גליון 2588 מתאריך 8 באפריל 1987

מיכחבים
50 השנים הראשונות
על יובל העולם הזה.
נולדתי 20 שנה אחרי לידתו של העולם הזה.
אבל ב״ 15 השנים האחרונות לא היה שבוע (להוציא
פה ושם כמה שבועות בעת שירותי בצה׳׳ל
ובטיול הגדול, אחר צה״ל, בחו״ל) שהעולם הזה
לא גרם לי לכמה שעות של פקיחת״עיניים, חש־בון־נפש,
הנאה ובידור גם יחד.
אני מאחל לכם כי גם ב־ 50 השנים הבאות
(שלכם ושלי) נמשיך ליהנות מאותה תערובת
צבי וינוקור, חיפה
שבועית דשנה•
העולם הזה עשה משהו בארץ הזאת, ב־50
שנותיו הראשונות. הוא שינה את פני העיתונות
העברית מן הקצה אל הקצה. הוא נלחם עם
המעטים נגד הרבים, עם החלשים נגד החזקים.
ומעל כל — הוא נשא את נס השלום ברמה.
סליחה על המליצה: ליובלכם ה־ ,50 שאו ברכה!
חיזקו ואימצו והמשיכו בדרככם הטובה.
דויד שכטר, רחובות
למיקרא תיזכורת עורך העולם הזה על היד
בל ה־ 50 הממשמש ובא, הרגשתי, להבדיל כמה
הבדלות טובות, כמו באותו הלילה של סתיו
,1977 עת בישרה הטלוויזיה על המהפך שהעלה
את מנחם בגין לשילטון.
למרות שאני רחוק מלהיות חסידו של בגין או
חסיד תנועתו, לא יכולתי להתאפק ואמרתי לעצמת
ואללה, הוא עשה את זה!
ועכשיו, וכאמור, להבדיל: ואללה, העולם
הזה עשה את זה! 50 שנה!
יעקב לב, תל־אביב

של 1ש התייעצויות שריריות
על מתן זכות־הבחירה לאזרחים ערביים
בימיה הראשונים של המדינה
(תשקיף, העולם הזה ,)1.4.87
אבקש להעמיד על דיוקו מידע שגוי שפורסם
בהקשר למחקרי על עמדותיה של מפ״ם(בשנים
1948־ )1954 בסוגיות של הערבים הפלסטיניים:
אץ זה נכון כי במחקר הזה מימצא לפיו התנגדה
מפ׳׳ם, או מוסד כלשהו ממוסדותיה, למתן
זכות־בחירה לאזרחים הערביים בישראל בבחירות
לכנסת הראשונה;
במחקרי רק מסופר על שלוש התייעצויות שקיימו,
בדצמבר ,1948״מומחים לעניינים ערביים׳
של מישרד־החוץ וקציני המימשל הצבאי,
אשר בץ משתתפיהן שרר-ה תמימות״דעים כי יש
לשלול מן הערבים את זכות־הבחירה לאסיפה
המכוננת(הכנסת הראשונה).
שניים מן המושלים הצבאיים, שנכחו באותן
התייעצויות, ואף תמכו בהמלצה השלילית, היו
יוסי אמיתי, גבולות
חברי מפ׳׳ם•

אץ בת־דודה
על עובדות לאשורן(״השקל ואתה״,
העולם הזה ,)1.4.87
בהקשר לפירסום שמי במדורו של יגאל לביב,
אני מבקש לציין את הדברים הבאים:
• איני מנכ׳׳ל שרות־התעסוקה.
• מעולם לא הייתי יועץ לשר דויד לוי,
• אין לי בת־דודה במישרד־הבינוי־והשיכון.
מכאן שמעולם לא מיניתי בת־דודה שלי לתפקיד
ביחידת האיכלום במישרד־הבינוי־והשיכון.
דויד מנע, ירושלים

המתחרה של 1דסו!
על הסיבות לגילוח זקנו של ראיית-
אללה האשמי רפטנג׳אני, יו׳ר הפר למנט
האיראני (״הזקן של היו׳ר״,
העולם הזה ,)25.3.87
בשביל מה צריך יעקב נמרודי להעלות נימר
קים מסובכים (״הסימן הבולט ביותר לתמורות
שחלו בו׳) לסיבות גילוח זקנו של רפסנג׳אני.
יכול להיות שהאיראני הזה בסו הכל התקנא
במוניטין שיצאו לרפי נלסון איש אילת, אחרי
שזה גילח בשעתו את זקנו לכבוד מסע־פירסומת
זהבה חורש, אילת
של סכיני־גילוח.

ער טעם 1עד ריח
על ביקורת הסרטים של עדנה פיינרו
(״קולנוע׳ ,העולם הזה .)25.3.87
כל שבוע אני מלקקת את האצבעות כאשר
אני קוראת את ביקורת הסרטים, המלווה שעוני־ י
הערכת של עדנה פיינרו.
אבל בשבוע שעבר היתה לי בעיה איתה: לסרט
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2588

הריסים באיס

כתבת ה שער הקידמי:

האם נחזור על כל הפאשלות והטיט־טומים
של אתמול? האם יופקרו עולי
ברית־המועצות לשילטונם של עסקני
הסוכנות הנרפים ופקידי מישרד־הקלי־טה
הכושלים? הגיע הזמן
להקים רשות־על, ברא־שות
שר, לטיפול בעליה.

לרין יתבע לדיו
מייק לדין, אמריקאי ויהודי. שהיה מעורב
בעיסקת הנשק לאיראן. אינו מוכן לומר
מילה בגנותו של שימעון פרס. אולם גירסתו
שונה באופן מהותי מגירסת שר־החוץ. חוץ

;מהכינוס־־לוועידה?׳

יאסר ערפאת עומד להתפייס עם גיורג׳ חבש
ועם נאיף חוותמה. הסכם חוסיין־ערפאת
המהלך החדש יביא את ישראל ואש״ף ל־הלאומית
הפלסטינית באלגייריה. הייתכן כי
המלך החדש יביא א ת ישראל ואש־ף לשולחן
המשא־ומתן, בוועידה
בינלאומית בנוסח מוסקווה
ושר־החוץ, שימעון פרסי

הלשנה ישראלית
לרשות ניירות הערך האמריקאית לא
היה כל סיכוי לגלות את מעלליו של דויד
סופר, החשוד במירמה, אלמלא הלשנה
של חבר בישראל. מדוע הסגיר אותו
איש הכספים הירושלמי?
1ן | £איך קשורה הפרשה בהת־
1מוטטות בנק צפון אמריקה?
רהביט בגר
״אני יהודיה, אמריקאית,
ישראלית —
בסדר הזה!״ מכריזה
שרית אברהם בת ה־(20 בתצלום) ,שנולדה בניו״
יורק, להורים ישראלים שהיגרו לאמריקה. על
ילדותה באמריקה, על יחסה לדת ולבתולין, על
רעיון העליה ועל נישואין:
״בחיים לא אתחתן עם גוי! אני
אפילו לא אסתכל על גוי!״

אר תזריקו לתינוק!
האם התינוקות בארץ נתונים בסכנת־חיים
עוד לפני שהם נולדים! כך, מכל מקום, סבו־רה
שושנה מרגולין :״אתם
הורסים את ילדיכם בהתמדה
בזריקות, חיסונים ותרופות!־

חז ה הו א ווזו ה ד דרו 1111 רד־יז ״ ח

כתבת ה שער האחורי:

עדות הזונה
נרקומנית העוסקת בזנות שנקלעה לכלא הנשים
הביטה באביבה גרנות ונזכרה: ראיתי
אותה פעם בתל־ברוך! האם תהיה
זו העדות החדשה. שעליה תסתמך
3חווה יערי בעירעורה בביהמ״ש?

דויד לו, ש
גוובציוב
״האשכנזים הוותיקים והזקנים לא
אוהבים את דויד לוי,״ מתלונן הבד חרות
אלמוני ושופך את ליבו :״אחד מהם אפילו
אמר שהוא הוריד את לוי מהעצים. אבל
אני חושם שיש לו פוטנציאל
רב, בדיוק כמו
שיש למיכאיל גורבצ׳וב.׳׳

7/77ד;מ /77/77 מח:₪
אסתר זובוביצקי וילדיה נסעו לליל־הסדר בניד
יורק • סוף־סוף אהבה למיכה שגריר • מזל טוב
לדניאלה הוד ולשלום סגסטד • ג׳יבלי הקטן הוא
לא רק סב — אלא עתיד להיות שוב אב • החבר
של גלי עטרי ושל הלי גולדברג השתחרר
מהכלא האמריקאי ובא להתחתן
^ • שלומית אמיר אחרי ניתוח 11 מכאיב, חוזרת עצובה למסלול.

איתן סולק מקולומביה

ןמד

—— —0 *444**44

4 444^——444

דף חדש

סימו מותק
שאנשו בלעדיו
.רבקה -רב״מכר ( 51 מהדורות שונות עד
כה) ,סרט קלאטי -ואף על פי בן: מי צריך
אותו בעבריתז • דן מירון על הז׳אנר היהו־די
היס-תיבוני, ונעמי הר־

£ירוק על ״ציוריו האטומיים׳
של האמן פינהט כהו״גן.

מוסאייף והמלך

שלמה מוסאייף מכחיש שקנה את יהלומי ה־דוכסית
מווינדזור. הוא אומנם שילם שישה
מיליון דולר — אך היה זה תמורת חרבות
לשעבר ..ן
וחותמות מעזבון הדוכס, המלך 1 איד הפך הנער, שבילדותו ציחצח
נעליים ברחוב ירושלמי, לפסק
היהלומים של ליז טיילור?

שעווו״ת ההשתלות
מישרד־הבריאות עדיין מחפה על שערו ריית
הכבדים השתולים. האם היתה חקירה
בנסיבות מותם של שני החולים! האם
הוסקו הלקחים המיקצועיים.

לפני שמתארגנים בבית־החולים
לשתילות חדשות!

המדורים הקבועים: 3 מיכתבי־ם -ד־ר קונדום
איגרת העורך -אקורדיון בוועידה 4 5 תשקיף -מבת שיס 6 במדינה -מסע גרמני

הנדון -הרוסים בדרך 11 יומן אישי -זיקפה ראשונה 12 אנשים -כיס א לפולה מוזס 15 בלי הרדמה זקנים כבני־ערובה

דף חדש -קיט ש אלכסנדרוני

זה וגם זה -קניות בלילה

איום ער אלוהים

ברונו הוסאר -יהודי, ישראלי, קתולי -הוא
הוגה הרעיון: כפר שיתופי, יהודי ערבי, בשם
נווה־שלום. .הצבתי לאלוהים תנאי,־ הוא
מספר. ,אם בתוך שנה לא יבואו מישפחות
ולא יהיה כסף -אני עוזב.־ מ אז באו עז לכפר השיתופי 13 מישפחות, אבל
רובם לא מתעניינים באלה
הים -אל א בשלום בלבד.
לילות ייטראל -העין השלישית חוזרת 22 27 אתה והשקל -הברוקר שנמלט
ראיון השבוע -עם בתולה מאמריקה 28
מה הם אומרים -מנחם מרע,
טובה א רן מאיר כהן־אבידוב,

דן ירון דויד ליבאי ונ קי גיקסון 32 תשבץ -רטייה 33 קולנוע -גוויית השוטר ההולנדי 34 הורוסקופ זיוגו של טלה 36 שידור -נוסעים בלבד 40 רחל מרחלת -על בל העולם 42 חור ברשת -הפסד בצבעים

מתנת העירום

מינהג חדש בא למדינה: אשר הרוצה
להפתיע א ת בעלה, ביוס״הולדתו, מגישה
לו כמתנה דוגמנית אנגליה יפהפיה. נ מעט
עירומה. טטפאני מאנט
בת ה״( 25 בתצלוס) ,מוכ נה
להיות מתנת־החלומות.

גלימה וזזרב

זה קורה לא רקבמישפט דמיאניוק. לעורכי־הדץ
סיפורים ללא ספור על עלבונות שמטיחים בהם
השופטים, על השפלות ואיומים. השופטים
מתלוננים על טענות מטומטמות

של הפרקליטים. השופט בדימום

בנימץ כהן מסביר את התופעה.

מיכחבים

• בלי ב;/׳\וא עיניבל•
״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת דהמינחלה: תל־אביב, רחוב
גורדון .3מל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אודי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית מל
עורך דפוס: יפתח שביט דאימ המינהלה: אברהם סימון המו״ל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

(המשך מעמוד )3
בטי בלו(הסרט הצרפתי על האהבה המטורפת
בין יפהפיה בלתי־מאוזנת לכל־בויניק נע ונד)
נתנה ציון חלש ולסרט האמריקאי ללא רחמים
(על המירדף שעורך שוטר משיקאגו אחר רוצח
חברו לצוות) היא נתנה ציון ככה.
והבעיה היא: בעלי ואני ראינו את שני הסרטים
ומסקנתנו, הפעם הזאת, שונה לחלוטין מקביעתה
של עדנה פיינרו. הציון שלנו, לשני הסרטים, הוא
חווה פיין, תל-אביב
מצויץ.

פעתה של רקדנית״בטן (״מה הם
אומרים״ ,העולם הזה .)18.3.87
הרשו לי להודיעכם כי גדעון רייכר מייצג רק
את עצמו, כאשר הוא מודיע, בהקשר להופעתן
המגרה של רקדניות־הבטן :״בגיל 43 אין מה לדבר
על גירויים!״
אני בן ,63 והאמינו לי שעדיין יש עוד הרבה
מה לדבר ולעשות (ואבקש להדגיש מילה
זאת במיוחד) גם בגילי, בנושא הגירויים.
יחזקאל שמשי, תל־אביב

תגובה תימנית

פינת בז־יהס־ה

על ראשי חרות בוועידתה (״הנפילה
של דויד לוי״ ,העולם הזה .)1.4.87
למראה, מישמע ומיקרא מה שהלך בוועידת־חרות
נזכרתי באימרת־כנף שסבי המנוח, פינחס
בן חיים גארה, מיקירי עדתנו התימנית, היה חוזר
עליה בכל הזדמנות מתבקשת:
• ביקשו קרניים, נטלו אוזניים! והמבין, יבין.

על המילה השכיחה ביותר בלשון
העברית (״סוד הזנבות״ ,העולם הזה
.)11.3.87
העליתם את דניאל פרסקי מקיברו וציינתם
את מילחמתו בבן־גוריון על שהחרים את המילה
את, המילה השכיחה ביותר בלשון העברית.
גם אני הקטן ( 157 סנטימטר) ייצאתי חוצץ נגד
בן־גוריון. טענתי היתה שמילה זו היא המילה
הראשונה שנבראה בעולם, שהרי התורה פותחת
באומרה: בראשית ברא אלוהים את.״
ד״ר ראובן סיוון, ירושלים

דוקטור קונדום
ביום ראשון בלילה, בשבוע שעבר,
סיימתי את עבודתי בחצות. באותה שעה הודיעו
ברדיו כי בוועידתה של תנועת־החרות ממשיכים
הצירים להמתין לתוצאות ההצבעה. עלה על
רעתי שכדאי לנסוע לשם בעצמי. כדי להתרשם
מן האווירה.
חששתי במיקצת מפני קבלת־הפניס האפש־

על מקור המילה קונדום (״לכל הגי לים״
,העולם הזה .)1.4.87
מצטער. אין כל קשר בין העיירה הצרפתית
קונדום(מיספר תושביה, אגב, הוא 10 אלפים ולא
ששת אלפים ומשהו) לאמצעי־המניעה המפורסם.
חוץ מזה, הממציא של המעטה ששב עתה
לאופנה איננו רופא צרפתי, אלא רופא אנגלי
דווקא, אחד דוקטור קונדום.
חזי פרידמן, חיפה

הביתה״ .אחרים הציעו לי, בהלצה, להצטרף
לחרות ולהקים שם מחנה משלי. אך המוטיב
החחר נגע. כמובן. להעולם הזה. היה נדמה לי
שאין שם איש שאינו קורא קבוע של השבועון.
זה לא הפתיע אותי, מפני שאני מורע לעובדה
שהעולם הזה אינו הביטאון של חוג או מחנה
אהד במדינה. אלא נקרא על־ידי ציבור בעל

סרגוסטי

קונטרה לציד־המכ שפות
שמיר
כה אמר סבא
ואגב, עוד אימרה שהיתה שגורה בפיו של סבי
הולמת להפליא אישיות בכירה מאוד בתנועת
החרות:
• קצר קומה, מלא חימה.
אברהם גארה, ראשון־לציון

עד הברכה 1על הנימוס

התמונה שלא־תיאמן: אבנרי בודעידת-חרות
וגם שועלי שימשון
רית. אחרי הכל, חברי תנועת״החרות מזוהים עם
הימין הקיצוני וארץ־ישראל השלמה, ואילו אני
מזוהה אצל רבים מהם כאיש שנפגש עם ראשי
הפלסטינים. הופתעתי מקבלת־הפנים שנערכה
לי. אך בצורה הפוכה.
מסתבר כי העולם הזה הוא פופולארי מאור
בקרב חברי הוועידה של חרות. כאשר עברתי על
פני ח״כ מאיר שיטרית, שישב במעגל של כמה
עשרות הברי־התנועה וניצח על שירה בציבור.
קרא לי לשבת לידו. המסובים קיבלו אותי בצהלה,
הדביקו למיקטורני סמלים שונים של
התנועה ותבעו ממני לשיר איתם.
עשיתי זאת ברצון. אף כי בכל תחרות של
זימרה אני מתחרה על המקום האחרון. בגבור
השימחה שרו — בני־עיר ובני עיירות־פיתוח —
את שועלי שמשון, שחיברתי לפני דור.

מדוע
זה קרה!
ך• *מארתי שם כשעתיים, והיתה לי הרגשה
4סובה מאוד. עברתי מחדר לחדר, ממיפקדת
אריאל שרון ושם היו נם רפי איתן ויוסף גינוסר.
גיבורי שתי פרשות שונות) ועד לחוגים של
תומכי שמיר־ארנס. מבלי לדלג על אנשי דוד לוי.
עשרות אנשים נזכרו שהייתי פעם חבר
באצ״ל, לפני הרבה־הרבה שנים. וקראו לי ״לחזור

מיגוון רחב מאוד של ריעות. שמחתי להיווכח בזה
שוב בנסיבות מיוחדות כאלה. דיברו על השבועון
בחיבה.
לאחר־מכן הוזמנתי לשולחן •שסביבו ישבו
כמה מאנשי השורה הראשונה בתנועה. וניניהם
ח״כ יורם ארידור. ניסו לנתח שם את התופעה
המוזרה הזאת של קבלת־פניי הלבבית. מישהו
גרס שהיא נובעת מן העובדה שהייתי בשעתו
חבר־אצ״ל. אבל גירסה זו לא התקבלה .״רוב
האנשים כאן אינם זוכרים כלל את אצ״ל.״ אמר
בתוגה אחד מוותיקי התנועה.
גירסה אחרת היתד, בפי ארידור .״האנשים
שלנו מעריכים אדם שיש לו אומץ־הלב להשמיע
דיעה לא־פופולארית ולדבוק בה.״ אמר .״הם
מתנגדים לריעות שאתה משמיע בעיתונך. אבל
הם מכבדים את נאמנותך לרעיונות שלך״.
אולי זוהי הסיבה, ואולי לא. אד לא יכול היה
להיות ספק לגבי עצם העובדה: צוות העולם הזה
ועורכו התקבלו בוועידת־חרות בלבביות בולטת.
זו ביטאה, לפחות, את דעתם של הצירים ששבו־עון
זה הוא הוגן בדיווחו. וכי יש אמת בסיסמתנו
״בלי מורא, בלי משוא־פנים״.
איני בטוח שקבלת־פניר כזאת היתה אפשרית
בוועידת מיפלגודהעבודה.

