גליון 2581 מתאריך 18 בפברואר 1987

העולם התחתון
האמריקאי תיווך:

מיכחבים
.מניעים טובים וטהורים
על ״טריק הנוכלים״ בפרשת הנשק
לאיראן(״השוק הפרסי״ ,העולם הזה
.)11.2.87
זה לא הצחיק אותי כאשר קראתי על כך בפעם
הראשונה וזה לא הצחיק אותי כאשר קראתי על
כך שוב, בהנדון המצויין של אורי אבנרי.
הכוונה, כמובן, ל״חוכמה״ לספק לאיראנים
טילים מיושנים, כאשר הובטחו להם טילים חדישים.
זה מעשה כל כך מטומטם שיש לי בשבילו
רק הסבר אחדו לפקידים במישרד־הביטחון, שעמדו
מאחרי מעשה ההתחכמות־הנוכלות הזה,
היו המניעים הטהורים והטובים ביותר — הם
פשוט ביקשו לפוצץ את הקשר האיראני.
חיים קומט, רמת-גן

י בד ק־בי ת מ קיף
על נורמות פסולות (״תהומות של
שחיתות״ ,העולם הזה .)11.2.87
קראתי את הכתבה המרתקת ואני מודה בשם
הקוראים, המזדהים בוודאי עם כל מילה ומילה.
פרשת דויד בלס משקפת את מציאותנו החדשה
בכל כיעורה ואת הנורמות הפסולות שהשתרשו
לאחרונה בחיינו הציבוריים.
בלס מופיע, למשל, עד היום בתוכניה של
התיזמורת הפילהרמונית כאחד ממייסדי קרן
*?תיזמורת וזה, אחרי שהוא תרם 30 אלף דולר
לקרן. אומנם היתה תחילה הסתייגות מסויימת,
אבל ההמחאה סינוורה, כנראה, את עיני חברי
ההנהלה.
אני מקווה שחברי הנהלת התיזמורת, ואולי
עוד כמה מוסדות יוקרתיים, קראו את הכתבה
ויתחילו לחשוב בכובד־ראש על בדק־לית מקיף
ויימנעו בעתיד משגיאות בהתקשרות עם כל
מיני דמויות ב״מימסר״ שלנו, ללא אבחנה.
שמואל רפופורט, תל-אביב

ד מי א גיו ק
ג׳ מיוו

ש לו ש ה מי יודע
על מבקרי״המדינה(״תמרורים״ העוי•

הזה .)11.2.87
מדור תמרורים האחרון דיווח על מינויו של
יעקב מלץ למבקר־המדינה הרביעי. מן הראוי
היה לפרט מי היו שלושת קודמיו לתפקיד.
מבקר־המדינה הראשון היה זיגפריד מוזס,
עורך־דין ורואה־חשבון ולשעבר יו״ר ההסתדרות
הציונית בגרמניה (שלפני היטלר) ,שמונה לתפקידו
בקיץ . 1949 הבא אחריו היה יצחק ארנסט
־?בנצל, מרצה למישפטים -ויו׳׳ר בנק הדואר,
שכיהן 20 שנה רצופות בתפקידו והשלישי היה,
כמובן, המבקר היוצא, יצחק טוניק, עורן־דין
דוד דיים, ירושלים
במיקצועו.

הרוקח התורן
על ידידותיה של חווה יערי בכלא
(״חווה מחייכת שוב״ •,העולם הזה
.)11.2.87
חווה יערי איננה מסוגלת להשתחרר מהקשר
הכפייתי שלה לנשות רוקחים. ידידתה (בעבר),
אביבה גרנות, היא אשתו של רוקח. ידידתה
בהווה(ושכנתה לחדר בכלא) ,אילנה לב, היא גם
כן אשתו של רוקח. גילה שומכר, תל־אביב

הסבר ענייני
על מטבעות לשון(״מיכתבים״ ,העולם
הזה 21.1.87 ואילך).
ההסבר לדימעה חרישית כסוג הדמעות אותן
מזיל היועץ המישפטי לממשלה, יוסף חריש, על
החיים הקשים אליהם נקלע מאז עזב את כס
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2581

החברים של

בעוד אביו, הנאשם במישפט בפיש־עי״שארבלינקה,
מנופף בידיו בחיוך
לכל עבר, נולד כוכב תיקשורת חדש:
זהו ג ון דמיאניוק ג׳וניור, בנו בן ה״21
של הנאשם. איוואן הזקן
שוב שלח פתקל עיתונאית
דפנה ברק.

שימשן פרס, אל שחימר זעדנאן חנטיקקי -
מה הביא אותם לחבור לעיסקוז הנפל
האיראנית? לא ייאמן: החוליה המחברת
היא עיסקי־ההימורים של הפשע
המאורגן בלאס־וגאסו ומה ^
הקשר שלהם לבוב גוציונה# 1 ,
מו״ל־הערווה שר ״פנטהאוז״?
הגינדים פותחים גירושי הקברניט
את הפה
כתבתהשער האחורי:

בני מישפחת גינדי החליטו שלא לשתף
פעולה עם התיקשורת. בכל זאת,
אחר שובם של האחים יגאל ומשה
ארצה, קיימה נציגות של המישפחה
שיחה עם ״העולם ה
לדיבריהם, חיסלו את בעיותיהם
עם מס־הכנסה!

ודיל, מ״כ, קצץ
על סיקסי ההשבעה לצה״ל (״הנני
נשבע ומתחייב!״ ,העולם הזה
.)31.12.86
כל חייל עובר טקס השבעה, בו הוא נשבע
אמונים לצה״ל ולמולדתו. וזו הפעם היחידה
כמעט בחייו, בה הוא נשבע לעמו ולמולדתו.
האם זה משנה איזו חתימה יש על ספר התנ״ך
•דהמוענק לחייל בטקס) ,של רב או של רמטכ״ל?
עד היום עברתי שלושה טקסים, בתור חייל,
מ״כ וקצין, וכל פעם התרגשתי מחדש, ולדעתי
אין חייל שטקס כזה לא משאיר בו רושם. כי טקס
זה מזכיר לכולנו היכן אנחנו ומי אנחנו.
עזרא בוארון (בטיול) ,לוס אנגילס

כתבתהשער הקדמי;

שאלות לארבלי

האם נכון שרוב המיכרזים למישרות הבכירות
במערכת הבריאות תפורים מראש? מדוע אין
עונים בזמן על תלונות הציבור? למה צריכה
שרת־הבריאות וולוו חדשה?
^ 1 1 7מדוע אין רפואה מונעת? שא־לות
לשושנה ארבלי-אלמוזלינו.

אוו ריבשיץ,
הבער הרע
״אני אבא מצויין ובעל הכי רע!״ מכריז על
עצמו הצייר אורי ליפשיץ 50 בראיון
חושפני הוא מספר על בל נשותיו וילדיו,
על דרך עבודתו, על הקיבוץ ועל דאגות
פרנסה, דיעותיו על ה־

אמנות הישראלית ועל
יחסיו עם דורית בת ה־.29

תקדים לוי

רפי לוי, הנא שם בפרשת השוחד ה אדי ר ה
בירושלים, כבר ה ס תבך פעם בבית־המישפט:
לפני חמש שנים קבע בג״ץ שהוא
פעל שלא כשורה, בראש
מיש • ועדת־התיכנון־והבניה. איש
לא שם אז לב לעניין הזה.

סיכסוך אלים בין הקברניט נדב מרגלית
ואשתו, אילנה, עיכב את טיסת ״אל עד, ובה
470 נוסעים. הוא הרים מפתח שוודי,
היא טוענת שפצע את עצמו כשמעד,
הוא הוציא צו עיכוב־יציאה, הוא
הוא חיבר יצירה מרירה -שבה
^ ^ 3 4שבא הוא מביע את דעתו עליה.

שהוי ההשפעה
כל הח׳׳כים כולם בעד היושר, ההגינות וטוהר
המידות. אז מדוע הם מתפרנסים מהצד, כיועצים
למיניהם, המוכרים את השפעתם לכל המרבה
במחיר? הפעם הם התעלו. והגבילו את עצמם:
החתולים החליטו

שלא לגנוב
בשר מהמיטבר!

בישראל של היום יותר ויותר נשים
כותבות שירה: כיצד רואה הישראלית
הכותבת שירים את עצמה, את הגבר,
את היחסים ביניהם? נתן זך לקח 10

האם מישחק הברידג׳ (,גשר״) הוא ספורט?
במוסדות הססורט חושבים שלא. במישרד־החוץ
מלמדים אותו לצועדים, ולאלף המשו־געים־למישוזק,
שהתכנסו דש־
^ 1 1בוע, זה לא משנה — ממילא
הם מארגנים הכל בהתנדבות.

יהודה ברקן בדרום
אפריקה: משרתים שחורים
וגברת לבנה • מה
שיצא מהפיטפוט של

ה אוכלו סי ה הצעירה נדחפת לארצות־הברית.
ה מי מ סד בונה תוכנית לריקון
המדינה מיושביה היהודים.
^ £אזרחות בזיל־הזול -ה־כתבה
השלישית בסידרה.

מין בבלגואד

הפשרה בבירת יוגוסלאוויה: סוף־סוף הוקרנו
שם סציגות־מין
וסירטי־בפירזדבקומוניזם•.
*1* 1 4 11

דושאן (מסתרי האורגניזם)
מקאבייב ניהל את הפסטיבל
והזמץ אליו את עדנה פיינרו.

רונית שני? • מוטי רביד שוב סיים רומאן:

המדורים הקבועים:
מיבתבים אשת הרוקח
איגרת העורך -מיכתב אנונימי
הנדון ־ החתולים והבשר
במדינה -רב המרגלים
תשקיף -לילי פרין
יומן אישי -מישגלים בצלולואיד
מה הם אומרים -להחליף שבויים!
ראיון השבוע -עם צייר בן 50
הורוסקופ -דגים ברשת
לילות ישראל -פרי טרי בן 33

שירת נשים

חתה י ערי
}אילנה רב:

תא ₪י!0

אנשים -עניבת הח־כ
בלי הרדמה -כתב אישום
דיעה אחרת -של שתי אסירות
דף חדש -טימטום ירוק

תשבץ

זה וגס זה -בעד ציון סווירי
תמתריס -מות התימסחית
רחל מרחלת -על כל העולם
חור ברשת־ אבולוף נשאר בחוץ
שידור -שאלה גינקולוגית

שתי אסירות מפורסמות
מתארחות במדור דיעה
אחרת. טענתן העיקרית :״חוקרי־מישטרה ר
תובעים מתחרים אלה באלה מי
יצליח להשיג יותר הרשעות.
לכן גם חפים מפשע נכלאים.

בויכחבים
(המשך מעמוד )3
המישפט לטובת הישיבה ליד שולחן הממשלה,
מזכיר לי תוכניות בידור ברדיו, בהן נתבקשו המשתתפים
להגדיר מטבעות־לשון בצורה מבודחת.
לפי
עיקרון זה, ניתוח קיסרי הוא מה שמזכ״ל
ההסתדרות, ישראל קיסר, עשה לתוכנית הכלכלית
של שר־האוצר, משה ניסים, ופשרה טריטוריאלית
היא ההודעה של המנכ״ל המדיני של
מישרד־החוץ, הד״ר יוסי ביילין, כי הוא אחראי
לרוב העולם ויריבו לכס, מנכ״ל המישרר, אברהם
טמיר, אחראי לקשרים עם העולם השלישי.
דן שלגי, נהריה

השכלהי מי ת
אליהו בעל הזנב

ב לי

ג /־ שו א

ביני ב ג •

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת ודומינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־־דואר 4 136 העורך הראשי: אור׳ אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל. :העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע־־מ. תל־אביב הפצה: גד בע׳־מ, תל־אביב.

.תאו* לך לרגע שאתה עורך עיתון, יומי או

שבועי.
באחד הימים אתה פותח מעטפה הנושאת בול
זר, ובתוכה אתה מוצא העתק־צילום של מיסמו.
המיסמך הזה הוא סקופ. הוא מכיל פצצה
בינלאומית. אבל יש לר בעיה: אץ לך כל
אפשרות לברר אם הוא אמיתי או לאו.
אתה עומד לפני דילמה. מצד אחד אתה רוצה
מאוד לפרסם את המיסמך. אתה יודע שיהיה זה
סקופ בינלאומי. יצטטו אותך בכל העולם. זה
יגביר את היוקרה ואת התפוצה של עיתונך.
מצד שני, אתה עלול ליפול קורבן לטכסים
של הטעיה. אולי זוהי מלכודת. יש בשרותים
חשאיים רבים בעולם מחלקות לכיזוב(״דיס־אינ־פורמציה״)
,המתמחות בפיברוק של מיסמכים
כאלה.
אתה בודק את המיסמך שוב ושוב. קל לך

? 0 8 1
1ח 31)1116 נן וחו )11ס! ? 056310 )1: ? 1311

׳116?051־130\ 86€0?|10110|•10171310116))6301165*1־\11511

הכותרת ב״גדוסלם פוסט״
אין להיזהר?

להתפתות להאמין באמיתותו. אר קול פנימי

אומר לך: זהירות!
מה אתה עושה?

המודיע
^ משה דיין

אני מכיר מצב זה היטב, כי לפחות פעם אחת
עמדתי במצב כזה בדיוק.
בנובמבר 1970 קיבלתי מעטפה שנשאה בול
זר. כשפתחתי אותה מצאתי העתק־צילום של
מיסמך: זרוע־מודיעץ של צבא ארצות־הברית
הודיעה לנספח שלה בתל־אביב שניתן לרכוש
את משה דיין כמודיע. דובר גם על הפרטים׳
והתנאים.
בדקתי את המיסמך. הוא נשא את כל הסימנים
של מיסמך אמיתי. נייר־מיכתבים רישמי. שמות
נכונים. כתובות נכונות. סיגנון נכון.
לא היה ספק: או שזהו מיסמך אמיתי, או שזוז
זיוף מיקצועי מעולה ביותר, מן הסוג שרק מחלקה
מיומנת מאוד מסוגלת להכין. חשדתי
במחלקת־הכיזוב של הקג״ב.
מה עושים?
לא היתה כל אפשרות לוודא את אמיתות
המיסמך. מיסמך מסוג זה, מטבע הדברים מכחישים
את קיומו גם (ובעיקר) כשהוא אמיתי,
וכמובן גם כשהוא מזוייף.
הירהרתי בדבר, ולבסוף החלטתי לסמוך על
האינטליגנציה של הקורא. פירסמתי את המיסמך
כמו שהוא, בצילום מלא. סיפרתי כיצד הגיע
לידיי. ביטאתי בפה מלא את כל החשדות שלי.
אמרתי שאגי חושד בו שהוא מזוייף. חזרתי
והסברתי את הפרשה ארוכות בגליון הבא.
עד היום איני יודע אם היה זה מיסמך אמיתי או
לא. אני רק יודע שכמה וכמה מוסדות ביטחוניים

בעולם התעניינו בו מאוד, ואף הציגו לי שאלות
דיסקרטיות. איש קג״ב שערק למערב אמר
בסיפרו שהוא פוברק על-ידי הסובייטים.
בסך הכל, נדמה לי שנהגתי אז בחגיגות
ובחוכמה.

הכתבה תרמה, ללא ספק, להגברת מודעו ת^
הקהל הרחב לנושא. חבל רק שתשומת־הלב הציבורית
מתמקדת בשח־מת רק כאשר קורים דברים
שליליים, ועכשיו —
• העולם הזה צודק והמילה היא שח־מת, אם ,
כי ניתן למצוא צידוק גם לכתיב שח־מט; ז
במשמעות המלך מתמוטט.
• אולגה פודרזינסקיה היא אמן בינלאומי
לנשים, וזה מקביל בערך לרמה של מועמד לאמן
גברים. זה אולי נשמע שוביניסטי, אבל זה נכון
משה כנען, רמת־השרון
עובדתית.

על אהבת האדם לכלב (״גם כלבים
רוצים לחיות!״ ,העולם הזה ,)11.2.87
אהבת החיות בולטת מכל שורה שכתבה נעמי
אדווה בנושא הכלבים הזנוחים. מה שאולי לא כל
אחד יודע הוא, שמאז ומתמיד היה דווקא ליהודים
קשר מיוחד לכלבים, וכך הם התבטאו(במישנה)
לפני כמעט אלפיים שנה:
״כלבים בוכים — מלאך־המוות בא לעיר;
כלבים משחקים(מצחקים) — אליהו הנביא בא
הרצל מאירי, חיפה
לעיר.״
מי שמאמין בתורת המיספרים העבריים (גימטריות)
,יכול להבין את הסיבה לקשר המיוחד

על הקרבות הימיים הגדולים, שהוזכרו
בקשר עם לכידת מאריה ר
(״בישחון״ ,העולם הזה 11.2.87
ברשימה האירונית על לכידת האוניה מאריה
ר׳ על־ידי חיל־הים הבאתם רשימה של קרבות
ימיים היסטוריים. הצרה היא ששמעתי רק על
ארבעה מהם. מתי קרו כל הקרבות שהוזכרו
ברשימה, ומי היו הצדדים שנטלו בהם חלק?
אלי רבץ, חיפה
• סאלאמיס ( 480 לפני הספירה) -
ניצחון היוונים, בהנהגת תמיסטוקלס, על
הפרסים.
• לפאנ טו 1571 תבוסה ני צ ח תי
שהונחלה לצי תורכי גדול על־ידי הכוחות
מיכתב חשוד מאוד

ב ש בו עהאח רון עמדו עורכי גירוסלם
פוסט לפני אותה הדילמה. הם נהגו בצורה אחרת.
ביום השלישי האחרון פירסם העיתון בראש
העמוד הראשון, בצורה מובלטת וחריגה מאוד,
לרוחב כל העמוד, את הכותרת :״התגלתה: תוכנית
לסלק את ולדהיים. מיכתב אוסטרי סודי
לתאצ׳ר מגיע לפוסט.״
בגוף היריעה נאמר, בצורה של קביעה עובדתית,
כי שר־הוזוץ האוסטרי, אלואיס מוק, שהוא
גם ראש המיפלגה השמרנית ויו׳׳ר איגוד המיפ־לגות
השמרניות באירופה, שלח מיכתב לראש־ממשלת
בריטניה, מרגרט תאצ׳ר, שהיא ירד
המיפלגה השמרנית הבריטית. במיכתב נאמר כי
ולדהיים יסולק במרוצת השנה מתפקידו, כביכול
כגלל סיבות בריאותיות.
העיתון הביא את התצלום המלא של המיכתב,
וציין כי ״העתק המיכתב הגיע לגירוסלם פוסט
אתמול.״
בידיעה לא צויץ כי המיכתב הגיע לידי
העיתון בדואר, במעטפה אלמונית, מידי שולח
בלתי־ידוע. לא נאמר כי יש ספק לגבי אמיתות
המיכתב. נאמר רק כי העיתון בירר את רקע
המיכתב, ווידא כי שר־החוץ האוסטרי אכן שלח
מיכתב לגברת תאצ׳ר בתאריך הנדון או בסמוך
לו. כלומר: העיתון קבע כעובדה שזהו מיכתב
אמיתי, ולא גילה אף ברמז שיש ספק לגבי
האמיתות.
אחרי הפירסום התחוללה סערה. השר האוסטרי
קבע פסקנית שמעולם לא כתב מיכתב כור״
אלא מיכתב אחר בתאריך סמוך. הוא הצביע על
סימנים אחדים במיכתב (צורת הכתובת, התואר
וכו׳) המעידים שהוא מזוייף. בדיקת העתק־הצילום
גילתה סימנים חשודים של זיוף. ראש־הממשלה
הבריטית קבעה גם היא שמעולם לא
קיבלה מיכתב כזה. בדיקה מישטרתית גילתה כי
המעטפה נשלחה על״ידי הנציבות העליונה
(השגרירות) של קפריסין בלונדון.
התוצאות היו עגומות. באוסטריה גינו כל ה־מיפלגות,
וביניהן גם המתנגדות לקורט ולרהיים
את הזיוף. הימין האשים בזיוף את הקונגרס
היהודי העולמי הגוף שפירסם בשעתו את וד
מיסמכים המרשיעים על שמתן של ולדהיים
בצבא הגרמני — וכך הוטל ספק חמור גם
באמיתות המיסמכים ההם. חלק מן התגובות
ברחוב האוסטרי היו אנטישמיות. היו שחשדו כי
דווקא האנטישמים פיברקו את המיכתב, כדי
להפיל את העיתון הישראלי בפח.
מבחינה עיתונאית טהורה, נדמה לי שעורכי
ג׳רוסלם פוסט שגו, לא בעצם פירסום המיכתב,
אלא בצורת הפירסום, בלי הסתייגות מערכתית,
ותוך העלמת הנסיבות המיוחדות שבהן ״הגיע״
לידיהם.
מותר לי לומר זאת, כי עמדתי במצב דומר״

קרב טראסאלגאר ()1805
שליטה לתקופה ארוכה
של בני־אדם רבים לכלבים. הלא כלב ( 52 לפי
ערך אותיותיו העבריות) שקול כנגד בן(גם כן
שלום גואטה, חולון

מ מי ש לי ערב
על גישתו של הכדורגלן זאהי ארמלי
לנושא הכסף (״חור ברשת״ ,העולם
הזה .)11.2.87
אין פלא שהתנהגותו של זאהי במיגרש איננה
מושפעת מפרשת החובות הכספיים שבינו לבין
קבוצתו.
הלא כבן ערב(יליד העיר שפרעם) יורע זאהי
היטב: ררהאם נאמוס ולא קנטאר פולוס(גרם של
נימוסים טובים שקול כנגד מאה קילו של כסף).
יוסוף ארמלי ( ל א קרוב מישפחה) ,נצרת

טזב שםמש מן טוב
על האיות הנכון של שם המישפחה
של קריקטוריסט ותיק (״אנשים״,
העולם הזה .)4.2.87
כולם מכירים אותו מן ההברה השניה של שם
המישפחה שלו: דוש. אבל, בהעולם הזה, בה
שימש, לפני 35 שנים, כעורך התבנית הראשון
של העיתון וכקריקטוריסט הראשון שלו, ודאי
יודעים גם את שם מישפחתו המלא.
ושם מישפחתו של דוש הוא גרדוש ולא
קרדוש, כפי שכתב העולם הזה בהסבר מתחת
אדם גולד, תל־אביב׳
לתצלומו.

שוביניסטי, אב ר נכון
עוד על האירועים האחרונים בשח מת
בארץ (״משהו רקוב על הלוח״,
העולם הזה 2;. 1.87 ואילך).
כאמן שודמת ותיק, וכאחד שקצת מתמצא
במה שקורה בחיי השח־מת בארץ, ארשה לעצמי
להעיר:

המשולבים של ספרד, ונציה, גנואה, מאלטה׳1
ומדינת־האפיפיור, בהנהגת דון חואן מאוס־ !
טריה.
• הטבעת הא ר מ אד ה 1588 תבוסת
הצי האדיר של פיליפ רד ,2מלך ספרד, שיצא ;
לכבוש א ת בריטניה הפרוטסטנטית, בימי י
המלכה אליזבט ה־.1
• אבו־כיר 1798 הצי הבריטי; י׳
בהנהגת האדמיראל הוראציו נלסון, חי ס ^|
בקרב לילי א ת הצי של נפוליון בונאפרטח׳;
במיפרץ ליד אלכסנדריה.
• טראפאלגאר 1805 הניצחון הגדול1
והחשוב ביותר של נלסון, שניצח צי צרפתי* ׳
ספרדי והבטיח לבריטניה את השליטה*׳
בימים לתקופה ארוכה.
• טסושימה 1905 בקרב הימי הגדולה
הראשון של ה מא ה ה־ 20 הטביע הצי היפאנים
בהנהגת האדמיראל טוגו, א ת הצי הרוסי־;
במיזרח הרחוק.
•יו טלאנד 1916 גדול הקרבות
הימיים של מילחמת־העולם הראשונה,
שנשאר בלי הכרעה. הצי הגרמני הוכיח און*
יכולתו, אך הבריטים נשארו ה שליטיס]
בימים.
• מידוויי 1942 הקרב הימי הגדול״
שבו עצרו האמריקאי ם את התפ שטות,
היפאנים, אחרי פרל־הארבור.

א־־אפשר להימנע מלשוב, לעיתים מזומנות,
לאימרות־השפר של טומבראהינדי, כפי
שהן הופיעו, לפני 25 שנה, מעל דפי העולם
הזה. שתי אימרות טוס, מגליונות העולמי
הזה, שהופיעו החודש לפני 25 שנת•
כל ישראל ערבים זה לזה, אבל 1 איש איננו פורע א ת השטרות.
• אם אין קמח, אין תורה; ואם יש 11 1 קמח, אין זמן!

העולם הזה 2581

1 7־ן־־ 1ן
החתולי החליטו שלא לגנוב עוד בשר מהמיטבח

שחף הה שפעה

** ה קרה לעדי אמוראי?
^ /א מו ר אי הוא אדם צנוע, בלי מרפקים, רחוק
מחיי־מותרות ראוותנים. האדם האחרון בכנסת
שאפשר היה לנחש כי יסתבר בעסקים מפוקפקים.
בניגוד לאלופי־הפירסומת העצמית השורדי
ם בכנסת, נראה אמוראי תמיד כצעיר המשקיע
את כל כוחו בעבודה פרלמנטרית רצינית, בשטח
שבחר לעצמו — הכלכלה.

היו לו בכנסת ידידים רבים, ואה לא
אוייב אחד.
והנה — מבול של גילויים לא־נעימים.
ז בראשית 1984 עוד חיפש דויד בלם, על פי
עדות השמורה עימי.,קשר עם אמוראי, שהיה אז
בעל תפקיד־המפתח של מרכז סיעת־המערך בוו־עדת־הכספים
רבת־ההשפעה. כעבור כמה חודרי
ם כבר היה אמוראי ״יועץ כלכלי״ שכיר של
בלם וקיבל ממנו שכר־טירחה יפה. הוא ניסה
לעזור לבלם להשתלט על בנק־הספנות על־ידי
הפעלת השפעתו בבנק ישראל -אותו המוסד
שבו התכוון אמוראי לאחו״מכן לכהן כנגיד.
לאחר מכן צותתה המישטרה לשיחה שלו עם
בלס. הוא מופיע בה כמתווך בין בלס ושימעון
פרס, ואף מוסר לו כי ״הבוס שמע על כל העניין
וביקש למסור לך את איחוליו.״ הבוס הוא שימעון
פרס, והעניין הוא ההסדר שהשיג בלס עם התק״ם,
אחרי עיסקי־אוויר של עשרות מיליוני דולארים,
^ובגללם הוא עומד עתה לדין.

בעיה מופשטת, במיקצועות אחרים
היא מוחשית מאוד.
אך השיכבה המעניינת ביותר היא השלישית,
והיא המנקרת את העיניים.

^ ש בכנסת שיכבה שלמה של אנשים, שהגיעו
לכנסת כצעירים חסרי־כל בעלי כוונות
טובות (טובות מאוד, כפי שמסתבר בדיעבד),
והנמנים כיום עם המיליונרים של הסדינה.
יש שהשיגו את רישיונותיהם לעריכת־דין
כשהיו כבר ח״כים, ויש שהגיעו למעמד זה ערב
בחירתם. אחרים הפכו ״יועצים״ למיניהם, מיק־צוע
יפה ובלתי־מוגדר, שאינו מחייב רשיון.

זהו זן מיוחד. אף אחד מהם אינו ידוע
בחוגי המיקצוע שלו במומחה מבריק
במיוחד. אבל הם מבוקשים מאוד. אג-
שי־עסקים נוהרים אליהם, בייחוד למען
עסקים מפוקפקים.

אם הוא חבר בוועדה חשובה — ובעיקר
בוועדת־הכספים — הוא יכול לעזור לשר מסו־יים,
למנכ״ל ופקידיו. הוא יכול לקדם את ענייניהם
בוועדה, או להפריע להם מאוד. לשר
ולפקידים כדאי לשחד אותו.

כשח״כ כזה מטפל בענייניו העיסקיים
של לקוח, הוא יכול לחולל פלאים. הבירוקרטים
יעמדו לפניו דום, השר יקדם
את פני לקוחותיו בחיוך רחב, המזכירות
אף יאמרו ״בבקשה״ ו״תודה״.
שכר־הטירחה של הח״כ״היועץ־הפרקליט מגיע
לרבבות, למאות־אלפים וגם למיליוני דולא־רים.
זה תלוי בעניין.
^ יספרם של חברי השיכבה הזאת בכנסת
* 1מגיע לעשרות. כיום זהו חלק נכבד של הבית.

אהוד אולמרט למשל, היכרתי כאשר בא

לא חלפו שנים רבות, וח״כ ויינשטיין
אכן השתכנע. הוא פתח מישרד לשמי
אמז, המקבל עבודות מידי מוסדות שעשו
את החשבון הזה.
״הפוליטיקה אינה לעולם ועד,״ הסביר.

יאופ שר לחלק את חברי־הכנסת לשלושה
\ £סוגים עיקריים.
הסוג הראשון מורכב מן הפרייארים — אותם
החיים ממשכורתם הפרלמנטרית, והמקדישים
את כל זמנם לפעילות הציבורית. עמיתיהם מרחמים
עליהם ובזים להם בסתר־ליבם.

כזה היה, למשל, מנחם בגר. לא יועץ
כלכלי, לא עויד־דין(אח שלמד מיש-
סטים) ,לא שמאי-קרקעות. וגם יוחנן
באדר, שהיה עורך דץ פללי מזהיר
בפולין. וגם משה ברעם, ועוד. שמות מן
העבר.

הסוג השני מורכב מח״כים, שכבר היו בעלי-
מיקצועות מצליחים לפני היבחרם לכנסת. רפאל
י£יתן, למשל, המוכר בשמו שמן־זית שלו(ושל
ערבים שכנים) .או אריאל שרון, שהחווה שלו
נמסרה רישמית לאיזושהי נאמנות שקופה. או
עורך־הדין חיים צדוק בשעתו, ודויד ליבאי כיום.

לגבי אלה מתעוררת בעיה של ניגוד-
אינטרסים. במיקצועות מסויימים זוהי

אפשר לכנס מועצה של חתולים ולקבל החלטה
שלהבא לא יגנבו בשר מן המיטבח.

השאלה היא: מה תהיה התוצאה המעשית?

דוגמא. לפני 18 שנים החליטה הכנסת לממן
מקופת־המדינה את מערכת־הבחירות של
המיפלגות, כדי לשים קץ לשחיתות שהיתה כרוכה
במימון המיפלגות על־ידי אינטרסנטים. כפי
שמוכיחה פרשת־בלס, היתה התוצאה שהמימון
הממלכתי נוסף על השחיתות הקודמת, שגדלה
ותפחה.

עכשיו יש לנו שחיתות כפולה.

** י שרוצה לסכל את ביצוע ההחלטה, יכול
^ /ל הז דקק לכל התירוצים השגורים.
ראשית: המשכורת של הח״כים אינה מספיקה
כדי למשוך לכנסת כוחות מעולים.
זה נכון. יש לשלם לח״כים משכורת כפולה
ומשולשת. אין המדינה יכולה להרשות לעצמה
ח״כים זולים. את המשכורת יש להצמיד למאמץ,
כך שהמשכורת הגבוהה תשולם רק למי שמשקיע
את כל מאמציו בעבודה הפרלמנטרית.

שנית: הכהונה בכנסת היא זמנית. הח״כ יכול
לאבד את מושבו בכנסת אחרי ארבע או שמונה
שנים.
זה נכון. אך מי שרוצה לקבל על עצמו שליחות
זו ולהיות שכיר של עם־ישראל, צריך לקחת
זאת בחשבון. הקריירה האישית שלו מחוץ לכנסת
תיפסק לזמן־מה. בתום הכהונה יצטרך להתבסס
מחדש במיקצועו.

יש לכך תשובה אחת: אמוראי נגרר
לתוף העניץ באשמת האווירה השוררת
בכנסת, שבה משגשגים המושחתים,
ושבה נראים ההגונים כסרייא־

י לפני כמה שנים אמר ויינשטיין בראיון עיתונאי
:״אילו הייתי פותח מישרד לייעוץ כלכלי
בתחום זה (שמאות מקרקעין) ,שבו אין לי
מתחרים בין חברי־הכנסת, הייתי הופך למיליונר.
היו פונים אליי עיריות, קבלנים ויזמים. אין ספק
שרבים היו סבורים שעובדת היותי חבר־כנסת
תקדם את עניינם.״

זה מצחיק.

זאת בתנאי: שאסור יהיה לח״כים לקבל
הכנסה אחרת מכל מקור שהוא, בכל
תירוץ שהוא.

אדם רציני, המבקש להיות נגיד בנק ישראל
או שר־האוצר — איך הוא מסתבך בעסקים
כאלה?

גם הוא חבר מרכזי בוועדת-הכספים
של הכנסת.

^ כשד קיבלה ועדת־הכנסת הצעה האמורה
ולאסור עסקים מסוג זה על הח״כים, החל
בכנסת הבאה.

הכל חוקי. לגיטימי. ולפעמים גם גלוי.

כאשר התנהלה שיחה זו, כבר כיהן
אמוראי כסגן־שר־האוצר.

יים•
^ וגמא אחרת — לשם האיזון — ניתנה
1על״ידי חבר־הכנסת מהמיפלגה היריבה:
איש־הליכוד אריאל ויינשטיין.
בניגוד לאמוראי, שהיה ״יועץ כלכלי״ ,ויע־שטיין
הוא ״שמאי״ .הוא מבצע עבודות עבור
חברות גדולות כמו בנק לאומי.

בציבור לרגשות של בוז ותיעוב. כיום
מופנים רגשות אלה כלפי דדכים מסו-
יימים, כלפי הכנסת, כלפי הדמוקרטיה
הישראלית כולה.

האם זה ירתיע את הח״כים?

הכנסת ה־ :11 בולם בעד היושר, ההגינות וטוהר־המידות
וככל שחבר״הכנסת עולה בדרגה הפוליטית,
כן גדלים חוג־לקוחותיו וחשבונו בבנק.
לכאורה זה מוזר. עליה בסולם הפוליטי מחייבת
השקעת זמן. מניין לאנשים האלה הזמן לטפל
בלקוחותיהם, למסור להם חוות־רעת מישנד
טיות או כלכליות מפולפלות?

יש לתעלומה זו פיתרון פשוט: רוב
האנשים האלה אינם מוכרים ידע מיש־סטי
או כלכלי. הם מוכרים סחורה שש-
מה י!שם עה >-
י שיש לו בעיה עם השילטונות (ולאיזה
^/אי ש־עסקים אין כאלה, במדינה שבה בירד
קרטיה מעובשת ומעופשת הורסת כל יוזמה בער
דה באיבה) ,כדאי לו לפנות אל אחד האדונים
האלה.

חבר-הכנסת יזמין אותו לשיחה ב-
מיזנון הח״כים. מוסד זה הוא אחת הבורסות
הגדולות במדינה — לא רק
בורסה מיפלגתית־פוליטית, אלא גם
בורסה כלכלית.
כשעורך־הרין־הח״כ יושב עם לקוחו ליד השולחן
במיזנון, חולפים על פניו עמיתים, פקידים
בכירים, מנכ״לים ושרים. הח״כ אינו אומר להם
רק שלום ומחליף עימם מילים(כדי לעשות רושם
על לקוחו) אלא גם עורך את ההיכרויות הדרושות.
לעורך־דין
רגיל, שאינו שייך לנבחרת המיש־פטית־הפוליטית
כמו אמנון גולדנברג, רם כספי,
מיכאל פירון, יגאל ארנון ודומיהם, קשה מאוד
להשיג פגישה עם שר. זה עניין של התכתבויות
אינסופיות, שיחות עם מזכירות גסות־רוח ועוד
ועוד. הח״כ־עורך-הדין עושה זאת תוך דקות,
השר עובר על פניו, הוא עוצר אותו ומסדר לו
פגישה עם הלקוח.

כבל שהח״ב עולה בדרגת החשיבות,
כן עולה ערכו כסוחר־השפעה.

לכנסת השישית, בשנות ה־ — 60 לא כח״כ, אלא
כנושא״כליו(תרתי משמע) של שמואל תמיר, שהיה
אז ח״כ זוטר.
בינתיים למד מישפטים, הפך עורך־דין, כשהוא
ממשיך להקדיש את עיקר מעייניו לקידומו
הפוליטי. ב־ 1974 נבחר לכנסת, הצטיין בה כסקנ־רליסט
מן הסוג החדש, התפרסם והתקדם. עכשיו
הוא כבר מעין מדינאי, מוזמן להרצאות בחו״ל,
פוזל לעבר תפקיד של שר.

הוא גם בעל מישרד משגשג של עור־כי־דץ.
אומרים לי שהוא מבוקש מאוד,
ושהפך מזמן למיליונר.

והשאלה היא: מתי היה לו זמן להיות בו״זמנית
גם מדינאי דגול וגם עורך־דין מזהיר? הרי לא די
בגאוניות. יש צורך גם בזמן, גם במאמץ, גם בעבודה
שחורה.

אולמרט אינו יחיד במינו. רחוק מזה.
יש כמוהו למכביר בשני הגושים הגדולים.
מדי
פעם מתפוצצת איזושהי שערוריה, עסקיו
של ח״כ זה או אחר מוארים לשעה קלה על־ידי
זרקורי הפירסומת, ואחר-כך הכל בא על מקומו
בשלום•

^ שביל הדמוקרטיה הישראלית זהו אסון.

^ הציבור רואה את הספסלים הריקים
במליאה, והוא מתרגז בצדק. הוא משלם
משכורת למי שהיו צריכים לשבת
במושבים אלה.
עכשיו הוא שומע כי בעלי־המושבים אינם נמצאים
בדיונים חיוניים בוועדות, כפי שאומר השקר
המוסכם שהופץ במשך שנים רבות, וגם לא
בדיונים מיפלגתיים אדירי־חשיבות על גורל האומה.
הם פשוט מסתובבים במיסדרונות הממשלה
ומוכרים השפעה תמורת דולארים ירוקים
או שחורים.

זה חודר לאט-לאט לתודעה. זה גורם

3 1 9 4 7 1

אני מעז להינבא כי גם אז לא יחסרו מועמדים
מוכשרים לתפקיד הח״כים. די בשאיפה האידיאליסטית
ו/או בתאוות־השילטון וביצר־הפירסום
כדי להביא מועמדים למכביר לתחרות ארבע־שנ־תית

שלישית: כולם עושים זאת. כך זה מקובל בעולם.
בארצות־הברית,
למשל, מותר לנבחר לקבל
שכר״סופרים ושכר־הרצאות מן הצד, בסכומים
מוגבלים וקטנים למדי.

מי שנתפס ברוכלות-השפעה (המושג
הוא אמריקאי) נענש קשות, והקריירה
שלו מגיעה אל סופה.
ואפילו היה זה מקובל, שם, איננו יכולים ללמוד
משום ארץ אחרת. ישראל היא מדינה מיד
חדת, בעלת בעיות מיוחדות. הדמוקרטיה שלנו
היא צמח עדין, ללא שורשים עמוקים, וקל מאוד
להרוג אותה.

פרלמנט המעלה צחנה לא יחזיק מע־

^ בסורר הוא לצפות שחברי־הכנסת ישנו
בעצמם את המצב, המאפשר להם להיות תוך
שנים מעטות למיליונרים.

מי שדשב על בור של שומן, לא יילך
לשרוך אותו.

יתכן כי הפיתרון הוא בהקמת ועדה ציבורית
רמת־דרג, שתקבע את שכר הח״כים ותנאי עבודתם.
אני אומר ״יתכן״ ,כי ועדה שבה יכהנו, למשל,
ארנסט יפת וחבריו, לא תמצמם את הכנסות
חברי-הכנסת, כשם שחברי־הכנסת לא צימצמו
את הכנסותיו של ארנסט יפת ושות׳.
אם רוצים לחסל את התופעה, צריכים להנהיג
את כל התרופות ביחד: איסור כל העיסוקים הצדדיים
של הח״כים, הקמת בית־דין לעבריינים
פרלמנטריים בלי צורך בנוהל של הסרת החסינות,
הצהרות־הון של הח״כים בהיכנסם לכנסת,
וחידושן מדי שנה.

וכאמצעי יעיל יחידי לבקרה: בחירה
אישית של רוב הח״כים במיסגרת שי-
טת-בחירות, שתשמור על היחסיות הדמוקרטית
תוך מתן הזדמנות לציבור
לקבוע מי יהיו הח״כים.

במדינה
העם
״יהיה שמח״
הרבנים והפאשיסטים
הסתערו על בית־המישפט
העליון — אלה גמילים ואלה
באגרופים. זה מזכיר משהו
בית־המישפט העליון הוא המיבצר
האחרון של הדמוקרטיה הישראלית.
מי שהתייאש מן הממשלה, הכנסת וה־מיפלגות,
מי שמפקפק בכלי־התיק־שורת,
עדיין סומך על בית״המישפט.
על כן טיבעי הוא שכל הכוחות
האנטי־דמוקרטיים בישראל מכוונים
את התקפתם אל המוסד הזה. הוא הסלע
שעליו נשברים הגלים השחורים
בחברה הישראלית.
עבד נרצע. כאשר התפרסמה
״עצומה״ של 52 דיינים ורבנים מקומיים,
שתבעו שלא לבצע את החלטת
בית־המישפט העליון, היו צריכות
להידלק כל הנורות האדומות.
היתה זאת קריאת־תיגר גלויה של
המימסד הרבני, הדוגל במדינת־הלכה,
על המישטר הדמוקרטי, המבוסס על
מדינת־חוק.
אולם המישטר לא הגיב. היועץ
המישפטי לממשלה גימגם, הימהם, ולבסוף
מצא מוצא: הוא העביר את הטיפול
לשר־הדתות, שהוא עבד נרצע של
הרבנים.
השבוע הורה בית־המישפט לשר־

מאיר שמגר עצמו בעיר דאנציג. אז
הגנה המישטרה על פורעים נאציים,
שהתעללו במוסדות הרפובליקה והפכו
אותם ללעג ולקלס. השרים הסוציאלי
דמוקרטיים, ששלטו במישטרה, היו
פחדניים או עצלנים מכדי לשים קץ
להפקרות ולכפות את רצונם על
המישטרה, שבה שירתו אוהדי־הנאצים
בכל הדרגים.
מה שקרה השבוע במיגרש־הרוסים
— בשני קצותיו — היה אזהרה חמורה.
מדיניות ניורג,
יצחק ו שימ ש!
האם שיגו האמריקאים
לפתע את טעמם לגבי
הוועידה הבינלאומית?
ואם 5ן — מדוע?
ביחסים בין היהודי והפריץ באירופה
המיזרחית התעוררו לא־פעם בעיות. הן
לא התעוררו כאשר אמר הפריץ ליהודי
במה רצונו. הם התעוררו דווקא כאשר
הפריץ לא אמר זאת, והניח ליהודי לנחש
בעצמו את רצון האדון.
במצב דומה נמצא השבוע יצחק שמיר,
כאשר פתח בביקורו הממלכתי
בארצות־הברית. לפניו עמדה שאלה
סתומה: מהו רצונם האמיתי של האמריקאים
לגבי הוועידה הבינלאומית?
״למה לני?״ עד־לא־מכבר היה ב
שינוי
מוזר בעמדה האמריקאית. ערב
צאתו של שמיר לארצות־הברית קיבל
.מיכתב מפתיע מידי שר־החוץ, ג׳ורג׳
שולץ, ובו רמז ברור לכן־ שארצות־הב•
רית אינה מתנגדת עוד באופן מוחלט
לכינוס הוועידה הבינלאומית.
זה היה מביך, כי הדבר בא בדיוק
בעיצומה של מחלוקת מלאכותית אך
חריפה בין הליכוד והמערך בגלל רעיון
הוועידה, שהפך להובי של שימעון
פרס.
ואכן, רבים בישראל ראו במיכתבו
של שולץ התערבות במחלוקת זו.
שולץ, כך נאמר, רוצה לעזור לפרס נגד
שמיר. בדרך כלל מעדיפה וושינגטון
את פרס על שמיר, מפני שהוא צפוי
ובטוח יותר. במיפלגתו של שמיר יש
אריאל שרון, המפחיד את וושינגטון.
למרות שמבחינה אידיאולוגית קרוב
הנשיא רונלד רגן הרבה יותר לחרות
מאשר למערך, מעדיפה וושינגטון את
המערך.
באקשיש לערבים. אך למיפנה
האמריקאי(האמיתי או המדומה) לגבי
הוועידה יש סיבה עמוקה יותר.
פרשת איראן פגעה קשה במעמדה
של ארצות־הברית בקרב המדינות הערביות
הקרובות לה. מצריים, סעודיה
וירדן תומכות בעיראק בכל הלב, ורד
אות בה את חומת העולם הערבי מול
האיראנים הקנאיים. והנה, מאחורי גבן
סיפקה ארצות־הברית, יחד עם ישראל,
נשק לאיראנים כדי להרוג בו ערבים.

מי שפס
מי שציפה כי מישסטו של ג׳ון דמיאניוק יהווה מעץ מישפנד־אייכמן
שני, התאכזב השבוע קשה.
מישסט־אייכמן היה מאורע היסטורי 15 .שנים אחרי השואה
.נוצר מרחק מתאים מן המאורעות, אך הם היו עדיין קרובים. דור
שלם של ישראלים היה מוכן לשמוע, בסעם הראשונה, את כל
האמת על השואה.
מעמדו של אדולף אייכמן עצמו במכונת־ההשמדה, הנסיבות
של לכידתו, הייחוד של המישסט עצמו — כל אלה גרמו לכך
שהמישסט בא בדיוק ברגע הנכץ ובצורה הנכונה.
מאז עברו יותר מ־ 25 שנים. בישראל גדל דור חדש. הוא מודע
מאוד לשואה. אך אין לו שום חשק לשמוע את כל סיפור־הזוועה״
מחדש.
ג׳ץ דמיאניוק אינו נראה כדמות הדרמאתית, הצריכה לעמוד
במרכז של מישסט היסטורי. אם היה ״איוואן האיום״ ,אם לאו —
הוא דמות קטנה מדי, עלובה מדי, מכדי לרתק עניין לאומי ועולמי.
העמדתו לדין של מי שהיה — אולי — אחד הברגים הקטנים
במכונת-המוות כעבור 42 שנים, מעוררת ספקות. שרידי־הסליטה
כבר מתו או הזדקנו, בעיות-הזיהוי הן עצומות והתוצאות מפוקפקות
בהכרח. כל זה גרם לישראלים להיאנח ולשאול את עצמם,
בגלוי או בסתר :״האם זה באמת נחוץ?״
הם סגרו את מכשירי הרדיו והטלוויזיה וסירבו לשמוע. פה ושם
גם הושמעו הערות בוטות על המנגנון אשר פעל גם בפרשה ז־־ד-
מבלי לחשוב על הדברים מראש ועד הפוך, לפי שיטת-האילתור
הישראלית המפורסמת.
יתכן כי מישפט-דמיאניוק פשוט איחר את זמנו ב־ 30 שנים.
מבחינה דרמאתית, הוא הד קלוש של מישפט אייכמן. מוטב
היה להשאיר את מישפט־אייכמן כמאורע היסטורי ייחודי ויחידי.
מבחינה חינוכית, לא יוסיף מישפט זה מאומה. להיפן* ,הוא עלול
לגרום לתגובה שלילית, במודע או בלא־מודע.
מבחינה רוחנית, עבר זמנם של מישפטים כאלה. הטיפול בשואה
עבר לרמה אחרת ולכלים אחרים. שום מישפט חדש לא יגיע

להשפעה הדרמאתית של פירטו של קלוד לנצמן ,״שואה״.
לגבי השואה, יומו של המישפטן חלף. בא יומו של האמן, הסופר
והפילוסוף.
ך* וכב נולד ביום השני בבוקר —
ג׳ון דמיאניוק ג׳וניור. צעיר בעל
הופעה זוהרת, תווי־פנים חדים, נימו־

סים מהוקצעים, בן ,21 שהפך לכוכב
המבוקש ביותר על־ידי התיקשורת,
שסקרה את תחילת מישפטו של הנא־

ממשלה סטריאופונית
הדתות לבוא ולהסביר לו מדוע אינו
נוקט צעדים נגד הדיינים, שכירי-
המדינה, שקמו על בית־המישפט.
המישטרה לא באה. לא פחות
חמורה היתה ההתקפה השניה על בית־המישפט
העליון, שאירעה השבוע.
היא הוכנה מראש, בגלוי ובקפדנות.
חבורה של אנשי מאיר כהנא, הקשורה
עם קבוצה של הורים אשר בניהם נהרגו
בפיגועים שונים, החליטה להפעיל
טרור נגד בית״המישפט.
יוזמי הפעולה הודיעו מראש
לעיתונאים לבוא, כי ״יהיה שמח״ .הם
הגישו עתירה לבג״ץ, שבאה למנוע
מראש חילופי־שבויים במיקרה-הצורך.
כאשר לא ניתן להם מבוקשם בו במקום,
פרצו ללישכת נשיא בית־המיש־פט
העליון, מאיר שמגר, גרמו למהומה
אלימה וממושכת.
בית־המישפט שוכן במיגרש־הרו־סים,
כמה עשרות מטרים בלבד ממיש־טרת
ירושלים. אולם המישטרה לא
הגנה על בית־המישפט. למרות שכוונת
הפורעים היתה ידועה מראש, וגם הובאה
לידיעת המישטרה, לא נשלחו השוטרים
לבניין הסמור אלא אחרי שהכל
נגמר.
ימי ויימאר. כל זה הזכיר את ימי
ויימאר בגרמניה, בימים שבהם גדל

רור לשמיר כי ממשלתי ארצות־הברית
מתנגדת לוועידה זו ממש כמוהו.
הסיבה לכך היתה הגיונית. יהיו ההרכב,
המיבנה והמטרות של הוועידה
כאשר יהיו — ברור כי בראשה יעמדו
נציגי ארצות־הברית וברית־המועצות,
כיושבי־ראש שווי״מעמד. משמע: מתן
מעמד פוליטי מרכזי ובולט לנציג הסובייטי.
כיום
יש לארצות־הברית שליטה
כמעט־גמורה ברחבי העולם הערבי, בעוד
שלברית־המועצות אץ בו כמעט
דריסת*רגל. לסובייטים יש השפעה רק
בדרום־תימן הרחוקה, בלוב ההפכפכה
ובסוריה, ששליטה משחק מישחק
עצמאי מאוד משלו.
אם כן, שאלו המדינאים בוושינגטון,
מדוע לנו לתת לסובייטים במתנה, על
מגש של כסף, מעמד שאין להם?
עמדה זו תאמה את השקפתו של
שמיר. אומנם, אין שמיר אנטי־סובייטי.
להיפן, הוא היה רוצה לשפר את היחסים
עם ברית־המועצות. אולם שמיר
סבור כי בכל ועידה בינלאומית, תהיה
צורתה אשר תהיה, יופעל על ישראל
לחץ מוסרי ומדיני להחזיר את השטחים
הכבושים, כולם או חלקם. תגובתו
הפשוטה :״למה לנו?״
שולץ למען סרס. אך לפתע חל

זה זיעזע את דעת־הקהל הערבית.
וושינגטון מרגישה צורך דחוף במחווה
כלשהו, שיחזק מחדש את מעמדה
בעולם הערבי. הצורה הזולה ביותר
היא לתמוך בדרישתם של הערבים
לכינוס ועידה בינלאומית. מה גם שברור
שלא ייצא מזה שום דבר ממשי.
דרישה זו חשובה למצריים כדי לפייס
את אש״ף, וחשובה לירדן כדי
לאפשר לה לקבל תמיכה פלסטינית.
היא מקובלת גם על סוריה ועיראק.
ברווז צולע. אך יש סיבה חשובה
עוד יותר.
נותרו כמעט שנתיים לשילטונו של
הנשיא רגן. בגלל פרשת־איראן התערער
מעמדו בצורה מכרעת. הכל מנבאים
כי בשנתיים הקרובות יהיה רגן
״ברווז צולע״ — נשיא חסר־השפעה,
שלא יוכל לכפות את רצונו על•1הקונגרס
או לנהל מדיניות כלשהי.
כדי להילחם ברושם זה, מבקשים
אנשי־הנשיא להוכיח כי הנשיא הוא
צעיר, רענן, פעיל ויוזם. הם זקוקים
ליוזמה גדולה כלשהי, שתהיה ראוותנית
ומרשימה וגם פופולארית, גם אם
תהיה ריקה מתוכן.
נדמה להם כי ההצגה הטובה ביותר
(המשך בעמוד )9

הבן ג־ון דמיאניוק

ניחושים מעצבנים על כסף

שם בפישעי־מילחמה חמורים ג׳ון
דמיאניוק.
ג׳ון הצעיר הוא סטודנט לכלכלה
יישאינו לומד מזה שנתיים, בגלל הדאגה
לאביו ולמישפחתו. הוא בא לישראל
ביום השבת, ויישאר כאן ״לפחות
שבוע, ככל שהכסף יספיק לי״.״ כפי
שסיפר, בין הבזק־מצלמה לבין המיקרופונים
הרבים שנדחפו לעבר פיו.
דמיאניוק הנאשם לא יכול היה
לאחל לעצמו גימיק מוצלח יותר מבנו
השליו והמחונן־ ,שיסייע ליחסי־הצי*
בור שלו במהלך המישפט.
ג׳ון ישב ליד אביו במשך שבע
שעות וחצי, שבהן נמשכו הדיונים
המעייפים ביום השני, והאזין בקשב רב
לתירגום המושמע לאביו. הוא לא היה
שבע״רצון מכך שאביו אינו מקבל תיר־גום
מילולי. הוא לא תיקן, אך העביר
^.ת התרשמותו לפרקליטו האמריקאי

או׳קונור פרש אחרי זמן קצר, וניגש
לחפש את שותפו הישראלי לסניגוריה,
יורם שפטל. או׳קונור התבטא לאחרונה.
שאינו מאושוי ממסע יחסי־הצי־בור
שערך לעצמו שפטל, על גב ה־מישפט
המפורסם. פרטי־רכילות, כגון
מכונית הפורשה החדשה שרכש, לא
הסבו אושר לאו׳קונור.
הפרקליט האמריקאי, אשף יחסי-
הציבור, מאמין בשיתוף־פעולה מתוחכם
יותר עם נציגי־התיקשורת. גם הניחושים
סביב סכומי־הכסף שקיבל שפ,

עיצבנו אותו.
שפטל עצמו נשמע נרגש למדי
בתחילת המישפט. או׳קונור חיפש
אחריו במהלך ההפסקה, וביקש להעביר
לו כמה ממסריו. שפטל אכן נשמע
בוטח יותר בהמשך הדיונים.
ההערכה הכללית בין סניגוריו
ומקורביו של דמיאניוק היתה, כי

נתק של ו סדו ק

הפתק ששלח דמיאניוק לדפנה ברק
.אני מרגיש סוב״

שופטים דורנר, לוין וטל

4ברתדמקה (הכוונה ל־דפנה)
אני רוצה להודיעו על
בד שאני מרגיש טוב על אף שאני
כרגע על כדורים. מודה לן על
יחסך אליי ואל מישפחתי. איוואן
דמיאניוק ״.זהו הנוסח המדוייק
של הפתק שהגיע אליי באורח די
מיסתורי, בשעה 4.40 אחר-
הצהריים.
היה זה אחרי שנכנסתי, באי חור
של 25 דקות, לישיבה השניה,
שהתנהלה באותו היום בבנייני־האומה,
במישפטו של ג׳ון דט-
יאניוק. הנאשם הבחין בכניסתי
והחל לנוף בידו לעברי, כשחיוד
רחב שביד על פניו.
תשומת-הלב שעוררו תנועותיו
בקרב הקהל שמילא את האולם
גברה, כשהחל להפריח נשיקות לעברי.
בשלב זה אחזה אותי מבוכה,
וחיכיתי עד שייעלמו המבטים
ואוכל לעזוב בשקט את אולם-

דמיאניוק מחייך־ לעבר ברק —
תכונה סביב השולחן

פרקליטים ארקונור וג־ון גיל
מסע יחסי־ציבור
של אביו, מרק או׳קונור. הערות אישיות
יותר לא הוחלפו בין האב לבין
בנו, שלא נפגשו חודשים רבים.
* ביום הראשון ביקר הבן את אביו
בכלא איילון, ושהה אצלו כשעה וחצי.
אולי בזכות הביקור, ואולי בגלל השינוי
בסוג פעילותו בשנה האחרונה,
נראה דמיאניוק במצב־רוח מרומם. מדי
יפעם אומנם התלונן על קשייו להבין
את הנאמר במישפטו. אי־הבנה מכניסה
אותו ללחץ. אך מלבד זאת לא היו
תלונות.
שופטת לוחצת

* *י שנראה בחברתו של דמיא־
^/ניוק־הבן לא היה אלא טוביה
פרידמן, צייד־הנאצים הידוע. פרידמן
הפגין ידידות מפתיעה בקירבתה
לפרקליט או׳קונור ולדמיאניוק־הבן.
היחסים הלבבים ביניהם מוסברים,
*?ולי, בעובדה שהוא מצטרף לאותם
הסבורים שלא ניתן עוד לשחזר את
מישפט אייכמן והשלכותיו במישפטו
של דמיאניוק.
בהפסקה כץ שני חלקי המישפט
המייגעים, סבבו או׳קונור, דמיאניוק־הבן
ופרידמן בלובי של הילשון,
בפמיליאריות בולטת.

