גליון 2579 מתאריך 4 בפברואר 1987

ה׳ בשבט תשמ״ז4.2.1987 ,

מיספר 2579

שנה 51

המחיר 3.50 שקל חדש (כולל מע״מ<

איזאבל נאלס
מסנות
את הכל על
עצמת ועל
בעלה

1עלאיכותההמעולה.
9 8 שנת5
8ץ\0/\0#/ת8במדלייתזהבל
0£5א40ז,המרכזהבינלאומילבדיקתאיכויותבבריסל,זכתה0 שלאסודסעזמ בבדיקה

אזהרה ־ משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

מיכחבים
~ סימנים מובהקים

על תופעת הירידה (.הנדוו״ ,העולם
הזה .)21.1.87
קראתי את מאמרו היפה של אורי אבנרי,
תחוב אותו! ונזכרתי במישנתו של הוגה־הדיעות
יעקב קלצקין. וכך הוא כתב. לפני 62 שנה,
בסיפרו תחומים:
״הציונות פתחה תקופה חדשה לא לשלילת
הגלות בלבד, אלא אף להגדרה חדשה של
היהדות, הגדרת חולין. מחוזקני, עתידים בוני
ארצנו להקריב את נפשם על הצורה הלאומית,
על לשון וארץ, כשם שאבותינו הקריבו את נפשם
על התוכן הדתי של היהדות...
.לכשייקבע מרכז לחיינו ויתוקן הטיפוס
המלא של האומה ותחזור זו לשיעורה, נכיר אנו
ויכירו אומות העולם בדמותו של העברי כסימניה
המובהקים, ומי שאץ לו סימנים אלו לא יהא
מתייחס על העם העברי החי. עברי — משמעו
יהיה: ארץ־ישראל, לשונו לשון עברית.״
פרום׳ יעקב בהט, חיפה

כתבת ה שער הקידנזי:

אשת! האצילית

איזאבל. ,האשה האצילה הזאת״ ,כפי שכינה
אותה בעלה דויד באלס. מספרת לראשונה את
סיפור חייה ואהבתה לאשף־הכספים: כיצד נפגשו
כאשר באה מאנגליה כמתנדבת לקיבוץ. כיצד
חזר יום אחד הביתה באיחור של שעתיים והתנצל
שנאלץ לקנות מיפלגה. מדוע הוא
אינו מספר לה על ענייניו הכספיים
ועד כמה הוא אינו סובל ששנים.

צליבת לאוד

כתבת ה שער האחורי:

דמעות ניאגרה

בצל הגרדום

על מטבע לשון חרישי (״הנדון״,
העולם הזה .)21.1.87
כאשר קראתי את דבריו של אורי אבנרי על
היורד שהופיע בטלוויזיה, כשדימעה חרישית
י־״״ מבצבצת בעיניו (והודיע ״ליבי נשאר בארץ״),
התחלתי להתלבט.
נשמע לי סביר שארם מדבר בקול חרישי.
ובתנ״ך יש באיזה מקום רוח קדים חרישית.
אבל דימעה חרישית?
ממתי משמיעה דימעה קול? ולחילופין:
מישהו שמע פעם על(או ראה) דמעות ניאגרה?
יוסח מלכוב, ירושלים

בין יאוש לתיקווה, בין מרירות לאופטימיות
מעביר יוסף טחן את ימיו בחדר הנידונים
למוות בקאהיר .״כשתולים מישהו, הם
באים פיתאום, בלי שום הודעה מוקדמת״,
הוא מספר. בינתיים הוא קורא עיתונים,
קונה שיפור תנאים ואפילו ״שי למתי
כסף לסוהרים כדי ש יעשו
לי סיור בחדר־הגרדום!״

השר דא חילק חומר
על גד יעקבי בישיבת הממשלה
שאישרה את התוכנית הכלכלית
(.אנשים׳ ,העולם הזה .)21.1.87
בקטע המתייחס לשר הכלכלה והתיכנון, גד
יעקבי, אין שמץ של אמת.
שר הכלכלה והתיכנון לא חילק לכתבים חומר
מודפס כלשהו, במהלך ישיבת הממשלה או
לאחריה.
נעמה הניג, דוברת מישרד הכלכלה
והתיכנון. ירושלים

כה אמר יחזקאל
על זהות השמות של גיבורות
מישפט יערי״גרנות וראשי מפ״ם
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)28.1.87
שומו שמיים! האם זיכרון־יעקב היתה כסדום?
כיצד מעז הקורא ברד, איש זיכרודיעקב, להעלות
על דל שפתותיו, אפילו אם הוא עושה זאת
ללא כל כוונת זדון, את דמיון שמות המישפחה
של רוצחות וראשי מיפלגת הפועלים המאוחדת?
אם אין בליבו כבוד למנהיגיי, אולי יש לו כבוד
לתנ״ך. ושם כבר אמר הנביא :״את שם קודשי לא
תחללו!״ (יחזקאל, פרק כ׳).
חברה, מישמר־העמק

_ עיי 1ערר. :בארזך
מי זוכר את דבורה בארון (.דף
חדש״ ,העולם הזה .)21.1.87
אומנם למדתי בתיכץ במגמה סיפרותית, אבל
אינני חושבת שנתן זך, הצודק בדרך כלל, צדק
בהערתו, בהקשר לספרים עבי־הכרס שראו אור
*י לאחרונה. :אבל מי זוכר כיום את דבורה בארון?״
אני אומנם לא זוכרת אותה אישית, כי היא
נפטרה שנה לפני שנולדתי 1957 אבל קראתי
את מיבחר סיפוריה (קטנות, לעת עתה) ואני
מכירה את תולדותיה, מלידתה ברוסיה, בסוף
המאה הקודמת, בביתו של רב, נשואיה לאיש
תנועת־העבודה(ועורך שמעונה, הפועל הצעיר)
יוסף אהרונוביץ, הגלייתם, בימי מילחמת־העולם
הראשונה, על־ידי התורכים מן הארץ לאלכסנדריה
שבמצריים ועד קבלתה פעמיים, בזה אחר
זה, את פרס ביאליק. פנינה חפץ, רמת־גן

לא אמריקאי ולא מארוקאי
על המשורר שקבע כי סוף העולם
לא בזבנג יבוא, אלא בקול־יבבה
(.תחוב אותו׳ ,העולם הזה .)21.1.87
רציתי לכתוב לכם שאם תומאס סטיירן אליוט
קורא, במקום בו הוא נמצא עכשיו, עברית, הוא
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2579

ג׳ונתן פולארד מרגיש כבגד. הוא זועק
מבילאו, מספר פרטים מזעזעים על
התנאים שם, מסביר את המניעים
האידיאולוגיים שלו וטוען כי התביעה
במישפטו עורכת לו
צליבה מישפטית, בגלל 1
אנטי־שמיים.
מניעים

ג 11ח ע 11פרס
אין זה תי ק תו קו טל טעון רגיל. זוהי
פצ צת-זמן. טימעון פרס טוב הסתבך
1בענייני ת ד מי ת ואמינות,

כטטעון־היד הרס לו את
[ כל מאמציו ב מ טך טנתיים.

הגיס של יעל שריקי:

,לא נגעתי בה!״

א ת מדינת ישראל הקי מו 635 אלף איש
שחיו כאן. כיום חי מיספר גדול יותר של
י שראלים בחו־ל. היי צו א ה־ישראלי
המצליח ביותר
הוא: אזר חי ם. סידר ה חד ש ה.

האסיר דן מליחי, גיסה של הנערה הצפתית
שנפטרה בהפלה מחתרתית, מספר את גירסתו הרג4 מדועב 111
• 1י 1 אותה:י•״
על הטרגדיה הקודמת שפקדה *41
את אשתו, אחות יעל, איך הוחלף
האישום נגדו מרצח להריגה,
ונשבע שמעולם לא נגע כיעל.

צער גידור
האגו
מי שמשווה ילדים
לטייפ-קאסטות מסוגל
בהחלט להיטוות את •טירי דליה
רביקוביץ לשירי־ילדים. המשוררת
ציפי שחרור (בתצלום) על צער גידול
האגו של דויד אביהן, הבד
פשפש בבלי משוררות.

מישפט שדו?

בית־המי שפט יצ א לשדה שבו נמצאה גופתה
של אורלי דובי, לבדוק במו עיניו א ת

גירסת הסניגורים. הנא ש ם
לא נלקח לסיור, כדי שלא
יתפרע. בית־מי שפט שדה.

רצח במרכזיה

כל אחד מהם היה בעייתי, והיה ברין
להיות לבדי• אן הקיבוץ שם אותם
ביחד, במרכזיית הטלפונים. האחד
התגרה בשני, ניגן על פחדיו הנסתרים
וגרם לאבד את עשתונו-
1תיו. התוצאה: רצח, הטו־פטים
ריחמו על הנאשם.

7 /7 7

>7מ / 77ל / 7מ .77/7 7

הגירוש של הד!
ג׳ודי זימט, ידידתו של מרדכי וענונו, גורשה1
מהדירה שבה התגוררה בארץ, מפני שהזמינה!
עיתונאים, ובילתה את הלילה!
האחרון שלה בישראל —

אצל כתבת העולם הזה.
רפואה בעיניים
החולה החכם מביט ישר בעיניו של
הרופא ושואל אותו: הטיפול שאתה
נותן לי — היית ממליץ עליו גב לאמך,

המדורים הקבועים:
מיבתבים -כמה טבת?
איגרת העורך -מטכ״ל לבן
תשקיך -וולוו לתת
במדינה -והמילחמה נמשכת
הנד״ -התיקתוק
אנשים -הכרטיס של קיסר
יומן אישי -מירח (הרצברג) אברך
לילות ישראל -אוכל הודי והוצגרי

קולנוע

לי, בת בכורה לטלי (שתיהן בתצלום) ולאריק
סיני, אחרי שני בנים • החשוד כהאנם מהדרום
אוהב כיף־כף ונותן שיעורים פרטיים • חתונת
תמי מחם ( )24 ודדי בורוביץ 47 גליה אלבין
התאהבה בישראלי בלונדון • ח שילון 30 :ק״ג
פחות, למען מירי ציביון • בליבו של נחמיה
לחוביץ יש מקום גם לאנאבל
טמיר • הוא כבר לא סתם תני

— נא להכיר: הברון סודסורר!

זה וגם זה -אנשים עפים
לו 5חדש -ציונה שימשי
בלי הרדמה -כוסית קוניאק
מה הם אומרים -אסל ת רפול
תשבץ הורוסקופ ׳ -חיי המין של הדלי .
רחל מרחלת -על כל העולם
שידור -מטוס ודולארים
תמרורים -נתפס בגבול אתיופיה
חור ברשת -רלף קליין חוזר׳

1 41
42ן

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
בוודאי מבסוט. הנה, גם אורי אבנרי אישר כי חתן
פרס נובל המנוח היה משורר אנגלי.
אבל בהירהור נוסף, החלטתי כי אבנרי צודק.
כי אליוט אכן נאלץ להסתדר ב־ 39 שנות חייו
הראשונות (מתוך 77 שנותיו עלי אדמות)
באזרחותו האמריקאית, כראוי ליליד סן־לואיס
שלגדות המיסיסיפי וצאצא מייסדי אוניברסיטת
הרוורד, עד שזכה באזרחות בריטית, אבל מאז
ומתמיד ראה אליוט באנגליה את מולדתו
הרוחנית(אוכספורד, לונדון).
ולוא היינו מתייחסים אליו כאל משורר
אמריקאי, זה כמו להגיד שארז ביטון, יליד
מארוקו, ומשורר ישראלי למהדרין, הוא משורר
שאול יוליש, תל־אביב
מארוקאי.

ליניבן•

• בלי

המדיר השביעי הנדון הופיע לראשונה
באפריל . 1954 מאז כתבתי כ־ 1700 מאמרים
במדור זה.
אילו התבקשתי לציין וזצי־תריסר מאמרים
מבין כל אלה, שאני זוכר אותם במיוחד, הרי
יעמוד בראש־התור מאמר שפורסם שבוע לפני
מיבצע־סיני, באוקטובר .1956 הוא נשא את השם
״מטביל לבך. יתכן שכמה מוותיקי העולם הזה
יזכרו אותו.
פירטתי במאמר זה רעיון שכבר העליתי אותו
שלוש שנים לפני״כן. עיקרו: שיש צורך בהקמת
מישרד ממשלתי מיוחד, בראשותו של שר בכיר,

.,מטבי־ל לבך 24.10.56 :
הד קלוש או קריקטורה
שתפקידו הבלעדי יהיה לתכנן ולבצע מיבצעי־שלום.
הצעתי לקרוא לו ״מישרד השלום״ או
״מישרד המרחב״.
יש מישרד־ביטחון, ובראשו עומד שר בכיר
מאוד. לרשותו עומד המטכ״ל של צה״ל. המתכנן
מיבצעי־מילחמה לכל מיקרה שיבוא או שלא-
יבוא. ושבו מרוכזים כל המומחים הדרושים
לתיכנון ולביצוע פעולות צבאיות. שר־הביטחון
הוא, כמובן, בעל קול חשוב מאוד בכל דיון מדיני
וביטחוני.
לעומת זאת. אין במדינה אף שר אחד שתפקידו
הוא להשמיע בדיוני־הממשלה את
הצרכים והשיקולים של השלום. בשום מקום
במדינה אין ריכוז של מומחים לשטחים השונים
הקשורים במיבצעי־שלום. מול מטכ״ל צה״ל,
בעל מדי־החאקי, אין מטב״ל של שלום ,״מטכ״ל
לבן״ .אך את השלום יש לערוך, כשם שעורכים
מילחמה.
הצעתי על כן להקים מיניסטריון כזה, ולרכז
בו צוות מיקצועי של מומחים לארצות־ערב,
פסיכולוגים, מומחים להסברה ולתיקשודת, כלכלנים,
מדעני-חברה וכו׳ — שיוכלו לתכנן
ולבצע מיבצעים שמטרתם היא להשיג שלום
ולהביא להשתלבות ישראל במרחב הגיאו־א
ש כו ל

פוליטי הם ובב אווזה ׳

ודבץ

עוד לפני שהופיע הגליון שלאחר־מכן. פלש

צה״ל למצריים והחלה המילחמה. לא היה מצב־רוח
לרעיונות״שלום. אולם באורח־פלא חזר
המאמר הזה מדי פעם לתודעה הציבורית.
אני עצמי חזרתי עליו מדי פעם לא רק מעל
עמודי העולם הזה, אלא גם בשיחות עם ראשי־המדינה.
זמן
קצר לפני מילחמת ששת-הימיבג כאשר
התחמם הגבול שבין ישראל וסורית ביקשתי
פגישה עם ראש־הממשלה ושר־הביטחון, לוי
אשכול. בקשר עם המצב האקטואלי הצעתי לו
את הרעיון שפורסם אז בהעולם הזה, להקים
לאורך הגבול הזה ״קו מגן־דויד״ — מחסום
אלקטרוני תחת פיקוח. רעיון זה הוגשם אחרי־המילחמה
לאורך גבולות ישראל, אך בשיחה
ההיא דחה אותו לוי אשכול מכל וכל, בטענה
שהוא ״יקר מדי״.
בהמשך השיחה העליתי את רעיון ״המטכ׳׳ל
הלכך. הסברתי אותו לאשכול. אך היתה לי
ההרגשה שאני מדבר אל הקיר.
כעבור שנית בשיחה עם ראש־הממשלה יצחק
רבץ. העליתי את הרעיון שוב. רבץ שאל מדוע
לא די במישרד־החוץ.
כמו במאמר המקורי, הסברתי גם בשיחה זו
שמישרד־החוץ הוא המקום הפחות־מתאים לתי־כנון
ולביצוע מיבצעי־שלום. כל ־הפסיכולוגיה
של המישרד הזה שונה. למעשה זהו מישרד
ללוחמה מדינית. שגריריו בעשרות בירות־העולם
עסוקים בפעולה נגד התעמולה של מדמות-ערב
ואש״ף, וכך גם מישלחת ישראל באו״ם. הפסיכולוגיה
היא כולה מילחמתית. ואילו מחלקת
המיזרח־התיכון במישרד־החוץ היא אבר מדולדל,
שכל דיפלומט רציני שומר־נפשו ירחק ממנו כמו
מאש. כי שם נשרפות הקריירות.
גם רבץ לא השתכנע, כמובן. כשגריר־לשעבר
בוושינגטון היה הוא עצמו מופקד על גיזרה
בלוחמה הפוליטית.
אחר־כך באה יוזמת אנוור אל־סאדאת, וישראל
הגיבה כמו תמיד, בלי מחשבה ובלי תוכנית.
בשורה של אילתורים, שהגיעו לשיאם בקמפ־
תחמושת נזכרתי בבל אלה בימים האחרונים, נוכח
הצעתו של הד״ר יוסי ביילץ, המנכ״ל המדיני של
מישרד־החוץ, להקים ״דסק״ לענייני שלום.
זהו מין הד קלוש של הרעיון המקורי שלנו,
וחוששני שזוהי קריקטורה שלו.
אני מאמין בכוונותיו הטובות של ביילין. אולם
דסק (מדוע דסק? מה רע בשולחן סתם?) בתוך
מישרר־החוץ לא יועיל במאומה. זה יהיה תרגיל
יפה ביחסי־ציבור דש להניח כי הדסק עצמו
יעסוק בעיקר בתרגילים של יחסי־ציבור. אך אבסורד
הוא להניח כי דבר מדולדל כזה, במקום הזה,
יוכל להשיג אישור, מימץ ומשאבים אנושיים
למיבצעים רציניים. זה יהיה, לכל היותר, עוד
אילתור ישראלי נוסף. מן הסוג האהוב על בל
השרים, ועל שר־החוץ הנוכחי לא כל שכן.
ערב הקמת הממשלה הנוכחית היה נדמה כי
אולי־אולי נוצרה ההזדמנות להגשים את הרעיון.
השר וייצמן התאים לתפקיד זה, ואילו היה לו
הכוח לדרוש לעצמו תיק ומישרד — זה היה אולי
מתגשם. ההמשך ידוע.
וגו* לא
ציניקאי יגיד: מישרד כזה לא קם* ,
יקום, מפני שבמימסד הישראלי אין איש המעו־ניץ
באמת בשלום. רעיון השלום אינו אלא סחורה
נוספת בשוק — תחמושת נוספת במאבק המדיני

מפקד־המחלקה מודעי
על ח״כים ושרים לעתיד בקרבות
לטרון ( 1948״טבח לאור היום״,
העולם הזה .)21.1.87
אורי אבנרי נלחם בלטרון והגיע לכנסת. יובל
נאמן (אז סמג״ד גדוד 51 של גבעתי) נלחם
בלטרון והגיע לכנסת(וגם לשולחן־הממשלה).

כוונתכם היתה בוודאי לכתוב כי ״קלידי הפסנתר
הלבנוני יניעו את האצבעות הישראליות״.
הלא זה לקוח ממשל הזנב המכשכש בכלב
(שהוא היפוכו של המצב הטיבעי, בו הכלב
מכשכש בזנב) וידוע כי האצבעות אינן מניעות
את הפסנתר כי אם את קלידיו של הפסנתר, ולכן
צריך היה לכתוב ״קלידי הפסנתר הלבנוני וכו׳״.
א בי גרוס, תל־אביב

הסיבירית שד הסעודי
עוד על טיב הפרווה של שושנה וינר
(״האשה שאיתו״ ,העולם הזה
14.1.87 ואילך).
בדבר אחד צריך להורות: ידידתו של ארנסט
יפת נמצאת בחברה מעניינת. כי מי עור מתכבד
בפרוות־סובול? חברי מועצת עיריית לונדון, ש־גלימות־הייצוג
שלהם מעוטרות בפרוות־סובול,
והמיליארדר הסעודי עדנאן חשוקקי, שהיה לאחרונה
בחדשות בהקשר לפרשת הנשק לאיראן,
ושברשותו פרוות־סובול שערכה נאמד ב־200
אלף דולר.
זאת, כמובן, לא סתם פרוות־סובול סיבירית כי
אם אחת המשמשת לכיסוי המיטה של חשוקקי
באחוזתו שבפרברי העיר הספרדית מרבלה.
שמואל טשורני, פתח־תיקווה
הסיבה לייחודה של פרוות״הסובול היא האופן
בה מחוברות שערותיה לעור החיה: וזה מאפשר,
כאשר פושטים את עורה, לגהץ, או להחליק, את
הפרווה החלקה והמבריקה לכל כיוון רצוי.
ואגב, גם הזנב של הסובול אינו מתבזבז. הוא
משמש למיכחולים מבוקשים של ציירים.
מרדכי דויד, ירושלים

ליברלי וקר לו

מודעי
־ 1007 כישורים
אבל היה שם עוד אחד, עם 100 אחוז כישורים
של חייל קרבי, שהגיע לכנסת (וגם לשולחן־
הממשלה) .זהו יצחק מודעי, שלפי עדותו של
מפקד מחוז ירושלים באותם ימים, יצחק
(״לויצה״) לוי, הצליח, בהפעלה נכונה של אנשיו,
להציל חיילים מן הטבח הלטרוני.
קודם סייע מודעי, באש מחלקתו, לחלץ
פלוגה שנלכדה בוואדי הסמוך למישטרת לטרון
ואחר־כך חיפתה מחלקתו על נסיגתה של פלוגתו
של רם רון(לימים מפקד פיקוד הגדנ״ע, מזכירה
הכללי של תנועת ד״ש ומנכ״ל חברת הפחם
ד ג יצקו, רמת־השרון
הלאומית).

היה זהב
על מצב ספורט השח־מת בארץ
(״משהו רקוב על הלוח!״ ,העולם
הזה .)21.1.87
אני אביה של השח־מתאית לאה נודלמן,
וקראתי בעניין את הכתבה על השתלטותם של
העסקנים על מערכת השח־מת.
אחת הדוגמות הבולטות כיצד הורסים העסקנים
את מערכת הספורט הזאת היא
ההיסטוריה הטראגית של הנבחרת האולימפית
של השח־מתאיות הישראליות:
ב־ 1976 זכתה נבחרת הנשים בשח־מת (לאה
נורלמן, אילקה פודרז׳נסקיה, אלה קושניר ולובה
קריסטול) במדליות־זהב אולימפיות. וזו היתה
הפעם הראשונה, וגם האחרונה, בתולדות הספורט
בישראל שמדינת ישראל השיגה מדליות־זהב
אולימפיות.
כי העסקנים, שהשתלטו גם על ענף ספורט זה,
חיסלו את הנבחרת, שהביאה כבוד וגאווה
נורים נודלמן, באר־שבע
לישראל.

עד כרבים ופסנתרים
על הגדרת תוצאה אפשרית של
המתרחש בלבנון (״ראי״סדר החדש״
,העולם הזה .)21.1.87
כיצד אפשר לכתוב שכאשר הנסיבות יכתיבו
לישראל מה לעשות בקשר למצב בלבנון יווצר
מצב בו״הפסנתר הלבנוני עומד להניע את
האצבעות הישראליות״.

על הופעה מחממת בקרב אנשי ה־מיפלגה
הליברלית(״אנשים״ ,העולם
הזה.)14.1.87 ,
מסיבות מובנות נראה שקר להם מאור לחברי
המיפלגה הליברלית ולמקורביה. הנה, במדור
אנשים, מופיעים ח״כ אלי קולאס ואשת השר,
רבקה שריר, כשהם נתונים בסוודרים עבים
(תוצרץ חוץ דווקא) ומה עשו שתי מזכירותיו של
השר אברהם שריר באותו שבוע? הן ניצלו שעה
חופשית ומיהרו לקנות לעצמן סריגים!
עזרא עציוני, עכו

פינת בן־שושן
על התאריך העברי בשער העולם
הזה.
בגליון העולם הזה המונח לפניי ()14.1.87
רשום התאריך העברי, בשער הקדמי והאחורי,
בזה הנוסח :״י״ג טבת תשמ״ז״.
זוהי טעות לכתוב כך, שכן י״ג טבת פרושו י״ג
פעמים החודש טבת ובוודאי שאין זו הכוונה
בכתיבת התאריך.
יש לכתוב י״ג בטבת, שפירושו היום הי״ג בחודש
טבת.
בבירכת המקנא ללשון העברית —

שושן חורי,
חבר מועצת העיריה, באר־שבע
צמודים צמודים
אין חדש תחת השמש. בוודאי לא
למי שקורא את העולם הזה
מימים ימימה. וכך ציטט העולם
הזה איש כלכלה בכיר בגליונו
שהופיע השבוע לפני 25 שנה (רק
צריך להחליף את המילה לירה
במילה שקל):
• מנהל מישרד־המיסחר־והתעשיה,
מיכאל צור :״הלירה צמודה לדולר;
המשכורת צמודה ללידה; הפקידים
צמודים למשכורת; המהנדסים צמודים
לפקידים; המורים צמודים למהנדסים;
הרופאים צמודים למורים; תוספת־היוקר
צמודה לרופאים והלידה צמודה
לתוספת־היוקר!״

י מר־נתייהאפו׳־טה״יד׳ למדינות
איראן.

במיוחד הוא הדגיש את העובדה שדרום־
אפריקה מוכרת לאיראן תותחי 155
מילימטרים, תמורת נפט. כעת מתברר,
מפירסומים בחו״ל, כי תותחים אלה מיוצרים
בדרום־אפריקה על־פי ידע ודשיץ ישראליים.
נסיונו של נתניהו להביך את מתנגדי האפרטהייד בעולם
השלישי נסתיים במבוכה אישית לו עצמו.

מחפשים ג וב לסויסה

י * י 8י ק * ך

דויד סויסה נפגש השבוע עם שימעון פרס. במיסגרת
המאמץ שעושה יו״ר מיפלגת־העבודה למצוא לו תפקיד
חרש.

ייבדקו עיסקי היררים
הפולגים מתעניינים
באחזקת־מטנסים
שילטונות פולץ מתעניינים באפשרות לשפץ
בארץ ולתחזק באן את מטוסי חברת־התעוסה
הלאומית שלהם ,״לוט״.

חברים בוועדת ביקורת־המדינה של הכנסת יבקשו לבדוק
את עיסקיהם המשותפים של דויד מור, הידר היוצא של
דירקטוריון שיכון ופיתוח, ושל דב מילמן, הירד הנכנס.

המדובר בעסקות של פחם ומוצרים חקלאיים,
בין השאר עם פורטוגל.

שי״ק נגד הרב שי״ק

שמיר מסבים ליעקובי

ישעיהדתומא שי״ק, פעיל בעמותה השרות החילוני, פנה
למועצת יבנאל בבקשה שתעזור לו לנהל הסברה חילונית
במושבה. בדיוק כשם שהיא עוזרת לכת חסידי ברסלב של
הרב שי״ק, העומדת להתנחל במקום.

אף כי, לכאורה, נטישתו את שולחן־הממשלה תהיה ירידה
בדרגה, מעוניין יעקובי במישרה. כדי להוסיף לביוגראפיה
שלו פרק מדיני, לקראת המשך הקריירה הפוליטית.

אחד מאבותיהם, יהודי הונגרי בן המאה ה־ .18 קיבל את
שמו(ראשי־תיבות של :״שלום, יושר, קדושה״ו מהקיסר
הווינאי יוסף השני.

יצחק שמיר אינו מגלה התנגדות למינויו של
גד יעקובי כשגריר בוושינגטון.

שני השי״קים הם קרובים רחוקים.

פרס עד ב ארס:

״מתאים להיות שר־אוצרר

סמוך לבחירות ,1984 בימים שבהם התוודע שימעון פרם למיד באלם והירבה להתראות עימו,
הוא פיתח הערצה גלויה לקוסם־ההלוואות־בריבית, עד כי דם אחד אמר למקורביו :״הביטו בו.
איזה כישרון כלכלי: הוא מתאים להדת אצלנו שר־האוצר!״
הגילדים האחרונים של באלם על יחסד עם ראשי מיפלגת־העבודה זורים אור חדש על עובמת
שנתפרסמו בעבר ונשכחו בינתיים. לפני שנה וחצי, באשר נודע על הסתבכות התק״ם, פירסם
״העולם הזה״ פרטים על נסיונו של באלם לזכות בהכרה כבעל־עניין ב״בנק־הספנות״ ,מתוקף
העובדה שברשותו הד 107.ממנדת-הבנק. בנק־ישראל סירב לאשר לו מעמד זה, ולהגנתו נחלצו
אז ראש־הממשלה, שימעון פרם, וסגן־שר־האוצר, עדי אמוראי. באותה תקופה, שבה לא היה ידוע
עדיין על קניית סיעת״יחד ועל שכר־הטירחה שקיבל אמוראי מבאלם, כתב בן־ציון ציטרץ(״העולם
הזה״ :)12.6.1985
״בשלב זה התייצב עדי אמוראי לימין באלם. הוא פנה לממונה על שוק ההון, יהודה דרורי,
וביקש ממנו שיגן על זכויות המיעוט ב״בנק־־הספנות״ ,כלומר — זכודתיו של באלם.
לא במיקרה פנה אמוראי וביקש לעזור לבאלס.
איש-העסקים המיסתורי אינו מיסתורי כל־כך במיפלגת־העבודה. הוא תרם כספים רבים
למיפלגה ערב הבחירות האחרונות. הוא תרם גם לקבוצת־אלף(אזרחים למען פרם) .אמוראי עצמו
מכיר את באלם מעולם־העסקים.
בנק־ישראל עצמו אישר לפני שלושה חודשים לפני עיתונאים, שלישכת ראש־הממשלה לחצה
על הבנק לאשר לבאלם להדת בעל עניין ב׳בנק־הספנות׳.״
עדי אמוראי כעם על הפירסום, והורה לאריאלה רבדל, אז דוברת־האוצר, לשגר הכחשה ל״העולם
הזה״ .עיקרה של ההכחשה :״ההתכתבות בין סגן־השר לממונה על שוק ההון מוכיחה טיפול שיגרתי י
לחלוטץ ...במיקרה זה נעשה הכל כדי למנוע פגיעה באינטרס ציבור־המשקיעים ולהבטיח מיטהר
תקין בבורסה.״

חוששים בגל״ץ
בתחנת הרדיו הצבאית מצפים בדאגה לכניסתו
לתפקיד של הרמטכ״ל החדש, דן שומרון.
ותיקי־התחנה זוכרים כי בל רמטכ״ל חדש מתערב
בענייניהם, ומנסה להנהיג אצלם סדרים חדשים. משה לוי,
למשל, החליט לבטל את יומדהבוקר, אולם בינתיים
נמצאה דח־ לעקוף את הגזירה.

גיסו של נקש
מבטיח ם הומות־גזע
יעקב חזן, ראש סניף כך בשכונת שמואל הנביא בירושלים,
הבטיח למאיר כת א לעורר במהרה מהומות חדשות בעיר.

חזן הוא אחיה של רינה נקש, אשת הרוצה
שנמלט מצרפת.

התותחים של ביבי
הופנו נגדו

שתי מחלקות
לאיידס

במיסדרונות האו״ם מלגלגים דיפלומטים, ממדינות
ידידותיות לישראל, על השגריר בנימין(״ביבי״) נתניהו
ועל המיסמכים שהוא מפיץ ביניהם.
לפני חודשיים החליט נתניהו, ביוזמה פרטית, להילחם
בלחצים הבינלאומיים על ישראל בעניין קשריה עם דרום־
אפריקה. הפאטנט שלו היה פירסום פרטים עלהסחר בין

בבית־החולים ״שיבא״ יוקמו בשנים
הקרובות שתי מחלקות לטיפול בחולי
איידם, שיקלטו את האלפים הצפויים
ללקות בה בעשור הבא. הקמת המחלקות
תסתיים ב*.1992

ממשיכים לברוח
ממעשיה!

למרות המירדפים הדרמאתיים שעורך גונדר
דויד מימון. נמשכת תופעת הבריחות מכלא
״מעשיהו״.
שלושת מודתי רפי סויסה, שהוחזרו לתפקידיהם בפקודת
בג״ץ, עובדים כעת בצמוד עם מימון. מי שנפגע מהוראת
בג״ץ הוא הדובר המעולה ג׳וני טסטר. שעזב את תפקידו
במחודהמרכז של המישטרה, כרי להיות דובר שב״ס.
מקומו הקודם כבר נתפס, מקומו החדש הוחזר לשימעון
מלכה. וכעת הוא מועסק בעניינים שוליים.

וולוו חדשה לחת
בסוכנות ״וולוו״ בתל־־אביב נתקבלה
הזמנה למכונית חדשה לידר בל״ל, מאיר
חת. מחירה: יותר מ־ 80 אלף שקלים.

רייסר קליינר
בבחירות פנימיות בחרות, לתפקיד ירד מועצת
מרחב־המרבז, ניסו מיכה רייסר ויגאל גריפל
להכשיל את מועמדותו של מיכאל קליינר.
קליינר זכה בתפקיד.
בתפקיד אחר, של יו״ר המרחב, זכה אריה קרמר.
הדלפה הצילה כתבים
הדלפה מדיון מישמעתי של מועצת־העיתונות
הצילה את בתבי״המישטרה התל־אביביים
מהחלטה חמורה ביותר בגנותם.
לכתבים נודע השבוע כי הוועד־הפועל של מועצת־העיתונות
עומד לקבוע שהם פירסמו ״שקרים״ ,ש־תיאמו
ביניהם״ פירסום נגד המישטרה וכי עליהם להתנצל על
התנהגותם — וכל זאת מבלי שנגבתה מהם כל עדות.

הכתבים מיהרו למחות על ההליך הדדאקוני,
שהתבצע מאחורי גבם, וההחלטה הוקפאה.
המדובר בתלונת המישמרה על פירסומים אודות פרישת
קצינים בכירים במחוז תל־אביב. על רקע פרשיות שחיתות.

עץ ננסי ישראלי השבוע ייחשף לראשונה וייצא לשוק פיתוח ישראלי,
שנשמר בסוד במשך כמה שנים: עץ קוראג׳ונג ננסי, בגובה
20ס״מ. במקורו זהו עץ אוסטרלי ענקי. המגיע לגובה של
25 מטרים.
בין שאר הטכנולוגיות שבהן השתמשו האגרונומים לפיתוח
הננס: וסתי־צמיחה(הורמונים סינתטיים).
סלומון לבוסטו!
הרב בריר סלומון, רבה האשכנזי המתפטר של פתח־תיקווה,
ייצא לבוסטון, לשמש שם כרב קהילה.
היחצינים רוצים גילדה
אנשי יחסי־הציבור ויועצי־תיקשורת מתכוונים להקים
גילדה משלהם: יתקבלו בה רק בוגרי־תיכון, ויחייב אותם
תקנון־אתיקד״ הדומה לתקנון של אגורת־העיתונאים.

במדינה העם והמירחמה נמשכת
גער נהרג. מיטען
התפוצץ. השיגרה נמשכת
ברצועת־עזה נהרג נער ערבי מכדורי
חיילים. אשר ירו ״באוויר״ .העיתונים
סיפרו על כך בכמה שורות בתחתית
של ידיעה, מבלי להקדיש לזה אף
כותרת קטנה.
זהו מעשה שיגרתי.
באוטובוס שנסע מחיפה לירושלים
התפוצץ מיטען של חומר־נפץ. תישעה
אנשים נפצעו, אחד מהם קשה.
זה זכה בכותרות גדולות, אך גם
הדיווח הזה לא גרם להתרגשות. זהו
מעשה שיגרתי.
המדינה התרגלה למילחמה הזאת,
שבה מפעיל צד אחד מיטעני־חבלה,
סכינים. אבנים והפגנות, והצד השני
יריות ״באוויר״ ,מעצרים המוניים, עוצר,
גירוש והריסת בתים.
שום סוף למילחמה זו אינו נראה
באופק. שום צד אינו מסוגל לשים קץ
לפעולות הצד השני. הכל מבינים כי

כך היה חלוץ אספקת־הנשק למישטר־הרצח
המהפכני באיראן.
נדמה כי מאז התגלתה העיסקה, אין
לו מנוח. הוא מדבר בלי הרף, בכל כלי־התיקשורת,
בארץ ובעולם. בזרם בל־תי־נדלה
של חשיפות, גילויים וידיעות.
היעד
העיקרי: להשמיץ ולהכפיש
את יועץ ראש־הממשלה לענייני״טרור,
עמרים ניר. ניר עצמו מנוע, כמובן.,
מלענות — והוא שומר על שתיקה
טוטאלית, שהיא בלתי־רגילה בישראל
הנוכחית.
התקפת־המחץ של גימרודי על ניר
היא פעולת־נקמה בלתי־מוסווית על
כך שניר סילק את נימרודי וחבריו —
אל שווימר ודויד קימחי — מן העסקים
האפלים עם איראן, אחרי שהתחולל
בהם משבר בגלל נסיון ישראלי
לרמות את האיראנים. נימרודי טוען כי
התרמית היתה פרי יוזמת ״קצינים
ישראליים״.
מכיוון שנימרודי וחבריו הם היחידים
המדברים, וכל העיתונים אוכלים
את הגילויים מידיהם, מוצגת תמונה
חד־צדדית. אילו קנה נימרודי את העי
צה״ל.
כך החליטה השבוע הממשלה,
על פי המלצת שר־הביטחון.
הדבר מאשר מחדש את העובדה
שיצחק רבין הוא עתה האדם החזק
בממשלה, החוליה המחברת את המערך
עם הליכוד.
כמו תמיד, היתה הבחירה אישית
לגמרי. לא קדמה לה שום בחינה של
השקפות המועמדים השונים. בחירת
הרמטכ״ל לא היתה בבחינת הכרעה
למען קו ביטחוני־מדיני או ביטחוני־מיקצועי
מסויים.
נגד הבחירה הזאת גייס הרמטכ״ל
היוצא, משה לוי, את כל כוחותיו. הוא
רצה להנחיל את הרמטכ״לות לבך
חסותו, אמיר דרורי. אולם גם לוי לא
טען כי שומרון מייצג קו שאינו מקובל
עליו. היריבות היתה אישית לגמרי.
״מילחמת גנרלים״.
ירושה עגומה. משום כך אפשר
רק לנחש מה יעשה שומרון, בקבלו
לידיו את נס הרמטכ״ל.
דבר אחד ברור: יריבו של שומרון
היו אנשי ״קבוצת לבנון״ — הגנרלים
הנושאים באחריות הישירה למילחמת־הלבנון,
על תבוסותיה הפוליטיות ומפ־

תונים והעיתונאים, כפי שקנה מתווכים
וסוכנים, לא יכול היה להשיג בימה
אוהדת יותר.
רברבן בלתי־נלאה. אם יש
פטפטן־נשק גדול מנימרודי, הרי זה
עדנאן חשוקקי — האיש שהכתיר את
עצמו כ״איש העשיר ביותר בעולם״,
בשעה שכמה מעסקיו נמצאים בהליכים
של פשיטת״רגל.
חשוקקי (שהעיתונים המערביים
קוראים לו, בטעות, בשם חשוגי) הוא
רברבן בלתי־נלאה, השופך את גילוייו
על כלי״התיקשורת העולמיים. נראה
שיש לו כישרון בלתי־רגיל לסבך רא־שי־מדינות
בעסקיו המפוקפקים, כשהוא
משתמש בשמו של אחד באוזני
השני, וחוזר חלילה. כך רכש את ליבו
של שימעון פרס, הבטיח לו(לדיברי
חשוקקי) פגישה עם יאסר ערפאת,
ביקר בחשאי בישראל והבטיח לקשור
את פרס עם בית־המלוכה הסעודי,
בימים האחרונים מוצפים עיתוני
העולם בפרטים אינטימיים על מסעות
חשוקקי ומיבצעיו הכבירים, חובקי־העולם
ומזעזעי־תבל, ונדמה כאילו
האיש הקטן והשמן, עתיר־השערוריות,
הוא המכוון את המדיניות של מדינות
המרחב — ובכללן ישראל.

לותיה הצבאיות. יתכן כי לוי, סגן־הר־מטכ״ל
של מילחמת־הלבנון, דבק כל־כך
כדרורי מפני שזה היה אז אלוף
פיקוד־הצפון, ובתפקיד זה היה למעשה
מצביא המילחמה.
שומרון מעורב במילחמת״הלבנון
פחות מכל מועמד אחר לתפקיד. לכן
יש לו ההזדמנות לעשות מה שלא עשה
לוי בכל שנות כהונתו: להסיק את המסקנות
מן הליקויים החמורים שהתגלו
בצה״ל בימי המילחמה, ולטהר את
צה״ל מן הירושה העגומה הזאת.
תורות וסד׳׳ב. באחד הראיונות
האחרונים שלו דיבר שומרון על
״טלטלה״ .צה״ל זקוק לטלטלה, אמר.
זוהי אמירה שהיא גם נכונה מאוד
וגם אמיצה. אך המיבחן האמיתי של
שומרון יהיה ביכולתו ובנחישותו
לחולל טלטלה כזאת בפועל, לבדוק
מחדש את הדוקטרינות של צה״ל וה־מיבנה
האירגוני שלו, את תורות־הלחי־מה
וסדר־הכוחות.
שומרון קנה את עולמו בכמה שעות:
כאשר ניצח על מיבצע־אנטבה. עכשיו
נכון לו מיבחן הרבה יותר חמור והרבה
יותר ממושך, אם כי פחות זוהר.

רמטכ״ל־מיועד שומרון
הכדור בידו

למילחמה כזאת יכול להיות רק פיתרון
מדיני.
והפיתרון המדיני נראה השבוע
רחוק יותר מאשר אי־פעם.
עיתונות פטפטני הנשק
סוחר־גשק טוב הוא סוחר־גשק
אילם. זן זה משגשג
במדדטבים. אך באחרונה
נתקסו אחדיס מהס
בסטסטנות בסייתית
המיסחר בנשק פועל במחשכים. והו
עולם תחתון בינלאומי, שאינו אוהב את
אור־השמש. מכיוון שסחורתו היא
המוות, משתדלים העוסקים בו לשמור
על אלמוניות.
מינהג זה הופר באחרונה, בישראל
ובארצות־הברית. בעיקבות הגילויים
על עיסקת־הנשק האיראנית והעיסקה
המקבילה עם שכירי-החרב בניקרא־גואה,
נפרצו כל הסכרים.
נדמה כאילו סוחרי״הנשק, שנאלצו
לסתום את פיהם במשך שנים, נתקפו
לפתע בצורך כפייתי לדבר ולהתפרסם.
שתיקה טוטאלית. השבוע הגיעה
תופעה זו לשיא בישראל. סוחרי־הנשק
השתוללו בכל העיתונים, מילאו
עמודים על גבי עמודים ב״גילויים״ על
מעשיהם, עד כי נדמה כי כל העיתונים
הגדולים במדינה נרכשו על־ידי סוחרי־נשק.
בראש
הפסטיבל עומד יעקב נינד
רודי, האיש שעשה — לדבריו —
מיליונים רבים בעסקים עם המישפחה
המושחתת של השאה האיראני, ואחר-

ביטחון טלטלה גדולה
מינוי דן שומרון מסלק
מעמדת־המפתה את קבוצת
הגנרליב של מילחמת־הלבנון.
הוא יבול לסתות דן? הדש
דן שומרון יהיה הרמטכ״ל ה־ 13 של

יחסים מרחביים
ט״ס־הקרב חזר
מצריים של קמס־דיוויד
חזרה למישסחת העמים
המוסלמיים. זהו העיקר
ועידת־הפיסגה של ראשי 44 המדינות
המוסלמיות (בלי לוב ואיראן)
הסתיימה בכוויית.
לפי דיווחי העיתונות הישראלית,

קרה אחד מן השניים, או שני הדברים
גם יחד: הוועידה הסתיימה בכישלון,
והיא קיבלה החלטות קיצוניות. בין
השאר: היא ביטלה את ההסכמה הערבית
להחלטה .242
כמה מן הפרשנים ראו בכך התרחקות
נוספת מן השלום של קמפ־דייוויד.
שהרי נשיא־מצריים השתתף
בוועידה קיצונית זו, והוא שותף להחלטותיה.
מיפנה
מהפכני. כרגיל אין הרבה
ממש בדיווחים אלה. רובם נובעים
מבורות, ואחדים הם סילוף מכוון.
בוועידת־הפיסגה קרה דבר שהוא
בעל חשיבות מהפכנית בעולם הערבי:
מצריים חזרה אל חיק המדינות המוסלמיות.
וממילא גם למישפחה הערבית.
היא
לא עשתה זאת תמורת התכחשות
לשלום עם ישראל. להיפך:
הנשיא חוסני מובארכ עמד על זכותה
של מצריים להחליט בעצמה על
גורלה, ולדבוק בשלום הישראלי־מצרי.
הוא דחה בזעם את נאומו שלנשיא
סוריה, חאפט׳ אל־אסד, שתבע
מעל בימת הוועידה ממצריים לבטל
את הסכם־השלום.
בצורה עקיפה, אך בצורה המובנת
לכל ערבי, קרה בכוויית דבר מכריע:
מצריים הוחזרה לעולם המוסלמי־הערבי
במדינה המקיימת שלום עם
ישראל. זוהי התפתחות בעלת חשיבות
עצומה.
ביום ובלילה. אם היה למישהו
ספק בכך, הרי ניצל מובארכ את ההזדמנות
הראשונה, עם שובו לקאהיר,
כדי להבהיר את הדברים לחלוטין. בנאום
פומבי שפך קיתונות של בוז על
אסר. הוא הסביר לעמו כי לא הגיב בו־במקום
בחריפות על דיברי אסר, מפני
שלא רצה לעזור לאסד לפוצץ את
הוועידה, שהחזירה את מצריים למיש־פחה
המוסלמית. את התגובה הנאותה
שמר לנאומו על אדמת־מצריים.
פרט פיקאנטי: מובארכ ואסר היו
בעבר שניהם מפקדי חילות־האוויר של
ארצותיהם. לכן, כאשר אמר לו אסר,

בפגישת־האקראי המפורסמת בכניסה
לוועידה, כי הוא עומד להתקיף אותו
מעל בימת־הוועידה, השיב לו מובארס
״אתה טייס־קרב הרגיל ללחום בלילד*_
אני טייס־קרב הרגיל ללחום גם ביום
וגם בלילה ״.אילו היה שם עזר וייצמן,
גם הוא מפקד־לשעבר של חיל־האוויר,
יכול היה לתרום תרומה לשיחה.
צעד ראשון. אין אמת בדיווח כאילו
ביטלה הוועידה את ההסכמה
להחלטה .242 היא קבעה דבר המוסכם
מזמן על כל מדינות־ערב: שאין לקבל
את 242 לבדה, אלא שיש להוסיף עליה
את ההכרה בזכות העם הפלסטיני*
להגדרה עצמית. ההחלטה — 242
שהתקבלה בשנת — 1967 התעלמה,
כידוע, מעצם קיומו של העם הפלסטיני.
יאסר
ערפאת, שהשתתף בוועידה,
היה בה גורם חשוב. כל הדיבורים על
ירידת השפעתו וחיסול הכוח הפוליטי
של אש״ף התבדו שוב — בפעם המאה

ואחת.
מבחינה ישראלית, המשמעות האמיתית
של ועידת־כוויית היא כי מדינה,
שיש בה שגרירות ישראלית,
והמקיימת שגרירות בישראל, חזרה לבימה
המוסלמית והערבית. זוהי רן^1
התחלת הדרך, אבל המשמעות אדירה.

מי האוייב?
זה היה יוס־דוג בשני
הצדדים: סקירה אסטראטגית
מצרית סיפקה תחמושת
לאויבי השלום
לאויבי השלום הישראלי־מצרי בש־ ;
ני הצדדים היה זה יום־חג.
האופוזיציה המצרית פירסמה נאום
שנשא שר־הביטחון המצרי, מוחמר
עבר־אל־חלים אס״ע׳זאלה, בוועדת־ד^
ביטחון של מועצת־האומה המצרית.
היתה זאת סקירה אסטראטגית מקפת.
בין השאר אמר — לטענת העיתון
האופוזיציוני — כי ישראל היא האוייב ,
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2579

איזאבל בארס העניקה לאימה אלון את הראיון הגדול הואשון שרה. היא
מסבות על החיים עם בערה, ער עסקיו וקשריו ועל השעון המפורסם

ף* דרך כלל היה דויד בא הביתה
י י ביום שישי בשעה מוקדמת.
אבל באותו יום שישי הוא חזר מאוחר,
בערך ב־ 5או ב־ .6שאלתי אותו מדוע
איחר, והוא אמר לי, :קניתי להם את
יחד׳.
כך סיפרה איזאבל באלם, אשתו של

שברירית ילידת״אנגליה, נערה שנולדה
בבית עשיר, למדה במיטב בתי־הספר
ובילתה שנה בפאריס כדי להשלים
את ידיעותיה ברוסית.
עורה הלבן והתמימות הנסיכית
שלה מזכירות את שילגיה. כמו היפה־פיה
הצוננת, הסגורה בארון־הזכוכית

סיקרנה אותי. בכל פעם, כשראיתיה
בבית־המישפט מאזינה בקשב רב
לעדויות הטכניות, המסובכות והמשע־ממות,
רציתי לדעת מה היא חושבת
ומרגישה. היא נראתה כל־כך שונה
מהאחרים בבית־המישפט. תמיד לבר
שה בטוב״טעם, מסודרת וצוננת. תמיד

וויזיה. הדירה יפה ואוורירית, אבל
בהחלט לא מגונדרת. חתול פרסי לבן
יפהפה התפנק על השטיח הסיני.
על שולחן קטן, לצד הכורסה שעליה
ישבה איזאבל, היה מונח השעון
המדובר ביותר במדינה, נתון עדיין במעטפה
מישרדית ירוקה, שעליה כתוב

הסכימה להשיב. .היינו בוונציה. דויד
רצה לקנות לי שעון במתנה. יש לי
אולי חמישה שעונים, כי הוא מאוד
אוהב לקנות לי תכשיטים.
.נכנסנו לחנות, ואני אמרתי לו
שנקנה שעונים לילדות, כי לי כבר יש.
כאשר התעקש, אמרתי לו שאני מוכנה

השבוע נביתיהמישנט: דויד באלם על סנסל הנאשמים ואיזאבל, קרירה ומרוסנת, בין הצופים
איש־העסקים הנאבק זה תישעה חודשים
על חפותו.
.הוא סיפר לי עוד כמה דברים, אבל
לא נכנס לפרטים. הבנתי שמעורב בזה
הרבה כסף, אבל דויד אף פעם לא מדבר
איתי על כסף, כי הוא יודע שזה משעמם
אותי. תמיד היה לי כסף, ולקחתי
י־את זה כמובן מאליו׳.
קשה לתאר זוג פחות־מתאים, לכאורה,
מאשר איזאבל ודויד באלס. הוא
יליד עיראק, שעלה לישראל בתחילת
שנות ה־ 50 עם מישפחה מרובת נפשות.
ילד שיצא בגיל 12 לפרנס את
עצמו ואת מישפחתו. איזאבל, אשה

שלה, כך גם איזאבל מסוגרת בביתה
מפני המציאות הישראלית, הקשה לה.
האקלים הישראלי מזיק לעורה העדין,
והמזג הישראלי זר לאישיותה הרכה.
היא נמצאת בישראל כבר 16 שנים,
ועדיין מרגישה כנטע זר .״הזדעזעתי
ממה שבעלי סיפר לי על הפוליטיקה
הישראלית, אבל לא התערבתי,״ היא

אומרת•

תמיד
^ בטוב טעם

ך* רבה הפצרתי כדי לקבל ראיון
\ 1עם איזאבל. האשה השברירית

ישבה לבדה. מעולם לא הביעה את
ריגשותיה בפומבי, וניסתה למתן את
בעלה כאשר התפרץ מפעם לפעם. אבל
איזאבל סירבה לכל ראיון.
רק כעת, אחרי שנחשפה בעיקבות
פרשת השעון, השתכנעה להתראיין.
כאשר באתי לדירה בשדרות־חן, שאלה
מייד אם הגיע גם צלם. כאשר עניתי
בחיוב, ביקשה באדיבות שהוא לא יעלה.
היא
קיבלה את פניי בסלון המרוהט
בבורסות מרופדות בעור בהיר ובפסנ־תר
כנף. שלוש הבנות הלכו כבר לישון,
והיא ישבה בודדה לפני מכשיר־הטל־

״מדינת־ישראל, דואר רישמי״.
.את רוצה לראות אותו?״ שאלה,
כאשר השגיחה במבטי, והגישה לי את
השעון.
.אני נורא מאוכזבת מכל העניין,״
הסבירה לי,״ לא הבנתי מדוע מנפחים
כל־כך את פרשת השעון, ולא מתייחסים
בכלל לעניינים החשובים
באמת, כמו לפרשת קניית יחד. נראה
לי שבישראל מתעניינים רק בקוריוזים,
ועוברים לסדר־היום על דבר מזעזע
כזה כמו קניית מיפלגה.
.את רוצה שוב לדבר על העניין
הטיפשי הזה של השעון?״ שאלה, אבל

לקנות שעון בתנאי שיקנה אחד לעצמו.
הוא כל־כו שונא תכשיטים, שאף
פעם לא היה לו שעון. הוא תמיד יודע
מה השעה גם ללא שעון, ונוהג לומר:
,אני השעון של עצמי׳.
״אבל כאשר לחצתי, הוא הסכים.
הוא בחר עבורי שעון־זהב של בוס־ומרסייה,
ועבור עצמו בחר שעון
פשוט וצנוע. אי־אפשר בכלל לטעות
ולחשוב שזה שעון־זהב, כי כתוב עליו
בגדול באותיות הברורות מאוד,
,סטיינלס סטייל׳(פלדה בלתי־מחלי־דה)
.הוא ענד את השעון הזה.
.לפני שנתיים, לכבוד יום־הולדתו,

•צילם: ציו; צפריר — 7

*י ייי

הוא היה אומר, ברוך השם, חזרנו
הביתה!,

(המשך מעמוד )7
רציתי לקנות לו במתנה שעידזהב.
הלכתי לחנות והבאתי לו שעון הביתה.
רציתי לחרוט משהו מאחור, אבל
החלטתי לשאול אותו קודם כל אם
השעון מוצא חן בעיניו. זה היה מזל, כי
הוא בשום אופן לא רצה לקבל את
השעון, ונאלצתי להחזיר אותו.

