גליון 2519 מתאריך 11 בדצמבר 1985

פסק זמן חדש
בטעםמר -מ תו ק
קורק מאגי

ן 121

1 0:111

מכחבים
מחק את המיותר

איפה הכסף *

על תגובת שימעון פרס לפניית מלך
מארוקו ( ה עול ם הזה .)4.12
ברגע הראשון, כשקראתי את כותרת־המישנה
של הנדון האחרון (מלך בשר ודם) ,חשבתי
שנפלה טעות־דפוס. במקום ״לא כדאי לזלזל
במלו מארוקו, ולא כדאי להתחכם איתר, היה
צריך להיות ״לא כדאי לזלזל במלו ירדן, ולא
כדאי להתחכם איתר.
אבל אחר שגמרתי לקרוא את הנדון, הבנתי
שאורי אבנרי נותן גם את האופציה לכותרת־המישנה
החילופית, כעין ״נא למחוק את המיותר״
או, בלשון יותר פשוטה, אם יש אפשרות של
הידברות עם מלך ערבי, יהיה זה חוסיין הירדני או
חסן המארוקאי, כדאי להידבר ולא להתחכם.
אורי גרונר, גבעתיים

השאלה היתה מי יקדים את מי: האם
יתמנה מיכאל דקל כסגן־שר, יעניק
מינוי ממשלתי לעוזרו הוותיק אגי צור,
ויחניק בכך את חקירת המישטרה
באיבה -או שמא יצליחו החוקרים
להתקדם בחקירה ולסכל את התרגיל!
אחרי שהוכרע עניין זה, מתמקדים הכל
בשאלה מי עוד שלח ידו ב־כסף,
שנצבר משוד־־הקרק־עות
ומהונאת המתנחלים.

,,אני יהודי, דא ישראליר

כתבת ה שער האחורי:

על דיעותיו של אלכס מסיס (העולם
הזה .)4.12
למרות שאני מסכים עם רוב דיעותיו הנבונות,
הענייניות והמפוכחות של אלכס מסיס, אני די
מסתייג מקביעתו ״אני ישראלי, לא יהודי!״
לנוכח מה שהולך בארץ, מצד אחד, ומתוך
אמונה במורשתי, מצד שני, אני מעלה ביני לבין
עצמי, לפעמים, את הרעיון שאולי כדאי להצהיר
בדיוק להיפך :״אני יהודי, לא ישראלי!״
בשעות של בחינת כליות ולב זה נשמע לי
הרבה יותר לעניין• עמיקם פולני,תל־אביב

קיתמזת של עלבונות
על ד״ר יוסף בורג ועל דניאל פאר.
אין מה לדבר. חזרנו לימים החשוכים של אדם
לאדם זאב או, בלשון ימינו, אדם לאדם כאסח.
אינני מבין את הצליבה הציבורית של הד״ר
יוסף בורג, שיורשיו נושפים בעורפו, כאילו יגיע
קץ הימים, אם יישב על כיסאו עוד כמה חודשים,
וגם אינני מבין את ההיטפלות לדניאל פאר
כמנחה סיבה למסיבה בטלוויזיה.
נכון שפאר לא בדיוק המנחה האידיאלי לתוכנית
זאת, אבל בין קביעה זאת לשפיכת קיתונות
של עלבונות על האיש יש עדיין אפשרות
של התבטאויות יותר תרבותיות.
אם אתה צעיר, תאר לעצמך שאתה נקלעת
למצבו של פאר; אם אתה קשיש, תאר לעצמך
שנקלעת למצבו של בורג; היית רוצה שיתייחסו
רן הדר, תל־אביב
אליך כך?

להתראות בבחירות הבאות
על שכר־דירה מסובסד לגימלאים.
שימעון פרס סיפר כיצד נגרמים לו נדודי־שינה
מכך שדיירי עמיגור (חברת־השיכון
הציבורית המסובסדת) משלמים ״שכר־דירה
מגוחך״ .הוא אמר, והוא יקיים; הוא יעלה את
שכר־הדירה(שהוא כיום בין 50 אלף ל־ 80 אלף
לירות לחודש) פי עשר.
תודה, מר פרס. תודה, ממשלה. זה יהיה(אחר
ההעלאה) בדיוק רבע מקיצבת הביטוח הלאומי
שאני מקבל.
להתראות בבחירות הבאות. רשימת הגימלאים
ההולכת ומתארגנת, רכשה עוד אוהד.
מוריין כהן, קריית אתא

צמר־גפז בדנזוה

עוד על התרגומים הקלוקלים בט לוויזיה
(העולם הזה 27.11 ואילך).
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2519

ט׳אפר אל־מצרי, העומד להתמנות כראש־עיריית
שכס, מספר בראיון מיוחד על הדרך
שבה הושגה הפשרה, על יחסיו עם בסאם אל־שבעה
ועם בני עירו, על זיכרונות הילדות שלו
משתי מילחמות, ומכריז :״בלי
הסכמת ירדן לא אוכל לעבוד,
וגם לא בלי הסכמת אש״ף״

הצבעה שימושית
בבל פעם שיש הצבעה חשובה,
מס ת תרי ם ח״בי המערך בבית השימוש
ומאפשרים לליכוד להשיג רוב. ה אם
הפעם, בדיון על החוק
למניעת מיפגשי-שלוס,
הם יצליחו להתאפק!

נוי האהבה

שריפ ה בלונדון
תמר, גרושתו של האסיר המפורסם לשעבר
מוטלה קירר, נספתה עם בעלה בשריפה

בלונדון. האם היא נקלעה
במיקרה לסיכסור בין עבר 1
יינים, שלא נגע לה כלל?

הכלה המאושרת חני פרי עמדה מתחת
לחופה וחייכה מלוא הפה. לבתה. העומדת
להיוולד בתוך ימים ספורים. יהיו הורים
נשואים כדת וכדין. אחרי בדיקזת ה־אולטרא־סאונד,
קבע האבילעתיד המאושר;
עכשיו צריך לחפש רבו ״העולם הזה״.
שגילה אותה בגיל . 16 ליווה
אזהה השבוע. כאשר התחתנה
בפעם שלישית עם בחיר ליבה.

למות במתיחת
בחייהם הם תמיד ״מסוכנים״ ,״מסיתים״
ו״אויבי ישראל״ .אחרי מותם מגלה המימסד
לפתע כי הם היו בעצם ״מתונים״. .זה קורה

לחדדיויח הלחיזייייח ייי ח

צהוב
1ו״׳ז
וגה כובע

מה הקשר בין ראשי ההסתדרות והתלמידים
קשי־התפיסה • גם הבנקים טועים — תמיד
לטובתם • על ראשו של
הח״ב חיים קופמן בוער הכובע
— מה מסתתר בתוכו?

יהודה איש קריות

רחר המר חר ח
מ רוו ח ת :
לתשומת־לב מס־ה־הכנסה:
לחיים משה
יש שתי נשים. אבל רק
אחת מכאן! • אהרון
(.,אבא של אמנון״) מעדיף רוביגשטיין
אחות בשכר • אופירה
נבון בודדה בהמון הסוער • אילנה
שושן (בתמונה) רק נותנת
> י 1טרמפים לטייסים • שרה
וייספיש רק שומרת מיצוות.

שנת הציידים

המוצא מן הפלונטר
על הרכבה של הנבחרת הלאומית
לכדורגל.
אחרי דבריו והתנצלותו של שלמה קירט, על
שיתופם של כדורגלנים ערביים בנבחרת
הלאומית, יש, לדעתי, רק מוצא אחד כדי לצאת
מן הפלונטר ולמנוע אי־הבנות.
המוצא הוא שינוי שם הנבחרת. ויש לי כמה
הצעות:
• נבחרת הכדורגל של תושבי מדינת
ישראל.
• נבחרת הכדורגל של האומה היהודית
והאומה הפלסטינית החיה בגבולות הקו הירוק
או, סתם
• נבחרת ישראל.
אך כל עוד לא ישונה השם, הרי קירט צדק
בדבריו הראשונים והוא יכול להתנצל על
התנצלותו. כי כל עוד מדובר בנבחרת לאומית,
השחקנים הערביים הם, בכל זאת, בני לאוס אחר.
צביה אור־סיני, חיפה

מצוי בשכם

כתבת ה שער הקידנד:

בשדות הציד ליד מושב בדרום נתגלו שתי
גוויות של סוחרים מהשטחים הכבושים. ליד
הכביש, סמוך לפתח־תיקווה׳ ,נתגלתה גופה
בוערת של חייל. העולם הזה
•4477
עוקב אחרי עבורת החוקרים,
המנסים לטמון פח לרוצחים.

דרכו של יהודה פוליקר הובילה אותו,
בסערה יוונית, מהקריות של חיפה
לכיבוש היכל התרבות. יחסו לנשים,
גורלה של החתולה, זיכרונות של
בנזין, אימי השואה, חור
לעגיל באוזן -כל אלה
מעסיקים אותו היום.

כוכבת של קיבוץ
דינה. קיבוצניקית מזה שנתיים בלבד.
נכנסת לחדרם הפרטי של כל הקיבוצניקים
ומתנהלת שם כבת־בית: היא נבחרה
להגיש את תוכנית הטלוויזיה
הבין־קיבוצית, ובן־
לילה התגלתה ככוכבת.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -על דיר יוסף בורג
ועל דניאל פאר
איגרת״העורך -חוויה מדהימה:
נציב לדוגמה
ת שקיף -מי הוא אלוף הנוסעים
בסוכנות היהודית
במדינה -תיו־שין־מם־זין
הנדון -לוזאן, רמאללה, ירושלים
אנשים -איך חילץ המלצר
את יצחק רבין מהבוץ
ראיון -עם טיאפר אל־מצרי,
ראש עיריית שכם המיועד
מיכתבים מהכלא -געגועים
למישפהה
מה הם אומרים -״מדוע תייר מעדיף
את קפריסין על מדגסקר!־

בארצות־הברית זו עמים
על תעלוליו היקרים
של מייקל ציי־מינו,
בסירטו ״שנת
הדרקון׳ ,וטוענים כי
הוא לוקה בגיזענות
אנטי־סינית. באירופה, לעומת זאת,
משבחים את התפאורה
ואת פניה היפות של הרוג־מנית
אריאנה (בתמונה).

להיות בכלא,
להרגיש בבית
גם בבית הסוהר אפשר להרגיש את תחושת
הבית. אסיר ישראלי בבריטניה כתב ל״העו־לס
הזה״ שהוא מוכן לוותר על
כל התנאים הטובים שם
ולעבור לכלא בארץ — בגלל
הגעגועים למישפחתו.

ילד פיקטיבי נולד לזוג שנישא
בנישואין פיקטיביים +הנאשם
הראשי בפרשת השוחד המיני
יהיה איידס־מדינה •^י חרדים מת־לוננים:
קשה להבדיל
בין השוטרים -כולם
לובשים אותו הדבר.
תמרורים -בכור האיתנים
וזקן התעשיינים
שידור -מוסיקת־פופ מרוסיה
יומן אישי -הגיבורים האמיתיים
גם זה וגם זה -בחורות כמעט
עירומות, בצבע שוקו
אתה והשקל -מיליארד מאחוז אחד
חלון־ראווה -השלייקעס באופנה
קולנוע -ראמבו מדבר סינית
תשבצופן -לרכב ואחר־כך לשכב
( 4אותיות)
הורוסקופ -השפעתה המיסתורית
של לילית
רחל המרחלת -ציורי קמא־סוטרא
על קיר החווילה
הווי -תקציב הירח
העולם הבא -השרים פוחדים
מניסיונות רפואיים בחיות

מכחכים
(המשך מעמוד )3
אין כל צורך להתרגש מהפיספוסים הנוראיים
של הטלוויזיה בירושלים, כאשר מתרגמים שוגים
בתרגום מאנגלית לעברית.
רק השבוע שמעתי מפי חבר, עיתונאי הדובר
רוסית, שהיה בשליחות בז׳נווה, בעת מיפגש
הגדולים, כי מה שקורה בירושלים קרה גם
בז׳נווה.
במסיבת־העיתונאים עם גורבצ׳וב נדהמו אנ־שי־התיקשורת
לשמוע את המתורגמנית(מרוסית

זה היה המיכתב שהיה
עוד על מיכתבים למערכת (העולם
הזה 20.11 ואילך).
אם כבר כותבים על שיאים בנושא המיכתבים
למערכת, אז המיכתב למערכת הארוך ביותר
בהיסטוריה הוא זה שנכתב על-ידי אחד שחתם
בשם־העט אריאל. המיכתב הזה פורסם בירחון
הדייגים האנגלי בשנת 13:1884 אלף מילים של
משה גורמן, רמת־גן
מיכתב למערכת.

סני בג•

״העולם הזה״ ,שבועיז החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורמן ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אכנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תכנית: יוסי שנון עורך כיתום: גיורא נוימן
צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת פרגוסטי עורך דפוס: יפתח שביט ראש
המינהלה: אברהם סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המול :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ תל־אביב

אינני נוהג להגיב במדור זה על כתבות של
עיתונים אחרים, אך יש ופשוט אי־אפשר להבליג.
ביום הרביעי שעבר פירסס ידיעות אחרונות
מאמר ראשי, בעיקבות הרצח של עורן־־הדץ עזיז
שחארה ברמאללה(ראה הנדון) .הכותרת היתה
״ערפאת וריעד.

הנה המאמר במלואו, ככתבו וכלשונו:

ובבן,
ערפאת ממלא את הבטחת! שאלמד, הוא
נתן לנו במצרים בנוכחותו לבעידזדל של נשיא
מצדים מובארק. הוא ומקורבת מוסיפים לזרוע
מוות כשטחי יהורה ושומרון, ולא רקננרנו כי אם
גם נגד ערב״ המקום הבוררים שאינם נאמנים לו
ער תום. ובך נשהט שלשום בראמאללה ע״׳ אהד
משליחיו גם העו״ר הערבי שהארה. בנראה בשל
עמרותיו ר״מתונות מרי״ כלפינו. יתר על בן:
אפילו אמצעי הרצה של אנשיו. המוכתבים להם
ע״י ערפאת. נעשו עתה אחידים וזהים יותר.
ובאשר רואים אנו •שד,ידיד הקרוב ביותר של
ערפאת בעולם הערבי הוא בימים אלה מובארק

המישטדה מצאה שהתפארות עגומה זו של
אבדנידאל היתה התפארות־שווא.
בל זה קרה ל פני פירסום המאמר הזה. לכן אין
לומר עליו שהוא מוטעה, או שהוא כוזב. הוא כולו
שקר גס, מהמילה הראשונה וער האחרונה —
שקר מחוצף. מחושב, שמטרתו היא לשטוף אח
מוחות הקוראים התמימים, לפי השיטות שיוזף
גבלס התמחה בהן בשעתו.
חשוב שהקוראים יראו דוגמה גסה זו של
השיטה, כי היא מופעלת מדי יום בצורה קצת
יותר עדינה, כאשר אי־אפשר להוכיח את טיבה
בצורה כה חותכת.

מה נ מו ג
בעימיוו ועוד תוספת קטנה. בטלוויזיה יש עכשיו
פינה המוקדשת לביקורת העיתונות. צפיתי
במיוחד בתוכנית זו ביום ה׳ שעבר, כדי לראות
כיצד מתייחס מאיר שלו למאמר מחפיר זה,
שהופיע יום לפני־כן.
יש לי ההרגשה כי מאיר שלו ועוזריו קוראים
משום־מה רק את מעריב וחדשות, אך לא את
ידיעות אחרונות. כי גם בפרשת שחאדה תקף
שלו את מעריב, על שהשתמש במילים כמו
״שחיטה״ .ועל שכלל בדיווחו רמז דק כאילו
היתה זאת. אולי, התנקשות פוליטית ואילו
המאמר הראשי של ידיעות, שהוא חמור פי מאה.
נעלם איכשהו מעיני שלו.
נ ציג
מוזר. מוזר מאוד־מאוד•

לדוגמה

פרקליט שחאדה
שקר גס

׳ורעים אנו איך להתייחס למכתבי האהבה שלל
שהוא ההל לשלזח באחרונה לפרס...
עד כאן המאמר.
בשעה שפורסם, כבר היה ידוע מפירסומי
המישטרה עצמה שהרצח לא בוצע על רקע
פוליטי. אלא פלילי. נעצרו כמה חשודים. בני
מישפחתו של שופט ערבי, אשר שחאדה הביא
להרשעתו בעוון קבלת־שוחד.
אומנם. לפני כן טען אירגון טרוריסטי שהוא
ביצע את הרצח. זה היה אירגונו של אבו־נידאל
(צברי אל־בנא) ,אויבם המושבע של יאסר ערפאת
ושל אש״ף. מזה?!נים מנסה אבו־נידאל לרצוח
את ערפאת ואת חבריו בהנהגת אש״ף. הוא הכריז
עליהם רישמית כעל בוגדים. ודן אותם למוות.

אילנה אלון. העורכת שלנו לענייני מישפט,
כותבת:
לפני שבועיים היתה לי חוריה מדהימה.
טילפנתי למישרדו של הנציב החדש של שרות
בתי־הסוהר. רפי סוויסה, וביקשתי לקבל את
תגובתו על ביקוריו של הרב מאיר כהנא בכלא.
מזכירה אריבה רעילה ענתה לי, שאלה לשמי,
ואחרי דקה ענה לי ישירות קולו של הנציב.
אזרחים ועיתונאים הנזקקים לשרותיהם של
מישרדים ממשלתיים אינם רגילים לגישה קלה
כל־כך לנציגי השילטונות. בדיד כלל• נתקלים
בהומה אטומה של בירוקרטיה. במזכירות ודוברים
המגוננים על הממונה עליהם ומונעים כל
גישה אליו.
גם מבחינה עניינית היתה זו הפתעה נעימה.
הנציב הבטיח לתת לי תשובה מלאה תוך דקות
אחרות. ואומנם. כאשר התקשרתי במועד הקבוע.
היתד, תשובה מוכנה בפיו של חיים גליק, עוזרו
האדיב של הנציב. הבטחתי לו כי אספר ברבים על
התרשמותי מיעילותו. ואני עושה זאת. אבל
במחשבה שניה, כמה חבל שזהו מיקרה כה נדיר,
עד שצריך לציין אותו במיוחד.

קיכרי־קומות כיפו(כחלק העליון של התצלום)
לא צריך להרחיק את העדות

לאנגלית) מתרגמת את דיברי המזכיר הכללי:
״אני מתנצל על שאני מרפד את תשובותיי בכל-
כך הרבה צמר־גפן!״
מה שגורבצ׳וב אמר ומה שאנשי־תיקשורת
יורעי־רוסית הבינו מייד, היה :״אני מתנצל על
שאני מפסיק את תשובותיי כדי ללגום כוס מים!״
ברוסית זה מצלצל אותו הדבר.
חיים לופט, תל־אביב

כיצד ה 1א מת
וכיצד הוא חי

על ורנר פאסבינדר (העולם הזה
.)13,11
פאסבינדר לא מת על בימת־הצילומים, אלא
בדירתו, ברובע שוובינג במינכן, מכמויות
מופרזות של קוקאין, גלולות־שינה וויסקי. לפי
השמועה הריח פאסבינדר, בליל מותו, שיבעה ער
עשרה גרם קוקאין, וכאשר זה נמאס לו, שתה
כמויות עצומות של ויסקי, ולסיום בלע כמה
גלולות־שינה חזקות, בעזרתן קיווה לרדת
מהסוטול של הקוקאין. העירבוב הזה הוא שגרם
למותו.
פאסבינדר לא היה הומוסקסואל. הוא היה ביסקסואל.
הוא פשוט אהב לזיין את כל מה
שהסתובב לידו, והעובדה שסביבו הסתובבו
בחורים רבים, הביאה אותו להכניס אותם למיטתו.
אבל לא פרט אישי זה או אחר חשובים, כי אם
גישתו ליצירותיו. מעולם הוא לא ניסה לייפות
את רעיונותיו. לכן גם אי־אפשר להאשים אותו
באנטישמיות. אם היתה לפניו דמות של יהודי
שהוא חרא, הוא הציג אותו ככזה, בדיוק כפי
שהיה עושה עם גרמני שהיה חרא, או כל אדם
אחר מטיב זה.
הוא לא ניסה להסתתר מאחורי אהבת יהודים,
כפי שרובה של החברה הגרמנית מסתתרת, כדי
להימלט מריגשות־האשם שלה, אלא הציג גם
יהודים רעים בתור שכאלה, לא מכיוון שהם
יהודים, אלא מכיוון שהם רעים.
נחום גינת, מינכן, גרמניה

יפו על הגובר
על בתי־קברות קומתיים (העולם
הזה .)27.11
האדריכלים פונגר ושגיב לא היו צריכים
להרחיק את עדותם לחו״ל. לא רק בניו-ג׳רסי
האמריקאית קוברים לגובה, אלא גם ביפו.
זה שנים שבית־הקברות הנוצרי, המצוי בליבה
של יפו, והמוגבל בשיטחו, נוקט בשיטת הקבורה
בקומות(ראה תצלום).
ולמי שזקוק לארגעה בנושא: כשכן של
המקום, אני יכול לאשר שהמתים נחים שם על
מישכבם יפה מאוד, אם כי אחד על השני.
אלכרט פרייג׳ ,יפו

זה הבל
על ידידות עם שדרנית (העולם הזה
)4.12
״הקשר הרציני״ (לפי מדור קליק בהעולם
הזה) ביני לבין איציק אבנרי, לא היה ולא נברא.
יש בינינו ידידות יפה. זה הכל.
שוש עטרי, תל־אביב

הווו ה ס

הי ה

דנני 25 שנה
אי ריוצ אי ם
סוה בו ץ
פרשת פולארד מתפתחת לאט־לאט
לעסק־ביש, המזכיר את עסק-הביש המקורי
• (עת הפעילה ישראל סוכנים
יהודיים במצריים נגד מוסדות־ציבור
אמריקאיים, מתוך כוונה לגרום למתיחות
בין המצרים לאמריקאים ואשר
ייזומה יוחס לשר־הבטחון של אותם
ימים, פינחס לבון) .כבר אז הביעו אנשים
נבונים את דעתם על עסקים מסוג זה,
כפי שדיווח העולם הזה בגליון שהופיע
השבוע לפגי 25 שנים:
• ח״כ הציונים הכלליים (ולימים
שר־הבריאות) יוסף סרלין נזכר השבוע,
בקשר לפרשת לבון, בבדיחה יהודית:
שוליה של עגלון, שהרגיש את עצמו
מוכשר לנהוג בעגלת ביקש מהעגלון
שימסור לו את הסוס והמושכות. אמר לו
העגלון :״טוב, אעשה לך בחינה.״ ושאל
את השוליה :״מה תעשה אם רבע שעה
לפני הדלקת־הנרות (ביום השישי) נכנסת
עם העגלה לבוץ, עשרה קילומטרים
לפני העיירה?״
זיעה כיסתה את השוליה, שלא ידע
מה לענות.
העגלון חיכה כמה שניות ואז סטר
לשוליה סטירת־לחי.
״על מה אתה מכה אותי?״ התייפח
השוליה .״מה היא העצה? איו יוצאים מן
הבוץ?״
״איך יוצאים,״ הסביר לו העגלון ,״גם
אני לא יודע. אבל 15 דקות לפגי
הדלקת־הנרות לא נכנסים לבוץ עם
העגלה, עשרה קילומטרים מהעיירה!״

העולם הזה 2519

מקום״ ,ובכינוס של אירגוז ״הנוער הציוני׳
בבירה ישב על כיסאו של צי
צימוקי.

גם ש 1חט נפסל

בו־זמנית מבקש הרפז להיכנס לוועדה״המרכזת של
ההסתדרות, ולהיות המועמד המוסכם של העבודה לראשות
עיריית־ירושלים, אחרי פרישתו של טדי קולק.

נפסל מועמד נוסף לתפקיד מנכ״ל חברת שיכון עובדים:
אברהם שוחט(״בייגה״) ,ראש עיריית ערד. בייגה הוא איש
מחנהו של יצחק רבץ, ובוועד־הפועל של ההסתדרות יש
שמועה עקשנית שהפסילה היא מכיוון שאינו ממוצא
מיזרחי.

מטוסים דלא תיקי צד
נציגים של איגוד הטייסים הישראליים מציעים בפורומים
בינלאומיים שונים לבטלאת ההיתר המאפשר לנוסעים
לטוס כשברשותם תיקי־צד. לדעת הישראלים. תיקים אלה
גורמים לעיכובים !לאנדרלמוסיה בשעת פיגוע או שריפה,
ולא אחת משמשים להחדרת כלי־נשק.

ט ק ־ ף

כך ניצל מילוא
סגן שר החוץ רוני מילוא גרם, שלא בידיעתו,
לבריחתו של בעל מידע, שבא ביום השישי
בבוקר למישטרת פתח־תיקווה כדי למסור חומר
מרשיע על מילוא עצמו.
המקור, שמילוא מכירו היטב מתנועת החרות, ביקש
להצביע על הצורך בחקירת סגן־שר־החוץ, בגלל עסקות
שונות בגדה. כשבא המקור לתחנה, התברר לו לתדהמתו
שמילוא נמצא במקום. הוא נבהל ומיהר להסתלק, מבלי
שיצר קשר עם החוקרים, שאיתם דיבר לפני כן טלפונית.

אלוף הנוסעים בסוכנות
לקראת סוף השנה האזרחית גובר המתח בין
ראשי הסוכנות, משום שבתאריך זה ייחשפו
הנתונים השנתיים מי הוא אלוך־היוצאים לחדל.
על התואר מתחרים השנה שניים: אברהם כץ, ראש
מחלקת־הנוער־והחלוץ, ועוזי נרקיס, ראש מחלקת־ההסברה.

עמד בראש ועדה, שפירסמה לפני זמן הצר
את המלצותיה, אשר קבעו כי חבר הנהלה לא
ישהה בחו״ל יותר מ־ 21 יום ברציפות ולא יותר
מ־סד יום בשנה. למחרת המלצות־הוועדה,
שאושרו על־ידי ההנהלה, יצא כץ לארבעה
שבועות, חזר לשבועיים ושוב הוא בחו״ל —
הפעם מטעם המיפלגה הליברלית.
נרקיס שב לפני כמה שבועות מביקור באו״ם, ועתה הוא
שוב בחו״ל, בפולין.

סוויסה דנאג לסנהו־ים
עמותה למען הסוהר, שבראשותה עומד יו״ר מועצת
המנהלים של כור, נפתלי בלומנטל, הוקמה באחרונה.
מטרתה: גיוס כספים ופעולות לריווחת הסוהרים.

הבנקים >>סגרו
לשלושה >מ>ם
סוף השנה האזרחית והמעבר לשקל
החדש יגרמו לסגירה של כל סניפי הבנקים
בארץ לשלושה ימים.
הבנקים יהיו סגורים ברגיל בכל שנה,
ביום השלישי, ה־ 31 בדצמבר, וגם ב־ 1וב־
2בינואר, הימים הרביעי והחמישי, בגלל
המעבר למטבע החדש.

מאבק ירושה
ב״ידיעות־אחרונות״
לפחות שישה עיתונאים מוזכרים כמי שעשויים
להיכנס לתפקיד הכתב המדיני של ״ידיעות
אחרונות״ ,במקומו של אריה צימוקי, שנפטר:
שלמה נקדימון, תחקירן מיפלגתי ומדיני, לשעבר יועץ
תיקשורת של מנחם בגין; אורלי אזולאי־כץ, כתבת
מיפלגתית ופוליטית ובת־בית בלישכת ראש־הממשלה: גד
בקר, מס׳ 2של צימוקי, שביקש באחרונה שנת חופשה
ללא־תשלום, לשם השלמת לימודים, ועתה יצטרך להכריע
אם לצאת לחופש או להישאר: הפרשן המדיני ישעיהו בן־
פורת: ושני כתבים מדיניים מעיתונים אחרים, שמרננים כי
הם מבקשים לעצמם את התפקיד.

מיסתורי קרן מכבי
עמותת מבוטחי מכבי דורשת מהנהלת הקופה לחשוף את
מיסתרי קרן מכבי — קרן הפועלת ליד הקופה, שאליה
יתנקזו על־פי התקנון כל כספי הקופה, אם מכבי תתפרק.

כל חבר מפריש לקרן, בעל כורחו, סכום קטן מדי
חודש. הקרן אמורה לעזור לחברים נזקקים.
לדעת מבוטחי הקופה, צברה הקרן סכומי־עתק,
ויש חשש שבכסף ממומנות פעולות אחרות של
הנהלת הקופה.

שיתוף־פעולה בדרום
משקיעים מארצות־הברית מעניינים הן את פרנסי אילת והן
את פרנסי עקבה בהקמת מיפרץ מלאכותי, שבו יעגנו
מיכליות־נפט. הרעיון הוא שבמיקרה של דליפה ניתן יהיה
לסגור את פתח המיפרץ ולמנוע זיהום של חוף־אילת.
ההצעה היא שהמיפרץ יוקם בגבול שבין שתי המדינות,
ישראל וירדן.
מילזזמות יבואני־הרכב
סיכסוך מישפחתי אצל אחד מיבואני־הרבב
עלול להביא להתערבות המישטרה
ומגדההכנסה — זאת אחרי שאחד הצדדים
איים בפניה לרשויות, אם הסיכסוך
לא ייגמר בתוך המישפחה.

הרפז ירש את צימוקי
מזכיר מועצת פועלי ירושלים. ניסן הרפז מהעבודה, מבקש
להיות יו״ר המועצה הציונית, במקומו של העיתונאי אריה
צימוקי, שנפטר בשבוע שעבר.

התפקיד מבטיח מעמד של חבר־עמית בהנהלת
הסוכנות, שפירושו טיסות אץ־ספור לחדל
ואש״ל. סניפי המועצה הציונית פרושים
בעיירות־פיתוח ושליטה מיפלגתית בהם יכולה
להביא קולות ביום הבחירות.
הרפז כבר צירה לשמו את התואר,.ממלא

צייזל הורחק?

עוברים מ,.הארץ״
ל,.פוסט״
שני כתבים ירושלמיים בכירים של ״הארץ״,
יהודה ליטני, הכתב לענייני השטחים הכבושים,
ושלמה מעוז, הכתב הכלכלי, עוברים ל״גדוזלם
פוסט״ .ליטני, לשעבר גם הכתב המדיני של
״הארץ״ ,יהיה ב״פוסט״ ראש הדסק לענייני
המרחב.

חפץ -שליח המפב״ל
ניצב־מישנה אסף חפץ יצא לכינוס בינלאומי
בנושא המילחמה בטרור, שהתקיים בדטרויט,
כשליחו של המפכ״ל, דויד קראום.

הכתב נדרש להעיד
כתב הארץ אברהם צהר נדרש להעיד לפני בית״מישפט
אמריקאי, שבו מתבררת תביעה של חברה אמריקאית נגד
חברת דנות. הסיבה: צהר כתב לפני שלוש שנים סידרת
תחקירים על החברה, ואחת הכתבות האלה משמשת את
התובעים. צהר סירב לשתף פעולה עם בית־המישפט,
ונאמר לו שהוא ביזה את בית־הדין.

פולנים בווידיאו
צוות טלוויזיה של ״סולידריות״ ,שבא
ממערב אירופה, מלווה את ביקורה •טל
האופרה הפולנית הממלכתית בארץ, ומתכוון
להפיק סרט־וידיאו על קהל הצופים:
יהודים יוצאי פולין.
הכוונה היא להבריח את הקלטות לתוך
פולין, לצפיה פרטית נרחבת, כדי להילחם
בנימה האנטייטמית, הרווחת באמצעי־ה־תיקשורת
הממלכתיים.

השודדים ניצל! בנס
השודדים שפרצו למיפעל קרן אור ברמת־גן ורוקנו את
הכספת, ניצלו בנס. הם הצמידו מיטענים לשתי כספות
והסתתרו מאחורי הקיר. אחד המיטענים התפוצץ, ודלת
הכספת שעפה ניפצה את הקיר. אילו התפוצץ גם המיטען
השני, היו השודדים נמחצים למוות.

כדי להפעיל את חומר הנפץ השתמשו השודדים
במצבר בן 12 וולט, שהוא המצבר הרזרבי של
מערכת-האזעקה בבניין.

חשב סולל בונה רפי צייזל, שיצא לארצות־הברית, הורחק
כנראה בדיר זו מהמאבק על הנהלת־החברה.

הוא נחשב כמתחרהו של נתן פרנקל, שעליו
נאמר שהוא מועמד להיות יורשו של שרגא
רוטמן.

ברקת למסע
מיסתורי בחו״ל
מרדכי ברקת, מנהל המכס ומס־ערך־מוסף, יצא לשליחות
מיקצועית מיסתורית בחו׳׳ל.

פאר ל״רדיו 7זמ\>׳
ייתכן מאוד שעדנה פאר, עובדת־רדיו
בכירה, תצטרף לפרוייקט הרדיו העצמאי
רדיו סיטי. המוקם בלב־דיזנגוף. את הריטת
מפעילים שני-פורשי־רדיו, רמי יצהר ויורם
אלפר. ההשקעה היא של קבוצת יזמים,
מקצתם היושבים באדצות־הברית.
פאר שוחחה השבוע עם יצהר על
העבודה במקום ועל התנאים.

מרותקים לעזה
ארבעה סטודנטים מרצועת עזה, הלומדים באוניברסיטת
ביר־זית, פנו בעתירה לבג״ץ נגד אלוף פיקוד־הדרום,
בתלונה על כי הוציא צו האוסר על כניסתם לתחומי הגדה
המערבית.

הארבעה טוענים כי הצו נועד לפגוע
בלימודיהם. לשלושה מתוכם אין אפילו עבר של
מעצר קצר. שלושה ממקבלי הצווים הם תלמידי
השנה הרביעית — בסוציולוגיה, בלימודי
המיזרח התיכון ובהנדסה.

״אמפא״ תפצה
על חלודה
בית־מישפט השלום בחיפה קבע בפסק־דין עקרוני, שחברת
אמפא אחראית באופן מוחלט לתיקוני פח וצבע בגוף
מקרר, בגלל נזקים שנגרמו כתוצאה מהחלדה.

החברה ביקשה לפצות את הלקוח רק במחצית
ההוצאות, בטענה שבתעודת־ההחזקה לא
כלולים תיקונים אלה. עד מומחה הכביר,
שתהליך החלדה נובע מאי־תקינות המקרר מיום
הפעלתו, אך הצרכן יכול להבחין בכך אך ורק
אחרי שמיכל חלוד נוזל.

בעריבת ג;־ציז; ציטדי;

במדינה העם מחדד הדמים
צהי-ל אוהב,.להסיר! לקחים״.
אחרי מעשה. כם הפעם
שתי המילים השגורות והרות־האסון
ביותר בלכסיקון של צה״ל הן:
.להפיק לקחים״.
שתי מילים אלה מחפות על כל
מחדל. מעלימות כל אחריות. יוצרות
הרגשה שכל אסון מניב פירות חיוביים.
.להפיק לקחים״ פירושו — לטפל
במשהו אחרי שקרה אסון, אחרי
שהיה כישלון, אחרי שנספגה
מהלומה.
זה מתאים לצבא המתפאר בכושר־האילתור
שלו. אולם לעיתים קרובות
״כושר האילתור״ אינו אלא הגדרה יפה
להיעדר כושר־התיכנון. מי שאינו
מסוגל לחזות דברים מראש ולהתכונן
להם בעוד מועד, נאלץ ״לאלתר״ כרי
לצמצם את הנזק אחרי־מעשה.
אסון השבוע במחנה צה״ל בגדה
המערבית הבליט בצורה החותכת
ביותר את הליקוי היסודי הזה במיבנה
צה״ל — ואולי במיבנה כל מערכות־האירגון
במדינת שיראל.
חיילים בכל רחבי הארץ שוכנו
במיבנים דליקים. ברור כי מעולם לא
נבדק טיב החומר של מיבנים אלה
מבחינת סכנת־האש. האסון גילה
שצריפים מסוג זה הם מלכודות־מוות,
׳שהם הופכים תוך דקות לגיהינום של
אש ועשו, שאי־אפשר להיחלץ מהם
בשעת אש או אף לפרוץ לתוכם פנימה,
שהקירות מפרישים גזים מסוכנים.
אילו היה מישהו בצה״ל אחראי
לנושא זה ומתייחס ברצינות לתפקידו,
היו צריפים אלה נפסלים מלכתחילה.
לכל הפחות היו דואגים לצייד כל צריף
כזה באמצעים המתאימים כדי למנוע
סכנת־מוות במיקרה של אש. ברור כי
צריף זה, שבו היכה האסון במיקרה, לא
היה מצוייר באמצעים מתאימים, וכי גם
בסביבתו המיידית לא נמצא הציוד
הדרוש במצב תקין ושמיש.
ברור כי לא נעשה דבר כדי להזהיר
את החיילים מראש לגבי הסכנה שהם
מצויים בה מרי יום ולילה, ולא הוקפד
על נוהלי־הגנה מפני אש. זאת מוכיח
עצם החשש שמא גרם חייל לשריפה
הקטלנית על־ידי שימוש בנר. חייל זה
לא ידע כלל שהוא נמצא במלכודת־מוות
דליקה, או שלא הוקפד על
נוהלי־מישמעת בסיסיים.
כאשר מתרחש דבר כזה בגדה
המערבית. מחמיר מחדל זה שבעתיים.
גס אם הפעם לא נגרם האסון על־ידי
הצתה חבלנית, זה יכול היה לקרות
בעבר, וזה יכול לקרות בעתיד.
השטחים הכבושים הם כיום איזור־מילחמה,
וקיומן של מלכודות־מוות
אלה שם הוא יותר ממחדל.
אבל צה״ל ״יפיק לקחים״.
ביטחון שנת המילחמה
פעם בשגה גשמעות בישראל
נבראות המילחמה. יש לכך
מיבה טובה — אך לא זו
המופיעה בכותרות
פעם בשנה עומדת ישראל לפני
מילחמה.
המועד אינו תלוי בשום התפתחות
מסויימת בחזית הישראלית־ערבית,
אלא במילחמת היהודים דווקא. העילה:
הריון בתקציב. מערכת־הביטחון,
שהיא האימפריה הכלכלית הגדולה
ביותר במדינה, לוחמת כאויבה העיקרי:
הקיצוצים.
לפתע מסתבר שהמצב הביטחוני
מידרדר. בעיתונים מופיעות סטאטיס־טיקות,
רובן מפוברקות, המעידות על
עליה מסחררת של הפוטנציאל הביטחוני
הערבי, לעומת הישראלי. אלו־פים־בדימוס
מעניקים ראיונות וכותבים
מאמרים, המנבאים שחורות.

כאשר מתקבל התקציב, נרגעת גם
חזית זו.
השבוע חזרה ההצגה הזאת באורח
שיגרתי, על כל חלקיה. אלופים
פירסמו ראיונות ומאמרים (יהושע
שגיא, שלמה גזית ועוד). .הופיעו
הסטאטיסטיקות המפוברקות, רובן
מגוחכות. ננאמו הנאומים המתאימים.
הפעם נוסף על כך תרגיל צבאי גדול.
האם יש ממש בנבואות על כוונות
הערבים לתקוף את ישראל?
בפי נביאי־המילחמה היו כמה תסריטים.
בעיקר:

• התקפה סורית־עיראקית־

ירדנית משולבת. זוהי תחזית
מופרכת, בעתיד הנראה־לעין. אין שום
סימן לכך שמילחמת עיראק־איראן
תסתיים בזמן הקרוב, גם לאחר מכן
יהיה הצבא העיראקי זקוק לזמן ניכר
כדי להתאושש ולהיבנות מחדש.
אפשרות זו אינה צריכה להשפיע על
צה״ל בזמן הנראה־לעין.
• התקפה סורית־ירדנית. אין
דבר הרחוק יותר מן המציאות מאשר
הצטרפות ירדן למילחמה כלשהי
בישראל. המלך חוסיין חי בעולם של
פחד מפני התקפה ישראלית. פחד זה
מדריך את מנוחתו, ואת כל מהלכיו
הפוליטיים. הוא יודע כי בכל מילחמה
נוספת, שבה יהיה מעורב, תכבוש
ישראל את ירדן, וכי זה יהיה סוף
השושלת ההאשמית. אפשר להוציא
מכלל אפשרות את הסתבכות המלך
בהרפתקה מילחמתית כלשהי.
• התרפה סורית. על גבי
הנייר, יש לסוריה שיוויון צבאי עם
ישראל. אך למעשה זה רחוק מן
המציאות. הוכח שוב ושוב —
ולאחרונה בפעולה האווירית בשמי
סוריה, באוויר יש לישראל עליונות
איכותית טוטאלית. על הקרקע לחמו
הסורים היטב במילחמת־הלבנון, ואף
הסבו לצה״ל מפלות מכאיבות (קרב
סולטאן־יעקוב, עצירת צה״ל לפני
כביש ביירות־דמשק) .אך אין כל ספק
כי יש לצה״ל עליונות גם על פני
הקרקע•
האם יכולה סוריה להסתכן במיל־חמה?
לכאורה,
יכול להיות לסוריה עניין
בהתקפה, אם תרגיש כי מתגבש
במרחב הסדר בלעדיה, למשל בין
ישראל, ירדן, אש״ף ומצריים. או אם
תרגיש סוריה שהעניינים קפאו, ויש
ברצונה להזיז את המצב על־ידי
מילחמה קטנה. כפי שעשתה ביום־
הכיפורים. 1973 ,
יתכן גם כי מצב־בריאותו המעורער
של חאפט׳ אל־אסד ידחוף אותו לפעולה
כל עוד הוא חי ושולט במצב.
אולם כנגד שיקולים אלה עומדים
שיקולים הרבה יותר חשובים, המונעים
מילחמה:

• סוריה היא מדינה רופפת,

שבה שולטת דיקטטורה צבאית. שום
דיקטטורה צבאית אינה ששה לסכן את
הצבא בהרפתקה, מכיוון שמפלה תביא
להתמוטטות המישטר. הדוגמה: ארגנטינה.

סוריה עומדת לבדה. ב־
1973 היא פעלה בשותפות עם מצריים,
שהיתה השותף הבכיר במילחמה. כיום
אין לסוריה שותפים, ויהיה זה טירוף
מצידה לעומד לבדה מול הכוח המקובץ
של צה״ל — גם אחרי
הקיצוצים, אם יהיו.

• סוריה אינה יבולה לתקון
בלי אישור סובייטי, כשם שישראל
אינה יכולה לתקוף בלי אישור
אמריקאי. ברית־המועצות היא מדינה
זהירה מאוד, ואין שום סיכויי לכך
שתיתן היתר להתקפה סורית מסוכנת
על ישראל. על אחת כמה וכמה בעידן
הנוכחי, כאשר ברית־המועצות חותרת
בכל כוחה להפשרת יחסיה עם ארצות־הברית
(וישראל).
אומנם, בניין צה״ל אינו צריך
להיות כפוף לשיקולים קיצרי־טווח,
המתאימים רק למציאות של שנה
מסויימת. בניין כוח הוא עניין של
שנים. אך גם בטווח הבינוני, של כמה
שנים, אין סבירות לפחדי־המילחמה.

שרידי הצרין הצבאי השרון
,כושר־אילתור״ -הגדרה יפה להיעדר כושר־תיכנון
אך לנבואות־המילחמה יש השפעה
דווקא במישור אחר. הורים נתקפים
בבהלה, וחושבים על ירידה מן הארץ,
כאשר מוצגת מדיפעם חזות של
מילחמות אינסופיות, שבהן יצטרכו
בניהם לחרף את נפשם. תקציב־הביטחון
בולע את המשאבים שהיו
צריכים להיות מיועדים לחינוך
ובריאות, לעבודה ולרווחה, ובכך
מחלישים את הבסיס האמיתי של
ביטחון־המדינה.

הכנסת
תו־שץ־מם־זיז
באשר איבר-המין הופך
למסשיר העליון של המדיניות
הלאומית, מזדקרת הבעיה
לעין
כל הארץ צחקה השבוע מחבר־הכנסת
מאיר כהן־אבידוב.
׳הח״כ הגיזעני, שותפו של מאיר
כהנא, שהפך את הפרימיטיביות הלאומנית
החשוכה לסימלו המיסחרי, הציע
להקדיש את השנה העברית הבאה,
תשמ״ז, לפרייה־ורבייה — של יהודים,
כמובן.
ברוח היתולית, הוצע לו בכנסת
ומחוצה לה כל מה שעולה על הדעת:
להטיל עוצר בשכונות היהודיות (ולא
על השכונות הערביות) כרי להגדיל
את הפעילות המינית, להשחית את
אמצעי־המניעה, להציג בטלוויזיה
סרטים פורנוגראפיים לעידוד היצר,

שלוש אופציות. אפשר היה לצחוק
מן הח״כ ומרעיונותיו, אלמלא הוא
ביטא את אחת התופעות הבסיסיות
ביותר של מדינת־ישראל.
מדינת־ישראל מגדירה את עצמה,
על פי החוק החדש, כ״מדינת העם
היהודי״ .זה מצלצל יפה, אך ׳אין לזה
שום יסוד במציאות 11 .מיליון-היהודיט
שמחוץ לישראל אוהדים את המדינה,
ובחלקם אף מזדהים עימה. ג׳ונתן ג׳יי
פולארר אף היה מוכן לרגל למענה. אך
אין הם באים לישראל, אין הם משרתים
בצבאה ואין הם משלמים את מיסיה.
להיפך: מזה כמה שנים יש לישראל
״מאזן הגירה שלילי״ .במלים פשוטות:
ההגירה מישראל עולה על ההגירה
לישראל. ה״ירידה״ גברה על ה״עליה״.
האומה הישראלית־היהודית מונה
כיום 3.5מיליון נפש — לכל היותר.
וזוהי המצבה האמיתית של הציבור
היהודי של ״מדינת היהודים״.
לעומת זאת שולטת ישראל בארץ,
שיש בה כיום יותר משני מיליון ערבים
— מהם 700 אלף אזרחי־ישראל ו־1.3
עד 1.5מיליון תושבי השטחים
הכבושים. שיעור הריבוי הטיבעי של
אוכלוסיה זו יהפוך אותה תוך דור לרוב
בארץ.
אנשים מסוגו של כהן״אבידוב אינם
מוכנים להסיק את המסקנות ממיס־פרים
אלה, המשאירים רק כמה
אופציות•
גירוש הערבים מהארץ, דבר
שרוב העם סולד ממנו, ושכלל אינו בר־ביצוע
במציאות.

• חיסול הדמוקרטיה הישראלית,
גם על סממניה החיצוניים, והפיכת
ישראל בגלוי להעתק מיזרח־תיכוני
של דרום־אפריקה, בשעה שדרום־
אפריקה עצמה עומדת על עברי־פי־פחת
של התחסלות.
• נסיגה מן השטחים הכבושים
וכינון מישטר שיאפשר למיעוט הערבי
בישראל עצמה שותפות אמיתית במדינה.
זיהפה
לאומית כהן־אבידוב אינו
מוכן להשלים עם מבחר מוגבל זה של
אופציות. יש לו אופציה רביעית,
המתבטאת באות האחרונה של המיספר
העברי תשמ״ז.
הוא מציע להפוך את איבר־המין
למכשיר העליון של המדיניות הלאומית,
לסימלה המזדקר של ארץ־ישראל
השלמה.
מובן שזה מגוחך. הנסיון מלמד כי
אין תהליך הנכנע פחות לצווים
ולמישאלות־לב פוליטיות מאשר תהליך
הריבוי הטיבעי. רק במישטר
דיקטטורי־טוטליטארי ניתן להשפיע
עליו מגבוה — כפי שנעשה בסין
הקומוניסטית. ודווקא בכיוון הפוך:
לשם הגבלת הילודה לילד אחד בכל
מישפחה. ספק אם הקסם האישי של
מאיר כהן־אבידוב ושל רעיונותיו
ישכנע את הזוג הישראלי המצוי
לקפוץ למיטה ולמלא את חובתו
הפטריוטית. התישפוכת הלאומנית אינה
גורמת לשיפכה ביולוגית, וזקיפות־הקומה
האידיאולוגית אינה הופכת
אוטומטית לזיקפה מסוג אחר.
העולם הזה 2519

סיעת
ה שימו ש

ך* אופן רישמי קוראים לה ״סיעת
^ המערך״ .מבקריה משמאל קוראים
לה ״ליכוד ב לאחרונה נוספה
לכך הגדרה חרשה :״סיעת השרותים״
או, בלשון פחות עדינה ,״סיעת בית־השימוש״.
הכוונה
היא לסיעה המונה 40ח״כים
— בדיוק שליש הכנסת — ובה
שלושה ח״כים שנבחרו בשם ״יחד״,
פליט אחד של הליברלים־העצמאיים,
והשאר אנשי מיפלגת־העבודה.

