גליון 2580 מתאריך 11 בפברואר 1987

י״ב בשבט תשמ״ז11.2.1987 ,

מיספר 2580

המחיר 3.50 שקל חדש (כולל מע־מ)

שנה 51

דו 1דו
ד 1י ד בלס כתב מהכלא

ר העו&ס גוה דידה לשימשן
פרס!

ס מכונית
לידיד ת חברו
ש ל פרס!

ההו כחות
ההוכחות איר הסתבך לקנ״ת לקניית יחד״!

מיכתבים
שכנים צריכים להבין
על עונש־המוות ליוסף טחן(״מונולוג
בכלא קאהיר״ ,העול הזה .)4.2.87
אין אני מערער על הרשעתו של יוסף טחן
בבית־המישפט המצרי. אבל, כשם שאני נגד
עונש־מוות למחבלים, אנסים ורוצחים, כך אני
נגד עונש־מוות לכל אדם.
בעיניי זהו רצח.
וחוץ מזה, גזר־הדין חייב היה להיגזר לפי החוק
הישראלי, ולדעתי היה מקום ליזום בעניין זה
אמנה בין שתי המדינות.
וממצריים, כשכנה, אני מצפה ליותר הבנה.
גבי שסל, תל־אביב

יתרון היורדים
עוד על תופעת הירידה (״הנדון״,
העול הזה 21.1.87 ואילך).
אבנרי כותב שהוא איננו מאמין כי המדינה
תתחסל בגלל הניגודים בין הדתיים לחילוניים,
אבל ״הירידה יכולה להביא להתפרקות מדינת
ישראל״.
אני מערערת על קביעה זו:
המאבק בין הדתיים והחילוניים הוא הרבה
יותר הרסני לטווח הרחוק ממה שהוא נראה עתה.
הדתיים הם בעלי קדמחשבה קיצוני וחסר־פש־רות,
וברגע שיגיעו לשילטון — והם יגיעו, כי
קצב הילודה אצלם הוא מבהיל — החילוניים לא
יילחמו על עמדותיהם, מאחר שהם ותרנים
ומתפשרים, וכאשר יתעוררו יהיה מאוחר מדי.
וברגע שהמדינה תיהפך לדתית־קיצונית, הדתיים
יתחילו להילחם בינם לבין עצמם, משום
שהצד השני לא ייראה להם מספיק קיצוני
ומדקדק במיצווות והמדינה, בלי ספק, תיהרס.
לעומת זה, אנשים העוזבים את המדינה
לארצות־חוץ, הם היחידים שיחזרו אליה, אם
בלה הרסז, הרצליה
יקרה משהו למדינה•

כתבות ה שער הקדמי:

ד1י1־ בלס מגלה את הכד:

הדירה רפוס!
המכונית לידידה!
הקברות מהמיכרגה!
במיכתב ששיגר דויד בלס ל״העולם הזה״
הוא מתאר כיצד העניק מכוגית
״דהייטסו״ לידידתו של מייק פירון,
האיש שניהל את אלף (״אזרחים למען
פרס מתחקירישערך אורי אבנרי
עולה, שאיש העסקים העמיד דירה
בירושלים לרשות מזכירתו של שימעון
פרס, כאות לידידות ביניהם • שר-
המישטרה חיים בר־לב שיגר מיכתב
לשופט, שבו התכחש להיכרותו עם בלס,
אולם שכח שבידי בלס יש מיכתב
ידידות בחתימתו • מיפלגת העבודה
נתנה קבלות על התרומות מ״הח׳ דויד
בלס״ .ביניהן אחת על סך 10,912,500ש׳.

גזנסון היה עס 1ק

טוב עסקן ט 1ב
על מצב השח־מת בארץ (״משהו
רקוב על הלוח!״ ,העולם הזה
.)21.11.87
אני מצוי, מכיר ויודע מעט את נבכי ותככי
השח־מת. ישראל לא יכלה להתנגד יותר מרי
(לעריכת אולימפיאדת השח־מת בדובאי) ,אבל
היא יכלה לעשות עסקות. את העסקנים היה צריך
לחרף על טיב העיסקה, ולא על עצם
העיסקה. והעיסקה שאני הייתי מציע, היא:
אולימפיאדה בדובאיי תמורת אולימפיאדה בישראל.
ובאשר
לעסקנים עצמם:
עסקני־ספורט טובים אינם, בהכרח, ספורטאי־עבר
מצטיינים. בדרך כלל, ההיפר הוא הנכון. לא
איכפת אם אותו יעקב הדסי יודע שח־מת או לא.
השאלה היא האם הוא יודע לנהל ולהנהיג. .
הנה, באותו הגליון של העולם הזה מסקרת
רונית אנטלר את מכבי תל־אביב בבריסל. מנהל
הקבוצה, עורך־הדין שימעון מזרחי, לא היה
מעולם שחקן־כדורסל מעולה, אבל בהנהלתו
הגיעה הקבוצה ארבע פעמים לגמר גביע אירופה,
וזכתה בגביע פעמיים.
לכן: ההתקפה על הדסי היתה צריכה לבוא
מכיוון אחר. הוא, כנראה, בלתי־מוכשר לעמוד
בראש איגוד או אגודה. הוא צריך לשלם את
המחיר בעבור כישלון השח־מתאיות־-ונשירתן
ממקום שביעי במלטה למקום ה־.50
חובב שדדמת, תל-אביב

עמיר המשלם
(.על עמירם ניר (״פרשת הנשק
(המשך בעמוד )4
העול הזה 2580

סר לינאי
1גב׳ שפירא
דויד ליבאי עזב את הבית. אשתו
השמיטה משמה את שם מישפחתו
ונשארה ניצה שפירא בלבד. יש
פירוד. אך אין גירושין .״זה לא בגלל
דיילת תכולת־עיניים או

אביר על סוס לבן.״
מ ס בי רחבר־ ה כנ ס ת.

90 0 0
מ אי ר וענונו:

על הבדל מהותי בין מיבצע סיני
1956 למילחמת ששת הימים
(״מיבצע איוולת׳ ,העולם הזה
24.12.87 ואילך).
כאשר סיכם אורי אבנרי את מיבצע סיני, הוא
השמיט עובדה חשובה (לדעתי) :הלחץ מצד
האמריקאים לפנות את סיני.
אחרי מילחמת ששת הימים המדיניות היתה
לא לעשות כלום, כי היתה ציפיה להוראה של
האמריקאים לסגת מכל השטחים, כפי שקרה ב־
.1956 וכאשר הוראה כזו לא באה(לנשיא ארצות־הברית,
לינדון ג׳ונסון, היו מספיק בעיות בווייטנאם)
התחילה מדיניות הסיפוח הזוחל.
רינה היל, דה־מוינס, ארצות־הברית

כתבת ה שער האחורי:

,לא מתפייש
באחי מוטי!״
מאיר וענונו, אחיו הצעיר של האסיר המפורסם
ביותר במדינה, מספר על ילדותם במארוקו
ובמעברה, על הבית הדתי, על
נטישת הדת. על מסלול החיים
של מרדכי וענונו ועל מניעיו.

השוק הפרסי

ביו היד לרגל

לפני שבועיים החליק התעשיין אבי פילוסוף
בפתח בניין הוועד־הפועל ושבר את ידו. התאונה
הזו לא מנעה ממנו להפעיל
השבוע את רגלו, ששברה את
כוס־החתונה. לידו עמדה דליה
רבין(בן־ארצי) ,בתו של יצחק.

7 /7 7

וני פשחת־ניק

מאשימים את היו״ר, רפי אדרי.

חיי כלב
המדורים הקבועים:

מיבתבים -תשר נדיב
איגרת העורך -שולחן השופטת
תשקיף -תעודת־יושר לקבלני
במדינה -צדיק וטוב לו
הנדון -חומייני המתון
אנשים -שרות 14
מה הם אומרים -ספר בישול
סיני בערבית
יומן אישי -אי סדרים בתנ״ך
לילות ישראל -העיר התחתית
דף חדש -מפא־י, מפ״ם.
פלמ״ח, פלי״ם

ל חוו ה יערי יש חברה חד ש ה בכל א. הי א
נרגע המה מי שפ ט, ה פ סי ק ה לה שתמ ש
בכדורי־הרגעה, ה סו מ ק חז ר ללחייה,
ו הי אגם הגי שהכעת תלו־נה
ב מי שטרה נגד שותפתה,
וי רי בתהא בי ב ה גרנות.

כמו א חרי כל ת אונ ה אווירית, צריך גם
הפעם ל ה קי ם ועדת״חקירה שתב דו ק
היטב״היטב: האםה מזוזו ת ב כי ת ה של
עופרה חז ה כ שרות! מ תי
ל א חרונה טבל ה במיקווהי

הי ת ה בין גברים בהלוויה!

-מכשל. בסיעה הכל

פוגי, כלבה בת חצי שנה, מספרת בנביחות על
חייה העגומים, על אכזריות וטיפשותם
של הולכי־על־שתיים, על חיפושיה אחר בית
חם ועל מעלותיו של מוסד

חדש ברעננה, הקולט בעלי־חיים
הנמצאים במצוקה.

חווה מחייכת שוב

ועדת עופוה

שלוש פשלות היו למערך בשישה ימיס)1( :
כולם משוכנעים שהוא מצפצף על הכל, ורק
הקיבוצים חשובים לו 2הוא שוב הסתבך
בשחיתות, הפעם עם בלס 3הוא דחף עסקן
מיפלגתי למישרת מבקר הט
דינה

האדונים קימחי, חשוקקי ונורת׳ סיפרו
בסודי־סודות שחומייני נומה למות.
והוא באמת כמעט שמת — מצחוק!
צחוק, על הקלות הרבה שבה הצליח
להפיל אותם בפח. אמור לי מיהו.איראני
מתוך ואומר לד מתי
דיברת עם שימעון פרס
על ״פלם טינים אותנטיים״.

ניתוחי־לב אצל ח בן־אמוץ, אבי אברמוביץ
ויואל זילברג מחזירים אותם לחיק המישפחה• .
ליזיקה שגיא יצאה מרוצה מביקור בכלא •
שרד מור( ,שהיתה אשתו של עמי מור, בעלה
של פינצ׳י) בהריון. אצבע אלוהים • הפרופסור
של רוזי מראש חומק אליה בלילה • האסירה
אילנה לב נגד רומאנים ב־פרקליטות
• העורך־דין המפר

רסם, הסטאז׳רית ובתם הסודית.
חור ברשת -פנינה רוזנבלו בועטת קולנוע -פיצויים לסופרת
זה וגם זה -פיספוס ביום־הא
תשבץ הורוסקום -איך מחזיקי בדלי
רחל המרחלת -על כל העולם
תמרורים -דיא טת אבטיחי ם קטלנית ראיון השבוע -עם הא ח הצעיר וענונו שידור -פמיניסט מדליית־אל־כרמל

מ /קשקט!
הנשיא אינו מתראיין בכל יום. בייחוד לא
על מכת־הירידה. האם זה מפני שחיים הרצוג
מנסה להיות נשיא העם היהודי כולו — ואז
אין זה נוח לו לתקוף את קיר
מה של הגולה, ובעיקר את
הישראלים המסתפחים אליה?

ערב באופרה
ת מירון קרא את -קופסה שחורה־ של עמום עוז
ומצא בי הרומאן עשוי לשמש בסיס מצויץ
לתוכנית חדשה של. הגששים־ .אצל עוז אד
פרה היא תמיד אופרה. יבי מקדיש שיר ל־סילבי
קשת, ונתן זך מציג את
0 7מפא־י שתמיד חוזרת, במו
ההיסטוריה או במו המנגינה.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
לאיראן״,
ואילך).
אם עמירם ניר יוצא אצלכם טוב, אז אצלי הוא
התחיל מצויין:
באיזה לילה ירושלמי חורפי, לפני תשע שנים
בערך, במקום שנקרא המרקיה, ישבתי עם בת
זוגתי על מרק ובאגט וכשהגיע החשבון נתברר
שהארנק בבית ואז גיר, החמוד הזה, שכבר היה
כוכב־תיקשורת לא קטן, לא היסס ובנוך
שאלאנטיות הוציא את פינקס־הצ׳קים ורשם 50
לירות ישראליות לפקודת אופק, מנהל המקום.
העולם

• ב לי

מ/׳וז א

השבוע נערך בצמרת המישפטית דיון על
השאלה אם להעמיד את מנהלי-הבנקים לשעבר
לדין פלילי, על חלקם בפרשת הוויסות והמפולת.
טוב שיש דיון כזה. אבל זה בא קצת באיחור.
באיחור של שנתיים, ליתר דיוק.

העוו!
א מ נון ! כ ה ני עיבד

את נמב־האישוס

ובו הציע לו לחסום את דרכו של יצחק מודעי
בחזרה אל הממשלה
סקופ? לאו דווקא.
הסיפור כולו פורסם לפני יותר משלושה חד
דשים בהעולם הזה 22.10.86 סמוך לתאריך
הרוטציה. היה זה בכתבה של דפנה ברק, תחת
הכותרת:״מודעי: בגלל מחלה?״
וכך נאמר בכתבה:
״חוגי מודעי ידעו לספר השבוע אודות פתק
שכתב שר בכיר במערך לשר ליברלי, .מה בעניין
מודעי? ,שאל איש־המערך, .זה בסדר, המשיכו
להתנגד״.׳ הרגיעו עמיתו הליברלי.
״השר הליברלי שבו מדובר, כביכול, הלחיש
באוזניי מכל וכל את הסיפור ״השתגעת״? שאל,
׳שאני אשים דבר כזה בכתב?׳

—11111111

8^81113

1פני שבועיים פירסם העולם הזה כתבה
< על ילדה שנלקחה מבית סבתה על־ירי
שוטרים אלימים, על פי צו של בית־מישפט, ר
הושמה נגד רצונה בפנימיה דתית.

וז דנו פ ס

טיפ נדיב מאוד
ניר וידיד ()1978
חמוד ונון־שאלאנטי
בקושי הספקתי לעכל את הנעשה, ובלי לקבל
תודה של ממש, נעלם ניר במורד בית־האמנים.
עמי גיז, סן־פרנציסקו

אדם לכל צ ק
על הגדרת טיבו של דויד בלס
(״הנדון״ ,העולם הזה .)4.2.87
תמהני! אמן המילים אורי אבנרי לא העלה על
דעתו הגדרה יותר מוצלחת לדויד בלס מאשר
״אדם לכל עת״?
״אדם לכל עט״ ,מתאים יותר.
״ארם לכל עד״ ,גם כן מתאים.
אבל ההגדרה ההולמת היא ״אדם לכל צ׳ק״.
בצלאל לוין, תל־אביב

שער ״העולם הזה״ ()9.1.85
פיצויים במקום אישום
מייד אחרי המפולת תבע העולם הזה
( .)9.1.85 על שערו. להעמיד את המנהלים לדין
פלילי. הוא לא הסתפק בדרישה מופשטת. אלא
הביא כתב־אישום ארוך ומפורט, שנערך בהתנדבות
על־ידי עורך־הדין אמנון זיכרוני.
גם עתה אין הרבה מה להוסיף. בעלי-ההחלטה
יכולים לקרוא את חוות־הרעת של זיכרוני,
ולפעול בהתאם לכך. מפורטים בה כל האישומים
האפשריים, והסעיפים שעליהם הם מסתמכים.
השאלה היא מדוע נסחב העניין במשך
שנתיים. כיום כבר ניתן לתת על שאלה זו תשובה
מוסמכת: כל המימסד עשה יד אחת כדי לחפות
על מנהלי־הבנקית מפני שהם בשר מבשרו. תחת
להעמידם לדין. הוענקו להם פיצויים אדירים.
גס עכשיו נמשכת הסחבת. אם יוחלט בסוף
לעשות משהו, זה יפתיע רבים.

ה ס קופ
שלא היה
השבוע התפוצצה פנפציה: ערב הרד
טציה שלח השר גירעון פת פתק לשר עזר וייצמן,

בהם לאחרונה מקורביו. חוגי מודעי
ידעו לספר השבוע אודות פתק שכתב
שר בכיר במערך לשר ליברלי- .מה
בעניין סודעיד׳ שאל איש המערך. .זה
בסדר. הכדשיכו להתנגד ׳-.הרגיעו
עמיתו הליברלי.
השר הליברלי בו מדובר, כביכול,
הכחיש באוזניי סכל וכל את הסיפור.
.השתגעתי!׳ שאל. ,שאני אשים רבר
כזה בכתבי!׳

כתבת ״העולם הזה״ ()22.10.86
חזרה במקום גילוי

דינזעה בעץ־הסערה

״מיכל״ ואידה
האיסור בוטל

על מה שעושה ריגושים בבטן(״שימחה
יוונית״ ,העולם הזה .)28.1.87
מדוע חייבת דניאלה שמי מוסיקה יוונית כדי
שיהיו לה ריגושים בבטן? לי היו מספיקות לשם
כד המנות הראשונות(המזה) שהגישו לה באותה
הזדמנות(במיסעדה היוונית באזור־התעשיה של
חולון).
רק בשביל התענוג אני חוזר על הפירוט של
דניאלה שמי: מוח במיץ; לקרדה: סלט קינרסים;
לשון בתחמיץ; סלט פיטריות: סלט חצילים, בשר
מעושן, איקרה, קשקבל.
עם דברים כאלה על השולחן, אפילו האוזניים
שלי היו מתרכזות בצלחת. נחום ברנר, חולון

על התיחסותו של דויד אבידן לט־שוררות
(״דף חדש״ ,העולם הזה

אני מתפלאת על המשוררת ציפי שחרור: היא
נראית, בתצלום שלה בהעולם הזה, כמו אדם מן
היישוב, וגם נקראת כך בשיריה. והפליאה שלי
היא על שהיא מצאה לנכון להגיב או להתייחס
לדויד אבירן, היורה את חיצי הזיכריות שלו
במשוררות.
במיקרה כזה, מכיוון שדויד אבירן, איננו
בדיוק חיים נחמן ביאליק, התגובה הנכונה של
אשה אינטליגנטית צריכה להיות התעלמות
רחל וייס, ירושלים
מוחלטת.

ה לי לי!

אוזניים בצלחת

חיים נחמן אבידן

ה שופטת

מנהלי

סני בז•

המסתונגדחננסאיס:

הזה

3.12.86

ולובסטר ניובור, שאז גושי הבשר כבר מעורבים
היטב בין הררי אורז מתובל. יורם גרוס, חיפה

על מטבע לשון שגוי במחלוקת
(״מיבתביס״ ,העולם הזה 21.1.87
ואילך).
מדוע מתלבט הקורא מלכוב? אומנם נכון שמי
שהיה כותב, בעבר, על דימעה חרישית, היה
מקשה על הקורא לפענח למה הכוונה. אבל היום?
דימעה חרישית זה דבר ברור לגמרי. זה מסוג
הדמעות שמזיל היועץ המישפטי לממשלה, יוסף
חריש, המצוי זה ארבעה חודשים בעידהסערה.
וזה קורה כשהוא נזכר בימים הטובים, שלפני
הסתיו האחרון, עת הוא היה שופט מחוזי מכובד,
החי לו בשלווה, הרחק מן הלחצים, הזרקורים
דויד בן־שיטרית, רמת־גן
והביקורת.

הקפדנו כדבר מובן מאליו, שלא לזהות את
הילדה, שהיא קטינה. את פניה כיסינו בתצלום
בפס שחור. קראנו לה בשם בדוי — ״מיכל״.
שעה קלה אחרי הופעת הגליון הגיע אלינו צו
של בית־מישפט, שאסר את עצם איזכור הפרשה.
איסור מוזר זה, שעלול היה להביא להעלמת 1
שערוריה על רקע דתי, לא הופעל, מפני שהגיע
הסדונזזז והרובסטר
באיחור.
מאז פירסום הכתבה לא פסק הטלפון מלצלצל
על מישרתו החדשה של רבה לשעבר
בבית סבתה של הילדה. הסבתא, אידה, מספרת
של פתח״תיקווה (״תשקיף׳ ,העולם
שמכירים מכל רחבי הארץ התקשרו כדי להביע
הזה .)4.2.87
תמיכה ולהציע עזרה.
זה די מתבקש שסלומון יעבור לבוסטון,
נוסף על כך החליט בית־המישפט לבטל את
הצו, שאסר על בני-המישפחה להיפגש עם הילדה בירתה של מדינת מסשוסטס שבצפון־מיזרח
בביתה עד לדיון החוזר. הסבתא מציינת כי גליון ארצות־הברית.
זאת הלא מדינת מיסעדות פירות־הים המהעולם
הזה, שבו הופיע הסיפור היה מונח על
טרפות ביותר בעולם. אם כי, למען הדיוק, השולחו
השופטת.
מטעם המבוקש שם הוא לא כל־כך סלומון, בין
בצורתו המעושנת ובין בצורתו האפויה, כמו
לובסטר, על שתי צורות ההכנה המועדפות שלו
— לובסטר תרמידור, עת שולים את הבשר
הטעים מבין הקליפה של חיית־המים הזאת,

על גודל התשר של איש־עסקיס ב־בית־קפה
(״טו גוד טו בי טרו״ ,העולם
הזה .)28.1.87
מה רחל המרחלת רוצה מאיש־העסקים
שהזמין את אביבה פז לבית־קפה? הוא שילם
עבור הקפה (שלושה ספלים) בשטר של עשרה
שקלים וקיבל 2.80 שקל עודף. פירוש הדבר
ששלושה הספלים עלו 7.20 שקל. על זה הוא
השאיר טיפ של שני שקלים 2896 ולקח לעצמו
את 80 האגורות הנותרות.
מה הוא היה צריך לעשות? להשאיר למלצרית
את ה־ 2.80 שקל (טיפ של* ,039*,או אולי היה
עדיף שייקח את שני השקלים וישאיר למלצרית
את 80 האגורות(טיפ לא רע של *?)11
נתן ליבוביץ, הרצליה

אנגלית יום־יום
על השימוש במילים לועזיות (״איג רת
העורך״ ,העולם הזה .)4.2.87
מדוע מתפלא אורי אבנרי על כך כי הד״ר יוסי
ביילין, המנכ״ל המדיני של מישרד־החוץ. רוצה
להקים ד סק לענייני־שלום ולא שולחן לענייני־שלום?

מקובל אצלנו. אתה יכול להרביץ מילה
לועזית? הרבץ! ועולה על כולן הטלוויזיה; בהמון
תוכניות מלל (סיבה למסיבה, זה הזמן)
המנחים מתעקשים לראיין(באנגלית די חלשה)
כל מעי אנשים דקות ארוכות באנגלית.
אם אני רוצה לשמוע טלוויזיה באנגלית, אני
יכול, בעזרת הצלחת שעל גג ביתי, לקלוט כמה
תחנות יותר אנגליות מאשר התחנה בירושלים.
דן בילר, גבעתיים

אוטובוס!
לוא היו השותפים בממשלת האחדות הלאומית,
המאיימים לאחרונה, חדשות לבקרים,
בפירוק הקואליציה ביניהם, מעיינים בגליון
העולם הזה שהופיע השבוע לפגי 25 שנה,
ייתכן ודעתם היתה מתקררת עליהם.
וכך צוטט באותו גליון הח״כ ישראל בר־יהודה(מי
שהיה שר־הפנים בשנות ה־;)50
• ״קואליציה איננה חתונה קאתו-
לית. אבל היא גם איננה פגישה מיקרית
של שני אוטובוסים בתחנה!״

העולם חזה 2580

4 4 4 4
* 4 4 4 4 4

בשנים הקודמות ציינו את יום־השנה בהפגנות סוערות
ביותר, שהגיעו לשיאן לפני שנה — שאז נעצרו עשרות
צעירים, אשר הובאו לשיפוט מהיר.

הפעם מתנהל בכפרים ויכוח אם כדאי לצאת
שוב להפגנות — ולהסתכן בעונשים בבדים
ביותר — או שמא מוטב לציין את יום*
התעודות־הכפויות באורח סימלי ושקט.

רוב התושבים כבר נושאים, בלית ברירה, את התעודות
החדשות: כל המסרב להן אינו יכול למצוא תעסוקה. אינו
מקבל רישיונות למיניהם ואינו יכול להיזדקק לשרותי־אישפוז.

גינוסר
תלמיד חרוץ
תיאקיך

יוסי גינוסר, מנכ״ל מכון־הייצוא. עורך בימים אלה
אינספור פגישות עם יצואנים ובעלי־מיקצוע, כדי ללמוד

את העוד•

הוא משתדל להשאיר על שומעיו רושם של
תלמיד חרוץ ונעים.

הפגנה גרעינית :״סוב
יודיצה״
מישטרת ירושלים ניסתה למנוע, ביום השני השמע, את
קיומה של מישמרת־מחאה של הוועד למניעת שואה
גרעינית. הוועד, שהתארגן כרי לעורר דית ציבורי בסכנה
הגרעינית ולמחות על תנאי־מעצרו של מרדכי וענונו,
ביקש רישיון להפגנה מול בניץ נציבות שרות נתי-הסוהר.

המישטרה, בהנחיה מהמטה הארצי, טענה בי
בל רמז באילו וענונו פעל מטעמים עקרוניים ובי
ביצע שרות לציבור הוא ״סוב יודיצזד. בנימוק
זה נדחתה הבקשה.

שנקר יחזור לבל״ל?
בצמרת בל״ל שוקלים להחזיר לעבודה את
שימהה שנקר, כדי לתקן את תדמיתו של הבנק.

בהתערבות האגודה לזכויות האזרח. נאלצה לבסוף
המישטרה לאפשר את קיומה של מישמרת־מחאה, תחת
הסיסמה :״הייה אקטיבי היום — .ולא תהיה רדידאקטיבי
מחה״
אולם גם אז לא התאפקה המישטרה, והפעילה מריק. היא
הזהירה את המוחים שלא לקרוא קריאות בקול. זו אומנם
זכותם על־פי חוק, נאמר להם, אך אם הם ישתמשו בה
השוטרים יספרו את כל העוברים־ושבים ברחוב, יודיעו כי
מניינם עולה על הסיספר המותר במישמרת־מחאה, יכריזו
על האירוע בהתקהלות בלתי־חוקית — ויעצרו את
המשתתפים. המישמרת, לכן, היתה דוממת.

תיק אלבץ־חכוביצקי
לקראת סיום

לן יסד ושגיא נגד
העובדים

חקירת המישטרה בפרשת אלבין־
זוכוביצקי וספיחיה עומדת לפני סיום,
ונראה כי התיק יועבר בקרוב לפרקליטות.
במהלך החקירה נחקרו עשרות אנשים,
הוצאו עשרות צווי-חיפוש ותפיסת־מיסמביס,
והצטברו אלפי עמודי פרוטוקול.
מאז מותו של מיכאל אלבין, נמצא יונתן
זוכוביציקי בניו־יורק. ייתכן שהפרקליטות
תחליט לבקש את הסגרתו. דרכונה של
אסתר, אשתו של זובוביצקי, נתפס לפני
שנה על־ידי המישטרה, ואץ היא יכולה
לעזוב את הארץ —בנראה כאמצעי־לחץ
על בעלה.

ישראל קיסר העמיד את גירעון שגיא, ראש אגף־האירגון
בהסתדרות, בראשות ועדה שנועדה לקבוע את.סולם*
הקידש׳׳ של עוברי הוועד־הפועל. לקיסר לא הפריעה
העובדה ששגיא מסוכסך עם ועד־העוברים.

המבלן ר תמורת 120
אלף דולרו
לקנות את מינויו של יעקב ניצן כמבקר*
המדינה בבסך מזומן.
נין ר׳ץ למיפלגת־חעבודה קיימת מחלוקת כספית מאז
הנחירות, כשהעבודה מסרבת להעניר לר׳ץ את כספי
מימון־המיפלגות החודשי של יוסי שריד, שנבחר ברשימת־המערך•
והצטרף אחרי הבחירות לר׳׳ץ. כמה רקות לפני
ההצבעה בוועדת־הכנסת, השמע, הציעו נכידים נהענודה
לשלם את כל הכסף, תמורת תמיכתו של שריד בניצן.
שריד סירב.

עוד פרשיות במינהל
מלבד הסקגדאל סביב אלי עמר, צפויה במינהל־המקרקעץ
התפוצצותן של עוד שלוש פרשות:

פרשה אחת נוגעת לעיסקה גדולה בירושלים,
השתיים האחרות יהיו סביב עסקות בגוש־דן.

המינוי החדש מעורר בקרב העובדים חשש
למעשי־נקמה.

שלים לרגל לטנג׳יר
האירגון העולמי של יוצאי טנג׳יר עומד לקיים בקיץ כינוס
עולמי בעיר המארוקאע בחסות המלך חסן ה־ .2טגג׳יר
היתה עיר בינלאומית, עד שסופחה למארוקו. מישראל
ייצאו לכינוס לפחות 200 איש, מאירופה ומצפודאמריקה
יבואו עוד כמה מאות. עד אלף.

אשרות־התייר יינתנו רק לילידי טנג׳יד
ולצאציהם.

יזם־התעודזת במחלוקת הקרובה

תנאי לל^בלנים:
תעודת יושר
כל קבלן שיבקש להירשם בפינקס־הקבלנים
יידרש להציג אישור בכתב
מהמישטרה, המעיד כי אין לו הרשעות
פליליות(״תעודת יושר׳).
כך החליט רשם־הקבלנים, על־פי
לצתו של נציב־תלונות־הציבור.
המלצו

ייסגר מיקלט הקולנוע
יאיר רבינוניץ, נציב מס־ההכנסה, יוזם חקיקה שתסגור את
מיקלטי־המס בענף הקולנוע. הצעתו: השקעה בסרטים
תיהנה רק מזכויות של השקעה במחקר־ופיתוח — שעליה
הפיקוח הוא יותר קפדני.

גם גרוזים חוזרים
גם בקרב עולי גרוזיה מסתמנת מגמה של חזרה
למולדתם.
כמה עשך ות מישפחות עזבו בחודשיים האחרונים את
הארץ, ומצפות באירופה לאישורי־שיבה.

גולץ פיזר צוות־ההסברה
אלסרד
גולץ, מנכ׳׳ל ״הסנוד, המשמש ביו׳׳ר
״איגוד חברות הביטוח׳׳ ,גרם לסיזורו של צוות־ההסברה
של האיגוד.
בצוות, שהוקם לא מזמן כדי לתקן את תדמיתן הירודה של
חברות־הביטוח, התכנסו דוברי החברות ויועצי-התיקשורת
שלהן. בשבוע שעבר הפתיע גולץ את חבריו והחליט כי
בצוות ישתתפו רק שכירש בחברות. ולא יועצים פרטיים
העובדים למענן. גם כשהתברר כי רק דובר הסנה הוא
שכיר, בעוד כל השאר הם עצמאיים, המשיך גולץ
להתעקש על עמדתו, וכך למעשה סולקו מהצוות כל
משתתפיו.

בברלין מחבים לסובייטים בפסטינל־ברלין, שייפתח בשבוע הבא, הסובייטים עומדים
כנראה להציג לראשונה סרטים שהיו גנוזים עד כה.

בנגלה־דש מציעה
חברה פרטית בבנגלה״דש, בשם ה א חי ם קנדי, פנתה
לגורמים רישמיים בארץ בהצעה לייצא לכאן מוצרי־עור,
שקי־יוטד״ תה ועץ־במבוק.

,מעריב״ משנה פרצוף
הצהרון מעריב עומד לשנות את צורתו. השינוי העיקרי:
ביטולם של רוב המוספים הציבעוניע ושילובם בעמודי
העיתון עצמו.

עוד מיזללה בדיזנגוף
בפינת דיזגגוף־פרישמן בתל־אביב נשלמת הקמתה של עוד
מיזללדג המיסערנים שאבי בכר וכרשטיאן מתכוונש
להכות במחיריהם הנמוכים את שוק ה״טייק אוויי*.

ר״במן מאוכזבים מהישיבות האחים רייבמן, שהבטיחו לישיבות 100
מיליון,דולר, מעכבים את חלוקת הכספים,
כדי לבדוק בפרוטרוט את הבקשות
שהוגשו להם.
מקורביהם בישראל של המיליונרים
הקנדיים רמזו לראשי־הישיבות בנימוס, כי
ציפו מהם שיאמרו להם אמת, ולא יגזימו
בהצגת צורכיהם. האחים התאכזבו על
ש״התייחסו אליהם כאילו הם פקידי אוצר־המדינה־׳.

וורוו אלא פז ו
דובר״בל׳׳ל העיר את תשומת ליבנו לטעות שנפלה במדור
זה בשבוע שעבר: לא מכונית וולוו הוזמנה למען מאיד חת,
הוא מוסר, אלא פז׳ו .505 עד כאן התיקון.
אולם הדובר גם הירשה לעצמו לנזוף :״זה כמו לכתוב
בעיתון שמישהו זכה בפיס במיליון דולר, ואחר־כך מתברר
שהוא זכה רק ב־סז שקליע״ הפז׳ו עולה בטח חצי מאשר הוולווד ובכן, לתשומת־ליבו של הדובר: מכירה הקטלוגי של וולוו
,244 כולל מי ס ע מע־מ והפקדד״ הוא 88 אלף שקלע
מכירה של פז׳ו 81,666 - 811 505 שקלים.

סרשת־כלם אינה סתם פרשה של כישלון כלכלי, המעורבבת בסרטים
פיקאנטיים ובסממנים של שחיתות.
פרשת־בלס היא אלומת־אור פיתאומית, המאירה את כל המציאות הישראלית
כפי שהיא.
היא מאירה תהומות נסתרים של שחיתות והסתאבות.
היא מראה כיצד קונים ומוכרים מיפלגות בישראל, כיצד קונים שילטון בכם ף
ומנצלים אותו לשם השגת כסו?.

היא מראה כיצד משחדים פוליטיקאים ישראליים בסיטונות ובקימעונות .״י
היא מראה כיצד ראשי השילטון בישראל מתרועעים עם׳אנשי־עסקים
מפוקפקים, כדי להשיג מהם תרומות פוליטיות ומתנות אישיות, הגובלים כשוחד
— והעוברים גבול זה.
זוהי פרשה מדהימה. היא ראויה לעדו לפרטיה. כי זהו שיעור בפוליטיקה
הישראלית בשנת — 1987 הסתאבות של המערכת הפוליטית כולה.

ספסרות ו תרו מו ת

יד מתקשרים כל החוטים? איד
מתחברת העיסקה של התק״ם עם
התרומות למיפלגת־העבודה, קניית
״יחד״ וראשות־הממשלה עם המתנות
לשימעון פרס, העסקים של בלס עם
המיכתבים של חיים בר־לב?

הכל מתחבר היטב. יש הגיון
כדברים. הגיון נפסד, המאפיין
את המצב במדינת־ישראל בשנות
ה־.80

• עיסקה מחוה
מאוו
^ ויד בלס מואשם על־ידי
1המדינה בקבלת דבר במירמה, בנסיבות
מחמירות.

עיקר האשמה: חברת אש״ת־כס־פים
בע־מ של התנועה הקיבוצית
המאוחדת (תק״ם) נתנה לאיזאבל
השקעות בע״מ החברה של דויד בלס,
שורה של הלוואות בין נובמבר 1984
לינואר . 1985 כל הלוואה כזאת היתה
בסך חמישה עד 20 מיליון ש״ח. בסך
הכל ניתנו 19 הלוואות כאלה, בסך
כולל של 192 מיליון ש״ח.
כל ההלוואות האלה הוכנסו לשני
סניפים של בנק דיסקונט בדרום תל־אביב.
לפי התנאים, היה על בלס לקבל
מן הבנק תעודות״הפקדה, ולמסור את
התעודות האלה בידי התק״ם. הוסכם
שהבנק לא יוציא כספים מן הפיקדונות
בלי לקבל בחזרה תעודות
אלה.
אולם כל הפיקדונות האלה הוצאו
על־ידי בלס מן הבנק מייד אחרי

בלס: האי ש ותקופתו
אילו היה דויד בלס אישיות מקסימה, הכובשת לבבות ממגע
ראשון, היה קל יותר להבין את הפרשה הנושאת את שמו.
אילו היה אשף פינאנסי או גאון בלכלי, היה גם זה מקל להבין
את עלייתו המטאורית.
אבל דויד בלס, שגילגל עשרות מיליונים של התק־ם, שמימן את
מיפלגת״העבודה, שקנה את ראשות״הממשלה לשימעון פרס
ושהפך בן־בית של גדולי־המדינה אינו לא זה ולא זה.
הוא נולד למישפחה עניה של יוצאי־עיראק, גדל במעברה,
וכאשר הגיע זמנו לשרת בצה״ל שוחרר בעזרת סעיף פסיכולוגי.
בניגוד לאנשים כמו רמי אומר, שנולד כבן־עשירים מפונק, גדל
בלס במצוקה, כאשר הוא לוחם קשה ושואף לגדולות. הוא התחיל
בדרכו כבעל שרות״גביה, הגובה חובות מפוקפקים בדרכי״שיכנוע
קשוחים.
על דויד בלס יש תיאורים שונים. חוקריו שנאו אותו וראו בו
גבר שחצן, יהיר, הבוטח בקשריו עם גדולי׳־המדינה והתייחס אל
החוקרים בבוז מרגיז. אשתו העדינה, איזאבל, מתארת אותו
כאדם רגיש, סנטימנטאלי, המוכן לעזור לזקנה בודדה ילקבצן
ברחוב.
נראה שדויד בלס הוא כל אלה ביחד, אישיות רב״צדדית, אך
גם פשוטה למדי. הוא אהב לפזר סביבו מתנות, לא רק כהשקעה
אלא גם סתם. כמה מתנות נתן לאנשים שהיו במצוקה כזו או
אחרת, והוא אסר על סניגורו להזכיר אותן במישפט, גם כשזה יכול
היה להועיל לו. ניכרת בו השאיפה העזה להתקבל אצל אנשים
חשובים ולהיות אהוב עליהם.
כאיש־כספים היה בהחלט בעל כישורים רגילים למדי, ורחוק
מלהיות אשף. עלייתו המסחררת היא יותר תעודה של תקופה,
ביטוי לשיגעון שאחז את המשק כולו בימים העליזים של שימחה
ארליך ויורם ארידור, מאשר ביטוי לכישרון אישי יוצא־דופן. בלס
לא ידע לעבוד במחשב, ואת בל החשבונות של ריבית-דריבית
עשה בראשו. הוא הופתע לשמוע מפי העיתונאי אברהם דישון
(שהסתבך בגלל קשריו עימו) שקיימות ״לוחות ש*יצר״ -לוחות
מוכנים לחישוב ריבית-דריבית.
את דויד בלס, כתופעה חברתית וכלכלית, ניתן להבין רק על
רקע התקופה והחברה שבהן הוא פעל. הוא ישראל של שנות ה־.80
חברה שבוז יכלו אנשים חסרי-מעצורים לעשות עשרות מיליונים,
שבה עלו ספסרי־בורסה לגדולה בן־לילה, שבה סגדו גם אנשי־עמל
בקיבוצים לעיסקי-האוויר, שבה היו גדולי־מיפלגות מוכנים
להיעזר בהרפתקנים כדי לקנות עולם ומלואו.

ההפקדה — בדרך כלל אחרי יומיים,
לפעמים אחרי שבוע.
משמע: רמאות פשוטה.
אולם כאשר בודקים את התיק,
עולות מייד כמה תהיות. העיסקה כולה
היתה מוזרה מאוד־מאוד.
הנה כמה שאלות:

• מדוע לא הפקידה התק״ם
את הכסח בעצמה ב״בנק
דיסקונט״ ,תחת להזדקק לתיווכו
של בלם? אם המטרה
היתה להשאיר את הכם!? בבנק,
מה היה ההגיון בשיתו!? בלם?
• איך זה לא התעניינה ה־תק״ם
במשך חודשים מה קורה
לכספים האלה? מדוע לא ביקש
איש מן הבנק ת ה על המתרחש
בחשבון?
• איך זה נתן הבנק את הכספים
לבלם, למתת שהתחייב
שלא להוציא אותם מבלי לקבל
בחזרה את תעודות־ההפקדה?
בדיקה נוספת העלתה כמה פרטים
מוזרים נוספים. בין השאר:

חלק מתעודות־הפיקחץ היו
חתומות על-ידי איש אחד
בלבד, ולא על־ידי שני אנשים,
כמקובל בתעודות בנקאיות.
בתעודות אחרות היו אומנם
שתי חתימות, אך השניה היתה
(כפי שהסתבר לאחר מכן)
מזוייפת.
איך זה לא שם איש בתק״ם לב לכך
שיש רק חתימה אחת?
ועוד פרטים מוזרים:
זמן־מה לפני העיסקה עם בלס
הסתבכה התק״ם בעסקים עם חברה
בשם הכסקו, ושם אירעו אותם המחדלים
בדיוק. העיסקה הגיעה לערכאות.
גם שם קיבלה התק״ם תעודות
בחתימה אחת בלבד לא על נייר
המיכתבים של הבנק, אלא על נייר
רגיל. על כך ננזפו בעלי־העיסקה
קשות על־ידי המומחה המישפטי של
התק״ם.
משמע: לפני שקרו הדברים בפרשת
בלס, ידע הקיבוץ מה אסור לו לעשות,
ואל מה עליו לשים לב. בכל זאת חזר
על הדברים ועשה אותן שגיאות.

כל זה נראה מוזר, ועורר את
החשד שיש דברים בגו.

פיקדון כהסוואה
וסכסוות
^ דיקת הדברים אינה מותירה
^ ספק שיש כאן עיסקה שונה מזו
שהצטיירה על גבי הנייר.
לכאורה ניתנו הכספים לבלס, מפני
שזה יכול היה להשיג מבנק דיסקונט
תנאים טובים יותר מאשר הקיבוץ עצי

בלם לוחץ ידי פרם בהלוויית המזכירה דליה בסה
לשם מה הדירה!
מו. אך אין זה מסביר בשום פנים את
העובדה שאיש בקיבוץ לא בדק (כביכול)
מה קורה לכספים אחרי שהוכנסו
לבנק.

הסבר סביר אחר: הוסכם מראש
בין הצדדים כי ההפקדה
בבנק תשמש רק כהסוואה.
כלומר: למראית-עין, כלפי
אנשים מן החוץ, הושקעו הכספים
בבנק ומונחים שם ב־ביטחה.
ואילו למעשה ניתנו
הכספים לבלם, כדי שישחק
בהם בבורסה ויעשה בהם
שימוש אחר.

משמע: הקיבוץ הצטרף להרפתקה
של ספסרות.
ואכן, עוד לפני שנעשתה העיסקה
הנ״ל, העבירה התק״ם סכומים גדולים
לבלס. היו אלה, כנראה, סכומים
שהגיעו לתק״ם בעיסקות סיבוביות,
באמצעות חברות־הקש של בנק הפועלים.
הם נמסרו לבלס בלי שום
ביטחונות.
בידי הקיבוץ היו סכומים גדולים

בלס
ב אר ס
בלאס

מהו שמו האמיתי של האיש?
רגילים לקלוא לו ״בלאט״ ,כך
רשום גם בתעודת״הזהות שלו,
ועל עטיפת התיק שלו בבית־המישפט.
אך בלאט הוא שם א שכנזי
מובהק( .בגרמנית: בלאט
חיוור).לעומת זאת, באלט הוא שם
עיראקי מכובד. דויד הוא יוצא-
עיראק.
יש הכותבים את השם באיות
ניטראלי: בלט.

של כסף, שניתנו לו על־ידי בנק
הפועלים. תחת להשקיע את הכסף
באופן סולידי בהרחבת התשתית היצ־
— 5רנית של הקיבוץ והקמת מיפעלים
יצרניים, נדבק הקיבוץ בקדחת הכללית
שאחזה אז במשק, והחליט לעשות
רווחים קלים בבורסה.

דויד בלם, שעסק אז ב״שוק
האסור״ ,וששיחק בכססים גדולים
בעיסקי סססרות במטבעות
זרים (״עתידניות״) וב-
נכסי-דלא-ניידי, שמח לקבל את
הכססים האלה. הם ניתנו לו בלי
שום ביטחונות.

אישראחשש
ן * שהתחילו עסקיו של בלס
להתמוטט, היה הקיבוץ נתון
״״בבהלה. הוא דרש לעשות סידור כלשהו,
שיעורר לפחות למראית־עין
רושם כאילו הכספים מובטחים כראוי.
כך נולדה הפרשה של תעודות־ה־הפקדה.

היתה
זאת פיקציה, ושני
הצדדים ידעו זאת היטב. נראה
שגם מנהלי סניסי־הבנק ידעו
זאת. אחרת איך נתנו תעודות
בחתימה אחת ויחידה, ואיך
^.איפשרו להוציא את הכספים
בניגוד להתחייבות בכתב?
מכאן גם העובדה שאיש בתנועה
הקיבוצית לא בדק מה קורה לכספים
בבנק.
ומכאן העובדה המוזרה שבלס הוציא
את הכספים, מבלי לחשוש כלל.
לולא כן היתה מתעוררת השאלה: איך
זה לא חשש בלם שהדברים יגיעו
לידיעת התק״ם, ולוא רק במיקרה,
בעיקבות דיווח בנקאי שיגרתי כל-
^י-שהוז

ווראוים לבודק
חד הסרטים המוזרים, בפרו
ש ה שכולה מלאה בפרטים מדהימים,
נוגעת לעורר־הדץ נתן מאיר.
בסוף קיץ 1984 יצאה הוראה
לבדוק את כל הביטחונות של ההל-
__וואות שנתנה התק״ם. זאת היתה
׳הוראה שיגרתית מטעם דוב(״דוביקו״)
גולן שלא נגעה במיוחד לעסקים עם
בלס. התפקיד הוטל על עורך־הדין
מאיר.
חיים יוליש, האיש שניהל את
העסקים מטעם התק״ם עם בלס, דחה
את הבדיקה, והיא התעכבה.

להעביר לבלס נכסים שלה. ואילו בלס
היה צריך להפריש חלק מן הסכום
למיפלגת־העבודה, שהיתה נתונה אז
בעיצומה של מילחמת־הבחירות.

העיסקה המסויימת הזאת לא
יצאה אל הפועל, אך התרומה
בסך 600 אלך דולר — תרומת־ענק
לסי כל קנה־מידה —
שולמה למיפלגת־העבודה.

משמע: באותו הזמן שבוהיה מאיר אמור לבתק, בין
השאר, את הביטחונות שמסר
בלם לתק״ם, פעל מאיר כעורך־
דין של בלם וקיבל ממנו
לתשלומים גדולים.
מאיר עצמו טען שעשה זאת באישור
התק״ם.
ואכן, הדברים התגלו לבסוף באקראי.
איש הקיבוץ הארצי בהנהלת
אש״ת־כספים, אחד נגרו רובינשטיין,
עלה במיקרה על הפרשה. בתמימותו
פוצץ אותה.

שדחארהח״נים
^ פני כן, כאשר בלס הרגיש כי
/עסקיו נתונים בסכנה, הוא חיפש
מוצא כלשהו. ואז עלה עניין ה־
״תרומה״ למיפלגת־העבודה.
על הפרטים כבר דובר הרבה. התארגנה
עיסקה סיבובית אופיינית,
כאשר הקיבוץ היה אמור לקנות מבלס
מניות שהיו לו בחברת־הביטוח ההסתדרותית
הסנה, לא בערכן בשוק
באותה שעה, אלא בערך הרבה יותר
גבוה. באותה שעה היתה הסנה אמורה

אמוראי היה אז מרכז סיעת־המערך
בוועדת־הכספים, עמדת״מפתח אדירת־השפעה.
באותה שעה רצה בלס להשתלט
על הבנק לספנות. הוא
החזיק בחבילה של מניות בבנק הזה.
התק״ם רצתה בו, כי זה מכבר היה
הקיבוץ מעוניין במוסד בנקאי שישרת
את מטרותיו הכלכליות,

התרומות של בלס למיפלגת־הע־בודה
החלו באפריל ,1984 ואז כתב
פרס לבלס מיכתב־תודה נרגש. הם
נמשכו עד הבחירות, שנערכו בחודש
יולי.
המהירות שבה הפך בלס לאוהד של
מיפלגת־העבודה מדהימה. בייחוד לאור
העובדה הבאה, המתפרסמת כאן
לראשונה:

במאבק זה התייצב עדי אמוראי
לימץ בלס, סנה למענו
אל הממונה-על-שוק-ההון, בראשית
1985 אישר בנק־יש־ראל
שגס לישכת ראש-המנד
שלה (כבר בתקופת שימעון
פרס) לחצה עליו לאשר לבלם
להיות ״בעל ענייך ב״בנק־הס־פנות״.

בחודש
ינואר 1984 ביקש
בלם מעיתונאי מסויים, שיש לו
מהלכים בכנסת, לעזור לו בעשיית
היכרות עם חברי־כנסת
מסויימים, שיש להם השפעה
בוועדת-הכספים. במיוחד היה
מעוניין בשניים: דן תיכון מהליכוד
ועדי אמוראי מהמערך.

בתקופה הקצרה שבה שימש אמוראי
כיועצו הכלכלי של בלס (פחות
משנה, עד שאמוראי התמנה כסגן שר־האוצר
בממשלה החדשה) הוא קיבל
מידי בלס דמי־ייעוץ יפים. לפי אחת
הגירסות, קיבל אמוראי 12 אלף דולר.
אמוראי מדבר על ״כמה אלפים״ .ייתכן
שזהו ההבדל בין ברוטו לנטו.

תיכון שמע וסירב. הוא היה חכם.
אמוראי הסתבך.

משמע: עוד בינואר 1984

אחת הקבלות של מיפלגת־העבודה
..מאת החבר דויד בלס״

מפלגת העבודה הי שראלית
חםרנז

חל־אניב,

נ״ר, נניסן. תסס״ד
27נאסריל

• ו ־ר ח > 0ל 1ח

1 984

ס ס ׳ 640
לבבוד
סר דודנלס
ווו י ר,עליר6 4 ,
תל-אניב
סר נלסר, נכבד ,
תודהסקרנ -ל נ על התרי סר, הכספ ית הנדי נר. סלד -לסאס•( תתנו ׳ נהי

מלנו .
הנחירות, הסעס, הן גורליותל דס ותר, העתיד ית של הסדינר - .
נסדיגר, יהודיתודסויןראסית, להצלת הסשי, הלאוסי ,
חנרתייס, ולהסברת תהל יך השלוס .

לתיקוניס

מפלגתר, ענודה תעשר, כ ל סאסץ אפשריכדי
הוגנת, תרנותיתוככל זאת אפקסינית .
אגי שנ

לקייםסע רנ ת נחירות

וסודה לך על היח לצ ותךהוזנרית .
כהוקרה ,

והנה מראים ססרי-החש-
בונות של בלם כי באותה הת•
*.קופה עצמה הוא שילם שמונה
תשלומים גבוהים לאותו נתן
מאיר. התשלומים משתרעים
מה־ 16 באפריל ועד ל־ 16בדצמבר
,1984 ומגיעים לסכום
של 43,500 דולארים.
.בספרים של בלס רשומים תשלומים
אלה תמורת שרותים סתמיים. למשל:
״בקשר עם חברה כלכלית״.

עצות היה בלס זקוק מאמוראי?
בלס, איש-העסקים הממולח,
שידו היתה בכל — אילו עצות
יכול היה לקבל מאמוראי?

מיכתבו של פרם לבלם מיום 27 באפריל 1984

בוצים כספים מקופת־המדינה —
סכום שבו תופסים הפסדים אלה חלק
נכבד.

• החנו וויו ניס
^ ודות לעסקים שבץ בלס
# 1והתק״ם יכול היה המערך לקבל
תרומות־ענק ״אישיות׳ באופן רישמי
וחוקי.
התרומות של בלס ניתנו בצ׳קים
גלויים. בין השאר 78 :אלף שקל חדש
ב״ 109 ;26.4.84 אלף שקל חדש ב־
126 :22.6.84 אלף שקל חדש ב־
7.7.84״ 260 אלף שקל חדש ב־
,22.7.84 יום לפני הבחירות. על כל
אלה הוציאה מיפלגת־העבודה קבלות
רישמיות על שם ״הח׳ דויד בלס״.
על התרומה ב־ 26 באפריל כתב
שימעץ פרס עצמו, כבר למחרת היום:
״מר בלס הנכבד,
״תודה מקרב־לב על התורמה
הכספית הנדיבה שלך — למאמץ
התנועתי שלנו.
״הבחירות, הפעם, הן גורליות לדמותה
העתידית של המדינה — כמדינה
יהודית ודמוקרטית, להצלת
המשק הלאומי, לתיקונים חברתיים,
ולהפשרת תהליך השלום.
״מיפלגת־העבודה תעשה כל מאמץ
אפשרי כדי לקיים מערכת־בחירות
הוגנת, תרבותית ובכל זאת אפקטיבית.