״מפומות איגב_
* חשובות לו״

^ אדוהת
גיש-מזל
ן* אוגוסט 1984 הוזמנו לאת*
* //חת־ערב בביתו של שימעון
פרס בתל״אביב. חוץ מאיתנו היו שם
עורן־־הדין רם כספי ואשתו, עיתונאית
בשם מירה אברך, בתו של פרס ונכדיו.
,דויד ישב כל הערב ליד פרס והם
דיברו. אני בקושי החלפתי מילה עם
פרס. ישבתי ליד בתו, ודיברנו
צרפתית, כי זו שפה משותפת לשתינו.
,האמת היא שבכלל לא רציתי
ללכת לארוחה הזאת. אולי אשה אחרת
היתה מתלהבת ומספרת את זה לחברותית
אבל אני לא אוהבת אירועים
פוליטיים. בעלי אמר לי שאני חייבת

איזאבל באלם עם עורך דין ויינרוט, אחד מסניגורי בעלה
״גם בלי שעון הוא יודע את השעה־

ף* במשך חצי השנה הרא־שונה
בארץ למדתי עברית באולפן
וגרנו בסביון. באנגליה היה לי 4
חתול פרסי, ודויד קנה לי מייד חתול
כזה בארץ. אבל כלבים של שכן פרצו
לחצר והרגו את החתול שלי.
,אחרי שנולדו לי שתי הבנות הראשונות,
היה לי קשה בסביון. לא מצאתי
שם עזרה מתאימה, ונאלצתי לשבת
ימים שלמים בבית. גם לדויד זה לא
היה נוח, כי מישרדו היה בתל־אביב
והוא היה בא הביתה לצהריים וחוזר
העירה, והיה מתעייף מזה נורא. אז
החלטתי לחזור לתל־אביב. אני גדלתי
בלונדון, ואני אוהבת עיר.
,כאשר עברנו לתל־אביב, דויד התחיל
לעבוד עוד יותר קשה. אפשר לד •
מר שהוא מטורף לעבודה. הוא הפסיק
לבוא הביתה לארוחות״הצהריים, והיה
חוטף משהו במישרד או יוצא לארד
חות״עסקים עם לקוחות. לפעמים היה

״איזאבל דומה רשירגיה. היא בהביה צוננת, הסגווה באחן־הזסנית שרה. היא
חיה עדיין באווירה אנגלית, ואין היא מבינה את המנטאליות הישוארית
לבוא, כי פרס הזמין אותי במיוחד, והוא
רוצה להכיר אותי. דויד אמר שהוא לא
ילך בלעדיי. אז באתי.
,כאשר חזרנו הביתה אמר לי דויד
שפרס התלהב מאוד מהשעון שלו.
עניתי לו, :כן? שיתלהב!׳ הוא לא נתן
לו את השעון באותו ערב. אבל אחרי
כמה ימים פרס טילפן בשעה 10
בלילה, ודויד אמר שהוא צריך לצאת,
כי פרס ביקש ממנו לבוא. כעסתי קצת
שהוא יוצא כל־כן־ מאוחר, והוא אמר
לי,אולי אתן לו את השעון, שכל־כך
התלהב ממנת׳ אני אמרתי לו,למה?
הרי זו מתנה ממני!׳ אבל הוא לקח את
השעון והבטיח לי כי יקנה לעצמו
שעון חדש.

״ואת רואה? עד היום לא קנה
לעצמו שעון אחר, והוא הולך בלי
שעון!״
שאלתי את איזאבל אם נפגשו עם
פרס במסיבות נוספות, והיא אמרה:
.לא, זו היתה הפעם היחידה שהיינו
אצלו בבית. היתה עוד פעם שפגשנו
אותו, כאשר היינו מוזמנים לזהבה
כספי ועורך־הדין פירון, במסיבה למען
התיזמורת וזובין מהטה. דויד מאוד
אוהב מוסיקה קלאסית, והוא גם אחד
מנאמני התיזמורת. שם היו גם פרם
ואשתו. אני זוכרת שמאוד התפעלתי
מפרס, חשבתי שהוא אדם אינטליגנטי
וחביב. כעת אני מאוד מאוכזבת
מהדרך שבה הוא מתנהג כלפי בעלי.

נאשם באלם(עונד עניבה של פיאר קרוץ) בבירדהמישסט
״חשוב לו להיראות טוב!״

אחד. אבל כאשר ביקשתי שנעבור
אני לא מעכלת את זה עד היום.׳׳
לגור באנלגיה, דויד היה אומר, :אני
רוצה שהילדים שלי יגדלו כאן, ואף
אחד לא יגיד להם אף פעם, יהודי
מלוכלך׳! ״אמי אמרה לי כבר לפני
** יניח של איזאבל זורחות, הרבה שנים שאני צריכה להתרגל
כאשר אני שואלת אותה כיצד ה לעובדה שלעולם לא אגור שוב בלונכירה
את בעלה. ניכר כי האהבה בין. דון, כי לא אצליח לשכנע את דויד
השניים גדולה וחזקה, .מחר, במיקרה לעזוב. הוא יודע אנגלית על בוריה,
יום־החתונה שלנו,׳׳ היא אמרה .״אחרי והוא איש־עסקים אדיר. הוא יכול היה
להסתדר בלי שום בעיות באנגליה. אם
שסיימתי את לימודיי בבית־ספר־תיכון
הוא הצליח לעשות כסף בישראל, הוא
באנגליה, שלחו אותי לשנה לפאריס.
יכול להצליח בכל מקום. הוא יכול
שם גרתי אצל מישפחה רוסית״לבנה,
למכור קרח לאסקימוסים, אבל הוא
ודיברתי איתם רק רוסית. רציתי להיות
ממש אוהב את הארץ. בכל פעם
מתורגמנית, כי יש לי כישרון לשפות.
שהיינו חוזרים לארץ מטיול בחו׳׳ל,
אני דוברת אנגלית וצרפתית שוטפת,
וגם רוסית למדתי בבית־הספר. כאשר
באתי לארץ למדתי עברית באולפן,
ותוך שישה חודשים ידעתי לדבר כפי
שאני מדברת היום.
״בקיץ, כאשר היתי בת ,19 החלטתי
לבוא לישראל כמתנדבת בקיבוץ. חשבתי
שיהיה כיף להשתזף בשמש,
ולקטוף פה ושם איזה תפוז. אבל
כאשר ראיתי שמתכוונים שנעבוד
ברצינות, החלטתי לעזוב את הקיבוץ.
״באתי לתל־אביב, וכאן היכרתי את
דויד באמצעות קרוב־מישפחה שלי
מהקיבוץ, שהכיר אותו. היינו יחד במשך
חודש יולי של ,1971 והחלטתי
שאני רוצה להתחתן איתו.
״לפני זה, כאשר. הייתי באנגליה,
התנגדו הוריי שאצא עם גויים. גידלו
אותי כמו ילדה יהודיה, למדתי בבית־ספר
יהודי בשבתות, ולאחי עשו בר־מיצווה.
הורי לא רצו שאתחתן עם גוי.
,לא אהבתי את היהודים האנגליים:
הם מפונקים, יהירים ועשירים, ומחפשים
כלה עשירה. הם שיעממו אותי,
ולכן, כאשר היכרתי את דויד, ידעתי
שזה מה שאני רוצה. אני יודעת
שאנחנו שונים מאוד, אבל אומרים .
שההפכים נמשכים זה לזה. אני מאוד
מכונסת בתוך עצמי ומופנמת, והוא
מאוד חברותי ואוהב אנשים.
״כאשר חזרתי לאנגליה, אמרתי להוריי
שחיברתי בחור, ואני רוצה להתחתן
איתו. הוריי השתגעו כמעט. אבל אחרי
זמן־מה חזרתי לארץ למשך שבוע עם
אמי, כדי שהיא תכיר את דויד. הוא
היה אז בן ,25 עסק בתיווך ולא היה
עשיר בכלל. בפברואר הוא בא ללונדון
ושם, אחרי שישה חודשים של היכרות,
נישאנו.
״במישפט אמרו שחוששים פן דויד
יעזוב את הארץ ויברח. אבל הוא האדם
היחיד שלעולם לא יברח מהארץ. הוא
כל־כך אוהב את הארץ! אני מתגעגעת
ללונדון, קשה לי כאן, אני כבר 16
תובעת דבורין ותיקי המישפט
שנים כאן ואין לי אף חבר או חברה
״לא כדי להזיק לפרס!״
קרה לאסקימוסים

מטלפן אליי, והיינו יוצאים לאכול צוד
ריים יחד, רק שנינו.
,אין לי בכלל חברים בישראל, אבל
זה לא הפריע לי. אני חושבת שאם
אשה נשואה באושר, ויש לה בית
וילדים מוצלחים, היא יכולה ל היו תי
מאושרת גם בלי ידידים.
״אורח חיינו היה פשוט מאוד. דויד
היה יוצא לעבודה בכל בוקר ב־ 9והיה
חוזר ב־ 8בערב. הוא היה חוזר בדרן־
כלל עייף, ואני התחשבתי בו. היינו
יוצאים אולי פעם בשבוע, לקונצרט,
או למיסעדה או לסרט צרפתי, אם הצלחתי
לשכנע אותו לכך.
,חיינו רחוקים מאוד מהדימוי של
חוג־הסילון. לא היינו נוסעים מדי

להפסקה במי שפט: איזאבל מחתימה אתבעלהעל בזיסמך. לבאלס אין ש שן

בוע לסקי, ואין לנו יאכטה או מטוס
פרטי.
״זה נכון שדויד מפנק אותי, ודאג
לכך שכל שנה תהיה לי מכונית חדשה.
הוא נותן לי את המכונית החדשה
ולוקח לעצמו את המכונית הישנה
שלי. הילדות כבר אמרו לי, :זה לא יפה
שאת תמיד לוקחת את האוטו החדש!׳
.^.אבל דויד אומר(!זזה בסדר, כי מכוניות
לא חשובות לו.
״אנחנו לא זוג זוהר. את סופי״הש־בוע
אנחנו מבלים בדדו כלל בבית, עם
הבנות. בכל יום יש לי עזרה עם
הילדות, אבל לא בסופי־שבוע. אז דויד
היה מטפל בהן, ממש כמו מטפלת. הוא
לא נותן לי לעשות שום דבר. הוא
מבשל להן, מלביש אותן ורוחץ אותן.
אפילו את הכלים המלוכלכים הוא שם
״יל-בעצמו במדיח.
״אני הייתי נוהגת מדי חצי שנה
לנסוע לבדי למישפחה שלי בלונדון.
הייתי נשארת שם שבוע, וזה היה
הבילוי שלי. לחופשות יחד נסענו רק
בקיץ, וגם אז זה היה עונש בשבילו
להיות רחוק מהעבודה.
״חוץ מעבודתו הוא אוהב טניס
וקורא ספרים. אני קונה לו את הספרים.

נכנסת לסטימצקי ושואלת על מה הם
ממליצים לאדם שאינו נוהג להרבות
בקריאה. קניתי לו את שוגון ואת
האוטוביוגרפיה של אייקוקה ואת
סיפרו של יצחק רבין.
דויד כבר שלוש שנים לא היה
בחו״ל. כעת, כאשר הוא במעצר, אני
מבקרת אותו בבית־הסוהר כל שבוע.
אני נוסעת כדרר לרמלה, ואינני יכולה
להאמין שאני נוסעת לכלא, ושדויד
במעצר. אני מדמיינת לעצמי שאני
נוסעת לנמל־התעופה. אבל אז אני
מגיעה לשערי הכלא, ואני מחכה שם
יחד עם כולם עד שיתחיל הביקור.

״עשו ממנו
^ מיפלצת!״

ן * ישעה חודשים הוא במעצר,
4 1/ /ותישעה חודשים לא יצאתי
בערב מהבית .״רק פעם אחת נסעתי
לארבעה ימים לאנגליה עם הבת
הקטנה. נסעתי לארבעה ימים כדי שלא
להפסיד ביקור. זה היה נורא מעייף.
יומיים שלמים של טיסה כדי להיות
יומיים עם מישפחתי באנגליה. החלטתי
לא לעשות זאת שוב.

1 1 0
0 1 1
יוו 1
אנשים רבים שואלים בוודאי את עצמם בחרדה מה יהיו
מהלכיו הבאים של דויד באלס. איזו תחמושת מספת הוא שומר
באשפתו לקרב הבא. אולם אשתו חושבת כי הוא מיצה את מה
שהיה בידו.. .הוא פשוט היה במצב כל־כך נואש, אחרי תישעה
חודשים במעצר עד תום־ההליכים, שהוא חשב שאין לו כבר מה
להפסיד. לכן הוא יצא בכל הגילויים הללו כעת ״,הסבירה.
השבוע מסיימים עדי־התביעה במישפש את עדויותיהם,
והכדור עובר לידי הסניגורית. יתכן מאוד שהסניגורים ישענו כי
אין צורן להשיב לאישום על־סמן טענות מישפטיות שונות. אחר-
כך יביאו את באלס להעיד כעד״הגנה מיספר ג. אחריו יעלו ויעידו
כל יתר עדי־ההגנה.
מאחר שעדי״התביעה יסיימו את עדותם השבוע, יש להניח
כמעט בוודאות כי הסניגורים ינצלו אח ההלכה החדשה. שהת קבלה
במישפטו של דפי לוי, ויפנו בערר לבית-המישפט העליון.
הם יבקשו לשחרר את באלס ממעצרו, מכיוון שאחרי שמיעת כל
עדי-התביעה כבר לא יוכל לשבש הליכים, אפילו ירצה בכד• הלכה
זו התקבלה עם פתיחת מישפטו של רפי לוי בירושלים, והיא
מתאימה ללא ספק גם לדויד באלט.
מהלך מישפטי נוסף, הצפוי השבוע, הוא פניית הסניגורים לבג׳ץ
נגד שר״המיששרה, חיים בר־לב. כדי שינמק את החלטתו לחזור
בו מהסכמתו לאפשר לבאלס להיבדק בגלאי־שקר.

״הבנות לא ראו את דויד כבר הרבה
זמן. הוא לא רצה לראות אותן בכלא,
ולא הירשה לי להביא אותן לשם
לבקרו. רק פעם אחת, בקיץ שעבר,
כאשר היה בחקירה במישטרת תל־אביב,
הוא ביקש לראות את הבנות
והבאתי אותן לשם. הבת הקטנה, שהיא
בת ,5כבר לא שואלת עליו יותר, וזה
כל־כן־ כואב! כשהוא מטלפן הביתה
ומדבר איתה, הוא תמיד מבטיח שעוד
מעט יחזור. עד שהיא אמרה לי, :למה
אבא משקר תמיד? הוא אומר שיחזור
ולא חוזר!׳
״רק אני מכירה את בעלי כמו שהוא,
ואני יכולה לספר עליו. בעיתונות עשו
ממנו מיפלצת ורמאי. איזה רמאי? הרי
אפילו היום, כל אחד מהערים בבית־המישפט,
כאשר נשאל על באלס
באופן אישי, אמר שהוא בחור ישר,
ומילה שלו זו מילה. הרי כאשר באו
מהתק״ם וביקשו ממנו שיחזיר את הכסף,
הוא לא התכחש לכך. הוא מייד נתן
את כל הרכוש שהיה לו, והבטיח
להחזיר את היתר בהסדר.
״התק׳׳ם ידעה יפה מאוד מדוע
נותנים כסף לבאלס. הוא לא רימה
אותם, הם הרוויחו עליו טוב. שני
הצדדים עשו עסקים. אבל ברגע שהיו
צרות, הם החליטו להפוך את באלס
לקורבן. הם מנסים להטיל עליו את כל
הטעויות שעשו בעסקים במשך חמש
השנים האחרונות.״
״פעם חזרנו יחד הביתה בלילה, כבר
ופיתאום דויד ראה נווד אחד, המתגורר
על ספסל בשדרה ליד ביתנו. אני רואה
אותו שם כל הזמן, יש לו כלוב־צפורים
והוא ישן על ספסל. כאשר ראה אותו
דויד, הוא ניגש אליו ושאל אותו אם
אפשר לעזור לו במשהו, אם הוא צריך

״האטה
האצילה־

ך 1פני כמה חודשים הסתיימה
</ /בבית־המישפט פרשה בקשר
לרבנית ברמן, אמו החורגת של השר
לשעבר יצחק ברמן. אמרו על בעלי
הכל, שהוא רימה אותה, עשק אותה
וכמעט אמרו שהוא נכנס איתה למיטה.
״בסן הכל היא היתה אשה זקנה
ומוזנחת. אחרי מות בעלה לא היה לה
אף אחד. הבן שלה לא ביקר אותה ולא
התעניין בה, ודויד ריחם עליה. הוא היה

יושב איתה ומדבר איתה, וכאשר לא
היה לו זמן, היה מביא אותה אליי
הביתה, ומשאיר אותה איתי.
״זה היה כאשר נולדה בתי הגדולה.
אני הייתי רוחצת את הילדה, והזקנה
היתה יושבת ומסתכלת, ומדברת איתי.
היא היתה אשה חכמה ובודדה מאוד,
ודויד רצה להמתיק את ימיה האחרונים.
אז גם מזה עשו סיפור. מזל
שבית־המישפט תפס את זה, ופסק
בהתאם.
״בגלל זה מציק לי כל־כך כל סיפור
השעון. אני יודעת שדויד לא אמר זאת
כדי להזיק לפרס. הוא אמר זאת לשאול
אברון ממש במילים האחרונות של
השיחה הטלפונית, ואני חושבת שהוא
אמר את זה כדי לחזק את דבריו שפרס
היה חבר שלו.
״פרס באמת היה ידיד. הם היו

מדברים שעות בטלפון. היו נפגשים
הרבה, והיו ביחסים של שמות פרטיים.
״בעלי לא אוהב להידחק. אחרי שהוא
קנה לפרס את יחד ועשה אותו ראש־ממשלה,
הוא זז הצידה, ולא נדחק אליו.
״חבל שאין לי מיקצוע ואינני עובדת.
זה אולי היה מסיח את דעתי מכל
הצרות לשעות אחדות ביום, אבל זה
עוד לא מאוחר. אני יודעת שגם אחרי
שבעלי ישתחרר הוא לא יעזוב את
הארץ. אנחנו נישאר כאן, ואני מקווה
מאוד שהוא יזוכה. הוא מחזיק מעמד
ולא מתאבד, למרות כל הצרות שנחתו
עליו, רק מפני שהוא נלחם להוכיח את
חפותו, זה מה שמחזיק אותו.ואני אהיה
כאן לידו, כדי לעזור לו ככל שאוכל!״
עד כאן דבריה של איזאבל, צעירה
ענוגה שבעלה כינה אותה השבוע
״האשה האצילה הזאת״ .והוא צדק.

שמיר רוצה הוכחות

״אני לא בטוח שהחומר רציני ״,אמר ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, לח־כ מיכאל איתן, אחרי ששמע את דבריו בפרשת באלט.
הוא ביקש מהח״ב, המטפל בפרשה, לחקור בעניין ולהביא לי
הוכחות.
איתן טילפן במוצאי־שבת לסניגודו של באלט, עורך־הדיו יעקב
ויינרוט, וביקש ממנו להיפגש כדי לשוחח. עורך־הדיו לא ראה כל
סודיות בפרשה, והציע לשוחח בטלפון, אבל חבר־הכנסת חשב
אחרת. הוא ביקש מעורד־הדין פגישה חשאית בצומת בית-ליד.
ליד בית־הסוהר.
בשעת חשיכה נפגשו השנייס, כאשר כל אחד במכוניתו. איתן
היבהב באורות מכוניתו שלוש פעמים, ואז פתחו בשיחה החשאית.
איתן סיפר לסניגור מה ביקש שמיר, וויינרוט הציע לו
להעביר את כל החומר לבדיקתו של עורן״דין המקובל על ראש־הממשלה
כאדם אמין ורציני. ויינרוט הציע את עורך־הדין אמנון
גולדנברג.
בעוד השניים יושבים במכונית החונה, שמעו לפתע קול
ברמקול. שוטר, שראה את המכוניות החונות בצורה חשודה
בצומת, הודיע להם שאינם יכולים לעמוד שם. חבר־הכנסת איתן
יצא מהמכונית ואמר לשוטר,, :אני חבר־כנסת!״ אבל גם זה לא
עזר. השוטר עמד על״כך שהשניים יפנו את הצומת.
בשלב זה מחכה הסניגור לתשובת ראש״הממשלה למי להעביר
את החומר לבדיקה. רק אחרי בדיקה זו יחליט שמיר הזהיר כיצד
לפעול.
ציניקאים טוענים כי לא יעלה כלל על דעתו של שמיר לנקוט
אמצעים בפרשה זו -מחשש פן יתנקם בו המעיד ויגלה פרשות
דומות של הליכוד.
ועוד שיקול: שמיר אינו יכול להרשות לעצמו להסתכן בפיצוץ
ממשלת-האחדות בשעה שהוא נכנס לעימות עם עמיתיו בחרות
לקראת כינוסה של ועידת-התנועה.

במיכתב מהכלא מ תאר גזנוזן פולארד(למטה) .המואשם בריגול
לטובת ישראל. את התנאים המחרידים שבהם הוחזקה אשתו1.
ואת ההרג שה האיומה של מי שכולם הפקירו אותו לגורלו
ג׳ונתן פולארד, העומד לדין
בארצות־הברית באשמת ריגול
לטובת ישראל, מרגיש
נבגד. על תחושותיו, מניעיו
ומחשבותיו בכלא הוא כתב
במיכתב נרגש, בן שיבעה
עמודים, לרופא אלמוני בשם
דדג׳וליאן אונגר-סרגון, המתגורר
סמון־ לפילדלפיה. היה ״
זה מיכתב-תשובה על איגרת
הצרה ששלח הרופא לפולארד,
לפני כמה חודשים. הרופא,
שאינו מביר את פולארד,
התעניין בשלומו של העציר
והביע את מחאתו על כך
שהמימסד היהודי באמריקה
״הדן את דמך כפושע״.
מיבתבו של פולארד פורסם גדולה בהבלטה
השבוע
ב״גדוסלם פוסט״ ,אשר פירסם
כבר קודם לכן ראיון בלעדי
ראשון — ויחיד עד כה — עם
פולארד, ראיון שאותו ערך
הכתב הוושינגטוני של העיתון,
זאב בליצר. בעיתונים בעברית
הוצנע המיבתב, וצוטטו
ממנו רק קטעים ספורים.
להלן מיכתבו של פולארד,
בהשמטות קלות:
17 בדצמבר 1986
פטרסבורג, וירג׳יניה
ד״ר אונגר־סרגון היקר,
אינני מסוגל להביע במילים עד
כמה אני מעריך את מיכתב־התמיכה
שלך. אני מוחזק כבר יותר משנה
בבידוד, ובתקופה זו הקהילה היהודית

שלאח־פשוט
שכחה את קיומי. לכן המסר
שלך עורר בי גל של שימחה שאינה
ניתנת לתיאור. אני מקווה, בעזרת
השם, שאשתי ואני נוכל להביע את
תודתנו לך כאשר נצליח לשקם את
חיינו מחוץ לכלא. בינתיים, אני יכול
להבטיח לך, דאגתך לשלומנו היתה
אחד הרגעים הנעימים בחיינו
הטראומתיים.
אף כי אני מוטרד עמוקות מטיפולו
הכושל בפרשה של ממשלות ארצות־הברית
וישראל, אני משכונע שמה
שעשיתי יתרום תרומה ניכרת ליכולת
הצבאית הישראלית. מנקודת־מבטי,
אם התוצאה תהיה הצלת חיי־יהודים
— אם במילחמה ואם במניעתד״ על־ידי
חיזוק כושר״ההרתעה של ישראל
— הרי שלפחוס יצמח משהו מועיל
מהטרגדיה הזאת.
עליך להבין, שהניעה אותי התחושה
העמוקה שעל כל יהודי בתפוצות
מוטלת החובה הגמורה לפעול כאילו
הוא אחד מאבני־הבניין של מצודת־ציון.
מחוייבות זו מתבטאת בדרך־כלל
בעליה, בתמיכה כספית בישראל או
בשדולה פוליטית למענה. אולם ייתכנו
נסיבות מאוד בלתי־רגילות, שבהן אץ
די בכך. במיקרה שלי, ההתייסרות
האינטלקטואלית היתה פשוטה וקלה
יחסית, כי ידעתי בוודאות שחיזוקה
של ישראל ישפר את מעמדה האסטרטגי
של ארצות־הברית במיזרח
התיכון. במילים אחרות: רווח לישראל
לא יהיה הפסד אמריקאי — אלא
להיפך. להשקפה זו היו שותפים גם כל
הישראלים שאיתם היה לי הכבוד
לעבוד.
לאור היחסים המיוחדים בין שתי
המדינות, ובהתחשב בהזדמנויות

י — 10

חסרות־התקדיס שהעניקה ארצות־הברית
לקהילה שלנו כאן, כיצד ייתכן
בכלל שציוני אמריקאי יעלה בדעתו
לעשות משהו שיזיק לארצות־הברית?
לכן מצער מאוד שבסערת הסנסציה,
שנלוותה לפרשה, סולפו ללא הכר
מניעיי וההוראות של מפעיליי, כך
שבציבור האמריקאי נוצר הרושם
שישראל העסיקה שכיר־חרב, כדי
לפגוע בביטחון הלאומי של ארצות־הברית.
ייתכן אומנם שהאור הגרוטסקי
אשר בו מוצג המיבצע נובע בחלקו
מהיסטריה, שלובתה על־ידיימעצרם
של כמה מרגלים סובייטיים במהלך
השנה. אך זוהי אפשרות קלושה.
לדעתי אין מנוס מן המסקנה שיסודות
פוליטיים מסויימים, המתנגדים
ליחסים המיוחדים במינם בין ירושלים
לוושינגטון, מנצלים את הפרשה כדי
להביך את הקהילה היהודית כאן, את
ישראל ואת בעלי־בריתה בתוך
הממשלה.
אמרתי יותר מפעם אחת, וכעת אני
איתן יותר בדעתי, שהפרשה העניקה
לאנטי־שמים המקומיים הזדמנות
להגיח ממחילותיהם ולהתעטף בדגל־הפטריוטיזם.
לא נותר לי אלא לקוות,
שחשיפת האמת תתקן את הנזק שנגרם
למעמדה של הקהילה היהודית
ולישראל.
בינתים, אנא סמוך על דיברתי:
ההישגים ארוכי־הטווח לביטחון־
ישראל היו בהחלט שווים את
הסיכונים. לעולם לא הייתי מסכן את
חיי ואת בריאותה של אשתי, אילולא
חשבתי שהנסיבות מחייבות זאת.

אולי תבין זאת טוב יותר בעזרת
ביטוי עברי, שאנו משתמשים בו תמיד
בשאלות הנוגעות לקיומו של העם
היהודי :״אין ברירה״.

ספר-הדדכה
של הקג״ב

עכברושים ותת־אדם

^ לוהים, עד כמה הייתי רוצה שזה י
>1יהיה אחרת! אבל אילו הייתי בוחר י
בדרך הבטוחה ועוצם עיניי שלא5
לראות את אשר עליי לעשות — היתה
זו בגירה במורשת׳י, בהכרתי הפנימית
ובזכר מישפחתי, שאותה איבדתי\
בכיבשני־השואה.
בוודאי תוכל להעריך בעצמך אתן
מצבה האסטרטגי הבלתי־יציב של
ישראל במיזרח התיכון. הסכמים, אמון,
הבנות, ערובות של מעצמות — כל!
אלה יכולים להתמוטט ברגע שהאיום
על ישראל ייצא מן הכוח אל הפועל,
״כאשר יפול פור־הברזל של
המילחמה,״ כדיברי לודנדורף. אז נמצא
את עצמנו עומדים לגמרי לבדנו. וכל
מי שסבור אחרת — או שהוא בור גמור
בהיסטוריה, או שהוא לוקה בתמימות
פושעת.
לכן, כאשר גיליתי שבמחסני־הנשק
של צבאות־ערב נקלט בשקט דור שלם
חדש של ציוד צבאי סופר־מתוחכם,
מבלי שבעלי־בריתה ״הנאמנים״ של
ישראל טורחים להזהיר אותה, התעורר
בי החשש שהנה מבשילות הנסיבות
לקראת פרל״הארבור טכנולוגי —
אפתעה אסטרטגית כה גדולה,
שלעומתה תחוויר מילחמת יום־
הכיפורים.
במיוחד אמורים הדברים בקשר
(המשך בעמוד )41

במדינה
(המשך מעמוד )6
העיקרי של מצריים, וכי בשעת־הצורך
לא יהסס לספק נשק לסוריה״ אם
תימצא בעימות צבאי עם ישראל.
לאויבי השלום בישראל היתה זו מתנה
מידי אללה. לדיבריהם, זוהי ההוכחה
הסופית לכך שהשלום הוא מ־עשודתרמית.
״אוייב
פוטנציאלי״ .המהומה
כולה היתה על לא־מאומה.
כאשר מופיע קצין ישראלי בכיר
בפורום אסטראטגי וסוקר את הבעיות
הפוטנציאליות של ביטחון־ישראל,
הוא לוקח בחשבון — כדבר מובן
מאליו — שיכול להיווצר מצב של
מילחמה בין ישראל ומצריים. שום
קצין ישראלי אחראי אינו מציע להוציא
את מצריים מכל חשבון מילחמתי
לצמיתות. מצריים היא מדינה ערבית,
יש לה צבא גדול. הכל מקווים שהשלום
יחזיק מעמד, אך אסטראטג
אחראי יקח בחשבון גם את האפשרות
ההפוכה. הדבר מעוגן בתקציב־הבי־טחון
האריר של ישראל.
הוא הדין בצד השני. טיבעי שבם־
קירה אסטראטגית כוללת יקח מ צ בי אי
מצרי בחשבון שהשלום בין שתי המדינות
עלול להתמוטט (ולא חשוב
באשמת מי) .במיקרה כזה, נכונה הס־

נשיא מובארם
מה זה. אוייב פוטכציאליי״
ברה כי ישראל תהיה האוייבת העיקרית
של מצריים. בהשוואה לעוצמתו
של צה״ל, אויבים פוטנציאליים אחרים
— כגון לוב — הם בעלי עוצמה
צבאית מבוטלת.
מכיוון שכל שר־ביטחון מתנגד לקיצוצים
בתקציבו ומבקש להגדילו,
נוטה כל שר־ביטחון לתאר סכנות צבאיות
חמורות, גם כשהן דמיוניות. מבחינה
זו אין הבדל בץ אבו־ע׳זלה ליצחק
רבין.
מכיוון שהמתיחות בין סוריה ומצריים
גברה באחרונה שוב(ראה לעיל),
הרי הדיבורים על אספקת נשק מצרי
לסוריה הם מס־שפתיים.
היכן ההבדל. ההבדל העיקרי בין
מצריים וישראל הוא בתגובת הממשלה.
הנשיא
חוסני מובארכ ציווה להחרים
את כל עותקי העיתון, שפירסם את
הדברים המיוחסים לשר־הביטחון שלו.
אם נאמרו הדברים, אם לאו — הנשיא
לא רצה שהציבור המצרי יקרא אותם.
ואילו בישראל יש חופש־עיתונות.
דיבורים על ההתמוטטות הצפויה של
השלום עם מצריים, ועל מסקנותיה
הצבאיות, מתפרסמים בישראל באופן
חופשי עיתים לבקרים. כשהם נאמרים
על־ידי קציני־צה״ל, אין הם רואים אור
בגלל סיבה פשוטה: אסור לקציני-
צה״ל׳להתבטא בכלי״התיקשורת, אלא
באישור הרמטכ״ל ושר־הביטחון, וגם
דיברי הרמט״ל והשר עצמם מצונזרים
בשעת־הצורך.
העולם הזה 9ז

זה דא תיקתוק ע 1ד שעון? .ה תיקתנק עול פצצ ה

ין לו מזל, לשימעון פרס.
הגורל של סיסיפום רודף אותו.

ע 11פרס

כמו סיסיפוס, גזרו עליז האלים לגלגל אבן כבדה אל ראש־ההר,
ובכל פעם שהאבן מגיעה כמעט לפיסגה, היא נשמטת מידיו
ומתגלגלת שוב אל תחתית המידרון.
פרס עמל שנתיים כדי להתגבר על הדימוי של איש בלתי־אמין,
איש שאין ערך למילה היוצאת מפיו, איש ש״לא היית קונה
ממנו סבונית משומשת״ .במאמץ רב ובחתירה בלתי־נלאית הוא
הצליח, לבסוף. הציבור, וגם ציבור בוחרי־הליכוד, התחיל לחשוב
שעשה עוול לאיש.

ואז בא עניין השעון. האבן התגלגלה שוב אל
התחתית.

כך הצטרפנו למערך, והמעיד התחייב לשלם את החובות שלנו.
אילו זה היה כך, זה לא היה הכי אסתטי, אבל זה היה נכנם
לנורמות המקובלות במקומותינו.

אבל זה לא היה בדיוק כך.

תנועת־יחד הלכה לבחירות. היא הוציאה הון־עתק, מעל ומעבר
לכל מה שהיה מקובל אי־פעם בארץ לגבי מיפלגה חדשה. ההישג
היה עלוב. נבחרו שלושה ח״כים.

כל אחד משלושת הח״כים האלה עלה בהרבה
מיליוני דולארים. פי מאה יותר מאשר ח״כ של כמה
מיפלגות אחרות, כגון התחיה או המתקדמת.
המיקרה העיוור רצה שדווקא שלושה ח״כים אלה היוו אחרי
הבחירות את לשון־המאזניים בין יצחק שמיר ושימעון פרס. אילו
הצטרף וייצמן לשמיר, היה זה מרכיב ממשלה. מכיוון שהצטרף

אבל שעון!...

הוא אירגן — כנראה בעזרת עדי אמוראי ביש־המזל —
עיסקה סיבובית, שכולה הונאה: הוא ימכור לקיבוצים מניות
במחיר פיקטיבי, הקיבוצים ישלמו את הכסף, באלס יעביר את
הכסף כתרומה ״פרטית״ ,חוקית למהדרין.
זה יכול היה להיות סיבוב נחמד, אופייני מאוד לפוליטיקה
הישראלית. אלף: הקיבוצים נותנים כסף לבאלס, במיסגרת של
עיסקה פיקטיבית. בית: באלס משלם את הכסף כתרומה פרטית
למיפלגה. גימל: המיפלגה משתמשת בכסף כרי להגיע לשילטון,
ולהשתלט בין השאר על מישרד־החקלאות. דלת: מישרד־החק־לאות
משלם לקיבוצים את הכסף בחזרה, בריבית של רבבות
אחוזים.

זה בהחלט לא צודק. אבל ככה זה.

^ בל התיקתוק של השעון אינו צריך להסיח את דעתנו מן
העיקר.
השעון הוא ציורי, אך אין הוא חשוב. ואילו הפרשה האמיתית
אינה ציורית כלל, אבל היא חשובה מאוד.

היא חושפת תהומות של שחיתות.
לא של איש אחד.
לא של מיפלגה אחת.

אלא של מישטר שלם, על מנהיגיו ומיפלגותיו ובד
חנותיו.

מסתבר כי דויד באלם, אדם־לכל־עת, נוכל רב־תנד
ליתי, הצליח להיות שימושי גם כאן.

אבל כאשר זה קורה לשימעון סרס, המצב שונה
לגמרי. התגובה היא הסוכה.. .ואללה, איזה נוכל!
הערס ההוא שיחד אותו!״

הליכוד לא המציא את הפרשה הזאת. הוא רק תפס עליה טרמפ.
אין פרס יכול להאשים אלא את עצמו.

מילים יפות אינן מספיקות בטיקרה זה.

כדי לקחת כסף מהקיבוצים, צריכים. להפר את החוק, האוסר
קבלת תרומות מ״תאגידים״ .מותר לקחת רק מיחידים.

ושוב — העניין אינו בשעון, אלא באיש.

אין כאן עניין של רצדדאופי. אולי יש עניין של
התאבדות־־אופי.

אני רוצה לומר בצורה הגסה והבוטה ביותר: עזר וייצמן ו/או
רמי אונגר ו/או שאר ראשי יחד ז״ל חייבים להגיש לציבור מייד
את כל המיסמכים וההוכחות כדי להוכיח כי הכסף הזה אכן הגיע
ליעד ציבורי — כלומר, שאכן שימש לכיסוי חוב־הבחירות של
יחד.

מניין לוקחים את הכסח? כמו תמיד: ממיפעלי־ההסתדרות,
מן ההתיישבות העובדת, מקרנות סד
דיות שונות בחו״ל.

אילו זה קרה למשה דיין המנוח, היה הציבור צוחק ואומה
.ואללה. איזה ערס! הוציא מן הנוכל הזה שעון!״

טיפשות זו גברה שיבעתיים כאשר נודע לפרס כי באלס נעצר
בעוון מעשה־מירמה ענקי. פוליטיקאי חכם היה מחזיר את השעון
בו ביום, או מעביר אותו לקוץ־צדקה.
כך פועל אינסטינקט פוליטי בריא. נראה כי לפרס חסר
האינסטינקט הזה. הוא פוליטיקאי זריז וממולח, אד חסרים לו
החושים.
לא האלים גזרו עליו את גורלו של סיסיפוס, אלא אופיו שלו
עצמו.

מי יודע? היכן המיסמכים וההוכחות? מי בדק את

^ פני שהתעורר הצורר לקנות את תנועת־יחד, כדי להנחיל
/את ראשות־הממשלה לשימעון פרס, ניסתה מיפלגת־העבודה
להשיג בבחירות די מנדאטים כדי להרכיב ממשלה בכוחות עצמה.
לשם כר היתה זקוקה לכסף. הרבה יותר כסף מכפי שקיבלה
מקופת־המדינה, באמצעות היד הנדיבה של מימון־המיפלגות.

לכל אדם יש שעון. כל אדם יודע מה זה שעון, איך הוא נראה,
מה הוא עושה. כל אחד יכול לדמיין לעצמו שעון יקר, העולה
1200 דולר או 300 דולר, שעון זהב או מוזהב או מוכסף.
כל אחד יכול לדמיין לעצמו, בצורה הציורית ביותר, את
המעמד כאשר שימעון פרס, ראש המיפלגה הגדולה ביותר
במדינה, אומר לאיש־כספים מפוקפק :״איזה שעון יפה יש לח״
וכל אחד יודע שזוהי הזמנה למתנה.

קבלת השעון מידי באלס לא היתה סשע, אלא
טיפשות.

וחמור עוד יותר: לאן הלך הכסף?
רמי אונגר הוא איש־עסקים פרטי, שהיה חייב חוב פרטי גדול
מאוד לדויד באלס. כאשר באלס ויתר על החוב — מה קרה? האם
נשאר הכסף אצל אונגר ושותפיו־לעסקים, או ששולם לנושים של
רשימת־יחד?

ץ ץ בחינת יחסי־ציבור, שעון הוא דבר נורא — פצצה
/#מתקתקת.
מספרים לציבור שיש פרשת־שחיתות בסך 2.4מיליון דולר —
והציבור מושך בכתפיו. מיליון, מיליארד — אלה הם סכומים
מופשטים. אין הם מטביעים חותם על דימויונו של ארם נורמאלי,
העסוק בבעיות של אובר־דראפט בסך 240 דולר.

ך אולי זה צודק בכל זאת. פרשת־השעון אינה מוכיחה שפרס
1מושחת. אבל היא מוכיחה שחסרה לו תחושה אינטואיטיבית,
שהוא לכל היותר אדם פיקח היודע איך להיחלץ ממצב־ביש, אשר
אדם חכם לא היה נקלע לתוכו מלכתחילה.
בשלב הזה של ההיכרות בין השניים, אחרי העסקים השחורים
של מימון־הבחירות, כבר היה פרס צריך לדעת כי דויד באלס הוא
איש מפוקפק מאוד. הוא היה צי ד לרעת שאץ לקחת מתנות
משום איש־עסקים, ומאיש כמו דויד באלס על אחת כמה וכמה.

לעשות טובה לפוליטיקאי. כטובה נותנים שעון ב־ 120 או 300
דולר, לא באקשיש של 1.8מיליון.
כדי להוציא 1.8מיליון, היה באלם צריך לקבל ממישהו 1.8
מיליון(לפחות) .ממי? באיזו צורה?
מן הקיבוצים? מקרנות סודיות כלשהן? מיעקב נימרודי?
מעדנאן חאשוקקי הסעודי? מן הקרן של מיסטר אוליבר נורת׳
בשווייץ? מן הכסף שהיה צריך להגיע לקונטראס ושנעלם בדרך?

זה לא א״ד גורדון, זה לא בר בורוכוב, אבל זה עובד
טוב מאוד.

שימעון פרס: המכונית המשומשת חזרה
וייצמן לפרס, יכול היה פרס להרכיב ממשלה (עם רק״ח
והמתקדמת, ובכן־ לא רצה) או לעמוד בראש ממשלת־אחדות־לאומית.
עזר
וייצמן הנחיל את ראשות־הממשלה לשימעון פרס. על־ידי
קניית יחד בכסף, קנה פרס את ראשות־הממשלה.
כל זה מאוד־מאוד לא אסתטי, אבל עדיין בתחום הנורמות
המקובלות במישטר שלנו. פרס מכסה את חובות יחד, יחד הופכת
.את פרס לראש־הממשלה.
אם נניח שווייצמן העדיף ממילא את פרס על שמיר — ואני
משוכנע בכך — הרי כל זה עדיין סביר.

החיים הפוליטים בישראל ראו כבר עסקות מלוכלכות
יותר. שיחוד מיפלגה על־ידי מיפלגה אחרת
אינו חזיון בלתי־נפרץ.

די בדוגמה אחת: ב־ 1963 נתן דויד בן־גוריון לאגודת״ישראל
רשיון של בנק (שהיה שווה מיליוני דולארים) תמורת הצבעה
ח־־עפמית שלה עבור המשך קיומו של המימשל הצבאי, שחל אז
על אזרחי־ישראל הערביים.

זה מסריח, אבל זה מקובל.
בל פה קרה משהו אחר .
פרס לא ציווה על גיזבר מיפלגתו לכסות את חובותיה של

רשימת יחד.

^ עיסקה המסויימת הזאת לא יצאה לפועל, אך בכל זאת
1 1שילם באלס למיפלגת־העבודה תרומה בסך 600 אלף דולר.

תמורת מה? מה קיבל? מה ציפה לקבל? ממי?
באיזו צורה?

שום אדם נורמאלי, ובוודאי לא אדם כמו באלם, אינו מוציא
מכיסו סכום כזה למען מיפלגה. כסף כזה הוא מטיבעו שוחד, אתנן,
או תוצאה של עיסקה סיבובית בלתי־חוקית.

כך או אחרת — זוהי עיסקה בלתי־חוקית בעליל,
עיסקה של שחיתות תהומית.

אולי היא חוקית על פניה. החוק אינו מגביל את גודלן של
תרומות ״אישיות״ .אם דיווחו עליה למבקר־המדינה, הרי זה חוקי.
אבל זוהי רק כסות חוקית לדבר שהוא בלתי־חוקי בעליל.
סירוב המישטרה לחקור פרשה זו הוא שערוריד״ חלק מן
השערוריה הכללית. הטענה שמבקר־המדינה הוא שצריך לחקור
היא בדיחה גרועה. המבקר אינו מסוגל לחקור גם גניבה של
חמישה שקלים מכיסו. חוץ מזה אין כרגע מבקר, והמיפלגות
הגדולות עומדות לבחור במבקר חדש.

ומניין לנו שתרומה זו של באלם היתה יחידה
במינה? זו התגלתה במיקרה. כמה תרומות כאלה,
כמה באלסים כאלה, היו עוד?

*ץ יפלגת״העבודה רותחת מזעם. היא מאשימה את הליכוד
//בהנפשה, ברצח־אופי ובמה לא.
מבחינתה היא צודקת. הליכוד גבה כספים באותן השיטות
המלוכלכות עצמן, בוואריאציה זו או אחרת.

פרם אמר לאיש־העסקים המפוקפק, דויד באלם, לשלם
תשלום פרטי לרמי אונגר, ידידו ושותפו•
לעסקים של עזר וייצמן.

הריב בין השתיים הוא קטטה בין גנגסטרים. שודד
אחד זועם על שודד שני שהאשים אותו בשוד.

זה היה תשלום פרטי של איש־עסקים אחד לאיש־עסקים שני.
בלאס מחל לאונגר חוב עיסקי בסך מיליון דולר, ושילם לו במזומן
800 אלף דולארים נוספים.

זה עניינם של השודדים. בינם לבין עצמם. אין זה מעניין אותנו.
אותנו מעניינת רק שאלה אחת: כאשר כל המיפלגות הגדולות
(ורבות מן הקטנות) משיגות הון־עתק בדרכים כאלה — איזה
סיכוי יש לשינוי?

^ תחיל בקנייתה של תנועת־יחד.
4אני אוהב את עזר וייצמן, אני קרוב לכמה מ־דיעותיו.
אולם פרשה זו מעלה תמיהות, שאי־אסשר
לעבור עליהן בשתיקה, גם כשיש הרצון.לעשות כן.

זה מעורר שתי שאלות, שתיהן חמורות מאוד:
מניין בא הכסח? לאן הוא הלך?

• וייצמן אומר: הלכנו לבחירות, לא הצלחנו, צברנו חובות, אחר־

איש־עסקים פרטי אינו מוציא מכיסו 1.8מיליון דולר כדי

ביום מן הימים זה יימאס לציבור. זהו התיקתוק
הנשמע ברקע: לא של שעון, אלא של סצצת־זמן.

נטד־התיירנת הנבל, שר־הבייטחס ה אנ טי־ מאת;
מייבש־השיער של איזאבל !הנשיא ביידי ש
כאשר ראש ממשלת אוסטרליה,
בוב הדק, הגיע לישראל,
נערכה לכבודו קבלת־פנים
בלישכתו של ראש־הממשלה
יצחק שמיר. תוך כדי שיחה
הפתיע הוק את הנוכחים באומרו:
.הגעתי לכאן אחרי שהשתתפתי
בוועידה האיסלאמית!״ והוסיף
הסבר :״הרי אי־אפשר לטוס ישר
מירדן, שבה ביקרתי, לישראל,
אז טסתי דרך קפריסין. כאשר
המתנתי בנמל־התעופה בחך ך
האח״מים, הגיעו לשם נציגי אך־
צות־האיסלאם בדרכם לוועידת-
הפיסגה הערבית בכווית. הם
כינסו שם ועידת־זוטא, והשתתפתי
בשיחות שלהם ״.שמיר שאל
אם יש לו איזה מידע מעניין,
והוק מסר כמה פרטים.
כתב־הטלוויזיה ויקטור
נחמיאם שימש בשבוע שעבר
כמחליפו של השר דויד לוי. זה
קרה עם הגיעה של מישלחת
פעילי־המגבית מצרפת. השר
היה אמור לנאום לפניהם, אבל
ברגע האחרון נודע כי הוא אינו
יכול להגיע. המארגנים, שידעו
כי נחמיאס כיהן לפני שנים אחדות
כמנהל־ההסברה של המגבית
בצרפת, ושהוא מכיר את
חברי המישלחת, ביקשו ממנו
לנאום במקום לוי. נחמיאס עשה
זאת ברצון רב, ואחר־כך התבדח:
״לא איכפת לי להחליף את לוי
פעם נוספת. מצירי הוא יכול לתכנן
ביקור־גומלין בצרפת, לבטל
אותו ברגע האחרון ולשלוח
אותי במקומו״.
בין ישראל ומצריים יש
כל מיני בעיות. גם בעיות של
שמות וכתיב. כך הסביר ויקטור
נחמיאס, שהוא יליד־מצריים, ל
אחד
מעורכי העיתונים המצריים.
למשל: בעיית השר אברהם שריר
ובעיית שר־הביטחון המצרי מוחמר
עבד־אל־חלים אבו־רזאלה.
בערבית. ,שריר״ פירושו נבל,
ועל כן רגילים עיתוני מצריים
לאיית את שמו של שר־התיירות
הישראלית. שאריר״ .״רזאלה״
פירושו בערבית אנטי־פאתיה,
ואבררזאלה פירושו אבי״האנטי־פאתיה.
הכתיב הנכון של שם השר
המצרי הוא אבו״ע׳זלה, והכתיב
המשובש הנהוג בישראל
עלול, לדעת נחמיאס, להרגיז
אותו.
מדוע רק שימעון פרס
׳קיבל שעון מדויד באלם, בעוד
שמנחם בגין לא קיבל ממנו דבר?
כי בגין ציפה לקבל מכשיר־שמיעה,
ולבאלס לא היה מכשיר
כזה. ומדוע דויד לוי לא זכה
במתנה? מפני שהוא רצה מייבש־שיער,
ואיזאבל באלם לא הסכימה
להיפרד מהמכשיר היחיד
שברשותה.
יצחק רט, הדובר החדש
של המיפלגה הדתית לאומית,
נמנה עם חברי מישלחת של
עיתונאים ופוליטיקאים, שנסעו
לגרמניה כדי לסקר את הבחירות
שם. רט סיפר שבזמן הנסיעות
הארוכות באוטובוס היתה לו
בעיה: מרבית חברי־המישלחת
הירבו לעשן בזמן הנסיעה, והוא
סבל מכך. יחד איתו סבל גם
אסף שחם, עוזרו של חבר־הכנסת
חיים דמון. רט ושחם
התחננו ממש שיתנו להם לנשום
אוויר נקי, אבל המעשנים —
תמר מורג מהטלוויזיה,
אורלי אזולאי־כץ מידיעות
אחרונות .,עליזה יולד מדבר,

אמנוז לוי מחדשות, מיכל
רפאלי דוברת ר״ץ ואחרים —
אמרו שהם מצטערים, אבל קשה
להם להיענות לבקשה. היחיד
שכיבד את בקשתם, ולא נגע
בסיגארים שלו בזמן הנסיעה,
היה סגן־השר עדי אמוראי.
חברי־המישלחת הנ״ל הספיקו
גם לבלות. ערב אחד אורגנה
לכבודם מסיבה של.טעימת
יין״ .האירוע התחיל בהרצאה של
מומחית לנושא, שדיברה על
טמפרטורה מתאימה של סוגי־יץ
שונים, כוסות המתאימות למשקאות
מסויימים וכדומה. תוך
כדי ההרצאה הוזמנו השומעים
לטעום סוגים שונים של יינות.
בסוף הערב היו כולם במצב־רוח
עליז במיוחד, והם שרו ורקדו עד
שעת־לילה מאוחרת.
ישראל בן־אמיתי, מג־כ״ל
אוניברסיטת בן־גוריון ב־באר־שבע,
התלונן באוזני השר
משה קצב על קשיי התקציב
שלו. במהלך סיורו של השר
בבאר־שבע, הבריק במוחו של
בן־אמיתי, אחיו של מרדכי ציפורי,
הרעיון :״אילו היינו קוראים
למוסד, ,אוניברסיטת בן־גוריון,
על־שם זאב ז׳בוטינסקי׳ ,היינו
זוכים בתמיכת שני חלקי ממי
שלת־האחדות!״
הבדרן ת ת דותן, העוסק
בימים אלה בהכנת ערב המוקדש
למערכוניו של הקומיקאי
היידישי שימעון דז׳י־גאן,
פנה במיכתב לנשיא״המדי־נה,
חיים הרצוג, והציע
שהנשיא ייתן את חסותו לערב
זה. יומיים אחרי שליחת המיכתב
קיבל דותן הודעה טלפונית מ־לישכת־הנשיא
והתבשר שהתשובה
היא חיובית. מייד נקבעה
ההצגה הראשונה בירושלים
בתאריך הנוח לנשיא.
״מועדון״ ישראלי בלעדי
מקיים את ישיבותיו השבועיות
בניו־יורק כבר יותר מ־ 10 שנים,
מבלי לפרסם את פעילותו ברבים:
הצייר עמירם שמיר
ומפיק־הסרטים אלכם מסים

קיבל השבוע את הכרטיס הראשון לטקס
הפתיחה של בינוט הפועל, שייערך ביום־
העצמאות. קיסר שילם 50ג שקלים עבור הכרטיס, בתנאי מפורש:
שאחרי רגע הצילום יוחזר לו כספו מייד .״אני לא ארנטט יפת׳,
הסביר. אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה, שהגיע לבית השגריר
הצרפתי, שם נערך הטקס, בדיוק בזמן שקיסר שילם את הכסף, צעק
מייד בהיכנסו בקולו הצרוד :״אני מובן לשלם יותר!״ וזכה במבטים
נבובים של הקהל שנבח באירוע. אופירה נבון, הנראית מאחורי
קיסר, התנדבה להיות יושבת״ראש ידידי-הכינוס. במיסגרת מא מץ
ההתנדבות, היא תיאלץ לנסוע לחו״ל, לכתת רגליה בין הקהילות
היהודיות לצורך יחסי-ציבור לכינוס הספורטיבי. אופירה, שבאה
לבית השגריר כשהיא לבושה בולה באדום, כראוי, העניקה לאשת
השגריר שעון במתנה. השעון עורר חיוכים בקרב האורחים, ואשת-
שר״החינוך הסבירה בקול צחוק :״זה שעון־קיר. לא מזהב, ולא ליד!״

ישראל קיסר

צבי טל

הדי *111הרד צייר הקריקטורות הוותיק והצייר הירושלמי יוסי שטרן התענגו השבוע על
1111 1 מעדנים מתוצרת מולדתם הרחוקה, הונגריה. הם נימנו עם האח״מים בני־המזל
שהוזמנו למלון דן בתל־אביב, העורך בימים אלה פסטיבל מטעמים הונגרי, טנונית המבשרת בנראה
את חידוש היחסים הדיפלומטיים עם המדינה המיזרח״אירופית. מלבד מטעמי השפים מהונגריה, ניגנה
במקום תיזמורת צוענית. בין הבאים היתה גם תמי בן־עמי(בתצלום מימין) -יוצאת מארוקו דווקא -
שלא חטה על גיזרתה ואבלה בהנאה בשר ומעדנים, ואף שיבחה את טעמם החריף והמיוחד.

