גליון 2582 מתאריך 25 בפברואר 1987

בלרינה תנובה
קלילה ומתוקה
מעדן גבינה מוקצפת
רק 50/0שומן
בטעמים נפלאים
של תות או וניל.

לגוף שלך מגיע

תנובה

!מיכחבינ[
הזבוב המתקתק
על השעון של שמעון פרס (.האדון
איננו ג׳נטלמן׳ ,העולם הזה .)4.2.87
התאכזבתי מכך שאורי אבנרי עסק בהתפלס־פות־יתר
(בהנדון וביומן אישי) בנושא מתנת
השעון שקיבל שימעון פרם מדויד בלם.
במקש לעסוק בנושאים רציניים יותר,
העומדים בחשיבות רבה יותר, הצטרף אבנרי
לעדת המשמיצים העושים מזבוב פיל.
תומר זרחין, קיראון

1ד מי אניו ק

כתבת ה שער הקידמי:

ראן נערם הכסוי

אורי אבנרי חקר את הזחית הישראלית של הפרשה האיראנית:
הייתכן שהעזרה לקונטראס לא היתה אלא תירוץ להעלמת
מיליוני דולארים? כיצד הצריח צעיר תל־אביבי לנהל מדיניות
בינלאומית עצמאית? מדעו שוכן המתווך האיראני בבית הלבן

על הסבב ב שטחים הכבושים.
לנוכח מה שמתרחש עכשיו בשטחים הכבר
שים, מן הראוי לזכור מה שאמר פעם דויד לדד־ג׳ורג׳
,מי שהיה ראש־ממשלת בריטניה במיל־חמת־העולם
הראשונה עת גאה אצל ההודים
המאבק לשיחרור מן הכיבוש הבריטי;
.אפשר לכבוש ארץ עם כידוניה אבל אי־אפשר
לשבת על בידזנימד
יעקב דובניצקי, ירושלים

כתבת ה שער האחורי:

אהבנת אסורות
בכלא הנשים

הא שה ם! הכפר הקטן
על אסונר לויט, הא שה ממטולה

(.הדודה של החיילים׳ ,העולם הזה
.)18.2.87
את סיפור חייה של אסתר לדט פתח העולם
הזה במילש של רדד שמעוני(הכפר הו א ק טן
/בתים שורותיים) .מן הראוי היה לסיים אותו
בשורה איפה הו הנשים ההף
ובמיקרה שלד. טעה מדינת־ישראל בסדר.
היא העניקה לד. בשנת ,1975 את פרס ישראל
על אורח חייה ותרומתה לחבוד.
שלמה כתנא, תל־אביב

הסוהרות בכל א נווה תירצה החליטו ל הפריד
בין אסירות אוהבות. האסירה גלית מיז־רחי(בתצלום)
.בתה־ 2ג, שאת רוב שנותיה
בילתה מאחורי הסורגים. מספר
ת לראשונה את כל האמת
על המתרח ש בכל א הנשים.

הלוויה בקיבוץ

קצת רצח טוב

את צה״ר
המישטרה שכרה׳ בלשים פרטיים, שתפקידם
לברר פרטים על שכרם של אנשי הקבע
בצה׳׳ל — כדי לדעת מה
£לדרוש, במיסגרת השוואת־

השכר בץ עובדי שתי המערכות.

דף חד ש

שקספיר שהתחקו
ה ב עי ה שע מד ה לפני בי מ אי ההצגה: אי ך
מקר בי ם מ חז השקס פי רי ש הז מן רו קן
או תו מכל תו כן לקהל מודרני? עדנ ה
אלוני מתארתאת הפיתרון. עתל
ב רוי ד א על מו סי און ג רמני עםטרא סו ת
י שראליות, וצפורן לו טםמ שיב ה ל־תוקפת
שחרור: גם אתלא נת־מנית
כדוברת מטעם התנועה
לשיחרור המשוררת העבריה.

עליזים בחורף

י 1ם הבלי־שייז

על הקרבות הימיים הגדולים (.בי טחון׳
,העולם הזה 11.2.87 ואילך).
יפה מאש שהעולם הזה טרח ופרט לקורא
(המשך בעמוד )4
ה עו לםהזה 2582

הלוויה שכולה שיאים: המנוח היה חבר־מפ״ם
הזקן ביותר, ה או טונו טי ם יצאו בדיוק שקאות הוגשו מ
הנמרץ ביותר, למלווים

חמים וקרים בנדיבות הרבה
ביותר והמכובדים הרבים
נימנמו באופן הגלוי ביותר.

אין זה מישפט רגיל, ההליכים בו אינם זשס לכל
מישפט פלילי וגם צורת ההקירה שתה יוצאת
דמיאניוק1,

את י
דופן. אם יצליחו הסגיגשים לזכות*־*41
מהמת הספק שיטילו בלב השופטים
בבשרות מיסודי זיהוי התמונות
— מ ה יעשו אז עם האישי

הקרב ער השגרירות
אחד שה חלש אופי, שני הפך לראש־ממשלה,
שלישי היה חנפן ורביעי מונה כשר־הביטחון —
כולם היו שגרירים בוושינגטון.
1כעת רוצה גר יעקובי להצטרף
לחבורה — למה זה כדאי לו?
חתונה בבית המוזר

:־אביבב עו
בעל הבית המוזר ביותר בתל־אבי עומד להתחתן עם הצעירה שציירה את
חזיתו. בדירתו בזינווה, בחדר
הנוחיות, הריצפה מכוסה נוצות.

7חל המזחלת מ//7חת:
הישיבות ננלו בנח!
יותר מ־ 500 ישיבות הפקידו את
סודותיהן הכספיים הכמוסים ביותר בידי
מישסחה אחת של מיליארדרים תמורת
הבטחת־שווא לתרומות. ממ
אז הן לא ראו פרוטה. האם
יגיעו הסודות למם־ההסנסה?

אוטומטים במסת
מיסמך מדהים, המוכיח כי חברי־הכנסת הם
העובדים המיותרים ביותר בישראל: יו״ר
כיצד 1
הקואליציה קובע ל־ 100ח־כים ג1.
להצביע.
אולי היה חסכוני יותר שהוא
ירשום את הוראתו בפרוטוקול,
מבלי להטריח את כל הנבחרים?

.הלוואי שתטבע!״

על ציפיה שבועית של קורא העולם
הזה.
אני, כאן, מארץ הנגב, מצפה וממתין ליום
רביעי, יום הופעת העולם הזה, ד ש סמליות בכך
שמכל ימי השבוע העולם הזה מופיע רווקא
ביום רביעי, ש שד מימות השבוע שאץ בו האות
שושן חורי, באר־שבע
שין.
• ה או ת שין היתד, ה או ת ה מז ה ה של
ר שימת העולם הזה כוח חדש במירוצה
לכנ ס ת, נ מי סנ רתה נבחר אורי אבנרי לרא-
.שונה לכנ ס ת.

ה שכלה 3יא 31 רפית

ג ון, בנו בן ה* 21 של ג ון דמיאניוק, הלך ל״יד
ושם׳ /לראות במו עיניו א ת הזוועות שעליהן
מדברים כמישפש: טרבלינקה, אושוויץ,
מישרפות. הוא מכריז :״אבא
לא אשם. כמה חבל שהוא
לא יכול לבוא לסיור כאן!׳

ומה אם יזוכה?

הודסי־ח שר הכידון

עוד על הי ח ט לכלבים (.גם בלבים
רוצים לחיות!׳ ,העולם הזה 11.2.87
ואילך).
אני אישש לשמת למען זכדות האדם, זכותו
לחיות אותם בכבש. ואם כי אינני חובבת חיות
מטיבעי(אבל אץ לי דבר נגח) ,חתקתי לסיפורה
נ של פוגי, שנגע לליבי לא פחות מסיפורם של
ילדים בעולם השלישי או במדינות טוטליטאסוזי
אוילר־שטראום, חיפה
ריות• י
בעיית הכלבים, והחיות העזובות בכלל, היא
בעיה רצינית, ואם לאיזור תל־אביב יש השרון
לעזרה, הרי יש מקומש בהם אץ מלבד צער
בעלי־חיים דבר, ובאלה המצב חמור ביותר.
עם קצת רצון טוב, יוכלו השות האלה לנשום
לרווחה. אם רופאים וטרינאשים היו מתנדבים,
;״.בתום לימודיהם, לשרש ציבורי, לטפל בחיות
אלה במשך חצי־שנה־שנד. החיות היו מטופלות.
ואם תנועות־הנוער היו נערכות, היה גם אפשר
למצוא בש חם לשות• מיכל אולר, רחובות
סיפור מרגש ואנושי. בטשני, שרוב חובבי
החיות, כמוני, אינם מ שע ש לעובדה שבצער
בעלי־חיים, במקומש שונש בארץ, משמידים
חיות ללא רחם.
הה מרגיז במישד נוכח התחמ ש שתרמנו,
כ ידידיי ואני, כשמטרת התרומות השה לאפשר
לכלבש אומללים אלה שים יותר טובים ומציאת
בתש מאמצים, ולא השמדד.
דליה המאירי, תל־אביב

הבן ב״יד ושם״

אייבי נתן היה שמח אילו טבעה ספינתו —
כד לפחות היה מקבל דמי־ביטוח. בינתיים
הוא מנסה לעגון בחוף תל
אבים. העובדים מתלוננים עלץ
הוא שתלטן, כעסן וצעקן.

27 הנעליים המיותמות של המארגנת אילנה
מרגלית • פנינה רוזנבלום(בתצלום) שכחה
את נהג האוטובוס • מדוע כועסת שרונה על
אבא אייכי נתן? • סוחר־הבשר מחפש אצל
נשים רק סקס — אנבל טמיר
• £ 1שלחה אותו לחפש אצל אחרות
• מתי עוברה שור תתחתן?

בלי פפריקה
ין, אך הרבה
הקולנוע ההונגרי עדיין מעניין,
פחות מסעיר משהיה בשנים
קודמות, לאן נעלמה הגאוניות,
הפפריקה ואומץ־הלב הפוליטי?

המדורים הקבועים:

כרמלה מרנר(בתצלום) ,בתו של הבימאי יוגיין
מרנר, היא נסיכה קולנועית • ג׳ייסון, בנו של
שון קונרי, משחק עם החתול במגפים • אילנה
אביטל קיבלה ברבור מחרסינה,
מלא בשוקולדים • הכל על
המסיבות העליזות בערב חורפי.

מי כ ת מי ם -איפה זה קרוגג־תפז
איגרת העורך -שני מיכתבים
תשקי!* -בגין מארח ילדות
במדינה -קווים אדומים
יומן אישי -הלב של מאיר יערי
אנשים -רחל וכוכבי
מה הם אומרים -על עבירות
צווארון לבן

זה וגם זה -פטנט מפלסטיק 22 לילות ישראל -הפיאה והגזר 27 תשבץ

דן! חדש -ראשנפץ חוזר 32 רחל מרחלת -על כל העול 34 הורוסקופ -דגים מדברים 35 שידור -ריתוק לבסיס
חור ברשת -הוותיקים לבית־מישפט 42

מיכתבים
(המשך מעמוד )3
רבין את טיבם של הקרבות הימיים הגדולים,
והכתיר את ההסבר -השכלה ימית״.
אבל מה יהיה על ההשכלה הגיאוגרפית של
הקורא רבין?
אני מוכן למלא את החסר:
• המקום בו הובסו הפרסים על״ידי היוונים,
סאלאמיס, הוא אי קטן, דרום־מערבית לאתונה.
• המקום שבו גבר נלסון על הצרפתים
והספרדים(ובו גם נפל בקרב) ,טראפאלגאר, הוא
כ־ 60 קילומטר מערבה לגיברלטר.
• קרב יוטלנד ( )1916 זכה בשמו בגין
קירבתו לחצי האי יוטלנד(דנמרק וחלק של צפון
גרמניה)׳ .
• והאמריקאים בלמו את היפאנים ליד איי
מידוויי, שבצפון מרכז האוקיינוס השקט, כאלפיים
קילומטר מערבה מהוואי.
דויד דויטש, הרצליה

העולם הזה״ ,שבועת החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחובגורדו* ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואד + 136 העווץ* הראשי: אורי אמרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך ת מי ת: יוסי שנון רכזת מערבת: ענת
כדגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סימון המר׳ל. :העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

״העולם הזדד נוהג לפרסם את תגובתו של
כל אדם או מוסד. הסבור כי נפגע מפירסום
כלשהו שלנו. במידת היכולת. אין אנו מקצרים
את התגובות, ומובן שאיננו מצנזרים אותן.
בדרן־ כלל אין אנחנו מתווכחים עם בעלי־התגובות.
אנחנו סומכים על הקוראים שיסיקו
בעצמם את המסקנות. אחדי קריאת הפירסום

שו״מישטרה בר־לב
..המיכתבים משלימים זה את זה!־
המקורי והתגובה. רק לעיתים רחוקות אנחנו
מגיבים על התגובה, כאשר הדבר דרוש להבנת
הדברים או להשלמת התמונה.

״פרשנות
מוטעית״
בהתאם לעיקרון זה, אנחנו מביאים כאן
את תגובתו של שר־המישטרה על הפרק -פרשת
בר־לב׳ ,שהיה כלול בדוח הגדול על פרשת־בלס
לפני שבועיים(העולם הזה .)11.2.87
בזכור. פירסמנו שם את שני מיכתביו של
חיים בר־לב — האחד מיכתב פרמי שלו לדויד
כלס, על נייר־המיכתבים של הכנסת, שנכתב
כאשר בר־לב היה עדיץ מזכ׳׳ל מיפלגת־העבודה,
ואחד שנכתב לתובעת במישפט בלס, אחרי
שהזכירה את שמו, בשעה שבר־לב כבר כיהן
כשר־המישטרה.
התגובה באה בצורת מיכתב מטעם נחום
מנדל, דובר מישרד״המישטרה, על נייו״המינד
תביס של מ־שרד־המישטרה, והוא נכתב ב״16
בפברואר . 1987

וזו לשונו:

בתאריך 11.2.87 פורסם בשבועון העולם
הזה מאמר, פרי־עטו של מר אורי אבנרי, ובה
התייחסות למה שמכונה על־ידו -פרשת בר־לב״.

כפי שכבר הובהר לא־פעם על־ידי השר בר־לב.
מהווה מיכתבו לדויד בלס מיום , 16.9.84
מיכתב־תודה על זר־פרחים ששלח דויד בלם
לבר־לב, עם מינויו כשר־המישטרה.
לשר לא היתה כל היכרות אישית עם דויד
בלס, ומעולם לא נפגש עימו ביחידות. כל
היכרותם״ היתה בפגישה או שתיים, שבה נמלוחלק מיספר משתתפים, בעת המשא״ומתן
לקראת כינון ממשלת־האחדות־הלאומית.
דיברי ההערכה שכתב השר באותו מיכתב
לבלס לא נבעו מהנימוקים שאותם ניסה מר
אבנרי לייחס לשו״המישטרה. הם נכתבו על רקע
הערכתו של בלס (בפגישות שהוזכרו) על
התפקידים שיש להציע לתנועת -יחד״ כדי
שיצטרפו למערך. בפגישות אלה לא עלה אפילו
במילה אחת נושא כספי כלשהו.
נושא הקשרים, כביכול, בין בלס לשר בר־לב
מפורט גם במיכתבו של השר לפרקליטד״ הגב׳
דבורין, מיום ,22.7.86 שבו מצא השר לנכון
להבהיר לפרקליטה ולשופט, כי לא היו כל
קשרים״ בינו לבין דויד בלס, כפי שניתן היהלהבין מטיעוניה של התובעת בביתיהמישפט.
כל בר־דעת מבץ שהמיכתבים משלימים
האחד את השני,־ ובוודאי איין בהם סתירת
והפרשנות שניתנה להם על־ירי כותב־המאמר
מוטעית, כמו גם נסיונו למצוא סתירה בץ מילה
זו או אחרת שהוצאה מהקשרה.
תמוהה גם המוזרות אותה מייחם כותב־המאמר
לפעולות שר־המישטרה בפרשת הבדיקה בגלאי־השקר
והתלונות למישטרה, כי הרי השר נתן
בתחילה את הסכמתו לפניית חבר־הכנסת מיכאל
איתן, שנומקה ברצונו להיווכח באמיתות טענות
בלס, לפני שיחליט אם להגיש תלונה. כאשר
התברר לשר כי חבר־הכנסת איתן יצא עם התלונות
פומבית בהצעה־לסדר בכנסת, ושצ־עירי־חרות
הגישו את התלונות למישטרה, חזר
השר מהסכמתו, משום שפנייתו של חבר־הכנסת
איתן לא היתה כנה.
התלונות למישטרה לא נדחו, כנטען בכתבה,
אלא הועברו למבקר־המדינה, שהוא הגוף
המוסמך לטפל בנושא תרומות למיפלגות.
עד באן מיכתבו של הדובר.

הקרדיט״
מבלי להתווכח עם השר, אולי כדאי
להזכיר את נוסח המיכתב המדובר, שכתב בו״לב
לבלס, ערב היבחח כשר־המישטרה בממשלה
החדשה.

והריהו כלשונו:

הכנסת.16.9.84 ,
דויד היקר.
אני מודה לך מאוד על הפרחים ועל מילותין־
החמות.
המהלך שקבע יותר מכל דבר אחר לבינת
הממשלה היה ההסכם עם. יחד״.
הסכם זה הושג, במידה מכרעת, הורות לך —
ועל כך מגיע לך כל הקרדיט.
אני אישית, שמחתי מאוד להכיר אדם כמוך.
הפועל למען העניין וישר לעניין.
בתודה ובידידות,
חיים בר־לב.

בחברה טובה
על בכירי המפד״ל שאינם יכולים
להתאפק מלעשן (״אנשים׳ ,העולם
הזה .)18.2.87
עד עכשיו סברתי לתומי שאשתי, שלושת

הגימל החסרה
על שמה הנכון של בירת תאילנד
(״תשקיף״ ,העולם הזה .)18.2.87
בהקשר לחלקת חצי הדונם של ישראל
בתערוכת״הנשק בבירת תאילנד, התחלק העט
(או הקליד של מכונת־הכתיבה) לכתב העולם
הזה, וכמו טובים ורבים, הוא קרא לבירה הזאת
בנקוק.
בירתה של תאילנד גדושה היכלות־התפילה
הבודהיסטיים ומרובת האוכלוסין (יותר משני
מיליון) היא בנגקוק• אלכם צימרמן, חדרה
לקרוא לבירת תאילנד בנקוק(במקום בנגקוק
או קרונג תפ, שהוא שמה המקורי) ,זה כמו לקרוא
למושבת־הכתר הבריטית הונקונג במקום הונג־דויד
מיזרחי, תל-אביב
קינג•

פינת בן־יהודה
על סומך ונסניד (-תשקיף״ ,העולם
הזה .)18.2.87
אי־אפשר לכתוב בעברית כי היורדים זקוקים
לפסיכותראפיה בגלל חוסר־יציבות אישית. יש
לכתוב: חוסר־יציבות אישי, כי מה שאישי זה לא!
היציבות אלא חוסר״היציבות.
זאת שגיאה נפוצה לייחס את תואר־השם
לסומך, במקום לנסמך. וכך אפשר לשמוע איפה
בית־המירקחת הקרובה? מתי תהיה הבר־מיצווה
שלך?
כשאני מעיר למישהו על שגיאה מעין זאת
והוא מנסה להתווכח איתי, אני סותם את טענותיו
בהצעה פשוטה :״האם שמעת אי־פעם על מאזן־
יוסח סופר, תל־אביב
אימים אטומיים?״

על חשבו! הרמון

מעשן מפד״לי בפעולה*
וגם השכנה היפה ממול
בניי, השכנה היפה ממול ואני, הם היחידים
המעשנים.
למיקרא הקטע במדור אנשים האחרון, שבו
סופר על פינת־העישון שנקבעה לחברי לישכת
המיפלגה הדתית הלאומית, מתברר שאנחנו לא
היחידים המעשנים, ואנחנו אפילו בחברה טובה
מאוד: זאת של מנכ״ל מישרד ממשלתי לשעבר,
חבר הנהלת הסוכנות, חבר כנסת ואפילו ראש־עיריה...
ההבדל
היחיד בינינו הוא, כמובן, שאנחנו
מעשנים גם בשבת. פיני שורק, תל־אביב

אין ועדה 1אץ רא ש
על פעילות־כביכול של ישראל קיסר
וגדעון שגיא (״תשקיף״ ,העולם הזה
.)11.2.87
אין בידיעה -קיסר ושגיא נגד העובדים״ שמץ
של אמת•
אני משמש כיו״ר האגף למינהל וכח־אדם
בהסתדרות, ואינני ראש אגף־האירגון.
• מזכ״ל ההסתדרות לא העמיד אותי בראש
ועדה שנועדה לקבוע את סולם הקידום של
עובדי הוועד הפועל. ועדה כזו כלל לא הוקמה
ואינה קיימת.
• ולכן גם הקביעה, שלישראל קיסר לא
הפריעה העובדה שאני מסוכסך עם ועד העובדים,
• מצוצה מן האצבע.
• וכמובן, גם הקביעה כאילו מינוי זה עורר
בקרב העובדים חשש למעשי נקמה, חסרת־שחר.
גי ר עון שגי א, יוייר האגף למינהל וכוח אדם,
הסתדרות העובדים, תל־אביב
* חבר הנהלת־הסזכנזת יצחק מאיר

על החזר״ההוצאות לח׳כ דמון, מטעם
הסוכנות היהודית, בעת ביקורו
בארגנטינה(״סיול לדרום אמריקה״,
העולם הזה .)4.2.87
ההתקפה היא, כידוע, ההגנה הטובה ביותר.
ולכן אינני מתפעלת מהערתו של ח״כ רמון
בקשר להופעתו בפני בני־נוער יהודיים בבוא*
איירס שבגינה קיבל החזר דמי־אש״ל בסדר־גודל
של כ־ 400 דולר- :זה מחצית מחיר הסוויטה של
מר אריה דולצין במלון־פאר ללילה אחד!״
בגלל זה שדולצ׳ין עושה הוצאות כאלה, חייב
רמון ללכת בעיקבותיו?
הלא רמון היה בטיול פרטי בארגנטינה ואיזו
נזק גדול היה נגרם לו, אם היה משלם מכיסו אח
ההוצאות הנוספות שנגרמו לו עקב הופעותיו
בבואנוס־איירס, שבה שהה בוודאי בין כה וכה.
האם חבר־כנסת אינו יכול לעשות שליו#
זאת — של הופעה בפני נוער יהודי — והי<
שליחות חיובית וחשובה, על חשבונו הוא?
חיה ישורון, תל־אביב
רבותיי ההיסטוריה
חוזרת
אם נבואותיהם של רואי־השחורות,
לאחר פיחות ינואר, יתממשו, ייתכן
מאוד שתוך שנה שוב יוכנס למחזור
מטבע חדש, שקל חדש״חדש (ש־ח״ח<
.מה שמזכיר את המעשה בחבר־הכנסת
למחרת פיחות״הענק של
הלירה בפברואר ( 1962 עת היא
פוחתה ב 66 כפי שדווח עליו
בגליון העולם הזה שהופיע השבוע
לפגי 25 שנה:
• מ תי ח ה קטנה חיכ תהלא חד מחב־רי־הכגסת
הירושלמיים. שעה ש א חד
מילדי השכנים נכנס לביתו ושאל אותו:
ראית א ת החצי לירה החדשה!״חבר-הכנסת, שלא ידע על שום
החלפה של שטרות הכסף, התפלא ושאל
את הילד :״איזה חצי לירה חדשה!״
תסתכל בלירה הישנה ׳,ענה לו הילד,״ותראה חצי לירה חדשה!״
ה עול ם הז ה 2582

נתקל בהתנגדות בתוך המישרד, בשל אחריותו של שר
בפרשודיפת.

תיגינךך
נבון רס 1כנ 1ת?
אחד הרעיונות המתבשלים כעת בצמרת המדינה:

יצחק נבון יפרוש מן הממשלה ויקבל את
תפקידו של אריה דולצין, בנשיא ההסתדרות
הציונית וידיר הסוכנות היהודית.
לנבון נמאס התפקיד כפוי־הטובה של שר־החינוך במערכת
פושטת־רגל, ולדעת רבים הוא מתאים במיוחד לתפקיד
הייצוגי בראש התנועה הציונית.

קול־מוסקחה
בסיגנון פרס
פרשן קול השלום והקידמה, רדיו מוסקווה בעברית, נקט
השבוע בביטויים האופייניים לשימעון פרס :״ברית־המועצות
תומכת בשיחות ישירות במיזרח התיכון...
הוועידה הבינלאומית תהיה רק מיטריה. ולא תבוא במקום
השיחות הישירות׳.

הפרשן הזכיר את ״זכויות הפלסטינים־ ,אך לא
נקב בשמו של אש״ף.

גרינפיס לצד וענונו
הסניף הבריטי של ״גרינסיס״ ,התנועה
הבינלאומית למען שימור הסביבה ונגד
זיהום גרעיני, החליט לתמוך במרדכי וענונו,
ב״מאבקו האמיץ במיפלצת האטומית״.

שוב אין ועידה
המתיחות הנוכחית בין הליכוד למערך שיתקה
את ההכנות לחידוש ועידת־חרות, ושוב היא
הולכת ומתרחקת.
בעוד שבועיים תמלא שנה לכינוסה ולפיצוצה של הוועידה
— תאריך סימלי, שלקראתו ניסו ראשי המחנות השונים
לכנסה מחדש.

ליבני נוזף בארנס
במיבתב ארוך ששלח מנחם ליבני מן הכלא
למשה ארנם, הוא נתח בו על ש״המדינה הפקירה
את אזרחיה לטרור ולרצח״.

בקבוצות עיתונאים נוספות, שיצטרפו השבוע
למודדם.

חרישי רוצה להעביר את המינוי בדחיפות, כי
הוא חושש שגם יהודית קרם, המישנה השני
שלו, עומדת לפרוש — והוא עלול להישאר ללא
מישנים.

העבודה פוחדת מרז

שמיר מהתל ביורדים

מיפלגת העבודה לא הציגה כנראה מועמד
מטעמה לתפקיד מזכיר הסתדרות המהנדסים,
בגלל החשש שכל מועמד שהוא יובס על-ידי
המזכיר הנוכחי, יצחק רז.

יחיאל לקט. יריד תנועת העבודה הציונית, גילה השבוע
כיצד מהתלים הלימה ויצחק שמיר בראשו. בישראלים
החיים בחו״ל. ואיך הס גורמים — משיקולים מיפלגתיים
— לתוהו־וכוהו במערכת האמורה לעורר את היורדים
לחזור ארצה:

ח הוא אומנם חבר המיפלגה, אך אץ הוא סר למרותה, הוא
מנהל מדיניות עצמאית ומקיים קואליציה פרטית עם
פעילים של הליכוד.
במיפלגות הקטנות — מפ״ם, ל״ע, ר״ץ ושינוי — שוקלים
להקים רשימה משותפת.

לפני שנה וחצי, כאשר שימש שמיר כשר-
החוץ, הוא הורה לסל הקונסוליות בארצות•
הברית להגיש את מלוא העזרה לישראלים
הרוצים לשוב; היום, ביוזמתו של שמיד, ניתנה
הוראה לשליחי-העליה לנתק מגע עם
הקונסוליות, ולהעביר את הטיפול בחוזרים
לנציגות של מישרד-העבודה באמריקה, הנתונה
לפיקוחו של משה קצב.

בגין מארח ילדות
מנחם בגץ, המסרב להיפגש עם פוליטיקאים
ועיתונאים, מארח בביתו בחסץ־לב
את חברותיה של נכדתו, תלמידת כיתה ב׳.
אחת האורחות, שבילתה אצלו באחרונה,
סיפרה בשימחה שהסבא של חברתה
הקרין לפני שתיהן סירטוני־וידיאו.

מחרימים אח טייטלמן
ועד״העובדים של מישרד־התיירות הודיע למנכ׳ל המישרד,
כי הוא מחרים את אהרון טייטלמן, הסמנכ׳׳ל־בפועל
לענייני־אמרכלות.

הוועד ימשיך להחרים אותו כל עוד לא יתבררו
התלונות הרבות שהוגשו נגדו על-ידי עובדים
— ובעיקר עובדות.

דזבי יזרח בהתנחלזיוח
דו מיונג, לשעבר קצין הקליעה והצלפים של היחידה
ללוחמה בטרור, מנהל קורסים לירי לאנשי־עסקים.
מודעה על כך. המפרטת את עברו המיקצועי, הוא פירסם
בגיליון האחרון של הרו־שבועון הימני־קיצוני הירדן,
המופץ בעיקר בהתנחלויות.

הפגנת־קבע למען
מרכז־המידע
ועד ציבורי להגנת המרכז למידע אלטרנטיבי, אשר
נסגר בצו המפכ״ל, יקיים החל מהשבוע מישמרות־מחאה
קבועות, בכל יובדחול, בין השעות 5ל־ ,6מול בית
סוקולוב בתל־אביב.
י הוועד, שכו חברים קבוצות ובודדים ממפ״ם שמאלה,
והזוכה בתמיכת האגודה לזכויות האזרח, כבר מקיים
מזה שבוע מישמרות יומיות כאלה מול מיגרש־הרוסים
בירושלים.

עמדתה של אגודת־העיתונאים בירושלים,
שמחתה אף היא על הסגירה, נוסכת אומץ

שוב פדו חמור
מאות אברכים מבני-ברק ושלושה ראשי
ישיבות גדולות השתתפו בשבוע שעבר בטקס
״פידיון פטר חמור״ ,שנערך בידי הרב אהרון
דויד. את החמור קישטו בתכשיטים, והוא צעד
לאורך רחוב החפץ חיים, עד למקום הטקס, לקול
צלילי תיזמורת.
במחנה החרדי הולך וגובר העניין בטקס הארכאי, שנשכח
בדורות האחרונים. חסידיו מסתמכים על האיום, המופיע
בספר־הזוהר, כי מי שאינו מקיים מיצווה זו ״עתיד לירד
לעולם הזה בגילגול נוסף, לחפש את החמור׳.

שניים אזחזין בשו״פ
השבוע, כמו בבל שבוע, עלו בלישבתו של דויד
לוי שמות של מועמדים חדשים לתפקיד מנב״ל י
״שיכון ופיתוח״ .הפעם: רוני שטייניץ וליאור
דושניצקי.
לוי נתון בעניין זה בלחצים סותרים. אנשי מחנהו
בירושלים דורשים ממנו למנות את שטייניץ, הסמנכ׳ל
המנוסה המכיר את המערכת מבפנים, ואילו אנשיו בתל־אביב
רוצים את דושניצקי, מנכ׳׳ל החברה העירונית עזרה
וגיצרון.

צימזקי ראש סניף
טובה צימוקי, הכתבת הפרלמנטרית של דבר. מונתה
כראש סניף־דגר בירושלים. בינתיים המינוי הוא בפועל
בלבד. ,שכן טרם נסתיים הסיכסוך סביב מינויו של טוביה
מנדלסון כעורך דבר־השבוע. מנדלסץ היה עד באחרונה
ראש־הסניף.

הורי ראשון לעיריה
כמה חברים בולטים בוועד־ההורים המרכזי בראשודלציון
מגלגלים את הרעיון להקים רשימת־הורים לבחירות
העירוניות הבאות.

מיימון נציב אלקטרוני
נציב שנדם, דויד מיימון, מזרז את הש^מת
המיתקון האלקטרוני בכלא איילון. הציוד החדש
כולל מצלמות-וידיאו וגדתת רגישות
וממוחשבות.
המיתקון נועד להתגבר על בעיית המחסור בסוהרים.

מנהיג מחתרת־הטרור. שהורשע ברצח במיכללה
האיסלאמית, גער בשר־בלי־תיק• .״עד היום אתה וחבריך
לממשלה מתכחשים לעצם המציאות שהיתה באותה תקופה
( .1983 כאשר ארנס שימש כשר־הביטחון) ולאחריותכם
הפוליטית למציאות זו׳.

עמר יופרד מהערדים
יוסף חדיש מתכוון להפריד בין תיק פרשת־השוחד של
הח״כ שלמה עמר. לבין תיק ״הפגישה ה אלי ת׳ של
פרקליטיו עם עד מרכזי בפרשה.

ההפרדה מנוגדת לאינטרס של הפרקליטים, יגאל
ארנון ורם כספי, אשר קיוו כי עניין הפגישה
יהיה רק סעיף צדדי בחקירת-השוחד.

דרוש מישנה מייד
לאור פרישתו הצפויה של יורם בר־סלע, המישנה ליועץ
המישפטי לממשלה, מנסה יוסף חריש למנות לתפקיד זה
את זאב שר. שהוא היום היועץ המישפטי של בל״ל. המינוי

בעריבת גיורא י״זיט;

א 1רי אבנרי חקר את הפר ש ה

ך* טיפול הישראלי בפרשת איראן־קונטראס הוא מחר
1 1ביותר.
כלי־התיקשורת דשים בו מדי יום. ועדת־מישנה של הכנסת
גבתה עדויות. אך איש אינו מתייחס אל הפרשה כאל פרשה
ישראלית.
עוקבים אחרי החקירה האמריקאית. שואלים שאלות מודאגות:
האם ישפיע העניין על תדמית ישראל בעולם? האם יקלקל
את היחסים בין ישראל והקונגרס האמריקאי? האם רוצה ממשלת
ארצות״הברית להפוך את ישראל לשעיר־לעזאזל? האם ישפיע
הדבר על יחסה של דעת־הקהל האמריקאית לישראל? האם
צריכים לאפשר לאמריקאים לחקור עדים ישראליים?
בקיצור: מתייחסים לזה כאל פרשה אמריקאית, ולא כאל
פרשה ישראלית.

אולם לישראל היה בפרשה זו מעמד עצמאי. זוהי
פרשה ישראלית, לא פחות מאשר פרשה אמריקאית.
אולי אף יותר.

אם בכלל מטפלים אצלנו בצד הישראלי, עוסקים ברכילות
ובסיכסוכים אישיים. האם עמירם ניר דפק את יעקב נימרודי, או
להיפן? האם שימעון פרס בגד בידידו אל שווימר, או לא?
כאשר פירסם הסנאט האמריקאי דוח בן 65 עמודים, הוציאו
העיתונאים כמה צימוקים רכילותיים מתוכו. אך איש לא התעמק
ברוח, איש לא בדק את הפרטים החבויים בו, איש לא ניתח אותו
ברצינות.

אולם בפרשה זו טמונה אחת השערוריות
הגדולות בתולדות ישראל, ואולי הגדולה בכולן.
שערוריה שאינה רק פוליטית, אלא גם כספית. היא
נוגעת למיליוני דולארים.

בעמודים אלה ייעשה נסיון ראשון לשאול את השאלות
הישראליות, תוך ניתוח החומר שפורסם בארצות־הברית
ומקורות־מידע נוספים.
אין כוונת הניתוח הזה לעמוד על עצם התפיסה הפוליטית,
שהיתה מונחת ביסוד הפרשה. על כך כבר נמתחה ביקורת נוקבת
בשבועון זה. הניתוח הפעם יעסוק רק בביצוע.

לא שעיר
לעזאזל!
^ ניגוד למה שנאמר לא־פעם בישראל, אין האמריקאים
1מעוניינים כלל בצד הישראלי.
הדיבורים על הפיכת ישראל לשעיר לעזאזל הם שטות. נהפוך
הוא. האמריקאים ניסו להמעיט ככל האפשר בחלק הישראלי
בפרשה. איש בקונגרס האמריקאי או בבית הלבן אינו מעוניין
לריב עם ישראל.
בדוח של ועדת־הסנאט, על 65 עמודיו, מוזכרת ישראל רק
במקומות שלא היתה כל אפשרות להתעלם ממנה, מבלי׳לשבש

את התמונה. בשאר המקומות, פשוט הועלם חלקה.
למשל: בתיאור הטיסה הסודית המפורסמת לטהראן, במאי
,1986 מופיעים בדוח הסנאט רק שמות הנוסעים האמריקאים.

אין בדוח אף רמז לעובדה שעמירם ניר היה במושאף
טוס
ושהה בטהראן,
העוגה שהובאה לאיראנים נאפתה בישראל.

כל זה לא עניין את החוקרים האמריקאיים, כי הם שאלו
שאלות המעניינות את הציבור האמריקאי, כגון:
• האם שיקרו הנשיא ואנשיו לציבור האמריקאי ולקונגרס?
• האם הפרו הנשיא ואנשיו את חוקי ארצות־הברית?
• האס היו הנשיא ואנשיו מוכנים לשלם לאיראנים כופר־נפש
תמורת שיחרור בני־ערובה?
• האם הועברו כספים מהעיסקה האיראנית לקונטראס בני-
קראגואה, בניגוד להחלטות הקונגרס?
כל השאלות האלה אינן מעניינות את הישראלים. גם לא כשהן
מוצגות בהקשר ישראלי.
למשל:

• האם שיקרו שרים דפקידיס ישראליים לציבור
הישראלי ו/או האמריקאי?

בישראל מניחים הכל מראש שהשרים והפקידים משקרים
בעניינים כאלה. איש אינו מתרגש מזה. ישראל אינה אמריקה.

• האם הפרו שרים ופקידים את חוקי ישראל?
בארץ, שלא כמו בארצות־הברית, אין שום חוק המגביל
פעולות כאלה. הממשלה אינה כפופה, למעשה, לכנסת, כי אם
להיפך.

• האם היה מיקוח לשיחרור בני־ערובה?

בישראל יש קונסנזוס רחב למדי האומר שבמיקרה הצורך יש
להתמקח על בני־ערובה ושבויים. מקובל הכלל של ״ישראל
ערבים זה לזה״ ,ויש רגישות מסורתית לגורלם של שבויים
יהודיים. מבחינה זו יש הבדל עצום בין הגישה הישראלית לבין
הגישה האמריקאית.

• האם הועברו בספים מהעיסקה האיראנית
לקונטראס?

חוץ ממיעוט קטן, הדוגל במדיניות מוסרית, אין הציבור הישראלי
מתעניין כלל בעסקים מסוג זה. מעטים מאוד מתנגדים
למכירת נשק לשכירי־חרב ולמישטרים פושעניים, אם הדבר
מכניס כסף ומספק עבודה.
לכן כל השאלות האלה, המסעירות את ארצות־הברית, אינן
רלוואנטיות בישראל.

הנה אחדות מהן:

• איך זה קרה שפקיד ישראלי הם ך למעשה׳
לממשלה־של־איש־אחד, וניהל מטעם המדינה ובש־ ־
מה עסקים גלובאליים, שקבעו את מדיניות ישראל

בשתי יבשות?
• איך עלה בידי פקיד זה להיפגש לבדו עם נשיא
ארצות־הברית ועם פקידים אמריקאיים מרבזיים,
מבלי שיהיה כפוף לביקורת מעשית בלשהי, מבלי
שהממשלה תדע על פעולותיו, ומבלי שהשרים
המוסמכים ידעו את כל הפרטים?
• איך הוצאו מן המישחק לא רק הסוחרים
הפרטיים, שיזמו את המהלך, אלא גם המוסד, אמץ
וכל שאר הגופים המטפלים בדרך כלל בעניינים מסוג 1

• איך ניתן לאיש אחד לגלגל מיליונים, מבלי.ג
שיהיה עליו פיקוח כלשהו?
ובעיקר

מה קרה למיליונים אלה, שנעלמו מן האופק
ושאיש בארצות־הברית ו/או בישראל אינו יודע
כרגע היכן הם?
השאלות האלה תובעות תשובה מוסמכת. לשם כך צריכה
להתנהל חקירה בלתי־תלויה.

אם אי־פעם היתה הצדקה למינוי ועדודחקירה
ממלכתית לפרשה כלשהי, הרי היא דרושה בפרשה

הממשלה אינה יכולה לחקור את עצמה. ועדת־התוץ־והביטחון
(וגם ועדת־המישנה שלה לענייני מודיעין) הן בדיחות עגומות.
ררושה ועדת־חקירה מישפטית, שתוכל לנהל את חקירותיה
(במידת הצורך) בסודיות, להזמין עדים, לגבות מהם עדות
בשבועה, לחקור אותם שתי־וערב, ולהגיש לממשלה ולציבור את
מסקנותיה.
כך פועלת כרגע ארצות״הברית, לגבי השאלות המעניינות את
האמריקאים.

ועדת הקידה
ממלפמית

כך צריבה לפעול ישראל, לגבי השאלות המעניינות
את ישראל.

^ עומת זאת יש שאלות, שהן רלוואנטיות מאוד לישראל.
/שאלות אלה לא נשאלו עד כה כלל, ויש להעלותן בכל
החריפות.

בעמודים אלה ייעשה נסיון להעלות רק כמה מן השאלות
והתמיהות, החבויות בחומר הפרשה, ובעיקר בדוח של הסנאט
האמריקאי.

הרטיט וטל ניר
ף מרכזה של הפרשה כולה
* ₪עומד עמירס ניר, יועץ ראש־הממשלה
(הקודם והנוכחי) לענייני־טרור.
הציבור
מכיר את ניר רק ככתב
צבאי מוכשר של הטלוויזיה, ואחר־כך
כפעיל במטה־הבחירות של שימעון
פרס במיפלגת־העבודה.

ואיש־אמונו של רונלד רגן (״המארין

מן הדוח עולה כי היחסים בין
השניים — נורת׳ את ניר — היו כה
הדוקים, עד כי לא ברור אם נורת׳״)
הפעיל את ניר, או להיפך — שמא ניר
הפעיל את נורת׳.
לפי הדוח, היה זה ניר שנתן לנורת׳
את הרעיון לגבות מן האיראנים מחיר
מנופח עבור הנשק המסופק להם
באמצעות ישראל, ולהעביר את הכספים
לקונטראס במרכז־אמריקה.

בפרשה זו מתגלים מימדים לגמרי
חדשים של האיש.

בגלל הרעיון הזה עלול נשיא
ארצות-הברית להיהרס. יתכן
שצעיר בשם ניר הפיל את נשיאותו
של רגן.
בקיצור: נוצר מצב שכמעט
ולא-ייאמן: עמירם ניר, ם קיד_
לא-הכי-בכיר במישרד־ראש-
הממשלה, הפך מאחורי הקלעים
דמות בינלאומית ממדרגה
ראשונה, שניהל את המדיניות
של ארצות־הברית וישראל
בשתיים מן הנקודות הרגישות
ביותר בעולם, כשהוא,
פועל למעשה על דעת עצמו.

מכריו (ואינני ביניהם) מעריכים
אותו כאיש אחראי, רציני ובעל־עק־רונות.

מסתבר
כי עמירם ניר השתלט
בשלב מסויים על העיסקה
האיראנית, טיפל בה לבדו
לגמרי, נפגש לבדו עם נשיא
ארצות־הברית, קיים לבדו עשרות
פגישות סודיות עם האישים
המרכזיים המעורבים בפרשה.
הוא
פעל בתיאום הרוק מאוד עם
אוליבר נורת׳ ,פקיד המועצה האמריקאית
הלאומית לביטחון בבית הלבן

6 -יי

ריצ׳ארד סיקורד

אלברט חכים

מדוע הוכנסו מסייעי הקונטראס לעיסקה האיראנית׳

תוך גיבוי מינימאלי מצד שר
אחד או שניים.
איך זה קרה?

ניר אצל וגן
ך ראה בי נקודת־המיפנה היתה
^ בסתיו ,1985 כאשר עסק העולם
כולו בחטיפת המטוס האמריקאי
בלבנון ובחטיפת האוניה האיטלקית
אכילה לאורו בידי קבוצה פלסטינית.
פעולות
אלה נכנסו לתחום פעילותו
של עמירם ניר, כיועץ לענייני־טרור.

יכולים להיות לכך כמה הסברים —
והבחירה תלויה בהערכת מניעיו ואישיותו
של ניר.
בין השאר:

• גיר האמין בכנות כי
מעורבותם של סוחרים פרטיים
בעניין בינלאומי כה רגיש
אינה רצויה, ואולי חשב כי
נימרודי ושווימר מרוויחים מן
העיסקה (דבר שהם מכחישים
בתוקף).
• ניר רצה לרכז את כל
העניין בידיו באופן בלעדי, כדי
למלא לבדו תפקיד מרכזי בעל

לפני שהעניין התפוצץ. ולפני שאר
ליבר נורת׳ הבין שהוא נתון בצרה, הוא
מסר הודעה לשר־המישפטים האמריקאי,
אד מיז, ידידו האישי של רגן.
הודעה זו אמינה, מפני שנורת׳ לא ידע
אז עדיין כי הוא עלול להיתבע לדין
פלילי על הפרת החוק האוסר עזרה
לקונטראס( .לאחר מכן סירב להעיד,
בטענה שהוא עלול להפליל את עצמו).
בקטע הנדון של דוח הסנאט(עמוד
)43 נאמר כ ף ״קשר ישיר בין מכירות
הנשק לאיראן ובין הסיוע לכוחות
ההתנגדות בניקראגואה נוצר בינואר
1986 בדיון בין נורת׳ ועמירם ניר,
היועץ לענייני טרור של ראש־הממ־שלה
הישראלי פרס...

נורת׳ אמר (למיז) שהוא דן
על הסיוע להתנגדות בניקרא־גואה
עם ניר בינואר ,1986 וכי
ניר הציע להשתמש בכספים
ממכירות הנשק לאיראן
למטרה זו.
״לפי כמה רישומים, האמין נורת׳ כי
ניר הציע את הדבר על דעת עצמו...

״נורת׳ גם נזכר בי דחה כמה
הצעות אחרות של ניר להשתמש
בכספים של המענק
האמריקאי לישראל, או בקרנות
של ישראל עצמה, לשם מימון
הסיוע להתנגדות בניקרא•
גואה.״
עמירם ניר
אוליבר נורת׳ שוכנע
איכשהו נדחקו הצידה שאר המוסדות
— ועמי־רם
ניר הפך איש־הקשר הקובע עם
האמריקאים.

בעזרת החומר המודיעיני
ש הי ה עימו, הצליח ניר לעשותרושם עז על נורת׳ וחבריו. הוא
הסד לאיש שלהם, או להיפד.
באותה שעה כבר פעל ״הקשר
האיראני״ ,שנוצר ביוזמת שלושה ישראלים
— דויד קימחי מטעם מישרד־החוץ,
יעקב נימרודי ואל שווימר
כסוחרים פרטיים, בעלי קשרים מיוחדים
מאוד. יחד עימם פעל עדנאן
חשוגי* .המטרה היתה לקשור קשרים
י=-עם המישטר האיראני על־ידי מכירת
נשק. ו/או לחדש את עיסקי־הנשק
העצומים שהיו לישראל עם מישטר
השאה, ו/או לעזור לאמריקאים לשחרר
בני־ערובה.

לסידור הזה היה יתרון אחד:
עסקו בו אנשים פרטיים. הממשלה
יכלה להתכחש לעיסקה
בשעת־הצורך. לחשוגי ולנינד
רודי היה נסיון רב בעסקים
׳* 5מסוג זה, הנעשים בחשאיות
גמורה. נימרודי היה מומחה
מאין־כמוהו לענייני־איראן.

כאשר יצר ניר את קשריו עם נורת׳
ושות׳ בבית הלבן, הוא החליט להשתמש
בהם כדי להוציא את השלישיה
קימחי־נימרודי־שווימר מכל העניין.
זה לא היה קל, כי ניר פעל בשם פרס,
ופרס הוא ידידו־מנוער של שווימר.
אולם ניר הצליח.
פרס טען לאחר־מכן באוזני מקורביו
כי לא היה לו מושג מה קורה,
ושלא ידע כלל על פגישה שקיים ניר
בלונדון — בעת ביקורו של פרס שם
— עם אנשי-הקשר האיראניים.

על כל פנים, ניר הצליח באופן
מזהיר. יתכן שאמר לאמריקאים כי
פרס אינו רוצה עוד באנשי־הקשר
הישראליים, וכי אמר לפרס כי האמריקאים
אינם רוצים בהם. על כל פנים,
בינואר 1986 כבר הופיע ניר לבדו
בוושינגטון, נפגש עם אנשי המועצה
לביטחון לאומי, ולאחר מכן עם הנשיא
רגן עצמו.

* אגב, עובדה מדהימה זו לא
זכתה בתשומת-לב בישראל.
היא חבוייה בדוח הסנאט.
מדוע החליט ניר להשתלט באופן
בלעדי על העיסקה?
למען הבהירות, נקרא האיש
הפעם כך. האיות הנכון של שמו
הו א כשוכגיי ( ראה יומן אישי).

חשיבות עצומה, כדי לקדם את
הקריירה הפוליטית ו/או ה־מיבצעית
שלו.
ידוע כי לניר יש אמביציות חזקות,
הן בשטח המיפלגתי, הן בשטח המיב־צעי.
בשעתו הוצגה מועמדותו לתפקיד
ביטחוני בכיר.
• יתכן גם כי ניר פעל על־פי
הוראתו של שר(שימעון פרס או יצחק
רבץ) ,ומילא רק הוראות.

איום ב״כדור
בואש״
יל כל פנים, עניין הקונטראס
.קשור באופן הדוק עם עלייתו של
ניר.

יי יצחק, יי יצחק!
איד נודע לשלישיה נימרודי-
שווימר״קימחי. שהיתה מעורבת
בפרשה מתחילתה, שהטיפול עבר
מידי ראש הממשלה שימעון פרס
לידיו של שר״הביטחון יצחק רבין!
מכיוון שהאיראני מנושאי גורב-
ניפאר סיפר ששמע את עמירם ניר
מטלפן בהולות ארצה במהלך
פגישותיהם, ואומר לשפופרת הט־לפיד
״יצחק, יצחק״...
איראני בבית הלב!