הבינוי החדש בא לה בשל
תופעה שהפכה תופעת־קבע:
כאשר אין הסיעה רוצה
להצביע בעד הצעה לאומנית,
גיזענית או דתנית׳ אך רוצה
שזו תעבור — נעלמים חבריה
מזירת־ההצבעה. בלשון הכנסת
:״הם הולכים לשרותים״.

אנ שי קי ל קו ר ס

כדי לעקוף את החוק הפלילי, המטיל איסורים חמורים על
מיפגשים עם ״סוכני־חוץ״ אך הקובע כי לא.יורשע מי שיש לו
״סיבה סבירה״ לפגישה ושלא התכוון לפגוע בביטחון־המדינה,
הופעלה הפעם ״הפקודה למניעת הטרור״ .זהו חוק שהתקבל
בחיפזון ב״ ,1948 כדי לחסל את אירגון לוחמי״חרות״ישראל, אחרי
רצח המתווך השוודי, הרוזן פולקה ברנאדוט.
החוק הוא דראקוני, וקובע כי הממשלה היא שתקבע איזה
אירגון הוא ״אירגון טרוריסטי״ .כלומר: קביעה פשוטה של המט־שלה
הופכת פעולה מסויימת לפשע.
עד כה היה אסור לעזור לאירגון־טרור, להזדהות עימו, וכו׳.
התיקון החדש, בגירסתו הסופית, אומר שיוטלו שלוש שנות
מאסר על אדם אשר:
...הוא אזרח או תושב ישראל המקיים ביודעין. וללא סמכות
כדין, מגע בארץ או בחוץ־לארץ עם אדם הממלא תפקיד בהנהלה,
במועצה או בגוף אחר כיוצא בזה של אירגון שהממשלה הכריזה
עליו כאירגון טרוריסטי, או משמש נציג רישמי של אירגון כאמור.״
כדי לקשט מעט את האופי הברוטאלי של הצעת־החוק,
שמטרתה המוצהרת והבלתי״מוסווית היא למנוע מיפגשים של
אנש־ציבור ממחנה־השלום הישראלי עם שוחרי״שלום מאנשי
אש״ף(אחרים הרי לא יסכימו ממילא לפגישה) ,נוסף התיקון הבא:
״אולם לא יורשע אדם אם הוכח לבית־המ*שפט כי קיים את
המגע בחוץ־לארץ -
.1משום קירבת־מישפחה בינו ובין מי שאיתו קיים את המגע;
. 2בעניין מתן סיוע לקרוב־מישפחה הנמצא במצוקה;*
.3כנציג של אמצעיי־תיקשורת המשתתף במסיבת־עיתונאים.
ובלבד שהשתתפו בה נציגים של אמצעי־תיקשורת בינלאומיים;
.4כמשתתף ברב־שיח בינלאומי בנושא אקדמי־מדעי. שאורגן
בידי מוסד אקדמי, ובלבד שלא קיים עימו מגע אישי בעניין מדיני.
המילה האחרונה היא הנותנת. אלי קולס וחבריו בוועדה לא
שמו לב למעשיהם. כי במילה אחת זו גילו את טיב המזימה: לא
עניין של טרור, לא עניין ביטחוני אלא בפירוש. :עניין מדיני״.
על פי התיקון היו מהווים המיפגשים הבאים עבירות פליליות:
• פגישותיו של אורי אבנרי עם סעיד חמאמי, ראש מישרד
אש״ף בלונדון, מסוף 1974 והלאה, שהיו הפגישות הראשונות בין
איש״אש״ף בכיר וישראלי המגדיר עצמו כציוני. בגלל פגישות אלה
נרצח חמאמי בידי אבו״נידאל, קרוב־מישפחתו.
• כל מיפגשי המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלס־טיני
עם עיצאם אל־סרטאווי ואחרים, החל בסתיו .1976 פגישות
אלה נדונו בכנסת, ושר־המישפטים דאז, חיים צדוק, קבע בצורה
נחרצת שהן חוקיות. הכנסת אישרה קביעה זו בהצבעה. סרטאווי
נרצח על־ידי אבו־נידאל בשל פגישות אלה.
• פגישותיו של אריה (״לובה״) אליאב עם סרטאווי ואחרים,
במיסגרת תפקידו כחבר המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
לולא כן לא היה יכול לפעול לאחר מכן בעניין השבויים.
• פגישתם של חנה זמר, עורכת דבר, ח״כ(כיום) מרדכי בר״און
ואחרים עם צלאח חילף (״אבו־איאד״) ראש השרותים החשאיים
של פת״ח, בבודפשט. שני הצדדים הגדירו פגישה זו כמועילה.
• פגישתם של ח״כ אורה נמיר ואחרים עם עימאד שקור, עוזרו
של ערפאת לעניינים ישראליים, בוגר האוניברסיטה העברית.
• כל הראיונות שערך העיתונאי אמנון קפליוק למען ידיעות
אחרונות עם ראשי אש״ף במקומות שונים בעולם.
• הראיון שערכו חברי מערכת העולם הזה, אורי אבנרי, ענת
סרגוסטי ושרית ישי, עם יאסר ערפאת בביירות, שצוטט בהרחבה
בכל רחבי העולם ותואר על״ידי טיימס של לונדון כ״פגישה
היסטורית״ ,וכן ראיונותיו של אבנרי עם ח׳אלד אל״חסן ואחרים.
• הפגישות של יאסר ערפאת וצמרת אש״ף עם ראשי הרשימה
המתקדמת לשלום, שנערכו בתוניסיה בראשית שנה זו.
• פגישת פרקליט ישראלי עם נאשם מאנשי אש״ף.
אלה הן רק הדוגמות הבולטות ביותר. נערכו מאות פגישות
בדרגים נמוכים יותר במקומות שונים בעולם.
מכיוון שקשירת״קשר לביצוע עבירה מהווה גם היא עבירה,
יתכן שעל פי חוק זה היתה נחשבת כעבירה בקשתו של אריאל
שרון מאורי אבנרי, ב־ ,1976 לארגן לו פגישה עם יאסר ערפאת,
שבה עמד להציע למנהיג אש״ף את הפלת המישטר ההאשמי
והפיכת ירדן למדינה פלסטינית.

״פושעים״ אליאב ונמיר
קנוניה בסתר

עזרה לשבויי צה־ל

^ תקדים הראשון, שהיווה אות
1 1לבאות, לא היה במליאת הכנסת
או באחת מוועדותיה, אלא בוועדת־הבחירות
המרכזית. ועדה זו מורכבת
כולה מעסקני־מ־פלגות, מלבד היו״ר,
שהוא שופט.
בוועדת־הבחירות נרקמה מאחורי־הקלעים
מזימה משותפת של הליכוד
והמערך. הליכוד והתחיה היו
מעוניינים להיפטר מרשימת־כך של
מאיר כהנא, המתחרה בהם קשות. אך
הם לא יכלו להצביע נגדה בגלוי.
ואילו המערך רצה להיפטר מן
הרשימה המתקדמת לשלום. שיאיימה
לקחת את קולותיו ברחוב הערבי. אבל
לא היה כדאי למערך להצביע נגדה, כי
הדבר היה מחריר את הרחוב הערבי.

הפיתרון שנמצא: רשימת
כך נפסלה בקולות המערך,
כאשר במה מאנשי הליכוד
מהצבעה, ואילו נמנעים הרשימה המתקדמת נפסלה
בקולות הימין, כאשר במה
מאנשי־המערך ״הלכו לבית־השימוש״
.הם נעלמו ברגע
המכריע. כך נוצר פעמיים הרוב
הדרוש.

מחוקק קולס
קול אדוניו

״ייזי יי*

לאחר מכן׳ פסל בית־המישפט
העליון את שתי הפסילות, גם בשל

בטיטר בחקיקת
,.החוק נגד השלום״
הבעיר המעוך אח
שיטת נית־הכסא
ריח־הקנוניה שנדף מהן. אך התקדים
נוצר.
הדוגמה הבולטת ביותר להפעלתו
עד כה היתה ההצבעה על הגבלת
חסינותו של ח״כ מוחמר מיעארי. לא
היתה לכך שום סיבה נראית־לעין.
אולם אחרי הגבלת חסינותו של מאיר
כהנא. שהיו לה סיבות טובות
ומעישיות, היה צורך ליצור ״איזון״.

״פושעת״ זמר
פגישה בבודפשט

מובן שכל הימין הצביע
בעד ההצעה. אילו הצביע המערך
נגדה, היא לא היתה מתקבלת.
אך המערך ״הלך לבית־השימוש״
:רק 13 מאנשיו נכחו
בעת ההצבעה הסודית 27 .
נעלמו. רק שלושה-ארבעה
מהם שהו בחו״ל.
דבר דומה קרא לח״כ יוסי שריד,
איש ר״ץ, כאשר הגיש הצעה לסדר־היום
נגד אריאל שרון. המערך ״הלך
לבית־השימוש״ ,ההצעה הוסרה מסדר־היום
בקולות הימין.
הדבר אינו נובע מחוסר־מישמעת
בסיעה. חלילה. זה הוכח כאשר רצה
המערך לגייס באמת את קולותיו.
כאשר עמדה על סדר־היום בחירת
יושב־ראש הכנסת. התגייסה הסיעה עד
האיש האחרון, ונוהל גם משא־ומתן
לרכישת קולות הרשימה המתקדמת
(תמורת הענקת מעמד של עיר לכפר
אום־אל־פחס, הבטחה שקויימה לפני
(המשך בעמוד )10

מידע לציבור

הוא התמנו ומנות שוב את עוזה החשוו -איו נער מנגנון
הומייה באיצטלה לאומית -וק במיקוח הגיעה
המישטוה למה שהגיעה ־ האם תמשיך עד הסוו?
**זות־המצח של סגן שר־הביטחון
^/הטרי, מיכאל דקל, אינה יודעת
כנראה גבולות. ערב מעצרו של אבי
צור עמד דקל למנותו פעם נוספת
לעוזרו לענייני התנחלות. דקל וצור
האמינו שמינוי מחודש ימנע כנראה
את התקדמות חקירת המישטרה
בהונאת־הקרקעות בגדה המערבית.
זריזותם של החוקרים, שעצרו בחיפזון
את צור, שיבשה את המהלך.
המעצר שיבש גם את חשבונם של
ראשי חרות שקיוו כי מינויו החפוז של
דקל כסגן־שר־הביטחון יעצור את
גלגלי הטיפול המישטרתי במירמת־הענק.
כאשר
התברר כי המישטרה אינה
נרתעת, ושני עוזריו של דקל נעצרו
והוחשדו בחשדות חמורים ביותר —
קבלת שוחד אישי ומיפלגתי תמורת
הוצאת מיסמכים כוזבים על הקמת
ישובים — החל הליכוד במסע מרוכז

אח קבלן

בלאס: בך מוזמזה החקירה
^ תפרצדתו של רוני מילוא. שזעק השבוע
$כי המישטרה אינה חוקרת את העברות
הכספים של דויד בלאס למיפלגת-העבודה,
החזירה לכותרות את הפרשה שהכל מנסים
לשכוח ולהשביח.
סגן שר״החוץ גרם לשני בכירים. שר־המישטרה
חיים בר־לב ומפכ״ל המישטרה
דויד קראוס, להתייחס לפרשה ולומר שבלאס
לא יועמד כנראה לדין, ואם יועמד מישהו
לדין הרי זה הקיבוצניק מעין־חרוד נחים פז,
שהחשיד קיבוצניק אחר, אליעזר (״לייזי״)
עינבל מדגניה. שקיבל כביכול שוחד מבלאס.
כדי להלוות לו כסף של התק״ם ללא ערבויות
מספיקות.

עינבל גם היה מקור המידע, לדברי פז
ואחרים, שבלאס העביר כספים למיפלגת
העבודה. אחר״כך יוחס, מידע זה גם לעדי
אמוראי, היום סגן־שר״האוצר ובעבר יועץ
אד־הוק לבלאס, ולעוד שלושה עסקני מיפלגה
מכובדים.
מילוא עירבב מתוך חוסר הבנת החומר, בין
כמה דברים: תרומות אישיות של בלאס
לאל־ף -עמותת אזרחים למען פרס -ובין
פרשיות התקיים המסועפות. הוא טען שהעניין
הראשון לא נחקר דיו, אך האמת היא שהוא
מעולם לא היה נושא החקירה. מה שאמור היה
להיחקר ביחידה הארצית לחקירות הונאה
היה החשד לשיחוד בתק״ם.
לא נעים, אבל זו עובדה. החקירה
המישטרתית בענין מוזמזה ובוזבזה. ה״אשם״
המרכזי בכך הוא דויד ליבאי, ח־כ העבודה
שמונה להיות בורר מיוחד. כתוצאה מחקירותיו
שהתמשכו מעבר לזמן המתוכנן, התברר
לבלאס ולעינבל מה יש לפז נגדם. פז לעומת
זאת, לא ידע מה מכינים לו השניים בחשאי.
אחר״כך הועבר התיק למישטרה.
כולם נפגעו

בלאם לוחץ את ידו של עדמעון פרס
שומרי־ראש

ראש צוות־החקירה הועמד החוקר
המנוסה יעקב גרוסמן. הוא עוד לא
הספיק להתאושש ממותו של נחקר אחד שלו,
מיכאל אלבין, ובבר גוטרל מחקירת פרשת
בלאס. מישהו בישל לו סירחון קטן. חוקר
פרטי תל״אביבי מתוחכם, בני פרלמן, שגם
הוא הועסק בהתחקות אחרי בלאס, נעצר
בחשד שניסה לסחוט מישהו. במהלך החקירה
במחוז בתל״אביב דאג מישהו להפיץ
שגדוסמן הפעיל את פרלמן.
בסופו של דבר התברר שהעניין הוא עורבא
פרח, אך גרוסמן׳ חזר אל עצמו רק בשלב
מאוחר.
עינבל מיהר לצאת לארצות־הברית, כשלא
ברור מדוע בכלל הוחזר לו דרכונו. אשתו, בת
קיבוץ דגניה, תצטרף אליו בקרוב.
בן קיבוץ דגניה ששמע את עינבל מספר על
עלילות בלאס וקשריו, הציע למישטרה למסור
עדות. רק אחרי לחץ הוא הוזמן לחקירה,
שבמהלכה תקפו אותו החוקרים וצעקו לו:
״הרגתם סגן־אלוף בצה׳׳ל!״ הכוונה היא
לעינבל. העד המזועזע שלח מיבתב ליורם גונן,
מפקד היחידה, וזה השיב לו שהוא, העד,
השתמש בפרובוקציה כדי לחמם את החוקרים.
גרוסמן, אגב, לא השתתף באותה גביית
עדות.
פז עצמו לא יכול היה למסור תומר מרשיע

נגד בלאס. החוקרים התעקשו לחקור אותו על
השוחד שהוא עצמו קיבל מבלאס. על
הקשרים נין עיגבל לבלאס הם לא רצו לשמוע.
בלאם עצמו נחקר בעדינות מופרזת. השמועה
אומרת שיותר ממה שהוא נשאל הוא
סיפר על דברים שידועים לו ושהתק״ם מעורב
בהם.
באופן מוזר ביותר, בל מי שנגע בפרשה,
מצא עצמו נפגע.
פז, שיואשם בקרוב בקבלת שוחד מבלאס,
מבלי שנותן השוחד יועמד לדין, הופתע לגלות
בוקר אחד במעריב צילום של הווילה שהוא
בונה בכפר־סבא. הרמז היה ברור. הוא ירד
למחתרת.
שותפו בחברת הביטוח שדמה, מיבה
גוטשטט, שנעצר, מסר עדות מאוד לא צפויה
נמישטרה. מדבריו עולה כי נקשר קשר זדוני
בינו לבין פז נגד עינבל. למה! כבה!
איש״כספים מרכזי של קיבוצי האיחוד.
אריה ליאור מקיבוץ בחן, פטרונו של פז, צולם
ליד חלפני כספים במאה״שערים, ומישהו דאג
שצילומיו יפורסמו בעמוד הראשון של חדשות,
ביום גילוי המעילה בבנק צפון־אמריקה.
לפני חודש וחצי נתגלה רימון־רסס
מיסתורי במכוניתו של עורך״הדין התל־אביבי
משה בלטר, העוסק בתחום מישפטי-
ביטוח. אין לו אוייבים, והמישטרה לא
הצליחה לגלות מי הטמין את הרימון. לידו
ישב בזמן הנסיעה יוחנן ויינר, שהוא אחיו של
בן־ציון(.,בנצי״) ויינר, אלוף־מישנה בקבע בן
דגניה, מיריביו המרכזיים של עינבל. בלטר
עזר רבות לקיבוצניקים שחשפו את הקשר בין
בלאס ועינבל.
האם היה קשר בין עובדה זו והרימון!
מי שחשב שאכן כך הוא דווקא נל אס. מאז
האירוע הוא מוקף נשומרי־ראש, שרידי
מישרד האבטחה שהקים, קדט. מישרד זה
היה מעוניין, בין השאר. לרכוש את מישרד
החקירות א.מ.ן, שאחד משותפיו. מאיר
פלבסקי, ניהל את החקירה של חברי דגניה
נגד עינבל ובלאס.
שליחו של בלאס לעניין זה, עורך־הדין צבי
וולף, לא הצליח במשימה.
לבלאס, שבביוגרפיה שלו חסרות כמה
שנות־שרות בצה״ל, ממתין תיק אחר בפרקליטות
בעניין אי-דיווח אמת על אחזקותיו
בבנק הספנות -תיק שהרשות לניירות־ערן
העבירה לידי הפרקליטות. סיכסוכי הכספים
עם התק״ם, שבו מעורב בנק דיסקונט, עומד
להסתיים בהסכם משולש.
התחושה היא שפרשת בלאס האמיתית לא
נחקרה כלל. על גבולותיה והיקפה חלוקות
הדיעות.

חשוד צור

חשוד מלכה
אצל חיים קורפו
של שטיפת־מוח, שבראשו עמדו סגן
שר־החוץ, רוני מילוא, וח״כ חרות חיים
קופמן.
ראשית, טענו דוברי הליכוד, שעיס־קות״הקרקע
בגדה המערבית טיבען
להיות בלתי־חוקיות, ושריח של שוחד
חייב לדבוק בהן. אך פרשת המירמה
הפעם אינה רק נגר ערבים. המרומים
העיקריים הם אלפי — ואולי מאות
אלפי־יהודים, שנמכר להם אוויר צח
באלפי־דולארים.
שנית, מייד עם הפניית זרקורי־החקירה
לכיוון הפוליטי קפצו מילוא
וקופמן מעורם והצביעו על מירמות
שבהם קשורים אנשי המערך. הכוונה
למה שמכונה פרשת דויד בלאס(ראה
מיסגרת) ,עיכובים בחקירת תיק יעקב
לוינסון ואי־טיפול בחשדות כלפי בנק

הפועלים, שהקים כביכול חברות
פיקטיביות בחו׳׳ל.
מדיברי אנשי־הליכוד ניתן היה
להבין שהם מבקשים קיזוז.
אבל אין כל קשר בין הונאת־

י הקרקעות למירמות נוסח מפא״י. אלה
ואלה חייבים להיחקר עד תום, ואין
מקום לקיזוזים הדדיים.

ץ* תכן שחקירת גזל־הקרקעות,
המתנהלת בעצלתיים מזה שנתיים,

לא היתה מסתיימת לעולם אילמלא
י צירוף מיקרים נדיר.
לפני 13 חודש נעצרו בתל־אביב
שני בעלי סוכנות הנסיעות הבה
נגילה. באחרונה הם הורשעו בהברחת
מט״ח לחו״ל, ובעוד שורת עבירות.
בעיקבות מעצרם ערכו בזמנו חוקרי
4מיפלג־המירמה של מישטרת תל־אביב
פשיטה כוללת על ניירת המישרד

חשוד גינדי
כתב־אישום

וספרים שונים, שהוחזקו בכספת של
השניים ברחוב הירקון בתל־אביב.
מהרישומים השונים עלה קשר
ישיר בין קבלנים וספסרי־קרקעות
המקורבים ללישכת סגן השר דקל,
ולעיסקי מט״ח מגוונים: החלפות־מטבע
בסידרי־גודל מכובדים וגם
הברחות, שהמקשר ביניהם הוא עיסקי־קרקעות
בגדה המערבית.
הגילויים הסמויים של חקירת הבה
נגילה סייעו להעשרת חומר״החקירה
שנערם על שולחנה של שלוחת חוקרי
היחידה לפשעים חמורים במישטרת
פתח־תקווה. בשלב מסויים הם־הם
שהביאו לתפנית שהתחוללה השבוע.
תחילתם של מעשי שוד־הקרקעות
מבעלי חזקה ובעלי קושן פלסטינים
בגדה, והונאת ציבור הישראלים
התמימים אחרי בחירות־המהפן־ ב־,77
כשלאריאל שרון הוצע לקבל תיק
שולי, תיק־החקלאות, וכפיצוי הובטח
לו טיפול בלעדי בהתנחלויות מעבר
לקו־הירוק.
שרון, כהרגלו, פעל בבולדוזר. חברו
משכבר הימים, אורי בראון, טיפל אישית
בפעולות שונות ומשונות ברחבי
הגדה המערבית. ייתכן שאילמלא נהרג
לא מכבר בתאונת דרכים קטלנית
בדרום־הארץ, גם הוא היה מתבקש
לתת כמה הסברים לצוות החוקרים על
מעשים מאותה תקופה.
מינהל־מקרקעי־ישראל השתלב
היטב בתוכניותיו של שרון, לצד גורמים
מיישבים אחרים, ממלכתיים. כבר
אז העביר בנק־ישראל, בשם הקרן הקיימת
לישראל, ללא שום הוראה
ממשלתית, סודית או גלויה, מט״ח
ליזמים שהציגו מיסמכים על רכישת
קרקעות בגדה. לאיש אין תשובה לאן
בדיוק הלך אותו כסף — דולארים
ירוקים מקופת־המדינה.
אבל המהפך האמיתי חל אחרי
בחירות 81׳ ,כשדקל מונה לסגן שר־החקלאות
לענייני התיישבות.
דקל הוא עסקן חרות ותיק, שהתבשל
היטב במנגנוני הכספים והתככים
של חרות. הוא הגיע לכנסת
בבחירות .׳77 הוא בן המושב הרווי־זיוניסטי
נורדיה, ועסקן ותיק באירגון
הקניות של מושבי חרות. הוא בן .65
על־פי הביוגרפיה הרשמית שלו הוא
יליד פינסק ברוסיה, שירת בצבאות
רוסיה ופולין, ובצה״ל במילואים. הוא
בעל השכלה אקדמית באוניברסיטת
תל־אביב. הוא נשוי ואב לשלושה. אחת
מילדיו, בת־שבע ההרמוני, היא עסקנית
חרות פעילה. יש לו אח, קבלן,
ראובן דייקסל.
דקל הג׳ינג׳י הוא איש מחנהו של
יצחק שמיר. בעבר היה ראש אגף
האירגון של חרות, ועליו אמרו שהוא
הכוח והמוח האירגוני שמאחורי מחנה
שמיר.
כשנכנס דקל למישרדו, בקומה
השניה במישרד־החקלאות שבקריה
בתל־אביב, צורפו אליו שני עוזרים:

לכרות!
שיא החוצפה

יתכן שהמערכת הפוליטית בישראל הגיעה
השבוע לנקודת־שפל חדשה. שלא היה לה תקדים.
האיש שסימל אותה התאים מאוד לתפקיד זה:
ח״כ רוני מילוא.
מק״קארתי זוטא, מילוא, שהסיבה העיקרית
לעלייתו היתה שהוא אחי חתנו של מנחם בגין
(כמעט ״מישפחה״) הוא הנציג המובהק ביותר של
הדור הצעיר של הפוליטיקאים, בעיקר מהימין,
שעלה על הבימה הפוליטית בשנות ה־ ,70 ושעשה
בה שמות. הוא קנה לעצמו שם כמהדורת־כיס
ישראלית של ג׳ו מק־קארתי. שיטתו היתה להש מיע,
בחסות החסינות הפרלמנטרית, האשמות פרו עות
ומסמרות־שיער, ללא שום הוכחה או תימוכין,
וכן לזכות בפירסום־רבתי. למשל: ההאשמה כי
תנועת שלום עכשיו ממומנת על־ידי הסי-איי-אי
האמריקאי.
כעסקן־הסטודנטים של חרות המציא מילוא את
השיטה של בריונות מילולית ומעשית, תוך שילוב
עם הסתה לאומנית קיצונית. בישראל החדשה. זה
עובד״• .
אחרי שכבש לו עמדה ומעמד תודות לשישה זו
של סקנדליזם וולגארי. היתה דרך־עלייתו סלולה.
הוא שירת את האנשים הנכונים בצמרת, וכך קנה
את חסדיהם. לבסוף קרה הדבר שלא־ייאמן: איש
כזה יכול היה לזכות בישראל בתואר של סגן״שר,
ודווקא במישרד שהיה צריך לשמש כחלון־הראווה
של ישראל כלפי חוץ.
כמו חבריו, ידע מילוא לשלב היטב עסקנות
פוליטית למען אידיאלים דגולים עם עסקים
פרטיים למען רווחים ממשיים יותר. הוא הפך
עורך־דין, ועסקיו פרחו בצמוד להגשמה הלאומית.
חיבוק ונישוק. השבוע עשה מילוא מעשה
מחפיר. שספק אם יש לו אח ורע במדינה כלשהי
המתיימרת להיות מדינת-חוק.
במיתקן־המישטרה בפתח-תיקווה נחקר אבי
צור, מי שהיה עוזר סגן-השר מיכאל דקל במישרד-
החקלאות. הוא נחקר על חשדות של מירמה,
הוצאת מיסמכים כוזבים וקבלת שוחד.
לפי החשד חיבר מיסמכים כוזבים מטעם
מישרד־החקלאות, שעזרו לקבלנים פרטיים לגרוף
הון תוך כדי הונאת הלקוחות, שמיו מתנחלים
יהודיים פוטנציאליים. פרקליטו טען כי עשה מה
שעשה כדי לממן את תנועת-החרות, אך קיים חשד
כי שילשל את הכסף, או חלק ממנו, לכיסו הפרטי,
ואולי העביר חלק לעמיתיו״למיפלגה או למוסדות־המיפלגה.
זוהי עבירת-שוחד.
באמצע החקירה הזאת הופיע רוני מילוא
במיתקן־המישטרה, הגיע אל הנאשם, הצליח להחליף
עימו מלים, התחבק והתנשק איתו, ויכול היה
ללחוש לו באוזן ככל העולה על רוחו.
היתה זאת התערבות נסה במהלך החקירה, ברגע
הקריטי. מכיוון שמילוא הוא גם עורך־דין פרטי,
וגם עסקן מיפלגתי, קיימת האפשרות שניצל
הזדמנות זו כדי להעביר דברים לאוזנו של החשוד.

מגן־שד מילוא
מצח נחושה
בכל מיקרה, עצם הופעתו במקום זה בשעה זו, באה
להגיד לחשוד: המיפלגה והשילטון מאחוריך -
וזאת בשעה שחוקרי-הטישטרה בוודאי ביקשו
לשכנע את החשוד למסור עדות נגד גורמים
פוליטיים־מיפלגתיים, שאליהם העביר(כפי שטען)
כספים.
חוצפה +עזות־־מצח. היה זה אופייני למצב
הטרור המיפלגתי שבו שרויה המדינה, שקציני־המישטרה
שנכחו במקום לא העזו לסלק את מילוא
בו במקום, ולמנוע ממנו בכוח גישה לחשוד. ח״כ
המבצע עבירה אינו חסין בשעת־מעשה. הקצינים
עמדו פעורי-פה וחסרי-אונים מול חוצפתו התהו מית
של סגן־השר, מנהיג-המיפלגה.
עזות״המצח של מילוא חלק״הפנים וחלק״הלשון
לא הסתפקה בחוצפה של עצם המעשה. למחרת-
היום הסביר אותו במצח נחושה: הוא התכונן
להגיש תלונה נגד איש־העסקים דויד בלאס,
הקשור בעסקיו בתנועה הקיבוצית.
היתה זאת טענת־אליבי מגוחכת לגמרי. כשהיא
באה מפי עורך-דין, כי:
• מיתקן־המישטרה בפתח־תיקווה לא עסק
מעולם בפרשת בלאס. אך עסק בחקירת פרשת-
הקרקעות.
• מילוא ידע היטב שתלונה מסוג זה יש להגיש
במחלקה לחקירות-הונאה בירושלים.
• מילוא לא הגיש כלל שום תלונה, ולא היה לו
שום חומר ממשי לביסוס תלונה כלשהי.
היתה זאת התערבות גסה, גלויה וחצופה
בחקירה, שהיתה עשויה להוביל לכיוון שמילוא לא
היה מעוניין בה.
במדינה מתוקנת היה מילוא מסולק, אחרי
מעשה כזה, מכל עמדה פוליטית. הוא היה נאלץ
להתפטר למחרת היום, ולא -היה מודח על-ידי
מיפלגתו שלו, מפחד של דעת־הקהל.
בישראל 1985 עצם הרעיון הזה מגוחך. הריקבון
אכל במערכת-הפוליטית בכל פה. השחיתות
המיפלגתית והשחיתות האישית צמודות יחד
בצורה שאי-אפשר עוד להפריד ביניהן. ורוני
מילוא, אלוף החוצפה, הוא סמל לפוליטיקאי
ישראלי מצליח.

האחד מיקצועי, לענייני התנחלות —
צור, והאחר קלוד מלכה. עסקן
סטודנטים מחרות, כיועץ לעניינים
פנים־מיפלגתיים.
צור הוא נטע חדש בתנועה. הוא
הצטרף אליה אחרי בחירות : 11
כמקורב לקבוצת שלומציון של שרון.
לא ברור מאין הוא בא ומה בדיוק עשה
לפני כן. הוא עסק בעבודות שונות,
מזדמנות, ואף עבד במיפעל הסתדרותי,
עד שקיבל את ג׳וב־חייו אצל דקל.
צור, גבה קומה, נאה מראה ושופע־חן,
הוא נשוי פלוס שני ילדים ומתגורר
בחולון. כיום הוא דובר רשות־שדות-
התעופה.
מלכה הוא מנאמני מחנה שמיר,
ידיד אישי של רוני מילוא ועסקן משופשף.
בסוף שנות ה־ 70 שימש כיו״ר
אגודת הסטודנטים באוגיברסיטת תל־אביב.
הוא בן קריית־גת במקורו, ומתגורר
בתל־אביב מאז החל את לימודיו
באוניברסיטה. עתה הוא גם נשוי טרי.
כיום הוא עוזרו של שר־התחבורה חיים
קורפו.
ייתכן שתפקידו של דקל היה נשאר
שולי, אילמלא תאוותו חסרת־המע־צורים
להתנחלות תחת כל עץ רענן
בגדה המערבית.
דקל לא הסתפק ביוזמות הממ
שלתיות
בשטח. הוא רצה עוד ועוד.
הרעיון שהגה היה מתן אפשרות ליזמים
פרטיים לרכוש קרקע ולמכור מיבנים
גמורים או קרקע בשיטת ״בנה ביתך״.
פעילותו המוגברת של דקל היתה
לצנינים בלישכת השר שלו. שימחה
ארליך ועוזרו, עמיקם שפירא, חשו
שכובד־המישקל של המישרד עובר
ללישכה הצנועה של דקל. רוגז היה גם
במישרד הבינוי והשיכון, שבראשו
עומד השר דויד לוי, שהוא יריב של
מחנה שמיר. לוי ראה כיצד הבכורה של
פעילות ההתנחלות בגדה נודדת
מלישכתו אל דקל.
ארליך ולוי היו הראשונים שניסו
להצר את צעדיה של תעשיית ההתנחלות
של סגן השר המקריח.

^ מסריח
בלישכה
^ קל ואנשיו, וגם יזמים, ספסרים
1ומתווכים, חרשו את הגדה לאורכה
ולרוחבה, כדי לאתר קרקע מתאימה
לבניה. משאותר מקום אפשרי הס
חיפשו את הבעלים האמיתיים או
המדומים. אלה שוכנעו, לרוב בכוח
(המשך בעמוד )44

בך זניזן עיטדין !

גרפיקאי/ת
את/ה י 1דע/ת מה זה סדר־צילום.
תענוג יקר. עכשיו אותו סדר
בפחות כסף. כשתשמע/׳ את מחיר
המינימום הראשון שתשלמ/י
אצלנו ־ תשמח/׳ שהכרנו

׳ 111 צפ1־י1־ 447363־03
נידאזסרס חילו!

ספרית הוידאו הגדולה בישראל
אין סרט וידאו חוקי בישראל שלא קיים
בספריית ״וידאוסרט״.
להשכרה כ־ 9000 קסטות של כל החברות.
כל סרטי אימפריה של קולנוע.
כל סרטי הד ארצי.
כל סרטי <.ו.\/.ז.
וכל סרטי יתר החברות

מחירים נוחים ובתשלומים
אנו לא נופע במודעת התנצלות שלא נשארו סרטים בספריתנו עקב
החגים כפי שעשו מתחתו.

אצלנו זה לא יקרה
שאל את 1500 המנויים הרשומים בספריתנו והמקיפים גם חלק
מאזורי ת״א, ראשל״צ, בת ים ואזורים אחרים.
(אם באים מתל אביב בטח כדאי להגיע מחולון)
כנס אלינו וראה את הקטלוג האמין(לא,סיפורים): .

עיסוקנו בוידאו
אנו הראשונים בארץ המצלמים ב־נ מצלמות וידאו מקצועיות
וכן מעכירים סרטי 8-16מ״מ לוידאו.
נפגשים בוידאוסרס

שנקר 44 חולון 03-841537

(המשך מעמוד )7
כמה שבועות ).גם כאשר עמד היו״ר,
שלמה הילל. על כך שתקנון־הכנסת
יתוקן כדי למנוע הצעות־חוק גיזעניות
של מאיר כהנא, גוייסו כל קולות
המערך, והתיקון התקבל.
בחודש שעבר העלה ח״כ מתי פלד
הצעה לסדר־היום על ״הייצוא הביטחוני
של ישראל לעולם השלישי״.
הפעם ״הלכו לשרותים״ לא רק אנשי
מיפלגת־העבודה, אלא גם אנשי ר״ץ
ומפ״ם. כמה שניות אחרי שנערכה
ההצבעה חזרה חייקה גרוסמן ממפ״ם

הקוב ה מנוי ע יערו ער הה שז״גות של
ח״נ ריבא -האם חבויו־רסיעה עד את
ההליכה לבית־השימוש על ההצבעה למענה?
בריצה לאולם־המליאה, כדי להעלות
הצעה משלה — על הצתת תחנות־אגד
בירושלים.
באותו השבוע התקבל גם החוק
לאיסור־החייר בקריאה ראשונה. ההצבעה
44 :בעד 22 ,נגד. נעדרו מן
ההצבעה 54 :חברי־כנסת, ביניהם מיטב
ח״כי העבודה. החזיר שלח אותם לבית־השימוש.

מיבחן העליון של ״שיטת בית
1 1השימוש״ בא לקראת קבלתו של
״החוק נגד השלום״ — התיקון לפקודה
למניעת טרור, האוסר מיפגשיי־שלום
עם אנשי אש״ף (ראה מיס־גרת)
.מיפגשיס אחרים היו אסורים גם
קודם לכן.
הצעה מחפירה זו, המטילה שלוש
שנות־מאסר על מי שנפגש עם נציג־אש״ף
גס כאשר הוא מוכיח שהיתה
לכך סיבה מדינית סבירה וחשובה,
ושלא היתה שום פגיעה בביטחון־
המדינה (כפיי שדרש החוק הקודם),
צצה באחד הימים, כאילו יש מאין.
בסיעת־המערך ערכו הצגה גדולה
של סלידה ועלבון. שימעון פרס עצמו
העמיד פנים כאילו בושלה ההצעה מאחורי
גבו. סיעת־המערר טענה שההצעה
מעליבה את ראש־הממשלה, שלא
ירע עליה דבר. נאמר שזוהי מזימה
שחורה של הליכוד, וביחוד של שר־המישפטים,
משה נסים.

אולם אחרי במה ימים של
סערה מפוברקת, הורמו הידיים.
רבים מאנשי המערך
״הלכו לבית־השימוש״ ,אחרים
הצביעו בעד ההצעה.

ל ש רו ת ך 24ש עו תביממה

. 38 38 38

לבעלי כרטיסי אשראי בלבד
ישראלי בארה״ב/קנדה
קב׳ ישראלים בזזו׳־ל מתארגנת
במסגרת־פעילות והסברה:

ישראלי באפון אמריקה
למען שלום ישראל־פלסטין
597 ססק

כתוב אלג
10021

ועדת־החוקה־חוק־ומישפט. בהסכמת
הולכי־בית־השימוש של המערך, הצליח
הימין להעביר את הצעת־החוק
לוועדה זו, ולא לוועדת־החוץ־והבי־טחון
שבראשה עומד אבא אבן. מכיוון
שמדובר על ״מניעת טרור״ ,היתה
ההצעה צריכה להגיע לוועדה זו —
אך המערך לא היה מעוניין בכך. אבן
לא רצה להתבזות אישית בעניין שהיה
מטיל עליו כתם בינלאומי כבד. הוא
נשאר מכובד.
לגבי קולס לא היתה בעיה כזאת.
עצם הצבתו של איש זה בראש ועדת־

אושרה ברוב גדול: אנשי המערך היו,
ברובם, בשרותים.
לפני חודש הונחה הצעת־החוק על
שולחן־המליאה, לקריאה שניה ושלישית•

הפעם טען המערך ש״הופתע׳׳,
וש״אינו מסכים״ .ואילו קולס, על פי
מיצוות אדוניו, הודיע שיביא לקבלת
הצעת־החוק בדחיפות עליונה — בשעה
שעשרות חוקים חשובים ממתינים
לתורם במשך חודשים ארוכים.
אחד האחרונים מאנשי־המערו שנשארו
בשדה־המערכה הוא חבר־הכנ־
שערוריה היא
החוק־ומישפט
מתמשכת, מכיוון שלא הגיע אף
לדרגת עורר־דין זוטר. זהו עסקן
מיפלגתי מדרג נמוך, בעל כישורים
עלובים, העושה את מיצוות אדוניו.

סת דויד ליבאי, מישפטן רב־יוקרה, מי
שהיה נשיא לישכת עורכי־הדין. הוא
צירף להצעת״החוק הסתייגות רבת־משמעות.
במקום המילים ״המקיים
ביודעין״ מגע עם איש־אש״ף, מבקש

^ הפשע:
ה״ דו־שיח

אנו צועדים עם הזמן. ברשותנו מחשכים הנותנים חינם ללקוח :
זכרון של כל הסרטים אשר ראיתם כעבר.
מהירות ונוחות המונעים סכם עיכוב ממושך בספריה
7ספרנים לרשותכם ונוחיותכם.

*14 ידא 01 רט

— סיעת בית־השימוש

* 111 31צ 0וז 1_6

התירוץ: הובטח כביכול שבוועדה
תתוקן ההצעה. כר שיינטל׳ ממנה
האופי הפאשיסטי־טוטליטארי.
בכל העולם קמה סערה של מחאות.
מישרד ראש־הממשלה הוצף על־ידי
מאות מיכתבי־מחאה של גופים
ואישים בינלאומיים, ביניהם אנשים
בעלי שם עולמי, יהודים ולא־יהודים.
הריעה האחידה: חוק כזה יתכן רק
במישטר טוטליטארי. קבלת חוק,
האוסר על אזרחים שוחרי־שלום
להיפגש עם יריבים. מבלי לפגוע
בביטחון־המדינה, מוכיחה שממשלת־ישראל
אינה רוצה בשלום, ומוכנה
להתבזות כדי לסכל מראש כל צעד
לקראתו.
העניין הועלה גם בדרג בינלאומי
בכיר. למשל: כאשר הגיע שימעון פרס
לכנס האינטרנציונל הסוציאליסטי בווינה,
הומטר עליו מטר של דיברי־ביקורת,
בין השאר על נושא זה, מפי
ראשי־ממשלות וראשי־מיפלגות. בסי־נאט
הצרפתי הושמעו שאילתא ותשובת
הממשלה.
בעוד שהמערך העמיד פנים
שהעניין אינו נוגע לו, וכי נכפה עליו
על־ידי הליכוד, עשו אנשי־הליכוד את
המלאכה השחורה, תרתי משמע.
התפקיד הוטל על אלי קולס, יו״ר

ח״ב ליבאי
״כדי לעודד טרור...־
אחרי שנפש בחו״ל. חזר קולס ליבאי לרשום ״המקיים בכוונה לעודד
במרץ מחודש־ ארצה. וניגש מייד טרור״.
לטיפול מזורז בהצעת־החוק.
אילו התקבל תיקון זה, היה יכול
הוא סירב להזמין את אישי־ להקהות במידה רבה את חוד החרב שקיימו הציבור,
בעבר הטוטליטארית, המבקשת להרוג את
פגישות עם
אנשי־אש״ה, מגעי־השלום. מכיוון שאיש לא יעז
ושביקשו בכתב למסור עליהן לטעון כי אנשי־השלום הישראליים,
עדות בוועדה. הם לא זכו גם ביניהם אישי־ציבור ידועים וקצינים־
בתשובה.
במילואים, מבקשים לעודד את הטרור,
הרגע המכריע בא עם ההצעה. אילו. היה תיקון זה מאפשר את המשך הדו־היה
המעיר מגייס את כוחותיו, לא שיח למען השלום.
היתה ההצעה יכולה להתקבל.
הסתייגות זו הגיונית גם מבחינה
אחרת: מכיוון שמדובר על תיקון
״פקודת מניעת טרור״ ,הרי סביר שהוא
יעניש רק פעולה שמטרתה היא לעודד
טרור.
לפי כל הסימנים, ייערך הקרב
^ ך קרה גם ל־ 20 אישי־המישפט
המכריע על הסתייגות זו, אחרי שהרוב
^הבכירים, מעולם האקדמיה. הם
האוטומטי יסיר את ההסתייגויות של
פנו אל קולס בתביעה שיינתן להם
מתיתיהו פלד, יוסי שריד, שולמית
להשמיע את השגותיהם המישפטיות
אלוני, ויקטור שם־טוב ומרדכי ויר־באוזני
הוועדה. תחילה העמיד קולס
שובסקי.
פנים כאילו לא קיבל כלל את הפניה
אולם מעטים בכנסת תלו עוד
הזאת, ואחר־כך קבע שזה ״מאוחר
תיקוות בהתנהגותה של סיעת־המערך.
מדי״.
יתכן כי חבריה לא ירצו להצביע בגלוי
יוזמת המישפטנים נבעה מכינוס,
נגד ההסתייגות של חברי־סיעתם.
שבו ייסר שר־המישפטים לשעבר,
אולם הם יוכלו להיכנע ברגע המכריע
חיים צדוק, את הצעת־החוק במילים
לדחף גופני שאינו ניתן־לכיבוש
חריפות ביותר. כך עשו כמה מבכירי
וללכת לבית־השימוש — הממוקם,
הפרופסורים למישפטים.
ליתר נוחיות, בדיוק ליד הכניסה
אולם קולס הצליח בינתיים
לאולם־המליאה.
להעביר את ההצעה בוועדה. היא
מיפקד בית־השימוש

העולם הז ה 2519

1171־11
.ע ר בי נוי ניז ה 1<1ע ר בי בורו
בעיניי לא היה זה רעיון חדש. אלא אר התאמת
הרעיון הישן למציאת החדשה שנוצרה לפתע.
ימים מעטים לאחר־מכן סיירתי בגדה
הכבושה. שוחחתי עם אנשי־ציבור שונים,
ושאלתי אם יש בגרה אישים הדוגלים אף הם
בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

ך א הלכתי להלוויה של עזיז שחאדה. לא
/רציתי להצטרף לערת הצבועים והמת־חסדים,
שגילו לפתע כי עזיו שהארה היה אדם
מתון וחיובי, ששאף לדו־קיום עם הישראלים,
שהיה ציוני וחסיד־אומות״עולם. כמעט התמנה
אחר המוות כפטרון.אגודת הכפרים״.
לא רציתי להידחק בין אלוף־מישנה אפרים
סנה, המושל הצבאי של המינהל האזרחי, ובין
נציגי מיפלגת־העבודה.

איני רוצה להימנות אם אותם המדכאים
את הערכים החיים, והאוהבים
את הערכים המתים.

¥ה הופך, בהדרגה, לשיטה. רגע לפני שנר!
צח עיצאם אל־סרטאווי, הוא היה נציג אירגון־
המרצחים, אדם הפועל מטעם המחבלים בדרכי
מירמה וכחש. ברדיו סיפרו מומחים שהוא שייך
למחלקה סודית, שתפקידה הוא לרמות ישראלים
תמימים. הוא היה שליחו של יאסר ערפאת, רוצח
הנשים והילדים.
לפי החוק המוצע, פגישה עם אדם כזה דינה
שלוש שנות־מאסר.

מרצועת־עזה, כדי שיוכלו להקים שם את
מדינתם הלאומית החופשית, לצר ישראל, תוך
שלום ושיתוף־פעולה עימה.
באותם הימים התחוללו מהומות בגדה.
האוכלוסיה הפלסטינית התקוממה — שוב —
נגד השלטון הירדני. הייתי בטח שזוהי הזדמנות
לישראל.
לא. נשיג לעולם שלום, כר כתבתי, אם לא
נפתור את הבעיה הפלסטינית. הבעיה לא תיפתר,
אלא אם הפלסטינים יזכו במדינה משלהם, כמו
כל עם אחר. עכשיו יש לנו הזדמנות גדולה
לכרות עימם ברית, אם נעזור להם במאבקם.
מובן שממשלת בן־גוריון לא שעתה לעצה זו.
היא תמכה בכל כוחה ומאורה בשילטון ההאשמי
בגדה. עד כרי כד שפירסמה הודעה רישמית, ובה

הווארי סיפר לי לראשונה על האפיזודה
ההיסטורית של לוזאן.
במהלר מילחמת 1948 מינה האו״ם ועדת־פיוס,
שתפקידה היה להביא להתפייסות בין
ישראל והעולם הערבי. הוועדה היתה מורכבת
מנציגי ארצות־הברית, צרפת ותורכיה. היא
קיימה את דיוניה בעיר השווייצית לוזאן.
הווארי עסק אז בירדן בנסיון להקים מחדש
את אל־נג׳אדה, כגרעין לעצמאות פלסטינית.
השילטון הירדני לא איפשר לו זאת. הוא הקים
ועדה למען הפליטים שנותרו בתום המילחמה
בלי בית ובלי בסיס לקיומם.

אולם כץ שלושת חכרי המישלחת
— הווארי, עזיז שחאדה ויחיא חמודה
— ושולחיהם, הוסכם על מטרה סודית:

שלחו אותי אל הדד עזיז שחאדה,
עורך־הדין ברמאללה.
ביקרתי אותו בווילה היפה שלו, שלפניה
נרצח בשבוע שעבר, ושוחחתי איתו שעות רבות,
ופעמים רבות. מן הרגע הראשון היתד, בינינו
תמימות־דעים גמורה.
כמוני, הוא רצה בשלום. כמוני, האמין
שהשלום לא יקום, אלא אם כן תיערר התפייסות
היסטורית בין הישראלים והפלסטיניים, תוף
הסכמה לחיות זה לצד זה בשתי מדינות לאומיות
— מדינת־ישראל והמדינה הפלסטינית.

שחאדה הציע ששילטון-הביבוש
הישראלי יחזיר מייד את החרות הפוליטית
לתושבים, יאפשר להם לקיים ויכוח
לאומי ולהקים מיפלגות, ותוך זמן־מה
לכונן נציגות לאומית נבחרת, שתג־

רנע אחרי שנרצח שינה עיצאם אל־סרטאווי
לפתע את דמותו כאורדדפלא.

הסתבר שהיה אדם מתון, שהאמין בדו־קיום
עם ישראל, שוחר־שלום, כמעט קדוש. כלי
התיקשורת הישראליים פתחו במקהלה עצובה:
ראו מה קורה לערבי מתון! מי שחפץ בשלום,
נרצח על״ידי המחבלים!
רגע לפני שנרצח סרטאווי הפעיל שמעון פרס
את כל השפעתו באינטרנציונל הסוציאליסטי
כדי למנוע את הכנסת סרטאווי לאולם הדיונים.
רגע אחרי שנרצח סרטאווי במיסדרון שלפני
האולם, מיהר פרס אל דוכן־הנואמים ונשא הספד
נרגש לסרטאווי, איש־השלום, הפלסטיני האחד
והבודד שרצה בשלום.

כזה היה גם גורלו של שחאדה.

ם עזיז שחאדה היה כל־כד טוב, מתון,
נחמד, ציוני, שוחר דו־קיום -״.מרוע, לכל
הרוחות, לא גילה זאת איש לפני שמת?

