גליון 2583 מתאריך 4 במרץ 1987

המחיר 3.50

מיכחבים

כתבת השער הקידמי:

מי הוא באמת

מדוע וא נחקח
בושיות וצח?

על מישפטו של ג ון דמיאניוק(״האם
אפשרי זיכויו״ ,העולם הזה .125.2.87
יש נקודה אחת, כל־כך פשוטה, בפרשת ד-
מיאניוק, שאינני מביו כיצד אף אחד לא עלה
עליה במשך שנות המישפטים של דמיאניוק ב־ארצות־הברית
וחודשי הכנת התיק שלו בארץ.
הוא אומר שהוא איננו דמיאניוק. בסדר. אז
מאיר טאובר, בת־ים
שיגיד מי הוא כן•

אמינותה של האימפריה

על אמינות החומר המופיע בעיתו נים.
בראיון
רדיו מרתק עם אורי אבנרי(נושא לעיון)
,הוא הציע להקים בתי־ספר לקריאת עיתונים.
רעיון מעניין, אך אין בו כדי להפחית מאחריותה
של האימפריה השביעית לגבי אמינות החומר
שהיא מציגה.
כשם שמוצע להקים בתי־ספר לקריאת עיתונים,
יש להציע הקמת בתי־ספר לעיתונאים ולחייב
כל עיתונאי לעוברו.
כי העיתונות היא כמעט התחום היחידי שאליה
יכולים להצטרף אנשים בלא הכשרה מסודרת,
המצויה תחת פיקוח ציבורי כל שהוא. כשם שלא
ייתכן מינוי שופטים, פסיכולוגים ושאר אנשים
בעלי כוח־השפעה, בלא שיעברו הכשרה מתאימה,
כך לא ייתכן שהעיתונות תמשיך לפעול
ללא פיקוח וביקורת כל שהם.
סמי ארגון, נתניה

עורך העולם הזה מנצל את הכוח שבעטו
בציניות, מתוך ידיעה שהאזרח הקטן חסר־אונים
כנגד עיתון היכול לכתוב ככל העילה על רוחו.
בשער האחורי של העולם הז:ז ()18.2.87
הופיעה כותרת ״הקברניט עיכב טיסת מטוס כדי
למנוע מאשתו לצאת מהארץ״ .בגוף העיתון,
בכתבה (״גירושין נוסח ישראל״) ,לא הופיעה
אפילו עובדה אחת שתיארה את מה שנאמר
בכותרת השער, כך שלא היה שום קשר בינה לבין
הכתבה.
ולא בכדי לא הופיעה אף עובדה. הסיבה היא
שלא קיימת עוברה כזאת. לא עיכבתי שום טיסה,
לא את ההיא ולא אחרת.
עורך העולם הזה מתפאר ברמה הגבוהה של
עיתונו. לגבי אותה כתבה, אין לו סיבה להתפאר.
נהפוך הוא.
קברניט נדב מרגלית, תל-אביב

כתבת ה שער האחורי:

יעקובי בבאר־שבע
על קידומם של מי שהיו שגרירי
ישראל בארצות״הברית (״יעקובי
תלוי באוויר״ ,העולם הזה .)25.2.87
אם מסתפקים בארבעה השגרירים. שכיהנו
(המשך בעמוד )4
ה עול ם הז ה 2583

זיהוי תמונות

״המצפון שרי!״

בידי הסניגוריה במישפט דמיאניוק מצויות
תמונות מתקופות שונות של חייו. האם הנאשם
העומד כיום לדיו הוא האיש המופיע בתצלום זד״
9מפינקם־החוגר הנאצי? ״העולם
ך 9 2הזה״ מציג את תצלומיו זה לצד
זה — לשיפוטו של כל קורא.

וידוי נדיר שכתב דני כץ, איש התיאטרון הנאשם
בשורה של מעשי אונס. הוא מספר בו בפרטי פרטים על
מעשיו ועל הרגשתו בעת ביצועם. ועל שבירתו
במישטרה :״הפעמון הקטן שבתוכי, הנקרא מצפון,
זימזם במשך כל תקופת מעצרי, עד שהחלטתי -אפתח
את סגור ליבי לפני החוקרים!״ הוא
מספר על הפעם הראשונה, על התפתחות

2 4השיטה שלו וכיצד הגיבו קורבנותיו.

הננו־יץ העוני

רופאים לכלא ליל פרקליטים
באחרונה הורשעו כמה עובדי רפואה ברשלנות
ונשלחו לכלא. אולם רק החלשים נענשים.
הממונים על המערכת לעולם לא נותנים את
9הדין — למרות שאשמתם
9ברורה: הרי אילו נקטו אמצעים
בזמן, ניתן היה למנוע אסונות.

ראש־עיר במלכודת
ראש עיריית באר־שבע רוצה להתפטר. יש
לו הסכם רוטציה עם מיפלגת העבודה, והוא
רוצה לקיים אותו. הבעיה שלו: אין לו ל מי
להעביר את התפקיד -כי

במיפלגת העבודה לא מצ־ליחים
לקבוע את היורש!

מ ע שני ם:
דף ח
עונתד שהספרים בעד או נגד

ספרים חדשים מופיעים בעת האחרונה
בהמוניהם, ערבי קריאה וספרים חדשים
וישנים, בתי־קפה לספרים ולסופרים. האם
^ ^ 9יש ממש בגל עשיית הספ־רים
העובר כיום על ישראל!
שימעון צמרת מנסה להשיב.

כיצד אופים את משולשי הבצק הטעימים
ביותר ואיך אפשר להתחפש בפורים בלי
לקנות תחפושת מוכנה של נינגיהז די בסדין
אחד כדי להיות רוח־רפאים,
ובשביל להיות פסל־החרות -
רק חולצה וחצאית לבנים.

עדוי בחירות

שלושה הם הפרקליטים המתמודדים על תפקיד
ידר לישכת עורכי־הדין, בבחירות שיהיו
בשבוע הבא. מי רוצה להציל את פבודו הא־בור
של המיקצוע? מי בטלן
וחסר השפעה — ומי שכר

2ש ת תי מישרד ליחסי־ציבור?

הסדוררם הקבועים:
מיכתבים -הסוהר הסעודי ומפקד
חיל־הצלה קאוקגיי
איגרת העדרן* -ארבע אבני״פינה
במדינה -מרגלים באמריקה
הנדון -טלוויזיה לרובינשטיין
חשבון נפש -של ערד לילי
ת שקיף -בדרנים ל״נווה־תירצוד
יומן אישי -כולם מאושרים בסטאלאג אנשים -מיהו ״אדולף״!
בלי הרדמה -רעל במקום תרופה

שרת־הבריאות הפעלתנית מציעה
לאסור את העישון במקומות עבודה
ובילוי. מה אומרים על כך מעשנים
ושאינם־מעשנים? שיממון פרס :״זהו
תחום הפרט!״ אברהם שפירא :״שהיא
תציע חוק נגד חילול־שבת:״ חנה
זמר:״אוי, לא:״ לבנה גל*
אח, פקידה :״אולי סוף־סוף
יפסיקו לעשן לי בפנים!״

רחר ה מרחרח
מר 1וחת:

להמן

הצגת בכורה לרקדנית בטן בת ,16
עולה מלנינגראד: אלינה פיצ׳רסקי
(בתצלום) ,שלמדה בירושלים אצל
מורה ערבי, מקשיבה למוסיקה מיז־רחית
ואוהבת אותה. בברית־המועצות
חלמה להיות טכנאית שיניים
.״כאן קיבלתי ראש
ארטיסטי,״ היא אומרת.

בדרכי שוחד ציבורי והונאת הבריות מנסים
להקים בארץ גולם :״הערוץ השני״ שמו. הגולם
אשר יקום על הדמוקרטיה הישראלית, על חופש

אחד ממשתתפי ״הפגישה הלילית״ בתיקו של
הדדב שלמה עמר עורך השבון־נפש .״חקרו

אוזניי ם

£העיראקי והשזרת
על הלוייתו של מאיר יערי (״מות
הקצין האוסטרי״ ,העולם הזה
.)25.2.87
לא מגיע לזיכרו של מאיר יערי שיכתבו עליו
בחצי־לעג, חצי־התחכמות והמון סרקאזם: הוא
היה ״הכי ותיק, הכי מייסד, הכי מנהיג, הכי אידיאולוג״
וכר.
מזל שהעולם הזה לא סקר את הלווייתו של
אברהם אבינו. אחרת היה בוודאי מדווח על מותו
של העיראקי הזקן שהתעסק עם העוזרת והגר)
יאיר פאפו, תל־אביב
של אשתו.

העסקנים הפוליטיים אוהבים משברים.
בריגעי משבר הם הופכים להיות חשובים
ועסוקים. אך אורי אבנרי מונה לפחות

מיכאל דקל סירב לענות על שאלה, והעולם הזה חושף
עובדות חדשות בשערוריית הקרקעות בשטחים הכ בושים:
איך ביקש אחמד עודה מדויד לוי שיסדר לו
עוזי, איך הוא כמעט הצטלם עם פרס
ומדוע לא חקרה המישטרה מיקרים 9 9 1
מיטתוריים סביב עיסקי הקרקעות(

בל אחד והזבוב שלו
עוד על השעון של שימעון פרס
(״מכתבים״ ,העולם הזה 4.2.87 ואילך)•
הקורא
זרחין מאשים את אורי אבנרי בכך שעשה
מזבוב פיל, כאשר הוא כתב על פרשת שעון
המתנה של דויד בלס לשימעון פרס.
כל אחד והזבוב שלו.
כאשר דוייט אייזנהאור גילה, בהיותו נשיא
ארצות־הברית, שיד ימינו, שרמן אדאמס(לשעבר
מושל מדינת ניו־ג׳רסי, שמילא במימשל של
אייזנהאור תפקיד מקביל לזה של ראש־ממשלה)
קיבל במתנה מאיש־עסקים מעיל ויקונה (מין
צמר משובח) ,הוא לא היה צריך להגיד הרבה.
אדאמס התפטר על המקום, וסיים בן־רגע קריירה
ציבורית מפוארת• אריה מלמד, תל־אביב

המשבר המפוברק

איך נדבקו שישה זוגות
חיפאיים מכובדים במדד
לת־מין אחת • היא
עזבה את טל בדודי, הוא
עזב את ענת כרם
(בתצלום) ,ועכשיו בני־הזוג
החיפאיים גילה
ויעקב פיינגולה שוב
ביחד • מתי מורגג־שטיין,
מנכ״ל צים :״שום דבר קלאסי לא קורה
לי עכשיו. סתם בעיות עם אשתי ישראל
ושלומית סולוביצ׳יק: ירח־דבש עם סחלבים •
מייק סטולוביצקי התחתן עם גרושה לבית ז׳אק
נאסר • תמונות עירום בכס־פת
בשווייץ • יצר־הרע והרבי 9 * 1 1
של מנדי־ריים־דייווים־שאולי.

מה הם/ן אומרים/ות -נילי קרן,
יהושע פרץ. משה גרנות ויוסי הדרי
זה וגם זה -סופר של ספר ראשון
לילות ישראל -תחיית המתים
דף חדש -דן מירון על יהושע קנז
תשבצופן הורסקוס -חיי־המין של הדגים
שידוד -חתונה מקולקלת
רחל המרחלת -על עיר הכרמל
חור ברשת -אשת הכדורסלן

3 38

3 42

מיכחבים

• ב לי ב ג/׳זו א 7זני• 11

באשר קראה תמר גילן, כתבת מעריב
בפריס, את המאמר על,הפריפריה״(העולם הזה
128.1.87 היא נזכרה שכבר קראה דברים כאלה
בשבועון זה. יש לה זיכרון סוב. מה גם שהיא
וזיתה באתיופיה.
לפני 25 שנים פירסם העולם הזה ()21.11.62
מפה של 4,אבני־פינה״ ,שתיארה את הברית
הסמויה בין ישראל, איראן. תורכיה ואתיופיה
(שנקראה אז עדיין חבש. שם זה בוטל, מפני
שהאתיופים רואים בו עלבון).
העילה לאותו מאמר כמעט־נשכח היתה הגשת
כתב׳־ההאמנה של השגריר הראשון של ישראל

העושה מאמצים נואשים לחולל רפורמה כלשהי,
לפני שתפרוץ מהפכה לאומנית או קומוניסטית.
בתורביה קיימת דיקטטורה צבאית בהסוואה
אזרחית.
...הברית עומדת על יסודות איתנים — כל
עוד יחזיקו מ ע מד המי שטרים הרעועים
החברים בה.״
ממשלת־ישראל דאז, עדיין בהנהגת דויד בך
גוריון, לא שעתה לאזהרה זו, הנבואה הקודרת
התגשמה בשתיים מתוך שלוש המדינות. תחילה
נפל גור־אריה־יהודד, מלר־המלכים של אתיופיה.
במקומו באה דיקטטורה צבאית מארכסיסטית,

(המשך מעמוד )3
בוושינגטון החל מתקופת יצחק רבין (רביו,
דיניץ, ארנסט, עברון) הרי הכדאיות ליעקובי
לקבל על עצמו מישרה זו היא רבה 50^ :סיכוי
להיות שר בכיר מאוד(שר־הביטחון 257 סיכוי
להיות אפילו ראש־הממשלה.
אבל אם פורשים את היריעה אחורה, כפי
שצריך לעשות, ומתייחסים גם לשלושת השגרירים
שקרמו לרבין (אליהו אילת, אבא אבן
ואייב הרמן< המסר הוא חד־משמעי: אם אתה
משגרר בוושינגטון, יש לך סיכוי גדול לעמוד,
בשובך ארצה, בראש מוסד אקדמי.
בבקשה: מתוך שיבעה השגרירים בוושינגטון
עד כה, חמישה )!7090 עברו לפחות זמנית לעולם
האקדמיה — אבא אבן, נשיא מכון וייצמן; אילת
והרמן נשיאי האוניברסיטה העברית; ריניץ, סגן
נשיא האוניברסיטה העברית, עברון, נשיא אוניברסיטת
חיפה.
מישהו רואה את גד יעקובי כנשיא אוניברסיטת
בך גוריון בבאר־שבע?
אפרים וכטל, ירושלי

שאחרי מילחמת־העולם השניה סופחה לברית־המועצות,
בה הפכה לבירת הרפובליקה הסובייטית
המולדאבית, מעולם לא היתה עיר פולנית.
דויד אנגלברג, רמת-גן

שלא נדע מצרות
רישמי״מסע של קורא גמיזרח הר חוק.
כקורא
נאמן של העולם הזה, דאגתי לכך
שבכל תחנה במסעותיי במיזרח הרחוק ימתין לי
גליון של העיתון. זה עובד יופי וכך אני מצליח
להתעדכן, לעיתים מזומנות, בכל הבלגאן שאני
מגלה בעת מסעותיי. רק עכשיו חזרתי מסיבוב
במקאו, המושבה הפורטוגלית הקטנה צפונית
להונג״קונג, ומה שקרה שם, זה משהו מדהים:
בגלל רשלנות המדפיס של מיפעל־הפיס
המקומי במקאו, הונפקו 600 כרטיסי־פיס שנשאו

שול דחתורים
על השוואת בני־אדם מסויימים
לחתולים (,,סוחרי ההשפעה״ ,העולם
הזה .)18.2.87
מפליא הדבר כיצד כינה, בעקיפין, אורי אבנר
,,הידוע כחובב חתולים מושבע, חיות־בית חמודות
אלה גנבים(לפי כותרת־המישנה של אותו
הנדון :״החתולים החליטו שלא לגנוב עוד בשר
מהמיטבח״).
להשוות את החתולים האמיתיים והמקוריים
עם החתולים המזוייפים (חברי־הכנסת) ,זה ממש
עוול. הראשונים נלחמים את מילחמת הקיום שלהם,
עוזרים לאנושות בכך שמחסלים את העכברים
המזיקים ומפיצי המחלות ובטוחני שאם
החתולים(המקוריים) היו יושבים בכנסת ומנהלים
את המדינה, המצב היה הרבה יותר טוב, כי הם
ניחנו על־ידי הטבע בחוכמה מופלגת.
אבקש, לכן, להימנע בעתיד מהשוואות בלתי-
ל׳ גטניו, הוד־השרון
צודקות כאלה.

מי אמר?2500
על המשכורות המשתלמות לצעירים,
היורדים מן הארץ באין גרירה (״המהגרים״
,העולם הזה ,)18.2.87
הכתבה מאוד מעניינת, אבל נראה לי כי יונתן
שם־אור טעה כאשר כתב על משכורות של 2,500
שקל חדש ברוטו. אם המשכורות היו באמת
בסדר־גודל כזה, לא היתה הגירה ולא היו שביתות
רופאים, אחיות ועובדי־מינהל בשרותי־הבריאות.
ואפילו במערכת החינוך ובטלוויזיה לא היו שביתות
ועיצומים.
פרסמו, בבקשה, מקומות־עבודה המוכנים לשלם
משכורות כאלה ותגרמו למהפכה בשוק העיהודה
גרכטר, חולון
בודה בארץ.

הסנדלר והקצין העיראקי

מסת ״העולם הזול• ()2.11.62
אחרי 25 שנים, אותו הדבר
בארינדאבבה, ויציאת מישלחת חקלאית ישראלית
לאיראן, בראשותו של עזרא דנין, איש
שמילא שליחויות פוליטיות חשאיות רבות לפני
קום המדינה ואחר־כך.
הנה כמה קטעים מהכתבה של אז:
• .מה מאחד את ממשלות ישראל, תורכיה, פרס
וחבש?...כל הארבע קשורות לחיים ולמוות עם
המחנה המערבי.״
.קשר שני: כל ארבע המדינות חוששות מפני
עליית הלאומנות הערבית. חבש חוששת מפגי
התפשטות מצריים דרומה, לאורך הנילוס. ומפני
תעמולת־השינאה של רדיו קאהיר בקרב המיעוט
המוסלמי בדרום המדינה. תורכיה מסוכסכת עם
סוריה, התובעת לעצמה את חבל איסקנדרון. פרם
חוששת מפני עיראק.
.קשר שלישי: בשלוש המרינות שולטים
ריקטטורים־ריאקציוניים של שיכבה פיאודלית
קטנטנה, החוששים מפני מהפכה חברתית, בנוסח
מוסקווה או קאהיר. בחבש קיימת דיקטטורה
רקובה של הקיסר, החושש בכל יום מפני הפיכה
צבאית. בפרס קיימת דיקטטורה של השאר״

הקשורה כיום במוסקווה. אחר־כך נפל השאה,
ובמקומו באה דיקטטורה לאומנית־דתית, שר
נאת־ישראל.
אולם הברית הישנה בץ המדינות, המבוססת
על נתונים גיאדפוליטיים, שוב מרימה את
ראשה. עיסקת-הנשק עם איראן היא חלק
מתפיסה זו.
התנגדתי לתפיסה זו אז, ואני מתנגד לה ביום.
לדעתי היא ודתה ונשארה מבוססת על הנחה מ ד
בת: שהעולם הערבי כולו הוא אדיב טיבעי של
ישראל, וכי על כן האוייבים של האדיב הם ידידים
טיבעיים. הצעתי אז, כפי שאני מציע כיום,
להתגבר על האיבה הערבית על־ידי הפיכת הער
לם הערבי ליריד ולשותף, אחרי פיתרון הבעיה
הפלסטינית.
מבחינה זו לא השתנתה תפיסתנו ב־ 25 השנים
האחרונות, כפי שציינה תמר גולן במיכתבה,

על האיות הגכון של שמות מישפחה
מסויימים (״מה שמו״ ,העולם הזה.
.)25.2.87
העולם הזה הגיע למסקנה כי האיות הנכון
של שם המישפחה של המיליארדר הסעודי, גיבור
פרשת הנשק לאיראן, הוא כשוכג׳י, בגין הסיומת
התורכית ג׳י. זה נכון ומי שרוצה דוגמות, יכול
לקבל:
סנדלר, בתורכית, הוא כונדרג׳י (איש־הנע־ליים)
ואגב, מילה זאת משמשת גם בערבית.
והקצין העיראקי, ממוצא תורכי, שעמד בשנת
1936 בראש המרד הערבי בארץ ואשר ניסה את
כוחו שוב בחורף , 1948 עת חש ארצה בראש חיל־ההצלה
ונחל מפלות קשות בשערי טירת־צבי
ומישמר־העמק, היה, כידוע, פאוזי אל־קאוקג׳י.
חיים שטח, חיפה

רומניה איננה פולניה
על מיקומה של העיר קישינב (״ב מדינה״
,העולם הזה .)25.2.87
60 שנה זה הרבה זמן ביחס ליציבותם של
הגבולות המדיניים באירופה, אבל הזקן חביב־המבט
ששוטט בין הבאים להלווייתו של מאיר
יערי, טעה כאשר הציג תמונה של יערי משנת
,1927 בחברת אנשי קן השומר הצעיר, והסביר
שזה מהקן בקישינב שבפולניה.
קישינב, עיר ההריגה והפוגרומים(ראה על השחיטה
של ביאליק) היתה ב־ 1927 ברומניה, ואף

הכל בגלל הסיומת
מיספר זהה ודוקא המיספר הזה עלה בגורל כזוכה
בפרס הראשון.
אל תשאלו מה שהלך שם. שלא נדע מצרוון.
בנימין ברנט, טוקיו(זמנית)

גנבים!

על מצב האומה.
פעם אמרו שהאחרון יכבה את האור, עכשיו זה
כבר לא מעשי. כי כבר גנבו גם את השאלטר.
^ נ נח, חולון

לשון ביצי התרנגול
על שפתו של אחד מכוכבי לילות
ישראל (״מגפיים מסונדלים״ ,העולם
הזה .)25.2.87
שאלה: הזכרתם בריטי אחד, גארי נייפן,
המופיע בסירטה החדש של חברת קאנון חתול
במגפיים. וציינתס כי הוא מדבר אנגלית בניב
קוקני כבד.
מרקו מלכי, טבריה
מה זהי
• תשובה: לשונם של בני מעמד הפועלים
במיזרח לונדון. המונח קוקני הוא סירוס של
המילים האנגליות ביצי תרנגול, כשהכוונה
לביצי תרנגולת דווקא, אך ביצים קטנות
וחסרות חלמון.

פרה אדומה ושרופה
על קיום טקסים ארכאיים(״תשקיף״,
העולם הזה .)25.2.87
אני מתפלא על אנשי בני־ברק, המקפידים על
קיום פדיון פטר חמור, שהיא מיצווה מן התורה,
ומתעלמים ממיצוות פרה אדומה, אחת שכמותה
צריך, לעיתים מזומנות, לשחוט ואחרי ששורפים
את גופתה(כלשון הכתוב ״את עורה, ואת בשרה
ואת דמה, על פירשה ישרוף״) משמש האפר
כחומר־חיטוי כנגד כל מיני עבירות מטמאות.
הרצליה

רמי זלינו״ר,
* גלויה משנת .1936 הכתובת כערבית:
.פאהי אליקאוקגי, מפקד המורדים.׳
העולם הזה 2583

במדינה
העם

מי ייעץ ליועץ?
אין מזל ליועצי הטרור.
עמירם גיר הפך
כוכב בעל כורהו,
ובך גם רפי איתן
אין מזל לאנשים הממלאים את
התפקיד הקרוי ״יועץ ראש־ממשלה
לענייני־טרור״.
הבעל הנוכחי של התפקיד נתון
בצרות, וכמוהו גם היועץ הקודם.
כרטיס לטהראן. עמירם ניר,
היועץ הנוכחי, תופס מקום נרחב מאוד
^דוח של ועדת־החקירה רמת־הדרג,
שמונתה על־ידי הנשיא רונלד רגן כדי
לבדוק את פרשת איראו־קונטראס.
ועדה זו, כמו ועדת־החקירה של
הסנאט (העולם הזה ,)25.2.86 לא
יצאה מגידרה כדי להרשיע את ישראל.
ישראל כשלעצמה כלל לא עניינה אותה.
היא ביקשה לבדוק רק את האחריות
של נשיא ארצות־הברית ופקידיו.
אולם גם מבלי שרצתה בכך, צץ שמה
של ישראל לכל אורך הדוח. והשם
?ל!ובע הוא עמירם ניר.
נראה כי ידו של ניר היתה בכל. הוא
הציע, הוא הביא רעיונות, הוא נפגש,
הוא אירגן, הוא קישר. הוא שהביא

ניר
איתן זקוקים לעצה

לעניין שוב ושוב את האיראני מנישאר
גורבניפאר, שהאמריקנים מאסו בו ו־הגדירוהו
כשקרן וכרברבן.
לפחות שני חידושים מעניינים
לגבי ניר יש בדוח החדש, שפורסם
השבוע•
כאשר לא שוחררו בני־הערובה
האמריקאיים, למרות ההבטחות, ניתק
הקולונל אוליבר נורת׳(״הקאבוי במרתף
הבית הלבן״) את מגעיו עם ניר,
וסירב להיפגש עימו עוד. נראה שהוא
האשים את ניר בנוכלות של גור־בניפאר.
ניר ביקש באופן קדחתני למש
את מגעו ההדוק עם נורת׳ .מאמץ
זה הביא לשיחרור בן־ערובה אמריקאי
אחד.
• כאשר יצא רוברט מק־פארלן
לשליחותו המפורסמת לטהראן, בחברת
נורת׳ ואחרים, לא רצה לקחת עימו
את ניר. שימעון פרס עצמו התערב
אצל נשיא ארצות־הברית כדי להבטיח
את צירופו של ניר למישלחת. ניר אכן
טס, והוצג בטהראן כאמריקאי.
נראה כי ניר עוד יעסיק את האמריקאים
הרבה זמן.
מרגלים ישראליים. גם קודמו
נ 8ל ניר, רפי איתן, מרתק את האמריקאים.
השבוע
גילה ג׳ונתן פולארד בבית־המישפט
האמריקאי, הדן אותו בעוון
ריגול למען ישראל, שרפי איתן הטיל
עליו לרגל נגד ארצות־הברית, לספק
לו רשימה של מרגלים ישראליים הפועלים
בישראל לטובת ארצות־הב־רית,
ולספק לו מידע אמריקאי על פוליטיקאים
ישראליים.
פולארד, לדבריו, סירב. הוא סיפק
רק׳חומר״ריגול שהיה דרוש בעיניו
לביטחון ישראל, כגון חומר על מיתקנים
צבאיים ערביים. את החומר הזה
מסרו האמריקאים בעצמם לישראל,
ונראה כי התכוונו למכור אותו לישראל
תמורת מחיר. אגב, בתיווכו של
ניר מכרו האמריקאים גם כמה פעמים
חומר מודיעיני לאיראנים, להמשך
מילחמתם בעיראק.
נראה כי איתן וניר, היועצים הנאמנים,
היו בעצמם זקוקים לעצה טובה.
העולם הזה 2?83

קצההקר חון
ללאקר חון
ץ ה נראה כמו קצה־הקרחון. שימו
עון פרס טס למצריים לפני שחזר
יצחק שמיר מאמריקה. שמיר שלל
פומבית את זכותו של פרס להתחייב
בשם ישראל. פרס הטיף במצריים
למדיניות ששמיר מתנגד לה. העולם
המשתאה ראה מדינה קטנה שיש לה
שתי ממשלות.
בלי ספק: משבר ממשלתי בדרך. זה
היה קצה־הקרחון.

אבל מי שבדק מתחת לפני
המים, גילה תופעה מוזרה: לא
היה שם שום קרחון.
התנאים למשבר ממשלתי פשוט לא
היו קיימים.

5התנאים למשנו

גרוע מזה, מבחינת המערך: אין זו
עילה פופולארית. מי שמסכים ממילא
לקו המערך, יחייב עמדה זו. אך מי שמסכים
לעמדת הליכוד או הדתיים,
ישלול אותה.

העניין לא יעביר ביום־הב•
חירות מיספר ניכר של בוחרי-
הליבוד אל מחנה-המערך.

מבחינת המערך, זה יהיה
אסון.
לכן אין כל ממש במשבר ממשלתי
מתוכנן.

האיש החזס: ונין

^ שאלה היתה: האם יוכל להי־
( ( ווצר משבר ממשלתי בלתימי
תוכנן? האם יכולים הדברים להישמט
מן הידיים?
השאלה נוגעת לשימעון פרס. אי**
באן גם המשך החשבון.
שיותו ומצב־רוחו עמדו במרכז החש^
/אין בכנסת רוב לפיזור בונות.

לא היו בחיווח

הכנסת, ואין כל אפשרות לפזר
את הכנסת בדרך אחרת.
הכנסת מורכבת מח״כים, שרק חלק
מהם בטוחים שייכנסו גם לכנסת הבאה.
כמעט כל הסיעות הקטנות נתונות
בצרות. חרף דיבורים אמיצים לצורכי־פירסום,
אין אף לאחת מן הסיעות הקטנות,
מימץ ומשמאל, עניין בהקדמת
הבחירות.

** שבר ממשלתי אמיתי יתכן
^ /כ שי ש חמשת התנאים הבאים:
• חילוקי־דיעות אמיתיים בין שני
הגושים.
• סלע־מחלוקת המעניק פופולאמשמע:
רק הליכוד והמערך
ריות לצד היוזם.
ביחד יכולים לפזר את הכנסת.
• האפשרות ללכת לבחירות.
• תיקוות הצד היוזם לניצחון מכ אס אין להם עניין משותף בזה,
הכנסת לא תתפזר.
ריע בבחירות.
גם אילו התפזרה הכנסת, אין סיכוי
• או, לחלופין, האפשרות שהצד
היוזם יקים ממשלה צרה בכנסת הנו־£
כחית.

פרס
האיש מתוסכל ומרוגז.
יש לו סיבות טובות לכך.
בין השאר:
• מעמדו החדש כשר־החוץ מתסכל
אותו. בישראל אין לשר־החוץ סמכויות
של ממש. מישררו עלוב, בהשוואה
למישרדיהם של ראש־הממשלה
ושר־הביטחון. מכיוון שבתקופת כהונתו
של פרס כראש־הממשלה לא לקח
עימו את שמיר לשום מקום, גומל לו
שמיר כיום באותו המטבע.

• האשראי שצבר פרם במשך
שתי שנותיו כראש-הממ־שלה
אוזל במהירות. פרשת־

רבין מודע היטב למצב זה, ואין לו
שום נכונות לוותר עליו. כאשר יצר
פרס את המשברון האחרון, שאל רבין
בישיבת הצמרת של המיפלגה :״מי
בכלל החליט על אסטראטגיה של
משבר?״ רי היה להציג את השאלה, ולא
היה צורך בתשובה.

למעשה אין פרס בטוח שיש
לו רוב אף במיפלגתו שלו
ליצירת משבר. השרים רוצים
לשמור על נחלותיהם ומעמדם.
הח״כים פוחדים שלא ייבחרו
מחדש. גד יעקובי רוצה לקבל
את אישורו של שמיר למינויו
כשגריר בוושינגטון.

רק עזר וייצמן מעוניין במשבר,
מתוך תיקווה שיהיה שר חשוב בממשלה
הבאה. הוא גם הבטיח את מקומו
שלו ומקום אנשיו בכנסת הבאה, בלי
קשר לתוצאות. אין לו מה להפסיז־.
אך לוייצמן אין כיום המישקל הדרוש
כדי לגרום למשבר. מישקלו של
יצחק רבין, יריבו הוותיק, כבד הרבה
יותר.

חאומי־סיאם
ממשיכים
ך ותרה הבעיה של יצחק שמיר.
^האם היה הוא מעוניין במשבר?
פרשנים רבים סברו כך. לשמיר יש
מה להרוויח: אם יוקדמו עתה הבחירות,
תירגע מילחמת״המחנות בחרות. אם
הבחירות ייערכו לפני הוועידה, יהיה
שמיר בלי ספק המועמד הבא של הליכוד
לראשות־הממשלה. אם הוועידה
תיערך בצל הבחירות לא יעז איש
במיפלגה לפגוע בשמיר.
אולם נראה כי פרשנות זו מוגזמת
מאוד, גם אם יש בה גרעין כלשהו של
אמת. לשמיר ולכל חבריו בחרות יש
אוטומטית דיעה נחרצת נגד ועידה

אן! לא אחד מן התנאים האלה ;
לא היה קיים — לא לגבי -
המערך י, לא לגבי הליכוד.

• הוועידה שלא
היתה
ך ן ילוקי־הדיעות בין הצדדים אי(
( נם אמיתיים.
הדיבור על ״ועידת־שלום בינלאומית״
הם דיבורים, ותו לא. אין למערך
שום הצעה שהיא מקובלת על הערבים.

הליכוד מתנגד לכל ועידה.
ומבחינתו — בצדק. בכל ועידה
תעלה שאלת הנסיגה הישראלית
מן השטחים הכבושים.

גם אם הוועידה לא תוכל לכפות
זאת, היא תמסד את ההתנגדות העולמית
לכיבוש הישראלי.
המערך היה רוצה בוועידה, בתנאי
שהיא רק ״תלווה״ את המשא־והמתן
הישיר, שהיא לא תוכל ״לכפות״ ,ובעיקר:
שלא תהיה בה נציגות של
אש״ף.
השתתפות אש״ף היא הקובעת. לא
יתכן כלל שמצריים, ירדן, סוריה ו־ברית־המועצות
ישתתפו בוועידה כזאת
בלי אש״ף. הדבר היה גורם לתסיסה
עצומה בעולם הערבי, והופך את הוועידה
בעיני ההמונים הערביים לוו־עירת־בגידה.

פרם
מאמין כי אפשר לעקוף
את המיכשול הזה על־ידי התחכמות
:״ימנו ,.נציגים פלסטיניים
מוסכמים״ ,שיהיו למעשה
אנשי אש״ף וממוני אש״ף,
אך שלא יופיעו בשם זה.
הדבר נתון בספק חמור. לא ברור כי
ישראל, מצריים, ירדן ואש״ף יוכלו
להסכים ביניהם על נציגים כאלה. ובעיקר:
לגמרי לא ברור שאש״ף יסכים
להיכנס לוועידה כזאת בדלת האחורית,
שלא בשמו המלא, על זהותו וריגלו.
לכל היותר יתכן כי בוועדה ״מכינה״
ישתתפו נציגים פלסטיניים חצי־רישמיים.
אך ועדה כזאת לא תביא את
השלום, היא רק ״תעביר את הזמן״ ותיצור
רושם של התקדמות.
על כך מדובר, למעשה. אך גם עניין
זה רחוק. אין זו עילה אמיתית למשבר.

המשולש שמיר־פרס-רבין
השלישי הוא הצוחק
סביר לשינוי מפת הבחירות. המיש־אלים
האומרים אחרת אינם רציניים.
המישאלים הרציניים — אם בכלל יש
כאלה — מלמדים כי תחול לכל היותר
תזוזה קלה בלבד לטובת המערך
וגרוריו. זה לא יספיק למערך להקים
ממשלה חדשה, ובוודאי לא בלי רק״ח
והרשימה המתקדמת. משמע: אחרי
הבחירות יהיה המצב כמו לפניהן.

ואילו בכנסת הנוכחית, אין
סיכוי להקמת ממשלה צרה בהנהגת
המערך. פרם לא הצליח
למשוך את הדתיים לצידו. המפה
נשארה כמו שהיתה עם
היבחר הכנסת.
גרוע מזה: אם יפרשו שרי־המערך
מן הממשלה, אין כל ביטחון שהממשלה
תיפול. היא תוכל להמשיך ולהתקיים
כממשלת־מיעוט, או כממשלת־מעבר,
במשך תקופה ארוכה — בלי
המערך.

השעון של דויד בלם העלתה.
שוב את בל הבעיות הקודמות
שלו לגבי אמינות.
• כפי שהיה צפוי מראש׳,מעמדו
של יצחק רבץ מתחזק במהירות.
כבר עם הקמת הממשלה היה ברור
כי אחרי הרוטציה יהיה רבין האיש
החזק. הרבר טבוע בטיב המציאות הפוליטית
הישראלית. שר־הביטחון חשוב
לאין שיעור משר־החוץ. לרשותו עומד
תקציב ענקי, הוא חולש על עניינים
אדירי־חשיבות, הוא עומד אוטומטית
במרכז דיווחי התיקשורת.
רבין, הנוקט עמדה ימנית הקרובה
ללב הליכוד, הוא עתה לשון־המאזניים
בממשלה. איש אינו מעז לנגוע בתקציב
שלו. איש אינו מעז להעלות נושא
שהוא אינו מעוניין בו. כאשר הפר
האיש של פרס, יוסי ביילין, כלל זה
בעניין דרום־אפריקה, ירד עליו רבין
כמו פצצה של טונה.

בינלאומית. וככל שימשיך שמיר לכהן
כראש־ממשלה, כן מתחזק מעמדו גם
בתוך חרות. אין לו אינטרס מובהק
להקדים את הבחירות.
לכן, אחרי ששככו ההכרזות המפוצצות,
נשאר הכל כמו שהיה.

הליכוד והמערך, תאומי־סי־אם
של האחדות הלאומית,
דבוקים זה בזה. הם מתחלקים
בשלל התקציבי, לטובת הקיבוצים,
המושבים וההתנחלויות.
הם משתיקים בצוותא את סר*
שת־בלם, הפוגעת במערך, ואת
פרשת-הקרקעות, הפוגעת בליכוד.
יד רוחצת יד. האינטרסים
המשותפים שלהם חזקים הרבה
יותר מאשר ההבדלים ביניהם,
שהם מילוליים בעיקר.
המשולש שמיר־רביו־פרס ימשיך
לתפקד — אם אפשר לקרוא לזה
תיפקוד.

בדרכי שוחד ציבורי והונאת הבריות מנסים להקים בארץ מלם־
אשר יקום על הדמוקרטיה הישראלית, על המשק ועל החברה

* הו ח*ק ההפכים הפוליטיים:
( כדי לעשות שלום עם מצריים, דרוש לאומן מצחצח״חרבות כמו
מנחם בגין.
כדי לנצח על תוכנית כלכלית ימנית־ריאקציונית, דרוש
סוציאליסט כמו שימעון פרס.
ועל אותו המישקל:

כדי לחסל את העיתונות החופשית בארץ, דרוש
ליברל מיקצועי כמו אמנון רובינשטיין.

הקואליציה י י הנוכחית, יכאשר גורלו של המערך
ך י פני שקמה
/היה תלוי בין השאר בשלושת הקולות של אמנון רובינשטיין
בכנסת, הוא לחם כארי להגשמת חלום־חייו.
לא על מדיניות של שלום, לא על חקיקת חוקה, לא על הבטחת
זכויות־האדם בארץ. רובינשטיין התעקש על מטרה נעלה הרבה
יותר.
הוא רצה להגשים את חלום־חלומותיו, את חזון ימי־המשיח:
הקמת ערוץ שני לטלוויזיה.

סולם־ערכים חדש, דגם של חיקוי, דמות של גבר ואשה אידי,
אליים.

מובן
שזוהי דמות של האדם הצורך, האיש כעל
מוצרי-הראווה, החי כהכרה החומרנית, שכה נמדדים
הצלחתו של אדם וערכו על פי הדברים שהוא
קונה.

כאשר תעבור שטיפת־מוח זו על מדינת״ישראל, ייעלמו בה
השרידים האחרונים של חלוציות, הכבוד לעבודה, הערכת האדם
על פי תרומתו לחברה. הם ייעלמו כקנודמידה לערכו של אדם.
המצליחן יהיה בעל המכונית הגדולה ביותר, בעל מכשיר
הטלוויזיה החדיש ביותר, בעל הווילה המפוארת ביותר.

בעיני הנשים, הדוגמה לחיקוי תהיה הצעירה הבלונדית,
שתצא ממכונית אמריקאית ענקית כדי
לחזור לווילה שלה בסביון, בעלת הריהוט הדני וה־

ואכן, הדרישה האחת הזאת הוכנסה לבל הסכמי
הקואליציה. עכשיו עומד השטר לפירעון, כבחינת
ייקוב הדץ את ההר. ייהרג ולא יעבור.

אשרי המאמין.

כל הסעיפים האלה הם אחיזת-עיניים. הם באים לרמות
את הציבור, או — גרוע יותר — את בעל?!,
ההצעה עצמם.
שום כוח בעולם לא יגביל את הפירסומת הזאת. כי זה טיבעה
של פירסומת מסוג זה: מי שפותח לפניה חריץ קטן, יוצף על־ידי
מבול.
הרובינשטיינים הקטנים יהיו דומים לשוליית־הקוסם, שביקש
להפעיל מטאטא כדי שיביא לו מים, ושעמד לטבוע במים שהביאו
אלפי מטאטאים, אולם בניגוד לאגדה, במציאות לא יבוא מכשף
זקן ומנוסה שיציל את השוליה.
תחנת־טלוויזיה היא מכשיר יקר מאין כמוהו. היא תבלע מיליונים,
ותדרוש עוד ועוד. לעולם לא יספיקו לה הכנסותיה.

על מיזכח המולך הזה יהיה צורך להקריב את הכ£
— שיקולי אסתטיקה, שיקולים לאומיים, שיקולים
חברתיים. כי תמיד תישמע הזעקה: אם לא יבטלו את
המיגבלות, אם לא יתנו חופש מוחלט לפירסומת,
תפשוט התחנה את הרגל. או שלא תוכל לספק את
רעב ציבור הצרכנים, שיפנה אל סירטי הווידיאו.

ישראל היא מדינה קטנה, ולה משק זעיר. כל הפירסומת האפ־שרית
תספק בקושי את הצרכים המינימאליים של תחנה כזאת —
במיקרה הטוב ביותר.

יש כאן בעיה פסיכו־פוליטית. מה גרם לו לרובינשטיין לראות
בהקמתה של תחנת־טלוויזיה את פיסגת כל שאיפותיו, את תרד
מתו הבלעדית להיסטוריה העברית?
אומנם, הטלוויזיה הזאת תהיה כפופה לשר־התיקשורת, והוא
יעשה בה כבתוך שלו. אך הרי לא לעולם ישמש הוא כשר־התיק־שורת.
אם כן, מה גרם לו לרובינשטיין לרקוד סביב האנטנה
השניה, כמו שרקדו בני־ישראל סביב עגל־הזהב?

הערוץ השני יהיה שואה חברתית.

^ עולם לא ד! .כנסו בהצעת־חוק אחת כל־כך הרבה סיסמות
^/חסודו ת, כל־כך הרבו: מישאלות״לב וכל־כך הרבה הבטחות
חסרות־כיסוי כמו בהצעה זו.

יש לכך רק הסבר אחד: הסיכוי לשלוט בכלי־תיק־שורת
אדיר־כוח כזה, ולוא גם במשך שנדדשנתיים
בלבד, כל־כך משכר את חושיו, עד כי שיתק כל מחשכה
הגיונית.

זה נוגע גם לסכנה השניה הטמונה כה: השתלטות
הממשלה על החדשות.
אחת הסיבות העיקריות לפופולאריות של רעיון הערוץ השני
בקרב הפוליטיקאים היא הריעה הכללית הרווחת בקרב הפוליטיקאים
שהטלוויזיה הקיימת אינה משרתת אותם כראוי. ובעיקר:
שאינה מגישה את החדשות שהממשלה היתה רוצה לשדפן!

שהרי המחשבה ההגיונית אומרת: זה יהיה אסון.

אסון משולש.

צרה זו תבוא על תיקונה.

אומנם, בהצעת־החוק מדובר הרבה על איסור כל תעמולה פוליטית
בערוץ השני(סעיף ,)8על החובה להגיש שידורי־חדשות
.מתייקים, מהימנים ומאוזנים״ (סעיף ,)70 ולשמור על ״אתון
נאות״ (סעיף )51 ועוד דברים יפים שכאלה.
ומי ידאג לכך?

^ אסון הראשון, והגדול ביותר, נוגע לעיקרו של המכשיר
( 1המתוכנן: הפירסומת. הערוץ השני יהיה כולו מבוסס על פיר־סומת
מיסחרית.

פירסומת טלוויזיונית אינה דומה לכל פירסומת
אחרת. היא פונה אל קהל שאינו יכול לברוח, קהל
שבוי. היא סונה בו זמנית אל שני החושים העיקריים.
היא סונה אל האדם כפינתו הפרטית ביותר. היא טוטאלית.
צופה
ההולך לקולנוע, והרואה שם סירטודפירסומת, יודע שהוא
נמצא בעולם של חלומות. קורא של עיתון מסתכל במודעת-
פירסומת כשכל חושיו הביקורתיים עימו. הוא מצפה לקבל מידע,
ולהעבירו תחת שבט הביקורת. אך צופה־הטלוויזיה רואה את
הפירסומת בטרקלין ביתו, או אף במיטתו. היא תוקפת אותו באופן
טוטאלי, טוטאליטרי.

אץ זו פירסומת׳רגילה. זוהי שטיפת־מוח.

כאשר הפירסומת הזאת אומרת לו: כולם קונים מכונית מפר
ארת, אץ זו הצעה. זוהי פקודה.
במשך שנים פועלות כל ממשלות־ישראל כדי למנוע את הע־ליה
הרת־האסון של רמת־המיחיה בארץ, שאינה נעוצה בהגברת
המאמץ ובשיפור הייצור, אלא במשק־חמס האוכל את עצמו.
למען מטרה זו אומללו זקנים וילדים, הוטלו אגרות על חינוך
ובריאות, צומצמו סובסידיות על מוצרי־יסוד.
ממשלה זו, המטילה על הציבור חומרות נוספות כדי להוריד
את רמת־המיחיה שלו, באה עכשיו ומכניסה למדינה מכשיר אדיר־עוצמה,
שכל־כולו יהיה מוקדש למטרה אחת: להמריץ את הציבור
לקנות עוד ועוד, להגביר את הצריכה בלי גבול.
מאז ימי־טרויה העליזים, כאשר ממשלת־טרויה הכניסה לעיר
את סוס־העץ המפורסם, לא עשתה ממשלה מעשה כה אווילי.

הטלוויזיה הפירסומית, המיסחרית, תדרבן כהכרח
את הצריכה בארץ מעבר לכל יכולת כלכלית, תיצור
לחץ אדיר לרכישת מיצרבי־ראווה, מיצרכי־־ביזבוז.
כמו מהר״ל מטורף, היא יוצרת גולם שיקום עליה.

זהו טירון ז־מערכות.

^ ש לעניין הפירסומת היבט נוסף, חמור עוד הרבה יותר.
בעולם המערבי נערכו מחקרים מדעיים רבים על נושא המטריד
את מיטב המוחות: כיצד משפיעה הפירסומת בטלוויזיה על דמות
החברה והמדינה.
בגלל עוצמתה הכבירה של פירסומת זו, הגובלת בשטיפודמוח
לאומית, היא משפיעה על דמותה של החברה כולה. היא יוצרת

מנהל כללי, שישמש גם כעורך ראשי. את המנהל
הזה תמנה מועצת-המנהלים ״באישור הממשלה״.

ומי זאת מועצת־המנהלים? גוף שרוב חבריו ימונו על״ידי
.הרשות השניה״.

השר רובינשטיין: סוט ליברלי בטרויה
שיש האיטלקי, כדי לראות טלוויזיה ליד בריכרדהש־חיה
המחוממת.
את הדגם הזה יראו לא רק ברמת־אביב ובהר־הכרמל, אלא גם
בקריית־שמונה, בשדרות, בירוחם ובשכונת־מוצררה. גם שם יראו
את הדוגמה הזאת, לא בקולנוע, אלא בחדר־האורחים, בחדר״המי־טות.

יווצר
לחץ חברתי עצום. מי שלא זכה ככל אלה
(ומי מאיתנו זכה?) ירגיש שהוא נכשל, שילדיו בזים
לו, שאשתו מזלזלת בו(או שבעלה מואס בה).
זוהי מהפכה של צפיות, שתמצא את ביטויה בתופעות חברתיות
שאת סופן מי ישותו.
^ פשר לומר, כמובן, שמגמות אלה כבר קיימות בחברה היש־ראלית
ממילא.
זה נכון. אך כל המגמות השליליות האלה, שעליהן שופכים
הפוליטיקאים דמעות־תנין, יקבלו תאוצה חזקה יותר ללא־שיעור
כאשר מכשיר אדיר זה של שטיפת־מוח יועמד לרשותן. זאת תהיה
מציאות חדשה.

• ועל כל אלה אומר המבוא להצעת-החוק, בהת-
הפדות הראויה לספר־השיאים של גינם, שהערוץ
השני בא ללחום כסרטי־הווידיאו שבהם.,ישנה השפעה
ניכרת של תרבות זרה:״
ך* רובינשטיינים יטענו כי יש בחוק המוצע ערובות מפני
! 1מגמות אלה.
ואכן, יש בחוק סעיפים למכביר המקימים כל מיני מוסדות
ומועצות ווועדות, שתפקידם יהיה לפקח על הפירסומת, ואשר
יוכלו להגביל את אורכה ותוכנה וצורתה.

ומי ינהל את הרשות? מועצה של 15 חברים, אשר
שר-התיקשורת יציע אותם והממשלה תמנה אותם.
מבץ ה 15-המופלאים, שמונה יהיו עובדי־הממשלה
ושיבעה נציגי-ציבור.
אילו נציגי ציבור? כבר ראינו בערוץ הראשון מי הם נציגי־הציבור:
עסקני״מיפלגות המתמנים על פי מפתח מיפלגתי וסיעת
,,בשמות־צופן שונים( .נציג הסופרים יהיה חבר מחנודלוי
בחרות, נציג העיתונאים יהיה איש מיפלגת־העבודה ממחנה רבץ,
נציג המורים יהיה איש־המפד׳ל, וכד ).גם בהצעת־החוק הזאת י8
רשימה מרשימה של גופים ציבורים שיהיו מיוצגים (סעיף .)9
בסוף יהיו כולם עסקני־מיפלגות.

ומי ימנה את יושב-ראש המועצה? שר־התיק
שורת, כמובן. הידר יקבל שכר של דירקטור( .ים וע1

ומי ימנה את המנכ״ל? לא קשה לנחש: שר־התיקשורת.יציע׳,
הממשלה. תאשר״ ,והמועצה (זו שמונתה על־ידי הממשלה לפי
הצעת שר־התיקשורת).תמנה״.
דרושה סבלנות של ברזל כדי לקרוא את כל עשרות הסעיפים
היוצרים מעטה עבה של קורי־עכביש לגליסטיים כדי לכסות אח
האמת הפשוטה:

הרשות הזאת תהיה כפופה לחלוטץ לשר־התיק־שורת.
קרי: לאמנץ רובינשטיין. הוא שימנה את כל
השולטים בה להלכה, בצורה זו או אחרת, ישירה או
עקיפה. הוא יהיה העריץ של הערוץ.
ואם יתפתה חסיד שוטה של השר רובינשטיין למחשבה כי
״אדם כל־כך ליברלי לא יכול להזיק״ — מוטב לו לחשוב שלא
לעולם חוסן, ולא לעולם כיסא. אחרי רובינשטיין יבוא מישהו

אחד.

אריאל שרץ, למשל. ואולי גאולה כהן, בממשלה
ימנית. או חיים בר-לב, בממשלה שמאלית. ואולי —
מי יודע? — זבולון המר. ואולי יצחק פרץ.
שילטון אדיר נמסר פה בידי איש אחד.

ומכיוון שהראשון יהיה אמנון רובינשטיין, אשר

ייעשה את כל המינויים הראשונים ויצוות את כל
המישרות, הרי נמסר בידיו כוח אדיר סי כמה. יתכן
שחלם על כך כאשר התחיל בדרכו הטלוויזיונית והציבורית
כמנחה התוכנית ״בומראנג״.
^ ל יילך איש שולל אחרי סיסמאות ריקות כמו״שידורי־חד־
1 1שות מדוייקים, מהימנים ומאוזנים״.
.דרושה מידה רבה של התחסדות עזת־מצח כדי לתבוע מאדם
אינטליגנטי להאמין במליצה כה שטותית.

כל תלמיד השנה הראשונה במדעי-התיקשורת יודע
שאין דבר כזה. אין ידיעות אובייקטיביות,
מדוייקות ומהימנות.
אם נאומו של השר אמנון רובינשטיין יופיע בראש מהדורת
החדשות, בכתבה מצולמת של חמש דקות, תהיה זאת ידיעה
^דויי ק ת, אך ידיעה זו תהיה שונה מהזכרת אותו הנאום עצמו,
בסוף המהדורה, ללא כתבה מצולמת, בעשר שניות. ומישהו צריך
להחליט אם בכלל להכליל את הנאום במהדורה, או לא.
כל החלטה כזאת תהיה ״מדוייקת״ ו״מהימנה״ ואפילו ״מאד
זנת״ (שהרי יהיו גם נאומים אחרים) .אך זוהי תעמולה פוליטית
פשוטה, לכאן או לכאן.

כלומר, הם לא שילמו עדיין. הם רק הבטיחו. ולפי העיקרון
שפתי יאמין לכל דבר, בעלי־העיתונים מאמינים.

*ץ אליראן אמר שהמילחמה היא עניץ הרכה יותר
מדי רציני מכדי להשאירו כידי אנשי־צבא.
על אותו המישקל אפשר לומר: חופש־העיתונות
הוא עניין הרכה יותר מדי רציני מכדי להשאירו כידי
בעלי-העיתונים.
חלק מבעלי־העיתונים אינם אלא סוחרים רגילים, הסוחרים
במרכולת ששמה עיתון. אפשר לפתות אותם בכסף.
במרוצת השנים נתנו בעלי־העיתונים והעורכים את ידיהם ל־קישרי־השתקה
בלא־ספור, וליחכו את פינכתם של כל השליטים.
עכשיו הם הגיעו לשפל חדש של כניעות.