השופט העליון רב לוין הוא הוגן. הם
ציינו את יחסו החיובי כלפי הכנת
שיעורי־הבית הקפדנית של או׳קונור.
לעומת זאת, השופטת דליה דורנר
לחצה עליהם בשאלות. השופט השלישי
בהרכב השופטים במישפט, צבי
טל, שמר על שתיקה.
לעומת זאת, היתה הסניגוריה
מרוצה מבתיה זירוסט, המתרגמת
מאנגלית־לעברית. פרוסט הרשימה את
הקהל והצדדים במישפט בתירגומה
החי, אפילו הדרמאתי, לטיעוניו של
או׳קונור, שנישאו כמובן באנגלית.
מאחורי הקלעים פיתחו או׳קונור
ופרוסט יחסים ידידותיים.

— וכותב את השתק
ניפנוף יד

אשה אחרת שבלטה בבנייני־האו־מה
היתה דודיו גנצלר, כתבת בלונדית
נאה, מאופרת טיפ־טופ. גנצלר באה
במיוחד מקליבלנד, מקום מגוריו של
דמיאניוק, כדי לסקר עבור רשת הטלוויזיה
שם את המתרחש. ניכר היה בה
כי היא מכירה את דמיאניוק־הבן,
והאווירה ביניהם נינוחה.

הדיונים.
לפתע חשתי בתכונה מוגברת
אצל השוטרים שעמדו בקירבתי.
התבונה התרחשה סביב משהו
שהתרחש על הבימה, עליה התנהל
המישפט. הרחתי שהדבר קשור
בצורה זו או אחרת בי• ואבן, מקץ

מרגע שהמסך עלה והמישפט החל,
בסיקור תיקשורתי נרחב, הופיעו
כמובן גם השחקנים הידועים יותר:
חברי־הכנסת ניצולי-השואה שבח וייס
ורב שילנסקי, חיים גורי, מפגין

מיקצוען, מזכירות־של. כולם צולמו
ותועדו על־ידי מצלמות הסטילס
והטלוויזיה, מכשירי ההקלטה ומכשירי

דקות מעטות הגיע לידי פתק
מקומט, שהועבר אליי מבלי ש איש
מהשומרים והשוטרים הר בים
שהיו באולם הבחין בנעשה.
הפתק נכתב על-ידי דמיאניוק
בשפה האוקראינית, שניות ספורות
קודם לכן, אחרי שהבחין בנו
הכתיבה
של הכתבים הרבים שהיו
במקום.
התפאורה, השחקנים והעלילה מד

כחותי באולם.
אני מניחה שבמעשים אלה,
ביקש דמיאניוק להביע לי תודה
על שהבאתי את גירסתו במדוייק,
במונולוג שפורסם בהעולם הזה
בחודש אוגוסט ,1986 בשני המ שכים.

כירים
אולי נשכחות — את משפט
אייכמן ההיסטורי — אבל הקהל הוא
אחר, מה שהופך את האירוע לאחר.

משה(מ!)
ויגאל(שמאי),
האחים גינד׳,
חז ה אוצה, העיתונאים הודיעו שאי־אבשו־רדבו

איש מהם
חקירתו של האח ונסיונות״התאבדותו,
עד למותו הנורא, נבהלו ונתקעו
בחו״ל.
מה פירוש. ,נתקעו״? הם ישבו
והמתינו עד ששמם יירד מהכותרות,
עד שהפרשה הקרויה ״פרשת גינדי״
תדעו•
בינתיים פנה אחיהם, עורן־־הדץ
קובי גינדי, אל דויד ליבאי, וביקשו
לבדוק את ההיבט הפלילי של המצב
שבו מצויים אחיו.

^ יום החמישי בערב תם פרק
נוסף בפרשת האחים גינדי: משה
גינדי שב עם אשתו ארצה, אחרי שהייה
ממושכת בבראזיל.
בניגוד לפירסומים קודמים, לא
המתין משה גינדי לאור ירוק מפרקליטו,
הפרופסור דויד ליבאי, כדי לשוב
בביטחה ארצה. משה בן ה־ 39 גם לא
המתין למילת־צופן מיסתורית מאחיו
הצעיר יותר, יגאל 38 ששב ארצה
כבר לפני חודשיים, בתחילת דצמבר
. 1986
הסיבה לשיבתם המפוצלת של
מישפחות יגאל ומשה גינדי נעוצה,
לדבריהם, ב״קשיים אירגוניים״ .למשה
יש ארבעה ילדים, ואילו ליגאל —
חמישה. השיבה הביתה של 13 הנפשות
פשוט לא הסתדרה טכנית. לכן שבו
יגאל ואשתו, ילדיהם וילדיו של משה

תחילה, ושהו בביתו של אחד מבני־המשפחה.
השיקול היה, בין היתר,
שהילדים ישובו וישתלבו כמה שיותר
מהר בלימודים בארץ.
בינתיים אירגנו משה ואשתו את
ענייניהם בחו״ל.
אולי בכל זאת נקטו בזהירות
מובנת, וצפו מרחוק בקורה לאחיהם.
יגאל ואשתו שבו להתגורר בווילה
שלהם בסביון ואילו משה ואשתו
הצטרפו אליהם בסוף השבוע שעבר.
למישפחת גינרי חשוב מאוד
להדגיש, כי יגאל ומשה לא נמלטו
מהארץ, כפי שפורסם בזמנו. השניים,
שבבעלותם חברת־בניה, נסעו לבראזיל
כדי לבצע עיסקה גדולה. במקביל
נעצר אחיהם אברהם, שבבעלותו היתה
חברת־בניה מתחרה.
האחים, שצפו׳ממרחקים בתהליר

בית יגאל גינדי
לא תרמו כסף לליכוד

מיגור לפירסומים, לא הגיע ליבאי
לשום הסכם עם המישטרה. אחרי בדיקה
ונבירה בחומר הרב שהועבר
לרשותו, הגיע למסקנה שאין ליגאל
ולמשה גינרי שום בעיה בתחום הפלילים.
היו להם רין־ודברים עם שיל־טונות
מס־ההכנסה ולקוחות מרוגזים,
שלא קיבלו את הדירות שהובטחו להם
מעבר לקו הירוק, אך לא עם מדינת־ישראל.
נכון
ששובה של פרשת־הקרקעות
לכותרות הפכה את הזמנתם של האחים
לחקירה במישטרה לכורח המציאות,
אך ליבאי שנסע לפגוש אותם בחו״ל,
חזר והבטיח להם כי הוא סמוך ובטוח
במסקנותיו, והוא מוכן ומזומן׳לשכנע
כל שופט שאין עילה לעצור את

האחים
בגלל ההודים

מושגים.חקירה״ ו״מעצר״ יש
€משמעות טראומטית במישפחת
גינדי. אלה ההליכים ששברו את
אברהם וגרמו להתמוטטותה
הסיבה העיקרית לשובם של יגאל
ומשה גינדי ארצה היתה, לדברי
המישפחה, מצב הוריהם הקשישים.
לזוג ההורים, המתגורר גם הוא ברא־
׳שון־לציון, היו חמישה בנים: עזרא,
שהוא בעל חנות לרהיטים; אברהם המנוח,
שהיה הבעלים של חברת־בנייה;
קובי — עורו־דין העוסק בנושאים
כלכליים: משה ויגאל, שהם בעלים של
חברת־בנייה נוספת. מאז התאבדותו הנוראה
של אברהם, שרויים ההורים —
לדיברי המישפחה — בדיכאון עמוק.
מצבם החמיר, מכיוון שהיו רגילים
להיות מישפחה מלוכדת.
היחסים המישפחתיים בין בני־המישפחה,
כך הם מעידים, היו מאז
ומתמיד קרובים, פיסית ונפשית. שהייתם
של יגאל ומשה בחו״ל (השניים

לא שבו להלוויית אחיהם, ההורים
ששהו עימם בחו״ל שבו בגפם) היתה
בלתי־נסבלת עבורם.
גם מצבה של רינה, אלמנתו של אברהם,
היווה גורם מאיץ לשובם ארצה.
במישפחת־גינרי המלוכדת היה
ברור שהאחריות לכלכלתם של האלמנה
וילדיה מוטלת על האחים. גם האחריות
לטיהור שמו של אברהם.
במישפחת גינדי שוקלים בימים
אלה רעיונות שונים, כיצד לספר על
אחיהם לציבור, הזוכר אותו בעיקר בגנות
הפרק האחרון בחייו וסופו המזעזע.
אחת הדרכים שבה לא יבחרו היא
חשיפה תיקשורתית. משהתאחדה
מישפחת גינדי באחרונה, ערכו בני־המישפחה
כינוס מישפחתי והחליטו
החלטה נחושה: שלא להיחשף לפני
כלי־התיקשורת. התיקווה היתה, שיצ
ליחו
לשקם את מישפחתם ועסקי
הרחק מהזרקורים. התירוץ :״איננו
אנשי־ציבור, איננו חייבים להיחשף:
לציבור.״
אבל השיקול שהכריע את הכף היה
ריגשי. במישפחת גינרי סבורים — גם
אם קשה להם להוכיח סברה זאת —
שאברהם המנוח ניזוק מכך ששיתף

פעולה עם התיקשורת.
אומנם, המישפחה הסכימה עם דעתי
שהכתבות אשר אברהם שיתף פעולה
עם כותביהן יצרו כלפיו אהדה אצל
הכותבים ואצל הקוראים. במבט לאחור,
נזכרים במישפחת־גינדי כיום שהציבור
דווקא אהד את דמותו הטראגית
של אברהם. בניגוד למצליחנים אחרים,
שכשלו ונפלו, לא היתה שימחה־לזעב
כלפי אברהם.
אולם האבל במישפחת־גינדי הוא

בית משה גינדי
אין בעיות עם מס־ההכנסה

בעל עוצמה ריגשית רבה. במישפחה
מסבירים, כי דווקא מה ששבר את אברהם
היה חשיפתו בתיקשורת, וגלי־האהדה
כלפיו. הוא חש שאינו עומד
*בציפיות הגבוהות של הציבור ממנו.
הוא חש שהמוניטין שלו, כאיש־עסקים
אמין, פוחת והולך, כר גם הכבוד.
הכבוד — זוהי מילת־מפתח במיש־פחת
גינדי, שבניה הם סלף־מייד־מן
אחד־אחד.
אחד מבני־המשפחה פתח עימי את
השיחה במונח ״כבוד״ .זה העיקר בחיים,
העביר לי מסר.
ההחלטה שלהם שלא להיפגש עם
נציגי התקשורת — לא ״לציטוט״ ולא
״שלא לציטוט״ — היא מוחלטת. כל
הלחצים שהופעלו עליהם באחרונה,
נדחו בתקיפות. מחוייבותם זה לזה
ולמוסד המישפחה מרחפת מעל לכל.
גם לצורך הכנתה של כתבה זאת
והפגישה עם נציגות של המישפחה,הפעלתי לחצים אדירים.
ליגאל ולמשה דווקא יש הרבה מה
לומר, בייחוד על יחסה של התיקשורת
כלפיהם. ציטוטים בשמם, פירסומים
כאילו נמלטו מהארץ, ופירסומים על
אחיהם, כגון הידיעה כאילו תרם כספים
לליכוד, או כאילו הם נחשדים בכך, לא
השאירו אותם אדישים.
כיום משתדלים בני מישפחת־גינדי
שלא לקרוא ולהאזין לכל מה שנכתב
•ונאמר עליהם. הם גם שקלו צעדים
מישפטיים. אך בעיקר הם רוצים לשוב
ולחיות חיי־שיגרה באלמוניות, ככל
האפשר.
אותם יגאל ומשה, שפירסמו את
שמותיהם באותיות קידוש־לבנה על
גבי שלטים מאירי־עיניים ברחבי־ה־ארץ,
החליטו להוריד פרופיל. הפירסום
שלהם ושל אחיהם המנוח, כך הם

היכן השחקנים הראשיים?
המונח ״פרשת גמדי״ מזכיר מאורעות כמו התאבדותו של
הקבלן אברהם גינדי בחודש יוני אשתקד. והיעלמותם המיס-
תורית של משה ויגאל גינדי מהארץ.
מודעה שפירסמו האחים הנעדרים בספטמבר 1985 רק הגבירה
את חוסר״הבהירות סביב הפרשה :־לאור הפירסומים השונים
בבלי־התיקשורת, שהציגו אותנו כמעורבים בפרשיות שאין לגו
קשר אליהן, ולאור השמועות והסברות שהודבקו לנו ללא אחיזה
ובסיס במציאות. הוצע לנו על־ידי פרקליטינו, שהם מעורכי-הדין
הטונים בארץ, ועל״ידי ידידינו, שלא להגיע עתה, עד שיירגעו
הרוחות ועד שהשכל הישר יחזור״.
״הרוחות״ -הכוונה היתה להתפוצצותה של פרשת-הקרקעות,
שאיימה אז לפרק את ממשלת־האחדות״הלאומית.
הטרגדיה של מישפחת גינדי, והעניין הרבילותי בקורותיה,
אומנם מיקדו אליה את הזרקורים, אולם הקבלנים למישפחת
גמדי הם רק שחקני-מישנה זוטרים בפרשה שגרמה למעצרם של
אבי צור וקלוד מלכה, עוזריו של מיכאל דקל, סגן־שר מטעם
הליכוד. הפרשה הביאה את יצחק שמיד בראש-ממשלה אל דוכן-
העדים, לראשונה בתולדות המדינה, ובקרוב יעיד גם דקל.
לפתע דעכה לה בדרך לא מובנת. בעוד שהפוליטיקאים,
השחקנים הראשיים, נחלצו באלגנטיות מאי״הנעימות הכרוכה
בפרשה, היו האחים גינדי לכתובת לאותם האזרחים, ששילמו
ממיטב כספם עבור דירות מעבר לקו־הירוק, בעיקבות מטעי-
פירסומת חסרי־תקדים, והטתבר בי רומו.
הונאת הלקוחות נגרמה, לפי טענת הגינדים, על־ידי מדיניות
שהנפיקה אישורי־בנייה, ובשלב מסויים השתנתה ולא איפשרה
לאחים לקיים את התחייבויותיהם כלפי לקוחותיהם הרוגזים.
אין הוכחות לכך שהאחים גינדי תרמו כספים לליכוד ושזכו, על
פן, להיתרי״בנייה וליחס מועדף.
בני מישפחת גמדי הם אולי סיפור שוב: נעצרים, נעדרים,
חוזרים, נחקרים, מסתגרים באסונם. אולם הם רק קצה השוליים
של הסיפור האמיתי -סיפורם של מי שאינם נחקרים, חוזרים
ומסתגרים, אלא יושבים, נלתי-פגיעים, במרומי השילטון ומנה לים
את ענייני המדינה.

במדינה
(המשך מעמוד )6
היא יוזמה מדינית גדולה בסיכסוך
הישראלי־ערבי, שבו השיג ג׳ימי קאר־טר
בשעתו את הישגו הגדול. הם רוצים
ליצור רושם של פעילות, משא־ומתן,
תזוזה ,״מומנטום״.
הרעיון של הוועידה הבינלאומית
מתאים מאוד לכך. הוא מאפשר דיונים,
ביקורים, מסעוודדילוגים, הכרזות —
הכל כדי ״להכין״ את הוועידה הבינלאומית,
ובלי כל צורך לכנס אותה
באמת.
ניצרת־בטחון. בעניין זה יש
תמימות־דעים גמורה בין האמריקאים
ופרס. לא אלה ולא זה רוצים לכנס את
הוועידה באמת.
הם רוצים להשתמש ברעיון של הוועידה
כדי ליצור מראית־עין של פעי
ישראל
מידע בעל חשיבות עצומה,
שהשתרע במרוצת השנים על אלפי
עמודים. המידע הזה הוא שאיפשר
לצה״ל להפציץ את מישרדי אש״ף את בתוניסיה, זיהה
המיפעלים העיראקיים והסוריים המייצרים
גאזים רעילים, חשף לעיני
ישראל את התוכניות הגרעיניות של
פאקיסתאן, ועוד ועוד — כל אלה
פריטי־מידע חשובים ביותר, שהצטברו
בזרועות־המודיעין האמריקאיות.
תודות לסיווגו הביטחוני הגבוה,
וזכותו לעיין וגם להוציא ולקחת עימו
מיסמכים סודיים ביותר, יכול היה פו־לארד
להעביר לישראל את כל המידע
האמריקאי, שהאמריקאים עצמם לא
העבירו לישראל.
ברור כי מידע זה לא יכול היה לבוא
יש מאין. כפי שמגלה בליצר, סבורים
האמריקאים כי ראשי ישראל היו צרי
ג׳ונתן
ואן פולארד
מדוע הם היו דרושים?
לות למען השלום, מבלי להיכנס להרפתקה
המסוכנת של הוועידה עצמה.
לכן מעמידים האמריקאים, כמו
פרס, תנאים שאיש בעולם הערבי או
במוסקווה לא יוכל לקבלם: ועידה בלי
אש״ף, כינון יחסים דיפלומטיים בין
מוסקווה לירושלים, פתיחת השערים
להגירת היהודים מברית״המועצות,
ועידה שלא תוכל לקבל החלטות, ועידה
שתהיה רק מיטריה למשא־ומתן
ישיר, ועוד ועוד(ראה יומן אישי) .כל
אחד מהתנאים האלה הוא ניצרת־ביטחון,
שתמנע את הצורך לכנס את
הוועידה.
בחשבון הסופי אין הבדל אמיתי בין
פרס ושמיר, שולץ ורגן: אף אחד אינו
רוצה בוועידת שלום בינלאומית לפי
הרגם המקובל על הערבים. י
ריגול גדו להמ רג לי ם

טראומה מישפחתית
״מבינים כיום, עלה להם ביוקר.
יגאל שב למישרדו יום אחרי שנחת
בארץ. לדברי המישפחה, הוא כבר
״הספיק להסדיר את בעיות החברה שלו
עם שילטונות מס־ההכנסה.

מדוע היה מיגתן פולארד
צייד לגנוב את הסודות, שהיו
דרושים לביטחון ישראל?
אין שום דמיון בין ג׳ונתן פולארד
ובין דויד בלם. הם שונים לגמרי מבחינת
סוג העבירות המיוחסות להם, מוצאם
ואופיים. אך יש להם דבר אחד משותף:
הם יושבים בכלא וזוממים לקנות
את חרותם תמורת גילויים.
גילוייו של בלס כבר החרידו את
צמרת מיפלגת־העבודה. גילוייו של
פולארד

בי׳ /עליה
לקבר

ך* רכוניהם של יגאל ומשה חופו
קדו במישטרה בהסכמתם, מרגע
בואם ארצה.
בתחילת השבוע שעבר נחקר יגאל
במשך כמה שעות במישטרה. החקירה,
מספרים במישפחת גינדי, היתה שיג-
רתית ביותר. אפילו לפרקליטו, ליבאי,
לא טילפן בסיומה. אין הם יודעים אם
יוזמן יגאל שנית לחקירה.
משה עדיין לא נחקר.
51 האחים מנסים לבלות עד כמה
שיותר שעות בחברת הוריהם. בימי־שבת
ניתן למצוא את בני״המישפחה
מלוכדים שם, אם כי ״לעולם זה לא
ישוב להיות כפי שזה היה. חסר משהו
כזה גדול!״ אמר לי אחד מהם, בכאב על
אבדנו של אברהם.
איזכור שמו של אברהם יוצר עומס

קיברו של אברהם גינדי
הם לא היו בהלוויה
של רגשות. יש כאבים שהזמן אינו מרפא,
ביחוד כשמדובר בחודשים מעטים.
גם יגאל וגם משה עלו, מייד עם
בואם ארצה, אל קבר אחיהם בבית־הקברות
שבראשון־לציון — אולי כדי

להתייחד עם כאבם, ואולי כדי לכפר
על היעדרם מהלווייתו.
חוץ מזה מצב־רוחם שפיר, והם
חשים שהם בדרך הנכונה להשבת
כבודה האבוד של מישפחת גינדי.

מידע חיוני. באמצעות העיתונאי
הישראלי זאב (״וולף״) בליצר, היושב
בארצות־הברית, פירסם השבוע פד
לארד בעיתונות האמריקאית גילויים
מדהימים.
עד כה הצטייר פולארד כמרגל קטן,
מופרע, שהעביר למפעיליו פורקי־ה־עול.
מידע בלתי־חשוב, והביו את מנד
שלת־ישראל.
עתה מצטיירת תמונה לגמרי אחרת.
מסתבר כי פולארד העביר לממשלת־

כים לדעת כי פועל כאן מרגל ישראלי
בכיר. אחרת, איך הגיע המידע הזה
לישראל?
בעל־ברית מוזר. כל זה יכול
להביך את יצחק שמיר בביקורו הנוכחי
בארצות־הברית. הטענה כי איזשהו
מרגל ישראלי מתוסכל הפעיל על דעת
עצמו איזשהו סוכן מקומי קטן שוב
אינה מספקת.
אולם שמיר יכול להפוך גם את הקערה
על פיה. הוא יכול לשאול: מדוע
היה בכלל צורך ברב־מרגלים כמו פר
לארד בארצות הברית?
ישראל משרתת את השרותים
החשאיים של ארצות־הברית בכל רחבי
העולם. לפי הפירסומים הרבים בחו״ל,
פועלת ישראל בשיתוף־הדוק עם הסי־איי־אי
בארצות רבות. פקיד־לשעבר
של המועצה האמריקאית לביטחון
לאומי גילה כי ישראל פעלה בשרותו
לחיזוק שכירי־החרב השחורים, הלוחמים
בממשלת״אנגולה. בפרשת״איראן
התגלה כי ישראל פועלת למען
ארצות־הברית לחיזוק הקונטראס, הלוחמים
בממשלת ניקראגואה.

תמורת כל אלה, יכלה ישראל לדרוש
שהאמריקאים יעמידו לרשותה
אוטומטית את כל המידע החיוני הנאסף
על־ידם, הנוגע במישרין לביטחון
ישראל. נראה כי הדבר לא נעשה. לכן
היה צורך באיש כמו פולארד.
באחד המיסמכים במישפט פולארד
טוען שר־הביטחון האמריקאי, במידה
רבה של ציניות, שארצות־הברית התכוונה
להתמקח עם ישראל על המידע
הזה. ישראל לא היתה מעוניינת, מפני
שכבר השיגה אותו באמצעות פולארד.
כל זה נשמע מוזר בשבוע שבו
הכריזה ארצות־הברית על ישראל כעל
״בעלת־ברית שאינה חברה בנאט״ר
— בדומה ליפאן, אוסטרליה, קוריאה
הדרומית, מצריים ועוד.
איזה מין בעל־ברית הוא זה, המונע
משותפו מידע שהוא חיוני לביטחונו?

פרס חטף מיקרופון

ביטוח־טודס

לנאומו של שימעון פרם בכנסת, בהשיבו בשם
הממשלה להצעדדלסדד-היום בעניין פרשת
יומך ביגון, קדם מאבק עצבני מאחורי הקלעים.

חמישה בכירים בחברות־הביטוח מבלים
השבוע בחופשת-סקי בשווייץ.

בשבוע שעבר רצה פרם שבשם הממשלה ישיב יעקב צור,
אולם יצחק שמיר התנגד, דרש שהמשיב יהיה משה ארנם.
השרים משה שחל וחיים קורפו נפגשו בנסיוו ליישב את
המחלוקת, ופסקו: ארנם ישיב.
פרס ארב וחיכה ער צאתו של שמיר לארצות־הברית. ביום
השני בבוקר הוא התקשר עם הד״ר ישראל ניר, ממלא־מקום
מזכיר הממשלה, ודרש ממנו שישלח למסת את צור.
ניר התנצל, אמר שאין באפשרותו לשנות החלטה שקיבלה
גושפנקה של ראש־הממשלה. אז הודיע פרס, כממלא מקום
ראש־הממשלה, שהוא יעלה להשיב בעצמו.

ייו מ קי ף
אמוראי למישטרה?
בעיקבות סיענוח קלטות שיחות הטלפון של
דויד בלם, שוקלים במטה הארצי להזמין את
סגן־השר עדי אמוראי לשיחת־הבהרה.

מזהירים את ל1י
אברשה מתדרך

מחסור של לפחות 500 מנהלי־חשבונות מדופלמים מורגש
בשוק. לישכת״רואי״החשבון פרשה חסותה על קורס
לבעלי־מיקצוע מדופלמים בהמיכללה למינהל, כדי
להתגבר על המחסור.

אברשה טמיר, מנב״ל מישרד־החוץ, מבנם בידם
הרביעי השבוע את הכתבים המדיניים
לתידרוך. הוא מנצל את היעדרותו מהארץ של
המנב״ל השני, יוסי ביילץ.

גם לילי בממשלה

יועציו של יצחק שמיר יעשו מאמץ של הרגע האחרון
לשכנעו שלא להסכים למינויו של גר יעקובי כשגריר
בוושינגטון.

הנימוק המתוחכם שבפיהם: כך אפשר להרבות
מדנים בתוך המערך — יעקובי יכעס על
שימעון פרם, שלא עמד בהבטחתו׳,ועזר וייצמן
ימשיך לשבת ממורמר ובאפס-מעשה.

שמיר שולח רמילוא
ראשי עיירות הפיתוח, שעלו לרגל בשבוע שעבר ליצחק
שמיר, הופתעו להיווכח שראש־הממשלה אינו מקשיב להם
כלל, אלא שולח אותם מייד לסגן־השר רוני מילוא.

איפה כל הירדים?
בקרב ודכי הקואליציה, מהליכוד ומהמערך, שוררת
תרעומת על כד שבשבוע הקריטי של דיוני התקציב
נעלמו כל היו׳׳רים:

חיים קוסמן, ירר סיעת הליכוד, נסע לאמריקה,
שרה דורון, הקו-יר׳ר, חולה, רפי אדרי, ירד
סיעת המערך וירד הקואליציה, נעדר גם הוא.

לילי שרון התייצבה לצד בעלה, בטקס
הפרידה הרישמי בלוד, שנערך לראש-דד
ממשלה עם צאתו לארצות-הברית. הנוהל
קובע כי רק שרים, ולא נשותיהם, רשאים
לעמוד בשורת המכובדים, אולם ראש הטקס
כנראה התבייש להעיר לה ולפנותה
מהמקום.
בין השרים פשטה מייד ההלצה: בקרוב
היא גם תחליך את שמה ל״לילי פרוץ״.
פסיכותראפיה לישראלים בחרל

מחשבה שניה

^י ן— ןיןןי

בחברת ״רסקו״ שוקלים לרדת במחיר ולחדש
את המשא־־ומתן עם ״סאדאב-דנקנר״.

משתמשי־המידע ימח1
סגירתו של המרכז למידע אלטרנטיבי בירושלים, תוך
שימוש בנימוקים ביטחוניים, גורמת כעס רב בקרב
המשתמשים כשרותי״המרכז.

מתוך 30 אלך מנהלי-החשבונות הפועלים
בארץ, רק 700 הם מדופלמים.

דבורה לזרוב, פסיכותראפיסטית ישראלית
שהיגרה לארצות־הברית, מפעילה
שם שרות חדש: טיפול נפשי למהגרים.
במיוחד היא מטפלת בבעיותיהם של
יורדים מישראל.
לזרוב סיפרה לשבועון הניו־יורקי ״ישראל
שלנר כי הישראלים סובלים במיוחד
מריגשי-אשם על נטישת ארצם, ממשיכים
לחיות שנים רבות על המיזוודות,
מתעקשים להישאר בשולי החברה האמריקאית
ואינם מתערים בה. התוצאה:
דיכאון בתני, המאופיין בחוסר יציבות
אישית.

בוועד״הפועל של ההסתדרות מתעלמים מהסקירות
ההכרחיות החמורות שמעבירה אליהם שרה דלברשטיין.
יו״ר איגור העובדים הסוציאליים.

מסיתים נגד יעקובי

אלי דיין, ראש עיריית אשקלון, דוחף להקמת החברה
הכלכלית לפיתוח א שקלון שבידיה ירוכזו רוב הקרקעות
הפנויות בעיר 600 :רונאם של קרקע עירונית בחוף־הים,
עוד כמה מאות דונאמים המפוזרים בעיר, ו־ 2000 הדונאמים
של חברת אפרידר.

אנשיו של דויד לוי לוחצים עליו להגיע בהקדם להסכם
עם סחנודשמיר — ולא, כך הזהירו אותו, צפויה להם
בוועידה מכה קשה, שממנה יתקשו להתאושש.

הוועד־הפשל
מתעלם מהסוציאליים

מאות חותמי עצומה לשר־המישטרה
הופתעו לקבל בבתיהם מיכתב מחיים ב ת

הפטיציה הופנתה אליו בקריאה להפעיל
את המישטרה, שתשים קץ להתנב־לויות
— בעיקר איומים טלפוניים — של
ביריוניס מן הימץ נגד חברי המישלחת
שיצאה לרומניה להיפגש עם נציגי־אש׳ך.
בר־לב השיב כי הוא מבין את חומרת
הבעיה, כי הטרדה טלפונית היא אכן תופעה
בלתי-נסבלת, וכי הינחה את המישט־רה
לשתן? פעולה עם ״בזק״ לאיתור הבית
דנים.

דיין מרכז קרקעות

חסרים מנהלי
חשבונ 1ת

עד כה נמנע טמיר מתחרות בעניין זה עם ביילין, כדי שלא
להגביר את המתיחות ביניהם.

בר־לב משיב
לפטיציה

200 סוכנים מצטיינים של הפניקס, בראשות המנכ׳ל, יוסי
חכמי, ומישנהו, הר״ר איתמר בורוביץ, עומדים לצאת
לפסטיבל בריו.

עיתונאים ישראליים, בעיקר הכתבים לענייני
השטחים הכבושים, כתבי-חוץ, סוכנויות-
ידיעות ומבוני-מחקר בחדל, ימחו נמרצות על
סגירת המרכז, שסיפק להם מידע מדוייק ועדכני
על המתרחש מעבר לקו הירוק.

שיתוף מסח הגדה
שיתוך־פעולה מיוחד במינו בין ישראל לירדן:
המימשל הצבאי העמיד נשק לרשות שומת־הראש
של ראשי העיריות הממונים ברמאללה,
באל-בירה ובחברון. את שברם מקבלים
השומרים מייח•

שתי החברות עמ ת לקנות מרסקו קרקע בקריית־בדגוריון
בחולון, לבניית 100 דיתת. סוכם על מהיר של 1.5מיליון
דולר, אולם דרישה פיתאומית של רסקו, שהעלתה את
המחיר ל־ 1.7מיליון, פוצצה את העיסקה.

גברו סיכרי ציון
גבת סיכוייו של הד׳ד אברהם ציון, יועצו של
השר אברהם שתר, להתמנות במנב״ל מישרד־המישפטים.
השבוע
הופצה שמועה כי ציון, מרצה למישפטים
באוניברסיטת תל־אביב, תרשע בעבר בפלילים. לשמועה
אין כל שחר.

הולצמן לשדם?
המועמד המועדף בלישכת דויד לוי לתפקיד מנכ״ל שיכון
ופיתוח הוא ח הולצמן, איש נתיבי איילון.

את הממונה בעיריית רמאללה, למשל, מלווה חוליה של
שיבעה שומרים חמושים, המצהירים במכוניות. כל שומר־ראש
משתכר 125 דינארים ( 575 שקלים) לחודש, ומפקדם
— 200 דינאר ( 900 שקלים).
פרטים אלה מוסר הגיליון החדש של אלטרנטיבה.

גדר בלתי־נראית

נשק ישראלי בבנקיק

גדר אלקטרונית ישראלית זוכה בהצלחה במיתקגי־נופש
באירופה. המדובר במערכת של הגנה היקפית, סמויה
מהעין, המותקנת מתחת לפני הקרקע, ולכן אינה מעוררת
רושם של אתר מבוצר.

נציגות ישראלית גדולה תשתתף בתערובת־נשק,
שתיערך בעוד חודש בבנקוק.
כדי להצניע את הנוכחות הישראלית, הוחלט שהביתן
הישראלי יובלע בתוך הביתן האמריקאי, והוקצה לו שטח
של 20מ״ר. אולם בשל מיספרן הרב של יצרניות־הנשק
שנרשמו לתערוכה, צמח שיטחה של המובלעת הישראלית
והיא תשתרע על 500מ״ר.

הצוות התכנס
שמואל גולומב, מנכ׳׳ל חברות־הביטוח, מוסר: שלא כפי
שצפה מדור זה בשבוע שעבר, התכנס צוות־ההסברה של
האיגוד. נעדר ממנו רק נציגה של חברה אחת.

נעזק,

הימורי

1פעזע

נו 1ו ־ ג1

בוס, שווימו, חשוקק׳ -מה הביא אותם לחבוו רעיסקת־הנבר האיראנית?
החוליה המחברת היא עיסקי־ההימווים שר הבשע המאורגן בלאס־וגאס.
גילויים וול משובות המוסד ומישודהביטחוו בעיסקות 1ויגול באיראן
ך ולא סייע האנק גרינשפון לאל
/שווימר להבריח מטוסים לישראל
ב־ ,1948 הם לא היו מכירים זה את זה,
ואז שווימר לא היה פוגש באמצעות
גרינשפון את עדנאן חשוקקי ומאנוצ׳ר
גורבאניפאר, עיסקת הנשק האיראנית
לא היתה יוצאת לפועל בדרך השלומיאלית
שבה בוצעה, ויצחק שמיר לא

סייע גרינשפון לשווימר להבריח
מטוסים לישראל, הוגש
כתב־אישום נגד מו דאליץ על
הברחת נשק למצריים.

מר ונימרודי, ואח נכח בפגי-
שת-התחקיר שבין יצחק שמיר
לנימרודי.
אל שווימר הוא ידידו של שימעון
פרם, נאמנו מתקופת היותו של שווימר
מנכ״ל התעשיה האווירית, מראשי
אל״ף, ובעל השפעה אדירה עליו עד
היום. אולם למרבה הצער שווימר

בספר הנאמנים מוזכר טייס קנדי
בשם אנדרו מק״נוטן, כעוזר לשווימר
בהברחות המטוסים. בשנת 1977
הקימו מק־נוטן, גרינשפון ושווימר

וגרינשפון. אחרי שנחשפה בעיתונות
התרמית של התרופה, ירד ממנה שווי־מר.
הוא
וגרינשפון הופיעו שוב ב־ 981ו,
כעומדים בראש סניף אל״ף באמריקה.
מייק פירון עמד אז בראש אל״ף,
והשניים גייסו תורמים באמריקה.

הם הופיעו שוב ב־,1983

בוס (מימי!)
חשוסק(משמאל)
ואל שוו־מו ביניהם
(למעלה) :מה ומי
קישר! ביניהם*
היה צריך להכין שיעורי־בית כדי
לעמוד מול חקירות האמריקאים.
הבעיה המרכזית אינה הקשר של
הפשע המאורגן של גיבורי העיסקה
האיראנית, אלא הקלות שבה נותן
שימעון פרס לקבוצה מצומצמת של
חברים, מתקופת הליכתו במידבר האופוזיציה,
לתעתע בו.
כך סיבך אותו עורך־הדיו מיכאל
(״מייק״< פירון בפרשת בלס(פירוז היה
מראשי אל״ף — אזרחים למען פרס
— .וגם עורך־דינו העיקרי של דויד
בלס) ,וכך גם סיבכו אל שווימר בפרשת
הנשק האיראנית.
שווימר, שהיה יועץ לראש־הממ־שלה
שימעון פרס, שולט בפרס עד
היום.
כאשר נסע פרס לשיחות רשמיות
בוושינגטון, לפני חודש, צירף לפמלייתו
את חבר־הכנסת מהליכוד אהוד
אולמרט. הוא הסביר זאת בכך שאול-
מרט הוא חבר ועדת־החוץ־והביטחון
בכנסת, וחשוב שלווערה יהיה נציג
במישלחת! .

היו ששאלו למה לא צורף
ירד הוועדה, אבא אבן, וקיבלו
תשובה לא־רשמית כי היה זה
אל שווימר שלחץ על פרס לצי
רח את אולמרט. אולמרט מטפל
באחרונה בענייניהם של שווי־

קשור עסקית עם אישי פשע מאורגן
באמריקה, והסתבך בעבר בהשקעות
מפוקפקות ביותר.
הספר הנאמנים מאת ליאונרד
סלייטר, בהוצאת מערכות, מקדיש כמה
פרקים לתיאור הסיוע שהושיט אל
שווימר באירגון הרכישה של מטוסים
באמריקה והברחתם לישראל בשנים
1948־ . 1949 בפרק כ״ח, עמוד ,174 וכן
בפרק מ״ה, עמוד ,271 מתואר כיצד
נעזר שווימר על-ידי יהודי בשם האנק
גרינשפון, שהיה בעל תחנת־רדיו
בלאס־וגאס.
הקשר בין השניים, לפי הספר, היה
עמוק ביותר באותן שנים.

^ הפושעים
? 54 היהודיים
ך רינשפון מוזכר רבות בסיפרות
^ הפשע האמריקאית. למשל, בספר
המאפיוזו האחרון מאת אוביד
דימאריס, הוצאת הספרים של ניו־יורק
טיימס, בעמודים 183 והלאה, בפרק
על חדירת הוארד יוז ללאס־וגאס,
מתואר גרינשפון בהרחבה.
גרישנפון החל את דרכו בלאס־וגאס
כקצין־העיתונות של אילי־הפשע היהודיים
באגסי סיגל ומאיר לנסקי, שהחלו
בהפיכת וגאס לעיר־הימורים וה־

קימו את הקזינו הראשון בשם פלמינגו.
אחר־כך הפך לבעל כמה עיתונים,
תחנות־טלוויזיה ועסקים אחרים,
כמו קאנטרי־קלאב.
חברה, שניסתה לפתח ולמכור תרופה
כאשר התחיל יוז לחדור לווגאס, נגד הסרטן בשם לאטרייל.
נלחמו בו עיתוניו של גרינשפון בכל
הכוח. אנשי יוז בדקו ומצאו כי גרינ־שפון
נמצא בצרות כספיות, ולמעשה ,
מטרתו היא להכריח את יוז להשקיע בו
כסף. יוז השקיע יותר משישה מיליון
^ התאם לדיווחי העיתונות, מק־דולר
בעסקי הקאנטרי־קלאב, ועוד
נוטן הורשע בקנדה בעבירות
כמה עסקים של גרינשפון, ומאז עברו
מירמה והונאה בבורסה, והקים קרן
עיתוניו לתמוך ביוז.
לעידוד מחקר תיאוריות מדעיות.
הסופר דין יאנינגס, בסיפרו אנו רק
התרופה ״לאטרייל״ נאסרה

תרופה

נגד סרטו

מאת

יגאל לביב

הורגים זה א ת זה, שהוא ביוגרפיה
של באגסי סיגל(מייסד חבורת־הפשע
הידועה בניו־יורק, בשותפות עם מאיר
לנסקי) ,מספר מפי האנק גרינשפון
כיצד היה עם סיגל לפני הרצח ומייד
אחריו. סיגל, אגב, נרצח על־ידי מיקי
כהן (איש הפשע המאורגן מלוס־אנ־ג׳לס,
שהתרים רבות לאצ״ל אותן שנים).
כמה
שנים לאחר הרצח של סיגל
הקימו לאנסקי ומו דאליץ(ראש הפשע
המאורגן בקליבלאנד) קזינו נוסף בשם
דזרט־אין, וגרינשפון היה קצין־
העיתונות של הקזינו הזה.

אגב, כאותה.ה שנה שכה

לשיווק באמריקה, אחרי שנמצא
כי היא תרופת־אליל, ובחקירות
האח־בי־איי נמצא כי
מפיציה מרוויחים ס/״ 700 על
ההשקעה, וכי המימון הוא של
הפשע המאורגן.
שווימר הציע את התרופה
למכון וייצמן, כדי שיתן לה
גושפנקה, אד זה דחה אותה
מייד. אז גייס שווימר את ד ד
דויד רובין, והחל להפיץ את
התרופה בישראל, תחילה תוך
שימוש בנייר־מיכתבים של
״התעשיה האווירית״ ,ואחרי
שחדל לנהלה על נייר של חברה
בשם אפ״ם המשווקת מוצרי-
תעופה.
שווימר אמר לעיתונאים בישראל
כי התרופה ממומנת על־ידי מק־נוטן

והפעם הצמיח אליהם יעקב
נימרודי. שותח נוסח: בוב גו־צ׳יונה,
מו״ל ירחון־הערווה.פנטהאוז״
באמריקה. שותח נוסח:
המיליארדר שאול אייזנברג.
הם הקימו חברה בשם אינטר־נשיונאל
נוקלייר סיסטם(אינסקו),
וביקשו מממשלת״ישראל להשקיע
מיליארד וחצי דולר בכור גרעיני
בנחל־שורק.
המאפיה האיטלקית
^ וב גוצ׳יונה השקיע כספים
^ רבים בהליך המבוסס על הקמת
כורים גרעיניים קטנים וזולים־יחסית,
לעומת השיטה הקיימת של כורים
גדולים ויקרים. על הנייר הכל בסדר,
אולם מתנגדי ההמצאה טוענים כי
לעיתים קרובות, כאשר בתיאוריה הכל
עובד, בפועל זה לא כך.
גוצ׳יונה היה בעבר מאנשי הפשע
המאורגן האיטלקי של לאקי לוצ׳יאנו.
שהיה בעל־ברית עם מאיר לנסקי, וכך
הכיר את גרינשפון, ודרכו את שווימר.
שווימר, כישראלי, הכיר היטב את
נימרודי, שחדל מלהיות נספח צבאי
באיראן והפך לספק של נשק וכורי־התפלה
לאיראן. אחרי ששווימר חדל

החברים ש ל שימעון
(המשך מעמוד )11
לעבוד בתעשיה האווירית, הוא עבר
לעבוד אצל שאול אייזנברג בעסקי־תעופה
(אגב, אייזנברג גם רכש את
ביתו של שווימר בסביון).
למזלה של מדינת־ישראל, היא
דחתה את ההצעה על הסף.

כך, הודות לעסקי הפשע המאורגן,
נוצרו שותפויות בין
שווימר, יועצו של פרם, לבין
נמרודי וגרינשפון. ודרך האחרון
הגיעו אל חשוקהי.

אלוף־השוהד
הסעודי

י ץ שוקקי היה פעיל בשנות וד 70
1 1בעסקים רבים באמריקה. הוא נשלח
ללמוד בה על־ידי אביו, שהיה רופא
ידוע בסעודיה. כאשר התחילה סעודיה
לרכוש נשק וציוד בכמויות אדירות,
אחרי עליית מחירי־הנפט, היה חשוקקי
הסעודי היחידי שהיו לו קשרים טובים
בריאד, ושהוא חניך אוניברסיטה אמריקאית.
הוא היה למתווך בעסקות

אדירות, שעל חלקן התנהלו לאחר־מכן
חקירות, והואשמו ראשי חברות־ענק
כמו לוקהיד.

הסתבר כי החברות שיחת
אישי־צמרת בסעודיה תמורת
השגת חוזים, וחשוקקי היה הגורם
שדרכו הוסדרו החוזים
והתשלומים. במשך שלוש שנים
פחד לבוא לאמריקה, בגלל
צו־מאסר שהוצא נגדו, אחרי
שסירב להעיד לפני רשות־ניירות־הערך
האמריקאית.
איש יחסי־הציבור היהודי שלו, אדו־ארד
מוס, שיכנע אותו לקחת כעורך־
דינו את קנת ביאלקץ, שהיה יו״ר
מועדון־הנשיאים של האירגונים היהודיים
באמריקה, וראש הליגה נגד
השמצה. ביאלקץ פתר את בעיותיו,
וחשוקקי שב לאמריקה.
ב־ 1982 הקים את בסיסו העיסקי
בסאלט־לייק־סיטי, עיר המורמונים,
אולם הוא עצמו בילה בעיר־ההימורים
הסמוכה, לאס־וגאס.

אל שווימר ושימעון סרס

במי שהיה לו הון רב, נודע עד
מהרה בבתי־הקזינו בעיר, וק

קשרים מימי ההברחות

שר קשרים עם אישי-הצמרת
בעיר, ביניהם גם גרינשפון.
גרינשפון הפגיש את חשוקקי
עם שווימר, והקשרים בין השניים
התהדקו.

שמפמה לפרס

ף ־ ,1984 כאשר ביקר ראשה!
ממשלה שימעון פרס באמריקה,
והתגורר במלון ריגינסי, הביא אליו
יועצו שווימר את חשוקקי לשיחה.

לקומה השמינית של המלון
הוחש ארגז שמפניה (על
חשבון חשוקקי) ,ובמקום היה
גס יעקב נימרודי.

עדנאן חשוקקי(ימין) בתנוחה אופיינית
עיסקי שוחד של מיליונים

לא שילם
^ומר עשיר על עסקות-הנשק
1 1עם איראן סמון בתיק של בית־מישפט
נידיורקי.
בתיק זה מאושם עורך־הדין האמריקאי
סמואל אוואנס בקשירת קשר
לשלוח נשק לאיראן, בניגוד לחוק
האמריקאי, יחד עם תת־אלוף אברהם
ברעם ואיש־העסקים ישראל אייזנברג
מישראל, האיראני סיירוס האשמי, שמת
או נרצח בינתיים, ואנשי־עסקים
אמריקאיים שונים, וביניהם אחד רוי
פומארק.
בתיק זה הגיש אוואנס תצהיר מאלף
ביותר.
דיכוגיס בלי חותמת

וואנם מספר כי הוא נפגש אי־שית
בלונדון, בקיץ .1985 עם מנהלים
בכירים של התעשיה הצבאית
הישראלית. הפגישות אורגנו על-ידי
האשמי.