העולם הזה 2579

הצמיד של סוניה

מייד לאחר שהתפוצצה פרשת שעון־היד של שימעון פרס,
התגודדו עיתונאים במישרדי עורכי״הדין של דויד באלס.
הם עשו את המוות לעורכי־הדין, יעקב וימרוט ויהודה
ויינשטיץ, בתיקווה להשיג
עוד פידור של מידע ועוד
שערוריה.
אחד העיתונאים הללו,
העובד בעיתון יומי נפוץ, הפ ציר
בסניגורים כל״כף, עד
שהם לא עמדו בפיתוי וסיננו
בלחש. :היה גם צמיד זהב
לסוניה פרס!״
העיתונאי הנלהב לא ידע
את נפשו מרוב שימחה. הוא
ביקש הוכחות, ועורבי־הדין
אמרו לו כי ימציאו לו צילום
של הצמיד. אחרי כמה מיש־סוניה
פרס
פסים נוספים התחילי עייכי*
מיפה לעורכים
הדין לצחוק. והעיתונאי הל1
לדרכו.
לסניגורים היה ברור כי העיתונאי הבין שהכל היה
בדיחה, והם שכחו את כל העניין. אבל כעבור יומיים,
סילפו מישהו ממקורביו של שימעון פרס לעורכי־הדין, ונזף
בהם על שהרחיקו לכת והמציאו סיפור על צמיד״זהב
לסוניה. התברר כי עודכי״העיתון סילפנו למישרדו של פרס
וביקשו ממנו תגובה על הצמיד שבאלס נתן כביכול לסוגיה
פרס. תגובתו של פרס היתה נזיפה חמורה לעורכים.
נפגשים מדי שבת בצהריים
במיסעדה ניו״יורקית, בצידה המערבי
של העיר, לשיחות ב־ענייני־דיומא,
אמנות. ותרבות.
בכל שבת הם מזמינים לשולחנם
אורחים המזדמנים העירה. בשלושת
החודשים האחרונים, נמנו
עם אורחיהם יעקב אגמון,
מנהל חגיגות־הארבעים למדי־נת־ישראל:
יוסי פרוסט, מנהל
אמנות לעם: נתן שחם, הסופר
חבר קיבוץ בית־אלפא ומנהל
סיפריית פועלים, דידי מנוסי,
בדרכו לצ׳ילה ולציר הדרומי,
יגאל לביב, אחרי שזוכה
מרוב האישומים נגדו בבית־ה־מישפט
המחוזי בתל־אביב, הסופרת
רחל איתן, לרגל צאתו
לאור של סיפרה הראשון הרקיע
החמישי בתרגום אנגלי, הפדו י פסור משה (״מישקה״) לוין,
היסטוריון של ברית־המועצות
ומרצה באוניברסיטה של פנסיל־ווניה.
אורח ״חצי־שנתי׳ ,כפי
שמכתיר אותו מסיס, הוא חיים
שור, עורך ניו־אוטלוק, ואילו
״מארחים נלווים״ הם אביטל
וארט דה־לוגוף ז, בעלי הרוילג׳

גייט, מועדון הג׳ז והתיאטרון
המפורסם של ניו־יורק. משתתפת
קבועה במועדון של שבת:
נירה שמיר, משוררת וציירת,
המכהנת גם ברעייתו של עמירם
שמיר.
אביטל וארט דה־לוגוף השיאו
את בתם. בחתונה שנערכה,
כמובן בווילג׳ גייט, השתתפו
אורחים רבים מישראל: תמר
אבידר ממעריב, יחד עם חבר־תה־למערכת
עפרה אליגון
ואישה עמום אטינגר, שולה
וג׳רי קניג באו עם אהלה
הלוי וקבוצה גדולה של ישראלים
החברים במועצה לשלום
ישראל־פלסטין. אביטל היא
חברה פעילה במועצה ומועדון
הווילג׳ גייט משמש אולם אסיפות
קבוע לאורחים מישראל:
בשנה שעברה הופיעו שם הנא
סיניורה, ח״ב מתי פלד ואחרים.
הלם
פקד את העיתונאי
אילן שחורי, שנסע במישלחת
של עיתונאים עם סגן־השר עדי
אמוראי לגרמניה, לעקוב שם
אחר הליך הבחירות. שחורי ש־

טי 1ל לדרום־אמריקה
• ח׳כ חיים רמון היה מרוגז מאוד על הידיעות שהופצו
מטעם דוברי הסוכנות היהודית, כאילו היה בשליחות
הסוכנות היהודית בדרום־אמריקה. אנשי-הסוכנות העלו
סענה זו כדי להציג את דמון
ככפוי״טובה, כאשר זה תקף
את הסוכנות בשידור טלוויזיוני
והציע לפרקה.
סיפר רמון: ב־ 1984 אכן
ביקר באמריקה הדרומית.
אך זה היה טיול פרסי בחברת
אשתו. העובדת במיש-
רד-נסיעות שיש לו עסקים
עם חברות דרום־אמריק-
ניות.
בבואנוס־איירס הופיע רמון
מטעם עליית״הנוער לפני
בני-נוער בבתי-ספר יהודיים,
חיים דמון
וקיבל אש״ל מעליית-הנועד
חצי סוויטה
בסדר-גודל של כ 400-דולר,
״מחצית מחיר הסוויטה של
מר אריה דולצין במלון-פאר בלילה אחד׳.
רמון סיפר שהוא נוהג להופיע לעיתים קרובות לפני
מישלחות מטעם הסוכנות היהודית, על פי בקשת אגפים
שונים בסוכנות, וגם לפני בני-נוער מדרום־אמריקה .״מעולם
לא הופעתי לפני ועדת-שליחויות, ולכן לא נפסלתי ״,קבע
דמון, בניגוד לטענת דוברי הסוכנות.
סיכם רמון :״השיטה לנסות לפסול על-ידי הכפשה אישית
ושיקרית מעידה לאיזה שפל הידרדרה הסוכנות. התפיסה,
כאילו כספי הסוכנות הם כספי פקידיה, שבאמצעותם הם
נותנים דמי־לא-יחרץ לאישי-ציבור, מחזקת את הצורף
בפירוק המימסד הסוכנותי המסואב״.

העולם הזה 2579

עזב אא {ימו ז)ון רי !י1זוח, קייבליי
טלפון בהול מהארץ, שאמו במצב
אנוש. למעשה כבר לא
היתה בין החיים, והוא הגיע
הישר להלווייתה.
ואילו עדי אמוראי שרוי,
מאז שב ארצה, במצב־רוח שפוף,
בגלל הפירסומים הקושרים
אותו עם פרשת באלס. אמוראי
החליט בשלב זה שלא להעניק
ראיונות נרחבים לתיקשורת
בפרשה.
טוביה סער, האחראי
על ההפקה של תחרות מיס־יוניברס
שתתקיים בישראל, ב־
,1988 נוסע השבוע לחזות במו
עיניו בהכנות לתחרות מיס־אמריקה,
שתיערך באמצע פברואר
בארצות-הברית.

־נעמי דון

111x1 *1ך; 1X1*111 הדיפלומטית הפינית המבקרת עתה בא-
1x11 11 / 11 רץ, שבה שירתה כמה שנים, היתה במי
צב־רוח לא-מבודח. כל זה בגלל הלצה שהופצה בשמה, ושפורס-
מה בשבוע שעבר במדור זה. מסתבר כי הלצה זו לא באה מפיה.

אנ שי במצ ריי ם
פעם מיניסטר — תמיד
מיניסטר. כך זה, על כל פנים,
במצריים: אקס־מיניסטר אהרון
אבו־חצירא הגיע בראש אלפים
מבני־עדתו המארוקאית להתפלל
על קבר סבו, שנפטר
בדרכו לארץ־הקודש. ארבעה
מיברקים הובהלו אל ארבעה
מיניסטרים־עמיתים — שר־הפ־נים,
שר־התיירות, שר־החוץ והמושל
של מחוז דמנור(שם קבור
הקדוש) .התוצאה — מישמרות
כבדים במלון מינה האוז, שם
התאכסן עם בני־מישפחתו וקרובים,
שני שומרי־ראש צמודים,
נהג־טקסי שהצמיד עצמו תמורת
כסף טוב. גם כשכיהן אבו־חצירא
כשר־הדתות של מדינת־ישראל,
לא היה מעמדו כה איתן
כשל שר״ישראלי־לשעבר המבקר
במצריים. אבל מיניסטר אבר
חצירא הוא עסק מכניס ביותר
עבור המצרים. אלפי יהודים
נוהרים מדי שנה בעיקבותיו אל
הקבר הקדוש, קונים ״מציאות״
בשוק ומכניסים כסף זר.
הכל חולים במצריים:
עבד אל-האדי קנדיל, שר-
הנפט, היה רתוק למיטתו בסוף
השבוע שעבר, על אף העובדה
שביקר אותו עמיתו הסעודי.
חסן עיסא, סגן־ראש השולחן
הישראלי במישרד־החוץ המצרי,
היה רתוק לדירתו האכזוטית
בקאהיר. מדוע? ״בקאהיר לא רגילים
לקור כזה!״ הסביר עיסא,
בין צינון לבין אירוח מושלם. גם
נהג־הטקסי התעטש ללא הרף.
״הקור הזה״ הוא, אגב, מזג־אוויר
אביבי למדי על פי מושגים ישראליים.
מרסל
שגיב — שם אולי
פחות מוכר לציבור הישראלי,
אך פנים מוכרות ועוד איך. עד
לפני שבועות אחדים היתה
כתבת בכירה בטלוויזיה הערבית
בארץ. לקאהיר הגיעה עם בעלה.
שני בניה נותרו בארץ.
השגריר הישראלי במצריים,
משה ששון, גא לציין שיש
בכך משום ייחוד, שאשה מכהנת
כיועצת לענייני־תיקשורת —
תפקיד בכיר, בעל שיקול״דעת
— במדינה ערבית. מעל ראשה
של היועצת מתנוסס דיוקנו
המחוייך של שימעון סרס.
בכניסה ללישכתו של השגריר
דווקא מחייך יצחק שמיר.

לסוליימן אבו־דאוד,
שר־החקלאות לשעבר של מצריים,
יש הסבר מעניין ביותר
לכך שאין ארצו מתירה תיירות
חופשית לישראל, כפי שהדבר
נעשה בכיוון ההפוך :״זה לטובתכם!״
הוא הסביר ברצינות גמורה,
״זה נעשה אך ורק מתוך התחשבות
עם ישראל. האם יכולה

ישראל לעמוד בגל של מיליון
תיירים בבת־אחת? היא ערוכה
לכך?״ איך הגיע למיליון תיירים?
פשוט מאוד: מתוך 50 מיליוני
התושבים המצריים, הרעבים
לבילוי והמסונוורים מהסיפורים
על המתירנות השוררת במערב,
ברגע שייפתחו השערים לישראל
— יסתערו לפחות מיליון
לעברה, מכיוון שזוהי הארץ
הקרובה ביותר, בעלת התרבות
המערבית, ולכן גם הזולה ביותר.
המדובר בתיירים חסרי־אמצעים,
שאינם מודעים ליוקר־המחייה
בישראל. אלה יגיעו עם שקי־שינה
באוטובוסים, עמוסי פנטזיות,
וכשיתאכזבו — ״עלולה
להיווצר לכם בעיה.״ כך שר־החקלאות
בממשלתו של אנוור
אל־סאדאת המנוח. את הנשיא
הנוכחי, חוסני מובארכ, הספיק
לשרת רק במשך שלושה
חודשים. מדוע הוחלף? ״ככה זה
קורה פה מדי פעם. משנים!״
בישראל נתפס צעד כזה כסוף-
העולם, או לפחות כקרוב לקיצו.
במצריים מתייחסים לחילופין
כאלה כמעט באדישות. פעם
מיניסטר — תמיד מיניסטר. התואר
נותר, ונושאו יכול להרוויח
סכומי־כסף ניכרים בשוק
הפרטי, לשאת בג׳וב יוקרתי
באוניברסיטה, לנהל חיים נוחים
ולפתח רעיונות מעניינים.
ביום השישי, שעבר, לקראת
הצהריים, הפכה קאהיר
לפקק הגדל והולך. במכוניות
ובאופניים ואף על חמורים נהרו
הכל למישחק־השנה בכדורגל:
זמאלק נגד אן־אס־סי. גמאל
עבד־אל־חמיד זהו שמו של
הכוכב התורן, מבקיע שער־הניצחון
לטובת זמאלק בדקה
האחרונה של המחצית הראשונה.
המומחים קבעו שבמחצית השניה
היה המישחק חלש, עובדה
שלא הפריעה ל־ 70000 הצופים
להריע ולהשתלהב. הניצחון הזניק
את זמאלק אל ראש־הטבלה
הלאומית, כשיש לה 24 נקודות.
נהג־הטקסי בדרך חזרה למלון
לא היה מאושר. זמאלק היא
קבוצתם של העשירים. העניים
במצרים שוב הפסידו.
את חסן עיסא אין צורך
להציג בישראל. עד לפני
חודשים אחדים כיהן כקונסול
המצרי באילת, ונחשב כצומת
חשוב בחיי־החברה שם. מאז
הועלה בדרגה וכיום הוא מכהן
כסגן ראש-השולחן הישראלי
במישרד־החוץ המצרי. בין דירתו
המרהיבה לבין השגרירות הישראלית
חוצץ קיר. חבריו המצריים
הציעו לו, יותר מפעם אחת,
לקדוח חור בקיר, בכדי לחסוך
מהם את הבדיקות הביטחוניות

בדרכם לשגרירות. דירתו הדו־מיפלסית
של עיסא משקפת את
המקומות שבהם שירת בדיפלומט
מצרי ברחבי־העולם: החל
מסאמובר רוסי מקורי, דרך מחיצה
סינית וריהוט־עץ איטלקי,
וכלה בתמונות ועציצים מישראל
— הכל בגודש ובעירבד
ביה. עיסא הוא מארח למופת.
בחברה הגבוהה המצרית אין
נהוג לבלות בחוץ. אנשים נופלים
ככה־סתם לבתיהם של חברים
קרובים ומתפתח לילה
מהנה, שבמהלכו אוכלים, שותים
ומתבדחים עד השעות הקטנות
של הלילה. חנה בבלי היתה
אולי מרימה גבה על כך, אבל
חברים קרובים במצריים אינם
נוהגים להתריע על ביקוריהם זה
אצל זה. עצם הידיעה שמישהו
נמצא בביתו בערב מסויים
עשוייה לגרום לזרם חברים,
המביאים זה את זה, ומתפתחת
הילולה. ביתו של עיסא הוא
מוקד־בילוי חברתי היכול להתחרות
בנקל עם מועדוני־הלילה
המפורסמים ביותר בקאהיר כגון
המועדון של מלון מרידיאן או
מועדון 36 הנמצא במרומי מלון
הילטון־רעמסס.
הדוקטור מוחמד־אח־מד
אל־דלה מסמל את המצרי
החדש. הוא גבה־קומה, נאה,
משכיל, צעיר, נשוי לבת לאחת
המישפחות העשירות של
מצריים. מזה שש שנים הוא
מכהן כראש הוועדה לענייני-
חוץ בפרלמנט, הוועדה המקבילה
לוועדת החוץ־והביטחון
של הכנסת. הוא מכיר, כמובן,
את עמיתיו״לתפקיד בשנים האחרונות:
משה ארנס, אליהו
בן־אלישר. את אבא אבן, היו־שב־ראש
הנוכחי, דווקא לא
הזכיר מיוזמתו. לעומת זאת הוא
מחזיק בשיא מעניין — שיא
שעות־פרס. הוא פגש את
שימעון פרם 11 פעמים, וזהו,
לדבריו, שיא מצרי. מוחמר־אחמד
חזר מדנווה והיה די עצבני
על כך שנסיעתו המתוכננת
לסאן־דייגו התבטלה, בדקה התשעים
,״בגלל ישראל.״ מדוע?
מוחמד־אחמד היה אמור להשתתף
בכינוס, שבו היו אמורים
להשתתף גם העיתונאי הנא
סניורה ממיזחדירושלים ו־מוצטפא
נתשה, מי שהיה
ראש עיריית חברון. ישראל
אישרה בתחילה את יציאתם של
השניים לכינוס ופיתאום חזרה
בה. נתשה לא הורשה לצאת
מהארץ. הכינוס, שלטענת מוח־מד־אחמד
״היה בבירכתם של
אירגונים יהודיים בארצות־הב־רית,״
בוטל, והוא עצמו נאלץ
להסתפק בז׳נווה.

ודפנד, בדק

את מדינת־ישואר הקימו 535 אלו איש שחיו כאן.
מםח מיסבו גדור ותו שר שואלים בחוץ־לאוץ. הייצוא הישואל׳
המצליח ביותו הוא: אזרחים מ3ל סוג ומין וגיל. סידוה של ונתן שם־אוו

אגדקה שמו

^ וסריאן לא רצה לטוס.
״יש מילחמה,״ ניסו לשכנע אותו.
יוסריאן לא השתכנע .״שאחרים
יילחמו. יש המון טייסים, ומטילנים־
מובילים אחרים. שהם ילחמו.״
יוסריאן היה מטילן־מוביל בטייסת
שחוקה, עייפת־קרב, שלא רצה להילחם
עוד, שהחליט לעשות כמיטב
יכולתו, ולהישאר בחיים. מפקד־ה־טייסת,
קולונל שטס בעצמו פעם אחת
ויחידה למשימת־קרב, העלה כל הזמן
את מיכסת־הטיסות שנדרשו הלוחמים
להשלים לפני שהיו אמורים להתחלף
בצוותים רעננים. עכשזו שוב הפר
הקולונל את הבטחתו, ודרש מהטייסים
70 גיחות־קרב, במקום ה־ 60 שיוסריאן
כבר עשה.
״אתה לא אוהב את הארץ שלן?״
יוסריאן אמר שהוא אוהב.
״אתה לא רוצה שהיא תנצח את
הגרמנים?״
יוסריאן אמר שהוא רוצה, אבל הוא
כבר תרם את חלקו. שאחרים יילחמו.
״ואיך היית מגיב,״ ניסו למסמר את
הגיונו ,״אילו כולם היו מדברים כמוך?״
״אז הייתי באמת מטורף, אילו הייתי
מדבר אחרת!״
ג׳וזף הלר, שכתב על יוסריאן במיל־כוד
,22 הוא אמריקאי־יהודי. הוא חי
בארצות־הברית, בין רבע מיליארד בני־אדם.
חמישה מיליון מהם יהודים כמוהו.
אמריקאים, אזרחים בארך המהג־רים
הגדולה ביותר שנוסדה אי״פעם

בתולדות האנושות על כדור־הארץ.
בתוך רבע מיליארד האנשים חיה
אוכלוסיה יהודית נוספת, שגדלה כל
שנה. זוהי אוכלוסיה צעירה, אינטליגנטית,
נמרצת, שהצטרפה לג׳וזף הלר

הבנקאים. יש נתונים רישמיים, של
הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש
סקרים, ויש פרשנויות.
בסיס החישוב הוא תנועת הישראלים
בנמל־התעופה בן־גוריון. כמה

• שאלה ט 1בה

״ישראל שלנו״ — עיתון הקהילה הישראלית בארצות־הברית
כמה הם? הממשלה מעמידה פנים שאינה יודעת
מארץ־הגירה אחרת, שכמו אחותה
הגדולה גם היא נוסרה ממצוקה
ואידיאל. אבל המציאות שבה חיים
אזרחיה חוסמת להם את גבולות־החלום,
ויורקת אותם מתוכה. ישראל.

• במה?
התגובה המימסדית לשאלה כמה
ישראלים היגרו מישראל דומה לתשובה
שתקבל אם תשאל כמה פצצות־וענונו
מאוחסנות בכספות של בכירי־

הגירה?

עשר. זאת
ייז 0|.!8.11

מה 1ה בוהגו־?
כדי לדעת כמה ישראלים היגרו מבאן, צריך להגדיר מה זה
מהגר.
זאת לא הגדרה פשוטה. כי הגירה זה מצב רב-משמעי, ופרש
לשינוי המציאות הפיסית, הוא מחייב שיגוי״הכרה פנימי. מצג זה,
של התייחסות האדם לעצמו. הוא בלתי־מדיד. האם יעקב אגם,
זה מהמיזרקה, רואה את עצמו כמהגר! רענן לוריא. מהצנחנים
והשמש בקריקטורה, שהבן שלו סיים את וסט-פוינט, שהוא בה״ד
1של אמריקה, רואה את עצמי כמהגרי רמי פורטיס. ששר עם
המינימאל־קומפאקט באירופה, וחולם לשחק אותה באמריקה,
הוא מהגר! אורי הופמקלר, המפוצץ את המגזינים הכי־גדולים
בעולם. היגר מישראל! אלי דנקר, שיושב באל־איי, ומחכה
לצ אנס! צבי שיסל! בועז דווידסון!
אי־אפשר למדוד כוונות. אי־אפשר למדוד רגשות.
אי-אפשר גם להחליט שכל אזרח ישראלי הוא ישראלי, כל עוד
לא הצהיר אחרת, ואין זה חשוב היכן הוא יושב. מעט מאוד
מוותרים על האזרחות שלהם, כי הדבר איננו הכרחי -לא לשם
קבלת רשיון״עבודה בארץ אחרת. לא לשם קבלת אזרחות נוספת,
ואפילו לא לשם אי־עשיית שרות-מילואים, כי צה״ל לא קורא לך
מותק. אם אתה לא בסביבה.
אי־אפשר גם לבדוק הגירה לפי פרק״הזמן של הישראלי השוהה
בחו ל. זה תמיד בשלבים. מעט מאוד אנשים עושים צעד סופי
ברגע הראשון שהם נחתו בנמל־התעופה קנדי. קודם מתאקלמים,
ויוצאים מההלם. אחר״כך מסתובבים. אחר־כך כשהחבר הכי־טוב
שלך מהארץ, הנמצא בניו־יורק כבר שנה, אומר לך שאתה
צריך לפנות את המיזרן שהוא נתן לך בדירת-הסטודיו שלו.
מחפשים עבודה. אחר״כך עובדים, ועוברת שנה. אחר״כך עוד
שנה, וזה מתחיל ללכת. עכשיו כבר חבל לעזוב.
השיטה המדידה היחידה להגדיר מהגר היא באמצעות
התעסוקה. אם אדם עובד. מתפקד, ומתייחס אל מעגלי קריירה
לא-ישראליים -הוא מהגר. בכל זמן נתון.
לכן, כל הישראלים בחו׳יל, שאינם תיירים, סטודנטים או
עובדים של מוסדות וחברות ישראליות הם מהגרים, ברמה זאת
או אחרת של היקלטות בארץ החדשה שלהם.

פכ טי1

ניתן

ם גיי! קארד
ס ויזות זמניות
אזרחות אמריקאית
גל הטפסים להגירה

לקגל

וז שו ב 1ת

ל כי

שאלו תיך

בא מצעות ספרו החדש של עורך דין יוסף אבישר

16 0111)16 10ק תזו £ 8
ח 0ו 31ז 9ווחרח! 110116)! 81315
מוריך גשגיר,

ומסוימת לחג״! דרג•ס למתירח מרב־ת
געיות ההגירה

ה ספר שאל פי ס צי פ 1לו
הקריאה חובר. למגי הגשת בק שה. דע את העובדות י
להזמין מלא ושלח את הפרטים בסוף המודעה בצדוך
$9עגור הספר $1.501 ,עבוו המשלוח

לנחונת *>9ו>$1ו151״>*31 $ז*״>ס 0
יסיו״ה 110.1 81101ל 18840
0 4 91436ס״ סיו)

גא ל שלוח ל*
•יול הסס ול

עותד,יה
ש ל עורן דין •וגוף א בי שי

מודעה ב״ישראל שלנו״
.,הגירהז
יצאו, כמה חזרו, כמה נגרעו.
מאז קום־המדינה נרשמו שיבעה
וחצי מיליון יציאות, בערן שיבעה
מיליון חזרות, והלישכה המרכזית נשארת
עם חצי מיליון, פחות או יותר.

עמודים אחדים מתוכם הם מחקר
שערך ישראלי אחד, השוהה בחו״ל.
שמו פיני הרמן, והוא למד לתואר
השלישי בארצות־הברית. הוא מצא
שמיספר הישראלים בארצות־הברית,
ובכללם הישראלים הנמצאים שם שלא
כחוק, אינו עולה על 100 אלף.
ככה. הסטודנט הישראלי שערך מין
מחקרון עבור גוף שלא מצויין בשום
מקום, מדבר על מיספר שרוא פחות
מחצי רמיספר שעליו מדבר קוצ׳יק,
רמתייחס ל־ 170 אלף ישראלים רחיים
באמריקר.
זר לא מפריע בשום אופן לעוזר של
שר־רקליטח לאמץ את חמיסמך רזר 1
כחלק מחומר־ררסברר שלו. קוצ׳יק
מדבר על 170 אלף ישראלים בא־ ק
מריקר, מפני שזר רמיספר שרוא קיבל
משילטונות־ררגירר של ארצות־רב־ !
רית.

• איך הגעתם ל־ 350 אלך
ישראלים בחו״ל?

א 11^ 1101)41 1 0

ה״פחות״ זה האוכלוסיה הערבית, המטיילים,
וחישוב סטטיסטי של פטירות.
התוצאה, שהיא המיספר הרישמי של
מישרר־הקליטה, היא 350 אלף ישראלים
השוהים בחו״ל, פחות או יותר.

״יש פולקלור בשאלת הירידה,״
אומר לי קוצ׳יק .״הבעיה מספיק חמורה,
אבל לא צריך לדבר עליה בהיסטריה.״
אנחנו
מדברים בשקט. הלובי של
מלון דן זה מקום שמכתיב רמת־דציבלים
כמעט מערבית. קוצ׳יק,
שהיה פעם עוזר של יגאל אלון, מצוייר
באלפי עמודים של מיסמכים.

עשה זאתר
יוסי קוצ׳יק, שהוא ״הממונה על
הפעולות למניעת ירידה והחזרת ישראלים״
,תואר רישמי, עוזר בכיר לשר־הקליטה,
מדבר על פחות. אנחנו נדבר
על יותר. .

״לפי חרישום של ריוצאים ור־חוזרים״.

כאיזה ם רק זמן?

״אנחנו מדברים על ריעדרות של
שנר״.

• ואם אדם נכנס ויוצא כל
שנה לארץ, הוא לא יופיע
כתחשים שלכם?

• א ז יכול להיות שיש
הרבה כאלה החיים באמריקה,
ולא נמצאים במיספר שלך?
• ״כמר כבר יכולים להיות?״
שאלה טובח.

מיליון
יש מיספרים מוחלטים. מיליון
דולר, למשל, זה הרבה כסף. זהו סכום
גדול, לא רק יחסית למיליארד דולר.
אין מיליארדר בעולם שיוותר על סכום
כזה, כי למיליון דולארים יש עוצמה
עצמאית. זהו סכום אשר משנה באופן
קיצוני חיי־אדם.
גם מיליון בני־אדם הוא מיספר בעל
עוצמה מוחלטת. גם חצי מיליון. זהו
מיספר־אנשים, אשר גודלו מאפשר
להקים מדינה, צבא, כלכלה. זהו
מיספר מוחלט.
הנתון הרישמי 350 ,האלף, הוא נתון
שגוי, במיקרה הטוב, ומטעה במכוון,
במיקרה פחות־טוב. כי למיספר הזה .
צריך להוסיף עוד שלושה מיספרים
עלומים כרי לקבל אומדן הגיוני של
הישראלים שהיגרו מכאן.
המיספר העלום הראשון הוא
מיספרם של מי שאינם נכללים בקטגוריה
של שנת־היעדרות תמימה,
ללא שום ביקור, בישראל. כמה יכולים

בועז דוויד־סון, בימאי

וראי? .מו־ת

ג רו ך נאדר, עיתונאי

צבי נעיסל, קולנוע

אבי נקנט, תענטיין

אדי דנקר, נטרזק!

ר 1ת נב1ן, ומרת

א 1רי הנפמקדר, ציי ר

(המשך מעמוד )15
להיות? עוד 50 אלף? 200 ?100־אלף?
המיספר העלום השני, שצריך
להתייחס אליו, הוא מיספר הילדים.
כמה צאצאים נולדו לזוגות הישראלים
בארצות אחרות? בכמה גדלה האוב־לוסיה
הצעירה, הפוריה, שהיגרה מכאן,
וביססה את מעמדה בארץ החדשה בעזרת
אזרחות זרה, שניתנה לילדים?
עוד 200 אלף בני־ישראלים? 300
מאות אלף? חצי מיליון?
ויש עוד מיספר עלום. לא בטוח
׳ שיצחק פרץ יאהב את זה, אבל המוני
י הישראלים והישראליות שהתחתנו
בארצות־הברית עם בני ובנות זוג
מקומיים, יהודיים ושאינם־יהודים, לא
1שמעו על כבוד הרב מרעננה. כמה
צריך להוסיף? 50 אלף זוגות? ?100
200,אלף?
עכשיו, רק עכשיו, ועל־סמך נתונים
! רישמיים בלבד, אפשר להתחיל ולקבל
אומדנים הגיוניים. אוכלוסיה ישראלית,
המונה בין 700 אלף למיליון
ורבע בני״אדם, נמצאת מחוץ לגבולות־המדינה,
חייה ומרוויחה בדולארים.
אולי היא מתגעגעת, אבל היא מצליחה
להתגבר. מיליון בני־אדם, אשר בניגוד
לאגדת־נהגי־המוניות, שלושה־רבעים
מתוכם עוסקים בעבודות הצווארון
הלבן.
זהו נתון של מכון פור־י, מתוך
מחקר שערך בישראל. ל־ 14 אחוזים
מתושבי־ישראל יש קרוב בדרגה
הראשונה — אב, אם, אח או אחות —
החיים בחו״ל, ולעוד 43 אחוזים יש
קרובים בדרגת־ריחוק יותר גדולה, או
חברים. יותר מחצי האוכלוסיה הישראלית
תוכל להיעזר בחיל־החלוץ,
ולהתבסס על גדות ההדסון. מיליון
בני־אדם הם קרקע נוחה מאוד לקליטה.
ובין מיליון הישראלים שבחוץ,
והמיליונים החיים עדיין בארץ, העמידה
מדינת ישראל את קוצ׳יק.

במדינה

• אגי כרב

עבודה

• מ ה אתה עושה?
״יש לי עוזרת, ושני עובדים.״

• מהו התקציב שלך?

מ1ז ה וקוץ בה

• מה אתה עושה בו?

כספם של עובדים שווה פחות
מבססם של ספסרי־בורסה

״חצי מיליון דולר.״
״אי־אפשר לעשות עם זה הרבה.״

• בכל זאת?
״אני כלב־השמירה של החברה
הישראלית בשאלות הירידה מהארץ.״

• כן, אבל מה אתה עושה?
״אי־אפשר להחזיק פה אף אחד
בכוח. הקמנו ועדת מנכ״לים למניעת־ירידה,
המתכנסת פעם בכמה חודשים;
אנחנו שולחים פעם בחצי שנה מהדורה
מיוחדת של העיתון במחנה לישראלים
בחו״ל; והכי חשוב, העברנו את
הטיפול בישראלים לידי מחלקות מיוחדות
בקונסוליות שלנו. זה לא היה
קודם.״

• כמה חזרו? כמה לא ירדו?
״תראה, אני מגנה את הירידה, אבל
מעודד את היורדים לחזור. אני לא
יכול להתחרות עם התנאים החומריים
באמריקה.״

• אבל אתה מעניק הטבות
חומריות לישראלי שחוזר.
״כן, למה לא? זה לא הרבה.״

• בערך 20 אלף דולר.
״לא בדיוק. אתה צריך להבין, שבלי
גישה לערכים, אי־אפשר לשנות את
המצב.״

• אנשים עוזבים את הארץ
מפני שאין להם דיור, למשל.
תעסוקה.
״אף אחד לא עוזב את הארץ מפני
שאין לו דירה״.

• זה לא נכון.

״תראה לי מישהו כזה.״

• יש הרבה.

״תראה לי זוג אחד, אדם אחד
האומר שהוא מוכן לעזוב את המדינה
מפני שאין לו דיור. בכלל, עוד לא

עוזר־שר קוצ׳יק
״אני כלב־השמירה!״
מצאתי אף אחד האומר שהוא מתכוון
לרדת.״

• יש המון.
״אני לא מאמין. ואם יש כזה, אז מי
שיורד מפני שאין לו דירה הוא נפולת
של נמושות. אלה אנשים שהחליטו
לוותר על הקרב!״
מה אתה אומר.
(המשך הסידרה בשבוע הבא)

חן ובני-הכיוון: מערב

״אץ לי. זו אורווה. אי־אפשר למכור את הדירה בעד שום
סכום. אף אחד לא מוכן לגור בחורבה כזאת.״

• הדירה לא כלולה בפרוייקט שיקום־הש־

בונות?
״עוד סיפור. עמידר פיתתה אנשים לרכוש דירות,
שהפכו מייד לרכוש פרטי. פרוייקט השיקום, בשכונה
הזאת. לא מטפל בדירות פרטיות, אלא רק בדירות
המושכרות.״

• אז לא קיבלת הלוואה לדיור, במיסגרת
הצעירים?
־לא. הם אסרו שיש לי דירה.״

• היגשת עירעור?
״בטח הגשתי. זה לא הגיע אפילו לוועדה העליונה. הנד״
יש לי כאן תיק שלם של מיכתבים״.

• ואתא מוכן לגור בכל מקום?

חן ובני ממקד
מהגרים בגלל דירה
חן ובני ממקה. הגיל .30 :שני ממקה, בת שנה והצי. גרים
בחדרה, דירה שכורה 160 ,דולר לחודש.
בגי, מהנדס״מים במישרד־הבריאות, מרוויח בעדך 800
שקל. חן. מורה מוסמכת לערבית, מלמדת בחצי מישרה
בתטיבת״הביניים של התיכון האיזורי חפץ 600 .שקל.
שניהם עובדי־מדינה.
בשנה הבאה. ככל הנראה, הם יעבדו במדינה אחרת.

• אתם מהגרים?
״כנראה.״
זה היה בני. חן מוסיפה ״למה לא״.

למה?

״למה לא. גם היום אני לא גר בתל־אביב. אבל הם לא
נותנים לי.״

• אתה נוסע?

״כנראה כן•
לאן?

״אולי לארצות־הברית״.
חן :״יכול להיות שלאוסטרליה. יש לי שם מישפזזה.״

• יש לכם חברים באמריקה?

בגי :״בטח. כאן כבר כמעט שאין לי חברים•
מי נמצא בארצות־־הברית?
״בכה: איציק, שהוא ממש חבר־ילדות. לאשתו יש שם שתי
חנדות־בגדים, והוא לומד. יוסי, שלמד איתי בטכניון, ואבא
שלו קבלן, ודויד. שגם כן למד איתי, ויש לו עסק עצמאי של
שיפוצים״.

• תוכל לעבוד איתם?

בני :״סיימתי את הלימודים בטכניון. העבודה היהירה
״בטח. בלי שום בעיה״.
שמצאתי היא במישרד־הבחאות. במחודנצרת. זה לא בדיוק
• ולא חבל לך לנסוע?
מה שלמדתי, אבל זה מה שיש. בשוק הפרטי אני לא יכול
״חבל, חבל. תראה, כאן אני עושה כל שנה 45 יום מילואים.
להיקלט. כי כולם דורשים כמה שנות־נסיון. אין לי גם שום
כמו שעץ. עוד לא ויתרו לי על יום אחד.״
קרוב. או חבר. שיכול לסדר אותיבעבודה הגיונית״.
• יש לך מכונית?
חן :״אותי פיטר מ־שרד־החינוך. למרות שאני בעלת
״חיפושית 1ו: הייתי מוכרח לקנות אותה. כי כמעט חצי
תואר ראשון ותעודת-הוראה. פיטרו אותי אחרי שלוש
שנים. אבל אז התערבו מהוועד, והפיטורים בוטלו. אני מהמשכורת זה הוצאות״רכב. אז קניתי״.
חן :״רק עכשיו הצלחנו לקנות סלון. אלף שקל.״
נמצאת עכשיו במעין חל״ת(חופשה־ללא־תשלום) .ועובדת
• יש לבם וידיאו?
ברופין. אבל רק בחצי מישרה. זה מה שהם יכולים לתת לי.״
חן :״הצחקת אותנו. לא היינו בהצגה כבר שנים. הבגד הזה
• למה אתם לא קונים דירה?
בני :״או. זה הסיפור. אבא שלי. שעלה מעיראק ב ,1951-הוא גם כן כבר כמה שנים.״
• הייתם פעם בחו״ל?
קיבל דירה בטבריה. בשיכון דלת. לפני 12 שנה הוא העביר
״לא. אף פעם!״
את הדירה על שמי. כי יש לי עוד שיבעה אחים, והוא רצה
• ואתם עומדים להגר?
לעבור לדירה יותר גדולה״.

• אז יש לך דירה?

מה שהיה במקורו רעיון מהפכני של
ועד־העובדים, הפך למשהו אחר לגמרי
בפי ההנהלה.
הוועד שלנו, ביטאון עובדי תדי־ראן(חטיבת
הקשר והמערכות) ,מנתח
את אחד הרעיונות שהעלתה באחרונה
ההנהלה: העובדים יוותרו על תוספות־שכר,
המגיעות להם על־פי ההסכמים
במשק, ויקבלו תמורתן מניות של
החברה.
ספקולציה והשערות. ההנהלה
ערכה סקר משלה בין העובדים, שלא
באמצעות הוועד, בנוסח סיקרי־דעת־הקהל.
את התוצאות היא שומרת
לעצמה, אך מתוך 57 השאלות שנכללו
בסקר הבין הוועד כי המדובר בהצעה
הבאה:
ההנהלה תעניק ״מניות־בכורה״ בסך
של 3000 שקלים בממוצע לעובד,
יחסית לשכרו. את הכסף לרכישת
המניות יקבל העובד כהלוואה צמודה,
ללא ריבית, ל־סו שנים. סך הכל המניות
שיונפקו לעובדים — שוויץ>?109
מכלל מניות תדיראן.
עורכי ביטאון־הוועד החליטו לנתח
באופן מיקצועי את ההצעה, ולשם כך
פנו לכלכלן, העיתונאי צבי טימור.
ואלה מסקנותיו:
( )1נניח שהמניה היא טובה והעובד
באמת מעוניין לרכוש אותה. במיקרה
כזה יש להתייחס רק לערכם של תנאי
התשלום, כלומר — ההלוואה. זוהי
הלוואה צמודה של 3000 שקלים, ללא
ריבית. שוויה של הלוואה בנקאית ללא
ריבית הוא 8^,לשנה. בתרגום
לשקלים( 240 :השווים בערך לשכר
ברוטו של 400 שקלים) .סכום זה הוא
שווה־ערך לתוספת שכר חודשית של

( )2חשוב לציין, שאיש אינו יכול
לנבא גורלה של המניה עצמה, בעיקר
לא במצבו הנוכחי של המשק. על
תוספות־שכר, לעומת זאת, אין עניין
של ספקולציות, השערות או הערכות.
זהו סכום כסף הידוע מראש, שצריך
להתוסף כל חודש לחשבונו לחשבון-
הבנק של העובד.
( )3כאשר מסכימים לקבל מניות
במקום תוספות־שכר, יש לכך השפעה
.על גובה השכר גם בהסכמים נוספים.
שכן, כל תוספת שתינתן בעתיד תחול
על השכר כפי שהוא היום. בלי חלוקת
המניות, היא תחול גם על התוספת
שתשולם בקרוב.
בכירה נחיתה. למניות המוצעות
יש עוד חיסרון, והוא אולי החשוב
ביותר מנקודת מבטם של העובדים
וזכויותיהם: מניות ״בכורה״ ,למרות
שמן, הן נחותות ביחס למניות ״רגילות״
,בכך שאינן מעניקות למחזיקים
בהן זכות־הצבעה באסיפת בעלי־המניות.
כלומר, העובדים לא יוכלו
לדרוש מינוי נציג מטעמם במועצת־המנהלים,
בהסתמך על אחזקתם בר*׳10
אחוז מהמניות — זכות השמורה לכל
ספסר־בורסה מן המניין, שהשקיע כספו
במניות ״רגילות״.
מכאן, שההנהלה מציעה רק ואת:
העובדים ישקיעו במיפעל מכספם, אך
לא ייהנו מכל השפעה על ניהולו• .
בשביל עבודה — שכר! עורכי
ביטאון־הוועד פנו לכמה עובדים,
שאלו לדעתם על רעיון־המניות ועל
השאלון המסובך שהגישה להם ההנהלה.
איש מהם אינו כלכלן, אך הם
הגיבו באינסטינקט בריא.
אמר עידן, טכנאי :״לא רוצה מניות
במקום שום דבר. רק במקום מניות.״
כשהמשיכו לשאול אותו על השאלות
בסקר, אמר :״בשביל להבין אותן צריך
להיות פרופסור.״
אסתי, פקידה, השיבה בפשטות:
״לא רוצה מניות ״.גם היא לא הבינה
את כל השאלות.
בת־שבע, פועלת ייצור, לא ענתה
על כל השאלות, כי לא את כולן הבינה.

אבל דבר אחד היא מבינה יפה :״בשביל
עבודה אני רוצה שכר, ולא מניות!״

מנגנון
״סדר בברדאק״
מישרד־התיירות
באחוזה ליברלית
כשחזר יוסי פאר משרות־המילואים
שלו, לא ציפה לקבלת־פנים כזו. בביתו
חיכה לו מיכתב־פיטורין מעבודתו.
הצירוף של מילואים־פיטורץ אינו
מיוחד לפאר. הוא מוכר לרבים. אך
הסיבה לפיטוריו היתה בהחלט יוצאת-
דופן: היותו פעיל במיפלגת־העבודה.
עריקה מפ״ש. לפאר, שעבד
ביחידת הביקורת התל־אביבית של
מישרד־התיירות, כמבקר שרותי־תיי־רות
ובתי*אוכל, יש בהחלט אמביציות
פוליטיות. לפני הבחירות האחרונות
הוא היה ראש־המטה של שמואל
פלאטו־שרון, בעזרתו קיווה להגיע
לכנסת. ימים ספורים לפני הבחירות,
כשהבין שנפל קורבן למעשה־נוכלות
נוסף של המיליונר מסביון, אירגן
כמעט את כל מועמדי פ״ש, וערק
בראשם למיפלגת־העבודה 67 .מתוך
69 המועמדים של שרון נטשו אותו
ביום אחד.
מאז זכתה הקבוצה במעמד של חוג

מפוטר פאר
שיטות מפא״י
מוכר במיפלגת־העבודה, בשם חוג הצעירים,
שפאר הוא היו״ר שלו.
אבל אמביציות פוליטיות לחוד
ופרנסה לחוד. פאר לא עירבב בין
התחומים, וסבר לתומו כי גם איש
מיפלגת־העבודה יכול לעבוד במישרה
זוטרה במישרד־התיירות של השר
הליברלי שריר.
אך לא כך חשבו במישרד־התיירות.
כל־יכול. מישהו דאג לשלוח
ללישכת־השר גזיר מהעיתון התל־אביבי
העיר, שבו דווח על פעילותו
הפוליטית של פאר. הדיווח נפל לידיו
של עוזר־השר הנמרץ, אהרון טייטלמן.
מזה חודשים אחרים טייטלמן הוא
האיש הכל־יכול במישרד. השר הטיל
עליו להציע לו הצעות ייעול ופיטורין,
והוא ניגש למשימה במרץ. הקו המנחה
אותו :״ייעול״ על־ידי סילוק עוברים
ניטראליים, או חברי מיפלגות יריבות,
ומינוי ליברלים ממחנהו של השר
שריר.
כוחו של טייטלמן הלך וגבר, עד כי
נפוצו שמועות שהוא מנסה להדיח את
המנכ״ל, רפי פרבר, ולרשת את מקומו.
בינתיים הוא מונה — ללא מיכח —
כסמנכ״ל לענייני אמרכלות.
אחד מקורבנותיו של טייטלמן היה
פאר.
״גב לנו מותר!״ פאר הנרגז אינו
מוותר. הוא פנה למנהלו הישיר, יואב
חן, וקיבל ממנו מיכתב המעיד כי
״מילאת את תפקידך לשביעות רצוננו
המלאה״.
כשנודע לטייטלמן על המיכתב,
הוא רתח מזעם. בשיחה טלפונית לתל: -
אביב הוא צעק על עובדי יחידת־הבי-
קורת והבטיח ״לעשות סדר בברראק
אצלכם״ .הצעד הראשון בעניין עשיית
הסדר: הוא הורה לאותה מחלקה לקבל
לעבודה שני עובדים חדשים, חברי
מרכז המיפלגה הליברלית.
העולם הזה 2579

האדון איננו ג

דבר אחד בטוח: שימעון פרס איננו ג׳נטלמן.
מהו המיבחן לג׳נטלמן אמיתי? אפשר למצוא אותו בסיפורו
של סומרסט מוחם, אדון יודע־כל.
להזכיר: באוניה יש נוסע בלתי־נסבל, יהודי לבנוני, היודע את
הכל והמתערב בכל שיחה. מגעילן אמיתי. ההיפר מג׳נטלמן.
השיחה מתגלגלת לאבני־חן. היהודי מתפאר שהוא מומחה.
לאחת הגברות שליד השולחן יש אבני־חן נהדרות. הבעל אומר
שהן מזוייפות. אשתו קנתה אותן
§ בכמה גרושים. היהודי הלבנטי-
3ני, היודע את הכל. אומר שהן
£דווקא אמיתיות ושוות הון־עתק.
הבעל הבריטי חש שהנה הגיעה
ההזדמנות להוכיח סוף־סוף לאיש
הבלתי־נסבל שהוא בור,
ומתערב איתו על סכום־כסף.
היהודי שולף את הזכוכית־המגדלת
שלו, נוטל לידיו את
אבני״החן, ואז הוא שם לב שהגברת
החווירה כסיד. מבלי להניד
עפעף הוא אומר: טעיתי, סר.
אבני־החן באמת מזוייפות. הוא
שילם את סכום־ההתערבות.
עכשיו מצא שימעון פרס את עצמו במצב דומה, אם כי
בנסיבות הפוכות. הגברת איזאבל באלס נתנה לבעלה שעון
במתנה, ואמרה לו שהוא עשוי מזהב ושווה 1200 דולר. דויד
באלס נתן את השעון לראש־הממשלה. זה הסתבך השבוע וביקש
להצטדק.
חה־חה־חה, אמר פרס. זה בכלל לא שעון־זהב. זהו בסך הכל
שעון עלוב, השווה לכל היותר 400ש״ח (שקלים חדשים, לא
דולרים!)
איך תסתכל עכשיו איזאבל באלס בעיני בעלה?
0 \ £ס 0א 861ד 40י 8־ז 1מיסטר פרס!

החיים כאן, הם ואבות־אבותיהם לפניהם?
בכנסת — בניגוד לבונדסטאג — יושב נאצי מוצהר, וגם
תריסר לאומנים קיצוניים השמים את פראנץ־יוזף שטראוס בכים
הקטן.
תוצאות הבחירות בגרמניה מדברות בשפה ברורה. הבוחרים
הנחילו תבוסה ניצחת לכל הגורמים הלאומניים. את הניצחון
הגדול ביותר הנחילו למיפלגה האנטי־נאצית הקיצונית ביותר
— הירוקים. ניצחון דומה הנחילו לליברלים, שסיסמתם
העיקרית היתה שלא להניח לשטראוס הלאומני (אגב, ידידו
האישי של שימעון פרס מזה 30 שנה) להגיע לממשלה.

*ודי אבנר

חסד נשרים

וידוי אישי
שימעון פרס אומר שכל אחד קיבל אי־פעם שעון במתנה.
מצטער, אני לא. אף אחד לא נתן לי שעון. אף־אחד לא נתן
לי שום־דבר.
נדמה לי שכבר גיליתי פעם את הסוד. יש לי אוייב נסתר,
מנוול אמיתי, שהפיץ את השמועה הזדונית שאי־אפשר לשחד
אותי. מאז אין איש מציע לי שום מתנות.
רגע. רגע! לפני שמישהו ידליף את זה — יש לי וידוי.
פעם פגשתי את השר גירעון פת במסיבה, והתחלנו לדבר על
מיקטרות. עישנתי באותה שעה מיקטרת זרה, מצופה בעור. פת
שאל אותי מדוע איני מעשן כחול־לבן. עניתי בכנות שכלל לא
ידעתי שמייצרים מיקטרות בארץ.
כעבור כמה ימים קיבלתי חבילה קטנה, ובה מיקטרת חדשה,
תוצרת־הארץ. זאת היתה מתנה מידי השר פת.
אינני יורע מה מחירה של המיקטרת. אני מקווה שזה פחות
מ־ 1200 דולר, וגם מ־ 400 שקל. היא גם אינה מצופה בזהב. בחיי!

