גליון 2586 מתאריך 25 במרץ 1987

דומיניוו^וברנדי המלטף

ק 111 רבח *ל

אנו גאים להציג בישראלאת דומיניון -הברנדי המלטף.
ברנדי דומיניון הוא ברנדי משובח ק 5 .0 .מבשיל בחביות עץ אלון בדיוק עד
לרגע הנכון כדי להגיע אליך עדין וחלק כמו משי עם טעם מעולה וניחוח נפלא.
ברנדי דומיניון -אהבה חדשה לאוהבי הברנדי.

ברנדי דומיניון-מיוצר עפ״י ידע צרפתי ע״יכרסל

מיכתבים

כתבות השער הקידבזי:

שואה־שוא!
עוד על מישפט דמיאניוק (״איוולת״,
העולם הזה .)11.3.87
על כטן זה כבר נאמר :״אוי לי מיוצרי ואוי לי
מייצרי!״ מבחינת ההרגשה שלי, לפחות, יש בדברי
נתן זך, ללא ספק, משהו.
כל ההתמקדות הזאת בג׳ון דמיאניוק, יהיה מי
שיהיה, היא אולי באמת, כדברי זך בדף חדש,
חילול זכר השואה, המעטת הדמות וגימור הזוועה.
ליאון
כהן, תל־אביב
אבל, מאידך.״
עובדה: אינני מסוגל לעקוב אחר המישפט. לא
בעיתונים, לא ברדיו ולא בטלוויזיה.
ואני, בנם של ניצולי שואה, גם מתלבט. אולי
צריך להניח לזיכרם של מיליוני הקורבנות? ומצד
שני, בכל זאת, רוצח(אפילו אם הוא, בינתיים, רק
בחזקת חשוד) צריך להעמיד למישפט. אבל אולי
לא למישפט בצורה שבה הוא נערך בבנייני־האומה
והעלול לפגוע יותר בקרובי הקורבנות
חיים שטיגליץ, רחובות
מאשר במצחם?
רשות״השידור משדרת, בשידור חי, את מהלך
מישפט דמיאניוק. אבל אך ורק ברשת אלף.
אולם. שידורי־ישראל, לרחבי העולם, משודרים
בגלים קצרים ואך ורק ברשת בית.
האם חושבת רשות־השידור שמן הראוי שרק
במדינת ישראל יהיו מודעים לשואה?
אירית יערי, ניו־יורק

הכביסה במישפט ומיאניוק
מדוע החליטו הסניגורים לדרו ש את פסילת ההרכב? איך
הצליחו השופטים להרגיז אותם? מדוע התעקשו הסניגורים
לשאול על המיכבסה של טרבלינקה? מדוע הם מתעניינים
בפסיכולוגיה של קורבנות השואה? מדוע
,1ן הם מרגישים מיואשים ואיזה הפתעות
נוספות הם מתכוננים לשלוף מהכובע?

1עקב דסחוי על:

כתבת ה שער האחורי:

הזקן עול היוו

השותף המיסתור׳

יעקב נימרודי מסביר מדוע, לדעתו, יש
צויד לקיים קשרים עם איראן: הצמרת
שם התמתנה, בולם פוחדים מהסוב•
ייטים הקרובים והאיית־אללה רפסנ־

המישטרה בטוחה שלגיוזית יזראלוב
היה שותף, שעזר לה לדחוף את המכונית
לתוך האגם ולמלט אותה במכונית
אחרת מזירת־הרצח. לכן מחפשים ה שוטרים
את השותף המיסתורי ממש
מתחת לפנט־הרחוב: באולם בית־המישפט.
הגברים בני ה־ ,60 המקריחים
והלבושים ברישול, הנוכחים
באולם -עוברים תיחקור.

אותי זה לא מצחיק
על סיבה אפשרית למצב המשק(מו סר
עבודה״ ,העולם הזה .)18.3.87
כרגיל, קלעה דניאלה שמי בול. הזוג הזה שעומד
בלב אלנבי, ליד טלפון ציבורי, ואחד מדווח
למקום העבודה של השני שרעהו חולה, זה תיאור
די נאמן של נורמה מקובלת על העובד הישראלי
המצוי.
וכאן אחד משורשי הבעיות שלנו: כולם רוצים
ליהנות ולא לעבוד. ולכן אנחנו נראים כפי שאנחנו
נראים.
וזה אולי גם מסביר את האינפלציה, כאשר
הרבה יותר מדי כסף(עבור עבודה שלא עובדים)
רודף אחרי פחות מדי מוצרים(שהעובדים, שאינם
מרבים לעבוד, אינם מייצרים).
אותי זה לא מצחיק.
יעקב הוכרמן, רמת־גן

שנה אחת יותר מדי
על הגיל הנכון של הכנסת (״מה הם
אומרים״ ,העולם הזה .)25.2.87
כתבתם כי הכנסת היא בת .39 אך מכיוון
שנולדתי ביום בו נולדה הכנסת, ברור לי היטב
שהזקנתם אותנו בשנה אחת.
אני והכנסת בני 38 בלבד.
שלמה שחר, גיבעת־חיים איחוד

בה אמר ירמיהו
על סיסמתה של הדסה (״תמרורים״,
העולם הזה .)18.3.87
נראה שקוצר היריעה מנע ממדור תמרורים
האחרון להביא, במיסגרת הידיעה על יום הולדתה
ה־ 75 של הדסה, גם את סיסמתה. המנחה אותה
לאורך כל דרכה: ארוכת בת־עמי, שזה, בעברית
פשוטה, רפואה לעמי.
וסיסמה זאת אכן התבקשה להדסה, בענותה
1י על השאלות הרלבנטיות, אותן שאל בשעתו הנביא
ירמיהו :״הצורי אין בגילעד? אם רופא אין
שם? כי מדוע לא עלתה ארוכת בת־עמי?״
לאה שמיץ, ירושלים

המזכיר הוא וזיר
על תוארו הנכון של חגר״ממשלה.
בין דוברי עברית מקובל כי התואר של חבר
בממשלה כל שהיא הוא שר. ג׳ורג׳ שולץ, למשל,
הוא שר־החוץ של ארצות־הברית (למרות שתר
ארו, באנגלית, הוא מזכיר־המדיגה) .אז מדוע
התעקשה בשבוע שעבר התיקשורת לכנות את
ג׳ון מארש, שר צבא־היבשה האמריקאי שביקרבארץ, מזכיר הצבא האמריקאי?
נכון שזה תוארו באנגלית. אבל תרגומו הפשטני
של תואר זה לעברית רק מטעה. המזכיר הזה
הוא שר, בדיוק כמו שמיניסטר הוא שר ובדיוק
כמו שווזיר היא שי• אלי צופני, תל־אביב
(המשך בעמוד )4
• ראה יומן אישי.
העולם הזה — 2586

רחר ה מרחרח
מר 11 חת:
מירי בן־דויד (בתצלום)
מתחבאת עם גבר לא־פנוי
במועדון בנתניה •
משה גיא, אביה של
בת־אל, בתה של ורדינה
ארז, התחתן עם מירי
(״הפצצה של ירושלים״)
אחי, אחותו של אפי
א חי • אלישבע שקד,
אשתו של מיכאל(״המדינה נגד ג׳ון דמיאניוק״),
הצליחה יותר ממנו • או ח
עליזי מצא את סיגלית גל,
— האמריקאים איבדו קרופיה.

המדינה נגד
השבר מעזה
במשך ימים התחננה נאילה איבראהים,
לבורנטית בת ,26 עצירה ביטחונית
מרצועת עזה, להיבדק על־ידי גינקולוג.
היא חששה לשלום עוברה, הרגישה
שיטפי־דם ושיגרה קריאות־הצלה אל
מחוץ למיגרש־הרוסים. כשהסכימו

ם וך־־סוך נציגי השילטו־נו
ת ל של ו ח או ת ה ׳ רו ם א׳

זה כבר היה מאוחר מדי.

() 111

ז זיי זונה

בגיל 12 נשרפו שני הוריה למוות, בדליקה
שפרצה בגלל תנור־חימום. בגיל 14 הי א
ירדה לזנות. מ אז ועד היום, בגיל ,21 היו
לה כמ ה סרסורים, יהודים
^ 9 9וערבים. הווידוי שלה מה־ווה
מי ס מך חברתי מזעזע.

המדורים הקבועים:

מכתבים -אבן ברוב מוחץ
איגרת העורך -שופטים קוראים
במדינה -תנועות מיזרחיות

ת ש קי ף -קינטרו א ת המדינה 11 הנדון -ליבנע ישראל 12 חשבון נפש -עם מזכ״ל פורש
אתה והשקל -שותפה המת של הלנה 13 15 דיעה אחרת -של יעקב נימרודי 17 יומן אישי -חילזון בתל־נוף 19 חוץ מזה -לווייתן על החוף 20 תשבץ -הוציא ציץ

ליבוי! ישראל מגוב ריקבון

כך זה גם התחיל בלבנון: לא חשובה המדינה או
האינטרס הציבורי. חשובה רק המיפלגה שאליה
כל אחד משתייר — ובעיקר־ המחנה שבתוך
המיפלגה. תקציב החינוך שייר ל״מחנה נבוך,
תקציב התעשיה ל״מחנה שרוך.
ש ש לאיזה מחנה של איזה מיפי
לגת שייך הסוס של קליגולה?

אתה והשקל
מדוע לעסקני חרות לא כדאי למכור את אל־על,
אריה בוכוואלד התרושש בהימורים, אפרים קי־שון
מוכר נכס וממתין לקבלת אזרחות שווייצית
ובאמריקה מאמינים במניות של 9 תרופות לסרטן, למחלות־לב ול־בעיות
המיוחדות של הורמונים,

זעקי אוץ שחווה!

דן סגיר, העיתונאי הישראלי שגורש מדרום־
אפריקה והכותב עליה עבודת דוקטוראט,
מספר על עבודתו שם, על הקהילה היהודית
במקום, ע ל יחסיה של ישראל עם ארץ הא־פרטהייד
ועל הסיבות להזד־הותו
עם השחורים הדפו־קים(״אני
בן עדות־המיזרח!־)

הכרטיסים אזלו
האוהדים האיטלקיים הצליחו לשים ברז לכל
משוגעי־מכבי, הנוסעים לכל משחקיה בחו״ל:
הם עברו את הגבול לשווייץ והצליחו לקנות
7500 כרטיסים למישחק הדר״
מאתי בשבוע הבא. לישראלים * 9 9
— נותרו רק 2500 מקומות.
זה וגם זה -גברים זה דבר מצחיק
אניטים ־ איפה זה חוליתז
קולנוע -בשיבחי הצנזורה
ראיון השבוע -עם דן סגיר
מה הם אומרים -זאב שיף,
בנימין גיבלי. משה שחל, דליה
אילת. דויד א ס ושעיה יריב
דך חדש -ציפורה ברנר
תמרורים -דיין בת 70
הורוסקופ -מיבחן טלה
רחל מרחלת -על כל העולם
שידור -מה נשמע
חור בדיטת -הדחת דוביד

לקראת הוועידה רוחשת חרות כמו
כוורת: מתכנסים, נואמים, מתווכחים,
מתקוטטים. כל כינוס נגמר ביטירת
התיקווה. את מילות שיר־בית״ר(״מגוב
ריקבון ועפר ...כי שקט הוא רפש״) אין
שירים שם, כי רק מעטים
יודעים אותן. גסטון מלכה,
דרך אגב, ההליך מחנה.

הלפיד שעה

יוס ף (״טומי״) לפיד פורש מ ה מי פ לג ה
ה חד ש ה שה קי ם- .היינו שלומיאלים,״
הו א מוד ה. לפני שנה הו א דיבר קצת
אחרת. בינ תיי ם ל מד ש ה שי ט ה הפו לי
טי ת מי טי בהעם הגדו־לים
ו הוו תי קי ם, רו מסת § 9 9ש
אתהקט ני ם ו החד שי ם.

דף חד ש

הונחו חשנו ותאחד
משורר אנגלי ומשו רר
ישראלי נפגשים
בפסטיבל משודרים
בינלאומי. על מה
הם מדברים בשעות
הפנאי! דויד
אבידן תזטיבן ספג״
דר מסכימים: על
דיסקוטקים, חתיכות
ומילחמת הממלכה
הבריטית כאיי פוקלנד. על
מה שמעבר לזה, הם הרבה פחות
תמימי-דעים, ואולי גם
( 9 ^ 7 1פחות תמימים. עימות בין
מיסטר א׳ -למיסטי ס .

ס1ק1ל1ב דל

רוי״ו >11 311 ונוירו עו
סוקולוב״ שבתל־אביב. למה? ״בגלל הארנונה״.
מה יקום שם? ״בניין יפהפה, רבי
קומות ״.כמה קומות? ״עוד לא
החלטנו — אבל יהיה נהדר.״

מיכחבים
(המשך מעמוד )3

רפאל, מיכאל, גבריאל...

ס בי בן•

• ג לי

..העולם הזה: שבועון החדשות הישראלי המערכת ודמינהלה: תד־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואד 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, צבי טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל. :העולם הזה״
בע״מ הדפסה.. :הדפוס החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

תצלום בלתי־רגיל זה לא פורסם בשום
עיתון עברי. אלא רק בגירוסלם פוסט שבשפה
האנגלית.
הוא מראה את שלושת שופטיו של ג׳ון
רמיאניוק — רב לווין (באמצע) .רליה דורנר
וצבי טל — מעיינים בגליון של העולם הזה
( .)30.7.86 בגליון זה הופיע הראיון של דפנה ברק
עם אשתסבתו של ג׳ון דמיאניוק — שבוע לפני
שפירסמנו את הראיון שערכה ברק לדמיאניוק
עצמו בתוככי הכלא השמור ביותר במרינה —
מיבצע שהיכה גלים רבים בארץ. הראיון הוגש
לתיק כמוצג מטעם התביעה.
את המשימה לראיין את דמיאניוק הטלנו על
דפנה ברק מפני שמהרגע הראשון ייחסנו חשיבות
רבה למישפט זה — גם בשעה שהיה נדמה

על זהות השמות הפרטיים של הגב רות
איתן (״אנשים״ ,העולם הזה
.)11.3.87
במדור אנשים כרכו את שמו של בעלי, רב,
ואת שמי עם רפול ועם רפי איתן והמריומות
שלהם.
ואני שואלת: מה לו לדב בין ״מלאכים״?(ראה
ערך: המלאך רפאל, מיכאל, גבריאל וכו׳<.
נראה שלקראת צאת סיפרי בקרוב אאלץ
להוסיף את שמי מלפני נישואיי, כדי שהצדק אכן
ייראה:
״ממרים עד מרים לא היתה כמרים.״
מרים איתן־ם לון, ירושלים

לבן מזל דלי (״הורוסקופ״ ,העולם
הזה .)18.3.87
מרים בנימיני היא גדולה. היא קולעת בול בכל
מילה שהיא כותבת. הנה, אני, בן מזל דלי, וגם אני
הגעתי, כמוה, למסקנה שהגיע הזמן להחליט בכל
הנוגע לעתידי המיקצועי, ומה עוד שגם תחזיתה
בקשר לקורות בני מזל דלי השבוע התגשמה:
גם ידידים שעימם חידשתי את הקשר רצו
לעזור לי וגם חברים חדשים גילו נכונות רבה
לבוא לעזרתי.
אבל הייתי בבעיה — כי ההצעות של שני
הצדדים היו קוסמות ולכן כל־כך שמחתי שיכולתי
גם לנהוג לפי עצתה המסכמת של
מימיני לבני מזל דלי :״נסיעה לטיול וחופשה
בתקופה זו רצויים!״ וזה בדיוק מה שעשיתי.
צבי רוימי, רמת־השרון

צות־הברית. האיש נמסר לידי ישראל בתנאים
מסויימים, בהתאם לחוזה־ההסגרה.
חשובה יותר היא האחריות כלפי האיש עצמו.
אם הוא אכן פושע־המילחמה המבוקש. שהיה
ידוע בשם איוואן האיום, הרי הוא מיפלצת עלי-
אדמות. אד אם אינו האיש. אלא רק קורבו של
נסיבות מיקריות ומישגה טראגי, הרי הוא ארם
ככל האדם. בעל זכויות אנושיות מוחלטות.
העובדה שהוא זר, וכנראה גם בעל רמה שיכלית
מוגבלת. אינה גורעת מזכות זו. אלא להיפך.
אך חשובה ביותר היא האחריות שלנו כלפי
עצמנו, כלפי מהותה(מהות, ולא רק תדמית!) של
מדינתנו כמדינת־חוק. אסור לנו בשום פנים
להשלים עם מצב שבו יהרוס מישפט מיד
חר־במינו זה את יסודות המישפט הישראלי, ואת

שמונה נקודות אירוטיזת
על האורגזמה במקורות (״אורגזמה
אצל הרופא״ ,העולם הזה .)11.3.87
על הכתוב בתלמוד, במסכת שבת, מפרש ר־ש״י
:״כשבעלך משמש בך, להתאוות לך בתשמיש,
ואוחז הדדים ביד אחת, והאחרת על אותו
מקום, הדדים המציאי לו, ומקום התשמיש אל
תמציאי לו, עד שיצטער. ואחר־כך תמציאי לו״.
ועכשיו, ממדע הסכסולוגיה ברוסית(שקראתי
לפני יותר נד 70 שנה) :לפי עצת הסכסולוג יש
לגבר לפני הביאה למצוא ולשמש שבע־שמונה
נקודות אירוטיות בגוף האשה(שתי הפיטמות של
הדדים, עוד ארבע פיטמות כמוסות, שתי נקודות

של 1ש פעמים כן
על התמודדותו של ח״כ אבא אבן
למושבו בכנסת (״תשקיף״ ,העולם
הזה .)18.3.87
כתבתם כי ״אבא אבן ...לא נאלץ להתמודד על

ח״ב אבן

בריאן פ. וזנדלר

ברוב ברור ומוחץ
מושב בכנסת ולכן ועדות־המינוי שיבצו אותו
באופן אוטומטי״.
אלה דברי הבל! שלוש פעמים, ב־ ,1977בז
198 וב־ ,1984 התמודדתי על השגת 60 האחוז
הנדרשים לח״כים מסויימים ובכל מקרה עברתי
ברוב ברור ומוחץ (.)81$ ,6790,739)1
מעטים הם המועמדים שעברו התמודדויות
בהיקף זה על פני שנים כה רבות.
ח״ב אבא אבן, ירושלים

ממציא זרזזץ ומיתקן
וגם נקודה אחת במצח

שופטים דורנר, לוין וטל מעיינים בכתבת ״העולם הזדד
מחוייבות כלפי עצמנו
לרבים שזה יהיה מאורע שולי. שלא ימשוך את
תשומתליבו של הישראלי המצוי.
ידענו שמהרגע שבו יובא דמיאניוק ארצה,
יהפון־ עניינו בהכרח לבעיה מרכזית. לכן לא
חסנו על כוח ומאמץ כדי לסקר פרשה זו מכל צד
אפשרי: דפנה ברק ערכה את הראיונות הראשונים
עם דמיאניוק. בני־מישפחתו והסניגור
מארק ארקונור. עורכת־הדין אילנה אלון, הכתבת
המישפטית שלנו, מלווה את הפרשה בבית-
המישפט, ועומדת על הבעיות המיוחדות הניצבות
לפני התביעה. ובעיקר לפני ההגנה. ענת סר-
גוסטי ריאיינה בשבוע שעבר את המומחה האמריקאי
אלברט לייטר, שבא ארצה כדי לבדוק את
״מיסמרטראווניקי׳ — תעודת־החבר של דמי־

אניוקבאס׳אס•

מישפט הוגן

צמידות מירבית זו לאירועים בבית־המישפט
גורמה לנו לעקוב בדאגה אחרי המתרחש.
ישראל
קיבלה על עצמה אחריות כברה מאור
כאשר ביקשה את הסגרתו של דמיאניוק והחליטה
לערוך לו מישפט כאן.
זוהי אחריות נ;שולשת.
יש לנו אחריות כלפי המסגירה, ממשלת אר

עקרונות
החוק והמוסר שעליהם מבוססת הדמוקרטיה
הישראלית.
לפי עקרונות אלה, כל אדם הוא בחזקת זכאי
עד שהוא נמצא חייב ברץ. זה תל גם על מי
שנאשם בפשעים הנוראים ביותר שניתן להעלותם
על הדעת. עיקרון אחר אומר שיש לתת
לנאשם ולסניגוריו את כל האפשרויות לנהל את
ההגנה בצורה הנמרצת ביותר. כדי שהצדק לא רק
ייעשה, אלא גם ייראה .
כל זה חשוב פי אלף במישפט כזה כאשר הער
לם כולו יכול לעקוב אחרי הנעשה, וכאשר רבים
חושדים — וגם זה טיבעי — שבכלל אי־אפשר
לערוך בישראל מישפט הוגן לאדם הנאשם בפשעים
נגד העם היהודי.
אין שום מקום לגישה בנוסח ״לאיש כזה לא
מגיע מישפט הוגן׳״ ההיפך הוא נכון: דווקא
לאיש כזה מגיע מישפט הוגן שבהוגן, מישפט
שהגינותו תיראה למרחוק ותחנך דור שלם של
ישראלים צעירים.
לכן אץ כאן מקום לשום פשרה עם הנורמות
הקפדניות ביותר. אנחנו חייבים זאת לנאשם,
לעולם כולו — אך קודם כל לעצמנו.

במבוא הפרוזדור ונקודה במצח) ורק אחרי שה־אשה
מיוחמת, לבצע את הביאה.
א׳ זרחין, תל-אביב

כרם התימנים
על מקומם של יוצאי תימן במימסד
(״גלות המשוררים״ ,העולם הזה
.)18,3.87
מן הדברים של אהרון אלמוג אפשר להבין
כאילו הוא סבור שחלקם של יוצאי תימן בקרב
בעלי עמדות־המפתח במימסד מקופח.
נכון שעוד אין רמטכ״ל תימני(וגם לא כורדי,
צרפתי או ארגנטיני) ,אבל איפה שמסתכלים
הגפנים בכרם התימנים דווקא עולות כפורחות.
מזכיר הסתדרות תימני(ישראל קיסר) יש? יש!
נציב שרות בתי־הסוהר תימני (האלוף דויד
מיימון) יש? יש!
סגן מפקד מיפקדת חילות־השדה תימני
(תת־אלוף אביגדור קהלאני) יש? יש!
שליש תימני לנשיא־המדינה (עמי גלוסקא)
יש? יש!
זמיר תימני(עופרה חזה) יש? יש!
וזה רק על אצבעות יד אחת!
שמואל גולדברג, תל-אביב

ב 1ד של מזל

פורים שר אפרטהייד
מיבצע ההתחפשות ההמונית בפורים
אינו עובר תמיד חלק כמו בשנה זו.
כך, למשל, דיווח העולם הזה ב־גליונו
שהופיע השבוע לפני 25
שנה, שבוע אחרי חג הפורים תשכ״ב,
במדור במדינה על התערבות חל-
מאית מגבוה בנושא תחפושות הפורים:
אכזבה
קשה חיכתה השנה לאלפי
ילדים, שהתכוננו להתחפש כפורים לכושים
(ובמיוחד בהתחשב בכך שאין תח פושת
קלה מזו).
כי על פי הנחיית מישרד-החוץ נאלצו
המורים להודיע לילדים כי השנה לא |
יוכלו להתהדר בתחפושת זו.
נימוק מישרד־החוץ :״הדבר יפגע ברגשות
האורחים האפריקאיים השוהים
בארץ׳.
אן כאשר אם אחת התלמידות המאוכזבות
שלחה מיכתב־קובלנה לעיתון,
היה הקורא המופתע ביותר נוכח מיכתב
זה דווקא בדיאקו פוקו, שנדיר גאיי* ״
בישראל .״למה שישראלים לא יתחפשו :
לאפריקאיסד הוא שאל ,״הרי הבת ש .
התחפשה למלכה אסתר!״

על ההתנהגות המתבקשת השבוע
העולם הז ה 2586

מדוע

ה חו ש
הסר&וים
לדווש

נסילת

ההרכב?׳
סניגור אוקונור אחרי שניגש
אל השופטים דורנר, לוין וטל
יד חצות לילה ביום א׳ ,ביום
,שלפני חידוש המישפט השבוע, התלב לבטו הסניגורים כיצד לנהוג.
יורם שפטל, הסניגור הישראלי, נטה
לבקש את פסילת ההרכב של ביתי
המישפט, בגלל ״עיוות תהומי״ של
היחס לסניגוריה, שנעשו בשבוע
שעבר. מרק או׳קונור וג׳ון גיל, הסניגורים
האמריקאיים, היו זהירים יותר,
וחששו מפני צעד קיצוני כל־כו.
סניגורים אינם אוהבים לבקש את
פסילת בית־המישפט, ולוא רק בגלל
הסיבה הפשוטה שאם בית־המישפט לא
יפסול את עצמו וימשיך לנהל את
המישפט, יהיה לו בליבו עליהם. אבל
כאשר מרגישים הסניגורים שאין להם
עוד מה להפסיד, או שהלקוח שלהם
אינו מקבל יחס וסיכוי הוגנים, הם
נאלצים לעשות זאת.
בקשות־הפסילה המפורסמות בשנים
האחרונות היו של עורכי־הדין רם

כספי ושלמה תוסיה־כהן, שביקשו
לפסול את השופטת ויקטוריה אוס־טרובסקי־כהן,
אחרי שאמרה בלישכתה
על מרשם, השר אהרון אבו־חצירא, את
המילים הבלתי״נשכחות ״הטיפוס הזה״
.השופטת לא פסלה את עצמה, והיא

אשר הרשיעה את השר בדין.
בשנה האחרונה ביקשו סניגוריו של
שלמה חליווה ,״האנס הבכיין״ ,את
פסילתו של ההרכב במישפט — השופטים
שולמית ולנשטיין, יעקב קדמי
ועדנה שצקי. הסניגורים, שימעון

ביום 2 3 8 6עתר
קסא,

חנכבד

ה עו ר ר,

בבדי

בקעתו עול העוררמתבססת

״ ציני ח־נחדה 1לעגב 1ר ט...

למראית״עין, זוהי מכה קשה למישפט הישראלי.
דרישת הסניגורים, שהשופט דוג לוין ושני עמיתיו
יפסלו את עצמם, מטילה עליהם צל. מה גם שמיש-
פט זה מתנהל לעיני העולם כולו.
אך אפשר גם לראות את הדבר באור אחר:
העובדה שהסניגורים -שני אמריקאים ואחד ישראלי
-העלו דרישה זו, מוכיחה שאין זה סתם
מישפט-ראווה ״מכור״ ,אלא מישפט אמיתי, שבו
מנהלים הסניגורים קרב אמיתי.
מלכתחילה כירסם בלב רבים הספק: האם ניתן
בכלל לערוך לנאשם כמו גון דמיאניוק מישפט
אמיתי בישראל! אין זה דומה למיקרהו של אדולף
אייכמן. איש לא הטיל לרגע ספק באשמתו של
אייכמן, שהיתה מוכחת במאות מיסמכים מימי״
השואה ובעדותו של האיש עצמו. במיקרה דמי״
אניוק קיים ספק בסיסי לגבי זהות האיש, ועל כך
נטוש המאבק המישפטי.
האם מישפט כזה יכול להיות הוגן במדינת־ישראלן

קל להשיב על כך. התיקשורת הישראלית לא
התייחסה מעולם למישפט זה כאל מישפט רגיל,
שבו יש לנאשם זכויות. כמעט כל כלי״התיקשורת
הפכו את עצמם לזרועות של התביעה, ומנהלים
מסע־השמצות פרוע נגד החשוד, שהוגדר על־ידי
רובם כאשם, עוד לפני שנפתח המישפט. שר־ה־מישפטים
אברהם שריר דיבר על ״הפושע הנאצי
דמיאניוק״.
העובדה שבית־המישפט לא עשה דבר כדי למנוע
עיוות זה, ולא הרים את קולו בפומבי נגד הפרה
גסה זו של זכויות״הנאשם, מהווה חלק מטענות
הסניגוריה לפסילתו.
האם שופט יהודי יכול להתעלות במישפט כזה
עד כדי הינתקות מריגשותיו, כפי שהוא חייב

לעשותן הסניגורים הסיקו, כנראה, שהשופט לוין
לא עשה זאת, ומכאן דרישתם לפסלו.
השופט דב לוין ידוע זה מכבר כשופט קשוח.
האיש, רוויזיוניסט ותיק שהתמנה כשופט בימי
כהונתו של מנחם בגין כשר־המישפטים, תואר לפני
שבע שנים, בכתבה של העולם הזה( .)7.5.80 כשופט
חביב, צנוע ועממי. שהתקשה יותר ויותר ביושבו על
כס־המישפט, עד שהפך אימת עורכי-הדין הצעי רים.
כתב
אז העולם הזה :״בציניות חדה ולעג בולט
מתייחס (השופט דב לוין) לטענות שאינן לרוחו.
במישפט מסויים ...טען עורך־דין צעיר כי הוא
בקיא בבניה, היות ובזמנו עבד כפועל״בניין. בלעג
קר ענה לו השופט. :אני מאמין לך שאתה מבין
בבניה יותר מאשר במישפט׳.״
במישפט״אייכמן הישרה השופט משה לנדוי,
בגישתו האבהית. ההומאנית והמאופקת אווירה
מיוחדת״במינה בבית״המישפט, ועצם נוכחותו
וגישתו היו לחוויה. נראה כי אופיו של השופט לוין
שונה. הוא יצר אצל הסניגורים -ולא רק אצלם -
הרגשה קשה מאוד. במישפט שבו תובע האינטרס
העליון של המדינה שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם
ייראה מעל לכל ספק.
בידי מרק אוקונור נותר נשק אחרון, העלול
לגרום נזק בל״יתואר למדינה. הוא יכול באחד
הימים פשוט לקום, לטעון כי המישפט אינו הוגן
ולהתפטר.
שום סניגור, החרד לחיי מרשו, לא יעשה דבר
כזה בלב קל. אך במישפט זה הולכת הסניגוריה על
חבל דק מאוד -והיא עלולה לקפוץ ממנו. אולי זה
לא יפריע לרוב הגדול של דעת-הקהל הישראלית,
שחרץ את הדין עוד לפני התחלת המישפט. אבל זה
יפגע קשה באושיות המישפט של ישראל.

אורי אבניי

עויינו ת
_ רבות
כרו

חנא ע ם,

בלפי

סניגוריו ,
מבוססת

על כך
בבך

מבלי

הנכבד

קמא

במהלך

י נפגעת

הגנת

עצמו

י צו ף
כ ל פי

ו כן

די ווחיםתקעורמיים

רצוף
התערבויות הנגדיו ת

התבססה בקעת הפס לו ת על מעוא
מתח יל ת

קמא

רגלה

מיוזמ תו

עואלות

• בי ת הראפע הנכבד

•ב אופן

ה חקירו ת

הסי יפע,

ולדון

ב תיל.,

פוסל

• ה ת בי עהת תנ ג ד בעצמה לעא לו ת .

הבקעה על

ה עו ר ר.

באמצעות באי
י פ 0ו ל

כוחו, אלו בית
מלה מאיר

המאפט

• י עו

אין

ספור

• להע רי ם,

פניםבל פי

מ אום

ובכך

ה סניגו ר ה,

נקיעת עמדת

בהם

• לביתר־מערט

פו מ בי ת

עפ יעה

נפגמת

באופן
• לי לי ת

מרא•

קטע מהעדר של הסניגוריה לבית-המשסט העליון
.עוינות כלפי הנאשם־
שובר ושמואל סף, טענו כי בית״ה־מישפט
מפלה אותם לעומת התובעת,
נורית שניט. השופטים החליטו שאין
מקום לפסילתם, וכך החליט גם נשיא
בית־המישפט העליון, השופט מאיר
שמגר, שהעירעור על כך נידון בפניו.
בת העדה
^ משך ששת השבועות, שבהם
*1מתנהל מישפטו של ג׳ון דמיא־ניוק,
היו עליות וירידות בהרגשתם של
הסניגורים.
בתחילה היה רושם כי בית־המישפט
נכבש לקיסמו הרב של או׳קונור, ונותן
לסניגוריה יחס של כבוד והתחשבות.
המיפנה חל בשבוע שעבר, כאשר
עלתה על דוכן־העדים העדה מריה
רדיווקר. כאשר חקר אותה או׳קונור,
ושאל לתומו אם יש לה ילדים, אחרי
שהיא עצמה הזכירה בתשובה קודמת
את בתה׳,נזף בו אב בית־הדין, השופט

רב לוין, בחומרה, ואמה ״אם במיקרה
הגברת רצתה ילדים ואין לה ילדים
בגלל המילחמה, איך היא היתה מרגישה
כאשר שאלת אותה שאלה כזו?
אני מבקש לא לשאול שאלות אישיות
ללא צורך, ואני מבקש להיות ע די ך
או׳קונור השפיל את ראשו, אבל
הזכיר לבית־המישפט כי לא היה שואל
שאלה זו לולא הזכירה העדה עצמה את
בתה.
אולם היה זה הסניגור הישראלי,
יורם שפטל, שזכה במלוא זעמם של
השופט לוין ועמיתיו, בעת שחקר את
העדה על מיסדרי־הזיהוי שערכה בזמנו.
לרגע היה נדמה כי השופטים שכחו
שזהו סניגור, החוקר קצינת״מישטרה
שערכה מיסדרי־זיהוי לנאשם, והם
חושבים עליה כעל ניצולת־שואה,
הנחקרת בצורה אכזרית על־ידי
סניגורים סאדיסטיים.
כאשר העדה חזרה שוב ושוב על
(המשך בעמוד )36

—^^^יייאי^ך, אלו; — 5י

מהו קו ההגנה ן מדוע מחטטים הסניגורים
בפרטי השואה?
של דמיאניוק? ן
ץ ם מישסטנים מנוסים עומדים
^ נבוכים מול חקירות העדים בידי
מרק או׳קונור, הסניגור האמריקאי של
ג׳ון דמיאניוק.
בתחילת המישפט טען הסניגור שאין
להעלות על דוכן־העדים אלא עדי־זיהוי
של הנאשם, אך עכשיו החל הוא
עצמו חוקר בפרטי־פרטים כל אחד
מניצולי טרבלינקה, שעלה על דוכן*
העדים. הסניגור הירבה כל־כר בחיטוט
בפרטים, עד שבית־המישפט נראה יגע,
ולעיתים אף חסר־סבלנות. בית־המיש־פט
לא הבין את הקשר בין מקום תליית
הכבסים בטרבלינקה לבין אשמתו של
איוואן דמיאניוק.
כאשר שאל הסניגור האמריקאי
גבה־הקומה, ג׳ץ גיל, את העד רייכמן
היכן תלו את הכבסים בטרבלינקה,
הפסיק אותו אב בית־הדין, השופט רב
לוין, בנזיפה :״בטרבלינקה נהרגו ונשרפו
יותר מ־ 800 אלף איש, ואדוני
שואל על הכביסה?״ השופט עמד לפסול
את השאלה, אלא שאז ניגשו
לדוכנו כל עורכי־הדין המשתתפים

מה הם שמדים
לשלוף מהכובע?

תנ 1ס שז
טרבד־נקה
פרט זה היה רק חלק קטן מהפסיפס
שיוצרים או׳קונור ועוזריו, כדי להוכיח
לבית־המישפט שאין לסמוך על זיכרונם
של עדי־הזיהוי של איוואן. ניצולי
טרבלינקה זיהו את דמיאניוק במיסדר־

פקודות, כפי שטען אדולף אייכמן. היא
גם אינה מכחישה כי איוואן האיום
ביצע בטרבלינקה מעשי־אכזריות נוראים.
קו ההגנה היחידי שבו בחרה הם־
ניגוריה במישפט היא הכחשת זהותו

בתי־המישפט באנגליה נחרדו לפני
שנים אחדות כאשר התברר כי אדם חף־
מפשע נתלה על״סמך עדות בתום־לב
של עד־ראייה, שזיהה אותו בשגגה.
בגלל מיקרה זה הוקמה ועדת השופט

בעוד שכל הניצבים האחרים במיסדר
היו מגולחים למישעי וכס. בית־המיש־פט
המחוזי האמין לכל מילה שיצאה
מפיה של המתלוננת, הפרוצה ז׳אקלין,
ואב בית־הדין, השופט בנימין כהן, אף
הרחיק לכת ואמר עליה בפסק־רינו:
״ז׳אקלין היא זהב טהור!״ הוא הרשיע
את קריב על סמך זיהויה של ז׳אקלין.
בעירעור הפך בית־המישפט העליון
את הקערה על פיה. שני שופטי הרוב,
השופטים משה עציוני וחיים כהן,
הזכירו את המיקרים הרבים שנחקרו
באנגליה, שבהם קרה עיוות־דין בגלל
זיהוי של עדי־ראייה. השופטים גם
עמדו על הנקודה כי אם העד נראה
בעיני בית־המישפט מהימן מאוד כאשר
הוא מספר על האירוע עצמו, נוטה
בית־המישפט להאמין לו גם כאשר הוא
מזהה את הנאשם.
אמר השופט חיים כהן :״מהימנותו
של עד־ראייה כדובר־אמת מטביעה הן
על עדות־הזיהוי והן על עדות־המעשה
חותם של אמת אובייקטיבית. אך בית־המישפט
צריך קודם כל להיות בטוח

,11:11,1!11:1:11:11311ו:1:!^,ט11:ן חזזוזזד

ח 1י י 4צלם העולם הזה ציון צפריר לא האמין למראה עמיו. הוא
ייי 1
:הביט במפה הגדולה של מחנה־המוות טרבלינקה, התלויה
\ 11 יי 11
ייו 1
באולם בית-המישפט, ולפתע היה נדמה לו שהוא רואה את המילה העברית רבת־הטימליות
.חי־ .האותיות העבריות ח־י מהוות את צריפי־המגורים של המחנה, ולידן ביתן השרותים,
המהווה י׳ .כן נוצרת גם המילה ״יחי״ .בתרשים נראים תאי-הגאזים (מטי ,11 מסומנים
במישפט, והסניגורים הבהירו לשופט
את סיבת השאלה.
מסתבר כי בתרשים של טרבלינקה,
שהוגש לבית־המישפט, מצויין כי הרחבה
לתליית־הכביסה היתה ממש ליד
תאי־הגאזים, בעוד שהמיכבסה עצמה
היתה במרחק די ניכר משם. תרשים זה
צוייר על פי עדותה של סוניה לב־קוביץ,
ששהתה בטרבלינקה, ושהיתה
כובסת שם. הסניגוריה ניסתה להוכיח
כי זיכרונה של סוניה לגבי הכביסה
שתלתה מרי יום אינו מדוייק, וכי
הכבסים נתלו במקום מרוחק, שבו לא
יכלה כלל לראות את ״איוואן האיום״.

תמונות שערכה להם החוקרת מריה
רדיווקר בשנת ,1976 יותר מ־ 30 שנה
אחרי שראו את איוואן האיום. אם
תצליח ההגנה לערער את אמון בית־המישפט
בזיכרונם של העדים הללו,
היא תשיג את מטרתה.

ך מישסט דמיאניוי! אין טוענים
* טענות מישפטיות שנטענו בעבר
במשפטי נאצים ועוזריהם. הסניגוריה
אינה טוענת כי דמיאניוק רק מילא

באותיות א׳ עד י ) .מתחתם מסומן במס׳ 19 המקום, שלפי טענת אחת העדות שימש לתליית
נבטים. הסניגורים מבקשים להוכיח שאין זה סביר שבמקום מס׳ 19 היו נוהגים לתלות את
הכביסה -מניוון שהמינבטה נמצאת בריחוק מהמקום(כנראה במקום המסומן במט׳ .)12
אותה עדה טענה ני בשעה שתלתה שם את הכבסים ראתה את איוואן האיום, שנמצא
ליד תאי״הגאזים. משום כך -יש חשיבות רבה מאוד לאמיתות הסימון של המקום הזה.

של דמיאניוק כאיוואן האיום.
כדי להוכיח את זהותו זו של הנאשם,
על התביעה לעשות זאת מעל לכל
ספק סביר. לשם־כך העלה התובע
המוכשר, מיכאל שקד, את ניצולי-
טרבלינקה שזיהו את דמיאניוק בתמונות,
וכן יביא את מיסמך־טרווניקי,
כתעודת־החוגר של איוואן דמיאניוק
באס־אס.
בשנים האחרונות נבחנה שאלת
מהימנותם של עדי־ראייה במחקרים
רבים. הסתבר כי בני־אדם זוכרים רק
שברים של אירועים, ומוסיפים להם
בתום־לב פרטים נוספים מדימיונם.

דוולין, שחקרה בעניין והוסיפה מיג־בלות
למיסדרי־זיהוי.
פסק־הדין, המשמש תקדים בישראל
בעניין זיהוי על־ידי עדי־ראייה,
הוא ע״פ ,648/77 שמואל קריב נגד
מדינת־ישראל. קריב נאשם על־ירי
פרקליטות מחוז־המרכז באונס ושוד
של שלוש פרוצות בשלושה תאריכים
נפרדים. אחת הנאנסות זיהתה את
הנאשם רק חמישה חודשים אחרי ביצוע
האונס. הסניגור טען כי מיסדר־הזיהוי
שנערך למרשו היה פגום, גם
בגלל פרטים טכניים(למשל: שלא נכח
בו הסניגור, שהנאשם לא היה מגולח,

שהעד, בהאמינו לתומו שכל עדותו
אמת, לא טעה — לא מתון היסח־הדעת
ולא מתוך מיגבלות הזיכרון האנושי,
ולא מתוך השפעות חיצוניות או
תת־הכרתיות.״
זיהויה של ״ז׳אקלין־זהב־טהור״ נפסל
במיקרה זה, וקריב זוכה מסעיף־
האישום באינוסה.

^ דגש אשמה
ט לגיצוליס
ך ¥ל פסל־דין זה הסתמך יורם שפ־
,}/טל, כאשר ביקש השבוע מבית־

יאתט בס1יג1ו־יה
לפני שבועיים היה עדיין מרק או׳קונור, סגיגודו הראשי של גון
דמיאניוק, אופטימי מאוד. לשאלתי, מה לדעתי יהיו תוצאות המישפט.
ענה בחיוך :״למדתי בארץ הנהדרת שלבם. שכאן, במיוחד בירושלים
הנצחית, הכל יכול לקרות ״.השבוע, לאחר שבית־המישפט החליט
לעשות שימוש בסעיף 8ג לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ולקבל
את עדויות הזיהוי של עדים שנפטרו, השתנה מצב־הרוח של הסניגורים
מהקצה לקצה.
בהפסקה ישב אויקונור על כיסאו, כשהבעה של חוסר־אונים שפוכה
על פניו. הוא הצליח להעלות חיוך קל על פניו כאשר פניתי אליו. אבל לא
היה זה אף צל־צילו של חיוכו הקודם, חיוך של בובב־טלוויזיה .״היום
עוד לא השתלבתי באווירה ״,אמר. הוא הסביר בי עבורו המישפט ברוך
לא רק בעניינים מישפטיים, אלא גם בהרבה בעיות ריגשיות., .והיום אני
עדיין לא קולט את האווירה ואת הדקויות באולם בית״המישפט,י אמר.
הסניגורים, שהירבו לפגי שבועיים לשבח את השופטים ואת התובע
מיכאל שקד, לא חזרו השבוע על מחמאות אלה. הם נראו עצובים
וכועסים. היתה הרגשה כי הם חשים שקופחו- .אני חושב שאצא לאוויר
החיפשי וארוץ קצת, וזה יעזור לי,״ אמר אויקונור והלך עם בני־מיש־פחתו.

כמה
שלה
או׳קונור עם אשתו גזים וילדיו בראנדון, קורי וקארי(לידו: בנו של דמיאניוק)
כולם טבעו בירוק
המישפט שלא להתיר את הכנסת
עדויותיהם של עדי־זיהוי שנפטרו בינתיים.
עדויות אלה אינן קבילות בבית־מישפט
רגיל, מכיוון שאין כל דרך
לחקור את העדים חקירה נגרית בבית־המישפט,
וגם השופטים אינם יכולים
להתרשם מהם אישית. אולם בחוק
לעשיין דין בנאצים ועוזריהם יש
סעיף מיוחד, סעיף , 15 המתיר לחרוג
מכללי־הדיון הרגילים, אם הדבר נדרש
״לשם עשיית הצדק״.
התובע, שקד, ביקש מבית־המיש־פט,
בתחילת עדותה של מריה רדיוד
קר, לעשות שימוש בסעיף ,15 כדי
להביא את עדויות־הזיהוי של ניצולי־טרבלינקה
שנחקרו על־ידיה בזמנו,
ואשר הפטרו בינתיים. אחרי שבית־המישפט
שמע את שני הצדדים, התיר
להביא את העדויות הללו, על פי סעיף
.15 אומנם קבילותן של עדויות אלה
עדיין אינה אומרת מאומה על מישקלן
וערכן כראיה, אבל הן מעוררות קושי
גדול עבור ההגנה, הנלחמת בעדויות
מתות.
כאשר חקר הסניגור או׳קונור את

בסוף חודש מרס תגיע עלותו של מישפט איוואן דמיאניוק לחצי
מיליון דולר. אחר־כך יעלה המישפט עוד 150 אלף שקל לכל חודש נוסף.
מרבית הכסף שהוצא עד כה הושקע בהכנת האולם בבנייגי״האומה,
בהתקנת ציוד לרדיו ולטלוויזיה, וכן למערכת״מיקרופונים משוכללת
למתורגמנים הרבים.
החלק היחידי של המישפט שאיט משולם על־ידי מדינת־ישראל הוא
שכר הסניגוריה. במישפטו של אדולף אייכמן קיבל הסניגור הגרמני,
הד״ר סרוואציוס, את שברו מאוצר-המדינה. אבל גם כך, המיסמבים
שצולמו ותורגמו עבור הסניגוריה עלו עד כה סכום של 20 אלף דולר.
מלבד ההשקעה הראשונית בציוד ובשיפוץ האולמות, משלמת המדי נה
דמי־שכירות חודשיים עבור מישרדים לתביעה ולסניגוריה בבנייני־האומה
ואת שכרם של כל השוטרים והשומרים המועסקים בשמירה.
נוסף על ההוצאות הקבועות הללו, יצטרפו סבומי־עתק, בלתי־ידועים
עדיין, לחיקורי״הדין בארצות זרות. השבוע אישר בית־המישפט את
בקשת התביעה לערוך חיקורי-דין בגרמניה ובבלגיה. לשם״כך יסעו
התובעים והסניגורים לארצות אלה, ויחקרו שם את העדים לפני שופ טים
מקומיים. גם הסניגוריה ביקשה אישור לחיקורי-דין עבורה באוסטרליה,
בספרד ובפולין.

חיים כה! :אי! הם
זקוקים לננזו־ה !

נאשם דמיאניוק על סם סל־הנאשמים
האומנם נשרפו תאי־הגאזיסי
רמז ראשון לבעיה זו של ניצולי-
השואה אמר כבר ההיסטוריון יצחק
ארד, כאשר אמר כי עדויות של ניצולים
מטרבלינקה, בדבר שריפת תאי־הגאזים
והריגתו של איוואן האיום
בשעת המרד, היו רק מישאלות־לב
שדמיינו לעצמם הניצולים, וכי בעצם
שני דברים אלה לא קרו במציאות.
יתכן מאוד כי בהגיע תור עדי־ההגנה,
יביאו הסניגורים פסיכולוג
מומחה שיעיד על עניין זה לפני בית־המישפט,
כדי להקטין עוד יותר את
מהימנותם של עדי״הזיהוי.

עוליס

פעדי־הגגה

עדה מריה רדיווקר
מה זוכרים הזוכרים?
אפרים רוזנברג, הוא שאל אותו שאלה
שקוממה אנשים רבים: אם לא חש
צורך לעזור לאומללים שנמלטו מתאי־הגאזים,
שהתרוצצו עירומים במחנה.
נראה כי מטרתה הנסתרת של שאלה זו
היה הכנת בסיס לטענה שניצולי־השואה
אינם עדים ככל עד. שרידי־השואה
סובלים מחרדות וריגשי־אשמה

מי שפט דמיאניזק

כבדים באשר לעברם ולעובדה שהם
נותרו בחיים ורבים אחרים נרצחו.
״סינדרום השואה״ הזה גורם, לדעת
הסניגוריה, לכך שהניצולים ינסו להעביר
את האשמה הזאת על אחרים, וכי
בתום־לב ובאמונה שלמה הם עלולים
לזהות בטעות אנשים חפים־מפשע,
כדי להשתחרר מריגשי־האשמה.

^ דבר השני שתוקפים הסניגורים
1 1הוא מיסמך־טרווניקי.
התאריכים הרשומים במיסמך אינם
תואמים את עדויות עדי־הראייה בדבר
המועדים שבהם שהה איוואן בטרב־לינקה,
אבל עצם מציאותו של מיסמך,
המשייך את איוואן דמיאניוק לאס״אס,
מחזיק מאוד לנאשם.
כדי לתקוף את מיסמו־טרווניקי
הביאה כבר ההגנה מומחה בינלאומי
שלקח דגימות מהנייר, החותמות והדיו
של המיסמך (העולם הזה .)18.3.87
לטענת ההגנה זהו זיוף, שנעשה בידי
שרותי־הביטחון הסובייטיים, הרודפים
את דמיאניוק בגלל שתתו בצבא
הרוסי של הגנראל הפררנאצי ולאסוב
במילחמת העולם השניה.
אולם נראה כי הסניגורים לא יסתפקו
רק בהבאת עד מומחה לנייר
ולדיו. הם ינסו גם להעלות על דוכך
העדים כמה מעולי־רוסיה בישראל,
שיספרו לבית־המישפט, ממקור ראשון,
על מישפטים בברית״המועצות,
שבהם השתמשו במיסמכים שזוייפו
על־ידי שרותי-הביטחון הסובייטים.

לקראת חקירתה של מרים רדיווקר, והעלאת השאלה של קבילות
זיהויו של דמיאניוק על״ידי ניצולי טרבלינקה, הסתייע עורך־הדין יורם
שפטל במישפטן ישראלי בעל־שם.
בשלב זה קיבלה ההגנה רק ייעוץ מישפטי, ללא התייצבות של
המישפטן באופן גלוי לצד סניגוריו של דמיאניוק. אבל הסניגורים
מקווים כי בשלב מאוחר יותר תסכים אישיות זו לשבת לצידם בבית-
המישפט, כדי להגביר גם את כוחה המוסרי של ההגנה.
השמועות רמזו כי האישיות המישפטית רמת-הדרג, שאיתה התייעצו
סניגוריו של דמיאגיוק, היא השופט העליון בדימוס, חיים בהן.
העולם הזה פנה לשופט. העולם הזה: מאחר שאתה היית האיש שיצא
בהכרזה שהוא מוכן לשמש כסניגורו של דמיאניוק, האם יש עדיין אפשרות
כזאתו
חיים כהן: מאז שנמצאו לו סניגורים טובים, והם מופיעים עבורו, אין
אפשרות כזאת. חוץ מזה אינני משמש כעורך־דין, ואימי מופיע במיש-
פטים. העולם הזה: אבל אולי אדוני עוזר להגנה בייעוץ!
חיים כהן: הם לא זקוקים לעזרה.