מנהלי התעשיה הצבאית הישראלית,
שיוזמנו למישפט,
אמרו לאוואנס כי אמריקה מאשרת
את העסקות.
לדברי אוואנס ב־ 6בדצמבר , 1985
בפגישה בבית הלבן, המליץ רוברט
מק־פארלן לעצור את מישלוחי-הנשק,
והנשיא אישר את הצעתו. הנשיא הורה
למק־פארלן להיפגש עם דייוויד קמחי
ומאנוצ׳ר גורבאניפאר, ולמסור להם כי
ארצות־הברית מוכנה לשיחות מדיניות

עם איראן, וכי לא תספק נשק לאיראן (סוכנות הייצוא-הביטחוני של
ולא תתיר לאחרים לעשות זאת.
מישרדי־הביטחוז).
בביקורם נאמר לוט כי המוסר בדק
מק־פארלן נפגש עם קמחי וגור-
באניפאר בלונדון, נד 8בדצמבר, ואמר אותם בסיוע הסי־איי־אי, וכן כי הישלהם
זאת. מייד לאחר מכן החליף עמי -ראלים חוששים שהאמריקאים יעקפו
רם ניר את קמחי, והאדמיראל ג׳ון אותם. מפני שהם רוצים למכור נשק
ישירות לאיראן. על כל פנים, במארס
פוינדקסטר החליף את מק־פארלן.
ב־ 1בינואר 1986 שלח אחד משו 1986 נאמר לאוואנם כי כל עיסקת
תפיו של אוואנס מיזכר לשגרירות נשק צריכה לקבל אישור ממשלתי ישארצות-הברית
בפאריס, ובו כתב כי ראלי, ולכן גם אישור אמריקאי.
פוינדקסטר אישר מכירת 10 אלפים
בהתאם ליומנו של אוואנס נפגשו
טילים מסוג ט או מישראל לאיראן. חשוקקי. גורבאניפאר, טוני רולאנד
דרך חברה פרטית. הטילים נשלחים ועמירם ניר ב* 15 באפריל ,1986 ודנו
ישירות מישראל לאיראן. הגורם לאי בעסקות־נשק עם איראן. רולאנד הוא
שור היה ביקורו של עמירם ניר בד בעליה של חברת-ההשקעות האנגלית
צמבר 1985 בוושינגטון. שבו שיכנע לונרו, אחת הגדולות באנגליה, בעלת
את ראש הסי-איי-אי, קייסי, כי גור• עסקים רבים באפריקה, והוא גם בעל
באניפאר נמצא עתה בקשר ישיר עם השבועון הלונדוני החשוב אוגזרבר.
אישים רמי־דרג באיראן, אשר ישחררו הוא גם ידיד אישי של קמחי, וכן קשור
את השנויים האמריקאיים בלבנון בקשרי־עסקים עם חשוקקי. הוא קנה
ויאפשרו תדירה אסטרטגית לאיראן. ממנו לפני שנים את המלון המפואר
ניר הצליח לשכנע את קייסי ואת מאונ ט קניה ספארי קלאב. הוא גם
פוינדקסטר. שניים אלה שיכנעו את קשור עם הישראלים מוטי זיסר ואבי
דודאי — מאנשי שחו — בעסקים
רגן לאשר את העיסקה.
במארס 1986 בא אוואגס לישראל שונים.
לדברי אוואנם, אמר ניר כי עסקות
עם אחד העוסקים בעסקות, מינארדוס.
בן*גוריון אלה אושרו בדרגי־המימשל הגבוהים
בנמל-התעוסה
המתינו להם אנשי-ביטחון, ש ביותר בארצות־הברית.

דאגו להעבירם את הליכי-הכ-
ניסה מבלי שיוטבעו בדרכו•
ניהם חותמות־כניסה. הם נפגשו
עם סוחרי נשק מורשים
על-ידי מישרד-הביטחון, וכן
עם צבי רויטר, מנהל סיב׳׳ט

כאשר דולאנד ד טש לחש•
קיע כסך בעסקים לו, הבטיח
לו עמירם ניר !רבות של
ותיו.
ממשלת-ישראל
רולאנד התייעץ עם׳ ידידו
קמחי, השקיע 15 מילית דולר

בפגישה השיג חשוקקי את הסכמת
פרס לתוכנית־השלום של חוסייו־פא־הד,
שהוגשה לאחר־מכן לנשיא רגן
על-ידי פאהד. התוכנית דיברה על השגת
שלום •במרחב והשקעת 300 מיליארד
דולר בפיתוחו. חשוקקי נפגש,
לשם אישור התוכנית, גם עם יאסר
ערפאת, חוסני מובאראב, וכמובן המלך
חוסייו והמלך פאהד.
חבורת ריגינסי היתה. כבר אז
מעורבת בעסקי־הנשק עם איראן. בהתאם
לדיווחים באמריקה מכרה
ישראל לאיראן נשק באמצעות חשו־קקי־שווימר־נמרודי
החל ב־. 1982

ביולי 1985 טסו חשוקקי

כנגד ביטחונות של
והבטחות של ניר! .תה
חשוקקי,
?לעייקל את רכושו
ישם החזרת כספו.

מיזכר סוד> ביותר

ף* התאם לתצהיר של אוואנס,
סיפר אוואנס לרולאנד כמה חורשים
לפני פגישה זו, כי הוא וסיירוס
האשמי עושים עיסקה שבה מעורבות
ארצות-הברית וישראל. רולאנד אמר
לאוואנס כי הוא מכיר היטב את דויד
קמחי, שיש לו קשרים טובים בממשלה
האמריקאית, והציע להיות שותף ב־עיסקות
ולהשתמש בקשרי קמחי באמריקה.
זמז־מה לאחר מכן בוצעה
עיסקה׳ עם איראן בפיקוח ניר, מאק־פארלו
וגורבאניפאר. המימון גויים על*
ידי חשוקקי בהלוואות.

המסמבים שהגיש אוואנם
כוללים מיזברים חשאיים של
אנשי הסי־איי־־אי ושלוחותיו,
הנוגעים להערכת הכוונות של
הממשלה האיראנית, ומה ניתן
.להשיג שם.
במיסמד סודי ביותר לקולונל מולר,
נצע המארינס באירופה, נמסר ביו
השאר:
• האיראנט מכנים את מבצע
העסקות בשם •דמבאנד״ ,על־שם הר
הסמוך לטהראן.
• ממשלת איראן רוצה לרכוש 110
מטוסי אף־ 4אי במחיר השוק. כן הם
רוצים חלקי חילוף למטוסים אלה. ה־עיסקה
לא בוצעה. כי האיראנים סירבו
לנהל משא־ומתן עם הסי־איי־אי.

וסיירום האשמי* לירושלים. הם
נפגשו עם פרס והציעו לו למכור
לאיראן טילי ״טאד, תמורת
השפעה על המישטר האיראני.
עובדות אלה מצויות בתצהיר שהגיש
עורך־הדיו האמריקאי סמואל
אוואנס לבית־המישפט בניו־יורק. אוד
אנס מואשם בכך שקשר קשר עם תת־אלוף
אברהם ברעם, ישראל אייזנברג,
סיירוס האשמי־ ואחרים (ראה מיס־גרת)
למכירת נשק לאיראן.
כל העובדות האלה מטילות אור
שונה על עיסקי־הנשק עם איראן.

הס לא נולדו מתוך מחשבה
פוליטית, שהתגבשה בדיונים
בין מומחים פוליטיים וצבאיים
בירושלים. שימעון פרם לא
נכנס בה בעיקבות דיונים מעמיקים
והתוויית מדיניות ארו־כת־טווח.
הוא הסתבך בה בגלל
קשריו האישיים עם הרפתקן,
ידיד־נעורים, שהסתבך בה בגלל
קשריו האישיים עם איש
הפשע המאורגן באמריקה,
שהסתבך בה בגלל קשריו עם
הרפתקן סעודי.
כך נעשית הפוליטיקה הגבוהה.
•שיירמז האשמי היה אחד מעחריו
שלגו רנ אניפ א ר בעיסקי-נשק. הו א
מת בלונדון באופן מיסתורי. מותו
נחקר על-ידי ס קו ט ל אנד יארד.
• האיראנים מוכנים להציע לאמריקאים.
כדי לקבל את מבוקשם, טנק
סובייטי חדיש ביותר, יחד עם שרידים
של עוד שני טנקים -וכן לספק לאמריקאים
שמונה הליקופטרים סובייטיים.
כל הנשק הסובייטי נלקח מעיראק.
אם הסי־איי־אי אינו יכול לברר
אם אכן יש לאיראן ציוד סובייטי כזה,
מוצע לבקש מהמוסר לברר זאת.
• כותב־המיזכר כבר שוחח עם נציגי
המוסד על־כך, ויש להם ענייו רב
בהצעת־החילופין, והם מוכנים להושיט
כל עזרת
• האיראנים יפתחו במגעים כאשר
יקבלו אישור לאספקת 39 מטוסים
שהם מעוניינים בהם.
• האיראנים מוכנים לדון בשיבוץ
חלק מהמטוסים ליד הגבול הסובייטי,
ולאפשר לאמריקאים לקבל את המידע
שהציור האלקטרוני במטוסים יעביר.
• יו״ר הפרלמנט האיראני, האשמי
ראפסאנג׳אני, הזמין מישלחת צבאית
סובייטית המבקרת באיראן, לצייד
מחדש את כל הצבא האיראני. כדי
לסכל את החדירה הסובייטית מוצע
להתחיל בעיסקה הנוכחית.

• אם יוחלט כשלילה, מוצע
לאפשר לישראל לבצע את העסקות.

הוסכם עם הישראלים כי הם
מוכנים לקבל מייד את הנשק הסובייטי
תמורת אספקת ציוד צבאי לצבא
איראן.
״נפגשנו עם נציגי המוסד הישראלי,
שהפצירו בנו לנהל מגעים בעניין חי־לופי־הציוד.
הסברנו כי קודם־כל עלינו
להציע זאת לארצות־הברית,׳׳ נאמר
במיזכר.

יש! 3:10 לטובת פרס!
מר שימעון פרס מסר לוועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת כי
בין ישראל, ירדן ומצריים הושגה הסכמה על 10 נקודות לגבי
הוועידה הבינלאומית לשלום במיזרח התיכון, ורק לגבי שלוש
נקודות נותרו חילוקי־דיעות.
משמע .3:10 :תוצאה יפה לכל הריעות.
מר פרם שכח לפרט את הנקודות שעליהן יש ואין הסכמה. אני
שמח למסור פרטים אלה לציבור.
יש הסכמה על הנקודות הבאות: כל משתתפי הוועידה יהיו
מעל לגיל :18 יהיה מותר להופיע בלבוש מערבי או מיזרחי:
הדיונים ייערכו בישיבה; הדיונים לא יתחילו לפני השעה 8.30
בבוקר ולא ייארכו אחרי השעה 22.30 בערב; השפות הרישמיות
יהיו אנגלית, צרפתית ורוסית; יהיה תרגום בו־זמני; מזכיר־האו״ם
יישא דברי־ברכה; יהיה מותר לעשן בזמן הישיבות; בעת הדיונים
לא יוגשו משקאות אלכוהוליים, לא יתקיימו דיונים בימי שבת,
ראשון ושישי בשבוע.
לעומת זאת, לא הושגה הסכמה על שלוש הנקודות הבאות: מי
ישתתף בוועידה, מה תהיה מטרתה ומתי היא תיערו.

שיווקנו בסיטונות תצלומים של חיילות־צה״ל הנושאות רובים,
ורימינו את כל העולם. אך החיילת נשארה השיפחה של צה״ל,
כשם שהאשה בקיבוץ היא כיום השיפחה של הקולקטיב. מחלום
המייסדות לא נותר כמעט דבר.
הצעירה באוניה האמריקאית סיפרה שיש על סיפונה 300
נשים. אני מציע לפמיניסטיות הישראליות לדחות מאבקים של

אודי אסרי

דר אל הקיצוני!
עמירם ניר אמר לג׳ורג׳ בוש, סגן־נשיא ארצות־הברית, שישראל
מחפשת קשרים עם היסודות הקיצוניים באיראן. לפי הדיווח
האמריקאי, אמר ניר שאין טעם להתקשר עם ״מתונים״ ,כי אלה
אינם מסוגלים לקיים הבטחות. רק הקיצוניים מסוגלים לכך.
היו הכחשות, אף אני מאמין לאמריקאים. אני מכיר את ניר
כאדם הגיוני, והדברים שהובאו בשמו הם הגיוניים.
הדיבורים על איראנים ״מתונים״ הם קישקוש, כמו הדיבורים
על פלסטינים ״מתונים״.
אליאס פרג׳ יכול להיות אדם נהדר. המלך חוסיין יכול לדבר
אנגלית נהדרת. ראשי אגודות־הכפרים יכולים להיות ציונים
למהדרין. אר אף אחד מהם אינו יכול לספק את הסחורה. את
הסחורה יכול לספק רק יאסר ערפאת. ואילו אפשר היה לכלול
במשא־ומתן גם את היסודות הקיצוניים ביותר של אש״ף, זה היה
כדאי.
לפי העיקרון הזה פעל אנוור אל־סאדאת, כאשר פנה אל מנחם
בגין, טרוריסט־לשעבר וקנאי לאומני, ולא אל יצחק רבין ושימ־עון
פרס. אלה לא היו מסוגלים לעשות שלום ולפנות את
השטחים.
כאשר אתה עושה עסק עם מתון, אתה נמצא רק בראשית
הדרך. עליך להתעסק עוד עם הקיצוניים. אך כאשר אתה עושה
עסק עם הקיצוניים, זה סוף־פסוק. מעבר לו אין כלום, חוץ
מגאולה כהן ואבו־נידאל, אנשים שיסרבו תמיד לכל דבר, אך
שאין כוחם מספיק לחבלה אמיתית.

ראש גדזד
אני מתפעל מחוצפתו של אמיר דרורי.
דרורי היה מצביא מילחמת״הלבנון, מילחמה שכולה מלאה
וגדושה בכישלונות צבאיים מכל הסוגים, מילחמה שבה אף עוצבה
יבשתית אחת לא הגיעה למטרתה במועד, אם הגיעה בכלל.
הכישרון האמיתי של דרורי הוא בהליכה בין הטיפות. רפאל
איתן מעליו ואביגדור בן־גל מתחתיו הואשמו בביזיונות, אך לא
הוא. רפול מעליו ועמוס ירון מתחתיו הורשעו באחריות ה״ע־קיפה״
לטבח צברה ושאתילה, אך הוא יצא חלק. משה לוי, גם הוא
אחר הביזיונרים של אותה מילחמה, לחם למענו כארי.
אם אתה נכשל, שתוק ולך בשקט. אבל דרורי החליט ללכת
ברעש, תוך הטחת האשמות לכל עבר כמו מיקלע שיצא מכלל
שליטה. אי־מינויו של דרורי כרמטכ״ל מסוכן לישראל יותר, כך
מסתבר, מאשר הכוחות המשולבים של סוריה, ירדן ועיראק.
אם היה ספק בנכונות ההחלטה שלא להפקיד בידי איש זה את
האחריות לביטחון המדינה, הרי בא דרורי עצמו וסילק כל ספק.
ואשר לשאר האלופים הנוטשים את צה״ל בטריקות־דלת —
גם זו עזות־מצח. מותר לגנרל לפרוש, ביחוד כאשר הוא נוכח
לדעת כי אין לו סיכוי להגיע אל התפקיד העליון, אך הרעש
וההמולה שמקימים אלה הם בגדר הפקרות.
בשעתו התלוננו על תופעת ״הראש הקטן״ בצה״ל. נדמה כי
בצמרת יש כמה ראשים גדולים מדי.

מה־בכך, גם אם יש להם ערך סימלי, ולהתחיל להילחם מאבק
ישראלי אמיתי, על מקומה של האשה בצה״ל, בפיקוד הגבוה,
ביחידות השדה, כטייסות ובצי.

עיצאם (אמיר
התיאטרון דויטשס שאו־שפיל־האוז (״בית ההצגות הגרמני״)
בהאמבורג שלח לי את התוכניה למחזהו של יהושע סובול,
הפלסטינית, המוצג שם מזה חודש.
זוהי חוברת יפהפיה. נדמה שלא הושקע בה פחות מאמץ מאשר
בהעלאת המחזה עצמו.
מכיוון שהמחזה זכה בארץ בפרס עיצאם סרטאווי מטעם
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני, מוקדשים
לאישיותו של סרטאווי כמה עמודים בחוברת — תצלום פניו,
תצלומי ההתנקשות בחייו וגופתו, ופרק ארוך מסיפרי אויבי,
אחי המתאר את האיש( .בגלל סיבה זו טרח התיאטרון ברוב
אדיבותו לשלוח לי את החוברת).
כדי לאזן את התמונה, מוקדשים כמה עמודים בחוברת לאמיל
גרינצווייג — תצלומו בהפגנה, כמה דקות לפני הירצחו, תמונת
גופתו על הארץ, ראיון עליו עם שלומית כנען, תיאור ההפגנה
בידי שולמית הר־אבן.
יש בחוברת רשימה של האירועים העיקריים בסיכסוך היש־ראלי־פלסטיני
מאז עליית הביל״ויים, וכמובן דברים על המחזה
והמחזאי, בליוויית תמונות.

נשים במטסת
במשך כמה שניות ראו הישראלים ולא האמינו למראה עיניהם:
נערות חינניות משרתות באוניות־הענק הקרביות של חיל־הים
האמריקאי.
(אני מציע לוותר על המלים המגושמות ״גושאת־מטוסים״,
ולקרוא לאוניה זו ״מטסת״ ,על מישקל ״משחתת״ ו״סיירת״,
שהרי תפקידה הוא להטיס מטוסים, כפי שתפקידן של ההן הוא
להשחית צוללות ולסייר בים).
בארץ אין אף לחלום על כך. נשים בספינות קרביות של
חיל־הים? חלילה!
ובעצם, מדוע לאי אין בספינה תפקידים המחייבים כוח גופני
כה רב, עד כי אין אשה יכולה לעמוד בהם. כל מה שגבר יכול
לעשות באוניה, יכולה לעשות גם אשה. ואם דרושים תאי־שרו־תים
כפולים — אז מהי
הירהור פשוט זה מראה עד כמה מפגרת ישראל כיום אחרי
ארצות־המערב בכל הנוגע למקומה של האשה בחברה. פעם

התכנית למחזה של סרבול בהאמבורג

בסך־הכל — 40 עמודים. עבודה מושלמת, נקיה ומהודרת.
עיצאם, שאהב שלמות, היה נהנה ממנה. גם אמיל.

מישגל בתרופה לכד
אני חובב־סרטים מושבע, שכמעט ולא מזדמן לו לראות
סרטים. אני עסוק מדי. אבל השבוע ראיתי במיקרה שלושה
סרטים בהקרנות מוקדמות. שניים מצויינים, אחד מעניין.
יתכן כי הסיפור של הסרט שקיעת האימפריה האמריקאית
טמון בהחלפת שמו. המפיצים בארץ סברו, כנראה, שהשם ירתיע
את הצופים, והעניקו לו שם חלופי: שיחות מלוכלכות.
האידיאולוגיה של הסרט הקנדי־צרפתי הזה כלולה דווקא בשם
המקורי. ואילו תוכנו הממשי כלול בשם הישראלי.
האידיאולוגיה נאמרת בהתחלה. כל תרבות חדשה עולה,
משגשגת, מזדקנת ומתה, בדיוק כמו בן״אדם. כאשר היא עדיין
בשלב של עליה, יש לבריות אמונה חזקה, תכלית קיבוצית: הם
מוכנים להקריב את עצמם למען אידיאל נעלה, להתמסר כולם
להגשמתו. אין הם מחפשים אושר אישי. אך כאשר התרבות
שוקעת, כל פרט רוצה רק ליהנות. האדם מחפש אושר בחיים,
תענוגות חומריים ומיניים.
מי אמר את זה? הסרט מגלה את המקור: ההיסטוריון הבריטי
הדגול ארנולד טוינבי.
(האמת היא שאת התיאוריה המציא אוסוואלד שפנגלר, גרמני
פסימי, בשלהי מילחמת־העולם הראשונה. הוא כתב יצירה
מונומנטלית בשם שקיעת המערב, המבוססת על תיאוריה זו.
אחר־כך בא טוינבי המבריק, אימץ לעצמו את התיאוריה והכניס
אותה לאופנה. כיום מייחסים אותה לטוינבי. שפנגלר המיסכן
נשכח לגמרי. זהו לא־פעם גורלם של הוגי תיאוריות מהפכניות.
ליבי עם שפנגלר).
אחרי הקדמה זו, מוקדש הסרט כולו לשיחות של ארבעה גברים
וארבע נשים. הגברים מכינים ארוחת־ערב ומדברים בינם לבין
עצמם על הרפתקות מיניות. יש תיאורים של מישגלים
וכישלונות, פחדים ודברי״רהב, כמקובל בשיחות בין גברים.
באותה השעה עוסקות ארבע הנשים בהתעמלות, בשחייה
ובאתלטיקה, וגם הן מדברות בינן לבין עצמן על מישגלים,
הרפתקות לסביות ואחרות, לפרטי־הפרטים.
הסרט כולו מורכב משיחות אלה, והן משעשעות ומתוחכמות
מאוד.
לא במיקרה עוסקות הנשים באתלטיקה, והגברים בבישול.
התפקידים התהפכו, והכל עוסקים במישגלים באופן כפייתי.
המישגל הוא תרופה לצרות החיים, מחסום מפני הפחדים של
האדם המודרני, אמצעי למילחמה בבדידות ובהזדקנות.
כולם אינטלקטואלים, כמובן. נערת־העיסוי, המעניקה לאחד
הגברים ״הרפייה״ ,מדברת תוך כדי כך על הרגשת האנושות עם
פרוס השנה .1000 עם תיאור השנה 1001 מגיע הגבר לשיאו.
ואילו הפרופסורית מסבירה :״אנחנו יודעים הרבה על המצרים,
ומעט על הנובים. הרבה על הגברים, ומעט על הנשים. המנצחים
מעניינים יותר מאשר המנוצחים!״
סרט מצחיק עד דמעות, תרתי משמע. כי בסוף נשארות
הדמעות.
גם שמו של הסרט הצרפתי הקרן הירוקה הוחלף. בעברית
זכה בשם הסתמי קיץ. חבל.
תחת האינטלקטואלים המבריקים משני(או משלושת) המינים
בסרט הקנדי, באה כאן צרפתיה פשוטה, פקידה פאריסאית צעירה
המונית, לא־יפה, חסרת ביטחון עצמי, בודדה, עד סף הייאוש.
בעונת החופשה השנתית, כאשר כל הפאריסאים יוצאים לחופשתם
בנדידת־עם המונית, היא נותרת בלי חברים וחברות. היא
פוחדת לצאת בחברה, שמא יראו שהיא בודדה. היא פוחדת מפני
דחייה על־ידי הגברים. היא חשה אפסות. היא מנסה לצאת
לחופשה לבדה פה ושם, ובכל פעם היא חוזרת מוכה ומובסת.
אבל יש לה חלום. יום אחד תפגוש בגבר הנכון. סמל החלום
הוא הקרן הירוקה — הקרן האחרונה של השמש השוקעת. את
הסוף אפשר לדמיין.
זה יכול היה להיות סרט די פשוט, אלמלא המישחק הנהדר של
דלפין הצעירה(מארי ריבייר) ,והשיח הממלא את הסרט — שיח
שאין בו צליל כוזב או צורם אחד. לדעתי, סרט מעולה.
הסרט השלישי הוא מסוג אחר. מיפרץ מוסקיטו אינו יצירה
קולנועית אמנותית הבאה לשקף קטעי־חיים, אלא סיפור המובא
באמצעות הקולנוע. סיפור בידיוני, הסובל מן הסכמאטיות של כל
סיפור בדיוני. יש בו מתח, אין בו עומק.
אלי פוקס הוא אמריקאי המתגעגע אל האידיאלים האבודים
של ארצות״הברית — הפשטות, העבודה העצמית, החלוציות,
היושר. הוא רואה סביבו רק סמים, פשע, עבודה רעה, התנוונות
כללית. הוא מחליט לברוח מאמריקה השוקעת, העומדת להיהרס
בשואה גרעינית, ולייסד עולם חדש בג׳ונגל — מקום שבו
יתפרנסו הכל מעבודה עצמית, שבו איש לא ינצל את הזולת, שבו
לא תהיה דריסת־רגל למוצרי התרבות הקלוקלת. דגלו הוא דגל
ההגיון החילוני, הדוחה את דיברי־הכזב של הדת הממוסחרת ושאר
צורות הניצול.
הוא מייסד מושבה כזאת בג׳ונגל. זו משגשגת ופורחת, חלקת
גן־עדן. אך אי-יכולתו של הגיבור להתפשר היא בעוכריו. כדי
להתגבר על בריונים המבקשים לן־כא את המושבה, הוא גורם
לאסון. הקנאות האידיאליסטית שלו מעבירה אותו על דעתו.
מי שרוצה, יכול לראות בכך אלגוריה ציונית. מיפרץ מוסקיטו
יכול להיות גם מיפרץ חיפה, נהלל, חלוצים, מייבשי־ביצות,
בריחה מהשואה(הנאצית, לא הגרעינית) ,מילחמה בערבים, חלום
ושיברו.
סרט המעורר למחשבה, אך שאין בו חווייה אנושית, כמו בשני
האחרים.

האוכלוסיה הצעירה נדחפת לארצות־הברית. המימסד
הישואל בונה, בעצם, תוכנית רויקוו המרינה וץ1,שביה האזרחות
הישראלית היא הזולה בעולם ליהודים. המשך הסידרה של יונתן שם־או!

7אחצים אותס באן!
ץ ה הכל?״

ראש־הממשלה החדש ניסה לא
להיראות מופתע. הפקיד הוותיק,
המרכז בידו את כל המידע הסודי
שראשי־ממשלות צריכים לדעת כאשר
הם נכנסים לתפקיד, סיים לתדרך את
הנבחר החדש: ראשי־ממשלות בארצות

סיפורים של אנטישמים. זה לא אמיתי,
מה?״ הפקיד הוותיק ציין לעצמו
בסיפוק שראש־הממשלה הזה, בניגוד
לקודמו, לא מעשן. הוא לא סבל עשן.
ראש״הממשלה קם מהכיסא, והסתובב
בחדר. הוא הבין מה הוא צריך
לעשות. עכשיו הכל הסתדר גם לו, וכל

עורכי דין

בענייני הגירה וא שיות

(ויזה)

מעמד של תושב קבוע — כרטיס ירוק
• אשרות עסקים • אישורי עבודה • ענייני הסגרה וגירוש

את הסיבה האמיתית.״
״שהיא?״
״החובה שלנו היתה לשמור על
הצעירים. הרי אי־אפשר להציל את
כולם.״
ראש־הממשלה הבין את המילכוד.
המדינה, שגורלה נחרץ, צריכה להציל
את מיטב האנשים הגרים בה. צריך
לעשות את זה ככה שאף אחד לא יבין.
לא אמריקה, לא אזרחי המדינה, ואפילו
לא הצעירים שמצילים אותם.
״הבנתי,״ סיכם ראש־הממשלה.

של מערכת שילטונית, ראייה ארוכת
טווח של האוחזים בהגה, ודאגה
אמיתית לאינטרסים של הכלל.
זה באמת גם התסריט היחיד שאפשרי,
אם נרצה להסביר את פעולות
השילטון ביחס לתופעת הידלדלות
האוכלוסיה בארץ, ומאמציו למנוע
אותה, ונתעקש על ההנחה שמישהו,
שם למעלה, יודע מה שהוא עושה.
האמת היא, קרוב לוודאי, שהפרטים
המתפקדים בתוך המערכת השילטונית
אינם חכמים במיוחד, בלשון המעטה,

ועכשיו גם במיאמי!

נכס דלא נ״ד•— ע ס קי ם— פליל״ם־גירושין

עו״ד בן־ ציון

מחירים נוחים

קלדרון וסילבר .0 .ק ז/6ו1ו§ ! 8חסץ 031^6
^3 3! 1>3ץ 0חזס 1ז^
ח 3ז 31ו 1ח 13ע, 1ץ 03€ (993־ו 401 8

עורבי דין

7407־ )2 1 2 ( 2 2 6

חסו - 2ח 881 8 0־151

( 0חו 1)1ו ט 31 8־ £ 0 )101 זר 0 ,ע;1

גודשת בעיתון המהגרים ״׳שואל שתו״

עע 3 ! 4_3ץ 6ח ז 10ז ^

עורך דין ברנט
בוא נדבר על:

גרין קארד. אזרחות ובעיות הגירה
שותפות. חברות עסקים
חוזים. מכירות. קניות
מכתבים חוקיים

• גירושין־נישואין
• בעיות ביטוח
• מקרקעין
• פליליים

ביטוח תאונות — ת שלם/י רק א ם נצליח
נא התק שרו לקביעת ראיון:

0007ו צא •צ.א 8 81)19 80116 1410ז66 חז0י 0יץ 033*/3ז 277 6ז
מול הו דיי ה ובתי המ שפט

טל)212( 619-1555 .
אוייב שהם סוכנים ישראלים, תוכנית
מיבצע שימשון, ובה פירוט ריכוזי כל
פצצות וענונו, דין וחשבון כספי על
מצב הרזרוות של כסף יהודי מוברח
בחו״ל, ועוד זוטות כאלה, שאף בית־נבחרים
בעולם הדמוקרטי לא מקבל
עליהם שום דיווח, והן מתפרסמות, אם
בכלל, אחרי 50 או 100 שנה, לפי חוקי
החיסיון הקיימים בכל מקום. הפקיד
הוותיק, שביצע תירגולת החלפת־רוה״מ
חמש פעמים ב־ 10 השנים
האחרונות, הושיט לראש־הממשלה
מעטפה חתומה, הצטמצם בפינת החדר,
וחיכה, כמו רופא היודע את משך
השפעת הזריקה, לתגובה. כולם, חשב
הפקיד, אותו הדבר.
.זה לא יכול להיות.״
ראש־הממשלה החזיק את המעטפה,
ממאן לעכל את המידע שהוזרק
באמצעותה לתודעתו. הפקיר שתק.
הוא הכיר את הטקסט בעל * .עכשיו,
ידע הפקיד, יזרוק ראש־הממשלה
החדש את המעטפה החומה על השולחן,
וישתוק כמה שניות.
ראש־הממשלה החדש זרק את
המעטפה החומה על השולחן, ושתק
כמה שניות.
.הייתי בטוח שאלה הן אגדות.

החלקים התאימו. זה הגורל שלי, חשב,
ואני אציית.
במעטפה החומה, על השולחן, היתה
כל האינפורמציה, עם כל התאריכים.
עכשיו זהו הפרק האחרון, ועכשיו צריך
לפעול .״הפרוטוקולים של זיקני־ציון״
,הנמצאים במעטפה החומה, הם
תוכנית פעולה, והוא חייב לפעול כמו
שהם מכתיבים. העם היהודי, הבין
מהפרוטוקולים, לא רצה אף פעם
מדינה לאורך זמן. היה צריך להקים
אותה, לזמן נתון, וזהו. עכשיו, הזמן
נגמר. השאלה היא מה עושים עם
האנשים שחיים כאן.
״אתה זוכר,״ הזכיר לו הפקיד הוותיק
,״מה קרה ביום־הכיפורים?״
״בוודאי. כולם זוכרים.״
״אני מתכוון לצנחנים״.
ראש־הממשלה לא זכר.
.לפני שהמילחמה פרצה, ישבה
חטיבת־הצנחנים בקו המעוזים בתעלה.
ידעו, כמובן, שתהיה מילחמה, אבל
אסור היה לדבר על זה. היה צריך
להציל את הצנחנים.״
ראש־הממשלה הקשיב.
״הוציאו אותם מהקו. במקומם,
הכניסו לשם את אנשי־המילואים של
החטיבה הירושלמית. אף אחד לא הבין

עו־־ד• בן־ציון — בעל רשיון הו פעה בבת המשפטשל
מ דינ ת גיו־יורק.
ה מ הי מנו ת והנסיון ב מ שך 22 שנ ה בארץ •בניו־יורק —
מדברים בעד עצמם.
צוות מומתים במשרדו של עו־ד בן־ציון עמדו ל שרו תכ ם
ב תתו מי ם הבאים:

ג רנירר !:רסיס •ריקן ואשרור רז, אשרות ־גס־,־כ, א־יג־־,־

אנשו והשיג את העיתון בקיוסקים בתדאביב
פ תי חהח גי גי ת

£א פ־דרלפיר.

פ תי חהח גי גי ת

£א פי לדלפ׳ ה

6 0 1 £

מ כ שי ר• חשמל \/ם ד 1ם 2 2המתאימיםל שי מו שבארץ

מצל מו ת וידאו, מכ שירי וידאו ( קסע) ,ט לויזיו ת,
מקר רי ם, מ כונו ת כ בי ס ה, מי ב שי ם, מער כו תסט רי או
(כולל דיסק) 65׳\ 0\^ 3ז0ו1עו, מכשירי טלפון ועוד
חוזרים לארץ? אפ שרות למ שלו ח ישיר לחברת ההובלה

לרגל הפתיחה מחירי מיוחדים
ל דוג מ א: וידיאו 200עםשלט — טו שי ב ה — $375
טלפון אלחוטי למרחק 1500 — 2000 מטר החל מ־ * 4 9

פתוחר צו ף 7י מי םבשבוע
מי סו בבוקר עד סו בלילה
בימי ראשון 12 בצהרים עד 5בערב

02־01־3600־215( 332
*/,1^,0 011.111-׳ 11)•).י| 0א 011.00 11)1)111 - 3
״אנחנו צריכים לבנות תוכנית הגירה
לאוכלוסיה הצעירה. צריך לעשות
משהו, ומהר.״
הפקיד חייך בלאות .״לא צריך לעשות
כלום,״ הסביר .״הכל כבר נעשה.
הכל נבנה בפרוטוקולים. הנוער מהגר
מפה, לבד.״

• ההסברה רע
ך* תסריט הזד! הוא תסריט מחמיא.
( 1זהו תסריט שלוקח בחשבון תבונה

׳0.4140.1.

אבל השיטה שבתוכה הם פועלים
מכתיבה להם דרכי־פעולה.
חייל בן 19 איננו יודע שהוא
השתתף בכל הקרבות כולם, ממסע-
הפילים של חניבעל, הנצחון של
נפוליאון באוסטרליץ, וחפירות ודדן.
הוא כן היה שם, והאימונים שהוא עובר
מכילים את כל הידע הקרבי המצטבר
עד לרגע זה. זו השיטה. השיטה
הישראלית, שנולדה בין שיפולי
המאות האחרונות, ה־ 19 וה־ 20 בארצות

טוטליטאריות, והנציחה בארץ את
השטעטעל על מוסדות החלוקה שלו,
הגישה הכפייתית של הכלל על היחיד, ,
ודפוסי התנהגות ומחשבה של גטו,
מבריחה מכאן את הנוער. הפרוטוקולים
זה הסבר טוב, כי כל הסבר
אחר הוא הסבר תמוה. דוגמה? דיור.

גג רי ד ד
^ ארץ אין בונים דירות להשכרה.
^ בסדר. הסידרה הזאת לא מתעסקת
עם השיטה, אלא עם פעולות ה־שילטון
ביחס לתופעת ההגירה. השיל-
טון הישראלי רוצה שכולם יקנו דירות.
זה נוח לו, כנראה, שכולם משתעבדים
למשכנתא, או ממירים את ההון
שנחסך במשך דור עבודת הורים בארבעת
קירות חתונה לבת, במקום בקירות
מפעל. עכשיו, מי מקבל את
המשכנתא?
הקריטריונים די פשוטים, ובנויים
על מיספר האחים שיש למקבל
המשכנתא, על השרות הצבאי שלו >זה
תרגיל סטטיסטי להענקת יתרונות
לעדות־המיזרח מרובות הילדים, ומניעת
ההטבות מאוכלוסיה ערבית מתרבה)
וגיל. הגיל הוא נתון משמעותי, כי
כאן רואים איך השיטה מעיפה את
האוכלוסיה הצעירה החוצה. הגיל המינימאלי
לקבלת משכנתא הוא .27
מדוע? יכול להיות שזה מפני שהגיל
החציוני של המהגר הישראלי הוא 25
וחצי. קודם, מכתיבה השיטה, יעופו
מפה המוכשרים. אחר כך, מי שלא
הצליח לצאת, יקבל עזרה בדיור.
הרי ניתן היה, בעצם, לתת את
המשכנתאות בגיל ,21 מייד אחרי השרות
הצבאי. ודאי שניתן, אלא שאז הצעיר
הישראלי היה נקשר לארץ בעבותות
של משכנתא, ובחיים הוא לא
היה מהגר מפה.
אלה הן שטויות, אומרת השיטה. זה
עניין של כסף. פשוט, אין די כסף לתת
רירה לכל אזרח.

אין כסף
^ ת המהגרים היוצאים מכאן מם־
תים, בצורה די עלובה, לחזור לארץ.
בין הפיתויים יש כל מיני הטבות
כספיות, שכוללות פטור ממיסוי על
מוצרי חשמל ובית, הלוואה נוחה
לטיסה והעברת המיטענים לארץ,
ומענקי אבטלה, קליטה, ועבודה. שווי
כל ההטבות מתקרב ל 30-אלף דולר.
צעיר ישראלי העובד בארץ משלם
למדינה, כל שנה, יותר מ־ 10 אלפי
דולר מיסים. החשבון פשוט: משכורת
חודשית של 2500 שקל, ברוטו,
שמתוכן מרבית הכסף חוזר לאוצר. חצי
באמצעות מם ישיר על המשכורת,
והיתר מהמיסוי על המוצרים שנצרכו,
שגם בתוכם מרכיב המם מתפלג בצורה
דומה.
המקרר שקנית בכספך הפנוי עולה
לך במחיר החומר, שבתוכו יש מס,
מחיר העבודה, שגם בתוכה יש מס
שפועל־המקררים משלם, ורווח חברות
הייצור והשיווק, שגם בתוכן יש מט.
הערך העודף האמיתי הוא ממר. י
רווח, וכל פרט שבתוך המערכת הוא
אמצעי־הכנסה. פרט שיצא מהמערכת,
(המשך בעמוד )28

ג אול ה נ1נ

ומדת

מ אי ר פגיגנטטייו, זמר

מנחם מ אי ר, מו סי ק א

ב תי ה בנדי ק ם, דוג מני ת

ם ב 1י מו ל בו, פנ טו מי מ אי

ע ליז ה אדרי, עורומניד!

א בי עז פ רי ם, אבזרגז

י 1ר ם פו לני, אי ש־ ע ס קי

הם אוחד מה הן א 1ם חת...מד הם א1מר•

יונתן קרוננפדד:

מיכה חריש:

עדי אמח־אי:

,.צויניס והחדיר את ..אסור שחבוי־הכנסת .,אינני דואה באם בשיחת
השבויים בכל מחיר!״ ידונו בעצמם בשברם!״ הטלנונית עם בלס!״
ביום השלישי אולי עשתה ועדת-הכנסת היסטוריה.
הוועדה גיבשה הצעת״חוק, שעל-פיה יהיו מטעים חברי־הכנסת
בקדנציה הבאה מלעסוק בעבודות מכגיטות
צדדיות, נוסף על עבודתם הפרלמנטרית.
שוחחתי על כך עם חבר-הכנסת מיכה חריש. שמו של
חריש עלה באחרונה לכותרות כשותפו־לשעבר של עדי
אמוראי, בקשר לייעוץ המפורסם שהעניק אמוראי לדויד
בלס (ראה הנדון<.

• יש לד עריץ מישרה ייעוץ כלכלי?
לא, אבל מדי פעם אני נותן ייעוץ כלכלי לאנשים או
לפרוייקטים מסויימים.

• מה דעתך על הצעת־החוק הזאת?
בירושלים שוקלים שוב חילופי־שבויים. המיספר ה מוזכר
עכשיו הוא 400 עצורים תמורת הנווט הישראלי
והחשופים האמריקאים.
אחרי חילופי־השבויים, שנערכו במאי ,1985 נשמעו
קולות רבים ורמים כנגד המחיר, כלומר 1100 כנגד .8היו
שאמרו בפה מלא כי לא היה צריד לעשות את העיסקה.
אנשי מאיר כהנא, והוריהם של קורבנות־פיגועים הקרובים
להם, כבר ערכו הפגנות ומהומות נגד החילופין האפשריים.
שאלתי את יונתן קרוננפלד, אביו של אבי קרוננפלד,
אחד מהשבים הביתה ב ,198$-מה דעתו עכשיו, בפרספקטיבה
של זמן ובלי מעורבות איש על החילופין
המדוברים.

כמו שחשבתי אז, כך אני חושב גם עכשיו. יש לעשות הכל כדי
להחזיר הביתה את הנווט ואת שני החיילים מישיבת־ההסדר,
היושבים בשבי כמעט שנה.

• השאלה היא, תמורת כמה?
אני לא אכנס למיספרים, כי זה עניין של מיקוח. לדעתי יש
להחליפם בכל מחיר! יש לנו מי להחזיר, אז צריך להחזיר!

• ומה עם האמריקאים השבויים בביירות?
עבורם איננו צריכים לשחרר אף אחד. האנשים הללו היו
יכולים לשבת בבתים שלהם בארצות־הברית, כבר זמן רב, אילו
היו שומעים בקולם של המנהיגים שלהם. הזהירו אותם לא פעם
שאם הם נשארים בלבנון, הם נשארים שם על אחריותם, ואני לא
רואה כל סיבה לכר שאנחנו נצא מעורנו כדי לעזור להם. אם הם
בעצמם לא רצו לעזור לעצמם.
את החיילים שלנו.מדינת־ישראל שלחה• לבצע משימה,
ומדינת־ישראל אחראית להחזירם הביתה.

• בכל מחיר?

• מדוע זה מקובל עליך, שאדם שנבחר לעסוק
בעבודה מסויימת, יעסוק גם בעיסוקים אחרים?
׳בגלל הארעיות! אדם נבחר לכנסת לתקופה מסויימת ואץ לו
ביטחונות לכמה זמן נבחר. מה את רוצה? שיזרוק את כל אשר עמל
עליו כל חייו, ככה־סתם? נוסף על כף, כבעל־מישפחה אני אומר
לו, שהמשכורת המשולמת לחברי־כנסת אינה מספיקה. אפילו
חשבון־הוצאות אץ לי.
עם זאת. קבעתי לעצמי כלל, שבנושאים של אתיקה ועבודות
נוספות של חברי־כנסת, אינני חושב שחברי־כנסת צריכים לדון
בעצמם. כמו שנהוג, למשל, בפרלמנט האוסטרלי, צריך להקים

הכנסת

שנויים

כן, בכל מחיר!

מובן מאליו שאם אני מבצע עבודות כאלה, המצב הקיים תחוג
בכל הפרלמנטים באירופה — לא רק אצלנו — הוא הגיוני
ומקובל עליי.

(דניאלה שמי)

ועדה ציבורית הממונה על-ידי בית־המישפט העליון. אסור
שבוועדה יישבו חברי-כנסת. זאת הוועדה שצריכה לקבוע את
תנאיהם של חברי-הכנסת. זה לא הגיוני שחברי-הכנסת יקבעו זאת
בעצמם, או שיהיו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות.
לכן גזרתי על עצמי, שלא להיות פעיל בכנסת בנושאים אלה.

• וניגוד־האינטרסיס שבין מעלותו של נבחר•
ציבור לבין ענייניו כאדם פרטי, לא מפריע לך?
את מעלה בעיה חשובה מאוד, שנכללה בהצעה שהתקבלה
ביום השלישי בוועדת־הכנסת. ההצעה עסקה במגע של חבר־כנסת
עם הרשויות הממשלתיות.

• א ם הצעת־החוק תתקבל, היכן אתה צופה
פרצות?
אני צופה העלאות־שכר בלתי־פוסקות לחברי־הכנסת. נוסף על
כך, אני מניח שיימצאו פרצות נוספות בכללים הנוקשים: הרצאות,
ספרים, מאמרים. אני מבסס זאת על התקדים האמריקאי. שם קבעו
תיקרה לשכר שמותר לנבחרים לקבל עבור ספרים והרצאות. מה
(דפנה ברק)
קרה? העלו שוב ושוב את התיקרה.

עדי אמוראי בחר שלא להגיב על הפירסומים בקשר
לקשריו הפוליטיים עם דויד בלס.
היריה האחרונה בנושא נורתה ביום השישי. פורסם כי
אמוראי שוחח בטלפון עם בלס אחרי החלק הראשון של
חקירתו המישטרתית, ואמר לו- :הבוס מבקש למסור לך
את איחוליו!״ הבוס הוא, כמובן, שימעון פרס, ראש־הממשלה
דאז, המוזכר במהלך השיחה הטלפונית, ואילו
אמוראי כיהן אז כסגן־שר. שיכנעתי את אמוראי להגיב
לראשונה על הפירסום.
במה מנסים להאשים אותי? שעזרתי כסגן־שר לבלס? להיפר:
אני שימשתי כיועצו הכלכלי של בלס כארכעה־וחצי־חמישה
חודשים. אומרים לי כיום שבעד עבודה השווה 25 אלף דולר
לקחתי 2000 דולר בלבד. כשבוע לפני התמנותי כסגן שר־האוצר,
חיסלתי את כל עסקיי הפרטיים.
אינני יודע מה פיתאום פורסמה כעת השיחה הטלפונית
פרשות שקיימתי עם בלם, כשכבר הייתי במישרד־האוצר.

• הבה נתמקד בשיחה הזאת. באלה נסיבות
נערכה?
היא נערכה אחרי שהמישטרה לא מצאה, בשלב מסויים, שום־
דבר נגד בלס. לכן איני רואה בה כל פגם.

• איך אתה משתלב כסגן־שר בעסקיו של בלם?
איני משתלב! זאת טעות: פנו אליי מהתק״ם שאעזור להם
להשיג את כספם מבלס. היה מדובר אז במשולש עיסקי התק״ם־
דיסקונט־בלס. כלומר: התק״ם הפקידו את כספם אצל בלם דרך
בנק־דיסקונט. ביקשו ממני לסייע לתק״ם, ואכן סייעתי בהשגת י״*
* 70 מכספם. מדובר בסכומים אדירים. היום, כשזורקים סכומים
כגון 160 מיליון דולר, כולם מתרגשים.

• אינך חש צורך להסביר את עמדתך בפרשה
באופן יותר מפורט?
כרגע בחרתי שלא להגיב. גם לתגובה הזאת משכת אותי
(דפנה ברק)
בלשון. בבוא היום, אגיב בהרחבה.

ציון צפריר

מיכאל בר־חהר:

תמי כץ:

ארי רט:

..זה רא מגיע רקוסור״ם ,.אם המינתב מזו״ו ,,השארנו קרטות־וידיאו
של הברית עם צופת!״ ונעשה עוול -נתנצל!״ 3תישעה מהוג־ר!״

השבוע הודיעה ארצות״הברית שהיא מכירה בישראל
כב״בעלת״ברית מיוחדת״ ,מחוץ למסיגרת נאט״ו. הדבר
מעניק לישראל יתרונות כלכליים, ומעין ברית אסטרטגית.
שאלתי את הדוקטור מיכאל בר־זוהר אם הברית הזו
אינה מזכירה לו משהו.
ודאי שכן. זה מזכיר לי ברית מיוחדת־במינה שהיתה בין ישראל
לצרפת בתקופה שקדמה למיבצע״סיני, ושנמשכה עד למילחמת
ששת־הימים.

• איזה מין ברית זו היתה?
ברית צבאית, מדינית, וגם ברית של שיתוף־פעולה בין
השרותים החשאיים — ברית שגם כללה סיוע בתחומים מאוד
רגישים, כמו הקמת הכור הגרעיני בדימונה.

• אבל הברית לא החזיקה הרבה זמן מעמד.

היא החזיקה מעמד עד לשנות ה־ ,60 ובצורה פחות הדוקה עד
למילחמת ששת־הימים.

• איך היא חוסלה?

ייי

שארל דודגול הפנה עורף לישראל, והתקרב למדינות־ערב
ערב מילחמת ששת־הימים. אז הוא גם הטיל את אמברגרהנשק
על ישראל.

• אם יתברר שהמיכתב מפוברק, אתם מתכוונים
להתנצל?

• אחרי הברית עם אמריקה והנסיון הרע שהיה
לנו עם צרפת, אפשר לישון בשקט או להתכונן...

הודעתי בטלוויזיה באוסטריה עוד בשבוע שעבר שהיה ויסתבר
כי המיכתב מזוייף, ושבזה נעשה אי־צדק למוק, אז נתנצל. אבל זה
עדיין לא קרוב, ואני עדיין לא רואה את סוף הפרשה
הברית
עם אמריקה אינה אפילו מתקרבת לקרסוליים של
הברית עם צרפת. אמריקה אינה מקיימת קשרים אינטימיים עם
ישראל בלבד, איננה נוקטת בצעדים כמו עזרה למיפעלים

באוסטריה בוודאי. בווינה העניץ הזה הוא הדבר המעסיק את

מדיניות

עיתונות

ביטחוניים או מדעים של ישראל.

• מה חשיבותה?
היא לא שונה מהברית שאמריקה חתמה עם מצריים.

• גם בברית עם צרפת וגם היום מדברים על
״ערכים משותפים״.

העיתון ג רוסלם פוסט פירסס בשבוע האחרון בהבלטה
רבה מיכתב שנשלח כביכול על״ידי ראש המיפלגה
השמרנית באוסטריה, שר״החוץ אלואיס מוק, לראש
ממשלת אנגליה, מרגרט תאצ׳ר. המיכתב שבו דובר על
סילוק קורט ולדהיים, התגלה כמזוייף. הסתבר כי נשלח
משגרירות קפריסין בלונדון, ולא מלישכתו של מוק(ראה
איגרת העורך בעמוד .)4
ביקשתי לברר עם עורך גירוסלס פוסט, מי, לדעתו,
פיברק את המיכתב.
אני לא יודע. מה שברור הוא שעוד לא נאמרה המילה האחחנה
בעניין זה. ביקשנו לחקור בנציגות קפריסין בלונדון, שמשם
החותמת, ולפי המירקווה שעדיין נמשכת באוסטריה העניין רחוק
מלהיות גמור.
אנחנו מצטטים השבוע את העיתון האוסטרי פרופיל, שהוא
בדיעה שהזיוף והפיברוק באו למעשה מחוגים הקרובים לוולד־היים
עצמו.

״ערכים משותפים״ אנחנו מלבישים על כל ברית פוליטית. בזה1
אין מה לדאוג. את הערכים המשותפים הלבשנו גם על הברית
הפוליטית שהיתה לנו עם איראן וגם על הברית עם המישטר
המושחת של תורכיה. ערכים משותפים זהו סעיף פק״ל בכל ברית
שחותמים.

• ומה עם מחסה ליום סגריר, כפי שכינינו את
הברית עם צרפת?
ישראל יצאה מהתקופה שהיא זקוקה למחסה ליום סגריר.
ברית ליום כזה היתה מבוססת על ההנחה של בן־גוריון,
שישראל צריכה לעת־צרה להישען על מעצמה זרה. היום המצב
(רונית אכטלר)
שונה.

• הפרשה מכה גלים?

כולם. הם מוטרדים. אם המיכתב לא מזוייף, זה מביך מאוד את
מוק, אבל אין על מה להתנצל. ואם הוא מזוייף, כפי שהרבה דברים
מעידים, זה עלול להביד אנשים מקירבתו של ולדהיים ום־
מיפלגתו של מוק עצמו.

•למה?
עיתון היוצא בלידס טוען מפורשות כי בץ שהמיכתב מפוברק
ובין שלא, ברור שהוא מבטא את הסנטימנטים של מיספר
פוליטיקאים במיפלגת־העם של מוק. בימים אלה אני בקשר עם
וינה, ושמעתי שאומרים שלא כדאי לי למהר ולהתנצל. יש שם גם
אנשים הטוענים בוודאות שבנובמבר־דצמבר , 1986 בהתייעצויות
דווקא במיפלגתו של מוק, דיברו על הקווים הכלליים שפורסמו
במיכתב — שוולדהייט יתפטר מסיבות בריאותיות.

• אם יסתבר שהמיבתב זוייף, תתבעו מישהו
למישפט?
אין את מי לתבוע. מוק עצמו הגיש תביעה נגד דמות לא־ידועה.
בחוק האוסטרי ניתן להגיש תביעה שכזו, כרי לחייב את
(רונית אנטלר)
המישסרה לחקור.

