצה להוריד את החולצה כדי
להתאבק אתי. אמרתי לג שאני לו
בוכסר ולא מתאבק, .אבל אם אתה
מרים עליי יד, תראה שהכלב יקפוץ!׳
על השולחן היתה סכין. אני אין לי
שיניים והיתה לי רק פיתה לאכול.
הייתי חותר אותה בסכין, חתיכות
חתיכות, ואוכל. לכן הסכין היתה על
השולחן. היה שם גם בקבוק.
״התפתח ויכוח בגלל השעון, ויתכן
שאמרתי לו מילה, שאני אזיין אותו
בתחת ״.כאן פנה אמורבי ישירות
לשופטים, ואמר להם :״אתם יושבים
פה, ואתה לא יודעים מה נשמע בחוץ!

השניים, על נסיון לעשות בנער
מעשה־סדום, ונגד אמורבי על גניבת
שעונו של הצעיר באיומים עליו בסכין
ובכלב.

מגעיל!״

** וד באותו יום, אחרי התיגרה,
^הלכו שני הנאשמים לביתו של
הנער. הם פנו לאמו ונתנו לה בקבוק
בושם .״אמרתי לה שאם הוא קיבל
מכות, אז זה כאילו היה אחי הקטן,״
אמר אמורבי. הוא הסביר כי לא סיפר
לאם דבר על השעון שלקח מבנה,
מכיוון שהתבייש.
״התכוונתי להחזיר את השעון אחרי
יומיים, אבל היו סיבוכים. אני קיבלתי
בבית־סוהר סמים מהמדינה, כי אני
מכור לסמים. ואחרי שיצאתי קיבלתי
פתק למדיקייט, כדי לקבל אדולן.
אבל הם אמרו לי שהם לא נותנים זאת
מייד, צריך לעשות בדיקת־שתן,
ולשלם עבור הבדיקה, ורק אחרי
שבועיים אקבל סם.

עזבה אותך, אתה שוכב הרי גם איתה
וגם עם החייל ביחד!״
התובעת. דבורה חן, החלה לחקור
את הנאשמים על יחסיו של רמי עם
הגברים. רמי הכחיש זאת ואמר כי
החייל הוא כמו אחיו. כי הוא דואג לו
מגיל צעיר ועזר לו להתקבל לפנימיה.
״הם בלתי־נפרדים,״ אמר אמורבי.
מאחר וגירסות הנאשמים והנער
המתלונן׳רחוקות כל־כך זו מזו, הבטיח
עורך־הדין שלנגר להביא את החייל,
דויד, כער־הגנה מטעמו. מאחר שדויד
היה עד־הראייה היחידי לכל המתרחש,
יתכן שהוא יוכל לשפוך אור על
האמת.
הרגע המביך היחיד במשפט היה
כאשר ביקש רמי מבית־המישפט
להוציא את אשתו, לבנה, מהאולם. הוא
לא רצה כי היא תשמע את המילים
שהאשימו אותו במישכב־זכר עם
החייל. אבל האשה רק השפילה את
עיניה והוסיפה לבוא לישיבות בית־המישפט.
החייל אמור להעיר בחודש
הבא, ואחר־כך יכריעו השופטים בדין.

-יי י-אילגד, אלן;

במדינה מישפט הבעיות שד אורלי דובי
הרופאה של החיילת הגרצזזת
העידה כי לאורלי היו
בעיות בבית, וכי זמן קצר
לפגי מומה איימה בהתאבדות
״הדבר היחידי שנראה לי מוזר היה
התנהגות הוריה של החיילת,״ כך סיפרה
הרופאה אילנה צוקרמן, שהעידה
השבוע כעדת־הגנה במ?שפטו של שלמה
חליווה, הנאשם ברצח החיילת אורלי
דובי, לפני שנתיים.
חליווה נאשם ברצח זה אך ורק על
סמר ראיות נסיבתיות. המישפט כולו

רופאה צוקרמן
החיילת לא ביקשה גימלים
סובב סביב ערב אחד ויחיד, שבו היה
חליווה בחופשה מבית־הסוהר. אם לא
תצליח התובעת, נורית שניט, להוכיח
כי אורלי נרצחה באותו ערב עצמו, הערב
שבו נעלמה, הרי שאי־אפשר יהיה
להאשים את חליווה ברצח. בכל יתר
הימים של אותו חודש היה לחליווה
אליבי משוריין: הוא היה בבית־הסוהר.
סניגוריו החרוצים של הנאשם, עור־כי־הדין
שמואל סף ושימעון שובר,
טרחו ומצאו את הרופאה הצבאית שטיפלה
באורלי זמן קצר לפני מותה,
במירפאה צבאית. הסניגורים מנסים
לשכנע את בית־המישפט כי יחסיה של
אורל• עם בני־מישפחתה לא היו כל־כר
אידיאליים, כפי שהעידה האם. הם
רוצים להוכיח כי היחסים בבית היו
מתוחים וקשים וכי אורלי, הילדה הטובה,
לא נרצחה בערב שבו נעלמה,
אלא הסתלקה מהבית מבלי לומר דבר
להוריה, בגלל סיכסור איתם.
טראומה מבתי־חולים. הרופאה,
אילנה צוקרמן, אמנם ביססה מעט
את הגירסה הזו. הרופאה נמוכת־הקומה
ובעלת פני־התינוק עומדת לנסוע ל

נאשם
חליווה

קורבן אורלי דוכי

ערב אחד של חופשה

חום מתמיד ללא סיבה

חו״ל, אחרי שהשתחררה מצה״ל, והסני־גורים
ביקשו מבית־המישפט לשמוע
אותה במהירות, ואפילו ללא נוכחותו
של הנאשם.
הרופאה סיפרה לשופטים שולמית
ולנשטיין, יעקב קדמי ועדנה שצקי, כי
פגשה את אורלי במשך שני אישפוזים
של החיילת במירפאה שאותה ניהלה.
בפעם הראשונה אושפזה אורלי למשך
תקופה של חודש ימים, בגלל חום מתמיד
ללא סיבה. נעשו לה בדיקות רבות
ומעקב, אך סיבת החום לא נמצאה,
והיא שוחררה וחזרה ליחידתה .״היה
מוזר שהוריה לא באו לבקרה במשך
תקופה ארוכה זו. אני אף פעם לא
פגשתי בהם. אמרו לי שהם היו פעם
אחת ביום שבת, כאשר אני לא הייתי
במירפאה,״ סיפרה הרופאה.
אורלי אושפזה שנית אחרי חודש,
הפעם בעיקבות כאבים קשים בבטן.
האישפוז השני היה קצר יותר, ונמשך
כשבוע. גם בפעם זו נערכו לה בדיקות,
והרופאה חשבה להעביר את אורלי
לבית־חולים, לשם טיפול יסודי יותר.
אך אביה של אורלי, שהוא רופא, התקשר
בטלפון וביקש שלא יאשפזו את
אורלי בבית־חולים. הוא סיפר שיש לה
טראומה מפני בתי־חולים עוד מתקופת
היותה ילדה קטנה, עת עברה סידרה
של ניתוחים וטיפולים ממושכים
בבתי־חולים.
״באישפוז השני היתה אורלי מאוד
עצבנית וחסרת״מנוחה. היא היתה צוחקת
פיתאום, בוכה פיתאום, התפרצה
בצעקות, ולא הבנתי למה. היא דרשה
שנשחרר אותה מהמירפאה ואיימה שתברח.
תתאבד ותהפוך את העולם. היא
איימה בהתאבדות יום לפני ששוחררה,
גם לפניי וגם לפני החובשות. זה גרם
לי דאגה, והזמנתי את קצין בריאות־הנפש.
הקצין דיבר איתה ואמר לי שהאיום
איננו רציני, ואין מקום לדאגה.״
בעיות במישם חה. במסגרת ה־

בדיקות שנערכו לאורלי היו גם בדיקות
גינקולוגיות, וגם בדיקה כדי לברר
אם היא בהריון. זוהי בדיקה שיגרתית
במיקרים של כאבים מסוג זה אצל
נשים. הבדיקה הוכיחה כי הנערה לא
היתה בהריון.
הרופאה גם העידה כי אורלי מעולם
לא דיברה איתה על הוריה, היא היתה
מדברת אך ורק על אחיה, שאותו אהבה
מאוד. ואשר למד באותה תקופה בחו״ל.

הרופאה גם הזכירה כי שלא כמו חיילות
רבות אחרות, לא ביקשה אורלי כמה
״גימלים״ כדי להיות בבית, אלא ביקשה
לחזור ישר ליחידתה הצבאית.
״היא נתנה לי להבין שהיו לה בעיות
נוספות, שלא דיברה עליהן. גם קצין
בריאות־הנפש התרשם שיש לה בעיות
מישפחתיות,״ סיפרה הרופאה.
את המסקנה המתבקשת מעדות הרופאה
יטענו הסניגורים בוודאי בסיכו
אמא
דובי
לחזור ליחידה, לא לבית
מים• הם ינסו לשכנע את בית־המישפט
כי אורלי נעלמה באותו ערב מרצונה
החופשי, ונרצחה רק לאחר זמן, בחלקה
העזובה שבין הכביש הראשי ובין
נתניה, במקום שם נמצאה הגופה אחרי
זמן־מה, כשהיא עירומה ובמצב ריקבון,
וכי מי שרצח את הנערה ואנס אותה לא
היה חליווה.

דרכי חיים
המרותק הניצחי
שבע פעמים ברציפות
רותק לביתו הסטודנט
מספר־כנא ״זה הם ד אותי
לעצלן,׳׳ הוא מספר

מרותק אמארה ואחיינית
״איך אפרנס אשה וילדים!״

מספרים על אביו של עומר, שכאשר
נודע לו שאשתו, היא אמו של עומר,
נמצאת בתחילת הריונה ה־ ,15 אמר לה:
״הרי יש לנו כבר 14 ילדים. בשביל מה
אנחנו צריכים ילד נוסף? אני רוצה
שתעשי הפלה!״
האם הסכימה. בבוקרו של היום
שנקבע לביצוע ההפלה, נסעו מביתם
בכפר־כנא לבית־החוליס עפולה.
האס נכנסה לחדרו של הרופא. האב
ישב בחדר־ההמתנה ועיין בעיתון, כשלפתע
נתקל בכתבה על ״מיסמך קניג״.
המיסמך (הקרוי על שמו של הממונה
על מחוז הגליל, איש־המפד״ל ישראל
קניג) טוען, בין השאר, כי הילודה ה־טיבעית
בקרב ערביי הגליל גבוהה
מדי. ולכן על המדינה לפעול נגדה, כדי
לתקן את האיזון הדמוגרפי.
״אם זה מה שחושבים עלינו בממשלה
אכעיס אותם ואביא לגליל ילד
ערבי נוסף ״.חשב בליבו רדואן סעיד
אמארה. הוא התפרץ לחדר הרופא, נטל
את אשתו בחזרה הביתה, לפני שהרופא
הספיק לבצע בה את ההפלה.
; (המשך בעמוד )31

העולם הז ה 2516

קולנוע

הדובון בן
דמות היגון

כוכבים

הבן בעל לב־הזהב
הראש רהשריריס
אצל הב?
כבר בהרמוניה
גם בהוליווד התפוח נופל לא רחוק מן העץ.
כאשר ילדותך עוברת בחברת הורים מפורסמים,
תעמוד בעל כרוחך באור־הזרקורים. אין בזה כל
חדש. היום אפשר לראות את דור הבנים —
טימותי האטון ושון פן(בהבז ואיש השלג) ,טינה
ולש ובקוקון) ואמיליו אסטבס, שהוא בנו של
מרטין שין. יש אומרים כי ברגע זה אסטבס
מבוקש אפילו יותר מאביו.
בארץ אפשר לראות במקביל את שני הדורות,
בשני הסרטים שבהם עשו תפקידים עם בשר.
מרטין שין בהצגה חוזרת של אפוקליפסה

צ׳או פנטיין (גורדון, תל־אביב.
צרפת) -קלוד (הזקן והילד) גרי,
מומחה דתב־לג למיעוטים יל־מיטכנים
בעיי-האורות (וישנם
כאלה לרגגות, כשחלק מהם אף נוג ש לעצמו רוגעים שלמים,
אחד מהם נראה כאן, מטרו גיר-חאנים, שהוא התנחלות
ערנית טהורה נלג פאריס) גחר הפעם גדוגון־המצחיקון,
הידוע יותר נ שם קולוש (שמו האמיתי פחות ידוע, מישל
קולוציי) ,כדי להחליף פרוותו באדרת האביר גן דמות היגון.
ליתר דיוק, האדרת אינה אלא סרבל נצבע הפועל. שבתוכו
הוא משרת מכוניות צמאות נתחנת״דלק. הוא ערירי, בעל
מבט בוהה, מביט קדימה בלי תיקווה ואחורה בשתיקה. ברור
שהוא שותה דלק מן הסוג המשכיח, היינו אלכוהול, בגלל
טרגדיה אישית המתבהרת לקראת סוף הסרט. אחרי שגורלו
מצטלב עם סוחר״סמים חצי־ערבי חצי־יהודי נ שם יוסף בן־
שושן. ואומנם, סוחר־סמים זה (ריצ ארד אנקונינה) הוא כה
סימפאטי עד שעובד תחנת־הדלק, הזוכה לביקוריו הליליים,
בכל לילה על אופנוע גנוב אחר. נקשר אליו בעבותות שנין
ידידות לאהבה. גבר אל נבר, אב לבן, מיסכן לתולע, בלי
לשאול שאלות מיותרות, שלמעשה אינן כל״בך מיותרות לגבי
התסריט. ייתכן שאילו היה שואל שאלות והאנטגמיסט שלו
היה נאלץ לענות כמה תשובות, היתה התוצאה מעניינת יותר.

במציאות, עם מיבנה אתלטי כשלו וחמימה על
סרט חדש כתסריטאי, כנראה שהראש והשרירים
כבר בהרמוניה.
תדריך חובה לראות:
תל־אכיב: אפוקליפסה עכשיו, קולונל

עכשיו ואמיליו אסטבס, בנו בן ה־ ,22 בחברים,
כשרק לא מזמן הוצג גם סירטו הקודם, מועדון
ארוחת־הבוקר.
אצל אסטבם קשה לדבר על היסטוריה, אם כי
הוא כבר מביט בעליונות־מה בקריירה של
מישחק כאילו היתה בזמן עבר, וכבר מצהיר על
כוונות של בימוי וכתיבה. באחרונה כבר חטא,
כשכתב את התסריט לסירטו החדש, זה היה אז
וזהו עכשיו.
מתנה משמיים. הצעיר, שמסווגים אותו
בדור ההמשך של דין־בראנדו, נהנה מגילוי בר־מזל
ביוצאי־הדופן של קופולה, שהיקנה לו
מייד את תפקידו הבא כזרוק־תיכוניסט המהופנט
בעיסקי מכוניות משומשות, ברפו־מן.
בשני הסרטים גם יחד היה התגלמות הצעיר
המרדן חסר־המעצורים ונטול־הפחד, שליבו, המסתתר
היטב תחת חיספוסו, הוא בעצם לב זהב.
מכאן, בקפיצה למועדון ארוחת־הבוקר ובעוד
קפיצה מקרש זה לחברים.
בכל התפקידים מגלה אסטבס כמה איכויות
שציינו אותו מקרב המתחילים האחרים של הוליווד:
עיניים כחולות וחודרות, הסמל המיסחרי
של אביו -י -זו מתנה משמיים; כישרון קומי
שניצל ברפו־מן(סרט שלא הוצג בארץ) ,ועבודה
על פיתוח דמויות אפילו אם הן דמויות שטוחות
למדי של צעירים מתמרדים בתלם.
במועדון ארוחת־הבוקר שיחק אסטבס את
תפקידו של אנדי קלארק, כוכב־האיגרוף של
בית־הספר, המיטיב להביע את עצמו באגרופים
מאשר בפיו .״בחרתי בתפקיד זה מכל האחרים,
כי תמיד שיחקתי פירהחים ורציתי לשחק
בדיחה, מין מודל של בן, שכולם רוצים להתגאות
בו, אם כי לעולם לא מתעניינים בו ואוהבים אותו
באמת.״
בחברים הוא קירבו קריגר, סטודנט למישפ־טים,
ומלצר לפרנסתו, שהסתבכותו עם חבר
לשעבר מאיימת על הקריירה שלו בעתיד. אבל
העולם הזה 2516

קולוש: לשתות אלכוהול ולמווג דלק
מעמיקה יותר ובוודאי גם מרתקת יותר. כן, כשמחצית הסרט
עוברת דרך עיניו האטומות של קולוש, המשתדל להצניע את
מישחקו ככל האפשר, והמחצית השניה דוהרת אל הסוף
הנלתי־נמנע, והצפוי מראש, שייך הסרט למעצב ולצלם,
הראויים לחיבוק גדול. ברונו ניוטון מצליח להשיג במצלמתו
אווירה נכאה של ממש, והתפאורן הוותיק אלכסנדר טראונד
מספק לו את האובייקטים המתאימים.