על סעודה במיסעדה הודית כשרה
(״המהרג׳ה החרדי״ ,העולם הזה
.)25.3.87
לתשומת ליבה של הגב׳ דניאלה שמי:
את בירכת־המזון אין יהודים חרדים מברכים
לפני הסעודה, אלא לאחריה.
וחוץ מזה, אם הגב׳ שמי כל־כך מנומסת
ומתורבתת ער שהיא, כדבריה, מנקה אחרי האוכל
״את הפה בעדינות עם מפית״ ,מן הראוי שתימנע
מליקוק אצבעותיה ״שהחזיקו חתיכות בשר״.
מעשה זה נוגד את כל כללי הליכות הנימוסים
אילנה גוטמן, תל־אביב
האלמנטאריים.

הצעיפים שר החשפנית
עוד על דני קיי המנוח (״תמרורים״,
העולם הזה .)11.3.87
מי שחושב שדני קיי המנוח התמקיין רק
בסרטים, איננו מכיר את הביוגראפיה שלו.
בהיותו נער, כאשר באחד מעיסוקיו הטרום־
קולנועיים הרבים עבד כשליח במירפאה של
רופא־שיניים, הוא נטל את מקדחת־השיניים של
הרופא וביקש לקדוח בעזרתה חורים בקרש.
בג׳וב אחר(בחיים, לא בקולנוע) כפקיד זוטר
בחברת־ביטוח, הוא עשה טעויות־חישוב בחשבונות
והתוצאה היתה כי מבוטח אחד קיבל 36
אלף דולר יותר ממה שהגיע לו.
והשיא היה(וזה כבר קרה כאשר דני קיי החל
מסתובב בעולם הבידור) כאשר שימש כעוזרה
של חשפנית בתפקיד של חושף טפח ומכסה
טפחיים: הוא שמט את הצעיפים שהיו בידיו
למטרה זאת ברגע הלא נכון, וחשף את כל
הטפחים של אותה חשפנית.
בני שפירא, רמת־וזשרון

63נ43 .
על התגובה הנכונה המתבקשת לחו־

תגובה של מעשן לחרם רשתות-
השיווק.
בשנים האחרונות ערכתי את קניותיי ברשת
ההיפרכל, בחנותה שבראשון־לציון. קניותיי הסתכמו,
בכל פעם, ב״ 300 שקל בערך, כולל סיגריות.
עכשיו
קראתי בעיתונים כי רשתות השופרסל
וההיפרכל הכריזו על הפסקה של שבוע במכירת
סיגריות, החל באחד באפריל.
התגובה שלי: החל מהקניות של פסח(שערכתי
באחד באפריל) עברתי לערוך את קניותיי
אצל המתחרה, רשת הקו־אופ(״הריבוע הכחול״),
בבת־ים, שם עדיין אין ציד״מכשפות נגד מעשיוסי
שנון, בת־ים
נים•

השם המפורש

על הצלם שצילם את אלוף־מישנה
אביאם סלע(״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)25.3.87
לאחרונה החל העולם הזה לציין את שמות
הצלמים ליד התצלומים אותם הוא מפרסם. והנה,
דווקא ליד תצלומו הנדיר של אביאם סלע,
שהופיע בסיפור הזיכרון של אורי אבנרי(״חילזון
בתל־נוף״) ,לא צויין מי צילם אותו.
שייקח גרי, גדרה
• הצלם הוא אייל פישר.

מיבוזבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

חברי המערכת והמינהלה של
ה 1ה

העולס

משתתפים בצערה של

חנה גבאי
מזכירת המערכת,
על מות
אמה העולם הזה 2588

ללישכת היועץ המישפטי לממשלה והשופט דויד ולר
נפטר. תחתס לא מונו שופטים חדשים, והלחץ על הנותרים
הולד וגובר.

כדי להקל במקצת על העומס, מונה למחוזי,
במינוי זמני, שופט-השלום אהרון כהן, והשופט
המחוזי מחיפה, מיכאל בן-יאיר, עומד לעבור
בימים הקרובים לתל-אביב.

חסימה מישפטית לשחל בחברות הדלק בוחנים שימוש באמצעים
מישפטיים, כדי לחסום את השר משה שחל,
המתכוון להפעיל בקרוב את הרפורמה במשק-
הדלק.
לפי הצעת שחל, ייפתח רבע משוק־הדלקים לתחרות
חופשית — דבר שיעניק יתרון לבתי־הזיקוק הממשלתיים.

ביקור הנשיא
אצל הנשיא

ש״ס: הכשרים
ספרדיים

בניגוד לביקורו של נשיא־המדינה כגרמניה,
המעורר ויכוח רציני בין מחייבים ושוללים,
עמד ביקור הנשיא בשווייץ בסימן של קנוניות
וטרוניות אישיות.

ש״ם עומדת להנחית מכה כואבת ביותר
על המתחרה החרדית שלה, אגודת־ישראל,
מכה שתהיה בעלת משמעות כלכלית
אדירה: בצמרת המיפלגה שוקלים בימים
אלה להקים מערבת מתחרה של מתן
הכשרים, שתתנתק לחלוטין משיטת ההכשרים
האשכנזית של בד״ץ (״בית־דץ-
צדק״) .יצרנים רבים משלמים היום סכומים
ניכרים תמורת הזכות להטביע על אריזות
מוצריהם את חותמת־הכשרות של בד״ץ.
בראש המערכת החדשה יוצב הרב
עובדיה יוסף, נשיא מועצת חכמי־התורה.
חסידיו סוברים בי ההכשרים מטעמו ינגסו
נתח רציני מהשוק, שכן הם ימשכו גם את
החרדים הספרדים וגם את הקהל המיזרחי
הרחב, שומרי-המסורת שאינם חרדים.
שיטת ההכשרים הספרדית שונה מזו
האשכנזית, ובמיקרים רבים מקילה יותר.
בפסח, למשל, נוהגים בקהילות הספרדיות
לאכול קיטניות, בעוד שלפי הפוסקים האשכנזיים
הקיטניות הן בחזקת חמץ.
עובדיה יוסף נתון בימים אלה בלחצים
סותרים: עסקני מיפלגתו מדרבנים אותו
להקים את המערכת החדשה מייד, בעוד
רבני הבד״ץ מפצירים בו לפסול את הרעיון
,״כדי שלא להרבות מחלוקת בעם״.
הרב אליעזר מנחם ש״ך, פטרונה האשכנזי
של ש״ם, אינו עויץ את הרעיון — אץ לו
מערכת-הבשרים משלו, ולכן הפרוייקט
המוצע לא יפגע באינטרסים הכלכליים
שלו.
אם תתנתק ש׳׳ם סופית מהקואליציה,
כפי שהסתמן השבוע, ייכנסו ההכנות להקמת
המערכת החדשה להילוך גבוה. ש״ס
תיאלץ אז להיפרד מעטיני אוצר-המדינה,
ותצטרך לחפש לעצמה מקור חדש להכנסות.

יהודי
באזל התמרמרו על כך שהנשיא לא נפגש איתם, וגם
לא הזמין אותם לאירועים חגיגיים. לדעתם. נובע הדבר
מריב־סמכויות עם יו״ר הסוכנות היהודית, המבקש לארגון
בעצמו אירועים בבאזל לרגל יום־השנה לקונגרס הציוני
הראשון.
בברן עזב הנשיא קבלת״פנים חשובה באמצע, כד־ להגיע
לתחרות־הכדורסל בלוזאן.
לדיברי הרכילות בשווייץ, בא הנשיא לאותה ארץ רק כדי
״לשחק עם נכדיו״ ,ילדי בנו, יואל הרצוק שהוא חתנו של
ניסים גאון ונשיא הקהילה היהודית בז׳נבה.

אסירה נגועה
באיידס נעלמה ונמצאה אסירה בכלא־הנשים ״נוודדתירצדד, שבגופה
נמצאו נוגדנים לאיידס, נעלמה במהלך
חופשה מהכלא. את החופשה היתה
אמורה לבלות בהשגחת האפוטרופה שלה,
אולם היא ברחה ממנה. כעבור ימים אחדים
נתגלתה כשהיא מסוממת, והוחזרה
לכלא.
הפרשה התרחשה לפני כמה חודשים,
ונשמרה בסוד.

ועכשיו: הפנסיות
של אלמנות בל״ל
הנהלת בל״ל הישעתה פנסיות של 25 אלמנות של בכירי־הבנק,
שקיבלו עד כה כ־סז אלפים דולר כל אחת.

לוי ישבור תדמיתן

מתנחלי הגולן
למילחמה

מקורבי השר דויד לוי מחפשים מייטרד שיגיש
לו שרותים לשיפור תדמית. בעיקבותיו ילכו
כנראה עוד שרים בחרות.

המתנחלים ברמת־הגולן מתכוונים לציין את יום
השנה ה־ 20 לכיבוש הרמה בהפגנות, בחסימת
כבישים ו״בצעדיס בלתי־שיגרתיים״ נוספים.

בב״ש נמנע פילוג

לטענתם. הזניחה אותם הממשלה ומונעת מהם תקציבים,
והם מופלים לרעה יחסית למתנחלי הגדה המערבית
ורצועת־עזה.

אדנס מחפש מנכ״ל
משה ארנס, ידר המזכירות החדש של חרות,
החליט למנות לצידו איש-אירגון מיקצועי,
שינהל יחד איתו את המיפלגה.
ארנס נמצא במשא־וסתן בעניין זה עם כמה פקידים בכירים
ביותר בשרות המדינה. מועמד אחד הוא חנניה גיבשטיין.

מחסור בשופטים בת״א
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב גובר המחסור בשופטים:
השופט יעקב מלץ התמנה כמבקר המדינה. יוסף חריש נדד

בצמרת מיפלגת העבודה מרוצים מהמבוי
הסתום שנוצר בסניף באר־שבע.
העובדה שהמיפלגה החל־טה לא לדרוש למי מחבריה את
תפקיד ראש־העיריה, בהתאם להסכם הרוטציה אשר פג
תוקפו לפני שבוע. מנעה פילוג ומריבות חמורות בסניף.
ראש־העיריה הנוכחי. משה זילברמן, שימשיך בתפקידו עד
סוף הקדנציה. וסיעתו אשל. מקורבים ממילא למיפלגת

מילוא לצד ליבנה
רוני מילוא הטיל את מלוא כובד מישקלו לטובת
לימור ליבנת, במאמין להשאירה באגף־ההסברה
של חרות.
בוועידה הקודמת של חרות נמנתה ליבנת עם אנשיו של
אריאל שרון, אולם בוועידה הנוכחית תמכה ביורם ארידור,
שאיתו עבדה במצודת־זאב. אחרי כישלונו של ארידור, יש
כעת הרוצים להריחה.

,כור :,,עוד 50ש״ח
הפועלים במיפעלי ״כור״ קיבלו באחרונה
!_.בערך מהשכר הב אחוזים תוססות של 10
הבסיסי:

50 שקלים לפועל.
מהנהלת כור נמסר, כי המדובר בתוספתישכר שהגיעה
לעוברי הצווארון הכחול עוד בספטמבר . 1986 התשלום
עוכב, לבקשת ההנהלה ובהסכמת העובדים.
בינתיים הסכימו הפועלים לוותר על התוספות של : 1987
את המגיע להם השנה, לפי ההסכמים בין ההסתדרות
ללישכת־התיאום, הם יקבלו רק בשנה הבאה.

עובדי הצווארון הלבן מסרבים להסדר דומה.
אצלם מדובר בעיקר בהוספת דרגה ,״י״ג
משופר״ ,והתוספות שלהם הולכות וגדלות בכל
•שהעובד הוא בכיר יותר.

השובת הפך לשופט
חיים צוקר, מבין הפעילים הבולטים בשביתת
הימאים, לפני 35 שנה, מונה על-ידי שר*
התחבורה כדיין בבית-הדין המישמעתי של
הימאים.
יחד איתו מונו עורכי־הדין שמואל מולנר ודן מרויץ.

אן פולארד
כדוגמנית־ראש
אן פולארד הצטלמה במודעת-פירסו-
מ תז ל ג
למיספרה בעיר מגוריה, והמודעה פורסמה
בעיתונות המקומית. הדבר היה לפני
שנחשפה פרשת הריגול.
השבועון הניו-יורקי בעברית ״ישראל
שלנו״ ,שגילה עובדה זו, פירסם בגיליונו
המודעה.
האחרון את תצלום
צלום הנ

הצבע מתפשט מהרצליה העיתונאי מנחם גולן, המו״ל של שבת שרון, המופץ
בהרצליה. מתכוון להקים עוד שני מקוממים ציבעוגייס.
בנתניה ובפתח־תיקווח.

לגולן הצטרפו שותפים חדשים, ביניהם עודך•
הדין אבי נאמן, הנושא עיניו לתפקיד ראש
עיריית הרצליה.
ההשקעה הכוללת היא של 250 אלף דולר. שלושת
המקומונים יודפסו ב־ 75 אלף עותקים.

מתלתנים על -ארקן ע
מאז נסגרה חברת שחף, שהתחרתה בארקיע בקו לאילת,
מתלוננים הטסים בארקיע בקו זה על יחם משפיל מצד
צוות החברה. הם טוענים כי כל עוד היתה תחרות בין שתי
החברות, קיבלו הנוסעים יחם מצויין, אך ברגע שהחברה
הגדולה יותר נותרה היחידה — הפכו הנוסעים קורבן
לתעלוליה.

״שחף״ נאלצה לסגור את הקו אחרי התנכלות
שיטתית של מינהל התעופה האזרחית.
נשים מסוכמת פחות
מחיר בריטי על נשים בתאונות־דרכים מעורר
עניין גם בעולבדהביטוח בישראל.
על־פי המחקר, מסתבר כי לדיעה הקדומה נגד נשים
נוהגות אין על מה לסמוך: הנזק הממוצע בתאונות שנגרמו
על־ידי נשים הוא 278 ליש״ט. בעור הנזק אצל גברים הוא
348 ליש״ט.
בארץ טרם נערך מחקר דומה. על המחקר הבריטי מרווח
כתב־העת המיקצועי ביטוח בישראל.
הגיליון הבא של

ה עו ^ ס

גור

יוקדם ביומיים. לרגל חג־הפסח. הגיליון
יהיה מצוי למכירה בתל־אביב ביום
הראשון, ה־ 12 באפריל. בשעות הערב,
ובכל רחבי הארץ ביום השני. הנו
באפריל. בבוקר.

3 8 8 6 8 3

ת פ ני ת ב אנ ט״ ף: ל אן ן ו־יבח בי ל?

שף החוד
^ אסר ערפאת עושה זאת שוב. בפעם
המי־יודע־כמה. אש״ף דומה
לעוף־החול. הנשרף מדי פעם והקם
שוב מתוך האפר של עצמו.
לפני שנה היה נדמה שהאירגון
נפגע ללא״תקנה. המלך חוסיין ביטל
את ההסכם שלו עם ערפאת, והקים
מנהיג־קוויזלינג בשם אבדזעים. חד
סיין נפגש עס׳נשיא סוריה, חאפט׳ אל־אסר,
השונא המושבע של ערפאת.
הקרע בין פת״ח ובין הגופים התומכים
בסוריה נראה סופי.
כפי שסיכם אז בעצב אחד מאנשי־הרוח
הפלסטיניים החשובים בעולם:
״אש״ף אינו מסוגל לעשות מילחמה
׳ ואינו מסוגל לעשות שלום״.

אחד הסימנים המובהקים של
המצב היה אי־יכולתה של הנהגת
אש״ף לבנם את הפרלמנט
של האירגון, המועצה הלאומית
הפלסטינית. פשוט לא
היה היכן.

לא שותפו בחגיגה: כל האירגונים
הנחשבים כסוכנים של סוריה, והאיר־גונים
שפתחו באש על ״אחים פלסטיניים״
בלבנון ובמקומות אחרים. כלומר:
פורשי־פת״ח שבראשות אבו־מוסה,
האירגון של אחמד ג׳בריל וחבורת־הרצח
של אבו־נידאל.

בניגוד לאלה, נחיטבים האיר־גונים
של חבש וחוותמה כגופים
פלסטיניים אותנטיים ופט־ריוטיים,
למרות חילוקי־הדי-
עות, ולמרות האוריינטציה שלהם
על סוריה.

9אחוות ווחמים
ץ^ה הניע את ערפאת להסכים
^ 1לפשרה זו, שתגביל בהכרח את
חופש־התימרון שלו בחתירתו להסדר
מדיני עם ישראל?
יש לכך שלושה מניעים עיקריים:

שהמערב יהיה מוכן לנהל
משא-ומתן עם אש׳׳ף ״מתון״
אך חלש עולה שוב התיקווה
שאש״ף פחות-מתון ויותר-חזק
יזכה בהישגים גדולים יותר.
#הלחץ מלמטה. הגורם המכריע
במציאות הפלסטינית כיום הוא
.״מילחמת המחנות״.
המחנות הפלסטיניים בלבנון(כלומר:
שכונות־העוני של הפליטים הפלסטיניים
בפרברי הערים) נתונים
במצור נואש. הארגון השיעי אמל צר
על המחנות, מרעיב אותם ומונע מהם
תרופות, כד להכניעם. אמל נתמך על־ידי
הסורים. אם ינוצחו הפלסטינים
במאבק זה, יהיו תושבי המחנות צפויים
לגירוש ולטבח.

מול מזימה זו נוצרה בשטח
אחדות מקיר-אל-קיר של הלוחמים
הפלסטינים — ולמעשה

כאשר הלומים עומדים שכם
אל שכם במחנות וכאשר היעד
המדיני המעשי משותף לכל,
אין טעם בהמשך הפילוג.

וקואח קשיחות
**ה תהיה התוצאה של האחדות
1*1החדשה, אם אכן יבשילו כל
התהליכים האלה?

התוצאה הגלויה הראשונה
תהיה, בלי ספק, תזוזה לעמדות
נוקשות יותר.

