גליון 2575 מתאריך 6 בינואר 1987

מיכחבים

בתבת השער הקדמי:

שוד הבנק הגדול

ן^נמר האמריקאי
(על ההבדל בין המערכת הפוליטית
האמריקאית והישראלית (״צבע
אבוקאדו״ ,העולם הזה .) 24.12.86

כנסת ישראל היא מוסד עלוב. הקונגרס
האמריקאי הוא מוסד עלוב. חברי הכנסת הם עלו־בי־חיים.
חברי הקונגרס האמריקאי הם עלובי־חיים.

ניתן לסכם את הנדון האחרון, שביקש
לשים את הדגש על ההבדל העצום בין שתי
המערכות הפוליטיות למרות דמיונן, והוא:
החוקה האמריקאית, שאין לה מקבילה בישראל.
אבל קיים עוד הבדל גדול ועצום המתבקש מן
הכתוב באותו הנדון: יהיה הקונגרס עלוב ככל
שיהיה, בכל זאת — כאשר הוא מתעורר (נכון,
^על סמך החוקה ובעזרתה) ,הוא נמר.
^ ה קונ גרס הוא שסילק את ניכסון מן הנשיאות
^ זכן מאוד שיעשה זאת גם לרגן.
{ נראה את הכנסת נוהגת כך בשעת הצורך.
מורים אמזלג, תל־אביב

התיקווה היחידה
על מסקנה מתבקשת (״מיבצע איוו לת״
,העולם הזה .) 24.12.86
ן אני חבר מיפלגת העבודה מאז ומתמיד ואני,
^מובן, מצביע אמת. אבל אחרי הפאשלות
מי תרונו ת שנתגלו מתקופת שילטונו של שימי
עון פרס (פרשת השב״כ, הנשק לאיראן) אני
מוטרד מאוד, ממש אובד־עצות.
ואז בא אורי אבנרי, מנתח את מיבצע סיני
מלפני 30 שז^ז ומראה לי(וג ם לראשי מיפלגתי)
כי יש למיפלגה תיקווה בכל זאת: יצחק רבץ.
כפי שכותב אבנרי באותה כתבה ״בירדק משה
9דיין את צה״ל״ והיו דרושות שנים רבות כדי
שהצבא יגיע לרמה הגבוהה שגילה במילחמת
^צשת הימים.
,״׳ומי היה הרמטכ״ל שהכין את הצבא ועמד׳ *׳י שו במילחמה זאת?
צחק רביו!

מנחם פרדת,

ר א שון לציון

מתנת יום־הולדת
עוד על הנצחת יו״רי־הכנסת שהלכו
לעולמם (״אנשים״ ,העולם הזה

24.12.86 ואילך).
|^־זקורא אילון טועה. לא כל יו״רי״הכנסת
שהלכו לעולמם היו אנשי מפא״י. האחד, יוצא־הדופן,
היה נחום ניר המנוח (בשמו המלא נחום
יעקב ניר־רפאלקס) ,שנבחר במארס 1959 לתפ קיד
יו״ר־הכנסת.
זה קרה בעיקבות תרגיל פרלמנטארי מבריק
ושל מנחם בגין, אשר יזם, לאחר פטירתו של יו״ר
1הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק, קואליציה אנטי־
(מפא״יית, שאכן הצליחה להושיב על כס היו״ר
1את־ איש הפלג השמאלי(פועלי ציון שמאל) של
מדות העבודה, שהיתה אז מיפלגה אופוזיציונית.
ולמרבה
השימחה הכללית זה גם קרה למחרת
יום־הולדתו ה־ 75 של נחום ניר.
ידסך ז לוכסמבורג, תל-אביב

כה אמר בדיהודה
על הופעת שר־הפנים, יצחק פרץ,
בתוכנית מוקד בטלוויזי ה.
אין אדם חייב להימנות עם חסידיו של הרב
יצחק פרץ או על חסידי דיעותיו, כדי להימנות
עם המתפעלים מהופעותיו הפומביות.
בכך שוב יכלו הכל להיווכח עת הופיע הרב
פרץ בתוכנית מוקד ביום שבו הגיש את התפט־תו.

יש לדבר, הוא יורע לדבר! נכון שמדי פעם
יש לו תקלים עם הלשון העברית (בעיקר השימוש
בלשון זכר רבים כשצריך להיות נקבה) אבל
על כך כבר אמר אליעזר בן־יהודה :״האשכנזים
יודעים דקדוק, אבל הספרדים יודעים לדבר!״
אליהו לוי, בת־ים

הוא מסוגל לטוס לפאריס לארוחת־צהריים,
ולהזמין בקבוק יין של אלף דולר — שאטו־משהו
— ואחר־כך לקנות ענק־יהלומים לגברת וינר
ופנטהאוז לעצמו. כי הוא ג׳נטלמן מושלם בטל
סיגנון: זהו ארנסט יפת, שכל אי ש ואשה, זקן וילד
ב ארץ שילם מכיסו דולר אחד כדי לאסוף למענו
את דמי פיצויי־הפרישה, אחרי שני צח
על שוד הבנק הגדול בתול דות
המדינה. החיים בצמרת יקרים.

כתבת השער האחורי:

מיכל מטפסת למערה
מתעניין בעוכים

עיון מדו קד ק בדו ח הפרקליטים על פר שת
השב״ב מגלה את השערוריה: ללא
חוק ברור ומפורש, שבמיסגרתו יפעלו
השרותים החשאיים, ימ שיכו מנגנוני החושך
לעשות ככל העולה על
רוחם, באישור ם או בהתעל מותם
של הפוליטיקאים!

סי רחסטר
המוני י שראלי ם וישראליו ת הצביעו ברג ליים
וי צ או לחגוג. לאיש ל א היה איכפת כלל
מיהו הקדוש הנוצרי סילווסטר, אב ל כולם
שמחו שעברה עוד שנה אזרחית, מבלי
שאירע ד בר נורא. לתשומת לב הרב פרץ
וכל הרבנים שניסו לעמוד
בפרץ: הדתיים אינם עומ־דים
להשתלט על המדינה!

ה״לביא״ נו שך

לא מזמן היתה מיכל עבדי ב שפל
התחתית: נרקומנית, גנבת, אסירה.
היא יצאה מזה בכוחות עצמה. עכשיו,
בגיל 19 בלבד, היא בד־

רך למעלה: דוגמנית מצרי־תה
ואשה מבוקשת ביותר.

אחד מחנוני הפרשה — רצח, שקר וטישטוש —
פותח את סגור ליבו לפני העיתונות והציבור:
״אתם מתעניינים בעובדות? אותי מעניינים
הערכים הלאומיים, שהלכו לאיבוד! עשי־תי
שיעורי־בית, ואני יודע מאי־פה
באו הליכלוכים בתיקשורת
עליי, על אברום ועל חברינו!״

הדוח המרשיע

ב מדור דיעה אחרת קובע האלוף (במיל׳)
מתי פלד: פרויי ק ט הלביא מזי ק לחיל־האוויר,
לצה״ל, לתעשיה האזרחית -והכל
בגלל כוח־וזלחץ ה אדיר של התעשיה
האווירית, המצליחה ל א נוס
את מערכת־הביטחון
ואת ממשלת י שראל כולה!
ס רפואה מחוץ לגדר

יורם של דמיאניוק
ליורם שפטל, הפרקליט הישראלי שהסכים
לייצג את גון דמיאניוק, יש שם מיו חד
,במינו בחוגי המישפטנים. את הקריירה
! ש לו התחיל בהגנה על מ׳*/
איש־המאפיה
היהודי״אמריקאי מאיר לנס-
קי, והמשיך אותה בהצלפות
לשון בשוטרים ובתובעים.

יש רופאים טיבעונים, יש רופאי מחטים, יש
רופאי היפנוזה ויש המתמחים בכפות הרגליים או
בעשבים למיניהם. מי מהם יכול להועיל ומי מהם
רמאי? במישרד־הבריאות מצאו
0את הפיתרון הקל ביותר: לדע־

תם — אין כלל תופעה כזו!

אקדמית תלונה
קשר הדיבור

הסטודנט התלונן במישטרה כי מרצה באו ניברסיטה
הדיחה ושיחדה עדי ם במישפט
מישמעתי שהתקיים נגדו. היא טענה שהוא
התפרע בכיתה, הוא הדביק
פלסטר על פיו, לאות מחאה.
הכל בגלל דוי ד בן״גוריון.

7/17/7
₪נו 11117

נשוש
> 1 דודה •טל חבצלת
חב שו ש ייצא למילחמה על כבודה,
ופינחס שדה היה הקורבן המיידי.
לסיפור חייה ומותה של המשוררת י ש
גירסות ר בו ת: מי אשם
4י | 0בפירסום מיכתבי האהבה
שלה? מדוע התאבדה?

דיקן הסמים
מה הבי א את דני אל סוסטר, סגן־דיקן ארץ להבריח 1ל
ב אוניבר סי ט ה אמריקאית,

1-41־1
שני קילוגר ם קו קאין? מדוע
הלשין עליו ידיד ה של אש תו
-שיזם את ההברחה!

והשתיקה
| א ל ״הסופרים שאינם מסרבי ם לשום מר איין״
הצטרפו באחרונה שניים: המשורר
נעים עריידי ואסיר־העולם ס מי אלקיים. על
המשורר מנחם בן, לעומת
זאת, הוטל קשר שתיקה.
האם יפעל הקשר לטובתו?

רחר המרחרח
מרווחת:
שרונה מר ש (בתצלום)
מנעה קטטה בין האב לים
על מות אביה •
דדי בורו ביץ (ארקיע)
ותמי מחם(ידיעות אחרונות)
מתחתנים • יפה
ריפלר, אשתו של אסיר־עולם,
תיכנס להריון בעזרת המדע והשב״ס •
הסמנכ״ל אלי עשת והסוציאלית בעיריה •
אפרי נשיא״בובה
יחסיה
של ניצה מעוז עם

קאי • תהילה טמיר אינה
! מודאגת • מי שילם אלף דו ׳
לר תמורת סטייק ומנגינה?

פנינה בת 32
הצעירה הנצחית, פנינה רוזנבלום, הפתיעה
יום־הולדת 1 שוב את כל ידידי ה: במסיבת /׳ 1/1)1 1/1ו
ענקית, במלאת לה ,32 עלתה
לבימה בריקוד-בטן סוער,
והציגה את חברה החדש.

נאשם רגיש

היא אומרת שהסכימה להתנשק איתר,
ואז הוא פיתאום הפד עורו, משך אותה
בכוח וקרע מיכנסיה. הוא טוען שהיא
לא התנגדה ,״אני אדם אחראי, כל-כך
רגי ש לעניינים כאלה!״

התביעה מאשימה או־תו
באונס בחוף פלמחים.

המדורים הקבועים:
גסיון בלבד
על מה שקרה באמת בבית-המעצר
(״מיכתבים לטדי״ ,העולם הזה
.) 17.12.86
לאחר מחמאות אישיות לחתום מטה נכתב
בידיעה אודות חקירת המישטרה.בעניין מיכתבו
של רפי לוי לבנו, כי נחקרתי אודות מיכתב
שהעברתי מבית־המעצר לבנו של רפי לוי, הממונה
על מחוז ירושלים.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2575

הבחור האמיץ מיקי בן־ שיטרית, שרדף
אחרי האוטובוס, במקום אחרי הכדוד
איך אבי כהן אכל אותה * כיצד
ני צלו יל דיו של אברם לוי מתאונה
קטלנית * מי זו השחר•
חורת של שלמה קירט?

מיבתביס -עוד תפוח
איגרת העורך -העיתונות והדוח
הנדון -בולשיט
במדינה -עד הפעם הבאה
ה שבץ נפ ש -עם חנון־שב״כ
תשקיף -השר ומיס־יוניברס
דיעה אחרת -אונס הממשלה
אנשים -שרון מאיים
בלי הרדמה -רפואה וטבע
יומן אי שי -קארל כהנא

קולנוע -זהב לזאדורה
זה וגם זה -השר פרץ ממריא
רחל המרחלת -על כל העולם
מה הם אומרים -שריפה ברב־קומות
דף חדש -בעיה בגיל 36

ת שבצופן
הורוסקופ -חיי־המין של גדי
לילות ישראל -מתייוונים בכסית
שידור -השר נעלם
חור בר ש ת יחסים בגלל פיזנטי

מיכחבים
(המשך מעמוד ) 3
העובדות הנכונות הן שלוי התקדם אליי
במעמד קצין בית־המעצר, כשהמיכתב עם שק־כביסה
בידו, וכי קצין המישטרה לקח גם את
שק־הכביסה וגם את המיכתב מידי לוי לפני
שהגיעו לידיי כלל, ולפיכך מן הראוי היה לציין
כי החקירה התייחסה לנסיון של לוי למסור לידי
מיכתב עבור בנו — ולא על העברת מיכתב.
שלמה תוסידדכהן, ירושלים

הצגחר, הנכד והלב

הזיות נבזיות
האמת על רי קודי־ב טן.

״העולם הזה״ ,שבו עון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורח־ן ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר + 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבני ת: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סדגוסטי עורך כי תוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר׳ צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראשהמינהלה: אברהם סיטון המו״ל :״העולם הזול׳
בע־מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע־־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

על הוראת הצנזורה להגיש את תש בצי
העולם הזה לביקורת (״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .) 31.12.86
באמת שלפעמים צריכים מוח מחודד מאוד,
כפי שאני מקווה יש לצנזור, כדי לפתור את^
תשבצי העולם הזה. בגליון האחרון, למשל, ל<^|
הצלחתי לנחש הכינוי של יעקב בן־מאיר, נ 1י
רש״י ( 10 מאוזן, שתי אותיות) וגם לא את קובץ .
הסיפורים של דאמיציס ( 57 מאוזן, שלוש
יאיר נוימן, ירושלים
אותיות).
• הנכד של רש״י הוא רבנו תם הידוע
ו סיפוריו המפורסמים של אדמונדו דיאמי־ציס
האי טל קי כונסו בספר הלב.

של 1ש שנים מיותרות

הדוח של צוות-המישפטנים על פרשת
השב״כ (ראה עמודים 6־ ) 7מטיל אור גם על
אחת הפרשיות הקטנות הקשורות בפרשה
הגדולה.
הפרשה כולה התפוצצה. מכור. בגלל שלושת
צלמי־העיתונות, שצילמו — לגמרי במיקרה —
את שני החוטפים החיים, כשם מובלים מן
האוטובוס הצידה. השלושה היו ענת סרגוסטי
מהעולם הזה, אלכם ליבק מחדשות ושמואל
רחמני ממעריב.
כבר כמה שעות אחרי ההסתערות. ביום השישי,
ה־ 13 באפריל ,1984 התעורר אצלנו החשד
שמשהו אינו כשורה. ענת סרגוסטי שמעה ברדיו
את ההודעה על כי כל ארבעת החוטפים ניספו
בעת ההסתערות, וזכרה שצילמה שני אגשים
חיים שנראו כחוטפים. היא ביקשה ממני לבוא
בדחיפות למעברה, ושם עברנו על הסרטים. היה
ברור לנו כי בתצלומים נראים חוטפים חיים.
כשהגיש העולם הזה את התצלומים לצנזורה,
הם נפסלו לפירסום. בגליון העולם הזה
( ) 16.4.84 הופיע עמוד ריק. אך באותה השעה
המ^יך צה׳׳ל לטעון כי האנשים הנראים בתמונות
אינם החוטפים, אלא נוסעים סתם, שנחשדו ברגע
הראשון כחוטפים.
פנינו לצנזורה ב־ 19.4.84 במיכתב רישמי,
באמצעות עורך־הדץ אמנון זיכרוני, ובו הודענו
לה שאנחנו עומדים לפנות בעתירה לבג״ץ. אם
האנשים בתמונות הם סתכדנוסעים, נאמר במיב־תב,
איזו סיבה יש לפסילתן? ומדוע לא יאופשר
לנוסעים לזהות את עצמם בתמונות אלה?
בעיקבות התראה זו, אישרה הצנזורה את
פירסום התמונות. פירסמנו אותם על שער גליון
העולם הזה הנושא את התאריך .25.4.84

ק שיי ס
סמויים

ע כ שיו ב א הדוח ומספר מה התרחש מאחורי
הקלעים.
וכך נאמר בו, בעמוד . :31 כפי שתואר לעיל,
תיאם ראש־השב״ב פגישה עם ר (פלג רדי)
בנסיון למנוע את פירסום תמונת המחבלים
בעיתונות. הנסיון נכשל, והתמונות פורסמו,
התמונות היו בידי מיספר צלמי־עיתונות וחלק
נשלח לחדל. בעיקבות הפירסומים התעוררה
דרישה בציבור לחקור מה גרם למותם של המחב לים•
ראש־השב׳׳כ עשה כל שביכולתו למנוע
חקירה״.־
ההוראה הבלתי־חוקית שניתנה על־ידי הש־ב״כ
לצנזורה למניעת הפירסום של התצלומים
לא היתה, כנראה, הפעולה היחידה שננקטה.
ולראיה: גם אחרי שהצנזורה ביטלה את הוראת־הפסילה,
בעיקבות התראתנו על הפניה לבג׳׳ץ,
ואחרי שכבר פירסמנו את׳ התמונה שלנו על
השער, לא פורסמו התצלומים של ליבק ורחמני.
חדשות ומעריב פירסמו את התמונות רק שישה
וחצי שבועות אחרי ליל־הרצח — ב־— 29.5.84
יותר מחודש אחרי פירסום התצלום של העולם
הזה.
מדוע?
אפשר רק לנחש: השב׳׳כ הפעיל קשרים

אני מוחה וקובלת נגד ההתייחסות העויינת
מצד כלי־התיקשורת, הנותנים פומבי לדיעותיהם
השליליות של מיספר אנשים לריקורי־הבטן.
לקומץ זה אין ולוא שמץ של מושג על אמנות
ריקוד־הבטן, שהיא אמנות עתיקת־יומין, שההיס טוריה
שלה חוזרת לתקופת הפרעונים הקדמו ניים,
ובמקום להתרכז בריקוד״הבטן ולהבין את
האמנות היפה והעשירה האצורה בנענועי־הגוף,

במינזר, אבל גם חלקו של אלברכט דירר הגרמני^
שגם הוא נתן תפוחים לחווה, לא שפר בהרבה^.
אומנם נפטר דירר במה שנחשב בימי הביניים
בשיבה טובה 57 אבל ב־ 20 שנות חייו האחרונות
הוא סבל ממחלת הקדחת ששבה ופקדה אותו
לעיתים תכופות, ואת ידיו הרועדות מחום הקד
חת אפשר גם לראות באחד האוטו־פורטרטים
יורם שיין, רמת־גן
שלו.

סמויים, וכך מנע את הפירסום גס אחרי שכבר
הותר על־ידי הצנזורה.
נראה כי יש לשב׳׳כ זרוע ארוכה. אני שמח
שלא נעשה שום נסיון לשכנע אותנו שלא
לפרסם את התצלומים שלנו. אני רואה בכך
מחמאה גדולה. היה ברור לשב״כ כי לא ניענה
לדרישה כזאת. לפחות בעניין זה היה לשב׳׳ב
מידע מהימן.
נראה כי כמה מן התצלומים הגיעו אכן לחו״ל,
כפי שצויין בדוח. אך ש ש עיתון זר לא פירסם
אותם. רק אחרי שהעולם הזה פירסם את
התמונה של סרגוסטי, פורסמה תמונה זו — והיא
בלבד — ברחבי העולם.
אולם אין ספק כי היתד. חשיבות לעובדה
שבידי עורבים זרים היו תצלומים של החוטפים
החיים. זה שיכנע אותם להציג את השאלות
הנכונות — וכך עזרו לגלגל את הפרשה.

על גילה האמיתי של השחקנית
אביבה פז ( 16.שנה עם רגשי אש מה״
,העולם הזה .) 24.12.86
הכתבה עליי היתה בסדר גמור. אבל דבר אחד
לא ברור לי. למה הוספתם לגילי שלוש שנים?
אני בת ,42 לא .45
ושלוש שנים זה המון.
אביבה סז, תל־אביצ.

הזכות הראשונית
על הריסת הבתים בגליל.
הריסת שמונה הבתים בשבט הבדווי אל־ח׳וואליד
בגליל וזריקת הרבה אנשים, ביניהם

עיתוגות ומישפט

לא מכבר היה לי ויכוח עם קצין בכיר
בצה״ל, שטען כי תפקיד העיתונות בפרשה זו היה
שולי. לדבריו היתה הפרשה מתגלה ממילא, מפני
שהחיילש, שהשתתפו בהסתערות, לא היו שות קים
והיו תובעים בירור וחקירה.
בדוח שלפנינו אין תימוכין לדיעה זו. להיפך,
הדוח שם את הדגש על החלק המכריע של
העיתונות בגילוי הפרשה.
הקטע שציטטתי אינו משאיר מקום לספק כי
העיתונות היא שגרמה להתעוררות הציבורית.
בהמשך נאמר. :התגובות הציבוריות והמיש־פטיות
לפרשת השב״כ מעידות על ביסוסו
העמוק וחוסנו של עיקרון שילמון־החוק בישראל,
ויש בהן בדי להתריע ולהרתיע מפני
תופעות דומות בעתיד.״
אני מסכים להערכה זו, וגם לדירוג הגורמים
שהביאו לגילוי הפרשה.
עם כל החריקות, היתה זאת העיתונות שמיל אה
את התפקיד המכריע. אחרי פריצת־הדרר של
העולם הזה, פירסם חדשות את דבר קיומה של
ועדת־זורע, ונענש על כך. לאחר־מכן פירסם
השבועות כותרת ראשי ת את ההאשמות נגד
האלוף יצחק מרדכי, וכר החל מסע־הלינץ׳
(שקיבל את השראתו מן השב׳׳ס נגד שעיר-
לעזאזל זה.
הגורם השני היה מערכת־המישפט. לולא
האיום בבג״ץ לא יכולנו לפרסם את התצלומים.
ולולא פעולתם של היועץ המישפטי יצחק זמיר
ועוזרותיו היה הבירור נעצר.
כגורם השלישי יש להעלות על נס את שלושת
מורדי-השב׳׳כ, הראויש לצל״ש.
רק במקום הרביעי — אם בכלל — מופיעה
הכנסת, זו שהיתה צריכה למלא את התפקיד
הראשון במערכה זו. הוכח שוב כי ועדת־החוץ־
והביטחון היא בדיחה עגומה, ושהכנסת כולה
חדלה זה מכבר לתפקד כשומרת הדמוקרטיה
הישראלית

קוראת סימון בפעולה
אמנות עתיקת־יומין
מתרכז בחלקים החשופים בגוף הרקדנית ומתחיל
להזות הזיות אירוטיות נבזיות.
אם ריקוד־הבטן היה מיקצוע זול וזנותי, היה
רוב הציבור נמנע מלהזמין רקדניות־בטן לחתו נות
מפוארות, לחאפלות מישפחתיות, לבת־מיצ־וות,
והן היו מופיעות רק במועדוני״לילה מפוק פקים
וכמובן שגם רשות־השידור, שהיא רשות
חינוכית, היתה נמנעת מלהקרין קטעים של רי־קודי־בטן
בטלוויזיה הממלכתית.
ברי סימון, תל־אביב

סתימת חור בהשכלה
עוד על התפוח גתנ״ד (״מיכתבים״,
העולם הזה 24.12.86 ואילך).
מי שלא מצא את התפוח בגן־העדן,,אבל מצא
אותו גם בשיר השירים, גם במישלי, גם ביואל
ואפילו במישפחה תנ״כית טובה(תפוח בן חברון),
לא התעמק מספיק בכתובים.
אני מבקשת לסתום את החור בהשכלה של כל
אלה שאינם יודעים זאת: לא רק שהתפוח מופיע,
כאמור, מספר פעמים בתנ״ך גם כפרי וגם כשם
פרטי, אלא הוא מופיע שם גם כשמם של שני
יישובים קדומים: העיר תפוח בחבל יהודה
(מערבה לחברון של היום) והעיר תפוח בחבל

ורה הבט,

מנשה•

רמת־השרון

תפ1ח הנזחת
עוד על ציירי חווה והתפוח (״מיג־תבים״
,העולם הזה 24.12.86 ואילך).
זה קורה, כנראה, למי שמשחק עם סיפורי
התנ׳׳ך. נכון שהוגו ואן־דר־גוס ההולנדי, שנתן
לחווה את התפוח ליד, מת בגיל 41 מטורף

ראשונית, ואם לא ניתן רשיון־בניה בזמן סביר,
כנהוג במיגזר היהודי, הערבים בונים בלי רשיון,
מחוסר ברירה אחרת, והאשמים בבניה הבלתי-
חוקית הם אנשי המימשל.
ובכלל, מה איכפת להם מראה הכפר הערבי,
בזמן שאין הם דואגים לתשתית — ביוב, ן
מידרכות, שרותי טלפון.
ואולי המוצא הוא למסור את הרישוי במיגזר
הערבי והסידורים הכרוכים בכך למועצות ה מין ^

מיות, כדי שתפתורנה את הבעיה.

רבקה תל,

קי בוץ עמיר

כל אחד
והבית של1

בית הילל היד״ כידוע, האסכולה
הנוטה להקל בדין ובית שמאי —
האסכולה המבקשת להחמיר בדין.
כאשר שופט ירושלמי ביקש להש תמש
בדימויים אלה נוכח דרישתו״
הנחרצת של תובע מישטרתי להח מיר
בעונשו של עבריין שהובא לפני
אותו שופט. התפתח ב ץ השופט ל תובע
רו־שיח שצוטט במלואו בגליון
העולם הזה שהופיע השבוע לפני
25 שנה:

התובע המישטרתי :״במיקרה זה א־גחנו
דור שי ם עונש קשה!״
השופט :״אתה מבית שמאי!״
התובע המישטרתי.. :לא, אני מבית
מזמיל!*״
* כפר ערבי נטוש ב מערב ירו שלי ם,
שיושב בשנות ה־ 50 על־ידי עולים חד שים,
שלא התרגלו במהרה לשמו החדש:
קריי ת יובל.

העולם הזה 2575

1־ 131־11
החרדי עומדים להש תלט על המדינה? בול שי ט!

לוו ס כו ר

^ בוא הברכה על סילווסטר הקדוש.
4 1אינני יודע מי היה, ובשל מה זכה בכבוד הגדול שדווקא שמו
מתנוסס על היום האחרון של השנה, ובכך נבדל מכל שאר 364
הקדושים אשר להם מקודשים ימי השנה בלוח הקתולי.

אבל מכיוון שהוא הסד חלק מן ההווי הישראלי,
יבורך. כי הוא מסמל מהפכה.

ף* פרו ש השנה 1987 הצביע עם־ישראל ברגליו.
* 1הוא נהר בהמוניו למסיבות ולנשפים הקרויים בשפת־העם על

ירושלמים־לשעבר לציין מדוע נטשו את עיר־הקודש לטובת תל־אביב
ואחיותיה. גם בשאלון זה מופיעה.התפשטות הדתיים בעיר״
כאחת הסיבות האפשריות.
איני יודע מה יורו תוצאות מישאל זה, אך אני שומע על כל
צעד ושעל מפי ידידים ירושלמיים שאי־אפשר עוד לחיות בעיר
יפהפיה זו, שהדתיים משליטים בה אווירה של טרור ומחנק בתחום
מתרחב והולך.

רבים עזבו, רבים יו תר מתכוננים לעזוב ולהשאיר
את טדי קולק בחברת החרדים.

שמו של סילווסטר. הוא מילא כל אולם־שמחות בארץ, חגג ונהנה.
אחרים סתם נהרו למרכזי־הערים והסתובבו ברחובות, כדרכם של
ישראלים בחגים, עשו רעש והתיזו בעליצות כל מיני חומרים איש
על רעהו.

על כך יש להוסיף את התעמולה הבלתי־פוסקת של כלי־התיקשורת
— הממלכתיים והפרטיים — ל״חזרה בתשובה״.
הפסטיבל המתמשך סביב חבורה זו של מופרעים ותימהונים אכן
יוצר את הרושם שזוהי תופעה רבת־מימדים, שהמוני״ישראל
משתגעים בהדרגה ומיטב הנוער חוזר אל השטריימל הפולני
מימי־הביניים.

על מה שמחו? לקראת מה?
^ הי ת ה זאת שימחה פשוטה: שנה אחת עברה, ושום דבר נורא לא
קרה בה. לא מילחמה. לא אסון. לא רעב. לא מגיפה קטלנית.
שנה חדשה התחילה. ומאחר שהאדם אופטימי מטיבעו,
והתיקווה מושרשת בליבו, הוא מקווה כי השנה הבאה תהיה טובה
יותר.

מכל הסיוטים המרחפים על המדינה הזאת, זהו
אולי החמור ביו תר.

זאת היתה שימחה אמיתית. וכפי שנאמר: מי שלא
ראה שימחת סילווסטר, לא ראה שימחת מימיו.

לא היה צורך באידיאולוגיה מסובכת כדי להעניק
תוכן לחג הזה. הוא קיים. הוא אמיתי. העם הצביע

ברגליו.

י כל חוזי־השהורות־והשחורים אני רוצה לומר מילה אחת,
/שאינה מופיעה במקורות:
בולשיט .

אינני מאמין כי מדינת־ישראל נמצאת בדרך אל
הרייך החרדי.

ת התוכן
על דרך השלילה.

י ש המתייחסים אל הסיוט הזה כאל תהליך בלתי־הפיך,
גורל שנגזר מן השמיים ו אין להימלט ממנו.
במישאלים על סיבות הירידה מן הארץ תופס הפחד הזה מקום
נכבד בין התשובות. אנשים המואסים בכפיה הדתית הזוחלת,
והחוששים מפני השתלטות ההלכה במדינה, פשוט מסתלקים.
?1ובס חוצים את האוקיינוס אל הארץ שבה מצווה החוקה על

הפרדת הדת מן המדינה.
מוסד ירושלמי הפיץ באחרונה טופס של שאלון, המבקש

הדתיים אינם יכולים לנצח. והם יודעים זאת.

תנועה זו יכולה לכבוש את השילטון במדינה מוסלמית זו או
אחרת, ואף בכולן, ולגרום לאסון נורא — אך זוהי תופעה חולפת.

כל זה נכח שבעתיים לגבי המצב בישראל.
הייאוש מוליד את ההתקוממות הדתית, את החזרה־בתשובה,
את עבודת־האלילים של גוש־אמונים והתקפת־השיגעון של מאיר
כהנא. לאיש מכל אלה אין תשובה על בעיות המדינה והעם בשנה
זו — שנת — !1987 אלא רק נוסחות מקודשות, היכולות לפתות
אובדי-דרך, הפוחדים מפני החיים האמיתיים.

זוהי התגובה של אשת־לוט — ל א התגובה של דור
המישיר את מבטו אל העתיד. לכן זהו קרב אבוד.

אולם לעם־ישראל לא היה איכפת. גם אילו התגייסו
;בל ר בני ישראל וזעקו מן הגגות, זה לא היה מפריע
לשימחת־החג. אולי להיפך.

.י ש נביאי־אפוקליפסה, החוזים למדינה גורל נורא: השתלטות
המחנה הדתי, דיקטטורה חרדית, מחנות־ריכוז למי שאינם מניחים
תפילין, גסטאפו של חובשי־כיפות.
הדבר הפך כמעט לאופנה. בנימין תמוז כתב את סיפרו פונדקו
.של ירמיה, המתאר מישטר־אימים כזה. אמנון דנקנר כתב
סיפור קצר, המתאר פגישה של יורד עם הבולשת החרדית. זה עתה
הצליח שמואל הספרי להרעיש את הארץ במחזה עליז על
החילוני האחרון.

יש תוכניות־דת בשפע, אך י הן מאולצות וכפויות, ואינן מל היבות
איש. לעומת זאת מרתקות תוכניות כמו מב ט ספור ט ועד
פופ את ההמונים הצעירים.
המקבים הכריזו מילחמה על התרבות המודרנית וניצחו לזמך
מה, אבל לא היה עליהם להילחם בטלוויזיה, ברדיו, בכדורגל
ובפופ, בתחבורת־המטוסים ובשפת״המחשבים. בימיהם עוד היתה
משמעות למילים.עם לבדד ישכון״.
אדולף היטלר ניסה להוציא או /ארצו מן העולם בעזרת מחנות־ריכוז
ומרתפי־גסטאפו, עונש־מוות על האזנה לשידורי־חוץ
וצנזורה טוטאלית. לפני דור זה היה עדיין אפשרי. כיום אין שום
מסך־ברזל חוסם את הדרך לפני מוסיקת־הרוק.

זו הי ההתקוממות האחרונה של האתמול לפני בוא
המחר.

בירושלים הם יצאו למילחמה פעילה, וניסו לאסור בכוח על
בתי־המלון ואולמות השמחות לפתוח את דלתותיהם לפני החו גגים.
בתל־אביב
ובערים האחרות הם נואשו מן המילחמה הזאת,
והסתפקו בשתיקה זועמת.

מזה שנים חיים רוב אזרחי ישראל — אותם
המוגדרים כ״חילוניים״ — בסיוט של התגברות
*?כפיה הדתית.

כל זה נראה היטב בטלוויזיה.

הדתיים חשים שהם מפסידים בקרב הגורלי על נפש העמים
המוסלמיים (שהם דתיים לאין־שיעור יותר מעם־ישראל) .כוחם
הוא כוח הייאוש. אין בפיהם תשובה אמיתית על בעיות הדור, אלא
רק התשובות שניתנו בימים עברו על בעיות של ימים עברו.
עליית הפונדמנטליזם האיסלאמי בימינו היא יותר אכזבה מן
התשובות האחרות, שנכשלו, מאשר תשובה חדשה, משכנעת
ומלהיבה.

4הס שונאים אותו, מפני ש אינו יהודי־דתי — וכל
שאינו יהודי־דתי מרגיז אותם, מפני שהוא
מתחרה בחגיהם. הם מוכנים לסבול — בקושי —
את יום־העצמאות ומזה שנים הם מנסים לכפות עליו
תוכן יהודי־דתי.

^ פ שר היה להסתפק בציון זה. אך יש בהפגנת־הסילווסטר
\ £ש ל המוני־ישראל משמעות עמוקה יותר, שכדאי לעמוד
עליה.

כלי־התיקשורת מדווחים בהרחבה, תוך דקות, על כל המתרחש
בעולם. נערה נקברה חיים בדרום־אמריקה, הפגנה של סטודנטים
בסין, מהפכה בפיליפינים ואסון גרעיני באוקראינה — כל אלה
מגיעים תוך דקות או שעות אל אוזנו ועינו של האדם בישראל,
ועוזרים לעצב את השקפת־עולמו, במודע ושלא־במודע.
המוני ישראל עוקבים בנשימה עצורה אחרי תחרות של
כדורגל במכסיקו, ולכן לא יעלה על הדעת לסגור כאן את
מיגרשי־הכדורגל בשבתות. צעירי ישראל שרים את שירי״הפופ
של להקות אנארכיסטיות בריטיות, ולא יעלה על הדעת למחוק
את תרבות הפופ מתודעת הנוער. והתיזמורת הפילהרמונית
חוגגת.

לדבריו, אין זה כלל בי טוי לתחושת־הכוח של הדת.
להיפך, זהו בי טוי לתחושודהחולשה שלה.

^ הרב ני ם התגייסו למילחמה בחג השנה החדשה. הם שונאים
7ותו בכל רמ׳ח אבריהם.
הם שונאים אותו, מפני שהשנה הזאת — .האזרחית״ —
מתחרה במניין־השנים היהודי. מה גם שהמניין האזרחי מתחיל
בלידתו של אותו יהודי מנצרת, ישוע בן־יוסף, שהרגיז כל־כך את
הרבנים.
הם שונאים את החג, מפני שהוא נקרא על שמו של קדוש
נוצרי. בבורותם העקרונית לגבי כל דבר שאינו יהודי, הם מדמים
לעצמם שזהו חג נוצרי, בעל תוכן דתי כלשהו.

כך הצביעו המוני ישראל נגד הרבנים. חג השנה
,החדשה, חג הסילווסטר, הפך גם לחג הניצחון על

״הכפיה הדתית.

החלליות אינן מכירות גבולות, וגם לא מחלת
האיידם.

^ ר א תי לא־מכבר את התיאוריה המעניינת של המיזרחן
\ /עי מנו א ל סיוון על תופעת הפונדמנטליזם האיסלאמי.

האידיאולוגי העניקו לחג הזה דווקא הדתיים.

עם־ישראל חי בשנה ״האזרחית״ .כל פרטי חייו קשורים בלוח
.האזרחי״ .החל בתאריך של עיתון־הבוקר, וכלה בתאריך של
הצ׳ק, התאריך ״האזרחי״ הוא הקובע לגביו. הרוב הגדול של
אזרחי ישראל אינם יודעים כלל את התאריך. העברי״ ,והוא
״מעניין אותם כשלג דאשתקד.

העולמי, מבלי לגזור על עצמה כליה.
הטכנולוגיה המודרנית היא עולמית, ויש לה שפה עולמית.
הלוויינים, המחשבים, כלי־הנשק ושאר הישגי הטכנולוגיה המו דרנית,
לטוב ולרע, הם עולמיים. וכך, כמובן, גם המחלות.

סילווטטר בתל־אביב: הצבעה ברגליים
אינני מאמין שהמחנה הדתי עומד בסימן של עליה כמותית,
ולא כל שכן איכותית.
אינני מאמין ששטיפת־המוח החרדית היא ההשפעה העיקרית
הפועלת עתה במדינה.

נהפוך הוא.

אני מאמין כי במאבק על ישראל, הדתיים אינם
מנצחים. הם מפסידים.
אני מאמין כי מכל ההשפעות הרבות המשפיעות מדי יום על
נפש הציבור הישראלי, ההשפעה הדתית חלשה למדי, למרות
שהיא קולנית וראוותנית.
אפשר לעשות מלאכה קלה, ולבדוק מה קורה למיפלגות
הדתיות בבחירות. התוצאות מוכיחות כי כל המיפלגות הדתיות גם
יחד אינן מתקדמות. הן דורכות במקום מאז קום המדינה, והיו
כנסות שבהן היו נציגיו של מחנה זה רבים יותר מאשר בכנסת
הנוכחית.

אני מאמין שעל כל חוזר־בתשובה, הנכנס בתופים
ובמצילתייס למחנה הפאראזיטים, שם הוא יכול
לחיות וליהנות ולהשתמט על חשבוננו ,״מתפקרים״
עשרה צעירים וצעירו ת, העוזבים בשקט־בשקט את
המחנה הדתי, ומצטרפים אל הציבור הנורמאלי.

מותו ההיתולית של הרב יצחק פרץ, שריחפה על ליל הסילווסטר,
מסמלת את התופעה כולה.

לכאורה, פרץ מסמל את הכוח. על פ ד יישק דבר.
כשאיים בהתפטרות, ריקדו סביבו כל ג מ לי המדינה,
נ ציגי שני הגושים החילוניים הגדולים.
אבל ריקוד זה אינו מלמד על שום דבר, אלא על מקומו של
פרץ במישחק הפוליטי המושחת של ישראל. הקואליציה יכולה
להתקיים היטב בלעדיו. הוא מייצג בסך־הכל רסיס מבודד, חסר
כל חשיבות לעתיד המדינה. לא הרב עובדיה יוסף ולא הרב
אליעזר שך הם מורי-הדור.
איש לא פחד שמא יעלו לובשי-השחורים של יצחק פרץ על
ירושלים ויקימו בה דיקטטורה, אם לא יתרצה, כפי שעלו בשעתו
בעלי החולצות־השחורות של מוסוליני על רומא והקימו את
הרודנות הפאשיסטית. לרב פרץ אין לגיונות.

העניין כולו היה קומדיה, שהתאימה היטב לאווי רת
הסילווסטר.
ס יני בא כאן לקרוא להפסקת המאבק, מתוך אופטימיות
קלת־דעת. בהחלט לא.
יש סכנה של השתלטות דתית בישראל, לא בגלל כוחם של
הדתיים, אלא בגלל חולשת־הדעת של החילוניים. בגידת המיפ־לגות
החילוניות יכולה להביא להגברת הכפיה הדתית.

אלה הן התופעות שעל פני השטח. כדאי לנסות ולהסתכל
במתרחש מתחת לפני השטח.

מיעוט קנאי ו מיו א ש יכול לגרום לאסון, בייחוד
כאשר הוא חש שסופו ממשמש ובא — וכבר היו
דברים מעולם.

ר בולות ישראל פרוצים להשפעות מכל העולם.
\ 4אנחנו חיים בעידן התיקשורת המודרנית, שבה סובבות מילים
ומנגינות את כדור־הארץ במהירות מדהימה. העולם כולו הפך
יחידה אחת ,״כפר גלובלי״.

לכן דרושה כוננות מתמדת, והנכונות להשיב מילחמה שערה
בכל אתר ובכל עת.
אך אפשר לעשות זאת באופטימיות מוצדקת. הם לא יעברו.

שום ארץ אינה יוכלה לקרוע את עצמה מן המירקם

.זוהי המשמעות האמיתית של הפגנת הסילווסטר,
כאשר המוני ישראל הצביעו ברגליהם.

א 1ו־יאבנ רי:

ך* תגובה הראשונה על פירסום הדוח של המישפטנים על
\ 1פרשת השב״כ ודתה כמעט אחידה: זה כשר, אבל זה מסריח.
אחרי בדיקה מדוקדקת של הדוח ביישוב״הדעת, מסתבר כי
הרושם הראשון אינו נכון.

זה אומנם מסריח, אבל זה גם בהחלט אינו כ שר.
הדוח הזה אינו ״מטהר״ איש. לא את יצחק שמיר, לא את משה
ארנס, לא את שימעון פרס. הוא רק נותן להם ליהנות מן הספק.

הדוח ״מרשיע״ את כל מקבלי־החנינה, ו אינו
״מזכה״ איש. הוא רק קובע שאין די ראיות כדי
להעמיד את הפוליטיקאים לדין סלילי.
הדוח מסתכם בקביעה שכל השיחות החשובות התקיימו
בארבע־עיניים. ומכיוון שאחד משני המשתתפים בהן — ראש*
השב״כ אברהם שלום — התגלה כשקרן מועד, ואין שום תימוכין
לדבריו, הרי אין ראיות נגד בני״שיחו השונים.
במיקרה הטוב ביותר, זהו זיכוי מחמת־הספק. זה מספיק
מבחינת האחריות הפלילית. שהרי מבחינה פלילית, מי שלא
הורשע מוחזק כחף־מפשע.

אך זה בהחלט אינו מסמיק כדי שאדם י מ שיך
לעמוד על בימה ציבורי ת ולנהל את ענייני המדינה.
במדינה מתוקנת, אחרי הדוח הזה היה על בל שלו ש ת
הפוליטיקאים המעורבים־בדבר להסתלק לצמיתות.

• רא היחה חקיוה אמיתית
^ בר אחד

מוצא את תשובתו המוחצת בדוח, מבלי שייאמר

בפירוש:

ברור לגמרי מ תע כל שלו שת הפוליטיקאים ע שו

מבט נטני עלד1ר 1השב״ כ

״תובע מיוחד״ — לרוב שופט או איש בכיר ועצמאי אחר —
שאין עליו מורא השילטון.
החקירה שהתנהלה כאן על־ידי השוטרים, עם כל הכבוד להם,
אינה שווה הרבה.
לפני מחברי״הדוח לא היה מונח כל חומר אחר.
השוטרים עצמם הביעו את דעתם שאנשי השב״כ המשיכו
לשקר גם בעדויותיהם במישטרה. הם לא העזו להביע דיעה על
עדויות השרים.
אילו היתה קיימת ועדת״חקירה ממלכתית, ולה חוקרים בלתי־תלויים
משלה, היתה החקירה יכולה להתנהל לגמרי אחרת.

• החקירה התנהלה אך ורק ב מי שור הפלילי הצר.
צוות-המישפטנים לא נגע בכל שאר הסוגיות, כגון
האחריות המיניסטריאלית, הכשירות הציבורית
וההיבט המוסרי.
ועדת־חקירה ממלכתית היתה נכנסת לכל ההיבטים האלה,
והיתה קובעת אם האישים המעורבים בפרשה יכולים להמשיך
בתפקידיהם, או שמא פסלו את עצמם מבחינת מוסרית וציבורית,
וכן אם האחריות המיניסטריאלית מחייבת אותם להתפטר.
תפקיד הצוות, כפי שהוא הגדיר זאת בעצמו, התייחס רק
לשתי שאלות :״האם יש בחומר״החקירה ראיות מספיקות
להאשים אדם פלוני? האם קיים אינטרס ציבורי בהעמדתו לדין?״

והתשובה היא :״לאור כל האמור לא ניתן לקבוע שראש
הממשלה מר שמיר ידע על ההוראה להמתת המחבלים, ועל
פעולות השיבוש והסתרת העובדות בפני הוועדות השונות,
וממילא גם לא ניתן לקבוע את אחריותו לפעולות השיבוש.״ >ע׳

אדם בזה עמד במ שך שנים ברא ש המנגנון הרגיש
ביו תר של מדינת־ישראל, מנגנון שאין עריו שום
ביקורת, שמעולם לא נחקר (ע׳ ,)4שי ש לו עוצמה
כבירה על חייהם של בני־אדם, לחיים ולמוו ת ממש, ,
שי ש לו ארכיונים אישיים על ר א שי המדינה ואזרחיה
— מנגנון העלול לסכן את הדמוקרטיה הי שרא לי ם
וכל אדם במדינה.
האדם הזה כיהן בתפקיד זה תחת שלושה ראשי־ממשלה —
מנחם בגין, שמיר ופרס — וכל השלושה חיפו עליו. הם ניסו
לסוכך עליו עד הרגע האחרון, וכאשר נאלץ ללכת פעל שימעון
פרס אישית כדי לסדר לו מישרה מכובדת בתפקיד בכיר. לפני
כן סירב שלום בתוקף — ובתמיכתו המלאה של שימעון פרם —
להתפטר.

ועדת־חקירה ממלכתית היתה מן הסתם מסיקה
את המסקנה בי ראש־ממשלה, שנ תן לאיש כזה לכהן

סרקליטת־מחוז ארבל

יו עץ מי שפטי חרי ש(עםא שתו יהודית)

מישנה־ליועץ־המישפטי קרם

שמיר לא עשה שום מאמץ לבדוק

פרס לא רצה לדעת דבר

ארנס ידע מדוע הוא מתנגד לוועדת^קירה

יד אחת כדי למנוע את הקמתה של ועדת־חקירה
מישפטית־ממלכתית .־

זה הכל .״לא ני תן לקבוע״ .לגבי ש מיר. על האחרים
כלל לא דובר.

ההבדל בין ועדת־חקירה כזאת ובין צוות־המישפטנים הוא
כהבדל בין יום ולילה.
צוות המישפטנים עשה, בסך הכל, עבודה קטנה מאוד: הוא
לקח את העדויות שנגבו על־ידי המישטרה, ובדק אם יש בהן
חומר כדי להרשיע את ״הדרג המדיני״ .קרי: שמיר, ארנס ופרס.
את המלאכה הזאת עשה הצוות של יהודית קרפ, עדנה ארבל
ויצחק אליאסוף באמונה. הם ניתחו את העדויות בצורה קפדנית
ומיומנת. והם הגיעו למסקנה שאי־אפשר להעמיד איש לדין,

ברור על כן שצדקו שמיר־ארנס־פרס כשהתנגדו בשצף־קצף
למינוי ועדת־חקירה ממלכתית,

אולם מה ערכה של קביעה זו? אפם.
וזאת משני טעמים:

• החקירה נוהלה על־ידי שוטרים.
שוטרים אלה הם פקידי־מימשל. הם התייחסו אל השרים,
גדולי־המדינה, בדחילו ורחימו. הם לא שאלו שאלות רבות שהיו
צריכות להישאל. מובן שלא נכנסו לשום תחום פוליטי־ציבורי.

מן הדוח עולה בבירור כי חקירת הפוליטיקאים
היתה שיטחית ורדודה, ש הוצגו להם שאלות
מנומסות ונר ש מו התשובות החמקניות.
דבר כזה הוא בלתי־נמנע כאשר שוטרים חוקרים ראשי־המדינה.
לכן רגילים בארצות־הברית למנות במיקרים כאלה

החוטפים שום מעשה אכזרי. הם לא התנהגו אל החטופים
באכזריות, לא הרגו איש וכלל לא היה להם נשק חם. לכן גם לא
עלתה כלל הטענה כאילו פעל ראש־השב״ב בסערת־רגשות
ריגעית (דבר שגם הוא היה פסול, אילו היה) .כאן פעל רוצח
פשוט, מחושב, מן הסוג שבתי־הסוהר מלאים בו.
אחרי הרצח פעל ראש־השב״ב בצורה מחושבת ושיטתית, יום
אחרי יום, במשך תקופה ארוכה, כדי לסלף, לזייף, לשבש, לפברק *
עדויות ולהדיח עדים. התמונה העולה מן הדוח היא מחרידה.
לאחר מכן העליל ראש־השב״כ — לדעת הצוות — עלילות־שווא
על ראש־הממשלה, שר־הביטחון ואחרים, כדי להציל את
עורו של עצמו ולהיאחז ״בקרנות המיזבח״.

ברור לחלוטין כי ועדה כזאת היתה מגיעה
למסקנות מסוג אחר לגמרי.
על רקע זה, הבה נראה מה נאמר בדוח — ומה לא נאמר.

9שלום: רוצח נום קר
ך • דברים הברורים
\ 1שלום.
מן התה עולה בלי ש מץ של ספק שהאיש הוא נבל,
רוצח בדם־קר, שקרן מועד ואדם חסר מצפון ומע צורים.
ביותר
נאמרו על ראש־השב״כ, אברהם

אין ספק שהוא נתן בדם קר את הפקודה לרצוח את שני
החוטפים שנלכדו חיים.

פקודה זו היתה. בלתי־חוקית בעליל, לפי החוק
הישראלי ״האוסר בתכלית האיסור הריגת שבויים״.

הפקודה ניתנה בדם קר, כי דווקא בפיגוע מסויים זה לא עשו

בתפקיד כזה, בלי שום ביקורת שהיא, אינו כ שיר

למלא תפקיד אחראי במדינה.

הוצוג: סימן־שאלה חמוו
ך* דוח אינו נוגע,
\ 1בפרשה זו.

כמובן בכלל בחלקו של נשיא־המדינה

אולם אי־אפשר שלא להעלות שאלות נוקבות מאוד לגבי
תפקידו של חיים הרצוג בעניין זה — תפקיד שהיה מכריע.

אלמלא העניק נשיא־המדינה חנינה לאנשי־השב״ב,
היו כל ה־ 11 מועמדים לדין ומור שעים. על פי
הדוח אין ספק כי ראש־השב״כ עצ מו היה מורשע
ברצח ונדון למאסר־עולם.
בכתב־הבקשה שלו לחנינה כתבי ראש־השב״ב שהוא פעל
״ברשות ובסמכות״ .על סמך מיכתב זה ניתנה לו החנינה. עכשיו

בא הצוות וקובע כי אין שום ראיה לנכונות טענה זו.

משמע: החנינה ניתנה על סמך טענת־כזב, ועל כן
אינה חוקית. אפ שר לבטלה.
אך למחרת־היום מיהר חיים הרצוג להודיע כי למרות הכל היה
נותן את החנינה, אילו ידע עובדות אלה.
מן הדוח אינו עולה אף הנימוק הקל שבקלים למתן חנינה זו.

להיפך, ברור כי ניתן היה לשפוט את אנשי השב׳׳כ במישפט סודי
(כפי שנשפט, למשל, האדם השלישי בפרשת העסק־ביש) ומבלי
לגרום נזק כלשהו לביטחון־המדינה, גם לפי הפירוש המחמיר של
יי^מושג גמיש זה.
פעולתו של חיים הרצוג בפרשה זו מעלה ספקות חמורים.
ברור כי פעל בתום־לב, אך האם פעל כנשיא־המדינה — או כמי
שהיה בעבר ראש־אמ״ן, וביטחוניסט בתקופת בן־גוריון לפי
האסכולה של רפ״י?

ועדת־חקירה ממלכתית היתה עשויה להעלות
בנימוס וב אדיבו ת הראויים את השאלה הזאת.
צוות־המישפטנים היה מנוע מכך, וכלל לא העלה את
השאלה.

שמיו: זה לא הזיז וו

ברור כי שמיר לא נחקר כראוי על־ידי המישטרה. נראה,
למשל, שכלל לא נשאל על סמך מה הכריז, שעות אחדות אחרי
הרצח, כי ״על המחבלים לדעת שהם לא ייצאו חיים מפיגוע״ —
שאלה שהעולם הזה העלה אותה שוב ושוב מאז היום הראשון.

ועדת-חקירה ממלכתית היתה יכולה לחקור את כל
העובדות התמוהות האלה. לכן לא התמנתה.

אונס: מתי והרוג?
ן ג בי משה ארנס, שר־הביטחון שהיה נוכח במקום בעת
/הרצח, אין הדוח מעמיק לחקור.
הוא רק מזכיר שראש־השב״כ, אברהם שלום, טען באחת
השיחות הראשונות באוזני שמיר שאת הוראת־הרצח קיבל מפי

ך * ימן־השאלה הגדול ביותר מרחף, כמובן, על ראשו של
יצחק שמיר — ראש־הממשלה בליל־הרצח. הדוח אינו
מסלק את סימן־השאלה הזה.
הוא נשאר מרחף ומאיר למרחקים.

דבר נוסף, כי כפי שהוא יודע שר־הביטחון נתן הוראה להרוג
אותם( ״.ע׳ .)44

גם פה הגבול הוא דקיק־דקיק. לא הוכחש כי ארנם,
האיש הבכיר במקום, אמר לפני ההסתערות ש צרי כים
להרוג את המחבלים. אי ש אינו טוען כי נתן
הוראה זו אחרי ההסתערות, כשהחוטפים החיים היו
בידי השב׳׳ם.
למחרת אמר ארנס, כמו שמיר לפניו, כי ״על המחבלים לדעת
כי לא ייצאו חיים מפיגוע״.
ברור כי ארנס הסכים להנחיה שאין ללכוד חוטפים חיים. אולם
לא הוכח שאמר שצריכים להרוג אותם אחרי שנשבו.
באותה הבחנה השתמש אריאל שרון כשהסביר בשעתו את
פעולותיו ברצועת עזה.