שחאדה חי בראמללה, תחת הכיבוש
הישראלי, כמשך 18 שנים. מדוע לא
ניתן לו, במשך כל השנים, לשאת את
דברו בפומבי לפני בני־עמו?
מרוע לא ניתן לו להקים מיפלגה, למשל?

מדוע לא הורשה לנסוע למועצה
הלאומית הפלסטינית, כדי לשאת בה
את דברו המתון בזכות השלום ודו-
הקיום?
מדוע לא הוזמן, למשל, לוועדת־החוץ־והבי־טחון
של הכנסת, כדי להסביר את דיעותיו?
בקיצור, מדוע הוחזק עזיז שחאדה ככל מנהיג
אחר בגדה, שאנשי־המימשל יכולים להקיש על
דלתו בשעה 3בבוקר ולמסור לו פקודת־גירוש,
או פקודת־מעצר־מינהלי?
על כר יש תשובה פשוטה:

עזיז שחאדה היה מנהיג פלסטיני,
בעל תודעה לאומית וקומה זקופה.
במשך 37 שנים לחם בעד הרעיון, שהוא
שיא-התועבה בעיניה של ממשלת־ישראל,
על כל מרכיביה ורוכביה:
הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית
וברצועת־עזה, לצד ישראל.
אפשר לומר: הוא היה אבי הרעיון הזה במחנה
הפלסטיני, אחרי מילחמת . 1948

ך א היכרתי את עזיז שחאדה לפני מילחמת
/ששת־הימים.
וזה רי מוזר.
בגליון האחרון של דצמבר ,1955 לפני שלושים
שנה בדיוק, פירסמתי בשבועון זה מאמר ובו
השמעתי הצעה שנשמעה אז כמטורפת לגמרי:
לעזור לתנועה הלאומית הפלסטינית לסלק את
הירדנים מן הגדה המערבית ואת המצרים

מטע ההלוויה של עזיז שחאדה ברמאללה: רגע לפני, רגע אחרי
האיום שכל שינוי במישטר הירדני יביא לביטול
הסכם שביתת־הנשק הישראלי־ירדני ולהתערבות
צה״ל בירדן — לטובת המלוכה.

רק אחרי שנים התברר לי כי באותה
השעה עצמה השמיע עזיז שחאדה,
בקרב הצמרת הפלסטינית בגדה,
דיעות דומות מאוד לשלי. הוא הציע
להתקומם נגד השילטון הירדני, להכריז
יל עצמאות כמדינה פלסטינית ואך
.היעזר — אם יש צורך בכך — בצבא

הישראלי_ .

¥דמה לי ששמעתי את שמו של עזיז שחאדה
!לראשונה מפי מוחמר נימר אל־הווארי, המנהיג
הפלסטיני שהקים בשנות ה־ 40 את תנועת־הנוער
הצבאית־למחצה אל״נג׳אדה (״הסיוע״),
שהתנגדה בימי המנדאט לקו של המופתי, חאג׳
אמין אל־חוסייני. הוא השתתף בהגנת יפו, ובתום
הקרב עבר לירדן.
הוואדי חזר לישראל באחד הלילות בשנות
ה״ 50 הראשונות. הוא עבר את הגבול על סוס,
תיקוותו היתה להביא לכריתת ברית בץ ישראל
והפלסטינים, לשיחרור הגדה והרצועה ולהקמת
מרינה פלסטינית שם.
חיש מהר למד שזוהי תיקוות־שווא. השילטון
רצה בסן־-הכל שהוא יהיה עוד עסקן ערבי קטן
בשרות מפא״י. זאת סירב להיות. הוא התיישב
בנצרת, עיר״מולדתו, עבד כעורו־דין, ולבסוף
התמנה כשופט.

לנסות ולהגיע להסכם מדיני עם
הישראלים.
הפלסטינים הציעו להכיר בישראל, תמורת
עזרתה של ישראל בהקמת מדינה פלסטינית.
המטרה היתה לתקן את הטעות ההיסטורית
שטעתה ההנהגה הפלסטינית הקודמת, כאשר
דחתה את הצעת־החלוקה.
על ההמשך שמעתי מפי נימר, ואחר״כר מפי
עזיז שהארה וגם מפי אליהו ששון, חבר
המישלחת הישראלית בלוזאן.
המישלחת אכן באה במגע עם ששון, והביאה
לו את ההצעה. ששון התקשר עם הממונה עליו
— משה שרת, שר־החוץ. על דעת בן־גוריון דחה
שרת את ההצעה מכל וכל. הוא דבק בקו של
ההנהגה הציונית מאז שנות ה״ :30 לשתף פעולה
עם המישטר ההאשמי בירדן נגד התנועה הלאומית
הפלסטינית.

האמתלה הרישמית: ישראל היא
מדינה והיא מנהלת משא־ומתן רק עם
מדינות. לפלסטינים אין מדינה, ולכן אין
מה לדבר איתס.
^ יום החמישי של מילחמת ששת־הימים,
* ב־ 9ביוני? ,196 פירסמתי מיכתב גלוי שבו
קראתי לממשלת־ישראל לנקוט יוזמה דרמאתית
ולהציע לעם הפלסטיני את הקמת מדינתו
הלאומית, בשטחים שנכבשו זה עתה על־ידי
צה״ל.

הל משא־ומתן עם ממשלת־ישראל
על הקמת מדינה פלסטינית, פיתרון
בעיית-הפליטים וכינון השלום.

ך* באתי את ההצעה לפני לוי אשכול ושרים
( 1אחרים בשיחות פרטיות. העליתי אותה
פומבית על בימת־הכנסת, בעשרות נאומים,
הצעות־החלטה ופעולות אחרות ש״הונצחו״

בדיברי־הכנסת.

אותו המסר הגיע אל אשכול גם
בדרכים הממוסדות. נציגו של אשכול
בשטחים הכבושים היה אז משה ששון,
בנו של אליהו ששון, גיבור פרשת
לוזאן. גם הוא נפגש עם שחאדה.
באחד הימים שלח אליי אשכול את ששון,
כדי לבדוק את טענתי שכל האישים החשובים
בגדה רוצים במדינה פלסטינית( .זה כלל גם
אישים שלא הצהירו על כך פומבית, כמו מוחמר
עלי אל־ג׳עברי, השועל הזקן מחברון, ואנוור אל
נוסייבה, האציל מירושלים, שהודיעו לי בשיחות
פרטיות שזוהי דעתם ותיקוותם).
בעיקבות הפגישה בינינו, ניסח משה ששון
פרוטוקול רישמי, ובו רשם כי אין חילוקי־דיעות
בינו וביני לגבי דעתם של ראשי הציבור בגדה.
כולם רוצים במדינה פלסטינית, תוך שלום עם
ישראל, אשר בירתה תהיה בירושלים המזרחית.
(הוספתי שלדעתי ניתן יהיה לשמור על אחדות
ירושלים, כעיר, גם כשיהיו בה בירות שתי
(המשך בעמוד )31
המדינות).

ג*7נו־נ ^! 1ודיי אוכ 1וריי^;

איך חילץ ה מל צר את יצחק ר בי! מהבוץ 1 ,מה
היה קורה אילו שמו״ של מאיר כ הנ א הי ה ציו!?
שר־הביטחון יצחק ר־ 1
בין הזמין בשבוע שעבר 1

חברת־הכנסת מרים תע־סדדגלזר
הסתובבה זועמת ב־

אומנם נראה כמלצר קלאסי,
מהדור הישן, ואכן אחד מ־באי״הקוקטייל
לכבוד חברי הלהקה הפולנית, שהתארח בשבוע
שעבר בארץ, נפל בפח וניגש אליו, כדי שישרת אותו, אך הוא
לא זכה לשרות מידי רוז׳ינסקי -המלחין והתמלילן של האופרה
המניקיניס, ומרצה בכיר באקדמיה הפולנית למוסיקה של
ורשה. הסיבה לטעות הבלתי״נעימה הזאת נעוצה בהופעתו
של המוסיקאי המכובד ובתאוותו המבורכת למזון ומשקה. לכן
סבב, במשך הקוקטייל, כשבידו מגש עמוס מזון ומשקאות.

זבי\נייב וודינסקי

במיזנון־הכנסת קפה־בוץ. המי
לונאי חיים שין? ,שישב
בקרבת מקום, העיר :״במקום
להוציא אותנו מהבוץ — הוא
מזמין בוץ נוסף?״ במיז-נון פרץ
צחוק. כמה דקות לאחר מכן
חזרה המלצרית אל שר־הביטחון
והגישה לו כוס־תה.
ביום השלישי, היום שבו
מונה מיכאל דקל סוף־כל־סוף
כסגן שר־הביטחון, ויום לפני
ההתפוצצות של פרשת־הקרק־עות,
הסב סגן־השר הטרי במיז־נון־הכנסת
עם רעייתו צביה,
אשה נאה בעלת עיניים כחולות
עמוקות, לחץ ידיים אין־ספור,
השיק כוסיות והחליף חיוכים.
שולחנו הוקף בחברי־כנסת ועסקנים
מכל הסיעות, ללא הבדלים.
כולם נדחפו, כולם איחלו.
שר־הביטחון יצחק רבין ניגש
אליו בתיאטרליות, חיבק את
כתפו של סגנו הטרי, לקחו
הצידה ואמר לו בקולו הרם
והעמוק :״קודם־כל, אני מאחל
לך בהצלחה!״ אחרי פיצוצה של
פרשת הקרקעות — כמה שעות
לאחר מכן — נכתב בעיתונות
שדקל כלל אינו אהוד במיפלג־תו
ובחוגים הפוליטיים.
מי שציפה שהמפסיד במי־רוץ
על מישרת סגן שר־הביטחון
ייכנס לדיכאון — התבדה. ביום
הרביעי, היום הראשון לכניסתו
לתפקיד של מיכאל רקל, נראה
אליהו בן־אלישר סועד ארו־חת־צהריים
עליזה במיסעדה
מפוארת, ומרים כוסית. היא לא
הורמה לחיי הצלחתו של מיכאל
דקל.

מיסדרונות הכנסת, בגלל הפיר־סומים
על ההטבות הרפואיות
והתנאים הנוחים שבהם זוכים
הנבחרים ושאר המיוחסים. גלזר,
סגנית־שר לשעבר, הסתובבה
כשידיה עמוסות בניירות, ובהם
הוכחות — בספרות וחישובים
מסובכים — שאילו היתה
ממשיכה לכהן כמנהלת בית־ספר,
המישרה שממנה נשלתה
אל הפוליטיקה, היתה מרוויחה
כיום כ־ 200 אלף שקלים יותר
מאשר בתפקידה המכובד כנב־חרת־עם.
משהו
מצחיק קרה ל שולמית
אלוני. היה עליה להיות
באולם צוותא בתל־אביב, אך
הדברים השתבשו בזיכרונה והיא
הגיעה לבית ליוויק, הנמצא
במקום אחר בתל־אביב. שם
נערך באותה שעה סימפוסיון
מטעם התנועה המתקדמת לשלום
על האפשרות של מיל־חמת־אחים
בישראל. המנחה,
יפתח שביט, ראה את אלוני
מרחוק, ירד מן הבימה והזמין
אותה להשתתף בסימפוסיון.
מבלי להסס, עלתה אלוני לבימה,
נאמה, השיבה לשאלות הקהל,
ביקשה סליחה והלכה למקום
שם חיכו לה. בדיוק באותה
שעה הגיע הפרופסור ישעיהו
ליבוביץ, שהודיע מראש כי
יאחר, ופתח בנאומו.
באותו סימפוסיון דיבר
מאיר פעיל על הכהניזם,
והתלוצץ :״טוב שקוראים לזה
כהניזם, ולא מאיריזם, אחרת
הייתי צריך להתחבא!״ העיר ח״ב
מוחמד ותד :״תאר לך ששמו
היה ציון!״
נאווה חברת־הכנסת
׳ארד סיפרה השבוע בזעזוע כיצד
הירצתה לפני ותיקות מתנו-
עת־המושבים. בדרום על המצוקה
בבתי־החולים. במהלך הרצאתה
הביעה חששה על שאינה
בטוחה שבתי־החולים עושים
הכל, במיגבלותיהם הנוכחיות,
להצלת פגים. הח״כית חשה
שאחת השומעות אינה מסכימה
לדבריה. כעבור כמה ימים
קיבלה ארד מיכתב. הכותבת,
כנראה אותה מאזינה שלא
הסכימה עם דבריה, מספרת כי
קראה בספרו של לובה
אליאב, שבימים שבהם עבד
כסניטר בהתנדבות עבדו הרופאים
במשך שעות להצלת ילד
בדווי .״לשם מה?״ מחתה הכותבת
,״הרי ידוע שלבדווים ילודה
גבוהה״.
ה שר ייגאל הורביץ
הוא אדם נחמד. בשבוע שעבר
החלה לדבר עימו צעירה
במיזנון־הכנסת. הורביץ שקע
בשיחה ולא שם לב שמתחת
לאפו, תוך כדי שיחה קולחת
עימו, העבירה הצעירה פתק
לאיש אחר, עוזר־שר, שישב
בקירבת־מקום, בחברת השר
הממונה עליו, והפגין בה עניין
בולט. בפתק היה כתוב :״אחכה
לך מחוץ למיזנון.״ את הפתק
ראו אנשים נוספים במיזנון,
שהחלו במסע־לחישות ופירצי-
צחוק. רק הורביץ לא הבחין
במתרחש וסיפר לשר השני
בדיחה ממושכת. משגילו להור־ביץ
את אשר התחולל מתחת
לאפו, ואת תפקידו הפעיל בכך
חייך :״אני תמיד שמח לעזור. כל
מי שזקוק לי — גם בעניינים
כאלה אני לשרותו!״
הורביץ פגש בכנסת את
המלונאי חיים שיף. השניים
לחצו ידיים בחום, שיף התחיל

רירי ורוו

רחל | 7ך ^ 1ך |^ 1בתו הבכירה של יעקב מרידוד היתה
#1 111 1| 1 # 1 1 1ן אחת הנוכחים בישיבת-ההנהלה הסוערת
של תנועת החרות, שהתקיימה בשבוע שעבר. מכיוון שהמעלית
בבניין מצודת זאב, שם התקיימה הישיבה, רעועה ולא תמיד פועלת,
נאלצו רבים מהבאים לישיבה, ובתוכם רחל, לטפס את
כל 14 הקומות, או מיקצתן, ברגל. בדרכה למטה לא הסכימה
קרמרמן הנאה לדלג במדרגות, וחיכתה עד בוש לבוא המעלית.
להשמיע את תחזיותיו הפסימיות
בקשר לעתידה של ישראל, ואז

היא אמו הצמודה־צמודה של שי ורון (מחובק
| 1 11 —1 - 1עימה) ,המככב בסירטו החדש של דני וולמן.
העץ לא צמח הרחק מהתפוח: שי הוא אומנם הכוכב הרישמי של
הסרט, אולם פיפי הפכה במהלך ההסרטה, המתקיימת בשבועיים
החולפים, לתגלית הסרט ולכוכבת האמיתית שלו. כדי להעסיק את
האם, הוטל עליה לגלם שורה של תפקידונים בסרט. פיפי התגלתה
כחיית״סרטים מובהקת והפכה מכלבויניקית לדמות די עסיסית.

קטע אותו הורביץ וסיפר :״פעם
התבטא שיף בפומבי ואמר —
בכל שרי הממשלה הייתי יורה,
חוץ מאשר ביגאל הורביץ
ומשה ארנם. להם אולי־אולי
הייתי מעניק חנינה.״ מאז,
הסביר הורביץ בהומור, פורחת
הידידות בינו לבין שיף.
ועדת־הכלכלה של הכנסת
קיימה דיון במצב התיירות
בישראל, כשברקע ריחף הסיב־סור
בין נציגי התאחדות בתי־המלון
ובין השר הממונה, אברהם
שריר. חבר־הוועדה בניי
שליטא חשש כביכול להצביע
לפי מצפונו, פן יכעיס את המלונאים.
עמיתו לוועדה אורי -־
אל לין טען, שיש בסיס לחששותיו
של שליטא, שכן חברי־הכנסת
עלולים למצוא את ע צ־|
מם ללא בתי־מלון שיסכימו לה־1
לינם בימי עבודתה של הכנסת! .
השיב שליטא :״על זה בדיוק;
חשבתי. כבר ביקשתי מיושב־ |
ראש הכנסת שינפיק לי, ליתר !
ביטחון, שק־שינה. בקשר לספ־ :
סל בגן ציבורי — אסתדר לבד0
מי היה מאמין שכל מה״
ששחקני קבוצת־הכדורסל האי־;־
טלקית בנקו רומא ירצו לטעום ן
,בישראל, בארוחתם הראשונה ; ׳
בארץ, יהיו סופגניות חמות •
ומתוקות? האחרון שהיה מאמין
בכך הוא ראול יעקיבי, מנהל־המלון
שאירח את השחקנים.
יעקובי קיבל את השחקנים,
איחל להם הצלחה והזמין אותם
לטעום מהמאכל הלאומי של
חג־החנוכה — הסופגניות. שחקני
הקבוצה, המאמינים באמונות
טפלות, כל־כך התלהבו, עד
כי ביקשו מייד תוספת, וחלקם
אף הזמינו תוספות לחדריהם.
העולם הז ה 2519

ראש־עיריית תל־אביב
שלמה להט התכבד לפתוח
בערב הדלקת הנר הראשון של
חנוכה את תחנת־הרדיו החדשה
בכבלים רדיו־סיטי.
לילית נגר הופיעה בפי(
:נת־הנוסטלגיה, בתוכנית־הטל־וויזיה
סיבה למסיבה, ושרה
את השיר הישן לימון־לימונרו.
הבגד המפוספס בציבעי חום־
לבן, שלבשה הזמרת הוותיקה,
עלה 450 אלף שקלים, עובדה
שהחזירה אותה במהירות מפי־נת־הנוסטלגיה
למציאות הפחות
,ורדרדה.
לאור הצלחתו של אבי
קורן בפינת־הנוסטלגיה על פני
המירקע, מתרגם הסטאר הטרי
את הצלחתו לבימה. קורן מעלה
בימים אלה סידרת תוכניות
חינוכיות לילדים ולהורים.
במיסגרת הסידרה יארה קורן
י אמנים מכל התחומים: נגנים,
ציירים ושחקנים, שיש להם, או
לעבודתם, קשר עם ילדים.
הבדרן מוטי גלעדי
נרתם להקמת קרן להצלת חייו
של החולה יעקב אלקיים. זהו
מורה בבית־ספר על־יסודי באשדוד,
שחלה בשחמת־הכבד. לטענת
הרופאים, הסיכוי היחידי
לעזור לאלקיים הוא על־ידי
טיפול המתבצע באנגליה. מכיוון
^ ש הוצ או ת השהייה, הנסיעה והר
אישפוז מסתכמות ב־ססו אלף
* דולר, חש גלעדי לעזרה. בערב
שקיים למען אלקיים, הצליח
הבדרן לאסוף מיליוני שקלים,
וכעת הוא מקווה שאנשים
נוספים ירתמו למטרה זאת.
בתום מסע־הופעות, שקיים
השחקן ינקל׳ה יעקובסון
ברחבי בתי־הסוהר בארץ, הוא
הוצף במיכתבי־תודה נרגשים
של אסירים. רוב המיכתבים
קשים לפיענוח, בגלל שגיאותיי
הכתיב, וכולם מביעים תיקווה
שגם שחקנים נוספים ילכו
בעקבותיו של יעקובסון ויופיעו
בבתי־הסוהר, ולא רק בתעלולים
של יתסי־ציבור.

עופרה

חזה,

ג׳קי

מקייטן, יוני שי ולהקת זוהר
השמש הוזמנו להופיע במוסד
בני־ציון ליד פתח־תיקווה. זהו
מוסד לילדים מוגבלים. השמועה
על ההופעה. הכוללת שני
סטארים, עשתה לה כנפיים,
־ והאולם התפוצץ מקהל. גם
מקומות־עמידה לא נותרו. מכל
החלן נות הציצו רכושים, ואז
הסתבר כי הכוכבים פשוט לא
הגיעו, וגם לא הודיעו על כך —
לא כלום. מכל החבורה הנכברה
הגיע רק יוני שי, ששר כמה

הריון ראשון בגיל .31 שחקנית, זמרת, בסוף
החודש השביעי(למטה, משמאל) ,נשואה לבי־מאי
הסרטים הדוקומנטריים פינחס אלעזרי. בסרט סוף שבוע
מטורף שיוקרן בעוד חודשים אחדים, ושצולם לפני שנה, שיחקה זזי
אשה המנסה בכל הדרכים להיכנס להריון ואינה מצליחה. היא כל

זז׳ שביט

שירים והתבקש לחזור לבימה
מחוסר־ברירה.
אצל משפחת קנת זה,
כנראה, בדם. קורם הדוד,
מרדכי (״מקס״) קנת, שכבר
בגיל 28 היה שופט־שלום אצל
האנגלים, ולפני כמה שנים יצא
לגימלאות כנשיא בית־המישפט
המחוזי. בתו היא השופטת דליה
קובל ואחיו הצעיר הוא עורר־הדין
נתן קנת, קצין־מישטרה
לשעבר, שהתפרסם כסניגור
במישפטים פליליים (האשה
שהציתה את בעלה, הקשר
הצרפתי).׳ עכשיו הצטרף לשושלת
עור קנת אחר: בנו של נתן,
חיים קנת, שאחרי סיום לי־מודי־המישפטים
שלו בלונדון
החל לעבוד במישרד של אביו.
חבר־הכנסת לשעבר יוחנן
בדר נאם בכינוס של הני

הזמן מנסה לפתות את בעלה בסרט, השחקן אלדד כהן, מתלבשת
בצורה מפתה ומחזרת אחריו (בתצלום למעלה) .הסוף הוא טוב:
רואים אותה מובילה עגלה עם תאומים. בצילום היא נראית בסצינה
של פיתוי. במציאות לא הצטרכה זזי לטרוח כל״כן -ברגע שהיא
ובעלה החליטו להביא תינוק לעולם, היא הצליחה להרות מייד.

הלת־החרות, וניסה לשכנע את
חבריו שרווקא בזמנים קשים
אלה — בעיצומה של חקירת-
שוד הקרקעות בגדה והניסיון
לכרוך בכך את שמותיהם של
אישים פוליטיים — עליהם
להתאחר .״זה או שנהיה תלויים
זה בזה, או שניוותר תלויים
בנפרד!״ סיכם המנהיג הקשיש.
חנוך חסון, מנהל מח־לקת־הבידור
של הטלוויזיה, נקרא
לטלפון, באמצע הקלטה של
התכנית סיבה למסיבה. באולפן
אירע באותם רגעים משבר,
כשהנגנים סרבו לשתף פעולה
עם הזמרת עפרה חזה, בגלל
סכסוכים כספיים עימה. חסון
נדהם לגלות שמעבר לקו היה
כתב לענייני בידור, שכבר ידע
על התקרית שהתחוללה באולפן,
באותם רגעים ממש.

פסוקי השבוע
• העיתונאי

יחיאל

ספרא :״כולם מהמרים מתי
ד״ר (יוסף) בורג יעזוב, ובורג
אומר: סבלנות, למה להמר?״

• העיתונאי רן אד־ליפט,
בירחון מוניטין, על

\ 1ך 1ך 11וןוךן אשתו של אליל־הזמר המיזרחי החדש אלי
\ | 1 11 1 11/1עידן, הצטלמה עם בעלה במסיבה לכבוד
תקליטו החדש. אסתי, בת ה״ ,25 עובדת כפקידה בחברת״ביטוח.
העולם הז ה 2519

מזכ״ל מיפלגת העבודה, ח״כ
עוזי ברעם :״הוא מרתוניסט
ותיק בהליכה על ביצים:״
• הנ״ל על הנ״ל :״הוא
מאלה שיש להם עירנות של נמר
וכוננות של עכביש:״
• אברהם(״אברשה״ו טמיר,
מנכ״ל מישרד ראש־הממ־שלה,
בשובו משליחות בקאהיר:
״משא ומתן עם ערבים זה לא
משא ומתן עם פולנים!״
• יצחק שבטיאל, בלשן
חובב־עברית הטוען כי רק
הגויים אוכלים, בעוד שהיהודים
סועדים :״לא יפה לומר: אני
אכלתי. יש לומר: אני סעוד!״

רסנה כרי; —

ט׳אפר אל־מצרי, השמד להתמנות נואש עיו״ת שנם, מסט־ ער רבטיו
ועל הווו שבה הושגה הנ שוה בין סוחו׳ העיו והשילטון הישראלי. ,
חוויות הילוות שלו בשתי מילחמות, יחסיו עם בסאם שנעה ובני עיוו
..אני זונד את ,1348
אבי ה״ת׳ מאוד צעיר.
אני זונד שגדנו בדתוב
הראשי, ודאית׳ מנוניות
עוברות והרבה פליטים״

אייו הייתי מקבלתגובה שלילית מירדן
או מאש־ף, הייתי נסוג.
בלי ירדן ואש״ף, אני
יא •נול ועבוד־

1 ,־67׳ אני זונר
שהיתה לי מחשבה
בדודה בדאש, שאני
לעולם לא אעזוב
ושאני מעדיף ימות״

״אני י א פוחד. אני לא
בודק אח המכונית של־בסקר.
נל אחד ח״ב
לקחת סינון, ואולי אני
לוקח יותר סינונים״

^ סאם שכעה הוא סמל. לראשי העי-
דיות המודחים בגדה המערבית ובר־צועת-עזה,
הוא סמל להתנכלויות הנולדות
בהתנחלויות, ולמחתרת היהודית, ש״בחו-
ריה המצחינים״ הניחו פצצה במכוניתו
וקטעו את שתי רגליו, בפעולת״נקם בשם
השם.
מזה שנים שהוא יושב מובטל מאונס
בביתו שעל ראש גיבעה, לא הרחק מאו ניברסיטת
אל־נג׳אח בשכם. באחרונה עבר
להתגורר בבית חדש, במעלה הר״גריזים,
המשקיף על העיר. הוא יושב בביתו ומקבל
מישלחות: מישלחות של פוליטיקאים

ושבעה המשיך להיות כתובת לתלונות
רבות של הציבור בשכם.
בסוף החודש יצעד איש חדש במעלה
מדרגות בניין העיריה שברחוב הראשי של
שכם. זה יהיה ט׳אפר אל־מצרי 44 היום
ראש לישכת״המיסחר. כניסתו תוציא
בוודאי את העוקץ מן הסמל קטוע הרגליים.
גם בצד הישראלי וגם בצד הפלסטיני יש
הטוענים כי זו אחת הסיבות לכך שמינויו
של אל״מצרי כראש״העיריה אושר, הן
בישראל והן בירדן ובאש״ף. שכעה נוקט קו
קיצוני מבחינה פוליטית, ומצדד בעמדה
הסורית ובעמדת חזית־הסירוב הפלס-

להצהיר הצהרות פוליטיות מכל סוג שהוא.
הוא בורר את המילים בדקדקנות ועונה
לשאלות בכלליות, כשהוא מתרכז בעיקר
בנושא המוניציפאלי, ולא בנושאים פולי טיים
מדיניים כלליים.
דבר מינויו של ראש־עיריה ערבי בשכם
פורסם בהרחבה בעולם המערבי, ומאז ה-
פירסום מקבל אל״מצרי טלפונים מכל
רחבי-העולם, מעיתונאים ופוליטיקאים
שונים. הוא עצמו נדהם, לדבריו, מן ההתעניינות
הרבה שיש לעניין מקומי, כמו מינוי
ראש״עיריה בגדה״המערבית.
הדבר הראשון שאמרו לי כששאלתי

את מקומם, ייכנסו פנימה חברי לישכת-
המיסחר, שישמשו במועצת העיריה.
שכעה, הממשיך לשבת בביתו הצופה אל
העיר, כשחיילים של מישמר־הגבול ממשי כים
לעיתים קרובות לעצור ולבדוק את
תעודותיהם של הבאים לבקרו, אמר בכמה
ראיונות ובמאמרים שפירסם בעיתונות
הערבית שהמינוי אינו מקובל עליו, וכי
לדעתו ראש״העיריה החדש ומועצת-
העיריה החדשה יכולים להיות רק בובות
של המימשל הצבאי. בעבר אמר שכעה לא
פעם כי הוא רוצה לחזור לראשות־העיריה
ביחד עם מועצת־העיריה שפוזרה, וכי אינו

ומתעניינים מן הארץ ומן העולם, מישלחות
של עיתונאים, המידפקים על דלתו לעיתים
קרובות כדי לשמוע את סיפורו, או כדי
לקבל תגובה לאירועים שונים שהתרחשו
באיזור בשנים האחרונות. דלתו תמיד פתוחה
והוא תמיד מגיב. לעיתים די קרובות
מתפרסמות תמונות שלו בעיתונות הישראלית
והעולמית, לבוש בדרך־כלל בגלביה
לבנה מופשלת, יושב על כיסא״גלגלים,
כשגידמי הרגליים הקטועות מבצבצים
מתחת לבד הכותנה הלבן, כתיזכורת שאין
להתעלם ממנה.

טינית. דיעות אלה אינן מקובלות על רוב
תושבי הגדה, והם מעדיפים אדם המזוהה
עם הקו הרישמי של אש״ף ושל ערפאת.
מינויו של אל-מצרי לא היה יכול להתבצע
אילולא קיבל אישור מפורש, הן מן הממשלה
הירדנית והן ממוסדות אש״ף.
גם ישראל, מצידה, על״פי אחת הגירסות,
היתה מעוניינת לנטרל את הסמל ששמו
שכעה, ולהחזיר את העיריה לידיים ערביות
בצורה שקטה וחלקה ככל האפשר. לכן
אושר המינוי גם מן הצד הישראלי.
אל-מצרי, הבן הצעיר בין שמונה, נראה
כמו איש״עסקים מצליח בכל מקום בעולם
המערבי. הוא גבה־קומה, רזה, מרכיב
מישקפי-ראייה כהי-מיסגרת ולבוש בחלי פה
תפורה היטב. הוא מדבר אנגלית טובה,
שאותה למד, לדבריו, בבית-הספר התיכון
בשכם, ואחר-כך באוניברסיטה בביירות.
הוא מדבר בשקט ובזהירות ואינו נוטה

אנשים בגדה-המערבית על אל־מצרי היה
שהוא איש מאוד עשיר, שבא מאחת מן
המישפחות העשירות ביותר בגדה, וכי
לאחיו, היושב בסעודיה, יש מטוס פרטי.
אל־מצרי טוען, שמישפחתו אמידה מ אוד,
אך הם רחוקים מלהיות מיליונרים.
רוב הזמן שוהה אל״מצרי במישרדו הפרטי
ומנהל את עיסקי״המישפחה המסועפים.
כשהוא נדרש לעניינים ציבוריים ולפגישות
רישמיות בענייני לישכת״המיסחר, שהוא
עומד בראשה מאז ,1972 הוא עובר לשבת
במישרד הרישמי בבניין לישכת־המיסחר,
ברחוב הראשי של שכם, מרחק קצר ביותר
מבניין העיריה, שאליו הוא עומד להיכנס
בסוף החודש. כשביקשתי לצלם אותו ליד
בניין העיריה, סירב באדיבות ואמר שיצעד
לשם רק ביום שבו יתחיל למלא את תפקידו.
בינתיים יושבים בבניין הגדול פקי דים
ישראליים ממונים, ורק כשאלה יפנו

מסכים לשום פיתרון אחר. יותר ויותר
תושבים בעיר טענו, ששכעה אינו מוכן׳
לשום פשרה, וכי בינתיים התושבים והעיר
סובלים מהיעדר עיריה מתפקדת. אך
שכעה לא היה מוכן להתפשר.
במשך תקופה מסויימת, כשהעיריה עדיין
ישבה על כנה, היה אל״מצרי סגן ראש־עיריה
נבחר לצידו של שכעה. אחרי תקופה
של עבודה משותפת הוא התפטר מתפקידו.
במשך השנים דיבר אל־מצרי כמה פעמים
עם שכעה וניסה, לדבריו, למצוא פשרה,
שתשתף גם את ראש-העיריה המודח
בפעילות בעיריה, אך לשווא. שכעה לא היה
מוכן לשום פשרה, וכך הוא מוצא את עצמו
מבודד בביתו המוקף חיילים.

לפני שלוש שנים נכנס לבניין עיריית
שכם פקיד ישראלי, ועימו צוות עוזרים
ישראלים, שניסו לנהל את עינייני העיריה,
שהוזנחו באין ראש־עיריה ומועצה במשך
תקופה ארוכה. תושבי העיר לא שיתפו
פעולה עם השילטון הזר, שמינה עצמו,

• נולדת בשכם?

• וחיית פה כל השנים?

• אתה מדבר אנגלית טובה מאוד.

למדתי אותה בבית־ספר תיכון כאן, ובאוניברסיטה
בביירות.

• מה למדת באוניברסיטה?
מינהל־עסקים.

• כששאלתי אנשים עליך, כשניסיתי
לברר בגדה־המערבית מי אתה,
הדבר •הראשון שכולם אמרו עליך הוא
שאתה מאוד עשיר, שאתה בא ממיש־סחה
מאוד עשירה, שלא היית מעורב
בפוליטיקה.

אני לא הייתי מעורב בפוליטיקה כקריירה,
אבל כשאנשים אומרים לך שאני מאוד עשיר —
אני מקווה שאני מצליח בעסקים שלי, אני חי לפי
המיגבלות שלי, אני לא חי ודים מנקרי־עיניים.
אנשים מסתכלים על העסקים שלי ואומרים
שאני מאוד עשיר, אז אני מאוד עשיר בנשמתי,
ובתחום־העסקים אני מצליח לא רע. אבל לאחרונה,
בגלל עניין הבנק, השם שלי עלה לכותרות
והתייחסו אלי כאל בעל־הבנק. אבל כדי להיות
בעל־בנק צריך להיות מאוד־מאוד עשיר, וכך יצא
הסיפור כאילו אני מאוד־מאוד עשיר. אבל למען
האמת, העסקים שלי בסדר גמור, וזהו.

• מה העסקים שלך?
מיסחר ועיסקי דלא־ניירי. בעיקר עסקים
מישפחתיים.

• אומרים שאתה שייך לאחת ה־מישפחות
העשירות ביותר בגדה
המערבית.

לא. אנחנו לא עשירים במובן של מיליונרים
או יותר מזה. כשמדברים על הגדה המערבית או
על ירדן, יש מישפחות מאוד־מאור עשירות.

• הכוונה היא, בין השאר, לזה שאתה
מספיק עשיר שאתה יכול להתפנות
ולעסוק בפוליטיקה.
יש לי בסיס שהוא המישפחה והעסקים ואתה
צריך משהו, בסיס, כי אחרת, אם אין מי שמשתף
פעולה איתר, אתה לא יכול לעבוד ולהתקדם. אני
גא בעובדה שהעסקים שלי כאן ואני לא מחזיק
את הכספים שלי בבנקים ולא מוציא אותם
החוצה, כך אני גם עוזר לחברה הכללית.

• אתה היחידי ממישפחתך שנשאר
בגדה המערבית, כל השאר עזבו?

לא. רוב האחים שלי כאן. רק שניים נמצאים
י בחוץ, ואנחנו שמונה. אני הצעיר ביותר. כמו
בשאר המישפחות, ב־67׳ אלה שהיו מחוץ
לגבולות הגדה, נשארו בחוץ, אבל הם באים
:לבקר, ומי שנשאר פה, הוא פה. זה קורה בכל
המישפחות. ולי יש מישפחה גדולה.

• אתה זוכר את המילחמה?

כן, אני הייתי פה ב־67׳.

• אתה זוכר את הישראלי הראשון
שנכנס לעיר?
כן. אני זוכר שהיתה לי החלטה ברורה שאני
לעולם לא אעזוב ושאני מעדיף למות כאן, מאשר
להיות פליט בחוץ, כי זה נראה לי דבר איום
להיות פליט. לכן חשבתי שזה יותר מכובד לחיות
כאן. ואפילו הגרוע ביותר יקרה — שיקרה. כי
הדבר הנורא ביותר הוא להיות פליט מחוץ
למולדת. ואני עדיין מאמין בזה.

• המחשבה הזאת קשורה בזה שהסכמת
לקבל עליך את תפקיד ראש
העיריה?
לא, זה דבר אחר. אני חלק מהחברה, אני לא
מבודד, אני רואה את הסבל של האנשים, ואם אני
יכול לעשות משהו, למה לא, ואם אני יכול להיות
ראש־העיריה, בנסיבות הקיימות, אני חושב שזה
דבר חיובי, כך לפחות אני יכול לעשות משהו.

• אתה לא פוחד שיגידו עליך שאתה
משתך־פעולה?
לא, אני לא פוחד. האוכלוסיה — האנשים —

אל-מצרי עם אלוף־מישנה אפרים סנה, ראש ״המינהל האזרחי׳

.אני לא חושב שאסס
יעני־ניס מדינ״ם.
פוליטיקה זה לא נוסחתה
שלי, ולא הקריירה
ש ד אני יבול לתרום יותר
בתחום העיסקי שלי״
ביקשו ממני לקחת את התפקיד. אלה לא היו
הישראלים: זה בא מהצר שלנו.

• אבל זו פעם ראשונה שהישראלים
הסכימו למינוי. אתה הראשון.

כן, שכם היא אחת הערים הגדולות והאנשים
בעיר הציעו את זה, הם דיברו איתי ועם אנשים
אחרים בעיר, ודיברו בינם לבין עצמם, הם
התלוננו על מה שקורה וחשבו שאנחנו צריכים
לעשות משהו. אנחנו, המשרתים במישרות
ציבוריות, כמו בלישכת־המיסחר, שננסה לעשות
משהו למען העיר.
כשמישהו בא ואנחנו מדברים ומתלוננים על
המצב, הוא אומר לי מדוע אני לא עושה משהו, כי
אני מחזיק במישרה ציבורית. יש לנו עמדה
ציבורית, אנחנו יכולים להזיז דברים. למצוא
פיתרונות. הישראלים היו מופתעים מההצעה.

• מדוע אתה חושב הישראלים

.,הוא אמר לי מברוכו״
שיתוף־פעולה עם המימשל, זה שיתוף־פעולה עם
תושבי־העיר. הישראלים מקשיבים לנו ומוכנים
לקבל פיתרון על בסיס מסויים, שאנחנו ניקח
לידינו את ניהול ענייני־העיר, כשבינתיים אנחנו
צריכים להימנע מבחירות וצריכים להימנע
מלהחזיר את ראשי-העיריות — אלה שני
התנאים היחידים שלהם. חוץ מזה, הם התחייבו
בפומבי לקבל את הפיתרון שהצענו, גם לפני
דעת־הקהל הישראלית, גם לפני דעת־הקהל
בגדה המערבית, לפני ידידות ישראל כמו
מצריים, ארצות־הברית ומערב־אירופה.
כשבאנו אליהם בהצעה, הם לא יכלו לשלול
אותה על הסף בלי סיבה. אילולא היתה לנו
תמיכה מהאזרחים, היתה להם סיבה לומר לא.
אילו לא היינו מתאימים לתפקיד, יכלו לומר
שהם לא מסכימים בגלל סיבה זו, אבל אנחנו
נמצאים בתפקיד כבר 12 שנה, אנחנו נבחרנו
ללישכת־המיסחר, ומעולם לא הוגשה עצומה נגד
חברי לישכת־המיסחר. ולגבי מועצת־העיריה,
אנשים הגיבו בחיוב להצעה ואנשים ברחוב
מעודדים את הרעיון. כך שאין לשילטונות
ישראל שום סיבה לומר לא.

• העמידו לכם תנאים?

בכלל לא. אלה האנשים שהעמידו את
התנאים, אנחנו הודענו לישראלים שאנחנו
מוכנים לקחת את העיריה תחת אחריותנו,
אחריות לישכת־המיסחר, ושיש לנו תמיכה
מתושבי העיר.

• זו היתה הצעה שלכם, לא של
הישראלים?
זו היתה הצעה שלנו. אנחנו עשינו את הצעד
הראשון, התושבים ולישכת־המיסחר. הישראלים
שמעו על הרעיון רק מן העיתונות, ואז פנו ושאלו
אותי מה קורה. ואני השבתי שחשבתי שהם
מפיצים את השמועות. הם הסבירו לי ששמעו על
כל העניין בפעם הראשונה דרך העיתונות.
סיפרתי שדנו -על העניין בעיר, ושהתושבים
להוטים למצוא פיתרון, והם הציעו את לישכת־המיסחר.
אנשים אמרו שמה שיהיה — יותר טוב
ממה שהיה עד עכשיו. אנשים רוצים שהעיריה
תשוב לידיים שלהם. וזה טיבעי. וזו היתה
ההתחלה.
הישראלים דנו בזה ואמרו שאם התושבים
תומכים בנו, גם הם יתמכו, ואם הם יראו שאין לנו
תמיכה של הרחוב, הם לא יתנו לנו להיכנס

לתפקיד.

• אתה העמדת תנאים משלך?

קודם כל, צריך להיות ברור שאנחנו לא
במקום בחירות, אנחנו לוקחים את העיריה
לתקופת־ביניים, בהתאם לחוק, ואנחנו רוצים את
כל הסמכויות בהתאם לחוק, כרי שנוכל לתפקד
בעיריה בלי התערבות מבחוץ.

אל-מצרי ברחוב הראשי בשכם
.אני רואה את הסבל של האנשיס...״

• את מילחמת 1948 אתה זוכר?
אני זוכר, אבל הייתי מאוד צעיר, בן .7אני
זוכר שגרנו ברחוב הראשי של העיר וראיתי
מכוניות עוברות והרבה מאוד פליטים, היתה
הרבה מאוד פעילות.

• והמישפחה שלך נשארה באן?
כן. מילחמת 48׳ לא שינתה את המגורים
שלנו. אלה שעזבו ב־48׳ הם אלה שגרו בגבולות
של ישראל עכשיו, וב־67׳ לא הרבה עירוניים
עזבו. אז לא עזבו בגלל פחד. ב־48׳ לא היתה
סיבה שנעזוב, אנחנו גרנו כאן, בשכם. אני זוכר
את ההפגזות, אני זוכר שבלילות היינו רצים
למצוא מיקלט, אני זוכר הכל.

• פחדת?

בוודאי, אני בו־אדם.

הסכימו להצעה שיהיה ראש־עיריה
ערבי בשכם?
לדעתי הפרטית, הם תמיד 8מרו, מאז שהם
פיטרו את ראש־העיריה ופיזרו את מועצת־העיריה,
שהם יודעים שזה מצב זמני ולא רגיל,
ושהם היו רוצים להחזיר את המישרה לערבים,
לתושבי־העיר. והם אמרו שהם ישקלו ברצינות
כל הצעה שתבוא מצד תושבי־העיר עצמם. ועד
עכשיו איש לא בא בהצעה.
כל אחד התלונן על המצב. כולם דיברו על
המצב, ואיש לא עשה שום דבר כדי לשנות את
המצב.

• אתה חושב שאנשים פחדו לשתף
פעולה עם המושל?
לא. אפילו עכשיו, עם ההצעה החדשה, זה לא

• וקיבלו את התנאים האלה?

כן, קיבלו אותם.

• אתה חושב שהדבר הזה התאפשר
בגלל מינויו של ד ד אפרים סנה במושל
הצבאי?
אני לא חושב.

• אולי הממשלה החדשה בישראל?
אולי הממשלה החדשה היא יותר חיובית, אבל
אני לא ממש מבין בפוליטיקה הפנימית, אני לא
מכין את כל המניעים שמאחורי המדיניות. אבל
הם תמיד הצהירו שוב ושוב שהם מוכנים לפיתתן
של העיריות. אפילו רבין אמר זאת, וגם מנחם
מילסון, שהיה ראש המינהל האזרחי הראשון —
כשהוא פעל נגד ראשי־העיריות, הוא אמר שזה
לא ימשך זמן רב, והנורמליזציה תחזור לעיריות,
וכך צריך להיות. זה היה לפני זמן רב.
ואז(בנימין) כן־אליעזר אמר זאת שוב, ומר
(שמואל) גורן חזר שוב על הדברים, וכמוהם
פקידים רישמיים רבים. זה הרי לא היה מצב

טיבעי. כך שהם הציגו התחייבות בהכרזות שלהם.
ביחס
לעיתוי — זו היתה הפתעה בשבילי. כי
אנשים תמיד לחצו למצוא פיתרון. אולי זה קשור
במצב הכלכלי הקשה. המשכורות לעובדי
העיריה, המגיעות מירדן, הופסקו, והן לא מגיעות
עוד

מדוע ירדן הפסיקה לשלם משכורות?

פקידי
העיריה נכנסו לשביתה כשבא ראש־עיריה
ישראלי לשכם. הירדנים אמרו שהם
משלמים כדי שעובדי העיריה ישרתו את הקהל,
אבל הכסף הולך לראש העיריה הישראלי, וזה לא
היה מצב טיבעי, והם הקפיאו את המשכורות. זו
יכולה להיות סיבה נוספת בשבילנו למצוא
פיתרון.
כל הסיבות היו בצד שלנו, אבל זה היה חייב
לקבל אישור מן הישראלים. המושל הוא זה
שיכול לתת לי להיכנס לתפקיד ראש־העיריה.

• אבל הצעד הזה היה חייב גם לקבל
אישור של הירדנים ושל אש״ף?
כך גם אני אומר. כשהודעתי לעיתונות
שאנחנו מוכנים לקחת את התפקיד, ושהאנשים
תומכים בנו, יותר מאוחר חשבתי שאולי אקבל
תגובה שלילית מירדן או תגובה שלילית מאש״ף,
דרך העיתונות, או בכל דרך אחרת. אילו הייתי
מקבל תגובה שלילית מהצדדים האלה, הייתי

״אנשים ניסו להיות בסדר
עם שנעה. כשתמו
באש״ד, עמדו מאחוריו.
עכשיו הוא נגד אש״ף,
ואנשים נבר לא עומדים
מאחוריו״
אומר: סליחה, אני מצטער, והייתי נסוג מן הצעד
הזה.
כי אלה כוחות שאני חייב להביא אותם
בחשבון. בלי ירדן אני לא יכול לעבוד, בלי
הסכמת אש״ף אני לא יכול לעבוד. אני רוצה
לעבוד למען טובת העיר. אם אני אראה שאני לא
יכול לממש את הרצון הזה, שאני לא מצליח
לדאוג לרווחת התושבים, אני אעזוב.

• אנשים אומרים שזה גם צעד נגד
בסאם שבעה, ראש־העיריה המודח,
התומך בסוריה. אומרים שהוא כבר לא
משמש סמל, כפי שהיה מאז שהודח
ונפצע, שאנשים כבר לא מתייחסים
אליו ביראת־בבוד כמו שנהגו.
האינטרס הציבורי נפגע בשלוש וחצי השנים
האחרונות. ניסו להיות בסרר עם מר שכעה,
להקשיב לו. הוא היה תומך של אש״ף, ולכן
אנשים עמדו מאחוריו, משום שהיה עם אש״ף.
עכשיו הוא נגר אש״ף, ואנשים כבר לא עומדים
מאחוריו כמו מקודם. חוץ מזה, הוא לא התקדם
לכיוון פשרה למען האינטרס הציבורי. הוא אמר
שהוא צריך לחזור לעיריה, והתושבים שילמו את
מחיר העמדה השלילית שלו וסבלו.
עכשיו אנשים אומרים: זה האינטרס שלנו
בעיר, או האינטרס שלו. כמובן שהאינטרס
הציבורי יותר חשוב לכולם, לכן אני החלטתי עם
האינטרס הציבורי, ואנשים דוחפים.
(המשך בעמוד )16

_,,איני פוחד מהתנקשות״

מבצע לחודש בלבד

(המשך מעמוד )15

• אתה דיברת איתו, עם
שפעה?
בענייו הזה?

לא הפעם. אבל דיברתי איתו הרבה
פעמים בשלוש. וחצי השנים האחרונות,
בנסיון למצוא פשרה, למצוא פיתרון
— מועצת־העיריה, כולל שבעה
ולישכת־המיסחר, כולל אותי. ישבנו
יחד יותר מפעם אחת כדי לדון בענייני
העיריה.

• והוא לא רצה לשתך־
פעולה?

* במבצע״ :ג׳ינסזן״ ־ אוה״ב,
״מוטווולה״״ ,סטנדרטי׳ (״טלסטר״):
חסוך אלפי ! 5

הוא לא שיתף פעולה כלל. העמדה
שלו היתה: או שהוא יחזור לעיריה,
והישראלים יתנצלו על מה שעשו ועל
מה שאמרו — או שאין פשרה. אבל
אנשים אמרו שהם חייבים להמשיך
לחיות, וחייבים למצוא פיתרון לכל
הבעיות.

נצל עכשיו אה המבצע המיוחד ותהנה
מכ־ס׳ 500 הנחה על חוזה בטוח +
שירות שנתי של כל סוגי הקשר
האלחוטי הנ״ל.