השלג אשם!
אחרי כל מערכת־בחירות בישראל מתקיים טקס קבוע. עורכי
סיקרי־דעת־הקהל עומדים בתור כדי להסביר מדוע כל הסקרים
טעו. תמיד יש אלף ואחת סיבות טובות.
(ידידי המנוח נתן ילין־מור, מראשי לח״י, סיפר לי פעם שסבו
החכם היה אומר :״הלוואי ואלוהים יזמן לי כל״כך הרבה פיתויים
כפי שיש לי תירוצים כדי להיענות להם!״ על אותו המישקל
אפשר לומר: הלוואי ויהיו לנו כל־כך הרבה מערכות־בחירות כפי
שיש לסוקרים תירוצים כדי להסביר מדוע טעו).
יש לי ידידה גרמניה, הצוחקת בכל פעם ואומרת: הסקרים
אצלכם מצחיקים. אבל אצלנו, בגרמניה, זהו מדע אמיתי. הסקרים
שלנו מדוייקים להפליא!
והנה, כל הסקרים בגרמניה טעו. עורכי־הסקרים עומדים בתור
להסביר. יש הרבה סיבות. השלג אשם. הזקנים אשמים. פראנץ־
יוזף שטראוס אשם. בקיצור: הבוחרים אשמים. הכל אשמים, חוץ
מאשר עורכי־הסקרים. הם מדעיים לגמרי. הם אינם יכולים
לטעות.
ברומי העתיקה ניבאו את תוצאות הבחירות על פי הקרביים
של עופות. במשך הזמן שיכללו את השיטות, וחוזים את התוצאות
על פי מישקע של קפה, או עלי־תה, או מצב הכוכבים, או
סיקרי-דעת־הקהל.
מבין כל השיטות האלה, נדמה לי שהשיטה הרומית היתה
המדעית ביותר.

יש דמיון מסוייס בין המערכות הפוליטיות בגרמניה ובישראל.
פה ושם יש שני גושים גדולים — הנוצרים־הליכוד והסוציאלי
דמוקרטים־המערו. כדי להבחין בהבדלים שבין שני הגושים
דרושה זכוכית מגדלת. שניהם חסרי דרך וחזון, שניהם משעממים
עד מוות, שניהם מושחתים. שניהם נמאסו, ועל כן מנסים
הבוחרים להגדיל את כוחן של הסיעות הקטנות בשוליים.
בגרמניה ירד הליכוד, המערך שמר בקושי על כוחו, ושתי
המיפלגות הקטנות — הירוקים והליברלים — עלו. בארץ
מצפים לעליה מסויימת של התחיה מצד אחד וסיעות״השמאל
מצד שני. בגרמניה יודעים שזה לא ישנה כלום, וכך גם בארץ.
בגרמניה אין מיפלגה הדומה לתחיה, וזה טוב. בארץ אין
מיפלגה הדומה לירוקים, וזה חבל.

דב חצוי לגמרי
ובאותו נושא:
הנה הקלטה של רב־שיח שנערך בסוף ,1938 אחרי ליל־הבדולח,
בתחנת־רדיו אמריקאית.
המנחה היה השדרן הידוע, מיסטר ג׳ו רונן, והנושא היה: האם
להטיל סנקציות על גרמניה הנאצית?
ראשון השיב על השאלה האמבסאדור לנקין, ששירת קודם
לכן בברלין .״גרמניה היא מדינה כמו כל מדינה אחרת,״ אמר,
״אין שום צורך לקלקל את היחסים עם מדינה שאיתה יש לנו
קשרים נורמאליים. מובן שכולנו נגד הגיזענות, אבל זאת לא
סיבה לשנות את יחסנו לגרמניה.״
הדובר השני היה הקונגרסמן דיניץ .״אין צורך לציין שאנחנו
נגד גיזענות,״ קבע בצורה נחרצת .״איש מאיתנו לא יצדיק את
מה שעושים ליהודים במחנה־הריכוז דכאו. אבל לארצנו יש
בעיות, אנחנו נתונים במשבר כלכלי וצריכים לדאוג קודם כל
לאינטרסים שלנו. איננו יכולים להרשות לעצמנו פגיעה במיסחר
שלנו. אבל אנחנו יכולים לצמצם את הדברים הבולטים, כגון
ביקורי שרים אצל האדון היטלר, הופעת להקות־מחול אמריקאיות
בגרמניה, וכר. הלב שלי חצוי. מובן שיש כאן בעיה

אין כהנא בגרמניה
איך עושים בטלוויזיה כתבה על גרמניה?
פשוט מאוד: מראים קטע של הטלוויזיה הגרמנית על כינוס
ניאו־נאצי כלשהו, מערבבים את זה בקיטעי־יומן נאציים ישנים,
מראים קבר יהודי מחולל, מראיינים שני אזרחים ברחוב — והופ,
כתבה מרתקת על תחיית הנאציזם. אחר־כך מוסיפים, כלאחר־יר,
שהבוחרים הגרמניים הצביעו הפעם נגד הלאומנות.
זה קל וזה בלתי־רציני. יש בזה גם די הרבה חוצפה. איך
מתלוננת הטלוויזיה הישראלית על כך ש־* 0.8של הבוחרים
הגרמניים הצביעו בעד ניאו־נאצים, התובעים לגרש את הזרים
מגרמניה, כאשר בישראל הצביעו * 1.3מן הבוחרים בעד מיפלגה
נאצית מובהקת, התובעת לגרש מן הארץ שני מיליון תושבים

מוסרית, אבל זה לא צריך לפגוע באינטרסים ממשיים שלנו, כמו
כסף•״
העיתונאי דניאל סייגיר היה קיצוני יותר .״איננו יכולים לפגר
אחרי שאר מדינות המערב,״ אמר .״זה יזיק לתדמית שלנו בעולם.
ארצות־הברית אינה צריכה להיראות כבעלת״בריתם של הנאצים.
אפשר להצטרף לעיצומים גם מבלי לפגוע באינטרסים שלנו.
מדוע שלא נהיה צבועים כמו כולם?״
ברוח דומה דיבר גם איש הסטייט־דיפרטמנט, מיסטר דייוויד
קימחי, מי שהיה עוזר מזכיר־המרינה .״פרזידנט הרצוג השמיע
דברים נחרצים מאוד נגד תורת־הגזע הנאצית ״,הזכיר .״אנחנו
יכולים לעשות הרבה דברים סימליים נגד הגיזענות הנאצית.
למשל, כדאי לשכנע את חברי־הסנאט שלא לבקר בגרמניה. זה
לא צריך לפגוע במכירת נשק אמריקאי לוורמאכט.״
סיכם המנחה :״אני שמח שעוררנו ויכוח ציבורי על נושא
חשוב זה, ואני משוכנע שוויכוח זה עוד יימשך בשנים הקרובות.״

הציור של מידה הרצברג ()1946

שמעתי שמירה אברך יוצאת לגימלאות. איך שהזמן עובר!
מעולם לא הייתי מעריץ של המדור שלה, ועוד פחות של
הקשרים הפוליטים שלה. קשה לי מאוד־מאוד לשכוח את דיברי-
החנופה שכתבה לרבי״הטבחים של ארגנטינה, שהזמינו אותה כדי
להראות לה את המישטר הליברלי שלהם, בתקופה שבה עונו
ונרצחו ונעלמו שם אלפים רבים.
אבל אני זוכר למירה חסד נעורים, תרתי״משמע.
היכרתי אותה ב־ . 1946 חיזרתי אז במרץ אחרי צעירה בשם פלו
וילנסקי, בתו של אחד מפעילי המחלקה המדינית של הסוכנות.
פלו — שמה האמיתי היתה פלורנס — היתה בחורה מושכת
מאוד, אבל חיזוריי לא הוכתרו
בהצלחה מסחררת, והיא נעלמה
מתוך חיי.
באותם הימים עמדתי להוציא
לאור את כתב־העת במאבק,
שעורר עם הופעתו רעש רב
ביישוב. חיפשתי כישרונות כדי
לשתפם בכתב־עת זה.
בביתה של פלו פגשתי ידידה
:שלה, אחת מירה הרצברג. היא
י אמרה שהיא יודעת לצייר, וש־
; שאיפתה בחיים היא להיות ציי־רת־אופנה.
הצעתי לה לצייר
כמה קריקטורות בשביל במ אאברד
()1969

וכך היה. הנה ציור שהופיע בגליון הראשון של במאבק, במאי
,1946 בחתימת ״מירה לבבי (הרצברג)״ .לא הסכמתי שיופיעו
בעיתון שלי אנשים בעלי שם לא־עברי.
מתחת לציור היתה הכותרת :״האם גם זוהי ארצישראלית? לא,
היא תל־אביבית!״
מירח הרצברג הפכה, לימים מירח אברך.

הי דר 1מה1
ישבנו ושוחחנו על מה שקרה באחרונה בחברון. שם, במיכללה
האיסלאמית, נחלו המקורנים האיסלאמיים ניצחון מוחץ על
הסיעה המאוחדת של אש״ף.
(נמאס לי להשתמש במילה הלועזית פונדאמנטליסטים. היא
ארוכה, מגושמת ובלתי״מובנת. הנה הצעתי הסופית לתירגום
עברי: מקורנים. כלומר: מי שמבקשים לחזור אל המקורות, אל
היסוד).
המקורנים המוסלמיים חזקים בחברון ובעזה יותר מאשר
ברמאללה ובשכם, שלא לדבר על ירושלים המיזרחית ונצרת.
מדוע?
בעל־שיחי הערבי אמר לי ששתי הערים האלה היו תמיד מסורתיות,
שמרניות ודתיות, יותר מאשר הערים הערביות האחרות
בארץ.
שאלתי אותו מדוע, והוא לא ידע את התשובה.
גילגלנו על כך שיחה, וגילינו פרט מעניין: בארצות רבות
הדרום הוא שמרני, מפגר ודתי יותר מאשר הצפון.
למשל: איטליה. סיציליה מול מילאנו. וגם ספרד. סוויליה
וקורדובה מול ברצלונה ובילבאו. וגם בצרפת. הפרובאנס מול
פאריס וליל. וגרמניה. באוואריה מול פרוסיה.
אין צורך להצביע על ארצות־הברית. מדינות־הדרום מול הצפון
התעשייתי. מילחמת־האזרחים הגדולה היתה נטושה בין צפון
ודרום, שהיוו גם שתי השקפות־עולם.
אפשר גם להתקרב אלינו. יוון, למשל. האי כריתים מול
סאלוניקי. וכזה המצב גם בתורכיה. וגם — ממש על גבולנו —
הדרום השיעי של לבנון מול ביירות וג׳וניה.
מה הסיבה? אולי האקלים? האם הדרום, שהוא חם יותר, מדרבן
פחות למאמץ ולהתקדמות מאשר האקלים הקריר יותר של
הצפון?
זה יכול להיות נכון בארצנו, וגם באיטליה, בצרפת ובארצות־הברית.
אך לא בגרמניה. אין שם הבדל ניכר באקלים בין מינכן
והאמבורג.
לפי הגיון זה, היה המצב צריך להיות הפוך בארצות שבחצי־הכדור
הדרומי. ואכן, זה נכון לגבי בראזיל. הערים המרכזיות
סאו־פאולו וריו הן בדרום המדינה, והצפון נחשל ומפגר. אולי נכון
שקייפטאון מתקדמת יותר מאשר ג׳והאנסבורג בארץ האפארט־הייד.
אבל זה אינו נכון בארגנטינה. כשם שאין זה נכון בבריטניה.
אז מה הפיתרון? סתם מיקריות? מי שיכול להאיר את עיניי,
תבוא עליו הברכה.

השוכטים ביקוו בשדה שבו נמצאה הגובה, הסניגורים ניסו לשכנעם
שאורלי דוב נוצחה במקום אחו, או שנחטכה במכונית

יו מושטת לשופטת

שובר, מושיט יד לשופטת שולמית ולנשסיין, שירדה

ךןךן 1ך ך 1אורלי דובי, חיילת מנתניה, נעלמה בדצמבר 1983 ומפתה
נמצאה רק לאחר חודש ימים. היו קשיים רבים לזהות את
11| / 1 1
הגופה, והיא זוהתה לבסוף על״פי ניתוח בעצמות ועל-פי שערותיה.

^ א יתכן״ ,אמרו שימעון שובר
ושמואל סף, סניגוריו של
שלמה חליווה ,״כי גופתה של אורלי
דובי שכבה משך חודש ימים במרחק
של 30 מטר מכביש החוף הסואן, ואיש
לא גילה אותה קודם ״.בכך רצו לשכנע
את בית־המישפט כי החיילת בת ה־20
נרצחה במקום אחר, וגופתה הועברה
רק אחר כך למקום בו נמצאה.
אם כר היו הדברים, הרי שחליווה
אינו יכול להיות הרוצח. חליווה יושב
בכלא מזה זמן רב על עבירות אונס
שביצע. ביום היעלמה של החיילת היה
חליווה בחופשה מהכלא. הוא חזר
לכלא ביום המחרת, בשעות־הצהריים,
ולא יצא שוב עד לגילוי הגופה. על כן
לא יכול היה להזיז את הגופה ממקום
למקום.
כדי לשכנע את השופטים, שולמית
ולנשטיין, יעקב קדמי ועדנה שצקי,
הזמינו אותם הסניגורים לביקור במקום,
כדי שיתרשמו במו עיניהם.

אל תוך התעלה שליד הכביש הראשי מחיפה לתל-
אביב. למטה, עומד הקצין דויד שדה, מצוות
החקירה. הכביש קרוב למקום בו שכבה הגופה.

נער ערבי, העובד במחסן־המשקאות
הסמוך, גילה אותה. הגופה היתה עירומה,
ואחרי ימים אחדים התגלו בגדיה
וארנקה של החיילת מעבר לכביש, ליד
חוות־סוסים הנמצאת שם. הגופה עצמה
היתה מכוסה בקרטונים ובניילונים, שהסתירו
אותה.
תכשיטיה וארנק־הכסף של החיילת
לא נמצאו עד היום.
השופטים ירדו משפת־הכביש ודי־שדשו
בבוץ. הם דילגו מעל תלוליות
של גרגירים שחורים וערימות גרוטאות,
והלכו לראות את מחסן־המש־קאות.
אחריהם מיהרו עשרות צלמים,
שתיקתקו ללא הרף במצלמותיהם.
החיילת גבוהת־הקומה נעלמה אחרי
ביקור אצל סבתה בחיפה. היא נסעה
מהתחנה המרכזית בחיפה באוטובוס

לילי לאילת. נהגי־האוטובוס היו
האחרונים שראו אותה, והם סיפרו
במישטרה כי כאשר עלתה לאוטובוס
ביקשה מהם שיעירו אותה בצומת־ י
נתניה.
החיילת היתה עייפה מאוד, וחששה* 1*:
פן תירדם ותחמיץ את התחנה לבית־הוריה.
ואומנם, כפי שחששה, כך קרה.
אורלי נרדמה ולא התעוררה בצומת. גם
הנהגים שכחו את בקשתה, והאוטובוס
המשיך לנסוע. היה זה אחד הנוסעים,
שלמה חליווה, לטענת התביעה,
שהזכיר לנהגים לעצור.
הוא העיר את החיילת המנומנמת^ ,
והנהגיט שמעו אותה שואלת :״איפה ,
אנחנו? איך מגיעים מכאן לנתניה?״
הגבר ירד איתה מהאוטובוס, והנהגים

״אני
אראה לדד

ר ך 11 1ך 1שלמה חליווה, אנס השפוט למאסר עד סוף המאה, נעצר
כחשוד זמן רב אחרי הרצח. מכיוון שהיה בחופשה 1 מהכלא ביום שבו נעלמה החיילת, על התביעה למקד ראיותיה ליום זה.

ן* יום החמישי השבוע התקב־
^ צה חבורה מוזרה ליד סטיקיית
הטייסי ם בנתניה. השופטים יחד עם
מתמחה הגיעו בשלוש מכוניות, ואחריהם
התובעת נורית שניט והמתמחה
שלה. אליהם התלווה קצין המישטרה
דויד שדה, שהיה בצוות־חקירת־הרצח.
שני הסניגורים נסעו אחריהם, ובעיק*
בותיהם נשרך זנב ארוך של עיתונאים,
צלמים וצוות״טלוויזיה.
שיירת המכוניות עצרה כחצי קילומטר
אחרי צומת־נתניה, לכיוון תל־אביב.
שם, על ערימת גרגירים שחורים,
סמוך לקיר של מחסן למשקאות
קלים, התגלתה ב־ 14 בדצמבר 1983
גופתה המתפוררת של החיילת.

| 7ן | 1ך ך | נורית שניט, ביקשה לשכנע את השופטים ני היה זה
1111 ^ 11111 רק טיבעי שהחיילת תנסה ללכת הביתה בשביל
הקרוב ביותר למקום שבו הורידוה נהגי האוטובוס באותו לילה.

חיוני להוכיח
שאוור נוצחה
במקום שבו
נמצאה גובתה

אח ות

הנאשם זנאי

11*771 השופטת ולנשטיץ התקדמה יחד עם הסניגור שובר וקצץ-
11/1 1 | /המישטרה שדה, שהסבירו לה את פני השטח. מתחת
לצמחיה -הגרגירים השחורים, שהם פסולת בית־החרושת אורדן.
שמעו אותו אומר לה, :זה בסדר, בואי
איתי, אני אראה לך׳.
מאותו הרגע שבו ירדה החיילת
מהאוטובוס, ועד שהתגלתה גופתה, לא
ברור מה קרה איתה. התביעה טוענת כי
״ היא נאנסה ונרצחה על־ידי חליווה,
סמוך לרדתם מהאוטו. לעומת זאת,
העלו הסניגורים הרבה טענות וגירסות
למה שקרה מאז.
הסניגורים העלו לדוכן־העדים צעירה
שהכירה היטב את אורלי, וסיפרה כי
פגשה אותה שבוע לאחר היעלמה בתחנה
המרכזית בתל־אביב.
הסניגורים העלו גם את האפשרות
כי אורלי נרצחה על רקע לאומני.
מספר רב של חיילים נרצח כך מאז.

דבורה שור, ה מתמחה
של השו פטת
ולנשטיין, גם היא בסיור.

מתמחה

חליווה כופר באשמה, הוא טוען כי
לא היה כלל ליד נתניה בחופשתו
האחרונה, לא פגש את החיילת ולא
רצח אותה. אולם בעבודת־נמלים אספה
המישטרה ראיה לראיה, עד כדי תשבץ
של ראיות נסיבתיות נגדו.

ייחודי למיפעל אורדן, ואינו נמצא
במקומות אחרים בארץ.
״אם מכחיש חליווה כי ביקר בנתניה
באותו זמן, אין כל הסבר כיצד הגיעו
החלקיקים לבגדיו,״ טוענת התובעת,
המבקשת להרשיעו ברצח.

הראיות העיקריות הם גרגירים
שחורים קטנטנים, שנמצאו בבגדים
שלבש בחופשתו. גרגירים אלה, שעל
ערימה מהם שכבה הגופה, עשויים
מחומר מיוחד, המיובא מדרום־אפריקה.
בחומר זה משתמש מיפעל אורדן,
הנמצא כשלושה קילומטרים מהכביש,
והמשתמש במקום שבו נמצאה הגופה
כאתר להשלכת הפסולת. חומר זה

11¥1ח 1ך הלכו שני השופטים עדנה שצקי ויעקב קדמי, היושבים גם
11111\ #1הם בהרכב הדן במישפט־הרצח. הם הלכו אחרי השופטת,
הסניגורים והתובעת. בשל מזג״האוויר הנאה היה הביקור כטיול.
נמצאה הגופה, מרחק של 500 מטרים
מהצומת. אולם בבית־המישפט שינו
את גירסתם, וסיפרו כי עצרו סמוך
מאוד לצומת.
הסניגורים ביקשו מהשופטים להתלוות
אליהם ברגל מהצומת אל מקום
הימצאה של הגופה, כדי להראות להם
שני דברים. אחד: כי לא היתה אפשרות

אפשרי לאדם ההולך רגלי לגרור אותה
נגד רצונה למרחק כזה, בלי שמכוניות
עוברות יראו אותם.״
המסקנה שאותה בוודאי יעלו
הסניגורים בסיכומיהם: החיילת עברה
את המרחק הזה במכונית, שאליה
עלתה מרצונה החופשי או שנחטפה
לתוכה. עובדה זו תואמת את התיאוריה

זמן

ך* תביעה והסניגוריה חלוקות
\ 1בשאלה היכן ירדה אורלי בליל
היעלמה.
הנהגים העידו בעדותם הראשונה
במישטרה כי עצרו את המכונית ליד
חוות־הסוסים, כלומר, ליד המקום שבו

הגרגירים המושיעים

של חליווה. אם לא יהיה הסבר להם, יתכן שיורשע על ס מן זח.

מקום הגופה

בים של נתניה. הגופה היתה מונחת על ערימת

הגרגירים, במרחק של 30 מטרים מהכביש הראשי
(ראה ציור) .סמוך למקום נמצא שביל המוביל לעיר
נתניה. על-פי ההשערה עמדה החיילת ללכת בשביל.

להוריד את הנערה בכוח מהשוליים
לתעלה, מכיוון ששולי הכביש תלולים
מאוד. השני: להראות לשופטים כי
מהצומת ועד למקום שבו נמצאה
הגופה יש לפחות שלוש דרכים להיכנס
לעיר נתניה, ולחיילת לא היתה כל
סיבה להמשיך ללכת בכביש הראשי
עד למחסן־המשקאות.
מאחר שהסניגורים טוענים כי
אורלי ירדה מהאוטובוס סמוך מאוד
לצומת, הם אומרים :״אין זה הגיוני כי
היא הלכה ברגל לאורך הכביש הראשי,
במקום להיכנס לאחת הדרכים המובילות
העירה.
״בגלל תנאי השטח, לא היה זה גם

שהעלו בדבר רצח על רקע לאומני,
כפי שקרה לחייל דויד מנוס.
מישפטו של חליווה נמשך כבר
יותר משנתיים. מכיוון שהוא יושב
בכלא עד סוף המאה, בגלל פשעים
אחרים שביצע, אין השופטים ממהרים,
והסכימו לבקשת הסניגורים לביקור
במקום. הם סירבו, עם זאת, לאפשר
לחליווה להיות נוכח בביקור, מכיוון
שהוא מתפרע לעיתים, ונוכחותו היתה
מקשה מאוד על הביקור במקום.
רק עם תום המישפט יתברר אם
צדקו הסניגורים, והצליחו להכניס ללב
השופטים ספק, לאחר שראו את השטח
במו עיניהם.

כתבד ;,אילנה אל. צילם: עיון עפדיד — 1 9

למוסיקה. הוא הסביר כי עליו להיות
אישיות שלמה, ולשם כך הוא חייב
לסגור מעגלים, וכאשר זה יגמר יגיעו
ימי המשיח. התהליך כלל שיפור הנגינה
ללא נגינה, סיאנסים, פגישות טל־פאתיות
והיפנוטיות.
באותו הזמן שבו הועסק בועז במרכזיה,
חזר למשק אברהם גוריון,42 ,
שהתגרש מאשתו. הוא דרש חדר מרוהט
בשיכון־הרווקים וגר בו לבדו. לא
היה לו אף חבר אחד בקיבוץ, ומצבו
הגיע עד כדי כך שלעיתים, במישחקי־כדורסל,
היה יושב בחדרו ומוחא כפיים
בבדידות.
חברים אמרו כי בעצם רצה מאוד
למצוא חברה ולהתחבב על אחרים,
אבל לא׳ידע כיצד .״הוא היה נודניק
ואיש ריב ומדון,״ אמרו עליו שכנים.
כאשר הקים מי מהם כלוב לבעל־חיים
בשעות הצהריים, יצא אליו גוריון
ואיים כי אם לא יפסיק להרעיש ,״יעשה
לו לבנון״ .״טיפוס מיסכן, מעורר
רחמים המחפש חברים,״ אמר עליו חבר
קיבוץ אחר.
גוריון היה אוהב להקניט אנשים,
ולכן הסתכסך בכל מקום שבו עבד.
כדי להרחיקו מצרות הוחלט במשק
לתת לו לעבוד כטכנאי טלפון, בחדר
הצמוד למרכזיה.
אישיותו של בועז, שכנו לחדר, עוררה
בגוריון רגשות מעורבים. מצד
אחד קינא בו על כישרונו המוסיקאלי
הבולט, והיה מקניט אותו על כך
בקריאות ״טלא־פלא.״
מצד שני הרגיש אולי כי הוא עולה
על בועז הצנום והמתבודד, שלא אמר
שלום לאיש והיה מחזיק את הטלפון

דם רגיל לא יכול להבין את הת־הליך
שהוביל את בועז אבני לרצוח
את אברהם מדיון. על כן קשה להאשים
את קיבוץ גיבעת־ברנר שאיפשר
תהליך מסוכן זה .״אלה היו שני אנשים
שכל אחד מהם רצה להיות לבדו, והקיבוץ
שם אותם יחד,״ אמרה השופטת
שולמית ולנשטיין ובכך סיכמה למעשה
את המיקרה הטראגי שקרה ב־6
באוקטובר .1986
בועז אבני ( )23 יליד הקיבוץ, היה
בחור בעל בעיות. הוריו ידעו על כך
מילדותו. מייד לאחר הגן, כאשר החל
ללכת לבית־הספר העממי, ניכר במוזרותו.
הוא לא קשר קשרים חברתיים,
וילדים היו מקניטים אותו. ההורים לקחו
אותו לפסיכולוג, אבל אתרי מים־
גשים אחדים הוחלט כי יוכל להסתדר
בעצמו.
בועז התעניין רק במוסיקה. צלילים
וקולות ריתקו אותו ודחו אותו. הוא
החל לחבר מוסיקה נפלאה כאשר עוד
היה ילד קטן, והיה פורט על פסנתר.
לעומת זאת, שנא רעש בצורה חולנית.
היו גם צלילים אחרים שלא אהב.
כאשר שמע את הצלילים המלווים את
תחזית מזג־האוויר בטלוויזיה, היה יכול
להתלונן על כך שעות.
בועז היה רחוק מאלימות, הוא אהב
בעלי־חיים וטיפל בהם. הוא אף הרחיק
לכת והפסיק לאכול בשר.
כאשר עמד בועז להתגייס לצה״ל,
עורר הדבר חששות אצל הוריו יצחק
ועליזה. הם חששו מכיוון שהוא לא היה
חברותי, וקשה היה לו לקבל מישמעת
ומרות.
אבל צה״ל דווקא מצא את המגירה

מו אחד מהם היה צריך להיות לבדו, ו קימץ שם אזתם ביחד. סע?
אבני (למעלה, מסתיר נעי!) לא החזיק מעמד. התוצאה: מחת

בנייר״טואלט. לכן היה מקנטר אותו
ומציק לו, פותח רדיו בקול רם, ושר
בקולי קולות, כאשר לקחו את הרדיו
ממנו.

המתאימה לנער התימהוני. בועז הפך
מלווה בפסנתר של זמרים, והחזיק מעמד.
לקראת סוף שרותו הועבר לתפקיד
אחר והועסק כמחסנאי. זה לא היה
לרוחו של הצעיר העדין, והוא פנה
לשילטונות הצבא וביקש שיחרור מוקדם.
אביו התנגד לכך, וניסה להניאו
מצעד זה, אבל בועז התעקש. הוא שוחרר
לבסוף בפרופיל ,21 חצי שנה לפני
סיום שחתו.
דלתות נפרדות
לעשות לבנו
^ הרי הצבא למד בועז שנה באו־ניברסיטת
תל־אביב מוסיקה, וחזר
למשק. מאחר שביקש להיות לבדו,
הוחלט כי יעבוד כמרכזו, במרכזיית־ה־קיבוץ.
היה זה מקום מבודד, שהכניסה
אליו אסורה לחברים.
בועז ביצע את תפקידו על הצד הטוב
ביותר והיה אדיב ויעיל, אך מצבו
הנפשי החריף, והיו כמה דברים שהצביעו
על כך.
רגישותו לרעש הלכה וגדלה. פעמים
אחדות, כאשר הגיע רעש מה-
דיסקוטק שבסביבה, עזב בועז את ה־מרכזיה
והלך לחדרו.
הוא שמר על ידיו מכל מישמר, והר
עיד אותן לנגינה בלבד. אפילו במב־שיר־הטלפון
היה נוגע אד ורק בנייר־טואלט,
ובנייר זה היה מנגב את ידיו
מדי פעם. הוא נמנע מקשר עם אנשים
ולא היה אומר אפילו שלום לחברים

מקום הרצח: המרכזיה של הקיבוץ בתצלום מישטרתי
,הפסנתרן הזה צריך פסיכיאטר!״
שעבדו בקירבתו.
בועז השתדל שלא לפגוע בידיו,
ולכן לא היה עושה עבודה פיסית כלל.
הוא אפילו לא היה מנקה את המרכזיה

אחרי העבודה.
אבל הוא גם הפסיק כמעט לנגן ממש.
היכרות עם מכוון פסנתרים בשם
שמואל כהן פתחה לפניו אופקים חד
שים.
שמואל גילה לו שיטה מיוחדת
להתעלות. בועז קרא לזה ״תהליך.״
הוא אמר לאמו כי היא לא תוכל
להבין תהליך זה, שבחלקו היה קשור

ך י מריבות והחיכוכים בין השנ•
1 1יים היו גלויים לחבריהם לעבודה
וגם להוריו של בועז. אבל איש לא יכול
היה להבין את עמקות החרדה והמתח
אליהם הידרדר בועז בגלל הקנטותיו
של גוריון. בועז לא ריבר הרבה עם
אנשים. כאשר הרגיז אותו גוריון, היה
פשוט לוקח את חפציו ומסתלק מה-
מרכזיה. הוא היה הולך לאולפן למוסיקה,
שם עבדה אמו כמורה למוסיקה,
והיה מנגן. בכד ניסה להתפרק מכל
המתחים, השנאות והחרדות שלו.
חנוך שחר, ששימש כמרכון בשעות
הבוקר, שמע מהצדדים את טענותיהם.
הוא הציע למזכיר הקיבוץ למנוע מגר
ריון להיכנס לחדרו של בועז. הפיתרון
שנמצא היה כי יסגרו את הדלת המחברת
בין שני החדרים, וכל אחד מהשניים
יכנס וייצא ברלת נפרדת.
המריבות, שכמעט כולן נסבו על_
רמת קולו של הרדיו, נפתרו על־ידי כך
שהרדיו נלקח מגוריון. אבל הוא היה
מזמר בקולי־קולות ומשמיע רעשים
אחרים, כדי להרגיז את הפסנתרן הצעיר.
גוריון
היה איש גדל־מימדים ונהג
(המשך בעמוד )29

במרינה מישפט
לבודד
עם האדיבים

המישטרה טענה שיש
להגן על העציר ובלאה
אותו עם האיייביס שלו
• דויד כהן נמצא פצוע על המידרכה
ליד ביתו בראשון־לציין. בני מישפחתו
ראו בסביבה את מכריו, יצחק עוזרי ו־שימעון
אדרי, כאשר קת סכין מבצבצת
מכיסו של האחרון. אחיו של הפצוע
לקח אותו לבית ״החולים, ושם סיפר
הפצוע לרופאים כי נפצע כאשר החליק
על הבוץ ונחתך בשיברי־זכוכית.
גם חוקרי־המישטרה שהגיעו למקום
זכו לשמוע אותה גירסה.

הדבר אותה עוד יותר. היא נראתה
כמוכת אמוק, כאשר עמדה שם רועדת
מזעם.
לקחתי את תיק״הגב של ג׳ודי, היא
לקחה את המיזוודה הארוזה, ויצאנו
מהדירה. ג׳ודי אמרה כמה מילות

המישטרה חקרה גם את קרוביו של
הפצוע, ועל־פי סיפורם עצרה את
השניים, שהיו לידו בעת הפציעה.
אולם לאחר שיצא הפצוע מבית־החולים,
עצרה המשטרה גם אותו,
לשישי־שבת בטענה כי הוא זקוק
להגנה.

חתן איתו, אפילו אם ייכנס למאסר
ממושך, אבל אני צריכה לחשוב על זה,
ולהתייעץ עם אנשים שעברו מצבים
כאלה.״
ג׳ודי נראתה עייפה מאוד מכל מה
שעבר עליה בארץ בימים האחרונים.

חבריו הטובים. ביום ראשון
הובאו כל השלושה לבית־המישפט,
לצורך דיון במעצרם. המישטרה הס-
מהקומה מעתי קולות
4 /ו התחתונה. הקשבתי, והבחנתי
בקול אשה, דוברת אנגלית עילגת,
האומרת בקול רם :״למה עשית לי את
זה? אני מרגישה לא טוב, אני מרגישה

ושאלה את ג׳ודי באנגלית.״ נכון
שהייתי טובה אלייך? התנהגתי אלייך
יפה, ואת הבאת עיתונאים לבית שלי,
וצלם שצילם את הבית שלי. זה הבית
שלי!

ידידתו שר מרדני ועמנו(למערה, בתמונת
שנתו לגיוד׳) גורשה מהדירה שבה
התאכסנה ובילתה את הלילה תאחדון
שלה בארץ אצל כתבת ״העולם הזה״

פרקליט מקרין
המתנכלים והמתלונן באותו התא
כימה לשחרר את הפצוע, וטענה כי הוא
נעצר רק למטרת הגנה על חייו מפני
המתנכלים לו.
סניגורם של שני החשודים בדקירה,
עורך־הדין דרור מקרין, שמע מפיהם
כי באותו סוף שבוע היו כל השלושה
יחדיו בתא־מעצר אחד, אכלו יחד, שתו
יחד וישנו באותו התא הקטן .״אם כך״,
טען הסניגור לפני השופט ,״מה הסיבה
להחזיקם במעצר? הרי הם לא יפגעו
בפצוע, כשם שלא פגעו בו במשך ימי־המעצר.״
הסניגור
העקשן הרחיק לכת, הוא
טרח והביא לפני שופט־המעצרים גם
1הפצוע, שהיה במקום, וסיפר במו
ו לבית־המישפט כי שניים אלה הם
דיו הטובים ביותר, והם בילו את
מים האחרונים באותו תא־המעצר.
השופט, ששמע דברים אלה, שיחרר
; השניים בערבות עצמית של אלף
העולם הזה 2579

רע בגוף שלי ממה שעשית לי. כעת
קחי את החפצים שלך ולכי מכאן!״ .
ג׳ודי זימט עלתה במדרגות לחדרה,
שם חכיתי לה, דמעות היו בעיניה .״אני
צריכה לעזוב כאן,״ אמרה לי.
היא כרעה ליד המיזוודה המבולגנת
שעל הריצפה והתחילה לארוז.״ בעלת
הבית אמרה לי ללכת, מכיוון שהבאתי
עיתונאים לדירה,״ הסבירה לי.
לא היססתי לרגע. גם מריגשי־אשמה,
על שאני היא שגרמתי לכך,
וגם מפני שבשיחה הקצרה שהספקנו
לנהל עד אז התחלתי לחבב את ג׳ודי
ולרחם עליה — הזמנתי אותה ללון
בביתי.
כאשר תיאמתי את הראיון עם ג׳ודי,
אמר לי עורך־הדין אמנון זיכרוני,
סניגורו של מרדכי וענונו, כי ג׳ודי
מתגוררת אצל מכרים שלו, המתנגדים
לכך שתביא עיתונאים לביתם .״אבל
מכיוון שזהו הלילה האחרון שלה בארץ
— היא נוסעת מחר בבוקר — אני
חושב שאפשר לעשות יוצא מן הכלל
אחד ולהתראיין להעולם הזה אצלה
בדירה.״
הגעתי ב־ 10 בלילה, כפי שקבענו,
לבית הקטן בפרבר תל־אביבי, ופגשתי
את ג׳ודי, שהגיעה באותו רגע במכונית
מתל־אביב. היא היתה לבושה מעיל
סטודנטים אפור ונראתה עייפה.
עלינו לחדרה, ואז הגיע צלם
העולס״הזה, ציון צפריר. כאשר סיים
הצלם את עבודתו, ליוותה אותו ג׳ודי
לדלת, ואז שמעתי את הצעקות.
״לא יקח לי הרבה זמן לארוז״ ,אמרה
ג׳ודי, כאשר נרגעה קצת.״ בעצם,
חייתי מתוך המיזוודה.״ היא כמעט
סיימה את האריזה, כאשר הגיעה
בעלת־הדירה לחדר.
״למה עשית לי את זה?״ חזרה

״אני אמרתי גם לך וגם לזיכרוני,
מייד כאשר טילפן העיתונאי הראשון,
שאני לא רוצה עיתונאים בבית שלי!״
ג׳ודי ענתה לה בשקט :״זה בסרר.
אני כבר הולכת, את לא צריכה לומר
יותר אף מילה.״ אבל האשה הצעירה
המשיכה לדבר, כשהיא נכנסת להיסטריה
:״את מבינה מדוע אמרתי לו
ללכת? כי מעלת באמוני! אני הייתי
טובה אלייך, וכך השבת לי?״ האנגלית
שלה הלכה והידרדרה, עד שעברה
לדבר בעברית.
ג׳ודי לא התפתתה למריבה, היא
השפילה את עיניה והמשיכה לארוז.
דווקא השקט של ג׳ודי הרגיז יותר את
בעלת־הבית. היא כנראה התחרטה על
צו־הגירוש שהוציאה לדיירת שלה,
ועלתה לקומה העליונה בתיקווה
שג׳ודי תתרפס ותבקש ממנה להישאר
בדירה בשעות האחרונות לפני
נסיעתה.
אבל כאשר התברר לה כי ג׳ודי
איננה מתחננת. וכבר מצאה לעצמה
סידור אחר, איבדה את עשתונותיה.
קולה עלה ועלה, עד שג׳ודי אמרה לה:
״אני מבקשת ממך לעזוב את החדר.
ביקשת שאלך, ואני כבר הולכת. מה
עוד את רוצה? אני לא ילדה קטנה ואין
שום צורך לצעוק עליי. אינני
מעוניינית להיכנס איתך לוויכוח.״
נראה היה כי בעלת־הדירה עומדת
להתפוצץ. השקט של ג׳ודי וחוסר־הרצון
שלה להיכנס למריבה העלו את
המתח של בעלת־הבית לנקודת־הרתיחה.
כאשר ניסיתי להרגיעה
ואמרתי לה שלא צילמנו שום דבר
בביתה ולא היה לנו כל עניין בה אוי
בדירתה, וכי התמונות שצולמו היו.
תמונות־פורטרט של ג׳ודי, הרתיח

פרידה, שלא שמעתי, לבעלת־הבית
ומישפחתה, ויצאה אל הלילה הקר.

לחשוב
על התוגה
^ מהלך השעות שהיא בילתה
^ בביתי, סיפרה ג׳ודי שוב את סיפור
היכרותה עם מרדכי וענונו, היא פירטה
את קורותיה בארץ בזמן ששהתה
ועבדה כאחות בבית־החולים סורוקה
בבאר־שבע ואת יחסה לווענונו, שאותו
היא מכנה בחיבה ״מוטי״.
״רציתי מאוד להיפגש איתו כאן
בישראל, לכן באתי. יש לנו הרבה
דברים שאנחנו צריכים לברר מבחינת
הקשר והעתיד שלנו. הוא העביר לי
מיכתב מבית־הסוהר, וכתב שהוא רוצה
להתחתן איתי. שמעתי שגם שלח לי
מיכתב כזה לארצות־הברית. כדי
להחליט על כך אני חייבת לראות
אותו, לדבר איתו, ולהבהיר לעצמנו
המון דברים.
״באופן בסיסי אין לי התנגדות להת־

לפני שהלכה לישון טילפנה למאיר,
אחיו של מוטי, שהגיע ארצה לפני
ימים אחדים ומתגורר בבאר־שבע.
ג׳ודי אמרה לו כי היא חוזרת לארצות־הברית
מכיוון שבית״המישפט דחה
בשבוע את החלטתו בדבר פגישתה עם
מוטי .״אין לי כל ביטחון כי ההחלטה
לא תידחה שוב,״ אמרה ,״ואינני יכולה
להישאר כאן עוד, כי אפסיד את
הסמסטר.״
״אני מסכימה עם עורך־הדין זיכרוני
שצריך להמשיך את החיים כרגיל.
אסיים את לימודיי ואחר־כך אחזור
לארץ.״
השכמנו קום ב־ 4לפנות־בוקר,
והבאתי את ג׳ודי לנתב״ג. מצאתי
אותה נעימה מאוד, שקטה ואינטליגנטית.
היא חמה ומעוניינת מאוד
בבני־אדם ובבעיותיהם, יודעת להקשיב
ולשמוע.
ג׳ודי ירדה בנתב״ג. אשה קטנה
וצנומה, ילקוט כבד על כתפיה
ומיזוודה גדולה בידה. היא נראתה כל־כך
בודדה. אשה קטנה וחלשה, אבל
חזקה כדי לספוג כל־כך הרבה.

אילי״ד, אלד—,יי 21

מטעמים נסר ״ ם
לאיראנית הצעה מנגן
גיטארה אגדתי ציורים בין סידננרים

ציורים,
0*17)7X7
ומיטבח הודי
רחל טימור ציירה תמיד להנאתה.
בזמן מילחמת־יום־הכיפורים תרמה מציוריה
למכירות פומביות, ונוכחה
לדעת כי הם נמכרים היטב. ראתה כי
טוב, והפכה את הציור למקור פרנסתה.
ציוריה, המקשטים את קירות דירת־הגג
שלה, היו תפאורה נאותה לידידיה

ר א הפתיעו א ת יוכר כספי\

הרבים במסיבת יום־הולדתה ה־,43
שאותה אירגנה לעצמה. מאז שהיתה
בת .40 כאשר הפתיע אותה ויליאם
נורתרום, מהמעורבים בשערוריה
איראן־ברמודה, במסיבה ענקית, לא
חגגה את יום־הולדתה. כך שהגיע הזמן.
בין המלצרים ההודיים שסובבו
בבית וחילקו ממטעמיהם, ניתן היה
לשמוע שיחות על עסקים, ממון
וקרקעות, שהתנהלו בין מיליונרים
כמו יוסי חכמי, עמי ם רומצ׳נקו,
דויד ארמון, הנימנים עם חוג הידידים
הרחב של הציירת.
מלבד ההנאה לעץ, מציבעוניות
ציוריה של טימור, נהנו האורחים גם
מפינוק מעודן של החיך שלהם,
במטעמי המיטבח ההודי, שחריפותו
הנודעת לתהילה נשטפה באלכוהול
מהמשובחים.

יו1ה אליאן

באה למסיבת יוס״ההולדת של יובל כספין
(משמאל) ,אחר הופעתה בהבימה בתפקיד
בבתא. חבריו של המעצב תיכננו מסיבת״הפתעה, הסוד נתגלה.
| בין האורחים: שולה חן ושלומית אהרון, ובעליהן אבי קורן ויובל
דור. כולם התפעלו מהצמה האמיתית שגידל האופנאי בן ה״. 30

שוי צוריאל

ידידתו הטובה
של יובל כספין.
שרי אירחה את כספין בתקופת ביקורו
בארץ. למסיבה היא באה כשכובע פתוה
לראשה, והוא הראה את הצמה שגידל.
באבנט ואושפורו
מ טי וביד

הפרופסור מנהל המחלקה הפנימית בבית־החולים
מאיר, חברה לשעבר של גליה אלבין, בתצלום עם
הציירת רחל טימור, ביום״הולדתה ה־ .43 רביד הנאה הוא אלמן מבוקש.

מלי גבאי, עוזרודוזפקה בחברת־התיקשורת
קסטל, היא בת למישפחה
בוכארית ותיקה בירושלים. ליום־הול-
דתה ה־ ,29 שחל בשבוע שעבר, הזמינה
את חבריה הקרובים, לארוחה בסיגנון
נוכארי מסורתי, שבהבנתה טרחו כל
,בני מישפחתה. באכש ואושפלו —
1אלה שמותיהם של כמה מהמאכלים
י שהלהיבו את הסועדים.

ןוןיד ! ך 1קשאני) יפהפיה ירושלמית בת ,24 עולה חדשה־
1111111 1 11 1 1ישנה מאיראן, עם חברה הצמוד, הפירטומאי יוסי
גבאי. בתצלום למטה: נחמה קדם ויואב לנדאו, זוג חברים שבא למסיבה.

ליאורה פוומצ׳נקו

אשתו של עמי
פרומצינקו, לשעבר
מבעלי עלית וכיום סוחר־קרקעות בשטחים.

11ך | 1ךןךן 111 בעל חברת־הביטוח הפניקס היה
#1 * 711 1#1אחד מבעלי־הממון הרבים במסי-
בת-הגג של הציירת רחל טימור. גם הוא קניין של ציוריה.

האשה שעם דייווידברוזה(במרכז),

! 1 1ו 1111 בחברתם של קרובי מישפחה, שירי
ורא נדל. הקרובים ניצלו את המסיבה למיפגש עם

דייוויד ורותי, שבאו לארץ לשלושה ימים, לצורך הקלטת
שירו החדש של דייוויד לתוכנית סיבה למסיבה, במיסגרת
עידוד המכירות לתקליטו החדש שבו משתתף הזמר.

די ״ /ד ד
כובש היבשת

וךיךך 1| 1ד רונן לנשק את לוין שביב, אשתו של נגן הבאס מיקי
1111 1* 1 11 שביב(מימין) ,סולן להקת טנגו. שביב היה איש״הבי־היחיד
שנכח במסיבה לכבוד דייוויד, שערכה חברת־התקליטים סי־בי־אס.

כרטיס־הכניסה הטוב והבטוח ביותרי
לתוכנית הטלוויזיה סיבה למסיבה
הוא כרטיס־הטיסה. יורד שעשה חיל
בחו״ל כמתופף על בקבוקים או כנגן .
על מסרק, העושה טובה ובא לביקור־מולדת,
מתקבל בתוכנית בפאר ובחיוך
מלאכי. רצוי גם שינגב דימעה יבשה ־
ואז התמונה מושלמת.
שלא כמו האחרים, דיוויד ברוזה
לא שטח את סיפור שיבתו הטראגי ולא
פיזר מליצות על ״ליבי במיזרח״ .הוא
פשוט הובא לארץ לצורך מסע״יחסי־ציבור
לתקליט חדש משירי־לורקה,
שבין השאר משתתפים בו לנארד כהן,
ז׳ורז׳ מוסטקי, פקו דב־לוצ׳יה ומיקיס

בת ה״ 21 היא חיילת משוחררת. למסיבתו של
ברוזה היא נאה בחברתו של אביב משה, אשר
שידך, לפני תשע שנים, בין דייוויד לרותי. אביב ורותי שירתו ביחד
ביחידת צנחנים. היום יושב ברוזה בניו״ג׳רסי ומופיע נאוברסיטאות.

אופיר עזר

תאודורקיס. חבורה לא רעה להתהדר
בה. ואכן יש לו לברוזה על מה
להתהדר. ממקום מושבו בניו־ג׳רסי
הוא מוזמן להופעות באוניברסיטות
ברחבי היבשת האמריקאית, כמו
הופעה בשבוע הבא, למשל, במיאמי,
לעיני עשרת אלפים צופים. הכרטיסים
מכורים מראש. וזה לא הכול. הסיפור
האמיתי הוא שאל דימיולה האגדתי,
מטובי נגני הגיטרה בעולם, צפה באחת
מהופעותיו, התלהב מהבחור והזמינו
לשיר עימו בהופעות ברחבי־העולם.

זמר שהיה בעבר מר״יש־
_ ראל ושומר־ראשם של
אלטון ג ון וחוליו איגלסיאס, עם בת-דודתו הזמרת

אפשטיי

י דייויד המום מגודל ההצעה.
בשלושת הימים שבילה בארץ עם
אשתו רו תי התרוצץ בין כל חבריו,
כדי להספיק מה שיותר שעות־בית,
ואחרי ההקלטה לתוכנית הטלוויזיה
בא לרוק קפה, שם סודרו שני
שולחנות ארוכים, לקלוט את אנשי
חברת־התקליטים, קרובי־מישפחה וחברים
מפרגנים, לארוחה קצרה ושמחה,
לפני שהמריא בבוקר המחרת לספרד.
בתוכנית הטלוויזיה, שבה הופיע, הוא
כבר לא הספיק לצפות.

דלית כהנא (משמאל) .מימין: דורית אייכהורן, גם
היא בת־דודה. ירון, שהוא בעל חגורה שחורה
בקראטה, ילווה את אילנה אביטל בקדס-אירוויזיון.

פתב: מזלי פרידמן צילם: עבי סל — 2 3

1 + 4 4 4 44444444

קולנוע
ב* האדם
עבד הגודל
כס הדמים (פריו, תל־אביב, יפאן)
30 :שנה עברו מאז עשה
אקירה קורוסאווה את כס הדמים,
או בשמו האחר: טירת קורי
העכביש. אילו היו מפיצי הסרטים מחנכים לקולנוע השוואתי
(מישאלה דמיונית בלבד) היו צריכים לחזור ולהציג את ראן
ו/או להצמיד אליו הצגה חוזרת של כס הדמים, בי חוק־ההתיישנות
אינו פועל על כס הדמים. לא מבחינה טכנית -
השחור־לבן מדהים בניגודיו ובעוצמה האסתטית שלו; גם לא
מבחינה אמנותית -לעומת ראן הענקי, הרחב, ההמוני
והמרשים, כס הדמים הוא קאמרי, תמציתי, ופשוט עד כדי
אימה.
עוד טיבה לכך שכדאי לראותו נסמוך לראן היא פשוט כדי
לראות מאין צמחו רגליו של המלך ליר שלו. אילו מקבת היה
מצליח במזימתו לרמות את הגורל, היה הופך למלן ליר. כשם
שליידי מקבת היא המשכה הרעיוני של מדאם קאדה, ושתי
הנשים בתאוותם הבלתי־מרוסנת לכוח ובאורחות התנהגותן
הצפעונית אינן אלא אחת. לראיה -שתי השחקניות, נפלאות
ויפהפיות שתיהן, איטוזו יאמאדה כאטאיי, בסרט הזה, ומייקו
האראדה כמדאם קאדה, אשת הבן בראן, מעוצבות ומאופרות
כמטיכות נו, הטיגנון התיאטרלי המסורתי היפאני, שבא
להתריס כנגד הצופה חד״משמעית -שתי הדמויות האלה,
בשני הסרטים, אינן אלא דמויות סימליות טהורות. אבל, בה

מכבים
המ שרתת הבלונדית
דאן מורד חוזרת לתיאטרון
השחקנית ז׳אן מורו מוכיחה בי כמו יין, היא
משתבחת עם הזמן: אחרי היעדרות ארוכה מן
הבימה הצרפתית היא חזרה לתיאטרון, וקצרה
ביקורות נלהבות, בגלמה משרתת המתוודה על
קשריה עם החברה הגבוהה. כל זה במחזה בשם
הרפתקותיה של זרלין, המבוסס על חסרי אחריות
-סיפרו של האוסטרי הרמן ברוך.
המחזה, שעובד על־ידי אנדרה פיקארד, הוא

טושירו ואיסוזו -רוצחים ולא יורשים
בשעה שאצל שקטפיר ליידי מקבת היא קושרת הקשר ומקבת
הוא המכשיר, אצל קורוסאווה מקבת בעצמו מושחת ותככן,
ומנטה להערים על הגורל בשורה של רציחות.
אם ראן טיפל באובדן התיקווה ובמכירת־החיטול של
אלוהים, הרי שכס הדמים הוא התבוננות באבדן האלוהים
בתת״ההכרה של האדם ואוזלת־ידו להתמודד עם גורלו.