יתכן שוועדת-חקירה ממלכתית היתה מעירה
משהו על גישה זו מצד האיש שהיה מופקד על
ביטחון־ישראל — ו בין השאר על שלום חיילי־צה״ל
הנופלים ב שבי האוייב.
על כן התנגד גם ארנס, בצדק, למינוי ועדת־חקירה כזאת.

נוס: או ווס אינטריגות

_ דמו תו של שמיר, כפי שהיא עולה מתוך דוח זה,
קידומ ה להפליא לדמותו כפי שעלתה מדוח ועדת־כהן
אחרי טבח צברה ושאתילא.

^ חור המוזר ביו תר בדוח הוא בעניינו של שימעון פרס.
1 1פרס נכנס לתפקידו כראש־הממשלה בספטמבר ,1984 חמי שה
חודשים אחרי ליל־הרצח, ותישעה חודשים ל פ ני שצוות־בלטמן
הגיש את מסקנותיו. כלומר, חלק גדול מפעולות ההדחה
והשיבוש נערכו כבר בתקופת־כהונתו.

הצוות אינו קובע ששמיר נתן את הפקודה לרצוח, או שנתן
בפועל את ההנחיה לשבש הליכי־מישפט.

התמונה העולה מן הדוח היא ש ש מיר היה אדי ש
לכל העניין, שרצח המחבלים ״לא הזיז לד ולא עניין
אותו כהוא זה, שלא היה איכפת לו מה קרה ואיך
קרה. גם אחרי שכבר התגלו הדברים והסעירו את
הציבור, לא התעניין ש מיר במה שהתרחש באמת,
לא עשה שום מאמץ כדי לבדוק ולברר, וכל דאגתו
^!5יתה ״לשים קץ לרעש״ ו״לרדת מהכותרות״.

באורח מוזר ביו תר לא התייחס הצוות אל פרם
כאל חשוד, וכלל לא מצא לנכון להסיק לגביו שום
מסקנה שהיא.
אך מן הדוח עולים סימני־שאלה רבים לגבי שימעון פרס.

מן הדוח עולה תמונ תו של אדם שלא היה איכפת
לו כהוא־זה אם נרצחו בני־אדם ואם בו צ עו פשעים
אחרים. הוא פ שוט לא רצה לדעת, ועשה את הכל כדי
ששום ידיעה לא תגיע אליו. נראה כי חש היטב מה
מתרחש, ועיקר דאגתו היתה ל שמור על מצב המאפ שר
לו להגיד ״לא ידעתי״.

אדם כזה יכול לעמוד בראשה של מחתרת. אך האם הוא יכול
לעמוד בראש מדינת־חוק דמוקרטית?
ראש־השב״ב טען וממשיך לטעון כי קיבל משמיר את הסמכות
להרוג את שני המחבלים. הוא לא טען כי בליל־הרצח עצמו היה
לו מגע עם שמיר ושקיבל ממנו הוראה. ברור שזה לא היה. שמיר
אומר אמת בעניין זה.
אך דאש־השב״ב רואה את ההנחיה בשיחה בארבע עיניים
שהיתה לו עם שמיר בנובמבר ,1983 זמן קצר אחרי שזה תפס את
מקומו של בגין כראש־הממשלה (וכאחראי היחידי על השב״ב).
^ על כך מצטט הדוח את שמיר עצמו, כלהלן:
• י ״אני זוכר שבאחת הפגישות שלי עם ראש־השב״ב דיברנו מה
צריך לעשות במחבלים, במיקרים של חטיפת־מטוסים או פיגוע
מיקוח, ואני הבעתי את דעתי נ קודו ת במקור) במבט לאחור
אני חייב לומר שאין להבין הנחיה כזאת בהרשאה לקחת שבויים,
לחקור אותם ואחר־כך להרוג אותם. שנית, ראש־השב״ב אף פעם
לא מסר לי שהוא נתן הוראה להרוג מחבלים בהסתמך על ההנחיה
הזאת ע׳ .26 נאמר כי העדות המלאה, ובכללה המילים
שהוחלפו כאן בנקודות, מופיעה בנספח סודי).

כאשר נכנס לתפקידו, לא עשה דבר כדי לברר אף לעצמו את
הפרשה, שכבר הסעירה במשך חודשים את הציבור. כאשר בא
אליו יצחק זמיר ותבע חקירה, עשה פרס את הכל כדי למנוע
אותה והגיע לגבול של מעילה בתפקיד.
אופיו המיוחד של פרס(להבדיל משמיר) מתבטא בגישתו של
פרס לראובן חזק ולשני חבריו, שהופיעו אצלו והעמידו אותו על
העובדות. מספר הדוח :״לדיברי מר שמיר כל העניין צף ועלה
באוקטובר ,1985 כאשר(ראובן חזק) וחבריו עוררו את העניין, ואז
שמע מראש־הממשלה מר פרם על פגי ש תו( של פרס) עם חזק
ואת תוכן השיחה ביניהם. לדעת שניהם(פרס ושמיר) היה מקום
להתייחס אל העניין כאל אינטריגה, ולא חשבו שיש לנקוט
צעדים נגד ראש־השב״כ( ״.ע׳ .)48

ש מיר לא הסכים, לפי הודעתו זו ,״לקחת שבויים,
י^להקור אותם ולהרוג אותם״ .אך ברור גם כי ההנחיה
י־ ש לו היתה שלא לקחת שבויי ם בפיגועים כאלה.

הנה פרם ב מטיבו: לא רצח, לא שי בו ש הליכי-
מישפט, לא שורה ארוכה של פשעים, אלא ״אינטרי גה״
.עולמו של עסקן שכל החיים מורכבים בעיניו,
כנראה, מרצח של אינ טריגו ת אי שיו ת.

גם הנחיה כזאת היא בלתי־חוקית בעליל, לפי פסק־דינו של
השופט בנימין הלוי במישפט כפר־קאסם, המצוטט בדוח בהרחבה.

ראש־השב׳׳כ טען כי הנחיה זו — שאותה מסר מייד אחרי
השיחה לבכירי השב״ב — נתנה לו את ההרשאה לרצוח את
החוטפים השבויים. שמיר מכחיש זאת.

ושוב :״על פי דיברי ראש־הממשלה מר פרס, חומרת־הבעיה
והיקפה נודעו לו מפי היועץ המישפטי לממשלה (יצחק זמיר).
משיחותיו עם (ראובן חזק) הגיע פרס למסקנה שאם ראש וסגן
אינם יכולים לעבוד יחד, על הסגן ללכת. לדיברי מר פרס, נוצר
אצלו הרושם ש(חזק) לא בא אליו בנושא האוטובוס והחיפוי, אלא
בנושא ראש־השב״ב והחלפתו( ״.ע׳ .)49

כלומר: הכל אינטריגה. פלוני רוצה להדיח את
אלמוני. זהו מה ש ח שוב. רצה, הדחה, רמייה — אלה
אינם חשובים כלל.

אך הגבול הוא דק מאוד.
גם אחרי המאורע היתה התנהגותו של שמיר תמוהה, מבחינתו
של חשוד בשותפות־לפשע, ופסולה לחלוטין, מבחינתו של ראש־
״*״ממשלה.
הוא שמע את הסתירות בהודעות צה״ל, ולא מצא לנכון לחקור
מה קרה. הוא לא קרא לראש־השב״כ כדי לשמוע מפיו מה אירע
בדיוק. כאשר העולם כולו כבר סער, נשאר אדיש.
אחר־כך, כאשר הלחץ הציבורי כבר הכריח אותו להסכים
למינוי ועדת־זורע, נעתר לדרישת ראש־השב״ב לצרף לזורע את
יוסף גינוסר, מראשי השב״ב, כחבר שני בוועדה.
טענת שמיר, שזורע הוא איש־צבא ועל כן היה זה צודק לצרף
•.אליו איש שב״כ, אינה עומדת במיבחן ההגיון. זורע היה איש־צבא
לפני יותר מ־ 20 שנה. גינוסר היה בשעת המינוי איש־שב״ב פעיל.

ואומרים מחברי הדוח בעדינות :״לא כאן המקום לבדוק את
הגישה..,״

היכן המקום? בוועדת־חקירה ממלכתית! רק גוך
כזה מסוגל לכך.
ועדת־חקירה היתה צריכה להשיב על שאלה מרכזית: האם
אדם שזוהי גישתו כלפי רצח ושיבוש הליכי־מישפט, ששום דבר
אינו מעניין אותו חוץ מאשר הנוחיות הפוליטית של ״אני לא
רוצה לרעת״ ,הרואה עולם ומלואו באספקלריה של אינטריגות
אישיות — האם איש כזה יכול לעמוד בראש מדינת־חוק?

חשביינ: מחוץ לחוזן?

מי שהסכים למינוי זה, נו ש א לפחות מבחינה
ציבורי ת באחריות למלאכת הזיוך ו הטי שטו ש
שגינו סר עסק בה.
(הדוח אינו מאשר את הטענה שהשמיע גינוסר באחרונה,
שהוא רק מסר לחבריו בשב״כ מה התרחש בוועדה. הדוח קובע
־**׳שגינוסר היה שותף פעיל לפיברוק עדויות ולהדחה לעדות־שקר
בוועדה שהוא עצמו היה חבר בה).
כששמע שמיר על פעולתו של ראובן חזק לחשיפת הפרשה,
לא הזמין את חזק אליו כדי לשמוע מפיו מה הן טענותיו, אף
שהדברים קרו בתקופה שבה כיהן שמיר כראש־הממשלה.
לאחר מכן בא השלב שבו ראש־הממשלה ״לא אישר ולא
הכחיש״(ע׳ .)55,53
לבסוף היה שמיר נוכח בשעה שנוסחה בקשת־החנינה של
שלום, שבה טען כי זה פעל ״ברשות ובסמכות״.

זוהי התנהגות חשודה.
הצוות עצמו הסתפק בקביעה כי ״מכל האמור מתבקשת איפוא
המסקנה כי לא ניתן לבסס על דבריו של ראש־השב״ב בלבד את
אחריותו של הדרג המדיני, קרי: מר שמיר ...העובדה שראש־השב״ב
נתן הוראה לפעולות שיבוש מהלכי־מישפט להסתרת
י עובדות מהוועדות ...בוודאי שאינה מאפשרת לסמוך על עדותוכעדות יחידה, ובמיוחד לא לגבי שיחות בארבע עיניים בינו ובין
ראש־הממשלה, והמוכחשות על־ידי ראש־הממשלה מר שמיר.״

זה נכון מבחינה פלילית. זה אינו נכון מבחינה
ציבורי ת.

שער ״העולם הזה״ 30.5.84
להרוג -אב ל לפני
משה ארנס בו במקום. שמיר סיפר זאת לארנס, ארנס התרגז
והזמין אליו את שלום, וזה התנצל וטען כי היתה אי־הבנה.

איזו אי־הבנה? מה אמר ארנס לבני־שיחו —
הרמטכ״ל משה לוי וראש־השב״ב אברהם שלום —
במ שך כל השעות עד להסתערות ואחריה?
קובע הדוח :״משחזר ונחקר ראש־השב״כ בנדון במישטרה...
הבהיר ראש־השב״כ בהודעתו הנוספת כי התייחס לדעתו של
שר־הביטחון(ארנס) בשלב שלפני ההשתלטות על האוטובוס״.

שלום עצמו אמר :״אני אמרתי לשמיר שהוא — הכוונה למשה
ארנס נקודות במקור) אבל השיחה לפני ההשתלטות, ולא
שוחחנו לאחר ההשתלטות.״ ובהמשך :״למה לא קרא לי ראש־הממשלה
(שמיר) כרי להגיד לי למה אני אומר לו דבר אחד
ולמשה ארנס דבר אחר?״(ע׳ .)43
בעדותו של שמיר נאמר ״באותה הזדמנות סיפר לי( שלו ם)

הי דמות השב״כ, כפי שהיא עולה מתוך הדוח הזה?
[ ₪הדוח צריך להדאיג כל אדם החרד לביטחון המדינה ול־ 1 שילטון החוק.
בעיניי, המישפט החמור ביותר בדוח הוא זה :״ניתן לקבוע
שאנשי השב״כ, שותפי־הסוד, היו משוכנעים שכל הנעשה בקשר
עם אירועי אוטובוס 300 נעשה על־דעת ובגיבוי הדרג המדיני.״

כלומר: כל צמרת השב״כ היתה משוכנעת
ש ש מיר אכן נתן לשלום את ההוראה לרצוח חוטפים
שבויים, ולאחר-מכן למסור עדויות-שקר ול שב ש
דרכי חקירה ומי שפט.
איך קרה דבר כזה? איך הוא אפשרי? מה זה מלמד על
המושגים המוסריים של צמרת השב״כ — ועל דמות הדרג
המדיני כפי שהיא נראית בעיני השב״ב?
נוספות על כך כמה הערות אחרות בדוח. למשל:
״הטענה כי לא היה חריג נורמטיבי בהכחשה או בהסתרת
עובדות בפני ועדת־זורע, ממיקרים שהיו לפני כן, נזכרת רק
בהודעתו של ג׳(יו סף גינוסר) ,נציג השב״כ בוועדת־זורע.״(ע׳

כלומר: גינוסר, מי שהיה אי ש בכיר ביו תר בש־ב״ב,
טען בעדו תו במישטרה כי בשב״כ קיימת נור מה
קבועה של הכחשת האמת והסתרת עובדו ת.
(המשך בעמוד )40

במרינה
כה אמרה אסתר היח״צנית :״אני חיה
טוב מאוד עם השכנים הערבים. בחיי
יומיום אין עויינות. הם עובדים אצלנו
בבניה.״

י וכך נמצא פיתרון־הכזב, כמו פית־רונות־כזב
אחרים שנמצאו בימי בן־
גוריון, כאשר הצביעות חגגה. תחת
לרשום ״דת״ נרשם ״לאום״ — כאשר
הכוונה היתה ונשארה ״דת.

הממשלה

הלאום: נו צרי. התוצאות היו לא־פעם
מגוחכות. במדינת־ישראל המצי או
לאומים שלא היו ולא נבראו.
מכיוון שלכל פקידי־הרישום ברור
כי הכוונה היא לדת, ולא ללאום, נולדו
כל מיני אבסורדים, ולא נקבע מעולם
נוהל אחיד.
למשל:
• אצל אזרחים רבים רשום ״לאום:
ערבי״ .אולם ממשלת־ישראל הכחישה
תמיד בכל תוקף שקיים לאום ערבי.
הרעיון של אומה ערבית גדולה ואחידה
נישא בפי גמאל עבד־אל־נאצר ומים־
לגת אל־בעת׳ ,ומדינת־ישראל קידשה
עליו מילחמה. אך מכיוון שממשלת־ישראל
הכחישה עד לאחרונה גם את
קיומה של אומה פלסטינית, אי־אפשר
היה לרשום ״לאום: פלסטיני״.
• במיקרים רבים נרשם ״לאום:
מוסלמי״ .כך קבעה ממשלת־ישראל כי
מיליארד מוסלמים, מאינדונסיה עד ני גריה,
מהווים אומה אחת. זוהי גם רעתם
של הקנאים המוסלמיים הקיצוניים
ביותר כמו ״האחים המוסלמים״ ו״הג׳י־האד
האיסלאמי״.
• אצל אזרחים רבים רשום ״לאום:
דרוזי״ .בשום מקום אחר בעולם אין
הדרוזים מוכרים כלאום(להבדיל מדת,
או כעדה דתית).
• אצל אזרחים רבים רשום :״לאום:
נוצרי״ ,או ״לאום: קתולי״ .זהו כמובן
שיא הגיחוך.
• סופר ישראלי ידוע נשא אשה
אמריקאית נוצריה, שלא התגיירה.
ילדיו הם, על כן, גויים לפי ההלכה.
בתעודת״הזהות שלהם נרשם תחילה
״לאום: אמריקאי״ .אחרי זמן הוחלף
הרישום ל״לאום: נוצרי״.

הלאום: אבסורד
הסוציאליסטים תומכים
כמעיר ו מעני, הימין רוצה
לסלקו והאכסורד חוגג
במדיגה

שר־הפנים פרץ
גיזענים נגד גיזענות

העם
עד הפעם הבאה
האש פרצה. מישפחה
גיספתה. ב ארץ פרצה בהלה.
דיירים ערכו דיוגים. והפל
יחזור לקדמותו
בישראל, בניגוד לאירופה, אין
יערות. בישראל, בניגוד לאירופה, אין
בונים בעץ, אלא באבן ובבטון, לכן
בישראל, בניגוד לאירופה, אין תודעה
של אש.
בערי אירופה קיים, עור מימי־קדם,
פחד מתמיד מפני שריפה. האפשרות
של שריפה היא ממשית, והכל מודעים
לה בכל עת.
בישראל חסרה תודעה זו לגמרי.
מדי פעם פורצת שריפה גדולה,
נספים ונפצעים אנשים, משתררת
בהלה הנמשכת כמה ימים בעזרת
הכותרות של כלי־התיקשורת — ואז
חוזר הכל לקדמותו.
הכל חסר! השבוע זה קרה שוב.
כמעט מישפחה שלמה — אב ושלושה
ילדים — ניספו בדירתם בבניץ רב־קומות
בגבעתיים.
אחרי האסון התגלה שחסרו בבניין
זה — כמו כמעט בכל שאר הבניינים
הגבוהים בארץ — הסידורים המי נימאליים
למניעת־אש, למילוט ולהצלה.
בארץ
השתררה בהלה. העיתונים
חגגו. פרטים מחרידים רדפו זה את זה.
בבתים רבי־קומות רבים התאספו
הדיירים, כדי לדון בליקויי״הבטיחות.
נבדקו סידורי־מילוט, נבחנו דרכי-
מניעה.
יתכן שלכל זה תהיה תוצאה כלשהי,
ורמת־הבטיחות תגבר. אך סביר יותר
להניח כי הבהלה תחלוף, הדיירים
יירגעו, התוכניות ישארו תלויות ב אוויר
והכל יחזור לקדמותו — עד
לפעם הבאה.

די ש ת דרקיום הכל כסדר סגדה המערבית
י ש תיקווה
פסוק־השבוע הופיע ביום האחרון

של 1986 במוסף של מעריב. תחת
הכותרת ״יש תיקווה״ רואיינו בה
מתנחלים בגדה המערבית.
בין השאר רואיין הזוג אסתר
ועימנואל שור, רופא־ילדים ואשת־יחסי־ציבור,
שעברו משיכון־הצמרת
בצפון תל־אביב לשערי־תיקווה. לריב־ריהם,
הם לא חושבים על השכנים ה ערבים,
אלא על הקבלנים והריצפה
העקומה.

השבוע נדמה כאילו כל המדינה
השתגעה. השמאל יצא בשצף־קצף
להגן על נוהל גיזעני פסול מעיקרו,
ואילו הימין ביקש לבטל אותו.
היה זה כאילו חזרו ימי דויד בן־
גוריון, כאשר תנועת־החרות הצביעה
למען ביטול המימשל הצבאי, שהיה
מוטל על אזרחי־ישראל הערביים,
ואילו מפא״י גייסה את כל כוחותיה
כדי לקיים• מישטר גיזעני זה.
אלא שהפעם הסתובב העניין כולו
סביב עניין מיפלגתי קטנוני: גורלם
של שר־הפנים יצחק פרץ ותנועת ש״ם
(ראה הנדון).
טלאי צהום הפוך. השערוריה
עצמה התחילה הרבה זמן לפני שמי שהו
שמע את שמו של פרץ.
היה זה דויד בן־גוריון, שעמד על כך
שבתעורת־הזהות של אזרחי המדינה
יהיה רשום הסעיף ״לאום״.
בעצם רצה בן־גוריון להבחין בין
יהודים ובין שאינם יהודים. במדינת־היהודים
צריך להיות ברור מי אינו
יהודי, כך סבר. אך מכיוון שזה לא היה
נעים, מצא פיתרון זה: כל יהודי יישא
תעודה שתאשר שהוא יהודי, וממילא
יהיה ברור מי אינו יהודי. היה זה מעין
טלאי צהוב הפוך, שמטרתו לא היתה
שונה מן הטלאי הצהוב המקורי.
אולם-בן־גוריון התבייש גם לרשום
בתעודת־הזהות את הסעיף ״דת״ .בכל
מקום בעולם לחמו היהודים כדי לבטל
רישום כזה בתעודות ממלכתיות.

את מי להכות. הרישום הזה יצר
מלכתחילה בעיה לגבי יהודים, שאין
הרבנות מכירה ביהדותם. במישפטו
המפורסם של רב־סרן בני שליט, שנשא
אשה סקוטית, המליץ בית־המישפט
העליון, בהרכב של חמישה שופטים,
למחוק את הסעיף הזה כולו. ממשלת־מפא״י
סירבה, בעצה אחת עם המפד״ל.
הנימוק העיקרי של בן־גוריון ויורשיו
היה ״ביטחוני״ .הם רצו שכל שוטר
ברחוב יוכל לזהות מייד ערבי. במצי אות
של ימינו, כאשר הערבים מוכים
ונעצרים על כל צעד ושעל, לא רק
אחרי פיגוע אלא גם בלי סיבה מיוחדת,
תעודת־הזהות הוציאה את הערבי אל
מחוץ לחוק.
שוטר הנתקל בלילה בערבי ברחו בות
תל־אביב (שבה עובדים ולנים
הרבה אלפי ערבים מישראל ומהש־טחים
הכבושים) מוצא לא־פעם לנכון
להנחית עליו כמה מכות. בהיעדר
רישום בתעודת־זהות, זה יכול לגרום
לטעויות מצערות.
כיום התעודה היא מיסמך גיזעני
מובהק, בצורתה ובתוצאתה. היא קוב עת
בפירוש שני סוגים של אזרחים:
יהודים בעלי־זכויות וערכים משוללי־זכויות.
ובין שני מחנות אלה: כל מיני
״נוצרים״ ,״קתולים״ ולאומים דומים.
סוציאליסטים כאלה. כאשר
עלה השבוע שוב הרעיון למחוק את
סעיף־התועבה, מסיבות שאין להן כל
שייכות לעניין, נוצרו חזיתות מוזרות.
• אנשי־ליכוד לאומניים היו מוכ נים
לכך, כדי להחזיק את יצחק פרץ
בממשלה. בליכוד חוששים, בצדק, כי
יציאת ש״ס, ואחר־כך יציאת המפד״ל
והאגודה, יכולה לשבור את השותפות
הימנית־דתית, שהיא הבסיס לעוצמת
הליכוד.
• מאותה הסיבה עצמה יצאו
סוציאליסטים מדופלמים של מיפלגת־העבודה
נגד הביטול, כשבפיהם נימו קים
לאומניים־גיזעניים מובהקים. כך
התנגד לביטול חיים בר־לב, שר־המיש־טרה,
מי שהיה מזכיר מיפלגת־העבודה,

ך ו, מה יש לעיתונות לומר אחרי
^פירסו ם הדוח?
מסתבר פיתאום שרוב הדברים
שנכתבו ונאמרו עלינו אינם נכונים.
נכון, הדוח לא מחמיא לשב״כ,
בפרט לאברום, אבל פיתאום מתברר
לכל המשמיצים שהרבה דברים שזרקו
עלינו — ומה לא אמרו! — לא היו ולא
נבראו. אנחנו לא רק חבורה של
שקרנים, רוצחים ומשבשי־הליכים!
ידוע לי שהצליחו להכפיש וללכלך
את שמי. אנשים שלא מכירים אותי,
בוודאי חושבים שאני שטן. זה לא שזה

״עשיתי שיעורי־בית,
ואני יוחד
נחות או יותר
מ אי פהבא
החוגר שרינדך*
את שגנו
ב תי ק שוו ת ד
לא מפריע לי, אבל מי שהיה חבב^
אמיתי שלי הוכיח את עצמו כחבר גם
בתקופה הקשה. לא היתה לי שום
אכזבה. להיפך — בשנה האחרונה
התהדקו החברויות, ואפילו נוצרו חב רויות
חדשות.
אין לי מושג בקשר לאחרים, אבל
לי לא היו אכזבות בתחום החברי.

בקשר לתגובות ברחוב? רק השמות
של חלק מאיתנו מוכרים לציבור
הרחב, אם כי נכון שישראל היא מרינוד*
קטנה, ורבים יודעים במי מדובר. זה לא
מפריע לי, באמת שלא!

אני לא חייב להתייחס לתגובות של
כל אחד, אלא רק לתגובותיהם של אלה
שאני מחשיב ומעריך את דיעותיהם,
ואני מדבר על קבוצת אנשים מצומ צמת.
חוץ
מזה שתופתעי לשמוע שאנשים**
שפוגשים אותי ויודעים מי עומד
לפניהם, דווקא לוחצים לי את היד,
טופחים על הכתף, אומרים :״כל הכי
בור!״
לא הייתי מהמר כמה אנשים בארץ
באמת עוקבים ומבינים בדיוק על מ ר ^
מדובר בפרשה, בדוח, בכל העסק. זה
יותר עניין שהתיקשורת כל הזמן שבה
ומתעסקת בו.

אני לא מבין בתיקשורת? אוהו, אולי
; לא הבנתי בתיקשורת בשנים הקוד׳
מות, אבל בחודשים האחרונים ...אין לך
,מושג כמה למדתי על התיקשורת. אני

שהיא חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי.

והרשימה המתקדמת הציעו^
למחוק את הסעיף, או להחליפו בציון
האזרחות בלבד.
התוצאה של ויכוח זה הבהירה
לחלוטין שתי נקודות:

בישראל

ממשיכה הגיזענות

מו נ נ לו ג 13 חנ1ך־ 113ב ״ ב
לומד כל הזמן. אנחנו לא יכולים
להתמודד עם התיקשורת, ולכן אני,
לפחות, גם לא מנסה.
ערכים כמקום עוגדו ת
}י ש דברים שלעולם — לעולם!
— לא נוכל לדבר עליהם. ידוע לי
שכמה מהמעורבים בפרשה, גם מתוכנו,
השתמשו, ועוד־איך, בתיקשורת. אני

לא ליכלכתי, לא השמצתי ולא
פעלתי דרד התיקשורת. אבל כן,
1עשיתי שיעורי־בית, ואני יודע פחות
^ ו יותר מאיפה בא החומר שפורסם
^ לי נו.
חשוב לי שמישהו מאיתנו ייצא
לציבור וייחשף. לא בגלל שיפור
התדמית. בהחלט לא! גם לא בגלל
העובדות.

אתם מעוניינים בעובדות. אני
| מעוניין בערכים. לי, למשל, היה חשוב,
אילו יכולתי, להסביר את הערכים
שלפיהם פעלנו.

יז־אתם מעונ״נים
בעובדות? א1י
מע]1״ן בערבים
להסביר אתהערכים שר
חבר״ ו שלי,
.שעמדו מאחורי
כל פעולותינו!״
אני מניח שמי שבסוף ידבר יצטרך
~^שלם על־ידי סיפור העובדות תמורת
הבהרת הערכים.
אלה ערכים? לאומיים! אין לי מושג
מתי יתירו למי שביקש מאיתנו לדבר.
לי זה לא מפריע, בינתיים. אז מדי
יום אני פוגש אנשים שמשתכנעים
שאני לא כמו שהם דמיינו לעצמם,

לחגוג, הן במהדורה דתית, הן במהדורה
חילונית.
י • בישראל אין שום החלטה מת קבלת
עוד לגופו של עניין. אינטריגות
עלובות ואינטרסים אישיים ומיפלג־תיים
קובעים גם בעניינים העקרוניים
ביותר, בניגוד לעקרונות המוצהרים
של פוליטיקאים ומיפלגות.

לפני שפגשו אותי, וכך יקרה עם יותר
ויותר אנשים.
אני לא נשמע משכנע? אבל ככה
אני בנוי וחושב. זה מה שאני מרגיש.
אני דווקא אדם רגיש. אולי לא עד כדי
כך פגיע, כמו שכמה בעיתונות היו
רוצים, אבל רגיש.
יש אנשים תמימים, המאמינים לכל
מיני גירסות שהאכילו אותם על
הפרשה. הם תמימים. מה אני יכול
לעשות?
יש לי גם התעודה הזאת —החנינה!

לא רוצה להרחיב על־כך את הדיבור.
זה לא היה היום הטוב ביותר בחיי!
אני גם לא אכנס לדיון על המוח

כבר לגמור עניין. לחצו ולחצו, עד
שסגרו אותנו.
היום? ודאי שאני לא מאושר מזה.
אני מניח שגם אחרים לא.

של חוקרים. אנחנו עברנו, מה זה חקי רה!

בטוח ששאלו את הדרג המדיני
את כל השאלות שהתבקשו? את זה את
אמרת! שאלת ״הרשות הכללית״ —
להרוג מחבלים — שאת מעלה שוב
ושוב: אם אברום התנהג בשטח כל־כך
בביטחון, אז אולי היתה לו סיבה
להתנהג ככה? אני לא אומרישום דבר!
אני אומר לד לחשוב. הוא לא היה תופס
ביטחון, לולא היתה לו סיבה.
תקדימים מההיסטוריה? הבנה בינו

רו אחרת מאשר אותנו. איך אחרת? יותר
בכפפות של משי: פגישות מעטות
יותר, קצרות יותר, צוות מצומצם ובכיר

לבין הדרג המדיני, שהוא היה כפוף לו?
שוב, את אמרת.

לא בטוח על מי חשבו, כשסידרו את
כל העניין. לא מעוניין לפרט. לא בטוח
שחשבו עד הסוף, ולא בטוח שרק
עלינו. זהו אחד הקטעים המרגיזים
יותר בחודשים האחרונים.
החקירה? זה לא במושגים של
מרגיז. ידוע לי שאת הדרג המריני חק-

המישפטי, שאירגן את זה.
לא שהיתה לנו ברירה. היה תיאום
מלא בין האנשים בדרג המדיני שרצו

למה התכוון המ שורר
11 אנשים קיבלו חנינה על חלקם בשלבים שו נים
של פרשת השב״ב. ארבעה -ראש״השב״ב
לשעבר אברהם שלום, א חד הבכירים לשעבר יו סי
גינוסר ושני מישפטנים נוספים שסייעו ביד ם -
קיבלו חנינה בליל־החנינות המפורסם, ואילו
שיבעה נוספים זכו מההפקר מאוחר יותר, כדי
שלא תיווצר אפליה. תישעה נו תרו בשרות פעיל,
ואילו שניי ם מתאקלמים כיום בשוק הכלכלי.
• אברהםש לו ם: ברגע הסוער ביו תר של
הפרשה, טילפן שימעון פרס, אז ראש-הממשלה, אל
י די דו המיליונר שאול אייזנברג, ו״סגר־ עימו
ששלום ישתלב באימפריה שלו.
ניתן לראות בכך אקט של חברות ולוי אליו ת
מצידו של פרס כלפי אברום״ ,או להבדיל -חלק
ממסע הלחצים על אברום כדי שיסכים להסדר
החנינה ויפרו ש מתפקידו.
אחרי תקופה של חפיפה בינו לבין ראש־לשם
כדי להרגיע את
השב״כ הנוכחי,
הרוחות, השתלב שלום, מטעם אייזנברג, בחברת
צים.
אחר פירסומו של דוח־המישפטנים על פרשת״
השב׳־כ (ראה כתבה) ,מצטייר שלום כאחד האנ שים
המוכפשים והשליליים ביו תר שניתן להעלות
על הדעת.
האמת היא שהפגישה עימו עשויה להפתיע. הוא
איש אפור,
הוא איש תרבותי המתבל את שיחותיו במושגים
מעולם המוסיקה או הסיפרות. אגב, הוא פורט על
פסנתר.
שלום בן ה״ 60 לא שהה בארץ סמוך לפירסום
הדוח. גם אחרי פירסום הדוח, שלא החמיא לו
בלשון־המעטה, לא שינה מאומה מגירסתו. איכפת
לו שאנשים מסויימי ם ייד עו על כך. למשל: מרדכי
גור, שהתפטר מהממשלה בטענה שאינו יכול
לשרת בממשלה בראשותו של יצחק שמיר, שהיה
ראש־הממשלה בליל־הרצח. גור יז ם לפני חוד ש
שיחה טלפונית עם שלום, כדי לדעת האם חש
ופעל נכונה. שלום שב וחזר על גירסתו.
אחרי פירסום הדוח טילפן שלום אל גור מחו״ל
והודיע לו שהוא עדיין דב ק בכל פרט בגירסה שלו.
האכזבה העמוקה מהדוח, כפי שהתבטא ב אוזני
מקורבים, לא מילאה אותו שאיפות-נקם, כפי
שמילאה אנשים אחרים שהיו מעורבים בפרשה.
• יופי גינו לז ר: האיש שנודע בכינוי ״גימל״ ,על
שום האות הראשונה של שם־מישפחתו, נותר
בשרות אחרי שזכה בחנינה. הוא אף החליף תפקיד
במערכת. יש שטענו שזהו קידום, והרימו צעקה
על־כך. בגלל זה נאלץ לבסוף לפרוש מהשרות, שבו
אקדמיה התיק האישי
האב החליט להפריד בין ג תו
לחברה, והשתמש לשם כד
בתיקו האישי
מה עושה אב, שהחבר של בתו אינו

נועד לגדולות, וי ש שראו בו את ראש־השב־כ בעוד
מיספר שנים.
גינוסר יו שב כיום בבית־התעשיינים בתל״אביב,
כמנהל מכון־הייצוא. למען מינויו לחם אריאל
שרון, שר־התעשיה״והמיסחר. יש האומרים שפרש
לנטייתו של שרון להראות שאינו מפקיר לוחמים,
הקשר ביניהם הוא תולדה של התקופה שבה ניהל
שרון את מילחמת״הלבנון,
גם גינוסר, שתואר בכל כינויי״הגנאי האפש ריים.
מפתיע בפגישה עימו. הוא פחות שחצן
ובוטה מדי מויו, ומהרושם הראשוני שהוא עלול
ליצור. גם הוא ממוצע-קומה, ממושקף, בסביבות
ה״ 40 לחייו, מעשן סיגארים.
קשה לומר על גינוסר שהוא חביב, אך י ש לו
הקסם המחוספס שלו. הוא איש הגיוני, ולכן גם לא
נשמע מתבטא ברגשנות על הדוח, שאינו מכתיר
אותו כאחד מל״ו הצדיקים.
מסתבר שני תן לקרוא את דוח-המישפטנים
החד״משמעי באופנים ובגוונים שונים ומשונים.
הדוח, שבקריאה לא-מתוחכמת מנקה את הדרג
המדיני מכל אחריות פלילית -אם כי מעמיד נסי-
מן־שאלה גדול את יכולתו לקחת אחריות -ומטיל
האשמה על הדרג המיבצעי בלבד, אינו מתפרש כך
על-ידי כל המעורבים בדבר. י ש מי שמהלך, מלוא
קומתו הגבוהה, זקנו ובלורי תו המלאה, כשהוא
ממורמר, אפילו תאב־נקם. טיבעי הדבר שאנשי-
המיבצעים יתיי חסו אל חלוקת״האחריות המוזרה,
שבין הדרג המדיני לבין השב״כ, כפי שהסתמנה
בפרשה הזאת, בצורה חמורה יו תר מאנשי-החקי-
רות למשל. אחרים נעים בין אכזבה לבין הוצאת
המתוק מעז.
יש בין החנונים שהצליחו אף לראות מחמאות
בדברי ם שנכתבו עליהם בדו ח. זה תלוי בקורא,
לאו דוו קאב״מה שהתכוון לו המשורר״.
על חנוני־השב״ב -גם על מי שמתאקלמים
באזרחות, קל-וחומר על מי שנמצאים בשרות פעיל
בשב״ב -נאסר עדיין לדבר. כמה מהם מוצפים
בבקשות התיקשורת להיחשף. על אף נכונותם של
אחדים מהם לדבר, הם מנועים מכך, וד אי ש׳,לצי-
טוט וליי חוס״ .השמועות אומרות על הסכמים
שנעשו עם נציגי־התיקשורת, על תנאים, אם וכא שר
יו תר למי מהם לדבר. בינתיים נאלצים הכל
להמתין.
מטעמים אלה, לא אפרט כיצד הוכנה הכתבה,
מתי והיכן. מיו תר לציין שאופן הכנתה שונה מאופן
ההכנה הרגיל של מדור זה. כן שונו או הושמטו
פרטים ומאפיינים מזהים של הדובר/ים.

מוצא חן בעיניו? אליהו שטמפפר —
בנו של יהשוע שטמפפר, מראשוני
פתח־תיקווה ונמנה עם אחד הפלגים
בשושלת־היוחסין של הרבי מלובביץ
— החליט לנקוט בצעד מרחיק־לכת.
בתו, מיכל שטמפפר 21 סטו דנטית
באוניברסיטת בר־אילן, הכירה
באוניברסיטה את יעקב בר (,)35

סטודנט למתמטיקה ולחינוך.
בר לא מצא חן בעיני שטמפפר האב,
שהוא מנהל בית־ספר תיכון בקריית־מלאכי.
הוא ביקש ממקורביו, העובדים
באוניברסיטה, שיביאו לידיעתו נתונים
מתיקו האישי של בר באוניברסיטה.
את הנתונים האלה פרש לפני בתו,
בנסיון למנוע ממנה להוסיף ולהתרועע
עם בר.

יש שאלות שעליהן עוד אף אחד לא
ענה בצורה שלא מעלה שאלות נוס פות!
אני
אגיד לך מה איכפת לי יותר
מהכל בפרשה הזאת, ואני מתהלך עם
זה חודשים. חבל לי על האירגון! חבל
לי על מה שקורה במדינה! חבל לי
שכולם מדברים נגד כולם! כל־כך
עסוקים בהשמצות! גם בפרשה הזאת
וגם באחרות.

,אנשים שרא
מכירים אות׳
בוודאי חושבים
ש אני ש טן!
אבר מ׳ שהיה
חבר אמי תי
שלי -הוכיח
את ע צ מו!״
לא השקרים והפירסומים עלינו, זה
מה שמפריע לי, אחרת הייתי עוזב הכל
ונוסע לחו״ל. משם היה לי קל יותר
להתמודד עם הפרשה. אבל תראי שבפ רשה
הזאת אין כמעט מי שלא מלכלך
על אחרים. כך גם התפתחו פרשות
אחרות.
זאת האכזבה הגדולה שלי מהפרשה.
כן, אכזבה אישית!

בר הנזעם פנה להנהלת האוניברסיטה.
וביקש להביא את המיקרה לפני
ועדת־המישמעת. המזכיר האקדמי של
בר־ אילן השיב לו במיכתב כי ״אין
בתקנון אפשרות להביא תלונה כזו
בפני ועדת־המישמעת״.
מיכל ויעקב, דרך־אגב, נפרדו לפני
חודש, אחרי שמיכל לא יכלה לעמוד
בלחצם של הוריה.

על חגיגות לציץ 10 שנים לפרוייקט שיבח
השכונות, שאותן הוא מתכנן בקרוב.
הפקידות המיקצועית במישרד מזועזעת מן הביזבוז,
שנעשה אך ורק לצורכי הפגנת־בוח פוליטית של השר,
דויד לוי, מול יריביו במיפלגתו.

עד כה הוקצו לחגיגות 360 אלף דולר, אבל
ביצוע כל התוכניות יגדל את ההוצאות ביו תר

משליש.

אי? רוב למתנגדי ״יחד״
ההסכם ב ץ סיעת יחד למיפלגת-העבודה י או שר
סוסית עד סוף החודש.

דזרצין ידע
והורביץ נסע לרומא
הודעתו של אריה דולצץ מסילדלפיה
שבארצות-הברית, כי לא ידע על גובה הפנסיה
לארנסט יפת, מעוררת זעם בצמרת בל״ל.
בכירי הבנק טוענים, בי לדולצין נמסרו בל
הסרטים — אבל אולי היה זה ברגע של פיזור-
נפש מצידו.
גם לי ד ר הבנק. אלי הורוביץ, גרמה הפרשה מבוכה רבה,
מפני שגם הוא היה מעורב באישור הפנסיה.

עיתונאים שניסו להשיג את תגוב תו של
הורוביץ, לא הצליחו לאתרו. עוזריו מסתירים
את העובדה שהוא נמצא בחופשה פרטית,
ברומא.

הראש שדש רי ר
אצל ״מיס יוניברס״
בקשתו של אברהם שריר להשתחרר
מתיק־המישפטיס אינה תרגיל פוליטי
צבוע, כפי שחשדו בו בתחילה. שריר
מתכוון בכל הרצינות להיפטר כמה שיו תר
מהר ממישרד-המישפטים ומהצרות
שהוא גורם לו, אומרים בסיעת הליכוד,
שכן את כל זמנו הוא מקדיש רק לעניץ
אחד: לחלומו הגדול לקיים בעוד שנה
ב ארץ את תחרות ״מים יוניברס׳׳.

הקאבינט גדל בשקט
בעוד שאלת צירופם של שרים נוספים לקאבינט המדיני
נתקלת בקשיים פוליטיים, נתוספו בשקט לישיבות
הקאבינס שני משתתפים מבלי שתיווצר בל מחלוקת.

מזה כמה שבועו ת משתתפים בי שיבו ת
הקאבינט, דרך קבע, יוסי בך־אהרון ויו סי ביילין,
המנכ׳׳לים של מי שרדי ראש-הממשלה והחוץ.
בתקופת כהונתו של שימעון פרס נהג ביילץ להשתתף
בישיבות מתוקף תפקידו כמזכיר־הממשלה. המנכ״לים
התמנו רק כאשר הקאבינט נזקק להם באופן מיוחד. ביילין
השתתף אז לעיתים גם בישיבות הסודיות של פורום ראשי־הממשלה
— פרס. יצחק שמיר ויצחק רבין.

שרזן מארגן
ועידה פרטית
אריאל שרון מארגן ביום הראשון הקרוב כינוס
גוזל, בגני־התערוכה בתל-אביב, שאליו הוזמנו
כל אלפיים צירי ועידת-חרות. הבינום מעורר
עצבנות רבה במחנותיהם של דויד לוי ויצחק
שמיר.
שרון פנה בהזמנה אישית לכל ציר, ומהמטות המיוחדים
שהקימו אנשיו מדווחים על היענות טובה. בין השאר
הבטיחו את השתתפותם אנשי חוג ותיקי־התנועה. תומכי*
שרון צופים שלכינום יבואו כאלף איש — כמחצית מצירי־הוועידה
— תקשיבו לנאומים באותו האולם עצמו שבו
התפוצצה הוועידה באביב . 1986
הח׳׳ב מיכה רייסר, ראש אגף־האירגון במיפלגה, כבר הורה
לאנשיו שלא להשתתף בכינוס, ולשכנע אחרים להחרים
אותו.

לוי משקם ומבזבז
לפחות חצי מיליון דולר יוצי א מישרד-השיכון

בשבוע הבא תתכנס לישכת מיפלגת־העבודד״ שתמליץ
למרכז לאשר את ההסכם. המרכז יתכנס בתוך שבועיים־
שלושה. כבר עתה ברור כי מתנגדי ההסכם. מן האגף הניצי
של המיפלגה, לא הצליחו לגבש לעמדתם רוב במרכז.

נתניה! יגבר
על יעקובי?
בשלב זה טובים סיכוייו של בני מין(״ביבי״)
נתניהו, מועמד הליכוד, לזכות בתפקיד ה שגריר
בוו שינג טץ: ייתכן שהוא יקבל את תמיכתם
של במה מודכי העבודה, שי ע שו הכל —
ובלבד להכשיל את השר גד יעקובי, מוע מדו
של שי מעון פרם לתפקיד.

שלושה אוחזי!
במישפטים
כל אחד מחברי השלישיה המובילה של הדור
הצעיר בחתת — תני מילוא, דן מרידור
ואהוד אולמרט — תאה עצמו מועמד לתפקיד
שתהמישפטים, אם וכאשר יפנה אברהם שתר
את מקומו.
בחרות משוכנעים כי הליברלים יתקשו להחזיק בתיק, וכי
הוא יעבור אליהם. השבוע דיברו במצודת־זאב בלעג על
הליברלים :״מי עוד מביניהם טרם ניסה להיות שר־המישפטים
— אלי קולס, שגמר שתי פקולטות?״

מתיחות קצב־ארנס
מתיחות במחנה־שמיר, על רקע השמועות כי במאבקים
הפנים מיפלגתיים הבאים יבליט יצחק שמיר את דמותו של
השר משה קצב, כתשובה לאתגרים שמציב דויד לד. הדבר
יפגע במעמדו של משה ארנס כמס׳ 2במחנה.

צביקה פיק מארגן
בית״ריאדה
קבוצת הכדורגל הצרפתית פאריס סאן־ז׳רמן תבוא בחודש
הבא לשחק בארץ מול נבחרת של כוכבי כל קבוצות
בית״ר, במיסגרת אירוע שייקרא ״בית״ריאדה״.
יוזם הבית״ריאדה הוא דויד לויאן, יו״ר מחלקת הכדורגל
של בית״ר תל־אביב, ואחד המארגנים יהיה צביקה פיק —
שגם יעלה למיגרש באחר המישזזקים, גם יחבר שיר לכבוד
העניין וגם יארגן את אירועי היום האחרון של
הבית״ריאדה, שיתקיימו בירושלים, בחסות יצחק שמיר
ודויד לוי.

נסתיימו שיפוצי ביילין
נסתיימו השיפוצים בלישכתו של יוסי ביילץ,
המנב״ל המדיני של מישרד־החוץ. אומדן זהיר
קובע, כי חם עלו לפחות כמה אלפי דולארים.
ביילין, שהתיישב בחדרו של סגך חשר, אשר שימש בעבר
את יהודה מן־מאיר ואת רוני מילוא, דרש לשבור קידות

שמגר חיפש
סניגזר לדמיאניוק
הודעתו של עורך-הדין יורם שפטל, כי
הוא יגן על ג׳ ץ דמיאניוק (ראה/י עמוד
,)40 פתרה בעיה חמורה לנשיא בית־ה־מישפט
העליץ, מאיר שמגר.
שמגר פנה ב שבועו ת האחרונים לכמה
עורכי־דין המתמחים בפלילים, כדי לשכ נעם
להופיע בשם דמיאניוק. מקצתם
סירבו מייד, אחרים ביקשו ז מן לשקול זאת
— וסירבו אחרי מחשבה.

ולהגדיל את הלישכה, על־חשמץ אולם הישיבות הסמור.
הקרוי על שמו של חיים יחיל. את לישכתו המשופצת הוא
ריהט מחדש, וכלל בה מקלט טלוויזיה ציבעונית.

מלבד שלו ש פקידות חוא צירף לסגל האישי
שלו עוז ר — אלון ליאל, אי ש מישרד־החוץ
וחבר מרכז מיפלגת העבודה, שהוא גם ידידו
מימי בית־הספר התיכון.

״משחרר ירושלים״
רוצה את העיריה
השבוע הודיע עוזי נרקיס לתומכיו כי אם
י פרו ש טדי קולק מעיריי ת ירושלים, הוא
י ת מודד על ראשות-העיריה. תומכיו סבורים כי
עבת הצבאי, כאלוף פיקוד המרכז במילחמת
ששת-הימים, ע שוי לעזור לו.
סיכוייו אינם טובים, כי במיפלגת העבודה מעדיפים את
משה לד, הרמטכ״ל. כיורשו של טדי קולק. סכל מקום,
התמודדותו על התפקיד עשויה להחזיר אותו לתודעתם של
חבריו במיפלגה, וגם אם ייכשל, היא תעזור לו לשמור על
מעמדו בסוכנות.

תומכיו של לוי לוחצים על יצחק ר בין שי אריך
את תקופת כהונתו של הרמטכ״ל, בדי שיוכל
להתייצב לב חי ת ת העי תניו ת הבאות סמוך
כבל האפשר ליום ש בו י פ שו ט את מדיו.

הגזמתה תזמך
ב הרמלך
ת ב שי ש, הממונה על מחוז-המרכז במי שרד־הפנים,
כינס ה שבוע את חברי מועצ ת עיריי ת

ה&רנונות.
ראש־העיריה, יחזקאל הרמלך, מצא עצמו במיעוט בעניין
זה, אחרי שכמה מחברי הקואליציה ערקו לאופוזיציה. כעת
תומכים בו רק שיבעה מתוך 17 הברי־המועצה.

שי ש גם רמז, כי אם שר״חפנים יפזר את
המועצה וימנה ועדה קרואה — יתכן שהרמלך
י מ שיך לכהן כראש-עיריה.

יריד תיירות־־פנים
יריד ה תיי תת הסנים־ארצית, הראשון מסוגו
בארץ, יתקיים ב חוד ש מארס.
ביריד יקחו חלק בתי־מלון, בתי־הארחה. חברות להשכרת־רכב,
חברות לתעופת־פנים ואתרי תיירות ספציפיים.
הכוונה היא להביא למקום כעיקר ״מחליטנים״ —
מגכ״לים של חברות וראשי ועדי־עובדים — ולמכור להם
חבילות־נופש מרוכזות במחירי־הנתה.

במישרד-התיירות, ש היריד נערך בחסותו,
מקווים כי הוא י עזור לתקן את מצבו הי תד •טל
הענף.

נפטר ה״צמח״ שנפגע
בניתוח טחורים
לפני ש בו ע נפטר יעקב חזן (,)32
שנכנס לניתוח-טחורים בקליניקה פרטית
בהרצליה, והכרתו לא שבה אליו עוד. הוא
היה ״צמח״ במ שך 70 יום.
מאז התאונה נסגרה המירסאה, אך נגד
שני הרופאים שהשתתפו בניתוח לא ננ קטו
אמצעים נוספים. הרופאים לא מצאו
לנכון להתקשר למישפחה ולהביע את
צערם.
חץ השאיר אשה ו שני ילדים.

מבקר -גם למיפלגה
ימים ספורים אחרי בחירת מבקר־המדינה החדש, תבחר
מיפלגת״העבודה גם את המבקר הפנימי שלה.
ער כה י ש שלושה מועמדים רציניים: עורך־הדין משה
שליט, מועמדו של השר שימעון פרס, עורד־הדין חיים
קימחי, הנתמן־ על־ידי השר משה שחל והח״ב חיים רמון,
ועורך־הדין צבי יפת, מועמדו של הח״כ דויד ליבאי.

ירז ש ת נזיפרד
בעוד שבועיים, בתום 30 ימי האבל על מותו של הפרופסור
הנרי נדפלד. ייפתח המיכרז על מישרת מנהל מכון־הלב
בשיבא.

המועמד בעל הסיכויים,הוא קרדיולוג מנוסה,
מחוץ לבית־החולים.
בעריכת גיזד א מי מן

הלביא: אונ סי םאתהממשלה !
^ א שי תו של פרוייקט הלביא היתה ברעיון לפתח מטוס קרב
קטן למשימות קרב־הפצצה בטווחים קצרים, לסיוע ו לכוחות־היבשה ולמשימות־יירוט. מחיר־הפיתוח היה אמור להיות
כ־ 800 מיליון דולר. במהלך שנים אחדות הפך הפרוייקט את
טיבו, והמטוס נועד לשמש מטוס־קרב מן הקו הראשון, בלא
לוותר על תכונותיו המקוריות, ומחירו האמיר, לפי הערכה
ראשונית, לכשני מיליארד דולר.
אלה היו ימי השפע של תקציב־הביטחון, שיכול היה להתנפח
ללא כל יחס לסכומים המופיעים בספר־התקציב.

והם עומדים לרשותה של ישראל במחירים נוחים הרבה יותר
משיעלה הלביא גם במיקרה הטוב ביותר.
המדובר במטוסים שיעלו בין 15ל־ 25 מיליון דולר כל אחד,
לא על פי השערה אלא על פי מה שמתרחש במציאות, שכן
חילות־האוויר של ארצות־הברית — יש לה שלושה חילות־אוויר!
— מצטיידים בהם הלכה למעשה.
נוכח עמדה כזו, שיש הרואים בה משום־מה עמדה ״עויינת׳,
החלו תומכי פרוייקט הלביא לגייס את נימוקיהם בעד המשכת
הפרוייקט בכל מחיר.

לסיפן־ התיר לעצמו מישרד־חביטחון לחרוג, ללא
בל סמכות חוקית, ממיסגרת התקציב ככ־ 600מ ליון
דולר, והאמין כי י ש בידיו די בטח מ בו ר מפרוייקט
צנוע לפרוייקט יו מרני ללא היסום שכן, כסי שהניחו־אז.
,השמיים הם הגבוי״.

נימוקים אלה מהווים כליל בל תי־מגוב ש של
טענות, שחלקן סותר את חלקן האחר, אך כולן
מוליכות כביכול לאותה המסקנה, והיא — שי ש
להמשיך בפיתוח ה״לביא״ ויהי מה.

אך בינתיים התרחשה מילחסת־הלבנון, כלכלת־המדינה הת ערערה
קשות וממשלת האחדות הלאומית, שקמה לאחר הבחי רות
בשנת ,1984 נאלצה להדק את חגורתה. הוזריגה בתקציב־הביטחון
חייבת היתה להיעלם, ונפל בגורלו של יצחק רבין
התפקיד הבלתי־נעים להכניס את תקציב מישרדו למיסגרת
הקבועה בחוק-התקציב. ז1ת הוא עשר. וזה הבסיס לשפע הדיבורים
על קיצוץ תקציב־הביטחון:

ראשית, הובא הנימוק של עצמאותה של ישראל באספקת
ציוד כל־כך חיוני לביטחונה. נימוק זה מופרך מעיקרו, כי מעולם
לא חסרה ישראל מקורות הצטיידות, ועד היום מצוייר צה׳׳ל
בעיקרו בציוד שנרכש מאחרים. אך מעבר לכך, התברר מייד כי

קיצוץ שלא היה ל א נברא, כפי שיווכ ח כל מי
שי עיץ בסיפרי׳־דתקציב בשנים 1984־. 1987
אך חיסול החריגה אומנם נעשה, ועקב זאת חייב היה מישרר־הביטחון
לבחון מחדש את משימותיו. אז התברר כי מונח על
כתפיו פרוייקט המחייב השקעה של כחצי מיליארד דולר כל
שנת לתקופה של כארבע שנים נוספות, להשלמת פיתוח הלביא

כאשר המוצר המוצע למכירה עלול להתחרות עם מוצרים אמרי קאיים.
משהובס
הנימוק הזה, הועלה נימוק אחר:

אם ישראל תפסיק את הפרוייקט יהיה עליה לשלם
פיצויים לאותם מיפעלים בארצות־הברית שמהם
הוזמנו חלקים למטוס, ונוסך לכך יגדל חוסר־־חעבודה
באדצות־הברית עקב ביטול ההזמנות.
ובכן, מתברר כי ארצות־הברית מוכנה לשאת בעול תשלום
הפיצויים, המוערכים כיום בכ* 200 מיליון דולר, שהם פחות
ממחצית הסכש שישראל מצפה שארצות־הברית תעניק לה מדי
שנה להמשכת הפרוייקט.