ארצות־הברית, מוצג גם במיציל, ירושלים
ובשביט, חיפה) — הווידוי האישי ביותר של
וודי אלן ביחס למיקצוע שבו הוא עוסק, אבל בלי
הקוטריזם האינטלקטואלי המסורתי שלו. אשתו
הנוכחית, מיה פארו, נושאת את המשל כולו על
כתפיה, וכשחקנית יש אצלה על מה להישען.
היא נהדרת כעלובת־חיים שבעלה רודה בה•,
ומנסה למצוא מיפלט לנישמתה הרומנטית
בחיקו של גיבור קולנועי. דרך הסיפור הפשוט־

לכאורה מטפטף אלן את רעיונותיו על אמת
ושקר, מציאות ודמיון, חיים וקולנוע. ויש מה
לראות ומה לשמוע.
היימאט (לב, תל־אביב) — זוהי
התחייבות של ממש וסדר־יום לשבוע שלם
כמעט, אבל כל רגע שווה אורך־רוח והמדהים
מכל, קשה למצוא מישהו קצר־רוח מרגע
שמתיישבים לחזות במכסי״סרט זה. היו שכינו
זאת ״דאלאס לאינטליגנטים״ ,שכן אדגר רייץ.

מרטי? שין ב״אפוקליפסה עכשיו״
מעיניו הכחולות של א ב ארדל, היימאט, אמדאוס, שושנת י קאהיר
הסגולה.
ירושלים: שושנת קאהיר הסגולה, קולונל
רדל.
חיפה: אמדאוס, אפוקליפסה עכשיו,
שושנת קאהיר הסגולה.

הבימאי, בחר לעקוב אחרי תולדות גרמניה
הקטנה של הראש הפשוט, הכפרי, שאינו מבריק
ואינו קיצוני, ואף אינו ער כל־כך למאורעות
הגדולים המתרחשים קצת מעבר לאפו, אבל לא
ממש בקרביו. מ־ 1910 עד 1982 מתחקה רייץ
אחרי איש אחד שהלך לשתות בירה והגיע
לאמריקה וכפר שלם של אנשים פשוטים
והדברים המעצבים את הרוח והאופי של חברה
גרמנית ממוצעת.

תל־אבלב
אפוקליפסה עכשיו (בית
ליסין, מוצג גם ברון, חיפה) — אחד
הבעייתונים הגולייתיים שנעשו על אמריקה
נגועת־וייט־נאם, עם השלישיה המובילה: מרטין
שין, רוברט דובאל ומארלון בראנדו. שין הוא
המיקצוען בעל המצפון, דובאל הוא המיקצוען
שמצפונו נטרף עליו ובראנדו הטביע את מצפונו
בשיגעון הגדלות שניפחה המילחמה. קופולה
סיפר שבמהלך ההסרטה הלכו כולם והשתגעו.
ואומנם גם הסרט נראה כצלילה למעמקי הטירוף
האנושי.
שושנת קאהיר הסגולה(שחף.

מאריה(מריטה ברוייאח ב״היימאט׳
דאלאס לאינטליגנטים

קולונל רדל ( אורלי, מוצג גם
בבנייני האומה. ירושלים) — אישטוואן סאבו,
שהגיש לקלאוס מרייה בראנדאואר את תפקיד
חייו במפיסטו, עושה זאת שוב, בפן אחר של
אותו נושא — אדם מנסה לשנות את זהותו.
בתיאטרון זה מובן מאליו, בחיים זה הרבה יותר
קשה. קולונל רדל היה ראש שרותי הביון
בממלכה האוסטרו־הונגרית המתפוררת והתבקש
להתאבד.

עדנה סייגיו

זוה המצאה ישראלית מובהקת, שבה
מגיע לשיאו נושרהאילהוו המהולל:
ח פי נ ת עצים לעמודי־מודעות
ך* אש מדינת־דיזנגוף החליט
1החודש להוציא תקנה שלציבור
יהיה קשה מאוד לעמוד בה: עיריית
תל־אביב החליטה לשלוח את פקחיה
לצלם את כל העצים ברחוב דיזנגוף
ולהגיש תביעות נגד האזרחים העושים
בעצים אלה שימוש מיוחד במינו.
שכן אזרחי מדינת ריזנגוף מצאו
לעציהם שימוש המיוחד רק להם. אל
כל גזע רענן, וגם אם הוא רענן פחות,
צמודות שלל מודעות, מכל המינים
והסוגים: דירות להשכרה, אורגן למכירה,
מטפלת לתינוק, שיעורי אנגלית,
חברים להומוסקסואל, ספק־מנקה
ספק־פילגש לגבר מזדקן, שיעורי יוגה,
ועוד ועוד.
יש האומרים: תופעה ישראלית ידועה,
המודגשת דווקא ברחוב דיזנגוף

התל־אביבי, שהוא לב־ליבה של המדינה.
הישראלי המצד מבזבז הון־עתק
על בילויים ובגדים ושאר הבלי־עולם,
ואחר״כך ממציא שיטת-פירסום קמצנית,
הגורמת, בסופו של דבר, לחיסכון
קטנוני, בשווי של כרטיס״קולנוע.
ויש האומרים: שיגעון של עם! מאלתר
וממציא המצאות מקוריות! ספונטני!
מלא חיים!
כך או כך, שיטת הפירסום הירוק
פועלת, משום־מה, רק בתל-אביב, ברחוב
דיזנגוף. כך נתחם הרחוב לגבולות
ברורים, מוסכמים על הכל: נתקלת
בעץ מלא בפיסות־נייר, משמע, במדינת
דיזנגוף אתה נמצא.
גם למודעות עצמן כללים ברודים.
כלל ראשון: לעולם לא נכתב תאריך
בראש המודעה. מידת טריותה נקבעת

בהזדמנות: טייס סטריאופוני
-שהיה אסור לקטוף -

כחי ־ סיז.

למכירה: וספה
-בגך העזץ

על־פי ציבעה. צהוב דהוי, בסיגנון של
תמונת־סבתא נוסטלגית, מרמז על
תאריך פירסום עתיק. קרוב לוודאי
שהטלוויזיה כבר נמכרה, האמא מצאה
מטפלת לתינוק, הדירה הושכרה והקשיש
הנדיב מצא אשה ההולמת את
צרכיו. הטריות מכולן הן המודעות הלבנות,
אלה שציבען לא השתנה עדיין
בקרני־השמש ובפיח־המכוניות.
כלל שני: ניסוח קצר, פשוט ומובן
לכל, בתוספת כמה מילים מפתות, כמו:
כל הקודם זוכה! בדחיפות! בהזדמנות!
במצב מעולה!
בלל שלישי: בתחתית המודעה יש
להוסיף את מיספר־הטלפון של המוכר,
כשהוא רשום כמה פעמים, גזור בצידיו
ומוכן לתלישה.

״אנשי
כל דבר!״

1כך, ממש כמו בכפר, גם במדינת־דיזגגוף
אפשר לטייל ולקטוף. ב
טיול
כפרי קוטפים פרחים. בסיור דיזנ־גופי
קוטפים־חוטפים מיספרי־טלפון,
הישר מהעץ.
זהו גן עדן מודרני, נאור יותר מהמקור
.,כאן כל עץ הוא עץ־הדעת,
וכולם מותרים לקטיפה, בשלים, ממתינים
לקונה בערגה. לדוגמה, שתי
מודעות שנאסרו לפירסום אצל אדם
וחווה, זוכות בפופולאריות עצומה בגן
העדן הדיזנגופי.
״צעיר מעוניין בידיד חסר־נסיון,
רזה, עד .25״
״אמריקאי בעל דירה יפה מוכן לתת
חדר וכל הנוחיות חינם לסטודנטית
בת״קיבוץ, בחורה או אשה, תמורת
אחזקת נקיון הדירה.״
כל מיספרי הטלפון בתחתית המודעות
נתלשו. דיזנגוף .1985 ,דופק־החיים
האמיתי של הרחוב, של המדינה.
עדיין נשארו כמה מיספרים פנויים
במודעה הזו :״דרושים בדחיפות! נגן
גיטרה ומתופף, אחרי שרות צבאי
ובעלי הציור הדרוש.״

יוני ,22 ,גזרן פרוות מקריית־גת,
הגיע לתל־אביב כשהוא נושא עמו
חלום ילדות. יוני רוצה להקים להקת
רוק מתקדם .״לפני שלושה שבועות
פירסמתי את המודעה בשביל הלהקה,״
הוא אומר .״עוד לא מצאתי אף אחד,
אבל אני בטוח שאמצא.
״אני מחפש אנשים שהם ממש
בראש טוב, אנשים מיוחדים. כשאתה
הולך לחפש את העתיד שלד על עץ, זה
ברור שאתה בן־אדם מיוחד.
״יכולתי לפרסם את המודעה גם
בעיתון, אבל אני אנטי כל דבר, אז אני
גם נגד עיתונים. עיתון זה דבר מכוער.
מי קורא היום עיתונים? רק הזקנים. עץ
זה דבר יפה, שיכול ליצור קשר מעניין
בין אנשים.
״הנה, אני מצאתי רירה דרך מודעה
על עץ ולא רק שזו דירה חמודה, אלא
גם התיידדתי עם בעלת־הדירה.״
מיספר־הטלפון 290049 נוסע .״קודם
לאירופה, אחר־כך קצת הלאה. לא

בטיול נ3וי קוטפים בוח־ס, בסיוו
בויזנגוו קוטפים־חוטפים מיסנו
נולבון, הישר מעץ הועת והמודעות
מכאן,״ הוא אומר בקול נעלב. המודעה
שלו פרושה על פני עצים רבים .״לרגל
נסיעה! כל הקורם זוכה׳ גיטרה אקוסטית.
מיזרן עמינח, טרנזיסטורים ונד

290049 לא יודע מתי יחזור .״וחוץ
מזה, אני נשאר. זה חברים שלי שנוסעים,״
הוא מוסיף בבהלה, כמו חושש
שפיתאום, ברגע האחרון, יוטל עליו

מכר׳

0 00

מודעה: חוזרת בתשובה
מחפש אנשים -
חשבי־כיס, בובות גדולות, אנציקלופדיה
מיכלל, מילון אבן־שושן.״

צו־איסור־הגירה.
״פירסום בעץ זה לא משהו מיוחד,״
הוא מסכם את נסיונו .״אנשים לא
שמים לב למודעות, עוברים מהר.
בקושי מסתכלים. ראיתי הרבה מודעות,
אז החלטתי להדביק גם אני.
התקשרו אליי קונים מעטים. עוד
השבוע אפרסם גם בעיתון. שם הרבה
יותר טוב״.
בלבה ואנגלית

עץ דיזנגוף־פרישמן
-בראש טוב!

ס פשר לשאול את הכלבה חש־
\ 1חורה, בעלת העיניים התכולות.
היא סבורה אחרת. כך גם בעליה.
״הלכנו לטייל בדיזנגוף לפני חורש,
ופיתאום הכלבה ברחה לנו. עוד באותו
היום תלינו על העץ הקרוב ביותר
למקום־הבריחה מודעה: אבדה כלבה
שחורה עם עיניים תכולות היקרה לבעליה.
למחרת התקשרה אלינו בחורה
שמצאה את הכלבה והחזירה לנו אותה.
בשביל מה צריך עיתון? פירסום בעץ
זה שיגעון של דבר!״
כך גם :293854״עליתי לארץ מ־ארצות־הברית
לפני תישעה חודשים
אני מלמד אנגלית באוניברסיטה. פית־אום
היה חסר לי כסף. חבר ישראלי
אמר לי: למה שלא תפרסם על העץ
שאתה מלמד אנגלית?
״פירסמתי: אנגלית+שיחה+הכנסה
למיבחני טופל. התקשרו אליי הרבה
תלמידים. הרווחתי הרבה כסף בלי לבזבז
אגורה על מודעת־פירסומת בעיתון.
שיטת־פירסום מקורית וזולה כל־כך
לא מצאתי בכל העולם!״

שדד, יץ מ ביי; י*

במדינה
(המשך מעמוד )28
״איש קיצוני ״.עומר 25 בנו
החמישי של אמארה, הולך בדרכי אביו.
זה היה מרותק לכפרו במשך כמה שנים,
בעיקבות מעורבותו בקבוצת אל־ארד
(״האדמה״) .כך גם עומר. בשלוש השנים
האחרונות הוא מרותק לכפר־כנא,
בשל פעילותו בתנועת אבנא־אל־בלד
(״בני־הכפר״).
שיבעה צווי־ריתוק, הנקראים בשפה
מישפטית ״צווי־הגבלה,״ קיבל
עומר עד עכשיו. תוקפו של כל צו —
חצי שנה.
ההתחלה היתה באוניברסיטת באר־שבע
.״הייתי אז בן ,19 בסוף השנה
הראשונה ללימודי הביולוגיה. במשך
כל השנה הייתי פעיל בגוף סטודנטיאלי,
שנקרא תנועת הסטודנטים ה־פרוגרסיבים,״
מספר עומר .״כשהתחילה
תקופת הבחינות, קיבלו שלושה
מחבריי צווי־הגבלה. ידעתי שגם אני
עתיד לקבל צו כזה. ובאמת, אחרי כמה
ימים חיכו לי שני שוטרים בפתח אולם־
הבחינות. הם מסרו לי את צו־ההגבלה
ואמרו לי שאוכל לכתוב את הבחינה,
אר מייד אחר־כן יהיה עליי לארוז את
חפציי ולנסוע לכפר־כנא.״
על צווי־ההגבלה חותם אלוף־הפי־קוד,
שבתחום סמכותו מתגורר המרותק,
והם ניתנים ללא מישפט, אזרחי או
צבאי. שילטונות־הביטחון טוענים כי
אי־אפשר לשפוט את המרותק מכמה
סיבות: מפני שאין די הוכחות כדי
להרשיעו כדין, מפני שהם אינם מעוני
יינים לחשוף את מקורות המידע
שלהם, או מפני שהמרותק לא עבר כל
עבירה. והריתוק בא למנוע ממנו לבצע
עבירה בעתיד.
ריתוק מס׳ 1הסתיים מהר. לאחריו
לא חודש הצו במשך שלוש שנים. בינתיים
סיים עומר את לימודי הביולוגיה
וחזר לכפרו.
״בקיץ ,׳82 מייד עם תום לימודיי,
הייתי בין המקימים של תנועת בני־הכפר
בכפר־כנא ״.הוא מספר .״שלושה
חודשים אחרי שהגעתי לכפר קיבלתי
צו־ריתוק. השני במיספר. מאז
ועד עכשיו אני מרותק, כאשר כל חצי
שנה הצו מתחדש.״
צווי־ההגפלה אינם מפרטים מדוע
הוחלט לרתק אדם מסויים. רק מאוחר
יותר. כשהגיש עתירה לבג״ץ, למד
עומר כי הוא מרותק בשל היותו ״איש
קיצוני המתנגד למדינה ופועל לחתור
תחתיה. התנועה שהעותר קשור אליה
דוגלת בהקמת מדינה פלסטינית במקום
מדינת ישראל, ויש לה זיקה
רעיונית ומדינית לאירגון הטרור החזית
העממית לשיחרור פלסטין, בראשותו
של ג׳ורג׳ חבש.״
״עד זריחת החמה.״ את תנועת
בני־הכפר הקים, ב״ ,1972 עורך־דין
מוחמר כיוואן מאוס אל־פחם. בתחילה
שם כיוואן במרכז מצעו את בן־הכפר.
האיש הפשוט, המקופח ומופלה לרעה.
הוא ביקש לעורר אותו מאדישותו
ולגרום לו להילחם על זכויותיו. מכאן
שמה של התנועה: בני הכפר.
לאחר ההצלחה המסחררת של התנועה
בבחירות המקומיות באום אל־פחם,
החליט כיוואן להקים תנועה
ארצית. אז גם הדגיש את הצד הלאומי,
וקרא להקמת ״מדינה חילונית דמוקרטית״
בכל הארץ — ובכלל זה שטח
מדינת־ישראל.
התנועה נאלצת להילחם, מאז הקמתה,
ברק״ח הממוסדת ובחמולות המסורתיות
השולטות בכפרים. ואם בתחילת
דרכה קיוותה לאלפי אוהדים כפריים,
המונהגים על־ידי שיכבה דקה של
סטודנטים, הרי כיום ברור כי עומדים
לרשותה רק מאות אחדות של אוהדים.
עומר רדואן סעיד אמארה, אוהד
פעיל, משלם על התלהבותו הלאומית
מחיר יקר. מזה שלוש שנים נעים חייו
סביב צווי־ההגבלה .״זה קרה בזמן הצו
החמישי״ .או :״זה קרה לפני הצו השני״
— כד הוא מתחיל כל מישפט. כר הוא
זוכר מאורעות חשובים בחייו.
צווי־ההגבלה, המוטלים על־פי תקנה
110 של תקנות ההגנה לשעת
הרום, קובעים כי המרותק לא יעזוב
את שטח הכפר שבו הוא מתגורר ללא
(המשך בעמוד )32

אזרח נכבד!
בישראל חיים כ־ 8,000 עיוורים, מרביתם קשישים
החיים מקיצבאות הביטוח הלאומי.
רבים לא נקלטו בעבודה בשל גיל גבוה, מחלות
ומגבלות נוספות.
ההכנסות ממבצע ״אור לעיוור״ מסייעות למרכז
ולאגודות למען העיוור ליזום, לקיים ולפתח
שרותים כמו:
טיפול בכ־ 500 ילדים עיוורים וכבדי ראיה בכל
רחבי הארץ, וכן אספקת מכשירי עזר פשוטים
ומתוחכמים למען שילובם המוצלח באוכלוסית
התלמידים.