בשלב זה לא היה לנורת׳ כל עניין
להסיר את האחריות מעצמו ולגלגל
אותה על מישהו אחר. הדברים אמינים.
מדוע הציע ניר הצעות מפתות אלה
לנורת׳?
נורת׳ עסק מאחורי הקלעים במימון
״פרטי״ לקונטראס, מאחר שהקונגרס
האמריקאי אסר מימון ממלכתי. ניר
ידע שזהו ה״בייבי״ של הנשיא רגן.
הרעיון הזה של העברת הכסף מן
העיסקה האיראנית לקונטראס היה
עילה מצויינת לסילוק קימחי־שווימר־נימרודי
מהעיסקה, כדי לרכזה כולה
בידי שני אנשים — ניר ונורת׳ .כאשר
עוסקים בעניין כה סודי ובלתי־חוקי,
יש סיבה טובה לסלק ממנו כל אדם
נוסף.
ואכן, לאיש־הקשר האיראני, מאנו־פר
גורבניפאר, נאמר על־ידי האמריקאים
שעליו לנתק מייד כל קשר עם
שלישיית הישראלים, ולקיים קשר עם
ניר בלבר.
סיפר לאל שווימר ויעקב נימרודי,
בשלב המאוחר של הפרשה, כש כבר
היו מחוץ לעניינים, כי סודרה
לו פגישה ״עם
בלונדון״ .גורבניפאר סיפר זאת
בחשיבות עצמית וברצינות גמורה,
והדליק• את הנוריות האדומות
במוחותיהם של השניים. לדיברי
מקורביהם.
מדוע? כי כשביקר גורבניפאר
בישראל. ביקש להיפגש עם אישים
בכירים בממשלה, ובקשתו נד חתה.
שווימר
טס במיוחד מניו-יורק
ללונדון, שם אכן שהה אז ראש־הממשלה
שימעון פרס עם פמלייתו.
שווימר,
ידיד״נעוריו של פרס,
ישב עימו שעות אחדות, והוציא
מפיו הבטחה שאין הוא יודע דבר

אוליבר נורת׳
עמירם ניר הציע
לדברי גורבניפאר, הודיע לו נורת׳
שאם לא יציית, יקבל ״כרור בראש״.
הוא שיקשק כולו מפחד.

עניין הקונטראס שימש על
כן לניר כאמצעי להרחקת כל
הישראלים האחרים מן העניין ,־
באמריקה יש חשד כי הסיולניהול
העניין כולו לבדו. הוא
פור על הסיוע לקונטראם הוא
הפד לספוטניק.
כולו או חלקו בבחינת ״עוקץ״
לא ברור באיזו מידה היה שימעון
— סיפור כיסוי להעלמת הכספרס
בתוך העניינים. אחרי ההתפוצצות פים בהמשך הדרך. מכיוון שה-
בינו ובין ידידו שווימר, והשיחה שבה
קונטראם הכחישו שקיבלו
קרא ניר ״אינני עומד למישפט!״ ונימי
בכלל כספים מן העסקים האי-
רודי כינה אותו ״בוגד״ ,ניתק פרס
ראניים, ומכיוון שאיש אינו
כמעט כל מגע איתו למשך זמן רב.
יודע מה קרה בחשבונות השוו־נראה
כי באותה התקופה ייציים, אין איש יודע אם כל
כבר זבה ניר לגיבוי של רבין. הכספים (או רובם או אף חלק
יש ספק רב לגבי השאלה אם מהם) אכן הגיעו לקונטראס.
למישהו מהם היה מושג על
כלומר: לפי חשד זה השתמשו
היקף פעילותו של ניר ופרטיה.
גורמים אמריקאיים מסויימים בסיפור

ניסוי להעלמת
נסנים
*ץ אחורי הקלעים בארצות־הברית
/מתהלכת היום השערה עוד הרבה
יותר חמורה.

היא יונקת מן העובדה שאיש
אינו יודע אם בכלל הגיעו
כספים לקונטראם, ואם כן —
כמה.

אחרי שיחותיו עם ניר, הכניס נורת׳
לעיסקי הנשק עם איראן שני אנשים,
שניהלו עד אז את הסיוע ״הפרטי״
לקונטראס: הגנרל־בדימוס האמריקאי
על פגישה כזאת -לא היה ולא
נברא! .
בכל זאת, דיווח גורבניפאר
שהוא נפגש עם שני נציגים בכירים
של ראש־הממשלה: עמירם ניר
ונציג רישמי נוסף. שאותו זיהה על
פי תמונה בעיתון שהחזיק ניר
בידיו. בעיתון הופיעה תמונה של
ראש-ממשלת ישראל עם מזכירו
הצבאי, עזריאל נבו. זה היה האיש
שנילווה לניר. כך הבינו הנוכחים
שזהו נציגו הרישמי של פרס. עוב דה:
לן היה כתוב בעיתון!

אחרי שהמליץ המיליונר הסעודי
עדנאן חשוגי במרס 1985
לאל שווימר וליעקב נימרודי על
האיראני מנושאר גורבניפאר, הו בא
זה ברוב כבוד ארצה.
והיכן שוכן! בבית הלבן.
לא בבית השוכן בוושינגטון, אלא
בחיקוי שלו, שבנה איראני אחר -
המיליונר אברהם ראד -בסביון.
כיום מתגורר שם, זמנית, יעקב
נימרודי.

היה כתוב בעיתון האיראני מנושאר גורבניפאר

ריצ׳ארד סיקורד והיהודי־האיראני אל־בט
חכים. שניים אלה מופיעים בכל
המשך העסקים בשני המיגזרים גם יחד
— הן במיגזר העסקים עם איראן. הם
במיגזר הסיוע לקונטראס.

עמירם ניר ועזריאל נבו(בהלוויה)

הסיוע לקונטראס כדי להעלים כספים,
ואולי סכומי־עתק, שנכנסו לכיסים
אחרים לגמרי.

במילים אחרות: הרעיון המבריק
של עמירם ניר, שעזר לו
להשתלט על הקשר האיראני,
שימש בידי אחרים בהמשך
הדרך למעשי-מירמה גדולים.
יתכן מאוד שהחלק הזה של הפרשה
ייחשף בעתיד על־ידי החקירה האמריקאית,
שתהיה בוודאי יסודית וממצה.
אך אין זה בטוח שהצד הישראלי בהעלאת
הרעיון של ״הסיוע לקונטראס״
ייחשף אף הוא.

מי החליט על כך? מי העלה
אותו? האם פרם או רבין ידעו
על כך? האם פעל ניר על דעת
עצמו, כפי שסבור נורת׳? מה
היו המניעים?
בהעדר ועדת־חקירה מוסמכת, לא
נדע על כך לעולם.

שקוים, נוכלות,

בגידות
ך* בר אחד ברור: יש בפרשה
1כולה כמה סממנים המזכירים יותר
סיפור־מתח זול מאשר פרשה מדינית
בינלאומית.

נראה כי במהלך פרשה זו
הכל שיקרו, הכל רימו את הכל,
והכל בגדו בכל.

כל ההודעות של ממשלת ישראל
עד כה כוזבות — אס בבחינת שקר גס,
אם בבחינת חצאי־אמיתות. כך גם כל
ההודעות של ממשלת ארצות־הברית
ואנשיה.
ניר השתמש בטכסיסי־עורמה כדי
להוציא מן הפרשה את דויד קמחי
(שהוא עצמו איש־מוסר לשעבר) ואת
נימרודי ושווימר, וכנראה לא מסר
בעניין זה את כל האמת לפרס (שהם
המשקאסכן,
פרס
רים) .באותה השעה רימה נורת׳ את
השרים האמריקאיים ואת מוסדות־הביון.
אחרי
שסולקו הסוחרים הישראליים,
ניסה נורת׳ לסלק גם את אנשי־הקשר
האיראניים ואת חשוגי, תוך
פתיחת ״ערוץ שני״ .מעשה־בגידה זה
הוא שעלה לו כל־כך ביוקר. גורבא-
ניפאר, שהתרגז על הבגידה וגם על
אי־תשלום הכספים המגיעים לו.
לדעתו, פוצץ את הפרשה בשבועון
הלבנוני, ומשם התגלגלו הדברים.
האמיתכן
מאוד שהחקירה

ריקאית תתמקד יותר ויותר
בסכומי הכסף שנעלמו.

לאן נעלמו המיליונים?
ך* דוח של הסנאט דובר רק בד*
רך אגב על הצד הכספי של הפרשה.
פה ושם מוזכרים סכומים.

ניתוח הסכומים האלה מגלה
תמונה מעניינת מאוד — ומעלה
שאלות חמורות ביותר, שחלקן
נוגעות במישרין. לישראל.
הנה
כמה מן השאלות והתמיהות.
הן נוגעות לכל רצף העסקות —
שתי העסקות הראשונות שבוצעו על־ידי
המשולש נימרודי־שווימר-חשוגי,
ושאר העסקות. שבוצעו כבר בתקופת
שילטונו הבלעדי של ניר בעניין.

• עיסקה אי:
תשלום נסר
ץ והי העיסקה הראשונה של נימי
( רודי־שווימר־חשוגי עם גורבאני־פאר,
שלא יצרה שום בעיות.
הישראלים מכרו לאיראנים 500
טילי טאו, במחיר 5מיליון דולר. בהתאם
להתחייבותו של הנשיא רגן, היו
האמריקאים אמורים לספק לישראל
500 טילי־טאו אחרים, טובים יותר.
הכסף חולק כך:

הסוחרים שילמו למישרד-ה-
ביטחון 6000 דולר עבור כל
טיל, ובסך־הכל 3מיליון דולר,
וכן 0.7מיליון עבור הוצאות
מישרד־הביטחון.
נותרה יתרה של 1.3מיליון דולר.

מישרד-הביטחון? האם זה נכלל
בתקציב? האם יש על כך בכלל
פיקוח של המדינה? או שמא
משתמש המישרד בכספים כאלה
כאוות נפשו, בלי שום פיקוח?

בעה
צ׳קים של 3מיליון כל אחד.
עבור הטילים שילמה ישראל לאר־צות־הברית
.3,515 דולר לחתיכה, וב־סך־הכל
3,515,000 דולר. חשוגי שילם
מיליון דולר עבור ריבית, ועד מיליון
דולר עבור הוצאות ועמלה.

9עיסקה ני:
הרמאות

משמע: הכנסה של 12 מיליון
דולר, הוצאה של 5.515 מיליון
דולר. היתרה 6.485 :מיליון דולר.
לאן הלן־ כס!? זה?

^ עיסקה זו היתה ישראל, באמצ־
₪1עות נימרודי״שווימר, אמורה לספק
לאיראנים 80 טילי הוק. כל המחיר
שולם על־ידי האיראנים מראש לנימ־רודי,
בלי שום ערובות, על בסיס של
אמון.
בגלל סיבות טכניות, נשלחו תחילה
רק 18 טילים. אז התברר לאיראנים כי
במקום הטילים המשופרים שהזמינו,
שלחה להם ישראל טילים מיושנים וי־רודים.
היתה זאת רמאות פשוטה.
מירמה מדהימה זו גרמה כמעט לאסון.
האיראנים עמדו לעצור את המטוס
והצוות. הם פוייסו כאשר הזדרז נינד
רודי להחזיר להם את כל הכסף עבור
62 הטילים(פחות 18 הטילים, שנשארו
לפי שעה באיראן) ,לאחר מכן הוחזרו
17 טילים מאיראן לישראל (ולא ,18
כפי שנאמר בטעות בדוח הסנאט).
את ההתחשבנות על טילים אלה
עשה בסופו של דבר עמירם ניר עם
גורבאניפאר או האמריקאים.

ברור כי ישראל עצמה הרוויחה ב־עיסקה
זו לפחות 2מיליון דולר —
ההפרש בין המחיר שגבתה מחשוגי ובין
המחיר ששילמה לאמריקאים.
לא ברור הקשר בין סכום זה ובין
שני מיליון הדולארים המיסתוריים,
שעליהם אמר עוזרו של חשוגי, אחד
בשם פורמארק, לפי דוח הסנאט(עמוד

המחירים. גורבאניפאר טען שהוא
מקבל עמלה של ״/״60׳ אך
הסי־איי־אי חישב ומצא שהוא
גובה עמלה של״/״ 300״לפחות״.
לאן הלך הכסף?
באותה השעה לחץ ניר על
עמיתיו האמריקאיים להמשיך
בקשרים עם גורבאניפאר, למרות
שהאמריקאים חדלו להאמין
לאיש. בעוד שנורת׳ פתח
״ערוץ שני״ ,המשיך הנציג
הישראלי, לפי הדוח, לטעון כי
גורבאניפאר הוכיח את עצמו
ושיש להמשיך ולעבוד איתו.
בסוף אוקטובר נשלח שוב מישלוח
של טילי־טאו לאיראן. לא נאמר בדוח
מה קרה לכסף.

יש לזכור כי כל הנשק הזה
עבר את ישראל, נחת בארץ

עלולה לקום שערוריה נוראה.
אולי יתברר שחלק מן הכסף נשאר
בישראל כדי לשלם עבור נשק לקוני
טראס, שלא הגיע לקונטראס.

הניצוץ:
מעשה נקהה
^ אשר החליט נורת׳ להדיח את
^גורבאניפאר וחשוגי מכל העניינים,
כפי שניר הדיח שנה לפני כן את
נימרודי ושווימר, היה זה מישגה קטלני.
גורבאניפאר
טען כי מגיעים לו עוד
4מיליון דולר. חשוגי נשאר חייב למשקיעים
שלו 15 מיליון דולר, שנשארו
מוקפאים בשווייץ. המשקיעים

מי היה אחראי למעשה־ה־

עמירם ניר בין רבץ ופרם
האם עבר מהאחד לשני׳

״פורמארק הניח כי 2מיליון
דולר, ששולמו על-ידי האיראנים
לגורבאניפאר, הלכו לניר...״
ניר
עצמו הכחיש כל ידיעה על כך.
אגב, תמורת העיסקה הזאת היו
צריכים להשתחרר שני בני־ערובה אמריקאים.

ניר
קיבל על עצמו
— לשחרר 50
אנשי חיזב-אללה שהיו כלואים
בידי צד״ל,

ח שוגי חו גג

מי שלט בחשבון השווייצי׳
מיליון דולר שולמו לגורבאניפאר
— חצי עבורו, חצי עבור תשלומי־שו־חד
לראשי המימשל האיראני. מובן
שלא יכול להיות פיקוח על סכומים
אלה.
השאר 0.3 ,מיליון, יועד לתשלום
הוצאותיהם של נימרודי ושווימר, הן
בעיסקה זו, הן בעיסקה קודמת שלא
הצליחה.
עד כאן זה נראה פשוט. אך יש המשך.
האמריקאים
סיפקו לישראל את הנשק
החלופי. כאשר הגיעו טילי־הטאו,
הסתבר כי זוהי סחורה מיושנת וירודה.
ישראל החזירה את הטילים, וקיבלה
אחרים.

אולם ישראל לא שילמה את
הכסף לאמריקאים. למעשה לך
בל מישרד־הביטחון תשלום כפול:
פעם מהאיראנים, פעם מן
האמריקאים(בצורה טילים חדשים).

קרה לכסף? תחילה נראה כי הסכום
נעלם. אחרי זמן רב נמצא הכסף
בחשבון נידח.

נשאלת השאלה: איך מופיעים
כספים אלה בחשבונות

מירמה הרה־האסון? היוזם היה
חיים כרמון, האחראי על ההר-
כשה במישרד-הביטחון. זהו
אותו כרמון שהיה אחראי לענייני
הביטחון של מיתקני ה־מישרה
הוא
עשה מה שעשה למרות שהוזהר
מראש שלא יעשה זאת, אחרי שמישהו
שמע במיקרה מפיו את רעיון התרמית.

למרות זאת לא סולק ברמון
מתפקידו, והוא ממשיך למלא
אותו.
רק בישראל.

8עיסקה גי:
2מיליונים הלנו
כאן והלאה כבר התנהלו העס־
}/קות על־ידי עמירם ניר.
ב״ 17.2.86 מכרה ישראל לאיראן
עוד אלף טילי טאו. מבחינה כספית,
היתה זאת עיסקה מוזרה שבמוזרה.
לפי דוח הסנאט, שילמו האיראנים
לעדנאן חשוגי 12 מיליון דולר, באר־

כל העניין התפוצץ.

• עיסקה די
והראה: עמדה שר
^300
^ ־ 15.5.86 הפקיד חשוגי 15
^ מיליון דולר בחשבון השווייצי
המיסתורי של חברה בשם לייק רי־זורסרס
(״משאבי האגם״) ,אחרי שקיבל
18 מיליון דולר בהמחאות דחויות.

ברור מה קרה להפרש של
3מיליון דולר.
חשוגי טען שזו ריבית. גורבאניפאר
טען כי החשבון נופח, וכי הכסף הלך
לקונטראס.
יש בדוח רמזים לעסקות נוספות
באותה תקופה.
באוגוסט 1986 הוסכם על מישלוח
של 1000 טילי טאו, שתי מערכות־ראדאר
לטילי הוק ונשק ישראלי
נוסף. לאחר מכן ביקש גורבאניפאר
לוותר על הנשק הישראלי, ולקבל עוד
1000 טילי טאו.

סמוך לאותה תקופה הביעו
ראשי הסי-איי-אי דאגה לגבי

ונשלח מן הארץ לאיראן. גם
הסכומים נקבעו על-ידי ישראל.
קרי: על-ידי ניר.
הדוח קובע זאת בפירוש. בעמוד 45
נאמר:

״נורת אמר שהסכום של 12
מיליון הרשום במיזכר, מבוסם
על מה שנאמר לו על־ידי הישראלים,
ושלא ידע כמה הועברו
(לקונטראם) .הישראלי,
ניר, הוא שהחליט על הסכום
שניתן(לקונטראס) ,בלי מעורבות
מצד הסי־איי־אי או המועצה
לביטחון לאומי.״
״...נורת׳ תיאר את הכסף שעל הישראלים
היה להעביר(לקונטראס) ככסף
איראני, מריווחי מכירות־הנשק.״

במילים פשוטות: איש-המם-
תה האמריקאי, נורת׳ ,טוען
שלא היה לו מושג במה שולם
בפועל לקונטראם. הכל היה
תלוי באופן בלעדי בידי ניר.

הכסף שולם (אם שולם) מתוך חשבונות
שווייציים סודיים, שלאיש לא
היה פיקוח עליהם. מדברי נורת׳ ניתן
להבין כי ניר שלט בחשבונות אלה.
״נורת׳ אמר שאינו זוכר את מיספרי־החשבונות
שניתנו לישראלים, וכי הישראלים
הם שעשו את הסידורים לגבי
הכסף שהופקד בהם. מיז(שר־המיש־פטים)
העיד כי נורת׳ קבע באופן נחרץ
שהכסף הלך להתנגדות בניקראגואה,
אך לא יכול היה לזכור, או שלא ידע
כלל, את הסכום, חוץ מאומדנה של 3־4
מיליון דולר בהזדמנות אחת.״

בסך־הכל קיבלו האמריקאים
12 מיליון דולר עבור כל הנשק
שהעבירו דרך ישראל לאיראן.
חשוגי קיבל מהאיראניס, ושם
בחשבון בשווייץ 30 ,מיליון
דולר. ההפרש 18 :מיליץ דולר.
את הכסף מחפשים עכשיו האמ,

ריקאיים.

אם יתברר, חלילה, שמשהו
מזה נשאר בידיים ישראליות,

איימו לפנות לערכאות, וכר לפוצץ את
כל העניין.
האיש שפוצץ את העניין ב־3
בנובמבר 1986 היה גורבאניפאר, כנקמה
על הבגידה בו. לפני כן הציע ראש
הסי־איי־אי לשלם לו את ארבעת מיליון
הדולארים, והזהיר מפני התוצאות,
אם לא ייעשה כך.

אך אם גורבאניפאר לא קיבל
4מיליון דולר המגיעים לו מ־עיסקה
שיצאה לפועל, מישהו
אחר קיבל אותם. מי? איך?
כל השאלות האלה עלולות להתעורר
בחקירה האמריקאית, גם אם לא
תהיה חקירה ישראלית.

אולם אין זה צריך לעניין רק את
האמריקאים. זה נוגע בראש וראשונה
לישראל, כי הנשק עבר כולו דרך ישראל,
והכסף היה כפוף כולו לסידורים
ישראליים.

אם נעלמו מיליונים, על ישראל
לחקור לאן הלכו. אם נשארו
בידיים ישראליות, יש לברר
אם היו אלה ידיים ממלכתיות
או אחרות. אם היו אלה
ידיים ממלכתיות, יש לברר איזה
שימוש נעשה בהם, אם זה
עבר בתקציב המדינה ואם זה
היה נתון לביקורת דמוקרטית
כלשהי, ביקורת הכנסת ובירך
רת מבקר-המדינה.
עצם העובדה שדרישה כזאת לחקירה
לא הועלתה בישראל כלל עד
רגע זה, למרות שעברו כבר שלושה
חודשים ויותר מאז הפיצוץ, מלמדת
הרבה על המצב בישראל.

חקירה זו כערכה בעזרת
דפנה ברק

במדינה

יי זסזרים באים
דם דג גש6ד כדי לגרשם.
היום שמחו ראשי ישראל
על כי חזרו
אחת המטרות המוצהרות של אריאל
שרון, כאשר דחף את ישראל למילחמה
ב־ ,1982 היתה לגרש את הסורים
מלבנון, כדי להפוך את ארץ־הארזים
לבת־חסות ישראלית.
השבוע חזרו הסורים לביירות, השסועה
והקרועה, ורוב הישראלים בצמרת
השמיעו אנחה של הקלה.

יחסים מרחביים

־־ 3קווים אדומים
זה נראה כמו תסריט
יש? .אך בינתיים
השתנה הרבה
הצבא הסורי פלש ללבנון ב־,1976
שנה אחרי פרוץ מילחמת־האזרחים
שם. הם הוזמנו אז על־ידי המארונים,
אשר פתחו במילחמה אך שהובסו
בשדה־הקרב על־ידי הכוחות המשו־י*י;
לבים של אש״ף, הדרוזים, וכוחות
״השמאל״.
בישראל נערך אז מאחורי הקלעים
ויכוח נוקב. היו שני מחנות:
• ראש־הממשלה יצחק רבין קירם
את הצעד הסורי בברכה. הנימוק: במקום
שנמצאים בו הסורים, שם יש
שקט. לדוגמה: רמת־הגולן. יתר על כן,
הסורים באו לדכא את כוחות אש״ף, וזה
טוב. ושלישית, ככל שהצבא הסורי
יהיה פרוש על שטח יותר גדול, כן יהיה
דליל יותר, ומצבו מול צה״ל יורע.
• שר־הביטחון שימעון פרס התנגד
לתפיסה זו, וראה בהתקדמות הסורים
בלבנון סכנה. אנשי־רבין טענו כי אין
לפרס גישה עניינית, אלא שבא לחתור
תחת מעמדו של רבין.

הוויכוח פרץ החוצה כאשר התקרבו
הסורים דרומה. אנשי פרס, ובראשם גד
יעקובי, פתחו בזעקה רבתי. הם קבעו
שהופעת הסורים על הגבול הישראלי
תהווה סכנה לביטחון המדינה, ותבעו
לקבוע ״קו אדום״.
רבין לא רצה בשום קו אדום. הוא
רצה שהסורים יגיעו עד לקווי צה״ל,
כדי שלא יישאר שום חלל ריק בין שני
הצבאות. אולם מול ההיסטריה הציבורית,
נכנע. הוא הסכים להתוויית ״קו
אדום״ ליד הליטאני, והסורים צייתו.
התוצאה: נוצר חלל ריק, שהתמלא
במהרה על־ידי כוחות אש״ף. קמה
מיני־מדינה של אש״ף בדרום־לבנון.
חלל ריק. מאז זרמו הרבה מים
בנהרות הלבנון, וגם הרבה דם. היתה
מילחמת־הלבנון, ישראל שיחקה
במישחק הלבנוני, הפסידה והסתלקה
כל עוד נפשה בה.
השבוע התלקח הוויכוח הישן
מחדש. הסורים התקדמו בלבנון ותפסו
את מערב־ביירות. הם ״הוזמנו״ על״ידי
השיעים והדרוזים — השונאים אלה
את אלה — כאמצעי אחרון למניעת
מילחמת־אחים עקובה־מדם ביניהם.
חאפט׳ אל־אסד הערמומי לא רצה
להיכנס לבוץ הזה, אך לא היתה לו
ברירה. האלטרנטיבה היתה אנדרלמוסיה
גמורה, שהיתה מסכנת גם את
האינטרסים הסוריים.
הסורים באים כבעלי־ברית לשיעים,
וכאויבים לאש״ף. אש״ף קשור כיום
בברית מעשית עם המארונים, ואלה
מתנגדים להתקדמות הסורית. מצד
שני, אין לאסד שום עניין בהברחת
הפלסטינים מלבנון — כי הגל הזה
עלול להציף את סוריה. אין לפלסטינים
כיוון אחר לברוח, גם אילו רצו
בכך.
לפני שהסורים יכלו לזוז דרומה,
קמה שוב זעקה בישראל. שוב דובר על
קווים אדומים. שוב התחייבו הסורים כי
לא ידרימו עד לגבול הישראלי. שוב
יישאר חלל ריק בין צה״ל ובין הסורים.

מול ארונו של יערי: יעקב חזן בין אנדה יערי הרעיה ואביעזר הבן
הנינה על הבירכיים
על החלל הזה יתמודדו אמל, אש״ף
וחיזב־אללה.
ותיקים מות הקצין האוסטרי
משקאות חמים וקרים,
וגם מיניבוס, בהלויית
איש־מפ״ם הזקן ביותר

האשה והבת: אנדה ורחל יערי
המכובדים נימנמו

גם חיים גרשונוביץ היה בהלוויה
של מאיר יערי. לפני חודשיים נרשם
בספר־השיאים של גינס כאדם השמן
ביותר בישראל 179 .קילוגרם, וזה
כולל בגרים ומישקפיים וחגורה המחזיקה
את המיכנסיים, כדי שלא ינשרו.
בבית״הקברות של מרחביה, הנושק
לגיבעת־המורה, התיישב גרשונוביץ
על אחד הקברים. הוא שמן מאוד. גופו
נוזל מצד לצד, מכסה כמעט את כל
הקבר.
מבלי לדעת, העניק גרשונוביץ
להלוויה את אופיה האמיתי. הגינסי.

מדווחת שרה ליבוביץ:

הוותיקים: אמה ומאיר תלמי(פצוע מתאונה)
נותרו רק שישה
ה עול ם הז ה 2582

גרשונוביץ הוא הכי שמן, ויערי היה
הכי ותיק, הכי מייסד, הכי מנהיג, הכי
אידיאולוג, והלווייתו היתה ההלוויה
הכי מאורגנת ומסודרת שידעה הארץ
בשנים האחרונות, אולי אי־פעם.
בבוקר הונח הארון, על־פי בקשתו
המפורשת של יערי, באולם הכניסה
של הוועד־הפועל של ההסתדרות.
בדצמבר 1920 נמנה יערי עם מייסדי
ההסתדרות. ויקטור שם־טוב מזכיר את
זה לכולם בנאום הפרידה. איך ישב שם,
בחצר הטכניון בחיפה, כנציג השומר
הצעיר בוועידת־הייסוד של ההסתדרות,
ובלוריתו השחורה מתנפנפת לכל
עבר•

גם ישראל קיסר נאם. כמו תמיד,
במיקרים כאלה. אחר־כך נלקח הארון
אל קיבוץ מרחביה.
הקיבוץ שוכן לרגלי גיבעת־המורה.
660 נפש, מקום רוויי היסטוריה
ואנשים קשים שידעו להיאחז בכל
כוחם באדמת העמק. ב־ 1911 התיישבה
שם ״הקואופרציה של אופנהיי׳מר ״.בס
191 התפרקה ונטשה. אחר־כך ניסו
קבוצות־פועלים שונות לחבוק את
האדמה ונכשלו.
ב־ 1929 הגיעו יערי וחבריו, חברי
השומר הצעיר מגליציה. הם הקימו את
מרחביה שקיימת עד היום.
איש לא נותר מהקבוצה המייסדת.
יערי היה האחרון. וכבר בשערו של
הקיבוץ, שעה לפני פתיחתה הרישמית
של ההלוויה, ברור מה רב כבודו של
הנפטר.
בני־נוער בסנדלים ובמיכנסיים קצרים
תוחבים אל תוך המכוניות דף
מודפס, הפותח במילים האלה :״חברים
יקרים, תודה שבאתם להשתתף איתנו
באבלנו הכבד ״.ומייד אחר־כך הסבר
קצר, שפירט איך תתנהל ההלוויה, מה
מותר ומה אסור.
חברים עטורי־שפמים, חולצות כחולות
ומשרוקיות, כיוונו את כלי־הרכב
למיגרש־החניה. בקצה המיגרש המתין
מיניבוס קטן, כך שאיש מהבאים לא
נאלץ לכתת את רגליו אל חדר־האוכל.
בשום אופן אי־אפשר לתעות בררך.
מגיעים. מייד נתקלים בשתיה קרה
ובבנו הבכור של מאיר יערי, האלוף
אביעזר יערי. עד לאחרונה היה מפקד
המיכללה לביטחון לאומי. כשהוא
לבוש במדים, הוא קיבל את פני הבאים
— לוחץ את היד, טופח על הגב או
סתם מחייך.

על קלנוע. במועדון החברים הקטן
שמעל חדר־האוכל שפע של עוגות,
כריכים ומיני משקאות חמים וקרים.
עשרות קשישים מקיבוצי הסביבה
אוכלים ולוגמים בתיאבון רב, כזה שרק
מוות ולידה מעוררים אותו.
למטה, ברחבה הענקית, המון ארם.
מאיר ואמה תלמי, חברי הכנסת הראשונה,
נתן פלד, פעם שר־הקליטה, יונה
גולן, ממישמר־העמק, חברה בכנסת
השניה, טוביה יערי, אחיו הצעיר של
מאיר יערי, אשתו אנדה, שבאה רכובה
על קלנוע, בתו רחל, חמשת נכדיו
ונכדותיו.
לפני חודש נולדה הנינה השמינית
של מאיר יערי, בתה של נעמי, נכדתו.
גם היא נמצאת כאן, רכוסה בתוך
מינשא, ישנה שנת־תינוקות כבדה.
90 שנים מפרידות בין מאיר יערי
לנינתו האחרונה. היא נולדה בשלהי
המאה ה־ .20 הוא: בסופה של המאה ה־
,19 בשנת ,1897 ברישא שבגליציה.
לחם במילחמת העולם הראשונה כקצין
בצבא האוסטרי, בחזית האיטלקית.
בגמר המילחמה יסד את השומר
הצעיר. ב־ 1924 יסד את תנועת השומר
הצעיר העולמית, ב־ 1927 יסד את
תנועת הקיבוץ הארצי, ב־ 1936 את
החזית הסוציאליסטית וב־ 1947 את
מפ״ם. היה חבר־כנסת מהראשונה עד
השמינית, כולל השמינית.
נתון סטטיסטי: עם מותו של יערי
נותרו רק עוד 6חברי־כנסת שנולדו אף
הם במאה ה־ :19 יחיאל דובדבני, דבורה
נצר, יעקב חזן, שולמית כצנלסון, נחום
חת, הרב ראובן פלדמן.
בדיוק בשעה ,14.30 כפי שנמסר,
(המשך בעמוד )10

הוא התמנה. נמעט. שמיו אינו ממהר

^ הודעה בטלוויזיה ביום שני
( 1בשבוע שעבר נשמעה חד־משמעית:
גד יעקובי יהיה שגרירה
החדש של ישראל בארצות־הברית. את
ההודעה לא מסרה הממשלה. ראש־הממשלה
היה באותו ערב בתחילת
מסעו באמריקה. מלישכתו לא נמסר
דבר. לא אימות לידיעה וגם לא הכחשה.
ההודעה הועברה לכתב־הטל־וויזיה
על־ידי מה שנקרא ״מקורבי שר־הכלכלה־והתיכנון״
,שם־צופן לדו־בר/ת
או עוזר/ת מטעם השר.
באופן רישמי יש לתפקיד ארבעה
מועמדים. ועוד כמה שאינם רישמיים.
עם גד יעקובי נמצאים במירוץ־
המיכשוליס בררו לוושינגטון נמרוד
נוביק. שימשון ארד ואשר (״ארתור״ו
בן־נתן. מועמדים אלה הופיעו במיכתב
שהעביר שימעון פרס לראש־הממ־שלה.

גם מועמדים שאינם רישמיים.
מי שדיברו עליהם בשיחות ״שרינו״ .או
בין מקורבי פרס. למשל: פרופסור
שלמה אבינרי. לשעבר מנכ״ל מישרד־החוץ,
הרואה עצמו כמועמד ומקווה
לזכות ב״הן״ של שמיר. ויש גם אהרון
יריב ושלמה גזית.
פרס גם העלה בזמנו את שמו של
הדוקטור יוסי ביילין. עוד לפני שזה
הפר למעין מישנה לשר־החוץ. כשרבין
שמע את שם המועמד, מספרים. הוא
התפוצץ מצחוק, והמועמדות יררה.
רבין עוד זוכר לביילין את פרשת
המיכתבים המפוברקים שהופצו נגדו
לפני 10 שנים.

שר שרת
תפקידים
ך מרוד נדביק, דוקטור, יועצו המ־
^*דיני של פרס ואיש מישרד־החוץ.
לא יזכה ככל הנראה בתפקיד. נוביק
מכיר אומנם את המימשל האמריקאי.
הוא שירת כמה שנים בוושינגטון. הוא
גם דובר אנגלית רהוטה — אך כל אלה
לא יספיקו.
שימשת ארד הוא איש מישרד־החוץ
וידיד אישי של פרס. אך נתונים אלה
לא יביאו אותו לוושינגטון.
לארתור בן־נתן יכלו להיות סיכויים
טובים יותר. הוא היה שגריר ישראל
בגרמניה ובצרפת. מכיר את יחסי-
העבודה שגרירות־ממשלה. הוא ניצי
בדעותיו יותר מיעקובי, אך אינו איש־מיפלגה
פעיל. המינוי שלו לא יפנה
מישרות במיפלגת־העבודה.
גד יעקובי, שר בממשלה, הוא איש־מיפלגה
פעיל ומובהק. סיכוייו במיפי
לגת־העבודה רבים. הליכתו לאמריקה
תיצור שרשרת של תפקידים פנויים.
אם יפנה את מקומו בכנסת, ייכנס
אחריו יעקב גיל. הוא יפנה את מקומו
ליד שולחן־הממשלה וכבר מתמודדים
על הכיסא עוזי ברעם ורפי אדרי, ועל
תפקיד שר־התיכנון, עזר וייצמן. אם
יילך אדרי לממשלה, יתפנו תפקידים
בכנסת — יושב־ראש הקואליציה
ויושב־ראש הסיעה. לכל תפקיד שיתפנה
יש כבר עכשיו קופצים ומתמודדים.
במערך,
לפיכך, מסכימים הכל שיעקוב,
הוא המועמד. גם יריביו הגדולים
אינם יוצאים נגד המינוי.
בליכוד, לעומת זאת, רבים הקולות
הטוענים ״למה לנו להקל על מיפלגת־

ת דו
ב 1€וו י ר
העבודה? שימשיך להיות שם צפוף
ולחוץ: אנחנו לא מוכרחים לעזור להם
בפינוי שרשרת מישרות. וחוץ מזה, יש
לנו שר מארוקאי, ולא כדאי שגם למערך
יהיה שר כזה״.
אנל יש בליכוד שדווקא מצדדים
במינוי של יעקובי. הם מקווים ש,המינוי
ייצור חיץ בין יעקובי לשימעון
פרס. שגריר באמריקה צריך לעבוד-עם
ראש־הממשלה יותר מאשר עם שר־החוץ.

לרבין
את החלטת הממשלה. דן מרגלית
גילה בזמנו כי רבץ עיכב את
השדר אצלו במגירה, וניסה להשפיע
על הממשלה לשנות את ההחלטה. הוא
הפעיל לחץ לקבל את היוזמה האמריקאית
(״יוזמת רוג׳רס״) ,שכללה
הצהרה על הצורך בנסיגה בסיני תמורת
הפסקת אש. הממשלה שינתה את
חזקים וחלשים
**ץ גייר ישראל באמריקה הוא
> בעל אחד התפקידים החשובים
והיוקרתיים במדינת־ישראל.
השגריר באמריקה הוא היוצא ובא
בין אנשי הממשלה האמריקאית. הוא
האיש הדואג למערכת־הקשרים ההדוקה
עם יהודי אמריקה. הוא השולח
שדרים לממשלה ולראשה על שינויים
״באווירה״ אצל הקובעים בוושינגטון,
והוא יכול גם לגרום לשינוי החלטות
הממשלה.
לשגרירות ישראל בוושינגטון היו
עליות וירידות- .
תפקידו של השגריר תלוי באופיו
של שר־החוץ האמריקאי, באישיותו
של השגריר האמריקאי בישראל, בגב
הפוליטי שיש לו בישראל, באופיו
החזק, ביחסיו עם התיקשורת האמריקאית
(רצוי מאוד שיהיה ״נחמד״),
ביחסיו עם שגריר ישראל באו״ם, היושב
בניו־יורק, וכמובן — במערכת
הקשרים העניפה שהוא יוצר לעצמו
בקרב אנשי־המימשל האמריקאיים ואצל
היהודים של ניו־יורק.
כשהתמנה יצחק רבין כשגריר־ישראל
בוושינגטון, היו יחסיו עם
ראש־הממשלה לוי אשכול ואחר־כך
עם גולדה מאיר, טובים מאוד. השניים
סמכו עליו. רבין זכה באהדה באמריקה.
הוא בא כרמטכ״ל ששת־הימים. בזכותה
של לאה, אשתו, גם ידע ליצור
קשרים טובים עם היהודים האמריקאים.
שר״החוץ האמריקאי לא היה
דומיננטי. גולדה, שלא אהבה את שר־החוץ
אבא אבן, עבדה עם רבין
במישרין ואיפשרה בכך לרבין להגביר
את כוחו והשפעתו על הממשלה האמריקאית.
רבין
היה שגריר חזק עד כדי כך
שהצליח לשנות החלטות בממשלת־ישראל.
הוא ששידר לממשלה כי הממשלה
האמריקאית לא תתנגד להפצ־צות־בעומק
במצריים, שהביאו להסלמה
חריפה במילחמת ההתשה. הוא גם
עיכב שדר של ממשלת־ישראל לממשלה
האמריקאית באמצע . 1970
הממשלה האמריקאית העבירה
לישראל באמצעות רבין שדר, שבו
נאמר כי המצרים יהיו מוכנים להם־
סקת־אש, תמורת ויתורים מילוליים
מצד ישראל. ממשלת־גולדה אמרה
״לא״ להצעה. גולדה העבירה בשדר

שגריר־לשעבר רבין
הפצצה במצריים

שגריר־לשעבר דיניץ
חנופה לגולדה

שגריר־לשעבר ארנס
מחדל מודיעיני
דעתה. מנחם בגין פרש מממשלת־האחדות״הלאומית,
שהסכימה להשתמש
במילה ״נסיגה״ (הנסיגה לא
בוצעה) ,ורבץ הוכיח כי שגריר חזק
יכול לשנות החלטות ממשלה או לעכב
הודעות של ממשלה שאותה הוא
משרת.
אחריו הגיע לוושינגטון שימחה
דיניץ. כרבין, גס הוא זכך ביחס מיוחד
מגולדה. אך גולדה סמכה על דיניץ
עוד יותר, כי הוא היה ילד־טיפוחיה, מה

עוד שיחסיה עם שר־החוץ אבא אבן היו
אז יחסי־איבה.
בארץ ישב שגריר אמריקאי חלש,
מלקולם טון. באמריקה נכנס הנרי
קיסינג׳ר לתפקידו כשר־החוץ. תפקידו
של השגריר עלה פלאים. קיסינג׳ר,
שאהב פירסום וכוח, קיבל אשראי
מהנשיא וניסה לשנות מהלכים במרחב.
הוא יצר קשר חזק וטוב עם השגריר
הישראלי. השניים הפכו לחברים, ומעמדו
של דיניץ התחזק. דיניץ, שהיה
ידוע כמי שעובד 24 שעות ביממה, לא
נתן שיתעלמו מכוחו. הוא היה נאמן
לגולדה עד כדי חנופה, מה שעזר לו
להיות דומיננטי ביותר. מובן שהיה
משרת מסור לאמריקאים.
ב־ 1976 תפס סיירוס ואנס השקט
את מקומו של קיסינג׳ר. לישראל הגיע
שגריר אמריקאי חזק, סמואל לואיס,
ומעמדו של דיניץ נפגע.
ב־ 1977 חל המהפך בישראל. בגין
עלה לשילטון ולקח לו שר־חוץ דומינאנטי
לא־פחות, משה דיין. מישקל־הכובד
עבר לתל־אביב. בגין ודיין
העדיפו לנהל את העניינים עם לואיס.
הם רצו להחזיק בקלפים קרוב לחזה.
ומעמדו של השגריר באמריקה, עדיין
שימחה דיניץ, נפגע עוד יותר. המשולש
בגץ־דיץ־לואיס לא איפשר
לדיניץ מה שאיפשרו לו גולדה וקי־סינג׳ר.
ממשלת״בגין
מינתה את אפרים
(״אפי״) עברון כשגריר. עברון, חלש־האופי,
לא היה כוח מול שר־החוץ
הישראלי וסמואל לואיס האמריקאי.
השגריר הבא היה משה ארנס. היה
לו גיבוי מלא של ראש־הממשלה.
האמריקאים אהבו את המיבטא האמריקאי
שלו. היהודים התייחסו אליו
כאל אחד משלהם, אך בישראל ישב
לואיס.
ב־ ,1982 בספטמבר, הגיע ארנס
לישראל לחופשה. מילחמת־הלבנון
היתה בעיצומה. הוא מסר שאין שום
חשש לשינוי במדיניות האמריקאית.
השגריר האמריקאי בישראל נסע עד
נהריה כדי לספר לבגין על תוכנית־רגן.
בגין הבין כי השגריר שלו באמריקה
אינו בדיוק יודע מה קורה,
ומאותו הרגע לא סמך עוד על השדרים.
אחרי ארנס התמנה מאיר רוזן, גם
הוא איש תלש. בישראל ישב לואיס,
וכשהוא עזב, בא תומס פיקרינג,
שאומנם אינו זוכה ביחסי־ציבור כמו
קודמו, אבל נחשב כאיש חזק בממשלה
האמריקאית.

ן— אם גד יעקובי יכול להיות
\ 1שגריר טוב באמריקה? העובדה
שהיה שר בממשלה יכולה להוסיף לו.
השאלה היא באיזו מידה יסמוך ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, על שגרירו גד
יעקובי. אם לא, יעבוד שמיר ״בצינור
האחורי״ ,כלומר עם שגריר־ישראל
באו״ם, בנימין נתניהו, איש תנועת־החרות,
הזוכה בהערכה רבה מצד שמיר
ולפינוק בתיקשורת האמריקאית.
ב״צינור האחורי״ השתמש גם
שימעון פרס כשהיה שר־הביטחון. פרם
לא סמך אז על דיניץ, והעדיף לעבוד
עם יוסי צ׳חנובר, ראש מישלחת מיש־רד־הביטחון
באמריקה.
מערכת״היחסים בין השגרירים בור
שינגטון ובין ראשי מישלחת־ישראל
באו״ם היתה מאז ומתמיד מקולקלת.
השגריר בוושינגטון צריך לשלוט על
ועידת־הנשיאים היהודיים, היושבת
בניו־יורק, משימה שהיא קשה לכל
הריעות. קשה להאמין שיחסיו של
יעקובי עם נתניהו יהיו טובים.
תפקיד השגריר הישראלי באמריקה
מקדם את בעליו.
רבץ יצא לאמריקה כרמטכ״ל
ששת־הימים, חזר כשר־העבודה בממשלת
גולדה, ולימים התמנה כראש
ממשלת־ישראל.
דיניץ יצא כפקיד המקורב לגולדה,
והזר כחבר״כנסת.
ארנס יצא כיושב־ראש ועדת־החוץ
(המשך מעמוד )41

מ טל /אי״טלד

במדינה
(המשך מעמוד )9
התחיל טקס ההלוויה. החבר ינקו
שוצברג, מהדור הצעיר של מייסדי
הקיבוץ, נקרא אל המיקרופון. בידיים
רועדות הוא אחז בשלושה דפים צפופי־מילים
.״עשית מאמצים לשמור על
כושר כלשהו של הגוף ״,הוא לחש אל
המיקרופון .״זאת מולדת מולדתי. אני
לא יכול ככה,־ הוא רטן. אחד הדפים
נפל מידיו. הקהל הרב התלחשש וגלי
הקולות גברו על קולו של החבר ינקו.
״למה נתנו דווקא לו לקרוא?״ רטנו
חברי מרחביה. והמזכיר הסיט את
המיקרופץ לצד השני, אולי שם יקשיבו
לו. לחבר ינקו.
במרכז הרחבה ישבו 14 החשובים:
חיים בר־לב, שלמה הלל. חיים הרצוג,
שימעון פרס, דויד לוי, יעקב צור, יצחק^,
בן־אהרון, יעקב חזן. ישראל קיסר, דני
רוזוליו, אריק נחמקץ. ויקטור שם־
טוב, יצחק רבץ, אהרון ידלץ.
הם בהו באוויר, התבוננו בחבר ינקו
במבטים אטומים, ויעקב חזן נימנם
בינתיים.
מה שעשה יצחק בן־אהרון בהלווייתו
של ישראל גלילי, עשה יעקב
חזן בהלווייתו של מאיר יערי. חזן, חבר
קרוב. עלה אל הבימה הקטנה ו ב קו ל ב
צלול וחד ביכה את רעהו .״בהספידי
את מאיר כאילו הספרתי את עצמי 64 .

הדן בהלוויה
20 או טובו סים
שנים היינו שותפים בכל. כאילו אדם
אחד ״.צעק אל המיקרופון.
אחריו נאם שימעון פרס. רבץ וידליך^
נימנמו. נחמקץ ביקש מאחד הצלמים
שלא ישכח אותו. הצמיד את ראשו אל
ויקטור שם־טוב וחיץ־ בחגיגיות.
שמש חמה של חורף חם כיסתה את
מרחביה. שיירת אוטובוסים טיפסה אל
בית־הקברות. אל קיברו הטרי של
ישראל גלילי צעדו המשתתפים ברגל,
בהפוגה הקצרה שבץ טיפות הג שם...
במרחביה לא השאירו דבר לגורל או
למזל. כעשרים אוטובוסים הסיעו את
המשתתפים אל בית־הקברות.
בצוואתו תבע יערי טקס קבורה
חילוני. בתו. רחל. הספירה אותו
בחילוניות גמורה :״בשבילנו היה אבא
תמיד עסוק. עד יום מותו האמין שיש
טוב ורע וצריך ללכת בררו הטוב.
המשבר הגדול ביותר שלו היה נצחון
הליכוד בבחירות. היה לו משבר קשה
בזמן הפרישה״.
קרני שמש חמות וכבדות נוחתות
על פניה של אנדה יערי. אחרי התייעצות
משפחתית קצרה נשלח אחד
הנינים לשבת על ברכיה. פניו הטילו
צל על פניה של סבתו .״הבעיה נפתרה
״.אמרו הנכדות.
הקבר התמלא בזרים, וזקן חביב־מבט
שומט בץ הקרואים והציג תמונה י י
ישנה של יערי, בקן קישינב בפולניה,
צולמה ב־ . 1927״ועל־ידו יושב אחי,״
הוא אמר בגאווה.
ובאוטובוס שנסע בחזרה לקיבוץ,
אמרה קשישה מרחבאית בפליאה:
״תארו לכם. התחילו לקחת פועלים
שכירים לפלסים!״
ה עו ל ם הז ה 2582

פעם ישבתי עם מאיר יערי בבית־קפה בפינת בן־יהודה־בוגרשוב
בתל״אביב וריאיינתי אותו. כמו תמיד, דיבר ארוכות על
סכנת הדה־פרודוקטיביזציה של
החברה הישראלית.
בעודו מדבר, ניגש אלינו
קבצן זקן. מבלי להפסיק את
שטף־דיבורו הכניס יערי את ידו
לכיסו, הוציא כמה מטבעות ונתן
אותן לקבצן.
הופתעתי .״הרי כרגע התרעת
על הדה״פרודוקטיביזציה של
המדינה,״ אמרתי, אז איך אתה
מעודד עיסוק כל־כך טפילי כמו
קיבוץ נדבות?״
״אחרי המהפכה הסוציאליסטית
לא אתן נדבות לקבצן,״ יערי השיב .״אבל עד אז, אני מכיר
בעובדה שיש עוני.״ נדמה לי שציטט גם פסוק מקארל מארכס.
תקרית קטנה זו מטילה, לדעתי, אור על אופיו של האיש. הוא
היה דוקטרינר נוקשה, אך היה לו גם מה שנקרא ״לב יהודי״.
חיבור זה של הגיון־ברזל ורגש בריא הוא שיצר את האיש וקבע את
דמות יצירתו.
בכלל, יערי היה בעיניי תמיד איש של סתירות. ואיני מתכוון
רק לסתירות האידיאולוגיות, שהיו תמיד סימן־ההיכר העיקרי של
השומר הצעיר בכל גילגוליו. על אלה אפשר לכתוב הרבה.
ליערי היה גוף לקוי ושברירי. הוא לא היה רק נמוך־קומה, אלא
גם בעל ראייה לקויה מאוד וכל מיני מחלות אחרות. אך מתוך
הגוף השברירי הזה בקע קול עמוק וחזק, בוטח ונחרץ. ומאחורי
הקול הזה עמדה מחשבה בהירה ונוקבת.
מעולם לא הייתי איש־מפ״ם, אף כי הצבעתי בעד המיפלגה
בבחירות ( 1949 כשהיתה עדיין מאוחדת, וכללה את רוב המפקדים
המצטיינים של תש״ח) ובבחירות ( 1955״הפעם מפ״ם״) .אולם מאז
שהכרתי את יערי מקרוב, בעיקבות גילוי מכשיר־ההאזנה של
מנגנון־החושך בשולחן־הכתיבה שלו, הערכתי אותו אישית מאוד.
הוא היה אחד מאחרוני דור המייסדים, דור הנפילים. דור
שאיתרע מזלו והוא היה מסוגל ליצור יש מאין, להקים חברה
חדשה ולברוא חיים חדשים. לעיתים רחוקות בהיסטוריה ניתן
לקבוצת־אנשים לא רק לחלום על גאולה לאומית ושיחרור
חברתי, אלא גם להוציא את רעיונותיה אל הפועל, ליצור מיסגרת
חברתית חדשנית כמו הקיבוץ, לתרום ליצירת תרבות חדשה,
לחנך אנשים ונשים מסוג חדש.
יערי וחבריו יצרו יצירה כבירה, וכגודל ההישג היו גם האכזבות.
תמהני מה עבר בראשו של האיש בשנותיו האחרונות. האם
פיקפק בבריאותו של הקיבוץ, לאור המצב? איך נראתה בעיניו
המציאות במדינה הזאת, שהוא תרם כה רבות להקמתה? מה חשב
על מיפלגתו? האם חי בהרגשה של כישלון, או שסבר כי התופעות
השליליות הן רק שוליות ובנות־חלוף, בעוד שהיצירה תעמוד
לדורי־דורות?
עם מותו, קשה להימנע מהשוואת דור הנכדים עם דור
המייסדים. היכן יש בדור הצעיר מישהו המתקרב לשיעור־קומתו
של האיש נמוך־הקומה הזה?
כשהאמריקאים מדברים על האבות־המייסדים, הענקים שיצרו
את החוקה האמריקאית, הם חושבים על אנשים שחיו לפני 200
שנה. מוזר להיווכח כי אצלנו חי עדיין איש כמו מאיר יערי עד
לפני כמה ימים. אם הוא קנודהמידה, מי ירצה להתמודד? היכן יש
כיום אדם החי בצניעות חומרית כזאת, המוכן להקדיש את כולו
ליצירה, מבלי לחפש לעצמו תועלת אישית?