חג 1ש ד
טריק הקדנש
הסניגור גבה-הקומה, ג ון גיל, לבש בשבוע שעבר מיקטורן בצבע
ירוק״מזעזע. מי שחשב שזה בגלל טעמו האמריקאי המוזר, טעה. ביום
שלישי, היום שבו התחדש מישפטו של איוואן דמיאניוק אחרי פורים,
חל חגו של פטריק הקדוש, פטרונה של אירלנד. ביום זה נוהגים האירים
בכל העולם לחגוג וללבוש בגדים בצבע ירוק.
מלבד הז׳אקט הצעקני, ענב עורך־הדין גיל עגיבה כחולה כהה, ועליה
עלי-תילתן ירוקים. גם הס סימלה של אירלנד.
חברו, מרק או׳קונור, שגם הוא ממוצא אירי, לבש אומנם את המיק-
טורן הכחול והשמרני הרגיל שלו, אבל גם הוא ענב את העניבה בעלת
עלי-התילתן הירוקים.
מי שבלטה במיוחי היתה מישפחתו של או׳קונור. אשתו ושלושת
ילדיו נראו כמו סימפוניה בירוק. האשה הבלונדינית לבשה חליפה
לבנה, ומתחתיה חולצה ירוקה, וכל אחד מהילדים לבש איזשהו בגד
ירוק. הבת הקטנה א, ענדה לאוזניה עגילים ירוקים, בצורת דמויות
מצויירות מתוכנית טלוויזיה פופולארית באמריקה.
מישפחתו של אויקונור היגרה לאמריקה כבר לפני כמה דורות, אבל
בניה עדיין גאים במוצאם וחוגגים את חגו של פטריק הקדוש- .זה חג
האביב, כמו פורים שלכם,׳ אמר או׳קונור ,״וירוק הוא צבע הצמיחה
המתחדשתאילנה
אלו;

במדינה העם הכד דמען אמריקה
הכל געשה כדי לרצות
את האזרח האמריקאי.
דעת האזרח הישראלי
אינה חשובה
האם ישראל היא ישות עצמאית,
בעלת נשמה משלה ורצון משלה?
האם המישטר בישראל הוא דמוקרטיה,
שבו חייבת הממשלה לדווח לציבור
על מעשיה, להסבירם ולהצדיקם?
שלוש פרשות שהסעירו השבוע את
המרינה הטילו צל כבד על שאלות
אלה.
• פרשת פולארד. הכל הבינו
שיש צורך בחקירת הפרשה. מי החליט,
מי נתן את ההוראה, מי ביצע, מה נעשה.
״כנופיית
השלושה״ (שלושת ראשי־הממשלות
לשעבר — שימעון פרס,
יצחק שמיר, יצחק רבץ) החליטה להימנע
בכל מחיר מהקמת ועדת״חקירה
ממשלתית, על פי חוק. אומנם, החוק
נוצר בדיוק למען מצב כזה. אבל לפי
החוק ממנה נשיא בית־המישפט העל
יון
את חברי־הווערה, ואילו ״השלושה״
רצו להשאיר את העניין בידי שני אני
שי־מימסד מובהקים, יהושע רוטנ־שטרייך
וצבי צור, שסמכויותיהם יהיו
מוגבלות.
השאלה היתה: מה שיכנע את הממשלה
שיש בכלל צורך בבדיקה? התשובה
החד־משמעית: ארצות הברית.
לא דעת־הקהל הישראלית כפתה
החלטה זו על הממשלה. היא לא הצליחה
בכך, כשם שלא הצליחה לכפות
על הממשלה מינוי ועדת־חקירה בפר־שת־השב״ב.
אך ורק האיום האמריקאי,
והדאגה לכסף האמריקאי, גרמו לממשלה
להחליט גם על חקירה עלובה
זו. לא החקירה היתה חשובה לממשלה,
אלא העמדת־הפנים כלפי וושינגטון.
• דרום־אפריקה. אותם השיקולים
עצמם שיכנעו את ״כנופיית השלושה״
שיש לעשות משהו בעניין
ררום־אפריקה.
כל השלושה הם אדריכלי היחסים

עניינים קטנים בתמעת־החחת

החמים עם דרום־אפריקה. פרס ורבץ, ראשי המדינה, חקרו, בדקו, השמיעו
במיוחד, בנו יחסים אלה במשך שנים הצהרות.
בעיקר באו בתלונות על פרשת ג׳ו־רבות,
והשתיתו עליהם חלק ניכר מן
המשק הכלכלי והביטחוני של ישראל .׳ נתן פולארד, ומתחו ביקורת על מחדלי
כל השלושה מצפצפים על שיקולים ישראל.
הם הופיעו לפני העיתונים, התרמוסריים.
מאחוריהם עומדים גורמים
כבדי־מישקל, כגון המשק ההסתדרותי איינו בתוכנית מוקד בטלוויזיה, ובכל
האדיר, הניזון מן־הגיזענות הדרום־ ההופעות ניסו להעמיד פנים כמנהיגות
זקופה ותקיפה.
אפריקאית.
עכשיו מאיים הקונגרס האמריקאי
חיים זוהרים. מי שמכיר את המלהסיק
מסקנות נגד ישראל. הקונגרס ציאות היהודית באמריקה, יכול היה רק
האמריקאי פועל על־פי רצונה של לחייך למראה הצגה זו.
דעת־הקהל האמריקאית. משמע: התכי
מבחינה מעשית, אין האנשים
חושה המוסרית של אזרחי ארצות־הב־ האלה אלא פקידים של ממשלת־יש־רית
קובעת עתה את מדיניות ישראל. ראל.
התחושה המוסרית של אזרחי ישראל
לכאורה, הם התמנו על־ידי אירגוני־
— אם היא קיימת בכלל בנושא זה — הם, שהם גופים עצמאיים. הם עלו
״אינה משחקת״.
למעלה, כמו כל העסקנים בכל העולם,
בדרך של מאבקים פנימיים, ויכוחים
• פרשת איראן־קונטראם. וקנוניות. אולם זהו רק הצד הגלוי של
גם בפרשת זו פועלת הממשלה כיום המטבע.
על־פי רצונות וצרכים של מנהיגי אר־מבחינה
מעשית, אין שום אדם יכול
צות־הברית ודעת־הקהל האמריקאית. לזכות במישרה בכירה כלשהי באירגון
בישראל לא קם כמעט איש למחות על יהודי אמריקאי מימסדי אם אינו מוצא
התמיכה הישראלית בקונטראס הרצ חן בעיני השגריר הישראלי בוושינגחניים,
או על מכירת נשק למישטר־ טון ושליחים ישראליים אחרים. די שהדמים
של חומייני. כמעט שלא התנהל ייצא לאיש שם של מי שדעת ירושלים
על כך ויכוח ציבורי(ראה עמוד .)15 אינה נוחה ממנו, כדי לשים קץ לקריירה
שלו. וטו ממשי של השגרירות
הוא פסק־דין של מוות פוליטי.
סוף הקריירה פירושו: חזרה לחיים
פרטיים אפורים בקהילה, לפעמים נידחת,
בעוד שהכהונה הרמה מבטיחה
הזמנות לאירועים ממלכתיים זוהרים
בשתי המדינות, גישה לנשיא ארצות־הברית
ולראש ממשלת־ישראל, קשרים
מפוארים והטבות כלכליות.
ימי סטאלין העליזים. מכאן שכמעט
כל מנהיגיה של יהדות אר־צות־הברית
הם מלחכי־פינכה חסרי־תקנה,
חנפנים המתרפסים לפני ישראל
וממשלתה, אנשים שיחסם לישראל
הוא כיחסם של ראשי המיפלגות הקומוניסטיות
בעולם למוסקווה, בימי־השיא
של יוסף סטאלין.
פרשת־פולארד יצרה, לכאורה, מצב
חדש. בקהילות היהודיות גברו הזעם
והביקורת על ישראל, והמנהיגים חשו
שעליהם לבטא רגשות אלה. אולם הם
מצאו את עצמם במצב שלא ידעו
כמוהו, ושאינם יודעים כיצד לנהוג בו.
מכאן נסיונם הנואש, גם בתוכנית
מוקד, להתעלם מכל הבעיות האמיתיות
הקיימות בין ישראל והציבור
היהודי באמריקה — בעיות עמוקות,
רעיונות ומעשיות, בעלות מימדים
היסטוריים. העסקנים ניסו להעלים את
כולן, ולהעמיד פנים שכל מה שקרה
אינו אלא מישגה ישראלי קטן, שיש
להתנצל עליו ולהבטיח שלא לחזור
עליו.
היתה זאת הצגה אומללה למדי.
ובסופה הודיעו המנהיגים שהם באו על
סיפוקם, שקיבלו מפי המנהיגים הישראליים
את כל ההבטחות הדרושות.
מעתה יוכלו לשוב ולחכך פינכה כמו
מימים ימימה.
אם אכן ישראל היא דמוקרטיה, הרי
קובעים בה הרצון, התחושה המוסרית
והשקפת־העולם של האזרח האמריקאי
הרבה יותר מאשר דעת האזרח הישראלי.
הכלל
הוא: לא חשוב מה חושב האזרח
הישראלי, חשוב מה חושב הקונגרס
האמריקאי.
הפזורה נשיאים בלי רוח
זה היה מחזה פאתכזי: חבורה
של מלהכי־פיגבה מיקצועיים
3ים ו להעמיד פגים של
מנהיגים תקיפים
במשך כמה ימים הסתובבו בארץ
״ראשי יהדות אמריקה״ ,שליחי מועדון
הנשיאים של האירגונים היהודיים הגדולים
בארצות־הברית. הם התראו עם

די ש ת

דויד לוי כמ של
שאלות אשר רגילים לטאטא
אותן אל מתחת לשטיח
הועלו על הדשא
האם הסתיים ״העידן האשכנזי״
בפוליטיקה הישראלית? האם הגיעה
שליטתם של האשכנזים בכל מוקדי־הכוח
לידי גמר?
הפרופסור סמי סמוכה מאוניברסיטת
חיפה השיב. על הנחות מקובלות
אלה בלאו מוחלט.
לדעתו, שילטון האשכנזים במדינה
לא זה בלבד שאינו נחלש, אלא אף
מתחזק. הפוליטיקאי המיזרחי הבכיר
היחידי במדינה — דויד לוי — משחק
על מיגרש אשכנזי, על פי כללים
אשכנזיים.
לביקורת זו הצטרפו אחרים: לוי
(המשך בעמוד )12

רי ח ס !
#חבות מהנדסים
חבר־הכנסת עוד לנדאו, בוגר אוניברסיטת
אם־איי־טי באמריקה, מתייחס
לוועידת־חרות כאל פרוייקט הנדסי
לכל דבר.
לנדאו, שמונה כיושב־ראש הוועדה
המכינה, הזמין חברת־מהנדסים והפקיד
בידיה את הכנת הוועידה. תמורת 7000
דולר יחליטו המהנדסים איפה יעמדו
הקלפיות, איך יתקיים סדר־ההצבעה
ואיך ימנו את הקולות.
לקראת הוועידה נבחרה גם ועדה
נוספת: ועדת־הבחירות. זו תהיה אחראית
לצורת ההצבעה. בראשה עומד
חבר״הכנסת אהוד אולמרט. וכמובן,
כדי לשמור על האיזון, חברים בשתי
הוועדות נציגים מכל המחנות.
אנשי דויד לוי, שהודיעו כי הם
מחרימים את עבודת־הוועדות, שלחו
ליתר־ביטחון נציגים לשתי הוועדות.
הם רוצים להיות בטוחים שלא ירמו
אותם שם.

#וושרים
אינה מובטחת
מחנה דויד לוי נוהג לכנס את מקורביו
לפורום סגור, כדי לדון בהשלכות
של הצעות, החלטות ועניינים הקשר
רים בוועידה.
באחד הפורומים המצומצמים והסגורים
דנו בשאלה מי יתמודד עם השר
משה ארנס על תפקיד יושב־ראש־המזכירות.
אחד החברים הציע את חבר־הכנסת
אליהו בן־אלישר כמועמד המחנה.
חבר־הכנסת
יהושע מצא, שהוא חבר
בכיר בפורום המצומצם, הודיע כי
תמיכת ירושלים אינה מובטחת לבו־אלישר.
מצא לא היה מוכן להסתכן
ולהבטיח קולות לבן־אלישר, איש מח־נודלוי.
גם לדעתו .,לארנס יש סיכויים
רבים יותר לזכות בתפקיד וזה גם מגיע

#כינוסים
כינוס־עפולה, כינוס־נורדיה, כינוס־חיפה,
כינוס־רמת־גן, כינוס־ירושלים,
כינוס־כפר־המכביה, כינוס־צפון־תל־אביב
וכינוס־דרום־תל־אביב, כינוס הדרום.
ראשי
תנועת־החרות יכולים לצרף
לשמם תואר נוסף: מתכנסים. בכל יום,
במשך השבועות האחרונים, הם עסוקים
בכינוס כינוסים גדולים וקטנים.
הכינוסים דומים האחד למישנהו.
מגיע ראש המחנה, אחריו: שובל של
עוזרים, חברי־כנסת ופעילים מרכזיים.
הוא נואם, מסביר, מדבר, מעט מאוד
מקשיב, וסוגר את האירוע בשירת
התיקווה.
את שיר בית״ר אין רוב הצירים
מכירים.
היחיד מראשי המחנות שאינו מטייל
בארץ בסניפים ובכינוסים התנועתיים
הוא ראש־הממשלה, יצחק ש
מיר.
הוא עסוק בפולארד, בדרום־אפ־ריקה,
בפרשה האיראנית. וחוץ מזה׳ ,
הוא גם היחיד שלא יצטרך להתמודד
בוועידה.
עליו, לפחות, הסכימו כבר כולם.

• ששה סקי
בית־הדין של תנועת־החרות חיפש
בשבוע האחרון את ראש עיריית־הרצ־ליה,
אלי לנדאו. הסיבה: תלונה שהופנתה
לבית־הדין נגד לנדאו. בית־הדין
מצא פשרה. החיפושים אחר איש
מחנה־שרון התחילו בכינוסים, אחר־כך
חיפשו בכל מיני סניפים מרוחקים.
הכל היו בטוחים שלנדאו חורש את
הארץ לאורכה ולרוחבה, כדי להרחיב
את מחנה״שרון.
כשהגיעו לעיריית־הרצליה, נפתרה
התעלומה. לנדאו נמצא בחופשת־סקי
באירופה. אולי, אמרו בהרצליה, הוא
יגיע לוועידה. אולי.

#שומו אישי ונמוו
במיסגרת המאבקים, חוסר־האמון
והעוייגות שבין מחנודשמיר למחנה
דויד לוי, החליט אחד הצירים, השייך
למחנה לוי, לעקוב אחר יושב־ראש
הוועדה המכינה.
בנציון מורדוב, העובד בימים כתיקונם
באגף־האירגון במצודת־זאב,
בקומה ה־ 11 של הבניין, החליט לשנות-

את מקום־עבודתו.
מורחב נצמד לעוזי לנדאו, והודיע
לו שעד ליום־הוועידה הוא יהיה כמו
הצל שלו.
בשבוע האחרון התפרץ לחדרו של
לנדאו, ישב על כיסאו והודיע :״אני
מכאן לא זה״
במושב הקודם של הוועידה היה
מורדוב שומרו האישי של יצחק שמיר.
אז הלך אחרי שמיר לכל אשר פנה* ,
ומדי פעם גם קרא לעברו קריאות־גנאי
נוסח ״זקן, לך הביתה.״
הפעם הוא שומר על איש אחר
מהמחנה.

• ציוים משוחווים
המושב הראשון של ועידת־חרות
התקיים בדיוק לפני שנה. במהלך השנה
הצליחו כמה מצירי הוועידה לבקר
בבית־המעצר, ולאו דווקא באורחיו
הפרטיים של נציב שרות בתי־הסוהר.
ביניהם: דויד אפל, שהוחשד במתן
שוחד לפקיד מס־הכנסה; אילן שרעבי,
שהואשם בסחיטה ובאיומים: ציון
כוכבי, שהואשם גם הוא בענייני מס־

הכנסה.

#החריט מחנה
גסטון מלכה, הציר הכי־חשוב והכי-
מפורסם, החליף מחנות. מלכה, שהואשם
כמי שפוצץ סופית את המושב
הקודם של הוועידה, בכד שזרק כיסא
לעבר רוני מילוא, עבר למחנה לוי.
בשעתו זרק את הכיסא כשהיה
במחנה־שרון, שהיה אז בברית עם

היאבקות בבוץ: יצחק שמיר, משה אתס, אריאל שרון ודויד לוי*

.מחנה־לוי. בינתיים הסתכסך עם גירעון
גדות ממחנה־שרון, ועבר למחנה לוי.
אלא שהפעם אין שני המחנות האלה
הולכים ביחד.
גם לימוד ליבנת, מי שהיתה במושב
הראשון של הוועידה מאנשי החמ״ל
של שרון, עברה ממחנה למחנה. אלא
שליבנת לא עברה לאחד המחנות
הגדולים. היא הצטרפה למחנון יורם
ארידור. היא נטשה את מחנה שרון כי
לא קיבלה את הג׳וב — שהובטח לה
— כיושבת־ראש המועצה הציבורית
לצרכנות.

• מיבוק

מישרדי המיברקה עובדים שעות
נוספות.
יושב־ראש הוועידה, השר משה
קצב, קיבל לקראת הוועידה עשרות
מיברקים. היו שבירכו את מאמציו והיו
שזעמו על החלטותיו, והיו, כמו אריה
קרמר, מראשי מחנה־לוי, וראובן ריב־לין,
מראשי מחנה שמיר, שחברו יחדיו
למיברק מוזר.
השניים הציעו לקצב שיצחק שמיר
ענת ס רגו ס טי
שמיר מדוע אינו רץ׳

ייבחר ללא התמודדות, כיאה למעמדו
כראש־הממשלה וכראש־התנועה. אבל
השניים גם חשבו שדויד לוי אינו צריך
להתמודד, והציעו שגם הוא ייבחר
לתפקיד ממלא־מקום־יושב־ראש־הת־נועה
ללא התמודדות.
הצעה נוספת במירקם: שעל כל
שאר התפקידים יתמודדו כל מי שרוצים
חוץ מהשרים.

בלבד, אלא שריבלין גם שימש כעורך־
דינו של אפל, כשזה הסתבך, באחרונה.
אז ככה: אפל ממחנה לוי מימן את
מערכת־הבחירות של ריבלין ממחנה-
שמיר נגד מצא ממחנה־לוי.

•בקיעים במחנהרו
במהלך השנה האחרונה התגלו בקיעים
במחנה דויד לוי: סיכסוכים בין

רייסר כעס באותה תקופה על מיכאל
קליינר שגרם, לדעתו, ללוי להצהיר
הצהרות שאין מהן חזרה.
רייסר גם נעלב מפני שלוי מתייעץ
יותר מדי עם קליינר ודוד מור, ואינו
מקבל את הצעותיו.
רייסר ידוע כמי שמבקש את הפשרה
במחנה, ושואף להידוק הקשרים
עם מחנה שמיר־ארנס. הוא נראה הרבה

אין וינוח ער ועיומת. אין מאבק ער עקרונות.
המלחמה נורה היא ער שאיבות אישיות
חבירתם־יחד של שני הכותבים הי־תה
מפתיעה.

• קונים ברבר
בתנועת־החרות בירושלים הופתעו
השבוע לגלות שיושב־ראש הסניף
המקומי, ראובן (״רובי״) ריבלין, עזב
את מחנה שמיר־ארנס לטובת מחנה־לוי.
ריבלין
התמודד על ראשות הסניף
הירושלמי עם חבר־הכנסת יהושע
מצא, מראשי מחנה דויד לוי. בעוד
מערכת־הבחירות בעיצומה, נודע לבד
צא שחברו־למחנה, דויד אפל, מממן
את מערכת־הבחירות של יריבו הגדול,
ריבלין. מצא ביקש לכנס את הפורום
המצומצם של לוי, והודיע שלא יעבור
על העניין לסדר־היום.
נראה שזה לא עזר לו. שכן השבוע
נודע בירושלים שמאמציו הכספיים
של אפל הועילו. ריבלין נטש את מחנה
שמיר־ארנס, ועבר למחנה לוי. ולא זה

ראשי־המחנה, פרישה של בכירים, חזרה
שלהם, מריבות אישיות ועוד.
חבר־הכנסת מיכה רייסר עזב את
המחנה לפני כמה חודשים בטריקת־דלת.
הוא הודיע אז שאינו נוטש את
״דויד״ ,כדבריו, אלא רק את המחנה,
המציע לבוס ״עצות־אחיתופל״.

פעמים יושב עם חבר־הכנסת רוני מילוא,
מראשי מחנה־שמיר, והשניים
מטכסים עצה.
קליינר, אומרים בתנועת־החרות,
אינו שוכח את העובדה שהוא יושב
מחוץ לכנסת, בעוד שחבריו לספסל
האוניברסיטה, רייסר ומילוא, בפנים.
לכן הוא קורא למריבות, להקצנה ול־החרפת
המאבק בין המחנות.
פיטוריו של דודו מור משיכון
ופיתוח גם הם לא עזרו למחנה־לוי
להישאר בשלוותו.
אבל לקראת כינוס הוועידה גילו כל
אנשי־המחנה שאין ברירה, כדאי להפסיק
לריב. הם שוב ביחד, אבל כשב-
ליבם הרבה טינה האחד על השני,
והרבה כעס על הצעות שהאחד מציע
לבוס והשני חושב שהן מוטעות.

שיו, כעבור שנה, שינה שרון את טעמו,
והוא היום בקואליציה עם מחנה שמיר־ארנס.
למרות
שבמחנה שמיר־ארנס רבים
המתנגדים לשרון, וביניהם בני בגין,
הרי שומרים ראשי מחנודשמיר על
שקט בעניין זה. שרון הוא עם שמיר.
באחת הפגישות אף הודיעו מהמטה
שלו, שהאיש ממחנה־שמיר שנבחר
לאחת הוועדות מקובל על שרון, ועל
כן אינו מתכוון לשלוח נציג משלו
לאותה ועדה.
בתנועת־החרות אומרים ששרון
עשה קואליציה עם מחנה שמיר־ארנס
כדי להכות בלוי. אחרי הוועידה, כאשר
יווכח שרון שלוי אכן הפסיד, הוא
יושיט לו יד לעזרה, ינטוש את הקואליציה
שהוא חבר בה עתה, ויפנה לעזור
ללוי המופסד.
אז ייצא מנצח מכל הכיוונים, ויסלול
את דרכו לראשות תנועת־החרות.
* על-פי תצלום של הי אבקות נשים
שלקבוצה ברי טית המופיעה בארץ .
פוטומונטאז׳ של יוסי שנון

•בסדר זר! מקובר שרון לאן נסע החסיד!

במושב הראשון של הוועידה היתה
ברית בין מחנה־שרון ומחנה־לוי. עכ
לוי

יתמודד על מה!

מזיתאז-טלר — 9

הכפר קטנה, שבגפת רמאללה, בינואר . 1986
כין השאר נטען נגדם כי הנטיעות נועדו
״לקנטר את המחזיקה כקרקע כלומד,
המדינה.
העצים ניטעו בקרקע שהופקעה על־ידי השילטונות.
במקום הופיעו אז אנשי הסיירת הירוקה, שעקת מייד את
הנטיעות, ואנשי־מישטרה, שעצרו מקצת הנוטעים.
לפני חודש שידרה הטלוויזיה הירדנית את סירטו של
ויקטור שונפלד, אומץ בקו העימות, שתיעד בק השאר
את מיבצע הנטיעות ואח השתוללות אנשי הסיירת.

קצין בביר במישטרה, שצפה בסרט, נזכר
כפרשה והפעיל מייד את השפעתו להגשת
ביתבי־יאישום.
המישפט ייערך לפני השופטת מרים נאור בירושלים.

ט קו ף

עמוס ער! דחשיגגנחן?
שמו של עמום עח נלחש במיסדרונות
הפוליטיים כמועמד אפשרי לתפקיד השגריר
בוושינגטון.
בצמרת חרות אמרו השבוע, כי יהיו מומים ל תן
במועמדותו. אם היא תועלה על־ידי שימעון פרס.

למעשה, עלה שמו ביוזמתו של הליכוד, המנסה
לשבש פעם גוססת את המינויים של פרס מקרב
חברי מיפלגתו. ערן הוא מקורבו של יצחק
רבין, וכיהן בשגרירות בוושינגטון בתקופה
שבה רבין היה שגריר שם.
סיכוייו של אבא אבן לזכות בתפקיד תלויים באופיו של
הדוח בסיום החקירה שמנהלת הכנסת בפרשת פולארר.

ושדת־חרזת
בחסות שזמר1
ח״כ עוזי לנדאו, יו״ר הוועדה המכינה של
ועידת-חרות, שכר את שרותיה של חברת־אבטחה,
שתשמור הסדר בוועידה.
השומרים יעמדו בפתח הבניין מזהו את
הנכנסים, על־פי תגי־הציר שברשותם, כשלכל
תג מוצמד תצלום בעליו. אחר-כד
יהיה תפקידם להשתלט במהירות ובתקיפות
על כל התפרעות אפשרית בתוך
האולם.
גם במושבה הראשון של הוועידה, לפני
13 חודשים, פעלה במקום חברת-אבטחה,
אלא שאז הועלו טענות כי בעלי החברה
מזוהים עם מחנהו של דויד לוי.

השוקולד המר
של רוטשילד
אורי רוטשילד. הבעלים של חברת רוול, סיפר השבוע
לחבריו כי בכוונתו לגייס הון בבורסה התליאביבית. בימים
הקתביס הוא מתכנן מיתקפה תיקשורתית בעניין וה
מסע
יחסי־הציבור של יבואן הקפה והשוקולד
נועד להסתיר את כישלונו המר לחדור לרשתות
השיווק הגדולות.

הסניגורים, אביגדור פלדמן ואמנון זיכרוני. טענו כי לפי
כוונת המחוקק אץ רי להוכיח מגע סתם, אלא יש להראות ׳
שהיתה ״תמיכה באירגון טרוריסטי״ ,וכי כל חוק הפוגע
בזכות־יסוד פוליטית יש לפרש פירוש מצמצם.

כהנא הטיל טרור
והרב פיטר ערבים
אנשיו של מאיר כהנא הפעילו טרור על
בעליו של בית־אבות ירושלמי ואילצוהו
לפטר עובדים ערבים שעבדו במקום.
הבעלים של בית־האבות ״נווה שימחה״,
הרב שימחה בונים קליין, שהוא גם חבר
מועצת עיריית ירושלים מטעם אגודת־ישראל,
סבל מהטרדות טלפוניות בכל
שעות היממה, מחרפות ומנאצות. בשיא
מטע־הטרור רדפו אחריו ביריוני כהנא ברחוב
ומתוך מכונית, שעל גגה רמקולים
רבי־עוצמה, השמיעו נגדו קריאות.
קליין נכנע לדרישה הנאצית.

מי קנה מידע3נ1ב?

כתבים לסקנדינוויה

מתיחות בץ מנהלי תיקי־השקעות בצפת הארץ, בעיקבות
מעצרו של איש־בזק מעכו. שהאזץ לשיחות־טלפון ומבר

מידע כלכלי ששמע בשיחות.

חמישה כתבים מדעיים יצאו השבוע לטיול־חינם
בסקנדינוויד -כאורחי הממשלות שנג החמישה הגג יורם
תגן(הטלוויזיה, דתי שקד(ידיעות אחרונות) .יוסי מלמן
(דבר) .מ י מורים(ג־רוסלם פוסט) ודליה שחורי(על
המישמר).

סוחרי־־הבורסה מהצפון רוצים לדעת מי
מביניהם רומה — ומיהו וערם שתפס טרמם
על גבם.
הטכנאי נעצר בגלל הטרדה מינית, והעניין המיסחרי
נתגלה בחקירתו במיקרה.

תיירות בעידן המחגעב
יוזמה פרטית שתזגיק את ענך התיירות בארץ
לתיד הכלאה ה*.21
איש־העסקים מאיר אתר מירושלים בונה מאגר מידע
ממוחשב לתיירות־ישדאל: במאגר ייצבר כל פרס על 10
אלפים גופים בארץ — מלונות, מיסעדות, אירגונים,
מדריכי תיירות, סוכנויות ומדריכי־תיירים — וגם מידע
על חוקים והצעות למסלולים.
המידע יודפס בספר שיופץ פעם בשנה בחו׳׳ל, ויופיע גם
על־גבי דיסקטים. שיעודכנו שלוש פעמים בשנת

גודל ההשקעה: מיליון תלד. הפרוייקט יושלם
באוקטובר הקדום.

שמיכת מתנחלים
בצה״ל
האם לצה״ל יש הסכם לחילופי-ציוד עם
גוש-אמונים? שאלה זו תעסיק את יצחק
רבץ, בעיקבות תלונתו של אזרח, שבעת
שרות המילואים שלו נופקה לו באפסנאות
שמיכת-צמר, שעליה הכתובת :״מידרשת
בנימין, עופרה״.

הסכמים חדשים
לבופוטצוואנה

ההסתדרן ת מענישה
פעמיים

נשיא מדינת-הבובות הדרום־אפריקאית
בופוטצוואנה, שביקר לפני שבועיים בחשאי
בארץ, חתם כאן על הסכמים מיסהריים חדשים.

ההסתדרות מסרבת לחדש את חברותו של
אסיד משוחרר, ובכך מונעת ממנו את הזכות
לטיפול רפואי.

אבטלה סמויה
בגלל הוועידה

המדובר באזרח מהכפר דבורייה, ערבי שריצה את עונשו
על עבירה ביטחונית. לישכת־המס מסרבת לחרש את
חברותו. בגלל אופיה של העבירה. בירור בין אזרחים
יהודים שנשפטו על עבירות ביטחוניות העלה, שדם לא
סבלו מהתנכלות הסתדדותית דומה.
את חשערוריה מגלה הביטאון אלטרנטיבה, בגיליונו
החדש. העומד להופיע השבוע.

פערים בכירים במישרדים הכלכליים שבידי חירות
מתלוננים כי בשבועות האחרונים נאלצו לשבות מכל
מלאכה. מפני שהשרים שלהם עסוקים בענייני הוועידה.

השופט שיבח את הסניגורים, קבע כי הס העלו
טענות ״חשובות, המעוררות שאלות קשות,״ אך
הודיע כי לפני שיתן עליהן את דעתו הוא
מעדיו־ לשמוע את העדויות בתיק.

משקין־ מישפטי ששמע על ושרשה חיווה את
דעתו כי התנהגות ההסתדרות אינה חוקית:
לישראל קיסר או למי מפקידיו אץ הזכות
להעניש פעם שניה אדם שבבר ריצה את
עונשו.

בתב״אישום גגד
המטעים ש״קיגטרן את
המדינה״

השופט ברמלה:
״שאלות קשות״

כיתבי־אישום על השגת-גבול נשלחו ל־13
אנשים, אזרחים ישראליים ותושבי השטחים
הכבושים, שהשתתפו בנטיעת עצי-סרי ליד

שופט השלום ברמלה, אברהם בייזר. הודיע השבוע את
נימוקיו לדחיית הטענות ד,טרומיות של הסניגורים
במישפט ארבעת חברי מישלחת־השלום לרומניה.

חוקרים גרמנים לעימות ראשון דריכות וסקרנות בחוגי האקדמיה לקראת בואם לארץ של
כמה מההיסטוריונים הגרמנים שהבולטים ביותר, לריח
שייערך בשבוע הבא באוניברסיטה העברית. נוא הדיור
הקשר כץ המישטר הנאצי למהלך ההיסטוריה הגרמנית.

מחקריהם של כמה היסטוריונים כגרמניה,
שניסו להאיר באור הדש וסלחני את המישטר
הנאצי ואת השואה, עוררו בשנתיים האחרונות
סערה בין חבריהם בארצות אחרות. בדיון
בירושלים צפוי עימות ראשון סביב עניין זד״
בין חוקרים ישראלים לגרמנים.
החוקרים שיבואו: כריססיאן מאייד, אברחארד יקל,
שפירסם ביוגראפיה חדשה של היטלר. כדיסטוף קסלמן
ויודגן קוקד״ בץ החוקרים הישראלים בדיור משה צימרמן,
שולמית וולקוב, יהושע אריאלי וג׳ורג׳ מוסה.

מכון ״ואן ליר׳׳ ניפה בעבר לארגן דיון דומה, אך
נבשל בבך.

כינוס ותיקי
רעוגס רוו.
ב־ 11 במארס מלאו 50 שנה לקיומו
של ״העולם הזה״ .השבועון
נוהג לחגוג את יום־הולדתו בפסח.
בפסח השנה ימלאו נם 37
שנים ליום שבו עבר תפקיד העורך
מידי אורי קיסרי, המייסד, לידי
אורי אבנרי.
לרגל המאורע, מתכונן ״העולם
הזה״ לערוך מסיבה לכל החברים
והחברות של מערכת ״העולם
הזה־ בכל הזמנים.
בל חברי־המערכת בעבר -כתבים,
צלמי וציירים -מתבקשים
לה תק שר באופן דחוף עם
חנה גבאי, מזכירת־המערכת, ולמסור
את כתובותיהם. כדי שניתן
יהיה להזמינם כראוי.
חברים שירצו לתרזם רגליון־
היובל בתמה, פיליטעים, ציורים
או צילומים מתבק שים גם הם
להודיע על כך למזכירת־המע־רבת.
ד_יוד*
*ייי*•

1י1

ז ־ ז ז

1ה קו־ ה בב־בנזן. עכע 1י 1ז ה קנו־ראצלח

ך* אם ישראל מתלבננת? כלומר, האם היא הולכת בדרכה
1 1של לבנון ז
לכאורה, שאלה מוזרה, הרי בלבנון נשפך דם מדי יום. בני
הארץ טובחים אלה את אלה בתותחים ובמיקלעים, במכוניות־תו־פת
ובמיטעני־צד. הם מטילים מצור אלה על אלה, מרעיבים תינוקות
ומונעים עזרה רפואית מגוססים. זהו ג׳ונגל אנושי.
ואילו בישראל אין כמעט אלימות פנימית על רקע פוליטי או
דתי. צועקים, משמיצים, אבל אין מרימים יד.

זהו הבדל עצום. אך הוא קטן יותר מפסי שנדמה.

שהרי גם בלבנון, עד להתחלת מילחמת״האזרחים ב־ ,1975 לא
נשפך רם. ארץ־הארזים נראתה כאי של אושר ועושר במרחב.
ביירות היתה. פאריס של המיזרח התיכון״ ומרכז כלכלי פורח.
החוקה הלבנונית הבלתי־כתובה הוצגה לעיני העולם כדוגמה לדד
קיום מוצלח.

זה מה שקורה ביום בישראל. אלא שבמקום העדה
קיימת אצלנו המיפלגה.

^ ש אצלנו סונים ושיעים, נוצרים ודרוזים. אלא שקוראים
להם בשמות אחרים.

השיעי הוא איש-הליבוד, המארוני הוא איש מים-
לגת-העבודה. הדרוזי הוא איש־ש״ם.
בתוך העדות יש תת־עדות. אצל המארונים בלבנון יש פלג של
מישפחת ג׳מייל, פלג של מישפחת שמעון, פלג של מישפחת
פראנג׳יה. מישפחות אלה יצאו לא פעם לטבוח זו את זו.
אצלנו יש לעדת־חרות מחנות של מישפחת־שמיר, מישפחת־שרון
ומישפחת־לוי. עדיין אין הרוגים אצלנו.
בצד הקיצוני של השיעים יש מיפלגת־השם, חיזב־אללה. אצי

אך מאחורי התפאורה המאושרת הזאת נרקמה
הטרגדיה הנוראה, ששמה לבנון.

אפשר להגדירה בפשטות: בני הלבנון חדלו מלהיות
לבנונים. הם הפכו נוצרים ושיעים, דרוזים וסונים.

במדינה
אמיתית נבדקים הצרכים של המדינה, וההכנסות
הצפויות מחולקות על פי צרכים אלה.
בישראל זהו אידיאל שאין אף לחלום על הגשמתו.
מה שקרוי אצלנו ״ממשלה״ הוא פדרציה של מישרדים, שכל
אחד מהם שייך ל״מחנה״ מסויים במיפלגה מסויימת. אי־אפשר
לפגוע אף באחד מהם, כי כל פגיעה כזאת אינה פגיעה בסתם
מנגנון ממשלתי, אלא בקודש־הקודשים של המחנה. הפלאנגות
שלו ייצאו ללחום את מילחמת״הקודש על כל גרוש. ובצדק, כי
בכל גרוש כזה תלויים חייהם של מאות ואלפים של חברי ״המחנה״
,הניזונים מהמישרד הזה במישרין ובעקיפין.
אי־אפשר לקצץ בתקציב־הביטחון העצום (״מחנה רבץ״) או
בתקציב החינוך (״מחנה נבון״) ,ובוודאי שלא במישרד־השיכון
(״מחנה לוי״) או התעשיה(״מחנה שרון״).

הפרט מוכן למות למען העדה, אך לא למען המדינה. הקריירה
האישית שלו תלויה בעדה, לא בחברה הלבנונית. שום אדם לא
התמנה לתפקיד כלשהו במנגנון הציבורי, גדול או קטן, בגלל
כישוריו האישיים, אלא אך ורק בגלל השתייכותו לעדה זו או
אחרת.
כל החלטה ציבורית הוכרעה על פי השאלה.האם זה טוב לעדה
שלי?״ איש לא שאל עוד. :האם זה טוב ללבנון?״
כל עדה ראתה בעדות האחרות את האויבות העיקריות שלה.
כל עדה היתה מוכנה להיעזר בגורם חיצוני(סוריה, ישראל, אר־צות־הברית,
צרפת, סעודיה וכר) נגד העדה היריבה, בת הלבנון.

המדינה הלבנונית התפוררה מפני שהיא לא היתה
חשובה לאיש. היא היתה רק תפאורה חיצונית, שמאחוריה
התגבשו זה מכבר מיני־מדינות עדתיות.

התופעה הישראלית המיוחדת במינה, הקרויה
.מיפלגוד, שאינה תמה לשום מיפלגה אחרת בעולם,
הולכת והופכת למיני־מתנה.
אני מציע לחשוב על כך. עכשיו.

ך* תופעה ה.לבנונית״ הבולטת ביותר בחיי-ישראל הולכת
( 1ומתפשטת בתחום המינהל הציבורי.
סוני לבנוני ידע שלעולם לא יהיה נשיא-המדינה, כי המקום
שמור למארוני. שיעי לבנוני ידע כי לעולם לא יהיה ראש־ממשלה,
כי המקום שמור לסוני. דרוזי לבנוני ידע שלעולם לא
יהיה ירו־ בית־הנבחרים, כי המקום שמור לשיעי.
אלפי מישרות במנגנון הלבנוני — בממשלה ובמנגנון הציבורי,
בצבא ובשרות־החוץ, בכלכלה ובמינהל המקומי — חולקו
בלבנון על פי קריטריון אחד ויחידי: השייכות העדתית.

היחיד לא היה עוד אדם טוב או רע, מוכשר או
לא־יוצלח. הוא היה איש־עדתו, ותו לא.

הוא לא שכח זאת אף לרגע אחד בחייו. אם רצה להתקדם, היה
צריך לפעול בעדתו. הנאמנות לעדה קדמה לכל, והיא היתה
מפתח לכל הצלחה והתקדמות.

כאשר כל אחד יודע שהוא זכה במישרתו תודות לפלג שלו
במיפלגה, ושהתקדמותו והתעשרותו תלויות רק כפלג הזה, הרי
הנאמנות הבלעדית שלו היא לראש־הפלג. לא למדינה, לא לציבור׳
לא לשום דבר מופשט כמו ״ישראל״ .ואם ייכשל, המיפלגה
תעמוד מאחוריו בכל מחיר, עד הסוף. אין לו מה לדאוג.

במרכז עמד תקציב-המדינה. כלומר, משהו הקרוי
בך. אין לזה הרבה דמיון לתקציב אמיתי של מדינה
אמיתית.

הנאמנות הראשונה של כל אדם אינה עוד לאומה
הלבנונית או למדינה הלבנונית, אלא לעדתו הנוצרית,
המוסלמית ובר.

ץ והי אזהרה גם לנו. קודם כל לנו.
1התופעה המקבילה בישראל לעדה הלבנונית אינה עדה דתית,
וגם לא ארץ־המוצא.
אומנם, יש בישראל מילחמות־דת, אך אין הן מסכנות את עתיד
המדינה. יש בישראל בעיה עדתית עמוקה, אך אני מאמין שגם
היא לא תגרום לפירוק המדינה.
התופעה הישראלית המקבילה לעדה הלבנונית היא המיפלגה.

במצב כזה, איש אינו אחראי לשום דבר. תבוסה
צבאית, מפולת כלכלית, כישלון מודיעיני, חורבן
תרבותי — הכל הולד. איש אינו אחראי לפני הציבור׳
לציבור אץ פונקציה במצב בזה.

! 1תר. יש לתהליך הזה השלכות הרבודהרבה יותר חמורות.
בשבועות האחרונים היו במדינה כמה משברים ומשברונים. אף
אחד מהם לא היה חשוב במיוחד. אך כדאי לשים לב להתבטאויות
שנלוו אליהם.

הקולקטיב הלבנוני חדל מלהתקיים(ואולי לא היה קיים, בעצם,
מעולם) .במקומו צמחו הקולקטיבים העדתיים.

זוהי אזהרה.

ך* תוצאות של תהליך זה נראות היטב לעין.
1 1בה בשעה שהמנגנון הציבורי הולך ומתעצם, ואי־אפשר להעביר
עגלת־ילדים ממידרכה אחת למידרכה שממול בלי אישור של
חצי תריסר פקידים בכירים, הרמה של המנגנון מידרדרת. כל
המישרות הבכירות נתפסות בהדרגה על־ידי כסילים ובורים,
מלחכי־פינכה ומלקקי־ישבן. אלה משמשים דוגמה לאחרים.
ההשפעה היא מלמעלה למטה. הדג מסריח מן הראש. וכאשר
הראש מסריח, יסריח גם הזנב.

דגל-הארז — סליחה, דגל מגן־דויד — הוא סמרטוט
טל מוט. מה שקובע בחיים זה העדה — סליחה,
המיפלגה. היא סם־החיים. כל השאר הוא קישקוש.

ך ץ לוקת המישרות היא תופעה גלויה, אך לא החשובה ביו

ץ הי התופעה הלבנונית, הצריכה לשמש אזהרה לעולם כולו,
)/וקודם כל לנו?

המפולת לא באה לפתע פיתאום. היא היתה רק סיום הגיוני
לתהליך שנמשך זמן רב, ושהחל עוד לפני שקמה המדינה הלבנונית
באופן רישמי. מתחת לפני המים הרגועים נוצרו זרמים
קטלניים.
כאשר הפך המצב בלתי־נסבל, התפוצץ הכל. מאז משתולל
הרצח ההמוני בחוצות. הבעיה שנראתה עד אז כעניין מופשט,
התגלתה בדמות ערימות של גוויות. הרג סלטוני וקימעוני, הרס,
נכות, רעב ומצוקה הפכו לחם־חוקם של בני׳ הארץ המקוללת.

יש אומרים שזה כבר קורה בצמרת צדדל. אם לא
— זה יקרה בסיבוב הבא. זה בלתי־נמנע. קצינים
חכמים כבר נערכים בהתאם לכד. כמה זמן עוד יחלוה
לבני שזה יקרה בבית־המישבט העליון?

לאיזה מחנה שייך הסוט של קליגולה!

התוצאה היא שמצרפים יחד את כל הדרישות של
כל המוזנות, ומטילים את העול על ״הציבור״ — האד
רחים הפשוטים המזיעים דם כדי לפרנס את עצמם.

לנו יש התחיה, ומעבר להם המטורפים של הג׳יהאד היהודי, אנשי
כהנא.
מצב דומה קיים במיפלגת־העבודה על מישפחותיה, ומעבר לה
החמולה הנודדת של וייצמן, רבת־התיאבון, והמישפחות הנילוות
האחרות.

השנה הגיעו הדברים לשלב חדש של הידרדרות. פלגי חרות
סירבו לאשר כסף לקיבוצים, השייכים לפלג אחר, ואילו מיפלגת־העבודה
סירבה כמעשה־תגמול לאשר תקציבים למטרות הקדושות
לחרות. על העגלה עלתה אגודת־ישראל, שתבעה את חלקה,
כתנאי לאישור ההקצבות לאחרים.

אל תגיד לי מי אתה. תגיד לי לאיזה פלג אתה שייד.

^ יכן הקו האדום של תהליך הליבנון? היכן הגבול בין חברה
1 1דמוקרטית, בעלת מיפלגות ופלגים נורמאליים, וכץ לבנון
חדשה?

במילים אחרות: מהם הסימנים המובהקים להתפרקות
המדינה, והפיכתה לפדרציה של מיפלגות?

אחד הסימנים הוא בשטח המינויים.
הממשלה מתחלקת על פי המיפלגות, וזה טיבעי. הכנסת נבחרת
על פי מפתח מיפלגתי, וזה טיבעי.
אך כאשר פקידים מיקצועיים במנגנונים ממלכתיים־ביצועיים
מתמנים על־פי הקריטריון הבלעדי של השתייכותם המיפלגתית־פילגית,
נדלקת נורה אדומה קטנה.
את השלב הזה עברנו מזמן. כיום מתמנים דירקטורים לחברות
ממלכתיות אדירות־חשיבות על פי המפתח הבלעדי של השתייכות
האדם לפלג של פלוני במחנה של אלמוני במיפלגה של
שלמוני.

אץ עוד שום חשיבות לכישוריו של אדם. הוא יכול
להיות טיפש מוחלט, נוכל ידוע, בור גמור — בתנאי
שיהיה חבר מרכז-המיפלגה ומשתייך למחנהו של
העסקן הנכון.
הסוס של קליגולה יכול להיות שגריר בבורמה, אם הוא שייך
לפלג הנבת במיפלגתו, והאתון של בילעם יכולה להיות חברת
מישרד־הקישקוש־והבירבוריה אם היא עסקנית במחנה הנכון.
האיש של עזר וייצמן יתמנה לתפקיד הערבי באטלנטה, והאיש
של אריאל שרון יתמנה כמנכ״ל חברת הכימיקלים. נגיד בנק
ישראל יהיה האיש של פלוני, והיועץ המישפטי האיש של אלמוני.
וכך חבר הוועד״המנהל של רשות־השידור או מועצת המנהלים
של בל״ל.

היה זה מישחק גם, ציני, של חלוקת-שלל — מריבה
כין שודדים אחרי מיבצע מוצלח. הנאמנות הראשונה
של כל המתקוטטים היתה לפלג, למחנה, למים־
לגה. האינטרס הלאומי, הבראה כלכלית, צמיחה, עצמאות
— כל אלה הן מילים ריקות.

ך ם תופעה זו אינה החמורה ביותר בתהליך הליבנון.
^•ערב יציאתו של ראש־הממשלה לארצות־הברית האשימו דוב־רי־הליכוד
את מיפלגת־העבודה בכך שהיא יצרה משבר מלאכותי,
כאשר המטרה היחידה שלה היא לערער את מעמדו של ראש־הממשלה
בוושינגטון ולהכשיל את מסעו מראש, כדי לשפר את
סיכויי מנהיג המערך.
דוברי־המערך השיבו וטענו כי ראש־הממשלה הוא שגרם
למשבר על רקע מילחמת־המחנות בתוך חרות. הוא נוקט עמדות
קיצוניות, כך נאמר, כשמטרתו היחידה היא להתחרות עם ראשי
המחנות היריבים במיפלגתו.

דוברי שתי המיפלגות הגדולות אומרים את אותו
הדבר: שהמנהיגים המרכזיים מקבלים את החלטותיהם
שלא על פי האינטרס של המדינה, ואף בניגוד
לו, אך ורק כדי לקדם את החמולות הפרטיות שלהם
— לא את המיפלגה, אלא את המחנה שלהם בתוך
מיפלגתם.
הם טוענים בפה מלא שהשרים הבכירים נוותר נאמנים
לאינטרס של פלגיהם יותר מאשר לאינטרס המדינה. הם אומרים
שההחלטות על מילחמה ושלום, חיים ומוות, מתקבלות כיום בישראל
לאור הצרכים ממילחמות פנימיות בתוך המיפלגות, שהפכו
מיני־מרינות.

מ ה היה המצב בלבנץ, בשנים שקדמו ל5-ד— 19
השנה שבה נפלה השלהבת בארזים.

—יייייי

יי אי 1אוויאבנדי

מ 1נ 1ל 1ג ^ו־ 11ו ו נטלי 1סףרפיד :

״היינו שלומיאלים!״
אפריל — 1986 כך נולד הכל: מיפלגה
שצריכה לשמש אלטרנטיבה להשתוללות האחרונה
בחרות ולהסתאבות של מפא״י ולמנוע את
הסחטנות הדתית, להוות לשון־מאזניים בין שני
הגופים, במקום הגוש הדתי.
מרס —1987 למרות שפרשתי, איני מוכן
עדיין להספיד את המרכז הלינרלי אחרי שנה.
הסניפים ברחובות, בירושלים, בנתניה, עדיין
פועלים, ההנהלה מתכנסת, הוועדות מתכנסות,
אבל זה לא זה. אני עדיין חושב שהרעיון
היה נכון. אני לא רוצה לטעון שאם אני פורש
אז הכל נגמר. המסמר האחרון ו אמרו זאתגם על צייץ׳ ,כשהוא פרש, והוא לא היה המסמר
האחרון. גם אני לא אהיה המסמר האחרון,
אם כי נכון שריבוי המסמרים...

חלפה ענו ה
ביום החמישי, כמעט שנה אחרי שהו דיע
בתרועה ״קפצתי לפוליטיקה!״ הודיע
יוסף (״טומי״) לפיד על פרישתו מתפקיד
מזב״ל האפיזודה הקרויה ״המרכז הלי ברלי .לפני שנה הצהיר לפיד במדור זה,
כשהוא יושב בביתו הנוח, עטור כותרות
וטרוד במכשיר־הטלפון שצילצל ללא
הרף :״אם החלפתי את כל הנוחיות הזאת
בלנשק תינוקות ברחוב -אז סימן שאני
מאמין בזה!״
הרחובות לא נמלאו בתינוקות שחיכו
לנשיקתו של לפיד, ושלב אחר שלב התפרק
לו באיטיות החלום.

אפריל — 1986 כן — ד״ש! ידעתי שתזכירי
אותם. ד״ש היתה המיפלגה הנכונה, המבוססת על
הרעיון הנכון, בעיתוי הנכון, אבל מבוצעת בשלומיאליות!
מרס
— 1987 אנחנו גם עשינו טיפול
שלומיאלי. בניגוד לכל הכוונות הטובות, לא
למדנו מאומה מלקחי ד״ש. בעיית־הבעיות
אצלנו היתה הדיספרופורציה בין פליטי
המיפלגה הליברלית לבין האנשים החדשים.
כן, פליטי המיפלגה הליברלית דרשו כמה
זכויות־יתר. לא היה איזון בין שתי הקבוצות.
אפריל — 1986 אסור לפספס רעיון כזה לעד,
רק בגלל הפיספוס של ד״ש. אחפש שיתוף־פעולה
עם עזר וייצמן, עם ייגאל הורביץ, עם עינוי, ל״ע.
אמנון רובינשטיין ויצחק ארצי כבר צילצלו.
מרס —1987 עיקר המאמץ בחודשים
האחרונים היה מכוון למציאת לשון משותפת
עם ל״ע ושינוי. היתה מחשבה ששלוש מיפ-
לגות אלה יקימו חזית משותפת. נכון -כמה
שזה יישמע מוזר -הקמנו גוש נפרד כדי
להתמזג לגוש גדול יותר. קיימנו עם ל״ ע ושינוי
כינוס בתל״יצחק לפני כחודש, ובארבעה
באפריל יש כינוס נוסף. דווקא בשנה האחרונה,
כשראינו אין שתי המיפלגות הגדולות
משתפות פעולה לשם חיפוי וטישטוש של
סקנדאלים, הרעיון של הקמת גוש מרכזי
קיבל חיזוק. אני עדיין מקווה.
אפריל — 1986 היום אני נוסע בפעם הראשונה
למישררי החדש בבניין אל־על. איני יודע עוד
כיצד מתארגנים, כיצד מארגנים מיפלגה חדשה.
— הצד הארגוני דווקא פעל

לפיד אומנם אינו מספיד את הניסיון
הזה, אך מדבר עליו מבלי משים בלשון
עבר. מכשיר הטלפון דמם. פרט לצילצול
אקראי.
לפיד שב לעיתונו, מעריב, לסיפרי התי ירות
והבישול, לייעץ לעקרות-בית המז-
עיקות אותו טלפונית במהלך קשיים בהכנת
מתכון.
עוד מיפלגה עטורת-כוכבים, שקמה ב רעש
תיקשורתי, גוועת בקול ענות״חלו-
שה. מקימי המרכז הליברלי החדש ניסו
ללמוד מטעויותיהם של מקימי ד״ש. מעניין
מי ינסה ללמוד מטעויותיהם של לפיד
ועמיתיו.
היטב. מה עשיתיו עשינו! ייסדנו סניפים
ברחבי הארץ, כינסנו חוגים, מוסדות. אבל
המערכת הפוליטית בישראל בנויה לטובת
מיפלגות גדולות -ציבור שמרני וחוק שמעניק
להן כספים -והסיכסוכים בין המרכיבים
השונים האפילו אפילו על בעיית התקציב.
אפריל —1986 אני מניח שיהיו לי בעיות
תקציב, ולא אוכל לארגן משאיות לרשות מפגינים
מטעמי. צריך ללכת חזק על הסברה.