הם עשו קנוניה עם בעלי־ההצעה. הם עשו עסק.

מתור המחשבה ש״אם אינך יכול ללחום בהם, הצטרף אליהם״,
הם הבטיחו לעצמם נתח מהעוגה. או כך, לפחות, נדמה להם.

הצעת״החוק הזאת מוסרת בידי הממשלה, באמצעות שר אחד,
שליטה בלעדית על שידור־החדשות העיקרי במדינה. זהו צעד
*,רול לקראת מישטר טוטאליטרי ומודרני, שאינו זקוק עוד לבד
חנות־ריכוז ולקג״ב, מפני שהוא שולט במכשירים של שטיפת־מוח,
שהם יעילים הרבה יותר.

זוהי הסכנה השלישית הכרוכה בהצעה זו.

העיתונות החופשית חיה ממודעות. מי שסותם את זרם המד
:געות לעיתון, חוסם כאילו את זרם האוויר לריאותיו של אדם. הוא
מחניק אותו. הוא רוצח אותו.
י שום עיתון כתוב אינו יכול להתחרות עם טלוויזיה מיסחרית
על הפירסומת הגדולה — בגלל אותן הסיבות שכבר הבאתי אותן,
לעיל. האפקטיביות של שטיפת־המוח הטלוויזיונית תהיה לאיד
שיעור גדולה מכל פירסום מודפס גם בעיתון הנפוץ ביותר במרינה.

ישראל
אינה ארצות-הברית. לנו יש משק זעיר,
זערורי.
הפירסומת המיסחרית כבר הצטמקה בארץ בשנים האחרונות.
סטטיסטיקות בעניין זה כוזבות, מפני שכמעט כל העיתונים
בארץ הורידו את מחירי״הפירסומת מתחת לשולחן. הם מעניקים
הנחות מפליגות, ואחדים מהם אף מפרסמים מודעות־חינם כדי
לעשות רושם ולמלא את עמודיהם.
^ אין שום ספק כי הטלוויזיה המיסחרית תוציא מן העיתונות את
הפירסומת הכדאית ביותר. בעלי הצעת־החוק עצמה מודים בכך
בפה מלא, ולא בלי שימחה־לאיד, כאשר הס מדברים במבוא על
״פגיעה אפשרית בעיתונים היומיים בשל ירידת הכנסותיהם
מפירסומת״.

י על העיתונות, הכוח היחידי במדינה המבקר כיום
את מעשי־הממשלה כיעילות, כפי שהוכח שוב ד
שוב, תרד מהלומה מוחצת, אולי מכת־מוות. במקום
;הגוף הזה יבוא גולם תעמולתי, הכפוף כולו לממשלה
י — ולמעשה לשר־־הדואר, שיהיה עתה מעין דיקטטור

תעמולתי.
^ ם כן, מדוע לא הזדעקו עורכי־העיתונים? מדוע אינם מר־
* 15 עישים שמיים וארץ? מדוע אינם יוצאים למאבק לחיים
ולמוות, מכריזים על שביתה, מרעידים את אמות הסיפים?

זהו אהד הסיפורים המבישים כיותר כפרשה זו כולה.
בעלי־ההצעה
סתמו להם את הפה.

הם שיחדו אותם. הם שילמו להם דמי לא־יחרץ.

האיגוד הזה הוא גוף פרטי בהחלט של בעלי־עסק,
כמו איגוד בעלי־המכולת. אין הוא כפוף לשום בי.
קורת•

כל העיתונים היומיים חברים בו. ובוודאי לא המקומונים,
החינמונים, השבועונים, כיתבי־העת האחרים.

ברור לגמרי שמי שניסח סעיף זה, התכוון בפירוש
לשלם שוחד לקבוצת-לחץ מסויימת מאוד, כדי
לסתום את פיה — מתוך תיקווה שאם היא תשתתק,
אפשר יהיה להתעלם מכל שאר המחאות.
השימוש הציני הזה בנשק השוחד, המונח ביסודה של הצעת־חוק
זו, מעיד על רמתה וכוונתה. הוא לא הופעל רק כלפי בעלי-
העיתונים. נסתם גם פיו של שר־החעור־והתרבות — הראשון
שהיה צריך להזדעק נגד הצעה חמורה זו. השוחד כלל סעיף
המבטיח לתת חלק מן העוגה לטלוויזיה החינוכית(סעיף .)59

וסעיף ליברלי קטן הזועק לשמיים, המגיע לשיא
ממש: סעיף ,99 המטיל חמש שנות מאסר על מי
ש״מונע, מפריע או מעכב ביצוע שידורים בכל דרך
שהיא״!

אץ זה רק הבדל כמותי, אלא גם איכותי. הפניה
עצמה שונה.

ך* רובינשטיינים באים לסבר את האוזן ולפייס את הדוא־יי
1גים לשלום העיתונות.
הטלוויזיה תביא להגברת כמות הפירסומת, הם אומרים. זה
,הוכח בארצות־הברית. יהיה די והותר לכל — גם לטלווידה, גם
לעיתונות היומית. הם גם מביאים סטטיסטיקות המוכיחות את
עליית כמות הפירסומת המיסחרית בלא גבול.
רק שוטה גמור יאמין לכל אלה.

נאמר כי המענק (כך זה נקרא בחוק!) ישולם רק לעיתונים
יומיים. ומי הם העיתונים היומיים? עיתון שהוא ״חבר באיגוד
העיתונים היומיים בישראל״.

ך* כלל, אפשר להתפעל מן החיחכום שהושקע בהצעת״חוק
^ זו, משאת־נפשם של איש אחד 1האינטרסנטים המתחבאים
מאחוריו.
אץ גבול להתחסרות הכלולה במבוא להצעת־החוק, הבאה להוכיח
מדוע דרוש הערוץ השני: כדי להילחם ב״השפעה זרה״ ,כדי
למנוע מן האוייב הערבי להשתלט על תדרי־שידור, ועוד ועוד.
אין גבול לכוונות הטובות המונחות ביסוד עשרות הסעיפים,
הבאים ״להבטיח״ שהכל ינוהל בצורה ליברלית, ציבורית, בידי
מומחים אובייקטיביים, כשמכל סעיף מבצבצת הכוונה האמיתית
של השתלטות שילטונית גסה.
מרוב ליברליזם מתקתק לא שכחו בעלי ההצעה לקבוע(בסעיף
)46 שניתן יהיה למנוע גישה למכשיר זה מכל אדם בלתי־רצוי
בתואנות של ״סיכון לביטחון המדינה״ (מה זה?) ,או ממי ש״נוגד
את טובת הציבור״ (מה זה?) .הם לא שכחו גם לשחרר מראש את
הרשות שלהם מאימת החוק לאיסור לשון הרע, אשר חל על כל
העיתונים(סעיף .)117

ך צד ההשתלטות על מכשיר־התעמולה העיקרי במדינה,
) באיצטלה של ״חברה פרטית לשידורי־חדשות״ (סעיף ,)69
באה התקפת־המחץ על עצם קיומה של עיתונות חופשית במדינה.

היא תצטרך להוריד את הרמה עוד ועוד, לפנות אל
הרבדים הפרימיטיביים ביותר של נפש הציבור כדי
לרצות את המפרסמים התובעים ציכור־צופים
מירכי.

זה לא נאמר. שום קריטרדן אובייקטיבי לא נקבע.
אכל נקבעה זהות המקבלים(אס יקבלו).

הטלוויזיה החינוכית היא הבייבי הפרטי של שר-
החינוך, השולט בה שילטון מוחלט. השר אמנון רד
בינשטיין זרק פירור לשר יצחק נבון, ובזה נסתם פיו.

זה נכון לנכי כל חדשה בכל עיתון, ועל אחת במה
וכמה ם מהדורת-טלוויזיה, המגיעה למיליונים, והפונה
בו־זמנית אל כל החושים.

העיתונים יצטרכו להוריד את מחירי המודעות כדי להציל מה
*גניתן להצילז ולהסתפק בנתח מצטמק והולך. תהיה זאת מילחמה
לחיים ולמוות משני הצדדים — שהרי גם הטלודזיה תהיה זקוקה
לכל דולר של פירסומת כדי להתקיים.

מי שייפגע על־ידי ירידת הכנסותיו מפירסומת מיסחרית יקבל
פיצוי, על־פי קריטריון קבוע בחוק.

רובינשטיין בתצלום יחסי״ציבור
הסעיף 114 בהצעה קובע כי ״הרשות תשלם לעיתון יומי מענק
שנתי, כפיצוי על הקטנת הכנסותיו בשל הפעלת פירסומת בשידורי
טלוויזיה״.
המענק ישולם על־ידי בעלי־הזכיונות מתוך הכנסותיהם.
כמה? זאת לא נאמר. לפי אילו קריטריונים? גם זאת לא נאמר.
זה ייקבע בתקנות ,״באישור שר־האוצר ובהסכמת ועדת־הכספים
של הכנסת״.

זה יכול להסתכם גם כמאה דולארים כשנה, אשר
יחולקו(״על־ידי שופט״) כין העיתונים הדמיים.
ין מילים כדי להגדיר את הבגידה המונומנטלית הכרוכה
\ * בעיסקה זו — עיסקה שגם ההגדרה ״עיתוזנות״ מחמיאה לה.
יתכן שלא היתה עיסקה כזאת מאז שעשיו החכם מכר את
זכות־הבכורה תמורת נזיד־עדשים.
כי הרי אין כאן שום התחייבות אמיתית. לכל היותר היתה כאן
״התחייבות״ מתחת לשולחן. התחייבות של פוליטיקאי, שדיברתו
שווה כקליפת־השום.

תמורת עיסקה מטופשת כזאת וי ת ת בעלי־העי•
תוניס על המאבק להצלת העיתונות החופשית(וממילא:
על חופש־העיתונות עצמו) .הם הפכו את העיתונות
לפילגש מוחזקת של המימסד הפוליטי.

שהרי מה תהיה התוצאה?
אם יהיה כסף בקופת הערוץ השני, יצטרכו העיתונים להתחנן
אצל שר״האוצר וחברי ועדת־הכספיס של הכנסת כדי לקבל ״מענק״
.הס יצטרכו להדביק את לשונם לעכוזיהם, פשוטו כמשמעו.
והרי כל המרינה ראתה בימים האחרונים דווקא איר משיגים כסף
מחברי ועדת־הכספים.
ואם לא יהיה כסף בקופת הטלוויזיה(ואני מוכן להינבא שלא
יהיה) תעמוד העיתונות החופשית, הגאה, בתור אצל שר־האוצר
ועמיתיו כדי להתחנן על נפשה, ולקבל באקשיש ממשלתי להמשך
קיומה.

מה יהיה אז על כושרה של העיתונות למתוח ביקורת
על הממשלה, לחשוף שחיתויות, לברך, להזעיק?

ל העיסקה הזאת היא בגדר הבטחה של שוחד.
מהי ההוכחה לכך?
פשוטה מאוד:
אילו היה מדובר סתם על פיצוי, היה נאמר בהצעת־החוק שכל

ציון סווירי, חזי קוקה — להם לא יינתן להבא לפגוע בקודש־הקודשים
של האומה החדשה, בעידן הערוץ השני של רובינשטיין
הראשון.

חמש שנות־מאסר — כעד עיכוב פירסומת קלד
קלת בתחנת-טלוויזיה מיסחרית!
ס ת כל הדברים האלה הבאתי השבוע לפני הוועדה המיו-
1 1חדת, שהוקמה בכנסת כדי לטפל בהצעת־חוק זו.
אמרתי שאינני מתנגד עקרונית להקמת ערוץ שני. אם ייקבע
כי אכן זהו הצורך העליון של האומה הישראלית בתקופה זו,
שיקום.

כתנאי.
בתנאי שכל שלוש הסכנות האלה, שהצבעתי עליהן, יחוסלו
בעודו באיבן.

כלומר: שלא תהיה כערוץ השני שום פירסומת
מיסחרית, ושהוא לא יהיה כפוף לממשלה בשום צד
רה שהיא.

אם המכשיר הזה דרוש לציבור, הציבור יכול לשלם בשבילו
במישרין, על־ידי מס או אגרה.

אל תהיה באן שום אשליה: הצרכן ישלם ממילא
עכור המכשיר הזה. אין ארוחת־צהריים חינם, וגם
אין טלוויזיה חינם.
הפירסומת, שתשודר בערוץ השני, תעלה בהרבה כסף. את
הכסף הזה לא ישלמו פילנטרופיט. המפרסמים יוסיפו אותו על
מחיר המוצר. האזרח ישלם עבור הפירסומת כחלק מן המחיר של
המוצר.

מדוע ישלם הכבש כעצמו עכור הוצאות השחיטה
שלו? מדוע ישלם האזרח עבור שטיפת מוחו שלו
עצמו?
אם הוא משלם ממילא עבור קיום הערוץ השני, מוטב שישלם
במישרין, מבלי להזדקק לודווכם של שוטפי־המוחות.

ואשר לשליטה: אסור שתהיה לממשלה, וכראש
וראשונה לשר-התיקשורת צמא-הכוח, נגיעה כלשהי
במכשיר הזה.
את המנהל הכללי צריך למנות גוף שאינו כפוף לממשלה, ובלי
אישור הממשלה. אולי מליאת־הכנסת, הבוחרת כיום בנשיא־המ־דינה
ובמבקר־המדינה. אולי פורום מיוחד המורכב מבעלי תפקידים
ציבורית בלתי־תלויים, פחוה או יותר(נשיא המדינה, נשיא
בית־המישפט העליון, מבקר־המרינה, נשיאי אוניברסיטות, ראשי
ארבעה־חמישה גופים ציבוריים ותרבותיים חשובים).
בעיקר: כל ׳ התערבות כלשהי של הממשלה, ותוך צימצום
מירבי של השפעת המיפלגות.

אחרת נשחרר כאן שד, אשר שום כוח לא יחזיר
אותו עוד לבקבוק!

מאת * .דא מ! י * 111 58*^ 8^.י!8ו<ו1יי!בנו ;:״

ם 1נ1

ר 1ג

ף* כתבי. שהפגישה התנהלה
* 1בבית־קברות! לאור־הירח, ב־2
לפנות־בוקר, מאחורי אחת המצבות, כך
שאיש לא יידע מקיומה...
הפגישה הלילית בהא־הידיעה. אני
משתגע! זה כבר הפך למושג! גם אנחנו
מנהלים עכשיו פגישה לילית. הרי
מדובר על פגישה שנקבעה לשעה 6
בערב. אנחנו הגענו בזמן. חיכינו, חיכינו
ואדון אזולאי בושש להגיע. אחרי
כשעה וחצי, כשכבר עמדנו לפרוש

פגי

בדיוק? איני זוכר. יגאל ארנון מילא
בכתב־ידו, שהוא כתב רחב וגדול,
כשיבעה עמודי פרוטוקול. זה גמשך
אולי הצי שעה.
כשאני חושב על התנופה שהעניין
קיבל, זה יכול היה להיות מגוחך, לולא
זה היה כל־כך עצוב. הטרדת־עד! את
יודעת מהי הטרדת־עד? זה אם את
צריכה להעיד בעניין כלשהו מחר
בבוקר, ואני מטלפן אלייך כל חצי
שעה ויוצר מצב שבו את תהיי מוטרדת.

היו מעורבים בפרשיות ביטחוניות כגון
פרשת־השב״כ ופרשת פולארד, המתבררת
בימים אלה. זה עורר קינאה
עצומה. לאנשים קשה לסלוח על כך.
הפגישה הלילית זהו רק קישקוש
בררו למטרה. אנחנו המטרה!
הנה, למשל, חבר־הכנסת מרדכי
וירשובסקי כתב מיכתב ליועץ־המיש־פטי־לממשלה
מייד עם הפירסומים
הראשוניים של הפרשה — עוד בטרם
החלה החקירה — והדגיש: נא לא

לשכוח את שני עורכי־הדין! המיכח!״
פורסם אולי אפילו לפני שהגיע ל שואי
חנו של יוסף חריש.
אין לי התנגדות שפוליטיקאים,.-
ידליפו תוכנו של מיכתב פולי טי
לתיקשורת. זה מקובל. אבל ליצור כזת
לחץ כשמדובר בחקירה מישפטית?
בעצם פירסום המיכתב, בשלבים כה
מוקדמים של הפרשה, הוא כבר יצר
התשתית הרעיונית להתפתחויות האחרונות,
שהמסר שלהן הוא: יש כאן׳

״חקרו אותנו בסיטוטרח
נסו סו0ווויסו
והתיקים שלנו כבר היו בידיים, הופיעו
אדון אזולאי, פרקליטו ומעבידו.
ההסבר היה שהם התעכבו, מכיוון
שהמתינו לפרקליט החיפאי, שרגא
בלזר, שיגיע לתל־אביב. מימיי לא
ראיתי את השלושה קודם־לכן.
אגב, ביחס לטענתו של אזולאי —
שנפגש עם עמר בפורום גדול של
אנשים — יכול בהחלט להיות
ששניהם צודקים: הם אכן נפגשו, אך
אינם מכירים זה את זה.
הפגישה המפורסמת — זה ממש
מגוחך על מה שמדובר כאן — ארכה
כ־ 20 דקות, אולי חצי שעה. בשלבים
המוקדמים של הפגישה התרחש הקטע
הבא: כספי לא התאפק, הביט לאזולאי
בעיניים ושאל אותו :״האם אנחנו
מכירים מאיזשהו מקום?״ אזולאי הביט
בו בחזרה וענה :״לא ״.כספי המשיך:

פרוטקציה. הם מצליחים, חשובים,
בעלי־כוח, חברים טובים.
בכלל, על איזו חברות מדובר כאן?
ניתן לחשוב מהפירסומים, שמדובר
כאן על חברים טובים המבלים יחד*
המבקרים בקביעות זה בביתו של זה,
ולא בהיכרות בת־שנים. אם אלה
הקריטריונים לחברים, אז יש לי המוני

תחשבי: במה מנסים להיאחז כאן?
בתחילה דיברו על ״הדחת־עד״ או ״שיבוש
חקירה״ .אחרי כל הרעש התיק־שורתי
נתלו ב״הטרדת־עד״ .איך ניתן
להטריד עד שביקש את ״ההטרדה״
הזאת? הרי כספי הצהיר בתחילת
הפגישה — וזה כתוב בפרוטוקול —
ש״נתבקשנו לקיים הישיבה הזאת!״
איש לא השמיע הסתייגות מהניסוח

ברגע שאזולאי הודיע שהוזמן כבר
לחקירה במצ״ח, הודיע ארנון על הפסקת
הפגישה. זהו! זה סיפור הפגישה
הלילית.
הרי לא זהו הסיפור. הסיפור האמיתי
הוא שמחפשים מצליחנים. אני מעריך
שמאז מילחמת יום־הכיפורים והטראומה
הקשורה בה, יש בארץ נטיה לחפש
שעירים לעזאזל — והמדובר באנשי־

פרקליט כספי ואשתו
הוא שאל- :אנחנו מכירים מאיזה מקום י־
״אם כך, מדוע אמרת ברדיו שאנחנו
מכירים והייתי אצלך בקריית־שמונה?״
אזולאי :״אז מה? אז טעיתי! התכוונתי
למישהו אחר...״
וסביב האיש הזה התפתחה כל
הפרשה!
בשלב הרבה יותר מאוחר, הסתברה
״טעות״ נוספת שלו בקשר לטענה
כאילו הוקלטה השיחה, אבל אני לא
יכול עדיין לדבר על כך.
בפגישה עצמה לא היה שום־דבר
מרגש. היא נמשכה זמן קצר. כמה זמן

״התבקשנו״.
בהצהרת הפתיחה גם נכלל המידע
שעמר כבר פנה לשר־הביטחון, שתהיה
חקירה בעניין הפירסומים נגדו. עוד
נאמר שם, שאין כל כוונה למצוא
נוסחה של פשרה, או שליירידה מהעץ,
אלא יש כוונה לדעת את האמת, לאור
הפירסומים שהיו. כמו־כן נאמר שם,
שכל מה שייאמר במיסגרת הפגישה
יועבר או ליועץ־המישפטי־לממשלה
או למפקד מצ״ח (מישטרה צבאית
חוקרת).

ציבור, במישפטנים, כבנקאים ובתאי־חשבון.
ככל שהמדובר במצליחן גדול
יותר — כך גוברת ההתלהבות בעניינו.
מרוע
מתלהבים כל־כך לטפל ללא
הרף בפרשה? בגלל השמות הידועים
שמופיעים בה. ראית כותרת על
משתתף בשם שרגא בלזר? הוא גם
עורך־דין שהשתתף בפגישה. אבל
נדמה כי שבחו מקיומו. מדוע? כי יש
מטרות קורצות יותר.
מדובר בחבר־כנסת, בעורכי־דין ש־

פרקליט ארנון
מחפשים מצליחנים

חברים טובים, כמעט כל מי שאני פוגש
מדי פעם.
שפיטה גטרס אישום

ף כלל, הסירסומים בתיקשורת
— כל בוקר אני מתעורר בחודשים
האחרונים ומחכה לי הפתעה
חדשה.
למשל, הפירסום הסנסציוני האחרון
הגב והחט שרת
^ יועץ־המי שסטי־לממ שלה, יוסף חריש, כינה זאת
> \ לאחרונה, בשיחה פרטית ,״הגב והחטוטרת הכוונה
היתה לפרשה המכונה ״הפגישה הלילית״ של פרקליטי
הח״כ שלמה עמר. היא קשורה, כמובן, בפגישה לילית
אחרת, זו שבה נוסחה בקשת החנינה של אנשי־השב״כ —
ולוא בגלל העובדה שבשתיהן השתתף עו״ד רם כספי ..להלן
תיזכורת על השתלשלות העניינים:
,3.1.86 יום שישי: בידיעות אחרונות פורסמה

כתבה מאת מהסל זוהר ומרדכי גילת, אודות ח״כ שביקש
מאדם בשם אלברט אזולאי לשחררו משרות־מילואים
בלבנון, תמורת טובת־הנאה. שמו של הח״כ לא צויין, כדי
להמחיש מה יקרה אם תתקבל הצעת־החוק לאיסור פירסום
שמותיהם של חשודים.
הכתבה אכן עוררה סקרנות רבה סביב זהותו של הח״כ
המליץ לעמר לקיים הפגישה רק אם יתקיימו תנאי-היסוד:
והמתישה באופן מבריק את ה מנ ה שבהצעת־החוק.
(א) אזולאי יגיע כשהוא מלווה בעורהדין.
חבר־הכנסת החדש מטעם יחד, שלמה עמר, שבו דנה
זב) עמר יגיע עם עורך־דין.
הכתבה, פנה אל עורר־הדין רם כספי והתייעץ עימו כיצד
(ג) הפגישה תיערך במישרדו של עורך־דץ שלישי.
לנהוג. כספי המליץ לו להזדהות בפומבי, כדי שיוסר החשד
אחרי שהוסכם על תנאי־יסור אלה, נבחר יגאל ארנון
מחנרי״כנסת אחרים.
לשמש כעורו־הדין השלישי. ארנון נבחר ספני שהוא עורך
,4.1.86 מוצאי־שבת: עמר אכן הזדהה כח״ב

דיו בכיר. הוא לא עשה בעיות מיוחדות בנוגע לפגישת
,7.1.86 יום שלישי: אזולאי נחקר במישטרה
המדובר. הוא הכחיש ההאשמות שהופנו נגדו בכתבה, ואף •
הודיע כי יפנה לשר־הביטחון בתביעה לפתוח חקירה
הצבאית. ידיעה על כך שודרה ברדיו. ב־סז בבוקר חלה
בעניין. עמר טען שאינו מכיר כלל את אלברט אזולאי,
הפסקה בחקירתו. אזולאי הבטיח לחוקריו כי ישוב מקץ זמן
ועל־כן לא ביקש ממנו מעולם לפעול למען שיחרורו
קצר, ולא שב. על פי גירסתו, הוא הוזעק על־ירי מעבידו,
משדות־מילואים בלבנון.
יורם ברעמי. שלקח אותו לדירתו ברמת־גן. הת השעה, גיבור אזולאי.
ראשון:
,5.1.86
יום

,8.1.86 יום רביעי: על־פי גירסתו של אזולאי,

ראיין ברדיו :״חבר־הכנסת עמר מכיר אותי! בתקופת־הפגישו
ברעמי עם יוסי הוכמן מאגד, הפצוע מאוטובוס־הבחירות
האחרונות עזרתי ל׳יחד׳ .במיסגרת זאת היו בביתי,
הדמים בצומת״גלילות, המשמש בתפקיד בכיר בקואופשבקריית־שמונד״
עזר וייצמן, שלמה עמר ורם כספי.״
רטיב. ועם חוקר פרטי שעבר בשרותו של עמר. אזולאי טען,

ום נסב מעולם י א היה חבו במיביגתו שר ו״צמן
ומזה 15 שנה לא נקר בקו״ת־שמונה. ביחאום שמע
ברדיו שהוא השתתף באסיפת בחירות של ״יחד״ בגליל

חשוד עמר
דרש עורך־דץ

נחקר אזולאי
-אז טעיתי!־

על השיחה הטלפונית שעשה כספי
לחריש באמצע החקירה. מה התרחש
שם באמת? החוקרים אמרו לכספי:
״שלמה עמר נמצא בחדר השני. תענה
על כמה שאלות בעניינו.״ כספי השיב,
שהוא מוכן לעשות זאת בתנאי שעמר

אופרת סבון לילית
הפגישה שלי עם הדובר בכתבה זאת נקבעה לשעה 6לפגות
ערב -אותה השעה שבה עמדה להתחיל ״הפגישה הלילית״ ,לפני
ייתר משנה. הפגישה ההיסטורית החלה אז באיחור בן שעה וחצי,
ונמשכה 20 דקות עמוק אל תוך הלילה 8 -בערב לערן.
מעבר לפרטים הספציפים של האירוע, מצטיירת תמונת-מצב
כזו: כמה אנשי ציבור ומישפטנים בכירים -שנחשבו לבלתי־פגיעים,
ולאחרונה הסתבר שהם פגיעים כבני־תמותה רגילים -
אינם יודעים כיצד להתמודד עם כן. להיפן״ :הם מגיבים נצורה
חובבנית להדהים, ולא מחמיצים כמעט שום מוקש אפשרי.
מובן שמבין שמונת משתתפי הפגישה־הלילית, התמקדו הכותרות
בחבר־הכנסת שלמה עמר ושני המישפטנים, רם כספי ויגאל
ארנון. ההתמקדות במישפטנים הפכה לפופולארית במיוחד והשתלבה
בכותרות בלתי-מחמיאות על מישפטנים בכירים נוספים,
כגון אמנון גולדנברג, שהיה מעורב יותר מדי בפרשת ארנסט יפת,
או הפרופסור דויד ליבאי, שספג לאחרונה ביקורת על היותו הן
היושב-ראש של הוועדה לביקורת־המדינה של הכנסת והן עורך-
דין פרשי.
בהמשך התנפחותה של הפרשה, התנהל על מיגרשה גם חלק
מהמאבק נגד היועץ־המישסטי־לממשלה, יוסף חריש. מבלי לה ביע
עמדה בפרשה, אני יכולה לקבוע שאין ספק כי חלקם של
משתתפי הפגישה, במיוחד הידועים שבהם, לא קיבל ביטוי הוגן
בתיקשורת, בגלל החלטתם לשתוק עד סיום הפרשה. זאת, למרות
שהפכו לכונבים־התורניים של אופרת״סבון מתמשכת, שבה

להעמיד את משתתפי הפגישה הלילית לדין, שוחחתי ממושכות
עם כמה מהם. המכנה המשותף לדוברים הוא בטן מלאה ורצון עז
לומר את אשר בליבם, בצורה הבוטה ביותר. בינתיים, עד לסיום
הבלתי נראה לעין של הפרשה, בחרתי להניא את דבריו של אחד
המעורבים בפרשה. זו היתה, אגב. גס רוח הדברים שנאמרו על-
ידי הדוברים האחרים, שעימם שוחחתי.

כספי, ששמע זאת בעת שנהג במכוניתו, נדהם. מאוחר
יותר הסתבר בי מזה 15 שנה לא ביקר בקריית״שמונת
ומעולם לא ודה חבר בתנועת,ידזד׳ — כי אם במיפלגת־העבודה.

,6.1.86 יום שני: עמר טילפן בצהריים לכספי
וסיפר לו, שאזולאי מבקש להיפגש עימו, כדי להבהיר מה
האמת בדברים שפורסמו בשמו.
הקשר בין אזולאי לעמר נעשה על-ידי צד שלישי. כספי
יעץ לעמר שלא לקיים את הפגישה, שכן בסופו של דם־
יפורשו הדברים נגדו. עמר טילפן ואמר לו שאזולאי בכל-
זאת מבקש להבהיר כמה דברים בנוגע לפירסומים, כספי
יסיר בכתב את החיסיון שנתן לו. מה
השיב עמר? ״אני רוצה להתייעץ עם
עורך־דין...״
היו אז שתי אפשרויות: או להפסיק
מייד את החקירה, לכתוב מיכתב
ללישכת־עורכי־הדין, שממילא היתה
מעבירה זאת ליועץ־המישפטי־לממ־שלה
והעניין היה נסחב עוד שבועות,
או לטלפן ישירות לחריש.
אל תשכחי, שבעת שהחקירות
בעניין הפגישה הלילית התנהלו, דווח
על כך ברדיו ובטלוויזיה בדרמאתיות:
״החקירה עדיין נמשכת תארי
לעצמך מה היה קורה אילו היו מפסיקים
את החקירה באמצע?
לכן, בעצה אחת עם תת־ניצב
שימעון סביר, הוחלט לטלפן לחריש.
מה לא תקין בכך? והגיחוך בפרשה הוא
שחריש החליט נגד כספי! החלטה דומה
הוא החליט עשרה ימים קודם לכן,
בעניין השב״ב.
או הפירסומים בדבר היחס המיוחד
שבו זבינו בתחנת־המישטרה בפתח־תיקווה.
אנחנו לא רגילים לבוא ולהיחקר
בתחנות״מישטרה. קצין־מישטרה,
אני לא זובר במדוייק מה דרגתו,
החליט לבוא ולהקביל את פניו של
אחד מאיתנו. פיתאוס קופצים מהשיחים
צלמי־עיתונות ומנציחים את
המעמד בלהיטות, כאילו היינו פושעים.
גזה
היה הרעיון המחוכם? ,להשיג
תמונות שלנו במצבים מביכים.

שבפגישה ניסו לשכנעו שהוא טועה לגבי ההאשמות
שהטיח בעמה.
בינתיים נקבעה פגישה במישרדו של ארנון בכיכר־אתרים
בתל־אביב, ל־ 6בערב. בפגישה השתתפו שמונה:
עורכי־הדין כספי וארנון. הח״ב שלמה עמר, אלברט אזולאי,
שרגא בלזר, שהוא פרקליטו של אזולאי, ברעמי, מעבידו
של אזולאי, ושני חוקרים פרטיים.
זוהי ״הפגישה הלילית״ המפורסמת. שהולידה כותרות
ומאמרי־מערכת.
היום יש כוונה להעמיד את משתתפי הפגישה לדין,
בעוון ״הטרדת־עד״.

בדיעבד אני לא מצטער על כל מה
שקרה. למדתי הרבה מכך: מהדלפות־המישטרה
הנדיבות לתיקשורת ועד
לעולם־התיקשורת בכלל, עולם שלא
היה לי מושג על הנעשה בו. נעשתה

,בהתחלה דיבח ער
הדחת־עד ואחרכו
עו שיבוש־חקיוה.
היום זה גקוא -
הטודת־עד!״
כאן שפיטה שלגו בטרם הוגש אפילו
אישום!
אמרתי כבר בעבר: כשהכל יתברר
וייגמר, אז אעשה חשבון נוקב עם מי
שצריך לעשות. אני אולי לא קורא
עיתונים מושבע, אבל כל קטע שנכתב
בהקשר לפרשה נגזר ותוייק אצלי,
ויגיע היום לפתוח את הפה בגדול.
אני מתכוון להתחיל ולהשמיע דברים
חריפים כבר בשלב השימוע, שייערך
אצל היועץ־המישפטי־לממשלה עם

הפרקליטים המתעסקים בפרשה. אין
לי מושג מתי ייערך השימוע, ואני
עדיין שוקל אם בכלל לגשת לשם.
ההשתוללות בתיקשורת יצרה כזה
לחץ פסיכולוגי, שאולי מיותר לי
לגשת לשם, ועדיף לי להוכיח עד כמה
העניין מגוחך ישר בבית־המישפט.
על כל פנים, אם אחליט בכל זאת
שיש טעם ללכת שמה — אומר שם
דברים חריפים ביותה אחרי שנים כה
רבות של פעילות, כשאני חושב במה
מאשימים אותי — אני ממש מתעצבן.
היכן טעינו? אני חושב שהטעות
שלנו היתה תיקשורתית יותר מאשר
טעות מישפטית או ציבורית. אני לא
יודע כיצד עובדים עם תיקשורת, אני
מודה בכך. פשוט לא קראנו את המפה
נכונה — את יחסי־הכוחות בין התיק-
שורת והשפעתה על המציאות. לא
צפינו את הלחצים שהמיתקפות התיק־שורתיות
ייצרו על אלה שאמורים
לקבל החלטות.
הפירסומים גרמו לי נזק, אני מודע
לכך. מה שמרגיז אותי במיוחד הוא,
שאנשים ברחבי הארץ קוראים עיתו־נים
כפשוטם, ולא מכירים את מערכת
הלחצים וכיצד דברים מתנהלים. לבן
ברור לי שהנזק שנגרם לי הוא כפול
ומכופל.
לאחרונה שקעתי עוד יותר בעבודה,
כדי לא לחשוב על כל מה שקרה.
במבט לאחור, אולי טוב שזה קרה.

מרתון של חילוניים, בהשתתפות עשרות דוברים,
ייערך ביום הרביעי בשבוע הבא, ה־ 11 במרס,
בצוותא־תל־אביב. המרתון הוא ביוזמת ״עמותת
נפגעי החזרה בתשובה״.
בסוף השבוע יחתום משה שחל על מיזכר-הבנה
לשיתוף־פעולה בענייני תחומי האנרגיה עם
ארגנטינה.
שתל מארח בארץ את הד״ר פדרו טרוקו, שר בממשלת
ארגנטינה, הממונה על חמישה מיניסטריונים, ביניהם: בינוי,
שיכון, תחבורה, תשתית ואנרגיה.

״ 0ק ץ•
תואמו התשובות
בפרשה
• את סוף-השבוע בילו גיבורי פרשת איראן־גייט
בישראל בישיבה במישרד ראש־הממשלה,
בגיבוש עמדה אחידה לשאלונים, שקיבלו מידי
האמריקאים החוקרים בפרשה__ .

שמיר 1דחה הוועידה?
בלישבתו של יצחק שמיר שקלו השבוע לדחות
שוב את ועידת־חרות, בדי למנוע את העימות
הצפוי במהלכה עם דויד לוי.

:ע^בספס
סיכוייו של גד יעקובי לקבל את השגרירות
בוושינגטון הולכים ומתמעטים.
שמיר התבטא השבוע, בפורום סגור, כי כל עוד יימשד
המשבר. לא ימונה שגריר חדש. עוזריו גם מסיתים אותו גגד
יעקובי. בטענה ששגריר המקורב לפרס יגרום לו כל שבוע
נוק מדיני, כפי שגרם לו לפני שבוע נמרוד נוביק, בביקורו
הקצר בארצות־הברית.

המטרידן המיני:
במישרד־התיירות
הפקיד הבכיר שהטריד עובדות ודרש
מהן לשכב עימו הוא עובד מישרד־הת־יירות,
ממקורביו של השר.
אברהם שריר, שהוא גם שר־המיש־פטים,
מגונן על הפקיד, ועשה השבוע
מאמצים למנוע את פירסום השערוריה.

רביו נזף בזמר
הצנזורה הצבאית קנסה את היומון ״דבר״ ,על
שגילה כי קיים חרם אמריקאי על אלוף־מישנה
אביאם סלע.
העיתון דבר היה הראשון שפירסט ביום השישי שעבר. כי
הציר האמריקאי ארט יוז הודיע ליצחק רבץ, במיכתב סודי,
שזרועות צבא ארצות־הברית יחרימו כל יחידה שבה ישרת
סלע, אשר היה מפעילו של המרגל ג׳ונתן פולארד.

באסיפה סגורה, שבה השתתפה גם חנה זמר, הביע
רבין את זעמו על הפידסום.

חלצי! סחט 6מיליון
תמורת הבטחתו להתפטר בעוד תישעה חודשים,
הצליח אריה דולצין לחלץ מחבר־־הנאמנים של
הסוכנות אישור לתוספת של שישה מיליון דולר
לתקציב ההסתדרות הציונית.

בעיתונות הזרה פורסמו באחרונה ידיעות על
שיתוף־פעולה הדוק בין מוסדות הביון של ישראל
וארגנטינה.

ברעם:
בחירות באוקטובר
בעוד המשבר הנוכחי בין המערך לליכוד הולך ודועך, ממשיך
מזכ״ל העבודה, עוזי ברעם, להתעקש שהבחירות הבאות
יוקדמו.
להערכת ברעם שאותה השמיע בפורום פנימי במיפלגתו,
יתקיימו הבחירות באוקטובר הקרוב.

מישפחת וענונו למיתקפה שימעון פרס טעו, באיגרת ששלח ל־שר־החוץ
האוסטרלי, שמרדכי וענונו
מוחזק ב״תנאים סבירים, כפי שזוכה להם
כל עציר בישראל״ .היה זה בתשובה לשאלה
מקנברה, שבפרלמנט שלה הוגשה
שאילתה בעניין הבידוד החמור של וענונו.
אחיו של וענונו, מאיר ואשר, עומדים
לפתוח במאבק ציבורי למען אחיהם. הם
תובעים שמישפטו יתקיים בפומבי, שיתירו
לו להסביר את מניעיו ושיופסקו
הלחצים הקשים עליו במקום מעצרו.

ר1י יקדם אותם
עובדה שמעטים שמו לה לב: בכינוס מחנה דויד לוי, לצד כל
הח״כים שלו, ישבו על הבימה גם מיכאל קליינר וניסים
אבולוף. בומ״ות רואים בכך רמז כי לפחות אחד מהשניים
ייכנס מטעמו של לוי לכנסת הבאת

אביחי לדי! ציוני?
אריה דולצין מאיים לתבוע את הד״ר אברהם
אביחי, יו״ר ״קרן היסוד״ ,לדין בפני בית-הדין של
התנועה הציונית.
בשיא יפרשת־יפת הודיע אביחי על כוונתו להתפטר, במחאה
על אוזלת־ידו של דולצץ, וזכה בכותרות נלהבות בעיתונות.
אחד מעיתוני־הבוקר אף הכתיר אותו כ״צדיק יחיד בסדום״.
לאחר מעשה התברר, שלא היה זה אלא תרגיל תיקשורתי
מבריק, ואביחי לא נפרד מכיסאו עד היום.

דולצין טוען שהתרגיל של אביחי גרם נזק
למגביות. למעשה, זעמו הוא על כך שאביחי גילגל
את האבן הראשונה במפולת, שבסיומה נאלץ .
דולצץ להבטיח כי יתפטר.

אלה
״הגורמים המישפטים״
דורית בייניש, יהודית צור ויורם בו״סלע הם ״הגורמים
המישפטייס״ שדרשו השבוע מחריש לפתות בחקירה פלילית
נגד 52 הדיינים שביזו את בית־המישפט העליץ.

קודם לכן התנגדו הנאמנים, במשר תקופה ארוכה, להגדלת
התקציב — אבל תמורת הבטחתו של דולצין להתפטר הם היו
מוכנים לשלם כל מחיר.

בינתיים עומדת להגיע לשולחנו של חריש עוד
פרשה הקשורה בדיץ: השד זבולון המר משתמט
מזה ארבעה חודשים מטיפול בתלונה נגד דיין
בבית־הדין הרבני בתל-אביב, שהשתולל בעת
סידור גט.

בעיקבות פרשת־רולצץ, שוקלים בהנהלה הציונית להקים עוד
מגבית — מערכת עצמאית של איסוף כספים, שלא תהיה
תלויה במנהלי המגביות האמריקאיים. בעל ההצעה הוא חבר־ההנהלה
אפרים אבן.

עצת ליבאי לנטנקר

שד מגבית

המיצעד למישפט איוואן
לפני שנפתח מייטפטו של ג׳ון דמיאניוק, והיה
!1 0 1

הח״ב דויד ליבאי, ידר ועדת־ביקורת המדינה, יעץ
לפני שנתיים לשימחה שנקר להתאפק עם גילוייו
על האי-סדרים בבל״ל, כל עוד לא יסכם את תנאי
פרישתו מהבנק.
שנקר גילה השבוע עובדה זו, בתגובה על טענותיה של גליה
מאור נגדו.

זו הפעם הראשונה שאירגונים הרחוקים זה מזה מתארגנים
לפעולה משותפת. יקחו בה חלק האגודה״ליהדות
הומניסטית־חילוניוג המדגישה דווקא את ה״יהודיות״ שלה,
השרות החילוני והאגודה ההומניסטי ת החילונית,
הדוגלות בהפרדת היהדות מהמדינה ומן התרבות הישראלית,
ונעמת, המסתפקת ברפורמה בדיני־האישות הדתיים.

רחוב ילין־נזור
עיריית תל-אביב עומדת לקרוא רחוב בעיר על
שמו של נתן יליך־מור, מי שהיה הדמות המרכזית
במרכז מחתרת לדדי, חבר הכנסת הראשונה מטעם
רשימת ״הלוחמים״(שאחד ממנהיגיה היה יצחק
שמיר) ואחר-כך ממיייסדי ״הפעולה השמית״ ,עורך
ביטאונה ״אתגר״ ופעיל למען שלום ישראלי*
פלסטיני.
איש מיפלגת־העבודה בעיריה, רב בן־מאיר, הודיע על
ההסכמה העקרונית לעורך־הדין שלמה בהן־צידון, גם הוא ח״כ
לשעבר, הפעיל למען עניין זה.

פורעי־חברון לדין
הסתיימה החקירה המישטרתית נגד פורעי התחיה
וכך, שתקפו ח״כים ואנשי־ציבור, בעת שהיו
בדרכם לכינוס של ״שלום עכשיו״ בחברון, לפני 11
חודשים.
בתשובה לשאילתה של הח״כ מתי פלד מסר שר המישטרד״
חיים בר־לב, כי התיק הועבר להכנת כיתבי־אישום.

,,מעריב, חדש
אם לא תהיה דודה של הרגע האחרץ, יופיע מעריב בעיצובו
החדש ביום השישי הקרוב.

אפרתי מסתגר
מיכה אפרתי, שהיה דירקטור בבל־ל ואחד מהשלושה
שאישרו את שכרו של ארנסט יפת. מסתגר בחדרו
שבקיבוץ גבע.

לכיש נגד הימ״ר
קציני׳־מישטרה בכירים במרחב לכיש מותחים
ביקורת קשה על חבריהם בתל-אביב, ובמיוחד
ביימ״ר, בשל טיפולם בפרשת רון וינר, הגבר שהיה
חשוד כ״האנם הדרומי״.
אחת הקורבנות, לוסי איימוס, נרצחה בתחום מרחב לכיש,

עולים לרגל לבלא
הנהלת כלא ״נווה תירצה״ כורעת תחת
עומס הפניות של אמנים, המציעים להופיע
בהתנדבות לפני האסירות.
מקורם של יצרי־ההתנדבות הוא בכך,
שכל הופעה בבלא־הנשים מזכה את האנד
נים והבדרנים בהזדמנויות־צילום וביחסי•
ציבור חינם, מפני שבהופעות אלה צופות
אסירות מפורסמות.

ינון ימשיך בתפקידו
יתכן שמיכה ינץ, הידר הנוכחי של הוועד-המנהל
של רשות-השידור, ימשיך בתפקידו חצי שנה
אחרי תום הקדנציה שלו.
ינון מסיים את הקדנציה החודש, והממשלה אמורה לבחור ידו־חדש
לרשות. אחד המועמדים הרציניים לתפקיד הוא ד״ר
ישראל פלג. איש המערך. מנהל לישכת־העיתונות
הממשלתית. מועמד אחר ששמו עלה הוא פרופסור שימעון
שיטרית.
בגלל המתחים והמריבות בין שתי השותפות הגדולות
.בקואליציה יתכן שמינויו של יו׳ר חדש יידחה בכמה חורשים.

ראשי עיריות מהמערר:
פרס יזיק רגו!
לובי של ראשי עיריות מהמערך מנסה לבטל את סמיכות
התאריכים בין הבחירות הבאות לכנסת לבין הבחירות
לרשויות המקומיות, המתוכננות לסתיו . 1988

הנימוק: הבוחרים יזהו אותם עם שימעץ פרם
ויענישו אותם בקלפי.
כעריכת ו״ידדא עינג;

מזג־האוויר בם 1סק 11ה

בכנסת מסודרים מקומות הישיבה לפי גודל הסיעות. משום־כך
ישבתי בדרך כלל ליד חבר־הכנסת מאיר וילנר.
פעם הערתי לו, ברוח טובה :״הקשבתי במשך שנים לכל
הנאומים שלך, ומעולם לא שמעתי בהם אף מילה אחת של
ביקורת על ברית־המועצות. אך
גם במדינה הנהדרת ביותר לא
יתכן שהכל בסדר. הייתי רוצה
לשמוע ממך איזושהי ביקורת.
אולי מזג־האוויר במוסקווה
קר מדי. אולי הרכבת התחתית
של מוסקווה אינה מדייקת.
משהו.״
אבל לא זכיתי לכך. מזג־האוויר
במוסקווה היה בסדר, וגם
התחתית.
לכן ממש התפעלתי לא מכבר
כאשר הופיע וילנר בטלוויזיה,
ובתשובה לשאלה של מראיין וילנר אמר שיכול להיות שיש בברית־המועצות
תקלות בירוקראטיות.
הייתי יוצא מעורי מרוב• שימחה, אילמלא קראתי בבוקר של
אותו יום עצמו שדברים דומים הופיעו בפראבדה, בעיקבות נאום
של החבר מיכאיל גורבאצ׳וב.
חוששני שמזג־האוויר במוסקווה ימשיך להיות בסדר, וכי גם
התחתית תמשיך לדייק להפליא.

הסרט מראה את פישעי־המילחמה, שהפכו דבר יומיומי —
רציחת איכרים, נש:ם וילדים, שריפת כפרים שלמים ומעשים
אכזריים אחרים מידי חיילים מיואשים ומבולבלים. הוא מראה
כיצד ירד הצבא האמריקאי לשפל המדרגה, כשהוא שוקע בסמים,
בתיסכול ובחוסר־תיקווה, כשאיש אינו יודע בשביל מה הוא לוחם
ומקריב את חייו.
החיילים הם ״תחתית החבית״ ,כפי שאומר הגיבור, אנשים
שגוייסו מעיירות נידחות. ובעיקר משכבות־המצוקה, רבים מהם
כושים, גיבור הסרט, שאינו גיבור אלא מעין מנחה, הוא חריג:
כריס טייילור, אנגלו־סכסי בן שיכבת־העילית, תלמיד־אוני־ברסיטה,
שהחליט להתנדב כדי להתחלק עם בני־עמו במילחמה

כולם ים 1ת1
הטלוויזיה מחללת את השבת מדי שבוע. אחרי כניסת השבת
היא משררת הרבה דברים: שירים, דברי־חוכמה של שמואל
אבידור הכהן, מבט של שבת, סיבה למסיבה, סרט גנגסטרים,
חדשות מסכמות. לקראת הסוף היא משדרת גם פסוקים מהתנ״ך.
בליל־שבת האחרון שידרה הטלוויזיה את הפסוקים הראשונים
של פרק ל״ה בספר שמות, לאמור :״אלה הדברים אשר ציווה ה׳
לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה
לכם קודש שבת שבתון לה׳ .כל העושה בו מלאכה — יומת״.
אחת מן השתיים: או שעובדי הטלוויזיה — עורכים, טכנאים
וכל השאר — סבורים כי אין אלה אלא ריברי־קישקוש, ואז מדוע
הם משדרים אותם לציבור החילוני הצופה בטלוויזיה בליל־שבת,
או הם סבורים כי אלה הם דברי אלוהים חיים — ואז הם מתחייבים
בנפשם.
אולי זה פאראדוכס, אולי צביעות. ואולי סתם טימטום. כמו כל
רבר שעושים חילוניים כאשר הם מתחנפים לחרדים.

רך תסביר!
ועוד על טביעת ליברטי. קשה היה לשכנע אמריקאי
אינטליגנטי, כמו שר״החוץ לשעבר דין ראסק, שהטביעה היתה
פאשלה, ולא רצח מתוכנן.
קשה, מפני שהבחירה היתה בין שתי אפשרויות: מעשה מחושב
של מאקיאווליזם או ערימה נוראה של פאשלות מטומטמות, זו על
גבי זו.
ככל שאני מרבה בשנים, אני יודע שכאשר יש בחיים בחירה
בין מאקיאוולי ובין טימטום, הטימטום מנצח. השיעור של מעשי־הטימטום
לעומת מעשי־התיחכום הוא 100ל־ז, בחיים הצבאיים
כמו בחיים הפוליטיים.
אבל לך לשכנע בזה את הגויים!
בעולם יש תמונה של הסופר־מן הישראלי. סופר־מן מתוחכם
מאין כמוהו, ערמומי, מחושב עד לפרטי־פרטים. יש אגדה של
המוסד הכל־יכול, שאינו טועה לעולם.
אחר־כך באה פרשת מרדכי וענונו. העולם צוחק. אי־אפשר
לרמות אותו. הוא יודע שאיש כמו וענונו לא יכול היה לעשות מה
שעשה בכור בדימונה. מכאן: הוא שתול. זה הכל מתוכנו על־ידי
המוסד. מאקיאוולי היהודי המציא את וענונו( .בשבוע שעבר
הופיעה גירסה זו שוב בדוח של קרן קארנגי האמריקאית, רבת־היוקרה).
פרשת
ליברטי? ברור שחיל״האוויר הישראלי המהולל וחיל־הים
הישראלי המפואר לא יכלו להתנהג כמו ענפים מפגרים של
הצבא האלבאני. משמע: הכל היה מתוכנן, מחושב.
פעם שוחחתי עם יאסר ערפאת ועוזריו על אחת הפאשלות של
ישראל. שכחתי איזו. הסברתי שזאת היתה סתם טעות מצערת.
הפלסטינים חייכו באדיבות. הם לא האמינו לי. הם היו בטוחים כי
המוח הישראלי המתוחכם, השטני, תיכנן את הכל.
לך תסביר!

מחלקה אלמונית
אפשר למצוא הרבה הגדרות לסרט פלאטון(״מחלקה״) —
מזעזע, מבריק. מצויץ, מאלף, מחנך.
אך ההגדרה הטובה ביותר היא גם הפשוטה ביותר: מהמם.
הצופה יוצא מהסרט מהומם, קהה־חושים, כאילו זרקו אותו
במשך שעה וחצי לתוך מילחמה אמיתית.
כל מי שהיה פעם בקרב מבחין מייד, אינסטינקטיבית. בין
התיאור הנכון של הקרב ובין הזיוף.
אני זוכר שלקחתי לידי את סיפרו של ליאון יוריס, זעקת־הקרב.
קראתי חמישה־שישה עמודים וזרקתי אותו בבחילה. כל
מילה בו היתה מזוייפת. מאז איני מסוגל לסבול קשקשן מיסחרי

סמוך לאותו הזמן התחלתי לקרוא את סיפרו של נורמן מיילר,
העירומים והמתים. הבחנתי מייד שכל מילה בו אמת.
פלאטון הוא אמת. זוהי המילחמה. כל מילחמה. הוא צולם
בפיליפינים במרחק של כמה עשרות קילומטרים מאתר־הצילום
של סרט אחר על מילחמת וייט־נאם, אפוקליפסה עכשיו. גם זה
היה סרט מצויין. אך אפוקליפסה היה גראנדיוזי. היה בו גיבור,
מארלון בראנדו. היתה בו מוסיקה של ריכארד ואגנר. דימדומי
האלים. זוועה מסוגננת. הכל בגדול.
בפלאטון אין גיבורים. ריכארד ואגנר מת. אין בראנדו. אין
ראמבו. אין דימרומים ואין אלוהים. יש רק מילחמה, המילחמה.
אין עלילה. אין חתיכות. אין מומנטים מצחיקים. אין פשרה עם
שום דבר. אין רחמים על הצופה, כשם שאין רחמים על האוייב.
ישנה המילחמה כמו שהיא, כפי שמעטים העזו אי־פעם להראות
אותה, בלי כחל ושרק, בלי איפור. אנשים הפוחדים למות. אנשים
הזועקים וגוססים. אנשים הנאבקים עם עצמם בדי לשמור על
השרידים האחרונים של אנושיותם, במצב שהוא בלתי־אנושי.
האמריקאים לחמו בווייט־נאם מילחמה אבודה, מול אוייב
מיומן יותר, בעל מצביאים מוכשרים יותר ומוטיבציה חזקה.
ובעיקר: מול עם שסבל והחזיק מעמד והצליח לגרש את
הכובשים.