דמעות בברגן־בלזן
הגשיא בבה. האם
צדק כאשר החליט
לדרוך על אדמת גרמניה?
מחנה ברגן־בלזן הוא אתר של זוד
עות. המונים — גרמנים, יהודים ואחרים
— מתו שם בעינויים, ברעב ובמחלות.
לא היה זה ״מחנה השמדה״ כמו
טרבלינקה ואושוויץ — מחנות שהיו

הנשיא הרצוג
אבות ובנים
בתי־חרושת למוות — אלא מחנה-
ריכוז נאצי ״רגיל״.
כאשר נכבש המחנה לפני 42 שנה,
הזדעזע העולם עד למעמקי־נפשו. סר־טי־הקולנוע
הראו ערימות של גוויות,
והמוני ניצולים שדמו יותר לשלדים
מאשר לבני־אדם חיים. היתה זאת ההמחשה
החזותית הראשונה של מלוא
הזוועה של מישטר־האימים.

והנה, לפתע, זה קורה: הכוונה
היא לכנס תוך חודש את
המועצה הלאומית הפלסטינית
באלג׳יריה.

9שותנים לחגיגה

ליתר דיוק: בין אירגון פת״ח, האיר־גון
הפלסטיני המרכזי, ובין החזית העממית
לשיחרור פלסטין(חבש) והחזית
הדמוקרטית לשיחרור פלסטין(חוות־מה).
השלמה
זו נתמכת גם על־ידי גופים
קטנים יותר, כמו המיפלגה הקומוניסטית
הפלסטינית, והאירגון הפרו־עיראקי
הקטן שבראשו עומד אבו־אל־עבאס
(מחולל חטיפת האוניה אכילה
לאורו).
ההסכם מחייב את כל הצדדים לעשות
ויתורים. ערפאת הסכים לבטל
רישמית את ההסכם עם המלך חוסיין,
כדרישת הגופים הקיצוניים יותר.
מועמר קד׳אפי הלובי, הפטרון של
חבש, הסכים להשלים עם ערפאת.
לפתוח מחדש את מישרד אש״ף
בטריפולי שבלוב, לארח את מקורבו
של ערפאת, ולהסכים גם לביקורו
הצפוי של ערפאת עצמו. הכל הסכימו
למנהיגותו העליונה של ערפאת.
הסכם זה הוא המאפשר את כינוס
המועצה הלאומית הפלסטינית באל-
ג׳יריה, השמחה לארח את ועידת־האחדות.

העם

הנסיון להשאיר את הסכם חוסיין־
ערפאת על אש קטנה, למרות הודעותיו
השליליות והמעליבות של חו־סיין,
יגיע לקיצו. את ההסכם יהיה
צריך לבטל רישמית.
גם ביחסים שבין ערפאת וחוסני
מובארכ תהיה תזוזה שלילית. מובארב
זקוק לערפאת, כדי לפייס את האופוזיציה
השמאלית והאיסלאמית שבארצו.
אולם אם ערפאת רוצה לקרב אליו
את חסידי דמשק ולוב, יהיה עליו
לקרר את היחסים עם קהיר.
גם הצעתו של מובארב שאש״ף
יכיר בהחלטה 242״תוך הסזתייגות״
תרד לפי שעה מן הפרק. בעיני חבש
וחבריו, ההחלטה 242 היא אנטי־

אי־אפשר היה לכנס את המועצה
בסוריה או במדינה ערבית המקורבת
לה, מפני שדמשק תבעה את ראשו של
ערפאת. אי־אפשר היה לכנס את
המועצה בעמאן, כמו בפעם האחרונה,
בגלל הקרע עם המלך חוסיין. אי־אפשר
היה לכנסה בקאהיר, כי זה היה
מתפרש כהסכמה רישמית של אש״ף
להסכמי קמפ־דייוויד השנואים. רוב
המדינות האחרות לא היו מוכנות
להתערב בסיכסיר ערפאת־חוסיין או
בסיכסוך ערפאת־אסד.
גם הרעיון לכנס את הוועידה בלב
ים, על סיפונה של אוניה, לא ניתן
להגשמה.
בין המדינות הניטראליות בלטה
אלג׳יריה, שבירתה היא המקום המועדף
על־ידי אש״ף. אלג׳יריה העמידה
תנאי להסכמתה לארח את המועצה:
השלמה בין ערפאת ובין יריביו בתוך
האירגון.

הו הדבר המאפשר זאת?
^/ב תוך אש״ף חלה בחודשים
האחרונים התפתחות איטית
אך רבת־משמעות: השלמה
בין ערפאת ובין יריביו העיקריים:
גיורג׳ חבש ונאיף חוות-

במדינה

חוותמה, חבש, ערפאת
נגד הסכם חוסיין, נגד 242
#אין מה להפסיד. היה טעם
בפילוג אש״ף כאשר קיווה ערפאת
שבעזרת ההסכם שלו עם חוסיין הוא
מסוגל להגיע לפיתרון מדיני של הבעיה
הפלסטינית( .כלומר: משא־ומתן
בין ישראל ואש״ף, הכרה אמריקאית־ישראלית
בזכות ההגדרה העצמית של
העם הפלסטיני, הסכמה להקמת מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה).
תיקווה זו התבדתה כליל. ישראל
לא הגמישה את עמדתה כלפי אש״ף,
אלא להיפך. ארצות־הברית תבעה את
הכרת אש״ף בהחלטה 242 מבלי להכיר
בזכות ההגדרה העצמית. חוסיין ניתק
את המגע בתירוצים שונים.

נוצר מצב פראדוכסאלי: א־ש״ך
נחלש בגלל נכונות ער-
פאת להסדר עם ישראל, וישראל
פסלה את ההסדר מפני
שאש״ף נחלש.
כיום משוכנע ערפאת ששום דבר
חיובי לא יקרה בשנתיים הקרובות —
תקופה שבה ישלוט רונלד רגן באר־צות־הברית
וממשלת־האחדות־הלאו־מית
בישראל. תהיה זאת תקופת־קיפאון.
לדעת
ערפאת, כדאי לנצל תקופה
זו כדי ללכד את השורות ולהחזיר את
אחדות אש״ף.

אחרי שהתכדתה התיקווה

של כל האוכלוסיה. מול פני המוות,
נעלמו ההבדלים האידיאולוגיים
כין ערפאת וחבש,
כין פת׳׳ח והחזית הדמוקרטית.
הדבר הוליד אווירה חדשה של
פיוס גם בצמרת.
הכוח הלוחם המרכזי במחנות הוא
פת״ח, וסביבו נוצרה האחדות החדשה.
חבש, חוותמה וחבריהם חיים בדמשק,
ושם המרכז של אירגוניהם. אולם לוחמי
האירגונים האלה במחנות בלבנון
עומדים על נפשם מול סוכני־דמשק.
מנהיגי האירגונים נגררים בהכרח אחרי
אנשיהם, השונאים עכשיו את הסורים.

• רעיון הוועידה הבינלאו
מית.
אחרי שמתה התיקווה למשא־ומתן
ישיר עם ישראל, בעזרת חוסיין
וחוסני מובארב, נותרה רק דרך אחת
לפיתרון: ועידת־השלום הבינלאומית
למיזרח־התיכון.
מול רעיון זה נעלמו ההבדלים הפוליטיים.
ערפאת תמך ברעיון הוועידה
(וטוען שהוא עצמו בעצם המציא אותו
בצורתו הנוכחית) .חבש, חוותמה והקומוניסטים,
שיש להם אוריינטציה
על ברית־המועצות וסוריה, תומכים גם
הם ברעיון זה — הקרוב מאוד לליבם
של מדינאי מוסקווה. באמצעות הוועידה
הבינלאומית מקווה מוסקווה
לחזור לזירת המרחב.

פלסטינית, ואין להכיר בה בשום תנאי
שהוא 242( .אינה מכירה בקיום העם
הפלסטיני, ומדברת רק על ״פליטים״).
דיעה זו תתקבל על־ידי הכל.

יתכן שתהיה לדבר השלכה
על הסיכויים לעריכת פגישות
בין אש״ף וישראלים.
כבר בעת המיפגש ביש־המזל של
מישלחת ישראלית עם אנשי פת״ח
בבוקרשט, בחסות הקומוניסטים, נמנעו
המשתתפים הפלסטיניים מכל סיכום
פוליטי, וקבעו בדיעבד כי באו רק
כדי ״לעזור לישראלים שוחרי־שלום
להילחם בחוק האוסר פגישות.״ לא
נראה כי בעתיד הקרוב יחול שינוי
לטובה בעמדה זו.
בביטאוניו של חבש(בן השאר: אל־הדף
בערבית, דמוקרטיק פלסטיין
באנגלית) נשלל עצם קיומה של
״המדינה המלאכותית״ (ישראל) .הריסת
״הישות הציונית״ מוצגת כיעד.
הביטאונים שוללים לחלוטין את כל
הכוחות הישראליים, מלבד רק״ח,
המועלית בהם על נס בהערצה, כמנהיגת
הכוחות הלאומיים הלוחמים
בתוככי המדינה הציונית. ביטאוני
חבש, כמו ביטאוני רק״ח, תוקפים את
הרשימה־המתקדמת־לשלום כפרי של
(המשך בעמוד )39

לא פחות זיעזעה הבעת פניהם של
הגרמנים, תושבי הסביבה, שהובאו בכוח
לאתר כדי לראות ולקבור. לראשונה
נשמעה אז האימרה ״לא ידענו״,
״אין לנו חלק בזה״ .בכל אלפי שנות 1
ההיסטוריה הגרמנית לא נראו גרמנים **
בעיני העולם כפי שנראו אז: חיות ב־דמות־אדם. א האם
מותר? חיים הרצוג, אז
קצין־מודיעין בריטי, נכח במיקרה באותו
מעמד. השבוע חזר לשם בטקס
ממלכתי — ביקור שעורר בהכרח
פולמוס, מחלוקת, הירהורים וחשבון־
נפש.
כאשר עמד הנשיא בברגן־בלזן והזיל
דימעה, כאשר עמר דום לשמע
ההימנון הגרמני שצליליו לא השתנו
מאז, כאשר שמע דיברי־ברכה בגרמנית,
התעוררו בהכרח שאלות רבות.
האם מותר לנשיא־ישראל לדרוך
על אדמת גרמיה 42 ,שנה אחרי נפילת *
הרייך השלישי? האם האשמה הגרמנית
היא קולקטיבית, ואם כן — האם אשמה
קולקטיבית עוברת מדור לדור, אל
בנים ובנות שלא נולדו אלא אחרי גמר
הזוועה?
האם ניתן לקשור בין נשיא גרמני,
ריכארד פון־וייצזקר, ובין אביו, שהיה
פקיד המישטר הנאצי? האם דיברי־הכ־
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2588

! 11־11

האנח זו רעלכלהפאשלותוהטימטומיםשדאתמול?
לפעולה תוך ימים, כדי לתכנן את הטיפול בעולים
אלה למן הרגע שיגיעו לנמל־התעופה בן־
גוריון, כשהם שרויים עדיין בהלם הטיבעי של
התלישה ממולדתם והנחיתה בארץ אחרת, בתרבות
אחרת ובאקלים אחר.

ץ ה יכול לקרות בעתיד הקרוב. כמעט
(מחר.

באחד הבקרים נתעורר ונשמע כי
ממשלת ברית־המועצות החליטה לם•
תוח את השערים ולהרשות למיספר
גדול של יהודים להגר לישראל. מדובר
על מיספר של 12 אלף.
יתכן מאוד שהם יישלחו במישרין לישראל,
אחרי שהייה של כמה שעות ברומניה. לא יהיו
נושרים בדרך.
האם אנחנו ערוכים לכך?
האם בכלל מישהו חושב על כך, בודק, מתכנן,
מכין כלים לביצוע?

רק במקום השני עומד מקום־המגורים. גם
הוא צריך להיות מוכן.
ני שואל: מי יהיה אחראי לכך? מי ידאג
\1לזה?

עצם השאלה יכולה לעורר צחוק פרוע.
להיות אחראי? לדאוג מראש? לתכנן?
לבצע? כאן, בישראל?
אם לא ישתנה דבר, יקרה אסון — אסון שלא
יביא רק לאי־בואם של האלפים, או לנשירתם

כלי־עינויים של הבירוקרטיה הישראלית, פרי
של מישטר כושל שאינו מתפקד בשום תחום.
לשר־על זה יש להעניק את הסמכות לתת
הוראות לכל המישרדים הנוגעים בדבר — האוצר,
התעשיה־והמיסחר, השיכון ועוד.

מובן שיש להעמיד לרשותו כסף, הרבה
בסף.

מניין הוא יבוא?
חלק יצטרך לבוא מתקציב־המדינה, על־חש־בון
תפקידים אחרים. אך יהיה צורך לערוך ב־ארצות־הברית
מגבית־חירום למען משימה זו.

או שמא תפעל גם הפעם שיטת־ה־ברדק
הישראלית, זו הקרוייה לתיפא־רת־המליצה
בשם ״אילתור״?

^ שאלה הראשונה היא: אם ייפתחו השעו
\ רים, האם הם יבואו?
לא הייתי משיב על כך בפשטות. הדבר רחוק
מלהיות בטוח.
פתיחת־השערים תסמן עידן חדש בברית־המו־עצות.
יהיה זה חלק ממה שקרוי ״גלאזנוסט״ —
ה״פתיחות״ (ובתירגום מילולי: הקולניות) של
מיכאל גורבאצ׳וב.
מישטר חדש זה עשוי להביא את היהודים
שואפי־ההגירה למחשבה שניה. אולי כדאי להישאר?
אולי כדאי לחכות ולראות איך יפול דבר?
כנגד זה יעמוד הפחד: שמא השער שנפתח
ייסגר מחר מחדש?

אתם תגלו שהחיים כאן נופלים מו
החיים באמריקה מכמה בחינות, אבל
שהם עולים על החיים באמריקה מכמה
בחינות אחרות. מי יודע, אולי זה ימצא
חן בעיניכם. אולי זה ימצא חן בעיני ילדיכם.
נסו.

איננו יכולים להבטיח לכם גן של שושנים.
איננו יכולים להבטיח שנצליח למצוא לכם את
העבודה הכי טובה, ואת המגורים הכי טובים. אבל
אנחנו יכולים להבטיח לכם שאנחנו נשתדל, באמת
נשתדל.

אילו היו העולים האלה באים הנה
מחר בבוקר, שום דבר לא היה מובן
להם. לא שיכון, לא עבודה, לא מנגנון
יעיל של קולטים.

רק אינטריגות בין הסוכנות ומישרד־הקליטה,
בירבורים של פוליטיקאים ומישאלות חסודות.

אנחנו רוצים שתישארו כאן, ושתהיו
מאושרים. הבה ננסה.

?ץ אלה אחרת היא: האם יש טעם להביא
16/אותם הנה בכוח, תחת לאפשר להם לנשור
בדרך?

ף* כאן והלאה זה יהיה תלוי בביצוע.
//יש צורך להקים תנועה עממית למען הקליטה.
לגייס אלפי מישפחות ישראליות שיקחו
חלק במאמץ, שתאמצנה את מישפחות הבאים,
שתעזורנה במישור האנושי, מחוץ לתחום הבי״
רוקראטי.

הנטייה הטיבעית שלי היא לאמר שאין
להביא איש בעל־כורחו, ואין להדד
״ זיק באיש בעל־כורחו.
דיעה אחרת, המעוררת למחשבה, שמעתי השבוע
מפי כמה אנשים שאני מחשיב את דעתם,
עולים מברית־המועצות שבאו לפני שנים.
וזו דעתם: אסור להחזיק כאן איש בניגוד לרצונו.
זכותו של כל אדם היא לגור בארץ בחירתו.
אולם אפשר להכריח אדם לשהות כאן במשך
זמן מוגבל, נגיד חצי שנה. יבוא הנה, יחיה כאן
חצי שנה, ואז יחליט אם רצונו להישאר כאן או
לנדוד הלאה. .

לשון אחרת: עליו להתייחם לישראל
כאל האופציה הראשונה.

יש להיגמל מן השקרנות המטופשת.
יש להגיד לבאים את האמת.

המדינה שלנו אינה פחות גרועה ממדינות אחרות,
וגם לא יותר. אבל זוהי המדינה שלכם .
מדינה צעירה, שאתם מוזמנים אליה כשותפים,
כדי לעצב אותה כמיטב יכולתנו. מדינה שבה
אתם, כיהודים, יכולים להרגיש בבית, תחת להיות
שוב מיעוט בין אחרים.
לא נחזיק כאן איש מכם בכוח. אם החיים כאן
לא ימצאו חן בעיניכם, תהיו חופשיים לעזוב ולחפש
לכס גן־עדן במקום אחר. אבל אנחנו מבקשים
מכם: תנו לארץ הזאת צ׳אנס. נסו את מזלכם
כאן במשך כמה חודשים.

לכן חשוב כל־כך איך תתבצע הקליטה כאן.
אולי לא יבואו כל 12 האלפים. אולי יבואו רק
10 אלפים, ואולי רק .5000 גם אז תיצור הקליטה
בעייה שאיש אינו ערוך לה כעת.

להגיש זר של פרחים, אך לא זר של שקרים.
מבחינה זו יש דמיון מוזר בין סיפוריהם של
עולי־מארוקו שבאו בשנות ה־ ,50 ובין סיפוריהם
של עולי ברית־המועצות, שבאו 15 שנה אחריהם.
אלה גם אלה מספרים שהבטיחו להם מגורים
״ 10 דקות מעכו״ ,והורידו אותם בדימונה.
שינאתם של עולי־מארוקו לקולטיהם שרדה
ער עצם היום הזה, ועברה מדור לדור. הבוז של
עולי״רוסיה לקולטיהם אינו פחות חזק.

אינכם באים לגן־עדן. אתם באים לארץ
אמיתית, שיש בה טוב ורע, סיכויים
ובעיות.

בך או כך, בל יהודי יצטרך להחליט
אם הוא רוצה באמת לבוא לישראל.
הוא יושפע, בין השאר, מן המיכתבים
שיקבל מכאן.

העיקר הוא לא לשקר.

^ ילו הייתי אני עומד שם בנמל־התעופה,
כשבידי זר״פרחים, הייתי אומר לבאים בערר
את הדברים האלה:
ידידים יקרים, ברוכים הבאים לישראל.

האם אנחנו הולכים לקראת הישג או אסון?

* תכן מאוד שהרגע הראשון יהיה הקריטי.

וזהו ההגיון שמאחורי המחשבה: היהודים הרוסים
האלה אינם צוענים. אין הם אוהבים לנדוד.
אם יישבו כאן במשך כמה חודשים, הם יכו שורשים,
יתרגלו למקום ויישארו כאן. בניהם יהיו
צברים, ויהיו שייכים לארץ.

בתנאי אחד: שבאמת ייעשה הכל
כדי שייקלטו באן.

לשם כך דרושים שני הדברים: עבודה ומגורים.

עיקר־העיקרים
הוא מקום־העבודה.
האנשים האלה רגילים לעבוד, ורוצים
לעבוד. מקוס־העבודה צריך להיות מוכן,
ולחכות להם כאן.

