גליון 2584 מתאריך 11 במרץ 1987

לפעמים מגיע לו יותר
...מגי ע לך שוקולד מעולה-
טורינו של קמיל בלוך שוויצריה.
להנאתך ב־ 2טעמים נפלאים:
חלב עם מילוי קרם אגוזים.
מריר עם מילוי קרם אגוזים ושקדים.

טורינו של
־8־88

מיוצר בישראל עפ״י רשיון מיוחד ע״י

מיכחבים
מדינה של אמיגרנטים
על הסיבות לירידה מן הארץ (״המ הגרים״
,העולם הזה 4.2.87 ואילך).
לדעתי, שורש הרע הוא שמעבר למילים
היפות, כגון עליה וקיבוץ־גלויות, העובדה
הפשוטה היא שאנחנו מדינה של אמיגרנטים,
והאופייני למהגר הוא חוסר־השורשים, חוסר־המחוייבות
לחברה (ואפשר להרחיב זאת גם
בחוסר־ההתייחסות לפלסטיני כאדם בעל תרבות
משלו, שאינה נופלת מתרבותנו).
ומזה גם נובעת התרבות של מצליחנות,
ההיתפסות לסממנים חיצוניים. ומהבחינה הזאת,
למשל, ההשקעה במכונית מפוארת היא ההשקעה
הנכונה ביותר, מאחר שזו מסתובבת בכל מקום
ומכריזה לכל העם: הנה, איש זה יכול להרשות
לעצמו מכונית יקרה! והרי כל ישראלי יודע
או רי שינוי! ,ירושלים
בדיוק את המחיר.

עדנת תושב חוזר
עוד על הסיבות לירידה(״המהגרים״,
העולם הזה 4.2.87 ואילך).
חן־חן על סידרת הכתבות בעניין הירידה
מהארץ. הן נכונות ובהירות, ומהן יכול כל אחד
להבין ולדעת מדוע הירידה מן הארץ הולכת
ומתגברת.
כתושב חוזר, אשר לא קיבל שום עזרה מאיזשהו
מישרד, ובמיוחד לא ממישרד ״הקליטה״,
ברצוני שהציבור הנכבד יידע ששורש הרע והגורם
לכל בעיות הירידה של העולים הם מישרד
.הקליטה׳ והסוכנות. הם ורק הם הגורם העיקרי
לירידת הישראלים העולים החדשים.
מאיר דירי, בני־ברק

איו ־ אן־גיי ט:

כתבת השער הקידמי:
איפה השאלה?

השופט ה שתגע 1

האמריקאים העבירו שאלות כתובות
לארבעת הישראליים שתיווכו
בין רגן לחומייני. אליקים רובינשטיין
זימן לשיחה את עמירם ניר.
אדולף שחימר. יעקב נמרודי ודויד
קימתי, אבל לא שאל דבר ולא
^ ^ הראה להם את ה־שאלות..
.העולם הזה
מנסח שאלון משוער.

הפזילה אר התנ״ר
על הנושאים המושכים את תשומת-
ליבו של מטייל ישראלי(״מיכתבים״,
העולם הזה .)4.3.87
כל אחד ושטח ההתעניינות שלו. אם כל מה
שיש לקורא ברנט לספר על ביקורו במקאו זה
מעשה כרטיסי־הפיס, זאת בעיה שלו. אני, למשל,
גם מ טיילתי לאחרונה באותו איזור ודווקא
שמחתי לקרוא בעיתון מקומי שמעבר לגבול,
בעיר הסינית נאנג׳ינג, הוקם בית־דפוס מיוחד
להדפסת סיפרי תנ״ך, ותוכנית הייצור שלו
לשגת־העבודה הראשונה מדברת על מילית וחצי
יעקב מור, תל־אביב
עותקים!

הצמר מהררי השלג
על מעיל הוויקונה, אותו קיבל שרמן
אדאמס, עוזרו של הנשיא אייזנהא-
וור(.מיכתבים׳ ,העולם הזה .)4.3.87
העול ם ו ״ ה 2584

(המשך בעמוד )4

מידיה דודה
בגדד אהבה
אסתר זוכוביצקי מוכנה להפקיר מיליון דולר בקופת בית־המישפט,
כדי שהמישטרה תחזיר לה את דרכונה ותאפשר לה
לטוס לניו־יורק, לבעלה האהוב, אותו לא ראתה זה יותר משנה.
היא אינה נענית לדרישות אביה לעזוב את יונתן זוכוביצקי, כי
היא עקשנית יותר משאול אייזנברג. בינתיים היא עצובה, ולכן

בית השיפתותיים טרוו מיו
אצר שויו?

במליאה הם מפעילים את השפתיים בווי כוחים,
בריבים ובעלבונות. כשהם מגיעים
למימון, מסתיימת ההצגה וכל הח״ גי ם אוב-
לים זה עם זה והופכים להיות 2 חברים. בשני המיקרים, הפה
הוא האיבר הפעיל בראשם.
כשבאה אביבה לבקר את בעלה רפאל
(בתצלום: מחזיקה את תמונתו) בכלא הצבאי,
הוא כבר היה מת. שילטונות הכלא לא
טרחו לומר לה שהתאבד כמה
שעות לפגי כן. מדוע הוא פחד

^ ^ 2לעבור מכלא — 6לכלא?4
אורגזמה אצר הרופא?
המטופלת טענה שהגינקולוג גרם לה לאורגזמה
הראשונה בחייה, בזמן בדיקה במיר•

נתניה זה לא נוקאו
על פילאי מסעות קורא במיזרח הרחוק
(״מיכתבים״ ,העולם הזה

ביג דיל! נמכרו 600 כרטיסי־פיס עם מיספר
זהה, ודווקא מיספר זה עלה בגורל וזכה בפרס
הראשון.
אני קניתי פעם כאן, בנתניה 60 ,כרטיסי־פים,
ואף אחד לא זכה אפילו בקרן של שניים וחצי
מנשה שחר, נתניה
שקל. זה סיפור!

כתבת השער האחורי;

בכלא 6

ער עכברים!מעדרים
האם עכברים באמת מזיקים (״מיב־תבים״
,העולם הזה .)4.3.87

מדוע יוצא הקורא גטניו בשצף־קצף על
העכברים, שהם, כביכול, הצדקת הקיום של
החתולים (.אוכלים את העכברים המזיקים!״).
הלא לולא היו העכברים בנמצא, היה צריך
להמציא אותם. אחרת, כיצד אפשר היה לטבוע
אימרה כל־כך נכונה כמו.ל א עכברא גנב, אלא
חורא גנב!׳ ,שתרגומה: לא העכבר גנב, אלא החור
גנב.
וכמה זה אקטואלי בימים אלה, של פיצויי
ארנסט יפת ופנסייתו.
יעקב בר־ניב, ירושלים
אין לקורא גטניו מושג עד כמה הוא צודק
בהגדרת עכברים כמזיקים. אפילו חכמינו הקדמוניים
כבר אמרו. :סודם רע!׳ ולשם הדגמה קבע
חכם אחד (רבא). :אפילו בגדים כוססים!״ ואחר
(רב פפא). :אפילו קתו של מעדר כוססים!״
אליעזר ודובניסקי, פתח־תקווה

אורי אבנרי מדווח מארצות־הברית על
פרשת פולארד: מדוע הטיל השופט על
המרגל הישראלי עונש כבד מזה שביקשה
התביעה? מדוע הכריז שר־הביטחון האמריקאי
בי לגיונתן פולארד מגיע שנש־מוות?
על מה שבאמת משגע בפרשה
את זרועות־הביון של ארצות־הברית,
מדברים שם רק בשקט.

רחר ה מרחרח
מרחחת:
תמי(בתצלום) בת ה־18
מצטלמת בגרמנית •
גבי גזית מתגרש באופן
אלגאנטי • רומאן חדש

לדפנה ארמוני
תינוקת במזל 3לפרחי ודויד מושביץ • גיייסון
קונרי — בנו של שון 007
^ מתחמם באילת עם חבר • שופט

אחד בין הרבה גרושות וגדושים.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -אלון צעירי. צלם צעיר 3
איגרת העורך -אשת השר והמאהב 4 6 במדינה -פולני אחד 10 תשקיף -קונדום כהלכה 11 יומן אישי -מיהו אנטון שמאס? 12 אנשים -נעורים. היתרון החולף
מה הס/ן אומרים/ות -אורנה
פורת. יעקב גיל. בתיה הימלפרב
וחיים סתיו

>111111111

הנגאובר בעברית

איך קוראים ל״הנגאובר״ (מה שאנחנו מרגי שים
ביום שאחרי) בעברית) נראה כי ה-
משורר יונתן רטוש ניסה לתת את התשובה
אלא שלא נתקבלה. זיקני חיפה יושבים
ומנסים את כוחם: קיראו הכל על מבת,
שתיירת, שרידמש, ובאותה
הזדמנות גם על הסתיי-
דות עורכים ב״קול ישראל״.

בלדר הסמים

מישהו הלשין על אלי נעים 22 והוא נעצר
בנמל־התעופה בן־גוריון, כשברשותו מיטען
הרואין. איך נקלע החייל המשוחרר לעיסקי
בלדרות הסמים? איך איימו עליו
מפעיליו להשאירו לגווע כמו
כלב, ללא פרוטה, בפאריס?

וזד־יי!
וזבזדגפו־ע

מה האמת סביב ההאשמות נגד אהרון
טייטלמן, האחראי לענייני כודדאדם ב
מישרד״התיירות? מדוע מצטער גוסטב
בדיאן על כך שפתח את פיו, ומה גרם
לנציב שתת המדינה, עימנואל שחץ,
להגיש תלונה במישטרה? מדוע ניסה
אברהם שריר לעזור לפקיד,
ומה בדיוק אמרה אחת
מן המתלוננות בעדותה?

יודעה ו ג גו
ש? שמי
הכימאי הרוסי גלב פאנפילוב הכריז בראיון לעדנה
פיינרו, בפסטיבל ברלין, כי ישמח לבוא לישראל
עם סירטו הזוכה, חבריו כיבדו את כולם
בוודקה, והיפאנים הציגו זוועות מהמילחמה:

א ש תי ואח>
במשן 20 -שנה כבש שרגא בוקסבאום את
חשדותיו כי אשתו בוגדת בו עם אחיו. כעת
הוא השתכנע ורוצה גט. מדוע

2הוא מוכן לספר את סיפור חייו
הטראגי באוזני העולם כולו?

שר־הדתות אתו רוצה — ואולי אינו מסוגל —
להשליט מרותו על הרבנים. דיין תל-אביבי
התפרע במהלך סידור גט,
1 7 1 1וזבולון המר משתמט כבר
ארבעה חודשים מטיפול בו.

זה וגם זד! -התערבות על נעל
לילות ישראל -מטאבה לפלורידה
בלי הרדמה -לאונן אצל הרופא
דף חדש -סינים בתיאטרון
תשבץ הורוסקופ -איך לדוג בן־זוג
שידור -כמעט תאונה בשמיים
תמרורים -הבולגרי של רמלה
רחל המרחלת -על כל העולם
חור ברשת -שחקן אפור־שחור

הכרוך יעקב שוורץ (בתצלום)
,שחקן בית־ר
ירושלים, היה מוכן
לשלם ביוקר כדי להמשיך
לשחק. כשהגיע לצה״ל סירב לצאת
ליחידה מרוחקת -כדי שלא
להפסיד אימונים -ולכן
בילה שיבעה חודשים בכלא,
עד שהכניע לבסוף את הצבא.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
ויקונה איננו סתם צמר משובח. זהו צמר
מעולה ביותר, בעל סיבים מבריקים, עדינים ר
רכים במיוחד, והוא מופק מגיזתן של כיבשי
הלאמה הפראיות, המשוטטות חופשיות בהררי
השלג הנצחי שבמרומי פרו ובוליביה.
ואגב, מגזע הלאמה המבוייתות, הקרוי אל־פאקה,
גם כן מופק צמר מעולה ומיוחד, המשמש
גם הוא כחומר גולמי למעילי־גברים יקרים
טובה סישמן, תל־אביב

מי הדיח את אריק?

פינת בן־יהודה

״העולם הדוד, שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אכיב, רחוב
גורדו! ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבכרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנדן רכזת מערכת: עגת
סדגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל :״העולם הזה״
בע־־מ הדפסה :״הדפום החדש׳־ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע־מ, תל־אביב.

כבר דובר הרבה על הצעת־החוק הבאה
לאסור את פירסום שמותיהם של חשודים, אלא
אחרי 30 ימי־מאסר.
יש הקוראים לה ״חוק ריבקה שריר״ .על שמה
של יוזמת החוק, אשתו של שר־המישפטים
השולטת כיום בבעלה, במישרד־המישפטים ובמדינה
כולה.
אני מעדיף לקרוא לו. חוק וענונו״.
וענונו נחטף• ,לדבריו. ברומא. והובא לארץ.
כאן נכלא בחשאי. גם אילו שמעה על כך
העיתונות, לא היתה יכולה לספר על כך לציבור,
מאימת הצנזורה. וענונו יכול היה להירקב כאן
בכלא סורי ׳במשך חודשים, ואף שנים, מבלי
שמישפחתו ופרקליטו יידעו על כך. הדבר נמנע
רק תודות למאמצי העיתון הבריטי, שחיפש
אתריו, והכומר האוסטרלי שבא לתפשו ושעורר
רעש.
אם תתקבל הצעת־החוק המוצעת, יכול כל
אזרח בישראל להפוך לווענונו. באחד הלילות

וענונו

•טריר

כך הורדמו העורכים

תקיש המישטרה על דלתו ותעצור אותו, ומאותו
הרגע לא ישמע עליו איש במשך שלושים יום
ויותר, שבהם תוכל המישסרה להפעיל עליו כל
לחץ אפשרי, נפשי וגופני, כדי שיודה במה ש־

עשה ולאעשהי

אשת״השר
והמאהב

לא מכבר אמרתי בשידור בטלוויזיה שעלינו
לבחור מבחינת זבויות־האדם בין המישטר
הנהוג בברית־המועצות ובין המישטר הנהוג באר-
צות־הברית. עלינו לבחור בין עיתונות נוסח ניו־יורק
טיימס ועיתונות נוסח פראבדה.
שתי הבחירות אינן אלא בחירה אחת. בארצות־הברית
נשמרות זכויות״האדם. מפני שניו־יורק
טיימס יכול לדווח על כל חשד וכל מעצר.
בברית־המועצות. אין פראבדה מודיעה על מעצרים,
ועל כן אין בה זכויות לאדם.
ריבקה שריר ושות׳ ,יוזמי החוק, באים בשם
אידיאלים נעלים הגנה על שמו הטוב של אדם
בטרם הורשע. הנזק הנגרם לעצירים חפים־
מפשע, ועור הרבה מישאלות חסודות אחרות.
אולם עובדה היא שחבקה שחר ובעלך התעוררו
רק אחרי שהועלו נגדו חשדות מסויימים בתחום
הציבורי. גם בעבר הועלו הצעות כאלה בכנסת
מדי פעם — ובכל פעם זה קרה אחרי שנפגע
פוליטיקאי מפרשה זו או אחרת, בצדק או שלא
בצדק.
אץ זו הצעת־חוק להגנה על אזרחים. זוהי
הצעת־חוק להגנה על פוליטיקאים ושאר חבח

המעמד השליט במדינה. בעולם של ויסות־המניות,
מתנות בלס, הפנסיה של יפת, כספי־איראן,
פרשת־לוינסון ופרשת־ידלץ, בחד כי
העיתונות אינה מגלה יותר מדי. היא מגלה פחות
מדי. וכל חוק הבא להגביל אותה עוד יותר, יגרום
בהכרח להגדלת השחיתות במדינה ולהפקדות
גדולה עוד יותר של טפילים שונים, וביניהם גם
פוליטיקאים מושחתים• .
מבחינת האזרח הפשוט. החוק יגרום לצימצום
זכויותיו האזרחיות וביטחונו האישי. בץ השאר
צפויות התוצאות הבאות:
• המישטרה, העוצרת כבר עתה המוני אזרחים
בלי שום סיבה סבירה, ומשחררת אותם אחרי
זמך מה בלי אישום, תרחיב את השיטה הזאת פי
כמה. לא יהיה עליה שום פיקוח. רוב השופטים
חותמים על מעצרים אלה תוך כמה דקות, באופן
שיגרתי. ככל שהמישטרה לקוייה יותר, כן תרבה
לעצור חשודים, מתוך תיקווה כי ״יישברו״ בבתי־המעצר
ובחקירות, ויודו.
• העיתונות, שלא תוכל לפרסם את שמות
העצורים תחדל מלהתעניין בהם. הכתבים,
העוסקים בשטח זה כיום יועברו לתפקידים
אחרים. תיסגר העין הציבורית היחידה, המפקחת
כיום על המישטרה רווקא בשעה שהאזרח מופקר
לה לשבט ולחסד.
• באותה שעד. תתחיל חרושת של שמועות.
מכיוון שהציבור יידע כי בעיתונים אץ מידע על
חשודים רמי־דרג, יתחילו להאמין לכל שמועה.
זה כבר קרה כשנות וד ,50 כאשר נפוצו במדינה
שמועות דמיוניות לגמרי על מעילת־ענק של
טדי קולק. על לכידת השר ישראל בחילי בריגול,
ועוד שטויות כאלה, שכל אזרח ידע אותם
תוך כמה ימים( .ברזילי המיסכן נאלץ להופיע
ברדיו באמצע המילחמד* כדי להוכיח לציבור
שהוא ממשיך לכהן בממשלה).
חרושת זו תגדל פי כסה, מפני שהעיתונים
יפרסמו את הידיעות המרעישות ביותר תוך
העלמת שם הגיבור. ידיעות כגון ״ח״כ נעצר
בחשד של שוחד מיני״. ,מנהל־בנק חשוב נתפס
במעילת־ענק״ ,״אשת־השר פצעה את המאהב
שלה״ יופיעו בכותרות הראשיות. הרבה אנשים
יסתובבו בארץ ויצעקו בקולי־קולות :״זה לא אנה
אין לי אחות!״

תרגיל
של סחטנות

כמה דדכים, התומכים בהצעת־החוק, רומזים
עתה לעיתונות שההצעה באה רק כדי ללחוץ
עליה לתקן את דרכיה מרצונה. אינני מאמץ להם.
אני מאמין שהם ינסו להעביר את הצעודהחוק
הזאת, אתרי שהרדימו את עורכי העיתונים היומיים,
שלא לחמו מעולם ברצינות על חופש־העיתונות.
אבן,
יש מה לתקן בעיתונות. כאשר אדם
משוחרר מן המעצר, יש לפרסם זאת באותה
ההבלטה כמו את דבר מעצרו. יש ליצור כלים
שיאפשרו לאזרח, שנפגע על־ידי עיתון שלא
בצדק, לקבל סיפוק מיידי. קהילת־התיקשורת
צריכה לבקר את עצמה ולתקן את עצמה. אך
אסור שתעשה זאת בגלל תרגיל־סחטנות של ,
פוליטיקאים מושחתים המאיימים להנהיג ב־ ז
ישראל את תופש־העיתונות של בחת־המועצות.

ההיפך הגמור הוא הנכון. אני הצבעתי נגד ־׳י
ביטול ההשעייה, והייתי במיעוט. אמרתי, שלא
אוכל להסתכל בראי, אם אצביע בעד ביטול
ההשעיה הצודקת.
אני סבור שהחלטת הוועד המנהל לבטל את
ההשעייה, תביא תוצאות חמורות לטלוויזיה
הישראלית. נתן ברון, חבר הוועד המנהל,
רשות השידור, ירושלים

על לשון תיקנית (״יומן אישי״ ,העולם
הזה .)25.2.87י
ושוב נדנוד בענייני לשון, שהעולם הזה כה
רגיש לתקינותה.
בכתבה על מאיר יערי המנוח (״נפש בריאה
בגוף שברירי״) נכתב :״הוא היה אחד מאחרוני דור
המייסדים דור הנפילים דור שאיתרע מזלו והוא
היה מסוגל ליצור יש מאין״.
אבל פירוש המילים איתרע מזלו הוא נשבר
מזלו. כלומר: נכשל. אפשר להשתמש במטבע
לשון זה רק לשלילה, כגון: איתרע מזלו ולא היה
פרום׳ יעקב כהט, חיפה
מסוגל.

צעירי: צרם צעיר
על זהותו של צלם (״לסביות בכלא
נווה־תירצה״ ,העולם הזה .)25.2.87
את תמונותיה של גלית מיזרחי, שאותה
ראיינתי לפני כליאתה בגין נסיון לשוד מזויץ,

פועלי באר״שבע בין שלושה מזכירים
(״ראש־עיריה בעל כורחו״ ,העולם
הזה .)4.3.87
פיספסתם מי שהדיח את אריק ניסן מתפקידו !
כראש מועצת־הפועלים הוא בנץ כרמל, ולא כפי
שכתבתם. ועוד פרט מעניין: כמה שנים לפני זה
הדיח ניסן עצמו, מתפקיד זה, את אורי סבאג.
יוסי אמזלג, באר־שבע
משה זילברמן מעולם לא התמודד על מישרת
מזכיר מועצת־הפועלים שכן בשמונה השנים
שקדמו לבחירתו כראש״עיריה, הוא שימש כממלא
מקום ראש־העיריה.
מערכת־היחסים בינו לבין ממלא מקומו, אריק
ניסן, היא טובה ביותר. יש גם מערכת־יחסים ייי
אישית טובה בינו לבין מזכיר מועצת־הפועלים
יצחק שתיל, יועץ תיקשורת
בנץ כרמל•
לראש־העיריה, באר־שבע

התועלת של המרחלת
על מיספר זוגות הנעליים הדרוש
לאשה (״רחל המרחלת״ ,העולם הזה

.)25.2.87
אחרי שבועות של דחיות(״יש לך איזה עשרה [
זוגות!״) בהם סירב בעלי היקר להתלוות אליי
לקניית זוג נעליים במכירות סוף־העונה, הוא
התעורר לפתע ודחק בי לצאת ולקנות.
וכשנכנסנו לחנויות הוא לא חדל עד שקניתי
שלושה זוגות (שניים מציאה, ואחד ככה־ככה).
כאשר שבנו הביתה, ביקשתי הסבר. במקום
תשובה הוא פתח את הגליון האחרון של העולם
הזה. הגיש לי את מדורה של רחל המרחלת.
והצהיר: אם לאחת(גרושתו של איש אל־על) יש
27 זוגות נעליים ולאחרת(אשת טלוויזיה) שישה
זוגות מגפיים גם לך מגיע איזה מיספר באמצע.

חודה סופד, תל-אביב

מיכתבים למערכת
״העולם הזה״ 25.2.87
סטודנט שנה רביעית
צילם הסטודנט לצילום (שנה רביעית) אלון
נעמי אדווה, תל-אביב
צעירי.

התועלת של המרחלת
על מיספר הנעליים הדרוש לאשה
(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)25.2.87
אחרי שבועות של דחיות(״יש לך איזה עשרה
זוגות בהם סירב בעלי היקר להתלוות אליי
לקניית זוג נעליים במכירות סוף־העונה, הוא
התעורר השבוע, לפתע, ודחק בי לצאת ולקנות.
וכשנכנסנו לחנויות הוא לא חדל עד שקניתי
שלושה זוגות (שניים מציאה, ואחד ככה־ככה).
כאשר שבנו הביתה, ביקשתי הסבר. במקום
תשובה הוא פתח את הגליון האחרון של העולם
הזה, הגיש לי את מדורה של רחל המרחלת
והצהיר: אם לאחת(גרושתו של איש אל־על) יש
27 זוגות נעליים ולאחרת(אשת טלוויזיה) שישה
זוגות מגפיים גם לך מגיע.
חווה פופל, תל-אביב

האיש בראי
על ההצבעה בוועד המנהל בנושא
ציון טווירי (״חמור אינטליגנטי״,
העולם הזה .)4.3.87
בהעולם הזה (במדור שידור) פורסם כאילו
אמרתי שלא אוכל להסתכל בראי אם לא תבוטל
השעייתו של ציון סווירי, יו״ר ועד הטכנאים
בטלוויזיה, שהפסיק את שידור מישחק הכדורסל
המפורסם.

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מ סי בות. ק לשוניות, מישפטיות או טכניות.
סוד הזנבות
גם לפני 25 שנה התעניין העולם
הזה מאוד בלשון העברית, ולא רק
במיסגרת פינת בדיהודה. גם
במיסגרת המחר ספרים, שבו דווח,
בגליץ שהופיע השבוע לפני 25
שנה, על סיפרו החדש. לשון נקיה.
של הבלשן העברי הקשיש (אז בן
)75 תיאל פרסקי, שחי בנידיורק:
למרות שדויד בן־גוריון אינו סובל
אותה, היא בכל זאת מילה חשובה
מאוד. המילה את, כמובן. לפי מחקר
מדעי, א ת היא המילה השכיחה ביותר
בלשון העברית. המילה השניה השכיחה
ביותר: לא.
לא ששכיחות היא דבר חשוב כל־כך.
בתנ״ך, למשל, מצויות 414 מילים,
המופיעות כל אחת פעם אחת בלבד,
ובכל זאת נשתרשו לא רע בלשון(כגון:
אבטיח, סולם, צינצנת).
ומי יודע למה קוראים למיברשת
מיברשתי כי היא עשויה מעצי ברוש.
ולמה למיזנבת (השטריימל של אנשי
מאה שערים) 13 זנבות) 13 זנבות כנגד
13 עיקרי-האמונה של היהדות.

• יזז

*הערלס הזה 2584

סרס וסוגן !0910
< 1זרי

< ובנרי

^ עונש המדהים, שהטיל השופט האמרי־
1 1קאי על ג׳ונתן פולארד, נראה כמטורף.
אחרי הכל, פולארד ריגל למען מדינה ידידותית
— מדינה המשרתת את ארצות־הברית
במקומות רבים מסביב לכדור־הארץ. ואחרי הכל,
.ארצות״הברית היתה חייבת, לפחות מבחינה
מוסרית, להעניק בעצמה, ומרצון, לישראל כל
מידע מודיעיני הנוגע לביטחונה של ישראל.
למרות זאת הטיל השופט על פולארד מאסר־עולם
— ללא זכות לשיחרור מוקדם — עונש
שהתביעה עצמה לא דרשה אותו. ולמחרת היום
אמר שר״הביטחון האמריקאי, קספאר ויינברגר,
שהיו צריכים להוציא את פולארד להורג.

מה ההסבר לגישה מוזרה זו? האם
האמריקאים השתגעו? האם מתבטאת
כאן שינאה מוסווית לישראל, שלא
מצאה לה עד בה מוצא אחר?

הברי

פ ו ־ עזת

דווקא פרשת־פולארד מוכיחה את
עוצמת השליטה־ של השדולה הישראלית
(קרי: היהודית) בכלי־התיק־שורת
האמריקאיים.

איש כזה לא נלבד. משמע: הוא עדיץ
נמצא במוקד המערכות הסודיות ביד
תר בארצות־הברית.
זרועות הריגול-הנגדי האמריקאי יוצאות מ־גידרן
כדי לגלות איש זה. אין להן מושג מיהו.
החשש שאדם כזה ממשיך למלא את תפקידו
במוקד־העצבים של מדינתם משגע את האחראים.
וגם ההיסטריה של מוסדות אלה, שמקורה
בחשש שאולי קיימים מרגלים נוספים בקירבם,
הקשיחה את ליבם של השר והשופט.

בשיחות פרטיות השמיעו באוזניי עיתונאים
בכירים דברים מרים וחריפים. איש מהם לא העז
אף לרמוז על כך בעיתונו.
שליטה זו עלולה לגרום בארץ לשאננות,
להרגשה שהכל מותר והכל אפשרי. זוהי אשליה

בטעות תיק לא־נכון. כשאתה פותח אותו בבית,
אתה מוצא בו צרור של מיסמכים סודיים ביותר
של ממשלת ארצות־הברית.
״למיסמכים יש נגיעה ישירה לביטחונה של
מדינת־ישראל.

״למי אתה מוסר את התיק? האם אתה
מחפש מכר ישראלי ואומר לו להעבירו
לשילטונות ישראל, או שתמסור אותו
לתחנת-המישטרה הקרובה?״
לא ביקשתי תשובה. די היה לי בהבעת־הפנים
המהורהרת שעל פני האנשים והנשים בקהל.

אין ספק שפולארד פעל כפי שפעל
מפני שהעדיף את נאמנותו לישראל על
פני נאמנותו לארצות־הברית. כמה
פולאדדים פוטנציאליים יש בקרב יהדות
ארצות־הברית? האם הם מהווים
בה רוב? מיהו יהודי אמריקאי, ומיהו
אמריקאי יהודי?

• ושת שלמה חוסלה

במשך שנים רבות לא עלתה שאלה זו. היה
נדמה שהברית בין ארצות־הברית וישראל היא
כל־כך חזקה, עד כי לא תיתכן כלל סתירה בין
נאמנות אחת לשניה. פרשת״פולארד שברה אשליה

^ שבוע, בעת ביקור חטוף בארצות־הברית,
( 1שמעתי את התשובה לשאלות אלה.
השופט לא השתגע. גם לא ויינברגר. הם היו
רק מרוגזים מאוד־מאוד.

במקום האשליה בא הפחד.

כפי שהודיע ויינברגר בתזכיר סודי
לשופט, גרם פולארד נזק עצום למע־רכת־המודיעין
בארצות־הברית.

מתחת לסף ההכרה ארב תמיד הפחד מפני
האנטי־שמיות, שמאז ומעולם תפס מקום נכבד
בסבך הטראומות של יהודי ארצות״הברית. אך
עכשיו זהו פחד גלוי. המיפלצת עלולה להרים את
ראשה.

• חלק מהמידע שמסר פולארד הגיע
לידי המודיעין האמריקאי באמצעות
רשת־ריגול אמריקאית שפעלה בארץ
מסויימת מאחורי מסך־הברזל.

פושת־רו״טס המנה

הרוגז הזה נובע מעובדה שאינה נוגעת לפול־ארד
במישרין, אלא למהות החומר שהועבר על־ידו
לישראל — ומוצאו.
וזה הסיפור:

• לפי הוראות־הקבע של המודיעין האמריקאי
(ושל כל שרות ביון בעולם) — ברגע
שיש חשש של דליפה המסכנת רשת־ריגול בא־רץ־אוייב,
יש לחסל את הרשת כולה מייד, ולמלט
את חבריה.

• מ סי ר ת החומר׳על־ידי פולארד
לידי ישראל יצרה מצב־חירום בזה.
המודיעין האמריקאי לא יכול היה
להיות בטוח שהחומר לא יפול בידיים
לא־נכונות, או שהטיפול בו לא יביא
לגילוי הרשת, ועל כן ניתנה ההוראה
לחסל את הרשת.
• הרשת הזאת היתה חשובה במיוחד, וחיסולה
גרם ל״נזק שאינו־ניתן־לתיקון לאינטרס
הביטחוני האמריקאי,״ כדיברי ויינברגר בתזכירו.
מכאן החומרה היוצאת־דופן שבה התייחסו
השופט והשר ויינברגר לפרשה זו.
העונש היה בהתאם לכך.

• הנ חו: מוגרים נוספים
ף בירת ארצות־הברית התהלך השבוע
^ סיפור שני, חמור אף מהראשון. יתכן שגם
הוא תרם לאכזריות העונש.
בצמרת הריגול הנגדי האמריקאי שוררת
פאניקה, אשר הדיה הגיעו לוויינברגר, וגם לשופט.
וזה
הסיפור: לא רק המרגלים שנתפסו עד כה
(כגון מישפחת ווקר, שריגלה למען ברית המועצות)
גורמים להיסטריה, אלא שהצמרת האמריקאית
חוששת שבקירבה עלולים להימצא
מרגלים נוספים.

רפי איתן: המפעילים ברחו

לבחינה מסויימת, פרשת פולארר היא
**/פרשת־דרייפוס הפוכה.
אלפרד דרייפוס, סרן במטכ״ל הצרפתי, הורשע
שלא־בצרק בריגול לטובת גרמניה. הפרשה
גרמה לגל עכור של אנטי־שמיות בצרפת. גל זה
הוליד במוחו של כתב־חוץ אוסטרי בפאריס. בשם
תיאודור הרצל, את הרעיון הציוני.
עכשיו גרמה המדינה הציונית, על־ידי גיוס
פולארד, לאותה התוצאה: גל של אנטי־שמיות
בטענה שהיהודים הם מרגלים, אלא שהפעם הורשע
היהודי כדין.

• עסס־נישמסי2

גיונתן פולארד: הוא נבגד

^ קרב הישראלים בארצות־הברית שורר
רגש אחר: זעם על ממשלת־ישראל, בשל
הפקרת הזוג פולארד.

בפרשת-פולארד חזרו רבות מן התכונות
המכוערות שציינו לפני 34 שנים
את הפרשה בה״א הידיעה: העסק־ביש
המפורסם, פרשת לבון.

• מתחת ל טי השטח
^ אור כל אלה, מוזר עד כמה מאופקים כלי
) התיקשורת האמריקאים בעניין זה.
אומנם, הם מרבים לכתוב על הפרשה. מינויו
של אביאם סלע לתפקיד בכיר בחיל־האוויר זכה
בסיקור נרחב ונזעם.
(ואכן, קשה להבין את האחראים למינוי זה —
מה גם שטרחו להזמין את הנספח האווירי האמריקאי
בתל־אביב לחגיגת המינוי. מה יש כאן?
אטימות הגובלת בטימטום? שחצנות העוברת כל
גבול? יצחק רבין לא התפרסם מעולם בשל
רגישות־היתר שלו לריגשות הזולת, אך לכל דבר
יש גבול. ואולי אץ).
אולם למרות כל אלה, הסיגנון של עיתוני־אמריקה
נשאר מאופק להפליא.

בשתי הפרשות הצטיינו המפעילים הישראליים
בחוסר־אחריות משווע. הם גייסו יהודים
מקומיים, וסיכנו את הקהילה היהודית כולה. הם
הפקירו את הסוכנים ברגע המכריע, וברחו על
נפשם, בנטשם את פקודיהם בשדה־הקרב.

קספר ויינברגר: להוציא להורג
מסוכנת. כי מתחת לפני השטח מחלחלים דברים
מסוכנים, ונשאלות שאלות נוקבות.

השאלות האלה נוגעות לנושאים
אשר המימסד היהודי הצליח לגנוז אותם
במשך דור שלם — שאלות לגבי
נאמנות כפולה ונאמנות ראשונה.

קל להעלות על הדעת מה היו כותבים
אילו היה פולארד מרגל תורכי, צרפתי
או ארגנטיני.

• תי ק סודי בסונו־מאוסט

במשך השבוע, שבו שהיתי בארצות־הברית,
מצאתי רק מאמר אחד ויחידי בעיתון אמריקאי
חשוב, שעורר את השאלות המתבקשות — וגם
עליו הקפיד העיתון להחתים עיתונאי בעל שם
יהודי מובהק: כהן.

ך* הרצאה שנשאתי בבית־כנסת קונסרב־
^ טיבי, במהלך תפילת־השבת, הצגתי לקהילה
— כמאה זוגות צעירים וקשישים — שאלה
היפותטית:
״אתה נכנס לסופר־מארקט. בצאתך אתה נוטל

הפעם בולט יחם מחפיר זה עוד יותר.
רפי איתן ואביאם סלע עושים קריירות,
בשעה שפולארד ואשתו נמקים בכלא,
והוא עלול לבלות שם את כל חייו.
בעוד שפולארד שתק אחרי לכידתו, כדי לחפות
על מפעיליו, ואיפשר להם להסתלק, מסרו
אלה לאמריקאים — לפי הוראת הממשלה —
את החומר שהיה דרוש להרשעת פולארד. הם
נעצו סכין בגבו.
הדבר לא עזר, כמובן, לישראל. האמריקאים
דורשים עוד ועוד, וישראל אינה יכולה לספק את
המבוקש, מבלי לגרום לשערוריה גדולה עוד
הרבה יותר.
ישראל לא יכלה לנטוש את נדוני־קאהיר
(אחרי ששניים מהם נתלו) ,ואין היא יכולה לנטוש
את הפולארדים. המצפון הלאומי לא יאפשר זאת.

העסק־ביש זיעזע את המדינה במשך
שנים והפיל ממשלות. פרשת פולארד
עלולה ללכת בעיקבותיו.

לאילת

*הטיפה הזולה ביותר
במדינה העם
אדמה דחיית דם
סולני הציג לעמו
את השאלה, והחזיר
לו את כגורו

ש״ח בלבד. הלוך ושוב.
139ש״ח
109ש״ח
המראה

(סימה

המראה

גסיתה

סעודת דב

באילת

סעודת דג

באילת

14:55

08:00
11:00
17:00

08:55
11:55
17:55

14:00
טיסוח ייס מסיזת
נל הטיסות יוצאות וחוזרות לת״א ושדה ונו

לשרותן 2קוי תעופה חרשים
וירושלים-אילת
טיסת יום יומית
רק 139ש״ח תלון ושוב
ו חי פ ה -אי ל ת
טיסות בימים א -ג -ת
1ק 175ש״ח הלוך ושוב
פרטים והזמנות: ת״א: בן יהודה ,228 טל 452735 .־442297,03־03
יחשלים:יפו ,210 .טל 383554 .־380668,02־02
חיפה:העצמאות ,84 קומה א׳ ,טל 670071 .־670074,04־04
ענו: בן עמי ,45 קומה א׳ ,טל 910158 .־04
״כפוף לתקנות טיסות השכר, המארגו: שחף תעופה צירטר .
( )1986 כע״מ, המוביל: שחף שירותי תעופה נע״ס, ר.מ.ת.א.109 .

סוף־סוף זה בא.
פולני אותנטי, בביטאון פולני השייך
לכנסיה, מיבצר הלאומנות הפולנית,
העלה את השאלה: האם שותפים
הפולנים לאחריות לשואה?
בפולין, ארץ שאין בה יהודים, אך
שיש בה אנטי־שמיות, עוררה השאלה
סערת״רוחות. הפולנים רוצים לשכוח
את אשר קרה על אדמתם. התירוצים
הומטרו מכל עבר, אך הם לא יכלו לטשטש
עוד את השאלה, אחרי שהתעוררה.
בסרט־הענק
שואה ריאיין היוצר,
קלוד לנצמן, את השכנים הפולניים
של מחנות־המוות, והציג את השאלה
להם. אך לנצמן הוא יהודי־צרפתי, לא
פולני־נוצרי.
בפניו של בעל־השאלה הפולני הוטחו
האשמות רבות, ובעיקר הטענה הרודפת
גם שוחרי־צדק בישראל: שהוא
מכפיש את שם עמו. אך האיש עשה את
ההיפך: הוא החזיר לעמו את הכבוד האבוד.
לישראלים,
החיים עתה שוב בצל
השואה, בשל מישפט ג׳ון דמיאניוק,
באה ההתעוררות הפולנית כאפתעה,
וגם כנחמה. טובי העולם מתעוררים
כדי להתמודד, סוף־סוף, עם הפרשה הנוראה.
על אדמת פולין, הרוויה בדם
יהודי, קם ואמר איש־מצפון: אנחנו
היינו שותפי מלאך־המוות.

ושאתילה. וזאת — כר הסתבר לפתע
— אחרי שקנדה סירבה לקבל אותו
כנספח אצלה.
כל זה לא הספיק כדי ליצור משבר
פוליטי של ממש בץ שתי המדינות,
שהן שותפות ביחד בעסקים רבים מדי
בעולם ובמרחב. אך זה הספיק כדי לצייר
תדמית חדשה של ישראל: מדינה
שאין לסמוך עליה, ערמומית ואף בוגדנית,
שחצנית ומתנשאת, שידיה באלף
ואחד עניינים שחורים.
כל זה רחוק מהתדמית של ישראל
הקטנה והאמיצה, החלוצית והאידיא־ליסטית,
שהי^ה נחלת ישראל לפני 20
שנה.
קל יותר להרוס תדמית חיובית מאשר
ליצור אותה. ישראל עושה זאת בהצלחה.

ראש
הממשלה
קול רם
בראיון־טלוויזיה 63 וי, דמה
6ר 0לעבריין שנתסס על־הם
פרצופו המיוסר של שימעון פרס,

יחסי חוץ
בעדת־ברית שכזאת

המסעדה הכי סינית בעיר
יש סינית ויש סיניות
אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה״מחאו״
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.

ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ 5-ו ש״ח.
משלוחים הביתה וקייטרינג
רח׳ ירמיהו 7תל-אביב טלפון: ו ו 5464273,54643־03
חניה חינם לכל אורחי המסעדה.
למכירה דירה \ 2חדרים
בבת־ים
ברחוב בר־יהודה
לפנות 581979 :
אחר־הצהריים

סקס ועסקים
ללא שותפים סמו״ס
אנו מ ספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נז
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

א קו רדיוניסטית
מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

געיגי בת בריתה היחידה
מצטיירת ישראל עתה
במדינה שחצנית, בוגדנית וערמומית קורא אמריקאי, שפתח בבוקר את
עמודי ניו־יורק טיימס, יכול היה לדמות
לעצמו שהוא נמצא בישראל.
עמוד אחרי עמוד של העיתון נגע
לענייני ישראל — כשכולם קשורים
בארצות־הברית.
ניר וקימק* .במרכז ההתעניינות
עמדה עדיין פרשת איראן״קונטראס,
שאחד מהיבטיה הבולטים הוא הקשר
הישראלי. כמעט כל אמריקאי מכיר
עכשיו את שמו של עמירם ניר, ורבים
יודעים גם לזהות את דייוויד ״קימקי״
ויעקב נימרודי.
כל החוקרים הטילו את האחריות
על שיכמם של הנשיא רונלד רגן
ואנשיו.
אר הכל יודעים כי הבית הלבן הושפע
לאורך כל הדרך על־ידי ישראל —
ורבים רואים בהשפעה זו צורה של פיתוי.
כמו אדם בגן־עדן, שטען כי האשה
פיתתה אותו לאכול את פרי עץ־הדעת,
כך טוענים אמריקאים רבים כי ״יש_
ראל
פיתתה את רגן״.
השאלה העיקרית כיום בארצות-
הברית היא זו שהופיעה לפני שבועיים
לראשונה על שער העולם הזה
( :)25.2.86״לאן הלכו המיליונים?״
הגנרל של שאתילה. בצד פרשת
איראן והסתעפויותיה בלטו בעיתונים
הדיווחים על גזר־הדין של ג׳ו־נתן
פולארד, מינוי אביאם סלע והתגובות
בעיתוני־ישראל(ראה כתבה).
בשתי פרשות כאלה היה די כדי
למלא גם עיתון אמריקאי עבה, אך
לצידן הופיעו סיפורים על מריבות הצ־מר־חמד
הממשלתי בישראל, הוועידה
הבינלאומית, יחסי ישראל עם דרוס־אפריקה,
ועוד.
גם עמוס ירון חזר לחדשות. העניין
המחודש בענייני ישראל הזכיר למי
שהזכיר שבעצם היתה זאת חוצפה מצד
ישראל לשלוח לוושינגטון, כנספח צבאי,
גנרל שהורשע על־ידי ועדת־חקי־רה
ישראלית בעיקבות פרשת צברה

בתב־טלוויזיה רם
..אין אחריות מיניסטריאלית!״

בשעה שבארצות״הברית אישים רמי־מעלה
מודחים, בעלי־תפקידים מתפט־ י
רים, קריירות מזהירות נקטעות והנשיא
עצמו מצטדק, מתנצל, מכה על
חטא ומבקש להציל את כהונתו,
שיחררו מנהיגי־ישראל את עצמם מכל
אחריות והטילו אותה על יועץ־סתרים
הרפתקני ועל קצין חיל־אוויר מחונן;
גם טרחו אחר״כך לקדם את השניים.
שפתיים נעות. אלימלך רם, הכתב
הפרלמנטרי של הטלוויזיה, החליט
שלא לוותר לפרס. הוא גילה שפגישת
פרס עם ראשי עיירות־הפיתוח נועדה
לבית מרכז מיפלגת־העבודה, ברחוב
הירקון 110 בתל״אביב. כשהוא מלווה
בצלמים ומקליטי־קול מיהר לשם, נת־ ׳
קל בקבוצה גדולה של עיתונאים, שבאו
לסקר את האירוע. בשעה שצוות
הטלוויזיה התמקם בבניין, גילה רם
לעיתונאים המצטופפים, כי לא בא
בעניין עיירות־הפיתוח, אלא בעניין
פולארד. מייד עורר את סקרנותם והם
ביקשו ממנו רשות להיות נוכחים בשעת
הראיון. רם הסכים, גילה כעבור
דקות ספורות שהסכמתו הצילה את
הראיון: כאשר הופיע פרס במיסדרון,
הפתיע אותו רם כשהזמינו להתייצב
לפני המצלמות; פרס העיף מבט סביבו,
ראה את העיתונאים המצטופפים, הבין
שלא יוכל להתחמק וישב בלא־רצון
על הכיסא.
רם ירה לעבר פרס את השאלה המוכרת
מפרשות־ביש אחרות :״מי נתן את
ההוראה?״ פרם העווה את פניו, נתקע
לאלם ממושך, הרכין את ראשו ולצר
פים נראה כאילו שפתיו נעות ללא
קול. עיתונאים עדי־ראייה סיפרו לאחר
מכן, שלרגע נע על כיסאו כמי שמתכונן
להימלט. לבסוף פלט :״את זה
עדיין מוקדם לברר.״״
ושוב ירה רם לעברו :״האם אין
אחריות מיניסטריאלית?״
פרס, עצוב, לחוץ ומהורהר :״אני
מסרב לענות.״״
עיתונות עיתונאים נגד 1יו־לא
קל להיות נשוי
עב ״ידיעות אחרונות״,
כשעומדים במרכז פרשה

מרואיין פרם
-אני מסרב לענות!״

שניבט מעל מירקע הטלוויזיה ביום
החמישי בשבוע שעבר, סימל יותר
מכל אירוע אחר את מצבו של המימסד
הפוליטי בישראל: נבוך ומגמגם, מרבה
להתחמק מתשובות, ולעיתים אפילו
מסרב לענות.
במהלך ראיון במבט לחדשות, שנכפה
על שר־החוץ על-ידי כתב־הט־לוויזיה
אלימלך רם, דמה המרואיין
לעבריין שנתפס על־חם, ושעדיין לא
הספיק להכין תשובות משכנעות
ואליבי מוצק.
בבוקר היום החמישי ניסתה הטלוויזיה
לקבוע ראיון־מצולם עם פרס,
אך נתקלה בסירוב. שר־החוץ ידע, כי
במרכז הראיון שהוצע לו תעמוד פרשת
פולארד 12 :שעות קודם לכן גזר בית־המישפט
האמריקאי מאסר־עולם על
ג׳ונתן פולארד. הגירסה הישראלית ה״
רישמית, שטופחה בחודשים האחרונים,
כאילו תמה פרשת־פולארד לגווע, התפוצצה
כבועת־סבון.
פרס חש, כנראה, מה שירע כל אחד
ממיליוני האמריקאים ששמעו את גזר־הדין
החמור: בית־המישפט האמריקאי,
ששלח את פולארד למאסר לכל ימי
חייו, ביטא בהחלטתו את הזעם ואת
התיסכול של המימסד האמריקאי ושל
דעת־הקהל האמריקאית(ראה לעיל).

מי שעקב בקפדנות אחרי הכתבות
שפורסמו בעיתונות הישראלית על הפרשה
האיראנית וגיבוריה, שם לב לכמה
עיתונאים שהקפידו לכתוב באופן
עקבי נגד עמירם ניר. בדיקה בציציותיהם
גילתה עובדה מוזרה: לכולם
יש או היה קשר כלשהו, ולא טוב במיוחד,
לעיתון ידיעות אחרונות, אשר
ניר, בתוקף נישואיו לג׳ודי מוזס־ניר,
הוא אחד מבעליו.
אילן כפיר, הכתב המדיני של העיתון
המתחרה חדשות, היה בעבר כתב
בידיעות אחרונות. אחרי כמה שנות־עבודה
עבר למעריב ומשם עבר לחדשות.
כפיר התבטא לא־פעם בגנות
מישפחת מוזס.
יעל גבירץ, עיתונאית בחדשות,
פירסמה לפני שבועיים כתבת־דיוקן
מקיפה על ניר ועל הפרשה האיראנית.
הכתבה היתה עויינת במיוחד. גבירץ
היא בתו של שמואל (״פיסקא״) פיר־סטנברג,
שהיה במשך שלוש שנים
המפיץ של ידיעות אחרונות בניו־יורק.
לפני שנה ושמונה חורשים
(ביולי )85 הפסיק ארנון(״נוני״) מוזס,
מנכ״ל העיתון, את החוזה עם פיר־סטנברג,
ומישפטים בין השניים מתנהלים
מאז.
עוזי מחניימי, כתב על־המישמר,
מתגורר בלונדון בדירה ששכר מיעקב
נמרודי, גיבור אחר של הפרשה האיראנית.
מחניימי הוא גם בנו של גירעון
מחניימי, שהיה סגן היועץ לענייני־טרור,
שהתמודד בזמנו עם עמירם ניר
על תפקיד היועץ. ניר זכה לבסוף
בתפקיד. מחניימי נפטר לפני שנה.
שמואל שגב, עיתונאי של מעריב,
הוזכר באחרונה כאחד המועמדים לכתיבת
ספר על הפרשה מנקודת־ראותו
של יעקב נמרודי.
העולם הזה 2584

האמריקאי ביקשו רחקוו את הישו־אדים המשונים בבושה.
שואל התנגוה. הוסכם ער העבות שאלות. ופנה בוק מגלה:
ף* יום השני שעבר הוזמנו אל
₪1שווימר, יעקב נמרודי ודויד קימתי
— שלושת הישראלים שהיו
מעורבים בשלב א׳ של פרשת איראן־
קונטראס — לשיחה ידידותית עם
אליקים רובינשטיין, מזכיר־הממשלה.
על פי דרישתם החד־משמעית של
השלושה, הוזמן הישראלי הרביעי,
עמירם ניר, לשיחה נפרדת.

מזה עשרות שנים, שימעון
פרם.
שווימר מאוכזב לא רק מהתנהגותו
המפורסמת בתפר בין שני השלבים
הראשונים של איראן־גייט, אלא גם
מהתנהגותו כיום.
ההפתעה הגדולה היתה טמונה בתוכן
הדיונים שנמשכו השבוע במשר
שלושה ימים. הנוגעים בדבר הגיעו
למישרד-־ראש־הממשלה כשהם מתו-

לישראלים הנוגעים בדבר
לא באה ההזמנה בגדר הפתעה.

חלקם המתינו לה בקוצר־רוח, ב־עיקבות
הפירסומים על דרישת האמריקאים
לשתף גם את הישראלים המעורבים
בדבר בחקירת איראן־גייט.
קצר־הרוח מכולם היה אדולף (״אל״)
שווימר, המחזיק עדיין גם באזרחות
אמריקאית, נוסף על לאזרחותו הישראלית.
דרישה
אולטימטיבית מצד האמריקאים
לחקור אותו עלולה להוביל
אותו לוויתור על אזרחותו האמריקאית,
כמיפלט אחרון.

על בסיס שיחות אלה, ועל סמך
הגירסות השונות, תנסח כנראה ישראל
עמדה אחידה, וזו תישלח בימים הקרובים
לארצות־הברית.
והיכן השאלות האמריקאיות? המוד
מנים לשיחות לא הבחינו בכיוון־
חקירה מסויים ולא נשאלו שום שאלה,
פרט לשיחזור כרונולוגי של המאורעות.
האם הגיעו שאלות לישראל,
ומישהו בממשלה העדיף להתעלם מהן
ומרח תישאול, כדי לרצות את האמריקאים?
על סמך־מה ינוסחו תשובות
הישראלים לאמריקאים, אם הללו אינם
יודעים מהן השאלות וממילא לא
השיבו עליהן?