ך * נימוק הבא היה: פיתוח הלביא מעלה את רמת הטכנר
1 1לוגיה בישראל, ותורם להגדלת פוטנציאל הייצור שלה.

אולם גם נימוק זה מופרך לחלוטין.
מהקרש רבים שנעשו הראו כי מדעה המשקיעה בפיתוח
מערכותעשק עושה זאת על חשבון פיתוח התעשיה שלד -לכן,
כל המדינות המשקיעות בפיתוח מערכותעשק, מתקשות
להתחרות עם מדינות שאינן מפנות משאבים לצורך זה.
הדוגמה הבולטת ביותר היא יפאן, המביסה את כל המעצמות
התעשייתעת, משום שאין היא משקיעה פרוטה בפיתוח וייצור
מערכות־נשק. גרמניה היא דוגמה נוספת של מדינה המשקיעה
מעט מאוד בפיתוח וייצור נשק, ונהנית עקב כן־ מכלכלה
משגשגת. ארצות־הברית בלי ספק משלמת מחיר כלכלי כבד
בגלל ההשקעות העצומות שהיא משקיעה בפיתוח מערכות־נשק.

ברור. שכ א שר הדבר דרו ש לביטחוד־המדינה, היא

רחיל־האחיר לא יהיה
כסף להצטיידות
בסטוסים אחרי. עד
לסועד השלמת קליטת
כל מטוסי ה.,לביא־

י ש לקחת כי הפרוייקט
יחוסל -לטובת חיל־האוויר.
לטובת צה״ל
ולטובת התעשיה
האזרחית עתירת־הידע

— פיתוח שיעלה בסופו של דבר, ללא אשליות, כשלושה
מיליארד דולר.
לאחר זאת יהיה עליו לרכוש עבור חיל־האוויר כ״ 300 מטוסי
לביא, שיעלו 30 או 40 או 50 מיליון דולר כל אחד — כל זמן
שהפיתוח לא הסתיים קשה לציין סכום סופי שיכנסו לסד״כ של
חיל־האוויר במהלך שנות ה־ 90 של המאה. פירושו של דבר כי
הצטיידות חיל־האוויר בשנות ה־ 90 תחייב בסך הכל בין תישעה
ל־ 15 מיליארד דולר, לרכישת 300 המטוסים.

חייבת להשקיע בפיתוח ויי צו ר נשק, אך אין כל טעם
להציג את הדבר כי תרון כלכלי.

כלומר, בין מיליארד ולמיליארד וחצי דולר לשנה,
במשן־ כע שר שנים, להצטיידות חיל־האוויר כמטוס־קרב
בלבד!

ילוץ זה עורר דאגות חמורות לא רק במטה הכללי, שהבין
כי תוכנית כזו תשאיר מעט מאוד כסף, אם בכלל, להצטיי דות
כוחות היבשה והים במשך כל התקופה הארוכה של כ־15
שנה. גם חיל־האוויר החלו להתעורר דאגות חמורות, שכן מטוס
הלביא אינו פותר את כל בעיותיו.
עד אשר תושלם ההצטיידות במטוס הזה, יהיה על חיל־האוויר
להצטייד במטוס אחר, כדי לגשר על הפער שבין התיישנות
מטוסי הקו הראשון של היום — האף־ 15 והאף־ — 16 ובין
השלמת ההצטיידות בלביא.
אין להעלות על הדעת כי יהיו לרשות חיל־האוויר עוד ארבעה
או חמישה מיליארד דולר נוספים, הסכום שידרש לצורך זה. יתר
על כן, גם חיל־האוויר אינו מצוייר רק במטוסים, ועליו להשאיר
סכום כלשהו לדברים אחרים, שאף הם עולים בכסף רב.

כך החלה ההסתייגות מתוכנית ה״לביא״ קודם כל
בתוך צה״ל.
אך היא התפשטה גם מחוצה לו, משום שהיה ברור כי הממשלה
לא תובל לממן את הפרוייקט בתנאים הכלכליים שבהם נמצאת
המדינה. אז החלו לברר האם ניתן לסמור על כך שממשלת
ארצות־הברית תקבל על עצמה את מימון הפרוייקט ותבטיח את
חצי מיליארד הדולר לשנה, הדרושים לכך במשך העשור הבא
ומעבר לו.
והנה, למרבית ההפתעה(משונה מאוד שהדבר הפתיע מישהו),
התברר שארצות־הברית כלל אינה נלהבת מכל התוכנית. כיוון
שהיא רואה עצמה אחראית למצבה הכלכלי של ישראל — שהרי
היא מעניקה לישראל בין שלושה לארבעה וחצי מיליארד דולר
בשנה — העדיפו מומחיה כי ישראל תרכוש מטוסים מוכנים
מתוצרתה.
מטוסים אלה עשויים להתמודד עם מיטב הציוד הצבאי בעולם,

יותר מ־ 50 אחוז של הפיתוח נעשה בחברות אמריקאיות, ולמעלה
מ־ 50 אחוז של המטוס ייוצר בארצות־הברית.
לדוגמה, המנוע נתון לפיתוחה של חברת פר ט אנד ויטני,
וחלק ניכר מהמטוסים יצוייד במנועים שהיא תייצר. אומנם נעשו
נסיונות קלושים, ועד כה כושלים, להכשיר את מיפעל מנועי־בית־שמש
ליצור את המנוע, אך זו היא שירה לימים רחוקים, ואין
ספק כי במטוסים רבים יורכבו מנועים מתוצרת.ארצות־הברית,

התעשיה האחירית. שי ש
לה כוח־לחץ אדיר.
מסוגלת להכתיב
למערכת־הביטחון
ולממשלה להסתבך
בפרוייקט כל־כך
מפוקפק

אך גם חלקים אחרים, כמו הכנפיים והזנב, נמסרו לפיתוח
בארצות־הברית ושם גם ייעשה הייצור שלהם.

פירו ש הדבר הוא, רא שי ת כל, בי ישראל לא תהיה
עצמאית בהספקת המטוס.
אך נוסף לכך היא גם לא תהיה עצמאית במכירתו לאחרים,
שכן הסכמתה של ארצות־הברית תהיה דרושה לכך. מן הנסיון אגו
יודעים כי ארצות־הברית אינה ממהרת להעניק הסכמה כזו, ביהוד

אך גם התרומה לטכנולוגיה היא מוגבלת ביותר. הטכנולוגיות
הדרושות למערכות״נשק בדרך־כלל אין להן שימוש אזרחי, כי
הדרישות לגבי תכונותיהן של מערכות־נשק הן כל־כך מיוחדות
וכל־כך חמורות, שהשוק האזרחי אינו זקוק להן.
לעומת זאת, כוח־האדם המועסק על־ידי הגורמים העוסקים
בפיתוח וייצור נשק הוא מעולה ברמת המומחיות שלו, והיעדרו
ממערכות הייצור האזרחי מעכב את התפתחותה של התעשיה
האזרחית.

אין ספק שכיום סובלת התעשיה הישראלית,
ביהוד זו המתבססת על טכנולוגיה מתקדמת, מן
העובדה שכוח־אדם מעולה ובמיספריס עצומים
מועסק על־ידי התעשיות הצבאיות למיניהן.
כוח־אדם זה מסוגל להעניק תנופה עצומה לתעשיות עתירות״
המדע בישראל, ולהגדיל בצורה מובהקת את כושרן להתחרות
בשוקי־העולם. אך הוא מועסק על־ידי התעשיות הצבאיות,
שכושרן לייצר לשוק החופשי הוא אפסי, ולכן הן נזקקות
לשוקים מפוקפקים, כמו מדינות הנתונות לשילטון עריצים,
תנועות חתרניות למיניהן וכדומה.
הרבה יותר בריא לכלכלת ישראל היה המצב אילו היתה
התעשיה האזרחית שלה מסוגלת להיעזר בכוח־אדם המועסק
כיום על־ידי התעשיות הצבאיות, ולהתחרות בשוקים המכובדים
והריווחיים של העולם הגדול.
זה מביאנו אל הנימוק הנוסף של חסידי פרוייקט הלביא, והוא:
שהפסקתו תגרום לחוסר־עבודה קשה, ולצורך לפטר המוני עוב דים
מאיכות מעולה.
נימוק זה מתעלם מן העובדה שארצות־הברית, בהתנגדה
לפרוייקט הלביא, מציעה לספק לתעשיה הישראלית עבודה
בהיקף ניכר בייצור אותו מטוס שישראל תבחר בו מתוך מיספר
החלופות המוצעות. בימים אלה מגיע עוזר שר־הביטחון האמ ריקאי,
דוב זקהיים, ועימו, על פי דיווחי העיתונות, רשימה של
חלופות ללביא, כמו ההארייר, מטוס חדיש הממריא ונוחת
אנכית, המצוי בשימוש חיל־הנחתים והצי האמריקאיים, או האף־
16 מן הדגמים המתקדמים יותר, ועוד.
בכל המיקרים מדובר על כך שחלק ניכר מן המטוס ייוצר
בארץ וישולבו בו מערכות שפותחו בישראל, הן בתחום האווירו־דינאמי
והן בתחום האלקטרוני. פירושו של דבר הוא, שחלק ניכר
מכוח־העבודה המיועד לעסוק בלביא יועסק בארץ בייצור

(המשך בעמוד 138

ח״ כ מתתיהו פלד

אצל הליברלי י ש גם שפנפנות. מי גנב עיתון
מסיפריית הכנסת ומדוע ח״ב־ש״ס לא שלח נויברק
בני מין גיבלי, מי שהיה
הקצין הבכיר בפרשת עסק־הביש
ב־ 1954 לא גילה עניין
מיוחד השבוע בדוח השב״ב, חרף
הדמיון שבין זיכוי הדרג המדיני
כעת לבין זיכויו אז. גיבלי טרוד
רובו ככולו בניתוח שעוברת אמו
הקשישה — בת ה 90 בימים
אלה.
עוד בשעה ששאלת הת
פטרותו
של שר־הפנים יצחק
פרץ ריחפה מעל בניין־הכנסת,
הפגין מנכ״לו השנוי־במחלוקת,
אריה דרעי, את מיטב כישו ריו.
בעת שהתנהלה הצבעה במ־ליאת־הכנסת
על עניין הקרוב
לליבו, סירבה השרה שושנה
ארבלי־אלמוזלינו להיכנס
למליאה. כל הפצרותיה של
מזכירת־סיעתה לא עזרו. שושנה
סירבה בכל תוקף. לפתע הגיח

הארץ ועל כך שישראל אינה
מסוכנת. בין היתר יפגשו בראש־הממשלה
יצחק שמיר ובשר *
, ,הביטחון יצחק רבץ. דוברו של
רבץ, איתן הבר, אמר השבוע:
״אני כבר מכין את הסנטימטר,
כדי לקחת מידות, בעיקר היק פים״...
יושבת־ראש
סיעת הלי כוד,
שרה דורון, החלה את
השנה החדשה ברגל שמאל תו״
תי־משמע. דורון שברה בסוף־
השבוע את רגלה השמאלית,
בחדר האמבטיה, ואושפזה ב־בית־החולים
איכילוב.

משתלם לעזור לשר אמ נון
רובינ שטיין. כך הסתבר
סיעת־הליכוד,
ליושבת־ראש
שרה דורון, שסייעה בידו בעניין
חוק הערוץ השני. רובינשטיין
גמל לה בבקבוק שמפניה. דורון

כהן־אבידוב הסביר כי אינו רשאי
להיכנס לחדר־הלוויות, מכיוון
שהוא כהן. לכן עמד בחוץ, ולא
מסיבות אחרות.
מיסתורין בסיפריית הכנ סת:
כמה מהנשמות הטובות שא־צו־רצו
לעיין בדיקדוק בכתבה
בלתי־אוהדת שנכתבה על עמי-
תם, פינחס גולדשטיין, באחד
ממוספי סוף־השבוע, הופתעו ל גלות
שהמוסף המדובר חסר. ה ספרנית
הודתה ש״רבים מבק שים
את המוסף הזה ותמהה
בקול לאן הוא נעלם.

הנאום ביקש חבר־סיעתו, ח״כ
שי מעון בן־שלמה, לשאול
את השר שאלה. יושב־ראש הכנ סת
נתן לו רשות. בן־שלמה ניגש
למיקרופון וצעק :״יישר־כוח,
כבוד הרב! כל הכבוד על הצ עד
שעשית! פיארת את סיעת
ש״ס ואת העם היהודי!״ ״בשביל

לעיתונאים,״ השיב .״אז תצא מ כאן
ומייד ״,צעקו חברים. סממה
יצא, כשבאמתחתו דיוני־הוועדה
במלואם. במיזנון־הכנסת אסף
כתב־הטלוויזיה את הכתבים הכלכליים,
ונתן להם ציטוטים
מדוייקים: מה אמר כל חבר־כנסת,
איך התנהלה ישיבת־ה־

חבר־הכנסת בני שלי טא
הופתע לקבל שיחת־טלפון
ביום השבת בבוקר. מעבר השני
של הקו ״ניסו לעשות לי גיור
כהלכה.״״ סיפר אחר־כך. מסתבר
כי היה זה חבר המיפלגה הליברלית,
יצחק קטאבי, מאנשיו

1 1*1י | 1ך כדור טלן מכבי תל־אביב (ב מרכז) חגג את
| 1!/ 11 11 פתיחת השנה האזרחית בנשף המוני, בחברת 1 עמיתיו השחורים. הכדורטלנים הקפידו לא רק על הופעה גבוהה,
אלא גם על הופעה הדורה. החבורה הגבוהה״שחורה בלשה בין אלפי
החוגגים, שהביטו בתכשישי־היהלומים שכיסו את כפות־ידיהם

\ 1ןךן 1ן ד חלוצה של קבוצת״הבדורגל בית״ר ירושלים, נראה באחרונה יו תר ויו תר באירועי ם
11111111 חברתיים. בשבוע שעבר נראה מהודר בלבושו, עונד פפיון, בחברת ידיד תו,
הדוגמנית סמנתה, בערב״הסילווסטר. הזוג עוד נכח באחד האירועים, בשעה מאוחרת בלילה, אחרי שרוב
האורחים כבר פרשו. אגב, כרטיס־בניסה לאירוע עלה 100 שקלים לי חיד. אוחנה היה כה עייף, עד שזנח
את נימוסיו וסירב להתקרב לידיד תו הבלונדית, חרף הפצרותיה להצטלם עימה, והיה שרוע על כיסאו.
מהיכן שהוא דרעי, אחז בידה של
השרה ואמר לה :״את זוכרת
ששלחת אליי אנשים והסכמתי
לקבל את פניהם רק מפני שזאת
את? אז הנה, עכשיו תורך להחזיר
לי!״ מקץ רגע היתה ארבלי־אלמולזינו
בדרכה לאולם־המלי־אה.
מהן
ראשי־התיבות שפ״ן?

הגירסה המיוחסת ליצחק מו דעי
(אברהם שריר, גירעון פת
ומשה ניסים) כבר מוכרת. במיס־דרונות
הפוליטיים הופצה גירסה
משלימה לאותה מילה בלשון רבים
— שפ״נים: שריר, פת,
ניסים׳ ,יצחק מודעי.
סימה אסייג, מזכירתו
הצעירה של השר אברהם שריר,
הופתעה לשמוע שאחד מחברי
המיפלגה הליברלית מכנה אותה
בתואר ״שפנפנה״ .אסייג הנד המת
דרשה הסבר, וזה לא איחר
להגיע — אם מעבידה כונה
בתואר ש פץ (יחדיו עם ניסים
ופת) ,הרי שלה מגיע התואר
״שפנפנה״.
ב־ 1988 יפקוד את ישראל
מיבחר של יפהפיות העולם. יהיה
זה במיסגרת תחרות מיס־עולם,
שתתקיים בשנה זו בישראל.
כבר בשבוע הבא יבקרו בארץ
נציגים של החברה המארגנת,
כדי לעמוד מקרוב על יופייה של

ידעה לספר כי אין זאת הפעם
הראשונה שרובינשטיין מעניק
לה שמפניה. כאשה בעלת־מוני־טין
של נימוס ממתינה דורון
להזדמנות נאותה, כדי לפתוח
את השמפניה יחד עם רובינ שטיין.
זה יהיה, כמובן, אחרי
שתחלים רגלה השבורה.

של יצחק מודעי, שניסה ל שכנע
את שליטא לעבור לקבוצתו
של מודעי. אין ספק, על פי
שעות העבודה והמרץ שהושקעו,
כי אנשי־מודעי נמצאים
בתנופה.
בדיון שהתקיים בכנסת
על. הריסת בתי־הבדווים שליד
טיבעון, נכחו באולם־המליאה
רק חברי־הכנסת הערביים. כש עלה
שר־הפנים יצחק פרץ
להשיב על ההצעות־לסדר־היום,
החלה התרוצצות רבתי לחפש
רוב לממשלה. דובר סיעת ש״ס
בכנסת,צביקהיעקובסון, בי קש
מחבר־הכנסת אמנון לין,
שישב במיזנון, להיכנס להצביע.
״לא רוצה להיכנס,״ אמר לין.
״לא קיבלו את הצעתי שלא
להסיר שום הצעה מסדר־היום.״
״אבל חבר־הכנסת רפי אדרי
הוא שהחליט להסיר את הה צעות,״
השיב יעקובסון .״אז שח־בר־הכנסת
אדרי ייכנס להצביע.
אני לא נכנס לאולם,״ קבע לין.
בסופו של דבר גם לין נכנס
למליאה, וגם הוא הצביע, כפי
שדרש יושב־ראש הקואליציה.

חבר־הכנסת מאיר כהן־
אבידוב התלונן על הפירסו־

השר פרץ עמד על הדוכן
במליאה והסביר לחברי־הכנסת
מדוע הוא מתפטר מן הממשלה.
בלהט הנאום נגרר פרץ והסביר
כי ״אנחנו כמו המכבים, ואסור
לנו לדמות למתייוונים.״ בתום

משביקשה דורון להסב
את תשומת־ליבו של חברה־לח־טיבה,
פסח גרופר, קראה
בשמו. גרופר היה עסוק בשלל
עיסוקיו. אחרי כמה נסיונות
כושלים, פלטה דורון לעבר
גרופר העגלגל :״פייסי, הביי־גל׳ה
ש לן כבר על האש מייד
התייצב גרופר לצידה.
עכשיו זה סופי! חברת־הכנסת
נאווח ארד, שהסתו בבה
במשך שנים כשתיסרוקת־קוקו
לראשה, פיזרה ביום בהיר
אחד את שיערה השחור והארוך,
קטפה מחמאות ומאז שינתה
תיסרוקת ותדמית, לטובת המראה
הזרוק. אפילו על הצבע ה תמידי
שלה — אדום — היא
מעזה לוותר מדי פעם.

מים, כאילו עמד בפתח חדר-
ההלוויות בהלווייתו של חבר־הכנסת־לשעבר
אברהם שב־טרמן
וקיבל את פני הבאים.

זה יכולת לשלוח מיברק,״ הפ טיר
בקריאת־ביניים חבר־הכנסת
מוחמד מיעארי .״בשביל זה
לא היית צריך להטריד את כל
הכנסת!״
ועדת־הכספים
בישיבת
של הכנסת, שדנה בתקציב מיש־רד־החוץ,
השתתף כתב־הטל־וויזיה
דן סממה. הישיבה היתה
סוערת במיוחד, כשחברי־הוועדה
דנו על אש״ף תחת לדון על
התקציב. לפתע גילו חברי־הווע־דה
את האורח הלא־מוזמן .״מה
אתה עושה כאן?״ שאל אחד הח ברים
.״חשבתי שהישיבה פתוחה

וועדה ומי מחברי־הכנסת נימנם
בישיבה. סממה גנב לחברי וע־דת־הכספים
את עבודתם העי קרית:
הדלפות.
גאולה חברת־הכנסת
כהן העלתה הצעה־לסדר־יום
על עניין השב״ב. בנה, צחי
הנגבי, שהוא גם מנהל לישכתו
של ראש־הממשלה, יצא בשלי חות
הבוס לברר עם האמא מה
היא מתכוונת להעלות בהצעתה.
כשנפתחה דלת־המעלית, שבה
היו השניים, פנה אחד מחברי-
הכנסת לצחי ושאל לאן הוא
הולך .״למישרד ראש־הממשלה

״אנחנו שד נתחשבן!״
בבוקר

• ביום הרביעי
התראיין חבר-הכנסת יצחק
ארצי בקול־ישראל בתוכ־נית־הבוקד,
בנוגע לתוכנית
הכלכלית. ארצי (ל״ע-מערך)
תקף כמובן את מעצבי
המדיניות הכלכלית מהלי כוד.
מקץ כמה ד קו ת הת קשרו
עוזריו של השר ארי אל
שרון ודר שו שכתבי
הרדיו יתנו ל שרון זכות״
תגובה. הבקשה התקבלה
וכתב קול־ישראל, מגחס
אריאל שרץ
פריד מן, שילפן אל השר.
מעבר לקו
אחרי שסיי ם את הראיון
איתו, שנועד להיות מ שודר בצהריים, הופתע פריד מן לשמוע
מיתקפה חזי תי ת. מעברו השני של הקו זעם השר על שלא
ניתנה לו גם זכו ת-דיבור בבוקר. פריד מן, שנדהם מעוצמת
ההתקפה, לא יד ע בדיו ק כיצד להגיב. בסרם הספיק
להתאושש, אף זכה לשמוע מבעד האפרכסת את הפנינים
הבאות :״שקרן! אנחנו עוד נת חשבן!״

העול ם הז ה 2575

ומייד אחזור,״ השיב .״זה לא
יעזור לו ״,אמרה גאולה ,״אני
אלך לראש־הממשלה ואצא
משם כמו שבאתי״.
ריח חריף של שריפה הת פשט
במהירות בבנייו־הכנסת.
חברי־הכנסת שהיו בו הגיבו ב־קהות־חושים
אופיינית. איש מ הם
לא טרח לעשות משהו בני דון,
מלבד סגן שר־החקלאות
אברהם כץ־עוז, שהזדרז
להזעיק סדרנים ותמה בקולו
הרם על הריח המוזר. ואכן,
הסדרנים מיהרו לטפל בתקלה
שגרמה לריח, ושהיתה במערכת־החשמל
של הבניין.
מידה א ביד ( )61 מידי עות
אחרונות יוצאת לגיס־לאות.
היא תקבל את סכום הכסף
המגיע לכל פנסיונר מטעם
מקום־עבודתו, אבל אין היא מת כוונת
לשבת בבית. אברר הח תימה
את עורר־הצהרון, דם
יודקובסקי, על הסכם, המב טיח
לה לחזור לטור־הרכילות
שלה לפי חוזה מיוחד. אבל זה
יקרה בעוד שלושה חודשים. עד
אז היא תקדיש את זמנה לכתיבת
ספר חצי־אוטוביוגראפי, שבו
תספר על פגישותיה עם ראשי־מדינות,
שגרירים וחשובים אח רים.
מאיר
ניצן, ראש עיריית
ראשון־לציון, שימש בש־ •
בוע שעבר בתפקיד כבאי ושו טר.
הוא יצא לסיור בחברת דובר
העירייה. בחולות ראשון־לציון
הם ראו מרחוק שריפה, התקרבו
למקום, וראו שני ערבים עומדים
ומסתכלים בערימה של תיקים
וניירות העולים באש. השניים
הכחישו כל קשר לשריפה, אמרו
שהם סתם עמדו להסתכל. ניצן
כיבה את האש על־ידי השלכת
חול ולקח את השניים לתחנת־המישטרה.
בחקירה התברר שהם
אשמים, וחומר הבעירה הוא דפי־חשבונות
של מיפעל גדול.

השחקן שמדליק וילוד

הצטלם לשישה תשדירי־

מית המוסד. על־כך אומר שמר
ליק :״מישהו נבהל מכמה מיב־תבים
נגד השידורים ומביקורת
בעיתונים של הדה בושם
ועוד אחדים. לדעתי, אלה שנב הלו
הם אנשים פחדנים, שאינם
יודעים לקחת אחריות ואינם
יודעים מה הם רוצים. הרי הם
ראו את התשדירים לפני ההקר נה!
מלבד זאת, איזה טעם היה
לצלם שישה במכה אחת, ולבזבז
כסף? האם לא היה טוב יותר
לעשות תשדיר אחד, ולחכות
לתגובה?״
הלוואה של 6000 דולר
הצילה את גורל ציפור הנפש,
הצגה לכל המישפחה על מסע
של ילדה אל תוך נפשה, על־פי
סיפרה של המשוררת מיכל
סנונית. השחקניות רחל

שיין, מיכל ורד ודניאלה
מיבאלי, שהן גם המפיקות,
נותרו בלי כסף. בחיפושיהן אחרי
משקיעים הן הגיעו אל המ פיק
אביב גלעדי. בעלה של
השחקנית חנה לכלאו. גלעדי,
המאמין בערכה האמנותי של
ההצגה, הסכים להלוות להן
6000 דולר.
שוטרי מרחב הירקון נתנו
ביום הרביעי האחרון כבוד לחבר
שלהם, פקד שנפצע מיריה
בחזהו בשוד האלים של בנק
יהב בתל״אביב. הפקד, המתאו שש
אחרי ניתוח, עדיין לא חזר
לעבודה, אבל הוא הגיע, בחברת
אשתו, למסיבת חנוכה בבית־השוטר
ביד־אליהו. מפקד המר חב,
אריה ביבי, העניק מגיני־מישטרה
לכמה מאנשיו בטקס
קצר. כאשר קרא בשמו של ה פקד
הפצוע, כיבדו אותו השוט רים
במחיאות־כפיים סוערות.
״הוא הוכיח אומץ ודבקות במ טרה,״
אמר ביבי. אשת הפקד
קיבלה זר־פרחים ענק.
עוד מהמישטרה: במוצאי־שבת
לפני שבוע חגג קצין מיש־טרה
מאגף החקירות את טקס
ברית־המילה של בנו באולם ב בת
ים. אנשי הבולשת החנו את

ח11ל \ 11ך 1ך 1ד השחקנית הבלונדית החשובה, אשתו של
^ 11 11 11\ 1 11 המיליונר״היורד משולם ריקליס, הנמ צאת
בחודשי-הריון מתקדמים, נוהגת לשלוח לכל ידידי ה תשו רות
לכבוד השנה החדשה. בשנה שעברה קיבלו אוהביה תשורה
לחדר־האמבשיה שלהם ו אילו השנה זבו במחזיק-מפתחות, שאליו
היתה צמודה תמונה זו: ז אדור ה ובתה הבכורה, קידי, שתיהן
עטורות בפרווה אדומה הדומה לפרווה שעושה שנטה קלאוס האגדי.
פירסום של מגן־דויד אדו ם
עבור הטלוויזיה(״כבר גירדתם?
יפה, גרדו עוד אחד, אולי תיזכו
בפרס הגדול״!) מהשישה שודרו
רק שניים, והשאר נגנזו. דובר
מד״א, הפירסומאי משה דיין,
טען שמחקר שיווקי גילה ש־ווילוז׳ני
נראה קצת היסטרי
בתשדירים, ואינו תואם את תר־

העולם הזה 2575

ח ף | י 1¥ה ערד השבוע חגיגה צנועה לרגל רכישת חנות־השפרים הוותיקה מאוד, א״ב,
11ד י
1 1-11/ברחוב אלנבי בתל-אביב. זו הי החנות ה 72-ברשת שיי סד אביו של ערי לפני
111
62 שנה, ושהיו לה בשעתו חנויות גם בביירו ת ובבגד אד. ערי( מי מין) שיפר כי בי מי מילחמת-הלבגון נישה
לבקר, ללא הצלחה, בחנות הביירותי ת. בהזדמנות זו התגלה בי הצייר א ביגדור סשימצקי(מ שמאל) הוא
בן-דודו של ערי. בתצלום למטה: בין האורחים היה גם המו״ל אשר בי תן( מי מין) ,ששוחח עם יורם קניוק.

מכוניותיהם בחניון ברחוב רוט שילד
ונכנסו למסיבה. כאשר
יצאו, בסביבות 11 בלילה, גילו
שכמה מהמכוניות נפרצו, ונגנבו
מהן מקלטי־רדיו וטייפים. הם
התחילו לחקור את השומר, בחור
צעיר. הוא אמר שהוא אינו יודע
דבר, כי זה בטח קרה כאשר הוא
הלך לשתות כוס קפה.

פאציינטים המתקשרים ב טלפון
למירפאה של רופא־שי־ניים
תל־אביבי, מופתעים לש מוע
הודעה מוקלטת בקול מוכר
מאוד, לגבי שעות הפתיחה של
המירפאה. הקול שייר ל שדרך
הספורט של הטלוויזיה יורם
ארבל, שנענה לבקשת ידידו
הרופא, אלכם ברקן, והקליט
עבורו את ההודעה.
במשך שנים הקליטה הז מרת
אילנית את תקליטיה
בהפקת חברת הד ארצי. השבוע
היא החליפה חברות, וחתמה על
חוזה־הקלטות לחמש שנים עם
חברת סי־בי־אס. הסיבה, לדיב רי
הזמרת :״קיבלתי מהם הצעה
טובה יותר, בית חם, ובכלל —
טוב להתרענן אחרי כמה שנים.״

השחקן הערבי ג׳באן
עבאס, מכוכבי סידרת־הטל־וויזיה
המיסעדה הגדולה (ה מלצר
החתיך) ,החליט להתנזר.

מאלכוהול, אחרי שנהג לשתות
בקבוק ערק ליום. הוא הגיע
להחלטה זו לפני חודשיים, אחרי
שהבין שהמשקה גורם לו לדיכאון,
ותחת לברוח מבעיות
בעזרת שתיה, הוא יוצר לעצמו
בעיה חדשה. בשבוע שעבר, בזמן
צילומי הסידרה, אירע לו מיקרה
לא־נעים: אחד הניצבים הביא
בקבוק ויסקי, והזמין אותו לכו סית.
מנהל אולפני טלעד, רענן
דינור, ראה אותו שותה וגער בו.
ג׳סאן הסביר שהוא כבר אינו שו תה,
ולכוסית הסכים רק מטעמי־נימוס.
הוא גם סיפר לדינור ש עכשיו,
תחת הערק, הוא שותה
שני ליטר חלב ביום. הדיכאונות,
אגב, חלפו.

השחקנית אמירה בולן
התגעגעה למנהלת בית־הספר
למישחק בלונדון, שבו למדה
לפני 11 שנה, ויצרה איתה קשר
טלפוני. המנהלת הזמינה אותה
להשתתף בהפקה של מקבת,

במיסגרת להקת־תיאטרון כפ רית.
במשך חודש וחצי היתה
פולן אחת המכשפות בהצגה,
למרות שלא קיבלה כסף עבור
העבודה. היא הסתפקה בחוויה.
גם את כרטיס־הטיסה היא שיל מה
מכיסה .״לשחק באנגלית זה
לימודים, השתלמות,״ היא אומ רת.
בעיצומן
של השיחות על
דוח השב״ב במיזנון־הכנסת, הת בודדו
חברי־הכנסת שימחה

דיניץ ומרדכי ויר שובבקי
ונראו כשקועים בעולם אחר.
דיניץ תיאר כיצד הדליק הכנר
המפורסם יצחק ברלמן נרות־חנוכה
ב־ 23.00 בלילה הקודם.
״נרות־חנוכה, כל-כך מאוחר?״
התפלא וירשובסקי, שסבר שזה
בניגוד לרעיון הדלקת־הנרות.
״מוטב מאוחר מאשר אף פעם!״

דפנ ה בדק ונעמי מ; י

הח ד״•״ ו ^ בזי הרדמה

* * סססםםסס ^ן5

יש חפאי־אליד. יש רופאים של טבע, של
מחטים, של היפנוזה. של מים, של עשב.,
מה מכל זה יכול להועיל? מיהם השולטנים?

^ שראל היא אחת מהמדינות העשירות
ביותר בעולם. יש לה אוצרות
טבע שמשכו במשך אלפי שנים את
האנושות כולה לצורך ריפוי הגוף. גם
האקלים במדינה הקטנטונת — ממיר־בריות
הנגב עד האוויר הצח והקר
שלרגלי החרמון הוא אוצר לאומי. עור
לפני הספירה נסעו מכל העולם להי רפא
במרחצאות של אל־חמה, הסחנה,
עין־חמד (אקווה בלה) ,חמי־טבריה,
עין גדי•
הרומאים שסבלו ממחלות נשימ־תיות
נסעו לעברת ולמירון כאחד. גם
כיום מאות אלפי ישראלים באים יום
יום לאותם המקומות לרפא תחלואות
למיניהם.
הייתי בכל אותם המקומות. ראיתי
אנשים הסובלים מבעיות־פרקים, בע־יות־גב,
מחלות־עור, מחלות״נשים, ל אחר
פציעות בתאונות־דרכים, לאחר
ניתוחים, הנכנסים ללא השגחה רפואית
למים החמים, מכסים את עצמם בבוץ,
מתייבשים בשמש.

כולם באיס למקומות אלה
ללא הפניה רפואית, ללא כל
פיקוח לפני, בזמן ואחרי הטי פול.
מאות
אלפי אנשים הסובלים מבע יות
עצבים, קיבה, עיניים, כבד, עומדים
בתור במשך חודשים לכל מיני מרפ
אים
העושים מלאכתם בדרך שאינה
מקובלת על המימסד הרפואי.

מהי רפואה ״מקובלת״ הנק ראת
רפואה קונבנציונלי ת ור פואה
״לא מקובלת״ ,הנקראת
לא קונבנציונלית?
דומה למחלה
^ פואה קונבנציונלית מבו ססת
על טיפול הניתן על־ידי ן אנשים אשר סיימו לימודיהם בפקול טות
לרפואה באוניברסיטות והוסמכו
במיקצוע ״רופא״ .במאות פקולטות
לרפואה בכל העולם, שיטות הלימוד,
תכניות הלימוד ומיכלול המקצועות
הנלמדים — בערך שווים.
רופאים שלמדו בגרמניה, באנגליה,
בהונגריה, במצריים, בקנדה, במכסיקו,
באורוגוואי — שולטים כיום באותו
ידע בסיסי ומשתמשים באותן השיטות
בריפוי החולים שלהם. כך שמלבד
פרטים קטנים התלויים במערכות
בריאות שונות במדינות מסויימות —
בכל מקום הרופאים הקונבנציונליים
מרפאים בדרך דומה.
עוד לפני הספירה קמו בתי ספר
לרפואה ליד רופאים גדולים שלימדו

את תלמידיהם את תורתם. בימי־הביניים,
עם הקמתן של האוניברסיטות ]
באירופה, נוסדו גם פקולטות לרפואה,
שהתמסרו סופית בסוף המאה ה־| 18
ובמאה ה־ .19 במקביל, המשיכה
להתפתח רפואה שנקראת כיום ״לא י
קונבנציונלית״.
• הומיאופתיה פרושה ביוונית<
— ״דומה למחלה״ .מייסד ההומיאו־ ;
פתיה, הד״ר סמואל הנמן (1755 1843
סיים פקולטה לרפואה באוניברסיטת
לייפציג. לאחר שרכש נסיון רב, הת־אכזב
מדרכי הרפואה שלמד. באותם
זמנים טיפלו בכל מחלה בכמויות
גדולות של תרופות. לפי התאוריות ה מדעיות
דאז, התרופות הללו היו ״מנו גדות״
למחלות, והיו אמורות ״להוציא
את המחלה מהגוף״ .כך, למשל, נתנו
כמויות אדירות של תרופות שגרמו
להקאות, שילשולים, דימומים (להו צאת

הד״ר הנמן פיתח תאוריה
האומרת שצריכים לרפא כל
מחלה על-ידי מתן כמויו ת
קטנטנות של תרופו ת שבכ־מויו
ת גדולות מהן היו גור מו ת
לאותם הסימנים כמו המחלות.
למשל, סם הניתן בכמות גדולה
גורם לחולשה, דיכאון עד כדי שיגעון.
אותו סם הניתן בכמות קטנה מאוד

גורם להתרוממות״רוח, מעלה את הי כולת
הפעילותית ומחזק את הגוף.
הנמן השתמש במאות צמחים, בזהב,
בכסף, בכספית ובעופרת לצורך ריפוי.
הוא ערך ניסויים על עצמו ועל תל מידיו,
על־ידי שימוש במינון מוגזם,
לפי דעתו, כדי לגרום להופעת סימני
מחלה, ואחר־כך השתמש במינון קטן
לריפויה, וחיבר ספר שמשמש עד היום
כבסיס להומיאופתיה.
במשך הזמן נפתחו קתדרות להו־מיאופתיה
ועד היום מלמדים הומיאו־פתיה
במיסגרת של בתי־ספר לרפואה
קונבנציונלית — במדריד, לונדון, פ ריס,
ברלין, פרג. לעומת הומיאופתיה,
נתן הד״ר הנמן לכל האסכולות הא חרות
של הרפואה שם — אלופתיה —

• כירופרקטיקה — טיפול ב־ידיים,
מבוסס על לחצים באצבעות במ קומות
שונים בעמוד־השידרה. המש תמשים
בשיטה זו מאמינים שעל־ידי
לחצים על עמוד־השידרה אפשר להש־פיע
לא רק על עמוד־השידרה עצמו,
אלא גם על האברים הפנימיים.
לרוב כירופרקטיקאי הוא ארם
שקיבל הכשרה כפיסיותרפיסט בבית־ספר
לפיסיותרפיה או על״ידי לימוד
בקורסים שונים, והוא מעדיף לכנות
עצמו כירופרקטיק ולא פיסיותרפיסט.
• רפלקסולוגיה — גם חלק
של פיסיותרפיה. אוהדי השיטה מאמינים
שבכפות־הרגליים מוקרנים כל
איברי הגוף, ועל־ידי לחצים בשיטה
מסויימת על נקודות המסמלות וה־

שפרושו ביוונית ״מנוגד למחלה״.
יחד עם התפתחות הרפואה האלופ־תית,
ההומיאופתיה ממשיכה להיות
חלק מהרפואה. כך, מתוך 84 אלף
רופאים בצרפת — כ־ 6000 רופאים הם
הומיאופתים. בכל העולם ישנם אלפי
בתי־מרקחת הומיאופתיים, וגם בארצות
מיזרח אירופיות. בישראל פועלים
כמה עשרות הומיאופתים — רופאים
בעלי דיפלומות מבתי־ספר לרפואה
קונבנציונלית, ולא־רופאים המגדירים
את עצמם כהומיאופתים.

קשורות עם אברים מסויימים אפשר
לרפא אברים אלה.

10 כוסות
כשגה
^ מקביל ל שני החלקים של ה־
^ רפואה, המשתמשים בתרופות —
אומנם בכמויות שונות — התפתחו
ענפי הרפואה ששללו שימוש בתרו 1
פות.

אקופנקטורה — דיקור ב מחטים
סיניים. הריפוי בשיטה הזאת
מבוסס על ההנחה שלפיה בגוף־האדם
זורמים קווי אנרגיה, ושיש כ־700
נקודות המייצגות אברים בגוף, וחסימה
בזרימת־אנרגיה או הפרת האיזון בין
מערכות האנרגיה מתבטאת במחלה.
דיקור סיני קיים כ־ 4000 שנים.
האגדות מספרות שחיילים שנפגעו
בחיצים בעת הקרב בהיותם חולים —
נרפאו — ומיקרים אלה שימשו כבסיס
לפיתוח הרפואה הסינית.
הרפואה הסינית מקובלת מאוד
באירופה. ליד הקתדרות למחלות ע צבים
והרדמה קיימים קורסים לרפואה
סינית.

רופאים מאירופה עוברים
השתלמויות ברפואה סינית
בסינגפור, ב טייוו אן ולאחרונה
בסין עצמה.
בשיטות של אקופונקטורה משתמ שים
לצורך הרדמה תחת להשתמש
בתרופות. בסין עצמה כ־>^ 85 מכלל
ההרדמות מתבצעות בדיקור בלבד. גם
בצרפת באחרונה 18־ 20 אחוז מההר־דמות
מתבצעות בשיטה זו. את מיספר
הרופאים המשמשים בארץ כאקופונק־טוריסטים
אפשר להעריך בכמה עשרות.
רוב רובם רופאים יוצאי מיזרח
אירופה, אך הצטרפו אליהם כיום גם
בוגרי בתי־ספר בצרפת, ארגנטינה וב אחרונה
בוגרי בתי־הספר לרפואה ב ארץ.

יחד
עם זאת י ש מספר לא
מועט של אנשים המטפלים בשיטו
ת הסיניות והם אינם בעלי
דיפלומות של רופאים, ולעיתים
אן? אינם קשורים לכל מיקצוע
בשטח רפואי.
אקופונקטוריסטים מטפלים בכל ה בעיות
של מחלות עצבים פריפריים,
גמילה מעישון, גמילה מאלכוהוליזם,
נרקומניה. מטפלים גם בהשמנה, ב דלקת
פרקים, בעקרות.

כך למשל, בכה הרגל ישנ קודות
שהטיפול בהן מפסיק
כאבי-ראש, כאבים בכיס המ רה,
בקיבה ובעמוד־השידרה.
בשיטה זו פועלות בערים הגדולות
בארץ עשרות פיסיותרפיסטיות והטי פול
שלהן מאוד נעים.
— רפואה
• נטוראפתיה
טבעית או טיבעונית. חסידיה מאמינים
שכל תרופה היא רעל, ושניתן לרפא
את כל התחלואות על־ידי הרגלי־אכילה
נכונים. בארץ התפתחה תעשיה
שלמה של רופאים טיבעונים. רוב רובם
אינם בעלי השכלה רפואית, חלק מהם
למד פיסיותרפיה בלבד, חלק מהם אף
לא זה, ורכש נסיח על־ידי ריפוי עצמי
ממחלה זו או אחרת.

לעומת ההומיאופתיה וה רפואה
הסינית, הנלמדים ב-
בתי־ספר לרפואה, וכל מיני
פלגים של פיסיותרפיה, אותם
לומדים בבתי־ספר לפיסיו־תרפיה
— רפואה טיבעי ת אי נה
ממוסדת בא!? בית-ספר
בעולם.
רוב הנטוראפתים מבססים את הידע
התאורטי שלהם על עובדותיו של
לסלי תומסון. לתומסון היתה קליניקה
של נטוראפתיה ליד הפקולטה לרפואה
באדינבורג. הוא כתב כמה עבודות תי אורטיות
על עקרונות הרפואה הטיב־עית.
הוא
טען שסיבת כל המחלות —
הצטברות שלקים (סיגים) ורעלים
למיניהם בגוף האדם. להצטברות זו
גורמים סוגי אוכל ושתיה. הטיפול
צריך להיות מכוון להוצאת שלקים
אלה מגוף האדם, ובמיוחד מאברים
חולים.
בנטוראפתיה קיימים מאות פלגים
שונים, המבססים את טיפולם בדרך
שונה. כך, למשל, יש הטוענים שאדם
חייב לשתות מים כמה שיותר, והטיפול
שלהם מבוסס על שתיית עשרות לי־טרים
מים יום אחד בשבוע. יש הטוענים
שהאדם כלל אינו צריך לשתות
— את כל הנוזלים להם הוא זקוק הוא
מקבל מהירקות והפירות.

אלי שטראום, פיסיותר־מתל־אביב,
פיסט־נטוראפת
טוען
שהוא עצ מו ומישפחתו
— ארבע בנות, בעליהן וילדיהן — שותים בשנה לא
יו תר מ־ 10 כוסות מים!
יש נטוראפתים הטוענים שעל־ידי
הרגלים נכונים אפשר לרפא גם קוצר״
ראייה, עד כדי כך שאין עוד צוך ך
במישקפיים.
• היפנותרפיה — טיפול על־ידי
שינה חלקית מלאכותית. ההיפ־נותיזור
(המהפנט) פוקד על המטופל
לישון חלקית, ובעת השינה הזאת
משכנע את המטופל לשנות הרגלים

(כגון עישון, עצבנות, אלכוהוליזם) ,ומשפיע
באותה דרך על ריפוי מחלות
שונות.

גם בהיפנוזה משתמשים
לצורך הרדמה. כך, למשל,
באנגליה משתמשים בהיפנוזה
לטיפול־שיניים, בצרפת —
לגרידה, במיזרח הרחוק — אך
לניתוחי קיבה או כים־המרה.
רוב המשתמשים בטיפול זה הם
בעלי דיפלומות של רופאים, אך יש גם
הרבה אנשים שלמדו היפנוזה ללא כל
קשר עם הרפואה.
בארץ ידוע על פחות מ־סז רופאים
המשתמשים מעט מאוד בהיפנוזה.
קיימים גם כמה היפנותיזורים שאינם
רופאים, המשתמשים בהיפנוזה לצורך
בידור, אך לא לזה בלבד.
היא

• רפואת־אליל
מבוססת על אמון אנשים בכוהני־הדת
למיניהם, ועל סמכות־העל שלהם.
רפואה זאת מקובלת והיא כמעט יחידה
בארצות אפריקאיות שונות ובאיי ה־מיזרח
הרחוק.

כמו למשל, רופא־האליל הפיליפיני,
שאליו נסעו גם י שראלים
רבים.
אך רפואה זאת קיימת גם בארצות
המערביות, ו״מפותחת״ גם בישראל.

עוסקים בזה ב ארץ בעיקר
רבנים, כמו למשל הרב משה
ב שארי מראשון־לציון, הרב
ברוך אבו-חצירה — בנו של
הבאבא פאלי מנתיבות ואחרים.

היא
מבוססת כעקרון על אמונה עיוורת,
שכוהני־הדת הם נציגי האל.
• רפואה עצמי ת — חסידיה
טוענים שהאדם מכיר את עצמו טוב
יותר מכל העולם החיצון, ומסוגל טוב
יותר לאבחן את מחלתו ולרפאה. אנ שים
המרפאים את עצמם מנסים
להמליץ את דרך ריפויים גם לאחרים.

אליה. אלפי חולים, מכל השכבות —
החל בעמך וכלה בפרופסורים מכו בדים
— עומדים בתור חודשים רבים
כדי לקבל ייעוץ וטיפול אצל הומיאו־פתים,
נטוראפתים, כירופרקטיקאים,
אקפונקטוריסטים, רפלקסולוגים, רופ אים
טיבעונים. לכך יש כמה סיבות•
נוצר בציבור רושם שהרפואה
הקונבנציונלית הולכת ונכשלת. יומ יום
שומעים על מיקרי רשלנות בתוך
כותלי בית־החולים, על ניתוחים מיו תרים
שגרמו נזק לאנשים רבים, על
זיהומים בהם נדבקים בעת אישפוז.
• גם למי שעדיין מאמינים ברפו אה
קונבנציונלית, קיים קושי לקבל
טיפול במערכת הרפואית הקיימת. כדי
לקבל טיפול נאות במערכת הבריאות
הציבורית הקיימת, חייבים ללכת
בדרך הרפואה השחורה, דרך קליניקות
פרטיות של רופאי בתי־חולים.
• רפואה שחורה ורפואה פרטית
יקרה מאוד, ולא כל אזרח הוא בעל
יכולת לממנה.
• רפואה קונבנציונלית לא מספקת
לעיתים קרובות יחס אישי למטו פלים
— דבר שאותו הם מחפשים.
• חסידי הרפואה הלא קונבנצ יונלית,
מטפלים ומטופלים כאחת,
טוענים שהרפואה שלהם לפחות אינה
גורמת נזק לאדם, ובמיקרה הגרוע
ביותר אינה עוזרת לו — בניגוד לרפו אה
קונבנציונלית שהיא לעתים קרו בות
גורמת נזק עצום למטופלים.

כך למשל ידוע, ש ב ארץ
מתבצעים כ־ 35 אלך ניתוחים
מיותרים כל שנה בכל שטחי
הרפואה, ובץ המנותחים האלה
כ־ 150 אי ש נפטרים מהני תוחים.

עוד טוענים שעדייו המדענים
יודעים מעט מאוד על תיפקוד המע רכות
השונות של האדם ועל תיפקוד

הרבנית מריס אבו-חצירא מברכת את בנה ברוך
יש רמאים בהסמכת עצמם -ויש שרלטנים עם דיפלומה אוניברסיטאית
על תיפקוד מערכת החיסונים, על
עקרונות גנטיים. למדו טכניקת ביצוע
השתלות כבד, אך לא יודעים הרבה על
כל האספקטים של תיפקוד הכבד.
• טוענים חסידי הרפואה התזד
ליפית (עוד שם לרפואה לא־קונבנצ־יונלית)
שעקרונותיה הוכיחו את עצמם
במשך אלפי שנים, כאשר הרפואה הקונבנציונלית
עדיין לא הצליחה להו כיח
שדרכיה נכונות.
• לצורך הוכחה, משתמשים ב סטטיסטיקה
שהתפרסמה באחרונה על
סיכום עבודה של עשרות שנים של
מחלקות טיפול נמרץ בכמה ארצות.

פועלים שרלטנים רבים, המ נצלים
את מצוקת החולה.
• אין אפשרות להשגיח על המת רחש
בשטח זה, להנהיג בקרה ממוסדת
על ״רופאים לא־קונבנציונלים״.
• אנשים רבים שעובדים בשטח
לא־קונבנציונלי קוראים לעצמם דוק טורים,
תולים על קירות הקליניקות
שלהם דיפלומות ה״מוכיחווד את
תאריהם ממוסדות השכלה שאינם
קיימים. בזה הם מוליכים שולל את
הציבור.

• הנזקים של רפואה זו גדו לים
יו תר מאשר נזקים שנג רמים
על-ידי רפואה קונבנצ יונלית.
בגלל פנייתם לרפואה
לא־קונבנציונלית, מזניחים ה חולים
את עצמם ובאים לטיפול
בבית־חולים בשלבים שלא ני תן
עוד לרפאם.

רמאים עם
דיפלומה
ץ ם בין הפלגים השונים ברפואה
הלא־קונבנציונלית אין שלום. הם
מותחים ביקורת האחד על השני.
כך, למשל, אלי שטראוס, פיסיו־תרפיסט
תל־אביבי, המציג את עצמו
כבוגר בית־ספר לרפואה טיבעונית
באדינבורו, תוקף את ההומיאופתים:
״הם מרעילים את ציבור המטופלים
שלהם באותה מידה כמו רופאים
אחרים!״
על הטענה שבשטח הרפואה הלא־קונבנציונלית
פועלים הרבה אנשים
ללא השכלה, או כאלה שלא סיימו את
התמחותם בבית־החולים, שכאילו ״נכ שלו״
בשטחים של רפואה קונבנציר
נלית ופנו לרפואה לא״קונבנציונלית,
והם מגיבים שהם ״אנטי־מימסדיים״.
חוץ מזה, הם אומרים, גם בשטח
הרפואה הקונבנציונלית פועלים הרבה
שרלטנים — שרלטנים בעלי דיפלו מה
ללא דופי.

מרפאה־בצמחים פריחה שו שן

נטורופאת אלי שטראום

המימסד החליט -

-אין דבר כזה!

דוגמה בולטת לשיטה זו היא
ראש-הממשלה לשעבר של
הודו, כיום בן ,96 שריפא עצמו
לפי ד בריו על-ידי שתיי ת הש תן
שלו יום־יום, והמליץ על כך
לאחרים.
גם בארץ ידועה שרה חמו מאשקלון,
שטוענת שריפאה עצמה מסרטן
הלימפות.
שיטות הרפואה העצמית מתחברות
עם השיטות של רפואת־אליל, אלא
שהרופאים האלילים ממליצים על שי טות
של ריפוי עצמי לא לעצמם, אלא
לאחרים.
מתוחים מיותרים
ף* אחרונה פורחת בארץ הרפואה
* 1הלא־קונבנציונלית ורבים מתוש בי
ישראל פונים מהרפואה הממוסדת

האדם בכלל. מה שנחשב היום ברפואה
הקונבנציונלית כעובדה — מחר
ישתנה, כפי שהיום השתנתה הריעה
על רוב הדברים שרק אתמול נחשבו
״עובדות אבסולוטיות״.
• הרבה רופאים בעלי שם ברפואה
הקונבנציונלית, אחר שנים רבות של
רכישת נסיון ואחרי שהם אישית הגיעו
לפיסגה בשיטחם, מותחים ביקורת על
״הישגי״ הרפואה הקונבנציונלית.

כך, למשל, הפרופסור כרים־
טיאן ברנרד, חלוץ השתלות•
הלב, עזב את עיסוקיו בשטח
הרפואי, ואמר שהוא הוכיח
לעצמו שעד עתה ב־״׳ל95
לפחות כל האבחנות ברפואה
מבוססות על אינטואיציה של
הרופא, ורק ב 5על
מימצאי המעבדות השונות.
• עם כל הקידמה עד עתה, יודעים
ברפואה מעט מאוד על תיפקוד המוח,

מסיכומים אלה משתמע שהפעלתן של
המחלקות והיחידות לטיפול נמרץ
יקרה מאוד, אך הן לא הקטינו במשך
25 שנות קיומן את התמותה הכללית
אלא ב־&לז!0.00
• ריפוי רפואה לא־קונבנציונלית
זול בהרבה מרפואה ממוסדת.
• רפואה קונבנציונלית נתמכת על־ידי
תעשיית התרופות, שלצורך רוו חים מכניסה לשוק הרפואי הרבה
תרופות שגורמות נזק רב למטופלים.
שילטגים רבים
* * תנ ג די הרפואה

הלא קונבד

^/ציונלית טוענים:
• רפואה זו אינה מבוססת על מח קרים,
אין לה הוכחות והסברים תיאו רטיים
לכל שיטה טיפולית.

• בשטח זה של רפואה
בורות המימטד
ךץםי די הרפואה הלא קונבנציה
( 1נלית טוענים, שהמימסד במדינת
ישראל רודף אותם, עויין להם, לעומת
היחס לעמיתיהם בארצות אירופה או
אמריקה .״למימסד יש כוח, והוא מפ עיל
אותו נגדנו, בלי להתאמץ ללמור
את הנושא, להבינו ולנסות לנצל את
הטוב בנו,״ זועמים.
יש אמת בטענתם. כיום כמעט רוב
הענפים של הרפואה הלא־קונבנציו־נלית
מוכרים וממוסדים ברוב המדינות.
בכל מקום בעולם לומדים את מ ימ־צאיהם,
מרשים להם לעבוד כשווים
לרופאים קונבנציונליים, לא רודפים
אותם, ולעיתים קרובות אף משתפים
איתם פעולה.