השבוע שעבר היה השבוע של סיפריות הווידיאו. אפשר
היה לזהות את הסיפריות לפי התורים הארוכים שהשתדכו
לפניהן.
גם אני עמדתי בתור לסיפריה בשכונה שלי, ותוך כדי
בחירת סרט טוב שאלתי את תמי כץ 26 בעלת הסיפריה,
כמה סרטים היא השאילה בזמן השביתה.
לא היה לי רגע אחד של פנאי לעשות את החשבון, כך שאני
לא יכולה להגיד מיספר מדוייק. אבל ברור שאילו השביתה היתה
נמשכת עוד יומיים, הייתי בצרות. כבר לא נשארו סרטים, פשוט
לקחו הכל. בדרך כלל, בסופי־שבוע, לוקחים אצלנו פי שלושה
מאשר בימי־חול, ובזמן השביתה לקחו פי שלושה יותר מאשר
בסופי־שבוע.

• האם בגלל השביתה התארגנתם אחרת מאשר
בדוץ־ כלל?
שינינו חוקים. בדרך כלל, הסרט מושאל לשלושה ימים. הפעם
התניתי את ההשאלה במקסימום יומיים, ואחרי יום וחצי כבר
התחלתי לטלפן לאנשים ולבקש שיחזירו, כי יש דרישה עצומה.

• מהם הלהיטים?
הלהיטים הגדולים של כולם, אני מבינה, הם הסרטים החדשים
לגמרי, אבל מלבד אלה לנו יש כמה סרטים לא כל־כן־ חדשים,
שאינם מספיקים להגיע וכבר נחטפים, כמו כרמן, יול, וכל סרטי
וודי אלן. אני חושבת שיש לזה קשר עם האיזור.

• כלומר?
אני יודעת שיש איזורים שהלהיטים בהם הם סירטי הנינג׳ה
טלוויזיה והמכות למיניהן. אצלנו זה פשוט לא הולך. אני לא לוקחת עוד
שום נינג׳ות ושום מכות, ובמקומם אני מזמינה עוד עותקים של
סרטים באמת טובים,

• אני מבינה שמדי חודש יוצאים לשוק הרבה
מאוד קלטות חדשות. האם כל בעל־סיפריה צופה
בכולם, ובוחר מה שמוצא חן בעיניו?
הסיפריות הגדולות לוקחות כל מה שיוצא. אנחנו סיפריה
קטנה, והקהל שלנו הוא מה שנקרא קהל טוב, אז אני משתדלת
לראות ולבחור, ואז אני גם יכולה להמליץ על הסרט ללקוחות וגם
לתת קצת מידע.

• כשראית מה עושה השביתה בטלוויזיה, האם
חשבת גם מה יהיה אם פיתאום יהיה ערוץ שני
ויתחילו לשדר גם בשבת? זה יכול להביא סוף
לסיפריות?
אנחנו הרי כל הזמן פוזלים לארצות־הברית, ושם, למרות 24
שעות־שידור באין סוף ערוצים, סיפריות הווידיאו פורחות.
(דניאלה שמי)
בינתיים אינני מודאגת,

ה ציי ר או רי לי פ שי ץ מספר על דרו עבודתו, יחסיו עם הנשים
והילד־ם ועם הקיבוץ, דאגות, הפרנסה, גישתו ונישואין ולגירושין,
דעותיו ער האמנות הישראלית והתייחסות! לעצמו ולאמנות שדו
.הרבו היחיוי
המעניין אות׳ נה
פרנסה, נ׳ זה
מאבק של
נל הנדס״

.הייתי מונן לבנות את
הבית של• בלרבוץ
בתעש דב. אולי
בקיבוץ הייתי משחרר
מלחצים חיצוניים׳

.אני צריו את
האנררה לציור ומוציא
אותה על ובו אחו.
אפשר להגיר
ששברה מפסידה׳

..נל ילדי ידידים האחד
עם השני, ועם האמהות
מנל הסוגים. הם
חברים נורא טובים,
נ• אין מתח״

.הזהרתי את רווית,
שאחד׳ שלשה
ילדים אני שזב
אותה. אלא שאז
אהיה בן ם7י

,.אני נו הזמן
במתח של
אחריות כלפי הילדים,
הבית, החבוים,
הפרנסה׳

ובווי הב רוו! ״
פשר לראות אותו כמעט בכל יום
\ ״ שישי בכסית, כשהוא יושב ליד השול חן
המרכזי, משתתף כעיל במסיבות, צועק
ושר עם כולם. בין אנשי־הבוהמה הוא חבר
פעיל ומשתתף קבוע.
בעולם האמנות נחשב ליפשיץ לצייר
חשוב, אחד החשובים בארץ.
בחודש הבא יוצא ליפשיץ עם תערוכה
חדשה. ביחד עם התערוכה יוצא ספר.
הספר הוא אירוע נדיר בחיי האמנות בארץ.
שעיה יריב, בעל גלריה גורדון בתל־אביב,
העובד עם ליפשיץ כבר הרבה שנים, החליס
לקבץ בספר אחד אוסף נרחב מן התחריטים

של הצייר. הספר מהווה מעין קטלוג מקיף
של היצירה הגראפית של ליפשיץ.
יריב ואנשים אחרים בארץ, הקשורים
ומקורבים לעולם האמנות, חושבים שליפ-
שיץ הוא אחד האמנים החשובים בישראל.
יריב, כשהוא מדבר על ליפשיץ, אף משתמש
בהגדרה ״צייר גדול״.
ליפשיץ אינו חוסן מעצמו מחמאות, ואומר
שהוא חושב שהוא רושם הכי סוב
בארץ, אבל בנשימה אחת אומר שהוא אינו
רוצה להישמע שחצן ושוויצר.
בד בבד עם הרושם החזק שהטיל ליפשיץ
על החיים האמנותיים בארץ, הטיל רושם

חזק גם בנושאים האישיים. לא פעם אפשר
לראות אותו במקומות בילוי שונים, כשהוא
מלווה בשתי עלמות־חן צעירות. האחת היא
יסמין, בתו הבכירה מנישואיו הראשונים,
והשניה היא דורית לוי, ירושלמית לשעבר,
שמזה כמה שנים מחלקת את חייה עם
הצייר.
אורי, שחגג בקיץ את יום הולדתו ה״,50
הוא בן קיבוץ גיבעת״השלושה. שם נישא
בפעם הראשונה לאביבה, והוליד שלושה
ילדים. כשהיה בן 30 עזב את הקיבוץ -לא
מסיבות אידיאולוגיות, אלא מסיבות אי שיות•
הוא התגרש ועבר לגור בתל־אביב.

את ביתו וילדיו השאיר מאחור.
לימים הכיר את עדה והתחתן גם איתה.
שוב הוליד שלושה ילדים. השניים בנו את
ביתם ביפו.
לפני כמה שנים הכיר אורי את דורית
בבר בירושלים. הוא שוב השאיר את ילדיו
וביתו מאחור, ועבר לגור עם דורית בבית
אחר. עכשיו הם משפצים בית ענק בנווה-
צדק, ושם יגורו ביחד. שם גם יהיה
הסטודיו של אורי 100 ,מטר מרובע גודלו.
בינתיים מתגוררים אורי ודורית ()29
בדירה קטנטונת, הצמודה לבית המשופץ.
במשך השנים התמלאה הדירה בעבודותיו

של אורי, וכיום בקושי ניתן לעבור גין שני
החדרים. הסטודיו שלו עמוס, והוא כמעט
שאינו יכול לעבוד בו.
לפני כמה חודשים צייר ליפשיץ ציורי־ענק,
שנתלו על לוחות מיוחדים שהציבה
עיריית תל־אביב ליד הספורטק, בצד
הדרומי של תחנת״הכוח רידינג. בינתיים
הוריד ליפשיץ את ציוריו. הכוונה היתה
שהעיריה תציב שם ציורים של אמנים
אחרים׳ אך הלוחות נותרו ריקים, וביתו של
ליפשיץ התמלא בעוד עבודות״אמנות שלו.
ליפשיץ מצייר ציורים במידות גדולות,
ומוכר את עבודותיו לפי גודלן. בגלריות הן
מקבלות מחיר אחר, יש מי שמעריך אותן
בצורה אחרת. רישום שלו בגודל של מטר
על 70 סנטימטר עולה בסביבות ,500ג דולר.

• אתה מוציא עכשיו ספר ובו
עבודות מ־ 20 שנה. זה סיכום?

• זו מעין צורת סיכום.
לא. אין כאן הכל, וכבר נעשו דברים אחרי זה.
יש בספר שני דברים: חלק בחירה של שעיה יריב,
בעל גלריה גורדון, וחלק אחר, שהוא מעין
קטלוג של הדברים. אבל זה פחות משליש
מהדברים. זה ספר שקשה להגדיר אותו.

• אז למה דווקא עכשיו?
מיקרי לגמרי.

• זה צעד בחיים? צעד אמנותי?

לפי ההגדרות שלנו להוצאת ספרים, מדובר
על קידום־מכירות טוב. אדם רואה את כל
התחריטים הטובים ויודע מה הוא רוצה לקנות.
אני לא עושה להנצחת שמי או כבודי. אני מוכן
להשקיע רק בקידום־מכירות.

• אבל יש הרבה כבוד בהוצאת
ספר?
הכבוד הוא בדיעבד. רק בשביל הכבוד לא
הייתי מוציא ספר.

לא. בראש זה בא לי במאמצים, אבל מהיד זה
יוצא בקלות. הבנת הנושא עושה לי *80
מהעבודה.

• אתה מצייר קודם בראש ואחר־כך
על הנייר?

בטח. הציור הפיסי זה סיוט, זה נידנוד, הוא לא
מעניין אותי, אבל אני עושה את זה כי אני חייב

״הציור הפיס• זה סיוט,
זה נידנוד, הוא לא
אוחי•״ 1 מעניין
לעשות. אין לי הנאה בזמן העבודה. מי שנהנה
מהעבודה שלו אינו מבין אותה.

• אז למה אתה מצייר?

בשבילך. אני לא מפחד מסיוט. אני עושה את
זה שווה־נפש.

אורי עם דורית

• אתה מכריח את עצמך?

המגע עם הציבור מכריח אותי. האמנות
קשורה רק בדרישת הציבור, לדעתי, וכך אני
עושה. אצל אחרים זה חופשי, וזה נאה, ויש הכבוד
והמישחק.

• אז כל הדיבורים על אנשים שמציירים
מתוך כורח פנימי — זו אגדה?

זה אמת, אבל זה נכון גם לגבי אמן לא חשוב.
היום האמן הכי גרוע זה הדבר הראשון שהוא
אומר.

״זה עזר לי מאוד שדורית כל־כך צעירה!״
פעם אני לא אגיד: עזוב אותי, אני מצייר עכשיו.
זה בלוף של האמנים הגרועים.

• אתה לא צייד שקט כשאתה
מצייר?

בטח שצריך שקט, אבל אני תמיד עובד עם
רדיו, ישן עם רדיו, אנשים לידי לא מפריעים לי.
אני עובד רק בלילה. את יודעת למה?

• לא, למה?
אחרי שהכל נגמר.

• בחרת את המיקצוע שלד?
זה הדבר היחידי שאני יודע לעשות. הייתי
מוכן לעשות דברים אחרים.

• למשל?

• זה מכניס אותך לליגה אחרת של
אמנים?

חקלאות, להתעסק עם ציפורים.

לא, כי היום אמן הכי רע יכול להוציא ספר
אחרי שנתיים של עבודה, ועושים את זה. היום
אמן מוציא לעצמו ספר ומחפש להגיד מי הוציא
לו את הספר.
הספר שלי במקומו, כי אין אפשרות אחרת
לראות את כמות התחריטים. ספר זה גם משהו
שאפשר לחזור אליו.
אני רואה בתחריט וברישום את הדבר הכי
חשוב של אמן בכלל, מרמברנדט ופיקאסו וגויה.
אלה הדברים החשובים.

איפה, בחקלאות?

• היית שם.

כן, נולדתי שם, אבל בקיבוץ זה לא נקרא
חקלאות, היום זה כבר חצי תעשייתי.

• עזבת את הקיבוץ בגלל האמנות?

• בגלל מה?

בעיות מישפחתיות.

• אז היו הגירושין הראשונים?

כן, הייתי אז בן .30

• זו מחמאה שמוציאים לד ספר?

• בבר היית צייר?

מדובר על אדם שעוסק במיסחר הדברים שלי.

הייתי בתחילת הדרך הציורית שלי.

• כשאין פיתויים אחרים?

בדיוק. אחרי שגמרתי עם הפיתויים האחרים.

• אתה עובד כל יום?

• אתה עשיר?

לא, אני חייב את כל מה שיש לי.

• ל מי?

לדורשי הטובה שלי. גם אם אני לא חייב —
אני מרגיש שאני חייב, כי עד היום אני לא מבין
את המערכת של קניית־אמנות. אמנות צריכה
להינתן חינם. אדם שקונה תמונה נהדרת, החברה
לא רואה אותה. אדם קונה אמנות כדי להעלים
.אותה, כי זה הדבר היחיד שחזק ממנו. אמנות זו
התחרות הכי גדולה שיש לכבוד.

• איך זה מתקשר עם החיים האישיים?

אבל אני חושב כל יום.

• אתה יכול לתאר בשלבים תהליך
תמונה? י שלח
אני יכול לתאר תהליך של סידרה. התערוכה
האחרונה נקראה אינפוזיה. אז קודם כל אני
חושב ורואה אנשים מחוברים לדברים שמניעים
אותם, זה נולד מהראייה שלי את אבי ביום
האחרון של חייו בביודהחולים. הוא היה מחובר
לשלושה צינורות. המערכת עובדת, אבל הבן־
אדם לא קיים. כל שימוש באיבר חיצוני כדי
לקיים את עצמך, אומר שאיבר אחד מת. זה ויתור
על עצמך, כדי להיות מונע על״ידי דבר אחר. גם
הוויסקי, גם כדור שלוקחים לשילשול. משתמשים
בדבר חיצוני למרות שיש איבר מקביל
בגוף, אבל לא יודעים להשתמש בו.
את מנצלת רק חמישה אחוז מהפוטגציה שלך.
הדת זה הדבר שהכי מנוון את הפוטנציה, כי היא
מניעה. אותו הדבר עם הסמים.
אז אני חושב על זה כמה שנים, ואחרי סז שנים
מבין בדיוק, ואז מוציא את סידרת״העבודות.
השאלה היא אם זה משכנע אחרים שיעזבו את
הדת ואת הסם ואת המינהג ויתחילו להשתמש
בעצמם.

• יש מסר בעבודות שלד?

מתנתקת מהחברה. פרנסה מחברת אותי עם
החברה.

זה יום־יומי. את צריכה להביא ילד לשיעור
פסנתר, צריכה להביא נגר. לא עושים לי את זה׳
בחינם.

• אתה מרגיש שחיי היום-יום יותר
קשים?

את כל החיים עוסקת באיך להביא את האוכל
לשישה ילדים ולשלוש נשים. כל החיים זה
מאבק. את צריכה את האנרגיה לציור, ומוציאה
אותה לדבר אחר.
אני יכול להגיד שהחברה מפסידה מזה.

• אתה מפרנס שלוש מישפחות?

מפרנס שישה ילדים, למרות שהילדים
בקיבוץ כבר גדולים.

• אתה אדם לא-יציב?

זה אומר שאני לא־יציב? אני שומר בכוח על
מצב של אי״יציבות!

•למה?
כי היציבות מנמנמת ומרדימה. באי־יציבות
התימרון יותר גדול.

• אמן צריך להיות לא־יצייב?

לפי אמות מידה של הציבור הרחב, אי־יציבות
זה פסיכופאתי. אצלי אי־יציבות זה מצב של

כן. ונוסף על הדברים האלה יש גם הכבוד,
שהוא דבר חיצוני. כל מערכת הקשורה בכבוד לא
תופסת אצלי.

״אג• נגד חתונה,
וגירושין לא
מפחידים אות•״

• אתה לא מכבד את עצמך?

זה לא משנה לי. העבודה שלי זה הכבוד.

• ז ה לא משנה לד אם יקנו את
העבודות שלך, או אם יבינו אותן?
בוודאי שזה משנה, אבל אנשים רוצים כבוד.
אני מוותר עליו, כי אני לא צריך אותו. אני רוצה
שיראו את העבודות. אני לא רוצה פריווילגיה.

• מה ההבדל?

אני רוצה שיתייחסו לעבודות, רק לעבודות,
ולא אליי. אני מכשיר, מתווך, כמעט כמו מדיום.

• אתה עובד בתקופות?

אורי בעבודה
״האמנות לא מעניינת. החיים מעניינים יותר!״
זו לא הוצאת ספרים שבאה ואמרה לי שהם רוצים
להוציא לי ספר, כי אני צייר חשוב.

• אתה לא צייר חשוב?

לא בשביל להוציא ספר.

• בשביל מה כן?
בשביל להזמין אותך למסיבה.

• אתה לא מעריך את עצמך מבחינה
אמנותית?

• אתה מצטער שעזבת?
אני אדיש לזה. הייתי חוזר לשם. אין לי הבדל
בין קיבוץ לעיר. אולי בקיבוץ הייתי יותר
משוחרר מלחצים חיצוניים, הייתי מוכן לבנות את
הבית שלי בקיבוץ בתענוג רב.

• אולי יציעו לך?
הציעו לי, אבל ההצעות שלהם כללו שאלך
לקטיף ולגיוס ולמיטבח יום בחודש. את זה כבר
עשיתי.

מעריך. אני רושם יותר טוב מכל אלה שיש
כאן — לעומת אמן אחר, שאמר שהוא רשע יותר
מכל אלה שיש כאן. אני משוויץ בזה שאני רשם.

• חוץ מאשר באמנות, אתה עסוק
מאוד גם בדברים אישיים?

זה לא לדיבור ולא להתנפחות. אני לא רוצה
להיראות שוויצר, שחצן ומנופח.

האמנות לא מעניינת, החיים מעניינים יותר.
את האמנות אני דוחק לפינה. כשאין לי שום דבר
אחר, אני מתעסק באמנות. אני תמיד אשמח אם
יבוא חבר ויפריע לי כשאני עסוק בתמונה. אף

• אתה טוב ברמה הכי גבוהה?

• זה בא לד בקלות, לרשום טוב?

כן. אני יכול לשבת עם קבוצת־עבודות חצי
שנה או שנתיים בראש, ולהוציא אותן בזמן שלי.

• המיקצוע הזה מצליח לפרנס
אותך?
מכריחים אותי להתייחס לזה כאל פרנסה, כי
אף אחד אחר לא מפרנס אותי. יש מערכת־מחירים
שהיא הכי פחות עניינית בעולם, אבל
היא נקבעת.

• הפרנסה לא מעניינת אותך?
הדבר היחידי שמעניין אותי זה פרנסה, כי זה
מאבק של כל החיים. אין רגע אחד של שקט,
ואולי המאבק מגביר את החיבור עם הציבור. את
כל הזמן בשוק, כל הזמן עוסקת במכירת עצמך.

• אתה חושב שאילו לא היו לך
בעיות פרנסה — לא היית מצייר?
אולי הייתי מנותק. המעורבות שלי עם החברה
היא הכרחית. אם את משוחררת מבעיות פרנסה
את מונחת בארמון־שן ופחות דואגת מדברים, את

תהליך. אין זמן להעניק לי תוארי־אצולה, שכל־כך
רוצים להעניק לי. אני לא גומר שום דבר.

•ל א מפריע לד שאתה לא-יציב?

אני שומר על מצב כזה. כשאני מרגיש שהמצב
מתייצב, אני שובר אותו. אני רוצה להיות כל הזמן
במצב של תהליך, אחרת זה מוות. אחד הדברים
שגורמים ליציבות זה מינהג, מסורת, דת,
השקפת־עולם וג׳נקיות. אם הייתי שותה כמו
החברים שלי, הייתי על הפנים. היציבות שלהם זו
השתיה, וזה גומר.

• אז למה אתה מתחתן כל הזמן?

מי מתחתן? פעמיים עשיתי שגיאה. למה אני
נגד חתונה? זה נובע מהדברים שאמרתי: זה
סיסטם ואני נגד סיסטם.

• בל פעם שאתה מתחתן — אתה
יודע שתתגרש?

לא, אבל גירושין לא מפחידים אותי. מרגע
שאתה מתחתן, אתה יכול לדאוג ולברוח מהבית
ולהכות את אשתך — אבל אתה.נשוי, אתה עם
כיסוי.

• איד הילדים מקבלים את זה?
מצויץ, וקשה להם בבית־הספר. כולים ידידים
האחד עם השני ועם האמהות מכל הסוגים. הם
חברים נורא טובים וחברות, והכל בסדר, כי אין

אני אבא מצויץ וב על הכי רע!״
(המשך מעמוד )19
מתח. למרות שדורית רוצה להתחתן ועדה רוצה
שאתחתן עם דורית. אבל זו מערכת מפוברקת.

• דורית בגיל בתך.
לא, קצת יותר זקנה. אבל הן מסתדרות מצויץ.
אני תמיד צריך להיות כפליים מהגיל שלה,
אבל היום היא כבר עברה את החצי. אבל האמת
היא שלה זה קשה וגם למישפחה שלה, אבל אני
לא הולך להתחתן כדי שלהם יהיה קל.
אני לא סוגר את בעיית הנישואין, אני רק
חושב שזה סוגר את הבן־אדם בצורה נוראית, וזה
משנה את מערכת־הקיום, וזה בעוכרי־החיים.

• אתה נגד נישואץ?
במפורש נגד נישואין. אבל אני לא רוצה את זה

• אתה לא אוהב לצייר?
לא, כבר אמרתי לך שלצייר זה סיוט.

• לחשוב אתה אוהב?

זה אוטומטי, זה נעשה כל הזמן. זה לא בידי.
אני לא יכול להפסיק לחשוב. זה היה מצויין אילו
יכולתי להפסיק לחשוב.

• אתה חושב שאתה קיבוצניק
בנישמתך?

לא, אבל אני קיבוצניק. יש דבר שנכנס. הדבר
היחידי שהייתי רוצה להשתחרר ממנו זו האחריות
המטומטמת. כל הזמן אני במתח של אחריות
כלפי הילדים, הבית, החברים, הפרנסה. זה לא
עוזב אותי לרגע, וזה נורא אופייני לקיבוצניקים.
אבל לפחות אני מרגיש אחריות על דבר שהוא
טוב. אין עליי הרגשה של חופש. אני לא חופשי
רגע אחד. דואג לילדים כל רגע, לפרנסה. אין
רגע אחד של שקט.

• אתה סובל כל הזמן?
לא סובל בכלל, זו עובדה.

• אתה לא האמן המיוסר?

לא מיוסר, לא סובל ולא מדוכא.

• אתה מבסוט מהחיים?

לא מבסוט. האחריות זה הדבר שהכי הורס
אותי. אני פותר את בעיית האחריות האנושית
באדישות. אני אדיש לדברים שאחרים רבים
עליהם. אני לא מוציא אנרגיה על ריב, קינאה,
שינאה. זה לא מעניין אותי.

• אתה שונה מאחרים?

כדי לפתח את הבגידות הקלות. אני הכי מיש־פחתי
באופי, אבל אני לא קונה את הדברים שקשורים
בנישואין, כמו להוריד זבל.

• זה מכיוון שדורית כל־כך צעירה?
את דורית מצאתי בבר. הרי איפה מוצאים אחד
את השני, בשידוכים? בחוץ!

• ל א הפריע
צעירה?

שהיא כל־כד

למען האמת, זה עזר לי מאוד.

• במה?
זה טוב. זה רוח חדשה, זה שומר אותך בתהליך.
זה לא אדם שבע מרירות וטינות. זה דבר חדש
וצעיר. אם זה הולך ומזדקן: שלום, קחי את הבית,
אני הולך לבנות עוד בית. אני תמיד משאיר את
הבתים שלי.

• תבנה עוד מישפחה?

בתענוג רב. אבל הזהרתי אותה, שאחרי
שלושה ילדים אני אעזוב אותה. אלא שאז אהיה
בן 70 ועל הפנים.

• הגיל מפחיד אותך?
בטח שזה מפחיד. גומרים, חלאס, עשיתי שני

אני לא נעלב, לא מושפע, לא נגרר אחרי
שום דבר. לא אחרי ויסקי ולא אחרי ריב. לא
שומר טינה.

• אז מה החולשה שלך?

הילדים, אני חושב. ואני חושב שעד גיל־הבגרות
שלהם. בגיל 20 הם כבר בפני עצמם.

• אתה אבא טוב?

אני אבא מצויין, ובעל הכי רע שיכול להיות.
אבל זה לא מעט מטעמי אגואיזם. אני פשוט לא
מסוגל להתעסק בשטויות. אני עוזב, לא מתעסק
בשטויות.
אני רוצה את הדברים נטו, בלי טראומות
ילדות. אני רוצה כל אחד נטו בלי הבעיות
הנפשיות שלו. אני מודע לזה שהמערכת הנפשית
קיימת, אבל אני לא מתעסק איתה. אני לא רוצה
לשמוע על בעיות שיש למישהו אחר.

• יש לד חברים?
אני לא יודע אם זה נקרא חברים, כי הם
אומרים שזה קשה איתי בצורה כזאת. אני לא
סוחב איתי בגאג׳ לשום מקום. אני בא נטו. חבר
רוצה שאתערב בבעיות הנפשיות שלו, ואני לא
מוכן. וכמה שאני מתבגר, הדרישה שלי לנטו
הולכת וגדלה.

אורי עם עדה
,כל החיים אני עוסק באיך להביא אוכל לשישה ילדים ולשלוש נשים!׳
משתנה. התהליך לא נותן רגע אחד של חופש, כי
אם מודדים את הריצה, עצרת את התהליך. כל מה
שנמדד הוא נגד התהליך.

• אתה נמצא עכשיו בתקופה של
ציור?
אני עושה עבודה גדולה לסטף ורטהיימר.

• איזו?

אני מצייר אנשים ליד המכונות, וזו שיבה
לציור הריאליסטי הכי נקי שיש.

• אתה בונה עכשיו בית מפואר.
אני בונה בית שקרע לי את התחת, ששם אותי
על הפנים. אבל זו פעם ראשונה שיש לי אטלייה
של 100 מטר מרובע לעבוד בו. מקום־עבודה זה
הדבר הכי חשוב. פעם ראשונה שיש לי לעבוד על
100 מטר בתענוג. ואני הרי עובד על קבוצת
עבודות ביחד.

• אתה מציג גם בחו״ל?
באופן מיקרי לגמרי, מפעם לפעם.

•למה?

זה מתיש. מוציאים יותר אנרגיה על אדמיניסטרציה
מאשר על ציור, ואני לא יכול
לעשות את זה.

• אין רצון שיכירו אותך בחו״ל?
לא. זה רצון שקיים תמיד על חשבון הרמה
האמנותית. כי מי שנמצא ברמה אמנותית גבוהה
לא עוסק ברצון שמישהו מהחוץ יכיר אותך.
הציור הכי טוב זה הציור הפרובינציאלי שעוסק
במקום שבו אתה חי.

• אבל יש ציירים אמנותיים שמציגים
בחו״ל?

• למה אתה עושה את זה?
הוא ביקש ואני עושה את זה בתענוג. אני עובד
כאן לפי צילומים.

• אתה מרגיש לפעמים שאתה צריך
להתחנף לאנשים כדי שיקנו תמונות
שלך?

זה על חשבון הרמה. הפרובינציה חודרת אחר־כך
לכל העולם. לפיקאסו ולרמברנדט לא היה
רצון של הכרה בעולם.

• פי ק א סו לא רצה שיכירו אותו
בעולם?

זה לא מה שהעסיק אותו. הנדידה של ציירים
ישראלים בעולם זה מראה על רמה שנמצאת על
*60־* ,70 ולא על מאה אחוז.

לא, זה מכובד יותר. אבל לפעמים אני מוצא
את עצמי אומר רפליקות אידיוטיות.

• לשם המיטהר?

מסיבת־הצעקות השבועית ב״כסית׳׳ :אורי ודובריו שרים
.,אין לי הנאה בזמן העבודהד
שליש מהחיים. יש עוד שליש אחד, ואני מדבר
על מצב טוב. סטטיסטית אני בשליש האחרון,
אולי יתנו לי עוד * 10 על השליש הזה.

• אבל אתה משאיר אחריך משהו.

אני לא בהרגשה שאני משאיר אנדרטה. אני
שונא את המחשבה על אנדרטות. אין אנדרטה
טובה, כי זה מנציח וזו שוב מערכת של מסורות,
מינהגים. אין שום דבר שצריך להנציח אותו. לא
מנהיג, לא גיבור לאומי ולא צייר.

• מה אתה הבי אוהב לעשות?
כלום, להסתכל בטלוויזיה.

אני עבדתי על עצמי, אז שגם הוא יעבוד על
עצמו.
גם הציור שלי הופך יותר נטו ופחות בעייתי.
זו תפיסה שנובעת לא ממחשבה ואחר־כך מציור,
אלא להיפך. הציור דורש את הנקיון שלו. כל
הבגאז׳ים נופלים אחד אחרי השני.

• כמה שנים אתה מצייר?

25 שנים. אבל אני אומר 25 שנים באופן
שרירותי, אולי .26 חצי מהחיים שלי.

• ויש התפתחות בציור?

כן. התהליך חייב התפתחות. אצל רוב האנשים
זה אותו סוג של ציור עד שהם מתים, הם חסרי
התפתחות. אצלי הסיגנון משתנה, צורת החשיבה

מצניעים לפעמים את הבוז לקונה. זה לא בוז,
כי אי־אפשר לבוז לאדם שיש לו שלושה ילדים,
אבל לצורת היחס. אדם שאינו מבין, נותן הר של
כבוד יותר ממי שמבין וקונה, וחייבים להסתדר
עם זה. זה לא בוז, אני לא רוצה את המילה הזאת,
אולי במרכאות.

• יש בזה אלמנט של זיוף?
במערכת המיסחר? בוודאי. המיסחר זו מערכת
מזוייפת. בכלל קניה של דברים. לפחות אני נקי,
כי התמונה היא נטו. אבל במערכת היחס הוא *80
זיוף. זו המערכת הכי מיקרית שיש.

• אתה אמן של גלריה אחת.

בתענוג של גלריה אחת. הייתי מוכן להיות
אמן של עיריית תל־אביב. הייתי מקדיש הכל
לעיריה. אני צריך חומרים ומיחיה, וזה הרבה כסף.
שיתנו לילדים חינוך חינם וחוגים, ושידאגו להם
בצבא — אני לא רוצה כסף.

• עבודות שלך נמצאות בחו״ל?
המון, אבל הן נקנו בארץ, לא מתוך דגש שזה
יימצא באיזה מקום.

• י ש ציורים שקשה לד להיפרד
מהם?
לא. אין לי בעלות על הדברים מבחינה חשיבתית
ומנטאלית. אני לא נקשר לדברים בכלל,
לא לקיבוץ, לא לתל־אביב, לא לזיכרונות, לא
נקשר לשום דבר.
העולם הז ה 2581

444444

רצינית. מה שבא בקלות לא שייך אליו* ,
סטורן ואוראנוס ממשיכים בשלהם, ובשום
לשנת ,1986 וזאת בגלל הימצאותו של כוכב
יופיטר במזלם. יופיטר הוא השליט השני של אופן לא מפנקים. ואילו ההגנה שהיתה להם ושינוי כזה לא יחזיק מעמד.
מזל דגים, ומוכר באסטרולוגיה כמיטיב מכוכב יופיטר נעלמת. מצב זה מצביע על
כשהדברים מתרחשים לאש וקשה, הכהגדול.
אם אדם קיבל מכה מכוכב סטורן, שנה הרבה יותר קשה מהקודמת, אך למרות
תובת היא כוכב סטורן, ולאחר שהתקופה
יופיטר מרכך אותה, או לפחות יוצר מצב ששנת 87 לא תהיה קלה -לפחות זה בא תחלוף, אפשר יהיה ליהנות מביטחון
שבו יש הזדמנות חדשה, ואולי אפילו טובה בשלבים ועל-פי-רוב זה לא נוחת בבת־אחת, ויציבות. ביחסים עם הסביבה לא יהיה כל-
כך שאפשר יהיה להתמודד ולהתגבר על כך קל, צריך לשמור על השם הטוב, הצדק
יותר. יופיטר קשור בהתפשטות, התרחבות
והתפתחות. לבן הוא קשור בלימודים, הקשיים, ביחוד משום שהם כבר מוכרים.
צריך להיראות, שכן האנשים מסביב רק
בלל שחשוב לזכור: מאחר שמזל דגים
מחכים להזדמנות להכפיש ולקלקל את
בנסיעות למרחקים, בהגדלת מקום המגורים
ובהתקדמות בכלל או בהרחבת נשלט גם על-ידי כוכב יופיטר, הוא נחשב השם הטוב.
למזל בר־מזל. כלומר: גם כשקשה, זה לא
לעיתים קרובות בני דגים מעוררים
המישפחה.
אלא שיופיטר נקרא גם הפילוסוף, ומחפש מגיע לקטסטרופה. בסופו של דבר, לאחר
סביבם קינאה ודיבורים מאחורי הגב. כדי
תמיד את הצדק והאמת. מצבים שאינם שהכל עובר, מתברר שהכל היה לטובה. מזל להימנע מכך, יהיה עליהם להסביר את
עצמם, ויחד עם זאת לנהוג בביטחון. המינהג
להתייעץ ולהתלבט בצוותא אינו רצוי
השנה. כדאי לשמור על התוכניות לעתיד

הו רו ס חו ס

מרים בנימיני

מזל החודש:
תחזית שנתית
את השנה שחלפה קשה להגדיר. זו לא
השנ*ם הקלות. אך היו לה כמה
היתה אחת *
נקודות או ציוני-דרך משמעותיים ואפילו
טובים.
לשני כוכבים היתה השפעה מכריעה:
שבתאי ויופיטר. כוכב טטווץ (שבתאי),
שמיקומו מאז נובמבר 1985 הוא במזל קשת
יוצר זווית קשה למזל דגים. השפעתו אינה
קלה, הוא מביא את בני המזל לחשבון־נפש
ולאירגון מחדש של החיים.
מזל דגים לא שייך למזלות המחליטים
במהירות, ומעשה שהיה ציין להיעשות
מזמן נדחה לעיתים שנים, עד שנוצר מצב
שבו אי־אפשר להמשיך ולפסוח על שתי
הסעיפים, ואז הגורל מחליט. לפעמים זה בא
בצורה של מכה, מה שנקרא מכת־גורל.
לכוכב סטורן השפעה על כל תחומי-
החיים, למרות שמיקומו בבית ה״ 10 של מזל
דגים מצביע על תחום הקריירה, המעמד, או
היחסים עם הסמכויות. אך לא רק שטחים
אלה עוברים שינוי. חלק מבני המזל חשו
זאת דווקא בשינויים שעברו על מיבנה
המישפחה. אחרים בשינוי מקום המגורים,
והיו שנתקלו בבעיות בספים או סבלו
מבריאות לקויה.
כל זה לא היה בל״בך קשה בהתייחס

שינויים גדולים בעבודה,
הצלחה בבסנים,
פדידות בנישואין -
בקיצור, שנה לא קלה
להיפסק לפתע, משום שיופיטר מעמיד את
האדם מול האמת של עצמו, ולא מאפשר לו
להמשיך ולהתעלם מהאמת.
לכן רבים מבני המזל נאלצו להתייצב מול
מציאות חדשה ושונה, נכונה ומתאימה
יותר. אבל עצם השינוי היה קשה. כידוע,
מעטים הם האנשים המברכים על שינויים,
וביחוד כשזה קשור בצורת״החיים עצמה.
כוכב נוסף שותף לכל השינויים, וזהו כוכב
אוראנוס, שגם הוא נמצא במזל קשת ויצר
זווית קשה למזל דגים -אך נוכחותו שם
אינה חדשה. מאז שנת 1981 הוא משפיע
בכל פעם על קבוצה אחרת המשתייכת למזל
דגים. בשנת 1987 עובר כוכב יופיטר למזל
טלה, מה שמשנה את התמונה. עכשיו בני
מזל דגים צריכים להסתגל למצב חדש.

אך בינתיים חייבים לעבור את שנת
.1987 אם כך, איך היא תיראהי

עבודה וקריירה
כאמור, בבית העשירי, שהוא בית
הקריירה, נעשית פעילות אינטנסיבית. שני
כוכבים ממוקמים שם, ואי-אפשר שלא
להיות מושפעים מכך. חלק מבני המזל כבר
ביצעו שינויים דראסטיים בעבודה, ואחרים
עומדים לעשות זאת השנה. הם מרגישים
צורך לשנות את התנאים, המעמד והעיסוק,
אך נתקלים בבעיות והקצב שבו נערכים
השינויים איטי מאוד. זה כאילו שרצים
בתוך חלום -זה פשוט לא ניתן.
כוכב שבתאי הוא איטי, יסודי וכבד. הוא
מביא את השינוי, אך דורש התייחסות

מבלי לפרסמן, או לשאול את חוות דעתם
של אנשים אחרים.
מה שברור, שבעבודה לא יהיה משעמם.
יתכנו מאבקים על מעמד, סמכות, או תפקיד
יותר מעניין, וכשזה יקרה -זה יהיה
קשה ולא תמיד הניצחון מובטח. אבל עדיף
לקבל את המציאות. אם נאלצים לוותר על
מקום־עבודה, אין טעם להתעקש ולהחזיק
בו עוד. יותר כדאי לקבל את העובדות
ולהסתגל לתנאים החדשים שיווצרו.

• כספים
בתחום זה הבשורות הרבה יותר נעימות
לאוזן. אותו כוכב יופיטר יימצא כל השנה
במזל טלה שהוא הבית השני(בית הכספים
והרכוש) של מזל דגים. כוכב זה ישפר
במידה ניכרת את מצבם הכספי של בני
המזל. בית הכספים קשור למעשה לדרך
שבה האדם מוצא את פרנסתו, מה שאומר
(המשך בעמוד )27

נושאים כספיים יעסיקו אתכם רבות הש בעיות בשטח העבודה צפויות השבוע. וזה אתם עמוסים בעבודה, וברגע זה לא ברור
בוע, יש נסיה להחליט בפזיזות, או לוותר על מתחיל בעיקר מה־ 22 בחודש. פרוייקטים איך תתגברו על כל העומס המושל עליכם.
שבהם התחלתם לא ממה
שמגיע לבם רק כדי
מה שחשוב שלא תעמי*י*מ**מ8י
זמן
אינם מתבצעים בלסיים
במהירות את ה-
סו על עצמכם יותר מקצב
המתוכנן. ואנשים
עיסקה או העניין שבו
מה שאתם מסוגלים ל אתם
שקועים. כדאי ש עשות.
לא נורא אם
שהבטיחו הבטחות אי ׳11 יי
תהיו מאוד זהירים ואל
נם מקיימים אותן. מלתידחו
את מה שלא ד בד
זאת. נראה באילו
תמהרו להתחייב לפני
חוף, הלחץ שבו אתם
בכל פעם שהדברים כמשבדקתם
היסב את הנתונים
יכול להביא ל עט
מסתדרים. משהו
השלכות שיש לכך לגבי
התמוטטות, מה שיבוא
בא ומפריע. אך למעשה
העתיד הרחוק יותר. נ לביטוי
בבריאות לקו העיכובים
הם זמניים,
סיעה עלולה להידחות
יה. וזהו הדבר האחרון
ברגע האחרון. שימרו
א ם כי יתכן שתצטרכו
שאותו אתם יבולים ל-
על תעודות וכספים. הבריאות אינה סובה להשלים עם עיכוב בן שלושה שבועות אך הרשות לעצמכם בתקופה זו. רגישות
ואתם נוטים לחלות או לסבול מבעיה. לאחר מכן -הדברים יסתדרו בקצב מהיר. במיוחד הן בפות הרגליים וכן איזור הבטן.

ידידים שעליהם סמכתם עד עכשיו כמעט מצב הרוח בבד ומדוכא, הסיבות לא בהכרח לאחר הקשיים שהיו לכם בחודש האחרון,
בצורה עיוורת יכולים לגרום לפתע לאכזבה בדורות לבם -אלא שאתם חשים כבדים ו נראה שאתם מתחילים להשתחרר ממה ש־
1קשה. היו זהירים בכל
איטיים. מאוד לא אופכל־כך
חששתם. מסתבר
ייני לכם להרגיש כך,
* מה שאתם מספרים. ו־שהשד
לא היה נורא כלאבל
כדאי שתתכוננו ל *
השתדלו לסמוך רק עצ־בך*
,השינוי המאולץ ש*
מכם. זה נוגע בעיקר לכך
שעד ה־ 20 בחודש
עורר בכם התנגדות וחמרס
בערך מצבכם לא
* תחום הרומאנטי, שבו
רדה הו א בסך הכל ליהיה
קל. על כן כדאי
טובתכם כמ\כשיו אפשר
* נראה בי ידיד או ידידה
לכם להתארגן ולהת *
קרובים מסוגלים להת־יהיה
להתפנות לעיסוכונן
לתקופה שבה יהיו
* עניין באדם הקרוב לכם
קים שמהם אתם נהנים.
קשיים לא מעטים. זה
* ביותר. ענייני כספים
העבודה מקבלת חשימתייחס
לבריאותם של
* דורשים טיפול דחוף.
בות מישנית, וכעת אפ*
* א ם זה קשור לביטוח
שר לעסוק באמנות ול*
הלאומי. מס ההכנסה או משהו מסוג זה -כם זמן יקר, ובבל זאת, מה שחשוב כעת זה הגיע לתוצאות טובות, וכן להצליח בספורט שהוא ובחודש הבא יהיו אפשרויות יותר
מתאימות. ה״ 23 וה 24-בחודש יהיו קשים.
; נראה שאתם מתרשלים במילוי של דוחות. להמשיך בפרוייקטים שלקחתם על עצמכם.
ובעיקר באהבה. בתחום זה יגיע השינוי

י נושאי העבודה או הקריירה יעסיק אתכם ביחסים עם הסביבה תצטרכו להיות יותר ענייני מגורים יעסיקו אתכם בחודש הקרוב, ה־ 19 וה־ 20 בחודש יהיו מפתיעים לטובה.
* מאוד בשבוע הקרוב. שינויים דראסטיים ותרנים, בדרך כלל אתם מוכנים לוותר על זה לא הזמן המתאים לעבור, לחפש, לשכור תגיע מ חדל בשורה משמחת, ויתכן שתתבש־רו
על טיול או נסיעה
זמנכם אבל לא על עק־עומדים
להתחולל במאו
לקנות דירה. כדאי
לשם, א ם כי לא כדאי
רונותיכם. יתכן שהפעם
קום שבו אתם עובדים,
לדתות זאת לפחות ב לבצע
זא ת בטווח המכדאי
לבדוק מחדש א ם
זה קשור בסמכות שמ-
שלושה שבועות. מאוד
אוד קרוב. ביקור של
הצד השני אינו צודק,
עליכם. כדאי לעמוד מ יתכן
שבין כה ובה תי קרובים
או ידידים משם
הצד, להימנע מלהביע
נראה שלא תצליחו לה תקלו
בבעיות במקום
יחזק אתכם ותתכן גם
דעה או לקבוע עמדה.
גיע לשקט המקווה א ם
שבו אתם גרים, אין סן
ר איזו תמיכה נסיעות
מקומכם מובטח, ולמ פק
שמשהו יגרום לב לא
תתאי מו א ת עצמכם
מסוכנות בעיקר בין ה־עיה,
יתכן שזה קשור ב-
לסביבה. נסיעה צפויה
רות חוסר הבהירות,
21ל־ 23 בחודש, אותם
נטייתכם לשכוח ולהת בין
ה־ 18ל־ 21 בחודש,
נראה שמעמדכם עומד
ימים בין בה וכה קשים
פזר. צריך מאוד להקוהפעם
יהיה עליכם להלהשתפר
וההערכה אומרגיזים.
בעבודה צפוי
פיד לנעול את הדלתות,
יות מאוד זהירים. שכן
ליכם ואל עבודתכם גו *
ברת. ה־ 22 וה־ 23 בחודש מאוד רגישים, יש נטיה לסבול מתקלות ובעיות שונות בעת ובעיקר לא לאבד מפתחות. ה 21-עד ה״ 23 סיכסוך עם הבוס, אך יתכן שפשוט יאלצו
אתכם לשנות תוכנית. בניגוד לרצונותיכם.
* היחסים עם הסביבה ועם בני הזוג מתוחים. הנסיעה. ה־ 21 וה־ - 22 יהיו מאת קשים. קשים, אבל בעיקר בגלל תוכנית שתאכזב.

נדמה שיש לכם קוצים, אתם מתכוננים לבלות
המון בדרכים, טיולים ביקורים ונסיעות,
אך קחו בחשבון
שלמרות הצורך העז לנוע
בדרכים, התקופה
אינה מתאימה לכך.
יותר מדי תקלות מצפות
לכם בדרך, אז אולי תזמינו
אליכם, ומה שלא
הכרחי -כדאי לדחות
למועד מאוחר יותר. ה־
21 עד ה־ 23 יהיו מעייפים.
יתכן שלא תרגישו
טוב ותסבלו מבעיה בריאותית, אך לאחר
מכן יהיה הרבה יותר טוב. ובעיקר באהבה.

בכל הנוגע לכספים זוהי תקופה מאוד רגי שה,
אתם מתכננים לרכוש דבר מה יקר ערך
או לבצע עיסקה גדולה
או להשקיע את כספכם
בתוכנית כלשהי, כל זה
לא כדאי שייעשה בי

מים
אלה. יותר מדי
דברים נסתרים מכם
ויתגלו רק מאוחר יחזר,
אלא שאז יהיה מאוחר
מדי. בעבודה בינתיים
לא בדאי לשנות דבר,

י /י׳י׳

נציגי שגדיוות מצרים מבדם בחאברות
קיטש מוזהב, במיוחד לחוג־הסילון הגולה הרת־גורל

ך 1¥ | 1ךןייון 1^ 1הדוגמנית הוותיקה (למעלה) ונאווה חן (מימין)
! #111ן #111 דיגמנו בערב פתיחת מועדון־הלילה נמבר 1
הנתנייתי ביגדי״ים של חברת גוטקס, שהוצגו בפעם הראשונה השנה.

פרי טרי בן 33

מועדון־לילה חדש בנתניה, ולא רק לנתנייתים . 1.ס א שמו 830 .אלף דולר של
השקעה זה קצת הרבה כסף כדי לייחד את המקום למקומיים. תיקוותם של שני
המשקיעים היא שהמקום ישמש נקודת־ציון בינלאומית לחוג־הסילון, כמו מועדון
היוקרה ג׳קי, הקרוי על שמה של הגב׳ קנדי־אונאסיס.
חלומות ישראליים תמיד הולכים רחוק־רחוק. כמו מלון מיגדל דניאל, עוצב
נמבר 1לפי מיטב החלום הקיטשי. המועדון כולו מוזהב ונוצץ, רחבת־ריקודים
גדולה משיש, שבתוכו נעוצות נוריות מהבהבות. קהל המוזמנים שנכח בפתיחה,
רוב מקומי ומיעוט מוזמן מתל־אביב, הטביע את עיניו בתצוגת־האופנה שערכה
גוטקס במקום, שבה הוצגה בפעם הראשונה(סקופ! סקופ!) קולקציית ביגדי־הים
לקיץ הבא. רק הכרוז בתצוגת האופנה הזכיר לנו שאנחנו עדיין לא לאס־וגאס,
למרות היומרה :״יאללה, חבר׳ה, מחאו כפיים לדוגמניות, מה קרה לכם?״

--י ר זווו>ווזז 16 1\ 1ךרך הזוכה בחיבוקו ש
\ 1 111 111ן חת נשיקה לעב
נשואים מזה כשנה, נראו מבסו טי ם!
מההגרלה. אורנה, שהיתה בעבר 5

בחוקי
5 6 2 5 3

כדור סל

חני פוי

| הופתעה השבוע במסיבת יום־הולדת שאירגן לה בעלה,
צביקה סאבו, בבית ידידם, הקבלן גדי טפרסון, בכפר־שמריהו.
חני חגגה 33 שנה, בין הררי פירות טריים ו־ 150 שיפודים.

יייייי 2 2

שתי שמחות עירבב השבוע הזמר
רובי חן. יום־הולדתו ה־ ,35 ומה שמשמח
אותו יותר — תקליט חדש:
בוזוקי בידיים שמו. זהו התקליט
הרביעי שלו, והקלטת השביעית שהוא
מוציא לשוק — מיקבץ לא רע לעשר
שנותיו בשטח.
דויד קריבושה, שהתלהב משירתו,
נגינתו וקולו הנקי של רובי, הזמינו
להפיק במשותף תקליט שלא ישא
אופי מיזרחי, ובכך גרם לתפנית
בקריירה שלו.
במועדון אנרגיי, שם נערכה המסיבה,
לא ניכרה השפעת מישחק
הכדורסל, ששודר באותו הזמן בטלוויזיה.
משה גיאת וגקי מקייטן
(בלי האהובה המדוברת) באו לעשות
כבוד ולשמוח עם הקולגה. באו גם
רבים מהמישפחה, חברים ונציגים של
שגרירות מצריים, שבזמן האחרון לא
מפסידים שום חאפלה טובה בתל־אביב.

משה
גיאת

ואשתו נעמי ישבו כל הערב
בחברת אורח מצרי, שאירגן
לגיאת מסע־הופעות במצריים. גיאת, שתקליטו
החדש יצא לא מכבר, נחנה לספר על הצלחתו.

המיסתורין האופף את המורשת
ההודית היווה תפאורה נאותה למתח
ולחרדה הקצרה שאפפו את הזמרים
והזמרות המתכוונים להשתתף בתחרות
הקדם־אירוויזיון.
טאנדורי, מיסעדה הודית הנמצאת
בכיכר דיזנגוף, מזימה את המוסכמה

אביקושניו

יחד עם שחקן נוסף, נתן דטנר.
הם יהוו שם מעין להקה קומית.
או המיתוס שאין תקומה למיסעדות
כאלה בארץ. ההצלחה המוצדקת של
המיסעדה מקבצת אליה הרבה־הרבה
חשובים ונוצצות (זובין מהטה אינו
מוותר על אף ביקור) .אנשי המוסיקה
הקלה, שלא כל יום נמצאים במיסעדה,
באו השבוע למקום להגרלה המהווה
את התחלת הדרו לאירוע השנתי
המרכזי של הבידור הישראלי.
שלושה משתתפים רציניים לא באו
משום מה, להגרלה: צביקה פיק, אריק
סיני ויזהר כהן.
מלבדם, היתה גלי עטרי, זוכת
האירוויזיון בעבר, ששלפה את הפתקים
ושמות האמנים עליהם מתוך
קופסה הודית מהודרת, וזאת בטקס
קצר, שנועד למנוע מתיחויות מיותרות
בין המשתתפים. רבים מהזמרים חוששים
משום־מה ממקום בקבוצה הראשונה
של המשתתפים. אן חששם מיותר,
כי הציון לשיר ניתן לאחר כל בי־

;עלה, משה, שול־המצלמה.
הזוג,
ן3ן פללי, לא רק
דנ-יופי (בחוליו)

\ 1ך 1 \ 1 11ך | ך 1השחקנית״זמרת, שהתגלתה לקהל חרחב בסרט
הטלוויזיה לחם, תשיר בקדם־אירוויזיון שיר בשם
\1 11
נוסטלגיה. אתי בת ה-נ< 2לומדת מוסיקה בבית״הספר רימון, וממתינה
לצאת הסרט סקופ אל המסכים, שבו שיחקה יחד עם בריסטופר ווקן.
צוע ולמיקום אין, למעשה, משמעות.
ברגע שנגמרה ההגרלה, פרקו כולם
את המתח העצור בלעיסה מהירה ובהתנפלות
אמנותית על מעדני המקום
המעולים. נוגן דטנר, אחד המשתתפים,
הבטיח לרינה סושקנאדה,
בעלת״המקום, כי אם יזכה, יזמין את כל
המשתתפים לארוחה במיסערה.