״מקומיים״ היא מילה קולוניאלית מובהקת. האנגלים קראו
לזה ״נייטיבס״ ,״ילידים״ .המקומיים, הנייטיבס, הם פחות מבני־אדם.
בכלל,
כדאי לשים לב למילון הקולוניאלי החודר בלי־משים
לכלי־התיקשורת שלנו. יהודים מפגינים, ערבים ״מתפרעים״.
יהודים מסבירים, ערבים ״מסיתים״ .אצל יהודים יש התרגשות או
זעם, אצל ערבים יש ״תסיסה״.
כאשר מפגין יהודי חוטף כדור בעת הפגנה, זה נורא. אסור
להרוג בני־אדם. למזלנו ,״בשטחים״ אין בני־אדם. יש רק ״מקומיים״
.וכאשר נהרג אחד ״המקומיים״ בשעת ״התפרעות״ ,זה
אירוע נורמאלי. אירוע. לא מאורע.

הז מת להישמע
פטריוטית. הסרט הוא סיפור חינוכו והתפכחותו. הוא נקרע בין
הטוב והרע: בין הסמל הטוב, אליאס, המנסה לשמור על הדמות
האנושית של החיילים ובין הסמל בארנס, ותיק־הקרבות המצולק
שהפך חיית־אדם, שמטרתו היחידה היא לשרוד ולהרוג.
לסרט אין מסר, זולת המסר הישן: המילחמה היא גיהינום. וגם:
״בווייט־נאם לא לחמנו באוייב. לחמנו בעצמנו, באוייב אשר
בתוכנו.״
גם חיילי מילחמת־לבנון יכלו להגיד זאת. אך לבנון היתה
פיקניק לעומת הזוועה ששמה היה וייט־נאם.

ב 1לם מאושרים
הסרט האנטי־נאצי הטוב ביותר שראיתי בחיי היה פימפרנל
סמית, שבו שיחק לסלי הווארד את הפרופסור מאוכספורד,
מציל־היהודים.
אחד הקטעים המשעשעים ביותר בסרט הראה את ביקורם של
כתבים זרים במחנה־ריכוז נאצי. המפקד והעיתונאים נכנסים
לאחד הצרן פים. האסירים קופצים לדום .״כולם מאושרים?״ שואל
המפקד .״כולנו מאושרים!״ עונים האסירים במקהלה. סוף הביקור.
השבוע
קראתי באחד העיתונים דיווח על ביקור מודרך של
כתבים במחנה ״אנצאר ב׳״ ברצועת־עזה. כולם מאושרים.
תמהני על כתב המסוגל לכתוב דבר כזה מבלי להתבייש. אם
הוא רוצה לדעת מה קורה באנצאר ב׳ ,מוטב שיסתובב ברחובות
עזה וישאל את הצעירים שהיו שם. מה הטעם לשאול את
האסירים עצמם, בשעה שהם מופקרים לחסדי סוהריהם?
מובן שזה לא עלה על דעת הכתב. הוא כותב כמו פקיד של
מישטר־הכיבוש. למשל: במחנה יש כך־וכך מקומיים .״מקומיים״
ולא ״ערבים״ ,וכמובן לא ״בני־אדם״.

״סלאטוך: הסמל אליאם מתפרץ

את אוייב העם של הנריק איבסן, שהוצג השבוע בטלוויזיה
במהדורה אמריקאית, קראתי שכשהייתי נער בן . 12 דומני
שהיתה זאת אחת היצירות שהשפיעו עליי ביותר בגיל שבו אמור
אופי־האדם.להתגבש.
המחזה נכתב לפני סוף המאה שעברה, כמה שנים לפני שנולד
אבי. אך הוא חזה כבר את הבעיות המרכזיות של המאה ה־:20
שילהוב הרוב על־ידי הפאשיזם,
הדיקטטורה של הדמגוג. במחזה
מדובר, בכוונה, על עניין פעוט:
טיב המים בעיירה קטנה בנורווגיה.
אך מדובר בו גם על עיירה
קטנה בפולין, שאיבסן בוודאי
לא שמע מעולם את שמה: אוש־וויץ.
למראית־עין
זהו מחזה אנטי־דמוקרטי.
במרכזו עומד פסוק
אחד של הדוקטור הטוב, המזהיר
מפני המים המורעלים :״הרוב
אינו $ודק לעולם!״ את צלבו כאשר הרוב הריע איבסן ישוע. הרוב צהל כאשר הכניעו
השילטונות את גליליאו גליליי והכריחו אותו להתכחש לעובדה
שכדור־הארץ מסתובב סביב השמש. ואנחנו יכולים להוסיף: רוב
העם הגרמני רצה באדולף היטלר, והלך אחריו עד לאבדון.
אילו היתה הדמוקרטיה רק שילטון הרוב, היה איבסן אנטי־דמוקרט.
אך הדמוקרטיה אינה מכריחה שום אדם להכיר בצידקת
הרוב. היא מחייבת אותו רק להסכים למישטר פוליטי, המוסר
בידי הרוב את ניהול ענייני הכלל — תוך שמירה קפדנית על
המיעוט.,גם מיעוט של איש אחד, להתנגד לדעת־הרוב ולהפריך
אותה, ולשכנע את הרוב לקבל את דיעותיו.
יש במחזה לקח חשוב מכל: במישטר דמוקרטי אמיתי, לכל
ארם הזכות לא רק להשמיע את דעתו החורגת, אלא גם
להישמע.
ידידי מתי פלד חוזר ומדגיש נקודה מכרעת זו. הוא יודע על
מה הוא מדבר, כי הוא מתנסה עתה(כפי שהתנסיתי במשך שנים)
במציאות של הכנסת, שבה אין איש מקשיב לדיברי רעהו, ואין
כמעט לעולם ויכוח אמיתי, שפירושו הקשבה הדדית והתדיינות
משותפת.
הדמוקרט האמיתי אינו מוכן רק למסור את נפשו על זכות
הזולת להשמיע דברים שהוא מתנגד להם, כדברי וולטייר, אלא
גם על זכותו של הזולת להישמע. כאשר נשללת במחזה זכות זו
מן הדוקטור דובר־האמת על־ידי הצבעה של הרוב, מתה הדמוקרטיה.
סוף
הסרט לא נראה לי, ועל כן עיינתי במחזה המקורי. הוא
מסתיים בצורה דומה, אך גישתו של איבסן מפורטת שם יותר.
בפי הדוקטור יש הטפה אקטואלית מאוד :״אני רוצה רק להסביר
לכלבלבים האלה שהליברלים הם האויבים הזדוניים ביותר של
כל אדם חופשי, שמצעי־המיפלגות מחניקים את כל האמיתות
הצעירות והחיוניות ...קודם כל צריכים לעקור מן השורש את כל
ראשי־המיפלגות. כי מנהיג־מיפלגה הוא כמו זאב — זאב רעב עד
מוות — הזקוק מדי שנה למיספר גדול של בעלי־חיים קטנים
כרי להתקיים״...
הצופה שלא היה לו עניין בפילוסופיה. בוודאי שאל את עצמו
שאלה אישית יותר: אם יקרה לי מה שקורה לדוקטור בסרט, אם
כל העיר תקום עליי מפני שאני דובר־אמת, אם ילדיי יוכו ברחוב.
בתי תגורש מעבודתה, בעל־הבית יתבע לפנות אותי, והזגג
יחשוש לתקן את השמשות שנופצו בביתי — מי יישאר לצירי?
אילו ידידי־אמת יש לי?

מיהו אדנלף״ .החב 1של פ1ם. באיזה חלקי
מהעוגה ל א נגע ה שר ומדוע הלנ המשדכת ״

יצחק רבין, שר־הביט־חון,
חגג את יום־הולדתו. המסיבה
נערכה בביתו של אבי פי״
לוסוך, חתנו הטרי של השר.
המוזמנים היו חברים קרובים,
ביניהם כמה אלופים לשעבר.
לאירוע הוזמן גם מיספר קטן של
עיתונאים הנחשבים חברים אישיים
של רבץ: עידו דיסג־צ׳יק,
עורך מעריב. משה ז״ק
ממעריב, יואל מרקום מהארץ.
דב יודקובסקי, עורר
ידיעות־אחרונות, עליזה ולך,
הכתבת המדינית של דבר וניבה
לניר, כתבת דבר, לשעבר
עוזרת של רבין.
אומנם אין מעיד בדרך־
כלל נחתום על עיסתו, אך שר־הביטחון
יצחק רבץ התבטא
השבוע :״מעולם לא הבנתי דבר
בנימוסים״...
הכל מכירים אותו בשם
״אל שווימר״ .אך איש לא ידע
מה זה ״אל״ .עכשיו זה התברר,
בדוח של ועדת־החקירה האמריקאית
שחקרה את פרשת איראן.
מדובר בה על שליחו של ראש־הממשלה
שימעון פרם, אחד
ששמו ״אדולף שווימר״ .נראה כי
שווימר אינו שש להופיע בשם
זה דווקא.
מרק ארקונור, פרקליטו
של ג׳ון דמיאניוק, לקה
בצרידות מדאיגה לקראת סוף־
השבוע. אצל או׳קונור לא נבע
הדבר מסיבות של חורף, כי אם
מהמאמץ שהוא משקיע בריבו־ריו
מעל בימת בנייני־האומה
בירושלים, שם מתקיים יומיום
המישפט.
גם כתב גלי־צה״ל ירון
דקל, לקה בשבוע שעבר בצרידות,
כרבים אחרים בעונת החורף.
הבעיה פגעה גם בעבודתו:
דקל העביר החומר שהתכוון
לשדר לעמית מהתחנה, שישדר
עבורו.
אייבי נתן אינו מסכים
לניסוח דבריו בהעולם הזה
( )25.2.86 כאילו הוא מתפלל ש־אונייתו
תטבע, כדי לקבל פיצויים
מהביטוח. אייבי עומד על כך
שאמר כי הוא מקווה שהאוניה
תטבע ושכל הצוות יינצל —
ושאינו מתכוון לתבוע דבר מהביטוח.

-- אם יזכו באליפות המיוחלת,
יסעו שחקני בית״ר ירושלים
בקיץ הקרוב לאמריקה, למסע
ניצחון מחוף־אל־חוף. יוסי
מיזרדוי, שוער־הקבוצה, יקבע
כנראה את המסלול שם: אחיו,
המשמש כשליח של תנועת־הנוער
בית״ר בלוס־אגג׳לס, מנסה
למצוא ברחבי היבשת קבו
חברי־הכנסת
בוודאי יתפלאו
לשמוע שהכנסת העניקה
המלצה לשדכנית הלנה עפרם.
כך, על כל פנים, נאמר
בכתבה ארוכה על הלנה, שפורסמה
בשבועון־נשים בריטי. בכתבה
הנלהבת, המתארת את עפרם
כ״יפהפיה מהממת״ ,נאמר כי
הכנסת העניקה לה המלצה (או

דויד פדרמן

(יושב משמאל) ,המנב ל החדש על עלית,
מתרגש וצועק בעת מישחק הכדורסל שנערך
ביום החמישי שעבר בין מכבי תל-אביב לאורטז. עלית היא החברה

מת־לב, אך הפגין נוכחות ממושכת
במיזנון־הכנסת, היה יעקב
לורביבוים, מנהל הטלוויזיה
החינוכית. לורברבוים עסוק בימים
אלה בקידום ענייניו בקשר
לערוץ השני.
איך ניהל יושב״ראש וע־דת־הפנים
של הכנסת, דב שי״

אינו יורד מהכותרות בקשר לאי־ראן־גייט.
בהקשר זה גם נשמעות
רכילויות שונות על האיש.
למשל נזכר מי שנזכר השבוע,
במיזנון־הכנסת, כי חבר־הכנסת
מרדכי (״מוטה״) גור הקים,
כשנכנס לפוליטיקה, צוות חשיבה
שכלל את ניר, חנן קריסטל
ואבנר רגב. מייד אחרי פגיש־

המאמצת של מכבי. זו הפעם הראשונה שפדרמן נראה במישחקי
מכבי. במשך כל המישחק צעק פדרמן והתרגש, ומפעם לפעם נופף
בידיו. לידו, בתצלום הימני: אמנון אבידן, המנהל המיקצועי של מכבי.

צות שישחקו מול בית״ר ירושלים.

מיכאיל גורבא־ציוב,
המזכ״ל הסובייטי, ימשיך
במדיניותו החדשה, המסכנת את
המעמד השליט בברית־המוע־צות,
ייתכן שהצבאות של פולין
וצ׳כוסלובקיה יתבקשו לפלוש
למוסקווה ,״להגן על הסוציאליזם״
.הם הרי חייבים את זה לאחיהם
בברית־המועצות.
באותו עניין סיפרה השבוע
רוחמה מרטון את הבדיחה
הבאה (״אני לא אחראית
לנימה הגיזענית״) :מה יקרה אם
כל השוטרים הפולניים יישלחו
לפתע לברית־המועצות? רמת
האיי־קיו הממוצעת משני עברי
הגבול תזנק פלאים!

חמשיר בשישה בתים

• לפני שבוע פורסם כי
חבר״הכנסת בגי שליטא
מרוגז ומתוסכל על כך ש ביקשו ממני לחבר חמשיר
עבור תוכנית־הבוקר של

קריינית הטלוויזיה, שהיא אורחת קבועה במישחקי מכבי תל-אביב, ישבה ליד חיים
יבין, מנהל הטלוויזיה. יניב דווקא התביישה מן המצלמה והרכינה את ראשה על
השולחן שלפניה. השניים ישבו ליד שולחן הטלוויזיה, בסמוך לצוות שהעביר את המישחק בשידור חי.

שלום קיטל וגבי גזית.

ישבתי ועמלתי כל הלילה -
הרי אני לא דידי מגוסי -
ובסוף שכחו לטלפן אליי שאקרא
את השיר...
הנה שני הבתים הראשונים
מהיצירה, שלא זכתה לראות אור:

מי שליטא
לא דידי מנוסי

שישה מופלאים של הכנסת
נושאים על גבם חטוטרת
ממישחק למישחק
השומע יצחק כיצד מפסידים הם בקצב
אז יצאה קריאה בחוצות הבירה
שמדיניות וכלכלה יפילו ממשלה
למרות גודלה
של המכשלה אוי לאותה בושה...

השאר פחות מוצלח,״ הסביר שליטא וקרא ארבעה בתים
נוספים, שבהם הוא מבכה את ההפסד הצורב שנחלה
ניבחרת״הכנסת מרגלי ניבחרת־הטלוויזיה בקט״רגל השנתי
המסורתי.

ציון־לשבח) .בין השאר הסבירה
הלנה בכתבה מדוע הפכה לשדכנית
:״בעלי היה בצבא. היו לו
הרבה חברים שנפלו במילחמה.
התחלתי לדאוג לאלמנות, להוציא
אותן לחברה. בהמשך הזמן
התחתנו. אז ראיתי שאני מוכשרת
לזה.״

לנסקי, את הישיבה שבה נכחו
המפכ״ל דויד קראוס ותת־ניצב
יורם גונן על פרשת דויד
בלם וספיחיה? חבר־הכנסת מי-
כאל איתן, כוכב הפרשה :״הוא
ניהל והעניין התנהל...״

המיליונר סטיב שלום
הגיע השבוע ארצה, לביקור
קצרצר עם רעייתו הציבעונית
ליליאן ויין. שלום היה עסוק
בתיווך בין מי שרוצים להדיח את
אריה דולצין מתפקידו כיו־שב־ראש
הסוכנות היהודית בגלל
מעורבותו בפרשת ארנסט
יפת, לבין שוחרי טובתו.

איתן מרוגז במיוחד על־כך
שהמפכ״ל סירב למסור לו
מידע נוסף על זהות המטלפנים
לביתו של דויד בלס, פרט לסגן־
השר עדי אמוראי .״איני
יודע זאת היתה תגובתו של
קראום לשאלותיו הנוקבות של
איתן .״אז תשאל את גונן. הוא
פה, לידך!״ הציע בחביבות איתן.
קראוס הביט לעבר גונן, אך לא
קיבל את ההצעה.

מישהו, שמשך פחות תשו־

שמו של עמירם ניר

תם הראשונה של אנשי הצוות,
דלף דבר הפגישה להעולם הזה.
ההדלפה הכעיסה את גור, שביקש
דווקא מניר שלא לבוא עוד
לפגישות.
ימים קשים עוברים על
נעמה הניג, דוברתו של השר
גד יעקובי, המועמד לתפקיד
שגריר ישראל בארצות־הברית.
״מתי את עוברת לוושינגטון?״
אין מפסיקים להציק לה עמיתיה.
הניג אינה צריכה לחכות
למינויו של יעקובי. היא מתגר
ררת כעת בוושינגטון — ברחוב• ^
וושינגטון בירושלים. אץ היא
מועמדת לנסוע לוושינגטון האמריקאית,
ואף אינה מעזה להתייחס
לרמזים המופנים אליה
בדבר הצעות־עבודה.
העולם הזה 2583

חבר-הכנסת בני שליטא
זועם ואחוז־עלבון בגלל השתתפותו
הדלה בתוכנית כניסה
חופשית. שליטא נעלב עד עים־
קי נשמתו על שזכות־הדיבור
ניתנה לו רק על עברו — ההאשמות
שיוחסו לו בעבר והחקירה
שנאלץ לעבור — ולא על בעיות
מהותיות יותר, שבהן יש לו
עמדה. במיוחד זועם שליטא על־כך
שלא ניתנה לו רשות־הדיבור
בעניין הוועדה לביקורת־המדינה
של הכנסת, שבה הוא חבר.
שליטא שטח תלונתו טלפונית
לפני חיים יבין, מנהל־הטל־וויזיה,
וזה ענה :״בני, אתה צודק!״

11ן
י \ 1ך בעליו של הבית האדום במוצא ואחיו של יעקב
מ /גיל, המיועד לתפקיד ח״כ אם גד יעקובי יקבל את

מישרת השגריר בוושינגטון, הסתובב במסיבת יוס״ההולדת של צחי
הנגבי(ראה לילות ישראל) במצב־רוח מרומם -אולי בזכות שיחתרו
מהכלא, אחרי 45 יום, בגלל הסתבכותו עם שילטונות־ המס.

קשבנו בדבר לילדים
בין המשתתפים בגליון הכ״ה של דבר לילדים במרס 1956
היה ילד תל־אביבי, בן ,11 שכתב שיר רווי פאתוס
והתרגשות :״דבר לילדים שלנו /הוא עיתון בשביל כולנו /
העיתון מעניין /בו נעים לעיין /הנה סיפורים /והרבה
ציורים /תמונות, אגדות /והרבה חידות /כה לחי עיתוננו
/אתה ידידנו״.
כאשר העולם הזה הציג לו את השיר, שהתגלה בארכיון.
מיכאל גורדוס צחק .״אני בכלל לא זוכר שכתבתי שיר
כזה. המאורע הזה ממש נמחק מזיכרוני. כנראה זה היה מין
פרץ זמני של יצירה, שחלף מהר מאוד.
״משונה שאני כתבתי דבר כזה, אני בכלל לא אוהב
שירים. אף־פעם בימי חיי לא החזקתי ביד ספר־שירה. אני
לא מתרגש משירה. זה לא עושה לי כלום. סתם מילים. אפשר
להגיד שאין שום כימיה ביני לבין שירה.
..כשהייתי ילד קטן התעניינתי רק בדבר אחד: בכדורגל.
רק יעקב חודורוב ושייע גלזד הסתובבו לי בראש כל היום.
״אחר״כן הרחבתי קצת את תחומי ההתעניינות שלי.
והקמתי חבורת״רחוב. קראנו לה: הגולגולת הצהובה. המיפ־קדה
שלה היתה על צמרת עץ, הסמוך לביתי. שם הייתי
מבלה את כל שעות היום.
״אז נזקקתי לסיפרות מקצועית, ואלה היו הספרים
היחידים שקראתי אי-פעם: הסמבה. בלעתי ממש את כל
הספרים שבסידרה. כדי שאדע איד להתנהג במצבים
קשים״.

מיכאל גירדוס(בן )11
כותב ושונא שירים
העולם הזה 2583

בימים אלה קורם עור וגידים
סרט על המחלקה הערבית
של הפלמ״ח. האיש העומד מאחורי
ההפקה הוא חיים חפר,
והמפיק המיועד הוא חיים מ־לוכן
מהטלוויזיה. הסרט ממומן
על־ידי עמותה מיסתורית, שבראשה
יעמוד שר־הביטחון יצחק
רכין. העמותה מחפה על
המממן האמיתי של הסרט שזהותו
— על פי בקשתו — תישאר
עלומה.
בעת שהכותרות בעניין
״הפגישה הלילית״ (שאגב, נועדה
ל־ 6בערב) השתוללו בארץ,
שהו שניים מהגיבורים שאליהם
כוונה האש, בחו״ל: רם כספי
שהה בחו״ל עוד לפני שהחלו
ההתפתחויות האחרונות, ואילו
יגאל ארנון נסע לחדל בשלווה
גם אחריהן.
ואילו היועץ־המישפטי־ל־ממשלה,
יוסן ז חריש, כבר מפחד
להתבטא גם בפורומים פרטיים,
ומקפיד על נוסחיו תוך
כדי אווירה של חשדנות מופלגת.
חריש מגיב קשה במיוחד
על הפירסומים כאילו השיחה
הטלפונית שניהל עם כספי, באישורו
של תת־ניצב שימעון
סכיר, במהלך חקירה, לא היתה
תקינה.
השחקן־בימאי יהודה
ברקן אינו נראה באחרונה רבות
בארץ. ברקן קפץ ארצה מדרום-
אפריקה לצורך הקרנת־הבכורה
של סרטו החדש בשיטת המצלמה
הנסתרת. ההקרנה התקיימה
בהרצליה־פיתוח במגדל־דניאל.
משם המשיך ברקן ללוס־אנ־ג׳לס.
שר־האוצר
משה ניסים
ביקר עם רעייתו הנאה, רות,
בהצגה מירלה אפרת ביום החמישי
בערב. אחרי ההצגה, המועלית
בתיאטרון הלאומי, סעדו
השניים ופמלייתם את ליבם בקפה
של התיאטרון. לכבודם
הוכנה עוגה מקורית — עוגת־התקציב
בתחום התרבות והאמנות.
מה הותירו השר המופקד
על חלוקת העוגה ומלוויו? פיסול,
ציור, מוסיקה ומחול —
אלה התחומים היחידים בעוגה
שלא נאכלו.
מדוע האפיל שמריהו
בן־צור, ממלא־מקום מזכ״ל
הסתדרות־המורים על המזכ״ל הידוע
יותר, יצחק ולבר, בהצגה
החגיגית לכבור 600 ההצגות
לאהבה אפשרית; מפני שכל
משתתפי ההצגה שייכים לעדה
התימנית, וכך גם בן־צור, שאגב
נשוי לאשה ממוצא אשכנזי,
בדיוק כמו גיבור ההצגה.
אשה מטופחת בירוק, מ־כף־רגל
ועד ראש, משכה את
תשומת־ליבם של הסועדים וה־מזדנגפים
למיניהם במיזנון־הכנ־סת.
היתה זאת גליה אלבין,
אלמנתו של מיכאל אלבין.
גליה שוחחה ממושכות עם חבר־הכנסת
מיכה רייסר, מידידיו
הקרובים של בעלה המנוח.

רסנה בדי,

ך 11 | 1חחך״ ממקימיו של תיאטרון נווה״צדק, המשחק בימים
11 1 .1 1אלה בהפקת הסרט החולמים לצידה של קלי מק-
גיליס, במסיבת יום־הולדתה של שחקנית התיאטרון רזיה ישראלי.
פתר הפתיע את מכריו בשפם עבות שצימח, לצורך תפקידו בסרט.

נכדו של אהרון מסקין ז״ל, מבקר בקפה
כסית מגיל צעיר. מיקי, בנם של יובל וחסידה
מסקין, נושא רישמית את השם מיכאל-אהרון, אך ״מיקי״ הוא קיצור
של מיקי מאוס. בכסית שיחק איתו עמיקם (״קול שדי״) גורביץ.

מיק׳ מסקין

יגאל רביב מגלה בסידרה
חדשה שבדזת מדהימות
על רכישת הקרקעות בגדה

יישב בפועל כמה חודשים.
שמיר, מיכאל דקל, דויד לוי —
הם יודעים שהוסר הסיוט מע־ליהם.
הליכוד יוכל להמשיך
לחגוג את פרשת כלס, שכן
הפרשה שלו הומתה מות־נשיקה.

חוקרי
היחידה לפשיעה חמורה,
בראשותו של שימעון סביר, שעסקו
כמעט כולם בנושא זה, יוכלו להפסיק
לעסוק בקרקעות ולעבור לתחומים
אחרים. ואכן כבר כיום, רק ארבעה
חוקרים ממשיכים לעסוק בפרשות של
קרקעות בגרה, ומרבית אנשיה של
היחידה עברו לנושאים של זיוף רש*
יונות־בניה ועוד.

א* 4מיזוודה

ך* עיתונות״יעלתה ל!22נ >ז

על הפרשה
! 1בתחילת . 1985 המישטרה ערכה
חיפוש, מסיבות שלה, אצל שני
בדוקאים בחולון, יהושע מיזרחי ואברהם
סלים. בחיפוש נמצאו גם יפויי-
כוח מזוייפים של ערבים למכירת
קרקעות בגדה, באמצעות אחד אחמד
עודה.
בדיון בבקשה להארכת מעצר
השניים, לפני השופט אורי שטרוזמן,
טען עורך־דינם כי המישטרה עוצרת
דגי־רקק ומתעלמת מהלווייתן אחמד
עודה, שהוא הדמות העיקרית בפרשה.

שמו של עודה לא פורסם,
והסיפור על האישיות המיסתו־רית
עורר את העיתונות, שנכנסה
לפרשה.
באמצע 1985 נעצר עורה כחשוד
בזיוף מיסמכים, והחלו להתפרסם בעיתונות
פרטים על ההיקפים הגדולים
של עסקות שעשה. עודה עצמו מסר
לעיתונות פרטים על קשריו הטובים
עם ראשי הליכוד, ועל תרומה בסך 50
אלף דולר שתרם למערכת־הבחירות
של הליכוד.

נאשם עודה
4ג מי ליו ן דו ל ר הו ברחולחדל

תרומות לשמיר,
עוזי מדויד לוי
במיזנון־הבנסת ישב סגן־ראש־הממשלה, דויד לוי, בראש
שולחן גדול. לידו עוזריו הנאמנים, ביניהם אישים המוכרים
למישטרה, כמו יהושע מיזרחי ואברהם סלים, ולידם אחמד עודה.
היה זה לאחר שעודה, טיזרחי וסלים נעצרו בחשד לזיוף
מיסמכי קרקעות. הטישטרה לקחה לעודה את דרכונו ואת הנשק,
שהחזיק קודם ברשות: תת״מיקלע עוזי.
על הדרכון היה עודה מוכן לוותר. דרכונים קל להשיג. אבל
החזקת העוזי היתה סמל למעמד בכיר ביותר. הנשק סימל כי הוא
מקורב לשילטון. עודה לא ח סן במאמצים כדי להחזיר לעצמו את
העוזי הנכסף. בד גם הגיע אל השר דויד לוי, שהאזין בשעת
הסעודה לעוזריו, אשר סיפרו כמה כסף תרם עודה, אוהד״הליכוד,
למימון־הבחירות, וכן כמה הוא חיוני למערכת רכישות־הקרקע
בגדה.
דויד לוי השתכנע, ואחרי הסעודה לחצו הוא ואנשיו על הממונה
על השטחים הכבושים, שמואל גורן, להחזיר לעודה את העוזי. גורן
כה נלחץ, שבשלב מסויים התלונן לפני שר״הביטחון, יצחק רבין,
על הלחצים עליו. הלחצים לא נשאו פרי.
התערבותו של דויד לוי הושפעה, כמובן, גם מפניות של טגן-
שר־־החקלאות דאז, מיכאל דקל, לסייע לעודה. דקל היה בן־בית
אצל עודה, השתתף בסעודות רבות אצלו ואף היה בחתונת בנו של
עודה. דקל ועוזרו, אבי צור, אף קיבלו מתנות שונות מעודה, שעל
חלק מהן הוגש כתב״אישום נגד אבי צור.
לפני הבחירות האחרונות עסקו דקל וצור בהתרמת יזמי־הקרקעות
בגדה למערכת״הבחירות של הליכוד. באחד מכינוסי־ההתרמה
השתתף גם ראש־הממשלה, יצחק שמיר. באותו כינוס
נכח גם אחמד עודה. עודה תרם, לדבריו, יותר מ־ססג אלף דולר
לליכוד. חלק מהסכום 50 ,אלף דולר, הוא נתן בהמחאות בשקלים
לידיו של דקל, בעת ביקור במצודת זאב, אחרי שהצטלם כשהוא
לוחץ את ידו של שמיר. גזבר תנועת־החרות, איתן לבני, אישר
למישטרה תרומה זו.
אולם עודה טוען במפגיע, כי תרם עוד סכום דומה. מ* שתורם
סכומים כאלה, זכאי ששר כמו דויד לוי יתערב לטובתו. אגב, לפני
הפנייה לדויד לוי, פגו בשמו של עודה לחבר־הכנסת עוזי לנדאו.
זה, זהיר וחושש, בדק את העניין והחליט שלא לסייע לעודה.
חודש לפני מערכת־הבחירות החליט עודה כי מסוכן להמר רק
על הליכוד. הוא חיפש דרך לשימעון פרס. נקבעה לו פגישה עם
פרס, והוסכם כי תמורת תרומה של 56 אלף דולר יצטלם כשהוא
לוחץ את ידו של פרס. ברגע האחרון ביטל פרס את הפגישה.
יהושע מיזרחי, עוזרו של עודה, הוא פעיל״בחירות ותיק. בשעתו
סייע ליעקב חלפון בהכנסת פלאטו״שרון לכנסת, ולו קשרים
טובים במערך ובליכוד. הוא מצהיר חד־משמעית כי מביתו נהג
עודה לשוחח עם ראשי הליכוד, כמו דקל ודויד לוי, שיחות שכולן
מצויות בידי המישטרה. בשיחות גם נוהלו פרטי־הפגישה עם
שמיר והתרומה לליכוד.
גם יזמי־קרקעות אחרים, השוהים רבות בחקירות המישטרה.
מאשרים את קיום ההקלטות הללו.

הפירסומים תכפו, ושר־דד
מישטרה, חיים בר־לב, ששמע
קרוב לוודאי הקלטות של שי.
חות־טלפון בין עודה לבין
יהושע מיזרחי, שלטלפון בבי-
תו האזינה המישטרה, שמע
בהן תיאורים רבים על פגישות
ועסקות בין עודה לראשי הליכוד.

סגן־שר
דקל
האםח יי םבר ־ לבהקשיבלציתותיםהטל פוניי ם?

^יו ם הרביעי האחרון, ה־ 25 בפב־רואר,
בבית־הדין׳ הבצאי בלוד,
בראשות סגן־אלוף זאב ליסון, קרא
התובע, ראובן וולף, כתב־אישום חדש,
קצר ומוסכם על עורך־הרין דן פרידמן,
פרקליטו של הנאשם אחמד עודה.
מלבד הנאשם ישב באולם גם יועצו
המישפטי והפינאנסי של עודה, עורך־
הדין יעקב חרותי. לאחר שבישיבה
הקודמת של בית־המישפט הוסכם בין
התביעה וההגנה, כי כתב־האישום
המקוצץ מקובל על הנאשם, הסתיים
המישפט ללא עדים וללא גילויים —
כי עודה הודה. עורך־הדין פרידמן טען
לעונש קל, ובית־הדין ישקול את
בקשת התובע אם לתת עונש הולם
למעשים, ומה הוא העונש ההולם.

בכך תסתיים פרשה שהסעירה
את המדינה חודשים רבים,
וראש־הממשלה, יצחק שמיר,
יוכל לברך את עורך־הדין חרדתי,
רעו מהמחתרת, על שהצליח
להחזיר את השד לבקבוק
ולפקוק אותו היטב.
עודה יירצה את העונש שיוטל עליו,
כמה שיהיה. התמורה שהוא מקבל:
איש לא תובע ממנו להחזיר למדינת
ישראל 14 מיליון רולר שאותם קיבל
מיזמים תמורת קרקעות שמכר
במירמה ושהבריחם לחו״ל. הוא יוכל
לצחוק ליזמים, שמהם גנב את הכספים,
שכן הדרך היחידה הפתוחה לפניהם
היא תביעה אזרחית בבית״המישפט
הערבי בשכם או ברמאללה, לפי החוק
הירדני.

כך כמעט, כולם מרוצים:
עודה נשאר עם הבטח, גם אם

המישטרה החליטה כי היחידה של
סביר תרכז את הטיפול ברכישות
הקרקע בגדה, ויותר מ־ 15 מחוקרי־היחידה
החלו עמלים באיסוף חומר.

המישטוה נמנעת מחקיות
מיקר־וצח הזן שווים בעודה
תלונות על מיטפד מיקרי־רצח, הצתת גית־המישפט בשבט
ושיחוד קציני״מישטרה על״ידי אחמד עודה, נשלוזו לשר־המיש־טרה,
חיים בר־לב, על״ידי יזמי־קרקעות בשטחים. המתלוננים
טוענים, כי עד היום לא נערכה כל חקירה ואיש לא הועמד לדין.
אחד הנרצחים הוא עלי עומד מכפר סנידיה. עודה זייף את
חתימתו על שטר־מכר של 46 דונם, שהוא היה בעליהם. לפי סעיף
15 לכתב״האישום נגד עודה, הוא מכד קרקע זו, אחרי זיוף שטר־המכר
לחברת יאה־יקיר, של אברהם שמאי, להקמת ההתנחלות
נריה. כאשר התגלה הזיוף, החל עומר מתנגד לעבודות על אדמתו,
והוא נרצח במהלומות־גרזן.
מיקרה-וזרצח השני הוא של יד-ימינו של עודה, עאמר עומר,
שהיה מתחזה לבעלי־קרקעות וחותם בשמם, כביכול, לפני נוטריון,
על שיטרי-מכר. בכתב־האישום נגד עודה מופיע עומר כמי
שהתחזה וזייף שיטרי־מכר רבים. עומר נפטר בנובמבמר ,1984
בבית־החולים בשכם. הוא הובא לשם אחרי שנדקר בביטגו.
שלושה ימים שכב בבית־החולים, ואז נפטר לפתע. בדיקה שנע רכה
במכון הפאתולוגי ביפו, על־ידי הד״ר דניאלה פיליפם, העלתה
כי מת מהרעלת פרתיון. בני־מישפחתו העידו במישטרה כי לפגי
מותו ביקרו אותו אחמד עודה ואנשיו. עד היום לא נערכה כל
חקירה של מיקרה-הרצח ומעורבות עודה בפרשה.
יהושע מיזרחי. שהיה עוזרו הקרוב של אחמד עודה וישב בזמנו
יותר מחודש במעצר, על קשר שלו לזיופי יפויי-הכוח של עודה,
היה נתון, זמן רב לפני המעצר. במעקב מישטרתי, שבו הוקלטו.
שיחות הטלפון בביתו. בשיחות יש גם שיחות רבות של אוז ^ |
עודה עם קצין־המישטרה הממונה על חקירות מירמות־הקרקע, ,
שיחות המראות, לדיברי מיזרחי, על יחם לא מקובל בין השגיים.
גם יזמי״קרקעות התלוננו במיכתבים לשר-המישטרה על יחם
מפלה לטובה של הקצין לגבי עודה. לאחרונה הוחלף האיש בקצין־
המישטרה שימעון שרביט.

סגן־השו ח!ל סיוב והשיב ער שאלה בקשו למנוניח
שנווה שהועמדה לרשותו עדיו סוחר־קרקעות

^ מו שוטר תנועה, עמד עורן^
הדין אורי סלונים בכניסה למושב
השיתופי נורדיה, וחיכה לשופט אליהו
מצא. סלונים מייצג את סגן־השר

סרוג ביד, נכנסה לשכנים וחזרה מייד
הביתה. הצלמים מצלמים בינתיים את
הבית. מיבנה מיושן, משנת ,1949השנה
בה עלה המושב על הקרקע. ב־מיבנה
שניים וחצי חדרים שלא הוסיפו
להם שום תוספת. גינה מוזנחת, כמה
צמחי כובע נזיר וסרפדים. על הגג, לצד
אנטנת־טלוויזיה עתיקה, ניצבת אנטנה
חדישה .״זה החתן שלו הקים כאשר
חלה דקל״ מספר אחד מאנשי המושב,
שיחד עם סלונים שומר על בעל הבית.
השופט אליהו מצא הגיע עם מתמחה,
החנה את מכוניתו, וצעד באומץ

העיתונאים, סיפר בדיחות וחיכה
לסניגורו.
עורך־הדין דני שיינמן הגיע אחרון,
ויחד עם עורן־הדץ זאב ולנר, סניגורו
של אבי צור, נכנס גם הוא לבית הקטן.
העיתונאים חיכו עדיין בחוץ, כשהם
מקווים כי מישהו יזכור שגם לציבור
יש זכות לדעת .״אני מקווה שלא
יתחיל גשם,״ אמר אחד ,״כדי שלא
נעמוד כאן כמו כלבים בגשם.״
אחרי שהות קלה יוצא הסניגור ובשורה
בפיו: מכיוון שהדירה קטנה מאוד,
ואין בה מקום לכל העיתונאים,
הוחלט על־פי בקשת הסניגור להתיר
לשני נציגי העיתונות להיות נוכחים
בדיון, בתנאי שלא יביאו אתם מצי
למות

מ תוז ת

* לחגורה
* צצתי לרגע לתוך דלת־הרשת

1 1של הבית, וראיתי את דקל יוצא
מחדר, לבוש טרנינג בצבע תכלת,
נשען על מקל והולך לעבר החדר, שם
חיכו לו השופט ועורכי־הדין.
אברהם ברזילי, מהטלוויזיה, הוציא
בינתיים פיסת־נייר, קרע אותה לשישה
חלקים שווים, וערך הגרלה. הוא עצמו
ונתן רועי מדבר זכו בהגרלה ונכנסו
לבית .״הם ידווחו ליתר העיתונאים,״
נאמר לנו.

ביתו של דקל בנורדיה
רק האנטנה חדשה
שעתיים וחצי נמשכת חקירתו של
סגן־השר. הסניגור, שיינמן, חקר אותו
על תפקידו בשנים 1982 עד ,1984
כסגן שר־החקלאות והממונה על ההתיישבות
בגדה. דקל, שגופו מגובס עד
הצוואר, נשען על כריות במיטתו וענה
בלי היסוס לשאלות. הוא הודה כי הוא
ומחלקתו היו הגורמים הדוחפים וה־מדרבנים
להתנחלויות בגדה. הוא מודה
כי הוא מאמין בכך עד עימקי נפשו.
הוא סיפר כי לקראת הבחירות של
1984 פנה לשמואל עינב, שאותו הכיר
כשלוש שנים, ועל עברו באצ״ל שמע
הרבה, וביקש ממנו לתרום לליכוד .״פניתי
לסוחרי־קרקעות ויזמים כדי שיתרמו
לליכוד. הבהרתי להם כי המשך
שילטון הליכוד הכרחי להתיישבות
בשטחים,״ אמר דקל.
דקל סיפר על שתי הפגישות שנערכו
לפני הבחירות, עם ראש־הממשלה
דאז, יצחק שמיר, ולא הכחיש כי יתכן
מאוד שאבי צור, שהיה אז עוזרו, פנה

צביה דקל
סוודר סרוג ביד
מיכאל דקל, שנחקר ביום השישי
בבוקר כעד הגנה במישפטו של סוחר־הקרקעות
שמואל עינב.
ליד ביתו הצנוע של דקל עמדו
מיספר רב של מכוניות. שישה עיתונאים,
צלמי עיתונות, טלוויזיה ומכונית
של חברת ההקלטה בבתי־המישפט חנו
ליד הבית. השמועה אמרה כי לפי
בקשתו של דקל לא יוכנסו עיתונאים
לבית במהלך החקירה. אבל העיתונאים
עמדו וחיכו.
בשעה 9בבוקר יצאה צביה, אשתו
של סגן־השר, לבושה מיכנסיים וסוודר

שו&ט מצא
גבס עד הצוואר
אל מול סוללת הצלמים. אחריו הגיעו
שתי התובעות, רחל שיבר ודורית
שפירא, מפרקליטות מחוז־המרכז. גם
הן נכנסות לבית ונבלעו בתוכו.
הנאשם, עינב, נשאר עומד לו לצד

עודה יוצג על־ידי עורך־הדין אורי י המס, לקח, בעצת חרותי, את
רון, שהכיר היטב את היחידה של סביר. עורך־הדין יעקב נאמן, שטיסל
במשא־ומתן ממושך הצליח רון להביא בנושא. קשרד עם חרותי הד
לחתימת הסכם, לפיו יהיה עודה עד־ כה הדוקים, שסעם נסע לציריך
מדינה בשורה של פרשות שבהן היה עם חרותי ורעייתו.

מעורב, ויעיד במיסגרת כיתבי־האי־שום:
החל בסוחרי־קרקעות כמו שמר
אל עינב, יצחק ינאי ואברהם שמאי,
יזמים כמו שלושת האחים גינדי, או
| פקידים ופוליטיקאים כמו אבי צור
| וסגן־שר־החקלאות מיכאל דקל. נרמז
כי היד עשויה להגיע גם לדויד לוי
וליצחק שמיר.

בהתאם לכתב־האישום שבו הודה
עודה, ביום הרביעי, הוא קיבל מיזמים
בגדה כ־ 14 מיליון דולר, תמורת
קרקעות שאת תעודות־הבעלות עליהן
זייף. הסוחרים והיזמים לא יכלו לעשות
כל צעד להחזרת כספם, שכן כאשר
שוחרר עודה בערבות, הורה בית־המישפט
שאסור לו לקיים מגע עם אף
גורם בעיסקי־הקרקעות. כך יכול היה
להימנע מכל מגע עם הנפגעים, שראו
כיצד הוא נוסע ומעביר את כספם
לחו״ל.

[ לאחר חתימת הסכם עד־המדינה,
הורשע עודה בסעיף פעוט, ונידון
למאסר של כמה שבועות. הוא שוחרר
14 בערבות של 500 שקל, להבטחת
דותו במישפטים. דרכונו הוחזר לו,
^ ^ הוא העביר את זמנו במישרדי היחידה
לפשיעה חמורה של שימעון סביר, או
בנסיעות לחדל, בלוויית עורך־דינו,
.יעקב חרותי.

הם ערכו מעקב יסודי אחרד,
וגילו כי הבריח את הכספים
לחדל באמצעות החלסן הגדול
בשטחים, אבראהים מוחמד
קרסוע, שנפטר בינתיים, ושבנו
ממשיך בעסקיו.

חרותי היה יועצו המישפטי
והסינאנסי הצמוד. כאשר היו
לעודה בעיות עם שילטונות־

היזמים אף דאגו לדווח למישטרה
כי עודה טס ללונדון יחד עם מי שהיה
סגן־מושל טול־כרם, רב־סרן אמנון

נאשם עינב וסניגור שינמן
הנאשם סיפר בדיחות

שאשא, שעסק בקרקעות עם עודה.
כאשר עודה חזר ארצה, ניגש למטוס
קצין־מישטרה ישראלי, ששירת בגדה,
קיבל מעודה מיזוודה והוציאה החוצה.
בעיקבות החקירה במישטרה, הושעה
הקצין מתפקידו, אולם לא הוגש
נגדו כתב־אישום.
שנת 1986 חלפה לאיטה, ועימה
ירדה העיתונות מעניין הקרקעות.
היחידה של סביר צימצמה את החקירה,
כיתבי־אישום הוגשו רק נגד עינב ואבי
צור, ואף הם נסחבים ונגררים.
ביולי 1986 הודיעה המישטרה
לפתע על ביטול הסכם עד־המדינה עם
עודה, מפני שהפר את ההסכם, ועצרה
אותו. הוא ישב במעצר כחודשיים,
ועורך־דינו, אורי רון, הביא לבסוף
לשיחרורו בערבות. כשבוע לאחר ה־שיחרור
הוגש נגדו כתב״אישום ארוך,
בן 67 סעיפי״אישום, בעבירות של זיוף,
מירמה ואף אלימות.
כמה שבועות לאחר מכן נערך
חיפוש בביתו של עודה, והמישטרה
הגישה כיתבי־אישום נגד שלושה אד
רחים ישראלים על סיוע לעורה לזייף
דרכון ירדני ודרכון ישראלי, במטרה

לאנשים אחרי הפגישות וביקש מהם
תרומות.
אחרי חקירתו של הסניגור התחילה
התובעת רחל שיבר בחקירה נגדית. החקירה
הנגדית הובילה את דקל לשאלות
בעניינים מוסריים .״האם זה נאה
שאבי צור קיבל תרומות לליכוד ב־מישרד־החקלאות?״
״האם חשבו כי עי־נב,
שאינו אדם עשיר במיוחד, יציל את
המיפלגה?״ היא שאלה .״תורמים כמו
עינב לא יכולים להציל מיפלגה,״ אמר
דקל ,״רק אנשים כמו בלאס יכולים
להציל מיפלגה.״ מכה מתחת לחגורה,
המכוונת למיפלגת העבודה.
סלונים, עורך־דינו של דקל, כמעט
שלא התערב. הוא רק הזכיר לסגן־
השר, עם פתיחת החקירה, כי יש לו
זכות לשתוק כאשר שאלה מסויימת
נראית לו מפלילה.
רק פעם אחת השתמש דקל בזכות
זו, כאשר שאלו אותו על מיסמך
מסויים שהוגש בתיק, המתייחם לחברה
בשם דלתא. במיסמך זה כתוב, בין
היתר, כי בעל החברה, אלי ישראלי,
סוחר־קרקעות העומד כיום לדין על
שוחד לליכוד ולאבי צור, נתן לדקל
מכונית שכורה לשימושו. דקל ביקש
שלא לענות על שאלה זו.
כבר ממבט חטוף בביתו של דקל
ומכוניתו, ניכר מייד כי הוא איש ישר
והגון, שלידיו לא נדבקה אפילו אגורה
מכספי התרומות לליכוד. אבל גם לאדם
כזה יש כנראה מה להסתיר, אפילו
אם מדובר רק במכונית שכורה, שקיבל
לקמה ימים מסוחר־קרקעות בגדה.
עברו שעתיים וחצי, סגן־השר נראה
עייף, הוא לגם מעט מים מהכוס שליד
מיטתו, השופט קם, המקליט של בית־המישפט
אסף את מכשיריו, וכולם
הלכו הביתה. בעוד ימים ספורים ייקבע
מ 1עד לסיכומים בתיק עינב, ואחר־כך
יינתן פסק״הדין. עדיין לא סוף פרשת-

הקרקעות•

אילנה אלול

לסייע לו להימלט ממישפטו. עודה
עצמו נעצר הפעם עד תום ההליכים.
אחרי כמה שבועות בכלא, החליט עודה
להחליף את עורך־דינו. הוא לקח את
עורך־הדין דן פרידמן.

בהם הוגשו או ממתינים להגשה.
שורה של עדויות שמסר
על קשריו עם צמרת הליכוד,
הכססים שנתן וטובות-ההנאה
שהשפיע על ראשי כל אלה לא
יבואו לידיעת הציבור באמצעות
עדותו בבית-המישפט.

תחילת 1987 הביאה למיפנה נוסף
בעמדתו של עודה. הוא היה מוכן
לוותר על התגוננות במישפט והבאת
עדים, תמורת מחיקת כמה סעיפים.
נערך כתב־אישום חדש, בן 45 סעיפים
בלבד, שבהם הסכים עודה להודות
בשבוע שעבר.
חשוב להדגיש, כי בכל התקופה
שבה ישב עודה במעצר, הוא לא נשאל
אף לא פעם אחת לגורל 14 מיליון
הדולר שקיבל והבריח לחו״ל.

עודה עצמו נמצא במעצר. כל
עורכי־דינו סירבו לומר דבר. עורן״
הדין פרידמן הדגיש, כי חשוב לו מאוד
למנוע, ככל האפשר, כל פירסום של
הפרשה או איזכורה.

עורדהדין חרותי ממשיך
להיות נוכח בישיבות בית-
המישפט וללוות את עודה.

פגישה עס
שמעון פיט!
**תה גם לא יוסיע כעד
^במי שפטים שכתבי-אישום

מה קרה לסכום של 50 אלף דולר
שנתן עודה תרומה לליכוד בהמחאות?
היכן הצילום בו הוא נראה לוחץ את ידו
של יצחק שמיר במצודת זאב, ב־מערכת־הבחירות
האחרונה? מה עם
המכונית שנתן לאבי צור ומיכאל דקל?
מה היו קשריו עם דויד לוי ועוזי
לנדאו, וכיצד נמנעה פגישתו עם
שימעון פרס?
התשובות לשאלות אלה לא יובאו
כנראה לבית־המישפט. אולם הן יובאו
בהמשך הסידרה.

מחפות על הוועדות הפנימיות של
בית־החולים.

גם אם ש הנאים ואחיות הנשלחים רנרא -
הממונים ער המעונה לעורם רא נותנים את הדן.
אילו נקטו אמצעים בזמן, ניתן היה למנוע אסונות
¥ה מכבר התרגלנו לכר שהשיל!
טון בישראל אינו מגיב על ביקורת
ציבורית. אר כאשר הוא אחראי לפשעים
של ממש, הוא יוצא זכאי ואינו
משלם את המחיר הזעיר ביותר.
המצב גרוע ביותר במיקרים שבהם
אחראי השילטון במישרין או בעקיפין
לפשעים הנעשים על־ידי אנשים הכפופים
לו. לציבור אין כלים המאפשרים
לו להוכיח את אחריותם של אנשי־השילטון
למעשים, והשילטון מעולם
אינו מקבל על עצמו אחריות.
המופקדים על החוק המדינה אף הם
אינם מעזים להאשים את אנשי־המינד
סד, גם במיקרים שבהם המערכות ה־מישפטיות
מרשיעות את הכפופים
להם. אני מעז לומר שהמצב בארץ לעי־

עד כה מעט מאוד רופאים הורשעו
ונשלחו לכלא. קיימת בארץ סלחנות
כלפי הרופא־העבריין, גם במיקרים שהוא
גורם למותו של אזרח. עד כה
הורשעו בבתי-המישפט בעיקר עבריינים
בשטח של עבריינות גרידא, ולא
בשטח הטיפולי.
יש לציין שלמרות הרשעתם בבית־המישפט,
התייחס מישרד־הבריאות לעבריינים
אלה בכפפות משי והפגין

כלפיהם אזלת יד.

אדם הגון
נסה לנתח מספר מיקרים של
הרשעות במערכת־הבריאות, כדי
להגיע לשורשי הבעיה.

לעסוק ברפואה לא נשלל ממנו כלל.
• הד׳ר מנשה דולברג הורשע
בהונאת־נשים, אשר נזקקו להפריה
מלאכותית. הוא נשפט לכמה חודשי־מאסר
בפועל. אד רשיונו לא נשלל.

• הפסיכיאטר המחוזי בחי*
פה, הד׳ר יצחק פרומלן ין, נשלח
לכלא ל־ 11 חודשי־מאסר על שיחרור
מהצבא של אנשי־מילואים על־ידי מתן
אישורים כוזבים תמורת תשלום. אחרי
שריצה את עונשו, נשלל ממנו רשיונו
— לחודשיים בלבד.
• הדד אליהו משה מקופת-
החולים בקרית־אונו הורשע אף הוא על
מתן אישורים כוזבים לשם שיחדור
משרות צבאי׳ אר גם ממנו לא נשלל
רשיון־העבודה.

אר בהחלט יש להאשים את מישרד־הבריאות
בכר שאינו מונע מהעבריינים
להמשיך בעבודתם בטענה הדמגוגית
ש״רופאים אלה כבר ריצו את עונשם.״
ועוד :״לא קל להשעות רופא מעבר
דתו״(הפרופ׳ דן מיכאלי).
ברור ללא ספק שהרופאים שהורשעו
בעבירות פליליות אינם ״אנשים
הגונים״ ,ומחובת מישרד־הבריאות היה
במישרד־הבריאות טוענים שרק
לפעול לפי רוח פקודת־הרופאים.
חמישה אנשים בשנה מתים מסיבה זו,
בקטגוריה של אדם הגון אינו נכלל
ולא ( !30 תגובתו של דובר מישרד־גם
הפרופ׳ דויד מנדס, מנהל המחלקה י הבריאות).
האורתופדית בבית״חולים רוטשילד
גם אם נכונה העובדה שרק חמישה
בחיפה, אשר הורשע בעבירות על
אנשים מתים מליקויים בהרדמה —
פקודות מס־ההכנסה ונדון לשלושה מוטלת אחריות כבדה של מישרד־חודשי־מאסר
על־תנאי, ולקנס של הבריאות למצב השורר בתחום זה.
מיליון שקלים 1984 מהפרופ׳ מנדס
מלבד המיקרה של ציפורה זנזורי,
לא נשלל הרשיון, והוא גם לא הושעה היו כבר מיקרים שרופאים־מרדימים
מעבודתו — למרות שראש עיריית הואשמו בטיפול רשלני בחדרי־ניתוח,
חיפה, אריה גוראל, הבטיח שהפרופ׳ שגרם למותם של אנשים.
מנדס יושעה אם וכאשר יורשע בבית־
• כר הושב על ספסל־הנאשמים
המישפט.
הד״ר מורים פרידמן, מבית־החולים הגם
במיקרה מותה של היולדת שרון בפתח־תיקווה, שלפי כתב־האי־ציפורה
זנזורי בבית־חולים הלל יפה שום עזב במהלר הניתוח את החדר,
בחדרה, ועדה של מישרד־הבריאות לא כאשר המנותחת היתה שרויה בהרדמה
גילתה רשלנות במעשי הרופאים, אולם מלאה, וזאת כדי לשוחח עם אשתו
בית־המישפט קבע אחרת.
בטלפון.
השופט־החוקר האשים את המתפד
• בבית־החולים ״אם!? הרוחה־המרדים
ד״ר דורון יערי, שתחת פא״ מתה יולדת בת ,23 לאחר
לדאוג להעלאת לחץ־הדם לפני שהת ניתוח קיסרי, עקב טעות במתן
חיל את ההרדמה, הזריק ליולדת חומר גאז־הרדמה במקום חמצן. ההידוע
במוריד לחץ־דם. המרדים גם לא רופאים נשפטו.