מרס —1987 התקציב היה אחד הקשיים
הגדולים. בתחילה תרמו כמה אנשי־עסקים
סכומים יפים, אבל הברז יבש בהמשך. במקביל
לפיחות בדימויה של המיפלגהו כן! זה
הדדי, מין מעגל״קסמים כזה. דווקא מיפלגה
חדשה, לא מוכרת, זקוקה ליותר כספים כדי
להקים גופים, להציג עצמה לציבור. דווקא
למיפלגות חדשות המדינה לא מעניקה בלום.
זאת היתה הבעיה המרכזית. מבחינה מעשית,
זהו הקש ששבר את גב הגמל. אני לא אומר
שקופת־המיפלגה ריקה לחלוטין, אבל המצב
הקיים אינו מאפשר תיפקוד רציני של מיפלגה,
למשל על פירסומת.
אפריל —1986 אני כבר יודע שאחלק את הארץ
לארבעה מחוזות וכבר מתכונן לקראת ועידת־היסוד,
ב־ 18 במאי. מי יכול להיות ציר? גם את
יכולה. נו, טוב, זאת התחלה.
מרם — 1987 היום הראשון של הוועידה
דווקא היווה הצלחה עצומה. מאות אנשים
ניסו להיכנס לאולם, היה נאום של ראש־הממשלה.
נכון שכבר אז היו בקיעים מתחת
לפני השטח. ביום השני זה כבר פרץ החוצה.
אז הבנתי. לא שנגוז החלום, אבל שיהיו לנו
קשיים רציניים בריפוי פצעים מהעבר. כל
אחד מהאנשים האלה -יצחק-ברמן, שלמה
להט, יחזקאל פלומין, אריה דולצין ואחרים -
הוא איש מצויין כשלעצמו. כולם יהודים
טובים ויקרים. חבל שלא הצלחתי לשנות
סיגנון בן שנים של התנצחויות הדדיות.
כישלון אישי! ראי, ודאי שאיני נהנה מהתו צאות,
אבל הואיל ואיש לא מאשים אותי,
אינני רואה כל סיבה להאשים את עצמי.
להיפך, אני רואה מיני״הישג בכך שלי לא היו
חילוקי־דיעות עם אף אחד מהצדדים המסוכסכים
ביניהם. זה לא פשוט לכהן כמזב״ל
של מיפלגה שבה יש סכסוכים ומתחים במשך
שנה, ולסיים כידיד של כולם.
אפריל —1986 צילצל אליי השר יצחק
ברמן. אמרתי לו שאני רוצה להתייעץ עם שניים
משותפיו: שלמה להט, שהוא חבר טוב שלי, ואריה
דולצ׳ין. עם דולצ׳ין יש לי יחסים טובים. הוא אפילו
רצה לשלוח אותי פעם לחדל, אבל לא יצא מזה
שום־דבר ...זהו זה, אני פוליטיקאי. עיתונאים ישובו
לטפל בי. מהעיתון שלי אני מצפה להגינות. נכון
שאני בעל־מניות שם, אבל לא בהיקף כזה שזה
גורם בעל־השפעה ...יחס הוגן, אולי קצת מיוחד,
כמו שמגיע לאדם שנתן 30 שנה מחייו למוסד הזה,
זה קצת מסובך.
מרם —1987 דווקא קיבלתי יחס הוגן מה•
תיקשורת במשך השנה הזאת, לא רק ממעריב.
ביום החמישי היה סיקור משעשע בטלוויזיה.
ואחר-בך ראיינו את שולמית, אשתי, על
המחזה החדש שהיא עובדת עליו, רכוש נטוש.
ראיינו אותי על עזיבתי את המרכז הליברלי,
לא לחצתי במשך השנה הזאת על סיקור
מיוחד במעריב. לא רציתי טובות. כשהנ-
(המשך בעמוד )18

מייסדי המרבז: בדמן. דולצין, לפיד. להט. הרמלך, פל1מין. סחרוב

במדינה

(המשך מעמוד )8
אינו עושה דבר בשביל המיזרחיים. הוא
חוזר על סיסמות אשכנזיות, הפוגעות
באינטרסים הבסיסיים ביותר של הציבור
המיזרחי במדינה. הוא מקים התנחלויות
הרשות על־חשבון עיירות
הפיתוח, תומך במדיניות כלכלית המעשירה
את העשירים על חשבון העניים,
ועוד.
נשיא בפול. סמוכה הופיע כמר־צה־אורח
ביום־עיון מיוחד במינו: אירוע
משותף של תנועת המיזרח אל
השלום והמועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסטיני. הנושא: התנועות
המיזרחיות והמאבק למען השלום.
מטבע
הדברים עלתה במרוצת היום
שוב ושוב השאלה: מדוע צמודים * 50י
מהבוחרים היהוריים־המיזרחיים לליכוד,
ורק * 20 מהם מצביעים בעד
המערך ותנועות־השמאל? האם ניתן
לשים קץ ל״שותפות היסטורית״ זו,
כפי שהגדיר אותה סמוכה?
על הדשא המוריק של קיבוץ הראל,
ביום אביבי חמים, ישבו ורבצו זה לצד
זה צעירים וצעירות מיזרחיים, פעילי
המיזרח אל השלום, ופעילים ותיקים
של מחנדדהשלום, רובם אשכנזים^,
הכינוס נערך לזיכרו של אליהו אלישולז
מי שהיה נשיא העדה הספרדית בארץ,
וגם הנשיא הראשון של המועצה
למען שלום ישראלי־פלסטיני. אלי־שר,
מישפטן קשיש, שהיה בעל עמדה

סוציולוג סמוכה
סוף העידן האשכנזי!
חשובה עוד בימי המנדאט הבריטי, דגל
בהשלמה עם הפלסטינים ובמשא־ומתן

עם אש״ף.
מתחת לשטיח. האם ישראל היא
מדינה מערבית או מיזרחית? כיצד
משפיע מצב־המילחמה (ובעיקר תקציב
הביטחון) על מצבם הכלכלי של
תושבי השכונות ועיירות־הפיתווז?
האם השינאה לערבים גורמת בהכרח
גם ליחס גיזעני כלפי היהודים־המיז־רחיים?
מרוע מנוכר הציבור המיזרחי י
ברובו הגדול מתנועות־השלום? הא *6
תנועת־השלום אדישה כלפי מצוקת
המיזרחיים, בעוד שהיא רגישה למצוקת
הערבים? מה זאת ״השתלבות במר;.

שאלות אלה נדונו בישיבות פורמאליות
באולם־התרבות של הקיבוץ
ובחוגי־דיון על הדשא; לעיתים בקור־רוח
אקדמי, לעיתים בלהט האופייני
לפעילים. פעיל השכונות הוותיק אבנר
עמיאל התווכח עם יעקב ארנון על
הצורך לשלב יחד את הסולידריות עם
מצב המיזרחיים ואת המאבק למען
השלום. שלמה אלבז ומתי פלד התווכחו
על האפשרות להשפיע על התפתחויות
תרבותיות. דודו מחלב ומני
ברזילאי התווכחו עם צבי שולדינר
וישראל לף על השאלה אם מצב המירג.
רחיים במדינה היא שאלה מעמדית
בלבד, או גם שאלה עדתית.
המשמעות העיקרית של הכינוס
היתה נעוצה בעצם עריכתו: דיון אמיתי
ראשון של אשכנזים ומיזרחיים על
השאלות העמוקות, אשר מזה שנים
רגילים הכל לטאטא אותן אל מתחת
לשטיח.
העולם הז ה 2586

וחשחל

אתח

בזאת יגאל לביב

המאגר שלא אגו
חלק ממערן־״החירום של ישראל הם
מאגרי־הדלק, ובכלל זה מאגרי הגאז.
האחריות על הקמתם ואחזקתם של
המאגרים הוטלה על החברה הממשלתית
שרותי נפט, שמנהלה הוא ה
אלוף(מיל)
יונה אפרת. מכיוון שהקמת
מאגרי־הגאז מחייבים מומחיות
רבה, נחתם חוזה בהיקף של עשרות
מיליוני רולארים עם חברה צרפתית.
החברה השלימה את הקמת המאגרים
ליד בית־שמש. מאגרים אלה הם
חלק ממערך מאגרי־גאז. אחרי השלמתם
התברר כי יש דליפה, ולא ניתן
להשתמש בהם כלל. שרותי גפם
תובעת מהצרפתים פיצוי, הללו טוענים
כי אין הם אשמים, וכל הפרשה מתבררת
לפני בוררות בינלאומית בשווייץ.
אפרת אישר את העובדות, וציין י כי
מטעם החברה מופיעים בבוררות עור־כי־הדיו
יעקב נאמן ודריד שלום
ברג, וכי הסכום שעליו רבים עולה על
חמישה מיליון דולר.

העזותפי עוד
הדנה עמרם
עיסקי־השידוכין של הלנה עמרם עולים כפורחים. נוסף על מישרדה המרכזי
י בנירג׳רסי, היא מפעילה בהצלחה גם מישרד בתל־אביב, ולאחרונה גם בלונדון,
ובעתיד הקרוב בעוד ערים באירופה.
\ שותפיה לעיסקי־השידוכין באירופה וישראל הם אמנון מנדה, קתבו של
שר־התייחת אברהם שריר ועורך־דינו גידעון צבי.
במישרדי החברה בלונדון נראה גם הישראלי רוני בושמי, שהיה קשור בעבר

7וישוו

מנהל אפרת
בוררות בשווייץ

150 אלף דולו למכונית

ננס הסטיריקאי הישראלי אפרים קי״
שרן, הממתין לקבלת אזרחות בשור
ייץ, שתעניק לו את הזכות לשלם את
מס־ההכנסה בשווייץ (שהוא נמוך מן
המס הישראלי) ,מכר באחרונה נכס שהחזיק
בתל־אביב.
קישון היה בעליו של מישרד בכי־כר־אתרים
בתל-אביב, ששיטחו 45
מ״ר. במישרד פעלו סוכני־הביטוח
שלמה שולוביץ ואבי שוורץ, ש
שדכנית
עמרם
גופתו של נוימן מוטלת בבית־החולים
בעיסקי־מודיעץ למיניהם. בושמי טוען כי הוא עוזר להלנה בגלל ידידות בעבר
הרחוק.
הצלחתה של עמרם לא הניעה אותה לעזור, בימיו האחרונים, ליואל נוימן,
שנפטר לא מכבר בחוסר כל בניריורק מסרטן, ושגופתו מוטלת בבית־החולים
מחוסר מימון לקבורה. נוימן היה בעבר שותפה של הלנה בעסקיה בישראל, וכאשר
ניהלה תביעת־דיבה נגד הטלוויזיה מימן את הוצאות־המישפט שהגיעו לרבבות
דולארים. הלנה הבטיחה להחזיר לו את ההשקעה מהפיצוי שתקבל, אולם לא
קיבלה כל פיצוי.
להגנתה היא טוענת כי לפני חצי שנה הילוותה לו 3500 דולר לרכישת מכונית,
שבה עבד כנהג־מונית.

אריה בוכוואלד הפסיד הכל
אריה בוכוואלד, שנמלט מישראל לפני חמש שנים, אחרי התפוצצות
פרשת״ההונאה במק למימון וסדור, החי מאז בלונדון ברמת־חיים גבוהה, הפסיד
בהימורים את כל כספו, והוא גר עתה אצל חברתו, שרה טוינאן.
בוכוואלד היה מאילי־הבורסה, לד שהתברר כי הוא ושותפו קיבלו מידע פנימי
על עסקות־בורסה שביצע המק למימון וסחר. הבנק היה המבצע העיקרי של
עסקות קבוצת ריגר־פישמן, ובוכוואלד תפס טרמפ על העסקות הללו, ועשה
כמה מיליוני דולארים.
כאשר נחשפה התרמית. הוגשה נגדו תביעה על-ידי הבנק. והוא נמלט ללונדון.
שם גר בסוויטה במלון שרתו? פרק טאוור, ואירה חברים ישראלים שבאו
ללונדון. יחד עם נחום מנבו* הקים חברה בשם עץ הארז, שייבאה פימת
וירקות ללונמן מכל העולם. מנכר היה ממקימי חכרת מגור, ונאלץ לעזוב את
ישראל מסיבות שתות.

המודל החדש של ב.מ.וו, דגם
,735 פופולארי מאוד בין עשירי־יש־ראל.
אך יצא לשוק. וכבר רכשו וקיבלו
חמישה ישראלים את המכונית, העולה
150 אלף דולר.
אגב, השיגעון החדש של בעלי-הנד
מון בארץ היא מערכת תקליטי־דיסק
למכונית. מחיר מערכת כזו 13 אלף
דולר.

סרטו,
סרסו.
בעיות־לב, הורמונים
ובלמים לרכב
• צפויה הנפקה של ״מפעלי
דפוס נצרת.״ בנק־הפועלים, הנושה
בעיסקי איש־העסקים אורי אבן
ביותר מ־ 10 מיליון דולר, הקטין את
החוב בהנפקה של חברת־הגג של עסקיו,
אינקובה, שגייסה כשלושה
מיליון דולר. אחרי ההנפקה רוקן הבנק
את אינקובה מנכסיה, ובעלי־העניין
במניות החברה מיהרו להיפטר מהסחורה
שהחזיקו. לאינקובה חברת־בת בשם
מפעלי דפוס נצרת, שהיא יעילה
ומרוויחה היטב. בין היתר היא מדפיסה
לייצוא סיפרי־ציור, וכן את סיפרי
דפי־זהב. בנק-הפועלים מתכונן
עתה להפריד את מיפעלי דפוס נצרת
מאינקובה, לבצע הנפקה של
מיפעלי״הדפוס, ובסכום שיגוייס להקטין
עוד יותר את החוב.
אורי אבן הוא מאנשי־העסקים הידועים
בישראל, ויחד עם שותפו־לשעבר,
נסים ברז׳יק, בנה בארצות שונות
בעולם. אחרי שנפרדו השניים, נשארו
לאבן עיסקי־המו״לות, שכללו את חברת
קסטל תיקשורת, המפסידה כספים
רבים. אבן עוסק באחרונה בתיק־שורת
באמריקה, והשאיר לבנק את ניהול
העסקים כאן. נראה כי הבנק עומד
לסגור את חברת קסטל, שאינה מראה
השתפרות.

• צפויה מכירת מנדת ״סהר״
ו״אלקד. כונסי״הנכסים של דנות
משלימים עתה את דרך המכירה
הפומבית של חבילת מניות סהר ואל־קו,
שמחזיקה דנות. מדובר בחבילה
של * 16.5ממניות סהר ר* 20 ממניות
אלקו. בשערי אלקו יש באחרונה
התעוררות, ומישהו מרכז חבילות
גדולות. המכירה תהיה תוך שבועיים.

• מה כדאי לרכוש בבורסה
האמריקאית. הדו־שבועון האמריקאי
פורצ׳ץ הוציא מדריך מיוחד להשקעות
בשנת .1987 בתחום הביוטכנולוגיה
מומלץ לרכוש מניות של חברות
כמו גנטך, שהמציאה תרופה חדשה
למחלות־דב; אמגן, המייצרת הורמון
המווסת את ייצור כדוריות־הדם האדומות;
סטום, שיש לה כמה תרופות
חדישות לטיפול בסרטן. תחום מומלץ
אחר הוא הזהב, בגלל התערערות המצב
בדרום־אפריקה, המייצרת ׳ 5595 מתפו־קת
הזהב מחוץ לגוש המיזרחי. בגלל
זה כבר עלה מחיר הזהב מ־ 340ל־400
דולר האונקיה. במקביל צפויה עליה
למניות מיכרות״זהב באוסטרליה ובאמריקה.
תחום
מומלץ נוסף הוא חלפים לרכב.
ירידת מחיר־הדלק הביאה באר־צות־הברית
להגברת השימוש במכר
ניות, וכתוצאה מכך הגברת הבלאי.
מומלץ על שלוש חברות המייצרות
חלקי־חילוף; אשלץ, השולטת בייצור
הבלמים, גנוץ פארטס ו0טנ־

דארט מוטור פרודקטם.

לא מנכדי את ״אל־על״
סופר קישון
מישרז־ בכיכר־אתרים

במס־הכשה
טענת אנשי מחלקת־החקירות של
מס־ההכנסה, כי אין טעם לעבודתם מפני
שאחרי הגשת כתב־האישום עוברות
שנים עד שבית־המישפט מתפנה לדון ׳
כתיק, נכונה בהחלט. אבל יש גם תיקים
שאינם מגיעים כלל לפרקליטות, ,
מסיבות לא־ברורות.
ב־ 1982 ניהלה מחלקת־החקירות
של מס־ההכנסה בתל־אביב חקירה גדולה,
מלווה בכותרות שמנות בעיתונות,
על רשת הברחות כספים של חסידי־

שילמו לקישון בשנים האחרונות שכירות
של 300 דולר לחודש. קישון דרש
תמורת הנכס 41 אלף דולר, ובינואר
השנה רכשו אותו בעלי־הון יהודים־אי־ראניים.

גור.
נעצרו אברכים מבני־ברק, בראשות
הרב יוסף וייס, איש הכספים המרכזי
של הרבי מגור. החקירה העלתה
העלמות־כספים ברכישות־קר־קע
והעברות כספים לחדל.
הופעלו לחצים כבדים על החוקרים
בפרשה. כעבור כמה חודשים הועבר
יוסף לוין, הדמות הפעילה בחקירה,

קבוצת אנשי־עסקים, בראשות המיליארדר
בוב הבט מיוסטון, שיוצגה
בישראל על־ידי איש־העסקים ד 0י
הראל, הציעה לשר־התחבורה לקנות
* 49 ממניות אל־על, לפרוע את כל
ההתחייבויות ולרכוש עוד שני מטוסי
747 חדשים למיטען. הקבוצה הגישה
תוכנית, הכוללת שינוי באיוש צוות־המנהלים
של אל־על.

לתפקיד בכיר מטעם האוצר באמריקה,
והתיק נרדם עד היום.
בנובמבר 1986 ביקר לוין בארץ, ואיים
שאם לא תחודש החקירה, ינקוט
בצעדים שונים. התיק הוצא מהמקרר,
ונמצא מאז על שולחנו של מנהל־הח־קירות
בתל״אביב, אליעזר לינסקר.
הטיפול הוטל על אורי לוי.

ההצעה לא הגיעה לכלל דיון, למ
רות
ההכרזות הרמות של השר חיים
קורפו על הכוונה למכור את אל־על.
יש המסבירים את מניעת מכירתה
של החברה על״ידי קורפו בעובדה שכיום
הוא ממנה את חברי מועצת־המג־הלים
של החברה, עשרה במיספר, ואלה
הם גם תומכיו בתנועת־החרות. לתפקיד
חבר במועצת־המנהלים יש יוקרה
רבה, וגם תועלת מעשית. החבר ורעייתו
טסים חינם בכל טיסות אל״על,
ומשלמים רק חלק זעיר ממחירי״הטי־סות
גם בחברות אחרות. גם בבתי־מלון
הם משלמים פחות ממחצית המחיר.
לאנשי־עסקים כמו היהלומן נחמן
פרל, שהוא יו״ר מועצת־המנהלים. או
עורך־הדין ראובן ריבלין, חוסכת ישיבתם
בהנהלה כסף רב. חברי־חרות
אחרים שהם פעילים במועצת המנהלים
הם אריה קרמר ויגאל גריפל.

ארתנסהעלהשייטחח!

שייט תענוגות בפסח 66113:8831106

1) 1־( 1901

במסלול: רודוס, איסטנבול(תורכיה) ,פיראוס(אתונה) ,פורט סעיד(קהיר).

היציאה מאשדוד ! ׳12.4.87
השאר את ימי החול על החוף והפלג לחופשה חגיגית. חופשה המשלבת מנוחה ונופש עם
סיורים בשלש מדינות. יוון, תורכיה ומצרים. על אנית הפאר המפורסמת בעולם כולו
0£א\ 55 /ו\/א£ח ס 1ה 0עע תמצא חדרים מפוארים, מזוג אויר מלא, מטבח בינלאומי
ץ! ט ס,
מעולה 6 ,ארוחות ביום, כולל מזנון חצות ( -האוכל לא כשר) ־ חנויות
קזינו, קולנוע, מסיבות קוקטייל, דיסקוטק, נשף תחפושות ועוד ועוד.

פדרפפח חגיגי יערך בליל ה13.4.87-
גםהמ חי רי ם ח גי גיי ם
(לא כולל מי סי ס)
ליחיד בתא זוגי.
250/0הנחה לאדם שלישי ורביעי בתא.
/0י< 50 הנחה לילדים בחדר ההורים.
עד 8תשלומים לבעלי כרטיסי אשראי ויזה
וישראכרט.
תנאים מיוחדים לקבוצות.

החל 71־$450

המוניטין של חברת אפירוטיקי מתבסס על
אלפי לקוחות מרוצים המפליגים בשבחה.

אלאלוף ושות *,ספנותבע״מ

תלאביב: אנגל ,6ט ק611454,62259! :־03

חיפה: הגמל 40ט ל 671742,660911 :־ 04 אשדוד: עורף הגמל, ביתן 16ט ל6 :־21321,21165־055

קול המפרסם

עלון, פרטים והרשמה אצל סוכני הנסיעות .

< £או_ 1ו<וו־ד * 0ו >ז <
בבר 30 שנה של פעילות רצופה בישראל.

די ע ה וי ח רוו
אחד מאדריכלי עיסקתיהנשק האיראנית על הקונספציה שעמדה מאחוריה

חזרה אל איראן
^ מהמכה האיסלאמית באיראן היא דוגמה יוצאת״דופן
( 1לחילופי־שילטון בתולדות המיזרח התיכון החדש.
ההפיכות הרבות שנתרגשו במדינות השונות במיזרח התיכון
בדור האחרון חדשות לבקרים, נתאפיינו בכך שהן הונהגו על־ידי
קבוצות קטנות, בדרך כלל של קציני־צבא, שהשתמשו בכוח
לתפיסת השילטון, ורק אחרי שתפסו את השילטון ניסו לגבש
תמיכה עממית לעצמם ולתורתם החדשה.
המהפכה האיסלאסית היתה שונה לחלוטין: היא הונהגה
על״ידי אנשי־דת, נהנתה מתמיכה עממית כתנאי לתפיסת השיל-
טון ותורתם המהפכנית — היא דת האיסלאם — נהנתה מנאמנות
כמעט־מוחלטת מצד רובו הגדול של העם.
ואכן, עם תפיסת השילטון ניסו תלמידיו של חומייני ליישם
את תורתם הרדיקאלית בכל מיגזרי־החיים. למעשה, יצאה המהפכה
חוצץ נגד כל מאפייני המישטר הקודם — חזרה לאיסלאם
במקום תהליך ההתמערבות המואץ, כינון רפובליקה במקום המלוכה,
והטפה לארצות האיסלאמיות במקום תורתם הלאומית של
מלכי־איראן.

כך למעשה, הפכו גם בעלי־בריתו של השאה —
ובראשם ארצות-הברית וישראל — למדינות הנד
שוקצות ביותר בלקסיקון המהפכני של חסידי חומיי־

איראן מבחינת יכולתה לחדש את הארסנל המילחמתי שלה.

למעשה, באורח פרדוכסלי, נוצר מצב שבו המדינות
המסייעות לאיראן(בעירך סוריה ולוב) מצו-
יידות בנשק סובייטי, בעוד שאיראן זקוקה לנשק
אמריקאי(שהוא ישנו דווקא בידי התומכות בעיראק).
הכורח
שהטילה מציאות זו, לנסות ולחפש אספקה צבאית
מארצות־הברית או ממדינות המסוגלות לספק לה נשק אמריקאי
שימש פתח נוסף לישראל ולארצות־הברית.

לדעתי, שומה היה עלינו לנצל פתח זה, ובכיוון זה
פעלתי.
האיתותים מאיראן גופא, על נסיונות לאמץ גישות פרגמא־טיות
יותר, נתנו עידוד למחפשים קשר כזה.

^ נועות מהפכניות נאלצות מטיבען לסטות מהשקפותיהן
4 1הרדיקאליות, במעבר מאופוזיציה לשילטון.
כל אימת שנאבקות הן לכוח, ומבקשות לעשות נפשות לתר

מכאן ואילך גילו תלמידי־חומייני נכונות — ולוא
מאונס — להתפשר עם המציאות הקשה. לא היתה
זו בהכרח מתינות, אלא פרגמטיזם שנבע מצורכי•
הקיום.
להמחשת הפער בין התורה והמדיניות אסתפק רק בשתי דוגמות:
כיצד
ניתן בכלל להסביר מבחינה אידיאולוגית את הידידות
בץ איראן(האיסלאמית) עם סוריה (שתורתה הבעת׳ית היא חילונית
מעיקרה)?
כיצד ניתן ליישב מבחינה דוקטרינית את הטפותיו של חד
מייני לחסל את מיפלגת״הבעת׳(בעיראק) כתנאי לסיום המיל־חמה
במיפרץ, שעה שבת־בריתו הקרובה ביותר(סוריה) מונהגת
אף היא על־ידי מיפלגת־הבעת׳?
ודוגמה אחרת: כיצד, לנוכח התורה הכל־איסלאמית של חד
מייני, וסלידתו מההשקפות הלאומיות, ניתן להסביר את ההתעקשות
האיראנית לכנות את המיפרץ כ״המיפרץ הפרסי״ ,והסירוב
אף להסכים לשם -המיפרץ האיסלאמי״ — כפי שהציע
אחד מאנשי־הדת באיראן?

למעשה, לאורך כל דרכו של המישטר המהפכני,
במדיניות פנים וחוץ כאחת, ניתן לזהות נסיגה דוק
טרינית על חשבון שיקולים םרגמאטיים.

ך פילת מישטר השאה פגעה באינטרסים של ישראל באופן
!ברור: לא רק אובדן בעל־ברית חשוב ופוטנציאל לקשרים
כלכליים ענפים (שרק חלקם מוצה עד למהפכה) :אלא כינון
מישטר אשר ישראל, הציונית והיהודית, היתה לזרא בעיניו.

הצהרותיו של חומייני נגד ישראל והיהודים בטרם
עלייתו לשילטון, הטפתו לחיסול ישראל, והסכנה של
יצוא המהפכה״ לשאר המדינן ות המוסלמיות הפכואת הסכנה לממשית עוד יותר.

ף* תחלה הצטמצמה ההטפה למתינות לתחומים ספצי־
^ פייס(כמו יתר נכונות לשלב במישרות ביצועיות אנשי־מיק־צוע,
ששירתו את המישטר הקודם),
לאחר מכן, משנראו סימנים ראשונים להתייצבות המישטר,
נשמעו קולות ליתר מתינות בתחום יישום -צדק איסלאמי״(הדבר
קיבל ביטויו הנמרץ ביותר בסירמאן״שמונה־הנקודות של
חומייני מדצמבר .)1982

בתוך המישטר באיראן
גוברת הנטיה למתינות,
והיא נובעת
מצורכי־הקיום שלו

אין זה ראוי לחכות למותו
של חומייני כדי לעודד
שינוי באיראן ולעזור
לחוגים הפרגמאטיים

כבר למן ראשית שילטון המישטר המהפכני האמנתי בכל
מאודי כי על ישראל ובעלות־בריתה במערב לעשות הכל כדי
לנסות ולשנות מציאות זו. דיעה זו ביטאתי בצורה נחרצת בתוכנית
הטלוויזיה הבריטית, פאנורמה, ב־. 1982

בהדרגה, נשמעו קולות למתינות גם בתחום המריניות החב־רתית־תרבותית,
וגם בקשר ליחסים עם ארצות־הברית.

נראה לי שאיראן היא מדינה חשובה מכדי שנוותר
על קשרינו עימה.

גם כאשר שלט חומייני בארצו ביד רמה, לא ראיתי במישטר
זה מישטר המסוגל לבסס עצמו באיראן לטווח ארוך. תמיד היא
היתה ונשארה בעיניי בעלת־ברית פוטנציאלית לישראל.

אף פעם לא פסקתי מלחפש פרצות שבעדן נוכל
לקדם את האינטרסים שלנו במדינה חשובה זו.

ף* חלוף השנים הראשונות לשילטון המישטר המהפכני באי־
^ ראן, ניתן היה כבר לזהות שני תהליכים מרכזיים, אשר עמדו
במידה מסויימת בסתירה זו לזו: מצד אחד תהליך של התמסרות
והתייצבות של המישטר המהפכני: ומצר שני החרפת הבעיות
ששימשו איום מתמיד על השילטון.

החרפת מצוקותיה של איראן, מבית ומחוץ, נראתה
בעיניי כהזדמנות לשוב ו״לחדור״ לאיראן.

מעקב קרוב אחרי התרחשויות השנים האחרונות באיראן לימד
על שלושה מוקדים של בעיות למישטר־חומייני:
• בעיות חברתיות־כלכליות,
• המילחמה והשלכותיה כלפי בית וחוץ,
• מאבקי־הכוח בצמרת המישטר המהפכני.
לשלוש בעיות אלה זיקת־גומלין ברורה: המילחמה משפיעה
על הכלכלה, והתמשכותה מעוררת חילוקי־דיעות בצמרת. הכלכלה
משפיעה על היכולת הצבאית, ומעוררת אף היא חילוקי־ריעות
דוקטריניים־פוליטיים. ולמאבקי־הכוח הפנימיים יש נגיעה
ברורה לניהול הכלכלה והמילחמה.
הקשיים הכלכליים והתמשכות המילחמה חייבו את איראן גם
לאמץ לעצמה גישות יותר פרגמאטיות בכל מיגזרי־החיים. הם
חייבו אותה גם לנסות ולרכוש טכנולוגיה מערבית.
גם מי שאינו בקיא ברזי המדיניות המיזרודתיכונית יכול היה
להבחין על־נקלה שהבריתות הפוליטיות באיזור לא הקלו על

נימרודי(במדי נספח צבאי, עם אשתו ריבקה)
רתן, יכולות הן לשאת ברמה השקפות קיצוניות, אף אם לא ברור
אם אפשר יהיה ליישמן הלכה למעשה.
אולם בתופסן את השילטון, שעה שנאלצות הן להתמודד עם
צרכי־הקיום היום־יומיים, הן מאמצות מדיניות השונה ולעיתים
באופן קיצוני מתורתן המקורית.

רפסנג׳אני הוריד את
זקנו, תבע להסיר את
המחיצות בין בנים ובנות
ואת תמונות המנהיגים מהקירות המהפכה האיסלאמית לא היתה יוצאת־דופן מבחינה

באופוזיציה היתווה חומייני תוכניות להשתתת איראן החדשה
על יסודות איסלאמיים ישנים. תורתו המוצהרת היתה — ובמידה
רבה היא אף כיום — מהפכנית רדיקאלית. אולם, משעה שתפסו
הוא ותלמידיו את השילטון, לא יכלו עוד להסתפק בסיסמות,
אלא נאלצו לנהל בפועל את המדינה.

הדמות המובילה בהקשר זה היה איית־אללה הא־שמי
רפסנג׳אני(ידר הפרלמנט) ,שהחל מופיע מגולח
למישעי במקום הזקן המדולל, שבו נהג להופיע
— וזה הסימן הבולט ביותר לתמורות שחלו בו. הוא
לא היה בודד במערכה זו.
הדוגמה הבולטת ביותר של הטפה להתמתנות ניתן למצוא
בשתי דרשות־יום־שישי של רפסנג׳אני בספטמבר .1984
למעשה, קדמה לדרשותיו הטפה יוצאת־דופן של חומייני
עצמו להתמתנות. בנאום לחברי ״מועצת המפקחים״ בספטמבר
,1984 אמר חומייני כי המהפכה כבר הגיעה לדרגת יציבות. אשר
בה אין עוד צורך ״ללחוץ על העם יותר מדי״ בכיוון של רדיקאליזם.
באופן חד־משמעי פסק כי יש להימנע מקיצוניות, והטיף
לסובלנות ולנסיון יותר הדרגתי של התורה המהפכנית,.
רפסנג׳אני שאב עידוד מדיברי חומייני ואף הרחיבם בדרשתו
ביום השישי שלאחר מכן. הוא טען כי יש ״אנשים מסויימים״
הדוחפים את המהפכה מעבר למה ש״נחוץ״ ,וזאת בשעה שהמציאות
״מחייבת מתינות״.
הוא אף קרא להגביל את הנוהג, שעל פיו כל רחוב או עיירה
נקראים על שם אחד ממנהיגי המהפכה.
הוא ליגלג: מה טעם לכנות קבוצת כדורגל כ״קבוצת בחשתי״,
על שם סגנו של חומייני? האם כאשר הקבוצה נוחלת מפלה ניתן
להבין שבהשתי הובס?
הוא אף קרא להגביל את הנוהג לפתוח כל מיכתב ממשלתי
בפסוקי־קוראן ובקטעים מנאומי״חומייני(״חבל על הנייר ועל
זמן הכתבניות!״ אמר); לא צריך לתלות את תמונות ראשי־המ־הפכה
על כל קיר: הוא יצא נגד הנוהג לזהות מהפכנות עם לבוש
מרושל, זקן ושיער בלתי־מסורק.

הוא קבל על הנוהג הנפסד באוניברסיטות להציב
מחיצות להפרדה בץ בנות ובנים, נגד תקיפת נשים
(המשך בעמוד )16
גמהורי איסל אמי 3 ,בספטמבר .1984

מאתיעקב ני בזו־״־י

—— דיעה אחרת -י —
מרכך כביסה
6 £ 10י ) 0

פנטסטיק

(המשך מעמוד )15

החולבות ללא כיסוי־ראש ברחובות,
ואף קרא להקרין יותר
סרטים וכתבות־ספורט בטלוויזיה
על־חשבון שידורי-דת
ארוכים.
מילת־המפתח היתה מתינות*.
אין אלה הדוגמות היחידות, אך
דומה שהן ממחישות את השינוי במגן
מה, גם בצמרת המהפכה.

ך* נטיה ליתר פרגמטיזם איפיינה
\ 1אף את מדיניות־החוץ של המיש־טר
המהפכני.
אף כאן רפסנג׳אני הוא שהכתיב את
הטון, כאשר חומייני נותן לגיטימציה
לכיוון הכללי.
ברובד העקרוני ביותר של יחסי־חוץ
טען חומייני, עם תפיסת השילטון
באיראן, כי אינו מכיר בלגיטימיות של
המישטרים בעולם בכלל, ובמדינות
המיזרודהתיכון המוסלמי בפרט; וכי
מטרתו היא לקיים קשרים עם העמים
במדינות אלו, מעל לראשי שליטיהם.

אך בהדרגה התנפצה שאיפה
מהפכנית זו מול המציאות.
באוקטובר 1984 אמר חומייני ברורות,
כי ארצו מעוניינת לקיים קשרים
עם הממשלות במדינות אלה.
.זה מנוגד להגיון ולחוק האיסלא־מי״
שלא לעשות כן, הוא הוסיף״.
האיית-אללה מהדני־כני הוסיף כי
אין זה.הגיוני או אפשרי״ לקיים קשרים
עם עמים•״.
סימנים לנכונות מוצהרת לקשר כל
שהוא עם ארצות־הברית לא איחרו אף

בפנייה המכוונת ישירות ל־ארצות-הברית
אמר רפסנג׳א־ני,
בדרשת יום שישי במאי
:1983״ארצי מעוניינת לקיים
קשרים עם בל מדינה המעונ־יינת
לקיים קשרים נאותים
(״צחיח״ בפרסית) עם איראן.
הוא הוציא מכלל זה רק שתי מדינות:
ישראל ודרום־אפריקה. כך שאר־צות־הברית
הוצגה בפירוש כפרטנר
אפשרי לשיפור־יחסים״״.
בהזדמנויות שונות הביע רפסנג׳אני
בפומבי את הערכתו לנשק האמריקאי.
נשק זה, הוא ציין, עולה באיכותו על
הצרפתי או הסובייטי.
במסיבת־עיתונאים ביולי 1984 הפתיע
רפסנג׳אני בהצהרתו כי איראן
אינה דוחה אפשרות לרכישת נשק
אמריקאי — עדיף, דק־ צד שלישי,
אף אם יש צורף אף ישירות״״..
נקל להבחין השינוי בתוכן בין הצהרות
אלה לבין ההצהרות של ראשית
תקופת־המהפכה.

להשיג בחורות
וברשתות השיווק

מוצר איכות
מבית פנטסטיק

^ דברים מדברים בעד עצמם.
1 1הם היו ידועים לי, באמצעות קשריי
עם אישים איראניים שונים, בעת
שהותי בלונדון. אף רומה כי אף עיון
קפדני בעיתונות הרישמית של איראן
חייב היה להוליד את המשקיף לכמה
מסקנות, שהן חשובות ביותר, לדעתי:
• ראשית: המהפכה ניצבה לפני
בעיות פנימיות חמורות בשלוש המערכות
שצויינו לעיל: הכלכלה, המיל־חמה
ומאבקי־הכוח הפנימיים.
• שנית: חל שינוי ברור בכיוון
הכללי של המישטר. אף שהוא עדיין,
ללא ספק, רדיקאלי, הרי לעומת תורתו
המקורית, מדיניותו המוצהרת ואף
המדיניות המעשית עברו תמורה חשובה.

גימהורי איסלאמל 29 כספ-
טמבר .1984
** כיהאן 29 ,באוקטובר .1984
*** ג׳ומהרי איסלאמי 8 ,בדצנו-
בר.1984 ,
גיומהרי איסל א מי 14 ,ב-
מאי .1983
מ ט הרי איסלאמי 19 ,ביולי
.1984

• שלישית: נדמה לי שהשינוי
בוטא בצורה ברורה כבר בסתיו .1984
המבוי הסתום במילחמה, ההשפעות
של ירידת מחירי־הנפט, והביטויים הפומביים
של חילוקי־הדיעות בצמרת
המהפכנית (אשר בוטאו בגלוי ובאופן
רשמי על־ידי רפסנג׳אני וחאמנהאי בספטמבר
)1984 מוליכים למסקנה ש־מסתיו
1984 ניתן היה לזהות שינוי של
ממש.

דוח ועדת-טאוור מאשר אך
הוא, בדיעבד, את נכונותן של
הערבות אלה. הוא קובע בי באותה
תקופה כבר חיפשו האיראנים
נתיבות לוושינגטון.

כבר אז ניתן היה לזהות שהמהפכה
עברה את נקודת-השיא שלה. מאבק-
הירושה שהתחולל בעוז, והמאבקים
הפוליטיים בין תלמידי־חומייני, סימלו
זאת יותר מכל. עתה לא רק שהיה
תמריץ למנהיגים שונים של המהפכה
לחפש גשר אל המערב. היו אף שהיו
נכונים להירתם למשימה.

היה זה רשע מצדנו להתעלם
ממציאות זאת.
תמיד סברתי שכדי לקטוף את הפי-
רות, יש לכלכל צעדינו מראש בתבד
נה, תוך ראייה מפוכחת של העתיד.

הערכתי היתה כי אין זה
ראוי לחכות למותו של חומייני
כדי לעודד שינוי באיראן, יש
לפעול ליצירת עובדות אשר
יקלו על החוגים היותר-פרגמא-
טיים לבצר את מעמדם בטהראן
עוד בטרם מותו, כדי לסייע
להם להתגבר על מתחריהם
בעת מיבחן.
המשא־ומתן עם האיראניים אכן אימת
הערכות אלה, ואף חיזק אותי בדעתי
בדבר האפשרות והצורך לפעול.

*ץ י הם החוגים הפרגמאטיים־יותר
^/באיראן, שעימם ניתן לנהל משא-
ומתן ענייני־רצינין
חלוקה כזו למחנות היא קשה.
היעדר מיפלגות אידיאולוגיות מגובשות,
והמציאות של נאמנויות אישיות
המשתנות תדיר, מקשה על קביעת
מסמרות בנושא זה.

אך נדמה שאבחנה כללית
אחת ניתן לקבוע: מי שנשאו
בתפקידי-ביצוע במימשל הו־מייני
ונשאו על שיכמם את
עול ניהולה ״התקין״ של המדינה
— נאלצו בכורח המציאות
לאמץ גישות יותר פרגמא
טיות.
מבחינה זו היו רפסנג׳אני(יו״ר הפרלמנט)
,חאמנהאי(הנשיא) ומוסאווי
(ראש־הממשלה) — על־אף ההבדלים
המשמעותיים ביניהם — באותו המחנה.
לעומתם,
מי שנשארו מחוץ לעמדות
שילטוניות יכלו להרשות לעצמם
להמשיך ולדבוק בסיסמות המהפכניות
הישנות. בין אלה ניתן למנות את ה־איית־אללה
מסכיני (יו״ר מועצת־המומחים,
והאימאם ג׳ומעה של העיר
קום) ,חוגת אל־איסלאם ח׳ואיניבא(עד
לאחרונה נציג חומייני בחאג׳ ,ועתה
התובע המהפכני) ,מהדי האשמי(אחי־חתנו
של מונתזרי, והאחראי על הקשר
עם אירגונים מהפכניים בחו״ל).

העובדה שאותם שניהלו עי-
מנו את המשא־ומתן(והשמות
שלהם כבר גלויים כיום לכל,
ולבטח לאיראנים עצמם) לא
נפגעו, וכי לעומתם מי שהדליפו
את הפרשה נעצרו, מוכיחים
בעליל כי המושכים בחוטים
היו זרם מרכזי בצמרת המהפכנית.

להדגיש, אין לראות בהם אלמנטים
אנטי־מהפכניים, המתנגדים למהפכה
האיסלאמית או למנהיגותו של
חומייני; להיפך, רובם היו תלמידיו
ונאמנים למדיניותו — אך לא בכל.

הם ראו בתפנית פרו־מער־בית
אינטרס איראני חשוב —

לא מאהבת מרדכי, כמו משיג^
עיני איראן המהפכנית היתה
^ ישראל מוקצית מחמת מיאוס. באופן
עיקבי דחו כל אפשרות לחדש
קשרים עימה.
אך לא כן עם ארצות״הברית. למעשה,
אף שזכתה זו בתואר הבלתי־מח־מיא
של ״השטן הגדול״ ,חששה העיקרי
של איראן היה מפני ברית־המו־עצות.
מבחינה דתית צרופה אין
ארצות־הברית (הנוצרית) גרועה בעיני
שליטי־איראן מברית־המועצות (הקר
מוניסטית־אתאיסטית).
גם הם יודעים כי אף שאומנם
ארצות־הברית היתה מעורבת עמוק
באיראן בתקופת״השאה, הרי מעורבותה
המוגבלת של ברית־המועצות לא
נבעה מחוסר־רצון מצידה, אלא מהעדפת
השאה את אמריקה. במיקרה אחד
למשל — קו צינור־הגאז — שבו
עשתה איראן עסק עם ברית־המועצות,
זו ניצלה את איראן באופן בוטה אף
יותר מהיחס שבו זכתה איראן מידי
ארצות־הברית (ועיתוני־איראן שבים
ומדגישים עובדה זו חדשות לבקרים).
ומבחינת ההאשמה באימפריאליזם,
הרי ברור שמי שגזלה שטחים מאיראן
היתה רוסיה, ולא אמריקה.

מבחינה פוליטית, האיום של
ברית-המועצות השכנה מעביר
אך כיום חלחלה בלב צמרת
המישטר באיראן.
מדיניותה של ברית־המועצות בנושאים
שונים בשנים האחרונות ממחישה
את הפער בעמדות שתי המדינות:
איראן זועמת על מעללי ברית־המועצות
באפגניסתאן, וגם על המשך
הסיוע הצבאי הסובייטי לעיראק.
מעבר לכך, חששה איראן מפני
הסיוע הסובייטי לשמאל האיראני(ש־בסכנתו
תמיד הפריזו האיראנים) וחששה
מפני מזימות סובייטיות לפגוע
באיראן עצמה.
על רקע הצורך האיראני בסיוע
צבאי־טכנולוגי, לאור הקשיים הכלכליים
ולנוכח החששות מפני ברית־המועצות,
נפתח פתח לארצות־הברית
לחזור לאיראן (אף אם, כמובן, לא
באותה מידת מעורבות כמו בתקופת
השאה).

קשרינו עם חוגים פרגמא-
טיים באיראן יכלו לסייע בכך,
ובדרך זו גם לישראל.
אף אם אין זהות מוחלטת באינטרסים
של ארצות״הברית וישראל ביחס
לאיראן, הרי ישנן כמה מטרות משותפות
שיכלו להיות מקודמות באמצעות
קשרים אלה, ועל־ידי תפיסת החוגים
המתונים באיראן את רסן השיל-
טון.

לשתי המדינות יש עניין ב*
שינוי־קו באיראן(לכיוון יותר
מתון, יותר פרו-מערבי); לשתיהן
יש עניץ למנוע את הטרור
(שקיבל השראתו מאיראן);
מימשל איראני מתון
יותר הוא חיוני לשמירת היציבות
במיפרץ הפרסי והמיזרח
התיכון בכלל.

ך ראה לי אף עתה כי היתה הצדקה
^רבה להירתם למשימה, מטרתה
העיקרית היתה מתן סיוע למתונים
היותר־פרגמאטיים לבסס את מעמדם,
ובדרך זו להביא לתפנית פרו־מערבית
ולגישה פרגמאטית־מתונה עוד יותר
של המישטר המהפכני באיראן.
הצלחת מטרה זו היתה פותחת פתח
לשינוי של ממש במדיניות מישטר
חומייני.
להערכתי, היא היתה מביאה לכך
שאף אם מישטר זה היה נשאר על כנו
גם לאחר מות חומייני, הוא היה שונה
בתכלית מהמישטר שהקים חומייני ב״
. 1979
תוך כדי כך ניתן היה, במהלך
המגעים, להשיג מטרות נוספות, אשר
מבחינתי היו מישניות למטרה זו: שיחדור
בני־הערובה האמריקאיים: והבטחה
איראנית להסרת תמיכתה בפער
לות״טרור.

מכירת נשק לאיראן היתה
האמצעי לכל אלה, לא התכלית.
העולם הז ה 2586

ר מ 1

חי ל חן

תודות לאביאם סלע, נודע לעולם כולו על קיומו של בסיס
חיל־האוויר תל־נוף. השם מתפרסם מדי יום בעיתוני ארצות-
הברית והעולם.
אצלי זה מעורר זיכרונות ישנים מאוד. כי תל־נוף היתה במשך
כמה חודשים הבית שלי.
בעיקבות הפלישה המצרית לארץ, באמצע מאי ,1948 הועבר
הגדוד שלי מחזית לטרון דרומה. נשלחנו ישר לפעולה, לכיבוש
הכפרים הערביים באיזור יבנה־באר־טוביה, ואחרי ימים ארוכים
•של חוסר־שינה נסענו בשיירה
ארוכה למחנה החדש שלנו. לא
ידענו אף את שמו.
את ההכרה הראשונה עם תל־נוף
עשיתי בלילה, בנסיבות מיוחדות.
היינו כולנו עייפים עד
מוות. המחלקה שלי נסעה באוטובוס
השלישי או הרביעי בשיירה.
נרדמתי בעמידה, כמו
סוס. הגענו לשער של מחנה,
ושם עצרנו. חיכינו וחיכינו, ושום
דבר לא זז. לבסוף יצאנו מהאוטובוס
לראות מה מתרחש.
הסתבר כי נהג האוטובוס הראשון
נרדם לפני השער.
תל־נוף היה אז מחנה בריטי עזוב ומוזנח. הקציבו לנו כמה
צריפים, וניקינו אותם ואת סביבתם. בהדרגה התמלא המחנה חיים.
כעבור זמן־מה הגיעו האנשים הראשונים של חיל־האוויר החדש,
ושוכנו באחת מפינות המחנה.
שנאנו אותם ממבט ראשון. הם היו מטופחים, אריסטוקראטים,
בעוד שאנחנו היינו מוזנחים(די בכוונה, מתוך שוויץ) ועשינו את
העבודה השחורה. חשנו את עצמנו נציגי חיל־הרגלים הדפוק של
כל המילחמות, מול בני־התפנוקים של הטכניקה המודרנית.
היינו פוגשים אותם בשק״ם של המחנה, ולא פעם התפתחו
בינינו מריבות קולניות, בייחוד אחרי שתיית בקבוק אחד או
שניים של בירה — משקה שלא הם ולא אנחנו הורגלנו אליו.
קראנו להם חילזון בלשון רבים — חילזונות.
אחר־כך נפוצה שמועה מחשמלת: לבני־הזונות האלה יש
כילות. לנו לא היו, והיתושים אכלו אותנו בלילות. התפתח ספורט
חדש: לסחוב את הכילות של חיל־האוויר.
איני מודה שהשתתפתי בזה, אבל כעבור יומיים היתה לי כילה
מעל למיטתי. היא נשארה ברשותי עד לפציעתי, כעבור חצי שנה.
תל־נוף היתד, לי לבית. יצאנו ממנה לכל הקרבות של הדרום,
וחזרנו אליה אחרי כל מיבצע כשימחה וברינה. ישבתי כמה שעות
בקאלאבוש שליד השער, אחרי שהסתלקתי הביתה ל־ 24 שעות,
כמחאה על חופשה שלא קיבלתי.
הכנתי לי פינה חמה. תפסתי חדרון קטן, שבו היה מקום רק
לשניים. לשם הבאתי את כל הרכוש שאספתי במשך המילחמה:
כסא שגנבתי ברחובות מקפה שגבה מאיתנו מחירים גבוהים מדי,
כורסה שכבשתי בכפר נטוש, סיפריה של ספרים על ענייני־צבא
שהבאתי בהדרגה מן הבית, ארון שסידרתי לי, ובו הבגדים
שאירגנתי לי במשך חודשי השרות בעזרת ידידים־אפסנאים. על
הקיר תליתי תמונה אחת או שתיים.
פעם בא המג׳ד לסייר בחדרי־המגורים שלנו. זה היה צ׳רד״ הוא
צבי צור, שהתפרסם עכשיו כחבר ועדת־הבירור. ליווה אותו מפ־קר־הפלוגה.
כשהגיעו לחדר שלי, אמר המג׳ד למ״פ :״אה, זה
החדר שלך?׳
.לא ׳,אמר המ׳פ, ,זה החדר של אורי אבנר!,״
הייתי אז טוראי.
בתל־נוף פקד עליי צ׳רה אישית לגלח את הזקן הראשון
שגידלתי. שם עזרתי לפרוק בלילות את מטוסי־המסרשמיט
הגרמניים הראשונים שבאו מצ׳כוסלובקיה. שם זכתה פלוגתי
בתואר ״שועלי־שימשון״ .שם כתבתי את רוב החומר שכינסתי
לאחר־מכן בספר בשדות פלשת. שם ניהלתי כמה רומאנים(לא
כולם מוצלחים) עם חיילות הגדוד. בקיצור, יש לי הרבה זיכרונות
מהמקום הזה.
עכשיו רגשותיי מהולים. איני בטוח אם הפירסומת הפיתאומית
מוסיפה למקום כבוד. על כל פנים, זה כבר לא נוגע לגיבעתי. זה
כולו העסק של החילזון בלשון־רבים. שיאכלו אותה.

עובדה מכרעת
לפני כמה ימים, בעת ביקורי בארצות״הברית, התארחתי בביתו
של פרופסור, ששמו נשמע לי מוכר. במהלך השיחה נזכרתי מדוע:
הוא היה אחד מבני־הערובה הראשונים שנחטפו על־ידי הקנאים
המוסלמיים בלבנון, והוחזק בשבי במשך זמן רב מאוד.
לנתי באותו לילה בביתו, ובמשך שעות ארוכות שוחחתי איתו
ועם אשתו על לבנון. הם חיו בה כשלושים שנה, ולמישפחתו היו
קשרים עם ארץ זו גם בשני הדורות הקודמים.
זה היה ערב של נוסטלגיה. השווינו נופים מוכרים ואנשים
שהיכרנו, ביכינו את לבנון היפה שאבדה, את.פאריס של המזרח
התיכון׳.
לא חקרתי את האיש על החוויה הקשה שעברה עליו. הרגשתי
שאינו שש לדבר על כך.
אולם תוך כדי שיחה התבררה לי עובדה בעלת משמעות רבה
מאוד: האיש הוחזק בשבי בביקעת־הלבנון, ולקראת שיחתרו
הוטס לטהראן. משם הועבר לסוריה ושוחרר שם.
זה קרה בסוף 1983 או בראשית . 1984
מדוע זה חשוב?
זה חשוב מאוד. כי במהלך כל שנת ,1985 כאשר התבשלה

1ז^ ?£1

בתל־ננ ף

עיסקת־הנשק עם איראן, עמדה שאלה חמורה מאוד לפני הדרג
המדיני בארצות־הברית וגם בישראל: האם יש לשליטי איראן
השפעה על אנשי חיזב־אללה בלבנון?
הדבר נדון בהתייעצויות רבות, והיו ריעות לכאן ולכאן. לא
היתה מסקנה בטוחה לכאן או לכאן. וזה מוזר.
אחרי שמארחי שוחרר מן השבי, הוא תושאל בלי ספק ארוכות
על־ידי המודיעין האמריקאי. בדוח על הפרשה צויין כמובן כי
שוביו העבירו את האיש לאיראן. משמע שהקנאים בלבנון פעלו
על פי פקודות איראניות, וסרו למרות המישטר בטהראן.
אם כן, כיצד זה לא ידעו על כך הדרגים העליונים בארצות־הברית
ובישראל?
ההסבר היחידי העולה על דעתי הוא שהעובדה הזאת לא

נמסרה כלל לדרג העליון של קהילת־ד,מודיעין האמריקאית, אלא
נתקעה אי־שם בצינורות הבירוקראטיה המודיעינית. היא לא
הגיעה לידי הנשיא ויועציו. מובן שלא נמסרה גם לישראל.