.תיקונים חברתיים ...מערכה בחירות הוגנת...־

לא היו לבלם קשרים עם מים•
לגת-העבודה, והוא היה נאלץ
לחפש דרבים עקלקלות אליה.
כעבור שלושה חודשים תרם
תרומות־ענק למיפלגה. זמן
קצר לאחר מכן בבר היה בן־
בית אצל שימעון פרם, הוזמן
על־ידו לארוחות, נתן לו את
שעון־היד המפורסם, סידר לו
את הדירה בירושלים (ראה
מיסגרת) .ובחודש אוקטובר
כבר קנה עבורו את תנועת
״יחד״ ,וגם שלח פרחים הביתה
לחיים בר־לב, וגם ליצחק נבון.

• הסחננותושר
אמורא
^ סתבכותו של עדי אמוראי היא
1 1פרשה מצערת במיוחד. אמוראי
הוא ח״כ מתקדם, סימפאטי. מוכשר.
הוא היה מועמדו של שימעון פרס
לתפקיד נגיד בנק ישראל.

והנה מסתבר כי זמן קצר
אחרי שבלס חיפש היכרות
איתו, כבר הופיע אמוראי כיועץ
כלכלי שלו בשכר. לאילו

כל זה זורק אור מעציב למדי
על הצורה שבה מתנהלים כיום
העניינים בצמרת המדינה.
בסוף ,1983 לפני פלישתו לעולם
המיפלגות, ניסה בלס את מזלו בעולם־
העיתונות. הוא שמע כי ידידו, ספסר־הבורסה
מיקי אלבין-,קנה לו אחיזה
בירחון מוניטין ובצהרון חדשות.
נראה כי בלס הבין את התועלת
שיכולה לצמוח לספסר־בורסה מבעלות
על כלי־תיקשורת. על כל פנים,
הוא קנה אז חלק בעיתון הכלכלי
גלובס.

•ההפסד 30 :עך
60 מיליון
ך* איש שמילא תפקיד־מפתח
1 1בכל העניינים שבין בלס וה־מיפלגה
היה עורך־הדין מיכאל
(״מייק״ו פירון, אחד האנשים הקרובים
ביותר לשימעון פרס.

פיתן היה ראש ״אזרחים-
למען־פרם״ (אל״ך) .הוא קיבל
מידי בלם את התרומות הענקיות
למיסלגה. אחד הצ׳קים
אך נרשם על שמו. אך באותה

השעה גם היה נציגו׳ של בלם
בעסקים עם התק״ם.
לפי סיפרי־החשבונות של בלס,
קיבל פירון ממנו בתקופה של כמה
חודשים סכום של 140 אלף דולר,
כשכר־טירחה פרטי.
ביוני 1986 כתב פירון מיכתב
לסניגורו של בלס, יעקב ויינרוט, ובו
אישר כי ״בשיחה שקיימתי עם מר
אהרון ידלין, מזכ״ל משותף של
התנועה הקיבוצית המאוחדת, ציין
הלה לשבח את התנהגותו ־של דויד
בלס כלפי התק״ם והגופים הכלכליים
שלו, בכך שדויד בלס, שלא כמו
חייבים אחרים, לא התכחש לחובותיו,
כי אם שיתף פעולה בהעברת נכסיו
לתק״ם ועשה, והתחייב לעשות, על־מנת
שחובו יסולק במלואו — קרן
וריבית.״
קשה לדעת כמה הפסידה התק״ם
בעסקיה המפוקפקים עם בלס בשוק
האפור ובעיסקי־ספסרות. לפי הערכה
מוסמכת: מ־ 30 עד 40 מיליון דולר.

בלס עצמו אומר שאם
ימשיכו למכור בשלומיאליות
את הנכסים שהעביר לתק״ם,
יגיע הפסד התק״ם ל־ס ז מיליון
דולר.
כיום עלולה הממשלה להתפוצץ
בגלל דרישת המערך להעביר לקי
״אני
שב ומודה לך על היחלצותך
החברית.״
כעבור חודשים שלח פרס לבלס
עוד מיכתב־תודה :״מר בלס היקר,
״מחוות תרומתך הנוספת ריגשה
אותנו ביותר. תוכל להיות סמוך ובטוח
כי היא תשמש אותנו נאמנה, במאמצינו.
״סיוע
נלהב של אנשים כמוך מקבל
(צ״ל: מקל) עלינו את המשימה מאוד.
הבה נייחל כולנו להצלחה.
״בידידות, שימעון פרס.״
מיכתבים אלה מבטאים יפה את הציניות
הנוראה השוררת בזירה הפוליטית
הישראלית. פרס ירע היטב כי
ה״תרומות״ של בלס ניתנו במיסגרת
עסקות מפוקפקות עם התק״ם. פוליטיקאי
ותיק כמוהו בוודאי ידע כי
איש אינו תורם 600 אלף דולר
כתרומה אישית למיפלגה על רקע
אידיאליסטי.

ובסל זאת :״דמותה העתידית
של המדינה ...מדינה
יהודית דמוקרטית ...הצלת המשק
הלאומי ...תיקונים חברתיים
...מערכת-בחירות הוגנת,
תרבותית ...היחלצות חברתית
...ריגשה אותנו...״
מילים, מילים, מילים.
אחרי מיכתבים אלה באה פרשת
הקניה של יחד . ,מיכתב־התודה הנרגש
של חיים בר״לב, ופרשת־השעון.

אי ר קנני מי פ לג ה?
1פרשה המדהימה ביותר בכל
1פרשת־בלס היא קנייתה של מים־
לגת יחד — קניה של מיפלגה שלמה.
קניה זו איפשרה לשימעון פרס להיות
לראש־הממשלה.
השבוע הכחישו רמי אונגר ועזר
וייצמן, שני גיבורי הפרשה, את העניין
מכל וכל. אונגר, הנמצא בחו״ל, אחרי
שחלק גדול מעסקיו התמוטט, דאג
להעביר לעיתונאים (בתנאי שלא יצטטו
את הדברים מפיו, אלא ידברו בשם
״מקורבים״) שבלס משקר. לדבריו, הוא
היה חייב לבלס חוב עיסקי רגיל, והחזיר
את החוב.
תיאור זה אינו מתיישב עם העובדות.
להלן
לראשונה העובדות, המוכיחות
את קנייתה של יחד.

אונגד -ו״צמן
^ מי אונגר הוא תוצר אופייני
1של המעמד העליון הישראלי החדש.
הוא בן .40ב־ 20 שנה עלה מלא־

כלום — בן־עשירים חסר־תעסוקה —
לאיש״עסקים המגלגל מיליונים, והעוסק
בחצי תריסר שטחים שונים —
החל בנכסי דלא־ניידי וכלה בייבוא
מכוניות. את עסקיו בנה בעזרת קשרים
פוליטיים וחברתיים, כשהוא תופס טרמפ
על הימים המשוגעים של שימחה
ארליך ויורם ארידור. חבריו הם אנשי־הצמרת:
עזר וייצמן ומיקי אלבין, רם
כספי ויגאל ארנון. הוא ניהל עסקים
והרוויח הון באיראן של השאה ובמדי-
נות־אפריקה ידידות־ישראל.
את עזר וייצמן הכיר אונגר ב־,1970
זמן קצר אחרי שווייצמן סיים את תפקידו
כשר־התחבורה, בגלל פרישתו
של מנחם בגין מהקואליציה. וייצמן
התחיל לעסוק בתחבורה באופן פרטי
— ייבוא מכוניות. באחד העסקים
התנגש עם אונגר הצעיר. הם התיידדו.
מאז מופיע וייצמן על תקן של שותף
זוטר ברוב העסקים של אונגר.
אונגר הבין שכדאי להחזיר את ויי־צמן
לעמדת־מפתח. אחרי פרישת בגין
למאסר־בית, אירגן את החזרת וייצמן
לממשלה בתפקיד של שר־האוצר מט
לזכות
בבכורה כממשלת-אחדות־לאו־מית.

רק זה צמחה העיסקה של קניית
יחד.
לדיברי בלס, שימעון פרס עצמו הטיל
את התפקיד עליו. הוא ישב אז על
תקן הקבלן שלו לעסקים מלוכלכים.

עם חרות בממשלת יצחק שמיר. התוכנית
הוכשלה ברגע האחרון על־ידי אנ־שי־התחיה,
שלא סלחו לוויצמן את די־עותיו
היוניות.
אז נולד במוחו של אברהם טמיר הרעיון
להקים מיפלגה חדשה, שתהפוך
את וייצמן לאיש־מפתח בממשלה הבאה.
הוקמה תנועת יחד. הרוח החיה בה
היה רמי אונגר. המיפלגה החדשה
אספה מיליונים מכמה מיליונרים
בחו״ל, רובם ידידי־עסקים של
ך * ק שר בין אונגר ובלס נוצר עוד
וייצמן־אונגר. היא אספה מועמדים
מכל הבא ליד, בלי שום קשר רעיוני 1 1לפני כן בגלל בניין ברחוב הרצל
בתל־אביב, שהיה שייך לחברת התור,
(בנימין בן־אליעזר, שלמה עמר) ,קנתה
קולות במיגזר הערבי והשיגה כמה
קולות במיגזר היהודי — ובסוף
נכשלה כישלון חרוץ. .יחד —
התנועה לאחדות לאומית״ השיגה
46,302 קולות ובקושי שלושה
מנדאטים, וגם הרבה חובות. המיליונים
לא הספיקו.
אך רצה המיקרה ושלושת המנדאטים
של יחד היו חיוניים להקמת
ממשלה חדשה. הם היו חיוניים למערך,
כדי להקים ממשלה משלו, או לפחות

0אונגו -בלס

חירות) הלוואה של 100 מיליון שקל
(ישן) ,ריבית ,245,ערך בדולארים
,341,583 ריבית ל־— 15.2.85
0 ,44,875ה׳כ 386,458 דולארים.
חמש הלוואות כאלה, תוך שלושה
חודשים, הגיעו ל־ 1,062,141 דולארים.

לדיברי בלס, אלה היו הלוו־אות
שלא היה צייד להחזיר
חלק מהן. ולראיה: כל הכסה הזה
ניתן מבלי שאונגר נתן לבלם
ביטחונות נוססיס כלשהם. זה
היה בזמן שבו נמשך המשא־והמתן
על הקמת הממשלה,
החדשה, וצירוך ״יחד״ למעח*.

מ כ תי ת לי די ד ת! ש ל פירו!
מיכאל פירוז היה ראש מטה־הבחירות
הפרטי של שימעון פרס, שהיה
נפרד ממטה־הבחירות של מים־
לגת־העבודה. זה נקרא ״אזרחים למען
פרס״ ,ובקיצור אל״ף. את ה״תרומה׳
האדירה שלו למיפלגר, בסך 600 אלף
דולר, העביר רדד בלס למיכאל

ידידה זהבה כספי
מרמי אונגר, כמובן!״(״מייק״) מירון, וצ׳ק אחד אף היה על
שסו.
אך מסתבר כי נדיבותו של איש־העסקים
בלס כלפי עורך־הדין פירון
לא הצטמצמה בכך. הוא גם נתן לו
מכונית. ליתר דיוק: לא למייק פירון
עצמו. אלא לידידתו הקרובה. זהבה
כספי. מזכירת התיזמורת הפילהרמונית.

האיש
שעמד בראש אזרחים
למען פרם, גיזבר מיפלגת-הע-
בודה ואחד הידידים הטובים ביותר
של שימעון פרס, ואיש מחגוז־פרס
מובהק ופעיל עד היום.
הסיפור הוא כך: נרכשה מכונית
מרמי אונגר, כמובן. לא שכחתם
״יחד׳ וויצמן. המכונית נרכשהעל״ידי משה בלס עם עוד כמה
מכוניות, כמובן לטשטש, וממשה
בלס למייק פירון. לא לשכוח: מייק
פירון לא זקוק למכונית, אבל
זהבה כפסי כן, וכן נעשית
חעיסקה.
״רק במיקרה מייק פירון שכח
לשלם את התמורה״ .רק במיקרה.
שוב עיסקה סיבובית: רמי
אונגר, וייכנע ,״יחד״ ,מייק פירון,
שימעון פרס ושוב בלס, והכל בשם
הבוחר ולמען המטרה הנעלה,
ותחת הדגל של ״יחד״.
אם תשאל את בלס: אתה יודע
איפה שוכן המטה של. יחד״
ווייזגמן! התשובה היא לא מוחלט.
כי זה נכין! לא שכחתם, הוא איש-
עסקים, לא אוהב פוליטיקה!
כדי לא לשכוח: מייק פירון היה
הרוח בהצטרפות. יחד״ למערך.
עזר מאוד לבלט בכל הקשור לכך.
הוא האיש שקיבל את התרומות
בקשר לכך. הוא הדמות מאחורי
הקלעים, ואליו מגיע הכל (מעורב

מיכתבו של בלם מהכלא
אפילו מזגן רדיו־טייפ חלונות ציבעונייס
השבוע העביר בלס להעולם הזה
מיכתב בכתב־ידו.
חנה הוא כלשונו:
זה אומנם לא שעון ״בומר״מרסיי׳
(טעית במקור. השעון הוא ״בוס-
מרסיה״) .זה מכונית דה־הדסו
(צריך להיות :״דהייטסו״) חדשה,
מודל .1985 אפילו יש תוספות -
מזגן־אוויר +רדיו״טייפ +חלונות
ציבעוניים.
זה אומנם לא לשימעין פרס,
אבל לאחד המקורבים ביותר (כל
ההדגשות במקור) ,עורך-דין מייק
פירון.

באופן ישיר בהצטרפות ״יחד׳
למערך).
הוא גם היה אמור לעזור לבלס
להגיע להסדר מוסכם עם התק״ם.
את זה אומנם הצליח לעשות. הוא
פשוט הצליח לעבוד על בלס,
ולהעביר לתק׳ם נכסים בערכים
נומינליים של 80־ 90 מיליון דולר,
בשעה שנכסים אלה שווים בערכים
ריאליים יותר מ״ 200 מיליון
דולר לפחות. והכל כדי לעזור
לבלס. ממיט בדיחה.
הוא האיש שדיבר עם השר בר־לב
ב־ ,18.10.65 לפני חקירה של

בלס אצל גונן (ראש מחלקת
ההונאה של המישטרה) ביום שישי
בשעות הצהריים. ולאחר השיחה
עם בר־לב ביקשו או דרשו מבלס
לא להגיש תלונה כנגד התק׳ם -
לפי הצעת יורם גונן. התלונה נגד
התק״ם היתול מידמה על הוצאת

עורך־דין טירון
•שכח לשלם את התמורה!״
מיסמכים בטענות״שווא ובעורמה,
שלא מגיעים להם, וסחיטה מבנק
דיסקונט (הוצעו לבלס אז דמי-
שתיקה 12 -מיליון דולר).
הטענה של בר־לב ומייק פידון
לבלט היתה: אם תוגש תלונה כנגד
התק״ם, יהיה בלתי״אפשרי להגיע
להסדר מוסכם. שוב בלס נפל
ברשת.
לאחר החקירה של 18.10.85
אצל גונן יצא דוח לגנוז את התיק
מחוסר אשמה.
פלא. בלס בכל אופן מגיע לכלא,
אחרי חקירות נוספות של עוד שני
צוותי-חקירה, למרות שבדוח ה ראשון
היה חוסר״אשמה, לגנוז את
התיק, ועל אותה סוגיה.
טוב. רק לידיעה כללית :״מיסכן״
בר־לב. אחרי שדוני מילוא
התערב בפרשה לא היתה לו ברירה
או הראש של בלס או הראש שלהתק״ם. לכן מה קל יותר מאשר
לבחור את הראש של בלס. אחדי
הבל. הוא לא חלק ממיפלגת-
העבודה. הוא רק איש״עסקים.
וכנראה עשה עסק רע עם המערך.
זה גם קורה בחיים.
בשולי המיכתב רשום:
המכונית דה-הדסו (צ״ל. :ד
הייטסו 85 במישרד-הרישוי הי-
תה על־שם משה בלס, הועבר על
שם זהבה כספי. זה למעשה מייק
פירון.
משה בלם הוא אחיו של דויד.

המיסמך המרשיע: החשבון בכתב־ידו של אונגר
הריבית נעלמה
שאשתו של אונגר, יעל, ירשה חלק
ממנה. בלס, שהיתה לו חנות בבניין,
ניסה להשתלט עליה, והצליח לקנות
בה מניות. אונגר רצה להוציא אותו.
אבל לאונגר לא היה כסף.
העיסקה שנעשתה היתה פשוטה:
בלס העביר לאונגר את חלקו בחברה,
ואונגר שיעבד את המניות שלו באותה
החברה לבלם כביטחון להלוואה.
חוץ מזה עסקו אונגר ובלם ביחד
בעיסקי ספסרות במטבע־חוץ (״עתידניות״)
.מכיוון שאונגר היה בצרות,
לווה סכומים גדולים מכלם ב״שוק
האפור׳ בריבית גבוהה.
כאשר רצה שימעון פרס לקנות את
יחד, מילא החוב הפרטי של אונגר
לבלס תפקיד חשוב. ניתן היה להעביר
סכומים גדולים לראשי יחד בצורה
שנראתה כפעולה עיסקית רגילה. מכיוון
שהוצאות־הבחירות של יחד לא
עברו מעולם תחת ידי מבקר־המדינד״
כמו של שאר המיפלגות, אין כל אפשרות
לדעת היכן הגבול בין חובות
המיפלגה ובין חובותיו האישיים של
רמי אונגר(ו/או שותפרלעסקים, עזר
וייצמן).
(מדוע לא עברו הוצאות יחד תחת
ידי מבקר־המדינה? יחד לא יכלה לקבל
מימון ממלכתי, גם אחרי שהשיגה
שלושה מנראטים, מפני שהוציאה סכו־ .
מים שהיו גדולים לאין־שיעור ממה
שהיה מותר לה להוציא על שלושה מג־דאטים.
ממילא לא היה צורך שתגיש
את סיפרי־החשבונות שלד, שנשארו
חסויים).

• הריבית שנערמה
ף כך גולגלו הדברים:
1בלס טוען כי שימעון פרס פנה אליו
בכבודו ובעצמו לקנות את יחד. זה היה
בימי ירח־הדבש האישי בין בלס ופרס,
שהצמיח בין השאר את פרשת־השעון
המפורסמת.
בסיפרי־החשבונות של בלס מופיעה
שורה ארוכה של הלוואות שנתן לאוני
גר. אולם אלה מתחלקות לשני סוגים.
עד ה־ 4.4.84 ועד בכלל מצויץ בספרים
בשביל מה ניתנו ההלוואות. מה־6.8.84
והלאה נרשם בספרים ״רמי אונגר״
בלבד.
הבחירות התקיימו ב־ 23 ביולי
. 1984
לדוגמה( 6.8.84 :חודש אחרי הב־

אונגר עם וייצמן
מניין צצו 1.4מיליון דולר!

כלם עשה עיסקה זו — כיסי
שתרם קודם לכן הון־עתק למים־ ,
לגת־העבודה — על סמך ההנחה
שאחרי הכחירות יעלה המערך
לשילטון, ויחזיק בידיו את
מישרד־האוצר, כך שיוכל לגמול
לו כגמולו.
אולם הנחה זו התבדתה. בממשלת־האחדות־הלאומית
נשאר האוצר בידי
הליכוד.
באותה שעה התחילו להתפוצץ העסקים
בץ בלס והתק״ם. בלס רצה את
הכסף בחזרה.
החלה התמקחות. במהלכה נרשמו
כמה דברים מעניינים, המטילים אור

ברור על העיסקה כולה.
מנהל-החשבונות של בלס, אחד
שייקה כספי, לא ידע על העסקים
שמאחורי הקלעים. הוא התייחס אל
ההלוואות לאונגר בכל התמימות. לכן
רשם, באורח שיגרתי, את הריבית המצטברת
.245, :זה היה חשבון רגיל של
ריבית־דריבית.

• רחמ שי טרח
לבנ 1ד
11/״ 7ר, ג נ. עג י גד, דנזדין
פדקל ׳ ח 1חמחוזת ־ א ( ע ( ילןן
ז׳ צ חן 1
חל * אניע

נ ז /סוזו/ט 0־ 1

נ י 1צ • 1966

טר 7 /ג *

ענדתי הגב נדה ,

קראי , /נעת! ן
נין היתד;

״ זנו ׳ סד,י? 0נינד כר יךנפ לי הבג ׳ץ אסרת

נצס סגזנצ את נ/טרין
י ז דעת סה דאת הדחה״.

עס טר החססרה 1א 17 0איננה הזחה אינני

אס אבן ;אמר? ד סוי ס אצזז ע> י דן;
י/טרייג את סדבלח י ״ל יי׳ אח ססחח^ה^,
פנטתי את האיט פעמי •סנחסגות עגיטד; ,ה צקח! ו/צק עוד מספד
סטתתפיס, ו 0ע?צ 0צא נ פנ ט תי את! נ א דנ עעיניים וצא החלפת׳ את• 7
חלה.

אס הנאטס ס עינ זאת ס׳ ק ט די ס׳ ,הר* ט סני עי? 10ננים .

אל אס את 10 ענ ת צל, ז נ 1ת י צדעת עצ ססן ; 00

ננסינות הסקדה דאיתי צ נ נו ן צטצוח הע1ןקסנתני זה צנ נזד הט 1פ ט
^ו<ו? ןנו•/7

העתק :

ב ב: ד השופט א ה רון ברק
בית המשפט העליון ׳ ,רושלים .

שני המיבתבים של בר־־לב: אחד לגלם, אחד לתובעת
איזה מהם הוא אמתי
^ חת הדמויות המעורבות נפרשת בלס עד מעל לראש הוא
\ £שר־המישטרה, חיים בר־לב.

מעורבותו מתועדת בשני מיסמכים — אשר רק
שניהם ביחד מספרים סיפור מלא, ודי מזעזע.
ביולי 1986 הגיע מיכתב מוזר לידי שופט בית־המישפט
העליון, אהרון ברק. חתם עליו חיים בר־לב.
וזה הרקע: התביעה רצתה להוכיח כי דויד בלס מנסה, בהיותו
בכלא, להדיח עדים. תוך כדי כך הזכירה התובעת, פנינה דבוריו,

אם אכן נאמרו דברים אלה על ידך, אבקשך להבהיר לי
על איזה קשרים את מדברת, ועל מה את מסתמכת.
פגשתי את האיש פעמיים במיסגרת פגישה בה לקחו
חלק עוד מיספר משתתפים, ומעולם לא נפגשתי איתו
בארבע עיניים ולא החלפתי איתו מילה.
אם הנאשם מציג זאת ב״קשרים״ הרי שמניעיו מובנים.
אך אם את טוענת כך, זכותי לדעת על סמך מה.
בנסיבות המיקרה ראיתי לנכון לשלוח העתק מיכתבי זה
לכבוד השופט אהרון ברק.

המהלך שקבע יותר מכל דבר אחר לכינון הממשלה היה
ההסכם עם ־יחד־.
הסכם זה הושג, במידה מכרעת, הודות לך -ועל כך מגיע
לך כל הקרדיט.
אני, אישית, שמחתי מאוד להכיר אדם כמוך, הפועל
למען העניין וישר לעניין.
בתודה ובידידות,
חיים בר״לב.
פרנסת מיכתב שניסה בלס לשלוח לחיים בר־לב.
(הדבר עצמו היה רי מוזר. אילו רצה בלס להעביר מיכתב
לבר״לב, מדוע לא מסר אותו פשוט לעורך־דינו, או ניקש מעורך-
הדין שלו לכתבו בעצמו? ומיכתב לשר־המישטרה — איך יכול
היה להישאר סודי? הרי השר היה צריך למסרו לתובעת. אך זה רק
דרך אגב).
כשקרא על כך בר״לב, זעם על דבורין. מה פיתאום היא עירבה
את שמו בפרשת בלס?
וכך כתב השר, ביום 22 ביולי ,1986 לפנינה דבורין את
המיכתב הבא על נייר־המיכתבים של שר־המישטרה:
גבירתי הנכבדה,
קראתי בעיתון ״דבר־ מהיום כי בדברייך בפני הבג״ץ
אמרת, בין היתר:
־בלס מנצל את קשריו עם שר״המישטרה, ואם זו איננה
הדחה אינני יודעת מה זאת הדחה.־

לכן, כאשר ישבו הצדדים בספטמבר
1985 לערוך את החשבון ביניהם, התגלה
פער עצום. לפי מנהל־החשבונות
של בלס, שערך ריבית על פי שקלים,
הגיע החוב של אונגר לבלס לשלושה
מיליון דולר בערך. בחישוב דולארי, זה
היה צריך להיות בכמה מאות אלפי דו־לאריס
פחות.
ואילו לפי אונגר הגיע החוב רק ל־
200 אלף דולארים. הפרש של כמעט
2.8מיליון דולר־ .
איך הגיע אונגר לחישוב שלו?
הוא לא הכחיש את ההלואות בסך
,1,062,141 שקיבל מבלס אחרי יום־
הבחירות. אבל הוא שכח את כל
הריבית עד יום — 8.11.84 כלומר, של
שלושה חודשים. הוא גם טען כי הוחזר
סכום של 878,749 דולר — החזר
פיקטיבי, לדיברי בלס. כך הגיע לסכום

והו מיכתב מוזר. מדוע היה בר־לב כל־כד רגיש להערת־אגב
של התובעת?
.אין זה מקובל ששר שולח מיכתב לשופט, שלפניו תלוי ועומד
מישפט באותו עניין. מוזר גם שלא מצא לנכון לשלוח העתק
לסניגור. את זאת עשה השופט ברק עצמו, שמיהר לשלוח העתק
לסניגורו של בלס.

יתכן שחיים בר־לב לא היה שולח מיבתב זה בלל,
אילו זכר בי שנתיים לפני בן, ביום ה־ 16 בספטמבר
,1984 אחרי הבחיתת ואחרי שקמה הקואליציה, שלח
מיכתב לדויד בלם.
עד אז כיהן בר־לב כמזכיר מיפלגת העבודה, ואת המיכתב כתב
על נייר־המיכתבים של הכנסת.
וזו לשונו:
דויד היקר,
אני מודה לך מאוד על הפרחים ועל מילותיד החמות.

של 183,392 דולר ליום .8.11.84 משם
הוסיף ריבית של 1051,וכך הגיע
בסוף ליום 30.9.85 לחוב של 200,564
דולר.

את הסכומים האלה רשם
אונגר בבתב־ידו על החשבון,
שנשאר בידי בלס. זהו כתב־יד
שהוא בגדר ראיה.
שהרי לפי חשבון זה של
אונגר — לא היה חייב אף דולר
אחד של ריבית על סכומים של
קרוב למיליון דולר במשך שלושה
חודשים, בימי האינפלציה
הדוהרת והקדחת במשק! איזה
מין חוב הוא זה?
ביום 19.1.86 נעדר בכתב־יד זיב־רון־דברים
על ״פגישה בין דויד ובין
רמי״ ,ובו נקבע שרמי יתן לדויד את
בניין התור, בסך 1.75 מיליון דולר,

איד מתיישב מיכתב זה עם המיכתב לפנינה דבורין? איך
מסתדרות המילים ״שמחתי מאוד להכיר אדם כמוך׳ עם המילים
״מעולם לא פגשתי אותו בארבע עיניים ולא החלפתי איתו
מילה״? נוסף על השבחים המופלגים?
מדוע שלח דויד בלס פרחים לבר״לב, עם התמנותו כשר־המישטרה?

מוזר.
ברור כי חיים בר־לב מעורב בענייני בלס. ברור כי היו לו יחסים
עימו.

על רקע זה מוזרות פעולותיו של שר־המישטרה
בר־לב בפרשה זו בימים האחרונים, בגון האיסור
שהטיל על בלם לעבור בדיקה בגלאי״טקר בקשר עם
יחסים עם מיפלגת־העבודה, ויחסו לתלונות שהוגשו
בעניין זה למישטרה — ושנדחו על־ידה.
האם על ראש השוטר בוער הכובע?

ותשלום נוסף בסד׳מיליון אחד. נקבע
שאם זה לא יתבצע, עומד החוב על 3.4
מיליון דולר.
כעבור חודש, ביום 16.2.86 נערך
הסכם רישמי בין איזאבל השקעות
(חברתו של בלס, על שם אשתו) ובין
חברת התור ואונגר סוכנויות. נאמר
בו כי בלס תובע מאונגר 3.9מיליון
דולר. הוסכם על פשרה בסך 1.626
מיליון.
הנה כי כן, מיספרים מעניינים ביותר:

30.9.85 טען אונגר, בכתב ידו,
שהוא חייב לבלס 200,564 דולר. כעבור
שלושהחודשים, הוא מוכן
לשלם יותר מ־ 1.6מיליון דולר.

נרע

מניר צץ פיתאוס חוב של
1.4מיליון דולר נוספים?

^ ש הוכחה פשוטה לגמרי —
הוכחה מדהימה ממש — לעובדה

ההסבר: זהו החוב הנובע
מקניית ״יחד״ — שאונגר לא
רצה תחילה להכיר בו.
אונגר נאלץ להחזיר את החוב לבלם,
שהעביר עוד קודם לכן, בינואר
,1986 את כל זכויותיו אצל אונגר ל־תק״ם.
ואילו
יחד נאלצה לדרוש את החזרת
החוב ממיפלגת־העבודה, במיסגרת
החיסול הסופי שלה.

ההודאה של

שבלס קנה את יחד באמצעות אונגר,
בניגוד להכחשותיהם של אונגר ד
וייצמן.
ביום ה־ 16.9.84 כתב חיים בר־לב,
אז מזכיר מיפלגת־העבודה, על נייר־המיכתבים
של הכנסת, מיכתב בכתב־ידו
ל״דויד היקר״.

במיכתב אמר :״המהלד שקבע
יותר מכל דבר אחר לכינון
הממשלה היה ההסכם עם,יחד.
הסכם זה הושג, במידה רבה,
הודות לך — ועל כך מגיע לד
כל הקרדיט.״
איר מילא בלס תפקיד מכריע בהסכם
בין שתי מיפלגות?

התשובה האפשרית היחידה
על שאלה זו: בלס אומר אמת.
הוא קנה את ״יחד״.

דירה לפרס
פרשת־השעון היכתה גלים, ובצדק.
מה זה פיתאום לקח שימעון פרס,
ראש־הממשלה־בדרך, שעון מידי איש־עסקים
מפוקפק, שאותו הכיר לראשונה
רק כמה שבועות לפני כן?
אך זאת לא היתה הטובה הפרטית
היחידה שעשה דויד בלס לשימעון
פרס.
הנה טובה אחרת:

בימים ההם העמיד מיד בלם
לרשות מזכירה של שימעון
פרם מרה בירושלים. זוהי, לכל
המעות, מחווה נאה מאוד.

בץ בלס ואותה מזכירה לא היו שום
יחסים. בחר כי שרות נדיב זה התכוון
בלס לתת לשימעון פרס.
הדירה, ברח׳ ברלין 33 בירושלים,
היא מרוהטת, ויש בה מכשירי וידיאו
וטלוויזיה. היא רשומה על שם אחותו
של בלס, ופקיד של בלס, נועם מיזרחי,
טיפל בה. לפי בקשתו האישית של
פרס מסר בלס את הדירה למזכירה
״לכמה חודשים עד שתרד בחזרה
לתל־אביב״ .בלס שילם את כל הוצאות
הדירה.

לא ברור למה בדיוק שימשה
הדירה.
לפי גירסה אחת, היתה הדירה באמת
מיועדת למזכירה. אותה מזכירה
חלתה אחר־כך ונפטרה. בהלווייתה
נפגשו בלס ופרס, וצולמו כשבלס העומד
לוחץ את ידו של פרס היושב במכונית.

יכולים
להיות גם פירושים אחרים
למחווה יפה זו.

אגב, פרשת השעון אינה הפעם
הראשונה שבה נכווה פרס בגלל מתנות.
באפריל 1975 גלה העולם הזה
פרשה אחרת. הכותרת על השער
( :)30.4.75״הדגל מסריח מן הראש —
גם פרס קיבל טובות־הנאה׳׳.
הסיפור התייחס לימים שמייד לאחר
מילחמת יום־הכיפורים, כאשר הוקמה
ממשלה חדשה שבה התמנה פרס
כשר־ההסברה. משום־כך עזב את מיש־רד־התחבורה,
שהוא עמד בראשו מאז
התפטר קודמו, עזר וייצמן ב־. 1970
(כך נפגשים שוב ושוב).
לרגל יציאת פרס וסגנו, גר יעקובי,
מהמישרד, הגישו להם הנהלות אגד
ודן, המקבלות סובסידיות ממשלתיות
כבדות, מתנות: ציורי־שמן. השניים
לקחו אותם הביתה.
לקראת מסיבת־הפרידה, במארס
,1974 רצו ההנהלות לתת מתנות לפרס
וליעקוב .,דובר על עטים מזהב. אך
השניים היפנו אותן לנשותיהם, סונית
פרס וטובה יעקובי (אשתו הקודמת).
אלה העדיפו מתנות תרבותיות יותר:
ציורים מקוריים.
לסי גילויי העולם הזה אז, עלה

ציור אחד 9000 לירות, והשני
11 אלן? .זה היה אז בץ 2000
ל־ 3000 דולר.

אחרי הפירסום, היתה שערוריה גדולה.
היו הכחשות. השניים החזירו את
מתנות לכל דורש
דוד בלס רגיל לתת מת נות.
לא תמיד יש נהן השנון
או, לפחות, השנון מיידי.לא פעם הוא נותן מתנות
סתם מתיר טונ-לג.
נז את היתה המתנה שנתן,
למשל, לחיים יוליש, איש
התק״ם, שמילא לאחר״מנן
תפקיד מרכזי בפיצוץ הגדול.
אשתו של יוליש היתה זקוקה
לדירה ננתניה, ונל ס נתן לו
לשם כך הלוואה נלי רינית.
אשתו של איש אחר ג-
תק׳ם היתה זקוקה להפריח
מלאכותית. האיש ביקש מ־נ
ל ס להפעיל השפעה כדי
לזרז את העניין. נלס לא
היסס, ותרם לנית-החולים
תל־השומר 50 אלף דולר.
כמחווה של תודה, סידר
נית-החולים הפריה מזורזת
לאשה.
המתנות — לא לנותניהן, אבל למיש־רד־התחבורה.
גם אז קבעו ״היועצים
המישפטיים׳׳ שאין פסול במתנה כזאת,
אבל כדי למנוע לזות־שפתיים...
האם זה מזכיר משהו?

יש אנשים שאינם לומדים.

המשך הבושה:
בעמוד 36

בל ס
על אתגר
במהלך מעצרו של אייל
קלאוס, נהגו של דויד בלם,
הביאה המישטרה קטעי שיחות
בעניין איש־העסקים רמי אונגר.
שיחות אלה נערכו לאחר מעצרו
של בלס, ועוסקות כנראה
בסכומי־כסף שאונגר נותר עדיין
חייב.
בשיחה שהוקלטה מהכלא
אומר דויד בלס לאייל קלאוס
בטלפון. :מחר תיקח ממנו.
ותלחץ אותו הכוונה לאונגח
בהמשד לשיחה זו הקליטה
המישטרה שיחה בין קלאוס לבץ
משה בלס. אחיו של רדד, שבה
נאמר:
אייל: תשמע, רמי כנראה
בחוץ־לארץ.
משה: כן.
אייל: ודויד מצלצל ואומר
״תשבו לו שם, ותעשו לו שם
סקנדאל.׳־
משה: כן.
אייל: דיברתי גם עם נורי
(גורי קונפורמי, אחד מעורכי״
הדין של בלס) וגם הוא אומר
שככה הוא מלכלכר עלינו
בעיתונות״ ואץ סיבה שלא נעשה
לו ברדאק.

משה: כן.

סרס מקבל את הציור(״העולם הזה׳׳ )30.4.75
שערוריה, הכחשות

פרס ויעקובי החזירו
תמונות שקיבלו במתנה
סרס מחזיר את הציור(מעריב)2.5.75 ,
העברה לידי המדינה

אייל: עכשיו דיברתי איתה.
עם הזונה( ,הכוונה, כנראה,
לאחת ממזכירותיו של אונגר),
והיא אומרת שאץ לאף אחד
זכות־חתימה.
משה: כן.
אייל: יש משהו כמו המחאה
בנקאית, ולא צריך לחתום.
משה: נו?
אייל: בקיצור, אמרתי לה
שאני שולח אותך לעשות סיבוב
אצלה.
משה: כן?
אייל: היא אומרת לי ״שמע.
זה לא בסרה׳׳ והיא נלחצה
לאללה. אני רוצה שתעשה שם
סיבוב. סיבוב־טרור אבל!

במרינה העם
צדיק זטזב לו
כאשר הציבור מתעורר
באמת, הוא מוצא את
הכלים להם עלת רצונו

לא היה שום הישג ביירוט של אה
ניית־משא בלתי־חמושה על־ידי ספי־נת־מילחמה
יעילה וחמושה היטב כלבים.
לא היה גם הישג מיוחד במעצרם
של 50 גברים בלתי־חמושים, שהיו על
סיפון האוניה.

יכולתו של חיל־הים הישראלי לעארץ־ישראל
היפה יכולה ללבוש צור אוניות בלתי־חמושות במים הבינתחפושות
שונות. למשל תחפושת של לאומיים אינה חדשה. היא מופעלת
יו״ר ועד־עובדים של בנק, בעל כובע־ מול חופי לבנון זה יותר מתריסר שנים.
מיצחיה ומינהגי־לבוש חריגים, שחי
העובדה שכל כלי־התיקשורת בבימי
השואה כילד במישפחה נוצרית ישראל ערכו סביב פעולה צנועה זו
בצרפת.
פסטיבל של שיכרון־ניצחון מוכיחה
אחרי השערוריה הגדולה של אר־ ששום דבר לא השתנה בה. העיתונות,
נסט יפת, ניסה המימסד ללכד את שושדחפה
למילחמת יום־הכיפורים ול־רותיו
ולסגור את הפירצה. במקום יפת
מילחמת־הלבנון(״שקט, יורים!״) נשהתמנה
אדם אחר מסוגו — מרדכי
ארה כפי שהיתה — קול אחד, פה
איינהורן, בן־חסותו של יפת, שזכה גם
אחד, יד אחת.
הוא במשכורת־ענק ובתנאים מופלגים.
זרוע מפוארת. השאלה הגחלה
אילו תפס איינהודן את מקומו של
היא: מהי מטרת הפעולה?
יפת, אחרי שמאיר חת התמנה כידר,
הפלסטינים שעל סיפון־האוניה לא
היה הכל בא אל המנוחה ואל הנחלה.
היו בדרכם אל פיגוע בישראל. היו
שום דבר לא היה משתנה. אנשי
אלה חיילים ומפקדים של פת׳׳ח,
הצמרת הכלכלית יכלו להמשיך לקבל
שביקשו לחזור ללבנון למען מטרה
משכורות־ענק, לצפות לתנאי־פרישה
מיידית: להגן על האוכלוסיה במחנות־אגדתיים,
ולחיות כמלכים על חשבון
הפליטים מפני מיבצע של השמדה
הציבור.
המונית. במחנות אלה יושבים הוריהם,
נשותיהם וילדיהם.
שילטון הסובייט. נגד השע-
״מילחמת המחנות״ שבין השיעים
רוריה הזאת התקוממו לואי רוט ווהפלסטינים
היא חלק מן המציאות הלחבריו,
אנשי ועד־העובדים של בל״ל.
בנונית האכזרית. השיעים מנסים לבדרך
כלל, אין זה רגיל שוועד־השמיד
את המחנות ולהביא לבריחת
עובדים קובע את הרכב ההנהלה ואת
יושביהם או להריגתם ההמונית. בעיק־מינוי
המנהלים. אולסבמיקרה זה הוליד
הצורך את השיטה. הציבור זעק נגד
בות המצור הממושך שורר במחנות
השערוריה. הפוליטיקאים לא עשו דבר
רעב כבד, נוסף על המחסור במים ובתכדי
לשים לה קץ. העיתונות לברה לא רופות. לדיברי אש״ף, תינוקות מתים
יכלה להושיע. אל החלל הריק הזה
מרעב, והאוכלוסיה קרובה לאכילת
נכנסו עובדי־הבנק עצמו. לתקופה
בשר־אדם. גם אם הודעות אלה
קצרה נוצר שילטון של סובייט•.
,מוגזמות, המצב במחנות הוא נורא.
אם יפלו המחנות (למעשה אלה הן
תנועת־המרי של בל״ל ל׳א כללה רק
את ועדי־העובדים. בזה אחר זה נגררו
שכונות״מצוקה גדולות) בידי השיעים,
אל מעגל המחאה כל הדרגים, ובכללם
ייערך בהם טבח, אשר יאפיל על השמורשי-החתימה
ומנהלי־הסניפים. לבחיטה
של צברה ושאתילה. פת״ח מסוף
יצרו מצב שלא הותיר לראשי־חיש
את אנשיו לשם, כדי למנוע שואת
הבנק מוצא. איינהורן התפטר.
השאלה היא: מהו עניינה של ישבמקומו
הוצע אדם שסימל את ראל במילחמה זו? מדוע היא מתהתופעה
ההפוכה: בנקאי שלא הצטרף ערבת? האם זה תפקידו של חיל־הים
בשעתו לשיגעון של הוויסות, ששמר הישראלי, זרוע צבאית מפוארת, לסייע
על זהירות סולידית ולא הסתבך. זהו לטבח שני במחנות?
צדיק בינו, מנהל הבנק הבינלאומי
בן בצרה. לחלק מן הציבור היה
בכך מקור לסיפוק מיוחד. איינהורן רהפר את החוק
הוא אשכנזי, בינו הוא מיזרחי. אך לא
בשל מוצאו נבחר, אלא בשל כישוריו אין זה תעלול של כמה רבנים.
האישיים. עלייתו של יליד־עיראק זה,
זוהי ידיה במילחמה שאין
בן העיר בצרה, שנולד לפני 45 שנה
להימנע ממגה
והגיע ארצה בגיל ,8
נותרה בעיה קטנה: גם לאיינהורן
קריאתם של 50 הרבנים והדיינים
הובטחו מיליונים כפיצויי־פרישה, ושלא
לבצע את פסק־הדין של בית־פנסיה
אגדתית.
המישפט העליון היא יותר מאשר
תעלול קבוצתי.
הוא גם חורג משאלה פשוטה של
הקרב על מאריה ר
בזיון בית־המישפט על־ידי רבנים,
בביר:
זה היה הישג צבאי
המקבלים את משכורתם מידי משלם־
גלבדה אדניה בלתי־חמושה, המיסים החילוני, ודיינים האמורים
ועל מיסוגה אגשים לפסוק על פי החוק.
אין זו רק שאלה משמעתית או
בלתי-חמושים פלילית, שהיתה צריכה להוביל להעמי
שקרא השבוע את עיתוני יש מדת חלק מן החותמים לדין — אילו
ראל, מוכרח היה להגיע לשתי מס היה במדינה יועץ־מישפטי״לממשלה.
קנות: ראשית, שכל העיתונים נכתבו
עריקה משדה־הקרב. זהו קרב-
על־ידי איש אחד: ושנית, שישראל מגע קטן במילחמה המסתמנת באופק,
השיגה ניצחון צבאי כביר.
ושאין להימנע ממנה, במוקדם או
לצידם של הקרבות הימייים הגדו במאוחר: המאבק בין מדינת־חוק
לים של ההיסטוריה — סאלאמיס דמוקרטית ובין מרינת־הלכה תיאר
( 480 לפנה׳׳ס) ולפאנטו 1571 קרטית.
הטבעת הארמאדה ( )1588 ואברכיר
החרידם רגילים בערמומיותם לש(
,)1798 טראפאלגאר ( )1805 וטושימה לם מס־שפתיים לחוק. אבל כל אדם
( ,)1905 יוטלאנד ( )1916 ומידוויי חרדי יודע כי השקפת־עולמו מנוגדת
1942 יירשם מעתה הניצחון לעצם הרעיון של מדינת־חוק דמוקהכביר
של חיל־הים הישראלי על רטית. שהרי לפי השקפה זו, חוקי
האוניה מאריה רי.
ישראל ניתנו במעמד הר־סיני, אחת
העיתונים יצאו מגידרם מרוב הת ולתמיד, ולשום בן־תמותה אין הזכות
להבות. מפקד חיל־הים רואיין ארוכות. לשנותם. גם רבנים גדולים יכולים רק
ההישג הכביר של חיל״הים הועלה על לפרשם.
נם, כהמשך ראוי למיבצע אנטבה.
לפי תפיסה זו, אין שום מקום
״שקט, יורים!״ אלא שהפרשה לכנסת בגיבעת־רם, המחוקקת חוקים
כולה זוהרת פחות, ומעוררת ספקות העשויים לנגוד את חוקי הר־סיני.
חמורים.
זוהי האמת. כל השאר אינו אלא
•סוביי ט ברוסית: ועד, מועצה. העמדת־פנים, רמאות או הונאה־הסובייטים
המקוריים היו ב־ 1917 עצמית של המחנה החילוני, העורק
משדזדהקרב.
ועדי העובדים והחיילים.

ביטחון

ה עו ל ם הז ה 2580

11 1111

פרסים, יהח־י !אמריקאים: מי סידר <ות מי?

השוקה סו ס׳
^ שראל היא גן־עדן להומור גיזעני. הארץ מלאה בדיחות —
על ייקים וצ׳חצ׳חים, שווילים וגאליצאים.
בין הבדיחות האלה תופסות הבדיחות על הפרסים מקום של
כבוד. בכולן מתוארת אהבת־הכסף, המציינת, כביכול, את אחינו
יוצאי־איראן.

מתבטא בהם כבוד רב לכושר המיסחרי של הפר־סיס,
יהודים ולא־יהודים.

חבל שראשי המדינה — ועמיתיהם בארצות״הברית — לא
זכרו את הבדיחות האלה, כאשר הם נכנסו לפרשת העסקים השחורים
עם מישטרו של האיית־אללה חומייני.
העסקים האלה רחוקים מלבדה. הסחורה שנסחרה בהם היא
מוות ומכאוב, דם ודמעות.

את הסיפור לישראלים ולאמריקאים. הם שקיבלו את
הנשק.
(אלא מי? וכי סבר מישהו שיש באיראן קבוצה של ״מתונים״,
שיש לה צבא פרטי, והמנהלת מילחמה פרטית בעיראק, בעזרת
הנשק המתון שבא מישראל ומארצות־הברית?)
אינני יודע איך עלה על דעתם של הפרסים הערמומיים להמציא
את הסיפור על ה״מתונים״ .יתכן שקראו בעיתונים ששימעון
פרס מחפש בקדחתנות פלסטינים ״מתונים״ .זה נתן להם רעיון.
אם המלך חוסיין יכול למכור לפרס פלסטינים ״מתונים״ (או
״אותנטיים״) ,חומייני יכול למכור לפרס פרסים ״מתונים״.

הם צוחקים על זה בטהראן עד עצם היום הזה.

ובכל זאת, יש לכל הפרשה הזאת צד הומוריסטי.

הרמאים רומו. הכייסים כויסו. הסוחרים סוחררו.

אנטי־שמי היה אומר: יהודי אחד יכול לרמות מאה
אמריקאים, אבל פרסי אחד יכול לרמות מאה יהודים.
ף* דיעבד, מדהים להיווכח באיזו קלות סובבו האיראנים את
^ הישראלים והאמריקאים סביב אצבעם הקטנה.
פרסי מפוקפק אחד, שהאמריקאים אומרים כיום שהוא ״שבר
את מכונת־האמת״ ,הופיע באירופה וסיפר לישראלים שיש בידו
רשימה של פרסים ״מתונים״.

^ והר זריז יכול למכור שטיח פרסי במחיר גבוה, פי־שניים
מערכו. סוחר ממולח עוד יותר יכול למכור את השטיח הפרסי
במחיר מפולפל, נגיד מחיר העולה פי 20 על ערכו האמיתי. אך
הנוכל המכובד ביותר הוא זה המסוגל למכור שטיח במחיר מפולפל
— ולא לספק אותו.

זה מה שקרה לבני-הערובה האמריקאיים האומללים.
האיראנים
ה״מתונים״ הבטיחו לשימעון פרס, ולסוחרי־הנשק

דויד קימחי לקח את הרשימה לקאובוים התמימים
שבמרתף הבית הלבן, וגם הם האמינו.

הם הלכו לספק נשק ל״מתונים״ אלה, כדי שבבוא היום, כאשר
ימות האיית־אללה, יתפסו הם מקומו ויחזירו את איראן לחיק
המערב.
ך* אותה התקופה הופצו בעולם שמועות על מצב־בריאותו
של האיית־אללה.

אנשי-העסקים הישראליים רומו, מפני שרצו להיות
מרומים.
הם לא בדקו ברצינות את הסיפור על האיראנים ה״מתונים״,
מפני שרצו להאמין.
הם לא התעקשו יותר מדי על החזרתם של בני־הערובה האמריקאיים,
מפני שזה לא היה חשוב להם.

על כן, אמרו אנשי־הקשר של ה״מתונים״ ,צריכים להזדרז.
לשלוח עוד ועוד נשק. לפני שהאימאם הגדול יתפגר. הרי זה יכול
לקרות בכל רגע.

— אפשר להניח שחומייני קרא את הסיפוריס האלה
בעיתוני המערב, והתפתל. הוא היה עלול למות מצחוק.

והאיראנים
צחקו.

^ עלומה גדולה אחת יכולה לספק חומר לסרט־מתח. שמו
* 1המיועד :״היכן נעלמו הפרסים המתונים?״

מישלחת גדולה יצאה לחפש אותם במבוך האיראני.
חבריה
דמו לחוקרים אשר יצאו בעבר לגלות את
החד־קרן במעבה הג׳ונגל, את איש־השלג במרומי ה־הימאלאיה,
את המיפלצת באגם לוך־נם בסקוטלנד.

היה שם רוברט מק־פארלאן, האיש שכמעט־כמעט מצא בשעתו
את השלום הישראלי־ערבי. היה שם אוליבר נורת׳ ,הקאובוי
הניצחי. היה שם עמירם ניר. והיו עוד.
איך מגלים ״מתונים״? הציוד הוא מגוון: עוגה תוצרת־ישראל
(שהיתה או לא היתה מקושטת במפתח משוקולד) ,תנ״ד בחתימת
רונלד רגן, וערימה גדולה של נשק.
ומה הם מצאו?
^ הם מצאו את ראשי המישטר בטהראן. ואחרי ששוחחו איתם,
מיהרו אלה אל האיית־אללה חומייני בעיר קום, כדי לקבל ממנו
הוראות.

הנה כי כן, התגלה הסוד: המתונים בטהראן הם
חומייני וחבריו. הם שלחו את אנשי־הקשר למכור

^ טהראן לעומת זאת, הבינו את הבדיחה היטב.
^ יש להם סיבה טובה לחכך את ידיהם ולחייך בהנאה.
כי זהו מאזן העיסקה, נכון לעכשיו:
ישראל וארצות־הברית שלחו להם נשק, הרבה נשק( .איננו
יכולים לדעת כמה נשק. רק חלק מן העסקות התגלה עד כה.
וכאשר כולם משקרים, סביר להניח שהם משקרים גם בעניין זה).
בני״הערובה לא שוחררו. להיפך, מיספרם גרל.
צי אמריקאי גדול הופיע מול חופי לבנון, בהפגנה גדולה של
זעם אין־אונים. הפיל אינו יודע כיצד להתגונן מפני היתושים. אם
האמריקאים יפעילו כוח, זה ישרת את המטרות האיראניות. אם לא
יפעילו כוח, ישימו עצמם ללעג ולקלס.

יך הצליחו מוכרי״השטיחים בשוק הפרסי לרמות עד כדי
כך את הישראלים, האמורים להיות סוחרים־מלידה?

חומייני חולה, כך נאמר. מה זאת אומרת חולה?
הוא גוסס! הוא עומד או־טו־טו להחזיר את נישמתו
בת־האלמוות לאללה הרחמן והרחום.

אולי הם לא הבינו את הבדיחה.

לא רע, מבחינה איראנית 0:7 .לטובת האיית־אללה.

בכל
הרצינות1 .

אבל כאשר הגיעו הטילים לאיראן, המתינה להם מישלחת של
מומחי־נשק איראניים, שסיימו זה עתה קורס לטילים בארצות-
הברית. גלגלי המטוס אך נגעו בקרקע, כאשר כבר נפתח הארגז
הראשון — והתרמית כולה התגלתה.
באותו הרגע נעלם הצחוק אצל האדונים יעקב נימרודי, אל
שווימר, דויד קימחי וערנאן חשוקקי. איש־קשר איראני אחר פרץ
בבכי, והשני הוחש לבית־החולים. הוא לקה בהתקף־לב.

אחרי שהאיראנים חיסלו את הנשיא ג׳ימי קארטר המיסכו.
בפרשת בני״הערובה בשגרירות בטהראן, הם מחסלים עכשיו את
רונלד רגן, והופכים אותו לגרוטאה פוליטית, המת־החי של
וושינגטון.
התדמית הישראלית נפגעה בארצות־הברית בצורה שאין לה
תקנה. ישראל נראית כדמות בקריקטורה אנטי־שמית: נוכל רב־תחבולות
הלוחש באוזני האמריקאים התמימים עצות קלוקלות.
חוץ מזה הצליחו האיראנים להציג את כל הנוגעים בפרשה —
השטן־הגדול־אמריקה והשטן־הקטן־ישראל — כחבורת שוטים
מגוחכים.