באחרונה התבשרנו שכ־30
איש בשנה מתים כתוצאה
מליקויים בהרדמה. לפי דבריו
של המרדים, הד״ר מרק טברם
קוי :״אנחנו, המרדימים, רוצחים
אנשים אלה, השוכבים על
שולחן הניתוחים.״

ו ו 9אוא שון
תים אף גרוע מן המצב הקיים מעבר
למסר־הברזל. שם, אם מישהו פשע, לא
רק הוא עצמו אחראי ונענש, אלא שכל
הממונים עליו נענשים גם הם.
לא כד בארץ. המצב בולט במיוחד
בשטח הרפואי, ובעיקר במיקרים של
רשלנות רפואית.
בתקופה האחרונה מסתמנת תזוזה
בהרשעת עובדי־רפואה על טיפול
רשלני• אר רק החלשים מואשמים
ונענשים. את האחראים על העבריינים

• הדד שבתאי פרוק מקופת־החולים
באשקלון נשפט וריצה שנת־מאסר
אחת בכלא על עבירת־סמים.
כאשר הוא חזר מהכלא, נשלל ממנו
רשיון העבודה שלו לחודשיים בלבד
על־ידי שר־הבריאות מרדכי גור,
למרות העובדה שלד״ר שבתאי פרוק
היו כבר שתי הרשעות קודמות על
עבירות פליליות. הראשונה — מתן
תעודה רפואית כוזבת, והשניה —
ביצוע הפלה מלאכותית בלתי־חוקית.

ברפואה אין מושיבים על ספסל־הנ־אשמים.
התובעים מטעם המדינה אינם
מזכירים לרוב את שמותיהם של הממונים
על הנאשמים, ואף אינם דורשים
י להאשים אותם.

מנכ״ל מישרד־הבריאות, הפרופ׳ דן
מיכאלי, הסביר את קלות העונש בזה
שמישרד־הבריאות שלל ממנו את ההרשאה
לרכוש ולספק סמים, ובכר הוא
עשה את המקסימום כדי לשמור על
אינטרס הציבור.

• הפרום׳ אלברט ברטל, מנהל
המחלקה הנירוכירורגית בבית־החולים
איכילוב בתל־אביב, שילם כופר
של מיליון שקלים על עבירות של
מס־הכנסה ורפואה שחורה. מישרד־הבריאות
לא נקט נגדו בשום צעדים.
• הדד דוב קלווין מואשם
בבית־המישפט בכר שהונה משקיעים
— הוא פיתה אותם לתת לו את כספם,
בתירוץ שישקיע אותו בחברות מיס־חריות
לשרות רפואי. רשיונו לא נשלל

מ סו

דאג להכניס צינור לדרכי־הנשימה של
המנוחה, כדי להנשימה בחמצן.

^ מרדימים
* רוצחים
^ פי מסקנות השופט, אף הגינקו־
/לוג־המיילד יעקב גרוס התרשל
בתפקידו. מישרד־הבריאות לא הסיק
מסקנות גם ממיקרה זה, ואיש לא
נענש. המיקרה הזה בולט במיוחד, כי

• ידועים כמה מיקרים של ״קיל־קולים״
טכניים במכשירי־ההרדמה עצמם,
וכתוצאה מכד גם מתו אנשים.
על כל המיקרים האלה היה ידוע
למישרד־הבריאות שנים רבות, ואף היה
ידוע המחסור החמור בכוח־אדם במיק־צוע־ההרדמה.
עוד ב־ 1983 טען ראש
איגוד המרדימים בארץ דאז, הד״ר
גבריאל גורמן, כי מחסור חמור בכוח-
אדם של רופאים־מרדימים יגרום טרגדיה
לאומית.

פרום׳ אניים
למאסר

לפני כמה ימים, לראשונה
בהיסטוריה של הרפואה בארץ,
פרום׳ ברפואה שהורשע ברשלנות
נשלח לכלא.

• הגינקולוג הדד משה יוני־

אן נשפט לארבעה חודשי־מאסר בפר
על על מעשה מגונה במטופלת. רשיונו

ממנו, והמישרד לא נקט שום צעד.
למי שתמה מה הקשר בין אישומים
בכספים ובמירמה לבין שלילת
רשיון־רופא, כדאי להזכיר את אחד
התנאים בחוק לקבלת רשיון :״(הרופא)
הוא אדם הגון.״ ]פקודת הרופאים
ונוסח חדש ,1976 ,סעיף ( 4א)4
במיקרים אלא אכן אין להאשים את
הממונים על האשמים בביצוע עבירה.

מדובר על ליקויים חמורים בשטח
ההרדמה.
מדוע מתה עליזה אייזנברג (?)36
היא עברה הפריה מלאכותית בבית-
החולים הדס ה עין־כרם, ומתה מדימום
שנוצר בשל סיביר בתהליר ההפריה.
בעלה והוריה מנהלים כמעט שנתיים
מילחמה לגילוי נסיבות המוות,
לשווא. כרגיל, ועדות מישרד־הבריאות

מאז עברו שנים רבות. המצב בתחום
זה רק החמיר, ולא ננקטו כל צעדים
לשיפור המצב.

הפלות ברשיון
ובלעדיו
>*לפי נשים עוברות הפלות ב־קליניקות
פרטיות, למרות החוק

האוסר על הרופאים לבצע הפלות
כאלה. קל מאוד לאתר את העבריינים,
אך לא נעשה דבר כדי להפסיק את
מגיפת־ההפלות.
גם בבתי־החולים מתים מהפלות.
כך, שלושה רופאים מבית־החולים
מישגב לדך בירושלים הואשמו לא
מכבר בגרימת מותה של רגינה סויסה.
אך כתב־האישום הוגש רק אחרי שנתיים
של לחצים כבדים מצד המיש־פחה.

באחריות
למותם של שני חולים אלה.
אכן, האחות היתה אחראית ישירה
למותם: היא התרשלה קשות, וכתוצאה
מהתרשלות פלילית זאת מתו החולים.

אילו נקט מישרד-הבריאות
צעדים מתאימים, ייתכן שלא
היתה מתה הנערה יעל שריקי
מצפת, ולא היה צורך להגיע
למצב שבו הואשם הרופא
הצעיר דורון קולר בהריגתה.

מנהל המירפאה, מנהל בית־המיר־קחת
ומנהל בית־החולים היו אחראים
למותם של השניים לא פחות, אם לא
יותר, מאשר האחות שהתרשלה. אך,
כרגיל, הורשע הפיון שעל לוח־השח־מת
והבוסים יצאו נקיים.
גם לא ננקטו צעדים אדמיניסטרטיביים,
לא הוסקו מסקנות — וכעבור
שנים אחדות, בבית־החולים רמב׳׳ס
שבחיפה, מתו חמישה אנשים כתוצאה
מאי־שמירת נוהלים אלה.
לאחרונה נודע על חולים במחלות
זיהומיות אשר קיבלו בטעות, תחת

^ פני שנים אחדות הזדעזע הצי/בור
ממותם הטראגי של יוסף
שימלמן, בן ה־ ,48 ונתן סטרוסטה, בן

אך לא נאשמו האחראים,
שלא הקפידו על שמירת נוהלים
שיכולים היו למנוע מישגים
טראגיים כאלה. נוחלים אלה
— שמירת רעלים בנפרד מכל
חומר רפואי — קיימים כבר
מאות שנים.

אחיות אחראיות בבית־החולים בצפת,
שרה מטלמן ואסתר שחרור, בגרימת
מות יולדת מתוך רשלנות.
י ב־ 20 ביוני 1981 הגיעה לבית־החולים
מרים מסרי וילדה בן. לאחר
הלידה הועברה למחלקת היולדות, ואז
התלוננה על כאבים. האחיות אמרו,
בלא לבדוק אותה כלל, כי כאבי־היולדת
נובעים מהלידה, וניתקו את
פעמון־האזעקה שלה.

כעבור שעות אחדות מתה
היולדת מדימום שלאחר הלידה.

האחיות
התייחסו לתלונותיה ברשלנות
ובקלות־דעת. אך היכן הרופאים
האחראים? היכן מנהל המחלקה? היכן
מנהל בית־החולים? אלה היו צריכים
לדאוג לנוהלים תקינים, לטיפול נאות
ומתאים, והם־הם האחראים העיקריים
במותה של מרים מסרי!

בתי-ספר

ללא השגחה
^ וסך נאווי, תלמיד־תיכון ביהוד,
מת לאחר ריצה בשיעור־התעמלות.
הרופאה, לאה קלדור, הורשעה בבית־המישפט
ברשלנות שגרמה למותו של
התלמיד, מאחר שלא הורתה לשחררו
מפעילות גופנית תחרותית. בהתחשב
בגילה 68 הרופאה רק נקנסה.
ידועים עוד מיקרים שילדים ניזוקו
או אף נפטרו מפעילות גופנית בבתי־הספר
ללא השגחה רפואית. מעולם לא
הואשמו ראשי מישרד־הבריאות, כולל
ראש שרותי־בריאות־הציבוו, במותם
של ילדים אלה. אך, למעשה, הם
האחראים הישירים באי־הצבת השגחה
רפואית מתמדת בבתי־הספר. זהו מחדל
של מערכת שלמה.
ילדים שניצלו בגס

ך ץיזוק לטיעון זה נתן השופט
( 1שמואל מינצר מבאר־שבע, במיש־ ׳
פט על מותה של הילדה ליבנת אמר

קורבן שריקי
הפלת מחתרת בצפת
והעביר את האחריות לצוות הרפואי
בכללותו. הוא האשים את בית־החולים
במחדל רפואי ,״ואילולא המחדל היתה
נשארת הילדה בחיים,״ קבע השופט.

למרות ההחלטה העקרונית
של השופט, לא הוסקו מסקנות
ולא השתנה דבר בבית-החו-
לים.
בבית״חולים זה היו כבר מחדלים
רבים קודם לכן. כך נפטר יצחק בוננה,
כתוצאה ממתן דם לא מתאים בזמן הניתוח,
והרופאים הורשעו בבית־המיש־פט.

הדם
עמר, בת ה־ 2וחצי,
הגיעה לחדר־המיון של ״סורו־

יחד עם הפרופסור הרשלן,
הפושע, היו חייבים לשבת על
ספסל־הנאשמים אותם שידעו
על המתרחש בקליניקה של
הפרום׳ אנייס, ושלא מנעו ממנו
המשך הטיפול הרשלני והמסו־

קורבן עמר
מוות בגלל ניתוח בקע טבורי
ה־ ,40 כתוצאה משתיית פורמלין,
בבית־החולים בילינסון.
בית־מישפט השלום בפתח־תיקווה
גזר שלושה חודשי־מאסר על־תנאי על
זהבה אופנהיים, אחות שהורשעה

דוקסילין(אנטיביוטיקה) ,תרופה בשם
קורדיל המיועדת לחולי־לב.
כמובן, הואשמו בכך האחיות בלבד.
.האחיות הן השעירים לעזאזל.
רק לפני שבועיים הורשעו שתי

* 1115 הנ ה קובע:

במערכת הבריאות לא קיימת מילחמה של ממש בפשעים
המסתיימים לא אחת במותם של מטופלים.
את רוב מיקרי הרשלנות אפשר היה למנוע, אילו היו נוקטים
צעדים אירגוניים מתאימים ומסיקים מסקנות מכל מיקרה
ומיקרה, וכל השותפים להתרשלות היו נענשים ממש.
במיקרים בודדים. שבהם בכל זאת הוטל עונש על רופאים
ואחיות, עונש זה היה קל מאוד, שלא התאים לעבירה.
האחראים, שהזנחתם ואי־נקיטת צעדים מצידם הינה הגורם
לעבירות של הרופאים והאחיות, יוצאים כמעט תמיד זכאים.
כמעט בכל מיקרה של רשלנות רפואית, כובד האשמה חייב
להיות מוטל על הממונים על מערכת״הבדיאות, על אותם
הקובעים את המדיניות ומופקדים על שמירת גוהלים. אך הם
אינם נותנים את הדין.
למען שמירת בריאות־הציבור יש לשנות את המוסר הפגום,
ולהעמיד לדין לא רק את האשמים הזוטרים, אלא גם -
וראשית כל -את המנהלים והאחראים למערכת.

הד״ר נטליו קססטל, מנהל מחלקת
טיפול־נמרץ־בלב באותו בית־חולים,
הורשע על־ידי בית־המישפט בגרימת
נזק לתושב אופקים, חיים אסא, שעבר
בדיקת צינתור. מסקנות לא הוסקו.
בכל המיקרים האלה, העונש של הרופאים
הרשלנים היה קל מאוד, פשרני
מאוד וסלחני מאוד. רק השבוע, לראשונה,
הוכנס רופא לכלא בגלל רשלנות
וגרימת מוות.
הפרופ׳ יוסף אנייס, רופא השיניים
הירושלמי, הורשע בגרימת מוות לילדה
איה צימרמן, ונדון לשישה חודשי
מאסר בפועל.
מיקרהו של פרופ׳ אנייס הינו דוגמה
קלאסית, המצביעה על אחריות מיש־רד־הבריאות
למיקרי הרשלנות. ל־פרופ׳
ברוך מורן, מנכ״ל מישרד־הבריאות
דאז, ולד״ר משה משיח,
ראש־שירותי־האישפוז, לד״ר משה
קלמן, ראש שרותי־בריאות־השן ב־מישרד־הבריאות
— לשלושתם היו
ידועים, הרבה זמן לפני מותה של איה,
לפחות שני מיקרים של ילדים שניצלו
בנם, לאחר שטופלו בצורה דומה לזו
שבה טופלה איה צימרמן.
האחראים במישרר־הבריאות לא1
התערבו, לא לאחר המיקרה הראשון
ולא לאחר המיקרה השני. אילו נקטו
בצעדים המתאימים אז, לא היה קורה
האסון.

קורבן אייזנברג
סיבוך בהפריה
(בת 5וחצי) בבית־החולים סורוקה
בבאר־שבע. היא מתה כתוצאה מניתוח
בקע טבורי.
הרופאים פגעו בזמן הניתוח במעי
הדק שלה, לא הבחינו בפגיעה בעת
הניתוח ולאחריו, וכתוצאה מכך הילדה
מתה.
השופט זיכה את שני הרופאים,
הד״ר יוסף קליינמן והד״ר נתן אנדל,

קוד עם באביס-בבטן, ונבדקה
על-ידי הד״ר חיים ראובני.
הרופא לא נתן לה כל טיפול אלא
המליץ על ממתקים, ושלח אותה
הביתה. אחרי כמה ימים
היא נפטרה מצהבת.
מותה של הדס התרחש שנתיים
לפני מותה של ליבנת. גם אז לא הוסקו
המסקנות.

דמי כופר
תמודת דם

^ ש מיקרים רבים שמוסד רפואי,
ורופאים המועסקים על-ידו, גורמים
נזק רב למטופלים. מעטים מהם מגישים
תביעות נגד המימסד.
כאשר למעביד ברור שהוא יתקשה
להוכיח את חפותו של המוסד, הוא
מנסה לשלם לנפגעים פיצויים, בעיקר
כדי להשתיקם ולמנוע הבאת העניין
למישפט. הדוגמות הבאות מאפיינות
תופעה זאת:
• חיפאית בת ,49 מנהלת־מיסעדה,
טענה כי בגלל הזנחה ורשלנות של
רופאים בבית חולים רמב״ם נאלצו
רופאים אחרים לכרות לה שד. היא
קיבלה פיצויים בסך 30 אלף ש״ח(יולי
,)1986 בלא שהרופאים הודו באשמה.
• חמישה מיליון שקלים פיצוי
קיבלה מישפחה מנתניה 1984 שטענה
כי נגרמה פגיעה בילוד כתוצאה
מרשלנות, חוסר־זהירות, פזיזות וחוסר
מיומנות מיקצועית של צוות בית־החולים
מאיר בכפר־סבא.
(המשך בעמוד 139

הם אומדים...מה הן אומדות...נזה הם אוהדים ...מה הן אש!ר!ת...ה1״ו

נילי קרן:
..לא וקהאשננזים ,,חובה היא ואינטרעט ,.אני רוצהלואות -
מתעניינים במישפט הזה!״ לשמש אסקופה לתנ״ן־ד הרבה יהושועות פוץ!״
מ שה גרנ 1ת:

בנייני האומה בירושלים הפכו להיות מוקד עליה־לרגל.
מזה שבועיים מתקיים שם מישפט דמיאניוק: עשרות
ומאות מנסים את מזלם, מגיעים מוקדם לתפוס מקום
באולם, המלא מפה־לפה. המישפט נערך באולם הקטן של
בנייני האומה ובהנהלת בתי־המישפט חששו שגם זה לא
יהיה מלא. כעת מתברר כי ההתעניינות בו עולה על כל
הציפיות. השבוע גם הודיע שר״האוצר כי יוקצה כסף
להקמת אולם נוסף, ובו מסף טלוויזיה גדול.
שאלתי את נילי קרן, חוקרת־שואה ומחנכת, מה גורם
למישפט דמיאניוק להיות במרכז ההתעניינות הציבורית.
פיתאום התברר לכולם שהמישפט עוסק בזוועה. אנשים שלא
ידעו דבר, רואים שהמיספרים הפכו לבני־אדם. הניצולים, אנשים
שחוו את הזוועות, מעירים, וזה הופך את המישפט לדרמאתי,

״אני נחרד מהמחשבה שדורות על דורות השתמשנו
בחריפות השכל כדי להוכיח שכל תעלומות החוכמה מצו יות
אך בו. דרשנו, סירסנו, המצאנו כללים, השוללים זה את
זה, ובלבד שנוכל להמשיך ולקדש את הטקסט גדוש-
הסתירות שבידינו. חרפה היא לאינטלקט, אשר הסכים
להירמס במשך דורות רבים כל״כך, וממשיך, מעשה-
שיגרה, לשמש אסקופה לצווים חסרי״שחד״.
כל האמור לעיל מתייחס לספר-הספרים, הוא התנ״ך.
הציטוט הוא מתוך ספר חדש התנ״ך, כף החובה, מאת הד־ר ״
משה גרנות, ד־ר למיקרא ומפקח במישרד־החינוך־
והתרבות.
השאלה הראשונה ששאלתי אותו היתה פשוטה: איך
אתה מעז לכתוב ולפרסם ספר ש״גומר״ על התנ״ד?
מה להגיד לד, שאני אמיץ? האומץ שלי לגמרי לא מספיק
להוצאת הספר. אני כתבתי את הספר הזה במשך ארבע שנים ועוד
שנתיים חיפשתי מדל שיוציאו אותו לאור. אני מוכרח להגיד
שהמרלים ממש נבהלו. אחד מהם אפילו אמר לי :״אתה רוצה
שאני אכניס חזיר למיטבח הכשר שלה

וככל זאת, הספר ראה אור, ואף לא קמה מהומה.
נכון, מהומה גדולה לא קמר״ ואני מייחם את זה לעובדה שאינני
דמות מפורסמת. שעשתה מעשה חריג בתחום אחר.

• זה גם עבר בשקט במישרד־החינוך, שכו אתה
מועסק כמפקח?

• מה יקרה, לדעתך, אחרי שפרק העדויות יסתיים?
אני
חושבת שאז לא יבואו הרבה אנשים. את האולם ימלאו
בעיקר חוקרי־השואה, עיתונאים, בני״מישפחה, אבל כל עוד יספרו
ניצולים על עצמם, העניין ימשיו לרתק.

• זה דומה למישפט אייכמן?
גם במישפט אייכמן האולם היה מלא. אבל רק באשכנזים.
הפעם אפשר למצוא את כולם, כל חתר האוכלוסיה הישראלית:
תימנים ומארוקאים, פולנים ורומנים, כורדים, ילידי־הארץ,
ובעיקר — חובשי־כיפה. הפעם יותר אנשים מרגישים צורך להת(רונית
אנטלר)
קרב לנושא.

במשבר האחים והאחיות נמצאו הנשים בראש המאבק.
בעניין שכר השוטרים עומדות בראש הנשים המנהלות
מאבק, במקום בעליהן. בשביתת עובדי־המינהל־והמשק
שוב עומדות בראש נשים. גם אצל המורים -המורות הן
המנהלות את המאבק. בשנים האחרונות הולכת וגוברת
המודעות למאבק אצל הנשים. הן חברות פעילות בוועדי-
עובדים, מנהלות מאבקים, שביתות והפגנות, נותנות את
הטון במאבקי-העבודה בישראל.
פניתי ליהושוע פרץ, מנהיג שביתות נמל־אשדוד ב ראשית
שנות השיבעים, ושאלתי מה קרה שדווקא הנשים
מובילות היום את מאבקי-העבודה.
זה מה שנשאר במדינה. ההסתדרות הרגה את ועדי־העובדים.
היא לא נותנת להם יפוי־כות להילחם. הפועלים היום אדישים,
מפני שההסתדרות עושה אותם לכאלה. אז הנשים יוצאות
למאבק.

חינון
דמיאניוק לאמיתי. לציבור יש צורך עמוק להיות שותף קרוב יותר, להיות
חלק מן העניין .
כששאלתי בני־נוער למה באו למישפט, הם הסבירו שהתעורר
בהם צורך לא רק לדעת יותר, אלא גם להיות בתוך חלק מן
הדראמה. גם אני מרגישה צורך להיות שם כל יום, להיות קרובה
לאנשים, לבני־מישפחה שיושבים שם. לציבור יש צורך להזדהות.

יהושע פרץ:

לא. זה לא עבר בשקם במישרד־החיניוד. אינני רשאי לפרט,
אבל היו לי צרות.

• אולי עכור הקוראים, שעוד לא קראו את סי־פרך,
תגיד בכמה מישפטים: מה טמון בו, מה המסר שלו?
אני חושב שצריד להתייחס לתנ׳׳ר כמו אל העבר שלגו, אסור
לו בשום אופן לשמש לנו מתכון ליצירת הווה או לתיכנון עתיד.
אני, כמובן, מנמק זאת בספר. בגלל התנ׳׳ד אנחנו יודעים, כביכול,
מה תושב אלוהים, ויש שמדברים בשם האלוהים, ובשמו הרי מותר
לעשות את הזוועות הגדולות ביותר.

•למ של?
בספר דברים, למשל, כתוב במפורש ״לא תחיה כל נשמה׳,
כשהכוונה לכנענים. מכאן ברור, שלפי רעתו של אלוהים יש
עמים שנועדו מראש להשמדה. אנחנו צריכים להסתכל ולראות
מה קורה אצל עמים אחרים, המדברים בשם אלוהים. חומייני מדבר
בשם אלוהים השיעים מדברים בשמו, וגם אצלנו. כהנא כבר מדבר
בשם אלוהים ומוכן לעשות. אבל זה באמת רק בשני מישפטים
(דניאלה שמין
שנתת לי כאן.

שביתות
• הנשים טובות יותר במאבקים אלה?
כל מי שרוצה לנהל מאבק ומאמין בו, אין׳סיבה שלא ינהל
אותו טוב ושלא יצליח. חוץ מזה, לנשים קל יותר לנהל מאבקי
עבודה.

• מדוע?
כי הן מסבירות טוב יותר בכלי-התיקשורת. הן יותר חינניות
ורגועות. הן לא מתפרצות ולא אלימות. יש להן גם יותר תחושה,
והן מצליחות להעביר את המסר טוב יותר מגברים. חוץ מזה,
הנשים מכירות את המחירים בשוק ובסופרמרקט. הן משלמות את
מיסי החשמל והמים, והן באמת יודעות מה אי־אפשר לעשות עם
המשכורת בסוף החודש.

• אתה מאמין בנשים?
בטח. כל אשה יכולה לנהל מאבק כמו גבר, ואפילו טוב יותר.
אני רוצה לראות הרבה יהושועות פרץ בישראל.
(רונית אנטלר)

אומרים...מר; הן א 1מר 6ת ...מ ה הט אומרים ...מה הן *!חדות...מוז הט

..הופתעת לגרות בקולנוע ״המונופול בטישת־פנים ״ ה מנ שיו היפאני נגד
ה־שואר׳ את ה אינטריגות!״ פוגע בעיקר בציבור!״ נימנום ׳גוום לאסונות!״
״ארקיע־ מול שחף!״ -שחף נדרשת להפסיק הובלה גט*
טוסיה אלה רק שתיים משלל הכותרות שהופיעו
באחרונה בעיתונות. פניתי אל יוסי הדרי, הבעלים של שחף,
ושאלתי אותו האם הרושם שקיבלתי הוא נכון. האם זוהי
מילחמה!
בהחלט ניתן לומר שיצאנו באחרונה למילחמה.

• תן לי נתונים בסיסיים על הכוחות הלוחמים.

הצעת״החוק שהגיש בועז אפלבאוס, העומד בראש
המכון הישראלי לקולנוע, להקמת רשות ממלכתית
לקולנוע, מעוררת טרוניה אצל רבים. קשה לומר שקלטתי
התלהבות רבה מהחידוש המוצע. פניתי אל בעל־הרעיון,
ושאלתי אותו במה בדיוק מדובר.
מדובר בהצעת־חוק שהגשתי ביד לשרי־התרבות־והחינוך וזד־תעשיה־והמיסחר
לפני כמה ימים. השניים כבר הביעו, בעל־פה,
תמיכה בהצעה. אני עומד להציע לשני השרים שיוקם צוות
משותף לשני המישרדים, והוא יעבוד בשיטת־השימוע של
הקונגרס האמריקאי — המין עדויות של בעלי עניין. אני לא
מתיימר לומר שההצעה שהגשתי לשני המישרדים היא מושלמת.
אחרי זה יעבור החוק לוועדת־השרים לענייני־חקיקה. הליך זה
יזרז את אישור הצעתי במליאת־הכנסת. גם שיתוף־הפעולה בין
שני המישרדים נועד למנוע ניגוד אינטרסים בינמישרדי ובינ־מיפלגתי
— יצחק נבון ואריאל שרון הרי משתייכים לגושים
פוליטיים יריבים.

אני יכול לספר על שחף: היא קיימת מאז . 1970 הגרעין לחברה
היה בית־הספר לתעופה, שעדייו קיים בהרצליה. ברשותנו 11
מטוסים. החברה עוסקת הן בהובלת מיטעגים והן בהסעת נוסעים.

• מהי, בעצם, טענתכם?
הטענה היא ששחף מופלית על-ידי מינהל התעופה האזרחי
לרעה מול ארקיע. ב* 1981 הוקמה ועדת־חקירה על־ידי מנכ״ל
מישרד״התחבודה. בין היתד קבעה הוועדה :״בכמה פרשיות
שבדקנו אין מנוס מלקבוע שאנשי המינהל התייחסו לשחף ביחס
של איפה ואיפה, והיפלוה לעומת חברות אחרות, למשל כנף...״
כנף רכשה את ארקיע.

• מדוע אתם מופלים לרעה? איך אתה מסביר
זאת?

• הבנתי.את הפרוצדורה. אבל מהו תוכן ההצעה?

תשאלו
את ראש המינהל לתעופה אזרחית. איך נקרא לזה?
יחסים? מדובר בכישרונם ובקיסמם האישי של בעלי־המניות
בארקיע, שאגב זהותם לא פורסמה. אני. שאולי איני נחמד ואיני
מסתובב במיזנון־הכנסת איני זוכה להתקבל פגישות אצל שרים,
ולעיתים איני זוכה אף לקבל מהם תשובות על מיכתביי, שזוהי
זכותי האלמנטארית כאזרח.

אחיו הצעיר של השופט המחוזי אורי שטרוזמן, שהיה
ראש מחלקת־ההדרכה במועצה הלאומית לנמיעת־תאו־נות
וראש מדור־ההדרכה־וההסברה בענף־הבטיחות־בד־רכים
בצבא, ושהוא כעת מבעלי מרכז להדרכה לב־טיחות־בדרכים,
נתיבים, נלחם בלהיט החדש של הנהגים
למרחקים ארוכים: אוזניות יפאניות.

קולנוע

תעופה

תחבורה

יש שישה גופים שונים המנסים לעסוק בקולנוע בארץ.
כשהתמניתי לפני כשנה וחצי לעמוד בראש המכון הישראלי
לקולנוע, חשבתי לתומי שיהיה אפשר לאחד את שלל הגופים
תחת מיטריה אחת. הסתבר לי, להפתעתי, שבקולנוע יש לא פחות
אינטריגות וליכלוך מאשר בפוליטיקה. על פי הצעת־החוק שלי,
יתפרקו כל הגופים הקיימים ויקום גוף ממלכתי, אוטונומי
בפעולתו, שיהיה מוסמך לכונן קרנות־מימון. הגוף הזה יטפל גם
בשיווק אגרסיבי של הסרט הישראלי, שהרי השיווק כיום
מסתיים בנמל־התעופה בן־גוריון.
על־פי הצעתי, יטפלו נספחי־התיירות הישראליים׳ ברחבי־תבל
גם בתחום הקולנוע.

• זה נשמע טוב. מדוע, אם כן, הבחנתי בהתנגדות
בקרב אנשי-המיקצוע?
נו, באמת! ההתנגדות היא מצד חלק מהגופים הקיימים, שייאלצו
להתפרק. זה לא ישרת אינטרסים של חלק מהאנשים
הקשורים לגופים האלה. איך את מעזה להשוות את עתיד ענף
(דפנה ברק)
הקולנוע לגורם חשוב כמו אינטרסים אישיים?

• מדוע עוררתם את הרעש דווקא עכשיו?
מכיוון שפנינו לבג״ץ. שם אומנם התקבלו הסבריו של שר־התחבורה
לפעולותיו, אולם היתה שם תוספת: יבחנז את
בקשותינו מחדש, אם יחול שינוי במיספר הנוסעים בתיירות־הפנים.
הנה, מיספר הנוסעים הוכפל באחרונה, ולא השתנה דבר.

• מדוע מה שאתה מתאר כמאבק שלד נגד סרו-
טקציוניזם צייד לעניין את הציבור?
כי הציבור הוא הנפגע העיקרי מכך. ברגע שיש מונופול, זה
פוגע בציבור. לדוגמת• בזמן האחרון התחלנו לטוס מחיפה לאילת.
מחיר־הטיסה אצלנו היה נמוך מהמחיר שגובה חברת ארקיע
והטיסות היו ישירות — ארכו כשעה — לעומת חניית־הביניים
שמבצעת ארקיע בתל״אביב, ולכן הטיסות אורכות זמן כפול.
אנחנו טסים גם במטוסים חדישים יותר.
מי הרוויח מהטיסות שלנו? האזרח. ארקיע לחצה על המינהל
לעשות לנו כאלה בעיות עד שלא יכולנו לעמוד בכך והפסקנו את
הטיסות. עכשיו ארקיע ייקרה את הטיסות חיפה״תל־אביב״אילת.
נו. אז מי נפגע מכך?
(דפנה ברק) 1

• מהן האוזניות היסאניות?
הן נראות כמו מכשיר־שמיעה של חרשים, ונצמדות לאוזן בזמן
הנהיגה. כאשר ראשו של הנהג נוטה קדימה, תוך כדי נימנום,
מצפצף המכשיר אל תוך האוזן, ומעיר את הנהג. נטיה אחורה או
הצידה אינה גורמת לציפצוף.

• מה כל־כך גרוע במכשיר הזה?
זהו מכשיר קולני, שיגביר את מיספר תאונות־הדרכים. כאשר
ראשו של הנהג נוטה קדימה, הוא כבר כמעט ישן, ואז כל ציפצוף,
ואפילו הכי מעורר ורעשני, מגיע מאוחר מדי. ועוד דבר: הנהגים
התחילו להבין שעליהם להיזהר מעייפות בזמן נהיגה. רבים למדו
לנות ולחלץ את עצמותיהם בעת נסיעה ארוכה, או לא לצאת
לדרך כאשר הם עייפים. עכשיו, בזכות המכשיר, יאמר לעצמו
נהג עייף: אני יכול לצאת לדרך, אני יכול לחסוך לעצמי הפסקה
לחילוץ העצמות. ממילא המכשיר יעיר אותי אם ארדם.

• אז למי מתאימות האוזניות?
רק למי שנרדם במסיבות חברתיות. מומלצות במיוחד לטדי ,
(שרה ליבוביץ)
קולק.

1 9י*

זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם

פגישה עם ס1פר של ספר ראשון
סחף ימים. רומאן ישראלי חדש. הוצאת
י מעריב 489 .עמודים צפופים. לך תדע אם כדאי
,בכלל להתחיל לקרוא. ליד סחף ימים כתוב שם
המחבר: בנימץ שלמון. לא מכירה סופר כזה. אולי
מישהו מהצעירים, מהמתחילים. לא. אחד צעיר
ן לא מרביץ 489 עמודים במכה.
בעמוד הראשון הקדשה: לבנותיי, לונדה ואור־לית.
לונדה? בשביל השם עצמו אקרא שלושה
; עמודים. בעמוד השני מוטו. :מכל תענוגות החיים
נעלה מן המוסיקה רק האהבה, והיא עצמה
מנגינה׳ .חתום: פושקין. ארקיי. שישה עמודים
אני אקרא.
דוד כוזרין, סטודנט לכלכלה, סוציולוגיה וסטטיסטיקה
בירושלים של שנת . 1949 חיפושים
אחרי חדרים עלובים אצל זקנות קמצניות ושופר
רות־מוסר. קפה עטרה. בניין טחדסנטה. גישר
שים אחרי אהבות. אילו חייתי בירושלים בשנת
,1949 בטח הייתי מוצאת את עצמי בין דפי־הס־פר.
לא חייתי שם אז, אז לא מצאתי את עצמי.
מצאתי את דויד כוזרין והלכתי בעיקבותיו. הרבה
מעבר לשישה עמודים , ,שהייתי חייבת לשם
לונדה ולמוטו של פושקין.

בועטת, גושכת,
הורסת, מכאיבה
^ י סטודנט בירושלים. מה שבאמת מטריד
1 1אותו כבן 20 הוא אתגר ההשכבה. בנות,
אלא מי?
לימודים, תרגילים, עבודות, השכבה. הרצאות,
ניירות, בחינות, דפיקה. שיעוריו של מרטין בובר
מתוארים בהרחבה. רב־שיח בץ לא שווים, השוד
את היסודות הדומיננטיים בדתות הנפוצות בער
לם. לא פשוט להבנה. במיוחד כשברקע אסתר,
נערה בת ,15 שדוחה את אהבתו. מהאולימפוס
הפילוסופי אל בעיות המישגל.
ככה בירושלים של 52־ . 1949 אחר כך לונדון
וגלזגו, ואני הולכת איתו בדרכים, וכל הזמן בערו.
שיצליח, שלא ירמו אותו, שלא יעלילו עליו עלי־לות־שווא.
בחור יפה כזה, בחור טוב. איזו תערובת
מרתקת של אינטלקטואל סקסי, קשוח והגון!
שוב למתן. שוב אסתר. עכשיו כבר בת ,20
ועריץ דוחה את אהבתו. דוחה את הרכות ואת
הפתיחות הבודדת שהוא יכול לגייס לעיתים
רחוקות. כחרין אוהב, מתייסר, כותב שיר. אסתר
בועטת, נושכת, הורסת, מכאיבה.
כבר עמוד ,200 ואי־אפשר לעזוב, כי תפשתי
צד ואני צריכה ללכת הלאה, עד לנצחון שלנו.
של כוזרין ושלי. של האנשים ההגונים.
אי־שם בץ נערות לבגרות הוא ממציא את
ה״אלקטיוויזם״ .זה אחרי שהתאכזב קשות הן
מהקומוניזם והן מהקפיטליזם. חיפש מירשם
יעיל לקידומו הנאות של הפרט ושל הכלל, של
חברות ומדינות. של האנושות. חיפש ולא מצא.
אז הוא המציא, יחד איתך הקורא, מירשם
בקידום חברות־האדם, על פי מודלים כלכליים
אקלקטיים — לפי צרכים והתאמות — תוך
שימוש בטכנולוגיה חדישה והשתחררות מפרות
אידיאולוגיות קדושות. כך נולד האלקטיוויזם.
מעניץ מאוד, אפילו, ואולי בעיקר לקורא שלא
מבץ עד היום מה מסתתר אחרי המילה ״כלכלה״.
שנת ,1977 תל־אביב. ד׳ר דויד כוזרין כבר
נשוץ אב לילדים. התחתן אי־שם בין העמודים.
לא סופר עם מי ולמה. בעל חברת ניסן למיכשור
מדעי. בורגנות שקטה. מילחמות העצמאיים. נס־ימות
פריצה לשוקים של חו׳׳ל. אף־פעם לא
ידעתי שמשאים ומתנים בעניין מכירת מכשיר
אלקטרוני מתוצרת־הארץ לחברה אמריקאית
יכולים להיות מעניינים. זה לא בגלל המו״מ. זה
בגלל כוזרין. איש מעניין. נרגע, סוף־סוף, מ־עיסקי־נשים.
בן 50 פלוס, יצרן מיכשור מדעי.
כמעט משעמם פיתאום. אבל הוא חבר שלי, אז
אני בערו.־

יומר מסובך
ופחות קד>א

^ די שלא ישקע במצולות, הוא נכנס לפרד
** ייקט מהפכני של יצירת נפט מפלנקטון.
אולי סיינס־פיקשן. מי יודע? אין זמן לברר. בחצי
האחרון של הספר רודף כוזרין אחרי הפלנקטון,
הנמצא אי־שם בערבות אוסטרליה. פוגש באילי־ממון
אמריקאים, סיניים, אוסטרליים בדרכו אל~
מי יודע אל מה? אולי הפלנקטון, אולי התרגשויות
מחודשות. איש בן 50 בדרך המלך. רק
עסקים ומישפחה וקצת כבוד.
ושם, בין דרום־אפריקה לאוסטרליה, הוא מג
1700
77/7/70

לדעתך מניע, מר כוזרין; שאל איתור
פיאו- ,את המדענים להתמסר לפרוייקט
גח מסובך וממושך!׳
.לדעתי׳ ,השיב דוד לאחר הרהור. ,זהו
אותו הדחף שחש קומפוזיטור וסופר וכל
אדם המנסה ליצור משהו אישי עגור
הציבור הרחב״.
.איזה מין דחף זהד הקשה מקדונלד
פיאו.
.אפשר להגדירו כרצון לזכות באל-
מותיות״ ,הפטיר דוד תוך הקשה באצבעו
על השולחן. .זהו אימפולס שאינו פחות
מקנאה, אהבה, בצע ושנאה*.
.ומה מניע אדם כמוך״ ,המשיך מקדונלד
בחקירתו• .לטפל בארגונו של פרוייקט כזה!
הרי אין לך סטטוס של ממציא אלא רק של
איש ארגון״.
במחקר במו בפוליטיקה* .החזיר דודבחיוך דק- ,אתה תומך באנשים הנהנים
מאמונך. אינך יודע מראש לאן יתגלגלו
הדברים, ולכן מחקר, כמו צעד פוליטי, הינו
הימור. הימור של החוקר והימור של אלה
התומכים בו׳.
.על מה בדיוק אתה מהמרד הפציר בו
מקדונלד, כשהוא מטה את גוו לפנים ומרים
אח גבות עיניו.
.איני משוכנע ששאלתך מובנת לי׳ ,השיב
דוד במצמוץ שפתיים. .אבל אוסיף זאת:
תמיכה בחוקר היא גם אקט של הזדהות.
אתה מזדהה עם מטרותיו, עם שאיפותיו,
עם שיקול-דעתז -עם התבוננותו על מה
שאפשרי ומה שאינו אפשרי״.
מה קורה״ ,המשיך טקדמלד בתחקיר,
.כאשר אתה מתחיל להטיל ספק בשיקול-
הדעת של החוקרד
.אתה מברר אתו את העניין׳ ,החזיר דוד
באנחה קלה. ,ואם הסבריו אינם מניחים
את דעתך ואינך מאמין עוד בהצלחתו של
הפרויקט -אתה פורש. כשנגמרת ההזדהות
אין עוד טעם להמשיך׳,
.את תשוקת האדם לאלמוות אפשר לנצל
בצורות מטורפות׳ ,מלמל ארתור פיאו
בצרידות. כשהוא מעביר עיניו מדוד אל בנו
וחזרה. מבטו היה מופנם ומוכהה בשל אדם
שהבחין במשהו נסתר ופגום.
.למה אתה מתכוון ד שאל אותו הבן.
.לאפשרות להפעיל עם שלם׳ ,אמר
ארתור פיאו, כשהוא מרים את בפות-ידיו
בתנועת אזהרה. .אינכם רואים! מה הבטיח
היטלר לעם הגרמניז האם לא להקים להם
וליוצאי־חלציהם אימפריה גרמנית לאלף

לה אותה: מרים. בת־דמותה של אהבתו הישנה,
שלא הוגשמה מעולם. הבת של אהובתו אסתר.
.הוא משך אותה אל מיטתו והם צנחו
כשכפות ידיו חופנות את שדיה הגמישים
והמלאים, ופיטמותיהם המזדקרות. היא
ציפתה להתעלסות ממושכת, והוא חש בכך,
וגחן ונישק את שדיה וביטנה, כשאצבעות1
ידו הימנית בוחשות בלטיפות קצרות ב־עי^קי
קיפולי ערוותה ...החל בחדירה איטית
לתוכה. לאט הרגיש שהיא נפתחת ומתרחבת
לקראתו״...
בן .50 נאחז בחיים. באוסטרליה, רחוק מה־מישפחה,
רחוק מההתחלה בירושלים של שנת
. 1949 סיפור. אבל מי זה, לעזאזל, בנימין שלמון?
עם שם כזה הוא יכול לגור ממש לידי, ברחוב
רופין, למשל. טוב, אז לא רופין, אלא ברחוב מאפו
דווקא.
טילפנתי. ביקשתי פגישה. רוצה לכתוב על
הספר? שאל. אולי, עניתי. קבענו פגישה בסביבה.
במלץ דן ב־ 9בבוקר. לא שאלתי איך אכיר אותו,
כי עוד לא ידעתי שלא. ביקש תיאור שלי. גינד
גמתי משהו על בגדים שחורים.
כשנכנס, הכרתי אותו מייד, כי היה הכי פחות
דויד כוזרין שראיתי מעודי. מיכנסיים חלקים

בנימין סולומוך שלמון, צילם על-ידי ל מדה
שנה, דוגמת האימפריה הרומית! כלומר, את
האלמוות! האם לא נרתם העם הגרמני למימוש
הרעיון הפנטסטי הזה כדי להיהפ{*
לדור אלמותי! כי זכרו של דור ששינה אור חות
היסטוריה והפך חלום מהפכני כזה
למציאות, יישאר חרות אצל צאצאיו לנצח.
אני מסוגל להסתכל קדימה, לקראת
העתיד, ולומד לכם. שמי שירתום עמים
לגהייה כזאת, על בסיס אתני-לאומי, יכתוב
את הדפים הבאים בהיסטוריה האנושית,
והם יהיו עקובים מדם׳.
.נקווה שהחשש מטלחמת־עולם גרעינית;
ניסה דוד להרגיעו. ,ירתיע את האנושות
מלהסתבך בצודה מסוכנת מדי׳,
מי זאת האנושות!״ שאל ארתור פיאו,ושאלתו נשארה ללא מענה, דוד משך

בכתפיו ומקדונלד דק נתחייך לעצמו.
.האנושות; המשיך ארתור פיאו- ,היא
כמו משפחה שבניה אינם יודעים שהם
אחים״.
.אבל, היכן המציאות; הקשה דוד
בהגבהת גבות. ,ומהי האשלייה!״
.האנושות היא המציאות; השיב ארתור
פיאו בקפידה וללא היסוס. והשלום הוא
האשליה -והנסתר הוא המניע״.
כשנפרד דוד מאורחיו לא היה מסוגל
לחזות אם יצטרך להיפגש איתם שוב; הוא
לא היה בטוח שאף אם יכלו כל הקצין,
ויתביישו כל מקורותיו הכספיים של
הפרויקט, ירצה למכור את גודל המחקר
והמשכו דווקא לאנשי מסתורין כארתור
פיאו ובנו.

גבוהי־מותן. ז׳אקט מישבצות לא אופנתי. שערות
עומדות כאלה מצחיקות, כמו של אפרוח שקצת
הזדקן. רגע מבוכה.
הורג אותי שהתאכזבתי. למה ציפיתי? לד״ר
דויד כוזרין? מטומטמת. זה מה שאני.
שני קפה פילטר עם חלב קר. קוראים לו בנימין
סלומון. גר ברחוב מאפו, נשוי לאשה אנגליה,
עקרת־בית. אב לארבעה ילדים, עשה דוקטורט
באנגליה. עבד במכון וייצמן במשך 18
שנה. היה במיפלגה הפרוגרסיבית, פעם, מזמן. כל
^ ן־אדם גר ברחוב מאפו. יש לו עבודה טובה
^ ודירה טובה ואשה טובה, ובכל זאת הוא
השנים רצה להיות סופר. זאת אומרת לכתוב ספר.
לקח שנה חופש וכתב ספר.
רוצה פיתאום להיות מישהו אחר. אז הוא ממציא
אני קראתי את הספר ועכשיו אני יושבת מולו את דויד כוזרין וחי לצידו, ועובר איתו חוויות
והוא עדיין לא בטוח שהוא סופר. החלפת השם וריגושים ועוד חתיכת-חיים.
מסלומון לשלמון עוד לא עושה אותך סופר. עכאחר-כך
הוא מדפיס את דויד כוזרין והופך
שיו, פיתאום, אחרי שהספר כבר נמצא בחנויות,
אותו לנחלת הכלל, ושוב הוא נשאר בנימין סר
הוא הבין שמה שהוא רצה לכתוב זה סיפרות. יצא
לומון מרחוב מאפו, שגובה שכר־דירה מהדיירים
לו רומאן. לפי מיטב הבנתו, סיפרות זה משהו
שלו, שגרים בדמי־מפתח, והולך לעבודה שלו
יותר מסובך ופחות קריא ממה שהוא הצליח לכבבוקר,
וקונה במכולת לבן ולחם וגבינה צהובה.
תוב. הבעיה שלו שהוא רוצה לכתוב סיפרות, אבל • וכבר הוא רוצה לכתוב עוד ספר ולחיות שוב חתי־גם
שיהיה קריא.
כת־חיים לצד מישהו. מתת אל.
כמה טוב לי שאינני מבקרת סיפרות ואני
אולי בפעם הבאה הוא יילך בין הטיפות. קצת
יכולה׳ להגיד, אפילו מבלי לנמק, שאהבתי את
•פור וקצת לא מובן.
מבקר אחד אמר לו, שסחף ימים זאת סיפרות הספר.

אמריקאית. מצירו של בנימין סלומון סיפרות
אמריקאית זה בסדר גמור. אבל מצירו של המבקר
שאמר את זה, זה לא.
למה קראת לבת שלך לונדה? אני שואלת.
פשוט, כי היא נולדה בלונדון. ובגלל זה אני קראתי
489 עמודים!

חתיכת חיים
לצד מישהו

י כל שנה אותו הסיפור מה שלא
הנה זה מגיע שוב, הפורים הזה, שאמור להיות
חג עליז ומצחיק, אבל הוא תמיד נגמר בדמעות
בגלל הגשם והביטולים של העדלאידעות. נכון
שהכל יקרה רק באמצע מרס, אבל הורים נבונים
צריכים כבר עכשיו להתחיל לדאוג לשאול את
הילדים למה בדיוק הם רוצים להתחפש ולמה זה
מחייב אותם. אני רוצה להזכיר לכם, שיומיים
לפני החג כבר אי־אפשר למצוא בחנויות אף תחפושת
של נינג׳ה, והבכיות של הילדים שלכם
יעשו לכם שערות לבנות, דווקא איפה שאתם לא
< רוזים. אז למה לדחות? כל שוקי ארצנו עמוסים

עכשיו אנחנו. אני מתארת לעצמי שכבר הוד
מנתם לשתיים־שלוש מסיבות־פורים אצל החברים
שלכם, וכבר החלטתם לאיזו מהמסיבות תלכו
ומה תגידו לשניים שאליהם לא תלכו(כדאי
להמציא תירוץ כבר עכשיו, שייראה משכנע) .אם
המסיבה שאליה החלטתם ללכת היא בביתם של
הנודניקים האלה, שאומרים במתק־שפתיים ״אבל
תזכרו שתחפושת חובה אז אולי יש לכם
בעיה, ואולי אני יכולה לעזור בהצעות לכמה תחפושות
סבירות. תחפושת סבירה לדעתי היא
כזאת שאינה עולה כסף רב, מצריכה עבודה של

עושה הטבע
כמה עצות לילדים חריגים, שלא יתחפשו השנה
לנינג׳ה, אלא לדברים אחרים הדורשים צבי־עת־הפנים.
הקוסמטיקאית והמאפרת אלישבע
חיימובסקי מציעה למרוח על פניו של הילד/ה ;
מנה נדיבה של קרם לחות, לפני שמתחילים בע־ ׳
בודת הצביעה. אפשר להשתמש בכל ציבעי האיפור
של האמא, אבל אם מחליטים להתחפש לכושי,
למשל, אשר עבורו צריך למרוח שחור על כל
הפנים, או לגיישה יאפנית, שעבורה מורחים את
הפנים בלבן, כדאי לקנות ציבעי־איפור לתיאטרון.
אלישבע ממליצה מאוד על ציבעי התיאטרון
של חברת יגר בתל־אביב.
אסור בתכלית האיסור להשתמש במישחות־נעליים,
מישחות־שיניים ושאר מישחות, שלא
נועדו למריחה על הפנים. בתום ההופעה המי ,
חופשת בציבור יש להסיר את הצבעים בעזרת |
חלב־פנים, ואחריו שטיפה במים פושרים. אם לא י
הכל יורד, מתחילים את העניין מחדש, כלומר
שוב חלב־פנים ושוב שטיפה במים. אין לשפשף
את הפנים בליפות ושאר מגרדים. אין לישון עם
הצבעים על הפנים. אם רוצים להתחפש במשך
יומיים, צריך להצטבע פעמיים. כמו שאמר קזב־לן,
כבר לפני שנים: בשביל כבוד צריך לעבוד.

מתנה

כבר היום בתחפושות מכל דת גזע ומין, במחירים
שבין 20ל־ססו שקלים, ועכשיו, כשעדיין אין
לחץ, עור אפשר למדוד ולהתייעץ ולחשוב ואף
אחד לא יאמר לכם :״יאללה גברת, תיקני או
תצאי מהחנות!״
אילו לא היו גרים בביתי שגי ילדים ישראליים
ממוצעים, בודאי הייתי נותנת לכם כמה רעיונות
לתחפושות. אבל כאם לשניים הנזכרים למעלה,
אני יודעת שהדור הזה לא מעוניין בעצות, לא
שלי ולא שלכם, והוא יודע בדיוק למה הוא רוצה ׳
להתחפש, ושום דבר לא ישנה את רעתו.
אז בזה גמרנו את עניין הילדים.
בילויים בשני ימי הפורים.יהיו עדלאידעות(אם ירצה
השם ולא יוריד גשם) ויהיו הצגות ויהיו אירועים
מיוחדים כמעט בכל נקודה מתקבלת על הדעת
ברחבי־הארץ. יהיה הופה היי של ציפי שביט
והופה היי של יגאל בשן. תהיה הצגת־ילדים
נחמדה מאוד לגיל הרך, בשם אני וקישקשתא
הכי בעולם — תחפשו בלוחות המודעות.

שעה מקסימום, והכי חשוב: שאפשר לפשוט
אותה, אחרי קבלת־המחמאות, כמובן, בחדר־השי־נח
של בעל המסיבה, לפני שהוא הופך לחדר
האינטימי של באי־המסיבה.
הנה שלוש הצעות, ואתם יכולים להחשיב אותן
כמישלוח־המנות הפרטי ששלחתי לכם:
( )1כדי להיות אורח אפשר להתלבש למסיבה
בבגדים רגילים ונוחים, ועל הבגדים לשים פשוט
סדין ענק ולבן, שבטח נשאר באיזו עליית־גג או
בארון של האמא שלכם (שלא זורקת כלום).
שמים את הסדין על הראש ועושים שני חורים
.׳במקום של העיניים. נחמד לשרוף את החורים
בעזרת גפרור, שייראה שחור ומפוחם. זה הכל.
לובשים, כולם צוחקים, אומרים משהו, ואחרי
שמילאת את חובתך לאומה, אפשר לפשוט את
הסדין וללכת לרקוד פסדובלה.