• אם אתה חושב על כפאם
שפעה שנפצע, או על עזיז
שהארה, עורך־הדין מרמאללה
שנרצח לפני כמה ימים, אתה
לא פוחד שגם אתה תהפוך
למטרה?

* התקשר אלינו היום ־ ותקבל 6
חודשים נוספים ־ חינם
במחיר של 2ו חודש תקבל את כל
הביטוח והשירות ל־ 8ו חודשים
במעבדות המשוכללות ביותר מסוגן -
עם צוות מקצועי מעולה ושירות בכל
הארץ.

לא. ביחס לשחאדה, כמו שזה נראה
כרגע, זו לא התנקשות פוליטית. הוא
לא עסק בפוליטיקה בשנים האחרונות.
אני גם לא שמעתי ממנו הצהרות בזמן
האחרון. הוא עורר־דין, וככזה יכולים
להיות לו אוייבים רבים. הדבר הראשון
שחשבתי כששמעתי על הרצח שלו,
שזה משהו אישי, לא פוליטי.

* משומש כמו חדש
לרשותך ציוד קשר אלחוטי משומש ־ מתוצרת
״מוטורולה״ -החל מ־ססס 585,שקל, כולל אחריות לשנה.
הציוד הוא מעסקות נ*ו 0 /\0£ -ז הנערכות במבצעי
המכירות של ״רב תדרי תקשורת אלחוט ממוחשבת של
ג׳מסון־ארה״ב

* החודש במבצע גם ״רב תדר״ ־
הקשר המהיר בעולם!

• האירגון של אבו-נידאל
התגאה ברצח.

עתר קשר

ו\ו 8 0ו \ ו א 0
רוטקום בע״מ
שיווק ושירות קשר אלחוטי
ג׳ונסון־ארה״ב -5ו90004

משרדי מבירות:
איתורית בע׳׳מ
דמת-גן י 7ו7549־03
חיפה 721325-6־04
ירושלים 533308־02

שרות• ת ק שו ר ת
שרות כלא חג׳ לאיתור אל חו ט . ,מער כו ת רדיו־ ט לפון ל ס כוגי ת.

ליכטנזון 9צרפת נ•!

הרבה פעמים אירגונים מכריזים
הכרזות על דברים שאני לא רואה שיש
להם איזה שהוא קשר אליהם. בכל
מיקרה, מה שקרה לשחאדה לא קשור
לעמדה שלי. ובכל מיקרה, אני, פועל
ביחד עם הציבור שלי, אני לא פועל
נגד הציבור, ואני לא פוחד.
כמובן שיש תמיד סכנה לכל אחד,
אתה יכול תמיד ליהרג בתאונת־דרכים.

• אני לא מדברת על
תאונות־דרכים, אני מדברת על
פוליטיקה. למשל מה שקרה
לשבעה: הוא היה מטרה, משום
שהוא היה איש ציבור, לא
משום שהיה בפאם שפעה.
כל דבר יכול לקרות לי.

אי תן ע מי חי

• אתה לא פוחד?

אני לא פוחד.

הדברת חדיקים
ב ע״ מ

מומחים להדברת תיקל(לוקים),
תולעי עץ, חרק־ ספרים ובגדים.

רמת־גן, רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .
טל• 6־ 5־ 790114 רש׳ מס׳ 21עסק 481/75
ו ש מי רהעלב רי או ת ך ורבועות

• כשאתה יורד בבוקר
למכונית שלך, אתה בודק
אותה?
אני לא בודק את המכונית. כל אחד
חייב לקחת סיכון, ותמיד יש סיכון, גם
בחיי היומיום.

• אבל אתה חדלת להיות
אדם פרטי.

אז אולי אני לוקח יותר סיכונים.
אבל כל זמן שאני פועל בכיוון
האינטרס הציבורי, אני מרגיש שזה
בסדר.

• אתה חושב שכל העניין
הזה הוא התקדמות בכיוון של
משא־ומתן?
אני לא חושב. הדברים התחילו
ויימשכו בלי קשר לעיריה.

• אינך סבור שענייני ה־עיריה
קשורים לפוליטיקה המדינית?
באופן
רישמי — לא. אבל לכל
אחד בעיריה, מהפקיד הנמוך ועד
לראש־העיריה יש זכות דיבור כאזרח.
אבל זה לא יהיה נכון לומר שהעיריה
היא מחלקה פוליטית.

שול ה

ציפורניים מלאכותיות בשיטה
אמריקאי, תחזקות באחריות
וכן השתלת ריסים

קורסים מזורזים
לבניית ציפורניים
ת״א, המלך ג׳ורג׳ 89
טלפונים: 282969 284919
295318

השתלת ציפורניים

התקשר/י אלינו עד 9.00 בערב.
ועבודת הסדר שלך תהיה אצלך
למחרת בבוקר. שרות ז א 6ו\/£81ו 0
בתעריף הכי נמוך בעיר.
כדאי לגרפיקאים ופרסומאים.

רוני צפרו 447363־03

• אבל זה הדבר היחידי שיש
כרגע, כי אין לכם ממשלה כאן.
אנשים באים אליי עכשיו כאל
ראש לישכת־המיסחר, ובתור שכזה הם
מבקשים את דעתי. ואני פועל למען
אינטרסים עיסקיים, לא פוליטיים.

• וכשתהיה ראש־עיריה
תהיה הכתובת היחידה לעניינים
רבים.
אני אחווה את דעתי, וזו תמיד
תהיה דיעה אישית שלי, אבל לעולם
לא אנסה לפעול בניגוד לדעת־הקהל,
או לכפות את דעתי על הציבור.

• אם וכאשר תהיה מדינה

פלבטינית, אתה רואה את
עצמך כדמות פוליטית בתוכה?
אני
לא חושב כך. פוליטיקה זו לא
הקריירה שלי. אני אומר בגלוי:
הפוליטיקה אינה כוס־התה שלי. כמו
שאומרים. אני לא ממש להוט להיות
מעורב בפוליטיקה. בעיקר משום שאני
יכול להיות הרבה יותר מועיל בשטח
שלי, ויכול. לתרום יותר לציבור בשטח
הזה.

• אז ׳מדוע הפכמת להיות
ראש־עיריה?
כי זו היתה המישאלה של הציבור,
שאנחנו נקה את העיריה, ואני אחד
האנשים שיכול לעשות משהו כדי
לקבל בחזרה לידינו את ניהול העיריה.
אני הייתי בעבר סגן ראש־העיריה,
נבחרתי בבחירות של , 1976 שהיו
הבחירות האחרונות, כך שאני נבחרתי
אז, כמו שמר שבעה נבחר אז וכמונו
שאר חברי־המועצה. חוץ מזה, אני ראש
לישכת־המיסחר מאז .1972

• מה הדבר הראשון שתעשה
כראש־עיריה?
להיכנס לבניין העיריה.

• ומה תעשה אז, ביום הראשון?
אפגוש
את העיתונות, את העובדים
שישובו בחזרה לעבודה.

• אתם מתכננים חגיגה
גדולה?
לא, אנחנו לא רוצים חגיגה.

• ראש־העיריה הישראלי
הממונה יושב בבניין העיריה?

כן. זה בחור דרוזי, הוא והפקידים
הישראלים יושבים בבניין.

• הוא עומד להישאר שם?

• שום ישראלי לא יישאר
בבניין העיריה?

• אתה העמדת את זה
כתנאי, ששום פקיד רישמי
ישראלי לא יישב בבניין העי־ •*
ריה כדי לפקח על העניינים?
זה מהלך טיבעי, זה לא היה תנאי,
זה דבר ברור.

• איך נראים לך הביכויים
שגם בערים אחרות בגדה יהיו
ראשי-עיריות ערביים?
נראה שיש סיכוי טוב. כי מה
שהתקבל פה יכול להתקבל בערים
אחרות.

• אתה חושב שממתינים
לראות מה יהיה איתך?
כן. הם רוצים לראות שנקבל בחזרה ^
את העיריה, שנפעל בהתאם לחוק•. ,
ושהישראלים יתנו לנו יד חופשית ־ 6
לנהל את ענייני העיריה. תושבי הערים 5
האחרות בגדה רוצים לראות איך תפעל 6 .
הדוגמה של שכם.

• אתה חושב שבקרוב יהיו
בחירות, שישראל תסכים לב .
חירות בעיר?
אני מקווה, אבל אני לא רואה
שהישראלים להוטים לערוך בחירות,
למרות שאני לא רואה למה. אני חושב
שבחירות טובות לכל אחד.

• איך היחסים שלך עם ^
המימשל הישראלי?

נורמליים ובסדר גמור, אנחנו
משוחחים.

• אתה מדווח להב על כל .

דבר שאתה עושה?
לא. אני רק צריך להתייעץ ביחס
לפיתרונות לדברים שקשורים בסמכות
שלהם. אני לא מדווח על הפעילויות
שלי.

• האב נפגשת עם שר
ישראלי, האם אישיות רישמית
ישראלית בירכה אותך על
המינוי?
לא. היחיד היה הד״ר אפרים סנה.
כשהודעתי לו על המהלך, הוא אמר:
״מכרוב״.

• אתה שמח שאתה עומד
להיות ראש-עיריה, אתה מצפה
לזה בכיליון־עיניים?
אני מחכה בכיליון־עינייס להיכנס
פנימה ולהתחיל לעבוד, כך שהאנשים
יתחילו לראות את תוצאות המהלך.
העולם הזה 2519

אסיר ישראלי
בבריטניה נז1בן
לוותר על כל

אסיר ערבי
בד מו! שו ב ת
רעב

ל ע בו רלכלא
קרוב יותר
למישפחתו

התנאים

הטובים שם
בגלל

*\ :שים שמעולם לא ישבו ב־
\ 1כלא, שוכחים כדרך כלל כי
לעונש העיקרי של שלילת החירות
מתלווה עונש נוסף, כמעט סמוי.

166 666״ 1 £06610601£.ז 6106 306 £301163 )_0 3״ £01500 10 000010163ס! 801613 )1 031100315

אך לא רק אסירים הכלואים ב־חו״ל
מתגעגעים למישפחה. מכתב,
שהגיע להעולם הזה מאסיר הכלוא
בכלא דמון, מדבר גם הוא על
געגועים למישפחה. יוסף מחמוד עזאם
הכריז על שביתת־רעב בכלא .״המטרה
של השביתה היא בקשת העכרה לבית־סוהר
קרוב למקום מגוריי בטייבה
במשולש. בגלל אי־יכולת אשתי
•ארבעת ילדיי להגיע להרי־הכרמל״.
הוא כותב.

10 5601/6 1)1610 360160063 סס 6£3601361ס 111 5101113017 86 611611(16 )״00״ תזס £0ס 1א 101160
1:606.

ע 0 £3פ )10 306 06£3 ).013060״ 111 06)111106 801113 )1 £01300603״ 10£3001א 1110 00116 )1

11106 1)113 01ן< 06 סס )161)160״ 13063 ; 11 13 100 100616)1 £01/600016065 10 3601)56ס״ס : 1:610

1)16 1006160 £01/60011(606 סס 111 3130 360608״ 11

£01300 )1606.ס! 1)1610 031100313

1)16 0601310360 01 1)16 56016006 60 £6 3601)63 360038 13 0310013668 06013617 )10

קטע מתוך האמנה הבינלאומית להחזרת אסירים לארצם
הוצאות הנסיעה על חשבון האסיר
ריז

י־״ רי׳י

^וין ׳׳שי-׳עג-י ו ג/א\ ^ 16

<ן י/ך<

לסיס^ר 01י״

)די־י

0ן אחו 5
בכ ס/

)).ביי5

י׳ ,צ ק

צ לן

!סו^4ץ
671ח) 01צ
ץ*>ס 0 1/00 יו7

קטע ממיכתבו של שאול ג. מהכלא הבריטי
אשה ושני ילדים

אבא מתעניין בנושא

מי שלא ישב בכלא יכול לנסות
להיזכר בתקופות של מילואים או
נסיעה ארוכה. כאשר בשעות הלילה
מילאו את לבו לפתע געגועים עזים
לאשה, לילרים או להורים. בכלא,
געגועים אלה מתעצמים פי אלף.
הכל מזכיר את הבית. האוכל המוגש
בצורה רשלנית ומבושל על־ידי
טבח־הכלא מזכיר את המאכלים של
אמא והאשה, ומעורר געגועים עזים.
הבגדים המתקבלים ממחסן־הכלא.
המיטה והמזרן שמאות כבי ישנו
עליהם. מזכירים את המיטה הפרטית
בבית. זכרונות וגעגועים לבית
ולמישפחה ממלאים את לבו של
האסיר כמעט בכל שעות היום.

נציב רפי סוויסה
נסיעות תכופות לצרפת
העונש של ריחוק מהמישפחה והקרובים.
במעצר ובכלא יכול האסיר
לראות את בני־מישפחתו רק לעיתים
רחוקות. וגם זה בתנאים משפילים
וכואבים.

גס לקוגסול
וגם לנשיא

**כתב, שהגיע למערכת העו־
*/לם־הזה מאסיר ישראלי המרצה
עונש מאסר של שמונה שנים בכלא
אנגלי, מדבר על געגועים אלה. שאול
,ג( .אם ברצונך לפרסם את מכתבי, או
יחלק ממנו, אבקשך להימנע מפרסום
שמי המלא״) הוא בן ,29 תושב בת־ים.
שנשפט באנגליה על הברחת קוקאין.
״אני נשוי ואב לשני ילדים. בת 9
ובן .6אשתי וילדיי. ושאר משפחתי
הקרובה, חיים בארץ מאז ומתמיד.
לצערי אינני יורע מתי יעלה בידי
לראותם שנית. וזאת בשל סיבות
כספיות. את הגעגועים מצאתי לחלק
הקשה ביותר של המאסר. אני בטוח

שלסבל מתמשך זה לא התכוון השופט
בשולחו אותי למאסר. אני יודע שתנאי
המאסר הנוכחי שלי(ולא מנסיון אישי)
אינם ניתנים להשוואה עם התנאים
הגרועים בארץ. אך בשימה־ הייתי
מחליף את כל התנאים וההטבות עבור
חופשה אחת בחיק מישפחתי״.
שאול. המגדיר את עצמו כאדם
המעוניין מאור להרחיב את השכלתו
הדלה וללמוד אנגלית, התעניין ומצא
כי קיימת אמנה בינלאומית. המטפלת
באסירים במצבו. האמנה בדבר החזרת
אסירים לארץ מולדתם, אושרה באנגליה
בחוק משנת . 1984 שאול מבקש
כי גם ישראל תאמץ אמנה זו. וכך יוכל
לחזור לארץ ולרצות כאן את שארית
עונשו.
השנה הצטרפו לאמנה זו שוודיה,
ספרד. צרפת וארצות־הברית. כמה
ארצות אירופיות נוספות הביעו את
רצונן להצטרף לאמנה. אך ישראל
איננה בין ארצות אלה. על פי תנאי
האמנה יוכלו אסירים להיות מוחזרים
לארץ מולדתם לשם המשך ריצוי
עונשם, בתנאי שנותרו להם יותר
מששה חודשים עד סיום העונש ושאין
ערעור תלוי ועומך בעניינם. תנאי
חשוב נוסף הוא כמובן הסכמתה של
המדינה. המולדת, לקבלם בחזרה.
אנגליה שאישרה את האמנה,
נכנסה גם לפרטים טכניים מעשיים,
ומאפשרת לאסיר להמציא בעצמו את
מחיר כרטיס־הטיסה, כדי לאפשר את
ההעברה מבחינה כלכלית. שאול
מצביע על ההסדר הכספי, ומציע כי גס

ישראל תפתור את בעית התשלום
בדרך זו.
י שאול לא ישב בחיבוק ידיים עד
כה, הוא כתב לגורמים רבים והציע את
הצעתו זו. הוא כתב לשר־המשפטים
ולשר־המשטרה. לנשיא בית־המשפט
העליון ולקונסול ישראל בלונדון.
שאול מספר כי קיבל תשובות מכולם.
ונמסר לו כ־ הוקמה ועדה במשרד־המשפטים
הבודקת את הנושא.
מי שענה לו באופן אישי והביע את
התעניינותו בנושא. היה רפי סוויסה,
נציב שירות בתי־הסוהר. לסוויסה אוזן
קשבת במיוחד למצוקת הגעגועים
מכיוון שגם בנו, דוויד. כלוא בצרפת
בגלל עבירת סמים. האב היה מעוניין
מאוד להחזיר את בנו לישראל, לשם
ריצוי עונשו כאן. נציב שירות בתי-
הסוהר מביע בכל הזדמנות את געגועיו
הרבים לבנו האסיר. והוא נוסע לעיתים
קרובות כדי להיפגש אתו בכלאו

למדור

לתשומת־לב הפונים
״מכתבים מהכלא״:
גם לפני פתיחת המדור הגיעו
למערכת .,העולם״הזה״ מכתבים
רבים מאסירים. כיום גבר זרם
המכתבים ומאחר שהמדור יכול
להתייחס רק למספר קטן של
מכתבים מדי פעם. מתבקשים יתר
הכותבים להתאזר בסבלנות.
כמו כן מבקשת המערכת מה קוראים
לצרף תמונות במידת
האפשר.

בצרפת.
״י עי

״ מ גסי׳

,תלך לעזאזל
ותמות!״

**זאם טוען כי מאז פתח בשביתת־
^ רעב שלו, בסוף חודש ספטמבר,
לא מתבצע שום מעקב רפואי אחריו
וכי הסוהרים אומרים לו :״תלד לעזאזל
ותמות .״:נראה כ* עזאם חרמש לחייו.
הוא כותב :״אני רוצה שהמכתב יהיה
הוכחה בידכם. אם יקרה לי משהו
משלטונות הכלא. אבקשכם לשמור
על מכתב־ הנ״ל״.
עזאם ביקש לעבור לכלא כפר-
יונה או לכלא רמלה. יתכן אמנם כבקשתו
אינה נובעת רק מגעגועים
למשפחה. ורצון להיות קרוב יותר
אליה, אך גם אם בקשתו נובעת
מהרצון לצאת מכלא דמון ולעבור
לכלא אחר, זהו רצון מובן ביותר. מי
שמכיר את כלא דמון יודע כי הוא
בושה לשירות בתי־הסוהר שלנו.
הכלא. שנמצא בהרי־הכרמל. שימש
בעבר כמחסנים לטבק. המבנים ישנים
ועבשים, וחלק מן החדרים חצוב בסלע.
הקור בחורף קשה מנשוא. למרות
נסיונות מנהלי־הכלא להיטיב את
התנאים ולשפר את המצב. עדיין נותר
כלא דמון אחד מבתי־הסוהר הגרועים
ביותר במדינה.

מ אי ץ

יד /׳ ס

>ד300.ור)

>דא^3911

עחיכ׳ יי*

י י ^ ג י 1-0.

תמונת סוויסה בידי אחותו

כדי

0י י^ -זו >/ג

ז יצג׳1

קטע ממיכתבו של יוסף עזאם
במחסן טבק לשעבר, בחדרים חצובים בסלע
* אילנ ה אלד;•

ה הם אומר׳...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן *ומרות...מה ו

אבי קרונופרד:

חנה קוסמן:

אייב רוזנפלד:

..אני קצת חושש מהקונת ..אילו וחבו אות -אור .,כינוס הגוניקאים הנא
הסידוה על חשבו היה לי ילד נוסך!״ יתקיים בארץ בזכותי!״

בשבוע הבא תתחיל, סוף־סוף, הטלוויזיה בהקרנת
הסידרה בת חמשת הפרקים על שבויי״לבנון. הקרנתה של
הסידרה, שתיעדה את השבויים במשך שלוש שנות
שביים, נדחתה שוב ושוב, עד כי המתח בין מישפחות־השבויים
התפוגג.
הפתעתי את אבי קרוננפלד, אחד משמונת הנחלאים
שנפלו בשבי, בבשורה. קרוננפלד, כיום סטודנט, הגיב
בהפתעה גמורה.
מה, זה כבר מתחיל בשבוע הבא? אף אחד לא טרח להודיע לי!
האמת היא שחשבתי שזה יופיע קודם לכן. כך, על כל פגים,
פורסם בעיתונות. חיכיתי שבוע אחרי שבוע, צפיתי בקרוב
בטלוויזיה, וכשזה לא הופיע — המתח ירד. חשבתי שפסלו את
ההקרנה מסיבות כלשהן.
• מה עושה לד הידיעה על ההקרנה הקרובה?
בשלב מפתיע זה היא עוד לא עושה לי כלום. אבל אני משער
שזה ישפיע עליי הרבה, יעורר זיכרונות. כל מה שחיי היומיום
שחקו מאז.

• אתה נזכר לפעמים במה שעבר עליך?
כמעט שלא. פה ושם צף איזה זיכרון. חל אצלי מעין ניתוק
מתקופת־השבי. גם הקשרים בינינו — בין השבויים — רופפים
ביותר, אם בכלל. זה לא שאני מרגיש רצון לשכוח, פשוט קיימים
גורמים, כמו המרחק הגיאוגרפי בינינו, והשיגרה היומיומית.

• בעת החלפתכם תמורת אלפי אסירים ביטחוניים
היתה הביקורת הציבורית חריפה למדי. אינך
חושש שעם הקרנת הסידרה היא תתעורר שוב?
האמת היא שאני קצת חושש. לא שאני מפוחד, אישית, אבל
חבל שסתם ינפחו ויסלפו את העובדות שנית. לכן קשה לי
להעריך כעת את השפעתה של הסידרה עלינו ועל מישפחותינו.
זה תלוי בתוכנה ובמגמתה. בזמנו שקלתי לבקש הקרנה מוקדמת
של הסידרה. אחר־כך ירדתי מזה, ואני מקווה שלא אתחרט על־כר.

1רזורזזו 0וי

בין גלי הצחוק בכנסת, ביום הרביעי, כשהגיש חבר־הכנסת
מאיר כהן־אבידוב את הצעתו הססגונית בדבר
האמצעים להגברת הילודה בקרב אזרחי״ישראל היהו דיים,
בלטה חנה קופמן, אשתו של יושב״ראש הקואליציה,
חיים קופמן. התגובות המשועשעות על ההצעה לא הרתיעו
אותה מלחשוב ולאמר בקול רם, שזוהי הצעה לגמרי לא
רעה.
זוהי הצעה נחמדה מאוד. הצעה יפה מאוד. איני מבינה את כל
הרעש והצחוק שעשו סביבה.

בשבוע שעבר נעיד קוקטייל חגיגי לציון מלאת 50 שנים
לאגודת־הגרפיקאים בישראל. הקוקטייל היה בסימן
הישגה האחרון של האגודה -קיום האיקוגרדה (הכינוס
הבינלאומי של אגודי הגרפיקאים) הבאה בישראל. ההישג
הזה, למרות אי־הפופולאריות של ישראל בזירה הפוליטית
באיגודים שונים, שיין לנציג הישראלי באיקוגרדה
האחרונה, שהתקיימה בניס, אייב רוזנפלד.

• גם את נשמעת לי משועשעת:
אני נשמעת כך, אולי, מפני שזהו נושא קצת עדין, קצת מביר,
אבל איני משועשעת כלל וכלל.

• לערבב שיקולים לאומיים בשיקולי הפרט
לתיכנון־מישפחה — האין זה נראה לך מוזר?
אבל בסך־הכל, בבניית מישפחה משחקים כמה שיקולים.
לולא היו שיקולים אחדים בעניין, אולי לא היו לנו ילדים. זוג
קרייריסט ,,למשל, אולי היה מעדיף שלא להביא ילדים לעולם,
לולא היה מביא בחשבון שיקולים ולחצים נוספים.

• ודיון במליאת־הכנסת או בוועדותיה יכול
לשנות החלטות אישיות שבאלה?
איני יודעת. נראה לי ששיכנוע ועידוד יכולים להשפיע. לי,
למשל, יש שלושה ילדים. אני לא עומדת בקריטריונים של
כהן־אבידוב למשפחה ברוכת־ילדים, אבל בהחלט יכול להיות
שאילו היה מישהו דוחף אותי ומטרטר לי קצת בראש — אז היה
לנו ילד נוסף. מי יודע. אילו זה היה מישהו קרוב אליי — יש
להניח שזה היה משפיע.
זה נחמד כשיש ילדים. הנה, כעת, בת אחת שלי שוהה
בארצות־הברית, אז עדיין נותרו לי שני ילדים בקירבת מקום.

• ודיון פרלמנטרי אינו נראה לך בהתערבות
מלמעלה בחיי־הפרט?
לא, למה? ודויד בן־גוריון לא הכריז שיתן פרס למישפחה
שיהיו בה עשרה ילדים? מה ההבדל? זה נחמד כשיש שניים,
שלושה, ארבעה ילדים. נכון שעד גיל מסויים, רק אנחנו ההורים,
מעניקים להם, אך אחר־כך זה משתנה — הם מעניקים לנו הרבה.
הרבה מאוד!

• קודם־כל, איך עשית זאת?
פשוט התיידדתי עם המיזרח־גרמנים, והם הבטיחו, על בסיס
החברות האישית שנוצרה בינינו, להימנע בהצבעה על קיומו של
הכינוס הבא בישראל. הם גם הבטיחו — וקיימו! — לדאוג לכך (
שגם שאר הנציגים של המדינות המיזרח־אירופיות יימנעו.
האמת היא שרוב הנציגים באיקוגרדה הם מיקצועיים ופחות
בוחשים בפוליטיקה, אבל בכל זאת זה היה מיבצע. בזכות
המיבצע נבחרתי לכהן כיושב־ראש הוועדה המכינה של 9
האיקוגרדה, שתתקיים בישראל ב־. 1989

• מדוע בחרו דווקא בך לייצג את הגרפיקאים
בישראל? בגלל סיבות מיקצועיות?
לאדדווקא. פשוט, מפני שאני דובר־אנגלית וביליתי חלק
מחיי בארצות־הברית. עובדה שהצלחתי לייצג אותם בכבוד.
ההישג הוא הישג, ואפילו מרק שפס הבטיח לי את מוסיאון
תל־אביב, לקיום האיקוגרדה,

• ספר לי על אגודת הגרפיקאים.
זהו איגוד מיקצועי, סלקטיבי. בוגרי בצלאל מתקבלים אליו
אוטומטית. האגודה מונה בארץ כ״ 200 חברים. הייתי שמח אילו
היתה מונה יותר, אולם הוותיקים לא מעוניינים בהרחבת השורות.
אגודה גדולה יותר היתה צוברת כוח רב יותר.

• מי שאינו חבר־אגודה אינו יכול לעבוד בשוק
בגרפיקאי?
לא, אבל כל התחרויות הרישמיות, כמו עיצוב־בולים, כל
המיכרזיס וכל הפעולות הפורמאליות מתבצעות דרך האגודה.
שוב, דרושה אגודה חזקה יותר, ואולי ההישג האחרון — הכינוס
הבינלאומי בארץ — יתרום לביסוס מעמדה של האגודה.

אומרים...מה הן אומרות...מה ה אוחר•...מה הן אומרות...מה ה *

מ שה עמיר:

קראוס רוסרט:

״דאיסה מקסימה, חכמה ,״מדוע תייר מעדיוף את ״החיקוי שר טוביה
חמה וקודנת־אישיות!׳׳ קפריסין על מדגסקר?״ הוגאתהעסק !

לא סוד הוא שהעיתונאי הישראלי יושב במרכזה של
ערימת חדשות, והוא צריך רק להחליט מה הוא שולף מתון
הערימה. בעודו מדפיס ידיעה, נוצרות לידו עוד שתיים,
המחכות בתור לדיווח. אין הרבה מקומות בעולם, כמו
אצלנו, שבהם ההתרחשויות מהירות ממכונות־הדפוס.
השבוע נמצאת בארץ העיתונאית שרי רובר, כתבת
מעריב בז׳נבה. שאלתי אותה אם קורה שם משהו בכלל.
מלבד ועידות״פיסגה פעם בכמה שנים.
כאילו לא קורה כלום. אבל תמיד יש משהו. יש כינוסים
גדולים, ועידות חשובות. פגישות בין־גושיות, ועידות־פיסגה.
ממש היום יש בו׳נווה פגישת ארצות אופ״ק, ובשבוע הבא
מתחילות השיחות על אפגאניסתאן. לו׳נווה באים כולם, מכל
העולם, ולכן מעניין להיות שם.

• מה ביקרת בזמן האחרון?
לפני 20 יום הייתי במצריים, כנציגת תא הכתבים לאו״ם,
וראיינתי את מובארב. אחר־כך הייתי בוועירת־הפיסגה רגו־גורבצ׳וב,
וסיקרתי בעיקר את העניין של הלובינג היהודי. רק
שבמעריב לא פירסמו את מה שכתבתי.

•י מדוע?
אני התנגדתי להפגנות־היהודים, ואולי זה לא התאים לקו של
מעריב.

• מה עוד עשית?
פגשתי, ביחד עם כתבים אחרים, את ראיסה גורבצ׳וב.

• האם היא באמת גנבה את ההצגה מננסי רגן?

השבוע מתקיים בארץ שבוע המלונאות. איש יחסי־הציבור
טילפן אליי והסביר לי שהמטרה היא להעלות את
המודעות של בתי״המלון בארץ. מילים כמו ״מודעות״
תמיד מצליחות לעצבן אותי, ולכן התקשרתי אל מנכ״ל
התאחדות בתי־המלון בישראל, משה עמיר, ואמרתי לו
שהוא יכול להפסיק את השבוע, כי במודעות של האנשים
יש כבר בתי״מלון, ואם יהיה להם חופש וכסף הם גם
ישתמשו בהם.

• אז מה אתם רוצים?
קודם כל אנחנו רוצים לחגוג. בחצי השנה הראשונה, החל
בינואר ועד יוני, עלו ההכנסות שלנו ב־>* 18 לעומת השנה
שעברה. יש להניח שעד סוף השנה יהיו ההכנסות יותר ממיליארד
דולר. אז אנחנו חוגגים.

• אני מאוד שמחה שאתם חוגגים, אבל הרי אתם
רוצים להשיג משהו מהשבוע הזה.
כן. אנחנו רוצים שהממשלה תבין שצריד להעלות אותנו
בכמה דרגות ברשימת סדר העדיפויות הלאומי. כמו שפעם היתה
ההתיישבות, אחר־כך התעשיה, הגיע הזמן שגם אותנו יקחו
ברצינות, כי רק באמצעותנו אפשר לשנות באופן מהיר את•
מאזן־התשלומים בארץ.

• הבה נדבר רגע על הדיעה הרווחת, שהתייר
מקבל כאן שרות איום, ולעומת זאת הוא משלם
מחירי־טירוף.
היו שנים כאלה. הדברים השתנו מאוד בשנתיים האחרונות.
אנשים טובים מאוד הגיעו למיקצוע והמחירים ירדו.

• מה זה ״ירדו״? בכמה ככף יכול תייר צעיר, ולא
עשיר, להתארח בבית־מלון ישראלי מביר?
תמורת 8־ 12 דולר האיש יקבל לינה וארוחת־בוקר נהדרת
במלון של שלושה כוכבים, וזה הרבה פחות מספר־שירים קטן
שקניתי אתמול לעצמי.

בוודאי. ראיסה מקסימה, קורנת אישיות, חכמה מאור, חמה
ומלאת־חן. ננסי רגן, לעומתה, היא קולב לבגדים עם פנים
מתוחים.

• אז למה, בכל זאת, יש ארצות מלאות תיירים
ויש ארצות כמו שלנו, שלא כל־כך מלאות?

• מה זה, בעצם ,״גנבה את ההצגה״? איך יודעים
את זה?

זו תעלומה. עדיין לא יודעים מה גורם לבן־אדם לצאת מביתו
ולמה, כשהוא יוצא, הוא מעדיף את קפריסין על מדגסקר או
להיפר. צריך לחקור את זה פעם ברצינות.

ביום מסוים היתה אופציה לכתבים להילוות אל ראיסה או אל
ננסי בסיוריהן. כולם נרשמו לראיסה, ואצל ננס־ נוצרה בעיה איך
למלא את האוטובוס. היה מעניין מאוד.

• כמה זמן את נשארת בארץ?
אני נוסעת כבר היום. יש עבודה. אני יודעת שכאן, בישראל,
קשה להאמין שקורים דברים גם בחוץ־לארץ.

• כמה בתי־מלון יש היוב בארץ.
300 בתי־מלון בכל הארץ.

• וזה לא ממפיק?
היום בבוקר לא צריך יותר. אבל לבנות בית־מלון זה עניין של
חמש שנים, ולכן כבר צריך להתחיל לעבוד.

עברו כבר כמעט חודשיים מאז עם אחד עם שיר אחד
ו־ 68 זמריו. תקליט השיר הופץ בחנויות, וההכנסות הן
קודש לשיבעה אירגוני״ילדים בארץ.
נכנסתי לחנות״התקליטים הכי ותיקה בתל־אביב (45
שנה!) ,סקאלה, ברחוב בן־יהודה, ושאלתי את מר קלאוס
רוסרט כמה תקליטים של עם אחד עם שיר אחד הוא מכר.
אני חושב שבערך עשרה תקליטים.

• זה הכל?
כן. גם מי שקנו, התייחסו אל זה כאל תרומה, ולא כאל
תקליט. הרי זה תקליט של שיר אחד, והוא עולה 5500 שקל.

• חשבת שתמכור יותר?
בהתחלה חשבתי שאמכור הרבה. אבל היום אני חושב
שהחיקוי המצויין של טוביה צפיר הרג את העסק. אני חושב
שמישהו היה צריך לחשוב על זה קודם. אם כבר נכנסים י ־־ית
שלי בקשר לעניין הזה, שואלים אם יש כבר תקליט של עג
עם שר אחד של טוביה צפיר. אילו היו לי תקליטים כאלה, ,
מוכר הרבה מאוד.

דזיאלד, שטי

ת רום ברוחב לב במבצע

הטלויזיה הישראלית
ג׳ חנוכה
כ״ז בכסלו תשמ׳יו
10 בדצמבר 1985

תרומתך תסייע בהקמת קרן
למצבי חירום, וברכישת
אמצעי מיגון, מכשירי
מצוקה, אמצעי חימום
לתקופת החורף, מיכשור
רפואי, ציוד ביתי בסיסי,
ארוחות חמות ועוד.

תרומות לפקודת הזקן מתקבלות כבר עכשיו

באחד מסניפי הבנקים הבאים :
330/84000/87־912
בנק לאומי ־
690-05-200201
בנק הפועלים -
933333־ 50601
בנק דיסקונט ־
61-116*669326
בנק המזרחי המאוחד ־
בנק הבינלאומי הראשון 012-105 - 550000 -

גה קווה לנאומלתמתחה לנו.
קבקבי נוחות של מגון, קלים, אורטופדים ואופנתיים. צריך יותר מזה!

מג!ן־לנשים שעומדות על שלהן

שיווק. למדה ,42ת״א.03-374961 .
העולם הז ה 2519

חמחרים

שידור
צל״ש

התענוג השביעי

לצחוק עד דמעות

נולד לאורי זוהר ,50 ,בדרן חוזר
בתשובה ולאשתו, אליה ,44 ,ילדם השביעי,
דויד, שאיפשר לזוהר (שהוא עתה אב לשישה
בנים ולבת אחת) להעיר בעת טקס ברית־המילה:
״עם אליה זה תענוג ללדת!״

• לשלמה ניצן שהצליח בליל־השבת להצחיק
את קהל־הצופים עד דמעות בפינתו בתוכנית
סיבה למסיבה. התוכנית עצמה היתה אוסף לא־ברור
של קטעים מהצגות־ילרים המיועדות לחנוכה.
ניצן קלע בול בכל בריחה שסיפר, והגדיל
לעשות כאשר ריאיין את כיסאו של יוסף בורג.
מצחיקה מכל היתה הודעה־כביכול של דובר־צה״ל
שקרא לגיוס מילו״ים לפי סיסמות כגון
״מניאק מטורף״ ,״בלון נפוח״ ופנינים דומות של
גדולי־האומה.

צנצנות של תיקווה

נחשף מוצאה של אסתי לאודר,
מלכת התמרוקים האמריקאית בת ה־ .77 לפי
אוטוביוגראפיה שפורסמה בשבוע שעבר היא
נולדה כג׳וזפין אסתר מנצר בבודפסט ההונגרית,
לאם שהיתה כרוכה אחר טיפוח יופיה (מ־רכישת־קבע
של צינצנת קרם־הידיים הגדולה
ביותר בבית־המירקחת השכונתי עד הקפדה על
לבישת כפפות, נשיאת שימשיה והברשה בלתי-
פוסקת של השיער) ולאב שהיה, כאשר המישפחה
היגרה לארצות־הברית, בזה אחר זה, מנהל מחסן
מיספוא, מנהל בית־קברות ומנהל חגות כלי־בית.
את הצלחתה מייחסת לאודר לעובדה שהיא
משווקת ״צינצנות של תיקווה״.

שר קצב
כלכלה, עיתונות, ראשות מועצה
לפני שלושה חודשים מבקר מישטרת ישראל
בדרגת ניצב. איתן, אחיו של ח״כ התחיה רפאל
איתן, היה הבכור בחמשת ילדי איתן (שלושה
בנים ושתי בנות) מתל־עדשים, פעיל־ביטחון עוד
מימי חומה ומיגדל של שנות ה־ ,30 עת העלה
ישובים על הקרקע בן לילה אחד, מראשוני
הפלמ״ח וממייסדי מישמר־הגבול, שאל שורותיו
הירבה לגייס דרוזים.

השר הצעיר ביותר

נחוג יום־הולדתו ה־ 40 של משה
קצב, שר העבודה והרווחה וצעיר שרי ממשלת

הדרן מכובד

מדליק המשואה
נפטר בגיל ,82 אברהב קליר,

• ל תוכני ת הדרן (שבת ,12 ,גל״ץ) ,שבה
שוחח הזמר והמלחין שלמה ארצי עם חברתו
ללהקת חיל־הים לשעבר, ריבקה זוהר. בשיחה,
שבה העלו השניים זיכרונות משותפים, נפתחו גם
זוהר וגם ארצי, וסיפרו אחד לשני על הפחדים
שיש להם כאמנים. זוהר, בניגוד להופעתה בטלוויזיה,
היתה הרבה יותר פתוחה ומשוחררת,
ודבריה הדרמאתיים קיבלו מישנה״תוקף על רקע
שיאיה המפורסמים מן העבר.

מאחורי המיקרופון
מוסיקת פוס ברוסיה
מוסיקת־פופ רוסית מודרנית תושמע לצד
מוסיקה רוסית עממית ביום השישי הקרוב בשעה
4אחרי־הצהריים ברשת אי של קול־ישראל.
המוסיקה תשורר במיסגרת ראיון שערכה ענת
פלג עם ליאון זהבי, שליח של ביטאון רק״ח
במוסקווה, שהוא גם אחיו הצעיר של ויקטור שם־
טוב, לשעבר מזכ״ל מפ״ם, לשעבר שר־הבריאות.
זהבי הגיע לארץ לכבוד •הוועידה ה־ 20 של
המיפלגה הקומוניסטית הישראלית. הקשר בינו

רוסי, המדבר בשעה העברית של רדיו מוסקווה.
הוא צעיר, ד״ר לבלשנות, דובר עברית צחה,
שעשה את הדוקטורט על הדראמה הישראלית
המודרנית.
הראיון עם זהבי משודר במיסגרת התוכנית
עם אנשים.

מאחורי המירקע
פגישות חשאיות
מאז שובו של אורי פורת, מנכ״ל הרשות,
נערכו כמה פגישות בינו לבין ראשי ועד־העוב־דים
של הטלוויזיה, בנסיון למצוא פיתרון לבעיה
הניצחית של מנהל״הטלוויזיה.
לפי הסיכום המסתמן, אמור הוועד־המנהל
לאשר את מינויו של חיים יבין כמנהל־הטל-
וויזיה לתקופה של שנה. מכיוון שהעניין נסחב
כבר שנה, ופיתרון של ממש לא נראה באופק,
ופוליטיקאים שונים סוחבים לכיוונים שונים,
מנסים למצוא פיתרון זמני לשנה.
במקביל נערכות פגישות של ארבעת השרים
— יצחק נבון, משה שחל, דויד לוי ויצחק מודעי
— כשגם אלה מנסים, מצידם, למצוא פיתרון
לבעיה הניצחית. הם מעוניינים בפיתרון של ממש
ובעריכת מיכרז כחוק, שבו ייקבע מנהל-
הטלוויזיה לקדנציה שלמה.
יש אפשרות לפשרה בין שתי הרעות, זו של
השרים הדוגלים במיכרז וזו של המנכ״ל והוועד
הדוגלים במינוי. לפי הפשרה ימונה יביז כמנהל

ניצב.איתן(ואחיו, רפאל)
פלמ״ח, מישמר־הגבול, מישטרה
האחדות הלאומית. קצב, יליד איראן ואב
לשלושה, סייס לימודי כלכלה באוניברסיטה
העברית ועבד תקופה קצרה כעיתונאי, לפני
שהחל את דרכו הפוליטית כראש המועצה
המקומית קריית מלאכי, עיר מגוריו עד היום,
וכסגן שר הבינוי והשיכון בממשלת בגין.

איש החידון מראשון

נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של שמואל
רוזן, איש קול־ישראל זה 40 שגה(כשעוד היה

קול־ירושלים, בימי המנדט הבריטי) ,שנודע
במיוחד בחידוניו(קפד ראשו!) .רוזן, שהוא יליד
ירושלים, הוא בנו של רופא יוצא גרמניה, שעסק
במקצועו משר עשרות שנים כראשון־לציון,
ואחיינו של שר־המישפטים הראשון של מדינת
ישראל, פנחס רוזן והוא נודע גם כמחבר שירים
(ראי רחל, ראי!).

המבקר של המימסד
נחוג יום־הולדתו ה־ 80 של שמעון
סינקל, שחקן התיאטרון יליד רוסיה, שעלה
לראשונה על קרשי הבימה בגיל ,22 התבלט
בתפקידים שקספיריים (המלט, אותלו, המלך
ליר) ,היה מנהל אמנותי של תיאטרונו והמבקר
החריף של המימסד התיאטרוני בספריו (במה
וקלעים; תיאטרון, תיאטרון) .פינקל הוא בנו
של סוחר שהחל את דרכו בחוג חובבי תיאטרון,
בגיל ,12 בבית־הספר התיכון.

מן החומה אל הדרוזים
נפטר בגיל ,74 שמואל איתן, עד
העולם הז ה 2519

עורכת פלג
ד״ש ממוסקווה

מראשוני התעשיינים בארץ (מיפעל הטכסטיל
ארגמן) .קליר, יליד רומניה ומהנדס כימאי
בהשכלתו, היה בעבר נשיא התאחדות התעשיינים,
וכזקן התעשיינים היה אחד ממדליקי
המשואות ביום־העצמאות האחרון. לזכר בנו צבי,
שנפל בקרבות על אשדוד במילחמת־העצמאות,
הוא הקים את בית צבי ברמת־גן, שהיה לימים
בית־הספר הידוע למישחק.

בדרן ניצן

תיאטרון, יריד ובניין
נפטר בתל-אביב, בגיל ,88 אריה אל־חנניי
7מראשוני האדריכלים בארץ. אל־חנני.
יליד רוסיה, היה מעצב תפאורות להבימה
ולאהל (תיאטרון־הפועלים המנוח) לפני שהיה
לאדריכל־הקבע של יריד המיזרח, שנודע גם
בעיצוב תערוכות־יוקרה (כיבוש השממה,
העשור למדינה) והוא גם האיש שתיכנן את בנייני
יד ושם בירושלים ואת בית אליהו(של חברת
הביטוח) בתל־אביב.

אחיו שר ראש־העיריה
נפטר באי הספרדי מאיורקה, בגיל ,90
רובוש גרייבם, סופר ומשורר אנגלי, שנודע
ברומנים ההיסטוריים שלו (אני, קלאודיוס).
גרייבס, קצין קרבי במילחמת־העולם הראשונה,
שימש לפני 60 שנה מרצה לסיפרות אנגלית
באוניברסיטת קאהיר, ואחיו הצעיר, ריצ׳ארד,
היה ראש העיריה(הממונה) האחרון של ירושלים
בימי המנדט הבריטי.

ראיון עם כיסא
לבין פלג נוצר כבר לפני שנה, כשהיא ערכה
סידרת־תוכניות על יחסי ישראל־ברית־המועצות.
במיסגרת הסידרה ראיינה פלג כמה מעסקני
רק״ח, והגיעה דרכם אל זהבי, שישב במוסקווה.
היא שוחחה איתו בטלפון, וביקשה שינסה לראיין
לסידרת־התוכניות אישיות סובייטית, שתדבר
על אפשרות של חידוש היחסים בין ישראל
וברית־המועצות.
זהבי ניסה, אך שום אישיות סובייטית לא
היתה מוכנה להתראיין לרדיו הרישמי של
ישראל, רבר שהביך בזמנו מאוד את ראשי רק״ח.
אז סיפר זהבי לענת כי הוא עומד לבוא לארץ
לוועידה. ענת ביקשה ממנו שיביא איתו כמה
קיטעי־מוסיקה, ואם אפשר גם ראיונות משם.
זהבי מספר בראיון בן שעה על המאבק בעולם
המוסיקלי הרוסי בין הגל המערבי המודרני לבין
השירה העממית הרוסית.
הוא מדבר על ררכו לקומוניזם, על חייו במוס-
קווה ,׳85 על לבטים שבדרך ועל הדרו שבה הוא
רואה את המציאות כאן.
לצורך הראיון איתו הביא זהבי גם שתי שיחות
מוקלטות, שערך במוסקווה. האחת עם קריין

הטלוויזיה ויוסי צמח, שגם הוא אחד המועמדים
למישרה, ימונה כסגן מנהל־הטלוויזיה, ואולי כך
יבוא הכל על מקומו בשלום, ואפשר יהיה לאייש
גם את כל שאר המישרות הבכירות האחרות
בטלוויזיה העומדות קפואות וממתינות למנהל
חדש. ואולי, כמו כל הפיתרונות שהובאו עד עתה
במהלך החודשים הארוכים. גם פיתרון זה יסתכם
בכותרת בעיתון, ולא בשום תוצאה של ממש.

בתוככי הרשות
המיתקפה עד התארטזו־ות
עם שובו של אורי פורת, מנכ״ל רשות-
השידור, מסיור בן שבועיים בארצות־הברית,
התחדשה המיתקפה על החאלטורות שעושים
עובדי הרשות במקומות שונים.
לפני שנסע ביקש פורת שיכינו לו רשימה של
כל בעלי־החאלטורות למיניהם. והזהיר כי הוא
עומד לנקוט צעדים כדי להפסיק את התופעה
שפשתה בקרב העובדים.
עם שובו התכנסה ועדת־האתיקה של הרשות,
בראשותו של משה עמירב, ורנה שוב בנושא.
הוועדה החליטה כי יש ניגוד אינטרסים ברור
אצל עובדים האמורים לסקר באופן אובייקטיבי
מקומות שמהם הם מקבלים סכומים שמנים עבור
עבודות צדדיות, שהם מבצעים.
בדיון סוכם להקים ועדה, שבה יהיו חברים
משה עמירב ונקדימון(״נקדי״) ריגל, והם יכינו
בתוך כמה שבועות מיסמך של תקנות חדשות
לגבי אישור חאלטורות לעובדי רשות־השידור.
המיסמך אמור להיכנס לתוקפו כבר בתחילת
חודש פברואר . 1986

ענת סדמסטי יי

איפה הגיסרים סלם?
•ברוך שלא עשני מבקר־קולנוע. כך אני פטור מלכתוב על
המירקם הקולנועי של סרט, על איכות הצילום, על טיב העלילה,
על עומק המישחק. אני יכול סתם לכתוב אם נהניתי מסרט או
השתעממתי, אם אהבתיו או שנאתיו.
ראיתי השבוע את הסרט הכל ולא כלום, ואהבתי כל רגע שבו.
אחרי שעתיים של צפיה בו
הצטערתי שהוא נגמר, והמשכתי
לחשוב עליו באותו יום ולמחרתו.
זהו
סרט על אשה אנגליה.
במילחמת־העולם הוצנחה על
אדמת צרפת, ושימשה שם
כבלדרית של המחתרת. באחד
הלילות מופיע אצלה צנחן אנגלי
אחר, הם עוברים יחד חוויה של
היתקלות בנאצים, מתעלסים
בצורה חטופה ונרגשת. בבוקר
נעלם הבחור, בדרכו אל הסכנה
הבאה. סטרים זוהי ההתחלה. אחר־כך מחפשת
האשה(מריל סטריפ) ,כל חייה חוויה דומה. אין היא משלימה
עם חיי היומיום התפלים, חסרי התכלית והטעם. הכל נראה לה
כבגידה באידיאלים שלמענם סיכנו היא וחבריה את חייהם
הצעירים. היא מחפשת אהבה שתשווה בעומק ריגשותיה לאותם
רגעים של התעלסות, בצל המוות, תחת אפם של הנאצים. היא
מגלה שהכל בגדו, שגיבורי האתמול נכנעו ומסתפקים בחיי־השיגרה
העלובים עם אשה וילדים בפרבר.
יום לפני שראיתי את הסרט הופעתי בסימפוסיון עם ישעיהו
ליבוביץ. הוא דיבר על הגבורה האמיתית, להבדיל מן הגבורה
שבקרב, ואמר :״כולם יכולים להיות גיבורים במילחמה —
צדיקים ורשעים, טובים ורעים. אבל גיבורי־המילחמה פושטים את
המדים והופכים לא־פעם לסמרטוטים.״ לפי ליבוביץ, הגיבור
האמיתי הוא כפי שהגדיר אותו הרמ״א (ר׳ משה איסרליש) :״מי
שלא מתיירא מפני המלעיגים עליו ״.כלומר: מי שאינו חושש
להשמיע דיעה הנוגדת את דעת הרוב.
כל מי שהתנסה בחוויה קרבית שאל את עצמו, לא פעם :״איך
זה קרה שגיבורי־המילחמה הפכו לאזרחים כל-כך נכנעים
ועלובים?״
זוהי השאלה של הסרט. אין בו תשובה. אבל יש בו צילומים
נהדרים של ירדן, ודיון על מילחמת־סיני של ,1956 ומישחק נפלא
של ג׳ון גילגוד, ובעיקר: מריל סטריפ.