זה לא נאמר. זה לא הוגדר אף באחת מן השיחות האינסופיות,
הממלאות כיום כרכים שלמים של דוחות.
אפשר להניח כי פרסי ״מתוך הוא אחד הפוזל לעבר המערב,
בניגוד לחבריו הרואים גם ברוסים וגם כאמריקאים בני־שטן.
על כל פנים, הרשימה הוגשה לישראל, והישראלים האמינו.

רונלד רגן הגדול, שימעון פרס הפיקח, עדה שלמה של מדינאים
הקובעים את גורל העולם אכלו את הפיתיון הזה, כמו דגים
מטופשים בים.
וכאשר היה צורך בעוד דחיפה קטנה, סיפרו אנשי־הקשר של
ה״מתונים״ בסודי־סודות כי מישלחת סובייטית עומדת לבקר או־טרטו
באיראן, כדי לצייד את הצבא האיראני מהדש בנשק סוב־־״
ייטי, אם לא יקבל עד אז נשק מערבי.
הישראלים קפצו. האמריקאים קפצו. הנשק זרם.

תחילה הם צחקו. איך רימינו את המטומטמים האלה
בטהראן: הם מבינים בקוראן, אך מה הם מבינים
בנשק? חה-חה-חה.

כאשר מיצו את הבדיחה, הדליפו האיראנים עצמם
את העיסקה. כך גרמו בזיון לכל המעורבים — האמריקאים,
הישראלים, הסעודים ומי עוד.

מה זה פרסי..מתון״? אחד המוציא-להורג עשרה
אויבי־אללה, תחת להרוג מאה? אחד החוטף בן־ערו־בה
פעם בשבוע, תחת לחטוף! אחד ליום?

בדימוי של שעון־זהב יקר ושעון אל־חלד זול, אבל לא כדאי לגרד
פצעים טריים).
אין לדעת מי בדיוק המציא את החוכמה הזאת. כדרכם של
גנבים, כל המעורבים האשימו איש את רעהו. אבל זה היה אחר־כן.

הסוד: ח ומייני הוא האיראני המתון!
החביבים עליו, לשחרר את כל בני־הערובה האמריקאים, תמורת
נשק. בני־הערובה היו מוחזקים בידי הג׳יהאד האיסלאמי המתון,
אי־שם בלבנון המתונה.
בשביל סוחר ממולח, מכירת בני־ערובה הוא עסק אידיאלי. את
בני־הערובה אפשר להשיג בזול ולמכור ביוקר. ואחרי שהם נמכרים,
אפשר לחטוף תמיד בני־ערובה חדשים. האספקה היא ממש
בלתי מוגבלת.
אבל לסוחר פרסי יש גם כבוד. והכבוד הוא למכור בני־ערובה
— ולא לספק אותם.

וכך קרה, כמובן.

אחד כבר היה רצוח, כאשר התמקחו על מחירו, תוך עמידה
עקשנית על המקח, לפי מיטב המסורת. שני אחרים שוחררו, כל
אחד בנפרד, אחרי התמקחויות נוספות. את האחרים לא סיפקו

ובינתיים, כידוע, חטפו עוד כמה, כדי שהמלאי לא

יידלדל*
^ שיא הנאיביות הגיעו הסוחרים הישראליים כאשר הה/ליטו
לרמות את האיראנים הטיפשיים האלה.
האיראנים ביקשו טילים משופרים. הישראלים הכניסו לארגזים
טילים מיושנים, שאבד עליהם הכלח.

זהו טריק ישן של נוכלים זריזים. באנגלים קוראים
לזה *סוח־ד 0£א£10£א .00
מוכרים למישהו שעון־זהב יקר, מכניסים אותו לקופסה מהודרת
ומוסרים אותה ללקוח תמורת תשלום בהנחה. כשזה בא
הביתה ופותח את הקופסה, הוא נוכח לדעת שאיכשהו התחלף
השעון, ואין בידיו אלא גרוטאה מפח( .אפשר היה להשתמש

ג * 7נ 1זנ

מה שהיה חשוב להם היה העסק שבעיסקה. הם רצו
למכור נשק. נשק תמורת כסף. דם תמורת כסף. מוות
תמורת כסף. נקודה.
וכל שאר הסיפורים — אינטרס אסטראטגי, עידוד ה״מתונים״,
החזרת בני־הערובה, שרות לארצות־הברית — לא היו אלא עלי-
תאנה כדי להסתיר בהם את תאוות־הבצע הפשוטה, הגסה, הטיפשית.

טיפשית,
מפני שהאיראנים הפיקחים ניצלו את
תאוות-הבצע של סודורי־הגשק הישראליים, הריש־מיים
והפרטיים, כדי להפיל אותנו בפח.

ף זה מעורר, לבסוף, את השאלה העיקרית לגבינו, השאלה
1החוזרת בכל העסקים המלוכלכים, החל במילחמת־הלבנון וכלה
בפרשת־איראן, החל בפרשת השב״כ וכלה בפרשת־הקונטראס:

איך מתקבלות אצלנו החלטות?
מי מקבל את ההחלטות?

ברור ששום מומחה לא שותף בתהליך. להיפך, הפרשה כולה
הוסתרה מעיני כל המומחים.
לא היתה שום עבודת־מטה. נראה כי שום מטה, המסוגל לקבל
החלטות כאלה, כלל אינו קיים.

הכל נעשה על דרך האילתור, בלי מחשבה מוקדמת,
טלאי על גבי טלאי, כשמעשה גורר מעשה, ועבירה
גוררת עבירה.
המחשבה כולה — אם אפשר לקרוא לזה ״מחשבה״ — באה
מכמה סוחרי״נשק פרטיים, ידידיו האישיים של שימעון פרס,
בעלי אינטרס כספי מובהק, המתגלים כיום כפטפטנים כפייתיים
ובשוטים גמורים.
בלי תיכנון, בלי תהליך מסודר של קבלת־החלטות: כך נכנסנו
לבוץ של לבנון. כך נכנסנו לשוק הפרסי.

וכמו שאומרים: יכולנו לצחוק בכל פה, אלמלא הי־תה
הבדיחה על חשבוננו.

יפת לא קפץ לביקור, השופטות שהוזגה־רו
אצל דויד בל ס ושרות מיוחד במודיעין 14״
בסוף השבוע עברה
שמועה בקרב יודעי-דבר, כי
ארנסט יפת מגיע בחשאי
ארצה לשהות בה יומיים־
שלושה. מקץ אינספור שיחות־טלפון
וחיפושים אחריו, הסתבר
כי יפת אכן התכוון לקפוץ
לביקור, אך חזר בו, אולי בגלל
השמועות על כך ואולי בגלל
סיבות אחרות. על כל פנים,
נראה כי בקרוב הוא לא יבקר
כאן• _
שר־המישטרה חיים בר־

ושהועברו לרשות התק״ם במים־
גרת הסדר־החובות שלו. אחת
מהן: הדסה בן־עיתו. דעתה:
בלס היה דווקא בעל־בית נחמד.
המנחה מני פאר והפרשן
המדיני חנן קריסטל נסעו
נסיעה ארוכה לאוניברסיטת־חיפה,
שם היה אמור פאר להנחות
ערב־ראיונות. משהגיעו לבסוף
למרומי־הכרמל, הסתבר
להם שערב־הראיונות התבטל.
אמר קריסטל לפאר :״לריבקה
מיכאלי (המתחרה של פאר

הח״ ב הליברלי שהתלהב על בימת״הכבוד
במועצה הליברלית, ירד לפתע לעבר העי תונאים
והצלמים ותבע מהם :״עכשיו אולי תראיינו גס אותיר

נסח גוונו

לב וסגן־השר עדי אמוראי,
מגיבורי פרשת בלס בשבועות
האחרונים, ירדו יחדיו לאולם־
החתונות שבגן־אורנים, שם
נערכה חתונת בנו של איש־ציבור.
השניים נפעמו למראה
שפע המזון, המשקאות וההמונים
החוגגים .״עדי,״ פנה בר־לב אל
אמוראי ,״איפה לוקחים כל־כו
הרבה כסף לאירוע שכזה?״
קוריוז: שתי שופטות גרות
בתל־אביב בשני בתים שו־נים
שהיו שייכים לדויד בלס,

בלילות־שבת בטלוויזיה) — זה
לא היה קורה!״ פאר לא נשאר
חייב :״אילו הייתי מזמין את(העיתונאי)
שלמה נקדימון במקומו
— זה גם לא היה קורה!״
נשיא־המדינה, חיים הר־צוג,
פגש השבוע בעיתונאי
שלמה נקדימון .״בדיוק סיימתי
לקרוא את סיפרך על הפצצת
הכור בעיראק!״ ״צהל לעברו.
נקדימון תלה בו מבט סקרן
וציפה לשמוע חוות־דעת על
הספר. אורה הרצוג היא

טרמפ דידי
• השם יעקב ני מ רודי
מפורסם בכל רחבי תבל,
בפרט מאז פרשת איראן־
גייט. בכל זאת, מסתבר כי
נימרודי -יהודי גדל־מימדים
-עדיין מתרגש
כאשר נכתב עליו בעיתונות.
ביום החמישי בלילה היה
נימרודי סקרן במיוחד לדעת
כיצד נראה הראיון שהעניק ושעמד לידיעות־אחרונות,
להתפיסם בגליון של מחרת״
יעקב נמרודי
היום. הוא ביקש מעיתונאית
״בשעת־לילה מאוחרת!־
שתיתן לו טרמפ לאירוע
שהתקיים במלון הילטון, לא התאפק והפציר בה שתיקח
אותו בדרן למערכת ידיעות אחרונות, שם יקח עותק
מהעיתון שלמחרת. העיתונאית לא התלהבה מהרעיון, אולם
כוח״השיכנוע של נמרודי כבר הפך לשס״דבר. וכך, בשעת־לילה
מאוחרת, נראו המיליונר המפורסם והעיתונאית
נכנסים דרך השער האחורי של הבניין בשקט״בשקט.
אלא מה! השניים זוהו מייד על-ידי השומרים, שאצו־רצו
להביא להם את מבוקשם, והכניסה המחתרתית הפכה
לחגיגה שלמה.
אל נימרודי עוד הופנו בקשות של גמילות־חסדים, בטרם
מיהרו השניים אל מכוניתה של העיתונאית.
ליד הילטון עצרו השניים, והעוברים־והשבים יכלו להבחין
בנימרודי קורא בקול רם מילה״במילה את הראיון עימו,
באוזני הצעירה שלצידו, תוך כדי הסברים ופרשנויות
שהשתיקה יפה להם.

ןעךךןךןחךון ״ ן ך יושב־ראש-הכנסת לשעבר וחבר המיפלגה הליברלית, העז לקרוא קריאת־
11 1 - 11^ 1 1 1 /1ביניים בעת נאומו של השר יצחק מודעי .״כבר שבע שנים אתה מנהיג את י
המיפלגה!״ קרא סבידור לעברו של יצחק מודעי ,״וראה לאן הובלת אותנו!״ הוסיף וקרא. באולם פרצה
מהומה והתרגשות גדולה. אנשים התנפלו על סבידור ההמום, ומכל עבר זעמו הנוכחים וקראו :״הוא
מעז לדבר!״ הכוונה היתה לאקורד-הסיום לכהונתו של מנחם סבידור כיושב־ראש הכנסת, כאשר
החליט לערוך הצבעת אי-אימון גלויה, וכד גרם לירידת הליכוד מהשילטון ושילם על-כך ביוקר.
שהצילה את המצב ואמרה :״הוא
מאוד נהנה...״

חברת־הכנסת שרה דורון
נעדרה בשבוע שעבר מחגיגות
הליברלים. דורון, שהשתחררה
מבית־החולים ביום הרביעי,
עקבה אחר המתרחש במיפלגתה
בכפר־המכביה וסיכמה :״מבחוץ
זה נראה כל־כך גרוע כמו מבפנים
— בדיוק אותו קירקם!״
העיתונאי יגאל גלאי
החליט לשלוח יד בתחום נוסף
— קולנוע. יצירת ביכוריו, הנקראת
חצי ירח, הוצגה בשבוע
שעבר במלון דניאל בהרצליה,
בכמה הקרנות. בין הקהל בלטה
בזוהרה הדוגמנית חווה לוי,
המככבת בסרט.

משהו משמח קרה לסוס*
בי שמש, מי שהיה אחד ממייסדי
״הפנתרים השחורים״ ,וש־השתתף
באחרונה בהקמת ״החזית
המיזרחית״ .כוכבי, יליד־עיראק,
הכיר לפני 17 שנים
צעירה ממוצא מארוקאי, רחל
אשור. כאשר ראה אותה באח
רונה,
התלקחה לפתע האהבה
בין השניים. הם עומדים להתחתן
בעוד שבועיים.
על תהליך בחירתו של מ־בקר־המדינה
כבר נכתב די והותר.
במהלך הבילבול וזריקת־השמות
חסרת־התקדים נבלע
קולו של חבר־הכנסת שבח
וייס :״יש למישהו סטופר?״
״מה זה?״ שאל אחד מעמיתיו,
״מועמד נוסף?״
יעקב מלץ נבחר
בהפתעה גמורה כמבקר־המדינה.
בכל זאת — כמו תמיד
במיקרים אלה — היה מי שצפה
את בחירתו שבועות מראש:
ירון רן, עוזרו של שר־האנרגיה
המכונה (משה) שחל הקטן״,
כתב את שמו של מלץ כמבקר־המדינה
לפני כחודשיים על
פתק שאותו הראה לכתב של
גלי־צה־ל. השבוע חגג רן את
ניצחונו במיזנון־הכנסת.
השופט העליון דב לוין
נשמע מתבטא באירוע חגיגי
בהקשר לבחירתו של השופט
מלץ כמבקר־המדינה :״רבים

יכולים להיות מבקר־המדינה,
אבל שופט טוב קשה יותר למצוא!״
מחמאה גדולה מזו אין
מלץ יכול לבקש.
ראש־הממשלה, אשת סוניה סרס, צילצלה בשבוע
שעבר לאילנית, כדי להודות
לה על הופעתה במסיבה בבית־ ־
מלון ירושלמי, לכבוד ראש־ממשלת
אוסטרליה, בוב הוק.
הזמרת, שמיהרה לעזוב את
מקום־ההופעה, ולכן לא הספיקו
להודות לה, שמעה בטלפון מגברת
פרס שהוק ביקש למסור
בשמו שהוא מאוד נהנה משירתה.
לפני
ההופעה, היו למזכירת
ראש־הממשלה שתי בקשות
לאילנית: שלא תשיר יותר
משלושה שירים, ושהליווי יהיה
בפסנתר בלבד, בלי תופים. אבל ,
הזמרת חשבה אחרת. ראשית,
היא חשבה שזה מצחיק לשיר רק
שלושה שירים . .הרי עד שהאווירה
תתחמם באמת, היא כבר
צריכה לרדת מן הבימה. בסופו
של דבר שרה אילנית — על
־ הץ ולם ן זזה 2580

סמך הרגש והניסיון — שישה
שירים, ביניהם את השניים
ששימעון פרס אוהב במיוחד:
ללכת שבי אחרייך ובללייקה.
ובאשר לבקשה השניה: היא לא
הסתפקה כפסנתרן בלבד, אלא
הגיעה עם שלושת הנגנים שלה,
ובכללם מתופף.
ריבקה מיכאלי היא
ידירה טובה של הקריקטוריסט
זאב סרקש, אבל כאשר בתו
של זאב, הזמרת דורית סרקש
מהצמד שוקי ודורית, רצתה
להזמין את מיכאלי למסיבת־הפתעה
שערכה לכבוד אביה, לא
הצליחה להשיג את מיספר־הטלפון
בביתה של ריבקה. היא
צילצלה למודיעין ,14 והבחור
שענה לה אמר שהמיספר חסוי,
אבל במיקרה הוא שכן של ריב־קה
והוא מתנדב להעביר אליה
את ההזמנה באופן אישי. לכן
הופתעה השדרנית כאשר בתור

מרבים להשמיע את השירים
הצועניים שלה, יריד האהבה
והכינור הנאמן, שהם שירים
סוערים, יפים וקליטים מאוד.
לכן אין פלא שהקהל החל
לצעוק באחרונה בזמן ההופעות:
״רוצים את השירים הצועניים!״
הצעקות־בקשות הללו מביכות
את ארזי, מכיוון שלא מתאים
לבצע שירים אלה עם ליווי
מוקלט (פלייבק) ומלבד זאת,
היא מתכננת להעלותם על הבימה
בתוכנית נפרדת .״בהופעה
אחת ממש התעצבנו עליי ,״סיפרה
ירדנה השבוע ,״צעקו,זה לא
פייר, באגו בשביל זה!׳ הייתי
מאוד נבוכה, מה אעשה, אביא
פתק מאמא?״
השחקנית קרוליין לנג־טורד
חזרה השבוע משהות בת
חודשיים ביוהנסבורג. ההחלטה
לנסוע היתה ספונטנית ומהירה.
שבוע קודם לכן היא חזרה לארץ

היא קנתה כרטיס־טיסה (״אני
משלמת את החוב עד עכשיו׳׳).
ידיד מצא לה דירה, והיא מצאה
לעצמה סוכנת־אמנים.
לנגפורד, שהיא גם זמרת,
החליטה לנסות את כוחה במשהו
חדש לגביה — בררנית מן הסוג
הנקרא באנגלית ״סטאנד־אפ־קומיק״
.עם חוש־ההומור שלה,
לא היתה לה בעיה לכתוב לעצמה
את החומר, ואחרי בחינה היא
התקבלה להופעות, במועדון־
לילה בשם השמש השחורה,
המיועד ללבנים בלבד. קרוליין:
״לא נגעתי בנושא של שחורים־
לבנים. לבשתי שימלה סקסית
ודיברתי בעיקר על מין. זה תמיד
בטוח. היו הרבה צחוקים בקהל.
אני מקווה למצוא הופעות מסוג
זה גם בארץ, באנגלית, לפני
תיירים.״
הרקדנית טלי יאיר,
אשתו של הזמר אריק סיני,

צבי טל

דלילה 1 >| 1ך 1ה 1לשעבר דווידסון, נישאה לשפיר,
| / 1 /1 / 111 1 1 1בגם של דב שילנסקי ורעייתו
רחל, בטקס בגן־אורנים. החגיגה היתה משופעת לא רק במזון אלא
גם בשופטים ובעורכי״דין נודעים. נכחו השופטים מאיר שמגר,
מרים בן־פורת, דב לוין, ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן, איתמר פילפל
ואחרים. הסיבה -שילנסקי מכהן בוועדה לבחירת״שופטים.
ך ןך * 11111 1ך 1ך 1נראתה רוקדת בעליזות עם נעלה עופר (משמאל) וחותנה המפורסם, יעקב נימ־
11 1#1 1רודי, בחתונת בנו של חבר-הכנסת דב שילנסקי. טלי, חברתה הטובה של הכלה סו דלילה, נסעה מקץ כמה שעות עם בעלה לארצות־הברית, שם התקבל בעלה להמשך לימודי־המישפטים
שלו. השניים נסעו לארגן את ענייניהם לקראת שהייה ממושכת בארצות״הברית. טלי היא כעת בהריון.
זר דפק על דלת־ביתה ואמר לה:
״אני מ־ , 14 ויש לי הודעה
בשבילף׳׳
ירתה ארזי החליטה
לדלל מאוד את הופעותיה,
כמעט לפרוש מן הבימה, עד
להודעה חדשה. הסיבה: ברדיו

מדרום־אפריקה, שם השתתפה
בסרט־המתיחות החדש של
יהודה ברקן, חיפשה כאן עבו־דה
ולא מצאה. חוץ מזר״ היא
חשבה — כאן חורף, שם קיץ,
כאן אין עבודה, אולי שם יילך
לה יותר. תוך החלטה ספונטנית

ע 1ע ! 1עדהקיר
• מיזנון־הכנסת מלא וגדוש בסיפורי־גבורה על נבחרי-
האומה, שסירבו בכל תוקף לקבל מתנות.
לעומת שעון־היד של שימעון פ רס, סיפר מ אי ר כ הן־
א בי דו ב סיפור על שעון־קיר: מייד אחרי מילחמת יום־
הכיפורים פנה אל הח״כ החיפאי זוג צעיר מטירת״הכרמל.
בני-הזוג התכוננו לעבור לדירה חדשה בזמן שפרצה
המילחמה. אחרי שסיים הבעל את שרות״המילואים שלו,
נדרש לשלם מחיר גבוה יותר עבור הדירה המבוקשת. הבעל
התקומם, שכן מה הוא אשם בכך שנאלץ לשרת במילואים
ונמנע ממנו לשלם קודם־לכן עבור הדירה!
כהן־אבידוב התערב לטובת המישפחה מטירת־הכרמל,
ואכן מחיר״הדירה נקבע תוך כדי התחשבות בנסיבות
המיוחדות של הרוכשים.
ערב אחד הגיע כהן־אבידוב לביתו, ומה מצא שם! שעון־
קיר יפהפה -מתנה מהמישפחה בטירת״הכרמל. תפס הח׳כ
מהליכוד את השעון, שהיה עדיין ארוז, ורץ לטירת-הכרמל.
הידפק על דלת המישפחה והסביר מבולבלות, שהארכיטקט
שתיכנן את דירתו אינו סבור שהשעון תואם את התיכנון
המקורי. מה עושים!
השעון הוא מתנה מכם לי,״ אמר כהן־אבידוב. ,אבל בגללהבעיות האובייקטיביות, תלו אותו אצלכם!״
וכך היה. כהן־אבידוב הזמין את נותני-המתנה לקבלת-
שבת בביתו, ואף נתן להם שם כבוד רב מהכבוד שנתן פרס
ל דוי דבלס, בחודשים האחרונים.

ה עו ל ם הז ה 2580

נעזרה בהוריה בטיפול בבתה בת
השבועיים, לי. ההורים לקחו
חופשה מעבודתם, והם שוהים
עם הבת והנכדה מהבוקר עד
הערב. טלי, אגב, חזרה תוך
שבוע אחרי הלידה למישקלה
המקורי 50 :קילוגרם.
הסופרת אלה ברקת מעלה
בימים אלה מופע בימתי
בשם דרך חדשה, שבו היא קר
ראת משיריה (מהספר אשה אחת
בחרוזים) .את הצד המוסיקלי
של הערב תורם הזמר הצעיר
תיאל תורג׳מן. בהופעה
בשבוע שעבר ישבה בכניסה לבבית־ציוני־אמריקה אולם ידידה
של ברקת, ליד שולחן
שעליו היו סדורים חמשת ספריה
של אלה. יצחק מודעי עבר
שם, הסתכל בספרים, שאל את
הידידה :״את אלה ברקתי׳׳ והר
סיף שהוא קרא ספרים שלה, אבל
לא ידע שהיא כל-כך פוריה.
הוא נענד-״אני לא, אבל יש כאן
מופע שלה, ואתה מוזמן להיכנס.׳׳
מודעי ענה :״ברצון רב, אבל
אני חייב להיות במסיבה של
איגוד״המפרסמים, בקומה התחתונה׳.
אלה
ברקת, אגב, חושפת
על הבימה חוויות וטראומות
אישיות. היא מספרת כיצד נאנסה
בהיותה בת 19 על־ידי שני
גברים, על ניסיודהתאבדות בגיל
28 ועל החלטתה לעשות
הפלה, שנה אחת קודם לכן. היא

עשתה זאת אחרי שאבי העובר,
קצין בצהל, נפל במילחמת ש־שת־הימים.
ברקת :״לא סיפרתי
עד היום להוריו על ההפלה.
כאשר הם יקראו שורות אלה, הם
יידעו׳.
800 אלף דולר — זה הסכום
האדיר שהשקיעו יבואן־ה־מכוניות
שלום זיתוני ושותפו
הרצל ציון, שהוא קבלן לעבר
דות־עפר, בהקמת מועדון־לילה
מפואר בנתניה, נאמבר ואן. רק
יחידת מיזוג־האוויר, עם טורבינה
השואבת עשן תוך שניות,
עלתה להם 50 אלף דולר. דוגמה
להוצאה נוספת: מנורה ענקית,
המשתלשלת מן התיקרה, באולם
הכניסה ( 28 אלף דולר) .לפתיחה
החגיגית השבוע נתז את חסותו
ראש־העיר יואל אלרואי. שניים
מידיריהם, שהבטיחו את
בואם: אלוף פיקוד דרום איציה
מרדכי ומפקד מישמר־הגבול

טנחס שחר.

איציק אמרי, הבעלים
הצעיר ( )26 של קולנוע דן,
פינגוויין ומועדון־התיאטרון,
נשדד בשבוע שעבר. הפורצים,
שככל הנראה תיכננו את השוד
מראש וארבו עד שעזב את
דירת־הגג שלו ברמת־גן, שברו
רעפים ואת התיקרה האקוסטית.
הם לקחו תכשיטים בשווי 13
אלף דולר, וידיאו ומצלמות
יקרות. הפורצים, שדאגו להצטייד
בכפפות, הפכו את כל
הבית, השחיתו וקרעו כל מה
שרק אפשר היה. עד שיחזיר את
דירתו למצב תקין, מתגורר
איציק בבית־מלון.
זמר המועדונים והקאס־טות
אלי עידן עובר בימים

אלה תקופה קשה: בתו בת
השבועיים שירן, נולדה עם מום
קשה בלב — חור בין שני חדרי־הלב,
חריג בגודלו. דם זורם
לריאותיה, היא מתקשה לנשום
ונאבקת על חייה. הרופאים
מפחדים לנתח אותה, ואומרים
שבכל מיקרה, סיכוייה להחלים
קלושים. אשתו, א ס תי, שרויה
בדיכאון. בני־הזוג התגרשו לפני
שנתיים. לפני כן, במשך שלוש
שנים, לא הצליחה אסתי להיכנס
להריון. לפני שנה וחצי הם נישאו
בפעם שניה. לפי הבדיקות
לפני הלידה ״הכל היה בסדר״.
• ראש־הממשלה יצחק
שמיר ניגש לכדור, בטקס ה־ביתריאדה,
שהתקיים השבוע
בירושלים. היה עליו לבעוט את
בעיטת־הפתיחה. אורי מלמי•
ליאן הדריך אותו כיצד עושים
זאת, אך שמיר רצה לשמוע די־עה
נוספת. הוא פנה לאיש־בית״ר
יצחק שתיל ושאל:
״לאן עליי לבעוט?׳ שתיל:
״לנוכח הצלמים ׳.שמיר :״חזק
או חלש?״ שתיל :״מספיק טוב
שיצליחו לצלם!׳
• דו־קרב מילולי התנהל ברוח
טובה ובפה מלא, במיזנון-
הכנסת, בין יוסי ברון, דובר
סיעת־חרות בכנסת, לבין חנן
קריסטל חד־הלשון. קריסטל אמר
לברק :״למי שגר בדירה
שכורה, יש זכויות על הדירה?
לא! כך גם לתושבי השטחים
הכבושים״ ׳.ברון, שסיעתו כרכה
את הדיון בתקציבים להתנחלויות
לדיון במצבם של קיבוצי
התק׳ם, ענה לו בשירה .״זה לא
כל״כך נעים לראות קיבוץ
סגור.״׳

—דסנד, בדר, ונעמי דד— ,

( ) 2ה איסז״ב)

14 41*#*#

קשה,
אגרסההיא או׳ן־חיוס ברורה:
לאגדיקאינב בכל זאת כל צעיר
ח״ם בניתוק, הילדים
שלישי שוקל הגידה אליה. הגשר הסידרה של זנחו שם־אוד

הבאה בחשבון של הרקע הסוצילוגי,
העמדה החברתית הרישמית וההתייחסות
הנורמטיבית הכללית למעשה,
תוך מידור וריבוד הנשאלים, תוכל
להביא את מזמין הסקר למסקנה.
מישרד־הקליטה הזמין סקר, בחודש
שעבר, אצל מכון פור״י. המימסד רצה
לדעת מהן עמדות הציבור הישראלי
כלפי תופעת הירידה, הישראלים
השוהים בחו״ל, והמדיניות הננקטת
לעידוד שובם. זו לשון ההזמנה.
פור״י סקר, אבל נמנע מניתוח. רפי
גיל, מנהל־המכון, משאיר את המסקנות
לכל מי שרוצה.

#האדם השלישי

מיבצר השגרירות האמריקאית בתל־אביב
לא בעיה לצאת

האם אתה מכה את אשתך?
בטח תגיר שלא. אם נערוך סקר
דעת־קהל, מרבית הגברים, כמעט מאה
אחוז מהם, יתיישרו עם הנורמה החברתית
המצופה מהם. התשובה שיקבל
הסוקר לא תאפשר לו לקבל תמונה
מציאותית. לכן, הוא ישאל עוד שתי
שאלות.

לימוד הסקר הזה מאפשר להכיר
היטב את המהגר בכוח. הוא בן ,30 רוצה
לנסוע מכאן כדי לשפר את תנאי־ה־חיים
שלו במונחים של כסף(תעסוקה,
רמת־מיחיה, דיור) .המצב הביטחוני
והחברתי בארץ אינו מפריע לו, וזה לא
מהווה חלק גדול משיקולי־ההגירה
שלו.
הוא לא מתכוון לחזור. הוא חושב,
אומנם, שהמדינה זקוקה לאותם היוצאים
ממנה, אבל זה לא מעניין אותו.
הוא גם לא מאמין שחינוך או העמקת
הערכים תשנה משהו. הוא חושב שהמדינה
צריכה לעודד את חזרתם של

לפי הסקר, כל אדם חמישי, עד גיל
,39 שוקל הגירה. עד גיל 49 עולה
המיספר. כל אדם רביעי הצהיר שהוא
חושב על הרעיון. רבים אחרים, שלא
הודו ממש, נתנו גם התייחסות ערכית
לנושא, וגם נתונים על אנשים אחרים.
ל־ 57 אחוז מהנשאלים יש בני־מישפחה
או חברים שחיים ועובדים בחרל, ואותו
אחוז, בדיוק, אומרים שאינם רואים
שום פסול ערכי בתופעה.
כמה אנשים, באמת, שוקלים הגירה?
וכמה, בסופו של רבר, גם יבצעו את
האקט הזה?
עד היום, היגרו מהמדינה קרוב
לחצי מיליון בני־אדם. יחד עם ילדיהם,
וחלק מהם שהתחתן עם בני זוג לא
ישראלים, מונה הקהילה הישראלית
בחו״ל אוכלוסיה הנאמדת במיליון בני־אדם.
מותר להפחית או להוסיף רבע
מיליון. שני שליש מהמהגרים הם
בגילים שבין 18ל־ .37 כל צעיר
שלישי, לאמיתו של דבר, שוקל להצטרף
אליהם. זהו המהגר הבא. האדם
השלישי.

#אתה, ודני, ויורם
אתה ודני ויורם חברים טובים.
השתחררתם מהצבא קצת לפני שאריק
גילגל אתכם, במיבצע אורנים הגדול,
לתוך הביצה הלבנונית. כולכם תים־

אתה תישאל, קרוב לוודאי, אם אתה
מכיר אנשים המכים את נשותיהם. אתה
תגיד שכן, כי זאת האמת, וחשיפתה לא
מערערת בתוכך דפוסי־אישיות חברתיים,
שהוטמעו אצלך. גם החבר שלך,
אגב, זה המכיר אותך, יגיד עליך את
האמת הידועה לו.
השאלה השלישית, שתקרב את מני

איך יוצאים מפה?

נוקר פור־י שנערך בסוף השנה האזרחית האחרונה הקיף יותר
מ־ 1200 נשאלים, שנבחרו נמידגם סטטיסטי ארצי מייצג. גולם
יהודים. הסקר נערך בשיתוף עם ד״ ר נטאליה דמאין, מהאגף
לתיננון ומחקר במישדד-הקליטה. הנתונים המובאים באן הם
מימצאים ראשונים.
(ג) 903:מהנחקרים אמרו שישארו בארץ. אבל:
( )2מבין גילאי 18־ 29 אמרו 197:שייתכן שיעזבו. בין הגילים
30״ 49 אמרו ־ 93 שהם שוקלים עזיבה.
(ג) האם היורדים בוגדים! לא ;57* -בן .19* -לשאר אין
דיעה.
( )4למה יורדים! סיבות הקשורות בתעסוקה 34 רמת־מיחיה
16 ודיור 9בסך־הבל .59* :בגלל המצב הביטחוני
עוזבים, בך סוברים הנחקרים, רק * ,14 בגלל חולשת ההסברה
הציונית־יהודית * ,11 ובגלל המצב החברתי עוזבים את המדינה
רק *.3
( )5שאלה משלימה, שבדקה את דעת הנשאלים לגורמים
העשויים למנוע ירידה, העלתה תוצאות דומות מאוד.
( )6קרובים ומכרים שנמצאים בחו״ל! ל־* 57 מהנשאלים -יש.
מרביתם 59 נמצאים בארצות״הברית. מרבית הקרובים,
כמעט * ,80 נשואים. ל־* 75 מהם יש ילדים עד גיל ,18 שחיים
איתם. המכרים והקרובים עובדים 83 מהם * 37 במיקצועות
אקדמיים וחופשיים, ועוד * 30 הם מנהלים, פקידים, סוכנים
וזבנים. רק * 3הם עובדי שרותים, ו״* 17 הם עובדים מיקצועיים
ובלתי״מיקצועייס.
( )7רק * 23 מהשוהים בחו־ל יחזרו, לדעת קרוביהם, לארץ. לגבי
השאר הם בין בטוחים 32 לייתכן 15 שישארו בחו׳ל לתמיד.

צעירים ליד אנדרטת המהגר אגם
כל צעיר שלישי ינסה את מזלו בחו״ל
תח הסקרים להבנת המצב, תעמוד על
ההתייחסות הערכית שלך למעשה. אתה
תישאל, למשל, אם אתה חושב
שאדם המכה את אשתו הוא פושע.
תקבל גם כמה תשובות לבחירה: מאוד
פושע, קצת פושע, לא פושע, גבר
אמיתי.
רק ניתוח של כל המימצאים, תוך

האנשים שיצאו מכאן. אבל לא
באמצעות צ׳ופארים, אלא במתן מקום
עבודה.
המהגר בכוח אינו חושב שהוא בוגד.
עכשיו צריך לבדוק אם המהגר הזה
הוא אתה, החבר שלך, או החבר הכי טוב
של החבר שלך — שזה, כמה מפתיע,
אתה עצמך.

קרתם שם, בכבישי לבנון, במילואים,
בתור ברווזי-מטרה.
יורם סיים בינתיים את הפקולטה
להנדסה בטכניון. אתה גמרת ללמוד
כלכלה, בתל־אביב, ודני לקח לעצמו
פז״ם מההתחייבויות, ולפעמים הוא
עובר, בקיץ, בתור מדריך טיולי־טבע,
ובחורף הוא כותב תסריט. אולי הוא

עווקי דני, מוסיקאי

ד לי ה ל בי א. ומרת

א הרון איפל ה. ענחקז

ארי ס סא ,1מו עדונ אי

דייווי ד ברוז ה. זמר

א ס תר עופרי ם. ומרת

ר פי נטאולי. יזם

ה&יסר׳נ!
(המשך מעמוד )15
יתחיל ללמוד קולנוע בבית צבי, למרות
שאין לו חשק, בגילו, להיתקע עם
הילדים שלומדים שם וחושבים שי
פוצצו את העולם באיזה שוט דבילי.
דני הוא זה שלוקח אתכם, לפעמים,
לשופטים, או לאיבגי, או אפילו ללכת
ולשתות בירה עם הזקנים בצלע־בירה.
אתה סוחב את החבורה לרדיניג,
או סתם לאכול בלינצ׳י בירמיהו, ויורם
תמיד רוצה להישאר בבית.
לפעמים, כשאתם בבית, אתם מדברים
על החיים. החיים בזבל, זה ברור.
הפוליטיקה, במיקרה הטוב, מגעילה
אתכם. השאלה האמיתית היא איך
עושים מכה ־ כי במסלול הנראה לעין,
של עבודה, משכנתא, סובארו, אי־אפשר
להגיע לכלום.
אתה, למשל, שסיימת את לימודי־הכלכלה,
לא יודע מה לעשות עם זה.
אבא שלך, שהוא מורה בתיכון, הוא לא
בדיוק האדם שיביא לך קליינטים אם
תפתח מישרד עצמאי.
יורם אולי ימשיך לתואר שני, ודני?
— טוב, דני תמיד היה אסטרונאוט.
ליורם יש גם אח בארצות־הברית,
שעושה כסף בעיסקי־דלא״ניידי, בניד
ג׳רזי. גם צביקה, חבר ילדות שלכם,
מתגלגל כבר כמה שנים בחוץ.
יורם אמר שאולי הוא נוסע בשנה
הבאה לבקר את אח שלו, ואולי הוא
יירשם למסלול ישיר לדוקטורט, אם
ילך לו, והוא יתקבל לאוניברסיטה

ארבעתכם, כמו המדינה כולה, עם רגל
אחת בחוץ.

• איר יוצאים מפה
לצאת מכאן זו לא בעיה. כמעט כל
אחד מקבל ויזה לארצות־הברית, אם
הוא מוכיח שיש לו כאן עבודה, או
מקום־לימודים, או רכוש. במיקרים
קשים, אחרי שמישהו כבר היה
באמריקה תקופה ממושכת, ורוצה שוב
לנסוע, השגרירות עושה קצת בעיות.
אם יש לך מישפחה מאוזרחת שם, אין
לך בעיה. החוק האמריקאי פועל
לטובתך. אם התקבלת למכון אמריקאי
מוכר ללימודים, אתה יכול לנסוע. אין
בעיה. הבעיה היא לא איך לצאת מפה,
אלא איך להישאר שם. ולהישאר שם
זה לעשות את מה שהתכוונת: כסף.
כדי להרוויח באמריקה, צריך לעבוד.
כדי שתוכל לעבוד באופן חוקי,
אתה זקוק לאחד משלושת המרכיבים
האלה: אזרחות, וזה הכי טוב, מיספר
של הביטוח הלאומי, וזה קצת יותר
קשה, כי האמריקאים סתמו בשנה
האחרונה את כל הפרצות שהישראלים
גילו, או תעודה של תושב זר, עטופה
בפלסטיק, כמו כרטיס אשראי, המעניקה
לך את כל הזכויות והחובות של
אזרח, חוץ מהיכולת לבחור ולהיבחר.
התעודה הזאת מכונה גרין קארד,
למרות שהצבע הירוק שעל שמו היא
קרויה הוא ערטיאלי בלבד, ומצוי רק
על הדולארים שהתעודה הזאת מאפשרת
לך להרוויח.
הגרין קארד עולה כסף, אבל אין
ישראלי שלא קיבל אותו תמורת תש־

צות־הברית מגיע לשם בעיניים פקוחות.
הדולארים, הוא יודע, לא מתגלגלים
ברחובות. צריך לעבוד קשה
מאוד עבור כל דולר, ואתה לא מעניין
שם אף אחד. כולם באותו המישחק,
והטובים מנצחים.
הטובים זה לא בני־דוד״של, ולא
מחזיקי פינקס־המיפלגה, ואפילו לא
חברים מהגדוד. הטובים, בדרך כלל, הם
פשוט היותר טובים. הצעיר הישראלי
מאמין שהוא טוב, אם רק לא יפריעו לו.
המהגר גם יודע שלא כל אחד הופך

גם בקנדה יש עניים, בדיוק כמו
בישראל. העני בקנדה הוא אדם שנמצא
מתחת לקו־העוני הקנדי. קו־העוני
הקנדי הוא קו שישים האחוזים, לפי
ההגדרה הרישמית שלהם: כל אדם
המוציא על דיור, מזון, ביגוד, תחבורה
חינוך ובריאות יותר משישים אחוזים
מהכנסתו, הוא עני. הגדרה מעניינת,
שתפיל את מרבית אוכלוסיית־ישראל
מוכת האוברדרפט למיסגרת של עניים
מרודים.
המהגר הישראלי יודע היטב, שאין

משיד עורכי״דין

£ ¥עו ח 1 0ז\/

לשרותך צוות עורכי־דין המט פלי ם
בנושאים המ שפטיים הבאיים:

הזפעות בכל בתי המשפט שי מדינת נידי1ר7ן, בולי בת•
המשפט יעירעודים
קניות ומסרות 10 0081*9א) שי בתים. עסקים,
שותפות *תוז׳ססלי חנויות ו תיקו ת דלק.

נפגעיתאזנות;*פצ׳עות יקי הסוניג^ — בענייני פציעות
הק מת חברות והסכמים שי בעי• מניות ססזסס)
בויל •עוץ משפט*
הגשת כ תב הגנה ותביעות משפטיות

11375

0 0 1 : 5 !0 8
1 5 1 1 1 6 1\1 ¥

0751

הישראלי שנוסע מכאן יודע הכל,
ובכל זאת הוא מהגר מפה.

#רמי זה איכפת
כאשר ארץ מתרוקנת מיושביה,
אמורים אותם שנבחרו להנהיג אותה,
לעשות משהו. בארץ, כמו בהרבה ארצות
אחרות, פוליטיקאים פועלים על
סמך מערכות שיקולים מיידיות,
הבוחנות רווח והפסד מסוג אחר, כמו
חיזוק מעמד פנים־מיפלגתי, פריצה
לתודעה באמצעות כותרות, וגורמים
כיבדי־מישקל אחרים, שנסקרו בהרחבה
בסידרה התיעודית הבריטית כן,
אדוני ראש־הממשלה שהוקרנה בטלוויזיה
באיצטלה של סידרה קומית.
בכל זאת, יש גורם פוליטי אחד,
נבחר, שאמור להתייחס, ולוא מילולית
בלבד, לתופעות בעלות משמעות
לאומית. הגורם הזה הוא הנשיא, שלא
רוצה לדבר.

#חיים השני
ועמי הנצחי
חיים ואני הוא הרצוג, הנשיא השישי
של מדינת ישראל. חיים הראשון
היה וייצמן. עמי הנצחי הוא עמי גלו־סקא,
אלוף־מישנה סימפאטי המכהן
בבית־הנשיא כבר הרבה זמן, והוא שם
מעין דובר, מזכיר, מוציא ומביא.
עמי הוא זה שהודיע לי, באדיבות,
שהנשיא הרצוג אינו מוכן לדבר על
הנושא.

למה?

104

)718( 8 9 6

״הנשיא לא מתראיין כל יום.״

גם אנחנו לא עושים סידרה
כזאת כל דם.
״תראה, אני יכול לדבר שלא לפיד־סוס?״

-סליחה?״

עורכי
דיך

בעניי ני הגירהואשרות (מזה!
מעמד של תושב קבוע — כרטיס ירוק
• אשרות עסקים • אישורי עבודה • עדיני הסגרה וגירוש
נכס• דיא נייר• -עסקים -פלילייס-גירזשין
סחירים נוחיס
ק ל דייו י סי ל בי

£ 0ז 6ש 8 ! 5 >1חסז 0 3 1 £ 1 6
״ ״ 1-ז* * ץ״ווז סוז *

.ץ 3״״*)03־ו 401 8

מודעות בעיתון־המהגרים ״ישראל שלנו״

זאת לא שיחת־חברים. מה
שאתה לא מוכן להגיד לעיתון,
אל תגיד לי בכלל.
״בסדר. לנשיא לא נוח לדבר על
הנושא.״

האם הנשיא רואה את עצמו
כנשיא המדינה, או כנשיא העם
היהודי כולו?

״הוא רואה את עצמו, מבחינות
רבות, כנשיא העם היהודי. יש לו יחס
מיוחד לקהילות, והוא גם מקבל מהן
יחס מיוחד. אתה צריך לראות את ה־מיפגשים
שלו עם ראשי יהדות העולם.
כן, הוא רואה את עצמו, בעצם, כנשיא
של העם היהודי.״

לכן הוא לא יוצא, בפומבי,

הבעיה היא איך להישאר שם

ב מ קו ם לגור ב מ חנ ק העיר -בואו וראו מ ה יש לנו ל ה ציע

נשיא הרצוג
נשיא של מיי
אמריקאית מתקבלת על הדעת. זה לא
מוכרח להיות דווקא אם־איי־טי.
דני אמר שלא יזיק לו, גם כן, להסתובב
איזה שנה־שנתיים בניו״יורק,
ונראה. אתה חשבת על אמא שלך,
שהגיעה לארץ בתור ילדת־שואה, ועל
אבא שלך, שהיה בפלמ״ח, ותמיד, בתור
ילד, הוא נראה זקן מהמאה שעברה.
אבל אחרי שהיית בלבנון הוא פיתאום
לא נראה לך כל״כך מבוגר, רצית
להגיד משהו על המדינה וכל זה, אבל
ירעת שזה שטויות.
אם יורם, שיש לו אח שם, יסע, ודני
יצטרף אליו. וגם כן יצליח, פחות או
יותר, אז יש לך כתובת. גם לך יהיה לאן
ללכת.
אתה ודני ויורם, וצביקה שכבר חי
באמריקה, זה סקר פור״י. הרביעי
בחוץ, השלישי שוקל, ויסע עוד השנה,
השני מהרהר, ואתה ממתין. אתם,

לום של כמה אלפי דולר לעורך־דין
אמריקאי, שהתמחה בנוהלי־ההגירה.
את עורך-הדיז, בדרך כלל ישראלי
לשעבר, אתה מוצא בקלות, באמצעות
החבר שלך שכבר השתקע באמריקה,
או באמצעות מודעות בעיתון הישראלי
שיוצא לאור באמריקה, וכולם מפרסמים
בו, כמו שהם מפרסמים בשאר
ערוצי־התיקשורת העבריים שהקימה
לעצמה הגולה הישראלית בארצות־הברית.

#הגירה
פקוחת עיניים
כל צעיר שלישי שוקל הגירה, כדרך
חיים אפשרית. לכל אדם שני יש
קרוב או חבר שגר ועובד בחוץ־לארץ.
החבר הזה, חוץ מזה שהוא מהווה איזור
נחיתה רכה בארץ חדשה, הוא גם מקור
האינפורמציה עלי החיים החדשים.
המהגר הישראלי הנוסע היום לאר־

11111111111111 ווו (( 1( 1
ויקטוריהגדדגס — ב אוי רההכפ רי ת ו הי רו ק ה של מ נ סי ניו ־יו ר ק׳ כ או
תרגיש כ מו בבי ת: ק הי להי הו די ת ענפה, ב תי־ ספרי הו דיי םמכלהזר מי ם ב תי
כנ ס ת, מ ר כזי ם ק הי ל תיי ם. חנויו תומסע דו ת...
רק 30ד קו ת נ סי ע ה מניו־יו רקוד קו ת ס פו רתמ־
£ד *ז 3א 0 £מ * 0
? * עעטמא־ו. ד .א 4ח• ץ ז/לעאמ*יז * 1!5 £ 0 £ 5ק
דירות יו קרה לה שכרה בנות 2.1ו־ 3ח ד רי שינה, כ מו כן מספר די רו ת דו פלכס

מיו־ססי -נילדירהמטבח מו ד ריי הי־ולל רזרמז -,-י

מודעה בעיתון־המהגרים ״ישראל שלנו״
הבעיה היא לא איך לצאת מפה
להיות הבעלים של גיורדאש, אבל יש
סיכוי, וגם אם הוא לא ישחק אותה
מיליונר מי־יודע־מה, הוא יחיה ברמת-
מיחיה שעומדת ביחס ישיר לעבודה
ולחריצות שלו. בית, ציוד חשמלי, מכונית,
נופש, הם דברים מובנים מאליהם.

לו שום סיכוי להשתלב, ממש, בחברה
אמריקאית לא־ישראלית. הוא גם יודע
שהילדים שלו ידברו אנגלית טוב
ממנו, ויתביישו במיבטא הזר של
אביהם המהגר, כמו שפעם התביישו
ילידי הארץ בעברית מוכת היידיש, או
הערבית, של הוריהם.

בקריאה לחיסול הגלויות?
שתיקה.

ואם הגולה לגיטימית, בעיניו,
הוא לא יכול לתקוח את
המהגרים שמסתסחים אליה?
שתיקה.

תודה רבה•
ה עו ל ם הז ה 2580

פשלה :1״המערך מצפצף על הכר, ח1ץ מהקיסצים״
^ פשלה :2״המערך שזב מסובך בשחית1י 1ת. בלס ר
פשלה 3המערך: עסקן מיפלגתי כמבקר מדינה ר

בחעדך
ה שחחיס
״ 1תחד״
ך• שקבוצת־כדורגל נשארת בלי
^ אוויר, היא יורדת להגנה. חלוציה
מפסיקים להבקיע, המאמן מאבד את
העשתונות, הקישור מאבד כיוון והשוער
סופג גולים. בסלנג של הכדורגל
אומרים: הקבוצה משחקת בונקר.
סיעת־המערך בכנסת משחקת
בונקר. בשבועות האחרונים היא ירדה
להגנה וראשי הסיעה עסוקים בהסברים
ותירוצים.
רפי אדרי, היו״ר, איבד את העשתונות.
כמה חכ״ים, כמו אהרון הראל,
אמרו השבוע ש״הכל בגלל הליכוד״.
חבר־הכנסת חיים רמוז אמר, ש״עם
חברים כמו שיש בוועדת: הכספים,
קשה לנהל מאבקים.״
לא חשובה הסיבה. חשובה התוצאה:
סיעת המערך מכניסה גולים עצמיים.
פרשת הסיוע לקיבוצים — גול
עצמי; פרשת בלס — גול עצמי:
בחירת מבקר המדינה — גול עצמי.
משחיזים סכינים. המצב הפנימי
בתנועת־החרות הוא היום גרוע מאי־פעם.
התיקוות למציאת פיתרון לסיב־סוך
בין המחנות נגוזו. ההתפרעויות
שאירעו בוועידת־התקנועה הותירו רישום
גם על צמרת התנועה, על נבחריה
בכנסת. הח״כים אמנם אינם מכים זה
את זה, כפי שעשו הצירים מן השורה,
אך האווירה הקשה בין שרי תנועת
החרות משפיעה על חברי־הכנסת
המקורבים.
הדבר היחידי שהשתנה בחרות:
אריאל שרון הפר את בריתו עם דויד
לוי, וכרת ברית עם מחנה שמיר״ארנס.
מלבד זה, הכל ממשיכים להשחיז
סכינים. משה ארנס נגד לוי. שרון נגד
ארנס, לוי נגד כולם.
מי שמציל את הליכוד היום זה
המערך.
במשך שנתיים היו במיפלגת העבודה
שיכורים משיקוב התדמית —
גם תדמיתו האישית של שימעון פרס,
גם תרמית המיפלגה בציבור. והנה,
פיתאום, בפחות מ־ 20 יום, סיפק
המערך לליכוד את כל מה שהיה דרוש
כדי להחיות את אווירת־השינאה שרווחה
בציבור כלפי מיפלגת־העבודה.
בקרב־מאסף, מיפלגת־העבודה מנסה
להציל את הקיבוצים. חלקים רבים
בציבור הישראלי, בעיקר המיזרחיים,
משוכנעים הפעם יותר מתמיד, שמיפ־לגת
העבודה מעדיפה את הקיבוצים,
את המושבים, את חברת העובדים
והמשק ההסתדרותי על פני האינטרסים
של עיירות־הפיתוח ושכונות־המצוקה.
סיעת
הליכוד בכנסת הצליחה להוביל
את סיעת״המערו לעמדת התגוננות
.״אתם רוצים כסף לקיבוצים?
— אנחנו רוצים כסף לעיירות־הפיתוח
ולישובי״יהודה־ושומרון!״ אמרו להם.

באה סיעת המערך בכנסת, הוציאה
את קיבוצי התק״ם מכלל המשק,
והכניסה לעצמה גול עצמי ראשון.
אומנם לקיבוצים מגיע. הם היו בין
קורבנות הריבית הרצחנית במשק.
אבל במערך שיחקו את המישחק שבו
רצה הליכוד — הם הופיעו בפוזה שמה
שמעניין אותם הוא רק הקיבוצים.
המערך הובס בעבר בגלל שחיתויות.
בא דויד בלס ומוכיח שוב, שמה
שעשו פעם במאות אלפים, עושים היום
במיליונים.
פעם הסתבכו ראשי המערך אישית:
יצחק רבין עם חשבון־הבנק המפורסם.