אין לי ספק שיש להטיל חלק גדול מן
המעמסה הזאת על העולים מברית־ה־מועצות,
שבאו הנה מאז . 1967

אחרי כמה חודשים, אלא גם לסתימת צינור־הע־ליה
לשנים רבות.

בדי למנוע אסון זה, עלינו לפעול עכשיו.
מייד.
איר?

^ ני מציע את ההצעה הבאה:
\ £להשעות מן התפקיד הזה את כל מי שעסק
בו עד כה — את הסוכנות ואת מישרד״הקליטה,
את אריה דולצין ואת יעקוב צור.

אני מציע להטיל את התפקיד על
אדם בעל כודדהחלטה וכושר-ביצוע
— מישהו במו עזר וייצמן או אריאל
שרון.

את האיש הזה יש להעמיד בראש מטה־חירום,
שיקבל לידיו את כל כלי־הביצוע שישנם.
הוא צריך להיות מעין שר־על זמני לביצוע
משימה מיוחדת — אדם שיוכל להחליט ולבצע,
מבלי להזדקק לוועדות בינמישרדיות ושאר

יהיו דרושים מאות מיליוני דולארים. אם לא
ישלמו היהודים בעד קליטת העולים בישראל,
הם יצטרכו לשלם בעד קליטתם בארצות־הברית.

אני מאמין שהכסף יבוא.

ך* שר המיוחד לקליטת העולים מבריתה(
1מועצות יצטרך לבחור בחבר־עוזוים.
לא חברי מרכז מיפלגתו, ולא חבורה מקרב
חסידיו השוטים. אלא אישים בעלי שיעור־קומה,
איש־איש בתחומו.

יהיה צורך לקחת מישהו שיהיה אחראי
לתחום המכריע: ייצור מזורז של
מקומות-עבודה. איש כמו סטף ורטהיי־מר,
למשל.
ואנשים בעלי שיעור־קומה כדי לתכנן את
המיבצע מבחינה פסיכולוגית, כך שלא תחזורנה
השגיאות והטימטומים של העבר.
מטה מיוחד בעל רמה ועוצמה, שיוכל להיכנס

הם עברו את כל הלבטים האלה. הם מכירים
את ישראל. הם מכירים את הרקע הרוסי, את
הטוב והרע במישטר הסובייטי שממנו באים הבאים.
אם נשארו בארץ, משמע שהם מעדיפים
לחיות כאן, למרות הבעיות.
כל אחד מהם יתאים לתפקיד הקולט יותר
מעשרה צברים, שלא יבינו לעולם מה בדיוק השאירו
הבאים מאחוריהם, למה יתגעגעו מחר, אילו
כלים תרבותיים יש צורך להקים כאן כדי לספק
את צרכיהם, איך תיראה בעיניהם התרבות הישראלית,
שלתוכה נקלעו.

^ ין לזלזל בבעיות החומריות. אך יש לשים
לב גם לבעיות הנפשיות.

אחת הבעיות הדוחות את העולים,
והמביאות אותם להעדפת ארצות-הב-
רית על פנינו, היא בעיית המילחמה.
היהודים הסובייטיים שמעו על זה הרבה במו־
(המשך בעמוד )14

ין לי מושג מה פורסם בעיתונים.
\ £ל א הגעתי לישראל בקשר לאי־ראן־גייט.
באתי בקשר לעבודה שאני
עושה הקשורה בכלל בספרד. אשהה
כאן כמה ימים בלבד. בץ היתר, אשוחח
עם שלמה בן־עמי, המועמד לשגריר
ישראל בספרד.
איתרו אותי כמה עיתונאים והתעני
יינו, האם בכוונתי להתעסק כאן בענייני
הפרשה, או להיפגש עם המעורבים
בה. אמרתי שעד כמה שידוע לי —

לפני שהגעתי לכאן, התייעצתי עם
עורן־״הדיז שלי ושאלתי :״מה לעשות
אם ייווצר קשר ביני לבין הנוגעים לפרשה?״
הוא הינחה אותי בדיוק כיצד
לנהוג: בארצות־הברית אסור לי להיפגש
עם אוליבר נורת׳ ,ג׳ון פוינדקסטר
ואחרים, כל עוד חקירת הפרשה נמשכת.
כאן מותר לי להיפגש, תוך מודעות
מלאה להשלכות האפשריות של
פגישות מעין אלה עבור המשתתפים.
מה פירוש? אני מצוי בהליך של חקירות.
המדובר בוועדות־הקונגרס, כמובן.
החקירה, כך אני מעריך, תימשך
עד יוני.
אני מבין שבישראל חוקרים פרשות
קצת אחרת. אצלנו מעידים בוועדות
האלה בשבועה.
יש להניח שישאלו אותי :״עם קי

פרשת איראן -מה חדש?
בישראל ירדה פרשת איראן זמנית מה דובר על הכוונה לתבוע את ניר על הוצאת
כותרות לטובת ג׳ונתן פולארד, אביאם ס לשון־הרע. לדין גם סעד עם דויד קימחי
לע, רפי איתן ושאר חבורת חסמב״ה ביום השני בערב.
• השלושה זומנו ליום השני לשיחה
(חבורת סו ד מוחלט בהחלט) .בארצות-
הברית, הפרשה האיראנית היא עדיין נוספת עם אלייקים רובינשטיין, כנראה
בשיא עוצמתה. פרשת פולארד מתגלגלת שיחה מסכ מ ת.
• ניר עצמו לא סיים עדיין א ת הגשת
לצידה.
מהן ההתפתחויות האחרונות בפרשת גירסתו לרובינשטיין, לצורך גיבוש הגיר-
סה הישראלית הרישמית.
איראן״גייט!
• לדין טילפן לניר ושוחח עימו. לדבריו
• אל שווימר, יעקב גימרודי ודויד
קימחי, ששהו בארצות־הברית בהיתר מ -על תביעת-הדיבה האפשרית. ניר אמר
יוחד (נימרודי המשיך משם לז׳גווה) הוז לו שהוא מנוע מלהתייחס לפרשה בכל
עקו לשוב ארצה על-ידי אליקים רו צורה שהיא.
• גם בתוכניותיו של המיליונר הסעודי
בינשטיין, מזכיר־הממשלה, העוסק בה כנתה
של עמדת־ישראל בפרשה. העמדה עדנאן חשוקקי חל שינוי. פרקליטו הי אמורה
להגיע לאמריקאים בכ תב בימים הודי הנודע, קנ ת ביאלקין, יעץ לו שלא
הקרובים, כתוצאה של חקירה מרוחה. להיכנס לארצות-הברית בתקופה הקרו השלושה
שבו בסוף־השבוע, די זועמים בה. לכן נאלץ חשוקקי לטייל ברחבי אי מהזעקתם
הפיתאומית. במיוחד זעם רופה.
• לדין סיכם עם פרקליטו הישראלי
שווימר, המחזיק באזרחות אמריקאית,
ושנאלץ להפסיק א ת תוכניותיו.
שאחרי שובו לוושינגטון יכתוב לניר וית •
שלושת הישראלים נפגשו. ביום בע ממנו הכחשה פומבית. ממשלת-יש-
השבת בערב בביתו של נימרודי בסביון. ראל הבטיחה שבכל גירסותיה שיועברו
גם לדין נפגש ביום הראשון עם נימרודי. לוושינגטון תהיה הכחשה.
אני האמנתי ביצירת קשר עם המתונים
באיראן, אך התנגדתי בחריפות
לכריכת בני-הערובה בעסקות. זה כתוב
בדוח־טאוור. יש ציטוטים של מעורבים
אחרים בפרשה על התנגדותי זאת.
פוינדקסטר ונורת׳ גרמו בגללה להפסקת
עבודתי כיועץ.
זמן קצר אחרי־כן הוצאו גם שלושת
הישראלים מהפרשה, ולא על־ידי. ב־
נימרודי מהמעורבים בפרשה נפגשת באחרונה?״
או ,״מה היה תוכן שיחותיכם?״
אהיה חייב לענות על שאלות אלה בפרוטרוט.
בגלל אי־אמירת אמת אני עלול
להגיע לבית־הסוהר. לכן אני נזהר
בכל צעד שלי, מאז שהתפוצצה הפרשה.
ניר השמיץ

מעורבות שלי בפרשה הופס־
\ 1קה בשלבים די מוקדמים. פוטרתי
עוד לפני ששלושת הישראלים (אל
שווימר, יעקב נימרודי ודויד קימחי)
הוצאו מהמישחק.
ידוע לי שהם סברו, במשך תקופה
ארוכה, כי היתה לי יד בסילוקם מהעניין.
שווימר כעס עליי במיוחד. הוא
לא דיבר איתי במשך תקופה מסויימת,
עד שטילפנתי אליו ואמרתי לו את האמת
לאמיתה: שסולקתי לפניהם.

מייק לדין, אמריקאי ויהודי טוב. לא רצה לומר
מילה שיש בה התקפה על ממשלת״ישראל או סתי רה
להצהרותיה.
להיפר, ניכר שהוא מעוניין למנוע פתירות בין
נירטתו ובין הגירסות של ממשלת״ישראל. יתכן ני
ביקורו בארץ, שנועד לדבריו לכתיבת טפר על
ספרד, נוצל כדי לברר אם יש סתירות. הוא שוחת
עם עמירם ניר בטלפון, ועם נימרודי פניס-אל-פנים,
אחרי שנימרודי נפגש עם אל שווימר ודויד קימתי.
לדין עצמו אכל ארוחת־ערב עם קימתי.
ניר טס לפני כן לשווייץ, נפגש שם עם מאנוצ׳אד
גורבאניפאר. יש להניח כי גם בשיחה זו דובר על
הגירסות.
כל זה טוב לחקירה האמריקאית. אולם יש צד
ישראלי, הראוי לתשומת-לב.
למרות נסיונו של לדין שלא לחלוק על הגירסה
הישראלית, הרי יש פער בולט בין עדותו של לדין
במונולוג זה ובין הגירסה הרישמית של שימעון פרס
ושל השלישיה פרס־רבידשמיר.
לפי הגירסה הישראלית, לדין נשלח ב1985-
לארץ כדי לבקש את ישראל לעזור בשיחרור בני״
הערובה, וכך נולדה עיסקת-הנשק. ואילו לדין ניב•
טילפגמי לפרס
** יד אחרי פירסום הדוח, טילפנתי
^/אל שימעון פרס. דיברתי על־כך
גם עם אליקים רובינשטיין. דרשתי
הכחשה ברורה למה שצוטט בדוח בעקיפין,
מפי עמירם, אחרת אתבע אותו
על לשון־הרע. קיבלתי תשובה, דרך
שגריר ישראל בארצות־הברית, מאיר
רוזן, שבחומר שישראל תמסור לאר־צות־הברית
תיכלל הכחשה.
נאמר לי שגיר מכחיש את האמירות
המיוחסות לו בדוח, אבל אני מצפה להכחשה
פומבית. לא אקבל שום צורה
אחרת של הכחשה.
על־פי החוק האמריקאי, אני מנוע
מלתבוע אותו על דיבה, מכיוון שאיני
יכול להוכיח כוונות־זדון. על־פי החוק
הישראלי — אני יכול, ואני שוקל בימים
אלה לעשות זאת, שוקל זאת מאוד
ברצינות. אם אפתור כמה בעיות
טכניות — אתבע את ניר לדין. זוהי
הסוגיה היחידה שאני מוכן לדבר עליה
עם שלושת הישראלים, ולסכן בכך אותם
ואותי.
בעת ביקורי הקצר כאן לא יצרתי

עם מאנוצ׳אר גורבניפאר, וניסינו להרוויח
כסף מהצד.
בישראל אולי הפרשה אינה בכותרות,
אבל בארצות־הברית זוהי הפרשה
בהא־הידיעה. הציטוטים האלה בדוח
גרמו לי נזק בל־ישוער. הם צוטטו ב־תיקשורת
בהרחבה. נכון שציטטו גם
את תגובתי — שזה לא היה ולא נברא
— אך האפקט המצטבר הוא גרוע.

האם פר ס ״וטבח״ ?

גר אצלו בסביון

דוח־טאוור מתואר בדיוק כיצד הוצאו,
וביוזמתו של מי.
לכן, אחרי שהאמת יצאה לאור, אשמח
להיפגש בארץ עם כל השלושה,
בהסתייגויות שציינתי.
העניין היחידי שנותר לנו ללבן הוא
תיאום עמדות בנוגע להשמצות עלינו,
כפי שצוטטו בדוח מפיו של עמירם
ניר. כן, ההשמצות כאילו חברנו יחדיו

ניר לא יצר עימי כל קשר אחרי
פירסום הדוח. לא העז.

חיש זאת בפירוש. עומד על כך שלא דובר כלל על
בני״ערובה. וכי שימעון פרס הוא שהציע לו -בשי חה
בארבע עיניים -שישראל תמכור נשק לאיראן.
לפי תיאורו של לדין, ההצעה גולדה אצל האי ראנים.
גורבאניפאד הציע את הרעיון של עיסקת
בני-ערובה-נשק לישראל, באמצעות חשוקקי, גיס-
רודי ושווימר. פרס דיבר עם לדין רק על מכירת
נשק, בכמויות קטנות, ולא העלה את עניין גני-
הערובה כלל.
כלומר: הרעיון הוא איראני, הוא הגיע לישראל,
ומישראל עבר לארצות״הברית.
לפי הגירסה הישראלית הרישמית, קרה ההיפד.
האמריקאים פנו לישראל כדי לבקש עזרה בשיחרור
בני-הערובה, וישראל רק עזרו: לידיד דגול בשעת־צרה.

כאן סתירה בולטת, ולא ברור אין יתואמו כל
הגירסות האלה ביחד, כדי להגיש לאמריקאים תב שיל
שהם יוכלו לעכלו.
לדין אינו תוקף את פרס בשום צורה. להיפך, הוא
מציין שבתו חושבת שהוא הגבר המושך ביותר
בעולם.
היא בת גג. כשאמרה זאת, היתה בת .9
חשוקקי נפגש עימו רק פעמיים
קשר עם שום גורם רישמי, מלבד יוסי
ביילין(המנכ״ל המדיני של מישרד־ה־חוץ)
,שהוא מכר ותיק שלי. אני מניח
שזאת גם הסיבה שעדנאן חשוקקי
ומנוצ׳אר גורבניפאר נמנעים מלפגוש
אנשים המעורבים בפרשה, אם כי ידוע
לי על פגישת ניר־גורבניפאר. ודאי שידוע

אני אינני מקיים כל קשר עם חשד
קקי. אפילו אין לי מיספרי־הטלפון שלו.
פגשתי אותו פעמיים בימי חיי, ולא
בהכרח בקשר לפרשה.
את גורבניפאר פגשתי ב״בית־הל־בן״
בסביון, ביתו של נימרודי. שיכנו
אותו שם. עושים לו(לגורבניפאר) עוול,
בדימוי הבלתי־אמין שהדביקו לו.
אני יודע על הסיפור שהוא נבדק בגי
לאי־שקר ויצא כשקרן גמור. נו טוב,
הסי״איי־אי! כשהם אינם יודעים כיצד
להסתדר עם מישהו — הם עלולים להוכיח
שהוא שקרן גמור, או אפילו גרוע
יותר.

סרס עם שווימר
הגבר הכי מושך״גם אנחנו בדקנו אותו לפני שנכנסנו
עימו לעיסקה כה מסובכת. שוחחתי
עימו שיחות ארוכות, פגשתי אישית
את אשתו, ילדיו. הוא נבדק ונחקר על־ידי
גורמים רבים לאורך ולרוחב.
הרושם שנוצר עליו בעיתונות נובע
מכך שהוא אינו יודע כיצד להתעסק
עם נציגי התיקשורת. למשל, אם שואלים
אותו שאלה שאין באפשרותו לענות
עליה, תחת להשיב :״אין תגובה״
או להתחמק מתשובה ישירה — הוא
נלחץ ועלול לשקר. הוא פשוט נפל
למישחק שאינו מכיר את כלליו. הוא
פועל על־פי כללים שונים. אני? לא
נוהג לשקר. קשה לי להיזכר מה

בלתי במהלכה דווקא מסייע לי כמרצה
— בעבר שימשתי כמרצה באוניברסיטת
ג׳ורג׳טאון — ככותב־מאמרים.
אני מתכוון גם לפרסם ספר על הפרשה.
כן, אחרי יוני.
עד יוני, איני רוצה לדעת שום פרט
נוסף הקשור בפרשה, גם אם הוא מרתק.
אחרי יוני — אני מוכרח לדעת
כמה שיותר, הכל.

^ שאלות
^ גיבזיות
^ שוב לי גם שיידעו את האמת על
1 1חלקי בפרשה. מייחסים לי השק־

לדין תובע לדין
מייקל לדין 45 מי שנחשב כיזם של החלק הישראלי בפרשת
הנשק לאיראן. הגיע בשבוע שעבר בשקט־בשקט לישראל. הוא
הגיע הנה בגלל סיבות שאינן קשורות, לדבריו, בפרשה הטוערת,
אס ני אינו מסתיר את נטייתו לתבוע את עמירם ניר, יועץ ראש־הממשלה
לענייני־טרור, על התבטאויותיו שצוטטו בדוח״טאוור
מפי מעורבים אחרים בפרשה. לדין בדק אפשרות זאת בעת ביקורו
ברצינות.
על אילו ציטוטים בדוח זועם לדין(וכמוהו יעקב נימרודי, אל
שווימר ודויד קימחי)! הנה דוגמות:

• עמוד בי* 70 של דוח ועדת מאיור:

..קייסי(ראש הסי״איי־אי דאז) ,פוינדקסטר מורת׳ היו מוטרדים
מתפקידו של לדין. נורת׳ כתב לפוינדקסטר :16.1.86 -
אמרתי זאת לעמי(עמירם ניר) .עליך להיות מודאג, לדעתי, וזאתבהסתמך על פגישתי עם גורבגיפאר ביום השני בערב .13.1.86 ,ני
גורבניפאר מספר הכל ללדין. עמי חושד כי יתכן שקיים הסדר
עיסקי סודי בין שווימר, לדין וגורבניפאר, ללא ידיעת שלוש
הממשלות, וזה עלול להניא לפחות להפרייה הדדית של מידע.
יתכן שזה לא רע, אם נקיים מגע עם לדין, כדי שתהיה לגו תחושה
על מה שמתרחש. אין לי בעיה אם מישהו מרוויח ביושר מעיסקה
ישרה. אך יש לי בעיה אם הדבר עשוי לחבל נפרטים מינצעיים
פוליטיים רגישים״.
נקטע נוסף כותב נורת לפוינדקסטר- :קייסי שותף לדאגות
שלנו(בעניין זה) .מידע חדש יותר מצניע על כך שקיים בסיס נוסף
לדאגה, נוכח האפשרות שקיים הסדר כספי נין שווימר, נימרודי,
גורנניפאר והחבר שלנו(לדיו)׳.