קיבלתי גם ד״ש מדנים גולדברג: הוא חזר לפעילות מלאה
בקונגרס, אחרי שחבריו שוכנעו לגמרי שהשתחרר מן הכלא
בתום־לב, ושנפל קורבן לתרגיל־רמייה.
מה יקרה הלאה? הנציג השחור ייחל לפיתרון־שלום, שיביא
להקמת מישטר דמוקרטי. אבל הוא לא האמין שזה יקרה. הוא היה
פסימי, וציפה למרחץ־הדמים הנורא, הנראה עתה כבלתי־נמנע.
שני הבחורים משין־פיין, הזרוע המדינית של הצבא האירי
הרפובליקאי, היו אנשים שונים לגמרי. הם מוכנים למילחמה
אלימה שתימשך עשרות שנים. על ההסכם שהושג זה עתה בין
מארגרט תאצ׳ר וסמשלת־אירלנד דיברו בבוז, כמו שהפלסטינים
מדברים על קמפ־דייוויד.
יש דמיון מסרים בין צפון־אירלנד והגדה המערבית! המתנחלים
שלנו יוצרים עתה באופן מלאכותי את הבעיה שאותה יצרו
המתנחלים הפרוטסטנטיים באירלנד הצפונית לפני מאות בשנים.
שני האירים התלהבו מאוד כששמעו שהייתי בנעוריי חבר
המחתרת, שלחמה בכיבוש הבריטי בארץ, ושנאמר לנו אז ללמוד
את תולדות מילחמת־השיחרור האירית. אחרי כמה כוסות יין(הם
היו מעדיפים בירה, אך האיטלקים שותים יין) ניסינו לשיר שירים
איריים, אך היה נדמה לי שאני בקיא בהם יותר מהם.
מקובל לחשוב על מילחמת צפון־אירלנד כעל מילחמת־דתות,
ברוח ימי־הביניים. אולם אנשי שין־פיין רוצים בקהיליה סו־

אודי א מ די

אדם שד ה״מטרר

חדשות מעמק הבכא
באתי לרומא כדי להשתתף בכינוס שהיה מוקדש לזכויות
העמים ולשיחרורם. המזמין היה גוף איטלקי, שבו משתתפות כל
המיפלגות העיקריות. המוזמנים היו חברים של תנועות־שלום,
תנועות״שיחרור ולוחמי־צדק מכל העולם.
היו שם שחורים מדרום־אפריקה, קתולים מצפון־אירלנד, כומר
צעיר מהפיליפינים, כורדים מעיראק, אנשי סולידריות מפולין,
מורדים נגד מישטרי־העריצות באמריקה הלאטינית, ועוד ועוד.
מדיבריהם אפשר היה להרכיב קאטאלוג של יסורי העולם.
יש שתי ישראל. יש ישראל היוצאת מגידרה(תרתי משמע) כדי
להזדהות עם כל הרשע שבעולם, ישראל המחבקת את הגיזענים
של דרום־אפריקה, שעל״פי דיווחים זרים, מאמנת צבאות פרטיים
של בעלי־חוות נצלניים בפיליפינים, ועוד ועוד ועוד.
׳ויש ישראל אחרת, זו שבה חונכתי, ששרה פעם את שירי
הרפובליקה הספרדית ושהעריצה את המיצעד הארוך של מאו, זו
שכל שוחרי הקידמה והחופש בעולם תמכו בה עם הקמתה. ניסיתי
לייצג ישראל זו. המארחים הזמינו גם את עורכת־הדין לאה צמל,
שפעולתה למען העצירים בגדה המערבית מושכת תשומת־לב
עולמית.
הנאום המרגש ביותר ששמעתי בכינוס היה מפי אשה
ארגנטינית, שדיברה בסיגנון יבש על הקללה של ארצה: בעיית
הנעדרים. בימי הדיקטטורה הצבאית נעלמו רבבות בני־אדם,
כאילו בלעה אותם האדמה. מישפחותיהם נקרעות מזה שנים בין
יאוש ותיקווה. אין הם יודעים אם יקיריהם — נערי בית־ספר,
סטודנטים, צעירות שהגיעו זה עתה לפירקן, פעילי אגודות
מיקצועיות, עיתונאים, אינטלקטואלים — חיים או מתים. האם
נרצחו בעינויים? האם הם חיים ונמקים במחנות סודיים, במישטר
של זוועה? האם נקברו או נזרקו לכרישים?
בארגנטינה התחלף המישטר, וקיימת בה עתה דמוקרטיה
חלקית. אך הנעדרים לא התגלו, ולמישפחות לא נמסר דבר.
והתופעה עצמה התפשטה מזמן מארגנטינה לארצות רבות אחרות
ברחבי היבשת. מדי יום ומדי לילה נעלמים אנשים נוספים.
ראיתי מישפחות שכולות אצלנו. הן, לפחות, יודעות מה קרה
ליקיריהן. הן יכולות לעלות לקיברותיהם. ואילו רבבות מישפחות
אלה חיות באי־ודאות קורעת־לב.
הנאומים היו חשובים, אך השיחות המעניינות ביותר היו בין
הישיבות, בארוחות ארוכות של פאסטה ויין. שם ניתן להחליף
ריעות, לקבל ולמסור מידע, להתווכח.
חיבבתי במיוחד את הנציג של הקונגרס הלאומי האפריקאי,
המנהל כיום את מאבק־השיחרור של. השחורים. הנציג הוא גבר
נחמד, מלא הומור, שדיבר אנגלית מצויינת. הוא ביקש אותי
למסור ד״ש לשכני-לשעבר, האדריכל ארתור גולדרייך, שנמלט
בשעתו מדרום־אפריקה, שם היה חבר־המחתרת. ובכן, ארתור:
האיש השחור, שנהג בג׳יפ שהעביר אותך בלילה את גבול
בוטסואנה, דורש בשלומך.

הידיעה הזאת מנקרת במוחה של אליסיה, ואינה נותנת לה
מנוח. לפתע היא פוקחת את עיניה, רואה ושומעת מה קרה. היא
הולכת לראות את הפגנות בני־המישפחות של הנעדרים( .הבימאי
לואיז פיאנצו צילם אותן במציאות) .היא מטרידה את בתי־החולים
ומישרדי־הרישום, מפשפשת ברשימות של אירגון־מישפחות־הנעדרים.
תוך
כדי כך היא מתחילה לראות גם את בעלה האהוב באור
חדש. הוא היה משתף־פעולה של המישטר. מצליחן, המוכן
להקריב את הכל למען ההצלחה. אדם המצדיק את הרציחות
והחטיפות. ואולי הלשין בעצמו על החבר של ידידה?
אליסיה(השחקנית נורמה אליאנדרו, שמישחקה מהדהד בכל
הסרט) מסתכלת בגבי הקטנה, מרכז חייה וחיי בעלה, ומדי יום
גוברים לבטיה. האם מותר לה להחזיק בילדה אהובה זו, מבלי
לדעת מה קרה לאמה האמיתית? האם הזקנה שהכירה באקראי,
אשר בתה ונכדתה נעלמו בדיוק בתקופה הנדונה, היא סבתה של
הילדה?
מישפחתה נהרסת, יחד עם כל עולמה. בעלה הופך לאוייב,
ובסוף נשארים השניים אבודים, הרוסים, קורבנות חפים־מפשע
של טרגדיה נוראה.
חפים־מפשע? הסרט הוא כתב־אישום נורא נגד האנשים שהיו
ושתקו, שהעלימו־עין והסתדרו כאשר סביבם התרחשו הזוועות.
״האנשים הטובים״ ,הקונפורמיסטים שכל חברה משופעת בהם —
בארגנטינה, בגרמניה, בישראל.
אין הסרט חורץ דין. אך הסיפור עצמו פוסק: אשמים!

ציאליסטית. הם בעד חופש־הגירושין וחופש־ההפלות, והכנסיה
הקתולית האירית מתייחסת אליהם בשלילה גמורה.
הכומר הצעיר מהפיליפינים התעניין במיוחד בתופעת
האנטישמיות. בארצו יש סינים רבים, המצליחים מאוד בעסקים
והמעוררים את שינאת ההמונים. האם זה דומה למצב היהודים
באירופה? אמרתי שאין לאנטישמיות הסבר רציונלי ופשוט. היא
פרחה בארצות שבהן הצליחו היהודים ושיגשגו, אך גם בארצות
שבהן היו היהודים עניים מרודים. תיאורי הברית החדשה על
צליבת ישוע בוודאי תרמו תרומה חשובה מאוד לכך, אך גם בהם
אין הסבר מספק. אני מודה שאיני מסוגל להסביר את התופעה.
לצד הכינוס נערכו כמה מסיבות־עיתונאים מטעם נציגי
התנועות השונות. אולם מסיבת־העיתונאים המשותפת שערכו
הישראלים והפלסטינים עוררה את תשומת־הלב הרבה ביותר.
האולם היה מלא עד אפס מקום. העולם הנאור רוצה להאמין
ביכולת שני העמים שלנו להתפייס ולהתפשר, והוא משתוקק
לראות את פניה של ישראל האחרת. יתכן שבעוד כמה ימים תהיה
מסיבת־עיתונאים כזאת שווה שלוש שנות־מאסר.

אץ חפים מפשע
שבוע אחרי שהקשבתי ברומא לנאומה של האשה הארגנטינית.
שסיפרה על 30 אלף הגברים והנשים, הנערים והנערות,
שנעלמו בארגנטינה בימי הרודנות הצבאית, הוזמנתי בתל־אביב
להקרנה מוקדמת של הסרט הסיפור האמיתי. בשעה ששמעתי
את ההרצאה ברומא, בא לי לבכות. ב־ 115 הדקות של הסרט, לא
הצלחתי לעצור את הדמעות.
יש אנשים שדמיונם אינו מספיק כדי לחוש את האמת החיה
שמאחורי המילים של הרצאה או מאמר. כאשר יראו את הסרט —
וחובה היא לראותו — הם יבינו.
זהו סרט ארגנטיני, שצילומו התחיל במחתרת עוד בימי
הרודנות, ונמשך אחרי שהארץ עברה לפסים דמוקרטיים. סרט
חסכוני, פשוט, המספר את הסיפור באמצעים מינימליים. בתום
הסרט מרגיש הצופה כאילו נטחן במכונת״בשר.
. 1983 זוג בורגני בבואנוס־איירס, אחרי נפילת המישטר
הצבאי. אשה כבת ,40 תמימה, מורה להיסטוריה בבית־ספר תיכון.
בעלה — איש־עסקים מצליח, מנכ״ל של חברה גדולה. לשניים
ילדה קטנה ומתוקה בת ,4גבי. בהדרגה מתברר שהילדה היא
מאומצת.
האם, אליסיה, אשה שעברה את שבע שנות הרודנות מבלי
להרגיש בדבר, שומעת באקראי מפי חברה, שבמרתפי־העינויים
לקחו את הילדים מן האמהות ומסרו אותם לאימוץ לידידי־המישטר
חשוכי־הילדים, לפני שההורים נרצחו. ילדים שנולדו
במאסר נעלמו כמו הוריהם, מבלי להשאיר אחריהם עקבות.

יתכן שאינך מכיר אותו פנים־אל־פנים, אך את יצירותיו בוודאי
ראית פעמים רבות. אכן, מעטים הציירים בארץ שזכו בקהל כה

אדם קלר הוא אמן הציור. הוא מצייר סיסמות על קירות,
בתאי־טלפונים ובמקומות מתאימים דומים. הלאה הכיבוש. כהנא
לכלא. נאצים החוצה.
אדם טוען שאני אשם בכל. העולם הזה הוא ששינה את
דיעותיו ועיצב את עולמו הרוחני־הפוליטי בהיותו נער .״זה היה
מסיבות שונות לגמרי ״,סיפר .״שמעתי כילד צעיר שזהו עיתון
פורנוגראפי, והגליון שנפל לירי היה גליון איש־השנה של . 1965
זה היה פינחס ספיר. עברתי על העיתון ולא מצאתי תמונת־עירום
אחת לרפואה. מרוב רוגז הצתתי גפרור ושרפתי את הדיתוו.״
זאת היתה התחלה טובה .״בגיל 13 קראתי בהעולם הזה
מודעה שמבוקשים מתנדבים לעזרה במסע־הבחירות של תנועת
העולם הזה — כוח חדש, בבחירות 1969 בהסתדרות. למעשה
התחלתי לקרוא את השבועון ברצינות מייד אחרי מילחמת
ששת־הימים, ואחר־כך קראתי את הספר מילחמת היום השביעי
של אורי אבנרי. אני זוכר שאחרי שקראתי את הספר הסתובבתי
ברחובות בהרגשת סחרחורת. חשתי שכל עולמי התהפך״.
מאז אני זוכר את אדם. הוא בא אל תנועת העולם הזה כנער.
הוא היה שונה מכל שאר הצעירים, שבאו אל התנועה החדשה
מתוך הרגשת־שליחות, ובאמונה שאנחנו הולכים להקים ישראל
אחרת, נקיה, מוסרית, שוחרת שלום וצדק.
לאנשים כאלה יש ציפיות בלתי־מוגבלות, והם יכולים להיפגע
בנקל מן ההיתקלות בחיים כמו שהם. וכך סיפר אדם קלר לא
מכבר :״בשנת 1971 נפרדו אבנרי ושלום כהן. הפילוג בכוח חדש
פגע בי מאוד. הייתי בן ,16 והיתד, לי אז תקופה שחשבתי ברצינות
לקפוץ ממיגדל שלום ובכיס חולצתי מיכתב הקורא לאבנרי
ולכהן להשלים ביניהם״.
אדם הלך לצבא, חזר, הלך לאוניברסיטה, הקים איתנו את
של״י, ואחר־כך את אלטרנטיבה והתנועה המתקדמת. אבל הוא לא
היה מוגבל למיסגרת אחת. הוא היה בשלום עכשיו וביש גבול
בוועד לסולידריות עם ביר־זית ובוועד נגד מילחמת לבנון.
בעשור האחרון לא היתה הפגנה אחת למען השלום, או נגד
הכיבוש והדיכוי, שהוא לא השתתף בה. הוא פעל פעמים רבות על
דעת עצמו. הוא ספג מכות, נעצר. אך בעיקר השאיר את רישומו
בהדבקת כרזות ובציור סיסמות.
בשנים האחרונות נודע שמו גם בעולם, מפני שהוא ערך את
הביטאון האנגלי הקטן של המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני. הנקרא בחוגים פוליטיים ואקדמאיים ברחבי
תבל.
הוא אנציקלופדיה מהלכת של ידע היסטורי. אם תראה אדם
הולך ברחוב וקורא ספר, תדע
שזה הוא.
קשה לתאר את ארץ־ישראל
בלעדיו. קירות תל״אביב יהיו
זקוקים לגדוד של מחליפים כדי
למלא את מקומו. כי אדם נפרד
השבוע ויצא לשליחות של
שנתיים לפאריס. מקסים גילן,
גס הוא איש העולם הזה
לשעבר, המוציא שם ביטאון קטן
הקרוי ישראל אנד פלסטיין,
הזמין אותו לעבוד עימו שם.
יתכן שקירות תל־אביב
ינשמו לרווחה. אבל מה יהא על
קירות פאריס? על האופרה?
בניין האינוולידים? כנסיית מונמארטר?
אל דאגה: אדם קלר הבטיח לי אישית שיצייר רק בתחנות
המטרו, ושם זה מותר ומקובל על הכל.

^ קמדקלבמ או ת

חלום אמריקאי בבית מרס...
ור.של הצלחח ...אנחנו ממשיכים

חדר רינו תוצרת חוץ כולל ארון
דלתות הזזה, מכתבה, סידרה
כלי מיטה +מיטה מרופדת
מתרוממת1 .

מטבח 10 מטר רץ, עץ סנדוויץ +
פורמייקה

קומפלט מיטה דגם 1.6-51616
תוצרת איטליה בגימור פוליטורה
אגוז(אפשרי בצבע לבן) כולל 2
שידות

נל 5962 הרהיטים בגית מרפ
במוצ״ש זו ב״ 12 תשלומים
לפני כחודש פתחנו במבצע מדהים
של 12 תשלומים צמודי דולר על כל
הרהיטים. האמנו(ואנו עדיין
מאמינים) כי הדולר ישאר מוקפא.
ציבור הקונים הגיב בהתלהבות
ומאות לקוחות ניצלו הזדמנויות של
ממש. מערכות סלוניות(עור ובדי
ריפוד) החל מ־ $80 לחודש! חדרי
שינה מושלמים החל מ־ $60 לחודש.
חדרי ילדים ונוער(תוצרת חוץ!)
החל מ־ $69 לחודש ומטבחים
מפוארים ( 10מ׳ רץ) החל
מ־ $150 לחודש!
מבצע מוצלח אין מפסיקים ולכן
לתקופה מוגבלת נוספת אנחנו
ממשיכים. המבצע בתוקף גם אם
אין לך כרטיס אשראי. אתה עוד בביתי מערכת ישיבה
תוצרת גרמניה 3+2+1
בקטיפה ובשלל בדי ריפוד אחרים

תל־אביב -הרצל • 158 חיפה -הרצל • 52 באר שבע -דרך חברון 4
]ייישלים — שלומציון המלכה ( 16 בנין האחים ישראל) פתוודביום ג׳ אחה״צ

הנה כמה מילים בענייני בשר ודגים.
פילה — עניבה
פאלש פילה — עניבה מדומה
דג פילה — דג מגורם (שהוצאו ממנו
איררותיו)
לוקוס — דקר(את זה דווקא ידעתי, במו)

מי שלא יצא לו עד היום לנסוע לקרנבל
בדיו, יכול בעד פחות כסף לקפוץ למלון
הילטון בתל־אביב, שהתחפש לברזיל למשך
שבועיים.
תיזמורת נפלאה. שהגיעה ישר מסלבדור,
בירת באהייה, מנגנת שם מוסיקה, שגורמת
אפילו לתיירות האמריקאיות הזקנות להניע
איברים מסויימים. והחתיכות הכמעט עירומות,
בצבע שוקו, המסתובבות עכשיו במלון בצעדי־ריקוד
לוהט, מצליחות להזיז כמה אברים של
תיירים אמריקאים זקנים ממין זכר דווקא.
מטעמי המיטבח הברזילי מוגשים לכל
דיכפין תמורת תשלום בשקלים ישראלים.
מתוך כל המטעמים המוגשים בחרתי עבורכם
עוגת־קוקוס פשוטה ודי טעימה באופן יחסי
לעוגות.
ל־ 4מנות:
חומרים 25 :גרם קוקוס טחון 25 ,גרם סוכר,
8גרם גבינת פרמזן 75 ,מיליליטר חלב חם 20 ,
גרם חמאה מומסת 4 ,חלמונים.
הוראות הכנה: שמים בסיר את הקוקוס,
הסוכר. הגבינה, החלב והחמאה. מוסיפים
חלמונים ומשרים למשך שעה לצינון. את
הבלילה יוצקים לתבניות קטנות משומנות
ואופים בתנור חם כ־ 30 דקות.
לא ניסיתי את זה בבית. אז אני מסירה
מעצמי אחריות לתוצאות.

תז עק
הקורא יחיאל ספרא הלך בוקר אחד לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב (לא שאלתי אותו
למה. זה לא עניין שלי) .בעודו מחכה למי
שחיכה, התחיל האדון ספרא להסתובב בהיכל־הצדק.
בין עורכת־דין חתיכה לבין פושעת יפת־מראה,
נפלה עינו של ספרא על קיר (בקומה
השניה) ,שעליו חרוט פסוק מספר־הספרים.
הביט ספרא אל הקיר ולא האמין למראה
עיניו. במישפט הקצר הוא מצא שלוש שגיאות.
על הקיר היה כתוב:

שופטים ושוטרים תתן בכל שעריך

מייד פתח ספרא את ספר התנ״ך (ההולך
איתו לכל מקום) ,בספר דברים, ושם ראה
שכתוב• :

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריו

השוטרים
והשופטים בספר התנ״ך מופיעים
בלי ה־וו(וספרא אומר שיש לזה סיבה) ובבית־המישפט
גם שכחו את המילה ״לך״.
ככה זה עם אנשים שיודעים יותר מרי 800 .
עורכי־רין, פושעים, שוטרים ושופטים באים
בשערי בית־המישפט כל בוקר, ואף אחד לא
שם לב שהציטוט הוא בערך, עד שבא הידען
הזה ומתחיל לעשות צרות.
מעניין אם יתקנו.

פרווה (לא בשר ולא חלב) נקרא בעברית
סתמי או לבל״ח (ראשי־התיבות של לא בשר
ולא חלב).
מיני־מרקט — נקרא מרכולית, להבדיל
ממרכול, שהוא סופרמרקט קונבנציונאלי.

תי ז כו ר ת
לפי המסורת עתיקת־היומין, שהחלה בשנה
שעברה, אני מזכירה לכם שהגיע הזמן לשלוח
כרטיסי־ברכה לחג״המולד לכל חבריכם וידי״
דיכם שאינם מבני עמנו.

ענייני חנוכ ה וכד״השמן
יהודה המקבי הזה עולה לי הון־תועפות כל
שנה. הצגות, אירועים, פסטיבלים. דמי־חנוכה,
סופגניות ומה לא. אבל אין ברירה, אנחנו,
כנראה, חינכנו את ילדינו שאם לא מוציאים
כסף זה לא חג. אז בואו ונפתח את הארנקים
ונמלא את עיני ילדינו אורה ושימחה וששון
ויקר.
בילויים הפסטיגל לשירי ילדים מופיע בכל ימי־החנוכה
בהיכל־הספורט של חיפה. שלוש־ארבע
הצגות מדי יום. מחיר הכרטיס לקהל
הרחב — 14 אלף שקל.
בתל־אביב בהיכל התרבות. יהיה הפסטיבל
הישראלי לשירי־ילרים. גם כן בכל אחר מימי
החנוכה, וגם הוא כמה הצגות בכל יום. מחיר
הכרטיסים נע בין 9000ל״ 18 אלף שקל.
הצגת עוץ לי, גוץ לי גנבה מהפסטיבל
והפסטיגל כמה וכמה מכוכבי הזמר הישראלי.
הגשש החיוור, עופרה חזה, ציפי שביט,
אריק לביא, שושיק שני ועוד, יופיעו בחנוכה
פעמיים עד שלוש ביום בהיכל הספורט ביד־

אליהו. מחיר כרטיס מ־ 12 אלף ועד 16 אלף
שקל.
אלה הם שלושת הגדולים. אם אתם צריכים
בירור נוסף, חפשו בעיתונות היומית.

דמי־חכוכה
הכי־קל זה לתת כסף. אבל אם יש לכם
עקרונות של לא לתת כסף לילדים. אז הנה כמה
הצעות:
לכבור החנוכה ומהשוונג עד סוף חודש
דצמבר, יימכרו סיפרי־ילדים ברשת חנויות
סטימצקי בהנחה של 50־ 70 אחוז. זאת מלבד
דוכן מיוחד, שיעמור בכל אחת מהחנויות ועליו
סיפרי־ילרים ביסס 5שקל הספר.
מתנה נהדרת לכל גיל היא הגירסה האני־

לא־יורעת־כמה של פטר והזאב. הפעם החליטו
אנשי סי־בי־אס לתת לילרים את הטוב
ביותר, ועל כן רתמו לעבודה את יצחק פרלמן
כמספר הסיפור, את התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית כמבצעת, ואת זוביו מהטה כמנצח.

מה כותבים על הברכה? משהו על השלג
והחום שלנו ועל איחולים לבביים ותיקווה
להתראות בקרוב.
8000 שקל בשביל כל אלה. בתוספת האדונים
סן־סנס ופרוקופייב, נראה לי חצי־חינם.
ולאלה שילדיהם עוד לא מקשיבים לתקליטים,
מפאת גילם הרך. אפשר לקנות פאזל־עץ
קטן שנמצא בתוך קופסת־עץ קטנה(חשוב,

כדי שלא יילך לאיבוד) וכל זה ביחר 8000
שקל עברי ישן.
ולבסוף, בעניין הסופגניות אין לי מה לחדש
לכם. תמשיכו לקנות אותן איפה שקניתם אותן
בשנה שעברה. חג שמח.

סוליקר לפני ציור שלו בביתו
״הייתי הר־אדם, שקלתי 90 קילו...״
^ ני ממש בעננים,״ אומר
יהודה פוליקר. ההצלחה נחתה
עליו די במפתיע. פיתאום הוא כוכב.
נושא להערצת רבים, סוגר את קופת
היכל התרבות, מגשים חלום של כל
זמר. השנה רק שניים עשו את זה —
יהורם גאון ושלום חנוך. המפיק של
עיניים שלי, משה יוסף, תיכנן פרמיי־רה
בבית־החייל. אבל הביקוש האדיר
לכרטיסים הוביל אותו ישר להיכל
היוקרתי.
באו מכל הגילים ומכל הערות.
אחרי כל שיר — מחיאות־כפיים
סוערות. אחרי עיניים שלי, הלהיט
הגדול. היסטריה. לקראת הסוף קפצו
מן הכיסאות ורקדו במעברים. אחדים
עברו את מחסום שומרי־הראש ורקדו
על הבימה.
.אני גא שהופעתי בהיכל־התר־בות.״
אומר פוליקר .״לפני כן הרגשתי
נורא, היו לי המון חרדות. שבוע לפני
כן נעשיתי צרוד מרוב התרגשות.
שתיתי את כל הגוגל־מוגלים שבעולם
ועשיתי טיפולי־אדים. אבל אחרי השיר
הראשון השתחררתי מהפחד. פיתאום
קיבלתי יותר עוצמה בקול. זה מה שה־היכל
עושה לזמר — נותן לו כוח. בכל
ההופעות עד עכשיו אני סופג את אהבת
הקהל, רואה בעיניים של האנשים
שהם אוהבים אותי ואת השירים, והערב
הולך להיות ערב־שיגעון.
״זה כיף לעשות משהו שאתה אוהב
ומאמין בו. במשך שנים שרתי שירים
יווניים, האמנתי בחומר הזה כל השנים.

ופיתאום זה פורץ החוצה. אנשים
מבוגרים עוצרים אותי ברחוב, אומרים
— זה כל־כך יפה, שתהיה בריא. ילדים
צועקים לי: פוליקר, אמא שלי מתה

עליך! הלוואי וזה יגיע גם לילדים, כי זו
מוסיקה שיכולה לעשות להם טוב.
לגרום להם להקשיב לטכסט. יש כאן
מילים מן החיים ומוסיקה מן הבטן.

״כל השנים דימיינתי הצלחה, לא
ירעתי מה זה. זה אפילו הפחיד אותי.
לא ירעתי לאן אני, נכנס, עם מה
אצטרך להתמודד, אבל רציתי להוציא
החוצה את המוסיקה שלי. עברתי
משבר כאשר בנזין הצליחה. פיתאום
הייתי מפורסם. בודקים אותך ברחוב.
כשאני רוצה לראות סרט, אני צריך
להיכנס ולצאת בחושך. אני נבוך מזה.
מסתכלים איך אני נראה, עם מי אני בא,
אולי אני מגרד בראש או מחטט באף.
באתי מחממה. מבועה סגורה. ופיתאום
מזהים אותי ברחוב.
״במשך יותר משנה עברתי טיפול
פסיכולוגי, שאותו הפסקתי מחוסר
כסף. אני מקווה להתחיל בו שוב. הטיפול
עזר לי. הייתי חייב להבין מה קורה
לי, למה כל החרדות האלה, להבין מהעבר
ומההווה מה הולך לקרות בעתיד״.
בעוד שבועיים הוא יהיה בן .34 כסף
הוא עוד לא רואה מההצלחה הגדולה.
27 אלף העותקים שנמכרו מאריך־הנגן
שלו והאולמות המפוצצים עור לא
סידרו לו את האובר־דראפט בבנק.
הרווחים, בינתיים, הולכים לכיסוי
ההשקעה במופע הגרול. עם התאורה
המורכבת, מערכת־ההגברה המשוכללת.
שיבעת הנגנים והזמרת המלווה,
יהודית תמיר. הפקת ענק, הדורשת
משאית ושלוש מוניות. משה יוסף שם
40 אלף דולר. אולי בעוד חודשיים־
שלושה הוא יכסה את זה. עד אז
פוליקר חי ממיקדמות. כשהוא צריך

פוליקר עם פשוש
מוגלה בעיניים

כסף, הוא מבקש. לפי ההסכם 50 .אחוז
מהרווחים, כאשר יהיו, הולכים למפיק,
25 אחוז לפוליקר ו־ 25 ליעקב גלעד,
מתרגם השירים והמפיק־בפועל של

התקליט יהמיפע•
חתונה לחתולה

פוליקר בדירת־החדר שלו
מיטה בלתי־מסודרת

ולייזר ג ר בדירת״חדר ברחוב

שקט בצפון תל־אביב. מיטה זוגית

במרכז החדר, עליה זרוקים מצעים ׳
בבלגן, ארון בגדים פשוט, אותו קנה
בשוק־הפישפשים, המון תקליטים,
מסודרים על מדפי־ברזל, ערימת
בגדים על כיסא, טלפון על המיטה, כן־
ציור ׳גדול, ציורים מעשה״ידיו על
הקירות. יש לו כמה עציצים, אבל הוא
נאלץ לשים אותם במיטבה, על מדף
הסמוך לתיקרה, מפני ש״פשוש לא
תשאיר אותם שלמים״.
פשוש היא החתולה שלו, אותה מצא
ברחוב לפני שלושה חודשים, כשהיתה
בת שבועיים בערך. הוא אוהב אותה
מאוד. מחבק אותה כאילו היתה תינוק
ומנשק אותה על הפה, על העיניים,
איפה־לא .״תמיד היו לי כלבים, שרדפו
אחרי החתולים בשכונה,״ מספר פולי־קר
את ההיסטוריה החתולית שלו .״לא
יצא לי להכיר חתולים מקרוב. כשהכרתי
את יעקב, היו לו ארבעה חתולים.
לא הבנתי איך אפשר לגור עם ארבעה
חתולים. הוא תמיד אמר לי — אולי
פעם זה יגיע אל־ך. אולי לא. לפני שנ
פוליקר
בנמל יפו
״אבי החליט שאני צריך להיות קצין־ים!
ילדים הוא אוהב מאוד, ורוצה שיהיו
לו בעתיד. בינתיים הוא אוהב את
הילדים של אחיו .״לי יש גיטארה
ובחוקי הוא אומר .״אני לא חושב
שזה נכון לי להקים עכשיו מישפחה.
אני עדיין לא בשל לנישואין. אצל בני־מזל
גדי, הכל קורה מאוחר, חוץ מזה,
איזו אשה תסכים לחיות ככה, בצורה
שבה אני חי עכשיו? וגם לא מצאתי

עדיין את האשה המתאימה. היו לי חברות.
פעמיים עמדתי להתחתן וברחתי,
כי זה עלול היה להיות הסוף של הרצונות
שלי להצליח. הייתי הופך להיות
נגן מתוסכל או פקיד־בנק מתוסכל.
״טוב, אולי לא כל אשה היתה עוצרת
אותי. יצאתי שנתיים וחצי עם אחת,
עוד לפני תקופת בנזין. אמרתי לה
שבשבילי חזרות, הקלטות והופעות הם

פוליקר בהופעה
אני ממש בעננים...״

תיים מצאתי חתול ברחוב והבאתי אותו
הביתה. הוא היה אצלי שלושה חודשים,
לא נוצר קשר בינינו, והעברתי אותו
ליעקב.
״פשוש. אני חושב, מצאה אותי.
עברתי ברחוב סואן באמצע היום, והיא
יצאה מאיזו חצר ועשתה לי מיאו. היא
היתה רזה וחולה, עם מוגלה בעיניים.
לקחתי אותה מייד לרופא, והוא נתן לה
זריקות חיסונים ואנטיביוטיקה. היא
הבריאה מהר. ועכשיו היא משגעת, אני
מת עליה. זו אהבה־אהבה. היא ישנה
איתי בלילה. כשהיא תהיה מיוחמת, לא
ארצה שהיא תמליט מייד, ואחסן אותה

פוליקר ממלא טוטו
אולי זה ישלם את שכר־הדירה
נגד ייחום. היא חתולת־בית, ואני לא
רוצה שהיא תסתובב בין החתולים
ברחוב. כי מי יודע מה יכול לקרות לה.
כשיהיה לי סוף־סוף כסף לדירה יותר
גדולה. אמצא לה חתול. אסגור אותם

בחדר ונעשה חתונה.״
״אל תדאגי. אני אמצא לך חתן״,
הוא אומר לפשוש. תוך כדי ליטוף.
כאשר היא שורטת אותו, הוא צועק
עליה ״את רעה!״ ואומר שהוא כבר
מלא שריטות. הוא קורא לה ״חתולת
גומי״ ,בגלל. הגמישות שלה, ויעקב
גלעד מזהיר אותו ״אל תקמט אותה
יותר מדי!״
הגיישן והשדכנית

עם יעקב גילעד ומשה יוסף
לא מדברים שבועיים

^ הודה פוליקר הוא גבר נאה, חסון,
1.80 מטר גובה, עיניים ירוקות. לפני
שמונה שנים התגלח בפעם האחרונה.
זקן־של־ממש. מגודל וארוך, הוא לא
אוהב, לכן מדי פעם הוא מקצץ, ושומר
על המראה הלא־מגולח. את תנוך אוזנו
השמאלית מקשט עגיל־זהב בעל
יהלום קטן. תקופה ארוכה הוא רצה
בעגיל, כמו חבריו לבנזין׳,אלי חדד
ובנג׳ו קמחי. אבל פחד מהאקדח־המחרר-.לפני
חצי שנה נלווה אל
ידידה, שלקחה את בתה לניקור־אוזניים.
פוליקר ראה שהקטנה לא
סובלת יותר מדי, התמלא אומץ והחליט
— יאללה. עכשיו אני.

נעמי מ;

— ישל 1לב זהב —
(המשך מעמוד )29
רבר ראשון. והיא אמרה שלא תפריע
לי. עד שפעם אחת עמדתי לצאת לחזרה,
והיא אמרה: עוד פעם חזרה? הבנתי
שכאן זה מתחיל, וזה היה הסוף בינינו!״
פוליקר מתקשה להגריר מה הוא
מחפש באשה. הרבה דברים. הוא אומר.
דבר ראשון — אהבה. אם הוא יאהב
אותה, הוא יאהב את כל תכונותיה. עם
הפירסום הגדול. כך נראה. הוא הפך
אליל־נשים. הן משאירות לו פתקים
עם מיספרי־טלפון בכל מקום אפשרי,
ושולחות אליו שליחים, מיכתבים
ופרחים.
פוליקר :״אני לא הטיפוס לדברים
האלה, אני ביישן. אין צ׳אנס שאענה
להן. קשה לי עם זה. לעולם לא אצלצל
לבחורה שאני לא מכיר. אלא רק לאחת
שראיתי והכרתי. שנוצר קשר והיא
מוצאת־חן בעיני״.
מעריצות מתקשרות אליו הביתה,
וכאשר הוא לא בבית, הן משאירות
הודעה במזכירה האלקטרונית. אין לו.
שום מושג איך הן משיגות את המיספר
שלו, ואם לא יעבור דירה תוך זמן קצר,
הוא מתכוון להחליף את מיספר־הטלפון.
באחת
מהופעותיו האחרונות ניגשה
אליו אחת. הורתה באצבע על מישהי
ואמרה :״זו אחותי, היא מתה עליך,
רוצה להכיר אותך ״.פוליקר יצא מן
העניין ב״אני נורא עסוק״.
״שדכנית,״ הוא אומר עליה ,״רוצה
שידוך טוב לאחותה!״

זה כתוב^ בכוכבים
^ פירסום גורר תופעה נוספת.
( 1פוליקר :״אנשים מתחילים פית־אום
לרצות להיות קרובים אליי, נדבקים.
זה מפחיד. אני רוצה להמשיך
להיות אותו יהודה פוליקר כמו לפני
כן, בלי הטרדות.״
החברים הקרובים שלו הם יעקב
גלעד, האסטרולוגית מרים בנימיני,
ציפי כהן, העובדת באולפן־ההקלטה
טריטון, ויהודית לוין, ציירת, אשר
בהשפעתה החל מצייר גם כן .״חברויות
ישנות אין לי,״ אומר פוליקר ,״תמיר
הייתי בתוך עצמי. היו חברים שאיתם
עברתי, אבל הם לא היו חברים באמת,
יותר קשרי־עבודה״.
עם גלער, שלמעשה גילה אותו
והזניק אותו אל ההצלחה, הוא חבר
טוב ,״חוץ מהתקופות שאנחנו ברוגז״,
וזה קורה די הרבה — ויכוחים ומריבות
בענייני־עבורה .״אנחנו יכולים להתווכח
שבוע על איזה צליל באולפן, לא
לדבר שבועיים, ובסוף אני מנצח,״
אומר גלער.
״אתה לא יכול לנצח, כי בסוף אני
הוא זה שמנגן ״,מחזיר לו פוליקר.
הקשר ההדוק עם בנימיני התחיל
לפני חמש שנים .״יעקב עשה הכרה
בינינו ״,מספר פוליקר ,״היא הסתכלה
בכף־היד שלי. ואמרה לי דברים מדהימים
על עצמי, דברים ששמרתי בפנים,
ופיתאום — הכל בפרצוף. קיבלתי
שוק, כמעט התעלפתי. אחר־כך היא
עשתה לי מפה הורוסקופית, דיברה על
תכונות נפשיות, קשרים עם ההורים,

בריאות, כישרון, מוסיקה, והרסה אותי
עור יותר. מאז אנחנו בקשר. אוהבים
אותה, נוסעים אליה פעם בשבוע לירושלים.
עכשיו אנחנו מנסים להעביר
אותה לתל־אביב, רוצים שתהיה קרובה
אלינו, והשיכנוע מתחיל לשאת פרי.
״כשהתחלנו לעבוד על התקליט
היווני, היא אמרה שזו תהיה הצלחה,
שתגיע לשיאה בחודש מרס. כל
הכוכבים יסתדרו לי אז בכתר על
הראש ...מרים אמרה שהמוסיקה הזאת
תיקח אותנו לחו״ל. אני לא כל־כך
חולם על חו״ל — בפעם ראשונה בחיי
יצאתי מהארץ לפני שלושה חודשים,
לטיול בן ארבעה ימים ביוון. אבל אני
מאמין שעם הכישרון שלי והגיטארה
אני יכול להצליח בחו״ל. אני מזל גדי,
ירח סרטן, ואלה מאוד קשורים
למישפחה ולארץ. לא יכול לעזוב. אבל
אם משהו יקרה, אשמח.
״את הפרמיירה רצינו לעשות ב־19
בנובמבר, אבל מרים התעקשה על ה־
.18 וכך עשינו. כאשר פגשתי את משה
יוסף, הרגשתי מצויין איתו, אבל כרי
להיות בטוח, ביקשתי ממרים שתעשה
לו מפה. עוד באותו ערב היא צילצלה
ואמרה, :אתה יכול לחתום איתו אפילו
מבלי לקרוא את החוזה.׳ היא באמת
יהירה נהדרת. אפשר להרים אליה טלפון
גם באמצע הלילה, לשאול שאלות
ולהתייעץ״.
גם משה יוסף, אגב, הוא מאמין נלהב
באסטרולוגיה. את תאריכי הצגות־הבכורה
שלו הוא נוהג לקבוע ״לפי
הרגש״ ,כרבריו, אבל מחזק את הרגש
במפה אסטרולוגית.

יהודה פוליקר(מימין) בגיל ,13 רוקד עם אביו בחגיגה מישפחתית
אב א ו אמ א איבדו את בני־זוגם בשואה
הם לא כל־כך הבינו מד, קורה. כיום אמו
נוהגת להגיע לכל הופעה שלו באיזור
הצפון. הם מישפחה חמה, קשורים זה
לזה. כאשר פוליקר עבר להתגורר
בתל־אביב, היתה להם הרגשה כאילו
הוא ברח מן הכלוב. להורים היה קשה,

^ האוזן עובדת,
לא האקדמיה
ף ן יפר יהודה פוליקר:
הייתי ילד שובב, אחד שבורח
מהכיתה, משחק הרבה כדורגל.

^ כאילו גרה
^ מן הכלוב
^ וליקר נולד בחיפה וגדל בקר•
יית־חיים. שם־המישפחה המקורי
היה פאליקר — בחור, ביוונית. איכשהו
זה התגלגל לפוליקר. הוריו. יעקב
ושרה, ילידי סלוניקי, הכירו זה את זה
באוניה הנרייטה סאלד, כשעלו לארץ.
בעלה של שרה נהרג על־ידי הגרמנים.
והיא נותרה עם שני ילדים קטנים,
שלמה ואסתר. יעקב איבד בשואה את
אשתו, שהיתה בהריון, ואת בנם בן השלוש•
שלושה בנים נולדו לשרה ויעקב:
מרדכי, משה ויהודה, הנקרא על־שם
אח של אבא. שלמה נהרג לפני שנתיים
נתאונת־דרכים, כאשר חצה את הכביש,
ומכונית העיפה אותו. ההורים
קיבלו זאת קשה, אבל הם אנשים חזקים,
אומר פוליקר, עברו הרבה כאב
בחיים, וממשיכים לעמוד על הרגליים.
האב עבד כספר בחיל־הים והאם
בעבודות־ניקיון בקופת־חולים. בשלב
מסויים לא רצו בני־המישפחה
שהיא תמשיך לעבור, והיא יצאה לפנסיה
מוקדמת. פוליקר אומר שאת הכי־שרון
המוסיקלי הוא ירש משניהם, אבל
בעיקר מאמו, היודעת לשיר ביוונית
את כל השירים שהוא שר כיום. הוא
שומר על קאסטות, שאותן הקליט
באירועים מישפחתיים, וקולות הוריו
נשמעים שם בבירור.
בני־המישפחה גאים בו מאוד.
בהתחלה, כאשר בנזין זכתה בהצלחה,

מטויפה
את ועמס!׳
״יש המון קינאה סגיננו,״
אומר יעקג גלעד .״כשאנשים
ראו שיש כאן הצלחה. זה פוצץ
להם את המוח. אמרגנים לא
יכלו להשלים עם העובדה שזה
לא המופע שלהם. ואמנים -
שזה לא החומר שלהם. קשה
למצוא פירגון כשיש הצלחה
במקום קטן כמו ישראל. לכל
אחד יש מה להגיד, ואני יודע
מה כל אחד אומר כל יום ולמי.
מלכלכים, ממציאים בלופים.
״עיתונאי אחד הפיץ שיהודה
ואני לא מדברים בינינו,
ויהודה שמע שמישהו החליט
שנעשה שניים־שלושה מופעים,
ונרד.
״אם להשתמש, בשינוי קל,
בקטע מהשיר הקינאה, מתוך
המופע, אפשר לומר ש.הקינאה
מרעילה את נישמתם, הקינאה
מטריפה את דעתם ״.

בשיעור אהד. מתמט-קה, היתה המורה
נכנסת לכיתה ואומרת :״בוקר טוב,
יהודה — החוצה!״ ביתר השיעורים
הייתי בסדר. כאשר שרו בבית־הספר
הבה נגילה וכאלה, זה לא עניין אותי.
לאחי היה פטיפון עם תקליטים של
קליף ואלביס. וכל הזמן הייתי שומע
אותם. רוב הזמן הייתי בחוץ —
אופניים, חולות. טרזן־על־העצים־
ביערות, עם כל חבורת הפירחחים של
הקיריה.
הייתי יושב במסיבות הסלוניות של
אחי, הסטוץ ענייו אותי ומצא־חן בעיניי•
כגיל 13 רצתי לחפש בנות למסיבות
סלוניות. קראו לי הפושע של הכיתה.
האחרים היו אז בחולצה כחולה,
סרט אדום או לבן בחולצה ומישחקי־א״ש,
ואני בחברה סלונית, עם חבר׳ה
שהתחילו לעשן סיגריות.
אבי החליט שאני צריך להיות קצין-
ים, ושלח אותי לפנימיה ימית בכפר־זמיר,
ליד טירה. בשנה השניה הגיע
לשם ילד עם גיטארה, ואני נהרסתי.
ביקשתי שיקנו גם לי, אבל אבי לא
רצה לשמוע מזה שבנו רוצה להיות
מוסיקאי. כשהיה לאחי בר־מיצווה,
החליטו כמה חברה שלו לעשות
להקה. אבי קישר בין הדברים — קנה
לאחי גיטארה, שהגיעה ישר אליי.
למדתי לבד, משמיעה ותירגולים. אף
פעם לא הלכתי למורה, לא יודע מה זה
תו. לא רוצה ללמוד, זה לא מעניין
אותי. אני יכול לעשות דברים שמוסיקאים,
אשר למדו תווים, לא יכולים
לעשות. אצלי האוזן עובדת. לא האקדמיה.
לקראת המופע לימדתי את עצ,מי
לנגן גם על בוזוקי. אני יכול ללמוד
לנגן על כל כלי. עכשיו אני רוצה לקנות
עוד, ולנגן עליו בסיגנון רוקנ׳רול.
בגיל 15 חזרתי הביתה, והתחלתי
להקים להקות. הגעתי אל כל מי שניגן
בסביבה. לקחנו מועדון ומערכת־הגברה
בשכירות, הדבקנו מודעות
ברחוב והזמנו את החבריה לבוא לרקוד,
בלי כסף. ניגנו שירים של נערי־החוף,
הצלליות ואלביס. בהתחלה קראנו
לעצמנו הנמרים, אחר־כך ברקת
ובסוף בנזין. ניגנו בדיסקוטקים ובה־תונות.
היתה פרנסה, אבל לא מי־יודע-

מה. הוריי עזרו לי. עד גיל 18 שיחקתי
כדורגל — הייתי שוער מעולה — עד
שיום אחד, באימון במיגרש רטוב, טס
אליי כמו טיל כדור רטוב, שהוא כבד
פי שניים מכדור רגיל. ניסיתי לעצור,
ושברתי שתי אצבעות. כמה חודשים
לא יכולתי לגעת בגיטארה, ובזה נגמר
סיפור הכדורגל.
אבי רצה, בעצם. שאהיה ספר. אמר
שאם לא רציתי להיות קצין־ים
וביזבזתי את הכסף שהוא השקיע בי,
מוטב שאלמד מיקצוע. אחרי שהוא
עזב את הצבא היתה לו מספרת־גברים
בבית. ראיתי מה הוא עושה, ולמדתי
לספר. כשאני רוצה לעשות משהו, אני
יכול ׳לצלם׳ מה שעושים, ולעשות
אותו. תקופה קצרה הייתי ספר. עד
היום אני מספר את כל הקרובים אליי
— את הוריי, אחיי, את יעקב ואת
עצמי. אני לא סומך על שום ספר, ובכך
שאני מספר את עצמי, אני מונע מעצמי
עוגמת־נפש בתיספורת בלנגי־מוצלחת.
אהבתי שירים של יעקב גלעד, כמו
כבר לילה, בואי נישאר, שהוא כתב
לגידי גוב. היתה לי הרגשה שאם
מישהו יכתוב מילים ללחנים שלי, זה
יהיה רק הוא. הייתי בטוח שאם הוא
בחיים כמו שהוא כותב, ברגש, הוא
יקלוט אותי ואת הלהקה.