עיוורים אלה זקוקים לעזרתך!
בימים אלה יפקדו את ביתך תלמידי בתי הספר על
מנת להעלות תרומה למבצע ״אור לעיוור״ ,קבל
אותם בסבר פנים יפות ותרום בעין יפה למבצע.
ההכנסות הן קודש לרווחת העיוור בישראל החי
בתוכנו.
עזור להם לעזור לעצמם!
בכל הכבוד וההוקרה,

המרכז לעיוור ב>ע\ראל

התקשר/י אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות זזו 6ו\! £8ע 0
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

רוני צפריר 447363־03

לשרותן* 24 שעות ביממה
בלבד0 338
38 38
לבעלי כרטיסי אשראי

גרפיקאי/ת
את/ה י 1דע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע ,/את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו -תשמח/׳ שהכרנו

חני צפריר 447363־03

במדינה

תשבץ גש^ הוה

(המשך מעמוד )31
הרשאה בכתב של מפקח המישטרה
המחוזי. עליו להתייצב מדי יום בתחנת־המישטרה
הקרובה לאיזור מגוריו. כמו
כן ״ישאר המרותק בתוך תחומי ביתו
כל יום למן שעה אחת לאחר שקיעת
החמה עד לזריחת החמה״.
כך זה קורה באופן מעשי :״הריתוק
הפך אותי לאדם עצלן,״ אומר עומר.
״בבוקר אני מתעורר בשעה מאוחרת.
בשביל מה לקום מוקדם? הרי ממילא
אני לא ממהר לשום מקום.
״כל בוקר, בשעה ,10 גם בשבתות
ובחגים יהודים ומוסלמיים, אני צריך
להתייצב במישטרת נצרת, לחתום את
שמי אצל היומנאי ומייד אחר־כר לחזור
לכפר. אסור לי להסתובב בנצרת, לטייל
או סתם לשבת בבית־קפה.
״מחירה של הנסיעה לנצרת ובחזרה
— כ־ 2000 שקלים. כששאלתי אותם
מאין אקח את הכסף, ענו לי שהמצב
הכלכלי שלי זו הבעיה שלי. וזו באמת
בעיה. בכפר אין לי עבודה. מחוץ לכפר
אסור לי לעבוד.
״למזלי,לאבא שלי יש די כסף כדי
לפרנס אותי. מרותקים אחרים ממש
סובלים ממחסור. בן־דוד שלי, ג׳מיל
אסעד, זמר־חתונות, היה מרותק משף
שנה. יש לו שיבעה ילדים והוא לא ידע
איו יצליח להאכיל אותם. אם החמולה
לא היתה עוזרת לו, הוא והאשה והילדים
היו רעבים ללחם.״
בשעה 11 בבוקר חוזר עומר לכפר־כנא.
כל היום לפניו, גדוש בשעות
פנאי. עומר :״לפעמים אני עוזר לאבי

)1חלק מן הלילה; )5נמצא
על קו העוני (,3ג); )10 משש
בידים! )11 פנה לאחור; )13 חית־טרף
גדולה; )14 תואר הולנדי;
)15 צאצאה; )16 כלי־נגינה
מזרחי; )18 בלל; )20 מתרונן; )21
דג סלמון; )22 מספיק; )24
בהמת־בית באפריקה; )25 אנא;
)26 תירושי, חבר בתרנגולים;
)28״הזקן״ הרומי, הוא מרקיוס
פורקיוס >ש״מ); )30 ענף רך,
היוצא מן השורש; )31 הקרש
מוסלמי; )32 נחל אכזב; )34
התקוממות; )35 קבוצת אנשים
נבחרים בראש אגודה; )38 אש
(ארמית); )39 אבוי; )41 כנף־בגד;
)42 קשר; )43 אריג אבלות; )45
אנטימחיקון; )47 אות; )48
פילוסוף אנגלי, ממניחי־היסוד
לפדגוגיה (ש״מ); )50 שבירה,
רסוק; )51 נקי; )52 טמפרטורה
נמוכה; )54 נחיצות מרובה; )57
בירה אירופית; )61 ממהר; )62
צפה ברוח הקדש; )64 מצב
במשחק המלכים; )65 בינוני,
אמצעי )66 :הבל; )67 בית־מרזח:
)69 סוג של חיידקים; )70 אין
טעם להביא אותו לעפרים; )72
כבשה צעירה; )74 מכאוב; )75
שלב בסולם; )77 שולים באריג;
)78 שיר לכת; )81 אחד מבגדי
הכהן הגדול; )83 מה שנשאר מן
המלקוח; )85 תו ראשון במוסיקה;
)86 עמל, יסורים; )88
אריג יקר; )89 ממצב ללא מוצא,
בהשאלה — אפס מעשה; )91
רקב; )93 סוד )95 :שיח דוקרני
ופרי עסיסי; )96 משקה; )98
עמוד; )100 גף; )102 בשל
בחלקו; )103 תרופה; )104 בעלי
דרגא צבאית גבוהה; )105 כזהו
עץ הדעת (.)3,3
)1אמן נודע; )2אציל(ח); )3
רגולטור; )4מורה; )6בגוף
האשה; )8מסמר; )9עכב, חשך;
)12 קבוצת אנשים מייצגת; )15
סגנון באמנות; )16 הכהן הגדול
בשילה; )17 קיר־מגן צבאי)19 :
קיים; )20 חזר; )21 עץ־פרי
טרופי; )23 מבין; )24 דפנות
פעמון; )26 גלריה. קומה עליונה
בתיאטרון; )27 מכללה בארצות־הברית;
)28 עמודה; )30 בנלי;
)33 מדינאי ומהפכן רוסי; )34
גנרל אמריקאי, בעל תכנית
לעזרת אירופה(ש״מ); )36 מתוח;
ממחלקת בעל״חיים

הזוחלים; )40 אליו הולכים כל
הנהרות; )41 מתגורר; )44 חוט
מתוח למדידה; )46 מילת־שאלה;
)47 מטייל; )49 צמח תבלים; )50
חיבר בקרס; )53 עלילה, מחזה;
)54 שבור; )55 שליח; )56 לועג;
)58 אביון; )59 תאווה; )60 עוף
מדברי גדול; )62 חריף. עוקץ;
)63 לכסיקון כלבי; )66 הכל
ביחד, בגוש אחד ( )68 ;)4,2אותו

ספור עצמו מנקודות־מבט שונות;
)71 מאס, תעב; )73 נכבד,
חשוב; )76 עצמה; )77 מניפסט;
)79 בגד רחב; )80 כתב־כריתות;
)82 שמח; )84 כנר יהודי; )85
טנטורה; )87 נכבד מוסלמי; )90
מתכת לבנה כחלחלה; )92 סל;
)94 שערה קשה; )96 רוצה מאוד;
)97 בלע משקה; )98 עני; )101
לא יותר; )102 מילת־זרוז; )103
ניגש.

מרותק אמארה
..משעה אחת לאחר שקיעת
במשתלת הזיתים שלו, לפעמים עוזר
לאחי, המהנדס, בעבודות־המישרד.
בדרך־כלל אני קורא הרבה עיתונים
וספרים. בעיקר סיפרי היסטוריה. על
מצבו של העם הערבי.
״סרט הקולנוע האחרון שראיתי היה
אדומים בבאר־שבע. לפני שלוש
שנים. בערב הרי אסור לי לעזוב את
הבית. ככה הפכתי לצופה אדוק בטלוויזיה״.

לעומר חברה, המבקרת אותו
בכפר. אין הוא מוכן לדבר עליה.
מצטער שהזכיר את דבר קיומה .״אני
לא חושב על חתונה,״ הוא אומר, ספק
בכעס ספק בביישנות .״מרותק לא
יכול להקים מישפחה. איך אפרנס אשה
וילדים?״
בחודש יוני השנה, חודשיים אחרי
שנמסר לו הצו השישי, עתר עומר
לבג״ץ. בהתערבות האגודה לזכויות
האזרח הושג הסכם־פשרה, שלפיו
יוכל עומר לנסוע, פעמיים בשבוע,
למעבדה הפרמקולוגית בבית־החולים
רמב״ם, שם החל את לימודי המאסטר
ברוקחות.
ארבעה חודשים אחר־כך, בתחילת
אוקטובר, חודש צו ההגבלה בפעם
השביעית. באותה הזדמנות נאמר לעומר
כי הסכם־הפשרה בוטל, וכי שוב
לא יוכל לנסוע לחיפה כדי להמשיך

אביגיל ינאי —1

מודעות בטלפון

לכל העתונים
״^בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי

£85 0.118 אוס
* 1ו* 0וז*אא£זאו

•ע1רא 0־ט

ויזה

שרות ת.ר. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

2 2 7 1 1 7 /8־ 0 3

ת! טרמפ ל חיי ל

י ׳ יי.

את לימודיו.
״הלימודים שלי קשורים למעבדה.
אני יכול לבקש אישורי־נסיעה מיוחדים,
אבל בדרר־כלל התשובה היא
שלילית. רק לעיתים רחוקות מאש־רים
נסיעה. והרי אינני יכול לבסס את
לימודיי על נסיעה מיקרית למעבדה.
״בטח שאני כועס. הלימודים חשובים
לי. אבל במשך השנים התפתחה בי
קהות. מין אדישות למצב שלי. נהייתי
כמו מכונה. אני נוסע לנצרת, חוזר,
קורא, אוכל, ישן. ככה יום אחר יום.
״בין הצו החמישי לשישי היתה
הפסקה של חודשיים. יכולתי לנסוע
לכל מקום. לעשות כל מה שאני רוצה.
ופיתאום לא ידעתי מה לעשות עם
עצמי. הייתי מבולבל. קצת פחדתי
לצאת מהכפר. וכשהתחלתי להתרגל
לחופש. שבו וחידשו לי את צו־ההג־בלה״.
אין
ניסים. הנס הראשון של ישוע
אירע בכפר״כנא. בסעודת חתונה רבת־משתתפים
הפך המטיף מנצרת מים
ליין, כך לפחות טוענת הברית החדשה.
אלפי תיירים מכל העולם פוקדים את
מקום־הנס, בכנסיה המקומית נס ישוע.
עומר מביט בהם וצוחק. הוא אינו
מאמין בניסים. לו תמיד קורים מקרים
שהם ההיפך המוחלט של הניסים הנוצריים.
למשל,
בחודש נובמבר 1984 ערכו
אנשי ביטחון ביקור״פתע לילי בביתו.
עומר לא נמצא במיטתו. הוא נשפט
ונכלא לחודשיים בכלא־דמון.
הריתוק הממושך, המאסר, החקי־

החמה עד לזריחת החמה׳
רות, ההצקות הקטנות בתחנת־המיש־טרה,
כל אלה לא השניאו על עומר את
העיסוק בפוליטיקה .״אני עושה את
החובה הבסיסית שלי, דואג לעם שלי״,
הוא אומר בזהירות, פוחד שכל מילה
מיותרת תאריך את תקופת־הריתוק
בכמה שנים נוספות.
פיצוי־מה על אובדן החרות הוא
מקבל בכפר .״מתייחסים אליי בכבוד.
גם במישפחה לא כועסים עליי, למרות
שאני נטל כלכלי.
״גיבור? לא. אולי קצת מיוחד. רוב
המרותקים משתחררים אחרי שנה. אני
יושב כאן כבר שלוש שנים, ועדיין לא
רואה את הסוף.״
פרופסור רות גביזון, יו״ר האגודה
לזכויות האזרח :״בישראל יש היום
שלושה מרותקים. בשטחים — כ״.30
אנחנו טוענים שריתוק אינו עונש הוגן.
אם האיש הזה באמת מסוכן לביטחון־
המדינה, העמידו אותו למישפט פומבי
והרשיעו אותו כדין. כיום עומדת לפני
המרותק רק דרך חוקית אחת לביטול
הריתוק: עתירה לבג״ץ.״
פעמיים עתר עומר לבג״ץ. בפעם
הראשונה נדחתה העתירה. בפעם
השניה הושג הסכם־הפשרה, שבוטל
אחרי ארבעה חודשים. בימים אלה
מתכוון עומר להגיש את העתירה השלישית.

העולם ׳הזה 2516

הורוסהוס
בתקופה מאוחרת יותר, אך בשנתיים
האחרונות החלו הקשתים לסבול מבעיות מרים וקשיים שקודם לא היו מוכרים להם, ואם
קודם לכן קיבלו את הטוב כדבר מובן
בניחינ׳
מאליו, היום הם מתחילים להבין שלמרות
מיקומם הטוב בגלגל, גם הם אינם פטורים
מהשפעתם החזקה של הכוכבים. כוכב
אוראנוס, השוהה במזל קשת, כבר היכה
בכמה מהם בצורה פיתאומית וקשה.
האחרים פשוט נאלצו להביט על החיים
מנקודת״מבט שונה. רווקים מושבעים
נישאו לפתע, נישואין מאושרים, כביכול,
נהרסו באופן פיתאומי, מקומות עבודה או
מגורים השתנו, ושום דבר כבר לא היה כל-
כך בטוח כבעבר.
בשנת 1983 הצטרף לאוראנוס כוכב נוסף,
המוכר לנו כשליט מזל קשת. זהו יופיטר
(צדק) .יופיטר, שנחשב לפילוסוף הגדול
ולכוכב השפע והברכה, לא בדיוק פינק את
הקשתים. היו שנהנו מנסיעות רחוקות
והתחלות חדשות ומשינויים שלהם קיוו
בכלל. מי שחייהם התנהלו בדרך לא נכונה,
שילמו על כך ביוקר, ויופיטר במקום
להיטיב -כאילו הרע את מצבם. אלא שכל
מי שסבל ב״ 1983 הבין מאוחר יותר
שהשינוי נעשה לטובתו.
אוראנוס עדיין נמצא במזל קשת, וישפיע
את המקום הטוב בגלגל המזלות קיבלו
בני מזל קשת. גם בכוכב הטוב מכולם הם בעיקר על אותם שנולדו בין ה־ 7ל־15
זכו. כוכב יופיטר (צדק) הנקרא המיטיב בדצמבר. מי שנולד קודם, כבר טעם את
שיטת הזבנג־וגמרנו, שבה פועל כוכב זה. אך
הגדול, מביא לקשתים מזל טוב -ובשפע.
הבית התשיעי, שבו ממוקם המזל, מבטא כנראה מזל קשת נהיה מבוקש ביותר. כוכב
את אישיותם, תחומי התעניינותם וגורלם נוסף מתכונן להטעים מטעמו לבני המזל.
של הקשתים. שכן, בית זה מראה על אלא שהפעם מדובר על כוכב סטורן
חוכמה, השקפת עולם ורצון להרחיב( ,שבתאי) .קשה להאמין שמישהו היה מזמין
להעמיק ולהוסיף ידע בכל שטח ותחום, אותו להתארח בביתו מתוך רצון טוב
ובכל דרך אפשרית. לימודים ברמה גבוהה, ונדיבות. לסטורן השפעה קשה ומדכאת,
נסיעות למרחקים, נטיה לפילוסופיה וצורך והתקופה שבה נמצא במזל כלשהו אינה
חזק בחופש ועצמאות -כל אלה מדברים נחשבת לתקופה קלה. סטורן ישהה בקשת
על הבית התשיעי בגלגל ועל המזל עצמו -ממחצית נובמבר 1985 ועד מחצית נובמבר
. 1988 זוהי תקופה של חשבון־נפש ושל
הקשת.
אם הכל כל״כך טוב ומוצלח, מדוע זה לא קבלת הגורל. כוכב שבתאי שופט לפי
נראה על פני השטח בתקופה זו! הקשתים מידת״הדין, מי שלא עובר את הדרישות
שישאלו את השאלה הזו אכן צודקים. נכון מרגיש את נחת־זרועו וסובל. מי שמצליח
שהם המפונקים שבין המזלות. לרוב הם לעמוד בכל המיבחנים והנסיונות, יוצא
יצליחו להגשים את שאיפותיהם בפחות ברווח. אלא שלעיתים רחוקות אדם מצליח
מאמצים מהאחרים, כשהמזל הטוב מסייע לצאת זכאי מבלי שיצטרך לעבוד על עצמו
בידם. ובכל זאת, מנובמבר 1981 משהו ולקבל עליו את הדין.
כוכב סטורן נקרא המורה הגדול, הוא בא
השתנה. חלק מהקשתים הרגישו זאת

מזל החודש:

תקונה שר
חשבוו־ננש
וקנרת־הרן

ה״ 20 וה״ 21 בחודש יעמידו בפניכם קשיים,
בעיקר בתחום העבודה. אל תמהרו להרים
ידיים. אתם חשים עיי-
פות, אולם תוך זמן קצר
תרגישו טוב יותר. בקרוב
מאוד הגלגל יתהפך
ותוכלו להשיג את שאי-
פותיכם ולהשיג היש גים
שעד עכשיו לא

ניראו בטווח השגה.
נסיעות שתכננתם עלו לות
להתעכב, להידחות
או אפילו להתבטל. אל
תצטערו, בין כה וכה בתקופה זו הייתם
הרי סובלים יותר מאשר נהנים בנסיעה.