לדין(עם דפנה ברר*),
שיחה עם שלמה בן־עמי
שייכים אותי. גם לפגישתי עם שימעון
פרס במאי ( 1985 פרס כיהן אז כראש-
ממשלה) מייחסים חשיבות מוגזמת.
ביקרתי אז בישראל במיסגרת מחקר
שערכתי על איראן. בארצות־הב־רית
סברו שבישראל יודעים הרבה על
הנעשה באיראן. באתי אל פרס — הוא
ידיד שלי. אנחנו מכירים זה את זה מפגישות
במיסגרת האינטרנציונל הסוציאליסטי,
ושוחחנו בארבע עיניים
על איראן. כך זה התחיל.
לא, הוא לא הציע זאת. האיראנים
הם אלה שהציעו את העסקות!
החלק של השיחה שלי עם פרס
שולי ביותר בפרשה. מדוע מכנים אותי
״אבי החלק הישראלי בפרשה״? מכיוון
שכאשר פנה גורבניפאר לישראלים ו־ ~
הציע להם מה שהציע, בחרו בי כבאיש־הקשר
האמריקאי. הבחירה נעשתה
באורח טיבעי, בעיקבות השיחה עם
פרס. זוהי כל חשיבותה של השיחה המפורסמת.
אגב,
שוחחנו אז רק על הנעשה ב־

איראן. לא שוחחנו כלל וכלל על בני־הערובה
ואפשרויות לשיחרורם.
אינני יודע מה הכריזה ממשלת־יש־ראל.
אני יודע רק את האמת, והיא ש
באתי
אל פרס, מפני שמק־פארלן אמר
שלארצות־הברית אין מידע על איראן,
ושהמוסר הישראלי יודע את הכל.
בוושינגטון מאמינים באמת שהמוסד
הוא כל־יכול וכל־יודע.

• עמוד גי״:79
ניר אמר שיש לו ידיעה על כך שלמייק(לדין) יש קשר כספי עם גורבניפאר, נימרודי, ואולי גם שווימר. אם זה נכון -זה לא סוב.׳׳
(האמור כלול באיגרת של נורת׳ למק־פארלן מה־)27.2.86

אמרתי ולמה ומתי ולתאם בין
השקרים.
לגורבניפאר היו יחסים נהדרים עם
השאה. המוזר הוא שגם כיום נותרו לו
קשרים חשובים באיראן.
פעלתי מתוך אמונה בחשיבות הקשרים
האלה לארצות־הברית.
המוזר הוא שפרט להאשמות של
ניר, לא פגעה בי הפרשה. יצאתי ממנה
בשלבים די מוקדמים, והפירסום שקי
פות
ומעשים שלא היו ולא נבראו.
למשל? אין לי מושג מהיכן המציאו
לי את הציון ״ימני״ .כמה מחבריי הטובים
ביותר הם סוציאליסטים ...אינני
יודע למה מתכוונים אלה שמכנים אותי
כך. אולי זה נולד בעיקבות פעולתי
נגד הקומוניסטים באיטליה. אמריקאים
רבים חולמים עדיין על קומוניזם
חופשי ועל מארקסיזם.
האמת היא שלא איכפת לי לאן מ־

עמירם ניר
השגריר הבטיח הכחשה

שאלתי את פרס מה ידוע בישראל
על המצב באיראן. פרס אמר לי שהתקבלה
פנייה מאיראן לשלוח להם פרי־טי־נשק
ישראליים, נדמה לי פגזי־מר־גמות
או משהו כזה, ושאל אם ארצות־הברית
תסכים לכך. שאלתי את מק־פארלן,
והוא השיב כי ארצות״הברית
מסכימה.
בשום פנים ואופן לא דיברנו-באותה
פגישה על בני־ערובה. הנושא כלל לא
עלה. השיחה היתה בארבע עיניים.
אם מר פרס אומר משהו אחר, הרי
זיכרונו בגד בו. הוא בוודאי מבלבל כמה
שיחות. בכלל קשה לזכור. לקח לי
חודשים לשחזר את כל הדברים.
מובן שאז לא העלינו על הדעת שהעניין
ייסתיים בשעות ארוכות של חקירות.
התחלתי
לעבוד עם מק־פארלן, בשעה
שמונה כיועץ לביטחון לאומי. הי־כרתי
אותו קודם לכן, כשעבדנו יחדיו
אצל שר־החוץ לשעבר, אלכסנדר הייג.
אני כיהנתי אז כיועץ מיוחד להייג.
הדברים נראו תחילה אחרת. לגמרי
אחרת. אני נחקר כבר כמה חודשים,
וכך זה יימשך עד יוני. החקירות נמשכות
זמן רב, זמן יקר. הן נעשות אומנם
באורח תרבותי, אך כוללות שאלות
ניבזיות ביותר.
למשל? שאלו אותי שוב ושוב, בנימה
נוראה: כמה נימרודי שילם לך? כמה
שווימר? מה הציע לך פרס?
מובן שלא שכחו לי את היותי יהודי.
ניסו לעשות ממני פולארד שני!
מאוד התאכזבתי מדוודטאוור. חשבתי
שתיעשה עבודה זהירה יותר.
כללית אני מסכים עם המסקנות, אבל
לא ברור לי מדוע נכלל חלק מהמידע
בדוח, ואילו חלק אחר אינו מופיע בדוח.
איני
חושב שזה נעשה בכוונה תחילה.
פשוט הופעלו לחצים אדירים על
כותבי־הדוח שיזדרזו, ולכן הכל נעשה
בחיפזון. בארצות־הברית אין מתייחסים
לדוח״טאוור כאל דוח סופי, אלא כאל
כדור נוסף בפרשה המגלגלת.
כעת אני חוזר לכל זה — חקירות,
דוחות — עוזב את ישראל. את יודעת
שפעם נהגתי לבוא הנה לעיתים קרובות?
בשנות ה־ 70׳ הייתי מאמן נבחרת
הברידג׳ של ישראל!
* בהבעה של הפתעה, כשצולמו
במלון על־ידי צבי טל

במדינה
(המשך מעמוד 16
פרה המרשימים של הנשיא־הבן סוללים
את הדרך ליחסים חדשים בץ
גרמנים ויהודים — ואם כן, מה טיבם
של יחסים אלה?
״תאונת עבודה״ .במיקרה או
שלא־במיקרה, נערך בשבוע שעבר כינוס
מדעי בירושלים, בהשתתפות היסטוריונים
גרמניים, מומחים לתקופת
הנאצית. גם שם התווכחו ביניהם ישראלים
וגרמנים על שאלות־יסוד.
האם הנאציזם היה בבחינת.תאונת־עבודה״
,אשר יכלה לקרות גם במקום
אחרי האם ניתן להסביר את עלייתו
לשילטון בנסיבות אובייקטיביות? או
שמא היה הנאציזם תוצאה מחוייבת־המציאות
של האופי הגרמני בדורות
האחרונים?
הגרמנים השמיעו בכינוס את הדרישה
ל״היסטוריזציה״ של הנאציזם —
כלמר, לשילוב דיברי־ימי הרייך הנאצי
בהיסטוריה הכללית של גרמניה. היו
שראו בכך תהליך טיבעי ובריא. היו
שראו בכך, לעומת זאת, נסיון לבטל
את הייחוד של השואה, ושל המישטר
הנאצי בכלל.
שאלות אלה לא יוכרעו לרגל מאורע
אחד, ויהיה גם דרמאתי כמו ביקור
הנשיא הישראלי בגרמניה. אולם הביקור
תרם למחשבה חדשה על העבר
הנאצי, בשני הצדדים.
אם כן, צדק חיים הרצוג כשהכריע
למען עריכת הביקור.
הממשלה ההצגה צריכה רהיסשך
זה יכול לקרות רק בישראל:
ראש הממשלה מאחל לשר•
החוץ שלו פומבית להיכשל
בשליחותי כחו״ל
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, איחל
לשר־החוץ שלו להיכשל.
אימרה זו היא סימן־דרך: מעבר
ממשלת־הליכוד־הלאומי ממעמד של
בדיחה עגומה למעמד של פארסה.
קשה להעלות על הדעת כי ג׳ורג׳
שולץ, שר־החוץ האמריקאי, ייצא לשליחות
בחו״ל, כשהוא מלווה באי־חולי־כישלון
של הנשיא רונלד רגן.
עוד יותר קשה לדמיין את אדוארד
שווארדנאדזה, שר־החוץ הסובייטי,
כשהוא זוכה בברכה דומה מפי מיכאיל
גורבאצ׳וב.
הדבר פשוט לא יתכן. שר־חוץ כזה
היה פשוט מתפטר, או שהיה מודח על־ידי
האיש העומד בראש הרשות המבצעת.

בישראל. המישטר הפועל עתה
בישראל — פועל ואינו מתפקד —
הוא מיוחד במינו. איש אינו יכול לפטר
איש, איש אינו יכול להתפטר. גם כאשר
שני האנשים הבכירים בממשלה
מייצגים ריעות שונות והפוכות, ואף
מגדירים איש את פעולת רעהו כאסון

איד נכנס פיל לפולקסוואגן!
למדינה — הממשלה ממשיכה להתקיים
.״ההצגה חייבת להימשך״.
להיפטר מן הליכוד. שר-החוז
אמור לייצג את מדיניות ממשלתו
בחו״ל. כשהוא יוצא לשליחות בחו״ל,
הוא מייצג את ממשלתו וראשה.

חילוקי־דיעות בין ראש־הממשלה
ושר החוץ אינם תופעה בלתי־רגילה,
אף שהיא בוודאי בלתי־רצויה. אבל חי־לוקי־דיעות
כאלה, כשהם מתעוררים
במדינה מתוקנת, מתבררים מאחורי־הקלעים,
בחדרי־חדרים. רק בישראל

האמריקאים טיונוו את ונח של וב איתן ביועץ לענייני ביטחון
בקולומביה, ומנעו הזומת מיבער שר החנוה שהוא עומד בואשה

ך• סו ף 1986 היתה קולומביה
* 4מטרת־היעד של יויגצי־הביט־חון
הישראלים.
מיסבר הארכות, המוכנות להע סיק
יועצים ישראליים, אמו רב.
בדרום ומרכז אמריקה, שבה ההשפעה
השמאלית חזקה, קשה מאוד
ליועצי-ביסחון ישראליים לחתום
על חוזים. קושי נוסף הוא ה מצב
הפמאנסי הרעוע של ארצות
אלה, שאינן ידועות כעומדות ב-
לוח-תשלומים. לכן משתדלים יוע-
צי־הביסחון הישראליים לתפוס
טרמפ על חוזים מיסחריים בין ישראל
לארץ־היעד, ולנסות להשתלב
בחוזים אלה. כך התשלום מוגן, ו ניתן
תמיד לגבות כסף מתמורות
הסחורות המוחלפות.
קולומביה היתה בשנת 1986מטרה
נוחה, מכיוון שישראל היתה
מעונייגת לרכוש פחם במדינה זו.
יצחק מודעי, שהיה שר־האנר־גיה,
חתם בשעתו על חוזים לקניית
80 אלף טון פחם לגסיון, והוסכם כי
ישראל תמכור בתמורה לקולומ ביה
מוצרים אחרים. הבעיה היתה
שהמישלוח הראשון שהגיע ארצה
לא התאים לתקן, אולם הישראלים
המשיכו לחפש מוצרים שניתן יהיה
למכרם לקולומביה כתמורה לפ חם.
נציגי
התעשיה האווירית. המיוצגים
בדרום־אמריקה על-ידי מר״
קוס כץ, ניסו למכור מטוסי ערבה.

נציגים אחרים של התעשיה הצב אית
ניסו לעניין את צבא קולומביה
הקטן בעיסקי״נשק למיניהם.
אל המתעניינים האלה הצטרף
גם רפאל איתן, היו״ר הטרי של
קונצרן הכימיה כימיקלים לישראל,
השולט בכל התעשיות הכימיות בארץ.
לקונצרן
זה יש חברת בת בשם
כי״ל פרוייקטים, העוסקת בייזום
מכירת־ידע של המיפעלים הישר אליים
והקמת מיפעלים על״סמך
ידע זה בחו״ל. איתן הגה רעיון, מכיוון
שקולומביה היא מדינה חקלאית,
הצורכת כימיקלים, תקים
שם כי׳ל פרוייקטים מיפעל, שילמד
את הקולומבים שיטות בהעשרת
דשנים לחקלאות.
בכימיקלים לישראל יכלו רק לברך
על הרעיון, ולכן איש לא הרים
גבה כאשר הודיע איתן כי הוא נו סע
לקולומביה, לקדם את הקמת
המיפעל.
ההפתעה היתה רבה. כאשר ב-
30 בינואר פירסם אייל ארליך בה־ארץ.
כי איתן התמנה יועץ־ביטחון
לנשיא קולומביה, וירחיליו ברקו.
כמעט מושגה
ך* הפתעה בכימיקלים לישר!
1אל היתה קטנה לעומת ההפתעה
במישרדי חברת דיפנס אנטי

טרור. שבבעלות גבי כהן, לשעבר
מפקד הימ״מ, ואברהם רינות, לשעבר
מנכ״ל חברת־הביטוח אררט.
החברה של השניים כבר נותנת
שרותי-יעוץ לשתי מדינות כדרום-
אמריקה. פרו ובוליביה, ומתחילת
1986 השקיעה כספים ומאמצים ל קבלת
חוזה עם ממשלת קולומביה.
הם היו בטוחים כי ממשלת קולומביה
תחתום עימם על חוזה. וכאן
נכנס איתן למישחק.
מדוע חששו גורמים ישראליים
ממעורבותו של איתן ז איתן ידוע
בעזרתו לחברים, והוא מיודד עם
יוסי לנגוצקי, לשעבר מנכ״ל סייס־מיקה
חיפושי״נפט. ועם יצחק יפת
וסבינועם אביבי, שני אנשי-ביט-
חון לשעבר. השלושה הם בעלי חב רה
רשומה באמריקה לענייני״ביט־חון.
גורמים ישראליים חוששים,
כי איתן עשוי -בגלל קישרי״חב־רות
-להמליץ על החברה של ידי דיו.
אולם
לפני שהספיק איתן לע שות
משהו, התערבה יד המיקרה.
שמו של איתן אינו אהוד בימים
אלה באמריקה. ליתר דיוק: הממשלה
האמריקאית היתה שמחה
אילו פוטר מתפקידו הנוכחי והיה
עובר לידיהם. על ממשלת־ישראל
קשה להשפיע בכיוון זה, בינתיים.
אבל בקולומביה יש להם הרבה מה
לומר.
בשנתיים האחרונות מנוהלת

קולומביה, למעשה, בידי יועצים
אמריקאיים, שהחליטו לחסל את
מגדלי וסוחרי הסמים במדינה זו.
אלפי נחתים אמריקאיים פועלים
בגלוי, בשיתוף־פעולה עם הצבא ה־קולומבי,
מנסים להרוס את תשתית
גידול הקוקאין.
אילו היה איתן מנסה לפעול שם
לפני ארבע שנים. ייתכן כי האמריקאים
לא היו מצליחים לעשות
דבר, אולם כיום קולומביה היא
במעט מושבה אמריקאית, ולא ני תן
לירוק בה ברחוב מבלי שבוושינגטון
יידעו על כך.
ברגע שנודע בוושינגטון על ביקורו
של איתן במקום ועל מינויו,
דאגה יד מיסתורית לבטל מייד
את מינויו כיועץ הנשיא, וכך בוטלה
גם התוכנית להקמת מיפעל על־ידי
כי׳יל פרוייקטים. כל עוד איתן
הוא יו״ר החברה.
מחברת כימיקלים לישראל
אישרו כי היתה תוכנית להקמת
מיפעל בקולומביה, וכי היא הוכנסה
לאחרונה למקרר.
מקור בחברת דיפנס אנטי־טרור
הדגיש, כי החברה עוסקת רק ב-
נושאי״יעוץ טהורים, ובשום אופן
לא בסחר נשק, וכי כל תזוזה שלה
מאושרת וידועה לכל הרשויות ב ישראל.
הוא הדגיש את המילים
כלהרשויות. איתן התבקש
להגיב, ולפי שעה לא באה תשובה
מלישכתו.
יכיב *1

יכול ראש־הממשלה להעז לקטול את
שר־החוץ שלו פומבית, בעודו נמצא
על אדמה זרה בשליחות המדינה.
אולם לשימעון פרס כל זה לא
הפריע. להיפך. הדבר עוזר לו לשכנע
את ראשי אירופה שעליהם לתמוך בו,
כדי לאפשר לו לנצח בבחירות ולסלק
את הליכוד מן השילטון.
זוהי המטרה האמיתית של שליחות
פרס באירופה, ובעיקר בהשתתפותו
בכינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי.
בקשתו לכל ראשי־הממשלה הסוציאליסטיים
היא: עיזרו לי להשיג הישג
מרשים, שיאפשר לי לפרק את הממשלה,
ללכת לבחירות ולנצח.
ההישג המבוקש: תמיכה מאסיבית
ברעיון הוועידה הבינלאומית, לפי גי ר
סתו של פרס: בתור.מיטריה״ למשא־ומתן
ישיר, בהשתתפות פלסטינים שאינם
מזוהים רישמית עם אש״ף.
רוב מדינאי אירופה יודעים כי זה
לא יצליח, וכי יש לשתף את אש׳׳ף
במשא־ומתן. הם גם אומרים זאת לפרס
בשיחות פרטיות. אך פומבית הם נותנים
לפרס את כל התמיכה. הם אף מר
כנים לחזור על הניסוחים שלו מילה־במילה,
כפי שעשה ראש־הממשלה
הסוציאליסטי של ספרד, פיליפה גונ־זאלס.
העיקר
להיפטר מן הליכוד.

ישראלי בחרל
הסק הגאה
מה כין לאומיות,
יהורם גאון ומאזן?
לישראלים בחו׳ל, בנק לאומי(והבנקים
הישראלים האחרים) הוא אואזיס
בערבת הבנקים האחרים. הבנק הישראלי
בחו״ל מקפיד לעטר את קירותיו
החיצוניים בשמו העברי של הבנק, בצמוד
לשמו הלועזי, כדי לסבר את עיניהם
וכיסם של מאות אלפי הישראלים,
העשויים להיות ניצודים ברשתות של
בנקים זרים־גויים.
בנק לאומי בניריורק הגדיל לעשות:
הבנק.ההולך עם הזמן׳ (בישראל)
פתח במיבצע לרכישת כיסם של
רבבות הישראלים בניו־יורק. אלה,
שנעלבו מקריאות־התיגר (.נפולת
נמושות״) של יצחק רבץ, או ממטרה־עלבונות
שמטיח בפניהם שר־הקליטה
(שבלעה ישראלים חוזרים אץ למישהו
כל תעסוקהז — יכולים לטפח את
הרגשות הלאומיים שלהם, לא רק ב־מיסעדה
ישראלית או בהופעות החוזרות
של יהורם גאון, אלא גם בכספות
של הבנק, המכריז על עצמו. :הבנק
הגאה בלאומיות שלכם׳ — במסע-
הפירסומת שבו פתח בתחנת־השידור
בעברית.
המסר: ישראלים בניו־יורק — בנק
לאומי גא בלאומיות שלכם! תנו לו את
כספכם, והוא יוכל להתגאות גם במא־זנו.