לא היה
ממה לחיות
ך* קאסטה ששלח פוליקר מצאה!
1חן בעיני גלעד. למעשה, היא
היתה כל־כך טובה ומיקצועית, עד
שהוא לא התייחס אליה ברצינות, חשב
שיש כאן איזה בלוף. הוא החליט שזה
שווה בדיקה, נסע לקריית־חיים. והארבעה
ערכו לו הופעה פרטית מיוחדת
באיזה מועדון. כאשר השמיע את הקאסטה
לאנשי חברת־התקליטים סי־בי־אס,
הם אמרו לו :״להחתים מייד!״
אריך־הנגן הראשון נמכר ב־ 45 אלף
עותקים, והשני(״יותר טוב לא לדבר
על זה ״,אומר גלעד) נמכר ב־ 10 אלפים
עותקים.
כמה מהשירים הפכו ללהיטי־ענק,
(המשך בעמוד )36

אתה רוצה לאבד חבול
בקש ממנו את ה־

זה כבר קו אחר.
דגם0 :וויז! 1ע4 !31״1
טויגון/עיצוב קילו

העולם הזה 2519

—— הנדן!

(המשך מעמוד )11
ממשלת־ישראל דחתה את הרעיון
מכל וכל, ולמעשה בלי ויכוח ודיון.
היא דחתה אותו ב־ ,1967 כפי שדחתה
אותו ב־ . 1949 היא דחתה בעיניים
פקוחות הזדמנות היסטורית יחידה
במינה. היא העדיפה את ההתנחלות,
גזל־הקרקעות, הסיפוח הזוחל.

כמה ישובים עלובים, שהם
כיום ריקים־למחצה, היו חשובים
לה מן ההזדמנות ההיסטורית
לעשות שלום.
ויש לזכור: זה לא קרה בימי שלוט
הליכוד. זה קרה כאשר שלטה מיפלגת־העבודה,
בהנהגת לוי אשכול — וגם
בימי הממשלות של גולדה מאיר
ויצחק רבין, שבהן כיהן גם שימעון
פרס.
לא מכבר שוחחתי עם אורי עמית,
ראש עיריית רמת־גן, שהוא נץ. תוך
כדי שיחה על העניין הפלסטיני
הפליט :״אפשר היה לעשות את זה ב־
,1967 אבל עכשיו זה בלתי־אפשרי!״
את המישפט הזה אני שומע עתה
לעיתים קרובות מפי ראשי המימסד.

אפשר לשאול: אם כן, איפה
הייתם ב־ד ,196 כאשר צעקנו
זאת מדי יום?

וצריכים להוסיף: מעולם לא מאוחר
מדי. מה שהיה נכון אז, נכון גם כיום.
ך* משך כמה שנים קיוה שחאדה
כי ממשלת ישראל תתפכח ותעמוד
על טעותה הנוראה.
ממשלת־ישראל אסרה כל פע ליח
פוליטית בגדה. אסור היה להיפגש
ולשוחח על עתיד העם הפלסטיני.
אסור היה, כמובן, להקים מוסדות,
ועדות, אגודות. כמה מחבריו הטובים
(וה״מתונים״) של שחאדה גורשו
על־ידי משה דיין אל מעבר לגבול,
בגלל פעילות כזאת.

את החלל הריק מילא אש׳׳ן ז,
אחרי שיאמר ערפאת, מנהיג
פת״ח, השתלט באירגון ב־
.1968 רוח חדשה נשכה בגדה.

ב־ 1976 נערכו בחירות בעיריות,
ובכולן נבחרו חסידי־אש״ף. דור חדש
של מנהיגים עלה על הבימה, אנשים
מסוגו של כארים ח׳לף, שנבחר כראש
עיריית רמאללה. שחאדה ובני־דורו
ירדו מן הבימה.
הוא לא שינה את רעתו. מדי פעם
בפעם הזדמן לנו לשוחח, והוא דבק
ברעיונותיו. אך הוא הבין כי אש״ף הוא
המייצג עכשיו את העם הפלסטיני
כולו, וכי אירגון זה יצטרך להגשים את
הרעיון.
הוא חדל מן הפעילות הפוליטית,
אף שנענה מדי פעם להזמנה לבוא
ולהרצות לפני חוגים יהודיים. אולם
הוא לא היה ממורמר. הוא ראה, בסיפוק
רב, כיצד מאמץ לעצמו אש׳׳ף את
הרעיונות שהוא הטיף להם במשך זמן
כה רב. בהנהגת ערפאת פסל האירגון
הייצוגי את הרעיון הלאומני־הקיצוני
של האמנה הפלסטינית, וגם את
הרעיון של ״מדינה דמוקרטית חילונית
בכל פלסטין״ ,ואימץ לעצמו את
הרעיון של שחאדה: מדינה לאומית
פלסטינית בגדה וברצועה, תוך דו־קיום
עם ישראל.

מבחינה זו עזיז שחאדה
ניצח.

ך ניגוד לגיבורי־שלום אחרים,
כמו סעיד חמאמי, עיצאם אל־סרטאווי
ופאהד קווסמה, שנרצחו בשל
תמיכתם באותו הרעיון עצמו, לא נרצח
שחאדה בשל כך, אף שהיה תמיד מוכן
לכר•
הוא הקריב את חייו על מיזבח חשוב
אחר — המאבק למען טוהר־המידות
ונגד השחיתות בקרב עמו שלו. נראה
כי בני מישפחתו של שופט מושחת,
שמעלליו נחשפו על־ידי שחאדה,
שחטו אותו כנקמה.
כנאה לאיש כמוהו, היה אמיץ בעניינים
אזרחיים כמו בעניינים לאומיים.

מדוע לא הלכתי להלוויה?
אילו הצטרפתי לעדת הצבועים
והמתחסדים, הייתי עלול לאשר
בנוכחותי את הכלל המקובל
עליהם: ערכי מתון הוא ערכי
מת. ערבי מת הוא ערבי מתון.
העול הז ה 2519

־ רזזזזז י *׳1 *7 1

גה בועד על ואשו של קונגו
בתוכנית ערב חדש ביום ראשון
האחרון הגיב שר־המישטרה חיים
בר״לב להתקפות עליו מצד ח״כ
חרות חיים קוסמן במילים: על ראשו
של סגן שר־האוצר לשעבר בוער
הכובע.
בר־לב פלט רסיס מידע חשוב. קצה
חוט של סקופ. במה, בעצם מדובר?
לא מכבר פנתה חברה בשם בוני
הבירה לבית־המישפט הגבוה לצדק
בעתירה שנועדה למנוע מכירה במיכרז
של מיגרש יקר במרכז ירושלים.
העותרים, רובם משקיעים יהודים
חרדיים מארצות־הברית, שמאחוריהם
עומד אחד יעקב קריבום, טענו
בעתירה המדהימה, שהם פנו בחודש
פברואר ׳84 אל קופמן, שהיה אז סגן
שר־האוצר, וביקשו ממנו למסור להם
ללא מיכרז מיגרש בן שניים וחצי דונם,
באיזור שמואל הנביא, כדי לבנות עליו
דירות לזכאים.
קופמן ואחר־כך השר שלו, יגאל
כהן אורגד, הסכימו למסור את
הקרקע ללא מיכרז. וכהן־אורגד אף
כתב זאת בכתב־יד, במיזכר שהועבר
לעורך־רינם של העותרים.
אחרי שבוני הבירה השיגו את
האישורים ממישרד״השיכון וממרכז-
ההשקעות בארצות־הברית, כפי שנדרשו,
התברר שמינהל מקרקעי־ישראל
אינו נותן קרקע השייכת לו, בערים
הגדולות, ללא מיכרז. .
קופמן וכהן־אורגד הסבירו שהם
הבטיחו מה שהבטיחו על״פי נוהלים
קבועים בחוק, המאפשרים מתן הקלות
למשקיעי־חוץ.
בינתיים הוגש לבג״ץ מיסמך נוסף,

קשייו
שר שפירא
שיחת־הטלפון בין דובר־ההסתדרות
שמואל סולר ומנהל חברת־הפירסום
ההסתדרותית עמיקם שפירא היתה
קשה מאוד. שפירא התריס כלפי סולר,
איך יתכן שתקציב־הפירסום של תנועת
תנופה לצמיחה של ההסתדרות
אינו מצוי בידיו.
שפירא, לשעבר יועצו של שיכל־

שסיפר על שיטה להשגת קרקעות
ללא מיכרז. השיטה יוחסה לברוך
(״ברוכק׳ה׳׳) אכרמסון, עסקן־חרות,
ששירת בשעתו כמינהלן במישלחת־הרכש
בניו־יורק.
במיסמך נאמר כי אברמסון מסדר
מיגרשים לקבלנים ללא־מיכרז, בדרך
הבאה: הוא נוסע לארצות־הברית, מביא
מיכתבים ואישורים מיהודים שהם

בלי מיכרז
מסכימים להשקיע בישראל. אישורים
אלה מושגים מיהודים קרובי־מישפחה,
או תמורת תשלום. באמצעות האישורים
מקבלים פטור ממיכרז. אבל ההשקעה
לבניית המיגרש אינה באה מיהודי

בסופו של דבר עיסקת בוני הבירה
לא יצאה אל הפועל. בג״ץ דחה באחרונה
את עתירתה, בטענה שהמשקיעים
האחרים נעלמו ונותרו רק בוני־הבירה,
שחלקם בהשקעה הוא רק
שישית (בתחילה דובר על השקעה
כוללת של 36 מיליון דולר) .פרט
מעניין: בג״ץ קבע שפניית העותרים
למישרדים אליהם היפנה אותם קופמן
לא היתה במקום ולא היה בה כל צורך.
על כל פנים, מישהו בארצות־הברית
לא רווה נחת מהעניין כולו, והעביר
חומר מרשיע, כדבריו, למישטרה.
מידברי בר־לב בטלוויזיה ניתן היה
להבין שגם עניין זה עשוי להיות
מטופל בקרוב.

סוו־ 1תהחשבוטבת
מי בודק את דפי־החשכח ששולחים המקים בכל כמה ימים? גם מנהלי-
חשבונות בחברות גדולות מתעצלים לברוק את אמינות המיספרים, שלא לדבר על
לקוחות פרטיים.
אבל מי שעושה בדיקה שיטתית, עשוי לגלות הפתעות בלתי־נעימות.
הד׳ר אברהם מידן, בעל חברת תומה למחשבים השבשבת, פיתח תומה
עיסקית לניהול חשבונות והתאמות־בנקיס, יותר מ־ 900 לקוחות שלו כבד נהגים
מגילויי-התומה.
התברר שחשבים בחברות גדולות, שעשו התאמה בין דפי־המחשב מהבנקים
ודפי ניהול־החשבונות שלהב! גילו טעויות לרעתם במיליוני שקלים — בצורת
עמלות כפולות וחיובים לא־נכונים.
לדיברי מידן, המצער בכל העניין הוא שאחרי שהחשב העיר את תשומת־ליבו
של מנהל-הבנק, פסקו משום־מה הטעויות. הטעויות אינן נחלת מ ק אחד. הן
חמות אצל המקים השונים.

שחת לעשירים
כמה עולה אחות צמודה יומם ולילה
לחודש שלם? מי שזקוק לשרות כזה.
שלא נדע, יצטרך לשלם כ־ 4000 דולר
בחודש. החשבון מורכב ממחיר התחלתי
לשעה, ביום חול, של 6000 שקל
פלוס מע״מ.
מי נזקק לשירותים אלה? מתברר
שלא רק חולים פרטיים ועשירים, אלא
גם בתי־חולים. שתי חברות מעסיקות
אחים ואחיות פרטיים. האחת, סיעוד,
היקרה מעט יותר, והשניה, ורד, צעירה
ודינמית, שבראשה עומד מאיר גלד.
אצלה מחלקה עצמאית ליחסי־ציבור,
פירסומאי שפירא
בשיתוף רשת קו־אופ של חגרת־בעיות
הסתגלות
העובדים. בראש היחידה עומד אברי
הה ארליך מהליברלים, עשה הסבה רכיב, לשעבר דובר חברת־החשמל,
פוליטית ושב י למיקצוע שבו הוא ומקורב אף הוא לליברלים.
בינתיים מתברר שהשם המקורי
מתמחה. עד עתה הוא קיבל שכר
ממיפעלי־תרבות של הוועד־הפועל, והסמל לגוף, האמור לגייס את הכסף
עד להקמה הפורמלית של קשרים, להסתדרות, לטיפול בעובדים מובטשתורכב
משותפות של חברות הפיר־ לים, היה ניצן לצמיחה. אחרי שמישהו
סום פלד, בינג ליניאל מיפעלי־תר־ נזכר שניצן זהו גם שמה של אגודה
לטיפול בילדים קשיי למידה והסבות
ושפירא אישית.
סולר הסביר לשפירא, שאת העבד. תגלות, והבין את הקונוטציה השלילית
דה לפרוייקט עושה בהתנדבות חברת לשם כזה ולמיבצע מזכ׳ל ההסתדרות
בינג ליניאל, הקשורה בטבורה להס עצמו, ישראל קיסר, מצא את השם
תדרות מכיוון אחר: באחרונה הוקמה החדש.
מחריפים ידיים

ארצות־הברית, אלא ממכירת הדירות
שבוע של מימושים צפוי בבורסה.
בבניין שנבנה במיגרש, שהושג ללא
אך אלה הם מימושים דה־לוקס, ללא
מיכרז.
ירידת שערים. המדובר בהחלפת ידיים
אברמסון, לשעבר חבר הנהלת
של חבילות מניות בעסקות מחוץ
קבוצת הכדורגל ביתיר ירושלים,
לבורסה.
ממקורבי יורם ארידור וכהן־אורגד,
מלבד ההשקעה הבטוחה הקבועה
היה בן־בית במישרד־האוצר בתקופה } בירוק השחור, נסתמים סידקי־השקעה
ששני חבריו שימשו שם בתפקידים
אחרים. לכן, הצעת השבוע, למי שלא
הבכירים. העולם הזה פנה בזמנו
פוחד להכניס את הראש לבורסה: להת־לאברמסון
וביקש את תגובתו. לדבריו : ,בצר במניות טובות ולהמתין שהזמן
הוא היה שכיר בבוני הבירה, שבעליה
יעשה את שלו. השבוע הוא שבוע של
הבטיחו שהם יספקו כסף מחו״ל.
ציפיות, ואחרי חג־החנוכה עשויים
מדבריו עלה שהוא פרש מהחברה אחרי
להתבהר כמה דברים.
שכספו לא שולם לו. על השיטה
עצה לחג: יש להישמר ממניות משיוחסה
לו הוא הגיב באמירה :״הלוואי
חשבים — תוכנה ומו״פ (מחקר ופישזה
היה נכון. אילו אחוז מכך היה נכון,
תוח) — וכמובן יש לשים לב לשמוהייתי
מיליארדר.״
עות שיש להן רגליים, על קשיים אצל
נניח. על כל פנים, כך התנהלו
חברות שונות, בעיקר בענף־הבנייה.
הדברים במישרד־האוצר, ולא רק ב־לישכתו
של סגן שר־החקלאות 6י־

כאל דקל.

עסקן אברמסון

במה לה שקיע?

מלבד שרות בבית. גלר מספק שרותי
אחים ואחיות גם לשלושה בתי־חולים
— אסף הרופא ברחובות, וולפסון
בחולון, והמרכז הרפואי על־שם שיבא
בתל־השומר.
ורד דחקה את סיעוד משני בתי־החולים
הראשונים. בשיבא הן מתחל־

מתנות רחג

מוספים מיוחדים של מגאזינים
ועיתונים יומיים, המגיעים ארצה
מחו״ל, מלאים בהצעות למתנות לחג
| — חג־המולד וחגיגות סוף־השנה
האזרחית. גם בארץ החלו הכנות
למתנות לחגים, כשהכוונה היא לפסח,
חג־האביב.
התוכנית הכלכלית גרמה לכך,
שבמיפעלים רבים הוחלט לאחד את
מתנות ראש־השנה החולף עם הפסח
הבא עלינו לטובה. לכן, כבר מחודש
ינואר יחל בולמוס של פניות לוועדי־עובדים
ולמיפעלים, לקראת הקניות
י הבאות, הנאמרות בסך כולל של כ־75
עד 80 מיליון דולר. קהל הרוכשים
הפוטנציאלי הוא נציגי 11,500 ועדי־עוברים
ואירגוני־קניות גדולים.
מי שמקדים רפואה למכה הוא
יעקב אלוש, מנכ״ל חברת בימות
העיר, המטפלת בירידיה לוועדי-
עובדים, פעמיים בשנה. כבר בחודש
הבא הם מארגנים יריד כזה, ואלוש כבר
מריח מה יהיה סוג המתנות והמחיר
שישולם עבורם לקראת החג הבא.
המתנה הממוצעת לעובדים בסקטור
הציבורי תהיה השנה 50 דולר.
ביצרני 70 דולר ובעיסקי עד .200
הלהיט השנה יהיה, כרגיל, מוצרי-

חשמל, והעדיפויות הן למחממים שונים
ולטוסטרים משוכללים.
המציאות הכלכלית תביא ליריד
הקרוב של אלוש גם חברות אחרות.
המוכרות לעובדים במיבצע, ללא שום
קשר לפסח. היקף מיבצעים אלה, שבהם
ניתנות הנחות עד 40 אחוז, הוא
כ־ 30 מיליון דולר. הלהיט השנה הוא
בדיקות במכוני־לב או הצטרפות לנד
כוני־בריאות וגם מכוניות קטנות. תחת
הסיסמה :״מכונית שניה למישפחה.״

צ ח -ל א
ע ס מי ש

בניגוד לפירסום קודם במדור זה |
(העולם הזה ,)20.11.85 איש־העסקים י
חיים צח אינו מייצג את הקבלן
שלום־אהרון גניש מעבר לים או
בכל מקום אחר. בדיקה העלתה, שאין
שום קשר בין צח לקבלן.
צח עוסק עתה בעיסקי כימיכלים
בדרום־ולס, כשהמיפעל שהקים ניזון
מנהל גלד
ממענקים של הממשלה ושל בריטיש
בבית־חולים ובבית
סטיל המחפשים מקומות־תעסוקה
1לכורים שנפלטו מהמיכרות.
קות באופן שווה בהגשת השרותים.
צח בן ה־ 36 וחצי, הפועל בעסקיו
המחיר לבתי־החולים נמוך יותר ממחיר בחו״ל, בעיקר באנגליה, בא לביקורי־השרות
בבתים. בתי־החולים נזקקים מולדת אצל מישפחתו, הנמצאת כאן.
לשרותים אלה בגלל מחסור כרוני תחום העיסוק הנוכחי אינו זר לו —
באחיות ותקנים.
! בעבר הוא עסק בכימיקלים גם בארץ.

— ב/״זניו; ציטדי;

חנ 7מבר!

אותה גלזן מדווחת מניו־יורק: וזשלייקס חוזרים
לאופנה. הסוודרים הם מודפסים ו החליפה היא
עדיין פריט־לבוש נחוין 1ו רצוי, לפחות לחתונה.

ץ ה יהיה החורף של הגבר. מיבחר
1שכזה. בעיקר של סוודרים יפים.
גדולים, אופנתיים וססגוניים, עוד לא
היה.
ואם הגברים באו בעבר בטענות
למעצבי־האופנה שהם לא שמים
עליהם ומעדיפים לעצב לנשים בלבד,
מסתבר שלגבר מתחיל כבר ללכת,

־בכל זאת. אולי גם מכיוון שבשנים
האחרונות חשוב לו יותר מתמיד כיצד
הוא נראה במראה וכיצד הנשים מסתכלות
עליו.
מרושל זה כבר לא באופנה, זרוק זה
לא יפה, ולכן יש ללמוד ולדעת מה
באופנה, אלה צבעים ואלה גזרות.

הסוודרים שאמא וסבתא סרגו, כבר
לא בדיוק באופנה, גם אם הצמר משובח.
התפנית באופנת־הגברים היא של
180 מעלות, לא עוד רק סוודר חלק
בגזרת וי או צווארון עגול בגוון אחיד
של לבן, כחול או חום.
חורף 86׳ מביא את בשורת הסוודרים
המודפסים והמגוונים, גם

לצעירים ורזים, ולא רק לזקגים ולשנינים. חידוש
אופנתי, המסעיר את חתיכי אירופה וארצות־הברית,
כנראה מפני שהוא גם אופנתי, גם יפה וגם נוח (המכנסיים אינם נופלים).

שלייקס

בצבעים וגם בסיגנון.
מראה הקלף המהלד
ך* סוודרים תואמים את האופנה
( 1הכללית: סריגת פייזלי, הדפסים
גיאומטרים פלתי־מוגדרים, וסוודרים
סרוגים בפרחים ועלים גדולים בגווני
אדום, כחול. ירוק. חום, בז׳ .צהוב, ירוק,
אפור ושחור או סוודרים בעלי צווארון-
סירה. בעלי כתפיים שמוטות ועליהם

הרפס לב אדום: מראה הקלף לב
המהלך.
מצויים גם סוודרים צמתיים עשויים
צמות קלועות בגוונים נועזים של
אדום, צהוב או ירוק. או סוודר־מעיל,
קרדיגן, גדול, מכופתר בחזית ויכול
לשמש כעין ז׳אקט לימים קרים,
כשמתחתיו אפשר ללבוש סוודר נוסף.
וגם זה מאוד אופנתי: ללבוש את
הסוודר כמו שהוא, על גוף עירום, ללא
גופיה.

| ל 1ף | 1ו 1זה לא שם הדוגמן, כי אם שם המעצב, שעיצב את הסוודר
14 1 4 4 71 הצמתי הזה בשלל ציבעי החורף -אדום, כחול, ירוק,
שחור, לבן. הסוודר נראה כסרוג בעבודת־יד, אבל הוא עשוי במכונה.

לסוודרים, בשלל צבעים, מתוספים
מיכנסיים גבריים, ארורים, כחולים.
צהובים, חומים, בעיקר בגיורת פנסם.

פריט נחוץ ורצוי. הולכים בה למישרד,
לובשים אותה בערב חגיגי וגם מתחתנים
בחליפה.
לכל גבר המכבה את עצמו יש
לפחות שתיים־שלוש חליפות בארון
לעת הצורן. בחורף 86׳ אין שינוי
מהותי בחליפה הגברית, ולכן גם
החליפה מהשנה שעברה או מהשנה
שלפניה תוכל לשמש בנאמנות.
שלייקס לגברים

ך* תגלית שחזרה לאופנה הם ה(
1שלייקס לגברים. שלייקס בסיגנון
הסבא, המחזיקים את המיכנסיים שלא
יפלו, והתוססים את מקום החגורה.
את השלייקס, העשויים כותנה
מעורבת בגומי, ניתן להשיג בשלל
צבעים, התואמים את גווני האופנה.
גם מקומו של הז׳אקט הספורטיבי.
בסיגנון הבלוזון, לא נכחה. הוא שומר
בקנאות רבה על אופנתיותו. הז׳אקטים
האלה עשויים מכרים בוהקים, ג׳ינס.
כותנה.,ניילון, או עור־נאפה או זמש רן־
ועשירים בכפתורים ובאבזמים. ה־

ז׳אקטיס טובים, יפים ונוחים במיוחד
מעל לסוורר, ומגינים מן הקור.

מראה גיאומטרי ״,״

הליפה להג
ולהמוגה

ך ם החליפה עוד לא איבדה את
תיקוותה לגברים. חליפה היא

הברים הם בדי צמר או צמר מעורב,
בררן כלל בגוונים כהים של כחול,
שחור, אפור, חום וקאמל, בברים
חלקים או מודפסים. בפסים עדינים,
העוברים לאורכם, או במישבצות גרו,לות.
צווארון הז׳אקט לא קטן ולא
גדול.
הכיפתור ישר או כפול, המיכנסיים
בגיזרה ישרה, עם או בלי קפל, העניבות
ציבעוניות, לא כל־כך שמרניות,
בהדפסי פייזלי או מנוקרות
בגווני בורדו. כחול וצהוב.

שרוול עטלף

שרוול אחד שונה בדוגמתו ממישנהו ועשוי פסים.

בסוודר גדול ואיריגינלי. עיצב: עימנואל אונגארו.

1לךזד 1בגוון שנהב. סוודר מכופתר בכפתורי־
| 1\ 1 עור ועשוי בדוגמת סריגה אלכסונית.
זה זיאקט לשעות־הפנאי, המתאים גם לחופשת־סקי.

71ך ח 1ך 1עלים גדולים סרוגים בגווני אדום,
^ 11 11 1כחול ולבן. מראה צעיר, רענן ואופנתי
ביותר. משמאל: לבבות אדומים על רקע בגוון שמנת.

חגיגית

אופנתית, איטלקית ומושכת תשומת״לב, היא החליפה
הגברית העשויה בד״צמר בגווני אפור ובפסי בורדו דקי קים.
הזיאקט באורך הירכיים, והמיכנסיים ישרים ופנס מעטר קצותיהן.

האמריקאית המורכבת ממהגרים, הופך
הגיבור, קצין־מישטרה קשוח, גיבור
מלחמת וייט־נאם שזכה שם ליותר
עיטורים מכל שוטר אחר, לאיש הדור
הראשון של מישפחת מהגרים פולנית,
אשר שינה את שמו כרי להשתלב
בציבור האמריקאי.
אומר צ׳ימינו :״מה שעיניין אותי זו
העובדה שבעיר ניו־יורק יש קהילות
אתניות סגורות, כל אחת בפני עצמה.
מצד אחד הסינים ברובע שלהם, מן
הצד השני של הנהר הפולנים, שגם הם
סגורים בתוך עצמם. ההבדל בין שתי
הקהילות הוא כמו בין יום ולילה, ומה
שמשותף ביניהן — זו הגאווה להיות
אמריקאים״.
מצלמות סיניות. עניין מלחמת־וייט־נאם
גם הוא הטריד את צ׳ימינו.
מבחינתו, הסרט הזה אינו אלא תיאור
מעשיו של גיבור צייד הצבאים
שמונה שנים מאוחר יותר. אחת הסיבות
שבחרתי לעבוד עם אוליבר סטון.
על התסריט היא העובדה שהוא נלחם
בווייט־נאם וזכה שם לעיטורי־גבורה.

ה 7וו דז!
ה שי ני
ך* שה למצוא כאמריקה בימאי
1/מושמץ יותר ממייקל צ׳ימינו.
אחרי שגילגל את חברת יונייטד אר־טי
סטס לפשיטת״רגל בבזבזנותו האגדית
בסרט שערי הרקיע, הצביעו
עליו הכל, בחוגי התעשיה, כאיש
המסמל את כל מה שפסול ומסוכן בדור
החדש של קולנועני אמריקה: שיגעון־
גדלות שאין לו כיסוי, שחצנות של מי
שהשתכר מהצלחה בודדת (צייד־הצבאים)
,אדם שכל חברת־סרטים
המכבדת את עצמה צריכה להיזהר
מפניו, פן יעולל לה מה שעולל לאחד
הגופים הקולנועיים המבוססים ביותר
שהיו בהוליווד.
מובן שכל המהומה הזאת היתה
מוגזמת במקצת. אם יונייטד ארטיס־

סירטו החרש, מעוררות סערה ציבורית
באמריקה, עורכת לו העיתונות הצרפתית
קבלת־פנים חגיגית ביותר.
צ׳ימינו מלא חדווה על קבלת פנים
שכזו, מתראיין במרץ רב, ומסביר את
מניעיו לעשיית הסרט ולצורתו הנוכחית.
גאווה
אמריקאית. שנת הד־ראקון,
סיפרו התיעודי של רוברט
דיילי מספר על בלש עקשן, המחליט
להדביר את הפשע ברובע הסיני בכוחות
עצמו, גם אם לא תוגש לו שום
עזרה מבחוץ. בסרט הוא נעזר כעיתונאית
ממוצא סיני, העובדת בתחנת-
טלוויזיה מקומית, ובדרך זו יש לה
השפעה ניכרת על מהלך העניינים.
כדי להדגיש את עניין האוכלוסיה

הדך 1ך* 11ך | שם קץ למועדון־מפואר שבבעלות המאפיה הסינית
1| /ב 111 1בניו־יורק ומתחיל שרשרת רציחות ומרחץ־דמים.
ב ת צלו ם: בל ש שולף אקדח, תו ך ש הו א מגן בגופו על עי תונ אי ת סיני ת.

טס חלתה, לא היה זה רק בגלל
המערבון המאראתוני (ארבע שעות)
של צ׳ימינו, שעלה כנראה 40 מיליון
דולר, אלא היה זה בגלל ניהול כושל,
בגלל עימותים בין ההנהלה שרצתה
לעשות סרטים, לגופים הפינאנסיים
שרכשו את מניותיה ועסקו רק ברווחים.
קבלת־פנים
צרפתית. בין כה
וכה, היה צ׳ימינו מובטל מעבודה,
מובטל מאונס, חמש שנים. עד אשר בא
דינו דה״לורנטיס, מפיק שאינו מניח
אף פעם לעובדים תחתיו להשתולל
כרצונם, אלא אם כן הוא עצמו רוצה
בכך, והפקיד בידיו ספר בשם שנת
הדראקון — מעין סנדק, שעלילתו
מתרחשת, לשם שינוי, ברובע הסיני
של ניו־יורק, ולא אצל האיטלקים.
כאשר יצא הסרט באמריקה, התגייסה
חזית רחבה מאוד נגד צ׳ימינו.
מצד אחד התנפלה עליו הביקורת, שטענה
כי הוא שוב הניח לנטיותיו המג־לומניות
להשתלט עליו. אבל התגובה
החריפה ביותר היתה מן הקהילה
הסינית. הם האשימו את צ׳ימינו
בגיזענות, בהצגה כוזבת את הקהילה
שלהם, בנסיון להכפיש את שמם.
כפי שקרה גם בשערי הרקיע, התגובה
האירופית היתה הפוכה.
היום, שעה שההשמצות עליו, בשל

צייד הצבאים

ג ון וייט ורוברט דה״נירו כגיבורים אמרי קאיים
בווייט״נאם, בסרט שפירסם את
צ׳ימינו. סירטו החדש הוא המשך עלילות גיבורו שמונה שנים אחר־כך.

| 1י ^ ךךק | 1העימות הסופי בין הבלש
| 1| / 1 111 העקשן סטנלי וייס (מיקי

רורק) לבין מנהיג המאפיה הסינית, העומד מאחורי

ק ך 1ך 1| 11^ 171 | 1חזך אחד המיבצעים
11111111/111 !#1 1 1 1 1המרשימים והי-
קרים ביותר של הסרט שנת הדראקון הוא הרובע

ואכן, לעובדת היותו של מפקח״
המישטרה אדם שנלחם בווייט־נאם יש
בסרט חשיבות רבה .״הוא היה חייל
מצטיין, הוא רוצה לעשות היטב את
מלאכתו, עד הסוף. הוא אינו מוצא שום
סיבה סבירה לתבוסה, ולכן אינו מוכן
לקבל אותה. בעיניו, אנשים נפלו
בקרב, לידו, כדי להגן על צורת־חיים

שרשרת הרציחות, שנועדה לעשותו הסנדק הבלעדי.
המיפגש הגורלי מעמת שתי קהילות מהגרים, הבלש
ממוצא פולני והדרקון(ג ון לון) ,שהוא ממוצא סיגי.

הסיני, ששוחזר כולו באולפן. הרובע הוא שילוב
מדהים ומשעשע של כמה רובעי סיגייס בהונג-קונג,
בואנקובר ובטורונטו. השער מסן־פראנסיסקו.

מסויימת, והנה הוא מוצא את עצמו,
כשהוא נלחם שוב, הפעם בחזית אחרת,
מול פוליטיקאים המנסים למכור בדיוק
את אותם האידיאלים שלשמם
נשלח בזמנו לדרום־מיזרח־אסיה. זה
משגע אותו, הוא יוצא למסע־צלב
פרטי משלו, להוכיח שבעצם היה טעם
ויש הצדקה למילחמותיו״.
אחד המיבצעים המרשימים ביותר
של הסרט כולו היה שיחזור הרובע
הסיני של ניו־יורק, בתוך אולפן, שאותו
בנה דה־לורנטיס בצפון קארולינה.
״מה שרציתי לעשות הוא לשחזר
את דמותו האמיתית של הרובע באולפן.
וכאן צריך לומר שאין הבדל מהותי
בין הארכיטקטורה בחלק זה של העיר,
לזו שבשכונות שכנות במנהאטן. ההבדל
העיקרי הוא בריבוי השלטים,
בצבעוניות שלהם. עם זאת, הוספנו
כמה תכונות אופייניות לרובעים
סיניים שלקחנו מהונג־קונג, מוואג־קובר
(שם צולמו כמה מן הסצינות),
מסן־פראנסיסקו או טורונטו.
״הנאמנות למקור היתה גדולה כל״
כך, שכאשר הבאנו לכמה מן הסצינות
ניצבים.מבין דיירי הרובע הסיני בניו־יורק,
הם ניצבו נדהמים מול דלת־הכניסה
של ביתם, הנמצאת בתוך אולפן.
היו ביניהם ששלפו מצלמות
והתחילו לצלם את הנס הזה!״

קולנוע

איך לעזור
להעולד
סרטי ראמבו מדבר סינית
קוסמטיקה קלה עבור
מלוכסגי־העיגיים
איך אפשר לשכוח סרט כמו ראמבו?
מפיקי הסרט לא ישכחו אותו, מפני שהיה
מיכרה־זהב, שהם בעצמם תהו על נפלאותיו.
מירשם ההצלחה של מ אב ק דמים חלק א׳ חזר
על עצמו בריבית דריבית, כאשר גיבור וייט־נאם,
ג׳ון ראמבו, שניסה לשקם את עצמו למרות
השריף הפאשיסט(בחלק א׳) בא בחלק ב׳ ,שנקרא
פשוט ראמבו, ועשה מה שהצבא האמריקאי כולו
לא הצליח לעשות. הוא גילה פלוגה שלמה
של נשכחי־מילחמה בוייט־נאם, שהצבא האמריקאי
העדיף להשאירם מאחור, משיקולים פוליטיים
מזוהמים.
צופי הסרט בוודאי לא יוכלו לשכוח את
ראמבו בגלל אותו מישפט־מפתח נפלא שזרק
סילווסטר סטאלונה, כשהביט בעיני העגל
הגדולות והנכאות שלו ישר בפני המצלמה:
״הלוואי שהמולדת שלנו תדע לאהוב אותנו קצת,
כמו שאנחנו אוהבים אותה הרבה.״
אבל כשיש פנינה כזו, חבל לצמצם את
השפעתה לשוק האמריקאי בלבד. הרי המיזרח
הרחוק הוא שוק מכובד מאוד, וראמבו בוודאי
יכול להכפיל שם את הכנסותיו, בעיקר כשיש בו
את כל המרכיבים האלימים הנחוצים בכמות
מספקת לטעמו של המיזרח הרחוק.
יש רק הפרעה קטנה אחת — מלוכסני
העיניים לא יאהבו כל־כן־ את תיאור הוייט־נאמים
כחיות צמאות־דם. מה עושים? קוסמטיקה קלה.
בתירגום אין וייט־נאם. לא היתה ולא נבראה. כל
העסק הועבר למילחמת־העולם השניה.
ומישהו אמר שלסטיבן ספילברג יש דמיון
עשיר?
תדריך חובה לדאות
תל־אביב — שושנת קאהיר הסגולה,
כבודו של פריצי, אמאדיאוס, העד.
ירושלים — שושנת קאהיר הסגולה,
כבודו של פריצי.
חיפה — שושנת קאהיר הסגולה, כבודו
של פריצי.

תל־אביב
שושנת קאהיר הסגולה
(שחף, ארצות־הברית) — רומן בין מלצרית
לבין גיבור דמיוני של סרט־קולנוע, היורד מן
המסך כדי לפגוש אותה. וודי אלן במיטבו
ככימאי, עם מיאה פארו במיטבה, בתפקיד
הראשי.
כבודו של פריצי (לימור,

ארצות־הברית) — מותחן ציני ומלגלג של ג׳ון
יוסטון, על מחסל של המאפיה המתאהב ברוצחת
שכירה, ושניים אלה הם עוד הטובים שבסיפור.

חזרה לעתיד (אורלי, תל־אביב,
התכסיס מוכר
ארצוון־הברית!
ומשומש: מכונת-הזמן מסיעה גי בורי
סיפור מדע בדיוני אל העבר.
אלא שתחת השגחתו של המפיק סטיבן ספילברג ובן־חסותו,
הבימאי בוב (בעיקבות האוצר הרומנטי) צמקיס. והתסריטאי
ג ון גייל, מקבל הרעיון הישן כמה משמעויות חדשות ומעוד-
כנות, שבעקבותיהן, כנראה, היה הסרט הזה להצלחה המיס-
חרית הגדולה ביותר של הקולנוע האמריקאי בשנה האחרונה.
ראשית, החזרה היא בת 30 שנה בלבד בתוך הזמן. כך
שהגיבור, בן־עשרה אופייני של אמצע שנות ה״80י, מוצא עצמו
בלב־ליבו של עידן מרד־הנעוריס, כשהרוקינרול רק מתחיל
לצוץ, ומה שחשוב יותר -הוא זוכה לראות את הוריו מולידיו,
כפי שהם וכפי שהתנהגו כשהיו בני גילו.
שנית, הוא מרגיש שעל כתפיו רובצת האחריות שפני ה היסטוריה
לא ישתנו בשל חדירתו הבלתי־צפוייה של גורם זר
(הוא עצמו) לתוך מהלך אירועים שוטף כך למשל, כאשר אמו.
בת טיפש״עשרה אופיינית בשנת ,1955 מתאהבת בו, הוא
צריך להסיט את תשומת־ליבה. בכל העדינות, ממנו אל מי
שמיועד להיות אביו, כי אם הזיווג בין שניים אלה לא יצליח,
הוא עצמו לא יוולד אף פעם. זו הפשטה של שליחות קטלנית
בגירסה הרבה יותר אנושית.
שלישית, בהומור רב הוא רומז לדור ההורים שלו כיצד
צריכה להישמע מוסיקת-רוק אמיתית, ובנקודה זו הוא דווקא

כריסטופר לויד ומייקל ג יי פוקס -צמיגי הזמן
כן דוחף את ההיסטוריה קצת קדימה. מה היה צ ק ברי עושה
ללא עזרתו!
בסך הכל, זו קומדיה חביבה מאוד, המציבה בדרך עקלקלה
את הילדים וההורים אלה מול אלה. כדי שיבינו אלה את אלה
קצת יותר טוב. אין זה קולנוע גאוני ואין כאן רעיונות
מהפכניים. ההברקה היא בדיד שבה מצא הצוות ספילברג*
צמקיס־גייל את הדרך לבטא את הדברים כך שגם כאשר הם
שדופים, הם נשמעים כאן מרנינים ומבדרים.

באנו
חו שך לגוען
אגדה (גורדו( ,תל־אביב. אנגליה)
רידלי סקוט הוא בימאי שנמלטמזמן הווה כמו מן הדבר. או אל
העבר (הדואליסטיס) .או אל העתיד
(הנוסע השמיני בלייד ראנר) או אל האגדה, כמו בסרט
הזה. אין הרבה אגדות שדילג עליהם תין כדי הכנת הסרט
החדש שלו, החל מן היפה וחיה שהוא עצמו מצביע עליה כעל
הבסיס לעלילה, דרך הסערה של שקספיר; היפהפיה הנמה
ירח שחור של לואי מאל ושאר אגדות חד-הקרן, ועוד ועוד.
בסך־הכל. זה צריך להיות סיפור סימלי נשגב. שבו מתואר
המאבק בין האור לחושך מאבק־איתנים נוסח אהרימן נגד
הורמוז, מן המיתולוגיה הפרסית. נסיך־המחשכים הפוחד רק
מן האור ומן היצורים המסמלים אותו -צמד חד״קרן(סוסים
שממצחם צומחת קרן בודדת אחת, וכל-כולם לבנים וצחורים)
שולח את קלגסיו לחסל את החיות הללו. אולם כדי לגלותאותם יש רק דרך אחת: לעקוב אחרי סמל״התמימות, שהיא
נסיכה צעירה המסתובבת ביער, ממלכתה, חופשית ומאושרת.
כל זאת, כמובן, עד שהיא מובילה, שלא בכוונה. את שליחי-
הרשע אל משאת״נפשם.
מכאן והלאה, מהלך העלילה ברור בוודאי לכל מי שקרא
פעם אגדה בחייו, ונראה שגם רידלי סקוט סבר כך. על כן,
תחת לעסוק באמת בסיפור, הוא טרח ובנה עולמות קסומים.
כאשר כל תשומת״הלב שלו מוקדשת לתפאורה, לצילום,
לאיפור, ליצירת מציאות מלאכותית, שהיא מלאכת״מחשבת,
אשר עוצבה כולה, מתחילתה ועד סופה, בתוך אולפן (קשה

טוס קרוס -למען נסיכה חופשית ומאושרת
להאמין בכך כאשר רואים את התוצאה) .מבחינה חזותית
הסרט הוא בהחלט חגיגה, והצוות הטכני כולו ראוי לפרסים.
לעומת זאת, העלילה היא שקופה, הדמויות חד״מימדיות
לחלוטין, ואם מיה סארה וטום קרוס בשני התפקידים
הראשיים, מנסים בלי הצלחה גדולה למכור קסם־נעורים
במקום כישרון, הרי נוכחותו של טים(הצגת הקולנוע של רוקי)
קרי כנסיך־המחשכים מורגשת בעיקר בתרומתו הקולית ה מרשימה
-כי פיסית, הדמות מאופרת כל־כך וזוויות־הצילום
מעוותות כל-כך, עד שקשה מאוד לדבר על הופעה או מישחק.

ג׳ק ניקולסון, קאתלין טרנר ואנג׳ליקה יוסטון
משתעשעים מאוד בן זפקידים הראשיים.
אפוקליפסה עכשיו (בית

ליסין, ארצות־הברית) — המבט האישי של
קופולה על מילחמת וייט־נאם, מתחיל כמותחן
קלאסי, נמשך כסרט־מילחמה ראוותני ומסתיים
בסוריאליזם מבולבל למדי. מיבצע קולנועי
חד־פעמי.
קאל (רב־חן. אנגליה) — סיפור־אהבה
קטן וצנוע, בצל אווירת המוות, השינאה
והטרור של צפון אירלנד, שבה הפרט נדרס על־ידי
מאבקים שאינם נוגעים לו באמת. עם ג׳ון
לינץ׳ והלן מירן.

ירושלים
* * דון ג׳יובאני ( סמדר, צרפת) —
האופרה של מוצארט כתרגיל בבימוי קולנועי
וירטואוזי של הבימאי המנוח ג׳וזף לוזי. תפאורה
וצילום לעילא, אך זמרי האופרה אינם משתלבים
תמיד.

חיפה

סילבסטר סטאלוגה ב.,מאבלן דמים״(ראמבו הראשון)
למחוק את וייט־נא
העולם הז ה 2519

* * גוני ם (אורלי, ארצות־הברית) —
חסמבה נוסח ארצות־הברית, יוצאים לגלות אוצר
סמוי של שודד־ים, שבעזרתו יצילו את עיירתם
מידי בנקאים מרושעים. סרט מישפחתי נוסח
דיסני.

ג׳ק ניקולסון ב״כבודו של פריצי׳
המחסל מתאהב

— עדי״ד -סייכרו

יש ר 1לב זהב

7ווו 4ן ^ נ | 9 /העו^ס גו ה

מאונן
ז. הפלא הפרטי של אנדרסן ()3
.3כל שנה הכל מתחיל ונגמר
בים ()5,4
.9שמענו שנתן את הכל לאשה
האחרת, געל נפש! ()4
.10 כלי־נגיגה קל בבקשה! ()4
.13 אל תאמינו לו שהשליך את

פתרון תשבצופן

הדרגה ()3
. 14 מצליח בכל מעשיו, תודות
למידאס? ()3,3
. 15 החולה המדומה אינו מאמין
בהבטחה חגיגית ()8
.17 עם ויטמן, על העשב, באופן
פרטי ()4
. 18 לרכב ואתר־כך לשכב ()4
.20 הבקרת חודרת בעט כבד
באופן נורמלי ()4,4
.22 בתנועה אחת נשאר בלי נעל

.24 בית בכלי שיט ()3
.25 ליטפה איבר כאן, אבל לא
איבר שם ()4
.26 השיקצה של הצייר ()4
.28 הכהן מאחי, גבורי התהילה

.29 יודע הכל על יין ()3

מאוזן:
.2נכשל בשלל, המנוול ()3
.4גבורו של שקספיר התבלבל
באי ()4
.5פה משתפך מתאווה, זה

מתקבל מצחיק אפילו בצרפת

.6כל אלה שתהו מתי הספיק
להוליד חמשה בנים, שישאלו
במודיעין ()6
.7שמעה ״אכול דבש דייך!״
אבל התנגדה בעוז ()4
.8תמשוך את הזמן! ()5
.9פנה ליפו במקום לירושלים?