נ 1ת
מאז שביקרתי בבית־הספר לאפיה של השף
הנס ברטלה, חלו בי תמורות גדולות. נדבקתי,
כנראה, ברצינות של הנס לעבודת־האפיה, ויותר
לא תשמעו ממני את העצות הטיפשיות בסיגנון
״לכי למיגדניה הקרובה, קני 500 גרם אוזני־המן
מוכנים ותהיי מאושרת״.
עכשיו, אם אני רוצה אוזני־המן — אני אופה
אותן בבית. כמעט מעליב איך אנשים זרים לגמרי |
מצליחים לשנות לי את האופי, בשתי פגישות.
אז תשמעו. עבור 30־ 40 אוזני המן, צריך להכין:
לבצק
— 500 גרם קמח 250 ,גרם חמאה רכה,
75 גרס אבקת־סוכר, חצי כוס מיץ־תפוזים, גרי־דת־תפוז
אחד, רבע כפית אבקת־אפיה, קצת וניל,
רבע כפית־מלח 2 ,ביצים.
למילוי — 350 גרם אגוזי מלך 200 ,גרם
סוכר 50 ,גרם צימוקים 150 ,גרם פירורי טורט או ;
פירורי ביסקוויטים 4 ,כפות רום, חמישית כוס1
מים חמים.
אופן ההכנה:
( )1לעבד במערבל חשמלי את החמאה, אבקת־הסוכר,
הביצים, הווניל, המלח וגרידת־התפוז.
( )2לאחר 2דקות של עיבוד להוסיף את הקמח
ומיץ התפוזים וללוש את הבצק עד שיהיודחלק.
( )3להכניס את הבצק למקרר למשך שעה.
באותו הזמן יש לעבד את כל חומרי־המילוי ל־מישחה
עבה.
( )4להוציא את הבצק מהמקרר ולרדד אותו
לעובי של חצי ס״מ. בעזרת כוס יש ליצור עיגולים
בקוטר של 8ס״מ.
( )5במרכז כל עיגול בצק יש לשים מעט מהתערובת,
ולקפל לצורת אוזן.
( )6לשמן קלות תבנית־אפיה, לסגור את אוזני״
ההמן עליה ולאפות בתנור שחומם ל־ 180 מעלות
במשך כ־ 20 דקות.
רציתי רק להזכיר לכם, שמיכתבי־קוראים הביאו
אותי לבית־הספר לאפיה. זה לא היה רעיון
שלי, ואין להאשים אותי בתוצאות. עבודה נעימה
לכם.

( )2כשביל פסל־החרות אפשר להסתפק בסתם
שימלח לבנה או חולצה וחצאית לבנים, בכתר־זהב
משונץ, דומה להוא שיש לגברת המקורית
באליס־איילנד. אם מתעקשים על אותנטיות
מוחלטת, אפשר להחדק איזה ספר ביד האחת
וביד השניה נר גדול, שיסמן את אבוקת־החרות.
( )3התחפושת של תאומי־סיאם יכולה לפתור
בעיה של שני מתחפשים, אבל רק בתנאי שהם
בגובה דומה. תחפושת זו צריכה הכנה מוקדמת,
אבל לא מוגזמת. לוקחים ־שתי חולצות טריקו,
באותו צבע או בצבע נוגד, פרמים חולצה אחת
מצידה השמאלי וחולצה שניה מצידה הימני, ואז
עושים תפר שיחבר את שתי החולצות. לובשים
מיכנסיים ארוכים (כל בן־אדם זוג אחד).

עד בדצרה
שלאתב 1א
ובטלוויזיה החינוכית ישדרו גם ביום ראשון
וגם ביום שני מ־ 9בבוקר ועד 5וחצי אחרי־הצ־הריים.
יהיו כמה שעות־כושר בתחפושת, קומדיה
בשם איש הצעצועים, יהיו סרטים קצרים והמון
קטעים של זהו זה, יהיה סרט על רוחות־רפאים
וגם פנטו יהיה.
רחוב סומסום יופיע גם הוא בהופעה פורימית
מיוחדת. וכמובן — איך אפשר בלי לורל
וחרדי?

אפרים סידון ורוני ארן החליטו כנראה לחת(
לבש על חגי־ישראל ולעשות מהם שימחה והנן
אה. קודם הם עשו ביחד (סידון כתב וארן ייצר
< סבות פלסטלינה) את אגדה של הגדה לחג־
5הפסח. בחנוכה שוב יצא לאור ספר מקסים בשם
אגדה של סביבון -מסע בסביבון חלל, ועכשיו,
לקראת הפורים, הספר השלישי: אגדה של
מגילה -הרפתקה במסכות.
רותי ודני, ילדים בני זמננו יוצאים למסע הר־פתקות
בארמונו של המלך אחשוורוש.
בין מעלליהם המצחיקים והמפחידים
מתחבאים גם מקורותינו, אבל לגמרי לא
באופן מוגזם. בין הנפשות הפועלות
תמצאו את חרבונא ואת אחשוורוש ואסתר
ווייזתא וזרש, אבל תמצאו גם מצלמות, טייפים
ומחשבים, שבלעדיהם כנראה לא היו לנו הוכחות
היום למה שקרה אז, לפני כל״כך הרבה שנים.
בובות פלסטלינה יפהפיות של רוני ארן, צי-
לומי־צבע מרהיבים של ג׳ודי וקני,
שעושים מהספר משהו שנראה כמו תוצ־רת־חוץ,
למרות שזה לא. בפורים, אפילו
ספרים מתחפשים. לילדים בכל הגילים.

אוזני המן

ובכל זאת, למרות שמישרד-המיסחר־והתע-
שיה הוציא פקודות והוראות ובקשות שלא למכור
שום דבר שעושה פיצוצים ושריפות ורעשים
מחרישי אוזניים וכוויות לילדים, איכשהו, מתוך
נסיון העבר והווה, יש לי הרושם שהיהודים יקחו
גם את ההוראות הללו ויתחכמו להן. זה בגלל
מסורת ההתחכמויות בעם־ישראל.
אני במו עיניי כבר ראיתי בחנויות הצעצועים
מסיכות עטורות זקנים וכל מיני קפצונים שלא

נראים לי מבשרי־טוב. כמובן, אני מציעה לכל
האמהות והאבות לאסור על ילדיהם לקנות את
הסיכונים הללו, אך מנסיוני אני יודעת שגם
ילדים יהודיים אוהבים מאוד להתחכם, ובמיוחד
לאיסורים של ההורים שלהם.
אז אם תהיה לכם־בעיה של כוויה קלה(כאשר
הכוויה רצינית רצים לרופא, כמובן) תוכלו לגשת
לבית־המירקחת הקרוב ולקנות בו משהו חדיש
ביותר ששמו אומידרם, והוא משמש כתחליף
זמני לעור. היצרנים (חברת אומיקרון מקריית״
וייצמן) ממליצים להצמיד את האומידר למקום
הכוויה. היריעה תישור מעצמה כשהפצע יגליד.
מחיר אריזה אחת, בת שתי יריעות בגודל
10x8ס״מ, הוא 9.30 שקלים.
גם בלי קשר לפורים, טוב שיהיה בבית.

רוקנירול של ותיקי שנות השישים

ת חיי תהמ תי ם

האחים שוקי וחיימון אלגרנטי לא האמינו למראה עיניהם: מאות אנשים
באו לרוק קפה לחגוג את הקאם־באק של להקתם, האריות, להקה שהיתה
פופולארית מאוד בשנות ה־ 70 המוקדמות. הנוסחה שמעלה אותם בחזרה היא
פשוטה: ביצוע מעולה ללהיטי שנות השישים.
הקהל הגיב בשתיית בירה וויסקי בכמויות, בחזרה על מילות השירים וריקודי
רוקנ׳רול סוערים, עד כי המקום נראה כתפאורה לסרט בנוסח אמריקן גראפיטי.
״האשם תמיד״ ,הוא יאיר ניצני, סמנכ״ל הד־ארצי, נראה מרוצה ביותר.
האריות שבחסותו שאגו כראוי. סיבה נוספת לשביעות־רצונו: להקת תיסלם,
שהוא היה אחד מחבריה, מתאחדת למסע הופעות מחודש.

| עןך 1\ 1 1ך 1אשתו של חיימון אלגרנטי, סולן להקת האריות שהיא
\ | 111 דוגמגית-מסלול מצליחה, רקדה לצלילי להקת הרוק־

נ׳רול, בחברתו של ידידה, בנצי גרשון, הנמצא בארץ בחופשת־מולדת

רוקדת בחליפת־עור ובמיש־קפי״שמש,
להגנה מפני ברק
המעריצים, סיפרה לנוכחים על נסיעתה הקרובה

תמי ברעמי

לחוף־השנהב, בחברת בן־זוגה הגינקולוג קובי זר.
בתצלום משמאל למטה: הדוגמנית סמדר גנזי רוק דת•
סמדר היא חברתו של הארכיטקט עמון גרנות.
והספיזה בחברת השחקן ואיש־העסקים אייל גפן. בן־
זאב מנהל משא-ומתן לקבלת ניהול הרוק קפה.
בתצלום למטה: רופא-השיניים ואיש־הבוהמה עמי ויז׳נסקי ואשתו.

ווי בו זאב

רוויטל מוד

תלמידת תיכון בת ,18 מצליחה ביותר בעבודתה
כדוגמנית צילום ומסלול, מרבה בנסיעות-עבודה
ליפאן, שם היא מבוקשת מאוד. בתצלום: בזמן ריקוד בחברתו של ידידה.

400 פליטים וניצולים מטביעתו
האחרונה של המועדון התקבצו,
בגירסתו המחודשת, למה שכונה מסיבת
ותיקים. ותיקים רבים לא נראו שם,
יש אומרים שחלקם כבר בעולם האמת,
ואחרים מפוזרים בבתי־אבות.
קברניטי־הספינה בגילגולה הקודם,
עברו לניהולה של נושאת־ההמונים,
הסינרמה. המנהלים הנוכחיים מקווים
לנווט את המקום בסיגנון סולידי
ואלגאנטי, בנוסח ספינת־הדגל קוויך
אליזבט.
האורחים הרבים שהסתובבו בסי־פונים
השונים נראו נבוכים בחיפושיהם
אחרי חברים ותיקים. עורו־הדין צבי
לידסקי, שהיה מלווה בחתיכה תורנית,
ויוסי חכמי, מהפניקס, שהיה
מאושש לחלוטין מהתקפות העיתונות
עליו בעניין חברודהברוקרים פיט,
הסתודדו להם בלובי.
הדוגמניות תמי בן־עמי וא־נאבל
טמיר סיפרו מנפלאות המקום
בימי הזוהר, מילים שנשמעו לדוגמניות
הצעירות סמדר גנזי ורוויטל
מור כלקוחות מעולם האגדות.
יהלומן ידוע, שהעדיף להישאר
בעילום־שם, חיזר במרץ אחר רוויטל
מור היפה. כשנודע לו שהיא רק בת ,18
החליט שעדיף להציג אותה לנכדו
החייל.

וים ני בבי ת האדום

1 1 1ך י 1 1 1 7 1רעייתו של צחי הנגבי רוקדת
1411ו 4בחברת בעלה. ראנדי, אמרילך
\ י11
ית במוצאה, הנשואה לצחי שלוש וחצי שנים, היתה

מוקפת בחברותיה הטובות, ששימשו לה בדוברות, למרות
שליטתה בעברית. כשנשאלה בעניין הרחבת המישפחה,
ענתה בהומור :״הנושא בטיפולה של ועדה מיפלגתית!״

| א 1ך 1י ״1111 האוהבת להציג את עצמה כ״רל״שית של ח״ב רוני
11 1מילוא״ ,היתה אחת הנשים היותר יפות במסיבה,
והלהיבה את באי החגיגה בריקודיה. גם חיוכה הקורן גרר מחמאות רבות.

ז ^ וולךךןד 1אמו של חתך השימה היתה
1 1.1 11 /אחת מבובבות־הערב. הח׳בית
מהתחיה העדיפה רוב הזמן לעמוד בצד ולהתבונן
למי שמעוניין לדעת איך התנהלו
חיי הלילה בתל־אביב לפני 20 שנה,
שיעלה לירושלים. שם, המושג ״שנות
השישים״ אינו נוסטלגיה, זאת מציאות
יומיומית. אולי הם לא כל־כך מקוריים
ומעודכנים, הירושלמים, אך שימחת־החיים,
העליצות, וההתפרקות אצלם
באים מהקרביים והלב.
אווירה כזאת איפיינה את מסיבת
יום־ההולדת ה־ 30ש ל צחי הנגבי,
ראש״הלישכה של יצחק שמיר ובנה
של גאולה כהן. צחי, הנשוי מזה

בחוגגים. למרות זאת, הסכימה לריקוד אחד, בחברת
קרוב״מישפחה צעיר. לצידה בתצלום: נעמי בלומנטל,
שהיא פעילה בנשות־הליברלים וידידת המישפחה.

שלוש שנים לראנדי, נראה ונשמע
עצוב. כשנשאל לפשר העניין, השיב
שהיתה זאת שנה קשה ביותר עבורו,
חברים בגדו בו ואחרים היפנו לו עורף,
ומישאלתו היחידה שהחברים הנוכחים
הערב ימשיכו לשמור לו אמונים. המעמד
היה כה עצוב, שלרגע היה חשש
שיפרוץ בבכי וירוץ לאמא גאולה. אך
זה לא קרה — הוא המשיך לרקוד,
בחברת אשתו היפה. דויד(״דודו ראש
העיר״) קופפרמן, הציע לחרות
להתקין בשולחן הוועידה הבאה כמה

רגליים רזרוויות — כדי שאם הוועידה

תתפרק, הם יפלו על הרגליים. שמדליק
סלבין, היועץ הכלכלי של ראש־הממשלה
ונעמה הניג, הדוברת של
גד יעקובי, רקדו טאנגו, להדגמת

אחדות לאומית. אליקים רובינשטיין,
מזכיר־הממשלה, והתת־אלוף
עזריאל נבו, שמרו על איפוק ולא
נסחפו למחולות. דויד מנע, סמנכ״ל
הביטוח הלאומי, ורונית להב,
מזכירתו של מוקה כהן, יו״ר מישקי
חרות ובית״ר, רקרו בהנאה מרובה.

כתג: זהר אהליאב. עילם; עבו טל — 2 3

> 111:1ד שאר אזרחים
ואישי־ציבוו: האם ראשו את 1
העישון במקומות עבודה ובירו
שרת־הבריאות, שושנה ארבלי־אלמוזלינו, יזמה הצעת־חוק
חדשה לאיסור העישון במקומות עבודה ובילוי. במילים אחרות:
המקום היחידי שבו יהיה מותר לעשן: הבית, ואם מישהו מבני-
הבית סובל מהעישון, ייאלץ המעשן לרדת למחתרת, או לעשן
ברחוב.
הטלוויזיה הצטרפה באופן מאסיבי למסע נגד העישון. היא
גייסה לצורך כך כוכבי כדורגל מקומיים וכוכבניות קולנוע
בינלאומיות. הם מופיעים כולם בתשדירי־שרות נגד העישון.
המעשנים התחילו להרגיש כמי שעורכים נגדם מסע־צלב. מי
שאינו מעשן, מרגיש חופשי להתנגד שיעשנו לידו.
בארצות־הברית הצליח המסע נגד העישון, אך הדברים נעשים
שם באופן כזה שבכל מקום ציבורי מוקצה מקום מיוחד למעשנים,
למשל: בבתי־־קולנוע ובמיסעדות גדולות.
״העולם הזה״ יצא לשאול אנשים לדעתם על הצעת־החוק.
התשובות התחלקו שווה בשווה. מצד אחד הזועמים על הגזירה,
החודרת לתחום הפרט, לדבריהם, ומנגד ניצבים הנושמים לרווחה,
הנחושים בדעתם לא פחות.
״לא נסכים ולא נשמור על החוק!״ מול ״כל הכבוד, הקץ לעישון!״

01011/

דמעטניס!

סתש /ס סי סיטחןהלב !

יוסי צוריאל, עצמאי: יופי של
חוק. אני בהחלט בעד. שיפסיקו לעשן
בחוץ, מי שרוצה לעשן, שיעשן בבית.
אני לא צריך לסבול מהמעשנים. מה
יהיה על המעשנים? שיעברו למסטיק.

שימעון פרם, ממלא מקום
ראש-הממשלה ושר־החוץ: יש
כאן עניין של חופש הפרט וזכויות
הארס.

אייל פנקינסקי, חייל משוחרר:
מה? חוק שיאסור עישון במקומות
בילוי ועבודה? אי־אפשר לאכוף חוק
כזה. בית־קפה נועד לבילוי, יש אנשים
שבלי סיגריה לא נהנים. מי שהעישון
מפריע לו, שלא יישב בבית־קפה!

דויד כהן, שחקן כדורסל: חוק
רבילי. גם מפני שאין לו שיניים וגם
מפני שעצם האיסור הוא מטופש. אילו
הייתי ח״כ, הייתי יוצא נגד החוק. עד
שאהיה ח״כ, אצא נגד כל מי שיתמוך
בחוק הזה.

בת־שבע ברטל, סוכנת מכירות:
איזה שטות. אי־אפשר לעשות
דבר כזה. בכלל, כדאי שיפסיקו עם
הלינץ׳ נגד המעשנים. כל תשדירי־השרות
גורמים לכך שיתייחסו למעשנים
כאל פושעים.

ארתור לינדר, נהג ״תנובה״:
אין להם במה להתעסק שם, בכנסת?
ששרת־הבריאות הנכבדה תתעסק עם
החולים, ולא עם הבריאים. אני מכור
לסיגריות וגם אם ארצה, לא אוכל
לשמור על כזה חוק.

אביבית אריחא, חיילת: אני
חושבת שזה חוק חיובי. העישון מפריע
לכל הסביבה של המעשן. אם מישהו
רוצה להרוס לעצמו את הבריאות —
תפאדל, אבל למה שאני אסבול מזה?

אברהם שפירא, ח״כ: אני מוכן
להפסיק לעשן ממחר בבוקר. אם שרת־הבריאות.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
תציע הצעת־חוק שלא לחלל את השבת.
שמירת־השבת היא מעשרת הריב־רות,
ואילו החוק ממישרד־הבריאות.

בונה״ :סבא שלי עישן עד גיל ,97
ואני לא זוכר אותו בלי סיגריה בפה. גם
צ׳רצ׳יל עישן עד מותו בשיבה טובה...
שיפסיקו עם הבלבולי־מוח. סיגריה לא
מזיקה לבריאות יותר מדברים אחרים.

עלא כיפאק. שכל המעשנים יעברו
לשתות חלב. לידי אף אחד לא מעשן.
אשתי הפסיקה והבן שלי יודע שאם
הוא יעשן הוא יקבל שתי סטירות
מצלצלות.

שמואל סגל, עובד ״סולל

4| 44044י*044 44י
* 444
44444

* 4 * 4 4 4 4 * 444
4 4 4 4 4 4 4 4 4׳ > 4 4
* 4 4 4 44 4 4 4 4

זיורזיט, בעלת סלון כלות: אני
נגר, אבל מי שבאמת צריך להילחם בזה
הם בעלי מקומות־הבילוי. הם אלה
שיפסירו מזה. חוץ מזה, יש גבול כמה
אפשר להיכנס לתוך הנשמה. אפילו
את התענוגות הקטנים רוצים למנוע?

בני תעיזי, עצמאי: בחיי שזה
מוגזם. הרי רוב האנשים מעשנים, אי־אפשר
שלא להתחשב בהם. אם למישהו
מפריע שאני מעשן, אני אכבה את
זה. אבל על חוק כזה לא אשמור.

עמי תעיזי, פועל הידראולי:

מוניקה, עולה מגרמניה: לי

מתנגר. העשן שמוציא אגזוז של
אוטובוס אחר מזהם יותר מאלף סיגר־׳
יות. עם הזיהום־אוויר שיש היום, סיגריות
זה כלום. קורם שיפתרו את
הזיהום.

החוק לא ישנה כלום. אני לא מעשנת
וגם לא סובלת מעישון. בחו״ל יש
מנטאליות שלא מעשנים בציבור. זה
לא מנומס. אבל חוק שמחייב? זה קצת
מוגזם.

לבנה גלאון, פקידה: אני עוברת
במישרר סגור, וממש מתענה מעשן
הסיגריות. בכל זאת, כמי שמשרתת
קהל, לא נעים לי להעיר למעשנים,
במיוחר לא לבוס. אולי בעזרת החוק
יפסיקו לעשן. הלוואי.

נינה בקר, סוכנת־ביטוח: למרות
שאני מכורה לעישון, אני תומכת
בחוק בשתי יריים, כולל זו עם הסיגריה.
אני מתה להפסיק לעשן. חוק כזה
יכול רק לעזור. אולי גם יוציאו חוק
האוסר לאכול כמקומות־העבורה?

חנה זמר, עורכת העיתון
״דבר״ :אוי, לא! אם החוק יתקבל המעשנים
ייאלצו לעבור על החוק או
שייצאו החוצה כל אימת שירצו לעשן,
הבר שיוריר את פריון העכורה, חירור
ממילא.

שרה דורון, חברת־כנסת: למרות
שאני הפסקתי לעשן, אני חושבת
שזה באמת מוגזם! זו ממש פגיעה
בחופש־הפרט. במקומות ציבוריים
צריך להקצות חררים נפררים למעשנים.

דויד
ויזל, בעל בית־קפה: מה
זה בית־קפה? באים לשתות, לרבה,
לעשן. למה שלא יעשנו? הרחוב לא
סטירילי. מי שלא רוצה זיהומים,
שיישב בבית ולא ייצא החוצה.

נחצה ליבוביץ, מובטל: מותר
לעשן בכל מקום. אני, למשל, מיואש
ומרוכא. מה נשאר? לעשן. נשבר כבר
מכל הכפיה. אבל, בעצם, מה איכפת לי.
יהיה חוק, לא יהיה — אני אעשן, בכל
מקום!

אלי קליין, בעל מיסעדה: אצלי,

ישראל הנדין, גימלאי: יופי.
אולי ככה יפסיקו לעשן בכלל. מה
שפחות עישון, יותר טוב. אני סובל
בנשימה ולא מסוגל לשבת ליה
מעשנים; אני גם לא מסוגל להבין מה
ההנאה בסיגריה. סתם אוויר מזוהם.

יוסי שלום, עצמאי: למרות
שאני שונא עישון, אני נגר החוק. גם
אריק שרון עושה לי רע, אז מה, אני
אבקש שיוציאו חוק נגרו? סה לאווי!
אחר נהנה, השני סובל. צריך ללמור
להסתרה עם זה.

עליזה פיקלר, מטפלת: חז״ל
אמרו: אין גוזרים על הציבור גזירה
שאינו יכול לעמור בה. זה נאמר על
הלכות חמורות. קל וחומר על העישון.
הסתררנו 38 שנה בלי החוק, נמשיך
להסתרה בלעריו.

מי שרוצה — יעשן גם אם יהיה חוק.
אם רוצים לחוקק חוק כזה, שלא ימכרו
סיגריות, וזהו. כל עור מוכרים סיגריות,
אפשר גם לעשן.

יהודית בבאי, עקרת־בית:

בת־שבע פרי, עקרת־בית:

אני תומכת בשרת־הבריאות. כל הכבור
לה, רק שיהיה לה הכוח להילחם בכל
מזהמי־האוויר. איך אומרים בתשרירי־השרות?
״סיגריה זה מגעיל אותי!״

בסהר. חוק שיכול להגן על כל אלה
שלא מעשנים וסובלים מעשן הסיגריות.
בסופו של הבר, זה תפקיר
הממשלה לחפש את טובת־האזרח.
כפיה? גם מיסים הם כפיה.

זערו, נהג מונית: אם

חגית בן־שלום, מנהלת חשבונות:
יש גבול ׳לשלילת חופש

יעשו חוק כזה היום, מחר יגירו שאסור
לנשום. גוזלים לנו את החופש. אני לא
מעשן, אבל חארם על החברה שמעשנים.

הפרט.
למרות שאני לא מעשנת, אני
לא חושבת שאפשר לכפות חוק כזה. זה
מתחיל בכפייה כזו, ולא יהיה לזה סוף.

שולמית אלוני, ח״ב: קורם כל
ששרת־הבריאות תראג שיבוצעו השת־לות־כיליה,
ושמנוניות הנוסעות בכבישים
לא יפלטו עשן. אי־אפשר לשגע
אנשים במקומות־עבורה ולומר להם
להפסיק לעשן.

דויד לוי, מנהל חברה: מי
שמעשן, שיהיה לו לבריאות! למה כל
הזמן מהברים על מה שמזיק לבריאות?
שיתנו לחיות בכיף. מי שלוקח את
החיים ברצינות, לא ייצא מהם חי!

דן מירון:

מן השוליים
אל המרכז ובחזרה
כמעט מרגע הופעתה קנתה לעצמה הפרחה
הבלטריסטית של יהושע קנז מעמד ייחודי
בפרוזה הישראלית; מעמד שיש בו איזו כפילות
מביכה. מחד־גיסא, לא נעשה קנז עד היום דמות
״מרכזית״ בתודעה הסיפרותית־הישראלית וסיפוריו
כאילו עדייו לא ״נגעו״ בצומת הרגישויות
של קוראי סיפרות זו ומעריכיה. הוא היה ועד־כה
גם נשאר דמות שולית־משהו בתרבותנו. מאידך־
גיסא, אי־אפשר היה שלא להבחין באיכות המיוחדת
— הסיפרותית וגם, ניתן לומר, המוסרית
— של יצירתו; איכות, המעמידה אותו כסופר
״נקי״ וראוי לכבוד יותר מסופרים ישראליים
רבים אחרים, מהם ידועים ופופולאריים פי־כמה
ממנו.
האיכות המיוחדת ליצירתו של קנז התבלטה
מראשית יצירתו, ובוודאי מהופעת הרומאן השני
שלו, האשה הגדולה מן החלומות (,)1973
בשלוש תכונות, שלא היו אופייניות ביותר
לגיבורי־היום של הפרוזה הישראלית בימי
כניסתו לסיפרות — שנות השישים וראשית
שנות השיבעים: סקרנות ורגישות אמיתית ביחס
לזולת האנושי, ישרות — מה שקוראים בלעז
ץ זח^זח — 1ותרבות כתיבה מאוזנת, מנועה
מכל ראוותנות.

בחלקים האחרונים של ״התגנבות יחידים׳ נהדפת לנגד עיגמו
יצירה, שהיתה יבולה להיות נקודת תפנית לא רק בהתפתחות
אמנותו של יהושע קנז אלא בפרוזה הישראלית כולה.
דן מירון בניתוח אוהד, מעמיק של הרומאן האחרון של יהושע
קנז, מחבר ״אחרי החגים״ ו״האשה הגדולה מן החלומות״.
אמנותו בפני הזולת האנושי, בפני הקבוצה, בפני
המציאות הישראלית המוחשית. מכוחה של
החלטה זו, אגב, נעשה קנז אחד מן המספרים(יחד
עם יוצרים כיצחק בן־נר ויעקב שבתאי) ,שהכינו
את השלב הבא בהתפתחות הפרוזה הישראלית;
אותו שלב, שהחזיר באמצע שנות השיבעים גם
מספרים אליגוריסטיים וסימבוליים מובהקים אל
המציאות הישראלית ואל הנורמה של העיצוב
המימטי. האשה הגדולה מן החלומות היה,
למעשה, אחת היצירות שבישרו את ראשיתו של
שלב זה.

בלי שמק מדומה
לעניין ה-ץ11ז§16 וז 1של קנז: אין הכוונה לומר,
שמספרים אחרים כיזבו ביודעין לקורא או, בלא
יודעים, לעצמם. הכוונה היא לכך, שהשימוש
שעשו כמה מספרים בולטים בפואטיקה אליגורית
או סימבולית של העצמה והגדלה לא היה

היתה בו. לעיתים קרובות אף פיתח ביחס לדיווח
זה טון של ספקנות פנימית, של הירהור מערער,
שעמד בניגוד לריטוריקת־סימן־הקריאה הרווחת.

שקיפות, לא ציבשניות
תרבות הכתיבה של קנז התגלתה בסיפרותיות
התיקנית של סיגנוגו מזה ובהימנעותו ממיפגני־ראווה
סיגנוניים, המסיטים את תשומת־הלב מן
המסופר אל מעשה הסיפר עצמו, מזה. בשם
הסיפרותיות התיקנית ׳ הסתייג מכל חיספוס
וחוסר מיקצועיות — אם בשם האקספרי־מנטאליזם
לשמו ואם בשמן של ״כנות״ או
״מיידיות״ סיגנוניות מתנשמות ומתנשפות. הוא
לא הגיש לקורא שום קטע בלתי מעובד, בלתי
חתום בחותם המיומנות של הסופר, שאמנותו היא
גם בבחינת אומנות. ההימנעות ׳מראוותנות
סיגנונית התגלתה ביחס חשדני וזהיר לכל
וירטואוזיות. קנז נזהר מהיאחזות ייחודית באיזה

סופר המעוניין באמת ב שלם
שמחוץ לו
אשר לרגישות לזולת; הפרוזה הישראלית של
אותם ימים(ובחלקה הגדול גם זו של ימינו) עמדה
לא בסימן ההתבוננות והקשר לנסיון האנושי
הרחב, נסיונם של אנשים רבים ושונים, אלא
בסימן ההאדרה וההעצמה של ה,אני׳ של המספר,
ששימש כלי ביטוי ישיר־כמעט ל,אני׳ של
הסופר. הפרוזאיקנים הבולטים של שנות־ השישים
יצרו תמונות מציאות שהיו בעיקרן הקרנות
מיטאפוריות־סימבוליות של עולמם הריגשי
וההגותי. קנז, לעומתם, גילה מראש עניין באנשים
מוחשיים ,״חיצוניים״; אנשים שאינם דומים
לו (אף כי לא נמנע מלספר גם על חוויותיו
האישיות) .עניין זה התפתח למעין התחייבות
אמנותית מוכרת ומגובשת. אף כי קנז לא ויתר
מעולם על חישוף הממדים המטאפוריים וה־סימליים
במציאות שתיאר, הוא קבע לעצמו, בכל
זאת, נורמה מימטית ברורה. קודמת לכל אצלו
הזיקה התיאורית הישירה למציאות הפסיכולוגית
והחברתית המוחשית של גיבורים(לרבות גיבורי
נובילות אוטוביוגראפיות כמומנט מוסיקאלי)
הנתונים בזמן ובמקום מוגדרים. זוהי נקודת
המוצא הפואטית שלו, הקובעת לו מעמד ברור
של ריאליסט. הבלטתם של מימדים בתר־רי־אליסטיים
במציאות שהוא מעצב הינה אפשרית,
אך אין היא יכולה לבוא על חשבון הנורמה הרי־אליסטית־המימטית,
אלא היא נעשית באמצעותה
או מבעד־לה. תכונה זו של יצירת קנז היקנתה לה
בשעתו(ובעיני אחדים עדיין היא מקנה לה) טעם־
לפגם של ״שמרנות״ ,אך קנז לא נבהל מ״אות־קלון״
זה. הפואטיקה הריאליסטית שלו נבעה לא
רק מתחושותיו האמנותיות העמוקות ביותר אלא
גם מרגישותו המוסרית. ברומאן החדש שלו,
התגנבות יחידים (הוצאת עם־עובד, תל־אביב
)1986 מבטא הגיבור־המספר, אמן בשלב העיצוב
הראשוני שלו, את הסתייגותו המוסרית מכל
צורת התנהגות שיש בה מן הנרקיסיות, מן
ההסתגרות המאוהבת של ה,אני׳ בתוך עצמו.
נרקיזם זה, אף כי הוא מוכר לאותו גיבור מתוכו,
כאפשרות רוחנית עקרה ומשמימה האורבת גם
לו, מוגדר על־ידיו כ״מחלה מכוערת״ ,ומעורר בו
זעם בלתי־אופייני בעוצמתו:
משהו התהפך בקרבי מרוב שמאה וזעם.
ההיתממות האירונית, המתנשאת, המתנכרת,
האנוכיית, המתגרה, המופגנת, הנישאת
כדגל של מקוריות, עצמאות, חופש,
יושר, הדברים הצטלצלו עתה באזניי כמו
חריקה של מנגנון ישן החוזר שוב ושוב על
פעולתו המוכנית, המטומטמת, עד לזרא.
כמה דלה האירוניה הזאת, כנגד שימחת-
היחד חסרת־המעצורים, כנגד ההשתחררות
מכבלי הפרט, הממלאה את הנפש רצון טוב
ותיקווה וריגשי הזדהות עם מה שגדול
מכולנו, עם הכוח המלכד אותנו לגוף אחד,
(עט׳ )377
עם ההיסטוריה.
אף כי הדברים מוצגים רק בפוזיציה אחת בתוך
ויכוח פני מי, יש בהם כדי להצביע על העומק
הרגשי־המוסרי של החלטתו של קנז לפתוח את

26י

הישראלית, כפי שחדרו אליה יצירות הסיפורת
של עמוס עוז, א״ב יהושע ולאחר מכן יעקב
שבתאי ויצחק בן־נר. בראשית דרכו היתה **
השוליות שלו, ללא ספק, תוצאה של בחירה
מכוונת. קנז, כמו בן־נר בהאיש משם או שבתאי
בסיפורי הדוד פרץ ממריא, סטה סטייה מודעת
מן הנורמות המרכזיות של הסיפורת של שנות
השישים(אותן נורמות שהסתמכו לא על מודלים
כבדמי ימיה, סיפור פשוט או שירה, אלא על
אלה של ספר המעשים) .סטייה כזאת לא יכלה
שלא להיות מלווה בנכונות לשלם את המחיר.
אבל גם בשעה שהנורמות של הסיפורת השתנו
— ודווקא בכיוון שלקראתו חתר קנז — לא חל
שינוי מכריע במעמדו הפריפרי. מבחינה זו בולט
ההבדל בין ההתקבלות של האשה הגדולה מן
החלומות או גם של סיפורי מומנט מוסיקאלי
לעומת ההתקבלות של זיכרון דברים וסיפורי
שקיעה כפרית. הפריצה שפרצו שבתאי ובן־נר
מן השוליים אל המרכז לא חזרה על עצמה
במיקרה של קנז — לפחות לא עד להתגנבות
יחידים ואולי גם לא בו: ונשאלת השאלה מדוע
היה גורלה של יצירת קנז, שניחנה במעלות כה
רבות, שונה כל־כך מגורל יצירותיהם של
המספרים האחרים.
אין זו שאלה שקל להשיב עליה. הביקורת
הסיפרותית עקפה אותה; למעשה, התחמקה ^
ממנה או(במרבית המיקרים) לכיוון ההתעלמות
מיצירת קנז (מפתיע כמה מעטים המאמרים
הרציניים העוסקים בה) .או (במיקרים מעטים 1 יותר) לכיוון של שבחים סופרלאטיביים, שיבחי
איפכא־מסתברא, ליצירות שאינן עומדות בשבחים
כאלה (כגון בכמה נסיונות בזמן האחרון
להציג ^את האשה הגדולה מן החלומות
כיצירתי־מופת שלא זכתה להערכה שלה היא
ראויה) .אבל בחמ-קה זו התנערה הביקורת

ממילוי תפקידה העיקרי, הקשה באמת, שהוא
תפקיד התהייה על השאלה מדוע אין ביצירתו •יי

של סופר מוכשר, ישר, תרבותי, משוחרר מכל
זיוף והעמדת פנים, לגרום לעוררות רוחנית
מלאה ולהביא את מרבית הקוראים הטובים
לסיפוק אינטלקטואלי ואסתיטי מלא.

פרפרים נעוצים על סיכות

תמיד בבוקר, וכתוצאה מכך לקו יצירותיהם תכופות
בעומק מדומה. המספרים שיוו לנסיון החיים
שתיארו חשיבות, גורליות, דרמאתיות ו״פשר״
חובק זרועות־עולם, שלא נבעו מן הנסיון גופו.
הם העטו עליו זוהר מושאל, זוהר מטושטש; כשם
שה״פשר״ או המשמעות שחשפו בו היה מטושטש
ובעצם באנאלי ככל שהיה גדול ו״מרשים״
יותר. המספרים היו דומים במיקרים אלה
לפסנתרנים בינוניים או חסרי ביטחון עצמי,
שרגלם אינה משה מן הדוושה מאריכת־הצלילים,
והמלודיות וההארמוניות שהם מפיקים הולכות
לאיבוד בשפע של הידהודים, המרגשים את
המאזין הקרתן אך מעוררים סלידה במאזין המחונך.
קנז, לעומתם (כמו שבתאי, השותף לו
בתכונה זו) סירב ללחוץ על הדוושה והיה נכון
לקבל את המיגבלות של צליליו הטיבעיים.
דהיינו, כמספר הוא התעקש להגביל את דיווחו
לחוויות ׳ ולחלקי מציאות אותנטיים ומוכרים
מבחינתו. הוא נמנע מלשוות לדיווח עמקות שלא

ניתן למקד את השאלה לרגע בהאשה
הגדולה מן החלומות, הישגו העיקרי של קנז
לפני התגנבות יחידים. הרומאן, שאיננו אלא
סידרה של נובילות אנאלוגיות משולבות, נקרא
בעניין ובאמון. לפנינו קבוצה של אנשים מנותקים
ולכודים — איש איש בעולמו הקטן, המעוות.
המכנה המ׳שותף להם — חולשה גדולה,
היעדר מוחלט של הגמישות והכוח, הדרושים
לשם התמודדות עם זולתם ועם המציאות
המקיפה אותם, מזה, ואלימות גואה, אלימות
פנימית המשותפת לקורבן ולמענו, מזה. כל אחד
מן הסיפורים נעוץ בתודעתו ;של אחד מאנשים
אלה(אם כי אינו כתוב בטכניקה של זרם התודעה
ואינו מנסה ״למסור״ ,להביע את עולמו של
הגיבור אלא רק לתאר אותו) ,ומתפתח באורח
משכנע. עם זאת, משהו חשוב, הכרחי, חסר כאן
הקורא חש במשהו זה כשהוא מבחין באיזו
סטאטיות בסיסית, האופיינית ליצירה למרות
ההתפתחות המסויימת, הכלולה בסיפורי גורלם
של גיבוריה. זוהי סטאטיות הכרוכה בסגירות —
לא בסגירותם הנפשית של הגיבורים, שהיא נושא
היצירה, אלא בסגירות ומוגבלות של הסיפר
עצמו, באיזה קיבעון של העין המתבוננת באותם
גיבורים. משום׳סגירות ומוגבלות אלה נראים
הגיבורים כולם (מלבד אולי ציון, נהג המונית)
כזבובים או פרפרים תקועים על גבי סיכות
ומזמזמים רפויות. הסיכות אינן התיסכולים והחולשות
שלהם עצמם אלא גילום הנוקשות של
המספר המתאר אותם. לפתע אנו מבחינים,
אלמנט סיגנוני אחד, שהבלטתו יש בה משום
שהמספר, המעצב את כל גאלריית הדמויות הזו,
סיפרותיות, נמלט מכל מוסיקאליות מענטזת,
אינו אומר לנו באמצעות הצבתן של הדמויות זו
מ״פיוטיות״ עוגבת על הקורא. הוא וויתר על כל
בצד זו׳שום דבר חשוב, שהדמויות המבודדות
זרות מילונית ותחבירית (בעניין התחביר בולט
אינן יודעות אותו. מתברר שקנז אינו רואה את
ההבדל בינו לבין שבתאי) .הוא העמיד את השפה
המימד העל־אישי של החוויה האישית. הוא אינו
— שפה סיפרותית עשירה למדי, אך בעיקר
מכיר באמת את הסטיכיה החברתית״הקבוצתית,
אחירה ומדוייקת — לרשות מעשה־סיפר ישיר,
שרק בתוכה יכולים אנו להבין גם את המהות
רגיש ומפורט. אמנות הכתיבה שלו׳ חותרת
האמיתית של הבדידות, של כשל התיקשורת.
לשקיפות ולא לציבעוניות, שתסתיר את האובמשום
כך החברה הקטנה המעוצבת בהאשה
ייקט שהיא מעצבת.
הגדולה, אף כי לכאורה מורכבת היא מנציגים לא
בלתי־אופייניים של ישראל של עולים חדשים,
פריצה שלא התרחשה
של עקורים ומדוכאים, איננה שייכת באמת לזמן
כל התכונות הללו היקנו לפרוזה של קנז לא י ולמקום מוגדריים ואינה ממחישה מציאות
רק איכות ייחודית, אלא גם, מבלי שהתכוונה
ישראלית דינאמית. קנז פונה אל המציאות
לכך, איזה תפקיד ״חינוכי״ בסיפרות, שמידת
החברתית, אך הוא נושא איתו בפנייתו זו אותן
הכישרון עולה׳ בה הרבה על מידות התרבות
מיגבלות, ששילחו את המספרים בני דורו אל
והאחריות האינטלקטואלית והאסתיטית. עובדה
המיטאפורות המגדילות את ה,אני׳; חוסר התזו
מעלה בתוקף־מישנה את השאלה מדוע לא
עניינות בדינאמיקה החברתית, אי״הבנה של
חדרה הסיפורת של קנז אל עומק התודעה
דקויותיה. בקצרה, קנז של האשה הגדולה לקוי

מ שנ הלשרך: ש מ עון צמרת

בפגם האינטלקטואלי המרכזי של היוצרים בני
״דור המדינה״ .האשה הגדולה מו החלומות
הוא, בין השאר, רומאן חברתי שאין בו תמונת
חברה. סיפוריו של קנז מנסים לתאר את הזולת
האנושי המוחשי כשהוא נתון בתנאי חיים ספציפיים,
אך חסר בהם ממד הכרחי, שבלעדיו לא
תיתכנה מוחשיות וספציפיות בעיצוב דמות
האדם. כשם שלא ייתכן תיאור ריאליסטי של
אנשים ללא חדירה אל הדיאלקטיקה הפנימית
הקובעת את מיבני האישיות שלהם, כך לא ייתכן
תיאורם ללא חדירה לדיאלקטיקה החברתית־הקבוצתית,
הקובעת את גבילות עולמם המנטאלי,
את הנורמות המופנמות ביותר, שאליהן הם
נצמדים או שבהן הם מורדים.
השוליות של יצירת קנז היא, איפוא,
סימפטומאטית ביותר מבחינת התפתחותה של
הפרוזה הישראלית. מגבלות ההישג שהושג
בהאשה הגדולה מאלפות מבחינה זו לא פחות
מגודל ההישג של שבתאי בזכרון דברים, הרומאן
הישראלי הראשון שבו עוצב עולמה הפנימי
של חברה שלמה בדקות שאינה נופלת ואולי היא
אף עולה על זו המתגלה בעיצובם של כל אחד מן
הפרטים המרכיבים אותה. על רקע אבחנה זו אנו
ניגשים לקריאת התגנבות יחידים רחב היריעה
(כ־ 600 עמודים) ,בציפיה, בדריכות, בספקנות:
האומנם פרץ כאן קנז את המיגבלות של יצירתו
הקודמת; מיגבלות שהן בעצם ביטוי לקוצר־יד
אינטלקטואלי ואמוציונאלי של דור שלם?

יקיצה והתבהרות
התשובה על שאלה זו היא בתחילה, במשך
הקריאה בשליש הראשון של הספר, חיובית ואף
נלהבת. כן, איזו מיגבלה עקרונית נפרצת ונהרסת
כאן לנגר עינינו. קנז נהפך בבת־אחת למספר
חשוב ומרתק הרבה יותר משהיה עד כה, וצמיחתו
זו מתמחשת לקורא כמין יקיצה והתבהרות;
יקיצה המוצאת, אולי, את גיילומה המרוכז,
הסימלי, בתיאור יקיצתו של המספר הפותח את
הרומאן. זוהי יקיצה ממצב של חוסר־הכרה,
התעלפות צפויה של טירון בצה״ל שנעשה בו
תרגיל של ״הפלת זקיף״ .התיאור — מפתיע,
בלתי־מובן בתחילה, עשיר, חיוני — מעביר
לפנינו סידרה של תמונות, מעין תמונות קולנוע,
שחלפו במוחו של המספר בעת ההתעלפות.
עיקרו, מכל מקום, אינו בשיחזור התמונות עצמן
אלא בבניית המצב ההכרתי של המספר אחרי
התעוררותו וביצירת התובנה שלו ביחס למהותן
של אותן תמונות, שהצטיינו ״במין חומרה יבשה,
לאקונית, תכליתית מאוד״ והיו נקיות לגמרי מן
״האבק הסיפרותי, הבארוקי לעיתים, הנלווה
לתמונות חלום״ (עמי ,)7מחד־גיסא, אלויי הן
תמונות המכילות את ״קורות חייו״ ,אמיתות
פנימיות ואישיות ביותר, שהמספר מנסה בכל
כוחו להיאחז בהן, לזכור אותן, לקבוע במחשבתו
את צורותיהן, המכילות משמעויות שאינן ניתנות
לניסוח מופשט. מאידך־גיסא, מבין הוא, אין אלה
אלא מראות חבריו. הטירונים המקיפים אותו
והמתבוננים בגופו המשותק בהתעניינות ובחשש.
עיניו, שלא ראו דבר, קלטו בכל זאת את
מראה האנשים שמסביב ומוחו עיבד את התמונות,
חיבר אותן עם תמונות פנימיות ״,זכורות מאי־אז
ויצר צירוף מוזר, חד־פעמי של פנים וחוץ, זיכרון
ונוכחות. יחיד ורבים. כאן, נדמה, סמל רב־משמעות
של התהליך הרוחני המשמש מתחת
לפני־השטח התיאוריים של הרומאן — כך אנו
סבורים בעת קריאת החלק הראשון של
התגנבות יחידים ״איוושת הלב״.

רומאך חברה -רומאך אמן
הסיפור מתפתח בחלק זה לאורך מסלול כפול.
מחד־גיסא. זהו סיפור פנוראמי־חברתי, המעלה
תמונת קבוצת טירונים בבה״ד ארבע שבצריפין
בשנת . 1956 התמונה מפורטת מאוד, מרתקת
בדקות ההתבוננות בפירטי ההווי החברתי, הנוצר
בתנאי הלחץ הטיפוסיים של תקופת הטירונות.
מבחינת המהימנות ההיסטורית, הטיפולוגית
והסיגנונית — התיאור הוא כמעט ללא פגם.
הדמויות אמינות לחלוטין, ההווי הוא הווי שנות
החמישים. בליל הסיגנונות טבוע גם הוא בחותם
האמת ההיטורית. לכל היותר מתגלות לאורך
הרומאן כולו שתיים או שלוש סירכות קטנות מן
הבחינה הנדונה. ספק הוא, למשל, אם בשנת
1956 היה חסיד של מנחם בגין משבח את
ה״מנהיג״ ,אשר זה עתה עלה על הכנסתי בראש
המון מיידה אבנים, כאילו היה הוא אב רחום, אדם
ה״אוהב את העם באמת, אוהב את האנשים
הפשוטים״(עמי .)350 קרוב לוודאי שהיה משבח
את בגין כמורד, כמנהיג המחתרת, כתולה הסר־ג׳נטים,
כמפויצץ מלון המלך דוד, כמי שקרא
תיגר על הסכם השילומים. הדמות החסודה המצטיירת
בדברים שבסיפור היא הקרנה של דמות

אהרון גלעדי: יחידים בצוותא, רישום
בגין מתקופת שלטון הליכוד בשנות השיבעים
והשמונים. אבל טעות בודדת כזו אין לה, כמובן,
חשיבות רבה.
רצף ההווי החברתי נבנה, איפוא, לאורך החלק
הראשון(וכן לאורכם של חלקים ארוכים אחרים
ברומאן) בצורה משכנעת לחלוטין. אלא שבצידו
מתפתח בסיפור רצף אחר, משלים. מתחת ל־שיכבה
המעובה, הסולידית, של התיאור החברתי
מתרחש תהליך רוחני, תהליך החניכה הריגשית
והאינטלקטואלית של אמן. אומנם, הגיבור
המספר איננו מציג את עצמו בפירוש כמי
שמתעתד להיות אמן. עם זאת, ברור שזאת היא
מגמתו ועליה, על המשתמע ממנה, הוא נאבק
לאורך הסיפור מאבק רוחני וריגשי קשה. כך
מצרף קנז בהתגנבות יחידים צירוף בלתי־שיג־רתי:
רומאן פנורמי חברתי מן הז׳אנר ה״צבאי״
(ז׳אנר רומאני המחנה והחזית) משמש כאן מעין
כיסוי או רקע ל״רומאן אמן״ (קינסטלר־רומאן).
הצירוף משפיע השפעה מעדנת על שני אגפיה
של המישוואה. בפנוראמה החברתית נחשפים
דגמי עומק בלתי־צפויים. מתגלה לא רק הדימיון
בין הגיבור המספר לדמויות אחרות, שגם בהן
חבוי האומן בכוח(למשל, ברחמיו העלוב, שהכל
נטפלים אליו, המבטא את ריגשותיו, את עצם
זהותו בריקוד הפולחני שלו. שהגיבור המספר
מתבונן בו אחוז קסם ובחילה כאחד) ,אלא גם
הדמיון שבין עצם תהליך גיבושו של האמן
לתהליך הבגרות הכללי, שבו נתונים כל הנערים
שבקבוצת הטירונים, לרבות הגסים ודלי־הביטוי
שבהם .״רומאן־האמן״ גם הוא מתעדן. ניטלה
ממנו הנרקיסיות האופיינית לז׳אנר לעיתים
קרובות. הגיבור המספר כמעט אינו מספר על
עצמו, על קורותיו, על חוויותיו, על ילדותו. הוא
חוסך לעצמו ולנו את כל החומר המוכר הזה,
שהפרקטיקאנים של הז׳אנר הספיגו אותו בכל־כך
הרבה אהבה עצמית. תהליך התגבשותו כאמן
מתגלה לא ביחסו לעצמו אלא דווקא ביחסו
לסביבתו, בתגובותיו על המאורעות הקטנים,
הטריוויאליים, המתרחשים סביבו במחנה ובאימונים,
בהערות הקטנות, מלאות ההתבוננות והיושר
האינטלקטואלי, שהוא מעיר לעצמו על
רקע הקשיים והטירטורים השיגרתיים שהוא,
ככל האחרים, נתון בהם.

בין הפנים והחוץ,
בין המוסר והאסתטיקה
ואולם הקשר בין רומאן הפנוראמה החברתית
לבין רומאן־האמן מתקיים כאן גם על מישור
נוסף, עקרוני וחשוב הרבה יותר. קשר זה מגלם
צירוף שאינו מיקרי כלל: שהרי התבגרותו של
המספר כאמן כרוכה כאן ביצירת המגע המתרחב
והולך בין רגישויותיו האישיות לבין המציאות
החברתית. הגיבור מגיע אל המחנה מלא פחד
וסלידה, כשהוא חרד כולו לגורל הרגישות
הפרטית־האישית שלו, שאותה טיפח עד כה.
החלטתו הראשונית היא להיות מבחינה מסויימת
אדם ״מת״ ,בלתי־קיים בהקשר החברתי האלים
והגס הנכפה עליו. הוא יחיה רק בתוכו, ואילו
כלפי חוץ — ״יתקיים״ כמיטב יכולתו: כלומר,
יתאפס, יעלים את עצמו אל תוך האפרוריות

שמסביב. אבל החלטה זאת נשברת עד מהרה.
הגיבור נזגלה שאי־אפשר לעמוד בה לא רק משום
הזיקות האנושיות המסובכות, הנוצרות עד מהרה
בינו לבין אחרים(בעיקר בינו לבין אבנר) אלא גם
משום שהיא נובעת משקר ומכיעור נפשי,
המתחפשים במסווה של רגישות. מבחינה אינטלקטואלית
ומוסרית כאחת ראויה ההחלטה להו־קעה
ולשבירה. עם זאת, הוקעה ושבירה אלו אינן
קלות כלל. האחיזה ברגישות הנרקיסית מוטבעת
בעומק נפשו, ושליחותו כאמן לא תיתכן בלעדיה.
למרות החלטותיו החוזרות ונשנות לנתק
את עצמו מן המופנמות הכפייתית, להשתחרר מן
השינאה אל העולם החיצוני, לנער מעל נפשו את
עול הניכור הקל והזול, אין הדברים עולים בידו
לגמרי. די לו שהוא מוצא את עצמו לפתע בודד
(בשעת תרגיל של ״התגנבות יחידים״) ומייד חוזר
אליו האך־הנפש המקורי שלו. באותה מידה הוא
נדחה ונמשך כאחד ביחסו אל אריק, ה״אידי־אולוג״
הגימנאזיסטי, שבו האמין בתקופת האינדיבידואליזם
הקיצוני שלו, ועכשיו הוא מתחיל
לתעב אותו ולחפש דרכים להרוס את סמכותו
האינטלקטואלית. כך מנסה קנז לפתח לאורך
הסיפור פרשה של טילטולים רוחניים, שיש לה
משמעות אוניברסאלית־כוללת וישראלית־ספ־ציפית
בעת ובעונה אחת. בהקשר האוניברסאלי
מגלה הרומאן וארייאנט משמעותי נוסף של
מאבק האמן על ייצוב עמדה בין הפנים לחוץ, בין
היחיד לחברה ובין המוסר והאסתטיקה. בהקשר
הישראלי נאבק בו קנז על יצירת איזה מ1דוס
ויוונדי פורה, חיובי, של דו־קיום בין האמן לחברה
כוחנית פרימיטיבית, הצופנת בתוכה בכל זאת
אפשרות של חיים נפשיים שהתגברו על הניכור:
חברה גסה ומסוכנת באלימותה(ראה פרשת הרס
הגיטארה של יוסי רסלח, שיש בה בכל זאת סיכוי
לאינטימיות. קשה׳להגזים בחשיבות העיסוק,
המבוקר, הרגיש והישר בנושא זה, בניסון ההתגברות,
ולוא גם החלקית, על הסתירה, אשר
תכופות נדמה שאין ממנה מפלט. אילו המשיך
קנז בפיתוחו של נושא זה לאורך הרומאן כולו
היה יוצר לא רק יצירה אחדותית, שלמה מבחינה
אסתיטית והגותית, אלא גם רומאן ישראלי מן
המדרגה הראשונה: רומאן, שהיה בו כדי לשנות
את הנוף הסיפרותי והאינטלקטואלי שלנו. אבל,
דא עקא, קנז איננו מצליח לשאת את המשא
היקר לאורך שש מאות העמודים שכתב. הוא
שומט אותו מידו ויצירתו נשברת לרסיסים לנגד
עינינו. המראה מעורר צער גדול.