התחום הכספי יעסיק אתכם רבות בתקופה
זו, לא תוכלו להרשות לעצמכם להקל ראש.
אל תדחו תשלום חשבונות
והשתדלו לנהוג
לפי החוק. בני־מישפחה
קשישים עלולים לחלות,
וזה יאלץ אתכם לשנות
תוכניות. בשטח הרומנ טי
אתם נהנים מחיזו־רים
אינטנסיביים של
ידידים חדשים וישנים,
אלא שלא נראה שברגע
זה תוכלו לסמוך על הבטחות
של בני־הזוג. ה־ 22 עד ה־ 24 יהיו ימים
לא נוחים. השתדלו לשמור על הבריאות,

זהו אחד השבועות הקשים והבלתי־נוחים
ביותר מכל מה שעברתם בתקופה האח רונה.
כל שינוי שתרצו
לבצע ייתקל בהתנג דות.
במקום העבודה
יצרו את צעדיכם. נדמה
כאילו אתם שוחים נגד
הזרם. לא כדאי להיל חם
ולהתרגז, זה לא
יעזור. אין סיכוי שיבינו
18£ד^יר*ר(.1
אתכם. ואם תנסו להס ביר
את עצמכם הדב-
רים יובנו בצורה שונה
ממה שהתכוונתם. הבריאות של בן״הזוג או
של אב קשיש עלולה לגרום לכם דאגות.

כדאי שתלבשו כפפות של משי לפני שהשבוע
מתחיל -תזדקקו להם קודם כל במקום שבו
אתם עובדים. מישהו
מנסה להטיל עליכם
את כל העבודות הבל־

תי־נעימות. דואג לקלקל
א ת השם הטוב שרכשתם.
הפעם עליכם
להיות תקיפים והחלטיים.
זה לא הזמן לר חם
ולהצטער על הזולת,
קודם תדאגו לאינט־רסים
שלכם. ב־ 20 או
ב־ 21 בחודש תקבלו מיכתב או שיחת־טלפון
מחויל, וזה יגרום לשימחה ולהרגשה טובה.

ב־ 20 וב־ 21 בחודש תצטרכו להיות מאוד
זהירים בכל מה שאתם אומרים. אנשים לא
יבינו את דבריכם, יע-
בידו אותם למקומות
שעלולים לגרום לכם
נזק. אל תמהרו לבטוח
במי שמחלק מחמאות
ואוזנו קשבת ונכונה
להאזין לכל צרותיכם
ובעיותיכם. הורים ליל דים
יצטרכו להיות
מאוד זהירים, ביחוד
בין ה 21-ל 24-בחודש.
בתחום הרומנטי -שבוע מהנה. צפויה
הפתעה נעימה בין ה 22-ל 24-בחודש.

א ם אין לכם תרופות הרגעה בבית. אולי
כדאי שתרכשו כאלה לקראת השבוע הבא.
נראה שתהיו מאוד
עצבנים ודאגנים, בבית
כלום לא מסתדר. בני־מאשימים המישפחה אתכם.
נדמה שהכל
מתקלקל. האינסטלצ יה.
הטלפון ומכשירים
חשמליים. שלהם אתם
זקוקים מאוד. התקופה
לא נוחה, אך זה יעבור,
אל תקחו ללב, זה לא
עד כדי כך רע. פגישות מיקריות והיכרויות
חדשות יפצו אתכם על חלק מהבעיות.

ללמד ולקדם, אלא שהדרכים שבהן הוא
משתמש אינן קלות. ככוכב שמבטא את
השמרנות והמסורת, הוא דוגל בחינוך הישן,
וכשתלמיד מתנהג שלא כראוי, הוא מעניש
בכל חומרת״הדין. אין ספק, לקשתים לא
יהיה קל השנה, וביחוד לאותם שנולדו
בתחילת המזל. האווירה תהיה די כבדה
ומדכאת. הם יוגבלו בתנועותיהם, הקלי לות,
החופש וחוסר ההתייחסות לזמנים
יפסקו. הקשתים יצטרלו לקבל על עצמם
מיסגרות מחייבות ולהתחשב בסביבה,
במינהגים ובמיגבלות שחלות על כולם.

קריירה:
שנת 1986 לא תאפשר לקשתים להתקדם
כפי שהיו רוצים. הם יעבדו קשה, ולא יוכלו
לצאת מהשיגרה האפורה. זה הזמן לשפר
את העמדה, לרכוש יותר נסיון מעשי ולא
להסחף אחרי רעיונות שמובילים להפסד
של רכוש וזמן. הם ירגישו צורך להזיז הרים,
לרוץ קדימה, בחוסר־הסבלנות המאפיין
את הקשרים כדאי לחלק לשני סוגים:
אותם. הם יצליחו רק אם יצעדו לאט, צעד
)1יחסים קלילים, הרפתקנים ולא
אחרי צעד, כשהכל נבנה על בסיס איתן
מחייבים, שבהם הדגש הוא על תחלופה
ויציב.
היחס לדמויות סמכותיות בעבודה צריך רבה והנאה מעצם הבילוי,
קשר רציני המחייב את שני הצדדים
להיות זהיר ועדין. אין טעם לפתח יחס ()2
לשמור על נאמנות ולהקים בית משותף
אישי, צריך לנהוג בטאקט ובזהירות.
ההתקדמות תגיע לאחר שהתקופה ומישפחה.
אותם שברגע זה מעוניינים רק באהבות
הסטורנית תחלוף, בינתיים צפויים די
הרבה מאבקים, יהיו ויכוחים על עניינים הרפתקניות וחולפות, יוכלו לנצל היטב את
עקרוניים, כשרק הגיון יצליח לשכנע את השנה. הם לא יישארו לבד וימצאו להם בכל
פעם בני־זוג חדשים.
הממונים.
בקשרים רציניים יותר לא יהיה קל, ובכל
כספים:
זאת, מפברואר אפשר יהיה לחשוב על
בתחום זה לא יהיה קל, רבים מהקשתים נישואין והרחבת המישפחה. לזוגות שחיי-
יסבלו ממחסור. אותם שמטיבעם נוטים הנישואין שלהם אינם מתנהלים על מי-
לביזבוזים, לא ירגישו שהכסף נעלם ולא מנוחות, יהיה קשה מאוד לשמור על
ידעו על מה הוצא. בתקופה זו חשוב שתהיה המיסגרת, ואותו הדבר לגבי זוגות שדוחים
ביקורת על כל פרושה שיוצאת, טעות את הנישואין תקופה ארוכה. אלה יכולים
בשיפוט עלולה לגרום למפולת שממנה קשה לפתע להגיע למסקנה שטוב להם להיפרד
יהיה להתאושש. זו לא התקופה המתאימה מלהמשיך בתיסבוכת שאין ממנה כל מוצא.
לפתוח בעסק חדש, ועוד פחות מזה להיכנס
הגעגועים לחופש והרצון להשתחרר
לשותפות. עדיף לא להשקיע, אם קיים ממיסגרות קבועות עלול לגרום לניתוקים,
סיכון כלשהו בהשקעה. זו לא השנה שבה אך ההקלה לא תבוא והבדידות תהיה
אפשר לסמוך על המזל.
קשה.
מאפריל עד אוגוסט עלולות להיות הולרוב
הקשתים לא קל ליצור קשר רציני
צאות גדולות ובלתי״מתוכננות, כך שרצוי ומחייב, ומה שחשוב להם זה התוכן הפנימי
להשאיר חשבון חיסכון ברזרווה ולא להת ולא ההופעה החיצונית. בשנה זו קשה יהיה
פתות להשתמש בו.
למצוא בני-זוג שיענו על דרישות אלה.

ה־ 20 וה״ 21 בחודש מציבים בפניכם את ה־ 20 בחודש אינו מתאים לנסיעה, תקלות
גרים קשים בעבודה. היזהרו מאנשים ובעיות יעכבו אתכם ותצטערו שהתחלתם
המקנאים בכם, אל תלבכך.
עימות עם בן־הזוג
חמו על תפקידים מועאו
בן־מישפחה קרוב
דפים ונסו להמשיך ב-
עלול להיות בין ה־ 22ל ־
שיגרה. בין כר. יכה מה
24 בחודש. עדיף להימנע
שנקבע כעת ישתנה
מלהתווכח ולריב -זה

תוך כמה שבועות. ב-
לא יעזור. ב־ 25 וב־26
תחום הרומנטי צפו לתהנו
מהפתעה שהכין
מישהו שיבוא באופן
לכם מישהו שממנו לא
מפתיע. בענייני נספים
ציפיתם לכלום. תוכלו
זהו שבוע רגיש, אל ת-
ליהנות מחוויה רומנמהרו
לחתום על מיס-
טית בדירה. אל תחמיצו
מכים מחייבים. ובכלל -נסו להימנע את ההזדמנות -וצאו קצת מהשיגרה
מלעסוק בהשקעות או לסכן את כספכם. ומהאנשים הקבועים שמלווים את חייכם.

מצב־הרוח ישתפר השבוע. זה לא הזמן לשוב לפתע הכל נראה יותר טוב. ידידים חדשים
ולחדש קשרים שנותקו אבל לפחות תוכלו וישנים מבקרים בביתכם ואתם נהנים
ליהנות מחיזורים של
מפעילות חברתית, מט־בני
המין השני. לא יהיה
סיבות ומנסיעות משוקל
לבחור בין כל הם־
תפות. זה הזמן להתחיל
עוניינים, אך רצוי לא
בפעילות ספורטיבית.
להתחייב לאף אחד בלאחר
תקופה ארוכה
שלב זה. ה־ 20 וה־21
שבה לא הייתם פעי יפתיעו
לטובה. א ם כי
לים, תוכלו ליהנות, ל תחילת
היום תורה על
הימצא שוב בתנועה.
קשיים. סופו של היום
בשטח הקריירה אתם
מראה על יציאה מהם,
יותר מקובלים, תוכלו
להשפיע על הממונים
בגלל מזל. ב־ 25 וב־26
בני־הזוג שלכם זקוקים להשגחה. יתכן לתת לכם יותר סמכויות ־ אך הימנעו
שבעיות־בריאות יטרידו אותם במיוחד. מלהתחיל בדבר־מה חדש בתקופה זו.

הקשתים שנולדו בשבוע הראשון עלולים התחום המיקצועי מעסיק את מירב זמנכם.
להרגיש לא טוב, אך גם השאר לא ייהנו בקרוב מאוד תמצאו א ת עצמכם מתכננים
ממצב־רוח סוב. אתם
א ת נסיעתכם הבאה,
זקוקים להמון שינה
אך כל מה שתתכננו
ומנוחה, וקשה לכם
כעת יכול להשתנות בלהגיע
לכך. המתח
רגע האחרון. אל תכנסו
סביבכם רב, חפצים
ללחץ א ם משהו לא
עלולים להיעלם לפתע,
מסתדר ברגע זה. העיוזה
יכול להיות משהו
כוב זמני בלבד, ובקרוב
חשוב. נסו להשגיח ולא
מאוד תוכלו ליהנות
להיות מפוזרים. בתחום
מתוצאות משמחות ב הרומנטי
הדברים אינם
תחום העבודה והקר מסתדרים
כפי שהייתם
יירה. הפתעה נעימה
רוצים, אבל ה־ ,22ה־ 23 וה 24-בכל זאת בתחום הכספי צפויה ב־ 22 או ב־ 24 בחודש.
יפגישו אתכם עם אנשים שהם חשובים. פגישה מרגשת ומוזרה ביותר צפויה ב־ , 25

גז מ ליז ע החתונה
שהפ תי ע שהחלה
בטרפו!

את המוסיקה לסידרה הטלוויזיונית
בתו של מיסטרל חיבר המלחין
ולאדמיר קוסמא. הסידרה העלתה
את מניותיו של המלחין, שכבר התחיל
לעבוד על פסקול לשלוש סדרות
חדשות.
לפני שבועיים הוא ביקר בארץ
והשתכן באחד מבתי־המלון בתל־אביב.
באחד הערבים הוא הדליק את
מקלט הטלוויזיה בחדרו ואז גילה
שהסידרה מוקרנת גם אצלנו. למחרת,
דבר ראשון בבוקר, הוא ניגש לחנות־תקליטים
וביקש את פסקול הסידרה
בהדפסה ישראלית. בעל־החנות הודיע
לו כי התקליט לא יצא בהדפסה
מקומית.
קוסמא צילצל מייד לחברת־התק־ליטים
קררא בצרפת, שהיא המפיצה
הראשית של הפסקול, והודיע להם
שהסידרה אומנם מוקרנת בארץ אבל
אין תקליט.
בבירור מהיר הסתבר שהזכויות על
הדפסת התקליט בארץ נמצאות בידי
חברת סי־בי־אס, שמייד החליטה
להוציא את התקליט בזמן שיא של
שבוע, כדי שלקוסמא יהיה התענוג
לרכוש גם את ההדפסה המקומית.
תמלתיץ שנעזרותץ סמדהסקס בבסנדגר

פסטיבלי הילדים יוצאים סוף־סוף
לדרך. אחרי מאבקים רבים על האמנים
המשתתפים בפסטיבלים, שעברו בכל
יום מפסטיבל אחד למישנהו, התבררה ,
הרשימה הסופית: בפסטיבל הילדים,
העולה על הבימות בפעם ה־ ,16 יש־ -
תתפו, בין השאר, גידי גוב, חנה

המלחין רוני וייס פגש את האשה
שלו דווקא במקום לא כל־כך צפוי.
המקום: מישרדו של אביו.
יום אחד, לפני כשנה, קפץ וייס כדי
להגיד שלום לאבא. מאחורי שולחו־המזכירה
ישבה אירית. רוני, שעד אז
היה ידוע כפרפר רציני, ששום אשה
לא הצליחה לשמור אותו לעצמה יותר
משבוע, ידע מייד שפגש את אהבת
חייו.
מפה לשם ומשם לפה נדלקו להם
המנורות ועכשיו זה יקרה: אירית ורוני
מתחתנים.