הבו רי אוייבו
אנו זקוק באופן דחוף לאוייב.
יכול מישהו לטעון כי דווקא כאלה יש לי בשפע. אבל אני
י זקוק לאוייב מסויים.
התיקשורת המודרנית דומה לתיבת־נוח. באים אליה זוגות־זוגות.
קיים הכלל הקדוש של האיזון. אי־אפשר להביא אדם אחד
שישמיע את דעתו. צריך להצמיד אליו שני, שישמיע דיעה
הפוכה.
כך נוצרו צמדים פוליטיים, שחבריהם תלויים זה בזה.
למשל: יצחק שמיר ושימעון פרס. אם מדבר אחד, צריכים .
להביא את השני.
או עזר וייצמן ומשה ארנס.
או גאולה כהן ושולמית אלוני. אלוהים בכבודו ובעצמו זיווג
אותן. שתי נשים. שתיהן תוקפניות. שתיהן מייצגות ריעות
קיצוניות והפוכות. זוג מן השמיים התיקשורתיים.
יוסי שריד משופע ביריבים טיבעיים. הוא יכול להופיע מול
רפאל איתן, מול אהוד אולמרט(שהוא ידידו בחיים) ,ובאחרונה גם
מול גאולה כהן. כמו ג׳וקר במישחק־הרמי, הוא מתאים לכל
קומבינציה.
לי אין. מדי פעם מטלפנים אליי בשם כלי־תיקשורת זה או
אחר ושואלים אותי מי יכול להופיע מולי. הם מתחבטים. אני
מתחבט. לא נמצא פיתרון של קבע.
אז אם אי־שם יש אדם הרואה את עצמו כיריבי — שיקום!
אני זקוק לך! אין לי חיים תיקשורתיים בלעדיך!

בתו שד קרריבן־
כאשר התארחתי בשבוע שעבר במסיבת־הקוקטייל הענקית
שערך מעריב לרגל שינוי תבניתו, ניגשה אליי אשה צעירה
וחיננית והציגה את עצמה :״שמי תקומה מנדלר, ואני בתו של
עזריאל קרליבך׳
לחצתי את ידה כשימחה רבה. היתה לי ההרגשה שנסגר מעגל.
עזריאל קרליבך היה עיתונאי מחונן ביותר, וגם שנוי מאוד
במחלוקת. היחסים בינו וביני היו בעייתיים מאוד־מאוד.
לא היכרתי את קרליבך אישית כאשר כיהן כעורך ידיעות
אחרונות. אז עורר התפעלות ושינאה, כאשר ניהל מערכות־התקפה
קיצוניות ביותר נגד אישים שונים שעוררו את חמתו, כגון
רב יוסף.
עקבתי רק מרחוק אחרי הפוטש שערך במערכת ידיעות
אחרונות. כאשר קם באחד הימים ופרש מהעיתון, יחד עם כמעט
כל חברי״המערכת, וייסד את מעריב. זה היה בימי מילחמת־העצמאות,
ודעתי היתה נתונה לעניינים אחרים.
באפריל 1950 רכשתי מידי אורי קיסרי את העולם הזה. לפני
כן הציע קיסרי את השבועון למכירה לכמה גורמים, וביניהם
גרשום שוקן מהארץ ועזריאל קרליבך ממעריב. שניהם היססו,
ואני קפצתי על המציאה. הקדמתי אותם. יתכן שקרליבך כעס.

למרות זאת נוצרו אז יחסים טובים בינינו. איני זוכר מי ערך
בינינו את ההיכרות, אך בראשית שנות ה־ 50 הציע לי קרליבך
הצעה: להעביר חלק מן הבעלות על העולם הזה לידי מעריב,
תמורת תשלום גבוה. לפי ההצעה הייתי צריך להמשיך ולכהן
כעורך השבועון, בצורה בלתי־תלויה לחלוטין.
זאת היתה הצעה מפתה מאוד. מעריב היה העיתון הנפוץ ביותר
במדינה, בעל עוצמה כלכלית רבה, ואילו העולם הזה היה אז, כמו
היום, עיתון עני, שלא קיבל מעולם גרוש מאיש והוא חי וקיים
בזכות קוראיו.
ניהלנו משא־ומתן והתקרבנו לסיומו המוצלח. ברגע האחרון
ממש נדלקה בראשי נורה אדומה. קול פנימי אמר לי: היזהר! איש
דומינאנטי כמו קרליבך לא יניח לך, בסופו של דבר, להיות עצמאי
באמת. והרי המטרות שאותן בא העולם הזה לשרת רחוקות
מאד מהשקפתו של קרליבך וחבריו, שנקטו קו לאומני עיקבי.
לכן הודעתי לקרליבך שאני מודה לו על הצעתו ומעריך אותה,
אך שהחלטתי שלא לקבלה.
נראה כי קרליבך התרגז מאוד על תשובה זו. הוא לא היה רגיל
להיתקל בסירוב. כעבור זמן־־מה, כאשר ערכנו בשיתוף עם
מיפעל־תעשיה תחרות־פרסים גדולה, ערך עליה קרליבך התק-
פת־מחץ בטורו האישי, תחת הכותרת.פרס־טיטוציה״.
התאפקתי אז. אבל ב־ 1955 קרה משהו הרבה יותר חמור.
ניהלנו אז מערכה גדולה — מערכת־הגילויים הגדולה הראשונה
בתולדות העיתונות הישראלית. נושא־הסידרה היה המישטר של
אבא חושי בחיפה — דיקטטורה אישית של ראש־העיריה, שהטיל
את חיתיתו על עירו באמצעים של שוחד וטרור. המערכה נגד
.חושיסתאן׳ הגיעה למימדים קיצוניים ביותר. חושי הפעיל נגדנו
אמצעי־הפחדה, ואסר על הקיוסקים בחיפה למכור את השבועון.
ראש צוות העולם הזה בחיפה התהלך אז כשהוא חוגר אקדח.
בשיא המערכה הונחה פצצה במערכת. פצצה שניה התפוצצה
בבית־הדפוס שלנו. פועל נפצע, וחששנו לביטחון כולנו.
אז פירסם קרליבך מאמר, שבו החשיד אותנו בכך שהנחנו את
הפצצות בעצמנו, כדי לעשות פירסומת לעצמנו.
זה הגדיש את הסאה. עניתי לו במאמר שנשא את הכותרת:
״המיקצוע: נבל׳ .נדמה לי שמעט מאמרים מפרי עטי היכו גלים
כמו זה.
התוצאה היתה מילחמה לחיים ולמוות בין מעריב והעולם
הזה. הצהרון הטיל עלינו חרם
טוטאלי, ואילו אנחנו השבנו
מילחמה שערה. זה נמשך עד
מותו של קרליבך.
החרם החד־צדדי נמשך גם
לאחר מכן, ורק כעבור שנים
רבות, בימי כהונתו של שלום
רוזנפלד כעורך מעריב, ואחרי
בחירתי לכנסת, החלה נורמליזציה
הדרגתית בץ שני העי*״*י
וי י
תונים. כל זה הוא נחלת העבר.

הזמנתי למסיבת מעריב היא
אות לעליית דור חדש במעריב,
ובראשו עידו דיסנצ׳יק, איש
הדור השני. באתי למסיבה כדי
קרליבן•
להגיב על מחווה זו.
אמרתי לבתו של קרליבך. :מעבר לכל המחלוקות, תמיד הערכתי
את אביך כעיתונאי גדול. תשובתה. :גם הוא ראה בך עיתונאי
גדול׳.
אחד האורחים הוותיקים, שראה את הפגישה, העיר. :אחרי
שראיתי אותך פה, במסיבה של מעריב, אני מתחיל להאמין
שבאחד הימים ינאם יאסר ערפאת בכנסת!״

מה מזכיר המזכיר
באחרונה הסתובב בארץ אדם הקרוי בכלי־התיקשורת ״מזכיר
צבא־היבשה של ארצות־הברית״.
זה מוזר. למי מזכיר המזכיר מה? האם זקוק הצבא ללבלר
עליון?
הדבר מזכיר לי את אימרתו המפורסמת של המצביא הבריטי
הדגול, דוכס ולינגטון, שנואש מריבוי הניירת בצבאו והזהיר את
קציניו, :חיילים צריכים להילחם, לא לכתוב!״
מובן שהמזכיר אינו מזכיר. הוא שר. במישטר האמריקאי, כמו
במישטר הבריטי, מלבד שר־הביטחון, החולש על כל הכוחות
המזויינים, יש שרים לחיל-היבשה, לחיל־הים ולחיל־האוויר.
תוארו הנכון של האיש הוא, ,השר לענייני צבא־היבשה״.
כבר בימים הראשונים של כהונתי כעורך העולם הזה פתחתי
במאבק על שינוי השיטה לגבי תוארים זרים. מדינת־ישראל היתה
עדיין צעירה, ועל כן היה קשה לעיתונאים להדביק לבעלי-
תפקידים זרים את התוארים שנוצרו בישראל. דובר על ״מיניסטר
החוץ׳ הצרפתי, ולא עלה על הדעת להדביק לגנרל אמריקאי את
התואר ״אלוף״.
ואילו אנחנו הנהגנו את העיקרון שהתוארים הישראליים
החדשים — ״שר״ ,״אלוף׳, ,נגיד׳ וכו׳ — אינם בעלי זהות
לאומית. כדי שקורא ישראלי יבץ את תפקידה ומעמדה של
אישיות זרה, יש להשתמש באותם התוארים גם לגביה. כלומר:
״שר־החוץ האמריקאי״ ולא ״מזכיר-המדינה האמריקאי״ ,״ראש־הממשלה
הגרמני׳ ולא ״הקאנצלר הגרמני׳ (או ״לבלר־הברית
הגרמני״ ,על פי תירגום מדוייק של תוארו).
במרוצת הזמן התקבל העיקרון הזה בכל כלי־התיקשורת
הישראליים, כמו שאר החידושים העיתונאיים של העולם הזה.
אך מדי ס עם יש מין רצידיב סנובי, ואז שוב מדברים על ״מזכיר
המדינה״ יעל ״מזכיר צבא־היבשה״.

היינו שלומיאלים!״
(המשך מעמוד )12
סיבות חייבו -זה פורסם במידה
הוגנת. בסך־הכל, לא עשינו דברים ^
גדולים ומזעזעים.
אפריל — 1986 אני מפסיק
לכתוב כעיתונאי. כל מה שאכתוב
כעתיד, יהיה כתוב מתחתיו שהכותב
הוא מזכ״ל המיפלגה הליברלית
החרשה.
מרם —1987 יום בהיר אחד
טילפנו אליי מכותרת ראשית
והציעו לי לכתוב פעם בשבועיים
שור. הם התחייבו שלא לשנות
מילה ממה שאכתוב. מכיוון שזהו
שבועון שאינו משקף בדיוק את ן דיעותיי, הסכמתי. לא, לא היה
רשום מתחת שהכותב הוא מזכ״ל
המיפלגה ...כי הם לא התייחסו
אליי כך. צריך לציין שהם נתנו לי
לכתוב מה שרציתי, כולל מאמר ^
מאוד ביקורתי שלי על מאיר יערי
אחרי מותו. כעת אני חוזר לכתוב
במעריב. איך קיבלו שם את
הודעתי שאני חוזרז אמרתי לעידו
(דיסנצ׳יק) שאני חוזר באחד לאפריל.
הוא ענה לי :״יופי. בדיוק

בוא לראות את הדור החדש של ניקו!

לניקון יש אבא בישראל
רק אס קנית ניקון בארץ מובטח לן שירות ואחריות
לאורך כל חיי המצלמה.
רק עם אחריות של ״הדר״ -היבואן הבלעדי בישראל אתה
מוגן מזיופים ויש לך כתובת בטוחה אליה תוכל לפנות
תמיד.

הדגמים החדשים של ניקון מחכים לך בחנויות הצילום
המובחרות.

בקניתך ציוד ניקון בדוק שעל תעודת האחריות
הבינלאומית המקורית מופיע השם:
^ £1מ 5ו 01£5 1.10א 0 £ו /ץ 1קיזט £1010 £ 5
תעודה שאינה נושאת את שמנו אינה מוכה בשמת.

להשיג בחנויות הצילום המובחרות

יבואן בלעדי :״ הדד׳ סוכנויות לצרכי צילום בע״מ
רח׳ אחד העם ,36-38 תל־אביב טל 623407 :

א.א. עבודות
* מבצעים עבודות
אינסטלציה, מים וביוב
* עבודות חשמל
* מתקינים חימום מהיר,
במיבצע
* שרות מהיר
מישרד: טלפון 870090
בית: טלפון 5524289

יום האדמה
לפני 11 שנים, ב־ 30 במרס ,1976 שבת הציבור הפלסטיני בישראל
במחאה על הפקעת האדמות במסגרת התוכנית ל״ייהוד הגליל״ .
באותו יום, בכפרי המשולש והגליל, נרצחו שישה פלסטינים על־ידי
חיילים ושוטרים. עשרות נפצעו, מאות נעצרו.

אנו ס בו רי םשהפקעתהאד מו תורצחהמ פגיני ם אינם ר ק
״בעיה פל ס טיני ת״ .זוהי ב עי הישרא לי ת.
ביום ראשון, ה־ 29 במרס, בשעה 7.30 בערב, נקיים בבית בני־ברית
י (קומה שניה) ,ברחוב קפלן 10 בתל־אביב, כנס לציון יום־האדמה.
למכירה דירה \ 2חדרים

המ שתתפים • :מרי אל־עוקבי
(האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדווים בי שראל)
• מני ברזילאי ( ה מז ר ח אל השלום)
• עו״ד סברי מוחסן (הר שי מה המת קד מ ת לשלום)
• ח״כ מתי פלד (הר שי מההמת קד מ ת לשלום)

בבת־ים
ברחוב בר־יהודה
לפנות 581979 :
אחר־הצהריים

• ד״ר מאיר פעיל

לטו ־ בבזיברז

הרשימה

המתקדמת

לשלום

ת.ד 31109 .תל־אביב־יפו

..רצית, בתבקיד
שוך, מש־יב.,
עידו דיסנצ״ק
זנה בו. היחסים
בינינו טובים!״ 1
בתאריך הזה טס הנשיא לשווייץ
ולגרמניה. אולי תתחיל עם זהר אז
אני טס. אחר״כך אכתוב מאמרים
פובליציסטיים ואשתתף בכתיבת
מאמרי״המערכת. אחת ההפתעות
הגדולות של אנשי העיתון, זוהי
מערכת־היחסים היפים ביני לבין
עידו. אני רציתי בתפקיד עורך
מעריב. הוא זכה. מאז היחסים
בינינו טובים.
אפריל —1986 ביטוי שאת
משתמשת בו בציניות ,״מישפחת
מעריב־ באמת היה נכון. תיאור מצב.
היתה מין אחוות־לוחמים, גאוות־יחידה.
היום הכל נורא השתנה ...עידו
יודע על המשא־ומתן שאני מנהל
לעזוב את הכתיבה, בדרך לפוליטיקה,
מזה כמה שבועות. הוא לא עמד
בדרכי ...היו אנשים מאוד מופתעים
(מפנייתי לפוליטיקה) ,היו כאלה שלא.
מנחם תלמי, למשל, סיפר לי שדב
גולדשטיין אמר לו עוד לפניי כמה
חודשים :״תראה שטומי יילד לפוליטיקה,
ועוד למיפלגה חדשהד
מרס —1987 אנשים לא
הופתעו מהודעתי שאני פורש
מתפקיד מזכ״ל המיפלגה. דולצין,
ברמן וישראל סחרוב ירעו על כך
ימים מעשים לפני שהודעתי על כך.
בעצם הם צפו צעד זה. זה התבשל
והתפתח די אורגאנית. גם בי-
שיבת״ההנהלה לא היוותה הודעתי
הפתעה, אם כי כשישה
אנשים ביקשו את רשות־הדיבור
והביעו צער. לא ניסו לשכנע אותי
לחזור בי. אחר מהם אמר כי לא
יהיה זה הוגן לשכנע אותי לחזור בי
לאור מצבה הנוכחי של המיפ־לנה. אני יוצא מההרפתקה הזאת
קצת יותר חכם, קצת פחות חייכן.
לפחות אדע טוב יותר על מה אני
כותב. לא שזה משמח אותי. האמת
היא שבניגוד לפוליטיקאים מסו־יימים,
לא הייתי מיורס רק למסרה
הזאת. יש לי עולם עשיר. אני כותב
ספרים -מספרי-בישול וער מד-
ריך-לתיירים, יש לי שור ברדיו, יש
לי אשה פעילה שאני גאה מאוד.
לכן העובדה שאין לפניי אתגר
כשם שהיה לפניי לפני שנה או
בשנים הקודמות, לא מטרידה
אותי.
אפריל — 1986 יש תפקידים
שאחריהם הכל נראה קטן.
העולם הז ה 2586

הקלטות, חדר שלישי זה תקליטיה,
והחדר הרביעי זה המישרד. ככה, פחות
או יותר, נראית תחנת־שידור מקומית.
את המשדרים ממקמים בכניסה, ואת
האנטנות על הגג. ככה זה בעולם.
ורק בתל־אביב הענקית, עם החופים ,
האינסופיים שלה, השטח הזול ביותר ן
הוא חוף־הים שלוקחים ממך.

אייבי יהיה רשת זין.
כמו לווייתן מסומם שמתעקש לטפס
על החוף, תעזוב עוד מעט האוניה
הישנה את מקומה הסודי, המוכר לכל
שייט חסקות בחוף תל־אביב, אי־שם
שני קילומטרים מערבית לחוף בוגר־שוב,
תשתרע בכבדות דינוזאורית על
החוף הזהוב ותתחיל לשדר. על אייבי
נתן לא אומרים מילים רעות, כי למה.
גם על הפארודיה הטלוויזיונית שבה
כרת חתן פרס ישראל, מכרם ח׳ורי,
שלום־אמת עם ריטה ורמי, אף אחד לא
מדבר. אייבי, שמשדר כבר 15 שנים,
הוא מעל לכל קונסנזוס. אפילו יוסי.
שריד ומיכה רייסר חברו פעם, לפני
חמש שנים, ויזמו הצעת חוק מיוחדת
שתאפשר לאייבי לשדר, ברשיון.
עכשיו, הוא עולה על החוף.
זאת התוכנית: אייבי יהפוך, בינתיים,
לרשת השביעית של שידורי
ישראל. הוא, מצירו, ישאיר לעצמו את
האופציה להתמודד על רשיון שידור
עצמאי ביום שבו חוקי־השידור,
המובטחים זה עשר קדנציות, ייכנסו
לתוקף. אונייודהשלום תוצב על חוף־
הים. החוף שייך לעיריית תל־אביב.
עובדה. היא השאירה את תושבי
המטרופולין עם המצבה הכי גדולה
בעולם לדולפינים מתים. האוניה לא
תוצב על חורבות הדולפינריום, כי יש
לעיריה עוד שיטחי־חוף שצריך לגזול
מהציבור.
עכשיו בודקת עיריית תל-אביב את
החוף של תל־ברוך, מערבית לזונות
וצפונית לארובה. בתמורה לשטח
המירבץ של גרוטאת־השלום, ישדר
איש״השלום הודעות פילוסופיות

תיו1

ס 1ו ן1

אחר־כך, אולי, הם יגידו שזה לא היה
בכוונה.
אחר־כך, כשאלברט בן־דויד ירים
את גורד־השחקים הזה, שיהיה דבוק
לבית האיכר, ליד תחנת המוניות
המנומנמת ברחוב קפלן, הם יכנסו
למעלית שתיקח אותם לקומה ה־,12
יעמדו צפופים בין הפקידות ׳של
מישרד השמאות מהקומה השמינית! ,
ומחלקת״התה עם העגלה שעולה 1
עכשיו לישיבה של מועצת מגדלי־הבוטנים
בקומה הרביעית, ידפקו כף־
יד מגויידת בקרחת משוכת שיער,
וייכנסו לישיבה החודשית של אגודת־ .
העיתונאים בתל־אביב, כדי למסור את
הדוח האחרון של מילחמת האגודה
בשבתאי הימלפרב.
הימלפרב, הם ידווחו כשימחה לנוכחים,
כבר לא נועל את נייר הטואלט
במערכת העיתונים הלועזיים שהוא
מנהל, ובכלל, הוא נעשה בן־אדם.
חוץ מזה, מי רוצה לנסוע למסע
ראש־הממשלה בוושינגטון? יש מקום,

לאים של העיתונות בארץ־ישראל,
ומקום תעסוקה לכמה פקידות שמנהלות
את ענייני העיתונאים. ענייני
העיתונאים זה להוציא איגרת לחבר על
דפי־סטנסיל מהודקים בסיכות־שדכן,
טכניקה מוסיאלית של תיקשורת
שחדלה להתקיים כבר בגרעיני הנח׳יל
של שנות השיבעים; מילחמה נצחית
בהימלפרב, המקיים עבדות־אמת בדפוס
מפא״י, הבעלים של העיתונים
הלועזיים שיוצאים בארץ, והוצאת טבלאות
עידכון שכר עריכה, צילום,
ותעריפי החלפת־כתב.
אבל, בית סוקולוב זה עוד כמה
דברים.
בית סוקולוב זה גם המיזנון של
אבנר, שנותן הרגשת בית. בית סוקו־לוב
זה גם מקום שבו יושב הכתב של
ידיעות עם העורך ממעריב, והם מחליפים,
חוץ מעקיצות הדדיות, גם מידע
מאמת על השערוריה האחרונה. בית
סוקולוב זה גם דשא מוצף שמש,
פארק קטן וקסום בתוך הבטון האפור
שסביב, דשא שמשכיב עליו בכוח אביבי
לופת את החיילות היפות של יחידת
דובר־צה״ל, ואת העיתונאים הצעירים
המגיחים החוצה, בודקים, על כוס בירה,
אם פער הדורות של עשר השנים
ניתן, עדיין, לאיזשהו גישור. בית סו-
קולוב זה גם המקום שבו נמצא מה
שדן בן־אמוץ קורא לו, ויש לו סיבות
טובות ,״שולחן הרשעים״ ,בית סוקו־לוב
זה בורסת־עיתונאים, שוק־מידע
ומושב״ליצים.
בית סוקולוב זה גם בניין שטוח,
שתי קומות מקסימות, רחבות, שבהן
עושים מסיבות־עיתונאים, ובמיזנון
שלו אתה יכול לראות, לפעמים, כאשר
הוא לא ראש־ממשלה, את יצחק שמיר
שותה כוס־תה, את יוסף בורג עושה
קנוניה תיקשורתית עם אברהם מלמד,
ותמיד יושב שם איזה גנראל שמוקף
בכמה כתבים צבאיים מעריצי־דרגות.
בית סוקולוב זה מקום חי, איבר תל־אביבי
בן ,30 שאין דבר דומה לו בכל
מקום אחר בעולם, ואת הדבר הזה
החליט הוועד של אגודת העיתונאים

בית־סוקולזב: כאסח על הדשא
עובדה שנוכחים בה כל פעם כל מיני
שרים שמחליטים לקחת את העיתונאי
החבר בתור דובר רישמי, או יועץ
לענייני תיקשורת. כאשר עיתונאי
מצוי מקבל דריסת־רגל מימסדית, הוא
הופך לשונא העיתונאים הגדול ביותר.
יכול להיות שהוא יודע למה.
לאגודת־העיתונאים, שדיווחה על
העיסקה העתידה בלשון הכי מעורפלת
שעיתונאי יכול להמציא, יש מזכיר.
למזכיר קוראים יונה שמשי, אותו יונה
שמשי שנלווה למסעו של הנשיא חיים
הרצוג לאוסטרליה, על חשבון העיתונאים
של הימלפרב, שאותם הוא אמור
לייצג בבתי־המישפט בתל־אביב, לא
בקנברה.

חוץ מזה
יונה שמשי ממשיך לתפקד, ולא
למסור מידע.
״אני רק המזכיר. תשאל את יו״ר
האגודה. דבר עם סמי״.
סמי זה סמי גרינשפאן, עורך חדשות
בידיעות אחרונות, ויושב־ראש האגודה.

אתם
מוכרים את הבניין?

״עוד לא עושים כלום.״

האוניה של אייבי: לווייתן מתאבד על חוף רצ1ח
מטעמו של רב בן־מאיר על מצב החניה
המסונדלת בחופים, והודעות דרמא־תיות
על הפחתות מסעירות בדמי־הארנונה
שיזכו בהן אותם המשלמים
מראש. באוניה, מוסר אייבי, חבר
מועצת עיריית תל־אביב שפעם טס
מקליפורניה, פרישמן, להביא שלום
מפורט־סעיד, ס א\£\1¥£/א ,£יהיה
גם ביודקפה. איך לא.
אין שום בעיה עם השידורים של
נתן. בעצם, אין שום בעיה עם שידורים
בכלל. חלקו המערבי של כדור־הארץ
מאוכלס בעשרות אלפי תחנות רדיו
מקומיות, המשדרות כל דבר שאפשר
להעלות על הדעת.
רדיו זה עסק פשוט מאוד. חדר אחד
זה אולפן־שידור, חדר שני זה אולפן-

על חשבון העיתונאים של הימלפרב,
שאסור לתת להם לנסוע כי הם עלולים1
לקבל שבץ־לב, מכיוון שבחיים הם עוד
לא קיבלו נסיעה במונית על חשבון
העיתון הרומני, או הגרמני, או הצרפתי ,
של המערך. אז מישהו מהוועד של
האגודה יסע. מה יש. החברה מהוועד
קורעים את התחת, אז מגיע.
החברה מוועד האגודה מוכרים
עכשיו, כמעט בחשאי, את בית סוקו־לוב,
שהוא הבניין שבו הם יושבים, כדי
שיהרסו את המקום, ויבנו תחתיו גורד־שחקים.
בית
סוקולוב זה כל מיני דברים.
אפשר להגיד, למשל, שבית סו־קולוב
זה אולם־חתונות, שבבוקר הוא
מתפקד בתור מקום להתכנסות הגיס־

להרוס׳•,
הם, באגודה, מודיעים שהם בונים
משהו אחר. יכול להיות. בינתיים, מה
שהולך לקרות, מה שאפשר לראות
מעבר לעשן הסמיך שמקבלי ההחלטה
מעלים, הם קווים של בניין רב־קומות,
שחברת אבן זיו תקים ברחוב קפלן
מיספר ,4שבתוך שלוש שנים יתוסף
למצבות־האבן השוממות בסביבה, ושבו
תקבל אגודת־העיתונאים כמה חד־רי־מישרד,
כדי שתוכל להמשיך בפעילותה
הברוכה והנצחית נגד הימלפרב,
ולשם היא תוכל לגרור את מכונת־השיכפול
הישנה שלה, שתמשיך לדווח
לחברי־האגודה על ההישגים.
באגודה לא אוהבים שאלות. בכלל,
עיתונאים זה עם מאוד לא תיקשורתי,

פירם תם
מיקדמי.

שערכתם

חוזה

״נכון, יש חוזה מיקדמי. אבל הכל
עוד לא ברור. אנחנו לא יודעים מה
ירשו לנו לבנות, על איזה שטח — זה
באמת עוד לא ברור.״

למה אתם עושים את זה?

״כי העלו את דמי־החכירה. מינהל־מקרקעי־ישראל
העלה את התעריף פי
אלף. הם דורשים מאיתנו בערך מאה
אלף דולר בשנה. עתה יודע מה הוא כל
המחזור של בית סוקולוב בשנה? המחזור
— לא הרווח?״

״ 300 אלף שקל. זה הכל. אם לא
נעשה את זה, נפשוט את הרגל.״

מה עושים בל שאר המוסדות
שנמצאים בתל־אביב? הרי יש
מאות מיבנים של מלכ״רים
(מוסד ללא כוונת רווח) בעיר.
״אני לא יודע מה הם עושים״.

הרבה מאוד עיתונאים נדהמו
מהמהלך של מזכירות־ה־אגודה.
״אנחנו
זה הגוף הנבחר, והכל נעשה
בהתאם לתקנות.״

מתי יהיה בניין חדש, במקום
״בית סוקולוב״?
״זה באמת עניין של עוד הרבה
שנים. יש הליכי רישוי, וייעוד — אני
לא בקי בזה. אבל אמרו לי שזה משהו
(סל הרבה מאוד שנים״.
את הבית החדש תקים חברת אבן־
זיו. למנהל שלהם קוראים אלברט בן־
דויד:
״תראה, אני חברה פרטית. תפנה
לאגודה.״

פניתי. עכשיו אני פונה גם
אליך.

״אין לי מה להגיד. הכל עוד מוקדם
מדי״.

מתי יעמוד הבית החדש?

״בעוד שלוש שנים.״

איזה בית?

״אמרתי לך. הכל עוד לא ברור.״

אתה יודע שהוקם ועד להצלת
״בית סוקולוב״ ,שיתכנס ביום
החמישי הבא? יכול להיות
שאם היו תוכניות מפורטות,
כולם היו אומרים שזה נהדר.
״זה באמת יהיה נהדר.״

מה יהיה נהדר?

״תפנה לאגודה״.

כמה קומות יהיו בבית
הנהדר הזה?
* ״אני לא יודע. בינתיים יש רק
סקיצות. אתה יודע מה זה סקיצות?״

איזה מישרד-אדריכלים מתכנן
את המיבנה?
״עוד לא החלטנו״.
הם עוד לא החליטו, אבל זה יהיה
נהדר. אחר־כך, בעוד שלוש שנים, במעלית
לקומה וד 12 כאשר הם יעלו
לישיבה החוך שית, הם ייזכרו בדשא
הגדול שהפך לחניון, וייזכרו, בשקט,
שכל התרגיל היה בעצם נגד מינהל־מקרקעי־ישראל.
בסך הכל הם רצו
שהעיתונות תעשה את המסע להצלת
בית סוקולוב, אבל בן דויד, מאבן־
זיו, היה יותר זריז, ואיכשהו. הבית קם.
אין דבר, הם יגידו לעצמם, תל־אביב זו
עיר. מי שרוצה דשא יכול לכתוב בעד
גן־מאיר, או לקנות איזו וילה יפה מחוץ
לעיר. למה לא.

ת ש 1ץ הש &ס חו ה
מאתן:
)1הדבר נעשה ללא כל קושי
( )5 ; )4.2עו״ד, משפטן; )10 הוראה
בפקודה; )11 אחד מעדר
העזים; )13 פרח, הוציא ציץ; )14
אחד השוואים בדקדוק; )15 זועף;
)16 גורל; )18 אל היערות
במיתולוגיה היוונית; )20 אחד
ממיני הלטאות; )21 חוקים למוסד
כלשהו; )22 אלוה; )24 תכשיט;
)25 אציל (ח); )26 מלמל,
רטן; )28 צעד; )30 חומר מלוהט
הפורץ ממעמקי האדמה; )31 נהר
בברית־המועצות; )32 כמו לולאה
בבגד; )34 לוקח בסתר משל
אחרים; )35 אבן יקרה; )38 עיר
של שוטים; )39 תפר; )41 תרופה
)42 צבע אדם — תולע; )43ש״מ
של אחד ממזכירי או״ם; )45 מין
סנונית; )47 מילת שאלה; )48
בסיס לרגלי עמוד במין; )50
שמו של מזכיר ההסתדרות הקודם;
)51 כחוש; )52 פרי שלא
בשל עוד; )54 בטול מחשבה
שלא תצא לפועל; )57 דמות
ה״שובב״ ב״חלוס ליל קיץ״; )61
קריאת צער; )62 שופר; )64 ישן;
)65 חרמש לקצור התבואה; )66
קליפת גרגרי תבואה; )67 כינוי
לאלוהים; )68 קוסם בלחשים;
)70 חוטים בצומח; )72 אספקלריה;
)74 זרם באמנות המוסיקה;
)75 פלג מים; )77 נושאו ותמציתו
של ספר; )78 בן דור רביעי;
)81 מין סירה; )83 מקוה מים
רבים; )85 באיזה מקום?; )86
קרום העולה על הפצע; )88 טנא;
)89 גורם בושה; )91 קיים; )93
נצח; )95 בן־אדם; )96 בית מרזח
(ח); )98 בהשאלה — אמצע,
תווך; )100 מספיק; )102 נחשול;
)103 עטין; )104 כמות גדולה
( )105 ; )3.3צמח בושם מזרחי.
)1פסל, אליל; )2משאלה; )3
בגידה, מרד; )4תו מוסיקלי; )6
שליח; )7כעס אימים; )8מטבע
יפני; )9סיבה; )12 פשע; )15
ספיח מן הספיח של השנה שעברה;
)16 ניתק, נסתיים; )17 רעל;
)19 שערה; )20 עגלגל(לא חד);
)21 מערכת זיזים בגלגל שיניים;
)23 תבלין לקפה; )24 כח, איל;
)26 אדם חסר פיגמנטים; )27
מזון ישראל במדבר; )29 תקופה

(ח); )30 בהשאלה — האיבר
האוהב ביותר ( )33 ;)2,2לוח עץ
דק; )34 מבצר עתיק בגולן; )36
כלי־מפץ לחומות; )37 עץ סמי
בוק; )40 מושב מלכים; )41 תר
לעת קטנה המכלה את הצמר;
)44 מזכרת; )45 בהמת משאות;
)47ח )49 ,שבועה חמורה; )50
צורתה של איטליה על המפה;
)53 חושב בלבו; )54 פורץ דרכי
מוסר; )55 שמא; )56 אויב; )58
תואר הולנדי; )59 ראשוני; )60
עצלן; )62 סיום; )63 בשר שלא

בושל די צרכו; )66 מגורשים ממקום
מושבם; )68 תושבי חצי-אי
במערב צרפת; )71 פרק הרגל
העליון; )73 סיפורי תאור; )76
צורת תשלום ולא במזומנים; )77
אדום, שני; )78 נשיא מצרי; )80
שבט בישראל; )82 פלא; )84 עיר
עליה לרגל למוסלמים; )85 חיה
ממש׳ הצבאים; )87 בלל; )90 בן
בתואל; )92 תבנית אדם עשויה
מחמר; )94 שלב; )96 מעיין; )97
חלק נפרד; )99 אריג )101 :קול
עבה; )102 בוסתן; )103 מתנה.

--אביגיל מאי -

כל מוצרי הניקוי
ב ב קבו ק אחד!
י** חדש! *י
מעכ שי 1אפ ש ר לה שיג גם

פנ ט ס טי ק

ספריי

^ ^ נ ! ד ם כימיקלים יצוו וישו תעשיתי בע״ס
ת.ו 165 .אשחד, סל 055-33533 .

השוות המומלץ 1987

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים

בעמ

מומחיס להדברת תיקנים(מקים)!,
תולעי עץ,
ספרים!בגדים,׳

עיופול מיוחד לאוועים למניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

!רמת-נן רוד מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

ובשמירה על בריאותך ורבושו
העולם הז ה 2586

ה שו א ה ונ הג ה מו ני ת הי הו די גםגב רי ם
זה דג ר
מ צ חי ק

נכנסתי למונית שלו ליד מוגרבי ואמרתי. :שלום, שדרות שאול המלך,
בבקשה.״ הוא לא ענה. המשיך לנסוע ונראה מוטרד מאוד. הקשיב לרדיו
בדריכות. אחרי נסיעה של כמה מטרים שאל אותי. :לאן את צריכה?״
אמרתי לו, והוא המשיך להאזין לשידור של מישפט דמיאניוק. כשהיינו
במחצית הדרך, תם השידור. הנהג כיבה את הרדיו, הזדקף קצת, הסתכל
עליי ואמר. :שמעתי את מאמינה שכל זה קרה?״
אתה לא מאמין?

.איך אפשר להאמין? לקחו אנשים, הפשיטו אותם, הרגו אותם, עינו
אותם״.
אל תגיד לי שזאת הפעם הראשונה שאתה שומע על השואה.

״תיראי, אני כבר שמעתי על השואה בגרמניה. אבל לא שמעתי על
מקומות אחרים. תגידי, איפה קבורים כל מיליוני היהודים האלה?״
הם לא קבורים, מי יקבור מיליונים?
.אז מה עשו איתם?״

ובלי ספר בישול, הרי תחשבו שלא עשיתי את
עבודתי נאמנה. אז הפעם לא כל־כך בישול כמו
אפיה. ולא סתם אפיה, אלא אפיית לחם ולחמניות
ושאר מיני בצק.
מיקצוע עקרת־הבית עבר שינויים גדולים*
בעשרים השנים האחרונות. ממתכוני צנע פשוטי
מיצרכים דרך קריצות למיטבחים מסויבכים יותר,
התרווחות בתוך מיטבחי עמים שונים, ועד לפיינ־שמקריות
של המיטבח הצרפתי ואפילו הנובל־קוזין,
היפה למראה והלא משביע.
אחרי שעשינו כבר את כל רוטבי הכמהין
למולרד הצלוי, מוסי הדגים, כבדי האווז הצלויים
על עלי תרד טריים, אחרי עוגות שהכילו ליקרים
יקרי מציאות ואוכמניות־יער תוצרת חוץ —
אחרי כל זה, אנחנו נזכרים בנוסטלגיה שהאוכל

הנה, שמעת בעצמך ברדיו. חלק שרפו, חלק כרו לעצמם בורות ונפלו
פנימה. חלק נשארו במקום שבו נרצחו.
״אני לא מאמין לך!״
אתה לא צריך להאמין לי. תקרא ספרים. יצאו אלפי ספרים על הנושא
הזה.
.תראי, אין לי זמן לקרוא ספרים בדרך כלל. אבל אני נשבע לך
שעכשיו אני אקרא. תרשמי לי על פתק איזה ספרים לקנות, והיום אני
אקנה אותם ואקרא ואגיד לאשתי שתקרא גם״.
רשמתי לו שמות של שלושה ספרים, שחשבתי כי יגרמו לו לרצות
לקרוא עוד.
כשנפרדנו, היו העיניים שלו לחות והוא מילמל. :הרגו את כל היהודים
האלה, ואף אחד לא עזר להם. אני לא יכול להאמין בזה״.
נהג מונית ישראלי בתל־אביב ,1987 ,שפיתאום נודע לו על השואה
והוא מזועזע. כשהביאו את דמיאניוק ארצה חשבתי שאנחנו לא צריכים
עוד מישפט כזה. היום שיניתי את דעתי.

הכי נפלא בעולם היה פעם לחם חם עם חמאה,
ולא סתם לחם אלא לחם מאפה בית.
בסיפרה של חנה גולדשטיין יש מירשמים
לכל סוגי הלחם, החלות, הלחמניות, הבגטים,
הלביבות והאפיפיות, ובנוסף לזה, כתוספת, גם
עוגות וביסקוויטים וחביתיות.
הנה, לשיפוטכן, לחם קישואים מהיר: 2כיכרות 2תבניות־כיכר משומנות

המהוגז! החוו
או: ראנוד טוב
וגם לשמור מיצוות
אם היו מספרים לכם שראו אותי אוכלת
במיסעדה גלאט כושר, מה הייתם אומרים? בולשיט!
הייתם אומרים. ובצדק הייתם אומרים ככה.
מה לי ולמפרידי הבשר מהחלב?
* אבל, כמו שסיכמנו בינינו כבר בעבר, אם הבז־אדם
חי מספיק שנים, הכל קורה לו.
אז ככה מצאתי את עצמי במיסעדה הודית,
טורפת סמבוסה (בצק ממולא בבשר) עם רוטב
נענע נפלא ורוטב קוקוס טעים, אוכלת מרק
מוליגאטוני עשיר וחריף, מלקקת אצבעות שהחזיקו
חתיכות בשר טנדורי, זוללת אורז ועליו
רוטב עדשים מיוחד במינו ואיזה ירקות מבושלים
בנוסח הודו. אחרי כל זה כוס תה פרחים וממתק
* קוקוס ציבעוני, שהיה הדבר היחידי שעליו אפשר

3כוסות קמח לבן רגיל
כפית אבקת אפיה
כפית סודה לאפיה
| כפית מלח
2כוסות סוכר
כפית קינמון טחון
כוס אגוזים מרוסקים
2כוסות קישואים — מגודרים
גס בקליפתם
כפית תמצית וניל(או שקית סוכר וניל)
כוס שמן
3ביצים טרופות ומוקצפות היטב.
מחממים את התנור לחום בינוני(ס180־ס.)200
מערבבים את כל המצרכים היבשים.
בוללים פנימה את שאר המצרכים.
־ יוצקים לתבניות ואופים כשעה ורבע או עד
שהכיכרות ישחימו.
מצננים על גבי רשת.
לחם, מאת חנה גולדשטיין, הוצאת מסדה.
לא יודעת כמה הוא עולה, כי קיבלתי אותו במ־תנה.

חינוך

לא חינוך
אחרי שאכלתי והתענגתי וניקיתי את הפה
בעדינות עם מפית, נזכרו להגיד לי שאכלתי
במיסעדה גלאט כושר. נו, מה אני יכולתי לעשות?
להתנצר, לאות מחאה?
בשביל ארוחת״צהריים (מה שנקרא בימים
אלה ארוחה עיסקית) ב־ 19ש״ח, אני מוכנה לעצום
עין ולשכוח שבעלי המיסעדה התכוונו
לחרדים ולא אליי. כל זמן שהם לא מבקשים
לברך בירכת־המזון לפני ומשהו אחרי, אני לא
נבהלת.
מיסעדה מצויינת, שרות יוצא מן הכלל —
.המעבר להודו״ רח׳ יורדי הסירה .1תל״אביב,

לצאת מהחיתולים הוא ספר״הדרכה להורים
שנמאס להם לכבס חיתולים או לקנות חבילות
ענק של חד־פעמיים. הספר מאת ויקי לנסקי,
הוצאת סירקיס, מחיר 16 שקלים.
קראתי את הספר מתוך נוסטלגיה לעבר הלא

וי קי לנס קי

:מהחי תולים

ר. סירקיס מוציאים לאור בע־מ

כל־כך רחוק שלי באותו עניין, ומצאתי בו הסברים
ועצות נבונות. למעשה, הסברים ועצות
נבונות אשר קראתי כבר ב־ 15 ספרים, אותם
קניתי בזמן שבני בכורי היה בגיל החיתולים. אני
זוכרת את עצמי יושבת על הריצפה במשך שעות,
כשהילד יושב מולי על הסיר, ומספרת לו כמה
חשוב להיות נקי. ואיזה מתנה נהדרת אני אקנה
לו כשיתחיל לבקר בבית־השימוש. אחר כך עשינו
סיורים ארוכים באותו חדרון קטן והסברתי

כשבעלי מתחיל לספר לי באריכות על סרטים
מצויינים המוצגים בבתי־הקולנוע בתל־אביב,
וגם טורח להגיד לי שהוא כבר ראה את הסרטים
האלה, אז אולי אני רוצה ללכת עם חברה או חבר,
כשהוא מזכיר לי חברות נשכחות ומציע לי לחדש
את הקשרים איתן, כשהוא מזכיר לי שכבר מזמן
לא ביליתי לילה עם הוריי בירושלים, אני יודעת
שיש איזה מישחקי־הגביע העולמי בכדורגל או
לפחות גביע אירופה בכדורסל. באותו זמן ממש
לאחי, שגר באילת, יש פיתאום המון פגישות
בתל־אביב והוא נאלץ להגיע הנה בדיוק בימים ,
שבהם משדרים את המישחקים, וממש לא בכוונה ׳
הוא תמיד מפסיד את המטוס חזרה ונאלץ לבלות1
את הערב אצלי בבית.
לקראת זמן השידור לובשים שני הגברים של
חיי חליפות טרנינג(אירוע ספורטיבי, לא?) ,מכינים
לעצמם חצי קילו גרעינים לבנים, צלחת
ענקית לקליפות, שש פחיות בירה(שניהם שונאים
בירה, אבל המעמד מחייב, כנראה) וברגע
שהכדור הראשון נזרק הם מתחילים לצעוק כמו
שני ...טוב, לא חשוב כמו שני מה.
כל זה כבר מזמן לא איכפת לי. הבנתי שכל ;
גבר צריך לקבל פעם בכמה זמן את מנת ה טוב> ,
לא חשובה המילה המדוייקת) .בכלל, אם אנשים
מבוגרים רוצים להעריץ כמה גבוהי קומה שרצים
אחרי כדור, זה עניין שלהם ולי זה כבר לא מפריע.
מה שכן מפריע לי זה השוויץ של ההבנה,
ההשכלה והידענות שמלווה את הגברים בעניין
הכדורסל, למשל. שלושה ימים אחרי כל מישחק
הם מנתחים כל ניתור, כל תנועה של שחקן, כל
פיספוס של שופט, והכל בידענות מדהימה ובני
סיון תיאורטי בלתי מוגבל. הם יודעים מי זרק
למי, באיזו דקה בדיוק, ולמה. הם יודעים שההוא
עמר במרחק 13 מטרים והחזיק את הכדור 13
שניות ולא ,14 ואילו הוא היה זורל! בזווית יותר
חדה, אז הכדור היה נכנס לרשת וכו׳ וכו׳.
ולכן מאוד מרגיז אותי קלכשיו הם לא
טורחים אפילו לבלוע איזה כובע או צפרדע או
לפחות להתנצל, על כי אחרי שלושה או ארבעה
מישחקים של מכבי בגביע אירופה, הם ישבו, שני
הגברים המלומדים, ואמרו האחד לשני:
גמרו.
בטח גמרו. שווים לתחת.
אין להם סיכוי.
איזה סיכוי? לא יודעים לשחק!
וזה עוד לפני מדריד. שם יקרעו אותם
לגזרים!
הם לא יגיעו למדריד. גמרו. גמרו,
אני אומר לך.
ועכשיו, כש״מכבי״ בגמר, בלי להניד עפעף,
תוך המשך פיצוח הגרעינים וגמיעה חביבה, הם
אומרים אחד לשני. :שמע, קבוצה לגמרי לא
רעה. היתה לי הרגשה שהם יעשו את זה הפעם!״
והשני עונה לו :״כן, גם לי היתה הרגשה כזאת.
קבוצה טובה״.
בדיוק איך הכל פועל. קניתי ארבעה סוגי סירים,
במשך שעות נתתי לו להסתובב עירום בבית
ואפילו הכרחתי את אביו לקחת את הילד לבית־השימוש
15 פעם ביום ובכל פעם להראות לו איך
הבנים עושים. הבעל שלי כמעט מת מחוסר
נוזלים, אבל לילד לא יצא כלום, אלא אם כן היו
לו חיתולים.
אחרי שלושה חודשים של חיים מסביב לפיפי
ולקאקי, כשהתנך לו אנו מתפללים היה סיפרה
של אלונה פרנקל סיר הסירים, אבל היו גם
הרבה ספרים אחרים, נשברתי והרמתי ידיים.
שישתין עד הצבא, אמרתי לעצמי וחזרתי לחיים
נורמאליים.
עברו שלושה חודשים, ויום אחד הוא חזר
הביתה מהגן, הלך לבית־השימוש, עשה את צרכיו ׳
והביא גאולה למישפחה. עם הבן השני כבר
ויתרתי מראש על המילחמות הדון־קישוטיות,
וראה איזה פלא — גם הוא הפסיק ללכלך חי־ן
תולים.
לי, כאס, הסיפור הזה של המאמצים הנוראים |
לעשות משהו שממילא ייעשה, לא נראה חשוב. ן
אבל מי שמאמינה בכל זאת בחינוך, או שיש לה
צורך להגיד לחברות.שלי? הפסיק ללכלך בגיל1
שנה!״ אז הנה עוד ספר שאולי יועיל ואולי לא

היל! נמצאת חולית. מיה התימנים החדשים
ומי האיש שיהלך על החבל מעל גיא־בן־הינום -
הלשונות הרעות הגדירו
את כינוס מיפלגת־העבודה ביום
החמישי ,״כנס־עידוד לשימ״
עין פרס״ .ואכן. מזמן לא זכה
פרס בשפע מחמאות, לחיצות-
ידיים ומחיאות־כפיים כפי שזכה
באותו יום. בתום הכינוס התבטא
חתן־השימחה, כשכולו מחוייך:
״אני יוצא מהכנס הזה באווירה
של אופטימיות, של אמון!״
קשה היה שלא להבחין
בתדירות הרבה שבה השתמש

שימעון פרס בנאומו בכינוס במונח
״אמינות״ .פרס שב אל מילה
זו ונרדפות לה באורח כפייתי
ממש.
טומי שטיינר, צעיר
הנואמים ביום החמישי בכינוס
מיפלגת־העבודה, פתח את דבריו
במילים :״אדוני ראש־הממשלה
הבא — שימעון פרס ישראל
(״רוליק״) פלג, ראש־לישכת־העיתונות
הממשלתית,
שהתפרסם כשאמר דברים דומים

בליל מוצאי הבחירות של 1981
(אז לא נבחר פרס לראשות־ה־ממשלה,
והליכוד ניצח) ,לחש:
״פלאגיאט!״
במהלך הכינוס הודיע עוזי
ברעם באופן דרמאתי :״תינוקת
חדשה נולדה לחיים
דמון!״ וזכה לפרץ מחיאות-
כפיים. הח״כ הצעיר והאב הטרי
נעדר, כמובן, מהאולם.
אחד הנואמים הרבים בכינוס
של מיפלגת״העבודה הוצג

משורת המכובדים שישבה בשורה
הראשונה. הוא נכח בכינוס,
אך ישב בין ״עמך״ ,בשורות האחוריות.
העיתונאי
אילן שחורי,
שישב בין העיתונאים שסיקרו
את כינוס מיפלגת־העבודה, היה
צמוד במשך כל האירוע למס־שיר־רדיו.
היו שסברו ששחורי
מאזין ליומני־החדשות, עקב הבעתו
הדרוכה כל פעם כששם
אזניות לאוזניו. אלא ששחורי
האזין למוסיקה קלאסית, כשניצח
אפי נצר על השירה-
בציבור באולם. אחר־כך, כשהחלה
הנאמת, עבר שחורי למוסיקה
קלה יותר.
מצב־רוחו של שחורי היה
מרומם במיוחד, מפני שבאותו
היום בדיוק חגג שנה לנישואיו
עם עדי.
עורכת דבר חנה זמר
נזכרה בכתב, שכתב רשימה מזהירה
על אירוע שהיה קשור
בפינחס לבון, אז מזכ״ל־ההס־תדרות.
הכתב היה כה חרוץ, עד
שכתב את התרשמויותיו לפני
האירוע. אלא מה — האירוע לא
התקיים. השבוע התפרסם בכמה
עיתונים שרפי איתן נחקר על־ידי
ועדת־הבירור. הידיעה לוותה
אף בתמונה. אלא שאיתן לא
נחקר באותו היום.
אריאל שרון, שר־הת־עשיה־והמיסחר,
הפתיע השבוע

ואברהם חלימה, נחתונה
מישפטית. אברהם מיזרחי,
פקיד בבית־המישפט העליון,
נשא את ציפי ביטון, מזכירתם
של עורכי־הדין אברהם בר״

דוגו, עדי קידנר, שימעון
י פרנקו וגדי פלר.

כל מי שנקלע ללישכתו

התל־אביבית של משה שחל
הופתע מהאווירה העלתה ששררה
שם, ומגשי־האוכל שנראו
בסביבה. הסיבה לכך הובררה
מאוחר יותר, כשהכל התמנו לעלות
למעלה למסיבת־הפתעה ש״
ערכה רחל, מזכירתו של שחל,
לכבוד העובדים. בדרך זו ציינה
את פרידתה מהתפקיד.
מינויים חדשים בצמרת
צה״ל: דובר־צה״ל, אפרים לפיד,
יסיים את תפקידו בחודש
אוגוסט, והשמועות אומרות שגם
לשבועון הצבאי במחנה ימונה
עורך חדש, קצין בדרגת סגד
אלוף.
ביום הראשון, יום הפורים
בתל־אביב, נראו שר־החינוך־
והתרבות יצחק נבון ורעייתו
אופירה כשהם מטיילים ברחובות
תל־אביב. השניים —
במיוחד אופירה, בחליפודעור
ירקרקה־צמודה — עוררה סקרנות
בקרב החוגגים המחופשים,
שמילאו את הרחובות.
השר עזר וייצמן הת-
ארח ביום השלישי במרכז הי־

שימעון נו ס

נתפס בעדשת המצלמה כשהוא מתכופף באורח תמוה, דקה לפני שעלה על בימת־הנואמים,
בעת כינוס 3000 צירי ועידת מיפלגת העבודה ומוזמנים אחרים. שר
החוץ ומנהיג המיפלגה גחן לעבר תיק שהיה מונח לרגליו, פישפש בתוכו ושלף ממנו את הנייר המתאים.