העט שלנו סחב
כבר סיפרתי פעם על חנות הכלבו בגרמניה, אשר הקדישה את
כל חלונות־הראווה שלה לקידום־המכירות של עט נובע חדש.
בחלון הראשון הראו עט נובע, המונח בקערה מלאת מים,
ונאמר :״עטים אחרים יכולים לשכב מתחת לפני המים מבלי
להינזק׳.
בחלון השני הראו פטישים ההולמים בעט נובע, ונאמר :״עטים
אחרים אינם נשברים כאשר הולמים בהם.״
בחלון השלישי הראו עטים בכל ציבעי הקשת, ונאמר :״עטים
אחרים הם בעלי צבעים יפים.״
וכן הלאה וכן הלאה.
ורק בחלון האחרון הראו את העט המסדים של חנות הכלבו.
נאמר שם :״אבל בעט שלנו אפשר לכתוב!״
נזכרתי בסיפור זה שוב כאשר הסתכלתי השבוע במעשיהם של
חברי־הכנסת.
סיעה טובה יכלה להציג את חבריה לפי אותו העיקרון :״חברי
הסיעות האחרות מיטיבים לשחק כדורגל חברי הסיעות
האחרות יודעים להגיש יפה חדשות בגלי־צה־ל חברי סיעות
אחרות מופיעים מדי יום במהדורת החדשות בטלוויזיה וכן
הלאה.
ולבסוף :״אבל חברי הסיעה שלנו ממלאים את תפקידם
בכנסת.״

מובטח ,
הכנסת הנוכחית מורכבת משלושה סוגי ח״כים.
הסוג הראשון כולל את הח״כים היודעים כבר עתה שאין להם

שום סיכוי להיבחר לכנסת הבאה, אלא אם כן יקרה נס. מסיבה זו
או אחרת איבדו את הבסיס הפוליטי שלהם.
הסוג השני כולל את רוב חברי־הכנסת, היודעים שיצטרכו
להיאבק על מקומם ברשימת־המועמדים. יש מהם הבטוחים יותר,
יש הבטוחים פחות. אך איש לא חתם להם על ערבות שמקומם
בכנסת מובטח לגמרי.
ויש עכשיו סוג שלישי, סוג חדש. הוא כולל את הח״כיס
המאושרים, היודעים כי חוץ מהתקף־לב קטלני אין כוח בעולם
היכול למנוע מהם את הכניסה לכנסת הבאה. וזאת בגלל סיבה
פשוטה: אין הם תלויים כלל ברצונו של הבוחר. לכל אחד מאלה
אפשר להעניק את התואר מובטח״כ.
תחילה זה קרה בתנועת־התחיה. התחולל שם ריב בין המנהיגים
והמנהיגות. היה צורך בפשרה. ומהי הפשרה? הוחלט פה

או ד׳ אמדי

נהרגו בטעות ימאים אמריקאיים, וכך נוצרה תקרית שלא נשכחה
גם כעבור 20 שנה.
מישהו לא קרא נכון את הרדאר. מישהו לא זיהה נכונה את
מיבנה האוניה. מישהו לא שעה לאזהרה. משהו לא דפק בקשר
הישראלי. משהו לא דפק בקשר האמריקאי.
כל״כך הרבה אנשים עשו כל־כך הרבה טעויות? האם זה סביר?
לא, יגיד אדם נורמאלי, הרגיל לימי־שלום. כן, יגיד אדם שהיה
במצב קרבי. וזוהי סיבה טובה נוספת שבגללה כדאי למנוע
מילחמות.
אגב, גם מבחינת ההגיון הפורמאלי אין סבירות לטענה
שהאוניה הותקפה בכוונה. מה יכלו. האמריקאים לרגל בשלב זה
של המילחמה? מפני איזה גילוי היה צה״ל צריך לחשוש, עד כדי
כך שהחליט להטביע אוניה אמריקאית?
תחקירני הסרט הציגו לעצמם שאלה מכרעת זו, והגיעו
למסקנה: באותו שלב של המילחמה עוד לא החלה ההתקפה על
רמת־הגולן. האוניה הוטבעה כדי שלא תתגלה כוונת ישראל
לתקוף את סוריה.
בהסבר הגיוני זה יש פירכה קטנה אחת: באותו רגע עוד לא
ידע איש שישראל עומדת לתקוף את סוריה. גם ממשלת־ישראל
לא ידעה. גם לא המטכ״ל. כי באותו זמן כלל לא היתה החלטה
כזאת.
היתה לי אז ההזדמנות לעקוב די מקרוב אחרי תהליך קבלת
ההחלטות.
אני יודע שבתוך הממשלה התנהל מאבק קשה סביב ההצעה
לכבוש את רמת־הגולן. שר־הביטחון, משה דיין, התנגד לכך
בחריפות. הוא חשש שמא תחוש ברית־המועצות לעזרת סוריה,
וייווצר משבר בינלאומי. זכר האולטימטום הגרעיני הסובייטי
בימי מילחמת־סיני עוד היה טרי בראשו. לעומת זאת דחפו יגאל
אלון ואחרים להתקפה על סוריה. לאוניית־הריגול האמריקאית
לא היה מה לגלות.
היא לא הותקפה מפני שמישהו רצה בכך. זה פשוט קרה. כמו
הרבה מאוד דברים אחרים במילחמה — בכל מילחמה.
אבל לך ותסביר זאת למישהו.

האיש בעל המיקטרת
אחד כי כל הח״כים הנוכחיים של התחיה יהיו גם הח״כים שלה
בכנסת הבאה.
משמע: אין צורך בדמוקרטיה פנימית, בבחירות, בהחלטות של
מוסדות. חברי־הכנסת פשוט בחרו בעצמם.
עכשיו בא ההסכם בין מיפלגת־העבודה ותנועת־יחד, וקבע
תקדים מעניין עוד יותר.
תמורת התפרקותה והצטרפותה למערך, הובטחו לתנועת״יחד
שלושה מקומות ריאליים ברשימת המערך לכנסת הבאה. אך
מכיוון שתנועת־יחד כבר לא תהיה אז קיימת, מתעוררת השאלה:
מי יבחר בשלושת המועמדים מטעם התנועה ז״ל?
בעיה הגיונית מרתקת זו נפתרה בצורה מקורית. פשוט נקבע
בהסכם ששלושת חברי־הכנסת הנוכחיים של תנועת־יחד יקבלו
את המקומות הריאליים המובטחים. גם שלמה עמר, האיש השונא
כל־כך את העיירה נבטיה, הבטיח לעצמו את מקומו בכנסת
הבאה.
אחרים יצטרכו להיאבק במרכז־המיפלגה, להתחנף לחברים,
לעשות נפשות, לעמוד במיבחן מיפלגתי כלשהו. לא כן שלושת
המופלאים האלה.
אם יימשך תהליך זה בשנה הקרובה, אולי אפשר יהיה בכלל
לוותר על הבחירות? זה יחסוך לנו הון־עתק, וגם פרשות כמו
פרשת־בלס ופרשת־קרקעות־הגדה.

מדוע הותקפה..ליברטי״?
הסרט הבריטי על הטבעת האוניה ליברטי, המוצג השבוע
בתוכנית מבט שני, ישכנע כל אדם הגיוני שצה״ל הטביע את
האוניה בכוונה תחילה.
אוניית־הריגול האמריקאית שטה מול החוף במילחמת ששת־הימים.
היא הותקפה וניזוקה קשה על־ידי הכוחות הישראליים.
עורכי הסרט לא התקשו להוכיח שאין שום הסבר הגיוני למעשה
אלא נסיון מכוון להטביע.
וזו בדיוק הצרה. כאשר מנתחים פעולה מילחמתית, ההסבר
ההגיוני הוא לא־פעם דווקא ההסבר הבלתי־הגיוני ביותר.
יש הגיון של ימי־שלום, כאשר מצרפים פרט לפרט, יוצרים
תמונה שלמה, מנתחים אותה בנחת ומגיעים למסקנות סבירות.
הגיון זה אינו פועל בימי־קרב, כפי שיודע כל אדם שהיה
אי־פעם בפעולה קרבית כלשהי, גדולה או קטנה.
המילחמה היא ממלכת אי־הוודאות. החלטות גורליות —
הנוגעות לחייהם של בני־אדם — מתקבלות בחיפזון, תחת לחץ,
תוך אי־ידיעת העובדות. האיש המחליט אינו רואה את המציאות
כפי שהיא, אלא אך מציאות המצטיירת בדמיונו. החל במם־כף
קטן (כמוני) וכלה ברמטכ״ל, הכל מגששים באפילה, מנסים
לנחש, סומכים על אינטואציה, נזונים ממידע שחלקו נכון וחלקו
כוזב.
פרשת ליברטי היא דוגמה לכך, והיא כבר הפכה דוגמה
קלאסית. אף אחד לא עשה בה פאשלה גדולה, אבל הרבה אנשים
עשו פאשלות קטנות. פאשלה הצטרפה לפאשלה, טעות נערמה
על גבי טעות, ולבסוף נוצרה טעות נוראה. אבל לא יותר נוראה
מאשר הרבה מיקרים אחרים שקרו במילחמות־ישראל, כאשר
טנקים של צה״ל השמידו טנקים אחרים של צה״ל, כאשר
מטוסינו הפציצו כוחות־קרקע שלנו, ועוד ועוד. אלא שהפעם

ראיתי בשגרירות האמריקאית סרט על נושא הקרוב לליבי —
חופש־העיתונות ובעיות הביטחון הלאומי.
הסרט היה בצורה של רב־שיח — אישים מרכזיים של מערכת
הביטחון, החוק והתיקשורת התווכחו ביניהם, באמצעות מנחה
שעבר ביניהם כשבידו מיקרופון.
אחד המתווכחים היה ארתור שלזינגר, שמילא בעבר תפקידים
מרכזיים שונים במערכת״השילטון האמריקאית. הוא ישב ועישן
מיקטרת. כשנשאל, הוציא את המיקטרת מפיו, אמר שני מיש•
פטים והחזיר את המיקטרת למקומה בין שיניו.
כך עשו גם כל האחרים. נשאלו, ענו במישפט אחד או שניים
והפסיקו.
״זה לא יכול לקרות אצלנו!״ חשבתי בליבי.
כי אצלנו, איש אינו עונה בטלוויזיה לשאלה, ובוודאי לא
במישפט אחד או שניים.
כשנשאל אחד מגדולי־האומה, שר או חבר־כנסת ,״מה השעה
עכשיו?״ הוא אומר: בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
אחר־כך בא תקציר (לא כל־כך קצר) של תולדות העולם והעם
היהודי, ההיסטוריה של היישוב החדש ומקומו של הנשאל בה.
אחרי שלושים מישפטים מנסה המנחה להחזיר אותו לעניין .״רגע,
רגע, אני צריך קודם להסביר את הרקע!״ מזדעק הנשאל, ומוסיף
עוד עשרים־שלושים מישפטים. כשהמנחה מנסה להפסיק אותו,
עדיין באדיבות, קורא הנשאל בזעם :״אבל שאלת אותי שאלה! תן
לי לענות!״ ופותח בהרצאה נוספת.
אין תרבות־הדיבור. ובעיקר אין תרבות־השתיקה.
זה מרגיז אותי. זה מרגיז את כל הצופים. זה מציג את הנשאל
עצמו באור שלילי ביותר, כברברן חסר״תקנה, כאדם שאינו מסוגל
לרכז את מחשבותיו, כאדם המתחמק משאלות, כביריון מילולי,
כאגומאן המבקש להשתלט על המיקרופון והמצלמה בכל מחיר.
נראה לפוליטיקאים שכל שניה נוספת על המירקע היא הישג
כביר — ולא חשוב אם הם נראים שם כשוטים גמורים.
אולי צריכים לחלק להם מיקטרות.

מה שמו
ידידי יוסי אמיתי מקיבוץ גבולות התקשר איתי בעיקבות
הרשימה שכתבתי במדור זה, שהיתה מוקדשת לאיות שם־
המישפחה התורכי של מיליונר־הנשק
הסעודי, אשר שמו הפרטי
הוא עדנאן.
הסתמכתי על ידיד במצרים,
שלימד אותי כי צורתו הנכונה
של השם היא חשוקקי.
אמיתי, מיזרחן הבקי היטב בשפה
הערבית, למד גם קצת תורכית.
הוא קרא את ההסבר שלי
ואמר: זה לא יכול להיות. האיות
הזה אינו תואם את כללי השפה
התורכית.
לדיברי אמיתי יש מישקל רב
בעיניי, ועל כן ערכתי מחקר
נוסף.
הנה המסקנה הסופית והמוחלטת: שמו של האיש הוא כשוכג׳י.

— • 1 1יי

שלמה הילל י1ו־ע מתי יפקח העם א ת עיני1
!המכונית הבלתי־הגיזוית ש ל הפר קלי ט
הברקת־השבוע

התיקשורת פירגנה לזמרת
נורית גלרון, לפני ואחרי
הפרימיירה שלה בהיכל התרבות,
אולם הזמרת היתה שרויה
במתח לקראת האירוע. אחת
הדרכים שלה להפגת המתח
היתה להפקיד את רעמת התלתלים
המפורסמת שלה בידי הספר
שלה. הדאגה לתלתליה לא שככה
גם כשהחלה ההופעה, והספר
עמד ב״היכון״ מאחורי הקלעים.

בכנסת

היתה שייכת ליו״ר שלה, שלמדו
הילל. זה קרה במליאת־הכנסת,
כאשר שאלה גאולה
בהן את שימעון פרס באופן
ריטורי ״מתי יפקח העם הזה את
עיניו?״ פרס ענה לה בבדיחות־הדעת
וחזר על השאלה ״מתי יפקח
העם את עיניו.״״ כאשר הפליט
הילל, שניהל את הישיבה:
״בכל בוקר!״
בדבריו באותו היום, יום־
ההולדת של הכנסת, הישווה הילל
את הכנסת לצבא שבו יש
גרעין קטן של אנשי־קבע, העושים
את כל העבודה, וחיל״
מילואים גדול, המוזעק רק להצבעות.
אדיבה
גפן, אשת יחסי־הציבור
של התיאטרון הלאומי,
היתה שרויה במתח נורא ביום
הראשון. היא הזמינה לפרימיירה
של בבתא את השרים פרם
ויצחק נבון ומכובדים אחרים
אך על הפרימיירה הזוהרת איימה
שביתתם של שחקני־התי־אטרון.
גפן התלבטה אם לעשות
הכנות למסיבת־הקוקטייל שהי־תה
מיועדת לאחר־מכן, או לבטל
את ההזמנות להצגה, או להמתין
ולעקוב אחר ההתפתחויות. שעתיים
לפני עליית המסך התבשרה
גפן כי סוף טוב — הכל טוב.
השחקנים שיחקו, הקהל הגיע,
פרס הצטלם.

״ירון רן מחפש אותך!״
נמסר לחבר־הכנסת שבח ויים,
שנכח בבנייני־האומה במיש־

אליעזר, המכונה ״פואד״ ,התפרקד
בנוחיות ליד שולחן והציע
פרובוקטיבית לעיתונאים :״הציעו
לי כתבה שהכותרת היא —
פואד מסתלבט! אני אגיד כל מה
שאני חושב על הכל ועל כולם!״
העיתונאים הציעו — פואד לא
הסתלבט.
ואילו חברו לסיעת־יחד,
שלמה עמר, ששמו מככב זה
חודשים לאו־דוקא במדורים הפרלמנטריים,
תהה בבדיחות־הדעת
כמה פרשות היו מתפוצצות
בכלי־התיקשורת אילו היו

גברא לג אנ טי מאח1ך
ך 11141111 נשא השבוע את בחירת־ליבו, רחל אשור,
111/1111 4 ^ 1.לאשה. החופה התקיימה בבית הורי
הכלה בשכונת בקעה בירושלים, אבל מסיבת־הנישואין העליזה
נערכה ברוב״עם בבר האדום, שאותו מנהל כוכבי בתל־אביב. בין
מאות האורחים, שחלק ניכר מהם ירדו לשפלה מירושלים, היו
תישעה מתון 11 האחים והאחיות במישפחת אשור (לפי סדר
הולדתם) :עליזה, ישראל, משה, שמעון, חנה, אהובה, יעקב, אברהם,
ויוסי(בתצלום למטה: עם רחל, אחותם הכלה) .בין מאות החוגגים
העליזים נראו ישעיהו בן־פורת ואשתו, אלמה, רפאל קלצ׳קין, יבי,
יעקב אגמון, חיים(״אלברט פירות״) בנאי, הזמרים גבי שושן ושלמה
ארצי, דויד (״דודו ראש העיר״) קופרמן, חיים גיל מהטלוויזיה,
השחקן סוהיל חדד מהסרט אוונטי פופולו, מיקי בהגאן בימאי
הסרט האינסטלטור ועוד ידידים ובני מישפחה רבים. האורחים
הצעירים ביותר היו שני נערים, ישי ובועז מלכוב, מהמתנ״ס שאותו
מרכזת רחל בירושלים. את העיר רמת־גן, ששמש עומד להיות דובר-
העיריה שלה, יצג מוטי שם־טוב, המכונה ״מוטי הגדול״ ,שהוא
מוכתר העיראקים בעיר (בתצלום למעלה: מציץ בין החתן והכלה).

• מי שיצפה בתוכנית־הטלוויזיה המיוחדת, שהפיקה
דליה גוטמן לכבוד חיים חפר, בוודאי יזהה בין האורחים
הרבה דמויות מוכרות. אבל למראה זוג נאה אחד יתפשו
רבים את הראש ויגידו לעצמם ״מי הם לעזאזל! הם נראים
כל״בן מוכרים!״ ועד סוף התוכנית ישברו לעצמם את הראש
ולא יוכלו להיזכר מי הם האנשים האלה.
גם באי המסיבה של חיים חפר הסתכלו בהם דקות
ארוכות, לפני שזיהו אותם והנתפלו עליהם בשאגות-
התפעלות.
הגבר הגיע כשהוא לבוש בחליפה מחוייטת היטב וחולצה
יפה בצבא תואם, ענוב עניבה מבריקה וקשורה היטב, נעול
נעליים מצוחצחות למישעי ומסופר לתיפארת. על ידו
השמאלית היתה תלויה גברת יפהפיה, לבושה בצורה
אלגאנטית ומאופרת קלות. שניהם קרנו מאושר, ולא הפסיקו
להתחבק ולהתגפף כל אותו הלילה, כמו שאומרים.
הזוג האלגאנטי, הלבוש, הרחוץ והמסורק, לא היו אלא דן
בן־אמוץ וגתיה אפולו, אשתו״לשעבר, שהיא עדיין ידידתו
הטובה ביותר.
פט דמיאניוק .״ומי זה ירון רן?״
חכך בדעתו וייס .״שחל הקטן!״
לא איחרה התשובה להגיע. רק
אז הבינו כל הנוכחים שהמדובר
בעוזרו המפורסם, בן־בבואתו של
השר משה שחל.

חבר־הכנסת בנימין בן־

התבטאויותיהם הפרטיות של
גבחרי־האומה מצוטטות. ומתי
הוא עצמו יתבטא בקשר לפרשה
הקרויה על שמו? ״כשהכל יג־מר...״
והנה
התבטאות אחת, שנאמרה
השבוע בכנסת ושלא תת־צבי

ילד תעה במידבר
• אחד ממסמרי התוכנית ממני השבוע היה סיפורו של
האנטרופולוג יעקבחב קו ק, שחי בקרב הבדווים ועם
שוכני־המערות בהר״חברון.
אולם בגלל אורן הדברים, הושמט ממנו קטע מעניין, שבו
תיאר חבקוק את פגישתו הראשונה עם הבדווים.
זה היה כשחבקוק, אז בן ,14 יצא עם כיתתו לטיול בנגב.
הוא איבד את הכיתה ונדד במידבר עד שראה מרחוק מאהל
של בדווים.
כשהוא מלא יאוש ופחד, התקרב אל המאהל. עד אז ידע
על הבדווים רק שהם מגישים לאדם ספל קפה ותוקעים לו
סכין בגב.
בדווי קשיש קיבל את פניו וקרא לילד שהגיש לו קפה.
חבקוק השתדל כל הזמן שלא להפנות למארחיו את גבו,
מכיוון שהיה בטוח שיתקעו לו סכין. גם בלילה לא עצם את
עיניו מרוב פחד.
בבוקר בא צעיר, ואמר לחבקוק לבוא עימו. הוא הוביל
אותו על חמור עד לכביש, ושם העלה אותו לאוטובוס. רק
כשזז האוטובוס והצעיר ניפנף לו לשלום, תפס חבקוק שכל
מושגיו על הבדווים היו מסולפים. כעבור כמה שנים החליט
להקדיש את זמנו לחקר חייהם ומינהגיהם.

פרס נראה מסתודד בקדחתנות
עם מנכ״ל התיאטרון,
שמואל עומר. מכיוון שמומחיותו
של פרס בפיתרון משברים
כלכליים ידועה, סברו הכל שעומר
מתייעץ עימו, כיצד להתגבר
על שביתת השחקנים ותלונות ,־
הם על משכורותיהם הנמוכות.
״האמינו לי שלא,״ איכזב עומר
את השואלים ,״פרס סירב לדבר
על תקציב ומאבקי־עובדים. הוא
אמר לי — בוא ונשוחח בנחת
על תרבות ואמנות, וכך עשינו״.

שר־החוץ שימעון פרם
לא היה מאושר מהמתח שנוצר
בין שני מנכ״ליו — יוסי ביי־לין
ואברהם טמיר —בעיק־בות
הראיונות שהעניק באחרונה
ביילין לתיקשורת שבהם לא
החמיא לטמיר. פרס ביקש מהשניים
לגזור על עצמם שתיקה על
חלוקת הסמכויות ביניהם, והם
נענו לבקשתו.

1^ 11 ^ 111 היא בתו של מנחם גולן, והיא מתנהגת בהתאם.
| #111 #11 היא עוזרת־בימאי, תפקיד חשוב כשלעצמו,
הכולל עבודה בשטח בכל המקומות הרחוקים מאולפני״הצילום.
היא בת ,24 רווקה, אוהבת ללבוש שחורים. במסיבה לכבוד סרט
חדש ישבה ושוחחה עם כריסטופר ווקן ויוסי גרבר, כוכבי הסרט.
ה עו ל ם הז ה 2582

קבל באהדה על־ידי התיקשורת.
החבר השלישי בסיעת יחד, השר
עזר וייצמן :״העיתונאים האלה
חושבים שכל טלפון מעיתונאי
— ואני צייר לקפוץ
לדום! שיטלפנו אליי שוב ושוב,
שירוצו אחריי, עד שישיגה״

שר־הקליטה יעקב צור
דווקא מחמיא יותר לנציגי־ה־תיקשורת.
השבוע התפעל משידורי
התחנה הצבאית. הוא ציין
את השיפור שחל באחרונה בתוכניות
התחנה, וגילה בקיאות
מדהימה במגישיה ובתוכניותיה.
מרים בן־שיטרית, סי
שהתפרסמה בפרשת רפי סויסה
כאחת שרפי סויסה סייע לה
להתקדם במיסגרת שרות בתי
הסוהר, פתחה בקריירה חדשה.
היא הצטרפה למישרד יחסי־הציבור
של אתי סלע.

שטות פרוסות לימון וממתיקן
בסוכרזית, ודאי תהה מדוע אינו
מוסיף למשקה המוזר לפחות
שקית־תה. הסיבה — גדות נמצא
במישטר חמור ביותר של
דיאטה. היא אוסרת מכל וכל
שתיית תה וקפה.
יעל, בתו בת ה־ 12 של
חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין,
סבבה כל היום השני ב־מיסדרונות
הכנסת, בחברת חדווה,
עוזרתו הפרלמנטרית. יעל
הביישנית ויתרה על יום־
לימודים, כדי לראות את אבא
במישחק הקט־רגל בין הכנסת
והטלוויזיה.
אחרי שהעולם הזה פיר־סם
שעזר וייצמן סירב להופיע
בבית־ברל ביחד עם משה
ארנס, בדיון על בעיות בסקטור
הערבי, הצליח אבנר רגב,
יושב־ראש המרכז היהודי־ערבי

דויד ״ ך 1ך \ 11ך מי שהיה צלם מערכת העולם הזה בשנות ה־ ,50 הציג השבוע כמה מתצלומיו
1111 11 1 1 1 1מהימים ההם בטרקלין הכנסת, לרגל יום־ההולדת ה״ 39 של בית״הנבחרים.
רובינגר, העובד מזה שנים כצלם־מערכת של השבועון האמריקאי טיים, הנפוץ בכל רחבי העולם, נראה
בתמונה (ליד שולמית יעקובסון, אשתו של מזכיר״הכנסת) לפני אחד מהתצלומים המפורסמים ביותר,
שבו נראה ח־כ־חרות יוחנן באדר מאחור, כשהוא לופת את ידו של פינחס לבון, מראשי מפא״י.

1\ 1ך ך 1ך לא ששה להצטלם ליד תצלום שלה מלפני 30
\ 1 #11 11 111 שנה, כאשר היתה אשתו הצעירה של חבר-
הכנסת מרדכי נמיר, מי שכיהן גם כראש עיריית תל־אביב .״זה
אכזרי ״,אמרה. אך נמיר, הממעטת בדרך־כלל לחייך, התרככה בכל
זאת כאשר נאמר לה שפניה כיום נראים הרבה יותר מעניינים.
ואילו סויסה עצמו מצוי
במצב־רוח משופר יותר, אם כי
עדיין לא מצא תעסוקה חדשה.
חבריו מספרים כי אין הוא מצפה
לישועה ממיפלגתו, מיפלגת־העבודה.
מרק
אוק׳ונור, פרקליטו
האמריקאי של ג׳ון דמיאנ־יוק,
אינו מבין כיצד אומרים
בישראל שיורם שפטל קנה
את מכונית הפורשה החדשה
שלו מסכומי-הכסף שהוא מקבל
עבור ההגנה על דמיאניוק. על
פי המידע שברשותו של אוקו־י•
-נור, אין זה הגיוני.
מי שראה את חבר־הכנסת
גידעון גדות מזמין בקבלנות
כוסות של מים רותחים, בהם

בבית־ברל, לזמן את וייצמן —
בלי ארנס — לדיון על נושא זה
בחודש הבא.
המיליונר הסעודי עדנאן
בשובגיי מסתתר בימים אלה
נפחד, בגלל פירסום קשריו עם
ישראלים ואיראנים בהקשר לפרשת
איראן־גייט. מכריו מספרים
כי לא ניתן לאתרו, חוץ
מאשר בשעות שבהן הוא נמצא
סמוך ובטוח במטוסו באוויר.
מה עושה בימים אלה אלי
ניסן? איש־הטלוויזיה, שעבד
תקופת־מה גם בעיתונות המקומית,
מחזיק כיום עדיין בסטטוס
של ״עובד טלוויזיה״ ומקבל
משכורת מינימאלית. אך פניו
מועדים לכבלים.

1ההירי גילה בין התצלומים של דויד רובינגר תמונה שבה הוא נראה כאיש צעיר בין
# # 11 11 #1 #111 חיים הרצוג ורחל ינאית. הילל היה אז פקיד במישרד״החוץ, ובמשך זמן־מה גם
כיהן כחבר־הכנסת. הרצוג היה מפקד״חטיבה בירושלים. רחל ינאית היתה רעיית הנשיא השני, יצחק
בן־צבי. הילל התלונן שאז היה יותר יפה, אך התנחם כאשר נאמר לו שהוא מרשים כיום הרבה יותר.

דפנה כדק

מו סינזון לאנעל
• לפני שנה עזב אביטל מוסינזון גטריקת״דלת את
פטטיבל־ירושלים. מאז הוא נעלם.
מעטים ידעו שלפני תישעה חודשים אושפז מוסינזון
בבית״חולים, אחרי שלקה בהתקף־לב. מאז הוא חזר
לפעילות שקטה.
אביטל, המתנשא לגובה שני מטר, הופיע בשבוע שעבר
כשהוא מלווה בבנו, אורי, בן ה־ 17 וחצי שגובהו רק 1.97
מטר, במסיבת בני מזל דלי. אורי, בעל רעמת שיער בלונדי,
ענד עגיל העשוי מפותחן־קופסות.
ביום השישי, השבוע, חגג אביטל את יום־הולדתו של בנו
הצעיר, מיכאל בן ה .14-הנמוך במישפחה 1.80 -מטר
בלבד. לחגיגה בא גם הסבא, ייגאל מוסימון, והמישפחה
הרימה כוסית למיפעל חדש שעומד להקים אביטל: מושבת
אמנויות במיצפה־רמון. זה יהיה גרעין־נח״ל, שיהיה מורכב
מבוגרי בתי־ספר לאומנויות. במקום יוקמו 300 יחידות־דיור.

עו ל ם הז ה 2582

התעכב לפני תצלום שבו הוא נראה כשהוא שקוע בשיחה עם משה דיין. נראה
שמאז השתנו פניו של פרס מאוד, כי ילד בן 14 שהסתובב בתערוכה, ונשאל מי
הם שני האנשים בתמונה, זיהה מייד את משה דיין, בעל הרטייה המפורסמת, אך לא הצליח בשום פנים
לזהות מי האיש השני. כאשר צולמה התמונה, היו שניהם עסקנים צעירים ושאפתניים במפא׳י.

שימשו נו ס

במדינה שביתות המישטרה חוקרת
את צה״ר
כדי לברר מהו השכר הצבאי
המעילה המישטרה
כלשים פרטיים
זוהי עובדה שלא תיאמן: מזה כמה
שנים מעסיקה המישטרה חוקרים
פרטיים, כדי להשיג מידע על גובה
שכרם של אנשי־הקבע בצה״ל. המידע
נחוץ להם כדי להתחשבן עם האוצר
ולדרוש את המגיע לשוטרים, על־פי
החלטות הממשלה — שקבעה לפני
שנים כי שכר השוטרים יוצמד לשכר
אנשי הקבע. למרות הסיכום שהושג
אז, צה׳׳ל מעולם לא נידב את המידע
מרצונו.

מדווחת רות מידן:

נשות השוטרים סיימו, אומנם, את
השביתה, בעיקבות ההסכמים שהושגו,
אך מצב רוחן נותר ירוד.
קצין־חקירות במישטרת מרחב השפלה,
אברהם אוליאל, הוחש באחת
השבתות באמבולנס אל בית־החולים
קפלן. במהלך מישחק כדורגל נזרקה
אבן מיציע הצופים ופגעה קשה בעינו.
השוטר אוליאל הסכים להקריב את
השבת שלו ולעבוד במיגרש הכדורגל,
כדי להוסיף למשכורתו, כקצין־חקי־רות,
עוד 45 שקלים.
ועד אירגון נשות השוטרים החליט
לשבות. הן התיישבו באוהל צבאי גדול

את המשא־ומתן וללכת הביתה, ואז כל
השוטרים במדינה היו הולכים ביחד
איתו״.
הסול והבוץ. לפני שהאוהל
מתפרק, בתיה משמיעה עוד מונולוג,
רגע לפני שהמסך יורד :״ישבנו חודש
ימים באוהל. מידי יום חלפו כאן שרים
וחברי־כנסת. מעטים באו להזדהות עם
המאבק שלנו. לפני כמה זמן ישבנו
במיזנון־הכנסת, בנסיון להחתים ח״כים
לתמיכה במאבקנו. ומי התיישב לידינו?
רק רפאל איתן׳.
במהלך הדו־שיח אמר איתן כי איש
צבא-הקבע מגיע הביתה פעם בשלושה
שבועות, ושוטר נמצא בבית כל לילד״
בתיה העמידה אותו על טעותו, ואיתן
המשיך להתעקש :״כמה שוטרים נהרגו
לכם, לעומת חללי צה״לי׳
בתיה ענתה :״אתה הכנסת אותנו
לבוץ בלבנון, אנחנו שילמנו מחיר כבד
באסון צור״.
רפול :״שתהיו לי בריאות, הדרך של
המאבק שלכן לא נראית לי׳.
ח קמות מן השביתה, אך כועסות.
כועסות על ההסתדרות שנעלמה.
סיפקו להן, אומנם, חדר, מזכירה,
טלפון וכיסוי הוצאות, וגם העמידו להן
עורכת־דין על חשבונם. אך הכל נעשה
במחתרת, והוועד גובה 3שקלים
לחודש מכל שוטר, לכיסוי הוצאותיה
של עורכת־הדין.
שם הסיפור האמיתי הוא ועדת־המעקב.
ב־ 1979 הוקמה, על־פי החלטת
הממשלה, ועדת מעקב, שתפ
האם
הטמין הוב שן־ מלמות לני שאו
האדמו״וים והישיבות -או שמא הופל גם הוא בנח? י

חו1ו7ן ץ החוד

ך•* מילחמה החרדית בין מחנה הרב
1 1ש״ך לחסידיו של הלובאוויצ׳ער
גלשה בשבוע האחרון לכל העיתונים
החילוניים. שני המחנות מטיחים זה
בזה עלבונות, חרפות ודיברי־בלע,
ותרבה השימחה אצל החופשיים.
אולם על השערוריה הגדולה ביותר
בעולם־התורה אין מדברים אלא בלחש.
.פרטיה מתפרסמים כאן לראשונה:

יותר מ־ 500 ישיבות נפלו
בפח מסובן ביותר, שטמנה
להם מישפחה אחת, רודפת־

אדמיניסטרטיביים, אדמו״רים גדולים
בתורה ותלמידי־חכמים מפורסמים,
צרו על דלת חברי־הוועדה כמלון וחיכו
בסבלנות לתורם. כולם ישבו בדחילו
ורחימו, עד שייקראו להופיע לפני
הגבירים, בעלי המאה.

לא בכל יום מחלקים 100
מיליון דולר.

כל נציג של ישיבה בא מצוייר בטופס
מפורט, שקיבל קודם לכן מהוועדה,
ובו היה עליו לפרט בדקדקנות את
צרכי הישיבה שלו ואת מצבה הכספי.

כמה אברכים בחצי יוסי

הכל גמוגהים
דולאדייס

נשות־שוטרים שובתות רעב באוהל(שניה מימין: בתיה שלומי)
,שהמפכ״ל יפסיק לאיים בהתפטרות -שיתפטר!״
קידה לעקוב אחרי השינויים בשכר
מול מישרד ראש־הממשלה בירושלים.
אנשי צבא־הקבע, ולהשוותם לשכר
אמצעי־התיקשורת אהבו אותן,
השוטרים.
בעיקר כאשר שתיים מהשובתות רעב
הובלו באלונקות לחדר־מיון .״באותו
בוועדה חברים שלושה: גד אבינרי,
ערב,״ מספרת בתיה שלומי, יו״ר
מנכ״ל מישרד־המישטרה, שהוא יו״ר
הוועד ,״רואיינתי בתוכנית הטלוויזיה
הוועדה, ויורם שחל ואילן פלטו, נציגיערב
חדש, ואז כל האומה שמעה על. האוצר.
בריאותי. אבל לא כולם הקשיבו
לדיברי בכירים במישטרה, הוועדה
לדרישותינו הנחרצות, שמשכורותיהם
אינה מתפקדת, אנשי האוצר עושים בה
של השוטרים והסוהרים יושוו למש־כבתוך
שלהם, ושכר השוטרים הולך
בורותיהם ותנאי שירותם של אנשי
ומידרדר.
צבא״הקבע, כפי שנקבע בהחלטת
בית־דין הטיל בעבר צל כבד על
ממשלה.״
עבודת הוועדה, וההשוואה בין מה
שנעשה בצה״ל׳למה שנעשה במישט־בתיה
שלומי ,52 ,היא אם לארבעה
ילדים. בעלה, יוסף, משרת זה 30 שנה
רה מוכיחה חוסר־שיוויון בולט.
במישטרה. היא מעשנת בשרשרת
בצה״ל חולק מענק חד־פעמי בסך
ומביטה בזוג עיניים כחולות וחודרות.
800 שקלים — השוטרים לא קיבלו.
״אשה מלאת כריזמה,״ אומרות עליה
בצה״ל ניתן מענק בסך 150 שקלים עם
תחילת שנת הלימודים — גם מענק זה
חברותיה.
לא ניתן לשוטרים. אנשי-הקבע קיבלו
אחרי חודש של שביתה, יושבת
דמי חנוכה בסך 300 שקלים —
בתיה על החבילות ומחכה לטרנזיט
השוטרים לא ראו אגורה.
המישטרתי ־שיבוא לאסוף אותה הביתה.
מעיתון־הערב מציצה כותרת:
לצה״ל יש אינטרס שלא להעביר
״מפכ״ל המישטרה קראוס איים להתלמישטרה
את טבלות־השכר, מחשש
פטר. משכורות השוטרים הועלו.״
פן יקצצו להם. יש, לכן, הוראות פני״אוי
לבושה״ היא אומרת, עבדו על
מיות בצבא, שלא להעביר את הטבלות,
כולנו חזק. אילו היו באות לכאן
והמישטרה נאלצת להפעיל בלשים
עשירית מנשות השוטרים, לא היינו
כדי להשיג פירורי מידע, ועם כל
עכשיו מתקפלות. אני עייפה ומותשת.
פירור רצים השוטרים לוועדה.
נשארנו חמש נשים. אני מאוכזבת
נשות השוטרים בטוחות שגם הפעם
מחברותיי שנשארו בבית.
עבדו עליהם, שגם הפעם לא יקויימו
״מפכ״ל המישטרה עשה שגיאה.
ההסכמים, שגם הפעם לא יושווה שכר
הוא היה צריך לקום ולהתפטר, לפוצץ
השוטרים לשכר אנשי־הקבע.

י ^סני שלושה שבועות הודיעו
/חמשת האחים רייכמן מטורונטו,
קנדה, יהודים מולטי״מיליונרים, כי
מצבן הקשה של הישיבות בארץ־הקו־דש
נגע לליבם, וכי החליטו להתגייס
להצלתן. הם מתכוונים להקים מכספם,
כך אמרו, קרן של 100 מיליון דולר,

ם ם 5שיבות הסגיו־ו
ביד זריםאת
סודותיהן הכמוסים
ביו תו -עכשיו
מחזיקים אותן בגוון,
וגם מ ס־ ה הננ ס ה
מתעניין במידע
שפירותיה כולם קודש-לעזרת הישיבות
במצוקה.
ביוזמת האחים ״ובעידודם של גרו־לי־תורה,
הוקמה בס״ד, בחו״ל,״ וע-
דת־שלושה, שנועדה לחלק את הכספים.
לוועדה מונו שני נציגים של
האחים ונציג של הרב אליעזר מנחם

ביום הקובע התייצבו לפני הוועדה,
במלון המרכז בירושלים(השייך לח״כ
אגודת־ישראל מנחם פרוש) ,מאות רא־שי״ישיבות.
רבנים קשישים ומנהלים

אצל האחים רייכמן זה לא
יכול לקרות — על אנשי־עסקים
חרדיים אי-אפשר לעבוד.

השאלון:
הכנסות תשמ״ו
כוח. את מלוא הנזקים טרם
ניתן להעריך, ועוד ייתכנו התפתחויות
חמורות בפרשה.

שישה עמודים, תמונה כספית חושפנית:
מיספר
התלמידים, בתנאי־פנימיה
ושלא בפנימיה, בשלוש השנים האחרונות
•,היקף הצוות החינוכי, במישרה
מלאה ובמישרה חלקית; הצוות המיני
הלי וצוות־התחזוקה; מיספר האברכים
ליום שלם ולחצי יום; סך־כל ההוצאות
השוטפות והמיוחדות -בשנה שעברה;
סך ההכנסות ל סוגי הן — (א) מהממשלה
ומקרנות( ,ב) מתורמים בארץ( ,ג)
ממגביות בחו׳ל ו(ר) משכר־לימוד של
ההורים; עלות כל אברך בכוללים וגד
דל הגירעון.
את הסכומים היה צריך לתרגם למד
נחים דולאריים.
שאלון זה הוא מפורט ומיקצועי
הרבה יותר מאשר החקירות המדוקדקות
ביותר שעורכים לישיבות פקידי
האוצר וועדת־הכספים, לפני תשלום התמיכות
הממשלתיות.
למשל: אברכים לחצי יום יכולים
להיות רשומים בשניים ואפילו ב־שלושה
מוסדות. המדינה אינה מקפידה
לבדוק, וכך שלוש ישיבות יכולות
ליהנות מהקצבה שבאה להן בזכות
אברך אחד.

״כל סטיה מהדיוק,״ הם הוזהרו ,״תחבל
במטרה ותגרור תוצאות חמורות ביותר:״
המבקשים
נדרשו להציג, על פני

ברור גם, שלא עלה על דעתו של
איש להגיש להם נתונים כוזבים, כמו
רשימה של גשמות מתות.
ועוד בשאלון, שמחבריו הבטיחו כי

בצער רב אנו מודיעים כי
אשתו של הפילנטרום הגדול

מי׳יוסף גרוס

הגל קרולין

נפטרה ביום רביעי, י״ג בטבת תשמ״ז ()14.1.87
ארצות־הברית ותובא למנוחת עולמים בהר הזיתים
בחלקתה, ליד מקום מנוחת הגב׳ עליזה בגין ע״ה.
הארון יגיע היום יום ראשון, י״ז בטבת תשמ״ז
( ,)18.1.87 במטוס אל־על ,008 בשעה 16.00
ויגיע לירושלים, למרכז גרום בבית וגן
(בית מדרש לתורה -וללימודי היהדות -מכון גרוס
רחוב הועד הלאומי - 1בקטע שמחבר את שכונת בית
וגן לגבעת מרדכי) בשעה 17.30
השבעה במלון ׳׳קינג רידד״ ירושלים. בגלל מצב
בריאותו, שעות הניחומים יהיו בין 12-10
לפנה״צ ו־ 6.00-3.30 אחה״צ.

הוועדה המסדרת
מודעת־אבל של הנדבנית
ליד עליזה בגין

ריקדו

ל סיו ע

לסוסרו 11

תורד. בארה ״ ק

נרא סו ת ם טל אישי צנזרמחזיקי ווורר. נודעים
ארה״ב -לונדון ־ סורונסו

נס כ׳ נסבו! חשמ״ז

הכותרת לשאלונים
מהו האוברדראפט המאושר?
מחוגי האחים רייכמן יצאו רמזים,
התשובות בו יהיו חסויות לחלוטין:
כאילו לא כל הפרטים שנמסרו להם
רשימת החובות עד ליום הגשת השנכונים.
אחר כר התברר, ש־ 500 הישיאלון:
אילו מהחובות נושאים ריבית•,
בות הגישו בקשות המסתכמות ב־130
מהי משיכת־היתר המאושרת בבנקים;
מיליון דולר לפחות — הרבה יותר
מה הממוצע השנתי של משיכות״היתר;
מהקרן המובטחת, ובוודאי יותר מ־רשימת
הנכסים — דלא־ניידי, נכסים
ריווחי־הקרן.
נדים, עזבונות וקרנות.

אחר־כד נודעה עובדה מדאיגה
עוד יותר: עצם קיומה של
הקרן נתון בסימן־שאלה.

הרייכמנים, מסתבר, לא הכניסו
לקרן אפילו אגורה אחת. הם התכוונו
מלכתחילה שהיא תורכב מ־ 40 מיליון
דולר של עיזבון הנדבנית המנוחה חיה-
קרולין גרוס, עוד 20 מיליון מתורמים
גדולים אחרים בחו״ל. באשר ליתרה
— 40 מיליון — הבטיחו כי אולי
יצליחו לאסוף אותה מתורמים נוספים,
,ואולי ממקורותיהם.

הרבנים הוכו בתדהמה. אין
קח, אין תרומות, אין תיקווה
לכסח. נותר רק דבר אחד: ארגז

הרב שך
מ־ 100 מיליון הדולר לא הגיעה פרוטה

השאל ון הרצ״ב מטרת ולקבליריעותברורות על מצב מוסרותר,תורה כארץ -על
תקציביהן,

אח פול רייכמן

הכנסותיהן

מן המצביםאליהן

וגרעונותיהן, ע״מ לאפשר לוערר, לנסותולח לץ את המוסדות

נקלעו.

18 מיליארד
הוערו; אשר שמה לה למסרה את התפקידהנ ״ ל ,
או ו רק ע״י

רואה את הררך והאפשרות להצלחת ה

ריוק מרבי בנו שא.

כל סטיה מן הדיוק תחבל בנוסרה ו ת גר ור תוצאותחמורותביותר .

שאלון ממוספר מם׳ 501
על אנשי־עסקים חרדים אי־אפשר לעבוד
עזרת הועדה על פי הנחיות הקרן תהיה מותניתבהת חי יב ו ת באי לקיחת הלוואותבריבית
(פרט למשיכת יתר בבנק ) .
במקרה של אלוצ יס חמו רי ם, יה יה אפשר לפנות לב ית דיו שיקבע לכך, על מנת ש יר ון
ויחליט בנושא .

השאלון: מצב הגרעונות
אח אלברט רייכמז
שטח הקיריה בתל־אביב

גדול ובו 3000 מיסמכים,
המכילים את הסודות הכמוסים
ביותר של עולס-התורה. ארגז
זה נמצא בידי האחים רייכמן
ועושי־דברם.
מאוחר מדי תפסו ראשי־הישיבות כי
הסגירו את סודותיהם תמורת לא־כלום
— וכעת כולם מצפים בחרדה, לראות

בית־דין להלוואות
רף. בסיום הבחינה חזר השדכן להוריה
והודיע להם בצער :״האף שלה אינו
מוצא חן בעיני הבחור!״
לאיש לא ברור מה מתכוונים האחים
רייכמן לעשות באוצר־המידע שנפל
לידיהם.

ברור רק שהם מחזיקים בעת

תצלומים של שלושה מהם, שצולמו
במיקרה לפני שנים רבות.
לכן יכולים הרייכמנים לעבור
בשקט ברחובות טורונטו, ניו־יורק או
ירושלים, מבלי שאיש יזהה* אותם —
אף כי הם שייכים לקבוצת 100
העשירים ביותר בעולם.