יונתן מילר לא חלם להיות זמר.
בילדותו הוא רצה להיות רופא. האמת
היא שהוא גם לא חלם שיחיה בארץ.
היום מילר חלק מלהקת כמו
צועני. גם לשם הוא לא חלם להגיע. כי
הוא הגיע תחילה הישר לירושלים, שם
עבד עם ילדים, זקנים ומפגרים,
ובשעות־הפנאי הופיע בלהקה שניגנה
מוסיקת קאגטרי אמריקאית. ואז ראה
אותו יגאל בשן באחת מהופעותיו
ושאל אם ירצה לעשות משהו ביחד.
מילר, שלא בדיוק ידע עם מי הוא
מדבר, נתן את מיספר-הטלפון ושכח
מהעניין. ככה עברו להם שנתיים ימים
עד שהגיע הטלפון מבשן, שביקש
לשתף את מילר בלהקה שהוקמה
לצורך הקדם־ארוויזיון.
ההצלחה שהלהקה זכתה בה הפתיעה
גם אותם, ולאור הביקוש הרב הם
החליטו להמשיך יחד.
״פיתאום,״ אומר מילר ,״הפכתי למפורסם.
אנשים מצביעים עליי ברחוב
ומתלחשים מאחורי גבי באוטובוס.
לפעמים זה מביך אותי מאוד, אבל,
כנראה, שזה חלק בלתי־נפרד מההצלחה״.
בארץ
הוא גם מצא את מי שעומדת
להיות אשתו: דפנה פייטלסון בת
ה־ .23 הפגישה הראשונה ביניהם, הם
אומרים, היתה במיקרה. דפנה, שעבדה
כמזכירה בחמאם, קיבלה יום אחד
טלפון. על הקו היה יונתן, שביקש
להזמין זוג כרטיסים עבור ידידים
שהגיעו ארצה. השיחה ביו השניים

יונתן מילר ודינה פייטלסון
כמו דבק פלסטי
התארכה, עד שהחליטו להיפגש באותו
ערב, בהופעתו של יונתן.
אל ההופעה היא הגיעה עם מי
שהיה באותו זמן החבר שלה, דוגמן
צעיר ויפה בשם אייל. יונתן נזכר
שנבהל :״בתוכי חשבתי שלא יכול
לקרות בינינו כלום, אם היא באה עם
בחור כזה חתיך!״
וכך, אחרי ההופעה, הם החליפו
שלום מנומס וקבעו להיפגש פעם
בעתיד. העתיד, מסתבר, הקדים לבוא.
כעבור כמה ימים הגיעה דפנה למופע
של מוסיקת קאנטרי, שהתבטלה בגלל
חוסר־קהל. אחד המשתתפים במופע

מי צעד

ז לסלאו, יזהר כהן, ירדנה ארזי!. ,
:׳ חיים משה, נורית גלרון ר
.יהודית רביץ(שזו הפעם הראשונה׳. ,
:בה היא משתתפת בפסטיבלי־ילדים) .ז
ואילו בפסטיגל, שייערך השנה,
\ כמו בשנים האחרונות, בחיפה, ישתת־ 1
פו: ריבפה זוהר, אילנה אביטל: ,

אבי טולדנו, מאיר בנאי, יגאלבשן, ריקי גל וקורץ אלאל וכי
:נראה גם פנינה רוזנבלום, שתהיה
ן האטרקציה של הפסטיגל.

את הפסטיבל מביים צדי צרפתי
ואת הפסטיגל אלה אלתרמן, ש׳
חזרה בימים אלה מארצות־הברית.
אחד השירים בפסטיבל הולחן על־ידי
ילד דרוזי, שהלחין שיר קיצבי
י ויפה למילותיו של אהוד מנור.

נחום (״נחצה״) היימן מקיים
ערבי־שירה במועדון הסליק. התוכנית
מורכבת משירה בציבור והשתתפות
אמנים בני טיפוחיו.
בשבועיים האחרונים מארח היימן
במועדון בת־טיפוחים מיוחדת: בתו סי

היימן.

כאשר עולה סי אל הבימה, היא

שלא נערך היה יונתן, ואת אותו ערב
הם כבר בילו ביחד, ומאז ועד היום הם
לא נפרדו.
״אנחנו כמו דבק פלסטי,״ אומר
יונתן ,״לא מסוגלים להיפרד האחד
מהשני אפילו לרגע״.
״הרבה אנשים אומרים לי שאני
צעיר מדי בשביל חתונה, אבל אני
יודע שדפנה היא האשה שאני רוצה
לחיות איתה.״
והוא מוסיף, ליתר ביטחון :״אני גם
לא טיפוס שיבגוד באשה שלו. אני
מאמין באהבה אחת ארוכה ומתמדת.
בגידות הן רק של אנשים מתוסכלים.״

מפתיעה את הקהל, הרגיל בזמרי ארץ־
ישראל היפה הלבושים ג׳ינס וחולצות
טריקו, בתילבושת ביגדי־עור שחורים,
חגורות־עור מעוטרות בניטים וכפפות
שחורות. סי מגישה שירי רוק נ׳רול
סוערים ומצליחה לסחוף את הקהל.
ערבים אלה גם משמשים עילה

למיפגש מישפחתי מלא של מישפחת
היימן, שכן דליה היימן, אשתו לשעבר
של נחצה, מלווה את בתה לכל
הופעה.
בינתיים, הרחק מאור״הזרקורים,
ממשיכה סי את הרומן הסוער שלה עם
מאיר בנאי (שירו של שפשף).

משה מורה המגיש של התוכנית
להיט בראש, שהוא גס מהתקליטנים
המבוקשים ביותר ברדיו ובהופעות,
מגיש דירוג של עשרת הלהיטים
המושמעים ביותר ברדיו ובדיסקוטקים:

)1טרזן בוי(בלטימורה)
( )2מישנרי(פרופגנדה)
( )3מריה מגדלנה (סנדרה)
( )4רצה במעלה הגבעה (קייט
בוש)
( )5דרך אין סופית (בנד איי)
( )6אל תעצור את הריקוד(בריאן
פרי)
( )7מאהב במישרה חלקית
(סטיבי וונדר)
( )8קונקשיין(אילנה אביטל)
( )9נענע את המחלה (רפש מוג)
( )10 קח אותי(אהה)

נמדוד מדי

העולם הזה 2512

ניוה, בתו שר האלוו (מירי) עמוס חורב,
טוענת נ׳ בערה, מיכאל לנוסמן, הוא אב
ירדה. הוא מכחיש. ער כך מתנהל מישפט. אך

נירה ואביה, עמום חורג
בדיקת רקמות פוגעת בכבוד!
^ ני כבר מכין בראש שלי את
/ /ד ו התשובות שאצטרך לתת
באחד הימים לילד. אני בטוח שבעוד
כמה שנים, כשהילד יבין מה הולך, הוא
יבוא אליי וישאל אותי, :בן־זונה! איפה
היית כל חיי? ,ואני אצטרך להסביר לו
כי למרות שהייתי נשוי לאמו, אין אני
אביו!״ כך אומר מיכאל לנדסמן, ועיניו
הכחולות מתעננות.
סיפור־האהבה בין נירה חורב
למיכאל לנדסמן התחיל כמו סרט״
אהבה רומנטי, ואפילו קיטשי. שני
ילדי־השמנת התל־אביביים נפגשו
בגיל 16 בבריכה של הקאנטרי־קלאב.
שני ילדים מבתים טובים,
צעירים שחיו את האויפוריה של
מדינת־ישראל בתקופה שלאחר מיל-
חמת ששת־הימים. אביו של מיכאל
הוא בעל מיפעל לתיקון צמיגים,
ואביה של נירה הוא אלוף(מיל׳) עמוס
חורב, שהיה בזמנו ראש אגף־אפסנאות
בצה״ל, ואחר־כך נשיא הטכניון בחיפה.
כיום הוא משמש כאחד המנהלים
של בנק־לאומי.
מיכאל ונירה התאהבו, והיו חברים
במשך שנה שלמה. אחרי שנה נפרדו,
ונירה מצאה לה חבר צעיר חדש, משה
יפה. זמן קצר לפני מילחמת יום־כיפור
נישאה נירה למשה. השניים לא הספיקו
אפילו להיות נשואים חצי שנה,
כאשר נהרג הבעל במילחמת יום־
כיפור. נירה נותרה אלמנה בת .20
הוריה של נירה, עמוס ושושנה,
תמכו וסעדו אותה בימים קשים אלה.
גם מיכאל הגיע לנחם את האלמנה
הצעירה, אבל הרגיש כי אינה מראה בו
עניין, והוא התרחק.
מיכאל המשיך את שחתו בצה״ל,
וסיים 10 שנורז^קבע בדרגת סרן. הוא

עבר לעבוד במיפעל המישפחתי,
ובשנת 1978 שוב שמע לפתע מנירה.
מישהו מסר לו דרישת־שלום ממנה,
וסיפר כי היא ציירת ועורכת תערוכת־ציורים
בגלריה רוזנפלד בתל־אביב.
מיכאל בא לתערוכה, וחידש את
הקשר הנושן.
״זו היתה הטעות הראשונה שלי,״
אומר היום מיכאל ,״זו לא היתה אהבה
בוגרת, אלא חידוש של אהבת־נעורים
שהסתיימה בעצם, ואי־אפשר לחדש
דברים כאלה.״ אבל הזוג חשב כי
האהבה הישנה נדלקה שוב, ואחרי שנה
הגיעו השניים לחופה.

^ הטעות
ע ) השלישית

היה מגלה כי נירה זקוקה לטיפול יותר
מעמיק.
הוא פנה להוריה, וביקש מהם
להתערב ולשכנע את נירה לעבור
טיפול פסיכיאטרי. לדבריו נתקל בקיר
אטום, בעיקר מצד האם. היא סירבה
בכל תוקף לשתף איתו פעולה.
נירה טוענת, לעומת זאת, כי
בתקופה זו של מתחים וסבל, היה
מיכאל מתעלל בה מבחינה נפשית.
היא מספרת כי מכיוון שידע על מות
בעלה הראשון במילחמה, היה אומר
לה :״אני אלך למילואים ואמות, ואת
שוב תישארי אלמנה!״
הדבר שהציק ביותר לשניים היה
המתח החודשי סביב ההתעברות. בכל
חודש היתה נירה בודקת אם נכנסה
סוף־סוף להריון או לא, והתוצאה
השלילית הביאה אותה לדיכאון וזעם.
כדי להפיג את המתח הציע מיכאל כי
יפסיקו לקיים יחסי־מין במשך כמה
חודשים, ואז לא יחזור בכל חודש עניין
המתח והחרדה. נירה הסכימה .״וזו
היתה הטעות השניה שלי,״ אומר
מיכאל ,״כי אחר־כך, כאשר דיברתי עם
הפסיכולוגית שלה, היא אמרה לי
שנירה ראתה בכך דחיה מצירי. היא
חשבה שאני לא אוהב אותה יותר ולא
חושק בה, וזה הגביר את הבעיות
הנפשיות שלה.״
אבל נירה מצאה ניחומים בזרועותיו
של גבר אחר, רווק נאה, שאותו הכירה
עוד בתקופת שרותה בצה״ל. היא
מיהרה לבעלה, וסיפרה לו על הגבר
החדש בחייה .״אמרתי לה שאני מבין
אותה, וכי היא צריכה להתמודד עם
זה,״ מספר מיכאל ,״אבל זו היתה,
כנראה, הטעות השלישית שלי.
הפסיכולוגית אמרה לי כי נירה פנתה
לגבר האחר כדי לעורר אצלי קינאה
וזעם, וכך להחזיר אותי אליה. תגובתי
התפרשה אצלה כאדישות, כאילו אינני
אוהב אותה בכלל, וכי השלמתי עם
פרידתנו ״.נירה לא סיפרה דבר להוריה
על בגידתה במיכאל, אבל אביה תיה
חוקר את חתנו, ומיכאל סיפר לחותנו
על הגבר החדש בחייה של נירה.
בשיחות שהתנהלו בין ההורים ומיכאל
אמרה לו אמה של נירה :״מה אתה
רוצה? אנחנו חיים במאה ה־״!20

*י* שוטרים
בדלת

^ הרי בארבעה חודשים, שבהם
ף תחילה נראה היה כי הכל
לא קיימו בני־הזוג יחסי־מין, באה
^ כשורה אצל הזוג הצעיר — נירה נירה לבעלה וסיפרה לו כי נכנסה
הקטנטונת, בעלת השיער הכהה להריון .״היה ברור לשנינו, מהרגע
והעיניים הביישניות, ומיכאל גבה־ הראשון, שהילד לא שלי,״ אומר
הקומה, בעל-התלתלים הבלונדיים מיכאל.
והעיניים הכחולות כים. אבל נירה
תקופה של התלבטות קשה עברה
רצתה ילד. מאחר שלא נכנסה להריון, על בני־הזוג. בעצת הפסיכולוגית
החלה לעבור טיפולים ממושכים כדי שלה, חשבה נירה לעבור הפלה.
ללדת. מזמן מותו של בעלה הראשוו הפסיכולוגית פנתה למיכאל ושאלה
סבלה נירה מפחדים וסיוטים, ונזקקה אותו מה דעתו על הפלה .״מדוע את
לטיפול פסיכולוגי, כפי שפירטו בני־ שואלת אותי?״ ענה הבעל ,״אין לי
שום עניין בזה. הילד לא שלי, צריך
הזוג לאחר מכן בבית־המישפט.
מיכאל טוען כי נירה החלה נתקפת לשאול את אמו ואביו. אבל אם את
אז בעצבנות רבה, התקוטטה איתו שואלת את דעתי, כאדם זר, על הפלה,
בגלל דברים של מה־בכך, ואף שברה אז דעתי שלילית ״.מיכאל מספר כי
כאשר היה הוא נער צעיר עבר חוויה
חפצים ונהגה כלפיו באלימות.
מיכאל ניסה לעזור לאשתו. הוא אף קשה, כאשר אשה צעירה עברה הפלה
הלך יחד איתה לפסיכולוגית הקבועה• והתערערה מבחינה נפשית, ולכן הוא
שלה, והשתתף בכמה פגיעות. אולם, נגר הפלות.
נירה החליטה לבסוף לעשות הפלה,
לדבריו, אפילו הדיוט בפסיכולוגיה

אולם אז התברר כי מסיבות רפואיות
איננה יכולה לעשות זאת. באותה
תקופה היו היחסים בין בני־הזוג קשים
מאוד. ההורים התערבו, ולדיברי
מיכאל, הטרידו אותם מאוד. בני״הזוג
עברו להתגורר בחדרים נפרדים.
מיכאל מספר כי האם היתה מזמינה
מישטרה מדי פעם, וטוענת כי הבעל
מנסה לפגוע באשתו .״לילה אחד,
כאשר שנינו כבר ישנו בחדרים הנפרדים
שלנו, היה צילצול בדלת והופיעו
קצין־מישטרה, כמה שוטרים, ואמה
של נירה. הקצין שאל את נירה אם
הכל בסדר, והיא תמהה מאוד ולא
הבינה כלל במה מדובר.
״מסתבר כי האם התלוננה במיש־טרה
שאני עומד לפגוע בבת שלה,
שהיא בהריון, ואני עלול להזיק לה.
הקצין ראה שזו המצאה, ביקש סליחה
ועזב את הבית.״
היו פעמים נוספות שבהן הוזמנה
מישטרה לדירה. נירה טוענת כי היו גם
טלפונים מנשים שונות, שסיפרו כי הן
חברות של מיכאל.
בתביעה שהגיש לבית־המישפט
כתב מיכאל :״החלטתי שלא לפגוע
במעמדו של הילד, וגם לא בשמה
הטוב של אשתי ובני־מישפחתה. אביה
של אשתי הוא ארם מוכר ומפורסם
בציבור ובעל מעמד ציבורי. על כן
נשארתי במחיצתה של אשתי, ומאותה
סיבה גם הסכמתי להשתתף בטכס
ברית־המילה ולהציג את עצמי באותו
מעמד כאבי הילד, למרות שהדבר היה
כרוך במאמץ רב מצירי. .
״אחרי הולדת הילד סייעתי לאשתי
ולילד בכל מה שניתן לדרוש ממני
בנסיבות הללו, לרבות מבחינה כספית,
אך אשתי מצידה לא גילתה יחס דומה
והערכה להתנהגותי, וסירבה להתגרש,
למרות התנאים ההוגנים לחלוטין
שהצעתי לה. במקום זה דרשה שאוותר
על כל זכויותיי ברכושנו.
״לפיכך הגשתי תביעת־גירושין
לבית־הדין הרבני. אבל אפילו באותו
כתב־תביעה דרשתי מפרקליטי שלא
ייאמרו דברים מפורשים בעניין הילד,
מתוך תיקווה שניתן יהיה להגיע לידי
הסדר־פשרה, שישמור על ענייניו של
הילד ״

איטוד ללא ממוק

^ ולם הדברים לא הסתייעו. מ־
,1983 מאז הולדתו של התינוק,
מתדיינים בני־הזוג בערכאות שונות.
מיכאל הגיש תביעה לגירושין, ונירה
הגישה תביעה למזונות לה ולילד. היא
כופרת בכל פה בכך שהילד אינו ילדו
של מיכאל, ולמרות שמיכאל נקב
בבית־הדין הרבני בשמו המפורש של
הגבר שלדבריו היה מאהבה של נירה
ואבי הילד, היא מכחישה הכל.
בא־כוחה הסכים אומנם, כי ייקבע
שהיא אסורה על גבר זה, ששמו ננקב
על־ידי מיכאל, אך בלי להודות בכך
שהילד הוא בנו. מיכאל מעיין באפשרות
להגיש תביעה נגד אותו גבר, אם
יחוייב לשלם מזונות לילד.
כדי לברר את העניין באופן סופי,
ביקש עורך־רינו של מיכאל, אבנר
ימיני, כי האשה והתינוק יעברו
בדיקות רקמות, אולם האשה סירבה
בתוקף. היא טענה כי הדבר משפיל
אותה ומטיל דופי באישיותה. אז ביקש
עורך־הדיו ימיני להוכיח את אבהות
הילד בדרך אחרת, אך השופט אלישע
שיינבוים אסר זאת ללא נימוקים.
כאשר נתבקש השופט על־ידי עורך־
הדין לתת את נימוקיו לסירוב, הודיע
כי יעשה זאת בפסק־הדין הסופי. ימיני
עירער לבית־המישפט העליון ושם
חייבו את השופט לתת את נימוקיו
כבר עתה.
״כאשר. נירה היתה לקראת סוף
ההריון, היא ניתקה את קשריה עם אבי
הילד, ואז אמרתי לה שאני אשאר
איתה עד הלידה, מתוך רחמים, ואעזור
לה. הצעתי אפילו שאאמץ את הילד
ואתן לו את שמי, למרות שהוא איננו
ילדי, אבל אמרתי שאת עניין המזונות
יש להשאיר לשיקול דעתי,״ מספר
מיכאל .״כאשר אמה שמעה את הצעתי
זו למזונות, היא גירשה אותי מהבית״.
כאשר חזרה נירה מבית־החולים, עם
התינוק, שוב לא עזבו הוריה את הבית.