היחיד שהימר על מקומו — ואף
זכה — היה חיים משה, שזכה
במקום השביעי, מיספר־המזל שלו.
יורם ארבל, שדרן־הספורט הותיק,
העומד להנחות את הערב יחד עם
ירדנה ארזי, היה נרגש, לדבריו,
לקראת ״החשיפה האחרת״ ,שתהיה לו
באותו טקס קדם־אירוויזיוני.

ושחקנית כדורעף בנבחרת ישראל, משכה תשומת־לב רבה
בלבושה ההדוק והמחמיא. הזוג ישיר על אל״האהבה,
קופידון. זוג מישפחתי נוסף שישתתף בקדם־אירוויזיון הם
יזהר בהן, שכבר זבה בעבר בתחרות, ואחותו ורדינה.

גיתיתשובל

אשר תיסרוקתה החדשה משכה
מחמאות רבות מפי הנוכחים,
נרגשת לקראת הגרלת מיקום השיר שלה. גיתית
מופיעה כעת ברחבי הארץ עם פסנתרן בשם רון דרויאן.

גריענו

לשלוף את הפתקים מתוך הקופסה ההודית
המהודרת. גלי מריצה בעת מופע־יחיד שלה.

מגב; פדלי פדידט ,/צילם: צבי טל —

וימרוד, לא מתאפק. הח״ב שטבל עניבה בסודה
והצעירה שנענתה להצעת־הנישואיו של טופז
רגב — יוזם הדיון ועוזרו של גור
עד לאחרונה — נענה לבקשת
מעבידו־לשעבר.
איש־העסקים יעקב ניכד
רודי השיל באחרונה-כ־ 10 קילוגרמים
ממישקלו, ועוד היד
נטויה. הפיחות במימדיו של
נימרודי לא חל, חס־וחלילה, מחמת
הפירסום העולמי שזכה בו
בקשר לפרשת איראן, אלא בעקבות
דיאטה קפדנית שגזר על
עצמו. גם בנו, עופר, הולך ב־עיקבותיו
ומפגין גיזרה חטובה
יותר בעיקבות דיאטה.
השמועה מספרת כי חברים
בוועדת החוץ־והביטחון של
הכנסת פנו אל שר־החינוך י צחק
נבון, כדי שזה ישכנע את

הוא אומר על הבימה :״אני מודל
46׳ ,הראש דפוק, לא מתחתן.
כדי שלא תגידו שאני פחדן, אני
מוכן להתחתן כאן, עכשיו. יש
מישהי בקהל שמוכנה להתחתן
ציון צפריר

אבנר רגב, מנהל המכון
הערבי־יהודי בבית־ברל, הזמין
את השרים עזר וייצמן ומשה
ארנס לדיון בתחילת השבוע.
ארנס אכן נענה להזמנה והופיע.
וייצמן, קודמו של ארנס בתפקיד
השר המופקד על הסקטור הערבי.
סירב מכל וכל להופיע על
בימה אחת עם ארנם. הוא הסביר
כי כשהוזמן לראשונה לדיון, לא
נאמר לו שזה אמור להיות עימות
עם ארנס. רק אחר־כך, כשהתב־ררה
לו התוכנית, החליט לסרב.
את מקומו של וייצמן,
כנציג המערך, התנדב למלא
ההשר־לשעבר מרדכי גור. גור
נכח במקום כאדם פרטי. במהלך
הדיון ביקש את רשות־הדיבור.

חברו הקרוב, יעקב נימרודי,
להופיע ביום השני לפני ועדת־המישנה
של הוועדה, העוסקת
באיראן. הפניה, על כל פנים,
היתה מיותרת. אחרי שהופיעו
בפורום הזה דויד קמחי ועמי־

אלוף־מישנה (מיל׳) ,נערך ה־מיבצע
כמיבצע צבאי לכל דבר,
בסודיות מוחלטת, והמסיבה ב־סיגנון
חיים שכאלה היוותה
הפתעה מוחלטת לכלת*השימ־חה.

בהצגתו
של דודו טופז

1חכ

ך ןך ון ךן דדוך מי שהיה מנכ״ל מישרד־האוצר, צולם בעת מישחק״ברידג בקונגרס הבינלאומי
| | 1.1 11 1לברידג. ברוך סיפר כי הוא משחק ברידג׳ כבד 20 שנה, ואף זכה באליפות
ירושלים .״הברידג׳ בשבילי הוא בידור. אני לא מכור. זה תרגיל מוח שקט, מישחק חברתי שיוצר קשרים י

7] 71 ׳ 111ה | ל \ 1ך ך אבי הפצועים, חגג ביום
11 1 111 111111 111 החמישי את יום הולדתו ה״.62
נוסף על עוגת־יום־ההולדת המסורתית, הצטלם הולצברג ליד חלה
דקורטיבית, הקלועה משאריות של לחם. הולצברג הנרגש הסביר
שכניצול־השואה, אין הוא מסוגל להשליך לחם, וזהו ההסבר לחלה.

נויסטונו ווקן

צולם השבוע בתל־אביב כשראשו
מכוסה פעמיים: בעטיפה של ניילון
ובכובע״גרב בעל צורה מיוחדת. הסיבה: לצורך התפקיד שהוא
מגלם עתה בסרט המצולם בארץ, הוא צובע תדיר את שערו.

רם ניר, לא יכול היה נימרודי
להתאפק.
בין ראיון עיתונאי לבין
פגישות בפרשת־איראן, מקדיש
עצמו נימרודי להכשרת שטח
חקלאי שברשותו. חלומו העכשווי
הוא לבנות שם חוות־סוסים,
תחת חוות הסוסים שהיתה בגני־יהודה,
הסמוכה לביתו, ושאינה
פועלת כיום. נימרודי מפקח
אישית על הנעשה בשטח, תוך
כדי נהיגה בג׳יפ שקנה לו בנו
במתנה. לפני שנים תיאר ניפד
רודי בהעולס הזה חווה זו כשייכת
לו ולאחיו.
עוד איש־ציבור ששמו
השתרבב בפרשות הפחית ממיש־קלו
ועורר רכילות בעניין. זהו
סגן־השר עדי אמוראי, שגיד
רתו הולכת ומצטמקת באחרונה.
גם אמוראי לא רזה כתוצאה
מדיכאון, שגרמו לו הכותרות
בעניינו, אלא כתוצאה מדיאטה
רצחנית ממש.
כיצד מציינים ערב לזיכרו
של אלוף־מישנה גירעון מדד
ניימי, מי שהיה המישנה ליועץ
ראש־הממשלה לענייני־טרור,
שנפטר באופן פיתאומי? בליל
שבת התאספו חבריו הקרובים
ושרו בהתלהבות לזיכרו.
ח״כ אפריים שלום
(ראה מיסגרת) נשמע מודאג
למדי מהצעת־החוק החדשה,
האמורה לאסור על חברי״כנסת
ליהנות מהכנסה נוספת בכנסת
הבאה. שלום, חבר מושב בדרום,
סיפר שכאשר נכנס לכנסת, היו
ברשותו לול ופרדס. את הפרדס
מסר לאחיו, ואילו את הלול
צימצם. מה עוד ניתן לבקש ממנו
תמורת היותו חבר־כנסת —

ועוד כל־כר אלמוני?
דליה רז התמוגגה מנחת.
היא הוזמנה לארוחה בפרדס שב־נס־ציונה.
משהגיעה למקום,
הופתעה למצוא 200 ממכריה:
מבית־הספר העממי, דרך התיכון
ועד לצבא, שם כיהנה כקצינת־חן־ראשית.
כיאה לחגיגה לכבוד

על אף המיספר הרב נזל
נכי־צה׳׳ל, שבאו לחגוג עם
שימחה הולצברג ביום שימחהו
(ראה תמונה) — ביניהם
נכים מפורסמים כגון כועז
טביב ואשתו לילי — נעדרו
חלק מהמוזמנים, בגלל סידרת
טיפולים שהם מקבלים בטבריה.
הולצברג אחז מדי פעם בידו של
נכה, והציגו לפני הקהל שסעד
ליבו בנחת סביב השולחנות
הערוכים.
הח״כ עוזי לנדאו נפגש
עם השר גירעון פת בטקס של
מיבצע בית העסק המומלץ
בתל־אביב. השניים עמדו ושוחחו,
כשמישהו לידם מעד ושפר
מכוסו מיץ, הישר על לנדאו. השר
הושיט את כוסו לח״כ, ואמר:
״קח סודה, זה טוב לניקוי!׳׳ לנדאו
השתמש בסודה, טבל בה את
עניבתו ואמר :״אני מקווה שלא
תבקש ממני את הסודה בחזרה!״
באותו אירוע הסב פת
לשולחן אחד עם הח״כ דום כך
מאיר ועם משה זילברמן,
ראש עיריית באר־שבע. השר
פנה לראש־העיריה :״שמעתי שהתגברת
על כל החובות שהשאיר
לך אליהו נאווי.״ התערב
בן־מאיר> :הוא משאיר שולחן
נקי לבנץ כרמל.״ בראשות
העיריה עומדת להתבצע בחודש
הבא רוטציה, אולם בגלל בעיות
בתוך מיפלגת־העבודה לא היה
ברור עד כה למי יעביר זילברמן
את השרביט העירוני. בן־מאיר,
כנראה, פלט סוד פנים־מיפלגתי.
שלושה׳ ראשי־עיריות היו
אורחי־הכבוד בהצגה אילוף־ה־סוררת
שהועלתה בבאר־שבע.
ראש־עיריית כפר־סבא יצחק
ולד ואשתו ורדה התארחו בדיוק
ביום הבכורה של ההצגה
אצל עמיתיהם מבאר־שבע, משה
ושרה זילברמן. המארחים כללו
את ההצגה בתוכנית האירוח,
ואילו ראש־העיריה השלישי,
אלי הללי מדימונה, הגיע לביקור
מפתיע בעיר, והוזמן אף הוא
לבכורה. כך התקיים לו, מאחורי
הקלעים, מיפגש בינעירוני.

איתי?״ בדרך־כלל התגובה היא
שתיקה, חיוכים. אבל בשבוע שעבר,
בהצגה בתיאטרון ירושלים,
הופתע הבדרן כאשר צעירה
עלתה לבימה לשמע קריאתו.
עבור אומץ־הלב שלה החליט
דודו בו במקום להעניק לה במתנה
שעון־יד סייקו דיגיטאלי,
שאותו התכוון לתת לאחד מטכ־נאי־הבימה
שלו.
קריינית־הרדיו רוויטל
עמית עמדה בתור לקופת־האשראי
בחנות כולבו גדולה.
עמית, שילדה לפני ארבעה
חודשים את בנה הבכור, יובל
פגשה בדרך אל הקופה את יובל
דור מהכל עובר חביבי, שהפר
אב לבן לפני חודש. השניים
דיברו על הבנים. הקופאית הק־שיבה
.״קוראים לו יובל,׳׳ אמרה
רוויטל, ואז התערבה הקופאית:
״על־שם מי?״ רוויטל :״זה סתב
שם שמצא־חן בעיניי!״ הקופאית
״לא, על־שם מי לרשום את ח
חשבונית?״
הזמר הירושלמי ג׳ק׳
מייקר״ שהשתתף יחד ע:
אשתו דנה בתוכנית האחרת;
של זוג או פרד בטלוויזיה, וש
זכה בפרס הראשון, הפך לאו
מאושר יומיים אחרי צילום ה
תוכנית. התינוק, שככל הנראו
יקראו לו רוני, נולד בליח
קשה ומסובכת. אל מיטת היו
לדת הוזעקו כמה רופאים. אחו
מהם נראה לה מאוד מוכר. רנד
שהיא סרן בצה״ל, היתז
מטושטשת מהזריקות ומהכאב
אבל מצאה רגע לשאול או
רופא־הנשים אם הוא אח ש?
חנוך רוזן, הפנטומימאי, וכש׳
נענתה בחיוב, הציעה — אולי
תעשה לי כמה תרגילי פנטומימה?
לורי,
בתה בת ה־ 24 של
הדוגמנית חניתה צנטנר,
הפכה באחרונה גם היא לדוגמנית
מבוקשת. אומרים שהיא
שטאנץ של אמא: אותן העיניים
הכחולות והשיער השחור האסוף
לאחור, אותו הגובה. היא רק רזה
העולם הז ה 2581

ששן, ולא של בלס

• השעון (לשעבר) של
שימעון פרס משמש עדיין
לנושא לשיחות ולבדיחות.
השבוע סיפר עורך־הדיו רם
כספי סיפור משעשע:
בשעתו ניהל עם עורך-
הדין מיכאל ו״מייק״) פירון
משא״ומתן על חוזה מסויים.
בשלב מסויים אמר פירון:
״אם נגמור את החוזה עד
שעה 5היום. נחליף שעונים!״
כספי הסכים.
החוזה נחתם בשעה ,5.05
רם כפסי
ובסקס חגיגי החליפו שני
מה השעה?
הפרקליסים את שעוניהם.
למחרת בבוקר, כאשר הסתכל כספי בשעון שקיבל, זה
נראה לו קל מדי. הוא נתן את השעון לאשתו וביקש. :לכי
לחנות״שעונים וקבלי הערכה.״
ב״ 10 בבוקר טילפנה האשה. היא היתה בחנות ואמרו לה
שהשעון שווה 30 דולר.
כמה דקות לאחר מכן טילפן אליו פירון. .מה השעה ד
שאל.
השארתי את השעון בבית!״ השיב כספי קצרות.מה יש, הוא לא מצא חן בעיניך ד שאל פירון.כספי לא יכול היה להתאפק, וגילה לפירון כי נאמר לו
שהשעון שווה 30 דולר, בעוד שהוא נתן לפירון שעון ששוויו
אלף דולר.
פירון פרץ בצחוק .״הלכתי אתמול לחנות וקניתי את
השעון הכי זול שמצאתי,״ אמר .״הנהג שלי בדרך אליך, כדי
להחזיר לך את שעתך!״ רק אז הבין כספי שזאת היתה
מתיחה.

יותר מאמה, ושוקלת 45 קילו
בסך־הכל. לורי נהנית מהעבודה,
אומרת שזה מחניף לאגו שלה,
אבל רואה בה עיסוק זמני, עד
שתסיים את הקורס לקוסמטיקה,
שבו היא לומדת בימים אלה.
תמר, אשתו של הקריקטוריסט
הבינלאומי רענן
לוריא, מתגוררת עימו ועם שני
ילדיהם בווילה מפוארת במדינת
קונטיקוט, ואינה זקוקה לעבודה
לשם פרנסה, אבל כדי שיהיה לה
מעניין יותר בחיים היא למדה
באוניברסיטה את נושא ההשקעות
בנכסי דלא־ניידי, והחלה
באחרונה מנהלת חברת־הש־קעות.
עכשיו יש לה עיסוק
בחיים, והיא גם מרוויחה כסף
טוב. לתמר, שהיא בתה של
המורה לטיפוח־החן לאה
סלטשר, יש שתי אחיות: דורית,
הנשואה לתעשיין בני
מילשטיין, היא בוגרת האקדמיה
למוסיקה ולמחול, ועובדת
עם אמה בסטודיו, ורדתי, הנשואה
למומי לנג, מנהל האירועים
בקניון איילון, היא רופאה

למחלות־פנים בבית־חולים מאיר
בכפר־סבא. באחרונה היא
התמחתה בבוסטון, במשך שנתיים,
בטיפול במחלות זיהומיות,
ביניהן איידס.
צעיר החברים בלישכת
המיפלגה הדתית־לאומית הוא
כדמה פ תר, אדריכל חיפאי.
כבר בישובה הראשונה הודיע
בתר שהוא סובל מעשן־סי־גריות,
ויזם רישום תקנה בפרה
טוקול, שבזמן הישיבות אסור
לעשן. האדריכל התכוון לאיסור
מוחלט, אבל נאלץ להתפשר.
הוחלט שהמעשנים יעשו זאת
בפינת החדר, במיטבחון קטן שם
הם יכולים לעמוד ולעשן, ולא
להחמיץ את הנאמר. בץ התושבים
הקבועים בפינה הזאת: הרב
משה סלומון, לשעבר מנכ״ל
מישרד הדתות: חבר-הכנסת דויד
דנינון חבר הנהלת הסוכנות
יצחק מאיר, וראש עיריית
טבריה, יגאל ביבי.

השחקן שמדליק וי־לוז׳ני
החליט שהוא חייב לע
שות
משהו למען גופו ובריאותו.
לא מזמן חש ברע, והוא התחיל
להתעניין בנושא. כיום, הוא
אומר, הוא מבץ שהגוף הוא כמו
מכונה שצריך לטפל בה, כדי
שהיא תתפקד טוב. עכשיו הוא
צימחוני, המתנזר משימורים,
צבעי־מאכל, תה וקפה. היתה לו
רק בעיה אחת: כסוקר של בארים
הוא היה רגיל לטעום הרבה סר
גים של יין. עכשיו הוא מסתפק
בכוסית אחת בלבד, ומבקש מאחרים
שיהיו ה״טועמים״ שלו
ויחוו דיעה.
יואב לוי, בררן־חקייז
רחובותי לא כל־כך ידוע, החליט
שתחת לחכות להצעות להופעות
מאמרגנים, הוא יפתח לעצמו
מישרד־אמרגנות. בשבוע שעבר
הוא חגג את הפתיחה עם שמונה
בקבוקי־ויסקי 150 ,פיתות והמון
טחינה וחמוצים. היו שם הזמרים

ציון גולן ומרגלית צנעני,

האחים־האמרגנים שימשון ו

תי ראובני ויהודה קירט,

דורה הסתובב השבוע בחוג מכריו וחילק להם
111/111 /סיגארים והזמנות למסיבת-חתונה, לרגל
1 .1 1 ^1
טקס־נישואיו עם רחל אשר (מחזיקה בסיגאר) ,שייערך בשבוע
הקרוב, אחרי היכרות של 17 שנים, שהולידה לפתע״פיתאום אהבה
בוערת. שינוי אחר העומד לחול בחייו הסוערים של הפנתר השחור
לשעבר: בעוד שבועות אחדים יתחיל למלא את תפקיד הדובר של
עיריית רמת־גן, מיבצרם של יוצאי״עיראק בארץ. המיפנה הזה
בחייו מלווה בחששות לא־מעטים לדימויו בציבור כפנתר לוחם.
העולם הזה 2581

1 , 1 141

*4 14׳* 1 >>4 14/4 11

1 1 \ 1 / 1 1השבוע את יוס״הולדתה ה־ 40 בקפה כסית. מ״שולחן המנהלים״ בקפה שלח לה דידי
מנוסי ברכה מיוחדת. :לרותי, בהגיעה לגיל איקס / ,הנראית עדיין פיקס / ,ולמרות הטריקס /עדיין
מעניקה לנו קיקס ״.בין המשתתפים בחגיגה היתה הפסיכולוגית זיווית אברמסון, שיחד עימה כתבה רות
לויאב את הספר מין זה לא רק סקס(למשה, מחובקת על״ידי הסופר שלמה שבא) .כלת־השימחה, עטורת
זר נרקיסים צהובים, היתה כה נרגשת מרוב גילויי״החיבה, עד כי פרצה בדמעות והתנשקה ארוכות עם
כל מברכיה, ובעלה ביניהם. בסוף שרו כולם שירי״מולדת, הדליקו נרות קטנים בתוך בלינצעס וגמרו את
החגיגה על הספסל שלפני כסית. החיילים במערכת במחנה הנפיקו למענה גיליון פרטי של העיתון.

שהוא מאמן־כדורגל ואחיו של
הכדורגלן שלמה קירט. באותה
הזדמנות סיפר יואב לוי שהוא
,..כץ עתה תוכנית־בידור
לשני ׳•ג, יחד עם יהודה קירט,
שדין אימון לאימון מופיע
כבדרן.

-דפנה ברק, נעמי תן

אלמתי לשעבר
• כל מי שהזדמן בשבוע
שעבר למיזנון־הכנסת לא
יכול היה שלא להבחין ב נוכחות
חדשה. המדובר ב-
חבר״הכנסת הנחבא״אל-הכ-
לים, מי שזכה בתואר -הח״כ
האלמוני ביותר בכנסת־,

אפריים שלום.

מאז שהופיע בתואר מכו בד
זה בתוכנית־הבידור של
הטלוויזיה בליל־שבת, נזדקפה
קומתו, עלה חיוך על
שפתותיו והוא התל משתתף
באורח פעיל בחיי המיזנון
חיוך מסויים
בכנסת. למי שהחמיא לו
בשגגה על הופעתו הטיבעית בסיבה למסיבה העיר בנזיפה:
זה לא היה בסיבה למסיבה, אלא בממנירהשינוי בחייו של הח״כ״המושבניק החל כשמגי פאר,
מנחה התוכנית, נזכר שקרא בהעולם הזה את שמו של שלום
אז חבר-כנסת בלתי-ידוע לחלוטין -כקרובו המדומה שלראש״השב״כ לשעבר, אברהם שלום. הקירבה המיש•
פחתית הסתברה כהלצה, אך שמו של שלום נחרת בזיכרונו
של פאר, והוא החליט לזמנו לתוכגית־הראיונות הפופולארית
שלו. משהתבקש שלום להופיע במפורש בשל אלמוניותו, לא
היסס וקפץ מייד על ההזדמנות.
משהסתיימה ההקלטה. הזהיר אותו פאר מאחורי הקלעים
שתארו -הח־כ האלמוני ביותר בכנסת -עלול להימצא
בסכנה אחרי השידור, ועלול לחול שינוי מהפכני בחייו.
שלום חייך, ומאז לא מש החיוך משפתיו.

נה אישור לביצוע שתילות־כבד?

איל!
היה מישרד־הבדיאות יושב ער ספסל
הנאשמים. איל! שאלות היה התובע בשם
הציבה־ מציג לנאשם? הנה כמה הצשת:
(א) בשטח
האדמיניסטרטיבי־אירגוני:

מדוע לא הונהגה רשת־אישפוז
ארצית(איזורית)? הרי
היא תוכננה בבר לפני יותר
מחמש שנים!
שיטה זאת היתה מקצרת מייד את
התורים הארוכים לרוב הניתוחים, מפני
שניתן היה להפנות חולים לבתי־חולים
שונים, שבהם יש מקומות־אישפוז.
במקביל, שיטה זאת היתה משמשת
כאחד האמצעים לחיסול הרפואה
השחורה, על־ידי הוצאת הזכות הבלעדית
לאישפוז מידיהם של מנהלי־מחלקות.

מה מפריע להנהיג, ללא
דיחוי, מישמרת שניה בתוד

תקציב. מדוע אינה נוגעת במנגנון
מישרדה?
על־ידי קיצוץ המנגנון ניתן היה
להגדיל חלק נכבד של מיכסות האחיות
לבתי־החולים וגם רופאים למקומות
מצוקה.

בבתי־חולים הגריאטריים הקיימים
עובדים כה מעט רופאים?
כדי להגדיל את מיספר הרופאים
העובדים בגריאטריה לא דרוש תקציב,
אלא הפנייה נכונה ומתוכננת של כוח־אדם.

מ דו ע המנכ״לים ושרי־הבריאות
נוסעים לעיתים כה
קרובות לחדל? מה הם מחפשים
שם? מה התועלת שבנסי־עותיהם?

מ דו ע מטרטרים נפגעי
תאונות־דרכים מבית־חולים
אחד למישנהו, במקום שיטפלו
בהם בכל בית־חולים הקרוב
למקום התאונה?

(ב) מדיניות ש ר
מי שרד־הב רי אז ת

ידועים מיקרים רבים כאלה. למשל,
מבית־החולים ברזילי באשקלון נשלחו
פצועים לבית־החולים סורוקה, מבית
החולים העמק בעפולה נשלחו
לרמב״ם בחיפה.
רבים הם הנפגעים שמתו בגלל
טירטור זה, אך המצב אינו משתנה.
קיימת האפשרות לארגן טיפול מלא
בנפגעים בבתי־חולים פריפריים, על־

• מ דו ע יוצרים מיקרו־מדד־לקות
בבתי־חולים שונים —
ניתוחי־לב, פלסטיקה, גסטרו־אנתרולוגיה
ואחרים — במקום
לארגן מרכזי-רפואה?

לא קיימת בארץ תשתית רפואית
לכר. האישור ניתן בניגוד לסדר־העדי־פויות
ברפואה ואף בניגוד לדעתו ה־מיקצועית
של מנכ׳׳ל מישרד־הברי־אות,
הפרופסור דן מיכאלי.

• בבתי־חולים כלליים בארץ
יש עודן! מיטות. מדוע
אזרחי ישראל מחכים חודשים
לתורם לאישפוז?
יש די מומחים בארץ בכל השטחים.
מדוע האזרחים צריכים לחכות זמן
ממושך לייעוץ מיקצועי?

(ג) ר פו אהש חו ר ה
• מ דו ע מרשים לרופאים
העובדים בבתי-חולים ציבוריים
לעבוד בקליניקות פרטיות
ובבתי־חולים פרטיים במקביל?
שרת־הבריאות אומרת, שקשה לגלות
ולהוכיח מיקרים של רפואה שחורה
.״החולים אינם מתלוננים,״ טענה
שרת־הבריאות. מה הקושי לשלוח
חוקרים מטעם מישרד״הבריאות לבתי־החולים
ולמצוא אותם הרופאים העובדים
במקביל בשתי המערכות?
גם מתוך דפי זהב בלבד ניתן
לערוך רשימה של קליניקות פרטיות,
השייכות לרופאים העובדים במישרה
מלאה בבתי־חולים ציבוריים.
אין כל קושי להילחם ברפואה
השחורה, אם יש רצון אמיתי לחסלה,
ולא רק הכרזות חסודות.

מיקצועות האונגולוגיה והפאתולוגיה,
כאשר במיקצועות אחרים קיים ע
רופאים.

מה נעשה כדי למשוך רופאים
למיקצועות כה חיוניים
לקידום הרפואה?

(ה) 1ע ד 1ת רפו איו ת
• מדוע חקירות של ועדות
רפואיות לבדיקת מיקרי-רשל-
נות מתמשכות חודשים, ולעיתים
אך שנים? מי מעוניץ
בסחבת?
אילו היו רוצים במישרד־הבריאות
לייעל את׳עבודת הוועדות האלה,
אפשר היה לעשות זאת באמצעים
אירגוניים פשוטים.

• מ דו ע לא נמסרות תוצאות
חקירות־הוועדות לקרובי-
המישפחה?
ההגינות הציבורית מחייבת לחשוף
לפני הציבור הרחב את תוצאות החקירה.
מינהג זה היה מגביר את האמון
בוועדות, מגדיל את אחריות הרופאים
ומקטין את מיספר הרשלנויות הרפואיות.
לא פעם, כאשר קרובי מישפחה
דרשו תוצאה של חקירת־ועדה, נמסר
להם שזה ״מנוגד למקובל במישרד־הבריאות״
.מדוע זו הנורמה? עושה
רושם שמישרד־הבריאות מנסה לחפות
על רופאים רשלנים ולברוח מאחריות
למתרחש בבתי־החולים עליהם הו4$
מופקד.

• מדוע הוועדות של ג * ״
טוח הלאומי אינן נמ־>1
--׳סס 1ך

ע ד 10 1
בתי־החולים במחלקות כירורגיות
שונות, כאשר בבתי־החו־לים
יש די רופאים היכולים
לעבוד בשתי מישמרות ללא
תוספת-שכר?
כדי להנהיג שיטה זו אין צורך
בתקציב נוסף, אלא רק באירגון נכון
— העברת חלק מהרופאים של מישנד
רת-הבוקר למישמרת־אחרי־הצהריים,
ולהוסיף תקנים של אחיות.

• מ דו ע לא נעשה די כדי
לחזק את הקשר בין מירכאות
שכונתיות לבין בתי-חולים?

דבר זה היה מונע כפילויות בבדיקות
החולים, התרוצצויות מיותרות של
החולים וגם היה מעלה את רמת־הרופאים
העובדים במירפאות.

• מ דו ע אין מינהל אחיד
לשרות הסניטארי וההיגייני,
ומדוע שרות זה מופקד בידיהן
של מחלקות תברואה שליד
עיריות?

אירגון מערכת־הבריאות בצורת
מרכזים יחודיים יוזיל את השרותים,
ייעל אותם, יעלה את הרמה הרפואית
— ובסופו של דבר יקטין את מיספר
הנפגעים מטיפול רשלני או בלתי־מיומן,
וגם יעזור לקצר את התורים
לניתוח. הוא יעזור לנצל טוב יותר את
המיכשור הרפואי, שניצולו כיום לא
עולה על .2590
גם להקמת מרכזים רפואיים לא
נדרש תקציב נוסף.

• מדוע יש מיספר כה מועט
של מיטות גריאטריות, כאשר
קיים עודך מיטות כה גדול
בבתי־החולים הכלליים?
2000 חולים זקנים ממתינים כיום
לאישפוז. מה מפריע לערוך אירגון
מחדש ולהקציב לשרותי הגריאטריה
את מיספר המיטות הדרוש? ומדוע

14*10 *0

ה1₪ 90

ידי הבאת מומחים, במידת הצורך,
לאותם בתי־חולים. מדוע נמנעים
הגורמים האחראים מלעשות זאת?

• מדוע אין מתפתחת בארץ
רפואה ספורטיבית?
ידוע שהכושר הגופני של הנוער
הישראלי הוא בין הירודים בארצות המערב.
מה נעשה כדי לשפר את המצב?

• מדוע מצב הרפואה המונעת
נמצא בשפל המדרגה?
ידוע שאנו צועדים בראש הפירמידה
בתחלואת מחלות־לב, סרטן־השד,
סרטן־הרחם, מחלות־כליות, תמותת
תינוקות ויולדות, מחלות שיניים וחני־כיים.
את המצב ניתן לשנות ולשפר
על־ידי פיתוח רפואה מונעת. פיתוחה
גם יחסוך כספים רבים.

• מדוע שרת-הבריאות נת

ת1זז1י.ו

_ ׳ס 01011,ם4א.15ז
0ז1א1

(ד) חוסר רופאי ם
בנוי ק צו ש ת חיוניים
נוצר מצב קריטי בשטח ההרדמה.
לעיתים קרובות מאוד ניתנת ההרדמה
בבתי־החולים על־ידי רופאים חסרי
נסיון וידע רפואי. מישרות המרדימים
מתמלאות על־ידי רופאים שנפלטו
ממיקצועות רפואיים שונים. הדור
הצעיר, בוגרי בתי־הספר לרפואה, אינם
הולכים להתמחות בהרדמה. חיי המנותחים
בסכנה איומה, עקב המצב
השורר בשטח ההרדמה.

• מ ה עושים בפועל כדי
להוציא מהמשבר את תחום
ההרדמה בארץ?

• בשטח הפסיכיאטריה חסרים
מאות רופאים מיומנים. כך גם לגבי

בניית שרות ברמה מודרנית יכולה
למנוע זיהום סביבתי, מגיפות של
טיפוס, דיזנטריה, כינים, ומחלות
תעשייתיות — שבהן אנחנו המובילים
מבין הארצות המפותחות.

• כיצד נוצר מצב שבישובים
רבים בחבל־לכיש, בגליל
ובנגב לעיתים קרובות אין
בלילות רופאים תורנים?

במעקב של מי שס ^מס 01040׳•!
אולי זאת הסיבוך, ס 0104£ <,ט ^0א
בקלות רבה א חוזי^ ה נ , 0£01מ 0׳•01

( )1ב חי ר ת
1^ 0אל מ ט
•ס,״ז1שג?1!.ש, <51ש45

הג י
היום׳ כ׳~ נ14<.1נו
אחד, בינוניות 7״ 5״ אל ס-״ט

״ס 151.נ,1ז״ש!ז

אם לא
ל* ם 0״ ל
מינו1י של היזל \ £
מני׳ ל מישייז &גט *פ!* י ם * ״
קר־המדינה מתו
דים על צורת נ
רוטשילד בחיפד
שנים רבות בראשו.
כיצד ניתן להסביר מינויו של הד״ר
שמואל משיח לתפקיד מנהל בית־החולים
הלל יפה, לאחר שהביא את
בית־החולים בצפת לסף התמוטטות?
כיצד נבחר משה פרידנטל להיות
סמנכ״ל מישרד־הבריאות, אחרי שמב־קר־המדינה
מתח ביקורת חריפה על
אופן עבודתו כאמרכל בית־החולים
רוטשילד?

• האם נכון שהחלטות רוב
ועדות-המכרזים נקבעות מראש,
והמיכרזים למישרות בכירות
במערכת-הבריאות תפורים?

מצד
אחד נשמעים קולות כאילו יש
עודף רופאים, ומצד שני קיים מחסור
חמור ברופאים בעיירות־הפיתוח ובישובים
המרוחקים. לתיקון המצב דרוש
רק תיכנון נכון. ניתן להפנות את בוגרי
בתי־הספר־לרפואה בתום לימודיהם
למקומות אלה. אפשר לקבוע כי תנאי
לקבלה לבתי-הספר־לרפואה יהיה ההסכמה
מראש לשרת תקופה מסויימת
באזורי־פיתוח. אותו הדין לגבי רופאים
עולים, שלטובתם ולטובת הציבור רצוי
להפנותם בתחילת דרכם בארץ לעבוד
בפריפריה.

(?) ניר 1.ר תקין

• מ דו ע לא קוצצו המנגנונים
המנופחים של מישרד•
הבריאות עצמו ושל בתי-חו־לים
שונים?

• מינהל תקין מחייב תשובות
על פניות הציבור תוך פרק
זמן סביר. על המיכתבים חייבים
להשיב תוך שבועיים.

שרת־הבריאות מאיימת שהיא תקצץ
מישרות רופאים ואחיות אם יחסר

האם לא היה ראוי, למשל, לבדוק
כשירותו של המיכרז למשרת מנהל
המחלקה הגינקולוגית בצפת (שנערך
בינואר ,)1986 כאשר לתפקיד זה לא
נבחר הד״ר יגאל ביאלה, למרות כל
כישוריו? ד״ר ביאלה בן ה־ 40 נפטר
מהתקף־לב מייד לאחר שנודעו תוצאות
המיכרז.

״מדוע נאלצים ם םם 2קשישים לחכות בתור עד לאישפחסד

מדוע אין עונים במישרד־הבריאות
על מאות מיכתבי קובלים — רופאים,

—י הורוסקופ
ן פחה המת־לא
נענו
<ר״ר יעקב
ומן, חרופ-
;ילן זמיר
^ עשרות
שנפטרו

(המשך מעמוד )21
שגם אם יחולו שינויים בעבו דה,
מקורות ההכנסה לא רק
שלא יפסקו אלא יהיו טובים יותר.
המסקנה היא, שיימצא מקום טוב
יותר, אולי פחות יוקרתי, אך ללא
ספק מכניס יותר.
העצמאיים שבין בני המזל ייהנו
מרווחים ויוכלו להרחיב ולפתח
את העסק שהם מנהלים. הכספים
שיגיעו יהיו קשורים לרוב לעבודה
או למאמץ שהושקע כדי להשיגם.
זה לא יתקבל כמתנה, אך הפעם
המאמץ כדאי, ושכרו בצידו.

־!״הבריאות
הם יתעללו

ן:יר מישרד־
1ישם ט רשי־
1יד של רום־
ל־ידס להיות
על נזקים
י״ות רפואית.
0נסישת מנסיעות לחו״ל ייהנו השנה בני
דגים, ולמרות שזה לא יהיה כל״כך
קל, האפשרות היתה קיימת. השנה
יהיה קצת יותר קשה לארגן נסיעה,
ורוב הנסיעות קשורות להשתלמות
בארץ אחרת. זה כדאי, כי הפעם זה
קשור בשינוי דראסטי, שישפיע
לטובה על תקופה ארוכה.

י!לה לרעה מאות
ומקטינה יותר את
״ים הנפגעים למצוא
היועץ המישפטי לא
על החוק?

ל אסר על רופאים
במערכת־הכריאות
ז לתת לחולים, שטוס־
|£רכת־דזבריאות הציבו•
חוות־דעת לצורך הגשת

קשרים חדשים
יתחילו בצווה
שוש מהרגיל:
קורם תהיה
הינוות שר
ידידות, ורק
אחו־כו קשו

יה מינהלית זאת משאירה חוו
רבים כשהם חסרי־הגנה.

• ברישומים רפואיים שורר
תוהו ובוהו, שהוא כיסוי על
רשלנות.

מדוע הנהלת מישרד־הבריאות לא
מנסה להקפיד על ניהול נכון, מכובד
ומדוייק, של הרישומים הרפואיים?

• מדוע לא מתפרסמים ב־כלי־התיקשורת
דוחות שנתיים
על מערכת־הבריאות, כפי שנעשה
במישרדים אחרים?
• מדוע לא הונהגה ביקורת
תקופתית שיטתית במחלקות
בבתי־החולים?
נוצר מצב שיש מחלקות בהן לא
נערכה ביקורת עשרות שנים. יחד עם
זאת, קיים מצב של מיבנה פיאודלי של
מחלקות, כאשר מנהל המחלקה מקבל
מינוי ל־20־ 30 שנה. האם מצב כזה אינו
פאתולוגי? מה נעשה כדי לשנות את
המצב?

אך בינתיים, בנסיעות עצמן,
יאלצו בני דגים לסבול מבדידות.
יהיה קשה למצוא חברה מתאימה,
והקשיים יהיו יותר נפשיים, ולא
יהיו קשורים לתנאים יותר קשים,
שכן לא בכך מדובר.

• ידועים מיקרים רבים בהם
ועדות שונות של מישרד־הבריאות
מוצאות פגמים
מסויימים בטיפול שניתן על•
ידי מוסדות של קופת־החולים.
החלטות הוועדה אינן מחייבות את
הנהלת קופת־החולים לפעול בהתאם.
מדוע לא מצליחה הנהלת מישרד•
הבריאות להשליט מרותה על המערכת
ההסתדרותית?

ש א לו ת אי שיו ת
לשדת־ ה ב רי או ת:
• האם שרת־הבריאות בדקה בדקדקנות
את פרשת שתי שתילות־הכבד
לפני מתן האישור להמשך ה״פרו־ייקט״?
האם לא נכונה הטענה שרק
הפחד מפני איבוד התרומות מפיטס־בורג
הכריע בשיקול של הנהלת מיש־רד־הבריאות
בעניין זה?

• מגורים

.מדוע מטוטוים נפגעי תאומת־דונים מבית־חורים אחל לשני ד
• בימים אלה של קיצוצים בתקציב,
האם היה נחוץ לקנות לשרת־הבריאות
וולוו חדשה? האם אי״אפשר
היה להמשיר לנסוע בוולוו.ישנה״?
• האם מבינה שרת־הבריאות שהמשבר
במערכת־הבריאות אינו נובע,
כביכול מחוסר־תקציב, אלא מחוסר
מוחלט של אירגון, מאנרכיה השולטת
במערכת? האם ידוע לשרת־הבריאות

יינים כלל במתרחש במערכת־הברי־אות?

מ דו ע ועדת־העבודה־והרווחה לא
דנה מעולם ברצינות במשבר הכרוני
במערכת־הבריאות, ורק לעיתים
רחוקות היא דנה במיקרים. פיקאנ־טיים״
,כמו שתילות־כבד?
• מדוע לא הועבר עד כה בכנסת

• מדוע מתעכבת זמן כה רב קבלת
התקנות לבריאות העם! תקנות אלה
מאפשרות למנכ״ל, בין היתר, להשעות
רופא החשוד בהתרשלות לתקופה של
60 יום, כפי שמותר לשוטר לשלול
רשיונו של נהג באתר התאונה. שינוי
בתקנות יכול להביא להקטנת הרשלנות
בארץ.
• מדוע חברי־הכנסת לא הרימו את

האם נכון שרוב המיכדזים למישוות הנמקה תפווים
? מדוע אין עונים בזמן ער תלונות? רמה צוינה
הבריאות ״וולוו״ חדשה? מדוע אין וטאה מונעת?
מדוע אין ו מודימים, בסיניאטוים, אונקולוגי וכאתולוגים?

• האם ניסתה שרת־הבריאות
לבדוק את פרשת החיסונים נגד
השפעתי מי ניסה להכניס את הציבור
לבהלה? מי הרוויח מפרשה זו — ב־מישרד
עצמו, מחוץ למישרד?
• מדוע התנגדה שרת־הבריאות
להטלת צווי־מניעה על עובדי־המיג־הל־והמשקי
האם היא התנהגה כבעלת
תפקיד ממלכתי או כחברת איגודי

שכל אגורה נוספת שתיכנס למערכת־הבריאות
תהיה כמו מים שנשפכו לבור
בלא תחתית?
• מה מתכוונת שרת־הבריאות
לעשות כדי לאחד את המערכות השונות
של מערכת־הבריאות הציבורית?

ש א רו ת לחברי־הכגסת:
• מדוע חברי־הכנסת אינם מתעג־

חוק ביטוח־הבריאות הממלכתי? מי
מעכב אותו? חוק זה יכול לגרום
להבראת המערכת.
• מדוע לא הועבר בכנסת חוק
ביטוח סיעוד? אנו מתייחסים לזקנים
שלנו בצורה בלתי נסבלת. הם מסיימים
את חייהם בסבל רב ובחוסר כבוד
כלפיהם. חוק כזה יכול לשנות את
המצב.

קולם ולא זעמו כאשר קבוצות שונות
של עובדים בבתי־החולים התנהגו
כלפי החולים באכזריות כה רבה, כמו
היו חוטפים שהחזיקו בבני־ערובה?
• הייתכן שאדישותם של חברי־הכנסת
לגבי בעיות של בריאות הציבור
נובעת מכו שיש להם זכויות־יתר
והיכולת לקבל טיפול כמיוחסים?

זו לא השנה המתאימה ביותר
למעבר לדירה אחרת או לשיפוץ
של הנוכחית. מי שמתכוון להחליף
דירה, כדאי שיקח בחשבון שהכל
יימשך זמן רב מהמצופה, וההו צאות
יהיו גדולות מכפי שמתכ ננים
מראש. גם המקום שאליו
חושבים לעבור לא יהיה בדיוק מה
שהתכוונו. ובקיצור, מי שאינו מוכרח
לעשות זאת, עדיף שישאר
במקומו.

• ומה שבינו לבינה
כוכב יופיטר העמיד את בני המזל
בפני מצב חדש. אלה שהשלימו
במשך שנים עם יחסים מעורערים,
עם בן־זוג שאינו מתאים ואינו
מתחשב, נאלצו לפתע להיפרד. למי
שיש לו עדיין יחסים כאלה, השינוי
לא יאחר לבוא והניתוק יגיע.
ברגע זה מרגישים רבים מבני
המזל בודדים, עצובים ומדוכאים.
ההרגשה היא שאין מי שיעזור,
עליהם להתמודד לבד עם המציאות
ועם הקשיים. אך לא הכל כלבך
רע, ובמשך השנה יתברר להם
שיש ידידים, והם קרובים ומוכנים
לעזור. קשרים חדשים יתחילו בדרך
כלל בצורה שונה מכפי שזה היה
עד עתה. לרוב, הקשר יהיה בתחילה
קשר-ידידות, שייהפך במשך
הזמן להיות קרוב ואינטימי.
צפויות גם לא מעט אכזבות מקשרים
חדשים, משום שהרושם הרא שון
מטעה, ויש נטיה לייחס לשני
תכונות שאינן קיימות במציאות,
ומנטיה זו כדאי להיזהר, כדי לא
להתאכזב מאוחר יותר.
התקופות שבהן יש יותר סיכוי
להתחיל בקשרים חדשים הן: אפ ריל,
יולי, מחצית אוגוסט עד מח צית
ספטמבר, ורוב חודש אוקטו בר.

— ה מ הג רי ם
בים כיפור
נאשם בן־דויד
רומיאו ויוליה ביבנה
^ גלל שכמותה נענשו בפלי־
לים גברים הרבה!״ אמר השופט
שלי טימן על רונית(שם בדוי, השם
האמיתי נאסר לפירסום) בת ה־. 16
למרות זאת עצר השופט את אבי בן־
דויד ( )24 עד תום ההליכים.
אבי מתגורר ביבנה ומכיר את רד
נית, שהיא שכנתו, כבר שנים רבות.
בין מישפחותיהם קיים סיכסוו ארור,

ריגשותיה אליו בשלוש שפות ״אני
אוהבת אותך, איי לאב יו, ז׳ה ט׳אם״.

^ ״מיפכגות
ומסוכנות,,
^ ינואר השנה התלקחה המרי־
^ כ ה בין המישפחות מחדש. אבי
נעצר באשמת אלימות ותקיפת אחיה

״ברור לחלוטין כי המתלוננים אינם
נקיים ממעשי־עבירה, ומעורבים בפרובוקציה
הגוררת את הנאשם לביצוע
מעשים שאולי קשה לו לא לעשותם,״
כתב השופט .״הקטינה שנכשלה
בעדות שקר אחת לפחות על אונס,
מתעתעת בנאשם ובמישפחתה,״ המשיך
השופט. כלפי מישפחתה חמת-
המזג והקנאית היא מבקשת להיראות
כשיה״תמימה השומרת מיצוות־היה־רות,
המותקפת ומוטרדת על״ידי הנאשם
פעם אחר פעם. אלא שבפועל היא
אוהבת אותו, או לפחות נמשכת למגע
עימו. היא מקיימת יחסי־מין מלאים
ביום־כיפור, דבר שכבר קרה לה כנראה
גם קודם. היא מתלוננת על אונם כאשר
מתגלה הדבר לבני מישפחתה. אלא

הקטינההתלוננה נעמ״ם עראונס, וחזוהבה.הגאשם
טוען שהנר עיירה, בגרר ס־נסוו בין המישכחות
המתלקח מפעם לפעם. אבל, למרות
שינאת המישפחות, התאהבו הצעירים,
והחלו נפגשים. לדברי רונית גם קיימו
יחסי־מין.
הודיה של רונית התנגדו בכל תוקף
לחברות עם בן המישפתה השנואה,
ודרשו ממנה להפסיק את הידידות.
ביולי 1976 באה רונית למישטרת־יבנה
והתלוננה כי אבי אנס אותה.
הצעיר נעצר לשמונה ימים. הוא
הכחיש הכל ודרש עימות עם הנערה.
כאשר הפגישה המישטרה את
השניים, נשברה רונית והודתה כי לא
היו דברים מעולם, וכי היא המציאה את
כל סיפור האונס בגל לחץ המישפחה.
אבי שוחרר וחזר לעבוד במאפיה
ביבנה.
בינתיים התלקח הסיכסוך המיש־פחתי
הישן מחדש, ופרצו מריבות
וקטטות בין שתי המישפחות. למיש־טרה
הוגשו תלונות על אלימות ותקיפות
משני הצדדים. במוצאי יום־הכי־פורים
הגיעה רונית שוב למ-שטרה,
ובפיה הסיפור המוכר. היא התלוננה כי
ביום־הכיפורים נפגשה עם אבי בבית״
נטוש והוא אנס אותה.
רונית לא הזכירה את התלונה הקודמת
שלה, ואבי נעצר שוב. הוא זעק
וצעק וסיפר את סיפור התלונה הקודמת,
ודרש כי ישחררו אותו. השופט
שדן בעניין ביקש את החומר על
ה״אונס״ הקודם, ושיחרר מייד את
החשוד. השופט גם הביע כעס על
המישטרה, שלא הביאה לפניו את
סיפור התלונה הקודמת.
לא עבר זמן רב, ושוב הופיעה רונית
במישטרה והודתה שלא היה כלל אונס
ביום־הכיפורים. היא טענה כי קיימה
יחסי־מין עם אבי, אבל אמרה כי הכל י
היה בהסכמתה. אולם, מאחר שרונית
היא קטינה עדיין, נותר התיק פתוח
באשמת בעילת־קטינה. אבי הכחיש גם
את הבעילה.
חודשיים אחרי יום־הכיפורים קיבל
אבי מיכתב־אהבה מרונית. בפתק,
שבראשו כתוב ״בס״ד״ (בסייעתא
דשמיא) ,מבקשת הקטינה כי יתקשר
אליה לטלפון שרשמה, ומוסיפה את

י — 28

של רונית, ואז התלוננו קרוביה של
רונית כי אבי בא למוסד־הדתי, בו היא
לומדת, וניסה להריחה לחזור בה מת־לונתה
נגדו.
בשלב זה הוגש נגד אבי כתב־אישום
על בעילת־קטינה, תקיפת אחיה
של רונית תסיח להדיח את רונית.
בגלל האשמה של הדחת בעדות,
ביקשה התביעה לעצור את אבי עד
תום־ההליכים. סניגורו, עורר־הדיו
יוסף שוהם, טען כי אץ מקום לעצרו,

ששוב היא משררת מסר כפול לנאשם,
על־ידי מישלוח מיכתב־אהבה, שבו
ביקשה כי ייצור איתה קשר טלפוני.
״אחר כך היא מתפתה לצאת מתחום
הפנימיה בה היא שוהה, ומקיימת שיחה
של 45 דקות עם גבר, נוכח עיניהם של
שומרי־המקום, ואחר כך מתלוננת שוב
על איומים והדחה.
״על נערות מיסכנות, חסרות־ערך
ומסוכנות כמותה, נכתבו כבר ספרים
הרבה. ובגלל שכמותה נענשו בפלילים

(המשך מעמוד )14
כמו מהגר, לא מכניס כלום. הוא רק
מגדיל את ההוצאות של אלה שנשארו,
כי ההוצאות, שברובן הן קבועות, מתחלקות
במיספר יותר קטן של משתתפים.

החשבון הזה מכירה, כמובן,
השיטה. היא חיה ממנו. יותר כדאי לה,
כלכלית, לסייע לתושב ישראלי בן 21
לרכוש דיור, מאשר להוציא אותו
ממעגל נסחטי המס, ולשלם לו כסף
כדי שישוב לשם. הם לא עושים את זה.
הם מפסידים כסף, כדי שאנשים יהגרו
מפה.
הם רוצים גם שמי שיצא, לא יחזור.

הפי חו ,
ך* ישראלים היוצאים מכאן, מג(
1סים, ברובם, להגיע לאמריקה.
הרוב מצליח, ומתחיל להכות שורשים
במולדת החדשה של הילדים שלו.
הישראלי המהגר יודע שהוא לעולם
לא יתאקלם, ממש, בחברה האמריקאית,
והוא נידון לסיים את חייו כזר
בחברת זרים כמוהו.
אבל הוא גם יודע שאין בעולם
המערבי דור שני של יהודים עניים. רק
בישראל, המורכבת מעשירון אחד
והרבה עניונים, קיים דור שלישי של
מצוקה יהודית.
הוא רואה שבנו הופך לאמריקאי
אמיתי. לפעמים הוא שמח, לפעמים
הוא מתעצב. לפעמים הוא נזכר
בישראל. ככל שהוא נמצא יותר זמן
באמריקה, פרטי החיים הקשים בארץ
מתעמעמים בתודעה, ורק הזיכרונות
הטובים מציפים את העיניים בימים
של קור ניו־יורקי, כאשר כל החנויות
מפוצצות בעצי־אשוח, והילד רוצה
לשים עץ בבית, כמו כולם. לא תמיד
כריסמס נופל על חנוכה, ולא תמיד
אפשר להתחכם.
הוא פותח את ישראל שלנו שנראה
כמו תעודת־פטירה של משהו שלא
יחזור אף פעם, ומצלצל לארץ. הוא
עושה את זה מהבית, כי הם כבר גילו
את הפטנט של הישראלים המטלפנים
מתאים ציבוריים, וחסמו אותו. הארץ
נראית יופי, כמו הטירונות בצנחנים
אחרי 20 שנה, כשכל הטירטורים
וההשפלות נמחו, ונותרה רק תחושת
הכף, הנעורים והאחווה.
יעקוב צור, שהוא שר־הקליטה,
בטח יודע את זה. ואם הוא לא, אז בטח
אמרו לו. לכן, הוא לא פונה אל
הישראלי החוזר בכוח בנקודות האלה.
כל מישרד־פירסום אמריקאי היה מכין
לו קמפיין, מסע־תעמולה להחזרת ישראלים
הביתה, שהיה בנד על געגוע,
על שייכות, על חיזוק תחושת הזהות.
צור לא יכול לשנות את השיטה
הישראלית. מישרד־הקליטה הוא הזוטר
שבמישרדי־הממשלה. אין לו תק־ציבי־פעולה.
הוא אינו יכול לבנות
בתים, לתת תעסוקה, לשים פקיד
מחייך בכל מישרד הנותן שרות. צור
לא יכול לעשות את זה, אבל הוא יכול
לזרוק בפניו של הישראלי בחו״ל את
פרח הימשן, כמו לנסיך הגולה של
טשרניחובסקי, שהסכים לחזור למולדת
רק אחרי שהשליח הטיח בו את
הפרח שהפעיל את בלוטות הגעגוע
למהות, לזהות הראשונית.
המישרד לקליטת־עליה לא רוצה
להחזיר אנשים הביתה, לכן הוא מפיץ
בחו״ל דפי־תעמולה שישאירו את
הישראלי המהגר בחו״ל.