.11 הזהב יורד ()2
. 12 להדוף הדיפה בזמנה, כך
שמענו, יודע כל שחקן במגרש
כדורגל ()5,4
. 16 בצבא, נשות הקבע מבקשות
להיות יחד ()5,3
. 19 תנו את הגבעה! אמרו
הכובשים בהתרגשות ()6
.21 בשעת ההפסקה הכניסו את
הבר״מינן מאחור ()5
.22 מה שניתן במתנה, נלקח
בחזרה בשעת הבערה ()4
.23 חפיפה לא מושלמת ()2
.24 להבדיל בין בררכה לקללה,
זה משחק־ילדים ()3
.27 זאת שב־ 4מאונך י, אתנה? ()3

__אביז״יל ינאי

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם
* ^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי
8ש 68$ 0אוס

יע 1ראבו־ט

ס ז15* * 611

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במלזום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רעוף

227117/8־ 03

(המשך מעמוד . )30

ששוררו הרבה ברריו, והפכו את בנזין
לחביבת־הנוער: יום שישי את יודעת.
חופשי זה לגמרי לבד, תני לי סיבה,
מישמרת לילה, פנים אל מול פני
ובית משותף. את השיר אין מקום
להפתעות נתן פוליקר לאושיק לוי,
ואת לבד בקרנבל — לנורית גלרון.
״יש שירים שלא מתאים לי לשיר
אותם ״,הוא אומר .״כאשר אני כותב
אותם, אני מרגיש שהם מתאימים לזמר
אחר. לזמר. שאת שירתו אני אוהב, אני
נותן את השיר במתנה״.
בנזין היתה הצלחה מיקצועית, אבל
כסף אף אחד לא ראה שם. גלעד:
״רוקנ׳רול מוגבל לסוג מסויים של
קהל, שבדרך־כלל אין לו כסף, וההפקה
הבימית היתה סיפור יקר מאוד. לכולנו
היו צרות בבנק, התראות, מיכתבי־איום,
כל יום באסה אחרת, סיוט. זה
הורג לחיות ככה. אנחנו סוחבים איתנו
חובות של ארבע שנים. לוויתי כספים
מחברים, ולמס־הכנסה, ביטוח־לאומי
ומס־ערך־מוסף אני חייב סכומי־עתק.
אני כמעט בן ,35 ועדיין חי כמו תפרן.
הלוואי וההפקה הזאת תעמיד אותנו
על הרגליים. אחרי שנים כל־כך קשות.
מגיע לנו קצת נחת״.
פוליקר :״זאת היתה הפעם הראשונה
שלא היה לי כסף. זה היה איום
ונורא. כולנו חיינו בריכאון עמוק, בייאוש.
מכרתי מכונית וגיטארה כדי לשלם
שכר־דירה, לקחתי הלוואות מאחיי.
היה תקליט־פלטינה, היה תקליט־זהב,
אבל לא היה ממה לחיות. אם פעם אהיה
עשיר, אדע להעריך את זה, אחרי הזמנים
הקשים שעברנו. עם כל הפירסום.
בינתיים אני בקושי מחזיק את עצמי.
אנשים רואים אותי נוסע באוטובוס
לחיפה ואומרים — מה זה פוליקר, אין
לך אוטו? היו לי מכוניות בעבר, אבל
מכרתי אותן.
״עכשיו אני מקווה להתחיל לעמוד
על רגליי. לפני המכונית, אקנה הברים
אחרים. קודם כל — אעבור לדירה
אחרת, אחר־כך אקנה מערכת סטריאו
— זו שיש לי היא מושאלת. ואני צריך
גם טייפ לעבודה, כדי שאוכל להלחין
מוסיקה כמו שצריך. ואני רוצה לקנות
גם סינטיסייזר. אני ממלא טוטו הי בקביעות.
עובר ליה רוכן, חושב — אולי
זה יממן לי את שכר־הדירה של החודש
הבא?
״בגדים — לא קניתי כבר שנתיים.
לקראת המופע קיבלתי כמה חולצות
מראש אינדיאני מכיוון שעשיתי
להם פוסטר. ההפקה תיקצבה לי
מיכנסיים שחורים, ואני לובש אותם
לא רק להופעות. יש לי כמה ג׳ינסים.
אבל עכשיו קצת השמנתי והם לא
עולים עליי. אני לא אוהב לעשות
דיאטה. כאשר אני מרגיש שהגזמתי
באוכל, אני שומר שבוע. בגיל 16
הייתי הר־אדם, שקלתי 90 קילו.
עשיתי דיאטה חריפה, וירדתי ל־.70
״כשאני בא הביתה, יש חגיגת־אוכל.
אצל אמי יש תמיד סירים על
האש, תמיד יש האוכל הכי טעים
בעולם. סיגנון יווני — חצילים
ממולאים. מוסאקה. כרוב ממולא. עלי-
גפן, שעועית, כל מיני סלאטים. אני
יוצא משם מלא. כאן אני מבשל לעצמי
— מרקים, עוף בתנור״.
ציור ללא מיכהול
^ וליקר התחיל אומנם לעשן
בגיל צעיר. סתם ככה. עם החבר׳ה,
אבל כיום הוא מעשן מעט. מכסימום
חמש סיגריות ביום. בעצם, לא ביום,
אלא רק בשעות הערב, כשהוא עצבני
ונרגש לפני הופעה, וכולם סביבו —
נגנים וטכנאים — מעשנים. אלכוהול
לא מושך אותו — הוא משתכר מבירה
אחת. לפעמים. בחגים, הוא שותה כוסית
יין. ולפעמים, בבית, ליה השולחן,
קצת ערק עם מים.
״אני מבין שזה ממסטל אנשים, עושה
להם טוב,״ הוא אומר ,״אולי בשלב
מאוחר יותר זה יגיע גם אליי ״.חשיש
הוא ניסה. לפני כמה שנים, בתקופת
בנזין, במשך תקופה קצרה, חודש

בערך .״בהתחלה זה מצא־חן בעיניי.״
הוא אומר .״אבל אחר־כך זה לא עשה
לי טוב, זה התחיל לעשות לי בלגאן
בראש ובגוף. הפסקתי, וכבר המון זמן
שלא נגעתי בזה״.
בבית הוא לובש מיכנסי־טריקו
שחורים, חולצת טריקו ארוכת־שרוו־לים
ונעלי־התעמלות בלי גרביים. לצורך
הצילומים הוא שם על עצמו ז׳אקט
שחור, ויוצר קומבינציה מוזרה למדי.
״עכשיו אני לבוש,״ הוא אומר. נראה
שהבלגאן בחדר לא מפריע לו. הוא
מציין את קיומו כעובדה קיימת, לא
מנסה להתנצל ולא מזיז דברים כדי
שהחדר ייראה קצת יותר מסודר.
פוליקר מצייר — ציבעי־שמן על
דיקטים גדולים. גם את האמנות הזאת
לא למר מעולם. הוא אינו משתמש
במיכחולים. את הצבעים הוא מערבב
עם האצבעות, ישר על הדיקט, וככה
הוא ממשיך. באצבעות. ער התוצאה
הסופית. הוא משתמש בדיקטים שהוא
מוצא ברחוב. כיוון שאין לו כסף לקנות
ברים. את הריקט שעליו הוא עובד
כרגע הוא מצא ברחוב, בדרכו לאיזה
מקום. הוא החביא אותו, חזר למקום
באמצע הלילה וסחב אותו הביתה על
הכתפיים. כמה תמונות כבר חילק
לחברים .״ליעקב נתתי שתיים,״ הוא
אומר ,״אחת מתנה והשניה באופן
זמני ״.״שכח ממנה ״,אומר לו גלעד,
״כבר מיסגרתי אותה״.
גימגוס בגלל השואה
ך ¥ל הבימה, כאשר הוא אומר מילה
^ או שתיים בין שיר לשיר, או מציג
את הנגני-ם, פוליקר מדבר בצורה
שוטפת, בלי בעיות. בשיחה איתו אי־אפשר
להתעלם מן העובדה שפה ושם
הוא נתקע באיזו מילה. יש לו מיגבלה,
והוא לא מתבייש לדבר עליה.
״אני יכול לדבר שעות, ולא לגמגם,״
הוא אומר ,״ופיתאום זה קורה לי.
זה מילדות. מהבית, ירושה מההורים,
שהורישו לי את הפחרים והחררות שלהם
מהשואה. כשאני רגוע, לא מתוח
— הכל בסדר. כשאני נכנס ללחץ,
כמו, למשל. בפגישה עם אנשים חדשים.
אני עלול לגמגם ״.כאשר הוא
שר, הוא אף פעם לא מגמגם, אומר
גלעד. השירים באים אצלו מהבטן, לא
מהפה.
״הוא נכנס פעם לבנק ואמר את
מיספר החשבון שלו לפקידה החדשה,״
מספר גלעד .״היא צחקה לו בפרצוף.
עשיתי לה סקאנדל. שאלת־ אותה מה
כל־כך מצחיק אותה ״.באותה הזדמנות
נזכר גלעד לספר לפוליקר שהוא מצא
מורה ליוונית שהיא גם מורה לליקויי־דיבור.
בדיוק מה שפוליקר צריך. הם
מחליטים ליצור איתה קשר בהקדם.
שניהם רוצים ללמוד יוונית, כולל
קריאה וכתיבה. גלעד שואף לתרגם
את השירים לעברית ישד משפת־המקור.
בשעת
צהר־ים מגיע פוליקר למשרד
המפיק שלו. בהשוואה למראהו הביתי
המשלומפר, בבגדי הטריקו שלו,
הוא נראה עכשיו מסודר־ טיפ־טופ,
סופר־אלגנטי. הוא סוחב איתו טייפ
ישן. אומר שהמכשיר כבר שחוק מרוב
שימוש. אי־אפשר לעבוד בו כמו שצריך.
הוא מודיע למשה יוסף שהוא
משאיר לו את הישן, המספיק, לדעתו,
לשימוש מישרדי — ׳שמיעת הקלטות
— ובמקומו הוא לוקח הביתה את
המכשיר החדיש יותר.
יש בו. ביהודה פוליקר, תערובת
מקסימה של חוזק עם עדינות, כנות,
פתיחות, קצת נאיביות(גלעד :״אמרתי
לך כבר שלא צריך לספר הכל לכל
אחד!״ ו״הוא שר בלי פילטרים ומדבר
בלי פילטרים.״)
אחד השירים היפים במופע נקרא
אלקו :״אלקו זה עני בן עניים / ,אין לי
כסף, בגדיי תמיד בלויים /אלקו זה
אחד שלא נחשב / ,אין לו כסף ולא
שעון זהב / .אלקו זה אחד שלא נחשב,
אין לו כסף. אך יש לו לב זהב״.
המשורר לא חשב על פוליקר כאשר
כתב את השיר. אבל השיר היה יכול
להיכתב על יהודה פוליקר.
העולם הז ה 2519

111111
מאפשרת לבעליה להתנהג כמו הקשת
האופייני, המטיח את האמת הפרצוף.
ההיפף. הוא אינו מסוגל לפגוע בזולת ולבטא
את מחשבותיו בחפשיות. היא גם אינו
מצטיין באופטימיות כשאר הקשתים, הוא
רואה את מחצית הכוס הריקה.
לעיתים קורה שהלילית משפיעה בצורה
הפוכה, ואז פוגשים את הטיפוס שכן מצטיין
בגילוי״לב. אז הוא כל-כך גלוי, עד שנראה
שהוא פשוט לא שולט בפיו וכשיכלו, ופוגע
בזולת משום שלעולם אינו חושב לפני שהוא
מדבר.
הלילית בקשת עוצרת ומגבילה, והאדם
אינו חש חופשי. תמיד יש דבר שעוצר, מעכב
ומפריע, ולא מאפשר לדברים לזרום בצורה
טיבעית. לחלק מבעלי הלילית בקשת

מזר הח 1ד ש:

קשת
השפעתה המיסתווית
שר לירית

הי אדוחנת
אותם ר מישחק׳
הימורי! - 1והם
תמיד ! !פסידים

בזמנו דובר במדור זה על אותו ירח אפל
הנקרא לילית. לילית מסמלת את הנקודה
החלשה באישיות. מנקודה זו, לאחר שיהיה
מודע לה, יוכל האדם לשוב ולבנות את עצמו
ולהפון את החיסרון ליתרון. הלילית
נמצאת בכל מזל כ״ 10 ימים. המזל והבית
שבו היא נמצאת מספרים על הצד האפל
והחסוי באישיות. לעיתים מדובר בדברים
שנסתרים אף ממי שרוצה להכיר את עצמו,
אן אינו מסוגל.
השמש נמצאת בימים אלה במזל קשת,
ואנחנו נוכל להביט על החסרונות של הקשת
דרך הלילית, כשהיא נמצאת במזל זה.
התכונות המאפיינות את הקשתים הן:
אופטימיות, גמישות, פתיחות וחברותיות.
צורך בחופש ועצמאות, שינאה למיסגרת,
אהבת תנועה, ספורט, נסיעות ומשיכה
לפילוסופיה. מזל קשת שיין לקבוצת
המזלות הכפולים, או כפי שהם נקראים:
המזלות המשתנים (דגים, תאומים, בתולה,
קשת).
השפעתה של הלילית במזל כפול זה
הופכת את האדם להססן, חסר״יכולת
החלטה ובלתי־יעיל. כל זה משום שהוא חי

בשני עולמות בעת ובעונה אחת. הוא עצמו
אינו בטוח היכן הוא נמצא. כן שפעמים
רבות הוא מופיע כאדם שאינו מסוגל
להחליט דבר, ונשאר קפוא ומתוסכל, עד
שהמצב מחליט עבורו והוא נסחף אחר
האירועים.
לעיתים יש תופעה הפוכה: בדחף של רגע
הוא מחליט ופועל במהירות מדהימה
ומפתיע את הסובבים אותו. רוב הזמן הוא

מרוחק מהקרקע, שט לו בעננים ואינו
במציאות, ואז מגיעים אותם רגעים שבהם
הוא מפתיע את מכריו בניתוח מעולה של
המצב כמות שהוא.
הרושם הכללי שהוא מותיר זה של אדם
מרחף שבכל פעם שהוא חוזר לעמוד בשתי
רגליו על האדמה, הוא גורם למישהו
בסביבה לתדהמה.
הלילית כשהיא בקשת, לרוב אינה

אנרגיה בעלת עוצמה אדירה וכמעט בלתי-
מוגבלת. במקום להרגיש מוגבלים ו־מעוכבים,
הם נותנים לעצמם להיות יותר
מדי חופשיים, ואז הם פוגעים בעצמם
ובאחרים בהתנהגות חסרת טאקט ומביכה.
כל רעיון חדש מלהיב אותם. כשהם קופצים
מעניין לעניין ומתחום לתחום, בלי להעמיק
או להתמיד בדבר אחד. החיפוש הבלתי-
פוסק הזה גורם להם לשאוף לדעת כל דבר,
אן אינו מאפשר להם להעמיק במשהו
בצורה יסודית.
בעלי הלילית בקשת נוטים להימשך
למישחקי״הימורים, כשהם כמעט תמיד
מפסידים. במשך כל המישחק הם בטוחים
שהנה הם כבר מנצחים, אבל בסיומו של כל
מישחק הם מפסידים, זה לעולם לא משכנע
אותם להפסיק, הם מנסים את מזלם בכל
פעם מחדש.

נסיעות שנידחו או התבטלו, בכל זאת ייצאו
לפועל. ידיעה על כך תגיע בסביבות ה־ 11 או
ה־ 12 בחודש. מדובר
על נסיעות לחו׳ל, אך
בתוך הארץ -עליכם
להיות זהירים מאוד
במשך כל השבוע. נר3*
. 51 אית נטיה חזקה להס תבך
בתאונות דרכים
ותאונות עבודה. מצב-
רוח אופטימי אינו
מאפשר לכם להיות
זהירים ועידנים במידה
מספקת. בתחום הרומנטי צפויות הפתעות,
אנשים שעימם לא התראיתם מזמן, יחזרו.

ה־ 11 וה־ 2ג בחודש יהיו די קשים, מצב־הרוח
וההרגשה הכללית לא יהיו טובים, חשוב
שתמסרו לעצמכם דיו־וחשבון
על מה שקורה
בתחום הקריירה. בקרוב
תבצעו שינוי
חשוב, אך חשוב לארגן
הכל מראש ולא לסמוך
על המזל. השטח הרומנטי
קצת מבלבל,
חוויות חדשות ומשונות
עוברות עליכם. וקשה
לכם למצוא את ידיכם
ורגליכם בתוך הבילבול. התחום הכספי די
מדאיג, דאגו לשלם את כל החשבונות בזמן.

אתם מרגישים חסרי מנוחה ועצבנים.
אנשים בסביבתכם מתנהגים בצורה ש־מקוממת
ומעצבנת את כם.
אתם הופכים
להיות מדי ביקורתיים,
כדאי שתבדקו את עצמכם
ותעצרו לפני ש־תגרמו
ליחסים חשובים
להתקלקל. ה־ 13 וה־14
אינם מתאימים ל נסיעות,
עדיף להישאר
בבית ולנוח, אתם עלו לים
לא להרגיש טוב.
בשורה משמחת מחו״ל תגיע ב־ 5ג או ב־16
בחודש. המצב הכספי עומד להשתפר.

אם תצליחו לעבור את ה־ 11 וה־ 12 בחודש
בשלום כנראה שגם בשאר השבוע תצליחו
להתגבר על העומס הרב.
האחריות וכל התפקידים
שלקחתם על
עצמכם לבצע. בגלל
הנטל שרובץ עליכם
אינכם מספיקים לנוח
ולהירגע. זה עלול לפגוע
בבריאות. כדאי לגשת
לרופא להיבדק ולטפל
בעצמכם במידת הצורך.
ענייני הבית תופסים
חלק ניכר מזמנכם, בקרוב מאוד זה יסתיים
ותחושו הקלה. הפתעות בשטח הרומנטי.

במקום שבו אתם עובדים עומדים להתבצע
שינויים, מידת הגמישות והיכולת להסתגל
תקבע את מקומכם
ומעמדכם. ה 15-וה 16-
בחודש יהיו מעניינים
ומיוחדים, בגלל פגישה
עם אדם שיוכל להשפיע
על עתידכם ולעזור. ה תחום
הרומנטי תופס
מקום * חשוב בימים
אלה. ה 11-וה-נג ב חודש,
וכן ה־ 5ג וה״פג,
יפגישו אתכם עם מכ רים
חדשים ויוצאי״דופן. קשרים שאינם
נותנים דבר ומכבידים כדאי לכם לנתק.

מצב הבריאות אינו טוב. יתכן שתצטרכו
לשכב כעת כמה ימים במיטה. רצוי לגשת
ולהיבדק אצל רופא, ולחשוב
על שינוי בתזונה
ובהרגלי החיים. ב־11
וב־ 12 עלולה להיות הפתעה
לא־נעימה בקשר
למקום המגורים. משהו
יתקלקל ותצטרכו להשקיע
כסף רב כדי להח22
באוגוסט -
זיר את המצב לקדמותו.
22בספטמבר
בימים השישי והשבת
כדאי להשאר בבית.
אורחים שיגיעו -יוציאו אתכם ממצב״הרוח
הקודר. הפנויים ייהנו מהרפתקה רומנטית.

במקום־העבודה נראה שאתם שולטים ב מצב
ומצליחים לבצע עבודה משובחת.
התוצאה של המאמצים
שהשקעתם בזמן האח רון
נראית כעת ומאפ שרת
יותר גמישות ומרחב
לתימרון. בתחום
הכספי מצבכם הולך
ומשתפר, היכולת להח ליט
במהירות ולפעול
מייד תקבע רבות ל-
עתידכם הכלכלי. ב תחום
הרומנטי. משהו
עומד להתרחש. פרשיה חדשה מפתיעה
ויוצאת־דופן -עומדת להתחיל בקרוב.

ה־ 11 וה־ 12 בחודש מושך אתכם לחלונות-
הראווה. ואולי אף מפתה לקנות דברים
יקרי־ערך. אך רצוי לדחות
כל קניה גדולה
בכמה ימים. נראה ש־מצבכם
הכספי פחות
טוב מכפי שאתם חושבים,
ומה שנראה בטוח
ומובן מאליו -ייראה
שונה בעוד זמן קצר.
בשישי ושבת לא מימליי וצ*.-ו ח0 ..
לצאת לנסיעות. אם זה
אינו הכרחי. קיימת
סכנה ואתם עלולים לפעול מתוך כעס
וחוסר־שליסה ואפילו ולסכן את עצמכם.

אתם חשים בחוסר מנוחה ומגיבים ב עצבנות
שאינה אופיינית לכם. ה״ 11 וה 12-
יהיו די קשים, התיק-
שורת עם הסביבה לא
תהיה טובה, וכל דבר
שתבצעו בשותפות עלול
להסתיים בסיב־סוך.
הימים הראשון
והשני טובים יותר,
כדאי לצאת לנסיעה,
אם כי בשבוע זה
קיימות סכנות בדרכים
וכדאי שתהיו זהירים.
בכל זאת נראה שאתם זקוקים לחופשה
קצרה ומנוחה וטיול ירענן ויבריא אתכם.

בתקופה האחרונה מצב־הרוח שלכם כבד
ואתם נוטים לשקוע בדיכאון. צריך לזכור
שהחודש שלפני יום ההולדת
תמיד קשה ומעייף.
אל תסיקו מס קנות
לגבי העתיד, כל
מה שקורה כעת ישתנה
והמצב שוב יהיה יותר
קל לאחר שתחגגו את
יום ההולדת. ה־ 11 וה־
12 יהיו די קשים ומה
ו 2בדצמבר
שגרוע יותר, אתם עלו9ו
בינו א ר
לים לומר יותר ממה
שרצוי. וזה עלול לסבך אתכם במקום
העבודה. מצב הבריאות אינו טוב במיוחד.

שבוע מטורף מצפה לכם, האנשים שעימם
תיפגשו השבוע יהיו מאוד משמעותיים
בעתיד. תופתעו מהצעות
עבודה מושכות
ומיוחדות במינן. ה תקופה
שבה הייתם ומבודדים מנותקים
חלפה וידידים מקיפים
אתכם ומעוניינים לע זור
לכם לבצע שינויים
בחיים. ה־ 3ג וה 14-
בחודש לא יהיו נוחים
אך ה 15-וה־ 6ג יהיו
כל־כך נפלאים, שיפצו אתכם על הכל. ב שטח
של חיי הרגש מתחילה פרשה מוזרה.

הקריירה מעסיקה אתכם יומם ולילה,
אינכם שקטים. מצד אחד נדמה שנפתחות
בפניכם אפשרויות חדשות.
אך התנאים אינם
מאפשרים לכם לנהוג
כרצונכם וזה גורם
לתיסכול והרגשה של
החמצה. ה־ 11 וה־12
יהיו חשובים מאוד. אל
תתפתו לספר לאדם
הלא נכון על התוכניות.
ביחוד אם אלה קשורות

לנסיעה לחו־ל. התחום
הרומנטי אינו מעודד. יחסים שהיו חזקים
מתרופפים. ובקרוב עומד להיות עימות.

זני

הסיפור הזה הוא על אבא של בזק, כלומר
על אהרון רובינשטיין בן ה־ ,80 שסוף־סוף הבין
איזה יחסים צריכים להיות בן גבר מבוגר ועשיר
ובין אשה צעירה.
לפני שנים רבות הוא היה נשוי באושר
ובעושר לאשתו, האמא של השר אמנון
רובינשטיין. כשמתה אשתו הפך אהרון
רובינשטיין לאלמן מבוקש מאוד בקרב גברות
מסויימות בתל־אביב. מי שתפסה אותו בסוף
היתה רבקה, גברת צעירה ממנו ב־ 20 שנה,
שחשבה לשחק את סינדרלה לידו. הם נישאו,
אבל מהר מאוד משהו התפקשש ביניהם והם
התגרשו. ברור לכולם שהגברת יצאה מהנישואין
האלה כשהיא עשירה יותר מכפי שהיתה
כאשר נכנסה אליהם, ואהרון רובינשטיין יצא
מהם, כנראה, יותר משכיל מכפי שהיה כשנכנס.
מאז הוא לבד, כלומר בלי נשים קבועות.
לפני שלושה שבועות הוא אושפז בבית־החולים
איכילוב, במחלקה לטיפול נמרץ,
והמישפחה מאוד דאגה לו, וכנראה מישהו
אפילו אמר לו, כמו שאומרים תמיד לגברים
חולים ,״אתה צריך אשה״ .אז בשבוע שעבר,

בתור אמא יהודיה די מעצבן אותי הצחוק
שעושים מה״יידישע מאמע״ כבר שנים. מה לא
עשו מהן כבר — ספרים, סרטים, מחזות,
פיליטונים, מאמרים. הכל. כאילו כל יידישע
מאמע זה אותו הדבר. כאילו כולן רצות כל
החיים אחרי הילדים ומתחננות לפניהם שיאכלו
את הקציצה, וכולן דואגות לילדים שלהם עד
גיל ,100 ולא סומכות עליהם שיסתדרו לבד,
וכל הזמן מנדנדות להם ומקריבות את עצמן
למען הילדים,
דעו לכם שהיידישע מאמע הקלאסית חלפה
מן העולם (לפחות בארץ־ישראל) ,ועכשיו יש

אהרון ורבקה רובינשטיין
יותר עשירה, יותר חכם
כשהוא יצא מבית־החולים, הוא לקח לעצמו
אשה.
הגברת היא אחות במיקצועה, ובגלל זד, הוא
לקח אותה שתהיה צמודה אליו. הוא הסביר
לכל ידידיו ומכריו שהוא צריך אשה שתעבוד

אצלו על משכורת. רק ככה הוא יורע בתחילת
החודש כמה היא תעלה לו, והוא עבר איתה
למלח, מה שבטוח — בטוח.
צריך להיות בן 80 כדי להבין עובדות־חיים
מסויימות.

תוכניות
מה אתם יודעים בעצם על עמום אחרוני,
אתם יודעים שאילנה שושן התגרשה
מבעלה, מריק עפרון, אחרי נישואין קצרצרים?
יודעים.
אתם יודעים שחמישה ימים אחרי הגירושין
היא נסעה ללונדון לעבוד קצת? יודעים.
ומה היא עשתה בין הגירושין לבין הנסיעה
ללונדון? לא יודעים? אז אני אגיד לכם. היא
נסעה עם הטייס אורי ליברנט, זה שהיה חבר
שלה לפני מריק עפרון, לכמה ימים לאילת.
נו, מה אתם אומרים?
אני.הגבתי בדיוק כמוכם, ולכן מייד עשיתי

הירושלמי יפה־התואר, העשיר, המצליח, שברח
לחדל, כמו כולם, בהשאירו כאן חובות של
מיליונים? אתם יודעים מה שהיה כתוב

להתחפף מהארץ, הם היו רצים לאמץ תינוק
רביעי קטן?
עכשיו אתם מבינים שלא היו לאהרוני שום
תוכניות לברוח? זה פשוט יצא כך.

קלרה אחרוני

עמום אחרוני
זה פשוט יצא כך

ליזיקה שגיא
כל הדרכים מובילות לכלא
כבר הגל־החדש של היידישע מאמע, שהוא
לגמרי לא דומה לגל הישן.
נציגה מאוד בולטת של הגל החדש הזה היא
הקוסמטיקאית ואשת־החברה ליזיקה שגיא,
שבנה רונן נידון למאסר״עולם לפני ארבעה
חודשים. במשך כל זמן המישפט ישבה ליזיקה
באולם ועקבה אחרי המישפט. כשנודע גזר•
הדין ניגבה ליזיקה דימעה, ומדי שבוע היא
היתה נוסעת לבקר את בנה בבית־הסוהר.
אבל אחרי זמן קצר מאוד החליטה ליזיקה
לעזוב את הארץ. היא ניסתה למכור את המכון
שלה, וכשלא הצליחה היא פיטרה את העובדים
וסגרה אותו. לידידה סיפרה שהיא נוסעת
לפאריס כדי להצטרף שם לבעלה עמי ולמה
הצעיר טדי.
החברים הנדהמים שאלו אותה מה יהיה עם
רונן, מי יבקר אותו בבית־הסוהר, וליזיקה
הבטיחה להגיע ארצה כל חודש כדי לבקר את
בנה. ואחרי ההבטחה הזאת היא נסעה.
מאז היא עוד לא חזרה ולא ביקרה את רונן.
מצד שני אומרים לי שגם את בעלה ובנה
הצעיר היא לא רואה כל־כך הרבה. כי עמי וטדי
נמצאים כל הזמן בפאריס, וליזיקה עושה
עכשיו סיור־כתובות בין חבריה וידידיה
הפזורים ביבשת אירופה. שבוע־שבועיים
בלונדון, כמה ימים ברומא, קצת במילאנו,
שבוע בבלגיה, וחוזר חלילה.
אבל אני לא מודאגת. אני בטוחה שבסוף
היא תגיע לבקר את הבעל עמי ואת הבן טדי,
ואני אפילו בטוחה שהיא תגיע גם לבקר את
רונן. בארץ אומרים עכשיו שכל הדרכים
מובילות לבית־הסוהר.

בעיתונים.
גם אני קראתי עיתונים. אבל אני, מייד אחרי
הקריאה, עושה חשבון. מחברת שניים לשניים,
ואחר־כך תשע ושלוש, ויותר מאוחר חמש לנו,
ובסוף אני מקבלת תמונה שאתם לא
מקבלים, כי אתם לא חושבים שצריך לעשות
חשבת אחרי קריאת עיתונים.

אילנה שושן
באותה המכונית
דרינג־דרינג לאורי ליברנט ושאלתי אותו אם
הוא היה הגורם של הגט בין אילנה למריק.
״מה פיתאום? אין לגט שום קשר אליי!״
״אז איך זה יומיים אחרי הגט אתה ואילנה
כבר נוסעים ביחד לאילת? זה לא קצת משונה?״
״זה פשוט צירוף־מיקרים. אני הייתי עכשיו
חודש וחצי בחו״ל, ועבדתי קשה מאוד. חזרתי
ארצה והחלטתי לנסוע לאילת, לנוח כמה ימים.
בדיוק כשהחלטתי לנסוע נודע לי שגם אילנה
רוצה לנוח כמה ימים, אז נסענו באותה המכונית
לאילת. אין בינינו כלום מעבר לזה׳.
ככה אמר אורי ליברנט. אם זה נשמע לכם
הגיוני — תאמינו.

מהחשבון שלי הסתבר לי שעמוס אהרוני
ואשתו קלרח חיו יפה מאוד ביחד, עם המשרת
שלהם והגנן שלהם והמטפלת ומכוניות־הפאר,
ובכלל לא חשבו להסתלק מהארץ. זה נכון
שאהרוני פיטר כמה וכמה מעובדיו, אבל זה היה
כדי לנסות ולחסוך כמה שקלים, ולא כדי
לברוח מכאן. תשאלו איד אני יודעת?
לעמוס ולאשתו קלרה יש ארבעה ילדים.
שלושה מתוכם הם ילדים מאומצים. וכאן
הפואנטה של הסיפור. הילד האחרון שלהם
אומץ על-ידי קלרה ועמוס רק לפני ארבעה
חודשים. קלרה נסעה לבראזיל כדי להביא את
התינוק הזה הביתה.
אז תחשבנו בעצמכם. אילו היו להם כוונות
ז ילד קטן שנולד וגדל בקיבוץ שאל את אביו
כל מיני שאלות על אלוהים. אבא שלו אמר לו
שאין אלוהים בשמיים. ואין לו כוחות אל-
טיבעיים ולא בטיח. חשב הילד רגע ארוך ואמר:
״ובכל זאת, אבא, אם בסוף יסתבר שיש אלוהים,
תדע לך שאנחנו נידפק!״
מאותה סיבה ממש אני מודיעה לכם כאן
ששרח וייספיש(שעליה סיפרתי לכם לפני
שבועיים) לא חזרה לשאלה, ולא נעשתה חילונית.
שרה
וייספיש מוכנה להישבע שהיא עדיין
אשה שומרת־מיצוות ויהודיה כשרה, שהיא
מנהלת אורח־חיים יהודי וצנוע. ומגדלת את
ילריה למיצוות ולמעשים טובים, וכל הסיפור
שלה עם אורי עליזי הוא סיפור של ידידות
אפלטונית, ולא יותר. אמן.

שרה וייספיש
למיצוות ולמעשים טובים

7/7(777ז77(/ע( מ!7ע(/ע

סאת
שורסית

יריב

זכוכית פעם, מזמן
ויהלומים זה היה אחרת

פשוט קשה להאמין מה שיכול לקרות
לאמנית מוכשרת, המחליטה לפתוח סדנה דווקא
ליד בורסת־היהלומים — מעוז גברי מובהק.
טובה ברמון בת ה־ 38 התפרסמה בכל הארץ
כחורטת משגעת. היא חורטת על גבי הזכוכית
בעזרת מכשיר, המתיז חול בלחץ גבוה. בגלל
החול המתעופף ושביבי־הזכוכית היא לובשת
בעת העבודה מסיכה, המגינה על פניה היפים.
יום אחד, כמו שהיא עומדת ומציירת זר־פרחים
על לוח־זכוכית, נעצרת מול הסדנה שלה
מכונית באורך קילומטר. מן המכונית יוצא
יהלומן גדול ונכנס לסדנה. בפיו של היהלומן
היתה בקשה צנועה: בווילה החדשה שבנה
בהרצליה יש קיר־זכוכית בגובה שישה מטר, והוא
מבקש מטובה שתצייר לו על הזכוכית.
כשהאמנית התעניינה לדעת מה מבקש הגביר
לצייר על הזכוכית, הוציא זה מתיקו את הספר
ההודי קמא־סוטרא, ובו ציורי־מישגל מאוד
אנאטומיים ומפורטים. טובה גימגמה קצת
למראה התנוחות האמנותיות, ובסוף הצליחה
לשכנע את היהלומן להסתפק בציורים של אל־פונסו
מושה, צייר שצייר בראשית המאה נשים
שמנות ועירומות.

הכל חזקי
זוכרים את הרחילות שלי על הרומן של
מידה ברונר והפרופסור למישפטים אורי
רייכמן (העולם הזה?)19.6.85
מאז שכתבתי מה שכתבתי, חיים להם השניים
כזוג יונים בדירת־הפנטהאוז של אורי בשיכון־דן
בתל־אביב, דירה ששיטחה עולה על 500 מטרים
רבועים.
מירה בראונר היא אדריכלית, והיתה אשתו
הראשונה של עדי בראונר, פרקליט מחוז־חיפה,
שהתפרסם בזמנו כשמזכירתו, שהתאהבה
בו, רצחה את אשתו השנייה ואחר־כך התאבדה.
אחר־כך היא היתה נשואה לעורך־דין אמריקאי,
וחיה איתו בניו־יורק עד שפגשה במסיבה את
הפרופסור רייכמן, שסובב לה את הראש.
הפרופסור, דרך אגב, הוא דיקן הפקולטה
למישפטים באוניברסיטת תל־אביב.
פרופסורים־למישפטיס הם טיפוסים דייקניים,

פעם. כשהיא היתד. חוזרת ארצה משהות קצרה בחו״ל, היו לימוזינות
שחורות ומבריקות ממתינות לה ברחכת־המטוסים, וילדות קטנות היו
מגישות לה פרחים, כשהיתה יוררת בכבש המטוס. ברק של פלשים היה
מסנוור אותה. וכל מי שהזדמן לנתב׳׳ג היה מוחא לה כפיים ומסתכל בה
בהערצה.
אבל זה היה מזמן. אולי לפני שנתיים.
בשבוע שעבר, ביום השלישי, כשחזרה אוסירה נבון משהות בת
שלושה שבועות בארצות־הברית ובאנגליה, היא ירדה מהמטוס כשהיא
לבושה בפרווה. איש לא חיכה לה. לא ברחבת־המטוסים, לא בביקורת־הדרכונים
ולא בשורה הארוכה של המקבלים מחוץ לבניין.
אופירה נעצרה בכל פעם, וחיכתה כמה שניות לראות אם בכל זאת
מישהו בא לקדם את פניה. היא ראתה ליד המטוס את חבר־הכגסת מאיר
שטרית, שבא לקבל את פני אשתו, רותי. בביקורת־הדרכונים ראתה
כמה פרוטקציונרים, שבאו לנשק את יקיריהם, ובשרות מקבלי״הפנים
היא ראתה המון אנשים שבאו לחבק את הבאים ולצעוק להם צעקות.
אופירה העיפה מבטים, אבל אף אחד לא קרא בשמת והיא המשיכה ללכת
לכיוון היציאה, כשהיא דוחפת את עגלת המיזוודה שלה.
המרגל שלי עקב אחריה כל הזמן. אבל אז מישהו עצר אותו לרגע כדי
לתת לו חיבוק גדול של ״ברוך הבא״ ,ובשניה הזאת נעלמה אופירה נבון,
ביחד עם המיזוודה שלה, בתוך מיגרש־החניה של נתב׳׳ג.
פעם היו אומרים על זה ״סיק טרנזיט גלוריה מונדי״ ,או בעברית ״כך
חולפת תהילת העולם״.

אופירה נבון
איש לא קרא בשמה

אוף, איזו שיחה
דרינג־דרינג.

״האם זאת המרחלת?״
״אכן, אכן״.
״כאן מדבר אשר ראובני, האמרגן של
הזמר חיים משה.״

יפות הן היום באמריקה? כן. אז למה שהוא יקח
בחורה מהארץ, כשיש שם המון בחורות
ישראליות יפהפיות?״
״כלומר היתה איתו באמריקה כל הזמן
בחורה, רק שהוא לא לקח אותה מהארץ?״
״בטח. זה לא סקופ כמו שאת חושבת,

על עופרה חזה, כי באיזה עיתון היה כתוב
שהיא לקחה מכאן את הספר שלה. ככה זה
אצלכם״.
״כלומר, חיים משה מפחד ממס־ההכנסה ולא
מאשתו, בעניין נשים אחרות?״
״תראי, מותק, הוא לא היחידי שלא מסתפק

חיים משה ואשתו יפה
״גם לאבא שלו יש שתי נשים ו
אוריאל
רייכמן
עניין של פרופסורה
האוהבים שהכל יהיה חוקי וכתוב למהדרין בצורה
רישמית. לכן, השבוע בפנטהאוז היפה ובנוכחות
מוזמנים מעטים בלבד, נישאו הפרופסור
והאדריכלית היפה בטקס כשר למהדרין.

׳״מה לעשות? קורה״.
״תשמעי, את כתבת שחיים משה לקח איתו
בחורה מהארץ, כשהוא נסע לאמריקה.״
״נכון״.
״אז תדעי לך שהוא לא לקח שום בחורה
מהארץ. אני אסביר לך משהו. הבחורות הכי
יפות בעולם זה בישראל? כן. הישראליות הכי

׳ שלחיים משה יש המון בחורות. אבל קבועה אין

״טוב, אז אתה בעצמך אומר שהוא היה עם
בחורה באמריקה. מה זה כל־כך חשוב אם הוא
לקח אותה מכאן או משם?״
״בטח שחשוב, אני צריך שמס־ההכנסה
יתחיל לטפל בחיים משה? ידוע שהם התלבשו

באשה אחת. גם לאבא שלו יש שתי נשים.״
״בחייך!״
״מה את מתפלאת? להרבה אנשים יש שתי
נשים, אפילו לאבא של אבנר גדמי.״
״טוב, מה אתה רוצה ממני עכשיו?״
״שתכתבי שהוא לא לקח את הבחורה
מכאן!״ כתבתי.

שלוש גובות התגרו השבוע נו חב׳ האוץ. שלושת הקורבנות
נוצתו באנזויוח. המניע־ם ורציחות אלה אפונים בעובר

חיזור 111101911
*לץ תי הגופות היו מוטלות ב־
** מרחק של 20 מטר זו מזו. עובד
מטע־האבוקדו שליד מושב שדות״מי־כה,
הסמוך לבית־שמש, רץ להזעיק
את המישטרה-.
יום לאחר מכן הבחין נהג שנסע ליד
מושב מזור, בדרך פתח־תיקווה־לוד,
בלהבות העולות מאחורי מיבנה של
משאבת־מים. הוא ניגש לבדוק, ולתדהמתו
הבחין בגופה העולה באש.
הנהג ניסה לכבות את הלהבות במטף־
הכיבוי הזעיר שבמכוניתו, ללא הצלחה.
שתי
הגופות במטע־האבוקדו זוהו
בגופותיהם של חביב אבו־רמילה, סו־חר־זהב
בן ,29 תושב רמאללה, ושל
טארק קאנדיל, בן ,31 מהכפר בית־סוריך
שבגפת רמאללה. השניים נורו
בראשיהם מטווח קצר מאוד, כל אחד
בכדור אחד של אקדח בקוטר 9מ״מ.
הגופה השרופה ליד מושב מזור
זוהתה כגופתו של משה לוי, חייל בן
19 משכונת־סירקין בפתח־תיקווה. החייל
נדקר פעמים אחדות בסכין, ראשו
נופץ אל עמוד־חשמל וגופתו הוצתה
בעזרת נוזל דליק.
הודעות המישטרה לכתבי הפלילים
בעיתונים היומיים הן בדרך כלל

חביב וחוויה

לאקוניות, אך מעיון בין השורות אפשר
ללמוד מהן הרבה. גם במישטרה,
כמו בצה״ל, התפתח לקסיקון של
הגדרות, אשר קוראים חדי־עין מבחינים
ביניהן.
באחד הצהרונים, למשל, יום לאחר
מציאת גופות שני הערבים, נכתב
בידיעה קטנה למדי, בעמוד הראשון:
״במישטרה סבורים ...שמדובר בפרשה
פלילית, ולא ברצח או בפיגוע בידי
מיקצועיים.״
באחד ההודעות המוקדמות יותר
של המישטרה נאמר כי נבדקת
האפשרות של רצח ״על רקע לאומי״.
ואכן, אזרחים רבים היו משוכנעים, עם
הישמע הידיעה, כי מקום הרצח —
ליד בית־שמש — מעיד על נקמת־דם,
כי בסביבה זו נרצחו שני זוגות של
יהודים בשנה האחרונה.
מהמונח ״פרשה פלילית״ בלשון־
המישטרה נודף ריח של קרב פנימי בין
כנופיות, מריבה של פושעים או חי־סול־חשבונות
בעולם התחתון .״רצח״
הוא מונח שבו משתמשים במיקרה
שבו עבריינים הורגים אדם מן היישוב,
או שאדם רוצח את חברו בגלל אחד
המניעים הקלאסיים .״פיגוע״ הוא
הריגתו של מישהו, בדרר כלל יהודי,

קוואטמי, הנרצח ואלמנתו. חביב צולם לפני
שנים אחדות. האלמנה צולמה על״ידי העולם
הזה יום לאחר שנודע לה על רצח בעלה. היא עדיין המומה מן האסון.

על־ידי ערבים. למונח זה אפשר
להוסיף את המטבע הלשוני ״על רקע
לאומני״ ,שממנו מובן כי ההורגים הם
ערבים קנאים. כמוהו ״פיגוע חבלני״,
ויש רצח ״על רקע לאומי״ ,שמתוכו
אפשר להבין כי המבצעים הם כנראה
יהודים קנאים, שפגעו בערבי. במיקרה
הרצח של החייל מדברים כל כלי־התיקשורת
על ״פיגוע חבלני״.
המישטרה אינה נוהגת לשתף את
העיתונות בסודות־החקירה, אולם מבדיקה
מקרוב של שתי פרשיות־הרצח
עולה כי הודעות המישטרה, לפחות
בשלבי־החקירה הראשונים, הן שיטתיות
במיקרה הטוב, ומתעלמות מ־כיווני־חקירה
אחרים, אולי במתכוון.
כשמייחסים רקע לאומי לפרשת־רצח,
העשויה להיות על רקע פלילי, עלול
הדבר לגרום להתססת היצרים ב־מירקם־היחסים
העדין בין יהודים וערבים
בארץ.

מיספד
״כחול׳

ף* יום הרביעי, בערך בשעה 12
** בצהריים, קיבל חביב אבו־רמילה,
סוחר זהב מרמאללה, שיחת־טלפון.

גונה שחכה

בשדה ליד פתח״תיקווה זוהתה כגופת
החייל משה לוי. כל נלי־התיקשורת דיברו
על כך שלוי נרצח בפעולת-פיגוע, אך הדבר אינו מונן מאליו כלל ועיקר.
היות ובחנותו אין קו־טלפון, הוא קיבל
את השיחה אצל שכנו, ששמע כי אבו־רמילה
מדבר בערבית עם המטלפן
האלמוני.
בתום השיחה מסר חביב את
מפתחות־החנות לשכנו, שהוא גם בן-
דודו, וביקש ממנו לנעול את החנות.
בכיסו של חביב היו, לדיברי אחיו,
5000 דינארים ירדניים, שאותם החזיק
בדרך־כלל אצל אשתו. באותו בוקר
ביקש מאשתו את הכסף, וסיפר לה

חוולה ישבה בתוך הבית והתאבלה עם הנשים. הגברים שבמישפחה ישבו
בחוץ, שתו קפה מר לאות אבל וסיפרו נ שינחו של המנוח. לחביב שלושה
ילדים קטנים: ראמי, רגאי, וטארק, שנשארו עכשיו יתומים.

שהוא רוצה לשלם עבור מכונה לעיבוד
זהב, שאותה קנה מחברה מסויימת
בתל־אביב.
חביב היה, לדיברי שכניו, איש־מישפחה
שקט. הוא למד שנתיים
באוניברסיטה בביירות, ולא התעניין
בפוליטיקה. הוא ביקר בירדן לפני
שנה, היה אצל אחיו, מרצה באוניברסיטה
בעמאן, ומיהר לחזור לישראל.
למרות שביתו היה ברמאללה, היה
חביב רשום כתושב כפר סילוואן שליד
מיזרח־ירושלים, שסופה לישראל, דבר
שהיקנה למכוניתו מיספר ישראלי.
בערך בשעה 1בצהריים הגיע חביב
לבית־קפה במבואות ירושלים. הוא
החנה את מכוניתו מדגם פיזיו 305 ליד
בית־הקפה, והזמין ספל־קפה,
באותה שעה בערך נסע טארק
קאנדיל, תושב הכפר בית־סוריק, ידידו
של חביב, במכוניתו לאותו בית־הקפה.
קנדיל היה קבלן־בניין מצליח, שפירנס
ברווחה את מישפחתו, אחיו וילדיהם.
בעבר היה קבלן להקמת התנחלות, לא
הרחק מכפרו. באותו יום סיפר לאחיו
כי הוא הולך לשלם לבעל טרקטור,
שיעשה עבורו עבורות־חפירה. לקנ־דיל,
כך מעידים בני־מישפחתו, היו
חברים יהודיים וערביים.
בערד בשעה 1ורבע הגיע קנדיל
לאותו בית־הקפה. הוא נכנס והזמין גם
הוא קפה. אחר־כך הוציא מכיסו
חבילת־שטרות גדולה, ושילם בעד
הקפה שלו ושל חביב.
בעל הטרקטור, שאליו הלך קנדיל,
סיפר אחר־כך כי קנדיל אכן היה אצלו.
אולם בעל הטרקטור לא יכול היה
לעשות באותו יום את העבודה שהזמין
קנדיל, כי זה היה יום־השנה למות
אביו. הם קבעו פגישה ליום אחר. בעל•
הטרקטור לא זכר אם פגש את קנדיל
ליד בית־הקפה לפני או אחרי שקנדיל
שתה קפה.
י בכל מיקרה, סמוך לשעה 2בצה־ריים,
יצאו חביב וקנדיל מבית־הקפה.
הם השאירו את מכוניתו של קנדיל ליד
בית־הקפה, ונסעו במכוניתו של חביב
לכיוון תל־אביב. עובדה זו קלה
להסבר. מכוניתו של קנדיל היתה
בעלת מיספר ״כחול״ ,של השטחים
הכבושים. מכוניתו של חביב היתה
בעלת מיספר ישראלי ״צהוב״ .לנוסעי
מכונית בעלת מיספר ״כחול״ ,הנעה
בישראל, יש סיכויים רבים להיות
מוטרדים בכל צומת על־ידי מחסומי־המישטרה.

בלילה דאגה אשתו של חביב.
בעלה, לדבריה, לא היה הטיפוס שנהג
להיעדר מביתו בלילות. היא חיכתה עד
הבוקר, ואז רצה לאביה, המתגורר
בסמוך. האב מיהר ללכת למישטרה.
אחיו של קנדיל היו יותר מהירים.
בלילה, כשבושש אחיהם לחזור, מיהרו
למישטרת רמאללה להודיע על היעדרו
של אחיהם. השוטר בתחנה הרגיע
אותם ואמר להם שאולי קנדיל נעצר
בתל-אביב (אסור לערבי מן השטחים
הכבושים להישאר בלילה בתחומי הקו
הירוק, ללא אישור).
למחרת נפגשו שתי המישפחות,
שלא הכירו זו את זו, במטה המישטרה
במיגרש־הרוסים בירושלים. שתי ה־מישפחות
הגיעו בנפרד, כדי להודיע
על היעדרות בניהן. במשך היום התבשרו
המישפחות על מציאת הגופות.
שדה ציד
ף מישטרה דאגו לציין באוזני
^ כתבי־המישטרה כי קנדיל היה
״מוכר למישטרה״ .זהו שם־צופן לאדם
שהסתבך בעבר בפלילים. במישטרה
מסרו לכתבים כי קנדיל היה מוכר
למישטרה מפרשיות של רכוש גנוב.
לבני מישפחתו של קנדיל יש הסבר
מעמיק יותר לגבי פרשיות אלה:
לפני שישה חודשים קנה קנדיל
מערבל־בטון אצל יהודי מירושלים.
לדיברי בן־דודו שילם קנדיל במזומן,
ולא קיבל קבלה. זמן־מה לאחר-מכן
עצרה המישטרה את קנדיל וטענה כי
מערבל־הבטון גנוב. קנדיל טען להגנתו
באוזני החוקרים כי לא ידע
שהמערבל גנוב. מישפחתו של קנדיל
דרשה שהמוכר יחזיר את הכסף. זה
סירב. קנדיל והמוכר הסתכסכו קשות.
בני־מישפחתו של האב סיפרו כי
בלילה שבו נעלם בנם נסע אביו של
קנדיל, יחד עם אחד האחים, לביתו של
היהודי. הס חשדו שמא עשה משהו רע
לבנם. למרות השעה המאוחרת, לא
מצאו את האיש בביתו.
קנדיל וחביב נורו בראשיהם מטווח
קצר ביותר, לפי סימני אבק־השריפה
על הפצעים. כדור־אקדח אחד בראש
הוא בדרך כלל מסימני־ההיכר של
מיקצוענים, אולם הרוצחים לא אספו
משום־מה את תרמילי־הכדורים ולא

טרחו למחוק את עיקבותיהם, דבר
המעיד על חובבנות. העקבות מצביעים
על ארבעה רוצחים, שהסתובבו בשטח.
נראה שלפני הירי רוצץ הצד
השמאלי של ראשו של חביב במכה
עזה, שכתוצאה ממנה נעקרה עינו
השמאלית ונשברו רוב שיניו. אם
מניחים שהקורבן נהג בריכבו, ושהמכה
הונחתה עליו עוד ביושבו במכונית,
הרי שהמכה היה חייב להיות מחוץ
לרכב. בגופתו של קאנריל לא היו
סימני־אלימות, חוץ מפצע הכדור.
כספם של שני הנרצחים נעלם, וכן
מכוניתו של אבו־רמילה. הרוצחים לא
נגעו בתכשיטיהם של קרבנותיהם.
השומר של מושב שדות־מיכה סיפר
כי ביום־הרצח, יום הרביעי בשעות
הצהריים, הגיע לשדות המושב טנדר
פזו, שנכנס אל המטעים בכביש פנימי,
שהה שם כחצי שעה ואחר־כך יצא דרך
המושב, בכיוון תל־אביב. אם אומנם
היה זה הטנדר של הרוצחים, כפי
שמשערת המישטרה, אפשר לומר
שהרוצחים הם פרימיטיביים למדי.
רוצחים מיקצועיים לא היו מסתכנים
בגילוי הגופות ובמעבר במקום שבו
יראו אותם. השומר שמע גם כמה
יריות, אולם לא ייחס להן חשיבות, כי
באיזור מרבים לצוד.
כמה מן התסריטים האפשריים, שציירו
לעצמם החוקרים:

• קנדיל אכן היה מעורב בעסק
מפוקפק, יחד עם חביב. הוא ידע
.שבכיסו של חביב יש הרבה כסף.
קנדיל הציע לחבריו לשדוד את חביב.
הם שדדו את חביב ורצחוהו. אחר־כך
רצחו החברים גם את קנדיל, מפחד־פיתאום
פן ילשין עליהם.
• חביב וקנדיל היו בדרכם לתל-
אביב, כדי לעשות עסקים. בכיסי
השניים היה הרבה כסף מזומן. בשלב
כלשהו פגשו בדרך מישהו שהחליט
לשרדם. אולי היה זה בבית-הקפה,
כשהוציא קנדיל מכיסו את חבילת-
השטרות הגדולה שנשא עימו.
• מישהו שהיה מסוכסך עם קנדיל
רצח אותו, ורצח את חביב, שהיה גם
הוא במקום, כדי שלא יזהה אותו.
עוברה נוספת, המסבכת עוד יותר
את החקירה, היא שבני מישפחת אבו־רמילה
טוענים כי בפינקס־החשבונות
שבחנותו של חביב נרשמו עסקות
רבות עם קנדיל. בעיסקי־זהב מעורבים
מזומנים רבים. זהו עסק מסוכן, בייחוד
בגדה, שבה אין מנהלים בעלי־העסקים
ספרים מדוייקים וכרטסת מלאי ולקוחות.
יכול
להיות שחביב עסק בהברחת
זהב. המשטרה חוקרת בכיוון יזה ועצרה
יהודי, תושב מרכז הארץ כאחד המעורבים
האפשריים.
כך או כך, לא נראה שיש איזשהו

מניע פוליטי לרצח הערבים. מי שרוצח
על רקע פוליטי או ניקמת־דם פולי-
טית־מישפחתית, בדרך כלל אינו שודד
את קרבנותיו. טרוריסטים בדרך כלל
״גאים״ בעצמם, ורואים עצמם ״נעלים״
על פושעים פליליים רגילים.
מישהו משקד
ך ופתו של החייל משה לוי
^ הוצתה בעזרת חומר דליק. אולם
היה פרט קטן שהמישטרה לא פירסמה:
ההצתה נעשתה מן הכתפיים ומטה.
זהו פרט חשוב.
משה לוי נולד בפתח־תיקווה למרים
ואברהם לוי. האב הוא נהג־משאית,
והאם עוזרת לגננת.
ביום הראשון בבוקר נאספו שכנים
וחברים רבים ליד בית־המישפחה,
ברחוב ויליק 5בשיכון סירקין בפתח־תיקווה.
באותו בוקר חש האב ברע
וקיבל כדורי־הרגעה. בני־מישפחה לא
הניחו לעיתונאים לעלות לדירה.
״מספיק כבר ריאיינו אותם,״ אמרו
הקרובים ,״תנו להם לנוח!״
אחיותיו הצעירות של משה, ורד בת
ה־ 12 ואיילת בת ה־ ,17 היו גם הן בדירה
הצנועה. השכנים סיפרו כי משה אהב
מאוד את מישפחתו, אך במיוחד את
סבתו. בשבת שעברה היה אצלה, והיא
הכינה לו מאכלים מארוקאיים. משה,

שכונה ״צ׳יקו״ בפי חבריו, שירת
כמכונאי ביחידה בדרום־הארץ. אחד
השכנים אמר כי מדהימה אותו במיוחד
העובדה שמשה נרצח במקום המרוחק
רק שלושה קילומטר מביתו .״אם
אנחנו לא בטוחים בפתח־תיקווה,״ אמר
השכן ,״אז אין לנו כבר מה לעשות פה!״
שני אירגונים פלסטיניים הודיעו כי
הם נוטלים על עצמם את האחריות
לרצח .״כוח 17״ פירסם בביירות, ביום
השישי בערב, שהוא אשר ביצע את
הפיגוע. בשבת מסרה החזית הדמוקרטית
לשיחרור פלסטין של נאיף
חוואתמה כי אנשיהם הם שביצעו את
המעשה. אין שום תימוכין לטענות
אלה, וברור שלפחות אחד משני
האירגונים משקר — ואולי שניהם.
נכון שעל פני הדברים, הרצח נראה
כפיגוע חבלני, מה גם שנישקו של
החייל נעלם. אולם יש פרט אחד מוזר.
עד עתה, בכל הפיגועים בחיילי צה״ל,
השתדלו המבצעים להימלט מהר ככל
האפשר מזירת־האירוע. ואילו כאן
הרוצחים עצרו את ריכבם, היכו בראש
קורבנם בעמוד, והציתו את הגופה
בסמוך לכביש שבו עוברות מכוניות
באותה שעה — 8בערב — כשהדבר
נראה מהכביש. ולראיה: האיש שגילה
את הגופה כשהיא בוערת ראה את
הלהבות מהכביש. אין זה הגיוני
שרוצחים ערביים יקבלו על עצמם
סיכון כה רב, ויציתו גופה, כך
שהלהבות ייראו כעבור דקות על־ידי
אחד הנהגים החולפים בכביש.