בעל מיכאל לנדסמן
מה אגיד לילדי
״או עמוס או שושנה היו שם בכל שעה
משעות היום. הם קינטרו אותי ורבו
איתי עד כדי קטטות פיסיות,״ אומר
מיכאל. הוא לא רצה להמשיך לשאת
זאת, והודיע כי הוא נוסע לחדל למשך
חודש.
כאשר יצא מהארץ, הגישה נירה
בקשה לבית־המישפט למנוע את
חזרתו של מיכאל לדירה המשותפת.
בהסכמה, נשאר הבעל מחוץ לדירה,
ומאז לא חזר לשם. הוא התגורר
בתחילה בבית־הוריו, אבל אחר־כך
מצא חברה לחיים, ובינתיים נולד לו בן
ממנה.

אטום

*ץ יבאל, ששיקם את חייו, אינו
^ /מבקש אלא גט בלבד. ואם
בתחילה היה בטוח כי יצליח להשיג
זאת בלי כל קושי, ובלי לפגוע באיש,
הרי המילחמה הארוכה המתנהלת כבר
שנתיים בבתי־המישפט, הוכיחה לו את
ההיפר. הוא השתכנע כי נירה ומישפח־תה
רוצים לנשלו גם מהחלק המגיע לו
ברכוש המשותף. הוא טוען, כי למרות
העובדה שהדירה בה התגוררו ביחד
היתה שייכת לנירה עוד לפני הנישואין,
הרי שהוא השקיע הרבה כסף
בשיפוצה ובריהוטה, וכי מגיע לו חצי
מערכה. הוא גם דרש תמונות וחפצים
שונים מהדירה.
לפני שנתיים היה נראה כי יש
מקום לפשרה בין הצדדים. הם ניהלו
משא־ומתן ממושך והסכימו כמעט על
הכל, אולם ברגע האחרון התפוצצה
הפשרה בגלל כמה תמונות.
כעת רוצה מיכאל לסיים את
הפרשה אחת ולתמיד. הוא אומר כי
בתחילה ניסה לעזור לילד ולמנוע
ממנו פגיעה בגלל מעשיה של אשתו,
ואף ניסה לקשור איתו קשר. אלא
שהוא נתקל בקיר אטום, ומאז ניתק
עצמו מכל רגש לילד ואיננו מרגיש
כל קשר אליו.
מיכאל בטוח כי באחד הימים
יצטרך לתת הסבר לילד על התנהגותו,
והוא מכין את עצמו כבר עתה כדי
שיוכל בבוא הזמן לומר הכל לילד זה.

וסין! ]׳טוש־

קשמיר דומאתי

טו סארלי לתילבושות אחר״הצהריים שהוא עיצב.

ך ן1^ 1־ 1מךך 1ך 1ז הדוגמנית האיטלקיה פאמלה ריי, המאופרת
11 1-1 1-111/111 בצבע לבן על פניה, מציגה שימלה משגעת של
סארלי: בגד שחור וארוך, עליו היה רקום פרפר ענקי עשוי פאייטים.

עמודים חמא״ם

ך* אורחים העשירים עצרו את
\ 1נשימתם, ונשות החברה המפורכסות
פערו פה בתימהון. לרגע הן הרגישו
את עצמן כעקרות־בית מגושמות,
ולא כמו נשות־חברה הלבושות בפאר.
על מסלול־הדוגמנות, בין עמודים רומאיים
לבנים כחלב, פסעו בצעד מלכותי
12 דוגמניות וארבעה דוגמנים,
שנראו כאילו יצאו מתפאורה של סרט
הוליוודי.
היתה זו כנראה תצוגת־האופנה המ

דוגמניות וארבעה דוגמנים פרצו
במוצאי־שבת מבין עמודים רומאיים
לבנים אל מטלול התצוגה במלוו הילטוו בתל־אביב, בתצוגה המהממת

ג״נס לבוקר

אנריקו קובר עשה לבגד
העממי הסבה -ליצירה
אופנתית מחוייטת בצורת מיכנסי שלושת״ריבעי.

פוארת ביותר שנראתה בישראל. המקום
— האולם הגדול במלון הילטון
בתל־אביב. הקהל — מיטב השמן
והסולת של החברה הישראלית. המציגים
— צוות של 25 מעצבים ודוגמנים
איטלקיים, שבאו לישראל אחרי שסיימו
סיבוב הופעות מוצלח בארצות־הברית.

פניו של הקהל הרב, שבא
לתצוגה, קידמה תיזמורת קטנה של
כנרים צועניים, שניגנה כמו שהאיטל
קים
אוהבים — בהמון רגש ובמתיקות.
כולם ישבו ליד שולחנות ערוכים והמתינו
לתצוגה.
התפאורה על המסלול הענקי היתה
מיוחדת. היו אלה עמודים וקשתות
בנוסח רומא הקלאסית. שניבנו בארץ
לפי מיפרט מיוחד שהגיע מאיטליה.
האולם החשיך וזרקורים ציבעוניים
שטפו את המסלול באורם.
המגמה היום בעולם־האופנה היא
להציג דוגמניות בעלות מיבנה־גוף

ביותר שנראתה אי־פעם על מסלולי תצוגות״האופנה בארץ. התפאורה
הוזמנה לביצוע בישראל, לפי מיפרט מיוחד שנשלח מאיטליה. רוב
השמלות בתצוגה התברכו במחשופים די נדיבים, שהסתיימו במותניים.

מעורם דא ואתה
האף 1ווצוגה כה
מרהיבה: האיטלקים
היממ;< 1ת הקהל

ךךך 11ן לאחר התצוגה המפוארת והנוצצת
^ ! ךןן | 1ך ך 11ך |
1 1 /אפשר היה לראות את הדוגמניות
1 11|# 1111
רוקדות ומשתוללות באלמוניות במועדון ליקוויד במרכז תל״אניב.

מלא יותר. באיטליה המעצבים קצת
מפגרים, עדיין אוהבים דוגמניות דקיקות.
לתצוגה הבינלאומית נבחרו במיוחד
דוגמניות שהן גם בעלות כישרון-
מישחק ויכולת להפוך את תצוגת-
האופנה להצגת״בידור משעשעת.
כל הדוגמניות הופיעו כשעל פניהן
שיכבה עבה של איפור לבן, שהרגיש
את הבגדים. ואלה אכן היו נהדרים.
בשום בגד אי־אפשר היה להבחין
בלולאות או בכפתורים — כ ל היצירות
הצטיינו במחשופים נדיבים, שהחלו
בטבור וחשפו חזית רעננה. היצירות
המיוחדות היו רקומות, רובן ככולן,
פאייטים נוצצים, שבהם השתקפו
אורות הזרקורים. על רבים מהדגמים
נרקמו פרפרים ופרחים ענקיים, בכל
ציבעי הקשת. סוודרים קושטו ברקמות
מסובכות של ציפורי גן־עדן ססגוניות.
יחד
עם 12 הדוגמניות הציגו גם

ח | ך ך ך הדוגמנית פאמלה וילה היתה אחת
#111111 #11 / 11111 משלוש הדוגמניות שהציגו פרוות-שועל.
בזנות המחשוף ראו את שדה של הדוגמנית מבעד לפרווה היקרה.

מ ר מי ם ומאחור

מים מלפנים ומאחור הפנו לסמל המיסחרי של

המעצב פאוסטו טארלי. המעצב האיטלקי הוא אולי
הפחות״ידוע בין המציגים באותו ערב, אולם יצי רותיו
השאירו את הנשים בקהל כשהן פעורות-פה.

ארבעה דוגמנים־גברים מיקטורני סמוקינג
ופראקים, שעיצב פרנגו ניטריקו.
ניטריקו מתמחה בעיצוב בגדים לגברים,
והדגמים שהוא מעצב מקשטים
את השגרירים במיסדרונות הוותיקן
שברומא. אחד הלקוחות המפורסמים
של ניטריקו הוא מנתח־הלב הנודע
הד׳ר כריסטיאן בארנארד, חלוץ השתלות
הלב.
מי שדגמיו בלטו בין עשרות הדגמים
המהממים היה המעצב פאוסטו
סארלי, הזוכה לאחרונה בהצלחה רבה
בשוקי־האופנה בארצות־הברית, שו־קים
הנודעים בבררנות הרבה שלהם
ובפונקציונאליות שהם תובעים מהבגדים.
על הצלחתו של סארלי תעיד
יותר מכל העובדה כי לאחרונה רכש לו
ארמון עתיק בסביבות נאפולי. אולם־
הנשפים הענקי שבעיבורו של הארמון
שופץ בירי סארלי, וקירותיו כוסו
במראות ענקיות. שם, בין המראות
וציורי הפרסקו העתיקים, מציג סארלי
את יצירותיו לקניינים.
כל הדגמים שהוצגו באותו ערב לא
נועדו למכירה. התצוגה אורגנה על״ידי
ראומה וייצמן, אשתו של השר בלי תיק
עזר, שהיא יושבת ראש מיח״א —
האגודה לעזרת ילדים חרשים. כל
כרטיס כניסה עלה 50 אלף שקל,
וההכנסות היו קודש לאגודה.

בקהל בלטו נשים מפורסמות רבות.
הגברת ריבקה מאייר, אשתו של מרדכי
מאייר, הבעלים של כל־בו שלום,
לבשה כרגיל שימלה יקרה עם הרבה
תכשיטים נוצצים, ושיערה היה מתולתל
בקפידה. בשולחן לידה ישבה יעל
דיין, שלבשה שימלח מחוייטת שחורה,
ולירה ישבה אמה, רות דיין. לא הרחק
משם אפשר היה להבחין באורה בהרב,
מזכירתו של מרדכי מאייר, המפורסמת
במחיר הגבוה שבו היא קונה את מלתחתה
האקזוטית, ובאשת־החברה גילה
בוכמן, שישבה ליד ידידתה הטובה
זיווה להט, אשת ראש־עיריית תל־אביב.
בקהל
ישבו גם דוגמניות רבות,
שהסתכלו בהתעניינות בבגדים המיוחדים
שהוצגו. היו שם חניתה צנטנר,
חווה לוי, קארן דונסקי ועוד דוגמניות,
שבאו כולן לבושות במיטב ביגדיהן,
אבל הרגישו שמנות ובלויות ליד
הדוגמניות האיטלקיות הדקיקות —
כפי שהתוודתה אחר־כך אחת הדוגמניות.
גיזרתן
הדקה של האיטלקיות היתה
אולי הסיבה למה שגילו המלצרים
בתום הערב: כל הכיבוד, שכלל פיצות
ועונות עתירות קלוריות, נשאר על
השולחנות, ומצא את דרכו אחר־כבוד
לפח־האשפה.

— הנדון
(המשך מעמוד )11

ונני 10 ימים ננטוה
העבוי. נשש
גרורה עם אביה
ערב מותה התלקח

אבל שרון גם הוכיח שדזוא
יכול להרים את כל הליכוד. המתווכים
והמיכתכים עברו בין
לישכת ראש־הממשלה וחוות־השיקמים,
בין פרס ובינו.
המשבר גימד את יצחק שמיר, שלא
היתה לו ברירה אלא לרקוד לפי חלילו
של שרון, להגן עליו ולהימנע מכל
מילה של ביקורת עליו.

עלייתו של שרון לכם המנהיגות
של חרות והליכוד אינה
עוד אלא שאלה של זמן.

טית נראית היום מכוערת וקטנונית,
לעומת פרשת האהבה המופלאה שניהל
זוג־הקשישים.

**ץ ׳ימעון פרס? !איך יצא הוא
מכל העניין? האם ניצח?

כן ולא, כן ולא.
הוא עמד על שלו. הוא קיבל התנצלות
משרון הנוראי. הוא השיג הבהרות
והבהרות של הבהרות. הוא נראה,
בשלב מסויים, בתפקיד הבלתי־רגיל
של איש קשוח ונוקשה, המוכן לכל.
אך הרושם שנשאר עם ירידת המסך
הוא הפוך. הוא ויתר. מיכתב־הפיטורין
לא שוגר. במישור האישי הוא נראה
שוב כעסקן המחפש נוסחות־פשרה. במישור
הפוליטי הוא נראה כמנהיג ש
פרס

ולא, כן ולא

סיפרה אוהלה הלוי:

ד,גד״.ג
בדיות המריבה;5
בתה של השחקנית הוותיקה שקראה לה אוהלה על-

שם תיאטרון ״האוהל״ ,לאחר שסיימה לשבת שיבעה
על מות אמה .״אהובה של אמי הוא איש עשיר
ומבוסס ״,היא טוענת ,״ואין לו בעיות כלכליות״.

בנובמבר ,1970 כשאמא היתה בת
,75 היא פגשה בירושלים את מרדכי
גילאון, אלמן ואב לשתי בנות ובן. בין
אמא וגילאון נרקם סיפור־אהבה, שהיה
מלווה בחיזורים בסיגנון קלאסי, כפי
שהיה רווח לפני 50 שנה. הוא העתיר
עליה בקבוקי יין ופרחים, הם היו
מרבים לרקוד וולסים ולצחוק, עשו

טגר גאוד דגדס
^ רופאים המודאגים התרוצצו
1 1מסביב לאלונקה, שעליה שכב
האיש בן ה־ .80 הם איבחנו אצלו
התקף־לב קשה, ועסקו בהצלת חייו
של האיש, שפרשת אהבתו בערוב ימיו
ריתקה את חוגי הבוהמה בארץ.
מרדכי גילאון, ששכב נטול־הכרה
על האלונקה, לא ידע כי באותו בוקר
עצמו נפטרה אהובתו — השחקנית
לאה דגנית, בשנה ה־ 81 לחייה.
לאה דגנית היתה אחת השחקניות
החשובות ביותר בתולדות התיאטרון

העברי. מאבק מישפטי מכוער סיים
את הדראמה הרומאנטית שבה כיכבה
בערוב ימיה, רראמה שהיתה יכולה
להיות נושא למחזה רוסי מרגש.
חיזור קלאסי
^ ל העיר דיברה על הרומאן של
( ₪מרדכי גלאון ולאה דגנית, שהכירו
זה את זה לפני שש שנים. אחרי
ששניהם עברו את גיל ה־ ,70 והתאהבו

זה בזה, ועברו לגור ביחד בדירתה של
דגנית ברחוב מאפו בתל-אביב.
בתה של דגנית, אוהלה הלוי, גרה
היום בדירה זו, שבה חי הזוג הקשיש
במשך שש שנים וחצי. עכשיו סיימה
אוהלה לשבת שיבעה על מות אמה.
מרדכי גילאון מאושפז במוסד סיעודי.
אוהלה ניסתה להסתיר פרשה של
מאבק מישפטי שניהלה בימיה האחרונים
של דגנית, מאבק שבו ניסתה
להוציא מהבית את גילאון הישיש,
שכל מה שרצה היה להישאר בבית
שבו חי עם אהובתו. הדראמה המישם־

טיול־אהבה לפאריס, ונסעו אף לבקר
אותי בניו־יורק.
מרדכי עבר לגור עם אמא, והם היו•
קוראים ביחד את פושקין ברוסית.
אמא ציירה והיתה מאושרת, וגילאון
היה מתבונן במישחקי־כדורגל, שהיו
אהובים עליו.
לפני שנה וחצי אמא היתה צריכה
ללכת לעורו־דין לסדר משהו. כשלא
חזרה הביתה, יצא גילאון לחפש אותה
בניידת של המישטרה. מאוחר בלילה
גילה אותה בחדר״מיון של בית־חולים,
פרץ המנצח האמיתי

שרון
רק שאלה של זמן
טעה בהערכת־הכוחות ונאלץ לסגת.