1 11ך 111 וכמה מעמיתיו(שימעון פרס, משה שחל, יעקב
| #1 * 1 1111 צור, ישראל קיסר) עלו לשיר את הימנון הנוער־העובד
מעל הבימה, בעת הכינוס. לעומת כמה מהם, ששרו
בהתלהבות, הימהם וייצמן במבוכה. מאוחר יותר הסביר :״רבים
נולדו כאן עם השיר הזה. אני, כנראה, אמות מבלי לדעת אותו!״

כ״מזכיר חולית״ .״איפה זה חולית?״
התעניין שימעון פרס
בשורת־המכובדים .״לא יודע!״
השיב יצחק רבין, ושאל את
יצחק נבין, שישב לצידו .״אין
לי מושג!״ איכזב גם שר־החינוך.
גם מזכ״ל ההסתדרות, ישראל
קיפד, לא ידע להשיב, ושאל
את שר־הקליטה יעקב צור
שישב לצידו .״אין לי מושג!״
השיב גם צור. צור, אגב, הוא
איש־התק׳׳ם, שאליו שייך הקיבוץ
חולית. היחיד שהציל את
המצב היה מולה כהן — הוא
ידע. אם כך, אי5ה נמצאת באמת
חולית? בפיתחת־שלום. בגבול
ישראל־מצריים.
כוכב אחר־הצהריים בכינוס
מיפלגת־העבודה היה מזכ״ל
ההסתדרווד ישראל קיסר, שאומנם
האריך והאריך בנאומו,
אך קצר חיוכים בקרב הקהל.
למשל, כשנכנסו עולים מאתיופיה
לאולם בגני־התערוכה,
העיר קיסר שמוצאו תימני, מעל
הבימה :״הנה נכנסו כעת אחינו
האתיופיים, המכונים התימנים
החדשים.״
השר גד יעקובי נעדר

בהירה בודוגו

דוברת סיעת־המערך בכנסת, מצאה
לעצמה עיסוק מרתק ויעיל, ב ע ^>י
שהאיש מיספר 1של סיעתה נאם. ברדוגו החיננית עסקה בשיוך ,
ציפורניה. מכיוון שהנאום התמשך -התמשכה גם מלאכת השיוף.

את שאול עמור, ראש־מועצת
מיגדל־העמק. כשביקר שרון בעיירה
לפני כמה שבועות, העלה
עמור לפניו כמה בעיות. השבוע
הזמינו שרון לפגישה בכנסת,
כדי לדווח לו על הטיפול בבעיות.
עמור בא כשבידו רשימת
הדברים שעל הפרק, אך הוא לא
היה צריך להזכיר לשר דבר.
שרון זכר את הכל, ודיבר על
הדברים בדיוק לפי הסדר שנרשמו
בפיתקה של עמור.
8שופטים בבית־המישפט
העליון מוצאים, מסתבר, גם זמן
כדי לבלות בשמחות של האנשים
העובדים איתם. ביום השלישי
שעבר חגגו ארבעה שופטים,
אהרון ברק, אליעזר

גולדברג,

מנחם

אימן,

הודי־ערבי של בית־ברל. וייצמן

לא החמיא בדבריו למשה
ארנם, שהחליפו בתפקידו ב
ממשלה,
כשר אחראי על המיגזר
הערבי. בשעתו סירב וייצמן להתעמת
עם ארנס באותו פורום,
וארנס הופיע אז לבדו. השבוע
המשיר וייצמן לנהל עימו חשבונות.
הופעתו
של וייצמן משכה
קהל רב, ובכללו ראשי־מועצות _
ונכבדים אחרים: בלטה בקהל
רות דיין, שהביעה עניין רב
בנאמר. דיין היא גם גיסתו של
וייצמן, אחותה של ראומה, י אשתו.
וייצמן כל־כך התלהב
ממיספר הבאים לשמוע אותו
וממעמדם, עד שנטל את רשות־העולם
הזה 2586

ההנחיה מיושב״ראש המרכז,
אבנר רגב, והתחיל להנחות
במרץ האופייני לו. :עכשיו ידבר
מנהל בית״הספר הזה והזה. אני
מכיר אותו. יש לו דברים חשובים
לומד רגב הפגין אבירות,
ויתר על הכבוד לטובת כוכב
הערב.
עוברים ושבים ברחוב
ירושלמי ודאי נבהלו כשראו,
לפני כמה ימים, שלושה גברים
מניפים ידיים וחבלים על גג אחד
הבתים. מאוחר יותר הסתבר כי
לא היתה סיבה לדאגה. בצורה זו
הוחלט על מופע הפתיחה
הגרנדיוזי של פסטיבל־ישראל.
סליפ סטי, אחד מהשלושה,
יצעד על חבל דק מבניין הסינמטק
שבירושלים — מעל גיא
בן־הינום — לאחד הבניינים
שבהר־ציון. השניים האחרים היו
המנהל האמנותי של הפסטיבל,
עודד קוטלר ו ע תי לוי, מג-
כ״ל חברה שנתנה חסותה למופע
המסוכן.
רפאל ורדי, מי שמונה
לרכז את החומר בפרשת איראן,
שנשתכחה מעט בהמולת פו־לארד,
ויעקב נימרודי, אחד
מגיבורי הפרשה, נפגשו השבוע
ושוחחו בעניין הפרשה. בעבר
נפגשו דרכיהם של השניים, כשנמרוד,
סיים את כהונתו כנספח
צבאי בטהראן, והיה אמור להחליף
את ורדי בתפקיד מתאם־
הפעולות בשטחים הכבושים.
ורדי השתהה אז בתפקידו עוד
כמה חודשים, ואילו נימרודי,
שקץ בציפיה, שוחרר מצה״ל והפך
למיליונר.
נימרודי ערך בחג־הפורים
מסיבה עליזה בביתו. הסיבה האמיתית
למסיבה: סיום שלב ההתמחות
של בנו, עופר נימרודי,
בפרקליטות. רבים השתוקקו
לקבל הזמנה ולא זכו, מכיוון
שהוחלט שיהיה זה אירוע פרטי.
בכל זאת, היה מוזמן אחד שנעדר
באורח בולט מהמסיבה: המדובר
בארנון (.נוני״) מתם, שהוזמן
על-ידי עופר ואשתו טלי. מוזס
הוא גיסו של עמירם ניר, עליו
הכריז גימרודי מילחמה.
ההצגה הפופולארית מיר־ליה
אפרת כמעט שלא הועלתה
עקב מחלתו של שחקן הבימה
שימעון כהן. השחקן, המגלם
בהצגה את בנה של הגבירה

ך! 1ד ך הציג את תמונותיו בגלריה זמנית. חנות״הבגדים מצקין
1 111 1 1ברחוב דיזנגוף בתל-אביב נסגרה, והמקום נמכר להו צאת
כתר. זו עדיין אינה מוכנה לפתוח את החנות הגדולה, שבה יימכרו
הספרים בשלוש קומות, ושבה יהיה גם בית־קפה בין הספרים. אשתו
של קדר, ציונה (שמאל) ,העובדת בהוצאת כתר, השיגה בינתיים את
מירל׳ה, קדח בחום גבוה והודיע
לו דבר דומה, אבל במהופך:
על כך ארבע שעות לפני תחיכששיחק
בהצגה השחף בתילתה
של ההצגה בכפר־סבא.
אטרון באר־שבע חלה בצהבת,
ממש בדקה ה־ 90 נזכר מי שנזכר
ושחקן של הבימה -משה
בקר — אץ להציל את המצב
כי השחקן אוהד שחר לקח את
הטקסט של ההצגה שבועיים
והחליפו בהצלחה.
קודם לכן. שחר היה אמור להיא
אינה נחה, שרת״הב־החליף
את כהן, אם זה ישתתף
ריאות שושנה ארבלי־אל־בהצגה
אחרת. ביררו בהיסטריה
מוזלינו. בשבוע שעבר חנכה
ונאנחו אנחת־רווחה כששחר הובנהריה
קורס ראשון של אחים
דה שאכן עבר על הטקסט, והוא
ואחיות אתיופיים. ארבלי־אל־מוכן
לנסות ולמלא את תפקידו
מוזלינו התרגשה מאוד מביקורה
של כהן. הוא הפתיע את עמיתיו
במרכז־העולים שם.
בשליטתו ברזי התפקיד. אחרי
רדת המסך סיפר, כי בעבר קרה
ארבלי־אלמוזלינו נראתה
מוטרדת ותשושה מהקורה ב־מישרדה
מאז שנכנסה לתפקידה.
אבל משהתנצלו לפניה שני
עיתונאים שתמכו קולנית במי־נויה
כשרה — .מה עשינו לך?״
— מיהרה להשיב. :עשיתם טוב!
אני לא מתחרטת אפילו לדקה!״
הפרשן המדיני חנן
קריסטל הוזמן באותו היום גם
לראש־הממשלה יצחק שמיר
וגם לממלא־מקומו, שימעון פרס,
לשיחות. לוודהזמנים לא
היה נוח במיוחד עבור קריסטל,
שכן נוצר רווח בן כמה שעות בין
שתי הפגישות. בכל זאת, המעמד
מחייב. קריסטל נפגש עם
פרס בבוקר והמתין כמה שעות
לפגישה המיוחלת עם שמיר. זו
היתה הסיבה היחידה לשהייתו
בירושלים אותו אחר־הצהריים.
לכן, מה הופתע משהגיע בדיוק
נמרץ למישרד ראש־הממשלה
ונתקבל בקריאה :״מה, לא הודיעו
לך שהפגישה בוטלה?״
הפגישה, אגב, בוטלה כש־ .
קריסטל כבר שהה בירושלים,
זמן קצר לפני קיומה.

111111ך ן | 11 בא למסיבה שנערכה לכבוד תערוכתו של
11 ! 1 11 1 1הצייר דן קדר. המסיבה התקיימה בקפה של
בית״הבימה, ובנאי הכריז בשימחה :״סוף־סוף הגעתי לוזבימה!״
העולם הז ה 2586

אשת־החברה הירושלמית
שרה דווידוביץ ערכה באמצע
השבוע מסיבה. דווידוביץ
הזמינה, בין השאר, את היועץ
המישפטי של סיעת המערך,
יחיאל גוטמן. לפתע שבה

המקום לעריכת התערוכה לבעלה. ערב הפתיחה קרתה לקדר תאונה:
כשפסע בחושן במדרגות, המכוסות בכד שחור בין הקירות השחורים,
מעד ונפל. במשך כל הלילה חלם שבבוקר יתעורר כשעמוד-השידרה
שלו שבור. אן חוץ מצליעה קלה לא קרה לו שום דבר רציני. התערוכה
נקראת כצבע הקירות במקום שבו היא נערכת -תערוכה שחורה.
אליו והודיעה לו :״ההזמנה מבוטלת,
מפני שלא ידעתי שהינך
מסוכסך אם אחד המוזמנים.״

גוטמן לא ידע אם היא מהתלת
בו אם לאו, ונראה מבוהל כהוגן.

רסנה ברק

סיפ1ו־ 1נטל מיקטח־ן

אליעזר ומינה שוסטק
.ישיבת־מליאהז לא עכשיו. אחרי הארוחה!״
• השעה היתה כמה דקות ל פניג בצה ריי ם. אלי עזר
ו מינה שוסטק נכנסו בצעדים איטיים למיזנון־הכנסת. הם
הסתכלו סביב-סביב, בחרו להם שולחן צדדי וישבו לידו, זה
מול זו.
בדיוק כשהשעון הורה על השעה ,2צילצל הפעמון וקרא
לחברי-הכנסת להיכנס לאולם־המליאה, לישיבה של היום
הרביעי. מקצת החברים התחילו לצעוד בכיוון לאולם. עברו
כמה דקות וכיסא היושב-ראש נותר ריק. שוסטק, שהוא
סגן-יו״ר-הכנסת, היה בטוח שהישיבה מתחילה רק ב״ 4ולא
מיהר לקום ממקומו ולתפוס את מקומו כיו״ר הישיבה.
דן תיכון, סגן אחר של יו״ר״הכנסת, ניגש אליו וביקש
ממנו להיכנס לישיבה. מינה התערבה ואמרה :״לא עכשיו,
אחרי ארוחת-צהריים!״ תיכון המשיך ללחוץ ואמר שישיבת-
הכנסת אינה יכולה להתנהל ללא יושב-ראש. שוסטק אמר
שעכשיו הוא אוכל ארוחת-צהריים, והציע שתיכון יגש בעצמו
לנהל את הישיבה.
תיכון אמר שלא איכפת לו, אבל הוא השאיר את המיקטו-
רן שלו למטה בחדר, והוא אינו יכול להיכנס לישיבה ללא
מיקטורן .״אם כך ״,פנה תיכון לשוסטק. ,תן לי בינתיים את
המיקטורן שלך, עד שתגמור לאכול, ואני אכנס לאולם.״ גם
לזה לא הסכימה מינה ואמרה שוב :״אחרי ארוחת-צהריים!״
לבסוף, אחרי ויכוח קצר, קם שוסטק מכיסאו, פשט את
הטיקטורן, נתן אותו לדן תיכון, שאץ־רץ לאולם המליאה.
שוסטק ט$אר אוכל בחולצה ובכתפיות.
כשסיים שוסטק את הארוחה רצה להיכנס למליאה, אך
לא היה לו מיקטורן. לכן רץ אחד מסדרני הכנסת והביא את
המיקטורן של דן תיכון. זה לבש את המיקטורן שלו, החזיר
לשוסטק את השני, והכל בא על מקומו בשלום.

קולנוע
במול בתולה
שיכניע עדין (הקולנוע, תל־אביב,
ארצות־הברית) -סרט ההולם
ככפפה את האולם שבו הוא מוצג:
קטן ואינטימי, בלי יומרות, בטוב
טעם. ואומנם, מסוג ההבתעות שתמיד מבקשים שיקרו ביציאה
אל הקולנוע, ורק לעיתים 3ה רחוקות מתרחשות היום
בשהאמנות השביעית טובעת בים של סרטים נבוחים, חסרי
נשמה ויומרניים, בשגלים סוערים של יחסי״ציבור צעקניים
מלווים אותם.
הנושא של הסוברת ג ויס קארול אוטס אינו חדש, וזבה בבר
למיתקבות אין סבור גם בסיברות וגם בקולנוע. העובדה ש־בימאית
חסרת״נסיון בשדה הסרט העלילתי, גויס ציוברה,
לקחה אותו בטיכולה, גם הוא היווה סכנה. אולם באן אירעה
הבתעה. הסיכור הקטן על נערה מתבגרת, קוני, בעיצובה של
לאורה (מסיכה, קטיפה כחולה) דרן, על רקע עיירה דרומית
זעירה ועימותים בלתי״כוסקים עם הוריה, שכרגיל בגיל
טיכשעשרה ״אינם מבינים אותה״ ,וההיתקלות הראשונה בחלום
הגברי בדמות ארנולד ברנד (באנגלית :״חבר״ .וזהו מישחק־מילים
מכוון) מסובר ברגישות כל״כך רבה, בהבנה ובדקויות של
משי, ההובכים את הסרט כולו לחוויה אמיתית, יוצאת־דובן
במתחים ובהתרגשות שהוא מעורר -בחות בשל הסיבור ויותר
בשל דרך הגשתו.
הסרט בנוי משני חלקים, שונים באורך, במירקם ובאובי. הוא
צנזורה יחסי ציבור
מישהו נוגע במיכגסיד?

ל אורה דרן: מ שחקת ומשכנעת בעדינות
מתחיל בחשיבה איטית של דמויות שיגרתיות למדי, במצב
המאיים להיות מוכר וידוע: ההורים מטבסים על בתם המת בגרת,
זו מבזבזת את זמנה בשטויות כדי לצוד את עין־הנערים,
העמדות״בנים והתנצחות מתמדת עם הסביבה -בקיצור, כל
ביצעי״הבגרות הידועים. אך אט״אט מצטבר המתח לקראת
מיבגש מתוק ומאיים, מבחיד אבל מוזמן, של נערת״הבוסר עם
הגבר האירוטי, ולמעשה עם הנשיות שלה.
רטובים בלהבה
ללא רחמים (פאר, תל־אביב, אר־צות־הברית)
:אין ספק שליהוק ה כוכבים
קים (תישעה וחצי שבועות)
באסינג׳ר וריצ׳ארד (קצין וגינטלמן)
גיר קיווה להבטיח מראש את הופעת המאצ׳ו המושלם מול
הוואמב היוקדת. אלא שמישהו באולפנים שכח ללהק את
הכימאי הנכון עם הסיפור הנכון עבור שניים אלה, שכאשר הם
מדשדשים בעודם שקועים עד צוואר בביצות לואיזיאנה, בב ריחה
נואשת מן הנבל המושלם, הדולק בעיקבותיהם, הם נראים
מבולבלים ואבודים כעמי ותמי. וכל המתרחש מאוחר יותר הוא
כל־כך לא יאמן, עד שנדמה כי רק הרטיבות שנכנסה בעצמו תיהם
היא שמצילה אותם באמת מן הלהבות המלחכות את כל
הנבלים ואת כל קירות בית־המלון שבתוכם התבצרו שני ה•
אוייבים שהפכו לאוהבים בסיפור מוזר ולא אמין מלכתחילה.
ובכן, ריצ׳ארד גיר בתפקיד אדי ז׳ילט (רמז לסכיני־הגילוח()
הוא שוטר משיקאגו, היוצא לנקום את רצח הפארטנר שלו
בטריטוריה מאיימת ועויינת בניו-אורלינס, כשהוא כבר סגוד
בליבו על באסינג׳ר-מישל, רכושו הפרטי והמיסתורי של מלך
העולם התחתון, לוסאדו(השחקן ההולנדי ז רום קראב, שחקן-
כוכב המשחק את כל גיבורי־המחתרות בארצו) .תוך כדי גילויי״
אלימות, שנועדו בעיקר להסביר כמה נורא ודוחה הוא לוסאדו
וכמה אומללה היא הציפור מישל, הנעולה בכלובו, מצליח רי-
צ׳ארד גיר לחטוף את מישל ולכבול את ידה לידו באזיקים

באסינגיר וגיר: ק שורים בבוץ
מישטרתיים של ממש, בעלי סימליות עצומה, כמובן. אחר״כך
באה מנוסתם בביצות טובעניות, לעימות פנים־אל-פנים עם
הנבל, כשמישל המשוחררת, לכאורה, בוחרת להיכלא מרצון עם
ריצ ארד גיר, ושוב מסכימה להיכלא עם לוסאדו הנבל כדי
להציל את אהובה. ריצ׳ארד פירס, שעשה בעבר את קאונטרי
נופל על סיפור רזה, שנועד להיות מותחן קשוח -ובסוג זה של
קולנוע קשה לו, קשה לו מאוד.

בלונים־
בלונים!
בשי בלו (פריז, תל־אביב, צרפת):
סרט זה עשוי להצטרף כלאחר כבוד
לקבוצה ארוכה של מוצרים בתחום
תעשיית-הצעצועים •המשגשגת לאחרונה
בקולנוע הצרפתי הצעיר, תעשיית־הבלונים. בשורה זו
זכינו לסידרה מעייפת של בלונים ציבעוניים וריקים מתוכן
(לעומת זאת האוויר שבתוכם כבד, נפוח ומייגע) מבית״המלאכה
היומרני של בימאים כמו זיאק (הפיראט) דואיון, אנדרה (רנדוו)
טשינה, ליאו קאראקס(שמאז נערה ונער, שהיה מקורי, עשה את
הבלון הנפוח שייצג את צרפת בברלין השנה, דם עכור) .בראשם
של הנפוחים ניצב יוצר הסרט הזה, ז׳אן־ז׳אק בניקס -שאם
בדיווה עוד אפשר היה לסבול אותו בשל אחדות הצורה והתוכן,
הרי בירח בביבים כבר אי״אפשר היה לשאת אותו, ובבטי בלו
כמעט ברור שאין מה לקוות ממנו.
המיקסם של האהבה המטורפת, שהצרפתים אוהבים להת אהב
בה, גורם לז׳אן״ז׳אק בניקס להעביד בפרך שתי תגליות
צעירות. האחת: ביאטריס דאל, שאין לדעת עם למיבצע
ההיסטרי שלה בסרט הזה, כנערה בלתי-מאוזנת המאבדת את
שפיותה לחלוטין, יהיה המשך. השני: ז׳אן הוג אנגלאד, שחקן
תיאטרון שנראה בסרט של בלונאי־צרפתי אחר, לוק בסון,
רכבת תחתית, ועשה תפקיד יפה ביותר בסירטו שליפטריק שרו,
האיש הפצוע, בתפקיד של הומו״סכסואל נואש. אנגלאד מעצב
כאן תפקיד של ידי״זהב, אשף־תיקונים, שבטי בלו מאמינה כי

ברטראן בלייה הוא כנראה ברנש בעל הומור
אמיתי ורואה את הנולד. כבר לפני שנה, בפסטיבל
קאן ,86 הוא ידע שיש בעולם מרובעים
(האם כבר ניחש שהצנזורה הישראלית לא תבין
את ההומור שלוי) ,ובמיוחד למענם כתב את
גילוי־הדעת הבא, המתייחם לסירטו חליפת ערב.
אף שמאז חלפה שנה, הצנזורה הישראלית לא
התבגרה עדיין והיא עוסקת בהגדלת יחסי־הציבור
לסרטים שונים בהתנדבות ממש, בלי
שאיש אילץ אותה לעשות זאת. כך התחשק לה
לקצץ מישגל אחד מהתחלת ב טי בלו, להגביל
את סירטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש נרדפי החוק
לבני 18 ויותר ולאסור (זמנית, כנראה, לקראת
ביקורו של ז׳ראר דפארדייה סרט על שלישיה,
היא הוא והוא(דפארדייה, מישל בלאן ומיו־מיו).
בלייה טוען שלא רק הצנזורה כי אם גם מה
שנקרא תקציר־הסרט הוא המצאה של יחסי
ציבור. נראה שגם כל המובא להלן מפיו גם הוא
טריק לא רע של בלייה ליחסי־ציבור:
״אתה עומד לקרוא את תקציר״הסרט שלי.
הוא תקציר מצויין, משום שהוא כתוב על־ידי
המחבר עצמו. ואם אני מטריח את עצמי לכתוב
אותו בעצמי, הרי זה רק משום שאני לא רוצה
שיחרבנו לי את העבודה, במיוחד כשאני יודע
איזה קוץ בתחת זה לכתוב תקציר של סיפור שרק
עכשיו גמרת לעשות ואתה לא מצליח להבין
ממנו שום דבר.
״לתמצת סיפור? מה זאת אומרת, לכל הרוחות!
איך אתה יכול לתמצת סיפור־אהבה, כשאתה לא
יכול לתמצת אפילו מישחק״כדורגל ארור?! כל
אחד רואה את הגול אבל אף אחד לא רואה את
הפצוע!
״אז הבה נהיה הגיוניים. התקציר הוא המצאה
,של יחסי־ציבור! הסיפור שלי לא מסתכם לשום
דבר, הוא בסך הכל סיפור, וזה הכל. עם התחלה,
עם אמצע ועם סוף. לקראת האמצע תראה שזה
באמת פנטאסטי. יש שם שניים־שלושה דברים
שאני באמת אוהב. אן, כמה נפלא להיות בשואו־ביזנס!
איזה מזל יש לנו, המיקצוענים!

דפארדייה ומישל בלאן כ״חליסת ערב״
הצנזורה התקפלה

בי א טרי ס דאל: הי ס טרי ת ב טור דה־פורס
הוא גם אשף־כתיבה, סופר דגול שטרם התגלה. היא מאמינה בו
בלהט, אבל, מסתבר, למרבה הטרגדיה, כי הוא מסוגל לכתוב רק
אחרי שחנק במו ידיו את הלפיד שבער בעצמותיו כנראה חזק
מכדי שגופו הרפה יוכל לעמוד בכך. עשר הדקות הראשונות של
הסרט מעוררות צפיות, בעיקר בשל האסתטיות שלהן, אבל
התיכנון הוויזואלי בולט כל-כך ורועם עוד יותר על רקע שורה
ארוכה של הנחות פילוסופיות מפוצצות על החיים ועל הבריאה.

״זה כמובן היה יכול להיות הרעיון המקורי,
לעשות סרט על חיוו: חיוך ראשון, חיוך אחרון,
חיוך יבש, חיוך ערמומי, חיוך של אינגריד ברגמן,
חיוך של גרייס קלי, החיוך המשתאה של הצופה.
״אפשר לקרוא לזה סיפורו״של־חיוך. זה יכול
להיות על ברנש שהיה לו מצב־רוח רע והוא לא
היה יכול לסבול שאנשים אחרים חייכו. למה אתם
מחייכים כמו אידיוטים? הוא שואל אותם.
והאידיוטים לא יודעים מה לענות. כל מה שהם
מסוגלים לעשות זה להחזיר לו עוד חיוך אידיוטי...

תשאלו אותי: מה התועלת בעשיית סרט
על חיוך, כשאתה הורס את עצם העניין?
״אז אתם רואים כמה קשה לכתוב סיפור? אתה
מתחיל ברעיון מקסים, מוצרט ממש, ואז, אחרי
חמש דקות, אתה מגיע למשהו דביק ומרוח. אין
תיקווה. אין אור. רק תנסה לסכם אותו לתקציר!
מה יהיה הצבע של התקציר? ורוד? שחור? מה אם
הסיפור שלי יהיה בדיוק ורוד ושחור?
״אני יכול לומר שזהו סיפור על בחור היושב
בין החבר שלו והנערה שהוא משתגע אחריה.
מישהו משחק בחנות שלו, והברנש מתחמם, כי
הוא חושב שזאת החברה שלו שמשתעשעת לה
באיזור המיוחד הזה שבמיכנסיו — ביש־מזל, היד
המתנועעת היא של החבר שלו...״

עדגד, פייי״־ד
העולם הז ה 2586

ד? סגיר, העיתונאי הישואר* שגווש מדחס־אט־יקה, והמתב עבודת
דוקטווט ער אותה אוץ, מסבו על עבודתו שם, על הקהילה היהודית, ער יחס
שואדדווס־אט־יקה ועל סיבות הזדהותו עם השחורים באוץ האבוטה״ד
.אווי חשבוה שאני
בן עדות־המיזוח
חיזקה אצרי את
ההזדהות הרגשית 011
הדפוקים״

״הגירוש
מדווס־אפויקה
₪־ ד מאוד
בקאריוה העיתונאית
שדי׳

דוו סי אנ דקה ! ״
ך• פני שיצאתי, הוא השביע אותי לכתוב
/את המוטו העיתונאי שלו, שהילד בך
(בתרגום חופשי מאנגלית) :זה תמיד סימן
רע לעיתונאי נאשר הוא מתחיל לדמיין
לעצמו שלעבודתו יש פונקציה חשובה יותר
מאשר למלא מקום ריק בעיתון של אותו
יום.
דן סגיר, היום כתב עיתון הארץ לענייני
בריאות, הפן לעיתונאי נמעט במיקרה. גם
היום, קריירה עיתונאית אינה בדיוק משאת
חייו.
החלק הבולט בטיפריה שבחדר־העבודה
שלו הוא קופסות הקרטון. הן תופטות מדף

שלם בכוננית, ובתוכן, כן הוא מעיד, אוצר
בלום של קיטעי עיתונות מתוייקים לפי נוש אים.

סגיר רכש לעצמו שם עולמי נאשר
גורש לפני שמונה חודשים מדרוס״אפריקה.
עד אז דיווח במשך שנתיים על הקורה בארץ
האפרטהייד. הוא נתב על כל ויני נושאים
הקשורים באורח החיים ובפולי קה במדי נה
זו. הוא כתב סדרות ומאמרים, כמעט
שלא הגיע לעמודי החדשות של העיתון. עד
שבאו תקנות־החרום והמהומות. אז עבר ס־גיר
לסימון הדיווחי, סיפר מה קורה ברחוב,
מהן ההגבלות החמורות שהוטלו על הדיווח

העיתונאי משם, ואף הדגים מה אסור לע שות.
כתבות
אלה הדליקו אור אדום אצל ה-
מישטר הגיזעני הלבן בדרום־אפריקה, ובתוך
זמן קצר הודיעו השילטונות לעיתונאי
הישראלי כי הם לא מחדשים את רשיון־
העבודה שלו, וכי הוא מתבקש לעזוב את
המדינה בתוך 48 שעות.
טגיר, שנטע לדרוס״אפריקה בעיקר נ די
לאסוף חומר ולעשות עבודת־שטח לעבודת
הדוקטורט שלו, חזר לישראל.
כסטודנט למדעי״המדינה באוניברסיטה
העברית בירושלים, חשב שדרום־אפריקה

היא מקום שנו אפשר למצוא כמעט הכל
בתחום שנו עסק. הוא החליט להתרכז בע בודת
הדוקטורט שלו בנושא הפוליטיקה
של העיתונות בדרום־אפריקה, ואסף קיש־עי-עיתונות
רבים במשך השנתיים ששהה

בימים אלה, כשהאמריקאים מכינים דוח
נרחב על כל המדינות המקיימות קשרים
מיסחריים עם דרוס-אפריקה, כשממשלת
ישראל ניסתה להקדים רפואה למכה ול הודיע
כי היא לא תחתום על חוזים חדשים
עם מדינה זו, יושב סגיר בחדר-העבודה הקטן
שלו ומכין הרצאה לכינוס בינלאומי רצי־

ע מי

* יומ<
0£1י*1

.כואב לי על דרום־אפריקה!

(המשך מעמוד )25
ני, שיתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים.
סגיר
הוא בין הישראלים היחידים המתעסקים
בפוליטיקה של דרום־אפריקה, ונח *

מומחה בתחומו.
בחדר-העבודה שלו אפשר למצוא, מלבד
ארכיון ענק, גם מיבחר מכובד של ספרים
שונים על דרוח״אפריקה. על הקיר שמעל
שולחן העבודה תלויה תמונת״צבע של סגיר
עם כמה נשים שחורות, תמונה שצולמה בעת
טקס הכתרתו של מלך סווזילאנד, שהיא
מדינה עצמאית. על קיר אחר תלויה מפה
של דרוס״אפריקה. ביתו אינו מקושט במזכרות
מארץ זו. מכיוון שגורש ונאלץ לעזוב
את המדינה בבהילות, לא היה לו פנאי לע-
רון קניות.
סגיר מותח ביקורת על יחסי ישראל עם
דרוס״אפריקה. אך עם זאת, הוא מסביר שאין
להגזים בחשיבותם של יחסים אלה.
הוא טוען שהעולם המערבי אינו מנתק את
קשריו עם המדינה הגיזענית, מכיוון שאיש,
בעצם, אינו מאמין שהשחורים ינצחו בקרוב
ויעלו לשילטון.
הוא מזהיר את הישראלים מפני הידר דרות
בשטחים הכבושים, שיכולה להוביל
למצב דומה לזה הקיים בדרום־אפריקה.
שמונה חודשים אחרי שגורש משם, ממשיך
סגיר להתעדכן בכל מה שנעשה במדינה
זו. הוא מנוי על כמה עיתונים וממלא את

• כשכתבת משם, התרכזת בנושא
מסמוס?

• וקיבלת ויזה בלי בעיות?
כן. זה היה במאי .1984 המהומות התחילו
בספטמבר אותה שנה. ואז כבר לא קיבלו עיתונאים
חדשים לתוך דרום־אפריקה.

לא. עכשיו בדיוק עשיתי סטטיסטיקה קטנה
לקראת הרצאה שאני מכין, וראיתי שפירסמתי
115 מאמרים במשך השנתיים, והם מתחלקים
בחלוקה סכימטית כך 18 :מאמרים על המהומות
והמשבר הפוליטי; 15 על תיאור החברה והשיטה,
15 שהם סידרה באותו נושא, שנקראה יומן
בשחור־לבן; 14 על הפוליטיקה הלבנה ועמדות
הלבנים 16 ,על הפוליטיקה השחורה ותביעות
השחורים, כש־ 4מתוכם עסקו ישירות בקונגרס
הלאומי האפריקאי, שהוא האירגון של נלסון
מנדלה; 8עסקו ברפורמות; 4בכלכלה וסנקציות;

• בדקו בציציותיו לפני שנתנו לך
ויזה?

לא יכלו לבדוק, אבל התבססו על הנחה, שהי־תה
מוצדקת, שאדם שיושב בתוך הארץ ייזהר
יותר ויהיה יותר יסודי בדיווח שלו.

• הם ידעו שאתה אוסך חומר לעבודת
דוקטורט?
כן. אבל לאיידעו בדיוק מה הנושא. כשהגעתי,
הוזמנתי לפגישת היכרות עם הממונה על כתבי־החוץ
במישרד״החוץ של דרום־אפריקה. ישבנו
במיסעדה בפרטוריה, והוא שאל איך אני יכול
להתפרנס אם אני רק פרי־לאנס, ומה אני עושה
חוץ מאשר לדווח לעיתון בארץ. אמרתי לו שבאתי
לעשות מחקר על ההיסטוריה של העיתונות
בדרום־אפריקה. האמת היא ששיקרתי רק
במילה אחת, כי הנושא שלי היה הפוליטיקה של
העיתונות. למזלי, מצאתי עבודה אחרי שישה חודשים.

ר שהחלטת
הממשלה באה
בעיקבות לחצים
בקונגרס האמויקא׳,
ולא כתוצאה מהנרשח
מימיות אמיתיות״

• איזו עבודה?
הייתי המנהל הארצי של אירגון הסטודנטים
היהודיים בדרום־אפריקה. וזה נתן לי ראייה לתוך
הקהילה היהודית. עכשיו אני מבין את הדילמה
שלהם ואת הישגיהם.
כשהייתי שם הצלחתי לאסוף המון חומר, ויש
לי ארכיון לדוקטורט שהוא חסר״תקדים בעולם
— ואני מדבר על חומר ראשוני, לא רק על
ספרים.

6בקהילה היהודית; 3ביחסי ישראל דרום־אפ־ריקה.
המסקנה
שלי מהמימצא הזה היא, שעשיתי מה
שלדעתי כתב־חוץ צריך לעשות — לעסוק
במימדים החשובים כפי שהוא רואה^,ותם.

• למה בחרת דווקא בדרום־אפרי־קה?

,.הטריק
שו ש הוא לא
להאדיר אשרות־עבודה
ואשדוח־שה״ה
לעיתונאים זרים, נדי
שלא ינחנו מה שקודה באמת אני
היחיד בארץ שחקר את הפוליטיקה של
דרום־אפריקה. כסטודנט לפוליטיקה, דרום־אפ־ריקה
היא מקום שאפשר למצוא בו הכל, כמעט
כמו בישראל. זה מיכרה־זהב למחקר. כל תופעה
פוליטית ישנה בדרום־אפריקה.

• המאמרים שלך היו אישיים?

הם לא היו כתובים בגוף ראשון. צריך להיצמד
לעובדות ולאירועים כפי שהתרחשו בצורה מאוד
קשוחה, אבל כל אחד מהכותבים, בכל נושא, כותב
על סמך ההיסטוריה האישית שלו, הרקע,
הערכים, האופי וכוי. לדעתי, עיתונאי שאומר שהוא
כותב אובייקטיבית, הוא שרלטן או טיפש.

• מה משך אותך לשם?

הארכיון שלו בחומר עדכני. הוא מתכנן לכתוב
ספר על דרום־אפריקה, ואחר־כך לכתוב
את עבודת הדוקטורט שלו. את פרנסתו
הוא מוצא, בינתיים, בעיתונות, למרות
שהוא נושא עיניו אל האקדמיה, ולא אל
השלב העליון בסולם העיתונאי.

• איך הגעת לדרום־אפריקה?
בספטמבר 1983 הייתי סטודנט באוניברסיטה
העברית בירושלים, וכתבתי עבודה שעסקה בסיכויים
לשינוי בדרום־אפריקה. בשלב מסויים החלטתי
לעשות דוקטורט על דרום־אפריקה, אבל
רציתי להקדים את עבודת־השטח לעבודה התיאורטית.

היה
גם מימד אישי בנסיעה שלי לשם. היתה
לי חברהדרום־אפריקאית בזמנו. זה היה אולי
הטריגר, אבל כחוקר אני חושב שזה מרתק, מעניין
וקשה. היה קשה גם לדווח, כי כשמרווחים
על קונפליקט חברתי־פוליטי מארץ לארץ, זה
מאוד מסובך. רואים את זה כשקוראים מאמרים
בחו״ל על מה שקורה בארץ. מסובך מאוד להעביר
לחברה אחת תפיסות, תרבויות או מושגים
מחברה אחרת, ולכן יש הרבה כישלונות.
לי היה מאוד מרתק. ככתב־חוץ, היה לי יתרון,
שהיו לי טכניקות־מחקר. כשמגיע כתב־חוץ לד־רום־אפריקה,
אם הוא רציני, הוא קרא שלושה
ספרים. רובם לא עשו אפילו את זה. לי היה רקע
יותר רחב.

• מראש לא הלכת לכיוון הדיווח היבש?

אין
רבר כזה. כמה שבועות לפני שגורשתי
הזהיר לואי נל, סגן־שר לאינפורמציה, שיש כת־בי־חוץ
הכותבים כתיבה אדיטוריאלית במרכאות.
שנינו יודעים מה זה, ואני מודה באשמה; זה תיאור
נושא, הבאת עובדות, תוך חיווי דיעה בסוף. אני
מודה באשמה. כתב־חוץ צריך לפרש את האירועים
עבור הקורא שלו. הוא הצינור שלהם למה
שקורה באותה ארץ. צריך לעשות הכל בצורה
הוגנת וצמודה לעובדות.

• היית רץ אחרי המאורעות?
לא הייתי ריפורטר.

• אבל בדי־ד־כלל יש פער מאוד גדול
ביז מחשבה של עיתונאי לבין מחשבה
של איש אקדמיה. אנשי אקדמיה בדרך־
כלל מאוד מרוחקים מן המציאות.

• גם בתקופה הסוערת של המהומות
לא רצת?
כבר ביולי ,1985 שישה חודשים אחרי שהגעתי,
לא ניתן היה לגשת לאיזורי המהומות. זה
גם לא היה תפקידי. התבססתי בעיקר על שימות
עם אנשים ועל העיתונות באנגלית.

כן, ואז עלה הרעיון גם לדווח משם לעיתונות.

זה נכון. אבל אני לא רוצה להמשיך לחלק
קומפלימנטים לעצמי. זוהי בעצם הדילמה האמיתית.
החוכמה היתה לנצל את הקשר שבין האקדמיה
לעיתונות — ואני ניצלתי.

• פגשת את מנהיגי השחורים?

לא, אבל כשביקשתי ויזה לדרום־אפריקה, ביקשתי
כעיתונאי של העיתון חדשות ושל קול־ישראל.
זו היתה המטרה. אחר־כד עברתי לעיתון
הארץ. וכל הדיווח נעשה לעיתון הזה.

ביוהנסבורג. הגעתי לבד, לא הכרתי אף אחד
חוץ מההורים של החברה שלי, והם היו החברים
הכי טובים שלי שם, גם כשהיא כבר לא היתה
חברה שלי.

דיברתי איתם מדי פעם בטלפון.
לא צריך גם להגזים בחשיבות של ישראל שם.
לפני שגורשתי, כמעט שהשגתי ראיון עם דס־מונד
טוטו. מישהו סידר לי ראיון איתו. אבל אני
לא מתלהב מטוטו, הוא לא מעניין. הוא יציר

• רצית לנסוע לשם?
• לא היית עיתונאי לפני כן?

• איפה גרת?

ט 51מ 63ס

* 8 8 8 1 0 * 7 1 0 3 3 \*/088 8 8 8 3 4 1 7 :

¥0085808

התיקשורת האמריקאית, אין לו קהל תומכים בד־

רום־אפריקה. הוא אישיות כנסייתית, והוא ממי א
את החלל של מנדלה והאחרים, שאינם. אבל הוא
בהחלט מנהיג לגיטימי.

• פגשת את ויני מנדלה, אשתו של
נלסון מנדלה?

לא, אי־אפשר לפגוש אותה. גם לא היתה לי
יומרה להביא סקופים וראיונות אקסקלוסיביים.
הייתי דוקטורנט, שישב שם לצרכי עבודת־דוק־טור,
ובדרך־אגב כתבתי מאמרים לעיתונות בישראל.
הכי
חשוב היה המחקר שלי, אחר־כך העבודה,
כי כך קיבלתי את המשכורת, ורק אחר־כך העיתונות.

א ז איד הגעת למצב שיגרשו
אותך?
הם טענו שהמאמרים שלי גרמו נזק קיצוני
לדרום־אפריקה, ושלמעשה קידמתי את המטרות,
היעדים והאישים של הקונגרס הלאומי האפריקאי.
ההגבלות שהוטלו בהדרגה על הדיווח מד־רום־אפריקה
הכניסו אותי לקו האדום. אני לא
השתניתי לכל אורך הדרך.

• אתה רוצה לומר שאתה נשארת
בקו שלד וגורשת, ועיתונאים אחרים
שלא גורשו פשוט התקפלו?
לא. רוב העיתונאים כותבים דיווח, ובדיווח
אתה לא מספר שנהרגו 8אם נהרגו רק .6אז אתה
לא מסתבך, אתה מעביר את מה שקרה. מבחינת
השטח, יותר קשה להיות ריפורטר, ומבחינת הסיכון
הממשלתי זה יותר קל.
הטריק הרישמי שלהם הוא לא להאריך אש־רות־עבודה
ואשרות־שהייה לעיתונאים זרים, כדי
שלא יכתבו מה שקורה באמת. כשמחליטים שמישהו
עבר את הגבול, אז לא מאריכים לו את
האשרה, והגבול שונה מאחד לשני.
אם זה ישראלי, שטיפטף כל שבוע שני מאמרים
לעיתון שלו וזה היה רע להם, אז מעיפים
אחד וסותמים את הפה. אבל אם מדובר ב־50
כתבים שכותבים לעיתונים בארצות־הברית, ומתוכם
שלושה ביקורתיים במיוחד, אז מעיפים את
השלושה.
אני חשבתי שהיחסים בין ישראל לדרום־אפ־ריקה
מגינים עליי. בשלב מסויים הם הגיעו
למסקנה, שאם יסתמו לי את הפה יהיה רעש יומיים,
אבל יהיה שקט מבחינת הדיווח.

• היה משהו ספציפי שהרגיז אותם,
שהיה העילה לגירוש?
אולי מאמר אוהד שכתבתי על ויני מנדלה.
היה עוד, דבר, בשבועיים שאחרי ההגבלות גיניתי
בצורה חריפה את ההגבלות על העיתונות, והדגמת,
מה אסור להגיד — וכך עברתי על החוק.
אבל קשה להצביע על מה, משהו מיוחד שהרגיז
אותם.

• הזהירו אותך?

לא, אבל ב־ 12 ליוני, אחרי הכרזת מצב״החרום
הכללי, הערכתי שיש סיכוי שיגרשו אותי, ואז
הסתרתי את החומר החשוב של הדוקטורט.

• איפה החבאת?

אצל אחת הסטודנטיות.

• והיא לא פחדה?

• למה החבאת?
כי לקח לי שנתיים לגזור את הקטעים ולתייק
אותם, ומי יודע כמה מאמצים הייתי צריך להשקיע
כדי לקבל את זה בחזרה מן המישטרה, אם
היו לוקחים את זה. כשגירשו אותי, הודעתי לשגריר
ישראל ולעורך־הדין שלי שאם יחרימו את
המיזוודה שלי בשדה־התעופה, המיזוודה ששם
היה כל החומר לעבודה, אני לא עולה למטוס.

• איך הודיעו לך שמגרשים אותך?
בא אליי
אליי מנהל־מחוז של מישרד־הפנים ביוהנסבורג
עם שני שומרי־ראש.

• הם באו ודפקו בדלת?

1 6 .511131111£ )3ות־ז 6ק < 1מ 0״ תטסע 3 1 0 7״ 16ז 6י16 1־ £1־־ 7 0 1ת 1 1 0 3 £ 1 0ק ק 3מ גז ס ץ £ 0ת 6 7 6מ 1
ת 5 1מ 6 * 7 7 3 1תזס 1£ 0 7 0־61 וזז£ר31 כן / 6 0 7 £116 )36ו £ 3 £ 1ת 6 5 6מ ק 3 1 8 6ח 6 8 6 £ 1 0ו£ 0 £1
1 1 1 9 8 6 .י 1ק * 2 3ת ס 2־1633 (111־11־003131
ח 1 1 0 3 £ 1 0ק ק 6 3ר 3 £ £1ר!1 70 11 £זזמ 7 0ת 1 313\/ 6 £ 0 1
5 6 <3 .ג 671י1
8 )3 3 7 ,־ 6 731111מ 3>6 7 0ת ס
1 £ 1 0 0ו 0 5 6 0־ 1ק £ 0

1133(1 6
1937.

7ת £ח ג 1ס £316 0

7 0 0־ 6 0 )361־1
* 0£ 07

3 7חז

1 6 3 1 /6

)30 5 0

£316 * 1 1 6 0 3

6 <3 £ 0י 6 )!1111י1

6־ 8311111

£660

3 5ו1

״ ס ת 6י 31

2 6 01106 1 9 8 6 .

3 0 7ת 0 1 /1 3 1 0י 1ק £316

5 0 7וזז״ £61ח 1

6 1 7־ 5 3 1 0 0 6 1־¥0111

*88*185

צו-הגירוש של מגיר
-הם רק מסרבים להאריך את אישור־העבודהד

30*8

הם התקשרו למישרד וביקשו שאחכה. יחד
איתי גורש כתב של ניוזוויק.
הם נתנו לי ארכה של 48 שעות לעזוב. אחרי
שיחה עם עורך־הדין שלי הגעתי למסקנה שאין
טעם ללכת למערכה מישפטית.

• למה?
הם אמרו שפג תוקפו של אישור־העבודה שלי
ואני מתבקש לעזוב את הארץ. זרקו אותי על
עניינים טכניים. הם׳סגרו, למשל, את מישרד
העיתון ניו־יורק טיימס לפני חודש, ולא נותנים
אישור־כניסה לעיתונאי שלהם בנימוקים טכניים.

שקלת את האפשרות לעשות בלגאן?
אבל
לא בבית־המישפט שלהם. הרמתי טלפון
לסוכנות רויטר, ותוך דקות הסיפור על הגירוש
שלי היה בכל העולם.

*3 . 0 . 0 . 8078

• אתה העיתונאי הראשון שגורש?

81815788

לא. באוקטובר 1985 גורש כתב של ניתוויק,
באמצע יוני גורש כתב של סי־בי־אס. ב־22
ביוני גורש כתב שני של ניהוויק, ב־ 24 ביוני

גורשתי אני, באמצע יולי גורש כתב ראשי של
הטלוויזיה הגרמנית, בדצמבר גורש כתב של
לוס־אנגילס טיימס, אבל הגירוש שלו הושעה
בינתיים.
השיא היה לפני חודש וחצי, כשגירשו כתב
ראשי של ניו־יורק טיימס, שהוא בעל פרס
פוליצר לעיתונות על הדיווחים מלבנון. הוא עיתונאי
מהשורה הראשונה. מאז גירושו לא נותנים
לעיתון לפתוח את המישרד.
מתוך 172 עיתונאים זרים שיושבים בדרום־
אפריקה גורשו שישה.

• אתה גאה שגירשו אותך מדרום־
אפריקה?
זה עזר לי מאוד.

• במה?

בקריירה העיתונאית שלי.

אמיתיות. אבל אם זה כך, שיהיה כך. אולי בסוף
גם ניסוג מהשטחים, כי האמריקאים ילחצו, וכף
ייפתר הסיכסוך.
האמת היא שהשינוי הראשון במדיניות ישראל
כלפי ררום־אפריקה היה הצהרת־קמרון של פרס,
לפני שישה חודשים. כשהוא ביקר בקמרון, הוא
אמר שהוא נגד האפרטהייד.

• אבל זה נשאר בגדר הצהרה, זה לא
משהו מעשי.
נכון. הצעדים המעשיים היחידים היו אחרי
שיוסי ביילין נכנס למישרד־החוץ. מישרד־החוץ
מנסה להפעיל שרירים שאין לו, כדי לעצור אנשים
וקבוצות מלבקר בדרום־אפריקה. והאמת
היא שמחודש נובמבר, שאז נכנס ביילין לתפקיד,
ועד מרס, לא נסעו לשם, אבל הסיבה היא מאוד
פרוזאית: זו תקופת פגרת־הקיץ בדרום־אפריקה.

• אבל אין בזה מידה של גאווה אישית?

איך מתבטאים היחסים בין ישראל
לדרום־אפריקה בשטח שם?

כן, אבל זה לא ניפח לי את האגו. אני שמח

רואים במוסיאון הצבאי את הגליל מתוצרת
דרום־אפריקה, ושם קוראים לו בשם אחר. הם
קונים בעיקר ידע ביטחוני, אבל גם מוצרים. ההיקף
לא ידוע.

• למה המערב לא מנתק פשוט את
היחסים עם דרום־אפריקה?

שקיבלתי דימוי של עיתונאי אמיץ, אבל מבחינה
אישית אני אותו אדם. זה לא הפר אותי ליותר
חכם, יותר עשיר או לאדם עם אגו מנופח.

• אבל אתה יבול להסתכל לעצמך
בכבוד בעיניים בראי?
כן, בעצם אני גאה. אני לא חושב שהתקפלתי.

מדיניות קובעים לפי מה שקורה היום, ולא
לפי מה שיקרה בעוד 20 שנה. החזון של הפוליטיקאי
הוא לארבע שנים קדימה מקסימום,
אולי בצרפת זה לחמש שנים. בטווחים האלה
השילטון הלבן חי, פעיל, קיים, חזק ופרו־מערבי.
היות והסיכוי של השחורים לתפוס את השילטון
כל־כך לא ברור ורחוק, דרום־אפריקה נמצאת
נמוך מאוד בסידרי-העדיפויות של המערב ושל
הקרמלין.
הטרגדיה של השחורים היא שאף אחד לא מאמין
שהם ינצחו בעתיד הנראה לעין. זו הסיבה
שהאמריקאים תמכו עד היום בלבנים.
עכשיו יש שחיקה בגישה הזו. הגישה החדשה
אומרת שהשחורים יעלו לשילטון, ואם המערב
לא יסייע להם היום, הוא יפסיד את דרום־אפריקה
לברית״המועצות בשלב זה או אחר.

• מתי יש סיכוי לשחורים לעלות ל־שילטון?

״דרום־אפריקה
היא מיכרה־זהב לסטודנטים לפוליטיקה!״
הפרדוקס הוא שמי שמניע את הגלגלים אלה
הילדים.

• במה זה מתבטא?
הם אלה שיוצרים את המהומות, והנוער הזה
דוחף את אירגוני המבוגרים לרדיקליזציה. הילדים
ברחוב מכתיבים לאירגונים הוותיקים את
העמדות שלהם.

• היו לך חברים שחורים?

בודדים. נורא קשה ליצור קשר.

• למה?
יש ניתוק כמעט מוחלט.

• קודם דיברת על כך שעיתונאי כותב
גם מתוך הרקע האישי שלו. איך זה
מתבטא אצלך?
הרקע האישי של הכותב הוא חשוב. זה שאני
בן עדות־המיזרח אולי גרם לי, או חיזק אצלי, את
ההזדהות האמוציונלית עם הדפוקים.
אין להבין מכך שאני חשתי בעבר, או שאני
חש בהווה איזו בעיה. כבן למישפחה עניה ביותר
שהגיעה מעיראק, ניתן לומר שאני ושאר מיש־פחתי
הצלחנו יפה מאוד בתחומים שונים, כולל
עסקים ומינהל, ואין לנו כל תחושה של דפוקים.

• נולדת בירושלים?

ריים אחת עם ראשי־הקהילה, ובשאר הזמן מבלים
על חשבון הממשלה.

• בארץ גם אומרים שאסור לנתק
את היחסים עם דרום־אפריקה בגלל הקהילה
היהודית.
אני טוען, שלמען היהודים צריך לשנות את
היחסים עם דרום־אפריקה הלבנה. היום נוח ליהודים
המצב הקיים. כשהמצב יחריף, חצי מהיהודים
יעזבו ויישארו הזקנים והעשירים מאוד.
כך היה באיראן, במארוקו ובגרמניה של שנות
השלושים. למען אותם זקנים, שעשויים לחיות
תחת שילטון שחור, ישראל צריכה, ומהר, להתנתק
מהדימוי הנוכחי וממצב היחסים עם דרום־
אפריקה.
האינטרס לטווח ארוך הוא קשר עם השחורים.
לטווח קצר זה קשר עם המנהיגות המקומית הלבנה.
והיהודים רוצים עכשיו קשר עם המנהיגות
הלבנה.