שנים טענו נגד מיפלגת־העבודה כי
גישתה היא מיפלגתית, ולא ממלכתית.
כל השנים הם עסקו במינוי ״אנשינו״.
בא בשבוע האחרון שימעון פרס והביא
את המועמדות של יעקב ניצן לתפקיד
מבקר־המדינה, והראה שלא למד דבר
ולא שכח דבר. הוא הציע למנות
לתפקיד המבקר דמות מיפלגתית
מובהקת.
שוב שיחקה סיעת־המערך לידי
סיעת־הליכוד. הפעם עזרו לליכוד גם
הסיעות הקטנות.
הליכוד הציע את מועמדותו של
איש המפד״ל חיים קוברסקי. ברגע
האחרון נשלף מועמד ממלכתי, בלתי־מיפלגתי,
מן הרשות השופטת, והקערה
הקואליציונית התהפכה.
הליכוד ממשיך למנות את אנשיו
לתפקידים. אבל הוא עושה זאת רק
בדרג הפקידותי. כשעומד על הפרק
מינוי כמו יועץ מישפטי לממשלה;
נגיד בנק־ישראל או מבקר־המדינה,
שולף הליכוד מועמדים בלתי־מיפ־לגתיים,
הזוכים לתמיכה רחבה.
המערך הכניס לעצמו גול נוסף,
השלישי במיספר :״מינויים מיפי
לגתיים״.
חברי״הכנסת מהליכוד אמרו הש־

של איש אחד: רפי אדרי. הוא יושב״
ראש הקואליציה וגם יושב־ראש
סיעת המערך. מה שנקרא כפל־תפקידים.
הוא מגיע בלתי־מוכן
לישיבות. אינו יודע לנהל ישיבות או
מאבקים פוליטיים. הוא לא מכין
ניירות־עבודה, ולא מנצל את כישוריהם
של חברי־הכנסת המיקצועיים.
לחברים רבים יש חוסר־נחת מה־יושב־ראש.
אדרי, הם אומרים, הוא איש
ניהול, סוחר, איש־עסקים. הוא אינו חי
את הסיעה, אינו מכיר את העבודה
הפרלמנטרית.
המתלוננים עליו אינם מוכנים
להזדהות בשמם. רפי, הם אומרים,
מקבל כל ביקורת בפגיעה אישית. הוא
אינו יודע לקבל ביקורת עניינית. כל
ביקורת הופכת להיות עניין עדתי..
ברכילות הפנימית מסכמים חברי־הכנסת
כל קיטור במילים :״אין הנהגה״.
השבוע
ישב הפורום שהתבקש
להחליט בעניין התקציב. חבר״הכנסת
חיים רמון, מרכז סיעת המערך בוועדת־הכספים,
ישב אף הוא בפורום זה. רמון
לא נתן לאיש מהנוכחים לדבר. כל
הזמן הוא התפרץ לדיברי אחרים, צעק,
נזף והפריע למהלך התקין של הישיבה.
אדרי התפרץ על רמון, ואמר לו שכך
אי־אפשר לנהל ישיבה.
רמון :״כן, כן, ממך אני אלמד! ראיתי
איך ניהלת את עניין מבקר־המדינה!״
חברים שהשתתפו באותה ישיבה
אומרים שאדרי נדהם. זו היתה הפעם
הראשונה שמשהו העז להתקיף אותו
פנים־אל־פנים.
סיעת המערך בכנסת משתדלת
לכנס את חבריה אחת לשבועיים,

לישיבות־סיעה. בקרב עובדי הסיעה
— העוזרים הפרלמנטרים, הדוברים,
עוזרי־הדוברים, עוזרי־שרים, בסך הכל
מחנה גדול המונה קרוב ל־ 50 איש —
נוצר בזמן האחרון מילון מיוחד
לישיבות. למשל:
• ״ישיבות קיטור״ — ישיבות
שנועדו לצורך הוצאת קיטור. להשמצות.
ישיבות בלי תכלית.
• ״ישיבות אופרטיביות״ — בהן
מתקבלות החלטות שאיש אינו טורח
לבצען•
• ״ישיבות לסיפוק האגו״ —
המתכנסות אחרי ישיבות ״שרינו״.
בישיבות אלה מביימים חברי־הכנסת
של המערך הצגה שגם הם מתכנסים
כדי לקבל החלטות ולקבוע מדיניות.
בלשון אחד העובדים :״החברה שלנו
מפחדים מהדימוי של חותמת־גומי,
עושים הצגה שמה ששרינו החליטו
טעון אישור״.
ויש עור סוג של ישיבות. אלה
נקראות ״ישיבות הסיעה מחזקת את
ידי.״״ בהן הסיעה מחזקת את ידי
ממלא־מקום־ראש־הממשלה, או סגן־
שר־החקלאות, או שר־הקליטה או
מזכ״ל ההסתדרות. הן מכונות גם:
״ישיבות ידיים״.

עבד־אל־והאב רראושה מתעסק רק
בענייני ערבים, ומנחם הכהן אינו
פעיל.
חברי הסיעה הפעילים הם מי שיש
להם חלקת־אלוהים קטנה שלהם. אלה
הם בדרך כלל ראש הוועדות, כמו אורה
נמיר ודויד ליבאי. וגם חיים רמון
ואפרים שלום מוועדת־הכספים.
הסיעה בכנסת אינה מתפקדת. אץ
בה פעילות והיזונים חוזרים. אדרי
מנסה כל העת לשמור על אחרות. צל
המאבק רבץ־פרס מרחף מעל לראשי
החברים. כשביקש חיים רמון להעלות
לדיון את היחסים שבין ישראל לדרום־
אפריקה, העניין לא נדון. אף אחד לא
רצה שם להסתבך עם רבץ.
אדרי מקפיד שלא להעלות נושאים
השנויים־במחלוקת, או נושאים ש־שימעון
פרס לא יאהב אותם.
אחד מחברי הסיעה סיכם את השבוע
האחרון ואת כישלונות המערך
בימים האחרונים ואמר, כי המערך
צריך לחזור לימי־שחל העליזים. לימים
שבהם היתה הסיעה אופוזיציה
לוחמת ונאבקת.
אץ לסיעה מעמד ויוקרה. היא
איבדה את השילטון על חבריה, והפכה
לגרועה שבסיעות הכנסת.

נמיר

אבן

בוע, שלהתנהגות המערך בשבועות
האחרונים יש רק הסבר פסיכולוגי:
במערך האמינו בשנתיים האחרונות
שמשהו חייב לקרות: שברגע האחרון
לא תהיה רוטציה: שפרס ימשיך לעמוד
בראש ממשלה, אפילו צרה; שהמתחים
בתוך חרות ובליברלים יגברו על כל
הגיון.
ואז, לפתע, יצא להם האוויר: הרד
טציה התקיימה במועדה: שמיר הוא
ראש־הממשלה; ההגיון גובר על כל
מאבק פנימי בליכוד.
הקיטורים הנשמעים אצל חברי
סיעת־המערך בכנסת מתנקזים לעברו

שרי־המערך כמעט שאינם מגיעים
לישיבות־הסיעה. מזכ״ל המיפלגה משתדל
שלא להתערב בענייני הסיעה
בכנסת. מזכ״ל ההסתדרות מזלזל בסיעה,
ומופיע לישיבותיה רק כשהדברים
נוגעים ישירות להסתדרות.

.בחלקת־אלוהים הקטנה שלה:־

רמון

.הכנסת לא מעניינת אותו ד

בעיה של יוקרה. המצב בסיעת
המערך הגיע למצב שלא היה כמותו
בשנים האחרונות. חברי הסיעה מסתובבים
מתוסכלים כי ההחלטות מתקבלות
בממשלה או בישיבות ״שרינו״ ,אבל
לא בסיעה. לחברים רבים קשה לבלוע
החלטות, מהלכים פוליטיים וחוקים
שעליהם החליטה הממשלה הדו־ראשית.
הסיעה
נתונה בלחצים מלמטה של
הסקטורים השונים הקשורים במיפלגת
העבודה, כמו סולל בונה, קופת־ה־חולים,
המושבים והקיבוצים, או חברי־המרכז,
וללחצים מלמעלה של שימעון
פרס ואפילו של יצחק רבץ.

בכלל, ישראל קיסר משחק מישחק
עצמאי, ואומרים עליו כי על רקע
חולשת המיפלגה הוא בולט בעיקר
בנסיון לבנות את מעמדו.
החברים מגדירים את הסיעה כרדו־דה,
אנמית, שאין בה מאבקים רציניים
ודיונים מעמיקים.
אבא אבן תקוע בוועדת־החוץ והביטחון,
שהוא עומד בראשה, וגם נמצא
הרבה זמן בחיץ־לארץ. הוא אינו חי את
החיים הפרלמנטריים. הכנסת אינה
מעניינת אותו.
לשמחה דיניץ יש בעיה של יוקרה.
הוא היה פעם שגריר באמריקה. דיניץ
אינו עצמאי בסיעה, ואומר בדרך־כלל
את מה ששמע מפרס או מה שהוא
חושב שפרס ישמח לשמוע ממנו.

-ממך לא אלמד!״

אשר ידלין בעיסקי קופת־החולים.
אברהם עופר בענייני שיכון.
היום בא דויד בלס ומנסה להוכיח
שבמערך לא השתנו אלא בדבר אחר:
ראשי המערך היום אינם מסתבכים
אישית, יש להם קבלנים. הם מפעילים
אנשי־עסקים שיסתבכו עבורם.
חבר־הכנסת מיכאל איתן מחרות
הגיש הצעה לסדר־היום בכנסת :״גילויים
על עבירות על חוק־מימוך
מיפלגות במערכת־הבחירות האחרונה
ולאחריה ״.לכאורה, הצעה תמימה.
הנהלת הקואליציה, בראשותו של
חבר־הכנסת רפי אדרי, החליטה לקבל
את הצעתו של איתן.
אדרי, כמו שאר חבריו לסיעת־המערך,
לא ראה את העוקץ שבהצעת
איתן. הוא וחבריו הבינו את הפשלה רק
כשאיתן דיבר במליאת הכנסת, והצעתו
התמימה לכאורה הפכה לפרשת״בלס.
חברי סיעת המערך התנגדו, והובסו
בהצבעה.
אותו הרוב גם הסיר מעל סדר־היום
הצעה של חבר־הכנסת שבח וייס, שבאה
לגנות את הצעתו של איתן.
סיעת המערך הכניסה לעצמה גול
עצמי שני, הפעם תחת הכותרת:
״שחיתויות״.
ישיבות לסיפוק האגו. במשך

ירד אדרי
.רק סוחרר

— מטת אי״טלד 1 7

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם בוחרים ...מה הן אוחרות...חה ה

שנחאל אבידזר־הבהן:

,,איזה שטויות!בנללדא .,למוות לו; אהיה טועמו ,,נוס מתבטל לפניהם,
שקלתי רהחפטהיי לואשות ־ העיו היועץ המישפטילא?״

ביום החמישי היה למישדר ערב חדש סקופ. באורח
דרמאתי הודיעו שם על כוונתו של שר־המדע״והפיתוח,
גידעון פת, להתפטר מתפקידו.
הידיעה עשתה לה כנפיים והפכה לשיחת־היום. אחר״
כך עלו נושאים אחרים על הפרק.
שאלתי את גידעון פת, האם באמת התכוון להתפטר
מתפקידו, או שמא שיחק ברעיון.
איזה שטויות! זה היה מעשה־קונדס של איזה ביריון שטילפן
— כך נאמר לי — מכפר״המכביה, שם התכנסה המועצה
הליברלית, לאולפן ערב חדש. אני מתפלא. האם לא בודקים
מידע כזד״ בטרם מפרסמים אותת
התלוננתי על כך לפני מנהל הטלוויזיה החינוכית, והוא,
כמובן, התנצל על כך. אין לי מושג מי החליט לחמוד לצון שכזה.
מיפלגות איזה פתק! הרי את בעצמך פירסמת בהעולם הזה, לפני
שבועות, את הכחשתי לסיפור הזה. דרשתי לראות את הפתק. לא
היה להם פתק, אז מודעי טען שיש לו קסטה. הוא הסתובב עם
איזו קסטה מיסתורית כל הערב, עד שדרשתי ממנו לשמוע את
הקסטה. מה היה, לפי דעתך, בתוכה? מהדורת־החדשות של יום
קודם לכן...

• לאור מאורעות שכאלה, לא עלה בך אפילו
הירהור להתפטר מתפקידך? לא השמעת הירהור
כזה באוזני אחד מעמיתיך?
לא, מה פיתאום! אני רוצה שתרגישי זאת: לא שקלתי אף
(דפנה ברק)
לשניה אחת להתפטר מתפקידי!

• מולך, באלון? ,יתמודד רב־אלוך.
ברגע שעוזבים את הצבא ופושטים את המרים, יש לזה הרבה

פחות רלוונטיות מאשר כשאתה לובש מדים. הכל תלוי ברמטכ׳ל,
ואם הוא באמת יתמודד על ראשות־העיריה. אל תשכחי שבך
גוריון היה רק טוראי.

• מה דעתך על כך שאדם שאינו תושב ירושלים
יציג מועמדותו בעיר?
אולי מהיום ועד הבחירות הוא יבוא לגור בירושלים. אני,
כתושב העיר, אעשה הכל כדי להיות מועמד של מירב הקבוצות.

• אתה מתכוון סופית לרדין?
כן. אבל בתנאי אחד. התנאי שלי תלוי בטדי קולק. אם קולק
ימשיך, אתמוך בו. אם לא ימשיך, אני רואה עצמי מועמד.

• מטעם מי?
מטעם המערך ומטעם ציבור רחב.

• אבל אגודת־ישראל היא חלק מהמימסד
הפוליטי!
מעולם אגודת־ישראל לא קיבלה את המדינה גם לצד החובה,
דהיינו שהמדינה מחייבת אותם. אגודת־ישראל קיבלה את
המדינה רק כדי ליהנות ממנה, אבל לא למלא בה שום חובה.

• ומישרד־הדתות יפעל בעניץ?
אני לא בטוח. פעם, רוב רבני־ישראל היו ציונים. ואילו היום
בשיפוט הרבני ובקרב רבני מדינת־ישראל יש רוב גובר והולך של
רבנים אגודאיים או בעלי השקפה אגודאית, ולפני אלה כולם
מתבטלים.

ירושלים

• שימך עלה לכותרות השבוע גם בזכות הפתק
המיסתורי שכתבת לעזר וייצמן, נגד יצחק מודעי.

השבוע הודיע שר״וזגיטחון על בחירת הרמטכ״ל החדש
של צה־ל. בעיתונות נכתב כי הרמטכ׳ל היוצא, משה לוי,
יציג עצמו כמועמד לראשות עיריית״ירושלים.
המאבק בירושלים על דאשות־העיריה יהיה בבחירות
הבאות צפוף מאוד.
ביקשתי לבדר עם עוזי נרקיס, הרואה עצמו כמועמד
לראשות־העיריה, מה דעתו על המתחרה הנוסף ברשימה.
שניהם, אגב, רוצים להתמודד מטעם המערך.
זו מדינה חופשית. כל אחר יכול לעשות בה מה שהוא רוצה, או
מה שהוא חושב שזה טוב עבורו.

50 רבנים חתמו על עצומה, שקבעה כי אסור לכבד את
החלטת הבג״ץ בעניין שושנה מילר. היועץ המישפטי
לממשלה החליט שלא להחליט בעניין זה, ולא להעמידם
לדין. הוא העביר את הטיפול בנושא זה לשר־הדתות.
שאלתי את הרב האורתודוקסי שמואל אבידור הכהן,
הרב של כפר־שמריהו, אם הוא חושב שרבנים אלה עסקו
בהסתה.
זו לא הסתה. הם ממילא עוקפים את החוק בכל שטח. הם
מחנכים את הנוער שלהם שאין דרך־ארץ לפני המדינה ולפני
הנשיא. אצלם החוק לא קיים. עקבתי אחר העצומה, ולדעתי הם
איבדו מזמן את המצפון, הצפון והצופן.

(רונית אנטלר)

• גם היועץ המישפטי לממשלה?
בוודאי. עליו אין מה לדבר. אם פרס מתבטל לפני החרדים, וכל
הפוליטיקאים מחזרים אחרי הרב יצחק פרץ, אז שהיועץ המישפטי
לא יתבטל לפניהם?

• מהו עולמם הרוחני של הרבנים, שחתמו על
העצומה?
להלק מהם יש השקפת־עולם פרימיטיבית למדי. הם אנשים
שאינם מנתחים דבר מן הבחינה הסוציולוגית והפוליטית. יש
בהליכותיהם יותר ערמומיות של אדם פרימיטיבי. וככאלו הם
בטוחים שכאשר הולך להם, אז הם חושבים שכר בעצם צריך
(רונית אנטלר)
להיות.

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אומרות...חה הם

רפי גינת:

עודד מנד!:

גד שן רייבר:

״כיום כבר יודעים הכל, הצעתי שבובוהוולטוס ״נוציא ספר בישול סינ
על האנס מהדרום!״ תואייו ב,עוב חוש ונשיםעוביות !,,
רק לפני שלושה שבועות היא הגישה ביחד עם דן
מרגלית את מוסף המוספים בטלוויזיה החינוכית, והנה
כבר נודע כי אילנה דיין מגלי צה־ל מצטרפת לצוות הקבוע
של מגישי התוכנית ערב חדש. שאלתי את גידעון רייכר,
אחד משלושת מגישי־התוכנית, מדוע מצרפים אליהם את
אילנה. האם הם התעייפו:
לא העייפות גרמה לכניסת מגיש נוסף, אלא המחלות שלנו
והחופשות. בכל פעם אחד מאיתנו היה חולד״ או שיצא לחופשה,
התחילה התרוצצות לחפש מחליף, תה די קשה.

• איך חלוקת ההגשה ביניכם?

במהלך הפירסומים על החשוד במעשי־האונס בדרום,
שנעצר בעיקבות המידע שזרם למישטרה מאז מישדר
הטלוויזיה בשידור חוקר, פורסם גם על מעצרים סביב
פרשת הרצח המיסתורי של חיים פאלח ממיגדל־העמק. גם
מיקרה־רצח זה טופל בשידור חוקר.
שאלתי את מפיק ומגיש המישדר, רפי גינת, על הרגשתו.
אין שום הרגשה! אני מעודכן. מהמישטרה מעדכנים אותי
כשאני שואל, אבל לא לפרטי־פרטים. אסור לנו לשכוח, שכרגע
עצורים רק חשודים במעשים. לכן אני שומר על קור־רוח. ידוע
לי, עם זאת, שחלה התקדמות בכל המיקרים שבהם טיפלנו.

• בזמנו גיחכו על מיסטר הטלסונים ויחסי־הציבור
שמסביב המישדר. התוצאות בשטח אולי לא הצדיקו
את כל הרעש.

דן מרגלית מגיש שלוש פעמים בשבוע, כדרר כלל, ורפי רשף
ואני פעמיים בסבב. אני הצעתי לצרף אלינו עור מגיש, שיהיה
כמו בכדורסל. שחקן־ספסל״ ,כלומר כשאחד מאיתנו לא יוכל
להגיש, הוא יגיש באופן קבוע כמחליף. אני כל הזמן דיברתי
על־כך שצריך לצרף אלינו אשה. היתה לי אפילו אי־נוחות
מסויימת מכך שאין בינינו אף אשה אחת. בכל העולם יש נשים
בשורה הראשונה של המראיינים, ורק אצלנו מה שאתה פותח,
אתה רואה פרצופים של גברים.

• האם היו לכם הצעות לנשים מסויימות?
אני הצעתי קודם־לכן את ברברה וולטרס, כי חשבתי שמלבד
ראיונות טובים היא תוכל להכניס לטלוויזיה הישראלית גם
תלושי״משכורת בנוסח אמריקה. אבל את ההצעה הזאת, כמובן,
אף אחד לא לקח ברצינות. אחת ההצעות שלי היתה יעל דיין,
אבל הבחירה היתה של יוסי רונן, עורך ומפיק ערב חדש.

• בלומר, אתם לא הייתם שותפים לבחירה?
לא היינו שותפים. יוסו רונן בחר באילנה דיין.

• ואתם מרוצים מהבחירה?

צריך לזכור שהתוכנית הזאת משדרת את התעלומות ה־

ברדיו היא נשמעת מבטיחה מאוד. אבל הדרך מהמיקרופון
העיוור למסר היא דרך קשר״ ואני מאחל לה הצלחה.

פשעים

טלוויזיה

מורכבות ביותר שהמישטרה טרם פתרה. ידוע לי שמישדרים
כאלה באירופה עוסקים בתעלומות קלות יותר, כגון גניבות או
התחזויות. בכל המקרים עד היום הגיע חומר טוב. פשוט לקח זמן
לבדוק אותו. אין לי ספק, למשל, שהאנס מהדרום ייתפס כיום
יודעים עליו הכל, חוץ משמו. דרושה רק סבלנות.

• אולי אחרי שאילנה תיכנס, תתחילו לחפש עוד
מחליפים ותפרשו לאט־לאט?

• מבחינתך, הצלחת התוכנית נמדדת על פי
הישגי המישטרה בעיקבותיה?
מבחינתי, התוכנית נמדדת כתוכנית־טלוויזיה, אם השאו הזה
הוא טוב. מובן שמבחינת המישטרה נמדדת התוכנית על פי
המידע החדש שהיא מצליחה להזרים. אני רוצה לומר שאני
מופתע, עד כמה המידע שמגיע יומיום הוא חדש וחיוני. אני צופה
עוד גילויים ומעצרים רבים, הקשורים לנושאים שבהם אנחנו
(דפנה ברק)
טיפלנו.

כרגע אץ לנו תוכניות־פרישה. לאן אעבור? נעם אחד, שיש לו
טלוויזיה אחת עם ערוץ אחד, אץ לאן לעבור. ברגע שיהיה ערוץ
נוסף, אולי נרצה לפנות את המקום לפנים חדשות.

• אני מבינה שאילנה התקבלה כשחקנית־ספסל,
ובכל זאת, אין לך איזה טיפ״טיפה של פחד שהיא
תגנוב לאחד מכם את המקום?
אנחנו יזמנו את בואה, כדי שתחליף את שלושתנו בשעת
הצורך. בקשר לפחד. אני באמת מאמין שבמיקצוע הזה. כשנעלם
הפחד נעלם איתו גם הכישרון, ואני מברך בכל לב על כל הפחד,
(דניאלה שמי)
אם יבוא.

סיפרי־הבישול הם כבר מזה שנים אחדות להיט גדול
בשוק־הספרים הישראלי. האשה הישראלית יכולה לבחור
לעצמה (ואכן, כן היא עושה) מתוך מבחר־עצק של סיפרי־בישול
הנמצאים בשוק, ושאליהם מתוספים שניים־שלושה
חדשים כמעט מדי חודש. כל זה נכון לגבי האשה
הישראלית הקוראת עברית, אבל במדינת־ישראל חיות גם
נשים הקוראות ערבית בלבד, ולהן אין המיבחר הזה.
אלפי המתכונים העומדים לרשותה של האשה
הישראלית מכוכב״יאיר למשל, אינם עומדים לרשות
שכנתה מקלקיליה, שאינה קוראת עברית.
לפני 10 ימים יצא לאור טפר־בישול ישראלי, במיוחד
עבור הנשים הערביות. ספר מהודר, מלא בצילומי־צבע
יפים, מאת חנה שאולוב, בהוצאת מודן. שאלתי את עודד
מודן למה הוציאו לשוק ספר כזה, ובעצם למה רק עכשיו.
כמו שאי־אפשר להתעלם מהערבים בשום מובן, כך אי־אפשר
להתעלם מהם גם כצרכני־ספרים, וביניהם סיפרי־בישול. אני
משחק ברעיון כבר זמן־מה, ועכשיו זה יצא אל הפועל.

• מהצילומים שבספר הבנתי שהספר עוסק
בהכנת דברי־מאפה ועוגות מיזרחיות, שחלק מהן
בוודאי יודעות לעשות בלי הספר. למה לא לתת להן
מתכונים שהן לא מכירות?
רצינו שהספר הראשון יהיה קצת מרובע. רצינו שהמתכונים לא
יהיו זרים לטעמן. יותר מאוחר נוציא לאור בערבית כל ספר־בישול
שיוצא בעברית, ספר־בישול סיני והודי וכל אחד אחר.

• עשיתם איזה מחקר שיתן לכם מושג אם הנשים
הערביות בכלל קונות סיפרי־בישול?
׳לא. לא עשינו שום מחקר. הדפסנו את הספר, ובעוד חודש־חודשיים
נהיה הרבה יותר חכמים.

• חלק גדול מהנשים הערביות גרות בכפרים. איך
תפיצו את הספר?
טפלים בעיקר על־ידי סוכנים שימכרו אותו ממש מבית לבית. זו גם
הסיבה שיקח לי לפחות חודש כדי לדעת אם הספר התקבל בשוק
הערבי או לא.

• כמה ספרים צריך למכור כדי שתדע שהנסיון
הצליח, ותמשיך בהוצאה לאור של ספרים בערבית?
אם אמכור שתיים־שלוש מהדורות — כל מהדורה של 3000
ספר — זה ישמח אותי, ואמשיך במלאכה.

• ובינתיים מדובר רק על סיפרי־בישול?
לאו דווקא. זה הנסיון הראשון. יותר מאוחר נוציא לאור ספרים
נוספים, המעניינים את הנשים הישראליות דוברות־העברית.
(דניאלה שמי)
ספרים על עבודות־יד, התעמלות, וכי.

ואולי תמצא מזוודה עם מליון דולאר...

יש עדיין אנשים שאינם
יודעים למלא טוטו!
זה פשוט מאוד!
קחו טופס רגיל(מסומן באות ״פ״) .זהו
טופס הטוטו הפשוט שאפשר למלא בו
10 טורים. בכל טור יש 14 ניחושים(על
משחקי הכדורגל באותו שבוע) .מול כל
ניחוש יש 3משבצות ריקות: ם .
קחו עט וסמנו א באחת, ורק באחת,
מ 3-המשבצות שמול הניחוש הראשון.
המשיכו כן, מלמעלה למטה, עד
הניחוש ה .14-למעשה, גמרתם למלא
את הטור הראשון. עכשיו אתם כבר
יכולים לשלוח ולזכות. באם תרצו,
וטבלו למלא באותו טופס גם 5,2ו10-
טורים. בכל טור וטכלו כמובן לסמן את
האיקסים בסדר שונה.

באפשרותכם להיעזר בטופס טיוטה
של משחקי השבוע. בטופס זה, מימין,
(מסומן בסיפרה )1שם הקבוצה
המארחת. משמאל(מסומן בסיפרה )2
הקבוצה האורחת. עכשיו סמנו בטופס

שם ומ שפ ח ה
רחוב ו מספ ר
י שוב/מיקוד

!7x7וכתוב
בכתב ברור
ר7ן בשט
שתור או כחה!,

xמימין 8ם פירושו ניצחון לקבוצה
מימין.
xמשמאל 13 פירושו ניצחון
לקבוצה משמאל.
xבאמצע 13 פירושו תיקו.
לפרטים נוספים פגו לתחנת הטוטו
הקרובה אליכם. והעיקר -אל תסמכו
על המזל, עשו טוטו!
כפוף להוראות החוק להסיר ההימורים בספורט תשכ״ז ־
1967 ותקנותיו.

אותסמוך ער הסוג
עשה שש!
בטוטו הסיכוי גדוליותר!

אנא, כב 1ד הנשיא

אני מצרף את קולי לבקשה להמתיק את דינו של יוסף טחן.
אני מקווה שדבריי אלה לא יתורגמו על־ירי השגרירות
המצרית בתל־אביב ויגיעו אל שולחנו של חוסני מובארב, נשיא
הרפובליקה הערבית מצריים.
איני מקל בחומרת הפשע שבו הורשע טחן. הברחת סמים
קטלניים היא מעשה נתעב, ולא חשוב כמובן אם הסמים נועדו
לצרכנים מצריים או ישראליים.
כל עונש יאה לפשע זה. כל
עונש — מלבד עונש־המוות.
אני מתנגד לעונש־המוות.
אני רואה בו רצח חוקי, שריד
מתקופות ברבאריות, הוא מוריד
את המדינה — התגלמות
הציבור התרבותי — אל דרגתם
של הפושעים עצמם.
לכן אני מתנגד לעונש־המוות
בכל מקום ובכל מיקרה.
אני מתנגד להטלת עונש־מוות
בישראל על רוצחים, מבריחי־על
סמים
ואנסים, וגם
״מחבלים״.
אני יודע שאין לי כל זכות לכפות את דעתי על מדינה אחרת,
שיש לה תפיסות שונות. מצריים דוגלת עדיין בעונש־מוות, והיא
תולה פושעים מקומיים. מהבחינה המצרית, אין הבדל בין פושע
מצרי לבין פושע זר.
אולם יש הבדל. יתכן כי הוצאתו־להורג של פושע מצרי
תואמת את הרצון הל|ולקטיבי של העם המצרי. אבל הוצאתו־להורג
של פושע ישראלי אינה תואמת את התפיסה הקולקטיבית
של הציבור הישראלי.
אני מבקש את כבוד הנשיא להתחשב בכך.
אנחנו נמצאים בשלב עדין של היחסים בין שני העמים. השלום
הוא צמח רך, הזקוק להרבה טיפול, להרבה אהבה, להרבה הבנה
הדדית.
הענשת ישראלי, ויהא גם פושע מובהק, בעונש שאינו מקובל
בישראל, ושהציבור הישראלי יתקומם נגדו — תהיה טעות.
אילו נתפס בישראל פושע מצרי, שניסה להבריח אלינו טונה
של הרואין ־ הוא לא היה נדון כאן למוות. מבחינה זו דרושה
הדדיות.
אני יודע כי דרוש אומץ־לב כדי להמתיק את דינו של ישראלי
דווקא. ההחלטה תותקף על־ידי רבים במצריים, ובוודאי על־ידי
ידידיי, אנשי השמאל המצרי. אולם הם טועים. וההחלטה האמיצה
היא גם ההחלטה הנבונה.
לך לא חסר אומץ־הלב, אדוני הנשיא. כבר הוכחת זאת לא־פעם.
אני מקווה שתשתמש בו גם במיקרה זה, ותבוא עליך
הברכה.

אי־סדרים ביריחו
פעם, כשהשתתפתי בכנסת בוויכוח על הדוח השנתי של
מבקר־המדינה, השתעשעתי בתרגיל סיגנוני קטן.
לקחתי לידי את התנ״ך וקראתי כמה פסוקים מספר־יהושע:
״וימעלו בני־ישראל מעל בחרם. ויקח עכן בן־כרמי בן־זבדי בן־
זרח למטה־יהודה מן החרם, וייחר אף ה׳ בבני־ישראל ...ויאמר ה׳
אל יהושע חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר ציוויתי
אותם, וגם לקחו מן החרם, וגם גנבו, וגם כחשו, וגם שמו
בכליהם וילכוד (יהושע) את מישפחת הזרחי, ויקרב את
מישפחת הזרחי לגברים, ויילכד זבדי. ויקרב את ביתו לגברים
ויילכד עכן ...ויען עכן את יהושע ויאמר, :אומנם אנוכי חטאתי
לה׳ אלוהי ישראל, וכזאת וכזאת עשיתי. ואראה בשלל אדרת־שינער
אחת טובה ו־ 200 שקלים כסף ולשון־זהב אחד 50 ,שקלים
מישקלו, ואחמדס ואקחם.׳
״...ויאמר יהושע, :כאשר עכרתנו יעכרך ה׳ ביום הזה׳ ,וירגמו
אותו כל ישראל אבן, וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים.
ויקימו עליו גל־אבנים גדול עד היום הזה״.
איך היתה פרשה זו נראית בדוח של מבקר־המדינה?
״הביקורת העלתה כי כטיפול בשלל־המילחמה ביריחו אירעו
אי־סדרים מסויימים. הסתבר כי אחד הפקידים לא רשם את מלוא
השלל כראוי, ויש חשש כי נטל עימו חפצים מסויימים. הביקורת
היפנתה את תשומת־ליבו של מנהל־המחלקה למצב בלתי״תקין
וקיבלה הבטחה לתיקון הנוהלים בעתיד. הפקיד הנדון ננזף,
״.פצים החסרים נעלמו״.
הבעיה היא שמבקר־המדינה הוא איש נחמד. הוא וקודמו
וקודמי־קודמו — כולם אנשים נחמדים. זיגפריד מוזס. יצחק
נבנצאל. יצחק טוניק. ועכשיו יעקב מלץ. נחמדים כולם.
ואילו המבקר התנ״כי לא היה איש נחמד כלל וכלל. לא היו
אצלו ״אי־סדרים״ ו״מינהל בלתי־תקין׳׳ .הוא קרא לגנב גנב,
וכאשר תפס אותו — קרא לו בשמו ובשם אביו ובשם סבו. הדוח
היה בצורת גל־אבנים, שנשאר לדורות.
איני מציע לחזור לימים ההם, ולהנהיג עונש סקילה למי
שאחראי לאי־סדרים מינהליים. אבל אני מציע לנטוש גם את
מינהגם של האנשים הנחמדים הקרויים מבקרים.
מזה קרוב ל־ 40 שנים חושף הדוח השנתי של המבקר אי־סדרים
וליקויים, בשפה עדינה ותוך אי־זיהוי האחראים. ומשנה
לשנה החמיר המצב, עד שהצחנה עולה עתה ללב השמיים.
המבקר החדש דיבר על הצורך בשינויים. אבל זה תלוי בו, ובו
בלבד. שיפסיק להיות נחמד, ויעשה מה שעשה כאשר היה שופט:
חקר פרשה, הרשיע את האשמים, גזר להם עונש.
כל אדם המחזיק במישרה ציבורית, קל וחומר כשהוא חולש
על כספי הציבור, חייב לשאת באחריות. אם סרח אדם, יש לזהות

אותו בשמו ובתוארו, ולגזור עליו עונש ראוי. אם הוא אחראי
לאי־סדרים ולמינהל בלתי״תקין, גם אז יש לזהותו בשמו ולהטיל
עליו את האחריות.
איננו זקוקים למבקר החושף את שיניו רק כשהוא מחייך.
מבקר־המדינה אינו צריך להיות פירסומת חיה למישחת־שיניים.
דרושות לו שיניים כדי לנשוך.

אין די חשק דחשוקקי
כל העיתונים בארץ כותבים על אחד חשוגי. העולם הזה
כותב על עדנאן חשוקקי. כל העיתונים טועים.
איך אני יודע? פשוט מאוד: חתנו אמר לי.
אינני מקיים יחסים חברתיים עם סוחרי־נשק. בניגוד לשימעון
פרס, לא נפגשתי עם חשוקקי פה ושם, בארץ ובחו״ל. בניגוד

אוד אבנר

לכך במיוחד. הם התנדבו ליחידות מיוחדות, וצבא ארצות־הברית
השקיע מאמצים גדולים כדי להפכם לחיות־אדם. הם הרגו
בסיטונות נשים וילדים, ואף השמידו כפרים שלמים על יושביהם,
כדי לייחס פשעים אלה לקומוניסטים. עד כמה שידוע לי, גם
חיילי הס״ס הנאצי לא אומנו במיוחד לבצע זוועות.
מדוע לא הצליחו להשתלב לאחר־מכן בחברה?
הזוועות שביצעו עלו לאין שיעור על כל הזוועות שבוצעו
(על־ידי שני הצדדים) במילחמותינו. איש מאיתנו לא הודרך
ואומן במיוחד לבצע מעשים כאלה. שום מילחמה שלנו לא הגיעה
באורכה ובאכזריותה למילחמת וייט־נאם.
כפי שמסביר הסרט עצמו, יש עוד הבדל. אחרי מילחמת־העולם
השניה התקבלו הלוחמים החוזרים על־ידי הציבור
האמריקאי כגיבורים אהובים. כך גם התקבלנו אנחנו בתום
מילחמתנו. ואילו לוחמי וייט־נאם התקבלו על־ידי מיטב הציבור
האמריקאי בדממה או בשינאה .״איך זה היה להרוג תינוקות?״
אמרה אחת ההכרזות, שקיבלה את פניהם.
אך יתכן כי הסיבה להתנהגותם של אנשים אלה היתה פשוטה
יותר. אם הצטרפו ליחידות כאלה, שדמו לאיינזאץ־גרופן
הנאציות, יש להניח שהיו מלכתחילה פסיכופאטים. האימונים
שעברו והמעשים שעשו אך הגבירו את הפסיכופאטיה שלהם.
כשחזרו הביתה היו מופרעים מסוכנים. טוב שהם מתחבאים
ביערות.

כולם ימ 1ת1

לעמירם ניר, לא הייתי עימו בקאזינו של הימורים. מאז שנפוץ
שמו לדראון בעולם לפני 15 שנים, כאשר התגלה בפרשת
לוקהיד כרב־אמן של שוחד, שהכניס לכיסו עשרות מיליונים,
אינני משתוקק להתרועע עם חשוקקי.
אבל לפני 10 שנים, כאשר ביקרתי לראשונה במצריים, ערך
לי ידיד מצרי היכרות עם צעיר סימפאטי, ואמר לי שזהו חתנו של
חשוקקי. באותה ההזדמנות גם ביקשתי מן הידיד לרשום לי את
השם באותיות ערביות, ומאז אני משתדל לאיית אותו נכונה.
הצעיר היה לבנוני, בן העדה הסונית. הוא הצטרף לשרות
הדיפלומטי הלבנוני והגיע לדרגת מזכיר שני, ואז גילה מה
שמגלה כל לבנוני: הג׳וב שלו מוגבל על־ידי השתייכותו
העדתית. שום מוסלמי, שיעי או סוני, אינו יכול לתפוס את מקומו
של נוצרי מארוני כשגריר.
היתה לצעיר המוכשר ברירה: לחזור ללבנון ולהילחם על
שינוי המישטר, כדי שיהיה לכל הלבנונים שיוויון בלי הבדל דת
וערה, או לפרוש לעסקים פרטיים. הצעיר הכיר צעירה סעודית
— בתו או אחייניתו של עדנאן חשוקקי, איני זוכר בדיוק —
והפך במהרה לאיש־עסקים מצליח בכל רחבי המרחב.
הוא הזמין אותי לביתו. זה היה ארמון ישן בזמאליק, שכונת־היוקרה
הוותיקה באי שבלב קאהיר. היו שם משרתים לרוב,
וחפצי־אמנות יקרי־ערך, רהיטים ושטיחים יקרים ושאר האביזרים
המעידים על עושר רב. היה גם ויסקי טוב.
כל זה בא כדי להסביר מרוע אנחנו כותבים על ״חשוקקי״.
מוזר שגם כמה עיתונים בלבנון כותבים (בערבית) על
״חשוגי״ .הם לוקחים את הכתיב הלועזי המקובל באירופה,
ומתרגמים בחזרה לערבית את השם הערבי(או התורכי, בעצם.
מוצא המישפחה מתורכיה. פירוש השם בתורכית: עושי־כפות).

אנשי היערות
בימי מילחמת־העצמאות הייתי עד־ראייה לכמה מעשי־זוועה.
ראיתי כיצד בחורים טובים, ממיטב הנוער, הורגים זקנים וזקנות
ביריה, ממרחק של שניים־שלושה מטרים. ראיתי דברים שונים.
על כמה מהם דיווחתי בסיפרי הצד השני של המטבע, שהוחרם
בשל כך.
לעיתים קרובות במהלך המילחמה שאלתי את עצמי: מה יעשו
הבחורים, העושים מעשים אלה, לכשתיגמר המילחמה? אחרי
שעשו מה שעשו, הרי לעולם לא יוכלו לחזור לחיים נורמאליים!
והנה נגמרה המילחמה והבחורים חזרו, הם הפכו אזרחים
הגונים, שומרי־חוק, בעלים נאמנים, אבות אוהבים. מדי פעם
פגשתי באחד הם, וראיתי שהוא איש נורמאלי, סימפאטי, בחור
כארז.
משום־כך צפיתי השבוע בטלוויזיה בדריכות מיוחדת בסרט־התעודה
הבריטי המצויין, גיבורים רדופים. הוא תיאר לוחמים
אמריקאיים שחזרו מווייט־נאם, אחרי שביצעו שם מעשי־זוועה,
ושלא הצליחו להשתלב בחזרה בחברה הנורמאלית. הם ברחו אל
היערות של צפון־מערב ארצות־הברית, וחיים שם כמתבודדים,
כשהם שונאים את עצמם, את בני־האדם ואת העולם כולו.
הצוות הבריטי הצליח לראיין ארבעה מהם. בפיהם היו סיפורים
מסמרי־שיער. הם לא ביצעו רק פשעים נוראים, אלא הוכשרו

הטלוויזיה מחללת את השבת מדי שבוע. אחרי כניסת השבת
היא משדרת הרבה דברים: שירים, דברי־חוכמה של שמואל
אבידור הכהן, מבט של שבת, סיבה למסיבה, סרט גנגסטרים,
חדשות מסכמות. לקראת הסוף היא משדרת גם פסוקים מהתנ״ך.
בליל״שבת האחרון שידרה הטלוויזיה את הפסוקים הראשונים
של פרק ל״ה בספר שמות, לאמור :״אלה הדברים אשר ציווה ה׳
לעשות אותם. ששת ימים תעשה מאלכה, וביום השביעי יהיה
לכם קודש שבת שבתון לה׳ .כל העושה בו מלאכה — יומת״.
אחת מן השתיים: או שעובדי הטלוויזיה — עורכים, טכנאים
וכל השאר — סבורים כי אין אלה אלא דיברי״קישקוש, ואז מדוע
הם משדרים אותם לציבור החילוני הצופה בטלוויזיה בליל־שבת,
או שהם סבורים כי אלה הם דברי אלוהים חיים — ואז הם
מתחייבים בנפשם.
אולי זה פאראדוכס. אולי צביעות. ואולי סתם טימטום. כמו כל
דבר שעושים חילוניים כאשר הם מתחנפים לחרדים.

עלילת הדם
בראבלין הוחלט השבוע שלא להציג מחזה בשם פרדישן
(״אבדון״) שהורד קודם לכן גם מן הבימה הבריטית, בגלל
ההתנגדות החריפה של המוסדות היהודיים.
המחזה של ג׳ים אלן מבוסס על סיפרו של בן הכט המנוח,
פרפידי(״צביעות״ .בעברית הוא מופיע בשם כחש) .הכט, עיתונאי
אמריקאי״יהודי, הוקסם בשעתו על־ידי שמואל תמיר, והספר
כולו הוא שיר־הלל לתמיר. ואף מוקדש לו רישמית.
התיזה המרכזית של הספר היא שהמנהיגים הציוניים שיתפו
פעולה עם הנאצים והבריטים בהשמדת היהודים. הכט, שלא היה
לו מושג, קיבל תורה זו מתמיר, שהשמיע אותה במישפט־קסטנר
המפורסם. כחסיר־שוטה(תרתי־משמע) הפריז הכט עד בלי גבול,
והפך את הדברים שאמר תמיר במישפט לכתב־אישום מחריד,
שלוח־רסן.
בימים ההם שיתפתי פעולה עם תמיר על בסיס יומיומי,
והזהרתי אותו מפני סילוף נורא זה של ההיסטוריה. אך תמיר
המשיר בשלו, וכך נולדה עלילת״דם שהתגלגלה ממישפט־קסטנר
אל התעמולה הסובייטית, ומשם לתודעה הערבית. היו לי
על כך כמה ויכוחים חריפים עם מחמוד עבאס(״אבו־מאזן״) ,אחד
מחברי החמישיה המובילה של פת״ח, שלמד במוסקווה והמאמין
בלב שלם בסילוף זה.
מובן שיהודי בריטניה קמו נגד מחזה, המפיץ תורה זו. אך כאן
התעוררה שאלה אחרת: האם מותר לגנוז מחזה, מפני שהוא פוגע
ברגשותיו של חלק מן הציבור? האין זו צנזורה מסוכנת, העלולה
להוביל לדיכוי כל דיעה בלתי״פופולארית ומחשבה חריגה?
בבריטניה אין צנזורה על המחזות( .החוק הבריטי המופעל
עדיין בישראל, בוטל זה־מכבר במולדתו) .אך הוויכוח החריף
הפחיד את בעלי־התיאטרונים, ואין סיכוי רב שהמחזה יוצג.
אולם האגדה ממשיכה להתגלגל, ועוד נשמע עליה רבות.

שפרה ועכרם
נפילתה של עופרה חזה מן השמיים אומרת דרשני.
אחרי כל תאונה אווירית,
נערכת חקירה. אולם נדמה כי
יש להרחיב מעתה את החקירות
מסוג זה במדינה. תחת להסתפק טפלות טכניות
בבדיקות
(כשירות המטוס, פעולת הטייס,
וכי) מן הראוי לבדוק את
הדברים העיקריים. יש להניח
לעובדי כשרות ומזוזות (עכו״ם,
בקיצור) לעשות את שלהם.
האם המזוזות בביתה של
עופרה בסדר? שמא הלכה
באחרונה להלוויה בחברת
גברים? מתי טבלה לאחרונה
במיקווה?

המהלך בעזות
מקר היפהפיות במקום
בבארים האפלוליים של הנמל

ך ך | ח | 1ך 1ץ זוכה בליטופיה של פנינה רוזנבלום, אחרי בכורת
1 ^ 1 1 1 1 1הופעתו, במטיבה שנערכה בפאב תל-אביבי. טופז,
שהגיע למסיבה בגפו, שר לאורחיו את שירו של טינאטרה זוהי דרכי.

בלי חשבון -כך קורא דודו טופז
לתוכניתו החדשה. שם שקל להגותו,
בייחוד שחשבון־הבנק שלו תופח מהופעה
להופעה. ההופעה מיספר ,11 הפרמיירה,
היתה בהיכל־התרבות בתל-
אביב. שלושת אלפים איש, תגובות
נלהבות. המפיק שלו, רפי שחר,
טורח לעדכן י כי כבר אחרי ההופעה
השניה כוסתה כל ההשקעה — 30000
דולר — וכעת המופע משמח את דודו,
אותו ואת מס־ההכנסה.
המסיבה שנערכה לאחר הבכורה, ב־מיסבאה,
היתה לא פחות צפופה,
כמיטב מסורת חגיגות הפרמיירה.
פנינה רוזנבלום טענה בלהט שדורו
הוא האמן היחיד בארץ המסוגל
לפוצץ לבדו את היכל התרבות. טופז

ד 11 יך| מקובר, עיתונאית, היא
1 1 1 1 1הקמע של דודו טופז, ונחשבת
על-ידו כגורם להצלחותיו.

| 1ך | 1ךךןד הבדרן והחקיין, המשתתף הנסתר
| / 1.1 1/1במופע החדש של דודו טופז(קולו
מושמע מעל גבי סרט״הקלטה, כרב המשיא את דודו)

יחד עם גבי עמרני(לידו בתצלום) .השניים עיוותו את
צורת דיבורם להיגוי אשכנזי כבד, נטל שבו
עמד עמרני התימני בכבוד רב וגרר שאגות צחוק.

עצנ 1$התמוגג מהמחמאות והנשיקות
שזכה לקבל מכל החתיכות, שעליהן
הוא מספר בהופעתו. בכלל, עיסוקו
המרכזי של המופע הוא טופז עצמו —
הרווקות, הכסף, ודיון מעמיק בחשיבותו
של האיבר הגברי, שעל פי טופז
הוא הקובע את חיינו. החשיכה בהיכל
הסתירה הרבה פנים סמוקות ומחייכות.
זלמן שושי, שישב בשורה השלישית
באמצע, לא הגיב.

רגשי־עץ
עיר התחתית

| 1ך 1יפהפיה בת ,24 המצטלמת לעיתים לצילומי״פירסום,
4111 1 11 בחברת נגן הבאס צוף פילוסוף, שהצטרף כמלווה
ללהקת טנגו. שמו של ההרכב המורחב: לה מיזרבל (״עלובי החיים״).

0 1 1 X 1 ׳ 8 1הוזדש^בא
לפתיחה מבריסל והופיע כמה ימים.

שמורק קואוס

בילה את הפתיחה בדאון־טאון ליד הבר,
עם ידידה בשם דליה. בתצלום משמאל:
הצלמת מישל קרמרמן ( )26 ואייל גילעדי, שחזר לאחרונה מניו־יורק.

עיר תחתית — מושג שתמיד מעורר אסוציאציות
לבארים עם מארחות צעקניות ומלחים זרים, שיכורים
ופרועים. מאז שגווע נמל תל־אביב, אין בה מלחים כאלה
ואין בה בארים כאלה. הזונות אומנם נשארו, אך המבקרים
אצלן מעדיפים את האנונימיות השקטה.
בין הבארים האפלוליים והישנים שבכיכר האופרה
הישנה פתח לאחרונה אורי שטרק 26 שועל־פאבים
תל־אביבי, עם אריה טוויטו לשעבר מהליקוויד, פאב
בעל שם סביבתי: דאון טאון. כבר מהימים הראשונים
להפעלתו משמש המקום מיפלט לגברברי תל־אביב
וחתיכותיה, הנודדים אחרי שטרק עוד מימיו כמנהל פאב
רדינג. אורי החלילן מהמלין. שטרק, אגב, נראה באחרונה
יותר ויותר בסביבתה של ענת עצמון.

במקום יש שלוש קומות, שבערב הפתיחה לא הספיקו
לאכלס את ההמון הרוחק. הוא מיועד להיות מישבן
למוסיקת גל חדש, וההוכחה הראשונה לכך היתה הופעתו
של רמי פורטים על הבימה הקטנה במקום, לפני שנטש
את הארץ בחזרה לבריסל, מקומו הקבוע בשנים האחרונות.
הכל נראה במקום — ממש ניחוח חוץ־לארץ. ר ^
דרגשי־העץ בסיגנון הקרן הקיימת, העמידים בפני
הוואנראלים המקומיים — מזכירים לנו שאנחנו לא בסוהו.
בעלי המקום טוענים שהכניסה תהיה מגיל 21 ומעלה,
ושהשומר ישגיח על כך נמרצות. אך ממקורות יודעי דבר
נמסר שבימים האחרונים ביקרה במקום נערה בת ,17 חלפה
על פני השומרים ובילתה בפנים כהוגן. השם והכתובת
שמורים במערכת.

אירחה ואביבה תמרים

\ 1ך 1ך 1ד אשתו של אילקה רווה ושותפתו בצמד אילקה ואביבה, שהיה חלק
\ 1 11 בלתי״נפרד מן הנוף של שנות ה־ ,50 ישבה והסתכלה בבעלה,
בשעה שזה ניגן לבאי המסיבה, כשמקלו מושען על שולחן של בית״הקפה כסית.
הרנה זמן לא ראו את אילקה ואביבה בכסית.פעם היו אילקה ואביבה זוג אגדתי — גם כזוג נשוי וגם כצמד־זמרים. אילקה, בעל
הקול הרוסי העמוק, המתהלך מאז ומעולם בעזרת מקל־הליכה, נודע בעיקר כחלילן המנגן
על חלילים שונים ומשונים.
השבוע באו השניים לכסית כדי להשתתף בחגיגת יום־הולדתה של בת־המייסד, צביה
ליטמן, אחותו של משה איש־בסית. המסיבה המאולתרת נערכה ליד כמה משולחנות
הקפה. את החגיגה יזם המשורר יונה(,,יבי״) בן־יהודה.
בדרך כלל שרים הסופר עמום קינן, הצייר אורי ליפשיץ, יבי ואחרים ליד
השולחנות האלה ביום השיש אחר־הצהריים, כאשר ההתלהבות ועוצמת־הקול גוברים על
דיוק המנגינה. הפעם התעדנה השירה, ובעזרת אילקה ואביבה נשמעה שירה־בציבור יפה,
^ישהפתיעה את העוברים־ושבים.
עילליהך 1| 1ד שם לידו כוס״בירה גדולה,
\ 1111 1 1 1| 1 / 1שלף את חלילו, העשוי
מפרק יחיד וארוד־במיוחד של במבוק, שהביא לו בנו

מהוואי והחל לנגן. אילקה, שמלאו לו 70 שנה לפני
שנה, ממשיך לאמן את קולו מדי יום, ומרבה לשיר
ולחלל במוסיאון רמת־גן, בקיבוצים ובמועדון־זמר.

| \ דייקןי( | 4 1| 1שניה מימין) חגגה השבוע
| / 1 # 1 1 ^ 4את יום־הולדתה. היא בתו
של הצקל איש־כסית, שייסד את בית־הקפה ואחותו

של משה איש־כסית, המנהל את המקום כיום.
בתצלום: יצחק (״פומפז״) קרן( ,מימין) ,עמוס קינן
(משמאל) .עמיקם גורביץ (מצביע) ניהל את הטקס.

——.י—יי י — —ימ/ב: טזי!י פרידמן עיי!מו: צבי טי! ודחי! אמדי •יי — 2 3

בחוד נידח בשרון מצר גן־עדן לכלבים. אין נסך
להשלים אותו, ועל הכלבים מאיימת סכנה חדשה

מצב זה גרם עוגמת־נפש לכמה
וטרינרים, שמטרתם היתה להציל חיות
— והם קמו ועזבו.
סיפר לי אדם על מיקרה עצוב מאוד
שקרה לו, אחרי שהביא כלבלב קטן
וחמוד לצער־בעלי־חיים ביפו. זה היה
אחרי ויכוח בינו לבין אשתו, שלא
הסכימה לטפל בגור. כאשר חזר האיש
לביתו בלי הכלב, מצא את ילדיו בוכים
ומפצירים בו להחזיר להם את הכלבלב
האהוב, הפעם בהסכמת האם.
כשחזר האיש לצער־בעלי־חיים,
אחר שעות אחדות, נאמר לו כי הכלב
נמסר למישהו. הוא עמר שם והתחנן
שיאמרו לו איפה הכלב, והוסיף שהוא
מוכן לתרום סכום נכבד, כדי שלא

^ ל אגודת צער־בעלי־חיים
השרון הגעתי אחרי חיפושים
ארוכים ומייגעים. היה זה אחרי
שמישהו השאיר ליד דלת ביתי קופסה
ובה ארבעה גורי־כלבים, בני שלושה
שבועות. חששתי להביאם לצער״
בעלי־חיים ברחוב סלמה ביפו, כי ידוע
לי מנסיונות קודמים, שלי ושל אחרים,
שהמדיניות שם הינה צימצום מיספר
החיות. במילים אחרות: השמדה. וזאת
בגלל הצפיפות האיומה הקיימת במקום.