מזר>קעז
ומק>א>ם
סיד וננסי (דיזנגוף ,3תל־אביב,
אנגליה) :סיד אוהב את ננסי, ננסי
אוהבת את סיד. חוץ מזה הם מקיאים ומקיאים, מזריקים ומזריקים. ובתוך הסחי הזה מוטלת על הצופה המזועזע
החובה הכבדה למצוא עניין. מה שיכול היה להיות נקודת״
מבט שונה מכל הידוע על תרמית הרוק׳נרול הגדולה של
אקדחי הסקס, הופך להיות סיפור״אהבה מייגע, ובחלקו השני
גם משעמם וחטר־מעוף.
טיד וישם היה הילד הרע של אקדחי הסקס, מה שכבר
אומר שהיה ילד מאוד״מאוד רע. במבט לאחור אומנם מתגלה
וישט בתור הצלע האלימה יותר והפחות מוכשרת של אקדחי
הסקס, כששותפו ג וני ליידון עולה כפורח.
הסרט מביא את סיפור אהבתו של וישט לננטי, נוודת
ונרקומנית חסרת פרוטה ובית. הוא מסופר בצורה מרשימה
בדיוק כמו מראה מלבב של פחי־אשפה בחצר אחורית. הסרט
אינו מנסה להסתיר את העובדה -וזאת ייאמר לזכותו -
שהוא מטפל כאן בשתי דמויות סתמיות לחלוטין. שני
השחקנים, למרבה הצער, הם חסרי נוכחות אמיתית ואינם
מסוגלים לרגש את הצופה או לנער אותו, כיאה לנושא שכזה.
אומנם קיים נסיון מסויים של הבימאי, אלכס קוקס -

שחקנית מורו
טור־דה־פורס
למעשה מונולוג ארוך, המאפשר למורו שעה
וחצי של טור־דה־פורס, כשהיא לובשת ביגדי־משרתת
בנוסח המאה שעברה ועוטה פיאה
נוכרית בלונדית.
הנוכחות האחרת על הבימה היא זו של השחקן
הנס זיכלר, גם הוא שחקן קולנוע ותיאטרון אבל
הוא יושב על הבימה ובמהלך ההצגה אומר כתריסר
מילים בלבד.
ז׳אן מורו כבר היתה בעבר משרתת — בסירטו
של לואים בוניואל יומנה של חדרנית.

פסטיבלים
־ גארי אולדמן כסיד וישס -התרמית הגדולה
בימאי צעיר, שעשה את סירטו העלילתי הראשון ב״1983
(רפו־מן) -לצייר את סיד וננסי כשני ברגים אומללים
שהמערכת שחקה אותם. אבל נסיון זה אינו מכסה על חוסר
העניין המעייף של הסרט, בעיקר של חלקו השני. לזכותו של
הסרט ייאמר -הוא אינו מתייפייף ויש לו פס-קול יפה.

צ או אמריקה המיקצוע לוחם (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) :קלינט
איסטווד מגלם את סארג׳נט טום
האייווי בחיוניות של גולם
מתנועע. הוא מהלך כמו קינג״קונג, מצריד את קולו ומורה
לצלם להעניק לקלסתרו מרובעות מכוונת ולא מחמיאה. הוא
מוסיף לצווארו ולפניו צלקות מכוערות, כדי לשוות לדמותו
אופי של ״בן־זונה אמיתי״ ,אם לנקוט בשפה שבה משתמש
הסרט.
על האייווי, זאב־קרבות מנוסה, מוטל האתגר לאמן קבוצה
של כמעט חדלי״אישים ליחידה מובחרת, וכל זאת כדי להגיע
לבסוף לאזעקת־אמת יחידה ועלובה -פעולת״החילוץ של בני
ערובה אמריקניים בגרנאדה.
אם איסטווד, אחד השחקנים־בימאים המעניינים ביותר
היום בארצות־הברית, בחר לו עלילה מעין זו, ניראה שרוקי
וראמבו אינם בדיוק העוגיות החביבות עליו. הוא איננו שותף
לשיטפון ההערצה העצמית של גל הקולנוע הרגניסטי, השוטף
בסערה את הקולנוע האמריקאי, ועוד יותר מזה: יש מסר אישי
מאוד, שאיסטווד רוצה להעביר אל הצופה -מתחת לדיא־לוגים
הרצופים במילות״זימה, בבדיחות גסות ובמילון הצבאי
המשוכלל ביותר שנשמע אי״פעם על הבד. וזהו המסר: אין עוד
מקום לפאטונים. הגיבורים האינדווידואליסטים גמרו את
שרותם, הצבא האמריקאי, כמו האומה כולה שקע בבינוניות
אימפוטנטית, וגם העבודה שמנסים לספק לאותם גיבורים

בלגראד עד המפה
וגם רוטרראם, בורא 8שט וברלין
פסטיבל הסרטים בבלגראד, הנפתח השבוע,
עומד בסימן התרעננות והתחדשות. ראשית כל,
זו הפעם הראשונה מזה 21 שנים שסירטו של
דושאן מאקאביייב, מיסתרי האורגניזם (אורח
קבוע בסינמטקים בישראל) ,מוצג במולדתו. גם ־ -
העובדה שהבימאי נימנה עם חברי־ועדת
הרפרטואר של הפסטיבל מעידה על פתיחות
לעולם ועל מגמות חדשות בתעשיית הקולנוע
של יוגוסלביה, שהיתה לאחרונה בכותרות
הפסטיבלים, עקב הצלחתו הבלתי צפויה של
מסע־עסקים של אבא, של קוסטוריצה.
במקביל לפסטיבל זה נפתח גם פסטיבל
הסרטים ברוטרראם, ואף שחודש פברואר מבטיח
מזג־אוויר סגרירי באירופה, נערכים בו עוד שני * 4
אירועים קולנועיים בעלי חשיבות: שבוע הקולנוע
ההונגרי, בבודאפשט, ופסטיבל הקולנוע של
ברלין, בסוף החודש, שחשיבותו על מפת הפסטיבלים
הבינלאומית עולה מדי שנה.
תדריר חובה לראות:
תל־אביב: אוונטי פופולו, הנבל הבורמזי,
חנה ואחיותיה, בארי לינדון.
ירושלים: אוונטי פופולו, עוברת אורח.
חיפה: חנה ואחיותיה.

תל־אביב

פנסיונרים היא מגוחכת. כפי שאומר האיווי :״אחרי 25 שנות
צבא, זו הפעם הראשונה שמקבלים אותי בפרחים ״.בהתחשב
שהוא חוזר הביתה מפעולת״החילוץ העלובה בגרנאדה, שגם
היא מוצגת באור נלעג בסרט זה, בעשר הדקות האחרונות
שלו, כמעט הפעילות היחידה האמיתית שיש בו מסבירה את
יחסו המריר לאמריקה של היום. חבל רק שהוא מעביר את
המסר הזה לאט כל״כך, בכובד״יד ומנסה לשעשע כדי למצוא
חן וכדי שלא להרגיז יותר מדי את קוני־הכרטיסים.

*** בעיקבות הכיד ( ל ב ,3ארצות־הברית)
— סרט שכולו מישחקי אווירה, תאורה
וצילום, מסביב לשלישיה מרתקת: קית קאראדין,
כריס כריסטופרסון וז׳ניבייב בוז׳ולד.
בחר בי ( ל ב ,5ארצות־הברית) -
רעיון נחמד ביותר להחזיר לבד השכן לבד המציג *יי
את בעיקבות הכרך (ראה לעיל) את סירטו
הקודם של אלן רודולף, המעיד על שליטתו המיומנת
של רודולף בשפה הקולנועית. זוהי פנטסיה
אמיתית מסביב לשקרן פאתולוגי.

עדנה פיינרו

העולם הזה 2579

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...

שיחת חולין עוגה פשוטה
( ₪אגא) מאוד

אני — שלום אמא. מה נשמע?
היא — אל תישאלי. כל הזמן גשם.
אני — גם פה, בתל־אביב, גשום מאור.
היא — הגשם שלכם זו בדיחה לעומת הגשם
שלנו.
אני — גם קר פה נורא.
היא — באמת! הקור בתל״אביב זה קישקוש
ליד הקור בירושלים!
אני — אבל בדירה שלנו די קר.
היא — אני מכירה את הדירה שלך. לא קר! 1

אני — מה את אומרת לי אם קר לי או לא קר
לי. לי קר.
היא — רק בגלל זה שאת מפונקת.
אני — את יודעת שאצלנו אי־אפשר לעבור
את הכביש, כי הכל מוצף.
היא — ראית מה קורה אצלנו? לא רואים
אדמה.
אני — אבל שלג עוד אין לכם.
היא — אל תדאגי, לנו יהיה שלג. רק אצלכם
לא יהיה.
אני — לנו מספיק מהרוחות האיומות מהים.
היא — רוחות מהים? תעמדי פעם על ההר
בתלפיות ותיראי מה זה רוחות. אנשים עפים!

אין פעם שהיא לא תנצח אותי. מה אני יכולה
להביא מול אנשים עפים מההרים?

הקץ לציות
בגליל
זה לא יקרה עוד בצפת. לפחות לא בבית־הספר
המקיף הכללי שבו למדה יעל שריקי המנוחה.
הבנות של בית־הספר הזה לא יתאהבו עוד בבנים,
הבנים לא ישימו יותר על הבנות. שום יחסי־מין
לא יתקיימו עוד ברדיוס של 30 קילומטר מבית־הספר
המקיף, ולכן גם לא יהיה צורך בהפלות ולא
יקרו אסונות. מהיום, רק טוב ושלווה ושקט
ואושר גדול ישררו בבית־הספר המקיף בצפת
ובסביבה שלו. זה פשוט מפני שעם פירסום האסון
הבינו אנשי רשת עמל, האחראים לבית־הספר,
שכל הצרות ירדו עליהם משום שהמזוזות לא היו

זוכרים את קורס האפיה של השף הנס ברמלה,
שעליו סיפרתי לכם בשבוע שעבר, וגם הבטחתי
להמשיך ולדווח לכם עליו? אז השבוע זה לגמרי
לא פשוט. למדו דברים כל־כך מסובכים, שאי־אפשר
לעשות אותם בלי לראות קודם איר
עושים. למדנו איך עושים פונדנט ואיך עושים
פלורנטינר ועוד כמה דברים עם שמות כאלה.
ובכל זאת הצלחתי להוציא משם, במיוחד עבורכם,
עוגת תופין פשוטה לגמרי וטעימה מאוד
(לפי דעתם של אוהבי העוגות).

המיצרכים:

6ביצים מופרדות 180 ,גרם סוכר 180 ,גרס
קמח מנופה 90 ,גרם חמאה מומסת, תמצית וניל,
קורט מלח, קצת קליפת לימון מגורדת.

אופן ההכנה:

( )1להקציף את החלמונים עם 1/3מכמות
הסוכר, המלח, הלימון והווניל.
( )2להקציף היטב את החלבונים עם שארית

הסוכר.
( )3״לקפל״ את החלבון לתוך החלמון, להוסיף
את החמאה המומסת ואת הקמח, תוך כדי בחישה.
( )4ליצוק לתוך תבנית מרופדת בנייר פרגמנט
ולאפות כ־ 30 דקות בחום של 180 מעלות.

מהפכה בחיי האשה
איזה חיים קשים יש לנו הנשים, ממש רחמנות.
בבוקר אנחנו צריכות לקום ולשלוח את הילדים
לבית־הספר, ואחר כך קצת לסדר את הבית
וללכת לעבודה שלנו. בצהריים אנחנו צריכות
לרוץ הביתה, בדרך לעשות קניות, ובבית להכין
את ארוחת־הצהריים, ואחר־כך לשטוף את הכלים
וקצת להפעיל את מכונת־הכביסה, לתלות את
הכבסים, להוריד ולקפל ולשים בארון. צריך גם
לעזור לילדים בהכנת שעורי־הבית, להסיע אותם
לחברים, להכין ארוחת־ערב ולהגיד לבעל כמה
פעמים כמה שהוא מוצלח, ואחר־כך צריך גם

גלאט־כושר. מייד אחרי האסון הזדרזה רשת עמל
וסיפקה 30 מזוזות כשרות למהדרין לבית־הספר1.
כל הכתוב לעיל איננו בדיחה מטופשת שלי.
אלה הן העובדות.
ואולי, בכל זאת, כדאי שמישהו ילחש לאוזניים
של אנשי עמל שמזוזות, עם כל הכבוד
המגיע להן, לא מונעות הריון אצל נשים צעירות.
הרפואה המודרנית פיתחה אמצעי־מניעה הרבה
יותר בדוקים. אז למה לא להשתמש בהם, לעזאזל?

לארח
חברים או להתארח אצלם, ובסוף צריך
אפילו לראות קצת טלוויזיה.
אחרי כל זה, כשהאשה כבר ממש נופלת
מהרגליים, היא צריכה לקום ולחפש חתיכת צמר־גפן
ובקבוק אצטון כדי שתוכל להוריד את הלק
הישן מהציפורניים שלה, כדי לשים לק חדש.
אוי־ויי־זמיר. כמה זה קשה! באמת, העניין הזה של
הסרת הלק וחיפוש הצמר־גפן והאצטון הרס לנו
את החיים.
אז מעכשיו, גבירותיי היקרות, כל החיים
שלנו ייראו אחרת. אומנם נמשיך לקום בבוקר
ולשלוח את הילדים לבית־הספר, ונמשיך לעבוד
ונמשיך לבשל ולכבס ולתלות וכו׳ וכו׳ ,אבל
כשיבוא הערב ונהיה סחוטות ועייפות לא
נצטרך ללכת לאמבטיה כדי לחפש צמר־גפן
ואצטון, אלא בסך הכל ניקח ליד את מיכל
הפלסטיק פרו נייל, ונשלוף מתוכו מגבונית אחת
להסרת הלק. הייתן מאמינות?
חברת נורית משווקת החל משבוע זה אריזה
ובה 35 מגבונים ספוגים בתערובת מיוחדת
להסרת הלק (אקדמיה, איפה אתם?) .היצרנים
מבטיחים שהמגבונית תסיר את הצבע, אבל לא
תייבש את האצבע וגם תחזק את מה שצריך לחזק
בסביבה 3.70 .שקלים, בכל החנויות הנוגעות
בדבר.
סיסעדה לזונות מעורבים
אחרי תיכנונים ארוכי טווח ומסובכי אסטרטגיות הצלחנו לקבוע עם
שני זוגות חברים ללכת לראות סרט ביחד. העניין לא היה פשוט כלל
1ועיקר. הגבר מזוג א׳ לא יכול בימי שני ושלישי, הוא עובד עד מאוחר.
לעומת זאת, האשה מזוג ב׳ לומדת צרפתית בימי חמישי, וזוג א׳(אנחנו)
לא יכולים להצגה ראשונה, בזמן שהגברת מזוג ג׳ תופסת עייפות אחרי
11 וקשה לה עם הצגה שניה. זה מבלי להזכיר בכלל שהגברת מזוג ב׳
יכולה אומנם ביום ראשון להצגה שניה. אבל היא תאחר קצת ותגיע רק
.ב־ ,9.50 בגלל אני לא זוכרת מה, והבעל שלי הודיע שהוא לא הולך
לשום סרט אם מאלצים אותו לוותר על הפירסומת בהתחלה. ככה זה.
ולמרות כל זאת מצאנו את עצמנו, שלושה זוגות, בתור לקולנוע. היה
סרט משעמם נורא. רצינו לצאת, אבל הגברת מזוג ב׳ אמרה שהיא
בפרינציפ לא יוצאת באמצע הסרט, אז גם בעלה לא יצא. והאדון מזוג ב׳,
שדווקא רצה לצאת, ישב באמצע השורה והוא לא רצה להקים את כולם,
ואני שכמעט נרדמתי מרוב שיעמום, החלטתי בכל זאת לחכות לבעל, כי
הוא הבטיח לי לאכול במיסעדה אחרי הסרט.
אחר כך יצאנו והחלטנו כולנו, ממש פה אחד, ללכת לאכול. נו, אז מה
| הבעיה? נכנסים למיסעדה ואוכלים. הצחקתם אותי! אצל זוג ג׳ היא רוצה
סטייק והוא צימחוני. אצל זוג ב׳ לא איכפת לו מה אוכלים, אבל היא
שומרת קצת כשרות. אצל זוג א׳(אנחנו) אני רוצה מה שטעים והוא רוצה
המבורגר, אבל בלי כולסטרול.
ככה עמדנו בחוץ 20 דקות ודיברנו על מיסעדות ועל אוכל ועל
הפשרות שבחיי זוגות נשואים. רק דקה לפני שנפרדנו סופית, כדי שכל
אחד יילך למיסעדה שהוא רוצה, נזכרתי שיש מיסעדה המגישה גם בשר,
גם סלטים וגם מוצרי טבעול( .יותר מאוחר הסתבר שיש כבר כמה

( )5לקרר, למרוח בקרם כבקשתכם ולהגיש.

טיפ:
אם רוצים טורט (עוגת תופץ) שחור, צריך
להוריד 50 גרם קמח ולהוסיף במקומו 50 גרם
קקאו.
פינת החי
עוד דבר מעניין מאור שאפשר לקנות לחתול
או לכלב הפרטי. כמתנת יום־הולדת או סתם
כצירוף להצהרת אהבה.
זוהי מזוזה לכלב או לחתול. היא עשויה מתכת,
בצפוי דק של זהב 24 קארט. כמו מזוזה אמיתית,

גם זו נפתחת ובתוכה יש נייר. על הנייר ירשום
בעל הכלב או החתול את שם בעל־חיים, את שם
בעליו ואת מיספר־הטלפון. כל זה למיקרה
שהמותק פשוט הולר לאיבוד ושובר את ליבו של
הבעלים. כל העסק המהודר הזה עולה 3.5
שקלים, בחנויות המתמחות בצרכי חיות־בית.
כלב מי שלא קונה!

התרגשות

מיסעדות מסוג זה ברחבי הארץ, לטובת הזוגות המעורבים, כנראה).
הצימחוני הזמין צלחת עשבים, שומרת הכשרות הזמינה סיגרים
מארוקיים נג ולי־בשר של טבעול, אני הזמנתי סתם סטייק, בעלי אוהב
ההמבורגרים ושונא הכולסטרל הזמין המבורגר־טבעול והאחרים הזמינו
דברים אז—ים.
אחרי האוכל רבו שלושת הגברים במשך 20 דקות נוספות בקשר
לתשלום. כל אחד אמר שעכשיו זה התור שלו, כי בפעם הקודמת האחר
שילם. לך תבלה עם יהודים.

תודה לנהג הזוטובוס(הדבר האדום הזה
שבץ אוטובוס למונית) ולששת הנוסעים
שהתנדבו לשלם בשבילי את מחיר הנסיעה,
כשגיליתי שאני בתוך האוטו במיזרח ואר־נקי
בבית, במערב. ותודה מיוחדת לאיש
הנחמד שניצח את חמשת הנוסעים האחרים
ושילם עבורי, והתעקש לא להגיד לי את
שמו ואת כתובתו, כדי שאוכל להחזיר לו
•את הכסף.
זה נכון שחצי שקל זה לא הרבה כסף
בימינו, אבל שישה אנשים טובים ביחד זה
המון.

דניאלה שסי

,דן חדש״ מארח

צער גידור האגו
סופר אגו אחד מסכן ההולך בודד אמלל
אף אחד לא שומע לו הוא
סופר אגו בודד המטיל באור חזק כרגשות -
מתוך -צורות־ ליונה וולך

כשמאי מוסמך שאינו חוסך מעצמו שום טיר־הה
יצא רויר אבירן לבוא חשבון עם סיפרה האחרון
של דליה רביקוביץ, אהבה אמיתית. אם
כל שירה־שבעולם מתחלקת, כידוע, לחמש מדר־גות־איכות
בדוקות, שאותן הוא, אביהן, מסמן כך:
— 5מעולה: ו — מאכזב,״ הינה די ב״דיפדוף אוהד מאוד״ בספר שלפניו כדי לגלות כי ״מתוך
36 שירים ...רק 5בציון :5רק 6בציון — 5 ;4
בציון 1.5־ :1והשאר — בציון 2או ״.3המסקנה
באמת מאירת־עיניים :״בלי להלאות את הקורא
ואת המשוררת בתחשיבים: הממוצע הוא 3.19
לשיר״.
זוהי, מסתבר, הבשורה האחרונה על פי יצחק
לוי זה של השירה העברית, שבטורו ״ראשנפץ״
באכסנייתו החדשה, חדשות, הוא קורא דרור לכל
ראשי־הנפץ שהושתקו או עומעמו בטורו הפי־לוסופי־הכללי
בידיעות אחרונות, שממנו פרש
לאחרונה.
וכך מוסיף דויד אביהן לכתוב שירים ומאמרים
— הודים ועתידניים — ולעת מצוא הוא גם

ציפי שחרור: משוררת להגנת משוררות

הכותב ולא פירש. ולנו לא נותר אלא לקרוא את
כתוביו ולנחש.
במילים אחרות: אם דרכו של עולם לחזור על
אימרת ההבל הנדושה :״חפש את האשה,״ בא
אבירן והפך את הקערה על פיה: חפש את הגבר.
והגבר הוא — מותר לנו עכשיו לנחש — אבירן.
או, מכל מקום, מישהו דומה לו ביותר. תאום
ממש.
ולראיה: כמה סלחן הוא מוכן להיות לריעיו
המשוררים, סלחן ומבין וסולידארי :״לא נורא,
מותר אפילו לזך לטעות הוא מגיב על דיברי
השבח שחלק זה האחרון לחבצלת. ועל אותו
מישקל מה רוצים בשלב מאוחר זה מהסופר

באמת לא ידענו שלזך מותר לטעות ולשדה
מותר לשגות.

מסורת של מחת
בעיקר אין הוא מצליח להבין מה מצאו ריעיו
שהם נישבים לעיתים בקיסמה של שירת נשים.
אבל הוא יודע את התשובה, בעימקי נפשו הוא
יודע: אין ספק ש״תיסמונת״ זו של ״ריגושים
ספונטאניים״ מיותרים יכולה רק לנבוע מהיותה
של משוררת ״אשה־אומללה־כותבת־שירים ״.והרי
״השירה העברית וסביבותיה מלאות נפשות
כאלה, ידועות־שם ואלמוניות.״
אבל לא גבר כאבידן ייפול בשביין. אפילו לא
כשמוות אכזרי ופיתאומי פוקד אותן. גם אז —
״מותה של יונה וולך נקשר בהכרח במסורת של
מוות פיתאומי של משוררות בשירה העברית.״
כלומר: מסורת שירה עוד אין למשוררות שלנו
ממין נקבה. אבל מסורת של מוות כבר יש להן
בסיפרות העברית!
ובנימה פסבדו־עצובה גם יכתוב על חבצלת
״עם כל הצער״ ,מה שאינו מפריע לו לבטל את
שירתה כעפר הארץ. ועל יונה וולד הוא אומר כי
״לא הייתי רוצה במעמד של אבל לומר דברים
ממעטים״.
אבל הוא אומר אותם. ועוד איך: יתר־על־כן,
לעומת הדברים שכתב על יונה וולד ״במעמד של
אבל״ ,כלומר, זמן קצר לאחר מותה, מחווירות כל
״התמסרויותיו״ החסודות של פנחס שדה, אף הוא
לא גדול שוחרי הנשים בסיפרות. והשווה:
שדה :״אני באמת חושב שנשים צריכות
לחיות בטוב בבית, לבשל במיטבח. אני
רוחש טוב לבחורות. אני חושב שטוב להן
לעמוד במיטבח ליד התנור ולהאכיל את
הבעל( ״.מתוך ראיונו של שדה עם אתי חסיד,
חדשות.)9.1.87 ,
אכן, עוד ״רוחש טוב לבחורות״ כזה ואבדנו.
אבל הקשיבו לרוחש הטוב אבירן:
״לזכותה אומר״ — הוא כותב על יונה וולך
המתה — ״כשהיתה צעירה היתה נחמדה,
סקסית, ואפילו היה לי איתה סיפור אינטימי,
לא ארוך. היו לה סיפורים כאלה עם
הרבה סופרים״.
ואת זה הוא אומר כמובן ״לזכותה״ .רק
:לזכותה. ועוד ״במעמד של אבל״.
אם זו אינה שיפלות — איני יודעת מהי
שיפלות.

רק זה חסר לו

עורך -מיבדקים סטאטיסטיים בסיסיים״ בכיתבי
והנה, כבעבר, כן גם היום מוסיף אבירן לארוב
משוררות. וחזקה עליו שאילו ערך תעריפון מעין
לטרפו. תשע שנים המתין לצאת סיפרה החדש
זה המצוטט לאלה האחרונות, היה מסתפק בארבע
של דליה רביקוביץ — המשוררת שהוכתרה על־מדרגות
הצטיינות, לפי סדר זה — 4 :משוררת
ידי הביקורת בתארים כגון ״כוהנת השירה״
שלא באה לעולם ולפיכך חזקה עליה ש״מעולם
העברית או ״הגברת הראשונה של הסיפרות העבלא
התחרתה עם גברים 3משוררת שבאה
רית״ .עכשיו, משיצא הספר לאור, הוא משחיז את
לעולם אך כבר נפטרה ממנו — 2 :בת־שיר
עטו.
המוכנה להסתפק בהיותה אובייקט מיני (ראה
כבר כותרת רשימתו(״צער גידול שירים״ על
להלן) ו־ — 1נו, מיהי 1אנחנו כבר יכולים לנחש.
מישקל ״צער גידול בנים״) מעידה על מגמתו.
ובאמת, כיצד ניתן לצפות מאבידן שישלים עם
כאילו באמת היה מקום להשוואה בין זה לזה.
משוררת כ״אובייקט תיקשורתי מוכר׳ וראה
ואכן, מי שכתב פעם :״רק זה חסר לי /שיופיעו
רשימתו ״סינרומאן״ ,חדשות ,9.1.1987 ,על
לי פיתאום ילדים שירים שימושיים, עמ׳ )74
שירת חבצלת חבשוש) .אבל אם כבר אירעה
מתאים לו שיתייחס בביטול כזה למשוררת
תקלה במערכת הביצורים והחסימות הגברית
שמיקצת מחוויית האימהות שלה מוצאת ביטוי
ואשה כותבת אכן היתה לאובייקט כזה, הדעת —
בשיריה. כאילו היה באימהות, בעצם עובדת
דעתו של אבירן, מכל מקום — נותנת כי זכתה
האימהות, כדי לפגום בכושרה של אשה ליצור.
בכך מכוח קשריה עם משורר ממין זכר. כך,
אבל כך סבור אבירן:
חבצלת — עם פנחס שדה, ה״נמען ה־ומאנטי״
שלה, בלשונו של אבירן, ש״הערכתו הגבוהה את
״לכן אני שואל את עצמי, מה, אם בכלל,
מיכתביה היתה, בלי ספק, בעיקר שלוחה של ,.עשתה לה (לדליה רביקוביץ) האימהות לטובת
המישוג והמינוח״.
הערכתו העצמית ״.ואילו יונה וולך, שטעמה היה
ובמקום אחד הוא כותב בצירוף של רישעות
כידוע משובח הרבה יותר מזה של אחותה־לצרת־ורכלנות
:״אין פלא, נישואיה האחרונים של
הנשיות, פשוט ״נסחפה ברצף האבידני״ :פשוט
המשוררת וחוויית־הלידה״והאימהות פגעו בלי־כך:
נסחפה ברצף ואיננה עוד (״היה לי איתה
ספק, לא רק בפוריותה השירית(הממוצעת בלאו־סיפור
״,חדשות .)4.10.85 ,בעצם, גם לחבצלת
הכי) ,אלא גם בכוחה היצירתי הסגולי״.
״היה סיפור״ עם אבירן, אבל זה כבר היה סיפור
אחר לגמרי, שהרי ״בחלק ניכר מהשירים (של
לעומת זאת, הוא מוכן לקבל אותה, את דליה
חבצלת) ניכרת השפעתה המוחצת של יונה וולך,
רביקוביץ, כשהיא ״נועצת ציפורניים מתפנקות״
שגם היא הושפעה נמרצות ממשוררים אחרים.״
ביונה וולך, כדבריו — ,על מישקל ״תשחקנה
מיהם אותם משוררים נמרצי־השפעה? סתם
הנערות לפנינו״ ,הגברים. אז היא ״ממריאה

פיתאום לנגחנות־נשים מהולה במתק־שפתיים־
בובתי״.
נגחנות נשים? ומה בדבר נגחנות גברים,
אבירן?
״שירים אחרים בנושא זה(האימהות — צ״ש)
יכולים לזכות בציון גבוה כשירי־ילדים, אך בציון
נמוך בהרבה כשירים למבוגרים ״.נאום הגבר
אבידן.
אבל למה, בעצם, ניתן לצפות ממשורר שמסוגל
לכתוב :״אין בעיה להשאיר תינוקות לבדם1
/ילד זה דבר פחות או יותר בטוח /כמו טייפ
קאסטות שירים שימושיים, עמ׳ .)79

הסוף. כיצד כתב שם בשירים שימושיים שלו:
״...את המקטרת /ננקה בחטוטרת /ואת אמנו
/נצניח לנהר /והיא תצוף ליד הסוף /בלילה קר
/רועדת לה כמו דחליל ברוח״.

ציונה שימשי: שדה
״כמו דחליל ברוח.״ אתה אמרת, דויד אבירן.
כמו דחליל ברוח. לא יותר.

ציפי שחרור
ציונה שימשי מגרשת שדים: שד
ובאמת, מניין לו לדעת? ומי שמשווה ילדים
קטנים לטייפ־קאסטות יכול בהחלט להשוות את
שירי דליה רביקוביץ לשירי-ילדים(מתוך כוונה
להלעיג, כמובן. אני עצמי אהיה האחרונה לזלזל
בשירי־ילדים!) ולהוסיף למשוררת את התואר
הילדותי־האינפאנטילי־מתקתק ״מלכת הכיתה״,
שהרי בתחום זה של ״מתק־שפתיים״ יכול אבירן
עצמו לשמש מופת.
מעניין אם היה מתיר לעצמו לכנות גם את זך
או את עמיחי בתואר ״מלך הכיתה״ ,כינוי הנראה
לו מתאים לתיאור קווי אופי של ילדים מתפנ־קים.

מבעד
לצוואר הרחם
אבל לא־פחות מאשר על המשורר הסבור
שחוויות הלידה והאימהות חייבות לפגוע ״בכוחן
היצירתי הסגולי״ של נשים, צר לי על המשורר
הבוחן את שירתן מבעד לצוואר הרחם שלהן.
כיצד כתב בזמנו על יונה וולך :״החומרים הבסיסיים
של שירתה הם חומרים פסיכוגניקד
ל1גיים״.
מעניין כיצד היה מגיב אילו כתב מישהו על
שירתו, שחומריה העיקריים הם חומרים פסיכואו־טוארוטוגניים...
איוולת
כמובן — ,גם זה וגם זה. כמו גם
הקביעה הידענית כביכול כי ״לאימהות יש מחיר
כבר בתחום היצירה״.
סילביה פלאת כתבה את היפים בשיריה דווקא
כאם, וכמה מהיפים בשיריה של דליה רביקוביץ,
בסיפרה האחרון, ניזונים דווקא מחוויות האשה־האם
שלה. חלפו־עברו הימים שבהם נכתבת השירה
— או אמורה להיכתב — רק מזרע הגבר!
כיצד אומרת אריקה ג׳ונג בפחד גבהים שלה) :
״הגיע הזמן שהסיפרות תיכתב לא רק מזרע
הגבר, אלא גס מרם ויסתה של האשה״.
האם יבוא יום ושירה כזאת תרטיט גם את גוו
האתלטי של דויד אבירן?
ספק גדול. כיוון שמשורר שמשווה ילדים
לטייפ-קאסטות ומוכן להשליך את אמו לנהר, אין
פלא שהוא מוכן להשליך גם אותנו, המשוררות,
אל המים הקרים, לצוף שם בחברת אמו בין קני־

מ שנ הלשרך: ש מ עון צמרת

מנגד

רבות״,
ההיסטוריה חוזרת
אורי אבנרי חזר והיפנה את תשומת״ליבי לראיון
שנתן מתי מגד להארץ בימי שהותו הקצרה
בישראל(״מתי מגלה את אמריקה ״,העולם הזה
.)2577 קודם לכן החלטתי שלא אנצל עדות־ממקור־ראשון
זו להמשך ויכוח שכבר דומה היה
שנסתיים. ואולם למיקרא דבריו של אבנרי
והביקורת שמתח חיים גורי על עמיתו, דומני
שאיני רשאי לעבור על הדברים בשתיקה.
ההקשר שלי הוא כמובן שונה מזה של אבנרי,
והוא מחזור שיריו של גבי דניאל(דמות דימיונית
שבדה הפרופסור בנימין הרושובסקי, ואם תרצו
— שם־עט שלו) ״שירים במרחב״ שנתפרסם
באלמנך אגרא לשנת . 1985/6
שם, במחזור שירים שכולם חשבון־נפש, נפש
היחיד ונפש הכלל, כתב המשורר על עולים
ש״סודרו בחיפזון (בספינות מעפילים — נ״ז<
כמחסן שלל בתום קרבות /מדפים מדפים
מוצפים מעילים /על גופות. קרשים /וגופותינו.
קרשים וגופותינו / .קרשים וגופותינו. קרשים.
/ /וזה נקרא / :להגשים / .וזו היתה העפלה
האפלה /אחרונה אנאכרוניזם / /מגוחך / /
כך / /עזבנו את ההיסטוריה של אירופה״.
אכן, דברים קשים ביותר על ההעפלה, על
הציונות, על ״יציאת אירופה״ של ניצולי מחנות־המוות.
אך טיבעי(ולגיטימי) היה שיעוררו ויכוח.
ואולם, רק מי שמכיר את ה״מחורבנות של ההווה״
שלנו(הביטוי הקולע שאול מחיים גורי) יכול היה
לצפות שהוויכוח יידרדר לרמה שאליה הידרדר.
אופייני הוא, שמן השיר על ההעפלה — והוא
לא פחות חמור בדיאגנוזה שלו מכל שיר אחר
במחזורו הסרקאסטי־המר של גבי דניאל —
התעלמו. תחת זאת ניתכה כל האש על השיר
״פטר הגדול״ ,שבו הישווה המחבר בין ״פטר
הגדול ( /אשר) סלל את עיר הבירה פטרבורג /
בביצות הצפון /על עצמות איכרים״ לבין ״דויד

בן־גוריון ( /אשר) סלל/את הדרך אל דרך בורמה ! .התותחים היורים. מסביבי מאות המעפילים
העוקפת /את הרהר אל ררך הבירה ירושלים שירדו מן האוניה, שלא ידעו איפה הם, שאיש לא
בעצמות נערים מן השואה,״ תוך שהוא מרמז, ידע את שמם, שלא הבינו מילה מהשפה
^ לקרבות על לטרון בה נהרגו.נערים מן השואה״
שהמפקדים שלהם ריברו...אפילו להשתמש
לא מעטים.
בנשק אינם יודעים. אני מנסה לדבר אליהם, אבל
הם לא מבינים את שפתי. כמו חלום־בלהות.״
וכל השאר הריהו כתוב בסיפרי ההיסטוריה
הסערה שפרצה בעקבות פירסום השיר איימה
בליוויית מראי־מקום וציטוטים, וכן כל העובדות
לגמר כל מה שבא לפניה ואחריה בסיפרות
הבדוקות: כמה בדיוק, מאיזה ארצות, כמה צברים
העברית מזה שנים. מה לא כתבו כנגר השיר?
וכמה ״גחלייצים״ (כפי שנקראו בעגה של אותם
ימים) ,וכו׳ וכו׳.
שלא רייק בעוברות ואפילו שסילף אותן, שהרי
בקרבות לטרון וכן בפריצת הררן־ לירושלים
הוויכוח לא תם, ולא הבאתי את הדברים מתוך
נפלו הרבה יותר צברים ילירי הארץ מאשר אנשי
יומרה שדי בהם כדי לשים לו קץ. ייתכן מאוד
גח״ל: שהשיר. יישאר כמזכרת עוון. לא כרבה
שדבריו של מגד רצופים אי־דיוקים(הוא לא היה
.חבר המטה באירופה״ ואפילו הושמעה טענה
תוכחה נוקב על רבה קורבנם של מתנרבי הגח״ל
שלא היה על סיפון האוניה שאת הפלגתה הוא
במילחמת־העצמאות, אלא כערות־שקר,״ שכן
מתאר) .אבל ניכרים דיברי אמת. ואם דיברי אמת י
הוא (השיר) משליך בריעבר את. מחורבנות
כך, הרגשותאמת על אחת כמה וכמה. מה
ההווה על הימים ההם״(חיים גורי) :שהוא מהווה
גם שהדובר, מתי מגד, במיקרה זה, מדגיש שהוא
״תיאור מעוות ושיקרי של היחסים בין,ותיקים׳
.מעיחרק) על עצמו ״.ואל.הרגשת־האמת׳ של
״ 3כביכול ועולים חרשים בשנות המאבק על
גבי דניאל מצטרפת עתה, באורח בלתי־צפוי
העצמאות ובימי העליה ההמונית; שהוא מייצג
לגמרי, עוד ״הרגשת־אמת״ — מהצד השני של
״מימסר (סיפרותי ואקרמי) הרסני״ שאין לו אח
המיתרס, אם אפשר לומר כך.
וריע.בשום סיפרות לאומית״ (חנוך ברטוב).
ועל שתי הרגשות־אמת עוד אין שוללים
האחרון אף הכריז כי ״אני הייתי שולל את
אצלנו(לפי שעה) פרופסורות. רק כותבים שירים
הפרופסורה שלו (של בנימין הרושובסקי) רק
בגלל האנאלוגיה הזאת בין פטר הגרול לבן־ .ומנהלים ויכוחים.
גוריון,״ כמו הוא־הוא זה שמעניק פרופסורות
נתן זד
והוא זה שבכוחו לשלול אותן ממקום מושבו
הבטוח במעריב. הגריל לעשות שוטה אחר בדבר
^ שהישווה על הרך הסוגסטיה וכותרת־המישנה
של רשימתו(.אפוס היטלראי״) בין יצירתו של
הרושובסקי לבין. יצירות אמנות יפהפיות״
שעשויים היו ליצור מאיר כהנא, היטלר וגבלס.
במילים אחרות :״פטר הגרול״ הוא שיר יודיאו־נאצי,
שיר שכולו שקר וכזבים והכפשה.
והנה, מה עושה אלוהים, כמו שאומרים ביידיש,
מופיע לו מתי מגד(אבנרי. :מין פלמ״חניק
מאת: י .מרדץ
מיקצועי, מפיץ רוח־הפלמ״ח, מנציח הפלמ״ח
תיאטרון.הבימה״
בסיפרות, כותב את כרוזי הפלמ״ח וסיפרי התרגום
ועיבוד: מרים קיני
פלמ״ח ...על חשבון בחורים פשוטים וצנועים

בימוי: עמית גזית
שלחמו וסבלו, נפצעו ונהרגו,״ אגב, טענה שלה ך אין מגד עצמו מתכחש) ו״שובר את הפסילים.״
תיאטרון הבימה לקח על עצמו משימה
אבל מוטב באמת שנקרא מקצת דבריו של
אדירה. המחזה מירלה אפרת הוא יותר מאשר
מתי מגד עצמו(לא להחליף, חלילה, עם אחיו,
טקסט דרמאתי שיש לתרגמו לשפת התיאטרון
אהרון):
של . 1986/7מירלה אפרת הוא בראש וראשונה
״תפקידי הרישמי היה,חבר המטה של ההגנה
ציון־דרך בהיסטוריה של מחזאות היידיש, תמרור
באירופה׳ .בספר הפלמ״ח כתבתי ש׳זה היה
מכובד בתולדות התיאטרון היהודי, וכמעט
מיבצע גדול׳ .לאמיתו של דבר הכל היה
מיתוס על בימת תיאטרון הבימה העברי. ועם
חנטאריש. לא במחנה־העקורים התגוררתי, אלא
מחזה, שעיקר גדלותו היא מקומו ההיסטורי
במינכן. ושם הייתי ממונה על כתיבת כרוזים
ומעמדו המיתי, קשה להתמודד. ובכל זאת,
וחוברות. אותן פראזות ומליצות כמו בעלוני
תיאטרון הבימה עשה זאת.
.הפלמ״ח. אחד העקורים, איש משכיל מאוד, היה
למחזה הכתוב שלושה מאפיינים מרכזיים( :א)
מתרגם אותם ליידיש. לאחר זמן עתיר הייתי
עלילה פשוטה בעלת כיוון ברור: קורות
לפגוש אותו בפגישה טראגית, מזעזעת(הוא נהרג
מישפחתה של סוחרת עשירה שכלתה חותרת
בקרבות לטרון — נ״ז) .בנוסף לכך אמורים היינו
תחתיה, משתלטת על ביתה וגורמת לה לוותר
,לאמן אותם׳ .חילקנו אותם ל,פלוגות׳, ,מחלקות׳
על רכושה ולעקור אל ביתו של מי שהיה מנהל
ו,כיתות׳ וערכנו להם, אימונים׳ שהתבטאו
עסקיה( .ב) דמויות שטוחות, יותר. טיפוסים״
בתרגילי־סדר ובתירגול מקלות־קפ״ם (קרב־מאשר
בני־אדם: מירלה, אשת־עסקים מצליחה,
פנים־אל־פנים — נ״ז) .הדבר עלה להם אחר־כך
אצילית וסמכותית; שיינדלה, הכלה, רעה,
^ בחייהם. אולם הדבר הגרוע ביותר הזכור לי היה
תככנית ורודפת כוח וממון; יוסלה, הבן הבכור,
היחס אליהם. אם להתוודות על האמת, הרי ראינו
מוסיקאי חלש־אופי ונכנע; דוניה הצעיר, גנדרן
בהם יצורים נחותים בעצם. אנחנו היינו החב־יהיר
וחצוף. ואחרים, המשרתת הטובה והורי
ר׳מנים. הישראלים החדשים, הגיבורים, אלה
הכלה החנפים( .ג) אווירת רגשנות פאתטית
שלא הולכים כצאן לטבח. והם — יהודים
המלווה את האירועים לכל אורכם והופכת
מיסכנים, גלותיים. אם נדבר בכנות, הרי שהיתה
לריגשה. שמאלצית״ סוחפת ומתקתקה לקראת
הסיום. עלילה פשוטה, דמויות־טיפוסים ואווירה
מידה נוראית של בוז מצידנו. יוהרה, גבהות־לב.
דיברנו אליהם כפטרונים. למעשה, כמעט ולא
רגשנית, ובכל זאת הצגת תיאטרון יפה ומעניינת,
דיברנו...בעיקר נתנו פקודות.״
העומדת בדרישות בימה עכשווית.
הבימאי עמית גזית השכיל להעמיד את
האירוע התיאטרוני כולו בסימן של איפוק.
המוסיקה של פולדי שצמן רווית מוטיבים
מתי מגד עובר לתאר מעבר סיוטי של שיירתיהודיים
ועם זאת רחוקה מן הכליזמריות
.עולים בת 1,500 איש בהרי־האלפים, והנה אנו
הבכיינית האופיינית. התילבושות שעיצבה טובה
מוצאים עצמנו על סיפונה של ספינת־מעפילים.
קליינר־סדן משקפות את המוצא, התקופה
^ על סיפונה? לא, לא בדיוק. אני שוב מצטט:
והמעמד, ועם זה משוחררות מן המאפיינים
.הזוועה היא שלמרות שכבר הוכרזה מדינת־הבוטים,
המוכרים כל־כך, של הלבוש היהודי
ישראל, היתה משום מה הוראה שאסור להם
העיירתי של מיזרח־אירופה. והמישחק: מישחקם
לעלות על הסיפון, שלא יתגלו. וכך, בספינה עם
של רוב המשתתפים מצטיין במידה רבה של
מאתיים מקומות, הועמסו אלפיים פליטים, וכולם
איפוק, דבר שמעניק מימה של עומק כלשהו
כלואים בתוך בטן האוניה במשך כל זמן הנסיעה,
לדמויות החד־ממדיות השטוחות. כך ליאה קניג
דחוסים, מיטלטלים, מקיאים, שמונה ימים
הנפלאה בתפקיד מחלה המשרתת, כך מוסקו
רצופים, ולא יוצאים לנשום בגלל ה׳הוראה.׳
אנחנו, הפלמ״חניקים האמיצים, היינו כמובן על • אלקלעי הנהדר בתפקיד נחומצה, כך עמי
ויינברג בתפקיד הבן הבכור יוסלה, וכך גם
הסיפון.״
שמעון כהן בתפקיד הבן הצעיר דוניה.
והנה, אנחנו מתקרבים ללטרון. .למזלם הרע
היו כמה מאות מתוכם(מתוך יוצאי־המחנות —
מישחקם של מרים זוהר כמירלה אפרת
נ׳ז) רשומים בכרטיסיה שלנו בפלוגות, מחלקות
ושמואל רודנסקי כשלמון, ראוי לציון מיוחד.
באמצעות מישחק מרומז לעיתים, שליטה
וכיתות.״ כך מצאו עצמם בלטרון באחד הקרבות
* העקובים־מדם של מילחמת־העצמאות כולה.
עצמית מושלמת ו ...נתוני־טבע, מעמידה מרים
.היה לילה בלטרון. לא היה להם מושג איפה
זוהר דמות אשה יפהפיה, סמכותית ואצילית, ועם
הם. גם אני לא ידעתי...וכשהאיר היום, יום חמסין
זה אנושית ורגישה. איתה מחולל שמואל
נורא, התחלנו להתקדם הישר אל המיבצר, מול
רודנסקי פלאים בדרך המאופקת בה הוא בונה

מזכרת עוון

״ חלום בלהות

מיתוס
על קרשי הבימה

מירלה אפרת:

שמואל רודנסקי וליאה קניג

את דמותו של איש־האמונים, הנאמן שהוא גם
תככן ונהנתן ערמומי.
מי שחורגות ממיסגרת האיפוק הן שיינדלה
הכלה, כגילומה של יעל פרל, וחנה־דבורה, האם,
כגילומה של רבקה גור. שתי אלה מעמידות
דמויות הקרובות לא־במעט לטיפוסי הקריקטורה
האופייניים לתיאטרון היידיש המסורתי.
ואי־אפשר שלא להזכיר את תרומתו המיוחדת
של מעצב התפאורה. אלי סיני עיצב תמונות
בימה נאות ומרשימות, וכדרך המחזה כולו,
מאופקות. את המופלא והקסום תרמו חילופי
התפאורות. בתנועה איטית, לעיתים רב־כיוונית,
חדרו החללים זה אל תוך זה בהרמוניה קינטית
של צורות וצללים. כך חדר הפונדק אל׳תוך
הלילה הריק הגשום, כך נירקם ביתה המהודר
של הגבירה בתוך תחומי הפונדק, וכך הלאה עד
לתמונה האחרונה, חדר העבודה בביתו של
שלמון.
וכך, באמצעות בימוי רגיש, מישחק מעולה
ובימה מרשימה, הפכה המלודראמה שהיתה
למיתוס להצגת תיאטרון טובה ומהנה.

עדנה אלוני

תרבוטק

טריטוריה אהזבה, או:
במילחמה כמו
בנדדחמה
.כקורא שירה — ואולי ראוי להוסיף: כקורא
,צמא׳ — אני מבקש לומר ששיריה החדשים של
דליה רביקוביץ הם בשבילי כמקור־מים־חיים
ומקור לשימחה. אני חושב, שהם חג ושימחה גם
לסיפרות העברית,״ פותח המשורר ישראל פנקס
את דבריו על הספר אהבה אמיתית במוסף
הסיפרותי של הארץ. דבריו מצטיינים בטון
תרבותי ובניקיון־דעת וכתובים בנדיבות״רוח
בלתי״רגילה. אם הם משקפים סובייקטיביות
אוהדת, הרי שזו עדיפה תמיד על פני
סובייקטיביות זדונית. אובייקטיביות מוחלטת
בהערכה סיפרותית, הערכה אשר אין משתקפים
בה העדפה, נטיות־הלב וטעם אישי, מצויה, ככל
הנראה, רק בנפשו האלקטרונית של מחשב.
כצפוי, נפתחה החינגה סביב סיפרה החדש של
דליה רביקוביץ, אשר הופיע כעשר שנים לאחר
תהום קורא(ראה גם רשימתה של ציפי שחרור
במוסף זה) .וכצפוי, גם כאן, כבשאר תחומי מה
שמכונה אצלנו בשם תרבות, כבר נמצא מי
שהפכו אירוע זה, חגיגי ורוחני ככל שיהיה,
לזירת התגוששות, ואת ספר־השירים — למעין
.משתנה״ חדש בזירה, מעין קלף ניגוח טוב שיש
להשתמש בו בעיקר לחיסול חשבונות עם
אחרים, כפי שיקרה כמעט בכל יוזמה סיפרותית
זו או אחרת בקריית־ספר שלנו.
ובמילחמה — כמו במילחמה. במיוחד
כשמדובר בספר חדש של משוררת חשובה

שאינה מרבה לכתוב, אף שאין נקי הימנה
מהשתייכות לקליקות. וכך, בהיחפזות אל
העמדה הקבועה, מוטלים לזירה כליו הכבדים
של כל מבקר ומבקר, ומוצאים מן הימ״חים
סוללות ההיגדים האוטומאטיים, הקונספציות
החוזרות על עצמן, ושאר פילפולי הפולמוס
ואביזריו. ואם במילחמה עסקינן, אזי גם הסיגנון
מילחמתי וגם המטאפורות מילחמתיות וגם
הקצב מילחמתי וגם המסקנות מילחמתיות וגם
הטמפראמנט מילחמתי. הכל מילחמתי, ולא נותר
עוד דבר בעל ערך רוחני, תרבותי וסיפרותי, אף
שמדובר — בסופו של דבר — בספר־שירה.
ברשימה תחת הכותרת.טריטוריה אהובה של
שירה״ ,הדנה כביכול ורק כביכול בסיפרה של
דליה רביקוביץ, מציב אורציון ברתנא (מעריב)
.מיבנה התקפי, המורכב מארבעה מפציצים
סיפרותיים, הלא הם. מימינה זך, משמאלה
עמיחי, על ראשה שכינת אביהן״ ובתווך דליה
רביקוביץ הנצמדת למיבנה זה ״בחן רב״.
מלכתחילה ברור כי כל זה אינו אלא זריית
חול בעיניים, שכן אין לברתנא שום עניין בשום
״מימים״ שבעולם, ורובי הערותיו ופסיקותיו,
שהן אישיות ומרושעות כהלכה (חלקן אף חורג
מתחומי הסיפרות) ,מופנות כלפי נתן זך, שהוא,
ככל הידוע,אינו צד כלל בחגיגה זו. באותה מידה
של הקשר, היגיון והסתברות ניתן היה להשתמש
בסיפרה של דליה רביקוביץ כדי לשגר חיצי־רעל
קטנים לעברם של רבי יהודה הלוי, פראנץ
קפקא או זיגמונד פרויד. והתחבולות הרצנ־זנטיות
המסורבלות המופעלות כאן הן כה
שקופות עד שקשה, באמת קשה להיזכר בדוגמה
יפה וקולעת יותר למימצאים שאותם הוקיע
שבוע קודם לכן חברו־לספסל־המבקרים של
ברתנא, גיורא לשם, אף הוא במעריב; מימצאים
שכללו בין היתר: מעשי זיוף, הולכת שולל, דרכי
רמייה וכו׳ ,שהפכו במרוצת הזמן לנורמות
מקובלות בעולם התחתון של הביקורת, שברתנא
הוא נציגה המובהק, אף כי לא היחידי.
וכך, כל עניין ה״מיכנה״ ה״דור״ או ה״מיש־מרת״
שהכניס לכאן ברתנא רק כדי לסלק אותו
אחר־כך, מבוסס על חצאי־אמיתות וסילופים
גסים ומחוצפים. אם ״מיבנה״ כחבורה — הרי
דליה רביקוביץ ו״שכינת אביהן״ מעולם לא
שכנו זו בצד זו בחבורה אחת (גם לא בלקראת
הידועה־בציבור, שבה לא השתתפה דליה, ואשר
אביהן, הצעיר בחמש־שש שנים ממרבית חבריה,
לא נמנה מעולם עם ״האבות המייסדים״ שלה —
אם אומנם אפשר לדבר כאן על ״אבות״ — ורק
בחוברת ,3האחרונה, כסליו תשי״ד ,1954 פירסם
בה שיר אחד :״חילוף מישמרות״) .ואם ״מיבנה״
בהוראת ״דור״ או ״מישמרת״ ,מדוע נעלמו מכאן
שמותיהם של משה דור, משה בן־שאול ואריה
סיון — האחרונים תלמידים מובהקים של
״הפואטיקה הזכית״ אשר גם הודו לא־אחת
בחובם לעורכם׳הראשון, שגם ערך, כמובן, את
סיפרו הראשון של משה דור, ברושים לבנים?
האם אלה השלושה יוצאים ממקומות מחבואם
ומזוהים כאנשי לקראת רק כשמדובר בחלוקת
סוכריות וצל״שים, ושבים ומוצפנים בהם,
כבמטה קסמים, כשמגיעה עיתן של ההשמצות?
אז הופכת אותה חבורה עצמה של מי שהיו אך
(המשך בעמוד )32

(!ויומה

רו יולי נוולמן

המשך התדריך לצרכני הרפואה: איך להימנע
מניתוח מיותר, איך לדרוש הסברים מהרופאים ואיך
להכריח את הרופא להתייעץ עם מומחים נוספים
^ ימים אלה, כאשר שוב נשברות
^ הנורמות הבסיסיות ברפואה, קשה
לי להתרכז בכתיבת המלצות לחולה
היחיד, כיצד לשמור על בריאותו ולהגן
על זכויותיו כחולה. כל מערכת
הבריאות חולה, אולי אפילו באופן אנוש.
אך דווקא בתקופת אובדן הערכים
ההומאניים ברפואה חשוב עוד
יותר שהאזרח יידע איך להתנהג בתנאים
של רפואה פרועה.
• ביאנה גנדלמן, בת 18 וחצי,
החלה ללמור רפואה במיסגרת העתודה
בבית־הספר לרפואה של הטכניון בחיפה.
היא אהבה ספורט, הירבתה לטייל
ברגל ולמדה לנגן על פסנתר. היא
היתה אחת התלמידות הטובות ביותר
בבית־סיפרה בנתניה.
ב־ 25 בינואר 1986 להגיעה ביאנה
גנדלמן עם כאבים חזקים בביטנה

עות רבות בחדר־המיון, לפני שאושפז
במחלקה. בחדר־המיון הוא טופל ונבדק
על־ידי רופאים זוטרים.
ארז נותח רק בשעות הלילה. אחרי
הניתוח הוא הועבר למחלקה ללא
זונדה בקיבה. כתוצאה מההרדמה החל
להקיא. הקיא חדר לתוך דרכי הנשימה,
והוא איבד את ההכרה.