אם ניצח, היה זה ניצחון נוסח
פירוס. עוד ניצחון אחד כזה

ך כל מה שיישאר מכל הפרשה
הזאת הוא, בסופו של דבר, הרגשה
כללית של תיסכול.
היתה מהומה על רוב מאומה. רבו
על שוס דבר. וזה הסתיים בלא־כלוס.

מה שנותר הוא ריח מסויים
של חנטריש.

אשר גרמה לה לשיתוק
חלקי עסקה דגנית
בציור ואף ערכה כמה תערוכות מוצלחות.

לטי המחלה

בניו״יורק לפני שגה
וחצי. גם בערוב ימיה
התלבשה באלגנטיות, ונראתה ממש כרוזנת.

ביקוו אחהן

הבת היחידה
אשתו לשעבר של השחקן שייקה אופיר.

ואה דגנית, ממונות התיאטרון
שנותיה האחרונות היתה ווו אחנה
של ׳ועצת־רשעבו וואש־הממשוה.
מאבק בין בת השחקנית ובנות המאהב
לשם הובאה מחוסרת־הכרה, כשהיא
סובלת משטף־דם במוח.
אמא לקתה בשיתוק בצד השמאלי
של גופה ויכלה לדבר רק מילים
.בוררות.
.עד כאן סיפורה של אוהלה.
גילאון לא מש ממיטתה של
אהובתו. הוא טיפל בה במסירות וכל
הזמן היה מאכיל אותה ודואג לכל
מחסורה.
לאה לא הסכימה להתחתן עם
גילאון. היא טענה ששום פיסת־נייר
רישמית לא נחוצה לה כדי להוכיח
שהיא אוהבת אותו. באותם הימים
אפשר היה לפגוש את הגבר הקשיש
כשהוא מוביל את כיסא־הגלגלים של
אהובתו בשבילי מוסד שיקומי.
במשך כל זמן מחלתה של דגנית
ז/משיך גילאון להתגורר בבית אהובתו,
דבר שגרם לרטינות בלתי־פוסקות
מצד קרוביה. לפני חודשיים הוא נאלץ
לעזוב את הדירה ולעבור לבית־אבות.
כשחלה הרעה במצבה של דגנית
הישישה, הוזעקה בתה אוהלה מניו־יורק.
כשהיתה הבת במטוס, נפטרה
בלי פגסיה

למרדכי גילאון, ענתה :״מה פתאום?
הוא איש עשיר!״
אוהלה התחמקה מלענות על
השאלה, מדוע עזב אהובה בן ה־ 80 של
האם את הדירה, וענתה :״אני לא
יודעת, לא הייתי בארץ ואין לי שום
קשר לעניין.״
אוהלה הוסיפה שלגילאון יש מיש־פחה
הדואגת לו. לבסוף, כששאלתי
את אוהלה אם היא מכירה את בנותיו
של גילאון, ענתה לי בהיתממות: בקושי
היכרתי אחת מהן. אני אפילו לא
זוכרת את שמה. היה לי פעם מיספר־הטלפון
שלה, אבל איבדתי אותו.
למרדכי גילאון יש שתי בנות.
האחת היא העיתונאית צילה שני,
שעבדה בהארץ ככתבת לענייני־חברה,
הבת השניה היא אטיה שימחה,
אשתו של השופט אהרון משה שימחה,
נשיא בית־מישפט השלום בירושלים.
אטיה היא מישפטנית, ובעבר עבדה
בלישכת יועצת ראש־הממשלה לענייני
מעמד האשה.
משיחה עם אטיה, מתקבלת גירסה
׳שונה לחלוטין ממה שניסתה לצייר
אוהלה הלוי.

סיפרה שימחה:

^ והלה, שהיא בעלת דירה מש־לה,
ברחוב שלום עליכם ובעלת
מכונית, עברה להתגורר בביתה של
האם. גילאון, שלקה בהתקף־לב קשה
ביום שבו היא נפטרה, לא ידע כלל על
פטירתה.

האבא שלי טיפל במסירות במשך
שנים באמא שלי, שהיתה חולת־פרקינסון
ונפטרה. כשאבינו פגש את
לאה דגנית, קיבלנו את אהבתם
כאהבת־נעורים טהורה. שנה לפני זה
התאלמן אבינו מהאמא.
אבא הוא אדם אמיד ולא חסר לו
כלום. כשהוא הכיר את לאה דגנית,
היא חיה בצניעות רבה, כפנסיונרית,

אוהלה, שאמה היתה נוהגת לומר
עליה כי היא הדבר היחיד שנשאר
מתיאטרון האוהל מתגוררת כיום
בניו־יורק, ועובדת במחלקה הפסיכיאטרית
של בית־חולים גדול, שם היא
מסייעת לחולים להירפא בעזרת
מוסיקה.
אוהלה מתעקשת לדבר דווקא על
ההיסטוריה של המישפחה, ולא על
ימיה האחרונים של אמה. בתשובה
לשאלה אם הורישה לאה דגנית משהו

רק מדמי הביטוח הלאומי. מהאוהל
לא נתנו לה פנסיה, ואבא מימן את הכל
במשך כל השנים של התקופה המשותפת
של אהבתם. הם חיו כזוג לכל דבר.
אבא אהב אותה כל״כך, שאת החסכונות
שהיו לו בבנק דיסקונט בתל־אביב
הוא הלך ורשם גם על שמה של
לאה דגנית, כשותפה.
זמן קצר לפני שלאה חלתה
ואושפזה, היא ואבא היו בטיול בפאריס
וברומניה. אבא טיפל בה יום־יום

1111111 \ 11ך 1ח בני השמונים, לאה דגצית ומרדכי גילאון, כפי
\ 1 1 1111ו - 1 1 11 שצולמו לפני שנה בבית לווינשטיין ש
אושפזה השחקנית הידועה, שלקתה בשיתוק בחלק השמאלי של גופה.
מעולם לא רצה שום חזקה, לא על
הדירה ולא על חצי ממנה. כל מה שהוא
רצה זה להישאר שם עד סוף ימיו,
בדירה של האשה שהוא כל־כף אהב,
מוקף בתמונות ובפסלים שלה.
אוהלה ובן־דודה טענו במישפט
שהם רוצים להשכיר את הדירה, כדי
לממן את הוצאות אישפוזה של לאה
דגנית במוסד.
סרט שחור

במסירות. זאת היתה ממש אהבת־נפש.
כשלאה אושפזה, אבא נשאר לגור
בדירה שלה. אוהלה הגיעה פיתאום
מחו״ל והגישה תביעת פינוי נגדו,
באמצעות עורך־הדין דורון כוכבי.
באותה תקופה אני הייתי בחו״ל. אבא
לא ידע איך לטפל בעניין ולקח עורך־
דין. מאחר שאבא לא ידע להתבטא
לפני השופט, הוא הפסיד במישפט.
כשחזרתי מחדל, לקחתי את
המישפט לידיי והגשתי עירעור. אבי

ץ^ה שהשפיע עליי ביותר היה
</-יום־ההולדת ה־ 80 של לאה, שנערך
במישען, את המסיבה ערך לה אבי.
אבא ביקש שאאפה עוגה והוא הביא
בקבוקי יין. במסיבה השתתפה גם
אסתר רובין, אלמנתו של הצייר ראובן
רובין, גילה אלמגור ועוד. את המישפ־חה
שלה ייצגה אחותה של לאה, ולפי
ההתנהגות שלה היתה לי הרגשה רעה,
מה גם שראיתי שאבא סובל נורא.
מייד אחרי המסיבה אבא התחנן
שנרכוש לו דירה אחרת, כדי שהוא
יוכל לטפל במו־יריו בלאה, כי הוא
טען שבמוסד לא מטפלים בה מספיק.
הסברתי לו שזה בלתי־אפשרי, שהוא
בקושי יכול לטפל בעצמו.

ואז החלטתי לעשות הסכם־פשרה.
שני אנשים שעזרו לי מאוד היו בעלה
של האחות, מרדכי בירון, שההתנהגות
של אוהלה לא היתה לרוחו, והסופר
שימעון חלפי. בהסכם־הפשרה הוסכם
שאבי יעזוב את הדירה, והם יסירו את
העיקול על החסכונות של אבי וישלמו
את הוצאות המישפט, בסך 2000 דולר.
הם שילמו 750,000 שקל והתחייבו
לתרום גם תרומה לאמ״י, איגוד־אמני־ישראל,
על שמה של לאה.
אבי עזב את הבית לפני חודשיים.
ב־ 2בחורש זה, בשעה שש בבוקר, לאה
דגנית נפטרה. בעשר בבוקר לקה אבי
בהתקף־לב. אני הייתי היחידה ממגש־פחתו
שייצגה אותו בהלוויה של לאה.
רק הרבה יותר מאוחר העזתי לספר
לו על פטירתה. זה היה הלם נורא
עבורו. כשסיפרתי לו, דאגתי לזה
שבתי, שהיא פסיכולוגית במיקצועה,
תהיה לידנו. הוא הפיל את עצמו
מהמיטה וזעק שהוא לא רוצה להמשיך
לחיות עוד. מאז הוא הולך כשסרט
שחור כרוך על זרועו, לאות־אבל.
הדבר המכאיב לו ביותר זה שבהסכם
הובטח לו שהוא יקבל את הדבר
היחידי שביקש מהדירה של לאה
דגנית, שם בילה שש שנים מחייו —
תמונת פורטרט שלו, שציירה לאה. עד
היום הוא לא קיבל את התמונה.

שו-לסית יריב

גם במוסיקה יש חריקות
כשנשא דויד קריכושי את ענת לאשה,
בחתונה מפוארת לפני שנתיים, חשבו הכל
שהנה הוא נרגע והתיישב, וסוף־סוף מצא את
האשה שכל־כך הרבה זמן חיפש.
דויד היה ידוע בנשים היפהפיות שאיתן היה
קשור. רומאן גדול מאוד היה לו עם הזמרת
היפה רותי נבון, ואיתה הוא אף התחתן
בנישואין אזרחיים באמריקה. כשחזרה רותי
כתשובה, התאהב דויד קריבושי בגלי עטרי

היפה, וגם איתה היה לו סיפור ארוך ויפה של
שנתיים.
היו עוד הרבה נערות ונשים מכל מיני סוגים
וגילים, שהמכנה המשותף ביניהן היה יופיין.
אבל כל הרומאנים האלה נגמרו ללא רבנות.
ואז הוא פגש את ענת, הצעירה ממנו ב־ 20 שנה,
ותור חודש היה ברור לו שזו האשה שהוא רוצה
לחיים.
אחרי רומאן קצר מאוד הם נישאו, ומהר

קובידונים בכנסת
ביש השלישי, סמוך לשעת חצות — שעה מאוחרת במושגים ירושלמיים — נראו שתי דמויות
יוצאות בחופזה מבית־מלון זול, הממוקם בסימטה ירושלמית חשוכה. היו אלה חבר־־כנסת
בכיר, מהיותר צעירים שבבית־הנבחריס, וחתיכה אלמונית, ממושקפת. ששערה היה מורם
בהידור.
הדז״כ, שאינו ירושלמי, עשה דרכו במהירות לעבר מכוניתו, ולא שם לב לריבוי המכוניות
החונות בסימטה, שכן המלח האפרורי ממוקם ליד הצריף, המקום הכי א 1בירושלים, מקום
מיפגשם של אנשי-תיקשורת רבש, היושבים שם עד השעות הקטנות של הלילה.
ואכן, בעוד הח״כ מתניע את מכוניתו, כשהחתיכה לצידו. הגיחה לסימטה מכונית נוספת. בטרם
הספיק הח״ב להתקדם, קפצה מהמכונית עיתונאית המסקרת את הכנסת, ועשתה דרכה במהירות
לעבר הצריף. בעיקבותיה הגיחו מהמכונית אנשי־תיקשורת ופוליטיקאים — כולם נחפזו לחצות
את הסימטה בגלל הקור הירושלמי.
לפתע קלטה החבורה העליזה את הח״כ ובת־זוגו, היושבש נבוכים במכונית. כהרף״עין נעצרה
התהלוכד״ והבל הביטו בסקרנות לעבר הזוג הבלתי־צפוי. הח״ב. מישפטן הנשוי לאשת־קריירד״
איבד את קור״רוחו, שילב הילוך אחורי, נסע במהירות לאחור ונעצר בחריקת־בלמים רועשת,
שהסבה עוד יותר את תשומת־הלב לעבר מכוניתו. אחר־כך הסב נבוך וחיכה שהחבורה תסתלק.
לשווא. פרצופים סקרניים נוספים ניבטו מבעד לחלונות הפאב הסמוך. ואז, ללא התרעה מוקדמת, י׳
פרץ במכוניתו קדימת כשהוא כמעט דורס את החבורה הצוחקת צחוק פרוע. נכנס כמעט בשלט
״אין כניסה״ ולבסוף. תוך כדי חריקות־צמיגים, נעלם מהאופק. .

^בעוד:השל 1שה
לבחקליו, דוד תימן
דויד וענת קריבושי
מתגרשים או לאז
נידושין במישפחת שם־אור כל הזמן יש חדשות.
אורה שם־אור הוציאה ספר חדש, המתחרה
עם יצירות הרב מאיר בהנא, מירית שבאור
גמרה בימים אלה לכתוב רומאן בן 700
עמוד בסיגנון חלף עם הרוח על ראשון־לציון,
ויונתן שם־אור עף מהבית ועומד לפני
גרושין.
כשנשא יונתן שם־אור את חיה לאשה הכל
נראה ורוד, אבל הצרות במישפחה התחילו מהר

חיה ויהונתן שס-אור
כנראה מצד הימין
מאוד. חיה ויונתן מאוד רצו בילד, ואומנם חיה
נכנסה להריון, אבל ההריון לא הסתיים טוב.
בפעם השניה אומנם ילדה חיה תינוק, אבל
בגלל בעיות בריאות קשות נפטר הילד כעבור
שנה וחצי.
אחרי שני אסונות כאלה, אין פלא שהחיים
נראו שחורים, ומצב־הרוח קודר. אבל הם ניסו
לשקם את החיים. יונתן עוסק כרגע בהוצאת
עתון סאטירי(כנראה מצד הימין) אבל אפילו
הסאטירה לא שיעשעה את חיי בני־הזוג והם
נפרדו. חיה נשארה בדירה המשותפת, ואילו
יונתן עבר לגור במלון קטן ברחוב פרישמן
בתל־אביב.

מאוד נולדה להן בת בשם טל, שהיום היא בת ׳
שנה ושלושה חודשים. כל החברים היו שמחים
בשימחתו של קריבושי, והבית בתוכנית ל׳
הפך בית שמח ועליז, מלא קולות של חברים
הבאים להתארח ושל ילדה קטנה.
ועכשיו אני שומעת שיש צרות גדולות
במישפחה, והחבילה עומדת להתפרק. מייד
עשיתי דרינג־דרינג לדויד קריבושי.
אפשר לדבר עם דויד קריבושי?
״מדבר.״
שמעתי שאתה עומד להתגרש מענת.
״אני מנוע, בשלב וה, מלהגיב על כך.
כשיהיה משהו, תדעי ראשונה״.
או־קיי. תודה רבה.

הכל התחיל בקיבוץ גיבעת־השלושה, שם
נולד מוטי סליישר. את פירסומו הראשון
קיבל בלהקת־הנחל, וכשסיים את שרותו
הצבאי החליט להיות זמר גדול בישראל. הוא
אומנם נהיה זמר, אבל לא כל־כך גדול, וזה לא
הספיק לו. אז הוא הפסיק לשיר ופנה לעיסקי
המיסעדות והפאבים, ואומרים שגם עשה שם
כסף. אולי לא כסף די גרול, ולכן הוא עבר
ליבשת הגדולה, אמריקה, כדי להצליח שם
בגדול.
עד כאן זה על החיים העסקיים שלו. בחיים

בשם בטי קרחש, שממנה נולדה לו בת חצי־תימנית.
שאותה הוא השאיר בארץ כשנסע
לגלות את אמריקה.
שם, בניו־יורק, הוא התחיל בכל מיני
עסקים, ואומרים לי שדווקא ראה בהם ברכת
מה שהוא לא הצליח לראות באמריקה זה
בחורות תימניות כמו שהוא אוהב.
עכשיו יש לו בברוקלין חנות לפיאות. מזה
הוא חי בימים. בלילות הוא לוקח פיאה שחורה
ומסולסלת ומלביש אותה על הראש של

פיצי
של תיקון
בדיוק כשהלכתי לנוח את שנת־היופי של
אחרי־הצהריים, התחיל הבית לרעוד מרוב
דרינג־דרינגים קולניים.
״שלום, אפשר לדבר עם המרחלת?״
כן, אתה מדבר.
״כאן סיצי ויטקובסקי. תשמעי, ה־שפיונים
שלך ממש עשו פאשלה! אמנם נכון
שבענייני אהבה, בגידה, נישואין וגירושין
השפיונים שלן הכי־טובים בעולכו, אבל כשזה
נוגע לענייני עסקים, הם כנראה לא מבינים
כל־כך טוב״.
מה לא היה נכון?
״זה נכון שחברה אנגלית הזרימה למיפעל
שלי כמיליון דולר, אבל זה נועד רק כדי
שאעבוד ליצוא, ועדיין אני בעל״המניות היחידי
בחברה שלי. פשוט טעיתם.״
אז איך אתה מסביר את זה שלא היה לן כסף
לשלם מזונות לילדים שלך?
״גם זה לא נכון! אני משלם לאשתי־לשעבר
כל חודש את המזונות כמו שסוכם בינינו, אבל
יום לפני נסיעתי היא אמרה שיש איזה הפרשי־שערים
שאני חייב לה, לפי דעתה. אמרתי לה
שברגע שאחזור ארצה אגש אליה ונסדיר את
העניין, אבל היא לא יכלה להתאפק והשיגה
צו־עיכוב־יציאה מהארץ. ככה זה עם נשים־
לשעבר.״
ומה עם הנשים העכשוויות? מה עם חווה

לוי?