השבועון האמריקאי ״טיים״

על אלפי השכירים בעיסקיהם הם
אוסרים לעבור בשבת.
בבעלות החברה שלהם, אולימפיה
אנד יורק, שמונה גורדי־שחקים בניר
יורק והבניין החדיש ביותר בוול־סטריט.
הם הבעלים של שטח־המיש־ררים
הגדול ביותר בעולם.
לבכור האחים, אלברט (יששכר־דוב)
,יש גם נכסים בירושלים. אף
ככלל נמנעים האחים מהשקעות בישראל,
כי נכוו פעם ופעמיים בתעלולי
הבירוקרטיה המקומית.
לפני 12 שנים הבטיחו להם פקידים
בכירים ביותר שהמדינה תמכור להם,
בתוך זמן קצר ביותר, את מיתחם־
הקיריה בתל־אביב, כאשר יעבור למקום
אחר. זו נועדה להיות עיסקת־המקרקעין
היקרה ביותר בתולדות
המדינה. נערכו דיונים והתייעצויות,
וכבר גובשו תוכניות ראשונות לבניה:
מישרדי־הממשלה שבקיריה נועדו להשתכן
במיגדל־מישרדים אחי, ועל
יתרת השטח עמדו לקום בנייני־דירות.
במהרה התברר לרייכמנים שהכל
מילים ריקות.
לפני תשע שנים ניסו שוב להיכנס
לארץ. הם רצו לקנות את בנק טפחות.
שרים בממשלה הבטיחו להם כי העיס־קה
סגורה. רק מקריאה בעיתונים נודע
להם שהבנק נמכר לבנק המזרחי והם
שוב הרגישו מרומים.

מאז נזהרים החמישה מהשקעות
כאן כמו מאש. הם אינם

א צל מי רח הישיבות כספים בעחק האפור? באיזו
ריבית? ודמי הן הילוו? הבל מרוכז בתיבה שבה
3000 מיסמכים -ואיש אינו יודע למי היא תנדוד
אח דלף רייכמן
אכזבה ב.בנק טפחות־ובמיוחד
התעכב השאלון על החובות:
שמות המלווים, הסכומים, הריבית,
תאריכי־פירעון.

טטמפטיז לכלה

^ ל המבקשים מילאו את השא־
^ לון, הגישו אותו לוועדה וחיכו.

עכרו שבועיים, ודבר לא
קרה. הוועדה הסתלקה מהארץ.
השבוע החלו פורחות השמועות.

כיצד ישתמשו האחים במידע שבידיהם.

הפרשה המוזרה הזו ניתן להשוות
ל״עוקץ״ מתוכנן היטב. אך בחוגי־החרדים
מעדיפים משל אוזר, הלקוח
מהפולקלור היהודי:

הלוכאוויצער חשד

**עשה בשדכן שהבטיח לנערה
^ 1שידוך מצויין. רק תנאי אחד היה
לו — הבחור, מה לעשות, מתעקש לבחון
את המועמדת ולראות אותה כפי
שברא אותה השם, בדיוק איך שיצאה
מבטן. בלית ברירה הסכימה הכלה המיועדת,
התפשטה לחלוטין לפני האב־

את כל הישיבות בגרונן. השמועה
אומרת כי רבים מתעניינים
במיסמכים: החל במם־־
ההכנסה וכלה בראשי המחנות
הניצים ברחוב החרדי.
לא ברור גם מדוע הם עשו את
התרגיל. ההנחה הרווחת היא שהמניע
שלהם הוא רדיפת־כוח לשמה. אבל
ייתכן כי פעלו בשליחותו של הרב ש״ך
ולמענו. אין הם מזוהים עם מחנה חרדי
זה או אחר, וקישריהם הטובים ביותר
בישראל הם דווקא עם יוסף בורג.
חמשת האחים רייכמן הם דמויות
כמעט אלמוניות. בציבור ידועים רק
שמותיהם, מפני שהם מקפידים שלא
להצטלם, מטעמי בטיחות. בשום מע־רכת־עיתון
בעולם לא ניתן למצוא
תצלומים מעודכנים שלהם. קיימים רק

העריד לפני שלושה חודשים
את רכושם האדיר ב־ 18 מיליארד
דולר.
אבי המישפחה, סוחר־ביצים הונגרי
שעקר לווינה, מילט את מישפחתו מאוסטריה
עם בוא הנאצים. הם נדדו
לספרד ומשם לטאנג׳יר שבצפון מארד
קו. ברשותם היה הון קטן.
לפני 30 שנה היגרו האחים יחד עם
הוריהם לקנדה, הם היו אז פליטים
חסרי-נתינות.
בטורונטו הם התחילו להפגין את
כישרונותיהם העיסקיים האמיתיים.
בתוך כמה שנים השלטו על בנייני־מישרדים
במרכז העיר, הקימו עיסקי־קבלנות־בניין,
אחר־כך קנו את מיפ־על־הנייר
הגדול בקנדה ויערות־עד
במערב המדינה.

מוכנים שידמו אותם. רק להם
מותר לעבוד על אחרים.
מהתרגיל המבריק שלהם, של הפשטת
הישיבות, ניצלו לגמרי במיקרה
מוסדות־חב״ד. אמרכלי מוסדות חב״ד
קיבלו לידיהם את הטפסים, עמדו למלא
אותם ולהצטרף לתור המבקשים.

אולם ברגע האחרץ הם פנו
לרבם כניו־יורק, שהורה להם
להתאפק, לראות קודם איד יפול
דבר אצל הישיבות האחרות.
אולי נוכחותו בוועדה של נציג הרב
ש״ך, יריבו התקיף של הלובאוויצ׳ער,
הרתיעה אותו.

כעת מסתבר שמוסדות־חב״ד
הצליחו לחמוק ברגע האחרון
מן העוקץ, שרוב עולם־
התורה נפל לו קורבן.
— גיורא נזיעד - ,י — 1 5

סנינת־השלום נקשרת באשדוד. היא מוזנחת ובלתי־רצויה. גם אייבי נתן עייף ממנה ומתפלל:

ה1)117

שתטב ! 1/י׳

^ הושע פרץ, הגברתן של נמל־אשדוד,
מרכיב על קצה חטמו מיש־קפי־קריאה
ומספר בדיחות על הלוואות
בנקאיות ונשים. אייבי נתן גומל
לו בצחוק מנומס, ואחר־כן־ אומר בקול
חלש :״מה יש לי — מספיק. אני לא
צריו נשים אחרות.״
יום החמישי בבוקר. נמל אשדוד גדוש
באוניות. פורקים עצים ומטעינים
תפוזים. ממישרדו שבמחלקתיהים מנתב
פרץ את תנועת האניות. אייבי נתן
מתרוצץ בקדחתנות, מבקש, מנסה לזרז,
שואל מה קורה. ספינת־הרדיו שלו
אמורה להיכנס לנמל בכל רגע.
כשמונה שעות עגנה הספינה בנמל־אשדוד.
קרייניה פישפשו בקרביה,
מתחו חבלים ותיקנו את המעוות.
לפני־כן אפשר היה לשייט בה קצת
ולשוטט.
ספינה אחת ועליה ארבעה טיפוסים.

ץ ז /הספיגה
המזקיגה

קברניט דייק
.אשתי לא רוצה אותי בבית!״

^ום אחד, לפני 14 שנה, במאי
,1973 היא צצה כאן, במרחק של
שלושה מייל מחוף גוררת בתל״אביב,
כשהיא משדרת ללא הרף שירים
ו״שתו מים״ — הכל למען השלום.
כבר אז לא היתה צעירה. היא הושקה
בהולנד, ב־ ,1940 נודעה בשם סי-
טו, שימשה כאוניית־משא של חברת־אוניות
פרטית. אוניה קטנה 60 :מטר
אורך ושיבעה מטר גובה. בעלת הישג
היסטורי קטן: היא היתה האוניה ההולנדית
האחרונה שנטשה את חופי־מו־לדתה,
לפני שזו נכבשה על־ידי הנאצים
במילחמת־העולם השניה.
היום, אחרי 14 שנות אייבי, הפכה
סיטו, ההולנדית האמיצה, לספינה
קשישה שאינה מצליחה להסתיר את
גילה.
הזיקנה בולטת בכל פינה. החלודה
כוססת את דפנותיה, המיטבח קטן
ומוזנח, חדר־האוכל קטנטן, מלא בזבובים
מורעבים. בחדר־האורחים: כור־סות־עור
מהוהות, מקלט־טלוויזיה, מכי
שיר־וידיאו, כמה ספרים. באולפן: שני
פטיפונים, מיקרופונים, מכשיר לקומ־

טבח ברבר
אם לא קפטן, אז קיבוצניק

מיהרו לשלוח את פירסומותיהם על
פני המים. אייבי נאלץ למכור חלק
ממניות־הספינה למיקי אלבין — סוחר
בכל דבר, גם בנשק — ולעמירם ניר.
גם היחסים עם אנשי הצוות לא
התאימו לחלום. עובד־לשעבר :״אייבי
אסר עלינו לדבר עם עיתונאים, כדי
שלא נפרסם את תלונותינו. הוא מאוד
חושש לתדמית שלו, ובצדק.
״הוא כל־כן־ טורח להציג את עצמו
כאיש־של״שלום, שקט ונחמד. למעשה
הוא אדם שתלטן ונצלן, מתפרץ בצעקות
נוראיות אם מישהו מעז להפר
את ההוראות שלו, מצפה שיעבדו למענו
כמעט בלי תמורה.
״הוא גם רוצה להיות הכוכב הראשי
של השידורים. לכן הוא לא מרשה
לקריינים לדבר הרבה זמן אל תוך
המיקרופון. הוא רוצה שהם יעשו את
העבודה השחורה ויישארו אלמונים,
וכך התחנה תזוהה רק איתו.
״ועוד דבר: הוא אוהב לראות את עצמו
כנון־קונפורמיסט מושבע. למעשה
הוא הפך לחלק מהמימסד. היום קול־השלום
זוהי, תחנה משעממת, יותר
שמרנית מקול־ישראל ומגלי־צה״ל.
״למשל, בעניין המוסיקה. אייבי אוהב
בעיקר מוסיקה שקטה. הוא מסוגל
להתקשר בכעס אל תקליטן שמשמיע
מוסיקה רעשנית ולצעוק עליו: מספיק
כבר עם הרעש הזהר
אף נושאי השיחה של אייבי נתן
השתנו. השלום ושאר האידיאלים הנשגבים
הפכו למשהו רחוק, מיושן. עכשיו
אייבי נתן מדבר בגאווה על הדיאטה
החדשה שלו.
״לא שמעתם? אני מתפלא מאוד.
כולם יודעים שאני אוכל כל היום רק
יוגורט ואורז, ובכל זאת אני לא רעב,״
הוא אומר בפליאה גדולה.
הקבדגיט שלא יודע

אייבי ממתין לאוניה באשדוד

..הוא שתלטן וצעקן!״
פקט־דיסק. בעת סערה מנגנים בקומ־פקט־דיסקים,
שאינם כה קופצניים
כמו התקליטים. משדר האיי־אם נשרף.
היום משדרים רק באף־אם. תקליטיה
זעירה: שמונת אלפים תקליטים, עטיפות
מרופטות. תא־מגורים: עטיפות
של תקליטים על הקירות, ארון שדלתותיו
נעולות בחוזקה, כדי שלא ייפתחו
בעת סערה, מיטה דו־קומתית, שידה
קטנטנה.
אוניה פירטית, מזקינה, שנראית
כמו דירה מוזנחת, בלתי־רצויה, כמעט
שנואה. מספינת־שלום הפכה לסלע
של מחלוקת ומאבק.
״אוניות אחרות בגילה כבר נחות על
מישכבן ״.אומר אייבי נתן. החלום שלו:
ספינת־השלום תהיה מונחת על קרקעית
חוף הדולפינריום, בקומתה העליונה
אולפן ענק שישדר שידורים חיים,
בתחתונה — בית־קפה. ואלפי תיירים,
זרים וישראלים, יבקרו בספינה, ישמעו
הרצאות על תולדותיה, ישתתפו בשי־תרים,
ישלשלו את כספם אל קופת
בית־הקפה.
החזון של אנשי עיריית תל־אביב
קצת שונה. הם מתנגדים להנחתה על
חוף הדולפינריום. במקום זאת הציעו
את שפך־הירקון. אייבי נתן סירב.
״לא אכנע להם,״ הוא אומר .״אני
נלחם, למרות שכבר אין לי כוח לספינה
הזו. אם היא טובעת מחר, כל
הצוות ניצל וחברת־הביטוח משלמת לי
דמי־ביטוח — אני עושה מסיבה
גדולה, מרוב שימחה.״
ה ס פו

^ ל דייק בן ה־ ,75 הולנדי זעפן,
הגיע לפני שבע שנים, רק לחודש.
מאז הוא הקברניט.

מגיש דרבי בתקליטיה
.להפסיק את הרעש!״
בשנת 1930 גילה את הים. ב־1948
התמנה כקברניט. כשהיה בן 60 פרשו
כל בני־גילו אל האשה והיבשה.
לא אל דייק .״אני לא רציתי לחזור
הביתה, וגם האשה לא רצתה. אומנם
אנחנו נשואים 49 שנים ויש לנו שני
ילדים ושלושה נכדים, אבל היא לא
אוהבת שאני מסתובב לה בבית ובחיים
כל יום.
״אנחנו נפגשים רק פעמיים בשנה.
זה טוב לה וטוב גם לי.
״עכשיו, בפעם הראשונה בחיים
שלי, אני מרגיש שאני רוצה לחזור
הביתה ולראות את הים רק בתצלומים
ישנים. אני מקווה שגם האשה מרגישה

״יותר אין לי מה לספר. מה אני כבר
יכול לומר על עצמי? אני בעצמי לא
יודע הרבה על עצמי״.
המגיש 250-1ש״ה
^ עם היתה נביעות. מין מקום מה־
^ חלומות, המתאים לכולם — נ
שים,
גברים, בטלנים וחרוצים. מחפשי־דרך
כרוניים ונוודים נצחיים מכל העולם
חנו בה לרגע, טעמו את הים והחול
ונדדו הלאה.
המיבנה הדמוגרפי של הספינה דומה:
משוטטים תמידיים או זמניים.
אלא שהספינה, בניגוד לנביעות, מתאימה
רק לקשוחים שבהם, אותם שיש
בהם יותר הרפתקנות מאשר נהנתנות.
ועוד שני תנאי־העסקה: רק גברים,
כדי לא ליצור מתחים. רק זרים, מכיוון
שהישראלים משתוקקים לבלות בתל-
אביב אחרי שעות העבודה, מיבצע שהוא
בלתי־אפשרי לחלוטין, שכן הקשר
עם החוף מתרחש רק אחת לעשרה
ימים.
אחד כזה, העונה לכל התנאים, הוא
מייק דרבי ,26 ,אנגלי, אחראי על המגישים,
שמונה חודשים על ספינת־הש־לום
:״עבדתי בתחנת־שידור מקומית
בדדלי שליד ברמינגהם. ואז מצאתי
מודעה בעיתון־מוסיקה, שמחפשים
קריינים לקול־השלום. החלטתי להציע
את עצמי. ממילא נמאס לי מתחנת-
(המשך בעמוד )24

השמין

^ שבאה הספינה לחופי הארץ,
כינו עיתונאים נרגשים את אייבי
נתן בשם הציורי: ספן־השלום. הוא
דיבר על השלום היפה והמילחמה
המכוערת, ועד כהנה וכהנה קלישאות.
אולי חלם להיות אונאסיס מצד הספנות,
או ג׳וני קרסון מצד השידורים,
או מהטמה גנרי מצד השלום.
המציאות היתה שונה. פרצה מיל־חמה
מכוערת, ואחר״כך השיחרים החלו
לצבור הפסדים. פירסומאים שוב לא

ליד המזח באשדוד
במקום ספינת־שלום, סלע של מ אב ק

מאת שדד, ליכוביץ. עילם עיד, עפדיד—י 1 7

הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוהרים...חה הן *ומרות...מה ה

יצחק ציגלר:

יצחק בן־אהרון:

יחזקאל שופס:

,,נמה שיותו צעיויס,, ,התנועה ה&יבוצית ,,אני מאוכזב מהמוועות
הכל יותר גרוע!״ תתגבו עד הטעויות!״ שר הציבור וההנהגה!״
בשבוע האחרון חגגה הכנסת את יוס״הולדתה ה־.39
חברי״הכנסת לשעבר הוזמנו. חלקס אף הגיעו. בין
החוגגים הסתובב קשיש, בעל שערות״שיבה, שהירבה
לביד בשלום את המוזמנים ולזכות בהרבה טפיחות על
השכם. זה היה יצחק ציגלר. זקן סדרני״הכנסת, שיצא
לגימלאות כבר לפני כמה שנים.

• ממתי אתה מכיר את הכנסת?
התחלתי לעבוד כשהכנסת עוד היתה בתל״אביב, בבית־האופרה
על שפת־הים, במילחמת־העצמאות. אחר־כך עברתי עם
הכנסת לבית פרומין במרכז ירושלים, ואחר־כך עברתי לבניין
של היום.

• מה אתה יכול לסכר על ההבדליס שבין הכנסות
הראשונות לאחרונות?
על הכנסת הזו אני לא רוצה לדבר, כי אינני עובד כיום. אני
רק מחליף לפעמים את סדרני־הכנסת, כשוועדת־הכספים יושבת
בתל־אביב. אז קוראים לי.
בכנסות הראשונות היתה אווירה מישפחתית. התייחסו אלינו,
עובדי־הכנסת והסדרנים, בצורה נפלאה. חבר־כנסת, כשהיה נכנם
לבניין, היה רואה קודם כל את הסדרן, ולפי מצב־רוחו היה גם
יודע להשתתף בשימחתו או בצערו.

הפנטת
• ואיך אתה מרגיש כאן היוס?
זה מוזר לי. הרבה מחברי־הכנסת כבר אינם בחיים. אבל כשאני
מגיע היום לכנסת אני פוגש את הבנים. למשל, פגשתי כאן את
הבן של חיים לנדאו. אני זוכר את אבא שלו טוב. גם את משה
נסים אני זוכר עוד כשהיה חבר״כנסת צעיר. פגשתי גם את
חברי־הכנסת תופיק טובי ומאיר וילנר.

• ובכל זאת, יש הבדל בץ הכנסות?
כמה שאנשים הם יותר צעירים, כף הכל יותר גרוע. כך זה גם
מקובל בעולם. לחברי־הכנסת של היום יש יותר זמן, כי יש
טכנולוגיה מתקדמת, אבל אץ להם מה לעשות בזמן הזה.
באופן כללי — פעם עבדו יותר, הוועדות עבדו גם בשעות
אחר־הצהריים והלילה, אם הדברים היו חשובים. היום נראה לי
שעובדים פחות. יושבים יותר במיזנון.

• מה הברכה שאתה רוצה לברך את הכנסת?
יום־ההולדת של הכנסת זה בשבילי יותר מאשר יום־ההולדת
שלי. כי החיים שלי ייגמרו פעם, ואילו החיים של הכנסת, אני
(רונית אנטלר)
מקווה, לא ייגמרו לעולם.

בשבועות האחרוגים לא יורדים הקיבוצים מסדר־היום
הציבורי. כן יקבלו סיוע או לא יקבלו. על הסיוע לקיבוצי
התקיים מתחוללים כל המאבקים האחרונים בין הליכוד
והמערך. וכמובן עולות הטעמת כי הקיבוצים אינם צריכים
לקבל את הסיוע, כי עסקו בעיסקי-בורסה תחת לעסוק
בענפים שלשמם הוקמו, החקלאות והתעשייה.
שאלתי את יצחק בן־אהרון מה דעתו על התנועה הקיבוצית
היום.
התנועה הקיבוצית היא במצב יותר טוב מאשר הסובב אותה,
ובמצב פחות טוב מאשר הציפיות — הציפיות שלה מעצמה ושל
הציבור ממנה. התנועה הקיבוצית איננה כת. בניגוד לתפיסות
עממיות רבות, זו התנועה שחיה את חיי החברה הסובבת, וסובלת
גם היא מחוליי הזמן.

• ובכל זאת, התנועה הסתבכה בעסקים עם מיד
בלם.
הייתי מאחל לכל עם־ישראל והחטיבות האחרות בחברה
הישראלית שיהיה להם אותו החוסן הפנימי כדי לגבור על טעויות
וכישלונות. יש בכוחה של התנועה הקיבוצית להתגבר על עסקיה
האחרונים, והיא גם תתגבר. אני לא רוצה להמעיט במשהו את
עומקם של הכישלונות שעליהם נענשה התנועה הקיבוצית.
עונש שהיא צריכה לשאת בכבוד ובכוח.

• ומה דעתך על ממשלת־האחדות הלאומית?
זה אסון גדול, ארוך־טווח. פה לא מדובר על שיבוש בדיומו.
העובדה שנוצר טישטוש בץ שתי מערכות פוליטית מרכזיות
קיבוצים בציבור, זהו נזק ארור־טווח. שמי יודע אם אי־פעם יוכלו לתקן

• יש הרגשה שכל הצדדים מוקא נהנים מממשלה
דר־ראשית זו.
אם שתי היריבות ההיסטוריות מסוגלות להגיע לתוכנית
ממשלתית משותפת ,׳שלא בעת מילחמה, הרי זה חינוך הנוער
לציניזם, ולפיחות כל ערך אידיאליסטי ופוליטי. ההשפעה של
ממשלה כזו על העתיד, על הערכים, היא חמורה ביותר, וקשה
היום לנחש לאן זה יוביל.

• אתה סותח במערכת־בחירות?
לכאורה, מערכת הבחירות כבר התחילה. אך שתי המיפלגות
אינן מסוגלות לנסח את הניגודיות העמוקה שביניהן.
מערכת״הבהירות הבאה תהיה ממוקדת יותר ויותרי בתחום
ההשמצות וההכפשות. אף אחד לא יוכל להציג לפני הבוחר
מערכת-טענות משלו. תישאר רק האפשרות לבחון את הפוטוגניות:
לעשות מיבחן־בד לעומדים בראש המיפלגות, והיפה תכה.
(רונית אנטלר)

בתום השבוע הראשון למישפטו של גון איוואן
דמיאניוק פנימי אל יחזקאל שופס, יושב־ראש אירגון
בניהם של ניצולי״השואה. בזמנו מחה שופס נגד מי
שהתנגדו לקיומו של המישפט, בטענה שאינו יכול להוות
המשך למישפטו ההיסטורי של אדולף אייכמן.

• נכחת בדיוני המישסט?
לא. תיכננתי, כמובן, להיות שם, אבל עבודתי לא איפשרה לי
לעשות זאת. אני מקווה להיות נוכח בשבוע הבא. על כל פנים, אני
עוקב אחרי המישפט בעזרת שידורי״הרדיו, וגזרתי את כל קיטעי־העיתונות
שעסקו בכר השבוע.

• בזמנו לחמת בעד קיום מישסט ראוותני.
נכון, גם היום אני סבור שהמישפט הזה חייב להיות מישפט־

דמיאניוק

ראווה. אני גם חושב שצריך לשדר אותו בטלוויזיה בשידור חי.
פניתי אל שר־החינוך בעניין זה, והוסבר לי שמהלך המישפט
מתועד. כרגע המישפט נמצא בשלבים מוקדמים, ובשלבים
מאוחרים יותר — הוא יועבר לציבור בשידור ישיר. חוץ מזה,
דרשתי להביא למישפט תלמידים של חטיבות־הביניים ובתי־ספר
תיכוניים. זה חיוני.

• שבוע אחרי, איך אתה מרגיש ביחס למישסט?
המישפט אומנם רק החל, אבל אני לא מרגיש שהתודעה בקרב
הציבור מספיקה. התודעה בקרב ההנהגה מדאיגה אותי אפילו
יותר. זהו המשך ישיר להתנהגות ההנהגה בארץ־ישראל בתקופת
השואה.

• בתוקן זתוארך, מה אתה מתכוון לעשות בנידון?
אבקש שהמישפט, המתועד בימים אלה, יהפוך לחלק
מתוכנית־הלימודים בבתי־הספר. אני מסכים עם מי שטוענים כי
יש הבדל בין מישפטי אייכמן ודמיאניוק. אחד ההבדלים הוא, שאז
חיו רבים מניצולי-השואה, והמודעות לנושא היתה גבוהה. כיום יש

להגביר את המודעות, ולכן זה מה שאעשה.

ם אומרים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים ...מה הן אומרות.״מה הם<
ציון צפריר

דורי בן־זאב:

אריה אזולאי:

אורי שפר:

,שאני אפחד מהטלוויזיה ״אני הולך להחליף ״לא חשוב בא יזו
אחרי שהייתי במעצר ד את שמי לבו־יוגה! ,,שפה ־־ לא מבינים!״

תוכנית־הטלוויזיה כניסה חופשית ביום הראשון בלילה
עוררה לחצים שונים, בגלל הנושא הרגיש שבו עסקה:
עבריינות הצווארון הלבן. בניגוד לנטייתם השיבעית של
אנשי־ציבור להתראיין או להצטלם בטלוויזיה, סירבו
הפעם כמה אישים להופיע בתוכנית. אחד מהם, כך פורטם
בעיתונות, הוא ראש־עיריית אשדוד, אריה אזולאי, שנעצר
בזמנו עקב חשדות שהועלו נגדו. אחרי פסטיבל תיקשורתי
בן כמה ימים, הוחלט בקול״ענות־חלושה שלא להעמידו
לדין.
שוחחתי עם אזולאי בשעה שבה שודרה התוכנית
בטלוויזיה. אזולאי לא צפה בה, כי היה באמצע ישיבות
קדחתניות בעיריית־אשדוד.

• הוזמנת להופיע בתוכנית?
כן, פנו אליי, אבל אמרתי שאין לי עניין להופיע שם מכמה
סיבות: ראשית — אני עסוק מאוד בימים אלה בעיריה. בוחרים
אצלנו מוסדות. הפנייה הגיעה אליי ברגע האחרון, ולכן לא יכולתי
לבטל הכל למען הופעה בטלוויזיה. שנית — כשראיתי את
התוכנית על הסוכנות. ששודרה במיסגרת הזאת לפני כמה
שבועות, הבנתי שהיא לא נועדה להבהיר את הבעיות שבהן היא

השיר ״רוצים שלום״ בוצע בתוכניתו של מני פאר, אחרי
עבודת הכנה של שנה. הזמרים שרו, הצופים ראו ושמעו ו...
מה הלאה, שאלתי את דורי בן־זאב, המנכ״ל של השיר.
אני לא יודע. אני חושב שזה המקום בשבילכם, אנשי־התיקשורת,
להיכנס לעניין ולהתחיל לעבוד.

• לעשות מה, למשל?
לאסוף לבבות לעניין השלום, למשל.

• זה יפה מאוד מה שאמרת, אבל אולי יש לך
עבודה פחות קשה בשביל ההתחלה?
אנחנו עושים כל מה שאפשר. התקליטים נמצאים כבר
בתחנות־הרריו, ואני מקווה השיר ישודר הרבה. עוד מעט נשלח
קלטות־וידיאו של השיר ל־ 70 תחנות־טלוויזיה בעולם. עושים
סטיקרים למכוניות, נארגן אירועים ומופעים של יהודים וערבים,
ותתפלאי — אני גם הולד להחליף את שמי, לפחות לתקופת מה,
לדורי בריתה.

• אני מקווה שאתה יודע עם מה זה מתחרז.
אוי, נכון! אז אולי דורי בדיונים.

• אתה רציני בעניין?
כן. מאוד רציני. כל דבר הקשור בשלום נראה לי רציני כיום.

עוד לא נדמו הדי הקטילה של נפילתה של העיר מהגוני,
וכבר עובדים באופרה הישראלית החדשה במלוא הקצב
על לה טרוויאטה. שאלתי את אורי עופר, מנהל האופרה
הישראלית החדשה, אם הביקורת הקטלנית על מהגוני לא
ריפתה את ידיהם, לפחות לזמן מה.
זה לא נכון שמהגוני קיבלה רק ביקורות רעות. אבל נכון
שהאווירה הכללית היתה של הסתייגות. זו אינה אופרה
פופולארית, והיא לא מצליחה כמעט בשום מקום בעולם.

• אם כך, מדוע היה צורך להעלות אותה כבר
!זלכם?
בתחילת הדרך של
כי אני מאמין שתפקידנו אינו רק לתת לקהל את מה שהוא
רוצה, אלא גם לנסות ולחנך אותו, ולתת לו דברים אחרים, וקצת
יותר קשים לעיכול. לפני מהגוני העלינו את פיגארו, ושם
הביקורת יצאה מדעתה מרוב התלהבות. ככה זה אצלנו, אין
״בסדר״ .או נפלא ונהדר מאוד, או לא שווה כלום.

• ועכשיו ״לה טרוויאטדד. מה התקציב שלה?
360 אלף דולר, שמתוכם * 50 יכוסו על־ידי הקהל קונה־הכרטיסים.

פרשות

שירים

אופרה

עוסקת.
קודם, כך התרשמתי, מסמנים את המטרה, ואחר־כך
משרטטים סביבה עיגול ...חוץ מזה, כותרת התוכנית —
״עבריינות הצווארון הלבן היתה מקטלגת אותי בקטיגוריה
לא צודקת. לא הוכח דבר בענייני.

לקח לי שנים לחשוב על השלום. להתחיל לדבר על השלום, שלא
לדבר על לנסות לעשות משהו למענו.

• וכשמוציאים 360 אלן דולר, עושים רק חמש
הופעות לפני קהל. מדוע?

• ואתה חושב שאם אתה מוכן עכשיו לשלום, כל
העם מוכן?

אנחנו בית־אופרה מיוחד במינו. בלי בניין משלנו, בלי
תיזמורת, בלי מקהלה, בלי זמרים. לחבר את כל הגורמים הללו
ביחר, להופעות משותפות, זה לא קל. מלבד זאת, שתיים מן
ההופעות הן בקיסריה, וזה כמו כמה הופעות באולם.

• כלומר: פחדת להופיע בתוכנית?
פחדתי? מה יש לי לפחד מהטלוויזיה, אחרי שהייתי במעצר
ונחקרתי על־ידי המישטרה?

• הרי אתה טוען שנעשה לך אי־צדק, ובינתיים לא
הוכחה שום האשמה נגדך. דווקא יכולת להשתמש
בטלוויזיה כבימה לטיעון דיעותיך.
איר? בתוכנית הזאת אתה אומר מישפט, המנחה קוטע אותר,
מסכם וזהו! עובדה שהשתמשתי בבימות אחרות בתיקשורת.
דיברתי לא מכבר בגלי־צה״ל בעניין החוק לאיסור פירסום

שמותיהם של חשודים, אני מתראיין כעת אצלך, .
(דפנה ברק)
• נו שא ה תוכני ת שתה לפני השידור, תקבע שהיא תוקדש
לנורמות חברתיות.

אני מאמין אמונה שלמה שעכשיו, ממש עכשיו, יש איזו
פתיחות גדולה מאוד לשלום. לאנשים ממש נמאס מהמילחמות
ומחוסר־השלוב הלבבות רוצים שלום, אלא שהם עטופים בהרבה
שומן מסביב, ואני כל־כך מקווה שהשיר הזה יצליח לפרוץ את
מעטה השומן ולהזרים דם ללבבות ולעניין השלום.

• אתה תולה הרבה תיקוות בשיר אחד. אתה לא
מפחד להתאכזב?
ממה?

• מזה שלא יקרה כלום.
גם עכשיו לא קורה כלום. אז מה נשאר, מלבד התיקווה
שמשהו בכל זאת יקרה? אנחנו במצב שאסור לוותר, אסור
להתייאש, אסור לשבת בשקט, כשפיתאום ברור שרוצים שלום.
(דניאלה שמי)

• ובכל זאת, בשביל חמש הצגות משקיעים כלבך
הרבה בתפאורה ובתילבושות?
אלה הם דברים שלא הולכים לאיבוד. כבר פנו אלינו מבית־האופרה
של בלפסט, שנשאיל להם את התפאורה והתילבושות.

• הדבר האחרון שמעניין אותי אישית, כאוהבת־לתרגם
ולשיר בעברית, כמו
תמשיכו לתרג

אופרה, זה אם
ב״מהגוני׳׳ ,ותגרמו לי הרגשת תיסכור שאני לא
מבינה את שפתי?
בלה טרוויאטה ישירו באיטלקית, ותוכלי לקרוא תרגום
בעברית. אגב, הסתבר בצורה ברורה שכאשר שרים באופרה, ולא
(דניאלה שמי)
חשוב באיזו שפה — לא מבינים.

קנייתדירהזה עניומורכב

היו םכשאתהקתה בי תאתה צריך ל שי םלבלכלפר טו פד ט .
לפני שאתה חו ת ם על ה חוז ה, עליך ל ק רו אאתה שו רו תהק טנו תואתמה שבינ הן.
ו הח שוב מכל, עליך ל שי םלבעם איזו חברהאתה עורך אתה חוז ה.
ב שיכון עו ב די םאתהב טו ח.
50 שנו ת בני ה בבל מ קו ם ב אר ץ, הן ערוב המלאה לבטחונך .
150,000 די רו תמדב רו ת בעד ע צ מן
ו-ססס 500,דיי רי םהםה הוכ חהה טו ב ה ביותר .
ב שיכון עו בדי ם עו שי ם הכל בדי שתק בל א ת הדי ר ה במועד שנ קבע מרא ש .
ב שיכון עו ב די םאתהב טו ח ש אי בו ת הדי ר ה הי א מן ה מ שו ב חו ת,
שס טנדד ט ה בני ה גבו הוה עי צו ב מודרני וחדי ש .
ב שיכון עו בדי םאתהב טו ח ש תזכ הלש רו ת וי ח ס אי שי לאורך בל הדרך ,
גסכ שתעבוד -אתה, או א חד מבני מ שפחתך ל די רההבאה.
בי ב שיכון עו ב די םיש לך כ תו ב ת לבל ה חיי ם וזהו הפ רטהח שו ב ביותר .

ת״א:לה גר 7י ה 58 טל 03-390721.א>ר1של> :0רח׳ הלל 8טל 02-233396.א
אשדזד:דחי ר 1גוז ק 25 טל 055-57732-3.א ״3ש:מדבז הנגב,טל • 057-72540.
חיפה: דחי החלוץ 43 טל.04-660915.

י וו 1לך כתובת.

שיכון שבדי

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה1...ג זה 1...גם זה...זג זה...זגם זה...

י ח סי ם
פעם, כשהם היו צעירים מאוד, הם נישאו.
אחרי שלוש שנים, כשראו שזה כנראה לא יילך,
הם נפרדו. נפרדו בצורה מאוד יפה, תוך כבוד
הדדי. הוא לא ליכלך עליה. היא לא עליו. הם
נפרדו כחברים טובים. המשיכו להיפגש כמה פע־

מים בשנה. ארוחת־צהריים ביום־ההולדת שלה,
ארוחת־בוקר ביום־ההולדת שלו, לפעמים קפה
ומתנה קטנה בחגים. כשקרה לה משהו נחמד, היא
טילפנה אליו כדי לשמח אותו. כשהיתה לו צרה,
הוא טילפן אליה כדי לקבל עצה ותמיכה.
רעיון מפלסטיק
כשחדר הילדים כבר מלא עד אפס מקום ברובים
ושפנים וכלבים ובובות מבד ופרווה, וכשכל
גן־החיות הזה מתגלגל על הריצפה, או תופס
לגמרי את מקומו של הילד בתוך מיטתו, זה סימן
שהגיע הזמן לעשות משהו דראסטי.

המשהו יכול להיות קניית כוננית יפה ות־לייתה
על הקיר. אבל במישפחות מסויימות שלא
אנקוב בשמן, מיבצע כזה של הליכה לרחוב
הרצל, כדי לחפש כוננית, בחירת אחת מהן, תשלום
עבורה ומציאת טנדר קטן שיוביל אותה
לבית, שלא לדבר על השאלת מקדחה וכל השאר
— מיבצע כזה, כמו שכבר אמרתי, במישפחות
מסויימות, עשוי לקחת בין שלוש לשש שנים.
ובזמן הזה בדרך־כלל הילד גדל והוא כבר לא
רוצה דובונים ושפנים ובובות מפרווה.
נוי, אז מה בכל זאת אפשר לעשות בצ׳יק״צ׳ק?
צריך לקחת מהארון סל קניות כזה שעשוי מרשת
(בשוק־הכרמל חדש כזה עולה 2ש״ח) ,ולפרום
אותו בתפרים, או לגזור במיספריים במקום הקיפול,
כך שמהסל בעל שתי הידיות תתקבל חתיכת
רשת מאורכת, אשר בשני הקצוות שלה לו־ ;
לאה גדולה. מה שנשאר עכשיו זה למצוא שני
אחר־כך הם מצאו בני־זוג חדשים. כשנולד לו
מסמרים, פטיש ואת הפינה של החדר. דופקים <
מסמר בכל פינה (כמו בצילום) ומותחים את ולאשתו החדשה בן, היא קנתה מתנה גדולה
והלכה להגיד מזל טוב, וכך התחברה עם אשתו.
הרשת בין שני המסמרים.
כשהיא נישאה לבעל החדש, הזמינה אותם
לחתונה שלה. הוא לא יכול היה לבוא, אבל שלח
שמים בפנים את כל הבובות והרובים והכאת
אשתו עם צ׳ק מתנה שמן.
לבים, כדי שיביטו כולם לכיוון הילד שלכם ויגידו
לו :״לילה טוב, מותק!״

מה נין הצנע שונם
ונין החניה של
עורו האשכנזים, חלושי הפיגמנטים, כחולי־העיניים,
חיוורי־המבט, ליבני־העור. יומכם הגיע!
חסל סדר עינויים בשפת־הים. לא עוד נסיעות
ארוכות בשבתות ובילוי על חול מגעיל, שנכנס
לאוזניים ולנחיריים, לא עוד מים פושרים ומזוהמים,
שבהם אלפי גופות שמנוניות. הסוף
לזיעה הניגרת, לשיער המתייבש בשמש, לסיכויי
סרטן־העור, לביזבוז ימים שלמים רק כדי להיראות
לפחות כמו התימני הכי לבן.
לא! אני לא הולכת להשאיר אתכם לבנים בקיץ
הזה. את זה הרי לא תקבלו ממני.
אז ככה. אחרי שהמציאו את האטום ואת מכו־נת־הכביסה,
ואחרי שהגיעו בטיסה ישירה לירח,
התפנו גם לדברים חשובים באמת, והמציאו את
השיזוף ללא עינויים.
שלושה מכונים פוטותראפיים(!) נפתחו בשלוש
הערים הגדולות של מדינתנו, ובהם, בחדר
קטן ואינטימי, עם מוסיקת־רקע, שם הלבנבן או
הלבנבנה את גופו/ה על משהו שנראה כמו
מכונת צילום, סוגר את העיניים והופ ...את/ה
שזופ/ה. כל הגוף תמורת 30 שקלים, ורק הפנים
ב־ 15 שקלים. באישור מישרד־הבריאות הישראלי.
כדי
להיות כנה לגמרי, אומר שאני מאוד בער
השיטה הזאת. לא שאיכפת לי צבע עורו של הבו־אדם,
אלא שאם כולכם תלכו להשתזף במכונים
הפוטותראפיים, אולי יהיה לי הקיץ הזה מקום־
חניה ליד הבית שלי, שבשפת־הים.
חדשים הקטע הזה נכתב במיוחד עבור משמיציי, הטוענים
שאני כותבת רק על מה שקרוב לליבי ועל
מה שאני אישית אוהבת.
אז א׳ — למה לא, בעצם? וב׳ — הנה תראו
שזה פשוט לא נכון.
( )1ל־ 11 המונפורטים הקיימים נולדו עוד
שלושה אחים. השלישיה הזאת של היינות עשויה
מענבים שגדלו בשיפולים המערביים של רמת־הגולן,
ובגלל זה קוראים להם קברנה סובניון
גליל, אמרלד ריזלינג גליל ופרנץ קולומבר
גליל. כל אחד מהם 12.5שקלים, ואומרים לי
ששלושת היינות הם בטעם איטלקי. את היין
האדום יש להגיש בטמפרטורה של 17־ 18 מעלות
ואת הלבן ב־7״ 10 מעלות.
( )2ייקבי הברון בזיכרון־יעקב הוציאו לשוק,
ממש השבוע, שלושה יינות חדשים משלהם.
סוביניון בלאנק, ריזלינג ומוסקט יבש. ייקבי
הברון הם יקבים בני שנתיים בלבד, אבל מביני־יין
אחדים אמרו לי שיש להם עתיד גדול. היינן
הראשי של יקבי הברון הוא בוגר אוניברסיטת
קליפורניה במדעי ...נו, ניחשתם? במדעי התסיסה.
הכל יש באמריקה. את שלושת היינות

שני הזוגות החרשים קנו דירות בערך באותו
זמן. לקחו משכנתאות. כל זוג חתם ערבות לזו־השני.
לשני הזוגות נולדו ילדים בערך באותו זמן.
הילדים מכירים ולפעמים נפגשים ומשחקים ביחד
והולכים לסרט ביחד.
לבעל החדש שלה היתה פעם אשה אחרת,
וביחד נולדו להם ילדים. גם הילדים האלה מכירים
ומכבדים את בעלה הראשון של אשתו של
האבא שלהם. מסובך? להיפר. פשוט. נוח מאוד
לכולם, יפה ונעים. האשה הקודמת של הבעל
החדש גרה במושב. כשהיא מגיעה העירה, היא
וחברה־לחיים באים לבקר את הבעל לשעבר שלה
ואת אשתו החדשה וילדיהם החדשים.
שלושה זוגות. כבר אין ביניהם קישרי־מיש־פחה,
אבל יש ביניהם ידידות וחיבה וכבוד וחום
ורצון לעזור אם צריך. ויש גם הרבה אומץ, שעומד
כבר שנים בפני המבטים העקומים והכמעט
מזלזלים של אנשים אחרים האומרים להם, אין
ספור פעמים :״אלה הם יחסים ממש לא נורמאליים!״
ככה
זה. כשהנורמה היא כיסוחים ומכות ועלבונות
הדדיים וסחיטת כסף בגירושין, אז חברות
היא ״לא נורמאלית״ .כל״כך חבל.

א 1כ ל
אם חשבתם פעם איך זה שכל יום יוצא ספר־בישול
חדש, וכל פעם נולדו עוד ועוד מתכונים,
וכאילו זה ל״א יגמר לעולם ואם שאלתם את עצמכם
מי ממציא מאכלים חדשים, למה, מתי, ולאיזה
צורך — הנה יש לי תשובה.
סוג אחר של מאכלים מומצא על־ידי שפים
וטבחים מיקצועיים, כדי להצדיק את שכרם הגבוה
ולפאר את שמם. אלה הם בדרך־כלל מתכונים
מסובכי־הכנה ויקרי״מיצרכים, שיוצאים טוב
רק במיטבחים שבהם עובדים 30 איש.
הסוג השני מומצא על־ידי גברות בגיל בינוני,
שיש להן בעל עשיר ושאחר מעיסוקיהן העיקריים
הוא האירוח. כדי שלא לשעמם את עצמן
ואת אורחיהן, הן חושבות ומנסות ומצליחות
להרכיב מאכלים מעניינים בכל פעם מחדש.
מתכונים כאלה כבר אפשר לעשות במיטבחים
פרטיים, אבל כדאי רק להזדמנויות •חגיגיות.
הסוג השלישי של מתכוני הפלא מומצא על־ידי
עקרות בית שכחניות, בלתי־מסודרות, לא
אחראיות וקמצניות, כמוני. הרבה מאור דברים
טובים וקלי־הכנה נולדו במיטבחי רק בגלל העובדה
העגומה ששוב לא היו לי בבית די מיצ־רכים
להכנת ארוחה קונבנציונאלית, וגם מפני
שאמא שלי לימדה אותי שאסור לזרוק שאריות.
ככה גם נולד הדבר הטעים הזה, שהורכב מ;
חבילה של בצק עלים(אחרי ש״; הלך למאפה
קישואים) 3 ,בננות 2 ,כפות סוכר חום 1 ,כף
קינמון.

ממליצים להגיש בין 10ל־ 15 מעלות. מחיר
שלושת היינות החדשים — 12 שקלים הבקבוק.
( )3ועכשיו גבירותיי ורבותיי, ויסקי.
ויסקי מפורסם מאוד עלה ארצה הישר מסקוטלנד.
אומרים עליו, על הוויסקי גלנמורנגיי,
שהוא עשוי מביכורי הקציר של שעורה האופיינית
לסקוטלנד, הוא עובר זיקוק כפול, יישון ן
שנמשך 8־ 12 שנים, ומאוחסן בחביות עץ אלון
אמריקאי בלבד. את הגלנמורנג׳י מומלץ לשתות
נקי, בלי מים ובלי קרח (בניגוד לסוגי ויסקי
אחרים) .ולא רק זה, אלא שבגלל ייחודו, ואולי גם
בגלל מחירו, כדאי לשתות אותו בגמיעות קטנות,
וכדי שהארומה המיוחדת לא תתנדף באוויר, מומלץ
לכסות את כוס המשקה במיכסה מהרגע שהמשקה
נמזג לתוכה ועד לגמר השתיה.
מעכשיו גם בארצנו. והמחיר, רוצים לדעת?
135ש״ח לבקבוק אחד. במילים זה יוצא: מאה
שלושים וחמישה שקלים חדשים לבקבוק.
לחיים, רבותיי וגבירותיי, ושאף פעם לא יהיה
יותר גרוע.

וכך עושים:
מערבבים את הסוכר והקינמון וזורים על הבננות.
בינתיים מרדדים את חתיכת הבצק ומחלקים
לשלוש רצועות ברוחב כפול מהבננה. שמים
כל בננה על חתיכת בצק, עוטפים אותה ומהדקים
בקצוות. אופים בטוסטר־אוון או בתנור, ב־180
מעלות כ־ 25 רקות.
מגישים חם בתוספת רוטב־פירות כלשהו, אבל
אפשר גם בלי.

מסיבח

בנו של ג׳יימס בונו
עם חתור כולם אוחזים
בגזו*בובוו חרסינה מלא שונוולוים

ום־הולדת מעושן
ע ספה, זמר, בדרן
צריך לשנוא מישהו כדי לערוך לו
מסיבת־יוס-הולדת בוזמיסבאה. העשן,
ההמולה, הדחיסות וההמוניות כמקום
הם הפרה גסה של תקנות מלר׳׳ז.
אך כל הנתונים האלה לא הפריעו
לידידיה של הזמרת אילנה אביטל
לחגוג שם עימה את יום־הולדתה ה־.27
אילנה, בתיקווה לשנה ברוכה יותר
מהשנה הקודמת, החליטה להישאר
בארץ לצמיתות, ולהמשיך בקריירה
המקומית.
הבעל האוהב, שלמה צח, העניק
לה במתנה מערכת־הגברה מיקצועית.
כמה היא עלתה? צח :״אם אומר
שעלתה לי הרבה, יגידו שאני פרייאר.

אם אגיד שעלתה לי מעט, יגידו שאני
קמצן. אז למה לי לדברי׳
הספר האישי מואיש חן הביא
לאילנה, זו השנה השלישית ברצן פות,
ברבור־חרסינה ממולא שוקולדים,
שכולם יידעו שאילנה צחה וגרה
כברבור ומתוקה כשוקולד.
בין מברכים שהצטופפו במקום נראו
אילנית, אשתו הקודמת של שלמה
צח, ואחיה, המפיק מגל״צ אליעזר

דר, יזהר כהן, קובי אושרת
תוגתו עדה תומר, הזמר אדם, רפי
גינת, החקיידבדרן יוסי ברק ואשתו
שרי והזמר בני ברמן. ואת כולם

דדך הבדרן־חקייו, המשתתף במופע בלי חשבון, מרים
| 1ך| 1
| 1 1-1 1/1אצבע מאשימה לעבר אשתו, שדרשה לחזור הביתה
פינק ברוחב־לב הבעלים של המקום. מוקדם מכפי שתיכנן. הוא הצחיק עד דמעות גם את אילנה אביטל. בעל הוא בהצגה, לא י
קודם -בגזר או בפיאה הג׳ינג׳ית
חמישה קילו גזר כיכבו במסיבה
לכבודו של ג׳ינג׳י, גיבור מקומי חדש.
השחקן דב נבון המגלם את דמותו
של ג׳ינג׳י, פרי יצירתה של הסופרת
גלילה רון־סדר, כמעט שנחנק כשנאלץ
לעמוד מול הצלמים במשך דקות
ארוכות, שבפיו תקוע גזר ענקי. להצלתו
נחלצו שאר השחקנים, שמילאו את
רחבת הרוק קפה כשבפיהם תקועים
גזרים. הג׳ינגי בצבע הגזר אמור להיות
היורש העדכני של גיבורי חסמבה.
ציפי שביט, שנראתה מאוד משועשעת
מהעניין, סיפרה שעוזי חיט*
מן בא לספר לה בדיחה, והוסיף
ש״הציצי יפלו לך כשתשמעי אותה!״
ואז, במחשבה שניה, אמר שהיא בטח
כבר מכירה אותה. רב נבון היה צמוד
לחברתו הבלונדית רעיה. בגלל
שעת־הצריים, שבה נערכה המסיבה,
התרוצצו ילדי המפיקים והשחקנים בין
החוגגים, והמפיקה הוותיקה מרים
עציוני הוסיפה שאנשים הגונים
ישנים בדרך־כלל בשעה זו של צהרי
יום שישי. החוגגים הבלתי־מהוגנים
התנחמו על חוסר־מהוגנותם בכך של־עסו
המבורגרים בכל פה. איש מהם לא
נטל לידו מקל. די היה להם בגזר.

איתן בלום

אילנה אביטל:

׳(באמצע) אשתו של האמרגן והמפיק שלמה
צח, שזכתה להצלחה באירופה בשירה
קונקשיין בשנה שעברה, נראתה מרוצה ביותר, כשהזמר אדם (מימין).,

ך ך |^ 1הזמר הוותיק נראה משועשע במסיבה לאביטל.
*יו | #1הוא בא לבוש בטרנינג בטיגנון-מלחים, בעוד שאר
החוגגים התלבשו במיטב ביגדיהם. הוא שלף גיטרה ופרט עליה.