כעבור זמן קצר נם טר הנער
בן ה־ 17מ״פציעה קטנה מאוד״,
כפי שהגדירו הרופאים את
מצבו.
קרובי מישפחתו דרשו גיתוח פוסט־מורטם.
בפוסט־מורטם, שנעשה במכון
הפתולוגי אבו־כביר, נמצאו סימנים המוכיחים
הזנחה רפואית, ותוצאות הני־תוח־שלאחר־המוות
עזרו למישפחה
לפתוח בהליכים פליליים נגד רופאי
בית־החולים.

לבדוק את סיבות־המוות, נענו על־ידי
הד״ר יוסף פקטור, מנהל בית־החולים
העמק בעפולה :״לא ניתן לאבחן את
סיבות המוות, כי המשפחה התנגדה לנתיחה״.
אומנם
חייב להיות ברור לכל רופא
סביר שהחולה ניסים אסרף מת מדימום
לאחר ניתוח תיקון שבר, אך אי־ביצוע
ניתוח־שלאחר־המוות נתן לרופאים
פתח לנסות לברוח מהאחריות לטיפול
רשלני.
• רב־סרן צעיר בצה״ל נפצע
בביטנו בעיצומה של מילחמת־הלבנון.
הוא הועבר לבית־החולים ונותח. לניתוח
לא הוזמן מנהל־המחלקה. לאחר
הניתוח דימם הפצוע בתוך הבטן.
מנהל־המחלקה שוב לא הוזמן, גם לא
לצורך קביעת סיבת־הדימום.
הפצוע מת כתוצאה מהדימום. וע

בכל מיקרה מוות של קרוב
מישפחה, לאחר קבלת טיפול כלשהו,
וכאשר מתעורר חשד שלא נעשה הכל
כדי להצילו — למרות היותכם
שרויים באבל, אתם חייבים לדרוש
עריכת ניתוח־שלאחר־המוות. בלעדיו
הרבה יותר קשה להוכיח שהנפטר לא
קיבל את הטיפול הנדרש ושהרופאים
התרשלו.

יש להדגיש שבמיקרים
כאלה הרופאים עצמם חייבים
להציע נתיחת־גופה, וחובה
עליהם להסביר למישפחה את
חשיבותה.
• בכל הניתוחים הנ״ל, שהסתיימו
בטראגדיה, לא לקחו חלק רופאים
בכירים. הם גם לא היו שותפים
להחלטות שלפני הניתוח ושלאחריו.
שופט בית־המישפט המחוזי בבאר״
שבע, שמואל מינצר, נתן פסק-דין עקרוני
לגבי השתתפות רופאים בכירים
בשלבים שונים של מתן טיפול רפואי.
היה זה במישפט הוריה של ליבנת
עמר בת ה־ 5נגד בית־החולים סו־רוקה,
הבאר־שבעי, לאחר מותה של
ליבנת בניתוח ״פשוט״ — שבר
טבורי. השופט הדגיש, ש״אולי לא היה
קורה האסון אילו רופאים בכירים היו
נוכחים בעת הניתוח עצמו ולאחריו״.

• זכותם של החולים לשאול
את הרופאים מי משתתף
בניתוח. האם יש צוות בכיר
דיו, ושאלה זאת יכולה למנוע
אסונות.

לעיתים קרובות נמנעים רופאים
מלהזמין מומחים אחרים לצורך קבלת
ייעוץ, מחשש של פגיעה ביוקרתם,
מחשש להתחרות, מחוסר מוסריות,
מביטחון עצמי מופרז, מהרגשת בעלות
על החולה ומידיעה שהם אינם חשופים

לביקורת.

ככל שהרופא הוא בעל
מצפון מפותח יותר ובעל ידע
נרחב יותר — כן הוא מרבה
להתייעץ עם עמיתיו, בלא
חשש מפגיעה בכבודו.

החולה יכול לעזור למרפאו אם יהיה
גלוי־לב עם הרופא, וישאל אותו אם
הוא עצמו משוכנע שאין צורך בייעוץ
נוסף.
רופא הגון יעשה את המירב כדי
לתת לחולה הרגשה שנעשה הכל כדי
למנוע שגיאות. הרי הרופא עצמו יורע
שלעיתים הוא נותן טיפול זה או אחר
רק מפני שהוא מכיר סוגי״טיפול אלה,
בעוד שיש טיפולים אחרים, אותם הוא
אינו מכיר או אינו חסיד שלהם.
• מותה הטראגי של הנערה יעל
שריקי מצפת (ראה עמודים 18־)20
׳קשור בכך שהיא לא רצתה לעשות
הפלה בבית־החולים בעירה. חשוב לדעת
שיש זכות לחולה במיקרים מסו-
יימים, לבקש טיפול בכל בית־חולים
במדינה. הרופא יכול היה לשלוח אותה
לכל עיר אחרת.

אם אתה נזקק לייעוץ
פסיכיאטרי, זכותך לדרוש אותו
הרחק ממקום מגוריך, והו•

היו לנרות הווה הנס
אני ממליץ לקרובי המישפחה לא
לסמוך יותר מדי על זה שהרופאים
עצמם יזמינו, במידת הצורך, יועצים
בכירים. רצוי שקרובי המישפחה יקיימו
תורנויות בקירבת מיטתו של החולה
ויתעניינו בכל שלבי הטיפול, ויעקבו
בייחוד אם הרופאים מתייעצים
ביניהם במידה מספקת.
• גם במיקרים אחרים, שאינם
כרוכים בסכנת־חיים, יש לדרוש מהרופא
ייעוץ נוסף. כך, למשל, ידועים
לי מיקרים רבים כאשר רופא צעיר,
כירורג או אורתופד או רופא כללי,
״בודקים״ צילום רנטגן שנעשה לחולה
בעיקבות תלונותיו, כאשר הם מתבוננים
בצילום מול אור הנורה בחדר.
על־סמך בדיקה כזאת קובע הרופא
ש״אין שבר, לא צריכים לעשות דבר״,
או ״יש שבר, צריכים לעשות גבס״.
הרופא מחליט ללא התייעצות עם
רופא מומחה רנטגנולוג, ולעיתים רק
כעבור זמן רב מתגלות טעויות של
אותו רופא אשר בדק את הצילום מול
הנורה. בינתיים, עד גילוי הטעות,
נמצא החולה חבוש בגבס מיותר או
דורך על רגל בלתי־מגובסת, למרות
השבר ברגלו. לכן רצוי לבדוק אם
תוצאת צילומי־הרנטגן עברה בירור
אצל רופא מומחה.

לבית־החוליס מאיר בכפר־סבא. לשם
היא נשלחה עם אבחנה של רופא
כירורג בקופת־החולים :״דלקת תוספ־

היא אושפזה במחלקת נשים,
נבדקה על־ידי רופאים זוטרים
ושוחררה כעבור יומיים הביתה
עם אבחנה מוזרה מאוד:
״מתיחת שרירים״.

שלושה ימים אחרי שיחרורה חזרה
ביאנה לבית־החולים, שכבה כ־12
שעות בחדר־המיון ובמחלקה כירורגית
ללא טיפול, כאשר שוב נבדקה על־ידי
רופאים זוטרים בלבד. בלילה נלקחה
לחדר־הניתוח, נותחה, והתגלתה אצלה
התפוצצות של תוספתן מוגלתי, עם
מורסה מוגלתית בתור הבטן.
בסוף הניתוח התחיל סיבוך של
ההרדמה, והיא איבדה את הכרתה. ניסו
להחיותה במשך הלילה. מנהל מח־לקת־ההרדמה
הגיע רק בבוקר.
מנהל המחלקה הכירורגית כלל לא
היה בשעת הניתוח, ואף לא לאחריו.
לאחר הניתוח היה דימום חריף, שבו
היא איבדה כמה ליטרים של דם.
כעבור יום וחצי מתה ביאנה גנרל־מן,
אחרי ניתוח ״פשוט״ של תוספתן.
להוריה נאמר ש״התגלתה אצלה
מחלה נדירה, שכמעט ולא נראתה
במדינת ישראל״.
בקומם מהשיבעה, פנו הוריה של
ביאנה, יחד עם אחיה, צליק גנדלמן,
למישרד״הבריאות בדרישה לבדוק את
נסיבות מותה של ביאנה. בתום חודשים
רבים של סחבת ובירורים, נאמר
למישפחה האבלה ש״לצערנו לא נעשה
ניתוח לאחר המוות, ואי״אפשר
להגיד בוודאות את סיבת־המוות״ .כיום
נלחמת מישפחת גנדלמן כדי לגלות
את הסיבות האמיתיות שהביאו למותה
של ביאנה. הם מאשימים את הרופאים
— באיחור באבחנה, באיחור בניתוח,
בגילוי מאוחר של סיבוכים, באי־טיפול
מתאים. אך לא קל להם לעשות זאת,
במיוחד מפני שלא בוצע פוסט־מורטם
(ניתוח־שלאחר־המוות).
• ארז קעטבי, בן ,17 תלמיד
פנימיה, החליק במיקלחת ונפל על
ברז ופצע את איזור פי־הטבעת. הוא
הגיע לכית־החולים הכרמל ושכב ש—

קורבן ביאנה גנדלמן
מוות בגלל ניתוח־תוספתן
• ניטים אסרף, בן ,55 חזן
ממיגדל־העמק, נותח פעמיים: ב־21
בספטמבר ,1984 ולמחרת, בגלל שבר
״פשוט״ ,כפי שהוגדר על־ידי הרופאים.
הוא
נותח על־ירי רופאים זוטרים,
והסיבוך — דימום מאסיבי בתוך
הפצע בניתוח הראשון — אובחן
באיחור רב.

נימים אסרף מת כתוצאה
מהניתוח ומהזנחה רפואית.
כאשר פנו קרובי המישפחה וביקשו

דה, שהוקמה לפי דרישתו של קצין־
רפואה־ראשי של צה״ל, הדגישה כי
יתכן שהתוצאה היתה שונה, אילו בטיפולים
אלה היה מעורב מנהל־המח־לקה,
ולא רק רופא צעיר.

הגדלת שדיים
לבת 14
לארבעת המיקרים הטראגיים
^ /האלה מתבקשות המסקנות
הבאות:

• חשוב פי כמה ייעוץ של מומחים
שונים בהחלטה לבצע ניתוח פלאסטי.
לרוב, הרצון לשנות את המראה
החיצוני — האף, האוזניים, הסנטר,
הקטנת חזה או הגדלתו, הורדת שומן
מהירכיים — קשור בבעיות פסיכולוגיות,
לעיתים פסיכיאטריות, וחובת
החולה כלפי עצמו להתייעץ עם
מומחים אלה.
יחד עם זאת, חובתם של הרופאים,
לפני ביצוע כל ניתוח פלאסטי, לבקש
מהחולה להתייעץ גם עם מומחים
נוספים. ידועים לי מיקרים של נזקים
רבים שנגרמו על״ידי ניתוחים
פלאסטיים למיניהם, שהפכו אנשים
בריאים לנכים.

ידוע לי מיקרה שבו רופא
כירורג ניתח ילדה בת 14 והגדיל
את שדיה, למרות שזה מנוגד
לתורה הרפואית.

בת הרופא לכבד את דרישתך.
אותו הדין לגבי טיפולים
במחלות-מין.

^ לאלדיו ש
תרופות
*^ותר לחולה להתערב בטיפול
^/ולדרוש ייעוץ נוסף והסברים. אך
יש מיקרים שבהם כדאי להיות זהירים,
ולא לבוא לרופא בדרישות רבות מדי.
כר, למשל, אם יש צורך להוריד
כתם או גוש קטן — לדוגמה: מהכתף,
מהגב או מהפנים — והרופא ממליץ
על ניתוח בהרדמה מקומית, לא כדאי
ללחוץ ולבקש הרדמה כללית. הרדמה :
כללית היא מסוכנת יותר, וידועים ;
מיקרים לא מעטים שבהם מתו חולים
בגלל הרדמה כללית בניתוח קטן.

גם ניתוח־טחורים רצוי לעשות
בהרדמה מקומית. לא מזמן
נפטר יעקב חזן, בן ,32 בגלל
הרדמה כללית בניתוח־טחו־רים.

בשעת
לידה אל תדרשי מהרופא
שיתן לך זריקה לזירוז־לידה. אל תשכחי
שלידה טיבעית הרבה יותר בריאה,
גם לתינוק וגם לאמו. ידועים סיבוכים
מזריקות כאלה, שגרמו נזק — במיוחד
לתינוקות.
אם אתם קשישים ולא חל כל שינוי
בבריאותכם, אך בבדיקה שיגרתית
הרופא גילה אצלכם לחץ־דם גבוה —
אל תיבהלו ואל תתחילו ללחוץ על
הרופא שיתן לכם מייד תרופות להורדת
לחץ־הדם. לחץ־דם גבוה
לכשעצמו, המתגלה לראשונה אצל
אנשים קשישים, אינו מהווה סכנה,
ולעיתים טוב יותר לסבול מלחץ־דם
גבוה, שאליו התרגלתם, מאשר להתחיל
להורידו.

הורדתו של לחץ־הדס עלולה
לעיתים להחמיר את מצבכם.
אם שמנתם בשנים האחרונות, אל
תמהרו לעשות דיאטה ולסלק את
מישקל־היתר שלכם. לפעמים, אדם
המוריד ממישקלו נחלש ומרגיש גרוע
יותר. לא מיספר הקילוגרמים הוא הקר

בע את הצורך להפחית במישקל, אלא
הרגשת פגיעה בבריאות בגלל השמנה.
מוטב כוסית קוגיאק
^ א בכל מיקרה של מחלה חייבים
< לרוץ מייד לרופא. אם אתה מצונן
— כוס־תה עם לימון, קצת קוניאק
ושכיבה במיטה חמה ירפאו אותך מהר
יותר מאשר תרופה שתקבל מהרופא,
לאחר המתנה מעצבנת בתור במיר־

אל תרוץ לקבל חיסון נגד
שפעת, רק בגלל התעמולה
המופרזת שהיית חשוף לה.
אסור לשכוח שגם חיסון עצמו
מהווה לעיתים סכנה.

אם קיבלת מכה כלשהי ונוצרת
נפיחות במקום המכה — שכיבה עם
תחבושת־לחץ, לעיתים אף עם קרח,
תעזור לד יותר מאשר נסיעה לחדר־מיון
ועשיית צילומים מיותרים.
אם יש לך כאבים בגב או בכף היד
או בברך, לפני שאתה פונה לרופא, נסה
לחמם את מקום הכאב. נסה לנסוע
פעמיים־שלוש לים־המלח, לטבריה
הצעירה או לחמת־גדר. בדוק גם אם
המיזרן במיטתך לא התיישן ושקע.
לעיתים די להפוך את המיזרן כדי
שהכאבים ייפסקו.
אם מתקשה אתה לקרוא ספר ללא
מישקפיים ועברת את גיל וד ,40 בדוק
עצמך אצל אופטומיטריסט. אל תרוץ
מייד לרופא־עיניים — קרוב לוודאי
שאתה רק זקוק למישקפיים.
אם יש,לך דלקת־עיניים — קצת
דוקר, קצת מגרד — נסה קורם
להליכתו לרופא לרחוץ פעמיים־
שלוש ביום את עינייך בסבון ולנגב
אותן. לאשה, במיקרים אלה —
להפסיק להתאפר.
אם אתם סובלים ימים ספורים בלבד
מעצירות קטנה או משילשול — אל
תרוצו מייד לרופא. דיאטה קטנה או
חוקן יכולים לעזור לכם למנוע ריצות
מיותרות לרופא. מחוסר־ידע או מז־הירות־יתר
עלול הרופא להכניס אתכם
לבדיקות מיותרות, כמו רקטוסקופיה,
קולונוסקופיה, והן כשלעצמן עלולות
לגרום נזק.
אילנה, אברך בת ,55 מרמלה, שפנתה
לרופא בנסיבות כאלה, עברה
קולונוסקופיה מיותרת בבית־החולים
אסף הרופא, שגרמה לה נזק חמור,
והשאירה אותה נכה לצמיתות.
אם יש לבתכם החיילת דלקת
מתחת לציפורן ברגל, אל תרוצו לרופא
כירורג או ארתופד מומחה, הוא עלול
להמליץ מייד על ניתוח הסרת הציפורן.
נסו לעשות אמבטיות עם מים
חמים וקצת מלח, לגזור את הציפורן
ישר, לשים מישחה מרככת ולהחליף
נעליים לרחבות יותר. ב־.מ< 9מה־מיקרים
זה ירפא את בתכם, ללא ניתוח
מיותר.

אם אחרי יום עבודה קשה
אתה מרגיש עייפות וקצת דקירות
קטנות באיזור החזה — לא
כדאי לפנות מייד לשם עשיית
א־ק־ג או צינתור. מיקלחת
חמה, טיול רגלי ליד הבית,
מנוחה שקטה במיטה ולא ליד
הטלוויזיה יעזרי לך לחזור
למצב טוב, וימנעו ממך בדיקות
מיותרות.

ניתוח בואש: האם הוא באמת דרושי ואיו אתה יכול להיות בטוח?
הפרוססורה שלו באמצעות
העסקנות.
מצא לך רופא טוב, שיקדיש לך זמן
רב, יבדוק אותך היטב, יקשיב, יתייעץ
עם אחרים ולא יפחד לעיין בספרים
ולשנות את דעתו במידת הצורך.
דע את גופך ולמד להכיר בשינויים
החלים בו. אל תסמוך רק על הרופא.
תוך שלוש עד חמש דקות הבדיקה
שלו הוא אינו מסוגל לדעת עליך את
כל מה שאתה יודע על עצמך.
אל תפסול לחלוטין פניה לרפואה
הנקראת רפואה בלתי־קונבנציונאלית.
לעיתים היא יכולה לרפא טוב יותר
מכל ניתוח.
קיימות דרכים פשוטות למנוע
מחלות. למשל, החברה הקרדיולוגית
הבינלאומית המליצה לאחרונה לשתות
כוסית קטנה של קוניאק או ויסקי
באמצע היום, למניעת התקפי־לב.
אם מגלים אצלך או אצל קרוב
מישפחתך מחלה הנראית לך היום
חשוכת־מרפא, אל תכנסו לבהלה. יש
לזכור שמחלות אשר אתמול לא היו
ניתנות לריפוי — כמו מלריה,
סיפיליס, שחפת — ניתן כיום לרפא
אותן כליל.
היו מיקרי־התאבדות רבים של
אנשים שנתגלו אצלם מחלות אלה,
והם חשבו כי לעולם לא יימצאו תרופות
להן.

לבן אני ממליץ לקרוא במה
שפחות סיפורים סנסציוניים
בעיתונות על מחלות ״מפחידות״
.זה ימנע מבס להיות
זיפוכונדרים כמו יוסי שריד.
המלצה כללית — עזור לרופא
להתגבר על מחלתך. הרופא לא יוכל

להילחם גם במחלתך וגם בך. אתה
והרופא — שניכם תנצחו את המחלה.
יחד עם זאת, אין להתייחס לשגיאות
של הרופא בסלחנות, כמקובל עד כה.
כשם שאנו מטילים אחריות על נהג
המתרשל בנהיגה וגורם לאסון, כן
עלינו להתייחס לרופא לפי מעשיו.
מגט געיגיים
ך* איבר הרופא שביצע את כל
^ הפעולות הדרושות לאבחנת מחלתך
מציע לך טיפול רציני כלשהו,
שיש בו סיכון מסויים. עם כל אמונו
ברופא, בידע שלו, בהגינותו וביושרו
— כדאי לך להביט בעיניו ולשאול
אותו: האם היית ממליץ על אותו טיפול
לעצמך, לאמך, לילדיך?
האמינו לי: שאלה פשוטה זאת
יכולה לעזור לכם למנוע החלטות
פזיזות והתרשלות, ותעזור לכם לקבל
את הטיפול הטוב ביותר.
כאן המקום להתייחס לבעיות המיוחדות
של אישפוז חולי־נפש. לעיתים
אני מקבל קריאות טלפוניות, מיכתבים
מאזרחים שונים המתלוננים שקרובי־מישפחתם
נלקחו מהבית בניגוד לרצונם
לאישפוז פסיכיאטרי.
בלא להיכנס לעצם העובדה האם
נלקחים לאישפוז פסיכאטרי אנשים
ללא אינדיקציות רפואיות — יש מדינות
בהן קיימת תופעה כזאת — נתייחס
רק לנהלים הקיימים בארץ לגבי
אישפוז פסיכיאטרי.
החוק מאפשר לאשפז אזרח בניגוד
לרצונו בבית־חולים פסיכיאטרי, ב־מיקרה
שקיימת סכנה לאדם עצמו או

לסביבתו, אם לא יאושפז. כלומר, אם
הוא עלול לגרום נזק לעצמו או נעשה
מסוכן לאחרים.
במקרה כזה מותר לאשפז אדם בצו
של פסיכיאטר מחוזי. הפסיכיאטר המחוזי
מקבל החלטה על אישפוז לאחר
שרופא פסיכיאטר, רופא־עצבים או כל
רופא אחר, כולל רופא כללי, פונים
לפסיכיאטר המחוזי בבקשה לאשפז
אדם מסויים.
אם מדובר בחולה כרוני, שפרטים
עליו ידועים לפסיכיאטר מחוזי, הוא
נותן לרוב צראישפוז ללא בדיקה נד
ספת. במיקרה כזה. לעיתים מספיקה
גם פניה של קרובי־מישפחה או שכנים.
אם החולה אינו מוכר לפסיכיאטר
— חובה עליו לשלוח רופא פסיכיאטר
לבית החולה, לצורך בדיקתו.

אם החולה מאושפז בניגוד
לרצונו — זכותו לדרוש
להיבדק על-ידי ועדה מיוחדת,
וחובה לבודקו תוך 24 השעות
הראשונות לאישסוזו. אם
הוועדה לא מצאה לנכון לשחרר
את החולה, הוא רשאי להגיש
עירעור, ותוך 72 שעות חייבים
לבודקו בוועדה מיוחדת, הממונה
על־ידי פסיכיאטר של
מישרד-הבריאות.
נגד ההחלטה של הוועדה האחרונה
רשאי החולה אף להגיש בג״ץ, כמו נגד
כל החלטה אדמיניסטיבית.

על האזרחים לדעת, שאם מתנגדים קרובי-המישפחה
לאישפוז, והם עצמם שפויים,
אין זכות לקחת בכוח מהבית
את קרובכם ולאשפזו בניגוד
לרצונו.

אם הרופא ממליץ לך על תרופה
מיוחדת ויקרה יותר, שיש להשיגה רק
בבית־מירקחת פרטי, אל תרוץ מייד
לחפש את התרופה! לעיתים הרופא
ממליץ על תרופה שהוא עצמו אינו
מכיר, ושמע עליה לראשונה רק
אתמול, כאשר התועמלן הרפואי הציג
אותה לפניו. תמיר יש תרופות תח־ליפיות,
שהשפעתן לא פחות טובה
מאשר החדשות והיקרות. מה עוד, שז־כותר
לקבל את כל התרופות הנחוצות
מהקופה שבה אתה מבוטח ובבית־החולים
שבו אתה מטופל.

לעיתים אתה רץ אחר ייעוץ
של פרופסורים מפורסמים.
כעיקרון: אל תחפש פרופסור
מפורסם, כי הוא לעיתים קרובות
יותר עסקן מאשר רופא,
עסקן שהשיג את תואר

חולה במיסדוון: איו אחה יכול להבטיח לו טיפול הוגן?

(המשך מעמוד )20
גם לאיים על בועז. הוא אמר לממונה
עליו כי ״יפצח את הראש של אבני״
ויכה אותו.
בעוד החברים והמשק מתייחסים
לשניים כאל ילדים מופרעים, חילחל
הפחד לליבו של בועז והביאו לגבול
השיגעון.
סיפר בועז :־בכל פעם שעבר בחדר
היה בכוונה מתגרה בי. הוא אמר לי:
,תתנהג יפה, או שנשלח אותך לגן־
חיות!׳ פניתי ליונתן(הממונה על גור־יון)
לא יודע כמה פעמים, בנושא ההטרדות
של אברהם. יונתן אמר לי לאחר
זמן שדיבר עם אברהם שלא יפריע לי
יותר. אבל כל זה גרם לי למתח כל
הזמן.
־כתוצאה מכך היו לי סיוטים וחלומות
על אלימות מצירו. זה נמשך עד
יום חמישי בצהריים. כאשר באתי למרכזיה,
מצאתי את אברהם יושב שם, למרות
שהיה אסור לו להיות שם״.
ביום המיקרה הגיע בועז לעבודה
בשעה הרגילה 12 ,בצהריים. הוא הביא
איתו את הצלחת ובה ארוחתו. יונתן
סיפר לו כי שוחח עם גוריון, שאיים כי
יתן לבועז מכות ויפצח את ראשו.
״פחדתי ממנו, חששתי שהוא יפגע
בי ״,אמר בועז .־אחר כך אברהם עבר
ליד הדלת וצעק, טלא־פלא׳ ונכנס
למישרדו. שמעתי ששר בכוונה
להקניט אותי, סגרתי את הדלת, והוא
עצר אותה ברגל שלו. דחפתי אותה
ונעלתי במפתח.
־שמעתי אותו אומר, :הפסנתרן הזה
שלכם צריך פסיכיאטור, ורק הוא יעזור
לו!׳ ואחר כך שמעתי אותו אומר, :בועז!
זה הימים האחרונים בחיים שלך׳.״

מבין!
ך* רוב לוודאי כי אדם רגיל לא
*/ן היה מוקנט ולא היה מפחד כל־כך
מגוריון. אבל משהו בריקמת נפשו העדינה
של בועז גרם לו להאמין כי קיים
חשש ממשי לחייו, וכי גוריון מתכוון
להרגו בכל רגע. לא היה לבועז כל
ספק בכך, ולא היה לו למי לפגות.
־רציתי להתחיל לאכול, אבל נכנסתי
למתח, הכל התרוצץ אצלי ולא
הייתי מסוגל לאכול. יצאתי מהמרכזיה
והלכתי לחדר של ההורים שלי. שם יש
אקדח של אבי בארון הבגדים. לקחתי
את האקדח והוצאתי אותו מהנרתיק
שלו. בדקתי אם יש כדורים, דרכתי
אותו, שמתי אותו בשקית ניילון ציב־עונית
ועטפתי אותו. חזרתי למרכזיה
בכוונה לירות באברהם״.
בועז נכנס למרכזיה, הרים את ש־קית־הניילון.
שלף את האקדח וירה
חמש יריות בחזהו של גוריון.
מבחינה מישפטית היה זה רצח בדם
קר, רצח שכלל תיכנון. החלטה להרוג
ואשר לא קדם לו קינטור המספיק על
פי החוק. בכל זאת, אחרי משא־ומתן
בין עורך־הדין דרור מקרין, סניגורו
של אבני, לבין קלרה רג׳יניאנו מפרקליטות
מחוז״המרכז, הוסכם להפוך
את האישום ברצח להריגה, ולהשאיר
את קביעת־העונש לשופטים.
בבית־המישפט נראה בועז חסר״או־נים
ומעורר־רחמים. נער קטן ורזה,
מכונס בתוך עצמו. הוא כמעט שלא
הצליח להוציא מילה מפיו, כדי לבקש
מהשופטים רחמים. הוא רק אמר בקול־בוכים
:־אני לא מבין, אני לא מאמין
שאני עשיתי זאת.״
השופטים, שולמית ולנשטיין, יעקב
קדמי ועדנה שצקי. ראו במיקרה טרא־גריה
אנושית. אבל לא יכלו להתעלם
מכך כי בועז הביא למותו של אדם.
הם קיבלו את טענת הסניגור, כי
בועז ראה את עצמו מאויים פיסית
וממשית על־ידי גוריון, וכי כיום אינו
מבין כיצד היה מסוגל לעשות זאת,
והוא מצטער ומתחרט.
השופטים גזרו על בועז תשע שנות־מאסר,
מתוך ידיעה ברורה כי מאסר
בכלא עבורו יהיה כרוך בסבל גדול
הרבה יותר מאשר לאסירים אחרים.
בראש מורכן הלך בועז לכלא.

רפאל איתן:

אבנר רגב:

פרום׳ דני ג 1ר:

״המעוך יפסיד מנדאט ״אם תבואיא ית י ״אם אדם רוצה להתאבד
מקולותיהם שר הערבים!״ רשוותיס, אגיד רו! ,,לא צריכים להפריע!״

האזרחים הערביים בישראל, שחששו מממשלת הליכוד,
התאכזבו בשלב זה לטובה:
על״פי החלטת ממלא״מקום שר־הפנים, רוני מילוא, לא
פוזרה עיריית אום־אל״פחם. השר משה ארנס, הממונה על
המיגזר הערבי, לא הירשה להרוס בתים.
ביקשתי לברר עם אבנר רגב, מי שמנהל היום את המכון
היהודי״ערבי של ההסתדרות בבית־ברל, מה קורה היום
בקרב הציבור הערבי.
ערביי־ישראל במיסגרת הקו הירוק פועלים בשלושה מעגלים:
שיוויון־זכויות בינם לבין המיגזר היהודי, תביעה להכרה בזכותם
של הפלסטינים להגדרה עצמית ולהקמת מדינה, ותביעה להכרה
בהם כבמיעוט לאומי.

• מי מוביל את המאבק?
ועד ראשי המועצות המקומיות, המשמש כהנהגה לערביי־ישראל.
חברים בו גם אנשי רק״ח וגם ערבים ממיפלגות אחרות.

• איד פועל הליכוד במיגזר הערבי?
הליכוד, ובעיקר השר ארנס, כמי שאחראי לנושא, רואה בהם
חלק מאזרחי ישראל. ארנס הולך לקראתם והוא עלה על עגלת

מיפלגות

הננסת

התהליך המתרחש בקרב ערביי״ישראל, ובהתרחקותם ממיפלגת־העבודה.

מה יקרה למערך, בעיקבות פעילות זאת של
הליכוד?
הערכתי, על סמך מחקר שערכתי, היא שמיפלגת־העבודה
עומרת להפסיד בבחירות הקרובות במנדאט שלם מקולותיהם של
האזרחים הערביים. אם ארנס ואנשי־הליכוד, יתמידו בפעולותיהם,
אזי חלק מהקולות יעבור לליכוד.

• האם מיפלגת־העבודה מודעת למצב?
מיפלגת־העבודה אינה מודעת לנושא. היא אינה ערוכה, ואין
לה מי שיעמוד כרגע מול המדיניות של השר ארנס.
(רונית אנטלר)

הסיפור התחיל כשחנר־הכנסת רפאל איתן הגיש ה־צעת־חוק
פרטית, שבה הציע להעניש חברי-כנסת שידליפו
מישיבות ועדת החוץ-והביחון. ח״כ אמנון לין הציע
להחמיר ולהעניש עיתונאים שיקבלו הדלפות מוועדה זו.

דן מרגלית, הכתב הפרלמנטרי של העיתון הארץ, דיבר
בגנות ההצעות. הוא אמר כי מי שתומכים בהצעת לין הם
ח־כים שדיעותיהם משעממות, והם רוצים לקלקל לחב ריהם.
לין ואיתן הגישו תלונה לזקן הכתבים הפרלמנטריים,
דויד אגמון.
השבוע נפגשו מרגלית ואיתן בחדר״השרותים של
הכנסת. מרגלית שאל את איתן מדוע הוא רוצה להצטרף
לתלונתו של לין. איתן השיב :״תרחץ היטב את הידיים
שלך ותכניס לי את הזין שלי למיכנסיים!״

• הפול, אני רוצה לשאול אותך על השחזה שהיתה
לד עם ח מרגלית בשרותים.
אם תבואי איתי לשרותים, אניד לך אותו דבר.
(רונית אנטלר)

בשבוע שעבר נפטר עובר טרם לידתו. העובר עמד לצאת
לאוויר״העולם בניתוח קיסרי, אבל הוריו ביקשו לקבל
תחילה את אישורו של הרב לניתוח. הרב שהה בארצות-
הברית, ועד שמצאו אותו וקיבלו את אישורו, נפטר העובר.
שאלתי את הפרופ׳ דניאל גור, מנהל מחלקת ניתוחי-לב
בתל-השומר, מה קורה במחלקה שלו בעניין אישור
הרבנים.
גם אצלנו, אישור של הרבי או בירכתו הם דברים שכיחים.
החרדים באים לניתוח רק אחרי שהרבי מאשר.

רפואה
• אני פונה אליך במתכוון, כי ברצוני לשאול: אם
מחר ישכב על שולחן־הניתוחים שלך אדם שיש
לנתח את ליבו בדחיפות, אחרת הוא ימות, והאדם
מסרב להינתח בלי אישור הרב, ואין לזה זמן — מה
תעשה?
אני אתן לו למות. אולי יותר נכון לומר, שאני לא אעשה שום
דבר בניגוד לרצונו של החולה, ואם חוסר־המעש שלי יביא למותו
— אז הוא ימות.

• אם אתה חושב כך, מדוע אתם הרופאים מצילים
חיי־אנשים שניסו להתאבד?
אני באמת לא בטוח שצריך לעשות את זה. אם האיש לא יכול
לסבול את החיים, לא צריך להפריע לו לסיים אותם.
(דניאלה שמי)

ם אומר׳ם...כזה הן ^וומר 6ת ...מ ה הם *זנזד־ ם ...מה הן ^!נזר 1ת...מ1־) דים

.ה רי מו היה משבן ״ א ו[ יציעולו ..ההווים איבדו המונובול
ולכן לא התק יף מתנוז י נוז תסרבי ד׳ על מסירת מידע לילדים!״

הכל עוסקים ומחטטים בבאלס. ליתר דיוק -בהשלכות
של הקשרים המורכבים בין איש״העסקים הכלוא מזה כמה
חודשים בכלא רמלה ונין ראשי מיפלגת־הענודה. משום־
מה נראו לי הכותרות מוכרות מהיכן שהוא. בדקתי
ומצאתי יריה ראשונה בפרשה בדצמבר 1985 בעיתון
הארץ. אז פירטם העיתונאי יהושע מאירי את הכותרת
״חשד שבאלס תרם למיפלגת״העבודה ונפגש עם אישים
במיפלגה״.
טילפנתי למאירי, המשמש כיום כדובר מיפלגת ל״ע,
שהיא חלק מהמערך י, ושאלתי אותו להרגשתו, שנה אחרי.
מוזר לי שהפרשה מתעוררת שוב, שנה אחרי פירסומה, כי כבר
אז העבירה המישטרה חומר בעניין זה לשילטונות מס־הכנסה. לכן
הנימוק של המישטרה, כאילו לא היתה תלונה והם לא ידעו
מאומה מכך, אינו — נכון.

• למיטב זיכרוני, לא תססה אז הכותרת תאוצה.
נכון, הפירסום לא גרם לסערה ציבורית, ולא תפס תאוצה,
למרות שהוא כלל פרטי־פרטים. חבר־הכנסת מהליכוד, חיים
קופמן, האשים בעיקבות הפירסום את שר־המישטרה חיים בר־לב
בכך שהוא פעל לצימצום כתב־האישום נגד באלס ממניעים
פוליטיים.

• איד אתה מסביר את העובדה שאז זה לא תסס?
עיתונות באותה תקופה התנהלה חקירה בפרשת־הקרקעות, שהיתה
בלתי־נעימה, כמובן, לליכוד. אני מניח שלכן לא היה לחברי־הליכוד
נוח לטפס על חברי־המערר.

• אילו אישים הוזכרו בפירסומד מלפני שנה?
לא הזכרתי שמות של אנשים. הסתפקתי בתואר ״ראשי
מיפלגת־העבודה׳׳ .העדפתי להיות אז זהיר, כי הבנתי שטמון בכר
חומר־נפץ. הדגשתי את אי־הנוחות בקרב התק״ם ומיפלגת־העבודה
מהסתבכותו של באלס והחקירה בעניינו.

• איד ההרגשה, לזרוק סקופ לאוויר העולם ולגלות
ששנה אחרי־כן אחרים קוצרים את התהילה?
ראשית, כבר היו דברים מעולם. שנית, קשה מאוד לצפות את
הדינמיקה של סקופ. לפעמים העיתוי והצורה קובעים יותר מאשר
(דפנה ברק)
התוכן. זה אפילו עניין של מזל.

במישאל שנערך בין קוראי עתון־הילדים כולנו הסתברו
כמה דברים, שמאוד הפתיעו את עורכי העיתון.
59 אחוז מהנשאלים לא רוצים לקרוא שירה 88 .אחוז
הביעו יחס שלילי עד שלילי־מאוד למדורי מוסיקה וציור.
הרוב הגדול של הנשאלים ביקשו לראות בעיתון
שעשועונים למיניהם, חידות, ראיונות עם כוכבי״פופ
ופינות־בידור.
שאלתי את נירה הראל, מי שהיתה עורכת עיתון־הי*
לדים פילון ושהיא כיום עורכת מדור סיפרי״ילדים
בהוצאת עם עובד, אם גם אותה מפתיעות תוצאות
המישאל.
לגמרי לא. לפני 10 שנים, גם אנחנו בפילון עשינו מישאל
דומה, וגם אז התוצאות היו די דומות. אני כבר לא זוכרת אחוזים,
אבל רק ילדים מעטים אהבו שירה ומדורי־אמנות.

• זה די מעניין, שילדים מלפני 10 שנים והילדים
העכשוויים בל־כך דומים אלה לאלה בעניין זה.

סביב ״השעון של המדינה״ -הנסיבות לנתינתו
ולהחזרתו -קמה סערה ציבורית ותיקשורתית. חברי
הליכוד והמערך בכנסת התנגחו זה בזה במרץ, ושוב נשמעו
הדיבורים המסורתיים על פירוקה של ממשלת־האחדות•
הלאומית.
נדמה כי רק היבט אחד הוזנח בפרשה -ההיבט
הנימוסי. פניתי לגברת מסי ג בשטח הנימוסים וההליכות
בארץ, חנה בבלי. זה היה בזמן שידור הסידרה שושלת,
והגברת ביקשה אותי לטלפן שוב אחרי גמר השידור. כך
עשיתי.
שאלתי אותה, האם התנהגותו של פרס. כשקיבל את
השעון מידי דויד באלס, וכשהחזירו לידי אשתו ביום
הראשון, תאמה את כללי הנימוס המקובלים.
לא נוח לי לדבר על המתנה. אני גם לא מתמצאת היטב בפרשה.
כלליו? .אני חושבת ששימעון פרס מתמצא בנימוסים לא פחות

•ובכל זאת, את חושבת שבעיתון־ילדים צריך
להיות גם מ תר שירה וגם אמנות פלסטית?

נימופין

חינוך

טוב ממני. ואפילו יותר. אני יכולה עוד ללמוד ממנו.

• כלומר: שום־דבר בהתנהגותו לא צורם לד?
מבחינת הנימוסים הטובים — לא. מבחינות אחרות — זה
סיפור אחר. מה צורם ל ח תגידי, אם יציעו לך מחר מתנה יפה,
תסרבי?

• כעיתונאית, יש להניח, שאחשוב פעמיים.
כן, אבל אולי המתנה הוצעה לך לאור יחסיר עם הנותן בעבר.
ולאו־דווקא בתוקף תפקידו־ בהווה, או הציפיות ממך בעתיד.
כתבתי פרק שלם של הנחיות בסוגיית המתנות, בספר שכתבתי
לעובדי מישרד־החוץ. זוהי מערכת שיקולים מורכבת.
ראי, נימוס זהו בעצם טקס. דווקא על פרס אני סומכת, כי ידע
(דפנה ברק)
לנהוג על פי כללי הטקס.

תוצאות המישאל דומות, ואני בכל זאת רואה הבדלים. ההבדל
העיקרי, לדעתי, הוא בכר שמידת־השליטה שלנו על הילדים
הולכת וקטנה. בגלל הטלוויזיה איבדנו — אנחנו, ההורים — את
המונופול על המידע. הכל מגיע אליהם בלי התיווך שלנו, והם
הופכים להיות דומים לנו יותר מהר.

• אס״/״ 50 אינם רוצים לקרוא שירה, זה אומר של־
־/״ 41 אין התנגדות, ואולי אפילו 10 אוהבים. האם
זה הרבה או מעט?
זה בסדר גמור. כמה אחוז בין המבוגרים אוהבים שירה? כמה
קוראים מדורי מוסיקה או אמנות?

יהיו בעיתון תמיד כל המדורים, כי הוא רוצה להשביע את רצון
הכלל. אצלנו, המבוגרים, זה קצת אחרת. מי שמתעניין בספורט
קונה עיתון־ספורט, מי שרוצה לקרוא על מדע, קונה עיתון מדעי,
מי שרוצה דווקא רכילות, יקנה עיתון כזה, וכך הלאה. לילדים אין
מיבחר כזה, ולכן כל סוגי הילדים מתאספים על־ידי עיתון אחד.

• האם את חושבת שעיתון־ילדים צריך לתת
לילדים מה שהם רוצים לקרוא, או מה שאנחנו,
המבוגרים, חושבים שהם צריכים לקרוא?
אני מאמינה שבעזרת כישרון ושכל אנחנו יכולים ליצור
רצונות וצרכים חדשים. אי־אפשר להכריח אותם לקרוא מה שהם
לא רוצים, אבל אפשר לגרום להם לרצות לקרוא משהו שהם לא
(דניאלה שמי)
קראו בעבר.

.י> 1י \4י.
7,7, 1

7ו 1 0ב 9#העולס גוה

מאוזן
)1ביגמיסט כמו כלם (;)3
)3״סטורי לאנט״ הזהו הסיפור
של דולצ׳ין אחרי שעשה ברזי

)9לא יברח נחש כמוני (;)4

פתרון תשבצום!
2577

)10 ישראל מצפה לטוב (;)4
)13 סופר בולם שקמים 3
)14 נשק וחזר ונשק (;)6
)15 מסתיר בגילה את הקלחת

)17 יבוא בדי עמל (;)4
)18 יגדל ויצמח גם אם יטעה (;)4
)20 משחק כדורגל ומין בריגה

)22 כספי התמיכה בכיס בגדה

)24 מצא את האשה — רעל 3
)25 שריר כאדם החושב ( )4ע״פ
שרינה אלישה
)26 יותר ויותר בני־בקר רבים

)28 החליטה נחושות לא לקרוא
יותר עתון מנוקד (;)3,4
)29 תכשיט הראש (;)3

מאוגד
)2סחר במודע (:)3
)4סבוי של ירושלים (;)4

!2579

)5פיקניק בחיק הטבע או
במסובים (;)5,3
)6אם ישלם עבור היוטה, אין לו
קיום (;)4,2
)7בלגי מאחורי המסו (;)4
)8תקופתו של פיקסו כשל אגם
בשעתו (;)5
)9אור בוקע מהישוב בית
מחסיר (;)4,3
)11 האנגלי ינהג בזהירות בצינה
)12 ההוראה היא להכות בהם מיד
עם בואם (;)4,5
)16 בשי הנה, מזמינים את האויב
להכות (;)4,4
)19 התפיחה תביא עליה את הקץ

)21 נתפסו עם עוד חצי פרוסה

)22 ימים קשים לפחוס האף (;)4
)23 פצתה פה בתנועה קטנה (:)2
)24 העץ שר פעם (;)3
)27 מה שכנראה אמר טרומפל־דור
כשנפצע (;)3

הדברת מזינך ם

!בעס

מומחים ניהדברת תיקנים>נן1קים<,י
תולעי עץ, חוקי ספרים ומוים
עיופול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מענפפים.
5 0 5תו ת ־נן רודמודיעץ • 2272.3.0,18 טל6 .־ 5־790114

בעותירה על בריאותך 1101311

מה באמת דעתכם על
הנורמה הישראלית החדשה
של שופטי־פרס המפרסמים על הסתייגות מאמרי המשוררות שלהן הם מחלקים,
באותו זמן עצמו, פרסים
יוקרתיים?!

--אביגיל

איתן עמיחי

(המשך מעמוד )27
לפני רגע ״חולמים ולוחמים׳ ,חלוצים
ההולכים לפני המחנה — ל״זך
ומרעיו׳ המרושע של ברתנא.
״ואף מחלוקת גדולה עמדו ובדו
רטרואקטיבית ביחס לאותה חבורה של
בני העשרים־ושתים־שלוש: כביכול
תהום בין אלה שראשית שירתם
בהשראת שלונסקי הרוסי ומקורביו
ה״ילידים׳, והריהם הרוסיים
שביצירתם ״התערות טיבעית במקום׳
— אולי גם על שום ששאבו
ממקורותיו של רטוש ה״כנעני׳ יליד
ורשה — לבין אלה שקרקע גידולם
הסיפרותית ביצירה האירופית, והם
ה״אמיגראנטים״ ,ה״תלושים׳ ,הקוס־מופוליטים
המגונים (מעניין כי אלה
הם הכינויים בהם גונו היהודים בעידן
הסטאליני!)
מירקחת שיקרית וזדונית מאין־

ת אי י -י

עשוי להגיע למסקנות מאלפות, אם גם
מצערות מאוד, לגבי מצבו הנפשי של
מבקר זה אשר זך השתלט עליו
בדיבוק שהוא מתאמץ לשווא לגרשו
ואינו מסוגל. יתר־על־כן, דיברי
הסילוף שהוא מפיץ בהקשר זה,
במסווה ביקורת עניינית, כבר זכו
להזמה והפרכה בשעתו, באותו מדור
עצמו שבו הוא ממשיך לפרסם אותם
(מעריב) על־ידי עמוס לוין, מי שכתב
חיבור אקדמי על ״דרכה של לקראת
בסיפרות העברית החדשה׳ ואחר
הוציאו לאור במתכונת ספר (הקיבוץ
המאוחד) .אך לא איש כברתנא יירתע,
שהרי הוא מאמין, כנראה, שאם גם אין
לשקר רגליים — הנה לאמת אין
זיכרון. והוא חוזר על הדברים, שוב
ושוב, בכל הקשר אפשרי, כאילו בעצם
החזרה יש כדי להפוך כזב לדיברי
אלוהים חיים.
וכך נמשכת ומוסיפה אותה
הידרדרות מוסרית שמפניה התריע
חברו של ברתנא, גיורא לשם. ואם
להשתמש עתה במטאפורה של המבקר
עצמו לגבי רשימתו שלו, הרי שאת
אמינותו, את יושרו האינטלקטואלי
ואת רמתו המוסרית ניתן לדמות, אף
הם, לאותה מכונית שצמיגיה נשתחקו
והיא ממשיכה לנסוע, אבל על
הג׳אנטים.
ומה תאמרו על קביעה כגון זו של
ברתנא, כי ״דליה רביקוביץ סגורה
בתוך טריטוריה מסויימת, מעבר לה
לא תלך ...משוררות כמו חדווה הרכבי
או שולמית אפפל או רחל חלפי או
סבינה מסג ואחרות שהחלו לכתוב
אחריה כבר הגיעו פה ושם בשיריהן
למקומות, שהיא כנראה לא תגיע
אליהם״ .וזאת מפי המבקר שבאותו
שבוע עצמו שבו הוא כותב דברים אלו
חותם על דברים המעניקים לה את
פרס ביאליק, שבצוות השופטים שלו
כיהן.

דליה רביקוביץ
טריטוריה אהובהז!
כמותה שהגורמים לה הם עניין
לפסיכולוגים יותר מאשר לחוקרי
סיפרות.
״את שירתה העכשווית (של דליה
רביקוביץ) אפשר לדמות למכונית
שצמיגיה נשחקו משהו, והיא אומנם
ממשיכה לנסוע באותו כיוון בו החלה
אז, רחוק, אבל עכשיו היא נוסעת על
הג׳אנטים ׳,מוסיף ברתנא בביקורתו
על המשוררת ה״אהובה׳ (ראה שם
רשימתו) .וזאת לאחר שבריברי
פתיחתו הוא טורח לפזר שבחים רבים,
כגון ״היא המשוררת היחידה שאכן
נתנה ביטוי ל,חוויות קיומיות׳ והיא
ממשיכה לתת להן ביטוי באותה
עוצמה גם בשיריה החדשים.״ אשר
לדימוי עצמו — אני סבור הייתי
לתומי כי מכונית הנוסעת על
הג׳אנטים, מן הדין שתאבד לא־מעט
מ״אותה עוצמה״ ,וכי אין זה מתקבל
על הדעת שגם ישתחקו הצמיגים, כדי
קריסה על הג׳אנטים, וגם תישמר
עוצמת הנסיעה! למעשה, אין כמובן
לייחס חשיבות מוגזמת לסתירות
פנימיות אלה ואחרות, במאמר הנדון,
שכן הרבה, הרבה יותר משברתנא
מעוניין כאן להעריך את תרומתה
ויצירתה של משוררת, הוא מעוניין
לנצל גם את ההזדמנות החדשה לעוד
מסע ״עליהום״ על זך.
ואכן, מי שיספור את מספר הפעמים
ששמו של זך מופיע ברשימותיו מעשר
השנים האחרונות — כולל אלה
העוסקות בצירו השני של הירח —

ההיה מישהו מאמין אי־פעם כי גם
לידי כך נגיע?
ואם נחוצה לנו עוד הדגמה לאי־יושר
מצוי — ואפשר גרוע מזה —
מצד מי שהם אורחי קבע במוספים
הסיפרותיים שלנו, הרי זו נמצאת לנו
באינסינואציה של לשם עצמו,
ברשימה על עורכו־לשעבר משה דור
המופיעה בצד רשימתו הנידונה של
ברתנא, לפיה נכתב שירו הידוע של
נתן זך ״טליתא קומי׳ בעיקבות שירו
של משה דור הנושא אותו שם עצמו.
לשם אומנם הכין לעצמו פתח לנסיגה
בכותבו ״דומני ששירו של משה דור
קדם לשירו של זך.״ וזאת במקום שבו
ברתנא היה בוודאי משמיט את כוונת אולם
ה״דומני״.
הריסאינפורמציה והסילוף משותפת
לשניהם. אפילו רק רשלנות כאן,
המדובר ברשלנות חמורה מצד מי
שדורש מחבריו הקפדה ומוסר לעילא.
הרי בירור קצר ביותר היה מעלה כי
שירו של זך הופיע לראשונה בסיפרו
שירים שונים 1960 ואילו שירו של
דור נדפס בסיפרו שלו מעבר חצייה
( ,)1962 כך שאפילו הופיע השיר
.בעיתון או בכתב־עת כלשהו לפני
כינוסו בספר, גם אז היה זה בטווח זמן
ניכר ממועד פירסום שירו של זך!
אלה מבקריו, ישראל. נכון
לעכשיו: פברואר־מרס . 1987
ולסיום, מובן שאינני גורס כי זך,
דליה רביקוביץ או כל משורר אחר
פטורים מביקורת וצריכים להיות
מוגנים מפני ביקורת עויינת. שאלתי
היחידה היא: הלזה ביקורת ייקרא? וכזו
היא דמותו של שופט פרס ביאליק?