מהפך טכני -שאינו רק טכני
משהו לא טוב מתחיל להתרחש כבר בחלק
השני של הרומאן ,״ליל סליחות׳״ .אומנם, מבחינת
העיצוב האמנותי גרירא מצויים כאן כמה
פרקים מצויינים, אבל אובדן הדרך, טישטוש
האוריינטאציה ניכרים כאן כמעט מן הרגע
הראשון. הסיפור מתנתק כאן מתודעתו ומקולו
של הגיבור המספר ועובר לתיאור מעשיהם של
שלושה מגיבוריו האחרים בסוף־שבוע של חופשה:
מיקי, הנער הספורטאי החוזר לבית הוריו
במושבה: אבנר, הצעיר הצפון־אפריקאי ה״מת־אשכנז״
,החוזר לירושלים ומנסה למצוא בה את

ייייי

מקומו בקרב בני המעמד הבינוני האשכנזי, שאליהם
הוא שואף להידמות: ואלון, הקיבוצניק _
שהתנדב להישאר במחנה כדי לדאוב כאן את י
כאב שילוחו ליחידה של לקויי־כושר, המיועדים
להיות ״ג׳ובניקים״ ,שעה שהוא טיפח בליבו את
חלום ההתנדבות לצנחנים או לאיזו יחידת־עילית
אחרת. המיפנה הזה בכיוון הסיפור מחייב מהפך
טכני־צורני במעשה הסיפר. לאורך כל החלק
הראשון סופר הרומאן בטכניקה של ״מספר־עד״
(דהיינו, אנחנו, הקוראים, יכולנו לדעת רק מה
שידע או שיער המספר־הגיבור, ורק בעד עיניו
שלו יכולנו לחד1ר במידת־מה לעולמם של
גיבורים אחרים) ,עכשיו הוא מסופר בטכניקה של
״מספר יודע־כל״(המספר יכול להכניס אותנו אל
תוך מחשבותיהם הכמוסות ביותר של הגיבורים),
ואפילו בטכניקה של זרם־התודעה (הירהוריהם
של הגיבורים נמסרים, כביכול ,״ישירות״ כפי
שהם מעוצבים בתודעתם) .הדבר מביא לחוסר
אחדות צורנית, לחוסר רציפות של טון ועמדה
ריטורית בסיפור: אך גרוע מזה בהרבה —
השינוי הטכני מבטא שבירת ציר תימאטי והגותי,
שהיה ער כה עמוד השידרה של הסיפור. שוב
איננו חיים את המתח, את הדינאמיות שבמערכת
היחסים שבין המציאות החברתית לרגישות של
האמן. במקום זה אנו נחשפים לסיפורים אישיים
שונים של גיבורים, אשר אחד מהם(אבנר) ואולי
גם שניים (מיקי) הינם מעניינים כשלעצמם,
ואילו השלישי (אלון) הוא צרור של קלישאות
וסטריאוטיפים, כישלון אמנותי ברור.
אבל הכישלון התבניתי הכולל חמור מן
הכישלון החלקי באיפיון של גיבור מסויים.
פירוקו של הצירוף אמן־מתבונן חברה־משתקפת
ושבירת הרומאן למערכת סיפורים אנאלוגיים
מבודדים מחזירה את התגנבות יחידי אל
המקום שבו נמצא קנז בהאשה הגדולה מן
החלומות ומשווה לסיפור החדש אותם סטאטיות
וקיבעון שאיפיינו את הסיפור הקודם. אלו
מודגשים יותר דווקא ככל שהולך המתח
בסיפוריהם האישיים של הגיבורים השונים וגובר
(אלון מסיים בהתאבדות) ,וככל שנזקק קנז יותר
לפרקים הכתובים בטכניקה של ״זרם התודעה״.
קנז אינו כותב היטב בטכניקה זו. המונולוגים
הפנימיים של גיבוריו מחוסרי ייחוד לשוני ורית־מי.
בעצם, הם משעממים וארכניים. כל הקסם
שברומאן נפוג ונעלם בהם, כיוון שקסם זה כרוך
ישירות בהאזנה לקולו המיוחד של המספר־הגיבור
של החלק הראשון(השב ומופיע תכופות
בהמשך) ,בהנאה מחוכמתו ומישרותו של מספר־גיבור
זה, מכושרו לתהות בדקות על הנעשה
מחוצה לו ובתוכו.

בחזרה אל השוליים
בחלקים האחרונים של התגנבות יחידי
נהרסת לנגד עינינו יצירה, שהיתה יכולה להיות
נקורת תפנית לא רק בהתפתחות אמנותו של קנז
אלא בפרוזה הישראלית כולה. אומנם, עדיין
מצויים כאן פרקים מצויינים (כגון פרק תרגיל־הלילה)
,אבל התוואי, הדגם המשמעותי ששלט
ברומאן, כבר התרסק. ושוב נשאלת השאלה שבה
פתחנו. עתה — ביתר תוקף: מהו המעצור, הגוזר
על אמן מוכשר וישר כקנז איזה גזר של בינוניות,
שלא נשבר, בסופו של רבר, גם ברומאן
החדש?
המעצור גלום, כמדומה, בכותרת עצמה,
התגנבות יחידים, כסו גם במוטו שנוטל קנז
מתוך לב המאפליה של ג׳וזף קונראד :״אנו
חיים, כשם שאנו חולמים — לבדנו שוב אנו
חוזרים אל הסטאטיות של התודעה היחידה
הגדורה בתוך החומות של עצמה, ואותה סטאטיות
שהפריעה לנו בהאשה הגדולה. שוב
נעשה לפנינו ניסיון לתאר את היחיד בתוך חלל
חברתי קפוא, שכל אדם שבו כמוהו כפרפר
שנעצו בו סיכה. אבל הרי כנגר סטאטיות זו
עצמה יצא הרומאן כולו. אותה הוא הוקיע
כסילוף אינטלקטואלי ומוסרי כאחד. באמצע
הדרך נוטש קנז לפתע את המספר־הגיבור
המקורי שלו וחוזר אל הז׳אנר של תיאור קבוצת
גיבורים סגורים כל אחד בעולמו שלו. משום כך
הוא הופך את הרומאן מסיפור התגנבות של
היחיד הרגיש מיחידותו אל המגע הזהיר אך
המתעצם עם עולם הרבים לסיפור נוסף של
״התגנבות יחידים״ ,הנשארים כבולים ליחידותם.
הוא עושה זאת כיוון שלמעשה, אין לו לאן לקדם
את המספר־הגיבור מעבר לצעדיו הראשונים,
מלאי המתח והעניין. הוא עדיין לא חשב עד
הסוף על הדרך שבה הולך הגיבור ועל המציאות
הממתינה לו בסופה. עדיין, כמו אינטלקטואלים
ישראלים רבים כל־כך, בייחוד בקרב אלה
שתהליך העיצוב הרוחני המכריע חל אצלם
בשנות החמישים ובראשית שנות השישים, קנז
(המשך בעמוד )32

^ 01111181 אדינה פיצירסקיו •

וסתיה -חנש
חתיעואד

ף ודא קר בלנינגראד, רוב ימות
^*השנה. האנשים הולכים ברחובות,
עטופים בהרבה שכבות של בגדים.
אלינה פיצ׳רסקי הקטנה נולדה לתוך
הכפור הזה, ואת שנות ילדותה
בילתה בתוך מיכנסי־צמר, מעילי־פר־ווה
וכובעים המכסים את חצי הפנים.
כשהיתה בת ,5כבר היה העתיד
ברור לה. היא תגור בלנינגראד ותהיה
טכנאית־שיניים, כמו שני הוריה, או
רופאת־שיניים כמו הסבא, גדליה פיצ׳־
רסקי, ראש קהילת יהודי לנינגראד, שריצה
באותו זמן שבע שנות־מאסר,
בגלל התעקשותו לעלות לארץ־יש־ראל.
בגיל
5התחילה אלינה ללכת לגן־
הילדים. על הקיר של גו־הילדים היתה
תמונת־שמן ענקית של החבר לנין, וב־
2 8 — 1

מכנסי־ג׳ינס וחולצות־טריקו, ובערב,
כשהיא יוצאת לעבודה, היא עוטה על
עצמה חצאית מבריקה וחזיה רקומה
בחרוזים, כי הגברת פיצ׳רסקי הצעירה,
ילידת לנינגראד הקרה, היא רקדנית־בטן.
בררו
ארצה, נשר אביה של אלינה
ונסע לארצות־הברית. מאז, נותקו פחות
או יותר היחסים בין האב לבתו,
ואלינה עלתה רק עם אמה. ההתאקלמות
של הילדה בת ה־ 6היתה ק־לה־יחסית.
מזג־האוויר מצא חן בעיניה.
אפשר היה לאכול כל היום תפוזים ובננות.
אפילו הילדים הישראלים היו די
נחמדים. רק השפה החדשה הזאת קצת
עיצבנה אותה.
איכשהו, כל מישפט בעברית נשמע
לאוזניה הרוסיות הקטנות כמו קללה
מאוד עסיסית, וברוסיה נהוג להכות על
קללות. אלינה הרביצה לכל הילדים
במשך חודש ימים, ואחר־כך פשוט למדה
בעצמה את שפת־הקללות.
היום אץ לה כלל מיבטא זר, ישראלית
לכל דבר.
כאן, בארץ החדשה ,״קיבלתי פית-
אום ראש ארטיסטי,״ אומרת אלינה.
היא התחילה לצייר, לכתוב קצת, לפסל,
לעשות קרמיקה, וגם לחלום, כמו
כל החברות, על שיעורי״בלט.
סיפור טכנאות־השיניים נדחק הצידה.
אחרי הלימודים נרשמה אלינה לקורס
ריקודי־ג׳אז, ואז, כשפרץ הריקוד
האירובי לישראל, היא התאהבה בו
והשתתפה בכל חוג אפשרי. היא נהנתה
מאוד, ובכל זאת הרגישה כל הזמן
שמשהו מפריע לה בעניין.

יום אחד הבינה שהריקוד כל־כך
חשוב לה, שהיא רוצה להיות סו־ליסטית.
שיראו רק אותה, שיבחינו רק

באותו הזמן, דרך הסרט הערבי של
יום שישי אחרי־הצהריים, היא גילתה

את ריקוד־הבטן.
לאט־לאט העסק תפס אותה, ויום
אחד היא החליטה שזה בריוק מה שהיא
רוצה. ריקודי־בטן. העובדה שאין לה
ישבן רחב ושדיים גדולים קצת הציקה
לה, ובכל זאת החליטה לנסות. עמדה

אלינה קוראת את העיתון הרוסי ״אוף״
השפה החדשה המעצבנת

כל בוקר היתה המורה מספרת לילדים
הקטנים על ״אביהם הנעלה״ ,ועל
הדרך להגשים את תורתו במולדת
הסובייטית.
אלינה היתה ילדה מאושרת, כמו
שאר חברותיה המאושרות בנות ה־.5
ואז, בוקר אחד, שוחרר הסבא מבית-
הסוהר ושינה לה את החיים מהקצה
לקצה.

ראש

547 ארטיסטי
ברו רק כמה שנים מאותו בוקר
1קר בלניגגראד. היום גרה אלינה
פיצדסקי בתל־אביב שטופת־השמש,
בדירה שכורה, ביחד עם החבר שלה,
המתופף יקי לוי. בבוקר היא לובשת

אלינה: בבית־ובתסקיד
בלי ישבן רחב ושדיים גדולים

העתיקה ביום השישי אחרי הצהריים,
להסתובב בין הסימטאות ולשאול את
תושבי המקום מי מכיר מי יודע, איפה
אפשר למצוא מורה לריקודי־בטן.
אחמד, בחור שהכירו, הבטיח להתעניין.
כל יומיים התייצבו אצלו שתי
הנשים ושאלו אותו :״נו, מצאת משהו?״,

אלינה בלנינגראד ()1973
סבא בבית־הסוהר
מול הראי והתחילה להתנועע.
אחרי חמש דקות מול הראי הבינה
אלינה שהסיפור הזה לא נגמר בלהזיז
את אגן־הירכיים ואת השדיים. זה נראה
אמנם קל מאוד. אבל למעשה זאת

אמנות קשה ומסובכת, וכנראה צריך
ללמוד אותה ממש.
אלינה, בת וד ,16 נכנסה לאמביציה
והדביקה גם את האמא בהתלהבות.
-שתיהן עשו להן הרגל ללכת לעיר

** ד שיום אחד סיפר אחמד שהוא
/מצא. לא מורה, אלא דווקא מורה
ממין זכר. הבעיה היתה שהוא מורה כל-
כך טוב, שלגמרי לא בטוח שהוא יסכים
לקבל צעירה יהודיה ושטוחה כמו
אלינה. אבל אלינה לא ויתרה, והפגישה
עם המורה סרקיס, ספר־צמרת מרחוב
צלאח־אל־דין, נקבעה. בפגישה הסתכל
סרקיס באלינה, בדק אותה מכל צד
וכיוון, שם קאסטה של מוסיקה ערבית
ואמר לה :״ריקדי!״
אחרי ריקוד אחד הפכה אלינה לתלמידתו
של סרקיס. פעמיים בשבוע הוא
היה מגיע לביתה, ושעתיים תמימות
הוא היה מראה והיא רוקדת. את
הנשמה הוא השקיע בה, והיא את
נשמתה בריקוד.
מחדרי הדירה של שתי העולות

מרוסיה נשמעה רק מוסיקה מיזרחית.
״לאט־לאט הבנתי כמה שהמוסיקה
הזאת שבהתחלה ממש לא סבלתי
אותה, היא רבגוונית ומרתקת. אפילו
אמא שלי התאהבה בה לגמרי!״

שלא
^ יגעו בה!
ף* התחלה לא סיפרה אלינה לחב*
רותיודלכיתה מה היא עושה אח־רי־הצהריים,
אבל במשך הזמן זה התחיל
להיוודע, והחברה התחילו ללחוץ
עליה שתראה מה היא יודעת.
אמה של אלינה, טכנאית״השיניים
הרוסיה, התחילה להסתובב שוב בעיר
העתיקה ולחפש בדים דקים ונוצצים,
כדי להכין מהם שימלה לבתה הרק
דנית.
כשהשימלה הראשונה היתה מוכנה,
התרצתה אלינה והופיעה ברי-
קודי״בטן בחגיגת־הסיום של בית־הס־פר.
ברגע
הראשון היתה תדהמה כללית.
בעיקר המורים לא ידעו איך להגיב.
אבל כשהמוסיקה התעצמה וגופה של
אלינה נע לקיצבו, התחילו מחיאות־הכפיים
שהלכו וגברו, ובסוף נוספו
אליהם גם מחיאות־הכפיים של המורים,
והשימחה היתה גדולה, וגם הגאווה.
מאותו
היום התחילו ההזמנות להגיע.
פה מסיבת בר־מיצווה, שם חתונה
של מישהו, ובעיר אחרת סתם מסיבה
גדולה, שהיה צריך להוסיף לה פילפל.
בינתיים נפתח בירושלים בית־ספר
(; 1משך בעמוד )30

כתבה דניאלה שמי, צילם ציז; צפריר 2 9

411#44444444י;

4 4 44־

4 4**.61׳

_ רקדנית בטן

הקץ לריחות, לאויד הדחוס,
לאדים ולעשן
מאוורר דו־כיווני השואב את העשן
והריחות ומחדיר אויר צח מקי
מאוורר מיוחד לאוורור מטבחים,
שמתים, אמבטיות ומשרדים.

(המשך מעמוד )29
לריקודי־בטן של לאה ובני גביש.
אלינה נרשמה ולמדה שם. אחר־כו
נפתחו עוד בתי־ספר, אחד ברמת־גן והשני
בתל־אביב, וגם לשם הלכה אלינה.
״כמה שידעתי יותר רציתי לדעת עוד
יותר.״
ההומנות המשיכו להגיע. פעם אחת
התפתתה והופיעה במועדון־לילה. מייד
אחרי ההופעה החליטה שמועדוני־לי־לה
וה לא בשבילה. הקהל שם מרשה
לעצמו יותר מדי. אלינה לא רוצה שיגעו
בה, לא רוצה כסף בחזיה ולא רוצה
שיסתכלו בה כמו באובייקט מיני. במסיבות
פרטיות מתייחסים אליה כאל
אמנית, וזה בדיוק מה שהיא רוצה להרגיש.

אי״אפשר
להפסיק!

יום, בדירה השכורה בתל־אביב,
1 1כמה חודשים לפני תחילת הלימודים
באוניברסיטה( ,מיורחנות, כמובן!)
חולמת אלינה על נסיעה למצריים.
היא רוצה לבלות שם לפחות שבוע,
ולראות את כל רקדניות־הבטן הטובות
שם, לדבר איתן, לראות אותן רוקדות,
להתייעץ איתן על בעיות מיקצועיות.
תמרורים אחרי ת שע שנים
ני ש או בעתלית, שניהם בנישואין
שניים, יוסי הופמן ,40 ,מנהל
מחלקת התרבות והספורט של אגד
וקטוע שתי רגליו, כתוצאה מפגיעות־ירי
באוטובוס הדמים בחורף , 1978ד
יופי שדה ,39 ,פקידה באגד(ולשעבר
מזכירתו של מי שהיה יו״ר הנהלת
אגד וכיום ח״ב־יחד, שלמה עמר) .חוב־מן,
יליד ׳קיבוץ נווה־ים, ובאותם ימים
נהג אגד, היה אחד הניצולים מאוטובוס
חברי אגד ובני מישפחותיהם שיצאו
לטיול־שבת ושנחטף בכביש״החוף לפני
תשע שנים, ושבין עשרות קורבנותיו
היו גם אשתו הראשונה של הוכמן
ושני בניהם.

ת 1ר ת הקרקע וההשקיה נחוג יוס־הולדתו ה־ 65 של
יצחק רבין, שר־הביטחון(ומי שהיה
בעבר ראש־הממשלה, שר־העבודה,
שגריר ישראל בוושינגטון ורמטכ״ל
צה״ל) .רבץ, יליד ירושלים ובנם של
מתנדב יוצא ארצות־הברית לגדוד
העברי של מילחמת־העולם הראשונה
ומנהיגת־פועלים, פנה בנעוריו לחקלאות
ומשסיים בהצטיינות (במיוחד:
בנושא תורת הקרקע) את לימודיו
בבית־הספר החקלאי על־שם כדורי בגליל
התחתון, ביקש לצאת לחו״ל ללימוד
תורת ההשקיה, אך במקום וה
שוכנע להצטרף להכשרה ברמת־יוחנן,
ממנה גויים לפלמ״ח והחל בקריירה
הצבאית שלו.

צייר מפות־הקרב
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
גרשון פלוטקין, מי שהיה משך שנים
רבות בימאי־הבית של התיאטרון
הקאמרי, שבו ביים יותר מ־ 30 הצגות
(ביניהן: פיגמליון, מארי סטיוארט,
וכינרת, כינרת) .לפני שנתפש בקיסמי
הבימה היה פלוטקין, במשך תקופה
קצרה, מורה״התעמלות במישמר־הע־מק
ומשך תקופה יותר ממושכת (רוב
שנות מילחמת־העולם השניה) צייר
מפות הקרבות באירופה ובאוקיינוס
השקט ליומון ההסתדרות, דבר.

זמן לקריאת ..בלשים״
רקדנית פיצ׳רסקי

סניף הצפון: שד׳ ההסתד רו ת ,76 מפ ר ץ חיפה, טל׳ 72261 1־04
סניף ירו שלים: רה׳ ינאי ,3טל׳ 222550־02
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
ט ל פון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

ישראלי בארצות־הברית או בקנדה:

קבוצת ישראלים בחו״ל מתארגנת במסגרת פעילות והסברה

ישראלים בצפון־אמריקה למען שלום ישראל -פלסטין
597 פסק

א 11-1- 514110א א 0א 1.£
. 10021ץ. א .ץ. א

לא משהו גס:
היום, בדירה השכורה בתל־אביב,
כמה חודשים לפני תחילת הלימודים
באוניברסיטה( ,מיזרחנות, כמובן!) חולמת
אלינה על נסיעה למצריים. היא
רוצה לבלות שם לפחות שבוע, ולראות
את כל רקדניות־הבטן הטובות שם,
לדבר איתן, לראות אותן רוקדות, להתייעץ
איתן על בעיות מיקצועיות.
״הבעיה היא שעד היום לא הצלחתי
לשכנע אף אחד מקרוביי לבוא איתי
לשבוע השתלמות כזה במצריים, ולבד
אני קצת מפחדת!״
כן, גם החבר שלה מסרב לנסוע
איתה. הם אמנם לא מדברים על זה,
אבל לאלינה יש הרגשה שהחבר שלה
יהיה מאוד מאושר אם יום אחד היא
תפסיק לרקוד ריקודי־בטן.
אנשים מסויימים הדביקו למיקצוע
הזה סטיגמה של משהו גם, לא־מכובד,
מעין מופע חשפנות. אפילו יקי לוי,
שהוא אמן בפני עצמו, נדבק בוה. הוא
לא הולך איתה להופעות, לא רוצה
לראות איך האנשים מסתכלים בה. הוא
מאוד מקווה שאחרי הלימודים היא
תפסיק את זה.
אבל לפי דבריה של הגברת פיצ׳־
רסקי הצעירה :״אני ארקוד תמיד. אני
ארקוד עם בעל ועם שני ילדים ועם
דיפלומה ועבודה קבועה. את הריקוד
הזה, באמת, אי־אפשר להפסיק!-

נחוג יום־הולדתו ה־ 78 של הד
ד יוסף בורג, בעל הוותק הרב ביותר
( 35 שנים) בתפקיד שר בממשלות
ישראל. בורג, יליד גרמניה ובנו של
סוחר־יינות, מסתפק כיום, חודשים אחדים
אחרי פרישתו מן הממשלה, בשני
תפקידים ציבוריים: נשיאות תנועת
המיזרחי העולמי וחברות בוועדת החוץ
והביטחון של הכנסת; ממשיך בעיסוק
רדיופוני, שבו החל לפני 20 שנה —
שיחה שבועית בקול ישראל, ביידיש,
על פרשת השבוע ומצליח להתפנות
יותר מבעבר לאחד מתחביביו הנכבדים:
קריאת ספרי־בלשים.

לזכר הבן־הטייס
לקה בהתקף־לב, מאיר כהן
אבידב ,61 ,סגן יו״ר הכנסת (מטעם
הליכוד) ביום השנה העשירי לנפילת
בנו, הטייס רב כהן, שלזיכרו הרחיב
כהן את שם מישפחתו• .כהן־אבידב,
עורר־דין במיקצועו, מכהן בכנסת בקדנציה
רביעית, והיה בעבר מבקר עיריית
חיפה.
* אישי ציבור טספים ששיט את
שס מישפחתם מסיבה זהה: המשורר
ראובן גרוסמן, ששינה את שמו
לאבעועם, אחר נבילת בנו, נועם,
בקרב במבואותיה הצפוניים של
ירושלים ובביר אירגול ההגנה ומפי
קד ההעפלה, שאול מאירוב,ששינה
את שמו לאביגור, אחר נפילת בנו,
גור, בקרבות הגליל.
העולם הזרז 2581-

במרינה
ם ענ1ן
הדוברמן 1הפיר הלב!
בגיין ממואר, המיועד לנביס,
עומד שומם בירושלים.
האוצר מסרם להפשיר כס6ימ
להפעלתו

60 אלף דולר בשנה — זה הסכום
אותו משלמים אזרחי המדינה תמורת
אחזקת כלב־דוברמן ושומר. מזה שנה
וחצי חיים השניים ברמת מלון של
חמישה כוכבים, בשכונת גילה בירושלים,
בבניין שהוקם למען 86 נכים
קשה, הנמקים בינתיים בבתיהם —
מעון הוסטל לנכים צעירים, אילן.
מדווחת רות מידן: בסוף 1985
הושלמה הבניה, במחיר שניים וחצי
מיליון דולר. מאז, שנתיים וחצי, עומד
הבניין ריק ומשמים.
״של מי החיים האלה לעזאזל?״
שואל נ״ב בן ה־ ,14 שנולד למישפחה
חד־הורית. הוא משותק בארבע גפיו,
מרותק למיטה, ומטופל על־ידי סבו בן
ה־ .70״מיקרה קשה,״ אומרת שכנה.
בעוד פרנסי־האוצר עוסקים בהזנת
השומר וכלבו בבניין הנטוש עומד
מולטי נ״ב חסר־ישע, כשכל משאת.נפשו
היא להגיע למעון.
מעון הנכים בגילה נבנה על צלע־הר,
ומזכיר בחיצוניותו מינזר: שילוב
של גגות־רעפים, מישטחי־בטון וצי־פוי־אבן.
בפנים יש אולמות גדולים,
חדרי־מגורים עם שרותים צמודים, פי־נות
לטלוויזיה, למישחק ולאירוח. יש
גם מישרדים מפוארים, אולמות־הת־עמלות,
חדרי פיסיותרפיה וריפוי־בעי־סוק,
מיספרה, חדרי טיפול רפואי, מעליות,
הסקה ותאורה.
למיבנה צמודה וילה, למגוריו של
מנהל המוסד, ודירות־מגורים למתנדבים.
מעל
סולר׳ג, בת ,22 נכה קשה המרותקת
לכיסא־גלגלים :״זה פשע,
פשוט פשע לאור היום! איך נותנים
לבניין כזה לעמוד ריק? פושע כל מי
שאחראי לכך. עד מתי אבא שלי,
שפרש לגימלאות, ירחץ וילביש אותי
כל יום? האם הוריי יחיו עד גיל?200
ומה יהיה עליי? ממש השפלה לחיות
עם המחשבה שעומד לו פיל לבן כזה,
ופקידונים מנהלים מילחמות על גבם
של הנכים.
״מה אני מבקשת, אולדסמובילי
בבית אין לנו אפילו אוטו!״המעבר שלי למעון בגילה הוא
חלק מהמאבק שלי במחלה. ככל שהי
פיתרון מתרחק ממני, הבעיות והמצד

ונייר דוובוד
^ ש אומנם כבוד מסויים בתפ•
; /קיר,״ אומר ראש־הלישכה הנוכחי,
עורך הדין מנחם ברגר ,״אבל לא
כל־כך בארץ. בעיקר בחוץ־לארץ״.
לשם כך הוא מרבה לנסוע לחדל.
הוא קשר קשרים עם לישכת עורכי-
הרץ בארצות־הברית, וכתב מיכתבי
גינוי למדיניות האפרטהייד בדרום־

אפריקה. אבל כאשר הוא מונה את רשימת
הישגיו בתפקיד במשך השנתיים
האחרונות, הם דלים מאוד.
״שיקמנו את המכון להשתלמות
עורכי־דין. בנינו בית ללישכה בירושלים,
והוצאנו מפתח ממוחשב לפיס־קי־הדין,״
הוא אומר.
ברגר, עורך־דין תל־אביבי ותיק, בן

לראש 11ז לשכת שרב, הדיו
מועמד רובין בכרזת סירסומת

הרוב הדומם
,65 מזוהה פוליטית עם הליכוד.
״אומרים עליי שאני אשף־ההסכמים,״
הוא מספר, ואומנם הפעם תומך בברגר
גם פלג המערך בלישכה.
על הקריירה המישפטית שלו אין
ברגר אוהב להרבות דיבור .״אל תביכי

נכה סולרג׳
קח הנפשית שלי הולכות וגדלות. יש
מאות נכים שלא רוצים לחשוף את
עצמם לתיקשורת, והסבל שלהם בל־תי־נסבל.״
העולם
הזה• 2583

מועמד ברגר

שוב בחירות ברישנת שוני־הדין.
מדוע הם
רוצים בתפקיד י

מועמד קלינג

,פקידונים על גב הנכים!״

אותי,״ הוא מבקש, כאשר אני שואלת
אותו על מישפטים גדולים בהם הופיע.
כאשר הוא מתרצה לבסוף, הוא מספר
על מישפט קרקעות נגד עיריית תל־אביב,
שבו הופיע יחד עם עורך־הדין
יגאל ארנון.
ב־ ,1983 בבחירות האחרונות לליש־

סיטת לונדון, לקח את הבחירות ברצינות
גדולה, האופיינית לו, והוא נעזר
במישרד ליחסי־ציבור .״אני חושב שבכל
דבר צריכים לעסוק אנשים הבקיאים
בו,״ הוא אומר .״להגיש תביעות
לבתי־מישפט צריכים עורכי־דיז,
לבנות בתים צריכים מהנדסים, ולהריץ

לפני 13 שנה הציעו חברי אגודת
אילן את הפרוייקט למישרד־הסעד.
התוכנית אושרה, ומינהל־מקרקעי־ישראל
העניק את השטח. אחר־כך
הבטיח שר־הרווחה, ישראל כץ, לשאת
בכל הוצאות האחזקה והתיפעול.
לאורך כל הדרך הערים האוצר
קשיים, ושום צעד לא נעשה ללא אישורו.
השתתפות הממשלה בפרוייקט
היתה 179 יתרת״הכסף ,8391, ,באה
מכיסי תורמים, באמצעות אילן, שהי־תה
אחראית לבניה.
״אנחנו אגודה וולונטרית,״ אומרת

כדי לבנות בית צריך מהנדס -כדי להיבחר צריך יחצ״ו
כה, הפסיד ברגר לפרופסור דויד לי־ מערכת־בחירות צריך להיעזר באיש
באי. אחרי שנתיים בתפקיד, עזב ליבאי יחסי־ציבור.״
והמשיך בדרכו לכנסת. ברגר התמנה
קלינג אומר כי הוא אינו אדם
אז כראש הלישכה.
פוליטי, והוא מייצג את הרוב האדיש
באחד ההסכמים הקודמים, שעשה של חברי הלישכה. ברצונו לגרום לכך
בבחירות של ,1983 הסכים לתמוו ה שהלישכה תהיה מעורבת יותר בעניינים
הקשורים לשילטון־החוק, ובכך
פעם בצבי מיתר לראשות הלישכה.
תשיב לעצמה את כבודה ומעמדה
אלא שצבי מיתר, המשמש כיום ראש
ועד מחוז־תל־אביב, הפתיע את ברגר.
במדינה.
״חזרתי ארצה בחודש דצמבר, ומצאתי
קלינג מספר כי הוא היה אחד המיכתב
ממיתר, בו הוא מודיע שלא יאנשים
שלחצו על ברגר לנקוט עמדה
רוץ לתפקיד ראש־הלישכה, והוא מסבעניין
פרשת אוטובוס 300 והחנינה
לאנשי השב״כ. אבל ברגר לא הסכים
תפק בתפקידו הנוכחי.״ וכר ממשיך
להתערב בעניין שאין עליו קונצנזוס
ברגר להתחרות על התפקיד.
לאומי .״אבל בעניינים שקשורים ל־לקראת
המירוץ הסופי, הבחירות
שילטון החוק במדינה, חייבת הלישכה
של ה־ 9במרס, נותרו שלושה מועמדים
להתערב ולהביע דיעה, אחרת היא
בלבד: ברגר, הד״ר גבריאל קלינג מ־נשארת
איגוד מיקצועי חסר־ערך,״
תל־אביב ויעקב רובין מירושלים.
לא רוצה להשמיץ. קלינג,52 ,
אומר קלינג.
קלינג מודע מאוד לעובדה שיש
יליד פולין, ד״ר למישפטים מאוניבר־

מנכ״ל אילן, אורית אבנשטיין ,״אין
לנו אמצעים לתפעל את המעון״.
למעון נרשמו עד עתה 200 נכים
מירושלים ואיזור הדרום. מתוכם יתקבלו
רק 86 חוסים. אבל מי ישא בהוצאות
אחזקתם, כאשר האוצר מתחמק?
מתכצרים. לפני שנה הושגה
סוף־סוף הבנה. משה הבא, סגן הממונה
על התקציבים באוצר, היתנה את
פתיחת המעון בגילה בסגירתו של
מעון־נכים הקיים בירושלים מזה עשרות
שנים, מעון סן־סימון, השוכן
בבניין מט ליפול.

30 החוסים בסן־סימון יצאו למאבק
לביטול ההחלטה. העובדה שרובם
רתוקים לכיסאות־נכיס ממונעים, תמנע,
לדעתם, את האפשרות להגיע מגילה
העירה. הקשר שלהם לסביבה הוא
דבר שאינם מוכנים לוותר עליו.
האוצר ממשיך להתבצר בעמדותיו,
מסרב להקצות כסף להפעלת המעון
בגילה, וחוסי סן־סימון שרויים בלחץ
ובמתח .״לא נצא מפה!״ אומרת שרה
קיסר, מוותיקות־המעון.
אורית אבנשטיין :״התורמים בחו״ל

אשף־ההסכמים
דמיון רב בינו ובין המועמד השלישי,
יעקב רובץ. שניהם בני 50 בערך,
בוגרי הפקולטה למישפטים בירד
שלים. שניהם עורכי־דין פעילים,
המופיעים כמעט יום־יום בבתי״המיש־פט.
לשניהם אין רקע פוליטי ושניהם
אנשי אקדמיה. גם קלינג וגם רובין
פעילים זה שנים בלישכת עורכי־הדין
בתפקידים מישניים.
אולי לכן אומר קלינג :״אני לא
רוצה להשמיץ, בעיקר מפני שרובין
הוא ידיד־נעורים שלי, אבל הוא משמש
כבר ארבע שנים כראש ועד מחוד
ירושלים וכחבר המועצה הארצית, ולא
הראה שום פעילות בתחומים אלה.״
הוא גם טוען כי התמיכה הרבה שבה
זוכה רובין בירושלים מבוססת על פטריוטיות
מקומית .״אינני רואה כל רלוונטיות
לתפקיד ראש לישכת עורכי-
הדין במקום מגוריו של המועמד,״ הוא
אומר.
גם יעקב רובין, היחיד מבין השלושה
שהוא בעל חוש־הומור, אינו
משמיץ. הוא בוטח באהדה שמגלים
כלפיו עורכי־דין רבים במקומות שונים
בארץ, ובמוניטין שרכש כראש ועד
מחוז״ירושלים.
בעוד שקלינג האיץ בברגר להתערב
בעניין החנינה לאנשי השב״כ,
ולא הצליח — היה רובין הנציג היחיר
של הלישכה שהצהיר באופן פומבי על
התנגדותו לחנינות שנתן נשיא״המדי-
נה לאנשי השב״ב.
הוא אמר זאת בנאום בלישכה בירושלים,
ובכך גרם להרבה עורכי־דין
להרגיש כי הציל את כבודם.
״כשאתה שואל היום חבר לישכה
מה אפשר לעשות בשבילו, הוא עונה
בדרך־כלל שאפשר לתקן את החוק,
כדי שהוא לא יהיה חייב להיות חבר
בלישכה,״ אומר רובין .״אני רוצה לשנות
את המצב הזה. אני רוצה שהחברים
יכבדו את הלישכה ויתגאו בה.״
לדעתו, הלישכה״חייבת להיות מעורבת
בחיים במדינה, אבל בזהירות. הוא
אומר כי בעבר העיקו הקשרים הפוליטיים
של ראשי־הלישכה על יכולתם
לפעול, מפני שתמיד פזלו לעבר מים־
לגתם בכל עניין ציבורי ,
כרגע מפזרים שלושת המועמדים
הבטחות גדולות, אבל אם אכן יגשימו
אותן — נלמד רק בשנים הבאות, אחרי
שעורכי־הדין יבחרו בתישעה במרס
את היושב־ראש החדש.

אילנה אלץ
שולחים מיכתבים קשים. הם אינם
מסוגלים להבין מדוע המעון לא נפתח,
כמובטח, ומקפיאים תרומות לפרוייקטים
דומים!״
בינתיים מונחים על צלע ההר
בגילה שניים וחצי מיליון דולר, שומר-
הלילה מכבה את האורות, יורד במעלית
והולד לישון. גם הדוברמן שלו
ישן בשקט. הוא יורע שלפעמים חיי־כלב
יכולים להיות ענוגים מאוד, אם
רק הצליח למצוא לעצמו מלונה ליד
פיל לבן, שהאוצר מתעקש להשאירו
בשיממונו.

יייי* ייייי

י* י י

.י.י ייי י יו,ן י
יייייוייייי זיי,ז.״.יי.ז.י.י.י.זיייי יי.
X־4ך ^*י׳ר־י4.

דף חד שי

1 0 #7ו ^ 3מ # 9הונוסס רו ה ררדח

(המשך
מעמוד )27
אינו מסוגל להביו שדגים השרויים
מחוץ לים, מחוץ לזרמיו, לסכנותיו,
למרחביו, הם דגים מתים. כשהדגים
חיים, הים שבתוכו הם שרויים הוא
חלק פנימי מחיותם, מימד ממימדיה.
אי־אפשר לכתוב רומאן חברתי ללא
עניין אמיתי בחברה וללא הבנה דקה
של מהותה החיה. חברה איננה הווי
ואיננה לקט של תנאי מוצא, תרבות,
כלכלה וכוי. היא הוויה חיה, הזורמת
מחוץ לתודעות האינדיבידואליות ובתוכן.
לשעה נדמה היה, שקנז סוף־סוף
הבין אמת זאת, הפנים אותה ועלה על
דרך המלך של אמנות סיפורית ריאליסטית
רבת־תנופה. אבל בהמשך נת־עמעמה
ההבנה הראשונית, ואמנות
הסיפור של קנז חזרה מן המרכז אל
הפריפריה, שבו ראוי לה שתימצא עד
לפריצה נוספת, עקיבה ומרחיקת־לכת
יותר מזו שנעשתה בהתגנבות יחידים.

תרבוטק

שנת
הספרים

מאוזן:
)1היתה לו פתיחה טובה בכדור

)2המלט התבלבל והרקויזיט
נעלם (:)4,2,3
)9במה בן־אדם עוסק בשעת
הסעודה 4

פתרו! ת שבצ1פ?
2581

)10 נראה ממש לידו של ג׳ומ־בלט
בלידו (:)4
)13 המפקד עובר ושב (:)3
)14 אור גנוז בלי סוף בצמח (;)6
)15 נפרק את העולם ותבוא
פדות גם משמיא (4,4ח);
)17 רוצים אליל כמו לכנען(מ;)4
)18 הטו ראשיכם אל ההר (:)4
)20ב״פתח־תקוה״ למשל פעלו
לפי הוראה מגבוה מאד (:)5,3
)22 פמליה גדולה של קוראי
אידיש בבית השכיות (:)5
)24 חוזרים בצער אל הכתיב
השומרוני (;)3
)25 לכל כוכב יש דיר (;)4
)26 אי אפשר למצוא במפקד
מפחיד (;)4
)28 בסיסקאי מגדלים רק ירק

)29 זה מ־ 27 מאונך יחזור ברב
טפשותו (.)3

מאונך:
)2הצליח ליצר גם מלפפונים (:)3

איתן עמיחי
הדברתמ די קי ם

)4סרבו לטעום מהפרי הירוק
ירוק הזה (;)4
)5לא משיבים, שמענו, כי לא
נותר בהם כח (:)5,3
)6המחנכים עכשיו במשחקי מזל

)7גם הוא במשפחה? ניחא 4
)8אם נתעלם מהאחרונה, היצר
מת באמצע היום (;)5
)9ג׳ים הקר כוכב קטן (;)7
)11 מלגלג פעמיים (;)2
)12 ברכו מוקדם מדי את החבר
בגת, הוא לא התקדם (:)5,4
)16 ירד ערך בוליו של האב
מהמשל :״אי אפשר לצאת
חובת ידי הכל 4,4
)19 חש מורא בישיבה (:)3,3
)21 איזו ממשלה אדירה, ובלי כל
עזרה 5
)22 בורג כובש את יצרו 4
)23 מה שהיתה ויויאן עבורי (:)2
)24 שרו באוטו (:)3
)27 בנו קל הדעת של הצדיק (.)3

בענו

שמחים להדברת תיקנים 0ו1קי,)0י

.ז ^ .תולעי עץ, חרק׳ ספרים זנגוים,
עירפול מיוחד לארנעים למניעת
1 יתושים וחרקים מעופפים.

״ץ עמי׳׳

^ ^ 9 0רמת -נ ן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

בעוסירה 111 בריאותו !1011311

בולמוס פיתאומי של ״תרבות סיפ־רותית״
שוטף בימים אלה את החברה
הישראלית, חברת־השפע הקטנה שלנו,
במיוחד העשירונים העליונים, זו
הנגועה היטב בחיידק החומרי הבא
לביטוי החל בנעלי־פרווה וחפתי־שר־וול
מוזהבים וכלה בנידנוד עגילי־היה־לומים:
זו אשר הירהורים של תרבות
רוחנית הם בדיד כלל ממנה והלאה.
בלא התראה מוקדמת ותוך הסתלקות
נחפזת משאר תחומי ההתעניינות בחיי
היומיום, כמו ארונות־מיטבח עץ־מהגו־ני,
חרסינה צרפתית ומחירי מכוניות,
דומה כי הכל עוסקים עתה, ולא בלי
היסטריה, בספרים: בפתיחת חנויות
ספרים, בפתיחת בתי־קפה לספרים,
בפתיחת בוטיקים לספרים, בפיטפוט
על ספרים וכוי. וככל שגל כזה מסוגל
להשתקף דרך אמצעי־התיקשורת,
או ככל שאמצעי־התיקשורת מסוגלים
לשקף מציאות של ממש, כן יקשה
לעמוד על הסיבות לכך, מבלי להיזכר
בעונת הפיצריות, ומבלי להרהר בקול״
רם, שמא סקרנות שיטחית זו היא אחת
מצורותיה של הריקנות.

עונת המסיבות הסיפרותיות בחנויות
הספרים, עונת העשורים של כיתבי־העת
ואפילו עונת המכשפה, הלא היא
תבוסת הצנזורה.
פן אחר של תופעה זו הוא מלאכת
המבקרים, הרצנזנטים, הסוקרים, המעיינים,
המרפרפים, המעלעלים ועוד
זבובים לרוב, העטים על הדובדבן
שבעוגת היצירה. אם יהושע קנז שקד
על כתיבת סיפרו התגנבות יחידים
כשתיים־עשרה שנה, הרי ברור שכדי
לכתוב רצנזיה קצרה או מירשם־דפדפני
או רצפט עלעלני, די במציאת ערב פנוי
אחד, שכן העומס רב, החיפזון בשיאו
וההספק מתחייב. ואם הביקורת (כפי
שמכונה אגף זה של מוסף סיפרותי),
בחפזונה ובגישתה השיטחית, מוסיפה
לחטוא, לשגות ולחשבן חשבונות, הרי
לפחות ניכרות פה ושם התעוררויות של
איכפתניקים רגישים בתחום זה, כגון
נילי מירסקי, מנחם בן ואחרים, הקמים
להגיב על מה שנראה בעיניהם עיוות,
אבחנה רופסת ואי־צדק מצד מבקרים
כלפי היוצר .״נרמה לי״ כותבת נילי
מירסקי בהארץ, בנסותה לקרוא קריאה
אחרת בספרו של יהושע קנז(ראה גם
מאמרו של דן מירון במדור זה) ,״שזה
שנים לא הופיע אצלנו ספר, שהביקורת
המיקצועית גילתה כלפיו קוצר־יד
מצער כל־כך כמו סיפרו של יהושע קנז
התגנבות יחידים ...כוונתי לכישלון
התמוה שנכשלו המבקרים בעצם,הבנת
הנקרא׳ .כל הביקורות שנזדמן לי לקרוא
טיפלו בטפל שעל פני השטח...
והתעלמו מן העיקר, מן המירקם הפנימי
העדין והסבוך של היצירה״.
לא פחות נחרץ נגד גל הביקורת
השלילית שפקד את סיפרו של עמוס
עוז, הוא מנחם בן, הטוען בדבר כי
קופסה שחורה הוא מעשה גאוני
במלאכת הסיפרות.
וכך, עד עונת המלפפונים הקרבה
ובאה, מתקיימת אצלנו עכשיו, במלוא
עוזה, עונת הספרים.

שמעול צמרת

אהר1ן גלעדי

אעזרות כנף אחת
ולפעמי שתיים
שיטת הציור שלי נראית כאוואנ־גארד
ברוורס.

וככל שגואה גל זה של חטטנות
סיפרותית, כן גדל בולמוס ההדפסה של
אני אינני מזכר תמונות, מפני שהספרים
חדשים בתחום הסיפרות היפה,
תמונות אינן שייכות לי. הן שייכות
במיוחד בתחום השירה, עד שנוצר
למוסיאון הלובר — בעוד כ־ 400 שנה.
קושי של ממ(צ במציאת פיסת־שטח
מתאים במוספי־הסיפרות, אשר נועדו,
כאשר בא אליי קונה לרכוש תמונה,
לבד מתפקידיהם האחרים, לסקר,
הדבר הראשון שאני עושה הוא לצאת
לדווח ולבקר. שפע ספרים זה מאיים
החוצה ולראות את טיב המכונית שלו.
להפר את האיזון העדין המתקיים במולפי
זה אני קובע את המחיר.
ספי הסיפרות, אותם מוספונים דקים
המשמשים דרך קבע ״כיבשות
כאשר אומרים לי: תמונתך יפה,
שחורות״ אצל בעלי העיתון, רבי־כאילו
שוחטים אותי בסכין חלבית.
החובלים של אמצעי־התיקשורת,
כוונתי לצייר תמונות טובות, לא יפות.
הניצבים על סיפון המערכת ומאתרים
יבשות חדשות של התעניינות
תמונות טובות אני לא מוכר —
ציבורית, אותם בעלים שמאיימים בלא
וגרועות אין לי.
הרף בהחדרת עמודי פירסום אל תוך
היכלי־הסיפרות, כדי הדחקתם אל
בעבר הרחוק ביקשה המבשלת השולשולי־השוליים.
וראה, לשם
השוואה, את מוספי־הספורט עבי הכרס, ראשית בקיבוץ עין־חרוד את המהנדס
את מוספי־הכלכלה רחבי־הממדים, את
המתכנן את חדר״האוכל החדש שיקבע
מוספי־הבידור הציבעוניים או את מוסף
חלון במיטבח, כדי שתוכל לראות את
המילה האחרונה בתחום המוספים, הלוא האורח האחרון היורד מהרכבת ואז
הוא מוסף הלוח החדש, מדריך
לסגור את ברז המים מהמרק.
הטלפונים השבועי, שוק־הפישפשים
של שישבת: קניה ומכור, תן־וקח, קח־בפינת
הרחובות דיזנגוף־גורדון
ותן וכוי. כצפוי, סיפרות פיתאומית זו
חציתי את הכביש באור אדום. לפתע
השוטפת את מדפי־הספרים, את המהופיעה
שוטרת תנועה ואמרה לי:
דרגות הנעות של חנויות הכולבו ואת
״אדוני, עברת באדום ״.לא ידעתי מה
טרקליני־הרוח למיניהם, עונת ספרים
להגיד לה ואמרתי :״אני עיוור צבעים״.
מעין זו, דינה לחלוף כשאר עונות
ענתה לי השוטרת: עכשיו אני מבינה
•השנה, אף כי הכל מחכים ליום בו גם
את ציורי אהרון גלעדי.
סופרים ומשוררים ייהפכו לסקטור
מיקצועי־מיליטאנטי האוחז את הציבור
ילדה קטנה אמרה לילדה הרוכבת
בגרונו ומשמיע דרישות. תרבות של. על אופניים :״תהיי גבר ותני לי לרכוב
רוח — כשמה כן היא, עניין חולף, ככל
קצת על האופניים שלך״.
שמדובר במונחים של ״הציבור הרחב״.
לפיכך, אופי ארעי זה של אופנה ועונה
בספר האורחים של תערוכתו האחיוסיף,
ככל הנראה, להיות מהותו של
רונה כתב גלעדי: אבקש לכתוב כאן
הבולמוס המדובר: עונת המשוררים, מה שאתם אומרים עליי מאחורי הגב.

העולם הזה 2583

ח ר סק פ

מרים גנימיני

מזל החודש:

ח״ הגין
של דר
גזל דגים
המי! שלו
קסם רב ומשיכה מאפיינים את הגבר בן
מזל דגים. קשה לעמוד בפני קיסמו, רוב הנ שים
אינן יבולות להתעלם מהמגנטיות ש הוא
מקרין.
אשה שתאכזב אותו תרגיש מאוד לא נוח
כשינעץ בה מבט פגוע. הוא מייד יגרום לה
להרגיש ריגשי־אשמה, שתתהלך עימם זמן
ממושך. הוא יתן לה הרגשה שהיא מנעה
ממנו את הדבר שהיה הכי חשוב לו בעולם.
בדרך־כלל היא כל־כך תתחרט, שלא תו כל
שלא לשנות את התנהגותה ולהתאים
את עצמה לרצונו.
גישתו למין היא רומאנטית, אלא אם כן
החיים גרמו לו להזדקן טרם זמנו, ואז הוא
יהיה מאוד ציני, סרקסטי, מפוכח וחסר אש ליות.
הוא גבר מפנק, יחסו עדין, רך ומת חשב.
המעט
שהיא תוכל לעשות זה להיות אסי-
רת־תודה. אסור לה להקל ראש בחיזוריו או
לקבלם כמובנים מאליהם, אחרת התלה־

הוא גונן
עבו למישאלותיה
המיניות — אבל
אם ידגיש ניצול,
יסתלק מיו
בותו תשקע והקשר יחדל להתקיים.
למזלו, קיימות נשים רומאנטיות למכביר,
ואלה תמיד ישמחו לזכות ביחס מסוג זה.
מבחינה מינית, הדמיון שלו עוזר לו מ אוד.
הוא יכול לעשות כל מה שתבקש. כש־השיג
את השותפה המתאימה, שום דבר לא
יגרום לו מעצורים. מטרתו אינה רק לגרום
הנאה לעצמו, אלא גם לענג ולספק את מיש-
אלותיה של בת זוגו, והוא יהיה מוכן לספק
כל נחמה ושיגיון שמתעוררים אצלה.
לבן דגים אין אישיות חזקה במיוחד, לכן
מקובל שהוא נמשך לאשה שתלטנית. יתכן
שאז יהפוך לכעין עבד למישאלותיה המיני ות,
אבל זה לא יימשך זמן רב. למען הנערה
שהוא אוהב, הוא מוכן להקריב רבות, אך
אם זה גובל בניצול -הוא נפגע ומתרחק.

#חיי המין שלה
אף גבר לא יכול שלא להימשך לבת מזל
דגים. היא מקסימה ותמיד נראית כמי שזקוקה
להגנה. היא חולמנית, והדרך היחידה
שגבר יכול להגיע אליה היא דרך הרומאנטיקה.
קשה
מאוד לשכוח אותה, אחרי שנמצאים
בחברתה אפילו פעם אחת. גבר שיפנה
אליה בדרך ישירה יפגע בה, והיא תתרחק
ממנו במהירות. אצל גבר היודע לדבר, לא
יקרה דבר כזה, היא תיענה לו. היא פשוש
תימס כשתשמע את הקלישאות הרומאנ-
טיות שלו.

היא תקשיב למילותיו כאילו הוא הרא שון
שהמציא את המישפטים הנדושים והמתוקים
מדבש. זה יגרום לה לרחף על גב ענן
רומאנטי מלא באשליות.
כשהיא שרוייה בבועת־הסבון הרומאנטית
הזו, היא תסכים לתת לו הכל, אך כדי
שתתן את עצמה צריך להתייחס אליה בע דינות
ורכות.
תאווה חייתית ותשוקה פראית כדאי
להשאיר בג׳ונגל, או למקום שלדעתה התנה״

לנקוט בדרכים כאלה. היא מנוסה בכל הגי נונים
הנשיים, ויודעת איך לרכז תשומת-לב
לעצמה בלי שירגישו שהיא זו המושכת בחו-

הוא חצה הנאה לא
וק לעצמו -אלא
יש לה מיליון ודכי גם ל ענג אותה
לענג את בו־זוגה,
ב תנאי שי תנהג
נצוו ה וומאנטית
גות כזו מתאימה. טיפוס המזכיר את איש־המערות
לא יזכה להתייחסות מצידה.
בת דגים אף פעם לא תיגש לגבר ותציע
חברות, לא משנה כמה הוא מושך ועד כמה
היא ״מתה״ לאהוב אותו -היא לעולם לא
תהיה היוזמת. האמת היא, שגם אין צורך

טים. היא אוהבת את התדמית של הנפחדת
חסרת-הישע, הזקוקה להגנה מצד גבר היודע
להילחם ולשמור עליה היטב. היא מת אימה
בדיוק לסוג הגבר המרגיש חזק וגברי,
כשלצידו אשה תלותית, עדינה ונשית.
לעיתים רחוקות יוכל לגלות את הצד השני,
המחשב המתכנן ומשחק בבן־הזוג בחביבות
ונחמדות שכזו. חוץ מהצורך ברומאן
יש עוד צורך, שהוא הדמיון, שאצלה הוא
בלתי נלאה.
יהיו לה מיליון דרכים לגרום הנאה לבן-
זוגה, ויבואו לה עוד רעיונות חדשים כשהיא
כרוכה בין הסדינים. חשוב שמאהבה יש תדל
להיכנס לפנטסיות שלה כשהוא יכול,
ולהפוך אותן מדמיון למציאות. דרישותיה
אינן בלתי״מתקבלות על הדעת, והיא לא
תבקש שום דבר שאינו מושך ומרגש.