^ בשליחות
האומה

^ גלל גודל התעלומה והשי^
בות העניין, להלן הרקע לחידה:
בסוף
השבוע שעבר פורסם דוח

בשיחות פרטיות לא מסתיר
שווימר את אכזבתו מחברו

בנזי שחק הז ה אי־ אפשר
להא מין לאי שו״
ך ישראל תנסח, ככל הנראה, עמדה אחידה לגבי
השתתפות נציגיה בפרשת הנשק האיראני. מעניין מה
תהיה עמדתה המנוסחת עד מאוד למיספר סוגיות חמורות
ביותר, העולות מדוח טאוור. קשה להניח שהאמריקאים,
הטרודים מעל ראשם בפרשת איראן־גייט, יסתפקו בטיוח
— גם אם הוא יהיה מבריק ומלוטש•— של נקודות אלה.
מעבר לכר, קשה להניח שהם לא העבירו לישראל שאלות
ספציפיות ביותר, מנוסחות בצורה מדוייקת ומופנות
לעבר כתובות מדוייקות, בדי להגיע לאמת בנקודות
בעייתיות אלד״ הגה כמה דוגמות:
• עמיד :77 8ב־ 27.2.86 כותב אוליבר נורת׳
למק־פארלן :״ישנם אי־סדרים לאורך כל הדרר, אבל ניר
עומד על כך שנעבוד דווקא עם גורבניפאר. יש להם
יחסים שעוד מתחילים מלפני תקופת המהפכה״״
את ההיכרות ג ץ ניר לביו גורבגיפאר ערך יעקב
נמרודי גלונדץ, בתחילת ינואר. בלומר: פחות מ־חודשיים
לפני שנכתב המיכתב.
• עמוד :93 לפי עדותו של ג׳ורג׳ שולץ, כשנודע
לפריים, השגריר האמריקאי בלונדון, על המגעים, ריווח
על כד כמובן לשולץ( .המדובר בפגישה שניהלו ניר,
כשובג׳י וגורבניפאר עם איש־העסקים הבריטי רולנדס).
שולץ כתב על כך בכעס למועצה לבימחון־לאומי.
בעיקבות זאת ענה נורת׳ ,נד :3.5.86״אני מסכים שאי*
אפשר לאמין לאיש במישחק הזה. ציוויתי על ניר
להתרחק מהאופק בעניין זה. הסיפור שדיברתי עליו
(הפגישה עם רולנדס) נתפר על-ידי ניר. כדי לכסות על
העיסקה״.
שולץ כעס לא רק על עקיפת סמכויות, אלא מפני
שסבר שלא יהיה זה לסובת האמריקאים להיות
מעורבים בעסקות מעץ אלה.
• עמוד :87 נורת׳ כותב לפויינרקסטר, ב־:7.4.86
״הממשלה האיראנית העבירה 17 מיליון דולר לחשבון
הישראלי בשווייץ. הישראלים, בעיקבות זאת, העבירו
לחשבון של חברה אמריקאית בשייייץ 15 מיליון דולר•
עמוד :88 מוסבר כי 2מילית הדולר יהיו עבור
508 טילי הטאו, שנמכרו מישראל לאיראן, לצורך
שיחרורו של בנג׳מין וויר.
העברה זאת של בסף תמוהה ביותר, שכן ידוע
שהסכום עבור טילים אלה שולם עוד בפרק א׳ של
העיסקה. כלומר: על פי הדוח, בוצע באן תשלום
כבול עבור אותה הסחורה.
• עמוד ( :121 כתוב באותיות קטנות) על״פי עדותו
של איש הסי-אי-איי: בזמן הפגישה בטהראן, שבה
השתתפו מק־פרלן, נורת׳ ,ניר והמתורגמן קייב, ביקש
גורבניפאר לומר לאיראנים כי מחיר הנשק הוא 24.5
מיליון דולר. הוא גם ביקש מקייב לומר לאיראנים — אם
הם ישאלו משהו, ש״המחיר הוא נכון והוגן!״ קייב פנה
בעניץ זה לנורת׳ ,והשניים שאלו לדעתו של ניר. ניר
השיב :״אל דאגה! המחיר כולל עסקות אחרות, דש גס
הוצאות גדולות במיבצע!״ לקייב היתה הרגשה כי למק־פרלן
כלל לא איכפת מהם המחירים. הדוח מוסיף, כי על
פי מחירון הצבא האמריקאי, שווי הסחורה היה ׳ 6.5מיליון

דולר, וכי האיראנים התבקשו לשלם תמורתה במעט פי
ארבעה.
מהפיסקה הזו בדוח ניתן להבץ כאילו לנציג
הישראלי היה עניין המחיר חשוב הרבה יותר מאשר
לנציג האמריקאי הבכיר.
• עמודים :185 ,174 יש תיאור סכימטי של
העסקות מבחינה כספית. באשר לשלב הראשון, שבו
עסקו שווימר, נמרודי וקימחי, אין לכותבי הדוח הערות
מיוחדות. באשר לשלב השני, שבו טיפל ניר, מופיעות
שלוש הערות. מצירוף שלושתן עולה שההפרש בין מה
שאיראן שילמה לבין מה שארצות־הברית קיבלה הוא
19.8מיליון דולר. החסר נוצר בין החודשים פברואר
לאוקטובר . 1986
• עמוד :95 נורת׳ כותב לפויינדקסטר, ב־:13.5.86
״ניר הביא ידיעות על ראש־המודיעין הפנימי הלובי. לא
סיפרתי על כן־ לאף אחד חוץ מאשר לך. ניר ביקש ממני
שנגן עליו, וכי לא נחשוף את מעורבותו בכך לפני הסי-
שווימר בעיה של אזרחות
נמרודי אליקים רשם
חים לשמוע מהן השאלות האמריקאיות
שיוצגו להם.

אך בהגיעם למישרד־ראש־הממשלה,
לא הוצגו להם כל
שאלות. לשאלון האמריקאי לא
היה זכר.

נורת׳
״ציוויתי על ניר להתרחק...״
אי-איי. ניר, כפי שאתה יודע, פועל ללא גיבוי המוסר, ויש
לו סיבה רצינית לחשוש בקשר לכן־ שהסי-אי-איי יידע
על היקף מעורבותו. בהתבסס על מה שגורבניפאר אמר
לי, לניר יש אכן סיבה להיות מודאג.״
• עמוד 70־ .מיסמר שכתב נורת׳ לפויינדקסטר,
ב־ :16.1.86״עמי(עמירם ניר) חושד שיש כנראה עיסקה
סודית בין שווימר( .מייק) לדין וגורבה(גורבניפאר) ,אשר
מתנהלת ללא ידיעת אף אחת משלוש הממשלות (אר־צות־הברית,
איראן וישראל) ,ושזה יגרום להעברה הדדית
של מידע.״
• עמוד :79 במיסמך שכותב מק־פרלן לנורת׳ ב־
:27,2.86״גיר אומר שיש לו מידע, שלמייק לדין יש
הסדרים כספיים עם גורבה (גורבניפאר) ונמרודי, ויתכן
שגם עם שווימר.״
האשמותיו של ניר, על־פי הדוח, אם אכן הן
נכונות, הן חמורות ביותר. על בל פנים, לדין תבע
כבר התנצלות על תובן הדברים.

תחת זאת הם נתבקשו: ספרו את
גירסתכם. ככה סתם.
החברה סיפרו, אליקים רשם.
לא נזרקה לעברם שום שאלה פרובוקטיבית.
או לפחות שאלה המתבקשת
מדוח טאוור.
אחד הנוגעים בדבר טרח וצילם את
החוברת התכולה הקרויה דוח ועדת־החקירה
המיוחדת של הנשיא עבור
ידידיו. אישים מרכזיים לא טרחו להתעמק
בדוח, לקראת השיחות שהתנהלו
בשבוע שעבר. אפילו מנחה־השיחה,
אליקים רובינשטיין. איש מבריק ויסודי
לכל הריעות, אישר במהלך השיחות
כי יש לו עותק של הדוח, אך עדיין
אינז יודע את תכנו לפרטי־פרטים.
מהשיחות, שהתנהלו להן בנחת,
נוצרו כצפוי שתי גירסות: גירסת קימ־חי־נמרורי־שווימר,
מול גירסת ניר.
בשיחות עם שלושת הראשונים, שהתנהלו
בעירבוביה של אנגלית(בגלל
שווימר) ,כשאיש קוטע את רעהו, היו
כמה התפרצויות קשות נגד טענותיו
של ניר, כפי שמצטט הדוח.

קימחי, איש מאופק בדרך־
כלל, אמר :״אני, שהייתי מנכ״ל
מישרד־החוץ, צריך לראות את
עצמי אחרי כל־בך הרבה שנים
בשירות־המדינה מושמץ על־ידי
עמירם. איזה פרצוף יהיה לי
אצל האמריקאים?״

טאוור, סיכום בן כ־ 300 עמודים של
עבודת ועדת־חקירה שמינה הנשיא
האמריקאי רונלד רגן, בראשותו של
הסנאטור לשעבר ג׳ון טאוור, לחקור
את פרשת איראן־גייט. הדוח, שהפך
לרב־מכר בארצות־הברית(נמכר עד כה
ב־ 400 אלף עותקים) ,כולל עדויות
חמורות ביותר כוצד התנהלו דברים
ברומו של עולם.
חלק מהנוגעים בפרשה לא היו שותפים
במהלר עבודתה של ועדת-
טאוור. המדובר בארבעת הישראלים:
עמירם ניר, אדולף שווימר, יעקב נמי
רודי ודויד קימחי.

האמריקאים דרשו מישראל
לאפשר להם לחקור גם את הארבעה,
אולם ראש-הממשלה,
יצחק שמיר, השיב שלא יעלה
על הדעת שממשלה זרה תחקור
אזרחים ישראליים שפעלו
בשליחות האומה.
כפרשת־ביניים סוכם, כי האמריקאים
יגישו שאלות לישראלים המעורבים
בפרשה.
השמועה אמרה כי השאלון אמור
היה להגיע לישראל עם סיום ביקורו
של שמיר בארצות־הברית. באמצע השבוע
שעבר. לא זאת בלבד, אלא שמקורות
ישראליים אישרו עוד קודם לכן
את קיומו של השאלון, כשהגיבו לטענות
לפיהן לא איפשרה ישראל לוו־עדת־טאוור
לבצע עבודה מושלמת, כשמגעה
מהישראלים לשתף פעולה,
המקורות הישראליים טענו אז, כי
השאלות נוסחו ימים ספורים קודם
לפרסום הדוח, ולכן מדובר פשוט בבעיה
טכנית, ולא, חלילה, בהתחמקות
או חוסר שיתוף־פעולה: ישראל לא הספיקה
לנסח תשובות לשאלות.

דווקא על רקע השלומיאליות
בפרשת ג׳ונתן פולארד, מתחזקת
השאלה עליה תמהו גם
הישראלים הנוגעים בדבר: לאן
נעלמו השאלות האמריקאיות?

אהוון ט״טלמן(מימי!)
עמר והתמנות נמננ״ד
המישור. נינת״ם רדה
ב עונוי ם, ובע־ קו
נעובוו ח. ואז קרה
דנו וא־נעיס: נרקום
ושתוק, הן התלוננו
ך* רמז הראשון על השערוריה
1 1הופיע בהעולם הזה, במדור
תשקיף, לפגי שבועיים בדיוק. בידיעה
נאמר כי ועד־העובדים של מישרד־התיירות
הודיע לשר ולמנכ״ל על
החרמתו של אהרון טייטלמן, הס־מנכ״ל־בפועל
לאמרכלות, כל עוד לא
יתבררו התלונות הרבות שהוגשו נגדו
על־ידי עובדים, ובעיקר עובדות.
באותו היום עצמו התחילו הדברים
להתגלגל. עדויות מפורטות על
אווירת הטרור המיני שמשרה במישרד
טייטלמן, הממונה על כוח־האדם, הועברו
במקביל להסתדרות ולנציבות
שרות־המדינה.
נציב־השרות, עימנואל שרון, קרא
את העדויות ונדהם.
על־פי התלונות, דרש טייטלמן
מעובדות לקיים עימו יחסי־מין, תוף
שימוש בשררה שבידו: תמורת אישור
אחזקת־רכב, למשל, או אישור לשעות

סחר ודני בורווווד
נוספות (ראה/י מיסגרת בעמור זה).
בדרר־כלל, תלונות מסוג זה, המגיעות
לנציבות, נקברות עמוק־עמוק
מתחת לניירת האינסופית של מישרד־האוצר,
שאליו מסונפת הנציבות.
ההליר המקובל הוא, שתלונה כזאת
מופנית לממונה על המישמעת
בנציבות, עורך־הדין אריה גולדברג,
המקים צוות־בדיקה. הצוות בודק מה
שבודק במשף תקופה ארוכה, שבה
המתלוננת נמצאת בלחצים אדירים
ובאיומים של ממש לסגת מתלונתה.
במיקרה הטוב, נגמרת הבדיקה

בהעמדה לדין מישמעתי, שאיש אינו
שומע על קיומו.
שרון נהג הפעם אחרת: בתור כמה
שעות הועבר כל החומר למישטרה.

בכך קבע הנציב נורמה חדשה
בישראל: הטרדה מינית היא עניין
הראוי לחקירה מישטרתית, כמו כל
פגיעה פלילית אחרת בגופו או בכבודו

של אדם.
בתוך שבוע התחילו לדלוף
החמורים, הפרטים לעיתונים
למרותהמאמצים שעשה אברהם שריר

א 1לי ס!ף־ס 1ף תפתחי את הרגליים!״
ך קירה של תלונות נשים על הטרדה מינית נתקלת תמיד בכמה קשיים
1 1קלאסיים. המתלוננת צריכה לדלג על משוכת־אמון גבוהה מהרגיל, כי
התגובה המותנית של גברים, וגם נשים רבות, היא: אולי היא מפנטזת?
לעיתים קרובות הנפגעת הנסערת חוזרת מעבודתה הביתה, מתייעצת עם
בני־מישפחה, חברים. בעל, ומשתכנעת לוותר מראש על תלונתה. בולם
מסבירים לה כי כאשר חוקר ניטראלי יצטרך להכריע בץ גירסתה שלה לבין
גירסתו. למשל, של נושא מישרה משפטית בכירה ביותר, סיכוייה לשכנע הם
קלושים.
אך אילו ידעה כי יש לה אחיות לצרה, וכי גם אחרות נפלו קורבן לאותו האדם
עצמו, היה לתלונותיה סיכוי טוב יותר להתקבל באמון. כך נוצר מעגל־קסמים:
הקורבנות. החוששות כי לא יוכלו להוכיח את תלונתו, שותקות. ושתיקתן
מונעת מקורבנות חדשים להתלונן.
בפרשת טייטלמן התגלגלו הדברים אחרת. האחראי על ענייני כוודהאדם
במישרר התיירות הרגיז גם עובדים גברים, בהתנהגותו הפרועה והוולגארית.
נסיונותיו לפטר עובדים על רקע פוליטי קוממו נגדו את וער־העובדים, ואת
יחסו הגס והמשפיל לנשים הפגין לפני עדים רבים, גם במיסדרונות המישרד.
הוועד אסף את התלונות, רשם את סיפוריהן של הנשים, וכר נוסחו המיסמכים
הראשונים שאיפשרו חקירה מישטרתית.
להלן מיסמך אופייני, שנרשם בידי אחר מחברי־הוועד. הוא מובא בקיצורים
המתבקשים, והשמות בו מוסווים:
- 18.2.1986 היום, בשעה ,10.35 נפנפה לחדרי ישראלה ישראלי,
אמרה שברצונה לשוחח כי במישרד מרכלים עליה. היא נפגעה מיחסו
של אהרון טייטלמן, שביטל את אחזקת״הרכב שלה, אחרי שאישר לה
אותה בכתב.
ישראלי סיפרה כי מזה כמה חודשים קיימים יחסי־ידידות בינה לבי

טייטלמן. שום דבר פיסי -הוא פשוט נוהג לבקר בחדרה, והיא נכנסת
לפעמים לחדרו. אולם במשך הזמן התחיל ללחוץ עליה, לנסות לשכנע
אותה לקיים איתו יחסי־מין. בין השאר אמר לה :״זיון איתי זו חזויה
נדירה לכל אשה. כדאי לך, לא תתחרטי״.
חוץ מזה, בערבים הוא התחיל לטלפן אליה הביתה. לשכנע אותה
לבוא אליו למלון מוריה. זה היה בימים שבהם היה נשאר לישון
בירושלים. כשהיה מצלצל, היה שואל קודם :״יעקב בביתד (יעקב
ישראלי, בעלה של ישראלה).
אחרי שאישר לה את דמי־אחזקת־הרכב שביקשה, הוא פנה אליה בזו
הלשון. :אולי עכשיו, אחרי שנתתי לך מה שרצית. סוף״סוף תפתחי את הרגלייסד טייטלמן, הסמנכ״ל לאמרכלות (בפועל) הרשים אותה בשליטתו
הבלעדית במישרד, התפאר לפניה שהוא מבצע בו את כל העולה על
רוחו, ואפילו הוכיח לה זאת פעם: כשהגיעה הגב׳ יוספה וספי לגיל
פרישה, הפצירה בו ישראלי להאריך את עבודתה במישרד. הוא סידר
את זה בלי שוס בעיה.
- 19.2.1986 היום חזרה אליי ישראלה ישראלי, וסיפרה שטייטלמן
ביקש ממנה לשדך בין גילה גביש לבין בדיאן(הח״כ הליברלי לשעבר
אליקים גוסטב בדיאן) .״אם תהיי טובה אל החבר שלי ״,הבטיח לה ,״אני
אקדם אותך ״.היא התייעצה על העניין בבית, ולפי עצת בעלה החלישה
שלא להגיש תלונה כתובה.
כשהגיע מיסמך זה, ודומים לו.למישטרה, זימנו הנשים הנפגעות לחקירה
ונגבתה מחן עדות. בנסיבות אלה, כשהיוזמה כבר היתה של המישטרה, והנשים
היו משוחררות מלחצים, הן החלו מספרות עוד ועוד סיפורים על טייטלמן.
בינתיים גרל כבר מיספר המתלוננות לשש, ונציג המישטרה אמר ביום השני
השבוע בבית־המישפט שמיספרן עוד עומד, כנראה, לגדול.

להשתיק את העניין. שר״התיירות,
שהוא גם שר־המישפטים, גונן בכל
כוחו על עוזרו, ואף פנה בתחינות
ובאיומים לעיתונאים שונים, בתיקווה
שהעניין יגווע.
אך התלונה במישטרה קיבלה תאוצה
עצמאית, בעיקר בזכות הפירסומים
בעיתונות היומית. טייטלמן נעצר
לשיבעה ימים, וביום השני השבוע
שוחרר בערבות.

״מתעסק
בחרא!״
*ץ ייטלמן הגיע למישרד״התיי־
^ 1רות לפני כמה חודשים בלבד,
כיועץ מיוחד לשר. תפקידו המוצהר
היה לייעץ. בעניינים של ייעול.
למעשה, היה עליו לפקח על לחלוקת
השלל הפוליטי ולחזק את מעמדו של
השר שלו בתוך מיפלגתו. הוא חיפש
את מי אפשר לפטר, כדי לפנות מישרות
לחביבי השר ולתומכיו במיפלגה.
עד מהרה קיבל היועץ המיוחד
תואר מרשים יותר שבצידו סמכויות
של ממש: סמנכ״ל בפועל.
אחר־כך הוצא למישרה זו מיכח,
שנתפר במיוחד לפני מידותיו.
טייטלמן הוא מהנדס בהשכלתו, ולכן
נדרשו לפתע המועמדים לתפקיד
מנהל ענייני כוח־האדם להציג תעודת־מהנדס.
את המיכרז ניסח טייטלמן
עצמו.
אם גם תפקיד הסמנכ״ל לא היה
אמור להיות סוף־פסוק. אברהם שריר
יעד אותו להיות מנכ״ל המישרד, לכל
המאוחר בעוד שלושה חודשים.
לשר הליברלי לא הפריעה כלל
העובדה שהמהנדס מראשון־לציון
מאיים למוטט בהתנהגותו את יחסי־העבודה
במישרד שבבית פרומין —
בניין הכנסת הישנה — בירושלים
ובשלוחותיו ברחבי־הארץ. גם לא
הפריעה לו העובדה שיש לו קופת־שרצים
מאחוריו.

לפני יותר מחמש שנים, כנובמר
,1981 הוא הועמד לדין מישמעתי של
עוברי המדינה, ואף נפתחה נגדו
חקירה מישטרתית פלילית עלהונאה.
מתיק מס׳ 20/81מ 32/בבית־הדין
המישמעתי עולה, כי טייטלמן גבה
שתי משכורות בעת ובעונה אחת מן
השרות הציבורי: הוא עבד במישרה
מלאה במישרד־התחבורה, כמהנדס
בשרות המטאורולוגי, ובאותו הזמן
עצמו גם גבה שכר של מישרה מלאה
מעיריית ראשון־לציון, כיועצו של
ראש״העיריה דאז, חנניה גיבשטיין.
בהגיעו למישרד השתלט טייטלמן
על הטלפונים בלישכת השר, ולא הניח
להעביר שיחות ישירות, שלא באמצעותו,
לאברהם שריר. אל כל הפנים
לשר היה מדבר בלשון גסה .״חייגתי
לשריר כדי להודיע לו משהו שהיה
חשוב ל ו, לא לי,׳׳ סיפר השבוע, פקיד
במוסר ציבורי חשוב .״במקום לקבל
את השר, עלה טייטלמן על הקו, .שוב
אתה מתעסק בחרא!׳ הוא צעק,
כששמע את שמי, מבלי לדעת כלל
באיזה עניין פניתי.׳׳
טייטלמן התפרץ לבית־פרומין
כמו פיל השועט לתוך חנות־חרסינה.

בעובד בכיר, וליד עדים פנה אליו:
״אתה לא יודע לעבוד.׳׳
• על עובד אחר הוא צעק, גם כן[
במיסדרון :״אתה יוצא למילואים
ורושם שעות נוספות!״
• לאחת המזכירות הוא אישר|
מיכסת קילומטרים, לאחרות סירב.
• הוא שיגר מיכתב־פיטורין1
לעובדת בהריון, ונאלץ לחזור בו רק
אחרי שהוסבר לו כי זו עבירה פליית| .
• יום אחד הוא טילפן ליחידה של
המישרד מחוץ לירושלים וצעק כי
העובדות במקום ״מנהלות יותר מדי, ן שיחות פרטיות״.
• במהלך סיכסוך עם ועד־העובדים
הזמין טייטלמן לבית־פרומין
את המישטרה, בטענה, חיים
אילת, התפרע והשיג גבול.

ג 1סטב בריא! (דסטה) מ1ז־ה:

״אני מתחרטעל זה
שח שפ תי א ת עצמי!״
ף* יום החמישי הופיע איש סחוט, נרגש, במערכות
*4העיתונים ידיעות אחרונות ומעריב, והציג עצמו
בדרמאטיות :״אני איש״הציבור שפורסם שהוא קשור
לפרשת טייטלמן!״ היה זה חבר־הכנסת לשעבר מחיפה
גוסטב בדיאן.
לא קשה לנחש איזו התרגשות אחזה בשומעים, בכל

״אני הרגשתי שלא היתה לי ברירה אלא לנהוג כך, בי
לא כתבו,איש־ציבור, אלא טרחו והסבירה.חבר-בנסת
לשעבר׳ ועוד רמזים. לכן לא היה לי נעים מהאחרים
שמתאימים לתיאור זה. על מה אני רותחו בעדות
היחידה שמסרתי באותו היום, יום חמישי, במישטרה,
נאמר לי שאין מתייחסים אליי באל חשוד, אלא רק

• עובדת שמסרה עדות כתובה,
התומכת בגירסתו של איש־הוועד,
קיבלה איום בפיטורין.
חבריו של טייטלמן כבר מגבשים

מערכת לחוד, באותם רגעים. עד שנודע כי בדיאן ערך
ביקור גם במערכת העיתון המתחרה, וממש בנס לא
המשיך במורד הכביש למערכת על״המישמר. ביום
השני, אחדי הכותרות השמנות שהולידו ביקוריו אלה
בתיקשורת, אמר לי: היום. בראייה לאחור, ואחרי *
״לכן זוהי עצתי לאנשי־ציבוד הנקלעים למצבי: עם
שגזרתי את כל קיטעי-העיתונות של השבוע שעבר,
אינני יכול לייעץ לאנשי״ציבור נחשדים לעשות מה בל אי״הנעימות הברוכה בהפלת חשד על אחרים, אל
תלכו בעיקבותיי!״
שעשיתי -לקום ולהזדהות!
כאל עד. מה עשו מכך בעיתונים אחרי שנחשפתי!
כתבו, :החשוד הנוסף בפרשת טייטלמן! הוסיפו הערות
הקושרות אותי כביבול לפרשה המיוחדת לטייטלמן
כולה, ולא רק לאירוע בודד, הברוך בה בעקיפין.

חבריו נו 1ד טייטדסן אוסרים:

..הפה שד 1הרג א 1ת!1

שר שריר(עם השחקנית נירה רבינוביץ)
למנוע את הפירסום!
עד מהרה פשטה במישרד, כלשון את קו ההגנה הציבורי שלו .״לאהרון
מיסמך רישמי של ועד־העובדים, יש פה גדול ושובב, אבל בסך הכל הוא
״אווירה של איומים והפחדות, חשד בחור טוב,״ אמרו השבוע (ראה
איש ברעהו, יאוש וחוסר־אונים״ .הוא. מיסגרת משמאל, של דפנה ברק).
טיפח מלשינות ו״פגע בעובדים, הרמז ברור: הוא אולי הציע לנשים
בכבודם, בתנאי עבודתם, בזכויותיהם מילים שובבות של גבר בן ,50 לא
ובתמורות השונות המגיעות להם מעשים. על רקע זה חשובה עמדתה
הנמרצת של המישטרה, המתייחסת
בזכות ולא בחסד.״
ברצינות גם למילים, אפילו אלה
• עובד בכיר, המועסק במישרד מילים ללא כיסוי. שכן התנהגות כפי
מזה 30 שנה, שב משליחות בחו״ל. שמיוחסת לטייטלמן — גם אם לא
טייטלמן שיבץ אותו בעבודה, אך סירב הצליח לסחוט מהעובדות טובת־הנאה
להקצות לו חדר, שולחן או אפילו מינית — גורמת אווירה מובהקת של
טרור, טרור שאותו מטיל בעל שררה
כיסא.על נשים הכפופות לו במקום עבודתן.
בזילזול, פנה הוא אחר לעובד

אין לדעת בשלב זה כיצד תסתיים
ליד אחרים, וצעק עליו :״אולי תצא החקירה המישטרתית נגד טייטלמן
לפנסיה?״
בעניין ההטרדה המינית. אך נראה, כי
• עובדת בכירה התלוננה כי איים אחרי התפוצצות הפרשה אפסו סיכוייו
להיות מנכ״ל המישרד, וגם בתפקידו
עליה :״אריח אותך מתפקידך.״
כסמנכ״ל יתקשה אברהם שריר
• בעוברו במיסדרון הבחין מרחוק להחזיק בו.

גיורא מימי ,

הרון ישן עכשיו,״ סיפרה מרים טייטלמן ביום
השני בערב, היום שבו שוחרר בעלה ממעצרו.
״הוא לא מדבר עם העיתונות. גם אנחנו לא. לי אין בל
רצון להיחשף, או לחשוף את ילדיי. אני מבקשת שיתנו
לנו מנוחה, לפחות גמה ימים של מנוחה. זה נשמע
בבקשה מוגזמת!״
מרים, עובדת בעיריית ראשוו־לציון במחלקת*
החינוך, היתה זאת שלקחה את העניינים בידיים
במישפחת טייטלמן. כשהחלה הפרשה, עוד לפני
שזכתה לסיקור הסנסציוני בעיתונות, סירב בעלה,
שכיהו כסמנכ״ל לאמרכלות במישרד־התיירות, לשכור
שרותיו של עורד״הדין אהרון בן״שחר. טייטלמן טען:
״אני חף מכל פשע. האמת תצא לאור. אין לי ממה
לפחד!״
הביטחון העצמי המופרז הזה היה אחד הגורמים
למעצרו, מחשש לשיבוש הליכי־החקירה, המתנהלת
בימים אלה נגדו. בעוד השר הממונה, אברהם שריר,
שהביאו למישרד, ואנשיו לא מונעים מאמץ מלמצוע את
פירסומה של הפרשה (בשלבים הראשונים הם קצרו
הצלחה) ,גילה טייטלמן עצמו חוסר־רגישות ושאננות
בלתי״מובנת.
חבריו טוענים שאותו ביטחון עצמי עד כדי שחצנות
ולשון שופעת פנינים ומרגליות, הם שגרמו להסתבכותו.
טייטלמן עצמו טוען, שההאשמות נגדו הן תוצאה של
ההתנגדות שהיתה בשעתו להבאתו למישרד מצד ועד•
העובדים, בראשותו של חיים אילת. העובדים התנגדו
לפני כשנה וחצי להכנסת עובד בכיר מבחוץ למישרדם.
מקורביו של טייטלמן משיבים כיום, שאין זו הצנחה,
אלא דבר השגור בשדות־המדינה -העברת עובד

במיסגרת השרות. טייטלמן עבד בבית״דגן, במכון
המטאורולוגי, השייך לשרות־המדינה, ושריר פשוט
ביקש להעבירו ללישכתו במישרד־התיירות. טייטלמן,
תושב ראשון־לציון, הוא חבר המיפלגה הליברלית,
במובן, אם כי כיהן משעם סיעה עצמאית מקומית
בהנהלת העיריה, בין השנים ,1974-1978 תחת שילטונו
של חנניה גיבשטיין.
על כל פנים, ההצנחה לא עברה באורח חלק, ועוררה
תסיסה בקרב העובדים. טייטלמן, מעידים חבריו, הוא
בחור טוב ,״רק שהפה שלו הרג אותו!״ מסכימים הכל,
ומוסיפים :״מה שדפק אותו הוא החלק שמעל החגורה,
ולא מה שמתחתיה״...
מקורביו של טיישלמן גם יודעים לספר שלמתלוננת
הראשית נגדו יש עבר עשיר בסיפורים נוסח הסיפור
שבו הוא מסובך בעטיה. אלה מדגישים גם שהפיר־סומים
באילו עומד להתמנות סמנב״ל חדש לאמרכלות
במישרד־התיירות במקומו, בגין הסתבכותו, הם
שיקריים. לדיברי מקורביו, מילא שייטלמן את
התפקיד באורח זמני בלבד, וממילא היה צפוי
להתמנות אדם קבוע למישרה בכירה זאת.
טייטלמן, הגורס בי הפרשה שכבר קרויה על שמו
היא תוצאה של נקמה של אשה שפוטר :-,וחיסול*
חשבונות של ועד־העובדים, שתפס על בך טרמפ, מודע
לכך ששתיקתו פוגעת באפשרויות אמצעי התיקשורת
להביא את גירסתו לפני הציבור. בכל זאת, הוא מעדיף
לנוח בחיק מישפחתו אחרי החוויה שעברה עליו בבית
המעצר ולשתוק. לשם שינוי -לשתוק.

דפנד, כדק

ארידור מצטרף ללוי?

חכמי מתחיל לדבר

דרס ארידור שוקל להפתיע את חבריו ולהצטרף
בוועידה למחנהו של תיד לוי.

יוסי חכמי, מבעלי הפניקס, מתכות לשנות טאקטיקה
ביחסיו עם התיקשורת.

עד כה סירב ארידור להזדהות עם מחנה כלשהו בחרות.
במושב הראשון של הוועידה. שנפתחה לפני שנה בדיוק
— ב־ 9במרס — 1986 הוא הקפיד לשבת לבדו, מרוחק
מכל התגודדות, ונהג להכריז כי אינו מכיר במישטר־המחנות.

נטקוף
משה קצב נגד
מישה ארנס
תדחמה בחוגי חרות: יום אחד בלבד אחרי
ההסדר שסיכמו ביניהם שרי-המיפלגה באשר
לפדר-יומה של הוועידה, רמז משח קצב
למקורביו בי בדעתו להתמודד על תפקיד יו׳ד
המזכירות.
תפקיד זה נשמר, בחלוקת-השלל הפנימית. למשה
(.מישה״< ארנס.

ארנס נחשב במסי 2במחנה שמיר, וקצב הוא
מראשי אותו המחנה. אם אכן קצב יתמודד מול
חברו, הוא עשוי לסחוף לצידו את קולות הצירים
מהמחנות האחרים, שישמחו להזדמנות להביס
את ארנס ולחסום את דרכו לראשות התנועה.

חריש מתגעגע למודעי
היועץ המישפטי לממשלה, יוסף חריש, שנפגש
בשבוע שעבר עם יצחק שמיד, התלונן באוזניו
על השר שלו, אברהם שריר, ועל יחסי־העבודה
הסוערים ביניהם. הוא הציע לשמיר לקחת
משריר את תיק-המישפטים ולהחזירו לידי יצחק
מודעי.
שמיר הרגיע את שריר, הבמיה לו כי הוא נותן
בו אמון מלא. אך אחרי הפגישה התלחשו
בלישכתו של ראש־הממשלה כי ימיו של שריר
בתפקידו כנראה קצרים.

אין נ וב למשה לוי
הנסיון למצוא תפקיד ממלכתי למשה לד,
הרמטכ׳׳ל הפורש, נתקל בקשיים.
עד לפני חודש דובר בו כמועמד לראשות עיריית ירושלים
מטעם העבודה אך הודעתו של טדי קולק כי יתמודד שוב
על התפקיד, הסירה את מועמדותו מעל הפרק.

בעייתו של לד היא שהוא אינו מזוהה עם אך
אחד מהמחנות במיפלגה. ולכן שום מחנה אינו
מוכן להפריש לו מאחוזותיו.

גם העבודה מתכנסת
בגני התערוכה
באמצע השבוע הבא, עשרה ימים לפני כינוס ועידת־חרות,
תתכנס באותו המקום עצמו — במי התערוכה בתל־אביב
— אסיפה גדולה של מיפלגת העמדה.

יורם אלסטר, מנכ״ל מישרד״התיקשורת, עומד להתפטר
השבוע. הוא מתכוון להתמנות כירר בזק.

תשדחז־מקור בירוק
המכס האמריקאי לא יכיר עוד בתעודות״המקור הנוכחיות,
שבהן משתמשים יצואנים ישראליים.

ב 1-באפריל ייכנסו לתוקף תעודות-מקור
חדשות, בצבע ירוק.

דירות חדשות באילת

אלוף־מישנה בן־ציון ויינר, חבר קיבוץ
דגניה המתמודד על תפקיד מפקד הנדדל
מול אחד של ח״כ אהוד אולמרט, הוא האיש
שחשף, לפני שנתיים, את הקשר הכספי
האינטימי בין אליעזר עינבל מה־תקיים
לבין הספקולנט דויד בלס.

עיריית אילת עומדת ליזום, ביחד עם מישרד־השיכון,
פרוייקטים של בניה למגורים, כדי
לפתור את מצוקת־הדיור בעיר.
מאז הנהגת הפטור ממע״מ נעיר, יש נהירה גדולה אליה,
ומחירי-הדירות גדלו ב־25־ 30 אחוז.

הרוסים מרוצי
ממישפט דמיאניוק

הסטודנטים התפשרו
בהתאחדות הסטותטים נפוצה השמועה כי הנהגתם. שבידי
עסקנים מהמערה כבר הגיעה לפשרה עם יצחק נבון,
בענייו גובה שבר־הלימוד. על־פי שמועה זו, השביתה ביום
השלישי השבוע לא נועדה אלא כדי להפגין לפני
הסטודנטים רוח־קרב. לקראת הבחירות הקרובות.

רפי איתן
ברח מהמלון
ביום שנו ניתן פסק־הדין במישפטו של ג׳ונתן פולארד
בילה רפאל איתן בבית־מלון באילת. כשהוא מנסה לשמור
על אלמוניות. באותו היום הגיעה למלון, לגמרי במיקרה.
קבוצה גדולה של עיתונאים. כשהבחין בהם איתן. הוא
הפסיק את חופשתו, אסף את חפציו והסתלק.

זעדת־חקירה ב״שיבא״:
מדוע נמנעה הדיאליזה?
מנהל בית־החולים שיבא הקים ועדת־חקירה, לחקור
בנסיבות מותו של חולה המופיליה. שמנהל מחלקת־הדיאליזה
סירב להתיר לו לעבור טיפול במכונת־הדיאליזה.

ועדה הילכתית דנה בעיצובו של קוני
תם חדש, שיענה על דרישות היהדות.
אמצעי־המניעה הוותיק, בצורתו המקובלת,
אסור לשימוש על ידלודים שומרי־מיצוות,
בשל האיסור של. לא תשחית
זרעך לשווא״ .כעת, בשל בהלת־האיידס,
הגיעו רבנים למסקנה כי אץ מנוס אלא
למצוא לו המטר כלשהו. הרעיון הנבדק
בימים אלה: בדופן הקונתם, סמוך לבסיסו,
ייקבע נקב. הנקב יהיה גבוה תו כדי שלא
יישפך דרכו זרע, אך בגלל קדמו אפשר
יהיה להתפלפל ולטעון שהקונדום אינו
מונע את המגע בין האיבר הזיכרי לאיבר
הנשי.

נאשמי רומניה נפגשו
עם בר־לב

קיצפו על ראש־העיריה יצא בגלל העובדה שהעיריה
משקיעה כספים בהקמת אולם־קונצרטים, ולא במיגרשי־כדורגל
,״ולכן הנוער מידרדר לפשע ״.עם המאמן יש לו
סיכסוך ישן.

אלסטר יעבור ל״סק־

ויינר חשף את
קישרי בלס

קעדוס כהלכה

הכדורגלן שלום אביטן, שהופיע בערב ראיונות
במעונות-הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב,
כינה את ראש־עיריית באר־שבע, משה
זילברמן ,״פושע ורוצח־ ,ואת המאמן דויד
שודיצר ״חלאת־אדם״.

חכמי, שהסתבך בהתמוטטות פ.י.ט. שמר עד כה על
שתיקה.

עוזי ברעם, מזכ״ל העבודה, שהוא דזם האירוע,
מכנה אותו ״כינוס היערכות״ .כוונתו היא
להוכיח שבהעבודה, בניגוד לחתת, הכל רגוע.

מנהל המחלקה חשש שהחולה נגרע באיידם.

שלום אביטן מחרף

חכמי מתכוון לפנות ישירות לעיתונאים
ולהסביר את עמדתו. הוא יטען שהתביעה
שהוגשה נגדו היא קנטרנית, ושהפירסומים
עליה עלולים לגרום להרס חבדת-הביטוח שלו.

שלושה מבין ארבעת הנאשמים בהשתתפות
במישלחת-השלום לרומניה נפגשו בשבוע
שעבר עם שר־־המישטרה, חיים בר-לב.
השלושה — לטיף דורי, אליעזר פיילר וראובן קמינר —
התלוננו באוזניו על איומים טלפוניים של ביריוני־הימין
ועל הטרדות בבתיהם.

צעקות ״כהנא, בהנא:״ הושמעו לעבר מישמרת*
המחאה שהתקיימה ביום השני השבוע סמוך
לבית-המישפט ברמלה, כאשר התחיל מישפטם
של הארבעה. את קריאות התמיכה בח״כ הנאצי
לא השמיעו אלא שוטרי־מישמר־הגבול,
שנשלחו לשמור על הסדר במקום.

אימוני ז רי בכלא
אסירים בכלא ג׳נייד, הסמוך לשכם,
מתלוננים שהסוהרים פתחו באש חיה בחצר
בית־הסוהר.
התירוץ שהשמיעה ההנהלה באוזני האסירים
המבוהלים :״הסוהרים מתאמנים.״

הטלוויזיה הסובייטית מקפידה לשדר
דיווחים נרחבים, כמעט יומיים, ממישפטו
של איוואן דמיאניוק. השידורים נוקטים
ברוח אוהדת לישראל, על שהיא עדיין מעמידה
לדין פושעי-מילחמה נאציים, בעוד
שכל מדינות המערב האחתת הפסיקו
מישפטים כאלה מזמן.
בדיווחים בשבוע שעבר הודגשו במיוחד
קיטעי-העדויות שבהם דיבת העדים
על ״הרוצחים האוקראינים״ ,ביטויים המשרתים
היטב את הלאומנות התסית. מזה
שנים יש מגמה, בקרב הפטתוטים הרוסיים,
להכחיש את העובדה שבאוכלוסיה
התסית הד תופעות של שיתוף־פעולה עם
הכובש הנאצי, ואת אשמת שיתוף־דד
פעולה מטילים על המיעוטים הלאומיים
בלבד, בעיקר על האוקראינים.
יריבו התקיף של מיכאיל גורבאצ׳וב
בלישכה הפוליטית, ולדימיר שצ׳רביצקי,
משתדי תקופת ברז׳נייב, ת א גם האוקראיני
תחידי בלישכה. הסתה אנטי־אוקראינית
יכולה, בעקיפץ, לעזור בניגוח
האיש.

יודקזבסקי קבע:
אין להתארח ב.דך ו
דוב יודקובסקי, העורך האחראי של ידיעות אחרונות,
הורה לעיתונאים שלא להיענות להזמנתו של מלון דן
בתל״אביב להתארח בו בחינם, לרגל סיום השיפוצים
במקום. לדרישתו הצטרף גם ועד־העובדים.

יותר מ־ 40 עיתונאים קיכלו הזמנות כאלה.
מישהו מבץ המאוכזבים, שלא קיבל הזמנה,
״הלשיך על חבריו,

המיקלע המהיר ביותר
מיפעל ישראלי פיתח מיקלע חשמלי חדש,
המהיר מסוגו בעולם.
׳הדגמה ראשונה לקניינים־בכוח מחו׳ל תיערך בקרוב.

גזלני־חברון התילז
תלונות חיילי המילואים על המתנחלים בעלי היי ת
במרכז־חברון, שנהגו לגבות 12 שקלים תמורת כריך־גבינד״
עשו את שלהן.

מייד אחרי הפירסום במדור זה, לפני תדש,
הורידו בעלי ״דוכן־הגזלנים״ את מחיריהם לכדי
רבע.

לא! שייך אנטון שמאס?
אומות שונות יוכלו לחיות זו בצד זו בשלום ובשיתוף־פעולה, כפי
שקרה במרחב האירופי.
מעניין מה דעתו של אנטון שמאס עצמו על כך.

לעיתים קרובות אני מסכים עם רשימותיו של עמוס קינן. הן
לעיתים קרובות מבריקות. אך קורה והברק מסתיר פירכה
הגיונית.
כך קרה, לדעתי, לרשימתו של קינן על ״בן הלאום שלי״ —
קלסתרון של הסופר הישראלי־ערבי אנטון שמאס.

הסדר הושב על כנ1

שמאס כתב ספר בשם ערבסקות, ובו להטוטי״שפה מבריקים
בשפה העברית, ועל כך מגיב קינן בכמה הברקות משלו.

אחד הימים הגדולים בחיי היה ה־ 19 במאי . 1939 זה היה היום
שבו ירו בפעם הראשונה לעברי.
ביום ההוא פירסמו הבריטים את הספר הלבן, שהגביל את
העליה לפלשתינה (א״י) .הייתי בן ,15 וחבר בפלוגה ז׳ של
האירגון הצבאי הלאומי. האירגון תיכנן מראש הפגנה אלימה.
ב״קשר״ (פתק שהועבר מאיש לאיש) הצטווינו להיות מוכנים
בשעת־ערב ברחוב אלנבי, פינת יונה הנביא(או גאולה, אני תמיד
מתבלבל בין השניים).
בשעה היעודה שמעתי תרועה של חצוצרה. הקבוצות שהסתודדו
בסביבה מיהרו אל הפינה, ונוצרה הפגנה של כמה מאות.
הרמנו דגלים, צעקנו סיסמות ועלינו במעלה רחוב אלנבי, מכיוון
מוגרבי לעבר כיכר־המושבות. בדרך הצטרפו אלינו עוד ועוד
אזרחים, ובסוף היינו הפגנה די מכובדת של כמה אלפים.
על מדרגות בית־הכנסת הגדול נאם לנו מישהו משהו, ואז
המשכנו בדרכנו.
בבית האחרון של רחוב אלנבי, ליד כיכר המושבות, שכנו אז
מישרדי-המחוז ומישרד־הטאבו( .עבדתי אז כפקיד אצל עורך־דין,
והכרתי בניין זה היטב. הייתי בו לעיתים קרובות).

קינן אומר כי ״המימסד הציוני״ מכיר רק בשני העמים —
היהודי והערבי. בבר שולל ״המימסד הציוני״ את ייחודו הלאומי
של הציבור הדובר־עברית בארץ, הנבדל מכל היהודים בעולם,
ואת ייחודו של הציבור הדובר־ערבית בארץ, הנבדל מכל העמים
הערביים האחרים.
עד כאן אני מסכים עימו.
קינן מסיק מזה שמכיוון שדוברי־העברית ודוברי־הערבית
בארץ אוהבים את ארצם וגדלו באותו הנוף (אני מנסח זאת
בלשוני) ,הרי הם שייכים לאומה
אחת, היא האומה הישראלית.
שמאס וקינן שייכים, על כן, לאותה
האומה, שהיא כיום מיעוט
בישראל, אך שסופה לנצח.
חוששני שיש כאן קפיצת־דרך
מסויימת.
אני מאמין שדוברי־העברית
בארץ מהווים אכן אומה נפרדת
(אומה ״ישראלית־יהודית״ או
״עברית״) ,ושיש להדגיש עובדה
זו כדי להקים טריז בפני הירידה.
מי שחי במדינת־ישראל, קשור
בגורלה לחיים ולמוות, תורם שמאס לכלכלתה, משרת בצבאה
אינו שייך לאותה האומה כמו יהודי החי בברוקלין, התורם
לכלכלת ארצות־הברית, והמשרת (הוא או ילדיו) בצבא אר־צות־הברית.
יש לתחום כאן תחום ברור, כי טישטוש התחום אינו
מעלה יהודים ארצה — הוא מוריד ישראלים לחדל.
בצד הערבי קיימת, בלי ספק, אומה ערבית השייכת לארץ —
היא האומה הפלסטינית. המציאות מוכיחה מדי יום שאומה זו
שונה מכל אומה ערבית אחרת, והיא נרדפת על־ידי לבנונים מכל
הסוגים, סורים, ירדנים ומי לא.
שתי האומות האלה שייכות לארץ, הקרוייה ארץ־ישראל
בשפתנו ופלסטין בשפתם. אולם שייכות משותפת זו אינה יוצרת,
לפי שעה, הרגשה של שותפות. להיפך — היא הגורמת למילחמה
הטוטאלית בין שתי האומות, מילחמה המפילה קורבנות מדי יום.
אני מקווה שמצב זה ישתנה, וכי השייכות לארץ משותפת
תביא גם לשלום ולדו־קיום. במאות מגעים מכל הסוגים אכן
הרגשתי כי המשותף בינינו ובץ הפלסטינים עולה בהרבה על
המשותף ביני ובין בני עמים אחרים, ולא פעם גם על המשותף עם
יהודים החיים בחו״ל.
אך האם נוצרה כתוצאה מכך אומה משותפת?
פלג אחד של העם הפלסטיני חי בתחום מדינת־ישראל. לציבור
הזה שייך אנטון שמאס. יש בו המיטיבים לדבר ולכתוב עברית
ממני, כשם שיש ישראלים־יהודים המיטיבים לדבר ערבית. יש
בישראל אזרחים ערביים המעורים בחברה הישראלית־היהודית,
וגם בתרבות הישראלית־יהודית, ואץ ספק שהדבר משפיע על
תודעתם בצורות רבות. שמאס הוא אחד מהם. וכך מכרם חורי
ומוחמד בקרי. ואולי גם זאהי ארמלי.
האם פירוש הדבר כי נוצרה אומה ״ישראלית״ משותפת,
הכוללת יהודים וערבים?
לדעתי זוהי אשלייה גמורה. האזרחים הערביים בישראל הם
בעלי תודעה לאומית פלסטינית חזקה, ותודעה זו הולכת
ומתחזקת. חלק מן הנוער הערבי הישראלי נתפס לקנאות
איסלאמית, ושולל בכלל כל לאומיות חילונית. אנשים מסוגם של
שמאס אינם רק מיעוט מבוטל בציבור שלהם — הם גם מיעוט
שאינו גדל.
אנחנו חייבים ליצור במדינה מישטר אשר יאפשר לאזרחים
יהודיים ולאזרחים ערביים לחיות בישראל בשיוויון מלא, תוך
כבוד הדדי. אנחנו חייבים לשים קץ למילחמה בין שני העמים
על־ידי כך שנאפשר לאומה הפלסטינית לייסד את מדינתה
הלאומית לצד ישראל. פיתרון זה יאפשר לבני שני העמים לחיות
יחדיו בשלום, ובמשך הזמן גם למצוא יותר ויותר את המשותף
ביניהם.
אך מכאן עדיין רחוקה הדרך לאומה משותפת .״אומה״ בלשוננו
אינה רק עניין של אזרחות. יש בה תוכן תרבותי, היסטורי,
חברתי, פוליטי. זהו עניין של הזדהות. האם מוכנים 700 אלף
האזרחים הערבים בישראל לוותר על לאומיותם הפלסטינית, כדי
להיות ל״ישראלים״? בוודאי שלא.
חוששני שבלי משים. נתפס קינן עדיין לרעיונות של אביר־נעוריו, יונתן רטוש, שהכחיש את קיומה של אומה יהודית ואומה
ערבית גם יחד, וראה בערבים רק ״ערבאים״ — ערב־רב בלי
לאומיות, שעליהם להתבולל ולהיטמע באומה ״עברית״ חדשה,
שתשלוט בכל הארץ מהים עד הפרת או החידקל. התנשאות כזאת
אינה נאה לנו כיום.
יכול להיות כי בעוד כמה דורות ייראה הכל אחרת, והאומות
והלאומיות ייעלמו בכלל מן העולם. אולי. עד אז מוטב שנכבד
איש את לאומיותו של זולתו, וניצור במרחב שלגו מצב שבו

ראשוני המפגינים טיפסו במדרגות ועלו לגג. שם היה תלוי
דגל בריטי. מישהו קרע אותו מן התורן וזרק אותו למטה.
הצטרדנו מרוב התלהבות.
אחר־כך פרצו אחדים למישרדי־המחוז. ניירות עפו למטה.
אחריהם שולחנות וכסאות. למטה שרפנו אותם.
חשנו כמלכים. מרדנו בשילטון הזר. במשך דקות ארוכות
היינו אדוני העיר.
ואז שמענו אותם באים — חיילים בריטיים. הם הסתדרו
מולנו, במרחק מה, בכיכר־המושבות. שמענו פקודות קצרות. ואז
פילח מטח של יריות את האווויר. הם ירו מעל לראשינו.
ברחנו במהירות־הבזק. חבריי ואני רצנו לאורך רחוב אלנבי.
ליד הדואר המרכזי היו אז פסי־הרכבת, שהובילו מתחנת תל־אביב
לתחנת־יפו. לאורך המסילה, משני עבריה, היו גדרות של מוטות־ברזל.
אנחנו, שגדלנו לעיר, היכרנו פירצה בגדרות. נהגנו לעבור
בה כדי לקצר את הדרך. עכשיו עברנו בה, וכך הסתלקנו משדה
הקרב.
אני זוכר היטב את ההרגשה. היתה זאת הרגשה נהדרת. הפרנו
את החוק של הכובש הזר, ירו לעברנו. לא פחדנו יותר מדי.
הסתכנו במעצר. היינו גיבורים.
לאחרונה אני נזכר לעיתים קרובות באותם רגעים רחוקים. לא
מתוך נוסטלגיה, אלא כדי להבין מה מתרחש בליבו של צעיר
ערבי המפגין כיום נגדנו, המיידה אבנים במכוניות ישראליות,
ולא פעם גם בחיילי צה״ל, ביודעו שהחיילים יירו בו — ולא מעל
לראשו אלא גם ברגליו, בחזהו ובראשו.
דרוש הרבה אומץ־לב כדי לעמוד מול חיילים, שאצבעותיהם
על ההדק. מי שעובר מיבחן כזה מוכרח לחוש בליבו סיפוק עמוק,
גאווה בלי־גבול. הוא גיבור בעיני עצמו ובעיני סביבתו. הוא זוכה
בהערצת חבריו, ובעיקר בהערצת הבנות. הורים ושכנים מביטים
בו בגאווה. הבנות העוברות זאת גאות בוודאי עוד יותר.
אחוז עצום של הצעירים בגדה וברצועה כבר עברו את חוויית
המעצר, הכרוכה כמעט תמיד בהשפלה, במכות ובהתעללות
גופנית ונפשית מסוגים שונים. השפלה זו משמשת לאחר־מכן
מקור לגאווה ולשינאה. מדיניות״ההשפלה, הנהוגה כיום בגדה
וברצועה, היא אחד משיאי־הטיפשות של כובש.
ובעיקר: בשטחים הכבושים גדל דור של צעירים, המאבד
בהדרגה את הפחד. מי שפעם אחת עמד במיבחן הזה של השתתפות
בהפגנה שהחיילים ירו בה (ולא רק מעל לראשה, כפי
שקרה לי אז) אינו עוד אותו האדם. הוא אדם חדש. הוא גא בעצמו.
ואילו החייל היורה בצעירים בלתי־חמושים בוודאי אינו מפיק
מזה סיפוק עמוק.
התיאוריה שמאחורי הירי אומרת שזה יפחיד את האוכלוסיה,

שההורים הנפחדים יעצרו בעד בניהם ובנותיהם. בפועל קורה
ההיפך.
כפי שאמר לי ערבי קשיש, ששאלתי אותו אם אינו חושש
לגורל בנו :״משפילים אותנו בכל יום. איבדנו את הגאווה שלנו
כבני־אדם וכעם. חדלנו להיאבק. והנה באים הילדים האלה,
כשבידיהם אין כלום מלבד אבנים. יורים בהם בתותחי־מים, והם
לא בורחים. יורים מעל לראשיהם, והם לא בורחים. יורים
ברגליהם, והם לא בורחים. יורים בהם כדי להרוג, והם לא בורחים.
אתם הופכים אותנו לעם חדש!״

איפה החרדים סרם?
אפשר להשתגע מהחרדים שלנו. בעיקר מחוסר־העיקביות
שלהם.
מדי יום מופצצת ישראל — ובעיקר חלקה הצפוני — במטח
של דברי־הטפה של המיסיון הנוצרי. הדברים משודרים ב״תחנת־הטלוויזיה
של המיזרח התיכון״ ,הממוקמת ברצועת־ביטחון
בדרום־לבנון.
מדי יום מקדישה זו זמן־שידור יקר לתוכנית הנושאת את
השם ״מועדון 700״ .בתוכנית זו מופיעים אנשים שונים — החל
בשחקני־קולנוע וכלה במנכ״לי חברות חשובות —׳המתארים
כיצד נפגשו אישית עם ישוע הנוצרי או אמו, מאריה, כיצד חזרו
בתשובה לבן־האלוהים וכיצד ניצלו מצרות ך בות תודות להתערבות
האיש הצלוב.
בלי חוכמות, בלי תיחכום, תעמולה מיסיונרית ישירה.
האם החרדים שלנו מתרגשים? מה פיתאום! אין מה להרוויח
מזה. חוץ מזה יש למיסיון זה מטרה קדושה: הוא מממן את התחנה,
והתחנה משרתת את המדיניות הישראלית בלבנון.
אבל אותי זה עניין. מה זה ״מועדון?״700 יגעתי ומצאתי,
בעזרת קורא מסור בארצות״הברית ששלח לי את החומר.
את המועדון הזה ייסד אדם בשם מאריון(״פאט״) רוברטסון,
כומר־שדרן מצליח, שהודיע כי הוא עומד להציג בבחירות
הקרובות את מועמדותו לנשיאות ארצות־הברית מטעם הימין
הקיצוני־קיצוני. כומר זה הקים בכל רחבי ארצות־הברית סניפים
של ״מועדון ,״700 וחולש על רשת ענפה של תחנות רדיו
וטלוויזיה.
מה אומר הכומר רוברטסון, החולש על התחנה המהווה כיום
את הערוץ השני של הטלוויזיה הישראלית?
הנה כמה דוגמות:
• ״חוקת ארצות־הברית היא מיסמך מצויץ למימשל עצמי
של הציבור הנוצרי. אך ברגע שאתם מוסרים את המיסמך הזה
בידי לא־נוצרים ואתיאיסטים, הם יכולים להשתמש בו כדי להרוס
את יסודות חברתנו. וזהו מה שקורה״.
• ״יש להעביר את הביטוח הלאומי לידיים פרטיות!״
• ״אם האמהות בחברה שלנו,אינן מוכנות לוותר על החיפוש
אחרי זהות־עצמית, ואם אינן מוכנות לבטל את עצמן — יהיו לנו
צרות נוראות!״
• ״ראש־המישפחה הראשון הוא ישוע המשיח. הוא הראש
שלנו. אנחנו מאמינים שצריך להיות ראש. אבי־המישפחה ממלא
את מקומו של ישוע. הבעל הוא הכהן הגדול של המישפחה.״
רוברטסון זה יודע גם לחולל ניסים. למשל, כאשר איים
האריקאן נורא בשם גלוריה על חוף וירג׳יניה בספטמבר ,1985
התפלל רוברטסון ,״והסערה פנתה
לכיוון אחר״ .היא פגעה בחוף
ניו־אינגלנד, בצפון־מיזרח אר־צות־הברית,
וגרמה שם להרס
רב. נס אמיתי.
מדוע אין החרדים שלנו יוצאים
חוצץ נגד התחנה המיסיונרית
הזאת, הפועלת בחסות
ישראל, ליד גבול ישראל, תוך
שימוש בשטח ישראל, ובהגנת
צה״ל?
יתכן שהחרדים גילו שרובר־טסון
זה קרוב להם יותר מכפי
שנדמה. יתכן שהחרדים הם
דווקא עיקביים מאוד. אולי
טמון פיתרון התעלומה בפסוק אחר שאמר רוברטסון לא מכבר:
״החלטות בית־המישפט העליון אינן מחייבות אותנו!״

הרי את לא
קראתי סיפור נוגע־ללב על צעיר איטלקי, שעמד להתחתן.
שעתיים לפני הנישואין ישב והסתפר לקראת המאורע. בעודו
יושב בכורסת הספר, עלה לפתע על דעתו שבכלל אינו רוצה
להינשא לעלמה. אבל לעלמה יש אב ואחים גברתנים.
הוא מיהר לעיירה סמוכה, ערך בה נסיון לפריצה והשאיר
במקום עקבות למכביר שהובילו אליו.
בשעה היעודה הגיע לכנסיה. בעודו עומד לצד כלתו מול
הכומר, ולפני שהספיק לאמר את המלים הגורליות, פרצה המיש־טרה
לכנסיה ועצרה אותו.
זאת, על כל פנים, היתה גירסתו כשהובא למישפט. השופטים
האמינו לו. הוא הורשע, אך נפטר בלא עונש.
שום שופט ישראלי לא היה מאמין לסיפור כזה. בגלל סיבה
פשוטה:
אילו קרה דבר כזה בישראל, היתה המישטרה מגיעה לבית־הכנסת.
בוודאי. אבל לא בשעת החתונה, אלא בשעת ברית־המי־לה(
.רשע היה אומר: בשעת הבר״מיצווה).