בני

מבצע הלהיט אין מוצא הגיש לה כריך עטיטי, וחברתה הטובה עדה תומר
(משמאל) ,שהיא בת זוגתו של המלחין קובי אושרת, הזהירה אותה לגבי
הדיאטה. אילנה קיבלה מתנות רבות ונראתה זוהרת ומאושרת.

השחקן שהופיע לאחרונה בהצגות
קדיש והחילוני האחרון של התיאטרון
הקאמרי, אחז גם הוא בגזר. לצדו: הסופרת

דוב נבון

גלילה רון־פדד, מחברת הסידרה גינגיי, שהיתה
תשושה לחלוטין מהמאמץ שבאכילת הירק הכתום.
על כתפו עוד גזר -בתוך כף־ידה של ציפי שביט.

מ קל 1הג1ו־

ז, המופיע אף
ג במה להחזיק
ימה על ראשו.

ציני שבים

הופיעה למסיבה בחברת בעלה,
11 1111 1 . 1אבישי דקל, ממפיקי ההצגה. היא
נראתה מאוד משועשעת מהגזר ומטעמו, וביקשה עוד.

גאו׳ נ״פן;

ובריטי בן ,23 המדבר אנגלית
|בניב קוקני כבד ובעל ההופעה
הפנקיסטית הבוטה, הנמצא בארץ חודשים ספורים,

מצא עבודה בסרט בתפקידון קטן. הוא גמע
בשימחה, בחברת ידידו קווין נוייס, בן ה־ ,20 את
האלכוהול -שניתן בחינם לכל אורחי המסיבה.

מג פיי ם
מסתד לי ם
החתול במגפיים, האגדה התשיעית
בסדרת אגדות־הילדים מבית היוצר של
קנון, יוצאת לדרן־ .ההפקה צולמה
בארץ בתקופה שבה נושי החברה ניסו

ך 1ג ייסון בן ה־נ< ,2בנו של
השחקן שון (גייימס 1 בונד )007 קוגרי, היה כוכב הערב.
לסנדלה לקרשים, אף זה כבר נחלת
העבר. ההסרטה עברה בשלום.
את מסיבת־סיום־ההפקה חגגו אנשי
צוות־ההפקה והשחקנים במלון ימית.
כריסטוסר רוקן, כוכב צייד הצבאים
ושערי החופש, המופיע בתפקיד
החתול, וג׳ייסון קונרי, בנו של שון
(גייימס בונד) קונרי, המגלם את
בעל־החתול, הפגינו אדישות וקרירות,
כיאה לכוכבים במעמדם. לעומתם,
כרמלה מרנר, המופיעה בתפקיד
הנסיכה, קיפצה במרץ על רחבת־הריקודים
והפגינה מנות גדושות של
סימפטיה לידידיה מצוות־ההסרטה.
איציק קול, המפיק, היה גא לבשר על
המשא־ומתן הנערך בימים אלה עם
לינדה אוזנם (קריסטל משושלת),
לקבלת התפקיד הראשי בסידרה
הטלוויזיונית חום קטלני, שתצולם
בארץ. בקהל הרב שנכח במקום בלטו
כמה פירחחים בריטיים דוברי קוקנית,
שהופיעו בסרט בתפקידים קטנים.

יוסי גרבר ויענרל׳ה בן־סירא

\ | ךןץ 1^ | 1ד אחת הצלעות בשלישיה תישעים שישים תישעים מופיעה
ת 1 1 /1 111 בהצגה לצידו של דוב נבון, בתפקיד הילדה שכולם אוהבים
א. לפי החיובים החביבים שפיזרה סיגי לכל עבר -קשה היה להאמין בכך.

היוו מטרה נוחה לצלמים, שהעמידו
אותם לצד כוכבי־הסרט — משהו
בנוסח שחקני השורה הראשונה של
הוליווד ומקביליהם הישראלים. הסרט,
שמחיר הפקתו כמיליון וחצי דולר,
ייצא לאקרנים לאחר חופשת־הפסח.

מונו

בתו של בימאי הסרט, יוג׳ין מרנר1,
בסרט בתפקיד הנסיבה, שמחה
עמיתה לסרט השחקן הישראלי יוסי גרבר, שהיה אחד מכוכבי1

—^ייי

— כתב: זדד אד׳ליאכ. עילם: צכי טל 2 3

* ,,הלוואי שתטבע!״ *

1ה 1מיסמך מיוחד־במינז: ה 11־א 1ת שד ירד הקואליציה
דחברי־הכוסת מכל סיעות הקואליציה איך להצביע
בהצעות לסדר -היו ם והצעות חוק
אופן הצבעה
ליוםרביעי, יט בשבט התשמ״ז 18.2.87 -
הצעת חוק נ ב
הצעת חוק ה צנזו ר ה על מחזו תוסר טי ם, התטמ״ר,־1934

חופש

הצבעה

(מאת חבר־הבנסת מרדכי וי ר שו ב ס קי)
(תשובה והצבעה)
הצעה לסדר־ היו ם *5314
משכורות ג בו הו תלמ ינ ה לני ם ב אוני ב ר סי ט או ת

עפ״י עמדת השר

(מאת חכר־הכנסת רפאל אי ת ן)
הצעה לסרר־ היו ם 5079
הצורך הדחוף לבטל החלטת ממשלה בעניורידינגג*

עפ״י עמדת השר

(מאת חבר־הכנסת רב בן מ אי ר)
הצעה לס דר -היו ם*
שביתה בבתי חו לי ם ובמרפאות קו פ ת -חו לים

ועדה

( 5292־ מאת חבר-הכנסת מרדכי וירטובסקי )
( 5296־ מאת חבר-הכנסת אברהם ורדיגר )
( 5312־ מאת חבר-הכנסת גרשון שפט)
( 5315־ מאת חבר־הכנסת דוד דנינו )
הצעה לסדר -היו ם *5286
ה תיי ק ר וי ו ת מוצרים רבים במשק

עפ״י עמדת השר

(מאת חבר-הכנסת צ׳ ארלי ביטון )
הצעת חוק רלב
הצעת חוק קביעת משכורתם של שוטרים ו סו הרים ,
התשמ״ו ־1985

להסיר

(מאת חבר־הכנסת רן כ הן)
בברכה ,

ר פי אדרי
יו ״ ר הנהלת ה קו א לי צי ה

הוראות ל

כדאי לד להתבונן היטב במיסמך זה. לא
תראה כמותו בכל יום.
ביסודו זהו נייר רגיל לגמרי: טדר־היום של
יום רביעי בכנסת, היום שבו רגילה המליאה
לדון בהוצעות״חוק פרטיות(מטעם חברי*הכ־נסת)
ובהצעות לסדר״היום. מזכירות הכנסת
עורכת ומדפיסה סדר״יום זה, בהתאם להח לטות
הנשיאות. מופיעות בו כל ההצעות
שואשדו לדיון באותו היום -במיקרה זה,
היום הרביעי האחרון, ה־ 18 בפברואר .1987
אך אם תסתכל היטב במיסמך, תשים לב
לתוספות. יושב-ראש הקואליציה, רפי אדרי
(מיפלגת־העבודה) ,הוסיף בראש המיסמן את
המילים .,אופן הצבעה״ ,וליד כל הצעה הוסיף
משמאל את הוראותיו- :חופש־הצבעה״ (דבר

נדיר ביותר)• ,ועדה״ (הבווגה; להעביר לוועדה)•
,על-פי עמדת השר׳ (כפי שהשר האחראי
יציע) ,־להסיר״.
ההוראה הזאת מחייבת את כל חברי הקואליציה
-כלומר אנשי המערך, הליכוד, הסי עות
הדתיות, שינוי ועוד.
כלומר: הוא הופך את הח״כים לרובוטים.
מלבד המיקרה הנדיר-מאוד של חופש־הצ-
בעה על בעיית הצנזורה למחזות, נאמר לחברי
הקואליציה -כמעט 100 מהיד - !120 איך
עליהם להצביע, בלי כל קשר לדיעותיהם.
בכמה מיקרים אף נאמר להם להצביע על״פי
הצעת השר -מבלי שגם יו״ר הקואליציה יודע
מה יציע השר! ברור כי הח״כים אינם צריכים
להקשיב לדיון, או להיות בכלל נוכחים במ
ליאה.
די להם להינגס לאולם בעת הצילצול
להצבעה, הנשמע בכל הבניין, ולהצניע לפי
לוח זה.
נשאלת השאלה: בשביל מה יש בכלל צורך
בהצבעהו מדוע להטריח את הח״כים מן
המיזנון או מעיסקיהם הפרטיים עתירי־ההכנסה
אל אולם־המליאה, בדי שיצביעו!
האם לא די היה להגיש פשוט את המיסמך
הזה למזכיר״הכנסת, כדי שיידע איד הצביע
הרוב העצום של חבדי-הבית!
העולם הזה קיצר את המיסמך במיקצת,
מפאת אורכו ובאותו יום נדונו עוד כמה
הצעות, שלגביהן קיבלו הח״כים הוראות
דומות ).חוץ מזה נשאר המיסמד בלי כל
שינוי.

(המשך מעמוד )17
השידור ההיא, ורציתי לטייל קצת בעולם.
הנה הזדמנות טובה לעבוד ולראות
את ישראל, חשבתי לעצמי.
״אייבי החתים אותי על חוזה־עבודה
לתקופה של שישה חודשים. כשנגמר
הזמן, הארכתי את החוזה לחצי שנה
נוספת.
״עכשיו יש על הספינה רק חמישה
מגישים, ובסך־הכל תישעה אנשים.
ככה זה בחורף. אנשים פוחדים מסערות.
כשיש סערה, האוניה משתוללת
ואנחנו מתעופפים לכל הכיוונים. הרגליים
שלי מלאות חתכים ופגעים שנגרמו
מהיתקלות בחפצים בזמן סערה.
בתחילת מרץ, אחרי הסערות, מגיעים
בדרך־כלל אנשים חדשים.
״יש כאן תחלופה גבוהה של קריינים.
מאז שאני התחלתי לעבוד, התחלפו
כבר 15 קריינים.
״אולי זה בגלל התנאים הקשים.
שלושה שבועות בכל חודש אנחנו על
הספינה. אחר־כך יש שבוע של חופשה.
״בתחילת החופשה מקבלים 250
שקלים וחדר במלון אסתור. זו בעצם
המשכורת שלנו. לי יש חברה. אני נוסע
לטיולים בארץ ונהנה מאוד מהחום־
שות, כי כל מי ששומע שאני מהספינה

על הספיש יש
רק גברים, כד•
למנוע מתיחויות,
ורק זרים -כדי
שלא ירצו לבלות
בתל־אביב
מתייחס אליי בכבוד ומבקש שאקדיש
לו איזשהו שיר.
״אחרי החופשה חוזרים לספינה, וזה
לא קל. אנחנו מרגישים מנותקים ומבודדים
לגמרי. כל עשרה ימים מגיעה
סירה עם אוכל ומיכתבים. המיכתבים
נורא חשובים לנו, בייחוד אלה של המאזינים,
שנותנים לנו כוח להמשיך.
־ ״חיי היום־יום על הספינה משעממים.
בשש בערב מתאספים לארוחת־ערב
משותפת: אורז, בשר, אוכל גרוע.
מאז שאגי כאן רזיתי בשלושה קילו.
אחר־כך צופים בטלוויזיה ובסירטי־וידיאו
ומתאמנים על אופני־הכושר.
״ב־ 1בלילה אני הולך לישון. בבוקר
אני קם בשעה ,5כדי לפקח על המגישים.
״ביוני
אני מסיים לעכור על־פי
החוזה, ואמא שלי כבר כתבה לי שאני
מוכרח לחזור אליה, לדדלי.״

הטבח שדוצה לקיבוץ

ך<* רפו משתפלת, מושכת אחריה
חולצה מזוהמת, סוחבת־מפשילה
מעט גם זוג מיכנסיים כחולים, מלאים
בכיתמי שמן.
מקם ברבר ,33 ,אירי, למד טבחות
באירלנד ועברית באולפנים של עין־
המיפרץ וחניתה. הוא נמצא על הספינה
שבעה חודשים. הגיע בעיקבות הודעה
רדיופונית.
ברבר אוהב את תבשיליו. הוא פורס
עוגת־שוקולד לכבודם של הבאים, מרים
מיכסי־סירים ומציג בהתרגשות
ילדותית מרק עגבניות ותפוחי־אדמה
מבושלים, קורע לרווחה את דלת תנור־האפיה
ומתיר הצצה חפוזה אל קרם-
הקרמל והאומצה החגיגית.
בלילה, לפני השינה, הוא מדמיין
לעצמו איך יהיה פעם חבר־קיבוץ.
״בקיבוץ אני אתחיל כחבר פשוט,
אעבוד קשה ואולי אהיה מזכיר. כאן
אף־פעם לא אוכל להיות קפטן. גם אם
אעבוד 100 שנים ואהיה חרוץ מאוד,
תמיד אשאר טבח״.
ה עו ל ם הז ה 2582

ד לפני שנתיים התייחסו לקול׳
^ נוע ההונגרי כלילר הפלא הקולנועי
של העולם. ציידי־סרטים הלכו
צמודים למתורגמנים הונגריים, וכל
פסטיבל שכיבד את עצמו שלח נציגי־חרש
להונגריה, ובעוד שארית קהילת
הקולנוע המערבי נמה את שנתה,
העלה בחכתו את יצירת־המופת הבאה
של השנה.
שמות הונגריים חדשים נרשמו
באותיות של זהב בפסטיבלים של
הסרטים, וגרפו את כל הפרסים, ואחר
כך קשה היה לבטא את שמם נכון
ברדיו: מיקלוש יאנצ׳ו, קארולי מאק,
פאל גאבור, אישטוואן סאבו, פיטר
גותאר. אומנם הקולנוע האמריקאי לא
התרגש מאותם ״פרסים אמנותיים״,

סופרים, מנהלי רשתות קולנוע המתמחים
בקולנוע לא־שיגרתי ואחרים.
להם הראתה חונגרו פילם, החברה
הממשלתית, את התנובה ההונגרית
כולה לשנה הזו.

^ געדת-תיכון
* כמוצר-צמפה
ונחיל בסרט תיעודי דווקא, ש־
\ 1מעלה את אחת הטרגדיות האנושיות
העצובות שהתרחשו בשנה
שעברה. לא טרגדיה של עם ואף לא
טרגדיה של מדינה. טרגדיה אישית
של נערה בת 17 בקושי, שהפכה
מאלמונית למלכת־היופי — הראשונה

וכד, כשאירעה הטרגדיה, היו
בידיהם 50 שעות של חומר מרתק,
שחושף לא רק את הטרגדיה המיש־פחתית
שהתחוללה כתוצאה מן
הבחירה המאושרת־לכאורה, כי אם גם
כל המרכיבים המיסחריים הקשוחים
והחישובים הציניים של מארגני התחרות,
שגוללו אותם בגילוי־לב מדהים
לפני המצלמה — ביניהם גם צלם של
פלייבוי שסיפר על שיקוליו בקור-
רוח, בבחירת מועמדת מסויימת מבין
המועמדות כדי שתהיה דוגמנית־העירום
של ירחונו המפורסם.
תוך כדי הסיפור, שתיעודו הוקח
לראשונה בפסטיבל זה לפני קהל רחב
מאוד (מרכז הקונגרסים מכיל כ־
2000 מקומות־ישיבה) הסתבר, למשל,

| ¥ך 1ך 1ךןךן 1ך ן בטירטו של פטר גארדוש שעלת
^ 111 מתחבאת לה ילדה בשרותים, כשכל
1/1י \ 1-1י
המישפחה מתייצבת מאחורי הדלת הנעולה ומתחננת שתצא. הסיפור
מתאר את הצביעות של הבורגנות בתקופת הפלישה הסובייטית ב־.1956

היוולדה לרחוב, נשחתן משועמם בדיד לחופשתו
מכסה אותה במעיל, בסרט ולס קליפת הבננה של
הבימאי פטר באביו (מי שביים את הסרט העד).

י דיו ך* דן ק דן ך פקידה מן השורה שמאסה
# 1 1| / 1 1 11 במחשב בפרט ובמיכון
המודרני בכלל, נתקפת אמוק ויוצאת עירומה כביום־
מזה 50 שנה (בשנת )1985 של
והמשיך להמר על מיספרים בטוחים.
הונגריה.
אבל באירופה הלכה וגברה קינאתן של
**׳ילה אנדריאה מולנאר היתה
התעשיות הקטנות בהונגריה, בנוסחי
תלמידת בית־ספר תיכון, שמצאה את
— למה ההונגרים יכולים לעשות את
עצמה בלי כל הכנה מוקדמת חלק
זה ואנחנו לא?
ממסע מיסחרי ופירסומי אדיר, מוצר־היום
הונגריה כבר אינה מפתיעה.
צריכה שנמדד, כמו כל מוצר אחר,
לא שאין עושים בה עוד סרטים טובים
בכסף. מערה, שלא הצליחה לעמוד
— עדיין יוצאים ממנה מוצרים של
בלחצים הנוראים של עולם ציני,
טעם, יצירות בעלות איכות טכנית
מנוכר, אכזר וממוסחר, התאבדה
מופלאה, מראה חזותי מדהים ושליטה
בעיצומה של שנת המלכות הראשונה.
מלאה בשפה הקולנועית.

מעדותו של אחד המארגנים, כי האדם
האחראי למיבצע כולו השתלם במוס־קווה.
בשעה שעדות זו נשמעה על
הבד, פרץ הקהל כולו בתרועות
ובתשואות, ולא קשה היה להרגיש את
העויינות שחלק זה של אירופה רוחש
למעצמת־העל, שלתכתיביה הוא נכנע.
לעומת תעודון יוצא״דופן זה היו
לפחות עוד שני סירטי־תעודה בעלי
חשיבות מיוחדת: גם אני לחמתי
באיסונזו — שנעשה על־ידי האחים
גויאש, שראיינו לוחמים ששרדו
מקרב־מפתח במילחמת־העולם הראשונה,
כשההונגרים נלחמו לצד האוסטרים
נגד האיטלקים.
הטרגדיה שמאחורי הקרב הזה היתה
כפולה ומכופלת, שכן שעה שההונגרים
טבחו באיטלקים מבלי שתהיה
להם שום סיבה לעשות כן, נ;סו בביתם
ובמולדתם הצבאות הרומניים.
שנים רבות לאחר מכן נערן־ מפגש־פיוס
בין קשישי שני הצדדים, ההונגרים
והאיטלקים, שלא הצליחו להבין

מעולם את פשר אותה המילחמה. הם
החליפו דגלים, נשיקות ודמעות, ורק
מבטיהם המתחמקים הצידה של הפר
ליטיקאים, שר״ההגנה האיטלקי שנכח
במקום ואחרים, הבהירו את המסקנה
המרה של עושי־הסרט — אנשים נשלחים
לשנוא בפקודה מלמעלה, והאב־סורר
חי לעולם.

^ יאשים
* מדברים

ך י סרט השני שהיה בו עניין
1 1מיוחד שנגע לפרשה מקומית
מפורסמת ביותר, הוא על א ם הדרך
של שאנדור שארה.
סרט זה מגולל בפירוט מזעזע
ובראיונות בלבד, בנוסח ״ראשים
מדברים״ — ללא פעולה כלל —
טרגדיה של 43 בתי־אם הונגריים,
איכרים שברחו במאה ה־ 18 מאימת
רדיפותיה של ממשלת הקיסר הווינאי
לצפון רומניה, התיישבו שם, ולאחר
שנים, במילחמת העולם השניה,

עדנה ב״נח מדווחת מבסטיבו
הסוטים בבודפשט: סוטים טובים
ומעניינים, אבר הפוליטיקה -יוק
אבל המתח הגבוה של ההפתעה
שכך. עובדה, אין סרטים גדולים.
כמדי שנה, שבוע לפני פסטיבל
ברלין, הזמינה התעשיה ההונגרית
קומץ אורחים מן העולם כולו: עיתונאים
ומבקרי־קולנוע בעיקר (למבק־רי־קולנוע
ישראליים נעים להיווכח
שיש תעשיות בעולם המעוניינות
להתחשב בדעתם) ,כ־ 70 במיספר, ועוד
כ־ 200 אורחים שונים, מפיצי־סרטים,

אביה של הנערה המתראיין בסרט —
שלא הצליח להתגבר על האבידה,
התאבד לאחד שהסתיימו הצילומים.
צוות־צלמים, שעקב מקרוב אחרי
כל מהלך הבחירה והנציח את מסע־המלכות
לאוסטריה, נמשך כמו ביד־קסם
אל המלכה המיועדת עוד מן
השלבים המוקדמים, גם בגלל יופיה
הנדיר וגם בגלל האישיות המיוחדת
שהפגינה.

עד פופ במחנה בפיה כ*

של הבימאי גזה בושזרמני מנסה בימאי סירטי־וידאו

לצלם וידיאו־קליפ של להקת־רוק במקום שבו היה
פעם מחנה״בפיה של אסירים פוליטיים. העלילה
נוגעת בשיירי יסורי־המצפון אחרי אירועי .1956

י _ בלי סקס. בלי פפריקה —
(המשך מעמוד )25
הועברו בחזרה להונגריה — להלכה
לטובתם — למחוז שעל הגבול עם
יוגוסלוויה. למעשה הם נקרעו מבתיהם
והפכו בעל־כורחם לכובשי בתיהם
ואדמותיהם של אחרים, אשר גורשו
מאותם כפרים למחנות״ריכוז, שמהם•
לא חזרו.
אותם איכרים מצאו את עצמם
שבויים בידי הפרטיזנים היוגוסלוויים.
הגברים נעלמו בלי לחזור, הנשים עברו
תקופות של עבודות־פרך והתעללות
שדוגמתם נשמעו רק בסיפורי־השואה.
עיתונאי יוגוסלווי שנכח בהקרנה
הביע את חששו שהסרט הזה לא יוקרן
במולדתו עוד הרבה שנים.
הצופים לא יכלו למצוא מרגוע
לנפשם אחרי השאלות המנקרות —

מי למעשה אחראי לאותו גורל נורא
של קהילה חפה מפשע? הממשלה
בבית, שקראה להם לחזור והפקירה
אותם, או אותם פרטיזנים, שהכריזו על
עצמם כלוחמי־חרות והיו פראיים
ואכזריים, כמעט כמו הגרמנים, שנגדם
לחמו? המסקנה היחידה מפרשה זו הוא
שיש טרגדיות סתומות, שאיש לא למד
מהן את הלקח — כל האשמים נעלמו,
נשארו רק הקרבנות.
בסירטי״העלילה הגיעו ההונגרים
לשנת ,1956 אבל עדיין אינם מעזים
ללכת הלאה. ספק אם יעזו בעתיד
הקרוב לספר בתמונות מה אירע אחרי
השנה הזו, כשהטנקים הסובייטיים
נכנסו לבודאפשט, ובישראל רותקה
תשומת־הלב למיבצע סיני.
סרט סאטירי בשם שעלת(של פרנץ

יומן לאוהבים
המשך הסרט הקודם של מרתה מסרש. ,יומן אינטימי״

גארדוש) מעביר תיזכורת לארועי
1956 בבודאפשט, דרך עיניו של ילד,
הסוקר את התנהגותה של מישפה?
בורגנית ממוצעת, שעה שהפחד ישב
בקיבתו של כל אדם; הילד, העסוק
בגילוי המין, כמו כל ילד בגילו,
מזדעזע ממותו של חבר לכיתה מכדור־רובה
שלא כוון אליו; מתאר תופעות
של פחד וחמדנות, בגידה של אמו
בבעלה ונסיונות להתעלם מנוראות
התקופה ולהישאר ניטראלי עד יעבור
זעם, צביעות ושוחד, ומעל הכל —
יצר־ההישרדות, החזק יותר מכל יצר
אחר.
הכניעה לבירוקרטיה המסורבלת
והכבלים הכבדים שחונקים את האדם
בחלק זה של העולם הוא נושא אחר
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

מזג האויר נוח והאוירה
נעימה, הנוף משגע והמרת
רומנטית.
בתוך כל אלה -האון. כפר
נופש וחוות יענים, על שפת
המרת. ביתנים מרווחים
וממוזגים, בסיס מצוין
לטיולים באזור, אתרי תיירות
סמוכים ותחושה מהנה של
חופשה אמיתית.
תו טרמפ
לחייל

סקס ועסקים
ללא שותפים סמו״ס
אנו מ ספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע־׳נו
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

מסעדת דגים __
מסעדה כשרה, נוחה ומצטיינת במיבחר מגוון של
מטעמים. ובעיקר -אמנון(מושט) .המסעדה פתוחה
לאורחי הכפר ולעוברי אורח, ומשלימה את ההנאה מן
השהיה במקום.

בוא ואמור שאם ליען
על יד כל זה -הדבר המלהיב ביותר בארץ; חוות
יענים. אפשר לראות מקחב ביצה נבקעת, גחל רך
מענים בוגדם, בחווה שכולה יענים.
על כל אלה -אסור לוותר!
כפר נופש וחוות יענים הארתה בקיבוצים: ת״א, בן־יהודה ,90 טל 246161 .
טלפי( 06-757555/6 :רעננה ,052-21436 :ירושלים 240213 :־02

א-א. עבודות

* מבצעים עבודות
אינסטלציה, מים וביוב
* עבודות חשמל
* מתקינים חימום מהיר,
במיבצע
* שרות מהיר
מישרד: טלפון 870090
בית: טלפון 5524289
תו טרמפ
לחייל

מב צ ע״ אל מקס פי ״3

ל לונ דון

3טיסות ללונדון
13 מפשיר* 361־\13*61ו\ לטיפול בחניכיי
13 מבר שו ת שיניים חשמליות •>!ד>7
33 חיקי ״מוח״
133 חבילות ש׳ ש ל ״טבע״
333 מבר שו ת שיניים אלמקס
) 0 1 3 1 3 0 1יעילה פי 3במניעת עטשוז

׳ 013ע/ס׳ /פ לו ^ו ר -ד

משחת השיניים אלמקס מאושרת ע״י הסתדרות רופאי השיניים בישראל
מיוצרת ע״י ^ ק־י׳ו תעשיות פרמצרטינת בע״נז ברשיון ,<3X84 שוויץ.
• ל א כולל מישים

ההגרלה ב . 29.4.87 תקנון המבצע במשרדי טבע.

קול המפרסם

ה עול ם הז ה 2582

תשבץ 0 9 x 0 :1חוה

יזר ונשנה בסרטים פנטסטיים, כמו
1ל-פור אגדה הונגרי של גיולה גאזדג
(שהיה בעבר בימאי־תעודה מרתק) ,או
בסרט ריאליסטי נוקב ועגום, של פאל
ארדוש, על מעגל־הקסמים של מיש־פחה
צעירה ומחוסרת אמצעים, שילדיה
נמסרים לאימוץ, אחרי שגם הבעל

מאוזן;

דורות׳ה אודברוש
הטובה ביותר

אנדריאה מולנאר
מלכת היופי של 1985 שהתאבדה

שעברה עשה בישראל את השחר, לפי
אלי ויזל — סרט מוזר ביותר. הוא
פתח את השבוע. הגם שהביע כמה
רעיונות מעניינים והשגות מרתקות
על מצבו של העולם היום, נקט יאנצ׳ו
בשפת סמלים מסורבלות ביותר, ובדימויים
החוזרים על עצמם בכל סרטיו.
במסר על המדע והקידמה, המקרבים
את האדם אל סופו בצעדים מזורזים,
וכל תופעות השאננות של
החברה ההוללת, שבכל רגע מחריד את
שלוותה פיצוץ נורא ואין איש יודע
מאין יבוא הפיצוץ הבא — מסר זה
אומנם מרשים ביותר. אבל לבד משלי־

) 1אין משפט(ארמית)5 :)3,3 ,
שללו של יזון ( )10 ;)3,3בד יקר:
)11 פרודה, חלק קטן )13 :הגיע:
)14 אל מצרי; )15 מילת שאלה;
)16 קיר היוצא מן החוף אל הים;
)18 חבר; )20 מיניסטר; )21
קדרה (נחום ב׳ י״א); )22 לחות
בצמח; )24 מיתר בגוף החי; )25
המון עם, קהל; )26 חשכה; )28
תבונה, ידיעה; )30 קרא בשם;
)31 חרד; )32 כתם )34 :הכלב,
גבורו של ג׳ק לונדון; )35 ישוב
בדווי בנגב; )38 מכשיר למדידת
הקו המאזן; )39 מילת שלילה;
)41 משקה עלים; )42 קולות
הכנפים במעופו; )43 אלוהים;
)45 מבוע מים; )47 גומר בקיצור;
)48 נמל בערב הסעודית; )49 כלי
יריה עתיק; )51 פלא; )52 צריך
לאמר(ר״ת); )54 נזיר טיבטי; )57
אבן מן החושן; )61 מעבה היער;
)62 הכעיס, הקניט; )64 תו
מוסיקלי; )65 מין לטאה; )66
מידת היבש — ששית הסאה;
)67 אויב; )69 ספורט חורף; )70
כינוי כבוד לרב וגדול בתורה;
)72 חום עז; )74 כלי מכלי הנשק;
)75 מין; )77 גילוי דעת; )78 מם
ערך מוסף; )81 הסיר את החלק
העליון של דבר; )83 מושבה
יהודית במצרים העתיקה; )85
הוראה מגבוה; )86 שיח שכר .
פירותיו מכינים משקה — מוצאו
מאתיופיה; )88 מכסה הבית;
)89 שוחד; )91 מתרונן; )93 קן
צפור; )95 קבוץ צאן ובקר; )96
כינוי לנפש האדם; )98 קול גברי
עמוק; )100 חומה; )102 אחד מן
הצאן; )103 מדברי, פרא; )104
סוג של עוגה; )105 המקום
הנמוך בעולם.

מאוכד:

״עידן המיפלצות״ של מיקלוש יאנצ׳ו
האדם חי בין פיצוץ לפיצוץ

׳ג׳ולי באסטי
שחקנית מבוקשת מאוד
וגם האשה נידונו לתקופות מאסר,
וכשהם יוצאים מן הכלא מנסים להחזיר
לעצמם את בנותיהם במילחמת־קיום
אכזרית. ארדוש קרא לסירטו, באירוניה
מרה: סובלנות.

בהזיה לדודה
המיפלגתית

עכשיו למפורסם בבימאי הונגריה,
מיקלוש יאנצ׳ו, שאך בשנה

ה עו ל ם הז ה 2582

טה מושלמת בשפה הקולנועית וב־אסתטיקה
של המדיום, שכבר אינם
מהווים חידוש לגבי בימאי זה, הסרט
הוא מייגע.
בערב האחרון הוצג הסרט שכולם
חיכו לו מזה זמן רב — יומן לאהובים
עליי, סירטה של מרתח מסארוש (מי
שהיתה פעם אשתו של יאנצ׳ו; הסרט
צולם בכישרון רב על״ידי בנם של
מארוש ויאנצ׳ו) .סרט זה אינו אלא
המשך לסרט שהוצג לא מזמן בישראל,
ונקרא בעברית יומן אינטימי.
מסארוש ממשיכה ומספרת את
תולדותיה של הגיבורה, יולי, שאינה
אלא תעתיק של עצמה ושל קורותיה,
החל מסוף הסרט הקודם, ב־ ,1949 וכלה
באירועי .1956 יולי, המסיימת את
הסרט הקודם כשהיא בורחת מבית
דודתה המאמצת, ההופכת לדמות
מרכזית במיפלגה, מתחילה את הסרט
הזה כשהיא חוזרת לבית הדודה במטרה
אחת ויחידה — להגשים את חלומה
ולהיות כימאית קולנוע.
בצבעים חריפים ובדיאלוגים בוטים
ומרירים מתארת מסארוש את פריחת
העידן הקומוניסטי בהונגריה, ובמקביל
במוסקווה, שם לומדת הגיבורה (ושם
למדה היא בעצמה קולנוע) ,מתארת
את השיכרון הסטליניסטי והרדיפות,
המאסרים והעינויים, כשאיש לא היה
מסוגל לבטוח אפילו בעצמו, וכמובן,
לבסוף, את האכזבה הגדולה מסטאלין
והתחלת־הטיהורים, כשאותם מטהרים״
ממשיכים להישמע לצו־המיפלגה
או לצו המכונה הגדולה, בלי יכולת
שיפוט עצמית.

)1שמן; )2קיים; )3זרם
באמנות )4 :בהמת משאות; )6
זורם; )7צורה יפה; )8גבעה
נישאה; )9אישה של רות; )12
קשר, בהשאלה — התחזק)15 :
מפזז, מכרכר; )16 מהירות הקול;
)17 ארג לבן דק; )19 תשלום
עבור עבודה; )20 דורון; )21
מדרך כף הרגל ( )23 ;)3,13 שן
בפה; )24 אחד השבטים; )25 יבול
הגפן; )27 בירת ארץ השפלה; )29

מקור מים; )30 רשת, נפה; )33
אונס; )34 חלק מחלקי הגלעין;
)35 התערבות, התבוללות; )37
מוצא הדבר; )40 גם; )41 סימן על
אותיות; )44 בת־קול; )46 סוג של
אדמה; )47 נחשול; )49 השיב;
)50 נוצץ, מבהיק; )53 אמה; )54
שדד, גזל; )55 שפל רוח;)561
שמא; )58 במקום אחר; )59
קוגלגר; )60 דופק; )62 זקן)63 ,
הפקודה לשתול; )66 דברים

בטלים (עגה, מהשפה הערבית);
)68 ספור יפני מזויות ראיה
שונות; )71 הרטיב בנטפים; )73
שלוה; )76 בד גס; )77 מכשול;
)79 איש ביניים; )80 כאן; )82
מידת הלח; )84 רמאות; )85 סלע,
כינוי לאלוהים; )87 בן־בקר)90 ,
תכונה; )92 מתכת רכה; )94
כפוף; )96 נמשך אחרי 97
חסר שיער; )101 עבורי; )102 בז־נח;
)103 מילת אזהרה.

אביגיל ינאי —

איתן עמיחי

הדברת מדיקים

ו טי לי.

בעכו

מומחים ן־הדנות תיקנים(נ!1קים)1,
תולעי עץ׳ חיקי ספוים ׳ 1טי0׳ •ז 9׳י
לי (01י/
עירפול מיוחד לאונעים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.
מ־מת-גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד • 2272 .סל6 .־ 4 -5וו 790

ובשמירת על בריאותו ורכושו;

מערכת הביטחו! יכולה לסמוך עליו
סיפח־
...״קצ׳ין תורן! ז׳ה החייל הז׳ה לא רוצ׳ה
להיכנש למעצ׳רד
נאום הש.ג. הענק הקדיר עליי את זיוו האביבי
של הבוקר. ריבונו של עולם — הגיתי נכאים —
למה דווקא אני? מכל המיטרדים המאוסים,
היורדים כגשם נדבות על ראשו של ״קצץ תורן״,
הטיפול ב״בעיות מישמעת״ הוא המאוס ביותר.
באותם הימים — בראשית שנות השישים — היו
קוראים ל״בעיות״ האלה: מאו־מאו, ודרכם היתה
סלולה ומנותבת — מן הפחון הלוהט שבמעברה,
דרר רב־סמל — ש.ג — .חדר מעצר — כלא 6
— כלא — 4הישר אל עולם העבריינות והפשע,
שאז עוד לא היה מאורגן כמו היום.
בלב כבד שירכתי את דרכי בעקבות הש.ג. אל
חדר האוכל של הטוראים. שם — ליד השולחן
העמוס פירורי לחם — ישב לו בחורון נמוך־
קומה ובעל פני ילד, ולעס בשלווה לחם ומרגרינה.
הזהו המורד המסוכן, שקם לערער את המשמעת
— יסוד צבאנו? היבטתי באי־אימון בו.
ובש.ג. הוא לא היה ״מאו־מאד. הוא היה מבני
הטובים המשכילים — מחזור אוגוסט האחרון,
שסיים לא מכבר את הטירונות, ועתה נידון
לחודשים ארוכים של אפס מעשה, תחת ידו של
רב־סמל חוגג, אימת הגדוד .״כל חייל צ׳רין
תעשוקה עשרים וארבע שעות ביממה, אחרת
מתחיל לחשוב מחשבות ז׳דוניות ולהתמז׳מז׳״
— זו היתה סיסמתו של חוגג, תמצית חוכמתו
הצבאית והפדגוגית.
ה״תעשוקה״ אותה מצא לחייליו היתה גריפה
אינסופית של חורשות האקליפטוסים, המשירים
את עליהם כל העת, כמו במגמה לספק לטירונים
המטורטרים ״תעשוקה״ גם למחר. אין פלא,
שהנערים הללו חיפשו כל דרך להימלט מרוע
הגזירה. היו שהלכו לפסיכיאטר — אז עוד לא
היו קב״נים בצה״ל — וסיפרו לו על דיכאון ועל
חלומות ביעותים, בהם נראה להם חוגג רודף
אחריהם. כשהוא רכוב על מגריפה. אחד אף הוציא

מיכאל דרוקס: דיוקן עצמי, רישום
תערוכה בגיולי מ.
— בעיני ראיתי — שיחרור ממגריפה. עור אחד
הצהיר כי הוא פאציפיסט, ומתנגד לפעילות
צבאית מסיבות עקרוניות.
״בוא הנה, קומונישט״ו רעם עליו חוגג בקולו.
״אני פאציפיסט אנטי קומוניסט,״ מחה רודף
השלום בקול ענות חלושה.
״לא איכפת לי איז׳ה מין קומונישט אתה״ —
ענה חוגג — ״אצ׳לי תגרוף כמו כולם״.
והפאציפיסט חזר אל עבודת האדמה.
ואולם זעירא זה — כך מסתבר — היה
מתוחכם מכולם.

״ובכך — פניתי אליו — ״מה עשית שרוצים
להכניס אותך למעצר?״
זעירא הפסיק ללעוס, פניו נתקשחו לפתע,
ובקול מנקש ומטרטר ירה צרור ארוך.
״לפי פקודות מטכ״ל מותר לעצור חייל ללא
פקודת מעצר אם נפקד יותר מ־ 72 שעות, ואני
נפקדתי שבעים שעות וחצי!״
זבנג! הש.ג. החסון והמגודל כמעט שנפל ממקומו,
במחץ הבילבולת. למרות מראהו האימתני
וקולו הרועם, היה לו, לש.ג ,.לב רך ורגיש .״קום!
פול! קום! פול!״ היה שואג על העציר המטורטר
ומוסיף בלחש :״חוגג רואה אותך״ .להורות לו
לגרור את זעירא אל חדר המעצר בכוח? כוח לא
חסר לו, אבל ...שנינו לא ששנו — בלשון
המעטה — למשימה המוטלת עלינו, ואם הבחור
רוצה דווקא פקודת מעצר, הרי יש מי שמוסמך
לתיתה: המפקד התורן!
לסרן גדליהו קראו הקנ״א, אבל לא על שום
אופיו — זה היה תארו הצבאי. גבה קומה היה
ויפה תואר, קפדן בתפקידו, אך פתוח וידידותי
בהליכותיו, גם עם הפשוטים שכחיילים. סיפורי
גבורה, שעטרו לראשו, סיפרו על ליל סתיו אחד,
בו הצילו תושייתו וקור־רוחו את סיירת הצנחנים
המכותרת. לעוזריו וסמליו היה עורך תירגולים
מתישים וארוכים אל תוך הלילה, שכונו בפיהם
״גזירות הקנ״א״ ,אבל גם הם אהבו אותו, כמו
כולם.
גדליהו שמע את הסיפור ואמר בבוז: זעירא
סומך על האבא!
כי בימים ההם ניהלו ראשי מערכת הבטחון
מאבק מר על עתידם הפוליטי, ואביו של זעירא
היה פרקליטם ואיש סודם.
וכך ניצבו להם מסביב לשולחן: ש.ג ,.קצין
תורן, מפקד תורן, וזעירא בתווך. פתח גדליהו
ואמר בנועם קול: מה הבעיה, בנק
״לפי פקודות מטכ״ל מותר לעצור חייל...״
ירה זעירא שנית את הצרור המהיר.
הבעה של תיעוב נתפשטה על פניו של
גדליהו. בלי לומר דבר, שלח את ידו הארוכה, אחז
את זעירא בעורפו, הרימו מעם השולחן והחל רץ
עמו החוצה, כשהוא מנווט אותו רוך הדלת.
רץ לו גדליהו הקנ״א על הכביש המסויד
בשוליו, ידו שלוחה לו לפניו, ובקצה — כתולע
עלי חכה — מתפתל ומפרכס זעירא הקטן. בלי
לעצור ובלי להאט טס ונכנס אל חדר המעצר.ולא
הירפה מעורפו של זעירא אלא מעבר לדלת.
זעירא עף לפנים במה׳ירות, ונחת בזווית ירידה
תלולה, היישר על המזרן אשר בפינה. גדליהו
נעל את הדלת, התנשם ואמר: אוף!
לא ארכו שעותיו של זעירא בבית המעצר. מי
שנהנה מזיו שכינתו של עתיק־יומין, חזקה עליו
שלא ייטוש את זעירדאנפין שלו בצרה. מסתבר,
שהוא ואביו ניצלו היטב את החופשה שנטל
לעצמו, ועוד באותו יום הופיעה חוות־דעת
רפואית, חתומה בידי פסיכיאטר נכבד, הקובעת
כי נפשו הרכה של הנ״ל אינה בנויה לשאת את
המשמעת הצבאית הגסה, אחרי הכל, לא כל מה
שמתאים לבוררים משיכון ג׳ ,מתאים גם לרך
משוח, שגדל בצל החוכמה ולאור הכסף.
כך נפטרתי גם אני מענישתו של זה, ומחליפי
בתורנות נפטר מן הצורך לחתום עליו, יחד עם
המנעול, המזרן, דלי הצואה ושאר תכולת בית-
המעצר.
מדוע נזכרתי בו. באותו תינוק שנשבה בין
הסרדיוטות? כי לא מכבר ראיתי אותו בטלביזיה.
מבטו נוקב. פניו קשוחות ושפם דוקרני עוטר
אותם. הקול המנקש והמטרטר כמו הקפיץ אותי
עשרים וחמש שנים לאחור :״לו ידעת מה שאני
יודע״ — סנט במראיין — ״היית מבין כמה
חקירה בדברים כאלה מסכנת את בטחון המדינה״...

שהמשמעת הצבאית היתה פעם קשוחה
מדי עבורו, משוכנע היום כי הצבא אינו קשוח
דיו, וכי כל המותח ביקורת עליו הוא תבוסתן
ויפה־נפש הפוגע בביטחון המדינה. הוא עצמו,
אדם לכל עת ולכל ״פרשה״ עדינה, מסתדר
כנראה עם הש.ב. הרבה יותר טוב משהסתדר
בשעתו עם הש.ג.
מערכת הביטחון יכולה וחייבת לסמוך עליו
ועל שכמותו, ולא על שמאלנים כגץ אותו גדעון
מחניימי, שמסוגלים לומר, לפעמים, את אשר עם
ליבם. תקלה כזאת אינה יכולה לקרות ליצורים
ממערכת חסרי החוליות, שלשונם שמורה תמיד
במקום הנכון, בעומק הנכון, אצל האיש הנכון.

א. ג׳ונדי

מן הצד השני

שירת אשה -
בכל תנאי?
המשוררת ציפי שחרור שיגרה
״ראשנפץ״ משלה לעבר דויד
אבידן על ״מיבדקים סטאטיס*
טיים בסיטיים״ שערך בכיתבי
משוררות בדליה רביקוביץ, יונה
וולד וחבצלת חיבשוש. צפורן
לוטם משיבה לציפי שחרור כי גם
היא עצמה יוצאת מנקודת־מוצא
״שוביניסטית״.
המשוררת ציפי שחרור מנסה כמדומה להשתחרר
מאלמוניותה היחסית באמצעות התנועה
לשיחרור האשה. במאמר (״צער גידול האגד,
העולם הזה )4.2.87 מאומץ, ערוך בקפידה —
היא מבודדת אלמנטים והתבטאויות לטובת
מעמדה הבלתי־מעומד בקהיליית־הסופרים, כש
יונה
וולך היתה דמות מאוד אקסטראווגנטית,
בחייה ובמותה, אבל זה לא עושה אותה בהכרח
למשוררת חשובה מזווית שיקוליו העניינים־-
אסתטיים של דויד אבירן. מצד שני, זה
שהושפעה (״נמרצות״) מכתיבתם של משוררים
אחרים — נתן לה כלים לכתיבת הרבה שירים
יפים וטובים.
דליה רביקוביץ זכתה וזוכה להרבה הוקרה
מדויד אבירן, גם ובעיקר במאמר הנידון(״צער
גידול שירים״ ,חדשות.)16.1.87 ,
וציפי שחרור? לשאלתי, אבירן :״אני לא מכיר
אחת כזאת״ .מה לעשות? אלה החיים. בכל
האנתולוגיות, בשפות זרות, שערך דויד אבירן,
במישרין או בייעוץ בבחירת משירים — השתתפו
שתי הראשונות, וזוהי עובדה המדברת בעד _
עצמה.

צריך ללמוד להתנתק
מרוע נרעשת כל־כך, ציפי שחחר, מדימוי
ילד לטייפ־קסטות (״לפטר את השמרטף״ ,שירים
שימושיים)? האם הגדרת ילד כ״ריקמה
מדוייקת״(אהבה אמיתית) — נראית לך יותר
מדייקת ומעוררת כבוד?
מה שהזעיק אותך היה עצם דימוי הילד, ולא

צפורן לוטם, משורר אבידן וכוס־משקה
היא חוסה בצל״כנפיהן של משוררות מוכרות
ובולטות.
אני תוהה, אם יונה וולך ודליה רביקוביץ,
למשל, היו תוקעות כף־יד עם ציפי שחרור,
להגנה על שירתן, תחת הכותרת :״שירת אשה —
בכל תנאי״?
האם הנ״ל מונתה כדוברת מטעם התנועה
לשיחרור־המשוררת־העבחה?

הישגים בעבר ובהווה
ציפי שחרור מנסה לנהל מילחמה שווה
לשיוויון המינים. היא יוצאת מאותה נקודת־מוצא
שוביניסטית והולכת באותן דרכים. כמו הורה
המכה ילד — כדי שלא יכה ילדים אחרים.
אכן, יש שירת״נשים, ויש שירת־גברים.
אשה כותבת במושגים ובדימויים נשיים,
המרכיבים את עולמה, והוא הדין לגבי גבר. אבל
השירה היא אחת: רצף־מסר מילולי — והכלים
לבחינתה הם זהים. השירה כבומראנג תיקשורתי,
והמשורר כקולט מסרים קדם־מילוליים, מתרגם
ומחזירם בלבוש מילים ומישפטים — זהו
המישפט.
אם אשה כותבת באופן, שמעורר הזדהות
ופורקן אצל נשים והבנה ומודעות למין השני
אצל גברים — זוהי שירה טובה. אם היא טועה
בזהותה ומנסה לכתוב במושגים גבריים — היא
סוטה מהמסלול והמטרה.
דליה רביקוביץ אינה זקוקה למליצי־יושר.
היא משוררת טובה, שכתבה הרבה שירים יפים
וקיבלה את כל האשראי הציבורי עליהם. מובן
מאליו, שהישגיה אינם יכולים לחסן אותה מפני
כל ביקורת: ובוודאי לא נתוניה הנשיים או עצם
נשיותה. אני מניחה, שמשורר כל־כך ייחודי
ופורץ, ששינה את פני השירה, כדויד אבירן —
מוצא מעט מאוד עמיתים העשויים לעורר בו
עניין מיקצועי. לכן, אין שום קשר, למרות
מאמציה של הגב׳ שחרור, בין זהותם הסקסואלית
ו/או הסקסית של מושאי־הביקורת שלו, אליהם
היא נטפלת, לבין כתיבתו הביקורתית כשלעצמה.

שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

החבלה הפיסית ממש, שעושה המבוגר בו(ראה
להלן).
אני, כאם לשתי ילדות, רואה בשיר מלא-
הומור זה דווקא המון כבוד ואופטימיות לגבי
מצבו הפיסי והנפשי של הילד, לעומת מצבו ^ 9 המידרדר של המבוגר.
בציטוט חופשי(אבירן) :הילד בטוח. כל כמה
שנלחץ עליו יותר — יהיה לו יותר כוח להשיב
בחזרה. הוא אמין להפליא, לא מפונק, פועל בכל
הנתונים, פתוח לכל האפשרויות. והעיקר: אין כל
סיבה, שיחדל לפעול לפנינו (וכאן אזהרה
למבוגרים אלא אם נחבל בו במיוחד״
(הדגשה שלי־צ״ל).
אז אין כל פלא, שאשה, אשר מזדעזעת כל־כך ^
מדימוי ילד לטייפיקסטות, מתחלחלת לקרוא על
אם שמוצנחת לנהר.
כאן חשוב לציין: בשיר ״יתומים יזומים״
(שירים שימושיים) לא רק האם מוצנחת לנהר,
אלא קודם מוטבע האב — כך ששיוויוך מינים ־־״
יש שם. וזה עוד לא הכול: אחרי שנקטו הילדים
באקט קיצוני־דימויי זה של השתחררות מהוריהם,
הם קוראים לאם לחזור, אבל הכול אבוד
וגמור, והם מלאי ריגשי־אשמה. חיים בלי אהבה.
בסוף הם מתאבדים, ואין המשך — לא ילדים, לא
נכדים. אף אחד לא יצא זכאי, וכול הזכויות שוות.
לכן, מבחינה פסיכולוגית, כדי למנוע מיקרים
כאלה במציאות — מומלץ מאוד לכל אדם,
לפחות פעם אחת בחייו, להשמיע הצהרה חד-
משמעית, בפורום זה או אחר, לגבי התנתקותו
מהוריו. ואם אם דואגת לבריאות־נפשם של ילדיה
— דוו יק א היא תעודד אותם לבצע התנתקות
כזאת, למרות הסתירה הריגשית שבדבר.