מ צ פי םדךב בי ת

״בס״ד, אני אוהבת אותך!״
מכיוון שהכל היה פרובוקציה של
מישפחת הנערה, וכי איש לא זיהה את
הגבר שניסה להדיח את רונית.
השופט התרשם מאוד מטענות
הסניגור ,״הנמרץ והידעך, כפי שכתב,
ומתח ביקורת נוקבת על מישפחת
רונית. הוא גם ביקש מהמישטרה לברר
מה קרה לתלונות הקודמות.

גברים הרבה,״ כתב השופט בהחלטתו.
אולם לאחר שהראתה התובעת
עפרה אליאב לשופט, כי אבי נידץ
והורשע בתחילת שנת 1986 בעבירות
של אינוס, כליאת־שווא ואיומים על
חברתו הקודמת, החליט השופט בכל
זאת לעצור את אבי עד לסיום ההליכים
במישפטו.

אי לנ ה אלון י

^ מישרד להשארת המהגר ה!
1ישראלי בחו״ל, הנקרא בלשון
האורוולית המקומית ״המישרד־לקלי־טת
עליה״ ,הוציא חוברת לישראלי
בחו״ל. קוראים לחוברת מצפים לך
בנית. החוברת מאוד הצליחה, וכמעט
אף ישראלי אחד אינו חוזר לארץ. זאת
הסיבה לכך שהחליטו במישרד להמשיך
את מומנט ההצלחה, והחוברת
הודפסה במהדורה שניה.
החוברת הזאת נועדה להשאיר את
הישראלים בחו״ל. היא נועדה לדכא
כל תחושת געגוע, כל רצון לחזור ולהשתלב
בחיי־הארץ, שממנה נמלט המהגר.
לא יכול להיות הסבר אחר לחוברת
כל־כך גרועה, דיכאונית וטרחנית,
המופנית לקהל־יעד.

בתורת
״פירסום ש
צהשלאי;
את המסר
לעשן. זה
המתוחכמת:
שון, אבל /
שלילית תתאם
אני א
שמן, ואף נוזל,
אשיג את המט
מה שעושה ה
קורא לישרא
כזאת שהם יזב
זו חוברת ח;
מעייף, המפרטת
ישראלית את האי ,
לים על הישראלי ;1
קשה.
״הוועדה לתושבי_
לאשר זכאות להלוואה
למי שהיה עצמאי או
עבודה כשכיר. זכאות זו
חוות־דעת של המחלקה
במישרד־הקליטה. המבקש

שר־קליטה צור
הלוואה, אך קודם תחזור הביתה!
יצטרך להמציא פירוט של תוכנית
ההשקעות, חשבונות פרופרמה, וחוזה
של מיבנה לעסק. בקשה להלוואה
אפשר להגיש רק לאחר חזרת הפונה
ארצה״.
זה הניסוח שלהם, זה המישרד
שלהם. כל החוברת היא כזאת, אבל
אפשר לנתח את הפיסקה הזאת:
למישרד־הקליטה יש תקציב להלוואות
עבור ישראלים חוזרים, שרוצים
לפתוח עסק. יופי. אתה, הישראלי ב־חו״ל,
דע לך שאנחנו עומדים לרשותך.
אבל, אומרת החוברת, קודם כל
תחזור לארץ. אחר כך נראה.
הישראלי המתגעגע שקורא על
הפיתוי האדיר, מנסה להתגבר על
קשיי ההבנה, כי הוא כבר לא רגיל
לשפה כזאת — בארץ בה ילד בן 8
יכול להבין חוברת הדרכה להרכבה
עצמית של חללית — ומפענח לאט
את השפה הישראלית הנשכחת. אפשר
להגיש בקשה להלוואה רק אחרי
שבאים לארץ. למה? שואל את עצמו
הישראלי בחו״ל. הרי הם יכולים
לבדוק אותי כאן, ולהגיד לי אם הם
מאשרים לי הלוואה או לא? הם יכולים
להגיד לי שההלוואה תעמוד לרשו־רק
אם אגיע. את זה, אומר
הישראלי, הייתי מבין. אבל קודי
רוצים שאבוא, ורק אחר כך ו
ואם הם יגידו לי לא?
שטויות, אומר לעל
המפותה של מישרד־הק?
רוצים אותי.

ה חוצה

ך* צעיר ישראלי החי ב| 1
1 1נרחף החוצה. הישראלי בחרי
ממהר לחזור. מישרד־הקליטה פונה,
במיקרה הטוב, אל המהגר הכושל,
שלא היכה איזשהו שורש בחוץ. הישראלי
הזה הוא קהל היעד של מדינת־ישראל,
שמיום היווסדה הכריזה על
עצמה כעל פח־הזבל של העם היהודי.
מימדי ההגירה הצעירה מישראל הם
(המשך בעמוד )32
העול ם הז ה 2581

דיווה ויוורת
במיכתב עזנעזדח כח 1ק מבית־הכדא נזוה־תירצה:

איו סיכוי לנא שמים!
ך מיטב ידיעתנו, הינך אחד מעורכי העיתונים הנדירים
/המוכנים לשים נפשם בכפם כרי ללחום את מילחמת האזרח
הקטן והאפור במימסד האדיר, השוחק אותו ער עפר מבלי שיוכל
להתגונן. אנו רואות שליחות לעצמנו להביא לידיעת הציבור מה
מסתתר מאחורי הסיסמות השדופות שמשמיע מימסד התביעה
בישראל, שהוא הפרקליטות, השכם והערב כגון הסיסמות:
״שיווון האזרחים בפני החוק והפעלת שילטון החוק״.
כל אזרח יסכים עימנו כי ״הפעלת שילטון החוק בישראל״ גם
חייב לכלול זיכוי נאשם שלא ביצע את העבירות המיוחסות לו.
והנה, למרבה הפליאה, מערכות המימסד שהחוק הקימן
למטרה זו מתעלמות כליל מיעודן האמיתי, ולפיכך אינן בוחלות
בשום אמצעי לשם השגת הרשעה של נאשם. המימסד רתם
להשגת מטרתו זו את העיתונות, שהפכה כלי־שרת בידיו. הדברים
הגיעו עד כדי כך שאפילו עיתונאים נאלצים להודות בזה. ראה
כתבתו של העיתונאי גבריאל שטרסמן במוסף סיף־שבוע של
מעריב, מיום ,23.1.87 עמוד :5״זה היה אחד המיקרים הקיצוניים
שהעיתונות יצרה אווירה נגד חשוד או נאשמים והיתה מכשיר
בידי גורמים אינטרסנטיים בתיק, המעוניינים בתוצאות המיש־פט.״

העיתונות עושה את עבודת ״הריכוך״ הראשונית בהסתערות

הפרקליטות, למרות שהדברים הנ״ל ידועים לה, היא מחרה
מחזיקה יד עם אנשי המישטרה וממשיכה בבית־המישפט באותו
תלם דהיינו: מתן אינפורמציה כוזבת לבית־המישפט, הטעייתו,
לימוד והדחת עדי־התביעה לעדות־שקר. ,שתביא להרשעת
הנאשם, ועוד״.
לדוגמה, הפרקליטה פנינה דבורין התרעמה על עורך־דין
ויינרוט, המייצג את איש־העסקים בלס במישפט המתנהל בפני
כבוד השופטת שושנה ברמן על כך שהוא ניסה בתכססנות
להוציא הודאה מן העד יוליש, שהעיד מטעם התביעה, כי פתח
חשבון בבנק שווייצי, בעוד שהיא עצמה משתמשת בכל
תכססנות מסוג כזה כדי להפליל נאשמים.
היא מקימה קול־זעקה כאשר עורך־דין נוהג כך כדי למוטט
עדות של עד תביעה, מאידך היא תומכת בתכססנות זו כאשר זה
משרת את האינטרס של התביעה. תמוה שכבוד השופטת אינה
מטה אוזן קשבת ואינה מבקשת בירור כאשר הנאשם בלס זועק
לחלל בית״המישפט ״התביעה מרמה, משקרים לשופטת, לא
רואה פה צדק!״ ומאידך תומכת בדרישתה של הפרקליטה דבורין
כי על עורך־דין ויינרוט להמציא את המיסמך שלטענתו מוכיח
כי העד יוליש פתח חשבון בבנק שווייצי.
לתביעה משאבים אדירים לשם השגת מטרותיה ולא כאן
המקום לפרט, מול נאשם ועורך־הדין המנהלים מאבק נואש
באווירה שהפרקליטות דאגה מראש כי תהא עויינת כנגר הנאשם.
הטענה המושמעת השכם והערב, ששופטים ״מיקצועיים״
מסוגלים להתעלות על דיעה קדומה ואווירה עויינת שיוצר
המימסד, כמפורט לעיל, כנגד נאשם, הוכחה כבלתי־נכונה.
במרבית המישפטים ״הפסיכולוגיה״ והדקות שבין אמונה
לנאשם לחוסר אמונה הוא כלי עדין הנשבר בקלות. הפירסומים
המוקדמים העויינים כנגד הנאשם בתת הכרה יש להם השפעה

נוסף שכאשר שופט כבר נותן צו שהוא לטובתו של נאשם או
חשוד, כגון בדיקה רפואית, טיפול רפואי ואפשרות של ביקורים
אצל חשוד או נאשם, המישטרה מחבלת ואינה מקיימת צו כזה.
מאידך, כאשר ניתן צו שהוא לרעת נאשם, הוא מקויים ככתבו
וכלשונו.
התופעה הנפוצה, שחוקרי מישטרה ופרקליט, המדינה
מתחרים זה בזה מי הצליח להשיג יותר הרשעות ותקופות מאסר
יותר ארוכות, מהווה בעיניהם קנה־מידה להצלחה.
ידוע כי בכינוס מסויים של מישפטנים, כאשר עורך־דין ציין
בדבריו כי קיימת גישה מזלזלת של בתי־המישפט לזכויות
חשודים ונאשמים, השיבה שופטת כנגד הסיסמה שציין עורו־הדין
הנ״ל ,״שוטרים עליך ישראל״ ,את הסיסמה :״פושעים עליך
ישראל״ .בסיסמה זו, שהשמיעה השופטת לחלל האוויר, באה לידי
ביטוי הגישה המשפילה של בתי־המישפט כלפי אזרחים מן
השורה שעברו על החוק.

ך שם תיקון פני הדברים יש לנקוט במיספר צעדים( :א)
/הקביעה שנקבעה בחוק כי הנאשם חף מפשע כל עוד לא
הוכחה אשמתו תקדים במלואה ללא שמץ של פגיעה בה. אין

חוקרי־מישטרה ותובעים
מתחרים זה בזה
מי יצליח להשיג יותר
הרשעות -בכל מחיר!

הראשונה של התביעה על החשוד. פירסום כתבות עויינות
י״ -ומשמיצות כנגד חשוד ונבירה בעבר הרחוק שלו כדי לדלות
״ראיות״ ,שבעצם מזמן הוא כבר כזה ואנו לא גילינו זאת.
כתבות אלה, כאמור, מוזמנות על־ידי המישטרה והפרקליטות.
העיתונות מצדיקה עבירה על סוב־יודיצה בטענת־שווא, כי בכך
הם ממלאים תפקיד של ״כלב השמירה של הדמוקרטיה״ ,בעוד
שהעיתונות פוגעת בשילטון החוק, תורמת להטות המישפט
* לנו תנ ת תמיכה מרבית למישטרה ולפרקליטות במטרה לגרום
לזירשעת הנאשם.

מוזר מאוד כי אנשי מישטרה סבורים שהם מילאו את תפקידם
אך ורק כאשר הם מצליחים לגרום להרשעת נאשם ואינם מבינים
כי ״הפעלת שילטון החוק״ הוא גם, ואולי עוד יותר, זיכויו של
נאשם חף־מפשע.
אם עוד ניתן להתייחס בסלחנות־מה למעלליהם אלה של
אנשי־מישטרה בכל דרגותיהם, הרי בוודאי שלמעללים מסוג זה,
שמבצעים מדי יום ביומו פרקליטים העובדים בשרות המדינה,
אין סליחה ואין לעבור עליהם לסדר היום. לעיתים תכופות אף
השופטים עוברים לסדר־היום על מעללים מסוג זה של אנשי־מישטרה
ופרקליטים.
**ץ וטרים וחוקרים גובים הודאות מנאשמים באמצעים
* * פסולים, כגון מעשי אלימות למיניהם או פיתויים שונים או
שימוש בתככים ובאינטריגות הגובלות במירמה ומגיעות לידי
זיוף והשתלת ראיות מחד, וכן העלמת ראיות מזכות מאידך.

מכרעת על גיבוש דעתו של השופט אם להאמין לנאשם או לא,
לראותו כחף־מפשע או כעבריין. תופעות אלה שכיחות, ובעבר
גרמו לעיתים להרשעת נאשמים חפים מפשע, לעיווודדין ולט־עויות
רבות.
יש להתפלא איך מסוגל שופט, הרואה נאשם בחייו בסך הכל
כ־ 20 שעות, מתוכן מיספר שעות על דוכן־העדים ומבלי שישנן
ראיות מבוססות, לקבוע כי הוא שקרן או להתייחם לאופיו
השלילי. במישפט שבו נאשם מואשם בעבירות־מירמה יש
חשיבות רבה לאמינות של הנאשם בעיני בית־המישפט. לעיתים
קרובות בית־מישפט מרשיע נאשם בעבירת־מירמה רק על ם מך
התחושה הפסיכולוגית שלו, כי לנאשם היתה כוונת־הונאה,
למרות שניתן ליחס לאותה מערכת־עובדות גם חוסר כוונה כזו.
ניתן להוכיח כי השופטים נותנים תמיכה ועידוד קבל עם
ועדה לפרקליטי התביעה בכך שהם קוטעים לעיתים קרובות
חקירה נגדית של הסניגור, למרות שזהו המכשיר הכמעט יחידי
שיש להגנה כדי לגלות עדים שהודחו על״ידי התביעה, ומגלים
חוסר־סבלנות לחקירה כזו — ומאידך ממריצים פרקליטי״מדינה
לחקור בחקירה נגדית את הנאשם או עדי־סניגוריה באמצעים
פסיכולוגיים והטעייתם במתכוון.
יש להתריע על כך שבמדינתנו, שהכריזה על עצמה כמדינה
דמוקרטית נאורה, מתנהלים מישפטים בסיגנון ימי־הביניים
ובסיגנון של מישטרים טוטליטאריים. הבעיה היא שאזרחי־המדינה
אינם מודעים לכך, או מעדיפים להתעלם מכך, מכיוון
שהם סבורים ״אליי זה לא יגיע, לי זה לא יקרה״.
למרות שמערכת המישפט דוגלת לכאורה בסיסמה של שיוויון
האזרחים בפני החוק, לעיתים תכופות תמצא שאזרחים שהורשעו
על אותה עבירה בדיוק ובאותן נסיבות או נסיבות דומות, האחד
נושא בעונש מאסר בפועל של שלושה חודשים בעוד שהאחר
נושא בעונש מאסר של חמש שנים, והדוגמות לכך רבות. מצב זה
נוצר כאשר שופט אחד מחמיר כיוון שהנאשם לא ״סימפטי לו״,
והשני מקל מסיבות הפוכות, ולפיכך נוצר חוסר שיוויון מוחלט
ועיוות־דין ועירעור של היסוד העיקרי בדמוקרטיה של שיוויון
האזרחים בפני החוק.
כשאתה צופה במישפט המתנהל בבתי־המישפט בישראל
ובעיקר בדיון בבקשות התביעה למעצר נאשם או להארכת
מעצרו, אתה נוכח לראות בזילזול החמור שקיים מצד בתי־המישפט
בזכויות האלמנטאריות ביותר שהחוק מקנה לנאשם או
לחשוד ואשר בגין כך הן הופכות פלסתר. זילזול זה יש לו אספקט

אילנה ל ב
לראות בקביעה זו אר ורק קביעה הטובה ויפה להירשם בסיפרי
חוק ומישפט ולא לתת לה ביטוי מוחשי בצורת ניהול המישפט.
(ב) כדי להגביר את השיוויוניות יש לתקן את הקוד הפלילי
במדינת״ישראל באופן שהוא יקבע עונשי מינימום ומכסימום,
ולהשאיר לשופט שיקול־דעת אך ורק במירווח שביניהם, ולא
מירווח אבסולוטי, שבו מוגבל השופט אך ורק במכסימום( .ג) לא
להרשות בשלב של דיון במעצר חשוד כתבות בעיתונות על
אודות החשוד, אלא אך ורק אם הנאשם יועמד לדין, וגם אז אך
ורק דיווח מלא מהדיון שהתנהל בבית־המישפט( .ד) לא לאפשר
הגשת חומר חסוי לבית־המישפט בשלב של דיון בבקשת מעצר
או בבקשה להארכת מעצר חשוד, מכיוון שמאחוריו יש בדרך־
כלל הטעיה של בית־המישפט מבלי שהסנגוריה תוכל להאיר את
עיני השופט על כך( .ה) יש לאפשר לכל חשוד להתקשר עם כל
עורך־דין שליבו חפץ, ולאפשר לכל עורך־דין לבקרו כדי שיוכל
להיוועץ בו מרגע מעצרו בפועל. יש להעניש בעונשים חמורים
ביותר אנשי מישטרה שנתנו ידם למניעת פגישתו של חשוד עם
עורך־דינו ביחידות.
אין לשכוח כי חשוד או נאשם הוא באותו רגע האזרח הבודד
שהופעלה נגדו מערכת אדירה של מנגנון, שבמקום שיראה את
ייעודו בהוצאת צדק לאור, הוא רואה הישג לעצמו אך ורק
בהרשעת הנאשם בבית־המישפט מבלי להתחשב כלל שמא אותו
נאשם לא עבר כלל את העבירה המיוחסת לו.
ולבסוף, יש לפנות בקריאה לשופטים לגלות רגישות מירבית
לקיום זכויות־האזרח דווקא בשלב שבו הם חשודים או נאשמים
ובעמדת נחיתות.

מאת חחה יערי ואילנה ל ב

לא נם! לעכשיו
אריך, עליך ממך:
שירת נשים בישראל
הקשיבה, הקשב לו לקול הפורץ!
אליך, עליך, ממך — עד הקץ...

רחל

דומה שבישראל של 1987 הכל עוסקים
באמנות. מי שאינו עושה סרטים — ולכמה
מאיתנו ניתן לעשות סרטים? — משחק
בתיאטרון או יוצא בהצגות־יחיד; ומי שאינו
משחק — מצייר, מפסל או מכייר; ומי שאינו
מצייר, מפסל או מכייר ועושה תכשיטים —
כותב או כותבת.
לרוב — שירה. אבל גם הגיגים, סיפורים
קטנים, רשמים ורשימות, פיזמונים ורישומי־מסע,
סאטירות, פארודיות, דיברי חידוד ושנינה,
סיפרות לבני הנעורים. ים גדול של מילים
שלחופיו השתקע לו צבא גדול של מתווכים;
מו״לים קיקיוניים עם הוצאות ספרים מיסחריות
או כאלה הנחשבות הוצאות יוקרה(התחומים בין
אלה לאלה ניטשטשו מאוד בשנים האחרונות),
גרפיקאים, מאיירים ומעטרים, סדרים ומיסדרות,
מגיהים ונקדים ועורכי סיגניון, פירסומאים
ומעצבי עטיפות, ואחרון: עורכי מוספים סיפ־רותיים
ועיתונאים לענייני סיפרות וקרייני־סיפרות
ורצנזנטים הבאים אל המוגמר, אם כדי
לברך עליו ואם כדי לנסות ״לגמור״ אותו בפועל.
לא בדקתי, אבל הרושם הוא שתחומה של
השירה הלירית, שירת היחיד, הוא התחום
הסיפרותי שבו רבה במיוחד ההשתתפות הנשית.
הנה בחרתי, כמעט באקראי 10 ,סיפרי־שירה מבין
העשרות הרבות שהגיעו לשולחני מאז קיבלתי
על עצמי את עריכת דף חדש זה, וקראתי בהם
פעם ופעמיים.
הספרים — כאן כבר מתחיל המכנה המשותף
— רובם בכריכה קלה, בעטיפה מודפסת בשחור
על גבי לבן או בשני צבעים, כדי לחסוך בהוצאות.
בין ההוצאות בולט מיספרן של אלה שהן
״הוצאות להשכרה״ מובהקות, מה שנקרא
באנגלית ; $5״ ? ץ ! 1ת 3 או הוצאות המתמחות
בפירסום סיפרי״שירה תמורת תשלום חלקי או
מלא (כך למשל עקד וכל גרורותיו: מרתף 29
וכר, וכן בוסתן, נוצה וקסת, בית היצירה ועוד
ועוד) ופה ושם גם הוצאות כסימן קריאה
ועכשיו. המשוררות — אם להסתמך על המידע
המופיע לפרקים על גבי עטיפת הספר או בגיליון
מודפס נלווה אליו — גילן בין ראשית שנות
העשרים ומחצית השלושים, אך יש גם מבוגרות
יותר. לעומת סיפריהם של משוררים־מתחילים
ממין זכר, כאן כוללת אריזת המוצר גם את דמות
דיוקנו של בעליו. הללו מראות לנו צדודית
(פרופיל) מצולמת שבה הראש נתמך קלות על־ידי
אצבעות ההגות הידועות, ואחרות מגלות גם
טפח של ג׳ינס, מדי המשוררת בימינו. במקום
שהנוף הכללי מצודד דיו, לדעת הנוגעים בדבר,
מראים לנו גם מראה של גוף שכותבות אחרות
סבורות אולי שאין לו מקום בסיפרי־שירה.
צנועות מסתפקות בפסל ונוס או בציור מופשט.
אשה מופשטת ממש עוד לא זכינו למצוא על גבי
עטיפת ספר שירים.

שטן ומלאך
אין זה מתמיה שמיספר הנערות/נשים
הכותבות רב ממיספר הנעריס/הגברים. שירה,
ובעיקר שירה לירית, נתפסת — יש שיאמרו:
בטעות — כביטוי מילולי ישיר של רגשות
וריגושים. ורגשות וריגושים שייכים, כידוע, לתחומה
של מה שחברה הנשלטת בידי מנטאליות
גברית ודימויים גבריים כחברתנו מותירה בידי מי
שבעבר כונה בעגה עיתונאית בשם ״המין
החלש״.
מעניין שרוב הכותבות מודעות היטב לאותה
תדמית של חולשה נשית נרגשת, כלומר, חולשה
שכוחה.בריגושיותה. אפילו שמות הספרים יש
בהם משום עדות: דמעת הצועני תסביך אמא,
צלילים ממעמקי הנפש, לפני המוסיקה,
חותם על הניגר, חול שתקני, אבל מכל
המהלך בערפל, ואפילו לפעמים שטן, לפעמים
מלאך. צרף את כל אלה וקיבלת שם־עצם קיבוצי
מוכר לפחות מאז ימות הרומנטיקה; סטראוטיפ
שיד הגבר — הבה נאמר זאת גלויות — ניכרת
בעיצובו לא פחות ואולי אף יותר מיד האשה.

האשה היא מלאך ושטן בגוף אחד, חציה פלורנס
נייטינגל (הנזכרת כאן בשירים) וחציה קתרינה
דה מדיצ׳י, קדשה וקדושה, אם ואחות המתייסרת
בייסורי לידה ואמהות, צער גידול בנים, אלמנות,
שכול; אבל גם בתולת־עד נפעמת ונרגשת
למישמע צלילי העולם וצבעיו, מיתרי הכינור
הצועני, דימעת הצועני; היא מזדהה עם ״העצב
המפיק את שירת הציפורים״(מאיה בז׳רנו) כדרך
שהיא מזדהה עם ״שיברה של הכלבה״ המתבטא
בכך שגם לה ״מחליפים עד היום בקלות את
הזהות״ (נילי מילוא) .שהרי זו כזו סובלות
מ״תסמונת 6מ! 3א סא־(ליאורה יפה).
בייחוד אופיינים שני שמות ספרים המקפלים את
כל ״הסיפור״ כולו — רומאן־בהמשכים, שראשיתו,
בשירה העברית, בשירי רחל (לא רחל מורפורגו!),
והמשכו בשירת הצעירות הכותבות היום. גם חול
שתקני וגם שח הקול אני נוצרים עדיין את זכר
שירה הנורא של רחל, אשה, משנת :1929
מלמטה למעלה...

במבט מסור ועגום
של עבד, של כלב נב1ן.

שר בלי להטיל ביצה /עשר שעות באביב/...
שירה ירוקה ואידיאלית.״ אבל ייתכן שהכוונה
כאן באמת רק לציפורים.
במילים אחרות: לפנינו סטראוטיפ מארץ
הסטראוטיפים. ואולי — הגבר הישראלי המצוי
בעולמה המיתולוגי של האשה הישראלית
המצויה.

ל א רוויה ול א רצויה
אבל מה שמעניין יותר, הרבה יותר: עד כמה
היא עצמה, הפרסונה הנשית שבשירים אלה,
סטראוטיפית אף היא. כך, היא האשה רואה את
עצמה כ״אשה בחדר, מחכה״ ,אשה מבקשת מחסה
בין כותלי בית ,״בית עניו״ ,״בית משוגה״ ,״בית
שותק״ המעניק ״כמעט ביטחון״(זלדה) ,או בין
כותלי חדר דירה פשוט (חבצלת חבשוש).
ישראלית ילידת הארץ, כדרר כלל, היא יודעת
״מה עושה לילדה לגדול בצל מילחמה״(דבש
ניב) אבל אינה אוהבת(וגם אינה מרבה) לדבר על
כך. בפאטאליזם אמיתי היא יודעת שבעולמנו
״מהתחלה מפחיתים בערך נשים״(יונה וולך) ,כמו
שהיא ערה לגורל שהועידה לה החברה הגברית
— גורל שאותו ״מוכרים״ לה במסווה דיבורים
על ״טבע האשה״ — להפוך מילדה לנערה,

וכסף סתום
לנשק את ה־ האדון ־ ־
מכאן כבר יובן כי רובם של השירים, אפשר
לומר: רובם המכריע, עוסק בדברים שבינו לבינה,
בין הוא מופשט, מוכלל ,״אידיאלי״ ,לבין היא
מוכללת לא פחות.
הוא לא בהכרח סימפאטי. אדרבה, לעיתים
קרובות הוא היפוכה הגמור של דמות אהודה או
אהובה. כך, יש והוא ״מרובע״ ,״מתחיל כמו אפס

לפעמים מלאן

דבש ניב. :תסביך אמא״
להיות״ ,דבריו נשמעים ״זהים מדי למה ששמעתי
מכל האחרים״ .כאשר הוא דוחה מימש :״ גם אם
(הוא) מסריח(/הוא מתנהג כאילו) יסמין (גופו)
מריח״(מדיף ריח).
וכך, אם לא ידעתם זאת, קוראים יקרים ממין
זכר, דעו לכם כי ה״מהויות״ שלכם מצטיירות
בעיני הכותבות שלנו כ״שותקות ומושתקות
ומצונזרות״ ,שאתם חסרי דימיון, אין לכם מושג
במנטאליות הנשית או בהומור הנשיי; שהגבר
הוא פחדן, נברן, בעל ״היגיון גיאומטרי״ והוא זה
ש״אחראי על המעצורים״ .ובכל זאת ולמרות הכל
— בני מזל שכמותכם — עדיין אתם מסמלים
את הסמכות, האדנות והכוח, העוז והתיפארת;
עדיין אתם האב, האלוהים, המלאך של יונה וולך,
המלך ושר־הצבאות של דליה רביקוביץ
המוקדמת, האודיסיאוס של מאיה בז׳רנו והקיסר
בעל השרביט של אורה עתריה ושל חלק ניכר מן
המשוררות שבסיפריהן אנו עוסקים כאן.
ועד כדי כך כוחכם גדול, בתחומה של
המיתולוגיה המועלית כאן, שלפעמים נדמה
למשוררות שלנו, בריגעי חולשת־הדעת, כי,
בדומה לציפורים, אפילו מתת השירה הוענקה
בעולמנו רק לזכרים, שעה שייעודן של הנקבות
הוא רק להטיל ביצים. וראה בעניין זה בשירה של
מאיה בז׳רנו מתוך סיפרה האחרון :״ייעוד השירה
לזכר הוקדש ולא לנקבה / ,היא מקשיבה /הוא

מנערה לרעיה ועקרת־בית, מעקרת־בית לאם
ומאם לסבתא. בנאיביות שובת־לב מדווחת ידידה
רזיאל:
ומה אספר לכם היום,
גדלתי ונעשיתי
לאשה ולאם,
וחשבתי עד כאן תם ונשלם,
אך זה עיין לא ריאת
הילדים צריך ללמד ולחתן
ולהיות סבתא ואם.
אף כי מי כאישה מודע לקשי הדרך ולייסוריה.
במילותיה של משוררת אחרת, דבש ניב:
אמא!
זה כל כך כואב לגדל
להבין,
ללמד,
לתת,
להפגע,
להיות אמא...
מעניין: לאב אין, בהקשר זה, שום זכר או
תפקיד. במקומו מופיע רק ״סופר אגו שולח
מצוות״(ליאורה יפה) לאשה ש״אינה חויה עיור
ואינה רצויה״(נעמה לב־ארי) .כמו״אצל הציפורים
גם כאן רק האם היא זאת המאמנת את כנפיה
הרפות של בתה כנפיה עדין פלונ*ה /,אם ואחות
אמנה״ — ליאורה יפה
׳״הנער הצעיר״ — כותבת סימון דה בובואר
בסיפרה המין השני — ״בין אם הוא שאפתני,
נטול מחשבה, או חיישן, ניבט אל עתיד פתוח:
הוא יהיה לימאי או למהנדס, הוא יישאר בחווה
(אצלנו: בקיבוץ, במושב — נ״ז) או יילך אל
העיר, הוא יראה את העולם, הוא יתעשר; הוא חש
עצמו חופשי בעומדו מול עתיד שבו ממתין לו
הבלתי־צפוי. הנערה הצעירה תהיה רעיה, אם,
סבתא; היא תדאג לצורכי הבית כשם שעשתה
זאת אמה, היא תעניבן לילדיה אותו טיפול מסור
שהיא עצמה קיבלה בילדותה — היא רק בת

מ שו הלעורך: ש מ עון צמרת

שתים־עשרה אבל סיפור חייה כבר כתוב על פני
השמים״.

מ קו שטתבמטא דו ר
אם לשפוט על פי השירים שלפנינו, משלימה
הנערה/האשה הישראלית עם גורלה הכפוי. היא
מקבלת, שלהיות אשה פירושו להיות נחשקת,
נאהבת, סבילה, פגיעה, נפגעת, זורה מעשיה
לרוח, צייתנית, מטפחת את תרעומותיה בליבה
פנימה או נותנת להן מבע בשירים, גאה בכוח
הסבל שלה, בכוחה לשתוק. הדמות הנשית הפונה
אלינו כאן, כשורות קצרות ומנוקדות, יודעת
שהנערה/האשה — בלשונה של סימון דה
בובואר — ״לא זו בלבד שהיא נדרשת לקשט את
עצמה, להכין את עצמה, אלא שהיא גם נתבעת
לדכא את הספונטאניות שלה ולהחליף אותה
בכווני־חן, במידות נאות ובקסם קנוי בעידודם
של המבוגרים.״ השאלה היא רק — הציטוט הוא
משל מאיה בז׳רנו — ״לעשות את המחווה כך או
אחרת כך או/לוותר על הרושם.״ לרוב היא גם
יודעת יפה, שגם אם תקשוט עצמה כמטאדור זה
של המינגוויי אביר הגבריות (בסיפרו וזרח
השמש) ,תצא בסופו של דבר בלא כלום. ליאורה
יפה:
ותן רח השמש,
ואת כמטאדור מקשטת,
מחיר שתיקה לובשת.
זכית,
אך בלא כלום יצאת.
שהרי׳היא ׳האשה ״סיזיפוס לא אריסטד,
״תיסכול ללא צינור שיווק.״ של תכונות
שלמדתי לסבול בגלל אהבה״(ליאורה יפה).
דומה שבעייתן העיקרית של הנשים שבכאן
היא בעיה של זהות. כ״נשמה חסרת גוף מסתובבת
בבית״(יונה וולך) הן שואלות עצמן ״היכן אני? מי
אני?״(תיקווה אסלן); נשיותן ה״מרצדת במעגלים
קונצנטריים״ על ״בהונות אי־ודאות״ (ליאורה
יפה) ,שואלת את עצמה, אולי עדיף ״לחזור בי
מעמדותיי הנוקשות״ (נעמה לב־ארי) ,וסופן שהן
״רובצות למרגלותיך (הגבר) בטימטום ירוק״.

כאילו היו להן ״עמדות נוקשות״ מלכתחילה!
אדרבה, כל ראייתן את עצמן היא כראות דבר
זורם, או מוטב: ניגר; לעיתים בלי סכרים
ומעצורים אבל בוודאי לא חופשי; ״דחלילה
יפהפיה״ ש״חסרה צורה מנחה״ (בז׳ראנו) ,היא
נידונה לזרימה ״אמורפית״ (ליאורה יפה) ,לא
מוגדרת רלא ״נתפסת בחושי בינתי״ ( בחושי
הבינה!) ,שכמותה כזרימה בערפל. וראה, בהקשר
זה, את ״עכשיו אני וערפל אחד״ של נעמה לב־ארי,
את ״כל הזמן ערפל״ והפרסונה הנשית שהיא
״ערפל בתבנית״ של יונה וולך, את ״ערפל הסיום
במסך״ של מאיה בז׳רנו ואת שם סיפרה של נילי
מילוא ,״אבל מכל המהלך בערפל״.

אפיקומן ם ת 1ק
וזונת ליליפוטי ם
רק לעיתים רחוקות מאוד מבטאת הגיבורה־לא־גיבורה
שלנו — כיונה וולך בשיריה
המאוחרים — רוח מרד, וגם אז מוכתב המרד וגם
מתנהל בדיוק בזירה הנקבעת לו על־ידי הגברים
(ראה גם סימון דה מבואר) .כך קוראת מאיה
בז׳רנו, באחד משיריה המוקדמים, לנשים
להילחם בתרמיתה של קוסמטיקה הבאה להסתיר
את עייפותה של האשה(מבלי לקרוא תיגר על

המצב המוליד עייפות זוס, כמו שהאופנאים >ף
שנים
הם גברים ברובם המכריע) המליצו לפני ים
לא־רבות על ״המראה הרטוב״ של האשה כמו

היתה כלי בידי היוצר שלהם: ברצותם י £זי•
״מייבשים״ אותה וברצותם ״מרטיבים״ .בל-ץ-ימל׳
״פשוט אני נראית עייפה, זה כיסוי נהדר לפגי ם
ולגוף. נשים! הלנה רובינשטיין מרמה אתכן!
המראה היגע מרגיע( ״.להקלת הקריאה ביטלתי
כאן׳את חציית המילים שבמקור — נ״ז).
בגאות בה יצרייהמרד מחליטה אשה אחרת,
שהיא תלד בן(בן זכר, אלא מה!) אבל תסתפק
בכך שתשלח לו חבילות. בדרך זו היא מתכוונת
״לשמור אמונים לעצמה ״.המוטל בן־זאב:
אני אלד בן זכר. ולא אקרא לו בשם.
אוכל להסתפק בעברה ערכילתי לו( .שימו לב
לניסוח! — נ״ז<
אני אשלח חבילות בריאר מרי שבוע,
מרי יום,
הוא לא יפתח אותן. איך ירע.
ואחר־כך אשמר אמונים לעצמי,
עכשו אתה יכיל ללכת.

אבל כמו ״מתי המידבר״ של ביאליק, גם כאן
ריגעי המרי והמרד מעטים ונואשים, שהרי האשה
עצמה אינה מאמינה בסיכוייהם ורק עוסקת בהם
ב״נדמה לי״ האהוב עליה. וכך גם מאיה בז׳רנו
נסוגה בחברותיה מהתמודדות ומתרפקת כמותן
על ״מוסיקה צוענית״ ועל דמותה של הגיישה
היאפאנית: חציה מארחת, חציה זונה מלומדת־נימוסים־נאים
המשרתת את הגבר. ונילי מילוא
— אחת הפחות סטראוטיפיות בחבורה המיקרית
שלנו — מצמקת אף היא את האשה שלה למין
כתם ציבעוני נאה שמוצאו, אף הוא, במיזרח
הרחוק:
נשים שבכחל תמיד
כעת הן נרקן מות בארגמן ובזהב
להיות להרף
בנות־כנף זעו־עתת מן פן או מסין פורשות כנפי קימונו זהיחת
לא לשבר ביצים
כן׳,ושוב הציפורים המגונות והביצים...

ב 1ל עץ במצב מאוזן
בבדידותה ובחוסר האונים והתכלית שלה, אף
היא (מאיה בז׳רנו) מצטמצמת בגבולותיה של
אכסצנטריות שהיא תחליף ופיצוי על העדר
תחושת ״אני״ בוטח (״לבד התרפסתי כמשנה״),
יוצרת לעצמה בבואות אינסופיות של׳דמויות
(״בבואות דמויות כגון אותה ״נסיכה
טיבטית״ המתמכרת להזיות עצלותה הפירחונית
(״איזו עצלנות משעממת ויפה בישיבת הפרח״)
או כגון אותה גלריה מתמשכת של בובות-
״בבואות״ נרקיסיוח ולכודות במילכוד בובתיותן
שהופיעו בשירה העברית מאז בובתה הממוכנת
המקורית והחזקה של דליה רביקוביץ ומארגו
של דליה הרץ ועד לקורנליה, ססיליה, איילה,
במבי של יונה וולד ופנלופ, הגיישה סי לו,
גינסבורו — אנדרוגינוס מוזר של זכר ונקבה —
של מאיה בז׳רנו או שלמבו שלה, נסיכת קרתגו
הנודעת, שדומה כי עיקר קיסמה בעיני המשוררת
הוא שמה שנכתב על־ידי מתרגם הסיפור
לעברית בשין שמאלית (״איזה שם נהדר״ ,מתפעלת
בז׳רגו).
בשאר השירים, ממלאת הדמות הנשית בנאמנות
לא־מצודדת את התפקידים שהוטלו עליה
על־ידי הסביבה או העולם, קרי: הגבר. כשאינה
מציעה את גופה כאילו היה דבר־מתיקה
(״אפיקומן מתוק״ אצל בז׳רנו: עיניים כמו ״ריבה

מתוקה. על חלה מתוקה״ ו״אשה מתחלפת בדבש
וירח״ אצל חמוטל בן־זאב :״דבלים למתוק״ אצל
אסתר אטינגר, וכד׳); כשאינה ״ממליכה על
עצמה כל נקבובית של עורו״(אסתר אטינגר) או
״נשטפת אליו בפלג מחה״(חמוטל בן־זאב) ,אין
היא בוחלת גם בתפקידים המחייבים — פשוטו
כמשמעו — ״התאמצות שרירים של משרתת״.
(מאיה בז׳רנו) .עד שתהיה למלכה ב״ארץ
השושנה״ ,מעין קליאופטרה אינפאנטילית שהיא
״מלכת המים, מלכת הכיתה״ (חמוטל בן־זאב) —
היא שקועה (ליאורה יפה) —
...עד צואר באבק אלמוני,
שותלת כעס בכיורים, קוברת חמה בשטיחים,
ממרקת עלזשנותי בחלונות שמבהיקים למרחוק
״ מ ה פלאישאשה״שכך וכזאת היא מעוללת
לעצמה גם ממשילה את עצמה לבול עץ מוטל
במקומו במצב מאוזן לאחר שעלה עליו הכורת
(נעמה לב־ארי) .ואין צורך להיות מבין גדול
בפסיכולוגיה כדי להבין שתחושה כה עמוקה של
השפלה תפרנס מידה לא־פחותה של רצון
להשפיל. וכך הפרסונה הנשית בשירה של
חמוטל בן־זאב ״מתעללת בפינצטה״ ב״שאריות״
^שהותיר הגבר בגופה:
חת שלך זוחלות בתוף גופי, בשקט.
להתעלל בהן בפינצטה.
־זק 7 שהן בעלות גאווה׳או אגרסיביות
י־ ס ^ האשה מסתפקת בנעיצת סיכות־חי
־ו׳* -בתאים־שאריות גבריים או בבריחה
;,י׳?לום טיבטניים ולהתרפקות רגרסיבית על
.לות ילדות (״תנו לה וני ל׳׳ ש ל דליה
!,וביץ או ״היא גמרה את כל השוקולדות״
.ל וולך) .בכמה משיריה משמיעה האחרונה
דברים כדורבנות באוזני ה״בחור המסודר״ שלה,
שאותו צריך סוף־סוף ״ללמד לקח״ .בדוגמה
קלאסית כמעט לאקט סארו־מאזוכיסטי היא
מסכימה תחילה — באחד המרשימים בשיריה
— שהוא ״יעשה בה מעשים למרות רצונה״,
יהפוך אותה על ביטנה וישים בפי׳ה את התפילין
כ״רסן מושכות״ .אבל לאט־לאט מתחלפ־ם

התפקידים והקורבן הופך למענה. עכשיו היא זו
הכורכת את התפילין ״כמה פעמים״ סביב צווארו
של ״הבחור המסודר״ ,קושרת אותם במומחיות
של יעל אשת חבר הקיני או דלילה מודרנית
״מהצד השני״ ל״משהו יציב״ ,שהוא גם ״במיוחד
כבד מאוד״ ו״אולי מסתובב״ ,ואז — ״אמשוך
ואמשוך עד שתצא נשמתך /עד שאחנוק אותך
לגמרי בתפילין,״ אירוע לא־משמח אפילו
ל״בחור מסודר״ אבל, כמדומה, הכרח בל-יגונה
ל ״זסס §ת 1״ 3של ריגשות התיסכול והזעם
שהצטברו כאן.
וכך, כמו מצדיקות הנשים הכותבות, הן עצמן,
מיקצת מהתוויות שהוצמדו להן, מעשה מוכני,
במחזותיו של חנוך לוין .״ממש מיבנה נשי טיפוסי
רישעות נשית״ ,מתגאה המשוררת.
כשהאשה משלימה.מראש עם כך שהוא ,
ה״הוא״ הניצחי, ייצא מחייה כלעומת שבא,
ש״קיסם האוזניים שלו״ ינקה עכשיו ״אוזניים
אחרות״ (דימוי לא־אסתטי במיוחד המסווה
כמדומה דימוי מיני) ,וש״בכורסא שישבתי(בה)
יושבת חולצה שונה״ ,כאילו לא היתה הנערה/
האשה אלא ״חולצה יושבת״ בכורסתו של הגבר
— מה פלא שהיא, רונית סלניקיו הצעירה
והמוכשרת, במיקרה זה — מגיעה למסקנה
ש״כל אדם מחורבן,״ וה״בבואה״ שלה ״בורחת אל
קצה המיטה / ,אל קצה החדר / ,אל תוך הקיר״
כדי להתרחק ממנו ושומרת את ״רזי הזיותיה״
לסדיניה בלבד .״שוב לא למדה ליקחה / .היא
קמה והולכת לדרכה /אל הגבר הבא״ (תיקווה
אסלן).
האם לא תסלח לו, איפוא, בעליבותו, בעת
שאביר החלומות ,״שר הצבאות״ לשעבר, מתגלה
הוא־עצמו כ״דחליל עלוב״? ודאי שתסלח. שהרי
גם זה חלק מן המיתוס הנשיי אשר כאן: האשה
נידונה להבין הכל ולסלוח הכל. תיקווה אסלן:
לראותך משפל כעני בפתח
למראה עליבותך,
רחמתי דמותך.

עיר רפ אי ם
האם, לאור כל זה, יש בכך כדי להפתיע
שעולם החוץ תופס מקום כה קטן, כה עלוב, כה
מדולדל במרביתם של שירים אלה, עד כי בחלק
מהם דומה כמו לא היה ״חוץ״ בנמצא כלל. כאשר
מופיעה עיר, הריהי מין מיקסם־שווא סוריאליסטי
של מקום שבו הציפורים בולעות את ראשיהן
בג׳סטת־סרק, ואף הוא, אותו מקום־לא־מקום
יציר הדימיון הערפילי המעורפל ,״מקיא״ את
האשה:
אני נולדתי בעיר שבה בלעו
הצפרים את ראשיהם...
העיר הזאת הקיאה גם אותי, אשה.
ולא ברור כלל אם עיר לפנינו כאן או רק משהו
ש״מקובל לקרוא לו עיר ״.שוב חמוטל בן־זאב:
אני הסתרתי בבשרי זרעים של מה בכך והם אף
פעם לא טרחו לגדל, כמו זלזלו אף הם במה
שמקבל

לקרא כאן: עיר.
בתריסר הספרים שקראתי אין כמעט זכר
לישראל של השנים האלה, לא למילחמת״הלבנון,
לא לתל־אביב, לא לשנות לימודים באוניברסיטה
או במוסד אחר כלשהו. אף כי לא־מעט מהכותבות
הן בנות לעדות המיזרח, אין כאן זכר לבעיות
המעסיקות את בעלי המודעות שבקרב בני עדות־המיזרח,
כפי שאין זכר לבעיה הערבית או כל
״בעיה״ אחרת לבד מאלה של ״עולם הנמלה״.
דליה רביקוביץ לא שיכנעה את הכותבות כאן
לכתוב שירי־מחאה, התנועה הפמיניסטית לא
השפיעה עליהן לדאוג לשיוויון זכויות האשה
וללחום במימסד שבו כוהן אינו רשאי לשאת
גרושה ושבו קיימים מושגים כ״אשה מורדת״,

״טמאה״ ו״ממזרים״ ,מאיר ויזלטיר ויהודה עמיחי
לא לימדו אותן להתבונן בנופי חייהן בתל־אביב
או בירושלים או בכל מקום אחר, אלא כאורחות-
לרגע ,״מגורשות״ או תיירות. מלאה גולדברג
ומיוכבד בת־מרים לא למדו את פישרה של
פרספקטיבה. ומרחל לא למדו שאפשר להכריז
על נקודת״התצפית של הנמלה אבל ביחד עם זה
להרחיב את גבולות העולם המושר עד שהוא
כולל כל מה שנגע אי״פעם בניסיון־החיים: כולל
״רון עשרים אביבים״ וחליבת לילה וגינת ירקות
של שכנה וחדר חדש בתל־אביב של תלוליות חול
ורעש משור גוזם בפרדס.
כאשר האשה עצמה נותנת כך את ידה לצימ־צום
עולמה, לסילוף ממדיו ואופקיו, להדחקת
ההיסטוריה והביוגראפיה, למיעוט דמותה של
האינטליגנציה שלה ולהפיכתה ל״זונת לילי־פוטים״
,מדוע נתמה כשגם מושג כמו רצח עם
מתקשר, באחד הגרועים בשירים שקראתי כאן,
ל״מעין עילפון בצבע סגלגל״ כאילו לא היה גם
הוא, רצח העם, אלא מין כתם ״סגול של
קנדינסקי״ או ״תות שחור, פרי עגבים״ או
״כיתמי צבע הזרוקים בחמוק ההר.״
לא, שום שוביניסט גברי, מאלה המבקשים י
למצוא בכל מקום רק ״ערימות של עירום״(רונית
סלניקיס, אינו מסוגל לעולל לאשה מה שהיא
עצמה מעוללת לעצמה כאן: הפיכתה ל״כלי בלי
מיניק פלי עם״(ליאורה יפה).
״ ׳מפתיע אבל ראייתה של האשה את עצמה,
בדימוייה הכמוסים ביותר, דומה דימיון מדהים
לזו של הגרועים בשוביניסטים הגבריים. אותם
סטראוטיפים, אותן הכללות, אפילו אותם ציורי
לשון ומישחקי״מילים.

עד כאן, כמובן, על מה שלפני המוסיקה,
כשם סיפרה הנאה של אסתר אטינגר, והוא
המשותף. במקום שבוהלחץשלהתוכן
רב כל־כך, ראוי בהחלט למקד את תשומת־הלב
רק בו.

זאת — בידיעה מלאה של העוול שהתמקדות
כזאת עושה לשיר שהוא מוצר אסתטי ולפיכך
עניין של הבדלים — בכישרון, ברגישות,
ב״מוסיקה״ ,ב״הבחנה רקה״ — בניסוחה המצויין
של חמוטל בן־זאב — ״בין רגישות יותרת
ליתרת הרגש.״
כאן — לפני המוסיקה. במקום אחר יצטרך
המבקר להידרש גם למוסיקה עצמה.
מוזיקת ל;לה זעירה, אמר את מוזיקת לילה זעיר-עירה.
מעתה אני׳ נזהרת, בת־צלילים, שלא למחות.
(חמוטל בן־זאב)
לגלם היית
שהפחתי בך חיים
והפכתני בחיי
לגלם
(תיקווה אסלן)

נתן זך

להלן רשימת סיפרי השירה שנידונו במאמר זה
(לפי סדר האלף־בית של שמות מחברותיהם):
אסתר אטינגר, לפני המוסיקה, הוצאת ״סימן
קריאה״; תיקווה אסלן, דימעת הצועני ״בוסתן״;
מאיה בז׳רנו, שירת הציפורים ,״עכשיו״; חמוטל
בן־זאב, לפעמים שטן לפעמים מלאך ,״נוצה
וקסת״; ליאורה יפה, חותם על הניגר,. ,מרתף
29״; נעמה לב־ארי, חול שתקני ,״עקד״;
נילימילוא, אבל מכל המהלך בערפל ,״הוצאת
מאי״; דבש ניב, תסביך אמא ,״מרתף ,״29 רונית
סלניקיו, שח הקול אני; ידידה רזיאל, צלילים
ממעמקי הנפש ,״בית היצירה״.