לצעירים יש יתרון -אך הוא חולף עם הזמן,
סקסולוגית לעזרת הממשלה ושכרו של פרקליט
המישדר פנורמה של הטלוויזיה
הבריטית אירח לאחרונה
את הקולונל אוליבר נורת.,
היה זה אירוח כפוי, מפני ש־נורת׳
,כמובן, לא שיתף פעולה
ולא אהב את המצלמות שעקבו
אחריו. בגוף התוכנית גילו מפיקיה
כי נורת׳ תמיד היה נרתע
מזרקורי־המצלמות, עוד הרבה
לפני שהיתה לו סיבה טובה
להתבייש מהן.
במיסגרת המישדר התראיין
גם מאמן־האיגרוף של נורת׳.
המאמן הקשיש והסימפאטי נזכר
בנוסטלגיה שנורת׳ היה מתאגרף
טוב, בעל מוטיבציה גבוהה. חוץ
מזה, נזכר המאמן ,״הוא היה בחור
חברתי, בחור נחמד.״
נורת׳ עצמו ניחן, לכל הריעות,
באמביציה חזקה. לעומת
זאת, אין הוא מאושר כשהאם־
ביציה מופיעה אצל אחרים.
במי?!דר, הקרוי ״מילחמתו הפרטית
של קולונל אוליבר נורת׳״,
נראה קצין־המארינס כשהוא
מציץ מחלון מכוניתו ונוזף בכתבי
המישדר :״לא נמאס לכם?
אתם לא מתייאשים אף פעם?״
ביום הרביעי כינס ג ד
יעקובי, העומד בראש המועצה
לתיכנון לאומי, את חברי־המוע־צה
— סגן״השר עדי אמוראי,
אריה דולצין ונכבדים אחרים
מהסוכנות. כל הפורום הנכבד
הזה קיים דיון לדוגמה במשך
חצי יום, לפני עשרה תלמידי־תיכון
ושני סטודנטים, למען
יראו איר פועלת הדמוקרטיה
בישראל. בתום הדיון גם החליפו
חוויות. אחד הצעירים טרח להדגיש
את חשיבותה של היוזמה
יוצאת־הדופן, ואמר: צעירים זה

וטרח להסביר שהופעותיו נעשות
חינם אין־כסף — הצהרה
שזיכתה אותו באהדת הקהל
ומחיאות־כפיים סוערות.
אגב כסף, גם וירשובסקי
וגם חבר־הכנסת מהליכוד מיכאל
איתן, שהתראיין עימו בסביון,
מחו נמרצות על משכורותיהם
הנמוכות. את הסכום המ־דוייק
הם לא נידבו כל־כר בקלות,
והירבו לדבר סחור־סחור.
משפלט לבסוף וירשובסקי את
הסכום — 2400 שקלים נטו —
מיהר איתן להוסיף שזה כולל
הוצאות אירוח ודלק והוצאות
נוספות, החלות על מי שבחר
להיות נבחר.
מי שהזדעזע מגובה משכורותיהם
של נבחרי־האומה היה
יורם שפטל, פרקליטו הישראלי
של איוואן דמיאניוק. שפטל,
שהיה אחד המרואיינים בע-
רב־הראיונות, ישב בשקט, מחו־ייט
מכף־רגל ועד ראש. ברגע
שנקבו חברי־הכנסת בסכום, התקשה
להסתיר את תדהמתו. לעומתם,
סירב שפטל אפילו לרמוז
מהו גובה שכר־הטירחה שהוא
מקבל תמורת ההגנה.
אביאם סלע טיפס השבוע
לראש החדשות. שמו הקודם
היה תופס כותרות יותר גדולות,
לפחות באורכן: סלוויו־טיצקי.
מוצאו של מפקד בסיס
תל־נוף החדש הוא חיפאי.
ירה רן, עוזרו הנמרץ של
משה שחל, נפגש בידידות עם
אורי סביר, רוברו של שימעון
פרס. פנה אליהם הפרשן המדיני
חנן קריסטל :״מתי היתה פרשת
השב״ב? מאז הרי לא שוחח-
תם כל־כן־ בידידות!״ הכוונה הי
בליצ׳קה
בכר, רעייתו
מזה 50 שנה של הרב אברהם
בכר, הרב של מכבי יפו, חגגה
ביום השלישי את חתונת־הזהב
שלה. במקום הצלילים, הנהוגים
בחתונות. ,הושמע אות״הפתיחה
פסיכולוגיה בגרוש
• ביום הרביעי הופיע
שימעון פרס לפני קהל
גדול מהרגיל במליאת-
הכנסת. ההופעה כללה
חילופי־דברים בלתי נש כחים
עם סגן־השר רוני
מילוא. חוץ מזה הוציאו
את התלמיד אהוד או׳ל־מרט
מהכיתה . ,אפילו
פרם אגו
1 11ך י 1ל 1\ 1ה ך | ¥1שהוא פרופסור למישפטים ב |
#1אוכספורד והעומד לכתוב ספר

ביקורתי על דיני־הראיות במישפט האנגלי, מרבה לבקר בארץ.
עזריאל היה נשוי לאורנה, בתה של רחל כורם־דיין, ולכבוד בתו,
נכדתה של רחל, כתב משה דיין את שירו לליקי קיקי. בביקורו בארץ
הפעם פגש את ידידתו הוותיקה המשוררת דליה רביקוביץ. דליה
אינה מרבה לצאת לבילויים, אך הפעם באה לפוגשו בבוננזה.

צבי סל

לבנו דויד. אלה כינוהו ״סבא״,
ואילו הסב בעל החזות הצעירה
לא ידע איו אוכלים זאת.
בניגוד לשמועות על פגישותיו
עם אישים במיפלגת־הע־בודה
— ביניהם שימעון פרם
— אין סויסה סומך על מיפלגתו
בכל הנוגע לעתידו. סויסה מתכוון
להיכנס בימים הקרובים
לעסקים פרטיים.

שהוא לא הפריע.
בתום ההצגה פסע לו
פרס במיסדרון־הכנסת.
לפתע נתקל בשר משה
שחל ובפרשו המדיני חנן
קריסטל. פרס נעצר, ואחרי
חילופי־הברכות הרגילים,
התנהלה שיחה
קצרצרה, אן מדהימה בתובנה.
וזו היתה רוח
השיחה:
פרס: נו, איך הייתיז
(בהתלהבות): שחל ססג אחוז!
פרס (מרוצה) :אז נמשיך

בעגה של המיקצוענים
קוראים לזה חיזוק־האגו.

ך 1ך | 1ץ 1ך י 1סגן־השר, הממלא את מקומו של שר-הפנים, היה אחת הדמויות הבולטות
\ 1 # #1 •11 1ו בכינוס פעילי חרות שנעיד ביום הראשון בכפר״המכביה בתל״אביב. הכינוס היה
בעל אופי אידיאולוגי, אך בעצם היה כינוס פעילי מחנה שמיר־ארנס ממחוז המרכז. מילוא הסתודד
(בתמונה העליונה) לפני הכינוס עם ח״כ דן מרידור (מימין) ועם ח״כ אהוד אולמרט. אחר־כך היה
לו גם זמן לשמוע את יצחק שמואלי, המפגין המיקצועי (בתמונה מימין) ,שאמר :״הלוואי ולמישהו
יהיה אבר כדי לכבוש את עבר־הירדן ״.מילוא התקיף והאשים בכינוס בחריפות את שימעון פרס.
העתיד של המדינה, זה העיקה
יחזיק מעמד. תשובתה היתה חד־תה
כמובן למעסיקיהם של השנענה
לו יעקובי :״נעורים הם באמשמעית
— לא! מדוע? הקשייים,
המזוהים עימם עד כדי כך
מת יתרון, אך זה חולף עם הזמן.״
תי. כאן לא איחרה לבוא התשושרן,
למשל, זכה בכינוי ״שחל
הקטן״.
בה — כי אין ביניהם התאמה.
חבר־כנסת חרוץ הוא ח״כ
לא יתכן שאחד מבני־הזוג גומר
מרדכי וירשובסקי. בשבת
המנחה מני פאר מרשה
שנתיים לפני השני!״
שעברה כיכב בבוקר־ראיונות בלעצמו,
בערבי־ראיונות פרטיים,
תיאטרון הבימה וקטף כותרות
להתבטא באורח פחות מהוגן
רפי סויסה, לשעבר
בעניין תיפקודו של היועץ ה־מאשר
בתוכניתו הדו־שבועית בנציב
שרות־בתי״הסוהר, לא היה
מישפטי לממשלה, יוסף חמאושר
מהרופאים והאחיות שהטלוויזיה.
בערב־ראיונות שהע־ריש׳
ואילו במוצאי־השבת כבר
קיפוהו, כשבא לבקר את רפי
חה השבוע סיפר :״שאלתי סקסובידר
קהל אנין־טעם בסביון
לוגית ידועה אם הזוג שמיר־פרס
סויסה הצעיר, התינוק שנולד

העולם הזה 2584

צבי טל

חניתה צנטנו

שנבחרה בזמנו כ״דונה אידיאלה״ ,מצליחה ביותר נאירגון תצומת־אופגה,
בשותפות עם הדוגמנית לשעבר בתיה דיטנצייק. עזר כנגדן הוא המאפר
והמעצב עמיר פלג(לידה בתמונה) ,שגם עוזר לשתיים בהנחייה. צנטנר חתמה לאחרונה חוזה עם בנק גדול.

הגדול
• מישהו

שמע

יהודה פרח יזו על אפ רים
אבן! שני השמות
האלה יריצו את הקרב
הגדול בה*הידיעה כלי״
ברלים. איזה קרב! על
מקום שהתפנה בהנהלה
הציונית, עקב פטירתו של
הנציג הליברלי שם. נכון
שההנהלה הציונית אינה

ביקורה הצפוי של להקת התיאטרון
הצועני, שתגיע הנה הישר
ממוסקווה. מי עומד מאחורי
הביקור ההיסטורי? אדם בשם
ויקטור פריליך, עולה חדש
מברית־המועצות, שהוא בעל
חברת רון־פילם. האיש הביא
בזמנו ארצה את הסרט זוכה פרס
האוסקר מוסקווה אינה מאמינה
בדמעות. כשנשאל פרי-
לין־ ,כיצד הצליח במקום שאחרים
נכשלו, ענה בבדיחות־הד-
עת :״מה זאת אומרת? הרי הרו
סים
משתפים עימי פעולה, כי
אני מהקג׳׳בד
שר־החינוך יצחק נבון
שוחרר כבר מבית־החולים. אגב,
נבון חלה דווקא בעת שהותה
של אשתו, אופירה, בחו״ל.
מרים, אשתו של אהרון
טייטלמן העצור בחשד להטרדה
מינית במישרד־התיירות, אינה
מעוניינת להחשף או לחשוף
את ילדיה. טייטלמן אמרה השבוע
:״אני מחכה שאהרון יחזור
הביתה!״

פרח

גוף בעל שיניים חדות
במיוחד, אולם פרח -
חבר״כנטת לשעבר, איש
חינוך טימפאטי וחייכן -
הוא איש מחנהו של
אברהם שריר, ואילו אבן
נמנה עם מחנהו של יצחק
מודעי. מאחורי החיילים
האלה יתבצרו המפקדים
היטב בעמדותיהם ויילחמו
על הבכורה בשרידי
המיפלגה הליברלית.
פרח אפילו שכר לאחרונה
שרות יחטי-ציבוד.
עד כדי כך הוא רציני.
הקרב הגדול, אם לא יהיו
פטיקות בתי־מישפט ל מיניהן,
כמו שנהוג לאחרונה
אצל הליברלים,
ייערך ב 19-במרט.
של מבט ספורט בדיוק ברגע
שהזוג צעד לתוך אולמי־הקוג־גרסים.
בכר ענד טבעת־יהלום
לאצבעה של אשתו. שהיתה זוהרת
ככלה, והבטיח למוזמנים חגיגה
נוספת בעוד 25 שנה.
בשבוע שעבר פורסם על
העולם הזה 2584

1\ 1ך *ך 1ך 1במטיבה פרטית, כטוב ליבה ביין, השילה חולצה
\ 11 1 # 1ופרצה בריקוד טוער. הזמרת, המופיעה באחרונה רק
לעיתים רחוקות, נהנית מתפקידה החדש כאשתו של איש-עטקים.

| 1ד * 1! 1 9 | 7 | 1ך 7\ 1ק חזרה לפעילות מיקצועית מלאה
|#כדוגמנית, הכוללת בין השאר צי1
1\ / 1 11 111
לומים לקטלוג חדש, בהפקתו של מעצב־השיער שוקי זיקרי. את
פעילותה השקטה יש לזקוף לזכותה של טוכנתה, שרית דמיר.
מה אליהו, והציירת ריבקה
ואילו בפרלמנט של רארובינשטיין,
כשקרתה התאושון,
הלוא הוא הפרלמנט המנה
הקטלנית שבה נהרגה רובינפורסם
של עיר־מגוריו של טיי־שטיין.
ההרוגה היתה אחותו של
טלמן, בו מככבים דוק מאירו־עורך־הדין
מנחם רובינביץ,
יגאל בקר, אמנון נח־שטיין.
אירית, שותפתה של
מיאס ואחרים, קם אחד המשנורית
בחנות, היא אשתו.
תתפים הבכירים והכריז :״כוחו
בדיון שהתנהל ביום הראשל
טייטלמן היה תמיד בחלקים
שון בפרשת פולארד בישיבת־שמעל
החגורה, ולא מתחתיה!״
הממשלה השבועית, אמר השר
האיש התכוון לכך שטייטלמן
גד יעקובי :״אנחנו עובדים,
מצטיין בלשון בוטה, ולאו־דוו־אבל
עדיין לא לומדים ״.כאשר
קא במעשים בוטים.
שאלו עמיתיו למה התכוון השר־פרקלי
ארקונור, מרק המשורר

בשירו, השיב :״אובדים
טו האמריקאי של ג׳ון דמיאנ־עצות,
אבל עדיין לא לומדים
יוק, נשאל כיצד הוא מצליח
לקח!״
לעמוד כל־כך הרבה שעות על
לאשתו של רפי (״המסהרגליים.
או׳קונור מנהל את החריח״)
איתן, הנמצא בכותרות
קירה הנגדית של עדי־התביעה
בימים אלה בגלל פרשת פו־וחקירות
במישפט
כשהוא עומד,
לארד, קוראים מרים איתן. כך
אלה נמשכות ימים שלמים. הוא
קורה שיש שני זוגות מפורסמים
סיפר כי עשה אימוני־כושר מבעלי
אותם השמות בדיוק —
פרכים במשך ארבעים החודשים
מרים ורפי איתן הנ״ל, והרמט־שלפני
תחילת המישפט. הוא
כ״ל לשעבר רפול ואשתו מרהתאמן
בתרגילים ביחד עם אשים.
יש גם המשוררת מריס
תו, בכל יום במשך שעה.
איתן — אשתו של השופט המחוזי
לשעבר דב איתן.
השבוע נסגר מעגל. נורית
בורשטיין ואירית רומרים,
אשתו של רפי הבינשטיין
פתחו את חנות א־מסריח,
היא זאת שמסננת באליפלט
לביגדי־ילדים בתל־דיבות
את שיחות־הטלפון הראביב.
נורית היתה הנהגת במכובות
המגיעות בימים אלה אל
נית שבה נסעו הזמר אריק
בעלה.
איינשטיין. חברתו לחיים סי*
* ד פנ ד, כדק *

ה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן *ומרות...מה

יעקב מרברבוים:

טל ברודי:

יעקב גיל:

״סיקוו המישפט דא ,,ידעת* על ן!חלטת .,אתו הוצאות בעמ״ס
יהיה דריסת־רגל!״ יעקוב׳ לט פיוסוטה!״ ביום רב]׳ צעירים!״
השבוע התברר כי טל ברודי, נוסף ליכולתו הספורטיבית,
הוא גם בעל אומץ־לב. אחרי קריירה ארוכה, רצופה
הישגים אישיים וקבוצתיים, הוא עושה הסבה מיקצועית,
עובר לתחום שרבים וטובים נכשלו בו ונחלו אכזבות:
הבאת עולים חדשים מארצות״הברית.

• מטעם מי אתה יוצא למסע הזה, לעידוד העליהדי
במהלך השבוע שעבר נודע כי מישפט־דמיאגיוק, שהפן
ללהיט תיקשורתי על אף התחזיות הקודרות, יועבר
בשידור ישיר, במיסגרת שידורי־הניסיון של הערוץ השני,
בשיתוף עם הטלוויזיה החינוכית. ההיסטוריה מלמדת כי
הטלוויזיה החינוכית אינה מחמיצה הזדמנויות• להרחיב
ולהעשיר את שידוריה. למשל: המישדר ערב חדש שזוכה
לפופולאריות מירבית, נקבע כעובדה מוגמרת במהלך
מילחמת״לבנון. לכן אין להתפלא על חרושת השמועות,
בעיצומו של הקרב על ניתחי״העוגה הקרויה ״ערוץ שני״,
בדבר הצהרת הכוונות של הטלוויזיה החינוכית. יעקב
לורברבוים, מנהל הטלוויזיה החינוכית, אינו סבור כך.

• אינ ך רואה בשיתוח־הפעולה ביניכם לבין
שידורי־הניסיון של הערוץ השני בסיקור מישפט־דמיאניוק
הצהרת כוונות?
לא נראה לי שניתן לקשור בין שני האירועים. נושא הקמתו

דמיאניוק
• בכל אופן, נקבעה כאן דריסת־רגל שלכם.
לא, אני לא חושב שזאתי דריסת־רגל. אני רואה זאת באורח
שונה: זהו ניצול של הטכניקות הקיימות, כדי לתת לציבור,
שגילה עניין רב במישפט, את השרות הטוב ביותר.

• קשה שלא להיזכר בתחזיות העגומות לגבי
העניין הציבורי במישפט. תככים עימי שגם אתם לא
נערכתם בעוד מועד לקראת המישפט?
אולי זה מצטייר כך, אבל עובדתית זה לא נכון. אני כתבתי
מיכתב לשר־החינוך־והתרבות כשרק נודע לי על הסגרתו הצפויה
של דמיאניוק ארצה — עוד בטרם הגיע — והסברתי שזהו
אירוע חינוכי חשוב שיש להיערך לקראתו. כתבתי שאיני חושב
שתהיה לדור הצעיר הזדמנות נוספת קרובה להיחשף לזוועות
השואה.
האם אין זו היערכות מבעוד מועד? הטיפול בהצעתי פשוט
התעכב, בגלל הבעיות הרגילות: ועדים, איגודים...
(דפנה ברק)

הגורל מתעתע בחבר־הכנסת לשעבר יעקב גיל, הנמצא
במקום הראשון בתור להיכנס לבית הנבחרים. תחילה
החזיק אצבעות למינויו של עדי אמוראי כנגיד־בנק־ישראל
ואוכזב, אחר־כך עקב בדבקות אחר התלבטויותיו
של מרדכי גור על המשך הקריירה הפוליטית שלו,
ולאחרונה שילב את כל אצבעותיו עבור מינויו הכל״כך
מבטיח של גד יעקובי כשגריר ישראל בארצות־הברית.
הבטחות, הבטחות. יעקובי הסיר את מועמדותו לתפקיד
ביום הרביעי. שעות ספורות אחר״כך שוחחתי עם גיל
שנשמע, אגב, כמי שהתרגל למצב והפגין הומור.

• נו, איך המרגש?
שאלו אותי רבות על הרגשתי בעת הדיבורים על מועמדותו
של יעקובי. אני כבר הגבתי בזהירות ואמרתי: מי שנכווה ברותחין
— נושף בצוגנץ. אני כבר בבחינת נושף.

זאת לא שאלה של אמונה או תיקווה. פשוט למדתי שבחברה
הישראלית לא נהוג לפרגן. הקינאה והשימחה לאיד רווחות יותר.

• אתה מאמין בצז־זוק־הגורל? לא נדמה לך
לעיתים שמלמעלה מהתלים בך?
לא, אני לא מאמין בגורל. אני איש מציאותי עם שתי רגליים
על הקרקע. זהו הניסיון הראשון שלי עם תעתועי־הגורל. קודם־
לכן הייתי מפונק מבחינה זו. במקום גורל, הבה נדבר על תרבות
השילטון בישראל, על בני־אדם שהחליטו להוליד אנשים שולל
בדיבורי״סרק.

• יד על הלב: תאר במדוייק את הרגשתך כש־התבשרת
על בך שיעקובי הסיר את מועמדותו, ועל־כן
לא תשוב לכהן בכנסת בקרוב.
ידעתי על החלטתו לפני הפירסום הרישמי. איך? יש לי חברים
טובים. הדואגים לערכן אותי באורח שוטף. איתו? לא, לא
החלפתי עימו מילה בנושא הזה! האמת היא שהערכתי על פי
המצב הפוליטי הקיים, שיש אפשרות שיעקובי לא יתמנה
כשגריר, והתכווננתי לכך נפשית. הבעיה נעוצה בחברים שלי,
הלהוטים יותר ממני ולא מרפים ממני מרוב ראגה.

• מה הלאה? תמשיך לחכות ולצפות?
אני מריח באוויר ריח של בחירות.

• למה פנו דווקא אליך?
את זה צריכים לשאול אותם. אבל אני חושב שזה מפני שהייתי
פעם אמריקאי. חצי מהחיים שלי הייתי באמריקה. היה לי שם
טוב, הגעתי להישגים ספורטיביים ובכל זאת עליתי לישראל.

ואת זה הם רוצים שאני אסביר לצעירים שם.

• אתה לא חושש שלא תצליח?
לא. מה, אני ידוע בתור פחדן?

• לכמה זמן אתה יוצא?
לשבועיים. לתת הרצאות פעמיים ביום לפני סטודנטים וצעירים
במרכזים היהודיים.

• כשהיית כאמריקה, היית הולך לשמוע הרצאות

של ישראלים?

עליה

הכנסת

של הערוץ השני מצוי בימים אלה בוועדה מיוחדת, המטפלת בכך
בקצב מזורז. בראש הוועדה עומד חבר־הכנסת פינחס גולדשטיין.
יכול להיות שהחוק יתקבל במליאת־הכנסת עוד טרם יסתיים
מישפטו של דמיאניוק. עד אז עוד אין שום עוגה לחלק.

! ו וי י ...ו יו

פנו אליי מהסוכנות היהודית וממכבי העולמי, וביקשו ממני
לנסוע לארצות־הברית, למסע מחוף־אל־חוף, לשכנע צעירים
לעלות לישראל.

(דפנה ברק)

לא. בכלל לא הייתי קרוב לכל הנושא הישראלי. לא ידעתי
כלום על הארץ. הייתי רוב הזמן עסוק בספורט, לא היתה לי
עירנות ומעורבות בכל הקשור לישראל.

• והיום המצם שונה.
כן. היום יותר שומעים על ישראל. האמריקאים שאוהבים
ספורט, רוצים לרעת מה קורה בשטח הזה בישראל. היום הם
מגלים הרבה יותר התעניינות במה שקורה כאן.
וחוץ מזה, הפרשות האחרונות שהיו באמריקה עוד יותר
מגבירות את התודעה לגבי מה שקורה בארץ.

• מה המסר שלד לצעירים כאמריקה?
שאני חי כאן כבר 20 שנה, ונכון שלא הכל טוב ויפה, וגם לי
היו תקופות קשות בארץ, אבל החלטתי להישאר כאן ולתרו^
למדינת־ישראל. ואני מתכוון להגיד להם שאם הם רוצים לתרום
— •אז אנחנו הכתובת הנכונה. לא לתרום כספים. אני מתכוון על
תרומה אחרת, של עליה ועשייה.

• יצאת כבר למסע כזה כעבר.
כן, לפני חמש שנים הייתי במסע לעידוד העליה בדרום־
אפריקה. אני לא אומר שאחרי שחזרתי הגיעו לכאן המוני יהודים.
(רונית אנטלר)
אבל זה היה חשוב להם ילי•

צב> ט>

בתיה הימלפרב:

חיים סתיו:

אורנה פורת:

״ר א 1דבוק את ,,אווי נחוץ עוד פיגוע ,,אולי עכשיו כסו
ו!!* ש ז סוק דנו! ,,כמו באכילה לאוהיו ,,את הגירעונות שדנו!,,
גל שביתות חדש שטף את המדינה. מי שיכול שובת, ומי
שלא נוח לו כרגע, מאיים בשביתה. תמונות החולים
והזקנים משודרות ערב־ערב בטלוויזיה, ואנחנו שואלים
את עצמנו עד איפה זה יגיע ומי ישבות מחר.
מיגזר אחד אשר החליט שלא לשבות וגם אומר את זה
בפה מלא, הוא המרפאים בעיסוק. בכינוט־חירום שקיימו
החליטו להסתפק בהכרזה על סיכסוד־עבודה. שאלתי את
בתיה הימלפרב, מרפאה בעיסוק בעלת ותק של 16 שנה,
מה זה ״הכרזה על סיכסוך־עבודה״.
לפי מיטב ידיעתי, זה אומר ששבועיים אחרי ההכרזה על
הסיכסוך מותר לנו לפתוח בשביתה .״

• אבל אם החלטתם לא לשגות, אז מה שווה
ההכרזה?
כדי שיידעו שאנחנו מתמרמרים!

• תן לי דוגמה של פעולה פלילית בים.

לא. אבל עד שיהיה לנו רעיון טוב, מה אפשר לעשות? אין לנו
דרו אחרת. אנחנו ממילא מתעסקים עם אוכלוסיה מאוד פגועה,
ושביתה תפגע בהם עוד יותר.

אניה יוצאת מנמל מסויים כשהיא עמוסה במוצרי אלקטרוניקה,
ומגיעה לגמל-היעד, כשבמקום האלקטרוניקה יש בה
אבנים. או למשל: מיכלית יוצאת עמוסה ב־ 150 אלף טון דלק
ונעלמת. אחרי שנים מסתבר שהדלק נמכר לבל המרבה במחיר,
האוניה טובע!־״ והצוות חי לו באושר ובעושר.

• ההתמרמרות שלכם היא על השכר הנמוד. אולי
תגידי לי כמה את משתכרת?

• כיצד אתה והמישרד שלד. בהרצליה יכולים
׳לעזור לאוניה שיוצאת מהונג-קונג ויעדה המבורג?

אני היום בדרגה גבוהה ובעלת ותק של 16 שנה. אני משתכרת

אני יכול לספק לבעל חברת־הספנות אגשים מיומנים שילוו

• נראה לד שזה עושה רושם על מישהו?

נעלמה לכם מיכלית־דלק! גנבו לכם מכולה ובה אלף
מכשידי׳־וידיאו! קבוצת טרוריסטים מאיימת לחטוף לכם
אניית-נוסעים! אין בעיה. ממש ביטים אלה נפתח בהרצליה
מישרד המתמחה במניעת טרור־ימי, על בל הבטיו.
את המישרד מקים ומנהל חיים סתיו, מי ששירת שנים
ארובות בקומנדו הימי, היה קציו־מישטרה בביר האחראי
על המודיעין בנמלי-האוויר והים של המדינה, ובתפקידו
האחרון היה הממונה על הספנות הישראלית ברחבי־העולם.
האם
יש בכלל שתר ימי, מלבד המיקרה של אכילה
לאורו, שכולם שמעו עליו?
משנת 1961 היו יותר מ־ 300 חטיפות ופיגועים בים. אין
מבחינים כאן בין פעילות טרוריסטית לבין פעילות פירטית!
פלילית.

שביתות
כ־ 650 שקלים לחודש, אבל עובדות בלי ותק — כולן אקר׳
מאיות, אגב — משתכרות כ־ 400 שקלים, במיקרה הטוב.

• למה את מדברת בלשון נקבה, אין אצלכם גברים?
כמעט
שלא. הגברים עזבו את המיקצוע מזמן, ועכשיו גם
נשים עוזבות. לפעמים, אחרי הנישואין, כשיש עוד משכורת
בבית, הן חוזרות למיקצוע.

• הבה נחזור לסיכסוד שהכרזתם. עצם ההכרזה
בפומבי שאינכם מובנים לשבות, לא תיגרום לכך
שאף! אחד לא ישים לב אליכם ואל בעיותיכם ויתעסקו
רק באלה שכן שובתים?
מאוד יכול להיות, אבל הרי אין טעם שנאיים במשהו שאיננו
מוכנים לעשות!

• במילים אחרות, הרמתם ידיים?
זה לא. נמשיד לדבר, להתלונן, להסביר, לשכנע את הנוגעים
בדבר, אבל לא נדפוק את מי שזקוק לנו.

• זה בל־כך אלגאנטי מה שאת אומרת. את מאמינה
שהאלגאנציה הזאת דווקא תזיז?
אולי, כן, צריך לנסות.

(דניאלה שמי)

הבייבי של אורנה פורת, התיאטרון לידלים ולנוער, הגיע
לבגרות. לפני 17 שנה היא ילדה אותו, כמשוגעת לדבר.
בינתיים הוא הגיע לבגרות, והשבוע ניתק מישרד״החינון״
והתרבות את צינורות״ההזנה. מהיום התיאטרון נעמד על
רגליו העצמאיות. האם יצליח ללכת או שייבשלן אורנה
פורת אופטימית, כהרגלה. ביקשתי לברר איתה מדוע
הסיר מישרד־החינוך והתרבות את חסותו.
יש טוענים שזה מפני שבוועד־המנהל של התיאטרון חל שינוי.

ספנות

תיאטרון

את הפלגותיה ואני גם יכול לתדרך את הצוותים הקיימים כיצד
למנוע גניבות, חטיפות, תקיפות וכר.

עד עכשיו היו בוועד־המנהל ארבעה נציגים למישרד״החינוך,
ועכשיו נבחר רק נציג אחד. האמת היא שאני לא בדיוק יודעת
את הסיבה.

• כלומר, אתה נותן ייעוץ מונע?
גם מונע וגם חוקר. אני נותן שרותיה לחברות־ביטוח שצריכות
לשלם כסף רב. אני מוצא עבורם מי אחראי לגניבות, למשל.

• האם האוניות הישראליות מאובטחות?
אני לא יכול להרחיב את הדיבור בנושא זה, אבל סביר להניח
שכמו שהיינו חלוצים בהגנה על התעופה שלנו, כך אנחנו גם
בהגנה על הספנות.

• איך אפשר היה למנוע את עליית התוקפים על
״אכילה לאורו״ ,למשל?

• וזה ישנה משהו לגבי התיאטרון?
אני מקווה שזה ישפיע לטובה. עד היום, לכל התיאטראות
הציבוריים בארץ שהיו בגירעונות, נמצאו אפשרויות לכסות
אותם. ואילו לנו, כל זמן שהיינו קשורים למזכירות הפדגוגית, לא
היו כספים. אני מקווה שעכשיו נימצא במצב טוב יותר ויכוסו
הגירעונות שלנו.

• את יצאת לשנת חופש. מדוע הקדמת את
חזרתך לתיאטרון?

אילו אנשי צוות־האוניה היו עוברים תידרוך קצר, הם היו
מגלים במבט אחד את הדרכונים המזוייפים ואת התמונות
המודבקות מחדש של החוטפים.

חברי הוועד המנהל וחברי ההנהלה ביקשו ממני לחזור, וחזרתי.
אני
מקווה שעכשיו נצליח למצוא לנו בית, והתיאטרון
לילדים ולנוער יהיה כמו כל שאר התיאטראות בישראל.

• האם אחדי ״אכילה לאורו״ התעוררו אנשי-
הספנות בעולם לעניין הביטחון?

• מה יקרה אם התיאטרון לא יצליח לעמוד על
רגליו?

פחות מדי, לדעתי. אולי נחוץ עוד פיגוע כדי להזיז אותם.
(דניאלה שמי)

אני אופטימית. כשייסדתי את התיאטרון, האמנתי שהוא
(רונית אנטלר)
יצליח, וכך אני מאמינה גם היום•

מבצע פוג׳י
בל הקופה
פוג׳יקה ^ 5
מצלמת רפלקס למקצוענים ולחובבים,

אלקטרוני

דווח מלא על
תנאי הצילום
תוך כדי צילום, אפשרות להרכבת מבחר עדשות
זום, גמישות מירבית במילוי משאלות הצלם
המקצועי 780 ש״ח •

קומפקטית
וא וט ומט ית ;

פוקוס אוטומטי
העברת סרט
אוטומטית; קביעה אוטומטית של רגישות הסרט;
סוללת ליטיום; המצלמה היחידה שאין צורך
להחזיר בה את הסרט בחזרה לקסטה. בקיצר:
01.200 מקדימה את כל המתחרים 480 ש״ח

ולצילום מקרוב 72 ,תמונות, מנוע

להעברת סרט, סוללות ליסיום

פוג׳י - 3 2זז 1.^ 3ז

הפעלה פשוטה 4 ,מצבי ״פוקוס״.
עדשה ,1:4.5מנורת אזהרה לתנאי אור
גרועים ומבזק אינטגרלי. נוחה לכיס
בכל המובנים 140 ש״ח

משפחת המצלמות מבית פוג׳י פסגת הפיתוח
האלקטרוני והאוטומציה בעולם הצילום המודרני
מי שירכוש, בתקופת המבצע, מצלמה אחת מן המצלמות המעולות של פוג׳י יקבל שי חינם !
את פיקה, הכדורגלן העליז של משחקי מקסיקו 86 בצרוף קופת חסכון
זכור! ברגע שרכשת מצלמה של פוג׳י כבר לקחת את כל הקופה.ופה.
המבצע עד גמר המלאי בכל חנויות הצילום המובחרות.
* מחיר מומלץ לצרכן.

במליאת הכנסת עושים חברי־הכנסת הצגה גדולה: רבים זה עם זה,
מתווכחים זה עם זה ותוקפים זה את זה. כשמסתיימת ההצגה עוברים
למיזנוז: מורידים מסיבות, מוחקים את האיפור והופכים לחברים

״חברת־הכנסת גאולה כהן(התחיה) ,אני קורא אותן לסדר פעם רא־שונה!״
קורא היושב-ראש.
באולם־המליאה רעש והמולה. מצלמות הטלוויזיה ומקלטיה קולטות
את הצעקות, הרעשים והקללות. חברי-כנטת מהימין ומהשמאל מתווכים
בצעקות. סגו״יושב״ראש״הכנסת, חגר־הננסת אליעזר שוסטק
(ליכוד) ,אינו מצליח להתגבר על ההמולה.
חבר הכנסת צירלי ביטון(חד״ ש) צועק ״פאשיטט״ לעבר חבר־הכנסת
רפאל איתן(התחיה) .חברת״הכנסת אורה נמיר (מערך) קוראת לחבר-
הכנסת עוזי לנדאו(ליכוד) לשתוק.
את התמונות האלה רגיל הציבור לראות כמעט מדי יום. הציבור שומע,
רואה וקולט את הקולות מן הכנסת, את הצעקות והעלבונות שבין נבחרי-
העם.
הציבור אינו רואה אותם כשהם מחוץ לאולם המליאה, כשהם יושבים
במיזנון חברי״הכנסת, בבית־הקפה המפורסם ביותר במדינה. שם, סביב
שולחנות עגולים או מרובעים, מסבים חברי-כגסת מכל הסיעות. יחדיו
הם שותים קפה, מרכלים על פוליטיקה, אוכלים צהריים. שם אין ניצים
ויונים. שם כולם חברים.

מיעארי ומתי פלד, משיב לו הנגבי:
״יש לך שניים בטוחים!״ וייצמן פולט
״סחתיין״ ,ופונה לחפש שולחן.

**ץ ר התיירות והמישפטים,

לאברהם שריר (ליכוד) ,נכנס
למיזנון. הוא פוסע לרוחב המיזנון,
לכוון דלת־היציאה למרפסת. זו בדרך
כלל נעולה. חברי־הכנסת מעדיפים את
אולם־המיזנון המחניק על פני המיר־פסת
רחבת־הידיים והאוויר. שריר
עומד, ידיו על מותניו, מביט סביבו.
מישהו מאחד השולחנות מפטיר :״הגיע
התייר!״

אולמרט: נו?
שחל: בחודש הבא, אצלי, ארוחת־ערב
חגיגית.
אולמרט: יופי. זה הדבר הכי חשוב.
אני אברר אצל המזכירה שלי. אם יש לי
נסיעה לחוץ־לארץ אני אבטל אותה.

ן*ץ בר־הכנסת אברהם שפירא
! ( 1אגודת ישראל) נכנס למיזנון.
קרוב לדלת הכניסה, ליר ארון״זכוכית
ך* שעה 1בצהריים. מיזנון חברי!
1הכנסת מתחיל להתמלא באנשים.
חברי־הכנסת גמרו את עבודת־הבוקר,

ך* בר־הכנסת אהוד אולמרט
! !(ליכוד) ,בחליפה אפורה, נוטש
שלושה עיתונאים ועוזב את השולחן,
כשהוא מושיט יד לשלום.
השר משה שחל(מערך) ,בחליפה
מחוייטת למהדרין (״שלושה־חלקים־
שחל״ הוא השר ההדור ביותר בממשלה)
לוחץ את ידו של אולמרט.

ח״ם אולמרט
ארוחת ערב ארגנטינית
עולים אליו לרגל. פרנקל ממשיך
לרשום.

מזכיר סיעה הנגבי
טפיחה על הכתף

שר וייצמן
,סחתיין!״
שחל: אני חושב עליך טובות...
אולמרט: מה קרה?
שחל: שיניתי את דעתי עליך, ויש
לי בשבילך הזמנה.
אולמרט: לאיזה ארץ?
שחל: לארגנטינה, אבל לא ממש.
אני עומר לקבל את פניו של שר־ה־אנרגיה
של ארגנטינה, שהוא גם שר
המיסחר, וגם שר־התעשיה ומחזיק בעוד
איזה שיבעה־שמונה תיקים...

מסתובב, המלא בעוגות־קצפת, הוא
עומר ומשוחח עם חבר־הכנסת מנחם
פירוש. כעבור דקות מצטרף חבר־הכנסת
רפי אדרי (מערך) .פורוש
פורש.
אדרי: מתי אנחנו נפגשים?
שפירא: אני מקווה, מה שיותר מהר.
קצת מאחורי שפירא עומד עוזרו
הנאמן, אריה פרנקל. הוא שולף
פינקס קטן, רושם ומכניס לכיס.
אל שפירא ואדרי מצטרף חבר־הכנסת
אריאל וינשטיין (ליכוד),
מרכז סיעת־הליכוד בוועדת־הכספים.
שפירא: אריאל, אני מקווה שסגרנו
את עניין התק״ם ויש״ע. אתם תצביעו?
וינשטיין: אם החברים של רפי לא
יפרו את ההסכם, אנחנו נעמוד בהבטחה.
אדרי:
המערך לא מפר הסכמים!
שפירא ממשיך לעמוד. כבר 40
דקות הוא לא זז ממקומו. חברי־הכנסת

>^ל המיזנון פוסע בצעד מהוסס
\£חבר־הכנסת לשעבר יעקב גיל
(מערך) .מחפש מקום לשבת. מרחוק
נשמעת קריאה :״גיל, בוא תשב איתנה״
הוא מתקרב. סביב השולחן חבר־הכנסת
אהרון נחמיאם (מערך),
בורים קראסני, עוזרו של עוזי
ברעם, וחברת־הכנסת נאווה ארד
(מערך) .גיל יושב. מזמין קפה 1 ,ש״ח
בלבד.
בוריס: נו, מתי אתה חוזר לכאן
כחבר־כנסת?
ארד: הכל תלוי עכשיו בשמיר. אם
ימנה את גד(יעקובי) כשגריר.
חבר־הכנסת נחמן רז(מערך) חולף
ליד השולחן. הוא עוצר.
רז: גיל, מתי אתה חוזר אלינו?
גיל פורץ בצחוק קצת היסטרי :״אני
לא יודע! זה נראה לי כל־כ״ך קרוב,
שאני כבר לא בטוח שזה אמיתי.״

ך* בר־הבנסת רפאל איתן (הת־
! 1חיה) חולף ליד שולחנו של חבר־הכנסת
צ׳רלי ביטון(חד״ש) ושואל:
אתה מפחד ממני?

ביטון מניח את כוס־הקפה, תופס את
ידו של רפול ואומר :״מה פיתאום
מפחד? אני, אפילו מאלוהים לא מפחד...״
רפול
לוחץ את ידו של ביטון, מחייך
לכל עבר ואומר :״אתה יכול עכשיו
להתגאות, נגעת כמושבניק!״

^ שולחן פינתי, בקצה המיזנון,
₪1הרחק מן ההמולה והרעש, יושבים
שר־הדתות זבולון המר(מפד״ל) והעיתונאי
דן מרגלית. הם נראים כ־ממתיקים
סוד. מרגלית, שהוא חבר־קרוב
של יוסי שריד (ר״ץ) מחד
ואולמרט מנגד, ידוע כחבר־נפש של
השר המר. איתו, מספרים, הוא משוחח
על עניינים יהודיים, גורלו של עם־
ישראל, מהותו של החוק ״מיהו יהודי״,
ולפעמים גם על דף־גמרא או הלכות

שפירא ושר שחל
^ פינת המיזנון, ליד הקופה, מג*
חית השר עזר וייצמן (יחד)
טפיחה, כמו מכה, על כתפו של חיים
הנגבי, מזכיר סיעת הרשימה המתקדמת.

עם הקדמת הבחירות?״ שואל
וייצמן.
כשהוא מתכוון לח״כים מוחמד

חליפה מחוייטת למהדרין
ישיבות הוועדות השונות. הכל באים
למיזנון.
חבר״הכנסת מתי פלד (מתקדמת),
פולחן של אחשלא
הצטרף מימיו לשולחן
חציל1ממולא 3.10
רים, סועד את ליבו: יל
5.80ש״ח.
ש״ח, עוף עם תוספות :.80

—•יף דמיתאנטלד י —י 1 7

כולם אוכלים
(המשך מעמוד )17
השר יצחק רבין (מערך) ,כשמאחוריו
שובל ארוך של עוזרים ויועצים
— העיתונאי איתן הבר, תת־אלוף

חגי רגב, צבי (״צווילי״) בף
משה, ועוד שניים בלתי־מזוהים —

חולף ליד השולחן.
רבין בבס מונוטוני :״שלום מתי!״
פלד בטנור צרוד, גם כן מונוטוני:
״שלום יצחק!״
מישהו משולחן סמוך שומע, מס־

אהרון אבו־חצירא (תמ״י) .חבר־הכנסת
אבו־חצירא מבקש מאחד
המלצרים לדאוג להם לשולחן. הם
יושבים. מצטרף אליהם דני עזרי*
אלי, לשעבר מנכ״ל הביטוח הלאומי.
בצרפתית קולחת, וגם קצת ערבית
מארוקאית, דנים השלושה במצבה של
הסוכנות היהודית דווקא. השלושה
מזמינים קבב וצ׳יפס 6.60 ,ש״ח,
ומסיימים בקפה טורקי 1.30 ,ש״ח.

ך• מרכז המיזנון יושבים הכתו
בים הכלכליים. הימים ימי-תקציב,
חברי ועדת־הכספים מחזרים.
חבר־הכנסת יהושע מצא (לי-

הכנסת דויד מגן (ליכוד) מתקרב.
פליישר קם ומפנה לו מקום. מתקרב
גם גידעון גדות( ,ליכוד) ויושב.
מחנה שרון המצומצם דן בענייני
הוועידה.

** ישלחת של מורים ועובדי־
*/עיריה מאום־אל־פחם מתקרבת
למיזנון. יש בעיות בכפר. באים לבקש
עזרה. מישהו מציע להם לפנות
לסגן־השר רוני מילוא(ליכוד) .הסד־

עיתונאי רייכר
לידו לא מעשנים
אדרי: מה הוחלט לגבי ההצעה של
חיים רמון(מערך)?
דליה: מצביעים לפי עמדת השר,
כך הוחלט בישיבת הנהלת הקואליציה.

מפטיר אדרי ועובר לשולחן
אחר

סגן־שר מילוא
מישלחת׳מאום־אל־פחם
תובב בכיסאו ושואל את פלד :״אתם רן, בפתח המיזנון, מבקש אישורי־כניסה.
רק לאחד יש. הוא ניגש
מסוכסכים?״
״לא, מה פיתאום?״ תמה פלד ,״לא למילוא ומסביר את עניינו. סגן־השר
מפסיק את ארוחת הצהריים (סטק
שמעת שאמרנו שלום?״
״דווקא שמעתי,״ אומר הלה ,״לכן וצ׳יפס 12.60 ,ש״ח) עם לימור
ליבנת מתנועת־החרות ויוצא לפגוש
שאלתי...״
את המישלחת. הוא לוחץ ידיים, שומע,

מבטיח שינסה לעזור, וחוזר לארוחתו.
ך ץבר*הכנם ת דב בן־מאיר (מעהמישלחת
מאום־אל־פחם כבר
ן 1רך) מוביל עימו קבוצה של אורמחפשת
חבר־כנסת אחר. הפעם מן
חים. מי אלה? מיהם? אנשים מפנים
המערך. מה שבטוח בטוח.
ראשיהם ולא מזהים.