• היהודים שותפים בשילטון?
יש כמה חברי־פרלמנט יהודים, בעיקר ממים־
לגות האופוזיציה הלבנה, כמו ר״ץ שלהם. הם
הרבה יותר ליברלים, במרכאות, מהלבנים האחרים.
אבל כל לבן שחי היום בדרום־אפריקה הוא
חלק מהאפרטהייד, כולל כתבי״חוץ, כולל מי
שהגיע לחודש או לשבוע.

כן, והוריי עלו מעיראק בדצמבר . 1950

• הם היו במעברה?
כן, אבל אני נולדתי בדירת־חדר. ההורים דתיים,
ואני למדתי בבתי־ספר דתיים, אבל עשיתי
בגרות אקסטרנית. השם סגיר זה עיברות של
השם זריר* .שפירושו קטן. הייתי קצין בצבא,
למדתי באוניברסיטה, אבא שלי היה סבל בשוק
מחנה־יהודה בירושלים ואני גאה לומר זאת.

• כנער, לא היתה לך מודעות עדתית?

סגיר
בטקם־הכתרת מלך סוואזילנד
.,מכיוון שאני בן עדות־המיזרח...־
לא היה לי מבחינה אישית הרבה מקום להתקפל.
או שאתה מספר את הסיפור, או שאתה לא מספר.

• נתנו לך ארכה מעבר ל־ 48 שעות?

• מה עשית?

ארזתי ונתתי המון ראיונות. במשך 12 שעות
הייתי עם השפופרת של הטלפון ביד, ואז גר
רשתי.
לא היה לי נעים מן הסטודנטים, כי אירגנתי
פרוייקט ענק שהיה אמור להתחיל שבוע אחר־

כי • מה אמת הסטודנטים על הגירוש?
הם היו מאוד גאים. גם נתתי להם דוגמה אישית,
הייתי דמות חינוכית לסטודנטים יהודיים.

• אתה שומר על קשר עם אנשים
משם?

קשר חברתי עם הזוג שתמיד היו חברים שלי,
אבל חוץ מזה מעט מאוד.

• אז איך אתה מתעדכן על מה שקד
רה שם?
אני מנוי על שני עיתונים ושלושה מגאזינים.

• אתה חושב שלהחלטת ממשלת־ישראל
יש השפעה על דתם־אפריקה?
צר לי שההחלטה באה בעיקבות לחצים בקונגרס
האמריקאי, ולא כתוצאה מהכרעות פנימיות

אני מעריר שמדובר בטווח בינוני. לא שני
דורות, אולי דור אחד.

• למה?
השחורים לא חזקים מספיק כדי להפיל את
השילטון הלבן בשיטת המהפכה הקלאסית. לא
תהיה באסטיליה בדרום־אפריקה. מודל השינוי
שאני רואה הוא לחצים ואלימות במקביל לרפורמות,
כשהגורם הבינלאומי הוא שולי.

• ת ה הקונגרס או החלטת ממשלת־ישראל
משנה משהו לשחורים?
זה מרים להם את המוראל ונותן להם תחושה
שהם לא לבד. אבל הגורם הבינלאומי חשוב ליצירת
אווירה של לחץ. יתכן ששילטון דמוקרטי
בארצות־הברית בנוסח קארטר, שיבוא אחרי
שנושא דרום־אפריקה יהיה מרכזי, ויחליט שכדאי
לו לתמוך יותר ויותר בשחורים — אולי אז
יתחיל מירוץ בין־מעצמתי לדרום־אפריקה.
מה שיותר חשוב זה ההתפתחויות הפנימיות

• מי מנהיג השחורים?

הקונגרס הלאומי האפריקאי הוא עדיין התנועה
המובילה, אבל זה לא מחוייב המציאות. הדור
של מנדלה וחבריו הולך ונגמר. הם בסוף
שנות ה־ 60 שלהם, ותוך חמש עד עשר שנים
הביולוגיה תעשה את שלה, ואז תנועות השמאל
יתגברו ויתכן שהן יובילו — וזה יביא את ברית־המועצות
פנימה בצורה חזקה.

היתה לי, אבל מבחינה אישית לא הרגשתי כל
בעיה. הדרכים היו פתוחות לפניי הן בצה״ל, הן
באוניברסיטה והן בעיתונות. מעולם לא ליוותה
אותי תחושת הדפוק.
מכיוון שאני בן עדות־המיזרח, שאבא שלי סבל,
הזדהיתי באופן אמוציונאלי בדרום־אפריקה
יותר עם הסבלים השחורים מאשר עם בעלי־ההון
הלבנים. זה רק מימד אחד ממרכיבי התחושות
והריעות שלי על דרום־אפריקה.
מימד אחר הוא של ישראלי שגדל וחונך על
תודעת השואה. והשואה זו טראומה יהודית לא
רק של אשכנזים. בשבילי, גיזענות היא אבטיפוס
של אנטי־שמיות. ברמת ההזדהות שלי עם השחורים,
עובדת היותי יהודי או ישראלי לדעתי
הרבה יותר חזקה מאשר הכובע, במרכאות, של בן
עדות־המיזרח.

• ובעניין היהודי, כשישראלים נוסעים
לקהילה היהודית בדרום־אפריקה,
אז זה נחשב בסדר?
.זה בסדר ולא בסדר. אין שחור ולבן. הקהילה
היהודית היא חלק מהמישטר הלבן, אבל זו קהילה
ציונית עם מימסדים חזקים. וציונות זה קשר
עם ישראל, ולא עליה, והקשר הוא דו־סיטרי.
הבעיה היא שהרבה מדי גורמים בארץ מבקשים
הזמנה פיקטיבית מהקהילה היהודית, כדי לקבל
לגיטימציה לכך שהם נוסעים על חשבון ממשלת
דרום־אפריקה. ואז הם באים, אוכלים ארוחת־צה־
• לפי התע תיק המדעי: זעיר. ק רוב לשורש
העברי זעיר.

• אם כך, גם אתה היית?
נכון. כל עוד הייתי שם, הייתי חלק מזה.
יכולתי לחיות עם זה, כי כתבתי ומחיתי.

• אתה שונא את דרונדאפריקה?

מה פיתאום? כואב לי עליהם. הקונפליקט של
הלבנים מזכיר במידה מסויימת בעיות שלפניהן
תעמוד ישראל בעוד 20 שנה.

• אתה מדבר על הפלסטינים?

• אתה רואה דימיץ?

יש דימיון רב בין שתי הארצות, דימית שנעוץ
בעובדה הבסיסית של שליטה על עם אחר. הרינו־יון
כולו הוא בסימפטומים של מצב זה, כגון מעצרים
ללא מישפט, הגבלות שונות ומשונות על
הנשלטים.
אני לא מוצא דימיון במצב מבחינה מהותית,
אבל אם נספח את השטחים או נמשיך בסיפוח
זוחל, אנחנו צפויים למהדורה דומה של מה שקורה
בדרום־אפריקה.
אפשר להתייחס לזה גם לפי שיטתו של פרופסור
יהושפט הרכבי שמדבר על בלפסטיזציה
של המיזרח התיכון. צפוי לנו המודל האירי או
האפריקאי.

• מה עדיף?

עדיף שלא להגיע למצב הזה.

; הם בוחרים...הה הן אוחרות...הה הם בוחרים ...הה הן אוחרות...מה

זאב שיף:

בנימיו גיבלי:

משה שחל:

,ובין אינו נוטה ״ספו על הבושה ״ש לקבוע שיטת־ביקוח
רממש את סמכותו!״ לא קשור בפולארד!״ עלפווום־השלושה!״
השבוע הגיש חבר״הכנסת מתי פלד הצעת אי״אמון
בממשלה. הסיבה: מאמרים שפורסמו בעיתונות על מער-
נת־היחסים המעורערת בץ שר״הביטחון למסה הכללי.
העיתונאי זאב שיף מהארץ כתב :״רביו יכול היה לשלוט
שוב יותר על המערכת שלו. מילחמת־ההדלפות בין מקורבי
השר למקורבי הרמשכ״ל על מידת״האחריות בקשר לפר-
שת־סלע, היא מריבת־חצר המלמדת כי רבץ מתקשה לשלוט׳.
ביקשתי
לברר עם זאב שיף האם באמת אין רביו יודע
מה קורה בממלכה שלו -הצבא.
השאלה בעיניי איננה אם שר־הביטוזוץ יודע, בסופו של דבר,
את הכל. אלא: האם הוא יודע בזמן את הדברים החיוניים, שצריך
לדעת. והאם כאשר הוא יודע, ואינו שבע״רצון מאירועים או
מהחלטות או מתהליכים, האם אז הוא מממש את רצונו שלו —
ובזמן.
בכל הפרשות האחרונות, שעליהן כתבתי, אני קובע שרבין
באמת לא ידע מה קורה אצלו.

• אז רבין בעצם נכשל בתפקידו כשר־ביטחון?
רבץ לא נכשל כשר־ביטחון, אבל היו כמה איתותים לא־טובים
שהוא היה צריך להעיר לגביהם, ולא עשה זאת.

פורום־השלושה -מושג שאינו יורד מסדר־היום
הלאומי. רבים מחברי״הממשלה מתבטאים נגדו ,״שלא
לייחוס״ .חיפשתי אחר שר שיסכים להתבטא על הנושא
הרגיש. כמה מהם התחמקו -מה זה התחמקו! ברחו! -
מהנושא כמו מאש.
משה שחל, הנמנה עם דור־ההמשך של חברי הפורום
במיפלגת״העבודה, שימעון פרס ויצחק רבץ, הסכים לדבר
עד נקודה מסויימת.
הידיעה פשטה במהירות: בנימץ גיבלי, תקצץ ה מי ר
מהפרשה בהא־הידיעה, כותב ספר על התקופה הסוערת
ביותר בתולדות המדינה.
מובן שעצם העובדה שגיבלי גזר על עצמו שתיקה בת 32
שנים(עד שפתח את סגור-פיו בהעולם חזה) והעיתוי של
פירסום הידיעה בעיצומה של פרשת פולארד, שכל״כך
דומה לפרשת העסק־ביש. הגבירו את העניין בידיעה.
העניין הפך לשיחת־השבוע.
שאלתי את גיבלי אם החליט לכתוב סוף-סוף את אשר
קרה בעסק-הביש מראות-עיניו, בעיקבות פרשת פולארד.

פרשות

הממשלה

אני רוצה לומר לד שאגי ממש מופתע. מה שקרה בעניין
הפירסום על הספר שאני כותב הוא דוגמה חיה לאיר תיקשורת
יכולה ליצור סיפור.

• כמה מעמיתיך מתנגדים להקמת פורום בצורה
פרטיזנית, מבלי ששום גוף ממשלתי או מיפלגתי
אישר זאת.

ניטחון
• למשל?
הוא לא ידע שמכינים טקס לאביאם סלע. ואסור לשכוח שטקס
כזה זאת לא מסיבת־כיתה. זה דבר שהוא היה צריך לדעת עליו.
אנשי התק״ם התערבו בנושא מינוי מפקד הנח״ל, וזאת כאשר
רבץ עדיין לא החליט מי יהיה המפקד.
כמעט כפו עליו את מינויו של עמוס ירון כנספח בוושינגטון.

• אנחנו צפויים ל״מרד׳ או ״פוטש״?
לא. אבל הצבא, ומערכת־היחסים בתוכו, שונים ממה שהיו
פעם. מערכת־יחסים זו לא התחילה אצל רבץ. אבל זה תהליך
שהתגבר באחרונה, של התרופפות־מישמעת כללית, וזה כולל גם
את המערכות האחרות במדינה. סיטואציה שבה קציני חיל־האוויר
באו לרבין, כמעט כמו ב״מרד״ ,לדבר על מינוי, ולבסוף הוא גם
התפשר איתם — זו הבעיה.

• יש בכלל חשיבות להצעת חאי־אמון שנדחתה
בכנסת?
בהחלט. היה חשוב שדווקא חבר־הכנסת מתי פלד, שאני יודע
שרבץ מעריך אותו כמבין בתחום הצבאי, שדווקא הוא ידבר על
העניין. הצעת האי־אמון היתה חשובה כדי לנער את רבין, וצריך
היה להגיד לו את הדברים כדי שייתעשת. הדברים ביניהם גם
נשמעו יותר כאיתותים של שני אנשים שהיו במערכת, והיודעים
(רונית אנטלר)
את האמת על מה שקורה בפנים•

• יש לך אומץ להתבטא על הנושא?
אם את מציגה זאת כך, אז אין לי ברירה. אני, בניגוד לאחרים,
המתרעמים על עצם קיומו של הפורום, לא רואה בעובדה שראש־הממשלה
ושרי הביטחון והחוץ נפגשים זה עם זה כל פסול. יש
השקה בין שלושת התפקידים האלה, המחייבת מידה של תיאום.
לפעמים ניתן אפילו להשתמש בזה לטובה.
למשל, בנושא חברת החשמל במיזרח־ירושלים, אני נזקק
לשלושת נושאי־התפקידים האלה, ודווקא נוח לי יותר לקיים
עימם קשר בשלישייה, מאשר לקיים קשר נפרד עם כל אחד
ואחד.

• מהי האמת?
האמת היא שאני כותב באמת ספר. אבל ההקשר — פרשת
פולארד — הוא פשוט מיקרי.
מה שקרה הוא שבא אליי עיתונאי אחד, איזה מישהו ממקומץ
חיפאי, ואמר לי :״אני רוצה לכתוב עליך כתבה לאור זה שסיימת
את תפקידך בכור׳.
עניתי לו :״עזוב. תמצא שם ושם חומר עליי, וראיונות איתי.״
אז הוא שאל לסיום> :מה אתה רוצה עוד לעשות?׳
עניתי לו בהיסדרהדעת :״אני רוצה לראות מחזות אלה ואלה,
לכתוב ספר על הפרשה...״
זהו. וזה פורסם. מייד התקשרו אליי מגלי־צה״ל ונהיה רעש
גדול. נוצר הרושם כאילו זוהי תגובתי על פיצוץ פרשת פולארד.
זהו רושם מוטעה לחלוטין.

• מתי, להערכתך, יהיה ם יפרך גמור?
בעוד חצי שנה.

• מישהו מסייע בידך לכתוב אותו?
לא, אני שולט בכתיבה היטב.

(דפנה ברק)

שוב, אין כל פסול בקיום הפורום. אלא מה? צריך לפעול בממשלה
על פי הליכים תקינים. במקום שהדבר הזה יתנהל בצורה
לא־פורמאלית — צריך היה למסרו, לקבוע לו תחומי־עיסוק
קבועים.

• ומה עם פיקוח על השלישיה המובילה?
כן, כן, ולקבוע גם שיטה שבה החלטות הפורום יובאו לידיעת
פורום ממשלתי רחב יותר — קבינט, או ועדת־שרים לעניעי־ביטחון.
יש צורך לדאוג גם שהפורום יישען על גורמים מיק-
צועיים, ויש הכרח ממש לנהל פרוטוקול בישיבות״הפורום.
אסור לשכוח שאין עוסקים בעניינים פרטיים. ממלכתיות מחייבת
סידרי־מימשל תקינים. אחרת, זה הופך להיות ״מיטבה״
בינמיפלגתי. כלומר: הביקורת החריפה שלי אינה על עצם קיום
הפורום, אלא על הדרך שבה זה נעשה.

•בעיקבות הדרך שבה זה נעשה, והנזקים שגרם
פורום זה, התחילה להישמע בשתי המיפלגות הגדולות
הצעה שיש להחליף את ההנהגה הוותיקה
לטובת הנהגה צעירה יותר, שיש לה יד על הדופק.
מה דעתך?
עד כאן אני מוכן להגיב!

(דפנה ברק)

ם אומד 1מ ה הן בוחרות...מה הם א1הר: ם...חה ת חרות...ם ה הם

דליה אילת:

שעיה יריב:

ד1יד אס:

,שעתיים וחצי לימודים ״מנסדורף הוא השחקן, מעולם לא היתה ר׳
האמביציוזי ביותר!״ מכירה מטוובת כזו!״
דליה אילת ובעלה משה נוסעים לבלות חופשה בת-
שבועיים בחוץ־לארץ. יחד איתם הם לוקחים את שני
ילדיהם, בן בגיל 10 ובת בגיל .7כידוע, יש חוק המורה
להורים שלא להוציא את ילדיהם לחופשה ללא אישור
מישרד״החינוך.
שאלתי את דליה אם היא קיבלה אישור כזה.
אם צריך לבקש אישור, אבקש.

• ואס לא תקבלי?
אז ניסע בלי אישור.

• נראה לד בסדר להוציא את הילדים לטייל בחוץ•
לארץ?
נראה לי בסדר, ואפילו חשוב. אני מאמינה שילד צריך לקבל
מקסימום גירויים, והגירויים שהוא יהיה חשוף אליהם בשבועיים
של חוץ־לארץ חשובים מאוד. אני מאמינה שיום־בילויים ובו כמה
שעות בנמל־התעופה, ביקור באתרים היסטוריים, במוסיאונים,
שמיעת שפות זרות, קריאת מפות, אפילו עמידה בתור כמו בני-
אדם, יתנו להם יותר מאשר בשעתיים וחצי ביום שהם מבלים
בבית־הספר.

חינוך
• למה את אומרת שעתיים וחצי?
הילדים שלי מגיעים ב־ 8לבית־הספר, וחוזרים הביתה ב־.11.50
באמצע יש להם שתי הפסקות, לפעמים מיפקד קצר של חצי
שעה, לפעמים יש החלפת־ספרים, ניקוי־חצר, שמירה בשער
(כשהגדר פרוצה) ,העברת ילדים קטנים את הכביש. אם נשארים
להם שעתיים וחצי לימודים ביום זה הרבה, וגם זה, כמובן, בימים
שבהם אין שביתה, אף מורה אחת לא חולה, וגם אין גיוס כללי
להצגה, לאירוע או לעדלאידע כלשהי.

• אני מבינה שאת מאוד לא מבסוטה מבית־הספר.
מבית־הספר
של ילדיי אני מבסוטה. הם נותנים את המקסימום
שאפשר לתת בתוך המערכת הזאת. אני מאוד לא מבסוטה מה־מנגנון
הענקי הכולל שר, מנכ״ל, אלפי פקידים, בלי־סוף יועצים,
מינהל חינוך שתופס שלוש קומות בעיריה, ועדי־הורים, מרכזיים
וארציים. וכל אלה ביחד נותנים לילד שעתיים וחצי של לימודים,
וגם הם מתרכזים בענייני ״דנה קמה״ ושתיים כפול שתיים.

עשרת הימים האחרונים עמדו בסימן עמוס טנסדורף.
ואפילו המתעלמים מספורס הרימו את הראש בגאווה,
ואמרו אחד לשני ״אנחנו מעצמת־סניס״.
פגשתי את דויד ו״דוקה״) אס, מי שהיה פעם אחד
משלושת אלופי״הסניס של ישראל בשנות ה״ 50 וה״,60
וביקשתי מטנו כמה מילים של נוסטלגיה. מתי ואיך זה
התחיל.
בשנות השלושים הגיע מגרמניה טניסאי יהודי בשם אליעזר
דוידמן, והביא איתו את האסכולה האירופית. אחריו הגיעו ת ה
האחים רג׳ואן, שחקני־טניס ברמה מיזרח־־תיכונית טובה. נפתחו
כמה מיגרשי־טניס, אחד בירושלים, אחד בשדרות-רוטשילד בתל-
אביב ועוד כמה. ואנשים שהיה להם כסף התחילו לשחק.

• למה רק מי שהיה להם כסן ז?

גם אני הלכתי לראות את התערוכה של אורי ליפשיץ
בגלריה גורדון בתל-אביב. וגם אני הוקסמתי משפע התח ריטים
המצויינים. אבל נוסף להנאתי, שמתי לב לזה שכבר
שנים רבות בביקור בגלריות לאמנות לא ראיתי שפע כזה
של נקודות אדומות, האומרות שהיצירה כבר נמכרה.
שאלתי את שעיה יריב, בעל״הגלריה, אם אומנם כל מה
שמצויין בנקודה אדומה נמכר.
כן. תוך שבוע נמכרו 75 מהתחריטים.

כי הרקמות עלו ביוקר, וגם הבגדים ושיעורי־הטניס.

• איך אתה מסביר את זה? הרי ידוע שבשנים
האחרונות העסקים חלשים ביותר בשוק האמנות.

קיבלתי רקטה לבר־סיצווד״ והייתי צריך לנצל אותה.

פשוט, התחריטים של ליפשיץ יוצאים מן הכלל, והמחירים
סבירים.

• איך אתה התחלת לשחק?
• אני מבינה שאתה ואליעזר חיידמן הגעתם
לרמה טובת ואפילו נסעתם לווימבלדון.
רוצה לשמוע איך נסענו? נסענו לחיפה, שנינו עלינו לבדנו

• זאת אומרת שבדיד כלל היצירות לא כל־כך
טובות, והמחירים מטורפים?

טניס

אמנות

לאוניה, נסענו בה שיבעה ימים שבהם לא הפסקנו להקיא. במרסיי
עלינו לרכבת לפאריס. הגענו לשם בחושך ובקור, וחיפשנו בית־מלון
לחצי לילה. למחרת המשכנו ברכבת ער קלת משם
במעבורת, שבה היקאנו שוב, עד אנגלית ומשם לווימבלדון.
כשהגענו תשושים ואומללים, הסתבר שהמיגרש הוא מיגרש־דשא,
שעל כמותו מעולם לא שיחקנו. אז קצת ניצחנו וקצת לא.

לא. אי־אפשר לרמות את הקהל. הוא הרבה יותר חכם ממה
שנדמה. ליפשיץ פשוט הגיע למעמד של כמעט מיספר 1בארץ,
והתערוכה, שהיא כולה תחריטים וליתוגרפיות, במחירים של 150
דולר ויותר, כל אחד יכול להרשות לעצמו.

• מאז זרמו הרבה מים, והטנים בארץ הם ך
למיקצועי ממש. מי אחראי לזה?
אחראי לזה השינוי שחל בכל העולם לגבי מישחקי מיק־צוענים.
בארץ אחראי לזה יהודי דרום־אפריקאי בשם יאן פורמן,
שהקדיש את כולו ומרצו וכישרונו לפיתוח הטניס בארץ.

• מ ה אתה, בשחקן־־לשעבר וכמבץ בענף־הס־פורט
הזה, חושב על מנסדורד?
לדעתי. עמוס מנסדורף הוא השחקן הרב־גווני, המרוכז והאבר
ביציוזי ביותר שראיתי. ומלבד זאת גם אין לו נקודות־וזולשה
בולטות, שעליהן יכול היריב לבנות. וחוץ מזה, לדעתי, הוא עוד
יגיע לשיא.

• אני מבינה שאת מאוד פעילה בוועד־ההורים.
יש לך רעיונות איד לשפר את המצב?

• האם הניצחון של מנסדורד הוא באמת הצלחה
ענקית כזו, או שזה גם קצת מזל?

יש לי המון רעיונות. אבל אין כאן מקום לכולם. הרעיון החשוב
מכולם זה לחסל את המנגנון הענקי וליצור מנגנון קטן ויעיל,
(דניאלה שמי)
שיכשיר את הנוער למאה ה־ז•2

הטניס הוא הספורט היחידי שבו אדם אחר יכול להצעיד את
המדינה להישג. אבל מזל לגמרי לא מספיק. יש כאן בהחלט הישג
(רונית אנטלר)
רציני ביותר.

• האם ההצלחה במכירות הפעם תלמד אותך
ואת שאר בעלי־הגלריות, משהו, כמו לנסות למכור
דברים זולים?
לא. אי־אפשר לקחת את ההצלחה הזאת ולעשות השלכה לגבי
שוק־האמנות. יש תופעות חריגות, וזו אחת מהן.

• יצא גם ספר מרהיב ביופיו, ובו עבודותיו של
ליפשיץ. גם הוא נמכר היטב?
במשך שלושה שבועות נמכרו 600 ספרים.

• הספר עלה 35 אלד דולר, מלבד העבודה של
שנתיים וחצי שהשקעת בו. האם יחזיר את ההשקעה?
הספר
נעשה מתוך כבור לאורי ליפשיץ, והעבודה עליו גרמה
לי סיפוק רב מאוד. לא ידעתי אם נחזיר את ההשקעה, אבל עכשיו
נדמה שאולי כן.

• מתי, באחרונה, היתה לך מכירה מטורפת כמו
הפעם?
לא היתה לי.

(דניאלה שמי)

* י י11111 111

מזרם שד
כותבי דכרזמת
עם יומניו שר
סטיבן ספנדר
כיום הכל כבר יודעים את האיוולת שבאמונה
הישנה כי מה שקובע הוא מה שאדם עשה
•מעצמו״ ,כמו שנהוג לומר, כלומר, כיצד פיתח,
שיכלל• ,עשה״ את עצמו. שהרי הכל כבר יודעים
כיום כי רק דבר אחד חשוב בעצם: לבחור בהורים
הנכונים בשעה הנכונה. בעניץ זה עשו כמה
מאיתנו, ולאו דווקא גרועים שבנו, מישגים
חמורים שעליהם שילמו ביוקר בתוך זמן קצר
ביותר.
הוא הדבר, כמדומד• גם בסופרים הכותבים
יומנים או סיפרי־זיכרונות. כאן חשוב בעצם רק
להכיר את האנשים הנכונים. אם תנאי זה מתקיים
— כל השאר כבר יבוא על מקומו בשלום. אבל
יש בכל זאת הבדל: אם בחירה בהורים הנכונים
היא רק עניין שרירותי התלוי ברצונו ובהחלטתו
של אדם, הנה התוודעות למכרים הנכונים עניין
דו־צדדי היא, ומחייבת גם מאמצים מסויימים. כך,
למשל, אדם צריך לפתח מינימום של מידות־סוציאליות,
להיות ידידותי ומסביר־פנים במידה
סבירה, לדעת להקשיב לזולת או לפחות שלא
להפגין עד כמה ליבו גס בו ובדבריו. נכון שכל
המאמצים האלה כמותם כאפס לעומת הקשיים
שהם מנת־חלקו של כותב הזיכרונות שלא הכיר
אנשים שיש בהם עניין, או שאופיו גרם לו
שירחק מחברת אדם ועמיתיו האמנים בכלל זה.
מה שחברו מסוגל להשיג בקלי־קלות בעזרת
כמה ציטטות ופרשיות פיקאנטיות, חייב זה
להשלים באמצעות תיאורי נוף וחדרים ובתים
ושאר חפצים משעממים, ניתוחים מוגיעים של
רוח התקופה ושל התוך הנפשי שלו עצמו ולעיתים
גם התעכבות יתירה, משמימה, על דמותם
ואופיים של מי שאיתרע מזלם להיות הוריו ולפיכך
מושא כתיבתו.
ויש גם מי שמזלו־לא״מזלו גרם והוא אמנם
ידידותי ככלבלב ומיטיב להקשיב כאיוב, אך אין
לו בסביבתו ובטווח היכרותו אנשים מעניינים
ו/או בעלי מוניטין שאותם ניתן לו לצטט ואשר

סשיבן ספנדר :״הנציג מישראלי א.״ ביקש לדעת א ם יש
דיסקוטקים ברוסרדאם שבהם יופל לתפוס לו איזו בחורה.
אחר־כן הירצה באוזניי על הצורה שבה היו הבריטים צריכים
לנהל א ת מערבת פוקלנד.
דויד אבירן מגיב: הסברתי למשורר הפורטוגלי שכדאי
לחקור א ת חיי-הלילה בעיר. ספנדר התקשה כנראה להבין
את טענותיי.
רי לעיתים באיזכור שמם בלבד כדי שהקורא,
בשלוש יבשות לפחות, יחדד את אוזניו כאפרכסת.
כך שוו בנפשכם את מצוקתו של סופר בן
; זמננו ומקומנו שיצטרך לפתוח פרק זיכרונות
! במלים: פגשתי את א׳ והוא סיפר לי מה ש־ב׳
מתכוון לכתוב על ג׳ .לא, ספר זיכרונות רב־עניין
י לא ייצא מזה. ועכשיו אתם גם מבינים מדוע יורם
י ברונובסקי ידידנו יושב בלונדון במקום בתל־אביב
או בירושלים.
הדברים הלא ממש צדים את העין.
במה דברים אמורים? הנה סיימתי קריאת כרך
י יומניו של המשורר והמבקר האנגלי סטיבן ספנ־דר
מן השנים 1939־ ,1983 ספר עבה בן כ־500
עמודים. ואץ בו (כמעט) עמוד משעמם אחד.
מדוע? כי ספנדר הכיר את כל האנשים הנכונים
והיה בכל המקומות שחובה להיות בהם בזמן שבו
צריך היה לבקרם. גם אם מעולם לא היה המשורר
או המבקר הנחשב ביותר בדורו, וגם לא בעל
תחושת ה.אני״ האיתנה ביותר — הריהו בלי
ספק ה.אני הייתי שם״ המובהק והמילולי ביותר
! של דורו. בנוסף לזאת, זכה בחיים ארוכים (הוא
יליד ,)1909 כך שלא רק שהספיק לפגוש בכל מי
שהוא מי, כי אם גם זכה לדווח על כך, בצד הרבה
עשיות אחרות שעשה.
ובאמת, מי איננו נזכר כאן ביומנים? עזרא
פאונד ואליוט וידידיו הקרובים אודן וכריסטופר
אישרווד בעל סיפורי ברלין הנודעים (שעליהם
התבסס הסרט קברט) ורוברט אול וארית סיטוול
| וסטראבינסקי ובנג׳מין בריטן והצייר הגאוני
פרנסים בייקון ואוסקאר קוקושקה והפיסיקאי
הגרעיני רוברט אופנהיימר והרולד פינטר והמ־
,רגל גאי ברג׳ס שערק לרוסיה ואשר עימו הוא שב
! ומתראה בעת ביקור במוסקווה ואייזק שטרן
וארתור רובינשטיין ויבטושנקו וראש־ממשלת

בריטניה לשעבר החלד מקמילן והרקדנית
1מארגו פונטיץ והמו״ל סר ג׳ורג׳ ויידנפלד ועוד !
ועוד וכר וכו׳ .רק הרשימה של האנשים שאיתם
או על שולחנם סעד היתה מזילה את רירם של
אנשי משכנות שאננים שלנו. והכל כמעט בלא
מאמץ. כי האיש ידידותי ואיש־רעים־להתרועע
באמת.
ומה לא אמר ומה לא השיבו לו אותם •גיבוח
תרבות״ שמיקצת משמותיהם מנינו. הנה הוא
מעיר לרובינשטיין, שהוא נראה כמו הכלאה של
(הפילוסוף) ברטראנד ראסל ושופן. ומה משיב על
כך המאסטרו• :ברטראנד ראסל — מילא. אבל
כל אחד יכול להיראות כמו שופן״.
כשיש לך מכרים כאלה כבר אינך צריך שיקרה
אותך דבר. מספיק לכתוב• :היסעתי את אליוט
לסאבוי(המלון הלונדוני המפואר) לפגישה עם
סטראבינסקי. הוא היה במצב רוח טוב. השיחה
(בין אליוט וסטראבינסקי) התנהלה רובה באנגלית,
אף כי בחלקה דובר בצרפתית, לשץ שאר
תה מדבר אליוט לאט ובהקפדה. סטראבינסקי
פתח בדברים על בריאותו. הוא התלונן
אינך צריך להיות לא חובב שירה ולא חסיד
גדול של סטראבינסקי כדי לבלוע כל מילה.
כשיש •חומר״ כזה, מי צריך ליותר? אבל יש כאן
— תמיד — יותר. כך אומר סטראבינסקי לאור־חיו־מארחיו
במיקרה זה• :הם (הרופאים) אמרו
שהדם שלי הוא כל־כך סמיך, כל־כך עשיר, עשיר
עד כדי כך שהוא עשוי ליהפך לגבישי בדולח אם
לא אשתה בירה, המון בירה, ולפעמים גם ויסקי,
כל הזמן ״.ואכן, הקומפוזיטור הממושמע גם
\ ממלא בנאמנות אחר מיצוות רופאיו, וכשספנדר
פוגש בו בברלץ ותמה למראה הבעת פניו
1העייפות, מגלה אחד ממלוויו של המאסטרו כי זה
; לא היה פיכח אף יום אחד בשלושת החודשים
׳ הקודמים!

דוידא ביו־!

תנובד

איי־הזיכרון המתרחקים
אץ לי כל טענות אל המשורר האנגלי
הישיש סטיבן ספנדר. גם לא אל איכות־זיכ־רונו(ר׳
מאמרו של נתן זך בדף זה) .הלוואי
ואבי, בן־גילו, זכר כמוהו.
אני משוכנע אפילו. שזיכרונו, גם כיום,
ובעצם תמיד. פעיל ויעיל יותר משירתו המינורית,
הגרורה, הנזכרת. אם בכלל. רק בהקשר
פעילדותיו החברתיות־פולימיות.
אני אפילו מוחמא-לסוציאליסטים, גם לא-
משוררים יש, כדרך־כלל, זיכרץ אריד־טווח
(זט״א) ,ואם הם גם נוסעים, כמו סמיבן, יש
להם הרבה מה לזכור. אם נחקקתי בזיכרונו
של הנוסע־הבא־בימים ובמטוסים מה יש
להתמקח איתו על פרטים? שיהיה בריא ר
שיאריך ימים ויומנים.
לעצם העניין (ובתיקווה שדברים אלה
יגיעו גם החוצה, למשל ל־ :)715
1סטיבן חביבי מקפיד לאזכר אותי
(בפססיבל־השירה הבינכ-נציג
הישראלי
לאומי ברוטרדאם ,1982 בו ייצג הוא —
— את בריטניה המתמעטת
להלן$ :
והמעטת בעיקר לשער) .בנקודה ד מחמיא
זיכרונו הלא־דציף לכושר״ההמצאה שלו. אני
עצמי נוהג להגדיר את עצמי, בעיקר במעמדים
בינלאומיים בראשי־תיבות (\,ס< .כך
נהגתי גם שם ברוב הרישומים הפנימיים,
וכנראה שהאפשרות קרצה לו. אם לעומת
זאת. הוא מתכוון במיקרה, שהייתי מיספר 1
בין המשתתפים. תודה על הדיוק. זו אפשרות
סבירה בהחלט.
2הנציג הפורטוגלי, משורר חביב וקצת
ביישן בשם אלברטו דודלאקרדה, אומנם היה
כבר במלץ צנטראל ברוטרדאם כשנכנסתי
אליו. הוא ש ב שם לבדו, משועמם ומייד
כשהתיישבתי, שאל אותי איפה כל האחרים.

אמרתי לו, שאותי מטרידה יותר השאלה,
איפה כל האחרות, והוא גילה דווקא עניץ די
פורטוגלי באפשרות עלומה זו. הסברתי לו,
שהאחדות נמצאות או בבית או ברחוב או
בדיסקוטקים. ושלכן כדאי לחקור ללא-דיתוי
את חיי־הלילה בעיר. הוספתי גם שעיר ללא
דיסקוטקים אינה עיר ושאם אני לא מוצא
חיי־לילה בעיר הזאת (לא חסר, אגב) ,אז, פסטיבל
או לא פסטיבל, אני לא מבלה שבוע
ימים רק עם דה־לאקרדה ואחרים. מומלץ להעיף
מבט בפורטוגלי הפוריטאני, כדי להבין.
שאם מישהו ביקש מידע ממישהו בענייני
זמינות נשים בעיר, הרי זה הוא ממני ולא אני
ממנו. מה מכל זה סיפר אחר־כר ל־ 5ח1א, ומה
ממה שסיפר נחת על איי־הזיכרון המתרחקים
של מי שפסע תמיד בצילו של איח — זה
כבר עניץ לבדיקת אי-אי״ג׳י, או אפילו פולי־גראף
ישן ישל הסקוטלאנד־יארד ממילחמת־העולם
השניה.
• ( 5 )3ז \ 1טוען. שנכנסתי מאוחר יותר,
לפנות ערב, למיסערה היוונית •בהבעה סד
לדת* .למיטב זיכרוני, הייתי פשוט משועמם.
אם שיעמום מבוקר מצליח לשדר גם שמץ•
סלידה, הרי 5ז היה מעץ כבר, כשלב זה.
כל-כך הרבה פיטפוטי־לאקרדה, שגם אני במקומו
הייתי מחליף שיממון קל ומנומס בסלידה,
כטענתו.
במהלך
4מגעי הממשי עם 5
הפסטיבל. היה הדוק־יחסית. בעיקר כאשר
הפעלנו יתד לחץ והשפעה מכריעים לגיבוש
החלטת מציגים בדבר אמנה בינלאומית נגד
כל צנזורה שהיא. אפילו נתתי לו את סיפרי
האנגלי האחרון, עם הקדשה מינימאליסטית,
וחתמתי. למיטב זיכרוני, בראשי־תיבות

ספנדר ברוטרדאם, בצילום של אגידן
5פעם אחת ויחידה — ודי בקיצור —
שוחחתי איתו על כישלונה של בריטניה בפרשת
איי־פוקלאנד. הוא התקשה, כנראה. להבין
את טענתי, שמצד אחר היה אירוע לוחמתי
זה מיותר, אבל. מצד שני, מרגע שהוחלט
לבצעו. צריך היה לבצעו היטב. נכץ, שהצבעתי
על האפשרות, כי נעשה יותר מדי פי ח
סוס מיקדמי להפלגה הבומבאסטית של צי
הוד־מלכותה לעבר היעד המיסכן והלא־אתגרי
— וקרוב לוודאי, שגם ציינתי, כי אני הייתי
נוהג אחרת: מנהל מו״מ שקט עם הארגנטינים,
ובוזמנית מקרב יחירות-צי נבחרות למקום
נכון בהחלט, שהזכרתי את נחיתותו של כו ח
המשימה הבריטי בחי״ר, למשל ( 5000 חיל,
למיטב זיכרוני) .ובמידה מסויימת גם בח״ש.
עיקר טענתי חה, בכל מיקרה, שלכוחהמשי־מה
הרעשני והבזבזני לא היתה עוצמה יבשתית
מספקת לצורך מימוש אזהרותיו המלכד
תחת.
לסיכום 5 :ז \ 1כמס בזיכרונו בעיקר את
ענייני כחיילילה ובנשים ואת הערכתי הנמוכה
לכושרו המיבצעי של צבא־הממלכח
המאוחדת, מה שמעיד אולי גם ובעיקר עליו
ולאדדווקא עליי. אבל מדוע, ו 61א :״רד.
חכרתי לו •גרמני׳ דווקא — לאלוהי הס־קלרוזה
ול־ 55ז \ 1פיתרונים.

משנהלעורר: ש מ עו ןצמרת

והיכן לא היה ספנדר ומה לא ראה במו־עיניו?
כך השתתף במילחמת־האזרחים בספרד (על כך
בהרחבה בספר קודם) ושירת במילחמת העולם
השניה. ביקר בגרמניה מייד לאחר תבוסתה, שוחח
עם הסופרים שנותרו בה ואף זכה לראות
את מיטתו של היטלר בבונקר שלו ובצידה כמה
ספרים חרוכים על אדריכלות מודרנית, ש ח
•פיהרר״ קרא בהם סמוך להתאבדותו. ספנדר
מוזמן ליפאן, מבקר בהיכלותיה הסגורים לזרים
ומרצה באוכספורד, הוא נבחר לשבת בראש איח
גון הסופרים הבינלאומי.פו״ ,משתתף בעריכת
כתב־העת המצויץ אנקאונטר עד שמתגלה כי
זה נתמך(בלא ידיעתו) בכספי הסי־איי־אי האס־ריקאי.
הוא מבקר בקורפו בעקבות החמנטיקנים
האנגלים הגדולים, וטועם מקצת מטעם־הנצח
השמור שם לשוחריו. הוא טועם וטועם בלא ליאות
מן היין שהחיים מזמנים לו ובץ טעימה
לטעימה הוא מטעים גם אותנו, ואף זאת באותה
נדיבות המאפיינת את האיש בכלל.
בצד מסעות רצויים — גם מסעי הרצאות
פחות רצויות. אחרי הכל, אדם צריך גם להתפרנס.
וכאן באה שרשרת אינסופית של אותם ערבי־סיוט
שכל מי שנכח בהם אי־פעם יודע את טעמם
המר. בשולי אחת ההרצאות הוא רושם• :נתתי את
הראשונה בארבע הרצאותיי במיכללת גרשם
(תז 0$113ז ,)0הקהל הרגיל של כמה משוגעים־
לדבר, שניים או שלושה משוגעים סתם, ואני
מניח: חצי תריסר אנשים מעוניינים באמת ״.כדי
לפצות את עצמו על השיממון הכפוי הוא הולך
אחר־כך לארוחה אצל פילים (הבאתן דה רוטשילד)
וזוגתו פולין(מ 11 3אחרי הארוחה הוא
•לוקח אותם לתערוכה של פרנסים בייקון. אור
נפלא ושמתי לב להרבה דברים באיכות הציורים
שקודם לא עמדתי עליהם״.
כמה כל זה נינוח, אלגאנטי, תרבותי וגם סנובי,
אולי סנוביזם מודע לעצמו. הכל מדיף את ניחוחו
הבלתי־נשכח של העולם של אתמול. סטפאן
צווייג היה כותב את יומניו כך.
וכך גם דומה שהוא מודע לכך, שהחשוב הוא
לא מה שהוא ראה וחווה בעצמו, כי אם מה
שאחרים אמרו לו באותו מעמד. כך מגלה לו אודן
יום אחד כי אילו נתבקש, היה מסכים להופיע
בתור עד מטעם התביעה במישפט נגד מא הבה
של ליידי ציטרלי ללורנס. לדעת אודן, הרומאן
באמת פורנוגראפי• .בעיניו(של אודן) קנה־מידה
לפורנוגראפיה הוא כל מה שקריאתו גורמת זיק־פה
אצל הגבר״.
אבל יהיה זה עוול להעלים את העובדה כי
לספנדר עצמו יש הבחנות רגישות, שנונות
וקולעות. כך הוא כותב על אותו אודן, כי הלה
היה נכון להשלים עם •בגידותיו״ הסכסואליות
של אחד מחבריו — מטבע הדברים נמנים הומר
סכסואלים רבים עם חוג מכריו של ספנדר —
אבל לא היה מסוגל למחול על אי־דיוק. ספנדר:
•היתה לו(לאורן) סובלנות בענייני מין אבל הוא
היה קנאי לשעונים.״
מובן מאליו שביקר גם בישראל. על חטאי אני
מורה: אחד ממעשיי הראשונים בעת דיפדוף
פתיחה בספר היה לבדוק במפתח השמות אם שמו
של ידידנו א־דל(יודעי ח״ן יידעו מן הסתם למי
הכוונה ולאחרים לא יוסיף השם דבר) אכן מופיע
בו. שהרי משורר ישראלי זה כבר נפגש, לפי
חשבוני, לפחות תריסר פעמים עם ספנדר, כדרך
שטרח לבקר כל אדם נודע אחר שממנו עשויה
לצמוח לו תועלת כלשהי. והנה, נקמה מתוקה:
אין זכר לאיש. כל המאמצים היו לשווא, לפחות
באשר ליומנים. ספנדר שלנו יודע בדיוק את מי
חובה להזכיר ואת מי לא.
לעומת זאת מופיע כאן משורר ישראלי אחר
שבו פגש בארץ, ואפילו בשמו המפורש: המשורר
תשתזס^ ץ3ג 1ל^אשרלא יעלוץ מן הסתם לראות
את שמו נפקד כאן כך. מסתבר שאבאי קורנר
•הפך למנהיג גטו ורשה אחרי שהגרמנים כבשו
את העיר. הוא עזר לארגן את הברחת היהודים
במינהרות ובתעלות הביוב מתוך העיר אל היערות
״.ספנדר מוסיף• :אני משער כי הוא אדם
שבשבילו השואה היא המציאות המרכזית של
חייו, אף כי הוא ידע גם את הטיהורים הסובייטיים
וכן את מאבק היהודים בפלשתינה של ימות המנדאט
והמילחמה אשר התנהלה אחרי ייסוד המרי-
נה היהודית״.
בכלל, סיפור הביקור בישראל הוא אחד הפרקים
המשמימים שבספר. נראה כי מארחיו כפו
עליו את סדר־היום הרגיל: יד ושם, טדי קולק
והארכיבישוף הארמני של ירושלים, כנסיית-
המולד, הרודיון, ביקור אצל הנשיא דאז, מר
אפרים קציר. בביקור בבית־הנשיא משמיעה
אשת הנשיא הירהורים כה נוגים עד כי •נתקבל
הרושם כי היא בוכה״ בדברה על שינאת כל העולם
כולו לכנסת ישראל• .הדמעות היו מדבקות״,

רושם ספנדר .״נטשה (אשתו) ואני הרגשנו, אני
משער, שגם אנחנו מסוגלים בנקל לבכות״.
״אני משער״!
מה פלא שהזוג ספנדר עוזב את הארץ ובאמתחתו
הרושם הכללי כי ״יש בישראל יותר מדי
מרוחו של הכותל המערבי״.
והם עוד לא יודעים את חצי האמת!
ועוד נקודה ישראלית, הפעם משעשעת. אם
ידידנו ב־ה־מ לא זכה לבוא בשער שרק צדיקים
וידועי־שם יבואו בו, הנה משורר ישראלי אחר
זכה להיכנס בו בלא שום מאמץ מיותר. המדובר
ב״הנציג הישראלי א׳״ ,שאינו נזכר בשמו המלא,

סטיבן ספנדר, ו״ה אודן, ת״ס אליוט, טד יוז
אשר ייצג את ארצו בכינוס המשוררים הבינלאומי
שנערך ברוטרדאם בשנת ,1982 בו השתתף
גם ספנדר. כדי להקפיד על דיוק מרבי אני מצטט
את לשון הכתוב:
״דיברתי עם הנציג הישראלי הזועף, בעל
הבעת הבוז, א .הוא התלונן באוזני אלברטו
(דה לאסרדה, המשורר הפורטוגלי, אף הוא
בין המוזמנים) -שעה אחרי שהגיע לכאן -
שעוד לא מצא בחורה שאיתה יוכל לבלות
את הלילה. הוא ביקש לדעת, אם יש דיסקו־שקים
ברוטרדאבי שבהם יוכל לתפוס לו
איזו בחורה. ברור שאלברטו לא ידע מה
להשיב לו. הישראלי אמר שבעצם מתחשק
לו לעזוב את רוטרדאם מייד. בהמשף הערב
פגשתי בו והוא הירצה באוזניי על הבריטים
בארגנטינה(הימים היו ימי מילחמת פוקלנד
נ״ז) .קודם־כל, אמר, הם (הבריטים) לאהיו צריכים לגלות לאיש שהם מגייסים כוח
משימה צבאי. כל העניין צריך היה להתבצע
בסודיות גמורה תוך כדי המשך המשא•
ומתן עם ארגנטינה. אחר״כך הם היו צריכים
להפעיל הרבה יותר חיל״רגלים. אחרי זה הם
היו צריכים לפתוח במיתקפת־פתע בכל
עוצמתם, ובו׳ וכוי. השיחה הזכירה לי, בצורה
בלתי-נעימה, דבר־מה שנתקשיתי לזהותו.
אחר־כך תפסתי שהיא הזכירה לי שיחות
של גרמנים בשנות השלושים. אותו טון
יהיר, אותו ביטחון שמה שהוא אומר אינו
ניתן לעירעור״.
עד כאן ספנדר. ויש עוד הרבה מסוג זה,
זיכרונות וחצאי זיכרונות, מהם שאינם נקיים
לחלוטין מאבק־רי&זעות או לצון. כגון אותה
פגישה עם אלן גינזברג, שבה מבקש אלן
להשמיע לו כמה משירי ויליאם בלייק שאותם
הלחין. ספנדר משיב כי שמע מאודן, שהשירים
אכן טובים. גינזברג מופתע. מסתבר שאורן סרב
בתוקף להניח לו לשיר באוזניו. מייד בראשית
הזימרה קטע אותו חריפות באומרו :״אני מבקש .
ממך להפסיק. זה מביך אותי נורא לשמוע אנשים
שרים שירים שהם עצמם הלחינו. אני לא יכול
לסבול את זה״.
בסיום אפשר לומר. על יומניו של ספנדר שכוחם
מצוי בדיוק במקום שבו מתגלית תורפתם.
אותו חוסר־ביטחון בסיסי בעצמו וביצירתו,
המוליד כל־כך הרבה חיבוטים ובחינות־עצמיות
ומובע כאן בגילוי־לב שאינו מצוי. כך הוא מודה
ש״אני באמת מעריך אנשים הרואים בכל פירסום
הדבק בהם דבר־מה המוני ונתעב ...אילו הופיע
יום אחד צוות טלוויזיה בחצר ביתם כדי לצלם
אותם לצורכי סרט עליהם, היו רואים בכך מעשה
של ניבול מחריד.״ הוא מודה לתומו כי הוא כותב
רצנזיות רק ״מפני שמבקשים זאת ממני, ומפני
שאינני יודע לומר לא.״ הוא יודע היטב שעדיין

לא כתב את היצירה בת־האלמוות שלו, וכי ספק
רב אם יכתוב אותה אי־פעם. וכשהוא חושב על
המוות ״מטרידה אותי רק מחשבה אחת — האם
תיכתב עוד יצירתי בת־האלמוות ״.בינתיים הוא
מוסיף וכותב שירים על העבר, ההווה והעתיד,
משורר ואיש־אשכולות שאי־אפשר שלא לחוש
כלפיו אהדה .״ההווה הוא נקודה קבועה שבה אדם
מצוי. העתיד כתוב בדיו בלתי־נראית אשר כתבה
יתגלה רק כאשר העתיד ייהפך להווה.״ הוא קורא
ספר שנכתב על אודותיו ומוצא כי למבקר האוהד
״אין כמעט שום מושג על המיגבלות שלי ״.ועם
זאת הוא מעריך את הערותיו של מבקר זה ביחס
] לכוונותיו שלו עצמו בכתיבת שיר זה ואחר .״הוא

ולואיס מק-ניט, במסיבה בהוצאת פבר 1963 ,
(המבקר) מבהיר לי מדוע נכשלתי במילוי כוונות
בעיקבות זאת, הוא מחליט לערוך מחדש את
שיריו המקובצים בהתבסס על ניתוחיו והארותיו
של אותו מבקר! הוא מדבר בגילוי משובב ומוגזם
על ״חוסר המיומנות המוחלט שלי בענייני טכניקה
שירית וחוסר ביטחון ביחס לצורה,״ וכן על
״חוסר יכולתו להמציא משהו שהוא פרי דימיון
טהור;״ אולי מבלי להבחין כי בהיעדר זה של
הדימיון ה״טהור״ סוד כוחו כאדם וכאמן כאחד.
הבה ניפרד ממנו בדברים הנוגעים ללב שבהם
הוא עורך את חשבון נפשו:
״המחשבות שהעיקו עליי היו אלה המצויות
תמיד בשולי קיומי: שכישרונותיי נתבזבזו לריק,
שלא עשיתי בחיי(מחיי) שום דבר, וזאת — חרף
העובדה שידעתי בבהירות בלתי־רגילה את החובות
המוטלות עליי: עבודה(שירה) ,אהבה(נישואים)
ואחריות אנושית.״
אכן, מילים היאות למשורר — כלומר, של

אמת•

נתן זך

תרבוטר!