מורה
בר והכלבה נדיה
מתוך בור עמוק

— 24י

נאספו כספים רבים במשך הזמן,
ומטעם העיריה הובטח לאגודה מיגרש
ברחוב הברזל, ברמת־החייל.
מאז עברו שש שנים. במשך כל
השנים הללו נדחו בקשותיהם של
חברי האגודה על־ידי האחראים בעיריית
תל־אביב בלו ושוב. לאנשי
האגודה היה קשה להמשיך ולפעול
באופן בלתי־מסודר. כל אחד מחברי
האגודה החזיק את החיות האומללות
בביתו, עד שנמצא בית מאמץ.
לאחרונה התפרקה חבורת המתנדבים,
והוחלט להמשיך לפעול כאשר
עיריית תל־אביב תאפשר לבנות על
המיגרש המובטח.
רציתי להציל את הגורים שמצאתי,

ואורלי וחבריה חילצו אותה בקושי.
בתחילה לקחה אותה לביתה, אך
הכלב שבביתה לא הסתדר עם נריה,
והיא נאלצה למסור אותה לצער־בעלי־חיים
השרון. היא באה לבקר את
הכלבה ולהתעניין אם נמצא לה בית.
התפלאתי לראות כמה ילרים שבאו
ללא הוריהם, כרי להתנרב להאכיל
ולטפל בגורים קטנים, שהיו במקום
נפרה.
הילרים מגיעים לשם כמעט בכל
יום, לאחר שעות־הלימורים, ועושים
כמיטב יכולתם.
כמה כלבים רצו לקראתי כשימחה,
רובם חברותיים. הם תלו בי עיניים
מלאות תיקווה, כאילו ביקשו שאקח1

רציתי שאותם גורים יישארו בחיים,
וידעתי שלא אוכל לגדל אותם בעצמי.
טילפנתי לכמה רופאים וטרינרים,
שאותם אני מכירה, וכולם יעצו לי פה־אחד,
להביא את הגורים לצער״בעלי־חיים
השרון.
שם, כך אמרו לי, עושים מאמצים
רבים למצוא לכלבים בתים מאמצים,
והכי חשוב — שם לא משמידים
בעלי־חיים, והחולים אף זוכים בטיפול

״רוצה
הומאני״
ך* ארץ יש כמה אגודות הנקראות
₪1בשם ״צער־בעלי־חיים״ ,וכל אגודה
פועלת בפני עצמה. כל האגודות
האלה רשומות בפדרציה של אגודות
צער־בעלי־חיים. אר אין כל שיתוף־
פעולה בין האחת לשניה, וכל אחת
פועלת ברשות עצמה. כך נוצר מצב
עגום ביותר, כאשר בכל יום מובאות
חיות פצועות ועזובות, והמקום צר
מלהכיל את כולן, ואז נאלצים מנהלי
אותם מקומות להשמיד עשרות כלבים
וחתולים בכל יום.
גם אין אפשרות להפריד בין כלבים
חולים ובריאים, בגלל חוסר־המקום,
ואז נדבקים הבריאים במחלות שונות.
אנשים המגיעים לאמץ כלב, מעדיפים
כלב בריא — ואז נאלצים להשמיד את
החולים.
שיטות ההשמדה מגוונות ביותר:
אחת השיטות המקובלות ודנה שימוש
באקדח־מסמרים, המכונה בשם המקאברי
יומן קילר(״הרוצח ההומאני״).
באותו אקדח פרימיטיבי תקוע מסמר־ברזל
גדול, אותו יורים למרכז ראש
של הכלב.
יש גם שיטת־ההרדמה בגאז רעיל,
שיטה הגורמת לבעל־החיים יסורים
נוראים. שמעתי מרופאים וטרינרים
שעבדו, או שעובדים במקומות אלה
— לרוב בהתנדבות — כי קשה להם
לשאת את המראות האלה, אך מחוסר
ברירה הם נאלצים להשתתף במיבצע
ההשמדה הקבוע.

מתנדבי צער־בעלי־חיים במוסד ״השרון״
לגרום לילריו אכזבה וצער. אך היה
מאוחר מדי: אז נודע לו כי הכלב
הושמד.
לפני שש שנים קמה אגודה חדשה
בשם אס־או־אס. רוב חבריה היו
צעירים וצעירות חובבי־חיות, שנהגו
לאסוף כלבים עזובים ולמצוא להם
בתים. אותם צעירים גייסו לעזרתם את
הד״ר זאב• שיינר, שהתנדב לטפל
בחיות הפצועות שהם מצאו.
אגודת אס־או־אס נרשמה כדמותה,
ופנתה לעיריית תל־אביב
בבקשה להקציב להם מקום שישמש
מיקלט לחיות עזובות. באותם ימים אף
אורגן ערב בירור בקולנוע דקל, בו
הופיעו בהתנדבות אמנים רבים, חובבי־חיות.
מלבדם גם שלמה(״צ׳יץ׳״) להט,
ראש העיריה, הופיע באותו ערב על
הבימה. בנאומו הוריע כי הוא מופיע
הפעם כבעל־כלב, ולא כראש־עיריה,
והבטיח כי יעשה כמיטב יכולתו לעזור
לאגורה.

הכסף לא הספיק להשלמת הגג
ושאבתי עידוד בידיעה כי קיים מקום
שבו אין משמידים כלבים, והמשמש
בית ארעי לחיות העזובות.
היה קשה למצוא את המקום. נסעתי
לצומת־רעננה, ומשם המשכתי ער
לאגמי־החימצון של רעננה. עברתי בין
שדות ופררסים, ער שלבסוף הגעתי
לשני מיבנים לא גמורים, שלידם היה
קבוע שלט :״צער בעלי־חיים השרון״.
במקום מצאתי ילדים אחדים עם
הוריהם, שבאו לאמץ כלב. היה שם
גבר קשיש שסיפר לי על כלב שהיה
חברו הטוב בחיים ונפטר לא מזמן. הוא
איש ערירי ומתגורר בבית גדול, ובא
למצוא כלב שיארח לו לחברה. הוא
חיפש כלב לא צעיר, שאורח־תייו
יתאים לשלו.
אורלי בר מכפר־סבא, נערה נאה
וצנועה, שסיימה השנה את לימודיה
בסמינר־הקיבוצים, באה לבקר כלבה
בשם נדיה. את נדיה מצאה בתוך בור
עמוק בכפר־סבא, לשם הושלכה,

אותם משם. היו שם כלבים קטנים
וגדולים, גיזעיים ואחרים, שהגיעו
למקום בנסיבות שונות ומשונות. זאת
סיפרו לי מאוחר יותר מנהלות המקום,
ארית רוזן וזיווה אליעזר. שתיהן יזמו
את הקמת המקום. ונמצאות בו רוב
שעות היום.

מ דו מ ת
הורי ם שפילים

דית רוזן. אשה חביבה, עובדת
\ £מז ה שנים ככורכת־ספרים. היא
מתגוררת בכפר־סבא בדירה קטנה, שם
היא מטפלת בשבע כלבות, שאותן
אימצה.
זיווה אליעזר הגיעה לפני 12 שנים
מארצות־הברית, גם שם היתה פעילה
באגודת צער־בעלי־חיים. בהתחלה
התגוררה ברמת־גן, ולפעמים, כשמצאה
ברחוב כלב פצוע, לא ידעה לאן
להביא אותו. היא הזדעזעה כשהגיעה

כתבה: נעמי אדודד״ עילם: אל1ן עעידי * *

בפעם הראשונה למקום שנקרא כאן
״צער־בעלי־חיים״ והחליטה כי בבוא
היום תעשה משהו בנידון.
זיווה אליעזר וארית רוזן נפגשו
לראשונה במירפאתו של הד״ר ישראל
גלם ברעננה. בזמנו יזם והקים
גלם תחנת צער־בעלי־חיים במקום.
הוא טיפל בחיות בהתנדבות, והקדיש
שעות רבות מזמנו לעניין. בגלל חוסר
זמן ומתנדבים, אי־אפשר היה לקיים
את המקום, והוא נסגר.

ארית רוזן מספרת כי הרעיון עלה
בראשה לפני שנים, מפני שבכל מרכז
הארץ, מחיפה ועד רמת־גן, אין ולוא
מקום אחד שאליו אפשר להביא בעל-
חיים הזקוק לבית.
זיווה וארית מצאו כלבים עזובים
והחזיקו אותם אצלן בבית. פעם בשי
בוע הן פירסמו מודעות בעיתונים,
־ ״ והצליחו לשקם את רוב הכלבים. הן
נדרו נדר, כי בבוא היום יקימו מקום
נוח ומרווח, ויטפלו בכל חיה שתובא
אליהן.
את המיבנה החלו לבנות כאשר
נאספו רי כספי תרומות מאנשים חו־בבי־חיות.
עיריית רעננה גם היא תמכה
ברעיון•
הן נעזרות על־ירי ילדים מתנועת

הנוער הלומד והעובד, היוצאים
למיבצעי־התרמה ובאים לעזור בטיפול

״* בחיות.
לסלי ואשר גוטסמן, בני־זוג מדרום־
אפריקה, תרמו למיבצע עשרת אלפים
דולר. בני־הזוג הינם הורים שכולים,
שבנם נפל במילחמת־הלבנון. הבן המנוח
אהב בעלי־חיים, והתכונן ללמוד
רפואה וטרינארית לאחר שיחרורו
מצה״ל. ההורים תרמו את הכסף כי
האמינו שזה היה רצונו של בנם.

ארית מאוכזבת שהבניה הופסקה
באמצע. לא היה כסף לגמור את הגג,
והכלבים סובלים מקור. היא מקווה כי
יתקבלו תרומות, ואפשר יהיה לסיים
את המיבנה בקרוב. את המזון לכלבים
מספקים כמה קצבים בהתנדבות, והיתר
נקנה על־ידי האגודה.
בטיפול רפואי זוכות החיות מידי
וטרינארים העובדים בהתנדבות, כמו
הד״ר אודי לבל מכפר־סבא והד״ר
ישראל גלס, שנתן את הסכמתו להביא
למירפאתו כל כלב חולה או הנמצא
פצוע. עדיין אין רופא וטרינר קבוע
למקום.
ארית רוזן וזיווה אליעזר מקוות כי
אנשים רבים, חובבי־חיות, יידעו כי
,קיים מקום מיקלט לחיות עזובות, וכי
יושיטו ידם לעזרה.

מנהלת רוזן
שבע כלבות

^ ת תשומת ליבי משכה כלבה
צעירה בשם פוגי, שהובאה למקום
על־ידי בחורה נאה ואלגאנטית, נטלי
שכרטוב, העובדת כפקידה בחברת־ביטוח.
נטלי סיפרה כי הכלבה הגיעה
אליה אחרי שעברה תלאות מרובות,
וכי אינה מסוגלת להחזיק בה, מפני
שהיא גרה בגפה ונעדרת מהבית שעות
רבות. צר לה להשאיר את הכלבה
לבדה.
היא שמעה על אגודת צער־בעלי-
חיים השרון, ומקווה כי האגודה תמצא
לפוגי בית מתאים. באותה הזדמנות,
תרמה נטלי סכום כסף. והבטיחה לשוב
ולתרום מדי פעם. נטלי ביקשה אותי
לשמור קשר עם הכלבה, ולוודא מה
עלה בגורלה.
פגשתי את הכלבה פוגי כעבור
שבוע. היא נלקחה על־ידי ארית רוזן
לביתה, מפני שלקתה בדיכאון. שם,
בביתה של ארית, היא מתגוררת באופן
זמני, בחברת שבע הכלבות האחרות
המטופלות על־ידה, והמחכות גם הן
למישפחה מאמצת.
באותה הזדמנות ביקשתי מפוגי
לספר לי את קורותיה ומה עבר עליה
במשך תקופת חייה הקצרים.

כל שעות היום והלילה באיזה גראז׳.
בסופו של דבר באה רווקה זקנה
ולקחה אותי. אשה מפוחדת ופדאנטית,
שגרה בקומה התשיעית בבניין מאוד
מפואר. על דלתה של האשה היו
קבועים מנעולים ללא סוף וגם
מנגנון־אזעקה.
הבית היה ממש סטרילי, והיו ריחות
של בשמים חריפים, שהגעילו אותי.
בכל פעם ששמעתי קול ליד הדלת
נבחתי, ואז היתה הזקנה נתקפת
בהיסטריה. היא צעקה עליי והשפילה
אותי. ואני הבנתי שאין לה כל יחס
ורגש אליי, וכי לקחה אותי רק בגלל
הפחדים שלה.
באחד הבקרים לקחה אותי איתה
לסידורים בחברת־הביטוח. היא לא
השאירה אותי לבד בבית אף פעם.
פיתאום שמעתי אותה אומרת למנהל.
שהיה כנראה מכר שלה, שהיא לא
רוצה אותי ומתכוננת למסור אותי
לצער־בעלי־חיים ביפו.
פקידה נחמדה ששמעה את רבריה
התערבה בשיחה, ויעצה לה למצוא לי
בית, ולא למסור אותי לשם — כי שם
יש עודף כלבים והם עלולים לחסל
אותי.
הרווקה הזקנה, שהיתה כנראה
ממורמרת וחסרת־סבלנות, אמרה
לפקידה שעשתה טעות כשלקחה
אותי, ולא כל־כך איכפת לה מה יעלה

פוני סיפרה: נולדתי לפני חצי
שנה. אמי, כלבה גיזעית מגזע שלטי
(קולי קטן) ,שייכת לזוג מוסיקאים.
הזוג הזה היה מאוד ליברלי ודגל
בחופש מיני, לכן בתקופת הייחום של
אמי לא טרחו לזווג אותה עם כלב
מאותו גזע, ונתנו לה להסתובב בחוץ
כאוות־נפשה.
אמי התאהבה בכלב מסוג שנאוצר,
שהיה שייך לשכנים בחצר הסמוכה.

נזרקי לרחוב

ך טלי, זה שם הפקידה הנחמדה,
]קמה ולקחה אותי איתה לביתה.
בדרך, במכונית שלה, הייתי עצובה

סיפורה של פוגי
כתוצאה מיחסים אלה נולדנו אני
ושיבעת אחיי.
קיבלנו טיפול נהרר והיתה לנו
ילדות מאושרת. כשהגענו לגיל שישה
שבועות, חילקו אותנו לאנשים. אני
נמסרתי למישפחה נחמדה ותרבותית
ברמת־גן. הייתי שייכת לילד בן שש,
שאהב אותי וטיפל בי במסירות רבה.
אחרי חודשיים נסעו בני־המישפחה
עם הילד, שהיה חולה, לטיפול בחו״ל.
אות־ לא יכלו לקחת איתם, והוחלט .
להשאיר אותי אצל קרובי־מישפחה
למשך תקופת היעדרם, ולאחר מכן ל־ י
החזיר אותי אליהם.
ממש ברגע האחרון הודיעו !
הקרובים שאינם מוכנים לקחת אותי |
אליהם. בני המישפחה פירסמו תמונה
שלי בעיתון וביקשו למצוא לי ביתי
חם. בשבת לפני הצהריים הגיעה אשה
נחמדה ומטופחת, ולקחה אותי לביתה
ברמת־אביב.
בימים הראשונים הייתי שרויה
בדיכאון. מאוד התגעגעתי לילד
שטיפל בי, למרות הפינוק שקיבלתי
והטיולים הארוכים שטיילתי עם
האשה. אחרי שבועיים התרגלתי
לביתי החדש והייתי מרוצה מחיי.
אז השתנו חיי לפתע. השינוי קרה
כאשר החבר של האשה חזר משרותו
במילואים, והודיע לאשה שאני לא
מוצאת חן בעיניו. הוא ניסה לשכנע
אותה שהיא צריכה כלב גיזעי עם
תעודות. הייתי נוכחת בוויכוחים
הארוכים ביניהם, וידעתי כי מדובר בי.
האשה הסבירה שאני כלבה חביבה
ונאמנה, וגם שומרת על הבית, ולמרות
שאני עדיין גורה — אני נובחת
כשמישהו מסתובב בחוץ.
כל זה לא עזר, כנראה, וביום בהיר
אחד הוא הודיע לה :״או הכלבה, או
אני!״ הבנתי שהוא חשוב לה יותר
ממני, והיא החליטה לוותר עליי.
שוב פורסמה מודעה בעיתון.
אנשים טילפנו, וחלק מהם אף הגיעו
כדי לראות אותי. הרגשתי נורא
כשבחנו אותי מכף רגל ועד ראש. הם
גם שאלו הרבה שאלות לא לעניין.

זיכרונותיה האישיים של
כלבהעצובהמא 1ד
אחד מהם היה פקיד בנק. הוא
הסביר לאשה שהוא מחפש ״כלב
סלוני״ ,כשראה אותי אמר בפשטות
שאני לא מתאימה לצבע הריהוט
שלהם. כשהלך, שמחתי שלא נתנו
אותי לטיפוס הזה.
יותר מאוחר. הגיע זוג. הם סיפרו
שהגיעו בעיקבות ביקור אצל פסיכולוג,
יועץ לענייני־נישואין, שיעץ
להם להביא הביתה כלב כדי לקרב
אותם זה לזה.

שניהם נראו לי קצת מוזרים,
ובייחוד האשה, שדחקה בבעלה כל
הזמן לשוב ולשאול את הפסיכולוג אם
לא התכוון לחתול או לציפור־תוכי. הם
הבטיחו לשוב למחרת. לשימחתי לא
שבו.
היו גם שני גברים בריאי־גוף, בעלי־מוסר,
שרצו כלב למטרת שמירה.
הייתי צעירה מדי ולא התאמתי.
נשמתי לרווחה כשהם הסתלקו, ממילא
לא רציתי להיות קשורה לחבל במשך

מאוד, ואז הבנתי שפשוט אין לי מזל
בחיים. אני נזרקת מבית לבית. לא
מעריכים אותי נכון, האנשים האלה
פשוט לא מבינים שאני נאמנה ורוצה
לשמור עליהם.
אני בסך הכל מחפשת בית חם
ואנשים שידאגו לי, ואני אהיה מסורה
להם. הרי זוהי התכונה העיקרית של
כלב — נאמנות — לא כן?!
נטלי הסבירה לי שאוכל להיות
אצלה רק באופן זמני. עד שיימצא לי
בית מתאים. כי היא נעדרת מן הבית
שעות רבות ולא רוצה שאהיה בודדה.
אצל נטלי היתה לי כורסה משלי
ואוכל נהדר. אבל זה לא הכל בחיים.
שם הבנתי שאני כנראה לא בנויה
(המשך בעמוד )30

נטלי שם־טוב והכלבה פוגי
״בגלל בעלים שדגלו בחופש מיני נולדתי כבת־תערובת של שלטי ושנאוצר״

מנג ד

אבל המנגינה אבל
המנגינה אבל המנגינה
לעולם נשארת. המשורר — היום היינו
קוראים לו תמלילן או פיזמונאי — מחבר מילים
אלה חשב כמובן על השיר שבלב או אפילו על זה
שעל השפתיים או בגרון הנרגש; זה שפעם אמרו
עליו שהוא גואה וסוחף או, לחילופין, שהוא אילם
ומתרונן בחדרי־חדרים. של הלב, כמובן, לא של
שיכון ופיתוח.
כוונתי שלי הפעם למנגינה מסוג אחר לגמרי.
אכן, לפעמים, בריגעי חולשת־הדעת, נדמה כי גם
היא באמת נצחית כמו הזמר, ואנחנו נידונים
להתייסר עד מוות בשיבותיה, ימשל היתה אותה
״חזרת נצח״ של ניטשה או ייסורי־החזרה שבגלגל
הבודהיסטי.
הנה, רק לפני שבוע ימים סיפרתי על הסערה
.שחולל במקומותינו מחזור שירים שכתב גבי
דניאל, שם־עט של פרופ׳ בנימין הרושובסקי
מאוניברסיטאות תל־אביב וייל, ואשר נתפרסם
באלמנך־שנתון הסיפרותי אגרא שבהוצאת כתר.
בין השאר ציטטתי דברים שאמר בהקשר זה
מפריס הפרסה, סליחה — הפרס הלאומי שלנו
(פרס ישראל) — הד״ר משה גלבוע, בשמו
ובתארו, אשר עמד והישווה את שירו של ניצול
השואה וטוראי מילחמת־העצמאות הרושובסקי
ל״אפוס היטלראי״ .לא פחות ולא יותר.
כשכתבתי דברים אלה עוד לא ידעתי, שממש
באותה שעה עצמה משגר למעוני הצנוע צבי
ישראל, הצב הלאומי, קרי: הדואר שלנו, העתק
פרוטוקול של ישיבה של גוף הקרוי מועצת
הספר העברי, והוא גוף ציבורי־ממשלתי
המסייע לכיתבי־עת ולספרים עבריים באמצעות
רכישת מיספר ידוע של עותקים. מסתבר
שאגרא -כתב־העת הסיפרותי היחיד
בישראל שאינו זוכה בשום תמיכה ציבורית
כספית כלשהי, עלה לדיון על סדר יומה של
המועצה הנכבדה. וזאת, ביוזמת היושב־ראש
שלה, מר גבריאל ציפרוני, עורך עיתון הבוקר
לשעבר, מי שהיה מנהל תיאטרון הבימה וחבר
ועד־הנאמנים שלו, ובמשן־ שנים גם כתב דיילי
טלגרף הלונדוני בארץ־ישראל המנדאטורית,
בקיצור: היה לא־מעט לפני הקמת המדינה
ואחריה, והוא — וזה מה שחשוב לענייננו —
אינו חשוד, חלילה, בנגע השמאלנות והרעלת הבארות.
הוא שהציע לחבריו־למועצה לרכוש
מיספר לא־ידוע של עותקי אגרא -דוקא
משום שזה אינו זוכה באמור, בשום סיבסוד
מכספי הציבור. אני מצטט מתון הפרוטוקול:
״נערן דיון על רכישת הקובץ אגרא(אלמנך
לסיפרות) בעריכת זר/מירון. היו״ר הציע לרכוש
את הקובץ, למרות הפרובלמטיקה בתוכנו. יעקב
אבן־חן הציע לרכוש כל קובץ סיפרותי שלא
מקבל תמיכה ממישרד־החינון. כהחלטה עקרונית,
אך ההצעה לא נתקבלה.״
מן הדברים האלה לא ברור מה היתה החלטתה
של המועצה, כלומר, יקנו או לא יקנו? כמי
שמכיר היטב את נפש בהמתו, אני מהמר: לא
יקנו. ואולי יש בזה מידה של צדק. אחרי הכל, מן
הדין הוא שיישאר בישראל כתב־עת סיפרותי
אחד שאינו מסובסד, ולוא בעקיפי־עקיפין, על־ידי
מישרד־החינוך״והתרבות או המועצה לתרבות
ושאר גופים נכבדים של ממשלת האחדות
הלאומית שלנו, כפי שמן הדין הוא שיימצאו בה
בארצנו (לפחות) שני סופרים שאינם מוזמנים
לפגישה עם ראש־הממשלה.
ואיזו מתנת יוס״הולדת (ראה להלן) גדולה
יותר יכלו להעניק לי מאשר בחירה בכתב״העת
שאני משמש אחד משני עורכיו כחריג יוצא־הדופן
היחיד, ובחירה אישית בי כאחד מאותם
שני סופרים שאינם מוזמנים. ובאמת,
אימרו אתם, האם ניתן לאדם שכבר מתחיל
לראות את הקרחונים מבשרי״הרעה של שנות
השישים לחייו מנצנצים באופק, לצפות לכבוד
גדול מזה?
אבל גס זה הוא עדיין בגדר הקרמה לעיקר.
והעיקר הוא, שמי ששלח אליי את העתק
הפרוטוקול הנ״ל, כלומר, מישהו המכהן
בתוך אותה מ ועצה ציבורית, חש כנראה
צורך כלשהו — מודרך אולי על־ידי ריגשי־אשמה
או, לחילופין, שימחה־לאיד — לנמק
באוזניי, על דרך הרמז, חרם יקר זה שהוטל על
כתב־העת. ומה עשה? עמד וצילם למעני את
העתק מאמרו של אותו דוקטור על ה״אפוס
ההיטלראי״ ,שנדפס (וכי אפשר היה אחרת?)
במוסף הסיפרותי של דבר, כאילו אמר: הרי לך
הסיבה לפסילה, ואם תרצה — למסיבה.

וכך אירע, שכתב־עת המארח בין דפי כריכתו
הקשה את רב סדן ואת פרופ׳ יהושע אריאלי, את
יצחק בן־אהרון ואת ישעיהו ליבוביץ, את
ש׳ שפרה וצפורה כגן ושמעון הלקין ויורם
ברונובסקי וגבריאל פרייל, את יעקב אורלנד
ונורית גרץ ויונת ואלכסנדר סנד ופרופ׳ יואל
הופמן ויותם ראובני ויאיר הורביץ ואת — כמובן,
שלא אשכח — המשורר והחוקר בעל המוניטין
הבילנאומיים בנימין הרושובסקי, נמצא
לא־ראוי ש יר כשו ממנומיספרעו תק ים .
ובידי מי הופקדה הסמכות לקבל החלטה אשר
כזאת? כלומר: מי הוסמך למנוע או שלא למנוע
את כספו — כספו הפרטי שלו, כמובן, כספו וכספי
בית אביו — מכתב־עת שאלה הם משתתפיו?
אני אינני מכיר אותם. שמותיהם המתנוססים
בראש הפרוטוקול אינם מוכרים לי, ואם אינם
מוכרים לי, יש יסוד סביר להניח שאינם מוכרים
גם לכם. ואם יעירו אתכם באמצע הלילה, יש
להניח שלא אלה השמות הראשונים בסיפרות
העברית שאותם תצעקו עם יקיצה. ואולם, כאדם
המכיר את נפש בהמתו, כאמור, אני יכול
להבטיחכם נאמנה: לא אנשי הליכוד הם שהחרימו.
ולא הרביזיוניסט גבי ציפרוני, כדרך
שהבימה שבה נתפרסמו דבריו של אותו גלבוע
לא בימה של הליכוד היא.
לא, לא הליכוד ומקורביו הם שהחרימו. מפא״י
היא שהחרימה. מפא״י של מאיר בן־גור וחנוך
ברטוב, משה גלבוע ואהרון מגד, יצחק רבין
ורפול, בנימין גלאי ומנחם דורמן, חגי אשד
ואליהו שפייזר — האם צריך למנות עוד שמות?
ואין זה משנה כלל שחלק מן המנויים מעלה
לא היו מעולם חברים במפא״י ההיסטורית, כי אם
באחד הפלגים האופוזיציוניים שלה, בפלמ״ח,
בפלי״ם, באחדות־העבודה, במפ״ם, בצופים.

;גן׳ 1(11(1

׳)0יזל>ן 4
גל )> 3ו| י י י? ״זרלן

מוי ^י

131111

ל(7ן, ר יד

גי׳ג^( ,דרו.״>ו|לפ $
§ן >4;$ 9$א(ג111׳*
שהרי כוונתי אינה למפא״י ההיסטורית, כי אם
למפא״י האל־היסטורית, מפא״י כמשל, זו שבכל
דור ודור, כמו יציאת־מצריים או׳כמו המנגינה,
שתמיד חוזרת. או כמו הגברת, אותה הגברת —
אבל באדרת האחרת. מפא״י זו שעודה משמיעה
את ה״נייט״ — הרוסי ז׳דאנוביסטי שלה משנות
החמישים לכל מה שאינו שלה ומשלה, עצם
מעצמיה וחולירע ומחולירותיה, אם אפשר לומר

כך: מפא״י היודעת גם להגיד כן, כן, בפתקים
הקטנים הזכורים לטוב, כן, זה בן השכן, קח ותן,
אחר־כך נתחשבן, בינתיים תן.
מי אמר שעברה מן העולם!

מי היה מאמין — אבל כבר חלפה שנה. שהרי
הגיליון הראשון של דף חדש זה הופיע בדיוק
ב־ . 12.2.1986 ידידים ואוהדים התנבאו אז, שלא
יוציא את שלושת החודשים הראשונים לחייו,
והנה עוד בחורנו חי.
והוא יחיה כל עוד יש צורך בו. ויש ויהיה בו
צורך כל עוד תוסיף להתקיים כאן תרבות ה־
״נייט״ ,על כל גווניה, ותרבות החאפ הסיפרותי
והחאפ-לאפ, ותרבות ה״רק כך״ המתגבשת עתה
בחלקים אחרים של המפה הפוליטית, והיא
תרבות מחנה התחיה פלוס כהנא פלוס הרב פרץ
ופריצי הש״ס והש״ך ונעמי פרנקל־שמר ומרדכי
הורביץ־לפיד, ואהרון(״בגין בגין״) שבתאי־פאפו
ועוד ועוד חברים יקרים במחנה עובדי אלילי
השטחים ושעון החורף הישראלי.
והוא יתקיים כל עוד יש צורך בבימה פתוחה,
פתוחה לכל, חוץ מאשר לאלה שאינה פתוחה
להם, כמובן.
בקצת מורא, ובהחלט בהרבה משוא־פנים,
וכי מה חשבתם? שכוח אורי אבנרי כוחנו?!
עד כדי כך אפילו אנחנו עוד לא מגזימים.

עברית קשה שפה
הנה אני קורא באחד המוספים לסיפרות תרגום
שיר מאת הסופר הארגנטיני המנוח חורחה לואיס
בורחס ושמו ״המתאבד ״.שיר קטן 11 ,שורות
בסך־הכל, מתורגם מספרדית — כך נמסר לנו
— בידי טל ניצן.
עד כאן יפה. אפילו משובח. וגם התוכן מרשים:
האיש המתכוון להתאבד מבקש לאבד עימו את
כל הכוכבים, את כל הלילה, מלוא היקום, את
הפיראמידות, היבשות והפנים. את הכל הוא
מבקש להפוך לאבק, אבק, יאבק. הנה הוא מביט
בשקיעה אחרונה, שומע ציפור אחרונה. ואחרון־
אחרון־לא־חביב :״מוריש מאומה לאף אחד״.
נוח בשבע שגיאות. להוריש ״מאומה״ משמע,
בעברית, להוריש רבר־מה(אבן שושן. :מאומה:
מאום, כלום, משהו, דבר־מה.״) ואילו המתאבד
שלנו אינו רוצה להוריש אחריו דבר. וגם זה,
כמובן :״אף אחד״ פירושו חוטמו של מישהו.
והוראת פסוקו הנאה של בורחס כפי שנתקבל
בתרגום שלפנינו היא איפוא: אני מוריש משהו
לחוטם של מישהו.
וספק גדול אם זאת היתה הכוונה הארגנטינית.

הסתדרות הפקידים
ידיד שנכח בטקס המרשים של חלוקת פרסי
ההסתדרות על שם אלתרמן, חנה רובינא, נחום
גוטמן ויהודה שרת סיפר על ההרצאה המסעירה
שנשא בהזדמנות חגיגית זו מזכ״ל ההסתדרות מר
ישראל קיסר, ועניינה התקציב. אכן, דבר בעיתו:
מי לך ראוי מסופרים, מוסיקאים ושחקנים שאינם
מצליחים ״לגמור את החודש״ — זאת, בתנאי
שהם מצליחים להתחיל אותו — שירביצו בהם
תורה בעניינים של תקציב שנועד, לפי עדות
בעליו, להעניק תמריץ לעשירים.
אותו ידיד גם ידע לספר שלצורך קבלת הפרס
הוזמנו אל הבימה המשורר יעקב אורלנדר(שמו
בישראל: אורלנד) ,וכן כלת הפרס על׳שם חנה
רובינא(רובינא בשורוק) .המזמין: מר מרדכי גני,
מנהל המרכז לחינוך ולתרבות של ההסתדרות.
האם לא על כך שר המשורר :״והחופה תעמוד
כאן / :בין הבאר ובין הגן / :את תושיטי לי שם
דורן / :אצבע קטנה עם ציפורן״.
אצבע משולשת במיקרה?

בשלוש דרכים
לא רק יהושע בר־יוסף יודע את חוכמת שלוש
הדרכים. הנה מה שמצאתי אצל צ׳כוב הגדול:
״בהיוולד אדם הוא יכול לבור לעצמו
אחת משלוש דרכים. אחרות אין בנמצא.
אם יפיה בדרך ההולכת לימין, יאכלו אותו
הזאבים. אם יפנה בדרך ההולכת לשמאל,
יאכל הוא את הנמרים. ואם יילד בדרך אשר
הישר לפניו -יאכל הוא את עצמו״.

משנך. לשרך: שמעוןצמרת

דן מירון

ערב באופרה

שנה שברת

בתיאבוו•

ספרים

נתן זד

כמדי כמה עונות מעלה עמוס עוז בעונת
החורף״ הזאת אופרה חרשה על בימת האולם
המרכזי של הסיפרות הישראלית. המופע מעורר
ציפיה והתרגשות, ובצדק; מפני שאצל עמוס עוז
אופרה היא אופרה, בלי התחכמויות וכמו בימים
הטובים ההם. על הבימה, בהירום מסך הקטיפה,
תפאורה כהלכה מוארת לחילופין בכל אורות
הציבעונין — ארגמן תאוותני־תופתי, כחול
ירחי־חלומי, ירוק ארסי, זהוב זוהר, בהרות אורצל
קודרות. המופע עצמו — לפי כל הכללים
הישנים: זמרי באס מרעידי־נברשות בתפקיד
מפיסטו או, להיפר, בתפקיד נזיר מידברי נאפד
אש־קנאות, או גם בתפקיד מכשף־השבט הזקן,
החכם ׳,שבע נסיון־החיים. בצידם — זמרות
סופראן לירי או מצו־סופראן חושני-עמוק,
המגלמות תפקידי ׳נשים גורליות, קך שות
וקדושות, העתידות, במערכה האחרונה,לברוח
בחברת מאהב בריטי או לצאת מן הדעת(סצינות
טירוף בנוסח ״לוצ׳יה דה־לאמרמור״) .לעומת
הסופראנים — באריטונים קורני גבריות ועוצמה
אך אפופי קונפליקטים עמוקים וסתירות
טראגיות. הללו צפויים למעשים גראנדיוזיים של
הרס עצמי, אשר יחשפו את רוחב־נפשם ואת
מלוא קדרותם הקיומית. בין הסופראנים וה־באריטונים
מתרוצצים טנורים חשודים, ספק־גבריים
ספק־נשיים — ערמומיים, זריזים, מוכי
נחיתות ורצון לשאת חן. הם מנעימים אריות רכות
של פיתוי, עוטים ארשת של תום שתוכה רצוף
נבלה, נושאים בליבם גחלת־כאב של אנשים זרים
ובזויים, אשר לעולם לא יהיו שווי־ערך לבא־^.
ריטונים ובני־זוג ראויים לסופראנים. להצגה
מוסיפים רגעי הרפיה קומית יצורים מעולם
הגרוטסקה האופראית: גמדים מכוערים ופיקחים,
ניבלונגים, משרתים ציניים וכו׳ .כל אלה
מושלכים זה לעומת זה על״ידי מערבולת העלילה
הנפתלת, המפתיעה במיפניה, מתלבטים
בסבכי־הגורל, שופכים ליבם באריות, דואטים
וקטעים קבוצתיים של מריבה והתפייסות, מזימה
ואהבה, קינאה וריגעי הזדככות. כל העלילה
נישאת על גבי הגעש המוסיקאלי: הלשון ^
המתוזמרת תיזמור רומאנטי, אומנם אקלקטי
במקצת מבחינה סיגנונית וחוזר על עצמו, אך
תמיד עשיר וסוחף, מרטיט כינורות וחלילים, אך
נזקק גם לתקיעת הגורל של החצוצרה, לחירחור
הנמוך של הטתמבון והטובה, לתופים למיניהם
— למן הדירדור העצבני׳של תופי הדוד ועד
למהלומה משלחת־הרעד של התוף הגדול. רצף
העלילה והתיזמור מוביל בסופו של כל קטע
לשיא של פורקן קצר — אקורדים חזקים,
המעוררים את הצופים למחיאות״כפיים, לקריאות ~
,בראוו׳ ו,ביס׳ ומאפשרים למבצעים ולמנצח ^
להחוות קידה. בעוד רגע הכל שרויים מחדש בלב
הגעש המוסיקאלי עד לשיא הבא, וכן עד לסיום
הגראנדיוזי. לאחר מכן — רעם מחיאות־הכפיים.
רקיעות ׳הרגליים, קריאות ההידד, הקירות
וההשתחוויות, חיוכי החן והנשיקות המופרחות
באוויר, זרי־הפרחים, נשפיות השמפאניה עד אור
הבוקר. ה,הרות׳ של הסאלונים המוסיקאליים,

כמו הדה גאבלר האיבסנית, שוזרות את זרי־=*
הדפנים למצח״המאסטר(; בעלי המונוגראפיות
רושמים פרקים חרשים בסיפור נצחונותיו.

גראנד־אופרה
במתבוגת מוקטנת

ובכן, אחר שנסתיימה זה עתה הבכורה של
האופרה החדשה קופסה שחורה (פארטיטורה
בהוצאת עס״עובד, תל־אביב )1987 מותר לבשר
לקהל הדרוך, שהמופע איננו מכזיב. הקהל נקרא
לפתח את חרצובות ארנקיו ולעמוד בתור
לרכיישת הכרטיסים. אומנם, הפעם האופרה היא
במתכונת ״קאמרית״־משהו. בסך־הכל חמישה-
שישה משתתפים; מקהלה זעירה של נערות
ונערים היפיים; ללא קיטעי באלט. התפאורה —
צנועה יחסית: לא טירת צלבניות, לא נוף הסלע
האדום ולא ארמון־הנציב על פיסגת הר העצה
הרעה, אלא בסך הכל טירה עזובה, מגודלת
סיבכי־בר וענפים מרדניים החודרים לתוכה בעד ׳
החלונות והגג הפרוץ — משהו מעין מודל מוקטן
של הטירות החרבות מתוך ג׳יין אייר ואנקת
גבהים. שהתגלגל בדרך לא ברורה מאנגליה
הרומאנטית של האחיות ברונטי לגבעות זיכרוו־יעקב.
את אלה משלימים, בדרך הניגוד, סט של
דירת מורה ירושלמי, שנלקח בהשאלה ׳מאוצר

האבזרים של מיכאל שלי, ולעומתו סט של
מישרה מודרני במיגדל־מישרדים מתכתי בנוי
בצורת טיל על גדות אגם מישיגאן, בשיקאגו
נשובת־הרוחות. בסך הכל לא הרבה אך גם לא
מעט, בהתחשב בזמנים הקשים ובתקציבים
הדחוקים. הקהל יכול לסמוך, מכל מקום, על
הזריזות והמיומנות של המאסטרו. הניסיון מוכיח,
שעמוס עוז אינו רוצה ואולי גם אינו מסוגל
לעבוד במתכונת קאמרית גם במקום שבו הוא
מתכוון, כביכול, לעשות זאת(כגון במיכאל שלי)
וכל שהוא מחסיר בהיקף, בפנוראמה, במיספר
משתתפים, הוא ימלא בהדגשת הדרמאתיות,
בהחרפת הניגודים ״,בהגדלת הג׳סטות של
הזמרים, בהפקת עושר וציבעוניות מן האיפור, מן
התיזמור. בכל מיקרה, הוא יגיש לנו גראנד*
אופרה ולוא גם בטופס מוקטן.

שאריאפין בימי
ירידתו הזוהרים
אכן, למרות הצימצומים והקיצוצים, קופסה
שחורה הוא גראנד־אופרה. הבה נתבונן
ב׳קאסט״ .את שני תפקידי הקצוות או המיסגרת
יעד׳ המאסטרו הפעם לזמרי הבאס. דמויות
צדדיות באורח יחסי, אך מעוצבות על־פי מיטב
המסורת. האחד, זמר באם זקן, חורק במיקצת,
מפוהק ומשוהק, כמו שאליאפין בימי ירידתו,
שהיה להם זוהר משל עצמם. הוא משחק כאן
תפקיד של בויאר רוסי ערמומי ותאוותני מימיי
הצאר איוואן ״האיום, שהגיע לארץ־ישראל
המאנדאטורי״ת ובנה את טירתו, כאמור, על
גבעות זיכרון־יעקב. כאן התהולל בחברת אפנך ים
ערביים וקצינים בריטיים והישקה אותם׳ עד־דלא־ידעו
ובשעת המעשה קרץ קריצות רבות
משמעות לניבלונג הקרח שלו, עורך־הדין ה^ה
מאנפרד זאקהיים(הדמות המספקת לאופרה׳את
רגעי ההרפיה הקומית) ושיגר׳אותו בשליחויות,
שסופן הקמת אימפריה של נחלאות ופרדסים בין
דכרון למגדיאל. עכשיו הבויאר הזקן והמטורף
כלוא במינזר פסיכיאטרי במרומי־הכרמל, שאליו
הסגירוהו זאקהיים שלו ובנו המנוכר אלכסנדר.
בהתחשב בגילו של הזמר, היפקיד המחבר בידיו
אריה אחת בלבד — אבל זוהי אריה שאץ
דוגמתה ,״עוצר־הצגה״ בטוח. בסיומה טובע
האולם ברעס״מחיאות־הכפיים והזמר מתבקש
לקוד לקהל שוב ושוב. תארו לעצמכם: שירה
נמוכה, בוקעת מעומק בטן שעירה, כולה על
טהרת הרוסיות. נפש רחבה ופרועה, חפה מכל
מעצור מוסרי, יוצקת כאן את תמצית מרחבי
הערבות והתאוות הקאראמאזוביות אל תוך הלחן
הקודר:
הרוח, קראסאגיצה, רוח סתיו, כל היום
בגנים מתגנבת. הוי׳,לא נקי מצפונו;! מנוחה
לא תדע! מגורשת! ובלילה מתחילים לצלצל
את הפעמונים הגדולים. עוד מעט ויפלו
השלגים, ואנחנו -דאיוש -נרכב הלאה...
בל בן־אדם -פלאנטה. אין מעבר. רק
מנצנץ מרחוק מתי אין עננים באמצע.
הריאליה עצמה היא חזיר. מותר להעניק לד
פרחו פרח לזכר האומלל! פרח לעילוי
נשמתון דוטטוייבטקי הרג אותו על־ידי
הרבולבר שלי. אנטיטמיט היה! בזוי!
אפילפטיק! על כל דף צלב לפחות פעמייס
את כריטטוט, ואחר כך׳ עוד התגולל עלינו!
את היהודים הרביץ מכות רצח, ואולי בצדק
גבירתיו
(עט׳ )138-137
מה יש לדבר! האריה הזאת כשלעצמה שווה
את מחיר הכרטיס.

פאר־גינט ברא שית דרכו
הקצה השני של חבל הקאסט כרוך בצווארו
של באס נהדר, צעיר, שקומתו — מטר תשעים
וחמישה, חזהו וידיו כשל טיטאן, שפתיו אדומות-
רכות ובעיניו הבהירות — ארשת תום משגעת.
הבאס האטראקטיבי הזה מסתובב על הבימה
במשך כל ההצגה כשהוא עירום כמעט לגמרי,
מפגין את תלתלי הזהב של חזהו ומבהיק למרחוק
בקפלט הבלונדי, המסתלסל עד כתפיו, שנלקח
בהשאלה ממלתחתו של זיגפריד הוואגנרי. כמעט
תמיד הוא מופיע יחד עם פמליה קטנה של נערות
היפיות יחפות ופרומות־לבוש, שאיתן, כפי שהוא
מציין בלשונו הישירה, הוא ״מזדיין״ באורח
קבוצתי. תפקידו הוא מעין זה של פאר־גינט
בראשית דרכו — ספק גולם כפרי(הוא ילד
מוזנח ובור) ,ספק אל פריון צעיר, ספק פילוסוף
שמצא את השלווה ואת אמיתות החיים הגדולות.
הוא משתעשע על הגיבעה עם בנות הטר1לים,
יורד מדי פעם אל הפיורדים של עתלית׳כשהוא
נו״שא על גבו האדיר את׳אסרת ״קולטיקי״ שלו
(אסדה, שקורותיה נקשרו בחבלים וחוברו ללא

התערבות של מסמר כלשהו) .בעיקר הוא תופש
שלווה. אף כי הוא בסך הכל בן שש־עשרה או
שבע־עשרה, יש לו כבר כוח של הרקולס, ציוד
מיני שהיה מספיק! לעשרה גברים כהלכה,
ופילוסופיה מגובשת. אומנם, הוא כור ועם־הארץ,
אבל הוא גם פילוסוף. פסיכיאטר ומוראליסטאן
טיבעי, שמבטו השליו חודר״ אל סיתרי החיים
ועצותיו, אם רק תשמע להן, יחסכו ממך דמי צער,
בושת וריפוי גם יחד:
תשמע מישל. לפי דעתי אילנה נכנסת
בצרות. ראינו את זה עליה מתי שהיא גאה
לבקר פה. גמאה אחוז נורמאלית אף פעם
היא לא היתה, אבל עכשיו ירדה אולי מתחת
חמישים אחוז. ההצעה שלי זה שהיא ויפעת
יבואו פה לזיכרון לכמה זמן לעבוד בנקיונות
או בגן־ירק ולנוח קצת מהרוסיות שלד. אל
תתרגז מישל אתה יודע שאתה בן אדם
נחמד ושוב רק מהן השגיעה שלד זה שכולם
צריכים ליות בדיוק נמוד ומי שלא כמוד זה
לא בן אדם אצלך. אני אצלך בריון אילנה
אצלד תינוקת והערבים אצלד זה חיות. אני
מתחיל לפחד שאתה עוד תחשוב שיפעת זה
ילדה מפלסתלינה שאתה יכול לעשות ממנה
איזה צורה שבאה לד, ואז תשעים אחוז שגם

ן^ימייי¥ו

אפיק ההרסנות ההדדית והסתיימו במישפט־גירושין
נקמני ומכיש ובהזנחה אכזרית של
האשה ובנה גם יחד. עכשיו אלק, חולה במחלה
ממארת, מפזר את כספו על ימין׳ועל שמאל, וכמ1
היתקליף הפצוע הוא חוזר אל אחוזת נעוריו למות
בה בשלווה. תפקידו מחייב את הזמר בביצועים
וירטואוזיים. עליו להפיח רוח־חיים באריות
״פילוסופיות״ על טיבה של הקנאות המשיחית
ועל הניהיליזם ואיון ה,אני׳ הגלומים בהם. שיבחן
העיקרי של אריות אלה הוא קיצורן(לא במיקרה
דואג המחבר׳לכך, שהן תירשמנה יעל גבי פתקים
קטנים בכרטסת של הוגה״הדעות האקדימי)׳.מד,
שיש לעמוס עוז לומר בעניין האישיות המשיחית
הוא כה רדוד, צפוי־מראש ונטול מכלי־שני עד
שבהחלט הכרחיים כאן מאמצים מיוחדים
בביצוע. אחרת יבחין הקהל בזיוף שבעצם התיאור
של אלק כאינטלקטואל מזהיר, שעה שהוא איננו
אלא סכמו של אידי״אות חבוטות. לקראת סוף
ההצגה״חייב הזמר להיעשות ל״גברת עם
הקאמליות״ ממין זכר. עליו למות לאט־לאט,
במשך מערכה ארוכה, ותוך כך לשיר אריות
מתארכות והולכות, מסתלסלות והולכות. ככל
שהוא אמור להיות חלש יותר, עליו להיות חזק
יותר. המחבר שם בפיו הגיגים וזיכרונות־ילדות

ערב באופרה: סאלומא לריכארד שסראוס
יפעת תכנס בצרות מעל ומעבר ואתה
תאשים את כולם ורק לא את עצמך.
(עט 158־)159
שגיאות הכתיב — סינקופות חינניות —י
מוסיפות לדברים רעננות ואפילו עומק. מי.
יכחיש, שכאשר מנסח הגיבור הצעיר — בועז
שמו — את המסר היוני שלו בעניין הערבים
בלשון זו :״לפי דעתי צריכים לאזוב אותם ושהם
יאזבו אותנו״(שם) ,משוות השגיאות לרעיון איזו
פשטות של חוכמה פרימיטיבית עמוקה. אנחנו
נאזוב אותם והם יאזבו אותנו — ממש פורמולה,
היכולה להפרות את החשיבה הפוליטית של נערי
״שלום־עכשיו״.

״הגברת עם הקאמליות״
ממין זכר
במרכז עומד, כמובן, הזוג הגורלי. אלק, בנו
של הבויאר מזיכרון, ואילנה, גרושתו. אלק הוא
מעין איוואן קאראמאזוב מותאם לבים הישראלי:
אינטלקטואל קר ומנוכר, המחפש מוסר וצדק
בוויתור על האידיאה המשיחית ועל הקנאות
•המתחייבת ממנה. מי שהיה זאב־קרבות בצה״ל
ונעשה הוגה דעות פוליטי־סטראטגי, ששמו
הולך לפניו באוניברסיטות המערב, הוא מסביר
לגויים את משמעות הטירוף שבחלום הציוני.
בסך הכל הוא — איך אפשר אחרת? — מי שהיה
ילד עזוב, שלא ידע אהבה. הבויאר הניח לאמו,
בת האצילים המסוגרת, למות״לבדה בטירה
(אחר־כך, כמובן, היה כורע ברך לפני האיקונין
שלה, שהציבו בין נרות בפמוטי־כסף) והילד לא
הצליח מעולם ליצור קשרים אינטימיים עם בנות
המין השני או גם קישרי־רעות עם חבריו הנערים.
בקצרה, המיקרה הרגיל של הראש האינטלקטואלי
הנפוח המונח על גבי גוף מצומק של
זהות ריגשית ילדותית שלא התפתחה. אשתו,
אילנה, גברה רק בקושי על מעצוריו, כשאנסה
אותו להתחתן איתה, אך הנישואין פנו מייד אל

סנטימנטאליים (הניכור נשבר כאן ובמקומו בא
הקיטש!) ,חשבונות־נפש וזזשבונות־בנק, סיכום
השקפת עולם ותיאור מתמשך של חולשתו
הגוברת עליו. סבלנותו של הקהל אומנם קרבה
כאן לקיצה, אך הזמר זוכה לאהדה על המאמצים
הראויים לשבח.

בין הסין לימין
הגיבורה הראשית, לעומת זאת, אינה מנוכרת
כלל. היא עמוסה חיוניות וריגוש. במשך ההצגה
כולה היא תועה בין המין לימין, בץ השקר לאמת,
בין הבעל הראשון(שבו בגדה עם כל דיכפץ)
לבעל השני(שבו היא רוצה לבגוד עם הבעל
הראשון) .זוהי גירסה פולנית־ישראלית (ה־אלינודאילנה
שמה והיא ניצולת־שואה) של
נסטאסיה פיליפובנה מאידיוט( .הבויאר הזקן
חושב שהיא גרושנקה, אך בכך הוא מגלה רק את
הקאראמאזוביות׳ הנלוזה שלו) — נפש בלתי
צפויה: מתהפכת בחבליה, נקלעת מאהבה לשנאה
ומאצילות לעצלות. היא, כמובן, גם נימפומאנית
ורעיה נרצעה ונצחית העומדת על קו הקץ וצופה
פני חצר־מוות משמחת עניים. על קול החזה
העמוק והעשיר שלה מטיל עמוס עוז את עיקר
המשא של האופרה: עשרות אריות ודואטים בכל
גוני הלוך־הנפש, למן הארסיות מתזת־יהניצוצות
ועד להתרפסות השיפחתית, למן הפיתוי בדרך
השקר המהמם ועד לפיתוי בדרך הכנות הפטאלית.
הטקסט שלה נוטף סיפרותיות היפרבולית
שאין לה תקנה. היא אינה מסוגלת לציץ מצב או
מושג או רעיון שלא באמצעות מטאפורה שדופה.
הניכור של בעלה לשעבר כמוהו כניכור של זאב
בודד בערבות הקרח הנצחיות. השיכליות הקשה
שלו היא השיכליות של דמות המוות בברדס
נזירים, המשחקת שח־מת עם קורבנותיה בחותם
השביעי של אינגמאר ברגמאן. האושר
המישפחתי, שהיא מאמינה, למרות הכל,
באפשרות להשיגו, הוא מערה־יער קסום, שטוף
אור ירח, אשר אליו, אומנם, אפשר להגיע רק

* 4 4 9וי׳

4 4 4

במישעול הצר, בץ הקוצים והסירפדים. דבריה
מלאים ציטטים ואיזכוריס המגלמים את תכלית
האירודיציה של תלמידת ב״א מצטיינת. בעיקר
היא מצטטת את אלתרמן, בעוד שבעלה לשעבר
נאחז בבליז פאסקאל הצרפתי. אומנם, בסופו של
דבר, כשהוא מתרכך, הוא זונח את פאסקאל.