כעשרה נשים וגברים, לבושים
בהידור, משתרכים אחר בן־מאיר, מחפך
ץבר הכנסת יובל נאמן ( השים
מקום.
( (תחיה) ,מארח אורחים רבים במיז־
״אלה גרמנים,״ פוסק מישהו. כולם נון. מדי פעם תופס מישהו, העובר ליד
מניעים ראשיהם בהסכמה. חבר־הכנסת שולחנו . ,ומציג לפניו את האורח.
בן־מאיר, שהוא נשיא האגודה לידידות ״מדען חשוב,״ אומר נאמן ,״פיסיקאי
ישראל־גרמניה, מארח הרבה קבוצות. מעולה מארצות־הברית. ידיד של ישתמיד
גרמנים.

האורח לוחץ׳ ידיהם של ח״כים
שאינם מוכרים לו ומסביר :״אני חבר
ל המיזנון פוסע בצעדים גדולים
טוב של הפרופסור נאמן. אנחנו קולי־השר
אריאל שרון(ליכוד) .הוא
גות. גם עשינו מחקר משותף. אבל
צועד ראשון. מאחוריו יועציו ועוזריו.
עמירם פליישר, דובר המישרד, פוליטית — אני חסיד של שולמית
ישראל כץ, עוזר, עודד שמיר, אלוני.״

*ץ לצרי המיזנון עוברים משולחן
^/ל שול חן, לקבל הזמנות. חבר־הב־נסת
אהרון הראל(מערך) ,שואל את
חבר־הכנסת דן תיכון(ליכוד) ,היושב
בשולחן סמוך, עם המרק היום טוב.
תיכון מהנהן, כן, כדאי לך להזמין.
זה מרק סלרי 1.40 ,ש״ח בלבד.

ך כנסת חבורה של נשים צעירות.
*•מזכירות הסיעות. הן מחפשות שולחן
גדול שיספיק לכל החבורה. סביב
שולחן עגול שיש לידו מקומות לשמונה
איש לפחות יושבות הבנות.
ירדנה מלר ועליזה עציון(ליכוד),
בהירה ברדוגו (מערך) ,מיכל
רפאלי(ר״ץ< ,עדנה הירשמן(יחד),
רינה מנור(שינויו.
החבורה, כולן נשים פעילות במיפ־לגותיהן,
בעלות ריעות פוליטיות מגובשות,
עוזבות לרגע את ענייני הכנסת.
לארוחת־הצהרים הן יושבות יחד. מזמינות
שניצל, אורז, סלט, מיץ תפוזים,
6.10ש״ח בלבד. ארוחת צהריים. בלי
פוליטיקה, בלי הצעות לסדר־יום.
סביב השולחן מתקיימת ממשלה מקיר
אל קיר. על כלל אחד מקפידים סביב
השולחן: מה שמדברים כאן אינו יוצא
החוצה. הדברים שנשמעים בארוחת־הצהריים
אינם עוברים לחדרי־הסיעה
או לחברי-הכנסת.
אל חבורת הבנות מצטרף חבר־הכנסת
יוסי שריד. מנגד מגיע סגן־
השר מילוא, מבקש גם הוא להצטרף.

— 4.50ש״ח. חברי ועדת־הכספים אינם
מניחים לה.
חבר־הכנסת דדי צוקר (ר״צ) מבקש
לדעת אם בקשת הסיוע של
המושבים כבר הגיעה לשולחן־הוועדה.
חבר־הכנסת יאיר צבן (מפ״ם) מתקרב.
הוא מבקש לדעת על נתוני
הביטוח הלאומי. אלחנני, שרק לפני
דקות סיימה ישיבה, וכבר נאלצת
לחזור לישיבה נוספת, משיבה, עונה,
מייעצת. בשעת ארוחת הצהריים היא
נאלצת לבלות שוב עם חברי ועדת־הכספים.

.1.30
בפתח המיזנון הגברת
שוסטק. היא מתקרבת לשולחן צדדי,
ליד הזכוכית, שולפת מישקפי״קריאה,
פורסת את העיתון. מלצר אדיב מתקרב
ושואל מה היא מבקשת להזמין.
״אני מחכה לאדון שוסטק,״ היא
משיבה.
חבר־הכנסת אליער שוסטק( ,ליכוד)
,נכנס, מביט סביב, רואה את אשתו
עם העיתון והולך לשבת לצידה. הזוג
מזמין ארוחת־צהריים: מרק צח 2ש״ח,
עוף מבושל ופירה 5.00ש״ח, סלט
פירות 1.50ש״ח׳ כל יום, באותה השעה,
היא מגיעה לכנסת, ממתינה לבעלה
כדי לאכול בצוותא.

ך ץבר־הכנסת דויד ליבאי> ,מע־
( ( רך) ,נכנס למיזנון. הוא מלווה ברעייתו,
ניצה שפירא־ליבאי. השניים
עוברים את המיזנון, מחפשים בעיניהם
שולחן פנוי. בקצה המיזנון, בפינה
ליד הקיר, הם מוצאים שולחן מרובע.
יושבים. מלצר זריז מתקרב. הזוג מזמין
ארוחת־צהריים קלה. דג ממולא 1.80
ש״ח, סלט חצילים 1.50ש״ח וקפה 1
ש״ח. בשולחנות הסמוכים משתרר
שקט. חזרו זה אל זה? לא חזרו? הם
מנהלים את הגירושין למופת. הם

מזכירה עציון

דוברת רפאלי

מזכירת־סיעה מלר

מדברים

אוכלים

שומרים סוד

עוזר, שמוליק כהן, עוזר.
שרון חולף על פני השולחנות. לא
מסובב את ראשו. הוא מתקרב לשולחן
שליד החלון. חלון המשקיף על נופה
של ירושלים. שולחן קבוע שלו.
ותיקים מספרים שזה היה השואזן
הקבוע של משה דיין.
שרון יושב, עוזריו סביבו. חבר

^ ליה גורן, מזכירת סיעת המערך,
( ושושי שרביט, ממזכירות הסיעה,
נכנסות למיזנון. השתיים תופסות
שולחן קטן. מנסות למצוא חצי
שעה שקטה לארוחת־הצהריים. אל
השולחן מצטרף יושב־ראש הסיעה,
חבר־הכנסת רפי אדרי(מערך).

השולחן מתרחב. החבורה עסוקה בסרט
טוב, הצגה גרועה, ספר שכדאי לקרוא.

ך* מדר אלחנני, כלכלנית ועדת^
הכספים, נכנסת למיזנון. אלחנני
העסוקה רוב שעות־היום בנושאי־כל־כלה,
מחפשת שולחן בודד, לאכול צה־ריים
בשקט. היא מזמינה פלטת סלטים

בכלל לא מתגרשים. הזוג ליבאי בענייניהם.
גומרים לאכול, עוברים את ה־מיזנון
לאורכו. לא עוצרים לומר שלום
לסועדים.

רי לי אן ויין־שלום מגיעה ל/מיזנון.
לבושה בחליפת־טוויד
כחולה, פוסעת לצידו של חבר־הכנסת

פנסיונר מאירוביץ
טרמפ

כור) ,עובר .״בוא שב איתנו,״ קורא־מזמין
זאב הספר מחדשות .״אני
כבר מגיע,״ משיב מצא. מצא יושב.
חבר הכנסת אריאל וינשטיין (לי־ *
כור) ,חולף ליד השולחן .״בוא תצטרף
אלינו,״ מזמין גבי קסלר ממעריב.
מצא :״היום הראינו להם, למערך,
שהם לא יכולים לשחק איתנה קבענו
עובדות!״
ירון קולס מגלי-צה־ל ואמנון
אטד מדבר מצטרפים לשולחן .״על ן
כמה יעמוד גובה הסיוע?״ ״מה אמר *!
לכם שפירא?״ ״האם קיבלתם את
הנתונים מהאוצר?״ הכתבים הכלכליים
חוקרים.
חבר־הכנסת חיים רמון בא למיזנון.
הוא קולט את החבורה.
רמון :״חברה, אל תשכחו שמצא
ואריאל הם מהליכוד! אני מיד מגיע
למסור לכם את הגירסה שלנו.״
מצא :״אל תדאג, חיים. מסרתי להם
כל מה שאמרת!״

4.00 אחר־הצהריים. הישיבה
של מליאת־הכנסת נפתחת. הצעות־ל•
סדר־היום, שאילתות, חלק מחברי־הכ-

במיזנון הכנסת. שהוא בית־הקפה המפורסם
* במדינה, הם אינם מתקוטטים ומחרפים. להיפך
ליד השולחנות שוררת אחוות־פוליטיקאים נסת מפנים את המיזנון. הם הולכים לעבוד•
הרוב נשאר, עכשיו הגיעה שעת־הקפה.
אברהם
אסל, מוותיקי תנועת-
החרות בסניף תל־אביב, נכנס למיזנון.
בפתח כבר אין מבקשים ממנו אישור.
הוא מוכר לסדרנים. אורח קבוע. יושב
ליד שולחנו של חבר״הכנסת עוזי לנדאו
(ליכוד) ,היושב עם יועצו הכלכלי
של ראש־הממשלה, שמוליק סלבין.
* אפל מסביר לשניים כי המצב חמור.
״מוכרחים לדבר עם מישה(ארנם).
אסור לתת לדברים להידרדר!״
צילצול חזק מפריע לחבורה. חבר־הכנסת
לנדאו קם, מבקש סליחה. הוא
רץ אל המליאה, מרחק של 20 צעדים,
להצביע.
אפל ממשיך לשבת. עכשיו מצטרפים
אליו יוסי ברון, דובר תנועת-
החרות וכמה עוזרות פרלמנטריות. הה־
^בורה דנה בסדר־היום של ועידת־הח־
*רות.
בקצה המיזנון נראה השר משה
קצב(ליכוד).
״משה בוא הנה, אני רוצה לשאול
אותך משהו!״ קורא אפל בקול. קצב
מצטרף לשולחן.
חברת־הכנסת מרים גאר־תע־
0ה( ,ליכוד) ,העוברת בסמוך, ניגשת.
אפל מזמין גם אותה לשבת. לרגע
נדמה שאפל הוא כאן בעל״הבית.
* ב־ 7בערב הוא קם מכיסאו .״אני
מוכרח למצוא טרמפ לתל אביב,״ הוא
מפטיר.
״אל תדאג, גם אני צריך לתל־אביב,

מיזנון. הם תופסים שולחן גדול במרכז
המיזנון.
חבר־הכנסת יגאל בהן (ליכוד),
מצטרף לשולחנם. החבורה שולפת
דפים. כהן בודק. הוא מבטיח שהכל
יהיה בסדר .״אין מה לדאוג, אנחנו לא
נסכים להצביע עבור התק״ם. אל
תדאגו!״
וייס מבקשת לדעת. פרטים על
הסיוע. היא מקבלת.
בני קצובר קורא לחבר־הכנסת
גרשון שפט (התחייה) ,להצטרף
לשולחן. לשולחן מצטרף עותניאל
שנלר, מזכיר ישובי־יהודה־ושומרון.
״דיברתי עכשיו עם.רפי אדרי. הוא

המיזנון החלבי הם יושבים בצוותא,
סיגריות וקפה שחור.
הנהג של יצחק רבין עם הנהג של
משה ארנס, הנהג של אריאל שרון עם
הנהג של משה שחל, הנהג של רוני
מילוא עם הנהג של רפי אדרי, הנהג
של משה ניסים עם הנהג של אברהם
שפירא — קואליציה מקיר לקיר.
כמו הבוסים, היושבים האחד עם
השני במזנון הח״כים, כך גם הנהגים.
הם מדברים על כדורגל, בית״ר ירושלים,
הפועל תל־אביב. צוחקים על נהג
שנשאר נאמן למכבי חיפה. בשולחן
מחליפים חוויות על הבוסים, רעיו;
תיהם, פגישות של השרים עם כל מיני

שר רבין
הנהגים לא מדליפים
הוא מחייך ועובר לשבת ליד חברי־הכנסת
אליהו בן־אלישר (ליכוד)
ומיכה חריש(מערך) .השניים, חברי
ועדת־חוץ־וביטחון, משוחחים על
עבודת הוועדה.
בן־אלישר מדליק סיגריה. רייכר
מסביר לו כמה העישון מסוכן לבריאות.
בן־אלישר משתכנע לרגע ומכבה
את הסיגריה. רייכר מרוצה. עוד אחד
הפסיק לעשן.

שר שרון ועסקן קלצ׳ינכקי
ניירות בכיס הגיינס
הרגיע אותי. הבטיח שידבר עם
שר־האוצר.״
החבורה קמה. השעה מאוחרת. הגברים
רצים לקומה החמישית להתפלל.
וייס מחפשת חברי־כנסת לנסות להשפיע.

המזנון פוסע הרב משה לוויני
גר. הוא נעצר ליד שולחנו של בנימין
(״פואד״ו בן־אליעזר(יחד).
״המצב קשה,״ מסביר לווינגר.
״אסור לכם להתחכם!״ אומר פואד.

^ ן המליאה נכנסים למיזנון, שלו־
^ /ב י זרוע, הח״כים אולמרט ושריד.
לפני כמה רקות הם סיימו ויכוח קולני
במליאה. השמצות, צעקות. כשעזבו
את אולם המליאה, כבר שכחו.
אולמרט: הכלב שלי נדרס היום!
שריד: בן כמה היה?
אולמרט: בן . 15
שריד: אם יקרה משהו לכלבה שלי,
אני אשתגע. אהוד, אם אתה אוהב־

חשובים יותר ופחות. הם יודעים הכל.
אבל לשולחן אסור להתקרב. זו חבורה
סגורה המרשה לעצמה להעביר חוויות,
כי היא יודעת שאלה לא יעברו הלאה.
בחבורה הזאת, שליד שולחנה אפשר
לשמוע סודות מדינה, אסור לאף
אחד להתקרב, אין יוצא ואין בא. לא
מקבלים מצטרפים מזדמנים. רק נהגים,
שיודעים סוד מהו.

למוסקווה.״ דדי צוקר(ר״ץ) ,ניגש לבורשטיין
.״גם הוא רוצה למוסקווה,״
צוחק אחד העיתונאים.
צוקר חוזר לשולחן העיתונאים .״נו,

^ ובר המיפלגה הקומוניסטית,
1עוזי בורשטיין, נכנס למיזנון
עם חבר־הכנסת תופיק טובי(חד״ש).
השניים חוצים את המיזנון ׳ומחפשים
שולחן פנוי בקצה. הם מסתודדים.
חברת־הכנסת חייקה גרוסמן (מ־פ״ם)
,ניגשת לבורשטיין. מישהו באחד
השולחנות מפטיר :״היא רוצה כרטיס

^ יש קשיש בא למיזנון. עיתונאי
\1צעיר שואל מי זה. הוותיקים משיבים
״תתבייש, זה יום!? אלמוגי: האיש
החזק מחיפה!״
אלמוגי ניגש למוטד! גור( ,מערך),
לוחץ ידיים. ולרגע, כמו בימים
הטובים, מגיעים שני עיתונאים
ומבקשים לשבת לצידו. הפעם לא
ענייני־פוליטיקה. אלמוגי מספר להם
רכילות על דויד בן־גוריון.

ח״ב איתן
מדען חשוב
קיבלת כרטיסי״ צוקר נעלב משהו,
אומר :״לא, מה פיתאום! רציתי לספר
לו שדיברתי היום עם מוסקווה, אני
מאמץ אסיר־ציון.״

ידו דיסנצ׳יק, עורך מעריב,
נכנס למיזנון. חברי־הכנסת מזהים
את העורך. מתקרבים, מציעים כסא,
יושבים.

יום!? חריש ויום!? צוריאל,
כתבי מעריב, מתקרבים. חברי־הכנסת
קמים, מפנים מקום. אחד העיתונאים
מעיתון מתחרה מפטיר :״זו כנראה
ישיבת מערכת של מעריב.״

88*11

ח״ב תיכון
איך מצביעים!
אני אמצא לנו טרמפ,״ נשמע קולו
הרעשני של זאב מאירוביץ, המכונה
״דוק״ ,בנו של אחרון הבילויים.
גם הוא מיושבי־הקבע במיזנון. שעון
על מקל־הליכה, הוא פוסע לאיטו
לחפש שולחן .״בגי, בוא שב כאן,״ הוא
צועק לעבר חבר הכנסת בני שליטא
(ליכוד) .לאט־לאט מצטרפים לשולחן
חברי־כנסת ליברליים,.
כשחולף ליד שולחנם חבר־כנסת מן
השמאל, מפטיר לעברו דוק קללות
באידיש עסיסית ובערבית.

כלבים, אז אתה לא יכול להיות איש

אולמרט: בחייך יוסי, אתה יודע
שאני לא איש רע!

**ישלחת של גוש־אמונים, ב־
//ראשות דניאלה וייס, נכנסת ל־

ף מיזנון הכללי יושבים נהגי ה־
^ שרים, סגני השרים, הפקידים
הבכירים והמנכ׳׳לים. ליד הקופה של

פנסיונר אפל
לדבר עם מישה

^ נדרי קלצ׳ינסקי עומד בפתח ה־
\£מיזנון. ג׳ינס מהוה וסוודר. כיסיו
האחוריים מלאים בניירות. כמו פולני
מנומס, הוא מנשק את חבר־הכנסת
לנדאו על לחייו. לחברת־הכנסת מרים
גלזר־תעסה מנשק את כף היד. מתיישב,
מזמין כוס־תה.

ל המיזנון נכנס בצעד קליל ה־
\ ו עיתונאי גידעון רייכר. הוא
מצטרף. לשולחנם של העיתונאים.
טובה צימוקי מדבר מדליקה
סיגריה. רייכר קם. .לידי לא מעשנים״.

ח״כ ביטון
כרטיס למוסקווהז

^ שעה ׳ 7בערב. חברי-הכנסת
/ 1אורזים את עצמם. ישיבת המליאה
הסתיימה. חלק מחברי־הכנסת נשארים
לאכול את ארוחת־הערב במיזנון. האחרים
יוצאים את המישכן לבית־המלון
הסמוך. שוב הם.ימצאו שם את עצמם
בצוותא.
הם רבים וצועקים רק כשהטלוויזיה,
הרדיו והעיתונות מקשיבה. בדרך כלל
הם חברים טובים, מסיעים זה את זה
לבית־המלון. מציעים טרמפ לתל־אביב.

במרינה

דיינים, סירב להעמיד אותם 5דין מיש־מעתי,
וגילגל את הכדור למיגרשו של
היועץ־המישפטי־לממשלה. כעת ייא־אלץ
חריש לבחור באחת משתי הדרכים:
או שיפנה למישטרה ויורה לה
לפתוח בחקירה, או שישלים עם הביזוי
הפומבי של בית־המישפט העליון.
בינתיים מארגנים לו עוד כאב״ראש
בעניין רבני, שפרטיו מתפרסמים כאן
לראשונה: מזה ארבעה חודשים מונחת
אצל שר״הדתות תלונה נגד דיין שהתפרע
ברבנות בתל־אביב, והשר אינו
מגיב. מן הסתם, גם פרשה זו תתגלגל
לשולחנו של היועץ המישפטי החלוש.

דרכי חיים
כינוס המכשפות
הרסתהגית ישראלית
הוציאה לאור את סיפרו
שרי־הרוסי המוחרם
״כינוס המכשפות הבא יתקיים בעוד
שבוע עם רדת החשיכה,״ כך כתוב בח־דר־המדרגות
של בית מיספר ,10 ברחוב
בולשויה סדוביה, במוסקווה.

מדווחת שרה ליבוביץ:

בדירה מיספר 50 של אותו בית גר
השטן. ומה מתאים לו יותר מביקורי
מכשפות שבועיים?
מכל רחבי ברית־המועצות, מקווקז
ועד סיביר, מתאספים המונים אל חדר־המדרגות
של הבית.
אלה הם מעריציו של הסופר הרוסי
מיכאיל בולגאקוב, שנולד ב־ 1891ומת
ב־. 1940
ב־ 49 שנותיו כתב ספרים רבים.
המפורסם שבהם: השטן במוסקווה;
על עלילותיו של השטן בדירה מיספר
50 ברחוב בולשויה סדוביה ,10 היא
דירתו האמיתית של בולגאקוב.
רק 27 שנים אחרי מותו הותרו ספריו
לפירסום בברית־המועצות.
פירסומם יצר חבורות מעריצים נלהבות.
הם צובאים בהמוניהם על הדירה,
וכשבעליה נואשים ואינם פותחים את
הדלת, עוברים המעריצים לחדר המדרגות
ומארגנים כינוסים הנקראים בלשונם:
גנוסיות של מכשפות.
עם רדת החשיכה הם נקבצים בחדר־המדרגות,
משוחחים על בולגאקוב, מציגים
לראווה את שליטתם בספריו.
כפתור וספר. גם בארץ יש לסופר
הרוסי מעריצים נלהבים. אחת מהן

מעריצה גור
ספר קטן, חכם ומצחיק
היא ז׳אנה גור ,28 ,ילידת ריגה.
בעיר הולדתה לא הצליחה לקרוא
את ספריו של בולגאקוב. הם נגנבו מכל
הסיפריות העירוניות.
לפני 12 שנים עלתה עם הוריה לארץ.
כאן קראה את בולגאקוב ברוסית.
אחר־כך למדה תרגום באוניברסיטת
תל־אביב, וזה מה שקרה בהמשך:
״תוך כדי הלימודים, בסדנת תרגום
עם נילי מירסקי, התחלתי לתרגם את
לב של כלב, של בולגאקוב, כמובן.
ספר קטן, חכם ומצחיק, על כלב שנהפך
לבן־אדם מושחת במוסקווה שאחרי
המהפכה.
״אחרי חצי שנה החלטתי להוציא לאור
את הספר.
״לא פניתי לשם כך להוצאות ספרים.
היה לי יחס בל־כך אישי לסופר

ולספר, ולא רציתי לצאת מהתמונה
ברגע שאני גומרת את התרגום.
״כי מה קורה, בדרך־כלל? המתרגם
המתוסכל מסיים את תפקידו, מקבל
כמה פרוטות ונעלם. איש לא שואל אותו
איך, לדעתו, צריך להיראות הספר.
״אמרתי לעצמי, ז׳אנה, את לא תפקירי
את בולגאקוב בידיים זרות.
״אני סידרתי בעצמי את הספר במחשב,
אני החלטתי איך תיראה העטיפה,
אני פניתי לבית־דפוס וקבעתי
את צורת ההפצה.״
לשם כך הקימה גור הוצאת ספרים
בשם כפתור.
״כולם אמרו לי שאני הרפתקנית.
אבל אני כל־כך האמנתי בבולגאקוב
ולא פחדתי כלל,״ היא אומרת.
המהדורה הראשונה אזלה. עכשיו

מדפיסים מהדורה שניה. גם בארץ יש
להומור המטורף של בולגאקוב מעריצים
לא מעטים.

רבנות
מי ידו! את הדיין?
הדיין התפרע בזמן ממן הגט
ועבר עבירה פלילית. וזבולון
המר משתמט מטיפול בו
52 הדיינים — פקידים המקבלים
את שכרם מקופת־הציבור — שחתמו
על עצומה נגד החלטת בג״ץ בעניין
שושנה מילר, גורמים כאב־ראש גדול
ליוסף חריש.
השר זבולון המר, הממונה על ה
משה
יעקב ניסנבוים, דיין בבית־הדין
הרבני בתל״אביב, ציווה על המזכיר
למסור לו את הפרוטוקול, שהוכתב
לו לפני רגע. משהוגש לו התיק,
תלש הדיין מתוכו את הפרוטוקול,
ולנגד עיניהם הנדהמות של ׳ *
בני־הזוג, שחיכו לגט, ופרקליטיהם,
הוא קיפל את הנייר כמה פעמים ותחב
אותו לכיסו.
באולם הושלך הס.
בני־הזוג, אריה וסימונה מיזרוק,
אשר חשבו שבאותו בוקר יהיו כבר
פנויים, הבינו רק ששוב חל עיכוב
מרגיז במתן הגט. הפרקליטים של שני
הצדדים, עורכי-הדין יוסף בן־מנשה
מתל־אביב ושאול מרכוס מירושלים,
החליפו ביניהם מבטים רבי־משמעות :־*1
הם ידעו כי הדיין עובר עבירה פלילית
חמורה. הפרוטוקול הוא מיסמך רישמי
של המדינה, ומעשהו של ניסנבוים
הוא בגדר העלמת־ראיה.
בן־מנשה העיר לדיין, במירב הנימוס
והאיפוק, שהפתיע אפילו אותו
עצמו, ואמר שלא יוכל להשלים ע5
המעשה. כאן התפרץ ניסנבוים וצעק:
״כבודו לא יעשה מטעמים מזה!״ ומייד
(המשך בעמוד * )25

אי ידס 0 5ו *

פרוס׳צביבנטואיץ
מאת פרוס׳ צבי בננוואיץ
מנהל מנון רות בן ארי לאימונולוניה קלינית, בית
החולים קפלן

מחלת הנשל החיסוני הנרנש ( 05 וו )/מטילה את
מוראה בשנים האחרונות, במידה גוברת והולנת,
ברוב חלקי העולם, ובמיוחד בארה״ב שם חלו עד
בה למעלה מ 20,000-אנשים. בארץ אובחנו לפי
שעה רק 33 חולים, אולס מספר הנושאים את
הנגיף מוערך ב-ס 50 איש.

.7כיצד נדגקים בנגיף?
הדרך העיקרית של ההידבקות היא ע״י מגע מיני.
הנגיף נוטה להתרכז בנוזל הזרע ובהפרשות של
צוואר הרחם. ניתן גס להידבק. ע״י קבלת עירוי
של מנת דם מזוהמת או מוצרי דם מודבקים וע״י
שימוש במחטים מזוהמות בעת הזרקת סמים.

.8האם כל מגע מיני מסיגן גאזתה
מידה?

חרדה ובצירה חוסר ידע מלווים את הנושא
בקרב רוב הציבור בארץ. מאחר שאנו בדעה
ברורה, ני ניתן למנוע את התפשטות המחלה
דווקא משום שטרם חדרה לארץ בממדים
מדאיגים, אנו עושים ניום מאמץ מיוחד להרחיב
את ההסברה ואת פעולות המניעה. ברוח זאת
קיימנו, לא מנבר״ ,קו פתוח״ בנושא ובכוונתנו
להרחיב פעילות זאת ננ ל האפשר. נמו כן נשמח
לענות, ככל שנוכל, על נ ל השאלות המתעוררות
בנושא זה בקרב יחידים מציבור הקוראים.

אין בכך כל סכנה אם שני בני הזוג אינם נושאים
את הנגיף.

להלן נסה שאלות עיקריות-מיצגות ותשובות
עליהן, אשר יסייעו להבהרת הבעיות העיקריות
המטרידות את האונלוסיה:

סו. האם ניתן להידבק במקומות
ציבוויי ס, בשיוותים, במסעדות,
בבתי-ספרוכו? ,

ו. מהי המחלה?
האידס מאופיין על-ידי פגיעה במערכת
החיסונית, המורידה את התנגודת וחושפת את
הנפגע לזיהומים קשים. ולהופעת מחלות
סרטניות.

.2מהס הסימנים העיקריים של המחלה?
המחלה מתאפיינת בחום ממושך (ס )380 במשך
שבועות או חודשים, נפיחות בלוטות בחלקים
שונים של הנוף, חולשה וירידה משמעותית
במשקל. כן יש דלקות חוזרות ופטריות בריריות
הפה, בנרתיק וכן דלקות ריאות בלתי שיגרתיות.

.3מה מרם.את המחלה?
המחלה נגרמת ע״י נגיף, החודר לתאי המערכת
החיסונית בדם ובאברים אחרים.

.4מה מק1רם של הנגיף זשל המתלה?
סבורים שהנגיף הגורם את המחלה אצל בני אדם
הוא תוצאה של השולנות נגיף הקיים אצל קופים
במרכז אפריקה בלי שיתגלו בהם סימנים
חולניים נראה, שמשם הועבר הנגיף לצפון
אמריקה, מערב אירופה ולבסוף לכל היבשות.

.5מהן קבזצזת הסיכזן?
לפי שעה נפגעים במחלה בעיקר אנשים הנימניס
עם אחת מקבוצות אלו: הומוסקסואלים, מנורים
לסמים, חולים בהפרעות קרישה (המופיליה)
ואנשים שקיבלו עירויי דם רבים.

.6האם חולים במחלה גס אגשיס שלא
מקנזצותהסיגזן?
כן. יש עדות לכך, שגם אנשים מחוץ לקבוצות

לא לא
אם אם
גס גס
במחלה,
במחלה, להידבק להידבק עלולים עלולים הסינון הסינון
באותה קלות. מספרם של אלה קטן יחסית.

מגע מיני חודרני בפי הטבעת נין גברים
הומוסקסואלים הוא סיכון ההידבקות העיקרי.
אולם גס במגע מיני רגיל בין גברים ונשים ניתן
להעביר את הנגיף לשני המינים.

.9האם מגע מיני אנלי נין גגי זוג הזא
מסובן?

לא. במגע אקראי נין בני אדם, אפילו הוא הדוק
למדי, אי אפשר להידבק במחלה. אין שוס סננה
לילדים בבית-ספר, שבו לומד ילד הנושא את
הנגיף.

וו. מה מידת הסיכון להידבק באידס
בישראל?
סכנת ההידבקות בישראל, לאנשים שאינם
נימנים עם אחת מקבוצות הסינון, נמונה מאוד,
בתנאי שאין מקיימים מגעים מיניים אקראיים
מרובים.

2ו. מה מידת הסכנה של הידבקות עי׳י
מגע מיני עם יצאניות?
הסכנה גדולה יותר מאשר בעת מנע סיני עם בני
אונלוסיה, שאינם נימנים עס קבוצת סינון
ושאינם עוסקים בזנות. מידת הסינון המדויקת
ממגע מיני עם זונות בישראל עדיין אינה ידועה.

3ו. האם עדיין יש סיכון הידבקות
מעידויי דם וממוצדי דם בישראל?
בל מנות הדם הנתרמות בבנקי הדס בישראל
נבדקות לנוכחות נוגדנים נגד נגיף האידס
והמנות החיוביות מושמדות. לכן אין כל סינון
להידבק מעירויי דס בארץ.

. 14 מדוע נדבקים ההומוסקסואלים יותר
מאחרים?
בעת מגע הומוסקסואלי דרך פי הטבעת יש נטייה
לפציעות קטנות ברירית המעי הנס. שאינן
מתרחשות, בדרך כלל, בעת מנע מיני רגיל בין
גברים ונשים. מאחר שהנגיף מופרש בזרע הוא

הדם,הדם, מחזור המעי אל
דופן דופן
דרך דרך לחדור עלולעלול
יחדיחד מחזור המעי אל
לחדור
עם נגיפים אחרים וחומרים נוספים המצויים
נזרע, העלולים כשלעצמם לדכא את המערכת
החיסונית ולעשותה פגיעה יותר לנגיף הגורם את
המחלה. אם חוזר תהליך זה על עצמו פעמים
רבות-נדל הסינון.

.15 כיצד מגלים נזשאי נזגדנים?
ניתן לגלותם ע״י בדיקת דם פשוטה יחסית,
המתבצעת ב 7-מרכזי רפואה אלה בארץ:
רמנ״ם ־ חיפה, איכילוב -תל אביב, שיבא -תל
השומר, בילינסון -פתח תקוה, הדסה עין־נרם -
ירושלים, קפלן -רחובות, סורוקה -באר שבע.

.16 האם ניתן לעביר את הבדיקות ע״י
מתן חממת דם?
בהחלט לא. אנשים הנימנים עם קבוצות סיכון,
או עלולים להיות נושא׳ נגיפים מסיבות אלו או
אחרות, מתבקשים לא לתרום דם.

.17 האם עתידים כל נושאי הנינדנים
לחלות במחלת האידס?
בהחלט לא. הנוגדנים הם ביטוי לתגובת המערכת
החיסונית ונראה שברוב נושאי הנוגדנים לא
יתגלו, בסופו של דבר, שוס סימני מחלה.
ההערכה היום היא, שנ>-ו 04ו לערך מכלל נושאי
הנוגדנים תתפתח המחלה.

.18 מהי השיטה הטובה ביותר להימנע
מהידבקות?
אמצעי הזהירות הטוב ביותר הוא להימנע
ממגעים מיניים אקראיים ועם אנשים בלתי
מוכרים לחלוטין. מומלץ על שימוש בקונדום.
לגבי מגעים הומוסקסואליים רצוי להימנע
מחדירת הזרע אל פ׳ הטבעת.

.19 האם יש טיסול במחלה?
עדיין אין טיפול המבטיח הבראה שלמה, אולם
חלה התקדמות בפיתוח תרופות ניסיוניות נגד
הנגיף וכאלו המכוונות לשיקום המערבת
החיסונית. נן חל שיפור בטיפול בזיהומים
האופייניים למחלה.

.20 האם יש סימי לפית1ח חיסזן
(1קצינה) נגד המחלה?
מאמץ מחקרי רב מושקע עתה בניסיון לפיתוח
חיסון. זו משימה קשה עקב הנטייה של הנגיף
לשנות את מיבנהו. אף־על-פי-נן הושגה
התקדמות משמעותית בידע על מרכיבי הנגיף
העשויים לשמש לפיתוח חיסון, ויש יסוד רב
לאופטימיות, כי פתרון אמנם ״מצא בעתיד הלא
רחוק.

שמור על הבריאות
היה מנוי על ״איתנים״
15ש״ח כולל משלוח,
12 חוברות בשנה.

כת 1ב ת.
מיק 1ד _

רצ״ב המחאה ע׳׳ס 15ש״ח
לפקרדת״איתנים״
ארלה1ר1ב ,101ת״א

.21 כיצד והיכן ניתן לקבל מידע ש1טף על
המחלה?
בכל אחד מן המרכזים המנויים לעיל.

העולם הז ה 2584

איך תוציא! עז, אם לא הטסתם אותה קודם? הכיני
גונו רחווו

אשה גבוהה זה יפה. על זה אין ויכוח כבר הרבה זמן. לאשה גבוהה
בדרך־כלל יש גס רגליים ארוכות וידיים ארוכות ולפעמים גס צוואר ארוך,
וכל זה יפה מאוד. עובדה, ככה אומרים כל השבועונים וירחוני־האופנה.
מה שהם לא אומרים בשום אופן וגם משתדלים לא להראות, זה את
כפות הרגליים של הנשים הגבוהות שנראות כמו סקייט־בורד מחובר
לגוף.
נכון שגברות הנועלות כל החיים נעליים במיספר 36 אינן יודעות בכלל
על מה אני מדברת עכשיו. לעומת זאת, גברות הנועלות מיספר 40 או 41
— ויש אפילו הנועלות ,42 לא עלינו — הן כבר מבינות עניין וממשיכות
לקרוא את הקטע הזה, כדי לראות איר הסיפור יגמר.
אז הנה זה ממשיר. אני גיליתי בגיל צעיר מאוד (כשעוד הייתי גם
גבוהה וגם רזה) ,שרוב הבגדים מונחים עליי יפה מאוד, אבל באותו הזמן
ממש גיליתי שכל הנעליים הכי יפות בעולם נראות עליי כמו סירת־מנוע
ענקית. ואז, בגיל־הצעיר־מאוד ההוא, היה מאוד איכפת לי איר אני נראית,
ואפילו הייתי מוכנה לעשות כמה דברים משונים לשם כר.
חשבתי אז, בגילי הצעיר, שאלוהים והכרומוזומים לא יקבעו בשבילי
איזה מיספר־נעליים אני אנעל כל חיי, וגם קראתי באיזה מקום
שהיפאניות תמיד נועלות נעליים קטנות, ואז הרגל לא גדלה יותר. אחרי
ההחלטה לא היתה לי בעיה לקנות נעל מיספר 39 ולצאת בה לחיים. כן,
נכון שזה לחץ, קצת מהצדדים ובעיקר ליד האצבעות. אבל בעזרת סידרת
אוטוסוגסטיה מאסיבית הבנתי שזה רק מפני שהנעל חדשה לגמרי. עבר
חודש ועוד חודש, וכולם אמרו לי איזה נעליים יפות יש לי. הכאבים
ברגליים לא גברו, אבל התחילה פה ושם איזו נפיחות קטנה באיזור
הבירכיים ואי־אלה מיחושים בגב. אבל היה ברור לי מייד שזה רק בגלל
הלחות באוויר, הרוחות מן הים וסתם קשיי חיים.
ככה עברו כמה שנים בהן נעלתי נעליים במיספר ,39 ועדיין המשכתי
לחלום על נעליים קטנות יותר. יום אחד, כשהלכתי לקנות לעצמי זוג
חדש, מצאתי משהו באמת יפהפה, אבל היה להם רק במיספר .38 עשיתי
פרצוף של לא מאמינה שזה יעלה עליי, אבל המוכרת מייד אמרה שזה 38
בגיזרה גדולה.
נו, אז בן־אדם שנועל 39 לא יכול לנעול 38 בגיזרה גדולה? יכול ועוד
איו! אז קניתי את הזוג היפה. מאותו היום השתדלתי ללכת מה שפחות

ברגל. מה לעשות, הגיל עושה את שלו, הרגליים כבר רוב הזמן נפוחות,
אצבעות הרגליים כבר קיבלו עקמומיות בלתי הפיכה, הכאבים בגב התחתון
זחלו למעלה והגיעו עד לכתפיים ממש. אבל מה כל זה לעומת האושר
שלי: אשה גבוהה בנעל קטנה!
ואז, בוקר אחד, התלוויתי לחברה שהלכה לקנות לעצמה זוג נעליים.
נכנסה לחנות, בחרה זוג נפלא בצבע ירוק, ואמרה באלגנטיות,37. :
בבקשה.״ זה נראה עליה מושלם. רציתי גם אני. ביקשתי את אותה הנעל
בדיוק .״איזה מספר?״ שאלה המוכרת .״כמו לחברה שלי,״ אמרתי. ואז
נוכחתי שהפיתגם ״מי שמישר בחבל יותר מדי, החבל נקרע לו״ זה משהו
מהחיים.
המוכרת הביאה את הנעליים היפות, אבל הן לא חלמו אפילו לעלות לי
על קצה הרגל. היא, המוכרת, בעלת נסיון גדול בכפות רגליים, כנראה,
העיפה מבט על שתי הפריגטות שלי, ואמרה בפשטות, ממש בלי כוונה
להעליב :״גברת, את נועלת מס׳ .40״
אני? ?40 מה פיתאום? תיכף ראיתי על האשה הזאת שהיא נבלה מגעילה
ורעת־לב, עוכרת־ישראל ומשתפת פעולה עם הצורר. אני הרי נועלת 38
בגיזרה גדולה! התפתחה בינינו שיחה מאוד מעניינת, שבסיכומה התערבנו:
אם מיספר 40 יתאים לרגל שלי, אני אקנה את הנעליים, ואם 38 יתאים
לרגל, היא תיתן לי את הזוג בחינם.
היא הלכה לחפש מיספר 40 ואני עצרתי את נשימתי. הכל התכווץ לי,
הבטן, החזה, הפרצוף, ורק שתי הטורבינות הענקיות האלו התמתחו להן
כאילו להכעיס. שתי הסירות הובאו אחר כבוד. נעלתי אותן מתוף תיקווה
שמייד הן תתחלקנה לי מעל הרגל, אבל כלום לא קרה. קמתי ועשיתי
סיבוב הופעות בחנות מול הראי. נכון שזה נראה נורא, אבל פיתאום קרה
משהו בעולם. כל מכאוביי, מיחושיי ולחציי נעלמו כהרף־עין, כאילו חטף
אותם השטן. הגב התיישר פיתאום, הנפיחות ברגליים נעלמה, אצבעות־הרגליים
התפרשו בתנועה של רגיעה ושלום על העולם, וחיוך של תדהמה
ואושר גדול התלבש עליי.
קניתי את זוג הנעליים הנוראות האלה מפני שהפסדתי בהתערבות. אז
נכון שאני נראית קצת כמו דונלד־דאק, אבל איזה חיים טובים יש לי מאז!
אין מה לעשות, מי שיודע להפסיד — זוכה.

לקראת שבוע־האופנה, וגם מסיבות אחרות,
קיבלתי פקודה לצפות בכמה תצוגות אופנה לא־ביב־קיץ
. 1987
אז הלכתי וצפיתי. זה לא קשה, כי בדרך־כלל
גם נותנים קפה וסנדוויצ׳ים קטנים. ראיתי המון
שמלות אביביות וקיציות מבדים דקים, בציבעי
פסטל ובשחור־לבן, אבל אל בין ביגדי־הקיץ הסתננה
לה סנונית ראשונה אחת לחורף הבא, מבית־האופנה
של גרשון ברם.

תי ז כו ר ת 1יודח זהשימחה -אבו $מזו!

נכון שכבר כתבתי את זה בעבר, אבל בשביל
הדור שלא ידע את יוסף ולא קרא עיתונים עד
לימים אלה ממש, הנה שוב אין להימנע מהגג־אובר
אחרי ליל שתיה. כל זה אפרופו מסיבות־פורים,
המתקרבות בצעדי ענק.
יוצאים למסיבה בשעה?10 אז ב־ 9קחו שני
אספירינים, או איך שקוראים לכדורים שלכם נגד
כאב־ראש, תגלגלו אותם לגרון בעזרת כוס מים
וסעו לשלום.
שם, במסיבה, תשתו מהנוזלים המגעילים כאוות
נפשכם, תשטתו, תשתחררו, תדברו
תעליבו חברים, תמזמזו את אשתו של הבוס
לדעת מי היא, תכניסו יד למרק החם בלי
— בקיצור, תעשו מעצמכם במו פיכם טיפשים
גמורים. כל זה תוך ידיעה שמההנג־אובי־ של
למחרת בבוקר ניצלתם מראש — והכל
שני האספירינים האומללים שבלעתם לפני הכל.

אם המנוולים הפרטיים הקטנים שלכם הצליחו
לשכנע אתכם, מי בעזרת בכי ומי בעזרת חיוך,
שגם פורים זה חג לצורכי מתנות לילדים, הנה
כמה עצות, למיקרה שאתם רוצים לקנות ולא
יודעים מה.
סידרה חדשה של מישחקי פלימוביל הגיעה
ארצה, והיא נמכרת כאן במחירים של 20 שקלים
ומעלה, תלוי בגודל הקופסה ובמיספר הפריטים
שבה. כמה מהשעות הכי יפות שלי עם ילדיי אני
חייבת לפלימוביל. ועכשיו, כשהם גדולים וע־
! סוקים במחשבים, אני רק עומדת דקות ארוכות
| ליד חלונות־הראווה של חנויות־הצעצועים וחושבת:
לקנות לעצמי או לא. בסוף אני מתביישת .
ולא קונה, כי בכל מקום כתוב שפלימוביל זה רק
לילדים.
רוצים משהו יותר בזול?
תקליט חורף של חברת סי־בי־אס בשם
1נ ח לי א לי קטן. יש בו רוח, רוח, היורה שמע נא,
1הקיץ עבר, שיר הגשם, המיטריה של אבא,
1רעמים וברקים, ועוד ועוד וגם אריק אינשטיין,
חווה אלברשטיין, יהורם גאון, דויד ברוזה ואחרים.
כל אלה וגם מוסיקה תמורת 10.5שקלים

ורוצים משהו יקר לילד שהביא הביתה תעודה
נהדרת בט״ו בשבט? יש! קלטת־וידיאו שבה
מלמדים צמד הקוסמים צ׳יקו ודיקו, ובני מיש-
פחתם הקרובה, כיצד עושים 15 קסמים, ובכך
בעצם אומרים לילדינו שאין קסמים בעולם. הכל
בלוף. הילדים שלי נהנו מהקסמיס, אבל ההורים

הגה, כך, גבירתי, הוא רואה אותך ממש מהיום
בעוד שמונה־תישעה חודשים.
כל מה שצריך לעשות עכשיו זה להוריד
30־ 40ק״ג מהמישקל שלנו ולחכות ליורה של
.1988 אני כותבת על זה עכשיו רק כדי שיהיה
לכם מספיק זמן להכנות ושלא תגידו לי פיתאום,
באמצע החורף הבא, שלא אמרתי לכן. בהצלחה.

תגידו בעצמכם — כמה אני שווה לכם

שלהם התעצבנו מאוד מאיכות הצילום 49.90 .
שקלים.
ואולי בכל זאת ספר? הנה בפעם הראשונה
תרגום מלא של סיפרו המקסים של ז׳ול ורן
מיכאיל סטרוגוב. לחשוב כמה ליטרים של

הוצאת מעריב, סידרת ״סיפריה לנוער״ ,מחיר
29 שקלים עבריים, שני הכרכים.

^ 5 0 3גס העיד נצות שדחה
^ ^ 3מועמדת רתחוות היוני
הספד המבשל הבוים מפתיעים את יעל

שעלו לשלב הטו!
איין טרופיק, מיו
פאית נועה גולדברג, בת ה־ ,18 הנצרתי
ה־ 16 וחצי, ההרצלייתית אוסנת

המועמדות

הרשימה את הנוכחים בהופעתה ה-
אלגאנטית והיוצאת״דופן כשבפיה
מיקטרת זעירה. היא התיישבה בתנוחה אמנותית, מוקפת מעריצים.

אילנה דוידסדומי

בפוזה של יידישע מאמע בוחשת בקדירת־המרק,
כשלצידה הבשלן קובי בר, שטרח ב הכנת
המאכלים לגדודי״האורחים שצבאו על מיטבחה של בעלת״הבית.

עדנה פלידל

מה משותף לסוחר-הנשק דויד
קוליץ, לזמר מתי בססי, לשחקנית
עדנה פלידל ולמנחה לילית נגר?
התשובה היא הספר־בשלן קובי בר.

שגב, מזכירתו של
רן כהן ומתורגמנית
טירטי מטלון. העדיפה קנקן מים.

גמירה

הנ״ל ועוד רבים אחרים באו לחגוג
בביתם של המשוררת תלמה אליגון
ובעלה, יורם רוז, בעלי הוצאת־הספרים
כינרת, את הפקת סיפרו
השלישי במניין של בר, והפעם בתחום
המרקים.
קובי, שהוא הספר הטוב ביותר בין
הבשלנים והבשלן הטוב ביותר בין
הספרים, למד מהר מאוד שאפשר
לעשות כסף מגוף־האדם גם בלי להיות
רופא. ביום הוא עסוק בחלק העליון
של הגוף, כלומר בראש, בעיצוב שיערן
ומראן של נשות־חברה, ובזמנו הנותר
הוא מתעסק בחלקו האמצעי, הקיבה, ן
בהכנת מתכונים ומאכלים מעוררי
תיאבון. באמתחתו כבר שלושה ספרים,
והרביעי — בתחום המנות האחרונות
— בדרך.
בין מגשי האוכל וסירי המרק הסתובבו
להן ריקי גל ועוזרת ההפקה של
סיבה למסיבה לאה זהבי, שהתעסקו
בלגימת מרקים בלבד, כנראה
מאומת הקלוריות, אך הקולנוען צחי
שיף, עדנה פלידל והאופנאית אתי
רייך טעמו גם מהמנות האחרות —
ורצו הישר לרחבת־הריקודים להוריד
קלוריות.

השיטה זהה: מזמינים את כלת-
השימחה לקולנוע, מארגנים את כל
החברים בביתה, וכשהיא חוזרת מתנפלים
עליה ב״יום־הולדת שמח!״
כמו תמיד, זה פעל גם הפעם, על
הקרמיקאית יעל גורפינקל־פם־
טרנק, החוגגת בימים אלה אירוע
כפול — יום־הולדתה וחנוכת ביתה
החדש ביפו המשוחזרת.
את המסיבה אירגנו הצייר־פסל
אורי אליעז ואשתו תמי, חברים
ותיקים של הפסטרנקים, רפי זיכרוני
הביא את הררי־האוכל ואמנון
ונעמי מפקין הביאו הרבה מצב־רוח
וחברים.
האופנאית תמרה יובל־ג׳ונם,
שהתאוששה מלידת ילרה השני, שמחה
לפגוש את ידידתה האופנאית

שרה מילר, שחזרה מגרמניה ממסע־מכירות
מוצלח. הקרמיקאי איתן
גרוס בא לברך את יעל שהיתה מורתו
הרוחנית בראשית דרכו. הצלמת אריאלה
שביד־ברוך והאמנית ציונה
שימשי העלו זיכרונות מימים עברו
בחברת המלחץ דובי זלצר שהתעניין
דווקא בעתיד.
תמי אליעז הסתובבה בין האורחים,
שירכה בין הבודדים ודאגה שזוגות
קיימים לא יתפרדו.

\ 1ד | 1ן ך 11ך האופנאית הגרה בשכנות ליעל הקרמיקאית, הופיעה
| למסיבה כשהיא לבושה בסימון בוקרי מהודר. בתצ\
ו1 1 1
לום: שעונה על כיתפי בתה היפה, סיגל, דוגמנית״צילום בזמנה הפנוי.

ע | 1*1 1 ¥ך | 1השחקן שטרח רבות להצ-
ן לחת המסיבה והביא חברים
רבים מצא רגע של פנאי לנוח על כתפה של

אשתו, נעמי, שנראתה סחוטה אף היא בסיומו של
הערב, אך שמרה על המוראל הגבוה. לצידם -
מחייכת, ליבנת שמר, אשתו של השחקן גידעון שמר.

של תחרות הוון
לשמאל: החי״
־**ל טסניולה, בת
>ה־ ,20 התל־

אביביות רוויטל מור, בת ה״ ,18 שזכתה בתואר הנכסף,
ושירלי בן״מרדכי, בת ה״ 16 וחצי, אורי; גפני, בת ,18 שהיא
חיילת בצה״ל, הבת-ימית שלומית אוסי, בת ה״ ,21 שהיא
סוכנת ביטוח -והקיראונית איריס גרגיר, בת ה״.18

1ן ־ ןןך | 1״ ך מהרצליה, בת ,20 היא דוגמנית חד״
1 1 11 1 1 /1שה. ימים ספורים לפני התחרות היא
ה מניו־יורק, שם הצטלמה עבור מעצב־אופנה ידוע.
דה, משמאל, שירלי בן־מרדכי בת ה״ 16 וחצי, תלמידת

שלושה צעירים באו מנצרת למלון
אביה סונסט ה שבטאבה, כדי ללוות
את בת־דודתם, אמל ספניולה, צעירה
שבאה מנצרת להתחרות על כתר
מלכת־היופי של הוואיין טרופיק ועל
הזכות לנסוע לתחרות הבין לאומית
במיאמי־ביץ׳ ,פלורידה.
בני־הדודים השגיחו על מידותיה
הטובות של אמל ועל צניעותה. ואומנם,
בתצוגת ביגדי־הים של גדעון
אוגרזון היא לא השתתפה. אמל אמרה
כי היא רוצה להיות הדוגמנית
הערביה הראשונה בישראל.
רבות מבין 10 המתמודדות עוסקות
בדוגמנות פעילה. רוויטל מור בת
ה־ 18ז שזכתה לבסוף בתואר, עוסקת
בזה מאז גיל . 16 היא תייצג את ישראל
בתחרות הבין לאומית שעורכת חברת
שמני־השיזוף.
לרוויטל יש בעיה קטנת בדרך. היא
אמורה להתגייס בימים אלה לצה״ל,
וכדי לייצג את ישראל עליה להשיג
דחיית־שרות.

תיכון אלי אנ ס ברמת־אביב. השתיים טבלו בבריכה לפני
פתיחתה של התחרות. בתמונה למטה: המלכה של שנה
שעברה, החיפאית דורית פרקש, רוקדת בדיסקוטק של
המלון, לאחר שהעבירה את התואר שלה לרוויטל מור.

ך י ספניולה בת ה־ 16 וחצי,
11 בת נצרת, רוצה להיות
״הדוגמנית הערביה הראשונה״.