סופרים מותקפים
״ההתקפה הפרועה שהותקף סיפרו האחרון
של עמוס עוז נבעה כנראה מאיזו התלהמות של
ניתוץ אלילים ולוותה, כרגיל.אצלנו, בקורטוב
של צרות עין ובשמץ של קינאה,״ קובל אירי
ברנשטיין במעריב. בקוראו את קופסה שחורה
״קריאה אחרת״ הוא משלב עצמו, אולי שלא
מדעת, במה שבעתיד הקרוב ניתן יהיה לכנות
״סופרים נגד שתיקה ״,מעין מיליציה תרבותית
שתתאפיין בהירתמות מצפונית של יוצרים למען
יוצרים, הירתמות שהיא עדיין בשלב של התגייסות
ספונטאנית, אך גדלה ומתרחבת, נוכח
הלבנוניזציה השוררת בתחום הביקורת, מצב בו
הכל יורים בכל: סונים בשיעים, עלאווים בדרוזים
וכר. ברנשטיין מוסיף ואומר :״אילו היה בשיסוי
זה רק אות לצרות אופקים, ניתן היה להתבונן בו
בסלחנות, אלא שביקורות הגנאי הרבות הן
סימפטום לתופעה סיפרותית שמן הראוי לעמוד
עליה״.
עם כל הכבוד ליוזמתו זו של אורי ברנשטיין,
משורר נקי־דעת, שקול, מאופק ואחראי, אשר
אינו נמנה עם הממהרים אל התיקשורת בענייני
דחולין, עם כל ההערכה להתייצבותו הפומבית
נגד התופעה הנ״ל, דומה כי לא מספיק ״לעמוד
עליה״ ,כלשונו: יש לפעול נגדה ולהילחם בה
כבכל תופעה מזיקה אחרת.
ההתעלמות האצילית מצד סופרים מותקפים,
אותם המגישים לחי שניה בגדלות־נפש, אותם
המאמינים, כי צדיקים מלאכתם נעשית בידי אח
רים
— ובכן, הקו האסטראטגי שננקט עד כה, לא
זה בלבד שלא הוכיח את עצמו כיעיל וכמרתיע,
אלא להיפך. באקלים התרבותי של ימינו הוא
מתפרש כחולשה, ברפיסות וכחוסר־אונים, בהותירו
את המצב בלא שינוי, כלומר, באנדרלמוסיה
מלאה: זה קוטל וזה משבח, זה מגדף וזה מברך.
אומ^ם להערכה המיידית, להד העכשווי ולטווח
הקצרצר אין חשיבות של ממש, ככל שמדובר
בתחומי האמנות: היוצרים הגדולים, למרות
העקיצות, הפצעים וההשמצות, יפליגו אל התודעה הפתוחה של הדורות הבאים, ואילו המבקרים,
ברובם המכריע, יעצרו על קו החוף כדי
לשקוע בחול הרך של השיכחה. בכך אין ספק. אך
בכל זאת, כדי שלא לערער את מה שהוא כבר
מעורער דיו, ואולי אפילו למען ציבור הקוראים,
יש להפר את השתיקה בנושא זה ולהגיב בעוצמה.
באחרונה השמיעו את קולם בכיוון זה גם אחדים
מבין המבקרים עצמם, החשים ככל הנראה
בעוול הנגרם. עמדה דומה לזו של ברנשטיין,
בעניין סיפרו של עמוס עוז, נקט לפני כחודש
מנחם בן, ברשימת״הגנה אשר פורסמה בדבר.
ברוח דומה, נאף באותו יום, הגיבה נילי מירסקי
בהארץ בקשר עם סיפרו של יהושע קנז התגנבות
יחידים. חיזיון דומה של ביקורות סותרות
מתקיים בימים אלה סביב סיפרו החדש של יורם
קניוק בתו וכאילו אין די בכל אלה כדי להצדיק
את עמדתם של אורי ברנשטיין, נילי מירסקי
ומנחם בן, מתרגש ובא מחול־שדים מוכר, סביב
סיפרו של א״ב יהושע מולכו, אשר אך זה יצא
לאור.
כדי לשקף מציאות זו מזווית נוספת, אנו מביאים
מיכתב למערכת, שפורסם במוסף ידיעות
אחרונות, ללמדך, שלא רק אנשי סיפרות מיק־צועיים
חשים במצב המגוחך השורר (ומתמשך)
בתחום הרצנזיה:
בעיתונכם התפרסמה רשימה מאת יהודית
אוריין תחת הכותרת -להמית באהבה״,
הדנה בסיפרו החדש של א״ב יהושע מולכו.
הספר, מבחינתה של הכותבת, מאכזב,
גדוש תיאורים בלתי־רלוונטיים וכן היא
קובלת על המחבר שלא עשה שום מאמץ
(וכאן הכלילה שכך נוהגים כל סופרי ישראל)
לעניין את הקורא (-שום פעלולי מתח, שום

גרויי סקרנות, שום טריקים מבטיחי סיפוק״).
בהעיר ( )13.2התפרסמה רשימה במדור
ספרים מאת אנטון שמאס תחת הכותרת
יהושע הפרוע: חגיגה־ הדנה באותו ספר.שמאס מתאר את הספר -מקסים״ ומוצא את
סוד הק ס ם שלו־ דווקא בכך -שאין בומקדמי־עלילה מותחים ואין בו תהפוכות
גדולות״ .הספר בעיניו -פרוע״ במובן הטוב של
המילה.
כנ״ל אנו מוצאים מבקרי־מוסיקה
שכותבים- :הפסנתרן המבריק שנתן ערב בל
יישכח״ .ועל אותו ערב ואותו פסנתרן כותב
השני- :זה לא היה היום שלו״ ,בסיגנון כתבי-
הספורט.
וכך נמצא מבקרי אמנות כותבים על
אותה התערוכה- :זה סוג ציור נחמד שאפשר
לתלות מעל הספה בסלון״; והאחר מציין
ציור מיקצועי ורגיש״...ועל סרטים - -סרט לאניני הטעם״ לעומת
מבקר אחר שכותב :״הדבר הטוב ביותר
בסרט זה אלה הכורסאות הרכות שאפשר
להירדם בהן״.
נו, אז מה נשאר לנו לעשותי -לקרוא את
כל הביקורות, לצפות בכל הסרטים, להאזין
לכל הקונצרטים, לבקר בכל התערוכות
ולבלוע את כל הספרים. ובא לציון גואל...
הבאתי מיכתב זה כדי להוכיח, כי ציבור הקוראים
בארץ אינו מורכב מבהמות בלבד, וכי
שגה משה דור בצורת התבטאותו כלפי ציבור
הקוראים, בריאיון שהעניק לעל המישמר, שם
אמר כי :״אני חושב שבגלל תודעות די רדודות
של מה שקוראים אצלנו,עם הספר׳ אנחנו עדיין
מייחסים מישקל רב מכפי שהוא קיים במציאות
לחווייתם המשפיעה של משוררים וספרים ״.אומנם
ישנם מי שדואגים להלום בלא הרף באותן
תודעות כדי לרדדן רידוד של ממש, אך אם לשלוף
אצבע מאשימה, הרי שבוודאי אין להפנותה
אל ציבור הקוראים, הניזון ממתווכי־סיפרות דוגמת
אלה שהזכיר אורי ברנשטיין. ואגב, ראוי
לציין כי משה דור, חתן פרם־ביאליק לשנה זו,
נקט לא פעם עמדה פומבית אמיצה בנושא המ
דובר•

שמעון
צמרת

רשות הדיבור

ע תערובתה של ציפ 1רה ברור
תמונה המוסתרת מעץ תאים כמוה כאילו
לא היתה קיימת כלל. כי מתי מוצאת תמונה
את תיקונה? כשיש מי שרואה אותת מתרשם,
אולי גם מתרגש וחווה אותה כהווייתו
הוא. ככל שתמונה אהובה יותר על בני-אדם,
היא עצמה נעשית בעלת ערך רב יותר.
מקובל היה לחשוב כי מי שעוסק בעולם
הצבע והצוחת אינו מיטיב להתבטא בשפת
המילים. נראה שדברים אלה הם נחלת העבר.
לעיתים אני נדהמת להיווכח כיצד פירחי־אמנים
מיטיבים כל־כך להתבטא במילים עד
שהמלל שלהם אף עולה בערכו. לא פעם, על
יצירותיהם.
אני עריץ שייכת לאותם שאין בכוחם
לנתח ולהעריך במילים את מעשה ידיהם.
אני שמחה להשאיר זאת למבקרים ולכתבים
ציפורה ברגר ומיכחוליה
שמלאכתם בכך.
תערוכתי הנוכחית היא וד 25 במיספר —
אגב כתבים. זכורני, בתערוכותי הראשונות
נהגו העיתונאים לבקש ממני לספר להם ״משהו פיקאנטי״ כדי לעורר בדרך זאת עניין
בקוראיהם.
לא שחסרו לי חלילה סיפורים ״פיקאנטיים״ .אך אני ראיתי בעצם הבקשה מעין פגיעה
ואפילו עדות לדלות רגש. כיצד ניתן לבקש מאמן המתמודד במשך חודשים ושנים עם בעיות
של הארמוניה, קומפוזיציה, אירגון החומר וכו׳ לפרוט את כל זה לפרוטות של ״צימוקים״
וסיפורים שאינם שייכים לעניין.
במשך השנים איבדה התנגדותי מחריפותה ונעשיתי סלחנית יותר ביחס לבקשותיהם של
הכותבים. אינני יודעת אם יש בכך התקדמות או נסיגה.
תערוכתי הנוכחית, תקופות, המתקיימת במוסיאון בת־ים, אינה רטרוספקטיבית. לכך עוד
לא הגיעה השעה. אך היא משתרעת על פני שנים רבות. אחת העבודות המוקדמות ביותר
היא זו של אוניית המעפילים פאריטה שעלתה על שירטון בחוף תל־אביב. כשנודע הדבר,
אני זוכרת, ירדתי לחוף בשעה 5לפנות בוקר וציירתי את האוניה, ואני עדיין תלמידה בשנה
הראשונה ללימודי הציור.
ציורים מוקדמים אחרים כוללים סידרת אקווארלים מרחובות תל־אביב בשנות הארבעים
והחמישים. ציורים של בתי־הקפה שלחוף הים, של נמל תל־אביב ששוב אינו קיים, וכן
דיוקנאות של ידידים: אלכסנדר פן, הצייר יחיאל קריזה ועוד. יש כמובן ציורים רבים של
נופי צפת, טבריה וירושלים, ויש גם סידרה של קולאז׳ים תיעודיים שאותם ציירתי בעיקבות
מילחמת יום־הכיפורים.
נדמה לי כי בכל ציוריי ניכרת השפעת האקלים הים־תיכוני שאני כל־כך אוהבת: אורה,
שימשה וחומה של ישראל חמת המזג. זה, בצד התרבות של הציור הצרפתי שממנו הושפעתי
ציפורה ברנד
כה הרבה•

חמחרים
שלנו שלכם

ה מ בוו ר
וה נווי י ה

חבילות שי מכל הסוגים הגדלים והמחירים, הכל לפי
בחירתכם, מתוך המבחר העצום של הדברים הטובים
שלנובקואוס.

החימש החברוני
של יריב סטריז
נולד בחברון, לדויד (ואדים)
אכסלרוד, מהנדס־מחשבים חוזר בתשובה,
שהפך לסופר סת״ם המתמחה
בכתיבת מזוזות כשרות, ולאשתו ענת,
עוזרת גנ4ת, בנם הבכור, חימש(בנו של
נין) לליאון טרוצקי, מי שהיה שר־החוץ
הראשון של ברית־המועצות ולאחר
מכן הקים, כשר־המילחמה, את הצבא
האדום והפר ליריבו הגדול של סטלין,
שדאג לרציחתו, על־ידי שליחיו, במקום
גלותו של טרוצקי במכסיקו. אם־
סלרוד, שאמו היא נכדתו של טרוצקי
(שנולד כלייב דוידוביץ ברונשטיין)
מנשואיו השניים, הוא יליד רוסיה,
שהיגר עם מישפחתו לארצות־הברית,
ממנה עלה ארצה.

בת מרחביה
בברית בני־שם
נחוג יום־הולדתה ה־ 70 של
רות דיין, גרושתו של משה דיין ואם
שלושת ילדיהם. דיין, ילידת מרחביה,
בה שימש אביה, יוצא רוסיה אברהם
שוורץ(לימים מבכירי הפרקליטים בירושלים)
כמורה, טיפחה את תעשיות־הבית
ביישובי״הספר מאוכלסי העולים
החדשים של ראשית המדינה והקימה

קן אופ רשת המבוע הכחול ־ וזגחירה שלבם!
קוסוופ

אלפי מוצרים, אין סוף של צירופים,
מתנות מכל הסוגים, תוי קניה בערכים
שונים, ב־ 200 סניפי קו אופ ו־ 20 בתי
הכל בו של המשביר לצרכן בכל הארץ.
צלצלו עכשיו ליוסי סומך טל.

ילידת־מרחגיה דיין

7551111־ 03

011€

סווס

0וופ

מלאכת־מחשבת
אז את משכית, כמכשיר־שיווק של
מלאכת־המחשבת של יוצאי העדות
השונות. דין גם יצאה, בשליחות אירגון
האומות המאוחדות, לארצות דרום־אמ־ריקה
כדי לפתח בהן, על סמך׳נסיונה
בארץ, את תעשיות־הבית המקומיות,
מה שלא מנע ממנה לעסוק כל אותו
זמן בעיסוקים ציבוריים, כולל הקמת
ברית בני־שם, אחר מילחמת־ששת־הימים,
לקירוב שני העמים בארץ.

אוויראי גרתי
בנמל יפז
נפטר בגיל ,89 משה רוזג־בדג,
איש רפוס ומי שהיה, לפני 60

והק שו

המסעדה הטסיניתבעיר
טרמפ לחייל

או ל ם הכי סי ני ת ב עי ר
הי א ה סי ני תהיפה ״ מקאר
ב ה או כ לי ם סי ני תומב לי ם סיני ת.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 17ש״ח.

יש סינית ויש סיניות

משלוחים הביתה וקייטרינג

רח׳ ירמיהו 7תל־אביב טלפון 5464273,5464311 :־03
חניה חינם לכל אורחי המסעדה.

שנה, מפקר בית׳׳ר תל־אביב ולפני 50
שנה, ראש המטה הראשון של האירגון
הצבאי הלאומי, הידוע יותר בראשי
תיבותיו אצ״ל. אחר שרוזנברג, יליד
רוסיה, שירת גם בחיל־ההובלה הצארי
וגם בחיל־האוויר של הרפובליקה ה־גרוזית
קיצרת־הימים, שקמה בשלהי
מילחמת־העולם הראשונה *,הוא עלה
ארצה והיה לפועל בנמל יפו, אך התבלט
עד מהרה בין חברי אירגון ההגנה,
שממנו פרש משנראתה לו מבליגה מדי
והוא נתן את ידו לייסוד אירגון ההגנה
ב׳ התוקפני יותר, ממנו נולד, בסופו של
דבר, אצ״ל.
* רוזנברג לאהס תפק בשר 1ת1
בשני צב אות אלה, התנדב, במיל-
חמתיהעולם השניה, בגיל 42לצבא
הבריטי יחד עם בנו.
העולם הזה 2586

מרים
מי מיני

מזל החודש:
טדה מיבחן
הדדי

היא מעדיפה לפתוח את הדלת בעצמה
ולהצית את הסיגריה שלה מבלי לחכות
שאתה או גבר אחר יעשו זאת למענה.
היא משתייכת לאירגונים מסויימים.
היא מוחצנת ואוהבת להתבלט.
היא מעדיפה חברת גברים על חברת
נשים.
יש לה התפרצויות כעס בלתי מובנות.
קשה לה לקבל ביקורת.
היא חותרת להיות הדומיננטית ביחסים
שלכם.

היא. אתה מכיר אותה כפי שהיתה רוצה
שתכירה. יחסיכם מבטיחים רבות, ובהחלט
יכולים להתפתח למשהו רציני. אם זה עתה
נפגשתם, תוכלו לשמוח לקראת העתיד
המשותף.

6 0 - 5 1נק 1ד 1ת
היא טליה אופיינית מאוד, ונראה שאתה

30 - 20 נקודות
אשתך או חברתן היא טליה מאוד לא
אופיינית. יתכן שחלק מהכוכבים שלה
ממוקמים במזלות האוויר -דלי תאומים
מאזניים -ואולי בני מזלות אלה יתאימו לה
יותר.
אבל ייתכן שאתה פשוט אינך מכיר

הוא מחשיב את עצמו כנהג טוב.
קורה שהוא מחוספס, גם וחסר התחש בות
בעת מעשי־האהבהז
קשה לו להביע רגשות עמוקים.
הוא נהנה ממותרות.
כשלא בא לן לאהוב, בזמן שהוא מעוניין
האם הוא נפגען הוא לא רגיש כשנוגעים בו.
הוא משאיר את עבודות״הבית בלתי
גמורות.
הוא צריו לרומם את האגו שלו לעיתים
קרובות.
הוא נהנה מספורט או תחום ספציפי
בספורט.
הוא מפלרטט עם חברותיין באופן קבוע.
הוא חושב שאת מפלרטטת עם חבריין
לעבודה.
הוא חבר באירגון כלשהו.
יש לו אופי קנאי.

30 - 20 נקודות

האם אתה מכיר את בת זוגן, אשתן,
חברתן בת מזל טלה! היא מכירה אותן
הטלהו להלן מיבחן־בזק שחובר על-ידי
האסטרולוגית הבריטית טרי קינג. ענו
בכנות על השאלות ורישמו ליד כל תשובה
מקבל זאת, אפילו שזה בהחלט קשה לן.
את הנקודות - 3 .כן; - 2לפעמים; - 1לא.
בכל אופן, כדאי שתשים לב: היא טיפוס
היא מעדיפה שתהיה לה תילבושת אחת
קשוח למדי, אוהבת להישאר מיסתורית
5 0 - 3 1נקודות
יקרה מאשר שלוש זולות.
משהו. אם היתה לה תוצאה טובה בשאלון
קורה שהיא כועסת עלין כשאתה לא
זוהי תוצאה טובה. את מכירה את הטלה
כמו זה, נראה שאתם נמצאים יחד זמן רב
מסכים להתווכח.
שלן טוב כפי שהוא מעוניין שתכירי אותו.
ומתחילים לראות האחד את השני כדבר
אנשים חלשים נדבקים אליה.
את לא צריכה להעמיק לחקור, התמונה
מובן מאליו.
היא מתרשמת ממתנות ראוותניות.
ברורה ומאוד חיובית עבור שניכם. נראה
בלבד.
יהיה לה קשה להיות עקרת־בית
#האם את מכירה את הגבר בן
שיש לכם בסיס של יחסים טובים, יש לו
היא טיפוס מארגן.
אישיות חזקה. הוא יודע מה הוא רוצה
האם תוכל להביא עימן שני חברים
מזר טרה תברר. בערך, שותפך?
מהחיים ויכול להשיג את זה, ואת צריכה
לארוחה מבלי להודיע לה מראש!
לתמוך בו ולעודדו.
הוא מתרעם כשמזכירים לו שגיאה מן
היא אימפולסיבית.
העבר.
יש לה חלק חשוב בהצלחתן בתחום ש בזמן שלו מההופעה עניין עושה הוא הקריירה.

0 - 5 1נקודות
הוא מתלבש.
היא מעדיפה להיות המובילה במיטה,
הוא נוהג לשכוח באופן קבוע את יום־
האם הוא מודע לכן שאת מכירה אותו
ואף מתלהבת מכן.
הולדתן.
כל-כן טובן רוב הטליים מעדיפים לראות
אם אתה עסוק בענייני עבודה והיא אותה. כדאי שתתפכח, לפני שיהיה מאוחר
אותך.
לקרוא לו קשה
את עצמם כאתגר לכל אשה, אחרת הם מתנשארת
לבד, היא תעדיף לבלות בבית או מדי.
הוא מתעצבן כשאת מצווה עליו.
חילים להשתעמם. בכל מיקרה, הוא טלה
לצאת לבלות בחברת ידידי ם.
נקודות

־ 31 קשה לו להתנתק מהעבודה כשהוא מגיע
אמיתי לטוב ולרע, ועם זה תצטרכי להת האם
היא תודה שהיא תשושה וחסרת-
מודד ולהשלים.
הביתה.
זהו ניקוד מצויין, לפחות מנקודת ראותה
כוחן

ה יא טינוס

או שכלל אינך מבירה את בעלך, או שהוא
אינו טלה אופייני. אפשרי שיש במפת
הלידה שלו ממזלות המים -סרטן, עקרב או
דגים. אולי השאלון הזה יעזור לן ללמוד
עליו ולהכיר אותו טוב יותר.

קשוח למדי
ואוהבת רהישאו

מיסתווית, והוא
יודע מה הוא רוצה

ה״ 25 וה־ 26 בחודש יהיו מפתיעים. ד רן
חברים טובים תגיע אליכם אינפורמציה
חשובה, שיכולה לקדם
שאיפות שעד היום לא
הצלחתם להשיגן. זה
קשור בתחומים רבים,
אך בולט מאוד בתחום
הקריירה. צפויות גם
היכרויות חדשות, ולאו
דווקא לשם התקשרות
רומאנטית, המעגל ה21ב
מרס ־
20באפריל
חברתי יתרחב ובמשך
הזמן המכרים החדשים
יגרמו לשינוי מעניין בחייכם. ה 29-בחודש
משמעותי לגבי החלטות שאתם מקבלים.

אתם מתחילים להרגיש עייפות וקצת
בדידות. רוצים לבצע שינויים. להכיר אנשים
חדשים ולחרוג מן השיג־רה.
אבל זה לא כל־כך
פשוט -בכל פעם אתם
נאלצים לשנות תוכניות
ברגע האחרון. הבריאות
גורמת לחלק גדול
מהעיכובים, זהו חודש
קצת רגיש מהבחינה
הזו. ובכל זאת. חברים

לא יתנו לכם להתרחק 1 2
מהחברה ויאלצו אתכם
להשתתף באירועים חברתיים מהנים. ה־30
וה־ 31 מסוכנים לאלה הנמצאים בדרכים.

ה״ 26 עד ה 28-בחודש יהיו קשים, התלב טויות
בקשר לבעיה מסויימת שהתעוררה
בעבודה לא יהיו קלות,
ויהיה עליכם להילחם
ברצונותיהם או דרישותיהם
של עמיתים לע בודה.
יתכן שתצטרכו
לבצע שינוי במקום, בתפקיד
או בדרן שעליה
החלטתם. פנו לעזרתם
של ידידים והתייעצו
עימם, נראה שהם יוכלו
למצוא פיתרון מוצלח
ונכון לבעיות. אנשים שמהם התאכזבתם
הראו סוף־סוף לבל את פרצופם האמיתי.

הקריירה ממשיכה להמצא במרכז העניינים.
לא יעזור לכם -השינוי חייב להיעשות.
מדובר על כן כבר זמן
רב, כל מה שצריך זה
לתת את הדחיפה האחרונה
-ולצאת לדרך.
נראה שאינכם מעזים
לקחת סיכונים -אבל
יהיה חבל א ם לא תעשו
זאת. מכיוון שימים אלה
חשובים מאוד וקובעים
21 ביוני ־
20 ביולי
את היכולת שלכם להצליח
מאוד. נסיעה לחו־ל
עולה על הפרק. באהבה -שוב מתחילה
תקופה חדשה ומרגשת כדאי לחשוב על כן.

ב 25-בחודש צפויות פגישות רומאנטיות,
משמחות ומפתיעות. אן ה 26-עד ה־28
מאוד לא נוחים, מצב
הרוח וההרגשה הכל לית
יהיו קשים, הברי אות
שלכם או של אחרים
תגרום שוב לדאגה,
זו לא התנהגות נכונה,
להזניח את בריאותכם
ולהתעלם ממה שקורה,
רבים מכם כדאי שיגשו
לבצע בדיקה בקשר ל מצב
הלב. ה־ 29 בחודש
יום רגיש, לפתע יעלה בדעתכם רעיון לצאת
לנסיעה או לפנות לתחום חדש לחלוטין.

העול המוטל עליכם קצת כבד מדי, מוכרחים
למצוא דרך להתפנות ולהשתחרר ממה
שלקחתם על עצמכם.
בקצב כזה לא רק שלא
תוכלו לעזור, אל א תמצאו
את עצמכם תוך זמן
קצר מפסיקים לתפקד
ונאלצים לשכב במיטה
ולהבריא. בתחום הרומ
אנ טי עומדת להתחיל
22ב או גו ס ש -
תקופה מעניינת, עכשיו
22בספט רי ב ר
נמשכים אליכם בעיקר
בני מזל עקרב ודגים.
בתחום הכספי צפויה הפתעה נעימה, כספים
עשויים להגיע מירושות או הגרלות למיניהן.

1תונה

התחום הרומאנטי יעסיק אתכם רבות ב תקופה
זו, ובמיוחד בשבוע הקרוב. מלבד
ה־ 27 וה 28-בחודש,
בשאר השבוע אפשר
לומר שאתם חוגגים.
אנשים שהיו קשורים
בעבר חוזרים לפתע ו תופסים
מקום חשוב,
הם אינם מקבלים תשו בה
שלילית ולפתע יתברר
שבעצם חברתם
נעימה ומבוקשת. גם
קשרים חדשים עומדים
להתחיל, ההיכרויות יהיו בעיקר בעת נסיעה
או במקומות שבהם לא הייתם מצפים
לאחר חודש מאומץ וקשה צפוי לכם שבוע
עם קצת יותר הנאות. זה לא אומר שתוכלו
להשתחרר מהעבודה הנוספת
שהוטלה עליכם.
אין ספק שגם השבוע
תקדישו שעות רבות לעבודה,
א ן לצד העבודה
יש דברים נוספים, והפעם
מדובר על אהבות.
לא רק שבני זוג מביעים
חרטה על התנהגותם ופגיעתם
בכם, אל א שעכשיו
תפגשו במיקרה
עם מישהו שבו הייתם מאד מעוניינים בעבר
וזו היתה משימה בלתי אפשרית להשיגו
ה 26-עד ה* 28 מאוד לא נוחים ומאכזבים,
שוב צפויות בעיות בבית, יתכן שבני מיש׳
פתה אינם בריאים ומבקשים
את נוכחותכם
בקירבתם, זה לא פשוט,
מכיוון שלשם כן תצטרכו
לשנות תוכניות
בעבודה או לעכב נסי עה
מתוכננת. היוצרים
והאמנים שביניכם יהנו
מהשגים חשובים הש בוע,
כדאי מאוד להתמסר
לפיתוח הרעיונות,
התוצאות ידברו בעד עצמן. סיכון כספי,
עיסקי או אחר -יוכיח את עצמו כמוצלח.

חיי החברה נעשים חשובים מאוד, לפתע
תמצאו א ת עצמכם מוקפים בידידים ודורשי
טובתכם -זה לא הזמן
לשבת בבית. כדאי כבר
ל ת כנן: א ת נסיעותיכם
הבאות. החודש הקרוב
יאפשר לכם להכיר אנשים
מסוג חדש, אין
צורך להידבק דווקא
לישן ולמוכר, צריך לתת
הזדמנות למשהו חדש.
גם בתחום המיקצועי
כדאי עכשיו לחשוב על
שינוי. ה־ 29 עד ה־ 31 יכולים להיות מסוכנים
בדרכים ובמקומות אחרים. כדאי שתיזהרו.

ה 25-וה 26-בחודש חשובים לכם. אם אתם
רוצים להשיג דבר מה ולקדם את ענייניכם
עליכם להיפגש עם ידידים
או עם בגי המין
השני, שמובנים לבוא לעזרתכם.
אינכם בטוחים
בקשר לעתיד ה־מיקצועי,
אן עכשיו נפ תחת
שוב תקופה טובה,
שבה תוכלו למצוא את
124 12* 2 2 0־
המקום הנעים והמועיל
18ב סנ רו א ר
מבחינה כספית. לא כדאי
לדחות את ההח לטות,
יתכן שעתידכם הקרוב קשור בקשרים
עם חו־ל. אם זה קורה -זה סימן טוב.

מאוד חשוב לקחת יוזמה, ואף להעז ולבצע
דברים שבדרך כלל הייתם נזהרים מלעשות.
בעבודה כדאי להראות
יותר מעורבות, ואם אפשר
-לקחת את הפיקוד
ולהתנהג בתקיפות ובהחלטיות.
עכשיו אתם
עומדים לפני התפתחות
טובה בכל הקשור לכס פים,
זה קשורבין השאר
בבחירתכם את הכיוון
הנכון בשטח המיקצועי.
זה לא הזמן להסס ולחשוש.
נסיעות שתבצעו ב־ 30 או ב־31
יכולות להיות מסוכנות -כדאי שתיזהרו.

נישואין נופח ירושלים תראב־נ
חבריה של בימאית־הטלוויזיה ורדינה ארז, אחותה של אופירה נבון, התחלקו לשניים בשבוע
שעבר.
חלק ממש התעצבו על ליבם כשנודע להם שמשה גיא, אבי בתה של ורדינה, נשא אשה. החלק
השני אמר שדווקא טוב שגיא סוף־סוף נשא אשה, כי רק כך תפסיק ורדינה לקוות שיום אחד יבוא גיא
אליה ואל בתה, בת־אל.
ארז וגיא נפרדו סופית עוד לפני שורדינה ילדה את בתם המשותפת, אולם תקופה ארוכה מאוד
קיוותה ורדינה שהוא יחזור אליה. מאותה הסיבה היא גם לקחה חופשה ארוכה ונסעה לארצות־הברית,

ניצחה את
לונג־איילנר
אני לא יודעת אם כבר הספקתם להכיר את
סיגלית גל, היחצנית. אבל אני בטוחה שבקרוב
תשמעו עליה הרבה מאוד. לפני כמה שנים היה
לסיגלית רומאן ממושך עם בחור אמריקאי בשם
ג׳ו בליביה, שחי בלונג־איילנד, העושה חיל
וחיים.
אחרי רומאן טלפוני ארוך נסעה אליו סיגלית,
כדי לראות איך זה לחיות בגולה. היא גרה עם
הבחור האמריקאי ואהבה אותו, אבל זה לא הספיק
לה, ולכן החליטה למלא את יומה גם במשהו
מועיל, כמו לימודים.
ומה היא למדה שם, לדעתכם? למדה להיות
קרופיה, זאת אומרת מנהלת מישחקי־רולטה
ושאר מזלות.
אחר־כך אמר לה המזל שלה לחזור ארצה. והיא
חזרה והמשיכה לטלפן לחבר בלונג־איילנד, וערב
אחד היא אמרה לו שכן, היא מתחתנת איתו, ובערב
השני היא אמרה שהיא לא רוצה להתחתן
איתו, כי היא רוצה לחיות בארץ. ככה זה נמשך
המון זמן, ובזק הרוויחה עליהם הון־תועפות.
עכשיו נגמרו השיחות הטרנס״אטלנטיות, כי
סיגלית פגשה את אחד הפנויים הכי־מבוקשים
בארץ, הרי הוא אורי עליזי, ודווקא לא היה לה
קשה להחליט שהיא רוצה להיות החברה הקבועה
שלו.
אומריד לי שהם ביחד רק שבועיים, אבל העשן
של האהבה מיתמר גבוודגבוה.

ורדינה ארז עם משה גיא
שתפסיק סוף־סוף לקוות
כדי לגרום לגיא געגועים לבתו הקטנה. ואומנם, גיא התגעגע נורא לילדה, וכדי לא להיות עצוב
מגעגועים הוא פשוט מצא אשה יפה ומקסימה, שהקלה עליו את הגעגועים לבתו.
האשה היפה היא עורכת־הדין מירי ארזי, הידועה בארץ כאחותו של אפי ארזי מסייטקס, אבל
בירושלים היא ידועה פשוט כ״פצצה של ירושלים״.
כל זה היה לפני שנתיים. השבוע הם נישאו, לשימחתם של כמה וכמה אנשים, ולצערם של כמה
אחרים.
מועדון רזוגות מעורבים באחרונה נעלמו עיקבותיה של מירי בך
דויד, מי שהיתה פעם, מזמן, נערת־ישראל,
ואחר־כך סתם יפהפיה שנישאה לשלום פנס־טר,
בעל המועדון, והתגרשה ממנו, ואחר זמן
לא־רב נישאה שוב ליגאל רוזנברג, הידוע כבעלה
הראשון של הדוגמנית היפה חני פרי.
גם מיגאל רוזנברג התגרשה מירי לא״מכבר,
ודווקא כשחזרה לשוק הפנויים והפנויות, נעלמו
עיקבותיה.
שלחתי כמה שפיונים בעיקבותיה, אבל הם
חזרו בידיים ריקות. אז עלה בדעתי הרעיון שהיא
מתתבאה בכוונה. ולמה בחורה פנויה ויפה מתחבאת
בכוונה? או, אז מייד הבנתי שיש, כנראה,
איזה גבר שהוא לא־פנוי, במידה זו או אחרת.
ואיפה מחפשים זוגות שמנסים להסתתר מהציבור
וממני? או, אז החלטתי לגלות גם לכם.
בקריית־קודש נתניה יש מועדון מאוד מהודר
ואלגנטי וסולידי ודיסקרטי, שרוב חבריו הם
זוגות מעורבים, כלומר היא נשואה והוא פנוי או
להיפך. שם במועדון הם שותים ואוכלים ורוקדים
ומסתתרים מעיני הפלביים הפטפטנים של תל״
אביב.
איך שחשבתי על הרעיון הזה, קראתי לשפיון
שלי, שמתי לו על היד גברת אחת קצת נשואה,

מירי בן־דויד־ם נסטר־רוזנברג־ו?
עוד אין לו פתק
ואמרתי להם ״קדימה, למועדון מס׳ 1בנתניה״.
הם הלכו, שתו, אכלו, רקדו ונהנו, ובסוף גם הביאו
לי את האינפורמציה המבוקשת.
כן, מירי בן־דויד נמצאת שם, מחייכת ברוך
לעבר יהודה ה־דיאס, מנהל מכון־מכבי בר־מת״וזן,
הנמצא בהליכי־גירושין מאשתו, אבל עוד

עבע\>ו
כולם
מכ*ר>ם
אותו

אורי עליזי
רק,בזק״ הרוויחה
אשתו עורכת־הדין. היא פתחה מישרד משלה,
ועושה בו חיל, והוא הסתפק בעבודתו בפרקליטות.
עובדה זו, כך אומרים לי, גרמה לסיכסוכים
בין בני־הזוג, כמו שתמיד קורה כשהגברת מצליחה
יותר מהארון.
אם נכונים הדברים האלה ששמעתי, אני בטוחה
שאחרי מישפט דמיאניוק יחזור השלום ותחזור
השלווה לבית שקד, כי היום כבר כולם מכי־ ,
רים את מיכאל שקד, וחלק גם מאוד־מאוד מחבבים
אותו.

אני רואה אותו יום־יום בטלוויזיה וחושבת
לעצמי איזה בן־אדם נחמד, חם, רגיש ועדין.
הכוונה לעורך־הדין מיכאל שקד, אחד מעורכי-
הדין של התביעה במישפט דמיאניוק.
אני אוהבת את קולו העמוק, ואת העדינות
שבה הוא מתנהג כלפי כל הסובכים אותו, והכי
מרגש אותי שהוא הולך צמוד לקופסה של מיטם־
חות־נייר, שאותן הוא מגיש לכל הדומעים
במישפט.
כשראיתי אותו בפעם השלישית, התעורר בי
יצר־השדכנות, וחשבתי על כמה מחברותיי הרווקות
שהיו לבטח רוצות בעל כזה נחמד ועדין. אז
הלכתי לברר את מצבו המישפחתי של העורך־דין
שקד, והתברר לי שחברותיי הרווקות ישארו
כנראה ברווקותן עוד זמן מה כי מיכאל שקד כבר
נשוי.
הוא נשוי עם עורכת־הדין אלישבע שקד,
בתו של יחזקאל סטימצקי מסיפרי־סטימצקי.
אז אחרי שביררתי את הפרטים האלה, מתוך
אינרציה המשכתי לברר, ומה שנודע לי דווקא
ציער אותי. מסתבר שעד למישפט דמיאניוק היה
מיכאל שקד עורך־דין לא כל־כך ידוע, לעומת
אין לו פתק.
נתתי לשפיון שלי פרוסה עבה של עוגת־שוקולד,
ולעצמי נתתי טפיחה הגונה על השכם.

מיכאל שקד
הגברת מצליחה יותר מהאדון

שידור
צל״ש
הוכחות רצנחרה
• לחנן עזרן, כתב הטלוויזיה, על
כתבה רבת־פרטים על הקשרים המיס־חריים
והביטחוניים שבין ישראל לד־רום־אפריקה.
בשבוע שבו החליטה הממשלה
שלא לחתום עוד על חוזים
מיסחריים עם מדינת־האפרטהייד, ערך

ורצה לראות את המקורות שעליהם
הסתמך עזרן כשהביא את הנתונים. הוא
לא היה מוכן להסתפק בעיתונים המופיעים
בחדל, והמדווחים על הנושאים
האלה, ועזרן נאלץ להביא לו
ספרים, שעליהם הסתמכו העיתונים
בחו״ל.

מאחורי המיקרופון
הטלוויזיה תרמה שיר

כתב עזרן
צנזורה
:עזרן הצגה מקיפה של המוצרים שאותם
מוכרת ישראל למדינה זו, ובכללם
נשק ותחמושת. הוא חשף סקופ
של שיתוף־פעולה בין שתי המדיניות
! בעניין הלביא.
עזרן ערך את כתבתו ברגע האחרון,
ביום השישי ב־ 6בערב, זמן קצר לפני
שידור מהדורת מבט ליל־שבת. זמן
רב ישב עם הצנזור, שהקפיד על כל
פסיק ותג ככתבה, הצנזור דרש הוכחות

גלי־צה״ל בלחץ. השירותרום, שנערך
בכל שנה ביום־העצמאות, ייערך
השנה בסתם יום של חול, ב־ 30 באפריל.
ההחלטה על קיום השירותרום
התקבלה לפני שבוע בלבד. עד אז
נראה היה שהוא לא יתקיים כלל, בגלל
המילחמות שבין ליב־י לבין האגודה־למען־החייל.
לפי
ההחלטה ישתתפו שני הגופים
בשירותרום. בגלל מצב זה, לא היה
סיפק בידי אנשי־התחנה להתארגן כראוי,
והכל נעשה תחת לחץ ובאילתור.
כך לא הספיקו לארגן את מופע
הפתיחה לשירותרום, שהוא, בדרך־
כלל, מופע גדול ויוקרתי. למרבה המזל
נתרם המופע כתרומה הראשונה לשי־רותרום
על־ידי אגודת קרן־אור, ע־מותת־מתנדבים
מצרפת הקיימת מאז
מילחמת ששת־הימים, האוספת כספים
לחיילים. אנשי העמותה אירגנו מופע
גדול, אחרי שחנכו שתי בריכות־שחייה
בשני בסיסים של צה״ל בערבה. את
המופע החליטו לתרום לשירותרום,
,והוא היה מופע״הפתיחה והתקיים
בשבוע שעבר בירושלים.
בעייה נוספת, שעלתה על הפרק,
היא שיר השירותרום. בכל שנה,
כשיש די זמן, מזמינה התחנה הצבאית
שיר מיוחד. השנה לא היה זמן. למרבה
המזל נודע שחיים חפר כתב שיר חדש

לא כלא שכם
לכתב הטלוויזיה אלישע ׳טפי־גלמן,
יש, כנראה. בעיות־ראייד״
השבוע, כשדיווח על מישפט־דמי־אניוק.
טרח לומר לצופים כי באותו
היום הופיע הנאשם באולם-המישפס
כשהוא לבוש באופן שונה מהרגיל.
״הנאשם נכנם לאולם כשהוא לובש
חולצה של כלא-שכט״ אמר שפיגלמן.
ואכן, דמיאניוק לבש חולצה כתומר״
שעל הכיס שלה היו כתובות שלוש
אותיות עבריות.
אילו היה שפיגלמן טורח וקורא את
האותיות בקפתות, היה מגלה שהן
ש.ב.ם״ שפירושן שרות בתי־הסוהד,
ולא שכם.
באותה מהדורה שגו גם הקריינים
בשמו של מרק או׳קונור, פרקליטו של
הנאשם, וקראו לו בטעות ג׳ון — שמו
הפרטי של הנאשם.

כתב שפיגלמן
מוז זה ש.ב.ס.ז

ללהקת הכל־עובר־חביבי. השיר צולם
לטלורזיה, והיה אמור להיות משר
דר בפעם הראשונה ביום־העצמאות.
בתיה שושני־־אגסי, דוברת התחנה,
שאלה את אנשי-הלהקה אם יהיו
מוכנים לתרום את השיר כשיר השי־רותרום,
והם נעתרו. אחר־כך פנתה גם
לרפי גינת, מנהל מחלקת־הבידור
של הטלוויזיה, וגם הוא נעתר ותרם.
לבסוף ביקשה את רשותו של חפר,
המחבר, וגם הוא הסכים. השיר נקרא
ארץ התיקווה, והלחין אותו גיל דור.
הוא הושר בפעם הראשונה במופע־הפ־תיחה.

מיכתב
ההתפטרות התקבל שולה קורץ, מזכירתה של רעיה
גניאל, מנהלת המחלקה למישדרי-
תעודה בקול־ישראל, הגישה מיכתב־התפטרות.
גניאל קיבלה את התפטרותה.
מאז
נכנסה גניאל לתפקידה כמנ־הלת־המחלקה,
לפני כמה חודשים, אין
שוררת אידיליה בינה לבין מזכירתה.
קורץ, העובדת במישרה זו כבר תקופה
ארוכה, ניהלה למעשה את המחלקה
בזמן כהונתה של אסתר ברזל, שהי-
תה נעדרת לעיתים קרובות.
כשהגיעה גניאל לכיסא המנהלת,
היתה צריכה קורץ להסתפק בתפקיד
המזכירה. אך בין השתיים התגלעו
חילוקי־דעות רבים ותכופים, וקורץ לא
ודתה מוכנה לקבל תמיד את רעתה של
גניאל. היא איימה לא פעם שתעזוב את
התפקיד, ולבסוף הגישה מיכתב־הת־פטרות
וביקשה שימצאו לה תפקיד
הולם אחר.
התפטרותה התקבלה, ובינתיים לא
נמצא עבורה כל תפקיד.

סיקור או חופשה
רזי ברקאי, כתב קול־ישראל ל־ענייני־מיפלגות,
חזר לפני כמה ימים
מחופשה. היא לא היתה מתוכננת, אלא
יצאה לפועל מכורח נסיבות משונות.
ברקאי נשלח לסקר את ישיבת תת־ועדת־הכנסת
הבודקת את פרשת פו־לארד,
שהתקיימה בתל־אביב. הוא הר
דיע לשולחיו שזה אינו התחום שלו,
ונוסף על זה הרשות אינה משלמת לו
שעות נוספות, והוא מסרב לצאת לכתבה.
יגאל
רום, מנהל מחלקת־החד־שות,
פנה לברקאי והודיע לו חד־משנד
עית שייצא לכתבה, ואם לא — שייצא
מייד לחופשה. ברקאי העדיף לצאת
לחופשה.
השבוע חזר מחופשתו ונקרא לבירור
אצל גירעון לב־ארי, מנהל הרדיו.
העניין
הועבר לבדיקה לאריה
א מר, מישנה־למנכ״ל־הרשות, ואחרי
הבדיקה ייתכן וברקאי יוזמן לאורי
סורת, מנכ״ל הרשות.

יו״ר ינון ועוזר־לשעבר רט
-רשת הצביעות׳

קשריו של

המדיני נסיעתו של מיכה ינון, יו׳׳ר ר•
שות־השידור, לדרום־אפריקה, לא נשמרה
בסוד. היא פורסמה (לראשונה
בהעולם הזה) ואף יצרה סערה לזר
קטנה. מי שרגזו במיוחד היו אנשי
מישרד-החוץ, שיזמו החלטה שלפיה
לא יסעו אישים רישמיים ישראליים
לביקורים בררוס-אפריקה.
פירסום הידיעה בעיתונות הביא את
יצחק רט, היום חבר המפד׳׳ל ובעבר
עוזרו של ינון, שאף הוא חבר המפד׳׳ל,
לכתוב מיכתב לעיתון הצופה.
המיכתב, שבא כתגובה על. פיר־סומים
בהצופה על נסיעתו של ינון.
הופיע בגיליון היום השני, ונאמר בו:

בתוככי הרשות
טדפ 11 מהפרקליט
הוועד־המנהל של רשות־השידור דן
השבוע בהחלטת. בית־הדין לעבודה
להשוות את שכר העובדים העיתונאיים
ברשות־השידור לשכר העיתונאים
בעיתונות הכתובה. לפי החלטה זו
אמורה הרשות לשלם לעובדים תוספת
של שישה אחוז.
מישרד־האוצר אינו מעוניין לשלם
את התוספת. גם פרקליטות המדינה
חושבת שההסכם שהושג עם העובדים
אינו מוצלח, ודורשת מן הרשות לערער
על פסק־הדין.
באמצע ישיבת הוועד טילפן אלי
בן־טובים, האיש הממונה על הסכמי-
השכר בפרקליטות המדינה לעמרם
עמר, מישנה־למנכ״ל לענייני כוח־

״הצופה נפל קורבן לרשת הצביעות
של מישרד־הוזוץ הישראלי, שמפרסם
בהבלטה הודעת־גינוי נגד נסיעתו של
יו״ר רשות״השידור לדדום־אפריקה...
מי שאינו יודע את מקורם של הפיר־סומים,
מוטב שילמד ויכיר את הקשרים
החברתיים והפוליטיים של אותו
דוקטור מדיני, שיש לו במיקרה חבר
בלישכת הפירסום הממשלתית, שהוא
במיקרה, או שלא במיקרה, קשור למאבק
של איוש מישרת הידר ברשות-
השידור.״
״הדוקטור המדיני׳ הוא הד׳ר יוסי
ביילין, המנכ״ל המדיני של מישרד־החוץ,
ו״החבר סלישכת־הפירסום הממשלתית״
,דוקטור גם הוא, הוא יש*
ראל פלג, מנהל לישכת־העיתונות־הממשלתית,
חבר הוועד־המנהל של
רשות-השידור, ומועמד־המערך לתפקיד
ידר־הרשות.
אחרי שפלג קרא את מיכתבו •של
רט בוזצופה אמר :״אני מאשר את
הידידות שביני לבין הד״ר יוסי ביילץ.
יש לנו גם שותפות־לדרך. אך מעולם
לא הכתבתי למישרד־החוץ שום הוד־עה.

אדם,
וביקש שהוועד יחליט אם הרשות
משלמת או לא משלמת את התוספת.
אם הרשות אינה משלמת, הסביר בן־
טובים, היא חייבת להגיש בקשה לעיכוב
ביצוע פסק־הדין. אם לא מבקשים
בקשה כזאת, חובה על ההנהלה לשלם
את התוספת, אחרת זה יהיה ביזיון בית־המישפט.
הרשות
נמצאת במילכוד: אם תשו־לס-התוספת,
זו עבירה על חוק התקציב,
אם אין משלמים, העובדים ינקטו
בעיצומים ויסכנו את שידור תחרות
קדם־האירוויזיון ואת מישחק־הגמר
האירופי בכדורסל, שבו מופיעה מכבי
תל״אביב.
בינתיים אין החלטה לשום כיוון.
האוצר, מצירו, דורש להוריד ממשכורות
העובדים את החלק מהתוספת

שכנר שולם.

עגת סדמפטי ₪

יק ,? 6״י *דיים דשים כאחך
ן היקי 0

בו ק המזרח()$

העולם הז ה 2586

^ ב 0י ג/7
(המשך מעמוד )5
המילים שהיא אינה מאמינה לעורו־הדין
שפטל, והיא מבקשת לראות את
המיסמכים שעליהם הוא מסתמך במו
עיניה, פנה הסניגור לבית־המישפט
וביקש שיתערב. אבל השופט לוין רק
הניד בראשו ואמר :״זו הרגשתה!״ הוא
סירב להתערב ולהעיר לעדה שהיא
נמצאת בחקירה נגדית, וכי עליה לענות
על השאלות בנימוס, ולא לתת לסניגור
ציונים.
אבל נראה כי מבחינה מישפטית, מה
ששבר את הסניגורים והכריע את הכף
היה השאלה של הוכחת הזיהוי שעשה
ניצול־שואה שנפטר, בשם טורנובסקי,
לאיש האס־אס פדרנקו, בבית־המישפט
במיאמי. מאחר שרדיווקר סיפרה ש־טורנובסקי
זיהה את דמיאניוק ממבט
ראשון, היה זה חשוב מאוד לסניגוריה
להראות לבית־המישפט מה מישקלו
של הזיהוי הזה. לשם כך רצו הסניגורים
להוכיח כי בעת שזיהה טורנובסקי את
פדרנקו בבית־המישפט במיאמי, הוא
טעה והצביע על אדם אחר, שישב
באולם.
מכיוון שטורנובסקי נפטר בינתיים,
ואת הזיהוי שעשה הכנים התובע לתיק
במיסגרת העדות של רדיווקר, על פי
סעיף 15 לחוק לעשיית דין לנאצים
ועוזריהם, לא היתה כל ררך לחקור
את האיש על מהלך הזיהוי. כדי להוכיח
את הדבר ביקשו הסניגורים לאפשר
להם להביא כראיה, גם זאת על פי סעיף
15 לחוק 15 ,שורות מפסק־הדין שבהן
תיאר השופט האמריקאי את מהלך
הזיהוי השגוי.
אך השופט לוין סירב לאפשר להם
זאת. הוא אמר כי יש דרך חוקית להוכיח
דברים אלה מבלי לסטות מדיני־הראיות.
הוא הציע לסניגורים להביא
ארצה כעד את השופט האמריקאי או
את אחד מעורכי־הדין של מישפט
פדרנקו.
אולם, הדבר שהרגיז ביותר את
הסניגורים היה הצעתו של השופט
שהם יכולים להזמין ארצה את פקיד־העזר
האמריקאי כדי להעיד. זה נראה
להם כזילזול מכוון.

שמשום־מה לא רכשת את אמונה, והיא
סבורה שאתה קורא לה דברים לא
במדוייק.
העדה רדיווקר: כן, לא במדוייק!
ערד שפטל: אז ראשית־כל, עם
כל הכבוד, אני אפנה לבית־המישפט...
השופט לוין: זה מה שהיא אומרת.
אני לא יודע מדוע, אבל כך היא
אומרת.
עו״ד שפטל: כן, אז ראשית־כל
אני אבקש לפנות לבית־המישפט
ולבקש מבית־המישפט להעיר לעדה
הנכבדה שלא תיתן לי ציונים, עם כל
הכבוד, כי אני לא חושב שזה מן הראוי
שעד יתן ציון לעורך־דין.
השופט לוין: זה לא עניין של
ציון, זאת היא תחושתה, אז מה אפשר
לעשות? השאלה היא, היא רוצה לעיין,
אז היא תעיין.
ערד שפטל: ואני חושב, כבוד
בית־המישפט הנכבד, שמן הראוי
שבית־המישפט, גם אם הוא לא מגדיר
זאת כציון, שומע את העדה מעירה
הערות כאלה לסניגור, מן הראוי, אני
חושב, להעיר על כך שאין זה מתפקידו

נתתי הוראה, ולא נתתי ציון. אני ביקשתי.

עמוד .2268

השופט לוין: רק רגע אחד, לא
ניכנס לוויכוח מישפטי, מה שבית־המישפט
העליון אמר ומה ההלכה. היא
אומרת כיצד היא הבינה את מהותו של
מיסדר־זיהוי במיקרה זה.
עו׳׳ד שפטל: מקובל עליי.
השופט לוין: נראה לו הדבר,
טוב. לא נראה לך, לא. אתה יכול לבנות
על זה תילי־תילים של טענות, כן, לא.
זה לא לשלב זה.

• עמוד .2272

העדה רדיווקר: אני הראיתי מה
אני קיבלתי. אני לא אחראית לקרחת
של איוון דמיאניוק.
עו׳׳ד שפטל: זה בטוח, אבל את
אחראית על מיסדר־הזיהוי?
השופט לוין: כן, אבקש, אבקש
שקט באולם. כן מר שפטל, השאלה
הבאה. מר שקד? לא, מר שפטל,
בבקשה. אם אני אומר מר שפטל, אל
ייפגע אם אני לא תמיד אומר עורך־דין
שפטל, אז זה...

^ הנקודות
של שפטל

* * ל מה התרגזו הסניגורים?
ז^הם הכינו מיסמך של 21 נקודות,
שנלקטו מעמודי הפרוטוקולים של
עו״ד שפטל: לא נפגע!
השופט לוין: זה ככה.

• עמוד .2275

השופט לוין: ובכן, לא לא, תראה,
ובכן אם אנחנו פוסלים את השאלות
הללו, יעבור לשאלה אחרת. הרי אין
טעם להתווכח עם אדוני. עוד לא היתה
תגובה אחת שאדוני קיבל את דעתנו.
אז בבקשה, חבל על הזמן. ואנחנו את
השאלות הללו לא מרשים. לאור העדות
של העדה עד כאן.
ער׳ד שפטל: זאת אומרת, משום
שהיא לא ערכה את...
השופט לוין: הרי אין משום.
אנחנו לא מקבלים את ...לא מתירים
את השאלות הללו. אם אדוני רוצה
לשאול שאלות אחרות, בבקשה. אם
אדוני רוצה לשאול מדוע היא לא
ביקשה שיערכו את התמונות אחרת, או
מדוע היא לא ביקשה תמונות אחרות,
ישאל אותה. היא אמרה שהיא קיבלה
כך והניחה כך.
עו״ד שפטל: טוב. תודה רבה.

^ אל״יד
הלילה

הישיבה מיום ה־ 10 במרס.
בין השאר:
• עמוד :2261
עדד שפטל: אני שאלתי בקשר
לפדרנקו.
השופט לוין: היא(הערה) אומרת
שהיא מבקשת לעיין בהודעות, משום

של עד להעיר הערות כאלה לסניגור,
עם כל הכבוד.
השופט טל: עכשיו אדוני נותן
הוראות לבית־המישפט?
שפטל: אני מבקש. אני אמרתי:
אני מבקש מבית־המישפט הנכבד. לא

לכיוון שהגיעו למסקנה שבית*
/המישפט אינו מאפשר להם לתת
ללקוחם את ההגנה הטובה ביותר ואינו
נוהג בהם בצורה הוגנת, החליטו הסניגורים,
אחרי לבטים קשים ודיונים
אל תוך הלילה, לבקש את פסילת
ההרכב. אחרי שבית־המישפט לא פסל
את עצמו יכולים הסניגורים לערער על
כך תוך ארבעה ימים לפני בית־ה־מישפט
העליון.