אז בלי פאניקה! לרצוח הורים זה דימוי
סיפחתי — ולא מתכון לחיים.
עצה אחרונת מעשית:
עופי, ציפורה, אל שירך ״עוצרת מחזורים
דמיים״ וחפשי שם, עם אימך ,״איש אחר, אחר,
אחר, אחר, אחר, אחר״ — וגומר/ת.

צם יוץ לוטם

עשור לעיתון 77
עיתון .77 כדרכם של הפכים: מלה יומיומית
כזאת וזוג ספרות, כשם לכתב־עת סיפרותי, יוצרים.
דווקא הם, את הצירוף הנכון. לא ״סיפרות״,
״שירה״ ,״אנך״ ,או דומיהם, שמות ממאגר המליצה
העברית, שההיסטוריה הסיפרותית מלאה
בהם, אלא משהו שונה, חולין שבחולין, כביכול. ,
כמקום לסיפרות להתגדר בו. גם מבלי לדעת את
ההיסטוריה בת העשור של כתב־עת זה, ומבלי
להיות שותף למייסדים, ההיתקלות בשם הזה
לבדו, היה בה משהו מעורר ומזמין. מאוחר יותר,
כששאלתי וביררתי, נודע לי כי הגליונות הראשונים
היו, אכן, עיתון כפשוטו. לא נייר כרומו
מבהיק, לא צבע, אלא נייר פשוט וגס של עיתון
שהדפיס בעמודו הראשון, במקום ידיעות מקומיות
וסנסציות לשעתן, דברי שיר וסיפור.
במרוצת הזמן נשתנו כמובן הדברים. הנייר
הישביח ומועדי ההופעה נתרווחו, אבל מתכונת
העיתון שביסודו של עיתון 77 נשארה בעינה
והיא שמייחדת אותו מכיתבי־עת אחרים. אם
המוטו של אחד העיתונים החשובים בעולם הוא
״כל הידיעות הראויות לדפוס״ ,הרי בפאראפראזה
נוכל לומר כי ההגדרה שאימץ לו עיתון 77 היא
״כל הנושאים בעלי הזיקה לתרבות, אמנות
וחברה״ .ובאמת, שירה וסיפורת, שיחת החודש,
מוסף מיוחד לפסטיבל עכו, ועוד ועוד. ואין
לשכוח את טורו של העורך ,״לפי שעה״ ,המגיב
על עניינים שבחיינו הציבוריים. כלומר, פאנורמה
רחבה של אירועים שהסיפרות נתפסת ברצף אחד
עימם.
ומעבר למתכונת, שהיא בבחינת מסר לעצמה,
גם ללא מאניפסטים צעקניים, הזהות של כתב־עת
זה היא ברורה. בלא להיות נעול על
אידיאולוגיה דוגמאטית צרה יש בו מעורבות
חברתית, איכפתיות פוליטית ורגישות כלפי
עוולה ואיוולת באשר הן. בצד פירסום סיפרות
ערבית ופלסטינית, שעיתון זה הוא מן הראשונים
והמתמידים לפרסמן, אנו מוצאים בו גם הרקה
לעברית של שירי־עם מיידיש, טיפוח תרגומים
מהשירה העולמית, ראיונות ודיונים עם חוקרים,
יוצרים ואנשי מעשה מכל התחומים של ההוויה
הישראלית.
התחושה היא של פתיחות ושל זרימה .״עיתון
שקורה סיפרות״ ,כלשון הסלוגאן שלו. ולא רק
היא. אפשר שפתיחות זו היא שמקרבת אליו רבים
ושונים. לא חבורה קבועה וסגורה. לא ״דור״
סיפרותי זה או אחר, אלא קשת רחבה ומגוונת של
משתתפים.
הסוד טמון בוודאי גם בעשייה המשותפת
המאפיינת את עבודת המערכת, והמערכת
המורחבת, בה נוטלים חלק כתריסר חברים. ומעל
לכל, צריך לומר, בזכות עורכו, המשורר יעקב
בסר הנושא על כתפיו את כל המיפעל הזה. שהרי
במציאות הישראלית על קשייה השונים, להוציא
עיתון שאיננו ״מטעם״ ובמשך שנים ללא גב
(כספי) ציבורי איתן, הוא בוודאי בבחינת נס
מתמשך.

פרץ־דרור בנא,

מסף כפול

ככלות הכל גם הודאי ביותר
עשוי לחמוק מן היד
ואז תותר רק תלמת הלב
(קרי הבדידות הגדולה)
והיא היא אשר תמשה מים האבדון
רסיסי זפרון, שברי דברים
כמו מגע קל רופף וחטוף
וכמו עצימת עמים שפרושיה רבים
פך שלא לראות במבטי הסביבה
או להסתיר את מסוה הבושה
בעבי עפעפים וריסים
שיזם מסך כפול מסוד התענוג
וההתר האקראי שגם הם יפוגו
בתם מסע חפוז וקצר.
מתוך הספר בדים
היוצא בקרוב בספרית פועלים

אלתרמן כתב בשעתו לשלונסקי, כי אילו לא
פירסם את שירו הראשון ב״כתובים״ לא היה
מוסיף לכתוב. משוררים ויוצרים לא מעטים
יכולים מן הסתם לומר דברים דומים ליעקב בסר,
ואין לך תודה גדולה מזו לעורך. על עיתון רגיל
שבעולם נוהגים לומר כי ״אין לך דבר ישן יותר
מן העיתון של אתמול״ .בעיתון 77 מתקיים
היפוכו של דבר.
מה נאחל לעיתון 77 לקראת העשור הבא?
אולי איזו שערוריה סיפרותית פה ושם. איזה
״סקנדל ציבורי״ ,שלא הזיק לשום בימה
סיפרותית בארץ, אלא להיפך. וזאת לא כדי
להטותו מן הקו האחראי והשקול המאפיין אותו,
אלא דווקא כדי שיורגש יותר כוחו הבלום בו,
המאופק, אולי, קצת יותר מדי.

עמוס לויתן

מיבתב מחדל

ה״לובר״ הגרמני
מיספר ערים גרמניות יודעות כיום פריחה
בתחום הקמת המוסיאונים. אבל בשום עיר,
כמדומה, לא הניבה התופעה את הפירות שצמחו
במוסיאון ואלראף־ריכארץ ולודוויג אשר בקלן.
למעשה, המדובר במיכלול של שני מוסיאונים,
סינמאטק, אוסף היסטורי של צילומים ואולם
קונצרטים סימפוניים. מוסיאון ואלראף־ריכארץ
ומוסיאון לודוויג הצטרפו כעת למה שהוא,
כמדומה, המוסיאון הגדול והמרשים׳ביותר באירופה
שלאחר מילחמת העולם השניה. אפילו אלה
שגילו בשעתו ספקנות כלפי היוזמה — כבר
מדברים על ה״לובר״ שקם על אדמת גרמניה.
אוסף ואלראף־ריכארץ ראשיתו בעיזבון של
יצירות אמנות, שהוענקו בשנת 1824 לעיר קלן
בתנאי שהאוסף יישמר בשלימותו בבניין מיוחד
שיוקם כדי לאכסן אותו, תחת פיקוחו של אוצר
מיוחד. כשנתקבלה בשנת 1855 תרומה כספית
נכבדה לצורכי הבניה, הונחה אבן־הפינה לבית־הנכות.
אוסף הגראפיקה שלו לבדו כולל מאות
יצירות־מופת מימי־הביניים ועד לראשית המאה
הנוכחית, בתערוכת הפתיחה של המוסיאון
המשולב הוצגו רישומים משל ליאונארדו דה־וינצ׳י
ועד אלה של הפסל אוגיסט רודן.
כאן, באולמות מרווחים, תלויים ציורים מימי-
הביניים כך שהאור המגיה עליהם דומה לזה
המצוי בכנסיות שבהן שכנו לכתחילה. מסכי־מיזבח
עתיקים מוצגים כך שניתן יהיה להתבונן
בהם מכל עבר, לא רק כעיטורי קירות התלויים
על הכותל, ועם זאת מתאפשר לצופה לעמוד על
תיפקורם הקודם בהקשר הרוחני והדתי של ימי־הביניים.
על רקע זה נראה המעבר מימי־הביניים
אל הרנסאנס בפרספקטיבה נכונה. בעבר שממול
מתמשכות מה שנראות כסימטאות ארוכות
המוליכות את עולם הרנסאנס אל עולמם של
האימפרסיוניסטים: נתיב שלכל אורכו או׳למות
קטנים יותר, כמו רחובות צדדיים. כל זה יוצר
במבקר תחושה שהוא נמצא בעיצומו של מסע
פיסי בעולם האמנות.
מעל הכל, משמש המוסיאון מקום תצוגה
מיוחד במינו לכל אוספיו. החלונות הממוסגרים
מתכת, המשווים לבניין את הצללית הגלית שלו,
מחדירים גם לאולמות המרכזיים תיפזורת אור
רך, בנוסף על האור המלאכותי המשתבר תחילה
אל תיקרות הזכוכית הקמורה שמעל. קיים מתח
דרמאתי בעמודים המוסגים־לאחור, בעיצוב בתי־המדרגות
או בקימורים שופעי־החן של לוכדי־האור
שמעל, ואולם אין כאן עיטורים לשמם.
התוצאה היא סביבה שופעת חום ואנושיות —
במידה רבה, תודות לשימוש בחימר, בלבנה ובעץ
אלון לצורכי הריצוף, וכן לעובדה שהדגשים
הצורניים נובעים אך ורק משיקולים תיפקודיים.
מוסיאון לודוויג, לעומת זאת, מאכסן את אחד
האוספים הגדולים בעולם של אמנות המאה
העשרים. אף כאן קשה לדבר בלא להשתמש
בסופרלאטיבים.
אבל אולי חשוב עוד יותר מתנאי האיכסון
והתצוגה של יצירות האמנות — והללו משובחים
שבמשובחים — מרשים כאן מה שהאדריכלים
והמתכננים של המיכלול המוסיאוני עשו לפינה
בעייתית זו של העיר קלן. כל האתר הצר והארוך
גובל במוסיאון הרומי־גרמני, בעיר העתיקה,
בתחנת הרכבת הקיסרית לשעבר, בנהר הריין
ומעל לכל — בקתדרלה של קלן, אחת הידועות
בגרמניה ובעולם כולו, המתנוססת מעל לכל אלה
כדמות־אם מגוננת ונשגבה.
חודשים רבים עמלו האדריכלים המקומיים
פטר בוסמן וגודפריד האברר עד שמצאו פיתרון
לבעייתם על״ידי צירוף ׳של הרכיבים הבודדים
למיחבר הארמוני. כאן הצטרף אליהם הפסל ואמן

דני קרוון: מעלות בגרמניה
אנדרטה, גשר, פרש
הסביבה הישראלי דני קרוון, שתרומתו למיכלול
כולו ניכרת. קרוון הביא עימו לכאן את מושג
הטראסות המיזרחיות שאותן הוא מכנה כאן בשם
העברי ״מעלות״ ,על כל הקונוטאציות התנ״כיות
והעתיקות של מלה זו בעברית. אבל ״מעלות״ —
גם בהוראה הפשוטה של העברית היומיומית:
מדרגות.
יש משהו מישחקי־משעשע בתצורות הגיאומטריות
שאותן צר פה קרוון בלבנה אדומה, בבטון
ובאבן שחם, כשהוא מגדיר בעזרת חומריו את
נתיבי הולכי־הרגל ואת הכיכרות, שאחת מהן
מסתיימת באנדרטה, או, מוטב, באלמנט פיסולי
מאונך עשוי אבן שחם ובטון המהווה מוקד
התייחסות לגשר הה1הנצ1לרן של הריין, ואני
דרטת פרש רוכב על גבי סוס, שבעבר השני. אין
ספק שכאן עמד לקרוון הניסיון הרב שצבר
בעבודותיו בכיכרות איטליה, וכן בסרז׳י־פונטואז,
העיר החדשה בקירבת פאריס בה הקים את ״הציר
המרכזי״ המפורסם שלו.
לציון פתיחת המיכלול המוסיאוני נערכה
בקלן תערוכה של יצירות 100 אמנים אמריקאיים
ואירופיים שנוצרו במרוצת 40 השנה
האחרונות, כלומר, אחרי מילחמת העולם השניה.
שמה של התערוכה מעיד על תוכנה :״אירופה־אמריקה:
תולדות הקסמה אמנותית.״ הדגש היה
על יצירות של חלוצי׳האמנות האמריקאית ואפר
נים אחרים שאינם מוכרים די־הצורך באירופה.
במקום לחזור על תיאוריות ידועות בדבר זיקות ;
הגומלין בין היבשת הישנה והחדשה, העדיף י
המוסיאון להציג פירוש חדש משלו לתנועות
ולזרמים של העבר הלא״רחוק. דני קרוון עצמו
נכח בפתיחה והוא מוסיף ומבקר דרך קבע במו־סיאון
החדש, שהוא, במידה ניכרת, גם יצירתו

העברי החדש. ב .העתקת ההתרחשות למאה העשרים
ו־ג. המישחק. תודה מיוחדת מגיעה לאהוד
מנור שתירגם את המחזה. הוא העמיד גירסה
עברית מבריקה וקולחת, משובצת מישחקי־מילים
ולהטוטי־ניסוח, ורצופה קרבות לשוניים
חדים ועוקצניים. שקספיר עברי חריף ומשעשע.
על רעיונו של הכימאי להעתיק את זמן
ההתרחשות יש להרחיב מעט את הדיבור. על־פי
המקור מתרחשת העלילה בפדואה האיטלקית
של הרנסאנס, שבה רעיון אילוף סוררת במתכונתו
השקספירית הוא אומנם קליל ומשעשע, אך
אינו בלתי מתקבל על הדעת. קהל מודרני היה
מתבקש, על כן, להתעלם מן המסר המפוקפק או
להגיב עליו בסלחנות ולהתרכז אך ורק בהנאה
הטמונה במישחקי הלשון ובמעללי השחקנים.
על ידי העתקת זמן ההתרחשות לפדואה
המאפיונרית של המאה העשרים, יצר רוברט ווקר
מצב חדש, מצב של זרות. עלילת האילוף זרה
לזמננו. גם באווירה הפטריארכלית האופיינית
למיתוס הסנדק, היחס לאשה שונה מזה המוצג על
הבימה. כך גם התנהגויות הדמויות. חילופי
זהויות אינם אלא מוסכמה תיאטרונית שהיתה
מקובלת בימים משכבר ואיננה תופסת בתקופה
המוצגת על הבימה. ואילו התנהגויות אחרות, כמו
שליפת אקדח, או משחק בסכין קפיצית, שייכות
אומנם לאווירה המאפיונרית אבל תלושות
לחלוטין מן ההתרחשות הנרקמת על הבימה.
על רקע התקופה המודרנית נראה כל רעיון
האילוף מגוחך לאין שיעור. פער הזרות שיצר
הכימאי בין התקופה ומאפייניה לבין ההתרחשות,
העמיד מצב שבו מוזמן הקהל ליהנות מן התוכן
הנלעג ולא להתעלם ממנו או לסלוח לו. ובזה
גדולתו של רעיון הבימוי המרכזי.
אשר לתרומתם של השחקנים. נתן דטנר מילא
את תפקיד פטרוקיו במיומנות, באלגנטיות

שלי עצמו; __עמל ברוידא

דו! שקספיר
איש פדואה
״אילוף הסוררת״ בתיאטרון באר-שבע
מאת: ויליאם שקטפיר
תירגום: אהוד מנור
בימוי: רוברט ווקר
הקומדיה אילוף הסוררת של שקספיר
הציעה לגברברי התקופה מתכון בדוק לנישואי
אושר. החומרים: אב עשיר, בת סוררת, ותושיה
גברית נמרצת. הדרך: יש ללכת אל העשיר, לדבר
חלקלקות בבתו ולשאת אותה ואת כספה לאשה.
המשימה הבאה: לאלף אותה בדומה לאילוף
בעלי־חיים. יש לחסוך אוכל מפיה, למנוע שינה
מעיניה ובגד מגופה, ולא יארך הזמן והיא תהפוך
עורה ותהיה לאשת חמודות, עשירה, יפה
וצייתנית גם יחד. הגיוני, פשוט ומגוחך.
המשימה שעמדה לפני הבימאי רוברט ווקר
לא היתה, על כן, כיצד מציגים את אילוף הסוררת,
אלא כיצד מקרבים מחזה בעל מסר שהזמן רוקן
אותו מכל תוכן אל קהל מודרני. ויותר מזה, איך
הופכים קומדיה שקספירית קלאסית זו לאירוע
קומי מעורר צחוקים. רוברט ווקר עמד במשימה.
אילוף הסוררת שלו גם דיבר אל הקהל וגם
שיעשע אותו.
שלושה גורמים עיקריים לקחו חלק בהצלחתו
החדשה של תיאטרון באר־שבע: א .הטקסט

אילוף הסוררת: נתן דטנר ורוזינה קמבוס
ובתיחכום. פטרוקיו שלו נע לכל אורך הדרך בין
דמותו הנוקשה של המאלף לבין גבריותו הרכה
של האוהב. ויותר מזה. הוא הצליח לעבור באורח
משכנע את המרחק שעושה הדמות מאהבת
הממון אל אהבת האשה. טובים היו גם רוזינה
קמבוס כקטרינה הנמרצת, הסוערת והסוררת, אבי
קושניר בתפקיד טראניו, ועפרון אקטין בתפקיד
לוצנציו.
צרמו מעט מישחקה המתחנחן המוגזם של
חגית דסברג בתפקיד ביאנקה ועווית היריקה
שליוותה את תנועותיו של מרק חסמן בתפקיד
דון באטיסטה. זו העניקה לדמות גוון ליצני
מיותר ופוגם. אשר למראה הבימה: התפאורה
היתה כבדה מדי והקשתה לא אחת על קצב
ההתרחשות וזרימתה. אך מה כל אלה לעומת
שקספיר עברי מבריק, אילוף מאלף וסוררת
עדנה אלוני
מקסימה.

ובברית־המועצות מצויות, בידי 275 מיליון
תושביה 12 ,מיליון מכוניות פרטיות בלבד.

בצק תופח
משך שש שעות
ך* אשיתו של חדשות שקם היתה בחוברת
חודשית צנועה, בגודל גלויית־דואר,
שהיוותה מדריך קניות, בו רווח על מוצרכים
ושירותים, מיבצעים והוזלות. היום הוא הפך
למגאזין מרהיב ונרחב, עם דגש על השירות
לצרכן, החל ממאמר המערכת, אותו כותב
חבר הנהלת השקם, משה אילת.
בחוברת ינואר, למשל, כתב אילת על
ההיסטוריה של הפיצה, ילידת נאפולי שבאי־

לקרוא שם, ב־ 20 המדורים הקבועים של
המגאזין, שלא לדבר על מה שיש לראות
בעמודי הצבע, בהם מוגש, בנוסף להצעות
המיוחדות של הפריטים המסורתיים, גם מיב־הר
של פריטים חדשים, חדישים ויוקרתיים.
במדור המלצות אפשר למצוא עצה מועי־לה
היכן לקבוע פגישה חברתית או עסקית
במחיר הזול ביותר(״אירוח בפרוטה״) :בלובי
של בית מלון גדול, בעל חמישה כוכבים. כי
לפי צו מישרד־התיירות חייב בית המלון
להגיש לאורחים (לכל אורח, גם שאינו לן
במלון) משקאות חמים וקרים בתעריף מוזל
(קנקן קפה, למשל, בפחות משני שקל).
באותו מדור אפשר גם למצוא הנחיות איך
קונים רירה ומה הם היסודות העיקריים של

5ל אדם רביעי בארץ י;ודא
את,חדשות שרך ם״? מדדיה
משפיל, מבדד ולעניין
טליה, המצוייה כיום למכירה ב־ 10 אלפים
פיצריות ברחבי תבל (וגם בברית־המועצות
ובסין) והוא לא שכח לציין שמה שחשוב
במיוחד להכנת הפיצה המעולה זה לתת
לבצק לתפוח כראוי(שש שעות לפחות).
כמה חודשים קודם לכן התעכב אילת על
חשיבות בדיקת המוצרים על־ידי מכון התקנים,
אם כי השקם אינו מסתפק בכך ומקיים
מנגנון מיוחד לבדיקת איכות המוצרים וה־

ך• ישראלי המצוי אוכל 150 גרם פט!
1ריות בשנה. חיילי צה״ל אכלו, משך אחד
החודשים האחרונים 37,120 ,פיצות 43 ,אלף
נקניקיות בינגו 60,616 ,דובשניות 83,262 ,
עוגות ו־ 131,740 טוסטים. יבול האבוקאדו
הגיע השנה ל־ 115 אלף טונות (ממנו יוצאו
85 אלף טונות, בעיקר לצרפת).
היכן ניתן ללמוד על כל העובדות האלה?
בירחון הנפוץ ביותר במדינה ( 160 אלף
עותקים) ,מגאזין הצרכנות מס׳ ,1ולמעשה
גם היחיד, בארץ, חדשות שקם.

הפרס הגדול:
70 מיליון דולר
ך* שת השקם, שבחנויותיה ובשקמיו־
1תיה שבבסיסי צה״ל, מתבצעות מדי יום
מיליון ו־ 200 אלף פעולות־קופה(שזה מספר

הקניות הבודדות ליום) ,מספקת ללקוחותיה,
חינם אין כסף, אחת לחודש את מגאזין
הצרכנים גדל־המימדים והנעים למראה,
חדשות שקם. הוא מקיף בדרך כלל 80
עמודים, כולל עשרות עמודי צבע, בהם
מוצגים לא רק המוצרים והשירותים שמציע
השקם, כולל המיבצעים, ההוזלות וסידורי-
האשראי המיוחדים, אלא גם נפרשת בהם
יריעה רחבה לתודעתו הצרכנית, להשכלתו
ואפילו לבירורו של לקוח השקם.
כך שהצרכן המעיין במגאזין זוכה לגודש
אינסופי של אינפורמציה, בין בכך שהוא
מתוודע למיבצע ספלי מאג מקרמיקה(״עם
קישוטי פסטל מרהיבים״) בהנחה של 259£או
להצעת סל עיתונים ב־ 44.91 שקל במקום
49 שקל, או לומר לדעת כי בארצות־הברית
מתכננים מיפעלי לוטו אזוריים, בהם הפרס
הגדול עלול להגיע ל־ 70 מיליון דולר

ע 1הך אילת: לארק לחם
מיצרכים המשווקים ברשת, כשהוא מסתייע
במעבדות מיוחדות ובטכנולוגים מקצועיים
— מטכנולוגי מזון ועד טכנולוגי טכסטיל.

עצות מועילות
ואירוח בפרוטה
א לחינם גילה סקר המכון למחקר
/חברתי שימושי כי כמעט כל אדם רביעי
בארץ קורא את חדשות שקם. ובאמת, יש מה

העיסקה הצריכים להירשם בזכרון־הדברים
הראשוני בין הקונה למוכר(שמות הצדדים,
תיאור בסיסי של הנכס הנמכר, הסכמה לעיס־קה,
המחיר ותנאי התשלום).

גם מסבן, גם מגרד
וגם עושה מסר

*ץ דור האופנה נותן הנחיות ברורות ל־
^/אופנת הנשים בשנה הזאת: הכתפיים
רחבות ומרופדות: הצללית לא מחוייטת, רכה
ונשית והשרוול רחב־עטלף.
וגם לגברים: במקטרונים — כתפיים׳
רחבות, אך קצת שמוטות: המכנסיים —
רחבים, צרים כלפי מטה וארוכים(לא מגלים
גרביים).

מדור על המדף מדווח על מוצרים חדשים
כמו הגבונית לקירצוף הגב. כי ״לסבן את
הגב זה סיפור ...אבל הגבונית, העשוייה
משתי רצועות ארוכות ומקיפוד פלסטי רך,
פותרת את הבעייה: הקיפוד גם מסבן, גם
מגרד ואפילו עושה מסג׳!״
ומדור הפיננסים עובר את הגבול ומדווח
על תקציב ממלכת ירדן ( 2.9מיליארד דולר ״
לשנת , 1987 כעשירית מתקציבה של מדינת
ישראל) וגם על מטבע של סנט אמריקאי
אחד, שהוטבע בשנת 1943 עם פגם מסויים,
ואספנים מציעים תמורתו 9,785 דולר (עד ^
כה נתגלו רק ארבעה מטבעות כאלה).

ארבעה אפיקים
לקונים המפוכחים
ך* מגאזין מובאת בשורת־היסוד של
^ השקם, שלא לחינם היא רשת אל״ף
(אמינות, איכות ואדיבות) .ורוב הסקרים גם
מוכיחים כי בדרך כלל רשת השקם היא
הרשת הזולה ביותר בין רשתות השיווק.
בהמשך לכך כותב מנכ״ל השקם, האלוף
(מיל׳) יוחנן גור: כל הכבוד לצרכנים —
הקניות אינן היסטריות אלא מפוכחות.
וזה מתאפשר, כמובן, הודות לפילוסופיה
השיווקית של השקם, אותה מציג האלוף גור

במילים פשוטות: עדיף מחזור גדול עם רווח
קטן מאשר מחזור קטן עם רווח גדול.
למחזור גדול זה, לטובת הלקוחות ולטובת
השקם, מגיע השקם, מעבר ליעילותו
וטיב מוצריו ושירותיו, בעזרת ארבעה אפיקים:

המיבצע החודשי, בו מתמקד השקם
מדי חודש במוצריו של יצרן מסויים ומוכר
אותם בהנחות של 30,20 אחוזים ואף יותר.
• במיבצעי ההוזלות העונתיות (כמו
הוזלת כלי־בית לקראת הפסח, או הוזלת
אבזרי ספורט ומחנאות לקראת חופש הקיץ).
• במיבצעי התשלומים — האשראי
המוענק בקניות מוצרים בני־קיימא (כרהיטים,
מקררים או טלוויזיות).
• ומיבצעי להיט השבוע, בו מוצעים
באותו שבוע, בהנחה מיוחדת 15 ,־ 20 מוצרים
שכיחים, מקמח ונקניק ועד שמפו וספרים,

המדור מבט אישי, הכותב, באחת ההזדמנויות,
על היתרון בלהיות מס׳ :2
בהיותו מס׳ 1אינך יכול להרשות לעצמך
את ההופעה המשלומפרת החביבה עליך.״
ובסולם המשכורות שלנו ממילא אין הבדלי
משכורת גדולים בין מס׳ 1למספר .2
במדור תיירות ונופש מוגש צרור עצות
מועילות לנוסע לטיול בחו׳׳ל, כמו שעות־הפתיחה
של החנויות, הבנקים ובתי־המרק־חת
ברומא (ולמען הסדר הטוב, גם שעות־הפתיחה
של המוסיאונים).
במרור תקליטים אפשר לקרוא על
תקליטים חדשים. למשל, על חולם בהקיץ
של יהודה פוליקר :״חלק מהכוח הפנימי
המחשמל של השירים היווניים חבוי באותו
רגש, תשוקה, סערה פנימית, הנשפכים
החוצה יחד עם המילים.״
ובמדור ספרים אפילו מובא במלואו שיר־ילדים
נחמד מספר שירי ילדים חדש, יום

פידסו ם: מיב צ עי הוזלה לחגים
וחשוב כלכל שלאוכל אחראי -
אבל אי־אפשר להפליג בים
אם אין מלח, שחשוב מכולם!

ישז״גיס:כת?דן< אי אפ ש

בלי שרירם.הס יפיס
ובצבעים מרהיביס. יש
להצאיזהרהבוח?־יש
אדוכיס יזהר,עד לשתיקה,
שאך היא ארפגהיה ר״יזזדף,
כידזעע הזיאקררים מזסיפיש
להעזה אופיהייסיה שנה ת2ז
מזפיעיס פדגמיס שהיה.
בצידית גאזמשרעה
דמויי מ תים
יגאלה שלבשן ה אצעקים.
בזהרך הקדירה שאדיספה
קצת היקי הלזרקס

אימ תיזח: הן אז פז היז ת
ועוד איך. תבזצאז במצהר
״הזד ש האזסגה״ שלל של
> 1רי*רגר 8לכל שעז הההה,
!במזבן י״ לשעתה ה ב! א/
להתעמל} ת*,תד<,ד>ע ה
בז קהלקהל. ת ה מהזדריש.
ע ס הדפ שיס שזרה, ל שערה
אהר הצכריים, מפז קד.

2ל*ל, ממד״ בשילובי

שייגיס, ימקצתסמב די ס
מ צ די קי ה( רקקה הז זעזד

רקוד.

הדר כ ה: אנפנה לנשים !גבהים
מיבחר מוצרים המשתנה מדי שבוע והמאפשר
לצרכן הנבון לרכז את קניותיו בתמורה
הנמוכה ביותר.

בלי מלחים
אין הפלגות

לכיוון שעורכי חדשות שקם יודעים
! /שלא על הלחם לבדו יחיה האדם מצויים
בין המדורים במגאזין גם מדורים קלים, כמו

ועוד יו ם של משה דור, שזכה לאחרונה
בפרס ספרותי יוקרתי:

שלושה קופים עמדו בשורה
מוכנים להפליג בים בסירה:
אחד -קברניט, אחד כלכל -
כלכל שלאוכל אחראי.
עובר יום חולפים יומיים
והם לא טבלו קצה בוהן במים כי חשוב קברניט
וחשוב הגאי

לום• הוא מצלם במצלמה לא אוטומטית ובמיוחד
הוא מרבה לצלם פרחים.

טעים ונעים,
מהיר ואלגנטי

שחקן הכדורעף
וצלם הפרחים
^ א נגרע גם חלקם של האנשים שמאחרי
/הדוכנים:
למשל, סיפורו של הרצל גלעדי 21 ,שנים
בשקם. גלעדי, יליד תל־אביב, הוא בנו של
בנקאי, שהתנדב בגיל צעיר לשורות הלח״י,
התגייס בשליחותו לצבא הבריטי של מלח־מת־העולם,
נתפש כאשר ניסה להבריח נשק
ארצה מטריפולי שבלוב והוגלה למחנה־מעצר
בקניה (כשבין חבריו למעצר, באותו
מחנה: מי שמשמשים כיום כראש־הממשלה,
יצחק שמיה נשיא בית־המישפט העליון,
מאיר שמגר ושר־התחבורה, חיים קורפו).
כיום גלעדי הוא רכז הדוכנים בשקם,
שבחנויותיו מצויים 260 דוכנים שייעודם
הוא לגוון את הצעות השקם בין בתכשיטים
ושעונים ובין בירקות, פירות ומוצרי טבע,
בין השאר.
ואגב, גלעדי הוא גם שחקן קבוצת הכדורעף
של עובדי השקם, שאת הקמתה יזם לפני
שנים מספר.
שקמיסט אחר, עליו מסופר בחדשות
שקם, הוא חודחה מוסקוביץ, איש מחלקת
הצילום בשקם בנתניה, שעלה ארצה לפני 15
שנה מארגנטינה, בה היה בעליהן של שתי
חנויות־צילום, והמציע עתה, לקוניו בשקם,
מיבחר של 20 סוגי מצלמות שונים.
התחביב של מוסקוביץ הוא, כמובן, צי

כמו בכל מגאזין המכבד את עצמו מצוי
1בחדשות שקם גם מדור מיכתבים למערכת,
כותבים לנו, מודים לנו, בו מתפרסם
ליד מיכתבו של שר־הביטחון, יצחק רבין
(בעיקבות ביקורו במיתקני השקם):

היה נעים וטעים,
בברכת הספקת מזון טוב -
יצחק רבין

גם מיכתבו של מפקד יחידה אחת, סגן־
אלוף י.מ:.

קבלו נא בזה את תודתנו על
הסיוע המהיר, הטוב והאלגנטי
בארגון הקנטינה במיתקן הנופש
בעין־גדי.
ואפילו מקומו של תשבץ חודשי לא
נעדר. זה תשבץ הכולל שאלות הקרובות
לתודעתם של לקוחות השקם, שסיסמתו
היא, כידוע ,״לשירות מגיני העם״ .כך שהתשובה
לשאלה אופקי מס׳ , 1סגן הרמטכ״ל
(תשע אותיות) איננה מהווה בעייה מיוחדת
ללקוחות השקם קוראי חדשות שקם.
ומה שנכון, גם קצת הגזמות אינן חסרות:
כמו, למשל, מודעת־הפרסומת למצופה, בה
מדגמנת ילדה זהובת־שיער והכיתוב הנלווה
מודיע:
״המצופה מלווה בנאמנות את חיילי צה״ל
בכל המילחמות.״
זה אמנם נכון, אבל מה שליווה את חיילי
צה״ל בכל המילחמות, זה, בכל זאת, משהו
יותר נכבד מאשר המצופה האגדתי הנ״ל.

ייייי ״ ״י ״ייי ״יי

דו ק ט רינ ת

בארון של אילנה תלויות הרבה שמלות
וחצאיות וחולצות, ומתחתן מוגהים 27 זוגות
נעליים בשלל צבעים, וכל זוג מיועד למערכת־לבוש
אחרת.
והנה השבוע, כשהתלבשה אילנה כדי לצאת
מהבית, התכופפה לארון הנעליים שלה כדי להוציא
משם זוג־נעליים, וממש חשכו עיניה. בתור
הארון היו מונחות 27 נעליים יחידות, במקום 27
זוגות. את בנות־הזוג של 27 הנעליים לקח הבעל,
נדב מרגלית, ועשה איתן אני־לא־יודעת־מה.

מילחמת נדב מרגלית ואילנה מרגלית,
שעליה דיווחתי לכם בשבוע שעבר מעל דפי
העולם הזה, לא רק שלא נגמרה, אלא שתפסה
שוונג גדול בעזרת אסטרטגיות חדישות ומאוד
מעניינות.
אילנה מרגלית, שהיא מארגנת תצוגות־אופנה
במיקצועה, ידועה כאשה אלגאנטית, שאצלה כל
חולצה מותאמת לחצאית וכל חגורה מותאמת
לנעליים ולארנק ולתכשיט ואפילו לגרביים.
סמבה ביטוח

כבר לפני שנים אחדות שרה רבקהל׳ה
מיכאלי שיר יפה על ארצנו הקטנטונת .״אף לא

עירית רזילי ויורם ליבוביץ
או סקנדל או פסטיוול

כידוע לכל אוכלי מיסעדת אולימפית, ביום
החמישי באים לשם הקבועים, ולכל קבוע יש
השולחן הקבוע שלו. אחד מהשולחנות הקבועים
של היום החמישי שמור כבר הרבה זמן לסוחר־

כשבאתי למיסעדה והצצתי ראיתי שליד שולחנו
הקבוע של נחמיה לחוביץ׳חסרה הקבועה אנבל
תמיר.
שלחתי את השפיון שלי לענייני־אוכל לברר

רגע דל,״ שרה רבקה׳לה ,״או סקנדאל או
פסטיוול״.
אז לכמה שנים זה הספיק לנו. עכשיו מסתבר
שעם־ישראל אינו מסתפק בסקנדאלים ובפס־טיוולים,
הוא רוצה גם קרנבלים.
ולכן כ־סססו ישראלים מאושרים נוסעים להם
בימים אלה לבראזיל הרחוקה ושטופת השמש,
כדי להיות, לראות ולהרגיש את האירוע הגראנ־ריוזי
ביותר של יבשת דרום־אמריקה.
בין אלף הנוסעים יש קבוצה גדולה של 300
סוכני־ביטוח ונשותיהם, או סוכנות־ביטוח ׳ובעליהן.
בין השמות המוכרים: ד״ר עדנה קפלן
ובעלה, סוכך הביטוח: עירית רזילי, אשתו של
סוכן־הביטוח יורם ליבוביץ, שבמקומו נוסעת
סוכנת־השחקנים לביאה הון.
אני מקווה שמרוב התרגשויות וריקודים
ברחובות לא יקרה משהו לסוכני־הביטוח, ויהיה
מי שימשיך לשמור על האינטרסים שלנו.

אילנה מרגלית

27 נעליים מיותמות
רק תראו איך הראש היהודי ממציא לנו
פטנטים. אני לא יכולה להאמין שאיזה שהוא גוי
בעולם היה ממציא המצאה מדהימה כזאת. עם
ישראל חי! מה יש לדבר.

עו תנ ה כו עסת על אבא

אנבל טמיר ונחמיה להרביץ
סוחר־הבשר־המשורר, שמחפש רק סקס
הבשר נחמיה להרביץ, שבזמן נראה האחרון
צמוד לדוגמנית אנבל טמיר.
כבר סיפרתי לכם לפני שבועיים־שלושה
שהבילויים העיקריים של נחמיה ואנבל הם
האכילות במיסעדות, וזה מפני שנחמיה אוהב
אותן קצת יותר שמנמנות, ואנבל מוכנה אפילו
לאכול במיסעדות טובות בשבילו.
את הסיפור הזה של היום החמישי בצהריים אני
שמעתי לפני ימים אחדים, והחלטתי לעשות שם
סיבוב ולראות מי עוד בין הקבועים. אבל

מדוע אנבל אינה יושבת במקומה הקבוע. השפיון
חזר אחרי שעה והודיע לי כך: אומנם נכון
שנחמיה לחוביץ ואנבל תמיר היו זוג צמוד, ואגב
אנבל אהבה אותו בגלל נפשו הפיוטית, מה גם
שהוא חוטא בכתיבת שירה, אבל כל העניין
התפוצץ, ביום החמישי שעבר, כשאנבל ונחמיה
ישבו ליד השולחן הקבוע, ומסביב להם ישבו עוד
כמה קבועים, וכולם ניהלו שיחות בנושאים
קבועים, ביניהם נושא הנשים.
ואז אמר סוחר״הבשר־המשורר בפשטות שמה

כשנערכה החתונה של אייבי נתן ואשתו ,
קלריטה, חשבו החברים שגם בתו היחידה של
אייבי תבוא לשמוח עם אביה. אייבי סיפר לכולם ן
ששרונה מאוד רצתה לבוא לחתונה שלו, ולכן י
הוא שלח לה הזמנה וכרטיס־טיסה. אבל אחר־כך י
היתה החתונה, ושרונה לא הגיעה, וכולם מאור
התאכזבו ואפילו חשבו שזה לא כל־כך יפה
מצירה, להיות מוזמנת וגם לקבל כרטיס־טיסה,
ובכל זאת לא לבוא.
רק השבוע יצאה האמת אל האור. חברה של
שרונה שכתבה לה מיכתב ארוך, ובמיכתב שאלה
אותה מדוע לא באה לחתונת אביה, קיבלה
תשובה משרונה. במיכתב היא כותבת שאומנם
אייבי טילפן אליה והזמין אותה לחתונה, והיא
אמרה לו שתבוא בשימחה, ואז אייבי אמר שיופי
ולמחרת הוא שולח לה כרטיס־טיסה. אז שרונה
ישבה וחיכתה וחיכתה וחיכתה, ומי לא בא?
הכרטיס.
אבל שחנה חשבה שמרוב הכנות לחתונה הוא
פשוט שכח, והיא כמעט סלחה לו. אבל זה רק עד
שנודע לה שחבר טוב של אבא שלה, הגר מעבר
לים של ישראל, דווקא קיבל ממנו כרטיס, וגם
הגיע.
כששמעה את זה, היא נעלבה, ומעכשיו היא
כועסת על האבא שלה מאוד מאוד.
שהוא מחפש אצל נשים זה רק סקס. ועוד לפני
שהוא גמר להגיד את המישפט הפיוטי הזה, קמה
אנבל ממקומה ועזבה את המיסעדה.
מאז לא ראו אותם ביחד.

שרונה נתן

מי לא באז הכרטיס!

כטעט,כטעט סישפחה
וכבו 5/7772 תררה
ביום השישי, בביתה של המנתחת הפלסטית
ד״ר רות ישועה, נערכה מסיבת־הפתעה
לאשת־הטלוויזיה עוסרה שור, שבאותו היום
מלאו לה 50 אביבים, חורפים קיצים וסתווים.
כל החברים של עופרה הגיעו למסיבה עם
חיוכים ועם מתנות, וכולם בירכו אותה ונישקו
אותה ובילו איתה, והיתה שימחה.גדולה והיו
התרגשויות וגם זר־פרחים ענק של ציפורנים
ששלח לה איזה מעריץ אלמוני מקנדה.
ובכל זאת, בין הברכות ובין מבטי־ההתפעלות
ממראה של עופרה בגיל ,50 אמרו מאחורי גבה,
ובשקט, כמה חבל שהיא עדיין לא התחתנה.
הכי מצחיק הוא שעופרה היא הבחורה שהכי
הרבה פעמים עמדה ממש שני צעדים מהחופה,
וזה תמיד התפקשש איכשהו.
בארצות־הברית, שם שהתה כמה שנים, ולמדה
לימודי־טלוויזיה, עמדה להינשא לעורן־־דין
עשיר ונאה, וממש זמן קצר לפני הטקס זה
התקלקל. אחריו היא הכירה מישהו שעבד
בסוכנות־החלל האמריקאית, וגם אז חשבו כולם
שהנה, הפעם, זה יקרה, ושוב זה לא קרה. ואז חזרה
עופרה ארצה וניהלה רומאן ממושך עם איש־טלוויזיה
נשוי. ואז יום אחד התאלמן האיש,
וכולם חשבו שעכשיו, סופית, זה יקרה ועופרה
תינשא, ושוב זה לא קרה, והם נפרדו.
עוד לפני שש שנים החזיקו לה כולם אצבעות,
כשהתאהבה בטוני לוי, בחור אנגלי יפה־תואר,
ונסעה אליו, אבל אחרי מגורים משותפים של
שנה חזרה עופרה ארצה, בלי בעל, אבל עם שישה
זוגות־מגפיים אופנתיים.
אבל מה זה חשוב, בעצם? בלי בעל, עם בעל,
50 שנים מלאו לה, והיא שמחה מאוד.

לפני שנתיים אכלתי ארוחת־ערב במיסעדה
| הסינית טיי ס ט אוף סציואן, ותוך כדי ארוחה
דיברתי עם בעל המקום ושמעתי את סיפורו
המעניין.
היה זה משה צור, שהצליח בארצות־הברית
כקבלן, ובאחד הימים, בגלל עיסקה לא־מוצלחת
הפסיד את כל הונו, ונשאר רק עם אשתו היפה
חיה ועם שתי בנותיהם.
ן משה לקח את המישפחה וחזר איתה ארצה.
כאן לא חיכתה לו עבודה, והוא נאלץ להסתפק
; במה שיש.
מה שהיה באותה תקופה היה דוכן למכירת
\ בשר־חזיר בשוק־הכרמל. משה צור לא אהב את
העבודה עם החזירים המתים, אבל כשהכסף
התחיל לזרום לכיסיו, הוא נרגע. ברגע שהיה לו
די כסף, קנה את המיסעדה בכפר־שמריהו, ותוך
יום החליף את הקהל שלו, קהל הקונים בשוק־הכרמל,
בקהל דיפלומטים, אנשי־עסקים, ושאר
עשירי־הארץ.
המיסעדה היתה מלאה מפה לפה בכל יום,
ומישפחת צור עלתה על גל החיים הטובים. משה,
לבוש בחליפות מהודרות ובחולצות משי, וחיה
היפה, לבושה במיטב האופנה, קיבלו את האורחים
בפתח המיסעדה, ונהנו גם מהעבודה וגם
מהפגישה עם ההיי־סוסייטי של מרכז־הארץ.
הכל היה להם, מלבד תמונות עתיקות, שבהן
חשקה נפשו של משה. הוא הזמין צייר, עולה
חדש מרוסיה, כדי שיצייר את מישפחתו בסיגנון
לואי ה־ 16 בגודל של ארבעה מטרים על שניים
וחצי. ואומנם, אחרי עבודה מאומצת של שנה
היתה התמונה מוכנה, והיא נתלתה ברוב פאר

אבא אמר

משה צור עם אשתו חיה והילדות
ביזבז יותר כסף ממה שהרוויח
והדר במרכז המיסעדה, למען יראוה כל חשובי
הארץ.
כל זה לפני שנתיים. השבוע ביקרתי שוב
במיסעדה בחברת ידידים, וכשראיתי את תמונת־הענק
תלויה, שאלתי איפה משה.

משה ואשתו והילדות עזבו את הארץ, אמר לי
הבעל־החדש של המקום. הוא ביזבז כנראה יותר
כסף ממה שהרוויח, וכמו לכל מי שזה קרה, בזמן
האחרון, גם הוא נסע מכאן לארצות״הברית. מה
שהשאיר זה את מישפחתו — תלויה על הקיר.

אחנה ,0 -
מתחתנת -לא
החברים הטובים באמת של פנינה רוזנ־בלום
( )32 כבר מנדנדים לה הרבה זמן שתעזוב
את יובל לוי, אהובה מזה ארבע שנים, ושתתחיל
לחפש לעצמה גבר פנוי ותקים איתו מישפחה.
ואמנם, פנינה כבר עשתה כמה נסיונות,עם יובל,
ובכל פעם נפרדו, היא היתה נשארת לבד, ויובל
היה חוזר לאשתו החוקית.
כשנפרדו לפני שלושה חודשים חשבו חברים

פנינה רוזנבלום ויובל לוי
לא מדברים על חתונה!

ג׳ואן קולינם עם בעלה פיטר הולדן
״הנישואין. האלה הם בדיחה בלתי־מוצלחת!״
השבוע פורסמו בעיתוני העולם פרטים על מישפט־הגירושין של ג׳ואן קולינס, הלא היא אלכסיס
קרינגטון, המתגרשת מבעלה הרביעי(בחיים) ,פיטר הולדן.
מה אגיד לכם, אני ידעתי שזה יקרה במוקדם או במאוחר. כשהייתי בלונדון, אחרי יום של קניית
שמאטעס, התעייפתי ופשוט פתחתי את הטלוויזיה במלון, הרמתי את הרגליים העייפות שלי על כיסא
:וראיתי את ג׳ואן קולינס היפה הזאת מספרת בחן ובהומור על חייה.
אחרי ג׳ואן רואיין גם אביה הקשיש, שסיפר על בתו דברים יפים ונעימים יותר. ואז שאל אותו
המראיין מה דעתו על הבעל הצעיר החדש של בתו, פיטר הולם. כאן לא התאפק הזקן ואמר, קבל
י עם׳ועדה, שהנישואין של בתו לפיטר הם בדיחה בלתי־מוצלחת .״מה שפיטר רוצה מבתי זחהפירסום
; שלה והכסף שלה, וכשישיג את שניהם הוא פשוט יסתלק ממנה ויחפש לו נשים צעירות אחרות!״
נו, אז אני שואלת אתכם, הזקן לא צדק?

פנינה ורמי סופר
עלא כיף־כיפק!
טובים רבים שהפעם זה סופי, כי פנינה מצאה לה
במהרה אהוב חדש בדמותו של רמי סופר, נהג
אוטובוס בקו מספר .63 ביום הולדתה של פנינה,
שנערך ברוב פאר והדר, כמו כל שנה, עמדה
צמודה לרמי, והם נראו מאוהבים. אבל יום־
ההולדת עבר, ואיתו עברה, כנראה, גם האהבה

לרמי, ופנינה שוב התחילה לחשוב על יובל.
בשבוע שעבר, בפתיחת מועדון חדש בנתניה,
שוב עמד לצידה יובל לוי ,-והעיניים של פנינה
נצצו.
כבר למחרת בבוקר עשיתי לה דרינג״דרינג
קצר, כדי לדעת אם הם באמת חזרו זה לזה או שזו
היתה פגישת־מזכרת.
״הלו, פנינה, זו רחל המרחלת.״
״היי, מה נשמע?״
״אצלי טוב. מה קורה אצלך, מה עם רמי
סופר?״
״רמי הוא בחור עלא כיף־כיפק, אבל אני לא
יכולה לרמות את עצמי הרבה זמן. אני פשוט
אוהבת את יובל, ויובל אוהב אותי, ואנחנו לא
יכולים להיתנתק אחד מהשני להרבה זמן. אז רמי
פרש.״
״אבל מה יהיה על חתונה? הרי יובל לא יכול
להתחתן איתך!״
״יובל ואני אף פעם לא מדברים על חתונות.״

הורוסחוס מדים בנימינ•

מזל החודט:1

האם אח!ם
מכירים
זה את זה?
האם אתה מכיר את בת״זוגך, אשתן או
חברתן בת מזל דגים! האם היא מכירה
אותן, הדגים! להלן מיבחן בזק שחובר על-
ידי האסטרולוגית הבריטית טרי קינג. ענו
בכנות על השאלות ורישמו ליד כל תשובה
את הנקודות - 3 .כן; - 2לפעמים - 1 .לא.
.1כשאתה מביט בעיניה, אתה יכול
לדעת מה היא חושבת.
.2היא רומאנטית.
. 3היא מתנגדת לדיעה שיש לתת
שיוויון־זכויות לנשים.
.4היא אוהבת סודיות.
.5היא נגד תאווה טהורה, ללא קשר
לרגשות!
.6היא קנאית.
.7היא אוהבת ללבוש חצאיות ושמלות.
.8היא לא״יודעת להחליט.
.9היא רגשנית.
.10 היא נפגעת בקלות.
.11 היא ילדותית.
.12 ענייני כספים מביכים ומבלבלים
אותה.