ויןןוךןויואיך הדוגמנית בת ה״ 18 שזכתה בתואר מלכת הוואיין
11/1 #1^ 11 טרופיק הישראלית. היא תיסע לייצג את ישראל
במיאמי״ביץ בתחרות הבין־לאומית. כשתשוב לארץ, תתגייס לצה׳׳ל.
את טקס בחירת המלכה, כולל
תצוגות״האופנה שנערכו במקום, הכינה
וניהלה ביד רמה הדוגמנית הוותיקה
ומארגנת-התצוגות חניתה צנטנר.
דודו דותן הינחה את הערב, ובהפסקה
שנערכה לצורף בחירת המלכה
הופיע הזמר יזהר כהן. בסוף הערב
ערכו ליזהר מסיבה לכבוד יוסלהולרתו
ה־ ,36 שחל באותו יום.
כל האירוע שבדרר־למיאמי־ביץ׳
התנהל במזג־אוויר אביבי חמים ונעים,
בעוד שבצפון הרחוק — כלומר ברחבי
הארץ, רעמו השמיים. ברקים בגליל,
גשמים בשפלה, חשש לשלג בהרים —
ובאילת העסקים כרגיל. המונים מילאו
באותו יום את החופים, כשהבעיה
העקרית שהעסיקה את הנופשים לא
היתה אלא: כמה זמן לשזף איזה איבר,
ואיזה שמן־שיזוף למרוח.
במלון ובחוף שלידו הסתובב ר פי
נלסון, שהציג לפני כל מי שהיה מעוניין
את אשתו לעתיד.
גם מפקד חיל־האוויר עמוס לפי־דות,
בא להינפש. היתה לו סיבה טובה
לכר, אחרי שבוע עמוס אירועים בפרשת
פולארד. אלוף־האוויר נהנה במיוחד
לעסוק באילת בספורט־מים.

—י—בתכד; זהר אהליאב דעכי

המטופלת טענה שהרופא גרם לה לאורגזמה
הראשונה בחייה. הרופא נידון למאסר. אך האם
זה היה בכלל אפשרי? ההגיון הרפואי אומר: לא!
^ פי גזר-הדין של בית־המישפט
€המחוזי בנצרת, ב־ 10 במרס השנה,
אמור להיכנס לכלא ד״ר אדגר סבין,
שהואשם במעשה מגונה בחולה.
אין זו הפעם הראשונה שרופא
נאשם במעשה מגונה. גם בחו״ל וגם
בישראל נערכו מישפטים נגד רופאים
בענייו זה.
פעם נאשם רופא־שיניים, שבעת
בדיקת פי החולה הכניס יד בין רגליה.
רופא־נשים הואשם באונס חולה. רופא
אף־אוזן־גרון הואשם שבזמן בדיקת־אוזניים
שם מרפקיו על שדיה של
הנבדקת.

אך לראשונה בתולדות הרפואה
הישראלית — ונדמה לי,
כפי שמשתמע מחקירתי בספרים,
לראשונה בהיסטוריה של
הרפואה העולמית בכלל —
נשפם רופא על כך שבזמן
ביצוע בדיקה גינקולוגית גרם
לאורגזמה אצל נבדקת.
הנאשם, הד״ר אדגר סביו מיקנעם,

בן ,50 נשוי, עולה חדש מרומניה, הגיע
ארצה בינואר ,1985 לאחר שעבד שבע
שנים בגרמניה כרופא כללי וגינקולוג.
הוא בוגר אוניברסיטת בוקרשט,
שאותה סיים ב־ .1962 הוא קיבל אך
שור־יציאה מרומניה ב־ ,1977 וכעבויר
שנה וחצי של שהייה בארץ עבר
לגרמניה. משם עלה שנית ארצה.
עם בואו החל לעבוד כרופא כללי
בקופת־החולים מכבי וביצע גם בדיקות
גינקולוגיות, לפי בקשתם של
רופאי־הקופה. בזמנו הוא עבר התמחות
בגינקולוגיה, אך אינו מוכר רישמית
על־ירי המועצה המדעית בארץ כמוכר
חה״גינקולוג.
אשתו עוזרת לו במירפאה הפרטית
אשר ביקנעם.
באותו יום, באוקטובר ,1985 הגיעה
למירפאתו אשה בת ,22 אנה קיסרון,
מתנדבת בקיבוץ. היא באה כשבידה
הפניה לבדיקה דחופה, בגלל כאבים
בבטן התחתונה ודימום מאבר״המין.
לפי דבריו של ד״ר אדגר סבין, היא
נכנסה למירפאה בערך בשעת ,12.05
נבדקה על־ידו, קיבלה שני מירשמים
לתרופות ונרשמה בתיק מירפאתי.
כל הבדיקה, הרישום בתיק וכתיבת
המרשמים ערכו בסך הכל כ־ 15 דקות.

שוב, עד שגרם לה להגיע
לאורגזמה.״
לטענותיה של המתנדבת, היא לא
ידעה מה עולל לה הרופא, משום שזאת
היתה הבדיקה הראשונה שלה אצל
רופא־נשים. היא סיפרה לחברותיה
בקיבוץ מה הרגישה בזמן הבדיקה, והן
הסבירו לה שזאת היתה אורגזמה!
סגן פרקליט מחוז הצפון עירער
בבית־המישפט המחוזי בנצרת. שלושה
שופטים — נשיא בית־המישפט, יוסף
בהלול, והשופטים אביגדור מישאלי
ואברהם אסא — החליטו להרשיע את
הרופא וגזרו עליו שנה מאסר, מתוכה 3
חודשים בפועל.

בית־המישפט המחוזי לא
האמין לגירסתו של הרופא.
הרופא לא נראה להם אמין.

יש להדגיש, שבשלב זה שלושת
השופטים המכובדים כלל לא ראו את
האשה ולא שמעו את עדות האשה
שעברה את חוויית האורגזמה על כיסא
הגינקולוג. הם לא יכלו להתרשם

מאמינותה — היא כבר עזבה את
הארץ, עם זיכרונות מסויימים.
ההחלטה של בית־המישפט בנצרת
בוודאי תיכנס להיסטוריה של הרפואה
ולהיסטוריה של מערכת המישפט
העולמית.

שוחד ממי
לרופא

^ יני מתכוון להיכנס לאספקט
\£מישפטי, אך מחובתי לנסות ולנתח
אספקטים רפואיים, פסיכולוגיים ואתיים
כאחד, הקשורים במיקרה הספציפי
הזה, והמסבירים אותו בצורה מסויי־מת.

לפחות שלושה אספקטים:

• הראשון — המצב האובייקטיבי,
שהוא היחסים המיוחדים רופא־חולה.
עצם העובדה שהרופא נמצא
במצב שאשה או גבר מתפשטים ונותנים
לרופא לגעת ולמשש את כל חלקי
גופם, מכניס את שני הצדדים למצב
מיוחד במינו.
קירבה בין הרופא הבודק והפציינט
או הפציינטית הנבדקת הינה יוצאת
מהכלל מביו כל היחסים הידועים בחיי־החברה.

הרופא
נחשב לעיתים קרובות
כאל כמעט, ומעמדו המיוחד
מושך אליו אנשים, והם מפקידים
את נפשם וגופם בידו ללא
היסוסים.
לא פעם מהווים הרופאים מטרה
להתקפות מיניות של פציינטים ופצ־יינטיות.
יש מיקרים רבים של חיזור
אחרי רופא. כל רופא יכול לספר על
מיקרים שבהם כמעט צריך היה לברוח
מהדלת האחורית מפני פציינט או פציינטית
מעריצים.

רופא הגון, השומר על אתיקה רפואית,
תמיד יודע למצוא דרך כיצד
לשמור מרחק מיקצועי ולהתייחס בצורה
עדינה, אדיבה ועם הבנה למיקרים
אלה.
ובכל זאת, לעיתים נופל הרופא
קורבן. ידועים מיקרים של מכות שקיבל
רופא מבעל קנאי.
הבוס הראשון שלי עוד בחו״ל, מנהל
מחלקה כירורגית, הואשם ביחסים עם
קטינה(בת ,)15 שביוזמתה נכנסה כמעט
בכוח למיטתו. הוא הואשם ונשלח
ל־ 10 שנות מאסר.
יש ויכוחים רבים כיצד להתייחס
למעשי הרופא ש״נענה״ לחיזורי הפציינטיות
ומקיים איתן יחסים. כללי
האתיקה הרפואית הבינלאומית מגנים

את התנהגות הרופא, אך הרופאים לא
נאשמים בפלילים (פרט למיקרה של
יחסים עם קטינה למשל).
לפעמים הפציינט או הפציינטית
מציעים לרופא שוחד מיני כדי לקבל
טובות־הנאה, כפי שקורה בכל מיקצוע.
במיקרים כאלה, התייחסות החוק לרופא
היא כמו לכל האדם.
• השני — יש כמובן מיקרים לא
מעטים שרופא מנצל את מעמדו
המיוחד, הכולל תלות הפציינט או
הפציינטית בו. גם בין הרופאים יש
לעיתים סוטי־מץ, כמו בין כל בני־תמותה,
או סתם כאלה שנקראים
״שובבים״ ,ותכונות אלה אצל הרופאים
גורמים למעשים מגונים — בכפיה
ושלא בכפיה.

דברים אלה קורים לא רק בין
רופא-גבר לבין פציינטית־א
שה. ידוע לי מיקרה, דרך משל,
של כירורג בכיר בצפון, שעשה
מעשים מגונים בזמן בדיקות
חיילים. הוא אך נעצר פעמיים
באשמה על מעשים אלה.

ידוע לי מיקרה של רופא־מרדים
מפורסם, שאחרי סיום הניתוח, כאשר
נשים היו עדיין בהכרה מעורפלת
שלאחר ההרדמה, הלך ובדק אותן
גיניטלית. לאחר גילוי מעשיו, המרדים
הזה כבר אינו עובד בבית־חולים,
ונשלח לעבוד במרפאה.
ברור שמעשים כאלה של רופאים
הם פליליים.

• האספקט

השלישי •—

מסתגרים

לבר
^ וצא איפוא, שבמעשים מגונים
של רופאים חייבים להבדיל בשני
סוגי עבירות:

(א) עבירה אתית, כאשר הרופא
המטפל-בודק יוצר יחסים
קרובים(מיניים למיניהם) בהסכמה
או ביוזמה של המטופלות
או המטופל.

זאת עבירה אתית, וכדי לשפוט
אותו חייבים להעמידו לדין לפני
עמיתים למיקצוע בוועדות אתיות של
ההסתדרות הרפואית.
בארץ כמעט שלא נשמע קולן של
ועדות אלה, וחברים למיקצוע מתייחסים
בסלחנות רבה ל״עבריינים״
מסוג זה, ולעיתים אף משוויצים האחד
לפני השני על הרפתקה זו או אחרת.

יחסים בין רופא לבין פציינט או
פציינטית שבהסכמה על־ידי שני הצדדים.

מובן
שביחסים אלה ישנה עבירה
על האתיקה, ולאו־דווקא רק רפואית.
מובן שביחסים אלה ישנה עבירה
על האתיקה, ולאו־דווקא רק רפואית.
ברור שבין הפציינטים והפציינטיות
יש גם בעלי סטיות.

עבירה זאת, כמו כל עבירה פלילית,
חייבת להיות מטופלת על־ידי המיש־טרה
או המוסדות המישפטיים. במדי־נות
שם מתייחסים בנוקשות לעבירות
מהסוג המוזכר בסעיף א׳ — העבירות
מסוג ב׳ הן מעטות.
בארץ גם מישרד״הבריאות מתייחס
בסלחנות רבה ובאוזלת־יד לשני סוגי
העבירות. כך, למשל, אותו כירורג בצפון,
שנעצר פעמיים על תקיפה מינית
של חיילים — אף קודם בתפקיד.
לצורך מניעת עבירות מסוג מעשים
מגונים של רופאים במטופלים, החברה
הרפואית בעולם קבעה לעצמה כללים
אירגוניים מסויימים.

למשל, כל רופא בעל נסיון
יכול לספר שהוא עצמו נתקל
מפעם לפעם, בזמן בדיקה
גינקולוגית, באשה המתחילה
לאונן.
רופא מנוסה יודע איך להתייחס
למיקרים אלה, יודע כיצד להגיב וכיצד
לטפל במיקרה.
במעשים מגונים שלא היו ולא נבראו.
מישפטים שבהם נאשמים רופאים
במעשים מגונים בגלל שלושת האס־

(ב) עבירות פליליות, כאשר
רופאים מנצלים את עמדתם
ומנסים ליצור או אך יוצרים ־£
יחסי־מין למיניהם, בכפיה או
בהשפעה פסיכולוגית אחרת,
עם מטופליס/מטופלות שלהם.
לפעמים לא כל־כך קל להבחין בין
עבירות אתיות לבין עבירות פליליות,
אך אם יוכח שזהו סוג העבירה —

• לרוב הרופא בודק פצייג־טיות
בנוכחות של אחות.
נוכחותה של אחות מונעת גירויים
(אם הם קיימים משני הצדדים) ,גם מצד
הפציינטית וגם מצד הרופא. במיקרים
שאין אחות, הרופא מזמין סטז׳ר,
אסיסטנטית או אפילו מזכירה להיות
נוכחת בשעת הבדיקה.
לא כך בארץ 90 מהגינקולוגים
מסתגרים בחדר״הבדיקה לבדם עם
החולה.

• פציינטיות צעירות, ולא
רק צעירות, באות לבדיקה יחד
עם חברה, או קרוב מישפחה,
לעיתים עם הבעל.

האשה יצאה מהמירפאה,
הלכה לבית-המירקחת וקנתה
תרופות, וכעבור שלושה ימים
הלכה למישטרה והתלוננה על
בך שבזמן הבדיקה נגרמה לה
אורגזמה, מפני שהרופא נגע
ב״מקומות הרגישים״ בגופה.

במיקרה שאין במירפאה אחות או
עוזר/עוזרת, מוזמנים המלווים להיות
קרוב לחדר הבדיקה.
בארץ נהוג שרופא מסלק את
המלווים. גם הנשים מתביישות לבוא
עם מלווים, וזאת בשל חוסר חינוך
כללי ומיני בענייו^זה.

נגד הרופא הוגש כתב־אישום על
ביצוע מעשה מגונה שלא בכפיה בגופה
של חולה שבאה למירפאתו.
שופט בית־מישפט השלום, אהרון
אמינוף, זיכה את הרופא מחמת־הספק,
משום שלא שוכנע כי הד״ר אדגר סכין
ביצע את ״המעשה״ בניגוד לרצונה של
המתנדבת.

השופט אמינוף האמין לגיר-
סת המתנדבת לפיה הרופא,
תוך ביצוע הבדיקה ,״הכנים את
אצבעות ידיו והניען הלוך ו!

פקטים האלה בכל זאת מאוד נדירים.
שופטים בעלי השכלה יודעים להבדיל
בין מיקרה למיקרה, להתעמק בו
ולהשתמש בייעוץ של פסיכולוגים
סקסולוגים ופסיכיאטרים, כדי להגיע
להחלטה ולא להסתמך על דברי
המתלוננת/מתלונן בלבד.

חייג ת *1
לרצות

בגיופא ה גינקולוגית: האס אפשר והגיע נוי אווג אז מ הי

**הניתוח התיאורטי הזה של
^ /עבי רו ת מיניות של רופאים אפשר
לעבור לאספקט הפיסיולוגי־הפסיכו־לוגי,
הקשור עם מישפטו והרשעתו
של הד״ר סבין.
הר״ר מיקנעם הורשע ונשלח לכלאי

במדינה

בגלל אמונם של השופטים במתלוננת,
שסיפרה ש״היא הגיעה לאורגזמה בזמן
בדיקה גינקולוגית בקליניקה של
הרופא ״.השופטים ראו במעשה זה דבר
פלילי, והרשיעו את הרופא.
נדמה לי שבית־המישפט טעה כאשר
קיבל את גירסתה, וזאת מהסיבה
הבאה:

״אורגזמה(מילה יוונית) —
אקט פסיכו־פיסיולוגי מורכב
ביותר, שיא של רגשות שהטבע
ואלוהים העניקו לאדם.״ כך
הגדיר את התופעה הזו אחד
הפיסיולוגים הגדולים בעולם
של זמננו, הפרום׳ איוון מיכלא-
לוביץ׳ סצ׳נוב.
הוא גם אמר שכמעט אי־אפשר
להסביר בפרטים מדוייקים את התופעה
שנקראת אורגזמה. וכדי להוכיח
שהיתה אורגזמה, חייבים להיות נוכחים
באקט זה. אורגזמה של גברים שונה
לגמרי מן האורגזמה של נשים, וגברים
מקבלים אותה ביתר קלות ובפחות
רגשות.
שלושה גורמים מאפיינים את
האורגזמה של האשה:

• שיתון דפעולה, קשר הדוק
בין מוחה, בין מחשבותיה לבין
המעשה הפיסי המתרחש בגופה.
לצורר
הגעה לאורגזמה חייב להיות

ריר סביו ואשתו: בדיקה ניסית, פסיכולוגית וסקסודוגית
במילים אחרות, הפאציינ־טית
צריכה להרגיש משיכה
מינית לרופא, לרצות בו, להיות
מוכנה ריגשית ונפשית לקיים

קל ביותר. הפיטמות זקורות ונפוחות,
וגם כואבות למגע. כעבור מיספר דקות
חולפים סימנים אלה.
אקט האורגזמה אצל נשים דורש

בשום פנים ואופן שהיא הגיעה לאקט
זה בעו* הבדיקה.
כפי שמשתמע מהתיאור של האורגזמה
שהוצג פה, לא היה ולא יכול היה

(המשך מעמוד )20
התחיל להכתיב למזכיר פרוט
חדש, שונה מקודמו.
המעשה המוזר התרחש בר<
נובמבר ,1986 לפני ארבעה חוו
בדיוק. בני־הזוג קיבלו את
המיוחל מזמן, אך הפרקליטים
יכולים לשכוח את ההתפרעות.
שבוע אחרי התקרית שיגר
מנשה קובלנה נגד הדיין לשר־הד
זבולון המר. על־פני חמישה עב
הוא פירט כיצד התעלל הדיין ב
הגט מ״ו , 14357/את העלבוגוו
הטיח בפרקליטים וביצר חיבל 1
טוקול.
עבר חודש, עברו חודשיים. מ
כתו של השר המר לא נשמע שום
השר התעלם מהתלונה לחק
זבולון המר, לדיברי מקורביו, מ
לענות על כל פניה, ואם אין
פקידה שתדפים את מיכתביו —
אפילו טורח לרשום את תשוו
בכתב־ירו. מדוע שתק הפעם? ה<
מפני שהוא ירא את הדיינים והרו
בראשית ינואר השנה החלינ
מנשה שלא להבליג עוד. הוא
תלונה חדשה, לנציבות־תלונות
בור. הפעם היתה זו תלונה על

יש חפא בכיר שעשה מעשים מגונים בחיילים
שאותם בדק. ויש וזולות המאוננות ן(צ1ד 1קגינקולוג.
מדוע אין מקפידים שבזמן הבדיקה תהיה נוכחת אחות?
גירוי חזק של מיספר נקודות אצל
האשה שהן — הדגדגן, קירות הלידן,
צוואר הרחם ונקודת פקטור ג׳י,
שנמצאת על הקיר הקדמי של הלידן.
אשה שיש לה שינויים אורגאניים
או מחלות במקומות האלה — דימום,
דלקת — אינה מסוגלת להגיע לאורגזמה.
המוח
שלה חייב להיות ״פתוח״
לקבלת גירוי מאובייקט(גבר) מסויים
שאליו היא נמשכת.

איתו יחסי־מין. ללא רצון של
אשה, היא לא יכולה להגיע
לאורגזמה.
יש סימנים פיסיים אובייקטיבים, ש
זמן
רב יותר מאשר אצל גברים, והוא
׳לעיתים מלווה על־ידי התרגשות
קולנית — צעקות, בכי, שריטות. ידוע
שבערך כ־* 50 מכלל הנשים אינן

נראה לי שכית-המישפט
טעה כאשר הורשע הרופא
באשמה שאינה מבוססת על
המדע הרפואי, הפסיכולוגי,
הסקסולוגי. יש מקום לשינוי
פסק הדין ולזכות את הרופא.

תנאי הכרחי לקבלת אורגזמה
— נכונות פסיכו־ארוטית
של האשה בזמן יחסי־מין. מה
שחשוב יותר — חייבת להיות
נכונות פסיכולוגית לקראת קיום
יחסי־המין.

אם בכל זאת הגיעה האשה
לאורגזמה, היא רצתה בזאת. ואז, אם
בכלל יש עבירה של רופא, זוהי בגדר
עבירה אתית בלבד, ולא פלילית.

למשל, ידועים מיקרים של אוננות
אשה בשירותים לפני כניסתה לרופא־גינקולוג,
שדרכו היא מתכוונת להגיע
לאורגזמה. התחלת ההכנה לאורגזמה
מתבטאת ראשית בגרוי האירוטי של
חוש־הראייה וחוש״הריח.

• אחרי שלב א׳ בא שלב של
התכווצות של השרירים של
הלידן, המלווה במתיחת כל
השרירים בגוף.
• לאחר המתיחות והספזמה מגיע
רפיון מלא, ונזרק החוצה פקק של נוזל
רירי מצוואר־הרחם.

להיות בסיס ממשי בטענותיה של
המתלוננת שבדיקת הרופא גרמה לה
לאורגזמה. מה עוד שבוודאי לא היו
עדים לשינויים הפיסיים שלה אחרי
הבדיקה — הסימנים האובייקטיבים
היחידים היכולים לאמת את דבריה.
האשה אף לא נבדקה על־ידי פסיכיאטר,
פסיכולוג, סקסולוג.

^ חיגיד ממי
לשופטים

ד״ר סביו במכון רפואי בגרמניה
אותם אפשר לראות מייד אחרי שאשה
הגיעה לאורגזמה. שפתי הנרתיק נפר
חים מאוד, אדומים וכואבים אף במגע

השוה מסיתה את העובדים
בלה סופרין, מנהיגת האחיות. סיפרה בתוכנית הרדיו יומו
הבוקר שהיא נבהלה לשמוע את שרת׳־הבריאות, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
כשאמרה :״מדוע אתם, האחים והאחיות, לא נלחמים
בעד זכויותיהם ר וזאת במקום לנסות ולשכנעם להימנע מהשבתת
בתי־החולים.
אין זאת הפעם הראשונה ששרת-הבריאות מתנהגת כחברת
איגוד מיקצועי, במקום להתנהג כחברת־ממשלה. גם כאשר ניסו
להוציא צווי״מניעה נגד עובדי־המשק־והמינהל, שרת־הבריאות
יצאה למעשה נגד צווי״הריתוק, כאשר התבסאה- :הם לא יכבדו
את צווי-המניעה!־ ולמעשה, נתנה גושפנקה להתפרעות של העובדים.
ביום
שלפני הדיון על התקציב, כאמצעי לחץ על שר-האוצר,
הצהירה שרת־הבריאות בהזדמנויות שונות. :אם תקצצו בתקציב
מישרד־הבריאות, ישבתו הרופאים והאחיות ״.ואכן, אירגון רופ*
אי-המדינה, וגם נציגי-האחיות, מיהרו להכריז על סיכסוך עבודה.
הגיע הזמן ששרת-הבריאות תרגיש בכובד האחריות המיניס טריאלית
ותנהג בצורה ממלכתית, ולא כחברת מיפלגה או נציגת
איגוד מיקצועי.

מגיעות לעולם לאורגזמה, ומתוך *50
האחרות, רק כ־* 10 מגיעות לאורגזמה
ברוב המגעים המיניים.
אשה הנאנסת אינה מגיעה לאורגזמה.
יש מיקרים של טמפרמנט גבוה
או מחלות פסיכיאטריות, שבהן האורגזמה
מגיעה מהר מאוד ולעיתים קרובות
יותר. אשה שעברה חוויה של
אורגזמה אפילו פעם יחידה בחייה לא
תשכח אותה לעולם.

ללא ביסוס
מדעי
ן * כאן — למיקרה הנדון.
^ /אשה הגיעה למירפאה של הרופא
בתלונות על כאבים באיזור הבטן
התחתונה ודימום מאבר־מינה. קרוב
אודאי היא סבלה מדלקת — ודבר זה
׳כד כבר מונע ממנה להגיע לאור־ג״!;

היא היתה כבת ,22 קיימה יחסי־מין
׳בעבר, ואם היא אף לא ידעה מה זו
אורגזמה עד לבדיקה זו — כפי
שטענה בבית־המישפט — לא יתכן

** צות אחדות לרופאים ולמטו־ז^פלים
וסיכומים כלליים בהקשר
המיקרה הנ״ל.
• לרופאים — כדי למנוע
הסתבכות מסוג זה, פרובוקציות למיניהן
של חולים בלתי־יציבים ולפעמים
אף יריבים למיקצוע, הורפאים חייבים
לבדוק חולים (במיוחד בדיקות רק־טליות
או וגינאליות) בנוכחות אחות,
אסיסטנטית או מלווים.
• למטופלות — אני מציע
לבוא עם מלווה או לבקש מהרופא
שמישהו יכנס בעת הבריקה לחדר. אם
לא ינקטו באמצעי״זהירות אלה,
לדעתי, לא תהיה להן אפשרות ובסיס
חוקי להתלונן על מעשה מגונה של
רופא, אם וכאשר הוא יעשה זאת.
אינטרס משותף של החולה והרופא הוא
לנקוט בצעדים אלה.

• ההס תדרו ת הרפואית ו־מישרד־הבריאות
— חייבים לש
נות
את גישתם הסלחנית לעבירות
האתיות של הרופאים, אך במיקרה
ספציפי זה מקווה אני שההסתדרות
הרפואית תגן על הד״ר סכין, הנאשם
בלא עוול בכפו.
מיקרה זה מלמד על חוסר חינוך
מיני, ולא רק אצל נערות בקיבוץ,
שאת עצתן קיבלה המתלוננת, אלא גם
אצל השופטים. יש לשים דגש על
הרחבת החינוך המיני במדינה.

פרקליט כן־מנשה
מטעמים!

הדתות, שלא מצא לנכון אפילו ל
את קבלת המיכתב.
עבר שבוע, עברו שבועיים,
שלושה שבועות וגם ארבעה, מ
בות־התלונות לא הגיעה כל תגוב
בן־מנשה החרוץ לא הירפה.
התיישב לכתוב עוד תלונה —
לגציבות־התלונות, אולם הפעם
העתק מיוחד למבקר־המדינה הו
יעקב מלץ. הוא התלונן על שנצי
התלונות אינה מגיבה לתלונתו על
הדתות, שאינו עונה לתלונתו על ו
ניסנבוים.
עברו שבוע, שבועיים, שלושה
ארבעה, עד שמלא חודש.
השבוע, סוף־סוף, קיבל הפר?
תגובה ראשונה על תלונותיו המ:
רות. מנציבות־התלונות נמסר לו
קונית :״העניין בטיפול״.
אם לשפוט על־פי קצב הטיפו׳
כה, עלול העניין להתמשך שנים.
כנראה, תופנה התלונה הבאה לי
המישפטי־לממשלה.
״חשש קנם״ .עד היום לא
מהו הדבר שהרגיז כל״כך את ניסנ
— האם בני־הזוג מיזרוק לא מצז
בעיניה אולי הכעיסה אותו הע
שנזקקו לשרותי בית־הדין הרבני
לעניין הגט, בעוד שאת הסכם חלו
הרכוש ואחזקת־הילדה סיכמו ב
המישפט המחוזי, לפני השופטת
סירוטה?
ואולי היתה זו דמותו של בן־מ
שהוציאה את הדיין מכליה כי
מנשה ידוע מזה שנים כמי שי
לסדר דיינים היושבים בענייני־אי׳
ומעיר להם כי עליהם להתנהג ס
בהתאם למעמדם השיפוטי.
מכל מקום, תפקידו של ניסנו
באותו הבוקר, היה פשוט וקל:
עליו רק לנהל את הטקס הפולחני
מתן־הגט. בלשון הרבנים :״סידור
השלב הקודם, שהוא מתן פסק־דין
רושין, הושלם כמה דקות לפני־כן
(המשך בעמוד!

מנגד

ח״וכא ואיטלולא
איחלת ובכן, כצפוי, איוולת משפט דמיאניוק לא נחסכה
מאיתנו. את מקומו של חשבון הנפש ההיסטורי
הגדול, בכל צורותיו ועל כל השלכותיו,
תופס שוב אולם משפט ראווה פופולארי. ושוב
חוזרות על עצמן הסצינות המוכרות,
ההתעלפויות והתפרצויות הזעם, ה״אקשן״
הפולחני המתרחש לעיניהם התאבות של קהל
שוחר סנסאציות ומצלמות טלוויזיה .״אתה
מקשיב להם״ לעדים — כותב נח קליגר
בידיעות אחרונות ,״ושואל את עצמך מאין הם
שואבים את הכוח הנפשי לספר על אותו מקום
ארור. מה מדרבן אותם, מה מאפשר להם לספר את
הזוועות שראו עיניהם מבלי להישבר״.
דומה כי כל פסיכולוג טירון היה מסביר למר
קליגר.מה מדרבן אותם״ ומה מאפשר להם לשחזר,
מתוך התרגשות כזאת, אירועים שהתרחשו
לפני יותר מארבעים שנה, בחלקם גם אירועים
בהם לא נכחו אישית. אכן, לאנשים שאינם מסר
גלים, כעדות אחד מהם במשפט זה, ללכת לים
בתל־אביב מכיוון שמראה המתרחצים מזכיר להם
את הגוויות בטרבלינקה, יש בהחלט בעיה שספק
רב הוא אם אולם בית־המישפט הוא המקום הנאות

מה לזה ולזה?

מה פלא שהעיתונות שלנו מרבה כל־כך
להרגיש את הכינוי ״איבאן האיום״ .נראה כי שמו
של הצאר הרוסי מהלך־האימים הכרחי להם כדי
לחפות על הדיספרופורציה ועל כל הדוחה
שב״הלאמת״ השואה והפיכתה ל״ספקטאקל״.
אמרתי :״ואפילו יוכח ״.ויש לזכור, שעד כה
עדיין לא הוכח דבר. לשם כך באו מישפטים ל עו לם.
יש בינינו לא מעטים המתקשים להבין זאת.
וכך, בציניות שאין דוגמתה ושאי־אפשר שלא
לכנותה בשם מרושעת, כותב אותו נח קליגר, י
ברשימה אחרת באותו עיתון, כי ״בין אם לפנינו
איוואן האיום ובין אם לא — משפטו של איוואן
דמיאניוק כבר השיג את מטרתו בארץ ובעולם: .
ההתעניינות שעורר המשפט עד כה מוכיחה, כי
צדקו אלה שהחליטו שיש לדרוש את הסגרתו של
הגולה האוקראיני״.
במלים אחרות: לולא היה איוואן דמיאניוק ,
בנמצא — צריך ורצוי היה להמציא אותו, כדי ;
לעורר ״התעניינות״.
השאלה היא רק בכמה תעלה לנו ״התעניינות״1
זו — פה, בישראל, שאולצה שוב הפעם להפנות
את מבטה מן ההווה שלה ומעתידה לעבר עברם
של חלק מתושביה. וגם זאת: היש עוד מי
שמפקפק בכך שמחזה ההעלאה־באוב המתרחש
בימים אלה בירושלים אינו יכול שלא לפגוע גם
בזיכרו של המשפט הקודם שאותו מבקשת
הגירסה החדשה לחקות.
האם אך מקרה הוא ששדרנית טלוויזיה אחת
כבר שגתה והשמיעה מתוך התיבה ״דה־מאניוק״
במקום דמיאניוק, ושבציבור כבר רווחות בדיחות
סרות־טעם סביב ״שואה ש1או״?
ללמדך שוב, שאי״אפשר לתעתע בכולם כל
הזמן, כפי שניסח זאת פעם אדם חכם אחד.

כר נהג ערבי
מתנקש?
העיקרון כי כל אדם זכאי עד שתוכח אשמתו
התקבל כעיקרון מוסד של המישפט הנאור בכל
ארצות התרבות. עד היום דומה היה כי כך הוא
המצב גם אצלנו, לפחות מן הבחינה הפורמאלית.
אבל לא לעולם חוסן. ב״תגובות היום״ ,הוא
דבר המערכת, של העיתון ידיעות אחרונות מן
,19.2.8771 מצאנו את הדברים הנוראים הבאים.
כותב אביעזר גולן:
״אם יתברר שהתקרית ליד מחנה עסקאר
בשכם היתה מעשה חבלה מכוון ולא תאונת
דרכים — נמצא עצמנו עומדים נוכח החרפה
ניכרת במצב הבטחון ביו״ש. התהליך החל עם
הופעת הסכינאים בסימטאות שכם וירושלים.
עתה נפתחת זירה חדשה, בכבישים, כאשר כל
נהג ערבי הוא בחזקת מתנקש — עד שיוכח
אחרת״.
העובדה כי דברים מעין אלה עשויים היו
להתפרסם בעיתון ישראלי מכובד מבלי שאיש
ייתן רעתו על כך — לא כתוך המערכת ולא
מחוצה לה — מעידה על כך כי אכן באמת
״נפתחה זירה חדשה״ בישראל, או, מכל מקום, יש
נתז זד
המכשירים לה את הקרקע•

הסיפרות זהח״ם
לפני שבועיים (העולם הזה )2582 נתפרסם

מעברה, עברית, מילים הגל בינתים. אנשים
צרובי שפה מודים
על נשמתם בעברית קדושה.
מי יבין שפת אמם. ובאהל זעקת •
יולדת אנושה.
שם מישהו כותב, מוחק. אבי לומד
עברית אמתית שמדברים.
אביו דובב
גוילים. חולם. יש לו לפחות שיבות לחיים שבספרות.
אהל קרוע רוטט בדוחות. לפגמים
אהל היה
בלא היה. מה משמעות צעקה כשאתה באהל שלא נעקר
עדין. רופא מילד אשה נשוכת נחש.
ילז־ה יחיה
במתים.
ומישהו מלמד את בניו שפה חדשה.
משנן במשטמה. חוזר על הברות
עבריות של פקידים
מתנשאים. ללא רחמים,ללא
טעמים. עברית
מדקלמת. עברית קמה לתחיה
ללא נשמה חמה.
והאנשים גבר כרובי מלחמה.
ישאירו סדוקים בגדיהם
וחם נשמתם בבתיהם וילכו אל
העברית החלשה.
הנה סבי יושב שם מוכר ביצים
מסלסל קולו בצעקה
חלשה*
גוית מלאה גוילים ואץ לה
שיכות חלשה.
במדור זה סיפור בשם ״מערכת הבטחון יכולה
לסמוך עליו״ בחתימת א. ג׳ונדי, אחד הסיפורים
הרבים המגיעים למערכת לפירסום ב״דף חדש״.
מישהו הסב את תשומת־ליבי כי בסיפור משובצים
כמה מישפטים שדומים להם נאמרו
לאחרונה בריאיון טלוויזיוני על־ידי אישיות
ציבורית שאין לה כל נגיעה לא לנושא הסיפור
אף לא לגיבורו.
ברור כי הסיפור פורסם בתום לב כסיפור ,
כלומר, כדבר בידיון, ולא ככתבה או כטקסט
המתכוון למסור דברים כהווייתם. אני מנצל
הזדמנות זו להביע את שאט״נפשי מכל ניסיון
להשתמש בסיפרות יפה לחיסול חשבונות
אישיים, יהיה מקורם אשר יהיה. העורך והיה מחננו טהור.

ספרים

תורת הביקורת
באסתטיקה מעשית
גבריאל מוקד
על השיפוט האמנותי
מיתווה לדגם אובייקטיביסטי
מתון באסתטיקה
הוצאת אגודת הסופרים 1986 ,
בין האסתטיקנים המעטים הפועלים היום,
בארץ, בולטת דמותו של גבריאל מוקד. ייחודו
של מוקד לעומת עדי צמח, מנחם ברינקר וגדעון
עפרת, אם להזכיר כמה שמות, מתבטא בעובדה
שהוא הינו האסתטיקן היחיד שמשלב את עבודתו
התיאורטית עם ביקורת אומנות מעשית. להוציא
גבריאל מוקד, גם אחד מן האסתטיקנים הפועלים

מ שנה רשרך: שמעון צמרת

דירוג אובייקטיבי
מטרתה של עבודת המחקר הנוכחית של מוקד,
שנושאה הוא השיפוט האמנותי, היא להפקיע
אחת ולתמיד את הערכתן של יצירות בספרות,
יצירות באמנות החזותית, במוסיקה ובריקוד, כל
מה שמכונה בידי מוקד על דרך הקיצור: טכסט,
מן האמונה כי על טעם וריח אין להתווכח. כיאה
לאסתטיקן שאיננו מנותק מן הביקורת האמנו־תית
המעשית, מבכר מוקד ״לתרגם״ ועמ׳ 30־,29
למשל, וכן גם במקומות אחרים) את המשמעויות
האסתטיות של שמות התואר, ,יפה׳, ,מכוער׳,
,חזק׳, ,חלש׳ ,״הארמוני׳, ,חסכוני׳, ,צעקני׳ ,וכו׳,
שבאמצעותם מקובל היה, כידוע, לאורך תולדותיה
של האסתטיקה, לאפיין, לתאר ולהעריך את
הספרות והאמנויות הפלאסטיות; כולל המוסיקה
והמחול, לימשמעות האמנותית שלהם: וזאת
בטענה, שכבר הושמעה על ידי עדי צמח(מבוא
לאסתטיקה, עמי 232־ ,)230 כי ככל ששם
התואר הוא כללי יותר, כן יורד מיטענו ההערכתי
של התיאור. מסיבה זו משתמש מוקד בחיבורו
במונחים כמו: מטאפוריקה, חריזה, מיצלול
(מיקצב) ,ומימטיקה, אם לציין מספר מצומצם
אבל מרכזי של תכונות הניתנות אליבא דמוקד
לשקילה ולדירוג אובייקטיביים במסגרתו של
הז׳אנר האמנותי המסויים. כל זה, כאמור, כדי
להימנע מלהיגרר בלא ביקור־ ,אחר לשון היום־
יום, או לשונם של מבקרים מקצועיים באשר
ציון צפריר

פרשת ציור הקיר באוניברסיטת חיפה שהחלה
ברוב רעש ומהומה נסתיימה, כצפוי, בקול ענות
חלושה של ״שברים ״.מובס ומושפל פירסם השעיר
התורן של הליכוד, הפעם היה זה ח״כ
אוריאל לין, האיש שהצליח להיצמד לזרקור,
הפירסומת 36 שעות תמימות, הודעה לעיתונות
שבה אנו מוצאים את כל מודעינו משכבר:
פירסומים בעיתונות ש״חלקם מקוטעים וחלקם
חד צדדיים״ (כמה צדדים יש להשמצה?) ,צילומים
של ״אותו חלק של הציור שאליו כלל לא מכוונת
הביקורת״ (ואם כך, גם הביקורת חד צדדית!) ,וכו׳
וכר. במסגרת הזחילה המיוסרת שלו לקאנוסה,
אף נחפז חה״כ לין להרגיענו כי ״הביקורת(שלו)
אינה מתייחסת לערך האמנותי של הציור או
לרמתו של האמן.״ סיעת הליכוד בכנסת, שפירס־מה
את הודעתו, אף נכונה היתה להצהיר כי
״ההנחה היא שהציור הוא בעל ערך אמנותי יוצא
דופן״ ,וכי כוונותיו של האמן ״נעלות״ והוא ״שואף
לתקן את החברה״.
עד כדי כך! אכן, כדאי היה לאברהם אופק
לעמוד כמה ימים במסע החרפות כדי לזכות בסופו
של דבר בקומפלימנטים כאלה.
מה קרה כאן?!
המשפט הבא בכתב הכניעה של חה״כ לין/
סיעת הליכוד מערטל את מה שהלב לא גילה
לפה, לפחות לא במקרה זה .״אין זה גם רלוואנטי
לאיזה מחנה שייך האמן.״
אוהו! פתאום אין זה רלוואנטי לליכודניקים
שלנו לאיזה מחנה שייך אמן(פקיד, עורך־דין,
שופט, מועמד לשגריר וכו׳ וכו׳) .איך אמרו אצלנו
פעם: ספר את זה לסבתא שלך, חה״כ אוריאל לין.
בפורים ״,כמובן. או באחד באפריל.
מה בכל זאת קרה כאן?!
קרה מה שיקרה תכופות לשלומיאלים. חה״כ
לין הסתבך, בלי דעת, דווקא עם אמן השייך —
אוי לאוזניים שכך שומעות! — למחנה שלו. כן,
למחנה הליכוד שמטעמו אף כיהן כנספח התרבות
של ישראל באיטליה. אחד מאותם יחידי־סגולה:
אחד בעיר ושניים במושבה.
האם זאת הסיבה שאפילו נציגי הליכוד בועדת
הכנסת לא הסכימו לתמוך בדרישתו של עמיתם
להעלות את הנושא על סדר יומו של בית
המחוקקים? אחת הציפורים הקטנות המרחפות
דרך קבע בחדרי המערכת של העולם הזה
אפילו נכונה היתה להישבע, כי שמעה את אחד
מהם אומר לחה״כ הנבעת: השתגעת...
זה מה שקורה למי שלא עושה את שיעורי
הבית שלו. אני שואל אתכם: להתקיף סתם כך
אמן בישראל מבלי לברר תחילה לאיזה מחנה הוא
שייך?
הכו ייעשה במקומותינו??
באמת בושה. במדינה מתוקנת לא קורים
דברים כאלה.
שם — מבררים.
ועוד הערה לסיום. אל חה״כ אוריאל לין אין
טעם להפנות דברים. לא איש(גאה, לאומי וכו׳)
כמוהו ילמד מהנסיון. אבל לידידי אברהם אופק
עצת־ידיד קטנה: אולי תחשוב על זה עוד פעם.
הנה אתה רואה מי הם חבריך־למחנה.
איך אומרים אצלנו ב״אור שמח״ :לעולם לא
מאוחר מדי.

ביותר לטפל בה. מי אנחנו כי נדון אותם או כי
נמצא, חלילה, דופי במעשיהם.
השאלה היא, כמה שנים עוד תוסיף מדינת
ישראל להניח לצלם המוות והזוועה להנחות את
חייה, ולסיוטי העבר להכתיב את ההווה שלה ואת
עתידה. השאלה היא, האם מודע מישהו ״שם
למעלה״ לדרך שבה מתגלגלת נברוזה אישית
בנברוזה לאומית, ומה יש בדעתו לעשות כדי
להביא מזור לזו האחרונה, אם אמנם יתברר כי
כבר היתה לנחלת כולנו. השאלה היא גם אם אין
בישראל של ימינו מי שמבקש לנצל משפטי
ראווה ממין זה לצרכים פוליטיים אלה ואחרים,
ואפילו צרכים ״לאומיים״ שעליהם חל מה
שנקרא קונסנסוס.
צא וראה את חילול זכר השואה שבכאן, את
המעטת הדמות וגימור הזוועה. מכאן: אוקראיני
אחד, אזרח ארצות־הברית, בשם דמיאניוק, ומכאן:
ששה מיליון נרצחים. ואפילו יוכח כי אותו
גולה אוקראיני אינו אלא ״איבאן האיום״ — גם
אז, מן הצד האחד: רוצח סאדיסטי, דג־רקק, בורג
זעיר במכונת השמדה שהאחריות לה מוטלת על י
כתפיו של עם שלם, ובעצם לא על עם אחד בלבד,
ומן הצד השני: הזוועה שנתכוונה להתמיד אלף
שנים.

הרצל חקק

בישראל לא שימש בעבר ואיננו משמש כיום לא
כמבקר פעיל של הספרות העברית העכשווית
ולא כעורך כתב־עת ספרותי: כתב־עת שנחשב
— ולדעתי בצדק — אחד מעמודי התווך של
הספרות העברית זה כשנות דור.
חיבוריו של עדי צמח על ביאליק, אבן גבירול
ושמואל הנגיד, כמו גם מחקרו של מנחם ברינקר
על ברנר ופירסומיו של גדעון עפרת על אומנים
שנהדפו לצירי הדרך בידי זריצקי, למשל — הם
כולם חיבורים מעניינים ומרתקים לכשעצמם,
אבל אף אחד ממחבריהם איננו בוחן את מימצאיו
התיאוריים לאור אמונותיו האסתטיות־פילוסו־פיות,
או חורג מעבר למסגרת הדסקריפטיבית על
מנת לשקול את ערכם האומנותי של מושאי
מחקרו לאור הנחותיו התיאורטיות.

גבריאל מוקד: מיתווה לדגם מתון
למשמעות המושגים, אמנות׳ מחוויה אמנותית׳,
ובה־בעת להבחין בין שמות תואר מכלילים, כגון
שמות התואר הנ׳׳ל, לבין שמות תואר המתארים
מצבי עניינים שניתנים לאישוש תצפיתי,
סביב הנקודה הזו, כלומר, סביב הנסיון להמציא
לתכונות האמנותיות קני־מידה אובייקטיביים
בכוונה לבדוק, מצד אחד, באופן מעשי
האם תכונות אמנותיות אלה אכן מצויות ביצירה,
והאם ישנה דרך לדרג את התכונות האמנותיות
הללו כדי לקבוע, מצד שני, את ערכה של היצירה
בהשוואה ליצירות אמנות אחרות — מתרכזים
החלקים העיקריים׳בחיבורו של מוקד. לספר,
ראוי לציין, גם חלקים נוספים, אשר עליהם נדלג
כאן, ובהם מבקר מוקד את הגישות הרלאטיבים־
טיות באסתטיקה, כגון זו שהוצעה על ידי עפרת
וגישות נוספות כמו זו המיוצגת יפה בידי צמח,
המייחס למחוייבויות האונט 1ל1גיות והאפיסטמו־לוגיות*
מקום נכבד ורלוונטי בהערכתו׳ האסתטית
של יצירות אמנות. באותה מידה של ביקורת
מתייחס מוקד גם למישנות אסתטיות ואמנותיות
אופנתיות כל-כך לאחרונה, החל מן המישגות
הסוציו־פסיכולוגיות וכלה ב,פוסט־סטרוקטר
ראליזם׳ וב,ך ה־קונסטרוקטיביזם׳ .כאמור, לא נ־

דון כאן בטענותיו של מוקד נגד המישנות המתחרות
לו, ונתפנה לדון בקיצור נימרץ בטיעון
המרכזי של הספר. ואולם לפני שאנחנו עושים כן,
כדאי למקם, וגם זאת בקיצור נימרץ, את החיבור
שלפנינו בין שאר החיבורים שהתפרסמו באסתטיקה
בעברית.

אינטואיציה של קוראים

מאחר שמגמתו של מוקד הינה להראות כי יש
להתייחס אל התכונות האמנותיות של יצירת
האמנות, כאל תכונות הנמצאות בה באופן
אובייקטיבי, אך טבעי הוא שנסווג אותו תחת
אותה קורת־גג עם דעותיו של עדי צמח, המאמץ
כידוע כי חובה לפרש את הפסוקים המושמעים
על ידינו בעקבות קריאה של יצירות ספרות
והתבוננות בהיצגים חזותיים כלשהם, כטענות
שניתן לבדוק האם התוכן המובע בהן הוא אמיתי
או שיקרי. כמו מוקד, מטרתו של צמח בין השאר
להראות כי התכונות האסתטיות המיוחסות על
ידינו ליצירות אמנות, אבל גם לעצמים שאינם
אמנותיים, הן תכונות שנמצאות בעצמים הללו
באופן אמיתי. לביסוס טענתו מפנה צמח את
תשומת ליבנו לתיאורייה התבניתית(הגשטאלט)
ובאמצעותה הוא״מראה כי התכונות המיוחסות על
ידינו ליצירות אמנות זהות לתכונות הקובעות
את ערכן של תבניות הגשטאלט; יצירת אמנות
יפה על פי התיאוריה של צמח, היא יצירה׳ אשר
תכונותיה עולות בקנה אחד עם התכונות
הקובעות את ערכו החיובי של הגשטאלט, כגון:
פשטות, חסכונות, מורכבות וכו׳ .גם מבלי
להיכנס לכל פירטי התיאוריה של צמח, ניתן
להשוות בין עמדתו לבין זו של מוקד. ההבדל
הבולט הניכר ביניהם, הוא שצמח מאשש את
הנחותיו התיאורטיות בעזרתם של מימצאים
אמפיריים מתוך הפסיכולוגיה התבניתית, בעוד
מוקד לעומתו מסתמך על מיומנותו כמבקר ועל
־״האינטואיציה של קוראים ושומעים רבים״ >עמ׳
.)109 אומנם מבחינה מעשית אין שוני בין האינטואיציה
של המבקר או צרכן האמנות המיומן,
לבין העמדה האנאליטית של צמחי שהרי אין לצמח
ובוודאי לא למוקד הכלים לבדוק מה באמת
הביא אותנו להעריך יצירה מסויימת כיצירה
חזקה ומעניינת, אבל כיוון שצמח מבסס את
טיעוניו על מימצאים פסיכולוגיים של הגש־טאלט,
שהצביעו על יחסי־גומלין בין תחוישת
נחת לבין תפיסתן של צורות בעלות תבנית
מסויימת, אין תימה שצמח דן רק בתכונות האסתטיות
המסורתיות ואינו נותן דעתו לחומרים
המעשיים של האמנויות: המטאפוריקה, המיצ־לול,
המיסטיקה•׳ודומיהן. מוקד, שכאמור אינו
מניח מצע אמפירי להנחותיו התיאורטיות, מתעלם
כמעט׳לחלוטין מן האספקטים המסורתיים
של האסתטיקה ומבכר להתרכז בחומרים הממשיים
של האמנויות. אין ספק שמחיר הויתור על
הסתמכות אמפירית פוגם בטענתו של מוקד
לאובייקטיביות השיפוט האמנותי, וזו כנראה
הסיבה להכתרת הספר בכותרת המישנה. :מיתווה
לדגם אובייקטיביסטי מתון באסתטיקה״.
על אף גישתו השיטתית השונה והימנעותו
מביסוס אמפירי, ייחשב מוקד ובצדק כמגן
בהצלחה יעל גישה אובייקטיבית של השיפוט
האמנותי. מבחינה זו הוא קרוב לברינקר,
שיבסיפרו מבעד למדומה מוצע לנו, צרכני
האמנות, להתייחס אל החומרים האמנותיים
ולמושגים של הביקורת כאל פרוייקציה משולבת
של שני מהלכים: המהלך האחד, שבאמצעותו
אנחנו קובעים את ערכה של מטאפוריקה בשירה
או את מידת החיות והריאליזם בפרוזה, הוא על
ידי השוואתם של החומרים האלה לאמצעי התיאור
המקובלים על דוברי לשון פלונית. על פי
גישה זו תגדל הערכתנו לאמן מסויים, ככל שהוא
מצליח לחרוג ובתוך כך גם להעניק לקונוונציות
המושרשות המקובלות עלינו בלשון היום־יום
משמעויות חדשות ודרכי תיאור והתבטאות
חדשים. כך גם לגבי האמנויות החזותיות: ככל
שלמוצר האמנות נודעת השפעה חזקה יותר
המשנה אתי התפיסות הרגילות שלנו, תגדל
הערכתנו לאותו מוצר. המהלך השני, שגם לו
תרומה חשובה בקביעת ערכי השיפוט האמנותי
שלנו, מיוחס על ידי ברינקר ומוקד לז׳אנרים
(סוגים) האמנותיים עצמם, ולהירארכיה הפנימית
שנוצרת בכל ז׳אנר בין מספר סופי של אמנים על
סמך כישרונם למצות את המדיום ׳האמנותי
העומד לרשותם. ככל שהמדיום מנוצל טוב יותר
על ידי אמן פלוני, הן בהשוואה לקונוונציות המי
קובלותישל המימצע, והן בהשוואה למיצויו על
ידי אמנים אחרים באותו ז׳אנר, אך טבעי שנדרג
את ייצירתו כבעלת ערך עודף על פני יצירתם של
אמנים אחרים.