כך, למשל, באחרונה התחיל
הומיאופת גרמני, הד״ר דויד

קמפגן, לערוך ניסוי על חולי
איידס, באישורה של ממשלת
גרמניה. הוא גם פירסם מודעה
בעי תון הולנדי, שבה הוא מציע
לחולי איידם מקומיים לבוא
לטיפול בגרמניה ולהיות שכני־נסיון.
ממשלת
הולנד אישרה את נסיעתם
של חולי האיידס לגרמניה, לצורך
קבלת טיפול.
גם המכון למחקר רפואי בדרום־
אפריקה יוסיף את מומחי הרפואה
השחורה, רופאי־האליל, לרשימת ה רופאים
הקונבנציונליים, החוקרים את
האיידס.
רופא קונבנציונלי אירופי שולח את
חוליו לעיתים לקבל טיפול אצל פיסיו־טרפיסטים,
אקופונקטוריסטים והיפנו־תיזורים.

כיצד
מתייחם המימסד בא ר
ץ לרפואה לא קונבנציונלי ת?
• רוב הרופאים העובדים בבתי־החולים
ובמירפאות מתנגדים לרפואה
הלא־קונבנציונלית. אומנם ידועים לי
מיקרים רבים שהרופאים ובני מישפ־חתם
עצמם פונים לצורך קבלת טיפול
לכל מיני רופאים ומרפאים לא קונ בנציונליים.
אך כלפי חוץ מקובל
למתוח ביקורת על רפואה לא־קונבנ־ציונלית.

מישרד־הבריאות מתעלם מהפ ריחה
של הרפואה הלא־קונבנציונלית
ומנסה למנוע את התפתחותה.
כרגיל, במישרד־הבריאות לא לומ דים
את העניין לעומק, לא מנסים
לחקור את סיבות התפתחותה של
רפואה לא־קונבנציונלית, וכמובן לא
מנסים ללמוד את שיטות פעולתה של
רפואה זו ולבחון את תוצאותיה.
• במישרד־הבריאות מתעלמים
מפניות רבות של רופאים ומרפאים
שונים, העובדים ברפואה לא־קונ־בנציונלית,
המבקשים שיתוף־פעולה
עימם.

• המימסד הרפואי מנסה
לעצור את השתלבות הרפואה
הלא-קונבנציונלית ב ארץ על־ידי
רדיפת העובדים בשטח.
•יחד עם זאת, הם מתעלמים
מפעילות של רופאי־האליל
למיניהם, למרות שי ש מיקרים
של פגיעה בבריאו ת אנשים
על-ידי ״רופאים״ אלה.
המימסד כאילו מעמיד על באותה
הדרגה רופאים הומיאופתים ואקפונק־טוריסטים
יחד עם רופאי־האליל.
מישרד־הבריאות מפגין בורות כא שר
אינו מכיר ברפואה הלא־קונבנצ־יונלית.
דוגמא קלאסית היא שני מכת בים:
אחד של הפרופסור דן סיכאלי,
המנכ״ל לשעבר של מישרד־הבריאות,
שבו הוא כותב :״אין רפואה הומיאו־פתית,
כמו שאין, רפואה רפואית׳...
אינני רואה כל הצדקה למונח,רפואה
הומיאופתית׳.״
המיכתב השני של עורך־הדין צבי
(המשך בעמוד ) 16

״מדברים רו 1האשכנזי, הקרנפינ[
והמשתכנזים -יג!ים הפרענק שותק!

0ד7ום ר 711

את דבריו ביקש יקים להוכיח
עדי־הגנה, סטודנטים
בעזרת שני
שהשתתפו באותו קורס. שניהם הסכימו
לבוא ולהעיד מטעמו על המיק־רה,
אולם לפתע הפכו עורם. בעיקבות
פגישה מיסתורית במישרד של פורת,
הם החלו תומכים בגירסתה.
לאחרונה, טוען יקים בתלונתו, הוא
הצליח לאסוף הוכחות לכך שהמורה
הדיחה נגדו את שני העדים שלו.
וכך אומר כתב־התלונה :״בעדותה
בבית״הדין המישמעתי סיפרה הגב׳
דינה פורת, בין היתר, על פגישה
שהתקיימה במישרדה, שבה התנצל
כביכול מר משה כהן* לפניה, וכן
סיפרה כי בפגישה הנ״ל השתתף גם
הסטודנט יוסף לוי, אשר גם הוא היה
אמור להעיד מטעם ההגנה. מרשי טוען
כי הגב, פורת אמרה את הדברים האלה

* השם בדוי. שמות העדים שמורים
במערכת

תלמיד יקים
.לא תהיה פה סתימת־פה
ן ץ לינה יו צאת ״דו פן של סטודנט
^ 1גרמה מבוכה במישטרת רמת־גן.
חוקרי־המישטרה רגילים לחקור
פשעים, לא עניינים אקדמיים. החקירה
בנושאים המדעיים השונים, הם יודעים,
שייכת לתחומים של החוקרים באוני ברסיטה.
הפעם, שלא כרגיל, הם
התבקשו להתערב במתרחש באוניברסיטת
תל־אביב.
הסטודנט שלמה (״מוני״) יקים
הגיש תלדנה במישטרה נגד הד״ר דינה
פורת, מרצה בחוג לתולדות עם־
ישראל ,״בשל מעשיה, שיש בהם
שיבוש הליכי״מישפט והדחת־עדים.״
עורן־-הדיו חיים כהן, ממישרד־הפרקליטים
אהוד שוורץ, הגיש את
התלונה בשמו של יקים. ב־ 60 עמודי־המיסמכים
שהגיש, הוא מגולל פרשה
מוזרה, לא כל־כו אקדמית:
לפני שנה התלוננה פורת נגד יקים
בבית־הדין למישמעת של האוניבר סיטה.
היא טענה שהסטודנט, אשר
למד אצלה במיסגרת תרגיל נושאי
בשם ״בן־גוריון והשואה,״ התפרע
בכיתה, הפריע למורה ולתלמידים
בקריאות־ביניים, וכשהתבקש להרגע,
איים :״לא תהיה פה סתימת־פיות! אם
לא תתני לי לדבר, לא יהיה פה שיעור!״
יקים הואשם באי־ציות להוראת
מורים, בהתנהגות שיש בה פגיעה
במורים ובהפרעה להוראה ולמחקר.
אחרי כמה ישיבות של בית־הדין
המישמעתי, הוא הורשע בכל הסעיפים.
נגזרו עליו העונשים הבאים: נפסלו
זכויותיו בקורס שבו למד אצל פורת
ונאסר עליו לגשת לבחינה: הוא הורחק
בפועל מלימודיו לשמונה חודשים: וגם
הורחק לשנה על־תנאי.
במהלך הדיון טען יקים לחפותו.
הוא סיפר כי בכיתה היה נהוג להגיב על
ריברי המורה ללא בקשת רשות־דיבור,
כי היא דיברה אליו בטון מעליב
וזילזלה בהערותיו, וכי כאשר אמר ״לא
יהיה פה שיעור!״ לא התכוון לאיים,
אלא היתה זו התפרצות נרגשת בתגובה
לסינטור מצידה.

ג — 16

בבית־הדין אחרי שהדיחה את העד כהן
ומנעה ממנו לבוא ולהעיד לטובת
מרשי.
״הגב׳ פורת פעלה בשני מישורים.
היא לחצה ואיימה על העד כהן
והסבירה לו כי אם יעיד נגדה, הדבר
יפגע בלימודיו בצורה חמורה ביותר.
היא גם נתנה לו טובת־הנאה, כאשר
השתמשה במעמדה ובתפקידה כמרצה
באוניברסיטה, בכך שאמרה לו מה יהיו
השאלות בבחינה החוזרת, במועד ב׳,
וכך ניתן לו לעבור אותה בציון גבוה.
במועד א׳ של הבחינה הוא נכשל״.

,אדוני,
אתה זג ל ד
ך* מהלך הדיון, עוד לפני שהכריע
^ את דינו, החליט הממונה על
המישמעת באוניברסיטה, הד״ר קלמן
מן, בצו־ביניים, לאסור על יקים לדבר
בשיעוריה של פורת .״אחרי התלבטות
החלטתי לאפשר לנתבע להמשיך
בשיעור, בתנאי שהשתתפותו תהיה
פאסיבית בלבד, כלומר שהוא יקשיב
ותו־לא. ראיתי בפיתרון זה פשרה
נאותה בין האינטרס של המורה,
להמשיך ללמד, ובין האינטרס של
הנתבע, להמשיך ללמוד״.
לא כך ראה יקים את ההחלטה. הוא

ה חי סחש הו שתק
*יונ ״ ה דין ה מי שמע תי של האוניברסיטות סירב להיכנס
1י 4למוקד הוויבוח, שהתנהל בשיעוריה של דינה סודה. בעיני
הממונה על המישמעת. העניין הרלוונטי הי חידי בדינן שלבניו היה
התנהגותו של הסטודנט יקים, השאלה אס התפרע במהלך השיעור
או לא. אך זווית־ הראיי ה המישמעתית הסתירה את העיקר.
אי שיו תו הסוערת של יקי ם בוו ד אי תדמה גס היא לבך שהעיקר
יי שאר בבל.
דינה פורת, חוקרת״שואה צעירה, מפורסמת במאמציה לספק
כל אליבי אפשרי להתנהגותה השערורייתית של הנהגת התנועה
הציונית בי מי השואה. המיסמכים והחומר הארכיוני זועקים כולם,
כי ההנהגה הציונית גילתה אדי שו ת מזעזעת ביחס למתרחש
בארצות הכבושות בי די הנאצים. בעוד המישרפות ב או שוויץ
מעלות עשן במלוא התפוקה, עסקו כאן מנהיגי הציונות בתככים,
במישחקי־כוח ובמאמץ המפורסם של ״עוד דונם ו עוד עץ״.
דוי ד בן-גוריון, ברל כצנלסון, יצחק גרינבוי ם וחבריהם לא היו
מוכנים להפנות משאבים למאמצי״ההצלה באירופה. או ללוביאינג
אצל בעלות״הברית שיפציצו, למשל, את מסילות-הברזל שהובילו
למחנות-המוות.
המאמץ הציוני היה חשוב בעיניהם מהמאמץ להציל את העם
היהודי מגינו סייד. וכשהתגלתה סתירה בין שתי מטרות אלה. הם
לא היססו לבחור ב״בניין הארץ״.
הרבה הסברים ניתנו לתופעה זו. העיקרי שבהם: רא שי הציונות
לא ראו את עצמם כמנהיגי העם היהודי. העניין שלהם בהמוני
היהודים באירופה התקיים רק כל עוד יהודי ם אלה יכלו לשמש
כחומר׳גלם למטרות הציוניות בארץ. המיבחן היה של כד איו ת:
כ ד אי להציל י הודי ם או לאכד אין לכן, למשל, געשה מאמץ
להציל צעירים, להביאם לארץ ולחזק כאן בעזרתם את היישוב.
לכן לא שררה ד<$גה לגורלם של כל האחרים, שלא ני תן היה להפיק
מהם תועלת ציונית.
בימי המילחמה עמדו בראש התנועה הציונית מפא״י וגרוריה.
ההיסטוריונים מטעמה ממשיכים עד היום לטשטש את העובדות
החמורות, להמציא להן תירוצי ם ולטאטא את הוויכוח אל מתחת
לשטיח. החשיפה הביקורתית של העובדות נעשתה ת מיד
בשוליים ובאה מקרב חוגים שהיו רחוקים ממוקדי ההכרעה
הציונית: רוויזיוני ס טי ם, קומוניסטים ו חרדים אנטי״ציוניים.
בעשר השנים האחרונות התרופפה אחיזת״הברזל המפא״יית
באקדמיה, ונשבר המונופול של האסכולה השלטת ככתיבת״
ההיסטוריה. אולם באוניברסיטת תל״אביב כנראה טרם שמעו על
כך. כשניסה הסטודנט מוני יקים, בשיעוריה של פורת, להסתמך
בדבריו על סיפרו של לני ברנד, בן אחיו של י״ח ברגר, שהופיע
בארצות-הברית, הוא נענה בביטול :״זהו ספר קומוניסטי!״ אחר־כך
התגלגל הוויכוח האקדמי עד לוועדת המישמעת.
בחוג לתולדו ת עס״ישראל שבאוניברסיטת תל-אביב, מסתבר,
מתגברים על ויכוחים היסטוריים באמצעים אד מיני ס טרטיביי ם.

-•-בלי הרדמה>•

(המשך מעמוד ) 15
לוין, היועץ המישפטי של מישרד־הבריאות
:״אין מישרד־הבריאות מכיר
במושג, רפואה טיבעית׳ או, רפואה
הומיאופתית׳.״
יחד עם זאת ידועים לי מיקרים
שמנהלי בתי־חולים נותנים אישורים
לרופאים של בתי־חולים לפעול ב־
״מירפאות״ של רפואה טיבעית ו״הומי־אופתיה״.
לטובת החולה

מה הערות, לסיכום:
^ • אין להתעלם מהעובדה שאנ שים
כה רבים פונים לרפואה לא־קונבנציונלית.
יש ללמוד את הסיבות
לכך ולהוציא מסקנות.
• אין להילחם ברפואה הלא־קונ־בנציונלית
על-ידי הפעלת כוח נגדה,
וגם אין צורך בזה. במקום לוחמה יש
ללמוד את רזי עבודתם ולנצל את
נסיונם ואת הידע שלהם.
• מחובת מישרד־הבריאות להקים
צוות שילמד את הנושא. אין טעם ואין
צורך ללמוד את הנושא בדרך עריכת
נסיונות, כפי שנדרש ממישרד־הברי־אות
לגבי שיטות חדשניות ותכשירים
חדשים. את כל זאת אפשר לרכוש
מלימוד ספרים רבים הנמצאים במערב,
וגם אצל ״רופאים לא־קונבנציונליים״ •
בארץ.

דווקא ברפואה הלא־׳קונ־בנציונלי
ת השיטות והתכשי-

חוקרת פורת
.היא׳ לחצה ואיימה...״
לא הפר את הצו, אלא התחכם לו.
בשיעור הבא הוא הופיע בכיתה כש־איספלנית
(פלסטר) גדולה מודבקת
לפיו, ועל גופו שלטים. בשלט אחד
רשם :״חופש הדיבור בסכנה. עוד מעט
נשוב לתקופת המעברות והאפר•
טהייד!״ בשלט אחר :״מדברים רק
אשכנזים, קרנפים ומשתכנזים. יקים
הפרענק שותק!״
השלטים והפלסטר הרגיזו את
הממונה על המישמעת, ובהכרעת־הדין
הוא התייחס לעניין באריכות:
״(יקים) דאג ליצור הפרעה בשיעור,
בצורה שלדעתו לא תוכל להיחשב
אסורה באופן פורמאלי על־פי צו־הביניים
״.מן השתמש בתקרית הנו ספת,
וקבע בפירוש שהיא תרמה
להרשעתו של יקים באישומים המקו ריים
נגדו :״התנהגות זו גם פוגעת
קשה במהימנותן של טענות הנתבע,
כאילו הוא משתדל להתנהג בצורה
מקובלת, ורק לא נותנים לו.״
יקים, שועל־סיכסוכים ותיק, שהת פרסם
לפני שנים בפעילותו בשולי
הפנתרים השחורים, לא היה מוכן
להשלים עם ההרשעה ועם העונשים.
במשך עשרה חודשים הוא אסף עדויות
חדשות, והכין לכולם הפתעה גדולה.
במשך הזמן הזה הוא הקליט את
שיחותיו עם הסטודנטים־העדים שהים־
גו לו עורף, שיחות טלפוניות ושיחות
בבית, ואת תמלילי השיחות הגיש כעת
למישטרה.
למשל: שיחה עם משה כהן, מה״13
באוקטובר :86
כ חן: הייתי אצל גברת דינה פורת...
והיא אמרה לי היום ...היא נתנה לי
להבין חד וחלק שאם אני מתעסק
בפרשה הזאת ...אני אבוד!
יקים: היא היתה תוקפנית?
כ הן: נינוחה. נינוחה כמו מלכה
שזה עתה יצאה מהאמבטיה. כמו
מישהו שאומר לך: אדוני, אתה זבל,
אתה רביש, אתה כלום, אני מוחקת
אותך, אם אני רוצה.
כ הן: היא טעתה בשיקול. אלף, היא
התנכלה לך בשיעורים, ואני הייתי עד
לזה. ובית, היה מצב שהיא רמזה על
השאלות במודע לזה שאני לא ניגש
להעיד. וגימל, ובהמשך לשיחתנו, היא
נתנה לי להבין שפרשת־יקים עשויה
להזיק לי בלימודים. שלושת המישפ־טים
האלה אני אגיד לפרופסור יהודה
ניני, שהוא ראש החוג.
ני דדאנזימ ;

עד עתה אין בידי
המדע הונחות
ברורה על עדינות
טימל זה או אחר־בוטאה
הממוסדת
או ברפואה
הלא־קונבנציונלית
רים ידועים מזמן, וקל להעריך
את חשיבותם. עד עתה אין
בידינו הוכחות ברורו ת על
עדיפות טיפול זה או אחר בכל
שטחי הרפואה הקונבנציונלית
והלא־קונבנציונלית.
• חובה על המימסד הרפואי
לעשות הערכת מצב, לערוך רשימת
האנשים העובדים בפועל בשטח,
ללמוד את כישוריהם וכמובן להילחם
נגד שרלטנים, מתחזים שונים הפוגעים
בציבור, אך זאת לא בצורה שרירותית
כפי שרגילים אנשי מישרד־הבריאות.
• מחובת מישרד־הבריאות לשנות
את הגישה לגבי ניצול אוצרות־הטבע
של מדינת־ישראל, לספק לחלק זה של
הרפואה שרות רפואי נאות שיעזור
לחולים רבים למנוע נזק שהם גורמים
לעצמם בטיפול כזה ללא השגחה
רפואית.

• לדעתי, ישראל יבולה
להיות בין החלוצים בעולם,
ולנסות לעשות סינתזה בין
רפואה קונבנציונלית ולא־קוני
בנציונלי ת. י ש לקחת את הטוב
ביו תר שקיים ב שני חלקי ה רפואה
ולשלול את הרע בהם.
מסינתזה זאת ירווי ח החולה.
העולם הזה 2574

כהנא, אך לא מאיר

>1י* .י

ירחון אוסטרי פירסם באחרונה רשימה של האישים השמורים
ביותר על״ידי שרות־הביטחון האוסטרי (מישטרת־המדינה, או
סטאפ).
בראש עומד השגריר האמריקאי. השני הוא שגריר ישראל.
השלישי: שגריר תורכיה, שעליו מאיימים ארמנים זוממי־נקמה.
הרביעי: שגריר ברית־המועצות. ראש ממשלת אוסטריה עומד רק
במקום החמישי. השישי הוא מיודענו קורט ולדהיים. השביעי:
ברונו קרייסקי. השמיני: קארל כהנא.
על ולדהיים מאיימים, לדעת אנשי־ביטחון האוסטריים,
היהודים, לכן שומרים עליו בכל עת שיבעה אנשי־ביטחון. גם על
קרייסקי שומרים עדיין ארבעה עד שישה גורילות. לשאר
המדינאים האוסטריים, בהווה ובעבר, אין שמירה ממלכעית כלל.
השגריר הישראלי — זה שהיה וזה שיהיה — הוא אחד האנשים
המוגנים ביותר באוסטריה. לדיברי הירחון 130 ,אנשי־ביטחון
ישראליים שומרים על השגרירות הישראלית בווינה .״הם טובים
להפליא!״ אמר עליהם ראש שרות־הביטחון האוסטרי ,״גם
מומחים אינם יכולים להבחין
בהם!״ חוץ מזה יש לשגריר גם
ליווי ביטחוני אוסטרי.
אן הדמות המיסתורית ביותר
ברשימה הוא קארל כהנא. אין לו
שום מעמד ממלכתי, אך הוא
זוכה בשמירה ממלכתית מוג ברת.
חוששני שיש לי חלק בכן,.
קארל כהנא הוא ההיפך
ממאיר כהנא. הוא אחד היהודים
העשירים ביותר בעולם, איש־עקרונות
בעל השקפת־עולם
ליברלית, והוא ידיד־נפשו של
קרייסקי. בצעירותו, חי זמן־מה כהנא בישראל.
כאשר ערכתי היכרות בין עיצאם סרטאווי לקרייסקי, ונוצרה
ביניהם ידידות־נפש, הפך כהנא השלישי בחבורה. סרטאווי נכנס
ויצא במישרדו המהודר, במרכז וינה, שבו שוררת תמיד דממה של
כנסיה. מי שמבקר אצל כהנא עובר שורה של סידורי־ביטחון,
ומתקבל בכניסה על־ידי משרת (לא פקיד־קבלה, אלא מישהו
המזכיר משרת בארמון של נסיר בימים עברו) .עוברים מיסדרונות
ארוכים, שריצפתם מכוסה בשטיחים עבים, ומגיעים למישרד
המזכיר יותר לישכה של דוכס אוסטרי מלפני 200 שנה מאשר
מישרד של איל־הון מודרני, שיש לו עסקים חובקי־עולם.
תיארתי בסיפרי ארוחת־ערב של ארבעתנו — קרייסקי, כהנא,
סרטאווי ואני — בביתו הפרטי הצנוע של קרייסקי(ביתו הפרטי
של כהנא מהודר לאין־שיעור יותר) .זה היה אחרי עליית בגין
לשילטון, ודיברנו על משמעות הדבר. כשהזכרתי כי בגין תלוי
בקולותיהם של ארבעת ח״כי אגודת־ישראל, קרא כהנא, חצי־בצחוק
:״כמה יכולים לעלות ארבעה רבנים? זה סכום פעוט אם
לוקחים בחשבון שמדובר על גורל ישראל!״
כהנא הוא איש־כספים, שכוחו בהרכבת עסקות בינלאומיות
מסובכות. כר, למשל, הרכיב את התשלובת הבינלאומית ששיקמה
את רשת־הטלפונים של קאהיר. הוא טס בסילון הפרטי שלו
אנה ואנה, פוקד מדי פעם גם את ישראל (הוא ידידם של כמה
מגדולי המדינה) ומבקר בארצות־ערב.
העיתון האוסטרי אומר שהוא הרוויח רווחים עצומים בשנה
האחרונה, ושהוא עכשיו האדם העשיר ביותר באוסטריה.
העיתון גם מגלה סקופ: ברונו קרייסקי שוקל את הוצאתו של
עיתון יומי חדש באוסטריה — היומון הגדול השלישי, מאחר
ששני האחרים נוטים ימינה. זה צייר להיות עיתון המוני,
סנסציוני וליברלי. ואת הכסף צו־יר להשקיע קארל כהנא.

אבא ש ד ברבר ה

כאשר המריא השבוע הלביא במשר כמה דקות, שעלו לנו 1.2
מיליארד דולר, נזכרתי שוב בקרייסקי.
מה לקרייסקי וללביא?
היכרתי את קרייסקי לראשונה לפני קרוב ל־ 30 שנה. בארץ
כיהן אז הנציג האוסטרי הראשון, שנשא תואר של קונסול כללי.
שמו היה הארטל, והוא היה סוציאל־דמוקראט קשיש, קאתולי.
הוא נשלח הנה מפני שהיה בעל עבר אנטי־נאצי ללא־רבב.
הארטל היה חובב מושבע של בדיחות יהודיות. אכלנו מדי
פעם במרתף ראשון, מיסעדה וינאית ברחוב אלנבי, ואז קונן על
מות הבדיחה היהודית בארץ .״אני יכול לסלוח לכם, הישראלים,
את-הכל, חוץ מדבר אחד,״ היה אומר ,״לא אסלח לכם שחיסלתם
את העם היהודי!״
כששמע שאני עומד לעבור בפעם הראשונה בחיי בווינה, אמר
לי שעליי לבקר אצל סגן־השר שלו, אחד ברונו קרייסקי, שהוא
כוח עולה באוסטריה .״הוא ימצא חן בעיניר,״ ניבא, וקבע לי
פגישה.
בשעה היעודה, מינוס שלוש רקות, התייצבתי בלישכתו של
סגן־השר קרייסקי במישרד־החוץ בווינה. באמצע החדר היתה
בריכה קטנה, ובה תנין צעיר, מתנה של שליט אפריקאי כלשהו.
שוחחתי עם קרייסקי, ונבואתו של הארטל התגשמה, האיש
מצא חן בעיניי. בזיכרוני נחרת דבר אחד שאמר לי, בסיגנונו
האירוני היבש :״לנו, האוסטרים, יש מזל. אנחנו יודעים שאנחנו
עם קטן, והשלמנו עם זה. לכן אנחנו לא צריכים לייצר מטוסים
ומכוניות, ואנחנו יכולים להתרכז בייצור הדברים שכדאי לנו
לייצר. אתם, הישראלים, הנכם מעצמה גדולה. לכן עליכם לייצר
מטוסים ומכוניות...״
כמה שהוא צדק!

*וויי *ובנרי

ומן
? 1י 151י
אגב, כאשר הזכרתי לקרייסקי שיחה זו כעבור שנים, לא זכר
אותה. הוא זכר בקושי את התנין.
הוא התייחס אליי באדיבות, שלח אותי .,לאופרה הווינאית
כאורח רישמי של ממשלת־אוסטריה, וגם צירף אליי בת־לוויה:
בארונית אמיתית, בעלת שם צ׳כי ותיסכול אריסטוקראטי,
שהתלוננה על כר שהאוסטרים שגורשו מצ׳כוסלובקיה לא קיבלו
פיצויים, בניגוד לאנשים מסויימים.
בזאת היתה אולי מסתיימת היכרותי עם קרייסקי, אלמלא
ברברה טאופר. בניגוד רב לבארונית, היא היתה יפהפיה.
היכרתי את ברברה בביקור השני שלי בווינה, ב־ 1961 בערר.
היא היתה בת ,18 מהדורה צעירה של רומי שניידר. אז היתה
ידידה של סמי מולכו, הפנטומימאי, או של אמרגנו, יורם הראל,
שניהם יורדים מכובדים. התיידדנו, והיא הציעה להראות לי את
וינה בלילה.
זה היה זמן קצר אחרי שכתבתי את סיפרי על עליית הנאציזם
בגרמניה, צלב הקרס, בעיקבות לכידתו של אדולף אייכמן.
הייתי עדיין שקוע בנושא זה, ומובן שכל דבר בווינה הזכיר לי
את ההיסטוריה.
בערב הראשון, כשחזרנו הביתה אחרי ביקור בכמה וכמה
מועדוני־לילה ושתיית כמה וכמה כוסות של יין אוסטרי צעיר, בא
לי פיתאום חשק לבחון את נהג־המונית, איש לא־צעיר, שנראה
לי כמו חייל ותיק. בלי להגיד דבר התחלתי לזמזם שיר נאצי.
ראיתי מאחור שהנהג הקשיש קפא, אך הוא לא הסתובב ולא אמר
דבר. ברברה איימה לקפוץ מן המכונית הנוסעת אם לא אפסיק
מייד.
למחרת אמרתי לה :״תראי, יש באוסטריה 7.5מיליון תושבים.
מאות אלפים קיבלו את ארולף היטלר האוסטרי בדמעות של גיל,
כאשר הגיע לווינה. מאות אלפים היו חברי־המיפלגה. הרי לא
יתכן שאף אוסטרי אחד לא היה אי־פעם נאצי! אני רוצה לפגוש
באוסטרי אחד שיקום ויגיד: כן, הייתי נאצי!״
״חכה רגע,״ אמרה, והרימה את שפופרת הטלפון. אחרי שחייגה
אמרה :״אבא, יש פה ידיד שלי מישראל שהיה רוצה לדבר עם
אדם שהיה נאצי. אתה מוכן לדבר
איתו?״
הוא הסכים, וקבענו פגישה
בבית־קפה מרכזי. שם ראיתי
לפני גבר גבה־קומה, תמיר ויפה־תואר,
דמה בדיוק לקצין אס־אס
בסרט הוליוודי. ואכן, הוא היה
בעבר קצין אס־אס.
השיחה שהיתה לי עם אבא
של ברברה היתה אחת המעניינות
בחיי. במשך שעה ארוכה סי פר
לי כיצד הרגיש כצעיר באוסטריה
הקטנה והפושטת־רגל,
כיצד הפך לנאצי מתוך תיקווה טאוסר לוהטת שהיטלר יחזיר לגרמניה
את גדולתה ויצרף אליה את אוסטריה, מה עשה ומה הרגיש כקצין
אס־אס (הוא היה ראש יחידת־הסרטה) ,מתי התחיל לאבד את
האמונה בהיטלר, ומתי הגיע למסקנה שהאיש הוא אסון לעמו.
הכל נאמר בגלוי, בכנות בולטת. בסוף הבנתי מדוע הפכה
ברברה טאופר לחובבת־ישראל, מדוע כל ידידיה ישראלים,
ומדוע היא שאפה כל־כך להגיע לישראל. תחילה שלח אותה הנה
קארל כהנא, ואחר־כן־ ייצגה כאן את קרייסקי. באמצעותה
היכרתי את קרייסקי שנית. כפי שסיפר יורם קניוק בסיפור
שכתב עליה, היא יושבת עכשיו על נהרות פאריס ובוכה בזכרה
את ציון.
האב מת לפני כמה שנים מגידול בראש.

איך התהפם היוצרות
בוועידת־השלום בז׳נווה, שהתכנסה מייד אחרי מילחמת יום־
הכיפורים, התקבצו מכל העולם העיתונאים המסקרים את ענייני
המרחב שלנו. כולם ידידים ומכרים ותיקים. מובן שהגיעה קבוצה

גדולה של עיתונאים מארצות־ערב, וקבוצה גרולה אחרת
מישראל.
ברגע שהגעתי להיכל האומות של האו״ם, שבו׳ התכנסה
הוועידה, התעניינתי לדעת מי העיתונאים הערביים שהגיעו.
שמחתי למצוא ברשימה את שמו של אחמד חמרוש.
חמרוש, קצין־צבא מצרי לשעבר, נמנה עם קבוצת הקצינים
החופשיים שחוללו את המהפכה של ,1952 בהנהגת גמאל עבד־אל־נאצר.
בשנות ה־ 60 נשלח על-ידי עבד־אל־נאצר לפתוח
במגעים חשאיים עם כוחות־השלום הישראליים.
אני קיימתי אז מגעים סודיים עם כמה שליחי־שילטון מצריים,
ובראשם תחסין בשיר, כיום שגריר מצריים בקנדה, דיפלומט
והוגה־דיעות מזהיר. את חמרוש הכרתי רק שיטחית, אך ידעתי
שהוא קיים שיחות ארוכות עם ידידי נתן ילין־מור. שמחתי
להזדמנות לקיים איתו שיחות פרטיות ארוכות על סיכויי השלום.
לכן, כאשר ראיתי את חמרוש בחדר־העיתונאים, חייכתי את
חיוכי הגדול ביותר ומיהרתי לחבק אותו. נדהמתי כשהסתובב
והיפנה לי את הגב.
הבנתי, כמובן, שהמצרים קיבלו הוראה שלא להתרועע עם
ישראלים. שמרנו על מרחק בינינו — למרות שישבנו סמוכים
זה לזה ביציע־העיתונאים, וכך גם צולמנו.
זה היה די מביך. התביישתי למענו.
נזכרתי במעמד זה, כאשר קראתי מאמר שכתב חמרוש לפני
חודש בשבועון המצרי ר ה אל־יוסוף. המיזרחן יוסי אמיתי
מקיבוץ גבולות שלח לי אותו.
וכך כותב חמרוש :״היו זמנים כאשר פרשו הערבים מכל
מיפגש מדיני בינלאומי שנכחו בו ישראלים. אשמת בגידה דבקה

חמרוש(מימין,למטה) ואמ רי בוועידת״ז׳נוודז () 1973
בכל אותם ערבים שהנסיבות חייבו אותם להיפגש עם ישראלי.
מה רב ההבדל בין הזמנים ההם לבין מה שאנחנו חווים כיום!״
אחרי שסיפר על פגישותיו של יאסר ערפאת איתנו, ושיבח את
המנהיג הפלסטיני על תבונתו, כתב חמרוש :״בנקודה זו התהפכו
היוצרות. ממשלת ישראל הופתעה מצמיחתה של מגמה נבונה זו
בישראל. היא מיהרה להגיש הצעת־חוק, המפלילה כל ישראלי
הנפגש עם איש־אש״ף. אכן, התהפכו היוצרות! בעוד שבעבר היו
הערבים מסתלקים מכל מקום שבו נכחו ישראלים, כופה עכשיו
ממשלת־ישראל על אזרחיה להסתלק מכל מקום שבו נוכח
פלסטיני!״
כיום אנחנו, הישראלים, נמצאים בדיוק במצב שבו היה נתון
חמרוש עצמו לפני 13 שנים. אם אגיע מחר לוועידה בינלאומית,
ועיתונאי איש־אש״ף מבין ידידיי יראה אותי ויעוט עליי כדי
לברכני לשלום, אהיה אנוס על פי חוקי מדינתי להפנות לו את
הגב ולהעמיד פנים שאיני מכיר אותו — או ללכת לבית־הסוהר.
כמו שאמר חמרוש: התהפכו היוצרות. הערבים אימצו לעצמם
גישה נאורה, ואנחנו שקענו בטימטום פרימיטיבי של עם מפגר.

משהו לנגד עיננו
כמה עיניים יש לשלושה מישפטנים? שש, יש להניח.
אבל בדו״ח צוות המישפטנים על פרשת השב״ב נאמר כי
״עמדו לנגד עיננו...״
הייתי יכול להתפתות לחשוב כי כוונת שתי הגברות והאדון
האחר היתה כי הם מסתכלים בעובדות בעין אחד ויחידה, אלמלא
הופיעה לכל אורכו של הדוח המילה ״בינהם״ — מילה שלצערי
הרב אינה קיימת בשפה העברית. הכוונה היא ל״ביניהם״ .נראה
כי מישהו מאנשי־השב״ב חיסל את היו״ד.
אני מניח שמישהו הכתיב את הדוח למישהו (או מישהי
למישהי) ,וכי השגיאות אינן של המישפטנים הנכבדים אלא של
הכתבנית. אני גם מוכן להניח שמפאת לחץ הזמן לא טרח איש
לעבור על הדוח הארוך בקפדנות, כדי להבטיח שלא רק התוכן,
אלא גם הלשון תהיה נקיה.
אחרי הכל, הדוח מטפל בפרשה של רצח אנשים — אז מה זה
חשוב אם פה ושם רוצחים גם את השפה?
ובכל זאת: לא יתואר כי בבריטניה, בצרפת או בגרמניה
יתפרסם דוח של צוות כה מכובד(וגם של צוות פחות מכובד) ובו
שגיאות לשוניות גסות. רק אצלנו.
הרשלנות הזאת לגבי השפה אינה רק פגם אסתטי. מי שאינו
מדייק בלשון, סופו שלא ידייק גם בתוכן. רמה תרבותית מחייבת
גם רמה לשונית מינימאלית.
חסידיו של היועץ המישפטי, יוסף חריש, רגילים להשיב על
כל הטענות נגדו :״כן, אבל הוא מדבר עברית יפה!״ אז אנא!

זהו ואשומון תימני:מ אשם בב־רסום הסכר ובצוותו?
מה היה חלקו שר ב־נחס שדה? מדוע היא התאבדה?

נ11 וה 111*11
טד החבצלת
**עלילים על פינחס שדה ע־
/*//לילת שווא,״ אומר בצלאל
צ׳ריקובר .״חבצלת התקשרה אליי
וביקשה שאפרסם ספר־מיכתבים שהיא
כתבה. ביקשתי שתשלח לי את כתב־היד.
קראתי והתרשמתי מאוד. נפגשתי
איתה ואמרתי לה שאני רוצה להיפגש
עם פינחס שדה, כדי לקבל את אישורו
£לפירסום הספר. המיכתבים נשלחו
?! אליו, לכן הם שייכים לו. הוא זה שצריך
5להסכים לפירסומם.
״נפגשתי עם פינחס שדה. הוא לא
התנגד לפירסום והציע את השם, הת־

משוררת חבצלת חבשוש
,,אין לי סבלנות לקרוא!״

7־11111
ד׳ ויו

יחיאל חבשוש, דוד ה של
חבצלת, הוא האיש שהלהיט את
הטערה החדשה ב שולי הסיפרות,
עורר את העניין במשוררת שיצי רתה
לא היתה ידועה עד כה,
ואגב כך פגע קשות בשמו של
פינחס שדה -עד בי זה האחרון
נזעק שנערכת נגדו עלילת-דם.
לפי סיפורו, חבשוש הוא הדוד
הטוב, שעודד וטיפח בחבצלת
את כישרון־הכתיבה. בו בטחה
ומסרה לו את שיריה כדי שיבר-
סמס. הוא משוכנע שהוא מין
אביר היוצא להגן על כבודה של
חבצלת, על כבודן של כל הנשים.

18 — 1

במו שיר
השירים
ך* תחילת ,1973 זמן קצר אחרי
פירסום הספר התמסרות 21 ,
מיכתבי אהבה לוהטים של חבצלת
חבשוש אל פינחס שדה, אמר שדה:
״המו״ל יגרוף את הרווחים, חבצלת את
התהילה ואני את ההשמצות!״
בימים אלה, אחרי 14 שנה, שוב
מסעירים יחסיה של חבצלת עם שדה
את הקהילה הסיפרותית. שוב מתלה טים
היצרים על הגבול הדק בין תהילה
להשמצה. למי התהילה ולמי הקלון?

יחיאל תבשוש 78 הוא ילד ם
השני של אהרון ונעמה. יש לו
אחות תאומה, י הודי ת. הקשר
הנפשי והיו ם־יומי ביניהם חזק.
הוא עלה לארץ ב־ 930ג ופתח
בי חד עם דודו, טוב, את סניף
חברת היבוא של סבו, סלימאן,
בתל-אניב.
אשתו, נגה, אחות במיקצועה,
עזבה את הארץ לפני 20 שנים.
עד היום היא חיה בניו״יורק. שם
גם מתגוררים שישה מבין שמונה
ילדיהם. יחיאל חבשוש נע ונד
בין ביתה של אשתו בניו־יורק
לבין ביתו בתל״אביב.
לפני שש שנים פרש מעיסקי
המישפחה. היום הוא סוחר
בכי תבי*יד עתיקים. ובשעות
הפנאי הוא כותב.
עד עכשיו הוציא חמישה
ספרים. יחיא התימני -סיפורי
מסעות ואגדו ת; הגיגים -ספר
שירה 352 ,עמודים של שירים
נמלצים, בדיו ק במו שפת־הדי-
בור שלו :״האהבה לעולם יוקדת/
ממנה אין מנוח/ביום ובלילה
בוערת״.
וגם :״קמצוץ של חיון העני־

מסרות, ואת עיצוב העטיפה. פסל של
אשה עירומה על רקע אפור.
״יותר לא ראיתי אותו. חבצלת
קראה את ההגהות, חתמה על החוזה
וגם חתמה בנפרד על כל מיכתב. רציתי
להיות מכוסה לגמרי, במיקרה של
תביעה מישפטית. הספר יצא על דעתה
ובהסכמתה המלאה. כל מי שאומר
אחרת, משקר במצח נחושה.״

,שדה הפך א ת הנשיות שלה למשהו זול!״

קמי/מבט לוהט מאהבה תניני/
כפות י דיי ך הרימי, נופפי שלום
לעברי״.
בשני ספרים עבי״ברס ומשו־בחי-דפים,
שניכר כי עלו בכסף
רב, גיסה לתעד את קורות
מישפחת חבשוש ב־ 200 השנים
האחרונות. הוא עשה זא ת לאו
דווקא ב סדר כרונולוגי, או אחר. בתעודות עמוסים הספרים ומיסמכים, לעיתים בעלי ערך
היסטורי, לעיתים חסרי ערך
936

בזה. ניכר בהם היעדרה של י ד
עורכת טיקצועית.
״כל שנה, בחג החנוכה, אני
מוציא ספר,״ הוא אומר. השנה
הוא טרח ופירסם את שיריה של
חבצלת.
״בדי ל אזן את התמסרות״,
הוא אומר ,״כדי שכולם ייד עו
שחבצלת היתה זכוכי ת עדינה,
שהספר ההוא חרץ בה חריץ
עמוק, שהיא אם כל חי, אשה
אמיתית ולא כלי-שרת!״

העניין התעורר מחדש, עם פירסום
ספר שיריה של חבצלת, שאותם קיבץ
והביא לדפוס דודה, יחיאל חבשוש.
חבצלת נתגלתה בו באור חדש, כמ שוררת
בזכות עצמה, כישרונית וי ר
צאת־דופן. באותה הזדמנות היא הוצגה
שוב כנערה עדינה, שנפלה קורבן ל־שחצנותו
המאצ׳ואיסטית של שדה.
יחיאל חבשוש, הדוד, הוא שפתח
את הקרב על כבודה של אחייניתו.
לכל צד במילחמה הזו גירסה משלו,
מין ראשומון בשוליה של היצירה
העברית.
״חבצלת ידעה ששדה עומד לפרסם
את הספר, אולם לא נתנה את הסכ מתה,״
אומר יחיאל חבשוש .״המיכ־תבים,
למעשה, נועדו לעיניו של שדה
בלבד, והם עדינים וחושניים כמו שיר־השירים.
״שדה
הפך את היופי והכישרון הזה
לספר וולגרי. הוא בחר את השם
התמסרות. על הכריכה פירסם תצלום
של אשה חשופה. הוא הפך את נשיותה
הנשגבת של חבצלת למשהו זול ורדוד.
״הדבר כירסם את ליבה של חבצלת
במשך 11 שנים. לבסוף נשברה והוד
אבדה״.
חבצלת חבשוש, בראיון להעולם
הזה, לפני 13 שנים :״מובן שמעולם
לא חשבתי לפרסם את המיכתבים. אבל
פינחס שיכגע אותי שהמיכתבים האלה
הם החיים עצמם, שבפירסומם לרשות
הרבים אני יולדת בעצם את פרי־אהבתנו,
הופכת את מה שהיה בינינו
למשהו רוחני, לאוצרו של העם כולו.
״לפני שהתפרסם הספר הבאתי את
ההגהות הביתה. אמא שלי לא קוראת.
אבא קרא את ההגהות ולא אמר כלום.״
כלומר: שדה היה הכוח המגיע
מאחורי הפירסום, אבל היא ידעה
והסכימה, גם נטלה חלק פעיל בעבורה.
פינחס שדה מסרב להתראיין להעו־לם
הזה. מייד אחרי פירסום הספר
אמר :״החלטתי שפירסום המיכתבים
של חבצלת יגרום אולי לתיקון החיים

הרקובים שלנו.״ גם בראיונות אחרים,
שפיזר ב־ 13 השנים האחרונות, הודה כי
הוא זה שעודד את הפירסום. הוא גם
ערך את אלף המיכתבים וכיווצם ל־,21
״אבל לא בגללי או בגלל הפירסום
היא התאבדה,״ הוא חוזר ואומר, מאז
קפצה חבצלת אל מותה, ב־ 18 בנובמבר
,1984 מגג ביתה שברחוב יונה הנביא
בתל־אביב .״היא התאבדה שעות ספו רות
אחרי שחברה עזב אותה״.
בצלאל צ׳ריקובר שייך לחלק הראשון
של דברי שדה. צ׳ריקובר אכן גרף
רווחים 15 .אלפים עותקים בחמש
מהדורות נחטפו כלחמניות חמות
ופריכות. מלבד היה או ל א היה של
אלכסנדר פן, לא היה לצ׳ריקובר עוד
רב־מכר כזה .״בעצמי נדהמתי,״ אומר
המו״ל .״בהתחלה הדפסתי רק אלף
עותקים. הייתי בטוח שאני עתיד
להפסיד כסף, שאף אחד לא יקנה את
הספר.״
בסיפריה של הוצאת צ׳ריקובר אין
אף לא עותק אחד של התמסרות.
״לפני שהתאבדה, לקחה חבצלת את
כל העותקים שנשארו אצלנו,״ אומרת
יונה, המזכירה .״וזו לא היתר, הפעם
הראשונה. הרבה פעמים היא באה
ולקחה ספרים כדי לחלק לחברים״.
כלומר: היא לא התביישה בספר.
להיפך. היא חילקה אותו, מן הסתם
מתוך גאווה. הייתכן שהוא כירסם את
ליבה עד מוות?
הוויכוח אינו משנה את העובדות
הבסיסיות: את המיכתבים כתבה חב צלת.
את מותה הביאה על עצמה במו
קפיצתה.

,בולם
רבנים שמה.
^ שני המעשים, הכתיבה והקפי־צה,
קשרה את עצמה חבצלת חב־שוש
אל דורות ארוכים במישפחתה.
חוט של גורל ודם עובר בינה לבין
גברי מישפחת חבשוש ונשותיה. הגברים:
סופרים, משכילים, חקרנים וסק רנים.
הנשים: חציין מאריכות שנים
ושופעות ילדים, חציין צעירות שמותן
בטרגדיה ובייסורי גוף ונפש.
את ההתוודעות אל מישפחתה של
חבצלת ראוי להתחיל עם סלימאן חב־שוש
ואשתו, נדרה לבית עמר, הורי
סבה של חבצלת.
הם התחתנו בצנעא, ב־ .1873 סלי־מאן
הביא את אשתו הצעירה לבית
מישפחתו, שם הופרש להם אחד החד רים.
בני
מישפחתו של סלימאן חבשוש
היו חרשי־נחושת מדורי־דורות. סלי־מאן,
צעיר האחים, לא אהב את מלאכת־הנחושת,
ופנה אל המיסחר. בתחילה
מכר גפרורים והחליף מטבעות תור כיים
בטאלרים נושאי דיוקן הקיסרית
מריה תרזה — כסף אוסטרי עובר
לסוחר בתימן.
לאט־לאט התרחבה פעילותו הכל כלית,
וסופו שסיים את חייו, ב־,1922
כיבואן ויצואן עשיר וכסוכן הבנק
העות׳מני בצנעא, אריסטוקרט יהודי,
מקובל על׳יהודים וערבים כאחד.

| ך ך 14111 הוריה, אחיה ואחיותיה של חבצלת בתימן, שם נמצאים
1השורשים של הטישבחה, כפי שנמצאו גכ תזגת-קיר עהיקוז.
חבצלת עצמה נולדה כבר בארץ. על בירכי האב -שימעון, האח שנהרג.

ך ן 1ך סלימאן חבשוש, מיי סד השושלת
41711 והעסקים, אחד מנכבדי צנעא -
נשש את כל עיסוקיו כשנהרג בנו חיים.

בינתיים גם אשתו נדרה עשתה חיל.
היא ילדה חמש בנות ושיבעה בנים,
והפכה לגבירת המישפחה.
12 ילדיה ועשרות נכדיה חיו סביב
ביתה של נדרה בסימטה סגורה, שהיתה
שייכת למישפחת חבשוש. את האוכל
בישלו במיטבה מרכזי, בפיקוחה של
נדרה. היא זו שטיפלה בילדים, בפרות,
בתרנגולות, בכבשים ובסוסים, תיווכה
בין גיסות יריבות, תפרה ורקמה,
שירכה זוגות וניחמה אבלים.
בערב עוד הספיקה לספר לילדים
סיפורי־עם ואגדות תימניות. דומה
שמחסן ענק של סיפורים שכן בזיכ רונה.
כל ערב סיפרה סיפור אחר, ולכל
סיפור היו כמה גירסות. הילדים התכר בלו
תחת שמיכתה של נדרה, האזינו
בסקרנות לסיפוריה ולא שכחו דבר.
נדרה נפטרה בישראל, ב־,1953
בגיל ,98 כשהיתה חבצלת בת שלוש
שנים. את מאות נכדיה וניניה כבר לא
יכלה לספור. אחד מבניה היה סבא של
חבצלת.
אבל היה זה סלימאן, בעלה של
נדרה, הסוחר המעשי והבנקאי הממו לח,
שהוריש לחבצלת הרחוקה משהו
מרוחו. כי מלבד עיסוקיו המעשיים היה
סלימאן גם סופר. יום־יום, במשך אר בעה
חודשים בשנת ,1905 תיעד את
המצור על צנעא במילחמה בין התי מנים
לתורכים. יותר ממחצית תושבי
העיר מתו באותו מצור. סלימאן חב־שוש
ראה, בכה וכתב.
״בעת ההיא המת מולן לילה ויום
אחד, או יום ולילה, מפני אין משים על
לב. בעת ההיא נמצאים עוללים
מוטלים סרוחים ארבעה׳או ה׳ ימים,
ואין מאספם לקברות. ובכל יום ויום
עשרה או ט״ו נפשו׳ נקיים תפוחים
תצא רוחם, יגוועון ואל עפרם ישובון.
בשלהי שבט אין דגן ואין ירקות, כי אם
אספסתא, והכסף אזל ונשלם וחלפה כל
תיקווה״.
סיפרו של סלימאן חבשוש נקרא

ד ך 1ך ך למעלה משמאל יו 11
11 111 נה, שמתה ערירית,
בגיל .37 למשה מי מין: חבצלות

\ 1ד | 1ה 1 1 נדרה, אשתו של סלי-
14.111/111111 מאן, נחשבת כגבירת
המישפחה -היא י לדו; 12 ילדי ם וילדו ת.

אשכלות מררות. האם טמון בשם זה
גם רמז לעתיד, למרורים שבאו אחרי
דור ושניים על כמה מנשות שבט חב־שוש?

אחיו הבכור של סלימאן, חיים,
היה סופר, הוא כתב שני ספרים.
האחד היה חזיון תימן, בערבית,
שתורגם לעברית בשם מסעות
חבשוש. הספר מתאר את מסעותיו-
שלו עם יוסף הלוי, פאריסי, איש חברת
אליאנס, אל תימן המיזרחית. הם
חיפשו ומצאו כתובות מתקופת ממלכת
שבא ויהודים נידחים. הכל כתוב
בסיפרו של חבשוש.
חבצלת לא קראה את הספר. בהת מסרות
היא כותבת עליו בקורטוב של
זילזול :״והספר נקרא מסעות חבשוש
סיפורו של ר׳( מ עניין שכולם רבנים
שמה) חיים בן־יחיא חבשוש על מס עותיו
עם יוסף הלוי בתימן המיזרחית
ועל חיי היהודים והערבים שם. שם
מצחיק מאוד. כמו לפסיכים. אבל אני
לא מכירה אותו, התרגום מעצבן ואין
לי סבלנות לקרוא״.
הספר השני הוא דופן הזמן, ספר
עצוב וחכם, כמו האיש, כמו חבצלת
אחריו. זהו אוסף של מאורעות וגזירות
שאירעו ליהודי תימן בתקופות שונות:
גירושים, מילחמות, רעב, משיחי־שקר,
חורבן בתי־כנסת, תיאור חיי זקנים
עזובים.

״כשקבדו את
דוד ה שלי,,
^ עוד חיים חבשוש עסוק בתיעוד
* 4טרגדיות לאומיות, התרגשו על
בני המישפחה אסונות אישיים.
לולוה, בתם הבכורה של סלימאן
ונדרה, חלתה ומתה. נערה צעירה היתה
לולוה במותה. לא הספיקה להינשא
וללדת ילדים.
בדרה, הבת השלישית, נישאה
לאברהם שאער, אדם פשוט, שומר״

|1 1־ | 1ר \ 1ך { 1ך | חבצלת ( מי מין) עם אחותה איילת, בגן־הילדים,
111111111 1111 בחגיגת חג־השבועות. אייל ת שמאי, היום אם לארבעה,
מתגוררת בהתנחלות י קיר שבגדה המערבית, עם משפחתה.

| 11ך 11 חיים חבשוש, שעבד בעישקי
!ו המישפחה כיבואן של תבלינים,
נשש את עי סוקיו אחרי מותו של שימעון.

לילה. היא היתה אשה חזקה וחכמה, לא
נכנעה לשילטון הפטריארכלי, האמינה
ביכולת האשה לחיות בזכות עצמה.
נאמנה לעקרונותיה, פנתה לעסוק
במיסחר והפכה לסוחרת נוקשה. היתה
לה שיטת עבודה קבועה ובלתי־מתפשרת.
מעולם לא התמקחה עם
הקונה על המחיר. אם התמקח, אמרה
לו :״כשימצא חן בעיניך המחיר וארצה
למכור — תבוא שוב!״
אסונה של בדרה היה עקרותה. שנים
ארוכות חלמה על פרי־בטן. האסון
האפיל על חייה, הפך אותה לאשה
קשה ולסוחרת עקשנית.
סופה שמתה בגיל 98 בתל־אביב,
עתירת־נכסים, היחידה מכל בנות
המישפחה שהגיעה לגיל מופלג מבלי
להותיר אחריה עשרות צאצאים.
בנם השישי של סלימאן ונדרה,
חיים, נשא לאשה את נעמה לבית
אלאביד. נעמה ילדה לו בת שמתה
בינקותה. שנה אחר־כך היקשתה נעמה
ללדת ומתה בלדתה. היא היתה אז
נערה צעירה ועדינה, אהובה על בעלה
ועל כל רואיה.
חיים נשא לאשה את חממה, אחותה
של נעמה. חממה ילדה בן, סלים.
כשהיה בן שנתיים, חלה סלים ומת
ביסורים קשים.
כמה שנים אח-כך נרצח חיים בידי
שודדים בכפר אלכוסיימה, מיזרחית
לצנעא. חממה נותרה לבדה, בלי אחו תה
האהובה, בלי בנה ובעלה.
כאילו כדי לתקן את אכזריותו,
העניק הטבע לסלימאן ולנדרה שלוש
בנות נוספות, רומיה, זהרה ושמעה.
רומיה ילדה עשרה ילדים ומתה
בגיל .92 זהרה ילדה שמונה ילדים,
מתה בגיל .70 לשמעה שמונה ילדים.
היא עדיין חיה, בת .91
אהרון, ילדם הרביעי של סלימאן
ונדרה, נשא לאה את נעמה לבית
חובארה. חמישה ילדים נולדו להם.
הבכור, חיים, הוא אביה של חבצלת.

114111י הודי ת, אמה של חבצלת, לא
111111 חזרה לאיתנה מאז מותו של
שי מעון ב־956ג. שנהרג בגיזרת כיסופים.