״הכל בסדר בינינו. בילינו יפה מאוד באיטליה,
וקנינו מתנות זה לזה.״
פגשתם שם את גי פולום?

מוטי פליישר ונירה לוי
פיאות תימניות לבלונדיות אמריקאיות
הבחורות האמריקאיות שאיתן הוא יוצא
הפרטיים שלו תמיד היתה מונחת לו על היד
לבלות בלילות.
איזה תימניה יפה ושחורת פעם זה היה רומאן
אתם רואים, הכל באמריקה לא־טיבעי,
ארוך מאוד עם נירה לוי השחרחורת, ואחרי
אפילו התימניות.
שזה נגמר היה לו רומאן עם תימניה אחרת

הכדור הוא עגול
את ישראל בויקו, בעל המיסעדה
הסינית האדומה, מכיר הקהל הרחב מצד
האוכל הסיני.
החברים שלו מכירים אותו דווקא מצד
הכדורגל. האיש הזה חולה כדורגל, מת על
כדורגל, הרוס על כדורגל ואוהד שרוף של
הפועל תל־אביב. אין מישחק שהוא לא רואה
במיגרש ואחר־כך בבית בטלוויזיה, ואחר־כך
בלילה בווידאו. הוא זוכר כל גול וכל בעיטת
16 מטרים, וכל שחקן וכל שוער וכל שופט.
כשהתגרש מאשתו חיה אמרו שהוא עזב
אותה לטובת הכדורגל. אחרי הגירושין הוא
חזר אליה — אומרים שזה מפני שהטלוויזיה
שלו היתה מקולקלת, ואחרי מישחק טוב הם
עשו ביחד ילד קטן ועגול לחיים.

אחר־כך הוא שוב חזר לבדידותו המזהירה.
חבריו סיפרו שהוא מחפש להתחתן עם כדורג־לנית
או עם אשה הנראית כמו כדורגל, או
לפחות מישהי שיש לה איזה נגיעה בנושא.
חיפש, חיפש ולא מצא.
עכשיו הוא מצא. ציפי אלקיים היתה
נשואה במשך 11 שנה לדני אלקיים, שוער
הפועל תל־אביב ויש לה ממנו שתי בנות, שהן
עכשיו בנות 19ו־ . 14 היא חיה איתו במשך
שנים בלוס־אנג׳לס. אז התגרשו, ולפני שנתיים
התחתן דני אלקיים מחדש.
לפני כמה חודשים חזרה ציפי ארצה, ומייד
כשהגיעה נודע הדבר לבויקו .״הנה אשה
שמתה על כדורגל.״ הוא אמר לעצמו, רץ
לראות את ציפי מקרוב ומאז הם ביחד, שמחים
ומאושרים ומחייכים.

יותר יפה מאמא
וגם
״לא עליתי במישקל מאז שנולד בני
אלכסנדר לפני 11 שנה. אני לא שומרת על
דיאטה. כשהייתי ילדה היינו רעבים ללחם. לא
ידעתי את טעמה של גלידה, שוקולד ועוגות.
מאז אני לא אוהבת מאכלים מתוקים. רק
חמוצים. בשבילי, התענוג הגדול ביותר זה
לאכול מלפפון חמוץ.
״ההרגלים של הילדות עוזרים לי גם באהבה
שלי לשחייה. כשהייתי ילדה נהגתי להתגנב
לבריכה של דולפין, שהיתה ממש ליד ביתנו
בשבי־ציון. היום, למזלי, יש לי בריכה פרטית
משלי־ ,ושם אני מרבה לשחות״.
כך סיפרה לי השבוע דליה לביא,
כשהגיעה לביקור של כמה ימים בארץ
מגרמניה, שם היא מופיעה. הסיבה העיקרית
לביקור זה לראות את בנה ראובן, המככב
לראשונה בחייו בסרט של מנחם גולן.
״ראובן רוצה להיות שחקן, ואני לא מתערבת
בבחירה שלו. הוא הגיע לארץ במיסגרת שרות־צבאי־מיוחד,
שמכין צה״ל לילדים אמריקאיים.
כאן הוא פגש את גולן, וסידר לעצמו את
התפקיד.
״בארץ נשארו לי שני הבתים בשבי־ציון,
שלעולם לא אמכור אותם. הבית של אמי
שנפטרה, והבית הקטן שבניתי לירו. שני
הבתים מושכרים. זאת הפינה היקרה לי ביותר.
״אחותי נשואה וגרה בקיבוץ, ואחי נפטר
ממחלה איומה בגיל ,27 אותה מחלה שבה לקה
אבי, התקרשות הדם. אחי השאיר אחריו אשה
ושני ילדים.
״חיי מתנהלים היום על מי־מנוחות. האמת
היא שהסערות בחיי לא נעשו על־ידי, ואילו זה
היה תלוי בי, הייתי חיה חיים בנאליים ושקטים״.

דליה פגשתי בארוחה חגיגית שערך
למענה מנפרד כץ. מנפרד ודליה היו פעם
צמודים, שהפכו במשך השנים לידידים.
הבן של דליה, ראובן, ישב לידה, והוא היה
היחיד שהיה יותר יפה ממנה.
לכל המעוניינות: לראובן אין חברה, וכדאי
לרוץ בימים אלה להילטון בתל־אביב, שם הוא
מתגורר, לפני שהוא חוזר לאמריקה.

חיה וישראל בויקו
שתהיה עגלגלה כמו כדורגל

בוקר אחד אני קמה במצב־רוח מצויין
ומחליטה שהיום הוא יום יפה מדי בשביל
להסתובב ברחובות ולהאזין בחדרי־המנעולים
של כל החשובים. אז לקחתי את עצמי, עליתי
על המטאטא וטסתי לאולם, שם קיוויתי
להעביר בוקר שקט בצפיה בחזרות לקראת
המופע הלוהט ביותר של חנוכה — פסטיבל
הילדים.
איך שאני הולכת במיסדרון ורוצה להיכנס
לאולם, מישהו נתקל בי בבום אדיר. אחרי
שהתרוממנו מהריצפה התברר לי שהממהרת
אינה אלא הזמרת היפה נורית גלרון,

נורית
מי שלא מאמין; שיסתכל
כשכתם גדול על החולצה שלה — מה שלא
צריך לקרות בדו־ן־־כלל לזמרות צעירות
ויפות.
מאחורי נורית רץ הכימאי צדי צרפתי,
שהכתם הפיתאומי הפסיק לו את החזרה. נורית
הסבירה לצרפתי שיש בחיים דברים יותר
חשובים אפילו מחזרה לפסטיבל. היא צריכה
להיניק את התינוקת הטריה שלה כל שלוש
שעות, ואם הוא לא מאמין שיסתכל על
החולצה — שנשאה עליה את התחלת הארוחה
הבאה של הבת.

דליה לביא ובנה ראובן
אין כמו בית מושכר במושב

בכדור
אם יש דבר בעולם הגורם לי לפריחה
נוראית, הרי זה שכל העיר מדברת רק על דבר
אחד. השבוע דיברו על שני דברים — בחצי
הראשון של השבוע כל העיר דיברה על זה
שהדוגמנית אילנה שושן ובעלה מתגרשים
אחרי 120 יום של נישואין. בחצי השני של
השבוע התחלף הנושא, וכל העיר סיפרה על
הפוצי־מוצי המחודש בין בני־הזוג. לא גירושין
ולא בטיח!
אני ישבתי בצד ולא התערבתי. בזמן שכולם
סיפרו אחד לשני שמתוך 120 ימי״נישואין
עשה מריק עפרון חשבון שאשתו הטריח ו
בילתה בחברתו רק 30 יום, אני הייתי עסוקה
בלסובב את היד לכמה מהרכלנים שייגלו לי
מה באמת הולך.
אילנה שושן סיפרה לחבריה העיתונאים,
שמנחשת״בקפה ניבאה לה שייוולד לה בן־זכר
ממריק תוך שנה. אני דווקא העדפתי להסתכל
בכדור־הברולח שלי, ואת מי אני רואה שם אם
לא את הטייס החתיך אורי ליברנט.
אילנה היתה חברה של מריק במשך שנים.
אחר־כך הם נפרדו, ולתמונה נכנס אורי
ליברנט. היה זה רומן לוהט וסוער כמו טייפון,
שלא נגמר בנישואין, בגלל העובדה המעציבה
שהטייס החמוד לא הרגיש את עצמו מוכן

אילנה שושן עם בעלה מריק עפרון
30 יום מתוך - 120 ואולי גם טייס באמצע
לחתונה בגיל הצעיר של ,34 וביקש לדחות את
החתונה בשנה.
אילנה דווקא מאוד רצתה חופה וקידושין,
אז היא רצה בחזרה למריק, והשניים פשוט טסו
תוך חודש אל מתחת לחופה, כשכל העיר
מוחאת כפיים. מה שאני יודעת זה שאחרי
החתונה עם מריק, אילנה שושן לא מיהרה
לזרוק את הטלפון של ליברנט מתוך הפינקס
האישי שלה.
מי שהכניס לי את הפרצוף של ליברנט

לתוך כדור־הבדולח הוא זה שכנראה גרם
לליברנט לנקוע את ידו החסונה סמוך מאוד
לחתונה של שושן והמתחרה מריק. לפני
שכיביתי את כדור־הבדולח והכנסתי אותו
בחזרה לנפטלין, הופיעה בתוכו ישישה קמוטה,
שלחשה לי בקול חורקני, שאורי ליברנט עומד
לחזור בעוד שבוע לארץ. המכשפה שבכדור
צחקה בקול זדוני ונעלמה. עכשיו לא נותר לי
אלא לשבת ולהמתין בסבלנות להמשך הפרשה
המכושפת הזאת.

ר־רדח־זדרדז

העיתון החי ביותר במדינה

גליון מס־ • 28 שרכים אלכס פז ובנצי לופו

הבה ונוציא את יהודי בוית־המועצות
נוינלוומטיה שקטה

אל ת ש אל
מדור היישץ של
שאלות רנות הגיעו למישרדי העולם הבא לאחרונה, וביניהן בולטת
שאלתו של מר ישעיהו בירכהולץ:
־מדוע אין בהעולם הב א מדור ייעוץ?״
משיב ד״ר הרצל ר ,.המומחה לעיתונות:
העולם הבא נוסד מעיקרו למטרות פילנטרופיות, ומאז היווסדו הוא
תומך ביד נדיבה בשני עורביו.
בלי כל קשר לעובדה זו, הגיעו אלינו שאלות רבות בנושאים שונים,
ולא ידענו מה לעשות בהן(במו למשל, השאלה החוזרת• :מתי כבר
תפסיקו לכתוב?״).
פנייתך זו, אכן, פקחה את עינינו. ואנו פותחים מדור־ייעוץ, שבו ישיבו
מומחים, מכל גווני הקשת, על שאלות הקוראים.
תשובה: גבירתי היקרה, מדור
שאלה: איך מגדלים צמח?
זה הינו ־מדור ייעוץ״ ולא ־מדור
מינה, נווה־ירק
ביוץ״.
ד״ר לוינשטיין משיב:

קח לך אח קטן. אם אין לד כזה
— תוכל לשאול את בנם של השאלה:
לאחרונה אני מרבה
שכנים (אל תחכה לתשובה) .קח לשלוח למדורכם שאלות בנוש*
אלה בידך הימנית, ותוך שאתה
אוחזו בידך השמאלית, חבוט נו
קלות בגולגלתו, עד לאיבוד
ההכרה.
אחת הטעויות הנפוצות בקרב
מגדלי־צמחים מתחילים היא
נטייתם לחבוט בצמח־לעתיד

4 מכות נמרצות, עד שנשמתו פורחת
מקידבו, ושוב אינו יאה
לשמש כצמח.
פרטים נוספים בכל לישכות
הגיוס!

•שאלה: שמי אילנה ק. ואני בת
26 ומזה כחודשיים שלא קיבלתי
מחזור, מה יכולה להיות הסיבה?

רמה מ,.

ר חו בו ת

אים שונים, ועד עתה טרם זכיתי
לקבל תשובה. מדוע?

שאלה: לאחרונה שמעתי רבות
על שוד בשיטת הפנצ׳ר. מהי
שיטה זו ומי ממציאה?
משיב ד״ר תקר. גינקולוג, על
סמך ידע אישי:
שיטת הפנצ׳ר היא באשר
בחורה אומרת לגבר שהיה לה
פנצ׳ר, בגלל חור בגומי, וכשהיא
מקבלת ממנו דמי־הפלה, היא
נעלמת מהאופק.
פומרות פיסגה
פורץ, שניסה ל חדור ל מכון
ל אופטיקה, נ שלח
להסת כלו ת.

קומנדו־מס, בסיוע שני
עובדי גן־החיות התל־אביבי,
לכד בשבוע שעבר
שתי קופות רושמות.

רוני
מי א מל א: נסע תי
כ מ הירו ת 76 קמ״ש,
ב מ קו ם ,50כ די ל ח סון
הרבה כסף ל קופ ת ה אוצר.
אמרו לי שזאת
ה מהירות ה אופ טי מ לי
ת -לצריכת דל ק
מיני מלי ת.

מילחמת־החרדים ב־טמפונים
באה, ככל
הנראה, על רקע ההפסדים
הכבדים, הנגרמים
למיקוואות בכל
רחבי הארץ, כתוצאה
מהשימוש המוגבר ב־טמפונים.

טרם
נקבעו סעיפי ה ה
תנצלו ת של מודעי
לפני מדד או ק טובר.

הרב הראשי מגלה :״לעולים
מאתיופיה, שהתחתנו
ללא טבילה,
נולדו ילדים שחורים!״

ישראל ת תוון ב שיחו ת
הפיוס בין ירדן ל סו ריה.

את ארצך
זהה את האתר
* אתר שהוא מקור המשיכה, שממנו יונק העם היהודי, ולא
היה בידינו לפני שנת .1967
* יהודים רבים, וביניהם גם מי שאינם מאמינים, נוהגים לפקוד
את המקום -בייחוד בערבי״חג ובשבתות.
* יהודים עשירים מכל קצות העולם חוגגים לידו את הבר־מיצווה
של בנם.
* אותם הזוכים להגיע אליו טומנים אל בין חריציו מיכתבי־בקשה,
ככתוב :״הכנס עם החץ כלפי מטה״.
בין הפותרים נכונה יוגרל מיספר טודי.

נגד ניוסום בעיתונות
עד מתי תימשך התופעה המכוערת
שד השמעת דיעות באמצעות מודעות
גדולות בעיתונים? רוצים לבטא את
השקפת־עולמכם? בבקשה. תעשו כי־נזסי־בית!
אנו
גורסים כי מודעות. שמטרתן
להשפיע על דו־ך־חשיבה. מביאות נזק
למדינה ויש להעניש את המפרסמים.

מוגש על״ידי האגודה
למניעת מודעות מגמתיות

בחן את עצמך:

האם אתה י 1דע לקחא?
סמן עיגול מסביב לתשובה הנכונה.
. 1אני יודע לקרוא ...כן/לא
.2אני לא יורע לקרוא בן/לא

פיתרון:

)1X1^ 11״ ! 3.4.3

1X1X5 003.3א ^001א!11:431X1: 1X3X11 !1.
*א!0י<43!:^434
* !31.3:,.״א 01 <34 ״!1.11.11,3 ! 13א: א 1X1 א ׳4! 1.01

.!!4:10:1ש 4.: 1*! .זמ 14 ! 10!::33 03.3ר.ז! 1!..א4

השחקנית לאה דגנית מתה
ואהובה בן1דם 8דקה בהוזקף־דב.
בתו מאשימה את אוהל
בתה של השחקנית:

לאה דגני ת
ומרד כי גיל און