חשדה של בעל הנסיון
אבל למרות קירבתו הרבה של מוקד לברינקר,

לא קשה להצביע על כמה נקודות שבהן הוא
חלוק עליו. גם כאן לא ניכנס לכל הנקודות
המבדילות ביניהם ונצטמצם רק בנקודה הבולטת.
ובכן, השוני העיקרי בין השניים, והוא שוני
שממנו ניגזרים ההבדלים האחרים ביניהם, הוא
במטרות. שכל אחד מהם הציב לעצמו. בעוד
כוונתו של מוקד בכתיבת הספר היא להציע
שיטה חדשה להערכתן של יצירות אמנות, שיטה
המייחסת באופן אובייקטיבי את התכונות האמ־נותיות
ליצירות האמנות עצמן, ממעט בריניקר
להתייחס אל ההיבט הנורמטיבי של האמנות;
וזאת כדי לבקר מצד אחד ולהציע, מצד שני,
הגדרות חדשות ומדוייקות יותר למושגים כגון:
ריאליזם אמנותי, בידיון המציאות, האשליה האסתטית
ודומיהם. נקודה נוספת שמבדילה בין
השנים וראויה אף היא לציון כאן, היא שלברינקר
אין בכלל יומרות לקביעת הגדרות אובייקטיביות
ואמיתיות למושגי הביקורת שצויינו לעיל,
והוא מצמצם את טיעוניו לתיאור התגבשותם של
המושגים הללו ולשונות הרבה שיש לאלה אצל
תיאורטיקנים בעלי תפיסות שונות.
לסיום, הבה נחזור אל הספר עצמו וננסה
לשרטט את מהלך הטיעון המרכזי שלו. כפי
שכבר נירמז לא אחת על ידינו, מטרתו של מוקד
להוכיח, כי התכונות האמנותיות, כגון: מיקצב,
מטאפוריקה, עושר דימויי, מורכבות של התיאור
וכר, הן כולן תכונות של יצירות אמנות
הנימצאות באופן ממשי במוצרים האמניותיים
עצמם, ושבעזרת חושי התפיסה שלנו אנחנו
מסוגלים לקלוט אותן. טיעון נוסף הצמוד לנ״ל,
שאותו מנסה מוקד לאשש, גורס כי את התכונות
הללו ניתן לשבץ במערכת היירארכית מסויימת
בתוך ז׳אנר נתון, כלומר: אפשר להראות כיצד
תכונה מסויימת, נגיד מטאפוריקה, מגולמת בידי
משורר אלמוני טוב יותר מאשר אצל משורר
פלוני. על ההבחנות הללו עומד מוקד בעיקר
בחלק הראשון של סיפרו, המוקדש ברובו הגדול
לבחינות התיאורטיות בעזרתן אנו קובעים את
המסגרת האמנותית המכוננת את התכונות
האמנותיות. יחלקו השני של הספר יועד על ידי
מוקד להדגמת הטיעונים התיאורטיים של החלק
הראשון. וכאן מתחוור לנו כיצד אנחנו מדרגים
את ההיירארכיה של טיב המטאפוריקה, המיקצב,
החידוש הלשוני וכר, כל זאת >ל רקע דחיית
התפיסה הרלאטיוויסטית הקובעת את ערכן של
התכונות האמנותיות תוך תלות תיאורתית. בחלק
השלישי שיל הספר מבקר מוקד מישנות אסתטיות
ואמנותיות רווחות, התולות את השיפוט
האמנותיי בהתחייבויות אונטולוגיות ואפיסטמו־לוגיות
מסויימות, או, מנגד, בהתחיבויות סוציולוגיות
ופסיכולוגיות. בתוך כך מטיל מוקד ספק
ביכולתן של התיאוריות האופנתיות היום
להמציא הסבר סביר לשיפוט האמנותי, וכאן
מפנה מוקד את תשומת ליבנו בעיקר לזרמים
כגון ה״פוסט־סטרוקטוראליזם״ וה״דה־קונס־טרוקטיביזם״.
עוד
הערה אחת על ערכו של הספר. לסיפרו
של מוקד חשיבות רבה לקהילת האסתטיקנים
בארץ, כי זו הפעם הראשונה שמתפרסם ספר
שהוא כולו תעודה של בעל הניסיון עצמו. מעלתו
הנוספת של החיבור היא בפרישת מישנה אובייק־טיביסטית
שאיננה נשענת על עדויות אמפיריות,
אלא היא פדי של אינטואיציות רגישות שעמדו
היטב במיבחן לאורך תקופה ארוכה. מבחינה זו,
לא רק שמוקד מוצא את מקומו לצידו של צמח,
אלא הוא מצליח כמדומה להעמיד את האסתטיקה
על יסודות המדיום עצמו, ובכך הוא הופך
את ניסיונו שלו לעדות האמפירית הרלוואנטית
לשיפוטים אמנותיים, בלא להידרש לעדויות
ברוך כליך
שאינן ממין הענייו•
י אונטולוגיה: העיון הפילוסופי ביסודם של
דברים וכן בקיומם כשהוא לעצמו. אפיסטמו־לוגיה:
תורת ההכרה, העיון הפילוסופי בדרכי
ובדפוסי ידיעתנו את הדברים.
• מימטיקה: חיקוי המציאות או הדמיות
לחומרים נטולים מן המציאות. אמפירי: שאוב מן
הנסיון החושיי.

תיאטרון

סינים סינים
סינים סינים
מאת מאריי שיסגל
תרגום ובימוי: ניקו ניתאי
תיאטרון הסימטא, יפו העתיקה
מי שחשקה נפשו בסינים לא יצטרך מעתה
לפנות אל ה״ציינה טאון״ של המיסעדות הסיניות

שלנו או להרחיק ללונדון, לניו יורק או לסין
הרחוקה.
תיאטרון הסי מט ה ביפו העתיקה — תיאטרון
קטן ובלתי־ממוסד — מעלה בימים אלה
את המחזה סינים סינים מאת המחזאי
האמריקאי מאריי שיסגל (הכתבנים, הנמר,
אהבהבה, חלונות) .העלילה מתרחשת בניו-
יורק, בשכונה היהודית הכשרה ובעלת המוניטין
הסיפרותיים, ברוקלין.
בברוקלין זו שבכאן שוכנת לה מכבסה סינית
בודדת אשר לבעליה בן יחיד, צ׳סטר, שאינו דומה
כלל להוריו הסינים. צ׳סטר גדל בברוקלין מתוך
שאיפה להשתייך לסביבה ולהידמות לתושביה
האחרים. כך הוא מתחיל להתבייש במוצאו הסיני
ולחשוד שהוריו ה״חריגים״ אינם הוריו האמיתיים.
הוא מאמץ לעצמו זהות גנובה, אינו מחזיק
מעמד בשום מקום עבודה, ואת התיקווה היחידה
לתיקון נפשו הוא רואה בברית נישואים עם
גלדיס היהודיה והצטרפות למשפחתה, משפחת
הופמן, אשר גם לה אין הוא מגלה את זהותו
האמיתית. מכאן מתפתחת שרשרת בלתי״פוסקת
של הסתבכויות קומיות המוליכות אל סוף מפתיע
ובלתי־צפוי, שאותו כמובן לא אגלה כאן...
סינים סינים חושף את עולמם הבעייתי של
מהגרים המבקשים להשתלב בחברה השלטת ועם

מיקצת מלשונו.
המישחק מעולה. לציון מיוחד ראויים נטע
פלוצקי(משרתם של שני אדונים, ראשומון,
מילכוד ,22 אידיוט ועוד) וששי סער (ינטל,
רביזור, ייסורי איוב, הוצאה להורג, זהבה
ושלושה בעליה — פסטיבל עכו, שמור על
הסוסים שלך — הצגת־יחיד, ועוד) .מישחקו
של סעד משכנע ומהוקצע. כניסתו לעורו של
המהגר הסיני מפתיעה בשלימותה.
ניקו ניתאי עשה כאן עבודת בימוי נקיה
ויסודית, שכה נחוצה להצגה המתכוונת לעסוק
במשך כל העונה הקרובה בסינים, רק סינים.

ציפי שחרור

זנב־״ז
כמינהגו בקודש(ובחול) הגיע גם ביום שישי
שעבר־עלינו־לטובה צוות זיקני חיפה לשמיעת
החובה השבועית של שלמה ארציק-510ת0מ
(בבית הקפה על הכרמל שבו הוא מתכנס
מושמעים רק שני סירטי טייפ, שניהם של ארצי:
כשהשני נגמר חוזר ופוצח הראשון) .מישהו
התלונן שהוא סובל מ־ ז6׳\80ת 113 והכל תמהו על
שמילה כה חיונית לצורכי חג הפורים ושמחות
אחרות עוד לא מצאה לה תאומה עברית.

סינים, טינים: עירית שלג, ששי טעד, נטע פלוצקי, גיל אלון
זאת לשמור על ייחודם ועל אורח חייהם הזר.
אבל אחד החכמים זכר משנותיו התל־אביביות
הניסיון משתבש ומוצג באור אבסורדי עם הופעת שיונתן רטוש דווקא חידש זנבת אלא שהמילה
החריג החושף את חולשותיו וסתירותיו. למעשה, לא נתקבלה בציבור. עכשיו עמד המשורר יעקב
ניתן לתאר את מחזהו של שיסגל כמחזה יהודי אורלנד והציע שתיורת, מלשון שיורת (על
טיפוסי(המחזאי עצמו הוא יליד ברוקלין) ,שנוש מישקל גיורת) ,כלומר; השארית, מה שנשתייר
או קשיי התערותו של הזר והשמרני בתוך מצי ו־שתיה. מילה נאה לכל הדייעות, אף כי שתויים
אות מתפוררת.
יתקשו בלי ספק לבטאה. שמעון ישראלי, עוד
דומה שמבחינות רבות מקדים שיסגל כאן אחד מפני חיפה, הציע לעומת זאת שרידמש*,
אפילו את וודי אלן באנאליזה נוקבת זו של שהוראתו: שריד אמש, זכר לחורבן השתייני ליליל
ההשתחקות בעולם חדש ומתנכר, של התכחשות אמש.
דור הבנים להוריהם וכן למוצאם שאינו עולה
שתי ההצעות הובאו להצבעה והתקבלו במבקנה
אחד עם הנורמות של סביבת גידולם הירות אלקוהולית. או־אז הצטרף לחלוצי הלשון
וחייהם. דווקא משום כך תהיתי מדוע נזקק
דני פריהר מיודענו, שהוא וטרינאר במיקצועו
הבמאי למחזה אמריקאי העוסק בסינים כדי האזרחי, והציע המיאהו(שלונסקי היה אוהב את
להעלות באמצעותם בעיה המוכרת לנו, הישר זה!) ,מלשון ל,מיה ו־מיאהו. להזכירכם ש־ז6׳\80ח
113 שמו בגרמנית ז6תז1זז(3ת£3120
אלים, היטב מסביבתנו המיידית.
שהוראתו המילולולולית ילל חתולים.
על כך משיב במאי ההצגה, ניקו ניתאי :״הטיפול
בנושא הסינים בתוך ברוקלין, בעלת הסמיהודאי
אחד שנזדמן לשולחן הצביע על
מנים היהודיים המובהקים — אף כי גם יהודי
מקומה המרכזי של השתיה בעולם היהודי וציטט
ברוקלין עצמם הם כמובן בגדר זרים לתרבות
את המושג העתיק אבן־השתיה אשר ״ממנה
האנגלית־האמריקאית השלטת — מקרב את המנשתה
העולם״ ,כמו שנאמר במקורותינו. אבל
חזה לקהל הישראלי ועוזר להבליט את אנושיותה
חכמים גדולים נזדעקו כי הכוונה במושג זה
הכללית של הבעיה המועלית כאן.״
דווקא לאבני כליות, כדרך שד״ר רנטגן הוא
ואילו ששי סעד, השחקן המגלם בהצגה את
הבוחן כליות ולב, ואילו אבן השתיה או השתיינים
המהגר הסיני בעל הזיקה למסורת — הו־הינג לי,
היא דווקא אבן־החכמים, אבלהעזר או אבל
התועים — הכל לפי כמות וטיב המשקה שיורד
טוען כי הוא מעדיף לתקוף את בעיית הזהות
דווקא באמצעות מחזה אמריקאי כתוב היטב כמו
חדרי־בטן.
סינים סינים. לדבריו, הוא סומך על האינטלימכאן
עברה השיחה לאופציה הגרעינית
גנציה של הצופים שיידעו לגלות בעצמם את
(פיסתוק חלבי, בוטנים, גרעינים וכו׳) והכל החלו
הקשרים המתבקשים. יתרון המחזה האמריקאי
גורסים גירסה דינקותא בעסק גדול. עד שנזכר
בעיניו הוא באופיו הסוציאלי המובהק. כל טיפול
שמעון ישראלי שיום אחד התלונן בקפה כסית
בנושא הזהות העדתית־האתנית על רקע המצי(תל־אביב,
טפו טפו טפו!) כי לעורכי קול ישראל
אות הישראלית האקטואלית היה מתפרש מייד
יש הסתיידות עורכים. מצא החידוד חן
בהקשר פוליטי מצמצם, וכן היה מאלץ אותו
באוזני אורי אבנרי, עורקו של העולם הזה
כשחקן לפנות לדמויות סטיריאוטיפיות שחוקות
שישב לשולחן והעתיק( למדור פסוקו שהיה לו
ומוכרות לעייפה לקהל הישראלי...
אותם ימים. ראה הבחור הזעצער הסתיידות
עורכים ונבהל ותיקן ל״הסתיידות עורקים״.
לצורך ההצגה למדו השחקנים (ששי סער,
באו הקוראים לשמעון ישראלי בטרוניה: הסנטע
פלוצקי, גיל אלון ועירית שלג) משפטים
תיידות עורקים ...גם כן בדיחה...
רבים בסינית, כך שעתה ניתן לשמוע גם סינית
ללמדך שאפילו בדיחה טובה זקוקה לזעץ
אמיתית בסימטת מזל דגים שביפו העתיקה. לשם
כך ישבו השחקנים שעות רבות עם מיסעדן סיני טוב.
ז. עצער
פורים שמח!
(אמיתי) בשם רינגו טן־רינג־סינג, ולמדו ממנו

במדינה

ת ש 1ץ 03x11:1חוה
מאוזן:

(המשך מעמוד )25

אולם הסמוך, שבו ישב הרכב־דיינים.
לפני שחתמו הדיינים על פסק־הדין,
הם התעכבו על ההסכם שנערך בין בני־הזוג
אצל השופטת, והודיעו שסעיף
אחד בו מעורר את התנגדותם. בסעיף
זה נקבעו הסנקציות שיוטלו על כל
אחד מהצדדים, אם מי מהם לא יופיע
לרבנות לגט.
בשלב שבו ראו הדיינים את המיס־מך,
היה זה כבר עניין תיאורטי בלבד,
שכן שני בני-הזוג עמדו לפניהם. אולם
הדיינים ביקשו למחוק את הסעיף,
בנימוק ההילכתי שיש בו משום ״חשש
קנם״ — בעוד שגט חייב להינתן על־ידי
הבעל מתוך רצון חופשי, ללא כל
כפיה ואיום.
בני־הזוג לא התווכחו, הסכימו מייד
למחוק את הסעיף התיאורטי, והסכמי

)1אחוד יסודות נפרדים לחטיבה
אחת )5 :זרם מודרני קיצוני
באמנות הציור: סז) במקום הזה;
)11 כינוי לנפש האדם )13 :מגש:
)14 כסוי הבית )15 :שיעור השתתפות,
חלק מ״ )16 :.הלך אחרי
אלהים אחרים )18 :סוד; )20 דרס,
רמז )21 :אוסף שירי משוררים
במזרח התיכון (מ) )22 :מילת
הסכמה )24 :בן יצחק )25 :מערב:
)26 ציצית שיער; )28 למדו, חזרו
ולמדו; )30 גיס; )31 אחד המתווכים
בהסכמי שביתת הנשק
ישראל״ארצות ערב (ש״מ<; )32
כרע נפל; )34 תמו נשלמו; )35
זהב; )38 רעד; )39 יושר )41 :אחד
מן הצאן; )42 רווח, פתח; )43
קיים; )45 קרש משופע; )47 תל
שממה; )48 סוחר, רוכל; )50 סל
עשוי קני סוף; )51 בהמת משאות;
)52 שביב אש; )54 רעל; )57
חלק משלם; )61 משקה עלים
סיני; )62 סרב; )64 צעיר; )65
נבל; )66 נעלם; )67 אציל; )69
בטול החלטה בתוקף סמכות; )70
מין קוץ; )72 תוחלת; )74 אשפת
חיצים; )75 קשר בחבלים; )77
מרפא; )79 מטבע עתיק —
מחצית השקל; )81 ניקה; )83
אות הנצחון; )85 אני(אניות); )86
נבואה, חזון; )88 חומה; )89 שמם
של שלושה מלכי פרס ממש׳
האחמנים; )91 מזכרת; )93 בת־קול;
)95 בירת סנגל; )96 רשע;
)98 סופר יהודי, מחבר ״רומי
וירושלים״; )100 למענו; )102
ענף תמרים )103 :שבט ישראל;
)104 תבנית כדור הארץ; )105
לועג באירוניה ועוקצנות.

כשנודע לניסנבוים כי הם. נמצאים
באולם אחר, הוא מיהר לשם כרוח־סערה.
לפי חשבונו, ההליך החדש
בבית״המישפט המחוזי היה צריך להימשך
כמה שבועות, ואם הצדדים הופיעו
למחרת — הם בוודאי מנסים לעקוף
את החלטתו מהיום הקודם. לכן
התפרץ מייד לאולם שבו התנהל הדיון,
וניסה לשכנע את הדיינים האחרים לא
להסכים לגט.
אבל הפעם כבר לא היה לו תירוץ
להיאחז בו, הגט ניתן בו־ביום.
לשאלת העולם הזה על העניין,
ענה דובר מישרד־הדתות, אורי מינצר :׳
״השבוע נשלח מיכתב תשובה
לעורר־הדין בן־מנשה על־ידי היועץ
המישפטי של בתי־הדין הרבניים, הרב
הלל קולין״.

מאונך:
מישפחת דבאח על הריסות ביתה
התינו ק ל קה בדל ק ת רי או ת

צבאי; )46 ענף; )47 שיח דפנה;
)49 מידת מרחק; )50 אטימות,
סגירה; )53 איש נקלה; )54 הענק
המיתולוגי שנשא על כתפיו את
כדור הארץ; )55 תו מוסיקלי; )56
יהיר; )58 חוץ; )59 דלוח; )60 עץ
נשור עלים; )62 קוסם; )63 בן־
אדם; )66 הקדמה, מבוא לקטע
מוסיקלי; )68 ענין רע ()71 ;)3,3
הקו העובר מקצה הקשת (בעגול)
אל הקצה השני; )73 תקון

רחל אבנרי

)1גבול; )2אלוה; )3קערה
גדולה ממתכת; )4נכרי; )6
יחידת ההספק החשמלי; )7פרי
שלא בשל; )8קליפת הענבים; )9
שמן; )12 צנוע; )15 צפור קטנה
בעלת נוצות נאות; )16 איבר
הנשימה לדגים; )17 הגאון האחרון
בפומפדיתא; )19 טנוף; )20
הכפל העליון בבגד; )21 חולות
נודדים; )23 צפור טרף; )24 ענן;
)26 רמאות; )27 תבלין; )29
אישה של אביגיל המקראית; )30
כפר דרוזי בגליל העליון; )33
מפרץ נחל; )34 מקום פצוע בגוף;
)36 דגש בהא׳ סופית; )37 תינוק,
ילד רף; )40 אביון, אומלל; )41
שמח; )42 שומר הסף במחנה

בית; )76 לאום; )77 פרוור תל־אביבי;
)79 נשמר לאורך זמן; )80
הגיע; )82 טבעת לבהמה; )84
מידת אורך בריטית; )85 סלע;
)87 אשמדאי; )90 כבוד; )92 רבוי
דברים חסרי טעם; )94 מין עץ
קשה; )96 חלק בצואר העוף; )97
אחד המזלות^ )99 אביזר באחד
ממשחקי הספורט; )101 אנקול;
)102 שדה מרעה; )103 כתב-
כריתות.

--אביגיל ינאי י

שמונה הנפשות מתחת לידיעות דולפות
היה רשום בטאבו

איתן עמיחי

כוזי ״
הדברת ״ י

מומחים והדברת חי קני ם(וו קי1,)0
תוועי עץ,חרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ו מניע ת
יתושים וחרקים מעופפים.

* רמת-גן רח׳ מודיעין 8ו,ת.ד• 2272 .טל6 .־790114-5

ב עו מי ר ה

בריאותך [! 101311

תם נרשמה בפסק־הדין. במצב זה הגיע
התיק לאולמו של ניסנבוים.
ניסנבוים הציץ בתיק, הגיע מייד
לסעיף הבעייתי והכריז: לא איכפת לו
כלל מה קבעו הדיינים באולם הסמוך.
אם הצדדים לא יחזרו לבית״המישפט
המחוזי, לקבל ממנו גושפנקה לביטול
הסעיף באותו הסכם — שקיבל תוקף
של פסק־דין — הוא לא ייתן גט.
מרכוס ובן־מנשה טענו מה שט^נו,
הזכירו את ויתורם של בני־הזוג על
סעיף־הסנקציות, וריבריהם נרשמו בפרוטוקול.
בשלב זה אירעה התקרית,
שבה התפרע הדיין.
אחרי שהעלים את הפרוטוקול,
הכתיב הדיין החלטה, ובה נימוק חדש
לסירובו לסדר את הגט, נימוק שלא
התייחס כלל למה שהתרחש עד אותו
הרגע.
נגמרו התירוצים. גם למחרת
המשיר ניסנבוים להתעמר בבני־הזוג.
למחרת בבוקר הם פנו לשופטת המחוזית
סירוטה, קיבלו את חתימתה על
ביטול הסעיף ומיהרו לחזור לרבנות.

לגופו של עניין, טען הדובר כי הדיין
נהג כראוי, והוסיף :״המילה, מטעמים׳
במילון אבן־שושן פירושה:
אוכל שטעמו טוב. ובהשאלה: העיתון
הגיש מטעמים סיפרותיים.״
יפ1 אוהל במקום בית
העיריה ההלימה להרוס
קיר, המישסחה השיגה
צו־מניעה — והפקחים
הרסו את סל הבית
הדחפור הופיע לפנות בוקר, מלווה
בפקחים ובשוטרים. סועאד דבאח, אם
לחמישה ילדים משכונת עג׳מי ביפו,
הפצירה בהם לחכות. בעלה איסמאעיל,
היא סיפרה להם, היה כרגע אצל שופ־
(המשך בעמוד )30
העולם הז ה 2584

בשבאה אביבה
לבקר את
בעלה רפאל
בכלא ,6
כבו היה מת.
שילטונות הכלא
לא טרחו להודיע
לה שהתאבד
^ מהומה בבית מישפחת חיחי־
\ 1נאשווילי כמו רומזת על הבילבול
המוחלט שבחייו ובמותו של רפאל
חיחינאשווילי.
שלושת האחים וארבע האחיות
לבית חיחינאשווילי רבים זה עם זה. אח
גוער באחות, זו משיבה לו בצעקות,
דלתות נטרקות, שולחן נערך בחיפזון,
ילדים מתרוצצים ובוכים, ומסביב
קירות קלופי־סיד, אריחים מהוהים,
רהיטים בצבע עז.
בפרוזדור שולחן עמוס בתבשילים,
משקאות ודיברי־מתיקה. בשיבעת
ימי־האבל נוהגים יהודי גרוזיה לאכול
הרבה, לא להישאר רעבים אף לא רגע
אחד, כדי שגם המת, במסעו אל השמיים,
לא יהיה רעב.
בחדר צדדי, קטן, כמעט בביישנות,

אביבה חיחינאשווילי שוכבת על מיטתה, כשעליה פרושים בגדיו ותמונותיו של בעלה המת
בתיקווה כי גם הו א ינוח על מי שכבו בשלום

מוות בבזא הצבאי
שטוחים על מיטה זוגית בגדיו של רפאל
חיחינאשווילי: מיכנסי־בד אפורים,
מגוהצים בקפדנות, חולצת סאטן מבריקה,
עטופה במיקטורן לבן. אלה היו
ביגדי כלולותיו של רפאל. על הבגדים
פזורים פירחי־פלסטיק אדומים. סמוך
לצווארון החולצה תמונה ענקית: רפאל
מחייך.
כה במשך שנה שלמה, ינוחו ביגדי
הנפטר על המיטה בחדרו, כמו נר
זיכרון ואות של תיקווה כי גם הוא, כמו

בגדיו, ינוח על מישכבו בשלום.
לצד הבגדים, מכוסה בשמיכת ארגמן,
שוכבת אשתו, אביבה .״אני הכרתי
אותו יותר טוב מכולכם. הוא היה הבעל
שלי. לא שלכם,״ היא קוראת במלוא
גרונה.
״אני גידלתי אותו, הוא היה כזה קטן
ואני הפכתי אותו לגבר גדול,״ צועקת
האחות רעיה.
גם במותו לא הצליח רפאל להרגיע
מעט את יושבי הבית הזה. נהפוך הוא.

המוות האומלל מלבה כאן יצרים
חבויים.

ך סיבות מותו של חיחינאשווילי
[לוטות בערפל. ביום החמישי בבוקר,
אחרי שהיה עריק במשך שיבעה
חודשים, הסגיר את עצמו חיחינאש־ווילי
בן ה־ 21 למישטרה הצבאית.

הוא נלקח לכלא 6ונכלא כעל״ם
— עציר הממתין למישפט. באותו ערב
התקשר לאשתו, ששהתה בבית־הוריו
בצור־שלום. היא לא היתה בבית.
ביום שבת בערב שב והתקשר אליה.
הם שוחחו כמה דקות .״אני אוהב אותך,
אביבה ״,אמר .״בעוד ארבעה חודשים,
רק אגמור עם כל הבלגאן הזה ואת
תלדי, ניסע לגרמניה ונפתח דף חדש.
בואי מחר לכלא 6ותבקשי מהמפקד
שלא יעביר אותי לכלא .4אני פוחד
מהסוהרים של כלא .4״
אביבה חיחינאשווילי, רזה, נמוכה,
פנים חיוורות, בחודש החמישי להריונה
:״הוא היה אסיר בכלא 4וברח משם
פעמיים. הוא פחד שהסוהרים, כנקמה,
ינסו לפגוע בו.
״ביום ראשון, בשעה ,12.30 הגעתי
לכלא 6בחברת אמו של רפי. המפקד
וסגנו לא היו בכלא. שוחחנו עם אחד
הקצינים. אמרתי לו שרפי פוחד מהסוהרים
בכלא ,4ושאני בהריון ואת־קשה
להגיע לבקרו בכלא ,4המרוחק
מהבית. לכן אני מבקשת שיישאר
בכלא .6
״ביקשתי שיתנו לי להיפגש עם רפי
רק כמה דקות. הקצין אמר שאי־אפשר,
שאחזור ביום שלישי, יום־הביקורים.״
ביום הראשון אחר־הצהריים, ארבע
שעות אחרי שאביבה וסוליקה חיחינא־שווילי
חזרו לביתן, הודיע נציג מטעם
קצין־העיר חיפה למישפחת חיחינא־שווילי
כי בנם רפי התאבד בכלא בתליה.
באופן
בלתי רישמי אמרו מקורות
צבאיים כי בבוקר, עוד לפני שאמו ואשתו
הגיעו לכלא ,6קשר חיחינא־שווילי
את חגורתו לוו בקיר התא ותלה
את עצמו. מייד הגיעו למקום קצין־
מישטרה־צבאית־ראשי, תת־אלוף אמיל
אלימלך, וקצינים בכירים נוספים.
הם ביקשו לבדוק איך הגיעה לידיו של

אחות מצקיסילשווילי
קריש־דם ברא ש

חיחינאשווילי החגורה, בשעה שההוראות
אוסרות הכנסת שרוכים או חגורות
לאגף א׳.
תגובת דובר צה״ל: החייל התאבד
בתליה בתאו בכלא. הנושא כולו נמצא
בחקירת המישטרה הצבאית.
חייל שהיה עצור בכלא: הוא הוחזק
בבידוד שלושה ימים. בלילה שמענו
אותו צועק, בבוקר שמענו גניחות
וחירחורים, ואחר־כך השתררה דממה.
ההודעה הותירה את לני המישפחה
המומים. אביבה :״אני לא מאמינה
שרפי התאבד. היו לו הרבה תוכניות.
(המשך בעמוד )36

כתבה :׳שדד, ליבובי•; .צילם: עיו; עפדיד—י 2 9יי

במרינה
(המשך מעמוד )28
טת וקיבל צו־מניעה. בכל רגע הוא
עומד לחזור ובידו הצו.

מדווחת רחל אמרי:

הצו שבידי הפקחים היה להריסת
קיר־לבנים, שבנתה המישפחה בימים
האחרונים, אחרי שהחליטו כי אין הם
יכולים עוד לגור בבית פרוץ ומתפורר,
שקירותיו רטובים. בעיריה הבחינו
מייד בעבירה וצו הריסה תוך 48 שעות
נמצא בבוקר על קיר הבית.
הפקחים סירבו לשמוע להפצרות,
הורו להפעיל את הדחפור. אחרי כמה
דקות, כשהופיע איסמאעיל והראה את
צרהמניעה, זה היה כבר מאוחר מדי.
במקום שבו עמד ביתו הוא מצא תל־חורבות.
ההורסים, מתוך דבקות מיו־חדת־במינה
במשימתם, הרסו לא רק
את הקיר שבמחלוקת, אלא את המיבנה
כולו.
בניגוד לבתים רבים אחרים ביפו
הערבית, כאלה שנהרסו וכאלה העומדים
עדיין על תילם, ביתה של מיש־פחת
דבאח היה רשום על שמם ב־מירשם־המקרקעין.
אבי המישפחה וגם
אביו נולדו בבית זה, שאותו בנה הסב
במו ידיו.
חירחור. כעת מתגוררת המיש־פחה
בתוך אוהל הניצב על ההריסות:
סועאד, איסמאעיל, אמו הישישה וילדיהם
— בני ,14 סז 7,9 ,ותינוק בן
שלושה חודשים.
מרואן התינוק, אושפז לא מזמן
בבית־החולים וולפסון, בשל התכוד
צויות מחמת הקור וסימנים ראשונים
של דלקת־ריאות. יומיים אחרי שהשתחרר
מבית־החולים, הופיעו הפקחים

והדחפור, ומאז מתגורר גם הוא באוהל.
בשבת האחרונה חזרה רלקת־הריאות
והחמירה.
לדברי המישפחה, הציעו להם נציגי
העיריה להשתכן בדירה שכורה,
למשך שנה, על חשבון העיריה.
״ומה יהיה אחרי, שנה?״ שואלת סו־עאד
,״לאן נלך?״
״אם רק נזוז מכאן,״ ממשיך איסמא־עיל
,״יבואו בולדוזרים, יישרו את
השטח ויבנו כאן עוד שיכון ואולי
אפילו וילות, כמו שעשו בכל הסביבה,
ואנחנו נישאר בלי כלום. אנחנו לא נזוז
מהאוהל עד שלא נקבל על פתק
שמותר לנו לבנות כאן בית חדש!״
בעיריה אין מוכנים לתת פתק. דובר
עיריית תל־אביב אישר את העובדות
העיקריות, לא הגיב לטענה שהבית
נהרס למרות שהצו הוצא להריסת קיר
בלבד, והציע למישפחה לקנות דירה
מחברת חלמיש.
בינתיים יושבים דרי־האוהל סביב
כיריים שקיבלו משכנים, ומחממים
מעליהם את כפות״הידיים. האוהל
הנקוב, גם הוא מתנת שכנים, חדיר
לגשם, והתינוק מרואן משתעל ללא
הרף ומשמיע חירחורים מבשרי־רע.

אילת

מסע בינלאומי
גומר, שהתחזה ליהודי,
הסתלק עם ס6יגה מהמדינה
של אילת. בימים אלה
שבה הספיגה ארצה
לא מזמן שבה הספינה אוריוניה

למרינה באילת, אחרי מסע ארוך
ומפרך ברחבי־העולם. מפעיליה נכלאו
בכלא אוסדורף במלבורן, אוסטרליה,
וממתינים שם להחלטת בית־המישפט
הפדראלי, הדן בבקשת ההסגרה שהגישה
נגדם מישטרת־ישראל, לפיה
חשודים יורי המפל ובנו בגניבת הספינה.

מדווח
מאיר סוויסה:

כשהסתיימה בנייתו של מועדון
הספורט הים האדום בחזית מלון
המלך שלמה באילת, החליטו בעלי־המועדון,
גדי בן־זאב ודייוויד לואיס,
לרכוש ספינת־נוסעים שתשרת את
אורחי מלונות רשת ישרוטל באילת.
לגדי בן־זאב נודע באמצעות סוכן־
נסיעות אנגלי, המפעיל טיסות־שכר
לאילת, על ספינת נוסעים ייחודית
שהוצעה למכירה במחיר נמוך בנמל
פורטסמות בדרום אנגליה.
לאחר שהספינה עברה בדיקות טכניות
מדוקדקות ונמצאה מתאימה,
נוצר הקשר הראשון עם יורי המפל,
שהציג עצמו כבעל הספינה. בהסכם
הרכישה, שנחתם בין המועדון להמפל,
סוכם כי מועדון־הספורט ישקיע את
כל הכספים הדרושים לשיפוצה של
הספינה והעברתה ארצה. בתמורה
התחייבה הנהלת־המועדון לתת להמפל
זיכיון־תיפעול בלעדי באילת, ואפשרות
— בתום כמה שנות תיפעול —
לרכוש את הספינה בחזרה מלואיס,
במחיר הקרן.
במרס 1985 הגיעה הספינה לאילת,
כשעל סיפונה יורי המפל ו־ 14 אנשי־צוות,
שהציגו עצמם לפני הנהלת־המועדון
כיהודים המתכוונים לבדוק
אפשרות עליה.
המפל החל להפעיל את הספינה

הספינה אוריוניה בלגונה של אילת
מישראל להודו, לאוסטרליה ובחזרה
לטיולים יומיים, מהמרינה האילתית.
״כעבור שלושה חודשים החלו
להגיע אלינו ידיעות על הפרה בוטה
של תנאי החוזה, וכן סיפורים המטילים
ספק ביושרו של המפל ״,מספר בן״זאב.
״המפל מכר טיולים לכל דיכפין, סירב
לתת עדיפות ראשונה להפלגה לאורחי
ישרוטל, שילשל הכנסות לכיסו הפרטי,
וכעבור חודשיים החליט לנתק מגע
עם מנהלי־המועדון.״
הונצח תחיה יעדי?
עד הרגע האחרון שמר העיתונאי
בסוד כמוס את עגיין הספר. הוא חשש
מאוד פן יקדימו אחר. למשל חוקר
המישטרה מישל חדד, שהצהיר כי הוא
עומד לכתוב ספר על הפרשה. שטרסמן
חשש פן הספר הראשון יגזול את השוק
ויגרום לרוויה, ואם סיפרו ייצא שני, לא
יהיו לו קוראים רבים. הוא גם רצה
להבטיח לעצמו את שם הספר שבחר:
המערוך .״זה שם טוב,״ הוא אומר
בחיוך.
היה קשה לכתוב ספר שלם לפני
סיום המישפט. בכל זאת, היה הספר
מוכן שבועיים לפני מתן פסק-הדין.
שטרסמן חיכה לפסק-הדין והוסיף את

חווה יערי־המרל
הראשון קבע: זה לא מעניין!

השלכותיו בפרקים השונים של סיפרו,
בתוך סוף שבוע אחד. כדי להקל על
המלאכה. כתב את הפרק במחשב
שבביתו, ועידכן אותו במהירות.
הספר מגלה מיסמכים שלא פורסמו
במלואם בעת המישפט, ומצליח גם
להוסיף כמה פרטים שנעלמו מעיניהם
החוקרות של העיתונאים הרבים שעסקו
בפרשה. אבל בגלל מהירות
הכתיבה של הספר נותרו בו שגיאות
דפוס 1־בות, והמחבר לא ניסה כמובן
להיכנס יותר לעומקה של הפרשה.
מי שמעוניין לעשות לעצמו סדר
בכל פרטי המישפט המסובך. יוכל
להיעזר בספר ויידע כמעט כל פרט

״המערוך, ספר על מישפט יעוי־גונות ־־ האם יעניין את הציבורי
י• בריאל שטרסמן, עיתונאי
ותיק והאומבודסמן של מעריב
עשה ימים כלילות כדי להיות הראשון
שיפרסם ספר על פרשת רצח מלה
מלבסקי. והוא הצליח. השאלה המסקרנת
ביותר שנותרה היא, האם עדיין
־ מעוניין הציבור בפרשה ובחייהן של
שתי הגיבורות הראשיות, חווה יערי
ואביבה גרנות, או שמא מתה הפרשה
עם גזר־הדין. הצלחת סיפרו של
שטרסמן תיתן תשובה לשאלה.
כאומבודסמן של עיתונו, החל
שטרסמן מתעניין בפרשה דווקא מרצד
האתי שלה. כאשר החלה מיתקפת
התיקשורת על גיבורי הפרשת נטען
שעיתונים מסויימים עברו עבירות
אתיות שונות.
אהוד יערי. בעלה של הנאשמת
מיספר 2בפרשה. אף הגיש כמה תלו30

נות למועצת-העיתונות נגד עיתונאים
שציטטו את אשתו כאילו אמרה :״גיהצתי
אותה פעמיים״ -אימרה שהתבררה
כבלתי־נכונה. העיתונים התנצלו
על מילים אלה, ושטרסמן שואל במבט
לאחור האם היתה הצדקה למהומה
הרבה שהקיסייערי על מיספר מילים,
כאשר השתיים הורשעו בסופו של דבר

ביצחביר׳סהי
דראמה אדירה

לפתיחת המישסט ישב שטר־
( )₪סמן מרותק לכיסאו בשורה השניה
באולם, עד לגזר־הדין. הוא אומנם לא
דיווח לעיתונו על הפרשה, זאת עשתה
כתבת בתי־המישפט של מעריב, איה
אורנשטיין. אבל שטרסמן רשם לעצמו
הערות והתרשמויות.

סדפר שטרסמן
בשוחה חשניה

ממנו. אבל מי שירצה לדעת יותר על
ריקען של שתי הנאשמות, על העומק
הפסיכולוגי של הקשר ביניהן ודרכן
אל הפשע — לא ימצא זאת בספר.
חלק גדול מהספר מוקדש לאספקט
העיתונאי של הפרשה, להתנהגותם של
העיתונאים ועורכי־העיתונים. שטרם־
מן מנתח את עקרונות חופש-העיתונות
וצינעת־הפרט, ואת ההתנגשות ביניהם
בפרשת יערי.
״ראיתי דראמה חברתית אדירה ורציתי
לכתוב עליה,״ אומר שטרסמן.
מייד עם מעצרן של השתיים פנה
למו״ל נודע והציע לו את הספר. אולם
מו״ל זה סירב, ואמר שלא יהיה בו
עניין. המו״ל השני, הוצאה לאור כי־נרוב
קפץ על המציאה.
״כמה ספרים אתה מצפה למכור?״
שאלתי את המחבר, והוא ענה :״המון!״
אילגה אלד) —י

ביוני 1985 הגיע להנהלת המועדון
מידע, לפיו מתכוונים המפל ואנשי־ציוותו
להתקפל עם הספינה ולהפליג
להודו. אולם להנהלת המועדון לא היו
ראיות של ממש.
כדי למנוע את בריחתה מאילת,
פנתה הנהלת המועדון לבית־המישפט
המחוזי בבאר־שבע וקיבלה היתר,
לפיה היא רשאית להעלות על הספינה
נציג מטעמה, שישהה בה כל שעות
היממה.
המפל, לעומת זאת, החל בחיפושים
אחר משקיע חדש, לאחר שהבחין שהפיקוח
מצד המועדון נהפך להיות צמוד
מדי.
קללה והתעלסות. יום אחד, במהלך
ישיבת־עבודה בין המפל ליוסי
רהט, איש־הפירסום של הספינה, התלונן
המפל על היחסים העכורים בינו
לבין לואיס וסיפר על רצונו לפרוש
מהשותפות. רהט, מבלי להיכנס לפרטי
הסיכסוך בין השניים, הסכים לרכוש
את הספינה, בתנאי שלואיס יסיר את
השיעבוד מעל הספינה.
הפרקליט אלדן אקר, נציג המשקיעים
החדשים :״תחילה חתמנו עם
המפל על הסכם תפעול, לפני חתימת
החוזה, מתוך החשש שלאחר העברת
הבעלות לידי המשקיעים החדשים
יסרב המפל להפעיל את הספינה.״
לאחר ביצוע רכישת הספינה על־ידי
רהט ועור שני שותפים, היא חזרה
לשוט במימי ים־סוף, אולם הפעם
באופן עצמאי וללא פיקוח כלשהו.
״אך לבסוף ההיסטוריה חזרה על
עצמה,״ מספר עורך־הדין אקר .״במרוצת
החודשים הגיעו אלינו שמועות
על תיפעול כושל מצד המפל. בעלי•
המניות לא היו מרוצים מאופן התיפ־עול,
והסיפורים ששמענו מהבעלים
הקודמים החלו אט־אט להתאמת״.
כדי לפנות את המפל מהספינה, פנו
המשקיעים החדשים לבית־המישפט
והוציאו צו לתפיסת הספינה.
המפל, שהגיעה אליו הידיעה כי
המשקיעים החדשים קיבלו צו המורה
לאנשי־הצוות לפנות את הספינה בתוך
יממה, החליט לפעול מהר ולהרים עוגן.
לפני כן דאג, בעזרת אנשי־הצוות,
לרוקן את תכולת הווילה, אותה שכרו
למרכז העיר מתושב מקומי.
ליגאל אילוז, שכנו במרינה, שראה
כיצד המפל ואנשי־הצוות מעמיסים
תנור, מקרר ורהיטים, סיפר המפל:
״אנחנו נוסעים לחמישה ימי חופשת־מולדת
״.השכן בלע את הפתיון.
בלילה שבין ה־ 29ל״ 30 באוגוסט
,1985 כשהגיע עורו־הדץ אקר ובידו
צו־התפיסה, הסתבר כי איחר את המר
עד. המפל והספינה על אנשיה כבר
הסתלקו.
חמישה חודשים לאחר בריחתה
הגיעה הידיעה הראשונה, לפיה עוגנת
(המשך בעמוד )32
העולם הז ה 2584

^ לי הו (אלי״) נעים ,22 ,היה
> £משוחרר מצה״ל רק ימים ספורים
כאשר פותה לנסוע נסיעת־חינם לצרפת
ולהולנד. הוא לא שאל הרבה
שאלות, לקח את דרכונו והצטרף
לנסיעה. נעים, תושב אשקלון, איננו
נרקומן ואפילו לא השתמש בסמים
בחייו. בתמימות וחוסר־נסיון נפל
לרשת מבריחי־סמים, והפך לבלדר. עם
בואו ארצה נעצר, נחקר והפן־ לעד־מדינה.
בעדותו סיפר על נסיעתו מלאת
הסיוטים והפחדים.

מי יסבסד אותי באוכל, כלכלה ושינו
ז׳קי אמר שהוא מסכים חצי־חצי, אבי
חיים לא הסכים, כי הוא קנה לי או
כרטיס־הטיסה, ולכן ז׳קי צריך לשלו
את הכלכלה.
ז׳קי שאל אותי בדרך כמה סם אנ
יכול להעביר בגוף שלי. אמרתי ל
שאני יכול להעביר 100 גרם במעייב
הוא אמר שזה לא שווה ולא משתלב
הוא ביקש שאנסה לקחת 400 גרם
הסברתי לו שזו פעם ראשונה שלי, ואנ
לא יודע אם אצליח. ז׳קי אמר ל
שמנסיון שלו הוא כבר העביר פעו
700 גרם בתוך הגוף שלו.
כשהגענו לאמסטרדאם, הלכנו למ
לון ששמו דוילג׳ גרין, והזמנו חח
אחר לשלושתינו. חיים וז׳קי הלכו לח
פש אדם ששמו סלומה, ואני נשארת
בחדר. הם חזרו עם עוד אדם, והראו ל
שהביאו סם. התברר לי שזהו סלומד
שהוא נרקומן שבודק את הסם. הה
יכול להציע להם את הסם הטוב ביותו
ומקבל תמורת זה כמה גרמים מהסב
כדמי־תיווו.
סלומה לקח נייר־כסף דק, שם עלי
את הסם ועשה פילטר מנייר״כסף. הד
ליק מצית מתחת לנייר עם הסם, והרי
את המצית מקצה לקצה ואת העש
שאף. אחרי שהוא בדק את הסם הוא ל!

להלן סיפורו של נעים:
שוחררתי מצה״ל בתחילת אוקטובר
,1985 וחיפשתי עבודות שונות. ישבתי
יום אחד בבית־קפה באשקלון עם חברים
ושתינו קפה. כאשר הלכתי לשלם
פגשתי את חיים מכלוף, ואמרתי לו
שלום. אני מכיר אותו מאשקלון, ואחיו
איציק חבר שלי.
איציק סיפר לי שחיים השתחרר לא
מזמן מבית־הסוהר, אבל לא ייחסתי לזה
חשיבות. הייתי רואה אותו בכל מיני
מקומות בעיר והיינו מחליפים שלומות.
באחד הימים איציק אמר לי שאחיו
נוסע לצרפת, הוא לא אמר לי למה.
אני ידעתי שחיים עוסק בסחר של מכוניות
וגם מתעסק באבטיחים.
כשאמרתי לחיים שלום בבית־הק־

פה, שאלתי אותו מדוע טרם נסע לחדל.
הוא השיב לי שדחה את נסיעתו.
כאשר הצטרפתי לחבריי בקפה, ראיתי
שחיים יוצא וקורא לי החוצה.
הוא אמר לי :״אתה רוצה לבוא איתי
לצרפת?״ שאלתי לשם מה, אבל הוא
לא אמר לי במקום לשם מה. הוא רק
שאל אותי אם יש לי דרכון מוכן. אמרתי
לו שיש לי דרכון, והוא אמר:
״בוא, תטוס איתי לצרפת, תעשה חיים,
תבלה איתי בהולנד באמסטרדם, נכייף
עם בחורות, דיסקוטקים״.
הופתעתי, ושאלתי אותו שוב בשביל
מה. הוא אמר שיש לו שם עסקים,
ולפני שנטוס הוא יסביר לי הכל.

לתחוב לתחת!

ך ץ יים אמר לי להביא איתי את
( 1פינקס־המילואים שלי ואת תעו־דת־הזהות,
כדי להוציא אישור־יציאה
מהצבא. קבענו להיפגש באותו ערב
בבית שלו, אחרי שאני אוציא את
האישור מקצין־העיר.
בשעה הקבועה באתי לבית של
חיים, ואמרתי לו שהוצאהי אישור־יצי־אה
מהארץ. הוא הכניס אותי לחדר
נפרד, הוציא ממיכנסיו 600 אלף שקל
ישנים ואמר לי לקנות בכסף כרטיס־טיסה
לתאריך 31 בנובמבר ,1985 שזה
היה למחרת היום.
ירדתי מביתו של חיים, תפסתי מונית
ספיישל למישרד־הנסיעות, וביקשתי
מהפקידה כרטיס־טיסה לפאריס
למחרת היום. תוך כדי כך שהיא מטלפנת
לאל־על, הגיע חיים למישרד. הוא
קרא לי ואמר לי להשאיר לו את העניין,
והוא יטפל בזה. נתתי לו את כל
המיסמכים שלי והחזרתי לו את הכסף
שנתן לי. קבעתי איתו פגישה בבית
של אמא שלו, בשעות־הלילה.
באתי בלילה לפגישה, אבל חיים לא
היה, אז הלכתי הביתה לישון.
בבוקר פגשתי את חיים. הוא נתן לי
כסף ואמר לי ללכת לשלם את מס־הנסיעות.
חזרתי לביתו של חיים ונתתי
לו את התלוש. הוא אמר לי לבוא אליו
הביתה בשעה 6וחצי בערב. כאשר
באתי, הוא נתן לי את כרטיסי־הטיסה
ואמר לי ללכת הביתה, להכין את כל
הציוד, כי מחר אנחנו טסים.
בלילה חיים העיר אותי ושאל אם
ארזתי הכל, ונתן לי שני גלילים ארוזים
בניילון שקוף, בגודל של כ־10
סנטימטר בערך. וקוטר של שתי אצבעות.
זה היה דומה לשני פילמים.

הוא אמר לי ״אתה רוצה לנסוע איתי
^ לצרפת?״ שאלתי :״למה״ אכל הוא לא
אמר לי כמקום לשם מה. הוא אמר:
״כוא, תטוס איתי לצרפת והולנד, נעשה
חיים, נכייף עם בודדות כדיסקוטקים.״

בלילה לפני הנסיעה העיר אותי ואמר
לי :״אתה רואה את זה? זה הכסף, ואתה
צריף לדחוף את זה לתחת שלך.״ הוא
הדו״יס לי, הוריד את מיכנסיו ודחף ו״ליל.
בדרד לשדה־התעופה הוא אמר לי שאם
יעצרו אותו אני אמשיך לבדי לכתובת
שנתן לי, ושם אפו״וש את ז׳קי, שהוא
נכה ביד וברו״ל. כי פעם ירו בו.
היינו במלון ארבעה ימים כשחייב ודיי
יוצאים בל הזמן לבילויים. הם אמרו לי
שעליי להישאר במלון כדי שלא ייראו
אותי איתם כאשר הם נפגשים עם
פוחרי־ם מים, ולא כדאי שיכירו אותי.

חיים אמר לי שזה הכסף שאני צריך
להעביר לחוץ־לארץ. ואמר לי :״אתה
צריך לתחוב את זה לתחת שלך ״.שאלתי
איך, והוא הדגים לי. הוא הוריד
את מיכנסיו, דחף גליל אחד לפי־הט־בעת
שלו, ואמר לי :״ראית? עכשיו י אתה תיקח.״
אמרתי לו בסדר, ושמתי את הכסף
אצלי במעיל. חיים קרא לגליל ״זרג״,
והדגים לי את כל העניין בחדר־הש־רותים.

5בבוקר חיים העיר אותי ואמר
שמחכים לנו. בחור בעל גוף מלא חיכה
לנו במכונית לבנה. בדרך חיים אמר לי:
״אם יעכבו אותי, אז תיקח את הכתובת
הזאת, כל נהג־מונית מכיר אותה. אם
אתה לא טס איתי, תפגוש את ז׳קי ממן
ותיתן לו את הכסף.״ הוא רשם על
פינקס־המילואים שלי את השם ז׳קי
ממן ואת הכתובת :״רפובליק, בובי
מומט.״
הוא תיאר׳את זיקי שהוא נכה ביד
וברגל, שיער שחור, רזה, עם שפם.
שאלתי אותו ממה ז׳קי נכה, ואז הוא
אמר לי שירו בו.
אבל חיים לא נעצר. הגענו לשדה־התעופה
וחיים אמר לי :״מפה אתה לא
מכיר אותי, ואני לא מכיר אותך!״ חיים
שאל אותי אם החדרתי את הזרגים
לבטן, אמרתי לו שכן, אבל בעצם הז־רגים
עם הכסף היו אצלי בז׳אקט.
כשעליתי למטוס ישבתי ליד בחורה,
אבל חיים ניגש אלינו לפני ההמ

בדירך
לאמסטרדאם התחילו ויכוחים בין
^ חיים וז׳קי מי יפבפד אותי, באוכל כלכלה
ושינה. דקי אמר שהוא קנה לי את
הכרטיס זיקי צריד לשלם את הכלכלה.
אמרתי לחיים שאני רוצה לדבר איתו,
^ כי אני יודע שהלשינו עליי ואני לא מוכן
לקחת איתי חומר. הוא ענה לי :״אם
אתה לא רוצה לקחת את הסם, אז מצידי
שתיזרק לכלבים, אתה יכול למות באן:״
ברכבת בא אלינו מבקר ואמר שאנחנו
צריכים להוסיף כפף לכרטיס. חיים לא
רצה לשלם לו ואמר שיביא שוטרים.
המבקר עיכב את הרכבת וזרק את
החפצים של חיים ושלי מהחלון.
בביקורת הגבולות אמרו לי שאני
מעוכב. הבנתי שמישהו הלשין עליי,
וכל עולמי חרב עליי. ידעתי יטה־מישטרה
תתפוס אותי עם הפס.