לפני שהגיעה הטרגדיה המישפח־תית
אל בני דורה של חבצלת, נגע
הגורל ביונה, דודתה של חבצלת,
אחותו הצעירה של אביה.
יונה היתה בת הזקונים של אהרון

ונעמה 16 .שנים הפרידו בינה לבין
אחיה עזר. צירי־לידתה היו קשים
ולאמה נשקפת סכנת־מוות. חודש ימים
אחרי לידתה עדיין חגגו במישפחת
(המשך בעמוד ) 38

סופר פינחס שדה
.,תיקון החיים הרקובים שלנו...־

קולנוע פרסים זהב דפיה זאדח־ה
כל א הגו תיי (תמוז, תל-אביב,
ישראל) -עם כל הרצון הטוב
והכוונה לפרגן ליוצרי ם ישראלים
צעירים, קשה למצוא מחמאה
כלשהי אשר תתאים לסרט הזה. הכל נראה בו מיקר* לחלוטין:
החל בתסריט, עבור בבי מוי ובלה במישחק. הצילום, העריבה
והמוסיקה לוקים בחסר, הראשון בשל חיספוס מפוקפק, שני
האתרים בשל רדידו ת רעיונית מוחלטת.
הסרט כולו צריך להיות פלשבק אחד ארוך: דניאל יו שב ליד
מכונת״הכתיבה שלו ונזכר בכל האהבות, שהובילו אותו אל
האהבה הגדולה, לסיגל. תוך בדי לגימת וי ס קי ו איו מי
התאבדות מתמידי ם (חלקם בצחוק וחלקם ברצינות) ,הוא
משחזר את הפרשה הזאת, שתופסת את רוב העלילה, מנקודת
המבט של מי שננטש למען גבר אחר.
מעבר לעובדה שהגישה אינה מקורית במיוחד, אין בהי בטים
הללו אל תוך העבר שום דבר אשר יעניק לגיבור אופי
מיוחד, יעורר עניין או יוביל אותו לדמות הסופית, זו של מספר
הסיפור. כל סצינה לקוחה כאילו מתוך אלבום סטנדארטי של
חוויות-נעורים, ו אין אפילו נ סיון של ממש לחרוג מן הבינוניות
בעניץ הזה.
חמורה יותר העובדה שהרקע לסרט פשוט אינו קיים, כאילו
העלילה כולה מתרחשת אי־שם בין מאדי ם לנוגה. ו ד אי הוא

פעם העניקו לה תפוח חמוץ.
הפעם היא קיבלה או תו מתורך מתוק
מדי שנה, בראש השנה (האזרחית) ,מעניק
מועדון העיתונאיות בבוורלי-הילס את הפרסים
שלו — תפוח מוזהב ותפוח חמוץ. הפרס אינו
מוענק על הישגים, כי אם בא לשבח ולהלל כוכב
שהירבה לשתף פעולה עם העיתונות.
בתפוח הגברי המוזהב זכה פול ניומן, שגבר על
טום קרוז, פטריק דאפי, ברום ויליס וויליאם הרט
(שחקן השנה של העולם הזה) ,ואילו בתפוח

שהבימאי״תסריטאי יוחנן ולר חשב על מקום אחר באשר הוא
כתב את הסרט הזה, אחרת היה מנסה להתחקות קצת יו תר
על חוויו ת הנוער הישראלי. אפילו אסקימו לימון, בהשוואה,
עם כל התעלמותו המכוונת מישראליות. הוא מסה על מהות
הצבר, בהשוואה לסרט הזה.
אלון אבוטבול ורי רוזנפלד מטיילים בתוך הסרט כאורחים.

ג דווז
מגז ע חסור
גיגו ר מגזע אחר( הוד. תל־אביב,
ארצות־הברית) -לולא היומרה
המונומנטלית, הנשענת על תקציב
של 40 מיליון דולר, אולי אפשר
היה להגיע בסרט הזה למעין סטירה מודרני ת נוסח גוליבר של
יונתן סוויפט, על המראה המגוחך של העולם שלנו, בפי שהוא
נגלה לעיניו של יצור מעולם אחר. אלא שהמגלומניה
ההוליוודית הדוהרת ניפחה את התסריט בכל-כך הרבה
אפקטים מיוחדי ם וקריצות״עין אופנתיות, עד שלא נותר
מאומה מן הסטירה עצמה, ומה שיש על המסך הוא רדוד,
פושר ו די מגוחך.
הגיבור מן הכוכב האחר הוא הוארד הברווז, שחי לו בכוכבו
הברווזי, שאיגו אלא העתק של כדור־הארץ, אלא שתחת
קופים קרחים שולטים בו ברווזי ם לבושים. קרן לייזר,
המופעלת ממעבדת״חלל אמריקאית, שואבת אותו מטרקלינו
אל תוך ביבי־השופכין של העיר קליבלנד, ושם הוא זוכה מיי ד
להפגין את יכולתו הברווזי ת בקרב־מגע, כשהוא מציל זמרת-
פופ מתחילה משני טרדני ם חוצפנים.
עד מהרה מסתבר שמדובר בברווז שאינו שונה במאומה
מבני״האדם -גם בנפשו, גם בגופו מכוסה הנוצות -והוא מוכן
אפילו לוותר על שובו לעולם שממנו בא, רק כדי להציל את
בדור-הארץ מפלישת אדוני־החלל, אוסן׳ מכוער של מיפלצות
מגעילות שהם גירסה קריקטוריסטית של הנוסע השמיני.
שום ד בר בסרט הזה אינו מצדיק את המאמץ שהושקע בו.

בוב הוסקינס
בדרך לאוסקר!
החמוץ זכה שון פן, אחרי כמה התנגשויות
י אלימות עם עיתונאים, שניסו לצלמו עם מאדונה
(בתקופת״הזהב שלהם).
ההפתעה הגדולה היתה פיה זאדורה, שזכתה
בתפוח מוזהב, אחרי שבמשך כמה שנים זכרו לה
את התפוח החמוץ, שאכלה בשנת . 1982

ברוח ולאה תומפסון: אפקטים לא מסעירים
ההומור דליל, המוסיקה בינוני ת מ אוד (הזמרת היא סולנית
של להקת-נערות, המנגנת במועדוני-מחתרת) ,האפקטים
אומנם מלוטשים להפליא, וא שר לתסריט ולבי מוי: קשה להם
להחליט מה הם בדיו ק שואפי ם לעשות -האם זה סופר-עוף,
הגואל את כדור הארץ, או פורים-שפיל שטעה בתאריך.
הבימאי וי לי ארד האיק והמפיקה גלודיה כץ כתבו י חד עם
ג׳ורג׳ לוקאס, שהוא אביו מולידו של הסרט הזה, את אמרי קן
גראפיטי. האם זה כל מה שהם ל מדו מאה
מתוסכל ומתסכל
בלגאן מ אורגן(לי מור, תל־אביב,
ארצות־הברית) -בלייק אדו-
ארדס הוא אחד הבימאים המתס כלים
ביו תר הפועלים היום בהו ליווד.
בכל פעם שנדמה בי אכן מדובר באיש מבריק וברוך-
כישרון, אחרי שהוא עושה סרט במו ויקטור/ויקטוריה. הוא
מייד הופך את הקערה על פיה ומטיח במול עלבונות צורבים
בקהל מעריציו, עלבונות נוסח מיקי ו מיד או בלגאן מאורגן,
המעבירים את החשק לומר עליו ולוא מילה אחת טובוז.
הקומדיה הלא־מצחיקה הזאת נועדה להיות בנויה לפי
המתכונת של הקולנוע האילם, הרבה מ אוד תנועה משעשעת,
שממנה נובע הצחוק. אדו אדד ס ניסה בבר פעמים רבות
לעשות זאת על הבד, ולא ת מיד בהצלחה גדולה. הפעם הוא
נכשל לכל אורך הדרך. גיבוריו הם שחקן מובטל ומלצר על
סקטים, המגלים בטעות בי סוס מסויים סומם לפני מירוץ
והוא עומד לזכות בו. מייד הם מגייסי ם את חסכונותיהם
הדלים ויוצאי ם להמר על הזוכה הבטוח, אלא שהמסממים,
אשר הבחינו בציטוט המיקרי, רודפי ם אחריהם במטרה
לחסלם. וזה מקור של מירדף שאינו נפסק עד סוף הסרט,
באשר התעלולים חוזרים על עצמם, וכל מיני ד מויו ת מן
הארכיון של הקומדיה נשלפות כדי לסתום חורים בתסריט
שנראה, בבל מיקרה, כמו גבינה שווייצי ת.
אולם בעייתו העיקרית של אדו ארד ס היא צוות שחקנים

חביבי הביקורת. אומנם קצת מוקדם
עדיין, אבל גם ההכנות לפרס או ס קר מתחילות.
מבקרי ניו־יורק ומבקרי לוס־אנג׳לס(כל קבוצה
לחוד) ,בחרו בקולנוענים המצטיינים לשנת
. 1986 תמונת הצוערים בראש מתחילה להצטייר,
ראשית כל, מתוך אחדות־הדיעות לגבי הסרט
המצטיין והשחקן הבולט של השנה שעברה. גם
ניו־יורק וגם לוס־אנג׳לס הסכימו שהסרט הטוב
ביותר הוא חנה ואחיותיה של וודי אלן(המוצג
גם בישראל) ,וכי השחקן הטוב ביותר הוא בוב
הוסקינס, בסירטו של ניל ג׳ורדון מונה ליזה.
מעניין שהוסקינס, אשר קנה את עולמו בסיר־טו
הקודם, יום שישי הארוך, והתחזק במונה
ליזה כיורשו לפירסום בינלאומי של מייקל קיי ך
(שגם הוא מופיע במונה ליזה ואף בחנה) ,עומד
לעשות את צעדו הראשון כתסריטאי־בימאי,
בחברת הנדמייד הבריטית, שאיתה הוא משתף
פעולה. שם הסרט העתיד — הוא ר אג די רוני,
.והוא יספר על מאבק ההישרדות של קהילת־צוענים
אירופית. הוא ישחק בסרט ויצלם אותו,
ככל הנראה, בצ׳כוסלובקיה.
תדריך חובה רר א1ת:
תל־אביב: חנה ואחיותיה, אוו אנ טי פופו־לו,
הנבל הבורמזי, שואה.
ירושלים: שואה, אוו אנ טי פופולו, חנה
ואחיותיה.
חיפה: אוו אנטי פופולו, הנבל הבורמזי
חנה. ואחיותיה.

טד דאנסון והאווי מנדל: לא מצחיקים
גמלוני, שאינו יכול להשתלט על סי מון קומי הדורש
ויר טו אוזיו ת. טד דאנסון, סטיוארט מרגולין או ריצ׳ אדד
מאליגן, החוזר על עצמו מאז בועות בהתמדה מעצבנת,
מתקשים להגיע לרמה שתעלה ולו א במקצת על הומור מ עודן
מן הסוג של אהבה נוסח א מרי ק ה( מרגולין אכן הידבה להופיע
שם) .וב שביל זה, אין צורך ללכת לקולנוע. הטלוויזיה בבית
מספיקה בהחלט.

ת ל ־ א בי ב
חנה ואחיותיה (ש חף -ארצות־הברית,
מוצג גם בכפיר ירו שלי ם וב שבי ט
בחיפה) -וודי אלן מתחפש לצ׳כוב בהצלחה
רבה. מסייעים בידו צוות שחקנים מופלא, בראשו
שלוש הנשים מיה פארו, דיאן ויסט ובארברה
הרשי(ראה רשימה על ההכנות לאוסקר, לעיל).
* * מונה ליזה (דיזנגוף ,2אנגליה) -
ההוכחה כיצד שחקן אחד יכול לשאת סרט שלם
על גבו(ראה לעיל) .במיקרה זה: בוב הוסקינס,
המיטיב לשחק ומייקל קיץ (המופיע גם בחנה)
עומד בצילו, כפושע בחליפת ערב, שעה שהוס־קינס
גונב את ההצגה כגאנגסטר מיושן, ההופך
לשרת של יצאנית־צמרת שחומת־עור.
הנבל הבורמזי ( ל ב ,2יפאן, מו צג
גם ב״אורלי״ חיפה) -סרט מסוגנן להפליא
של קון איצ׳יקאווה, החוזר אל נושא שכבר עשה
בעבר, ב־ . 1965 חייל יפאני הבוחל במילחמה,
בוחר לנטוש את גדודו ולהישאר בבורמה.
0 0 9 0 9 0 8 1 1עדנד, פיינדז

הסיפרות באסטו־ 1ל1גיה

ב־ 31 בדצמבר נסעתי באוטו ושמעתי ברדיו אסטרולוג אחד עם קול
מאוד מלומד ותרבותי, שסיפר לעם מה מחכה לו בשנה החדשה.
יהיו אי״אלה משברים בממשלה. יהיו אי־אלה מריבות בין השרים. המצב
הכלכלי לא יהיה מי־יודע־מה. שימעון פרס יגיע לשיא(הוא לא אמר לשיא
של מה) .יצחק רבץ יהיה מודאג. השר פרץ יעשה חיל. תאונות־הדרכים
ימשיכו להכות בנו. הוא אמר עוד כמה דברים מאוד קונקרטיים כאלה.

עם כל הרצון הטוב שלי, אני עדיין לא מסוגלת להבין את האנשים שעשו
מהעניין הזה מקצוע, ועוד פחות אני יכולה להבין את האנשים שמשלמים
כסף כדי לשמוע שבשנה הבאה יהיו אי־אלה מריבות בין שרים ובו׳.
אבל באותו היום בערב הודיעו בטלוויזיה שמטוס הלביא המריא, וכן
הודיעו שהשר פרץ התפטר. ואז החלטתי שבכל זאת יש משהו, כנראה,
בחיזויים, אחרת איך אפשר להסביר שהסופר המנוח יעקב שבתאי כתב כבר
לפני שנים את הדוד פרץ ממריא.

המעלות שלנו

כן, זה נכון שדני קרמן הוא חבר שלי כבר
שנים רבות. וזה נכון שאני אוהבת אותו. זה נכון
שהוא בעיניי המאייר הכי טוב בארץ, וזה נכון
שהוא חכם בצורה מדהימה, וכל ציור או איור שלו
הוא חוויה אינטלקטואלית מרהיבת אופקים. זה
נכון שכל ספר חדש של דני קרמן מוצא חן בעיניי
עוד לפני שהוא יוצא לאור (אני מכירה את
הציורים לפני שהם מרוכזים בספר) ,וזה נכון
שאחרי כל הדברים האלה לא בטוח שאפשר
להישאר אובייקטיביים.

אבל זה לגמרי לא נכון שאם יש לי חבר כל־כך
מוצלח, אז בגלל החברות אני מנועה מלכתוב על
מסביב למפה, שיצא לאור בימים אלה בהוצאת
שבא, ונמכר בחנויות ב־ 16ש״ח.
לפני חמש שנים יצא לאור על המפה של
קרמן. זה היה ספר וריאציות על נושא גרפי של
מפת ארץ־ישראל, והראה איך אפשר לקחת כמה
קווים פשוטים(שיוצרים את מפת־הארץ) ולשחק
כהם. אם היתה, פה ושם, משמעות פוליטית לאחד
הציורים, היא היתה מיקרית.
הפעם, בספר החדש, שלא במיקרה נקרא
מסביב למפה, מרשה לעצמו דני קרמן להביע
דיעה מאוד ספציפית על הרבה נושאים הקשורים

לכל המתלוננים על מזג־האוויר הנורא בארץ,
על הרוחות והגשמים והרגליים הקרות, הנה
טבלת הטמפרטורות שנמדדו השבוע ברחבי
העולם:
אוסלו מינוס ,3הלסינקי מינוס ,2וינה מינוס
,5ז׳נווה ,0טורונטו ,0מונטריאול מינוס ,5
פרנקפורט ,0ציריך מינוס ,4שטוקהולם מינוס ,3
שיקגו .0

ואצלנו:
בירושלים 11 מעלות, בתל־אביב ,16 באילת
20 מעלות.
אז בטח שכולם מעדיפים חופשה בישראל.

למוטיב המרכזי, שהוא ארץ־ישראל. כמו שהוא
אומר בעצמו :״אם זה ־נכון שלכל ישראלי יש
בראש המפה לו, הרי ש־ 126 ההצעות שבספר הן
רק טיפה שניה בים האפשרויות, ואני אמשיך
לנסות עד שאספק את כולם״.
אז שימשיך לנסות, ואנחנו נחכה בסבלנות (
לספר השלישי.

לכל הדרייברים שלוקחים בבוקר את האוטו,
משחררים את ההנד־ברקס, מפעילים את
הסטרטר ונוסעים בפול־גאז, הנה כמה מילים
עבריות בעניין של הדרך:
אובל — דרך על פני גשר, הנתמך על
עמודים.
מעקן! — קטע מן הדרך, העוקף את הכביש
הראשי.
עקלתון — דרך המתעקלת וסובבת בקש־תות
אחדות.
נחשון — קטע דרך, שיש בה עקלתונים
אחדים.
מזחילה — שקע צר ומאורך בשפת הדרך,
למעבר מי גשמים.
מיקרחת — חלק הכביש, שנחשפה בו
השכבה התחתונה, והוא עשוי מעין טלאים
טלאים.
עקבוב — דרך משובשת בשקעים מאור כים,
שנגרמו בשל מעבר מתמיד של כלי רכב׳ .
סעו לשלום; .

לזמר ולשמח!
כל ארבע שנים בחירות ומינויים חדשים — :
זה נראה לי צרה מספיק גדולה לעם קטן כמו העם
היושב בציון. כל ארבע שנים בוחרים 120 חברי־כנסת
20 ,־ 30 שרים 20 ,־ 30 מנכ״לים 20 ,־30
סגני־שרים, כמה וכמה ראשי־לשכות ופקידים
בכירים ודוברים למיניהם ויועצים חשובים.
אז נכון שלאזרח הפשוט זה לא מזיז את ה...
אבל לבן־אדם כמוני, שאחרים מצפים ממנו
להיות מעורה לגמרי, אין ברירה אלא ללמוד את
כל השמות האלה בעל־פה, וגם לדעת איזה שם
הולך עם איזה מישרד, ואם אפשר גם לזכור את
שמות הנשים של החשובים האלה, ואולי שמות
של כמה מזכירות בכירות וכך הלאה.
תאמינו לי שזאת לא עבודה קלה לזכור את
כולם, וגם לדעת להבדיל ביניהם. אבל עשיתי את

ותמיד, בדיוק כשגמרתי ללמוד את כולם, עשו
שוב בחירות והסוסים התחלפו.
הייתי ממש במשבר כשהכריזו על הרוטציה,
ואפילו חשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע
בעניין הזה, של לזכור את כל השמות. כמו ילדה
טובה וממושמעת התיישבתי עם התמונות והש מות
של נבחרינו, ולמדתי ששר־הביטחון הוא
ארנס ושר־החוץ שמיר, ושר־הבריאות מוטה גור
ושר־האוצר מודעי, ושר־התיירות שריר וכך
הלאה וכך הלאה — ומייד אחר כך למדתי
שארנס נהיה רבין ושמיר נהיה פרס, גור נהיה
אלמוזלינו ומודעי נהיה ניסים. למדתי גם את זה
היטב. החלטתי שהם לא ישברו אותי עם הרוטציה
שלהם.
אפשר להעיר אותי היום, באמצע הלילה
ולשאול אותי ״מי זה שר המישפטים?״ וישר אני
יורה :״אברהם שריר!״
לפני שבוע הגעתי אל השקט והנחלה, או
לפחות כך חשבתי. אבל הם, הרי, לא יתנו לבן־
אדם לנוח קצת על זרי־הדפנה שלו, הם מייד
מודיעים לי בכל העיתונים שאולי מודעי יילך
לתחבורה וקורפו יילך למישפטים ושריר יחזור
להיות שריר, ופרץ יילך הביתה ורוני מילוא גם כן
משהו ורק שמיר יישאר שמיר, כי כל שבוע הוא
יוצא טוב מאיזה מישפט.
אז בתור בן־אדם שדואג לשלוות נפשו, אני
החלטתי סופית שמהיום והלאה לא מעניין אותי
מי הוא השר של מה ולהיפך. באופן אישי, אני גם
לא רואה הבדל גדול אם קורפו יהיה שר־המישפטים
או שריר או ניסים או אפילו רוני
מילוא.
ביקשתי ממקורביי להודיע לי רק אם יהיו
שינויים ממש דראסטיים בהרכב אנשי־הממשלה.
עד אז החלטתי לא להיות מעורה, מתוך בחירה.

ועיון חמישה מזלגות
מנתח־תיקווה
הרעיון הבא הגיע אליי מאזור פתח־תיקווה,
ולמרות זאת הוא דווקא מוצלח מאוד( .לא הת כוונתי
להעליב אף אחד, זה סתם הומור מטומטם).
ובכן, הגברת מפתח־תיקווה היתה בטיול
בחו״ל, ושם, במיסעדה שיש לה כמה מזלגות
במישלן, היא רצתה להיזכר בבית והזמינה צלחת
של סלט ירקות. שמו לפניה צלחת גדולה ובה כל
ירקות־העונה(אצלם ירקות־העונה זה בדרך כלל
חסה) ,וליד הצלחת הם הניחו צינצנת של רוטב,
כדי שהיא תתבל לעצמה את הירקות. אבל
הגברת מפתח־תיקווה לא קונה חתול בשק, ולכן
לפני שהיא שפכה מהרוטב היא הביטה בצינצנת,
הריחה אותה, מיששה קצת וחקרה — והסתבר .
לה שהרוטב הוא חומץ עם ירקות, ובדיוק זה מה
שעושה את הסלט הפשוט לסלט של חמישה
מזלגות מישלן. אחרי שהיא חזרה הביתה היא
עשתה נסיונות, ובסוף יצא לה בדיוק אותו הרוטב
המשובח, שבו היא מפנקת את מישפחתה ומד הימה
את אורחיה.
ככה עושים את זה: חותכים לחתיכות קטנות
גזר אחד, שורש סלרי, שני שיני שום ועלי
פטרוזיליה ועלי שמיר. שמים את כל הירקות
בקערה ושופכים עליהם מים רותחים. סופרים עד
עשר, ואז שולפים את כל הירק מתוך המים
ומעבירים אותם לצינצנת זכוכית בגודל בינוני.
על הירקות שופכים חומץ עד סוף הצינצנת
וסוגרים במיכסה. יומיים משאירים את העסק
מחוץ למקרר. ביום השלישי כבר אפשר להש תמש
בזה לסלט, ומאותו היום מחזיקים את
הצינצנת בתוך המקרר ומוציאים רק בעת הצורך.
מישהו אמר כאן מילה רעה על פתח־תיקווה?
בושה!

רא מזמן היא היתה בתחתית: נדקומאנית, גנבת,
אסירה. היא יצאה מזה בנוחות עצמה. עבשיו היא
בצמרת: דוגמנית מצליחה, מבוקשת, מאושרת
הזרקתי. הרגשתי,היי׳ ,המזל שלי היה
שהייתי צעירה, והבריאות שלי לא
נפגעה. בדרך־כלל נפגעים בכבד.״
כיום, אחרי גמילה בררו הקשה ב יותר,
אחרי תקופות בבית־סוהר, אחרי

7.777
7 1 1״.

^ ילי נולדה 30 שנה מוקדם יותר,
בטח היו מדביקים לה את הכינוי
״בריז׳יט בארדו הישראלית״ .כי מיכל
עבדי דומה דימיון מדהים לבארדו
בצעירותה, בתקופת היותה אלילת־הקולנוע
הצרפתי וסמל־מין בינלאומי,
מושא חלומותיהם של גברים רבים.
היא דומה לבארדו בשיערה הבלונדי,
בעיניה, בשפתיה, בגופה החטוב והג מיש,
באופן התייחסותה המאוד־משוחרר
למצלמה.
מיכל בת וד 19 היא יפה אמיתית,
דוגמנית בתחילת הדרו, מודעת
ליופיה, אבל לא נראה שהיא עושה מזה
עניין גדול. בארדו, כיום אשה מזדקנת,
המתבודדת בחברת הכלבים והחתולים
שלה, חיתה חיים סוערים. כך גם מיכל,
אבל עליה עברו סערות מסוג אחר.
טס * 4* 4

בגיל 14 היא התחילה לעשן סמים
— הרואין, קוקאין, הכל. היא הידר דרה
לעבריינות, נתפסה ונידונה
למאסר בכלא־הנשים נווה־תירצה.
״הייתי נרקומנית,״ היא מספרת,
״יום־יום צורכת סמים. בשביל זה גנבתי
— לא למותרות, לא לתכשיטים. רק
לסמים. היום, מכיוון שאגי כבר לא
נוגעת בסמים, אני כבר לא צריכה
לגנוב.
״ההרואין והקוקאין נותנים ביטחון
עצמי מופרז. זה לא שאת בעננים. את
נהיית לא־איכפתית, אפאטית כזאת.
שום דבר לא מעניין אותך. זה טוב.
נמשכים לזה. אז אהבתי את הסם. אחרי
כמה חודשים הייתי זקוקה לו, בין חמש
לשבע מנות ביום. הירחתי הרואין,
עישנתי קוקאין, אבל אף פעם לא

שעברה גיהינום אמיתי, מיכל עבדי
היא דוגמה לשיקום אמיתי, נדיר. רק
מעטים מצליחים לעצור את השקיעה
מטה־מטה, לנצח במאבק הכמעט
בלתי־אפשרי נגד הסמים, לבנות חיים

חדשים, להיאחז בהם בחוזקה, לנוע כל
הזמן בכיוון אחד — למעלה. עכשיו
יש לה עבודה שהיא אוהבת, בגדים
יפים, מיסגרת מישפחתית חמה, אהבה.
יש לה גם אמרגן, שאיתו היא עובדת

לטשטש או להעלים. אבל כשהיא
מגיעה לחוויות קשות באמת, קצב
דיבורה נעשה מהיר יותר. להיזכר
בעובדה עצמה — זה עוד איכשהו
אפשרי. לחדור עמוק לפרטי־הפרטים
ולתאר כיצד הרגישה אז — זה כבר
ממש קשה לה.

סיפרה מיכל:
בכיתה ז׳ התחלתי להתפרפר מהשיעורים,
אז שלחו אותי לקיבוץ
מעפילים. חשבתי שיהיה לי טוב
בקיבוץ, כי אחותי הגדולה היתה אז
בקיבוץ חצרים, ולפי הסיפורים שלה
אפשר היה לחשוב שיש שם חיים
נהדרים. אבל היא לא סיפרה לי שצ ריכים
לקום ב־ 6בבוקר, לשטוף יומיום
את ריצפת־החדר, לעבוד קשה
וללכת לבקר את ההורים המאמצים.
הייתי ילדה די מקובלת בחברה,
חברמנית כזאת, אבל היו גם בעיות.
פעם היה לי ריב אלים עם בת. היא
אמרה לי משהו שהרגיז אותי, לא
זוכרת מה, והרבצתי לה מכות רציניות,
עד שבאו להפריד בינינו. המדריך איים
שאם לא נשלים מייד, יזרקו את שתינו.
אז השלמנו, שולם כזה, לא אמיתי.
החזקתי שם מעמד שלושה חודשים
ועזבתי.
אחר־כך שלחו אותי לבית־ספר
מיקצועי מישלב ביפו. לימדו שם
ספרות, ואני לא רציתי לעשות את זה.
לא הסתדרתי עם הידיים, וגם לא הייתי
מסוגלת לחפוף לתלמידה את השיער
כאשר אמרו לי לעשות את זה. לא
יודעת למה. אני חושבת שהמגע עם
הראשים הזרים דחה אותי.
המדריכות אמרו לי: את לא רוצה
לשרת מישהי! זה היה נכון. אבל הייתי
מוכנה לעשות כל דבר אחר, כמו

להביא דבר־מה עבור מישהי, רק לא
לחפוף. היו ויכוחים, ופרשתי,

דלת לעולם
הפשע
ך• תחלתי להתרועע עם בחורים
1 1צעירים, עבריינים מיפו. הייתי בת
(המשך בעמוד ) 26

מיכל ואחותה רווי ת
.כמו שהיא היום, אני רוצה להיות כמוה...״
באופן בלעדי. אבי כוכבי, בן ,33 הוא
גם ידיד קרוב מחוץ לשעות־העבודה.
, .היא מסתדרת רק איתי,״ הוא אומר.

קיייי ה
קודמת

ף * יכל :״אני לא יכולה לעבוד עם
* 1מפיקים או אמרגנים אחרים. רק
הוא מכיר את השיגעונות שלי.״
כוכבי מסביר :״פיתאום יש לה מצב־רוח
טוב בזמן התצוגה, מאחורי הקל עים,
והיא מתחילה לצחוק. צייר להבין
שכל כמה־זמן משתנה אצלה מצב ;
הרוח.״
היא אומרת שכיף לה לעבוד איתו,
; שזה לא עבודה, זה בילוי.
כשכוכבי ממליץ, היא תמיד מס ;
כימה להתנדב — לתצוגות לפני נכי-
צה״ל, חרשים־אילמים, ויצו. באחת
התצוגות, לפני שמונה חודשים, בתצוגה
בכלא מעשיהו, היתה התרגשות
כללית — כמה מהאסירים הכירו אותה
היטב עוד מהקריירה הקודמת שלה.
היא הכירה את אבי כאשר באה
לבלות במועדון, והוא אירגן שם
תצוגת״אופנה. הוא היה המום מיופיה,
ניגש אליה, נתן לה כרטיס־ביקור, אמר
״תתקשרי אליי, לא תפסידי ״.היא לא
התייחסה להצעה, לא התקשרה. כאשר
נפגשו שוב באותו המקום, במיקרה,
הוא הצליח לשכנע אותה לשנות את
דעתה.
יש לה גובה שכל דוגמנית טובה

נזקקת לו — 1.75 מטר. יש לה גם
מידות אידיאליות של 90־60־( .90 אבי:
״מדדתי אותה בעצמי היא לובשת
מידה 38 ושוקלת 55 קילוגרם. אומרת
שהיא לא צריכה דיאטה. אוהבת לאכול
הכל, במיוחד עוגות־קצפת וממתקים
אחרים.
עיניים ירוקות, שיער עם עבר של
שאטני־בהיר, תיסרוקת־פוני מדורגת
ואף סולד ,״אוריגינל,״ כדבריה ,״בלי

תיקונים.״ לובשת חליפת שני״חלקים
של גלי(אמה עובדת שם כמרכזנית)
עם מישבצות קטנות בגוונים של ירוק
ושחור, בגד־גוף שחור מתחת, נעליים
שטוחות בגוון זהב, איפור מושלם,
עדין, לא צועק מדי.
את שכרה לתצוגה מסרבים שניהם
לגלות. אבי אומר שזה מיותר, ומיכל

שיש דוגמניות אחרות מסבירה העובדות איתו, והן מקבלות פחות או
מקבלות יותר, ולמה לעורר קינאה.
ריב אלים
^ ש עוד יפהפיה במישפחה, האחות
הקטנה, רווית בת ה־ ,15 החיה
בחברת־נוער בקיבוץ חצור בדרום.
כוכבי מספר שהוא מטפח גם אותה,
והיא כבר נרשמה לקורס־הדוגמניות
שלו.,מיכללת אופן־גייט. לרווית יש
אותן העיניים הירוקות ואותו האף
הסולד, גובה של (בינתיים) 1.68 מטר י
ומישקל של 52 קילוגרם. היא לומדת
ריקוד, ורוצה להיות רקדנית־ג׳ז, אבל
אין לה שום התנגדות להיות גם
דוגמנית, כמו אחותה.
מיכל נולדה בחיפה. האם ממוצא
רוסי. האב, מסגר במיקצועו, ממוצא
ספרדי. כשמיכל היתה בת שש, הוריה
התגרשו, וארבעת הילדים עברו עם
האם לחולון. מיכל אומרת שהיא לא
זוכרת שהגירושין השפיעו עליה באופן
מיוחד, כי ״הייתי קטנה״ .כתלמידה
בבית־הספר היסודי היא היתה ״בסדר״,
אהבה רק ספורט, ציור וחשבון, ושנאה
היסטוריה, גיאוגראפיה וכל השאר.
אלה פשוט לא עניינו אותה.
לא קל למיכל לדבר על חייה, יש
דברים שהיא הדחיקה, עד כדי שיכחה.
יש דברים שהיא זוכרת היטב, אבל
החיטוט בהם מכאיב לה. היא לא מנסה

מיכל ברחוב
,,אני גם מחייכת לפעמים!״

כתבה: געמי דק, עילם; עבי טל

יחסינו עם החרוסת הגבוהים
באפריקה

מנגינ ה
י הר ה
כרטיס־כניסה לקונצרט החגיגי של התיזמורת
הפילהרמונית ולארוחת־הערב החגיגית שאחריו,
שנערף בליל־הסילווסטר, עלה אלף דולר לזוג.
לא היתה שום בעיה למכור את כל הכרטיסים,
אבל הרבה מאוד אנשים שבאו לקנות כרטיס
אמרו, לפני ששלפו את הכסף מהכיס, שהם ישמ חו
לשמוע מוסיקה וגם לאכול וגם לתרום 1000
דולר מכספם, אך בתנאי שאף עיתונאי אחד לא
יהיה בשטח ולא יכתוב עליהם אחר־כך בעיתון
שהם שילמו 1000 דולר.
אני מודיעה לכם כאן כאופן חגיגי, שאילו לי
היו 1000 דולר כדי לשמוע מוסיקה, לא הייתי
מתביישת בזה, אלא להיפך, אבל יכול להיות
שאני אומרת את זה כי אין לי 1000 דולר בשביל
לשמוע מוסיקה, וגם מס־הכנסה לא מחפש אותי.
בקיצור, אנשי האירגון של הקונצרט החגיגי
נאלצו להסכים לתנאי הזה, ואכן אף עיתונאי אחד
לא קיבל כרטיס־חינם, וגם רמזו להם שאפילו
בכסף מלא לא ישמחו לקראתם.
אז מרוב כבוד לתיזמורת גם אני לא הלכתי.
אבל מצד שני, מרוב כבוד למיקצוע שלי, דאגתי
לשלוח לשם את אחר משפיוניי המוסיקליים
ביותר, שהתלבש באלגנטיות מרובה וחיבק גברת
עטויית־פרווה ועדויית־תכשיטים, כך אף אחד לא
חשב שהוא סתם שפיון של רחל המרחלת.
אז מה אתם רוצים לדעת? מה היה האוכל,
למשל? בבקשה: מנה ראשונה היתה גם אילתית
מעושנת וגם כבד קצוץ (לפי דעתי, ממש לא
מתאים) .מנה עיקרית היתה גם דג וגם סטייק־פילה
באותה הצלחת(גם כן, לפי דעתי, לא מת אים)
.בסוף היה מוס־שוקולד או קרם־קאראמל.
ומי היה? אז ככה. החלטתי, לקראת השנה
החדשה, להיות טובת־לב ממש, ולא לגלות את
השמות של הפחדנים שעדיין רועדים מפחד
שיידעו עליהם שיש להם כל־כן־ הרבה כסף. לכן
אספר לכם רק על אלה שממילא כולם כבר
יודעים עליהם שהם עשירים מופלגים, וה־סססו
דולר האלה לא יזיזו להם. אז היו מרדכי מאיר,
וכמובן אורה בהרב, נורי ת יגלום עם חברה
ראובן וי מר ועם אמה רעיה יגלום, זהבה

--כספי עם עורך־הדין ־־־
רחל* דיין
מיכאל טירון,
עם טליה דיין, גרושתו של אודי, שרק שמעו
מוסיקה אבל הלכו לפני האוכל, ואותו הדבר עשו שלפי שושנה שיח וארנסט יטת,
הפירסומים אין לו בעיה לשלם בשביל קונצרט
אלף דולר, או גם 100 אלף דולר.
היתה גם פגי צימרמן עם בעלה, לולה בר

פעם, מזמן, כשניצח ודני מעוז עוד היו
נשואים, כמעט שלא היה חודש שלא הייתי
שומעת עליהם איזה סיפור נחמד. אחר־כר הם
התגרשו, והמשכתי לשמוע על ניצה כל מיני
סיפורים מצחיקים, שבהם היו מעורבים כל מיני

אורה בהרב ומרדכי מאיר
1000 דולר בשביל דג וסטייק באותה הצלחת!

עם בעלה, יופלה כוכמין

עם החברה החדשה

שלו.
והיו גם שלושה זוגות שאין להם אלף דולר
לקונצרט אחד, אבל יש להם כבוד, והפילהרמונית
כיבדה אותם בכרטיסי־חינם. היו אלה ראש

העיריה שלמה להט ואשתו זיווה, אריאל
שרון ואשתו לילי ולאה ויצ ח ק רבין.
נו, אז מה יצא להם מזה שאני לא היייתי שם?
שיידעו מארגני־הקונצרט החגיגי שאת כלי־הנגינה
שלי אפשר להפעיל גם בשלט־רחוק.

תהילה
לא מודאגת
רק לפני שבועיים כתבתי במדור זה על

היחסים המאוד־קרובים שיש לאברשה טמיר

ואברשה טמיר
,מה, קראתו את הקטע עליו?

עם איזו גברת עיתונאית זרה, וגם כתבתי שהוא
נסע עם העיתונאית לבלות כמה ימים בז׳נווה
הקרה.
החברות של אשתו הטריה של אברשה טמיר,
תהילה, ממש זועזעו מהסיפור שלי, והלכו לברר
אצל תהילה אם היא יודעת משהו על כך. הם
שאלו ברמזים שונים ועדינים איפה אברשה כיום,
והאם היא שומעת ממנו. אבל תהילה, שאינה
מטומטמת, הבינה למה הן חותרות ופשוט שאלה
את החברות שלה ״מה, קראתן את הקטע על
אברשה שהתפרסם בהעולם הזה?״ החברות הנד המות
אמרו שהן קראו, ומייד שאלו מה תהילה
חושבת על זה.
תהילה אמרה שהכתבת של העולם הזה
התכוונה ל היא, לא כמוני, נקבה בשם
המפורש) וזה לא מדאיג אותה בכלל. ואם בילה
איתה ארבעה ימים, שיהיה לו לבריאות.
אז אם תהילה טמיר לא מודאגת, למה שאני
אהיה?

ניצה מעוז
מי אם לא הנשיא!
גברים ללא הבדל דת, גזע, מין וצבע, כמו שצריך
להיות אצל נשים לא־גיזעניות.
אבל פיתאום נעלמה ניצה מעוז מתל־אביב,
ואיתה נעלמו כל הסיפורים הפיקאנטיים. שאלתי
לא־פעם אם מישהו שמע עליה או ראה אותה,
ואמרו לי שהיא מסתובבת אי־שם ביבשת־אפרי־קה
הגדולה.
עכשיו היא שוב כאן. באה לראות את הנכד
הראשון שלה, שילדה לה בתה לורן. אז אחרי
שהיא התנשקה עם הבת, עשתה פוצי־מוצי לנכד,
מצאה ניצה זמן גם לשבת בבתי־הקפה של תל־אביב
ולספר לחברותיה משכבר־הימים שהיא
עכשיו חברתו לחיים של — מי אם לא נשיא
מדינת־הבובות בופוטצואנה.
אמרו לי גם את השם של הנשיא, אבל עם כל
הרצון הטוב לא יכולתי לכתוב אותו בלי שגיאות.
לא, אין לזה שום קשר עם גיזענות, גם בלכתוב
וולפגנג אמדאוס מוצרט יש לי עד היום קשיים
גדולים.

הפילוג
כשעמד יהושע מר ש על המירפסת של
דירתו בקומה ה־ 15 של מיגדלי־דויד והחליט
לקפוץ אל מותו, לא חשב, כמובן, על התוצאות
של מעשהו הנואש, על הצער שהוא יגרום
לקרובים לו ועל הפיצול שיהיה במישפחה.
בבית־הקברות נאלצו המנחמים לעבור בין
שלושה מוקדים של המישפחה. במקום אחד
עמדו שרונה ואמה אדנה, אשתו הראשונה של
יהושע מרש. במקום אחר עמדה האלמנה רוזי
והבן המשותף לה ולמנוח, אדם. במקום שלישי
עמדו אחיותיו של מרש ואחיו.
הליכוד שבאבל המשותף נמנע כשפרצו אחיותיו
של יהושע מרש לדירתה של רוזי, והאשימו
אותה במותו, ואילולא שרונה, שניסתה להפריד,
היה האירוע נגמר במכות ממש.
גם את השיבעה על מותו של מרש הפרידו
לשני מקומות. בבית אחד, בסביון, ישבו אחיותיו
ואחיו של מרש, ואליהם הצטרפה שרונה. בדירה
שבמיגדלי דויד ישבה רוזי ובנה אדם, וקיבלו
תנחומים מחבריהם של בני־הזוג, מי שנהגו
לבלות איתם ביחד כשהכל עוד היה טוב, כביכול.

,ידיעות אחרונות״
ו״אוקיד מתהתגיס כשגמרה תמי מוזם, בתם של פולה ונוח
מוזם המנוח, ללמוד באוניברסיטה מינהל־עס־קים,
חשבה אחותה של תמי, ג׳ודי ניר, שכדאי
שתמי תדע גם משהו מלבד תיאוריה, ולכן היא
הפגישה אותה עם ידיד־המישפחה דדי בו ר ד
גי ץ, המנהל של ארקיע.
זה היה לפני שנתיים, כשדדי בורוביץ היה
בהליכי־גירושין מאשתו ריבקה, אם שלושת
ילדיו. דדי ותמי היו נפגשים לעיתים כדי לדבר
קצת על מינהל־עסקים, אבל מהר מאוד הם הבינו
שהם ישאירו את הנהלת־העסקים לשעות־הבוקר,
כשדדי מנהל את אר קי ע ותמי מנהלת (סגנית
מנהלת) את מחלקת־ההפצה של ידיעות א חרו נות,
ובערבים הם ינהלו ביניהם דווקא רומאן.
ככה עברו שנתיים, שבהן לא נפרדו תמי ודדי,
ובעצם כולם חיכו לראות מתי הם ירשמו את
אהבתם ברבנות. אז הנה זה קורה. בשבוע הבא הם
יסעו לירח־דבש טרום־חתונתי באוסטרליה ובי

תמי מוזם ודדי בו רו בי ץ
מתנה: כלב־זאב העונה לשם מוב ארכ
פאן, ומייד, כשיחזרו משם, הם יתחתנו ב־29
בינואר בחוג המישפחה, בבית החדש של פולה
מוזס.
לדדי יש אומנם פנטהאוז גדול ויפה בנווה־אביבים,
שבו הוא גר עם ילדיו, אבל תמי מסרבת
לגור בדירה שבה חי דדי עם ריבקה, ושעדיין יש

לריבקה מפתח שבו היא משתמשת כשהיא רוצה
לבקר את ילדיה. מה גם שהיא מביאה לו מתנה
מקורית: כלב־זאב העונה לשם מובארב.
אז דדי ותמי מחפשים לעצמם בית, כדי
להתחיל מישפחה חדשה במזל־טוב. אולי מישהו
מעוניין למכור?

בדירה בלונדון ישב הפרופסור שאליו היתה
צריכה רוזי להצטרף ביום מותו של בעלה, וחשב
מה לעשות. לא ברור מה הוא החליט, אבל ברור
שהוא לא טס ארצה מייד כדי להיות ליד אהובתו.
במישרדי אל־על, שבהם עבד מרש במשך
שנים רבות, וכן במישרדי א מ רי קן איירלינס,

אחרי הרבה פרידות׳וחזרות נפרדו אילנה
ונדב מרגלית לפני שנה, ומאז לא חזרו׳.גרב,

שניים, התחיל ללכת במכנסי־ג׳ינס ובחולצות |
ציבעוניות פתוחות.
חברתו־לחיים העירה לו שאצל צעירים־ממש1,
כשהשיער אינו אפור, אז גם החזה אינו אפור. נדב
הבין את הרמז ועשה שיפוצים גם לשיער־החזה
שלו. וכדי להשלים את תמונת־העלומים, גם קנה1
לעצמו אופנוע, וקרע איתו את הכביש.
ועכשיו את כל העסק הזה מקלקלת לו בתו |
ורד, שהפכה אותו לסבא. ולא סתם סבא, אלא ;
ישר סבא כפול, כי ורד ילדה בשבוע שעבר בבת ; ן אחת שתי בנות, דנה ומאיה.
נו, אז באמת לקח לו זמן להתרגל לרעיון. ,
ובגלל זה, כנראה, לא הלך הגבר לבקר את בתו
כשנכנסה לבית־החולים מייד, אלא חיכה שלושה י
שבועות עד שיצליח להתרגל לרעיון שהוא סבא
לשתי נכרות.
אז אולי חברתו־לחיים ממשיכה לחשוב שהוא
צעיר, אבל כל המישפחה הגדולה שלו, אשתו
הנאה אילנה, שלושת בניו ובתו, מאור שמחים ׳
לקרוא לו ״סבא״.

קברניט באל־על, מנהל רומאן עם גרושה, אם
לשני ילדים, ואחרי שעזב את הבית שלו ושל
אילנה עבר לגור עם ידידתו.
באותו זמן ממש התחילו אצלו אי־אלה בעיות
בעיינים, והוא קורקע, עברו כמה חודשים ולא היו
שיפורים גדולים בעיניו, ולכן החליטה חברת
אל־על להעביר אותו לתפקיד על הקרקע.
נדב מרגלית התחיל לחיות על האדמה, במשך
כל ימות השבוע, דבר שהוא לא עשה ב־ 30 שנות
עבודתו כטייס.

אילנה מרגלית
ולב קר את שתי הנכדותעל הקרקע הוא שם לב לכך שהצעירים הם מי
שיש להם שיער שחור, והמבוגרים הם בעלי
השיעור האפור. תיכף אחרי שהוא הבין את זה הוא
צבע את שיער־ראשו לצבע חום־אדמדם, והיה
מבסוט מאוד. הגיע הקיץ והגבר, שתפס עלומים

שרונה מר ש
מה עם האקדח ז
שם עבד באחרונה, מדברים האנשים רק על דבר
אחד. מישהו ידע וגם הפיץ את השמועה שמרש
החזיק בביתו אקדח ברשיון. חבריו לעבודה,
שהכירו אותו היטב, אינם מסוגלים להבין בשום
אופן מדוע לא השתמש מרש באקדח, אלא בחר
בררו האיומה הזאת כדי לשים קץ לחייו. אבל את
הסוד הזה לקח עימו מרש לקבר, וכאן הוא השאיר
רק שאלות ללא תשובות.

לעזר ת
משהו בין הקומות האסיר
נדב מרגלית

לצבוע את שיער החזה

כמו כולם, ניגשתי׳ בוקר אחד לעיריית תל־אביב, כדי לברר איזה חשבון משונה הם שלחו לי. כמו
כולם חיכיתי בתור הארור, עד שהפקיד התפנה. כמו כולם התעצבנתי נורא שאני מבזבזת זמן יקר על
הטעויות של העירייה. אבל לא כמו כולם, אני חזרתי משם כשבידי סיפור חשוב מאד מהקומות
העליונות של הבניין הגבוה.
אז ככה. בקומה ז ד 12 של בניץ העירייה יושב לו תת־אלוף(מיל׳) א לי עשת ועושה סמנכ״לות.
בקומה זדסז יושבת אשה צעירה ועושה עבודה סוציאלית. אחריישהוא גומר את הסמנכ׳׳לות שלו, והיא
גומרת את הסוציאליות שלד״ נשאר להם עוד קצת זמן והם עושים רומאן.
כל זה יכול היה להימשך זמן רב, בלי ידיעתה של אשת הסמנכ״ל ובעלה של הסוציאלית, אילו האמא
של אשתו של הסמנכ״ל לא היתה עובדת גם היא בקומה ה־ 12 של אותו בניין.
אז לאמא נודע, והיא סיפרה לבת שלה, והבת שלה סיפרה למי שצריך לספר. ולא עברו ימ־ם רבים
וראש־העידייה בעצמו קרא לסמנכ״ל ואמר לו להפסיק להתעסק עם הקומות הנמוכות ולחזו, הביתה
אל אשתו.
לפי החוק, בעירייה הסמנכ׳׳ל כפוף לראש־העירייה, ולכן הוא צריך למלא את הוראותיו. הסמנכ״ל
חזר הביתה, ושם הוא מבלה את לילותיו. במשך היום הוא משתדל לעבוד מאוד קשה, שלא ישאר לו
זמן לעבודה צדדית בקומה ה־סז, אבל ...וכאן הפסקתי לשמוע, כי בדיוק הפקיד שלי התפנה ואני
ביררתי אצלו משהו על החשבון שלי. הרי בגלל זה באתי לעירייה, לאי

יפה ריפלר, אשתו של אסיר־עולם רחמים
ריפלר, רוצחה של אורלי ביטון, אוהבת את
בעלה ורוצה ממנו ילד.
היא ביקשה להתייחד עם בעלה למען קיום
מיצוות ״פרו ורבו״ ,אבל סירבו לה.
בזמנו אף הגישה בג״ץ, כדי לאפשר לה התייח דות
אחת לפחות, אבל הבג״ץ נכשל.
כשחשבה יפה ריפלר שאפסו כל תיקוותיה
ללדת ילד מבעלה, בא המדע לעזרתה, וגם קצת
שילטונות־הכלא, שאיפשרו לרחמים ריפלר למ סור
זרע במבחנה לאשתו, ובבית־החולים הסמוך
תופרה יפה ריפלר מזרעו של הבעל, מבלי לעבור
את תהליך ההתייחדות.
בעוד חודש תוכל יפה לדעת אם במיקרה שלה
אומנם יכול המדע לעשות כמו הטבע.

יפה ורחמים ריפלד
מבחנה במקום בג״ץ

מיכל עבדיי
מחזרים אחריה. זה לא כמו שחושבים
בחוץ. אם יודעים שמישהי לא לסבית,
לא מנסים. היו שם כמה, אולי שתיים־

(המשך מעמוד )23
.14 הם לא נגעו בסמים, סתם עשו
שטויות. היו גונבים, או פורצים לבתים,
יותר מתוך שובבות מאשר מתוך כוונה
לפגוע.
עד שהסתבכתי בעבירה. ערב אחד
חזרתי עם הידיד הקבוע שלי מסרט.
נכנסנו לבלות במועדון, וב־ 4בבוקר
חזרנו ליפו. פגשנו חבר שלו, נכנסנו
לאוטו של החבר. הייתי נורא עייפה
ונרדמתי.
התעוררתי בגלל צעקות: מישטרה!
מישטרה!
שני הבחורים סיפרו לי שהם ניסו
לפרוץ לדירה. התחיל מירדף של
המישטרה. תפסו ועצרו אותנו. אותם
ל״ 10 ימים, אותי לחמישה. האשימו
אותי ששמרתי עליהם, אבל זה הרי לא
יתכן, כי ישנתי. וגם אילו הייתי ערה,
לא הייתי בקשו״עין איתם.
ההסתבכות הראשונה הזאת פתחה
לי את הדלת לעולם־הפשע. דלת שהיה
קשה מאוד אחר־כך לסגור.
אמי נורא אוהבת אותי, והיא נפגעה

טיב? ,ו רו ד ת
גם האחות לומדת דוגמנות
מכל זה, אבל לא היה לה כוח להשתלט ׳
עליי.
בית־המישפט הוציא צו לשלוש
שנים במוסד צופיה ביבנה. אולי
המוסד היה עוזר לבחורה אחרת, אבל
אותי זה שבר נפשית. הרי שמו אותי
שם על עבירה שלא עשיתי!
לא טיפלו בי נכון. אפילו השופטת
בנתניה, ששלחה אותי למאסר האחרון
— אני לא זוכרת את שמה — ציינה
בזמן המישפט שטעו איתי לאורך כל
הדרך. בעצם הייתי ילדה טובה, רק
שובבה. לא הייתי מושחתת ולא הזקתי
לאף אחד. היו צריכים לטפל בי בצורה
אחרת, לא עם המוסדות והמאסרים
האלה.
לא יכולתי לברוח מהמוסד הביתה,
כי שם המישטרה היתה יכולה לתפוס
אותי, אז הייתי בורחת לחברות שלי.
הייתי צריכה כסף, והתחלתי לגנוב.
לזנות לא רציתי לרדת. התחילו לעצור
אותי, הפעם על עבירות שעשיתי —
לא סתם, כמו בפעם הראשונה.
המאסר הראשון, בנווה תירצה, היה
לחודש. הייתי בת . 16 איך שנכנסתי,
ראיתי את המבטים הקרים של הסו הרות.
את מרגישה שהן עויינות אותן
מההתחלה. את יודעת שזה מקום שבו

חניתה צנטנר, מורתה של
מיכל בקזרס החגמניזת:
מיכל תיא יפהפיה. כולנו בקורט תלמו בוו תיקוות. אני
מאוכזבת שהיא לא נמצאת לי די. יכול תי להפוך אותה למשהו
גדול.
אני לא יודע ת למה היא נעלמה לי. אולי המישמעת, שדר שתי,
היתה חזקה מדי בשבילה. דר ש תי ממנה להיות צמודה אליי יו מ יום,
ולדוו ח לי כל הזמן היכן היא ומה היא עושה.
מיכל נשלחה אליי מרשות בתי־המוהר, והרגשתי אחריות
לגביה. התבקשתי לטפח אותה, וכך רציתי לעשות.
נדלקתי עליה מהרגע שראי תי אותה לראשונה. היא היתה
משגעת. הייתי דלוקה עליה כל-כך, עד שחשבתי לקחת אותה
ל איזו תקופה לגור אצלי בבית.
נראה שהיא פחדה ממני, מהמישמעת. אולי זו אשמתנו. היא
נעדרה משיעורים. שוחחתי איתה, אבל זה לא עזר. בטוף היא
עשתה חצי-קורס ונעלמה.
הכי כואב לי שהיא לא שמרה אי תי על קשר, ואני לוקחת זא ת
ככישלון אי שי שלי. היא הפטידה אצלי הזדמנות גדולה, כי מי
שאני מחליטה לטפח, מצליחה מאוד.