בימת יחיד

לנקום בפרח
שוב נכשל גיורא לשם במדורו ״עיון ראשון״
במעריב, והפעם כאשר עיין בסיפרי החדש, לנקום
בפרח, בעין זידונית ומשוחדת, תוך שהוא
מועל באמון שנתנו בו בעלי העיתון ומשתמש
במדורו לחיסול חשבון אישי, על פי מיטב הציניות
המקובלת כיום בסולם הערכים של הביקורת.
וכל זאת, שבוע אחד בלבד לאחר שחשפתי
כאן, במדור זה ,״אי־דיוקים״ אחרים שלו. ולא
הייתי נדרש לכך אלמלא היה מדובר בשיטה,
בנורמת סילוף אשר קנתה לה קבע בעולם התחתון
של הביקורת, נורמה שאיש לא קם נגדה
בגלוי, ושגיורא לשם הוא רק קצה הקרחון שלה.
מן הראוי, איפוא׳,ו׳לוא רק לשם איזון חלקי, לתת
לדברים פומבי ולחשוף את מניעיהם. אומנם נרמז
לי מפי ידידיו של לשם כי ״יש להתחשב במצבו
ובתיסכוליו בתחום׳הסיפרות, ולפיכך לא לפגוע
בו יתר על המידה״ .ובכן, אעיר מייד, כי אינני
מתכוון שלא להתחשב במצבו של הנ״ל, אף אם
איאלץ, במיסגרת רשימה זו, להתיר לפירסום
מעט מן הידוע על אודותיו.
בטרקליני השירה השונים ובבתי־קפה של
הסופרים מהלכת מכבר שמועה כי מר גיורא לשם
נתקף מדי פעם התקפי־קינאה בעלי אופי מוזר,
המתבטאים בהתפרצויות זעם על כותבים צעירים,
תוך קריאות גנאי כנגדם והטחת עלבונות
אישיים. ככל הידוע, אין התפרצויות פומביות
אלה חולפות עד שמתכלה זעמו של המבקר ועד
שרוחו נרגעת. או־אז נעלמת סערת הקינאה כלא
היתה וחיוכו המיקצועי, המהוקצע, שב להיות
מורכב על פניו. רק כאשר שמעתי במו אוזני מפי
משוררות אחדות (לרוב צעירות, בעלות ספר
שירה ראשון) כי אומנם כך אירע בהן עצמן, ורק
אחרי שטרחו לספר לי על הזעזוע שנגרם להן
כתוצאה מאותן התפרצויות חריגות, רק אחרי כל
אלה הבינותי כי אין מדובר בשמועות בלבד; או־אז
הבינותי גם, וביתר בהירות, את משמעות השר
רה המופיעה בספר שיריו האחרון, ציבעי יסוד
(עמ׳ ;)14״והרצונות ישאגו מכאב״.
לימים, כששאלתיו׳לפשר התנהגות זו, השיב
לי כי גמר אומר להגיד רק אמת ולומר לכל משורר
ומשורר בפניו מה באמת הוא חושב על שיריו.
ואולם, עילעול חטוף במדורו הנ״ל מראה שהדברים
רחוקים מן האמת, וכי רק חישובים של
קידומו־העצמי מנחים אותו ב״אמירת האמת״
שלו, וכן שהוא משבח ומהלל רק מי שניתן
להפיק ממנו טובות הנאה. באחד הימים, כאשר
לחץ את ידי בחמימות, בהתרגשות ובציחקוקים
מלאכותיים — כנראה מחמת נוכחותם של דן
מירון ונתן זך במקום — הערתי לו בגלוי כי כל
דיברי-הרכילות, כל ההערות המרושעות וכל
ההשמצות שהוא מפיץ מאחורי גבי(בעניין זכייתי
בפרס־ראש־הממשלה בתשמ״ו) מוצאים את
דרכם ומגיעים אל אוזניי כהרף עין, וכי מוטב
שיברר היטב לפני מי הוא שופך את מרי ליבו.
לאחר שנדהם והחוויר, התוודה באוזניי ע ל
חוויית־הקינאה הקשה שעברה עליו בעקבות אי־זכייתו
בפרס הנ״ל, לא לפני שהצהיר בחגיגיות כי
״עכשיו הכל חלף והתגברתי על הקינאה״ .לא
הרפיתי ושאלתיו באותו מעמד, מדוע, אם כן, הוא
מוסיף ומקפיד לעקור את שמי ממדורו כאשר
הוא מציין את רשימת המשוררים המשתתפים
בכיתבי־העת השונים. על כך השיב, להפתעתי, כי
הוא מאזכר שם רק משוררים החביבים עליו אישית
כך׳סח מי שניתנה בידיו בימה שאיננה
פרטית, שעה שבעלי מעריב והקוראים כאחד
מדמים שהנ״ל מדווח דיווחי־אמת, כפי שמקובל
בכל עיתון הגון, וכפי שמתחייב מאופיו של מדור
כזה, שלא לדבר על שאר היבטים כמו אתיקה
מיקצועית ומוסר. הרי מותר להניח שחיים בישראל
קוראי־מעריב שהם בעלי טעם סיפרותי
שונה משלו, וככל הידוע, מדור זה שעליו מופקד
גיורא לשם (מג״ל) ,הינו היחיד המעניק לקוראי
עיתונו׳מיפגש חטוף עם הספרים החדשים הרואים
אור במדינה. הניתן לשער בכמה קוראים הוא
עלול לפגוע בשל אי־יושר זה?
כך או כך, מבקר שסרח, ואשר ״אי דיוקיו״
נחשפים בפומבי שבוע אחרי שבוע, היה משולח
על־ידי כל עיתון המכבד את עצמו, שהרי לא
יעלה על הדעת כי סילוף מעין זה, המתבצע לאור
השמש, הינו סוג חדש של מוסר המופק בחמי-
טבריה תחת עינם הפקוחה של בעלי מעריב, על
אף הכתוב בשירו טבריה בשמש(שם עמ׳ :)47
״לאחר הטיול בגאון הירדן וסבכו /אכלנו צ׳יפס
ומדי על הטילת״ .גם אם מיותר להעיר באוזניו
של לשם, כי צ׳יפס ובורי בלבד מעולם לא חישלו
את הרופס, הרי שלא יזיק אם ישנן לעצמו, מדי
פעם, כי פופאי אכל תרד ולא צ׳יפס.

שמעת צמרת

_ ה מ הג רי ם

^ 111x17 העו ^ס 11121313

מאתן:
)1תאור אצילי (;)3
)3פגישה בין חוסיין למשל,
ושמיר, רק בכתובים 3,3,3
)9התשלום על כל האוסף שלה

פתרון תשבצופן
2579

)10 עם רב השמיץ את המחזאי

)13 שיקר וזה החזיר את השר (,)3
)14 הגיעו עם.לחם הקוף׳ במזל
אריה ( 6מ);
)15 כבר ישישה, אך זוכרת עדיין
את. הו פטיש עלה וצנח״׳.

)17 אי בים יטיל אימה (;)4
)18 הנוצרי עשוי להתבלבל (:)4
)20 כבר מחר ממש, אלוהים
יעזור לחקלאים 4,4
)22 מעוברת למרות ההתראה (:)5
)24 הם יורים וקולעים גם בירח

)25 טלגרמה מהמצביא (:)4
)26 מה עשו ליטאי ושותפיו
למניות 4
)28 כשירד הערב שמע חכמה (,2

)29 קרא לשרץ בשמו (.)3

מאונך:
)2מש״ק גאון (:)3

איתן עמיחי
הדברת מויקים

)4הבירה — לאגם (:)4
)5יצא לפנסיה מוקדמת וכמעט
שאין רואים אותו 5,3
)6אשר נד הוא מהנחשונים
שבבני המושבה (:)6
)7הוא אדוק וזה בדוק (:)4
)8ירה בהן מלמטה ברחובה של
עיר (;)5
)9במספרים הביגמיסט צריך
להזדרד 4,3
)11 מייסד. האגודה הפביאנית׳
גמר בחוב (;)2
)12 יש לאמר בפירוש — קיימת
מידה של על בשררה 6,3
)16 ללכת בקו של 3מאוזן זו
יציאה למרחב 4,4
)19 בלט בראש 4,2
)21 כולו בשל — זה שפור (:)5
)22 מבאר את שמו של אבינו
הראשון (;)4
)23 עטרה מצאה מחזר (:)2
)24 שימעו ממני — הוא כבר לא
ילד (:)3
)27 סופר ושר (.)3

בעס

מומחים להונות תיקנים(ווקי,)0ו

ת1ל1ני עץ. חוקי ספוים ובגדים
עמי׳
עיוטל מי1חו לאוועיס למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
^ 4 0 0רמת-נן רח מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

!ב שמירה עלב רי או תן ו ר כו ש!

(המשך מעמוד )28
עצומים, ואינם דומים לאלה של שום
מדינה מערבית. אמריקה העשירה
מושכת, תמיד משכה, מהגרים מכל
העולם.
שני סוגי אוכלוסיה לא־אמריקאית
מנתבים את עצמם לארץ המהגרים
הענקית שנוסדה בין שני האוקיינוסים.
אוכלוסיה עניה, מוכת־רעב, המנסה לשפר
את תנאי חייה ולהעניק סיכוי לילדים,
לדור השני, ואוכלוסיה נרדפת,
אידיאולוגית. כל שאר אזרחי־העולם
אינם רוצים להגר.
המהנדס הצרפתי, בדיוק כמו נהג־המונית
הלונדוני וסוכן־הנסיעות הבלגי,
יודעים שבאמריקה מרוויחים יותר
כסף. זה לא סוד, אבל לכסף הנוסף יש
מחיר שאף אדם חופשי לא ממהר
לשלם: להיות זר. נוכרי.
היחידים שעושים זאת כמעט בלי
היסוס הם הישראלים. נדמה שהישראלי
הצעיר מוכן לוותר בקלות רבה
על שייכות טיבעית, בית, למרות שהוא
לא רעב, ולא רדוף.
ייחוס הדחף להגירה לתכונות
גנטיות יהודיות הוא תורת־גזע, ואז
יכול להיות שהיטלר צדק.
אפשר גם לא להסכים לתורות
המדע של הרייו־בו־אלף־השנים שהחזיק
מעמד בקושי .12 אם אנשים אינם
פועלים בגלל מיבנה תורשתי, הם
פועלים בגלל תנאים חברתיים. השיטה
מכתיבה להם מחשבות, התנהגויות,
צורות פעולה. זה, כנראה, גם נכון.
אותו נהג מונית שבתל־אביב עושה
לך טובה כאשר הוא מואיל לקחת
אותך לאיזשהו מקום, קורע את עצמו
יפה מאוד בניו־יורק. שם הוא מרוויח,
אגב, בדיוק כמו שהיה מרוויח כאן,
אילו היה עובד כמו שהוא עובד שם.
המחיר ההתחלתי של המונה במנהאטן
הוא דולר ו־ 60 סנט, ובתל־אביב, אחרי
הפיחות, ולפני ההעלאה שתיכף תהיה,
הוא דולר ו־ .30 עורך־הדין התל־אביבי
העובד עכשיו בניו״יורק מפרסם
בישראל שלנו, שהוא מוכן לבוא אליך
הביתה, והוא מוכן לא לדרוש ממך שום
תשלום, אם יש לך, למשל, תביעת־נזיקין.
אותם
האנשים, בסביבה אחרת.
הישראלי מהגר מכאן, מפני ש־המיבנה
הסביבתי שלו דוחף אותו
להגירה. את המיבנה הסביבתי קובעת
השיטה שבנתה אותו. בישראל, מדינת
הגירה בעצמה, נבנתה שיטה ייחודית
על־ידי מייסדיה, שיטה המרוקנת את
הארץ מיושביה. החלק בשיטה שמקרין
על פעולות האוכלוסיה ויחסה לארץ
שלהם, הוא חוק.

#אזרחות חלה
^ שראל היא מדינה, ומדינה זה
מושג מופשט. הסלעים והחול,
העצים והים, הם רק ארץ. המחכים
שדרכם עוברים הרעיונות המופשטים
ונקווים בארץ, תוחמים את תושביה
וקובעים את אופי חייה, הם מערכות
החוקים שלה. החוק שגורם לך להגר
מפה, בלי בעיות, אם אתה יודע את זה
או לא, איננו חוק אמריקאי. זהו חוק
ישראלי, וקוראים לו חוק השבות.
חוק השבות, אפילו לא חוק־יסוד,
שנחקק ב־ ,1950 ונחתם בידי דויד בך
גוריון, אותו אחד שחתום גם על הכרזת
העצמאות, קבע את אופי ההתייחסות
למדינה.
כל יהודי זכאי לעלות לישראל.
ככה נפתח חוק השבות, והסעיף
הבעייתי לכאורה שלו, שבגללו רוג־שות
המיפלגות הדתיות, זה שקובע
שיהודי הוא כל מי שנולד לאם יהודיה
או נתגייר, הוא רק הסעיף הרביעי שבו,
ונחקק באיחור. המימסד הדתי בישראל
רוצה להוסיף את המילה ״כהלכה׳
אחרי המילה נתגייר, ומנסה לערב את
הגוף המחוקק בריב פנים־כנסייתי על
המנהיגות הדתית, בין הזרמים היהודיים
בארצות־הברית. אין שום משמעות
לעלייה בחוק הזה, כי מכל
הארצות האנגלו־סאקסיות עלו לישראל,
מאז קום המדינה, רק 60 אלף
איש. הרוב ירד. הבעייה שלך עם החוק
היא המהות שלו.

גרוצ׳ו מארקס, כמו כל שאר מיליוני
היהודים בארצות״הברית, לא היה
מוכן להיכנס למועדון נחות עד כדי כר
שיקבל אחד כמוהו. ישראל היא מד
עדון שכזה. אין בעולם מדינה אחת,
ירודה ונידחת ככל שתהיה, שמעניקה
אזרחות אוטומטית לכל יהודי שמוכן
לבוא אליה. אין, חוץ מהמדינה שלך.
ישראל.
יהודי המערב קלטו את המסר,
ונשארו שם בהמוניהם. תמיד אפשר
יהיה להגיע לארץ. בינתיים, מה רע. אם
מדינת ישראל אומרת שאני יכול
להישאר.ציוני באמריקה, אז אני מאה
אחוז בסדר. בינתיים אפשר לשלוח
לארץ את הסבתא החולה, שתקבל
אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות,
ותהנה מכל השירותים הסוציאליים
שבאמריקה עולים מיליונים. מה יש.
ממילא אני משלם להם את זה. טוב
שיש מדינה, כי ישראל מעניקה ליהודי
אמריקה ארץ־אם, בדיוק כמו לכל
אמריקאי אחר.
המימסד הישראלי, שבנה את השיטה
והזדחל לתוכה, מעודד את הקשר
דרושים נ הני ם עם מ כוניו ת במצב טוב
לעבודה בקאר סרוויס בעיר. לפרטים
נוספים נא להתקשר לרובי ב־ 9 0 9 0׳ ו ,4 3או
לעצור ב :
.¥. 10012אץא 9ח!ז>ן 93 5
דרושים פועלים לעבודה במאפייה של מ צו ת
ש מו רו ת בבורו־פארק
בי 1ם 2 00 6 7 1 8 ( 4 3 8
בערב)7 1 8 ( 2 5 8 -5 7 4 4 :
למוסך במנהטן דרושים פ ח חי ם בעלי נסיון
רב, נהגי גרירה עם/בלי נסיון. רשיון ניו־יורק•
הכרחי.
) 2 1 2 ( 664 -0 64 1
דרוש עובד לעבודה לא שיגרתי ת, מ שכור ת

מודעה ב״ישראל שלנד
איזו עבודה שאתה רוצה.
באמריקה

עם הגלות האמריקאית. זה מתחיל
בנשיא־המדינה הרואה את עצמו כמנהיג
העם היהודי כולו, ונגמר באחרון
חברי הכנסת הפטריוטים מהתחייה׳ ,
שאף פעם לא סירבו לסיבוב־הרצאות
מחוף אל חוף על חשבון הקהילה המארחת.

זה ככה, אתה אומר, מקשיב *>
לחוק שמרחף מעליך 37 שנים, אז
מותר לזוז מפה. יותר מזה, משדר לך
הקול הפנימי, זה שתמיד מבין הכל,
הזהות שלי צריכה להיות אחרת. כדי
שאני אצליח פה, אני צריך להיות שם.
מצבו של האזרח בכוח טוב ממצבי.
אפשר לנסוע. כדאי לנסוע. טיפש מי
שנשאר. תמיד אפשר לחזור. חוק
השבות מאפשר אזרחות אוטומטית גם
לנכד שלי, גם אם הוא יהיה תוצאה של
נישואים לאזרחים לא״ישראליים. ככה
אומר החוק, וככה מתרגם המיבנה את
החוק לנורמה חברתית. אתה כבר עם
רגל אחת בחוץ.

• ם, שנ שאר

וק השבות, שטבע את יחס המן
דינה לגלויות היהודיות העשירות,
והעניק, בפועל, לגיטימציה להגירה
ההמונית, חוקק ב־ . 1950 חמש שנים
אחרי אושוויץ, אבל גם 53 שנים אחרי
שהרצל כתב את מדינת היהודים.
החוק, לא־ציוני במהותו, השתלב עם
השיטה. נשארה רק בעיה אחת.
ההגירה מישראל, שאינה_
יותר כבגידה, אלא כאקנן
אחד, מימוש עצמי, משפ

יכול להיות שתיסע מפה.
שלא. יכול להיות שפיתאו 3׳ ^ד
שאתה, אישית, רוצה לממש את
במצב של לא־מהגר. אתה תביט סביב,
ותראה שאת כולם נשא הרוח, כולם׳
סחף האור. גבולות החלום, במקום שבו
אתה חי, נחסמו לך. החלום של המהגר
הוא לא החלום שלך. אתה תרצה
לעשות משהו, והדבר היחידי שתוכל
לעשות הוא לקחת את מאה שנים של
בדידות, יצירת מופת של דרום-
אמריקאי, מארקם, ולקרוא את השורות
האחרונות, שמסיימות את ספר הקסם
הזה, ומסבירות שלגזע כזה, שבספר
קראו לו בואנדיה, לא ניתנת יותר
מהזדמנות אחת על פני האדמה.
העולם הז ה 2581

נ שיחת חולין צי1ן סחיו־י אני בעדך!
(/וסירה

הוא — אולי תפסיקו לריב?
אני — מי רב?
הוא — את ואבא.
אני — אני ואבא רבים?
הוא — כן, את אומרת שקר לך וצריך
לסגור את החלון, והוא אומר שנורא חם בבית.
אני — זה נקרא לריב?
הוא — מה רצית, שגם תצרחו אחד על
השני ותרביצו ותמשכו בשערות? אני לא הייתי
חי בבית כזה!

כל הארץ נגדו. הוא מושמץ־השבעו של מדינת־ישראל. מה בסך־הכל
הוא עשה? סגר את הטלוויזיה חמש דקות לפני סיום הכדורסל של האמריקאים?
באמת איכפת לי, מאוד.
לא ראיתי את ההתחלה של הכדורסל הזה, לא את האמצע שלו, אז למה
שאני אראה את הסוף שלו? נכון שהבן שלי הלך לישון אחרי־הצהריים, רק
כדי שיוכל להישאר ער עד סוף המישחק, ונכון שחמש דקות לפני הסיום,
זוהרי החד שות
גם אנחנו כאן, גילינו, בעזרתם האדיבה של
אנשי מושב עידיהב, את סוד ריפויו של צמח
האלו־ורה, וכבר שנתיים שאפשר למצוא בחנו*
יות את הקריש הירוק העוזר פלאים לכוויות וגירויים
אחרים בעור.
כמה חברות מיסחריות כבר יצאו לשוק עם
הג׳לי הזה, וגם אני, המגדלת שני ילדים בקירבת
מכשירי־חשמל, גפרורים ושמש יוקדת, קניתי לי
צינצנת אחת עם הירוק־הירוק הזה, על כל צרה
שלא תבוא.
להברות המשווקות את הג׳לי של האלו־ורה
| הצטרפה עכשיו גם חברת הלן קרטיס. היא
הוציאה לשוק אריזה מישפחתית בת 350 גרם של
*.ג׳לי ירוק, במחיר 9.90 שקלים. טוב למישפחות
מרובות ילדים או לפיקניק המוני באילת.

כשישבתי במיטבה וכתבתי, שמעתי צעקות־אימים מהסלון ורצתי כאחוזת׳
ריבוק להציל את בעלי ובני, כי הייתי בטוחה שמשהו איום קרה להם.
אבל גיליתי אותם יושבים מול הטלוויזיה, שניהם נראים בריאים ולא
פצועים, ורק מהפה יוצאים להם קולות משונים וקללות חריפות מאוד. ככה

ועכשיו אני שומעת שהגיעו להסכם וקילקלו לי את המשך השבוע.
סווירי, מה אתה מוותר כל״כך בקלות, שפן אחד?! אני במקומך הייתי מראה
להם מה זה כוח! אולי בשבוע הבא? יופי. תודה.

ישבן נאה
נחזה נאה
ב־ 19.80 שזז
ן־ 30 ינ0

מרקים לגברים בלבד
בעלי הסביר לי כי אלוהים ברא את האשה כדי
שתעלה את לחץ־הדם לגברים. זאת הסיבה שרוב
הסובלים מלחץ־דם גבוה, ובגלל זה גם מהתקפי

שתי שקיות מרק בנות 2מנות כל אחת, וכל זה,
כלומר הקופסה, ב־ 2.35 שקלים. באמת לא יקר
היום להיות חולה.

רעיון טזב

^ לב, הם גברים. אני לא נוהגת להתווכח עם בעלי,
^ כי זה מעלה לו את לחץ־הדם.
אז במיוחד לגברים שיש להם לחץ־דם ואסור
) להם לאכול מלח(שאותו המציאו, כנראה, בשביל
> רווקים שאין להם אשה) ,יצאה חברת תלמה
?< לשוק עם סידרת מרקים ללא מלח. בכל קופסה

בכלל נודע לי על ה״חזירות העליונה״ ,ו״באף ארץ מתוקנת או ״צריך
לסגור אותם אחת ולתמיד״ וכל השאר. למחרת נודע לי שכל הדברים
האיומים האלה זה האדון ציון סווירי.
כל אדם שפגשתי באותו בוקר דיבר איתי על סווירי ועל הטלוויזיה ועל
איזו חוצפה, אז מייד עשיתי 2ועוד 2ויצא לי ,4ולכן הלכתי לסיפריית
הווידיאו ולקחתי שני סרטים. בערב אכלנו ארוחת־ערב בשקט. אף ילד לא
קם באמצע כדי לראות משהו שהתחיל, ואפילו הבעל שלי נראה פיתאום
רגוע, כי שום מב ט ספורט לא הביט בו מהמירקע. אחר־כך, גם כן בניחותה,
השכבנו את הילדים, ואפילו נתנו להם נשיקת־לילה־טוב, כי צלילי המבט
לחדשות לא ליוו את ההשכבה. אחר כך שטף הבעל את הכלים של ארוחת-
הערב, אני גמרתי לכתוב משהו, וממש בזמננו הפנוי, כמו שאומרים, שמנו
את סרט־הווידיאו בתוך המכשיר והתיישבנו מולו. כל פעם כאשר הטלפון
צילצל עצרנו את הסרט, ולכן אף אחד לא הפסיד כלום. אגב, של מי החיים
האלה, לעזאזל? הוא סרט מעולה באמת. כדאי לכם לראות אותו בשביתה
הבאה, אם לא לפני זה.
כשהסרט נגמר, היתה לנו בעיה בלהחליט אם לשים עוד סרט או לא.
הוחלט שלא. אז הלכנו למיטה וקראתי ספר מעניין מאוד, צרבת של נורה
אפרון.
אני מקווה שציון סווירי וחבריו הטכנאים לא יוותרו להנהלה, ואני מקווה
שההנהלה לא תוותר לציון סווירי, ועל כן יהיו לי עוד כמה ימים כאלה
שקטים וטובים, בלי לוח־זמנים מדוייק, ואוכל לראות עוד כמה סרטים
טובים לפי בחירתי ולקרוא עוד כמה ספרים, ולנשק את הילדים אפילו
ב־ ,9.10 ולדבר עם חברה באמצע הסרט, בלי להפסיד את הדבר החשוב
ביותר.
ציון סווירי, חביבי, לא איכפת לי על מה אתה נלחם, אבל לפי דעתי אתה
צודק.

חברת־האופנה ס אן אוף א ביטש (בעברית:
״בן כלבה״) החליטה לחסוך לכם כסף. אם המי
גפיים שלכן כבר יצאו קצת מהאופנה או סתם
נמאסו עליכן, לא כדאי לקנות זוג חדש, כי או־טו־טו
מתחיל הקיץ. אז כדי לתת למגפיים מראה
חדש ורענן, ייצרה החברה בעלת השם הזה זוג
חגורות המשולבות בחתיכות עור־פרווה ושאר
קישוטים. תמורת 60 שקלים את יכולה לקנות
לעצמך זוג חגורות, ולהרכיב אותן על המגפיים
המשעממים שלך.
עד כאן הכל בסדר. אלא שמי שיצא לרחובות
בימים האחרונים ראה שכבר יש מכירות סוף־
העונה, ויש הרבה זוגות מגפיים יפים ב־ 60ש״ח.
ובכל זאת, הרעיון של החגורות הוא נחמד, אז
למה לא לעשות אותן בבית משאריות של כל
מיני שטויות? אני יודעת שחברת־האופנה הזאת
תגיד עליי מילים גסות, ואולי זה אפילו מגיע לי.
להשתמש בתמונה שלהם ולהציע לקוראות
לעשות לבד? באמת גועל נפש מצירי!

שני ספרים קטנים בהוצאת דליה פלד מסבירים
איך בהתעמלות נכונה תקבלי חזה יפה, או
ישבן נאה תוך 30 יום. הספרים מלווים בתמונות
של תנוחות ותרגילים.
בעניין הישבן, אחרי סידרת התרגילים צריך
גם לעשות דיאטת״ישבן מיוחדת, להתלבש נכון
וללכת טוב. בענין החזה צריך גם קצת הרמת־מישקולות,
שחיה, חתירה, שוב לבוש הולם.
אני בטוחה שאם את נראית כמו האשה המדגימה
את התרגילים בשני הספרים, יהיה לך גם
ישבן יפה וגם חזה יפה אחרי 30 יום. בהצלחה.

ת>קונ>ם ר~ ;פינת
לעס־האם בך יהודה

במדורי בשבוע שעבר כתבתי על מתנת יום־
$האם של חברת פלורן, ומאוד התלוננתי על כך,
/ששלושת מוצרי הקוסמטיקה הנמצאים בתוך הא|
ריזה בדרך כלל אינם מתאימים לאותה אשה.

ביום צאת העיתון, קיבלתי הודעה דחופה ממר
שמואל סיטון, מנכ״ל חברת פלורן. מר סיטון
\ טוען שהמוצרים הם בני־החלפה. כלומר, אם
< מתוך האריזה בת שלושת המוצרים, אחד לא מו)
צא חן בעינייך, תוכלי להחליף רק אותו.

אני מקווה שמר סיטון העביר את ההודעה ה(
זאת גם לבעלי חנויות הקוסמטיקה ולזבניות של
< רשתות־השיווק. אמהות יקרות, אם אכן תקבלו
$ביום־האם מתנה של פלורן ותירצו להחליף —
י לכו והחליפו. אם יהיו בעיות בנושא זה, אנא
הודיעו לי.

בשבוע שעבר שאלתי את האקדמיה, מעל דפי
מדור זה, מה המילה העברית עבור לק לציפורניים.
ובכן המילה העברית ללק היא לכה,
ותתפלאו אבל זה אפילו מופיע במקורותינו,
במסכת חולין, דף כה׳ עמ׳ א. בבקשה.
ועוד משהו:
שרות קייטרינג — שרות הסערה;
קרוון (קרון מגורים נוסע) — מעונוע;
ודרייב־אין -קולנוע־רכב.
זה מזכיר לי ששמעתי לפני ימים אחדים את
החידה הבאה:
איך אומרים בעברית רסטורן? מיסעדה.
ואיך אומרים בעברית דינר? סעודה.
ואיר אומרים בעברית בעל־מיסעדה? מיסעדן.
ואיך אומרים למי שמכין את האוכל? סעיד.
עברי, דבר עברית!

קניג

הם אכל! בשרסוס

.היום היתה פגישה כללית של הבימה ואנו דנו
בבעיית המזון. הוחלט ללשוח שני אנשים לכפרים לקנות
קמח ותפוחי־אדמה, אחרת נמות כולנו ברעב, פשוטו
כמשמעה״ זו אינה הצהרה עכשווית של שחקן שלדי
ומורעב, המנפנף בלוקש־המשכורת לאות מחאה, אלא
פרק מיומנו של דויד ורדי, ממייסדי הבימה, על ימי
התיאטרון במוסקווה שאחרי המהפכה.
הבימה היא כמעט בת ,70 ומסתבר שהמשבר הנוכחי
אינו הראשון, בוודאי גם לא יהיה האחרון.
.אבל העובדה שמייסרי הבימה ממש רעבו ללחם לא
מנחמת את חשבון־הבנק שלי,״ אומרת ליא קניג, כלת
פרס ישראל, המשחקת 27 שנים בהבימה.
.אחת הבנות של טוביה בהצגה טוביה החולב אומרת
מישפט נפלא: הודל חיה בתקופה של הודל, ובייקה חיה
בתקופה של בייקה. כלומר: מה שהיה — היה. הם סבלו
כדי לייסד את התיאטרון, לא כדי שגם אני אסבול״.
והם סבלו. את ארוחת־הצהריים אכלו במיסעדת־הסטו־דנטים,
מרק מקליפות תפוחי־אדמה ומעט בשר־סוס. מי
שסלד מהארוחה הזו הסתפק בכוס מים רותחים.

בחדרו של אהרון מסקין, שהיה קצין־אספקה של הצבא
האדום, היו אוכלים אוכל חם. מסקין אף היה מביא איתו
לחזרות שקי־קמח. חנה׳לה הנדלר(שנפטרה בשבוע שעבר)
ופאני לוביץ, שהתגוררו עם מישפחותיהן, היו מביאות
מבתיהן אוכל לקבוצה. שחקנים שמוצאם מאוקראינה חד
רו עמוסים במזון אחרי כל ביקור־מישפחה. כמה שחקנים
עבדו כמורים וכפקידים, והם היו מביאים לפעמים שקי
גריסים ותפוחי־אדמה.
קניג. :אני מרוויחה מעט וחיה חיים פשוטים לגמרי.
לא נעים לי לדבר על זה. זה לא מוסיף כבוד או יוקרה.
בעלי ואני חיים בצורה צנועה לגמרי, בלי בתי־קפה או
מיסעדות. אין לי עוזרת, אני מנקה לבד את הבית, יש לי
מכונית קטנה וישנה, פיאט מודל .1975 את החופשות
בחו״ל אנחנו מממנים בעזרת הופעות ביידיש לפני
יהודים.
״תמיד הרווחתי משכורות גרועות, אבל אף־פעם לא
חשבתי להחליף מיקצוע. אני אוהבת לשחק. התיאטרון
הוא חלק ממני. אני בכלל לא יכולה לחשוב על מיקצוע
אחר״.

ליא קניג בחדר־האמבטיה
מנקה לבד

אוהב גם לאכול
סיפרו הקודם של בן־עזר, הנאהבים והנעימים, תיעד
את חיי־המין הדמיוניים והמציאותיים של תל־אביבית
מודרנית. מין ואבריו ניגרו מכל אות, מכל דף.
.עכשיו נרגעתי,״ אומר בן־עזר .״הנה הוכחתי שגם
בסיפרות העברית יש מקום לוולגאריות, ואני יכול להתפנות
ולכתוב גם על נושאים אחרים״.
כלומר: על אוכל. סיפור החדש של בן־עזר, לשוט
בקליפת אבטיח, רווי בשפע של אבטיחים, גבינות וגלידות
תוצרת־בית, זיתים מרים, פיתות־בצק לחות, כריכים
ממולאים בפילחי ביצה קשה וגבינה צהובה, קילחי־תירס
וארנבות מבושלות.
מומלץ במיוחד לחולות באנורקסיה נרווזה. אחרי כמה
עמודים נמלא גם הדמיון הדל־בתיאבון בריחות ובטעמים.
אחרי כמה פרקים נשכחות כל הנאורוזות והנרווזות, ומתחילה
ריצה בלתי־ניתנת לשליטה אל המיטבח.
זה גם מה שקרה לבן־עזר. .מדי פעם, בשעת הכתיבה,
אני חש רעב, ואז אני עושה הפסקה והולך למיטבח ולוקח
תפוח־עץ או אשכול ענבים, או פרוסת־מלון או שלגון, או
מנה גלידה או עוגה או כריך־לחם שחור־שחור בחמאה עם

זעתר ומלח. חמישה קילו כבר הוספתי על מישקלי מאז
שהתחלתי לכתוב אותו,״ הוא מספר.
.היכן שכותבים על אוכל יש שימחת־חיים,״ הוא אומר.
״הנהנתנות הגסטרונומית היא חלק מהחיים, ולכן צריכה
להיות גם חלק מהסיפרות. אני מאוד אוהב את הצד הזה
של החיים והסיפרות.״
עיניו נוצצות כשהוא מרבר על אוכל. קולו מתגוון
בעסיסיות, וכל־כולו אומר הדוניזם תזונתי. ברוחב־לב הוא
מנדב את מתכוניו.
״הנה מתכון שהוא חלום: מרק כרוב. מבשלים עצמות
עם תמצית מרק־עוף, עלי־דפנה ופילפל אנגלי במשך
שעה. מוסיפים ראש כרוב חתוך דק, כמה עגבניות בשלות,
חתוכות, סוכר ולימון, שלוש כפות אורז. את כל זה
מבשלים כשעתיים נוספות״.
סיפרו הבא ישלב את שתי האהבות הנושנות, מין ואד
כל 50 .שירי מ תבג רי ם, שמו. השיר הראשון :״הכנסתי
שעועית /הכנסתי גזר /׳ הכנסתי מלפפון /הכנסתי
קישוא /הכנסתי חציל /.הכנסתי גם דלעת /אבל מהו
אורגזם /אינני יודעת״.

אהוד בן־עזר במינזבדזו
ואורגזמה אין

שופט כבר הזהיר
אין זו הפעם הראשונה שבה ניצב רפי לוי לפני בית־מישפט
ישראלי.
הופעת־הבתולין שלו בבית־מישפט היתה בשנת .1982
אז הטילו השופטים ספק ביושרו הציבורי ונזפו בו.
כך קרה הדבר: שישה ירושלמים, ביניהם ד״ר אבי
רביצקי וד״ר אהוד שפרינצק, ביקשו, בעתירה 701/81
לבג״ץ. ,לפסול את לוי מלשבת בראש הוועדה המחוזית
לתיכנון ולבניה, הדנה בהתנגדויות לתוכנית־המיתאר
המקומית בדבר הקמת מיגרש־כדורגל בשכונת־קטמון
בירושלים״.
השישה, שהיו חברי ועד־הפעולה של שכונת קטמון,
טענו כי ללוי יש ״דיעה קדומה ונחרצת בזכות אישור
התוכנית״.
לוי, לטענתם, לא הסתיר את דיעותיו. נהפוך הוא. בכל
הזדמנות הביע אותן, למרות שתפקידו מחייב אובייקטיביות.
בכתבה מפיו נאמר אז :״לרעת הממונה על המחוז
ישפרו המתגוררים בסביבה זו את איכות־חייהם בזכות

הקמת האיצטדיון, שכן הכבישים יורחבו באיזור זה,
והנוגעים־ברבר ידאגו לבניית מיגרשי־חניה מורחבים״.
הוא אף התערב אצל ראש אגף־התיכנון במישרד־הפ־נים,
כדי שזה יסיר את ההתנגדות שהגיש מישרד־הפנים
נגד תוכנית האיצטדיון. משנתקל בסירוב, סוכם כי נציג
מישרד־הפנים לא יתייצב לדיון, ואת כתב־ההתנגדות יקרא
לוי עצמו.
השופטים, משה בייסקי, שלמה לוין ושושנה נתניהו,
בשבתם כבג״ץ, קיבלו את העתירה ואף נזפו בלוי.
השופט שלמה לוין בפסק־הדין. :מי שהוטל עליו תפקיד
בעל סממנים מעין־שיפוטיים, כפי שהוטל על לוי,
שומה עליו לשמור לא רק על ניהול תקין ואובייקטיבי
של דיוני הוועדה, אלא אף על ריסון עצמי ועל הימנעות
מלהביע דיעה בפומבי, שממנה ניתן להסיק על קיומה של
דיעה מוגמרת בדבר התוצאות הראויות של דיוני הוועדה.
משחרג מאמות־מידה אלה, שוב אין הוא יכול להמשיך
ולכהן בתפקידו במה שנוגע לשמיעת ההתנגדויות״.
חבל שמי שהיה צריך לשים אז.לב, לא עשה כן.

רפי לוי במסיבה
ענייו של יושר ציבורי

שרד! לי בז ביי?

תמרורים
שרבת־ הדץ
זאי ש־העסקי ם
ני ש או שניהם בשניה, דליה
רבין ,37 ,עורכת־דין, בתו הבכורה של
שר־הביטחון יצחק רביו ואם לשניים
(מנישואיה הראשונים לאלוף־מישנה
בצה׳׳ל) ואבי פילוסוף ,40 ,איש־עסקים,
לשעבר מנכ״ל חברת עלית,
מבכירי התאחדות התעשיינים ואב
לבת מנישואיו הראשונים.

ראש־ ה מז עצה
ו מו ע סד ל כנ ס ת
נתמנה כקונסול הכללי של
ישראל באטלנטה, בירת מדינת ג׳ור־ג׳יה
שבדרום ארצות־הברית׳ ,מודומד
מסראווה ,42 ,הלא־יהודי השלישי
שנתמנה אי־פעם לתפקיד בשרות
החוץ(קדמו לו זיידאן עטשי, כיום ח״כ
שינוי, כקונסול בניו־יורק ואלוף־
מישנה אסר אסר, חבר מישלחת ישראל
לאדם) .מסראווה, אב לשלושה בנים
(ששכל את בתו הקטנה לפני שנים
אחדות, עת נדרסה למוות ברחובות
כפרו) ,הוא יליד הכפר קרע שבוואדי
עארה, עורן־־דץ במקצועו, ששימש
פעמיים כראש המועצה המקומית,
לפני שפנה לפוליטיקה והיה מועמד
מם׳ 6ברשימת עזר וייצמן (יחד)
לכנסת האחרונה.

מותז ש ל
הניצול היחיד
נפטר בגיל ,48 יצחק אלעל,
37 שנים אחר שהיה הניצול היחיד
בהתרסקות מטוס, דרומית לאוסלו. היה
זה מטוס שהוביל 29 ילדים מתוניסיה
להבראה בנורווגיה בטרם עלותם ארצה
ואלעל, שהפך בעל־כורחו לכוכב־תיק־שורת
בסתיו ,1949 דחה את הצעתו של
מלך נורווגיה לאמצו, עלה ארצה, היה
לחקלאי במושב ינוב שבשרון, נשא
אשה והוליד שישה ילדים.

נם נערים
וגם ק שי שו ת
נפטרה בגיל ,86 חנה (.ח־נה׳לה״)
הנדלר, מראשונות שחקניות
תיאטרון הבימה, שבו הופיעה כמעט
50 שנים רצופות (1918־ )1965 בעשרות
תפקידים, רבים מהם תפקידי נערים
(בהדיבוק ובעלי כינור) ,אבל גם
בתפקידי קשישות (בכובע הקש
האיטלקי) .הנדלה ילידת רוסיה
וגרושתו של בימאי ושחקן הבימה
המנוח צבי פרידלנד, היתה אמה של
השחקנית דליה פרידלנד.

הו חווב ח
ח 1זדת
יבלגראד
^ פני פחות מחודש, צילצל הטל/פון
בביתי. על הקו היה הכימאי
דושאן מאקאבייב(סרט מתוק) ,שהודיע
לי בקול נרגש ובהתלהבות הילדותית
האופיינית לו, שאסור לנו(לי ולאישי,
דן) לסרב להזמנה: אנחנו חייבים
לבוא לפסטיבל הסרטים בבלגראד.
ראשית, הוא בכבודו ובעצמו, שרק
לא מזמן היה אישיות מאוד בלתי־רצו־יה
במולדתו, נמנה עם הוועדה שבחרה
ברפרטואר שיוצג שם. שנית, אסור לנו
.להחמיץ את הצגת הבכורה של סירטו
א מיסתרי האורגניזם, שהיה אסור
בארצו במשך 16 שנים.
ואם אלה אינן סיבות מספיקות, אז
ביום האחרון יוצג שואה, בפעם הראשונה
בחלק זה של העולם. ולא רק
יוצג שם, כי אם ילווה במיפגש עם אישים
שאין להפרידם מן הנושא: קלוד
לנצמן, אלי ויזל ושימעון ויזנטל.

מבקרי־קולנוע מישראל הגיע באיחור,
במצב קפוא, לשוטרי״גבול חמים בג־מל־תעופה
ריק לגמרי, .ברוכים הבאים
לבלגראד״ — איש־ביטחון נצמד
אלינו בסיפוק אדיר, וחזר על הברכה
כל הדרך אל המונית. הוא הכניס אותנו
לתוכה בהכנסת אורחים נלהבת, כאילו
חשש שמא נגיע לכתובת הלא נכונה.
״אתם נוסעים ישר לפסטיבל. ישר ל־אינטרקונטינטאלר

אבגי
מדה
מעפד המולדת
ך* כל זאת הגענו לכתובת הלא־נכו־
^ נה. אינטרקונטינטאל, המפואר
במלונות בלגראד, סירב לאכלס את
הפסטיבל במחיר מוזל(ממש כמו בכל
ארץ קפיטליסטית נורמאלית) ואנחנו

מרי ריבייר
לא יכלה להמריא
מרכזי הקונגרסים בעולם מזכירים
בונקרים משוכללים) ,ואז נפלה על ראשנו
החדשה העצובה ביותר:
דושאן מאקאבייב הובהל לטיפול
נמרץ. ההשערה: אבנים בכיס המרה.
המצב — דלקת שאינה מאפשרת ני־

עדנה ב״נח הזזה בבסטיבדסוטים מסוג אחו: בבלגואד
הקומוניסטית, שבה המין מותו שוב, וגם השואה מוצגת
,חשוב מאוד ״,צהל מאקאבייב, ,שגם
אתם, מבקרי־קולנוע מישראל, תהיו
כאן, במעמד החשוב הזה!״
,ויזה? אין יחסים דיפלומטיים? אין
בעיות. יש נורמליזאציה ביחסים. מי צריך
דיפלומטים כשיש ידידים?!״
הגיעה גם הזמנה וישמית. כל הסידורים
נעשו בישראל — פלוס 25
מעלות. בבלגראד — מינוס . 18 זוג

מצאנו דרכנו למלון שאין להאשימו
בנוחיות מוגזמת.
גורלה של מרי ריבייר כוכבת קיץ,
היה גרוע יותר: מטוסה לא הצליח לנחות,
בגלל הערפל.
בלב צמא לפנים מוכרות חיפשנו
אחרי מארחנו הראשי בסאווה סנטר,
מרכז הקונגרסים המודרני, שממדיו
מנסים לכפר על צורתו המתנכרת(רוב

תוח. הרופאים מחכים.
אך הפסטיבל אינו יכול לחכות.
לאולם הגדול שיש בו 3700 מקומות,
נקבצו חמש פעמים בכל יום(הפסטיבל
נמשך שמונה ימים) 3700 אנשים,
שקנו כרטיסים במחיר מלא. קצת
פחות מדולר — כמחירה של הצגת
קולנוע בעיר. הם נהרו הנה מכל פינה
יוגוסלאווית אפשרית, לראות קולנוע.

החום בוטל,
ה ח״בני ת נפ טרה
נפטרה במוסיאון הימי של
שטוקהולם, בירת שבדיה, מקור, בגיל
,65 סמיילי(,החייכנית״) ,התימסחה
הקשישה ביותר בגני־החיות בעולם.
סמיילי, ילידת ארצות־הברית, מתה
כתוצאה מהתקררות, בעיקבות החלטת
הנהלת המוסיאון לחסוך בחשמל ולהד
ריר את מידת החום בבריכתה הפרטית
של סמיילי בחמש מעלות(מ־ 27ל־.)22
* משרה שאויישה לפני 14 שנים
על־ידי מי שמשמש כיום כשר התיירות
והמישפטים אברהם שריר.

,תחנת הגבול״
אחרי 12 שנים של איסור, ראש המישלחת הסובייטית

העולם הזה 2581

אם רולאנד ג׳ופה(המשימה) מנבא
שהקולנוע ינצח את הטלוויזיה מפני
שהינו חוויה של חלוקת חלומו של
היחיד עם עוד מיליון בני־אדם אחרים,
בעת ובעונה אחת, הנה, בבלגראד מתגשם
חזונו.

220 אלף בני-אדם בקור המקפיא
עזבו את בתיהם המחוממים ואת הקופסה
הקטנה(שדרך אגב, הציגה בשבוע
אחד 18 סרטים עלילתיים לא מצונזרים)
,כדי לחזות במיבחר סרטים
חדשים, שרק אחרי הפסטיבל הזה יוצגו
בהצגה מיסחרית מסודרת ביוגוסלאוו־יה.
הוצגו
כאן פניני השנה האחרונה —
אהבה בפירנצה, גיינגיר ופרד, המשימה,
בעיקבות הכרך, וגם סיד
וננסי וקיץ — סרטים שלפני שנה־שנתיים
לא היתה מאשרת אותם להצגה
ביגוסלאוויה שום ועדת־רפרטואר;
אולי לא היתה מוצאת לנכון אפילו
לתרץ מדוע, או שהיתה מצהירה ש,אי-
כותם של הסרטים לא מספקת,״ אבל
השנה — גם סרטים דקדנטיים כמו
קטיפה כחולה ושטן הבשרים נד
כחים כאן.
אבל לקהל היו צפויות כמה חוויות
קשות לעיכול. אחת הגדולות שבהן:
סירטו של דושאן מאקאבייב א.׳\ו,
מיסתרי האורגניזם.
ידידיו של מאקאבייב יודעים מה
עבר עליו ב־ 16 השנים בגלות ויש
הלוחשים שאבני כיס־המרה שלו נוצרו
מעפר ששפכה עליו מולדתו. כשעשה
מאקאבייב את הסרט הזה, נחשב למוקצה
מחמת מיאוס, לאנרכיסט ולאוייב
הציבור מס׳ . 1הוא לא יכול היה לעבוד
במולדתו, והתחיל נודד בעולם, חסר-
מנוחה, עקור שורשים.
במונטנגרו ביטא את תיסכולו הנצחי
של המהגר. קוקה קולה קיד כבר
היתה פשרה מרחיקת לכת בנושא שת.מיד
העסיק אותו — שטיפת־מוח של
תרבות חדשה, המנסה לגרש תרבות
קיימת.
א שניסה, בשעתו, בשפה קולנועית
מהפכנית של ממש, לעמת את
(המשך בעמוד )36

> 35י1

ה תו עבה חוזרת ר ב לג ראד
(המשך מעמוד )35
התיאוריות של וילהלם רייך ושיטות
הטיפול הסקסולוגיות שלו עם שטי־פת־המוח
של הסטליניזם, ולמעשה פגע
הישר בעיקרים המקודשים של הקומוניזם,
בלי לחסוך בעת ובעונה אחת
גם את חיציו המורעלים לגבי כל אידיאולוגיה
קנאית שהיא, נראה עדייו חריף
מדי לעיניהם של הצופים היוגוס־לאוויים.
אלפי
הצעירים, שאולי זוכרים את
סטאליו מתיאורי הוריהם, התקשו להגיב
נכונה למראה השוואה בין סטאלין
להיטלר, על רקע אחד מההימנונים הקומוניסטיים
הפופולאריים ביותר עד
עצם היום הזה. בתחילה נשמעו צחוקים
באולם, לא תמיד במקומות שבהם
צחק, למשל, הקהל הישראלי(שחוזר
מדי פעם לראות את הסרט בהקרנות
הסינטמטק); אחר כך נדמה היה שהצעירים
מביטים שמאלה וימינה, כדי
לראות איך מגיבים השכנים, כשמילנה
דרוויץ׳ מנסה לפתוח את אלילה, מח־ליק־על־קרח
רוסי — והוא, כל מה
שיש בראשו הן סיסמות מהפכניות ריקות
מתוכן, אותן הוא מדקלם באים־
פוטנטיות נלעגת.
בסופה של ההקרנה מבוכה. מחי״
אות־כפיים ספורות. הרגשה של שוק.
המישלחת הרוסית, שראתה את הסרט
לראשונה, ברחה במהירות לבית־המלון
והסתגרה שם.
השחקנים והצוות שנפגשו, ברובם,
לראשונה בתום 16 שנים, הרגישו כמו
פרטיזנים עזובים, שהיום איש אינו
מבין בדיוק על מה נהרגו.
רעייתו של מאקאבייב, בויאנה, שערכה
את המוסיקה לסרט (אחד ממרכיביו
החזקים ביותר) ,רצה לבית״החר
לים. .אולי זה טוב ׳,היא אמרה בעצב,
.שמאק לא היה כאן. אילולא האבנים,
בוודאי היה חוטף התקף־לב!״
חצי שעה לפני ההקרנה טילפנו לה
בבהילות, מבית־החולים. מאקאבייב,
או בלשון חבריו.מאק״ ,ניתק את צינורות
ההזנה המלאכותית שהיה מחובר
להם ונעלם מן החדר. מצאו אותו בח־דר־הרופאים
מטלפן לפסטיבל, ובפיו
כל מיני הצעות להצגות נועזות עוד
יותר בשנה הבאה.
הוא לא ידע עד כמה הסתכן בשיחת
טלפון זו. הרופאים, שידעו את מידת
התרגשותו לקראת הצגתו הראשונה
של סירטו, שזכה בכל התהילה האפשרית
בעולם כולו, מלבד ארצו שלו,
הכפילו את מנת סמי־ההרגעה שהוא
קיבל, ולמעשה היה האיש כשיכור
המנסה לחצות כביש סואן באור אדום.