ראה וביקש מהבחורה להתחלף איתו.
חיים התיישב לידי והתחיל לספר לי
בטיסה בדיוק למה אנחנו נוסעים.
הוא אמר לי שאני נוסע כדי לייבא
סם לישראל מצרפת, ואמר לי שאני
אעביר את הסם לארץ על גופי, כמו
שהכנסתי את הזרג למעיים. חיים הסביר
לי שהוא בדוקאי (מוכר למיש־טרה)
וכל הזמן בודקים אותו.
אני בהתחלה נבהלתי, אבל הבנתי
שאני לא יכול להתחמק. אמרתי לו
שאם אני עושה את זה אני מסכן את
החיים שלי, ומה אני מקבל בתמורה?
חיים אמר לי שאקבל 5,000 דולר,
אחרי שאני אחזור עם הסם לארץ.
נחתנו באורלי, שתינו קפה ואז
נסענו באוטובוס לפאריס. חיים אמר לי
להתנהג רגיל, כי אני הולך לפגוש אנשים
קשים ״ומי שינסה להיכנס בר תיכנס

הלכנו לקפה בובי מומט בלי בעיות,
כי חיים כבר היה שם בפעם הקודמת
שהיה בצרפת. ישבנו בקפה וחיכינו
איזה שלוש שעות, ואז הגיע בן
אדם צולע, שהציג את עצמו בשם ז׳קי.
ז׳קי שאל את חיים אם הביא לו את
הכסף, ואז נכנסנו למלון סמוך, חיים
נכנס לשרותים וחזר עם שני הזרגים
שהיו אצלו, וביקש ממני שגם אני אוציא
את הזרגים שלי ואתן לו. נכנסתי
לשרותים, עשיתי כאילו אני מוציא אותם,
והבאתי לו. פתחתי את הניילון,

יישרתי את השטרות ונתתי אותם לחיים.
היו
שם 13 אלף דולר. חיים נתן
לז׳קי 10 אלפים דולר, והשאיר לעצמו
שלושת אלפים דולר.
חזרנו לבית־הקפה. וחיים התייעץ
עם זיקי איפה לישון. הלכנו לחפש חדר
ולא מצאנו, ואז ז׳קי הציע לנו לישון
אצלו.
נסענו במטרו לאיזו שכונה, והתברר
לי שבשכונה הזאת גרים הרבה יהודים.
הלכנו לישון, וחיים שם שעון מעורר
על שעה 5ואמר לי להעיר אותם, כי
אנחנו נוסעים בבוקר לאמסטרדאם, לייבא
סם. הלכנו לישון, וכאשר היערתי
את ז׳קי וחיים, הם לא רצו לקום. הם
ישנו עד הצהריים, ואחר־כך קמו ואיר־גנו
נייר־דבק שקוף. חיים אמר לי שבתוך
זה שמים את הסם. הם עשו חשבון
שבכסף שיש להם ז׳קי יכול לקנות
כמות של 350 גרם בערך, וחיים 140
גרם.

700 גדם

במעיים
*סענו לתחנת־רכבת שמסיעה
^לאמסטרדאם. קנינו כרטיסים ועלינו
לרכבת. בדרך חיים ניסה לשכנע
את ז׳קי להיות שותפים בסם וגם
בבלדר. ז׳קי הסכים, בתנאי שחיים יהיה
אחראי שהסם יגיע לארץ בשלמות.
אבל בדרך התחילו ויכוחים ביניהם

המליץ עליו. סלומה אמר להם שבעו
כמה ימים צריך להגיע עוד סם מתוו
כיה, אז שיחכו.
חיים וז׳קי שוב הלכו עם סלומז
ואני נשארתי במלון. הם חזרו רק לב
חרת בבוקר והביאו עוד סם לבדיקו
צבע הסם בשני המיקרים היה חום. או
הסם הזה הם כינו ״קוק״.
בלילה שוב בא סלומה והביא עו
דוגמה. הם שוב ניסו אותה, אבל סלומ
לא המליץ. והם יצאו שוב יחד לחפ׳
סמים. ושוב חזרו למחרת בבוקר. ה
אמרו לי כי מכיוון שהסמים שישנ
עכשיו בשוק לא שווים, הם ייאל*
להתעכב.
היינו במלון ארבעה ימים, כשחיי
וז׳קי יצאו כל הזמן לבילויים ואנ
נשארתי במלון, כי הם אמרו שלא טו
שייראו אותנו יחד. כי אני הבלדר וה
הולכים להיפגש עם סוחרי־סמים, ול
כראי שיכירו אותי.
אחרי ארבעה ימים הם הביאו ס
חדש, עשו בדיקה ואמרו שהסם טוו
ואז אמרו לי לארוז את כל החפצים נ
אנחנו צריכים לעזוב. הלכנו לדירה ש
סלומה. ושם היתה בחורה בשם רוזי.
היא סיפרה לי שהיא ממוצא מא
רוקאי. היו לה שערות שחורות מסו
רקות אחורה, גובהה 1.60 מטר ומיבנו
גוף שמנמן. היא סיפרה לי יותר מאוחו
שהיא מנתניה, והיא גרושה, והיא כבו
שבע שנים בצרפת.
כאשר חיים וז׳קי עזבו את הדירו
רוזי סיפרה לי על ישראלית שנתפסו
בגרמניה עם שני קילוגרם הרואין ב
מיזוודה, ויושבת שם בכלא. היא שאלו
אם אני הבלדר שלהם וכמה. הם משל
מים לי עבור זה. רוזי אמרה לי של:
כדאי לי להעביר את הסם, כי כבר רא
אותי הרבה אנשים באמסטרראם, ואו
אתפס יאכילו אותי מאסר ארוך.
אחר הצהריים חזרו כולם לריק
ודיברו בהתלהבות על הסם שקנו. ה
אמרו שזה קוק טוב, שילך טוב ב אק
חיים עור הוסיף, כי אם זה לא ירוץ טוו
על נייר־כסף, יש לו חומר שאפש!
לערבב, והזכיר סוכר־ענבים. חיים קנו
מאזניים בהולנד ושקל שני גרם מה
חומר, אותם נתן לסלומה.
אחרי שסלומה הלך, הם אמרו ש!ו
ריר לארוז את החומר. חיים ביקש ממו
שאביא נייר־צלוטייפ מהתיק שלו. הו;
ביקש ממני שאפרוס את הנייר לה
תיכות של חצי מטר, פתח את השקי!
(המשך בעמוד 32

אילבד, א&זן — 31

הרפתקותיו של בלדר־סמים

במדינה

לנקודת גבול, והמבקר אמר לנו שא(המשך
מעמוד )29
בה היה הסם ולקח נייר־כסף מאחת נחנו צריכים להוסיף עוד כסף עבור
הכרטיסים.
המגירות במיטבה.
חיים אמר שהוא לא מוכן לשלם
חתכתי חתיכה של חצי מטר בערך ׳
מנייר־הכסף, והנחתי אותה על הצלו־ ושיביאו שוטר. המבקר הלך והביא אי־טייפ.
חיים העביר את החומר משקית תו עוד מבקרים, ובגלל זה הרכבת
הניילון לנייר הכסף בכפית, והתחיל התעכבה. חיים התעקש ולא רצה לשלגלגל
את החומר עם נייר הכסף. את זה לם, אז המבקרים לקחו את החפצים
עטפנו מיספר פעמים בנייר־הצלוטייפ, שלנו וזרקו את התיקים החוצה. אני
ירדתי והצלחתי להציל את התיק שלי.
ונוצר גליל של בערך 15 סנטימטר.
לאחר כמה דקות חיים הסכים לשאז
אמרתי לחיים שאני רוצה לדבר
איתו על הנסיעה. אמרתי לו שאני יודע לם להם, והוא לקח אותם לתא של ז׳קי.
שהלשינו עליי. ואני לא רוצה לקחת ז׳קי הוציא כסף ושילם, אז פרץ ויכוח
בין ז׳קי וחיים. ז׳קי אמר לו :״מה אתה
איתי חומר.
הוא ענה לי :״אם אתה לא רוצה מביא שוטרים לפה, כשאתה יודע
להעביר את הסם — אז מצירי שתיזרק שהסם במיזוודה שלי?״
כשבאנו לצרפת, חיים אמר לי שצי
לכלבים, ואתה יכול למות כאן!״

(המשך מעמוד )30
הספינה במחוז נידח, אי־שם בהודו.
לאחר קבלת מידע זה, הצטרף האינטרפול
לטיפול בפרשה, והוציא
צווי־מעצר לספינה ולהמפל. אולם
בהגיעם להודו, הספיק המפל להתל
ברהט ולהימלט שוב. הפעם היעד היה
אוסטרליה.
אך שם ארבו, בשני נמלים, אקר
ורהט, מצויידים בצווים של בית־מישפט
אוסטרלי. כשהבחין המפל,
בהגיעו לנמל האוסטרלי, ביוסי רהט
ואנשי־מישטרה המתקרבים לספיגה,
התעלף במקום, לא לפני שפלט מפיו
מילות־גנאי.
שם, אגב, הסתבר כי המפל, שטען
במשך כל תקופת שהותו באילת כי
הוא יהודי, אינו אלא קתולי, ששימש
שבע שנים קודם לכן ככומר בכנסיה
בדרום־אנגליה.

.,דק אמו דח״ם, :אחה חיקח חצי
והבלוו שלוקח חצי. זיק אמו שיש
לו טחורים, והוא לא ינוד לקחת״
אני רוצה לציין שלא היה לי כסף
בכלל, ואני נלחצתי מהמצב. אמרתי לו
שאם אני אתפס בהולנד או במקום
אחר, אני אזרק לכלבים ואף אחד לא
ידאג לי, כי ההורים שלי אפילו לא
יודעים שנסעתי.
,חיים אמר לי לא לדאוג, כי אם אתפס
הוא יעמיד לי עורו־דץ, והעונש
הכי חמור שמקבלים בהולנד זה ארבעה
חודשים. לאחר שראיתי שאין לי ברירה,
הסכמתי. ביקשתי כסף כדי לאכול,
חיים נתן לי חמישה גילדן והלכתי.
כאשר חזרתי לדירה, ראיתי על השולחן
ארבעה זרגים. ז׳קי אמר לחיים:
״אתה תיקח חצי והבלדר שלך יקח את
החצי השני ״.ז׳קי אמר לחיים שיש לו
טחורים והוא לא יכול לקחת בגוף.
חיים הלך לשולחן, לקח את שני
הזרגים הגדולים ביותר, הוריד את
מיכנסיו בסלון, לעיני כולם, ודחף את
שני הזרגים לפי־הטבעת. אחרי שדחף
אמר שהוא לא יכול לקחת יותר.
חיים נתן לי את הזרג ואמר לי ללכת
לשרותים ולדחוף אותו. הלכתי לש־רותים,
אבל שמתי אותו בתוך הביטנה
של הז׳אקט האפור שלי. חזרתי
ואמרתי שאני לא יכול לקחת יותר, כי

מקל בצואה

ך* ונענו לרכבת לפאריס ברגע הן
\ אחרון, ואפילו לא הספקנו לקנות
כרטיסים. עלינו לרכבת וחיים אמר
שאפשר לקנות כרטיסים אצל המבקר.
ז׳קי ורוזי לקחו תא נפרד, ואני וחיים
היינו בתא אחר ברכבת.
כשבא המבקר, חיים קנה כרטיסים.
אבל כאשר הגענו לגבול בלגיה, בא
מבקר נוסף ואמר שצריך לקנות עוד
כרטיס. המשכנו בנסיעה והלכנו לישון,
אבל אחרי עוד שעתיים הגענו שוב

ריר לחזור לארץ לפני הזמן, כי אין לו
יותר כסף. הוא ניסה לשכנע אותי לקחת
עוד 150 גרם בשביל ז׳קי, כרי
שהוא ישלם את כרטיס־הטיסה שלי.
הוא אמר שאין לו כסף לכרטיס, ואם
אני לא אקח את הסם עבור ז׳קי, אני
אשאר למות בצרפת.
אמרתי לו שאני לא אשאר למות
שם, כי הוא צריך בלדר בשביל עצמו,
ושישיג את הכסף. אז ז׳קי אמר שנעוף
מהבית שלו, כי אנחנו רק מנצלים אותו
ולא מוכנים לעשות כלום עבורו.
חיים ואני עזבנו את הדירה ונסענו
לבית־הקפה. ישבנו שם שלוש שעות,
עד שהלכנו למלון ושמנו את החפצים
שלנו. אז נסענו למישרד של אל־על,
וחיים אמר לי לעשות הצגה שגנבו לי
את הכסף שלי, ואולי אקבל כרטיס־טיסה
חינם. אמרתי שאשתדל לעשות
כמיטב יכולתי, אבל אם זה לא יצליח
שיקנה לי כרטיס.
נכנסתי לבדי למישרד ודיברתי עם
פקידה. היא אמרה לי שאין באפשרותה
להקדים לי את הטיסה, אבל אני יכול
ללכת לדבר עם הקונסול. הפקידה אמרה
לי שצריך 160 דולר עבור הכרטיס.
חזרתי עם חיים למלון, אני עליתי
לישון וחיים הלך לבלות. חיים חזר
בשעת־לילה מאוחרת עם עוד בחור,
העיר אותי ושאל איפה הסם שלי. הוא
לקח אותו מהתיק ואני הלכתי לישון
חזרה. בבוקר הערתי את חיים ואמרתי
לו שאין זמן, כי צריך לטוס ארצה. זה
היה ב־ ,28.11.85 ביום שחזרנו ארצה.
חיים נתן לי כסף לכרטיס, ואני
הלכתי וקיבלתי מהפקידה את כרטיס־הטיסה.
לקחנו מונית ונסענו לשדה-
התעופה אורלי. בדרך חיים אמר לי
שאם אתפס. אקבל רק שנתיים, והוא
ידאג לי לעורך־דין, והעיקר שלא אזכיר
את השם שלו.
בשדה־התעופה נפרדנו, וכל אחד

קריית־נולאכי
יזם או תמ״ם
ויכוח בין סוחרים
לראש־מועצת קרייודמלאכי
כלל מאסרה מעוספת
ביום השני בשבוע שעבר ניצבו
בלישכתו של יוסף ונונו, ראש״מועצת
קריית״מלאכי, נציגי הקבלנים הפרטיים.
במהלך וויכוח סוער החלו לעוף
חפצים ואף נזרקה מאפרה לעבר ראש־המועצה.
שוטר הגיע למקום, אך לא
נמסרה תלונה נגד המתפרעים.

מדווח איציק אלמקיאס:

הלך לדרך שלו.
כאשר הגענו ארצה ומסרתי את הדרכון
שלי בביקורת־הגבולות, אמרו
לי שאני מעוכב. שוטרים לקחו אותי
לחדר של ביקורת־גבולות. הסם היה
בתוך שרוול של חולצה כחולה בתיק
שלי. ראיתי גם את חיים מגיע לשם,
אבל הוא לא הסתכל עליי בכלל.
בשלב זה אני ידעתי שמישהו הלשין
עליי, הרגשתי שחרב עליי עולמי
והמישטרה תתפוס את הסם שהיה ברשותי.
כאשר
אף אחד לא הסתכל, הרמתי
את התיק שלי, עשיתי את עצמי כאילו
אני מחפש סיגריות, הוצאתי את החולצה
הכחולה שלי וזרקתי אותה מתחת
לכורסה מבלי שהשוטר הבחין בי.
אחר כך בא שוטר שני, ביקש ממני
לקחת את כל הציוד שלי ולקח אותי
לחדר אחר. הוא ביקש ממני להתפשט
לגמרי, והוא ערך עליי חיפוש. הוא
ביקש ממני גם לעשות צואה. הוא לקח
אותי למיבנה אחר, ושם עשיתי צואה
על הריצפה. הוא חיטט עם מקל ולא
מצא דבר.
שאלו אותי אם אני מכיר את חיים
מכלוף. הייתי מופתע מאוד, אבל אמר

שלא מכיר אותו. השוטרים שאלו
לשם מה נסעתי לצרפת, ואמרתי לשם
טיול. הם חיפשו בפינקס־המילואים
שלי ומצאו שם את שם בית־הקפה
ושמו של ז׳קי, שרשם לי חיים כאשר
יצאנו מהארץ. אמרתי להם שזה שם
של חבר מהצבא. אבל הם אמרו לי
שהם יודעים טוב מאוד את מטרת־הנ־סיעה
שלי, ושאם הפעם לא עשיתי
משהו — שאזהר להבא.
עד כאן סיפורו של אלי נעים, עד־המדינה.
נעים
חזר למועדון־השוטרים, כרי
לקחת את החולצה עם הסם, ולסלק
אותה משם בטרם תימצא על־ידי שוטרים,
אבל לא הצליח בכך.
במשך שבוע ימים הסתובב בארץ
אצל קרובים ומכרים, עד שנעצר. בחקירה
זו, לאחר שהציגו לפניו את החולצה
הכחולה והסם שנמצא בה, נשבר
נעים והודה בכל. הוא הסכים להציל
את עורו ולהפוך לעד־מדינה.
חבריו להרפתקה עדיין במעצר, ו־מישפטם
טרם הסתיים. התובעת, שלומית
אריאל, הגישה לבית־המישפט את
עדותו של נעים, כדי להביא להרשעתם
של חיים מכלוף וז׳קי ממן.

את הקבלנים הרגיזה החלטת המועצה
לקחת את ניהול שוק הרוכלים
מקבלן פרטי ולמוסרו למועצה.
הסוחרים אף הודיעו על שביתת
מיסחר כללית, אם לא יתקבלו התנאים
שלהם. ראש־המועצה השיב בשלילה
ועשרות חנויות ובתי־עסק בקרייה
נסגרו. גם סניפי הבנקים הצטרפו
לשביתה. במקום נשארה פתוחה רק
תחנת־דלק אחת, לשעת חרום.
מארגני השביתה טענו, כי למרות
הבטחות ראש־המועצה לא מומשו ההתחייבויות
לגבי השוק הפתוח, בו פועלים
רוכלים, והוא פוגע בפרנסתם. הם
הסבירו כי הם נאלצים לשלם מיסי
ארנונה גבוהים יותר מאשר בערים שכנות.
השובתים אף אירגנו הפגנה ונשאו
שלטים בפתח מועצת הקרייה.
ונונו, לעומת זאת, טען כי בשוק
הפתוח המחירים זולים יותר והוא צריך
להתחשב גם במצבם הכלכלי של תושבי
הקרייה.
בסיום הגיעו הצדדים לפשרה: השביתה
הופסקה, נקבעה ועדה שתפקח
על המחירים והמועצה החליטה להפעיל
את השוק הפתוח רק יום אחד בשבוע.
אם יתברר שמחירי הפירות והירקות
בשוק המיסחרי גבוהים מאלה של
שוק הרוכלים, יופעל השוק הפתוח
למשך יומיים בכל שבוע.

טיפות בתוך ארה״ב $37.-בלגד.
טוס לאמריקה ט.וו.א וקח כל טיסת ט.וו.א בתוך
ארה״ב (פרט לאלסקה והוואי) תמורת $37.-בלבד.
הזדמנות פז: מן הצפון ועד הדרום, מן החוף המזרחי
ועד לחוף המערבי.
הכל שלך
הכרטיסים לטיסות הפנימיות תקפים עד ל.31/3/87 -
תאריך אחרון לטיסות .15/4/87 -לבחירתך 4עד 6
טיסות פנים, ועליך לרכוש את הכרטיסים עד 7ימים
מראש.

שירות אמריקני אמיתי לאויד
בל הדרך.
חופשתך מתחילה למעשה מרגע עליתך למטוס. כל
הדרך תהנה מתשומת לב של צוות אמריקני יעיל
ומסור, עם חיוך רחב ושירות לבבי שאין דומה לו.
ט.וו.א עושה הכל להבטיח שתהנה מהטיסה עצמוז^
כמו מהחופשה.
אנא טלפן אלינו לטל־ 03-651212 או פנה לסוכן
הנסיעות שלך לקבלת פרטים נוספים.
טיסה נעימה.

מובילה לאורך כל הדרך לארה״ב

העולם הזה 2584

ך ודא התביישתי כל השנים.
*//חשבתי, אולי אני טועה טעות
נוראה ועושה להם עוול. הרי לא
יכולתי להאמין שאחי עושה לי דבר
כזה. קיוויתי שזה רק עניין של זמן,
ואחי ימצא לו אשה, יקים בית וישכח
את אשתי. אבל זה לא קרה.״
כאשר מדבר שרגא בוקסבאום על
פרשת־האהבה שבין אשתו, חנה, ואחיו,
יוסף, הוא משתדל מאוד לכבוש את
רגשותיו. רק מישקפיו, המתכסים באדים,
מסגירים את כאבו וצערו.
שרגא הוא גבר בן ,45 העובד כפקיד
בעיריית תל־אביב, ובערבים מנגן
בתיזמורת בחתונות או במועדוני־

כאשר אחי התגייס לצבא, הוא
העביר את מרכז חייו לביתנו. הוא לא
הסתדר כל־כך טוב עם אמי, והעדיף
לחיות אצלנו. גם החברים שלו הירבו
לבקר אצלנו. בינתיים נולדו לי שלושה
ילדים, ובעצם הייתי שמח שאחי
נשאר ללון אצלנו בלילות, כשאני
יצאתי לעבודה. לא רציתי שאשתי
והילדים ישארו לבדם. לאחי לא היה
חדר אצלנו, וכאשר נשאר לישון, היה
ישן בסלון.
במשך כל שנות נישואינו היחסים
שלי עם אשתי היו קרירים ומנוכרים.
הרגשנו שמשהו לא בסדר. רציתי כמה
פעמים לארגן את הדברים ולהיטיב את

לא קרה. כל החברים שלו התחתנו כבר
מזמן, ואחי, שהוא היום בן ,36 עדיין
רווק.
אמי חשדה ביחסים בין אחי ואשתי,
ודיברה על זה עם אבי לפני מותה. היא
גם פנתה אליי ורמזה לי רמזים עבים,
שלא רציתי להבין. אחרי שאמי נפטרה,
אבי התחתן עם אשה שניה ועבר לגור
אצלה. הוא השאיר את דירתו לאחי,
בתיקווה שכאשר תהיה לו דירה יהיה
לו קל יותר למצוא אשה ולהתחתן.
אבל גם זה לא עזר.
כל העניין התחיל להיות לי לא
נעים ולא נוח. הייתי יוצא לעבודתי
בערב וחוזר בשעות־הקטנות הביתה,
ומוצא את אשתי ואחי על הספה בסלון
ביחד. זה עשה לי לא טוב.
אתי, אשתי, היתה תמיד חולה, כאב
לה הראש וכאב לה הגרון. היינו אצל
כל הרופאים ובכל בתי־החולים בעיר,
ושום דבר לא עזר. אבל אפילו כאשר
שכבה חולה מאוד במיטה, ואחי היה
נכנס, היו עיניה אורות והיא היתה
מרגישה יותר טוב.
מפני שעבודתי היתה בשעות־הערב,
לא היה לי זמן לאירועים חברתיים,
וכמעט שלא יצאנו לבלות. פעם נודע
לי, כי כאשר אני ניגנתי באיזה מקום
בערב שבת, אשתי יצאה עם אחי לבילוי•
הם לא סיפרו לי על כך וחזרו הביתה
מוקדם, כדי להיות שם לפניי. כאשר
זה נודע לי, היו להם אלף תירוצים.
הם אמרו לי :״מה, לא ידעת? חשבנו
שסיפרנו לך!״

במ שך 20 שנה כב ש שרגא בוקסנבאום (למעלה) את חשדותיו
) דרכים קשה. נפצעתי ושכבתי
הרבה זמן בבית־החולים. עברתי כמה
ניתוחים ונותרתי נכה ברגלי.
גרנו אז בבית משותף, וכיום, אחרי
שנפרדתי מאשתי, גילו לי השכנים כי
הם חשבו שבאותה תאונה קרה לי
משהו ואני לא גבר יותר, ולכן הסכמתי
שאשתי תחיה עם אחי.
הם גם אמרו כי בתקופה ששכבתי
בבית״חולים הם רצו לעשות סקנדאל
לאשתי על התנהגותה, ועל כך שהיא
לא מתחשבת בילדים שבבית. הם גם
חששו שיהיה שם מרחץ דמים.
כעת, אחרי שנודע לאנשים שעזבתי
את הבית, מגיעים אליי כל מיני ידידים
וחברים ותיקים ומספרים לי שבעצם
ידעו על כך כל השנים, והם רוצים
לעודד אותי ולתמוך בי על החלטתי
להיפרד מאשתי.
במשך שנים הייתי כל־כך מדוכא.

ריקודים. הוא נמוך־קומה, צנום ונראה
חסר־אונים ואומלל.
אולי אצל גבר אחר היתה פרשה
כזאת מסתיימת ברצח כפול או התאבדות.
אבל כאשר מביטים בשרגא,
מבינים כי אדם כמוהו לעולם לא ינהג
באלימות, ואולי אפילו לא ירים את
קולו. רק אצל אדם ביישן ומופנם כמוהו
יכולה היתה פרשת־אהבה בין אחיו
ואשתו להימשך 20 שנה בשלווה ובשקט.
כאשר
רואים את התמונות של
אשתו ואחיו המחובקים, שמבטם מביע
אושר ואהבה, קשה לשפוט גם אותם.
האח, יוסף, הנראה בתמונה הראשונה
כאשר הוא בן ,19 היה נער יפה־תואר,
חייכן, ונועז כנראה הרבה יותר מאחיו
שרגא, הקשיש ממנו בתשע שנים.
חנה, אשה נאה, בעלת עיניים כחולות
צוחקות, נראית גם היא כאשה
אוהבת־חיים, שהתחתנה בגיל צעיר
ומצאה את עצמה כלואה בנישואין
חונקים ובלתי מספקים. היא מצאה את
אושרה בחיקו של גיסה יפה־התואר,
הצעיר ממנה בארבע שנים.
כל השלושה חשבו שנקלעו לטרגדיה
מישפחתית חסרת־תקדים, שאין
לה פיתרון, והמשיכו לנהל את חייהם
במילכוד נצחי. הם חשבו על עצמם
כעל גיבורים בטרגדיה יוונית עתיקה,
שגורלם נחרץ.

הוכחות

* בשיחת-טלפון
^ ום אחד, כאשר ניגנתי במועדון־
ריקודים, ניגשה אליי אשה צעירה
והתחילה לדבר איתי. היא שאלה מדוע
אני תמיד עצוב כל־כך, בא לעבודה
והולך בלי חיוך ובלי מילה. אחרי
שדיברנו זמן מה, סיפרתי לה שיש לי
בעיות עם אשתי. להפתעתי היא אמרה
שכולם יודעים על כך, ושזה לא סוד.
היא אמרה שאפילו היא שמעה על
הרומאן שאשתי מנהלת עם אחי,
והבטיחה להביא לי הוכחות.
האשה הזאת טילפנה לאחי ואמרה
לו שהיא רוצה להכיר אותו. היא סיפרה
לו שקיבלה את מיספר־הטלפון שלו

מחמאות
^ עם ל>טוף

^ יפורר של שרגא מגלה רק את
הצד שלו, אבל הוא מצטט את
אחיו ואת אשתו, וניכר כי גם הוא בעצם
מבין אותם, ואינו נוטר להם שינאה.

ואחותי. הם מצידם פנו לאחי ודיברו
איתו. אחותי אמרה לי שהיא שאלה
אותו למה הוא לא מוצא לו בחורה
צעירה ובונה לו חיים נורמאליים.
לדבריה, הוא ענה לה שאין מה לעשות,
כי הוא אוהב את אשתי ואינו יכול
לחיות בלעדיה. גם אשתו של אבי
סיפרה לי מה שנודע לה. היא אמרה לי
כי שמעה שניסו להכיר לאחי כמה
בחורות צעירות, אבל הוא בא למיפגש
עם אשתי .״אז ידעתי,״ אמרה לי,
״שאשתך לעולם לא תוותר עליו ולא
תניח לו ללכת״.
הרגשתי שאין לי עוד מה לעשות
במיסגרת הזאת, והלכתי בעצמי לדבר
עם אחי. נסעתי אליו לדירה של הוריי,
שם הוא מתגורר, ושאלתי אותו מה
יהיה. הוא לא ניסה להתכחש, ואמר לי
שהוא יודע שזו טרגדיה מישפחתית,
אבל אין לו כל שליטה בעניין והוא
מצטער שזה קרה כך.
חזרתי הביתה ודיברתי עם אשתי.
היא אמרה שהיא אומנם אוהבת את אחי
וקשורה אליו מאוד, אבל שהם לא עשו
אף פעם משהו רע. היא אמרה שבחיים
קורים הרבה דברים וצריך לשכוח
ולקבל את זה. היא אמרה שהיא רוצה
שנמשיך לחיות יחד. אמרה כי אחי
ממילא עומד לנסוע לחו״ל, וזה יפתור
את כל הבעיות. אמרתי לה שאני
מבקש שהיא תלך למכונת־אמת, ואם
יתברר שבאמת לא היה לה כל עניין עם
אחי, אני אסכים להמשיך לחיות איתה.
כאשר היא שמעה זאת, היא אמרה:
״טוב, אם אתה מדבר על מכונת־אמת,
אז באמת כדאי שניפרד!״
עזבתי את הבית, אני ממשיך לתמוך
בילדים ולתת כסף, אבל אני רוצה

כי אשתו בוגדת בו עם אחיו(למטה) .כעת הוא השתכנע ורוצה גט
סיפר שרגא:
הכרתי את חנה, אשתי, כאשר הייתי
נער בשכונת־התיקווה. גרתי שם עם
הוריי, אחי הצעיר, יוסף, ואחותי. חנה
התגוררה בשכנות, יחד עם הוריה. היא
היתה צעירה ממני בחמש שנים, ואני
זוכר שכבר לבר־המיצווה של אחי היא
באה כחברה שלי.
היינו חברים זמן מה, נפרדנו, חזרנו,
ובסוף בשנת 1965 התחתנו.
במשף השנה הראשונה לנישואינו
התגוררנו אצל הוריי, בשכונת־התיק-
ווה. אחר כך מצאנו לנו דירה בתל־אביב,
והוריי עברו להתגורר בגיב־עתיים.

היו
גם מיקרים אחרים, שאני נזכר
חיינו, אבל זה לא הלך. לעומת זה, היו
יחסיה של אשתי עם אחי לבביים מאוד. בהם כעת, כאשר אני מדבר על העניין.
כאשר אני מביט היום בתמונות פעם יצאנו לבלות בשבת בפארק־שלהם
יחד, שמצאתי בדירתו של אחי, הירקון. היינו חבורה גדולה: אני,
אני מבין הכל. הרי ממבט ראשון רואים אשתי, אחי, הילדים ועוד כמה זוגות
את האושר בעיניים שלהם, את האהבה חברים עם ילדיהם. פיתאום אחי גילה
ואת השימחה. לי ולאשתי מעולם לא כי שכח את ארנקו בבית. הוא אמר
שהוא חייב לנסוע להביא את הארנק.
היו רגעים כאלה.
כשאחי סיים את שרותו הצבאי, הוא אשתי לא היססה לרגע. היא אמרה
התחיל לעבוד ביהלומים, והמשיך מייד כי תנצל את ההזדמנות הזאת
לבוא אלינו הרבה. התחלתי לחשוד, ותיסע איתו, כדי להביא אוכל לאמה.
אבל לא רציתי לחשוב על זה. כל -הם עלו למכונית ונעלמו. הרגשתי
החברים של אחי התחתנו אחד אחרי כאב, זעם ובושה, ולא ידעתי מה
השני, וקיויתי שגם הוא ימצא לו לעשות.
מישהי, יקים בית וייצא מחיינו. אבל זה בהם כעת, כאשר אני מדבר על העניין.

מחבר, וכי הוא מוצא חן בעיניה. הם
שוחחו בטלפון שיחות ארוכות, והוא
סיפר לה שיש לו קשר עמוק וחריג עם
אשה נשואה, אם לשלושה ילדים
שבעלה לא בבית. הוא דיבר הרבה על
הקשר הזה, וניכר היה שזה מעסיק
אותו ומכביד עליו.
הוא אומנם לא נקב בשם אשתי,
אבל זה היה ברור. היא הקליטה את
השיחות הללו והביאה לי לשמוע.
כאשר שמעתי את קולו של אחי מספר
על אהבתו לאשה-הנשואה, לא יכולתי
להתעלם מזה עוד, זה היה ברור מאוד.
אז חשבתי שאני צריך לצאת מהקשר
הזה, והלכתי לדבר עם אבי

לבנות לי חיים חדשים בזמן שעוד
נותר לי לחיות. אשתי עובדת בבנק,
קרוב ^אוד למקום עבודתי בעיריה.
היא אף פעם לא נכנסת להגיד לי
שלום. כאשר עברה ליד הבניין שבו
אני עובד, כשהפקידים היו שואלים
אותי :״למה היא לא נכנסת אף פעם?״
חשבתי על זה כמה אנחנו קרובים ובכל
זאת כל־כך רחוקים.
אני לא יודע בדיוק למה אני רוצה
לחשוף את כל הפרשה כעת. אני לא
רוצה לנקום ולא שונא אותה ואת אחי.
נדמה לי שהחיים פשוט סידרו אותי.
שרימו אותי וגזלו ממני את האושר
והאהבה שהגיעו לי.
—•אילי״ד, אלד 3 3

הורוסהוס מרים בנימיני

מזל החודש:

איו לדוג
בני זוג1

להיות מתחשב, רגיש ומסור כולו אליה לכת עד כדי לבקש ממך להינשא לו, עלייך *
יהיה חסר״ונועלת. אשה עדינה, נדיבה,
להתיישב עם עיפרון ונייר ולציין את *
ולצרכיה. ותתאים נשית ורגישה כמוהו תרשים אותו
הפריטים הדרושים לחתונה. שעממי אותו 44

** את יים

)איר
עד דמעות עם הפרטים דוגמת מחיר4* , ולטפל לדוג
איך

שימלת־כלה, מחיר האולם וכו׳ .לאחר מכן *
הרומאז בשעת הצזיר
הגיעי להוצאות שלאחר היום המאושר* ,

באשה בת מזל דגים?
אל תחשוב לרגע שזה יהיה קל. בן דגים, חשבי לכמה כסף תזדקקי לניהול משק״ *
** עוד וזאת
וכו׳ טלפון מים,
חשמל,
הבית, מרומם מאוהב, באמת שהוא מאמין כשהוא
אף אחד לא יוכל לטעון שהיא איננה

נשית. היא טיפוס האשה הרכה ביותר בגלגל
את בת זוגו גבוה בשמיים, ולא קל לרדת לפני שיוולדו הילדים. אין דבר שיכול ***
המזלות. רומאנטית, רגישה ורגשנית ולרוב
משם. למעשה, אסור לה אף פעם לשגות להרוס את מצב רוחו הרומאנטי יותר מדף־ *
ולאכזב אותו -הוא יסרב בעקשנות לקבל חשבון, וזה ישכנע אותו להתרחק.
גם מודעת לכך. היא תימשך לגבר גדול, חזק

כל דבר שלילי שקשור אליה. במצב זה
ומגן, גבר שהיא תוכל לסמוך עליו ולהיתלות
ברגע שאת רואה את מבטו הרומאנטי4 ,
בו לגמרי, אחד שיעריך את צרכיה הרומאנ -דרושה מידה רבה של טאקט ודיפלומטיה. הפני את השיחה לכיוון של כסף או כל נושא 4

בשום אופן אי־אפשר לפנות אליו או אליה
טיים הבלתי־פוסקים, בלי לחשוב שהיא 4 ולומר ״זה נגמר״ -ולהסתלק. יצא למישהו
אולי קצת משתטה. היא אוהבת ילדים

אם את רוצה
להיפוד ממנו־־
התחילי לערוך
חשבונות כמה
תעלה חתונה.

איר לדוג ולטפל

+בגבר ב 1מזל דגים?

זהו קרוב לודאי המזל הרגיש ביותר

בגלגל המזלות. בן דגים הוא לרוב רומאג־

טיקן, הוא ימלט מכל אשה תוקפנית או

רכושנית. הוא חייב להרגיש חופשי, לגדול,, 4 להתפתח בדרכו המיוחדת. הוא ישמח לתת

* את אהבתו אך אי־אפשר לאלץ אותו להביע

* אותה כל הזמן. אם מצפים ממנו שינהג כך,

הוא יסוג אל עולמו הסודי והפנימי, שם אי־ וחיות, והבית שלה יהיה מלא בכל מיני חיות לראות דגים עם לב שבורז מלאך נופל לא מעשי משעמם אחר. שבועיים־שלושה והוא *4
יתחיל להסכים איתך שאינכם מתאימים** .
מסוגים שונים. היא אינה מסוגלת לעבוד יראה אומלל יותר.
אפשר ליצור איתו כל מגע.
באותה שיטה עלייך לנקוט אם אתה **
זה יכול להימשך במה שבועות. עד
לבן דגים נפש של אמן. אפילו אם יעבוד בשתיקה על כל עוול שנעשה למישהו.
אין טעם לנסות לשנות אותה. צריך פשוט שיתנער מכך, הוא יהיה במצב קרוב לאיבוד מנסה לסיים יחסיך עם בת מזל דגים. היא *4
במישרד או בכל עבודה שיגרתית אחרת,
הוא יימצא דרך לבטא את החושים האס לקבל את זה כחלק מאישיותה. יש בה איז השפיות.
נשית באופן בולט, וכישלון מוחלט בבל *4
כצעד ראשון הראי לו שאת מתחילה לה הנוגע לעניינים מעשיים. אם תראה שאתה
תטיים באמצעות תחביב כלשהו, דוגמת שהו צד מיסתורי, ולפעמים היא צריכה
מוסיקה או ציור. הוא מצפה מהאשה שלו להיות קצת לבד, כדי לברר דברים עם עצ טיל ספק ואינך בטוחה ביחסים ביניכם, בפי עומד להציק לה בענייני הוצאות, חסכונות*• ,נ*4 נ להביע עניין דומה ובשטחים דומים. הרגי מה. הגבר בחייה צריך לדכא את הדחף שלו שהיית בהתחלה.־ לאחר מכן הוכיחי לו את העתיד -היא תתפכח מאשליותיה.

שות האורבת מתחת לפני השטח גורמת לו להיפגע ממנה. כאשר היא לא מניחה לו זה, וזה יכול להיות די קשה. עלייך מוטל
בכל מיקרה, אל תשאיר את בן/בת מזל *
להיות מאוד מעורב ואיכפתי, אינו מסוגל להיכנס לעולמה, היא תשוב אליו כשתצליח התפקיד לגרום לו להתפכח ולוותר על דגים במצב זה זמן רב יותר מהנחוץ. אל **
תציע פרידה זמנית, זה יותיר את להבת *
להתעלם מאנשים פגועים וסובלים. גם אינו לשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. אשליותיו.
הנה כמה עצות: מאחר שהוא גבר מאוד התיקווה בוערת בבהירות רבה מדי, ומכיוון *44
בנוי לכך שיעמיסו עליו אחריות או לחצים אם הוא יציק לה, זה רק יגרום לה לסגת
מכל סוג, ולכן על בת זוגו לקחת לידיה את רחוק יותר, והתקשורת עימה תהיה במעט לא מעשי, את יכולה לנסות ולהפוך לנערה שחייו של הדגים בנויים על חלומות, זה **
הצד המעשי של החיים, וכדאי שתעשה זאת בלתי אפשרית. טיפוס המאצ׳ו יבזבז את המעשית ביותר. זה יכול לגרום לכך שתהיי הדבר האכזרי ביותר שתעשה. עליך להניח *

מתוך רצון -שכן לנדנד לו ולדחוף אותו זמנו, מפני שהגבר שהיא מחפשת חייב עוד יותר חשובה עבורו, אבל אם הרחיק לו או לה בעדינות רבה.

* אפשר כבר לחוש את השינוי. זה בא לאט, אורחים מחרל עומדים להגיע, ואולי הם כבר הלחץ שבו אתם נתונים מביא למתיחות עד ה־ 13 בחודש רצוי למעט בנסיעות, אך
.אבל מצבכם מתחיל להשתפר. ה־גג וה 12-שוהים אצלכם. זה לא קל, אך בכל מה עצומה, והתנהגותכם העצבנית מפתיעה את מה־ 14 רצוי מאוד להתרחק מהשיגרה ולשים
בחודש יהיו די נעימים,
שקשור לארצות אחרות
הסביבה. כדאי למתן
יותר דגש על היכרויות
אם כי עדיין צריך ל זה
הזמן לפתח את_ _
את הקצב, בין כה וכה
חדשות. יש מי שמצפה
היזהר מכל מה שאומהקשרים.
אפילו אם זה
לא תוכלו לעמוד בכל
לאות אז סימן מכם,
רים או מגלים לאנשים
כרוך בחוסר נוחיות.
מה שלקחתם על עצמ ולמעשה
לא מדובר על
שעימם אתם עובדים.
בקרוב תוכלו לתכנן את
כם, ומוטב שתכירו ב מישהו
שאינו מוכר,
עדיין מוקדם מדי לתת
נסיעתכם הבאה, אם
כך. בעבודה המצב דו צריך
קצת העזה ובעיקר
אמון, וכדאי להימנע
אתם נתקלים בקשיים
מה, גם שם מצפים מכם
ויתור על פרשיה שגורמלגלות
את התוכניות
כדאי שתיזכת בידידים
שתפתרי את כל הבע מת
למתח. אכזבה ואן
הקשורות
לעתיד. ה14-
שיכולים לעזור -ה ם.
יות שנוצרו אפילו אם
11,111.1פילו השפלה. בענייני די יהיו
בחודש

וה־התנג ללא זאת
יעשו

. ישי קשורות אינן אלה
כספים

-המצב שלבם
קשים, ואתם עלולים

דו ת אתם עשויים לקבל
רות אליכם. ובבית בני
עומד להשתפר, אך קיי*
להרגיש לא טוב, אך זוהי תופעה חולפת. סכום כסף -או לזכות בעיסקה שאתם מישפחה באים אליכם בתביעות ודרישות, מים במה קשיים שהם זמניים בלבד. אין מה
י תהיה לכם הצלחה אצל בני המין השני. מבצעים. הקפידו על כל מה שאתם חותמים. אך אינכם מסוגלים להיענות לבקשותיהם. להתרגש -בקרוב תיהנו מהכנסה נוספת.

* אתם מרגישים בתוספת של אנרגיה פיסית מצב הרוח ממשיך להכביד, אם כי פה ושם בעיות כספים הופכות להיות מאוד חשובות צרות לא מעטות מאפיינות את התקופה,
* ונפשית עכשיו תוכלו לתכנן פרוייקטים אפשר בבר לחוש בהשתפרות המצב. ב״גג עכשיו. למעשה עליכם לשנות תוכניות בגלל בעיקר במישפחה ועם האנשים היותר
* שדורשים יותר העזה
וב־גג בחודש תרגישו
חוסר ביטחון במצבכם
קרובים. הקשיים נוב *
ואפילו סיכון. הזהירות
שוב יותר מחוזקים, כ הכלכלי.
לימודים, נסיעים
בין השאר מניתו-
.השורית הידועה מאוד
דאי שלא תקבלו כמובן
עה או רכישה של דבר
קים או מהרצון להת*
רצויה בתקופה זו. שכן
מאליו את עזרתם של
נתק, אך זו לא תקופה
מה חיוני עלולים להיד*
פעולה מתוך דחף יכולה
ידידים או בני זוג. הגיע
חות רק מהסיבה שאינמתאימה
להחלטות מ*
להביא לתאתות וסכ־הזמן
שתהיו קצת יותר
כם מוצאים סידור בסוג
זה, כדי לחכות
£נות מכל הסוגים. בחיי
מתחשבים -לאחרונה
טוח בכל הקשור לכסשהתקופה
תעבור ורק
* הרגש לא כל״כך קל,
התעלטתם מהצרכים
לאחר מכן לבצע את
פים. ב־ 16 או ב־17
* אתם רגישים מדי ושל
אלה שאיתם אתם
בחודש -מישהו ינסה
הצעד שעליו אתם חוש .נפגעים
מבני הזוג גם
קשורים. עד ה 16-בחובים.
כל שינוי ח שו ב לא
לפעול נגדכם. חשוב
* כשאינם מתבוונים לגד
דש לא כדאי להוציא
שתהיו זהירים ושימרו
בדאי עכשיו, אפילו אם
* גוע. במקום העבודה אתם עשויים להיפגש כספים אם זה אינו הכרחי, לאחר מכן כדאי על סודיות מכסימלית. ב־ 18 או ב־ 19 בחודש זה קשור בקניית דירה או משהו דומה. הי
באדם שיהיה מאוד משמעותי לזמן הקרוב. אפילו לחשוב על רכישה של אביזר חדש. תוכלו לפעול, ואולי אפילו להכות בחזרה. גג, ה 2-ג וה״ 16 וה״ 17 מפנקים אתכם מאוד.

¥¥כל בעיה שמתעוררת אינה נראית לכם דווקא האנשים הקרובים ביותר הם אלה העבודה שאתם מבצעים בתקופה זו יכולה המתח הרב שבו הייתם נתונים מתחיל
¥חמורה, אלא אם זו קשורה איכשהו למקום שמקשים על התקופה, הפעם כדאי להעמידם לשפר מאוד את מצבכם הכלכלי. אם עדיין לחלוף, אבל צריך להמתין לפחות עד ה־16
העבודה. ושוב תהיו
במקומם. לרוב אתם

לא החלטתם בקשרלע-
בחודש. בסך הכל כעת

נתונים להתלבטויות,
מוותרים יותר מהאחתידכם
המיקצועי כדאי
תרגישו שאתם יותר

אינכם מוכנים לקבל על
רים. אבל הפעם דור¥
שתמהרו
לעשות זאת,
חזקים, ומה שעת יותר
עצמכם את הדרישות
שים מכם יותר מדי,
נראה שבקרוב תוכלו
חשוב -יוצא לכם להישעבור
כולם הן מובנות
ואתם הופכים להיות
לעבוד בעבודה שהיא
פגש עם אנשים שיכולים 1 מאליהן. כאן אתם מתחסרי
מנוחה ועצבניים.
כמעט תחביב. האפשלעזור
ולהוציא אתכם
עקשים על עניינים עק מעייפים
ומתישים הם
רויות טובות וחבל ל-
מהקשיים והדאגות ש־רוניים
עד בדי סיכון
ה־ 11 וה־לג בחודש. ההחמיצן
רק מפני שמצב
איפיינו את התקופה המקום
העבודה. יתכן ש ל
1הוא יום מועד לשגיהרוח
וההרגשה לא בל־י
ם 1ן ז^רן־ו !0אחרונה. מצבכם הכספי
} 1בנובליבר ־
10 בז־צל בי
תצטרכו להילחם עם
אות ותקלות לכן רצוי
עומד להשתפר, יש לבם
כך מרוממים. ה״ 4ג וה־הסמכות
היותר גבוהה
לא לתכנן יותר מדי
בהחלט יותר מזל. בכל
15 בחודש יהיו די

* ולאו דוקא עם הבוס הישיר. בסופו של עניין
.תזכו בהצלחה, בזכות היחס הידידו תי.

באותו יום. ה־ 16 וה־ 7ג ישמחו אתכם, בעיקר
בגלל כספים שיגיעו. הפתעה נעימה.

מעצבנים, אבל מה 16-יהיה קל יותר.
היכרויות חד שות חשובות לכם עכשיו.

מה שקשור לכסף הולך לכם, אבל בתחום
הרומאנטי אתם קצת מדוכאים ומאוכזבים.

חסחר־ם
אהבת הזמיר
הודיעו +על נשואיהם הקרובים,
בשנית חוליו(״הזמיר הספרדי״)
איגלאסיאם ,43 ,ואיזבל, גרושתו
(ואם שלושת ילדיהם) זה שמונה שנים.
איגלאסיאס, יליד ספרד, העושה עתה
בקולו הון בארצות־הברית, נשא את
אחאבל, עיתונאית במיקצועה, לאשה,
לראשונה לפני 16 שנים.

מעקב התעשיין
נפטר בפרדס־חנה, בגיל ,72
יעקב תבורי, איל משקאות קלים
(קריסטל, טרופית, ספרינג) .תבורי,
יליד רוסיה, החל את דרכו בארץ בבית־הספר
החקלאי מיקווה־ישראל, עסק,
לאחר מכן, עם אביו, בהספקת משקאות
לצבא הבריטי והקים עימו, בגיל
,22 מיפעל למשקאות קלים במושבה
השומרונית שהפך לתישלובת־ענק
(שלושה מיפעלים 600 ,עובדים, מחזור
שנתי של 85 מיליון שקל) .תבודי,
תעשיץ מכור למיפעליו, הקפיד עד
לאחרונה לגור בדירה הצנועה שנבנתה
במיוחד מעל למיפעל המשקאות שלו,
ובלבד שיוכל לעקוב מקרוב אחר כל
תהליכי הייצור.

שח־ור
מאחורי המיקרופון
נזילחנזת התקליטים
מאזיני קול־ישראל תמהים בוודאי
כשהם שומעים שני ג׳ינגלים דומים
לשני תקליטים שונים. את הג׳ינגל
האחד קורא דן כנר, המפרסם את
התקליט בחזרה לאושר, שהוא לקט־שירים
מתוכנית הנושאת אותו השם
והמשודרת בכל יום בין 6־ 7בבוקר
ברשת גי. את הג׳ינגל השני קורא אריה
ברק, מנהל המכירות של סי־בי־אס,
והוא מפרסם את התקליט צפיחית
בדבש -חלק ב: שגם הוא לקט
שירים מתוכנית בעלת שם דומה,
המשודרת בכל יום שישי בצהריים,
ושאותה מגיש דן כנר.
הסיפור שמאחורי הג׳ינגלים מתחיל

מייסד המזשב
נדרס ל מוו ת על־ידי אוטובוס,
בפתח ביתו בבאר־טוביה, בגיל ,78
אברהם נגב, מראשוני הפלמ״ח
ומשן־ תקופה קצרה סגנו של מפקד
הפלפרח, יגאל אלון. נגב, יליד רוסיה,
שעלה ארצה בגיל ,12 היה בנעוריו
רועודצאן בכפר גילעדי, בץ מקימי
תחגת־הוזשמל בנהריים שעל נהר
הירדן וממייסדי המושב באר־טוביה,
שהוקם בשנת 1930 על חורבותיה של
המושבה קסטינה, שנוסדה בשנת
, 1887 אך ניטשה במאורעות־הדמים
של .1929

נדריה מקרטזן
נפטר במיאמי, פלורידה, מסרטן,
בגיל ,83 סרדריק מאן, איש-
עסקים(בעל חברת המיכלים הלאומית,
מגדולות מיפעלי ייצור תיבות
הקרטון בעולם) ,דיפלומט לעת־מצוא
(שגרירה הראשון של ארצות־הברית
למדינת־הננס ברבאדוס שבאיים הקא־ריביים)
ונדבן, מאן, פסנתרן חובב,
שחדל מעיסוקו זה אחר שידו נפגעה
בתאונת מכונית, נדהם, בעת ביקורו
הראשון בארץ, בשנת ,1949 מאכסניי־תה
של התיזמורת הפילהרמונית הישראלית,
באולם אוהל־שס הדל שבתל־אביב
הישנה, תרם מיליון דולר לבניית
מישכן יותר מכובד לתיזמורת ובכך
הניע את הגלגלים שהביאו להקמת
היכל התרבות בתל־אביב, הקרוי על
שמו.
העול ם הז ה 2584

הולך לבדי שזב?
מאיר שלו ביקש וקיבל ממנהל
הרדיו, גירעון לב־ארי, חופשה ללא
תשלום למשך שנה. שלו הגיש ביום
השישי שעבר בפעם האחרונה את
תוכניתו האישית ברדיו האיזון הקדוש.
שלו
עבר מן הטלוויזיה לקול ישראל,
אחרי שלא הגיע להבנה עם
מנהליו בטלוויזיה בקשר להמשך תוכניתו
כתוב בעיתון.
השבוע החליט לעזוב גם את הרדיו,
מכיוון שהוצאה־לאור אמריקאית החליטה
להוציא את סיפרו על התנ״ך
באנגלית והוא צריך לעבוד על התרגום.