לפי האימרה הידועה ,״שגריר הוא אדם הגון הנשלח לשקר
בחוץ־לארץ למען ארצו.״ כך אמר סר הנרי ווטון לפני קרוב
ל־ 500 שנה. הוא היה בעצמו דיפלומט רב־עלילות.
הדגש הוא על המילים ״חוץ־לארץ״ .אדם הגון אינו משקר
לבני־עמו, גם לא ״לטובת ארצו״.
מבחינה זו חידשה ישראל הלכה. פוליטיקאים ישראליים
? משקרים לציבור הישראלי בלי
* הרף, כעניין שבשיגרה — בכני
£סת, בכלי־התיקשורת; על כל
גיבעה רמה ותחת כל עץ רענן.
וכך עושים שגרירים ומנכ״לים.
לרוב אי־אפשר להוכיח זאת
בצורה חדה וחד־משמעית. על כן
היתה זאת חוויה לראות את ה־מנכ״ל־לשעבר
של מישרד־הבי־טחון,
האלוף (מיל׳) מנחם מרון,
בסרט הבריטי על פרשת אברהם
בר־עם, שהוקרן בטלוויזיה.
״מנדי״ הישיר מבט אל המצלמה
ואמר: מעולם לא מכרה
ישראל נשק לאיראן של חד
מייני.
חד וחלק. בלי ״אבל״ ו״אולי״ .קביעה פשוטה, שאינה משתמעת
לשתי פנים.
מנדי המיסכן לא יכול היה לרעת שכמה ימים בלבד אחרי
הראיון הזה, וזמן רב לפני הקרנתו, תתפוצץ פרשת־איראן ב־ארצות־הברית.
התגלה כי ישראל מכרה נשק לאיראן של חומייני
במשן־ שנים.
כאשר הוקרן הראיון עם מנדי בבריטניה, ועכשיו גם בישראל,
כבר ידעו מיליוני הצופים כי האלוף מירון, בעל המבט התמים,
משקר אשכרה.
כשנשאל על כך מנדי עצמו, ערם תלי״תלים של תירוצים.
ישראל לא ״מכרה״ נשק לאיראן. היא רק העבירה לאיראן נשק
אמריקאי, לפי בקשת האמריקאים. היא לא הרוויחה על זה. אלה
היו ״עסקות״ ,לא ״מכירות״ .וכן הלאה(.,מה הם אומרים״ ,עמי
31 בגליון זה).
כל מילה שקר, שקר על גבי שקר על גבי שקר.
ישראל אכן מכרה נשק לאיראן, באמצעות יעקב נימרודי ואל
שווימר. הנשק הזה הוצא ממחסני צה״ל. ישראל גבתה עבור
הנשק הזה מחיר מופרז, והכסף הוכנס על־ידי יעקב נימרודי
לחשבון מישרד־הביטחון הישראלי. בחלק מן הכסף הזה נקנה
נשק מארצות־הברית, כדי למלא את המלאי. שאר הכסף נשאר
בישראל, כרווח נקי.
על העובדות האלה אין ויכוח. העידו על כף נימרודי ושווימר,
והדברים נרשמו בפרטי־הפרטים בדוחות של ועדת־טאוור וגם
ועדת־הסנאט.
משמע: אדם שהיה אלוף בצה״ל ומנכ״ל מישרד־הביטחון משקר
במצח נחושה לעם־ישראל ולעולם כולו. וכאשר קלונו מתגלה
ברבים, אינו כובש את ראשו באדמה, אלא ממשיך לשקר.
ומדוע לא? איש לא יתרגז עליו. הישראלי המצוי רגיל לכך
שממשלתו משקרת לו על כל עניין. הוא מקבל את זה כדבר מובן
מאליו. זוהיי הנורמה.

המלקקים של גידשן
רפי איתן הוא ותיק ה״מוסד״ .הוא גם ״וירטואוז״ ,כפי שהעיד
עליו ותיק אחר של המוסד, יצחק שמיר.
רפי איתן אחראי לפרשת ג׳ונתן פולארד — פרשה שהיא
כל־כך מטומטמת וחובבנית, עד שהיתה מתאימה לסרט היתולי,
אלמלא היתה כרוכה בטרגדיה אנושית ובשואה פוליטית.
מה זה מלמד על המוסד?
שאלה זו עלתה בראשי בשעה שהכרחתי את עצמי לצפות
בסידרת־הטלוויזיה חרב גירעון — סידרת־קיטש מחליאה, מין
אקסודוס חדש, המתארת את המוסר כאגודה של סופרמנים,
כולם בעלי־מצפון, הרוצחים ובוכים, רוצחים ובוכים.
הקשר בין הסיפור ובין האמת קלוש ביותר. השמות נכונים.
לפי ידיעות שפורסמו בעיתונות חוץ, המוסד באמת רצח ב־1973
בפאריס את מחמוד חמשארי, בעזרת פצצה מתוחכמת שחוברה
לטלפון. אבל חמשארי זה לא היה קשור, כפי שנטען בסרט, עם
זוועת־מינכן. הוא היה הנציג הדיפלומטי של אש״ף בפאריס.
לא היכרתי את חמשארי, אך היכרתי את אלמנתו. היא באה
לאחת ההופעות שלי בפאריס, שהיתה מוקדשת לרעיון השלום
הישראלי־פלסטיני. כאשר הוצגה לפניי, רציתי להיות במקום
אחר. אבל היא שיחררה אותי מכל מבוכה, ודיברנו על הצורך
בשלום בין שני העמים. היא לא היתה דומה לאשה בסרט, שלמראה
צערה נשבר ליבם של הרוצחים ההומאניים.
חמשארי וחבריו — הנציגים הרישמיים של אש״ף בבירות
אירופה — נרצחו, לפי ידיעות שפורסמו בעיתונות חוץ, על״ידי
המוסד, על פי פקודת גולדה מאיר, כנקמה על מינכן. הם היו
דיפלומטים, חלקם אנשי־רוח, שישבו במישרריהם ופעלו בגלוי.
אפשר היה לרצוח אותם בלי כל קושי. זאת לא היתה גבורה גדולה.
במירדף אחרי חסן סלמה, איש ״ספטמבר השחור״ ,נרצח בטעות
מלצר מארוקאי מיסכן, בשם אחמד בושיקי, בלילהאמר שב־נורווגיה,
פאשלה קטנה שנשכחה מפני שאחריה באה הפאשלה
האיומה של יום־הכיפורים.
בכלל, נדמה לי שאילו היו הצלחות המוסד מגיעות אף לקרסולי
הצלחתו בשטח יחסי־הציבור, הוא היה באמת מוסד־הביון
המזהיר ביותר של כל הזמנים. הוא הצליח ליצור אגדה עולמית,
שאין שניה לה. לא רק עיתונאים־בגרוש כתבו עליו ספרים, ה
מקלסים
את מיבצעיו הדמיוניים, אלא גם סופר־איכות כמו ג׳ון
לה־קארה כתב עליו ספר(המתופפת הקטנה) שהוא מתחת לכל
ביקורת. על המוסד נכתבו מאמרי־עיתונות ללא־ספור, ספרים,
סרטים וסדרות־טלוויזיה. הסידרה חרב גירעון היא היצירה האחרונה
עד כה, ואינה זבל יותר גדול או יותר קטן מקודמותיה.
אני מניח שהמוסד הוא שרות־ריגול כמו שאר השרותים בעולם,
לא הרבה יותר טוב ולא הרבה יותר גרוע. בצד הפאשלות
הגדולות שלו שנחשפו, בוודאי יש לו גם הצלחות, שאולי לא כולן
פורסמו. אך המאזן הכללי רחוק מלהיות מלבב.
אם נתייחס אל קהילת־המודיעין הישראלית כאל מיקשה אחת,
הנה כמה שיאים בולטים:
בינואר 1948 הודיעו כל מומחי־הביון של הסוכנות וההגנה(פה
אחד!) לדויד בן־גוריון כי צבאות־ערב לא יפלשו לארץ בתום
המנדאט. למרבה המזל, בן־גוריון לא שעה להם.
ב־ 1954 בוצע במצריים העסק־ביש המפורסם, שהשיג שיא
עולמי של טימטום תיכנוני וחובבנות מיבצעית. האחראי: אמ״ן
של צה״ל.
במאי 1967 השיג גמאל עבד־אל־נאצר הפתעה גמורה, כאשר

אודי *ובנד

״גמרתי לקרוא את זה. זה לא רע. אם אתה רוצה, קרא את זה. אם
לא, זרוק את זה לסל!״ יש לי חברים כאלה.
״זה״ היה מונח כמה שבועות על שולחני. ברגע של היסח־הדעת
לקחתי את הספר לידי והתחלתי לקרוא בו. התחלתי ולא הפסקתי.
זה היה ספר מרתק.
הספר — שם הוורד, מאת אומברטו אקו — לא היה מוכר לי.
לא שמעתי עליו עד אז. זהו ספר־בלש, שעלילתו מתרחשת במאה
ה־ 14 במינזר איטלקי.
ככל שהמשכתי לקרוא, כן גברה התפעלותי מן המלומדות של
המחבר. היה ברור לי שהוא היסטוריון מיקצועי, מומחה לימי־ה־ביניים.
כי בעלילה הבלשית שזר אוצרות של ידע — על הדוקטרינות
הנוצריות השונות של אותם הימים, על הפוליטיקה
של הקיסר והאפיפיור, על סיפרות ימי־קדם וימי־הביניים, ומה

לפני זמו״מה קראתי את סיפרה של ברברה טוכמן(או טאקמן,
ליתר דיוק) ,מבעד לראי רחוק. זהו ספר היסטורי מבריק על
אותה התקופה עצמה — המאה ה־ ,14 אחת המאות.הפחות ידועות
בהיסטוריה. שם הוורד תירגם לשפה של עלילה סיפרותית את
ההיסטוריה שברברה טוכמן תיארה אותה בצורה כה מרתקת.
סיפרתי על התגלית הסיפרותית שלי לחבר אחר, והוא פרץ
בצחוק. רק אז הסתבר לי כי שם הוורד כבר הפך רב־מכר עולמי.
השבוע ראיתי את הסרט החדש, המבוסס על הספר. הלכתי
לראותו(בהקרנה מוקדמת) בסקרנות רבה. איך מעלים על הבד
ספר שהוא כל־כך מלא בניתוחים תיאורטיים של מגמות רוחניות
ודתיות?
הבימאי ז׳אן־ז׳אק אנו פתר את הבעיה על־ידי השמטת הקטעים
העיוניים, והתרכזות בעלילה עצמה. למרות זאת (או בגלל זאת)
זהו סרט מעניין ביותר, המסביר היטב מדוע נקראים ימי־הביניים
בשפות רבות בשם ״תקופת־האפלה״ .ציד־מכשפות, האינקוויזיציה
ואמונות טפלות מתחרים בסרט עם השאיפה לקידמה ולידע.

האיש החכם מגלם דווקא שון קונרי. איך הופך ג׳יימס בונד
המודרני לנזיר־בלש ימי־ביניימי, מין שרלוק הולמס בגלימה של
פראנציסקוס הקדוש? אולי זה נס, אבל זה קורה.
הצילומים הם נהדרים, והטיפוסים של הנזירים במינזר אפוף־ה־מיסתורין
הם מלאכת־מחשבת של עיצוב ומישחק, אחד״אחד. .
כשיוצאים מן ההקרנה, חולפת במוח המחשבה הבלתי־נמנעת:
״כמה טוב שאנחנו חיים במאה וד!20״

רגע עם כרמלה
הסתובבתי בוועידת־חרות, בין המוני צעירים שמחים ועייפים,
שהמתינו לתוצאות ההצבעה, כאשר ניגשה אליי אשה כבת גילי,
ריכז צבא גדול בסיני. קהילת־המודיעין הישראלית הופתעה לחושאלה
אותי :״אתה זוכר אותי?״
לוטין, מפני שסברה כי הצבא המצרי נמצא בתימן הרחוקה. הנאלצתי
להודות שפניה אינן זכורות לי.
אחראים: אמ״ן והמוסד.
״אני כרמלה!״ אמרה ,״אני האחות שטיפלה בך אחרי הניתוח
באוקטובר 1973 השיגו המצרים והסורים הפתעה גמורה והרת־בבית־החולים
ביל״ו!״
אסון. על הפאשלות של אמ״ן נכתב דוח ועדת״אגרנט, שהמלהשם
הזכיר לי את הכל.
צותיה לתיקון המצב לא בוצעו. גם המוסד הודיע על המילחמה
בכפר־ביל״ו, ליד רחובות, שכן בית־החולים הצבאי של חזית־הצפויה
רק כמה שעות לפני שהתרחשה.
הדרום במילחמת־העצמאות. הובאתי לשם אחרי שנפצעתי, בימים
לקראת מילחמת־הלבנון הזין המוסד את הררג המדיני במידע
מסולף לחלוטין על המצב בלבנון בכלל ועל טיב הפלאנגות _ האחרונים של המילחמה, ליד כיס־פלוג׳ה.
נותחתי מייד עם בואי. הוציאו מביטני כמה סנטימטרים של
בפרט. אמ״ן שתק.
מעיים, יחד עם כדור חודר־שיריון של מיקלע כבד( .נפצעתי גם
באמצע אירעו הפרשה של מוטי קדר, שלפי ידיעות שפורסמו
בזרוע, אבל לא הרגשתי בכך עד שהרופא גילה לי זאת ).כשהתבעיתונות
חוץ נשלח לחו״ל על־ידי אמ״ן וביצע שם פשע חמור,
עוררתי מההרדמה היתה לידי אחות צעירה, שנראתה לי כמלאך.
ופרשת אלי כהן, להבדיל, המרגל שלנו בדמשק, שהחובבנות
איני זוכר מה דיברנו, אבל כרמלה הזכירה לי את השיחה
שלא־תיאמן של מפעיליו הובילה אותו לגרדום.
הראשונה שלנו. היא היתה כך:
עכשיו היו פרשת איראן ופרשת פולארד — שתיהן פרי־ידיהם
אני :״מה שמך?״ ,
של ״יועצים״ שעקפו את המוסד. אבל פרשת פולארד היא מעשה
היא :״קוראים לי כרמלה.״
ידיו של ״וירטואוז״ ותיק של המוסד, ובשלב הראשון של פרשת־אני
:״ציפורה? איזה יופי של שם!״
איראן מילא תפקיד חשוב ותיק אחר של המוסד, דויד קימחי.
היא :״לא ציפורה. כרמלה.״
ואין לשכוח, כמובן, את פרשת־השב״כ.
אני :״את יכולה להביא לי קצת מים, ציפורה?״
מעניין שאף אחת מן הפרשות האלה לא שימשה עד כה נושא
שכבתי שם כשבוע. לא אכלתי ולא שתיתי, ולמעשה גם לא
לספר או לסרט.
ישנתי. הזינו אותי דרך וריד באמצעות צינור. צינור שני הושחל
דרך אפי לקיבה, ורוקן אותה
באופן שוטף. תקף אותי חשק
מוזר למיץ־פתל, ושתיתי כל הלפגי
כמה חודשים נתן לי ידיד ספר־כיס אנגלי ואמר, דרך אגב:
זמן את הנוזל האדום. הוא היה
מגיע מן הפה אל הקיבה, ויוצא
משם באמצעות הצינור.
הגוף שלי לחם על חייו, ולא
היה פנוי לשום דבר אחר.

שכבתי בחדר של שתי מיטות.

^ ׳ י במיטה הסמוכה שכב איש מרא־ י
שון־לציון, אבנר דוידסון (אני
זוכר את השם ואת הפציעה, כי
כל גופו היה פתוח בצד, כאילו
נחתה עליו מכת־גרזן) .אחרי זמן־
כרמלה
מה הוטב מצבו והוא הועבר
לחדר אחר, ובמקומו הוכנס לחדרי נער פצוע. בבוקר נלקח לח־דר־הניתוח,
ומשם לא חזר.
כרמלה באה והציעה את המיטה מחדש.
בעודה עוסקת בכך, קרה לי משהו. איכשהו גרמו תנועותיה
לתגובות בגופי. היתה לי הזיקפה הראשונה מאז הפציעה.
זה היה אחד הרגעים המאושרים ביותר של חיי. הוא נחרת
בזיכרוני, ויחד עימו שמה של כרמלה.
רציתי מאוד לספר זאת לאשה הלבבית, אחרי 38 שנים וכמה
חודשים. אבל באותו הרגע היא הציגה לי את בעלה.
אז לא אמרתי כלום.
מוריי אברהם ושון קונרי ב״שם הוורד׳

בל ש מימי־הביניים

מדוע אין לשאול אשה היכן בילתה בלירה? ההנחה היא
שבילתה עם גבר -וגבר, לפי מישנתו של בגין, אין שואלים
בשקט־בשקט, הרחק מהזרקורים,
הופסקה עבודתו של
צבי פריים כמנכ״ל התא חדות
בתי־המלון. פרייס כיהן
שנתיים בתפקידו. כרגע מחפשים
מועמד מתאים לתפקיד.
שגריר ישראל מצריים,

״ואתה (שפירא) תהיה מפקד־המיבצעי״
״הוא לא ייכנס למ־טוס!״
גנז אריאל ויינשטיין
את התיקווה.
בעית הטלפונים העסיקה
בשבוע שעבר את השר הממונה
אמנון רובינשטיין ואת

לוי אינו ספורטאי, כנראה. השבוע,
ריכלו בכנסת, עצר אותו
חבר־הכנסת מאיר שטרית
ורצה להשמיע באוזניו כמה מהגיגיו
על מצב תנועתם. לוי ביטל
את ההצעה בהינף־יד ואמר:
״עזוב! מה אני, מזוכיסט?״

דב שילנסקי, אריאל ויינ־שטיין
ואחרים לחלק השמור
לח״כים בלבד במיזנון־הח״כים
בכנסת. רובינשטיין אחז בידו
בבקבוק, ולתרועות הנוכחים
חלץ את הפקק והחבורה הרימה
כוסיות.