״תודה לך, דליה,״ מסיים ישראל
פנקס את דבריו המצוטטים בנימה של
התרוממות־רוח. ואני הייתי מוסיף
ואומר :״תודה לך, ישראל. רשימתו
מוכיחה שעדיין אפשר גם אחרת.״

עיייז•

שמעון צמרת
העולם הזה 2579

אם לא היה לו מזל, ונסיונו המיני היה
משעמם, שיגרתי וחסר״ייחוד, העניין שלו
במין יהיה כמעט אפסי. נערה שתרצה לעצב
את אופיו תצטרך להכיר לו את הצדדים
היותר טובים של האהבה הגופנית. טיפול *

בהלם יכול לחולל נסים.
אין זה מפתיע שחוש״הומור חשוב *
להיכרות עם הדלי, המגיב בעוצמה רבה לכל *

דבר משעשע.

מז ל ה חוד ש:

חיי המץ שרה

הדלי הוא סקרן אמיתי. האמת לא תמיד
נעימה לאוזניו, אן הוא יעדיף שיטיחו אותה
בפניו.
מין וכל הקשור לכן לא נמצא בראש
מעייניו. מובן שהוא קיים, ויש להכיר בו
ולפעמים אפשר אפילו להתמכר לו -אף הוא
מחשיב אותו כגורם מישני ביחסים.
הדלי אינו יצרי במיוחד, ומאמין שצריך
לנהוג במתינות בצרכים הפיסיים. משום כן
הוא אינו נוטה להימשך לאשה בעלת
תיאבון מיני גדול. לפחות לא ליותר מלילה
אחד. טיפוס הבחורה שאוהבת מין לארוחת
בוקר, צהריים וערב עדיף שתמצא לה מישהו
אחר לסעודותיה. היא לא תימצא סיפוק
בפירורים שישליך לה משולחנו.
כשהוא פוגש אשה מעניינת, מירב
הסיכויים שיתפתה להיכנס לתוך הראש
שלה, ולא לתוך מיטתה. כמובן שיעריך את
הופעתה החיצונית, אבל רק כדי לוודא אם
היא הטיפוס שלו או לא. אם היא עברה את

המיבחן, עליה לצפות לבלות את המשך
הערב בשיחה על פוליטיקה, קריירה,
רפורמה בבתי־הסוהר, אלימות בטלוויזיה
ונושאים ״אירוטיים״ מסוג זה. רק כשהוא
יקלוט שליסתותיה נקמצות בזעם, יבין
שבאיזה מקום הוא שוגה. בשלב זה יעזוב
את השיחות שלו על קונפליקטים בינ לאומיים
או עונש״מוות, ויבין שזה לא
בדיוק המיצרך המבוקש בשוק.
הוא עשוי להתפתות, להתאים את עצמו
ולעבור במהירות את השלב ההתחלתי.
הדלי מאמין באיכות, ואם הוא מוצא את
עצמו במצב המאושר של להיות הפסיבי,
ופוגש באשה אקטיבית שהיא היוזמת, הוא
לא יראה בכך שום דבר פסול או מוזר. לגביו,
זה טיבעי לגמרי. הוא שימחתה של האשה

החופשית, המשוחררת והליברלית.
מרוב שהוא שקוע במה שקורה בעולם
הגדול, הוא נוטה להפחית מהחשיבות של
המין בחיים. אלא אם כן הוא הכיר נערה או
אשה שהצליחה להצית בו אש.
המיניות של מזל דלי תלויה במידה רבה
בנסיונו. אם בעבר הלא רחוק הכיר אשה
שחיבב מספיק כדי להרשות לה להכיר לו
את האספקטים האופייניים בחיים, זה יכול
לעורר בו תיאבון ולהדליק אותו. במיקרה
כזה הוא יהיה צמא לנסיונות נוספים, והוא
יכול להתגלות במישהו שאי־אפשר להר וותו.
אולם יש לזכור שכאשר הוא מתמסר,
הוא יעשה זאת באופן די מחושב. מה
שמלהיב אותו זו ההתנסות ולא החוויה
עצמה.

גברים המחזרים בחלקלקות, בחנופה
ובמילים ללא כיסוי נוקטים בגישה מוטעית.
זה לא יוביל אותם לשום מקום מתקבל על
הדעת, מכסימום היא תסתובב ותצחק להם
בפרצוף. עדיף שיהיו גלויים, ישרים ופתוחים
עם אותה בת-דלי כי היא שואפת ליושר *
וגילוי־לב. בת״הדלי אינה כבולה לערכים *
ישנים ומקובלים. אם היא תראה מישהו *
שמוצא חן בעיניה, היא תיגש אליו ותציע ן
את עצמה ללא היסוס.
הדרך להגיע אליה היא דרך האינטלקט *
שלה. השיחות חייבות להתרכז סביב *
פוליטיקה. דת, קריירה -בקיצור על עניינים *
שעומדים ברומו של עולם. אולי זה לא הכי *
אירוטי, אך לה חשוב שהגבר יעריך את +
השכל והחוכמה שלה. במשך הזמן יוכלו *
להגיע לנושאים יותר אישיים. אפשרי שיתן *
לה מחמאה או שתיים, אך לא זה מה *
שיקבע. אי-אפשר לזלזל בה. היא מסוגלת *
לנתק קשרים בו ברגע שתמצא שהחבר אינו *
דובר אמת, אינו מקיים הבטחות או בקיצור *
לא רציני. לא איכפת לה שיהיו לו חצי *
תריסר חברות מהצד, כל עוד הוא אומר לה *
היכן הוא יהיה ומה הוא הולך לעשות. היא *
אינה סובלת שמעלימים ממנה או מסתירים *
האמת חשובה לה, אפילו אם אינה נעימה* .לבת־הדלי יש סקרנות למין, אך היא *
אינה נדחפת מתוך תיאבון מיני חסר *
שליטה. הסקרנות שלה למין אינה דווקא *
כלפי עצמה. שיחה על מין, גם אם זה קשור *
לאחרים, מעניינת אותה כאילו שוחחה על *
חיי״המין שלה. היא חושבת שמין זה לאו* -
דוקא תירגול, אימון ונסיון אישי, לה מספיק *
לנסות את מה שהאחרים מציעים או *
להתנסות בחוויות שהגיעו אליה דרך *

סיפורים.

אתם מדגישים שסוף״סוף יש לכם שוב שלי טה
על המצב. היוזמה וההתלהבות פורחים
וההתקדמות -משמעותית,
אם כי שוס דבר
לא נעשה בקלות, עדייו
יש להשקיע מאמצים ר בים
כדי להגיע להיש גים.
ידידים יבואו לעז רתכם,
אך כדאי להיז הר
מידידויות חדשות,
ההשפעה שלהם יכולה
להיות שונה ממה שחושבים.
נסיעות, פגישות
ושיחות שיתבצעו בין ה״ 6ל 8-בחודש
יהיו להן תוצאות שונות ממה שמתכננים.

בכל הנוגע לכספי כדאי שתהיו יותר זהירים,
אתם נוטים להיתפס לכל מיני תוכניות
או הבטחות של אנשים.
ויכולים למצוא את עצמכם
בתיסבוכת לא נ־ |
עימה. הוצאות כספיות
על דברים יקרי ערך אי־ ;
נן כדאיות בתקופה זו
מצבכם הכספי אינו קל.
ברומאנטיקה מתחילה
תקופה חדשה, אנשים
שעימם לא נפגשתם זמן
רב יפתיעו אתכם. בני
מזל גדי ושור הם המתאימים לתקופה.
ובקריירה -את עומדים לפני שינוי.

ה״ 4עד ה־ 6יהיו מאוד מעייפים, כדאי להאט
את הקצב לנוח ולא לקחת על עצמכם
יותר ממה שאתם מסוגלים
להספיק כדי שלא
תחלו. סיכסוך מישפח-
תי לא נעים צפוי ב״ 7או
ב־ 8בחודש, אתם מסי קים
מסקנות מהירות
מדי ונוטים להתפרץ על
האנשים הלא נכתים.
ב 9-עד ה 11-בחודש
עשוי להגיע סכום כסף
גדול מכפי שאתם מצפים,
אך אתם נוטים להשקיעו במקום
שאינו כדאי -רצוי להמתין ימים אחדים.

נדמה שבכל המישפחה אין מלבדכם איש
המוכן לקחת על עצמו את הבעיות של הא חרים.
אך בינתיים יש עניינים
דחופים המצפים
לטיפולכם. ולא תוכלו
להקדיש את כל הזמן
לילדים, הורים ובני זוג.
בעבודה התפתחות מעניינת.
דווקא עכשיו אפשר
לתת דחיפה ולעשות
את הצעד שעד עכשיו
אתם מהס סי ם א לעשותו.
הרעיונות שלכם
מקוריים ומיוחדים. וחבל לא לנצל את התקופה.
זה הזמן לשפר את מצבכם הכלכלי.

אי״הבנה עם ידידים או קרובי מישפחה תג רום
למצב רוח עכור בין ה־ 4ל־ 6בחודש.
דורשים מכם יותר ממה
שאתם מסוגלים לקחת
על עצמכם. עיקר תשומת
הלב מופנית, אבל
לענייני קריירה. התקד־מותכם
חשובה מאוד
בימים אלה. קשרים עם
חו״ל הופכים להיות ח שובים,
ואל לכם לזלזל
או להשתמט מההתח ייבויות
שלכם כלפיהם.
בכספים כדאי להמשיך ולחסוך, בינתיים
לא נראה שהמצב נעשה יותר וטוב -הזהרו.

מצב הרוח קשה. את חשים שאינכם מקבלים
די תמיכה מהסביבה וזה בכלל לא משנה
עד כמה אתם מסורים.
נדמה שהאנשים
סביבכם אינם מעריכים
את המאמצים שאתם
משקיעים כדי להקל ול

עזור להם. בין ה־ 4ל־6
בחודש תגיע ידיעה משמחת
מחדל. וזו תגרום
להקלה זמנית. ביקור
משם או נסיעה שלכם
ישנו מעט את התקופה.
ה־ 7וה־ 8בחודש יהיו מאוד קשים. אפשר
להקל על עצמכם על־ידי נסיעה או טיול.

אתם מאוד פעילים עכשיו, לפתע מתברר
שיש לכם הרבה יותר מרץ וכוחות מכפי שחשבתם.
ענייני מגורים
גורמים להתלהבות, משהו
משתנה לטובה,
אבל אין ספק שיש לכם
המון עבודה ודבר לא
מצליח ללא התערבות-
כם הישירה. האמנים,
היוצרים והספורטאים
שביניכם יזכו עכשיו לתקופה
מצויינת, רעיונות
חדשים מתעוררים
וקל לבם להתבטא. נסיעה לחו ל עלולה
להידחות או להתבטל, אך זה רק לטובה.

ענייני מגורים יגרמו לכם השבוע לסיכסוך
עם דיירים אחרים, עם בעל בית או ע סמכות
כלשהי הקשורה לעניין.
לא תוכלו להסכים
להרעת התנאים,
מצבכם הכספי אינו קל
השנה, אך בתקופה זו
אפשר דווקא לשפר את
המצב. לכן אסור שתוותרו.
בעבודה אתם מאוד
עסוקים. רק עכשיו
אתם נוכחים לדעת שאתם
מבצעים עבודות
לא רק שלכם אלא ג של האחרים. וזה גוזל
זמן יקר. היכרות חדשה עומדת להתחיל.

יחסית לתקופה עכשיו יותר טוב. ובכל זאת
יש לשים לב לבריאות, בעיקר בין ה 4-ל״6
בחודש. בעיה שחשבתם
שכבר לא תציק עוד
יכולה לגרום שוב לאי
נוחות. ה 7-וגם ה״ 8ב חודש
רגישים מאד בבל
הקשור ליחסים עם הסביבה
הקרובה. הרבה
יותר טוב להתרחק מה בית
ומהשיגרה -טיול.
נסיעה, חופשה או כל
דבר שיש עימו שינוי
מהרגיל. בענייני כספים -זהירות. המתינו
כשבוע לפגי שאתם מחליטים על שינויים.

משהו מרגש עומד להתרחש השבוע. וזה בעי־ *
קר בתחום הרומאנטי או ביחסים עם אנ־ 1
שים שהם מאוד קרו־ *
בי לליבכם. אי אפשר 1
לנבא מראש מהו הדבר* .
מה שאפשר לראות שזו *
תהיה הפתעה מסעירה *
ולא קלה. זהו צירוף מו־ *
זר, אבל לא כשעוסקים *
במזל גדי. בכספים יהיה *
עליכם להוציא לפתע .
על ריהוט. או תק ע של *
משהו חיוני שהתקלקל *
בבית. הבריאות יכולה להציק ב־ 7או ב־* 8
בחודש. השגיחו על עצמכם וגשו לטיפול* .

ידידים ישנים וחדשים מציעים את עזרתם* .
בכל הנוגע לצעדים שאתם רוצים לבצע בנו* -

שא הקריירה. זה לא ב־

דאי, העצמאות שלכם

זהו הדבר היקר לכם ב־

יותר. על הידידים היש-

נים אינכם יכולים לס־

מוך, ואת החדשים איג־

כם מכירים די. נסיעה

שתבצעו בין ה 4-ל״6

בחודש תהיה חשובה

מאוד -אל תידחו ואל

תוותרו עליה. בתיי הר־גש
-הסודיות חשובה. חשיפה עלולה לגרום .
נזק או אפילו לגרום להפסקת הקשר* .

קצת עצוב לכם מתברר שצריך לקבל את *
השינויים שהאחרים מכתיבים לכם א בח־ *
יים אישיים ואם בקריי־ *
רה. ה־ 7וה־ 8בחודש *
אינם קלים. בעיקר בג״ *
לל הדברים שתשמעו מ־ *
בן הזוג או מאד קרוב *
שמעדיף להתרחק. בק־ *
רוב תצטרכו לחשוב על *
אירגע מחדש של הח־ .
יי. אבל בינתיים איני *
כם חזקים ונוטים לח־ *
לות יותר מתמיד. את ה־ *
10 וה־ 11 בחודש כדאי לנצל כדי לקדם את *
העניינים הרומאנטיים המעסיקים אתכם. .
שיחה אינטלקטואלית
ב חדו השינה
חיי המיז שלו

כל ה עו בד ת
ביום חמישי שעבר בבוקר עלו תמי מוזם
( )24 ודדי בורוביץ ( )47 לבית־הקברות.
תמי באה לקבר אביה, נוח מוזס, שנהרג
לפני שנה בתאונה.

דדי בא לפקוד את קבר הוריו. אביו של דדי
נהרג גם הוא, כמו אביה של תמי, כשניסה לחצות
כביש, ומכונית פגעה בו והרגה אותו.
באותו הערב, בביתה של פולה מוזס, ובהש־

מיכל ונוני מוזם
חליפות אצל גירעון
תתפות 200 איש, נערכה החתונה של תמי מוזס
ודדי בורוביץ. כמו כל החתונות גם זאת לא
התחילה בזמן, אבל הפעם לא בגלל איחור של
הרבי, אלא בגלל איחור נשיא־המדינה.
מ־ 200 המוזמנים לחתונה אפשר היה למלא
ספר שלם של מי ומי בישראל. כל המוזמנים
נראו מרוצים ומחייכים, אבל מי שהיתה ממש
בעננים היתה פולה מוזס, שהסתובבה בין
האורחים, לחצה ידיים, השיבה לברכות, אבל
בעיקר הסתכלה כל הזמן לעבר שלושת צאצאיה
ובני-זוגם ולעבר שלושת נכדיה, וליבה רחב
משימחה.

חתן ובלה תמי מוזם ודדי בורוביץ
החופה התאחרה בגלל הנשיא

שלושת ילדיה של פולה ונוח מוזס המנוח נראו
במיטבם. תמי, הכלה, לבשה שימלה לבנה של
האופנאית תמרה יובל, ולכבוד חתונת תמי
החליטה פולה לשמח גם את בתה ג׳ודי ואת
כלתה מיכל, והזמינה להן שתי חליפות אצל

גידעון אוברזון.

רגע מרגש מאוד היה כששני בניו של דדי
בורוביץ נקראו להחזיק את מוטות־החופה, ובתו
הצעירה הסתובבה בין המוזמנים כמו כלה
בעצמה.
למחרת בבוקר, התעוררה הכלה הצעירה, תמי,
כמו בכל יום, בשעה 5.30 בבוקר. היא הגישה
לבעלה הטרי קפה למיטה, כדי לשמח אותו. דדי
שתה את הקפה ושאל את תמי מה היא היתד, רוצה
ממנו, כדי שגם היא תשמח ביום־נישואיהם הראשון.
הדבר היחידי שאני באמת רוצה, אמרה לו
תמי, זה ללכת לעבודה. וכך, ביום־נישואיה הראשון,
התייצבה תמי מוזס״בורוביץ בשעה 6.15
במחלקת ההפצה של ידיעות אחרונות והתחילה
לעבוד.

הסיפור האחרון שמסתובב בעיר הוא שהדוגמנית
הדקיקה אנאבל טמיר.מסתובבת באופן

גזדי מוזס, עמירם ניר ובנם בן החודשיים נדב
אמ א פולה היתה בעננים

אנאבל טמיר ונחמיה לחוביץ
להוסיף קצת בשר
קבוע עם סוחר־הבשר נחמיה לחוביץ. כדי לא
להיות מוזנת מרחילות, דרינג־דרנגתי לאנאבל
ושאלתי אותה מה האמת בסיפור הזה.

״זה נכון שאנחנו ביחד. פגשתי אותו בחתונת
הבן של מישפחת אריה ברנוביץ, הוא הציע
לי לצאת איתו, ואני הסכמתי.״
״את יודעת שהסיפור, שהולך כבר הרבה שנים
בתל־אביב, הוא שנחמיה לעולם לא יתאהב ברצינות
בשום אשה, מפני שהוא עדיין מאוהב
בגרושתו היפה, יונה לחוביץ?״
״שמעתי את זה. אבל נחמיה נראה לי בחור עם
לב גדול מאוד, ובלב הזה, למרות יונה, אולי יהיה
מקום גם בשבילי״.
״ואיפה אתם מבלים כל הזמן?״
״כל הזמן אנחנו מבלים במיסעדות. נחמיה,
שכידוע אוהב בשר, החליט שאין עליי די בשר,
והוא רוצה שאוסיף איזה 10ק״ג למישקלי. אני
לא יודעת אם אצליח, אבל בינתיים אנחנו עושים
מאמצים גדולים. כל ערב במיסעדה אחרת, הוא
אוכל קצת ודואג שאני אוכל הרבה״.
אהבה ישראלית

גליה אלבין
בית בכפר־שמריהו

גליה אלבין נוסעת די הרבה בעולם, אבל
בכל פעם שהיא מתאהבת זה דווקא בישראלי.
הפעם הישראלי הוא איש־עסקים ידוע, שחי
בנפרד מאשתו, שגם היא אשת־עסקים ידועה.
לא מזמן גמרו איש־העסקים ואשתו לבנות

בית יקר ביותר בכפר־שמריהו, אבל כמעט מייד
אחרי זה התפרדה החבילה, והבעל נסע לעשות
עסקים בלונדון. שם הוא פגש את גליה היפה,
שבאה לביקור קצר, ומאז הם ביחד.
אומרים לי שהפעם זה כניראה מתחיל להיות
רציני, כי גליה כבר חושבת ברצינות להעתיק את
מקום־מגוריה לבירה האנגלית, ולהיות ליד הגבר
שהיא אוהבת.

ברון טרי מאוד ם נ_2ג
לפני זמן לא־רב סיפרתי לכם שמצבו הכספי
של איש-העסקים רוני פורר ממש בכי רע. עוד
סיפרתי לכם שאשתו גלית ברחה לו קצת

לארצות־הברית, והשאירה אותו לבד בלונדון
הקרה.
אבל מאז עברו כמה קוב מים בתמזה, ורוני
כנראה, התאושש. אומרים לי שההתאוששות שלו
באה בעיקבות שיחה רצינית עם אביו, איש־העסקים
העשיר מונדק פורר.
כשראה רוני שעסקיו שוב עולים על דרך־
המלך, הוא טילפן לאשתו וביקש ממנה לחזור
לביתם בלונדון, בית מהודר השוכן מול מלון
צירצייל המכובד במרכז העיר ממש. עד שגלית
קנתה כרטיס וטסה מניו־יורק ללנדון, הספיק
רוני לנסוע מתל־אביב ללונדון, אבל דרך שווייץ.
שם, בשווייץ, יש אפשרות לקנות כל מיני דברים
משונים, וביניהם גם תארים. לא ברור כמה שילם
רוני פורר ולמי שילם. מה שידוע שהוא הגיע
ללונדון כבעל תואר מאוד מכובד, ומעכשיו
קוראים לו שם ״הברון פון־פורר״.
אגב, בבית של הברון פון־פורר משרתים קבוע
שלושה שרתים אציליים ובחוץ, ליד מכונית־הפאר,
עומד הנהג מוכן ומזומן לרוץ ולפתוח את
הדלת, כאשר הברון מגיע ומבקש לנסוע לאיזה
מקום חשוב במיוחד.
אגב, ממש לא נעים לי להודות שהקטע הזה
נכתב על־ידי בין הספונג׳ה לשטיפת־הכלים, אבל
אין מה לעשות, כאן בארץ־ישראל אי־אפשר
לקנות תארים חשובים, ובטח לא במשכורת של
עיתונאית כמוני.

בשנה האחרונה, בעצם מאז עזב דן שילון את
אשתו שרי וביתו, שמעתי כל מיני שמועות על
האשה שדן אוהב, ולאשה הזאת היו בערר 100
שמות שונים. מלבד חבריו הקרובים ביותר, לא
ידע איש מי היא חברתו של דן, ומה היחסים
ביניהם.
אז כדי שתפסיקו סתם לרחל, קחו את
הרחילות האמיתית ושיהיה שקט, בבקשה.
שמה מירי צביון, בת ,32 מפיקה בטלוויזיה
הלימודית, וככה היא נראית(ראה תמונה) .כבר
הרבה שנים הם אוהבים זה את זה, אבל כשח
עדיין חי עם שרי, באמת לא ראו אותם ולא שמעו
עליהם. רק אחרי הפרידה הפכו יחסיהם יותר
קרובים ופחות מוסתרים.
אינני יודעת כמה מירי אוהבת את דן, אבל
ברור לי שאם דן הוריד בשבילה 30 קילו
ממישקלו, הוא מאוהב על־באמת.
אגב, דן, בחייך, מסור לי את הדיאטה שלך —
אני מקווה שאתה זוכר שיש אחוות־שמנים!

כמה הי א אוהבת אותו י

מקומות בגוף, והחברות כבר רצו להמליץ לפניה
על איזו דיאטה חדשה המסתובבת עכשיו בעיר.
כשהחברה השלישית אמרה לה שהיא שמנה
קצת, החליטה טלי פשוט להגיד להן את האמת.
האמת היתה שטלי פשוט היתה בהריון מתקדם.
ביום החמישי האחרון נולדה לטלי ולאריק

סיני בת בשם לי. לטלי זו בת בכורה ולאריק בת
ראשונה אחרי שני בנים.
חשבתי לעצמי שאם ילדה מתחבאת כל־כך
טוב בבטן של אמא שלה, שאף אחד לא משגיח בה
במשך שמונה חודשים, אולי כדאי לי כבר לחשוב
עליה בתור שפיון שלי בעוד 20 שנה.

מירי צביון ודן שילון

תני פורר
מאיפה ה״פון׳

לפני חודשיים פנו כמה חברות אל טלי סיני
ושאלו אותה אם זה נכון שהיא שמנה קצת, או
שזה רק נדמה להן. טלי, הדקיקה בכל ימות
השנה, באמת קיבלה קצת תוספות בכל ימיני

מייד כשנודע על האנס מהדרום, קראתי
לשני השפיונים שלי, העובדים באיזור הדרום,

האנס מהדרום
כיף־כף במכולת

ונתתי להם הוראה ללכת ולחפש מי הוא האיש,
איפה הוא גר, מה הוא עושה וכל שאר הפרטים
שבלעדיהם רחילאית כמוני לא יכולה לישון
בלילה.
חכיתי יום, חיכיתי יומיים, ושום דבר לא קרה.
ואז, פיתאום, אחרי־הצהריים, כשאני נחה לי על
הכורסה בסלון שלי, נשמעות דפיקות חזקות
בדלת. אני קמה ופותחת את הדלת ושני
השפיונים שלי מאיזור הדרוס שועטים לתוך
הדירה שלי ונעמדים ליד חלון־הסלון שלי, מלאי־התרגשות.
שאלתי אותם מה קורה ומה הם
מחפשים בבית שלי, ואז הם אומרים לי שהחלון
שלי היא התצפית הכי טובה על דירתו של האיש
החשוד שהוא האנס מהדרום.
ככה נודע לי שהדמות המפחידה הזאת אינו
אלא השכן הבלונדי שלי ממול, אותו אני פוגשת
כל בוקר במכולת.
מה אגיד לכם, בחור כל־כך סימפטי ומנומס,
מורה בשעורים פרטיים למתימטיקה ואוהב
ממתקים כמוני!
אחרי שנודעה לי זהותו של החשוד השכן,
כמעט והתפתיתי לקנות כמה כיף כף (הממתק
שהוא אוהב) וללכת לבקר אותו בבית־המעצר.
אבל בדיוק אז התמלא הרחוב שלנו במכוניות־מישטרה,
וכל השכנים יצאו מבתיהם וראו איך
כמה שוטרים מביאים את השכן הנחמד שלנו
לביתו באזיקים. מכל החלונות קראו לעברו
״תחזיק מעמד! אל תיתן להם לשבור אותך! אנחנו
איתר!״ באמת שכונה מאוד אוהדת.
השכן שלנו חייך לכל מברכיו, ונכנס עם
השוטרים לביתו. אחרי שעה הוא יצא משם, שפוף
ועצוב ומדוכא.
הורג אותי איך שהמישטרה מתייחדת לשכונה
שלנו. וגם מעצבן אותי שהם קוראת׳ לאיזור
היפה שלי, בלב תל־אביב ,״הדרום״.
אגב, השכן שלי הוא״ ,גם כותב־מיכתבים
מושבע. מסתבר שנהג לכתוב לכל מדורי המין
וההיכרויות בעיתונים השונים.

טלי סיני ובתה לי
הסתתרה שמונה חודשים

מונולוג נטל י1סף טחן בבדא בקאהיו־
^ כלל לא רציתי לרדת אלייך.
וידעתי על הביקור מהעיתונים.
אתמול פורסם על כך ששגרירות־ישראל
במצריים פנתה לבקר אותי.
הבנתי מהכתוב שהביקור יאושר.
חשבתי שתבואי אתמול.
אתמול בבוקר כבר באו לספר
ולגלח אותי. סירבתי, לא רציתי לראות
אף אחד.
גם עכשיו לא רציתי לרדת, אבל הם
התחננו לפניי :״בחייך יוסף, תרד!״
רציתי לרדת במדים של הכלא, כדי

ליטיות. תעשו משהו! העירעורים של
כולם התקבלו. רק אני ככה.
.אני הברחתי את הכמות הכי קטנה
של סמים, מבין אלה שישבו איתי. יש
אחד שהגיע עם טונה וחצי של סמים.
המצרים העבירו אותם לבית־סוהר
אחר, ורק אני נשאר כאן ורואה את
כולם יוצאים.
לפני חודשיים נכתב באחד העיתונים
כאן שתלו את כל האזרחים שנתפסו
על עבירות־סמים — שקר
וכזב!

שתראי באמת את מצבי, ולא בבגדים
האדומים ה&לה, שקניתי בכספי. הם
עלו לי 15 לירות. כן, הכל אפשר
לקנות פה בכסף. למי שיש פה כסף
בכלא — הוא מלך.

על הביקור הקודם של עורך־הדין
לידסקי (לידסקי לא הורשה אז
לראות את טחן, והתקבל רק על־ידי
מפקד־הכלא) נודע לי מהעיתונים.
לא מסרו לי את המיכתב שהוא

במשך היום החמישי הייתי מתוח
נורא. הקשבתי לכל מהדורת־חדשות
— כלום. אז חשבתי, קיוויתי, שאם אני
לא מוכר בחדשות — אז אולי הכל
בסדר, והעירעור התקבל. לך תדע!

קיבל 25 שנים על הברחת אופיום אצל
אותו השופט ששפט אותי, עאדל
צידקי. כמה הבריח? 700 גרם!
ביומיים האחרונים עשיתי להם
(שילטונת־הכלא) כזה ברדאק! מה
עשיתי? הרמתי אפילו את הקול פעם.
אז הם מכבדים אותי.
הם כל הזמן אומרים לי :״אנחנו
מגדילים אותך ומגדילים אותך...״
מה פירוש? עושים אותך כזה גדול,
שיהיה אפשר לעשות עלי עסקות עם
ישראל!

מה שעשיתי, אבל שיטפלו בצד הפוליטי!
דווקא
היו תקופות שבהן הייתי
אופטימי. עכשיו אני מאוכזב. לכן לא
רציתי לצאת אלייך, אפילו שבאת
במיוחד מתל״אביב.
רציתי לעשות שביתת־רעב. המפקד
הזה שיושב איתנו(בדרגת תת־גונדר)
נכנס אליי מבוהל לתא. הוא דיבר איתי
ונתן פקודה להכפיל את כמויות־האוכל
שאני מקבל. שאלתי אותו :״מה,
אתם משמעים אותי לפני התליה?״

אני עונה להם :״תנו לי להיות קטן
ולצאת מפה במהירות האפשרית...״
הרגשתי היא מאוד גרועה. מאז היום
החמישי הם דווקא מנסים לשפר את
התנאים שלי. עוד באותו היום, יום
השמיעה על העירעור, הביאו לי רופא
מיוחד מבחוץ. הוא בדק אותי כללית.
אני הרי חולה סוכרת.
יש לי כאן קשרים טובים, בכלא.
ביררתי. אמרו לי :״מנסים לארגן לך
חנינה רפואית בינתיים עומדים
לתלות אותי.
עד עצם היום הזה לא זכיתי לראות
את עלי אל־רגל, עורך־הדין שלי. לא
ראיתי מעולם את הפרצוף שלו!
מגיע לי עונש. מגיע לי באמת על

שוב ענו לי :״אנחנו פה מגדילים
אותך!״
יום־יום באים לבקר אותי כל הגדולים
של המישטרה והכלא, מאז יום
החמישי. הם מסבירים :״לא באנו הנה
במיוחד בשבילך, אבל אם אנחנו כבר

אני אומר להם :״ברוכים־הבאים!״
אני חריג. מעולם־מעולם לא נתלה
כאן זר על סמים!

עודך־הדיו
נעלם!

ס ם נכנסתי לעסק הזה של
\4הסמים, זה בגלל הכלכלה של

התמונה האחרונה של טחן: בברית־המילה של בנו
״אתם משמינים אותי לפני התלייהלאני
חייב ללבוש בגדים אדומים, בי
אני נידון למוות. לא משנה להם מה אני
לובש, העיקר — אדום!
היינו 11 נידונים זרים למוות, על
עבירות־סמים: שלושה מסרי־לנקה,
שלושה לבנונים, פלסטיני, שני מצרים
וצרפתי. אני הייתי השביעי ביניהם.
כאשר מישפטי נדחה ונדחה, הבנתי
שזה מפני שאני ישראלי, זה הפך
למישחק פוליטי.
כשהקונסול (יצחק עטר) בא אליי
ביום הרביעי, יום לפני שנדחה ה־עירעור
על גזר־דין־המוות, הסברתי לו
את מצבי. כל הזמן מחיתי על כך.
אמרו לי :״שב בשקט, ואם יתברר
שזה עסק פוליטי — נעשה רעש!״
אחרי שהאוכל נשרף, רק אז מתחילים
לטפל...
העירעור שלי נדחה מסיבות פוי

השאיר לי. נודע לי על־כך במיקרה,
כשירדתי 12 ימים אחרי־כן.
דברי, דברי חופשי! אני לא שם
עליהם(על שילטונות־הכלא) במצבי
כבר אין לי יותר ממה לפחד!

ביום השישי בבוקר אני פותח את
הרדיו — טראח!
אגב, את הרדיו שלי החרימו. אמרו
לי שזה מפני שהוא קולט בשני גלים.
זה היה ב־ 12 בדצמבר, לפני חודש וחצי.
מעניין, כל יום באו, בדקו אם יש סמים
בתוכו, ופיתאום החרימו אותו, בתירוץ
כזה מגוחך. בכלל, גל אחד לא עובד. זה

שוקלא יו ז לו 1״

*^חר־כך כבר ראיתי את התמונה
\ $ש לי, עם כותרת גדולה באל־אחיבאר.
הייתי
בטוח מההתחלה שזה יהיה
גזר־דין מוות. הייתי בטוח שהעירעור
שלי יידחה. מדוע? כי זה פוליטי.
פאקיסתאני בשם מוחמר אסלם

״תנו
..אני מונן לחי שאו לאנכוו•
כ אן 25ש ניו ם.
ב להיות קטן!״

גורל העירעור על פסק־הדין נודע
לי ביום השישי ב־ 6.30 בבוקר מקול־ישראל.

התמונה
שמסרה דפנה ברק לטחן: האשה והילדים
״אל תתנו לאשתי להגיע הנה!״

•* וזיון

המדינה. היא הביאה לי את זה. היה לי
מיפעל מכובד, שבו עבדו 250 עובדים,
מיפעל לתריסים. תשאלי עליי באשדוד
— את מי שאת רוצה! אני לא
פושע מלידה!
אני חושב שאיימו פה על עלי אל־רגל,
אני בטוח בכך. לכן הוא לא הופיע
ביום החמישי בבית־המישפט העליון.
את רוצה לשמוע איזה מישפט־צדק
עשו לי? בבית״מישפט השלום הופיע
בשמי עורן־־דין ממונה, רשם את שמו
לפני תחילת־המישפט. לפתע־פיתאום
— מחק את שמו בבהלה ונעלם.
שני עורכי־דין שהיו באולם, הת־

טחן בארץ
.מכמה בחינות אני מלך הכלא!״
נדבו להגן עליי, מבלי שהכירו בכלל
את התיק.
קמתי לדבר במישפט. אחרי עדותי,
קמו כנופיה של אנשים. אחד מהם אמר:
״אני לא מעוניין שיגנו על ציונים!״
אחר־כן־ התברר לי ששני עורכי־הדין,
שהגנו עליי, היו מתלמדים, ולא
עורכי־דין מוסמכים!
לפני חודש היתה פה כתבה בשבועון,
שחוסני מובארכ ביטל את כל
גיזרי־דין המוות. שמי הוזכר כמי ש־עירעורו
בהליכים.
פיתאום, אחרי שבועיים, אני קורא
באחד העיתונים של האופוזיציה :״איפה
יוסף טחן?״
אז התחלתי ממש לחשוש. צריו
לדעת לקרוא כאן בין השורות.
אני קונה עיתונים. איך קונה? בכסף.
מכרתי שעון ששוויו 500 דולר ב־500
לירות מצריות בלבד. מבינה? אני קורא
עיתונים באוזני אסירים עשירים, שאי־
בדיחות ודמעות
ל פי תקדימים קודמים, יש להניח, תתמיד ההתעניינות הכללית
סביב ה״איך־ ־ איך הושג המונולוג הזה, טי דיגר עם מי, מי טילפן
אל׳מי, מתי, מדוע ובו׳ ,יותר מאשר בתוכן דבריו של יוסף טחן, הנידון״
למוות במצריים, שגזר-דינו נחרץ סופית ביום החמישי, בעוון הברחת
הרואין.
מובן שלא אוכל לפרט בדיוק איך הושג האישור לבקר את טחן בעיתוי
כה רגיש -שבוע אחרי דחיית עירעורו על >זר*דין-המוות -על כל
השלכותיו ומורכבויותיו.
הצורך להיפגש עם טחן התחזק אצלי אחרי שראיינתי את ויאולט,
אשתו, לפני חמישה שבועות, בעיקבות השאלות הרבות שהעלתה
והותירה ללא מענה. ויאולט אמרה אז שאינה מעזה לנטוע למצריים
ולהתמודד עם הפגישה הקשה עם בעלה, במקום כילאו. אז עוד היה
עירעורו תלוי ועומד, וקרוביו נטו לכיוון התיקוה.
בינתיים הפך הצורך להבטחה מצידי לוויאולט. גורם ישראלי בכיר
הכין את השגריר, משה ששון, לקראת בואי למצריים, ואילו אני יידעתי
את שגריר מצריים בישראל, מוחמד בסיוני, ואת הקונסול המצרי. שעות
ספורות לפני צאתי אף הכנסתי את פרקליטו הישראלי של טחן, צבי
לידסקי, לתמונה.
ששון המליץ שאגיש את הבקשה לביקור באמצעות פרקליטו המצרי
הנודע, עלי אל־רגל. אך ידעתי שעל אל־רגל אין לסמוך, והחלטתי לפעול
דרך שגרירות־ישראל במצריים.
כשהגעתי למצריים הסתבר לי שהמשימה אף מסובכת יותר מכך.
נאלצתי למשוך שם בכל הקשרים האפשריים: החל משר־המדינה לענייני-
חוץ בוטרוס בוטרוס״ע׳אלי, דרך סגן״התובע הראשי, חסן עיסא סגן״ראש
השולחן הישראלי במישדד-החוץ המצרי, וחברי־פרלמנט מצריים שלא
אציץ את שמותיהם. איש לא נראה נלהב מבקשתי, אם כי כולם, כמובן,
הדגישו שזאת זכותו של טחן לקבל מבקרים.
הרגישות לבקשתי גברה, אחרי שעירעורו נדחה ביום החמישי, והוא
הפך הזר היחידי ביום במצריים שכל הערכאות המישפטיות אישרו את
עונש־המוות שנגזר עליו.
אחרי שהוברר לכל הגורמים המעורבים, שאינני מתכוונת לוותר על
בקשתי, למרות הראיונות המפתים עם אישים מצריים שהוצעו לי תחת

״מגיע לי עונש. אבל
שיטפלו בצד
הפוליטי של העניין!
נם יודעים קרוא־וכתוב -אז משלמים

האמיני לי, מכמה בחינות אני מלך־
הכלא. אני יכול לגרום כאן להרבה
דברים. כך שהם(השילטונות) נזהרים
איתי.
בעד כל דבר משלמים פה. ל־שילטונות־הכלא
אין כסף, כנראה.
הנה, בשבוע שעבר התקלקלה הנורה
ליד התא שלי. ליד כל תא באגף
הנידונים־למוות יש נורה, כדי שהסוהרים
יוכלו לראות בקלות מה קורה
בתוך התא. הנורה הלכה, ותארי לעצמך,
ביקשו ממני חפיסת־סיגריות
בשביל הרכבת נורה חדשה!
אמרתי לסוהר :״רגע, רגע אחד! אני
מוכן לכבד אותך בסיגריות ככה־סתם,
בשביל הכבוד שלך. אבל לשלם
בשביל ציוד של הכלא?״
מה ענה לי? ״אתה צודק, יוסף, אבל
אין לכלא כסף בשביל כל התיקונים...״
עורו־הדין עלי אל־רגל היה אתמול
אופטימי? גם אני אהיה אופטימי כש־יתלו
אותי״.
כאן בכלל לא מודיעים מראש. ככה־

שר בוטרוס־ע׳אלי
זכותו של אסיר
הראיון עם טחן, הגישה שגרירות״ישראל, בתחילת״השבוע, בקשה
רישטית לבקר את טחן בכלאו.
הבקשה הוגשה עבור שלושה אנשים: דויד אפק, הציר הישראלי
בשגרירות שהוא מס׳ 2בהיררכיה, עורך־הדין צבי לידסקי ואנוכי.
ביום הרביעי כבר דווח בשניים מהחשובים שבעיתוני־מצריים על
בקשתנו לבקר את טחן. הדיווח היה חיובי למדי, וניתן היה להבין ממנו,
כי בקשתנו תיענה בקרוב בחיוב.
אחרי אין סוף אישורים, הגענו ביום החמישי בצהריים לבאב־אל־חאלק,
שם נמצא כלא העירעורים, איסטאנאף.
מול שערי־הברזל של הכלא, הנחשב באחד ממיתקני־הכליאה הקשים
ביותר במצריים, צבא המון רב. ההמון עמד בסדר ובשקט מופתי. אולי
חיכו ההמונים לביקור, ואולי לאפשרות לראות בחטף את יקירהם. אולי
רצו להעביד חבילות.
ההמונים התפלגו מייד כשראו את הפמליה שלנו. השערים נפתחו.
ההמונים המשיכו לעמוד בהשלמה נוראה בחוץ.
אחרי שהפקדנו את דדכונינו, הובלנו אל חדר־המפקד. החדר היה
אחרי סיוד טרי. בפינה ניצב מקרר קטן וישן. לצידו של המפקד היה

סגן־ראש־שולחן עיסה
חולה ומארח
מכשיר־טרנזיסטור קטן. ספה ושלוש כורסות בצבע חום־ישן היוו את
הריהוט.
המפקד -תת״גונדר כבן ,40 ממושקף, מחוייך -לא חסך מאמץ כדי
להוכיח לנו שהכל בסדר. מדי פעם שאל,, :קפה מזבוטת״ לחיצה על כפתור
לצידו ׳,והקפה הגיע.
מקץ כמה דקות של חיוכים ו״סמול״טוק״ הגיע טחן. איש ממוצע-קומה,
צנום, לבוש פיזימה אדומה. מתחת לפיזימה ביצבצו לבנים ארוכים. ראשו
היה עטור במין סרט לבן, דמוי תחבושת. לרגליו היו קבקבים בצבע
תכלת.
באוויר עמד ריח חריף ביותר של ליזול. בחוץ ניקו אסירים במדים
כחולים את הרחבה, ממש ליקקו אותה.
לידסקי פגש אותו פעמיים קודם לכן.
האווירה היתה בבדה. טחן הציג מסיכה של אדם שאיבד תיקווה שלא
איכפת לו עוד מכלום. אין לו מה להפסיד. הוא דיבר בתערובת של
מרירות, ציניות ואפילו אדישות. לאט״לאט. משהסתבר לו שלא נשכח.
ושבישראל יש רעש סביבו. התחילו הרגשות לפרוץ. טחן התחיל להראות
איכפתיות, ונאחז בכל שביב של תיקוה, ממש התחנן לחייו.
ייצגתי עבורו את הקשר עם העולם החיצון. במצב כזה לא היה מקום
לשאלות, שההגיון מחייבן, כגון: מדוע לא חשבת על התוצאות האפשריות
לגביך, כשהחלטת להבריח סמים מסוכנים! או: מדוע לא חשבת על
הסכנה שבסמים לחייהם של אנשים אחרים!
ההגיון הישר אולי מחייב שאלות כגון אלה, אולם לא גודש הרגשות
ומצבי־הרוח המשתנים ששלטו שם.
טחן הוא, אולי, איש פשוט, ששפתו לוקה בשגיאות, אך הוא בחור
פיקח, ממולח, בעל כריזמה. אין פלא שלמד כיצד להסתדר אף בתנאים
של כלא״העירעורים. טיפוס כמוהו מסתדר בבל מקום.
מצבי רוחו נעו במהירות בין יאוש ואדישות, בין תיקווה ותחנונים ושוב
מרירות ואחר־כך -פסימיות שחורה־משחור. ולפתע -אופטימיות.הוא אדם משעשע למדי, אפילו במצב כזה. במשך חלקים נרחבים
מהשיחה, שנבצר ממני לפרסם פן אזיק לו, שיעשע אותנו בסיפורים על חיי
הכלא, וכיצד הוא מסתדר שם. מסתדר ומסדר.
התפנית בשיחה היתה כשביקשתי מהמפקד רשות להעביר לו תמונות
של אשתו וילדיו. התמונות צולמו על־ידי צלם העולם הזה צבי טל לצורך
מדור זה, לפני חמישה שבועות, כאשר התארחו בו ויאולט וילדיה.
תחילה הדחיק טחן את המגע עם מישפחתו, שאותה לא ראה זה שנה
וחצי. הוא הניח את התמונות על השולחן שניצב לצידנו, כשהן על גבן.
אחר״כך, לפתע, הפך אותן ושאל :״מתי זה צולם! מה קורה איתם!״ הוא
אימץ את התמונות אל ליבו, ודמעות זלגו מעיניו.
מאותו הרגע ואילך גם הקשיב קשב״רב לעידודו של אפק, הציר
הישראלי בשגרירות מצריים, שהביקור השפיע עליו קשות.
המפקד, שקיבל, כנראה, הנחיות לאפשר לי לשהות בכלא ככל שנחפוץ,
ולהפגין כלפיי נינוחות. התחיל לגלות סימני״עצבנות. הוא יצא מהחדר.
מקץ כמה דקות שב, כשהוא רגוע ומחוייך, והציע לנו נגלה נוספת של קפה.
השארנו לו סבום־כסף עבור הקניות בקנטינה. טחן לחץ את ידינו, אולי
רצה לחבק, אבל לא -נותר מאופק. מקץ שניה נעלם, הוחזר לתא
הנידונים־למוות, לחכות.
אני מפרסמת את תוכן דבריו של טחן על-פי בקשתו המפורשת. עם
זאת, חלקים נרחבים מהשיחה בת השעתיים ורבע לא יפורסמו, בגלל
החשש לשלומו.

>זגם א1י אהיה אופטימי רי
(המשך מעמוד )37
סתם, פיתאום באים ולוקחים.
אחד לקחו ב־ 7.30 בבוקר, כאילו
שבאו לקחת אותו לחיפוש היומי וזהו
— הוא ירד.
מאז שאני יושב פה, תלו כאן
שלושה אנשים — שני גברים ואשה
שחתכה את בעלה לחתיכות. שלושתם,
י אגב, נתלו על רצח. אני אהיה הרביעי.
הד״ר מרזוק, שאותו תלו בקשר לביש
(פרשת עסק־הביש בשנות ה־סל).
היה בן־הדוד שלי.
בדרך־כלל תולים ב־ 4לפנות־בוקר,
כדי שיספיקו לנקות הכל עד שכולם
מתעוררים. .
תוספת לנידונים למוות

ני שילמתי בשביל לראות את
חדר־הגרדום. אני מכיר אותו טוב־

רסנה ברק מוסרת לויולט טחן את העתקי התצלומים שמסרה לבעלה בכלא
״משהו טוב זה לא ממתק, משהו טוב זה אבאד

ויולט טחן בביתה
״ועלינו הוא מתעניין ז״

טוב, אבל אל תפרסמי באלה נסיבות.
כל הדיבורים האלה של עלי אל־רגל
על הליך נוסף לעירעור, ועל־כך
שעוברות שנתיים־שלוש עד שתולים,
זוהי זריקת־ארגעה, עד שאני יורד.
שאר האסירים מתייחסים אליי
בסדר. הם מנסים לעזור לי, לעודד
אותי. גם הטיפול הרפואי בסדר —
כדור דאולין ליום. אבל כשאני עצבני
כמו עכשיו — אז שום תרופה לא
עוזרת ומצב הסוכרת שלי מחמיר.

איח עץ חסרה?
במחשבה הראשונה שלי, בשובי ארצה, היתה גמובן לספר את
הבל לאשתו של טחן. טילפגתי אל ויאולט טחן, וביום הראשון
נסעתי יחד עם צבי טל, צלם העולם הזה, לאשדוד, לדירתה של
אסתר אחותה, שם התמקמה זמנית ויאולט עם ארבעת ילדיה -
רחלי, אמנון, יפית ובני.
ויאולט רזתה ללא״היכר, וממש שחתה בתוך הטרנינג שלבשה.
אמנון הבן דיווח לי :״אמא לא ישנה כל הלילה״...
היא רצתה לשמוע שוב ושוב פרטים על בעלה, אם כי ניכר בה
שקשה לה להתרכז. היא עצמה סיפרה שהיא שרויה במתח כה רב,
עד שאינה מתפקדת, ושאלה אותי שוב ושוב להערכתי -האם
יזכה בעלה בחנינה מידי הנשיא חוסני מובארכ. העובדה שאין
שום מישקל להערכתי לא השפיעה בסיטואציה הזוועתית הזאת,
מכיוון שויאולט לא חיכתה לתשובות, רק שאלה שוב ושוב
שאלות.
ועלינו הוא התעניין ד חזרה שוב ושוב.
אחר־נד הריצה עבורי במכשיר״הווידיאו את הראיון שנתנה
למבט, כשנעדרתי מהארץ. ישבה ובהתה אל מול המירקע. ככה
אני יושבת ימים ולילות שלמים, לא זזה מהמקום, לא מחליפה
תנוחה.״
אחר־־כן הלכה עם הצלם, להביא מדירתה את התיעוד האחרון
של בעלה בארץ: סרט הווידאו מטקס ברית״המילה לבני, בנה.
ימים אחדים אחר־כך בבר נעצר בעלה במצריים.
בקלטת הווידיאו לא העזו לעשות מאז שימוש.
בעת הקרנת הקלטת, הסתגרה ויאולט עם ילדיה בחדר סמוך.
מדי פעם התגנבו הילדים להציץ.
״אתן לך במקום הווידיאו משהו טוב,״ הבטיחה ויאולט לאמנון
בנה.
משהו טיב -זה לא ממתק. זה רק אבא!״ צייץ הקטן.
ויאולט ביקשה לראות את העתקי התמונות שלה ושל ילדיה,
שהעברתי לבעלה בכלא, והקשיבה שוב לסיפור על ההתרגשות
שאחזה בו למראיתן.
״אני כבר לא זוכרת איזו עין חסרה לו,״ ניסתה להיזכר,
השמאלית, או הימנית!״
אחר״כך מסרה לידי את מישקפי־הראייה והתרופות שביקש,
כדי שאדאג להעבירן אליו בכלא.
נאלצנו ללכת. ייאולט נותרה יושבת במקומה, באותה התנוחה,
באותה ההבעה.

המישקפיים והכדורים נגד סוכרת שמסרה ויולט לדפנה ברק
,.תנו לי להיות ק טן ולצאת מכאן במהירות!״
הרופא, שבדק אותי ביום החמישי, חודשים, זה פתוח רק בין 9בבוקר ל־1
עניתי :״סוכרת!״
לא האמין ממש כמה שאני מתוח בצהריים. בזמן הפתיחה מגיעה גם לי
מה הוא עונה לי? ״גם לי יש!״
שעה בחוץ, אבל באזיקים על הידיים.
אמרתי לו :״אין לך. אילו היה לך —
ועצבני.
אני חולה בסוכרת מאז — 1981 על הרגליים שמים אזיקים רק לא היית שולח לי כל יום פול לאכול!״
כשתולים את הבן־אדם. עכשיו הורידו
מאז שסגרו את המיפעל שלי.
בעבר היה לי פחות בסדר עם לי את האזיקים מהידיים, לכבודך.
האוכל שאני מקבל כולל פולים,
האסירים, אבל אל תפרסמי פרטים על
כך. לכלא שבו אנחנו נמצאים קוראים אורז וארבע פרוסות־לחם, שאם תתני
כלא איסטאנאף (כלא העירעורים) אותן לכלב שלך — הוא ינשוך אותך.
באב־אל־חאלק. אני יושב בתא מיספר זה מהאגף הכללי.
^ מה, למה כותבים בישראל:
חוץ מזה, לנידונים־למוות יש
/״המבריח הישראלי יוסף.טחו״; ולא
,38 בדיוק מעל המישרד שבו אנחנו
תוספות: כוס־חלב ליום, ובמשך ארבעה
כותבים ״הישראלי יוסף טחן?״
נמצאים(מישרד המפקד).
אני לבד בתא. דואגים כל הזמן ימים — שלוש ביצים. בימי חמישי,
את לא מבינה שזה עסק פוליטי?
שישי ושבת — נותנים לנו בשר
התחננתי כל הזמן שיטפלו בכך
לביטחוני.
יש 12 תאים באגף שהוא רבע במקום ביצים.
פוליטית. כמה התחננתי!
כמה בשר? חתיכה בגודל 150 גרם.
מה אמרו לי? ״חכה לפסק־הדין של
מהאגף הכללי. בכולם כלואים נידונים
בימים רביעי ובשבת נותנים לנו גם
בית־המישפט!״
למוות.
לפני תלייתו של האדם הראשון תפוז זרוק מהעץ, לא קטוף. מה זאת
מה, אני ילד? התחננתי שיעשו
כאן, בשנה האחרונה, היה האגף פתוח. אומרת? תפוז רקוב.
משהו! תכתבי שאני יהודי נאמן. כל מי
בגלל המחלה שלי, הוסיפו לי עוד
שעוזר לי היום — זה מגיע לי!
כלומר: פותחים את המחיצות בין
התאים. כל תא הוא שלושה וחצי שתי ביצים וכוס־חלב ליום.
באשדוד — ראש־העיריה וכל
הורדתי פה תישעה קילוגרמים.
המכובדים היו נותנים לי את המפתחות
מטרים מרובעים. סביב יש חצר של
את האוכל מביאים פעם ביום. מתי?
של בתיהם, כשכל הרכוש בפנים,
שלושה מטרים. לכן, כשפותחים את
כל התאים, נוצר פרוזדור ארוך, ואנחנו מתי שמתחשק. מפקד־הכלא, היושב
בשביל העבודה. בטחו בי.
פה מולנו, שאל אותי לפני כמה ימים:
והנה, תראי לאן הידרדרתי!
יכולים קצת להסתובב.
מאז שתלו כאן מישהו לפני כמה ״מה יש ל ח איזו מחלה?״
הבגדים שאת רואה עלו לי 15

שיהפכו

זאת לפוליטי!