מהפיס

להוצאה להורג
ן* יו מיסגשים עליזים בפסטיבל.
ו 1מילוש פורמן, פליט מצ׳כוסלו־בקיה
שהצליח במערב(שיער, אמדי־אוס)
נפגש עם אמיר קוסטוריצה, מי
שקיבל מידיו את פרם דקל־הזהב בקאן
(פורמן היה אז נשיא צוות־השופטים),
על מסע עסקים של אבא. קוסטו־ריצה,
מוסלמי מסאראייבו, רוצה לנסות
להיות לפחות פורמן לסרט אחה. אני
רוצה לעשות את סירטי השלישי ביו-
גוסלאוויה׳ — סירטו הראשון מה
קרה לדולי בל טרם הוצג בישראל —
.ואז אני נוסע להרצות באוניברסיטת
קולומביה, ובאותה שנה אני רוצה לעשות
סרט אמריקאי אחד. לפחות פעם
אחת.״
מי שמכיר את הפיתוי האמריקאי,
כבר מנבא לקוסטוריצה שיהיה עוד משומד
הוליוודי.
מקהילת־המהגרים יש עוד שניים
שהגיעו לפסטיבל: אנדרה קונצילו־בסקי
והתסריטאי שלו, ג׳ורג׳ מיליצ׳י־ביץ׳
,קרואטי שחי בלוס־אנג׳לס.
רק נדחפו החוצה אנשי־הביטחון
של המישלחת הרוסית מארוחת־צה־ריים
במיסעדה, שאליה לא הורשו להיכנס,
והתרחש איחוד־מישפחות. המיש־לחת
הרוסית התנשקה עם קונצ׳לו״
בסקי. בראשה: אלקסיי גרמן.
.דברים מוזרים קרו לו לגרמן לאחרונה
— סירטו, שהיה אסור בתכלית

האיסור זה 12 שנה במולדתו ,״הופשר׳
כעת, והוא הפך בן־לילה לראש מיש־לחת
ייצוגית. אומרים. שזהו סימן
מהקו החדש שגורבצ׳וב מנסה להפגין,
כחלק מרפורמה מרחיקת לכת.״
הסרט תחנת גבול (.צ׳ק פוינט״)
של גרמן הוצג באולם הקולנוע של מו־עדון־הסטודנטים.
לעומת האולם הענקי,
החימום הנדיב, ההקרנה החדה והתמונה
המצויינת של סאווה סנטר >סא־ווה
הוא שלוחה של הדנובה, העוברת
בין בלגראד העתיקה לבלגראד החדשה,
שנבנתה אחרי המילחמה, ועדיין
נבנית ומתרחבת) ,זהו אולם של עניים.
הכיסאות קשים לישבן והקור מזדחל
לעצמות. הסרט הוקרן בשפת המקור,
רוסית, עם כותרות בסרבית.
סניה, מורה לאנגלית, ישבה בינינו
ותירגמה בקול, ואיש בסביבה לא עבר
מקום ולא הוטרד מן הלחשוש הרם.
הסרט, שחור־לבן, מפתיע מאוד בעוצמתו
הקולנועית, בדימויים החזותיים
שלו ובכוחן של התמונות להביע
את הקונפליקטים החזקים ביותר במילים
מעטות בלבד. אף אחד לא התפלא
מדוע אסרו הרוסים להציג את הסרט.
הרי לא יתכן לתאר רוסי שגוייס לצבא
הגרמני, במילחמת העולם השניה,
ערק מן המילחמה וחזר לצד הרוסי,
אבל הסובייטים לא מוכנים לקבל אותו
— וכל מה שהוא עושה כדי להוכיח
את יושר כוונותיו אינו מספק אותם.
יש בסרט תמונות מזעזעות — יש
מעמד שבו הבוגד, שחזר בתשובה, ונער
צעיר, שנתפס על־ידי הפרטיזנים
בשיתוף־פעולה עם הנאצים, מצפים להוצאתם
להורג עם בוקר. המבטים שהם
שולחים אחד בשני, הניגודים בין
הבוגד, העייף והמובם, לבין הנער הרוצה
לחיות בכל מחיר, הם אחת העדויות
הקולנועיות המזעזעות ביותר על
שיפלות האדם והשפלתו בזמן מילת־מה.
טקגדאל לוולדהיים

יומו האחרון של הפסטי־
14/בל. שואה מוקרן לפני קהל של
1700 איש. כל חברי האקדמיה
למדעים הודיעו על רצונם לקנות
כרטיסים. יש גם קהילה יהודית גדולה
ביוגוסלאוויה.
העותק שהגיע בא מניו־יורק, עם
תירגום אנגלי. מתחת לתמונה, כמעט
מחוץ לבד, תירגום לסרבית — פטנט
חדש שאינו מפריע ואינו גוזל מקום מן
התמונה עצמה.
לנצמן לא בא. נמלי״התעופה של
בלגראד ופאריס נסגרו מחמת הערפל.
נדמה שהקהל אינו זקוק למסיבת־עיתונאים
אחרי שואה. ההמונים ישבו
מתחילת ההקרנה בבוקר, ועד לסופה
עם ערב, בלי שיהיו עזיבות. להיפך,
אולי מפאת השעה המוקדמת, סוף השבוע
ומזג־האוויר האכזרי לקראת צהר־יים,
רק התרבו האנשים שבאולם.
באותו ערב טילפן לנצמן בהתרגשות
לפסטיבל: זה עתה הודיעה לו !
הטלוויזיה היוגוסלאווית על רצונה לה־ !
כוש את הסרט להפצה.
מאקאבייב יכול להתגאות בפסטיבל.
אבל קודם כל עליו להבריא. מר־1
אהו של הילד הנורא בפיז׳מה, בבית־חולים
ציבורי, כשהוא מנסה להילחם
בטישטוש שגורמות לו התרופות, הוא
עגום.
אבל הדמיון האנושי יוצר תמיד1 .
מאקאבייב מגיש הצגת יחיד גם בור
דר־ההמתנה העירום והוי :״רציתי להציג
כאן את שואה, כי זה חשוב: .
תיכננתי לא רק להביא את אלי ויזל
ואת שימעון ויזנטל, שלגבי כל אותם ;
לוחמים בנאצים בארצי יש לדמותו
משמעות מיוחדת, היתה לי גם הפתעה י
בשרוול: מישהו שידע לאן נעלמו 342
המיסמכים שעליהם חתם מר קורט
ולדהיים במו ידיו. כולם מפלילים
אותו.
.התכוונתי להפגיש את כל אותם
הטיפוסים הקושרים לשואה, ולגרום
שהאגו של האחד ידליק את האגו של
האחר. אצל אנשים בעלי אגו חזק כמו
שלהם, היה נוצר סקנדאל אדיר —
ואת הדפיקה היה מקבל המנוול הזה,
ולדהיים׳.
במדינה מישפט
אד ם ו שופט
גאשמים נאבקו כדי
להגיע למישפט אצל
השו 6ט דויד ולך,
שגסגזר השבוע
את ההגדרה הקולעת ביותר לשופט
דויד ולך, שנפטר השבוע, מצא עורן־
הדין שימחה זיו. במודעת־האבל שפרסם
בעיתון, כתב זיו :״דויד ולך, אדם
ושופט׳.
ואומנם, ולך היה קודם כל אדם, ורק
אחר־כך שופט.
.שנים רבות חיכה השופט ולך למינויו
לבית־המישפט המחוזי, ולכן היו
שחשו כי כאשר יגיע לשם ינהג בשררה
ובהתנשאות,״ אמר עורו־דיו שהכיר
אותו שנים. .אבל הוא לא יכול היה
לנהוג כך. זה לא היה באופיו. הוא המשיך
להיות ידידותי לכולם, והשופט
בעל הלב הטוב ביותר בבית־המישפט.״
.לא היתה בו אף טיפה של רוע־לב
או מרירות,״ אמרה עליו עורכת־דיו
מפורסמת, בהלווייתו.
הלב הגדול. במשך שנים ארוכות
ישב השופט ולך במישפטים פליליים
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב. ע־ברינים
הכירו אותו, ושמו היה מפורסם
ביניהם. הם היו מבקשים מסניגוריהם
לנסות להעביר את מישפטם. לשופט
הטוב״ ,לשופט בעל הלב הגדול.
ולך האזין באהדה לטיעונים לעונש
ולנסיבות עצובות בעברם של הנאשמים,
ואת העונש נתן בהתאם. ליבו
הרחום לא התיר לו לשלוח אנשים
לבית־הכלא לשנים ארוכות. ואומנם
נאשמים קיבלו את עונשם אצל השופט
ולך בחיוך, הם ידעו כי זה מגיע להם.
גם נאשמים שהגיעו לשופט ולך רק
לשם דיון במעצרם, היו מנצלים את
ההזדמנות ומעדיפים להודות לפניו באשמה,
מאשר לכפור ולנהל מישפט
ארוך לפני שופט אחר.
רחמנותו היהודית לא נעלמה מעיניהם
של תובעים, שעמלו לעיתים זמן
ארוך על תיק מישפטי וראו כיצד הנאשם
שלהם מקבל עונש קל אצל השופט
ולך.
כאשר סיימה שלי ולך, בתו האדמונית
של השופט את חוק לימודיה באוניברסיטה
וחיפשה מקום להתמחות,
פנה אביה לאחד הפרקליטים הבכירים
בתביעה ושאל אם יקבל את בתו להתמחות
במישרדו. הפרקליט ענה כי יקבל
אותב בחפץ־לב, אבל הזהיר את השופט
כי לעיתים יש פרקליטים החוד
רים מבית־המישפט, לאחר שנאשם זכה
בעונש קל במיוחד אצל השופט ולך,
והם אומרים מילים קשות על השופט.
.אולי זה לא ינעם לאזניה של שלי״,
אמר הפרקליט.
ולך צחק בקול רם. .שלי כבר שמעה
עליי הרבה דברים מאמא שלה, וכל
מה שיגידו הפרקליטים לא יפתיע
אותה,״ אמר בחוש־ההומור החביב שלו.
במשך שנים ארוכות ישב ולך ב־מישפטים
פליליים, עד שלפני שנתיים
ביקש להעבירו למישפטים אזרחיים.
נראה כי ליבו לא עמד לו בשליחת אנשים
לכלא, אפילו לתקופות קצרות.
הוא היה מרוצה מאוד מהתפקיד החדש,
אבל התגעגע להתרגשות שליוותה את
המישפטים הפליליים, ולעיתונאים שצבאו
על אולם בית־המישפט והתיידדו
עם השופט.
מחלה ממארת. עורכי־דין אהבו
אותו, מכיוון שמעולם לא התנשא
עליהם ולא הרים את קולו על איש, גם
לא על העבריין החצוף ביותר. והעבריינים
זכרו לו לטובה גם את היחס
האנושי הזה.
הוא סיפר כי פעם, כאשר עמד בתור
לקולנוע, ניגש אליו בריון גדל קומה.
״אתה זוכר אותי?״ שאל הבריון, והמשיך.
:אני נשפטתי אצלך ויצאתי רק
עכשיו מהכלא. אני רוצה להגיד לך
שהיית בסדר גמור,״ אמר לשופט הנדהם.
מחוץ
לבית־המישפט היה ידוע ולך
כאדם אוהב־חיים, איש־מישפחה שאהב

.דודה״ לויט
,.מי צריך א ת אמריקה?״
מאוד את אשתו היפה ואת בתו ה־מישפטנית.
הוא היה גא בהן מאוד.
באירועים חגיגיים נראה כשהוא רוקד,
מחייך וצוחק בשימחה עם ידידים.
כאשר נודע לפתע, לפני חודשים
אחדים, כי חלה, קיוו כל באי בית־המישפט
שיחלים במהרה. כאשר יצא
מבית־החולים ועבר למחלקת־השיקום,
היו אצלו מבקרים כה רבים, עד שהיה
צורך להגביל את בואם.
כאשר התברר למישפחתו כי המחלה
היא ממארת, עזבה בתו שלי את
מקום־עבודתה, במישרד עורך־דיו, וסעדה
אותו, יחד עם אמה, בימיו האחרונים.

הצער והעצב שעורר מותו בקהילה
המישפטית אפשר היה לראות על
פניהם של האנשים הרבים שהגיעו
ביום שישי האחרון להלווייתו.

דרכי חיים

ה דו דהשל החיילים
רק סעמיים היא
עזבה את מטולה
.הכפר הוא קטן, בתים שורותיים,
מסביב תאווה לעיניים,״ כתב המשורר
דויד שימעוני על המושבה מטולה.
בכפר הקטן, במרכזו של הרחוב הראשי
של המושבה, בבית־אבן ישן
שהטיח מתקלף בו, דלק בשנים האחרונות
האור יומם וליל.
זה היה ביתה של אסתר לויט. מי
שכונתה ״הדודה של החיילים.״

מספרת עליה רונית אנטלר:

אשה קטנת־קומה, צמה ארוכה שחורה,
שלימים נשזר בה הרבה לבן, עטפה
את ראשה. פניה היו חרושות קמטים,
עינייה עיוניות.
את הבית הקטן, שני חדרים בלבד,
פתחה הדודה ממטולה לפני חיילי
צה״ל.
כל חייל וחיילת שהגיעו למושבה
הצפונית, ידעו שאפשר.להיכנס לאסתר״
בכל שעה — לאכול את עוגת־התפוחים
המפורסמת שלה ולשתות
קפה חם, או סתם לפתוח את דלת־הרשת
שבפתח ביתה ולשאול מה חדש.
כי אסתר ידעה הכל. היא שמעה
הרבה דברים בביתה. אך לעולם לא
ציטטה. שמרה סוד. חיילי צה״ל ומפקדיו,
שפקדו את ביתה, ירעו שמה
שאומרים אצל אסתר נשאר בין כותלי
הבית, בן ה״ 90 שנה.
אסתר לויט, מבנותיה הראשונות
של המושבה הצפונית, ידעה הרבה תלאות
בחייה. מעולם לא נשברה. מעולם
לא ויתרה. לא לעצמה, לא לערכי העבודה
שעליהם חינכה את בניה, ולא
לסובבים אותה.
כשבמשק לויט היו עדייו פרות, ודתה
זו היא אשר יצאה איתן למירעה
מדי בוקר. וכשהחליפו את הפרות במטע
תפוחי־עץ, היתה זו אסתר שיצאה
לקטוף, טיפסה על סולמות. תמיד עבדה.
בגיל
שנה היא התייתמה מאביה.

אמה עזבה את מטולה ועבר לגור בי־ י
סוד־המעלה. שם נישאה לבן מישפחת
לובובסקי, מראשוני־המושבה, שליד
אגם־החולה. אסתר נשארה במטולה.
סבה וסבתה, ילידי צפת, עזבו את עירם
ובאו לגדל את נכדתם הקטנה. העיקר
לא לנטוש את המקום — זה היה המסר
שקיבלה עוד בינקותה.
לימים, כנערה צעירה, התנדבה לג־דוד־העבודה,
ואחר־כך הכירה את בעלה,
יוסף, מראשי הציונים הכלליים בארץ•
פעמיים
נאלצו תושבי מטולה לעזוב
את המושבה. אסתר לויט לעולם חזרה,
היא לא אהבה לנסוע לחוץ־לארץ,
ואמרה תמיד שהארץ יפה ויש עוד
הרבה מקומות לראות בה. :לא צריך
את אמריקה״.
היא היתה קשורה למטולה בקשר
בל ינתק. אפשר היה לראות אותה
בשבתות, כשהיא לוקחת שניים או
שלושה חיילים ויוצאת איתם לטיול
בשמורת־התנור, להראות להם את מ־פלי־המים,
לספר להם את ההיסטוריה
רצופת התלאות של המושבה, היסטוריה
שהיא היתה שזורה בה לאורכה.
דמעות לבנוניות. היתה זו אסתר
שביקרה את איש ני״לי, יוסף
לישנסקי, שברח מאנשי השומר. לי־שנסקי,
איש־מטולה, ידע שעל בני״
המושבה הוא יוכל לסמוך. הוא התחבא
במפל־האשד, שליד מפל־התנור. היא
היה יורדת בחצות מן המושבה למקום
מיסתורו, להביא לו מים ואוכל. לימים
סיפרה איך היה מפוחד, אך גא במעשיו.
עוד לפני ההחלטה הבריטית־צר־פתית,
לקבוע את הגבול הצפוני היכן
שהוא היום, ולהעביר את אדמות עמק•
עיון לידי הלבנונים, היו אדמות העמי
שייכות לתושבי מטולה. אצל מישפחו
לויט עבדו בני־זוג מכפר קילה שב
לבנון. מאז 1948 ועד היום, בדרכי
עלומות ונסתרות, שמרה אסתר ע
קשר עם הזוג הערבי הקשיש.
השבוע, בבית־הקברות במטול
התייפחו פאטמה ונימר הלבנוניים 7
קיברה. פאטמה, שידעה גם היא תלאו
בחייה, בלבנון ידועת־הסבל, ידעה
הפעם איבדה חברה אמיתית.
האשה שכונתה הדודה של החייל׳
קברה שני בנים בחייה, אך שמרה תמ
על רוח איתנה, והיוותה מקור־כוח ל
מהות השכולות במטולה.
היא מעולם לא חתמה על עצונז
ולא השתתפה בהפגנות, אך יישמה
כוח אמונתה וברוחה את כל המינשר
היא לא ידעה מה זו גיזענות, לא
אשכנזים ומיזרחיים, ובוודאי לא
יהודים לערבים. ביתה היה פתוח?
עובר־אורח הנקרה בדרך: לראשי
הוזים מרמת־הגולן, לתושבי דרום־
נון, לאנשי קריית־שמונה, לח
כ״לים, שרים ולאנשי־ציבור מכל
וות הארץ, כמו לטוראים פשוטים.
השבוע נפטרה ונטמנה בבית־ברות
במטולה. בית־הקברות היושג
כתף מפל״התנור.
העול ם הז ה ג3

סאת
עמלמית יריב
זהידד ה1ה
עדיין
לא גו־ 1ע1
ומאיר אוהבים

במוצאי־שבת חגג יהודה (הילד זה הוא
י אני) אטלס את יום הולדתו ה־ ,50 בחברת הרבה
ידידים שבאו להגיד לו מזל טוב והמשך כתיבה
ועור כל מיני דברים שאומרים למשורר כשהוא
מגיע לגיל המופלג של .50
ליד הכניסה עמדו יהודה אטלם וחברתו-
לחיים, רונית שני, וקיבלו את האורחים בל־

לפני חודשיים ישבה רותי, בתה של יפה
ירקוני, אצל האמא שלה בערב, ועזרה לה להת
רותי
ירקוני
הם פיטפטו קצת -

והחם צים
; שגתוד הווילה
לפני שישה חודשים נסע יהודה כרקן לי־רום־אפריקה,
כדי לעשות שם עוד אחד מסירטי־המתיחות
שלו. הוא חשב להישאר שם זמן קצר,
ולכן לקח לעצמו חדר יפה באחד המלונות הטובים
ביוהנסבורג. לקראת סיום הצילומים
החליט יהודה פיתאום לשכור לעצמו וילה יפה
בעיר. החברים לא בדיוק הבינו מדוע הוא עובר
מהמלון, והתחילו לברר מה-קרה לו.
מה שהסתבר מהבירור הוא שבווילה היפה יש
רהיטים יפים ונוף וכמה שחורי־עור, העושים את
כל העבודות, וגם בחורה יפה מאוד ולבנה מאוד,
שאיכשהו נמצאת גם היא בווילה.
הצילומים הסתיימו והיה צריך לחזור הביתה.
כולם חיכו לראות מה קורה עם הווילה ועם
הרהיטים ועם העוזרים שחורי־העור ועם הגברת
הלבנה.
מה שקרה הוא שברקן החליט לעשות גם את
העריכה של הסרט בדרום־אפריקה. עכשיו מ
יהודה
אטלס
מה יש להתלונן?
חיצת יד ובנשיקות. כולם שתו ואכלו ודיברו,
ואחר־כך הלכו הביתה.
גם יהודה ורונית הלכו הביתה, ורק אני חשבתי
ן לעצמי למה הוא לא מתחתן איתה, לעזאזל, אחרי
3ל השנים האלה. אז מייד למחרת בבוקר עשיתי
^ ^ג־ד רינג לאטלס, וככה אמרתי לו:
טוב לף!״
ה רבה לרד
י. #י רוצה לכתוב על יום־ההולדת שלו, אולי
!ר לי קצת דברים מאחורי־הקלעים ז׳
את רוצה לכתוב עליי? השתגעת?׳
.למה השתגעתי?״
:״כי אני לא יפים ואני לא יפות, אני סתם בן־
אדם בן 50 שיש לו נכד.״
״נו, אז אם אתה בן ,50 וכבר שמונה שנים אתה
חי עם הצלמת רונית שני — למה אתה לא
מתחתן איתה?״
״אני לא יכול!״
״מה זאת אומרת, אתה לא יכול?״
״כי אני פשוט לא גרוש. אשתי מסרבת לתת לי

״ואתה לא יכול ללחוץ עליה?״
״אני לא יודע איך לוחצים, ואני לא יודע
אפילו איך מנדנדים. אז אץ לי גט.״
״ורונית לא מתלוננת על זה?״
״אנחנו הרי חיים ביחד כבר שמונה שנים, והכל
בסדר. מה יש להתלונן?״

לבש ולהסתרק לקראת הופעה. כשעמדה יפה לצאת,
היא הציעה לרותי להצטרף אליה להופעה,
ולראות איו היא שרה וקצת מבלה במועדון.
רותי לא כל־כך רצתה, אבל מאחר ולא היה לה
משהו יותר טוב לעשות באותו ערב, היא שוכנעה
ונסעה ביחד עם יפה להופעה.
אבל יפה ירקוני לא היתה היחידה שהופיעה
לפני הקהל באותו ערב. גם השחקן־זמר מאיר
סוויסה הופיע שם, ותוך כדי ההופעה שלו הוא
הסתכל ברותי, והיא הסתכלה בו.
אחרי מחיאות־הכפיים של הקהל ניגש מאיר
סוויסה אל רותי, והם פיטפטו קצת.
מה יצא מהפיטפוט הזה? יצא רומאן יפה מאוד.
מאז הפגישה הזאת רותי ומאיר הם כל הזמן
ביחד, ויפה ירקוני מאוד־מאוד מאושרת.
אז אם יש לכם אמא זמרת ואם אין לכן רומאן,
פשוט תצטרפו אל האמא להופעה, והכל יסתדר.

מאיר סוויסה
ומאז הם ביחדי^.
רפואי עוד לא הספקתי לכתוב לכם על הרומאן
החדש של הפרופסור הרופא מוטי רביד והופ,
הרומאן נגמר.
הפעם זה היה עם רותי יעקובסון היפה,
אלמנתו של גיא יעקובסון, שנפטר לפני שנה.
עברתי על כמה מדורים שלי מהשנה האחרונה,
ובהרבה מהם כיכב הפרופסור יפה״התואר, ובכל
פעם כשלצידו גברת יפה ועשירה אחרת. פיתאום
התחלתי לחשוב שאני לא מבינה את כל העניין.
האם זה יתכן שגבר באמצע שנותיו מחליף נשים
כמו גרביים?
נכון שזה לא נראה הגיוני? אז אולי האמת היא
שהפרופסור הנכבד פשוט עושה איזה מחקר
רפואי על נשים, ולכן הוא מחליף אותן חדשות
לבקרים? תחשבו על זה.

מוטי רביד ומעריצה
כמו גרביים

הפמיניזם הגיע גם למיגזר הערב
יהודה ברקן
משרתים שחורים וגברת לבנה
חכים לראות מה יקרה אחרי שיגמרו לערוך. האם
;יחזור ברקן ארצה, או שיחפש גם אולם ביוהנסבורג
כדי להריץ שם את הסרט שלו כמה
זמן.
מעניין אותי כמה זמן תחכה לו כאן הבחורה
שהוא השאיר בארץ.

כולם מכירים את בבאי בעל מיסעדת־הדגים ביפו ואת אשתו בדריאה. לבבאי ולבדריאה נולדו
חמישה ילדים, וכמו שזה צריך להיות, הבעל יצא לעבודה כל יום והאשה נשארה בבית, בישלה. ניקתה
וטיפלה בילדים.
אבל בבאי ראה כי טוב בעבודתו במיסעדה, ורצה להתרחב ולהתעשר, ולכן החליט להקים עוד
מיסעדה אחת ביפו. הוא ראה אצל היהודים שהאשה היא העזר כנגדו הכי טוב שיש, ולכן הוא ביקש
מבדריאה להשאיר את הילדים אצל המישפחה ולבוא לעזור לו.
בדריאה הסכימה מייד, כי כידוע עם הבעל לא מתווכחים. היא עבדה במיסעדה אחת, ובעלה עבד
במיסעדה השניה. אבל פיתאום היא שמה לב שאחרי העבודה הבעל לא כל־כך חוזר הביתה.
היא עשתה בירור קצר, והסתבר לה שאחרי העבודה לוקח בעל־המיסעדה איזה מלצרית צעירה
לבילוי לילי.
ככה זה היה חודש, ועוד חודש. ברריאה היתה מאוד לא מאושרת מזה, ולכן החליטה להתייעץ
ולראות מה עושות הנשים היהודיות במצב כזה. לא יודעת מי היה היועץ שלה ומה הוא אמר לה, אבל
לפני שבוע אמרה בדריאה לבעלה בשפה הערבית. תסתלק מפה, חביבי!״ והוא הסתלק.
ככה זה בחיים, רבותיי. אתם רוצים אותן משוחררות, אז תדעו לכם שזה עד הסוף.

גזו\1נר\ 1ץ> 0ז

! שיגומי

החלטה של בית־המישפט הרבני, שביטל
את צו־העיכוב, שהוצא יום לפני כן.
האשה שגרמה לשריפת הדלק היתה
אילנה מרגלית, מארגנת תצוגות־

אופנה, אשתו של קברניט, שטס במשך
באל על.
30 שנה כטייס
כיום הוא משמש כסגן ראש אגף־
מיבצעי־אוויר באל על.

נדב ואילנה, טייס־הקרב וחברתו
רומאן על קרש־הקפיצה

סיכסוו אדים
בין הקברניט
ואשתו עיכב
את ט יסת
,ארעד ובה
מאות נוסעים .
הבעל הוא שהשיג את צו־עיכוב-
היציאה. לשם כך הגיש נדב מרגלית
ב־ 20 בינואר בקשה לגט בבית־הדין
הרבני, והצמיד לה בקשה שבה נאמר
כי ״אשתי עומדת לעזוב את הארץ לד־רום־אפריקה,
ואני חושש שהיא הולכת
לבדוק אפשרות השתקעות שם, או יר
צאת לבלות עם ידיד.״
לא היה ידיד כזה של האשה במטוס.
לעומת זאת היה במטוס אביה בן ה־78
ובנה בן ה־ . 15 השלושה עמדו לטוס
לבקר ידידים.

״לבלות
עם ידיד,

אילנה מרגלית ליד גיתה
-את מקורקעת!״

**ץ תי דקות לפני השעה 10
•/ב לי ל ה, ב־ 22 בינואר השנה, עמדה
טיסת אל־על להמריא ליוהנסבורג.
470 איש ואשה היו במטוס.
לפתע הודיע הקברניט: בגלל תקלה
טכנית מתעכבת ההמראה.
אחרי 40 דקות הודיע הקברניט
שהתקלה תוקנה. סגרו את דלתות
המטוס והמנועים התחילו לפעול. אולם
20 דקות לאחר מכן עדיין עמד המטוס
במקומו. ב־ 20 דקות אלה נשרפו שלוש
טונות של דלק.
איש מן הנוסעים לא ידע מה מתחבא

מאחורי עיכוב מוזר זה. אילו ידעו, היו
זועמים מאוד. .
וזה הסיפור: אדם אלמוני הודיע
למישטרת־הגבולות שאשה בשם אילנה
מרגלית נמצאת במטוס, למרות
שהוצא נגדה צו־עיכוב־יציאה מהארץ.
היא נעזרה באחיה, עובד אל על, כדי
להתגנב למטוס.
השוטרים הקיפו את המטוס. התחיל
בירור במישרד. התברר שאשה כזאת
אכן נמצאת במטוס. אולם היא עברה
את ביקורת־הדרכונים אחרי שהציגה

נדב ואילנה: החתונה
,אני הולך למישטרה

* * ז ה 16 שנה יש למישפחת
מרגלית — אילנה ונדב גם יחד
— ידידה בשם שולה ישראלי,
ישראלית המתגוררת בדרום־אפריקה.
היא הזמינה את אילנה כאורחת לבר־מיצווה
של בנה. כאשתו של קברניט,
מגיעה לאילנה טיסת־חינם לחו״ל, וגם
כמה כרטיסים בהנחה של — 90$
כלומר, התשלום הוא ^ 10 בלבד.
אולם כאשר ביקשה אילנה לנצל
כרטיסים אלה, הודיע הקברניט לחברה
שהוא מבטל את זכותה לטוס כאשתו.
מרגלית, שהוא מקורקע בגלל בעיות

נדב ואילנה במסיבה בימי אושרם

בית המריבה ברמת־השרון

סרוויסים, סכרם ומלתחה שלמה

חצי תמורת גירושין

בעיניו, כתב לה :״ולגבי הקירקוע —
אני אטוס באל־על, כצוות, אולי
בעתיד, או בכרטיסי־חינם, את — לא.
את מקורקעת!׳׳.
אולם משהסתבר לאילנה כי אין לה
כרטיסי־חינם, שלחה לה חברתה כרטיס
על חשבונה. האב קיבל כרטיס־הנחה
מבנו, עובד אל־על ואילו הבן אמור
היה לטוס בכרטיס שהבטיח לו אביו.
אילנה חששה שהבעל יעכב את
היציאה. היא שלחה את עורכת־הדין
שלה, עטרה הילל, שתבדוק מדי בוקר
בכל בתי־המישפט האפשריים אם אכן
הוצא צו־עיכוב.
בבוקר של ה־ 21 גילתה עורכת־הדין
שאכן הוצא צו כזה בבית־הדין הרבני
בתל־אביב. התחיל מירוץ קדחתני נגד
הזמן. אחרי שאילנה הודיעה לרבנות
שהיא מסכימה לאבד את ביתה אם לא
תחזור ארצה עד חודש אפריל, קיבלה
את ההיתר לטוס. בעלה לא ידע זאת.
ערב הטיסה הגיע נדב לביתה של
אילנה, כשחיוך של ניצחון על פניו.
הוא הגיש לה חגיגית את צו־העיכוב,
ומסר כרטיס לבנו. אילנה לא גילתה לו
שהיא כבר השיגה צו המתיר לה לטוס.
מכיוון שאילנה אינה ידועה כשתקנית
וכנכנעת, היה דרוש לה מאמץ גדול
של התאפקות.
עמידת ידיים

^ ילנד! ונדם נשואים זה 27 שנים.
\ * ה ם הכירו זה את זה בבריכת־השהיה
של מחנה תל־נוף, כשעמדה
עמידת־ידיים על קרש־הקפיצה. הוא
חיזר אחריה במשך שנה. שבוע אחרי
ההיכרות כבר הציע לה נשואין. נדבי כאשר הכיר אותה היה סגן מדריך־
טיסה וטייס־קרב.
כיום יש לזוג ארבעה ילדים: בן
שהוא טייס, בת נשואה שהיא אם
לתאומות, בן המשרת גם הוא
ובן שהוא תלמיד. הם גרים

ני קמת
הקב רני ט
את היצירה הזאת חיבר דב מרגלית
:משמאל) נדי להביע את ועתו על אשת!
איך להרוס חיי נישואין,
או איך לעשות את כל הטעויות האפשריות
מדריך שימושי בשני פרקים לאשה המשועממת, שלדעתה
תפקיד עקרת־הבית קטן עליה(כל דימיון לאנשים חיים אינו
מיקרי)
פרק א: איך לגרום לבעל־צעוריין לעזוב את ביתכם המשותף:
• אחרי שהנאת לעולם צאצאים, והגדולים שנהם עזבו כנר את
הבית׳ כד שנותרת עם הקטנים -חפשי לך תעסוקה. נתחילה -לשעות־היום.

הפקידי, לכן, את חינוך וגידול הקטנים נידי העוזרת. כדי שיהיה
לעוזרת זמן לכן -שחררי אותה מחונת הנישול והניקיון: הניאי אוכל
מוכן ממיסעדות וקני לה מכונת־כניסה, מכמת־יבוש־נביסה ומכמה*
להדחת־נלים.
• הרחיני נהדרגה את תעסוקתך גם לשעות״הלילה. נצורה זאת:
הגיעי הניתה לפנות ערג, נוחי כשעה, וצאי מן הנית לפני שתצטרכי להגיש
ארוחת-ערג. חיזרי מאוחר נלילה, רצוי שתהיי עייפה וסחוטה. למחרת -
התעוררי נשעה .10.00 נשעה ,12.00 אחרי כוס״קפה וטלפונים בלתי־פוסקים(כך
שאין לך זמן אפילו לשוחח עם נעלך) ,ולפני שהילדים חוזרים
מנית־הספר -צאי לסידורים, חיזרי לפנות ערג, נוחי נשעה, וצאי מן
הנית לפני ...וחוזר חלילה.
• נאשר הנעל מתלונן -עני לו שתפקידך הוא לארגן, כך שהכל יהיה
נסדר. אין זו חונתך לנצע הכל נמו ידייך. קווי שהנעל יהיה די חכם נ די
להנין שהסדר זה יכול לפעול גם לגני יתר תפקידייך. אז יקרו לך עוזרת
גם לחיי הגוף והנפש.
• סעי לחו״ל כל שלושה חודשים, ו״פוצצי״ שם כ 2000-דולר נכל
נסיעה. נסיעה זאת תקטין עוד יותר את זמן הימצאך נני ת. ארגני גם את
התקציג המישפחתי כד, שתוציאי * 110 ממה שאת ונעלך משתכרים
ניחד. זה יוסיף לחץ כלכלי לעניין.
• נאשר תלונות הנעל יגנרו -הנטיחי לו נאותות ונמופתים להגדיל
את חלקו גך על״ידי הקדשת יותר זמן ותשומת־לג גם לו. הפרי הנטחה
זו תוך 24 שעות, לנגד עיניו הנדהמות.
• כאשר תצליח תוכניתך, והנעל כנר מצא לך מחליפה -אל תשקטי
עדיין.
הגולם עוד נמצא נני ת. כאשר תיווכחי ששום דנר אינו מוציא אותו מן
הנית -העמיסי את הסמרטוטים שקנית לו על מכוניתו האהונה, גרמי
למכונית גם קצת נזק כהזדמנות זו, וזירקי אותו מן הנית.
טלפני למחליפה, נשרי לה שהמטורף נדרך, ושהיא יכולה לשמור את
המופרע וחולה־הרוח לעצמה.

פרק ב: איך למנוע כל אפשרות שהבעל יחזור הביתה:
• אחרי שהצלחת נמשימתך, ועתה את אשה חופשית ומשוחררת,
ואינך חיינת דוח לאף־אחד, וכל המחזרים הנסתרים יצאו מן המחתרת
והחלו לשלוח פרחים -עלייך להנטיח שמצג זה יישמר. התחילי
נהשמצת הנעל, נמקום ענודתו, אצל חנריו, קרוניו, קרונייך ונו .
• הגיאי לידיעת הרופא המטפל נו, שמצנו הנפשי מעורער, והוא
מהווה סכנה נמקום־ענודתו, ושכדאי, לכן, להפסיקה( .זה אולי יפגע גם
נך, כלכלית, אולם העיקר הוא לגרום נזק ננל מחיר).
• דאגי לצאת מיד לחוץ־לארץ למסע־תענוגות. היפגשי עם מ שתוכלי
להציגם כמחזרים, ונלי איתם שנועיים ננית־מלון. קחי לעצמך חדר
נוסף, נגד עין הרע, כדי שלא להפסיד את מזונותייך, חלילה. דאגי, אנל,
״להתמרח״ על מחזרייך לעיני כולם, כך ששמו עות כעניין יגיעו לבעלך.
• הזמיני לניתך ידידים לקפה של בוקר, שיכנסו הביתה נשעה 7.00
ננוקר( מ מתי את קמה כשעות כאלה!) ,שיילכו נשעה .11.00 כדאי שאת
מכוניתם יסתירו נרחוג צדדי. זה מגדיל את האפקט. הזמיני גם ידידים
לשעות־הלילה, והחזיקי אותם עד שאה 05.00 ננו קר (השאירי לך
שעתיים מנוחה נין ידידי־הלילה לידידי״הנוקר).
• עלולה להתעורר אצלך נעיה: הנעל ימצא לו אשה טונה, ואת לא

נדב ואילנה רוקדים
מעידה או מהלומה!

ברמת־השרון בווילה על שטח של יותר
מדונם, בתוספת בריכת־שחיה, כלבים
וכל הדרוש לזוג מצליח בשיכבה זו.
הכל התנהל על מי־מנוחות, עד
לפני שלוש שנים. נדב התחיל להתנהג
בצורה מוזרה. אחרי שעודד אותה לעבוד
כמארגנת־תצוגות, התחיל לבוא
אליה בטענות על שהיא עובדת. אילנה
ערכה בירור שקט וגילתה שמאחורי
העניין עומדת, כרגיל, אשה אחרת!
שימעונה קדם, אלמנה של מכונאי
באל־על שנפטר, ממחלה ממארת. היא
קיבלה עבודה באל־על.

לפני שנה וחצי עזב נדב את הבית
ועבר לגור עם האלמנה בדירה שכורה
בפתודתיקווה. לפני שנתיים וחצי
הגיע עם אשתו להסכם בענייני־ממון.
לפני שנה הפסיקה האשה לדבר איתו.
חצי הרפוש
ך• בעיות המעשיות התחילו רק
( 1בחודש שעבר, יומיים לפני הטיסה.
באותו הזמן לקח לו נדב את אחד
מעורכי־הדין הממולחים בענייני־גירו־שין
— עורך־הדין בן־ציון סמוכה.

לפתע הודיע נדב כי הוא חוזר
הביתה. בערב נעלמה דלת חדר־השינה.
נעלמו גם תמונות.
זאת היתה רק ההתחלה. כששהתה
אילנה בדרום־אפריקה, קיבלה שיחות
טלפוניות היסטריות מבני־המישפחה.
הבן־החייל קיבל מיכתב שבו נתבע
לעזוב את הבית תוך 10 ימים. האב
הודיע לשני הילדים הגדולים שאסור
להם להיכנס לבית. הוא פיטר את
העוזרת, שעבדה אצלם במשך תשע
שנים. מהבית הוצאו סרוויסים, סכו״ם
וחפצים אחרים. ובעיקר: נעלם כל
אוסף־השמלות, המשמשות לאילנה כדגמים
לתצוגות.

תפרגני לו. אם זה יקרה -עלייך לחזר אחריו, לפתות אותו, ואם יפול נפח
דווחי על־כך מייד לחנרותייך, ולחגרתו. אולי גם היא לא תרצה גו עוד.• הענירי את עורנת־הדין המשותפת שלכם לצידך. תני לגולם לשלם
מחצית משכר־הטירחה, והיא תדאג רק לך. רצוי גם שהיא תהיה מרגיזה
כמיוחד, וגם שקרנית. ואז, תגיעי אולי לאיזה הסכם עם הנעל -היא
תטרפד אותו, וגם תוסיף שמן למדורה.
• העלילי על נעלך עלילות, שאין להן נ סי ס כמציאות, כמו, למשל,
שמג את תכשיטייך. נשלי הקלטות וזייפי עדויות והגישי נגדו תלונת*
שקר נמישטרה. שיפתחו לו תיק נמישטרה. מה יש, למה לאן
• נצלי כל אירוע נדי להעכיר את היחסים: הרחיקי את נעלך מימי־הולדת
של הילדים, חגים, חתונות, ואפילו הלוחות. אל תתני נשום אופן
לשכל לגנור על הרוע: מה שנראה הגיוני, אנל עלול להתפרש כמעשה טוג
אל תעשי אותו נשום אופן.• השתמשי ננלה סונני ם אותך לצרנייך: אניד, אניו של נעלך,
ילדייך, הסיתי את כולם נגד נעלך. אל תתני להם לקיים עימו קשר. אולי
דרכם הוא ינסה לחזור הכיתה. חסמי לו את כל הדרכים. טרפדי כל נסיון
להתקרנות ולהידנרות.

סיכום:
אם תעשי את כל האמור לעיל, הצלחתך מובטחת.
תוכלי לבלות את השנים שנותרו לך בשקט ובשלווה. אף אחד ושום דבר לא
יפריע לך.
היות ובזמננו גם התחרות על הגברים הולכת וקשה(מי צריך תרנגולת זקנה,
כשיש די פרגיות צעירות?) גם בנושא הזה תשתרר דממה.
ואז יהיה לך הרבה זמן לעשות חשבון־נפש, אם באמת ובתמים רצית להצליח
במשימת ההרס של חיי־הנישואין, או פשוט עשית כמעט את כל הטעויות האפנדב
מרגלית
שריות.

השבוע, כשחזרה אילנה הביתה,
גילתה שבעלה הוציא את הכבלים מן
המכונית שלה, כדי שלא תוכל להשתמש

ביום השישי הגיעו הדברים לידי
שיא. נדב הציע לה להתגרש, בתנאי
שחצי הבית יישאר בידיו.
מכה במצח
*^ילנה הודיעה שאינה מוכנה
\1לכך. ואז אמר, לדבריה :״אני אראה
לך איך אני מגרש אותך מהבית!״

נדב מרגלית נטל לידיו מפתח
שוודי ופסע לעבר חדר־האמבטיה, כנראה
כדי לשבור את הברזים.
אילנה רצה אחריו, הוציאה מידיו את
המכשיר.
כעבור דקות הופיע, כשבידיו
פטיש.
אז התחילה ההתכתשות. בסופה היה
ראשו של נדב חבול במצח. לדיברי
אילנה, הוא מעד. גירסתו היתה אחרת.
״אני הולך להתלונן במישטרה שהיכית
אותי!״ הכריז.
זאת היתה הסצינה האחרונה במחזה,
לפי שעה. ההמשך, כנראה, יבוא.

שולמית יריב

האם ברידג׳ הוא ספורט*

ח 1לפת
ת הי ל ת
עו ל ם
כשהיה ניסים אבולוף יושב־ראש
בית״ר ירושלים, הוא היה האיש שחילק
למקורבים כרטיסים למישחקים. הוא
חילק כרטיסים לתא״הכבוד וליציע
המיוחד בבלומפילד.
אז, באותה תקופה, אפשר היה
למצוא את אבולוף בתא־הכבוד, ואת
יריבו בסניף הירושלמי של חרות,
ראובן(״רובי״) ריבלין, רק ביציע.
היחסים בין אבולוף לריבלין
מתוחים כבר שנים. השניים שייכים
לאותו הסניף בירושלים,אך הם חברים
במחנות יריבים. אבולוף מזוהה עם
מחנה״לוי וריבלין מזוהה עם מחנה־שמיר.
בשבת
האחרונה הגיע אבולוף, כמו
יתר אוהדי בית״ר ירושלים, לבלונד
פילר. הוא בא לחזות במישחק־השבת
בין בית״ר ירושלים למכבי חיפה, מיש״
חק שבו ניצחה בית״ר ,1:2והגדילה את
הפער בצמרת טבלת הליגה הלאומית
ל־ 11 נקודות.
טוב, אז אבולוף הגיע, והנה הפתעה:
אין בשבילו כרטיס ליציע המיוחד, וגם
לא לתא־הכבוד. אבולוף מצא לעצמו
מקום במרומי שער ,1צמוד לגדר. זהו
מקום שממנו בקושי רב אפשר לראות
את מה שקורה על הדשא.
מה אבולוף חושב על ריבלין אחרי
המישחק הזה — קשה להגיד.
לעומת זאת, בתא־הכבוד אפשר היה
לראות את משה דרש, לשעבר יושב־ראש
בית׳ר ירושלים. אותו דדש ש־

**ץ קט מוזר שרר בגני־התערוכה
** בתל־אביב, שקט שאולם־הקונג־רסים
אינו רגיל בו.
עשרות שולחנות היו פזורים לאורכו
של האולם, שולחנות עגולים, ועליהם
מפות ציבעוניות. מסביב לכל
שולחן ישבו ארבעה אנשים. בשקט, בריכוז
מלא, כשבידיהם קלפים. הם
שיחקו ברידג׳.
שנה אחרי ועידת־חרות הפרועה,
שבה הפך אולם־הקונגרסים לזירת־
הכספת ננוצח
הכספת נפרצה. בהנהלת מכבי תל־אביב
בכדורסל מתחילים לדבר. מדברים
שם, למשל, על חילופי מאמנים
לקראת השנה הקרובה.
זו הפעם הראשונה שראשי מכבי
תל-אביב מדליפים הודעות, כמובן לא־רישמיות.
פירסומים אלה אינם אופייניים
להנהלה, המכונה ״כספת״ .זו הנהלה
היודעת לשמור סוד, שנותנת
צ׳אנס, וששום דבר מתוכה לא יוצא
החוצה, עד שהעניינים ברורים לחלוטין.

קרה הפעם? חדי־עין שראו את
המישחק בין מכבי תל־אביב לבין
הפועל. חולון, המישחק היחידי בליגה
שבו הפסידה מכבי תל־אביב, שמו לב
לחילופי תנועות נרגזות בין המאמן,
צביקה שרף, לבין האיש החזק ״בכספת״
,שימעון מיזרחי.
היה זה רוגז שנבע, ככל הנראה,
מההפסד, וגם ממסע מכבי באירופה,
שאינו מוכיח את עצמו עד כה.
שרף׳ לא אוהב את הפירסומים
הכאילו״לא־רישמיים. הוא אומר שהעונה
עדיין לא הסתיימה, שמכבי עוד לא
סיימה את אליפות אירופה. ובעיקר,
הוא לא אוהב את השמות המוצעים
להחליף אותו: כמו, למשל, רלף קליין.
שרף זוכר היטב את קליין, הוא היה
עוזרו כשקליין אימן את מכבי.
דבר אחד אומרים במכבי, והוא בטוח
מעל לכל ספק: הפעם שרף לא יכול
להאשים את משה ויינקרץ בפירסומים
נגדו. הפעם הפירסומים יוצאים ישירות
מתוך הכספת.
ריבלין הדיח בראשית העונה הנוכחית.
בינתיים עשו השניים סולחה, ולא
בטוח שיהושע מצא אוהב את השלום
הזה שבץ השניים.

שולחן ישראלי בתחרות
רשות־הספורט -האויב מסי 1של הענף
קרבות, כיסאות עפו באוויר, והוחלפו
מהלומות, נראה השבוע המקום כאולם
מעולם אחר. נשים לבושות היטב,
גברים קשישים בחליפות ובעניבות,
צעירים ובני־נוער בג׳ינם ובנעלי״הת־עמלות.
ערב־רב של אנשים מכל העדות
והגילים התכנסו באולם הגדול, לפתיחת
הקונגרס הבינלאומי ה־ 21ל־ברידג׳.

הגיעו מכל קצוות הארץ, מכפר
בלום שבצפון ועד באר־שבע שבדרום.
הצטרפו אליהם שחקנים מאמריקה, מאוסטרליה,
מגרמניה, מאוסטריה, משוודיה,
מצרפת ואף מהונגריה.

* ,קלפים זה
^ לא ספורט׳,

תשש השבוע

אבי רן, שוער מכבי חיפה, שומט את
הכדור מידו בתוך השער, וברגע זה ממש
נקבעת התוצאה 1:2 :לטובת בית״ר ירושלים. עד לרגע זה הוכיח רן את
כושרו, כשעל כתפיו נפל הנטל העיקרי בהדיפת ההתקפות הבלתי־פוטקות
על שערו. למרות שספג שני שערים, הוא היה השחקן המצטיין
השבת מבין כל חבריו החיפאים. התוצאה הסופית הגדילה את הפער בין
בית־ר לבין כל מתחרותיה, והיום אין כמעט ספק שהאליפות בכיסה.

שקלפים זה לא ספורט, ולכן אינו
מקבל אותנו לרשות־הספורט. הכל
אנחנו עושים בהתנדבות, ללא עזרה.
״לקראת כינוס הקונגרס ביקשנו
משר־החינוו־והתרבות, יצחק נבון, שיבוא
לערב־הפתיחה. באחת הפגישות
שהיו לנו איתו הסביר לנו שהוא כמו
הסבא שלנו. אבל כסבא לא נתן לנו עד
היום דבר. ובערב־הפתיחה הוא היה
בספרד״.
לברדך גם טענות כלפי ראש

שזכתה בשנה האחרונה במקום השני
באירופה, ובמקום השלישי באליפות-
העולם, שהתקיימה בבראזיל-.
שחקני־הברידג׳ בעולם, שלא בחבריהם
ברחבי עולם שחקני השח־מת או
טניס־השולחן, ערים באופן מיוחד לאנטישמיות
ולחרם על ישראל. באולימפיאדת
השח־מת, שהתקיימה בשנה
שעברה בדוביי, באיחוד הנסיכויות הערביות
שלחוף המיפרץ הפרסי לא
השתתפה נבחרת השח־מת הישראלית.

^ כל שנה בחודש פברואר מאז
,1966 מתכנס הקונגרס לברידג׳
בישראל. בשקט מופתי התחלקו המשתתפים
לזוגות ולקבוצות, ובמשך
שבוע ימים ישבו במשך שמונה שעות
בכל יום ושיחקו.
אלה הם המשוגעים למישחק. אנשים
ששילמו כסף כדי לשחק 10 .שקלים
למישחק 20 ,שקלים כל ערב.
אלה שחקנים מיוחדים במינם. אנשים
המגיעים אחת לשבוע למועדון-
ברידג׳ במקום מגוריהם, משלמים
ארבעה שקלים כרי להחזיק 13 קלפים
ביד, ולשחק במשך שעות.
״כשהולכים לסרט, משלמים חמישה
שקלים ואין יודעים מה בדיוק הולכים
לראות. כשבאים למועדון פעם בשבוע,
משלמים רק ארבעה שקלים
ויודעים בדיוק שזה יהיה מעניין,״
הסביר דויד בררו, יושב־ראש התאחדות
הברידג׳ בישראל, יושב־ראש סניף
תל־אביב, מזכיר הליגה האירופית
וחבר הנהלה עולמית.
בררו, העובד בהתנדבות, כמו שאר
המשוגעים לברידג׳ ,אומר כי יריב
אורן, מנהל רשות־הספורט במישרר־החינוך,
הוא האדיב מס׳ 1של הברידג׳
בארץ.
״אורן,״ מספר ברדך ,״הסביר לנו

עיריית תל־אביב, שלמה(״צ׳יץ׳״) להט:
״ביקשנו מצ׳יץ׳ שיכבד בנוכחותו את
ערב פתיחת־הקונגרס, אבל הוא רץ רק
לתחרות מיס־מים או מיס־אדמה.
כשזובין מהטה בא לארץ, הוא מופיע
על הבימה לצידו ומתנשק. אותנו לא
ידע לכבד.״

* כדודגל
^ בכנסת

*1יש מה לכבד. התאגדות הברידג׳
1בישראל היא עמותה, המונה 5000
חברים רשומים. עוד 50 אלף איש
בארץ משחקים ברידג׳ ב־ 30 מועדונים,׳
הפזורים לאורכה ולרוחבה של ישראל.
עמותת הברידג׳(״ספורט הזמן הפנוי
והמוח״) מארגנת מישחקים תחרותיים
ושיעורי ברידג׳ ,ויש לה נבחרת־ברידג׳

נציגי ישראל בפיד״א, האירגון העולמי
של השח־מת, תמכו בהחלטה.
בהנהלה העולמית של הברידג׳
נקבע כי מדינה שתחרים שחקני־ברידג׳
,או נבחרות, תורחק אוטומטית
מחברותה באיגוד העולמי. ב־85׳ היתה
אמורה להתקיים בהודו אליפות־העולם
בברידג׳ .עוד לפני שזכתה הנבחרת
הישראלית במקום השני באירופה,
ועוד לפני שידעו כי ישראל גם היא
תשתתף באליפות־העולם, כבר דאגו
ראשי איגוד־הברירג׳ העולמי לשנות
את מקום התחרות, ולהרחיק את
נבחרת הודו, מפני שארצה לא הסכימה
לארח גם את ישראל.
נבחרת-ישראל בברידג׳ נסעה
לבראזיל ושם, בסאו־פאולו, זכתה
במקום השלישי.
בארץ לא שמעו על כך דבר. בארץ

אי ך 1ה ה 1ל ך
התא הראשוני בנרידג׳ הוא זוג. בני־הזוג צריכים ללמוד לשדר
האחד לשני, ללא מילים, מה הצעדים שהם עומדים לבצע.
ברידג׳ משחקים ארבעה אנשים, כלומר שני זוגות. משחקים
בקלפים, בלי ג׳וקרים, כשבכל חבילה 52 קלפים. המישחק מזכיר
במשהו את מישחק־הילדים מילחמה.
כל שחקן מקבל 13 קלפים. השלב הראשון הוא שלב־ההכרזה,
שבו מתנהל משא״ומתן בין הזוגות. משהו כמו מכירה פומבית. כל
אחד מהשחקנים מצהיר בכמה מתוך 13 הקלפים שבידו הוא
מתחייב לזכות. הקלף הטוב זוכה, כשלכל משתתף 13 אפשרויות
ללקיחה.
בשלב-ההכרזה נקבעת הצורה שתשלוט במישחק. ואז השותף
שהכריז, פורט את 13 קלפיו על השולחן, כשהם מטודרים לפי
צורות וגובה.
בשלב זה יודע שותפו פחות או יותר מה טיכוייו במישחק,
ומנטה לתמרן את צעדיו בהתאם. גם הזוג השני למעשה כבד יודע
מה מצבו.
כל אחד מהשחקנים סביב השולחן צריך להוריד קלף, והזוכה
הוא הקלף הגבוה, או הצורה שנקבעה כצורה השלטת במישחק.
שפת המישחק הרישמית היא אנגלית. תכסיסים, זיכרון טוב
והגיון הם המפתח לגצחון.
במשך שלושה-ארבעה חודשים, ב־ 15 פגישות בנות שעתיים,
אפשר לדעת מה זה ברידג. אבל רק אחרי שלומדים את הכללים
הבסיסיים אפשר להתקדם.