רוד מעישון והסיגריות הארוכות
והאלגנטיות הפכו לסמל המיס־חרי
שלה, פסקה מלעשן.
שר־החוץ שימעון פרם
התבטא השבוע בשיחה פרטית:
״אני האדם הפנוי ביותר בעולם.״
הזהירו אותו בני־שיחו :״היזהר,
פן זה ידלוף לתיקשורת. מישהו
עלול להבין זאת ברצינות גמורה
ולכתוב: פרס הוא שר־חוץ עצוב...״
פרס
סיפר באותה שיחה כי
לא קרא פנינה זאת ואחרות
שיוחסו לו, ביצירה שפירסמה
באחרונה לימור ליבנת מתנועת
החרות. הוא הוסיף כי התרשם
מסיוריו בארץ שקיים נתק
בין מה שנכתב עליו לבין היחס
החם שהוא זוכה בו ברחבי הארץ.
ויכוח נוקב התנהל ב־מיזנון־הכנסת
סביב אחד השולחנות.
ישבו שם חברי־הכנסת

דב שילנסקי, מיכאל איתן,

אהוד אולמוט

הונצח בשיא הוועידה של תנועת־החרות
בפוזה מיוחדת במינה, כאילו הוא אומר
לדויד לוי :״נא, מה אמרתי לן!״ אומנם, תצלום זה צולם לפני שנודעו
תוצאות ההצבעה המפורסמת, שהנחילו מפלה מכאיבה לסגן ראש־

הממשלה, אבל היא מביעה היטב את מצב״הרוח באותו הרגע. התמונה
לא צולמה על״ידי אחד מצלמי־העיתונות הרבים שהסתובבו במקום,
אלא על־ידי אחת ממשתתפות הוועידה עצמה. למטה: אווירה נוגה
שררה גם ליד שולחנו של ח״כ יורם ארידור, היושב ליד דן מרידוד.
עבור דורון היה זה השבוע
הראשון בכנסת מאז שברה את
רגלה. דורון — מטופחת ולבושה
בקפידה כתמיד — עדיין
נשענת על מקל. שיבתה לכנסת
עוררה גל של התנצלויות מחד
— מצד אלה שלא ביקרוה —
וברכות לבביות מצד אלה
שטרחו וביקרוה.
בעת שהותה של הח״כית
בביתה, היא ביצעה מיבצע
שבוודאי יעורר קורת־רוח אצל
עמיתתה. שושנה ארבלי
אלמוזלינו. דורון, שקולה הצ־

אלי קולם ודבורה גנני —
דוברתו של אברהם שריר.
הדיון נסב על הבעיה: האם יש
לשאול אשה היכן בילתה בלילה.
אחרי פולמוס נוקב, שכלל
כמובן את השקפתו הידועה של
מנחם בגין — שאין לשאול
זאת גבר — הגיעו הכל למסקנה
חד־משמעית: אין לשאול אשה
היכן בילתה בלילה. מדוע? כי
יש לקוות שבילתה עם גבר,
ואילו גבר, על פי מישנתו של
בגין, אין שואלים.
חבר־הכנסת הצעיר חיים
דמון, שהפך באחרונה אב לילד,
מיהר להגיע לביתו שבתל־אביב.
הח״ב, שנראה תשוש אחרי יום
עמוס־דיונים בוועדת־הכספים,
המתין ליושב־ראש הוועדה אברהם
שפירא. משהתמהמה שפירא,
הציעו לו כמה מעמיתיו
טרמפ במכוניותיהם. רמון הירהר
מעט — לבטח חשב על
הלינקולן הנוחה הממתינה לו
— וענה :״לא תודה! עד שאתם
תגיעו לתל־אביב, שפירא ואני
נהיה כבר מזמן במיטות!״
מזמן לא היתה כזאת עתה
לאבא אבן. יושב־ראש ועדת־החוץ־והביטחון,
שבמסגרתה פועלת
הוועדה המתחקרת את פרשת
גיונתן פולארד, ניצב מזה
שבועות באור הזרקורים, שלא
יסולא בפז. מששאל אותו עמית
השבוע איך ההרגשה, הודה
בגילוי־לב :״מזמן לא היה לי כל-
כך מעניין!״
רבים מהמוזמנים למסיבה
לכבוד פירסום סיפרה של העיתונאית
עדית נעמן הופתעו
מכך שלהזמנה צורף פתק, האו־

הכתבים במעט נעצרו

משה ששון, קפץ בסוף־הש־בוע
ארצה לביקור קצרצר. בין
היתר טיפל בעניינים מישפח־תיים
רגישים.
בישיבתה של ועדת־הכס־פים,
ביום השלישי, אמר היושב־ראש
אברהם שפירא שהחינוך
העצמאי הוא בן־ערובה
בידי משרד־החינוך .״זה כמו
מיבצע אנטבה!״ הישווה. העיר
על כך חבר־הוועדה יאיר צבן:

חבר״הכנסת אלי קולם. הח״ב
הליברלי עצר את רובינשטיין
והתלונן על כך ש״יש בעיה עם
איזור־החיוג .״053 לקולס יש
כמה חברים קרובים המתגוררים
בנתניה. רובינשטיין לא הופתע
מהתלונה והשיב :״כן, אני יודע
על זה, ומטפל בכך באופן אישי!״
ספורטאים צריכים לדעת
להפסיד בכבוד, אבל תנועת־ח־תת
איננה מגרש־כחדגל ודויד

יגידו מה שיגידו על אמנון
רובינשטיין, דבר אחד לא
יקחו ממנו — הוא ג׳נטלמן
אמיתי. שר־התיקשורת התערב
עם שרה דורון, יושבת ראש
סיעת הליכוד, התערבות כלשהי
על בקבוק שמפניה. דורון זכתה
זו הפעם השניה בהתערבויותיה
עם רובינשטיין. ביום השלישי
נראו השניים נכנסים, בלווית

רוני מילוא, משה ניסים,

• מי שצפה השבוע בסרט״הטלוויזיה הבריטי על פרשת
תת״אלוף (מיל ) אברהם בר־עם, לא יבול היה לדעת
שבגללו במעט ונכנסו אנשי״הצוות לכלא.
הצוות הבריטי ביקש רשות לצלם את מישרד־הביטחון
מבחוץ, והדבר נאסר עליו. הכתב פאט שכר מונית, הורה
לנהג לנסוע סביב הבניין והצוות צילם. הנהג הנרעש מיהר
למישרד קצין־העיר, כדי לדווח על התנהגותם של נוסעיו.
בצמרת מישרד־הביטחון נערכה התייעצות דחופה, כדי
להחליט מה לעשות. היו שהציעו לאסור את כל הצוות, שכבר
הספיק להרגיז את המישדד בחקירתו הנמרצת. אך לבסוף
הוחלט להתעלם מן המיקרה, כדי למנוע תיסבוכת קשה.
בידי הצוות הבריטי היו פינקסי־הטלפון הפרטיים של
ברעם ושאר החשודים הישראליים. הכתב הבריטי ביקש
מישראלים שונים לזהות את האנשים והנשים הרשומים
בפינקסים, והתאכזב להיווכח כי אין ביניהם אף אישיות
חשובה אחת.
המישפט המבריק ביותר בסרט בא מפיו של השותף היווני
לעיסקה, שדיבר על תלותה של ישראל בארצות־הברית :״מה
ההבדל בין מדינת״ישראל ומדינת ניו״ג׳רסיד
העולם הזה 2588

#ר כי המסיבה ׳הועברה מקפה
הבימה לגלריה הלבנה. השינוי
לא היה משמעותי, שכן שני
בתי־הקפה שוכנים זה מול זה,
אך עורר תמיהה. הסיפור שמאחורי
הקלעים אינו מאכזב:
סיפרה של העיתונאית ששימשה
במשך חודשים אחדים כדוברת
התיאטרון הלאומי, עורר את
חמת־זעמם של כמה משחקני־התיאטרון.
הרכילות שמאחורי
הקלעים, הסתבר, לא כל־כך זוהרת
ומפרגנת. לכן נזעקו מנהלי-
התיאטרון, כשהובהר להם שהמסיבה
תוכננה להיערך בקפה של
התיאטרון. הם פירשו זאת כמתן
חסות לספר ולתוכנו. שליחים
בהולים פקדו את ביתו של דידי
מנוסי, המופקד על הוצאת
עידנים שהוציאה את הספר
לאור, ומנוסי הבין את ה״בקשות
שלא ניתן לסרב להן סוף טוב,
הכל טוב — המסיבה נערכה
בהצלחה ונכחו בה נציגי תיאט־רון־הבימה
וכן בעלי הקפה של
התיאטרון, שחצו את הכביש
וחגגו בבית״הקפה שממול.
במסיבה נוצרה בעיה כיצד
להושיב את המכובדים־במיוחד
מבין האורחים, שכן הכיסאות
בגלריה הלבנה הם מעין שרפרפים,
שניתן לשבת עליהם רק
על הבירכיים. דידי מנוסי, ער
רך הוצאת עידנים, הושיב בפוזה
זו בדיוק את עורך עיתונו, דב

יודקובסקי. מנוסי שיכנע את
יודקובסקי לרכוש שרפרף כזה
עבור בתו. לפולה מתם, לעומת
זאת, אלמנתו של נוח מוזס
ומבעלי העיתון, הביאו כיסא
רגיל.
יושב־ראש סיעת הליכוד,
חיים קופמן, דואג לזכויות הנשים
בכנסת. ביום השלישי בערב,
עם תום ההצבעה במליאה
על תקציב־המרינה, הודה יושב־ראש
הישיבה ל״גברים בוועדת־הכספים״
.קטע אותו קופמן:
״ומה עם סמדר אלחנני, שעבדה
לא פחות קשה?״ אלחנני
היא כלכלנית, היועצת לוועדת־הכספים
בעבודתה.
מה מעלה את לחץ־דמו
של קופמן? מילים כגון ״הסתדרות״
ו״קופת־חולים״ .קופמן
שיחזר באוזניה של שרת־הב־ריאות
שושנה ארבלי־אל־מהלינו,
את תלאותיו במכון־
מור. השרה הסימפטית הביעה
פליאה גמורה .״מה זאת אומרת?״
השתוממה ,״בדיוק ביקרתי
שם. היה נהדר. אפילו לא גבו
ממני תשלום!״ זה כבר העלה את
חמתו של קופמן שהגיב :״נו,
באמת! נסי ללכת לשם בעילום-
שם ״.משניסתה ארבלי למחות
באוזניו ולטעון שלא ערכה שם
ביקור רישמי, לא התאפק קופמן
וצחק :״ראו אותה, את הצנועה

11 1111\ 1 1>4 1 \ 1חגיגי במדים, ובלטה בין שאר הנשים, שכיכבו שם בשלל מחלצות ועדיים.
זאבה פגשה שם בשימחה את עוזרתה(ממושקפת) ,פקד שלומית הרצברג, שבחרה אף היא להופיע במדים.
שלי. באמת איש לא זיהה אותך

כל טרדות העולם הן על

כתפיה של שרת־הבריאות: הרופאים,
האחיות, תקציב מיש־רדה
ונתן(אלמוזליני) .ביום
השלישי, סמוך לשעת חצות
בלילה, עם אישורו של תקציב־המדינה
בכנסת, ניתן היה להבחין
באשה בעלת הבעה עייפה
האומרת לתוך שפופרת־הטלפון:
״נתן, לחזור? לחזור הביתה?...
טוב, אני אחזור!״ לעיתונאי שעמד
לצידה היא הסבירה :״נו
טוב, הוא לבד כל היום. אז אני
חוזרת לתל־אביב. מתי אני צריכה
לחזור מחר לירושלים? ברבע
ל־ 8בבוקר!״
עייפה־עייפה, אבל לפחות
מעריכים אותה. מי שמבסוט

על כך מזכיר־הממשלה, אלי־קים
רובינשטיין :״המישנה
אומרת: אלה דברים שאדם אוכל
פירותיהס בעולם הזה והקח
קיימת גם לעולם־הבא!״ שחל
לא נשאר חייב וחתם את הפינג־פונג
:״רק המערך יכול ליהנות
מהפירות האלה כבר בעולם־
הבא!״
אבי בלאייר, המשמש
כיום כראש דור ההמשך של ה־ליברלים־העצמאיים,
מאמין כנראה
בדואר־ישראל. בימים אלה
מציף בלאייר את בוגרי מוסדות־הנוער
של תנועת העבודה הליברלית
בפניות בכתב להצטרף
לדור־ההמשך. הלשונות הרעות

אביגדור סטימצקי

הצייר פגש השבוע באקראי בג ניה אחאי, אשת הסופר יוסף אחאי
ואמה של אביטל ד לוגוף, בעלת המועדון המפורסם וילג׳ גייט בניו־יורק.
בשנות ה־ 30 אירגנה ג ניה את הפירסומות שהופיעו במסע־העדלאידע ברחובות תל-אביב, ואת
מלאכת הציור של הפירסומות מסרה לסטימצקי. משמאל בתמונה: מנתח־הלבבות הפרופסור דני גור.

ד י | ך 1ך ך שהיא כתבת ישראלית בז נבה, נבחרה לא מכגר
1-11 1 11/כיו׳יר תא כתבי״החוץ בעיר השוויצית, על־פי
הצעת כתב סובייטי. בתמורה הציעה רובד את הכתב הסובייטי
כטגנה. שניהם נבחרו פה־אחד. לפני כן -הוזמנה דובר לביקור
בברית־המועצות על״ידי סוכנות הידיעות הסובייטית ״נובוסטי״.

טטיאנה קנליס־אול״ו

המופיעה בתפקיד סוניה בהצגה הדוד ואניה של צ׳כוב,
בבימויו של חנן שניר, חגגה בחברת השחקנים את הצגת
ה־ 150 בסעודה בפונדק השובך. לסאטיאנה היתה סיבה כפולה לשימחה: היא עוזבת בקרוב את התיאטרון,
כדי להתפנות ללידתה הקרובה. בתצלום: טטיאנה מנשקת את השחקן שמוליק סגל, כשצופה בהם אשתו.
העולם הזה 2588

ממנה במיוחד הוא השר אריאל
שרון, האומר ללא הרף למקורביו
ששושנה ארבלי־אלמוזלינו
היא אחרונת מנהיגי־הפועלים.
ישיבת־הממשלה ביום הראשון
שעבר היתה קצרה במיוחד
לרגל ועידת־חרות, ונמשכה
עד השעה ז 1בלבד. בדרך־כלל
מחולקים למשתתפים פירות.
הפעם, עקב הקיצור, נעדר מקומם
מהשולחן. העיר על כך משה
שחל מהמערך :״במקום פיחת־העונה,
אני מבין שמאכילים
אותנו בפירות־הוועידה העיר

במיפלגה מלעיזות שבלאייר
עסוק כל־כך בכתיבת מיכתבים,
עד שלא נותר לו מרץ לפעילות
מסוג אחר.
רפי גינת, מנהל מחל-
קת־הבידור של הטלוויזיה־הכל־לית
ואשתו האקזוטית נאווה
חגגו ביום השני מלאת שנה להולדת
ילדם הבכור. גינת מעסיקה
עצמה בימים אלה בשיווק, בעוד
שבעלה עסוק בשלל מישרותיו
בטלוויזיה.
יד פנד, כדר,

— הנדון —י״...
(המשך מעמוד )7
לדתם. הם חוששים לבוא לארץ שבה
יש כל כמה שנים מילחמה, ושבה כבר
מדברים כיום על מילחמה כימית ומיל־חמה
גרעינית.
עולה מברית־המועצות, אס לבנים,
לא תשמח לבוא לארץ, אם י נדמה לה
שבהתבגר בנה יצטרך לשרת בצבא בשעת
מילחמה.
ההרגשה שהשתרשה בישראל, כאילו
כל היהודים הסובייטיים הם קנאים
מטורפים, חסידי מאיר כהנא, אין לה
על מה לסמוך. לגבי הרוב העצום, נכון
ההיפך.

האס ההשקות באח שונים בסכשיח״ס שר
1סנווה כך
כ ם׳ שהה הכרס?שושש הר,ורן

קל תזר קו
נתיזוח!
ף* שיטתיות ובהתמדה אתם
הורסים את ילדיכם. כבר בזמן
הלידה אתם מסכנים את בריאותם ואת
חייהם. גם אחר־כך, כשהגיחו סוף־סוף
אל אוויר העולם בריאים ושלמים, אתם
ממשיכים לפגוע בהם,״ אומרת שושנה
מרגולין.
קולה חזק וצלול, כמו של נביאת־זעם.
דבריה קשים, וכדי להמחישם היא
משתמשת במילים שנועדו להפחיד ולזעזע
.״תוכנית הרסנית לפיגוע המוני
בילדי הארץ,״ או :״השחתה אכזרית של
דור העתיד,״ כך היא מכנה את העניינים
המכעיסים אותה.
״נתחיל מהלידה. עובר תמים מקווה
להגיח בשלום אל העולם. ברגע זה, אחד
הדרמאתיים בחייו של האדם, מתערבים
הרופאים בגורלו ומזריקים ליולדת
זריקת־זירוז.
״גם היולדת וגם העובר בוודאי אינם
יודעים כי מרגע זה סיכוייו של הנולד
לצאת מרחם־אמו כשהוא בריא ושלם
— הולכים וקטנים.
״העובדות הבאות נחשפו כבר בשנת
,1974 בכינוס בינלאומי. בארץ מעדיפים
להתעלם מהן:
״זריקת זירודהלידה מכילה הורמון
שנקרא פיטוצין. בזמן צירים רגילים
וטיבעיים, כמות החמצן המגיעה למוח
התינוק פוחתת. הפיטוצץ המזרז מפחית
עוד יותר את כמות החמצן המגיעה
למוחו של העובר.