לנימים
מישעל• ,כתבנו בוושינגטון׳ ,על כתבה מרתקת שכמותה
לא נראתה זמן רב על מירקע הטלוויזיה הישראלית. מישעל ריאיין את אן
פולארד, אשתו של ג׳ונתן, שהורשעה ביחד איתו בריגול לטובת ישראל.
הוא הצליח לשכנע אותה לשחזר את הקטע שבו ניסה הזוג להימלט
מסוכני האף־בי־אי אל תוך תחום שגרירות ישראל בוושינגטון.

שזי ברעם דיברו־

אזרח הכבוד
נפטר בלוס־אנג׳לס, בגיל ,74
דני קיי, המצחיקן הגדול של הקולנוע
האמריקאי, שב־ 17 סרטיו הראה את
כוחו כחקיץ, זמר, רקדן, פנטומימאי
ומוקיון (בציייקובסקי דיקלם את
שמותיהם שוברל־השיניים של 50
מלחינים רוסיים, אמיתיים ומדומים,
תוך 30 שניות) .קיי, שנולד בניו־יורק
כדניאל דויד קמינסקי, החל את הקריירה
שלו כמדיודכלים וסוכן־ביטוח
ומשיח־ כוכבו בעולם הבירור, הירבה
לעסוק בצורכי־ציבור (כולל ביקוריו
התכופים בישראל, בה זכה, בין השאר,
באזרחות הכבוד הראשונה של העיר
אילת) וגם ידע ליהנות מחייו: בין
השאר היה טייס פרטי, טבח מעולה
(שהתמחה במיסתורי המיטבח הסיני)
ובעל קבוצת כדורסל.

שני התקליטים נחטפים בחנויות
כמו לחמניות טריות.

פ < 1התנאי: סוויוח

מגיש שלו
חופשה ללא תשלום
לפני שנתיים, כאשר רשת ג׳ החליטה
להוציא תקליט ובו אוסף שירים מן
התוכנית צפיחית בדבש. את התקליט
הוציאה חברת סי־בי־אס. התקליט
הפך בתוך זמן קצר ללהיט שנחטף
בחנויות.
השנה שוב החליטו ברשת ג׳ להוציא
תקליט, והפעם מן התוכנית בחזרה
לאושר, שגם היא, כמו צפיחית בדבש,
עוסקת בשירים ישנים ואהובים. אבל
הפעם החליטו בקול ישראל להוציא
מיכרז, וכך לבחור את החברה שתוציא
את התקליט. סי־בי־אס לא זכתה
במיכרז, אבל הזדרזה והוציאה, בלי
.קשר לרשת ג: חלק שני של התקליט
המצליח צפיחית־בדבש.

מילוזמו־ו
עד השמיים
המילחמה בין גלי־צה־ל, תחנת
הרריו הצבאית, לבץ קול־־
ישראל, תחנת הרדיו הממלכתית,
הגיעה לפני שבוע לשיאים
חדשים.
שתי התחנות מעבירות מדי
בוקר, קול״ישראל ביומן־חבו־קר
מ־ 7עד .8וגל״ץ בבוקר־טוב
ישראל מ־ 8עד ,9דיווחים
על מצב התנועה בתל־אביב ממטוסים.
בקול־ישראל זה מטוס
של אל־על ובגל־ץ זה מטוס של
ארקיע.
ביום השישי לפני שבוע
היתה כמעט תאונה אווירית בץ
שני המטוסים, תוך נסיון־הת־אבדות
של שני הטייסים להשיג
את הריווח העדכני והמהיר ביותר
למאזיני התחנה שלהם.
רק בגס לא קרה אסון.

בתוכנית מגירות־הלב, המשודרת
בכל יום שישי ב־ 7בערב נגלי־צה־ל,
תארח השבוע עדנה עברון את ח־כ
מפ״ם יאיר צבן. הראיון עם צבן יימשך
הפעם על פני שתי תוכניות. בחלק
הראשון יספר צבן על הביוגרפיה האישית
שלו, ובחלק השני על הסיפור
שלו עם הקומוניזם, הקשר שלו למשה
סנה ואכזבתו מן הקומוניזם.
בחלק הראשון, שישודר השבוע,
מספר צבן על ילדותו ואומר, בין היתר:
״אני יליד שכונת נחלת־אחים בירר
שלים. אבי היה פועל ועבד במחצבה,
בכבישים ובבניין. את דירתנו חילקנו
באותה תקופה עם מישפחת משה
ברעם. אני עוד זוכר כשהייתי בכיתה
א׳ ,אז, מי שעכשיו הוא מזכ׳ל מיפלגת־העבודה,
נהג באופן מאוד לא מזכ׳לי,
וליכלך לי אח מחברותיי וספריי, ואני
לא מעז לומר כיצד ליכלך״.
צבן התכוון לעוזי, בנו של משה
ברעם, שהוא היום מזכ״ל מיפלגת־העבודה-.

מאחורי
המירקע1
הטדחיזיה לא צילמה
הוועדים המיקצועיים בטלוויזיה חד
קים, קנראה, יותר מן המציאות, יותר
מן המנהלים.
השבוע התקיים בהיכל־התרבות
בתל־אביב אירוע מוסיקאלי מיוחד
במינו וחד־פעמי בארץ, וגם בעולם לא
רבים כמותו. ביוזמה של גלי־צודל
ערכה התיזמורת־הפילהרמונית מחווה
יוצאת־דופן לזמר העברי. זמרים ישראלים,
מן הטובים בארץ, שרו, כשהתיד
מורת הפילהרמונית הישראלית, הנחשבת
לאחת הטובות בעולם, מלווה
אותם. רוב הזמרים לא זוכים אפילו
פעם אחת בחייהם שתיזמורת פילהרמונית
תלווה את שירתם — אחדים
מהם זכו בזאת השבוע.
האירוע, שתוכנן חודשים מראש,
אמור היה להיות אירוע הפתיחה של
השירותרום המסורתי, הנערך בכל
שנה על־ידי האגודה־למען־החייל,
בשיתוף עם גלי־צה״ל. השנה, בגלל
מריבות בין ליב״י לבין האגודה למען
החייל, החליט הרמטכ״ל לבטל את
השירותרום.
מולי שפירא, מנהל מחלקת־הבידור
של גל״ץ, שאירגן את המופע,
היה בטוח שהכל יורד לטימיון, משום
שלא היה בידיו התקציב להעמיד את
המופע על הרגליים. אחרי מאמצים
רבים הצליח לגייס את הכסף החסר לו
מקרן תל־אביב לפיתוח, והתוכנית
התחילה לרקום עור וגידים.
תוך כדי ההכנות פנו אנשי גל־ץ
לטלוויזיה הישראלית והציעו ליוסי
צמח יייהל חטיבת־התוכניות, לצלם
את הי יי לטלוויזיה. צמח הבין גם
הוא כ !דמנות־פז ואירוע חד־פעמי,
והו״ קפץ על המציאה והתחיל לגלגל
את הדברים הלאה. בטלוויזיה חשבו
שמופע כזה, אם יצולם, יכול להיות

כתב מי שעל
בולם רצוימישעל הצליח לאחד בכתבה אחת מצוייגת גם סקופ עיתונאי, גם סיפור
אנושי מרתק וגם סיפור טלוויזיוני ממדרגה ראשונה.
בטלוויזיה אמרו כי זו אחת הכתבות הטובות שנראו על המידקע מזה
שנים.
אחרי שידור הכתבה החל מרוץ של כל רעמות הטלוויזיה הגדולות
בארצות־הברית בניסיון להשיג את הסרט. נציגי הרשתות פנו להנהלת
הטלוויזיה לקבלת אישור להקרין את הנמס באמריקה. חם לא היססו אף
להעיר בשעת לילה מאוחרת את חיים ימין. מנהל הטלוויזיה ולבקש את
המיט בדחיפות.
ביום השישי בערב שידרה רשת אן־בי־סי קטעים נרחבים מן הכתבה,
תוך הדגשה שהיא נעשתה על״ידי ה סלודיזיד, הישראלית והכתב ניסים
מישעל. למחרת שידרה רשת סי־בי־אס גם היא קטעים מהכתבה. ביום
הראשון שידרו תחנות מקומיות רבות בארצות־הברית קטעים מהראיון עם
אן פולארד.
הניו־יורק טייטס צימס בעמודו הראשון את הכתבה והוסיף כי היא
שגרמה למהפך בדעת הקהל הישראלי, ובעיקבותיה התעוררה המערכת
הפוליטית בישראל לדרוש חקירה בפרשה
במי ץ הטלוויזיה מספרים כי בסוד המגעים הממושכים שהתקיימו בץ
מישעל לאן פולארד היו רק יבץ וי אי רשטח. מנהל חטיבת החדשות
ובשלב שני הוכנסו לתמונה גם יעקבא חי מ אי ר, עודד מבט ורסיל,
חלבי. סגן העורך.
היתה חשיבות רבה לשמירת הסודיות שכן אן פולארד, כבר בראשית
השיחות והמגעים איתה דחתה בתוקף את הצעת מישעל לשחזר את
הפרשה, רק אחרי פגישות ממושכות התרצתה אן, תוך שהיא מתנה זאת
בכך שעד שידור הכתבה תישמר סודיות מוחלטת וכך אומנם היה.
ב מי ץ הטלווחיה היד. ויכוח סוער באחו מיסגרת תשודר הכתבה. יעל
ח, עורכת מבט־ליל־שבת, רצתה אותה לליל־שבת מיכאל קרסין
דרש אותה למבט שני ורפיק חלבי רצה לשדר אותה במבט.
לבסוף הכריע חיים יבין והחליט שהכתבה תשודר ביום מתן גזו״הדץ,
במהדורה מורחבת של מבט. ואחרי השידוד יתקיים דיון מושא.
בישיבת הבוקר של מחלקת־וזחדשות. למחרת שידור הכתבת היא
זכתה בשחים רבים ומישעל זכה במחמאות על הישגו העיתונאי
והטלוויזיוני. גם אורי סירת, מנ ד ל הרשות זכה במחמאות רבות
למחרת חיות בפגישה של ועדדדהעודכים עם יצחק רבץ. העורכים בירכו
את פורח על הישגה של הטלוויזיה ופורת אמר לאחד העורכים• :רק
בשביל הכתבה הזו היה שווה לשלוח את מישעל לוושיגגטון׳.
מופע פתיחה מרשים לשידורי יתד
העצמאות.
אבל בטלוויזיה הישראלית שום
דבר אינו הולך חלק. הטכנאים, שהיו
אמורים לארגן את היכל־התרבות
להקלטה, דרשו לקבל חמישה ימי-
עבודה. ההיכל עמד לרשות המופע רק
למשך שלושה ימים. הטכנאים לא
הסכימו לוותר, ונראה כי הצילומים
יורדים מן הפרק.
בגלי־צה־ל לא ויתרו. הם באמת האמינו
שהמופע חשוב מכדי לא לצלמו,
וניסו בדרכים אחרות. נחמן שי, מפקד
התחנה הצבאית, פנה ליוסף נבו,
יו״ר האגודה־למען־החייל, וזה הסכים
לתרום בשם האגודה את הכסף
הדרוש לצילום המופע לטלוויזיה. את
הצילומים היתה אמורה לערוך חברה
פרטית.
כשההבטזזה למימץ בכיסו, פנה שי
לחיים יבין, מנהל הטלוויזיה, ובישר
לו כי יש אפשרות לצלם את המופע.
יבין אומנם שמח, אך הודיע לשי כי גם
אם יצולם המופע, והטלוויזיה תקבל
לרשותה את הסרטים המצולמים, אץ
בכך הבטחה כי אלה אומנם ישודרו.
הוא הסביר כי ועדי־העובדים בטל
וויזיה
לא ירשו לשדר משהו שלא צולם
על-ידם.

בתוככי הרשות
לרחוץ בחזרה
אירי פורת, מנכ״ל רשות־השי־דוד,
ויוסי צמח, סגן מנהל הטלוויזיה
ומנהל חטיבת התוכניות, חתמו באנגלית
על חחה עם הבי־בי־סי, לפיו
תקבל הטלוויזיה הישראלית מדי שנה
90 שעוודשידור מן התחנה הבריטית.
החחה הוא לשלוש שנים.
אחרי חתימת החוזה נערכה לשניים
מסיבה גדולת שבה נכח גם מנכ״ל ה־בי־בי־סי,
שהתפטר בעיקבות צנזורה
ממשלתית שנערכה על כתבה בנושא
ביטחוני.
במסיבה דובר על קשייו של מנכ״ל,
ופורה נשאל איך הוא מצליח להתמודד
עם הקשיים. הוא אמר שזה אכן קשה
מאוד, אבל ״למדתי ממורי ורבי, מנחם
בגץ, רבר חשוב: כשלוחצים עליך —
תלחץ בחזרה. זו השיטה שלי, והיא
מצליחת״

ענ ת סדנזסטי

* מחת בכלא הצבאי -

(המשך מעמוד )29
הוא אהב לחיות׳ ולבלות. הוא חיכה
בקוצר־רוח לתינוק שיוולד לנו בעוד
ארבעה חודשים.
״אני חושבת שהסוהרים בכלא 6
היכו אותו עד שהוא מת.
״למישטרה הצבאית היה חשבון
ארוך עם רפי. כשהוא היה עריק, הם
באו לחפש אותו. כמה פעמים, וקרה
שהאחים שלו התנפלו על השוטרים
והיכו אותם.
״רפי גם ברח פעמיים מכלא ,4וזה
הרגיז את הסוהרים, שרצו להתנקם בו.
״וגם אם הוא כן התאבד, איך הם לא
השגיחו עליו? איך הם נתנו לו להכניס
לתא שרוכים וחגורות?״
מרדכי חיחינאשווילי, אחיו של רפי:
״ביום שני בבוקר אבא הלן לחדר־המתים
בבית־חולים רמב״ם, כדי
לזהות את הגופה. הוא הפשיט את רפי
ונישק אותו מהראש עד אצבעות
הרגליים. פיתאום הוא נגע בקריש־דם
בראש. איך מישהו שתולה את עצמו
יכול להיפצע בראש, מאחור? הפצע
הזה זו ההוכחה הכי טובה שהם היכו
אותו!״
כשייוולד התינוק

^ ויד זוננשווילי, גיסו של רפי:
1״גם אם המכות שלהם לא ממש
הרגו אותו, אני בטוח שהאלימות וההשפלה
גרמו לזה שהוא ירצה למות.
בעקיפין הם גרמו לו למות״.
יש מן הצדק בדבריו של זוננשווילי,
אם כי בצורה קצת שונה מכוונתם
המקורית. רפאל חיחינאשווילי התגייס
לצבא בינואר ,1985 אחד ממי שנקראים
״נערי רפול״ .בני מישפחתו מספרים,
כי עשה זאת כשימחה, כלל לא
חשב להתחמק משרותו הצבאי. הוא
ערך מסיבת־גיוס גדולה, היה אפילו
גאה.
אי־שם משהו השתבש. בני המיש־פחה
טוענים כי הכל התחיל אחרי
שרפאל נפצע בתאונת־דרכים ונפגע
בראשו ובגבו. כשהחלים, רצה להתחתן.
ביקש הלוואה צבאית. בקשתו לא
אושרה. הוא ערק. חודשיים אחר־כך
נתפס ונכלא בכלא .4אחרי חודשיים
ברח. ארבעה חודשים היה עריק. שוב
נתפס, שוב נכלא. הפעם היה כלוא רק
שבועיים — ושוב ברח.
* שיבעה חודשי העריקות האחרונים
היו קשים לרפאל. כמו חתול ועכבר
שיחקו רפאל והצבא במחבואים. רפאל

א בי ראי קנ ה או תי בכ ס ף!״ או מרתבת 1ש ל
ב ע לי ח שו ב לי ז 1תרמה מי ליוני םשלאבאר -

^ י ן הרבה סיפורי־אהבה כאלה
כ מו שלי ושל בעלי,״ אמרה לי
.השבוע אסתר זוכוביצקי, בתו של
המיליארדר שאול אייזנברג.
זוכוביצקי היתה מתוחה כשדיברה.
היא המתינה להחלטת בית־המישפט,
שדן בבקשתה לצאת את הארץ ולנסוע
לניו״יורק, שם שוהה בעלה, יונתן.
זוכוביצקי נעצרה השבוע באשמה
שהבריחה מטבע זר לחדל. היא הגישה
בקשה לבית־המישפט להחזיר לה את
דרכונה ולאפשר לה לצאת מהארץ ולנסוע
לבעלה, שאותו לא ראתה שנה
וחודש. דרכונה נלקח ממנה מייד אחרי
התאבדותו של מיכאל(״מיקי״) אלבין,
שהיה בקישרי־שותפות עם יונתן זוכו־ביצקי,
בעלה. יונתן עצמו עזב אז את
הארץ ולא חזר, מחשש שייעצר וייחקר
במישטרה.
המישטרה הסכימה להחזיר לזוכו־ביצקי
את דרכונה, בתנאי שתפקיד
שני מיליון דולר בקופת בית־המישפט,
בערבות לכך שתשוב לארץ אחרי הביקור
בניו־יורק. היא הסכימה להפקיד
רק מיליון דולר, וממתינה להחלטה.

הם אנשים ישרים שבנו את הארץ. הם
יותר חשובים לי ממישפחתי.
אין דבר שאני אוהבת יותר מאשר
את המדינה. יש אנשים שלא מאמינים
*שאחזור. זה מצחיק, כי מהיום שלמדתי
ללכת חלמתי על הארץ.
אני אגיע ליונתן, לא חשוב איך. זה
נכון שהשתניתי, הורדתי 20 קילו ויישרתי
את השיניים. כל הזמן שהייתי
פה בארץ דאג יונתן לשלוח לי בגדים
מחו״ל.
הוא אבא ובעל שאין שני לו.

גשים יפאגיות
פגועות
*ץ יליון דולר למישפחת אייזנברג
^ /אי נו סכום מרשים ביותר. אילו
היה האב מוכן לערוב לבתו, היתה
בעיית הערבות נפתרת מייד. אבל נראה
שאייזנברג מוכן להשלים עם בתו,
איתה הוא לא מדבר מאז פרשת אלבין,
רק אם תעזוב את בעלה.

מספרת אסתר:

ציון צפריר

הכסף של אבא שלי לא קנה אותי
עד היום, ולא יקנה אותי. אני אעשה
הכל בשביל יונתן, אני מאמינה בו ואני
אוהבת אותו. אין שום דבר שיכול
לשנות את זה.
מעולם לא אהבתי איש לפניו. כל
מישפחת זוכוביצקי הם שמורת־טבע,

אח חיחינאשווילי
מסיבת־גיוס
הסתתר. הצבא חיפש. החיחינאשווי־לים,
מישפחה מלוכדת, כעסו, היכו את
השוטרים הצבאיים.
כעריק ותיק ומנוסה, ידע רפאל
חיחינאשווילי כי עליו להחליף את
מקום המחבוא כל כמה שבועות. הוא
עבר מדירה לדירה, לא ביקר את הוריו
ואת חבריו, מיעט לבלות. הוא חשש
מהלשנה, העדיף להתבודד בחיק אחיו,
שעזרו לו בכסף ובמיסתור.
פיתאום, אחרי שיבעה חודשים,
החליט להסגיר את עצמו .״כשייוולד
לי התינוק, אני רוצה להיות אחרי כל
הבלגאן הזה, אדם חופשי שלא צריך
לחיות במחתרת ״.אמר.
״תמיד הוא היה ביש־מזל,״ אומר
שבתאי מצקיפילשווילי, עוד גיס של
רפאל ,״קודם התאונה, אחר־כך כל הבריחות
מהכלא, ובסוף, כשכבר החליט
להסגיר את עצמו, קרה מה שקרה.
״תשימו לב,״ אומר מצקיפילשווי־לי
,״בכל התמונות בהן הוא לבוש
בבגדים אזרחיים הוא מחייך, שמח.
בתצלומים צבאיים יש בו משהו עצוב,
מחייך חיוך קפוא. רפאל לא התאים
לצבא. הצבא לא התאים לו״.

עד כאן אסתר.
שאול אייזנברג, אבי המישפחה, התחיל
לעשות עסקים כשהיה ילד בן .15
מאביו לא קיבל כלום, אבל התחיל לעבוד
ביפאן בתקופה הכי טובה, כשהא-
מריקאים עזבו מדינה זו והיה בין הזרים
הראשונים שנכנסו לקוריאה. את הכסף
הגדול שלו עשה שם, כשהביא להם
הצעות מימון אירופיות והקים תחנות־כוח,
רכבות, מיספנות, והיה בין סוחרי־הנשק
הראשונים של קוריאה.
ביפאן הכיר אייזנברג בחורה שאמה

האם לאה לא טיפלה בילדים מעולם,
ולכל ילד היתה אומנת משלו. היא
התנהגה ומתנהגת עד היום כאשה יפאנית
טיפוסית, שאינה מתערבת בעיסקי
הבעל. היא מרבה לנסוע לבקר את
מישפחתה בטוקיו ולבתים השונים שברשות
המישפחה בשווייץ, בטוקיו ובלונדון.
ידוע
שהדבר הכי חשוב בסדר העדיפויות
של אייזנברג הם העסקים, הדבר
השני בסולם הם הילדים ורק אחר־כך
באה האשה. קורה לא פעם ש־

מיקי אלבין ואשתו גליה
.,הוא הרס את חיי!״

אסתר זוכוביצקי(מימין) בפעולת התנדבות
לא עוזבת את הארץ!״אוסטרית ואביה יפאני, ונישא לה אחרי
שהתגיירה וקיבלה את השם לאה. לזוג
. £נולדו שישה ילדים. אלפרדה, הבכורה,
8שהיא אספנית חפצי־אמנות ומשוגעת
* 1לסוסים. היא חיה בלונדון, נשואה לישראלי
יגאל דיאמנט. במהלך נישואיה
היה לה רומאן עם נגן התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית, היא נפרדה מבעלה,
אך הרומאן הסתיים והיא חזרה הביתה.
הבת
השניה, עדית, היא ציירת המחזיקה
בסטודיו ביפו, שהיה ביתו של
אורי זוהר. היא נשואה למאיר רוזנפלד.
השלישית, אסתר, היא השובבה מבין
הילדים והדומה ביותר לאביה.
הרביעית, אליזה, היא בעלת חברת
אמירים ליבוא ויצוא תרופות בהרצליה.
היא נשואה לדורי הרדי, מהנדס־אוניות.
החמישי
הוא הבן היחיד ארווין, החי
בלונדון.
בת־הזקונים היא אמילי, הנשואה
להורדין פורמן, מהנדס.
לפני 25 שנה, כשאסתר היתה בת
,15 עלתה מישפחת אייזנברג לישראל,
ואז שכר אביהם את אליהו בייליס,
שהיה מנהל בית־ספר גורדוו בתל־אביב,
כדי שילמד כל אחד מילדיו לפי
נטייתו .״
עד שהגיעה לארץ, גרה מישפחת
אייזנברג בטוקיו שביפאן. שם קיבלו
הבנות חינוך יפאני, לפיו צריכה האשה
להיות כנועה, שקטה, מנומסת ואם־
מישפחה.

עוברים כמה חודשים שבהם הוא לא
רואה את אשתו. אבל יש מועדים
קבועים שבהם הוא וכל בני־המישפחה
האחרים נמצאים בבית בארץ: יום־הכי־פורים,
ראש־השנה וערב־פסח.
כשבאה מישפחת אייזנברג לארץ,
רכש האב שטח ענק בסביון, שם הקים
את ביתו, המשתרע על 3,000מ״ר. זהו
הבית הגדול ביותר בסביון. הוא מורכב
מאגפים רבים המיועדים לאורחים, משרתים
ובני־מישפחה. הבית נבנה בפאר
רב ויש בו חדר יפאני, סלון גדול
וסלון קטן, מרתף שבו סאונה, חדר-
כושר ומסלול באולינג. בדירתו הפרטית
של אייזנברג נבנה חדר־אמבטיה
מיוחד במינו: מתוך האמבטיה אפשר
להציץ אל הגינה שמסביב לבית, אבל
הנמצא באמבטיה אינו נראה מבחוץ.
מסביב לווילה המישפחתית בנה
אייזנברג בתים מפוארים לכל אחד מילדיו.
עד היום מעניק אייזנברג בכל
חודש 25 אלף דולר לכל אחד מילדיו,
למרות שאלה נישאו והקימו מיש־פחות.
הוא תומך גם באחיו, אדם דתי,
המשמש כראש־ישיבה והוא אב ל־10
ילדים. גם אייזנברג עצמו בא ממיש־פחה
דתית.
בשלב מסויים רכש אייזנברג מטוס
פרטי לעסקיו, אך הסתבר לו שהמנועים
היו מדגם מיושן. המטוס היה
בתיקונים במשך תקופה ארוכה ולבסוף
נמכר, אך עד אז הספיק אייזנברג לטוס
בו לסין ולמצריים.

המיליארדר שאול א״זנברג,
למרות שהוא מתנזר מאלכוהול ופד
סיגריות, סבל אייזנברג בליבו ועבר
לאחרונה ניתוח לב״פתוח בלונדון, שם
עשו לו ארבעה מעקפים.
גם הניתוח המסובן־ והתקופה הארוכה
שבה שהה במיטה לא הצליחו
לגשר בין האב בתו, ושאול אייזנברג
לא הסכים לסלוח לאסתר ולהשלים
עימה.

בבית־חולים
^ גאל דיאמנט, הבעל של אלפרדה
הבכורה, הוא שהכיר לאסתר את
יונתן זוכוביצקי. החתונה שלהם נערכה,
כמו החתונה של שאר• הבנות, במ״
לון
הילטון תל־אביב, ואורחת הכבוד
היתה גולדה מאיר, שהיתה אז ראש־הממשלה.
כבר
בתחילת הנישואין החליטה
אסתר למרוד באביה. יונתן היה קצין
בצבא־קבע, והזוג התגורר בדירה שכד
רה בת שני חדרים בתל־אביב, במקום
־ בווילה המפוארת בסביון.
רק בגיל 23 השתחרר יונתן מהצבא
והלו לעבוד עם חותנו. הוא שימש
^ בתחילה כמנהל־חשבונות, ועלה במשך
השנים למעלה בסולם.
אסתר עצמה שירתה בצבא בבית־החולים
תל־השומר במחלקה הגריאטרית.
לאסתר
וליונתן נולדו שלושה ילדים.
אסתר לא ילדה את ילדיה בחדר
פרטי ויקר בבית־חולים פרטי, אלא הלכה
ללדת באופן הפגנתי בבית־החולים
דג׳אני ביפו. באחת הלידות שכבה

יונתן אומר מילה רעה על אשתו.
אסתר ידועה כאשה נאיבית במיוחד,
ומאמינה לכל מה שאומרים לה. היא
אמא טובה לילדיה, ולמרות שיש לה
צוות של מטפלות, היא מטפלת בילדים
בעצמה ועושה עבודות בית שונות.
עד היום אנשים לא מבינים מה היו
מהות הקשרים בין יונתן זוכוביצקי
לבין מיכאל (״מיקי״) אלבין. השניים
היו חברים מילדות ונעשו גם שותפים
לעסקים. במשן־ תקופה ארוכה היו השניים
שותפים גם עם אייזנברג עצמו
בעסקים שונים עד שחל קרע. השניים
עזבו את אימפריית אייזנברג ופנו לעסקים
פרטיים משלהם, כשהם עוזבים
גם את המישרדים בבית־אסיה ועוברים
למישרדים אחרים בבית־אליהו.
אז הפסיק אייזנברג לדבר עם אסתר,
בתו.
אסתר היתה אורחת קבועה במיש־רדים
ודאגה תמיד לאינטרסים של בע־

לבין נעצר, כשחזר ארצה לחקי־
\ 1רה מישטרתית מחופשה שבילה
עם מישפחתו בלונדון. באותם ימים,
לגמרי במיקרה, נסע יונתן זוכוביצקי
בענייני עסקים למדינת דרום־קרו־ליינה
שבארצות־הברית. אלבץ התאבד.
אסתר היתה היחידה מבני מישפחת
אייזנברג שבאה להלוויה, והיא לא ידעה
שהסיפור של אלבין יהרוס גם את
חייה.
יונתן, כששמע מה קרה לשותפו,

אסתר זוכוביצקי(משמאל) יוצאת מהכלא עם פרקליטה, יגאל ארנון
מיליון אחד או שניים׳

25 אלף דולר לחודש מאבא

יונתן זוכוביצקי

.אהבת חיי!״
לידה אשה שילדה את ילדה השמיני, החליט שלא לחזור לארץ. הוא עבר
ואסתר למדה ממנה קללות בשפות שו לגור במלון ריגינסי בשדרות״פארק
בניו־יורק, ושילם 150 דולר ליום. עד
נות.
כל מי שהכיר את אסתר ויונתן, חודש יולי האחרון היתה אסתר נוסעת
חשב שהם המיקרה הקלאסי שבו הבעל שבועיים בחודש לביקור אצל בעלה.
כשגילתה המישטרה שיונתן אינו
תפס אשה עשירה והתחתן איתה בגלל
הכסף של אביה. אבל מי שהכירם היטב מתכוון לחזור ארצה ולהתייצב לחקיגילה,
שהם זוג החי באופן מופתי. יונתן רה, ניסתה אמצעי לחץ: דרכונה של
הוא אדם שתמיד התנשא מעל כל אסתר נלקח ממנה והיא לא הורשתה
החתנים האחרים, וגרם למרירות בגלל לצאת מן הארץ לבקר את בעלה.
כשהיה ברור לו שהוא אינו עומד
הזילזול שלו בהם. הוא לבוש תמיד
בקפידה ותמיד יצר סביבו חומה של לחזור לארץ, עזב יונתן את המלון ושכר
דירה בשדרות־פארק במנהטן. הוא
ריחוק.
אסתר, לעומתו, אשה חמה. בניגוד מתעסק שם בנכסי דלא־ניידי ובהש־לו
היא מרבה לדבר, אך הוא סבלני קעות־סיכון. בגלל הקשרים המסועפים
כלפיה ומעולם לא נכנס לדבריה או שלו הוא מצליח לעשות עסקים טובים.
אבל בארץ ממשיכה אסתר לקבל
מפסיק אותה באמצע. תמיד נותן לה
את כל הכבוד, ממתין עד שתסיים את התמיכה החודשית של אביה בסך
25 אלף דולר.
לדבר ורק אז מעיר את הערותיו.
אסתר נשארה בארץ עם הילדים,
כשחברים היו יושבים ומתבדחים
על נשותיהם, מעולם לא שמעו את כשהם טסים מדי פעם לבקר את אבי־

הם. היא נכנסה יותר ויותר לדיכאון
בגלל הפרידה הממושכת מבעלה האהוב
ונראתה, לכן, פחות ופחות באירועים
הקשורים באירגונים התנדבותיים
שבהם היא פעילה. היא גם נראית
פחות ופחות רוכבת על סוסה האהוב.
היא, שהיתה נוסעת לכמה ימים
לטיפולי שיניים בלונדון, נשארה מ־קורקעת.
היא, שמעולם לא ידעה מחירו
של שום מוצר, שכילדה, כשאביה
היה יוצא לעבודה היתה מקבלת 500
דולר לביזבוז, לא יכלה לעזוב את הארץ.
אחד
הבילויים היחידים והאהובים
על אסתר היה ארוחה במיסעדה סוקי־יאקי
היפאנית בתל־אביב. מדי פעם
היתה נראית בקניון ברמת״גן. מסתבר
שמישפחת זוכוביצקי, ביחד עם מיש״
פחת פרופר, הקימו רשת חנויות צרפתית
לתיקוני נעליים. אסתר לקחה
על עצמה את יחסי־הציבור של המקום
והשקיעה את עצמה בעבודה.
הימים הקשים ביותר לאסתר היו
החגים. לפני הריב עם אביה נהגה אסתר,
כמו על יתר בני-אייזנברג, לבלות
בבית ההורים. את ליל־הסדר היתה כל
המישפחה הגדולה חוגגת ביחד, באולם
ענק שבווילה בסביון, שם היו מסודרים
שולחנות עגולים, אחד לכל מישפחה.
הכל היה מסודר בסדר יפאני מופתי,

כשרב מיוחד מנהל את הטקס.
גם עם אמה לא מדברת אסתר כבר
שנתיים, משום שגם היא הביעה
התנגדות ליונתן, בעלה. נראה שהאבא
ניסה לעשות הכל כדי להפריד בין
אסתר לבעלה, אבל נראה שהאב והבת
מאוד דומים בעקשנותם, ואיש מהם

אינו מוכן לוותר כדי להשלים.
כמה שאלות נותרו פתוחות: האם
תוכל אסתר לנסוע ולבקר את בעלה
בניו־יורק? אם תיסע, האם תשוב לארץ,
או שתוותר על סכום הערבות הפנטסטי
לקופת מדינת־ישראל? וכמובן:
האם תשלים אי־פעם עם אביה?

עונה כ״נה מדווחת מבסטיבר הסוטים בברלין:
היפאנים חשפו את זוועות המילחמה של עצמם.
הווסים גופו את הבוסים הגדודים בזנות
סוטיהם הישנים שהותוו להצגה וק עכשיו

אזימות יפאנית,
וודק ה ח תי ת
מיכאל אולזינוב בסירטו של פאנסילוב ״הנושא״
פרס ראשון
^ ומרים שברלין היא העיר הפו־ליטית
ביותר בעולם, ואומרים
שהקולנוע הוא ראי־העולם. אם כך,
הרי מה שראתה ברלין בפסטיבל הסרטים
ה־ 37 שלה, השנה, היה בבואת כל
חלומותיה הנואשים של עיר חצויה
בליבה: המערב פתח את זרועותיו לרווחה
וחיבק את המיזרח, ואף נשק לו
בפרסים ובעיטורי״כבוד.
הדוב הרוסי ריענן כאן את מעילי־הפרווה
אשר נחו בקירור — אותם
סרטים שהיו אסורים במשך שנים רבות
כל-כן־ עד שאיש לא זכר כלל את
הסיבה לאותם איסורים ויצא בצעדי
מחול ניצחון לצלילי ה״גלאסנוסט״,
מילת־הקסם שפירושה ברוסית ״הפשרה׳,
אמנם
רגן וגורבצ׳וב לא היו כאן,
אבל מי צריך את הפוליטיקאים, כש־

החיקויים משחקים טוב יותר? אלם
קלימוב, העומד היום בראש איגוד הבימאים
והתעשיה הקולנועית בברית־המועצות,
לחץ את ידיו של ג׳ק וא־לנטי,
לשעבר יועץ הבית הלבן והיום
נשיא איגוד חברות״הסרטים האמריקאיות
הגדולות.
ולא רק פעם אחת ולא במיקרה.
השניים חזרו על הטקס לפני המצלמות
ועל הבימה, משהוענק להם עיטור
מיוחד של העיר ברלין, כשמנהל
הפסטיבל, מוריץ דה האדלן, עשה את
הכותרת שלו, ולא חשוב כלל על איזו
רמה עמדו הסרטים עצמם. האמנות
פינתה מקומה לפוליטיקה והאיכות
לתיקווה.
מי צריך סרטים כשיש נבואות ורודות
על העתיד ועל העידן החדש של
דילול אטומי ופתיחת סכרים תרבו־

בן לוויה רומנטי

שקנה כרטיסים, כמה סרטים בעלי
ייחוד פוליטי מסויים מאוד, ובמיוחד
הזוכה בפרס הגדול, דב־הזהב, סירטו
של גלב פאנפילוב תמה(הנושא).
הסרט, שנאסר להציגה מייד עם סיום
צילומיו, בסתיו ,1979 מספר על סופר
ידוע, שאיבד קשר ממשי עם סביבתו,
עם קוראיו ועם המציאות, ומקור
השראתו יבש, הוא יוצא לחופשה עם
ידיד, סופר גם הוא, למחוז בערבות
רוסיה הלבנה, כדי למצוא גאולה ליו־בש־העט
שלו, ומגלה דמות רומאנטית
של מדריכת־תיירים, הסוחפת אותו בסערת
הלוקל־פאטריוטיזם שלה ובסיפורים
אקסוטיים על דמות של סופר
מקומי שצמח מתרבות העוני והיה
למשורר העם. בעוד הוא מתאהב באותה
מדריכה, הוא נקלע לסצינת־פרידה
קורעת־לב שלה מידיד, סופר גם הוא,
המודיע לה שהוא עוזב את אמא רוסיה
אחת ולתמיד, כי מאס בשיטה כולה, וכי
החליט להגר לישראל.
מיותר להסביר מדוע נאסר הסרט
להצגה בשעתו (ראה במסגרת: ראיון
עם הבימאי) .גם היום ישנם רבים,
ביניהם יבגני יבטושנקו, המעדיפים

תיים, ותיקווה אדירה ששלום ממשי
יביא בעקבותיו גם שלום רישמי?
הוודקה, שהובאה במיוחד ממוסק־ווה,
ניגרה על ראשי חברי צוות השופטים,
ובמיוחד על נשיאם, השחקן
קלאוס מריה בראנדאואר, שהיה האישיות
הדומיננטית ביותר מן המערב.
בינתיים ראו 1700 עיתונאים, פלוס
אנשי מיקצוע, סטודנטים וסתם קהל

קלארם מריה בראנדאואר משחק ביליארד במסיבת הפתיחה של הפסטיבל

שחקנית אן ברושה בבכורת סירטו של קלוד שאברול ״מסכות״

פול ניומן לא בא -בראנדאואר בא

צהלת הפסטיבל הראשון

כוס של לענה על פני הפי־אנד אומלל
שכזה מפי סופר רוסי. הדיבורים על
דלתות פתוחות עדיין אינם מרשים
רוח־פרצים. או בלשון זהירה: יש אומנם
שינויים בכיווני־האוויר, אבל עדיין לא
ברור לאן נושבת הרוח. מוקדם מדי
ומסוכן מדי להתנבא.
חגיגה רוסית אחרת: כאב חסר לב
של אלכסנדר זאקורוב, סרט שהוצנע
בארצו והוצג לראשונה בתחרות, בלי
שהרוסים ישמחו על היוזמה יתר על
המידה. בביתו נחשב זאקורוב לדקא־דנט,
וסירטו הוא אומנם מעין מטאפורה
לזלילה הגדולה וליום־הדין גם יחד.
הוא מבוסס על מחזהו של ג׳ורג׳ בר־נאדר
שאו, בית שברון הלב, והוא
מתאר מעין תיבת־נוח של קובץ אנושי

שחקנית אינה קוריקובה
הגיבורה והרעיה של פאנפילוב

פרס דב־הזהב, הבינואי הו־נסי גדב פאנפידנב:

,.אבוא וישראל עם הסוטשרי!״
** ישדוו כגר אמר שזהו סרט ציוני
*/על מסורבי־עליה. אבל לא צריך
להיסחף. גלב פאנפילוב, בימאי ששמו
הולך לפניו בברית־המועצות, ידיר אישי
של אלם קלימוב, העומד היום
בראש איגוד הבימאים הסובייטי. אינו
יהודי ואף אינו ציוני. ובכל זאת. לא
בכל יום נעשה בברית-המועצות סרט
המסתיים בהצהרה חד־משמעית של
אחד מגיבוריו, כי מאם בשיטה ובצניעות
של מולדתו ומהגר לישראל.
לא בכל יום, ובוודאי שלא בסתיו
,1979 כשפאנפילוב השלים את סידטו
תמה(״הנושא״ג
היום, תשע שנים לאחר מכן. קיבל
סירטו הכשר, במיסגרת ההפשרה התרבותית
של מיכאיל גורבאצ׳וב, ועוד
טרם הוצג בפסטיבל, בתחרות. ידעו הכל:
זה הסרט — זה הפרס.
פאנפילוב עצמו, למוד נסיון העבר.
לא הירשה לעצמו לרתהלל כמפתח
בהיותו חוגר, ומאתר שאשתו, השחקנית
הראשית בסירטו, אינה קורי-
קובה, עמדה להופיע בהצגת-בכורה
של הא מלט בתיאטרון נמוסקווה, חזר
הביתה יחד איתה. לא להרבה זמן. אחרי
כמה שעות בבית קיבל שיחה טלפונית
מידידו, קלימוב, שהודיע לו בקול
ספוג שאמפניה :״אתה חוזר לברלין.
זכינו בפרס הגדול!*
השעות הבאות היו שימחת־הרוסים.
העיתונאי ין־פי דמין, שישב בחבר
השופטים. הוציא את בקבוקי הוודקה
שהביא בקופסות אוריגינליות מהבית,
ויחד עם קלימוב, שסירטו פרידה
ממאטיורה (סרט שגם הוא נאסר
לתקופה מסויימת בברית־המועצות, ה
שדיווחתי עליו במדור זה מפסטיבל
בלגראד) נעל את הפסטיבל, החלו משקים
מיזרח ומערב גם יחד. פאנפילוב,
שלא ידע את נפשו מרוב שימחה, ספר
את הפרסים — חמישה פרסים מחמישה
ציוותי־שופטים שונים.
לבקשת הראיון שלי לשבועון יש

הייתי בטוח. צריך לזכור שמדובר
בסתיו , 1979 כשבהורף אנררי
סאחארוב כבד הועבר לגורקי.
להגר מרוסיה היה דבר בלתי־אפ־שרי
באותם הימים. היזם סאחארוב
יושב עם גורבאצ׳וב ומוחא כפיים לכל

בצבעים ובמוסיקה מדהימים כיופים
הפיוטי ובתמימותם, מעז להציג הקבלה
בין נישמת האמן, השואפת להשתחרר
מכבליה, לבין אסיר הנמלט אל
החופש, כשהוא קופץ ממרומי מצודה
שעל סלע, הישר לתוך מימי נהר צר

השמאלנית יצאה נגדו באופן מאורגן
מראש, אבל חבר־השופטים החליט ש־פיוס
בין מיזרח למערב לא ייתכן בלי
לתת גם לאמריקאים משהו מכובד. מה
עוד שהמדובר בסרט הקובע מעבר
לכל ספק כי לאמריקה אין אוייבים

ראלי ענה :״בשבילכם — בוודאי. אבל
בבקשה לא מוקדם מדי בבוקר.״
השעות המוקדמות של הבוקר.
אחרי הוודקה והשאמפניה של ליל
הפסטיבל האחרת, עברו עליי בחיפוש
קדחתני אחרי מתורגמן. פאנפילוב
מדבר רוסית בלבד, ובל המתורגמנים
המנוסים מרוסית לאנגלית כבד הלכו
הביתה. המסיבה שלהם למעשה הסתיימה.
עשר
דקות לפני פגישתנו נמצאה
הגאולה — מתורגמן, המבלה את רוב
ימיו במוסקווה, נחלץ לעזרה. הראיון

מוצא פיו. היום מתרחשים אצלנו שינויים
מרחיקי־לכת, אני מוכן לצטט את
גורבאצ׳וב ולחזור על דבריו :״כל השינויים
האלה הם תוצאה של צורת מחשבה
חדשה.״ כולנו, החושבים כמו
גורבאצ׳וב ומצטטים את כל מה שאמר
על דילול הנשק האטומי ועל הפשרה
ביחסים, רוצים לשנות את המצב אחת
ולתמיד, ואפילו הוועד המרכזי החל
פועל להגשמת השינוי הזה.

• עד כמה יכול שינוי כזה
להיות קיצוני?
עלינו להמתין ולראות.

• איך, אם כן, אושר התסריט
שלד ב ,1979-ואחר בך
הסרט נאסר?
הם אישרו את התסריט, אבל לא
תיארו לעצמם איזה סרט אני עומד
לעשות ממנו.

• האם ההתנגדות לסרט נבעה
רק מן העובדה שהגיבור
מודיע שהוא יוצא לישראל?

לא רק בגלל זה. ראשית, בגלל זה.
הסצינה שבה מודיע הסופר לאהובתו
שהוא מאס בשיטה שאינה מאפשרת לו
ליצור, והוא בוחר דווקא בישראל,
הקפיצה את כולם. אבל חוץ מזה היו
סופרים רבים שלא היו מוכנים לקבל
את תמונת הסופר המתוארת בסרט
שלי. יבגני יבטושנקו, למשל, אמר
שהוא לא מכיר סופרים כאלה.

• אילו עשית את הסרט היום,
האם היה קל יותר לשבץ
מישפט כזה — ״נמאס לי כאן,
אני מסתלק לישראל״?:
גם היום אני מאמין שלא היו מקבלים
זאת בשימתה. היו מבקרים שטענו,
לעומת זאת, שהייתי צריך להקדיש
לנושא כזה סרט שלם, ולא לסכם את
הנושא באפיזודה קצרה בלבד.

•ולדעתה אפשר לעשות
סרט כזה?

עדנה פיינדו מראיינת את גלב פאנמילוב
יבטושנקו אמר שאין כאלה
נעיד באנגלית, גרמנית. ותסית —
ובכל זאת בלי גימגומיס ובעליצות
רבה מתמיד.

• כשסיימת את הפרט, לא
חששת שייגנז בגלל ההכרזה
שבסופו?

• ה אינ ך חושש שהשינוי
הוא מהיר מדי, מסוכן מדי, פזיז
מדי?
אני חושב שהתהליך אינו כה מהיר,
כי למעשה לא התחיל היום. נכון גם
שיש לגורכאצ׳וב אופוזיציה קשה בבית,
המקשה עליו ולוחצת עליו מכיוונים
שונים.
שיכבת האינטליגנציה מברכת על
השינוי הזה, ויודעת כי לא מזמן השינויים
האלה היו בלתי־אפשריים. לכן
הוא זקוק לתמיכה שלנו.

אני חושב שכן, אבל זה לא יהיה קל.
דרך אגב, בתיאטרון סטניסלאב מוצג
היום מחזה בשם רחוב שלום עליכם
מסי ,4על מישפחה שילדיה נסעו
לישראל ואמם נשארה באודסה.

• אילו היו מציגים את סיר-
טך בישראל, האס היית מוכן
לבוא?
בוודאי. בשימחה רבה.

• האם לדעתך יכולים להתהוות
יחסים תרבותיים בין שתי
הארצות, לפני שיהיו יחסים
דיפלומטים?
כן. בדיוק כמו שזה קרה בפסטיבל
הזה. אנחנו חייבים להתחיל עכשיו.

שחקן יוסטינוב

אורח ממוצא רוסי
מסוגר ואגוצנטרי, המתכנס בווילה
אחת בעת מילחמת העולם הראשונה.
כשהעולם כולו עולה באש, עסוקים
אלה בבעיותיהם הפרטיות ובתענוגותיהם
הגחמניות, עד שבאה הפצצה
ומחסלת את כולם.
הסרט הזה זכה לפחות הלל, גם
משום סיגנונו המפוזר והנסיוני, וגם
משום שהבימאי בעצמו לא הגיע,
״מסיבות אישיות של הרגע האחרון״,
מה שכבר עורר את התגובה המותנית
אצל. העיתונאים :״את הסיפור הזה
שמענו כבר.״

0של שבוי

נינה קטנה אחרת שהגיעה מב־
^ רית־המועצות זכתה בחצי הפרס
של העיתונות למיסגרת שמחוץ לתחרות:
הפנס הדולק של אגסי איי־באזיאן
הארמני. הסרט בילה במחסן
משנת ,1983 והרוסים כלל לא שמחו
כשמארגני הפורום של הקולנוע הצעיר
התעקשו דווקא לבחור בסרט זה,
המתאר את נישמתו החופשית של אמן
שאינו מסוגל לעשות עסקים בחנותו
הקטנה, אבל מפליא לצייר את סביבתו
באהבה אין קץ לכל יצור אנושי ולכל
בעל־חיים.
הסרט, המתאר את חייו של הצייר

דמין(מחבר השופטים) ,אלם קלימוב(עם דב־הזהב) ואלון גרבה

ין מתמוגג
פגישת־פיסגה קולנועית
ננים שמתחת ושוחה אל החופש.
יותר גדולים מהאמריקאים בעצמם.
את הדברים הקשים ביותר לצפיה
המחצית השניה של פרס־העיתונות
הביאו היפאנים: שני סרטים שיש בהם
ניתנה לזוכה בדב־הזהב, תמה.
חשיפה לעומק בצורה אלימה ואכזרית,
האמריקאים זכו בפרס דב־הכסף על
יפאנית למהדרין. הסרט שהציגו בתבימוי,
בעיקר בזכות ההלקאה העצמית.
אוליבר סטון, שבא לכבוש את
חרות, הים והרעל של קאי קומאי,
הודה לראשונה בפישעי־מילחמה נורברלין
עם המחלקה, נאלץ להשיב
מילחמה לעיתונאים, שטענו כי סירטו אים שביצעו רופאים יפאניים בשבויי
טייסת אמריקאית שנפלו לידיהם ב־בא
אולי לגנות. את המילחמה אך
מילחמת העולם השניה. השובים, קצימצליח
רק לפאר אותה ולהאדיר אותה,
ני צבא יפאניים, הביאו את הטייסים
בגלל הברק והמכניות המיקצועיים
כשי מחקרי ״לקידום המדע״ לבית־המציינים
את סירטו.
חולים יפאני, ושם ערכו בהם מנתחים
סטון, המועמד לכמה אוסקרים רציויויסקציה,
בידיעה מראש שהמעשה
ניים בביתו, טען שהעיתונות הגרמנית

הרוסים הביאו וודקה מהבית
ואלים שגם ריצה כמה שנות״מאסר על
הוא רצח בדם קר.
התנקשויות אלימות בקצינים שהיו
הסאדיזם מגיע לשיאו כאשר אחד
ממונים עליו, בנסיון לגלות את האמת
הרופאים מביא את הכבד של אחד
שמאחורי הוצאתם להורג של שני
הקורבנות כשי לנציגי הצבא. לבד
עריקים־כביכול.
מטעימת הכבד, שרק מרמזים. עליה אך
האיש יוצא במכוניתו המיסחרית,
אין מראים אותה, לא נחסכים מן הצופה
שנועדה לחלוקת אוכל מוכן מתוצרת
מראות הניתוחים דמויי סצינות מבית־המיסעדה
שלו, כדי לחפש אחרי ניצוהמיטבחיים,
כשבעדינות יפאנית אופלים
מאותה היחידה, שיספרו לו מה
יינית מודיע חומר הפירסום של הסרט
בדיוק אירע שם, כשהוא מלווה את
— ש״הדם שתראו בסרט הוא דם של
מסעו בהכרזות רמות ברמקול שהוא
ממש, והרקמות והבשר הם אותנטיים.״
בא כדי להרגיע את הנשמות המתות.
הסרט החשוב יותר, לדעתי, שבא גם
.אט־אט מתברר כי החיילים שהוצאו
הוא מיפאן, נמנע ממראות סנסציוניים
להורג לא נשפטו מעולם, כי לא היו
של כבד וכליות ושאר מוצרי־הקצב,
עריקים — וכי למעשה הוצאו להורג
אבל הוא מזעזע לא פחות. זהו סירטו
שלושה שבועות אחרי שהמילחמה כבר
של קסואו הארה, שהוצג במיסגרת
הסתיימה.
הפורום של הקולנוע הצעיר, ושמו
כשהוא עולה לקברות המתים ונעזר
קדימה צבא האלוהים. זהו תיעוד
בבני־מישפחות נבוכים והמומים, הוא
מסע ההיטהרות שערך טיפוס מוזר
מגלה כי למעשה הומתו החיילים כדי
ביותר, ניצול מקרבות מילחמת העולם
לשמש כבשר־מאכל לקצינים רעבים.
השניה בגיניאה החדשה, טיפוס חריג
י 1— 39