גם השבוע עדיין אי-אפשר להשתחרר מהר גשת
המועקה והכובד. וזאת מכמה סיבות.
הבריאות שלכם או של
אחרים מדאיגה ומעכ בת.
אתם נוטים להיפגע
בתאונות ומה שברור
שאפשר למנוע בעיות
מסוג זה על־ידי התנה גות
זהירה. ב״ 4וב״ 5ב חודש
יש נטיה להוציא
כספים יותר ממה ש תוכלו
להרשות לעצמ כם.
אולי כדאי להתר-
חק מכל מקום שבו חלונות הראווה קורצים
ומושכים. ולשמור מרחק עוד יותר מהבנק.

אתם די מבולבלים, ותופעה זו בינתיים לא
חולפת. השקט שאליו אתם רגילים איננו. ו מדי
יום עליכם לשנות
תוכניות ברגע האחרון.
בחיי האהבה שלכם ה תמונה
דומה: ניתוקים
מקשרים שנמשכו יותר
מדי זמן ופרידות זמניות
מבני זוג שעימם היח־סים
היו עד עכשיו מובנים
מאליהם. ידידים
שהיו חשובים בעבר יפנו
אליכם עכשיו ויבקשו
את עזרתכם. לא תוכלו לסרב להם, כך שלא
תוכלו לשבת בבית או להתרחק מהחברה.

התלבטויות קשות בקשר לעבודה, כספים
ויחסים עם חברים. ב־ 4וב־ 5בחודש עייפות
גדולה, אך גם מעורבות
בבעיות בריאות, שלכם
או של אחרים -השתדלו
לנוח, אל תעמיסו
על עצמכם התחייבויות
נוספות והשתדלו לפ עול
במיסגרת המוכרת.
סיכסוכים עם חברים
בעבודה ועם בני-הזוג
גורמים להרגשה שאין
איפה להיות. ה־ 8בחודש
מקל על המצב, כספים יגיעו לפתע
ממקור לא צפוי -וישפרו את מצב הרוח.

נסיעות לחו״ל מעסיקות אתכם בתקופה זו. בעיות כספיות מטרידות ומדאיגות אתכם,
אולם בינתיים אתם נתקלים במיכשולים בינתיים שימרו על מה שיש, אבל אל תיכנסו
להתחייבויות נוסועיכובים
שונים. אל ת פות.
זה לא הזמן לרכוש
אבדו את מצב הרוח.
בעוד כשבוע וחצי יתב רכישות
חדשות, ובמה
שכבר נקנה לא כדאי
רר שהתוכניות יכולות •
לצאת לפועל. הקפידו
להשקיע סכום נוסף, גם
שלא לעבור על החוק.
אם אינכם מרוצים. ב ביחוד
בכל הקשור לנ תחום
הרומאנטי קורה
משהו מעניין -אנשים
היגה או למגעים עם
מוסדות כגון ביטוח לשנראו
בלתי מושגים
עד עכשיו נעשים לפתע
אומי. מס־ההכנסה וכוי.
נוחים ורכים, וכאן נדרלא
תוכלו לסדר איש.
אפילו אם תמציאו המצאה מאוד מתוחכמת. שת מכם התנהגות מאוד זהירה. בינתיים
ה־ 6עד ה־ 8בחודש מאוד קשים ומתישים. תיהנו ממה שיש -והימנעו ממניפולציות.

מצב־רוח מאוד כבד ומדכא, ואם זה רק זה מצב הרוח שלכם נוטה להיות די תוקפני כלתוכלו
להיות מרוצים -שכן, זוהי האפשרות פי הסביבה. זה נכון שאנשים מרגיזים ועוקהקלה.
האפשרות האח צים
ומנצלים את חולרת
קשורה במצב ברי שתכם
הזמנית. אולם
אות לא טוב, שלכם או
גם לכם יש חלק במה
של אחרים, ולכך יש
שקורה סביבכם. אינכם
השפעה חזקה מאוד על
מתחשבים מספיק ב עתידכם
הקרוב והר סביבה,
ובעיקר בבני
הזוג, כל ויתור שנעשה
חוק. בעבודה זהו זמן
מאוד חשוב, מצפים ממצידכם
נותן לכם את
ההרגשה שחייבים לכם.
כם שתוכיחו את עצמכם
ואת התוכנית שעובשלב
זה הצלחתם לקנות
לכם יותר מתנגדים
ליה אתם מתעקשים.
לא קל להצליח, צפויות תקלות שאינן מאשר חברים. מה־ 4עד ה־ 8בחודש באמת
באשמתכם. זו אינה תקופה טובה להוכחות. לא יהיה קל. ידיעה מחדל תעורר תיקוות.

ב־ 4או ב־ 5בחודש יווצר קשר עם מישהו בעבודה קורים דברים חשובים. עכשיו חחשוב
בארץ אחרת. שיעודד אתכם בתקופה שוב שתקחו יוזמה ותעמדו על זכויותיכם.
הלא קלה העוברת עלי אתם
עובדים קשה מ כם
עכשיו. בעבודה כ אוד
ואינכם שמים לב
דאי לחשוב על השתל שהאחרים
מנצלים את
מות בתחום חדש. יתכן
תמימותכם. הבריאות
מעסיקה אתכם, לא בשתיתקלו
בהתנגדות ל־
^ 1 בקשותיכם. אך כדאי לטוח
שהמחלה אצלכם
התעקש, לאחר שתסבייתכן
שמישהו מבנירו את עצמכם בצורה
המישפחה או הידידים
הגיונית ותצליחו להשיג
זקוק לטיפול ועידוד.
בין ה־ 6ל־ 8אתם נוטים
את מבוקשכם. ה־ 6עד
ה״ 8בחודש יהיו מאוד
להסתכסך עם בני הזוג
קשים עדיף לא להסתבך בוויכוחים. גם אם • ,ולומר יותר ממה שרצוי וכדאי. ב־ 9או ב־10
אתם צודקים. האמת עתידה לצאת לאור. בחודש תוכלו ליהנות מהצלחה כספית

ב־ 4או ב־ 5בחודש צפויה פגישה משמחת
ומפתיעה. זה יכול לקדם מעט את העניינים
בכל הקשור לתחום הרומאנטי אולם
אי־אפשר לסמוך על כך

רחוק. לטווח בחודש כדאי שתהיו
מאוד שקטים, ביחוד אתם שבו במקום עובדים. נראה שכל מה
שתעשו יתקל בקשיים,
ומה שחשוב זה לשמור
על יחסים טובים בעבו דה.
ה־ 9וה־סג בחודש
טובים לקביעת פגישות עם אנשים שאיכפת
לכם מהם. בנסיעות כדאי שתהיו זהירים.

רוצים לבצע שיפוצים בבית או לעבור דירה,
אך זה לא הזמן המתאים. אם תתחילו בכך.
יתברר לפתע שזה חר בה
יותר יקר מכפי שחשבתם,
ודירה שאליה
תעברו עכשיו יכולה לגרום
אכזבה; אי-אפשר
כרגע לראות את הפג מים,
מה שיהיה אפשרי
בעוד שבועיים. בכל ה קשור
בכספים המשיכו
בהתנהגות זהירה והי-
מנעו מלהוציא כספים
או להשקיע בתקופה זו. בעבודה מתגבשת *
תוכנית חדשה, אך שימרו על סודיות* .

ב״ 4או ב־ 5בחודש תתכוננו לביקור מצד
ידיד שעימו לא התראיתם זמן ממושך. יתכן
שאתם עצמכם תצטרכו
לצאת לנסיעה שאינה
שיגרתית. אך יהיה עלי-
כם לברר היטב אם זו
לא נסיעה שבה התיק־וות
רבות, אך גם האכז־בות.
בין ה־ 6ל־ 8בחודש
לא יהיה קל, בעיקר ה־אווירה
בבית תהיה ק־שה,
רצוי להזמין אנשים
ולא להימצא עם בן
הזוג ביחידות, זה מזמין ריב קשה שעליו
תתחרטו. ב־ 9וב״סג בחודש צפויה פגישה.

!1דוי נדיר שכתב דני כץ, איש־התיאטרון הנאשם
באונס. הוא מספר בפרטי־פרט 1על מעשיו זעל ־
הרגשתן בעת ביצועם, ובעת שבירתו בחקירה
ן * מחברת עבת־הכרס נקראת בנן
1שימה עצורה. זהו מיסמך נדיר
בכנותו ובחשיפתו. דני כץ .37 ,איש־תפאורה
בתיאטרון. מספר שם על קורותיו
מרגע מעצרו בחשד לאונס ועד
לסיום חקירתו. לאחר שהתוודה במיס*
פר רב של מעשי־אונס ונסיונות לאונס.
הוא מדבר על פגישתו הראשונה עם
בית־המעצר ויושביו, על החוקרים ודר־כי־החקירה.
דני
כץ הוא גבר נאה. נשוי ואב
לשתי בנות קטנות. הוא נעצר בתחילת
ספטמבר בשנה שעברה, בשעות הלילה,
בחצר בתל־אביב. הוא טען לפני
החוקרים כי הוא מציצן חולני, המקבל
את סיפוקו כאשר הוא מביט בנשים
מתפשטות ומאונן. הוא הכחיש כל
קשר לאונס או נסיון לאונס.
20 יום ישב דני כץ במעצר ועמד
בהכחשותיו. במחברת הוא מספר על
שבירתו הנפשית ועל הצורך שלו
להתוודות. הוא מדבר על המצפון שהציק
לו, ועל הבושה שגרמו לו מעשיו.
לבסוף התוודה לפני החוקרים ושיחזר
לפניהם את כל המיקרים.
זמן קצר לאחר שסיפר את כל הדברים
הללו לחוקרי־המישטרה, התחרט.
הוא החליף את עורכת־דינו הראשונה,

ז חזרו כמה שוטרים ממישמרת
בוקר, והם הכניסו אותי לאחד החדרים.
מפקד החוליה הוציא קלסתרון
ואמר :״הנה, תפסנו את המאניאק!״
שאלו אותי שאלות, שחזרו על עצמן
ללא הפוגה, כשביניהן שוב משתרבבת
המילה :״אתה מאניאק, מזדיין,
צריך לתלוש לד את הביצים ולחתוך
לך את הזין!״
לאחר שעה קלה, שבה שמעתי את

מזה שבע שנים לערך, יש בי הנטיה
להציץ לבתיהן של צעירות או זוגות,
ובזמן שהייתי רואה אותן מתפשטות
הייתי מאונן ומסתלק מן המקום.
החקירות המשיכו בקצב מהיר,
כאשר מדי פעם מתחלפים החוקרים
ביניהם. זה היה ביום השני למעצרי,
כאשר בשעות הערב החזירו אותי
לאבו״כביר והכניסו אותי לחדר״בירוד.
היו איתי בחדר עוד שני עצירים, אחד
עצור על התפרצויות ושימוש בסמים
קשים, והשני היה עצור על נסיח סיוע
לרצח הילד בקולנוע דן בתל־אביב. פה
התחילה התורה של לימוד מערכת
בתי־המעצר.
מהר מאוד למדתי, עקב שאלות
ששאלתי ללא הפוגה, בעניינים שונים.
אבל באותו יום למדתי איך מכינים
קפה שחור בחדר שאין בו דבר. לבחורים
בחדר היתה קופסת־שימורים ריקה,
שאינני יודע כיצד הגיעה, אבל
הכל מגיע אם צריכים. בעזרת קופסת־השימורים
ועיתון מגולגל מכינים
קפה. תולים את הקופסה על ברז המיק־לחת
עם חוט, שמרטיבים אותו. מדליקים
את גליל הנייר מתחת לקופסה
וכך מצליחים להביא את הקפה לרתיחה.

אחרת.
למיסדר־הזיהוי הביאו השוטרים
שיבעה ערבים שמצאו בדיזנגוף, כדי
שיעמדו איתי למיסדר־זיהוי. לפי דבריה
של עורכת־הדין שלי, שעמדה ליד
הנערה והאזינה לכל ציוץ שלה, היא
אמרה שהיא חושבת שזה אני, והצביעה
עליי דרך חלון אטום מצד אחד ושקוף
מצד שני.
המיסדר נגמר, ואני — מעצם ההפתעה
— פרצתי בבכי היסטרי, שלא
יכולתי לשלוט עליו, בכי שעלה וגאה
בקצב חזק מתוך החזה שלי. לקח לי
כחצי השעה להירגע, ועדיין ישבתי
.בפינת החדר וייבבתי בחשאי, כשכל
עולמי חרב עליי.
בשעה מאוחרת יותר המשיכו לחקור
אותי, ואני בשלי. שאלו אותי אם
אני מוכן לעמוד לעוד מיסדר־זיהוי,
ומובן שלא סירבתי. שאלו אותי אם אני
מוכן לתת דגימת דם ורוק, ואמרתי
שאני מוכן לכל דבר.
החוקרים האשימו אותי באונס
הנערה מרמת־גן, ואני לא זכרתי מה
עשיתי באותו ערב. אז התחילו חוקריי
לרענן מעט את זיכרוני. הם הזכירו לי
כי זה היה הזמן שבו חזרה ידידתי
מחופשה ארוכה, וזה היה,אמור להיות
תאריך יום־ההולדת של בנה הקטן.

גילמתי את התפקיד הראשי. נתון זה
עשה לי צביטה בלב, אבל הצלחתי
לשמור על קור־רוח. וכך נמשכה החקירה
מתיק אחד למישנהו שעות ארוכות.
בסוף היום נאמר לי, כי למחרת
צפוי לי מיסדר־זיהוי נוסף. הסכמתי,
למרות שהיו לי חששות בגלל מיסדר־הזיהוי
הראשון, שבו לא הייתי מעורב,
ובכל זאת הביטה בי הנערה ואמרה:
״אני חושבת שזה הוא!״
יום חמישי .4.9.86 ,שוב התחיל יום
חקירות שיגרתי. במשך היום התלוצצתי
קצת עם השוטרים, והרגשתי
שעל חלק מהם אפילו התחבבתי. קפה,
ארוחת־צהריים, עד שהגיע המועד
למיסדר־זיהוי.
במיסדר זה פגשתי כמה חברים,
שביקשתי שיבואו לעמוד איתי. הפגישה
היתה נרגשת, והם ניסו לחזק את
רוחי. במיסדר זה לא היה זיהוי כלל.
נפרדתי מחבריי ודיברתי קצת עם
עורכת־הדין שלי, כרמלה, שגם היא לא
ידעה את האמת, ולא חשבה לרגע
שפני הדברים הם אחרת. היא אמרה לי
כי נתראה מחר בבית־המישפט, מפני
שנגמרו חמשת הימים שהשופט נתן

שוב נסיעה בחזרה לבית־המעצר

כל אוצר המילים של אותו שוטר, לקחו
אותי לאבו־כביר.
אז התחילו ימי ההמתנה הארוכים
במעצר. מישפחתי העמידה לרשותי
עורך־דין, דרור מקרין, ויום אחרי מעצרי
הובאתי לבית־המישפט. המישטרה
ביקשה 15 ימי־מעצר, השופט נתן
חמישה ימים, כדי שהמישטרה תעשה
מיסדר־זיהוי.
בשלב זה התחילו החקירות בשיטה
של לחץ נפשי. הביאו חוקר אחד
והתחילו לשאול אותי שאלות. עניתי
בשטף, קצר ועניינית. שאלה :״מה
עשית שם באותו לילה?״ ואני בשלי,
שהלכתי להציץ. סיפרתי לחוקריי כי

למחרת לקחו אותי שוב לחקירות.
בימים הראשונים דיברו איתי בעיקר
על אונס שבוצע ברמת־גן, ליד מועצת־הפועלים,
באוגוסט. ועל פי תיאורה של
נערה בת ,17 שנאנסה, נעצרתי ונחשדת,
במעשה־האונס. החקירות נמשכו
בקצב מלא, ואני, אחרי היום הראשון
למעצרי, ביקשתי שיקחו לי את ער
רכת־הדין כרמלה חנוך, שהכרתי אישית
כמה שנים.
באותו היום, בערב, עשו לי את מיס-
דר־הזיהוי הראשון, וזו היתה טעותי הראשונה.
הייתי בטוח שהנערה לא
תזהה אותי, מאחר שלא אני הוא
שעשיתי את המעשה. אבל הגורל חשב

ידידתי נחקרה גם היא, והיא אמרה
שבאותו יום לא יצאתי מביתה עד למחרת
בצהריים. אבל כנראה ששיטות־החקירה
עם ידידתי היו קצת קשות,
ולדיברי החוקרים היא שיקרה במכו־נת־אמת,
והם החליטו ללחוץ עליי
באמצעותה, ולאחר יום עצרו גם אותה.
אבל עורכת־הדין שלי הצליחה לשחרר
אותה כעבור 12 שעות.
כאשר החזירו אותי בלילה לתא.
פגשתי שם בחור שהכרתי אצל ידידתי
לפני כמה שנים, ועוד שני בחורים.
בזמן שאתה יושב סגור, טובה כל
חברה. למדתי לחבב אגשים אלה מהר
מאוד. ואז הזמן חלף לו איכשהו יותר
מהר.
יום רביעי .3.9.86 ,לקחו אותי פד
בית־המעצר בצהריים, לחקירה ארוכה
מאוד. באותו יום בא אליי מפקח יהודה
כהן, שהוא אדם חיובי מאוד ונראה לי
אדם יסודי מאוד, שעושה מלאכתו באמונה.
אני
מרגיש, כי למרות שהוא איש־מישטרה
קשוח, פועם בתוכו לב אנושי.
גס בחקירה הרגשתי שצדתי את עינו,
למרות מה שעשיתי, וכנ״ל לגבי רוב
אנשי מחלקת הימ״ר (היחידה המרכזית)

במשך הימים הראשונים של החקירה
הצלחתי לרכוש את ליבם של לא
מעט אנשים העובדים על התיק שלי,
והרגשתי האישית שאפילו חלק מהם
חיבבו אותי, ולא היו מוכנים להאמין
שאכן עשיתי את המעשים המיוחסים

דרך שפת־הים ויפו, ואני מסתכל
בגעגועים עזים על האנשים שהולכים
בנחת ומצחקקים ונושמים אוויר נקי,
ומעל לכל חופש! — שבשלב זה עוד
לא הבנתי את מלוא משמעות המילה.
יום שישי .5.9.86 ,בדרך לבית־המישפט
קודם כל קוראים את שמות
העצירים. לאחר מכן ירידה למטה, ומי
שמספיק להתגלח — מה טוב. הגילוח
עצמו זה דבר לא קל ולא נעים בתנאים
האלה. אחר־כך נסיעה לבית־המישפט,
למרתף, למיכלאות של בית-המישפט.
בדרך לתאים מקבלים רבע כיכר־לחם
עם קצת ריבה ושקית שתיה. ואז המתח
שבהמתנה. כולם מדברים עם כולם
ומייעצים מה לומר ואיך לנהוג.
לבסוף קוראים גם בשמי, ואני עולה
במדרגות במיסדרון צר. יושבים על
שני הספסלים האחוריים. השופט נכנס,
כולם קמים, ואחר־כך מתחיל תהליך
של קריאת שם עציר, והוא קם, ואז
בקשת המישטרה לפני השופט ומאזני-
הצדק שוקלים, ובסוף החלטה.
במיקרה שלי הביאו לפני השופט
חומר חסוי. השופט עיין בחומר והאריך
את מעצרי ב־ 15 יום.
כך חלפו להם הימים, כאשר השוטרים
שואלים והתשובות רודפות בעיק־ביות.
שישי־שבת עברו בעצלתיים, כל
דקה נראית כאילו יום שלם. המעצר
קשה אבל נסבל. במשך השבוע לא
השתנה דבר. מצב־הרוח שלי היה ב־שפל־המדרגה,
והחוקרים התחילו ללחוץ
עליי ואמרו לי שיש נגדי חומר
מוצק — ואני בשלי, לא נסוג אף צעד.
החום הכבד ששרר באותם ימים היה
קשה מנשוא, ואני, כרגיל, כבול באזיקים.
בצהריים
באה אליי עורכת״הדין
שלי, ובפעם הראשונה דיברנו בארבע
עיניים, וגם ממנה הסתרתי את האמת.
באותו שבוע, כאשר נחקרתי, הרביתי
לבכות ולהתחנן, אבל שום דבר לא
עזר•
באיזשהו שלב איימתי להתאבד,
וידעתי אחר״כך כי עשיתי טעות נור־

תי מהחצר רואות עיניי צמד בלשים
בלבוש אזרחי, ממש עליי. הם שאלו:
״מה מעשיך?״ ואני, שעולמי חרב עליי,
סיפרתי מייד את כוונתי בעת ההצצות.
מייד, ללא שאלות, שלף אחד מן
השניים זוג־אזיקים ושם אותם על ידיי.
השוטרים צילצלו בדלת ויצאה בעלת
הדירה, בחורה לא נאה במיוחד. השוטרים
שאלו שאלות, אם חסר משהו בבית,
אם הרגישה שמישהו עוקב
אחריה. לאחר השאלות והחיפושים
לקחו אותי לתחנת־המישטרה. שם
ישבתי כבול בידיי עד שעה ,4כששוטר
צמוד אליי.

^ ״לתלוש לך
את הזיו!״

כרמלה חנוך, ופנה לעורר־הדין מנחם
רובינשטיין. מאחר שהכחיש את כל
הוראותיו וטען כי נלקחו ממנו בלחץ
ובפיתוי, יעץ לו הסניגור להשתמש
בזכות השתיקה ולא למסור כל מידע
נוסף למישטרה.
גם בבית־המישפט המשיך כץ לכפור
בהאשמות. סניגורו טען בכישרון
רב כי ההודאות הוצאו ממנו שלא כדין,
וביקש מבית־המישפט לפסול אותן.
אולם לאחר טיעונו של התובע, אברהם
טל, ועדותו של הנאשם במישפט־הזוטא,
החליטו השופטים לקבל את
ההודאות.
המתלוננות העידו כבר, וגם המחברת
והוראותיו של כץ נמסרו לבית־המישפט.
העולם הזה מביא בזה חלק
גדול מהמחברת המקורית. כתב־היד
המקורי לוקה בשגיאות־כתיב קשות.
שתוקנו בעריכה.

להלן כתב־היד:

ראשיתה של דרך יסוריי במעצר
וחקירות ביום שני .1.9.86 ,בשעה
12.15 נעצרתי כאשר אני מציץ לדירת
בחורה. בזמן שיצאתי מעבודתי באחד
ממקומות הבילוי בתל־אביב. הייתי
בדרכי הביתה, ונהגתי ברכב שלי.
ראיתי לפתע בחורה הולכת לבדה על
המידרכה, ושוב הבזיק איזה סוויץ׳
במוחי והחלטתי, כמנהגי מימים ימימה,
לראות שוב גוף של אשה בשלבי
התפשטות, כדי לספק איזשהו יצר
שאינו בר־כיבוש, כנראה.
בזמן שעצרתי את מכוניתי בצד,
הספקתי לראות לאיזו סימטה היא
נכנסת, וכמו כן ראיתי, מקצה השביל,
לאיזה חצר היא נכנסה. הלכתי באותו
כיוון, ונכנסתי לחצר הבית במטרה
אחת ויחידה — כדי להציץ. כל זאת
תחת אותו קול, שלחש לי בראשי :״לך
בעיקבותיה, הסתכל דרך התריס, הפשל
מיכנסיים והתחל לאונן בקצב
ההתפשטות״.
אבל למזלי המר אותה בחורה לא
התפשטה, ואני הלכתי מימין לבית
ומשמאל לבית, ולבסוף נדחק אותו
יצר, והחלטתי לחזור הביתה. אך בצא־

אשת־נאשם איריס כץ(באמצע) בבות־המישפט
השדון הקטן שבתוכי, שקוראים לו מצפון
איימתי להתאבד!

^ אותו יום לקח מפקח יהודה כהן
10 *1או 12 תיקים על מעשי־אונס,
מעשים מגונים, ונסיונות לאונס. ישבנו
יחד כמה שעות טובות, כשהוא שואל
ואני עונה, ומנסה להיעזר ביומנים
שלי.
ככל שחלפו התיקים, גברה תיקוותי
שהם לא יצליחו להגיע אליי. אבל מבין
מיכלול התיקים, היה תיק אחד שבו

אה. ביום שלישי, ה־ ,9.9.86 נלקחתי
למטה, ורצו לאמת את גירסתי בפו־
— ליגרף. אבל מכיוון שחששתי, לא הסכמתי,
ובכר רק הגברתי את החשה.
משם נלקחתי להמשך החקירות,
ואמרו לי שעומדים לעשות לי מיסדר־י״
זיהוי־קולות. ואז גם נודע לי על איזה
מיקרה הם מדברים. זה היה המיקרה
ממנו חששתי, שבו גילמתי תפקיד
מרכזי. למרות החששות הכבדים, הייתי
חייב לעמוד למיסדר־זיהוי זה, כדי לא
לעורר חשדות אצל חוקריי.
ב־ 11.9.86 נערך מיסדר־זיהוי־קו־לות.
וכך נערך המיסדר: הביאו שוב
שיבעה בחורים שאספו ברחוב. כל אחד
קיבל רף, ועליו היו כתובים שלושה
מישפטים. ברגע שקראתי את המיש־פטים,
התחיל ליבי לפעום ביתר־שאת
ובקצב פראי. מפני שבגלל מה שהיה
* כתוב שם, צפו ועלו בזיכרוני המישפ־טים
האלה :״אל תזוזי! תתפשטי!״
ו״שוב פעם זה קרה לי, אני לא יכול
לעשות לר את זה!״
ה;ל צף ועלה בזיכרוני, וליבי פעם
בקצב מטורף.
המתלוננת ישבה עם הגב אלינו,
כלומר גב לגב, ואז כל אחד בתורו
התחיל לקרוא. אני בחרתי בכיסא
מיספר .3כשהגיע תורי, צבטתי את
ירכיי בחזקה, הנמכתי את קולי וניסיתי
* לתת לו גוון מונוטוני.
אחרי שגמרנו לקרוא, המתלוננת
אמרה שהיא רוצה לשמוע שוב את
המיספר 3,2ו־ .7בפעם השלישית היא
הורידה את מיספר ,2ונשארנו רק אני
ומיספר .7החוקרים תקעו בי מבט
ניצחון ואמרו לי :״היא זיהתה את קולר
* כמעט בוודאות.״
הלחצים של אותו יום גרמו לכך,

^ ׳באיזה שלב שוב איימתי להתאבד,
י החלה דרר־יסוריי.
הביאו אותי לתחנת־מישטרה אחרת,
ושם נעצרתי. פישפשו בבגדיי, לקחו
ממני את שרוכי־נעליי ולקחו את המצית
שלי. קראתי בכל פעם לשוטרים
שידליקו לי סיגריה, וזה היה לוקח זמן

החלטתי שכך דעתי תיטרף עליי,
והתחלתי בשביתת־רעב. כל פעם שהכניסו
לי אוכל, החבאתי אותו תחת המיז*
רונים, כדי שלא אתפתה.
בכל פעם נכנס לתאי קצין בכיר
ואמר לן שכדאי לי לשתף פעולה, כי
יש להם הרבה חומר: גדי. דיברו איתי

בעיקר על המיקרה של הנערה ברמת־גן,
שלא עשיתי, אבל הם משום־מה
התעקשו בעניין. ואני מחכה בקוצר
רוח לתוצאות־המעבדה על הבדיקות
הסרולוגיות, שמשום־מה בוששו לבוא.
בדיקה שאורכת בדרר־כלל 48 שעות,
לא הגיעה אחרי עשרה ימים.
המשכתי בהפגנתיות את שביתת־הרעב,
ולא אכלתי ארוחת־ערב. התחלתי
להרגיש חולשה וכאבי־ראש, וביקשתי
לראות את הרופא. כנראה
שלא נראיתי טוב, כי השוטר לא רצה
לקחת על עצמו את הסיכון ולקח אותי
לאבו״כביר, שם יש רופא כל הזמן.
לאחר שיחה קלה וללא בדיקה, נתן
לי הרופא אקמול ושלח אותי מעל
פניו. השוטרים קינטרו אותי כל הדרך
בחזרה, אבל אני ממש לא הרגשתי טוב.
ביום שישי ,12.9.86 ,לקחו אותי
שוב מוקדם לבית־המישפט. התברר לי
כי עורכת־הדין שלי הגישה ערר על
מעצרי, לבית־המישפט המחוזי. היא
אמרה לי שעשתה זאת מסיבה אחת,
כדי לדעת קצת יותר חומר על מהלך
החקירה. לאחר דיון החליט השופט
לדחות את הערר. עברנו דרך בית־המעצר
באבו־כביר, כדי שאוכל לקחת
את חפציי, והתעכבתי שם קצת, כדי
שאוכל להיפרד מידידיי.
הפעמון הקטן שבתופי
^ אשר הוחזרתי לתחנת־המיש־
^ טרה, שבה הייתי עצור, פגשתי
לראשונה בד״ר מ׳ ,שהוא רופא־נשים
במיקצועו, ונחשד במעשים מגונים.
לאחר היכרות קצרה התחלנו להישפך
האחד בפני השני.
במשך חמישה לילות העברנו את
זמננו בשיחות, כשהוא מנסה להרגיע
אותי ואומר לי שיש לי בעיה פסיכולוגית,
שקרא לה במיספר מונחים
רפואיים. אדם זה עזר לי מאוד מבחינה
נפשית, והיה קצת מנחם אותי.
ביום חמישי בלילה, ה־,18.9.86
לקחו אותי לראות רופא, והוא נתן לי
כדורים נגד לחץ־דם. במעצר היתח לי
שוב שיחה ארוכה עם ד״ר מ׳ לתוך
הלילה, ולמחרת בבוקר שוב חקירות
שיגרתיות, כאשר אני החלטתי כבר
בלילה לספר את האמת.
זה היה עקב שיחזור עצמי של כל
המאורעות שקרו אתי במשך ארבע

נאשם כץ בבית־המיעופט
בגמר האונס הרגשתי שליבי פועם ...ממש עמד להתפוצץ!

השנים האחרונות, ומחשבה כנה ובהירה
לגבי עצמי, לאן יכלו פני הדברים
להשתלשל אילו המשיך מצבי להידרדר.
כי המעשה האחרון שעשיתי היה
פריצה לדירה ונסיון לאונס.
מחשבה זאת לא עזבה אותי בכל
תקופת מעצרי, וחשבתי לעצמי שאולי
טוב שנעצרתי בנסיבות אלה, ומי יודע
מה יכול היה לקרות במצבים אחרים.
יכולתי להגיע אולי גם לרצח. וזאת
היתה הסיבה היחידה שבגינה החלטתי
לספר הכל. וגם הפעמון הקטן שבתוכי,
שנקרא מצפון, זימזם במשך כמעט כל
תקופת מעצרי. החלטתי: ביום שישי,
,19.9.86 אפתח לפני חוקרי־המישטרה
את סגור־ליבי. ואולי זאת הטעות
הגדולה ביותר שעשיתי בחיי.
ביום שישי זה אמור היה להיות
מיסדר־זיהוי נוסף, בשעה ,2אבל בשעה
12 התיישב מולי החוקר פינחס,
והביא לפניי תיק על נסיון לאונס
שחקנית התיאטרון רונית (שם בדוי,
השם האמיתי נאסר לפירסום) .תיק
זה הוא התיק היחידי מבין כל תיקי
החקירה שהיה תואם את המציאות.
מתוך תיק זה שלף לי פינחס את
המכתב שהגיע מהמז״פ (המחלקה
לזיהוי פלילי) ,ובו אישור על 12
נקודות של טביעת־אצבע שלי. מאחר
שממיייא כבר החלטתי לספר הכל,
התחל ־1דבר:
״מ : .חס, לא בגלל המיכתב שאתי
מראה לי עכשיו, אלא בגלל שדון
קטן שמקנן בתוכי, וקוראים לו מצפון.
ונוסף לכך החלטתי אמש על רגע־האמת״.
סיפרתי
לו :״שבוע לפני ביצוע נס־

יון האונס, היייתי בדירה הזאת והיצצתי
בה, כפי שמסרתי בעדותי. לכן שנינו
יודעים שאת טביעות־האצבע הללו
מצאתם על החלון החיצוני, מאחר
שביום שבו קרה המיקרה לא חשבתי
על אונס, ופשוט באתי שוב להציץ.
המקום היה חשוך, ואז חזרתי לאוטו
ולקחתי פנס וחזרתי כדי להציץ. ואז,
משהו — קול או דחף — משך אותי
ודירבן תהליך שלא היתה לי שליטה
עליו.
״למרות שזה נשמע כדבר.מתוכנן
היטב, חזרתי לאוטו שיש בו בקביעות
כלי־עבודה, ולקחתי משם משור ברזל,
זוג כפפות־עבודה, פנס, סכין, וניסרתי
את המנעול שעל הסורג. פתחתי את
החלון והתקרבתי לעבר המיטה.
״לפתע התעוררה הבחורה בבהלה,
ואני רכנתי מעליה, כשאני מאיר על
פניה בפנס ואומר לה, :תשתקי ואל
תזוזי! אם לא תצעקי לא יקרה לך דבר!׳
״הצמדתי את הסכין אל פניה, ואחרי
כמה שניות כיביתי את הפנס, והתחלתי
ללטף את גופה. ההתנגדות, שהיתה
חלשה במילא, נפסקה, ובשלב מסויים
הבחורה רכנה קצת קדימה והסירה את
תחתוניה לברה.
״בשלב מסויים, בדקות אלה, חזרו
אליי עשתונותיי, ואני לחשתי על אזנה
משהו כמו, :אני לא יכול לעשות לך את
זה.׳ ומייד קמתי ובאופן אינסטינקטיבי
שלחתי את ידי ומשכתי את חוט־הטלפון.
מיהרתי לעבר הדלת, פתחתי
את המנעול במפתח שהיה שם, ויצאתי
מהמקום במהירות.״
אמרתי למר פינחס, שאין לו למעשה
שוס ראיות מוצקות נגדי, ואני

מספר כל זאת מרצוני החופשי. מייד
החלה בחוץ פעלתנות רבה בין החוקרים
הבכירים, הוחלט להזמין צלם, כדי
שאני אשחזר את המיקרה. ואני, כמובן,
הסכמתי.
אז התחיל תהליך השיחזור. החוקר
רשם על דף במה מאשימים אותי ואת
כל הזכויות שיש לי, וכשאני כבול
לשוטר, יצאנו לדרך.
הלחץ והמתח הנפשי היה רב מנשוא.
נשבעתי לעצמי שיותר לא אהיה
מוכן לשחזר לפני מצלמה. אחרי השיח־זור
הרגשתי ממש אפיסת־כוחות, אבל
החקירה נמשכה.
ואז סיפרתי להם על עוד שני מיקרים
ברמת־אביב, לפני כשלוש שנים.
שוב קמה המולה בקרב החוקרים, הזעיקו
את כל צוות הקצינים הבכירים
מביתם, וביקשו ממני שאוביל אותם
למקומות שבהם קרו המיקרים. נסענו
והסתובבנו ברמת־אביב, כאשר אני מתאר
להם פחות או יותר את מראה השטח
שבו קרו המיקרים, אבל אינני מצליח
לזהות את המקומות בוודאות. לבסוף
נגמר הסיוט בשעה 12 בלילה, והוחזרתי
לתא.
למחרת חקרו אותי שוב וביקשו
לדעת כל פרט. לאחר מתן העדות אמרו
לי חוקריי, כי למעשה הבאתי אותם,
בעזרתם, למקומות הנכונים, ואז שיח־זרתי
את המיקרה הראשון של נערה בת
,17 שגילה נודע לי לאחר מעשה מאיזה
מגאזין, כמה שבועות לאחר מעשה.
הייתי אז בדרכי הביתה, אחרי יום
עבודה מפרך. הבאתי את השחקנית
שאיתה עבדתי לביתה. בדרכי לפתע
(המשך בעמוד )38

—אלכד, ן ^ו;-י — 3 5

סח-ברו
הטבק הדני המעולה לאניני הטעם

במרינה

ביד הסניגוויה במישנט דמיאניוק
תמונות שר הנאשם בתקומת שונות
בחייו: האם זה
אותו האיש?

קריית־מלאכי
מזסיאזז בבית
ב־ 1987 עדיין מתגוררת
מישסחת סגח
בפחון עלוב וגוטך! מיס
ראש־מועצת קריית־מלאכי הצהיר
לפני חודש בחגיגיות, שבכוונתו להקים
מוסיאון, שבו תיעוד על ימי
המעברה במקום, ימים רחוקים שעברו
לבלי־שוב.
חיים ( )67 ומרסדס ( )60 סבה, ששמעו
על התוכנית החינוכית, לא ידעו אם
לצחוק או לבכות, כי מזה 30 שנה הם
חיים במעברה המקומית. יש להם גם
הצעת־חיסכון: במקום לבזבז כסף על
הקמת מוסיאון, אפשר להביא את
התיירים ואת התלמידים אליהם הביתה
— זה יותר זול, וזה גם יותר אמיתי.

מדווח איציק אלמקיאם:

30 שנות נסיון
בהוראת צילום
ציוום כתחביב ונמקצוע

במכון ״צילום י1צר״
בהנהלת יעקב בוחשט״ן
תל־אביב, היוון 16
טלפ 658536 |1־03

א.א. עבודות

* מבצעים עבודות
אינסטלציה, מים וביוב
* עבודות חשמל
* מתקינים חימום מהיר,
במיבצע
* שרות מהיר
מישרד: טלפון 870090
בית: טלפון 5524289
תו טרמפ

ב־ 1957 עלו חיים ומרסדס ממאת־קו,
איתם הגיעו שתי בנותיהם ואחותו
של חיים עם בתה. בדרך אבד תינוקו בן
שלושת החודשים של חיים, ועד היום
אין יודעים מה עלה בגורלו.
בהגיעם לארץ דרשו בני מישפחת
סבה להתגורר בקירבת בני־מישפחתו
בחיפה. אנשי הסוכנות הבטיחו שכף
יהיה, ואמרו להם שבינתיים, רק בינתיים,
ישוכנו במעברת קסטינה.
במעברה הם קיבלו, כמו עוד 400
מישפחות אחרות, פחון.
עד היום הם גרים באותו פחון, בן
החדר האחד, בלי דלת, בלי זגוגיות
בחלונות.
במרכז הפחון יש מיטה כפולה. התיק־רה
הפנימית נפלה בגשמים האחרונים.
בצד המיטה נמצא מיתקן־הגאז, ערי־מות
סמרטוטים מתגוללים על הריצפה,
מסביב לבית ערימה ענקית של אשפה
ועשב־בר.
״אנחנו משלמים לעיריה מיסים,
כמו כל אזרח בקריית־מלאכי, אבל הם
לא באים לנקות.״
בני הזוג נאלצים להשתמש בגזיות
ובפנסים, את צרכיהם הם עושים בדלי,
שאותו מרוקנים בעישביה שמסביב.
חיים ומרסדס לא ידעו מים חמים ומיק־לחת
טובה כבר הרבה זמן, מפני שאין
להם מיקלחת ומים חמים. כשהם חפצים
להתקלח, הם מתקלחים לעיני
עוברים ושבים בתוך גיגית בחצר, שאותה
הם ממלאים מהברז היחיד, הנמצא
מחוץ לביתם.
גם מקרר אין להם, והאוכל מתקלקל
במהירות. בקיץ, אחותו של חיים
מביאה לו קרח, כדי לשמר את האוכל
לכמה שעות.
מחוץ לבית יש שלולית קבועה,
המפיצה ריחות רעים. בין העשבים
שסביב הבית שורצים להם עכברים
ונחשים. באחד מימי הקיץ הכיש נחש
את מרסדס, ועכברים שעלו על מיטתה
נשכו אותה.
השכנים החדשים של מרסדס וחיים
סבח, המתגוררים בקוטג׳ ,מנסים לפעמים
לעזור. שמואל ואסתר לוי, המתגוררים
בסמוך, אף בדקו אפשרות להעביר
קו־חשמל מביתם לבית הזוג המתגורר
בפחון. אך הדבר לא התאפשר.
ממחלקת הבניה שבמועצה המקומית
קריית־מלאכי נמסר בתגובה, כי
המועצה הגיעה להסכם עם חברת
אליאב, שלפיו יקבלו מפוני שכונת
הפחונים והצריפים 40 אלף דולר —
30 אלף. כמענק ועשרת אלפים
כהלוואה בתנאים נוחים ביותר .״בסכום
הזה תוכל מישפחת סבח לקנות איזה
בית שיחפצו בו. הצענו להם דירה
בבית־קומות, אך הם רצו דירת־קרקע.
דירות־הקרקע היחידות בקריה עולות
43 אלף דולר. עכשיו הם מתפנקים והם

ין שום בעיות לזהות את
דמיאניוק,״ אומרים אנשים,
״הוא כל־כך גדול, יש לו פרצוף מיוחד
ויש לו הליכה גמלונית, שאפילו אחרי
40 שנה לא קשה לזהותו,״
גם העדים במישפט טענו כי הכירו
את האיש אחרי 40 שנה ללא קושי.
מאחר שהסניגורים, מרק או׳קונור
ויורם שפטל, הבהירו לבית־המישפט

1942

כי עיקר המישפט יהיה דווקא עניין
זהותו של הנאשם, מעניין במיוחד
לראות את התמונות הרבות שנאספו,
שבהן נראה דמיאניוק בשנים שונות
ובתילבושות שונות.
בתמונה הראשונה, זו של מיסמך־
טרבניקי — תעודת־חוגר של ״איוואן
האיום״ ,שהוצאה על״ידי הנאשם וש־

הובאה מברית־המועצות — נראה גבר
צעיר מאוד, בעל פנים מוצקות ושיער
בלונדי דליל. אלא שהסניגורים כופרים
במיסמך זה, וטוענים כי תמונת
הגבר הצעיר איננה תמונתו של האדם
הנאשם כיום במישפט.
יתר התמונות, מתאריכים החל מ־
1947 ועד היום, הן של האוקראיני-

האמריקאי, הנאשם במישפט זה. הן
מוכיחות כמה שונה יכול להיות אדם
בתקופות שונות של חייו.
קוראי העולם הזה יכולים לעשות
בעצמם את מיסדר־הזיהוי על־פי
התמונות המצורפות, ולהחליט אם
זיהויו של איוואן דמיאניוק באמת כל־

כך קל ובטוח, אם לאו.

? 8 .1ו 0

11 ווי 14ז ^ 6

הדירות יהיו מוכנות בעוד שנה, וביני
תיים הצענו למישפחה לשכור דירה
במימון מלא שלנו. אך הם לא מסכי־מים
400 .פחונים התפנו, ורק הם מסר־בים
להתפנות.״
לא מדוייק, בכלל לא מדוייק. בעיי״ ן
רה הדרומית יש לפחות עוד שלוש 1
מישפחות, המתגוררות בתנאים דומים1 .
האם גם הן ״מתפנקות״?

האם הוא אמיתי

1947

1958

1987

.ציון צפריר

מו־יסת הסניגה־ים וטל דנויאנינק
ולי אתה יכול לחיות איווי, אבל אני לא יכול לוזיות
; /י *:איתדי ו״עורך־הדיו שפטל לא יקום עוד במישפט זה!״
היו רק שני קטעים ממריבות סוערות שפרצו בין סניגוריו של ג׳ון
דמיאגיוק, מרק או׳קונור האמריקאי ויורם שפטל הישראלי.
נראה כי שפטל. עורן־״דץ צעיר ונמרץ מתל־אביב, זוכה למנה
של עלבונות גם מצד שותפו הבכיר בתיק וגם מצד עדים ניצולי-
שואה, שאינם מבינים כיצד יהודי־ישראלי יכול להשתתף בהגנתו
של רמיאניוק.
ברור כי שכר־הטירחה שמקבל שפטל בתיק זה אינו יכול
לפצות אוחו על סגירה מוהלטת של מישרדו התל־אביבי, בגלל
לחץ העבודה במישפט דמיאניוק. לקוחותיו הרגילים — סוחרי־סמים,
פורצים ושודדים — אינם יכולים לחכות לו עד שייתפנה,
והם מחפשים להם בינתיים סניגורים אחרים.
מה בכל ואת מריץ את שפטל? לשאלת העולם וזזה הסביר, כי
זוהי הזדמנות חד־פעמית להשתתף במישפט תשוב מסוג זר״
העשוי להימס להיסטוריה. אבל בהמשכה של השיחה סיפר
שפטל כי תמונתו התפרסמה השבוע בעמודו הראשון ישל העיתון
האמריקאי החשוב ניו־יוי־ק טיימס, ומתחתיה הכותרת :״מישפט
ראווה״ .־
מנימת הגאווה שבקולו אפשר להבין כי זה שכח האמיתי
במישפט.
לבקשת העולם הזה, סיפר שפטל על מסכת יחסיו עם או׳קו־נור
מתחילתה.

חה סיפורו של שפטל:
הכרתי את או׳קונור בבוקר של ערב יום־הכיפורים, בכלא
איילון. שנינו חיכינו שם לראיין את לקוחותינו. ואני סיימתי
ראשון. הוא פנה אליי ושאל אם אהיה מיכן לתת לו את כרטיס-
הביקור שלי. עניתי לו כי עבורי הוא אינו מצורע, ונתתי לו
כרטיסיביקור. היו בינינו כמה שיחות״טלפיניות וכפה פגישות
בלתי־סחייבות, ואז נסע ארקונור לאמחקה.
או׳קונור חזר לישראל במחצית דצמבר, ואז היו בינינו שתי
פגישות נוספות, בהן סיכמנו את כל נושאי הצטרפותי להגנה
בתיק. גם את קו־ההגנה סיכמנו אז ביחד. הוחלט בינינו כי נודה
בכל העובדות, מלבד זהותו של הנאשם.
התכוונו להעלות את ההסכם שלנו בכתב, אולם באותו הלילה
טילפן אליי או׳קונור בבהילות ואמר, כי הוא נאלץ לחזור מייד
לאמריקה. וביקש ממני להפגש איתו בנתב״ג ב־ 5בבוקר. שם
סיפר לי כי ביקש לדחות את המישפט, ולחץ עליי להופיע
בבקשת החזית למרות שטרם היה בינינו הסכם פורמאלי.
היה לי פיקפוק רב ׳אם להופיע בתנאים אלה, כי חששתי
שאתפס בתיק, לפני שאושרו לי בכתב התנאים שסיכמנו. אבל
הופעתי בבקשרדהדחיה והבהרתי את מצבי לבית־המישפט. תוך
שבוע שלח לי ארקונור את המיסמכים הרחשים, ומאז אני מופיע
בתיק כסניגור נוסף.
לפני המישפט ישבנו יחד שבועיים ועברנו על החומר, סיכמנו
כל פרט, מה חלקי בתיק ומה יעשה או׳קונור, אבל בגלל
הפירסומים שהיו, כי אני עומר להופיע בתיק, פנו אליי מכל
תחומי־התיקשורת וכמעט מנעו ממני לענוד. חשבתי כי אצטרך
לוותר השנה על מינהגי מזה שנים, לנסוע בפברואר לשבועיים
של סקי ברומניה.
אבל לאחר מחשבה שניה החלטתי כי דווקא נסיעה כזו תיתן לי

אפשרות להתרכז בתיק וללמוד את החומר, ללא הטרדות מצד
התיקשורת. ואומנם נסעתי לעשרה ימים לרומניה, כאשר אני
עוסק בסקי שעה ביום. ואת יתר הזמן מקדיש ללימוד המישפט.
חלוקת התפקידים בינינו היתה כי אני מופיע בכל הליכי־הזיהוי
של הנאשם, חוקר עדים בנושאים אלה, תמצא באולם
בית־המישפט בבל ישיבת גם באותן ישיבות שבהן אינני מופיע.
יומיים לפני פתיחת המישפט נפגשנו שוב, ונתתי לאו׳קתור
את החומר המישפטי שהכנתי. הוא היה מחצה מאוד. הוא אמר לי
כי הוא מעריך מאוד את אומץ־רוחי, בכד שהייתי הסניגור
הישראלי היחידי שהסכים להופיע בפומבי כאיש־ההגגה.
הוא היה מאוד אדיב ונימוסי, והסתדרנו מצויין.
גס כאשר התחיל המישפט היו היחסים בינתו ממש לבביים. עד
שביום החמישי, כאשר חקרתי את הד״ר יצחק ארד/ביקש ממני
או׳קונור שאכניס לתיק בית־המישפט, דרך עדותו של ארד,
שלושה ספרים. הסברתי לו כי מבחינת דיני־הפרוצדורה הישראליים
אין אפשרות כזאת, אבל הוא לחץ ואני נכנעתי.
ביקשתי להגיען את הספרים, ובית־המישפט הציע פשרה.
הפשרה היתה כי ארד ייחקר רק על עמוד אחד רלוואנטי מכל
ספר, ועמוד זה יומס כראיה לתיק.
מאחר שלא הכרתי את תוכן הספחם הללו, ביקשתי פסק־זמן
כרי לקרוא את החומר. אז התבדר לי כי אלה עדויות של ניצולים,
על החגתו של איוואן האיום במרד בטרבלינקה. חלק מהעדות
היה טוב עבותו, והחלק האחד לא נראה לי. על כן, כאשר ביקש
ממני או׳קונור אחר־כך להגיש את כל העדות, התעלמתי מבקשתו
ולא הכנסתי אותה.
בעיקבות זה התפתחה בינינו מריבה סוערת בהפסקת שחלק
־* ממנה נקלט על-ידי הציבור. נראה שאוקונור אמר אז שאינו יכול
לחיות איתי. אני לא זוכר מילים אלה, אבל הן מראה נאמרו.
היתד, לנו שיחה די קשה אתר כך, ואני הצהרתי בפניו כי אינני
מוכן עוד לעשות דבחם שהם בניגוד להליכי הדיון הישראלי,
ולהעמיד את עצמי במצב כזה שנית.
אחרי שיחה זו יושרו ההדוחם, והמשכנו לעבוד כמו קורם,
הכל היה בסדר עד לתקחת עם שקד השבוע. אני מוכרח
להסביר את חילוקי־הדיעות העקרוניים בינינו, כדי שאפשר יהיה
להבין את התקרית. במישפטיס אני תמיד מנסה לצמצם את
המחלוקת, ולא לחלוק על הכל. כך גם עשינו בתיק זה. אבל
לאו׳קונור יש גישה הפוכה. הוא נוהג לחלוק על כל פרט ופרט
במישפט. חוץ מזה, או׳קונור מאוד רגיש לנקודה שהוא האחראי
העיקרי בתיק, וחוצה שלא ייעשה שום דבר קטן בלי התייעצות
מראש איתו.
בחקירתו של העד רוזנברג התעקש או׳קונור להגיש שוב קטע
שבו חבר על מותו של איוואן האיום. הפניתי את תשומודליבו
של או׳קונור לכך שעדות זו כבר נכנסה דרך ארד, אבל הוא
התעקש.
וכך יצא. בי בעתת שהוגשה על-ידי רתנברג, בשפה המקורית,
נאמר שהאוקדאינים.קיבלו ממת רצח״ ולא ״נהרגו״ ,כפי שהיה
כתוב בעדות שהומסה על־ידי ארד. מאחר ;!מה נאמר בעברית.
קמתי והתנגדתי, והפניתי את תשומת־לב בית־המישפט להבדל.
.השופט ביקש שאני ושקד נפתור את הבעיה בינינו, אבל אני
אמרתי שהגרמנית שלי איננה מספיק טובה. אלא שאז שקד
בעצמו ניגש ואמר בי אני צודק כאשר לתרגום, ובאמת נאמר שם
״נהרגו״.