צריך להיות לך רע, אבל בכל זאת את
מחכה לאיזה יחם, משהו, ולא יחם של
״הנה עוד או^ז הגיעה, פגע־רע״.
בחודשיים הראשונים הייתי בדי כאון.
נשארתי סגורה בחדר, לא יצאתי
מהמיטה. אחר־כך הבנתי שאם לא
אתנהג יפה, לא אצא לחופשות, ובי קשתי
מהמנהלת לעבוד. היא ראתה
שאני באמת רוצה להשתקם, ושלחה
אותי לעבוד במיטבח. היה לי קשה שם.
אחר״כך שלחו אותי ללימודי־השלמה.
כשרציתי לדבר עם המנהלת, הייתי
מגישה טופס, והיא היתה מסכימה
לדבר איתי. ידעה שאם ביקשתי, יש לי
איזו בעיה. היו לי גם שיחות שבועיות
עם העובדת הסוציאלית. במאסר הא חרון,
היא והמנהלת התחילו לחשוב
איזה מיקצוע יתאים לי. כשעלה הר עיון
של קורס דוגמניות, הן פנו
לממונים עליהן ושאלו אם אפשר יהיה
לממן לי את הקורס, בתור שיקום. הגי עה
תשובה חיובית, ועוד לפני השיח־רור
התחלתי לצאת לשיעורים בתל-
אביב, פעם בשבוע.
לא אוהבת לדבר על הכלא. ספרתי
את הימים עד השיחרור. לא, לא הר גשתי
שם חנוקה, והיו לי כמה חברות,
כאלה שבחרתי. לא, מי שלא רוצה, לא

^ חריהמאסר הראשון החזירו
\ 1או תי לצופיה. שוב ברחתי. נע צרתי
על בריחה מהמוסד וקיבלתי חוד שיים
בכלא. החזירו אותי למוסד, ושוב
ברחתי.
המעצר האחרון שלי היה לפני שנה
וחצי, על התפרצות לדירה בנתניה.
הייתי עם בחור. קיבלתי על זה שמונה 1
חודשים בכלא. אז התחלתי טיפול של
שיקום. השופטת ביטלה את הצו
לצופיה, והתחלתי להיות תחת השגחת
המנהלת והעובדת הסוציאלית. הן
טיפלו בי באופן מיוחד, ועל כך אני
מכירה להן תודה עד היום.
הייתי מיקרה חריג בנושא הקורס. זו
היתה הפעם הראשונה שמימנו לאסירה
קורס כזה, ולא סתם קורם פקידות או
מיקצוע שיגרתי אחר. הן ירעו שהכי
מתאים לי להיות דוגמנית, והרי הן
הכירו אותי היטב. היה ברור שלא
מתאים לי לעבוד במיסגרת של עבודה
שיגרתית.
הגמילה מסמים היתה קשה, בלי
אדולן. הייתי עם עצמי לבד. אני לא

רוצה לדבר על זה. ראיתי מה קורה
לבחורות אחרי שנים של סמים, וזה
מפחיד. הקראק, למשל, זה סם מפחיד.
אני לא סקרנית ולא רוצה לדעת מה זה.
טוב שזה לא היה נפוץ אז, כי בטח
הייתי מנסה.
קשה לי לתת עצה למישהו שרוצה
להיגמל. אין עצה. כשבנאדם הוא כבר 1
לא ילד קטן, הוא כבר בגיל שהוא יודע
מה הוא עושה, והצליח להשיג דברים

בחיים — אני לא יכולה להיכנס לראש
שלו ולהבין איך הוא הורס את עצמו
בסמים. זה אדם שבעצמו מחפש את
נפילתו. זה נראה לי ממש לא הגיוני.
עדכ אן סיפורה של מיכל עבדי.
מיכל מתגוררת עם אמה ואחיה
בבית־דירות בשכונת תל־גיבורים
בחולון. דירה צנועה בת שלושה |
חדרים. חדר לבת, חדר לבן ואמא ישנה
בסלון.

התחילי ב ״מורה״ חדשה !
כן, היום גם את יכולה להתחיל להדפיס ב״* 0 * 00£0חדשה -מכונת הכתיבה האלקטרונית
הקומפקטית של״*ויזו/גץ 01.״ מערב גרמניה, אשר רכשה לה מאות אלפי מזכירו ת מעריצות ברחבי
העולם בזכות מידותיה הקטנות ( 42ס ״ מ ^ 36ס״מ) ושכלוליה האלקטרוניים:
* ״הגלגל הלוחש״ תקון שגיאות אוטומטי * הכנסה והוצאה אוטומטית של נייר
קביעת שוליים מקש לפעולה חוזרת לכל סי מן * טבולטור אלקטרוני,
ומה שחשוב לא פחות השרות המעולה של״נציגי ם״ מ קבוצ ת״כלל! ,
בואי להתחיל ב 0400£04-חדשה בכל אחת מהחנויות המובחרות למכשור משרדי.

מכונת הכתיבה הקומפקטית
״?61,3,ני 13,031 נן1דה-״015 נשים עושות איתה קריירה!

נצי\ים
א.א עבודות
* מבצעים עבודו ת
אינסטלציה, מים ו ביוב
* עבודו ת חשמל
מתקינים חימום מהיר, במיבצע שרות מהיר
מישרד: טלפון 870090
בית: טלפון 5524289

תל״אביב, רחוב יר מי הו , 4ט ל פון 5463714 :־03

מ ! 7בו צתכלל 6 0

בטלפון
א״וס
לא תקבל, ציתות -כן
אנו מספ קי ם:

המסעדה הכי סינית בעיר

יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה״מקאו״
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ 5-ו ש״ח.

מכשירים למניעה
ציתותים בטלפון
שרוח לגילוי מיקרופונים מושתלים מגלי מהכוח
מזכירות אוטו מטיות

רדיו דוקטור בע״נז
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

מ שלו חים הביתה וקייטרינג

העולם הזה 2573

רח׳ יר מי הו 7תל־ א ביב ט ל פון: ו ו03-5464273 ,54643

!71111
גחנה
פז־מחיס

קירות חדרה של מיכל מקושטים
בפוסטרים ובתמונות שלה. יש לה גם
פטיפון פשוט, קטן, ושטיח שעליו
מצויירים חתולים, החיות האהובות
עליה. טלפון אין. בעבר היה, אבל
בתקופה קשה לא יכלה אמה לשלם את
החשבון, הקו נלקח, ולא ניתן חזרה עד
היום. הקשר הטלפוני חסר למיכל והיא
נעזרת בידיד הגר בסמוך, המקבל
הודעות בשבילה ונותן לה לצלצל
מביתו.

^ גתוזמוגי־ס!

ך א מזמן קיבלה הצעה לשחק
/בסרט. מיכל :״הסרט היה צריך
להיות עליי. התחילו כבר לכתוב
תסריט, אבל הרעיון נפל מפני שהר גשתי
שלא כדאי לחזור ולהזכיר שוב
את העבר. הרי עבר זמן, אנשים שכחו,
ולמה להזכיר? כתבה בעיתון זה עוד
איכשהו בסדר, אבל בסרט מצפים
שאחשוף הכל. וסרט גם זוכרים יותר״.
היא לא אוהבת, היא אומרת, צי לומים
נועזים. לא היתה מעלה בדעתה,
למשל, לחשוף את חזה בצילום־פיר־סומת.
חשיפה בסצינה בסרט — זה
כבר סיפור אחר. תלוי באיזה סרט, היא
אומרת, באיזה נסיבות. אם הסצינה היא
ך * י ה( ש ם בדוי, השם האמיתי נאסר
יפה, לא זולה, זה בסדר. בסרט כחול —
( 1לפירסום) היתה בתולה בליל
חס וחלילה!
המיקרה. על כך אין ויכוח. הוויכוח הוא
גם תצוגת־אופנה של לבנים לא
על השאלה האם מסרה חיה את בתוליה
באה־בחשבון. זה נראה לה אישי מדי,
לאדמונד מונים מרצון או מאונס.
להסתובב על המסלול בתחתונים
אדמונד (״אדי״) הוא גבר נאה ומר
ובחזיה. היא גם לא מוכנה לדגמן בגד!שר,
בעל חזות אתלטית ושיער ארוך.
ים בכל תצוגה. במועדונים לא, כי שם
גם בבית־המישפט הצליח לכבוש
מסתכלים בדוגמנית, ולא בבגד־הים,
ן לבבות. כיתה שלמה של תלמידי בית וזה
זול.
מסתכלים בה ברחוב. איך אפשר י ספר עקבה אחרי מישפטו והיתה יוש בת
שם בכל יום, עד לתום המישפט.
אחרת? ״לפעמים אני הולכת עם חברה
ברחוב, והיא אומרת — מסתכלים התלמידים השמיעו קולות הזדהות עם
הנאשם, והבנות שלחו לו את מיספרי־עלייך!״
מספרת מיכל .״אבל אני ממש
לא רואה את זה, לא שמה לב. חיה עם
זה. אם אני אוהבת שמחזרים אחריי?
בטח, אם זה גבר שאגי אוהבת. יש גם
נודניקים, אז מה? כל בחורה, ולא משנה
^ ת חיה הכיר אדי ביום־המיקרה.
אם היא יפה או לא, מחזרים אחריה. די
> £באותו בוקר, ביום שישי בשבוע,
שהיא לובשת חצאית!״
ראה את חיה בתחנה המרכזית בראשון־
היא אוהבת לדגמן, אוהבת שהקהל
לציון. הוא פנה אליה ושאל אותה אם
מביט בה. יודעת שהיא נראית טוב על
הם לא מכירים. משאלה בנאלית זו
הבימה. האמרגן שלה מעיר שבדרך־
התפתחה שיחה שהובילה לכוס־קפה
כלל היא רצינית וקשוחה בתצוגות,
באחד מבתי־הקפה שליד התחנה המר ודווקא
מתלהבים ממנה כשהיא
כזית.
קשוחה. מיכל :״אני גם מחייכת,
אדי נפרד זמן קצר קודם לכן
לפעמים.״
מבחורה שאיתה יצא במשך שנתיים,
מיכל ורווית הן חברות טובות,
וגם חיה היתה לאחר נסיון דומה.
אוהבות, מפרגנות זו לזו, לקטנה היה
השניים שוחחו ומצאו שפה משו חבר,
בן ,17 אבל באחרונה הם נפרדו,
תפת.
כי הוא עזב את הקיבוץ .״מיכל של
כאשר עמדו להיפרד, שאל אדי את
היום, לעומת פעם, זה הישג גדול,״
חיה למיספר־הטלפון שלה, אבל היא
אומרת רווית .״אני יודעת שרק מעטים
הסבירה לו כי טרם קיבלה טלפון. הם
מצליחים לצאת מהמצב שבו היא
קבעו פגישה במקום ציבורי בשכונה
היתה. אז היא היתה בשבילי דוגמא
שבה מתגוררת חיה.
רעה, איך שאני לא רוצה להיות. כמו
בערב, כפי שקבעו, הגיע אדי במכו שהיא
היום — אני רוצה להיות כמוה״.
נית הקורטינה הישנה שלו למקום־
מיכל מעשנת סיגריות, ברודוויי,
המיפגש. חיה נכנסה, והם נסעו לבלות
קופסה וחצי ביום. רווית לא מעשנת,
בפאב שזה עתה נפתח בראשון־לציון.
ואומרת שהיא לא נגעה, וגם לא תיגע
הם שתו בירה והחזיקו ידיים. חיה
לעולם, בסמים. לגבי חשיש — או כיף,
סיפרה בהזדמנות זו לאדי שהיא
כפי שמיכל קוראת לסם — ״לא
בתולה, ושומרת את בתוליה לליל־אהבתי
אף פעם, גם לא היום. אני
חתונתה.
מעדיפה לשתות סמירנוף(וודקה) עם
כאשר יצאו מהפאב נכנסו למכונית,
אשכוליות. כוסית אחת, ואני מסודרת
וניסו למצוא מקום להמשך בילויי־לכל
הערב.״
״אמי מבסוטה ממני כיום ״,היא
הגעתי
״משפל־המדרגה
מספרת.
לפיסגה. יצאתי מהסמים. אני כבר שנה
בלי סמים, בלי מעצרים. עובדת
ומתפקדת ואוהבת את החיים. אוהבת
את שלושת החתולים שלי, אוהבת
לרכב על סוסים, לשחות, לשחק טניס.
אולי לגבי מישהי אחרת זה לא בדיוק
פיסגה, אבל לגביי זה הישג אדיר.
״הדרך עוד פתוחה. יש לי הרבה
תוכניות, שבינתיים אני שומרת אותן
לעצמי. יש לי ידיד קרוב, שלא אומר
את שמו, שאותו אני אוהבת. הוא החבר
הערב. חיה הציעה לנסוע לתל־אביב,
שלי, הוא אוהב אותי. הוא נותן לי הרבה
אבל אדי, שהיה עייף אחרי יום־עבודה
כוח, מרים לי את המוראל, כשצריך.
כמציל בבריכה, התחמק. הוא אמר כי
״כרגע אני לא חושבת על חתונה.
חזר זה עתה מתל־אביב, ויש תנועה
טוב לי ככה. קודם אני רוצה לממש את
כבדה בכביש. תחת זאת הציע לנסוע
השאיפות שלי. מבחינה מיקצועית יש
לחוף פלמחים.
עוד הרבה דברים שאותם אני יכולה
״בהתחלה רצינו לרדת לטייל על
לעשות עם כרטיס־הביקור שלי —
החוף, אני זוכר שהיו לה סנדלים לבנים
הפנים שלי והגוף שלי״.
על עקבים, ואז היא אמרה לי שזה נראה
נשמע הטלפוזשלהו־
^ ,קדי ק, גז ה

לה מפחיד לרדת למטה בחושך. חזרנו
לאוטו,״ העיד אדי בבית־המישפט.
גם חיה תמכה בגירסתו עד לשלב
זה. היא אמרה כי אומנם העדיפה לנסוע
לבלות בתל־אביב או בבת״ים, אבל חש בה
שחוף פלמחים גם הוא מין ריוויירה
כזו, ושיש שם טיילת ובתי־קפה.
חיה לא הכחישה כי אחרי נסיון־
הנפל לטייל על החוף הסכימה להת נשק
עם אדי, אבל מאותו הרגע נפ רדות
גירסותיהם.
״היא לא הראתה שום סימני
התנגדות, ואני רוצה שתזכרו את זה
ותבינו טוב־טוב, אני כל־כך רגיש
לעניינים כאלה! היא הורידה את
החולצה, עזרתי לה לפשוט אותה ...אז
באתי מכיוון הדלת של הנהג, פתחתי
לה את הדלת והיא עברה לשבת במושב
האחורי. המשכנו להתעלס עד לשלב
שביקשתי ממנה להוריד את המיכ־נסיים
— אז כמובן שלא היתה שום
התנגדות. אני עזרתי לה להוריד, ואז
נשמע, קריק׳ כזה, אני חושב של
פרימה או משהו כזה.״

האס
זה אפ שיז

ך ירסתה של חיה על הרגעים
^ הללו שונה לחלוטין. היא טוענת
כי מייד אחרי הנשיקה, הפך אדי את
עורו והיה לאדם אחר. הוא משך אותה
אליו והעביר אותה בכוח מעל למושב
אל המושב האחורי. היא הכחישה בתו קף
כי הורידה את מיכנסיה מרצון, או
שפשטה את חולצתה. לדבריה, נקרעו
המיכנסיים ממשיכתו החזקה של אדי,
שהוריד אותם ממנה בכוח.
התובעת, שלומית אריאל, הציגה
לבית־המישפט את מיכנסיה הקרועים
של חיה ושרשרת־פנינים פרומה, שגם
אותה ענדה באותו ערב.
השופטים שולמית ולנשטיין, יעקב
קדמי ועדנה שצקי, היו סקרנים מאוד
לראות את המכונית כדי להבין איזו
משתי הגירסות סבירה יותר. ואומנם,

נאשם מונים ו סניגור י שר אל( מי מין)
׳״פיתאום הוא נהיה אדם אחרד
מהמכונית, פתח את הדלת האחורית
ושניהם נכנסו לשם. השופטים בדקו
את גובה המושבים כדי לראות אם יתכן
שאדי משך את חיה ממקום ישיבתו
ליד ההגה אל המושב האחורי, בעודה
מתנגדת.
אדי המשיך בעדותו וסיפר כי לא
רק שלא חש בהתנגדות אלא להיפך. ,

״כאשר הגענו למצב של האקט
המיני, היא אמרה לי רק, :תיזהר שלא
תכאיב לי, כי אתה יודע שאני בתולה,׳
אז אמרתי לה, :אל תדאגי! יהיה בסרה׳
אני חשבתי שהיא חוששת מכאבים.
והתכוונתי לאמר לה :״זה בסדר, אני
איתך!״ שאני אדם אחראי, ושלא ייווצר
מצב כזה שבחורה מופקרת או משהו
כזה, הכוונה שלי היתה שאני אחראי ׳
למה שאני עושה.״

אמות,, :עשה טובה, תן ר להתלבש ד נל
הדון נסענו כנה, הוא היה עיהם ואנ עירומה. ח
אמרתי,, :איזה בושות אתה עושה לי!״

העולם הזה 2575

השופטים ירדו, כשהם מלווים בתובעת
אריאל, כסניגור משה ישראל ובנאשם,
למיגרש־החניה של בית־המישפט ושם
בדקו יחד את המכונית.
המכונית, קורטינה ישנה קרועת־ריפוד,
עמדה על המידרכה, והנאשם
שיחזר לפני השופטים כיצד הוריד את
המושבים הקידמיים בתחילה כדי להת מזמז,
וחיה עזרה לו בכך. אחר־כך ירד

לדבריו חיה נהנתה מאוד .״היא גנחה
בצורה כזו שהיה לי ברור שהיא נוך א
חושקת בי, והיא אמרה לי,איזה חתיך
אתה׳ ועוד דברים כאלה...
״אם הייתי מגיע לשלב מסויים והיא
היתד, אומרת לי, :אני בתולה׳ או דברים
כאלה, אז הייתי חושב אלף פעם לפני
זה, אבל היא לא התנגדה ולא דיברה
איתי שום דבר.

״איזה
גי שו ת!,,

יה הכחישה

בעדותה כי היתה

טענה כי אדי פעל כאדם בלתי״שפוי,
וללא כל שליטה על מעשיו. היא
אמרה כי לאחר מעשה התחננה לפניו ־
שיתיר לה להתלבש, אך הוא מנע זאת
ממנה, ואחר־כך אנס אותה שנית. גם
אז סירב לתת לה להתלבש ונסע לרא־שון־לציון,
כאשר הוא עירום לגמרי
והיא לובשת רק את חולצתה.
בנסיעה לילית זו בעירום ראתה חיה
את שיא השפלתה.
היא חזרה ואמרה :״אחרי שהוא שכב
איתי עוד פעם ביחסים מלאים, והוא
גמר, הוא לקח את הרכב והתחיל
(המשך בעמוד ) 32

—*אי־־י״ד. איד; — 27

הם אוסרים...חה הן אוסרות...הה הם אוחרים...חה הן אוסרות...סה ה

וי ! 8״

אריה נוי שטיין:

קובי גינדי:

א בנר רג ב:

,,החלטנו במישפחה שלא. ב תעוד ת הזהות של
להיחשף ב תי ק שוו ת!״ כתוב, :הלאום בבירור!״ המרצת׳ ומוטה לפרוש!״
״ אני

מה הם לא יעשו בדי למנוע משברים בקואליציה: אפילו
יסכימו למחוק את הלאום מתעודות״הזהות שלנו. זאת
אומרת, אם ההצעה תאושר, ד בר שאף א חד אינו מובן
להבטיח, במובן. בינתיים כתוב אצל כולנו לי ד הלאום:
,יהודי׳ ,או,מוסלמי׳ ,או, ד רוזי: כולנו, מלבד מי שהתעקשו
מאוד. במו אריה נוי ש טיין.

• בתעודת־הזהות שלד לא כ תוב כלום ליד
הלאום?
לא. עד כרי כך הם לא הסכימו להרחיק־לכת. אצלי ליד הלאום:,
כתום,בבירור״.

• מה זאת אומרת?
ביום השישי נחת במפתיע הקבלן יגאל גינדי בארץ,
אחרי היעדרות בת כמה חודשים.
על־פי הפירסומים, פחדו יגאל ואחיו משה לשוב ארצה,
מפחד שייחקרו בנוגע לעיסקות־הקרקעות שעשו, ומפחד
שילטונות מט־ ההכנסה. הם מכחישים זאת, וטוענים
שנמנעו לשוב ארצה, מחמת ההלם שפקד אותם מגורלו של
אברהם אחיהם, שנחקר ולא עמד בלחץ החקירה והתאבד
אחרי כמה נסיונות כושלים -בצורה מזעזעת.מישפחת ג מדי שמרה על שתיקה מוחלטת מאז האסון
שפקד אותה, וגם בעת אין בדעתם לצאת לתיקשורת.

ואת אומרת שמיום הוצאת תעודת־הזהות, משהו כאמצע שנת
,1965 הס מבררים לאיזה לאוס אני שייך. לפי דעתי, הם מבררים
לאיזו דת אני שייך, אבל אצלם זה היינו הו.

• למה היה ציי ד לברר את זה?
במישרד־הפנים הס החליטו שאני נוצרי. אמרתי לדגו שאני לא
נוצת בכלל. שאלו אם אני יהודי, ואמרתי שגם זה לא. הסברתי
שאני בן־אדם בלי דת. דבר כזה לא פגשו הרבה פעמים, אז הם
החליטו לברר. אבל אני דרשתי בתוקף תעודת־זהות, ולכן כתבו
בה,בבירור״.

• האם הפריע לך אי־־פעם הלאום המשונה הזד״
הרשום בתעודת־הזהות?

עסקים

שרם

אבנר רגב, מי שנחשב כאיש הקרוב ביו תר אל מרדכי
(״מוטה״) גור, היה האיש שהאיץ בו לפרוש מהממשלה,
בנימוק שלא יובל לכהן כשר בממשלתו של יצחק שמיר,
אחרי פרשת השב״ב. גור אומנם התייעץ גם עם מקורבים
נוטפים, אן אין ספק שהחלטתו הסופית עוצבה, בין השאר,
בהשפעתו של רגב.
משפרש גור ממישרד־הבריאו ת, וי תר רגב על תואר של
״עוזר־שר״ ופרש עימו.
שוחחתי עימו אחרי פרסום הדוח על פרשת השב״ב.

• איך אתה מרגי ש כיום לגבי המלצתך מאז?
אני שלם עם עצמי לחלוטין! לא חשבתי שעל מוטה לפרוש
מכיוון שיצחק שמיר אשם או אינו אשם. לכן הדוח לא שינה לגביי
מאומה. מה שהטריד אותנו היה: האם ידע שמיר על שהתרחש
תחת אפו, או לא ידע? בכל מיקרה זה חמור, ולכן אני חשבתי
שאסור למוטה לכהן תחתיו בממשלה שהוא עומד בראשה.

• כיום, אחרי פירסום הדוח, נראה כי אתם ב מיעוט
ההולך וקטן.
מי שהצדק עימו, לא צריך להיות מוטרד אם הוא במיעוט או
ברוב. ודאי שכדאי שהרוב יאמין במה שאתה מאמין. זה גם יותר
נעים.

הפרשה

שאלתי את עורד״הדין קובי גינדי, אחד האחים, מדוע.

מה פיתאום! מי מסתכל בזה בכלל?

החלטנו החלטה מישפחתית שאין לנו עניין בחשיפה. שילמנו
מחיר יקר מאוד עבור החשיפה בתיקשורת. נכווינו מכך כוויה
גדולה, והפצעים עדיין פתוחים.

• וכ שרצי ת לשאת אשה, הרבנים לא ע שו צדו ת?

• א ח רי פרי ש תו של גו ר מהממשלה, ניהלתם
שיחות של התלבטות או חרטה?

אני לא השתמשתי בשרותיהם של הרבנים, כשנשאתי אשה,
וכך גם לא נתתי להם את הכבור לעשות צרות.

ניהלנו שיחות על כך, אבל לא התחרטנו ולא חשבנו לרגע
שטעינו.

• י ש למישפחתכם טענה ספציפית נגד התיק־שורת,
או שפ שו ט לא הייתם ערוכים לחשיפה?
אמצעי־התיקשורת לא פינקו אותנו. לכן אנחנו מעדיפים
לטפל תחילה בעניינינו בשקט.

• ״אנחנו״ — פירו שו שגם משה עומד להגיע?
כן, גם משה יחזור בקרוב ארצה, ונסדר בשקט את עניינינו.

• מתי יש, בדעתכם, להתייצב לפני התיקשורת?
לא נראה לי שבקרוב. אנחנו זקוקים לתקופה ארוכה של שקט,
של הורדת הפרופיל המישפחתי. אל תשכחי שמחוץ לעסקים, לא
זכינו באיחוד מישפחתי מזה זמן רב. כך שמגיעה לנו קצת פרטיות
ושימחה מישפחתית, גם אם היא מהולה בעצב רב על אברהם ז״ל.
(דפנה ברק)

י 2 8יי

• מה דעתך על ההצעה שבתעודת-הזהות של
כולנו יימחק הלאום?
בסדר.

• רק כסדר?
מי מבטיח לד שעם מחיקת הלאום לא ייפתחו איזה ספרים
שחורים, שבהם ירשמו את מי שבעיני איזה רב יש להס עבר
מפוקפק, כמו שעשו לפסולי־החיתוף

•ישלךםי תו *ון יו ת ר טו ב?
הפיתרון היחידי לכל הבעיות האלה הוא הפרדה מוחלטת בץ
דת ומתנה. אבל את לא רוצה שנדבר עכשיו על ימות המשיח?
(דניאלה שמי)

• ואחרי הדוח?
לא שוחחנו על־כך ארוכות. די במיספר מילים ומבטים שאמרו:
אתה רואה? צדקנו!
״אני לא רוצה לדבר בשמו של מוטה, אבל אני חשבתי מתחילתה
של הפרשה — עוד הרבה לפני פירסומה — כי זאת הדרך שבה
צריך לנהוג. מכיוון שהייתי קרוב מאוד למוטה, יש להניח
שהשפעתי עליו, ואיני מצטער על כך.

• בגלל אמונתך עזב ת את לישכת שר־הבריאות.
מה אתה עושה כיום?
בדיוק בימים אלה נכנסתי להנהלת המכון היהודי־ערבי בבית-
ברל. אני מנסה להפוך את זה למכון־מחקר שישמש בימה לדיונים
(דפנה ברק)
ולעימותים על הנושא הזה.

ם אומרים...מה הן אומרו ת...מ ה הם אומרים ...הה הן *ומרות...כזה הם:
ציון צפריר

א הרון ש מי:

,מה קוה אם מנ ר ״׳שת אצבעות מצירו!
דבר ניכנס לפאניקה יצר בוניה בינינו

,,נבון הוא נבון אבל

יצחק נבון עשה היטטוריה. הוא שר״החינוך הראשון
במדינת-ישראל העוטק בניסוח מחדש של טיטמות*
פירסומת.
בשבוע שעבר יעץ שר״החינוך לחברת הסנה, באמצעות
הדלפה לעיתונות, כיצד לשנות את הסיטמה. בכביש אל
תהיה צודק, היה חכם!״
הלכתי לחפש את שורש בל״רע, ממציא הטיטמה, ומ צאתי
אותו (לא תאמינו!) אצלי בבית, בתפקיד בעלי
הפרטי.

• מה התיקון שהציע שר־החינוך לכיכמה שלך?
הוא הציע :״בכביש אל תהיה רק צודק, תהיה גם אדיב וזהיר!״

• ואתה חושב שהוא צודק?

בעיקבות השריפה שפרצה בשבת בבוקר בבית רב־קומות
בגיבעתיים, כנראה בגלל קצר בחוטי״החשמל של
המעלית, חשבתי לעצמי אם האנשים הגרים ברבי״קומות
נבהלו, ומה הם עשו, אם בכלל, בקשר לזה. האם בד קו את

השבוע הפיץ מנחם דיין, ראש ענף־תרבות בצה״ל, חוזר
משוכפל בין אמני ישראל.
דיין כתב לאמגים על המוטיבציה של אנשי״המילואים
שלו, ונתן דוג מו ת של השתמטות מן הצבא. למשל, אבי
טולדנו הוציא סג גימלים ביום־המילואים.
ביקשתי לברר עם גילה אלמגור, חברת הוועד״המנהל
של אברי, אידגון אמני ישראל, על י חטי האמנים עם הצבא.
האם הצבא מנצל את האמנים, והאם הגיעו מים עד נפש
שאמנים לוקחים גימלים במקום ללכת לשרות״מילואים.

אני חושב שהוא נבון, ובכל זאת הוא לא הבין את מה שאני
התכוונתי להגיד, ולכן מצא לנכון לתקן.

• אני מבינה שמלבד שר־החינוך היו עוד שניים־
שלושה אנשים ש ח שבו כמוהו, שהסיסמה ״אל תהיה
צודק, היה חכם״ מזמינה התחכמויות.
מי שחושב כך רואה מהירהורי־ליבו. חבל לי ששר־החינוך
רואה בחכמים דווקא מתחכמים. אלה פשוט שני דברים שונים
לגמרי. אני התכוונתי להגיד שגם אם אתה נוהג בכביש ושומר על

אסונות

צבא

תחבורה

יציאות״החירוסז האם הם דואגי ם לאחזקה שוטפת של
המעלית.
את בל השאלות האלו הפניתי לגברת חנה זמר, עורכת
ד בר הגרה בבניין רב־קומות, במיגדלי־דויד בתל־אביב.

תמיד היתה לאמני ישראל היענות יוצאת מד־הכלל בכל
הקשור לצבא, צה״ל תמיד היה מקודש, ובכל נושא של התנדבות
גילו אמני״ישראל היענות יוצאת־דופן.

כל החוקים, אתה צריך להיות חכם כדי לא להיכנס לצרות.
במילים אחרות ,״אל תהיה צודק ותישמור על זכויותיך, אלא הייה
חכם ותוותר כדי למנוע תאונה.״

תמיד כשהיה לחץ על אמן מסויים, היה למי לפנות. תמיד גם
היה עם מי לדבר, ותמיד אפשר היה להבהיר עניינים עם הצבא.

• היה מיכתב למערכת של אחד העיתונים, ו בו
כתב אי ש שהוא עשה בדיוק כמו שהכיכמה אמרה,
וכשהיה פקק בכבי ש הוא עלה על הבנקט ותכם אותו
שוטר. מה אתה אומר על זה?

• היחכים הידרדרו?
אני לא מומחית לענייני מעליות. לשם כך יש שרות מעליות.
אני גם לא מומחית לשריפות. לשם כן יש מכבי־אש.

• כדי להיבהל לא צריכים להיות מומחה למעליות.
לא צריך להיכנס לפאניקה כל אימת שקורה משהו בארץ. החל
מאיידם ועבור בפריצות ובאונס, וכלה בשריפות.
מה יקרה, לדעתך, אם בכל פעם שיקרה משהו ניכנס כולנו
לפאניקה?

• לא ירדת הבוקר, אחרי החדשות, לבדוק את
המעליות או את יציאת־החירום?
לא. בשביל זה יש לנו בבניין ועד־בית ושרותי־אחזקה, וזה |׳
(רונית אנטלר)
תפקידם.

• למי היו ם ונים?
לקצין־החינוך־הראשי ולאחראי על ענף־הבידור.

• ומה קורה עכ שיו?
אהרי שהוצא הסרט שתי אצבעות מצידון לשוק המיסחרי,
והסתבר שסרט ששיחקו בו שחקנים משרות סדיר ומילואים
הפסיק להיות סרט־הדרכד, של צד,״ל והפך לסרט מיסחרי, יש
בעיה בינינו לבין צה״ל, בעיה שעדיין לא נפתרה. זה מעכיר את
היחסים בין אירגון־אמני־ישראל לבין צה״ל. קיימת בינינו בעיה
(רונית נסלרי
אמיתית, שעדיין לא נפתרה.

אני אומר שמי שעושה עבירה כזאת הוא לא חכם, ומי שכותב
על זה בעיתון אחר־כך הוא טיפש.

• תכלה לי על שאלה אישי ת. איד אתה נוהג
בכבי ש?
אם לא מספיקה לך העובדה שאני מחזיק ברשיון נהיגה יותר
מ־ 30 שנה ועוד לא הייתי מעורב בשום תאונה, טפו־טפו־טפו, הרי
בדרך כלל, כשאני כבר מגיע לוויכוח עם נהג אחר על הכביש, אני
תמיד צודק, אם כי אשתי(שאת בטח מכירה אותה) חושבת תמיד
(דניאלה שמי)
להיפר.

וויי! >!1

!29 1

י י• י• י• י• ייייי

ייייי״ייייי*5ייייייי*יייי

מנגד כישלון

אחר הזמן האבוד — אלא אם כן אתה, במיקרה,
מארסל פרוסט. אכן, גם לבני גיל זה ובוגרים מהם
צפויות עדיין אי־אלה ״התפתחויות״ — לא
דרמאתיות, כמובן; ייתכן־גם־ייתכן שעוד יזכו
לקידום בדרגה אחת או שתים בהירארכיה
המיקצועית שלהם. אבל, בעיקרו של דבר, כבר
עשו את שלהם והם — כושים או לא־כושים —
צריכים להתכונן ״ללכת״ ,משמע, לפנות את
המקום לצעירים מהם שחלקם כבר משרבבים את
ראשיהם אל תוך ההיכל כאומרים :״נו ...עד מתי?״
כך או כך, אם ירצו ואם ימאנו, בגיל 45 תגיע
הקריירה שלהם לסיומה. ואם עדיין לא כיום הזה
ממש, הרי שבעתיד הנראה ביותר לעין.
בקיצור: גיל 36 זה כבר לא מה שהיה.

רוצים שהאחד ישלוט שילטון פוליטי על זולתו״
ועל הערבי להגיד לעברי :״אנו מכירים בזכותו
השלמה של היהודי לחיות כאן.״ היהודי והערבי
צריכים להתכנס יחד ולהגיש אחר־כך את
הצעותיהם המשותפות לממשלת המנדט.

ובכן, נכשלנו. כולנו. הסופרים והמשוררים עם
אנשי זכויות־האדם, העיתונאים עם המכונים
י״ל מאמם .1929 ,מתוך בעיות, במה
אנשי רוח. עוד תבוסה למחנה יפי־הנפש במדינת
חודשית לחיי ציבור בהוצאת מ׳ בובר
ישראל. אנשי־רוח כולם.
ובעריכת א׳ סימון, יולי . 1947
הגירוש של אכרם הניח מארצו, ממולדתו,
באין מישפט, אינו לחרפה לו. אדרבה, בשלב
אחרון נראה היה כי בחר בכר, ובלבד שלא יפקיד
את גורלו בידי הצדק הישראלי.
הגירוש הוא לחרפה לנו, לכולנו.
האם יורעים בני הארבעים שאיתרע מזלם והם
לאלה שמחו וכתבו ואירגנו והתכנסו. ולאלה
משמשים בשרות הציבור ובמיפעלים גדולים, כי !
שלא מחו ולא כתבו ושתקו.
מסתבר כי מה שידענו מכבר ביחס לספור יש
כבר מי שמספיד אותם? האם הם מודעים לכך,
לאחר הגירוש נמסר לי מפיו של עורך־דינו
טאים, לאשפי מתמטיקה, לקציני צבא־הקבע
כי הקריירה שלהם תמה — לפחות בעיניהם של
של האיש, שמעולם לא הועמד לפני בית־דין
ולגאוני מחשבים הוא בעצם הגורל המזומן לכו מוסדות
מחקר ממומנים על־ידי נותני העבודה
ישראלי, כי הוא מודה לי ולכל מי שפעל למען
לנו, אשפים ולא אשפים כאחד. לשון אחרת: מה
— וכי מומחי פיריון העבודה שוב אינם מצפים
מורשו.
שצפוי היה בעבר לאלה מאיתנו שהגיעו לפיסגת
מהם לדבר, זולת זאת שימשיכו בתפקידיהם
עוד הרבה תודות כאלה ואבדנו.
הנוכחיים עוד כמה שנים ער לשילוחם הדיסקרטי
הישגיהם בגיל צעיר יחסית — ממתין עתה
בעיתונות קראתי כי לבית־הרין הגבוה לצדק
לכולנו, תודות(תודות לחידושי הטכנולוגיה
לשדות המירעה של גימלאות לא מבוקשת?
הוגשו 350 מיסמכים ובהם ראיות המוכיחות
ולכלאי האנושי הגדל-והולר בחברת התחרות
בקיצור: האם הם מודעים לכך כי החרב כבר
בעליל כי אכרם חניה, העורר, היה למעשה
הקפיטאליסטית־בירוקראטית שלנו.
הונפה — לפחות במידה שהדבר תלוי במומחי
״מפקד בכיר באש״ף״.
האומנם לכולנו? ובכן, ברור שלא דייקנו.
תעסוקה למיניהם — ועתה היא רק ממתינה
אני כבר מניח לשאלה מה זה ״מפקד בכיר
יוצאים מכלל זה אלה שתבונתם, או דלות
לעיתוי המדוייק כדי להיות מונחתת על צווא באש״ף
״.רב־סמל? סגן־אלוף? אלוף(במיל׳)? אני
כישרונם ואולי חוסר העזתם ושאפתנותם יעצו
ריהם וצווארוניהם הלבנים של מי׳ שעוד מעט משער
שהכוונה למשהו מעין הדרגה שהיתה
לראש־ממשלתנו יצחק שמיר בלח״י, למשל. רק
למשל, כמובן.
רמי ס 1ם ק
על חטאיי אני מודה. בימים רחוקים למדתי
כמה סמסטרים לימורי מישפטים במה שכונה
בימי המנרט בית־הספר הגבוה למישפט וכלכלה.
היה זה בימים שלפני פתיחת פקולטה למישפטים
באוניברסיטה ישראלית כלשהי. ואולי כבר היתה
שפתים
— באוניברסיטה העברית בירושלים.
מרימה
פירוז

ער היום אני זוכר את המרצה למישפט פלילי לשמים כשהוא מכריז באוזנינו: כשיש לתביעה חמש
שימ שירו י ס מין
ראיות מוצקות — הסניגור בצרה. אבל כשיש לה
חמישים — הוא יכול לישון בשקט.
על אלה שפעם נפגשו
המחשבה על דבר 350 ראיות אף לא עלתה
כאהבה. שהם 1ול א זי 1ד עו
בדימיונו של המרצה שלנו. ואל נאשים אותו: זו
- 1י־ ז

היתה ארץ־ישראל של פעם, זו שלא תחזור,
אני שומע אותה בפי אט של מו חמד
שלפני ה״שלמה׳׳.
בצהרי רחוב אבן גבידול.
כיוון שלא ראיתי את הראיות, וכיוון שהוצגו
זמר ת לבנוני ת שרה במכונית איטל קי ת
בחושך על־ידי מה שמטעמי נוחות אקרא לו
מנגנון החושך, וכיוון שבית״דיו ישראלי לא
של מ שורר ערבי מבקעה אל גרביה
הכריע באשר להן — אני מרשה לעצמי לומר
החוצה רחוב על שמו של מ שורר עברי שחי ב ספרד.
שהן שקר.
על פי מיטב הכרתי ומצפוני וניסיון החיים
ו הי ס מין ו פ שיפל מ שמי אחרית הימים
שלי.
יוכל להיות לרגע גם
ובכן, לגביי הן שקר. ורק בית־דין ישראלי
יכול היה להוכיח את ההיפר.
ר מזור יר ק בצמת הבא.
ואם הן, הראיות, כל השלוש־מאות־וחמישים,
הן שקר — גם יצחק רבין והכפפה שלו האלוף
ברק הוא שקר. ואם יצחק רבין ועושה דברו שקר
— גם שמעון פרס שקר. ואם יצחק רבץ ושמעון [ קט יגיעו לגיל עצה (״בן חמישים לעצה ן להם שלא להלך בגדולות: אלה, העצמאיים
פרס שקר — גם מה שמטעמי נוחות אקרא לו | והעצה מהם והלאה.
הקטנים, העוסקים המורשים והלא־מורשים
בגאלאנטריות ובדוכני הפלאפל שלהם, אינם
בשם מיפלגת העבודה הישראלית היא שקר.
גם אנחנו לא היינו יודעים זאת, ומן הסתם גם
תלויים באיש ולפיכך גם לא צפויים לפיטורים.
ואכרם הניח גורש איפוא על־ירי השקר הזה,
לא היינו נדרשים לסוגיה זו של דורות ופער !
מסתבר שגם כאן היתרון הוא כולו נחלת בעלי מה
הנקרא מיפלגת העבודה הישראלית. לא על־ידי
דורות, בחיים כבסיפרות, בארץ ומחוצה לה, לולא
שקרוי כיום ״הראש הקטן״ .אבל לא כולו. שכן
יצחק שמיר או מודעי או רפול או רוני מילוא, וגם
שני מאמריס/דיווחים שנזדמנו לידינו בעיתון
אליהם צריכים עתה להוסיף גם את אלה שפרשו
לא על־ידי הרבנים כהנא ודרוקמן וולדמן ופרץ
לה מונד, ושאותם שמרנו על גבי שולחן הכתיבה
מן השרות הציבורי ומן המיפעלים התעשייתיים
ואורי זוהר ויוסקה וכו׳,
שלנו עד שתבוא שעתם.
והפינאנסיים בעוד מועד, ו״בעוד מועד״ זה ן
כך בפשטות.
והיא באד — ,וגם על כך עוד נרחיב את
מפרשים המומחים הצרפתיים כגבול ה־,33
מכל מקום, עד שלא יוכיח לי בית־דין ישראלי
הדיבור. לפי שעה נתרכז בגורמיה.
בראותם את האופק והנה הוא חתום ונעול
•את ההיפר.
ובכן, המרכז לשיפור העסקים, מיסודה של
לפניהם, ופנו עקב כר לבסס לעצמם קריירה
ואת זאת אנחנו רושמים היום לפנינו ביום
לישכת המיסחר והתעשיה של פאריס, ביחד עם
חרשה, נוספת על זו הראשונה, אולי צנועה יותר.
כישלוננו וביום ניצחונו של אש״ף, כולל אש״ף זה
העיתון הנחשב לה מונד, זימנו רב־שיח לדיון
אחרי גיל ,33 מציינים המומחים, כבר קשה מאוד ;
כתן זך
שבתוכנו.
בבעיותיו של ציבור השכירים שהם כיום בגיל
לנקוט צעד כזה, והוא אף עשוי לדעתם להיות י
ארבעים־פלוס־מינוס. והדברים שנשמעו שם מפי
״התאבדות.,״
המומחים למיניהם ראויים שיישמעו גם כאן,
מובן מאליו שהמומחים המצוטטים לא הביאו
אצלנו, שהרי ברור שתחולתם אינה מצטמצמת
בחשבון, בפסיקתם זו, את האלופים במיל׳ שלנו,
לגבולותיה של הרפובליקה הצרפתית החמישית
שהמירו את מדי צה״ל בדולארים ובשאר מיני
בלבד.
ואלוטה זרה בעיסקי הנשק שלהם; את אלה
המסר — לא אנשי בשורה אנחנו הפעם —
המעטים שגורלם שפר עליהם וזכו בקריירות1
של רב־השיח הוא זה, שבעידן הטכנולוגי שבו אנו
אין אני מסיח את דעתי מהסכנות הכרוכות
ציבוריות מרשימות דווקא לאחר תום הקריירה
חיים ניתן לראות את בני הארבעים־ומעלה כמי |
בנסיון שכזה (של מדינה דו־לאומית) ,בייחוד
הקודמת שלהם (אצלנו, בדרך כלל, צבאית או
שכבר השלימו את הקריירה המיקצועית שלהם,
בגלל חוסר־הבגרות הפוליטית בקרב חלקים
תיקשורתית) ,שדווקא היא שמשכה אליהם את
רובה ככולה, גם אם אינם מודעים לכך. ספונים |
גדולים של הארץ והרמה המוסרית והחינוכית
תשומת־הלב והעלתה £ותם לדרגים בכירים
הירודה. אולם היהודים והערבים יוכלו לחיות יחד * בלשכותיהם, שאננים ונינוחים במישרדיהם,
בהרבה מאלה שהיו שרויים בהם קודם לכן. כן לא
מוקפים מזכירות מבשלות קפה וצעירים שאפ בארץ
רק על יסוד אמונה — אמונה שהם עמים־
נזכרים כאן סופרים ומשוררים, עיתונאים ועורכי־תניים
כנועים למראית־עין, אין בני הארבעים1
אחים, ושהם יכולים להתרומם מעל לחולשותיהם
דין, ציירים ופסיכיאטרים ומדינאים ורבנים
שלנו יודעים מה שלישכת המיסחר והתעשיה של
וקינאתם, אם כי הדבר נראה קשה כיום. ומאחר
וכיוצא באלה, שרק המוות — לפעמים אפילו לא
פאריס כבר יודעת, כלומר, שאחרי גיל 36 שוב
שרק על־ידי אמון הדדי אפשר להעלות על הדעת
סניליות במצב מתקדם! — ישים קץ לקריירה
״לא קורה כלום״ בחייו המיקצועיים של אדם;
חיים משותפים בתנאים מסובכים אלה, ככל אשר
המתקדמת־עם־הגיל שלהם. ומובן שהסטטיס־שאחרי
גיל זה שוב אין לצפות ממנו לשום
יהיו היהודים והערבים נדיבים יותר וגלויים יותר
טיקות שלנו גם לא עסקו בחריגים: לא בד״ר
זה לזה בימים אלה של שינאה ואסון, כך יאריכו
חידושים מהפכניים או יוזמות חדשניות, וכי מה | 1בורג ולא ברונאלד רגן, לא באיב מונטאן ולא בדן
שלא השיגו בני וד 36 עד לאותו גיל לא ישיגו גם
לזכור זה את זה מתוך ריגשי תודה וידידות. אם

׳בן־אמוץ.
אחר־כך. במילים אחרות: אחרי גיל 36 כבר לא !
יש לעשות ויתורים פוליטיים, ייעשו־נא עתה
אבל כמה דן בן־אמוצים יש לנו בעולם המזדקן
כדאי, ובעצם גם אי־אפשר כבר, לצאת בחיפוש
וביד רחבה. על העברי להגיד לערבי :״אין אנו
והמתקרר שלנו.

דור דור ודור שיו

יסמין, עדר עד גיר ו סכי ת

מן הגינזד

הסכנות שבדרלאומיות

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

וכך יצא הסוד. שהרי תמיד ידענו שהעולם של
ערוב ימינו, ועל-אחת־כמה־וכמה העולם של
בנינו ונכדינו, לא יהיה העולם הזה שהיכרנו
אנחנו בנעורינו, ובוודאי שלא יהיה דומה לעולם
שאותו ידעו הורינו והוריהם. אבל שגיל העצה
ייהפך לנו, בעגלא ובזמן קריב, לגיל העצה הרעה
— זאת לא חשנו ולא חששנו עד שבאה לישכת
המיסחר והתעשיה הפאריסית ופקחה את עינינו.
קריקטורה? תחזית־שווא של מומחים המת־בדים
תמיד או לרוב(ראה חזאי מזג־האוויח? —
אולי. אבל אילו אמר מאן דהו להורינו, שמכשיר
מיכאני מצוייר בתוכנה יוכל לחבר שירים, ולוא
גם גרועים, ולבצע את מלאכות הבית, האם לא היו
גס הם רואים בכך קריקטורה ותחזית־שווא?
לא כולם. היו גם סופרים מחוננים בכושר חיזוי
ונבואה מדהים מסוגו של קארל צ׳אפק הצ׳כי
( ,)1938 — 1890 שבמחזות אוטופיים כמו
ר.או.ר( .שבו הופיע לראשונה מושג ה״רובוטים״
הגזור משורש סלאבי, אותו חידש אחיו הבכור של
קארל, יוזף צ׳אפק, צייר, מחזאי, סופר, בימאי
ועורך שמצא את מותו במחנה הריכוז של ברגן־
בלזן בשנת ,)1945 וכן ברומאנים שלו( של קארל
צ׳אפק) התמקד בסוגיה זו של הטכנולוגיה
המאיימת על האדם, ואף חזה מראש את המצאתו
של כוח־הרס דומה בעוצמתו לזה של פצצת
האטום.
לא, לא אליהם ואל שכמותם כיוונתי. המדובר
כאן בבני־תמותה רגילים שלא למדו דבר
מניסיונם שלהם ומניסיונם של אחרים, ובדרר־כלל
גם גאים בכך, והם עודם מאמינים כי
האנושות תמצא תמיד דרכים ״להסתדר איכשהו״,
וכי ״אנו נתגבר״ .כדרך שנמצאו דרכים וכדרך
שהתגברנו בעבר.
במילים אחרות: אי.טי — .ידיד מעולם אחר
או האוייב הניצב בשער?!

לצידו של הדיווח על רב־השיח הנזכר מובאת
בלה מונד דעת־יחיד של מנהל אחת הלשכות
הנזכרות לקידום ולשיפור העסקים, ובה — תחת
הכותרת האומרת הכל: המיתוס של ״מקום
לצעירים!״ -כתב־סניגוריה מרשים על בני
העשירונים או העשורים שנדונו לסילוק אקו לוגי.
אומר
הכותב: הטענה בדבר חוסר כושר
ההסתגלות של בני הארבעים מהווה דוגמה טובה
לבעיית סרק הנובעת מהמיתולוגיות השולטות
בחברה שלנו. מדוע מחסום בגיל חמישים? הרי
כל אדם מכיר מניסיונו, במחזוריות של אחת
לעשר שנים לערך, תקופות של תמורה בחיים
האישיים, המישפחתיים והמיקצועיים, תמורה
המולידה לפעמים שינויי־כיוון ולעיתים מהפכים
של ממש בכל אחד מהתחומים הנזכרים.
״למות או להיוולד מחדש — הניסוח הוא
הרבה יותר מרי חר־וחלק ופשטני,״ כך בהמשך.
כל ההישגים האנושיים בני־הקיימא הושגו בדרך
של התפתחות מודרגת, נידבכית, נידבך על גבי
נידבך, בעולם בר־תבונה הנעשה עשיר יותר
ויותר. קל מדי, נוח מדי לומר ״פנו מקום לצעי רים.״
אכן, כאשר נראה כי דור שלם נכשל
בניסיונו לחולל שינוי חברתי משמעותי, נוהגים
אנשים לומר שהדור הבא אחריו יצליח בכך יותר.
ואולם, היש ערובה לכך? כדי לחולל שינויים־
של־ממש חייבת כל החברה כולה, צעירים עם
צעירים פחות, להירתם למלאכה. ברור שבמצבי
משבר כלכלי סטרוקטוראלי, בעת שנראה כי כל
המערכות הכלכליות לוקות בתיפקודן או שאינן
מתפקדות כלל, תישמע גם הטענה בדבר הצורר
בקיצוץ בהוצאות כדי למנוע גרעונות מצטברים,
והטענה המתלווה אליה כי קיצוץ כזה בהוצאות
מחייב מתן קדימות לבני גילאים צעירים על
חשבון הוותיקים שאותם יש להוציא לפנסיה
מוקדמת. ער כה יישמו מחשבה זו על בני
החמישים־ומעלה, אבל כיום כבר כוללים בין
ה״וותיקים״ גם את בני הארבעים־ומעלה.
ואולם, הוויתור על ״הזקנים״ ,מרגיש הכותב,
פירושו ויתור על פוטנציאל ניכר, אוצר בלום של
ירע וניסיון, ומה שחשוב לא״פחות — על גורם
מישקי וחברתי מייצב, כמו גם על ״הזיכרון החי״
של המיפעל. כל המשברים — .חברתיים
ככלכליים או אישיים — מייצגים תקופות־מעבר,
ריגעי מיפנה שהם בלתי־נמנעים ואף
נחוצים. נחוצים, שהרי אין זה מיקרה כלל שסי־מן־הכתב
(אדיאוגרם) היפאני למילה ״משבר״
מורכב משני אידיאוגרמים בסיסיים: זה של חרדה
וזה של סיכוי! י
עד כאן נאום הסניגוריה. אבל הוויכוח שאת
עיקריו הבאנו לא נתקיים בחלל הריק. המדובר

גם אינו בבני ארבעים ערטילאיים, נטולי מולדת
ושפה ותרבות, כדרר שלא מדובר כאן בהת פתחויות
אופייניות לקאמבודיה או לפיליפינים.
הדברים נוגעים לצרפת. ואנשים שהם בני
ארבעים־ומעלה בצרפת נמנים, כפי שאכן
מעירים לנו כאן בהערת־שוליים, עם בני ״הדור
של ״. 1968 כלומר, לא ילידי ,1968 כי אם גברים
ונשים שהיו בשנות העשרה המאוחרות או בשנות
העשרים המוקדמות לחייהם בעת שהתחוללה
בארצם ״מהפכת הסטודנטים״ של .1968 לשון
אחרת: המדובר בדור ביניים, לפחות מנקודת־הראות
שלנו היום: בין זה של 1945 או : 1948
אנשים שהיו בגיל העשרה או בשנות העשרים
המוקדמות כתום מילחמת העולם השניה או
בשנים הראשונות שלאחריה(הוא ״דור המדינה״
שלנו בישראל) ,לבין הדור שבימים אלה ממש,
כעשרים שנה לאחר ה״מהפכה״ של ,1968 אילץ
את ממשלת צרפת לחזור בה מכוונתה לבצע
רפורמה אקדמית־תרבותית שיש בה, בין השאר,
נסיגה ממיקצת מאותם הישגים שהושגו על־ידי
צעירי ( 1968 כולל הפניית תלמידים מתחומי
מדעי הרוח והחברה, הבלתי־ריווחיים כביכול
מבחינה כלכלית, ואשר אין בהם די אפשרויות
תעסוקה לאחר גמר הלימודים — כאן אין שום
הבדל בין צרפת לבין מערב־גרמניה, אנגליה,
הולנד או ישראל, למשל — למיקצועות
הטכנולוגיים שהמימשל הקפיטאליסטי־טכנו־קראטי
חפץ ביקרם).
ונשאלת השאלה: האם אכן קיים ״דור של
,״ 1968 במובן זה של תודעה קולקטיבית
שגובשה על־ידי נסיבות החיים והניסיון המשותף
והקירבה הביוגראפית? ואם כך — האם הוא קיים
בישראל כדרך שהוא קיים בצרפת או בגרמניה
(וכאן, בישראל, אולי נכנה אותו בשם ״הדור של
,״ 1967 שנת מילחמת ששת־הימים וראשית
המחלוקת על ״ארץ־ישראל השלמה״) .ואם אכן
קיים דור כזה, בחינת הוויה קיבוצית שאפשר
לתת בה סימנים, בצרפת, בישראל ואולי גם
באנגליה (אנגליה של העידן הפוסט־אימ־פריאליסטי)
,במה הוא שונה מזה שלפניו, זה
שגיבושו הנפשי והרעיוני חל בשנים 1945־,1948
או מזה שבא אחריו, כלומר, זה היוצא לדרכו
המיקצועית בעולם בשנה זו עצמה, החולפת
בימים אלה עם קיללותיה, ובשנים שתבואנה
אחריה, עם קיללותיהן ובירכותיהן, ואשר לו,
לדור החדש הזה, כבר מתבקשים בני הארבעים־
פלוס־מינום של ימינו — בצדק או שלא בצדק
— לפנות את הדרך.
(מאמר ראשון)

נתן זד

הלאה שילטן?
העריצות

״מולייר״ ב תיאטרון חיפה
מאת: מיכאיל בולגאקוב
עברית: יעקב בסר ויהושע סובול
בימוי: גדליה בסר
מי שקבע כי הנושא המרכזי של המחזה
מולייר של בולגאקוב הוא המאבק בין האמן
לצנזורה עשה עוול גדול ליוצר הרוסי וגימד את
יצירתו. על־פי דיווחי הביוגראפים אומנם נראה
כי מה שהינחה את המחזאי בבחירת הנושא היה
הרצון לצאת כנגד הצנזורה. ואולם מה שמצוי
לפני הקהל אינם רצונו או כוונתו של יוצר
כלשהו כי אם התוצר המוגמר, ובמיקרה זה —
המחזה. ומחזהו של בולגאקוב יוצא כנגד דבר־מה
עקרוני ואימתני הרבה יותר מאשר תופעת
הצנזורה. הוא יוצא כנגד שילטון העריצות
באשר־הוא, וכנגד העריצות הדתית בפרט.
אומנם נכון, שאחת התוצאות השליליות של
שילטון מוחלט — מלוכני, דתי או כל צורה
אחרת שילבש — היא אפשרות השלילה של
חופש הדיבור והביטוי האמנותי, אבל במחזה
מולייר מסוכן המימסד הדתי הרבה יותר כשהוא
מנסה לדובב את השותקים מאשר כשהוא משתיק
את המדברים. ואשר למימסד המלוכני, שם מהווה
השתקת האמן ושלילת חופש האמנות צורה
מישנית של דיכוי, לעומת שלל אפשרויות העוול
האחרות הפתוח לפני מישטר עריץ.
דומה שגם על פי המחזה שלפנינו מתפקדת
הצנזורה בעולמו של לואי ה־ 14 מלך צרפת כעוד
אקורד צורם בעולם דיסהארמוני מורכב, לא
כמוקד פורענות מרכזי. המאמצים הננקטים,
לקראת סוף ההצגה, להפנות את מירב תשומת־הלב
דווקא לעניין זה נראים, לפיכך, תמוהים.