.13 אתה הוא היוזם מבחינה מינית.
.14 לאחר שהיא בכתה, היא מתנחמת
במעשי״אהבה.
.15 האם היא בוכה בספרים ובסרטים.
.16 היא אוהבת בעלי־חיים.
.17 היא מעדיפה להיות הקובעת והמח ליטה.

היא תיפגע עמוקות אם תשכח אירוע
חשוב, יום־הולדת או יוס״נישואים.
.19 היא מוכרת כמטביעה את יגונה
בטיפה המרה.
.20 היא בעלת מצבי־רוח משתנים.

• 30 — 20 נקודות
נראה שאינן מכיר את בת״הדגים שלך
מספיק זמן, ואתה יודע מעט מאוד או

14 קשה להכירו.
.15 הוא מאוד מיני.
.16 הוא סולד ממין ללא אהבה.
.17 הוא אוהב ילדים.
.18 הוא אוהב לשתות בצוותא.
.19 הוא מרחם על עצמו לעיתים קרובות.

לפי התוצאות, נראה שרימית. מאוד קשה
להכיר בת דגים ביסודיות רבה, כפי שאתה
טוען להכירה. הן תמיד שומרות ומסתירות
משהו. אבל אם אתה באמת מכיר אותה
היטב היא בטח לא כל-כך מאושרת מכן, כי
עצם זה שהצלחת להכירה כל״כן טוב יכול
לגרום לך להיות יותר מדי שבע-רצון
מעצמן, ובמצב זה אץ שום רומאנטיות,
ורומאנטיקה זה דבר הכרחי עבורה.

לא בילית זמן רב עם הגבר הזה. נראה
שההתקדמות שלן איטית מאוד בכל מה
שקשור להיכרות עמוקה עימו. אפשרות
אחרת היא שהוא לא טיפוס דגים אמיתי,
ומושפע ממזלות אחרים -מזלות האדמה -
שור, בתולה, גדי. אם את בעצמן במזלות *
האדמה תוכלו להתאים.

• חברך או בעלך הדגים -
האם את מכירה אותו?

.1הוא עצמאי.

ללא ספק, יש לן בן־דגים אמיתי, ואת

היא בוודאי אינה- 1
מאושרת מנו שאתה
מניד אותה כל־נו

טוב 1-ואת צוינה
כתות 1והשניע
דותיה. בכל אופן, יכול להיות הסבר אחד
לתוצאות הניקוד, והוא שיש לה השפעות
חזקות ממזלות אחרים. היא יותר מדי
מעשית ומשוחררת מכדי שתהיה בת־דגים
טהורה. יש לה השפעות ממזלות האדמה -
שור, בתולה או גדי.

אתה בר-מזל. נראה שמצאת לן בת״דגים
אמיתית ואופיינית, שיש לה יותר מהתכונות
החיוביות של המזל מאשר השליליות:
אם יש לן שכל ואתה נבון, תישאר איתה.
היא כמעט האשה האידיאלית. לא רק זה -
נראה שאתה גם מבין ומערין אותה, ותהיו
מאושרים יחדיו.

מבינה אותו היטב. את צריכה להיזהר איתו,
כי יש בכוחן להשפיע על חייו בצורה מאוד
רצינית, מיקצועית ואישית. נראה שאתם
ביחד כבר די הרבה זמן, ואם לא, אז בטוח
שתהיו.

.2הוא נושה לשתות הרבה כשהוא
מדוכדן.
.3הוא משתדל להימנע מהחלטות.
.4הוא רומאנטי.
.5הוא היפוכונדר.
.6הוא אוהב בעלי״חיים.
.7הוא אוהב להוביל בסקס.
.8הוא ארטיסט.
.9יש לו דרך משלו לתת לן להרגיש שאת
אשה.
.10 הוא רגשן.
.11 הוא טיפוס חסר שאפתנות.
.12 קל לפגוע בו.
.13 מוסיקה משפיעה על מצב״רוחו.

בגלל זה שהדגים כל-כן סודיים, אף אחד
אינו מכיר אותו כה ביסודיות כפי שאת
מתיימרת. לכן מאוד לא סביר שהיית כנה
במאת־האחוזים כשענית לשאלון, ואם כן -
אז הדגים שלן יתלהב מכך. אם את יכולה
לקרוא אותו כל-כן טוב, הוא ירגיש שאיבד
חלק מעצמו. אין ספק שאת מכירה אותו
טוב מדי, ומקבלת אותו כמובן מאליו.

ב״ 25 וב־ 26 בחודש עדיף להתרחק מידידים
שפוגשים במיקרה, אלה עלולים לגרום לכם
לרוגז רב. זה קשור ב אינפורמציה
לא מדויי-
קת שיעבירו לכם, אל
תמהרו להסיק מסקנות
או לפגוע באנשים קרו |3
בים
בגלל מידע שאינ כם
בטוחים בדיוקו. ב כספים
כדאי שתהיו
יותר זהירים -אתם נוטים
לבצע עסקות בפזיזות
ובאמונה שמה שאתם
רוצים שיהיה מוכרח להיות. זה לא
הזמן להתחייבויות או להוצאות גדולות.

בני הזוג או שותפים לעבודה גורמים לכם
להתפרצויות זעם חסרות שליטה כמעט, מה
שלא אופייני לכם בדרן
כלל. אתם הופכים להיות
רגישים מדי ומגיבים
בקיצוניות. אל
תמהרו להחליט על פרידה,
ניתוק ואפילו לקיחת
חופשה באופן זמני,
כל זה עלול לגרום לכם
לחרטה מאוחר יותר.
הבריאות עלולה לגרום
לדאגה השבוע, זה לא
הזמן לקחת על עצמכם יותר ממה שאתם
מסוגלים לבצע -הבריאות חשובה יותר.

מאוד לא נוח לכם במקום שבו אתם
עובדים. גדמה שהבלגאן חוגג. יום-יום
מגיעות שמועות שונות
ומשונות, ואינכם מסו גלים
לתכנן אפילו את
העתיד הקרוב מאוד.
אם כן רצוי להשאיר
הכל כמות שהוא ולהי מנע
מלבצע שינוי, ולוא
הקטן ביותר. הקפידו
מאוד לשמור על שתי קה,
יש מי שמנסה לפ עול
נגדכם, וזאת כל-כן
בשקט, שלא תוכלו לזהות מ* הוא. מישהו
שעמו לא התראיתם זמן רב ייצור קשר.

מצב הבריאות עומד להשתפר, אם כי בינתיים
עליכם לשמור על עצמכם ולהימנע
ממאמצים שאינם הכרשת
ומשמחת צפויה ב חיים.
בתחום הרומאנאותם
ימים, והפעם אל
טיקה אתם מאוד פגיתתנו
לצד השני הזדט-
עים ורגישים, קשרים
נות להתחמק מפגישה,

שהחלו לא מזמן עומדים
השמע למיבחן,
שום תירוץ לא כדאי
שיתקבל, זה הזמן להי-
יתכן שבן הזוג ייאלץ
לחם על מה שכבר כמלהיפרד
לזמן מה עקב .
נסיעה לפרק זמן לא
עט הושג, וחבל לוותר
ארוך. אן אפשרות נוס־ .
רק בגלל חששות ואי
בטחון. ב 28-וב 1-בחופת
היא שיתגלה לכם
לפתע משהו שעימו לא תוכלו להשלים. לפני דש נראה שתהיו מוצפים באורחים, ומלבד
שאתם עושים צעד דראסטי עדיף להמתין. העבודה תצטרכו להיות עסוקים באירוח.

מצב הרוח אינו קל, וכמו כן הבריאות. אי -בשורות משמחות יגיעו לאוזניכם, אלה
אפשר להמשין להזניח את עצמכם, עליכם קשורות בעיקר לעתידכם בעבודה. בקרוב
לגשת לבדיקות ולברר
מאוד תוכלו ליהנות ממהי
הבעיה יתכן שבע שיפור
התנאים ומתפיות
הבריאות קשורות
קיד יותר מעניין. כל זח .
דווקא לבני מישפחה
לא יהיה לפני סופו של
קרובים, אן זה לא אוחודש
מרס, ומכל מקום
מר שאתם מחוסנים. ה׳
אם אתם מתכננים את
28 וה־ 1בחודש הם
השינוי והכל תלוי בכם.
הימים היותר רגישים
כדאי שתמתינו ל־1
מבחינה הזו. בענייני
באפריל, או לפחות לכספים,
לפתע יבואו
אמצע חודש מרס. בני
אליכם בדרישות מכל
הזוג ושותפים לעבודה
מיני כיוונים, יתכן שלא תהיה ברירה אלא מכעיסים ומרגיזים אתכם, אבל יתכן שאתם
לפנות לבני מישפחה קרובים או לידידים. ממהרים מדי להסיק מסקנות שליליות.

מישהו מבני המישפחה זקוק להשגחה, מצב הרבה דברים מעצבנים, ביחוד בבל הקשור
הבריאות שלו אינו טוב, ושוב אתם מוצאים למגורים ולבני המישפחה. בפי שכבר נכתב
כאן בפעם שעברה, גם
את עצמכם בתפקיד הס
השבוע אתם ממשיכים
מוכר, הקשור בטיפול ב־לסבול
מבעיות אינסאחרים.
ביחסים עם
בני־הזוג תיאלצו לוותר
טלציה, מטלפונים שאי-
נם פועלים היטב ומ 3ולקבל
את כל מה שהם

מכשירים חיוניים, בלעמציעים.
זה לא הזמן
דיהם אי אפשר לנהל
לתכנן תוכניות נפרדות.
חיים נורמאליים בבית.
אין ברירה אלא להת־
׳אים את עצמכם אליבני
מישפחה גורמים ל-
כם לדאגה, בעיקר בגלל

הם. ברגע זה אתם
אינכם.מסן גלים לראות
בריאות לקויה, אך גם
את התמונה כפי שהיא. מצבכם הכספי טוב בגלל הצורן לעודד אותם ולהוציא אותם
אך כדאי שתהיו זהירים בביצוע של עסקות. ממצבי רוח, כשגם לכם אין מצב רות טוב.
את ה 25-וה״ 26 כדאי שתנצלו לנוח ולצאת
קצת מעול ההתחייבויות המוטלות עליכם
בתקופה זו. פגישה מרג
חזר

אתם
עומדים על פרשת דרכים מכל הבחינות.
ביחסים קרובים מתחולל שינוי בעצם
התקופה הנוכחית. אך
ברגע שתפנו את השטח
״ • 8ן /י>• ותשלימו עם כך שהשי-
נוי חייב להתבצע, תצליי

חו לארגן את חייכם
בצורה יותר שקטה ונעימה.
למרות שנראה
שיש המון מה להפסיד,

זה לא נכון, ותוך זמן
קצר תרגישו חופשיים,
משוחררים ואפילו מאושרים.
נסיעות אינן מומלצות בתקופה זו.
ואם אין ברירה -לא בין ה־ 1ל־ 3בחודש.

בעיות כספיות ממשיכות להטריד, והפעם זו
לא סתם דאגה חסרת סיבה, בהחלט יש מה
לדאוג. העירנות והזהי רות
מאוד דרושים עכשיו,
זה לא הזמן לסבן
כספים בשום צורה ש היא,
וצרין לשים לב לא
להסתבך עם החוק בעניין
זה. מדובר על
עבירות קלות בנהיגה
ועל אי מילוי טפסים
והתחייבויות לגופים מ מוסדים
וממוסגרים.
בבית מתבוננים לבצע שיפוצים או לעבור
למקום אחד. זה בהחלט לא הזמן המתאים.

חלק מהבעיות שכל כך הציקו ודיכאו אתכם
בזמן האחרון אפשר לפתור אם תרחיקו
מאוד. הכוונה לנסיעה
לארץ אחרת, אם לצורך
השתלמות או אפילו כדי
קרוב.
להיפרד מאדם קי
יתכן שהגיע הזמן• ללמד
אותו לקח ולהעמיד אותו
לפני מציאות חדשה.
מצב הרוח קצת כבד
ואתם מאוד מבולבלים,
טוב יהיה אם תתייעצו
אם מישהו ממזלות האדמה,
היינו גדי, שור או בתולה. אלה יכולים
לתרום לכם רבות להבהרתה של התמונה.

שי ח ר
צל״ש
הערזץ השני
• לטלוויזיה הירדנית, המשמשת לצופים בארץ
כערוץ שני, על הקרנת הסרט המרתק אומץ
בקו העימות. הסרט, שהקרנתו המתוכננת בסינמטק
התל־אביבי עוררה סערות ומחאות, הוקרן
במלואו בטלוויזיה הירדנית, שאיפשרה לצופים
ישראלים רבים לצפות בו ללא הפרעה. התגובות
הרבות בעיקבות הקרנה זו הוכיחו, כי צופים רבים
מעדיפים את הערוץ השני של המדינה. השכנה,

מאחורי המיקרופון
ע ב בגיר 7
מארק האלטר 52 סופר יהודי ופעיל למען
זכויות־האדם, המתגורר בדרן־־כלל בפאריס, יהיה
אורח בתוכנית מגירות־הלב עם עדנה עברון
שתשודר בגלי־צודל ביום השישי, ב־ 7בערב.
בגיל 3שהה האלטר עם הוריו בגיטו ורשה.
כשהיה בן ,6יצא איתם למסע רגלי, מתוך כוונה
להגיע ללונדון, שם רצה אביו להצטרף לצבא
הפולני שנלחם בגרמנים. למרבה הצער הלכה
המישפחה הקטנה בכיוון ההפוך, והגיעה לבסוף
לעיירת־פליטים מוסלמית קטנה באסיה הסובייטית.
שם חלו ההורים בדיזנטריה, ומארק הקטן,
שהיה אז בן ,7נאלץ לגנוב כדי להשיג להוריו
החולים מעט אורז.
חבריו של האלטר עלו לארץ באוניה אב־סודוס.
הוא לא יכול היה להצטרף אליהם, מכיוון
שהיה חולה בדלקת־ריאות חריפה. אחרי שהחלים,
הגיע לפאריס והיה במשך תקופה מסויימת
פנטומימאי־עוזר למרסל מרסו. אחר־כך הפך צייר
ואחר־כך סופר.
בתוכנית מגירות־הלב מספר האלטר חלק מזיכרונותיו
וממסעותיו בעולם, והוא מתעכב ומספר
על פגישתו האחרונה עם דויד בך גוריון:
.מאוד אהבתי את בן־גוריון. אחרי מילחמת ש־שת־הימים
הוא היה אולי היחידי שאמר שהשטחים
זו רק צרה, ושצריך לצאת מהשטחים מייד.
.כשאשתי ואני פגשנו אותו בפעם האחרונה,
הוא כבר היה חולה. הרופא לא רצה שאנחנו נבוא,
אבל שימעון פרס ביקש, ובן־גוריון קיבל אותנו.
דיברנו על הפלסטינים. אשתי שאלה אותו, :לו
אתה פלסטיני, מה היית עושה?׳ אז הוא אמר לה:
,אני לא יכול להגיד לך, מפני שאני לא פלסטיני.׳
אז היא שאלה, :מה הם צריכים בשביל לבנות ארץ
עצמאית כמו שעשו היהודים מישראל, מה חסר
להם?׳ בדגוריון לא ענה, וחשבנו שהוא נרדם.
פיתאום הוא מסתכל עלינו ואומר, :הם צריכים
בן־גוריון!׳ ואני חושב שהוא צדק.׳׳
מעתיקים החל מן היום הראשון הקרוב ישודר ברשת ב׳
של קול־ישראל יומן־חדשות יומי, שיוקדש כר
לו לאמנות. היומן, שייקרא לראות או לא לראות.
ישודר בכל יום ב״ 2בצהריים, במשך חצי
שעה. יהיו בו ראיונות, דיווחים, סיפורים על סקנ־דאלים
ועוד מכל הבא ליד. את היומן יגישו יובל
מם ל!ין, ענת דווידוב ואירים לביא, ויערכו
אותו עידית בן־יאיר וחגי חיטרון, כשהעורר
האחראי הוא אפרים סטן.
כששמעו בגל׳׳ץ כי קול־ישראל עומד לצאת

ביומן חדש מסוג זה, החליטו להעתיק את הרעיון,
ובימים אלה עובדים בתחנה הצבאית על גיבושו!
של יומן דומה, שישודר גם הוא בכל יום בשעות־הצהריים.
את יומן האמנות הצבאי יגישו, כנראה,
טלחיזיה ישראלית

אורלי יניב ויצחק בן־נר.

הצלחה מסחררת
השידורים החיים שמעבירה רשת א׳ של קול-
ישראל ממישפט דמיאניוק מוכיחים את עצמם
וזוכים בקהל־מאזינים גדול. את העובדה הזאת
גילו ברדיו הממלכתי, כאשר באחד הבקרים התאחרה
פתיחת המישפט. שלמה רז, אחד הכתבים
המסקרים את המישפט ומעבירים את השידורים
החיים, שידר קריינות במשך כרבע שעה,
עד לפתיחת המישפט. באותן דקות־שידור הוצפה
מערכת קול־ישראל בטלפונים של מאזינים, שביקשו
לדעת מדוע מתאחר שידור המישפט.

גלולה בבית־החרושת
באמצע סיור של אריאל שרון, שר״התעשיה־והמיסחר,
בבית־החרושת לתרופות טבע, נתקף
מנחם פרידמן, הכתב הכלכלי של קול־יש־ראל,
שסיקר את הסיור, בכאב־ראש קשה. למזלו
היה הדבר בדיוק כאשר הפמליה המבקרת עמדה
וצפתה בתהליך ייצורם של גלולות נגד כאבים.
בעייתו של פרידמן נפתרה בו־במקום, והוא קיבל
גלולה.

שידור חי מבראזיל
במוצאי־השבת ייערך בגלי־צודל מישדר
מיוחד לכבוד הקרנבל הבראזילי. המישדר יתחיל
ב־ 11 בלילה ויימשך עד 5בבוקר. יהיו בו
שידורים חיים מהסינרמה בתל־אביב, שאותם
ינחה אלי ישראלי עם להקת סמבה מבראזיל
ולהקת ברור־חיל. בתוכנית יתארה גם די דו,
שחקן כדורגל מבראזיל המשחק בקבוצת בית׳׳ר
ירושלים.
במישדר ישולבו גם שידורים ישירים מן
הקרנבל בבראזיל, שאותם יעביר דובי לנץ,

ל אי תן הדר, צלם פרי־לאנס של הטלוויזיה
הישראלית, היה רעיון מחד: לשווק
לישראלים בחו׳׳ל קלטות־וידיאו וכהן מיבחר
פן התוכניות הישראליות המשודרות בארץ.
הדר ניהל במשך תקופה ארובה משא־ום־
תן עם רשות־השידור, ולפני זמן קצר קיבל
את הזיכיון להפיץ את שידורי הטלוויזיה הישראלית
מחוץ לגבולות־ישראל.
הדר יעביר את החומר לקלטות בשימה
האמריקאית, והן ישווקו למנויים.
המנוי יכול לקבל את החומר במישלוח
מיוחד לביתו, שבוע אחרי השידור באו״ך, ויוכל
לבחור כרצונו באחד משישה נושאים שונים:
תוכניות ילדים. מבט־ספורט, מיבחד
תוכניות, חדשות (מלל מו קד ומבט ליל־שבת)
,תוכניות בידור ואקטואליה ותוכניות
דת ומורשת-ישראל.
עורך מוסיקלי בגל׳׳ץ, שנסע לחופשה פרטית
בארץ זו, והסכים לשדר משם.
את התוכנית מפיק אליעזר דר.

המופע הוקלט וישודר בגלי־צה״ל, ביום
השבת ב־ 12 בצהריים. להפקה ולעריכה אחראים

פיני עידן ועמליה תזן.

מאחורי המירקע

י 1ם־ה 1לדת פידהו־מונית
התיזמורת הפילהרמונית הצ עירה, שבה
מנגנים גם צעירים־חיילים בשחת סדיר, הופיעה
בבסיס של חיל־האוויר. על התיזמורת ניצחו זובין
מהטה ושלום רונלי־ריקלי? שהוא המנצח
הקבוע והמנהל המוסיקלי של התיזמורת הצעירה.
באותו
היום חגג ריקליס את יום הולדתו ה־,65
והתיזמורת כיבדה אותו בנגינת יום־הולדת
שמח.

רית 1ק לב סי ס

בשבוע שעבר שרר בלגאן בסידטיה של גלי־׳צה״ל. בגלל חוסר־הסדר, התרחשו שזי
תקלות מצערות בשתי תוכניות של התחנה הצבאי?
ביום הרביעי בערב המתינו מאזינים רבים לשידור חוזר של מגירות־הלב עם רפיק חלבי.
המאזינים המתינו לשמוע את חלקו הראשון של המישדר. שבו ראיינה עדנה עבתן את
חלבי. עבדון גם הודיעה על השידור החוזר בתומיתה, המשודרת ביום השישי בערב.
למרבה ההפתעד* נשמע מעל גלי־האתר חלקה השני של התוכנית. הקריין הצעיר, שהודיע
על שידור החלק הראש? שמע את הטעו? אך לא הצליח להסיר אח סדט־ההקלסה מן
המכשיר ולהחליפו בסרט הנכון. הוא היה חסר־אונים, והניח לסרט להמשיך ולהסתובב.
באותו הערב קרתה טעות שגיר* לא פחות חמור? ת י קי פ ל, עורך תוכניות מוסיקליות
בתחנת יצא לחופשה בחו׳׳ל. לפני נסיעתו הקליט כמה תוכניות על ג׳אז, שאמוחת היו להיות
משודחת בהיעדרו, בכל ערב, ב־ . 11 הוא טרח לרשום במדוייק על כל סרט את התאריך שעו
הוא אמור להיות משודר. לכן, מי שהניח ביום הרביעי בלילה את הסרט על הטייפ, לא שס־לב
שהוא משדר שנית את התוכנית ששודרה בערב הקודם.
בעיקבות שני מיקרים אלה ערך נ ח מן שי, מפקד התחנה, בירור, ואחריו העניש את החייל
שהיה אחראי על הסירסיה. העונש: ריתוק לבסיס לשבוע. בגל־ץ טועני? ששי העניש את
האיש הלא נכון.

90 שעות אנגליות
אורי סירת, מנכ׳׳ל רשות־השידור, ויוסי
צמח, סגך מנהל הטלוויזיה ומגהל חטיבת״התוכ־ניות,
נסעו ביום הראשון לאנגליה, כדי לחתום על
חוזה לשלוש שנים עם הבי־בי־סי, לפיו תקנה
הטלוויזיה הישראלית, מדי שנה 90 ,שעות־שידור
מן הטלוויזיה הבריטית.
השניים גם יבחרו בביקורס זה חלק מן התוכניות
שישודרו השנה.
צמח ופורת היו אמורים לנסוע עוד בשבוע
שעבר, אבל דחו את נסיעתם בגלל מילחמות־הטכנאים
והאפלת־המירקע. הם גם היו אמורים
לפגוש שם את חיים יבין, מנהל הטלוויזיה,
שהיה צריך להגיע לאנגליה, אחרי שסיים את
קניית סירטי־הטלוויזיה בשוק של מונטה־קאר־לו,
אך בדיוק מאותה הסיבה חזר יבין לארץ וביטל
את המשך נסיעתו.

יביז מחליף את כולם
חיים יבין, מנהל הטלוויזיה, מחליף בימים
אלה את אורי סדרת, מנכ׳׳ל הרשות, וגם את
יוסי צמח, סגנו ומנהל חטיבת־התוכניות.
ביום הראשון בערב ישב יבין בניידת־השידור
ופיקח באופן אישי על השידור החי של התוכנית
הבעייתית כניסה חופשית.
התוכנית, שעסקה בנורמות ציבוריות, ושעוררה
סערות ציבוריות עוד לפני שידורה, נראתה
למנהלי הטלוויזיה מסוכנת ורגישה, ולכן החליט
יבין לפקח באופן אישי על הדברים בזמן השידור

עצמי•

ענת סרגוסטי

אני תרוויח תכל הכיוונים...
רק עם די ס קוג ט 7£שמ /השיקים הנוסף והנחחד שר, אד ב שלם ,7x1בל
הנחות אבל7ושבוד תחרב ס ס 1תשלותיס חתר.״ ר ₪תך! ר ק בבנקדסקונס.

ח שבון שיקים

ה עו ל ם הז ה 2582

לקחתהבל. בבל תקום. ב שיק א חד. והחשבון תחרבבס 1ה שלוחים

זהו הבית המוזר ביותו בארץ. הושסש בו מיליונים, ועד״ן אינו גמוו אחו
אובע שנים. בשבוע הבא •קרה בו משהו: הבעל יתחתן עם תירוה ממול

ד ן מלונות ומיסעדות־הפאר של
1 0ירושלים עברו את המיבחן
הקשה ביותר: מי מהן די גלאט־כושר
כדי לערוך ב־ 1במרס את החתונה של
הזוג המדהים והתימהוני ביותר שהי־כרתי.
החתונה
תיערך במלון פלאזה
בירושלים, לשם יגיעו במטוסים מכל
העולם 30 איש, כדי לחגוג את נישו1דזנ

1הספסל
ממול ־״,

בעל״הבית, ספטל בטיגנון־הבניה של הבית. הספ־

— 1י 3 6

טל בנוי מהעבר השני של הכביש, סמיך לים, ומי
שיושב עליו יכול לצפות על בידו המערבי של הבית.
משמאל: הבריכה על גגו של הבית המוזר.

איהם של שלומית סולוביצ׳יק וישראל
בולק. השניים התחתנו בינואר בז׳נווה,
בנישואין אזרחיים.
החיים של הזוג הזה, המיפגש שלהם
וחיי היום־יום שלהם, יכולים לשמש
בקלות תסריט לסרט, אילו היה צריך
לבחור את אחד הזוגות המשונים ביותר
בארץ.
איך נפגשה הישראלית בת ה־,35

שנולדה בדירה קטנה ברחוב הירקון
בתל־אביב, עם המיליונר השווייצי בן
ה־ 52 וביחד הקימו את הבית השנוי
ביותר במחלוקת בארץ, שהפך למקום
עליה־לרגל ולמוקד התעניינות לישראלים
ולתיירים העוברים לידו?
יריים גסות

ך* סיפור מתחיל לפני 10 שנים.
1 1ישראל בולק הוא מיליונר, שגר

בדירת־ענק המשתרעת כפנטהואז
בראש שני בתים מחוברים בז׳נווה.
את הדירה בז׳נווה בנה ארכיטקט
צרפתי בשם ליאון גניבה. הוא נוהג
לבנות את הבתים שהוא מתכנן במו
ידיו, בדרר־כלל בעזרת סטודנטים,
שאותם הוא הופר לתלמידים כשהוא
מכוון את עבודתם.
הפנטהאוז בשוויץ הפר לבית שמיטב
סיפרי הארכיטקטורה בעולם צילמו
אותו, והוא מעטר את דפיהם.
אחד הדברים המדהימים ביותר בדי-

1ח 1ן 1ך הגג של הפנטהאוז צופה אל
הים ממול הגן שליד מלון 1111 הילטון. הגג כולו מפוסל בחומר בצבע לבן, היצוק

ווו 11811111

בצורות שונות. מצד מיזרח אפשר לראות את העיז
תל־אביב כשהיא פרושה כמו על כף־ידו של המתבונן
על גג הבית התימהוני יש גם בריכת״שחיה קטנה

שלומית סולוביצייק, אשתו של בעל״הבית, לובשת
סוודר שסרגה בעצמה מכמה סוגי צמר. על הסוודר
מצוייר פה גדול. היא למדה תיכנון אופנה במיכללת שנקר ברמת״גן.

האורחים, העשוי קשתות־קשתות, אפשר לראות נוף
מרהיב של ים וחוף־ים ואת בתי״המלון של תל-אביב.
המעקה של החלונות עשוי ממתכת בצורות שונות.
על גג הבית עשוי שלושה מיפלסים. מחלון חדר־מאחר
שראו שעם קבלני־בניין לא
רה הוא בית־השימוש, שכל סנטימטר
תכשיטי־פלסטיק וצדפים, בדרך כלל
יצליחו לבנות דבר, הלכו לפי שיטתו
מרובע שבו מכוסה בנוצות.
מעשה־ידיה. מספרים שאפילו כשהיא
של גניבה, ולקחו סטודנטים לעבודה
לבית הזה באה שלומית במיסגרת
מכינה סנדוויץ׳ ,זה נראה כמו ציור. על
על בניית הבית.
ידיה אין היא עונדת תכשיטים. אלה
הטיולים שלה באירופה. היא בוגרת
בית־הספר שנקר ברמת־גן, שעבדה
ידיים גסות של אשה עובדת.
הם בנו בניין העשוי מחומר הנקרא
בבית־חרושת כיתן בהדרכתה של מ־האשה
המשמשת לה מודל להערצה
פררודמנט. זה חומר שממנו בונים
תכננת־האופנה ריקי בן־ארי. כששמעה
היא מתכננת התילבושות פיני לייטר־אוניות^
חומר עמיד בפני מלח. את
על המליונר התימהוני, הציעה לו לסדורף,
שנפטרה.
הבטון בנו כשהוא מחוזק בסיבי־זכו־ארוג
לו וילון לחלון של חדר־השינה.
את הסוודר שלבשה השבוע סרגה
כית.
מספר בולק בחיוך :״היא ביקשה
במשך חודש. הוא כפסל, מעשרות סוגי
הבית מכיל עשר דירות, כשכל
בשביל הווילון סכום שאגם היה מבקש
צמרים שונים.
דירה היא דו־קומתית, בעלת יציעים
בשביל ציור.״ וילון לא יצא מזה, אבל
הזוג נוסע במכונית ישנה, נראה
ואמבטיות עם ג׳קוזי. כל צנרת הבניין
התפתח רומאן שנמשך כבר 10 שנים.
רגיל ביותר וצנוע. בישראל הראוועשויה
נחושת. המיוחד הוא שלמרות
כל השנים חיו השניים בז׳נווה. וגם
תנית, שבה כל זבנית מתעטרת בטב־העובדה
שהבניין. עומד ליד כביש סואן,
עת־יהלום, נראים השניים חריגים ומשם
היו זוג מדהים. לפי הסיפורים היה
הוא אטום בפנים בפני רעש. מן הבניין
לבולק מגרש בז׳נווה, שאסור היה לבשונים.
אפשר
לראות נוף משגע של העיר תל־נות
עליו. כנסיה קיבלה היתר לבניה
אביב ממיזרח, ושל הים התיכון ממ^

המיגרש, ושילמה לבולק סכום ערב אגדתי עבורו. אבל למרות הכסף הרב
מלוק לא מכר, בינתיים, אף דירה
שהיה להם, חיו השניים באופן צנוע
אחת בבניין. הוא אינו מעוניין למכור.
^ פני ארבע שנים קנה בולוק
ביותר. לשלומית לא היתה מעולם
במשך ארבע השנים שבהן נבנה הבית
/מיגרש ברחוב הירקון 181 בתל־עוזרת,
למרות הבית הענק שבו חיה.
אפשר היה לראות בכל יום אדם נמוך־
אביב, סמוך למלון הילטון, מול הבית
היא מתכננת ותופרת את בגדיה לבדה,
קומה מתרוצץ עם סטודנטים בין ה־שבו
נולדה שלומית. הוא הביא את
לא לובשת שום תכשיט, לא זהב, לא
(המשך בעמוד 141
הארכיטקט גניבה כדי שיתכנן בית.
כסף ולא יהלומים. היא עונדת רק

מבט מחדו־האווחים ^

תפוז
^ בצורת פיח

ישראל בולוק, בעל הבית המ שונה,
משקה את הצמחים
בגינה האנכית. בביתו של בולוק בז׳נווה יש בית״שימוש המכוסה בנוצות.

מצות בבית־השימוש

י ט ^ מי תי די ב — 37

האם אבשר׳

* 1גלל העבירות שבהן נאשם
דמיאניוק, קשה אפילו לביתר,מישפט
להתייחס למישפטו כאל
מישפט רגיל ׳,אמר מישפטן ותיק,
העוקב אחרי מישפטו של האוקראיני־אמריקאי
.״לכן יהיה זה ציון לשבח
למישפט ולצדק הישראלי, אם יזוכה
דמיאניוק מחמת־הספק״.
דיבורים המתפרשים כאילו הם
בזכותו של דמיאניוק, אינם פופולאריים
בישראל, לכן חוששים מיש״
פטנים רבים להביע בגלוי את דעתם
על מהלכו של המישפט. כבר מתחילת
המעצר מתנהל מישפט זה בדרך אחרת
מכל מישפט במדינה. שנה שלמה היתה
העיתונות מלאה בכתבות על זוועות
טרבלינקה, על עדויות ניצולים
שסיפרו על איוואן האיום. אפילו ראש־הממשלה
דאז. שימעון פרס, עשה צעד
בלתי־רגיל, כאשר פנה לידידו, אר־מאנד
האמר, וביקש ממנו להשתמש
בקשריו בברית־המועצות כדי לספק
לתביעה את מיסמך־טרבניקי, מיסמך
הדרוש כדי לזהות את דמיאניוק.
כללי הסוב־יודיצה, הנדרשים בכל
מישפט אחר, נדחו לחלוטין במישפטו
של האיש, שכונה בעיתונות ״הרוצח
מטרבלינקה״ .הדברים הגיעו עד לידי
כך, שסניגורית ותיקה אמרה כמיס־דרונות
בית־המישפט, כי היתה מרשיעה
את דמיאניוק ״על־פי פרצופו
בלבד׳ — דברים שהיתה נלחמת בהם
עד חורמה אילו נאמרו על מישהו
מהנאשמים שעליהם היא מגינה.
הגדל משמעות
ך* טענה הטרומית שבה נפתח
1 1המישפט היא טענה רצינית, שיש
בה ממש. הסניגורים, מרק או׳קונור
ויורם שפטל, טענו כי כתב־האישום
הוגש בישראל בניגוד גמור לפסק-
הדין האמריקאי בדבר ההסגרה. מדינת־ישראל
ביקשה את הסגרתו של דנד
יאניוק לישראל בגלל עבירות על
סעיפים 1ו־ 2בחוק לעשיית דין
בנאצים ועוזריהם. סעיף 1כולל
עבירה של רצח־עם, פשעים נגד העם
היהודי והאנושות, עבירות שעונשן
מוות. סעיף 2לחוק כולל עבירות
שונות אחרות, כגון רצח רגיל, שעונשו
מאסר־עולם. בית־המישפט האמריקאי,
שדן בבקשה, החליט על ההסגרה בגלל
״אשמת רצח״.
בפקודת־ההסגרה, החתומה על־ידי
תת־שר־החוץ האמריקאי, כתוב גם כן
כי הוא מוסגר לישראל בגלל חשד־רצח.
סעיף
24 לחוק־ההסגרה הישראלי
קובע; ״הוסגר אדם לישראל על־ידי
מרינה זרה, לא ייעצר ולא יובא לדין
על עבירה אחרת שעבר לפני הסגרתו...
אלא אם כן נתנה אותה מדינה זרה את

הסכמתה בכתב לפעולה כזאת.״
כתב־האישום שהוגש נגד דמיאניוק
כולל עבירות של פשעים נגד העם
היהודי ונגד האנושות, רצח־עם וכן
רצח רגיל. לכאורה, יש בכך משום
סתירה לכתב־ההסגרה המקורי.
לאחר דיון קצר, דחה בית־המישפט,
בראשות השופט העליון רב לוין, את
הטענה הטרומית הזו של הסניגורים.
בית״המישפט קבע כי העבירה של
רצח־עם כוללת בתוכה גם את רצח
היחיד, ולכן אין זה נוגד את מטרת
ההסגרה.
הסניגורים ביקשו מבית־המישפט
לדחות את המשך המישפט, כדי
שאפשר יהיה לקבל מארצות־הברית
הבהרה למה התכוונה בתעודת־ההס־גרה.
אולם בית־המישפט דחה גם בקשה
זו, בטענה כי גם במיקרה של
פרשנות חוק־הכנסת, אין לפנות למחוקקים
כדי לברר את פירושו של החוק.

יי בלמדי אחד

לשילטוגותי ^ 8ו 8-שחרחרים

^ סניגורים אין טענות טרומיות
) נוספות. הם הצהירו כי לא יטענו
טענות־הגנה של ביצוע פקודות או
מעשה־מדינה, טענות שנטענו במיש־פטו
של אדולף אייכמן. הסניגור הישראלי,
שפטל, חזר והצהיר כי בנסיבות
העניין טענות אלה נראות לו מבישות,
הסניגורים הכריזו כי טענת־ההגנה
היחידה היא בעיית זיהויו של הנאשם.
הם הודו בכל הפרטים העובדתיים
של כתב־האישום בדבר זוועות־טרב־לינקה
והרציחות שביצע אדם בשם
איוואן האיום. אולם הם טוענים כי
הנאשם, היושב לפני בית־המישפט,
איננו אותו איש, והם מוכנים להילחם
על עניין הזיהוי.
בכל זאת, הציגה התביעה מייד עם
פתיחת המישפט את עדותו של הד״ר
יצחק ארד, היסטוריון, מומחה לשואה.
העדות, שהיא כללית, עוסקת במחנה־ההשמדה
טרבלינקה, מנקודת ראותו
של היסטוריון.
הסניגורים התנגדו לעדות זו בטענה
שהיא איננה רלוואנטית, מפני שהם לא
הכחישו דבר מזוועות־טרבלינקה, וכן
מפני שהעדות ממילא נכנסה לתיק
בית־המישפט, עם הגשתה בכתב על־ידי
התובע.
אך בית־המישפט התיר בכל זאת את
שמיעת העדות הזו בעל־פה.
לו היה זה מישפט רגיל, היה בית־המישפט
מתחיל ישר מהשלב שבו יש
חילוקי־דיעות, כלומר משלב זיהויו
של הנאשם. מתחילת מעצרו בארצות־הברית,
טען ג׳ון דמיאניוק כי הוא אינו
איוואן האיום מטרבלינקה. בארצות־הברית
עמד לדין על־ידי שילטונות
ההגירה בטענה כי מסר פרטים כוזבים
בעת כניסתו לארצות־הברית. על עניין
זה התנהל המישפט נגדו באמריקה.

הריגת ״איחאן האיום״
בספר טרבלינקה שכתב זיאן־פרנסואה שטימר. ושיצא לאור
בהמבורג ב־966ג, יש קטע המתאר את מותו של איוואן האיום. את
ההקדמה לספר כתבה סימון דה־בובואר.
וכך נאמר בספר:
אדולף מממב אל תאי־הגאזים כדי להציתם. פיתאום עומד
לפניו איוואן, הענק הסאדיטטי. האוקראיני נראה מבולבל
ומופתע, אך לא מודאג. עיניו השחורות נעוצות באדולף, בידיו של
אדולף, בחגורתו של אדולף -בשום מקום אין נשק. איוואן מוותר
על שליפת אקדחו. בברכיים כפופות ובזרועות פתוחות הוא מחכה
ליהודי הקטן הרץ לעברו. איוואן מחייך, הוא חש בטוב בעורו,
בגופו השמן, הרירי. מלא הדם.
מבלי להניד עפעף הוא מתגונן מפני מהלומת־הראש שאדולף
רוצה להנחית על ביטנו, תופס את צווארו, מרים אותו וזורק אותו
על הארץ. זורק עצמו עליו, מוחץ אותו בכל כובד מישקלו ומתחיל
לחנקו ...וכך מת איוואן...
כעבור כמה דקות, כאשר דז׳אלו עומד ליד גופת ידידו, הוא
רואה תחילה את גופו הרחב של האוקראיני ואחר־כך את הפיגיון
שידו של אדולף עדיין לופתת אותו. מתחת לגופתו של איוואן
מוטל אדולף המת. בעיניו הבעה שאין בדרך״כלל לחנוקים. כאילו
לא חש אדולף ברגע מותו אלא באושר, מפני שהוא עוד הצליח
לתפוס את פיגיונו של האוקראיני ולהרגו בדקירה.

המישפט הסתיים בהחלטה לגרשו
ולשלול את אזרחותו האמריקאית,
מכיוון ששיקר לשילטונות־ההגירה.
זו היתה הערכאה היחידה שבה
נידונה זהותו של האיש. בכל שמונה
הערכאות הנוספות לא היה דיון מהותי
בזהותו, אלא היו נסיונות להתחיל את
המישפט מחדש, נסיונות שלא הצליחו.
התעודה העיקרית בדבר זהותו של
דמיאניוק כאיוואן האיום היא התעודה
הידועה בשם מיסמך־טרבניקי. זהו
מיסמך שהוצא על־ידי שילטונות גר־1
מניה הנאצית, והמתייסר להיות פע־קס־חוגר,
שהתביעה טוענת כי הוא של
הנאשם. מיסמך זה התגלה על״ידי
שילטונות ברית־המועצות שנתיים
אחרי פתיחת מישפטו של דמיאניוק י
בארצות־הברית. את המיהמך הזה הביא
מברית־המועצות ארמאנד האמר. עד
היום אין כל הסבר על נסיבות מציאתו

דבנח בוק דקחה את גץ ן
דמיאניוק הבו ר״יד ושם״ -
ושם הוא שבך את ריבו

אי ה ! דו

אגוווהודסו

ן* צה מחיה הריכוז טרבלינקה. אבא שלי לא היה שם!״
ן ן היכן המחנה?״
״פה, מעל אושוויץ. אבל אבא שלי לא היה שם״.
״אה, הנה אושוויץ. אמא שלי היתה שם!״
הדו־שיח הכמעט בלתי־אפשרי הזה התנהל בין ג ון דמיאניוק, בנו של
הנאשם בפשעים של רצח״עם, לביני, בת לאם ניצולת״השואה, ביום
הראשון, ביד־ושם, ליד מפת מחנות״הריכוז. לגבי שנינו היה זה ביקור
ראשון באתר־הנצחה לזכר השואה. תגובותיו של דמיאניוק־הבן -צעיר
אינטליגנטי, מחונן, גבה״קומה כאביו -היו עצורות. ניכר כי בכורח
הנסיבות, מזה עשר שנים -מאז החלה הפרשה -הוא צבר ידע מפורט על
השואה.
יש לזכור, כי הוא היה מודע למעקב של צלם העולם הזה, צבי טל, ושלי,
אחר כל העוויה, הערה ותנועה שלו, ולכן אין להסיק דבר מהאיפוק שבו
נקט. צריך להדגיש: היה זה איפוק שליווה ביטויי רגשנות וזעזוע, ולא
נימוס קר. מצד שני, למה ציפיתי? שיפרוץ בזעקות היסטריות וילקה
בהתמוטטות״עצבים? שהעימות שלו עם הזוועות שבהן מואשם אביו
יסגיר איזו אמת או יוביל לקצה החוט שלה?
דמיאניוק־הבן אינו יודע מהי האמת -האם אביו הוא איוואן האיום,
אם לאו -אם כי הוא משוכנע שהוא יודע מהי. הוא נולד לפני 21 שנים
בארצות״הברית, ומצא עצמו כעבור עשר שנים מתמודד עם מציאות
קפקאית לגביו, בין אם אביו הוא אותו פושע־מילחמה זוועתי ובין אם
לאו. פרנץ יוזף קפקא? הוא לא שמע על סופר כזה, אבל אם הוא כתב על
מצבים כאלה, אין הוא צרין לקרוא על כן. הוא יכול לכתוב על כן.
היה מוזר להחליף עימו הערות, מאחורי שני זוגות מישקפי־שמש,
במהלך הסיור בין תמונות הזוועה ביד״ושם. אמרנו האמירות הבנאליות
ביותר, תון כדי בחינה מדוקדקת ביותר זה את תגובות זה. אפילו
השוואת האווירה של ״לפני״ ו״אחרי״ הביקור -לא אפשרית כאן. מיידית
לא היה איזה שינוי שניתן להגדיר אותו, מלבד הטונים הנמוכים יותר, או
ההבעה השונה.
כעבור כמה שעות אמר לי מרק אוקונור, פרקליטו של דמיאניוק:
״הביקור של ג ון ביד־ושם מאוד חשוב עבורו לטווח הארוך. זה יעזור לו
להבין״...
להלן דיברי דמיאניוק־הבן ביד ושם:

ך* סניגורים טוענים כי מיסמך
1 1זה, שעליו תמונת גבר צעיר,
בלונדי, בעל מצח גבוה, אינו מתייחס
לדמיאניוק. הם יטענו גם, כי הרישום
במיסמך עומד בסתירה מוחלטת לעדויות
הניצולים מטרבלינקה. על־פי
עדויות הניצולים, היה איוואן האיום
בטרבלינקה במשך כל התקופה, באופן .
רצוף. ואילו על־פי המיסמך, הועבר
לסוביבור במרס . 1943
מלבד המיסמך, קיימות גם עדויות
של אנשים הטוענים כי זיהו את
דמיאניוק. עדויות אלה ניגבו בשנת
1979 במדינת־ישראל, לפי בקשת
ארצות־הברית, ששלחה את התמונות
למישטרת־ישראל.
מיסדר־הזיהוי הראשון נעשה על־פי
תמונת מיסמו־טרבניקי. התמונה, של
גבר בלונדי בעל מצב גבוה ושיער
קצר, הוצגה לפני המזהים בין שמונה
תמונות אחרות של גברים, שכולם היו
בעלי שיער שחור וארוך.
בשלב שני נשלחו מארצות־הברית
תמונות נוספות. הפעם נשלחה תמונתו
של דמיאניוק משנת ,1951 שבה הוא
מופיע לבוש חליפה ועניבה, כאשר הוא
כבר קירח כמעט לחלוטין. תמונתו של
דמיאניוק גדולה פי שניים מתמונות
הגברים האחרים. גם במיסדר זה היו
כמעט כל יתר הגברים בעלי רעמת
שיער שחור.
הסניגוריה תטען בוודאי נגד מיס־דרי־הזיהוי
הללו.
הסניגורים יחקרו בוודאי את העדים
המזהים, אולם עיקר טענותיהם יופנו
נגד מישטרת־ישראל, שלא עשתה
מיסדרי־זיהוי נוספים, ולא הקפידה
לערוך את מיסדרי־התמונות על־פי
הדרישות הקיימות לגבי מישפטים
פליליים.
אם יחליט בית־המישפט כי הוא
מזכה את הנאשם מחמת הספק בזיהויו,
תעלה השאלה מה ייעשה בו. אזרחותו
האמריקאית אומנם נשללה, אולם
נראה כי ארצות־הברית תהיה חייבת
לקבלו בחזרה, אם יתברר כי אין נגדו
האשמות בישראל.
יתכן מאוד כי במיקרה של זיכוי,
ינסו הסובייטים לדרוש את הסגרתו
לידיהם, מכיוון שלפי הוראותיו הוא
שירת בצבאו של הגנראל הבוגד
ף ץ ארי לעצמך שזה היה קורה לך.
ולאסוב. אולם מכיוון שלישראל אין
^ 1שימי עצמך במקומי. פיתאום
יחסים דיפלומטיים עם ברית־המוע־בגיל
,11 היו כותבים שאבא או אמא
צות, יהיה קשה לממש הסגרה כזאת.
שלך הם מיפלצת נוראה, שזרקה
אם יורשע דמיאניוק, יש סבירות
תינוקות חיים על אבנים, קטעה אברי־גדולה
כי בית־המישפט, תחת רושם
אדם, היכתה אנשים במוטות־ברזל וכל
זוועות טרבלינקה, יגזור עליו מוות. אם
הזוועות האלה שראינו עכשיו ביחד.
בכל זאת יידון למאסר־עולם, יהיה
מה היית עושה במקומי? איך היית
תמיד חשש פן ינסו טרוריסטים, בעת
מגיבה? ברור שלא האמנתי מההתחלה
חטיפות של בני־ערובה, לבקש את
לאף מילה ממה שנכתב ושודר.
שיחרורו של דמיאניוק.
לשאול את אבא אם זו אמת? עדויות הסניגוריה
יש לזכור כי בידי
השתגעת? איך יכולתי להסתכל לו
שונות על כך כי בעת המרד בטרב־בעעיים,
לאבא הנהדר והעדין שאני
לינקה, באוגוסט ,1943 נהרג איוואן
מכיר, ולשאול אותו :״האם אתה
האיום — עובדה המוסיפה ספקות
המיפלצת הזוועתית הזאת?״
בדבר זהותו של הנאשם דמיאניוק.
גם בינינו — אחיותיי, אימי ואני
אי לנ ה א לין

— מעולם לא העלינו את האפשרות
שאולי זה הוא כי זה לא הוא! להיפך:
תמכנו בו מתחילה. זה המינימום
שיכולנו לעשות למענו.
עכשיו סיירנו ביד־ושם. אני אסיר־תודה
לך על כך שלקחת אותי לשם.
כולם אמרו לי שאני חייב לבקר שם,
להבין. בתוכנית הלימודים בארצות־הברית
השואה נכללת. לומדים את זה
דווקא לא באופן שיטחי, אבל לא
מעמיקים למשמעות של זה.
אלה (הנאצים) היו אנשים חולים,
פשוט אנשים חולים. התמונות שראינו
עכשיו על הניסויים שהם ערכו בבני־אדם
— זה מעיד על מוח חולני.