ביקשתי ששקד יקרא את הקטע המתוקן לפני בית׳המישפט, בהסכמודההגנת כאשר או׳קונור שמע בתרגום שיש ה ממ ה ביני ובין שקד, הוא
לא ידע על מה מדובר, וקפץ כנשוד־נחש. הוא חשב שעשיתי איזה
הסכם עם התביעה, בלי להודיע לו על כר מראש. ואז אמר את
הדברים שפגעו בי, שאני לא אקום עוד במישפט וכי.
באותו רגע שקלתי לשניה להגיב באותה צורה. אבל עצרתי
בעד עצמי בכוח. אחר־כך, בהפסקה. שטפתי אותו והבהרתי לו כי
ייאלץ להתנצל בפומבי על הדברים שאמר. ואומנם, הוא עשה
זאת.
אני מאוד מקווה שלא יהיו תקריות נוספותבינינו. אבל אס יהיו
תקריות כאלת אגיב באותה הצורה שבה אותקף. ואם יימשך
המצב לאורך זמן, קשה להאמין שהעגלה תמשיך לרוץ עם שני
סוסים.
עד כאן דבריו של יורם שפטל, הסניגור הישראלי של ד3ד
יאניוק.
ל א • רו ץ

ב ״ פוו ש ה ״

ך} ניתי גם למרק איקונור, הסניגור האמריקאי, כדי לקבל את
** גירסתו.
הוא הרעיף שבחים רבים על עמיתו הישראלי :״שפי הוא בחור
אמיץ מאוד. היו במה עורכי״דץ ישראליים שעזרו לי מאחורי-
הקלעים, אבל הם לא עמדו בלחץ מישפחתם, או לחץ דעת־הקהל,
ואמרו לי שאינם יכולים להמשיך.
אבל שפטל עומד בכך באומץ רב. הוא גס סופג בביודהמישפט
הערות מעליבות ומכאיבות מצד ניצולי־שואה וערים, ואני מעריך
את אומ׳דליבו,״ אמר או׳קונור.
לעצם העניין, הסביר או־קונור את קשייו :״לפני המישפט לא
הספקנו לשבת יחד ולדבר על הבעיות. כך ששפטל הגיע
למישפט כשהוא אינו מוכן מספיק. אני רציתי בימים הראשונים
להציב את קו־ההגנה שלנו וגם לקלוט את קצב המישפט
הישראלי. היה קשה מאור, כאשר שפטל הירבה לנסוע הלוך וחזור
לתל־אביב במכונית הפורשה המהירה שלו.
״אני חושב שד,תקלות בינינו נגרמו בעיקר בגלל הלחץ והמתח
הרב של המישסט. גם התרגום מעורר עבורי בעיות מיוחדות.
לעיתים, כאשר שפטל מדבר, באגרסיביות הרגילה שלו ובשטף•
הלשון המהיר, והשופטים מתערבים, לא מספיק המיקרופון לקלוט
הכל, ולפתע אני מוצא את עצמי כאשר האוזניות שלי שותקות
וכולם מסביבי מדברים. זה מדאיג אותי מאוד. כי אני חושש
שייכנסו לפרוטוקול דברים שאינם רצויים לנו. שפטל לעיתים
כל־כך להוט בשטף טיעוניו, שהוא אינו שם לב לפתקים שאני
כותב לו ולהערות שאני מנסה לומר. וזה מה שגרם עד כה
לבעיות.״
באשר לעתיד, או׳קונור סבור כי הם התגברו כבר על הבעיות
הראשונות :״נדמה לי שכעת הגענו להבנת שפטל הבטיח כי יבלה
יותר זמן בירושלים, ולא ירוץ כל־כך בפורשוז שלו.
״ביקשתי גם משפטל שינסה לדבר קצת יותר לאט. אבל הוא
אומר שזה לא הסטייל שלו״.
או׳קונור נשמע מרוצה מאוד מעמיתו הישראלי, ומקווה כי
ימשיכו לעבוד יחדיו עד סוף המישפט.

יאילגד, א&ד/״י80 3 7 -־ 0

אנאטומיה של אונס
(המשך מעמוד )35
ראיתי מכונית חולפת על פניי. נסעתי
בעיקבותיה כמו רובוט, כשאני נעול
על הרכב ללא שליטה עצמית. נסעתי
בעיקבותיה עד חניון ביתה, ברמת־אביב.
ראיתי לאן היא נכנסת עם הרכב,
והחניתי את ריכבי במרחק־מה.
רצתי לכיוון שבו היא נכנסה, הגעתי
מאחוריה, משכתי אותה והצלחתי
להוביל אותה בכיוון למקום חשוך
יחסית.
הפשטתי אותה והשכבתי אותה עם
הפנים לכיוון הריצפה. בשלב מסויים
היא אמרה לי שקר לה, ואני פרשתי את
מעילה מתחתיה.
אז ניסיתי לשחזר יותר פרטים: אם
ליטפתי אותה או ליקקתי את איבר־מינה.
לבסוף
תמה החקירה לשביעות
רצונו של החוקר.

הפחד והבושה
מגעו ממגי
*ץ פה עברנו למיקרה השני, שבו
^ /הי ת ה מעורבת בחורה מבוגרת
שמתוך החקירה נודע לי שהיא היתה
בת 35 בערך.
גם מיקרה זה זהה לקודמו. נסיעה
; לכיוון הביתה, רכב חולף, דמות נשית
ואני אחריה.
בכל המיקרים, כשהייתי תופס את
האשה או הבחורה, המישפט הראשון
שהייתי אומר, :אל תזוזי! מישטרהז״
בכל ההודאות שמסרתי היה אותו דבר.
גם במיקרה זה ירדה מהרכב, כשאני

שיחר

ואני, ללא מחשבה, כאשר הקול הפנימי
דוחף אותי, נוסע בעיקבותיה. ליל־על־טה
כבד, אין תאורה, החניתי את מכוניתי
והלכתי לכיוון האשה. נפגשנו באיזה
מקום על המידרכה, כשהיא לא
רואה אותי עד שהייתי כמטר ממנה.
ושוב :״עיצרי, מישטרה!״ ולפיתה סביב
גופה, כשאני מצמיד את הסכין לגופה,
ולאחר מכן מרפה אותו ומוביל אותה
לכניסה הקרובה של בניין.
במקום כלשהו עצרתי והתחלתי
לגפף אותה, ומייד התחלתי להוריד לה
את המיכנס התחתון.
היה גשם דק, ואני השכבתי אותה
על המעיל שלה בתוך עשב רטוב. ושם
ביצעתי את מעשה האונס הראשון
בחיי, מבלי שתהיה התנגדות.
לאחר שסיימתי מתן עדותי, לקחו
אותי להפתעתי לאבו־כביר, לאגף־הנו־ער,
ואני מקבל תא גדול ומאוורר, ושמירה
צמודה למשך 24 שעות ביממה.
ביום
שני ,22.9.86 ,קמתי מוקדם
עם הרגשה מזופתת של חוסר־אונים.
ושוב התהליך שכבר התרגלתי אליו,
חקירות. אז התחילו השלמונים, כש־בני־מישפחתי
מביאים לי כל יום ריב־רי־מתיקה
ודיברי־אוכל, וממלאים אותי
ברכות רחוקה ומעודנת. קיבלתי
כמעט כל דבר שביקשתי בגדר האפשרויות.
ואז
סיפרתי על שני המיקרים האחרונים
שלי, האחד ברחוב טרומפלדור
בתל־אביב, נסיון לאונס, והשני ברמת־אביב,
ניסיון לאונס. וכך החל שוב יום
מפרך של שיחזורים וחקירות.
שיחזרתי את הנסיון לאונס ברמת־

מאחורי הטירקע
תחרות מישפחתית
נדמה כי בכל יום שישי, ב־ 4אחרי־הצהריים,
נתקלת מישפחת מרגלית
בבעיה: האם לצפות בתוכנית מוסף־
המוספים בטלוויזיה החינוכית, שבה
מראיין האח הגדול דן מרגלית
גיבורים של כתבות עיתוני סוף־
השבוע, או להקשיב לרשת ב׳ של
קול־ישראל, לתוכנית השבועית עובר
ושב, של האח הקטן דודי מר
גלית.

אבל
מסתבר, שבין האחים לא ק־
קטעים בערוץ אי־אם של התחנה הצבאית
ממשיכים לשדר במשך היום את
התוכניות הרגילות.

לא מעתיקים
״אני לא מחקה אף אחד, בוודאי לא

את קול־ישראל,״ אמר השבוע מולי
שפירא, מנהל מחלקת הבידור של
גלי־צה״ל. שפירא הגיב למה שנכתב
במדור זה בשבוע שעבר(העולם הזה
,)25.2.87 לפיו מעתיקים גלי צה״ל,
מקול־ישראל יומן לענייני אמנות,
שישודר בשתי התחנות באותה השעה,
1בצהריים.
את היומן, המשורר החל מן היום
הראשון ברשת ב; מגישים ענת

דוידוב, יובל מסקין ואירים
לביא.

״בדיד חווו גשום אחד חרבו? רם**
מנונית ובה ומוח אשה. ואני, ררא
מחשבה, נ א שו הקור הפנימי דוחו
אות׳ ,נוסע בע־קבותיה. נפגשנו ער
המידונה ...הצמדת את הסנין
וחוברת׳ אותה רנניסה רבנייו ..זה
היה המיקרה הדאשון שעשיתי...״
עוצר במרחק־מה משת יבויצה מגיע
למקום. תפסתי את הבחורה בדרכה
לחדר־המדרגות. המקום היה חשוך,
ושוב :״אל תזוזי! מישטרה!״ והסכין
המאיימת.
בחורה זו לא התנגדה כלל. בשלב
ראשון הצמדתי אותה ליד איזה קיר
בחדר־המדרגות, והתחלתי להוריד לה
את הבגד התחתון. החוקר הזכיר לי כי
היא לבשה מיכנסי״עור.
לאחר מכן לקחתי אותה קצת יותר
לעומק הבניין, מתחת לבניין עצמו,
והצמדתי אותה אל עמוד־בטון. כשהיא
בעמידה, ירדתי וליקקתי לה את איכר-
מינה, ולאחר מכן התבצע אונס מהיר
בעמידה.
מייר בגמר האונס אמרתי לה לא
לזוז ממקומה ונעלמתי במהירות. כש־עשתונותיי
חזרו, הרגשתי כי ליבי
פועם, עד כי חשכתי שאנשים ישנים
יכולים לשמוע אותו. הוא ממש עמד
להתפוצץ, והלחץ על החזה היה חזק
מנשוא.
כאשר נגמרה העדות, ניסו כל
הקצינים לשכנע אותי ללכת לשחזר.
אבל אני לא הייתי מוכן בשום אופן
לשחזר. לבסוף השתכנעתי, הזמינו
צלם מישטרתי והלכנו לשחזר.
למחרת, בבית־המישפט, האריכו את
מעצרי לעוד עשרה ימים, ואחר־כך
שוב לחקירות. ביום זה סיפרתי להם
על עוד שני מיקרים נוספים.
מיקרה ראשון היה ברחוב רש״י
בתל־אביב, לפני כשלוש וחצי שנים.
לילה אחד, אחרי שעות העבודה, בליל-
חורף קשה וגשום, חלפה לפניי בדיזנ־גוף־סנטר
מכונית ובה דמות אשה.

גן. גם כאן היה עיקוב אחרי מכונית,
החניתי את המכונית שלי ורצתי אחרי
הבחורה. המקום היה מואר יחסית, ואני
ללא חשיבה רצתי, וכאשר הגעתי אליה
ממש כמטר וחצי, הסתובבה בבהלה
והתחילה לצעוק. פיתאום שמעתי גם
קריאה מכיוון אחת המירפסות :״מה
קורה?״
הגעתי עד לבחורה, נתתי לה דחיפה,
ומייד נמלטתי מהמקום. ואז חזר הסיוט
שלאחר מעשה.
גם במיקרה האחרון לפתתי את
הבחורה והיא התחילה להתנגד, ואני
בשלי, כמו אוטומאט. הובלתי אותה
מסביב לבניין, השענתי אותה על גזע־עץ,
והתחלתי לגפף אותה.
לפתע, בחלון שהיה בגבי, נדלק אור
ומישהו צעקו ״מי שם? מה אתם עושים?״
מייד, ללא מחשבה, ברחתי משם
כל עוד רוחי בי, ונערה זו כנראה
ניצלה. אולי למזלי הטוב.
היום, כאשר אני חושב על כך, חבל
שבכל המקרים לא היתה לי הפרעה,
מפני שמייד הייתי חוזר. לעשתונותיי.
ויותר מכל מצטער אני שלא נתפסתי
לאחר המעשה הראשון או בזמן המעשה.
אולי אז הייתי ניצל והולך לטיפול
רפואי״פסיכולוגי.
לגבי עניין הטיפול, בוודאי תשאלו
מדוע לא הלכתי מייד אחרי המיקרה
הראשון? ובכן, בכנות: קודם כל
התביישתי, ובזמן המיקרים לא הייתי
בפוקוס. נכון שלאחר מעשה הייתי
נרעש ונרגז על עצמי, ואז הפחד
והבושה מנעו ממני ללכת לרופא. זאת
גם היתה אחת מטעויות־חיי, שעליי
לשלם עליה את מלוא המחיר לחברה.

מראיין מרגלית

״הרי כל המגישים האלה הם יוצאי
גל־ץ,״ המשיך שפירא ,״לכן אני בטוח
שהמגאזין שלהם יהיה מצויין, ואני
יותר משוכנע שהמגאזין שלנו יהיה
מצויץ. ואם מדברים על חיקויים, הרי
קול־ישראל העתיק יותר תוכניות
מגל״ץ מאשר להיפר.״

מעיר הערות
יימת כלל תחרות. שתי התוכניות מוקלטות
מראש. דודי מקליט את התוכנית
שלו ביום החמישי אחרי־הצהריים. באותו
יום נמצא דן בתל־אביב, לשידור
התוכנית ערב חדש, והוא מגיע לאולפני
קול־ישראל אחרי כן. או משמיע
לו דודי חלק ניכר מן הקטעים המוקלטים,
ודן מעיר את הערותיו.
התוכנית מוסף־המוספים מוקלטת
ביום השישי בבוקר. מייד אחרי
ההקלטה מתקשר דן לדודי, ומפנה את
תשומת־ליבו לקטעים מסויימים שבהם
כדאי לו, לדעתו, לצפות.
שני האחים הם חברים טובים,
ולעיתים קרובות נשאר דן לבלות את
ליל החמישי בתל־אביב, והם יוצאים
לבלות ביחד.

מאחורי המיקרופון
שידור כפור

אחרי שראו בגלי־צה״ל את ההתעניינות
הרבה לה זוכה מישפט דמיא־ניוק,
החליטו גם הם להקדיש ערוץ
מיוחד שיעביר שידורים חיים וישירים
מאולם בית־המישפט, החל בשעה 8
וחצי בכל בוקר.
העובדה שרשת אי השייכת לקולישראל,
תחנת־הרדיו הממלכתית,
מעבירה את מהלך המישפט מתחילתו,
לא הפריעה לגל״ץ.
״הם מעבירים את השידור בערוץ
אי־אם, ואנחנו באף־אם ״.הסביר נ ח מי
שי, מפקד גלי־צה״ל .״נוסף לזה אנחנו
לא מתחייבים להעביר את כל מהלך
המישפט. כרגע מעניינות במיוחד
עדויות הניצולים, שהן מיסמך אנושי,
ואני חושב שזו חובה המוטלת עלינו
להעביר את מהלכן למאזינינו. אם
בעתיד יהיו קטעים פחות מעניינים.
ייתכן שלא נשדד אותם. ההחלטה
תהיה אד־הוק״.
מהלך המישפט מועבר בערוץ אף־
אם של גל״ץ שקיבל גם שם חדש:
צה״ל .2אותו ערוץ משרר בשעות־הערב
תוכניות, אחרות, לפי לוח־המישדרים
של התחנה.

בתוככי הרשות
החולה ימות
וחמור אינטליגנטי
למרות שישיבת הוועד־המנהל,
שהתקיימה ביום השני השבוע, היתה
רצינית, היו בה כמה פנינים.
הוועד־המנהל דן וביטל את השעייתו
של ציון דירי, לשעבר יו״ר
ועד־הטכנאים, שהושעה מעבודתו,
אחרי שגרם להאפלת המירקע לפני
חודש. השעייתו, אומנם, בוטלה, אך
האיש יישאר בחופשה ללא תשלום עד
60 יום. לפי התקנות, מקבל עובד
מושעה חצי מהשכר החודשי, לעומת
זאת עובד הנמצא בחופשה־ללא־תשלום
אינו מקבל שכר כלל.
במהלך הישיבה אמר יוסח בראל,
מנהל הטלוויזיה בערבית :״אנחנו
עסקנו בסימפטומים וממשיכים לעסוק
בסימפטומים ולא במחלה עצמה, ואם

נמשיך לטפל בסימפטומים, החולה
ימות!״
בדברו על המחלה עצמה התכוון
בראל שהבעיות המרכזיות בטלוויזיה
הם הקשיים בניהולה והתוהו־ובוהו
השורר בה.
ישראל פלג ענה לו :״כשהט־לוויזיה
במרקחה, צריך רוקח.״
פלג התכוון לבראל, שסיים לימודי
רוקחות עוד כשהיה במצריים.
נתן ברון, שהתנגד להשעיה, אמר:
״אני לא אוכל להסתכל על עצמי בראי
אם לא נבטל את ההשעיה. בישיבות
קודמות של הוועד נאמר כי רק חמור
לא משנה את דעתו. ראיתי חמורים
ששינו את דעתם, וחמורים יותר גדולים
ששינו את דעתם כל יום.״
שאול עמור ענה לו :״אני נחשב
לחמור אינטליגנטי...״

מכווית מרוסקת
עמרם עמר, סמנכ״ל רשות השידור
לענייני כוח־אדם, קיבל מכונית
ממאגר המכוניות של הרשות, לשימושו
האישי למשך חודש ימים.
עמר היה מעורב בתאונת־דרכיט
שבה התרסקה כליל מכוניתו הפרטית.
למרבה המזל יצאו הוא ובני־מישפחתו
בריאים ושלמים מהתאונה. עד שיקבל
עמר מכונית אחרת מחברת־הביטוח, העמידה
רשות־השידור מכונית לרשותו.
אבל למרות זאת, לא קיבל תוספת
למשכורתו עבור המכונית, ואף שילם
רמי־שימוש.
לפי התקן, אין מגיעות מכוניות
לשני הסמנכ״לים, עמר ויוחנן צנגן.
הם מקבלים רכב מן הרשות רק
במיקרה שהם צריכים לנסוע מחוץ
לעיר, וגם אז אין הם מקבלים תוספת
במשכורת לדלק.
עמר מעורר בזמן האחרון התמרמרות
בקרב בכירים ברשות. בתוקף
תפקידו הוא אחראי על המיכרזים ברשות.
בין השאר גם על כאלה הדורשים
מן המתמודדים השכלה אקדמית.
לעמר עצמו, טוענים הבכירים, אין
אפילו תעודת־בגרות.
ענו ג ס רג ד פ טי £

חתונה מקולקל ת)

הקריין בטלוויזיה הודיע ביום הרביעי שעבר כי הסרט החתוכה.
בבימויו של רוברט אלטרן, לא ישודר מסיבות טכניות. רכים מן הצופים.
שנותרו כבית במיוחד כדי לצפות בסרט זה, התאכזבו ולא הכינו מדוע לא
שודד הסרט.
מסתב! שפיקדה רומה אירע לפני בפה חודשים. נם אז היד. הסרט
משובץ בלודדהמישדדים, וגם או לא שודר. חברת־ההפצה שלחה עותק
לטלוויזיה, בטלוויזיה צפו בסרט והחלימו כי בגלל איכותי הטכנית,
העותק שהגיע לידיהם אינו ראוי לשידור. פנה מי שפנה לחברודההפצה.
החזיר להט את העותק וביקש עותק חדש. באיכות טובה יותר.
עותק הדש אכן הגיע, והסרט שובץ שוב בליח־המישדדיס. אד גם הפעם |
לא שודר, מכיוון ששוב היה מי שצפה בסרט והחליט שאיכותו הטכנית ן

לקויה.

הישראלית, כשצפי בסרט וראו את תמונתו הראשונה• נבהלו והחזירו אותו
לחברה. כך קרה גם בפעם השנית
נוסף לזה איתרע המזל, והמומחה המייעץ לטלוויזיה בענייני קולנוע,
דן פיי ניו, נעדר מהארץ בשתי הפעמים, ולא יכול היה להסביר, למי
שצריך, שכך צריך להיראות סירטו של אלטמן.
וכך הצופים הפסידו פעמיים.
העולם הזה 2583

בלי הרדמה

(המשך מעמוד )17
• קופת־החולים הכללית שילמה
92 מיליון שקל ( )1985 לצעיר קטוע.רגל
בן ,23 שנפגע ברגלו בהיותו בן .9
־ הוא טען באמצעות עורך־דין שהוא
הובהל לבית־החולים כרמל בשל פגי״
עה ברגלו. בבית־החולים גיבסו את
רגלו ונתנו לו כדורי־הרגעה, תחת
לבדוק את רגלו. כתוצאה מזה קטעו
את רגלו עד הברך.
• 76 אלף דולר קיבלו מידי קופת־חולים
הורים אשר בנם הפך למפגר,
לפי טענתם, מ״חיסון משולש״(ספטמבר
.)1985

במיקריס של תשלום דמי־כופר
עבור טיפול כושל, מובן
מאליו שכל השותפים לרשלנות
יוצאים ״זכאים״ :הכסח מכסה
על הכל. במיקריס אלה אין
המימסד דואג להעניש את
הרופאים המתרשלים.

מ שה זילברמן וו צ ה לה תפטר
מתפקידו, אבל אין רו ווש -נ׳
במיכלגת העבודה מלם מסוכסכים
עם כולם. הרוטציה של באר־שבע
משה זילברמן, ראש עיריית באר״
שבע, נלכד בלישכתו. פשוטו כמשמעו:
אין הוא יכול לצאת, אין הוא יכול
להתפטר, אין הוא יודע עד מתי יצטרך
לשבת על כס ראש־העיריה.
לפני שיבעה חודשים בדיוק הוא
נבחר לתפקידו בישיבת מועצת״העי-
ריה, בעיקבות הסכם שערכה סיעתו,

^ מבקר-המדיגה
* ללא שמיים
*ץ יקרים רכים של רשלנות רפו־
^ /אי ת מגיעים לשולחנו של מבקר־המדינה,
אך הוא מסוגל להתייחס רק
למיקרים מעטים וגם זאת הוא עושה
בעדינות רבה.
כך, למשל, פירסם מבקר־המדינה
השנה (דוח )36 סיפור על מיקרה של
ניתוח חולה״לב בשנות דד 50 לחייו
בבית־חולים במרכז הארץ. לפי הדוח,
אושפז האיש בבית־חולים בגלל הת־קף־לב.
שם נמצא בליבו קריש־דם.
צוות־הרופאים החליט שעליו לעבור

ה חיי לתמתה
נעיקבות ניתוח
קוסמטי. לשונט
זה לקח חמ ש
שנים להשתננע
שהיתה ו שלחת
בדחיפות ניתוח־לב־פתוח. ואולם האיש
ביקש לדחות את הניתוח עד לשובו
של בנו מחו״ל. בית־החולים נענה
לבקשה, והניתוח נדחה.

כאשר נערד הניתוח, כעבור
שבועיים, הסתבר כי בפרק
הזמן שעכר מאז הבדיקה חל
שינוי במצב החולה: קריש־הדם
נעלם, והניתוח הפך ככך
למיותר.

בדוח לא פירסם מבקר־המדינה את
שם בית־החולים ושמות הרופאים שביצעו
את הניתוח המיותר וגרמו נזק
לחולה. גם מישרד־הבריאות לא נקט
בצעדים, ואיש לא נענש על הרשלנות
הרפואית — חוסר בדיקה חדשה לפני
הניתוח.
מחפים לשופט

ך• ־ 18 בספטמבר 1979 מתה
בבית־חולים שיבא בתל־השומר
חיילת בת 20 בעיקבות סיבוך, אחרי
ניתוח קוסמטי בפניה. הניתוח בוצע
בידי הד״ר רפאל שפיר, והוגדר על־ידו
כניתוח קל מאוד. חמש שנים היו נחוצות
כדי שהשופט, שחקר את נסיבות
מותה של החיילת, יגיע למסקנה שככל
הנראה נעברה בעניין זה עבירת־רשלנות,
בכך שלא בוצעו אצלה בדיקות
מוקדמות מתאימות, ושהיה מחדל
באי־ציוד חדר־הניתוח במיכשור מתאים
בשעת ההרדמה.

מישרד-הבריאות יכול היה
להגיע לאותה המסקנה תוך 12
שעות אחרי מותה של החיילת
ולנקוט בצעדים מתאימים. אך
כהרגלו, לא עשה זאת.
הוא לא עשה זאת גם במיקרה של
העולם הזה 2583

על ראשות העיריה מטעם אשל, מול
מועמד של העבודה, הח״כ לשעבר אורי
סבאג, וזכה שוב במישרה.
בקיץ שעבר הודיע נאווי שנמאס לו,
אחרי יותר מ־ 20 שנה בראשות העיריה,
ואחרי שהיה כמעט־מועמד לנשיאות־המדינה,
ברצונו לפתוח בקריירה חדשה:
נשיא הרשות השיפוטית של
ההסתדרות.
לאף סיעה בעיריה לא היה אז הרוב
הדרוש לבחור מתוכה ראש״עיריה
חדש. אורי סבאג, המועמד הכושל,
הצליח לפלג את סיעת״העבודה וליצור
קואליציה עם הליכוד והדתיים. יריבו

ראש עיריה זילברמן
לכוד בלישכתו

לא יסתכסך
אשל, עם סיעת מיפלגת־העבודה.
הסעיף המרכזי בהסכם: בחודש מרס
1987 הוא יתפטר ויפנה את מקומו
לאיש־העבודה.
היו אלה הימים שבטרם הרוטציה

מטרפד סכאג
כוחו להזיק

בהחלטת־ביניים קיבל אז המוסד לביקורת
את העתירה, אסר על שלושה
מחברי הסיעה להצביע בעד זילברמן.
אך קבוצתו של כרמל התעלמה אז
מהצו.
המאבק המישפטי בין שני הפלגים
נמשך כל החודשים האחרונים, כשכל
צד מעסיק את מיטב עורכי־הדין של
באר־שבע.
לפני שלושה שבועות נתקבלה ההחלטה
הסופית במוסד לביקורת. היתה
בה הפתעה לכל הצדדים:
( )1נדחתה דרישתו של סבאג להכיר
בו כמועמד יחיד ובלעדי;

( )2נתקבלה דרישתו להכריז על
הסכם־הרוטציה כבטל ומבוטל.
אין זו סתם החלטה מופשטת, שאפשר
לצפצף עליה, כי בצידה היה גם
איום :״סמכות הענישה בגין הפרת
החלטת המוסד לביקורת מסורה לבית־הדין
העליון של המיפלגה (סעיף 60
של החוקה).״
מה יהיה עכשיו?
דבר אחד ברור: ראשות־העיריה שוב
חמקה מאורי סבאג, אבל לפחות הוא
הצליח להוכיח את כושרו לקלקל את
התענוג לחבריו.
בנץ כרמל אינו רוצה להסתכסך עם

בראשות הממשלה, והעסקנים כולם
גילגלו את המילה על לשונם. באופן
טיבעי קיבל ההסכם את שמו :״הסכם
הרוטציה בעיריית באר־שבע״.
נשכח אז רק פרט קטן אחד: לבקש
את בירכתה של מיפלגת־העבודה.
בימים אלה, כאשר מגיע המועד
לביצוע ההסכם, מתברר כי לסיעה בת
חמשת החברים של העבודה אין מועמד
מוסכם לתפקיד, ויותר מכך —
המוסדות הארציים של המיפלגה
אוסרים את ביצוע הרוטציה.
זילברמן רוצה לעמוד בהבטחתו —
אבל אין לו למי להעביר את השילטון!
השבוע, ביום החמישי, התכנסה
סיעת אשל והחליטה פה אחד :״נקיים
את ההסכם הקואליציוני אחרי שהמוסדות
המוסמכים של מיפלגת־העבודה
יאשרו אותו. שתי הסיעות צריכות
להבטיח את קיומו לפני התפטרות
ראש־העיריה.״
תחילתו של הסיפור המוזר הוא
במרד שיזם לפני שנים אליהו נאווי,
איש־העבודה, בתוך מיפלגתו. נאווי
וחבריו לא עזבו את מיפלגתם, אבל
בעיריה הקימו את הסיעה העצמאית,
אשל.
בבחירות האחרונות הוא התמודד

הוותיק בסניף המיפלגה, מזכיר מוע־צת־הפועלים
בנץ כרמל, ועוד שני
חברים בסיעה, מיהרו לנהל משא־ומתן
עם אשל. בתוך כמה ימים התפוררה
הקואליציה של סבאג, בעוד אשל
והעבודה גיבשו רוב.
ההסכם שאליו הגיעו השתיים:
זילברמן, ממלא מקומו של נאווי —
שאינו חבר המיפלגה — יכהן מחצית
התקופה שנותרה עד סוף הקדנציה,
ואחר־כך יתחלף עם איש־העבודה. היה
ברור שהמדובר בכרמל.
בינתיים ניהל זילברמן את עירו ביד
רמה. כבמטה״קסם הוא הצליח לחלץ
את הקופה העירונית מהגרעונות האדירים
— 47 מיליון דולר — התחיל
בפרוייקטים רציניים כמו בניית היכל־תרבות
מקומי והקמת קניון, וחיכה
למועד הרוטציה.
גם סבאג לא ישב בשקט. הוא רקם
את ניקמתו. את התפקיד הנכסף לא
יקחו ממנו כל־כך מהר, חשב.
עוד באוגוסט פנה סבאג למוסד לביקורת
של מיפלגתו, בדרישה לבטל את
ההסכם. לטענתו, אחרי שהיה מועמד
המיפלגה בבחירות האחרונות, הייבים
חבריו להמשיך ולהצביע למענו בכל
הצבעה.

נמאס לו

מות תינוקה של אורה פישר בלידה
בבית־החולים אסף הרופא באוקטובר
. 1983 אורה פישר שמעה שחברי־הוו־עדה,
שמונתה על־ידי מישרד־הבריאות
לבדיקת המיקרה, קבעו כי הד״ר יצחק

לטקו הוא האחראי באופן ישיר ובלעדי
לחבלה בלידה, ויש להעמידו לדין.
אולם ועדה מישמעתית של מישרד־הבריאות
קבעה כי הרופא זכאי..
כרי להגיש תביעה לבית־מישפט

דרשה אורה פישר את דוח־הוועדה, אך
מישרד־הבריאות סירב למסור לה
אותו. היא לחמה כמעט ארבע־שנים,
והגיעה לבג״ץ. י
רק אחרי התערבות בג״ץ קיבלה

פורש נאווי

ראשי מיפלגתו ולהפר את החלטותיהם.
גם כך הוא אינו פופולארי אצלם.
הוא גם אינו רוצה, חלילה, שזילברמן
יתפטר סתם כך, ללא הסכם, כי אז יפול
התפקיד לידי אריק ניסן, היום ממלא־מקום
ראש־העיריה. ניסן, איש העבודה,
הודח על־ידי זילברמן ממועצת-
הפועלים, ובוודאי ישמח עכשיו לחטוף
ממנו את השררה.
ובכלל, לפי ההסכם המקורי, אחרי
הרוטציה צריכה מישרת הממלא־מקום
לעבור לאיש־אשל. לכן ברור שלפני
ההתפטרות של זילברמן חייב להתפטר
ניסן.
איש בבאר־שבע אינו יודע היום כיצד
יתגלגלו הדברים. את מירב הסיכויים
נותנים העסקנים המקומיים
לאפשרות שזילברמן ימשיך בתפקידו
עד לבחירות. חבריו בסיעה מרוצים
מכך שאין עליהם מוראה של שום
מיפלגה — במיוחד שלושת החברים
(מתוך חמישה) שהם חברים רשומים
במיפלגת העבודה: אליהו נאווי.
עובדיה קלאי ואברהם פידל.
ויותר מכל מרוצה אליהו נאווי עצמו.
הוא הצליח לחמוק בזמן מלישכתו,
וכעת הוא יכול להביט בכל המהומה
כמשתתף סביל. גיורא נוימן
אורה פישר מיסמכים, המאפשרים לה
להגיש תביעה לבית־המישפט. למעשה
ניסה מישרד־הבריאות לחפות על רשלנות
רפואית. הוא לא היה זקוק להחלטת
שופט.

1הי ר 1ת
ך ן 1

ההיסטוריה חוזרת

כן. כן, גם אני השנתי עד היום שחיפה זה הפנורמי״ הנמל, ממגורות
דגון, כמה אוניות של חיל־הים. כמה דוכנים של ימאים בעיר התחתית
ובית־המיסחר לבגדים דן גבריאלי. אם חשבתם שבית־החולים רמב־ם גם
הוא בחיפה — אז טעיתם. בית־החולים הוא בבודגלים. אז זוהי חיפה,
רבותיי וגבירותיי. כר חשבנו כולנו.
עד שפיתאום, בגלל איזה עניין מישפחתי, הייתי צריכה לנסוע לשם
בעצמי. נסעתי. ראיתי — נוצחתי. זה מה שאני יכולה להגיד לכם.
תשמעו סיפור. בבקשה:
אדון אחד, אישיות חיפאית מאור ידועה, חטף מחלודמין. כמו כל
חיפאי סולידי. הוא הלך לרופא. הרופא בדק, אישר את המחלה, ושאל את
האדון החיפאי עם מי הוא מקיים יחסים. האדון החיפאי אמר. שרק עם
אשתו ועם פילגשו.
הרופא נתן לאדון החיפאי זריקה גדולה בישבן, ביקש ממנו לשלוח
אליו גם את האשה וגם את החברה, כל אחת מהן במועד הנש לד״ שתי
הנשים באו. כל אחת מהן קיבלה זריקה, שאדון החיפאי חשב שבזה תם
הדבר.
אבל עבר עוד שבוע ועוד שבוע, שמחלה לא עברה. האדון רץ שוב
לרופא וצעק לו. :געוואלח׳ הרופא אמר שזה פשוט לא יכול להיות, כי כל
אחד מהשלישיה כנר קיבל את הזריקה, שמעבירה את המחלה מהר מאוד.
ואז התיישב התפא, לקח את ראשו בידו ואמר לאדון החיפאי :״יכול
להיות שלאשתך יש מאהב, ואולי לחברה שלוי״ האדון החיפאי נדהם
מעצם השאלה, ואמר שתיכף הוא הולך הביתה לברר את העניין. בבית,
אחרי תיחקור לעומק וקצת צעקות, הודתה האשד, שדווקא יש לה חבר
מאוד קרוב.
בדיסקרמיש גדולה גרמה אשתו של האדון החיפאי המכובד למאהב
שלה ללכת לרופא ולקבל זריקה. ושוב לא קרה כלום. וכבר חשבו
וחוזי חלילה

לפני 10 שני ם פג ש מתי מורגנשטרן,

שהחומר שמזריק הרופא הוא חומר לא טוב. אבל ש רק ער שהסתבר
שלמאהב של אשתו של החיפאי המכובד יש אשה, וגם לאשה הזאת יש

מאהב.

למה להלאות אתכם בתיאורי־קירנה בלתי־מובנת? הקיצור הו* שישה
זוגש חיפאים מכובדים, בינשס רופא חשוב, עורד־דין מכובד, סוחר
ידוע, יבואן מצליח. נשותיהם ופילגשיהם, ביקרו כולם אצל רופא־המין,
וקיבלו זריקות גדולות מתחת לחגורה, שיום כולם בריאים ושלמים לאהד
שהמעגל נסגר סוף־סוף.
הוי שפה, חיפה. איך לא הבחנתי בך עד היום?

תל־אביב. שליטה שגם היא רוצה רומאן מהאיזור1
הזה דווקא. כך היא פגשה, הכיש והתאהבה ,
ככדורסלן הכי מפורסם על המפר״ טל בדודי. י
כמעט בכל סוף שבוע הש ברוש מגיע לבית היפה ,
בשכונת ת ש כדי לבלות עם גילה.

היפים והעליזים של היפה, יעקב פיינגולד
ואשתו גילה. הס גידלו שני ילדים, אהבו אחד

והאנשים בחיפה, מה יש ל ש לעשות מלבר
לדברי אז הם דיברו על הרומאן של גילה וטל,
והם גס דיברו על הנישואין הקרובים של יעקב
וענת. למה הם חשבו כולם שענת ויעקב יינשאו?
פשוט מפני שיעקב שכר די ש גדולה לשניהם,
וגם קנה לענת מתנה יפה, בדמות מכונית בה־אם־וה
שישה.

את השני ובילו את חייהם במסיבות ובחגיגות.
ואז, יום בהיר אחד, לתדהמתם של החיפאים, הם
נפרדו.
יעקב נסע לתל״אביב. ושם פגש, הכיר
והתאהב ב ענ ת ברם היפהפיד״ שהשה סגנית
מלכת היופי של ישראל, וגם צעירה מיעקוב בנן
שנים. הרומאן בין שניהם פרח, ואת יעקב ראו
בחיפה פחות ופחות.
כשראתה גילה שבעלה מצא את אושרו באיזור

אבל ...לא דובים ולא יער, לא שונות ולא
חופה. לפני חודש פורקה שבילה, שי לבנות
משש את שבילה הישנה. יעקב וגילה חזרו א ש
אל השני, ומאז הם ממש בעננים. עד כרי כך הם
שמחים, עד שלא יכלו ל שאפק ועשו מסיבת־ענק
ביש השישי, לכל חבריהם וידידיהם. כדי
שכולם ישעו שהזוג חזר והתשל את החיים
מחדש. איו אומרים ״מזל טוב״ בחיפאש?

בבית יפה בשכונת דגיה גרו להם א ש הזוגות

ענת ברם
גם טל ברודי נשאר לבד

פקש בכיר בחברת צים. גרושה תל־אביבית יפה.
באותה תקופה היה מורגנשטרן נשוי ואב לבת.
עובדה שלא הפריעה לו להתאהב באופן חזק
מאוד בגרושה התל־אביבית ולהבטיח לה, כמו
שגברים נשואים רבים מבטיחים לאשבותשן:
״אני אתגרש ואשא אותך לאשה.׳׳
עש לפני שהגרושה התל־אביבית הבינה מה
קורה, התגרש מתי מורגנשטרן והתחתן איתה. אז
שניהם נסעו לארצות־הברית, כי בדיוק באשה
תקופה הוא התמנה כנציג צים בארצותשברית.
הזוג חי לו באושר ובאהבה גדולה בעיר ניו־יורק,
ובאותו הזמן חסכו כסף כדי לבנות את ביתם
בשפה. בשוק כשהושלם הבית, התמנה מור־

והיווה!

ויי

השישי!
זה קרה לפני שנתיים. ברחי הנשיא בחיפד״
בקומה ב׳ ,ישבו בסלון דירתם ש״ר אלי
סו־־למוטר ואשתו יהודית וצפו בטלוויזיה.
השעה היתה מאשרת שיה שקט מסביב.
לפתע נשמעו רעשים מאוד משונים מהדירה
אשר מעליהם. הדש ואשתו ידעו כי בדיש
מעליהם גרה גברת קשישה, בת ,85 ומאש״מאוד
שקטה, ולכן הרעשים שבקעו מדירתה ועחידו
את בני־שוג. הם ניגשו לטלפון, חייגו למישטש
ואמרו ל ש לבוא ולבדוק מה קוש״ בינתיים
השתרר שוב שקט, ובני־הזוג חזרו לצפות
בתוכניתשטלוויזש.
ואז לפתע הם שמעו רעש מכיוון דלת חדש
השינה שלהם. לפני שהם הבינו מה קוש״ עמד
מולם גבר גדול, עירום כביום היוולח, ואייים
עליהם. בינתיים התמלא הרחוב בסירנות של
המישטרה, בני־הזוג פרלמוטר נשמו לרווחד״ אבל
העירום אמר ל ש שאם הם פותחים את הדלת —
הוא הורג אותם. המישטרה הרגישה שמשהו
משונה קורה בדיש״ שיא פרצה את של ת שפשה
את הגבר העירום, שהיה המלח מנושאתשמטוסים
ניו־גירסי שעגנה בנמל־שפה באותו זמן.
השבר גם ששגבר העשום השאיר את מדיו
ליד מיטתה של הגברת בת ה־ ,85 שאותה אנס
כמה דקות לפני שהופיע בסלון של מי שפ ש
פרלמוטר.
כמו שאמרתי, כל זה קרה לפני שנתיים. מאז
מתנהל המישפט בביתשמישפט המחוזי בחיפה.
מאז ועד היום, בכל פעם שאוניה אמריקאית
מגיעה לנמל, מ שגרת הגברת יהושת פדלמוטר
בביתה ואינה יוצאת ממנו עד שהאוניה האמריקאית
עוזבת. את המים הטריטוריאליים של
מדינת ישראל.
ועכשיו שוב הגיעה נושאת־מטוסים אמש
קאית, ואזלו כל אמצעי־המניעה מבתישמירקש,
ובחורות עובדות מאמור תל־אביב ובאששבע
נסעו לעבוד כמה ימים בעירשנמל, והבארים
מלאים עד אפס מקום, וקציני.חילשים הישראלי
מבקרים עם עמיתיהם האמריקאים וכל חיפה
התמלאה בחוגגים — ורק יהודית פרלמוטר
סגורה בביתה, אשר ברחוב הנשיא, ומחש לרגע
שכולם יעזבו.
השבוע מצלצל הטלפון בבשה. ומזכירת

מתי מורגנשטרן
.לא גברת צעירה ולא קלא סי ד
גנשטרן כמנכ״ל צים. והזוג המאושר והאוהב עזב
את ארצות־הברית כדי לחזור הביתה.
מספרים לי כי האשד, היפה סשש בית יפהפה.
ריהטה אותו בטעם, טיפחה ברגש קן חם לאהובה.
אלא שאהובה התחיל לשעדד יותר ויותר מהבית,
והיא נשארה יותר ויותר לבדה. כשניסתה לומר
לבעלה שהם כמעט אינם מתראים מאז חזרתם
ארצה, הסביר הבעל שתפקידו כמנכ״ל גוזל את
כל זמנו, והיא, כמו אשה אוהבת, האמינה.
האמינה האמינה, עד שיום אחר הפסיקה
להאמין והתחילה לשאול שאלות. מהתשובות
שהיא קיבלה השבר לה שאומנם בעלה עסוק
מאוד במישרד, אבל באותו המקום ממש יש גם
גברת צעירה ועסוקה מאוד, והם — המנכ״ל
והגברת — הרבה פעמים עסוקים ביש.
החוקית עשתה כמה סקנדאלים למנכ״ל,
והמנכ׳׳ל עשה כמה צעקות לכיוון שוקית,
ועכשיו אני שומעת שהם כבר בהליכים של
גירושין,
גו, וא שי כל הסיפורים האלה ששמעתי, הייתי
ממש מוכרחה לעשות איזה דרינג־דרינג למתי
מורגנשטרן, ולשאול אותו את השאלה הנוקבת:
״האומנם?״
״זה נכון שיש קצת בעיות ביני לנ ץ אשתי״.
וזה נכץ שיש לך גברת צעשה, שבגללה כל
הבעיות בינו לבץ אשתו. פשוט הסיפור הקלאסי?
״שום
דבר קלאסי לא קו ש לי עכשיו. יש
בעיות ביני לבין אשתי, ובמקום קטן, כמו
הפייטון־פלייס שלנו, מנפחים כל רבר.״

מועדון רוטרי. שאליו משתייכים בני־הזוג,
מבקשת בצורה עשנה ומנומסת, שהזוג יאות
לארח כמה נחתים אמריקאיים מהאוניה. במקש
תשובה מנומ ש, קיבלה המזכיש של רוטרי
סישת צעקות נוראיות באוזן -.טריקת-סלפון
חזקה.

ו₪חווו₪ע( מ !7ע(/ע

מאת
שור סי ת׳ ריב

מסע
של סחלבים המטיפים והרב

הבית התימהוני שברחוב הירקון בתל־אביב
סנדיי טיימס
העיתון האנגלי ׳טעו , ,
לעצמו 1 > 11 עו ן
ה־ 25 עשה ׳/
יובדהולדתו יי

יישאר בזמן הקרוב מיותם מבעליו. בעלי־הבית,
שלומית סולוביצ׳יק וישראל בולוק, נמ 1מתנה. הוא הקדיש חלק גדול מהגיליון לשלוש נשים ידועות ולטריפים
שלהן. ביאנקה ג׳אגר, גרושתו של הזמר מיק ג׳אגר, מספרת על
צאים בימים אלה ביפאן.
הבגדים המשגעים של חייה, פאנקיסטית מפורסמת מספרת על הטריפ של
י הזוג המוזר והבינלאומי — הוא שווייצי והיא
ישראלית — נישא ביום הראשון וערך מסיבה
מצומצמת ומפוארת למוזמנים קרובים.
במסיבת החתונה נכחו רק 34 איש. רוב
האורחים היו בני מישפחתו של ישראל. הם הגיעו
מכל קצוות־תבל, שש אחיות ובעליהן, ושלושה
אחים ונשותיהן. רק אח אחד בא בלי אשתו,
הכלה הטריה לבשה שימלה שקשה לתאר
אותה במילים, ולראשה היתה הינומה קטנה
לבנה.
המוזמנים, שהתקבצו במלון פלאזה בירוש־

שער ה״סנדי טיימם״
זה היה פיצוץ כמו צירנוביל:

מנדי־רייס־דייוויס־שאולי
״כשזה קרה לי בפעם הראשונה -

שלומית סולוביצ׳יק
ירח־דבש ביפאן
לים, סעדו את ליבם בארוחה מפוארת של חמש
מנות.
אבל גולת־הכותרת והדבר הבולט ביותר בחגיגת
הנישואין היו עשרות זרי־פרחים שקישטו את
האולם, והפרחים הבולטים בכל זר היו סחלבים
לבנים וסגולים.
לא במיקרה היו שם סחלבים. הדבר הראשון
שעשה הזוג הטרי אחרי החתונה היה ביקור־בקיבוץ
מעלה־החמישה, שליד ירושלים, אצל

הפאנק, והשלישית, ממש מכוחותינו, אינה אלא מנדי ריייס־דייווים־
שאילי, המספרת על זיכרונותיה הקשורים בתאוות הבשרים.
וככה מספרת מנדי:
.כבר בילדותי עלה אצלי נושא תאוות־הבשרים. שמעתי על המושג
לראשונה מפי הכמרים המטיפים בוולס, שבה ביליתי את הקיץ אצל סבתי.

יצחק נווט, המתמחה בגידול סחלבים שונים
ומשונים.
את ירח־הדבש מבלים השנים ביפאן. למה
ביפאן? כי שם מתקיימת בימים אלה תערוכה
בינלאומית של סחלבים, כמובן.

המטיפים חירפו וקיללו את הנשים,קלות הדעת׳ ואת חטאי־הבשרים שלהן.
אצלנו בבית, כשכונה שלנו, הנושא לא היה כל־כן־ באוויר, אם כי שכן אחד

ברח עם אשתו של רופא־השיניים.
״כשזה קרה לי בפעם הראשונה, זה היה משהו בעוצמה של צ׳רנוביל —
רעמים וברקים וחשמל. הוא היה ממש העתק של אלן דילון — אז מה
הפלא?
אחר כן באו באו שנות ה־ ,60 ואיתם מעלליי ופירסומי, ואנגליה היתה
באותם הזמנים כל־כן־ פוריטאנית, שהחלטתי לעזוב אותה לטובת מדינת־היהודים.
ואז, כשאני שם, בישראל, חלה המהפכה באנגליה. הגיע עידן-
המתירנות, ובלונדון עשו כולם חיים — ורק אני ישבתי בישראל, למדתי
יידיש וסרגתי ביגדי־תינוקות. מרוב ייאוש הלכתי לאיזה רבי כדי לקבל
ממנו עצה. הרבי דיבר איתי, ניסה להרגיע אותי וגם סיפר לי סיפור. הסיפור
הוא על רבי אחד שהחליט לכלוא את יצר־הרע בתוכו, לטובת הכלל, כמובן.
אלא שאחרי חודש, כשראו חסידי־הרבי שלא קורה כלום — לא אהבות,
לא סקס, לא הריונות ולא חיים — הלכו כולם לרבי וביקשו ממנו לשחרר
את יצר־הרע מתוכו, ולשחרר אותו לטובת הכלל. המסקנה ברורה, לאי׳
כך אמרה מנדי רייס־דייוויס־שאולי לאנגלים, אז שאנחנו לא נאמין?

אוצר בכ ספת בשווייץ
איש־עסקים ידוע ואמיד נפטר לפני כמה חודשים נתל״אביב מהתקף־לב. האיש-היה בן 45 במותו.
אלמנתו. שגם היא צעירת בת ,40 התאבלה מרות על בעלה. היא המתינה בסבלנות ובכבוד עד תום
ימי־האבל. הדבר הראשון שעשתה אחרי שהתאוששה ממות בעלת היה לקנות כרטיס־טיסה לשווייץ.
היא ידעה כי בעלה המנוח החזיק כספת כבנק שווייצי מכובד, והיא מיהרה לשם כדי לפתוח את הכספת
ולהניח ידה על האוצר החבוי בת
כשהגיעה לבנת נכנסה לתדר־הכספות השמור היטב ופתחה את הכספת, מצאה בה אכן אוצר גלום,
אר לא כזה שציפתה לה בכספת היו רק תמונות עירום של אשה ישראלית.
מסודר טוב
גיסתו לשעבר של בעל הבנק

מייק סטולוביצקי הסתדר בחיים. כך מספר
שפיון זריז שחזר בימים אלה מניריורק
שבאמריקה.
לצעירים שאינם זוכרים את מייק, אזכיר שהוא
היה פעם הדמות החיה בכל האירועים החשובים.
לא היתה פתיחה שמייק לא היה מקשט אותה
בנוכחותו, לא היתה סגירה שהוא לא השתתף בה,
לא נמצא פאב, בר, דיסקוטק ומיסעדה חדשה
שמייק לא נראה בהם. ידו היתה בכל מה שקשור
בצורה זו או אחרת באירועים ובבילויים. הוא היה

סוכך נסיעות, איש יחסי־ציבור, מארגן כינוסים
ועוד כהנה וכהנה.
לימים, בעודו משמש כסוכן־נסיעות, נסע גם
הוא ולא שב. הוא התמקם בגולת־אמריקת בחוף
המערבי, והתחתן עם אשה אמריקאית, גם היאו
סוכגודגסיעות.
לא עבר זמן רב ומייק התגרש מסוכנת־)
הנסיעות האמריקאית שלו, אך לא עזב את1
הגולה. השבוע שמעתי כי התחתן שוב, הפעם!
בנידיורק. לא הייתי טורחת לספר את הסיפור
לולא היתה הכלה מישהי שהיא משהו. ובכן!,
הכלה היא גרושה מאחיו של המיליונר ז׳אק!
נאסר, שהוא בין השאר גם הבעלים של הבנק!
הבינלאומי הראשון. שני האחים, כך סיפר
השפיון בהתרגשות, שותפים בכמה עסקים. ואם|
האח עשיר, מן הסתם גם הגרושה מסודרת לא רע!.
ואם היא במצב כלכלי טוב, אז מן הסתם גם מייק!
אוכל עכשיו שמנת בכפית של זהב. כך אומרן
ההיגיון שלי.

מישפחה שכזאת

בבית״ו משחקים פוליטיקה
בשבת האחרונה סיימה בית״ר
ירושלים את מישחקה מול שימשון
תל־אביב בתיקו. הבית״רים שיחקו
גרוע. בכל זאת, הוסיפו למאזנם נקודה
נוספת, והם עדיין הראשונים בדרך
לאליפות.
הפעם אני לא בענייניי כדורגל,
טאקטיקה, שמירה אישית, בונקר

מיגרש־האימונים של בית״ר ירושלים.
המאמן, ררור קשטן, אינו מדבר עם
יושב ראש־הקבוצה, רוני בראון. המנהל,
אברהם לוי, ביחסים רעועים עם

מגי ג׳וניור
נרדם על הספסל
מלאני, רעייתו של שחקן מכבי תל־אביב, קווין מגי, באימון פרטי.
מלאני מקפידה להתאמן מדי יום, ומוכיחה כי היא לא פחות טובה מבעלה. היא
קולעת לסל, מטביעה כדורים ברשת ומרגישה בטוחה על הפרקט של יד־אליהו.
בינתיים ממתינים לה בעלה, שכבר סיים את האימון שלו, ובנם הקטן, מגי״ג׳וניור,
שנרדם על הספסל, בין האימון של אבא לאימון של אמא.
חים על חשבון הקבוצה. הוא מקפיד
שהשחקנים ישלמו מכיסם כל הוצאה
נוספת בבתי־המלון שבהם הם מתארחים.
השבוע גם לא הסכים שהקבוצה
תצא לבית־מלון לפני המישחק
עם שימשון תל־אביב. הוא מתערב
בשיקולי־המאמן, המעסה והטאקטיקה
של המישחק. טענתו היא, שהוא רוצה
להעשיר את קופת הקבוצה, שלא יהיו
גרעונות.
בבית־וגן אומרים, שהוא אינו מבדיל
בין עיקר לטפל, בעיקר בעניינים הק
עסקן
בדאון
שישה שקלים

ועוד. הפעם אני בעניין הפוליטיקה של
הכדורגל.
אז ככה: כולם יודעים שבבית״ר רותחת
הלבה מתחת לרשא שבבית־וגן,

יושב־ראש הקבוצה, רוני בדאון. רוב
שחקני הקבוצה אינם מדברים עם יו־שב־ראש
הקבוצה, בראון.
הטענות כלפי בראון הן רבות. הוא
לא מפרגן למנהל הוותיק של בית״ר,
לוי. הוא נוהג ביד קשה וחסכנית בכל
הקשור להוצאות כספיות בקבוצה. הוא
לא מרשה לשחקני בית״ר להזמין אור
שורים
לכסף. למשל: רק אחרי הפצרות
חוזרות ונשנות של אפסנאי הקבוצה,
הוא הואיל להעלות לו את משכורתו
החורשית. בכמה? תשאלו. בשישה
שקלים.
השאלה הנשאלת היום בכל בית,
בכל בית־קפה, בכל בסטה ובכל מונית
בירושלים היא: למה יושב־ראש תנועת
החרות בירושלים, ראובן(״רובי״) ריב־לין,
אינו מפטר אותו.
אז ככה. בראון שייר למחנה ריבלין
בחרות. במהלר החודשים שהוא יושב־