דייווי ד הוקני: דיו קן עצמי
קולאז׳ צילומי
(מתוך התערוכה ב מוטיאון תל־ אגיב)

יותר משהם תורמים להמחשת המסר הכולל של
המחזה, דומה שהם מחלישים אותו.
מאידך גיסא, יש להודות שגם בלא הפרשנות
האקטואלית לוקה מחזהו של בולגאקוב בחסר.
ואולי נכון יותר לומר עליו, שהוא לוקה ביתר.
יותר מדי מרכיבים, יותר מדי פירוט, יותר מדי
חזרות והרבה, הרבה יותר מדי אריכות. ועם זאת
ולמרות הכל — הצגה מעולה.
אין ספק: מה שהפך את הטקסט שלפנינו
לחוויה תיאטרונית מרשימה היא, בראש ורא שונה,
מלאכת הבימוי המבריקה של גדליה בסר.
על פני העלילה הטראגית, סיפור עלייתו ונפילתו
של המחזאי הצרפתי הגדול, השכיל הבימאי
להשרות אווירה שניזונה מן הקטעים הקומיים
המשובצים ביצירה ומפעילה סך־כל המזכיר לא־במעט
את האווירה האופיינית לקומדיות המו־לייריות
הידועות. בסר תירגם את העודף ואת
המיותר שבטקסט לשפתן של הרבה דמויות־רקע
מרשימות, הרבה עשייה חיונית, הרבה מישחק
בנוסח הקומדיה דל אר ט ה והרבה תנועה
עשירה בחלל הבימה. כך בסצינות הקומיות
דוגמת סצינת הפתיחה והסצינות בארמון המלך,
וכך בסצינות הקודרות, כגון בחקירת המרקיז
דאורסיני במרתפי ״כת מקדשי הקודש.״ המרקיז
מובא אל המקום בדרך־לא־ררך ובאמצעות פתיון
נשיי, וכל זה למען יוכל החוקר לספק לו לנחקר
מידע האמור להכפיש את שמו של מולייר. מעין
רוב מהומה על לא מאומה.
את רוב המהומה מכפילים הכימאי והיוצרים
שעימו עשרת מונים. כך מתרחשת הסצינה בצילו
של צלוב אדיר־ממדים, לרגלי גלגל־עינויים
אינקוויזיציוני ענק, כשלכל אורך הקירות ניצ בות
דמויות עוטות שחורים ומטילות אימה. כל־כך
גדול, כל־כך לא־מציאותי, וכל־כך מתאים
להגזמות הקומיות האופייניות למולייר.
להצלחת ההצגה תרמו רבות גם איש התפאורה
אדריאן וקס; עדנה סובול שעיצבה את התיל־בושות;
וכמובן — השחקנים שהגדילו הפעם
עש1ת, וראשונה לכולם ליאורה ריבלץ.

עדנה אלוני

תרבוטק

מוספים סיפרותיים
יותר ויותר מתברר כי צדקו אלה שהסתייגו מן
העליה על הבריקאדות בפרשת החילוני

האחרון. המדובר היה כנראה באמת במטרת־ |
דמה, במישחק מכור ובתרגיל של ״הוצאת עיזים ן
מהחדר ״.התסריט כמו הוכן מראש, צפוי לכל ;
פרטיו, על פי רצפט קבוע: החרפת שתיים־שלוש 1
התבטאויות, ניבולי־פה אחדים, הזמנת העיתונאי
לחיזוי השערוריה הצפויה. והרי לכם הסמרטוט
האדום המונף לעיני ש 1רי הצנזורה ותומכיהם
בחזית הסירוב שלנו. גם הם, כצפוי, נפלו בפח
שהוטמן להם על־ידי הבימאי הזריז. בסופו־של־דבר
הסתדרו הדברים חיש״קל במשא־ומתן נוסח
רחוב לילינבלום, אך כמובן לא לפני הבשלת
היבול התיקשורתי.
במילים אחרות: מה שהיה לפנינו גם הפעם לא
היה אלא ״מחזה־טריק״ שנועד לבחון את זרועות
התמנון של הצנזורה ולהפעיל את מערכות־הנגד
שלה — אנשי ה״שלום עכשיו״ של חופש
היצירה בארץ — כמו גם את יריביהם ואויביהם
המושבעים: מעין תרגיל הג״א מלווה בצפירות
אזעקה עולות ויורדות .״הספרי, גבוה, נאה, כיפה
סרוגה בקצה תלתליו, לאמסרבלשום
מראיין(ההדגשה שלי — ש״צ) ,גורף את כל
הקופה של מילחמת הצנזורה. ליד הנאות הנינוחה
שלו בלטה בצוותא עוד יותר מראיתו הסגפנית
של חנוך לוין,״ כותב יגאל סרנה בידיעות ן
אחרונות. אף הוא, כרבים אחרים, הבחין בין נוצץ
לנוצץ. עתה, משהוסרו הבריקאדות, שבו אנשי־הרוח
כלעומת שבאו, לא בלי תחושה כי נוצלו
כראוי. תגובתו של הספרי כלפי מבקריו,
שנתפרסמה במדור מה הם אומרי ם (העולם
הזה :)2573״הייתי רוצה להגיד לאנשים האלה
שיקפצו לי״ — דומה שביטאה סיפוק על מלאכה
שעלתה יפה. מי יודע, אולי בעתיד יצטרך הוא
לקפוץ להם.
אשר לנו, אנו עוד נחזור לנושא כשנבקש
דיווח מן התיאטרון הקאמרי על גורל כספי
הקרן נגד הצנזורה אשר תוקם, אי״ה, בכספי
התמלוגים של המחזאי המקפיץ.
״לא מסרב לשום מראיין״ הוא גם המשורר
החוזר אל כפרו, הא הגולה נעים עריידי, אשר
גלגלי הכירכרה המחזירתו אל׳הכפר מותירים
חריצים עמוקים בכל אמצעי התיקשורת. בין
שאר תגים המוצגים לראווה על מדיו תקע גם תג
אצ״ג. ואולם דומה ששנות־אור מפרידות בין
האקספרסיוניזם המחושל של אורי צבי גרינברג
לשירתו של תלמידו עריידי, הנראית לא־אחת
נאיווית ורכה כזו של נער מתבגר.
ניסיונותיו להחיל על עצמו קונוטאציות של
משורר פוליטי, באמצעות ובעוצמת מחבר כלב
בית או ספר הקיטרוג והאמונה — בשיחה
הארוכה ורצופת הסתירות עם ענת לויט במוסף
הסיפרותי של ד בר — נראים שלא־במקומם,
שלא לומר: מגוחכים מעט. חזרתי אל הכפר(זה
שם סיפרו של עריידי) — טוב ויפה, ואין גם ספק
שזכותו היתה לעשות זאת. אבל הדברים היו אולי
נשמעים אמינים יותר בלא ליוויה הקולני מדי
של תיזמורת הבצורת המוכנה אצלנו להזדמנויות
הנדירות שבהן אנו מגלים סלחנות והתחשבות.
עוד ״לא מסרב לשום מראיין״ הוא אסיר־העולם
האינטליגנטי סמי אלקיים, המשתלב יפה־יפה
במיתחם הסיפרותי ואשר תהליך שיקומו
מתמשך באחרונה על גבי שטיח אדום שפרשו
לרגליו חסידיו. למענו אף נפתחו, לא בלי
להיטות, שעריו הממוחשבים של העיתון חדשות.
וראה זה פלא: אף מבלי שנדרש להציג תעודת־כשרות.
כי מי שלומד אצלנו להניח תפילין, ולוא
גם בגיל מאוחר יחסית, זוכה במחילה אוטומאטית
גם כאשר הוא מצמיד את הטוטפות אל עורפו
במקום אל המצח. בכלל, עיתון זה אשר טרם
נימול סיפרותית אך מגלה סימנים ותיקים של
שיפשוף בכל הנוגע לענייני פלילים, בידור
וספורט, החמיץ באחרונה הזדמנות־פז לשלב
בשורותיו את המשורר יוסי שרון, מחתני פרס
ראש־הממשלה לשנת תשמ״ז, אשר נתן את
הסכמתו לערוך מעל דפיו מוסף סיפרותי של
ממש. הגיליון הראשון אמור היה, ככל הנראה,
לכלול תגובות של סופרים ואנשי־רוח על הכוונה
לגרש מישראל את העורך הירושלמי אכרם הניה.
נמצא מי ששקל ושקל וסופו ששילח גם את
העורך המיועד אל מעבר לנהר הסמבטיון. אולי
ימצא שם את היהודים האדומים.

בין כך ובין כך נמשך קשר השתיקה סביב ספר
שיריו החדש של המשורר ואיש הסקאנדאלים
י מנחם בן(בראוו לשעבר) ,אשר ראה אור לפני
:כשלושה חודשים בסיועו הכספי — עובדה
ראויה לציון בקריית־ספר שלנו — של ידידו
ירון גולן. בן אומנם ידוע, כאמור, כאיש ריב
ומדון, שוחר שערוריות ופירסומת עצמית, אך אין
.בכך כדי להצדיק סוג כזה של צנזורה נקמנית
ואולי גם פחדנית.

כיוון שמדובר בנשק המופעל בדרך כלל כנגד
החזק ולא כנגד החלש, ייתכדגם־ייתכן שהוזרם
המאורגן שהוטל על שירי ם חדשים עשוי עוד
לפעול, בחשבון אחרון, לזכותו של המשורר שרק
מעטים עוררים על כישרונו.
לפי שעה הוא יכול להתנחם באימרה העתיקה,
על פיה ״מה שאינו הורג אותי — מחזק אותי״.

שמעון צמרת

נחבאים אל הכלים
״איזה ציור יפה,״ קרא בהתפעלות הצייר
אביגדור סטימצקי, רב־אמן שאין עוררים על
סמכותו, למראה שלושת ציורי השמן הקטנים
התלויים מולו על אחד מכותלי התערוכה ״60
שנה אחך י״ שקיבצה יחד בבית ר או בן בתל־אביב
כרמלה רובין, אוצרת התערוכה והמנהלת
רבת־התושיה של המישכן.
סטימצקי לא ידע ולא יכול היה לזהות את
יוצרם של הציורים שלפניו. שכן עבודותיו של
דויד — או, בלשון ידידיו משכבר הימים: חידקה
— נבות לא נראו בתל־אביב במשך יותר
משישים שנה. וביתר דיוק: מאז הוצגו בתערוכות
צריף האהל של השנים 8־7־ ,1926 שאת רושמם
ואת האווירה המיוחדת להם משחזרת כרמלה
רובין בהצלחה ניכרת בתערוכה היסטורית
שהיתה מפארת את כתליו של כל מוסיאון בארץ.
דוידקה נבות, מחלוצי העליה השלישית
שהצטרף לקיבוץ עין־חרוד כשזה עוד שכן ליד
מעיין הרוה סירב להצטרף אל חבריו כשעקרו מן
המעיין ועברו למישכנם החדש שעל הגיבעה.
שנים אחדות נותר כשומר ליד המעיין האהוב
עליו, כשהוא ישן בערסל. לאחר־מכן עבר לבית־אלפא.
כיום הוא מתגורר במעלות שבגליל, בה
הוא מוסיף לצייר.
אכן, החודשים האחרונים היו חודשי גילוי
ועדנה לכמה יוצרים ותיקים, מהם ידועים ובעלי־מוניטין,
מהם נשכחים ונשכחים־למחצה. תחילה
באה תערוכתו המרשימה של נחמיה שטנצל
בגלריה שי דנון, שגם בה הוצגו עבודות פרי
שישים השנים האחרונות, שמעולם לא נראו
במרוכז. התוצאה היתה אחת ההצלחות המיסוד
ריות של העונה: מרבית היצירות נחטפו ממש
על־ידי אספני ציור הנוף הארצישראלי. בימים
אלה נערכת באולם מי סדר ז בו טינ ס קי(ר ח׳ בן־
סרוק ) 10 בתל־אביב תערוכתו של הצייר הוותיק
אביגדור קיפניס, קרוב מישפחה של משורר
שירי־הילדים לוין קיפניס. בימים אלה גם הולכת
ונשלמת הדפסת האלבום המוקדש ליצירתה של
הציירת ופסלת הקראמיקה ג׳ניה ברגר, מראשו־נות
עין־הוד ומחלוצות הציור לתיאטרון בארץ־
ישראל. אלבום מיוחד־במינו נוסף היוצא לדרך
הוא זה של הציירת הוותיקה ציונה תג׳ר, אמו של
חבר־הכנסת אברהם כץ־עוז, שאף זכתה לכך
שבול ישראלי יוקדש ליצירתה. יהיה זה אלבומה
השני של הציירת, והוא יכלול בעיקר עבודות
״ יי ם
שצוירו על נייר כסף•
הבהרה במוסף סופשבוע האחרון של העיתון מעריב
יוחסו לי הדברים הבאים שהופיעו בעמוד התוכן
של העולם הזה (מס׳ )2573 בקשר עם מאמרי
ב״דף חדש״ על כינוס שיריה של חבצלת חבשוש:
״סופר שחצן ומשורר מתנשא, נביא בעיני עצמו,
פירסם את מיכתביה מתוך תאוות הסנסציה.
עכשיו, אחרי התאבדותה, מתפרסמים שיריה —
יצירתה האמיתית והמרגשת של חבצלת חבשוש:
לכתוב מחדש משהו שקולקל״...
רצוני לנצל הזדמנות זו כדי להבהיר כי הדב רים
המתפרסמים בעמוד תוכן העניינים לא
נכתבו גם הפעם, כדרך שמעולם לא נכתבו בעבר,
לא על ידי ולא על־ידי שותפי לעריכת המוסף
לסיפרות ׳,שמעון צמרת. יתר־על־כן, איש משנינו
גם לא ראה את הדברים לפני פירסומם. כך, מכל
מקום, היה הנוהג עד כה.
לגופו של דבר: מה שכתבתי אני — כתוב
במאמרי על שיריה של חבצלת חבשוש המנוחה.
מה שלא כתבתי — לא כתבתי. בוודאי שלא היה
בכוונתי לדון את פנחס שדה, לא בפרשה זו של
חייו הפרטיים ואף לא בכל פרשה אחרת, כדרך
שלא היה בכוונתי להצמיד לו כינויים אלה או
אחרים. ראויים הם שיריה של חבצלת חבשוש
שנקרא אותם, סוף־סוף, כאילו לא היה פנחס שדה
קיים בחייה וראוי הוא פנחס שדה — משורר
נכבד ובעל ערך, חרף כל התבטאויותיו האומ ללות
והפוזות המשיחיות שלו — שנקרא ביצי רותיו
ונתרשם מהן כאילו לא היתה חבצלת
ג תן ז ד _
חבשוש בעולמו.

— בתולין בחוף פלמחים
(המשך מעמוד ) 27
לנסוע. איך ששנינו עירומים. אמרתי
לו, :תעשה טובה, תתן לי להתלבש!
איך אני אסע ככה כל הדרך?׳ הוא אמר
לי, :אני לא עושה חשבון לאף אחד!
אני רוצה לנסוע ככה!׳
״כל הדרך נסענו ככה, וזה היה שעה
1אחרי חצות, נדמה לי, שעה שאנשים
חוזרים מבילויים וכולם הסתכלו עליי,
והוא היה עירום ואני עירומה כל הדרו!
״אמרתי לו: איזה בושות אתה עושה
לי? והוא לא שם לב אליי״.
כאשר הגיעו סמוך לשכונתה של
חיה, עצר אדי את הרכב ונתן לה להתלבש,
כדי שלא תיכנס עירומה לביתה.
אז עצרה לידם ניידת של המישטרה,
שוטר הציץ פנימה ושאל אותם אם
הכל בסדר. אחרי שענו לו כי הכל
בסדר, הסתלק השוטר כשהוא מחייך.
הסניגור הביא את השוטר לבית־המישפט,
והוא העיד כי ראה את
השניים יושבים במכונית, כאשר על
ירכיו של אדי מונחת שמיכה, וידה של
הנערה מתחת לשמיכה.
חיה לא הכחישה כי מכונית־מיש־טרה
עצרה לידם, ושהשוטר שוחח
איתם. אבל היא הסבירה כי היתה כל בך
נדהמת ממה שקרה לה ומבוהלת,
עד שלא חשבה להתלונן לפני השוטר.
היא גם ראתה שהשוטר מכיר את אדי,
ולכן לא אמרה מילה. היא הכחישה
שהיא עצמה דיברה עם השוטר.
אדי הוריד את חיה ליד ביתה, וטרק

שהתקשר איתה והשאיר את מיספר־הטלפון
שלו, וכי היא התקשרה מכיוון
שפחדה ממנו. הוא ביקש ממנה לקבוע
פגישה, והיא קבעה איתו פגישה ב תחנה
המרכזית בעיר, בשעות היום.
בפגישה זו לא שוחחו השניים שיחה
ארוכה כי אדי היה מבוהל וחשש פן
יראו אותו אנשי־מישטרה. הם קבעו
להיפגש שנית למחרת, ליד ביתה של
חיה.
למחרת, בשעות הערב, הגיע אדי
למקום במכוניתו וביקש מחיה להיכנס
למכונית, אבל היא סירבה. הם עמרו
ושוחחו, כאשר ניגש אליהם קצין־
המישטרה שהוזמן למקום.
כאשר הגיע הקצין אמר לו חיה
במהירות :״זה בסדר, אני הזמנתי אותו,
אני רציתי להתחתן איתור אבל בבית־המישפט
סיפרה חיה כי אמרה זאת רק
מחמת לחץ ופחד פן ינקום בה אדי, אם
ייעצר שנית.
בנקודה זו חקר הסניגור את המת לוננת
חזור וחקור, אבל היא נשארה
עקשנית בגירסתה שלא היא יזמה את
הפגישה, ולא היא שהציעה לבטל את
התלונה אם יסכים אדי להתחתן איתה.
״אצלנו בבית מסורתיים, ובחורה
שומרת את הכבוד שלה עד הנישואין.
ואם בחורה במדינה שלנו רוצה לשמור
על כבודה, אז גם כן לא נותנים לה! מה
זה? אני יוצאת עם גבר ביום הראשון,
וכבר הוא צריך להתנהג אליי בצורה
כזאת אלימה? אני מלחץ אמרתי את

..אני נשבעת שי ש לי
0י1ט בזבחח־ים,
מאוזן:

המשטרה ולקבל את השי

כשרע — קבוץ הוא המקום

ישיר בהנאה, זה היה חרופ
טוב (:)5,4
לפתע שמענו קולות ממעמ קיו

מחזיר אור בחדר צר (:)4
מבקשת להכנס אל קצין

פתרון תשבצופן
2573

אני אתחתן ע אדם

לא יגעת ומצאת — נכון רק
בחלקו 4,4
הוכחה שאי אפשר להביא מן
השוטים (;)4
סודו של השחקן בגינדור

בתקוה שכך ידבר פרס
בנאטו (;)8
נשא חן מלפניה וסגרו עניין

המנהל — קנה רצוץ (:)3
ארבעה צבעים לאל (;)4
אומה אחת המצטרפת למש פחת
העמים (:)4
תעלו מהר! זו שעה גורלית

הודעה מדרג רם (.)3

מאו3ך:

)2בעצמה עשויה ב־;)3( 490
)4אפשר היה לדעת מראש
שהישוב יידון לכליה (:)4
)5הצעירות מחזירות את הסם

קפדו ראשו של הזמר הנודד,
הוא לא יחיד בדורו (;)6
שם אימה של שחקנית (:)4
החלפות בתמורה (;)5
כבר כשהיה קטנצ׳יק, ידע
הקווסטור הזקן לפרוט על
המיתרים (:)7
חסר משהו להנאה (:)2
אש צולבת על היושבים
בראש (:)6,3
סימן מובהק של חילול
הקדש בבית הקולנוע ב־פתח־תקוה

מה ששמע בן״צור לפני שזז
לכוון הנכון (;)3,3
האניה הישנה מעמדת לנסור

אולי נצליח בכח, להכנס
לקולנוע מאחור (;)4
הולנדי המתרגל ע״פ פלדנ קרייז

בסוד גילו את מקור הדליפה

)27 הסופר חוזר לאיטו (.)3

--אכיגל יג אי —

איתן עמיחי

הדברת מזיקים

בעמ

מומחים להדברת תיקנים(ג׳וקים)!,
1תולעי עץ,חרק 1ספרים ובגדים׳
עירפול מיוחד לאחעים למניעת
— יתושים וחרקים מעופפים.

_^רמת-גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד2272 .סל6 .־790114-5

וב ש מיר העל ברי או תך ו ר כו שו

איך

של א בוספיק

שאנס
1תי1גם אותי, תיבה א
1תי עיתנמרי
החזית א

חדתן־

את הדלת. הם לא קבעו פגישה נוספת
ולא אמרו מילה. חיה עלתה לביתה.
הוריה ישנו כבר, היא נכנסה למיקלט
והתרחצה.
״כל הלילה ישבתי ובכיתי, לא
יכולתי להירדם כל הלילה. ההורים היו
בבית. אבל הם היו ישנים. הם לא ידעו
שום דבר, ועד היום אינם יודעים דבר,״
הוא סאדיסט!
ף•* ל יום השבת ישבה חיה בבית
^ וחשבה על המיקרה. היא פנתה
למישטרה רק ביום הראשון בבוקר,
והתלוננה על אונם.
אדי נעצר והובא לתחנת־המישטרה,
כשהוא כבול באזיקים ובוכה מההשפלה.
חיה
טענה כי כאשר נערך ביניהם
עימות בתחנת־המישטרה, הציע לה
אדי נישואין, נישק את רגליה והתחנן
שתסלח לו ותבטל את התלונה. אדי
העיד כי מעולם לא חשב על נישואין
איתה ולא אמר לה דבר כזה. גם השוטר
שהיה במקום לא רשם בדוח שלו שום
דבר על הצעת״נישואין.
אדי שוחרר אחרי ימים אחדים מ מעצרו
וחזר לעבוד בבריכת־השחיה.
לדבריו, התקשרה חיה וביקשה לקבוע
איתו פגישה. הוא ידע כי על פי תנאי
השיחרור בערובה אסור לו להיפגש
איתה, ולכן חשש. הוא התקשר עם
אחיו, רב־סרן בצבא־הקבע, ושאל אותו
מה לעשות. אחיו אמר לו כי הוא יפנה
למישטרה ויבקש מאחד השוטרים שיתלווה
אליו ויעמוד מרחוק בעת
הפגישה.
חיה סיפרה כי היה זה דווקא אדי

חזתה?״
מה שאמרתי לשוטר. כי פחדתי שאדי
יתנקם בי אם השוטר יעצור אותו שוב.
אבל איך אני אתחתן עם בן״אדם שע שה
לי מיקרה כזה? בן־אדם שאני
מכירה אותו שעה, וכבר הוא מתנהג
אליי בצורה אלימה שכזאת?
״אני נשבעת שיש לי סיוט מב חורים,
אני לא יכולה להסתכל על
בחורים. איך אני אתחתן עם אדם שלא
מספיק שאנס אותי, היכה אותי וגם
החזיר אותי עירומה כל הדרך? מילא,
אם הייתי יוצאת איתו תקופה ואהבתי
אותו והתאכזבתי ממנו, אבל בן־אדם
שעשה לי רבר כזה והשפיל אותי, איך
אני אתחתן עם אדם שהוא לא שפוי
בדעתה
״אם הייתי רוצה להתחתן איתו, לא
הייתי הולכת למישטרה. הייתי ניגשת
אליו הביתה והייתי אומרת לו, :אני
אוהבת אותך, אני רוצה להתחתן
איתך!׳ הוא נראה לי סאדיסט, בן־אדם
שמכה ולא שפוי בדעתו.״
התובעת אריאל בסיכומיה, והסני גור
ישראל בסיכומיו, הדגישו את ה סתירות
בעדויות וטענו כל אחד כי יש
להאמין לצד שאותו הוא מייצג.
נראה כי מלאכתם של השופטים
בתיק תהיה קשה למדי. האם אנס אדי
את הצעירה־הבתולה מתוך התלהבות
ריגעית, או שמא נעשה הכל בהסכמה,
וכאשר חזרה לביתה התחרטה על
החלטתה הנמהרת לוותר על בתוליה
לגבר שאותו הכירה לראשונה באותו
הבוקר, אחרי ששמרה אותם שנים
לבעלה? האם היתה חיה מוכנה לוותר
על התלונה, אילו היה אדי מציע לה
נישואין כדי למחות את הכתם? או
שמא נגרמה לה טראומה כל״כך קשה,
עד שיש לה סיוטים בלילות?

העולם הזה 2575

הורוסהוס מרים בנימי1י

מז ל ה חו ד ש:

יהיה נפלא אם הרגעת אותו -ראי זאת
כאילו עברת את מחצית ה דין. מכאן ו אי לן
הוא כבר י מ שיך בעצמו ללא עזרה.
כדאי להיעזר בכל אמצעי בדי להרגיעו,
להשקיטו ולהשכיח ממנו את שאר הדברים:
מסאז׳ ,אמבטיה חמה, מיקלחת או אפילו
תה מעשבים המרגיעים את העצבים. זה
יכול להקל עליו ולשחרר אותו מהלחצים
שהצטברו במשך היום.
כשההתלהטות גדולה מדי והוא נסחף

ן ללמד אותם לאט, בסבלנות, ובשלבים, כדי
שיתרגלו וי סכי מו לצרף גם את זה להרגלים
או לרפרטואר המוכר.
אם האשה תהיה ביקורתית ותעיר לו על
דרך הביצוע או על ההתתייחסות לאהבה,
או שתטען שלשאיפותיו הוא מייחס
חשיבות גדולה מאשר לחיי־המין, ושהוא
חייב לגלות יו תר עניין בצד הפיסי של
האהבה ולא רק לעובדה שקיימת חברה או
אשה לצידו -הוא ישקע מייד בדיכ און

רו?ג־ם. אבר מתביישים חיי המץ שרו
הגדי מ אוד מודע להבדל שבין שני
המינים, ובחברת נשים קשה לו להיות הוא־עצמו.
כמה שינסה להיראות רגוע, יבחינו
שהוא במבוכה. ליד אשה קשה לו להיות
טיבעי.
אין זה אומר שאינו אוהב נשים, נהפוך
הוא: כבר בנעוריו הוא מספיק לשבור לב בות
יו תר מאשר קלארק גייבל או רודולף
ולנטינו -שניהם י חדיו. אך עם השנים,
תכונה זו משתנה, הוא עדיין נמשך מ אוד
לנשים ומחזר אחריהן, אך אם מישהו תפנה
אליו בהצעה ישירה ותבהיר לו שהיא
מעוניינת בו, זה לא ימצא חן בעיניו והוא לא
יחוש נינוח בחברתה.
בת־זוג אידי אלי ת עבורו חייבת להיות
בעלת הומור, שימחת־חיים, רוך ונאמנות.
אל המין הוא מתייחס ברצינות רבה, כפי
שהוא מתייחס לשאר דברי ם. פעילות מי נית
נכללת גם היא ב סדר יומו, ומתוכננת כך
שלא תפריע לפעילויותיו השיגרתיות.
ב ת־זוגו חייבת ללמד אותו שהמין יכול
להיות מהנה, מענג ומשחרר. אשה שיכולה
להביאו למיטה בדרך קלה ומשעשעת יכולה
לזקוף לזכותה הישג רב״חשיבות. עבורו זה

כולו וכמעט מאבד שליטה, חשוב לדעת איך
לנטרל אותו ולהחזירו לקרקע המציאות.
מרוב הגברים בני מזל גדי הפעילות המי נית
דור שתז מן רב, הם מבזבזי ם ז מן יקר
משום שקשה להם להשתחרר מהלחץ וה התחייבויות
שהעבודה דור ש ת מהם. רע יונות
חדשים במיטה מעוררים בהם הת נגדות
ואינם מתקבלים על דעתם. צריך

עמוק. וגדי מדוכא בבית זה משהו שאף
אשה אינה מאחלת לעצמה.
כד אי לך לזכור שהגישה למין חייבת
להיות עדינה וזהירה. המפתח הוא חיוך, רק
זה יכול לרכך ולהפשיר אותו.

#חיי המץ שלה
הגדיה היא טיפוס של ״אף אחד אינו

רוצה בי״ .כשגבר מתקרב, היא מייד בודקת 5
אם זו באמת היא שבה הוא מעוניין.
הטבע הפסימי שלה גורם לה לפקפק בכך *
שמישהו ממש נמשך אליה. היא לעולם לא |
תאמין שלאחר שמישהו יצא איתה פעם א* -
חת הוא יהיה מעוניין בה שנית.
גבר שמנפח את האגו שלה וימלא את *
חייה, ימצא די מהר את עצמו בדרך לחדר* -
המיטות שלה.
מ אוד לא מתאים לה שהיא תהיה זו ש* -
תפנה אל הגבר -אין לה די בטחון, אינה *
מורגלת בכך, היא מ אוד עצורה וקשה לה?
לבטא את עצמה.
במין, כמו בכל ד בר אחר, היא ישרה ו* -
שמרנית. גברים רבים רואים בה אתגר* .
אפילו אם הם חושבים שהשיגו אותה, הם ן
עלולים להיווכח שבעצם הם רחוקים מ אוד י *
מהמטרה, שכמעט אינה נתנת להשגה.
סבלנות -זו מילת-המפתח, וזו היא ן

הדרך הנכונה.
לא שהיא מוכנה או יכולה לוותר על מין *
היא צריכה להגיע לסיפוק לא פחות מכל 5אחד אחר -אך היא פשוט אינה מוכנה *

להודות בכך.
אור עמום, מוסיקה רכה, בקבוק יין
ואוכל טוב אולי נדושים, אבל אצלה עדיין
יחוללו פלאים. אל תקח אותה למיסעדה
פשוטה, אלא למקום יו קר תי. זכור, מטיבעה
היא נוטה ל סנוביו ת.
שים לב! למחזר שלה אסור לעבור את
הגבול ב שתיית משקאות. כוסית אחת יו תר
מדי -והיא תשקע בדיכ און נורא. בנוסף
לכך, אם היא תוכל לפתוח את ליבה ולהו-
ציא את כל הדאגות והחרדות הפנימיות
שלה -היא תפרוץ בבכי מתוך רחמים
עצמיים. במצב זה היא הכי פגיעה מבחינה
ריגשית. מספיק שתתן לה כתף, לכך היא
בדיו ק זקוקה כדי לבכות, ולפני שתדע מה
קורה -כל האהבה העצורה בתוכה תתעורר
בבת אחת.
באותה עת היא זקוקה לאהבה רכה וכנה.
חשוב שבפעם הראשונה הגבר ינהג בעדינות
והתחשבות, לאחר מכן היא תהיה מוכנה
לכל ד בר ותצפה להמשך מרתק ומעניין.
היא שייכת לסוג הנשים שנותנות לגבר
הרגשה שהוא גבר, וי ש לזכור שהיא מקור
כוח לכל משבר. לעולם לא תעזוב בשעת
צרה, גם בזמנים הקשים ביותר.

11 הרעיונות המוזרים שיש לכם בתקופה זו

¥טעונים בדיקה י סודי ת. נראה שאתם קצת

מבולבלים באשר ל $11
עתיד,
וזה מתבטא כמ-

עט בכל תחום שבו 11 אתם עוסקים או שעליו

אתם חושבים. אתם ע !1
לולים
להפסיד כסף רק
11 11 בגלל שיקול מוטעה.

ו מדובר על הפסדים

מתמשכים לאורך ה 21
;11 במר ס ־
תקופה. זה לא הזמן
20ב א פריל

לעזוב עבודה בטוחה

¥למען הצעה שאינה בטוחה. ה־ 10 וה- 11-

11 אינם מתאימים כלל לטיולים ונסיעות.

¥יש לתת את הדעת על כל הקשור לכספים,

¥כספי ירושה, מיסים או כספים של קרובי

¥מישפחה שהפקידו ביד ¥

כם את האחריות להם,
11 כל אלה אמם מטופלים

11 כראוי. שיכחה ודחיה
¥יכולים לעלות ביוקר.
11ה־ 10 בחודש אינו נוח,

1:1אתם נוטים לריב עם
¥בני הזוג. יתכן שאתם

¥צודקים, אך הפעם לא
¥זה מה שחשוב. הת־

11 נהגותכם מבריחה מכם

:1 ¥את האנשים הקרובים לכם ביותר. נסיעה
¥לחו־ל שוב עולה על הפרק -בימים אלה.

¥מצב הרוח די קודר -קרובי מישפחה

¥מבוגרים מעוררים דאגה וזקוקים לטיפול

וי תר תשומת לב. הי 1:1
חסים
עם אחים או

גיסים אינם קלים, הם

אינם מוכנים לבוא לק 1¥
ראתכם
ועדיף שתשמרו

בינתיים על מרחק. ה8-

עד ה 11-מראים על

בעיות בריאות, אך ב ¥

עבודה
חשוב שתדאגו

לשימכם הטוב, יש מי

שמדבר מאחורי גבכם

׳ ¥ו אין צורך שתסכימו לכך שיקל ־,לו את
¥שימכם הטוב. ב־ 12 או ב״ 13 צפויה הפתעה.

ביחסים עם הסביבה אתם חשים קצת
מבולבלים. מצד אחד אנשים מבקשים את
חברתכם, ומציעים לכם
שיתוף פעולה בשטחים
שונים -ומהצד השני
דורשים מכם לוותר על
עניינים עקרוניים, שעד
עכשיו נלחמתם קשות
למענם. יתכן שיש צורך
לוותר לבני הזוג -או
לשותפים. אך הוויתור
21 ביוני -
20 ביול*
צריך להיות קטן ביותר,

לרוב אתם נלחמים ו מתעקשים
על עניינים צודקים. ה־ 11 וה־ 2ג
לא יהיו קלים, אתם נוטים לחלות ולסבול.

הבריאות אינה טובה, יתכן שזה נובע מעודף
עבודה, אך לא מעט אפשר לייחס למתח
הרב שבו אתם מצויים.
בני הזוג שלכם הם
הקורבן, הם מואשמים
בהאשמות שאינן צוד קות
וי תכן שיש צו רן
לשבת לחשוב ולארגן
מחדש את צורת הע בודה.
אתם קצת מבול בלים
ושוכחים שבמה
שקשור לאירגון אתם
חזקים וטובי ם מכל
אחד אחר. הלחץ שבו אתם נתונים מכניס-
כם למירוץ חסר מחשבה, ו מבי א תוצאות.

המתיחות והרוגז שהיו לכם כלפי הסביבה
בחודש האחרון מתחילים לחלוף, לפתע
נראה שלא היה צורך
לבזבז כל־כך הרבה א נרגיה
על עניינים ש אינם
חשובים. השבוע
הקרוב -כדאי שיהיה
מנוצל להנאות. כדאי
לארגן נסיעה, טיול או
חופשה. יש סיכוי לפגוש
22ב אוגו ס ט -
אנשים מעניינים ומוש 22ב
ספטמבר
בים. עכשיו הגיע הזמן
להעמיד את בני הזוג
במקומם או לנתק קשרים מעורערים. ידיעה
משמחת תגיע באמצעות הטלפון או הדואר.

01111:1

ב 7-ב חודש כד אי להעז כל מה שחששתם
מפניו עד עתה -ו המדובר על השטח
הרומאנטי, הפעם תוכ לו
אתם לקחת את
היוזמה ולהשיג הרבה
יו תר מטה שתיארתם
לעצמכם שאפשר. בני
מישפחה או י די די ם ז קוקים
להלוואה ולכם
לא יהיה נעים לסרב.
אלא שהפעם עדיף ש (
2ב ספ ט מ בר י
22ב או ק טו ב ר
תלמדו לומר ״לא׳ .ה כסף
יהיה דרו ש ל עסקות
שאתם מבצעים או לצורך קניית די רה.
י תכן שבז מן הקובע לא יימצא הסכום.

את ה־ 8וה־ 9בחודש כדאי לנצל לצורך
פגישות ושהות עם בן זוג, נראה שבקרוב
תיאלצו לוותר על חב רתו
בגלל תנאים חי צוניים
ולא בגלל רצונו
או רצונכם. הסביבה
והתנאים שהיו לכם עד
כה עומדים להשתנות
לפתע. דרושה הסתגלות
מהירה למצב החדש.
בתוך השינויים העומ5431060
דים
להתחולל תיאלצו
להתרגל למערכת יח סים
שונה, מה שלא יהייה קל בתחילה, אולם
בבני מזל עקרב תוכלו לשמור על עצמכם.

מצבכם הכספי אינו נוח, והשבוע יעלו כמה
רעיונות או הצעות לשפר את המצב. אולם
דוו ק א השבוע מסוכן
מ אוד לבצע פעולה ש אינה
מקובלת או לש מוע
בעצתו של מישהו
שיש לו פיתרונות קלים
וקיצורי-דרך. שעליהם
לא חשבתם עד כה.
הטוב ביו תר לשמור על
המצב כפי שהוא, מה י
ז1ז 1זחז>^ 0
שבוע הבא תהיה לכם
וזוז י
אפשרות ל הזיז ולתמרן.
הבריאות אינה טובה בין ה 8-ל 12-בחודש,
הקפידו לנוח ולחסוך מעצמכם מאמצים.

קשת

ה־ 8וה־ 9בחודש מתחילים תקופה קצת יותר
נוחה, בינתיים קשה להשיג את מה שאליו
אתם שואפים -אבל
מצבכם הרבה יותר נוח
משהיה בשבועות האח רונים.
החודש הקרוב
מראה על טיפול בענייני
מגורים ועל ישיבה ב בית
יותר מכפי שאתם
רגילים. אולם בתוך
הבית לא יהיה משעמם,
21בדצמבר -
__ נראה שפרשה רומאנ 19
בינו א ר
טית חדשה או מחודשת
מתפתחת בימים אלה -אבל זו חייבת
להישמר הפעם בסודיות מוחלטת ביותר.

ה 7 -ב חודש טוב לנסיעות, פגישות ודא-
יונו ת ראשונים, אותו יו ם מתאים גם להי כרויו
ת חדשו ת או לפ גישות
עם י די די ם מה עבר.
אתם קצת מתוס כלים,
נדמה שמישהו
פועל מאחרי גבכם ומ נסה
לקלקל את שימכם
הטוב. זה יכול להיות
נבון, אך זה ז מני וי ח לוף.
בינתיי ם שי מרו על
20 בינו א ר -
הבריאות, אינכם חז 18ב
פ ברו א ר

קים בתקופה הנוכחית,
מוטי ם לסבול ממצבי רוח קשים. בני מזל
תאומים או קשת יכולים לגרום לאכזבה.

אי הבנות בעבודה צפויות השבוע. מדובר
בעיקר על ה־ 1ג וה־ 12 בחודש, שיהיו בין כה
וכה מאוד לא נוחים, גם
בתחומים אחרים. אנ שים
יכולי ם לבוא אלי כם
בטענות -ולהתקיף
אתכם על כך שאינכם
מקיימים הבטחות, אבל
כדאי שתבהירו את עצ מכם
היטב. אי הבהי רות
והבלבול אינם ב 19
בפ ברו אר
אשמתכם. במקום הע 20
במר ס
בודה תכירו בקרוב
אדם קשיש מכם. אך השפעתו תהיה מאוד
חשובה לעתיד. ב־ 13 וב־ 14 צפויות פגישות.

המתייוונים לא
שכחו את חנוכה, והדליקו

ר במיקדש האלילי -״נסית״

סילחסטר החשמונאי
כמו בריו, בניו־יורק, במוסקווה
ובלונדון, חגגו גם בתל־אביב את
כניסת השנה האזרחית החדשה. עשרות
אלפי אנשים נעו וזעו ברחובות, כשהם
מחפשים אחר אתרי־שמחה, פוקקים
את הכבישים במצהלות ומפירות.
כיכר־אתרים ורחוב דיזנגוף הוצפו
בים שחור של אנשים, רובם צעירים,
שצבאו על המיסעדות והפאבים, מה
שעורר שימחה וצילצולי־עונג בקופות
בעלי־העסקים.
בתי־המלון, בראשם הילטון, היו
מלאים גסועדים ורוקדים, ששילמו
לפחות מאה שקל ליחיד כדי לזכות
במקוברישיבה בסעודה מפוארת ב חברת
בלונים וקישוטים וליד רחבת־הריקודים.
דיסקוטק הסינרמה -
עמוס באלפים ששילמו 35 שקל
הכרטיס —היה מפוצץ עדי כדי סכנת־חנק,
ואילו מלון דני אל בהרצליה

הגדיל לעשות בשישה אירועים שונים,
שבכניסה לגדול שבהם גבו 110 שקל
לחוגג. כמעט מיותר לציין שהמלון
היה מלא לחלוטין.
אבל המסיבה, בהא הידיעה, היתה
בכסית. רק 20 שקל רמי־כניסה —
אבל שימחה שרק מתייוונים אמיתיים
יודעים כמוה. כל ותיקי המקום —
בוהמיינים, עיתונאים, דוקטורים ואג־שי־עסקים,
הפוקדים את ה״מיקדש״
לרקוד
כל השנה — הצטופפו
ולשתות, ואפילו להדליק נחת.
מ שד איש־כסית דאג למלם.
הכין יופי של אוכל —ובמובן, סנגריה.
עמוס קינן, פיכח בעל־כורחו,
בגלל הופעה בטלוויזיה, איחל שנה
טובה• ח בן־אמדן, בעל הלב המחלים
(״לא שותה, לא מעשן, הורדתי
שלושה וחצי קילוס, קפץ לרבע שעה
וחזר למיטה.

ץ 1־ | המלצר הוותיק של קפה כסית, תושב אום-
. 11 אל־פחם, כובד על״ידי הנוכחים בהדלקת הנר
השמיני, ואף נוייר לצורך העניין, בעזרת המיגבעת
שהונחה על ראשו. המכובדים הנוספים שהוזמנו על*

11ך ך 1דךך 1ך 1ברי קוד טאנגו עם בעלה,
^ 1 1 .1 11 1 1111 חובב. השניים, מוו תי קי
כסית, יו שבי ם דרך־ קבע ב״שולחן־המנהלים״ .מא-
חור, או חזת בכוס, הד״ר זוהרה יניב, חברתם לשולחן.

1\ 1ך 1ך 11ק 1חןך \ 1ך * השחקנית שמניין שנותיה בארץ חופף
\ # 1 \ 11411/ 11 111 לשנותיה בכסית, הצליחה לסחוב את
המשורר יונה (״יבי״) בן־י הודה לרי קוד טאנגו נדיר. י בי נלהב מהעניין.
בתצלום למטה: א חדי ם מהנערים שצבאו על חלונות כסית במשך הערב.

דן בן־אמוץ

קפץ לביקור שנמשך רבע שעה
בלבד, והתקבל על״ידי עמי־קס״גורביץ.
בתצלום משמאל: משה איש-כסית וה מלצר
חסן אבו-חמד מוזגי ם את הסנגריה לאורחים.

י די המנחה, עמיקם גורביץ׳ (מימיו) ,להדליק את
הצרות היו שאול ביבר, לאה איש־כסית (אמו של
משה) ,טקט קרמר והפרופסורית עדה יונת. רק עמוס
קינן נשאר פיכח, מפני שהלך להופיע בטלוויזי ה.

ב מ שך כל המסיבה, שנמשכה עד לשעות הקטנות של
הלילה, לא פסקו האורחים הרבים לרקוד, ל ש תו ת
ולשיר, להנאתם ולהנאת ההמונים העוברים ו ש בי ם
שצבאו על חלונות כסי ת וצפו בבוהמיינים החוגגים.

זה היה ום־ההורדת החשוב
ביותו של השבוע: הצעיוה
הנצחית הפתיעה שו ב!

פנינה ב ת 32
פנינה, פנינה, יש לד יומולדת, את
הפכת לאגדה! פנינה כבר ל א ילדה!
אלה כמה ממילות השיר שהקליטו
במיוחד משה חיים, שימי תבררי
וצביקה פיק לכבוד מסיבת יום-
ההולדת של הפנינה שבכתר, פנינה
רוזנבלוס הנצחית.
מיסעדת הווי־איי־פי שבסינרמה
עוד לא ידעה אירוע שכזה. מאות
חשובים, נוצצים, חתיכות ואמנים צבאו
על הדלתות. איש לא פיקשש את
האירוע. בת ה־ ,32 שנראית בת 16

ניים שעוררו קינאה אצל האורחות
וקריאות־הערכה אצל האורחים.
רפי נלסון האילתי שלח מיברק
עם איחולים לנישואין, משום־מה.
אפילו הנכדה של מנחם בגין, איילת
לוי — בהריון בחודש השישי — באה
לברו•
שלומית אהרון ובעלה נשארו
עד מאוחר, למרות שילדה בימים
האחרונים. צבי לידסקי בא עם ידידה
נאה, עדנה כהן בת ה־.24
מרוב קריאות ״מזל טוב״ ,כמעט

פנינה ווננבלום

הנוהגת להפתיע מדי
שנה את אורחיה ב אטרקציה
בומבסטית, עשתה זא ת שוב, ברי קוד־בטן
משותף עם חברתה, רקדנית־ הבטן המיקצועית ברי

ך | 1ן 1| 1 0 1ך חברה החדש של פנינה, בן ,27 איש״מחשבים, נראה
11/ 11 1ב 1נ בון מהבזקי־המצלמות שתיקתקו מסביבו. פנינה,
ששמחה על המחמאות שהשמיעו חברותיה על מראהו של רמי, אלמוני
העובד בקואופרטיב דן, אמרה שהיא ״תמיד אוהבת אותם חתיכים׳.

סימון. פנינה, שעתה לבימה בכיסוי״ראש שחור,
קראה לעצמה לצורך העניין ״פטמה חממה״ ,וחשפה
לעיני כל את גופה הדקיק, שהדהים את כל רו איו.
חברותיה של פנינה קינאו -אבל הלכו לאכול עוגה.
תוך־העוגות מנצחת כלת־המסיבה. ה אורחים
טעמו מן העוגות בלב חצוי,
מפחד ההשמנה. אבל ממילא לא יעזור
להם שום דבר. פיגורה כמו שלה זה
עניין של מתנה מן הטבע.

11דיןיןךיסןלן הפרקליט המפורסם בא למסיבה עם חברה
1| 111 1 # 1 1חדשה, צעירה בת * 2בשם עדנה כהן, הלומדת
הדרכת־תיירים. בתצלום משמאל: מפיק הסרטים מיכה שרפשסיין עם
חברתו, השחקנית עירית שלג. החוגגים הצטפפו ב מועדון הווי״איי־פי.
ומאושרת כמו בת ,12 הציגה לכולם
את החבר החדש: רמי סופר,27 ,
איש־מחשבים בקואופרטיב דן, שעדיין
אינו רגיל להו־הא שסביב חברתו
הזוהרת.
המון נשיקות היא קיבלה, אבל כמו
סיימון טמפלר נשארה רעננה ובעלת
מרץ עד כדי כך שעלתה לבימה לרי־קוד־בטן
עם ברי סימון, וחשפה מות־

שלא שמעו את התיזמורת הרומנית
הקטנה, שניגנה בפתח. אבל את הזמר
התורכי נזום הדגול, בן ה־— 21
בבגדים הדוקים, בנעלי״כסף ובמעיל-
פרווה ענק — שמעו והעריכו .״באמת
משהו מיוחד,״ אמרו כולם. אפילו
לינדסי קמפ הגדול הבטיח לבוא.
ב־ 11 בלילה החל מיצעד־עוגות
מסורתי עם המון זיקוקין, כשעל חי־

איילת

לוי, נכדתו של מנחם
בגין ולשעבר סגנית
מלכת״היופי, השמינה, כי היא
נמצאת בחודש השישי להריונה.

! כתב: מ לי פרידמן צל ם: עבי טל 3 5

שידור

צר״ג
זוועה!
• לתוכנית החדשה סוף־דבר.

הבאנאליות חוגגת
לדויד גילבוע, עורך מהדורת־השבת של
מבט, על היומן היומרני של אירועי .1986 אילו
הסתפק בהקרנת קטעים מצולמים על האירועים
העיקריים של השנה, ניחא. אבל הוא ראה לנכון
להוסיף עליהם דיברי־קישור באנאליים, שלא
הוסיפו דבר ושגרעו הרבה. גם הפרופסור שלמה

מוגבר של הטלוויזיה הישראלית לטיול בצרפת,
והוציאו מתחת לידם סרט קלוקל, רדוד ושדוף,
שלא אמר אף מילה חדשה אחת, אך הצטיין
בצילומי תיירות של פאריס בתוספת צילום של
מים בשפת־הים של תל־אביב, שהתיימרו להיות
מימי הסינה( .מישהו מוכרח להסביר לעורכים את
ההבדל בין גלי־מישבר של ים ואדוות של נהר).
הצמר סופר־אסל הצליח להחמיץ את כל
הנקודות המעניינות בהווי היהודי בצרפת —
למשל, היחסים בין היהודים האשכנזים הוותיקים
ובין הצפון־אפריקאים החדשים, המהווים יותר
ממחצית היהודים בצרפת כיום. תחת כתבה
מעניינת באו בירבורים של עסקנים.
בסרט הובהר כי העורכים מתנגדים לשני
דברים: לתנועתו הגזענית של ז׳ן לה־פן הצרפתי
ולנשואי־תערובת. דבר המזכיר את ההלצה על
האנטי־שמי שאמה ״אני מתנגד לשני דברים —
לגזענות וליהודים.״

מאחורי המיקרופון
הסירה תטבע

מפיקה סופר
נגד גיזענות ויהודים
בן־עמי, שנקרא להעיר את הערותיו על מאורעות
אלה, הועמד במצב לא־נעים, כשהוא נדרש ל העיר
על מחלת־האיידס באפריקה ועל התפוצ צות
הכור הגרעיני בצ׳רנוביל. הוא ניסה להיחלץ
ממשימה בלתי־אפשרית זו במבוכה ניכרת.