סי שצוחק אחרון
בין השניים ״מתרוצץ מישל־אנרי סומו —
טנור קטן וצר־חזה שאינו ראוי מבחינה מינית
ורוחנית כאחת לא לתפקיד הבעל של אילנה־האלינה
הגדולה ולא לתפקיד היריב של אלק.
משום כך אץ לו ברירה והוא חייב להיות חיובי
וקונסטרוקטיבי, לאומי ודתי, אוהב ישראל ושונא
ישמעאל. לא לו ולשכמותו ה״הרסנות מלאת-
היפעה והאצילות הקודרת של הנשמות הגדולות
ממיזרח אירופה. הוא בסך הכל מארוקאי עני, בן
למישפחה מרובת־ילדים, מוכה נחיתות והרגשת
חוסר־ערך (אף כי למד שנתיים בסורבון, כפי
שהוא טורח להזכיר) .איך יוכל להתמודד עם
אשתו ובעלה־לשעבר וכל האצולה הרוסית-
הפולנית שהם מייצגים? הדרך האחת לעמוד בפני
אלה היא להתייחס אליהם כאל חוטאים נוראים
הצפויים לאש הגיהינום ולחרטה מאכלת־כיליות
גם יחד, וכן כאל בוגדים בעמם ובמולדתם. דרך זו
מחייבת הסתמכות על פסוקי התנ״ך ועל הרבי
בוסיקילה ודבקות ברעיונות התנועה למען ארץ־
ישראל השלמה. אכן, שעתם של מישל־אנרי ושל
שאר ה״דפוקים״ קרבה. הפעמונים מצלצלים להם
לאורך כל האופרה. לא במיקרה מתרחשת
העלילה בשנת . 1976 זיכרו־נא מה שקרה שנה
לאחר מכן. אכן, מישל מפתח, מתחת למסווה
התום המיקראי שלו, חוש לעיסקי־קרקעות
מפוקפקים ב״שטחים״ וכן חוש לעסקנות
פוליטית. העתיד להביאו אל הכנסת. בעוד יריביו
האשכנזים שרויים ב״גטרדמרונג״ (שקיעת
האלים הוואגנרית) ,שלהם׳הוא הכוח העולה,
הצמית המשתחרר העתיד לכרות את גן־
הדובדבנים הקמל שלהם. טעותו היחידה —
נישואיו עם נסטאסיה פיליפובנה — תרומתו
למיזוג־הגלויות וגילוי רצונו למצוא לו אחיזה
בקרב האצולה השוקעת. אבל הוא יתגבר עליה,
יגרש את אשתו ה״מורדת״ בעזרת רבי בוסקילה
וימצא אשה שתצטרף אליו בכל ליבה בחגיגות
המימונה. זכות המילה האחרונה באופרה היא
שלו. ביעוד המסך יורד לאטו שר הוא אריה קצרה
אחרונה — ציטוט מתוך ״ברכי נפשי״ בתהילים.
הקהל יוצא מן האולם — בידיעה ברורה:
ה״מהפך״ בפתח!

לא לשוטים
כמובן, אין קשר כלשהו בין המירקחת האופי
ראית הזו לבין דמויות אנוש אמינות. מצבים
אנושיים אותנטיים, נוסח דיבור או כתיבה משכנע.
גיבורי הקופסה השחורה הם יצורי המאפר,
המדברים מפי הלחשן. למי שאמר שגיבוריו
עמוס עוז תועים בין סטאטוס של אל לזה של חיה
צריך להגיד שהם אינם תועים כלל. הם פשוט
מחליפים תחפושות. החיות והאלים כאחד הוצאו
ממחסני הקארנאוואל. אין כל טעם להרהר אחרי
יצורים ציבעוניים אלה, לשאול כיצד יכלה אשה
כמו האלינודאילנה לשאת לאיש את אנרי הקטן
— אפילו כהלצה — ועוד להישאר נאמנה לו,
בץ ציטוטי התנ׳ר ותוכניות הערב של הטלוויזיה
הישראלית, במשך שבע שנים תמימות: כיצד
יכול אדם השרוי בשלבים הטרמינאליים של
מחלת הסרטן והנתון לטיפולים כימו־תיראפיים
לכתוב מיכתבי־ענק אוטוביוגראפיים; הכיצד
יכול נער עזוב ו״דפוק״ ,שאביו ואמו זנחוהו,
למצוא את האיזון הנפשי המופלא שלו, ובו׳ ובו׳.
גם אין כל אפשרות להתייחס ברצינות לנסיונו
של המחבר להשתמש בגיבוריו כראי וכפירוש
למציאות המנטאלית והחברתית של ישראל,
לפירוש ה״מהפך״ על פי שקיעתו של אלק ונחיתותו
הנמרצת של מישל אנרי סומו, ול״רעיונותיו
של עוז בדבר הניהיליזם המשיחי, המציעים,
כביכול, את הרקע ה״תיאוריטי״ ׳ של השמאל
הישראלי. אצל עוז אמונה, דת, אינטלקטואליות,
הערכה פוליטית, מצבים חברתיים, לוגיקה
דיאלקטית אינם אלא פוזות תיאטראליות, שאינן
שונות עקרונית מדיבור בלוויית הנחת יד על
הלב או בשילוח זרועות מתחננות לפנים או
בהרמת זרוע מאיימת או בעצימת עיניים או בקול

מאוב.
אבל מי השוטה ההולך לאופרה רומאנטית
שיגרתית כרי למצוא בה אנשים אמיתיים, מצבים
אנושיים משכנעים, ליברטו בעל עומק רעיוני או
טוהר סיגנוני? אדם שאינו שוטה הולך לאופרה
כזאת לשם ריגוש מדגדג והתעלות״נפש
אוטומאטית. הוא מוכן לקלישאות, לקונבנציות,
(המשך בעמוד )27

לארמל

איכפת הכסף
היחסים מתוחים בבית״ו ירושלים

בית׳׳ר ירושלים נמצאת במקום הראשון
בטבלה. היא מוליכה כפור גדול.
לבני־יהודה, הדולקת אחריה, יש 9
נקודות פחות ממנה. אבל גם כשהכל
נראה יפה וטוב, היחסים בקבוצה
הירושלמית אינם טובים.
במיגרשים סיפרו לי השבוע, כי
מתחילת העונה קיים מתח בין יושב-
ראש הקבוצה, רוני בראון, לבין מנהל־הקבוצה,
אברהם(״אכרם״) לוי.
מנהל בית״ר ירושלים נחשב האיש
החזק בקבוצה. לוי, המנהל את הקבוצה
כבר יותר מ־ 12 שנים, זוכה בהערכה
רבה משחקני הקבוצה, ותיקים כצעירים,
וכן מראשי תנועת החרות בבירה.
עליו אמר בזמנו המאמן הוותיק דוד
שווייצר :״הלוואי שלכל קבוצה בארץ
יהיה מנהל קבוצה כמו אברם.״
בירושלים אמרו השבוע, שלוי היה
מנהל תחת יו״רים כמו האחים ריבלין,
משה דרש, יהושע מצא, והוא יהיה
מנהל גם אחרי שבראון יגמור את
הקדנציה שלו. המתח בין השניים נובע
מחוסר שביעות״רצון של היושב־ראש
מדרו ניהול הקבוצה ואופי הניהול. גם
המאמן, דרור קשטן, וגם השחקנים

הנהלת מכבי חיפה חייבת לשחקנה
המוכשר, זאהי ארמלי 70 ,אלף דולר.
זה כתוב בחוזה. עורו־הדיו פרג׳ סלמן,
המייצג את ארמלי, מנהל כבר כמה
שבועות את המאבק עם הנהלת מכבי
י חיפה, מאבק שגלש לדפי העיתונות.
היחסים ביניהם קשים, והעלבונות
הנשמעים משני הצדדים גוברים מיום
ליום.
ואילו במגרש החיפאי מספרים, כי
.היחידי שאינו מתרגש מהעניין אינו
אלא השחקן עצמו. שחקני מכבי חיפה
מספרים, כי ארמלי אינו מודאג מכל
,הקשור לעניינים הכספיים .״לא איכפת
י לו בכלל מהכסף,״ אמר השבוע אחד
הירוקים בחיפה.

ביתריאדה

15 אלו
ד!לנ
בוק שפן איים להתפטר לקופת
יו״ר כראון

השחקנים לצד לוי

עומדים לצידו של לוי במאבק הסמוי
שבין השניים.

לפני שבועות אחדים הודיע יושב־ראש אגודת מכבי תל־אביב, אלדד בוקשפן,
כי הוא מתכוון להתפטר. הסיבה: כשריאל־מדריד שיחקה מול מכבי תל־אביב
בהיכל־הספורט, לא קרא הכרוז ליושב־ראש האגודה לרדת לברך את שתקני
שתי הקבוצות יחד עם נשיא־המדינה. היושב־ראש נעלב, והודיע כי בכוונתו
להתפטר.
אנשי מכבי ביקשו לנחם את בוקשפן, והודיעו לו כי במישחק מול אורטז׳,
שיתקיים בעוד כמה שבועות, הוא יוזמן לרדת אל הפרקט ולברך את השחקנים.
אבל בוקשפן יודע, כמו כל אחד אחר במכבי תל־אביב, שמחלקת הכדורסל לא
תפרגן לו ולא תזמץ אותו לרדת לברך. הוא גם יודע שהאיש החזק במכבי תל־אביב
הוא לא יושב־ראש האגודה, אלא יושב־ראש מחלקת הכדורסל, שמעון מיזרחי.
במכבי תל־אביב סיפרו השבוע, כי כדי למנוע מעצמו אי־נעימיות, וכדי שלא
יאלץ להתפטר. סידר לעצמו בוקשפן נסיעה לחוץ־לארץ, כשהקבוצה מצרפת
תגיע למישוזק הגומלין.

י 8 | 1ןיך 1ד מבקיע את השער הראשון לר-
11 ^ 111 1111 שת של בני״יהודה. יעקב
אסייג, שוער בני״יהודה, לא יבול היה לעשות דבר.
הכל התחיל בדקה הרביעית. אוחנה פרץ מימין,
היטעה והגביה. הכדור נחת שני מטרים לפני אסייג.

מונזבית״ו
עסקני מרכז־בית״ר התקנאו באחיהם
העסקנים ממכבי ומהפועל,
והחליטו שגם להם מגיע פעם בארבע
שנים למלא את קופת־בית״ר.
לפני ארבע שנים, כשהתקיימה
הביתריאדה הראשונה, היא נחלה כישלון.
אז אירגן את האירוע הספורטיבי
חבר־הכנסת מיכה רייסר. הביתריאדה
כולה נמשכה יום אחד, וכללה מישחק

אך סמי מלכה הקדים, שלח שמאלית -והכדור נכנס
לרשת. אחר כך הישוו שחקני השכונה. בדקות
האחרונות של המישחק המלהיב בשכונת-התיקווה
הובקעו עוד שני שערים, האחד לרישתו של מיזרחי
והשני לרישתו של אסייג. המישחק היה מעולה.

שחקן ארמלי רגוע עוד הם מספרים, כי ארמלי הצליח
לעשות הרבה כסף בשנים שבהן הוא
משחק במכבי חיפה. וחוץ מזה, הוא
אוהב לשחק כדורגל ומשאיר את כל
העניינים של חוזים והפרתם בידי
קט־רגל בהיכל־הספורט ביד־אליהו.
השנה החליטו ראשי מרכז־בית״ר
לשפר את האירוע. את הביצוע הם
הפקידו בידיו האמונות של דוד לויאן,
יושב־ראש בית״ר תל־אביב, וקבעו כי
הביתריאדה תיערך יומיים. אירועים
ספורטיביים, כמו המכביה, מישחקי
הפועל והביתריאדה, זוכים בתמיכה
כספית מההתאחדות לכדורגל וממר
עצת־ההימורים.
מרכז־בית״ר יקבל השנה, בעיקבות
הביתריאדה, כ־ 120 אלף דולר ממו־עצת־ההימורים,
ועוד כ־ 30 אלף דולר
מההתאחדות לכדורגל. במיגרשים
מלחשים, שחלק־הארי מ־ 150 אלף
הדולר יגיעו לקופתה של קבוצת־הכדורגל
בית״ר תל־אביב. הסוד הגלוי
ביותר במרכז בית״ ר הוא, שאת רוב
כספי־המרכז מקבלת בשנים האחרונות
דווקא הקבוצה התל־אביבית, ולא
אחותה מירושלים, העומדת בראש
טבלת הליגה הלאומית, וגם לא שאר
קבוצות בית״ר בליגות האחרות.
הסיבה לכך פשוטה: מי שקרוב לצלחת
מקבל יותר. ואין קרוב לצלחת
יותר מאריה קרמר, יושב״ראש מרכז-
בית״ר, המקורב לקבוצה התל־אביבית.
כבר שנים כועסים בבית״ר ירושלים
על קרמר ועל חלוקת־הכספים הבלתי־צודקת
שלו, אבל גם הירושלמים
מבינים את הכלל הידוע: בעל המאה
הוא בעל הריעה.
אחרי ענייני־הכסף, אתם בטח רוצים
לדעת מה היה בביתריאדה השניה. אז
ככה: היום הראשון הוקדש למישחק
בין שחקני בית״ר לבין קבוצת סאן־
ז׳רמן מפאריס. המישחק התקיים
באיצטדיון הכדורגל בנתניה. ביום שלמחרת,
במעמד ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, בהיכל־הספורט שבמלחה
בירושלים נערכו מישחקי ...כן,
ניחשתם, מישחקי קט־רגל. היו שם
שחקני בית״ר ירושלים ושחקני בית״ר
חיפה וסאן־ז׳רמן והשחקנים הוותיקים
שהשתתפו בנבחרת ישראל במישחקי
מקסיקו ,1970 ואפילו שחקני־חיזוק
כמו פנינה רוזנבלום וצביקה פיק.
ביציעים נראו ראשי־בית״ר בעבר ובהווה:
משה דרש, אליעזר (״לייזי״)
ריבלין ואחיו ראובן (״רובי״) ריבלין,
וכמובן אריה קרמר ויגאל גריפל. טדי
קולק כיבד בנוכחותו את האירוע
הבית״רי וזכה לקריאות־גנאי. הפעם
לא בגלל עניינים פוליטיים. יושבי-
היציעים צעקו לראש־העיריה כי הם
רוצים איצטדיון בבירה. טדי לא
הבטיח.
ראש״הממשלה התכבד כבעיטת־הפתיחה,
וכמו איש־יחסי־ציבור ותיק
ומנוסה, הוא הזמין את שחקן בית״ר
ירושלים, אורי מלמיליאן, שיסביר לו
איך בועטים.
מארגני הביתריאדה השניה הבטיחו
שהשלישית, בעוד ארבע שנים, תהיה
מגוונת יותר.

עורן־הדין שלו. במיגרשים גם ידעו
לספר, שבכל מערכת העלבונות הנשמעים
בין ההנהלה לביויסלמן, נשאר
ארמלי רגוע. הוא אינו לחוץ, ויודע
שבבוא היום את שלו הוא יקבל.

שחקנית־חיזוק רוזנבלום
גם יצחק שמיר

מעס קו
לעס קוג ה
בכתבה ״משהו רקוב על הלוח״
(העולם הזה ,)21.1.87 .נכתב כי אהרון
איסרס, רכז השח־מת בהפועל־חולון,
מינה את עצמו לפני שנה כמלווה של
הנערה שלומית ורדי, שיצאה לייצג את
ישראל באליפות״העולם לנערות,
שנערכה ביוגוסלוויה.
איסרס טען לפנינו השבוע כי לא
הוא שמינה את עצמו, אלא שראשי
מועדון השח־מת בראשון־לציון —
השייכים, כמובן, גם הם למרכז־הפועל
— הם שמינו אותו. במיכתב שהיפנו
ראשי־המועדון מראשון־לציון לאיסרס
נכתב כי הם מודים לו ושמחים שהוא
נענה ללוות את השח״מתאית.
אנחנו מצטערים על הטעות. העסקן
מחולון לא מינה עצמו. העסקנים
מראשון־לציון הם שמינו אותו.

קולנוע ...

רגעוות קטנים.
תיקוות גדולות

מישפט
פ י צו ייםרסזפרת

החטיפה נעימה — האם
גם הגגיגה נעימה?
מסתבר שמפיקי חטיפה נעימה הסתבכו
בתביעה מישפטית לא כל־כן־ נעימה. הם נתבעים
על־ידי הסופרת הניו־יורקית מארי פרסטון
מאצ׳ויס לשלם לה פיצוי סימלי של 60 מיליון
דולר(!) בעוון גניבה ספרותית.
בתביעה, שהוגשה לבית־המישפט הפדארלי
בניו־יורק, טוענת מאצ׳ויס שחברת וולט־דיסני,

שחקנית מידלר
60 מיליון דולר
הבימאים ג׳ים אברהמס ודייוויד צוקר, המפיק
מייקל פייסר והתסריטאי דיל לונר העתיקו את
הסרט מתסריטים שכתבה בשם: אני לא רוצה
אותה, אתה יכול לקחת אותה. הטיוטה
הראשונה של התסריט היא משנת ,1979 הגירסה
השניה משנת ,1982 ולכך נוספה נובלה שכתבה
בשנת ,1980 נשם חטיפתה של גיינה פארינה.
בתביעה טוענים עורכי־דינה של הסופרת, כי
החבורה שעשתה את הסרט העבירה עימה את
התסריטים כשעברה מעבודה בפאראמונט,
עבורה נכתבו הגירסות הראשונות של התסריטים
לדיסני. היא תובעת סך של 30 מיליון דולר
כפיצויי־נזיקין, ועוד 30 מיליון דולר כפיצויי-
עונשין.
פרט קטן: בסוף 1986 הסתכמו רווחיו של
הסרט בארצות־הברית ובקנדה ב־ 31 מיליון דולר.

תדריר
י חובה לראות:
תל־אכיב: כס הדמים, חנה ואחיותיה,
אוונטי פופולו.
ירושלים: אוונטי פופולו.

תל־אביב

* * כס הדמים (פריז, יפאן) :סירטו
המופלא של אקירה קורוסאווה, המעבד את
ך־ מקבת של שקספיר במינימליזם מרשים ובסיג־נון
חזותי מהמם. טושירו מיפונה מעצב מקבת
שאין בו נקודה אנושית, והוא אינו פחות תככן
ורוצח מאשתו.
חנה ואחיותיה (שחף, ארצות־
״יי הברית) :וודי אלן בסיוע שלוש נשים מרשימות
— מיה פארו דיאן ויסט ובארברה הרשי —
מתאר יחסים משפחתיים המזכירים לטובה את
צ׳כוב בתיאטרון ואת קלוד סוטה בקולנוע.
אוונטי סוסולו (גורדון, ישראל):
סירטו הצנוע אבל המרשים של רפי בוקאי על
האבסורד שבמילחמה, דרו עיניהם של שני חיילים
מצריים, המנסים להגיע הביתה בשלום אחרי
מילחמת .1967
ג׳ינגד ופרד הקולנוע, בית ציוני
אמריקה, איטליה) סירטו האחרון והעצוב של
פדריקו פליני על שני בדרנים מזדקנים, המזדמנים
יחד למופע מיפלצתי בטלוויזיה. מארצ׳לו
מאסטרויאני וג׳יולטה מסינה מגישים מישחק
* ייחודי.
* * סיד וננסי (דיזנגוף, אנגליה) :קלואה
וב וגארי אולדמן מגלמים את סיד וננסי מלהקת
אקדחי הסקס, בסיפור התרמית הגדולה של
הרוק׳נרול.

ייי
ה עול ם הז ה 2580

קיץ (לב, תל־אביב צרפת) -עוד
יצירה בסידרת הפנינים של הבימאי
הצרפתי אריק רוהמר. המשך לסר־טיו
הקודמים, העוסקים כולם
באתיקה ובמוסר, בשנינות ובפיקחות רבה. ובכל זאת, שונה מן
הקודמים.
הדמיון לאחרים טמון בכך שגם בסרט החדש מדובר בדמות
שעליה לבחור בין אפשרויות סבירות שמציעה לה המציאות,
לאידיאלים שהיא מדמיינת לעצמה, אבל אן לה שום ביטחון
שתוכל לממשם אי״פעם. היא כמובן בוחרת באפשרות השניה,
במגשמת, או ליתר דיוק המבטיחה להתגשם, רק ברגע האחרון.
מדובר בצעירה שחופשת-הקיץ שלה נהרסה אחרי שהחברים,
עימם התכוונה לנסוע לאי יווני, ביטלו את התוכנית. מאחר
שנפרדה מידיד שעימו חיה שנתיים, והיא חושדת שהצטרפות
לנופשים אחרים עשויה להיות להם ולה לטורח, היא חשה
במבוכה, באי־גוחות, ובעצב רב. נסיונותיה. תחילה לנסוע עם
חברה למישפחה בעיירת קיט בנורמאנדי, אחר״כך לבלות בגפה,
בביתו של הידיד לשעבר, בהרים, ולבסוף לבלות את ימי
החופשה האחרונים בביאריץ, מסתיימים כולם בכישלון
המשליך אותה לתוך תוגה ומועקה. רק ברגע האחרון, כשהיא
עומדת לשוב לפאריס, מסתמן פיתרון לבדידותה.
שלא כבסרטיו הקודמים, נוקט רוהמר הפעם בסיגנון כמעט
תיעודי בהצגת הנושא. הדיאלוגים נכתבו בשיתוף־פעולה עם
השחקנים, כדי שירגישו חופשיים ככל האפשר, הצלמת שעבדה
עימו התבקשה לעקוב אחרי הדמות הראשית בטכניקה שהיתה

מארי ריווייר -פיתרון ברגע האחרון .
משתמשת בה אילו עשתה עליה סרט תיעודי. האותנטיות של
המקומות ברקע בולטת במיוחד, בניגוד לסיגנונו הקודם, שבו
כל פרט בתפאורה ובתמונה נשתל בהקפדה רבה.
התוצאה רעננה ואמיתית במיוחד, ומישחקה הבלתי־אמצעי
של מארי ריווייר בתפקיד הראשי מעיד על הזדהות מוחלטת עם
הדמות. האבחנות הדקות שעושה רוהמר, תוך תיאור הקיץ הזה,
בכל הקשור להתנהגות דמויותיו, הן מרתקות במיוחד
ומצביעות שוב על העובדה שהוא נותר אחד הענקים האחרונים
של הקולנוע הצרפתי, בעל סימון אישי ושונה מכל האחרים.

קולנוע וגיאז
הזיווג המושלם

!נזגו״ו
דקה לחצות (תכלת. תל־אביב,

* צרפת) -ההנחה שאין נביא בעירו

^ ט 1נ

הולמת להפליא את הקולנוע נכה האמריקאי ואת הג׳אז, לפחות בכל
הקשור להערכה עליונה וסגידה של הביקורת הצרפתית.
מבקרי המוסיקה של פאריס בשנות החמישים ידעו להעריך
את המוסיקה האמריקאית ביותר, הגיאז, טוב יותר
מהאמריקאים עצמם. ומוסיקאים כושים רבים, שלא היה להם
מה לעשות בבית, מצאו נחמה ועידודבמועדוני הג׳אז של עיר
האורות. אשר לקולנוע האמריקאי, אותם סרטי ב: שסללו את
הדרך לבימאים כמרטין סקורסיזה, אלן רודולף וג רי לואיס -
שאמריקה ראתה בו קבלן של ״גאגים״ ,תחבולות״צחוק
וולגאריות בעיקרן -קיבלו חשיפה מחודשת במחברות הקולנוע
ובפוסיטיף, שברטראן טאברנייה נמנה עם הכותבים בהם, לפני
שהפך לבימאי בשנות ה״ 60 המאוחרות.
הלהיטות לעשות פעם סרט שיהווה מחווה לג׳אז, ובמיוחד
לאותם מוסיקאים שפרחו בגלות פאריס, דבקה בטאברנייה
מזה שנים רבות, ורק טיבעי עבורו היה להיאחז בזיכרונותיו של
פראנסיס פודרה, פאריסאי שהיה קרוב לחוג זה בשנות ה״50
המאוחרות ותחילת ה־ ,60 בעיקר לבאד פאואל, הפסנתרן
האגדי שמצא בביתו מיקלט ונוחם בשנותיו הרזות.
פראנסיס -בסרט: פראנסיס בורייה -הוא אותו מעריץ נאמן
של הסקסופוניסט דייל טרנר, בגילומו של דקסטר גורדון, שהוא

דקס טר גורדון -נשמה כושית בין גרוטאות פאריס
אומנם סקסופוניסט במציאות, אבל בדמותו הקולנועית מאחד
כמה דמויות של נגנים אגדתיים, כמו באד פאואל ולסטר יאנג.
על היחסים המופלאים שבין השניים, הידידות, הנאמנות,
ההערצה והתלות, תוך כדי ריגעי יאוש של אלכוהול וטירוף של
הרס עצמי, נסוב הסיפור.
טאברנייה עוקב במצלמתו הנאטורליסטית אחרי תהליך
היצירה בפירוט שקשה למצוא דוגמתו בקולנוע. כל רגע -חוויה.
טרזן אוסטרלי
קרוקודייל ד אנדי (דקל, תל־אביב,
אוסטרליה) -אם יש בתע שיית
הקולנוע תואר של -סליפר״
לסרט, וכוונתו של מושג זה לתאר
סרט שאיש לא צפה מראש את הצלחתו המסחררת, הרי סרט זה
היה סליפר מובהק. בארצו הצליח להכניס יותר ממון מאשר
סרטיו האחרונים של סטיבן ספילברג, וגם בארצו של ספילברג
אין לו מה להתבייש: הוא עדיין עושה כסף ביד רמה.
התחבולה: המינון הנכון של אקזוטיקה פלוס רומאנטיקה,
פלוס הומור וקורטוב של ליגלוג עצמי. פול הוגן -אחד הכוכבים
המפורסמים ביותר בארצו ומחוצה לה. בעיקר עקב הפירסומת
הטלוויזיונית העצומה שיש לו גם במישדרים שבם הוא מככב
וגם בסיסמות פירסומת משעשעות לתיירות אוסטרלית, שאותן
הוא מקליט ומצלם, בכיכובו כמובן -אינו לוקח את עצמו
ברצינות. הוא יוצא לשעשע בתסריט שכתב בעצמו, ותפר לפי
מידותיו.
עיתונאית אמריקאית נמרצת וחטובה, בדמות חדשה
ומרעננת של לינדה קוסלובסקי, יוצאת לעשות כתבת־תחקיר
על צייד קרוקודילים אגדי, החי בערבות אוסטרליה. עד מהרה
נופלת גם היא ברשת, תוך כדי ספארי מרתק בארץ הקנגורו. כדי
להמשיך ולעשות הון עיתונאי מן התגלית, היא מביאה את

פול הוגנט -בתפקיד קרוקודיל דאנדי, עם ידיד
המרואיין שלה מן הג׳ונגל האוסטרלי לג׳ונגל של ניו״יורק.
בביקור״גומלין זה מתפתח החלק השני של המהתלה הקולנועית
ברור שלטרזן דאנדי קל הרבה יותר להסתדר עם קרוקודילים מאשר עם חיות על שתיים שבציוויליזציה המתקדמת.

— עדנד, פיינדז _

דף חד ש

י גם כלבים•
(המשך מעמוד )25
לחיי־בדידות, וגם נטלי הבחינה
בעצבות שהשתלטה עליי.
היא החליטה למסור אותי לצער־בעלי־חיים
השרון, כי שמעה ששם יש
סיכויים למצוא לי מישפחה מאמצת.
כשהגענו לצער־בעלי־חיים השרון,
קיבלו אותי חלק מהכלבים בשימחה,
אבל היו גם כאלו שניסו להתנפל עליי.
הכניסו אותי למקום שבו היו גורים
יותר קטנים ממני. רובם. כך שמעתי.
נורקו לרחוב, ושם נמצאו על־ידי
אנשים טובים והובאו הנה.
מכלבים אחרים שמעתי סיפו־רי־חיים
עצובים ומזעועים. לא ידעתי
שאנשים מסוגלים להיות כל־כך
אכוריים. ולורוק כלב קטן באמצע
הרחוב. ולא להסתכל אחורה כשנפגע
על־ידי מכונית.
הכרתי שניים כאלה. שהגיעו הנה
במצב קשה, והבריאו לאחר תקופה
ממושכת של טיפול מידי ארית רוזן
וזיווה אליעזר, שלקחו אותם לד״ר
אודי לבל מכפר־סבא. שטיפל בהם
במסירות.

^ 0ודיג און

^ גלל בל הסיסורים האלה שקע־
^ תי בדיכאון, החיים נמאסו עליי
ולא הייתי מסוגלת לאכול. אחרי צום
של כמה ימים, ולאחר שסבלתי מקור
איום בלילות, הבחינה ארית רוזן שמצב
בריאותי גרוע, ולקחה אותי אליה
הביתה.
ביקרנו אצל הד״ר לבל, שנתון לי
אינפוזיה וזריקה לחיזוק. ארית לא
החזירה אותי לצער־בעלי־חייס, ואני
נמצאת אצלה כרגע בבית והיא
מטפלת בי. אני יודעת שלא אוכל
להישאר כאן זמן ממושך, כי לאדית
יש שבע כלבות נוספות, וכולנו בתוך
דירה קטנה. ופשוט אין אפשרות
לחיות ככה.
החלטתי להתראיין לעיתון כדי
לספר את העובר עליי ועל חבריי,
הכלבים חסרי־־הבית, כדי שאנשים
יידעו מה עובר עלינו. אולי יבואו
לקהת אותנו למקום שבו נוכל לחיות
בצורה קצת יותר אנושית.
אני מבינה שגם יחס אנושי לא
תמיד מספיק. וצריך גם אמצעים. אני
מקווה שאנשים שיקראו את קורות־חיי
יהיו מוכנים לתרום לצער־בעלי־ה־־ם
השרון ובעזרת התרומות יוכלו
לגמור לבנות את הצריפים שלנו
ולהוסיף גגות למיבנים. כדי שלא יהיה
שב כל־כך קר בחורף.
אני עדיין תולה תיקוות בבני״אדם.
ומקווה שאנשים טובים יקראו את
הסיפור שלי ויבינו שאוכל להוסיף
להם שימחה בהייהם. וכמובן שאני
מבטיחה להיות הכלבה הכי־נאמנה.
מיספר הטלפון של ארית רוזן:
28920־.052

(המשך מעמוד )27
לג׳סטות, לליברטו המגוחך, לעלילה
שאינה מנסה לזכות באמונו של הצופה
התמים ביותר. יתר על כן, הוא מצפה
לכל אלה. תביעתו היחידה היא, שכל
הדברים המוכרים לעייפה יועלו לפניו
מחדש במרץ ובתנופה אך ללא חידוש
מעורר ספקות, בציבעוניות ובעוצמה,
בלהט מוסיקאלי ובעתרת קולות
מאומנים, אך לא בנוסח מעלה סימני
שאלה. מי יכחיש שעמוס עוז יודע
היטב כיצד להרתיח את היורה
האופראית שלו ולהעלות ממנה הבל
משכר? עוז אינו יוצר למען השוטים.
הוא״יוצר למען הנהנתנים.

לא שף החול
אומנם, האופרה בשיאיה מתעלה
מעל למלאכותיות של הז׳אנר. למרות
המלאכותיות הזאת, ולעיתים, ברגעים
נדירים, גם בזכותה, בזכות המישמעת
הפורמאלית המתחייבת ממנה, היא
מעלה ליפנינו לא אמת חיים מציאותית
אלא מיטאפורה דרמאתית־מוסיקא־לית,
המעוררת בדרכה הריגשית־הא־סוציאטיבית
תודעה ואמיתות של
מציאות־על. לשם כך חייבת האופרה
להתנשא כמו עוף־החול מתוך האפר
של עצמה אחר שעלתה באש של
מוסיקה טהורה, שפה חדשה הנובעת
מאותה מציאות־על והמסגירה את סודותיה.
אבל נס נדיר זה לא יקרה
ביצירה אקלקטית, שכולה רעיונות
מכלי שני, חזרות על נוסחות מוסיקאליות
פופולאריות, על דגמים שכבר
נוסו שוב ושוב והוכיחו את יעילותם
במתכונים לריגושיות שיטחית. כזאת
היא הקופסה השחורה, שאינה עוף־חול
כי אם עוף־מאכל.
אם בכמה מיצירותיו הקודמות של
עמוס עוז — מיכאל שלי (בחלקו
הראשון) ,הר העצה הרעה, למשל —
התמחשה יכולת להתעלות מן המלו־דראמה
אל המיטאפורה חושפת־האמי־תות,
הרי באופרה החדשה לא קרו
ניסים.

חומר מחשבה לגששים
עוז מתגלה כאן כמאסטרו מיומן
ושיגרתי, מסוגל לביצועים מדוייקים
אך נעדר הארה רוחנית. למעשה, עוז
של הקופסה השחורה הוא מעץ בדרן
ישראלי ממדרגה גבוהה: מישהו בדרגתם
של הגששים, מלכי הבידור הקומי
הסטיריאוטיפי. מה שהוא מציע לנוי
הוא שווה־ערך טראגי־מלודרמאתי של
אמנותם הקומית, מעין ״איליאס״ לעומת
ה״מארגיטס״ שלהם. אגם׳ קופסה
שחורה י עשוי לשמש בסיס מצויץ
לתוכנית חדשה של הגששים, מעין
אופרה־בופה פארודית, המתבססת על
המלודראמה הישראלית בהתגלמותה
המושלמת .״ערב באופרה״ ,כותרת
רשימה זו(על פי שם סירטם הידוע של
האחים מארקס) יכול לשמש כותרת
נאותה למופע ממין זה.
במדינה ציונות
תיקונים בשדט־רחוק
אפשר לשבת בארצות-
הברית, לשלב חמישה .
דולר ו 22-סנט, ולשנות
את ישראל מרחוק
במחצית מאי יתקיימו בחירות לקונגרס
הציוני בכמה מארצות ה״גולה״
היהודית, וביניהן;.רצות־הברית. בישראל,
יצטרכו הציונים להסתפק בחלוקת
הצירים בין המיפלגות הציוניות
לפי תוצאות הבחירות לכנסת בשנת
984ו — אחרי ניכוי קולות הערבים
והקומוניסטים, אגודת־ישראל וש״ס,
שהן מיפלגות לא־ציוניות.
בארצות־הברית נפתחה מערכת־הבחירות
בתנופה רבתי: המיפלגות
הציוניות, שאף לאחת מהן אין יותר
מכמה מאות חברים רשומים (מתוך
כשישה מיליון יהודים אמריקאיים),
יודעות שאם ייאלצו לן רסם את מיספר
ה״בוחרים״ ייתפשו בחרפתן.
מיליוני דולארים מושקעים עתה
במסע־פירסום ויחסי־ציבור, המשתרע
על פני עמודים שלמים בעיתונים
הראשיים של ארצות־הברית, שכל
עמוד בהם עולה יותר מ־ 50 אלף דולר.
לפי מה נאמר במודעות הענקיות,
כל אמריקאי ו/או כל קורא־עיתונים,
השולח חמישה דולר, לפחות, למיפלגה
הנראית לו, יהיה לבעל זכות״בחירה.
לא רק שאץ צורך להיות חבר במיפ־לגה
הדימיונית, אלא שאין כמובן גם
כל צורך להוכיח את יהדותו של החבר,
לפי ההלכה או כל תקנה אחרת.
הדרך לזיופים רצופה בכוונות טובות
ורעות, ורק הריבונו־של־עולם
יוכל לפסוק ולגלות כיצד הפכו כמה
מאות חברי מיפלגה ציונית זו או אחרת
לאלפים, רבבות או יותר.
התנחלויות ותקציבים. אף
מיפלגה ציונית אחת, מ״שמאל״ או
מ״ימין״ ,אינה נעדרת מהקירקס הנודד
הזה. ר״ץ ומפ׳׳ם הקימו רשימה
משותפת, הנהנית מתמיכת ניו־גיואיש
אג׳נדה, אירגון יהודי מתקדם, המוחרם
כמעט לחלוטין על־ידי המימסד היהודי
האמריקאי.
בחומר ההסברה ששולחות שתי
המיפלגות הישראליות לאוהדיהן
ב״גולה״ (ורשימות הנמענים כולת,
כמובן, גם ישראלים שהיגרו לארצות־הברית
— בבחירות לקונגרס הציוני
יכולים כל ה״יורדים״ להצביע) נאמר:
״פתק הבוחר שלך יכול להפוך את
ישראל למדינה פרוגרסיבית. אל
תשאיר את ההחלטה למישהו אחר״...
מנהיגי ״מפ״ם ור״ץ(חייקה גרוסמן,
יאיר צבן ואלעזר גרנות: שולמית אלו־

קירקס נודד וגם ״ניר גיואיש אגינדה־ני,
מרדכי בראון ורן כהן חתומים על
הקריאה) לא יכלו, כנראה, להגיע למסקנה
פשוטה יותר, בפנייתם ל״ציונים״:
״אתה רוצה להשפיע על הנעשה
בישראל? עלה אליה ותשנה את
המדינה מבפנים:״
אל הקשר של מפ״ם־ר״ץ הצטרפו
הרבה יהודים אמריקאיים ליברליים
— קל מאוד לשלם חמישה דולר,
לשלוח פתק־הצבעה (בדואר, עם בול
של 22 סנט בלבד) ו״לשנות״ את
ישראל.
ההשקעה של ר״ץ ומפ״ם בבחירות
לקונגרס הציוני היא מצויינת מבחינתם.
כמיפלגות ״ציוניות״ יקבלו את
חלקן בשלל הבוחרים האמריקאיים,
שאינם מבחינים בהבדלים הדקים,
אינם יודעים אולי כי שתי המיפלגות
מצדדות ב״תוכנית ירושלים״ הציונית,
המקבילה לתוכניות של ״ארץ־ישראל
שלמה״ מבית המידרש של גוש־אמונים,
שאינה מזכירה אף במילה אחת
את הערבים במדינת־ישראל או העם
הפלסטיני.
תשפה מתנכלים לקט!
יוסי הדרי תובע
ועדת־חקירה
יוסי הדרי, מנכ״ל חברת־התעופה
שחף, החליט שלא להגיב עוד.
מזה זמן רב הוא נתון להטרדות
בלתי־פוסקות מצד מינהל התעופה
האזרחית, המגיש תלונות נגד חברתו.
לשיא הגיעו הדברים השבוע, כאשר
המינהל פירסם כי החברה מטיסה
מיטענים לאילת, תוך הפרת תקנות־התעופה,
בלי בדיקות בטחוניות.
הטסת מיטענים בדרך האוויר, מבלי
לבדוק את תוכנם, היא אכן מעשה

חמור של חוסר אחריות. אך להאשמה
של שי שוהמי, ראש מינהל־התעופה,
לא היה שחר. פשוט מפני ששחף לא
הספיקה להטים מיטענים. היא רק
הודיעה על כוונתה לעשות זאת.
הדרי החליט לפנות לשר־התחבורה,
חיים קורפו, לדרוש הקמת ועדת־חקירה
ולתבוע את פיטוריו של שוהמי.
מיכתב במיסגרת. אין זו
ההתנגשות הראשונה של החברה עם
מינהל־התעופה. בשנה שעברה האשים
אותה המינהל כי היא מוכרת, שלא
כחוק, כרטיסים מוזלים, והוטל עליה
כופר של 2500 שקלים.
גם האשמה זו היתה בלתי מבוססת:
בטיסות צ׳רטר אסור למטיס למכור
כרטיסים. זאת עושה גוף אחר, מעין
מתווך, הנקרא ״המארגן״.
אך לחדרי לא היה איכפת. הוא היה
מוכן לשלם את הכופר כשימחה, בתנאי
אחד: שיקבל מהשר מיכתב שבו
מפורטת ההאשמה. הוא חשב כי מיכתב
כזה, המאשים אותו בהוזלת תעריפים,
ראוי להיתלות במיסגרת, כתעודת־כבוד.

המיכתב הוא לא קיבל עד היום,
לכן גם לא שילם את הכופר.
מאחורי כל העניין מסתתרת מדיניות
מוזרה של מינהל־התעופה. כמו
בכל התחומים, אוהב המנגנון להתעלל
בקטנים. שחף היא חברה קטנה,
המפעילה 2ז מוניות־אוויר — מטוסים
בני שמונה מושבים — ועוד שני
מטוסים בני 21-מושבים. הטיסות שלה
הן לאילת, לחיפה ולקפרסין.
בשום מיקרה, אין היא מאיימת
להשתלט על השוק, או לנגוס נתח
רציני מ־ 30 אלף הנוסעים לאילת מדי
שנה. מעמדה של ארקיע, השולטת
בשוק זה, איתן מתמיד.
אבל, מה לעשות, במישרד־התח־בורה
לא אוהבים קטנים.

נזבצע״אלמקס פי 3

טוס ע אסמקס

ללונדון

3טיסות ללונדון

13 מכשירי ,161־ ¥3161¥לטיפול בחניכי,
13 מבר שות שיניים חשמליות
3 3תיק• ״מודן״
133 חבילות ש׳ שד ״טבע״
3 3 3מבר שות שיניים אל מקס
) 0 1 3 0 3 1יעילה פי 3במניעת עטשת

11ם אכז-ן סלואוריד

משחת השיניים אלמקס מאושרת ע״י הסתדרות רופאי השיניים בישראל
( 0 7מיוצרת נדי £ ₪תעשיות פרמצבטיותבע״וז ברשיון ,<3^ 84 שוויץ.

• ל א בולל מי סי ס

ההגרלה ב . 29.4.87ת קנון המבצע במשרדי טבע.

קול המפרס ם

ה עו ל ם הז ה 2580

גם •ה...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה1...גם 1ה1...גם זה1...ג

ימי מהאי
אני מקווה שגם אתם מכירים את הימים הנוראים האלו, שכל מה
ש ה בן ־ אדם נוגע בו — נשבר, ומה שהוא עושה — לא מצליח, ומה שהוא
חושב — הוא שוכח, ומה שהוא רוצה — לא מתקיים. וכל זה כל הזמן חוזר
חלילה.
ואז מגיע היום שבו צריך להתיישב מול הנייר הריק ולמלא אותו, כי
זאת העבודה. שמים ניירות על השולחן, מביטים בהם וכלום. קמים ומביאים
עט, יושבים עוד כמה דקות ומסתכלים בעט ושוב כלום. מסדרים את
הניירות שיהיו ישרים, מזיזים קצת את העט, חושבים כמה דקות. כלום.
הראש ריק כמו הנייר הלבן, המביט בך וחורץ לו לשון ארוכה.
נו, אז כשאין ברירה, מתיישבים מול הטלוויזיה ומפעילים אותה, בתי-
קווה שמשהו שם יעצבן אותך עד מוות, ותיכף ייצא מהעיצבון הזה קטע
של 500 מילה. ואז בדיוק הם מראים תוכנית מרתקת, כדי שלא אוכל
להתעצבן ולקלל, והרי אני לא יכולה לכתוב קטע על תוכנית טלוויזיה
מצויינת — אני לא מבקר־טלוויזיה.

יושבת עוד חצי שעה, שותה ארבע כוסות־קפה מעשנת שש סיגריות,
וחושבת על מה בכל זאת אני יכולה לכתוב. אבל מרוב הריקנות בראש
כבר נהיה לי משעמם, ואני פותחת עיתון יומי. שמיר אמר לח״כים שלא
יגרמו משבר סביב לתקציב. גם פרס אמר משהו. השיעים חוטפים אמריקאים
והאמריקאים אומרים להם שהנה, או־טו״טו, הם ינחיתו עליהם
מהלומה. בעוד יומיים, האמריקאים גם יודיעו להם בדיוק איפה תהיה
המהלומה ובאיזה תאריך. וענונו התחיל לאכול. ברוך השם. יש שתיים־
שלוש שביתות, נעצרו שני חשודים ברצח ושלושה חשודים באונס, וכל זה,
כמובן, מפני שהנשים לא הולכות למיקווה, ולעומת זאת מתעקשות ללכת
להלוויות. מעניין, נכון? אבל כל זה כבר כתוב בעיתון ממילא. ומה אני
יכולה לחדש?
אז באופן סופי ומוחלט(נכון להיום) אני מודיעה שפשוט אין לי מה
לומר, ולכן אסתפק הפעם בהעברת אינפורמציה צרכנית יבשה: מה את
יכולה לקנות לו ומה הוא יכול לקנות לך, מה אתם יכולים לקנות להם ומה
הם יכולים לקנות לכם, וכך הלאה וכך הלאה. הרי החנויות בארצנו העניה
מתפוצצות מרוב חידושים שזועקים לכספכם, תצאו לסייר בהן, לראות,
לראות, ליהנות ולקנות, ואז גם לא יהיה לכם זמן לקרוא עיתונים ולא
תוכלו אפילו לדעת שהיום לא כתבתי כלום.

י עייז
ספר
בי נטנד מפוספס
ליום האם

קובי בר, ספר־נשים במיקצועו, כתב לפני שנה
וחצי ספר שלם המוקדש למאכלי-דגים. הספר
זכה להצלחה בשוק, וזה נתן לקובי בר תיאבון
לעוד ספר. בימים אלה ראה אור ספר־בישול שני
שלו, המוקדש כולו לפשטידות. בספר מירשמים
של יותר מ־ 70 פשטידות, כשלכל מירשם מצורפת
תמונה של המוצר הסופי. המירשמים קצרים,
ברורים, וקלים להכנה. את חלקם הגדול אפשר
להכין מחומרים שממילא נמצאים בבית ממוצע
בכל ימות השנה, כמו ביצים, גבינה לבנה, תפוחי-
אדמה, קישואים, ירקות קפואים, בשר טחון וכר.
הפשטידה, שהיא ארוחת־ערב בפני עצמה או
חלק נכבד מארוחת־צהריים, היא מאכל שעשה
כניסה מאוד מכובדת למיטבחים שלנו בזמן האחרון,
ועקרת־הבית שטרם התוודעה אל הפשטידה
תיהנה מהגילוי, מקלות ההכנה ומהתוצאה
המשביעה ויפת־המראה.
הנה, לדוגמה, פשטידת בצל ירוק של קובי

המיצרכים:

בתחילת החודש הבא יחול בארץ (לא כולל
חיפה, משום מה) יום־האם. כבר היו נסיונות
לקרוא לו ״יום־האם־והאב״ ו״יום־המישפחה״,
אבל מסורות לא נשברות בשנה, ולכן הילדים
ממשיכים להתיחס לזה כאל ״יום־האם״.
זהו עוד יום, שחודשיים לפניו מתחילים
הילדים לשים כמה גרושים מדמי־הכיס שלהם
בצד, כדי שיהיו כמה שקלים לקנות לאמא מתנה,
שהיא בדרך כלל לא רוצה, אבל תמיד היא אומרת
עליה :״איזה יופי! זה בדיוק מה שרציתי!״
הילדים הקטנים, שעוד לא מקבלים דמי־כיס,
נוהגים לצייר לאמא איזה ציור או לקנות לה
פרחים (על חשבון האבא) ,וזה נחמד ומשמח.
הילדים היותר גדולים לא רק שהם צריכים לנכות
אחוז משכרם השבועי, הדל בלאו־הכי, הם פשוט

כשהעם היושב בציון יתחיל לעבוד כמו
שעובדות חברות הקוסמטיקה, יכול להיות
שנהפוך להיות מדינה לתיפארת. אצל חברות
הקוסמטיקה אין אף רגע דל. כל יום בבוקר הן
יוצאות לשוק עם מישחה חדשה. זאת אומרת,
לכל חברה יש המישחה החדשה שלה לאותו היום.
חברה אחת יוצאת עם מישחה מיוחדת לכפות־הרגליים,
וחברה אחרת מייד ממציאה מישחה
לחלק התחתון של הצוואר, ויש מישחה
לקרסוליים וקרם לצוואר הארוך וקרם לצוואר
הקצר, ויש מימרה לעין שמאל שיש לה רגישות
מיוחדת, וקרם לעין ימין שאין לה אלרגיות. יש
מישחות לגיל המעבר, לנשים שמנות, לנשים
רזות. יש אחת שעושה אותך נשית ומהממת,
והשניה שהופכה אותך לרגישה ומרחפת.
פעם חשבנו שכל הקרמים האלה הם בשביל
יוצאות כמויות מים יותר קטנות, ובכך נחסכים
גם מים וגם חשמל. אני, אישית, לא בדקתי את
ענין החיסכון, אבל מה שהסתבר לי, שהמים
יוצאים מראש בלחץ, ועל־ידי כך עושים לגוף
עיסוי תוך כדי המיקלחת. מעין ג׳קוזי בעמידה.
לטורבו־דוש יש ידית מיוחדת לכיוונון הזרימה
ולעיסוי.
להשיג בחנויות כלי־בית וברשתות־השיווק,
במחיר 39 שקלים ללא ידית־כיוונון, וב־49
שקלים עם הידית.

הנה, אנחנו עומדים להצטרף לקהילת המדינות
הנאורות, בהן לא רואים כל בוקר וכל ערב
בעלים מיסכנים היורדים במדרגות עם שקיות־אשפה
מגעילות־למראה וזבות״נוזלים. הנה, סוף-
סוף, גם אצלנו אפשר לקנות (בינתיים רק העשירון
העליון, כנראה) מרסק־אשפה המותאם
לכיור הישראלי הסטנדרטי.
המרסק, מתוצרת קלוריק האמריקאית, נמכר
כאן כבר עכשיו, בחנויות־החשמל, תמורת 469
שקלים. בעלים מוצלחים יוכלו להרכיב את המי ׳
רסק בקלות יחסית בכיורים במיטבחם. בעלים
.פחות מוכשרים יאלצו להיפרד מ־ 30 שקלים
1נוספים כדמי־הרכבה.

-¥מזרכפול הוא מזרק פלסטיק כפול, שבתוכו
דבק מיוחד להדבקת חלקי־מתכת. הדבק, שבעזרת
המזרק מגיע בדיוק למקום המיועד, מתקשה
תוך חמש דקות והופך לגוש מתכתי. נוסה
אצלי בבית על זוג מיספריים שנשברו במלחמת־הלבנון,
חיכו לאורי גלר ונושעו עכשיו. להשיג
בחנויות לחומרי־בניין.

אופן ההכנה:

( )1מחממים את התנור לחום בינוני.
( )2בקערה גדולה שמים את הגבינות, הבצל,
הפטרוסלינון, הביצים, הקמח והכורכום, וטורפים
הכל לתערובת אחידה. מוסיפים את הפיטריות
ובוחשים.
( )3מתבלים במלח ופילפל ושוב בוחשים.
( )4משמנים את התבנית במרגרינה, מעבירים
לתוכה את התערובת ואופים כ־ 45 דקות.
פשטידות מאת קובי בר, הוצאת מורן, מחיר
27.60 שקלים.

חדרה, ארבע אריזות ריקות של מוצרי אפיכל
(קמח, עלי־ופלה להכנת עוגות, סירופ, ג׳לי, מרגרינה,
סודה לשתיה, קצפת וכס. תמורת ארבע
האריזות הריקות, תתקבלי למועדון־אפיכל. החברות
במועדון מזכה אותך במישלוח של חוברות
מטעמים שאפיכל מוציאה לאור מדי פעם.
תיהני גם ממבצעים מיוחדים שהחברה, עורכת
מדי פעם, ותזכי בפרסים יקרי־ערך בתחרויות
מתכונים שונות. כל זה חינם אין כסף.

כפי ששמתם לב, בוודאי, המילה התורנית שהולכת
עכשיו טוב מאוד בשוק היא ״טורבו״ .יש
כבר מכוניות־טורבו, מחשב־טורבו ותנור־אפיה־טורבו.
אבל כל אלה הם מוצרים יקרים מאוד.
בשבילנו, העניים, המציאו במיוחד את הטורבר
דוש. ראש מיקלחת שנראה גס מאוד, והמורכב
במקום ראש־המיקלחת הרגיל. היצרנים טוענים
שבגלל שסתום מיוחד, המורכב בטורבו־דוש,

מריחות

1גביע גבינה לבנה חצי שמנה; 250 גרם גבינה
לבנה קשה; 6בצלים ירוקים גדולים, קצוצים; 1
כוס פטרוסלינון קצוץ; 5ביצים טרופות; 3כפות
קמח רגיל; * כפית כורכום טחון; מלח; פילפל
שחור; מרגרינה לשימון התבנית (תבנית עגולה
20ס״מ<; 150 גרם פיטריות קצוצות גס.