לירות. אם היית רואה את המדים של
הכלא ...אם היה לך משרת — לא היה
לובש אותם!
אני צריך לשלם פה על כל צעד.
יש לי כל יום שילשול מהמים פה.
בשביל לא לחרבן בחדר שלי — שם
יש רק דלי — אני צריך לשלם.
ועם כל זה, לא איכפת לי להיות כאן
25 שנים. לא איכפת לי — רק לא
לתלות! אני מוכן לחכות 10־ 20 שנה.
יש לי זמן. רק שלא יתנו לי לבלות פה

שנים, ובסוף יום אחד יבואו לקחת
אותי, לרדת!
עדיף לי להתאבד, עכשיו ומייד. אין
לי בעיה לעשות זאת. עם הסוכרת שלי,
די שלא אוכל כמה ימים.
יש רעש סביבי בארץ? .אני רוצה
שיהפכו את זה לפוליטי! ׳•
לאשתי — איך היא מחזיקה מעמד?
— תמסרו רק ד״ש, ושאני מרגיש טוב.
אל תתנו לה לבוא לבקר אותי. אל
תתנו לה להגיע הנה!

הפרקליט המהולל
4 1ד עצם היו ם הזה לא זכיתי לראות את עלי אל־רגל, עורך־
הדין שלי. לא ראיתי מעולם את פרצופו!״ אמר לי גמרירות

יוטף טחן.
ובכן. אני -זכיתי. לא שלא התאמצתי כדי לזכות בזאת.
פוליטיקאים ופקידים בכירים במצריים שמחו להדגיש באוזניי
שהמדובר ב״אחד מחמשת עורכי־הדין הגדולים של מצריים, מי
שהיה כמעט מועמד למישרת שר־המישפטים!״
קשה לומר שעורן־הדיו המהולל התלהב מאיזכור שמו בהקשר
למבריח־הסמים הישראלי. לכן שמו ופרטיו לא פורסמו עד השבוע
שעבר.
עורד״הדין צבי לידסקי, ששכר את שרותיו של העמית המצרי,
אומנם הכין אותי, לפני צאתי למצריים, לקראת מגע אפשרי עם
הפרקליט הנודע. אולם גם ההכנה המדוקדקת ביותר לא הכינה
אותי להתמודדות עם הדוקטור עלי אל־רגל.
ראשית. הטלפון במישרדו אינו פועל. אחרי הפעלת כל הקשרים
והתשלומים האפשריים, זכיתי לקבל את מיספר״הטלפון שלו
בביתו.
גם בידי משה ששון. שגריר ישראל במצריים, לא היה מיספר-
הטלפון הנכסף.
היה זה ביום החמישי בלילה, היום שבו התקיימה שמיעת פסק*
הדין בבית־המישפט העליון, בנוגע לעירעור על גזר־דין־המוות
שגזר על טחן. ביום הרביעי בלילה, ערב השימוע, טילפנו לידסקי
וגם ויאולט טחן לעורך־הדין והזכירו לו להופיע לשימוע. אין בעיה
נענו השניים.ביום החמישי בלילה, ב־ ,23.30 קיטר אל רגל באוזניי :״אני רוצה
לישון. אשתו(של טחן) טילפנה, עורך־הדין שלו טילפן, מרויטרס
טילפנו, עוד עיתונאים טילפנו, ואני רוצה לישון ...אני לא יודע
כלום על פסק״הדין הבוקר. איך אני לא יודען כי לא הייתי שם
בכלל! היי לי עיסוקים אחרים.
אין לך מושג כמה שאני רוצה לישון! בואי אליי למישרד ביום
הראשון -או בשבת -בין ו ל־ 9בערב. טלפני אליי מחר בערב״.
למחרת בבוקר, ביום השישי, משהתקשר אליו אדם אחר
מהקהילה הישראלית בקאהיר, התלונן אל־רגל באוזניו :״קבעתי
איתה(איתי) לפני שלושה ימים ב״ 9בבוקר, והיא לא הופיעה. היא
לא היתה אז עדיין בקאהיר! חשבתי שקבעתי איתה. מה, אתם
עובדים גם ביום השישי! אתם לא נחים? אני כל כל־כך רוצה לישון!
שהיא(אני) תבוא לפגוש אותי מחר ב״סג בבוקר, בבית־המישפט
העליון!״
בערב קבע איתי שוב,, ,מחר ב״סג בבוקר, בבית־המישפט
העליון!״ על קביעה זאת חזר שוב באוזני פקיד מצרי בכיר ביותר
בשעת־לילה מאוחרת.
יום השבת 10 ,בבוקר, רחוב יולי מיספר ,26 בית־המישפט
העליון המצרי. בניין ענקי מאבן קרה. כל צעד ונקישת״עקבים
מהדהדים. זוגות־שוטרים ניצבים בכל פינה ופתח אפשריים.
באולם שבו קבעתי עם אל״רגל יושבים שלושה שופטים
עליונים. סרט תכלת כרוך על כתפם הימנית, ויורד באלכסון לעבר
המותן השמאלית.
מאחורי מעקה״עץ יושבים עיתונאים ומסקרים את המישפט.
בקרב הקהל בולטים מישפטנים ופירחי״מישפטים בגלימות
שתורות. גס מישפטגיות על עקבים גבוהים.
אל״רגל! אין.
המישפטנים שבאולם הפכו עבורי את הבניין .״מאפיש!״ הודיעו
לי לבסוף.
״אמר לך שיבוא!״ לא הבינו את תדהמתי. אמר -אמר.
ביום הרביעי החלטתי ללכת לבקר את אל־רגל במישרדו. לפני
צאתי לדרך וידאתי כמובן שהוא במישרדו.
אך נכנסנו למישרדו. וכולם פינו לנו את הדרך. מבין החיוכים
והנימוסים ניתן היה להרגיש היטב את המתח באוויר.
אל־רגל -גבר קשיש, ראשו עטור במיגבעת־פרווה שחורה,
עיניים בוחנות־ערמומיות, חיוך מתוח -קיבל את פני בישיבה.
במשך הפגישה כולה לא זע מכיסאו.
לידו ניצבה מנורת״שולחן, שבה שיחק בעצבנות בולטת: פעם
האיר עליי ופעם על עצמו, ושוב -עליי, ושוב -על עצמו. לא בוער
לו כלום. הוא כיבד אותי בקפה, התעניין לשלומי. אני מצידי
החלטתי לשחק לפי חוקי־המישחק. הרעפתי עליו מחמאות לרוב.
התלהבתי בקול״רם כיצד נהגי־וזמוניות מכירים אותו. ציטטתי
חלק מהדברים שאמרו לי עליו שרים ותברי״פרלמנט. חלק
מהדברים.
אל״רגל השתנה כהרף־עין. חיוכו התרחב. סומק״נעורים עלה
בפניו. האווירה השתנתה ונעשתה נעימה, רוויית חנופה הדדית.
הוא הרגיע אותי :״אין מה לפחד. במצריים אין ״,וכאן העביד את
ידו על צווארו לרוחב, במהירות ,״כל״כך מהר״.
התנועה הזאת, הסתבר במשך השיחה, חביבה עליו.
על פי רגל, ניתן לערער שוב ושוב על פסק״הדין, עד קץ־הקיצים.
יש זמן. הוא לא מרוצה מהטמפרמנט של לידסקי ומהקשרים שלו
עם התיקושורת. על עיתונאים הוא השמי׳ע באוזניי כמה וכמה
מביטוייו החביבים, שהנייר לא יסבול אותם.
כאשר קמתי לצאת, היה נדמה לי -או שמא טעיתי -כי רווח

מרשו, טחן. סבור שמאיימים עליו.
שידור בתוככי הרשות
רנוחוק מהפרוטוקולו
אחד הנושאים, שהיו על סדר־יומו
של הוועד־המנהל, היה התוכנית כניסה
חופשית, ששודרה לפני יותר משבוע,
ושעסקה בסוכנות־היהודית.
מיכה ינון, יו״ר הוועד, הזמין
לישיבה את שלמה גזית, שהוא מני
כ׳׳ל הסוכנות היהודית, המשמש גם
כנציג הסוכנות במליאת רשות־השי־דור

בניגוד לתוכנית ששודרה בטלוויזיה,
ושהיתה רצופה בצעקות ובמ־ריבות
בין המרואיינים, היתה ישיבת
הוועד שקטה, בדרך־כלל. היתה בה רק
התפרצות אחת: גזית התקיף את הטלוויזיה
ואמר, בין השאר, כי תפאורת
הרקע, שבה נראו מטוסים מביאים
רולארים לארץ, הזכירה לו את שיטת־העבודה
של העיתון הנאצי, ד־ר
שטירמר.
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה, רתח
על ההשוואה ואמר שהוא מוחה על
התבטאות כזו כלפי המישדר.
ד״ר ישראל פלג, חבר־הוועד,
ביקש מגזית להסכים למחוק את הביטוי
מן הפרוטוקול. הוא אמר שעל השוואה
כזאת אין הוא מוכן לקיים דיון.
לא בשימחה הסכים גזית לבקשתו
של פלג. ההשוואה נמחקה מהפרוטוקול,
אך נשארו התקפתו וביקורתו
החריפות של גזית על המישדר.

הספינות שבדרך
הוועד״המנהל סייר ביום השני השבוע
באולפנים החדשים של קול-
ישראל בבניין חוטי־ירושלים בבירה.
את הישיבה השבועית ערכו חברי הוועד
באולם הישיבות ״סרטוגה״.

אברהם
א בי כ ם
בפעם הראשונה, באופן חד״פעמ׳
ויוצא־דופן, יחולק הראיון, במיסגרת
התוכנית מגירות־הלב בגלי-צודל
לשני חלקים.
עדנה עברון, עורכת-התוכנית.
הקליטה ראיון עם רפיק חלבי.
השיחה התארכה וגלשה מעבר לזמן
המוקדש לתוכנית אחת.
בחלק הראשון דיבר חלבי על הספר
החדש שלו, שבכתיבתו הוא עוסק
כרגע, ובחלק השני על דברים אישיים.
עברון לא הצליחה לצמצם את הראיון
לשעת״שידור אחת, ולכן יהיו
שתיים, שישודרו שבוע אחרי שבוע.
נושא הספר החדש של חלבי הוא,
לדבריו. ,לחיות בישראל״ ,והוא אומר
עליו, בין השאר :״הספר שלי הוא ספר
של חשבון עם החברה הישראלית. בין
השאר אני מתחשבן, למשל, עם הרב
יצחק פרץ, למשל עם ממשלת״יש־ראל.״
•איך
אפשר לדבר כיום על גר כמו
שמדברים, כאשר אברהם אבינו —
סליחה, אביכם — בכלל התגייר.
היהודי הראשון בכלל לא היה יהודי
על־פי תורת־הגזע של אלה שמדברים
עליה היום. בתעודת״הזהות של אברהם
אביכם היה צריך לכתוב יהודי שהתגייר?״
.בחלק
אחר של הראית מספר חלבי
על אביו. הוא הירבה לדבר עליו.
הראיון איתו הוקלט לפני כמה שבועות,
וזמן קצר אחרי ההקלטה נפטר
אביו של חלבי. עברת מספרת זאת
בהקדמה לראיון, וכך אפשר להבץ
מדוע מדבר חלבי בראיון על אביו בלשת
הווה.

מרואיין חלבי
מתי התגייר אברהם!
הוא אומר. :אחר מן הדברים הזכורים
לי מילדותי בדליית־אל־כרמל:
לאבא שלי היה חמור, ועל החמור הוא
היה לוקח אותנו, כל הילדים, לכפר־יהושע.
שם, בכפר־יהושע, היכרתי את
בני-היהודים הראשונים בחיי, את
איציק בך נר ואת גבי גזית״.
ובמקום אחר. :כמו מנחם בגין, כך
גם אבא שלי, תמיד שומע את הבי־בי־סיי,התא
לנח׳(בערבית: כאן לונדון)
זאת תחנת־השידור ששומעים ברליית־אל־כרמל.
כששומעים שיש חדשות
מלתדון, כל הכפר יושב ושומע את
,הונא לנדן׳׳.
התוכנית תשודר בגלי־צה־ל ביום
השישי, ב־ 7בערב.
שמים לב לכך שזו תוכנית של הטלוויזיה
החינוכית.
במישרדי הרשות נמאס לקבל את
מחאות הצופים בטלפונים ובכתב. האנשים
שם אומרים שלפעמים, אומנם,
נחמד לקבל מחמאות ושבחים על
תוכניות המשודרות כחינוכית, אבל אם
זה כרוך גם בקבלת הביזיונות, הרי
שהם מוותרים על שניהם. לא מדובשם
ולא מעוקצם.

מאחורי המיקרופון
ללמוד בארץ
חיילים משוחררים ותלמידי תיכון,
הרוצים להירשם באוניברסיטה, יוכלו
לקבל מידע עדכני ומפורט ביום
הרביעי בגלי־צה״ל.
התחנה הצבאית עורכת מישדר
מיוחד בן שעתיים, שישודר ב־ 6בערב,
שאותו ינחה פינחס עידן, ושיעביר
תשובות על שאלות המאזינים מארבעה
מוקדים בארבע אוניברסיטות שד
נות: ירושלים, תל־אביב, חיפה ובאר־שבע.
המידע
על הרשמה ללימודים,
תנאי־קבלה, הטבות לחיילים, בחינות
פסיכומטריות, מעונות, מכינות, ועוד,
יינתן באמצעות קו פתוח. השאלות
יתקבלו כבר משעות הבוקר של היום
השלישי, בטלפון 813344 בתל־אביב.

מרצה מסוג חד ש
מנכ״ל גזית(עם אליזבט טיילור)
דר שטירמרז
האולם קיבל את שמו המשונה מידי
נקדימון (.נקדי״) רוגל, משום ש־שולחן־הדיונים
באולם זה נראה כמו
סיפונה של נושאת־המטוסים סרטוגה.
אורי סירת, מנכ״ל־הרשות, אמר
שלהבדיל משולחן זה, נראה שולחך
הדיונים הקבוע של הוועד בבניין כלל
כמו טי ט אני ק (אוניית־הנוסעים
שטבעה).
על זה הוסיף חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה,
כי שולחך הדיונים אצלו נראה
כמו נאוטילוס, הצוללת הדים־
יוניות בסיפורו הבדיוני של ז׳ול ורן.

מאחורי המירקע
רא נזדובשם ודא
מעוקצם
גם השבוע 10 ,ימים תותר אחרי
שידור התוכנית השבועית מוסף-
המוספים, שבה ערכה הרבנית אילנה
גליקסברג ראיונות ביחד עם דן מרגלית,
המשיכו להגיע תגובות נזעמות
של צופים למישררי רשות־השידור
בבניין כלל בירושלים.
הצופים סבורים, כנראה, שרשות־השידור
אחראית גם לתוכנית זו, ואינם

מרצה חדש, שאינו דוקטור ואינו
פרופסור, מצטרף לצוות המרצים באוניברסיטה
המשודרת בגלי־צה־ל,
לקראת הסמסטר החדש הנפתח ב־1
בפברואר.
המרצה הוא השחקן ניסים עזיקרי,
שירצה מדי יום שלישי על תהליך־
העבודה ועל תפקידים שונים שגילם
בתיאטרון הבימה.
שאר ההרצאות בסמסטר זה: בימי
ראשון ירצה הד״ר יוסף שימרון על תהליך
הקריאה מנקודת־מבט של הפסיכולוגיה
של הלשון. בימי שני ירצה
פרופסור שלום רחנברג על המוסר היהודי.
בימי רביעי ירצה ד״ר יוסף קפלן
על האנוסים בספרד ובפורטוגל במאה
ה־ . 14 בימי חמישי ירצה פרופסור יוסף
אגסי על הפילוסופיה של הטכנולוגיה.

יי יי

י •ייי

שרה ליבוביץ
פגשה וויא״נה
בנלא את

הגיע

^ ם לת־המוות של יעל שריקי
\ 1מצפת הביאה לחשיפתו המחודשת
של ח מליחי.
מליחי 46 נמוך־קומה, ראשו מלא
בשיער שיבה, הגיח לראשונה אל
התורעה הציבורית ביום השישי, ה־10
בספטמבר . 1982
בשעה 3.30 לפנות בוקר. באותו יום
שישי, הוא דקר את אשתו. יפה שריקי־מליחי
30 אחותה של יעל הצפתית.
יעל, שהיתה עדה למתרחש, נדקרה גם
היא.
שוטרים שהוחשו לדירת בני״הזוג

רמי שמתה מנסיון
ההברה, ע בו ה עו
על שויק׳(למערה)
טו־גוי ה א חו ת
ברחוב מוהליבר בקריית־ים, גילו את
יפה מתבוססת בתוך אגם קטן של דם.
ללא רוח־חיים. יעל, שנפצעה באורח
קל, הובהלה לבית־החולים רמב״ס
בחיפה. חמשת ילדיהם של דן ויפה
מליחי נאספו אל בתיהם של השכנים.
מליחי עצמו נסע לחיפה, שם החליף
את חולצתו המוכתמת בדם. ומייד חזר
לקריית־ים. איש אבוד ומבולבל, שאינו
יודע מה לעשות. שעות ספורות אחר־כך
מצאו אותו השוטרים משוטט בגן
ציבורי.
יומיים אחר־כך, ביום הראשון. האריך
שופט השלום החיפאי, ראובן בן־
חורין, את מעצרו של מליחי. בדיון
קצר שקדם להארכת־המעצר, אמר
רס״ל מיכאל ברוך, בא־כוח המישטרה,
כי הסכין שקטל את האשה עדיין לא
נמצא. סניגורו של מליחי טען כי היה
זה הרג למטרת הגנה עצמית.
הרצח והמשפט שבא בעיקבותיו זכו
בתיעוד עיתונאי מיזערי. ביום הראשון
הוזכרו דן מליחי והטרגדיה האיומה של
חייו ב־ 30 מילים בלבד. לשם השוואה:
סיפורה של ילדה בת ,5שחולצה
משיני־כלבים בצפת, השתרע באותו
יום על פני 200 מילים. שבועיים אחר־כך
נרצחו אביה פפושדו ואחותה.
שושנה מיזרחי. במשך שבוע שלם לא
חדלו העיתונים מלתאר את המיקרה.

40 — 1

מרוטשותמליחי(2שני£מימין) ,אולי^ פנים מישהו את פניו של דן
כך חיה ומתה יפה שריקי־מליחי:
בשוליים.
הרחק מהמולת התיקשורת, נמשך
מישפטו של דן מליחי במשך שנה
וחודשיים. הערים המרכזיים היו אריה
מליחי, בנם הבכור של דן ויפה, אז בן
,12 ויעל שריקי, אז בת .14
הם סיפרו כיצד התנפל דן על אשתו
ודקר אותה בזעם נוראי. יעל הראתה
את הדקירות שעל גבה, ותיארה
במילים דרמאתיות את מילוט הילדים,
על־ידי זריקתם מהחלון, ובריחתה יחד
עימם.
להגנתו שב וטען מליחי כי אשתו
היא שניסתה לרצוח אותו.
מתוך עדותו בבית־המישפט. :בשעה
3התעוררתי. אשתי ואחותה ניצבו
ליד מיטתי ותקפו אותי בדקירות־סכין.
קמתי ממישכבי, ובחשיכה החל מאבק,

כנקמה. בתמונת יום הנישואין: הכלה יפה וגעלה
דן מליחי, מימין אם הכלה, ומשמאל אביה. מסבי בם
ילדי מישפחת שריקי. על בירכיה של יפה: יעל.

שבו תוקפות אותי השתיים ואילו אני
נסתי על נפשי.״
מתוך פסק-הדין, :אין להתעלם מכך
שהיתה זו אשתו שרדפה אחריו,
התקרבה אליו וחידשה את המגע
הגופני האלים ביניהם בחדרו של אריה.
אץ לנו ספק כי ניתן לנו לראות
בנסיבות המתוארות למעלה פעילות
התגרותית מצד המנוחה.״
שלושת שופטי ביודהמישפט המחוזי
בחיפה מצאו את מליחי אשם בהריגה.
הוא נשפט ל־ 10 שנות־מאסר.
שימלה בחיפה
לוש שנים עברו מאז. מליחי
היום: אסיר מצטיין במחנה מע־

שיהו. עובד במיפעל תדיראן המקומי,
עוזר לרב הכלא.
ביום הראשון, אחד משני ימי־הביקורים,
הוא אינו ממהר להגיע אל
מירפסת־המבקרים. שוב ושוב קורא
הסוהר בשמו. אסירים אחרים כבר באו,
נפגשו עם קרוביהם ונפרדו, ומליחי
עדיין מתמהמה.
רק אחרי שעה של המתנה הוא
מגיע. קטן ונמרץ, עיניים זריזות,
תנועות עירניות, כאילו כל המרץ הזה,
האצור באיש הקטן, מתכוון לפרוץ
החוצה בחצי שעה של ביקור.
.אני אהבתי אותה,״ אומר מליחי
ועיניו בורקות. .הייתי מורה בבית־ספר
דתי בטבריה, חמד. לפעמים נסעתי
לבלות בצפת. שם, במרס, איפה שכולם
מסתובבים, ראיתי אותה והתאהבתי

התחתנו אחרי חודש של היכרות.
1י כו ל להיות שמיהרתי. אולי הכל היה
אחרת אילו הייתי מחכה קצת, מכיר
אותה טוב יותר.
אבלי לא חיכינו. אני שמחתי עם
החתונה הזו ועם הכלה שלי. רציתי
לשמח אותה. שגם לה יהיה טוב. את
שימלת־החתונה תפרתי לה בחיפה. אף
בחורה בצפת לא תפרה אז שימלה
בחיפה, רק יפה. כדי שתהיה מאושרת,
כדי שלא יחסר לה שום דבר.
אחרי החתונה עברנו לגור בקריית־ים,
שם היה לי בית שקניתי 10 שנים
קודם לכן. אבא שלי מת כשהייתי בן ,3
בתימן, ואני גדלתי בכל מיני מוסדות.
החלטתי שאני אתן לאשה שלי בית
יפה ומסודר, ועוד לפני שהיכרתי את
יפה כבר קניתי בית שחיכה, כמוני,
לכלה שלי״.
רחוב מוהליבר שוכן בפאתי קריית־ים,
בשכונה שהיא מעין.כרם תימנים״
מוקטן. חצר אבן מוקפת בכמה דירות.
שער־ברזל, כלב ענק נובח על כל מי
שמעז להתקרב.
דירתו של מליחי הושכרה. השכנים,
המכירים אותו והיודעים היכן הוא
נמצא, מנסים לגונן עליו, .הוא מתפלל
עכשיו בבית־הכנסת,׳׳ הם אומרים,
.יחזור מאוחר יותר ״.אחר־כך הם
אומרים. :אולי הוא נסע לקרובי־מישפחה.
אנחנו לא יודעים.״
בתחילה, על אף הפרשי הגילים —
רן היה אז בן ,28 יפה בת — 17 הם
נראו והתנהגו כמישפחה מאושרת.
חמישה ילדים נולדו להם, יפה עבדה
כעוזרת לגננת, דן היה פקיד בחברת
שיכון ופיתוח.
.קניתי הרבה רברים לבית ולילדים.
הוצאתי את הנשמה שלי על הבית. כל*
כך רציתי שתהיה לי מישפחה מאר
שרת,״ אומר מליחי.

י!לים

גלילה

דאכד קרה במציאות. יפת
/שמאסה בבעלה, ביקשה להתגרש.
דן סירב, חשד שהיא בוגרת בו. הבית
הפר לשחדקרב.
.היא כבר לא טיפלה בילדים,
הזניחה את הבית,״ אומר מליחי. .אני
הייתי שולח אותם בבוקר לבית־הספר,
מקבל אותם בצהריים, מכין להם אוכל.
אם הייתי עסוק, הם היו נשארים
רעבים. זה היה בית בלי אמא, בכל זאת

— פולארד חעק
ז לא רציתי להתגרש. אהבתי אותה׳.
מתוך פסק־הדין :״הנאשם אהב את
אשתו, אלא שמערכת־היחסים ביניהם
השתבשה. בחודשים האחרונים נהגה
המנוחה לקנטרו בביטויים כמו,שמן/
,זקן׳, ,תימני׳ ,ובו׳ ,והיא הסיתה את
ילדיו נגדו, ולבסוף פתחה נגדו תיק
ברבנות בדרישה לקבל גט. הנאשם
ביקש שלום־בית מבית־הדין הרבני,
ובתגובה על כף החריפה המנוחה את
התנהגותה כלפיו והחלה לתקפו
פיסית.״
עדותה של שרה סעדי, שכנה :״יפה
נתנה לו מכות ודחפה אותו לקיר,
הפילה אותו לריצפה. הקטנה בכתה,
ואני הרמתי אותה ובלילה ראיתי אותו
ישן בגינה, ולילות ישן בחוץ. היא
היתה מושכת אותו וזורקת אותו
ונותנת לו בוקסים, והוא מנסה להיחלץ
ממנה.״
אל תוך המהומה הזו צנחה יעל
שריקי, אחותה של יפה.

(המשך מעמוד )10
לסוריה: היא מסוגלת׳לפתוח בפעולות־איבה
בזמן־אתרעה של שניות. לכן לא
ידעתי אם אני רואה לנגד עיניי פצצה
בעלת פתיל־השהיה קצרצר, או תופעה
שניתן לטפל בה באמצעים סבירים.
מכל מקום, מה שיכולתי לקבוע הוא
שהמדובר בסכנה לחיי ישראלים,
ופעלתי בהתאם.
כאשר אשתי, אן, ואני ביקרנו
ברמת־הגולן, בקיץ ,1985 היו לנו
סיפוק ותחושה טובה כשראינו כיצד
הורחקו הסורים מישובי־הספר. אז איך
יכולה התביעה במישפטי לומר עכשיו
שהתנהגותי מעידה על אישיות בלתי־מוסרית?
אבל הרי התרגלתי כבר לכך
שהפרשה קיבלה אופי קפקאי, הפכה
לחלום־הבלהות של שנינו.
לעיוות מניעינו האמיתיים שימשה
במיוחד שאלת הכסף, ועד הראיון
שערך איתי מר(זאב) בליצר בגירוסלם

הוחמרו מאוד בגלל חוסר־הטיפול
בכלא המחוזי של קולומביה — מוסד
שאפשר להשוותו לבתי־הכלא הידו־ -
עים ביותר לשימצה, כמו לוביאנקה
(מוסקבה) או דארטמור (בדרום־מערב ׳
אנגליה).
כמו באושוויץ
ך* שה להאמין שמוסד כזה קיים
1בארצות־הברית, עד שאינך רואה

אותו במו עיניך:
עכברושים, נחשים, זחלי־חרקים,
אין חימום, אין סדינים, רעש מתמיד,
בתי״שימוש שלעולם אינם תקינים,
שימוש קבוע בגאז מדמיע, שומרים
מטורפים, חולי איידס המטפלים
במגשי־האוכל, ואוכלוסיה שהיא :
הקבוצה המנוונת ביותר של תת־אדם
תמרורים האיש מסירטי־המתח
נבחר לראש עיריית יבנה(כ־15
אלף תושבים) ,ביום בו התפטר מתפקיד
זה ח״כ מאיר שיטרית, אחר ששימש
כראש העיריה במשך 13 שנים
רצופות, יהודה בתם .35 ,ברוס, יליד
מארוקו ואב לארבעה, למד לשון
עברית ותנ״ך באוניברסיטה, היה בגיל
21 בין מייסדי אל״י (אזרחים למען
יבנה) ,שהעלתה את שיטרית לשילטון,

אחר יום־הולדתו ה־ ,68 דב מילמן,
מוותיקי תנועת־החרות. מילמן, יליד
לטביה הבאלטית, ועורך־דץ במיק־צועו,
היה בשנות ה־ 40 קצין־מטה
באצ״ל (המחלקה למישפטים ובתי־סוהר)
בירושלים, נעצר על־ירי השיל־טונות
הבריטיים והוגלה למחנה־מע^ר
בקניה, ממנו ברח, בקיץ ,1946 יחד עם
53 עצורים אחרים, אך בניגוד לכמה
מהם נתפש בגבול אתיופיה. מאז קום
המדינה הספיק מילמן להיות חבר־

דן מליחי :״יעל באה לגור איתנו, כי
היא לא הסתדרה עם הוריה בצפת ולא
רצתה לגור שם. הם באמת אנשים

ננרא מעשיה! סיבו
ג יסה שר יער ,
וו מריח ׳ ,מה

יו״ר מילמן וידיד (*)1982
תפישה בגבול אתיופיה

קוה נריר האימים

וחושש שבתפקידו החדש לא ימצא
מספיק זמן לשני תחביביו: דיג וצפייה
בסירטי־מתח.

ואומר :״רא נגעתי

אלוף ״הטלטלה״

בכרר ביער!״
קשים. האבא קשוח. לא מתייחס יפה
לילדיו. יעל צדקה כשהיא פחדה
לגלות להם שהיא בהריון. הם באמת
׳ היו מסוגלים לכל.
היא נרשמה לתיכון בקריית״ים,
והתכוונה להישאר איתנו במשך כל
שנת הלימודים. אני לא כל־כך שמחתי.
היו לי חמישה ילדים לפרנס. אבל
רציתי שאשתי תהיה מאושרת, אז
הסכמתי.
הן היו חברות טובות. כל לילה ישנו
ביחד בחדר־האורחים. מי שאומר שאני
ניסיתי לאנוס את יעל, מעליל עליי
עלילה נבזית. אני אף־פעם לא נגעתי

את דבריו אי־אפשר לאמת. הוא
לבדו יודע אם אמת הם, אם לאו.
ביום ראשון בבוקר, יומיים אחרי
מות אמם, נלקחו הילדים — שלושה
בנים ושתי בנות — לצפת. היום הבנים
לומדים בפנימיות דתיות. הבנות ( 6ד
)11 מתגוררות בבית מישפחת שריקי
בצפת.
״מאז לא ראיתי אותם ״,אומר
מליחי .״ימין וסוליקה שריקי מסיתים
נגדי את הילדים. אף־פעם לא הביאו
אותם לבקר אותי, הרחיקו אותם גם
מאחיותיי. אני עצמי לא מעז לבקר את
הבנות בצפת, כשאני מקבל חופשה
מהכלא. אני לא רוצה לחולל מהומות.
לאט־לאט הרגשות יתמתנו, ואז הילדים
יתקרבו אליי בחזרה״.
טובה כהן, אחותו של דן מליחי:
״לפני שבועיים עברתי בעפולה ליד
הפנימיה של ברק, הבן הקטן. ביקשתי
שיקראו לו החוצה, כי אני רוצה לראות
אותו. המדריכות אמרו לי, :כבר לא
קוראים לו ברק מליחי, אלא ברק
שריקי. והוא לא רוצה לראות אותך,
הוא פוחד שתחטפי אותו.׳
גם את הסבא שלו בצפת הוא לא
מבקר. חודשים הוא יושב בפנימיה, לא
יוצא לחופשות. זה ילד שאין לו
מישפחה״.
״לפעמים אני חולם עליה בלילה״,
אומר מליחי .״אני חולם שהכל בסדר
וכולנו ביחד, יפה ואני והילדים,
ושאנחנו מישפחה מאושרת.״

כנסת מטעם חרות, עיתונאי לעת מצוא
(יומון חרות המנוח, הגיואיש הראלד
הדרום־אפריקאי) ושגריר ישראל בפורטוגל.

,הישראלים
שהיה לי הכבוד לעבוד איתם.
פוסט, גם לא היתה לי הזדמנות להציג שהתקבצה אי־פעם תחת קורת־גג
את מניעיי. הכסף שימש אותי לכמה אחת.
היבטים מיבצעיים, וזוהי שטות לקבוע
זהו גיהינום של ממש, המתאים
שפשוט מכרתי את נשמתי.
לשמש כתפאורה לשאול של דאנטה.
כפי שבוודאי תבין, מיבצעים מסוג
עד שהתחלתי ״לשתף פעולה״ עם
זה דורשים אירגון לוגיסטי יקר — חוקריי, היתה אשתי שלושה חודשים
עובדה שלא תמיד ברור לאדם הממוצע במקום המבהיל הזה, ללא אפשרות
ברחוב. לכן לתביעה הרבה יותר קל לנשום אוויר צח, לראות את אור היום
להציג את העניין כאילו הוא נובע או לקבל את התרופות שלהן היא
מתאוות־הבצע של מרגל יהודי, מאשר זקוקה. בזמן הזה חלה הידרדרות
ממניעים אידיאולוגיים.
חמורה במצבה.
במשך תקופה זו אפילו לא הורשינו
מישרד־המישפטים החליט להתעלם
מההוכחות הברורות לכך שניסיתי להתראות זה עם זה — ובשביל זוג
להחזיר כספים למפעיליי הישראליים צמוד כמונו לא היה הבדל בין
— עובדה שקשה לייחס אותה לשכיר -התעללות זו לבין עינוי גופני.
הידיעה היחידה שהעבירו אליי
חרב רודף־ממון.
לאותו המאמץ של רצח־אופי אודות אן בתקופה זו היתה, שאסירות
שייכים גם הדיבורים על מיסמכים מהכת אחוות החנפים קיבלו הוראה
בדבר ״חוסר־היציבות הנפשי״ שלי, לרצוח אותה ברגע שיוכלו!
שנועדו לשרת את נסיון התביעה
...אינני יכול אפילו לתאר את
להבאיש את ריחי ולפגוע באמינות ..,הלחץ הנפשי שנוצר בתהליך האיטי
הנסיונות של פרקליטי להשיג הזה של צליבה מישפטית. במובן
מיסמכים אלא נדחו שוב ושוב, וכעת מסויים, אן ואני מרגישים כאילו היינו
אומרים שחלקם נעלמו.
בין אותם שהוצאו מקרונות״הבקר
בינתיים אני מרגיש כמו סירובניק והובלו לרציף־הסלקציה באושוויץ,
בברית״המועצות, אשר מכריזים עליו בעור כל הקהילה היהודית יושבת לה
כבלתי־שפוי, מפני שברצונו לעזוב את בצד כצופה אילם, המחכה לראות כיצד
גך העדן הסוציאליסטי, מאשפזים אותו יוכרע גורלנו.
ושוכחים מקיומו.
אולי כעת תוכל להבין עד כמה
כאשר פקידים מסויימים ב חשוב לנו מיכתבך — זה היה הסימן
פרקליטות אמרו לי שהם יגרמו לכך הראשון שלמישהו איכפת מאיתנו.
ששום יהודי אמריקאי לא יעז להתייצב
אם בית״המישפט ידון אותנו
לימיני, לא תיארתי לעצמי שהם במידת־הרחמים, נוכל לעזוב ולצאת
מתכוונים להתנהג כאילו קראו דף לישראל. אך בינתיים התביעה דורשת
מתוך ספר־הדרכה של הקג״ב. אכן כן, את ראשינו, כלקח וכאזהרה לכל מי
הייתי צריך לחזות שהם יתנהגו בך כבר שיעלה בדעתו לעזור לישראל.
בשלב שבו אותם פקידים דאגו להביא
אנחנו בהחלט מצפים לגרוע מכל,
אותי ואת אשתי לבית״המישפט יום מפני שאיש בקהילה אינו נוקף אצבע
אחד לפני שבקונגרס עלתה להצבעה כדי לשים קץ לעניין הזה...
אן ואני מתפללים לאלוהים, שאי־השאלה
אם לאשר את עיסקת־הנשק
שם יימצא אדם אשר יעשה למעננו
עם סעודיה.
במובנים רבים מצבה של אן גרוע את מה שאנחנו ניסינו לעשות לעמנו
בהרבה משלי. בעיותיה הבריאותיות — להציל חיים. ג׳ונתן סולארד

נתמנה כרמטכ״ל ה־ 13 של
צה׳׳ל, אלוף ח שומרון ,49 ,יליד
הקיבוץ אשדות־יעקב שבעמק־הירדן,
צנחן ושיריונאי, שנודע בדיעותיו
התקיפות* על ״הטלטלה״ שיש לגרום
לצה״ל(הוא חסיד צבא קטן ומתוחכם
יותר, ומתנגד למטוס הלביא) .שומרון,
שתחביבו העיקרי הוא מישחק הכדורסל,
הוא בנם של נגר ומבקרת־חשבו־נות,
ושירת בצה״ל 30 שנה(עם הפסקה
של שנתיים, בהן נהג בטרקטורים וב־סמי־טריילרים
של מישקו) ,והיה, בזה
אחר זה, קצין חיל״רגלים וצנחנים ראשי
(ובתור כזה יצא שמו לפניו עת פקד
על מיבצע החילוץ של חטופי אנטבה),
אלוף פיקוד״הדרום, המפקד הראשון
של המפח״ש (מיפקדת חילות־השדה)
השנויה במחלוקת וסגן הרמטכ״ל.

היו״ר ם! הג יפים
נבחר כיו״ר מועצת המנהלים
של חברת־הספנות צים,
(״צ׳רה״) ציר ,63 ,מי שהיה השישי
בין 12 רמטכ״לי צה״ל (1961־.)1964
צור, יליד רוסיה, שעלה ארצה בגיל
שנתיים, היה במילחמת־העצמאות מפי
קד־גדוד בחטיבת גבעתי(שבמיסגרתו
הוקמה יחידת־הסיור הממונעת על
ג׳יפים, שועלי שימשון) ,וראש אגף
כוח־אדם בימיו הראשונים של צה״ל.
בחייו האזרחיים שימש כמנכ״ל חברת־המים
מקורות, עוזר שר־הביטוזון משה
דיין ומנכ״ל קונצרך־הענק כלל תעשיות
(בין השאר: אלקטרה, סאנ־פרוסט,
הוצאת כתר).

צבי

הידר סז האצ״ל
נבחר כיו״ר החדש של מועצת
המנהלים של חברת הבניה הממשלתית
שיכון ופיתוח, במקומו של עסקו־חרות
שהתפוטר, דוד מור, שבועיים
* שומרון גם לא מנע א ת עצמו
מהשמעת הערות־ביטול על חור־אות־החיסכון
של הרמטכ״ל ה־11
של צה״ל, רפול איתן, עת הורה זה
לחיילי צה״ל לאסוף את תרמילי־הכדורים
אחרי עריכת כל מיטווח.

1שק בתור חביות
נפטרה בהוד־השרון, בגיל ,84
דניה גפני, שהיתה בשנת 1925 בין
מייסדות המושבה רמתיים(ששמה הוסב
לאחר מכן, כאשר אוחדה עם המושבה
מגדיאל הסמוכה, להוד השרון).
גפני, אחות במיקצועה, נודעה בכינויה
א ם לוחמי חירות ישראל, בזכות
העובדה שביתה שימש מיסתור לאנשי
לח״י כאשר אלה נמלטו ממחנה־המע־צר
הבריטי בלטרון וגם היווה סליק
לנשקם, שהוטמן בתוך חביות שנקברו
בדיר העיזים שבמשק מישפחת גפני.

מותו של השריף
התאבד בבאר־שבע, ביום פרישתו
לגימלאות מן השרות במישטרת
ישראל, בגיל ,65 רב־סמל ראשון
ארווין סרהש, שנודע בבירת־הנגב
כ״השריף של בתי־הספר״ בגין היותו
ממונה על הביטחון במוסדות־החינוך
בעיר. פרקש, יליד הונגריה, בה עוד
הספיק להילחם בשורות הפרטיזנים
נגד הנאצים, שירת בצה״ל כצלם צבאי
והיה, לאחר מכן, לאחד מצלמי־העי־תונות
המבוקשים, עד שעקר לבאר־שבע,
בה עשה, לפני 11 שנים, הסבה
לשרות במישטרה.

בוה 1כף־היד
נפטר בשכם, בגיל ,88 יעקב
בן עוד בן יערב העבתאי, מי ששימש
במשך שלוש השנים האחרונות
ככוהן הגדול של עדת השומרונים
(המונה, בסך הכל 582 ,נפש) .בן־יעקב,
שזכה במישרתו עקב היותו קשיש
כוהני העדה, היה אב לעשרה (חמישה
בנים וחמש בנות) ,שימש בצעירותו
ככתב יומונים יהודיים (דבר, הארץ
ופלסטיין פוסט, קודמו של גירוסלם
פוסט) בשכם ונודע גם בכישוריו
המיוחדים בקריאת כף־היד, אותם ייחס
להשכלתו הכללית בנושאי הפילוסופיה
והפסיכולוגיה.
* מלווה את מנחם בגין בטיסה
לארצותיהברית.

עודו מכנס ודד ליגה
זו הפעם הראשונה בקריירה הארד
כה של עודד מכנס שהוא יורד ליגה.
השבוע עשה מכנס היסטוריה בכדורגל
הישראלי. במקום להישאר במכבי תל־אביב,
אומנם על הספסל, הוא העדיף
לעבור להפועל חודר״ הממוקמת במקום
השני בליגה הארצית. במיגרשים
אומרים שהוא עשה את ההיסטוריה
בגלל כסף.
הוא יקבל בהפועל חדרה 20 אלף
דולר עבור שלושה וחצי חודשי מיש־חק
שעוד נותח בליגת הכדורגל. ואם
יצליח להעלות את חדרה ללאומית,
יוסיפו לו עוד 10 אלפים דולר. עוד
מספרים, שלמכנס נמאס להתנדנד בק
הספסל להרכב, ולכן עבר להרכב
בטוח, לקבוצה שבה ישתמשו בכישר
ריו הרכים.
שאלתי אותו אם הוא מעדיף להיות
ראש לשועלים במקום זנב לאריות.

היית מקבל כסף, בסך הכל עוד
שלושה וחצי חודשים.
היתה לי דילמה. לא רציתי לבלות
שלושה וחצי חודשים בץ הספסל
להרכב. בסך הכל, אחרי התקופה הזו
אני חוזר למכבי נתניה, וחשבתי שזה
יהיה אתגר לשחק עם קבוצה בארצית.
אני מתכות לעזור לקבוצה ולעשות
את המקסימום.
.בכלל, אני משתדל לראות את
החיובי במעשיי, ולא את הצדדים
השליליים. חוץ מזה, אף פעם לא
עליתי ליגה, וזו תהיה ההזדמנות
לחוות את החוויה של עליה לליגה
לאומית. בליגה הלאומית זכיתי כבר
בכל תואר אפשרי. הייתי שלוש
פעמים כדורגלן העונה וארבע פעמים
מלך־השערים. ננסה קצת את האר
צית׳.
ומה בעניין הכסף?

ציון צפריר

78 אלף שקלים -זוהי
הכנסת־שיא להפו־על
פתח-תיקווה, והיא זכתה בה גשבת האחרונה,

תמונת השבוע
גולדו במקום מלמיליאן כדורגלן מכנם בפעולה
מעניין לעלות!
ממם :״אני לא יודע מה אומרים
עליי. אבל לא רציתי להישאר יותר
במכבי תל־אביב. זה שישבתי על
הספסל, זו גם אחת הסיבות. הירידה
שלי לארצית היא לצורך עליה.״
למה לא נשארת במכבי תל־אביב?

.זה לא רק עניין של כסף. קיבלתי
הצעות גם מקבוצות בלאומית,
וויתרתי.״
ממי?
.מהפועל כפרסבא וממכבי יפו.
אבל העדפתי את האתגר.״

גנור־סל במקום שפרבול
בשבוע הבא תסתיים הליגה הלאומית בכדורסל. נכח שזה מהר, אבל ככה זה
בכדורסל. אם חשבתם ששחקני הכדורסל גמרו את עבודתם. טעיתם. בעוד
כשבועיים יתחיל טורניר שמונה הראשונות מישתקי הגמר־סל. או, כמו שזה נקרא
בשפה מיקצועית: מישתקי הפליי־אוף.
מהם מישחקי הגמרסל? אז ככת• שמונה הקבוצות הראשונות בליגת הכדורסל
מתמודדות בינן לבין עצמן כדי לקבוע את אלופת המותיר. כל שתי קבוצות
משחקות שלושה מישחקים האחת עם השניה — מה שנקרא בשפת הכדורסל,
הטובה מבין השלוש. באמריקה. למשל, משחקים כדי לבחור את הטובה מבין שבע.
טוב, אבל אנחנו לא אמריקת ולנו גם אץ סופרבול.
נחזור לגמר־סל. יכול להיות גם מצב ששתי קבוצות יסיימו את המאבק ביניהן
אחרי שני מישחקים בלבד השנה יש גם חידוש בגמר־סל. גם ארבע הקבוצות
שהפסידו בסיבוב הראשון של הטורניר, גם הן ימשיכו טותיר ביניהן — טותיר
הגמר־סל התחתון. ולמה הקבוצות האלה צריכות לקבוע ביניהן דירוג? כי העונת
לראשונת ישתתפו בגביע־קודאז׳ גם קבוצות המדורגות במקומות 5ר .6ולא כסו
בעונות קודמות, שאז שיחקו רק הקבוצות שדורגו במקומות 3ו־.4
לא סתם סיפרתי לכם על פילאי טורניר הגמר־סל. הכל בגלל בית׳ר תל־אביב.
ולמה? כי טורניר הגמר־סל יכול להביא לבית״ר תל־אביב את גביע״קוראז׳,
ולקבוצה הנחמדה הזו מתל־אביב זה מאוד חשוב. הצ׳ופרים בכדורסל הם אלה: יש
גביע־אירופה לאלופות. לשם נוסעת תמיד מכבי תל־אביב. ויש גביע אירופה
למחזיקות גביע. ויש גם גביע״קוראז׳.

יי— 4 2

במישחק שהתקיים בביתה, מול בית״ר ירושלים.
אולם בית״ר לא הוכיחה את עצמה, והחמיצה שע רים.
התיקו 0:0גרם אכזבה להמוני מהמרי־הטוטו.
סבב מאמנים
ליגת הכדורסל תסתיים בשבוע הקרוב.
כמו כל דבר טוב שמסתיים,
יצטרכו מאמני־כדורסל רבים לחפש
לעצמם קבוצות חדשות. הם, המאמנים,
הם תמיד הראשונים המקבלים את
הנזיפות על הפסדים או על אירגון

אורי מלמיליאן היה מאז ומתמיד
כוכב תיקשורת. הוא מוזמן לאירועים,
מסיבות, חגיגות, והכל כדי שהילדים
— והרבה פעמים גם המבוגרים —
יצליחו לקבל ממנו חתימה או סתם
לראות את הכוכב המוכשר מירושלים.
גם אבי ליברמן, שוער מכבי שעדיים,
מכיר את ההתלהבות שיוצר סביבו מל־מיליאן.
חשוב
לציין שמלמיליאן הצנוע
אינו אוהב אירועים כאלו. הוא בחור
עדין, שקט, צנוע ונחבא אל הכלים.
אבל מה לא עושים בשביל חברים.
אז ליברמן החליט לפתוח חנות
ספורט בראשון־לציון. לקידום מכירות
הוא ביקש מחברו, מלמיליאן, שיואיל
להופיע בערב הפתיחה ולעזור להביא
את המקום לתודעת אנשי רחובות,
מאמן קליץ
נס־ציונה וראשון־לציון. חוזרי מלמיליאן הבטיח, שאם לא יהיה לו
משהו אחר לעשות, הוא יגיע.
| לקוי של המישחק. בקיצור, הם תמיד
ביום הפתיחה התנוססו בכל האיזור
האשמים.
מודעוודענק, שבישרו כי אורי מלמי־בארץ
משאירים מאמנים לעונה
ליאן יהיה נוכח בפתיחת חנות־הספורט
נוספת רק אם הקבוצה הצליחה. בדרך
החדשה. אלפי ילדים ובני נוער הגיעו 1כלל נוטים להחליף מאמנים בסוף
השבוע לראשון־לציון. לאכזבתם, מל־העונה,
והרבה פעמים עושים זאת גם
מיליאן לא הגיע.
אבל חברים אחרים של ליברמן
גולדר, שגם הוא בחור צנוע, העובד
הגיעו, כמו למשל אבי גולדר, חלוצה
הפצוע של בית״ר ירושלים. הילדים, כסוכן־ביטוח, נבהל מן ההמולה סביבו
שראו את גולדר מבית״ר, התנפלו והתחיל לברוח. אבל הילדים השיגו
עליו, ביקשו חתימות, שאלו שאלות אותו, והבחור נאלץ לעמוד שעות ולחוהתייחסו
אליו כאילו הוא הכוכב תום על פיסות נייר, מודעות, כדורים
וכל חפץ אחר.
הידוע מירושלים.

באמצע העונה.
אז ככה מסתמן — ואני אומרת
מסתמן כדי להיות בצד הנכון. מסתמן
שצביקה שרף, מאמנה של מכבי תל-
אביב, ילך הביתה. למה? תסתכלו מה
קרה השנה בגביע־אירופה עם מכבי
תל־אביב, ואני לא צריכה להוסיף
הסברים. .
מסתמן שמולי קצורין, מאמן הפועל
חולון, יעזוב את קבוצתו. וגם יוסי
הררי, ככל הנראה, ילך לחפש קבוצה
אחרת ויעזוב את אליצור נתניה.
שלושה מאמני צמרת לשלוש
קבוצות צמרת. זה יהיה הסבב החשוב
והרציני.
במכבי תל-אביב אומרים הספקולנטים
שצביקה ילך הביתה, ובמקומו
יבוא לא־תנחשו־מי. ראשי מכבי תל־אביב
נסעו רחוק כדי להביא מאמן. עד
לגרמניה. שם נמצא רלף קליק הידוע.
הספקולנטים אומרים שככל הנראה
רלף קליין יחזור לקבוצתו לשעבר. הם
כנראה מתגעגעים להחזיק שוב בגביע.
אפשרות אחרת שמעלים במכבי
תל־אביב היא שצביקה שרף ילך־
לחולק, ואילו למכבי יחזור משה
ויינגרץ, אלא שהפעם בתור מאמן לכל
דבר. זה כבר סיפור טוב. כי ויינגרץ
עזב את מכבי מפני שהיו לו סיכסוכים
עם שרף. אחר כן־ סיפרו שהפרשנות
שלו במישחקי גביע־אירופה הכניסה
את שרף ללחץ. ראשי מכבי החליטו
כנראה שויינגרץ פירשן טוב את מכבי,
ואולי יוכל לעשות זאת גם כמאמן.
ובשאר הקבוצות:
פינחס גרשק עשוי להמשיך עם
מכבי חיפה. גליל עליון תעשה טוב אם
.תשאיר את אריה מליניאק, שהביא לה
1רק הצלחות בעונה זו. יריב ורשיצקי
ישאר ככל הנראה בהפועל חיפה, ואמיר
שמר ישאר באיתן־גבת. אפי בירנ-
בוים ישאר במכבי רמת־גן, ואברהם
חמו, אם יתמיד, ירד עם הפועל רמת־גן
לליגה הארצית, ואולי ימשיך איתם גם