העובדה שהם צילמו ותיעדו הכל —
זה לא מובן לי.
מאז החלה הפרשה של אבי, אני
מנסה להבין מה קרה בשואה. אני
שואל, קורא ספרים, מדבר עם אנשים.
שכן שלנו בקליבלנד הוא ניצול מחנה־השמדה.
יש לו בבית זיכרון מדהים
משם: הוא הצליח לשמור את החלק
התחתון של המדים שלבשו היהודים
במחנות. ראית את זה פעם? זאת מין
כותונת פסים. אצלו שרדו רק
המיכנסיים.
ממש נדהמתי כשהוא הראה לי את
זה. עמדתי כמה רקות חסר־מילים
מולו. על המיכנסיים היה סימן להיותו
פולני. נראה שהם סימנו את האנשים
במחנות על־פי לאומים. היה על זה גם
מיספר, המיספר הסידורי של האסיר.
הנה כותונת כזאת.
אני רוצה להתעכב על תמונות
האנשים המופיעות פה. נאמר לי
שתמונתו של אחד העדים במישפטו
של אבא — נדמה לי שהוא יעיד
השבוע — מופיעה כאן. הוא אחד
הניצולים היחידים ממחנה טרבלינקה.
כן, הוא מעיד נגדו. הוא מתכוון להעיד
שהוא איוואן האיום!
מה כתוב כאן? שהאוקראינים גילו
אנטי־שמיות והתעללו ביהודים? אני
יודע זאת, ואני מבין שלכן כועסים
בישראל על האוקראינים — ובצדק.
אבל לא צריך להאשים את מי שאינו
אשם, ואבי אינו אשם. כל מי שיחליף
עימו כמה מילים, יתרשם כך מייד. את
הרי דיברת עימו. נראה לו שהוא
מסוגל היה לבצע את הזוועות שאנחנו
רואים עכשיו? הלוואי והוא היה יכול
להתלוות אלינו לסיור!
כל פעם שאני מתייאש, אני חושב
על הכוח הנפשי העצום של אבא
ומתחזק ממנו. אני אומנם חי עם זה
מגיל ,11 ולא רואה את הסוף, הפסקתי
את לימודי־הכלכלה שלי אחרי
שנתיים, המצב הכלכלי של מישפחתי
החמיר. אבל אני חופשי. אני יכול
ללכת איתף ליד ושם, ולהבדיל אלפי־הבדלות
— להזמין ארוחת־ערב לאור
הנרות. הוא כלוא מזה חודשים בתנאים

״׳ש כאן אחד העדים!״

לי, מופיע בתמונה הזאת. הוא אחד הניצולים היחידים ממחנה״ההשמדה
הנוראיים ביותר: אין׳ לו פרטיות
נלנימאלית, האור אצלו דולק 24
שעות ביממה. רק מזה אפשר להשתגע.
הם (הסוהרים) מפחדים שהוא ינסה
להתאבד. אבא לא ינסה לשים קץ
לחייו, לעולם! הוא איש דתי. על פי
הדת האורתודוכסית, אסור לאדם לשים
קץ לחייו. חוץ מזה, שהוא מאמין
שצדקתו תצא לאור.
הוא אדם עליז, אופטימי. אני יודע
שאנשים לא מבינים מדוע הוא מחייך
במהלך המישפט, שם נשמעים דברים
איומים שגורמים לי —אני יושב
מאחוריו במישפט — צמרמורת. זה
אבא, ככה הוא.
תחשבי רק על כך שגם אם יזוכה
— הוא אדם חסר־אזרחות, ואז יתחיל
סיפר חדש, מסובך לא פחות: נצטרך
לפתוח בתהליך מישפטי ממושך
שיאפשר לו לשוב ולהיות אמריקאי.
בניתיים נצטרך למצוא עבורו מקום
ועךןךך ־ ייןןף ןן ף ןן ף סימנו שם את האסירים על־פי לאומיותם,
מגורים בארץ אחרת. זה במיקרה
11^ . 111/ 11111/1אני חושב. לומדים אצלנו על השואה בבית־הטוב...
הספר,
אבל לא מספיק. מאז התחילה הפרשה, אני קורא כל מה שאפשר.
לפעמים אני תוהה איך המצב הזה
התלבש דווקא עלינו. כמה שזה יישמע
לך מוזר, דווקא עכשיו חל שיפור ביחס
אל מישפחתי. לפני המישפט היו
בתיקשורת רק תיאורי־זוועה על
ההאשמות נגד אבא. עכשיו התחילו
לכתוב ולשדר כקליבלנד(מקום מגורי
המישפחה בארצות־הברית) ,באירופה
ובישראל גם על הצד האנושי, על מה
שעובר על מישפחתי.
פרט לקליבלנד, המישפט כמעט
שלא זוכה לסיקור בארצות־הברית. לא
נוח כנראה בכל הפרשה. ארצות הברית
הסתבכה עם המיקרה של אבא, הסגירה
אותו לישראל, שזו תשבור לעצמה את
הראש, ולא רוצה לדעת יותר מקיומו
של התיק.
אני מנסה ללמוד כעת איך עובדים
עם התיקשורת: עם מי לרבר, מתי, על
מה לדבר. איך לעזור לאבא.
.׳ דווקא עכשיו, אחרי מה שראיתי
ביד־ושם, אני משוכנע יותר מתמיד:
אבא שלי לא היה מסוגל לבצע סטיות
לבצע סטיות באלה. אחרי
כאלה. אין לי צל של ספק שיש כאן
מה שראיתי כאן עכשיו,
טעות נוראית: הוא לא איוואן האיום!
אני משוכנע יותר מתמיד שיש כאן טעות נוראה -הוא לא איוואן האיום!

טרבלינקה. כן, הוא מעיד נגד אבי. הוא מתכוון להעיד שאבי הוא איוואן
האיום! לשאול את אבא אם זו האמת: השתגעתן איך יכולתי להסתכל
בעיניים של האבא העדין שאני מכיר, ולשאול :״האם אתה המיפלצת!״

|יי אלה היו אנשים חולים, פשוט אנשים חולים...
; העובדה שהם תיעדו וצילמו הכל לא מובנת
יי 11\ 111 1 1
לי בכלל. הניסויים שהם ערכו על בני־אדם מוכיחים על מוח חולני!

וגם על מישפ־טי
נירנברג, אך
שם נשפטו פושעי־מילחמה. במישפט אייכמן לא התעוררה בעיית זהותו.

״קראתי על מישפטאייכמן!״

! צי ל ם: ע כי טל 3 9

מה קווה בכלא־הנשים מוה־תיוצה* גלית מיזוחי
(מימין) ,הנאשמת בשוו מזויין, מסכות על וויי־הכלא
שבו היא נמצאו ז -מבלי להסתיר דבר

שלושה דורות בכלא
גלית מיזרחי בת ה 22-שוב בכלא. בפעם הקודמת שנכנסה
לשם, לפני ארבע שנים, לא היו לה קשיי-התאקלמות, בי את רוב
נעוריה בילתה במוסדות דומים. היתה לה גם חוויה שרק מעטות
זוכות לה: זמן קצר אחרי מאסרה הצטרפה אליה אמה, אביבה,
שנשפטה על סחר בסמים. האם הביאה איתה את בתה הקטנה,
שנולדה מאב אחר, וגלית בילתה שעות רבות ביום בחברת אחותה
החדשה.
האם ושתי בנותיה היו, בעצם, מבחינת גילן, שלושה דורות של
מישפחה אחת בבית״הסוהר.
גלית הורשעה אז בסיוע שלאחר מעשה ובהשמדת-ראיות
ברצח בת-שבע חזן. באותו רצח. שהתרחש על רקע לסבי, הורשעה
מיכל אלקיים ונדונה למאסר־עולם. אלקיים סיפרה אז בבית״
המישפט. כי אחת הסיבות למריבה בינה לבין חזן היתה אהבתה
של הנרצחת לגלית מיזרחי. היא דרשה ממנה לנתק את קשריה עם
גלית, אולם בת-שבע הסבירה כי הידידות ביניהן אינה מינית.
בלהט הוויכוח הרימה מיכל גוש־בטון, רוצצה את גולגולתה של
בת־שבע וזרקה את גופתה לתוך פיר ע!ל מעלית, בתחנה המרכזית
החדשה בתל-אביב. לאחר מעשה עזרה גלית למיכל, יחד עם
חברה לסבית נוספת, לשרוף את בגדיה המגואלים בדם של
הרוצחת.
גלית נדונה על חלקה בפרשה זו לשלוש שנות מאסר. בכלא היא
התמרדה פעמים רבות ונכלאה בצינוק. עם הזמן הבינה שהיא
גורמת נזק לעצמה, והחלה מתעניינת בשיקום.
פגשתי את גלית לפני כמה חודשים. אחרי שהשתחררה. היא
ביקשה שאעזור לה בעניין השיקום. היא היתה במצב נואש.
ביקשתי שתספר לי על חייה, איך נקלעה לבתי־הסוחר, מדוע
החליטה להשתקם. היא היתה מוכגה לספר הכל, מלבד רצח בת־שבע
חזן. על מיכל אלקיים אמרה רק- :אני שונאת אותה על מה
שעשתה. לא אסלח לה!״
זמן קצר אחרי שנפגשנו, נעצרה מיכל שוב. הפעם היא נאשמת
בהשתתפות בנסיון של שוד מזויין, והיא עצורה עד תום־ההליכים
(ראה מיסגרת נוספת בעמוד זה).
בפעמים הראשונות היא הגיעה לבית״המישפט ללא ייצוג
מישפטי, לא היה לה כסף לשלם לפרקליט. למזלה, הגיע סיפור
חייה לאוזניו של העורך-דין הצעיר אבי עמרה, שהחליט לייצג
אותה בהתנדבות. הוא מקווה שיצליח לחלץ אותה מהצרה
החדשה שאליה נקלעה.
הורים שלי התגרשו כשהייתי
( 1בת .4אבי לא התעניין בי בכלל,
ולאמי היו עסקים רבים. רוב הזמן
שיחקה קלפים ובילתה בקלובים. אני
הייתי ילדה זרוקה וגדלתי במוסדות.
מגיל 4הייתי בנווה טף, אחר כך בבן־
שמן ובעירון חדרה, בית־ספר חקלאי.
הייתי ללא כל מיסגרת, ובמוסדות
האלה לאף אחד לא איכפת באמת.
בגיל 3ז גיליתי שאני חולת־הגה,
והתחלתי לגנוב מכוניות. בגיל 14
גנבתי, יחד עם חברה, מכונית פורד
קורטינה ויצאנו לטיול לאילת. אחרי
זה נסעתי הרבה פעמים לאילת, ותמיד

נתפסתי דווקא באילת. יש לי ארבעה
תיקים על רכבים גנובים.
נשפטתי אצל שופט הנוער אברהם
שיינפלד ונשלחתי לצופיה לתקופה
של שלושה חודשים. לא התנהגתי שם
בסדר, ושלחו אותי למוסד מסילה. זהו
מוסד לעברייניות צעירות בירושלים.
גם שם עשיתי בלגאן, והמנהל,
שלמה ארד, הפר צו של שופט וסילק
אותי משם.
כשעזבתי את מסילה הגעתי לתל־אביב,
ופשוט נקלעתי לחברה לא טובה.
נגררתי והיה לי טוב. חייתי חיי־לילה
והכרתי בחורות כמוני, רובן לס
ביות.
אני חושבת שבגלל זה שלא היה
לי חום של בית, מצאתי אהבה אצל
נשים. אני לא אוהבת מישהי באופן
קבוע.
המאסר הראשון שלי היה על
מירמה. זה היה בגיל .16 הכרתי חברה ,
שעבדה במישרד של חברה לתעשיות־קירור.
היא היתה גובה צ׳קים על*
חובות ששילמו לחברה. את הצ׳קים
נתנה לי, ויחד הפקדנו אותם בחשבון.
עד שגילו את זה, גרתי בדירה ברמת־גן,
שילמתי 300 דולר שכר־דירה,
הסתובבתי במוניות ובמיסעדות יקרות,
קניתי בגדים לי ולחברות שלי. כל זה
עד שנתפסתי ונשפטתי לבית״סוהר.
הכל התנהל יופי, עד שהפקידה
מסרה למנהל, והוא פנה למישטרה.
חיכו׳לי מהמישטרה, וכשנכנסתי לבנק
כרגיל, נעצרתי.
נשפטתי לחצי שנה, וישבתי ארבעה
חודשים. זה היה מאסר ראשון. לאחר
חמישה חודשים חזרתי לבית־הסוהר.
יש כל מיני טיפוסיות בבית־הסוהר,
אבל ישנן גם בחורות נחמדות. אני
התרשמתי לטובה מאורית ארביב. היא
בחורה טובת־לב ואינטליגנטית. גם
סיגריות נתנה לי לא פעם.
בררן־־כלל ישנן בין 100ל־120
אסירות, וישנה צפיפות איומה. שש
בנות בחדר. שמים זונות יחד עם בחורות,
שבחיי יום־יום לא עברייניות,
ונקלעו לבית־הסוהר בגלל כל מיני סיבות.
הבחורות האלה מתחננות לפעמים
להעביר אותן לתא אחר, וכלום לא עוזר.
בית־הסוהר זה ממש חממה לפשע,
ומה שהבחורות לא יודעות — הן
לומדות מהעברייניות שם.

גגץ

בצבעים
ז* 0סיגנון הדיבור של רוב הסוה^
רות הוא כמו של זונות ברחוב.
ביטויים אופייניים, כאשר פונים אליהן,
הם :״תקפצי לי!״ ״זה מה שיש!״ ״לא
אמרו לך לבוא לבית־הסוהר!״ וכש-
אסירה עונה שהיא תגיש בג״ץ נגדה,
הסוהרת עונה :״תעשי בג״ץ בכל הצבעים!״
תיכף
כשמגיעים לכלא, מחכים
למיון. זה לוקח בערך שמונה עד 13
ימים. אבל כשיש לחץ, זה לוקח פחות.
כשחווה יערי ואביבה גרנות הגיעו
לכלא, ארך המיון כמה ימים. את יערי
הכניסו לחדר קטן, יחד עם אילנה לב
העורכת־דין הרמאית, ואת אביבה
גרנות עם אהובה גזית.
בטח, אם אני הייתי אשתו של חיים
יבין, גם לי היו מסדרים חדר קטן
ומקצרים את ימי־המיון. כאן ממש יש
אפליה לשמה, כי תמיד יש מילחמה על
חדר קטן, ששם אין רעש ויש פחות
מריבות.
בכלא יש סוגים רבים של בחורות.
למשל: המלשינות. להן יש הרבה
טובות־הנאה. יש אחת שפוטה למאסר־עולם
על רצח חמותה. אחרי ארבע וחצי
שנים היא יצאה לחופשה, למרות שמצי

או בחדרה מחדד וגם סכין. במיקרה
אחר היתה עובדה זו גורמת לישיבה
בבידוד, וכמובן לשלילת חופשה.

כאשר חוזרים מהחופשה, לא נכנסים
לאגף, קודם שעוברים צילום
רנטגן. בדרר־כלל צילום־רחם. ידוע
שהקרינה של הרנטגן יכולה להיות
מזיקה, אך מטרת הצילום היא לבדוק
אם מחדירים סמים לכלא בתוך הגוף.
מי שלא מסכימה לצילום־הרנטגן,
נשלחת לבידוד, ושם אפשר להתייבש
עד שמסכימים. בקיצור, מחוסר־ברירה
כולן נאלצות להסכים לצילום.
כל זה לא מספק את הנהלת הכלא,
וכך קורה לפעמים, כשהם חושדים
שיש סמים גם אם הצילום בסדר,
נשלחים לבידוד עד למחרת היום, ואז
עושים צילום נוסף.
אני לא מבינה למה שולחים לבידוד
ולא מסתפקים בתנאי אגף בבידוד.
הסוהרות עושות מה שבא לח, כמו
למשל דוח־מישמעתי. עד שהדוח מ־

בעניין החופשות יש נוהלים די
קבועים. בכל שלושה חודשים מגיעה
חופשה לאסירה שמתנהגת בסדר. יש
אסירות שהן יותר מבסדר, ואז הן
יוצאות לחופשה כל חודשיים — כל
זאת לאחר ריצוי של מחצית תקופת־המאסר.

כמה קטגוריות( :א) לא יוצאת
לחופש בכלל.
(ב) יוצאת לחופשה וחותמת פעמיים
ביום במישטרה, בנוסף למעצר־בית
מרדת החשכה.
יש גם חופשות הקשורות לאירועים
במישפחה, כגון חתונה, בר־מיצווה או
מיקרה אבל.
(ג) יוצאת לחופשות רגילות, ללא
תנאים. יש זכות לאסירה מקטגוריה ב׳,
אחרי שתי חופשות, להגיש עירעור
כדי לעבור לקטגוריה ג׳ .יש הרבה אסירות
שהגישו עירעור, ולאחר תקופה
נענו כי העניין נמצא בטיפול. עברו
חודשים רבים, והעניין עדיין בטיפול.

פרקליט עמדה
בהתנדבות

חשבנו שנגמור ל שדוד

ך* ני שוורצמן נראה בחור רגיל וחביב. שיערו בלונדי ועיניו כחולות בהירות.
1הוא הגיע ארצה מברית־המועצות, וכנער התחילו הסתבכויותיו עם החוק. הוא
בן ,23 ובבר הספיק לרצות שנים רבות בבתי־כלא שונים בארץ.
בימים אלה נשפט על חלקו בנסיון לביצוע־שוד וקשירת־קשר לביצוע פשע.
הוא הורשע על-פי הודאתו ונשלח לכלא לשש שנות־מאסר. יחד איתו נתפסו גלית
מיזרתי וחנה אדרי (קריספין) ,אשר הכחישו כל קשר למיקרה. היום מתנהל
מישפטן, לאחר שהפרידו בץ התיקים, והן נשפסות בנפרד. דני שוורצמן יופיע
במישפטן כעד־תביעה מרכזי.
בעדותו במישטרה סירב שוורצמן בתחילה לשתף פעולה עם המישטרה.
וכשהסכים לספר את גירסתו האמיתית. לפי דבריו, סירב שוורצמן לנקוב בשמן
של שתי הנאשמות וכינה אותן ״פלונית״ ו״אלמונית״ .לשאלת הקצץ החוקר מרוע
אינו קורא להן בשמן, לא היתה לו תשובת ותיכף בהמשך העדות אמה ״זו היתה
גלית מיזרחי וחנה אדרי״.
גם בערותו בבית־המישפט סיפר שוורצמז את הקורות אותו באותו יום של נכרו! ^
השוד, ללא כל התרגשות. הוא התייחס לעובדות כאל אירוע יום יומי רגיל בהחלט תי

סיפר שוורצמן:
אתמול בבוקר הייתי בעבודה של אמי, לקחתי ממנה 20 שקלים ונסעתי לתחנה
המרכזית, שם הסתובבתי עד השעה 11 לפני-הצהריים.
אחר כך נסעתי לרחוב הירקון והתיישבתי בבית־קפה בשם יסמין. ראיתי שם
ידידה שלי, שפעם יצאתי איתה, בשם שושנה סלוק שהיא נרקומנית וגרה במלון
נוווז־ים. שתינו קפה ושושנה הלכה.
הסתובבתי בטיילת עד 3אחר־הצהריים בערך, ופגשתי את גלית מיזרחי יתד עם
חנה אדרי. שלושתינו טיילנו יחד ברחוב אלנבי, עד שהגענו לתחגת-האוטובוסיס
של קו .16 עלינו לאוטובוס וירדנו ברחוב ששת הימים.
קודם שטיילנו ברחוב אלנבי אמרה חנה אדרי שיש לה חברה עם הרבה זהב
ברחוב ששת הימים, והיות ויש עליה אקדח, אפשר ללכת ולעשות שוד. אני אמרתי
לה שאני צריך להיות בשעה 3אחר־הצהריים בבית, כי הבטחתי לאמא שלי לבוא
אליה. היא אמרה לי שנגמור את השוד ער ,3ואחרי זה אסע הביתה.
המצב הכספי שלי היה גרוע והחלטתי ללכת איתם.
את האקדח המתירה חנה בחגורה של המיכנסיים שלה. גלית לא השתתפה
בשיחה בינתיים. כשירתו ברחוב ששת הימים, הלכה חנה ראשונה וגלית ואני
הלכנו אחריה.
כשהגענו לבניין ביקשה חנה שגלית ואני נכנס כמה דקות אחריה. חנה צילצלה

-יעקובי תלוי באוויר -

(המשך מעמוד )10
והביטחון של הכנסת, וחזר כשר־בממשלה,
התמנה כשר־הביטחון ורואה
עצמו מועמד לראש־הממשלה.
אפי עברון חזר לארץ, ובקושי
הצליחו למצוא לו עבודה כנשיא באו־ניברסיטת־חיפה.

גיע
למנהלת, נשארת האסירה סגורה
בחדר. אני קיבלתי פעם דוח מפני
שקיללתי סוהרת, וכלאו אותי חודש

בחיי

מפרידים 0ביו אוהבים

^ גלל הבדידות הנוראה, רוב הא־
^ סירות הופכות להיות לסביות. כל
אחת מוצאת לה בת־זוג. גם בחורות
רגילות, שחיות בחוץ עם גבר, מעדיפות
להיות עם חברה. יותר נעים לישון
עם עוד מישהי ולהרגיש קצת חום
אנושי.
למרות שהנהלת הכלא מודעת לתר
פעה הזו, מעדיפים להעלים עץ, היות
ויש מספיק מתח ומריבות גם ככה.
בזמן האחרון קרה כמה פעמים
שההנהלה הפרידה בין בחורות שחיו
כבנות־זוג, ושמו כל אחת בחדר אחר.
הסבירו לנו פשוט שיש שינוי של
מדיניות. אני לא הבנתי למה צריך
להתערב בחיים האישיים שלנו, מספיקה
העובדה שנמצאים מאחורי סורג
ובריח בתנאים לא הכי נוחים. אז גם
את המעט הזה צריך לשלול מאיתנו?
ישנן הגבלות אחרות, שלפי דעתי
הן מיותרות, כמו ענייני הביגוד. למשל:
הנציב קבע שכל אסירה רשאית
לקבל בגדים מהבית, ומנהלת הכלא
מגבילה את הביגוד לשתי חולצות
ושני מיכנסי־ג׳ינס. יש גם הגבלה
בקשר לצבעים. אם טרנינג הוא בצבע
תכלת־לבן או חום, הוא לא מוכנס
; לכלא. היו מיקרים שבני מישפחה
הביאו טרנינגים בצבעים אלה, והם לא
הוכנסו. אז נאלצו המישפחות לקנות
בגדים חדשים.
מותר להכניס ספרים עם כריכה
דקה, כי הם חושדים שבכריכה עבה
; מחביאים סמים.
קורה גם שעורכים חיפוש על גופו
של קרוב מישפחה שבא לבקר. י
לאחר בקשות רבות נתן הנציב אי]
שור להכניס מכשירי־טלוויזיה לחדרים.
באגף השפוטות מותר לצפות בטלוויזיה
עד 8.30 בערב, ובימי שישי
ן עד חצות. באגף העצורות הוגבל הזמן
! עד 8בערב.
לכל אסירה מותר להחזיק בטלווי־
1זי ה, אם היא מתנהגת בסדר. אחרי
אישור קבלת הטלוויזיות, הסבירה לנו
המנהלת כי החשמלאי עובר בין בתי־הסוהר,
ועוד מעט יגיע גס לנווה־תירצה.

להתמצא

האם
אביבה (מימין) עם אורית ארכיב בכלא
הסוהרות מנבלות את הפה כמו זונות־רחוב
חיכינו תקופה ארוכה והוא לא בא.
לפני שהגיע, גבו מכל אסירה סכום של
40 דולר כדי לסדר את השקעים. לאחר
תקופה די ארוכה בא החשמלאי, והתקין
שני שקעים בלבד. הוא הוזמן שוב
להתקין שקעים לתנורים בחדרים
שבהם היו אמהות עם תינוקות. עד אז
כמעט קפאו המיסכנים מקור בלילה.
רוב האסירות עובדות בכלא או מחוצה
לו. יש בית־מלאכה של תדיראן
וציג, שמייצר תקעים לחשמל. יש גם
מתפרה, חקלאות ולימודים.
את העבודה גם כן לא מסדרים
בקלות, וצריך לעשות בעיות. אני
עבדתי בצבעות בחודשיים האחרונים
לפני ששוחררתי, קודם ניהלתי את
מיפעל ציג.
אפשר להגיע למשכורת של 300
שקל לחודש. מסכום זה לוקחת הנהלת
הכלא 7או 17 אחוזים. המנהלת הסבירה
לנו שאותו כסף נועד לחשמל של
אותם מיפעלים.
יש גם לימודים, כמו בגרות או קורס
ספרות. אני עברתי קורס ספרות וקיבלתי
תעודה. למדתי גם תנ״ך.
תקופה מסויימת עשיתי די הרבה
בלגאן. יותר מאוחר, כשהחלטתי

עד 3אחרי־ו־וצהריים!

באינטרקום, ולאחר שהחברה שלה, תיקווה קלמנט, ענתה, היא פתחה את הדלת
למיין.
גלית ואני גם נמסנו לתוך חדר־המדרגות וחיכינו. חגה עלתה לקומה האחרונה
במעלית. היא לא זכרה את מיספר הדירה. היא אמרה לנו שנעלה כעבור כמה דקות,
והיא תדבר בקול רם, אז גלית ואני נשמע ונדע איזו דירה זו.

ך פני שחנדו נכנסה למעלית, הוציאה את האקדח מהחגורה ואמרה לי שאני
< אכנס עם האקדח. האקדח, מסוג ברטה בצבע שחור, היה עטוף בסמרטוט
אדום. לקחתי את הסמרטוט וקרעתי אותו לשניים. לקחתי לעצמי סמרטוס אחד
ואת השני נתתי לגלית.
קשרנו את הסמרטוטים על הפנים. חנה עלתה״ ואנחנו חיכינו כמה דקות.
עלינו לקומה האחרונה ושמענו את הקול של חנה. באותו רגע הוצאתי את
האקדח שהיה על הגוף שלי וצילצלתי בפעמון.
בעלת הדירה פתחה את הרלת, ואני קפצתי ראשון פנימה. באותו רגע גס דרכתי
את האקדח. גלית נכנסה אחריי והחזיקה בידה ברזל שטוח.
אני אמרתי לבעלת הדירה :״זה שוד לא לזוז!״
היא היתה מבוהלת ואני אמרתי לה להוריד את הזהב שעל הידיים שלה. פיתאום
התחילה לצעוק, ורצה לכיוץ המירפסת הקטנה, וחנה רצה אחריה. תיקווה קלמנט,
בעלת־הבית, התחילה לצעוק בקול רם :״גנבים. גנבים!״ וחנה ניסתה להכניס אותה
בחזרה הכיתה ולהשתיק אותה.
פיתאש ראיתי את גלית בורחת לכיוץ הדלת. קודם גלית הסתובבה בתוך
הדירה. אבל לא ראיתי, מה עשתה.
גם אני רצתי אחרי גלית לכיוון דלת״הכניסה, וחנה נשארה בתוך הדירה. גלית
ואני עלינו לחדו״המעלית, כי היו הרבה אנשים למטה ופחדנו שיתפסו אותנו.
בחדר־המעלית זרקנו את הסמרטוטים האדומים, וגלית לקחה ממני את האקדח.
ירדנו בשקט במדרגות. פחדנו שיזהו אותנו. גלית החביאה את האקדח בארון־
החשמל.
כשהגענו למטה, עד המיקלט, עמדנו מחובקים, שאם על כל מיקרה יראו אותנו
שם, אז אנחנו כביכול מתמזמזים.
עמדנו שם כחצי שעה ואז הגיעו השוטרים ועצרו אותנו.
עדכ אן סיפורו.
ביום שלמחרת הוביל דני שוורצמן את אנשי־המישטרה למקום האירוע, ומסר
לידם את האקרח ואת שני הסמרטוטים האדומים. הוא ביקש מאנשי-המישטרה
להגיע איתו להסכם כלשהו, ולשמש כער־מדינה נגד גלית מיזרחי וחנה אדרי.
המישטרה לא הסכימה, ושוורצמן הועמד לדין ונשלח לשש שנות־מאסר.

להיות בסדר, פניתי לבית־השיקום. זהו
מקום שאליו מגיעות אסירות חצי שנה
עד שנה לפני תום ריצוי תקופת־המא־סר.
משם יוצאים בכל בוקר לעבודה
בחוץ, וחוזרים בצהריים. אותי לא רצו
לקבל לשיקום.
בהתחלה, כשלא רציתי ללכת לשיקום,
היתה לי סיבה. ראיתי שזה סתם,
כי היו שם אסירות שהיו יוצאות
וחוזרות מסוממות לגמרי. אז חשבתי
לעצמי :״איפה כאן השיקום?״
היו גם הרבה אפליות, כמו המיקרה
של פסקל לה ז׳ואיה, צרפתיה יהודיה
שנתפסה כבלדרית־סמים, והיתה בקשרים
קרובים עם האפסנאית, שהיתה
קודם קצינה באגפים, ופסקל היתה
מלשינה שלה. אני לא הבנתי איד היא
פיתאום נשלחה לשיקום, וזאת למרות
שהיא לא אזרחית ישראלית, והיו
אסירות רבות שלא התקבלו לשיקום
כל־כך מהר כמוה.
גלית מיזרחי שוחררה מהכלא
וחזרה לגור בבית אמה, אבינה,
ששוחררה מהכלא חודשים ספורים
לפניה. לאם ולאחות הקטנה
לא היה מקום מגורים קבוע, ומדי
פעם עברו ממקום אחד למישנהו.
חייה של גלית היו קשים, ושוב
נתקלה נמכריה שעסקו בפלילים.
גלית החליטה לנתק מגע עם האנשים
הללו ולשקם את חייה. אז
פנתה למרכז השיקום בתל־גיבו-
רים.
יצאתי בתיקווה לבנות חיים חדשים.
מבית־הסוהר סידרו לי תוכנית שיקומית,
ללמוד בתל־גיבורים במרכז לשיקום.
לפגישה
הראשונה שקבעו לי, לא
הגעתי. בפעם השנייה כשבאתי הודיעה
לי העובדת הסוציאלית שעליי לחכות
עד שתהיה ועדת־קבלה, דבר שלא
נראה לי הגיוני, היות וכבר היתה ועדת־קבלה
לפני שיחרורי מהכלא, שם מסרו
לי שהתקבלתי.
כשהלכתי משם הבנתי שהכל סתם
ועושים ממני צחוק.
כשהתקשרתי שוב, אמרו לי לבוא
ביום שלישי. כשבאתי, שלחו אותי
משם והזמינו אותי לעוד שבוע, ואז
הודיעו לי שאחכה עד שיתפנה מקום,
ואז יתקשרו אליי. מאז עברו כבר
שלושה חודשים ואני עדיין מחכה.
בינתיים אני לא עובדת, כי הלימו־דים
בשעות הבוקר ואני לא פה ולא
שם. לא לימודים, ולא עבודה. אני
נמצאת בין הכיסאות. מה הם רוצים,
שאחזור שוב לבית הסוהר? הרי השי־עמום
וחוסר־המעש גוררים אדם לשטויות,
וגם אדם הכי ישר כשמשעמם
לו יחפש לעשות משהו טוב או רע,
העיקר להעביר את הזמן.
אני לא רוצה לחזור לכלא, כי אני
יודעת מה זה, והיה לי מספיק חרא
בבית הסוהר, ובייחוד מצד ההנהלה.
למרות הכל, חזרה גלית לכלא.
אם היא תורשע במישפטה הנוכחי,
היא תיאלץ להיות שם עוד שנים
רבות.

— נעמי אדוזד— ,

^ סי שקשה לתאר היום מדינאי
* גרמני שאינו שוחה כדג במים
בבריכה האירופית, או כפי שקשה
לתאר מדינאי מצרי שאינו בקי ברזי
העולם הערבי, כך קשה יותר ויותר
למדינאי ישראלי שאינו מתמצא בזירה
האמריקאית. המדינאי הישראלי יכול
להיות בור בענייני העולם הערבי,
בינוני בכל הקשור לברית־המועצות,
חסר־ידע בענייני אפריקה ואסיה —
כל זה בתנאי שהוא יתמצא היטב
בסיבכי הממשלה האמריקאית, שבה

תלויה עתה ישראל.
ידיעת יחסי-הכוחות בין הקונגרס
לבית הלבן והכרויות נרחבות עם
פקידים אמריקאיים, הופכות יותר
ויותר משאת־נפשם של הפוליטיקאים
הישראליים. המדיניות הישראלית מצטמצמת
במציאת שפה משותפת ובהתאמת
עצמה לממשלה האמריקאית.
יחסי ישראל־דרום־אפריקה עוברים
דרך וושינגטון. נקיטת עמדה במיל-
חמת איראן־עירק עוברת דרך וושינגטון.
יחסי ישראל־מרכז־אמריקה עוברים
דרך וושינגטון. המדיניות הישראלית
נקבעת יותר ויותר דרך הפריזמה
של וושינגטון.
לכן ראש־ממשלה שיש לו שגריר
טוב, שגריר חזק, שגריר הנאמן עליו
בוושינגטון, יכול לקבוע את מדיניות
ישראל מבלי שיצטרך להיוועץ ביועצים
למיניהם. הוא יכול להסתפק באיש
שלו באמריקה, כדי שיהיה נדמה לו
שהוא פותר כאן בעיות.
פרס, כמו שמיר, יודע את חשיבותו
של השגריר. פרס, כמו שמיר, רוצה
שהשגריר יהיה מקורב אליו, סמוך על
שולחנו ונאמן לו.
יעקובי יודע את כובדה של המיש־רה.
הוא מכיר את יכולתו של השגריר,
הוא ראה לאן הגיעו שגרירים שכיהנו
בוושינגטון. לפיכך אין הוא מגיב,
כדרכו, בימים אלה. הוא לא יצא נגד
התוכנית הכלכלית, הוא מדבר נגד
בחירות מוקדמות, הוא נפגש במיזנוך
הכנסת עם חברי־הכנסת מן הליכוד,
המקורבים לשמיר, כדי לשכנעם.

— חתונה בבית התמהוני—
(המשך מעמוד )37
קומות והחדרים, כשהוא עובד איתם
פיסית בבניה. זהו המיליונר בולוק,
בעל״הבית.
באותו הזמן אפשר לראות אשה,
לבושה בטריינינג מלוכלך מצבע, שעל
פניה מסיכה הנראית כמו מסיכת־גאז,
כשהיא צובעת במכשיר מיוחד את
חדר־המדרגות של הבניין בציבעי־שמיים.
זוהי שלומית.
לבניין שני חלקים. החלק הפונה
מיזרחה, לרחוב הירקון, מעוטר כולו,
לכל אורך חמש הקומות, בציור מרהיב-
עין וציבעוני של חיות־גן־עדן שונות
ומשונות. זהו ציור שתימנה וציירה
שלומית. הציור יהיה מושלם רק
כשמתוך החורים המצויים בו יציצו
הצמחים שנשתלו שם. הציור הוא מעין
גינה אנכית, המושקית באופן אוטומטי
על״ידי מחשב.
כשבאנו לצלם אותו בבניץ, הכינה
שלומית סנדוויץ לישראל, שעמד בתוך
הגינה האנכית המצויירת וגזם את
הצמחים. אחר־כך ישבה שעה ארוכה
וקילפה לו תפוז בצורת פרח.
בכניסה לבית מצד מערב יש
כתובת .1=1+1 :פירוש הסמל הוא שהבניין
נעשה ללא חשבון, פשוט למען
הכיף של האנשים.
גולת־הכותרת של הבית היא דירת
הפנטהאוז שעל הגג. זו הדירה שהועיד
ישראל בולוק לאשתו. הדירה משתרעת
על שלוש קומות, יש בה בריכת־שחיה
על הגג, הצופה אל הים. מכל
חלון ומכל זווית בדירה ניבטים פסלים,
רשימת מומלצים
ם יעקובי לא יקבל את התפקיד,
\ 1יהיה פרס שוב בצרות. זה יהיה
המומלץ, הנוסף בשרשרת־מומלצים
של פדס שלא קיבלו תפקידים. פרס
הציע את עדי אמוראי כנגיד בנק
ישראל, מיכאל ברונו זכה בתפקיד.
פרס הציע את יעקב ניצן כמבקר״
המדינה, יעקב מלץ קיבל את התפקיד.
לכן יצטרך להלחם כארי למען יעקובי.
אך פרס הודיע למקורביו כי לא
יסכים שתמורת מינוי גד יעקובי
בוושינגטון יתמנה יצחק מודעי כשר־המישפטים.
פרס טוען כי בהסכם
הקואליציוני, שו־החוץ הוא שמגיש
את רשימת המועמדים, ועל ראש־הממשלה
לקבלם או לדחותם. בשום
מקום בהסכם לא נאמר כי ראש־הממשלה
יכול לדרוש התניה של
תפקיד בתפקיד.
שבוע לפני שיצא שמיר לאמריקה
הגיש לו פרס את רשימת־המומלצים.
המועמד הסביר היחידי בה הוא יעקובי.
שמיר הבטיח כי ער הנסיעה יתן לו
תשובה.
יומיים לפני הנסיעה נפגשו השניים
שוב. אז הודיע שמיר כי רק כשיחזור
יתן תשובה.
למקורביו אמר ראש״הממשלה כי
במצב זה של משבר, ובאווירה עכורה
כמו שיש היום בין הליכוד למערך, אין
הוא רואה כל צורך למהר ולהחליט.
העניין אינו בוער לשמיר, הוא אינו
ממהר.
בינתיים נשאר יעקובי תלוי באוויר,
אי־שם בין ירושלים לוושינגטון.

בעלת־־בית סולוביצ׳יי!
ידיעים וגיקוזי
שהם המעקות של המיפלסים השונים
של הדירה. רק חלק מיזערי של
הפיסול הלבן נראה מחוץ לבניין.

ס שעשועים
^ שנשאל בולוק מה המחיר ש־
^ הוא מבקש עבור הדירות בבניין,
ענה שהוא אינו מוכר דבר עד שיגמור
באופן סופי את העבודה, ואז יחליט אם
הוא רוצה למכור בכלל, ובאיזה מחיר.
לדבריה של שלומית, הריהוט של
הפנטהאוז יהיה משהו אוורירי, ויתמזג
עם האופי של הבניין כולו.
מתי תסתיים העבודה על הבית?
השניים אמרו שאין תאריך־יעד. זה
הפך לילד־שעשועים של הזוג, העומד
להגשים חלק מחלומו בשבוע הבא
בחגיגת־הנישואין.
כשרואים אותם ברחוב, הדבר האחרון
בעולם שחושבים עליהם הוא שהם
מיליונרים, ושבבעלותם יש שני
הבתים המשונים כל־כך, המהווים פנינה
ארכיטקטונית.

אינטרסנטים
ובית־מישנט

י יאמן ואיפה
הסתיים המחזור ה־ 18 בליגה הלאומית.
כבר היום מסכימים הכל שבי-
ת״ר ירושלים תהיה ככל הנראה אלופה
(בירושלים עדיין מפחדים לדבר מפאת
עינודבישא) .המצב בתחתית הטבלה
מתבהר. יש כבר יורדות פוטנציאליות
לליגה הארצית.
הגיע הזמן לחשבון־נפש. בעוד שניים
או שלושה מחזורים תתחיל נדידת־המאמנים.
מי יילד לאיזו קבוצה ואיזה
קבוצה תקלוט איזה מאמן? כל עניץ
חילופי־המאמנים בנד כמו פירמידה:

מה שיקרה במעלה הטבלת ישפיע על
התחתית. אם למעלה לא יתרחשו
חילופים, יקטנו הסיכויים שהם יתרחשו
למטת
אם דחר קשטן, מאמנה של ביודר
ירושלים, יעזוב את הקבוצה דעבור
למכבי חיפר* יתחיל סבב־מאמנים בליגה
הלאומית אם קשטו ישאר, ייפתרו
בעיות הסבב מהר מאוד.
בשתי קבוצות כבר היום בטוח,
יוחלפו המאמנים: במכבי תל-אביב ובמכבי
חיפת שימעון שנהר מתל-אביב

באגודת מכבי תל־אביב תות ובות.
במחלקת הכדורסל נרגעו הרוחות בימים
האחרונים, כי יש נצחונות. אבל
במחלקת הכדורגל יש סערות.
לפני כמה שבועות הוקם חוג ותיקי
מכבי תל־אביב בכדורגל. בראש החוג
עומד ג׳רי בית־הלוי, שאימן בעבר את
מכבי תל־אביב ואף שיחק בקבוצה.
בחוג גם ישראל חליבנר וצביקה רוזן
ורבים וגם טובים, שעד לפני 10־15
שנים עוד כידררו כדורים במיגרשי
הכדורגל בארץ. חוג הוותיקים שם לו
למטרה: להחליף את הנהלת מחלקת
הכדורגל של האגודה.
בהתחלה היה נראה כאילו ראשי ת
:חוג דואגים באמת ובתמים למצבה של
הקבוצה. לימים הסתבר, שהם יותר
| אינטרסנטים מאשר דאגנים. הם דור־

1־ 11171 )111711ך|| 1
עסקן בוקשסן
חותרים תחתיו

בטבלת הליגה הלאומית לא חלים שמו!
111.1111 1 1111111 יים: בראש הטבלה ממשיכה לצעוד בית״ר
ירושלים, ביתרון של 11 נקודות מהדולקת אחריה. כשבארבעה מיגרשים
מסתיימים המישחקים בתוצאת תיקו, לא נותר הרבה אלא להביט בקהל.
וכך הם נראו בשבת האחרונה, בעיירה יבנה: אוהדי מכבי יבנה הסתדרו
על הגג, אוהדי ירושלים נשארו למטה. בתוך החדר הקטן והצפוף הצטופפו
שחקני ירושלים, שפחדו לצאת, שמא יושבי־הגג ימטירו עליהם פירות,
אבנים או סתם ירקות. זהו מצב מיתקני הספורט בארץ -מיגרשים
גרועים, חדרי־הלבשה עלובים ויציעים נוטים ליפול. אז לאן הולך הכסף!

שים להחליף את ההנהלה ולקבל על
עצמם את ניהול המחלקה. הם בטוחים
שיוכלו לנהל את מכבי טוב יותר
מאותם שעושים זאת היום.
לא מצליחה מכבי תל־אביב למצוא את
בשבוע האחרון התכנסו 100 ותיקים
עצמה בראשות הטבלה, שחקנים עזבו,
והודיעו ליושב ראש אגודת מכבי,
ההנהלה לא תיפקדה וראשיה חטאו
אלדד בוקשפן, כי אם הם לא יקבלו
למטרה שלשמה הם מונו. הוותיקים
לידיהם את הנהלת המחלקה, הם יילכו
מאמנים שרף! ובכובטוחים,
אגב, שהם מכביסטים הרבה
לבית־מישפט וידרשו להוציא צו־על־שרו
עוזב, בכר נשאר
תנאי נגד הקבוצה — צו שיאסור על י יותר טובים מאותם המשמשים היום.
הבלאגן חוגג באגודה. גדעון בריק־יעזוב
את מכבי, והוא בץ המועמדים ׳ האגודה למנות יושב־ראש חדש או
מן, יושב־ראש מחלקת־הכדורגל, אינו
להחליף את קשטן. כמוהו גם שלמה
מאמן לעונה הבאה. הטענה: מעולם לא
יודע אם ימשיך בשנה הבאה, הוא לא
נוהלה מחלקת הכדורגל בצורה דמושרף
ממכבי חיפה.
רוביו־ שווייצר, מאמן הפועל תל־קרטית.
לא נערכו בה בחירות. יושבי־רוצה
לעזוב. אלדד בוקשפן לא יודע
אביב, חתום לעונה שלישית בקבוצה,
איזה תשובות לתת לחוג הוותיקים,
ראש מינו את חבריהם כיורשים. שנ־וככל
הנראה לא יפר את החוזה. ניסים
יים־שלושה אנשים החליטו על מאמומה
יהיה אם אכן יוציא השופט צו־על־תנאי.
חוג־הוותיקים מחכה להחלטת
בכר ימשיך בכפר״סבא, ויצחק שניאור
נים. וכך לא מנהלים אגודה שזכתה
בית־המישפט. שחקני הקבוצה לא
בבני־יהודה.
בעבר לגדולות.
בירושלים מחכים לתשובה משוער־יודעים
מי יאמן אותם בשנה הקרובה,
חוג הוותיקים מביא סימוכין: בשפיזנטי
כן, פיזנטי לא. יחזור לזד
הקבוצה, יוסי מתחזי. ראשי בית׳ר המונה
השנים האחרונות לא זכתה מכבי
ונוצר רושם שהמכביסטים הוותיקים
פועל תל־אביב, לא יחזור. ישחק בדיני
ציעו למתרחי לאמן בשנה הבאה את
תל־אביב בשום תואר. שמונה שנים
אוהבים את הקבוצה שלהם עד כדי כך,
ג׳רס גלזגו, לא ישחק. השבוע הסתבר
הקבוצה. מתרחי ככל הנראה יענה בעברו
מאז שזכתה הקבוצה באליפות־שהם
עוד יכולים לגרום חורבן במחכי
האיש שעומד מאחורי העצות שסירוב.
ואז ייפתח מסע הניחושים מי
לקת הכדורגל, במקום להביא להבו״
המדינה עם ניסים בכר, שגם הוא, אגב,
ניתנו לפיזנטי, לכל אורך הדרך, לא
יבוא במקום קשסן שאולי יילך.
אתה.
ותיק מכבי. שמונה שנים, הם טוענים,
היה אלא מוטלה שפיגלר, מתווך השחקנים.
בהפועל
תל־אביב מספרית שהוא זה
שאמר לפיזנטי איך לתקוף את שחקני
הפועל. זוכרים שפיזנטי אמר שבהפו־על
יש קליקות ותקף את השחקנים
באופן אישי? הוא זה שהציע לפיזנטי
לנסות את מזלו בגלזגו. אבל שם אמת
לשניים באדיבות: לא עכשיו. ועכשיו
הוא זה שלוחץ ומנסה ומשדל את אנשי
מיקי ברקוביץ(מימין) חגג את יום
הפועל תל־אביב להחזיר את פיזנטי
הולדתו ה־ 33 באיחור של שבוע ימים.
לקבוצה.
שמואל זיסמן(משמאל) הצליח לעהוא
מפעיל לחצים בעיקר על משה
בוד״ על ברקוביץ. ת א שיכנע אותו
סיני, שחקן־הקישור המבריק של הפר
לצאת לפגישת־עסקים והוביל אותו
להרצליה. שם המתעו לכוכב חבריו

ואילו המאמן, תביר שווייצר, נשאר
לקבוצה, ראשי מחלקת הכדורסל ועוד
פאסיבי. הוא לא נוקט עמדה בעניין,
חברים. אשתו, שלי, הצליחה להפתיעו.
ומשאיר להנהלה לנהל את המשא־ונד
בלונים, עוגות, שרשרות והרבה שימתן.
ת א לא רוצה לריב עם מוטלה.
חה חיכו למיקי ולכדורסלני מכבי תל־ועכשיו
מחכים בהפועל תל-אביב
אביב, שחגגו את יום־הולדתו של מיקי
להמלצת היועץ המישפטי, לחוות־דע־ואת
הצעד הנוסף לקראת אליפות איכדורסלנים
ברקוביץ וזיסמן(משמאל)
תו מה קרה בסופו של דבר עם פיזנטי.
רופה.
חוגגים
עצות אחיתופל

!1־הולדת
למיקי

ההתלבטויות אלדד בוקשבן אתם זוכרים שסיפרתי לכם על כן־
שיושב-ראש אגודת מכבי תל־אביב
נעלב, כי לא הוזמן •לרדת לברך את
שחקני הכדורסל? אז הוא הודיע, כי
הוא יתפטר אם פעם נוספת ינהגו בו
בזילזול.
השבוע נודע לנו כי אלדד בוקשפן
יסע לבראזיל באותו יום החמישי, שבו
יתקיים המישחק בין מכבי לאורטז׳.
ועוד גילו לנו, שהטיסה שלו תהיה ב־2
לפנות בוקר. עכשיו השאלה היא: האם
יגיע להיכל הספורט או לא?
אם יופיע להיכל הספורט, יהיה שם
מיבחן־הכוח האמיתי בין היושב־דאש,
בוקשפן, לסנהל־מחלקת-הכחדסל,
שימעון מיזרתי. אם מיזרחי יחליט
שלא להזמין את בוקשפן ללחוץ את
ידי השחקנים, ייאלץ בוקשפן לעמוד
בהבטחתו ולהתפטר, ואז יסע לבראזיל
כיושב־ראש־לשעבר. אם לא יופיע להיכל,
זה יתפרש כאילו הוא בורח מן
ההתמודדות עם מיזרחי, האיש החזק
של מכבי.
ואם גם יופיע וגם ייח־ ללחוץ ידיים,
תרד אומנם אבן מליבו, אבל קשה
להאמץ שיגמרו מאבקי־הכוח והעימותים
בינו לבין מיזרחי.

מ תנו ת מכל ה סוגי ם, תוי קני ה ב ערכי ם
שונים, ב־ 200 סני פי ק ר או ם ו־ 20ב תי
הכל בו של ה מ שביר לצרכן בכל הארץ.
צל צלו עכ שיו ליוסי סו מ ך טל.

7551111־03

0ווכ

וד שניי

ה ת הו הטי׳
ן ך 17

מו ס

25.2.198

מיבפד 2582

שנה 51

המחיר 3.50 שקל חד ש וכולל מע־מי

שותת בת 22 מחאות
את תגצב בכלא

נזיזרח

החרדים

העולם הזה וקח אח ננו שו

דמיאניוק
ל.יד ושם״!

מתפלל לטביעת
אונ״תו!

האם ד1מ1
האדמווים