נכנסים ללחץ של חיפוש מתנה, שאינה עולה
הרבה ובכל זאת עשויה לשמח את אמא.
רק טיבעי הוא שחברות מיסחריות מתלבשות
על החג המיוחד הזה וממציאות ״מתנה מיוחדת
ליוס״האם.״ ולמה לא, בעצם? הרעיון הוא יפה.
חברת הקוסמטיקה פלורן הוציאה לשוק בימים
משה! בחינם
אלה כמה סוגי אריזות, שבכל אחת מהן שלושה
מוצרים. האריזה נאה והמחיר 12 שקלים. עד כאן
חברת אפיכל מבקשת ממך לשלוח לת״ד 160
הכל בסדר. אלא שאחרי הרעיון היפה גם ראיתי
את אחת האריזות ומה שבתוכה, וזה כבר לא מצא
חן בעיניי. בתוך האריזה היתה מסקרה בצבע
ירוק, שפתון בצבע אדום־סגול חזק וסומק לחיים
בגוון חום.
כל אשה שהתאפרה שלוש פעמים בחיים יודעת,
שלכל צבע עור מתאימים ציבעי״איפור
שונים. אין סיכוי שאשה הצובעת את שפתיה
באדום־סגול חזק תצבע את לחייה בגוון חום. זה
מבלי להזכיר את המסקרה הירוקה. נכון שילדים,
י שהם קהל היעד למתנת יום־האם של פלורן, לא
! יודעים את העובדות הללו, וזה בדיוק מה שמרגיז
1אותי. נדמה כאילו נבחרו המוצרים בלי טיפה של
| מחשבה, או חס־וחלילה פשוט הורכבו משאריות
1של ציבעי־איפור שהחברה לא הצליחה למכור
1במשך השנה.

מחלקת השטים

נשים בגיל ,40 המתחילות לגלות קמט פה וקמט
שם. אבל היום ברור לכולם(מאות אלפי דולארים
הס השקיעו כדי להבהיר לנו את זה) שבקרמים
צריך להשתמש מיום הלידה ועד יום המוות,
מינימום.
הנה, הבה נסקור את יבול־הקרמים של השבוע
הזה, בארץ־ישראל:
( )1חברת נקה הוציאה לשוק סידרת מוצרים
לתינוקות בשם סופטקר (למה לא שם עברי?).
המוצרים מכילים, כך אומרים היצרנים, תערובת
של צמחים בתוספת ויטמינים. אל־סבון נוזלי
לתינוק, בבקבוק של 500 סמ״ק — 4.98
שקלים; שמפו לשיער, שלא עושה דמעות, בבקבוק
של 250 סמ״ק — 4.47 שקלים.
( )2סידרת קוסמטיקה חדשה לגיל־ההתבגרות

נמצאת גם היא בחנויות, החל משבוע זה. בסידרה,
הנקראת רוק, יש תחליב פנים ב־ 16.88 שקלים,
קרם־הגנה ב־ 15.54 שקלים ומסיכה במחיר 22.63
שקלים. יצרני הסידרה אומרים, שהמוצרים נעשו
במיוחד לגיל־ההתבגרות, אשר בו יש פעילות
מזורזת של הבלוטות, הגורמת לעור שמן ול־פיצעי־אקנה.
רק לפני ימים אחדים אמר רופא
חשוב אחד, שיחסי״מין אינם מונעים פיצעי־בגרות
— אז אולי הקרמים האלה כן מונעים? מי
שיש לו פרצוף מלא חצ׳קונים, בטח ינסה הכל.
והנה עוד דבר שמיועד לעזור. חברת

הלטי ס משווקת תחליב בשם דריי־אפ(גם כאן
אפשר להמציא שם עברי) ,המונע הזעה בידיים.
אלה שנמנעים ללחוץ יד בגלל העובדה שהידיים
שלהם מזיעות ורטובות כל הזמן, בוודאי ישמחו
לנסות את זה. נמכר בבקבוק של 80מ״ל במחיר
8.90 שקלים, וצריך להספיק לחודשיים לפחות.
וזה רק מה שנודע לי במיקרה. אני מוכנה
לחתום שאי־אלה קרמים ומישחות נעלמו מעיניי
השבוע, וגם זו לטובה.
רני אל ה

תשבץ 03111:1וחג

2580

מאוזן:

50 ברם טבק הולנדי מעולה
לגלגול סיגריו ת( ע ם ניירות)
אזהרה: משרד הבריאות ל,ובע כי -העישון מזיל, לבריאות

״ אורלי ״
בית ספר לספרות גברים ונשים

רח׳ המלך גיורג׳ ,89 תל־אביב
284919־03

טלי 295318־03

החלה ההרשמה לקורסים מזורזים
לחודש ימים, וגם קורסים רגילים
קבלת לקוחות במחירים עממיים:
תספורת 2ש״ח
תסרוקת 2ש״ח
החלקה 15ש״ח
10ש״ח צבע 15ש״ח פסים סלסול 15ש״ח

פ די קו רממ קו רוהשתלת ציפורניים
תן טרמפ
לחייל
א.א. עבודות
* מבצעים עבודות
איגססלציה, מים וביוב
* עבודות חשמל
* מתקינים חימום מהיר,
במיבצע
* שרות מהיר
מישרד: שלפון 870090
בית: טלפון 5524289

סקס ועסקים
רראשותפיססמויים

)1שים(ארמית); )2דגן שמים)3 :
מלחין גרמני )4 :מידת לח קטנה;
)6סימן; )7גבעה נישאה; )8רקב:
)9אויר הנשימה; )12 קריקטוריסט
ישראלי; )15 זעיר; )16
דברי גנות; )17 בשר שמן; )19
שדים; )20 בנין ראשון בלוח
הפעלים; )21 רוע, קושי; )23
עמוד מים; )24 סוף; )26 סגירה;
)27 שמח; )29 עוף בארצנו; )30
ישוב בצפון ע״ש דוד בלוך
בלומנפלד; )33 שמה הערבי של
עקרון; )34 חצר המקדש; )36 סל
גדול עשוי מקנים; )37 מעשה
שהיה(ח); )40 כלי לאכילה; )41
עשב מרפא; )44 מושב עליון; )46
דבר דברים בטלים; )47 כסוי
הבית )49 :מהר; )50 הרבה, יותר;
)53 שן־הפיל; )54 לא ישר,
בתחבולות; )55 אביון; )56 לאום;
)58 מורה; )59 שוכר שדה
מבעליו לעבדו; )60 סתור, נחבא;
)62 ידית; )63 רטוב; )66 כפר
דרוזי בהרי הגליל העליון; )68
לא מקצועני; )71 מיץ הפה; )73
מבצע צה״ל במלחמת השחרור
שנועד ליצירת קשר עם סדום;
)76 ענף; )77 גויים, עובדי
כוכבים ומזלות; )79 צומח בזמן
מאוחר; )80 מן הצאן; )82 משל;
)84 שומר; )85 נחש מן הארסיים;
)87 צדיק בדורו; )90 שתה די;
)92 היה יותר מדי; )94 משך,
ניקה )96. :הבטחה חגיגית; )97
קלס, לעז; )99 שדה מרעה; )101
חרבה; )102 אחורי הגוף; )103
בהשאלה — שעבוד, הכנעה.

מאונך:
)1זכרון לער ( )5 ;)4,2ישוב
בגבול הכרמל ושומרון ()10 ;)4,2
מטבע יפני; )11 מנת אוכל; )13
זרוע; )14 מועט בכמות; )15
אגודת פרחים; )16 התבונן היטב;
)18 גף; )20 שיטה; )21 שגיאה
(ארמית); )22 נשא ונתן בדבר;
)24 אסף אל קרבו; )25 תו
מוסיקלי; )26 קריאת שמחה
והערצה; <28״...עקרה לא ילדה״
(ישעיהו נ״ה); )30 תבנית; )31
התמוטט, נפל; )32 מין עשב; )34
עקרו, הרסו; )35 אור מסנוור; )37
שבר,הפריד; )39 תפר; )41 סיגי
הקמח (ח); )42 חור; )43 צעיר;
)45 הלעיט במאכל; )47 תוך; )48
הרחקת המחשבה; )50 דרגת

קצונה בצה״ל; )51 בהמת משאות
אסיאנית; )52 קליפת ענבים; )54
משכב; )57 חרד; )61 גבבא; )62
נבל; )64 תבואה נקיה; )65 כן,
ככה; )66 חשש; )67 נזם; )69
גבור המחזה השכספירי ״אותלו״;
)70 תחילית בהוראות בעד; )72
סופר בריטי מחבר ״מלחמת
העולמות״; )74 הוריד ממרומים;
)75 אבן טובה מן החושן; )77
אחורי הצואה )78 מי שאינו

עושה כל מעשה; )81 פטיש
לשבירת פחם; )83 מקום מים
רבים; )85 אל היערות; )86
משענת לזמורות הכרם; )88 זוג,
שנים; )89 רגיל; )91 מספר
בגימטריה — גיל הבן לחופה;
)93 מחולל פלאים; )95 מין דג;
)96 בן־ארם; )98 אומלל, רש;
) 100 ידיד; )102 אחר השבטים;
)103 מרחף; )104 צדודית; )105
חלש וחולני (.)3,3

--אביגיל ינאי —

אנו מ ספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע־׳נז

שלום עליכם ,18ת׳א, טל׳ 286444

ת! טרמפ לחייל

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

בעם

מומחים להדברת תי קני ם(ג1קים<>,
תולעי עץ, חרק׳ ספרים נבגדים,
3 3 $עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

* * 2רמתנן רח׳מודיעין ,18ת.ד • 2272 .טל6 .־ 5־790114

ב ש מי רהעלב רי או תךור כו ש ך
ה עו ל ם הז ה 2580

הורוס הוס מדים בנימי!׳

מזר החודש:

ד לי
קשה רהתקו־נ
אליהם, קשה
להחזיק בהה
ואיו להיפרד
מהם בקלות

שתתעניין באנשים ותהנה מחברתם, הוא
יהיה אסיר־תודה. היא חייבת להבין
מההתחלה שהוא פשוט אינו יכול שלא
להיות מעורב. הוא עושה כל מה שהוא יכול
למען החברה והחברים, אן תמיד ממרחק
מסויים. הוא מאוד רגיש, וברוב המיקרים
העזרה שלו בעלת ערן רב, משום שאינו נותן
לריגשותיו האישיים להשפיע על שיפוטו,
ובדרן כלל יודע שהשיפוט חייב להיעשות
בדרן הגיונית.
בגלל המעורבות החזקה שלו, בת זוגו
חייבת להתרגל לעובדה שלעיתים קרובות
הוא אינו בנמצא דווקא בשעה שהיא הכי
זקוקה לו. היא תגלה במהרה שלנדנד לו זה
די חסר תועלת. הדבר היחיד שהיא יכולה
לעשות זה להראות לו שגם לה יש בעיה
הדורשת תיקון. אז הוא יפנה את תשומת-
ליבו גם אליה.
אי־אפשר לקנות אותו במישחקים של
ברוגז, זה לא יעזור. הוא מעריד את
העצמאות באשה, וביחוד אם יש לה אישיות
משלה. הוא אינו מחפש מישהי שתיתלה
עליו, לכן אשה שמחפשת גבר שילחש
באוזנה דיברי־פינוק מתוקים ונעימים וישא
אותה על כפיים צריכה להפנות את פניה
למטרה אחרת. בת זוגו של אותו דלי צריכה
להיות אינטליגנטית אן זה חייב להיות
אמיתי -או שלעולם הוא לא ישאר
ברשותה.

• אותה

גבר שיתפתה להגביל אותה למה שנראה
לו תפקיד האשה בחיים -יתאכזב. היא
מעסיקה את עצמה בבעיות של המין
לא קל להתקרב לבני מזל דלי, עוד יותר האנושי, דואגת לרעב בעולם, להתפוצצות-
קשה ללכוד אותם ומשימה כמעט בלתי האוכלוסין או לזיהום המקורות הטיבעיים.
בדרן כלל היא עסוקה בנושא זה או אחר.
* אפשרית, זה לשמור עמם על קשר חזק
* לאורן זמן. ובכל זאת איד עושים את זהי הוא צריך ליהנות מזה או להינתק. היא לא
תוכל להשתנות.
עליו לצפות להרבה הפרעות ברגעים
*¥י. אותו
הספורים שיוצא לו להיות לבד איתה. זו

¥אשה שמתכננת ללכוד בן מזל דלי תופעה רגילה שחברים מטלפנים אליה, או
בדישתה,
* להיכנס מוכנה שתהיה כדאי
שהיא רצה לענות לאיזו קריאה נואשת
1לעיסקת חבילה. כי יחד עימו היא מקבלת לעזרה מידיד או ידידה בצרה. אם הגבר
* את מחצית העולם, המצטרפת לחבר היקר שלה יתפתה לעצור בעדה, היא פשוט
£שהיא הצליחה להשיג. מה לעשות, מאוד תחליט שהוא אנוכי, וקרוב לוודאי שתשכיח
* איכפת לו מהגזע האנושי.
אותו מדעתה.
* אם היא יכולה להביא את עצמה לידי כן
קיימת אפשרות שהגבר המשתוקק

קשרים חדשים שהחלו לא מזמן והקשורים
לעבודה או לקריירה עתידית יגרמו השבוע
לאכזבה, בעיקר אם א תם
קשורים בקשר כל שהו
לחו״ל. כדאי שתהיו
ערים לנד שמנסים
להאשים א תנ ם בדברים
שאין לכם כל קשר
אליהם. תופעה זו בולטת
מאוד בכל הקשור
לכספים, אחרים מוצי אים
ותובעים מכם ל שלם.
לפני שאתם מו-
ציאים מכספכם, ואפילו אם הם בני-מיש-
פחה, עליכם לבדוק היטב מהן זכויותיכם.

הורים לילדים יצטרכו להקדיש השבוע יתר
זמן ותשומת־לב לילדים. אי־אפשר להתעלם
מסכנות העלולות לפגוע
בהם. זו תופעה בולטת
השבוע, ומה שאפשר
לדחות בשבוע מן הראוי
שיידחה. מצב הכספים
משתפר, וזאת הודות לצעד
בלתי״שיגרתי שאתם
מתכוננים לבצע,
בשום אופן אסור להי21
בי וני
20 ביול י ״
שמע לרעיונות של שותף
או בך הזוג, הם מתכוונים
לעזור אך יבולים לגרום להפסדים.
באהבה וברומאנטיקה אתם ממש חוגגים.

בני מישפחה עלולים לגרום לכם דאגה בתקופה
זו, צרין לשים לב לבריאותם ולמ*
צבם הנפשי. הדברים
אינם גלויים ואי־אפשר
להסתפק במה שנראה
רק על פני השטח. נטיה
לתאונות צפויה השבוע.
בעיקר מה־ 17 בחודש.
שימו לב למה שקורה
בדרכים, ובעיקר הימי.־
עו מלריב עם בני־הזוג
בעת נסיעה. מצב הבריאות
שלכם דורש
התייחסות בין ה־ 11ל־ 13 בחודש. בתחום
הרומאנטי. צפו השבוע לפגישה מיקרית.

במקום העבודה שוב נוצרים קונפליקטים,
למעשה הם אינם קשורים ישירות אליכם,
אולם הרגישות המופ-
׳ רזת שנה אתם מת *
3 / 1ייחסים למה שקורה י סביבכם משפיעה עלי כם
וגורמת לכם לעצבנות
וחרדה. זה בולט
בעיקר ב־ ,16ב 17-וכן
ב״ 19 בחודש. כל מה
21 במאי ־
שקשור בנסיעות נראה
20ביוני
טוב בעיקר ב* 11 עד ה־
13 בחודש. מי שמתכונן
למיבחן בנהיגה בתאריכים אלה יש לו סיכוי
לעבור. בתחום הכספי מצבכם משתפר.

אתם נעשים מקובלים ומבוקשים מיום
ליום. מעמדכם בעבודה חשוב ביותר בימים
אלה, ובאמת נראה
שאתם מצליחים. יש מי
שעינו צרה בהצלחתכם,
ולכן זה לא הזמן לשתף
אנשים בתוכניותיכם.
הימנעו מלהתפאר ב-
הצלחותיכם והקפידו
על סודיות מירבית.
כבני מזל אריה אתם
נוטים לשתף יותר מדי
אנשים אבל אלה מנסים
לפגוע בשימכם הטוב מ תון קינאה.
מצב הבריאות דורש התייחסות נוספת.

סאומיס

סוס1

אלה מביניכם שנולדו לקראת סוף המזל
עלולים לסבול מבעיות בריאות, אל תזלזלו
בכד, שוב אתם נותנים
את עצמכם לאחרים
ומרגישים מנוצלים. בני
מישפחה אינם מגלים
התחשבות. ה־ 12 עד ה־
14 יהיו קשים, מעייפים
ודי מדכאים, רצוי לצאת
מהבית ולהיפגש
עם חברים. נסיעות בדרכים
די מסוכנות בתקופה
זו. ואם אין בהן
הכרח, כדאי לדחותן בשבוע. בתחום הרומאנטי
יש לכם הצלחה. אל תאבדו ביטחון.

יימצא תחת הרושם המוטעה שהוא זה
המבצע את הרדיפה והחיזור אחריה. אן
לבת מזל דלי אין שום מעצורים. כשהיא
מעוניינת בגבר כשלהו, היא משוחררת
לגמרי, ולא מאמצת לעצמה רעיונות
מיושנים לגבי האשה הפאסיבית, הממתינה
בציפיה לחיזורים. אם הגבר בחייה חש
שהיא אדישה או קרה, כדאי שיחשוב על
הקשר פעם נוספת.
אי״אפשר להשיג אותה על״ידי תשומת״
לב, פינוקים ודיברי־חנופה. זהו חלק
מטיבעה, אן זה לא אומר שאינה חשה
לעומק. אם נדמה לו שהוא מוזנח אין כל
טעם שיציק וינדנד לה. הדבר היחידי שיוכל
לעשות זה להוכיח שגם הוא זקוק לתשומת-
לב באופן נואש.

איך דהיפרר?
קורה שמצליחים להשיג את הדלי וגם
לשמור. על קשר עימו. אן מה קורה
כשפיתאום נמאס ורוצים להפסיק את
הקשרי מהן השיטות או הדרך המתאימה
להיפרד מהדלי מבלי להסתבן ז איד לסיים
את הרומאן כשאתה או את קשורים למזל דליי להיפרד ממנו זוהי משימה קלה יחסית.
הדלי אף פעם אינו נשאר במקום שבו אינו
רצוי. ובראש וראשונה הוא מעריך כנות,

אם שיטה זו אינה פועלת, כדאי שתאמץ
לעצמה גישה שמרנית לכל דבר, וכמובן שלא
תרשה לו להביא הביתה את כל המון
החברים והידידים הזקוקים לעזרה
ומקיפים אותו בכל עת. היא צריכה לנתק
אותו מכל המכרים שלו, ולשמור אותו רק
לעצמה.
באותה מדיניות יכולים לנקוט גם גברים
הרוצים לפטור עצמם מחברתה של בת מזל
דלי. הוא צייד לקבוע עובדות בשטח,
ולהודיע לה שמקום האשה בבית וש-
התפקיד שלה מעתה והלאה יהיה תפקיד
האם ועקרת־הבית. אם זה במיסגרת חב רות,
התנהגות רכושנית, בצירוף קינאה
והגבלת החרות, יוכיחו את עצמם.
שיטות אלה יגרמו לה מצב־רוח כבד, את
מבטה היא תפנה לכיוון הדלת, ולא יעבור
יושר וגילוי־לב. אם היא חוששת שהוא
מאוד מאוהב בה, אז עם קצת טאקט זמן רב עד שתבוא, תשב לידו ותאמר:
ומיספר רמזים עדינים הוא יקלוט את המצב ״יקירי, יש משהו שרציתי לשוחח עימד
(למרות שלא סביר שהוא היה נוהג כן אילו עליו״...
המצב היה הפוד).
יתכן שהיא אף לא תגיע לכן, כי היא נוטה
רצוי שתשתמש בטקטיקות של קלס־ לשנות את דעתה לעיתים קרובות. כשהיא
טרופוביה. כלומר, היא תגביל אותו ותדרוש חשה שהוא מאבד עניין בה או בקשר, היא
תארוז את חפציה הרבה לפני שהוא יחליט
לדעת לאן הוא הולד, עם מי ומתי הוא
יחזור. כמה שבועות של התנהגות כזו והוא לזרוק אותה החוצה. כידוע, לא קשה
לא יהיה מסוגל להישאר איתה, אפילו אם להיפרד מדלי. הם לעולם לא נשארים
במקום שבו אינם רצויים.
היא עדיין מושכת אותו.

***8118

היחס שלו אתם זוכים מצד הסביבה טוב *
ענייני עבודה יעסיקו אתכם השבוע,
יתכן ונעים, אינכם רגילים להתחשבות והתייח 11
שלקחתם על עצמכם יותר מדי• אן למעשה

סות כל־כך תמימה. זה
אי אפשר לדחות זאת, י אלא אם כן מוכנים
צריך להרגיע ולהשקיט :111
לוותר -וזה באמת ח אתכם
ולא לעורר בכס 1
חשדות באשר לכוונות, י11
בל. ענייני מגורים דור
שים
טיפול מיידי, יותר
אנשים רוצים לבוא
לקראתכם בלב שלם .
מדי אי הבנות גרמו ל*,
עיכוב
בביצוע התוכ בתחום
הרומאנטי נצלו 1
היטב את התקופה 1 -
ניות, אולם מה־ 17 בחואם
ברצונכם לחזק קשדש
יהיה יותר קל מב 21ב
דצמבר •

19בינואר
חינה זו. בעבודה אתם
רים קיימים או להתחיל * .

בחדשים, זו לא
מתחילים בתפקיד חתהיה

דש, אין ממה לחשוש, אין ספק שתצליחו בעיה בתקופה זו. אינכם רגילים לבקש. אבל
בכך, ומה שחשוב -תרגישו יותר בטוחים. רצוי שתבהירו לצד השני את כוונותיכם .

ענייני עבודה וקריירה יעסיקו אתכם בין ה־ ענייני עבודה או קריירה גורמים לכם אי-
11ל־ 13 בחודש. יתכן עימות עם הבוס או שקט, השבוע במיוחד אתם נוטים להתחבר
הממונים. הפעם אינכם
לאנשים הלא נכונים.
אל תחליטו דבר בקשר
צריכים לוותר על דרילעתיד
זה לא דחוף.
שותיכם, אולם כדאי ש־והלחצים
שמופעלים ע תנקטו
בגישה חדשה
ליכם עכשיו יכולים
ובלתי מוכרת. תוכניות
לשבש את השיפוט ה שתיכננתם
מזמן ובעבר
נכון. תוכניות לנסיעה
נראו דמיוניות תוכלו
לחו־ ל עולות על הפרק,
להגשים כעת. מעמדכם
. 22אוקטובר -יתכן שלשם כך יהיה
טוב משהיה, והפעם
20בינואר ־

ב 22 עליכם לעבור השתלישימו
לב למה שאתם
18בפברואר
מות קצרה, אך זה יוסיף
אומרים או מציעים. הל!
וה־ 18 יהיו די קשים ומעייפים, אל תקחו לכם ביטחון ויעזור לכם לתפקד יותר טוב
על עצמכם יותר מכפי שתוכלו להספיק. בשעת הצורך. צפויה פגישה חשובה.

היא תארוז את חפציה
הרבה־זמן רם׳ שהוא
יחליט לגו ש אותה

עקת

כמעט לא כדאי לתכנן דבר בימים אלה,
הכל קורה שונה מהמצופה, שימו לב למה
שמתרחש במקום שבו
אתם גרים, כדאי לנעול

היטב את הדלתות ולהקפיד
שהכל יהיה בטוח
מפני פריצות וגניבות.
נסיעות עלולות
להתעכב או להדחות
בגלל אי־הבנה שטותית,
יתכן שאפשר למ 23ב
נובמבר ־
20בדצנבר
נוע את זה על״ידי כך שענייניכם שתדאגו
יטופלו בידיים אמינות. ידיעה שתתקבל
מארץ אחרת תעורר בכם רגשות מנוגדים.

הבריאות גורמת לבעיות בתקופה זו. יותר
מנוחה ושינה דרושים לכם, אינכם נחים גם
בגלל המתח שבו אתם
שרויים. עכשיו אתם
מאבדים זהירות ונוטים
לגלות סודות שעדעכשיו שמרתם עליהם
היטב. שימו לב לנטיה זו
והקפידו לומר מה שפ חות.
בענייני כספים כ:דאי
שתהיו יותר זהי.

8 6 5 2 6 3 8 1רים. אתם נוטים לסבול
מהפסדים, אפילו על־ידי
נהיגה לא בטוחה. רכוש יקר עלול ללכת
לאיבוד, ואפשר למנוע זאת בתשומת־לב.

011111111 1111111
סאת סית

המינטפחה היא הל ב
מי שאומר לכם שחברים זה יותר טוב
ממישפחה, לא יודע על מה הוא מדבר. חברים זה
טוב בשביל לשתות קפה ולאכול עוגות ולרכל
על חברים אחרים. חברים זה טוב בשביל ללכת
לקולנוע ביחד ולנסוע לחוץ־לארץ, ולפעמים
אפילו בשביל לקחת איזו הלוואה קטנה. אבל
בעניינים שבלב, המישפחה תמיד במקום ראשון.
הנה, למשל, דן בן־אמוץ. אתם מכירים
מישהו שיש לו יותר חברים מאשר לאיש הזה?
ובאמת, כשהוא קיבל את ההתקף, כל החברים
באו לבקר אותו בבית״החולים ואחר־כך במלון

אונוטווה או פינאלה

גם חתיכות יש לבן־אמוץ בכמויות מיסחריות.
בבוקר חתיכה בת ,17 ובצהריים אחת בת ,21
ובשעת הדימדומים אחת בת ,19 ובערב אחרת בת

אבל כשדן נכנס לניתודדלב־פתוח, וכש־

אחרי מותו הטראגי של יהושע מראש;,

יואל זילברג ואשתו ()1972
זה יותר טובי

אבי אברמוביץ
שחברים -הצמידו לו את כל הצינורות והצינוריות ונתנו לו
סמי־הרדמה והוא נראה לא־עלינו, מי ישב לידו
24 שעות ביממה? מי לא זז מהמיטה שלו עד
שהוא הבריא לגמרי? מי הגיש לו מים וכיסה אותו
בשמיכה והחזיק לו את היד ודיבר אליו דיברי-
נועם? מי אם לא בתיה אפולו. ולמרות מה
שאתם חושבים ואולי אפילו למרות מה שדן חשב
— בתיה אפולו היא מישפחה, ולא חברים.
ועל אבי אברמוביץ שמעתם? גם הוא חטף
איזה עניין בלב, וגם אותו ניתחו. גם לאבי יש
כמויות של חברים, ואומנם כל אחד מהם בא
לראות ולהראות, והיו שהביאו פרחים ומתנות

דן בן־אמוץ ובתיה אפולו ()1967
מישהו אמר -
פלאזה שבו החלים, וכל אחד אמר לו איזו מילה
מצחיקה, וכל אחד חיכה שדן יזכיר אותו במאמר
הבא שלו, ואחר-כך כולם הלכו הביתה.

הילד לומד),מיכתבמבית־הסוהו
סוף, סוף
ליזיקה שגיא נעלמה מהארץ, אחרי שבנה
רונן הוכנס לכלא. היא העתיקה את מקום־.
מגוריה לפאריס, לרובע ה־ 16 ושם התחילה חיים
חדשים לצד בעלה, עמי, שנכנס לעיסקי־השמא־טס
וכנראה עושה בהם חיל. ליד הדירה המפוארת
שהם שכרו חונות שתי מכוניות מרצדס חדשות,
אחת של ליזיקה ואחת של בעלה, כדי שלא יריבו.
הדירה הפכה אתר־עליה־לרגל לחברותיה
הרבות של ליזיקה, ורק בזמן האחרון חזרו משם

ציפי שביט, בתיה שושני, ותמי בן־עמי,
וכולן סיפרו כמה שטוב לליזיקה בזמן האחרון.
ובכל זאת, למרות כל הטוב, הדירה היפה,

ליזיקה שגיא ובנה רונן
יצאה מבסוטה
מכוניות המרצדס וכל השאר, לא הכל טוב, כי
לליזיקה יש בן היושב פה בכלא, ולכן מדי פעם
היא קופצת לביקור. הפעם באה כדי להיות נוכחת
בעירעור, בבית-המישפט העליון, אשר נדחה
השבוע למועד מאוחר יותר.

בעבודתה כעורכת־דין נהגה אילנה לב
לכתוב הרבה מאוד מיכתבים. עכשיו, כשהיא
יושבת בבית־הסוהר, ממש מגרד לה באצבעות,
והיא מתה לכתוב משהו. נו, אז למי אתם חושבים
שהיא כותבת? לרחל המרחלת, כמובן.
השבוע הגיע אליי מיכתב מעורכת־הדין
אילנה לב, שבו היא מבקשת
ממני לתת פומבי
לכמה עובדות שהיא
מעלה על הנייר. לב
טוענת שהיא הגישה נגד תלונות כמה פרקליטה מסויימת,
אולם הפרקליטות אינה
מטפלת בתלונות שלה,
מאחר ואיש חשוב
בפרקליטות הוא אבי
בנה של הגברת שעליה
מתלוננת אילנה לב. היא
אילנה לב
מוסרת פרטים נוספים
תלונות
על זוג הפרקליטים, ש־כל
אחד מהם נשוי
באושר לבן־זוג אחר, והיא גם טוענת שאין לה
שום בעיה להוכיח את טענותיה בעניין זה.
גברת אילנה לב היקרה, הנה כתבתי את כל
הסיפור שלך. מה שלא כתבתי הם שמות של
הנפשות הפועלות, וזה מפגי שאין לי חשק
להצטרף אליך בבית־הסוהר. אז סליחה.

באה, הלכה לכלא, ראתה את בנה ו ...יצאה
משם מבסוטה. איך אפשר להסביר את זה? ל־ליזיקה
יש התכונה הנהדרת הזאת, שבכל דבר רע !
היא מוצאת משהו טוב, ועליו היא שמחה.
כשרונן היה ילד, הוא האכיל אותה מרורים
בקשר ללימודים שלו. לא רצה ללמוד בשום
אופן. ועכשיו, בתוך בית־הסוהר, הוא לומד בשקידה
ממש. בקרוב הוא יעבור את בחינות־הבגרות1 ,
ואחר־כך הוא מתכוון להתחיל בלימודים גבוהים.
אז שליזיקה לא תהיה מאושרת?

יריב

אחרות, ואמרו ״יהיה בסדר״ ואחר־כך הלכו הביתה.
ומי ישב ליד המיטה של אבי 24 שעות
ביממה, עד שהבריא ממש? מי נתן לו לשתות מים
ומי כיסה אותו בשמיכה ומי החזיק לו את היד
ודיבר אליו? מי אם לא בתו הבכורה שלו, ויוי בת
ה־ ?18 האבא היה כל־כך מאושר מנוכחות בתו
לידו, עד שברגע שיצא מבית־החולים, הרבר
הראשון שהוא עשה זה לקנות לה מתנה לאות
הערכה. המתנה היתה פיאט חדשה, אבל זה
באמת לא שייך לעניין.
את הבימאי יואל זילברג כולם מכירים? יש
לו די חברים? יש! נו, ואיפה הם היום כשיואל עבר
בשבוע שעבר ניתודדלב־פתוח? טוב, הפעם זה
באמת לא פייר לשאול שאלה כזאת, כי יואל
פשוט עבר את הניתוח בלוס־אנג׳לס, וקשה
לבקש מהחברים לנסוע לבית־החולים בלוס־אנג׳לס
כדי לעשות לו ביקור של רבע שעה. אז,
כמו תמיד, מי שישבה ליד יואל בשעות הקשות
של לפני ואחרי הניתוח לא היתה אלא אשתו.
מישהו אמר כאן שחברים זה יותר טוב מ־מישפחה?

ילדי
אלוהים
זוכרים את שרה מור, זאת שלפני הרבה
שנים היתה אשתו של הדייל עמי מור (בעלה
של פינצ׳י) ,ושאחר־כך התגרשו וכל אחד הלך
לדרך משלו? עמי נשא את פינצ׳י, הוליד שלושה !
ילדים, המשיך לשרת נוסעים במטוסי אל־על וחי

בשלום עם עצמו ועם הסביבה.
לעומת זאת שרה חיפשה. חיפשה אושר ושלווה
ומשמעות לחיים, ואחרי נסיונות שונים
הגיעה אל השקט והנחלה במאה שערים בירו־1
שלים. שם אף מצאו לה חתן בשם תמיר וינטר,
ועשו להם חתונה ונתנו להם דירה והם התחילו1
לחיות ולשמור מיצווה.
עכשיו נודע ששרה בת ה־ 39 נמצאת בהריון1.

שרה מור
שרה אמנו
כל אשה בהריון שמחה מהעניין, אבל שרה לא
סתם שמחה, היא ממש בעננים. איכשהו יש לה
ההרגשה שההריון הזה בא לה משמיים, ולאו

ואחרי שהמישפחה עברה את 30 ימי־האבל, חיכו1
כל ידידיהם וקרוביהם של בני־הזוג מארש לראות1
מה יהיה. עם _רוזי. האם תיסע אל אהובה
הפרופסור, שאליו התכוונה לנסוע ביום־מותו
של בעלה? האם הפרופסור יבוא אליה? איפה הם
יגורו? איך יעיב המעשה של יהושע מראש על |
עתיד יחסיהם של רוזי והפרופסור?
עכשיו נודע כי הפרופסור חזר ארצה. מייד עם |
הגיעו תפסו אותו חבריו הקרובים, ועשו לו!
סידרת־חינון והסבירו לו שרוזי זו לא האשד,
בשבילו, ושהכי טוב בשבילו זה להישאר עם
אשתו החוקית ולשכוח אהבות חדשות.
י נכון לעכשיו הפרופסור נראה בתל־אביב,
באירועים שונים, כל הזמן בחברת אשתו. ובכל
זאת, שכן אחד של רוזי מהמיגדלים אמר לי שפה
ושם, מאוחר בלילה, אפשר לראות אותו עולה
לדירתה של רוזי. מה שלא ברור, כרגע, זה אם
העליות לדירתה של רוזי הן ליבלוב מחדש של
אהבה, או אקורדים אחרונים שלה.

ער ד ע שיר
ב...צה 1ת
יש עו רך־דין אחד בתל-אביב שכל העם
מקנא בו. יש לו מישרד משגשג ומצליח, כל
מישפט שהוא מנהל זוכה מייד בפירסומת גדולה.
הוא נחשב כמבריק ביותר. יש לו כסף יותר ממה
שהוא יכול לבזבז. יש לו דירת־פאר בתל־אביב.
יש לו אשה ויש לו ילדים מוצלחים. וכמובן יש לו
גם כמה מאהבות יפהפיות. כיאה לאיש כל־כך
מצליח.
אבל האמת היא, שאני, למשל, לא הייתי מת־חלפת
עם האיש הזה אפילו לחמש דקות. מה
שהקהל אינו יודע זה שלעורך־הדין המפורסם
הזה יש המון כסף והמון חתיכות והמון כל מיני
דברים, אבל הכי המון יש לו צרות.
אני לא אספר כאן על הצרות המיקצועיות
שלו, כי זה תיכף ומייד יגלה לכם את שמו של
האיש, ואת זה אני לא רוצה, בעיקר כגלל המיש־פחה
שלו. אבל הצרות שיש לו עם החתיכות שלו
יכולות באמת להוריד בן־אדם רגיל לשאול.
פעם אחת צבעה אשתי את הדלת של
החתיכה התורנית שלו וכתבה עליה את
המילה ״זונה״ .פעם או פעמיים נודע לבעלים של
החתיכות שלו מה שהוא עושה לנשים שלהם והיו
צעקות והפחדות. ופעם אחת עברה השמועה
בעיר שנולדה לו ילדה קטנה מאחת הגברות
שאיתן הוא מבלה את שעותיו הפנויות.
אבל רווקא העניין הזה עם הילדה עבר די
בשקט. חלק מהאנשים לא האמינו לסיפור,
ובעיקר עזרה העובדה שהגברת הצעירה, האם
של התינוקת, לא עשתה מזה עניין גדול ולא

דווקא מהמקום שממנו באים כל ההריונות
הרגילים. יש לה גם הסבר מאוד משכנע לעניין
זה. שרה אמנו הרתה בגיל ,90 ועד היום כל העם
היהודי חושב שאלוהים הכניס אותה להריון.
מה אומר הבעל, תמיר וינטר, על עניין
האלוהים וההריון לא ברור, אבל לא נראה לי
שהוא במצב של להילחם על האמת.

מ ת חיד בי ד,
גו מרבדגל
הסיפור־ מתחיל בכניסה לבניין
הוועד־הפועל של ההסתדרות לפני שבועיים.
המתח
גבוה היה כמעט כמו ב קווי
חברת״החשמל. חיים הבר־פלד,
ירד האגף לאיגוד מיקצועי,
המתין בחדרו לאבי פילוסוף, יו׳ר
ועדת-העבודה של התאחדות ה תעשיינים,
שיבוא ויחתום לו סוף-
סוף על מיסמן. פילוסוף דווקא לא
מיהר, אן התחלק וחטף מכה הגונה
בידו. אחרי כמה ימים התגלה בעי לום
שיש לו שני שברים, וידו ג״
ובסה.
מזל שהשבר היה בידו ולא ברג לו,
כי לרגל היה זקוק ביום השלישי
השבוע כדי להגיע לחתימת הסכם
נוסף: צשואיו עם חברתו מזה ארבע
שנים, ושכנתו מזה שנתיים -דליה
רבין(בן־ארצי).

את הנישואין יערוך רב בביתם
בהרצליה. את הנוכחים אפשר י היה
לספור בפחות משני ידיים. ה ורי
הכלה, שר״הביטחון יצחק רבץ
ולאה אשתו, הורי החתן, אחי־הכלה
יובל רביו, מהנדס, ואחות ה חתן.
זהו.
ליצחק רבין תהיה זו מתנת יום-
הולדת במלאות לו 65 שנים. לכל
היתר סתם כיף. גם בשימחתם של
השניים, וגם על סגירת מעגל.
תמי פרומצ׳נקו, אשתו לשעבר
של אבי, נישאה לפני שנתיים לוולף
ארדוף, פליי״בוי מלוס-אנג׳לס. אברהם
בן־ארצי, בעלה של דליה ל שעבר,
ואבי שני ילדיה -יונתן בן
ה 12-ונועה בת ה״ - 10 נישא לפני
שנתיים, ויש-לו בן נוסף. בתו של
אבי, שהתנגדה בעבר לחתונה, ב גרה.
בימים אלה מלאו לה 18 שנה,
והיא אף זכתה לפני יומיים

שר־הביטחון יהיה בחתונה
ון ובמוסררה. אחרי 20 שנה שבהן
עבד כמנכ׳ל עלית, פרש אבי, מכי וון
שחברת-פדרמן השתלטה על
עלית. הוא הקים בשותפות עם
חבר״ילדות חברה בשם רון־אבי,

העוסקת בפרוייקטים בענף המזון.
אז כמו שאמרנו -לא נורא. שבר
אחד או שניים ביד, העיקר שהרגל
שברה ביום השלישי את כוס החת״
שו ל מי ת י רי ב
יייי•
חווה מחייכת
שוב

הטובה חווה בבית־המישפט, השתנה
היחס אליה. מי שמעידה עבור התביעה
איננה מתקבלת טוב בכלא.
חווה עדיין כועסת מאוד על אביבה,
ובאחרונה הגישה למישטרה תלונה נגדה.
היא ביקשה שיבדקו את כתב־היד
של המיכתב שנשלח לבתה של חווה
בשמה של אביבה. מיכתב זה, שבו כתוב
״חווה לא רצחה״ ,הוגש על״ידי
סניגוריה של חווה לבית־המישפט, ממש
לפני מתן פסק־הדין. אבל השופטים
קבעו כי אינו משנה ואינו מוסיף
ראיות חדשות. אביבה, על־ידי סניגוריה
נתן וחיים קנת, הכחישה שהיא
כתבה את המיכתב וטענה שהוא זיוף.
חווה מבקשת שיקחו אותה ואת אביבה
למכונת־אמת בעניין זה, כדי להוכיח
מי צודקת. היא קיבלה כבר אישור מה־מישטרה
כי תלונתה בטיפול.
חווה, שרזתה מאוד במהלך המיש־פט,
המשיכה לרזות גם מאז פסק־הדין.
היא הורידה עוד שלושה קילוגרם, והיא
טוענת שהיא זקוקה ליותר סידן
במזון. לדבריה, אין זה מספיק לאשה
בגילה להתחלק בחבילת גבינה אחת
עם עוד שש אסירות, והיא זקוקה לסי-
דן נוסף.
חווה מודעת מאוד לטיפוח היופי,
והביעה מישאלה כי שילטונות כלא־הנ
שים יהיו יותר מודעים לבעיות המיוחדות
של נשים בכלא. היא היתה
רוצה לקבל סבון־תמרוקים, ולא את
סבון־הכלא הרגיל. חווה קוראת מאמרים
על טיפול בעור, ומתרגמת אותם
מצרפתית לעברית, עבור חברותיה בכלא.
היא
מרבה לשבת בחדרה ואומרת:
״כאשר אני בחדר, כאילו אני לא בבית־הסוהר.״
היא מרבה להקשיב למוסיקה
קלאסית, וחזרה גם לעבוד במיפעל
המייצר שקעים. בעבר לא הצליחה
לעמוד בקצב, ולא ייצרה את מינימום-
השקעים הנדרש. אבל כעת, אחרי
שנרגעה, היא עומדת במיכסה.
חווה עוקבת אחרי הנעשה בארץ ובעולם
דרך העיתונות, ומקבלת גם ביקורים
סדירים של המישפחה. לילדים
מותר לבקר אותה פעם בשבוע, יתר
בני־המישפחה יכולים לבקר רק פעם
בשבועיים.
למרות שכעת שוב איננה עוסקת
בחומר המישפטי, היא עדיין עסוקה
מאוד בעניין .״הנעליים של רוצחת
גדולות עליי,״ היא טוענת. היא מספרת
לכל מי שרוצה לשמוע שהיא חפה
מפשע, איננה מסוגלת לרצוח ולא רצחה.
היא בטוחה כי בית־המישפט העליון
יקבל את טיעונה וימצא אותה
זכאית. היא אומרת כי אם יידחה העיר-
עור, תמשיך ותילחם ותגיש גם בקשה
למישפט חוזר, עד שתצא זכאית.

ברשיון״נהיגה חדש. בקיצור ה שמש
זורחת, והעניינים הסתדרו.
את דליה הכיר אבי באמצעות
חברו לניהול חברת עלית, דויד מ-
ושביץ. מאז זרמו הרבה מים בירק
אנשים,
שפגשו באחרונה בחווה יערי
בבית־הכלא נווה־תירצה, הופתעו
לראות אשה אחרת.
מי שזוכר את חווה מהמישפט, זו
שהתחבאה מתחת לשולחנות וייבבה
בבכי, לא היה מכיר את חווה המחייכת,
בעלת חוש־ההומור, המתיידדת בקלות,
והיא מלאה תיקווה לזיכוי בעירעור.
אפילו סניגוריה, עורכי־הדין דרור
מקרין והד״ר עדנה קפלן, רואים כבר
את השינוי שחל בה. כאשר איננה
מדברת על המישפט ועל העירעור, היא
נשמעת רגועה ובעלת הקסם שהיה לה
בעבר. אותו הקסם, שמשך אליה לקר
חות בבנק וידידים בחברה. היא טוענת
כי כעת שוב איננה זקוקה עוד לכדורי־הרגעה.
אחרי
תום מישפטה, הועברה חווה
לאגף־האסירות־השפוטות. היא חולקת
את חדרה עם אילנה לב, אשה בת ,50
שהורשעה בעבירות מירמה. גם בסוף
תקופת מעצרה היתה אילנה לב חברתה
של חווה לחדר, מתוך בחירה.
לב היא עורכת־דין, שלמדה באוניברסיטה
בירושלים. היא אשה חכמה
ונאה, היודעת להקסים את שומעיה
ולהרשימם. היא היתה נשואה לרוקח
ירושלמי, והסתבכה בפרשיות־מירמה
מ לפני יותר מ״ס 1שנים. היא שילמה על־
? כך במאסר והתגרשה מבעלה. לאילנה
| י יש שני ילדים, בן ובת, תאומים בני ,20
מבעלה הראשון. השניים עמדו כעת

יחד איתה לדין על עבירות מירמה שונות
(ראה רחל המרחלת).
בשנים האחרונות התאהבה אילנה
בגבר ערבי, מהכפר אבו־גוש. היא עברה
לגור איתו, וילדה לו בת קטנה. פר־שת־המירמה
האחרונה שלה נידונה רק
לפני שבועות אחדים. היא נשפטה
לחמש שנות־מאסר בפועל, ואילו בנה
ובתה הגדולים, שעמדו איתה לדין,
טרם קיבלו את עונשם.
נראה כי לחווה יש על מה לדבר עם
עורכת־הדין שסרחה, והן נהנות זו מחברתה
של זו. גם גיתית איזראלוב התיידדה
מאוד עם חווה. היא אפילו סרגה
לה צעיף, וחווה לובשת אותו על צווארה.
החברה החדשה שלהן היא הדסה
מונסה, הבנקאית מירושלים, שנידונה
באחרונה לחמש שנות מאסר.
ארבע הנשים הללו, שהן שונות מיתר
האסירות בהשכלתן, בריקען החברתי
ובמצבן הכלכלי, מבלות זמן רב
יחדיו.

ביצה

^ מכונ תאמת
^ מרות שאביבה גרנות שיי/כת
בעצם לקבוצת־הנשים הזאת
מבחינת הרקע וההשכלה, אין היא נמצאת
בחברתן, אלא בחברת האסירות
האחרות. חווה טוענת כי אחרי שהתגלה
בכלא שאביבה העידה נגד חברתה

אילנה אלון ₪

1חדש1,חדש1,חריע! המשך הבתגה
מעמוד 10

הסניגורים הבבירו לחריש
את מרשת התרומות .״בלם טוען
שהוא נסחט,״ אמרו, אך הד
מוכנים גם להניח שהיתה כאן
מרשה של שוחד• כך או כף זהו
מעשה מלילי חמור.

ן כל השערוריות בפרשה עתירת־שערוריות
זו בולטת השערוריה הקשורה
בהתנהגותו של היועץ המישפטי
לממשלה, יוסף חריש.
כאשר שמעו סניגוריו של בלס מפיו
בפעם הראשונה על פרשת התרומות
למערך וקניית יחד, נדהמו וסירבו
להאמין. הם חשבו כי בלס מוכר להם
סיפורי־בדים. אולם ככל שהתעמקו
בראיות, השתכנעו שהדבר נכון.
כשהם מזועזעים מן הגילויים, הם
פנו אל עורד־הדין הכל־יכול, אמנון
גולדנברג, שהוא ידידו של חריש,
ושאלו לעצתו. גודלנברג הציע להם
להיפגש עם חריש, ואף סידר את
הפגישה.

״אנחנו מקווים שזה לא נכון,״ אמרו,
״אך אם זה נכון, נשמט הבסיס המוסרי
מתחת לתביעה.״
הצעת הסניגורים: לבלס תינתן
חסינות, והוא יופיע כעד־מדינה נגד
ראשי־המדינה, החשודים בסחיטה־או־שוחד.
כאפשרות שניה דיברו על
עיסקת־טיעון, כאשר האישום נגד בלס
יופחת, תמורת עדותו בפרשת התרומות.
בלטמן
לא היה מוכן לכך .״אלה הן
שתי פרשות שונות,״ אמר .״אני לא
מוכן לתת חסינות בפרשה אחת תמורת
עדות בפרשה אחרת ״.הוא הסתמך על
פסק־דין של השופט העליון משה
בייסקי, שנזף בתביעה על עירבוב שתי
פרשות.
ויינרוט אמר שאין הדבר דומה.
אומנם אין לתת חסינות לרוצח כדי
שיעיד בפרשה של גניבה, אבל כאן
המצב הפוך: עניין התרומות חמור

המגישה נערכה בדם ה־15
באוקטובר .1986 היתה זאת
מגישה פורמאלית, רבת־מש־תתמים.
ממצית
של בלס השתתפו עורכי־

טיעון, היה פירוש הדבר במועל
השתקת העניין כולו. שהרי רק
מטורף היה בנסיבות אלה
מעלה את העניין רישמית.
כזה היה המצב כאשר פקעה
סבלנותו של בלס בבית־המעצר, והוא
העביר את המידע על עיסקת״התרומות
לעיתונאי שאול אברון מחדשות.

יועץ מישמטי חריש
איך לסגור עניין

מר בלטמן, ו אנ כי הסכנו והפ כנו בזכרוננו ובמבתנכם מיום , 16 . 10 . 86
שנשלח אלי בעקבות הפגישה, ולא מצאנו כי כל עיקרה טל ה פניי ה נעוץ היה
בעיסקת טיעון .

קטע ממיכתבו של חריש לוויינרוט
״הפכנו והפכנו בזיכרוננו...־
הדין יעקב ויינרוט ועוזרו, עורך־הדין
נכות תל־צור, עורכי־הדין יהודה
ויינשטיין ויקיר שניצר, והמתמחה רוני
ברגמן.
לפי בקשת הסניגורית השתתף
בפגישה, נוסף על חריש עצמו, גם
פרקליט־המדינה יונה בלטמן. .

חוט לבן בנעליים יעקב ויינרוט, סניגורו של
דויד בלס, היה שקוע בחקירת
עד״התביעה חיים יוליש,
כאשר ננעץ מבטו בנעליו של
העד. היו בהן תפרים בחוט
לבן גס.
במוחו ניצנצה מחשבה:
אני כבר ראיתי נעליים באלה
באיזשהו מקום!
ויינרוט, עורך־דיו דתי חו־בש־ביפה,
אימץ את זיכרונו.
ואז, באורח פלא, נזכר: הוא
ראה נעליים כאלה באולמו
של בנק גדול ברחוב באנהוף
(״תחנת הרכבת״) ,רחוב הבנ קים
הגדולים בציריך.
מכיוון שוויינרוט זכר את
המועד שבו ביקר בציריך,
שלח את אנשיו לחקור אם
יוליש היה אז בשווייץ. זה לא
היה קל. בדרכונו של יוליש
לא היה רשום שביקר בציריך,
אלא שביקר באי רודוס. וייג־רוט
בירר שאפשר לטוס ט
רודוס לציריך מבלי שהדבר
ייחתם בדרכון.
יוליש, איש קיבוץ חמדיה,
מנבל חברת אש־ת־השקעות
של התק״ם, שניהל את עיס-
קי־המיליונים עם בלס, היה
אומלל על דובן״העדים. הוא
לא זכר מה עשה בציריך. ואם
היה שם בכלל.
ויינרוט, גבר אדום־שיער
כשמו(וייו״רוט -״אדום כ יין׳)
.ביקש להוכיח כי הכספים
שנתנה התק־ם לבלס,
כדי לשחק בהם בשוק האפור
ובעיסקי״מטבעות, באו מח-
ברת-הקש של בנק הפועלים
בשווייץ.

פרקליט ויינרוט ואיזאבל בלם
עד־מדינה תמורת חסינות
כאשר פנה אבדון אל חריש, השיב לו
לאידערוך מן האישום של בלס, שהוא
היועץ המישפטי, לדיברי אברון. :אני
בסך הכל עניין של הוצאת ביטחונות.
לא זוכר את הפגישה.״
הציע ויינרוט כשלב־ביניים :״קחו
קשה להבין את התנהגותו של
את האיש, חקרו אותו, ולפי התוצאות
היועץ המישפטי לממשלה אלא כביטוי
נגבש את היקף עיסקת־הטיעון.״
נוסף לאי־רצונו של חריש לריב עם
למחרת היום כתב ויינרוט מיכתב
גדולי המדינה, ולמלא את תפקידו
לחריש, ובו הזכיר את הפגישה .״כפי
בצורה שתעלה עליו את חמת
שסוכם אתמול, כדבר מובן מאליו, כל
השילטון. הוא למד מנסיונו של קודמו,
החומר שנמסר לעיונו ולטיפולך נמסר
יצחק זמיר.
בסודיות מוחלטת, ומבלי שיעשה בו
הפרשה כולה מחמירה עוד יותר את
שימוש כלשהו בצורה כלשהי, אלא אם
השאלות הנוקבות הקיימות כיום בכן
תחליטו שיש מקום לקבל את
חוגים מישפטיים ואחרים, לגבי תים־
בקשתו של מר בלס.״
קודו של מוסד היועץ־המישפטי־לממ־והנה
מלא: לא באה תשובה
שלה.
כלל. בלס לא הוזמן ליועץ ולא

נהלך כלל על מרשת התרומות.

כעבור שלושה חודשים, ב־ 29בינואר
השנה, כתב ויינרוט תיזכורת
לחריש. הוא הודיע לו שהצטברו אצלו
ראיות נוספות בפרשה, והציע לשחרר
את בלם מן המעצר ולדחות את
מישפטו, כדי לבדוק את הדברים.
לתדהמתו קיבל תשובה מידי חריש,
שנשאה את התאריך 29 בינואר .1987

חריש משוט הכחיש את
הכל.