טי 1ל בצרפת
• לאסתר סופר ויעקוב אסל, עורכי
הסרט התעודי על יהדות צרפת. שלקחו צוות

תוכנית הדת המחרידה החדשה, שבאה ביום
הראשון במקום פסוקו של יום, ושבה דיבר הרב
דב ביגון על אחדות העם, הצילה את נישואיו
של אייבי נתן.
בישיבה, שבה השתתפו מיכה ינון, יו״ר
רשות״השידור, אורי סורית מנכ״ל הרשות,
גירעון לב־־ארי, מנהל הרדיו ואייבי נתן, לדיון
בצירוף קול־השלום לרשות־השידור הממלכ תית,
עלה נושא תוכנית הדת.
נתן סיפר שעליו דווקא השפיעה התוכנית
לטובה. הוא הסביר לנוכחים המשתאים כי באותו
ערב היה לו ויכוח עם אשתו, קלאריטה, שעמדה
לטוס למחרת בבוקר לחו״ל. הוא לא ידע איך
לסיים את הוויכוח בדרך טובה, ולפתע שמע את
דבריו של הרב ביגון — ואז ידע איך לסיים את
הוויכוח באופן חיובי.
נתן מבקש מהנהלת רשות־השידור לצרף את
תחנת־הרדיו שלו לרשות. הנוכחים הסבירו לו
שאם אכן תמצא דרך לצירופו, הוא יאבד את
העצמאות, מכיוון שיהיה כפוף לחוק רשות־השידור
ויהיה עליו פיקוח. אייבי סיפר שגם כך
יש פיקוח על התחנה, והביא לדוגמה מיקרה של
שדר בתחנה שלו, ששידר מוסיקת־מילחמה
דווקא בקול השלום. השדר הסביר לנתן שזו
המוסיקה המתאימה לאיזור הנמצא כל הזמן
במילחמה. נתן לא היסס הרבה, לקח את האיש,
העלה אותו על סירה, הביא אותו לחוף משם
הוביל אותו לנמל־התעופה, הכניס אותו למטוס
ושלח אותו לחדל.
ינון אמר שאורי פורת היה שמח מאור אילו
יכול היה לנקוט בשיטות כאלה. לב־ארי הוסיף
שגם אילו יכלו לעשות מעשה כזה, הסירה היתה
בוודאי טובעת.
ארנס ברח
מ ה שידור
השר משה ארנם עזב את ניידת השידור
של קול־י שראל דקות ספורות לפני רעיון
מתוכנן איתו, והשאיר את המראיץ פעור-פה
וחסר״מילים.
אריה גולן, עורך יומן־הערב של קול־ישראל,
קבע עם השר ארס ראיון ליומן היום
הראשון בערב. ארנס הסכים, וניידת־שידור
נשלחה למצוד ת־זאב בתל־אביב. ארנס
התבקש לרדת לניירת בשעה 7בערב. שעת
תחילת היומן, וכר אכן עשה. בניידת היו נהג
וטכנאי. ארנס נכנם לתוך הרכב והרכיב את
האוזניות על אוזניו. הוא המתין לראיון עימו.
שאותו היה צריך לערוך גולן בעצמו.
אך כשהגיע הזמן לראיון עם השר גילה
גולן, להפתעתו, שאין איש מן הצד השני של
קו־השידור, והוא הודיע למאזינים :״עכשיו
היה צריך להיות ראיון עם ארנס, אבל הוא
הלך׳.
מקורביו של ארנס הסבירו כי הוא לא ידע

צוות הטלוויזיה דא צירם
ביום שלישי שעבר, היום שבו פתח השר יצחק
מודעי את פיו ודיבר על חבריו השפנים, לא
שידרה הטלוויזיה הישראלית ידיעה על כך.
מודעי אסף באותו היום אחרי־הצהריים את

שר ארנ ס נעלם שבשידור ידבר גם המומחה האמריקאי דוב
זקהיים, שבא לארץ לסיים את פרשת הלביא.
״השר לא רצה שייווצר הרושם של ויכוח
רדיופוני פומבי בינו לבץ זקהיים,״ הסבירו
דוברים מטעמו את הסתלקותו המחרה.
כמו בכל שנה, נשלחו מאות מיכתבים לכל מנהלי
בתי־הספר התיכוניים ברחבי־הארץ, כדי שאלה
ימליצו על מועמדים לשרת בתחנה. המנהלים
התבקשו גם לתלות את המיכתבים על לוחות־המודעות
בבתי־הספר, כדי שתלמידים, העומדים
לפני גיוס, יידעו על האפשרות לשרת בגלי־

צה״ל.
בגלי־צה״ל עושים מאמצים להגיע לכל
איזורי הארץ ולכל שכבות הציבור, כדי שאנשים
מוכשרים מכל הסוגים יבואו לשרת בתחנה.
מן המחזור הקודם, שהתחיל את תהליך
הבחינות והראיונות לפני שנה, ושנכנס בימים
אלה לעבודה השוטפת, יש גם אנשים מעיירות־פיתוח
ומשכונות־מצוקה. בגל״ץ משתדלים בכל
דרך לשנות את תדמית התחנה כמי שקולטת

ררמטב״ר
בין האנשים הרבים שביקרו את נחמן
שי, מפקד גלי־צה״ל, בבית״החולים הד סה
בירושלים, היה גם הרמטכ״ל משה לוי.

כמעט תאונה
קלאריטה ו אייבי
סוף לוויכוח

מגי ש הוד
צודק וחכם. אבל...
חריקת בלמים ועצירת מכונית הקפיצה ביום השישי כצהרייס עוברים ושבים ליד בית-
סוקולוב בתל־אביב. מי שהיפנה את ראשו הבחין באשה שנפלה על החלק הקידמי של
המכונית הבולמת.
במכונית נהג גידעון הוד, המגיש בקול־ישראל את התוכנית היומית סעו לשלום,
העוסקת בענייני בטיחות־בדרכים. הוד הוא גם הקול שמאחורי הפירסומת ברדיו של חברת
הביטוח הסנה, האומרת :״בכביש אל תהיה צודק, היה חכם״(ראה מה הם אומרים).
באותו היום השישי נסע לו הור בכביש. כשלפתע הגיחה אשה מן המידרכה ופשוט קפצה
לו לפני הגלגלים. למזל שניהם, הוא הספיק לבלום בזמן. האשה, שנפלה על המכונית מרוב
בהלת התאוששה אחרי כמה דקות, ניגשה לחלון שליד הנהג וביקשה את סליחתו. לשניהם היה
ברור שהיא אשמה לגמרי בכמעט־תאונה.

נאמניו במיפלגה הליברלית, ועמד ונאם לפניהם.
עיתונאים רבים נכחו באולם, ובכללם צוות של
הטלוויזיה הישראלית וצוות של קול־ישראל.
הנאום של מודעי התארך ושיעמם את אנשי־התיקשורת.
הם המתינו, לשווא, לפנינה שאפשר
יהיה לצלם ולהקליט אותה ושתהיה טובה
לכותרת. אנשי הטלוויזיה אף נקטו כמה פעמים
במשך הנאום בתכסיס, שהיו בטוחים שהוא יגרום
למודעי לומר דברים מעניינים: הם הדליקו את
אורות־הטלוויזיה באולם, דבר הגורם, בדרך־כלל,
לנואמים לומר את הדברים המעניינים למצלמה.
אבל גם תרגיל זה, שנוסה במשך הנאום כמה
פעמים, לא הועיל.
לבסוף התייאשו אנשי־הטלוויזיה, ארזו את
ציוד־הצילום ועזבו את המקום.
כתב קול־ישראל, שהחליט להישאר עד סוף
הנאום. זכה בסיפור. דקות ספורות אחרי שעזבו
אנשי הטלוויזיה את המקום, דיבר מודעי על
חבריו השפנים. הידיעה, שכללה ציטוט מוקלט
בקולו של מודעי, שודרה ביומן הערב של קול־ישראל.
הטלוויזיה
התעלמה כליל מן הסיפור במבט
של אותו היום.

ח 1ב ש כיפה בגד״ץ
בעוד כמה ימים תיסגר הרשמת המועמדים
לתפקידים השונים בתחנת גלי־צודל. גם השנה,

סבל משותף
שי אושפז לכמה ימים בבית־החולים
בגלל בעיות חמורות שהתגלו בגבו, ושגר מו
לו לכאבים. הרמטכ״ל, שבואו עורר
התרגשות במחלקה, נתן לשי כמה עצות.
מסתבר שגם הוא סבל בעבר מגבו.
לשורותיה רק נערים ונערות מצפון תל־אביב, או
ילדים של אנשים חשובים, אשר להם מהלכים
בצמרת הצבא והתחנה.
בודקי הבחינות מקבלים את הטופסים בלי שם
המועמד. ובודקים אותם באופן אנונימי.
בין מי שסיימו עכשיו את הקורס והתחילו
לעבוד נמצא, זו הפעם הראשונה מזה הרבה שנים,
בחור חובש־כיפה, והוא התחיל לעבוד כמפיק
בתחנה.

העולם הזה 2575

)^9.99 9 9 99

ייי יו * 1* 1י ו ייייייי י * ׳11י|]״ 1י |ו>¥11111* 11 1

^ דם אחד צוחק מן המדינה כד
\ 1לה. שמו ארנסט ישראל מרקוס
יפת.
בגיל 65 מקבל ארנסט יפת פנסיה
חודשית, שגם נשיא ארצות־הברית
יכול לקנא בה, אחרי שקיבל פיצויי־התפטרות
בסכום ששום נשיא בעולם
אינו יכול לחלום עליו.
כל זה אחרי שהצליח להכניס את
הבנק, שהוא עמד בראשו, לבוץ שהיה
מוביל לפשיטת־רגל אלמלא חשו אר בעת
מיליוני אזרחי ישראל לעזרתו,
באמצעות הממשלה, וקיבלו על עצמם
מיליארדים של חובות — חובות הבנק
שנבעו מספסרות במניותיו.
אחרי הצלחה מסחררת זו, ניאות יפת
להתפטר, אחרי מאמצים נואשים

חלק מן הכסף נחוץ כדי לקיים
גברת בשם אלה, לבית גילעד, בסיגנון
שהיא הורגלה לו.

ארנסט יפת קנה לגרו ש תו זו
באחרונה פנטהאוז בצפון תל־אביב,
ואין זה עסק זול.
אבל הגברת אלה יפת אינה האשה
היחידה שארנסט יפת דואג לרמת-
המיחיה שלה.
באחרונה נראה ארנסט יפת שוב
צמוד לגברת שושנה וינר, האלמנה
העליזה מפרנקפורט, ידידתו לשעבר
של המלונאי חיים שיף. הם נראו
בשבוע שעבר בכל הקונצרטים של
התיזמורת הפילהרמונית.
היו אלה אירועים נוצצים, וגם
הגברת וינר היתה נוצצת. יתכן שמה

פנסיונר יפת
פנטהאוז, יהלומים ויין עתיק

יפת ו שו שנ ה וינ ר בנש!? הפילהרמונית
הכל נוצץ ב אירוע הנוצץ
שנמשכו חודשים, ושהשתרעו על פני
העולם כולו(במחלקה הראשונה, ממ קום
למקום).
כפרס על התפטרות זו, שילם לו כל
אדם בישראל — זקן ותינוק, איש
ואשה — דולר אחד, ובסן־־הכל יותר
מארבעה מיליוני דולארים, כפיצוי.
ובנוסף על כך משלם לו הבנק
הלאומי פנסיה חודשית של 30 אלף
דולר. כלומר: כל אדם בישראל — זקן
ותינוק, איש ואשה — משלם לארנסט
יפה מדי שנה כמעט 10 סנט כתרומה
פרטית עד יום מותו( של יפת, לא של
התושב. אם הוא ימות, ימשיכו לשלם).

כל זה, כפרם מונומנטלי על
כישלון מונומנטלי.
כפי שהגדיר זאת ח״כ מרדכי
וירשובסקי :״שוד־הבנק הגדול ביותר
בתולדות המדינה״.

הווילה
של הגברת
ץ ^ ה עושה אדם, המקבל סכומי ^
/עתק כאלה? איר הוא חי? איך הוא
מבזבז את ההון הזה?
זוהי השאלה ששאל את עצמו השבוע
כל אדם בישראל, בץ התקפת־זעם
אחת לשניה.

שנצץ בה היה ברק היהלומים החדשים
שקנה לה ארנסט יפת.

על כל פנים, חוג העוקבים
אחרי שו שנה וינר שם לב לכך
שעל גופה עטוי־הפרוות של
שושנה הופיעו באחרונה כמה
וכמה תכשיטים חדשים, שני ת נו
לה על־ידי ארנסט יפת.
אזרחי־ישראל יוכלו להתפאר בכך
שהם תרמו את תרומתם לתכשיטים
רבי־הטעם, המקשטים עכשיו אשה
נאה וקוקטית.
אומנם לשושנה וינר אין מחסור
דחוף בכסף. היא לא רק אלמנה עליזה,
אלא גם אלמנה עשירה. רק באחרונה
רכשה בית חדש בלונדון.
כשהיתה חברתו־לחיים של שיף היא
בנתה, יחד עם שיף, את אחת הווילות
המפוארות ביותר בארץ, כולה משיש,
המשתרעת על ארבעה דונם, בתוספת
בריכת שחיה ושאר מיצרכים חיוניים
של בני״המעמד, באיזור־הווילות של
עשירי רמת־גן.
לפני שנפרדה מחיים שיף, לגמרי״
לגמרי סופית, היא דאגה להחתים אותו
על מיסמכים שהעבירו את הבעלות
השלמה על הבית אליה.
ואיפה גר ארנסט יפת בכבודו
ובעצמה

ברור כי ג׳נטלמן מושלם כמוהו אינו
יכול להרשות לעצמו לגור בווילה —
מפוארת ככל שתהיה — שנבנתה על־ידי
אשה ומאהבה הקודם.

לכן קנה יפת לעצמו, באח רונה,
פנטהאוז ב-מיגדלי־דויד״
— אותם המיגדלים הממלאים
את טורי-הרכילות, בחיים הסוערים
בין קומותיו ודירו תיו.
ארנסט יפת יוכל להסתכל בכל
הסערות האלה מלמעלה.

הוא רכ ש פנטהאוז בקומה ה־
,17 בסכום של 550 אלן? דולר
— ב ש מיני ת מסכום־הפיצויים
שלו.
את הפנטהאוז צריכים לרהט. את
התפקיד הזה הפקיד בידי שושנה. היא
נראתה בחודשים האחרונים כשהיא
מתרוצצת, מכניסה, מוציאה ודואגת כי
יפת יוכל לגור כשהוא מוקף בדברים
היקרים והטובים שהוא אוהב.

דווזצת י ד

^ כלל, ארנסט יפת חי ברמה הג־
₪1בוהה ביותר. גם גדולי הבנקאים
בעולם — אנשים השולטים בהון של
עשרות מיליארדים — מגיעים בקושי
לרמה שארנסט יפת הורגל לה במשך
עשרות השנים.
מינהגי־המיחיה של יפת עורר תמיד
את קינאתם של כל הנובו־רישים,
המהווים את המעמד הישראלי העליון.
הוא בא ממישפחה עשירה ותיקה

מברלין — מישפחת יפת, שהקימה
בארץ את יעקב יפת ושדת׳ בע״מ
— והטוב ביותר הוא בקושי די טוב
בשבילו.
הוא מתפאר ברקע התרבותי שלו,
מגתה עד שקספיר, ודיבורו משובץ
בציטוטים קלאסיים. הוא מבין גדול
בסיגארים, במוסיקה, באוכל ובכלל.

הוא ידוע כמי שיכול לטוס
לפאריס כדי לאכול במיסעדה
של אניני־טעם, ולהזמין לארו חה,
בלי להניד עפען ז, בקבוק יין
במחיר אל!? דולר — ״שאמו״
משהו משנה מסויימת.
אם הוא נאלץ לאכול בארץ, וגם זה
קורה, זוכים בביקוריו רק שתיים־
שלוש המיסעדות היקרות והמובחרות
ביותר.
אין יפת מעורה בחברה, והוא מעניק
למעמד החדש את הבוז הראוי לו. הוא
סגור ומסוגר, אינו חי למען ראווה, ורק
חוג קטן של ידידים מכיר אותו מקרוב.
ביניהם: עורר־הדין אמנון גולדנברג,
גם הוא כיום עשיר מופלג; אריה
דולצ׳ין, ידר הנהלת הסוכנות; והת־עשיין
יוסף פקר, מנכ״ל פקר־פלדה,
הצעיר מיפת בשלוש שנים.

במיקרה — ולא לגמרי
במיקרה — פקר היה אחד מ שלושת
האנשים שקבעו את
תנאי-הפיצויים של יפת ודול־צ׳ץ
נתן את חסותו לסידור.
בנק ל או מי אינו בנק פרטי, אלא
שייך לסוכנות היהודית. פקר, מצירו,

מנהל עסקים מסועפים עם
לאומי, וזוכה שם בהלוואה_ .

בנק

ב בי ב

השם

פני שקנה את הפנטהאוז החדש,
/בעזרתם האדיבה של אזרחי
ישראל, לא גר יפת תחת כיפת-
השמיים.
לפני 12 שנה, כשעור היה נשוי עם
אלה, הוא רכש וילה דו־קומתית
בשיכון־צמרת היוקרתי בתל־אביב,
שהיתה שייכת לבנק לאומי. המחיר:
45 אלף דולר, הרבה מתחת לערכה
האמיתי.
וילה כזאת בוודאי אינה מספיקה
עוד לאיש כמו ארנסט יפת, הפנסיונר
המאושר ביותר בעולם.

כיום יכול ארנסט יפת —
אביהם של שני בנים ו שלו ש
בנות, כולם מסודרים יפה, ברוך
השם — לצחוק מכל העולם.
הוא קיבל הון, שהיה מספיק כדי
למנוע את סגירתן של כמה מחלקות
בבית־חולים, ומקבל פנסיה שהיתה
מספקת כדי לקיים בכבוד חמש מיש־פחות
ברוכות־ילדים בישראל.

וכל זה כפרס על הצלחתו
לנצח על אחת התרמיות הג דולות
ביו תר בישראל, שגרמה
לרבבו ת אנשים להפסיד את
כספם — ושהיתה עלולה, בארץ
אחרת, להביא אותו לבית-
הסוהר.

* שו ל מי ת י רי ב

— כבוד החבצלתיי

— דיעה אחרת —^יי

(המשך מעמוד )19
חבשוש המורחבת את יום־הולדתה.
בגלל כל אלה היא גדלה כילדת־תפנוקים.
מוקפת בשפע ובאהבה.
למרות זאת היה בה קו של עצבות׳
שכירסם את שלוות־נפשה ובודדה
משאר בני־האדם.
חודש ימים אחרי שהתגייסה לצבא
— התמוטטה. רק אחרי תקופה ארוכה
שבה לאיתנה. היא החלה לעבוד
כפקידה ושוב התמוטטה, כך במשך 38
שנות חייה. מעטים היו רגעי האושר
ורבים ימי הבדידות והמשברים.
כשהיתה בת 38 החליקה באמבטיה
ונפגעה בראשה. במשך יום שלם שכבה
לבד באמבטיה. למחרת בערב נמצאה
מתה.
יונה מתה בט״ו באב, חג האהבה,
שבו היו בנות״ישראל יוצאות לחולל
בכרמים ולמצוא להן בני־זוג.
חבצלת כאבה את יונה. כתבה עליה
בהתמסרות :״בכיתי אז כשהלכתי
לבית־הקברות, כשקברו את דודה שלי.
היא היתה כבר עניה ובודדה ומדוכאת
מאוד. זה היה נורא. וכשקברו אותה
ראיתי את הגוף שלה והזדעזעתי. יפה
מאוד היתה האשה, קראו לה יונה. וזה
היה החלום שלה שהיא רצתה ללדת.
אנשים סביבי צעקו בכו עליה בכו

הדוד וספר המישפחה
.מעודי לא יכולתי שאת...״
עליה ואני ראיתי אותה מרחפת, רצי נית
כזאת מעל גופתה״.
אפשר, כמוכן, לומר כי כל מישפחה
טועמת גם מן האסונות וגם ממתיקותם
של החיים. בכך אין כדי להקהות את
עוקץ גורלה של מישפחת חבשוש.
בשיטתיות דייקנית פגעה הטרגדיה
בכל דור ודור. עד שהגיעה אל דורה
של חבצלת. לחיים חבשוש, אביה של
חבצלת, ולאמה, יהודית לבית עזירי.
נולדו שיבעה ילדים, ארבע בנות ושלושה
בנים.
עד שנת 1956 עסק חיים חבשוש
בעסקי־המישפחה. חברת היבוא והיצוא
של סלימאן חבשוש חבקה עולם, וגם
לישראל הגיעה. בני חבשוש בארץ
ייבאו קפה ותבלינים. חיים חבשוש היה
אחד מעסקניה הנכבדים והאמידים של
החברה.
בשנת ,1956 חצי שנה לפני מיבצע
קדש, נהרג בגיזרת כיסופים שימעון
חבשוש, אחיה של חבצלת. גם הוא, כמו
אחותו אחריו, כתב שירים.
נער בן ,20 שירי בוסר מלאי״רגש:
״אליה זועק אני. שובי שובי/צלצול
ענבלי כסף צחוקה הצלול/מתפשט

ט מצין

(המשך מעמוד ) 11
המטוס האחר. אך יש לקוות כי חלק
מסויים מכוח אדם זה יתפנה לעבור אל
התעשיות האזרחיות הזקוקות, כאמור,
לתיגבורת זו לצורך התפתחותן שלהן.
ך ימוק נוסך שגויים למען הל-
^ ב י הוא התאמתו המיוחדרת לצרכים
המיבצעיים של חיל־האוויר.

סופר שחד
מי גרף רווחים י
במרחב, לועג ומפתה — חפשני/אליה
זועק: איך? מראיך הראיני!/הנני! מת נגן
קולה בין סנסני אילן״.
או :״חלף האביב /גם קיץ חלף/
חורף בכפור קרתו /אל שערנו מת דפק
/ביתנו קפאון אפף /שממו שדות,
ולבי״.
מייד אחרי מותו נטש אביו את
עסקיו. המישפחה לא ירדה מנכסיה,
אבל רוח קודרת השתלטה על הבית.

״מותה של
? * 5החבצלת,,
ך שהייתי ילדה כבר הייתי
תמיד אוהבת לסדר בבית, וב שבת
הייתי מקדימה פני אבי שלום
ושואלת אותו תנחש מי סידר בבוקר
כשהוא הולך לתפילה והוא היה אומר
מי סידר? והיה רואה ואומר את.״
כותבת חבצלת .״כי הייתי קפדנית ו חשבתי
אם אחי יבוא מחוץ־לארץ היום
דווקא עם אשתו והילדים ולפני חברות
התביישתי עם אמא שכבה והכל היה
הפוך וגם הסיד כבר היה מתקלף והכל
נראה מוזנח״.
כשנהרג שימעון היתה חבצלת בת
שש שנים וחמישה ימים. היא נולדה
ב־ 30 במרס .1950 כונתה בפי בני מיש־פחתה
״צלת״ .למדה בבית־הספר היסודי
לבנות שברחוב שלמה המלך
בתל־אביב. אחרי שתי שנות לימור
בתיכון עברה לקיבוץ מישמר־העמק.
שם התגורר אחיה, ציון, אשתו ובניהם.
אחרי תישעה חודשים בקיבוץ שוב
חשה בחוסר־מנוחה. היא עברה לאילת,
אל אחותה איילת. חצי שנה אחר־כך
שבה לתל־אביב. למדה בבית־צבי, נטשה
את לימודיה ועבדה בעבודות מז דמנות.

הכירה את פינחס שדה, אהבה
אותו, כתבה לו אלף מיכתבים, פירסמה
21 מהם בהתמסרות כאשר עבדה
כפקידת״מיון בדואר.
11 שנים הפרידו בין פירסום הספר
לבין מותה של חבצלת. באותן שנים
היא סבלה משברים נפשיים, אושפזה
בבית־חולים אברבנאל, אהבה אחרים,
נעזבה, כתבה, לא שכחה:
״כל רעי עוזבים בנטות השמש/
וכנוע האדמה הנותרים /הופכים
פניהם, להם יש ביתי״
או :״אבל לאהוב, זה אולי הדבר
הקרוב ביותר /וקרוב ביותר הוא
המוות /ולאהוב, נעשה להיות לא פעם
מוכה עד מוות״.
או :״בסביבה שלי צומחים מגדלים
בן יום /בסביבה שלי קברים בן לילה״.
וגם .״רואה אני אותה /כוהנת או
משוררת /בעבר /אינני יכולה /מעודי
לא יכולתי שאת /מותה של החבצלת״.
והיא מתה. ערירית. ללא ילדים. כמו
לולוה, כמו יונה. שייכת אליהן, אל
בנות חבשוש העתיקות, שמותן בטרגדיה
וביסודי גוף ונפש.

נימוק זה ׳נ ש מע לאחרונה
פחות ופחות, משום שהמטב״ל
לא יכול היה להסתיר עוד את
הערכתו, שעניין זה אינו בעל
חשיבות כה מכרעת.
שהלא, אחרי הכל, מדובר במטוס
חלופי ללביא, שתוכנן בארצות־הב־רית
בהתבסס על מירב הנסיון הקרבי
שנרכש בעולם, והמביא בחשבון את
כושרם של מטוסי האוייב הפוטנ ציאלי,
כלומר של ברית־המועצות. יש
להניח כי לרשות המפתחים האמרי קאיים
עומד יותר מידע על החידושים
המוכנסים במטוסים הסובייטיים מזה
שעומד לרשות המתכננים הישרא ליים.
אשר לנסיון המיוחד של חיל•
האוויר, אין כל קושי מיוחד לעשות
במטוס האמריקאי שייבחר התאמות
מסויימות, ובלבד שיימצא מי שישלם
עבור זאת.
בכל מיקרה, המחיר יהיה נמוך מזה
הדרוש לפיתוח מטוס חדש לגמרי.
אך אשר לתכונותיו המיוחדות של
הלביא, הרי יש לציין כי קצינים בעלי
נסיון רב בחיל־האוויר הביעו בהזדמ נויות
רבות הסתייגויות מחלק מן
האיפיון המיבצעי שלו, וציינו כי אינו
מיועד להיות מטוס מקו ראשון בשנות
ה־ ,90 אלא מטוס משוכלל לפי תפיסות
של שנות ה־.70

אם י ש ממש כביקורת זו,
פירו שו של דבר הוא שחיל־האוויר
של שנו ת ה־ 90 לא יובל
להסתפק ב״לביא״ ויהיה זקוק

מערבות־נשק היה בנוי, מאז
ומעולם, לא מעט על השערות
ואמונות, הבאות לצידם של
שיקולים טכניים, לוגיים ומידה
מרובה של פילוסופיית־קרב,
שתקפותה אינה תמיד מובט חת.
לבחירה
באחת החלופות האמריקאיות
יש יתרון כלכלי מיידי. לא רק
שלא יהיה צורך להוסיף ולהשקיע
מיליארדים של דולארים בפיתוח, אלא
שרכישה בארצות״הברית, המלווה יי צור
מקומי בהיקף ניכר, כפי שמוצע
.לישראל, תאפשר צימצום ההוצאות
המידיות. הרכישה בארצות־הברית
אינה מחייבת תשלום מיידי של כל
הסכום, אלא תשלום מודרג לאורך
תקופת הרכישה. גם ההוצאות בארץ
יהיו קטנות יותר, וכל זה יאפשר
לצמצם את תקציב״הביטחון, כפי שמתחייב
מן המצב הכלכלי של ישראל.
אשר לעתיד, לא יהיה עוד מקום
לחששות שמא ההתחייבויות העצומות
לפרוייקט הלביא יחסלו כל אפשרות
של הצטיידות אחרת, הן בחיל־האוויר
והן בחילות אחרים. כי אז, גם במיסגרת
תקציב־ביטחון מצומצם יותר, ניתן
יהיה לעמוד בדרישות ההכרחיות
בתחום ההצטיידות.

ש לציין, בסופו של דבר, כי העובדה
שהתעשיה האווירית מסולמערכת־הביטחון להכתיב גלת
ולממשלה
כולה להסתבך בפרוייקט
כל־כך מפוקפק, אינה נובעת מכוחם
של נימוקיה המופרכים.
כוחה נובע מכך שהיא הפכה לכוח־לחץ
אדיר, בגלל מימדיה האדירים,
ודבר זה עצמו חייב להדאיג את
הממונים עליה.

לא יתכן שגורם כל שהוא
במערכת־הביטחון י צ בו ר כוח־לחץ
אדיר כזה, המסוגל לאנוס
תמרורים תכשיטים
בקערית־אב!
נחוג יום־הולדתה ה־ 50 של
מאשה לובלסקי, מזכ״ל נעמת, בנד
סיבת־הפתעה רבת־משתתפים, ששניים
מביניהם התבלטו במיוחד במתנות
יום־ההולדת שהביאו עימהם: שימעון
פרס העניק ללובלסקי קערית־אבן
ירושלמית(״אפשר לשים לה סוכריות
או תכשיטים״ ).וישראל קיסר העניק
לה את הספר ש אי יונה (על עלייתם
של יהודי תימן ארצה).

הנסיון מ! הק 1נ1ק1ם
נ חוג יום הולדתו ה־ 81 של
רפאל קלצ׳קין, מוותיקי התיאטרון
העברי. קלצ׳קין, יליד רוסיה, שהצטרף
להבימה לפני 59 שנים אחרי תקופת
חלוציות קצרה(פועל חקלאי במיקווה־ישראל)
,היה גם בין מייסדי הקומקום,
התיאטרון הסאטירי של שנות ה־,30
נסיון שכנראה הקל עליו בחיבור השיר
הקצר שהשמיע במסיבת יום־ההולדת,
ואשר הסתיים בבקשה עניינית :״אולי
יתחלפו לי פיתאום השנים השמונה
בסוף, האחד לפנים.״

יערן בז יערן
נפטר בגיל ,71 שרון וייץ,
מראשוני היערנים בארץ ומי שהיה
במשך עשרות שנים ראש אגף הייעור.
וייץ היה אחד משלושת בניו* של יוסף
וייץ האגדתי, שהיה בעצמו בנו של
סוחר יערות ברוסיה, ושנחשב למחדש
היער בארץ, אחרי שתיכנן את נטיעתם
של מיליוני עצים ברחבי הארץ.

נפטר

לפי תפיסות שנות ה־70

למטוס אחר, משוכלל יו תר
ומותאם יו תר לשנות ה־.90
אם יקרה דבר כזה, ייאלץ חיל־האוויר
לצמצם את מיספר מטוסי הלביא
שירכוש, כדי שתהיה לו האפשרות
לרכוש את המטוס המשוכלל
יותר. במיקרה כזה לא ידובר עוד ב־
300 מטוסי לביא, אלא במיספר קטן
יותר, ומחירו של כל מטוס יהיה, משום
כך, גבוה יותר.
מכאן ברור שאת הדיבורים על
ההתאמה המיבצעית המיוחדת של
הלביא יש לבחון בזהירות רבה, ולא
להיתפס לעניין זה כאילו מדובר
בתורה למשה מסיני.

ענייז האיפיוו המיבצטי של

את הממשלה לקבל החלטות
התואמות את האינטרס הצר
שלו, תוך התעלמות משיקולים
רחבים יו תר.
י ש לקוות כי פרוייקט
ה״לביא״ יחוסל, ואין כל מקום
לחשוש כי חיל־האוויר י שאר
ללא מטוס עקב זאת.
אך בד״בבד עם החלטה זו חייב יהיה
שר־הביטחון, בסיוע הממשלה כולה,
להנהיג שינויים במיבנה התעשיה
האווירית, שינויים שיצמצמו את כוחה
וישללו ממנה את העוצמה, שעד כה
איפשרה לה לכפות על הממשלה
עמדה שאינה עולה בקנה אחד עם
טובתה של המדינה כולה.

איש המשימות הסודיות באנגליה, בגיל ,92ה
לורד
הארולד סטוקטון, שהיה
ידוע יותר בשמו הטרום־לורדי, הא־רולד
מק־מילן, עת שימש, במשך שבע
שנים (1957־ ,)1963 כראש ממשלת
בריטניה מטעם המיפלגה השמרנית.
מק־מילן, צאצא מישפחת מו״לים
סקוטית(שהתעשרה מהוצאה לאור של
סיפרי־לימוד) ,זכה בשעתו גם בכינוי
סופרמק, בזכות כושרו לנווט את
הפרלמנט לרצונו. מק־מילן החל את
דרכו כשר זוטר(ושליח למשימות סו דיות,
כמו תיאום הפלישה לצפון אפרי קה
עם כוחות וישי הפרו־גרמניים) ב ממשלת
וינסטון צ׳רצ׳יל של מילחמת־העולם
השניה, שימש לאחר מכן בכמה
מישרות מינסטריאליות עד שעלה מ תפקיד
שר־האוצר לתפקיד ראש־המפד
שלה.

* בנו הבכור של וייץ הוא רענן
וייץ, מי שהיה ראש מחלקת ההת יישבות
בסוכנות ושנודע בהתנג דותו
להתנחלויות־הסרק בשטחים
הכבושים. בנו הצעיר היה יחיעם
וייץ, שנפל ב־ ,1946 עת פיקד על
הריסת גשר־רכבת בגליל המערבי
במיבצע מרי נגד השילטון הבריטי.

שיקוי לילה להקלת הצטננות

נומצין-שיקוי לילההמיועד להעניקשנתלילה רגועהלסובלים מהצטננות.
סירופנומצין משכך ומרגיעמיגוון רחבשלתופעותהצטננות כוון שיעול,
גודש נאף,חוס וכאבי ראש.
חידוש נוסף-לכל אריזתנומצין מצורפתכוסיתמדידהלנטילתמגה מדוייקת
בנוחותמירבית. להשיגבכלכתי המרקחת.
נאלעיין בעלון לצרכן כפי שאושר ע״י משרד הבריאות והמצוי בכל אריזתנומצין

העולם הזה 2575

מה הביא את דני א ל סוסנור, ש הוא סגן־דיקן
ב אוניבר סי ט ה( מי מין) .ל הברי ח שני ק״ג קוקאין
דיפלומט. את ירח־הדבש בילו באילת,
במלון סונסטה .״אשתי לא עבדה. היא
למדה. ב־ 1985 היתה לי תאונת־דרכים
ולא עבדתי במשך כמה חודשים.
קיבלתי כסף מהביטוח, בסך 100 דולר
בשבוע, ונאלצתי לפנות לחסכונות
שלי. חתונתי היתה יקרה, הטבעת
שקניתי לאשתי היתה יקרה, והנסיעות
לישראל היו יקרות ״,הסביר סוסטר
בעדותו בבית־המישפט.
באותה תקופה החל דני חושב על
החלפת מישרתו והחל מנתק את קש ריו
עם האוניברסיטה. הוא חשב, לדב ריו,
על מישלוודסטודנטים לרפואה
מהאוניברסיטה שבה עבד לישראל,
להשתלמות כאן. הוא גם חשב על
עסקים פרטיים שונים.
המצב הכספי החמיר, אחרי שאורלי

! הילוותה סכום נכבד מחסכונותיהם
לידידה ניקו, שבא לבקרם בארצות־הברית.
ניקו
טילפן לאורלי מהולנד, ושאל
אם יוכל להתארח בביתם במשך כמה
ימים, כאשר יבוא לניו־יורק. אורלי
הסכימה, ואז הגיע ניקו והתארח בבית-
הזוג.
לא עבר זמן רב עד שסוסטר החל
מקנא לאורלי. הוא חשד שהיא

אבי משה, המוגדר כ״ידיד המישפחה״.
אבי ( )47 הוא הדמות המיסתורית
בפרשה. לדיברי אורלי, היה עבורה
פעם ״אורים־ותומים״ במשך תקופה
מסויימת, אבל אחר־כך חלה והשתנה.
מרמזים שונים עולה הסברה כי
היחסים בין אורלי ואבי משה היו יותר
מאפלטוניים, למרות הפרש־הגילים ה גדול
בין השניים. אורלי עצמה הכחי שה
זאת בעדותה, ואמרה כי התגלה לה
ש״ידיד־המישפחה״ חושק בה רק אחרי
מעצרה, כאשר אמר לה האיש בתחנת-

עותיו התכופות. כאשר חזר לארצות־הברית
בינואר, התקשר אליו אדם
והציג את עצמו כ״רפי״ ,ידיד של אבי
משה. רפי קבע פגישה עם סוסטר
במיסעדה ישראלית בניריורק.
״זו מיסעדה שאוכלים בה המון יש ראלים,
אני בעצמי אכלתי שם סחוג,״
העיד סוסטר. הם ישבו ליד שולחן קטן.
״דיברנו על הרב־בריח, הוא לא נשמע
מעוניין, אבל הקשיב לי בנימוס, ואז
הוא העלה את נושא הסמים. הוא אמר
לי, :אני רוצה שתיקח חבילה לישראל,

!וקוקאין
עד הדיקן
^ ש לשער כי לולא הכיר דניאל
סוסטר את אורלי כהן הצברית, לא
היה מסתבך מעולם בהברחת קוקאין
לישראל, ולא היה נידון השבוע לשבע
שנות־מאסר.
דני, נמוך־הקומה, בעל פני התינוק,
נולד בניו־יורק. שם גדל וסיים את
לימודיו באוניברסיטה בתואר מאסטר.
אחר־כך מצא עבודה כסגן־דיקן מינהלי
של פקולטה לרפואה.
ב־ 1981 שמע סוסטר מפי אחד
מתלמידיו, ישראלי, על צעירה צברית
שבאה לניו־יורק. התלמיד הציע לסגן־
הדיקן להכיר לו את הצעירה הנאה,
אורלי כהן, וסוסטר הסכים. כך,
בפגישה עיוורת, נקבע המשך חייהם
של השניים.
הרומאן שהתפתח ביניהם היה קצר.
אורלי חזרה לישראל, ונשארה בארץ
במשך זמן ממושך. אבל הקשר שנרקם

עם סוסטר נמשך במיכתבים. לאורלי
התמירה, בעלת התלתלים הצבועים
בלונד, היה בינתיים חבר אחר בישראל,
אליהו(״ניקו״) הקאק.
אורלי באה ממישפחה הרוסה, הוריה
נפרדו כאשר היתה ילדה קטנה, והיא
נשארה אצל אביה יחד עם שתי אחיות
צעירות ממנה. היא למדה אימון גופני,
ועבדה כמורה להתעמלות.
ב־ 1983 חזרה לביקור בארצות-
הברית, וחידשה את הקשר עם דני.
הפעם היה הקשר רציני, ואחרי כמה
חודשים החליטו להתחתן.

^ הלוואה
ומדיבה

אוגוסט 1984 באו השניים ל־ישראל,
וערכו את חתונתם במלון

מקיימת יחסים עם מאהבה־לשעבר.
ניקו החליט לעזוב וביקש מאורלי
הלוואה. הוא אמר לה כי יחזיר לה את
הכסף תוך ימים אחדים, ואף יתן לה
סכום קטן כריבית. אורלי התפתתה
ונתנה לו 6500 דולר מחסכונות בעלה.
ניקו נטל את הכסף והסתלק.
הלוואה זו הביאה למריבה גדולה בין
בני״הזוג, ועירערה את היחסים ביניהם.
גם עקרותה של אורלי התחילה לרבוץ
על השניים כצל כבד. אורלי התאמצה
מאוד להיכנס להריון, ולא הצליחה.
הרופאים המליצו על ניתוח לתיקון
המצב.
בינואר השנה באו אורלי ודני
לישראל, מכיוון שאביה של אורלי היה
חולה. הם עברו להתגורר בדירתו
ברמת־גן. אביה של אורלי הוא בעל
קיוסק לגרעינים וממתקים.
שם, ליד קיוסק זה, הכיר דני את

נאשמת אורלי פוסטר
,הלוואי ויכולתי לגעת בך!״
המישטרה :״הלוואי שהייתי יכול לגעת

פגים נחמדות

,תשכחי מזה! זה נגמר!״

ך ץ יפר פוסטר :״הציגו אותו לפניי
^ כידיד־המישפחה או קרוב, משהו
כמו דוד של אורלי.״
השניים שוחחו בידידות, וסוסטר
סיפר כי גילה בישראל מכשיר שיכול
להכניס הרבה כסף למי שייבא אותו
לארצות־הברית.
במיסגרת חיפושיו אחרי פרנסה
חדשה, גילה סוסטר בישראל את
מנעול־הרכב של רב־בריח. הוא היה
בטוח כי למכשיר זה יש עתיד גדול
בארצות־הברית. הוא אסף פרטים על
המכשיר, ולקח עימו דוגמה וחומר
כתוב. אבי משה נשמע מעוניין, ואמר
שיש לו ידיד בארצות־הברית, שיהיה
אולי מוכן להיכנס לעסק ולעזור
במימון. סגן־הדיקן רשם את מיספר־הטלפון
שלו על פיסת נייר, ומסר אותו
לאבי משה.
סוסטר נסע וחזר לארצות־הברית
שלוש פעמים במשך מיספר חודשים,
אך הוא לא עורר כל חשד, למרות נסי־

לאבי משה, ואני אשלם לך.׳ הוא ידע
שיש לי בעיות כספיות.
״שאלתי למה הוא מדבר על סמים.
אמרתי לו שאני לא סוחר־סמים, אבל
הוא התעקש. הוא לחץ ולחץ, עד
שמכר לי את העניין. הוא אמר לי, :יש
לך פנים נחמדות, לא תהיה לך בעיה
לעבור בנמל־התעופה.׳ הוא לא הצליח
לשכנע אותי באותו ערב. אמרתי לו
שאחשוב על כך. הוא הבטיח לי 5000
דולר. אפשר לראות כמה הייתי בלתי־מנוסה,
שאפילו לא ביקשתי ממנו
כרטיס־טיסה. בפעם הבאה הוא כבר
קנה לי את הכרטיס, כי הייתי חכם
יותר״.
נראה כי האמריקאי הצעיר לא היה
שלם עם הסבת מיקצועו למסחר בס מים.
הוא המשיך להתעניין ברב־בריח,
וגילה כי המכשיר הישראלי
אינו מתאים למכוניות המשווקות
באמריקה, אבל על־ידי שינוי לא גדול
אפשר להתאימו להן. אחיו, שהוא
מהנדס, עזר לו לעשות את השינוי
במכשיר, וסוסטר היה מלא תיקווה
באשר לעתיד העסק החדש שלו.
״סוכן טויו ט ה אמר לי שאהיה
מיליונר תוך לילה,״ סיפר בבית־
(המשך בעמוד )40

*אילנה אלד;

— אי ש לא טוהר

הקוקאין של הדיקן(המשך מעמוד )39
המישפט. בינתיים הסתפק בתשלום
של 5000 דולר, שהציע לו רפי כדי
להבריח קילוגרם קוקאין לישראל.
רפי הביא את הסם, ארוז חלקו
בקופסת־טאלק לתינוקות, והשאר
בחבילות קטנות, שאותן קשר לביטנו.
גילוי במיקלחת
^ פי שחשב רפי, לא היו אומנם
^ כל בעיות בנמל־התעופה. איש לא
חשד באמריקאי האקדמאי, בעל פני־

מכות ומשיכות בשיער. כל המישפחה
שמעה את המריבה הזאת.
״דני החליט שהוא רוצה לחזור
הביתה לבד. הוא התקשר עם נתב״ג,
אסף את חפציו, אמר שהוא לא יכול
לחיות אנן אחת כמוני ויצא. בחצות
התקשר דני מנמל־התעופה. אבא אמר
לו שהתמוטטתי, וביקש ממנו לחזור.
דני עזב את המיזוודות שלו, שנסעו
לניו־יורק, וחזר באותו לילה לרמת־גן.
אז יצאנו לחופשה קצרה באילת, ואחר־כך
נסענו יחד לניו־יורק.״
באפריל, לקראת פסח, כאשר התב רר
לאורלי שהיא חייבת לעבור ניתוח

ידיד המישפחה ויוזם ההברחה
ביקש מן המישטרה 20 אלף
שקלים תמורת ההלשנה -אך
הסתפק באלפיים בלבד. מדוע?
התינוק. הוא עבר את כל הביקורות,
והגיע לביתה של אורלי .״פרקתי את
המיזוודות והוצאתי את החומר, שהיה
ארוז בקופסת־טאלק. זרקתי את קופי
סת־הטאלק והעברתי את החומר לכמה
שקיות, שהיו איתי בבית.״
אבי משה וחברו, זמיר שאשא,
הגיעו, אבל הם לא מסרו את כל הכסף
שהובטח.
״לא רציתי למסור להם את כל

נאשם פוסטר
5000 דולר למאהב
החומר עד שיביאו לי את כל הכסף.
רציתי כסף תמורת הסיכון שלי
להבריח סמים לארץ,״ העיד סוסטר.
הישראלים בדקו את החומר והביעו
אכזבה .״הם חשבו שהבאתי קוק פרסי,
אבל מסתבר שזה היה קוקאין.״
סוסטר ניסה בבית־המישפט להוציא
את אורלי ממעגל־הסמים. לדבריו, היא
לא ידעה מאומה על העניין, והוא ניסה
להסתיר זאת ממנה. רק בעת מתן גזר־הדין
התברר כי למרות שלסוסטר עצמו
אין כל הרשעה קודמת בסמים, או בכל
עבירה פלילית אחרת, יש לאורלי
הרשעה דומה מלפני שנה. היא
הורשעה במישלוח סיגריה, שהכילה
סמים, לחברתה.
אורלי סיפרהיבבית־המישפט כיצד
גילתה את פרשת־הסמים .״הייתי
במיקלחת, וכאשר יצאתי היתה דלת
חדרי נעולה. שמעתי את דני ואבי
מדברים, שמעתי,כסף, חומר, קוקאין.׳
״הייתי מאובנת. ברחתי לחדרו של
אבא, ואחרי שאבי משה הלך רצתי
לדני בפאניקה. צרחתי ואמרתי ש משקרים
אותי, ורציתי לדעת מה קורה.
אבל דני אמר לי, :תשכחי מזה, זה
נגמר.׳
״זה הפך אותי מתוסכלת, כי לא
הבנתי מה לבעלי עם סמים. היחסים
בינינו התקלקלו אחרי זה, היה מתח,
ואחרי מריבה קולנית התחלנו בידיים,

גינקולוגי כדי שתוכל ללדת, הוחלט
לשוב ארצה. דני הביא איתו שוב
קילוגרם קוקאין. זמן קצר אחרי שנכנסו
הביתה, ושמו את מיזוודותיהם
במקום, הגיעו לדירה אנשי־מישטרה.
הם ערכו חיפוש ומצאו את הסם.
אורלי ובעלה נעצרו, ומאז הם במעצר.

משפיל
*49 ומרעיל
^ ק במישסט התברר להם כי מי
שהלשין עליהם ומסר אותם ל־ 1 מישטרה היה ידיד־המישפחה המסור,
אבי משה. הוא פנה למישטרה וביקש
20 אלף שקל תמורת הלשנתו. הוא
קיבל סכום של 2000 שקל, ואז סיפר
על הברחת הסמים של סוסטר.
הוא נפגש עם אורלי במעצר וניסה
לדובב אותה, כדי להקליטה. כאשר
הסתעפה חקירת המישטרה, התברר כי
אבי משה עצמו מעורב בנסיון־הברחה
של חמישה קילוגרם סמים מארצות־הברית
בתוך מנוע של מרצדס. גם הוא
הועמד לדין והורשע. מאחר שמצבו
הבריאותי קשה מאוד, נידון רק לשנ תיים
וחצי מאסר בפועל.
מאחר שאבי משה היה מעוניין
בהברחת הסמים לישראל, והיה חלק
מרשת־הסמים, לא ברור מדוע הסגיר
את שותפיו. אבל רמזים בתיק אומרים
כי קינא עד מאוד לאורלי, שעזבה
אותו, ולכן החליט לקבור אותה ואת
בעלה בבית״הסוהר.
בני־הזוג ניהלו מאבק מישפטי
ממושך. הם לא הודו באשמה, וסניגורם,
עורך־הדין דויד יפתח, ניהל את הקרב
בעקשנות. השופט אדמונד לוי רמז כי
מוטב שיודו באשמה. אך התובעת
אורנה ברנד לא הסכימה להוריד מ־כתב־האישום
קילוגרם אחד של קוקאין,
והמאבק המישפטי נמשך.
רק כאשר עמדה אורלי על רוכל
העדים והיה ברור שהיא משקרת,
הצליח לחצו של השופט. בני״הזוג עשו
עיסקת־טיעון עם התביעה, הם הסכימו
להודות בהברחת שני קילוגרם קוקאין
לישראל, בתנאי שלא יקבלו יותר
משבע שנות־מאסר לבעל, ושלוש
שנים לאשה.
השופט שקיבל את עיסקת־הדיעון,
הביע את ועמו על האזרח האמריקאי
המשכיל, שהעז עבור בצע־כסף להר עיל
את ילדי ישראל.
״אין בפי די מילות־גנאי כדי להוקיע
את מעשיהם, חומרתן המופלגת
של העבירות. התמכרות לסמים היא
מכת־מדינה, וגוררת עבירות נוספות
למען השגת הסם.״
אחרי שהטיל על הנאשמים את
העונש המוסכם, ציווה השופט על
אורלי לקום ואמר לה כי הוא מקווה
שהיא תזכה לפרי־בטן, שאליו היא
משתוקקת כל־כך .״אבל אם יהיה לך
ילד,״ אמר השופט ,״אני מאחל לך
שהוא לא יעמור לעולם לפני בית־המישפט
לדין על עבירת־סמים. אבל
אם כן, תזכרי את הופעתך כאן, כמי
שנתנה יד להפצת הסם!״

(המשך מעמוד ) 7
לתשומת־לב כל בתי־המישפט בא רץ,
המרשיעים מדי יום בני־אדם על פי
עדותם הבלעדית של אנשי־שב״ב והחומר
״החסוי״ שהם מגישים.
ובהמשך :״אנו רואים לקבוע כי
,תידרוך׳ עדים, גם אם הוא מעוגן בנו הל
פנימי ...אינו יכול לשמש בסיס
וצידוק לפעולות של שיבוש עשיית־מישפט.״(ע׳

האם נר מז כאן בי תי דיי ד
עדים לעדויות־שקר מעוגן בנו הל
פנימי של השב״ב?
• ושוב :״אומר עורו־הדין(רם) כספי:
,ראש השב׳׳ב הסתפק באמירה שפעולותיו
בפרשת אוטובוס קו 300 לא
חרגו מפעולות שקדמו לה ושבאו

ובהמשך :״לדעתו של עורך־הדץ
כספי על כל המשתתפים בהתייעצויות
השונות (שקדמו להענקת החנינה)
היתה מוסכמת עמדת־יסוד אחת, ש־ראש־השב״ב
לא חרג מסמכות ב עניין
...הרושם היה שעמדת ראש־השב״כ,
לפיה פעל ברשות ובסמכות,
היא העמדה המקובלת.״(ע׳ .)57 ,56

משמע: ראש־השב״ם טען
כי הריגת שבויים ופיברוק
עדויות-שקר היו מקובלים גם
לפני פרשה זו ואחריה. השרים
המרכזיים במדינה קיבלו עמדה
זו, וסברו כי פעולות אלה נע שו
ת בר שו ת ובסמכות.
זוהי תמונה כללית של התנוונות
מוסרית, תוצאה של מחדל היסטורי בן
39 שנים.
כשכיהנתי בכנסת, העליתי פעמים
רבות את העובדה כי שרות־הביטחוך
הכללי פועל מחוץ לחוק ובלי חוק,
שאין עליו שום ביקורת דמוקרטית
יעילה, וכי הכפפת השב״ב לפוליטי־

צריך לחוקק חוק
שיסדיר את
פעולתם של
השנ״ל והמוסד

פר קלי ט! הי שרא לי ש ד
גז; דמיאניוק (ל מ על ה) א 1הב
ל הד הי ם ול ש חו ת נגד הזר ם
^ ורם שפטל מתקרב ל־ ,40 בעל
קומה ממוצעת וזקן קצרצר. הוא
טיפוס מיוחד במינו.
במשך זמן מה ניסה לעברת את שמו
לשפי, אבל חדל מכך די מהר. בבית־המישפט
הוא מתהדר בחליפות קלא סיות
בעלות שלושה חלקים, שכמה
מהן קיבל מידידו הטוב מאיר לנסקי,
איש המאפיה היהודית בארצות־הברית.
אבל בזמנו הפנוי, אחרי העבודה, הוא
נוהג ללבוש מיכנסיים קצרים חתוכים,
והמון שרשרות מחרוזים ציבעוניים.

למיזרח הרחוק, באחת הטיסות הזולות
שהוא מוצא, ונשאר עד שכספו אוזל,
ואז הוא שב ארצה ללבוש את החליפות
השמרניות ולהופיע באולמות המיש־פט.
כבר
באוניברסיטה מצא לו שפטל
דרך להתבלט. באותו זמן ניטש בארץ
ויכוח גדול בעניין מאיר לנסקי. היו
שרצו לתת לו אזרחות ישראלית ולה תיר
לו להתגורר בארץ, ואילו אחרים
טענו שאין להפוך את ישראל לארץ־
מיקלט לפושעים נודעים, ובעיקר לא

קאי יחידי וטרור(ראש־הממשלה) הופ כת
את הביקורת לבדיחה.
במצב כזה אין שום מנגנון יכול
לשמור על רמה מוסרית, גם אם הוא
מורכב ממלאכים. וכפי שעולה מתוך
הדוח הזה, יש במנגנון הזה אנשים
רבים שהם רחוקים מאוד־מאוד מלהיות
מלאכים. הם זכו בחנינה כרוצחים
וכשקרנים.

אם י ש דבר אחד העולה
מתוך הדוח הזה בבירור מוחלט
הרי זה הצורך הדחוך בחקיקת
חוק־שב״ב וחוק־מוסד להסדרת
פעולתם של גופים חסויים אלה
והביקורת הדמוקרטית והמיש־פטית
עליהם.
חוקים כאלה קיימים בארצות־הברית,
והם עומדים דווקא עכשיו
במיבחן מוצלח.

אילו קמה ועדת-חקירה
ממלכתית, יתכן מאוד שזו
היתה מסקנתה העיקרית, בצד
הדרישה להרחיק מן הזירה
הפוליטית את האישים שהיתה
להם נגיעה לשערוריה לאומית
מחפירה זו, וב צד הדרישה
להחזיר מייד לשב״ב, תוך ציון־
לשבח, את שלו שת חושפי־הפרשה
— ר או בן חזק, פלג רדי
ורפי מלכה.
לשלושת מחברי הדוח הזה מגיעה
תודה על עבודתם המסורה והטובה —
אולם עצם המיסגרת שבה פעלו מנעה
מהם מראש למלא את התפקיד המתבקש.
רק ועדת־חקירה ממלכתית, ה מתמנה
על־פי חוק־ועדות־החקירה
ושיש לה כל הסמכויות הרבות שמע ניק
חוק זה, יכלה למלא תפקיד זה.
ל כן לא מונתה.

המחדל הזה זועק לשמיים,
יחד עם דמם של שני השבויים
שנרצחו.

מתנה: חליפות הדורות
שפטל עוסק במישפטים פליליים
בעיקר. כאשר למד באוניברסיטה,
רצתה אמו מאוד שיתחתן עם אחת
מתלמידות הפקולטה, שמצאה חן
בעיניה. שפטל סירב, ואיננו נשוי עד
היום. הרומאן הגדול שלו היה עם
צעירה שחרחורת, שאותה הכיר באחד
ממישפטיו. היא היתה קרובתו של
עבריין ידוע.
שפטל מופיע במישפטים בלהט רב,
ויש אומרים בלהיטות. מדי שנה הוא
עוזב את בית־המשפט ונוסע לטייל
בעולם במשך חודשים אחדים, כדי
״לנקות את הראש״.
בשנים האחרונות הוא נוהג לנסוע

לפליטי המאפיה* .כאשר ניטש הדיון
ועניין זה התברר בבתי־המישפט, הפך
שפטל הסטודנט לראש האגודה למען
לנסקי. הוא נפגש עם האמריקאי
הקשיש והתיידד איתו.
מדינת־ישראל החליטה לבסוף
להחזיר את לנסקי לארצות־הברית, שם
עמד במישפטים אחדים ויצא מהם
זכאי.
שפטל המשיך לקיים איתו קשר
קבוע. זמן מה לפני מותו של לנסקי,
נסע אליו שפטל למיאמי. הוא התגורר

* בין אלה היה ח״ב ד אז אורי

אבנרי, שתבע לגרשו מן הארץ.