טארק קאנדיל. אביו של טארק הוא כמ עט
עיוור. הבן• המנוח פירנט את מישפחתו
העניפה, את אחיו וילדיהם. עכשיו בני־המישפחה בוכים :״מי ידאג לנון״

הוו׳ הקוובן

הקטנים בתמונה מלפני שנים אחדות. בני״מישפחתו קובלים על השהייה בקבלת
הגופה במכון לרפואה מישפטית באבו-כביר, דבר שפגע בריגשותיהם. השהיית
גופה של מת היא דבר חמור מאוד בעיני המוסלמים הדתיים, לא פחות מאשר אצל יהודים דתיים.

טאוק וילדיו

מיכאל

מתס ם

ד 1י ך 1היה יגאל רוזנברג, לו ניש־
1\ 1 ש | 1אה חני כשהיתה בת ,17
מיד לאחר שנבחרה כמלנת״המים של העולם הזה.

ך | ך 11111 היה הפרקליט האמריקאי אלו שוורץ,
בנו של עורד־דיו ידוע, לו נישאה

חני בגיל ,28 לאחר היכרות של שלושה שבועות בלבד.

בער שליש

| 1צביקה סאבו, לו נישאה חני, השבוע, בגיל .32
את צביקה היא הכירה על חוף־הים של תל״
אביב, עוד בהיותה נשואה לשוורץ. משמאל: אנז הכלה, לאה פרידמן.

נ7ח נהוושה 10 וי1
העוו&ס ה1ה

נגיר .15 השנוע חוא ליווה אותה נא שו
התחתנה בשלישית -נשהיא נהויוו הואשון

| • 1 1 1 1ו 1ך |״ 11 החתונה נערכו שתי מסיבות. בתצלום למעלה:
חני וצביקה במסיבה לפני. בתצלום משמאל: עס
11 x

שימחה הולצברג, הנושא את הכלה ההרה על כפיים, במסיבה אחרי.
— ווו —1! 1.11

נ— 4 2

11 1

השלישיה המזמרת 5י ג: צ 3י עג3
ליות, וכללה את אילנה סיבוני(מימין) ,תמי בן־עמי(באמצע) ונטע רמון.
ץ ץ ימינה של הכלה היפהפיה
)/עמדה אשה רזה ואלגנטית, לבושה
בחליפת ברוקאט שחורה ויקרה.
לה הותאמה חולצה בצבע כחול. היתה
זאת לאה פרידמן, אמה של הדוגמנית
חני פרי, שהובילה את בתה לחופה
בבית־הכנסת ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.

מעטים ידעו שהאם האלגנטית
של מי שהיתה אחת מדוגמניות־הצמרת
בעולם, עובדת כבר שנים רבות
כמלצרית בבית־קפה, מעבר לרחוב
שבו נערכה החופה.
את החתן הוביל מצד אחד אביו
ומהצד השני בחור צעיר ומזוקן. היה זה
יעקב פרידמן, אחיה הצעיר של חני,
דתי חדש בעל־תשובה.

סוכריות פריון. חגיגת־הנשואין
נמשכה יומיים. היא החלה ביום השישי
במסיבת־רווקות עליזה שערכו לכלה
חברותיה במועדון הקומקום. החתן,
לשעבר חבר קיבוץ, דייג, צוללן וצייד־תנינים
בקניה, הוא אחד מבעליו של
אותו מועדון.
ביום הראשון נערכה החופה, ואולי
לא לחינם חולקו למוזמנים ביציאה
סוכריות עם שקד בתוכן, ואלה מסמלות
פוריות. כי הכלה בחודש השמיני
להריונה ובדיקת האולטראסאונד מבטיחה

250 דולר לשעה. חני פרי היתה
ער לפני כמה שנים אחת מעשר
הדוגמניות המבוקשות ביותר בארצות־הברית
250 :דולר לשעת־צילום (או

ך 1י 1ך 1 ״1 :ק \ 111ך ך |יי איחלו רבים מן המי־ומי בטקס לדוגמנית תמי בן־עמי(עונדת
השרשרות, משמאל) שבאה בגפה, לבושה בתילבושת זוהרת

בצבע זהב. בתצלום: עם חני, אחרי החופה, ואחרי שזאת הורידה את כובעה וקלעה זר־סחלבים בשיערה.
2000 דולר ליום־צילום) ,תמונות־שער
במגאזינים הנכבדים ביותר בעולם
ותצלומים על קירות שלמים בחנויות
היוקרתיות ביותר בעולם.
היא גרה באולימפיק טאואר בניו־יורק,
במיגדל־המגורים שנבנה על־ידי
אונאסיס, ומכונית רולס־רויס, עם נהג
צמוד, היתה מחכה לה למרגלות המטוס
כשהיתה נוחתת בניו־יורק.
קצת נחת. את החופה ערך הרב
שימעון פרנקל, מי שערך את חתונתה
הראשונה של חני ליגאל רוזנברג,
אהבת־נעוריה. הנישואין האלה החזיקו
מעמד שנה. נישואיה השניים של פרי,
לעורו־הדין האמריקאי אלן שוורץ,
החזיקו מעמד שלוש שנים, והסתיימו
בגירושין מסובכים, מהם יצאה חני
חסרת־כל.
אך האדם המאושר ביותר בחתונה
השלישית היה אמו של החתן, מרתה
סבו. הגיעה לה קצת נחת. במישפחת
סבו אירע לפני שנים אסון נורא.
אירית, אחותו היפהפיה, בת ה־ 7ז של
ילדים היא הדוגמנית פינצ׳י מור (בשימלה
צביקה, הלכה יום אחד לשחות בים,
השחורה, משמאל) שבאה עם בעלה, הדייל
חזרה קודחת ונפטרה באותו לילה
עמי זיסמן-מור ובתה מאי, והמכינה עצמה, בתצלום, לנשיקה עם הכלה.
מווירוס מיסתורי.

¥1ר 1י 1 1*1 1ד ך 1לןךן שנערכה יומיים לפגי החתונה פתחה
| 1 11 111 1 1.1 בהשתוללות השימחה שנמשכה עד
הטקס עצמו. מימיו: הדוגמנית יפה כפיר הנמצאת בחודש החמי

להריונה, עם חני. בתצלום למעלה: מלכת״היופי שימעונה הולנלר,
מימין כשלידה, פוערת־פה, נטע רמון, כשחני פרי, עטורת שרשרות-
פנינים, מאחוריה, בטרם הפך שיערה, לכבוד החופה, בלונדי״זוהר.

— דקל בתוך הביצה

מה היה המניע להצתה בלונדון, שבה נספתה
גרושתו של מוטלה קידו יחד עם בעלה

אנשי סקוטלנד־יארר, החוק/ריס
את פרשת השריפה בשדרות־לינדן
שבצ&ון לונדון, יש כיוון חדש
ומפתיע לחקירה.
כאשר התלקחו הלהבות ביום
השלישי בלילה בבניין הדו־קומתי,
עצרה המישטרה מייד את השכנה
מקומה א׳ .כי בשעה שכל השכנים
נמלטו על נפשם בביגדי־לילה, עמדה
שכנה זו, לבושה היטב, בחדר־המדרגות
העשן וצחקה בכל פה. אך כשהתברר
כי השכנה מופרעת בנפשה, שוחררה.
הציבור הישראלי היה לומד על
השריפה רק מידיעה קצרה, אילו היו
שני קורבנותיה — תמר וחיים אשכנזי
— אנשים רגילים. אך תמר היא
גרושתה של אחת הדמויות הידועות
במדינת־ישראל, מרדכי (״מוטלה״)
קירר, האסיר הביטחוני המפורסם
ביותר בתולדות המדינה, והדבר הסב
את תשומת־הלב אל שריפה מיסתורית

השריפה נגרמה על־ידי חומר דליק,
ששולשל לדירה שבקומה השניה
מבעד לאשנב־המיכתבים, הקבוע בבתים
אנגליים בדלת־הכניסה. מישהו
הכניס את החומר והדליק אותו.
יתכן מאוד כי המבצעים לא העלו
כלל על דעתם שיהיו לשריפה תוצאות׳
כה טראגיות. שני אנשים — חיים
ותמר — נהרגו. חיים מת במקום, תמר
נאבקה על חייה במשך יומיים, ונפטרה
גם היא. בעלת הדירה, יפעה קירר,
נכוותה בידה. שני הילדים של יפעה
ניצלו, כאשר הושלכו דרך החלון אל
כר־הדשא שלמטה.
בעלה״לשעבר של בעלת־הדירה,
ארז קירר, לא היה אותו לילה בדירה.
אולם המישטרה חושדת כי המיקרה
קשור דווקא בו.
התברר למישטרה כי לארז ולכמה
אנשים אחרים יש חנות למכשירי־

ארז קידר
האם היו טלפונים גנובים!

הם רצ1
להזהיר את ארז
טלפון באיזור וסט־אנד היוקרתי
בלונדון. בעוד שמחירו הרישמי של
מכשיר־טלפון תיקני בבריטניה הוא
36 לירות סטרלינג, נמכר המכשיר

בחנות זו ב־ 19 לירות בלבד.
המשטרה חשדה שמא המכשירים
הם גנובים, ופתחה בחקירה. יתכן כי
התכוונה להביא את ארז קירר כעד־

מוטלה קידר
פרשה מיסתורית

המדינה. ויתכן — וזוהי ההשערה
שמישהם רצו להזהיר את
ברגע זה
ארז, ולהפחידו לבל להתפתות להצעה

ארז הוא בנם של תמר, בת קיבוץ
השומר־הצעיר עין״החורש, ומוטלה
קירר. תמר ורדימון, נערה יפהפיה,
שקטה ומכונסת בעצמה, הכירה את
מוטלה בשנות ה־ 50 ונמשכה אליו.
מוטלה קירר היה חשוד בביצוע
פשעים חמורים. בכל זאת גוייס לש־רותי-הביטחון,
ובמהלך השרות ביצע
פשע, שטיבו נשמר עד היום בסוד
כמוס. הוא נכלא, הוחזק בחשאי כאסיר
א באגף מנותק, ורק כעבור זמן
התגלתה עובדת מעצרו במיקו־ה. אחר־כך
נדון וישב במשך 17 שנה בכלא,
מהן תקופה ארוכה בבידוד מוחלט.
תמר נישאה לו לפני הפרשה, ולזוג
נולד ארז. אחרי שקירר השתחרר
מהכלא הוא התגרש מתמר, שנישאה
מחדש לחיים אשכנזי, אז קצין באוניית
צים. מוטלה קירר עזב את הארץ והיגר
לארצות־הברית.
ארז גדל ונסע ללונדון. הוא התחתן
עם יפעה, ונולדו להם שני ילדים. תמר,
שחיתה עם בעלה בחיפה, היתה קשורה
מאוד לנכדיה, ומדי פעם נסעה ללונדון
כדי לראותם. בליל האסון היא ביקרה
בדירה עם בעלה. בני־הזוג נשארו ללון,
ומצאו את מותם בשריפה.

(המשך מעמוד )9
ובעורמה, למכור את השטח, באמצעות
מתווכים ערביים — כמו אחמד עודה
המפורסם — או יהודיים, מפורסמים
לא פחות,י כמו שמואל. עינב, יעקוב
עקנין, משה זר ואחרים.
בו־זמגית כמעט היה דקל מגיש
לוועדת־שרים לענייני־התיישבות נתונים
על הישוב החדש שבדרך. בוועדת־השרים
היו לדקל שלוש בעיות:
ארליך, יו״ר הוועדה, ולוי, וגם פליאה
אלבק ממישרד־המישפטים, שעליה
היה לתת את האישור החוקי.
בתוך זמן קצר ביותר למדו
בלישכתו של דקל את השיטה. אלבק
אינה מאשרת, אבל ליזמים אפשר לתת
אישור שהישוב הפיקטיבי הוא בשלבי
אישור. אם זה לא שיכנע, אפשר היה
להנפיק מיסמך כוזב, כי היישוב כבר
אושר.
צור עצמו חתום על מיכתבים כאלה,
שנשלחו גם להאחים גינדי. מיכתבים
אלה היו העילה הרישמית לתחילת
החקירה המחודשת בפרשת הקרקעות
לפני כשנה, כשהתפוצצה לראשונה
פרשיית הישוב־שלא־היה כרמים( .העולם
הזה .)5.12.85
איר קיבלו היזמים מט״ח לרכישת
הקרקעות? הם פנו לממונה על מטבע
זר בבנק ישראל ובידם מיכתב, אמיתי
או מפוברק, של בעלי קרקעות, המוכנים
למכור אותם. הבנק העביר את
הסכום המבוקש לחברה שהקימו
היזמים, בדרך־כלל אצל רשם החברות
ברמאללה. ואחר כך או ששילמו למוכר
הקרקע או שהעלימו את הכסף והבריחו
אותו לחו״ל בכל מיני דרכים.

אורח־חייו של צור, פקיד ממשלתי
זוטר למדי, השתנה באותה תקופה
מקצה אל קצה. הוא החל מופיע, לצד
קבלנים גדולים, באירועים חברתיים
נוצצים, שכרטיס־הכניסה אליהם עלה
מחצית ממשכורתו.

מה הלקו
ט של מילוא!
**מישרדיו של שמאי פעלה
)/אחר־כך, במערכת הבחירות האחרונה,
מטה בעמותה אנו ממשיכים.
עתה מתאמתים החשדות שעיסקי
הקרקעות של דקל שימשו, בידיעה
או שלא בידיעתו, צינור להעברת
כספים ושלמונים לתנועת־החרות.
המישטרה חושדת שהלק מהכסף הלך
לכיסי מי שקיבלו צ׳קים לתנועה —
צור, למשל.
המגוחך בעמותה הוא שפעילותה
הגלויה היתה הסעת המונים למרחבי
הגדה כדי לראות את הקמת הישובים,
שלרובם היו רק שמות מוזרים על
שילטי־פח, כדי שהמטיילים יתפתו
לרכוש שם חלקת אדמה, שמעשר
ממנה יגיע לקופת חרות המידלדלת.
בערך לפני שנתיים פנתה אלבק
למישטרה והציעה לה לרכז חקירה
מקיפה, באמצעות צוות מיוחד, בנושא
גזל־הקרקעות בשטחים וחשדות
להונאות. ראש אגף החקירות במטה
הארצי, יחזקאל קרתי, הסביר שאין לו
די כוח־אדם לכך, והעניין גווע.
לפני שנה קרה משהו.
בעיקבות הקמת ממשלת האחדות

החקיוה היא וק בתחילתה -
היקנה הוא ענקי והנחם הוא על
הרימו סלו, שאנשיו מצאו מ־נלט
בבטויוטיזם ₪״ו ובשמו הם הונו
את ציבור הנוחוים שלהם במיוחד
כדי לחזק את הפניה לבנק ישראל
הופיע צור עצמו, לא אחת, בלישכתו
של יוסף שריג, שהיה עד לפני זמן לא
רב הממונה על האגף בבנק ישראל.
השלב הבא היה פירסום מודעות
מפתות בעיתונות, שיקריות בררך
כלל. המחירים היו אטרקטיוויביים, אך
לא כללו הוצאות פיתוח ותשתית. החוזים,
למי שעיין באותיות הקטנות, היו
הרבה פחות אטרקטיביים.
כבר ב־ 83 היה ברור שהשיטה
נכשלה. ארליך הבין שמשהו מסריח
בלישכה של דקל, והוא דרש לפטר את
צור. בו בזמן התגלו קשיים בהקמת
התנחלויות שונות, שנרכשו על״ידי
ועדי־עובדים של מוסדות ציבור ומיפ־עלים
גדולים. אנשי מישרד־הבינוי־וה־שיכון,
ביחד עם אנשי״האוצר, דרשו
מדקל לחדול מלספק אישורים ליזמים
שונים, כי אותם יזמים לא יוכלו לעולם
להשלים את בניית הישובים.
הדוגמה הקלסית היא נופים. דני
ויינמן, במקורו איש תנועת העבודה,
איש־ביטוח ועסקן מיפלגתי שנוי במחלוקת.
הבטיח שאחד משמות הרחובות
בישוב החדש ישא את שמו של דקל.
כשהתברר, לפני שנתיים בדיוק, שנו־פים
לא תקום לעולם, יצאו אנשי
לישכת סגן־השר דקל מעורם כדי
להביא להקמתו.
אז החלו רבים לחשוד שמשהו אינו
כשורה שם.
אז התברר שצור, שהוא עובד־מדינה,
מתייצב בכל מימדי גופו לצד
הקבלן אברהם שמאי, בעל חברת־הבניה
יאה יקיר, כרי שזה יקבל מינוי
מטעם הרוכשים להשלמת הבניה
בנופים. צור ישב במישרדו של שמאי,
איים על רוכשי קרקע בנופים ועשה
כל מאמץ להביא את שמאי אל נופים,
כאילו דובר בעסק פרטי שלו.

הלאומית, היה אמור דקל להתמנות
לתפקיד סגן שר״הביטחון לענייני
התיישבות — תפקיד שאליו הוא נכנס
בימים אלה, בעצם ימי החקירה
המישטרתית, המתמקדת בו.
אנשיו של לוי רצו בתפקיד זה את
אליהו בן־אלישר. המאבקים הפנימיים
בתוך תנועת החרות הולידו פניית גורם
אלמוני. לחוקרים פרטיים, שהחלו
לברוק מה קורה אצל דקל. התוצאות
היו מפתיעות (העולם הזה .)5.12.84
אז גם חלה התפתחות מכיוון אחר.
עורך־דין תל אביבי עקשן, גיורא
רובננקו, גרם לתזוזה בחקירה המיש־טרתית
בהתנחלות כרמים של ה אחים
גינדי. אחר־כך נעצרו שלושה
דגי־רקק, ובעיקבותיהם הסוחר אחמד
עודה. האחים משה ויגאל גינדי נחקרו
ונמלטו לחו״ל. השבוע, כשנעצר אחיהם,
אברהם, שהחזיר בזמנו, לטענתו,
כספים לרוכשי־קרקע מרומים, היה
ברור שכתב־האישום נגדו ממשמש
ובא.
אבל גינדי נשכח מהר. השאלה עתה
היא מה יעלה בגורל חקירתו של דקל:
האם הוא ידע? האם שמיר ידע? האם
מלכתחילה תוכנן פרוייקט ההתנחלות
כדי להעביר לתנועה בדרך זו כסף? מה
גורל עשרות ההתנחלויות המדומות,
המפוזרות כיום ברחבי הגדה, ושלעולם
לא יוקמו? מה חלקו של רוני מילוא,
ששימש עורך־דין לעיסקת התנחלות
רמת קידרון, שלא קמה מעולם? האם
ניתן להפריד בין הונאות המקורבים
לדקל ובין פרשיית ההונאה בעימנואל,
שהיא הבייבי של לוי ומישרדו?
התמונה המצטיירת היא שהחקי1ה
רק בתחילתה והיקפה הוא ענק. הכתם
הוא על הליכוד כולו, שאנשיו מצאו
מיפלט בפטריוטיזם מזוייף ובשמו הונו
את ציבור הבוחרים שלהם.
העולם הזה 2519

חנונבתשד
הק־טצ־ם
^ שהתאהבה דיכה התל־אביבית
ברוני הקיבוצניק, היא
השלימה עם כך שהיא משאירה מאחוריה,
בעיר הגדולה, את כל חלו־מות־ילדותה
על תיאטרון וקולנוע. ב־
1983 דינה עזבה את העיר ועברה
להתגורר עם רוני ברנשטיין בקיבוץ
מגן, ליד רצועת־עזה. בקיבוץ עבדה
דינה כמטפלת בתינוקות .״קיללתי את
כל העולם,״ היא מספרת היום. לצעירה
בעלת המרץ הבלתי־נדלה והקסם־
האישי השופע, היה קשה להשלים עם
ויתור גדול כל־כר.
עוד בילדותה חלמה דינה לוינגר,
ממעוז־אביב, על סיפרות, תיאטרון וקולנוע.
בצבא שירתה בנח״ל ושהתה
חלק מהזמן בקיבוץ אלרום, ברמת־הגולן
.״כשעזבתי את אלרום נשבעתי
שלא אחיה בקיבוץ,״ היא מספרת. אז
נסעה למשך שנתיים ללונדון, כדי
ללמוד אנגלית ותיאטרון.
כאשר חזרה ארצה החלה ללמוד
באופן סדיר באוניברסיטה, ואז הכירה
את רוני. היא התאהבה בו, עזבה את
העיר ואת הלימודים, ועברה לגור
בקיבוץ•
כאשר קמה הטלוויזיה של הקיבוץ
הארצי, לפני כשנה, התחיל אמנון
גולץ, המפיק, לחפש קריינים, מגישים
ומנחים לתוכניתו הגשה־עצמית.
לתדהמתו, היתד, זו משימה קשה מאוד.
שני המראיינים שהינחו את התוכניות
הראשונות היו חובבנים, וגולץ המשיך

מית של הקיבוץ הארצי, אבל לא
היגשתי את מועמדותי, כי זה לא היה
בראש שלי,״ אומרת דינה .״כשאמנון
בא למשק לראות אותי, כולם כבר ידעו
על כך, חוץ ממני. לא רצו להגיד לי
מראש, כדי שלא תיגרם לי אכזבה אם
אמנון יחליט שאני לא מתאימה. אז יום
אחד אמנון הגיע, זה היה יום שישי;
בסוף היום. אני נראיתי כמו סמרטוט-
ריצפה, וכאשר שמעתי את שמו
נכנסתי ללחץ, כי ידעתי מי הוא.״
אבל למרות שדינה היתה ללא
איפור, ואחרי יום־עבודה קשה, הבין
גולץ מייד כי מצא את הכוכבת שלו.
״ראיתי את שטף־הדיבור שלה, את
הספונטאניות, הכרתי את הצורה שלה
מהווידיאו שראיתי, וידעתי שהיא
עוברת מהמסך לאנשים בצורה טובה,
וגם האינטליגנציה שלה. כל זה שיכנע
אותי מהרגע הראשון שמצאתי את מה
שאני מחפש,״ אומר גולץ.
״בבית,״ אומרת דינה, ומתכוונת
לקיבוץ מגן ,״זה היה אחרת. לא הייתי
מתרגשת כלל, התאפרתי לבדי ולא

כבר הצעה לקבל בגדים תמורת מתן
פירסומת קיבוצית בתוכנית, אבל
ההצעה נפלה .״חברי הקיבוץ הארצי
משלמים מיסים ואינם מוכנים
לפירסומת,״ נפסק.
בינתיים, בשלוש התוכניות שהגישה
דינה במשך החודשיים האחרונים,
היא לבושה בצורה סולידית
ונראית קצת כמו כוכבות הסרט
האילם. קטנה, שברירית, בעלת שפתיים
חושניות ועיניים ענקיות .״הדבר
היחיד שאמרו לי זה שאני צריכה
להסתפר,״ היא אומרת בחיוך .״והם
צדקו. כי היתה לי רעמת־שיער בלתי־מסודרת.
אז הסתפרתי ״.שערה
הבלונדי של דינה נראה מטופח ונאה
בתיסרוקת קצרה של תלתלים.
בחיים דינה קצת חיוורת בלי איפור,
אבל כאשר רואים אותה על פני המסך
היא מקרינה רסיסי־זוהר ואבק־כוכבים,
יש לה אותו ״משהו״ ,ההופך סתם נערה
לכנבבת.
ך* ופנית הטלוויזיה של קיבוץ
* 1מגן, המוגשת פעם בשבועיים
במשך חצי שעה, מורכבת מכתבות,
בסיגנון מבט לחדשות. דינה מביאה
אותן לצופים, ואומרת את מילות הקישור
באופן ספונטאני. התוכנית של
הקיבוץ הארצי שונה במהותה. היא
נערכת באופן מיקצועי על־ידי מערכת
ותחקירנים, ובנויה בעיקר על ראיו־נות.
במשך חצי שעה מראיינת דינה
שלושה אנשים, המעניינים במיוחד את
ציבור הצופים בקיבוץ באותו שבוע.
כאשר ביקר שם צוות העולם־הזה,
היו אנשי המערכת עסוקים בהכנת
תוכנית־חנוכה.
התוכנית תכלול ריאיון עם צעיר
שנגמל מחשיש, כאשר עבר מקיבוץ
לקיבוץ, שני ראיונות נוספים, וכן פינה

דינה עם בעלה
שלא יהיה וולגארי
לפעמים אני צריכה לשנות את מסלול־השאלות
שתיכננתי, על פי תשובותיו
של האיש. זה דורש ריכוז מוחלט, ולכן
זה כל־כך מתיש.״
חייה של כוכבת־טלוויזיה בקיבוץ
אינם קלים כלל. עבור הנחיית התוכנית
הגשה־עצמית הוקצו לדינה
רק ארבעה ימי־עבודה .״אז בהתחלה
הייתי יוצאת בשעה 5בבוקר מהקיבוץ,
נוסעת לתל־אביב, ומשם גולץ היה
לוקח אותי לאולפן בגיבעת־חביבה.
שם היינו מתחילים לבדוק את התחקירים
ואת החומר לתוכנית. בשעה
5בערב היו מאפרים ומלבישים אותי,
ואז הייתי נהפכת לשחקנית ומגישה
את התוכנית. אבל זה בלתי־אפשרי,
כמו שמישהו אמר; את לא יכולה
להיות עיתונאית משעה 5בבוקר ער 5
בערב, ואז להפוך לשחקנית,״ אומרת
דינה.
בינתיים נוסעת רינה מהקיבוץ
לתל־אביב פעם בשבועיים, ביום שני
בבוקר, מקליטה תוכנית של חצי שעה,
וחוזרת לקיבוץ מגן. התוכנית, המוקלטת
ביום שני, מוכנה על קלטות־

דינה ערה לכך כי יתכן מאוד
שיתעוררו בתוכנית נושאים שבהם יש
לה מחלוקת עם הקיבוץ הארצי .״עד
היום זה התעורר רק פעם אחת, כאשר
ריאיינתי שני בחורים מהקיבוץ,
שאסרו עליהם להיפגש עם אנשי
תנועת כך של כהנא. אני מצירי
חשבתי שזו החלטה לא נכונה, אבל לא
היה צורך שאביע את דעתי, כי אחד
משני הבחורים חשב כמוני, ובעימות
ביניהם הוא ייצג בעצם את דעתי. אבל
אם זה יתעורר עוד פעם, אני יודעת
שאכנע לריעות הקיבוץ, כי גם בטלוויזיה
הממלכתית המראיין איננו חופשי
להביע את דיעותיו״.

דינה ברנשטיין על המירקע
להחביא את הבוהן!
לחפש. הוא חשב על אשה, שתגוון את
המירקע. גולץ ראה צעירות רבות,
המגישות תכניות טלוויזיה בקיבוצים
שונים, אבל לא התרשם מהן .״יום אחד
הגיע אליי המזכיר של קיבוץ מגן
ואמר לי שיש לו בחורה בשבילי,״
מספר גולץ .״ראיתי כמה צילומים
וכתבות־יומן, וראיתי מייד שיש לנו
מנחה.״
הוא החליט לנסוע לקיבוץ מגן,
לראות את דינה במציאות.
בינתיים ילדה דינה בת, יקרין,
והתקדמה מתפקיד מטפלת לתפקיד
מזכירת־היצוא של מיפעל־הפלסטיק
של הקיבוץ. אבל עוד כאשר עבדה
בבית־הילדים יצאה יום בשבוע לאוניברסיטת
באר־שבע, כדן ללמוד
תיאטרון. מכיוון שעבדה עם ילדים,
היה זה רק טיבעי שהיא תביים ותפיק
את הצגות־הילדים של הקיבוץ ותכתוב
את הטקסטים לאירועים ולחגיגות
של המשק. לפני כשנה, כאשר החל
קיבוץ מגן בשידורי טלוויזיה, היה
ברור שדינה תהיה כותבת־החומר,
המגישה והמראיינת.
ן* דעתי שמחפשים מנחה ל/
/תוכנית הטלוויזיה הגשה־עצ־

היה כל־כך חשוב מה אני לובשת ״.אבל
כאשר התחילה להופיע בתוכנית הג־שה־עצמית,
המוקלטת בקיבוץ גיב־עת־חביבה,
יה כבר היה סיפור אחר.
״כעת יש לי מאפרת מיקצועית, וגם
מקפידים על מה שאני לובשת
לתוכנית. אני בעצמי לא רציתי שתהיה
תדמית של קיבוצניקית רשלנית, אני
חושבת שזה חשוב שיראו שגם
קיבוצניקיות יכולות להיות אלגנטיות.
אז לפני כל תוכנית אני מאתרת אחת
מחברות־המשק, שאני אוהבת את נו־סח־לבושה.
ואני מחטטת לה בארון כדי
למצוא בגדים מתאימים. בסוף אני באה
לגיבעת־חביבה ושם מביטים בבגדים
שהבאתי ופוסלים אותם האחד אחרי
השני,״ היא מספרת בחיוך.
ביום שבו ריאיין העולם־הזה את
דינה, במישרד הקטן הנראה כמו מחסן,
בבית הקיבוץ הארצי בתל־אביב,
הגיע לשם גם בעלה, רוני, וסיפר כי
היה במיפעל המייצר ביגדי־אופנה
בתל״אביב, ושם הסכימו בשימחה לתת
את הבגדים שהם מייצרים, כדי שדינה
תלבש אותם בתוכניות.
אבל נראה כי הדבר אינו כל־כך
פשוט בקיבוץ. גולץ מספר כי היתה

שהוא חומד של בחור, שנלקח
מהקטפת ישר לאולפו־הקולנוע.
״מהתחקיר ידעתי, שבסרט יש
סצינה של מיטה בינו ובין השחקנית
הראשית. וידעתי גם שבחיים הם
התעלמו לחלוטין זה מזו .,ולא נקשרו
ביניהם אפילו יחסים ידידותיים
רגילים. אם גבר היה צריך לשאול אותו
על סצינת־המיטה, זה היה יכול להפוך
אולי למשהו וולגארי, לשיחת־גברים,
אבל אני חייכתי אליו והבטתי בעיניו,
כאשר שאלתי איך הרגיש בסצינה
שבין־הסדינים.
״הוא אמר לי אחר כך, שהקול שלי
כל־כך הרגיע אותו, שהוא ענה בצורה
חושפנית ומלאה, ואני חושבת שגבר
לא היה מצליח לעשות זאת כך״.
זו היתה התוכנית הראשונה שלה,
ולמרות הנסיון שיש לה בהופעה
בביתה, היא התרגשה מאוד .״ראיתי
שהידיים שלי רועדות, אז החבאתי
אותן מתחת לרגליים, וחשבתי ששם
המצלמה לא תראה אותן. אבל הבחור
שריאיינתי, לחש לי באחת ההפסקות:
,תחביאי את הבוהן שלך, רואים שהיא
רועדת ׳.כך עזרנו האחד לשני להתגבר
על ההתרגשות ״,היא מספרת.

דינה עם בתה קרין
הצגות הילדים, הטק סי ם וחגיגות־המשק
סאטירית, בסיגנון שלמה ניצן. שחקן
תיאטרון הקיבוץ הארצי, משה טנא,
יהיה אחד ממישפחת המכבים, שנקלע
בטעות לאולפן־הטלוויזיה. הוא מביע
את דעתו על החיים בקיבוץ ועל
גיבורי־ישראל של ימינו. טנא מרשים
מאוד בחיקוי נפלא של אריק שרון.
״אחרי חצי שעה של תוכנית אני
יוצאת מותשת,״ מספרת דינה .״ראיון
זה דבר נורא קשה, אני צריכה גם
להקשיב למרואיין, וגס לתכנן את
השאלה הבאה, בעת ובעונה אחת.

וידיאו כבר ביום רביעי, ונמסרת לכל
הקיבוצים של הקיבוץ הארצי.
ן* טלוויזיה הממלכתית אין
אף אשה העובדת כמראיינת, זה
נחשב משוע־מה למיקצוע של גברים,״
אומרת דינה. אבל, לדעתה, דווקא
לאשה יותר קל לפעמים להתמודד עם
בעיה מסויימת או מרואיין קשה.
״בתוכנית הראשונה שלי ריאיינתי
בחור ששיחק תפקיד ראשי בסרט שהפיק
הקיבוץ הארצי. מייד ראיתי

דינה איננה מאושרת כאשר היא
שומעת שיתכן כי הכתבה הנוכחית
תתמקד עליה .״למה עליי?״ היא שואלת
,״כדאי שתכתבו על הטלוויזיה של
הקיבוץ, על הכימאי הנהדר שלנו,
קרלום ירושלמי, על גולץ ועל יתר
האנשים שעושים את התוכנית״.
אנשים כמו אמנון ודינה, שלא למדו
את המיקצוע, אלא נכנסו אליו ב־מיקרה,
הצליחו לבנות תוכנית טלוויזיה
יפה ומכובדת, המעניינת מאוד
את אנשי-הקיבוצים. אבל בקיבוץ הארצי
אין חוכמות .״הקיבוץ שלי,
רוחמה, החליט שהייתי כבר מספיק זמן
בחוץ,״ אומר גולץ .״ובעוד שלושה
חודשים אני חוזר לקיבוץ להיות חצרן,
ומישהו אחר יעשה את התפקיד שלי
כאן״.
אילנ ה אלד/

רזוזדדנלתלז
1ה היה התרגיל הגדול

אם חנו בסר סיווג ביטחוני מוגבר ומטה -
עבור מ״ו דקטע הבא!!!

העיתון החי ביותר במדינה

מאת כתבנו המיוחד יאיר נרו עמי־שם היה ש
אפשר לדבר על התרגיל האחרון של צה״ל במונחים של
מיפקדות, תורות־לחימה, אמצעים לראיית־לילה ושאר מושגים
מיקצועיים. אבל התרגיל הזה הוא קודם כל אנשים.
מאחורי כל תרגיל מוצלח של צה׳יל עומדת סוללת־עיתונאים
מאומנת־היטב ומשומנת-דק. יש כתבי־שדה המלקקים באחורי
כל הגנרלים, וישנם כתבי־הבית הממתינים לטלקסים במערכות־ישראל.
ועל כל אלה שרה נעמי שמר. :שמור נא לי, אלי הטוב. בין
2:00 - 6:00׳׳ ,ככתוב ״שומר שלישית ה׳׳.

גליון מס׳ • 31 עורכים ארכס פז זבנצי לופו

נס חנונה:
מז דוק שהיה
מיועד לתחנת
אוטובוס אחת
הסניק לשמונה
תחנות לאם
ולילד

רב מציץ לוודא שריפת עציץ

• בברוקדץ שרפו חררי תחנות בהקפות
בעת מישחק ב״סבול • תפילות לעצירת
גשמים נענו והתחנות נשארו יבשות •
גל שריפות תחנות־אגד ממשיך להתפשט ברחבי הארץ לאחר
פפק־הלכה שהוציאה הרבנות הראשית ולפיו תחנות ׳אלה נבנו
על עצמות יהודים שהתייבשו בהמתנה לאוטובוס.
תושבים נזעמים, בעיירות הפיתוח, הבעירו צמיגים במחאה
על אי התקנת תחנות-זימה ביישוביהם.
מועצת ענקי־התורה תתבנם עוד היום לדון בגילויי העיתון
חרדות על מעשי־פריצות של נשים החושפות שדיהן לנגד עיני
עוללים בתחנות לאם ולילד. הרבנים יפסקו בשאלות: האם מותר
להצית תחנת טיפת־חלב אחרי הצתה של אטליז? והאם מיצווה
זו הינה שוות־קלוריות למיצוות הצתת סניך־בנק? בינתיים
הזהירו הרבנים את צאן מרעיתם לבל יציתו בשגגה תחנות
למימכר סמים, משום שלהבדיל משוטרי־ישראל, שאינם
מבחינים בשחורים, הרי המסוממים רואים המון צבעים ויש
חשש שילכדו את המציתים ויכו אותם מכות־רצח.

.צזזיממרוס-׳ -
למלוות הבטר
שיחת השבוע

נמיבצע מיוחד של הטלוויזיה
הישראלית נאספו מיליוני
דולארים למען האח׳׳מים בישראל.
תחילת הפרשה בכתבה
נוגעת ללב בכולבוטק, שחשפה
קיפוח משווע של אח״מים בריאים.
עם־ישראל כולו הזדעזע
לגלות שרק בכירים חולים
זוכים במימון הוצאות בחו״ל,
ואילו חבריהם, שלא זכו לחלות,
נאלצים להישאר בארץ ולהתענות
בדיוני הכנסת. הכספים
שנאספו ישמשו לצורך רכישת
חיידקים, אשר יוזרקו לאח׳׳מים
הבריאים, בתיקווה להשוותם
לעמיתיהם החולים.

אלכס: איך אתה יודע
שהשמש הינה על תקן של שכירי בנצי: נו, באמת?
אלכס: היה כתוב בעיתון
שעומדים לנצל את
השמש בתעשיה.
פרשת השבוע
ר׳ בנצי: איך זה שהיום
שרותי־הדואר הרבה יותר
איטיים מאשר לפני עשור?
ר׳ אלכס: פשוט מאוד. מאז
שהוסיפו את המיקוד, נוסף
לדוורים עוד חומר ׳ קריאה,
והדבר מכביד על מיון דברי*
הדואר.

יאוחדו קווי

לחץ כבד של החוגים החרדים
הביא אמש לחתימה
על הסכם־מיזוג בין תחנות
אגד לטלפונים הציבוריים של
בזק -איחוד שיביא לצים-
צום ההוצאות התיפעוליות
של שתי החברות.
מחברת אגד נמסר כי זהו
שיפור ניכר לציבור המצי תים,
שיוכל להזעיק, בעזרת
הטלפון המותקן בתחנת-
האוטובוס, את מכבי־האש,
מייד בתום פעולת ההצתה.
מחברת בזק נודע כי האי חוד
התאפשר תודות לעוב דה
שבשתי החברות יש
קווים העוברים רק פעם אחת
ביום.

מדענים
׳שואל״ם
קזבליס:

פיתחנו תרופה נגד
אדישות -ולאיש זה לא
איכפת!

מרים ציבשניים לשוטרים
חרדים מתלוננים: קשה לנו
להבדיל בין השוטרים. כולם לבושים
אותו הדבר.

קרדיולוג חטף התקף־לב
קרדיולוג. הנוהג לקיים יחסי־מץ אחת ל־ 18 יום. קיבל
התקף־לב למיקרא הידיעה הל ל
המנוחח.
פרום׳ קלרמן דיווח על הע ליה במספר ה
גברים הצעירים הלוקים כיוכו בזזתקפי־לב. כ
דוגמא סיפר הקרדיולוג על צעיר •תימני, בן ,31
שעבר לאחרונה התקף אוטם שריר הלב, והגיע
לשיקום. התברר, שהצע-ר לקה בהתקף־לב —
לאחר שקיים ביום אהד 18 פעם יחס־־מץ. עם
נשים שונות .״המאמץ הגופני כמעט הרג אותו״
סיכר פרום׳ קלרמן.
בדיולוגים בארץ ״מכים על

תרגיל העיתונאים שנעיד ת חת קיצוצים בתקציב
ושוב רואים מחזות מוכרים -חיילת מתגלחת ליד עוקג״מים;
פריצה שקטה ליעד מבוצר; סמל״מחלקה עלום מניח מיטען על
הגדרות; מאחור מחפה עליו חייל״הטדר, המניח תפילין. צלמנו
מנציח תמונה לרגע: חייל שהדליק סיגריה ליד מיכלית-הדלק.
הבזק אדיר, לא היה צורן בפלש( .המשך בעולם הגא).
קורא יקר -כתבה זו היגה בעלת סיווג ביטחוני גבוה, והותרה
לפירסום רק לאחר שערכנו אישית לצנזורה על מהימנותך. אנא,
שמור את הפרטים לעצמך, ואל תעביר את העיתון לגורמים בלתי-
מוסמכים.

ב 1ד 1ר 1ות
גננ בוו ת
בקורס לגרפולוגיה
נפסל מיבחנו של תלמיד
שקרא בכף יד
בזמן הבחינה.
התפתחות מסעירה
בפרשת השוחד המיני
בבריטניה: הנאשם
הראשי הפך איידס־מדינה.

עוד
שיפור של
קופת״חולים למבו טחיה:
נחנך בית-
ספר וטרינרי -הרא שון
מסוגו בארץ.

ילד פיקטיבי נולד
לזוג שנישא בנישואין
פיקטיביים.

רבנים ותלמידי-
ישיבות יחתימו על
עצומה, המגנה נישו אין
פיקטיביים של
צעירות בקיבוצים,
לצרכי השתמטות מ שרות
צבאי.

בומאיו מציע:
רקנוו אותם נעמידה!
הממונה על התחבורה בעיריית תל־אביב,
דב״א (רב בן־מאיר) ,הציע
ליישם את נסיונו בנושא זה לצורך
פיתרון המחסור בקרקעות לקבורה.
״יש לתת היתר לקבורה בעמידה״,
אמר ,״תושבי גוש־דן כבר רגילים
לנסוע בעמידה באוטובוסים הדחוסים,
וכל נסיעה היא גיהינום של ממש, כך
שמבחינתם לא תתעורר כל התנגדות.״
בינתיים, עד אשר יחצבו הבורות המתאימים,
יפעיל דב״א סנרלי־דנוור
לנעילת מצבות, החונות במקומות
הומים במיוחד.
כתבנו מוסיף שאחת הבעיות
הכרוכות בקבורה בעמידה היא כיצד
יקברו אימפוטנטים. שאינם מצליחים
להגיע למצב שכזה.

בעיקבות הידיעה
שתושבי שווייץ תומכים
בניסויים רפואיים
בחיות, פחת
מיספר השרים היוצאים
לחופשת־סקי בארץ

ישראל מכחישה
את הפירטום בשבועון
הגרמני, דר שפיגל,
כאילו שפיגלר אימן
את חיילי הקומנדו
המצרי.

מידע עדכני באמצעות הטלויזיה שלך.

למץ יש מוח של גאון

יש לך שאלה?
תפעיל א ת המוח

כשאתה קונה טלויזיה של מץ, אתה מקבל
לא רק טלויזיה גרמנית מעולה שהושקעו
בה ידע רב, מחשבה עמוקה וטכנולוגיה
מתקדמת. כשאתה קונה טלויזיה של מץ
אתה מקבל גם אחריות, אמינות ואיכות.
אבל זה עוד לא הכל: כשאתה קונה
טלויזיה צבעונית״,20״,16״,14״27״,22
של מץ אתה מקבל גם ״מוח״.
כן, לטלויזיה של מץ יש ״מוח״.
ולא סתם מוח, אלא מוח של גאון.

מוח — שירות תקשורתי חדש לציבור
הרחב.
מוח — רעיון חדש ההופך את הטלויזיה
הביתית שלך למקור של מידע בתחומים
שונים.
כן, בלחיצת כפתור וציוד מתאים(מפענח)
ולא יקר — יכול כל בעל מכשיר טלויזיה
בישראל לקבל, בכל שעות השידור של
הטלויזיה הלימודית והכללית, מידע
שוטף כמעט על כל נושא: עיקר החדשות,
מבזקים, לוח רכבות, תוצאות מפעל
הפיס, לוטו וטוטו, תחזית מזג האויר, לוח
טיסות, תכניות רדיו וטלויזיה, שערי
מט״ח, תרבות ובידור, הודעות
משרדי הממשלה, שתתי חירום, כתובות
לחרשים, שירות לתיירים, שעורי
מתמטיקה, הבנת הנקרא, בקרת שעורים,
פרשת השבוע, חינוך מיוחד לילדים, מגזין
לבית ולמשפחה, שעשועונים לילדים ועוד
ועוד.

ועכשיו מץ עם מוח
וב־ 24ת שלומים
לבעלי כרטיסי אשראי ויזה וישראכרט.
כן, מבצע כזה עוד לא היה למץ.
קנה היום טלויזיה צבעונית מץ עם מוח
ושלם ב־ 24 תשלומים שקליים
חדשיים צמודי דולר +ריבית שנתית
של .380/0
א ם אינ כ ם בעלי כ ר טי סי א שראי אנ א
מל או התלו ש הרצ״ב ואנו נפנ ה א לי כ ם
בהקדם.
פ ר טי ם נו ס פי םוה דג מהב מרכז מץ,
רח׳ מודיעין 19 בני ברק. טל 799114 .־ 03

לכבוד מ ץ, ת .ד 913 .בני ברק 51108 אני מעוניין לרכו ש טלויזי ה מץ עם מו ח
אבקשכםל שלוח אתנ ציג כ ס לביתי לל א כל
ה ת חיי בו ת מ צידי.

__ ט ל. בעבודה