״מר בלטמן ואנוכי הפכנו והפכנו מיום ובמיכתביכם
בזיכרוננו,
,16.10.86 שנשלח אליי בעיקבות
הפגישה, ולא מצאנו כי כל עיקרה של
הפניה נעוץ היה בעיסקת־טיעון.״
חריש הציע שבלס יעלה את הדברים
במישפט, או יגיש תלונה למיש־טרה.

זאת
היתה הצעה מדהימה.
שהרי אילו עשה בלם כף, היה
מפליל את עצמו בעבירה
חמורה של מתל שוחד. מכיוון
שלא הובטחה לו שום חסינות,
ולא הוצעה לו שום עיסקת־

אם מרשה כה חמורה כמו
סחיטה/שוחד בסכום של 600
אלף דולר, בצורת תרומה ״אישית״
למימלגה, וקניית מימלגה
שלמה אחרת, אינה מביאה את
היועץ המישמטי אף לצעד ראשון
ובלתי־מורמאלי של חקירת
הדברים — בשביל מה יש בכלל.
יועץ־מישמטי-לממשלה?

עד מדינה
על מה?
על מה היה דויד בלס יכול
לשמש כעד״המדינהי על מה
היה היועץ־המישפטי צריך
לפתוח בחקירה!
אם גירסת בלס נכונה, הרי
שהוא נתן לאנשי מיפלגת-
העבודה כספים בדי שהמיס־לגה
תגיע לשילטון, ואז יזכו
במעמד ובסמכויות שיאפ שרו
להם לגרום לכך שדויד
בלס יקבל תמורה בצורה של
רכישת מניות הסנה. שהוחזקו
על״ידו.
על-פי חוק העונשין, תש־ל״ז־
,1977 עובד״הציבור מוגדר
״לרבות עובד של תאגיד
המספק שירות לציבור״ ,ו יתכן
כי מיפלגה נכנסת להגדרתו
של החוק.
איך שלא יהיה, הואיל ובלס
היה אמור לקבל את
התמורה אחרי הבחירות, ד
אחרי שהאנשים זכו במעמד
ובסמכות, אין ספק כי המדובר
ב״עובד-ציבור׳,
סעיף 290 לחוק העונשין
קובע כי ״עובד-הציבור הלו קח
שוחד בעד פעולה הקשורה
בתפקידו -דינו מאסר
שבע שנים.״
בתי-המישפט הרחיבו את
המונח ״בעד פעולה הקשורה
בתפקידו.־
כן קובע סעיף )3( 293
לחוק העונשין, כי לגבי שוחד
אין זה משנה ״אם היה בעד
פעולה מסויימת, או כדי להטות
למשוא-פנים בדרך-
כלל.״
סעיף )4( 293 קובע כי אין
זה משנה לגבי שוחד ״אם
היה בעד פעולה של הלוקח
עצמו. או בעד השפעתו על
פעולת אדם אחר.״
אם נבונה גירסת בלס.
שנאמר לו כי אם לא יתרום
את התרומות יועמד כל חובו
לפירעון מיידי, הרי שהע בירה
היא עבירה של סחיטה
באיומים, על״פי סעיף 428
לחוק העונשין הקובע כי
״המאיים על אדם *בכתב,
בעל־פה או בהתנהגות בפגיעה
שלא כדין בגופו או
בגוף אדם אחר, בחרותם,
ברכושם, בפרנסתם דינו -
מאסר תשע שנים״.
חברת העובדים היא תא גיד,
ולכן מנהל־העסקים של
התאגיד חייב לשקול אך ורק
את טובתו של התאגיד. אם
מנהל כזה אמור היה לקנות
את המניות של בלס בהסנה
בסכום שעלה על שערם
בשוק, ושנקבע לפי טובת
המערך, נעברה עבירה של
״הפרת אמונים בתאגיד״ ,עלפי
סעיף 425 לחוק העונשין.

להגן ע ל חיי בל ס
השבוע, כאשר בא עורך־הדין יקיר שניצר, אחד מפרקליטיו של
דויד בלס, לבקר אותו בבית-המעצר ברמלה לשם התייעצות
שיגרתית. נדהם להיווכח ששוטר נוכח בחדר.
אלה ההוראות שלי!־ אמר השוטר, וסירב לצאת.
שניצר עמד על זכותו החוקית להיפגש עם לקוחו ביחידות. הוא
הופנה אל האחראית.
זו הסבירה לו שהשמירה נועדה להגן על חייו של בלס. הסיבה:
בגלל בלס הוחמרו התנאים של בל העצירים, על-פי הוראה מגבוה,
ויש חשש שהעצירים הנפגעים ירצו להתנקם בו.
לבסוף הוצא השוטר, והפרקליט יכול היה לשוחח עם לקוחו.

חכורורים שוטר ושופט

נתמנה למבקר־המדינה הרביעי,
יעקב מליץ ,62 ,שופט מחוזי,
שהגיע לכם־המישפט אחר תקופת שרות
קצרה כקצין־חקירות במישטרת״
ישראל ו־ 27 שנים פרקטיקה פרטית
כעורך־דין. מלץ, יליד פולין, שעלה
ארצה בגיל שנה וחצי וגדל בחיפה,
נשוי למארגנת־תערוכות, אב לשתי
בנות וסב לשיבעה נכדים.

מלח ומורה
נפטר משטף־דם במוח, במינכן
שבגרמניה, בגיל ,64 אליסטר מק-
לץ, סופר ממוצא סקוטי, שרובם של
28 ספריו (ביניהם: תותחי נבארון,
הנשרים נחתו עם שחר) הפכו לרבי־מכר
עולמיים וגם עובדו לסירטי־קו־פה.
מקלין, שחי ב־ 30 השנים האחרונות
בשווייץ, כדי להימנע מתשלום
מם־ההכנסה הבריטי הקטלני על תמלוגי
המיליונים שלו, החל את דרכו
כמלח בצי־המילחמה וכמורה לאנגלית,
לפני שמצא את ייעודו האמיתי בחיים.

פסנתרן ויהלומן
נפטר מאנמיה (חוסר־דם) ,כתוצאה
אפשרית מדיאטת אבטיחים(ולדעת
אחרים, ממחלת האיידס) בעיי־רת־הנופש
פאם־ספרינגס שבקליפורניה,
בגיל ,67 ולאדסיו ואלנטינו
ליבראצ׳ה, פסנתרז־בדוץ, שנודע רק
בשם מישפחתו, או בקיצורו (״לי״).
ליבראצ׳ה הרוויח עד חמישה מיליון
דולר לשנה בזכות מופעי״הראווה שלו,
שכללו פסנתר מזכוכית, נברשות־בדולח
מרבות ניצוצות־אור ותילבושת
יוצאת־דופן כחליפה אדומה ועטורה
נוצות, שזורה יהלומים בשווי של 300
אלף דולר.

רומני ואמריקאי
נפטר +מהתקף־לב, בקסקייס,
עיירת־חוף פורטוגלית, בגיל ,72 יא״
לרייאן טריפה, מי שהיה, ער לפני
שלוש שנים, הארכי־הגמון של הכנסיה
הרומנית האורתודוכסית בארצות־ה־ברית,
ממנה גורש על־ידי שילטונות
ההגירה האמריקאיים על שהסתיר את
חלקו ברדיפות יהודים ברומניה של
מילחמת־העולם השניה. טריפה, שאת
הסגרתו לישראל, כרי להעמידו למיש־פט
לפי חוק עשיית הדין בנאצים ובעוזריהם,
שקלה הממשלה בשעתו, היה
אחד מראשי מישמר הברזל הרומני
הפאשיסטי, שנודע בדרשותיו המטי־פות
לרצח יהודים.

רופא רודף שלום
נפטר +בירושלים, בגיל ,87
ד״ר שימעון שרשבסקי, יוצא גרמניה
ומוותיקי הרופאים בבירה (בה
ניהל משך שנים מכון־רנטגן בבית־חולים
מקומי) .שרשבסקי היה(יחד עם
הפרופסורים הנודעים של האוניברסיטה
העברית מרטין בובר ועקיבא
ארנסט סימון) ממייסדי אגודת איחוד
של שנות טרם־המדינה, אשר ביקשה
לשפר את ההבנה בין יהודים וערבים,
ועורך בטאונה, נר.

חייל ודייג

בג׳סר אל-זרקא נפטר שבקירבת בנימינה, בגיל , 119 דיב
עלי ג׳ורבאן, אב ל־ 20 ילדים(שאת
האחרון בהם הוליד בגיל ,)92 סב ליותר
מ־ 200 נכדים 800 ,נינים וכמה מאות
חימשים. ג׳ורבאן, דייג חובב, ששירת
בצבא התורכי של סוף המאה ה־,19
ייחס את אריכות־ימיו להקפדתו שלא
לעשן, שלא לשתות ולהרבות בהליכה
ובפעילות גופנית. כמעט עד יומו
האחרון צעד ג׳ורבאן את מרחק שני
הקילומטרים מביתו לשפת־הים, כדי
לשחות בו שעה קלה.
העולם הזה 2580

מ אי רוע מנו, אח! הצעיר שר האסיו הממוסס ביותו במדינה,
מסבו עי ילדותם והחיים במאווקו ובמעבדה, ער הבית הדתי, על נטישת
הדת, על העריה ראוץ, ער מסיור החיים שר מודב׳ וענונו וער מניעיו
״אבא, וגם הרבנים, דא
חסכו שינטם מהילדים,
כדי שידמרו תורה.
קיבלנו חינוך מאוד
קפדני״

״מוט׳ הנין נ שו ב
מסו״ם שהוא מתנוון
בעבודה שאיו בה
אתגר, ורצה להרחיב
אופקים ולראות שלם״

.ההתנצרזז שוו מאור
מאוד מפריעה להורים,
נ׳ חו ת זה מונז
החיים, זה הציר שעדיו
סבבה שו ם שוהם״

,או דא וזתב״סו
מזדהות נחה טדחוסי!*
ף * איר ו ענונו חזר ארצה בגלל אחיו. מאז
שדרכו רגליו על אדמת ישראל, הוא
עושה ימים כלילות בנסיונות לעזור לאחיו,
הכלוא אי״שם, כשהוא ממתין למישפט
הסודי שלו באשמה שמסר את סודות
האסום של מדינת־ישראל.
בשבועיים שבהם שוהה מאיר בארץ,
הספיק לאסוף תיק עב״כרס של קיסעי-
עיתונות על אחיו, ובעיקר קיסעי־ארניון
ממיקרים קודמים, שבהם נשפטו אנשים
בישראל על עבירות ביטחוניות הדומות לזו

של אחיו.
בעי.לן ר משך את ליבו סיפורו של מוסקה
^ 1— ) 11 וזזז!זזז 18ז~וזזד 1 1

—זז !׳וזוך״ חד

קידר, שהיה ידוע במשך תקופה ארוכה
כ״האסיר איקס׳ .קידר, שסוד אשמתו לא
ניתן לפירסום עד עצם היום הזה, הובא גם
הוא לארץ בדרכים עלומות, וישב כאן בין
כותלי בית״הסוהר במשך כמה שנים, מבלי
שאיש ידע על קיומו.
הוא כונה אז ״האסיר איקס׳ ,ועל שמו
נקרא עד היום אגף שלם בכלא רמלה: אגף
האיקסים.
מאיר מרבה לצטט מדברים שאמר קידר
בראיונות לעיתונות אחרי ששוחרר ממאסרו.
הוא מרבה להשוות בין מצבו של
קידר בבית״הסוהר לבין מצבו של מרדכי

וענונו, אחיו, שאותו הוא מכנה מוטי.
מאיר, גבר נאה, שחום־עור, שערותיו הכ הות
מסורקות לאחור, לבוש כמו דוגמן בבג דים
מעולים, מנסה לברור את המילים,
מנסה להחזיר ללכסיקון שלו את המילים
העבריות, אחרי שהות של יותר משנתיים
בבוסטון שבארצות־הברית.
מאז הגיע לארץ, הספיק להבחין בעובדה
שרבים הם שופטי אחיו. דעת־הקהל הוסתה
באופן ברור נגדו, והוא מצטט בכעס עיתו נאים
ששפטו אותו בסוריהם בעיתונות. הוא
כועס בעיקר על עמוס קינן, שממנו ציפה
ליחס אחר, ושכתב על וענונו שהוא נבל. הוא

כועס גם על חבר-הכנסת יוסי שריד, שיצא
נגד וענונו מטעמים של ביטחון־המדינה.
הוא הגיע אליי לראיון מתוך תיקווה לת אר
את אחיו בצורה אנושית, להסביר את
הרקע, את החינוך שבו זכו שניהם, את קשיי
הקליטה בארץ ואת דרך החשיבה של אחיו
ומניעיו למעשה שעשה.
הוא ואשר, האח הקטן, עושים שעות
רבות במישרדו של עורך״דינו של וענונו,
אמנון זיכרוני, בנסיון לעזור לאחיהם.
כמו בכל המישפחות הטובות, לא התנערו
האחים וענונו מן האח המפורסם, אלא
התייצבו כאיש אחד לימינו. אשר שהה בזמן

• הייתם עשירים במארוקו?

(המשך מעמוד )37
פירסום הדברים בהולנד, וצפה שם בתמונת
אחיו בטלוויזיה ההולנדית. כמה ימים אחר־כן
עלה על מטוס ונחת בארץ, כשהוא מונן
לעזור. למאיר לקח קצת יותר זמן להגיע, אך
נם הוא לא היטס לעשות דרך של כמה אלפי
קילומטרים, כדי לעמוד לימין אחיו הכלוא.
במקום שיבתו בבית״הטוהר מותר למר דכי
וענונו לקבל מבקרים רק פעם אחת
בשבועיים. בכל ביקור, הנמשך חצי שעה,
רשאים להשתתף שלושה אנשים. הפגישה
נעשית משני צידיה של רשת, ובחדר
נוכחים, מלבד מרדכי ומבקריו, עוד שלושה
אנשים לפחות: אחד מהם הוא מנהל״הכלא,
השניים האחרים הם אנשי־ביטחון. ברור
שבנסיבות כאלה אין שום אפשרות לנהל
שיחה אינטימית, גם אם אין רוצים לגלות
סודות ביטחוניים. ברור גם כי בתנאים
כאלה, כשהמישפחה הקרובה מונה 12
נפשות -מלבד הגיסים והגיטות -יוכל כל
אחד לראותו רק פעם בחודשיים או שלושה.
עד היום, ביקרו ההורים את בנם הכלוא
רק פעם אחת. יש אחיות שלא היו בכלא
אפילו פעם אחת, והן ממתינות לתורן.
מאיר ואשר מרגישים כאילו הם נלחמים
את מילחמתו של האיש הקטן נגד המימטד
הגדול. הם יודעים שגם כאשר יתנהל המיש־פט,
הוא יהיה כולו בדלתיים סגורות, וחושבים
שזו אינה הצורה הנכונה לנהל מישפט
במדינה דמוקרטית נאורה. מקריאת חומר
על מישפטים דומים בעבר, הם גם משערים
שבמישפט של מרדכי לא תוכל הסינגוריה
לראות את כל החומר, וחלק ממנו יהיה חסוי
אפילו מעיניו של בית-המישפט. הם מנסים
להתקומם נגד צורת מישפט זו, אך מבינים,
בלית ברירה, כי מאבקם לא ישא פרי ולא
ימצא אוזניים קשובות בשום מקום, גם לא
במיפלגות השמאל הישראלי, המושכות ת מיד
בבהלה את ידיהן מעניינים הקשורים
בביטחון״המדינה.
בכל מיקרה, האחים ממשיכים במרץ
בלתי״נלאה לעבור ממקום למקום, לחפש
אוזן קשבת ולנסות לצייר את מרדכי וענונו
בצבעים של אדם, ולא של. בוגד״.

היינו מסודרים מאוד מבחינה כלכלית. לאבא
היתה חנות מכולת במרכז המיסתרי.

• גרתם בשכונה יהודית?

כן. אבי היה מוכר בחנות ולומד תורה. הוא
התעסק בתורה ובמיסחר.

• איך היה לבוש?

בסיגנון המארוקאי, בגלביה ובנעלי־סירה.

• חבש כובע על הראש?

כן, ברט, כמו לצרפתים. אבא היה דתי לומד
תורה, אבל לא במעמד של רב. הסבא שלי, כמו
שאבא מספר, היה רב ידוע בקהילה. היתה לו

• במה אחים אתם?

ערבית מארוקאית.

• אהבת אותו?

• אתה זובר את התקופה שדיברו
בבית על עליה?

כשאבא החליט לעזוב את מארוקו, היתה התרגשות.
לא היה קל לעזוב מבחינה ריגשית, כי לא
היה רע שם.

• היתה אנטישמיות?
אחים מאיר ואשר וענונו(מחקה את אחיו)
״היתה לנו משרתת ערביה, שהיתה מבשלת ועושה כביסה...״
חבורת תלמידים, שהיתה לומדת איתו בשעות־הפנאי.

גם אבא שלכם גדל במישסחה גדולה?

מה זאת אומרת?

• ובבית־הססר?
למדנו עברית וצרפתית.

• מה אמא עשתה?

היא היתה עקרת־בית. היא גם עשתה עבודות״
תפירה לכל מיני אנשים. היא היתה מקבלת
עבודות הביתה, לפי הזמנות. היתה מסורה באופן
טוטאלי למישפחה. היא היתה מבשלת ומכבסת
בעזרת המשרתת.
עברנו פעמים אחדות מבית לבית. המצב הכלכלי
היה טוב, ואבא בנה הכל בכוחות עצמו, חסך
כסף כדי לסדר סידור כלכלי טוב למישפחה.

• מתי שמעתם על הארץ בפעם
הראשונה?

בשנות החמישים השליחים כבר פעלו במא־רוקו,
והלכו איתם הרבה יהודים. רוב היהדות כבר
עזבה בשנות החמישים. כל המישפחה מצד האמא
והאבא עזבו באמצע שנות החמישים.

• למה אתם לא עזבתם?

נשארנו לפחות חמש־שש שנים ללא קרובים.

•למה?

אבא הקפיד שנלך לבית־כנסת ונלמד כמה
שצריך. הוא רצה שהילדים ייצאו יודעי תורה
ושיהיו יותר משכילים ממנו.

לא יודע בדיוק, אולי בגלל הסבא, שהיה זקן
והיה לפני פטירתו. יכול להיות שאבא המתין
איתו.

בגלל זה שהמצב הכלכלי היה מסודר, אבא
מכר את הבית שהיה וקנה בית יותר מרווח. ברחוב
היתה דלת מעץ, ומאחוריה היתה חצר גדולה.
מסביב לחצר היו בתים של כמה מישפחות. בחצר

מוטי היה בחור שעזר לכל אחד בבית. הוא היה
זה שאמא היתה שולחת איתו את האוכל לסבא,
שהיתה לו דירה קטנה משלו. אמא היתה מבשלת

• איך היה נראה הבית?

(]< למה, הוא היה שונה גם קודם?

• קינאת בו?

הוא תמיד היה דוגמה ומודל לחיקוי. בעיקר
הצד השיכלי, שתמיד היה בשבילנו משהו מעל
לממוצע ומעל למה שיש לכל אחד בבית.

• אהבתם את זה?

אולי נתחיל מההתחלה. מוטי נולד 1950
במארוקו, הבן השני במישפחה.

• איזו שסה דיברתם בבית?

בגלל האופי הטוב שלו והטוב־לב שלו.

• הייתם חברים?

קיבלנו את זה כחלק מהעניין. היינו קטנים
מכדי לחשוב על זה. אז עוד לא שאלנו שאלות.
אבא וגם הרבנים לא חסכו שיבטם מהילדים כדי
שילמדו תורה. קיבלנו חינוך מאוד קפדני.

כך זה יוצא.

היתה לנו משרתת ערביה, שהיתה מבשלת
ועושה כביסה. הבן שלה היה כמו בן־בית אצלנו.

•למה?

לא בתקופת הילדות, כי הוא היה מבוגר ממני
ובתור שכזה, במישפחה ספרדית, הוא אמור להיות
אחראי יותר. אולי לכן גם אהבו אותו יותר.
אמא אומרת, שתמיד יכלה להשאיר לו את הבית
עם המישפחה והוא היה שומר. הוא היה דואג
לנקיון שלנו.

• למדתם בבתי־ססר יהודיים?

• אבל הוא שונה מכולם?

מ. היה אליו יחס מיוחד.

• גרתם כולכם באותו החדר?

אלברט ומוטי למדו באליאנס, ואני למדתי
בתלמוד״תורה. אחרי הצהריים הלכו לרב לתל־מוד־תורה.

למה אתה אומר כולל מוטי?

• היו לכם חברים לא יהודים?

• הוא היה אהוב על ההורים יותר
ממך?

אולי. אולי בשלבים ההם. גם החדקו ממנו. גם
המורים והרבנים החזיקו ממנו כבעל ראש טוב.
הוא תמיד היה יכול לצטט פסוקי־תורה. היה לו
זיכרון טוב למה שלמד, והציונים היו יותר טובים
משל האחרים. היכולת השיכלית שלו היתה מעל
לממוצע.

לא במיוחד.
אני עד היום זוכר את התמונה של אבא יושב
על כיסא בחנות ולומד. את הילדים שלח לבתי־ספר
שלמדו בהם גם לימודים כלליים, כולל השפה
הצרפתית. לכן למוטי ולאלברט, האח הגדול,
יש רקע בצרפתית.

שישה אחים וחמש אחיות, כולל מוטי.

שיחקו הילדים, שם תלו כביסה, היו יושבים בשמש,
שם היתה הפעילות החברתית. הבית היה
מודרני, היו מים זורמים ושרותים עם אסלה והכל.
אם מישהו רוצה לדעת מה הרקע.
אבא, כשהיה צעיר, היה חסר״כל, כי הסבא היה
זקן ולא היו לו אמצעים. אבי טיפל בו עד לפטירתו
— שנה לפני שעלינו ארצה.

ומוטי היה מביא לסבא, והוא הכיר אותו הכי טוב
מכולם. מוטי, בזמנו, היה נחשב לילד הכי אהוב,
עוד במארוקו. וכמו שאמא אומרת, יש לו לב
רחום והוא עוזר בבית. מכיוון שלא היו אחיות
גדולות שיעזרו, הוא היה שוטף את הבית ועוזר,
וזה המשיך גם בארץ.

אני כילד לא זוכר, ואני זוכר כל מיני דברים
ממארוקו. אבל אבא אומר שלפעמים היו דברים
כאלה.

• איך הוא סיפר לכם שנוסעים לישראל?
אני
לא זוכר, אבל מכרנו את כל הנכסים, ארזנו
המון דברים, חפצים, רכוש. היו ארגזים גדולים
מעיה מלאים בכל הדברים הבסיסיים.

• אתה זוכר את יום העליה?
כן. נסענו ברכבת לקזבלאנקה. אני זוכר את
התור לאוניה. אמא הלבישה אותנו במיוחד יפה,
בבגדים בסיגנון צרפתי, חבשנו כובעי־קש עם
נוצת־ציפור עליהם. בדרך חנינו במרסיי. לאבא
היה הרבה כסף מזומן ממכירת הבית והחנות, והוא
קנה במרסיי המון דברים לצייד אותנו לחיים החדשים.
כשבאנו
לארץ הבאנו ציוד לבית, שהיה נחשב
אז משהו לא־מצוי. אנשים עוד השתמשו בס־קררי־קרח,
ואבא הביא מקרר ענק ומכונת־כבי־סה,
פטיפון ומכשיר־הקלטה ושטיחים גדולים.
הוא השקיע המון כסף.

• לאן הגעתם בארץ?

קבעו שאנחנו נוסעים לבאר־שבע, שאין ברירה.

איפה היתה המישפחה?
במיגרל־העמק, וההורים ביקשו לנסוע לשם.
אמא, אחרי תקופה ארוכה שלא ראתה את המיש־פחה
שלה, היתה בודדה, והיא ציפתה להיות קרוב
למישפחה. הם ביקשו במיוחד את מיגדל־העסק,
אבל לא עזר. היפנו אותנו לבאר־שבע.
כשהגנו לשם, היפנו אותנו למעברת חצרים.
הצביעו על צריף מעץ ואמרו :״זה הבית שלכם.״

אשת ״קררה״ !
כן, היום גם את •כולה להתחיל להדפיס ב־*מ 6מח* 0חדשה -מכונת הנתיבה האלקטרונית
הקומפקטית של ״4ויזאד 01.״ מערב גרמניה, אשו רכשה לה מאות אלפי מזכירות מעריצות ברחבי
העולם בזנו ת מידותיה הקטנות ( 42ס ״ מ ^ 36ש׳מ) ושנלוליה האלקטרוניים:
* ״הגלגל הלוחש׳ * תקון שגיאות אוטומטי * הכנסה והוצאה אוטומטית של נייר
* קביעת שוליים * מקש לפעולה חוזרת לכל סימן * טבולטור אלקטרוני,
ומה שחשוב לא פחות השרות המעולה של״נציגים״ מקבוצת״כלל׳!
בואי להתחיל ב־ 4מ£ממ 4נ< חדשה בכל אחת מהחנויות המובחרות למכשור משרדי.

מכונת הנתיבה הקומפקטית
״8,י61 יל 13,031נ011 כה״013־נשים עושות איתה קריירה!

נצי\ים

תל־אביב, רחוב ירמיהו , 4טלפון 03*5463714 :

מקבוצת כלל 0 0״

מפיצים( :רשימה חלקית יואר -רה* יפו ,46 חי פ ה טל 524680 :־04
אם. קיי. מנח משרדי בע״מ, רח׳ ויצמן 1 8תני ה, טל 22248 :־ 053
ה עו ל ם הז ה 2580

לאבי היו כנראה ציפיות יותר גדולות מארץ־
הקודש, והוא התאכזב מאוד. ראינו את זה באותו
רגע.

היה להתמודד, מצא את הפיתרון של פנימיות
דתיות כרע במיעוטו.

• מה ראייתם?

זוכרים שהיה רגע קשה מאוד. הוא לא השלים
עם זה. נתנו לנו צריף קטן בלי מחיצות בין
החדרים, אלא מן קופסת־עץ עם מיטות כפולות
ומיזרנים — וזה הכל. לך תשים שם את השטיחים
היפהפיים האלה. או את המקרר המשוכלל.
אבא התחיל לנסוע לבקר קרובים, אחר־כך
הדוד הציע שנבוא למיגדל־העמק. נסענו וישבנו
בדירה ריקה של עמידר. אבל כל הבקשות להישאר
שם לא עזרו, ובסוף באה מישטרה ופינתה
אותנו בחזרה לבאר־שבע.

• זו היתה מעברה של מארוקאים?י

אני חושב שקודם גרו שם עולים שפונו למקומות
יותר טובים, והביאו אותנו למלא את
החלל. לא היה לנו שם שום קתב מישפחה ושום
איש שנוכל לסמוך עליו, שיוכל לתת הדרכה
מבחינה בירוקראטית.

• אבא כעם על המדינה?

עדיין לא. עדיין האמין שיהיה יותר טוב, שהמדינה
תוכיח את עצמה כמדינה שאליה ציפה.

• הוא התחיל לעבוד?

הציעו לו עבודות־דחק במכון וולקני בקטי־פת־בוטנים,
עבודות־אדמה, עבודות־עפר. היה לו
קשה מאוד, כי היו לו שיבעה ילדים אז, ואמא
היתה בהריון. הוא לא היה רגיל לעבודות האלה,
אבל לא נתנו לו אלטרנטיבה לעבודה מכובדת.
הוא ניסה לעבוד, ואחרי שנתיים־שלוש הוא חלה
ונכנס לבית־חולים.

• אתם למדתם?

נשלחנו לבתי־ספר דתיים. בית־יעקב בבאר־

• הרגשתם איזה קיפוח עדתי?
אני הרגשתי כבר בשנים הראשונות את העניין
העדתי. צחקו מצורת הביטוי שלי, שלא היתה
מקובלת, או המצב הכלכלי שלנו, לעומת מצבן
של המישפחות האשכנזיות. אבל אז לא הייתי
עדיין בשל לראות את התמונה הכללית.

• דיברתם על זה בבית?

לא. הבית לא היה פורום לדיון בעניינים האלה,
כי אבא לא ראה איתנו עין בעין. הוא לא התעניין
בפוליטיקה ובמה שקורה, הוא היה טרוד בבעיות
פרנסה.

• עם מוטי דיברת על זה?
בשנים מאוחרות, אחרי השרות הצבאי, כש־פקחנו
עיניים.

• מה הוא אמר?

הכרנו בתהליך, שנוצר כאילו באופן טיבעי,
שהשפיע באופן פסיכולוגי על כל אחד במישפחה
ועל עוד הרבה מישפחות בארץ — שהאשכנזים
הם המשכילים, האשכנזים הם המוצלחים, הם
אנשי הצבא, הם המנהיגים; ולעומת זאת הספרדים
פרימטיביים. כמו שמישהו כתב, בתחילת
הפרשה של מוטי. :חשבנו שהוא פרימיטיבסקי״.

• התפתחה אצלכם שינאה למדינה?

• הי ה כעם?

אולי כעס. גם מרירות ותיסכול.

• גם אצל מוטי?

מוטי בדרך־כלל איש שקט ומופנם, ומקשיב
יותר ממה שמתבטא. לקח לו יותר זמן להבין את
הדברים. רק אחר־כך, כשלמד באוניברסיטת ב ך
גוריון בבאר־שבע, רק אז שמעתי ממנו יותר
ביטויים בנושא העדתי, והלימודים שלו פקחו את
עיניו בנושא העדתי וגם בנושא הפלסטיני וזכויות
הערבים בישראל בכלל.

• דיברתם על זה?
דנו על זה הרבה פעמים.
אני רוצה לחזור רגע אחורה. מוטי נחשב בעיני
הרבנים בישיבה כאחד שהוא מעל לממוצע מבחינת
תפיסת התלמוד, הפילפולים והזיכרון של
התנ״ך וציטוטים מפירושים.
במתימטיקה ובפיסיקה הוא נחשב לתלמיד
מעל לממוצע, ועשה את זה בלי הרבה מאמצים.
זה בא לו בקלות.

• הוא עדיין היה האח האהוב?

עדיין היה הילד הנבחר של ההורים, הילד
החביב, היותר טוב.

מרדכי וענונו באירופה
..הוא רצה להתפטר. תוכנית־הקיצוצים בקמ״ג התאימה לתוכנית שלוד
פליקט בין העולם המסורתי של חו״ל לבין העולם
המודרני בארץ.
אני אישית רואה בקונפליקט בין העולם הישן
לבין החדש את הסיבה שגרמה לכל פירוק המיש־פחה
והמיסגרת, וחוסר תיקשורת רגילה בין ההורים
לבנים. ההדגשה היא על הבנים, כי במשך כל
התהליך, זה לא קרה אצל הבנות.

• היו לו הרבה חברים?

שבע היה בית־ספר של אגודת־ישראל, והיינו
אמורים לקבל חינוך דתי.

• נם מוטי למד שם?

כן, הוא למד שם כמה כיתות. בית״הספר לא
היה מנוהל טוב, הילדים התפרעו, לא היה כבוד
למורים או לתלמידים, ואבא החליט להחליף בית-
ספר. את מוטי הוא שלח לישיבה באיזור־המרכז,
ישיבה יותר דתית. אני אחרי שנתיים שלמדתי
בבאר־שבע, נשלחתי לשדה־חמד, פנימיה מאורגנת
של אגודת־ישראל ליד ראשון.

בישיבה היו לו חברים. בזמן הישיבה עבר עליו
תהליך: הוא התחיל לנטוש, בצורה מודעת או לא,
את הדרך הדתית, התחיל לשאול שאלות, ולאט־לאט
קיפל את הכיפה ושם אותה בכיס .׳

• מתי זה קרה?
בכיתה י׳ — י״א. כפי שהבנתי, יתכן שזה היה
כתגובה על החינוך הכפייתי, שהיה כפייתי גם

• אבא הסכים שתתגייסו לצבא?
אבא והרבנים רצו שמוטי ילך לישיבה גבוהה
ויהיה אברך, גם בגלל הכישרון והחריפות שלו,
אבל לא היתה קיימת גישה כזאת מצירו.

• מוטי רצה להתגייס?
הוא עשה הפסקה של שנה בין הישיבה לצבא,

משק וב מאד, ביצע את

• ומתי ראית את המישסחה?
פעם בחודש הייתי נוסע, והם היו באים לבקר
אותי.

• היית אומלל שם?

לא. דווקא זכיתי לשנתיים די טובות. מרוב
הבחינות.

• התגעגעת הביתה?
לא זוכר געגועים מיוחדים.

• היית בקשר עם מוטי?

לא כל־כך. אחרי שסיים את בית־הספר היסודי,
היפנו אותו לישיבת בני־עקיבא וולפסון בבאר־שבע,
ואחרי שנתיים גם אני הגעתי לשם. מבחינת
נקודת״ראותו של אבא, זו לא היתה הבחירה
הטובה ביותר. זו היתה פשרה.

מווו אוו
^ חו דסה-

ם׳ם־ יה

433595

ץ ווזקחד־י

ת איי ד ...4

תעודת השיחרור של מרדכי וענונו מהצבא
.התנהגות: טובה מאוד

כי אבא לא היה מעוניין בלימודים חילוניים
ובהשכלה כללית. הוא היה מעוניין בחינוך יותר
דתי וישיבות נוסח בני־ברק, זה היה חלום שלו.

•ואתם?

אנחנו היינו בדרך האיטית, שהתחילה בישיבת
בני־עקיבא, בפזילה לכיוון העולם החילוני.

• רוב התלמידים היו אשכנזים?

£זה הפריע?

באופן כללי, למישפחות כמו שלנו, היה צריך
להיות טיפול יותר כולל וייעוץ ותמיכה, שבית־הספר
לא יכול היה להעניק. חוץ מהלימודים
שבית־הספר נתן, היינו זקוקים לכל מיני הדרכות
שלא יכולנו לקבל מההורים. הם היו טרודים איך
לפרנס את חמישפחה ולדאוג לצרכים הבסיסיים,
במיוחד בהתחלה. לא יכולנו לקבל מהם תשומת־לב
מספקת וטיפול מספיק, ולכן אבא, שלא יכול
ה עול ם הז ה 2580

בצורה פיסית — כמו מכות שהרב נתן לתלמידים.
זה היה מקובל אז.
אני עצמי ראיתי תלמידים שהתנהגו בצורה
עצמאית, שברחו בשבת למישחקי־כדורגל, חזרו
מהמישחק והפסידו, חלילה, מינחה, והרב הערמומי
חיכה בחדר, ומי שהעז לענות לו חטף סטירה
מצלצלת.
כך שמוטי מצא את עצמו בסוף הלימודים
בישיבה על סף נטישת־הדת. היה כמובן מאבק
בלתי־פוסק בבית. מאבק שכירסם לתוך יסודות
הקיום של המישפחה בשנים הבאות.

• היו מריבות?
היו ויכוחים קולניים. קרה אצלנו, כמו אצל
מישפחות אחרות, שהמישפחה איבדה מיסגרת.
אבא איבד את הסמכות המסורתית, וגם אמא,
מהעובדה שהם איברו את הכבוד כתוצאה ממצב
כלכלי קשה ומהזדקקות לבירוקרטיה, והקוד

• מי מימן את הלימודים?

היו לו בעיות כלכליות. היוזמה ללכת לאוניברסיטה
היתה שלו, וההורים לא יכלו לממן ולא
לעזור אפילו בדמי־כיס. בהתחלה הוא עבד בעבודות
זמניות. אני זוכר שהוא עבד בלילות במאפיה
בתל־אביב או בתפקידי שמירה בלונה־פארק. לא
היה מי שיתמוך בו, לא היה לו במי להתייעץ.
כשעלינו לארץ, האח הגדול אלברט היה צריך
להקריב את לימודיו בגלל המצב הכלכלי, והוא
הלך לעבוד. לכן הוא לא היה מצוי בשביל מוטי
כאח בוגר, שיוכל להתייעץ איתו בנושאי האוניברסיטה.
בשלב מסויים הוא יצא לשרות־מילואים
והפסיד המון חומר, היו לו גם בעיות חברתיות
שם, כך הרגיש שהוא נכשל בנטל שלקח על
עצמו במדעי־הפיסיקה, ואז חיפש במשך כמה
שנים דברים אחרים.

• הוא חזר הביתה?

ת פ קי דו כ ר אויז בעל יו זמה הפרכה

הילד
לאוניברסיטה אחרי הצבא?
לא, בתקופה הזאת היה ברור שקודם כל אוניברסיטה.

ועבד
בבית־המישפט בבאר־שבע, כפקיד בארכיון.
אחר־כך הוא התגייס להנדסה קרבית.
במשך השרות הצבאי, תהליך עזיבת הדת נעשה
מוגמר וסופי. עדיין היה לחץ לנסות, ההורים לא
התייאשו. מוטי שירת שלוש שנים בתפקידי־הדרכה.

היתה לו חברה בצבא?

לא, אבל הכיר פה ושם במשך השרות. הוא
סיפר לי כל פעם על בחורה, אבל לא היה משהו
רציני. אפשר להבין את זה על רקע החינוך הדתי,
שהפריד בין בנים לבנות. כשעוברים לעולם החילוני
יש ביישנות ובעיות של גישה למין השני.
הוא גמר צבא, ובגלל הכישרונות שחשב שיש
לו במתימטיקה ובפיסיקה, הוא נכנס למכינה
למדעי״הטבע באוניברסיטת תל־אביב, והשלים
את הלימודים.
• אני מבינה שלא היה ספק שהוא

,.כל טיפול המדינה
בנו ש ה נעשה לאילו
היינו מוינה קומוניסטית״
כן, לתקופה מסויימת. ואז התחיל את הקורס
בקיריה למחקר גרעיני.

• הוא סיפר לכס?

כן, הוא סיפר שהתקבל ושהוא צריך לעשות
קורס.

• הוא היה גאה בזה?

אני לא חושב. קורס־ההכנה לא היה אתגר
למוטי מבחינת הכישרונות שלו. ראיתי גם את
תעודת־סיום-הקורס. הוא סיים בציונים גבוהים
ללא כל מאמץ.

• הוא לא היה גאה שהתקבל לעבודה
במקום הכי סודי במדינה?

הוא מעולם לא התגאה, הוא איש צנוע שלא
אוהב להגיד בראש חוצות: הצלחתי ועשיתי. איש
צנוע שהעשייה שלו זה הדבר הכי חשוב לו. זו
תמיד היתה מילת המפתח שלו ,״לעשות״ ,ואת זה
הוא ניסה להעביר גם לאחרים.

• הוא דיבר על העבודה?

לא. הוא סיפר מה הוא עושה רק בדברים
כלליים. ידענו שהוא עובד בקיריה למחקר גרעיני.
עברו
שנתיים, ואחרי שהוא נכנס לשיגרה הוא
התחיל להשתעמם. העבודה לא היתה אתגר, והיה

(המשך בעמוד )40

״אני לא מתבייש להזדהות
(המשך מעמוד )39
לו הרבה זמן פנוי גם בשעות־העבודה.
בשיחות איתי השתמע להתחיל שוב
בלימודים באוניברסיטה.
הוא עשה קורם ריענון במדעי־הט־בע,
התקבל לפאקולטה להנדסה בבן־
גוריון, אבל החליט שלא ללמוד הנדסה,
אלא פילוסופיה, שעיניינה אותו
כבר מגיל צעיר.
אני זוכר שהחזיק את הספר כה
אמר זרטוסטרה של ניצ׳ה לפני שהתגייס
לצבא, כשאני קראתי שתי
מילים וסגרתי מייד, כי לא הבנתי מה
קורה שם.
זו דוגמה לכר שהסתכלנו עליו כעל
בעל יכולת שיכלית יוצאת מן הכלל.

• הוא היה מבלה?

המון באוניברסיטה, במועדונים, בפעילות
פוליטית, ישב בקפטריה והת־ווכח.
הוא החליט להיות יותר אקטיבי

• הוא כתב ל ח
כן. כתב שהוא עוזב את הארץ כדי
לפתוח פרק חדש. הוא אוהב טבע,
אוהב תרבויות בעלות גוונים ומסורות
עשירות כמו הודו. הודו בשבילו היתה
ארץ שכדאי לטייל בה, לראות ולהבין
אותה.

• הוא עשה מדיטציה?

לא, אבל התעניין בדתות.

• הוא היה מאושר בטיול?
הוא מצא שלווה ועניץ באורח
החיים של הנזירים הבודהיסטים, וחלף
במוחו רעיון להישאר שם, כאחד מהם,
למשך תקופה.

• אתה חושב שהוא נעלב
מזה שפיטרו אותו?
לא, להיפך. הוא תמיד ידע שהוא
עושה עבודה טובה, שהשקיע יותר
מרוב חבריו, שאפשר לסמוך עליו. הוא
לא האמין יותר בקווים הפוליטיים
הרישמיים של מרינת־ישראל.

בפילוסופיה בארצות־הברית, ואולי
להתיישב שם. חלק מהתוכניות היה
לראות מקומות כמו דרום־אמריקה.

• מתי נודע לד על הסיפור?
מיספר ימים לפני שפורסם בדיילי
מירור.

• אי ד?

הוא כתב מיכתב קצר ודרמאתי
באופן כללי על זה שהוא הולך לפרסם
את מה שהוא יודע על מה שמתרחש
בקיריה למחקר גרעיני, ושהמניעים
שלו הם פוליטיים. הוא היה מודע לנזק
שייגרם למישפחה ולאחים, והוא לא
ראה דרן־ביניים, דרך של פשרה בעניין.
הוא ביקש שנבין אותו ושנתיי־חם
בהבנה.

• ניסית למנוע את הסיר־סום?

קיבלתי
את המיכתב מאוחר, כי
בדיוק עברתי דירה, וגם לא ידעתי איד
למצוא אותו.

• רצית למנוע?

לא הבנתי מה משמעות המיכתב, לא
ידעתי מה הולך להתרחש. המעטתי
בחשיבות הדברים שהוא יפרסם. אני
חושב שעד היום, מה שכלי־התיקשורת
עשו, זה ניפוח של העניין בעזרת
אינפורמציה שסופקה על־ידי שחתי־הביטחון
כאן. היה ניפוח מגמתי
ומרושע של הסיפור כולו, וכיוון
מגמתי של הסתת המיקוד מן הנושא
עצמו אל וענונו ״הבוגד״ — כשמונעים
חשיפה כלשהי של המניעים של
האדם עצמו, או כל אפשרות ביטוי מצד
האיש שבו מדובר.
לא עבר הרבה זמן מהפרשה, שנקראת
פרשת השב״כ, ואותם אנשים
שישבו שם הוכחו כשקרנים ועשו
מעשים לא־חוקיים. וכדי לכסות עליהם
שיקרו, ועבירה גררה עבירה. כאן
קורה שוב אותו הדבר.

״זה וא בגרר ד״לח תנורת־עינ״ם^ ,
ולא בגלל אביו על סוס לבן י

הזיבאיס:
ט מירח־
^ בר־הכנסת דויד ליבאי ניצב
( 1ליד הדוכן במליאת־הכנסת והודה
שוב ושוב ליועצת למעמד־האשה
במישרד ראש־הממשלה, שהעמידה

לאתר כמעט שורה אישית אחת על
חייהם המישפחתיים והיחסים ביניהם.
בניגוד לנטיה העכשווית לחשיפה ול־חיטוט
פומביים, העדיפו השניים להי־

• אין לד כעם על אחיך?
אני נמנע מלשפוט אותו.

רס״ל מרדכי וענונו( שני משמאל)
..לא להרבה אנשים יש אומץ לצאת מהעדר הביטחוני־בחיים
החברתיים וגם בפוליטיקה. הוא
היה שמאלן, אבל לא קיצוני, ודרש
שיוויון לערביי ישראל. אחר־כר היה
אב בית־הדין של אגודת־הסטודנטים,
ובתפקידו זה מנע, בצורת צווים, מעשים
של אפליה נגד סטודנטים ערבים.
אומרים שהוא הצטרף לרק״ח, אבל
זו היתה תקופה קצרה מאוד, כי מייד
טס לחדל. קומוניזם זה לא היה ענף
פוליטי בתקופה ההיא אצלו, אלא
התעניינות צדדית.

• איד הבית מבחינה פר
ליטית?
יש קשת רחבה. אבא ואמא, מאז
ומתמיד קנו אותם אגודת־ישראל.
אחר־כך יש אחים שהם באמצע —
מערך־ליכוד. יש אחיות שנמצאות בקצה
השני, שלא מכירות בצורך להצביע,
משתייכות לעולם החרדי וגרות בבני־ברק.
אחר־כך מוטי, שהיה מהשמאל
של המפה, ואני, שהחזקתי בריעות של
שמאל״לא־קיצוני.

• לך ולמוטי היו שיחות
פוליטיות?
לפעמים.

• הוא אהב את העבודה
בקיריה למהלך גרעיני?
אני חושב שהתייחס אליה בשיוויוך
נפש.

• את האוניברסיטה הוא
אהב?

אני חושב שהוא מצא שם אפשרות
למימוש בכל מיני תחומים.

• הוא לא דיבר על מקום
העבודה כאילו הוא מתנגד לו?
לא. זה היה משהו אחר.

• לא היו ויכוחים על שימוש
באנרגיה אטומית?
לא, ובארץ בכלל יש תרדמה בנושא,
ואף אחד לא הציב לו אתגר של ויכוח.

• למה הוא רצה להתפטר?

הוא הבץ שהוא מתנוון בעבודה שאץ
בה אתגר. הוא התקדם כמה שיכול,
אבל רצה להרחיב אופקים, לראות
עולם, לבחון רעיונות פילוסופיים בטיול
במיזרח הרחוק.

• הוא דיבר על זה?
אפשר לראות מהפעילות הפוליטית
וממיכתבים שכתב לי.

• מה מפריע לך בדעת־הקהל?
בדעת־הקהל
כבר שפטו אותו על
סמך דברים מגמתיים שהתפרסמו.
דברים חיוביים נמנעו לפירסום על-ידי
הצנזורה.

• אתה חושב שלא צריך
לשפוט אותו?
לא אמרתי.

• אתה עזבת לפניו את
הארץ. מדוע עזבת?
אחרי שסיימתי את לימודי־המישם־
טים, עזבתי את ההתמחות כדי סוף־סוף
ללכת ולראות מה קורה מחוץ לישראל,
לפתוח את העיניים ולהרחיב אופקים.
היו לי שאלות בנושא של מדינת־ישראל,
בנושא העדתי, וכל הקיום
הישראלי.

• הוא הושפע ממך?

יש השפעה הדדית בתחומים אלה או
אחרים. הוא החליט לעשות מסעות
שבהם ילמד ויבין חלק גדול מהתר־כויות
של העולם. התוכנית שלו היתה
לטייל במיזרח הרחוק.

• ואיך זה מתקשר עם סיפור
ההתנצרות?

לדעתי, זה היה חלק מהתנסות וחוויה
— לראות את העולם מנקודת־ראות
נוצרית. אני חושב שהוא אימץ
לעצמו חלק מהערכים הרוחניים והתרבותיים
של הנצרות, שאותם לא מצא
ביהדות. בדיוק כמו שמצא כאלה בבודהיזם,
מבלי לאמץ את כולו, כי ראה בו
עבודת־אלילים.

• הוא כתב לד שהתנצר?

לא, הוא לא הזכיר זאת.

• מתי נודע לכם?
מהעיתונות.

• נדהמתם?

אני לא נדהמתי. להורים זה היה שוק
גדול, וגם לחלק מהמישפחה.

• אתה חושב שלהורים זה
יותר מפריע מסיפור האטום?
מאוד־מאוד מפריע. כי הדת זה מרכז
החיים, זה הציר שעליו סובב העולם
שלהם. אין להם מודעות פוליטית
רחבה, ולכן הם יותר מודעים לעניין
הדתי מאשר לעניין הפוליטי. הם
מבינים בגרעין כמו שמלך־הגרעינים
מעפולה מבין בכור האטומי.

• תיכננתם להיפגש?

הוא תיכנן לפגוש את ג׳ודי בבוסטון.
הוא דיבר על השלמת התואר השני

• אתה מתבייש בו?

לא, בשום פנים ואופן לא.

• אילו יכולת, היית מונע
ממנו לעשות מה שעשה?
אני לא יודע, ולא מתעסק בשאלות
היפותטיות.

• אתה סובל מזה שאתה
אחד?
לא סובל. יש אולי אנשים שרוצים
שנסבול, אבל אנחנו לא מתביישים
להזדהות כאחים של מוטי.

• איזה תגובות אתם מקבלים?

יותר הבנה. אנחנו מאמינים שאם
יותר אנשים יבינו את חשיבות הנושא,
וייפתח דיון ציבורי, יבינו את האומץ
הציבורי והתרומה של מוטי וענונו מנקודת
ראות היסטורית, של עוד עשור
או שניים.
המעשה שמוטי עשה מעיד על
אומץ של איש איכפת לו. יתכן שעשה
זאת מתמימות או מנאיביות, אבל לא
להרבה אנשים במדינה יש אומץ לצאת
מתוך העדר הביטחוני.

• אומרים שהוא עשה את
זה בגלל בצע־כסף?
שטויות. אלה שוב פירסומים מכוונים
שנכפו על כלי־התיקשורת. נאמר
לא פעם שמוטי לא קיבל גרוש אחד,
ושהעדיף לפרסם את כל העניין ללא
הזדהות וללא פרוטת הובטח לו כסף,
מכיוון שהיה ברור שהחשיפה היא
מסוכנת, והציעו לו כסף כדי לארגן את
חייו מחדש.
מוטי ידוע במישפחה כאיש לא
ראוותן, לא בזבזן ולא חומרני. הוא חי
בסגפנות ובספרטאניות. הוא תמיד
חיפש לעזור אחרים, ולעצמו לא עזר.
אילו היה מעוניין בכסף, יכול היה
לפנות למדינת אוייב ולקבל הוך
תועפות. אבל הוא לא הלך בדרך הזאת.
אני מאמין שעשה מה שעשה ולקח
את הסיכון מראש כי האמין במה שהוא
עושה.

מסע־הבזזירות של ליבאי לנשיאות לישבת עורכי־הדץ
תחרות של הישגים, אבל הו א יותר
לרשותו את החומר בעניץ שינוי גיל־הפרישה
של נשים. ליבאי הדגיש
שהיועצת סייעה בירו והקדישה לכך
שעות.
היועצת — ניצה שפידא־ליבאי,
אשתו — ישבה באותה עת ביציע־המכובדים
בכנסת והאזינה.
איש לא ראה שום־דבר חריג או
מרגש. רק מתי־מעט ידעו — אפילו
חברים קרובים לא הץ שותפים לסוד
— שליבאי ואשתו נפרדו זמן קצר
קודם לכן.
מכיוון שהשניים — שניהם מוכרים
ונחשבים כמצליחנים בחברה הישראלית
— הגיעו להחלטתם באורח
מסודר וידידותי, לא זינקה הידיעה אל
ראש מדורי הרכילות והחברה.
לאט־לאט נודע על כן־ למעטים.
רבים ממכריהם אינם יודעים על כך עד
עצם היום הזה.
כשמחפשים את דויד ליבאי בטלפון,
עונה ניצה בפשטות :״הוא נמצא
במיספר־טלפון זה תה״ ,מבלי לפרט
פרטים נוספים.
גם מי שמוסר דרישות־שלום לניצה
באמצעות דויד, זוכה ביחס ובטיפול
שיגרתי. דרישות־השלום מגיעות למענן.
אין
זה סיפור־רכילות רגיל.
הליבאים אינם מלכלכים זה את זה,
ואינם משתפים עיתונאים בחייהם
הפרטיים. במיגוון הראיונות שהתפרסם
במהלך השנים עם השניים, לא ניתן

חשף רק מההיבט המיקצועי. גם כעת,
כשחייו הפרטיים עלו על שירטון, אץ
בכוונתו של ליכאי לשוחח על כך, ולוא
במילה אחת, עם נציגי התיקשורת.

אין רו מ אני ם
מהצד
ף יום הראשון בלילה סיפר
*לידידה קרובת ״הסיפור הוא שיש
אשה משוחררת, פמיניסטית, יש זוג
שמאמץ בשיוויון־זכויות בין שני המינים.
התוצאה — עכשיו יש גם גבר
משוחרר״׳.
ליבאי נפגש עם הידידה בבית־קפה
הבימה, אחרי שתודרך על־ידה היטב
היכן שוכן כית-הקפה הפופלארי.
מסתבר שבמשך שנות־נישואיו הדיר
את רגליו מבתי-קפה וממקומות־בילוי
מוכרים.
לידידה סיפר :״מלבד לחובות
חברתיים והזמנות רישמיות, לא יצאנו
מהבית. תמיד היתה לשנינו עבורה
רבה, ופשוט איני מכיר מקומות רבים.
״את סיפור הפרידה שיחזר בטונים
מינוריים :״לפני שלושה או ארבעה
שבועות — אני לא זוכר בדיוק —
ביום שבת, עזבתי את הבית מרצוני
החופשי. ניצה נשארה בבית שלנו בן
שתי הקומות, ואילו אני שכרתי דירה
צנועה. שני הילדים הצטרפו אליי
מתוך הבנה הדדית״.

רסנה ברק