71ו עו בו
חבעחת׳
^ עיתים, דווקא ברגעים גורליים,
€קשים במיוחד, אובדות המילים ה דרמאתיות. נשארים רק זיכרונות מעשיים,
נטולי־רגשות, רשימה יום־יו־מית,
כמעט קימעונאית, של מי אמר
מה ובאיזו שעה.
כך קורה לנאילה איבראהים ולבני
מישפחתה. איבראהים, עצירה ביטחונית,
טוענת כי הפילה את עוברה בגלל
התעללות החוקרים.
איש מבני מישפחתה, הן בשיחותיהם
בינם לבין עצמם, והן בפגישותיהם
עם נאילה בבית־המעצר במיגרש־הרד
סים, אינו מחצין רגשות כבדים. הם אינם
זועקים כי אשה צעירה שאהבה את
הריונה איבדה אותו בתחילתו. יש ב־דיבריהם
השלמה כנועה וזיכרון קפדני,
מפורט לחלקיקים, המתעד מה קרה
כמעט בכל יום מימי־המעצר.

19.2
היום בו נאילה נעצרה .״פיתאום, בס!
וחצי בלילה, שמענו נקישות חזקות

על הדלת,״ אומר בעלה של נאילה,
ג׳מאל זכות .״אנחנו גרים בבית הוריי
בעזה. אבי פתח את הדלת ומצא איזה
עשרים חיילים, שוטרים וקציני־ביט־חון.
הם התפרצו פנימה ונכנסו לחדר־האורחים.
״בחדר״האורחים
ישבו באותו זמן
אמי, גיסתי, נאילה ואני. צפינו בטלוויזיה.
קצין־ביטחון לבוש בבגדים אזרחיים
כיבה את הטלוויזיה ושאל אותנו
לשמותינו. כשהגיע לנאילה, התחיל
לצעוק שהם הזמינו אותה לחקירה בעבר
והיא לא הגיעה, ולמה לא הנחנו
לה לבוא.
״ביקשתי ממנו שידבר בשקט. הב־ית
מלא בילדים קטנים, אמרתי, ואתה
טועה, נאילה מעולם לא הוזמנה לחקירה.
״הוא
היכה אותי ואחר־כך הוציא
אותי החוצה. גם בחצר המשיך להכות
אותי.
״כשהוחזרתי הביתה, מצאתי את כל
המבוגרים מפוזרים בין חדרי הבית. ליד
כל חדר ניצבו שני חיילים.
״בחדרנו החליפה גאילה את בגדיה.

נמשו מיס התחננה נאיוה(מימי!) העצווה לחיבוק עדיו
* גינקולוג. באשו זבוקה, אחו׳ 23 ימים, זה היה מאוחו מוי
החיילים שעמדו בפתח החדר אמרו שהם
לוקחים אותה. ביקשתי שיראו לי
פקודת״מעצר. שוב חיכו אותי ומישהו
אמר: זו פקודת־המעצה״

20.2
נאילה אומרת לחוקריה כי היא הרה.
״והם השיבו לי: את כמו גבר, ואין שום
הבדל בקשר לכך וזה לא משנה לנו.״
(מתוך תצהיר שהגישה לעורכת־הדין
פליציה לנגר).

כי יפשיטוני. אחד מהם, גבוה, בהיר־שיער,
בעל עיניים בולטות, הטיח את
ראשי בקיר. החוקרים האחרים, שלושה
במיספר ולפעמים ארבעה, היו מקללים
אותי.

״אמרתי לחוקר שהיכני, שעליו להתבייש
להכות אשה הרה. באותה תקופה
כבר חשתי שיטפי־דם ואמרתי זאת
לחוקרים. אמרתי כי הם הרגו את בני
ושאלתי אם הם רוצים גם להרגני, בנו־

21.2
נאילה בתצהירה :״הם שמו שקית
מבד על ראשי לשעה ארוכה והחזיקו
אותי בחוץ, בקור עז ביותר. וזה חזר
ונשנה מיספר פעמים.״

!8קי$0,1

22.2

תעודת־הבדיקה של נאילה בעזה
המימצא: חיובי

״החוקרים קיללו אותי ואיימו עליי

סף על כך.
״החוקרים לא האמינו כי ביטני כואבת
נורא, וכאשר הייתי שמה את ידי על
ביטני הם היו צועקים, :הסירי את ידייך
מהבטן!׳ הייתי מקיאה, והם היו אומרים
לי, :את מציגה.׳ הסבריי על הבחילות
מהן אני סובלת לא הועילו.״

24.2
אחרי התרוצצויות ותחנונים אינספור,
נודע לבגי־מישפחתה של נאילה
כי היא עצורה במיגרש־הרוסים בירר
שלים.

בעל ג׳מאל
חלמנו על בית מלא ילדים

26.2 בסוסיה לשחק טניס, לרקוד ריקודי־עם

יום החמישי. שמונה ימים מאז המעצר•
נאילה מצהירה :״הגיע אליי מישהו
שהציג עצמו כרופא. אני התלד

גנתי על מצבי, אך הוא לא סייע בידי
כלל ולא טיפל בי, אלא ציווה לערוך לי
בדיקת־שתן. הרופא ראה אותי בנוכחות
החוקרים ולא ברקני.״

27.2

באילה וג׳מאו
ף אילה איבראודם עות׳מאן אל״עאיש נולדה
4ברמאללה לפני 26 שנים. יש לה שבע אחיות
וארבעה אחים. אחרי שסיימה את לימודיה התיכו ניים,
עבדה בבית-חרושת לתרופות ברמאללה.
אביה עובד במישרד מקומי, המווסת את תנועת
הסטודנטים מרמאללה לאוניברסיטות בחוץ־לא־יץ•

נאילה. בתו, שלח לבולגריה. היא היתה בסופיה
שש שנים, למדה ביו־כימיה, סיימה את לימודיה
באוגוסט 1986 ושבה לרמאללה כשבידה תער
דה של לבורנטית.
שנת .1986 סופיה היתה מלאה בסטודנטים ערביים.
יותר גברים מנשים. אווירה עליזה, חסרת
דאגות ומלאת-אידיאלים. גם כאן, בבולגריה הרחוקה,
היו עוסקים כולם בוויכוחים אינסופיים על
הכובש הישראלי ועל הדרכים לסילוקו.
באקראי, בפגישה חטופה, התוודעה נאילה לג -
מאל. הוא יליד עזה, למד רפואה, עזב, התחיל ללמוד
סוציולוגיה. בארץ היה עצור מיספר פעמים
באשמת השתייכות לארגון עויין.
השניים התאהבו, החליטו לקשור את חייהם זה
בזה., .יש בה עליזות תמידית, אבל לא קלות־ראש.
היא לא ריקנית, יודעת לחשוב, אוהבת אנשים,
אוהבת לשחק טניס ולרקוד ריקודי-עם,״ אומר
גימאל.
חלמנו על בית מלא ילדים ואיך שנינו נעבוד,נפתח קריירה ונגדל מישפחה טובה.
בבולגריה הרבים לבלות בקולנוע. נאילה קראההרבה רומאנים, שוחחנו על כל נושא שבעולם
וגיבשנו השקפת-חיים משלנו, משהו בין מיזרח למערב.
למשל, בנושא הילדים. אנחנו, הערבים, אוהבים
הרבה ילדים. בבולגריה ראינו שאפשר לחיות
יפה גם כשיש רק שניים״.
בשלהי 198$חזר גימאל לעזה. לפני-כן הבטיח

יום גדוש באירועים. נאילה מוסרת
בדיקת־שתן .״השתן היה מהול בדם,״
היא אומרת בתצהיר.
אחר־כך היא מודה באשמה — השתייכות
לאירגון עויין במשך שלושה
חודשים, בשנת .1983 מייד היא מקבלת
בגדים להחלפה ומועברת לתא־מע־צר.
היא ממשיכה לדרוש בדיקה רפואית.
מיכאל
ורשבסקי, מנהל המישרד למידע
אלטרנטיבי, שהיה עצור גם הוא
במיגרש־הרוסים, מספר לאשתו, עור־כת-הדין
לאה צמל, כי בחורה בשם נאי־לה
נמצאת בצרה. צמל, שנשכרה על־ידי
זכות לטפל בעניינה של נאילה,
מודיעה מייד לזכות מה מצבה של אשתו.

לנאילה
כ* כשתסיים את לימודיה וחשוב לביתה -
ינשאו.
הם התחתנו בדצמבר .1986 גימאל הוא מובטל.
נאילה עברה להתגורר בבית הוריו בעזה. ברמאללה
עבדה במרכז הרפואי. בעזה גם היא מובטלת.
למרות זאת, הם החליטו להגדיל מייד את ה־מישפחה-
.נאילה כבר בת .26 אני בן . 30 לא כדאי
לחכות עוד,״ אומר גימאל.
״ארבעה ימים לפני שנעצרה קיבלנו א ת תוצאות־הבדיקה.
נאילה בהריון.״
ההמשך ידוע.

היא פוחדת מאוד שהמכות והדימום לא
רק גרמו לאובדן העובר אלא גם הפכו
אותה לעקרה.״

נאילה איבראהים מובאת לפני שופט
בית־הדין הצבאי ברמאללה, כדי לדון
בבקשה לשחררה בערבות. הבקשה
אינה נענית, אולם השופט מורה להביאה
לבדיקה רפואית דחופה.
״בבית־המעצר נפגשנו לראשונה מאז
מעצרה,״ אומר זכות .״היא היתה
חיוורת, היו לה עיגולים שחורים מסביב
לעיניים והיא רעדה מקור. היא
אמרה שהיא מדממת ומבקשת טיפול
רפואי.״

ג׳מאל זכות מבקר את אשתו בבית-
המעצר. היא נראית עייפה. אומרת כי
עדיין לא נבדקה על־ידי רופא .״היא
עדיין דיממה ודיברה רק על פחדיה.

ישיבה נוספת בבית־המישפט. עו־רך־הדין
של נאילה מבקש לשחררה
מייד. המישטרה תובעת המשך המעצר.
השופט נענה לבקשת המישטרה, פוסק
21 ימי־מעצר נוספים.

13.3
ג׳מאל זכות שב ומבקר את אשתו
בבית־המעצר. הדימום כבר נפסק. נאי־לה
חוששת שמא איבדה את כושרה
להרות. מדברת רק על פחדיה. מתחננת
שבעלה יעשה כל מאמץ כדי שרופא-
נשים יבדוק אותה.

15.3
נאילה :״לאחר בקשות ודרישות ללא
הרף להיבדק על־ידי רופא ולקבל
את עזרתו, הובאתי לרופא הכלא. הרופא
חקר אותי ולא ברקני. ומי שהיו
במקום הכחישו כי הנני בהריון, וכי אמרתי
להם זאת, וטענו דבר שהוא שקר
וכזב — שיש לי שטף־דם ותו־לא, וכי
רק ביקשתי צמר־גפן.
״הוחזרתי לתאי, ולאחר כשלוש שעות
הובאתי להדסה עין־כרם ומשם
לבית־חולים אחר, כי לא היה בהדסה
רופא, לפי טענתם.
״הוצאתי במכונית המישטרה עם
שוטרת וגם עם חובש או רופא, שהייתי
רושמת אצלו את שמי בכלא, בעת מעצרי
במיגרש־הרוסים.
״הרופא בקופת־חולים(אינני יודעת
היכן) בדק אותי בדיקה גינקולוגית.
לאחר שסיימתי את בדיקתי, נכנס החובש
או הרופא של הכלא, והם דיברו
ביניהם עברית כחצי שעה בערך. הבג־והמשך
בעמוד )40

—׳בדד, ליבובי 37

באי המישבט
הסתכלו בגיתית
זוארוב. אבר
חוקו המישטוה
חיפשו מישהו
ב קו ב הקהל
באולם, וביקשו לצאת. הגבר הנדהם
יצא ונשאל לזהותו. אחרי כמה דקות
חזר גם הוא לאולם, אחרי שהזדהה.
שני המיקרים המוזרים הללו עוררו
את ההשערה כי המישטרה ממשיכה
עדיין לחפש את שותפה של גיתית לרצח.
כבר מתחילת החקירה שיערו החוקרים
כי לגיתית היה שותף, שעזר
לה בשעות הקריטיות של הרצח, והסיע
את גיתית בחזרה לתל״אביב. בתחילה
חשדה המישטרה כי גבר זה היה יוסף
(״ג׳ו״) מולר, מאהבה של גיתית — גבר
מזדקן, שפגש אותה בליל־הרצח במלון
הילטון בתל־אביב.
ג׳ו מולר נעצר ונחקר על־ידי ה־מישטרה,
ואחר־כך שוחרר. עד היום טרם
הוגש נגדו כתב־אישום, למרות שהתברר
כי עזר לגיתית לזייף את צוואתו
של בעלה המנוח. אבל מולר הכחיש
בתוקף כי עזר לגיתית, או היה
איתה במקום הרצח.
מולר הוא גבר בן ,60 לא מהחברה
הנוצצת, מקריח ולבוש ברשלנות. הג־

* *יי ק הולד, כתב־הרדיו הנודע, ב־
*) על הקול העמוק, שהה דקות ספורות
באולם שבו מתנהל מישפטה של
גיתית יזראלוב, הנאשמת ברצח בעלה,
יוסף יזראלוב, על־ידי הטבעתו במכוניתו
באגם של פארק־הירקון.
המישפט התנהל לאיטו, וכתב־הרד־יו
החליט לצאת את האולם ולרדת ל־מיזנון.
אולם מייד עם צאתו מהאולם

ניגש אליו גבר גדל־מידות בבגדים אזרחיים,
וביקש ממנו להזדהות. הולר הנדהם
שאל מדוע, אבל לא קיבל הסבר
אלא רק הורעה כי זוהי חקירה מיש־טרתית.
קצין־מישטרה שעמד בסביבה
זיהה את הולר, והחוקרים עזבו אותו
לנפשו.
דקות ספורות אחר־כך ניגש גבר
לבוש אזרחית לאדם כבן ,60 שישב

ברים שנחקרו על־ידי המישטרה השבוע,
באולם בית־המישפט, התאימו גם
הם לתיאור זה. גם הם היו בגיל 60
בערך, מרושלים ומקריחים. נראה כי
המישטרה סבורה שלגיתית יש השפעה
על גברים מסוג זה, והיא יכולה לסובב
אותם סביב אצבעה.
העולם הזה שאל את התובע בתיק,
אברהם טל, את מי חיפשו השוטרים

באולם, אבל הוא אמר כי אינו יודע על
כך דבר. האם מקווה המישטרה כי השותף
האלמוני יסמוך על האנונימיות
של אולם־המישפט וינצל את ההזדמנות
כדי לראות את גיתית מקרוב ולעקוב
אחרי מישפטה?

כסב
על הגג

לא כ מו במישפט חווה יערי וא־
* * ביבה גרנות, לא פתח התובע את
המישפט בנאוס־פתיחה, והשאיר את הקהל
בערפל. העדים הראשונים היו
שוטרים צרפתיים, שעשו פעולות טכניות
של מעצר וחיפוש, כאשר נעצרה
גיתית בנמל־התעופה אורלי בפאריס,
בבוקר שלאחר מותו של יזראלוב.
מאחר שלבית־המישפט לא היה כל
רקע, ולא ניתן לו כל הסבר מה הנקודות
החשובות בעדותם של השוטרים
הללו, היתה חקירת־העדים רצופה תקלות
ומריבות בין הסניגור, מאיר זיו,
לבין השופטים.
גיתית אינה מכחישה כי באה לישראל
ליום אחד, וחזרה באותו לילה לפאריס.
וכי השתמשה בדרכון מזוייף.
היא רק טענה כי הסיבה לביקורה החטוף
בישראל היתה קבלת כסף מידידים
שמכרו עבורה דירה. לדבריה, לאחר
שנפרדה מבעלה באותו ערב, נסעה
לחברים שנתנו לה את הכסף 20 ,אלף
דולארים ירוקים, ואחר־כך נסעה לנ־מל־התעופה
וחזרה לפאריס.
השוטרים הצרפתים נחקרו בעקשנות
וביסודיות על־ידי הסניגור, כדי
לגלות כמה כסף נמצא אצל גיתית כאשר
נעצרה בפאריס. בדוחות שרשמו
השוטרים הם כתבו שהיה לה סכום של
140 אלף פרנקים צרפתים, שהיה מורכב
מ־ 27 אלף שקלים ישראליים 500 ,

דולר אמריקאיים, ו־ 1300 מארקים
גרמניים. סכום זה שווה בערך ל״ס2־25
אלף דולר.
אלא שגיתית טענה כי את הכסף
עבור הדירה שנמכרה קיבלה בשטרות
ירוקים, ובחפציה נמצאו רק 500 דולר

בשטרות אמריקאיים.
הסניגור כבר רמז כי יתכן מאוד
שבדרך ממקום נחיתת־המטוס ועד ל־מישרדם
של השוטרים הצרפתים הצליחה
גיתית להעלים את השטרות הירוקים.
לא ברור עדיין אם הסניגור יטען
כי היה לה שותף בצרפת, שעזר לה
להסתיר את הכסף, או שעשתה זאת בצורה
מתוחכמת אחרת.
בהודאה אחת שמסרה גיתית ביש־ ׳*
ראל, סיפרה כי הדביקה את שטרות
הכסף האמריקאי לגבה, ולכן לא נמצאו

בחיפוש שנערך על גופה.
גיתית נעצרה בפאריס מכיוון שדר־כונה
המזוייף היה על שם גבר. הצרפתים
זיהו מייד את הזיוף, ולא היו
בטוחים אם היא גבר או אשה. היא אומנם
היתה לבושה שימלה ושיערה היה
ארוך ונשי, אלא שמייד התברר כי שיערה
אינו אלא פיאה. בתחילה התלבטו
השוטרים למי לתת לערוך חיפוש על
גופה, לגבר או לאשה. לבסוף ביקשו
מהשוטרת סבין מוזה לערוך חיפוש על
גופה של גיתית, כדי לברר שאינה נר
שאת נשק. השוטרת הציצה מתחת לפיאה
הנכרית, העבירה את ידיה על גופה
של גיתית, ואז הרגישה בחפץ הבולט
ליד איבר־מינה. החפץ הבולט
היה דרכון מזוייף נוסף, דרכון יווני.
גיתית, על פיאתה ודרכוניה, הועברה
אז לידיהם של שוטרים מיוחדים,
העוסקים בעבירות הנעברות בנמל־ה־תעופה,
והם שערכו את החיפוש בתיקה,
רשמו את מימצאיהם וגבו ממנה
הודאה. שוטרים אלה גם התלוו אליה

למחרת היום לחדרה במלון בפאריס ד
ערכו חיפוש גם שם.

^ היו ת ה
דהפה
ף* גלל גירסתה של גיתית יש
חשיבות מכרעת לשאלה אם אומנם
קיבלה דולארים בישראל תמורת
מכירת רירתה בארץ. ללא הסבר זה,
נותר רק המניע שמייחסת לה התביעה
— רצח בעלה — יום לפני שעמד
להיערך מישפט־הגרושין שלהם בא

בעת
מעצרה בפאריס נמצא בתיקה

ידיד מולד
בן 60 וקרח

נאשמת יזראלוב ממתיקה סוד עם הסניגור זיו
פיאה נוכרית

כתב הולד
בן 60 וקרח

של גיתית מיסמך מישפטי בעברית.
היא אמרה לחוקרים כי זוהי צוואה, ודיילת
אל־על אישרה זאת. אלא שה־מיסמך
נעלם, ולא ברור מה היה תוכנו.
התביעה חושדת כי היתה זו הצוואה
המזוייפת שערכה גיתית יחד עם ג׳ו
מולר אצל עורכת־דין בישראל, ובה
נכתב כי בעלה מוריש לה את כל רכושו.
לו היה נמצא מיסמך כזה, היה הדבר
תומך בגירסתה של התביעה. אלא שהתובע,
טל, כבר הכריז בבית־המישפט
כי לא יציג את המיסמך הזה כראיה.
התביעה זימנה לישראל גם שני
שוטרים בריטים, שעצרו את גיתית וחקרו
אותה בלונדון.
כל העדויות הללו חשובות מאוד
לתביעה, אולם העדויות החשובות ביו־

תר מתייחסות לאותה שעה שבה נהרג
הבעל, ועל שעה זו אין עדים. גיתית
עצמה טוענת כי לא רצחה את בעלה
ולא היתה איתו בפארק־הירקון, ואין
אדם שראה אותה שם.
נראה כי לכן כל־כך משתדלים השוטרים
לחפש את השותף הנעלם של
גיתית. הם משערים כי הגבר נסע אחריה
במכונית עד לפארק־הירקון, עזר
לה לדחוף את המכונית, שבתוכה היה
בעלה, למעמקי־האגם.
המישטרה עשתה נסיון, והקצינה
חרותה הראל הצליחה במו ידיה העדינות
לדחוף את המכונית לאגם ולהטביעה.
אלא שעדיין נשאלת השאלה
כיצד הצליחה גיתית להסתלק מהמקום
אחרי הרצח. בלי שחיכה לה שם

הסניגור, הנאשמת והשומרות במיסדרון
צוואה בתיק

השוטרים הצרפתיים: פרונינק, מוזה ולקונט
דרכון בין הרגליים

איש ומכונית, היה זה מיבצע קשה באמצע
הלילה.
נראה כי בגלל כל התמיהות הללו
ממשיכה המישטרה לחפש את השותף
ללא ליאות, ובאופטימיות רבה. היא מקווה
שתצליח למצוא אותו ממש ליד
דוכן־העדים.
גיתית, מאופרת ושלווה, עקבה בעניין
רב אחרי העדויות. שיערה היה משוך
לאחור ותפוס במצבט צהוב. בבית־המעצר
לא מרשים לה להשתמש בפיאות
נוכריות.
השוטרן ם הצרפתיים היו הרבה יולזר
אדיבים .״לא שאלתי אותה על הפיאה,

כי לא היה לי נעים,״ העיד הקצין הצרפתי
אנדרה לקונט ,״השוטרת שערכה
עליה חיפוש אמרה לי שיש לה מחלה
בשיער, אז לא ביקשתי שתוריד את
הפיאה.״
השוטרים הצרפתים גם התירו לה
להחליף את בגדיה ואת פיאתה במלון.
״זה רק נימוס״לתת לאשה להחליף את
בגריה, אחרי שלבשה אותם 48 שעות
רצופות,״ העיד הקצין הצרפתי.
קהל הצופים היה קטן מאוד, ולא
מילא את אולם בית־המישפט, שלפני
חודשים אחדים, בעת מישפטה של חווה
יערי, היה מלא מפה לפה.

> 3תכה: אילנה אלון. צילם? :גיד; עפדיד — 3 9

נאילה וה שבר הביטחוני
(המשך מעמוד )37
תי מקולו של הרופא שבדקני כי הוא
כועס.
״הרופא דיבר עימי אנגלית, וזימן
אותי דחוף למחרת.״

נאילה איבראהים עוברת בדיקת״דם
ואולטרה־סאונד(סורק על־קולי).

היא מבקשת את תוצאות הבדיקות.
בקשתה אינה נענית.

המישטרה מתירה לד״ר אחמד מוה־טדי,
מנהל בית־היולדות של רמאללה,
לבדוק את נאילה. היא נלקחת לבית־החולים
אוגוסטה ויקטוריה. שם נערכת
לה ביופסיה של הרחם.

עצירה נאילה
הרופא כעס
ד״ר מוהטדי מבקש להדגיש, כי 23
ימים אחרי ההפלה יקשה עליו לקבוע
בוודאות אם אכן היתה נאילה בהריון,
גם בעזרת בדיקת רקמות מן הרחם.
הד״ר מוהטדי אף משוחח עם ד״ר
אשר פנוש, הרופא המחוזי של המיש־טרה.
פנוש, כך טוען מוהטדי, הודה כי
דגימת השתן שנלקחה מנאילה ב־27.2
כלל לא נשלחה לבדיקת־מעבדה.
בזמן שנאילה נמצאת באוגוסטה
ויקטוריה, נערכת בירושלים, בבית־ה־מלון
אמריקן־קולוני, מסיבת־עיתונ־אים.
ג׳מאל זכות, לנגר וצמל חושפים
את סיפורה של איבראהים לכל מי שמעוניין
לשמוע.
בתגובה אומר דובר מישטרת־ירוש־לים,
רפי לוי :״על־פי הבדיקות שנעשו,
נראה שהגברת כלל לא היתה בהריון.״
הוא סירב להתייחס לשבועיים שחלפו
בין ההוראה לקיים בדיקה רפואית לבין
ביצועה.

ג׳מאל ונאילה, עייפים, כואבים את
אובדן ההריון, שוב נפגשים בבית־המע־צר,
ג׳מאל :״נאילה אמרה לי: מה יהיה
על העתיר שלנו? אולי אף־פעם לא יהיה
לנו בית מלא ילדים. אמרתי לה: גם
אם יתברר שאת לא יכולה ללדת ואני
בגלל זה לא יכול להיות אבא, גם אז לא
אעזוב אותך.״

במדינה מים
הנחרים הולכים לים
כמות עצומה של גשם
ירדה השגה. חלרך הארי
יתגזבז לריק, בגלל מחדלים
למרות החורף הגשום מבקשים מן
האזרח לחסון־ במים. מי אחראי למחדל?
הכינרת,
אחרי שלוש שנים שחונות,
שבסיומן היא נראתה כמו אמבטיה בלי
פקק, עולה על גדותיה. על החרמון נערמו
יותר מ־ 12 מטרים של שלג. החורף
הזה, גם בלי העדויות של זיקני־צפת,
הוא הגשום ביותר שנרשם אי־פ־עם
בישראל.
השאלה היא: כמה שווים המים האלה?
לאן הם הולכים? מה עושים בהם?
ומדוע, למרות הכל, אומרים שאין עדיין
די מים.
עשרה מיליארד. הכמות הממוצעת
של המים, הניתכים על ארץ־יש־ראל,
משני עברי קו פרשת־המים, היא
קצת יותר מחמישה מיליארד מטרים
מעוקבים בשנה. בשנים שחונות זה פחות.
השנה
זוכה ישראל בכמות כפולה:
עשרה מיליארד מטרים מעוקבים של
מים. זאת היא הכמות הניגרת.
חלק גדול מהכמות הזאת — שני-
שלישים, בערך — מתאדה.
המאבק עם המים הוא באגירה מיידית
של כמות גדולה ככל האפשר. השנה
ייאגרו קצת יותר משלושה מיליארד
מטרים מעוקבים — כמות־מים
השווה חצי מיליארד רולר, ואשר היתה
אמורה להספיק גם לכיסוי הצריכה השנתית
השוטפת של המדינה, וגם לכיסוי
הגירעון הרב־שנתי.
זה לא יספיק, כי אין בידי מפעילי
משק־המים אמצעים טכנולוגיים, שיאפשרו
אגירה מהירה של כל המים,
והחדרתם למאגרים מקורים, כדי למנוע
את אידויים.
כמה מים. ישראל צורכת כל שנה
כמות של כמעט שני מיליארדי מטרים
מעוקבים של מים. מרביתם הם מי״גש־מים
הנשאבים מהכינרת וממאגרי מי־התהום.

100 מיליון מטרים מעוקבים הם
מי־ביוב מטוהרים.
מתוך הכינרת שואבים כל שנה 560
מיליון מטרים מעוקבים. מתוך שני ה־אקוויפרים
הגדולים (מינשאי מי־הת־הרם)
— אקוויפר־ירקון־תנינים במורדות
המערביים של הרי־שומרון, ואק־וויפר־החוף,
לאורך מישור החוף, ובעומק
של 25 מטרים, מתירה נציבות־ה־מים
שאיבה שנתית של 610 מיליון
מטרים מעוקבים.
יתרת־המים של ישראל נשאבת מעשרות
אקוויפרים קטנים, בכל רחבי
המדינה.
בשנים האחרונות, השחונות, המשיכה
ישראל לשאוב כמויות רגילות של
מים, ומאגרי מי־התהום סוכנו בצורה
חמורה. חלק מהבארות הומלח, וביתרן
אין יודעים עדיין את היקף הנזק הוודאי
שנגרם.
סר־כל הגירעון במים הוא מיליארד
ו־ 200 מיליון מטרים מעוקבים של מים.
חשבון
פשוט מורה שאם ישראל צורכת
כל שנה שני מיליארד, והשנה ניתן
לאגור יותר משלושה מיליארד, אפשר
היה לגמור, במכה אחת, עם כל סי־פורי־המים.
נציבות־המים,
שהיתה אמורה לדאוג
לכך, לא תעמוד במשימה. הסיבה, כרגיל,
היא גם תקציבית, גם תיכנונית,
ובעיקר — ישראלית .״יהיה בסדר.״
נציבות המים. בישראל פועלת
נציבות־המים מכוח חוק המים, שנחקק
בכנסת. הוא נותן בידי הגוף הזה,
הכפוף לשר־החקלאות, את הזכות לחלק
רשיונות־קידוח, ואת השמירה הכוללת
על מקורות״המים בישראל.
נציבות־המים היא גם המקצה את המים
למיגזרים השונים, והיא האמורה
לדאוג לעתודות הנוזלים במדינה.

שר־חקלאות נחמקין
מיליוני קוב לדגים שאינם
כשהיא לחוצה בידי האוצר, עושה
נציבות־המים כמיטב יכולתה. מיטב יכולתה,
השנה, מתבטא בשאיבה קדחתנית
של מים מהכינרת, הזרמתם בצינורות
המשמשים בדרו־כלל לשאיבה,
והחדרתם, דרך ארבעת אלפי בארות־ה־מים
בישראל, למאגרי מי־התהום.
בעוד ימים ספורים תיאלץ נציבות־המים,
ככל הנראה, להורות על פתיחת
סכר־דגניה, ומיליוני מטרים מעוקבים
של מים יזרמו לדגים שבים־המלח. אין
דגים בים־המלח, ואין גם משאבה רביעית
בכינרת, שתוכל להתגבר על הכמויות
הברוכות שירדו השנה.
הנציבות היא גוף הכפוף לשר־החק־לאות,
אריה נחמקין, בן־מושב, וגם בראשה
עומד בן־מושב, ישי צמח. הם
מקצי המים.
כל הנחלים. ישראל זקוקה לשני
מיליארדי מטרים מעוקבים של מים כל
שנה 7591 .מהמים זורמים לשדות החקלאים.
החקלאות היא, ברובה הגדול,
בידי הקיבוץ והמושב.
האוכלוסיה העירונית משתמשת ב־
400 מיליון מטרים מעוקבים, והתע־שיה
ב־ 100 מיליון. לחקלאים מוכרת
מקורות — החברה הגדולה ביותר המפיקה
מים בישראל — מטר מעוקב
של מים במחיר של 10 סנט. לה עצמה
עולה הפקת אותו מטר מעוקב 15 סנט.
החקלאות מסובסדת, באמצעות המים
בלבד, ב־ 70 מיליון דולר בשנה.
לתעשיה נמכרים המים במחיר ע־לות־ההפקה
15 ,סנט לקוב, ולרשות המקומית
נמכר מטר מעוקב של מים
ב״ 20 סנט. הרשות מוכרת אותו למשתמש
העירוני במחיר כמעט כפול 40 ,
סנט לקוב. אבל לא הסיבסוד הוא הדבר
המרגיז את העירוני בשנה גשומה זו,
אלא הדרישה לחיסכון.
מיטריה הסוכה. גם בחורף הגשום
העובר על ישראל, ממשיכה נצי-
בות־המים ופונה אל המיגזר העירוני
בדרישה לחסוך. מודעות יקרות, ובהן
מיטריה הפוכה האוגרת מי־גשם, מתפרסמות
בעיתונים, במגזינים, ועל תח־נות־האוטובוס.
חסוך גם בחורף הזה.
נקיפות־הלב של הישראלי הרוחץ
את המכונית שלו דווקא בצינור היו
עוברות מייד, אילו היה נזכר שכל
האוכלוסיה העירונית כולה, ארבעה
מיליון בני־אדם, משתמשת לכל צרכיה,
למיקלחות ולאמבטיות, לגינה ול־מיזרקה
של יעקב אגם, בכמות של 400
מיליון מטרים מעוקבים מים בלבד.
400 מיליון מטרים מעוקבים, שהם כ
מות
זהה, בדיוק, לכמות שצורך ענף
חקלאי אחד בלבד, ענף שאף איננו מייצר
אוכל. הענף הזה, הצורך בכל שנה
כמות כפולה מהגירעון השנתי, הוא ע־נף־הכותנה.
לשם,
אל השדות הלבנים, יזרימו
את המים שהאזרח יאגור במיטריה.

צה״ל
בג ץ דחה מאסר

סייר, לא נכלל ברשימה זו. כך נולדה
העתירה השניה לבג״ץ, שגם אותה
הגיש ברדוגו. השופט משה בייסקי,
שדן בבקשה, נתן צו״ביניים, ובו ביקש ־י
מצה״ל לבוא ולנמק מדוע לא יועבר
לביב להג״א.
בינתיים איימה הפרקליטות הצבאית
על לביב שאם לא יתייצב מייד
לשרות־מילואים, הוא יוכרז כנפקד. לביב,
שחלה ונפל למישכב, התייצב ביחידתו
כשבידו פתק מרופא, המורה לו
לשכב במיטה במשך שיבעה ימים. אחרי
תלאות רבות והמתנה ארוכה, הודיע
לביב למפקדיו בכתב כי הוא חוזר לשכב
בביתו.
אחרי שיבעה ימים התייצב שוב ביחידה,
והוזמן למישפט צבאי בגלל נפקדות.
הוא ביקש להישפט בפני בית־דין
צבאי, אך בקשתו נדחתה. הוא נשפט
ונדון ל־ 20 ימי מחבוש בפועל מ־אותו
הרגע. לביב ביקש לערער ונשלח 1
למפקד בכיר יותר. הוא עירער, אך
עירעורו נדחה.
ממתינים לדיון. כך נולדה
העתירה השלישית לבג״ץ. הפעם היה
השופט אהרון ברק. בצו־הביניים ובצו־על־תנאי
שנתן השופט הוא דחה את
ביצוע גזר־דין־המאסר שהוטל על
לביב עד לבירור העניין לפני בית־המישפט
העליון, וביקש מצה״ל לנמק
מדוע לא יישפט לביב בפני בית־דין —
צבאי.
צה״ל אמור למסור את נימוקיו ל־י
בית־המישפט
בתוך 30 יום, החל ב־20
בחודש.
צו זה ניתן ביום השישי בצהריים.
פקיד בית״המישפט העליון מינה את
לביב לשליח בית־המישפט, והטיל עליו
למסור את הצו למפקד הבסיס. המפקד,
אלוף־מישנה שמואל סופר, סירב
לחתום על הצו. אחרי המתנה ארו״

חתם ראש־לישכתו במקומו.
עתירות אלה, שהוגשו לבג״ץ, גרמו
לעשרות אנשי־מילואים לפנות בבקשות
דומות לבית־המישפט. רבים מהם
אף פנו למישרדו של עורך־הדין בר־דוגו,
בבקשה שייצגם.
בדרך־כלל, כשמוגשות בקשות מסוג
זה לבית־המישפט הגבוה לצדק,

עשרות אגשי-מילואיס רוציכ
לפגות לבג״ץ, בעיקבות
עתירה על־סמך התיקון
להדק הצבאי
הפרקליטות הצבאית נערכה במיש־נה
מרץ לנוכח גל של פניות אנשי-
מילואים לבית־הדין הגבוה לצדק. הגל
בא בעיקבות עתירתו של העיתונאי יגאל
לביב לבג״ץ, שבו ביקש לבטל את
צו־המילואים נגדו. לביב, שעתר באמצעות
עורך־הדיף אברהם ברדוגו, טען
כי צו־המילואים שקיבל אינו חוקי.
מהרגע שקיבל לביב את צו־הקרי־אה
לשרות־מילואים, התחיל מסע־הר־פתקות
שכלל שלוש פניות לבית־ה־מישפט
העליון, מישפט צבאי שבו נדון
ל־ 20 ימי מחבוש בפועל ועירעור שנדחה.
כרגע משרת לביב במילואים.
פתק מהרופא. בעתירה הראשונה
הסתמך עורך־הדין ברדוגו על תיקון
לחוק השיפוט הצבאי, האוסר לקרוא
לשרות־מילואים פעיל, לתקופה העולה
על 21 יום, אדם שגילו מעל 39
שנים, והוא בדרגת רב״ט ומעלה. את
התיקון לחוק גילה חיים הנגבי, דובר
הרשימה המתקדמת לשלום בכנסת.
בית־המישפט העליון הוציא צו־ביניים
המורה לצה״ל שלא לקרוא ללביב, שהוא
בן 49 שנים, למילואים לתקופה
העולה על 21 יום.
ביחידתו של לביב סירבו להתייחס
לצו. כשהתקשר ברדוגו למישרדי הפרקליטות
הצבאית, נאמר לו שלביב צריך
להתייצב לשרות־מילואים, וכי זה
לא יעלה על 21 יום, אך סירבו לתקן
את צו״הקריאה.
בינתיים עיינו ברדוגו ולביב שוב
בחוק הצבאי, וגילו סעיף האומר כי מי
שמלאו לו 44 שנים לא ייקרא לשרות-
מילואים אלא במיסגרת הג״א. בתקנות
שר־הביטחון לסעיף יש רשימת מיקצו־עות
שהם יוצאים מן הכלל של החוק,
אך מיקצועו הצבאי של לביב, שהוא

פרקליט ברדוגו
מדוע אין מפרסמים?
ניתנים צווי־ביניים במעמד צד אחד
בלבד, כשהצד השני נדרש להביא את
נימוקיו בתוך פרק־זמן מסויים. לאור
מה שקרה עם לביב, ביקשה הפרקליטות
הצבאית מבית־המישפט העליון
להודיע לה בכל מיקרה של עתירה
כזאת, ואז נשלח פרקליט צבאי מיוחד
כדי לענות בו במקום.
בינתיים ממתינים הכל לדיון שיתקיים
בבית־המישפט, ולהחלטה שתהווה
תקדים לגבי שרות־מילואים.
העיתונות היומית דיווחה על הע־תירה
הראשונה, וכמה ימים אחרי ה־פירסום
הופיעה תגובתו של דובר־צ־ה״ל,
שהודיע כי בינתיים אין כל שינוי
במדיניות הקריאה לשרות־מילואים. העתירות
הבאות כבר לא דווחו בכלי-
התיקשורת, ורבים מחיילי־המילואים
סבורים כי הדבר נעשה במכוון, כדי שלא
לגרום לעתירות נוספות.
העולם הזה 2586

ך* יטלתי עלין־
י 1גם עונש של
מאסר־על־תנאי,״ אמר
השופט אליהו מצא
לנאשם ,״אם תמשיך לחיות עם סועאד^,
והיא תעבוד בזנות, תחזור לכלא. לכן
עליך לבחור: או שהיא תפסיק לעבוד
בזנות, או שתיפרד ממנה.״
הנאשם קם ממקומו ואמר לשופט:
״אני אוהב אותה! כאשר אשתחרר
מהכלא, בעוד כמה ימים, סועאד
תפסיק לעבוד בזנות, ואני אשא אותה
לאשה!׳׳
בעדותה סיפרה סועאד את קורות־חייה,
שהביאו אותה למיקצועה.
הנה הסיפור: אני יתומה מגיל
. 12 הוריי נשרפו לפני תשע שנים מת-
נור, ונשארנו רק אנו ואחותי, עמידה.
אחותי נשואה ומתגוררת בחיפה. אני
הייתי בבית־יתומים בירושלים עד גיל
. 14 התחלתי לעבוד בזנות כבר מגיל
,14 כאשר השתחררתי מהמוסד.
עבדתי בזנות בפתח־תיקווה. היה לי
חבר מטייבה, וגרנו בשפת־הים. כשעבדתי
בפתח־תיקווה, זה היה באיזור
התעשייה בקריית־אריה. אני הייתי
באה לעבודה משעות־הצהריים, הייתי
עובדת משעה 1עד .4באותו זמן עבדו
לא רחוק ממני עוד שתי בחורות, שאני
לא מכירה בשמות. אחת שמנה בגובה
בינוני, והשניה רזה וגבוהה. אחרי שהייתי
עושה שם כמה קליינטים, הייתי
הולכת לנוחגמלון נווה־ים, שם הייתי
גרה, ואחרי זה, בערך בשעה ,7הייתי
הולכת שוב לעבודה בתל־ברוו.
במונית לשפת־הים
ך* יברתי את החבר שלי מטייבה
( 1במרכז נתניה, והיינו גרים יחד
במלון נווה־ים. גרנו בחדר מס׳ 32
שישה חודשים. עד שיום אחד הפקיד
במלון, ג׳מיל, ראה כמה שאני סובלת
מהחבר שלי, וברחנו ביחד לטבריה. שם
גרתי עם ג׳מיל יומיים, ולא עבדתי
בזנות.
אחרי זה עברתי לגור בירושלים.
גרתי שנתיים בעיר העתיקה. לא עבדתי
אז בזנות. עבדתי בכל מיני
מכל גולדה,
קליינט שהיה מקיים
איתי מגע
מיני. כל יום בתל־ברוך
הייתי עושה
איזה עשר קליינטים במכונית שלהם.
את כל הכסף הזה ביזבזנו. את הרוב
ביזבז החבר שלי על האוטו שקניתי לו,
וגם על המלון שגרנו בו ביחד. הוא לא
היה עובר, וחי רק ממני.
מפני שמשעמם לו

^ אשר חזרתי לתל־אביב, לפני
^ חצי שנה, הייתי לבד, ולא היה לי
איפה לישון. בכל פעם הייתי ישנה
במקום אחר.
באותו יום עברתי בשכונת־התיקווה
וראיתי בחור אחד מדבר עם ילדים.
שאלתי אותו איפה גר דרדס, שאצלו
ישנתי פעם, ולא זכרתי את הרחוב ואיך
מגיעים אליו.
הבחור, דויד שמו, שאל אותי למה
לי ללכת לדרדס. הוא סיפר לי שיש לו
בית יפה, והוא גר לבד בשכונת־ה־תיקווה,
והוא הזמין אותי לישון אצלו.
הוא דיבר איתי יפה. אז הסכמתי.
הוא לקח אותי לבית, ושם אני
סיפרתי לו שהייתי עובדת בזנות מפני
שלא היה לי מה לאכול. ולמרות זה הוא
הסכים לקבל אותי לגור אצלו.
דויד לא עבד באותו זמן, ואז אמר לי
ללכת לעבוד בזנות, כדי שיהיה לנו
אוכל.
בהתחלה עבדתי לא רחוק מהבית
שלו, בערך ליד בית־הספר שנמצא על
הכביש החדש לירושלים, איפה שהגשר.
הייתי נכנסת עם קליינט ליד

ליד בית־הספר. ואחרי
זה במקום
שתפסו אותי השוטרים
יחד עם
דויד.
הייתי עובדת. בצהריים משעה 12
עד .5בהתחלה הייתי הולכת לבד
לעבוד, ואחרי זה לפעמים דויד היה בא
איתי במונית לאיפה שהייתי עובדת.
הוא היה עומד בצד, לא רחוק ממני, כך
שיוכל לראות אותי עובדת, מפני
שמשעמם לו.
אחרי שהייתי גומרת לעבוד, והייתי
עושה איזה שיבעה קליינטים, ומכל
אחד הייתי לוקחת 40 שקל, דויד ואני
היינו הולכים לכביש הראשי, ומשם
לוקחים מונית לבית שלו.
מפני שהוא לא עבד, הוא היה תמיד
לוקח ממני את הכסף שאני מרוויחה
מהזנות. הוא היה לוקח מהכסף בשביל
לקנות אוכל מהשוק, ובשביל לשלם
מים וחשמל. היה נשאר לי כסף
לביזבוזים אחרים, אבל לא הרבה.
פעם אחת, אני זוכרת, לקח אותי
דויד להורים שלו, בבית שלהם, כדי
שהם יכירו אותי. הם ראו שאני ערביה
ודיברו איתו למה שהוא חי עם ערביה,

זנות היינו מבזבזים
על כל מיני
דברים. על אוכל,
על הבית של דויד,
וגם כדי שדויד
ילמד נהיגה. היינו יחד כמו
ואשה, והוא תמיד ידע שאני עובדת
בזנות.
המישפחה שלו לא ידעה. ופעם אחת
אפילו בא אליי אח שלו, אלי. הוא חשב
שאני יושבת כל היום בבית ולא
עובדת, והוא אמר לי שיש עבודה
בתפירת חולצות, וכדאי לי ללכת
לעבוד שם. הוא אפילו נתן לי את
מיספר־הטלפון שם. אני סיפרתי את זה
לדויד, והוא אמר לי לא ללכת לעבודה

בגיל 12 נשרפו שנז הוריה שר סזעאד. בגיר 1 14 רדה לזנות. הי1
לה סרסורים ערביים רהח־יים. הורדוי שלה הוא נזיסמן־ חברתי
עבודות טובות. רק לפעמים, בשביל
אוכל ובשביל לישון, הייתי הולכת
קצת עם גברים באוטו.
אחרי שנתיים חזרתי לתל־אביב
ועבדתי בשפת־הים, ליד מלון מנדרין.
ישנתי במלון נווה־ים. הייתי גרה לבד.
כשגרתי עם החבר שלי מטייבה,
הוא היה בא איתי במונית לשפת״הים
לעבודה, יורד בתחנת״הדלק ומחכה לי
שם עד שהייתי גומרת לעבוד. הייתי
באה לתחנת־הדלק והיינו נוסעים
בחזרה למלון במונית.
אחרי כמה זמן, כשעשיתי די כסף,
קניתי לו אוטו אמריקאי בצבע בז׳ .אני
לא יודעת את הפירמה, ולא זוכרת את
מיספר האוטו. קניתי לו את האוטו בנו
מיליון לירות, ואז הוא היה לוקח
אותי באוטו לעבודה מהמלון, והיה
מוריד אותי איפה שכל הבחורות
עובדות בשפת־הים. אחר־כר היה נוסע
באוטו שלו ומסתובב לו, אני לא יודעת
איפה. כשהייתי גומרת את העבודה,
היה בא לקחת אותי.
לא תמיד עבדתי באותו המקום.
הייתי בכל פעם עוברת ממקום למקום.
בדרך־כלל עבדתי ליד מלון מנדרין.
הייתי עובדת גם ליד מלון קאנטרי־קלאב
ובחוף תל־ברוך, באיזור בית־הספר.
גם עבדתי איפה שכל הבחורות
עובדות, ממש ליד הכביש בדרך לתל-
בדה איתי בחורה
היה לפני שלוש
אז 20 שקל, שני

העצים, והייתי עושה איתם במכוניות.
מכל קליינט הייתי לוקחת 40 שקל.
הייתי עושה שנים־שלושה קליינטים.
הייתי הולכת לבד לעבודה שם.
בהתחלה עבדתי בצהריים, משעה 1עד
2בצהריים. במקום ההוא לא עבדו עוד
בחורות, ואני עבדתי שם לבד.
אחרי זה עברתי לעבוד בתל־ברוך,

ולא יהודיה. והוא אמר להם שהוא אוהב
אותי ולא איכפת לו שאני ערביה. הוא
לא אמר להורים שלו שאני עובדת
בזנות, והם לא יודעים.
דויד לא ניסה אף פעם להגיד לי
להפסיק לעבוד בזנות, ולא היה איכפת
לו שאני עובדת. שאלתי אותו מתי
אפחיק לעבוד בזנות, והוא אמר לי
שכאשר אהיה בהריון. הוא רצה שאהיה
בהריון, כי רצה להתחתן איתי כדי שלא
אברח ממנו. הוא אמר לי שאוי ואבוי
אם אני אברח ממנו, ובשביל זה הוא
רוצה ממני ילד ולהתחתן איתי.
אחרי שהייתי גומרת לעבוד בתל־ברוך,
הייתי נחה בבית, וחוזרת לעבור
בזנות ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב.
הייתי עובדת שם משעה 7בערב עד 10
בלילה. עבדו שם הרבה בחורות באותו
הזמן שעבדתי. אני רבתי איתן שמה, כי
הן לא רוצות שאני אעבוד שם, כי אין
להן עבודה והן לא יודעות להתנהג עם
הקליינטים.

^ הוא היה
מקגא לי

פרקליט שלנגר
״חמש מיליון ביום־עבודה!״

ך* ויד היה בא איתי לרחוב ארלו־
( זורוב רק איזה שלוש פעמים. הוא
היה מחכה לי ברחוב אבן־גבירול. הוא
היה יושב במיסעדה שאני לא זוכרת
את השם שלה, ומחכה לי. הייתי עושה
בארלוזורוב איזה 12 קליינטים, ולוקחת
40 שקל מכל אחד. זה היה המחיר.
את כל הכסף שהייתי מרוויחה מ־

הזאת, ושאני אמשיך לעבוד בזנות, כי
בחולצות לא מרוויחים טוב, מרוויחים
חמש מיליון בחודש ( 500 שקל חדש),
ובזנות מרוויחים חמש מיליון לירות
ביום־עבודה.
אני ניסיתי לשכנע אותו שאפסיק
לעבוד בזנות, אבל הוא אמר לי שאני
אפסיק לעבוד כשאני אכנס להריון.
מפני שאני אוהבת אותו, המשכתי
לעבוד בזנות, וגם מפני שהוא לא עבד,
ואם אני לא הייתי עובדת, לא היה לנו
כסף לחיות.
היום, כאשר עבדתי בזנות ליד מלון
מנדרין, גם דויד בא איתי כי היה לו
משעמם, וגם היה פוחד שאברח לו והיה
מקנא לי. ובגלל זה בדרך כלל היה בא
איתי לעבודה שלי.
עמדתי שם איזה 20 רגע, עוד לא
הספקתי לעשות אפילו קליינט אחד,
פיתאום באו שוטרים במכונית לבנה
ותפסו אותו וגם אותי. על הגוף שלו
מצאו דולארים וכסף ישראלי. את
הכסף הזה אני נתתי לו אתמול, וזה כסף
שהרווחתי מזנות. הוא לקח את הכסף
הזה ממני כדי לשמור אותו עד שנבזבז.
השוטרים עשו חיפוש בתיק שלי
ומצאו נייר־טואלט, שאני מנגבת בו
אחרי שהקליינט גומר, מצאו גם קופסה
של קנדונים, שאני נותנת לקליינטים
להשתמש, כי אני פוחדת ממחלות.
כשהשוטר קרא לדויד, הוא שיקר
לו ואמר שהוא לא חבר שלי. אולי הוא
התבייש שיגידו שהוא סרסור. אצלנו
בערבית אומרים שסרסורים זה כמו

ג׳וקים. אבל האמת היא כמו שאני
סיפרתי לכם. הוא חבר שלי. כל אחת
שעובדת, אם יש לה חבר אז זה -בטח
הסרסור שלה, והיא לא תגיד את זה, כי
אז המישטרה תעשה לו תיק.
עד כאן סיפורה של סועאד.
על פי עדותה זו נפתח אומנם תיק
פלילי לדויד, והוגש נגדו כתב־אישום.
הוא נאשם בחיים על רווחיה של
פרוצה.
בבית־המישפט הודה דויד בכל,
וסניגורו, עורך־הדין אהרון שלנגר,
סיפר כי בעצם מדובר כאן בסיפור־אהבה
בין בחור יהודי וצעירה ערביה,
המתכוונים להתחתן. דויד לא הוריד
את סועאד לזנות .,הוא הכיר אותה
כאשר היתה כבר זונה ותיקה, והוא חי
על רווחיה מכיוון שאין לו מיקצוע
ועבודה. אבל דויד מתכוון להתחתן עם
סועאד ברגע שתיכנס להריון.
הסניגור טען כי דווקא הסיכוי
היחיד שיש לצעירה לצאת מחיי־הזנות
הוא להתחתן עם מאהבה היהודי.
וההוכחה שדויד רציני בכוונותיו כלפי
סועאד היא העובדה שהציג אותה לפני
הוריו ומישפחתו.
השופט אליהו מצא קיבל את
טיעוניו של הסניגור, ולא החמיר
בעונשו של דויד. הוא דן אותו לשישה
חודשי־מאסר בפועל, ושנה מאסר על־תנאי.
העונש המותנה היה כדי לזרז את
דויד בכוונותיו להתחתן עם סועאד
מייד כאשר ייצא מהכלא, ולא יתן לה
עוד להמשיך במיקצועה העתיק.