״כלומר: גדלה סכנת היחשפות העובר
לנזקים ולשיטפי־דם מוחיים, לשינויים
במיבנה עצמות־הגולגולת ואף
למוות.
״יש בארץ כ־ 100 אלף ילדים בעלי
ליקוי מוחי מיזערי, קשיי־למידה ודיסלקסיה.
לכל אלה אחראי הפיטוצין.
״משום כן, מיצערי־הפרוטות השנתיים
של איל־ן, כמו זה שנערך השבוע,
מכעיסים אותי. תחת לבזבז מיליוני
שקלים על שיקום, מדוע שלא
ישתמשו באמצעי־מניעה פשוטים, כמו
הפסקת־השימוש בפיטוציף

דך 14 ,

״הפיטוצין גם אחראי לגרימתם של
קשיי־נשימה, וזו אחת הסיבות למגיפת
הברונכיטיס אצל ילדים בארץ. ועוד:
רמת החומצה הלקטית בדמה של היולדת
עולה בגלל הפיטוצין. עובדה זו
משפיעה לרעה על דמו של התינוק,

עד לכלל מוות.״

הילד
^ שגולד בבית

ושנה מרגולין, גבוהת־קומה,
* /נמרצת, מלאת־חיים, היא מרפאה
הוליסטית. לפעמים נדמה כי תכלית
חייה אינה אלא חיפוש נרגש ועקשני
אחר הרפתקות יוצאות־דופן.
כשהגיעה מרגולין לגיל ,9בתחילת
שנות ה־( 40 היא מסרבת בתוקף להסגיר
את גילה) ,החליטה לחזור בתשובה.
ילדה קטנה ורזה שהתאהבה באלוהים
ובתורתו.
הוריה, יהודים מיזרח־אירופיים, גולים
בניו־יורק, התנגדו. מרגולין פתחה
בשביתת־רעב. אחרי שלושה ימים הסכימו
ההורים להכשיר את המיטבח בביתם,
והתירו לשושנה להתפלל לאלוהיה
מתי שתרצה.
בגיל 22 ילדה את בנה הבכור בבית.
קצת מתוך פחד מבתי־חולים, קצת מ־

אחר־כך למרה מרגולין רפואה הוליסטית.
לפני ארבע שנים עלתה לארץ
עם בעלה ושני ילדיה.
היא גרה בבת־ים, מול הטיילת. למרגלות
דירתה שוכנת מיסעדה תורכית.
ריחות של בשר צלוי ומטוגן ואדי
משקאות חריפים נוסקים אל וירתה,
מתערבים בריחו של הים.
מרגולין מציצה אל פיסת־הים הנשקפת
מחלונה ונאנחת כשימחה .״הים
מנקה את האוויר,״ כך היא אומרת בין
נשיפה לשאיפה תקנית ויעילה .״א־וויר־הים
רוויי ביונים שליליים, שמחזקים
את הבריאות.״ היא גומעת כמה
יונים ומחייכת בסיפוק.
״החלטתי שדווקא כאן אוכל לעזור,
יותר מאשר בכל מקום אחר,״ היא אומרת.
״הישראלים
הם אנשים שמרניים,
המאמינים ברפואה הקונבנציונלית
ואינם מוכנים להיפתח לסוגי ריפוי
שונים. אני רוצה להחדיר לארץ את
שיטות הריפוי שלי: תזונה טיבעית,
הומופאתיה, תיקשורת של הגוף ופיר־חי־המרפא
של באך, כדי שגם ישראלים,
כמו רבים בעולם המערבי, יצעדו
קדימה.
״אני תמיד צועדת קדימה ואפילו
מקדימה את זמני,״ אומרת מרגולין.
״כבר לפני 16 שנים ריפאתי בעזרת
תזונה טיבעית והומופאתיה. עכשיו אני
נלחמת למען התינוקות. אז, כמו היום,
רבים סבורים שאני מגוחכת. לאט־לאט
ישתכנעו הכל בצידקתי.״
שדמם יזדהם!!
**ץ ושנה מרגולין ומילחמתה
* /ל מ ען התינוק :״אחרי שהגיח
מהרחם והפן לתינוק, ממתינות לו
צרות נוספות. הגדולה שבהן היא מכת-
החיסונים.
״אלפי תינוקות בכל העולם נפגעו
המשולש: הזריקה נגד שעלת,

תוך הרגשה מעורפלת שטיבעי הוא
טוב.
ניו־יורק של תחילת שנות השישים,
בלי איידס ועם אמונה עיוורת במדע
וברפואה המודרנית, לא אהבה נשים
מסוגה של מרגולין.
מרגולין, שידעה זאת, הסתירה משכניה
וממכריה את הסוד הנורא: רק
מעטים ידעו היכן נולד הבן.
כך, במחבוא, גם היניקה אותו. כי
חברותיה ובנות־מישפחתה ראו בהנקה
מעשה ברבארי ופרימיטיבי, שאינו הולם
את רוח־התקופה.

טטנוס ודיפטריה. רבים מתו. אחרים
נפגעו במוחם, או סובלים מליקויי
שמיעה, ראייה, שיתוק מלא או חלקי.
״חסידי החיסונים טוענים, כי אלמלא
החיסונים היו פורצות מגיפות
איומות. הסטטיסטיקות מוכיחות שאין
זה נכון.
״כשם שמחלות הן תנודות ביולוגיות
בגוף האדם, המגיפות הן תנודות
ביולוגיות בגוף האוכלוסיה. גורמי המגיפות
ידועים וברורים: סניטציה, היגיינה
אישית, תזונה. לחיסונים אין שום
קשר עם התפרצות המגיפות.

לבן יש להיזהר מלהביא את
היהודים האלה לשטחים הכבושים,
שבהם ייכנסו אוטומטית
למצב של מילחמה יומיומית
עם האובלוסיה הפלסטינית המתמרדת.
יש לקלטם בגליל ובנגב,
בשרון ובפלשת.
בכלל, מדיניות של שלום, שתפתח
פתח לתיקווה, תעזור למשוך הנה את
העולים יותר מציחצוח חרבות.
לא פחות חשוב ההלם של המעבר.
היהודים האלה באים ממישטר קומוניסטי
לארץ קאפיטליסטית. הם מתעבים
את הבירוקראטיה, אך רגילים
לאפוטרופסות בירוקראטית. הם שואפים
אל החברה הקפיטליסטית ה״חופ־שית״
,אך גם פוחדים מפניה.

יש לשאוף לאיזון עדין, לקלי־ -
טה שתקה בחשבון את בל התחושות
הסותרות האלה.

״מחלת השעלת, לדוגמה. שנת
1870 היתה שנת־השיא של המחלה.
לקראת 1950 החלה ירידה מובהקת
בעקומת המחלה. ב־ 1950 החלו בחיסון
המוני. המחלה אכן נעצרה, אולם ללא
כל קשר לחיסון. תהליך היבלמותה
החל לפני כן.
״או החצבת. בשנת 1910 המגיפה
התמתנה. ב־ 1970 החלו בחיסון המוני,
ללא כל צורך, שהרי המחלה כבר כמעט
שנעלמה.
״לילדיי מעולם לא נתתי זריקות־חיסון.
אהבתי אותם נקיים. המחשבה
שדמם יזדהם מחיידקי־המחלה, ולו גם
בכמות מיזערית, זיעזעה אותי.״

ן* תכן שחשובה יותרה פסיכולוגיה
שלנו, החברה הקולטת.
על הישראלים נאמר שהם אוהבים
עלייה אך שונאים את העולים.
יש בזה הרבה אמת. מעולם לא גילו
הישראלים נכונות רבה להצטמצם כדי
טופס אחריות

^ אחרונה הקימה מרגולין את
) אנח״ה -אגודת ניזוקי חיסונים
הארצית.
לאגודה שלושה עקרונות: חשיפת
ניזקי־החיסונים כדי שכל אחד יוכל
לבחור, מתוך ידע ולא מתוך בורות, אם
הוא רוצה לחסן את ילדו: איגוד להורים
שילדיהם ניזוקו מחיסונים; מתן אפשרות
לצעירים המתגייסים לצבא להימנע
מקבלת חיסונים, על־פי מצפונם
האישי.
כשלב ראשון מציעה שושנה מרגו־לין
למישרד־הבריאות להנהיג שני טפסים.
באחד
יחתום הרופא, המזריק את
זריקת־החיסון, על הנוסח הבא: אני לוקח
על עצמי את מלוא האחריות לכל
הנזקים האפשריים, העלולים לנבוע
מהחיסון.
בטופס החליפי, המיועד להורים, ייאמר:
אנו נותנים את הסכמתנו לכך
שבננו/בתנו יקבל את החיסון, ולוקחים
על עצמנו את מלוא האחריות לתוצאות.
״הטפסים
האלה יחסכו לקופת־המ־דינה
הרבה כסף ״,אומרת מרגולין.
״במיקרה של נכות או מוות כתוצאה
מחיסון, יהיה מי שישא באחריות: הרופא
או ההורים. מישרד־הבריאות יהיה
פטור מתשלום פיצויים.״
20 הורים חברים באנחייה, מיספרם
המדוייק של הורי הנפגעים מזריקות־החיסון
אינו ידוע. מרגולין סבורה כי
נפגעים רבים חששו להתאגד.
״כל הורה בטוח שתינוקו הוא מיקרה
חריג, שהיה חולה לפני כן ומת או
נפגע בגלל מחלתו ולא בגלל זריקת־החיסון.
אין זה כך,״ קוראת מרגולין
בקול גדול .״הרי בטיפת״חלב מקפידים
לחסן רק תינוקות בריאים.
״אל תתביישו או תחששו! צאו מן
המסתור, ויחד נקים אירגון גדול, שיפעל
להפסקת מתן זריקות החיסון!״

שר צור
כמו תמיד י

יו״ר
האיחור חוגגלפנות מקום לעולים, מבחינה נפשית

וחומרית.

לא נצליח לקלוט את העלייה
ההמונית, אם איננו מוכנים לקלוט
אותה.
הבדיחה מספרת על היהודי שאמר:
״אלפיים שנה התפללנו להקמת מרינה
יהודית, ודווקא בדור שלי זה צריך
לקרות!״
אל נאמר אנחנו :״עשרות שנים התפללנו
לעלייה המונית מברית־המו־עצות,
ודווקא לנו זה צריך לקרות!״

העלייה הזאת דרושה לנו.
הבה ניערך לקראתה בלב הפין
וברצון נחוש.
•.העולם.מזה 2.5*8.

החנוה שולחת צעיוים לשדה־הקוב להרוג
בו צעיוים אחוים ומזוג. או היא אוסרת על
הבאים להניח לזקנים גוססים דמות בשעט
דם נולד בדי למות. כל צעד
של האדם זו הליכה לקראת
מותו. החיים הארוכים ביותר
חולפים כהרף! עין, לעומת הנצח.

מזמן הופתעתי לגלות, שלפי הסטטיסטיקה
הצליחה כל הרפואה המודרנית
ביותר, על כל הישגיה ב־ססו
השנים האחרונות, להאריך את חיי האדם
שהגיע לגיל 65 רק ב־ 2.2שנים,
ואת זה שהגיע לגיל — 75ב־2.9
שנים.
הצלחת הרפואה ושיפור איכות־הסביבה
התבטאו בשינוי אורך־החיים
של בני גיל צעיר יחסית. הרפואה

והשינויים בהרגלי החיים הצליחו
למנוע מותם של תינוקות בגיל רך
ושל אנשים בגילים 25־ .45 בגלל זה
עלה מאוד ממוצע תוחלת־החיים, אך
תוחלת־החיים של זקנים עלתה רק
מעט .
הרפואה לא הצליחה להשפיע בהרבה
על השינויים המתרחשים בתוך גוף
האדם — הזדקנות המוח והשרירים.
לא נראה גם באופק, שבעשרות השנים
הבאות נגיע למצב שנוכל להאריך
בהרבה חייהם של זקנים. וזאת מפני
שאין פתרון להחלפת תאי מוח
ושרירים — היחידים בגוף האדם שאינם
מתחלפים במשך החיים.

אחת השאלות הגדולות העומדות
לפני הרפואה והחברה
גם יחד היא: מהו מוות? מתי
מסתיים התהליך שנקרא חיים?

האדם אינו מת בבת־אחת. הכבד
והכליות מפסיקים לפעול, עורקים
וורידים נסתמים, הריאות מפסיקות
לשאוב, הלב נחלש ולא יכול להמשיך
לשאוב, המוח מפסיק להעביר פקודות
לאיברים השונים וגם מפסיק לקבל
אינפורמציה מבחוץ.
כיום ניתן להחליף כבד, כליות, עורקים,
ריאות, לב ולהאריך את תיפקוד
האיברים שהפסיקו לפעול. עקב כך
קיים כיום קונסנזוס ברפואה, שהפסקת
פעולותיהם של איברים אלה אינה
נחשבת כסוף החיים. אפשר גם לכרות
את גפיו התחתונים והעליונים של
האדם — והוא ממשיך לחיות. אני
מכיר מיקרים, כאשר עקב מחלת־עורקים
או פציעה מילחמתית, נכרתו
רגליים וידיים, והאדם המשיך לחיות
ואף ליהנות מהחיים.

לפי הקונסנזוס הקיים, הפס־קת־החיים
מתרחשת כאשר יש
הפסקה בפעילות המוח, המתבטאת
בניתוק בין המוח לבין
האיברים השונים בגוף, ובין
המוח לבין העולם החיצון.
לפי הגדרת ועדת־ג׳נווה של האיר־גון
הבינלאומי למדע רפואי, יש חמישה
סימנים של מות המוח:
(א) אובדן כל תגובה לסובב.
(ב) אובדן מוחלט של רפלקסים ד
תנועת־שרירים.
(ג) היעדר נשימה ספונטני.
(ד) ירידה ניכרת בלחץ־הדם העורקי,
כאשר אין מקיימים אותו בדרכים
מלאכותיות.
(ה) לגירוי מלאכותי של מוח, אלק-
טרואנצפלוגרמה (אי־אי־ג׳י) שטוחה

לחלוטין, וזאת בתנאים טכניים טובים
ביותר.
לעיתים המוח מת חלקית, דבר המתבטא
באיבוד כושר־הדיבור(חלקית
או טוטלית) ,כושר״תנועה(שיתוק חלקי
או כללי) ,איבוד חושי הראייה, השמיעה,
יכולת הבליעה, הפסקת פעילות
מערכת־העיכול. לעיתים חלים שיבושים
בעבודת המוח, המתבטאים במחלות
נפשיות.

המדע הרפואי, פסיכולוגיה,
פארה־פסיכולוגיה ואנשי־דת
עדיין לא הצליחו לגלות מה
מתרחש בתוך המערכות השונות
של האדם, המוגדרות כנ־

פש. אין לדעת בוודאות אם
אדם הסובל ממחלה זו או אחרת
מאושר פחות, או יש לו פחות
רצון לחיות מאשר לאדם שאינו
סובל מכל מחלה. לא קיימת
נורמה למצבים אלה.
לעיתים אדם סובל מאוד מכאבים,
אך מצליח להתגבר עליהם ויש לו רצון
לחיות. לעיתים אדם משותק, שאיבד
את כושר־הדיבור והמצליח לדבר בעזרת
עיניו בלבד, הוא מאושר — ובו
בזמן מתאגרף שהוא בריא כמו פר
מאבד את הרצון לחיות ומתאבד.
לרוב, לבני־אדם יש רצון עז לחיות
בכל התנאים. תמיד הבחנתי אצל אדם
שעמד למות, אך שלא איבד את הקשר
עם העולם החיצון, ברצון לחיות, אפילו
אצל אלה שאמרו :״יותר טוב למות
מאשר לסבול כך.״
כרופא, הייתי עד למותם של כמה
מאות אנשים — נשים וגברים, זקנים
וצעירים, נוצרים, מוסלמים, יהודים ו־אתיאיסטים,
אינטלקטואלים ופשוטי־העם.
כמעט אצל כולם, בלי יוצא מן
הכלל, הבחנתי באי־השלמתם עם המוות
המתקרב וברצון להמשיך לחיות.

סוג זה של המתה פאסיבית, תהיה זו
החלטה תקדימית לבעיה מורכבת זו,
שיהיו לה השלכות בכל העולם.
סם במגה קטלגית

^ דם שלא איבד את הקשר עם ה־עולם
החיצון, בכל זאת הינו הבעלים
על גופו. הוא יכול להסכים לטיפול
זה או אחר, או שלא להסכים. אם
הוא אינו מסכים, אסור לרופאים לטפל
בחולה אם הוא בהכרה ובדיעה צלולה,
וזאת אף אם אי־מתן טיפול מסכן את
חייו.

אדם המאבד את הקשר עם העולם
החיצון לא מסוגל להתנגד לפעילות
רפואית זו או אחרת, ואז האחריות וההחלטות
לגבי טיפול נופלות על הרופאים
ועל קרובי״המישפחה גם יחד. אם
אין קרובי־מישפחה, כובד ההחלטה על
סוג הטיפול, אם בכלל, נופל על הרופאים.
קרובי״המישפחה
נמצאים במצב קשה,
כאשר עליהם להחליט על המשך
או הפסקת טיפול בחולה, אף אם הוא
שרוי במצב אנוש.

חובה על הרופאים להציג
לפני הקרובים את העובדות על
המצב שבו נמצא החולה, ויחד

לנקוט בהן כאשר חולה נוטה למות
ממחלה חשוכת־מרפא•:
• סירוב מוחלט להתיר יוזמת
אנוש כלשהי באשר למוות או למיתה.
תמיד ובכל הנסיבות יש לראות בחיים
ערך אנושי עליון.
• סירוב מסוייג להתיר יוזמה, כך
שהרופא יימנע מנקיטת אמצעים יוצאים
מגדר הרגיל כדי להאריך את חיי
החולה, ואף־על־פי״כן יעשה ככל יכולתו
באמצעים רגילים, כדי שהחיים לא
ייפסקו.
• מיאון מצד הרופא להתחיל בטיפול
בחולה שמחלתו חשוכת״מרפא,
והוא לקה במחלה מישנית הניתנת
לריפוי (למשל, חולה־סרטן בשלבים
סופיים, שלקה ברלקת״ריאות) .הרופא
ממאן להתחיל בטיפול בדלקת־הרי־אות,
הניתנת לריפוי ובדרך זו הוא
עשוי להחיש את מות החולה.
• הפסקת הטיפול לאחר קבלת
הסכמה לכך, כאשר החולה מבקש שלא
יוסיפו לטפל בו.
• הפסקת הטיפול, ללא קבלת הסכמה
לכך, כאשר הרופא המטפל מרגיש
כי המשך הטיפול לא יביא אלא להארכת
היסורים.
• הפקדת מנה קטלנית של סם
מרדים או מרגיע בידי החולה, מתוך

כוונה לסייע לאדם הנוטה למות לשים
קץ לחייו במו ידיו.
• מתן רשות מראש על־ידי החולה
לרופאו להזריק לו, בנסיבות מסויימות,
זריקה אשר אחריה לא יחיה.
• בלי קבלת רשות, ועל־פי שיקולו
שלו בלבד, שם הרופא קץ לחיי
החולה, באמצעות מנה קטלנית של סם.
בסיווג זה אנו רואים הבדל בין
מצבים שבהם הרופא אינו נוקף אצבע
כדי לשים קץ לחייו של חולה, לבין
דרגות שונות של השתתפות פעילה.
בתקופות שונות של ההיסטוריה האנושית
ואצל עמים שונים היו קיימים
— וגם קיימים כיום — מינהגים

קיים המינהג, שאדם במצב דומה מועלה
על פיסגת־הר ומשם הוא קופץ למותו.
בחברה
התרבותית בת זמננו קיימים
בתי־אבות, בתי־חולים גריאטריים, ב־תי־חולים
פסיכו־גריאטריים בהם אנחנו
מחזיקים את זקנינו ומטפלים בהם.
לרוב, אנו מחליטים בשבילם ובמקומם
על מקום מגוריהם או אישפוזם, את
טיב החיים ואת סוג הטיפול.

בדרך־כלל, אנו מונעים מא־בותינו
להחליט לעצמם איך
לחיות, עד מתי לחיות ובאמו
צורה לחיות. בגלל המצב שבו
הם שרויים, הם אינם מסוגלים
להחליט זאת. אנחנו — המיש•
פחה, הרופאים והחברה כולה
— מכתיבים לאנשים שאינם
מסוגלים להביע את דעתם, את
הסכמתם או את התנגדותם
לטיפול ולצורת חייהם.
היו נסיונות להעניק לרופאים וגם
לקרובי־מישפחה את הזכות להמתת־חסד
פעילה. בשנת 1970 הוגשה
לפרלמנט הבריטי הצעת־חוק, שניתן
יהיה להתיר המתת־חסד לאנשים חשוכי
מרפא.

ההצעה אף לא הגיעה להצבעה,
דווקא בגלל התנגדותם

של רופאים — שלא רצו לקבל
תדמית של תליינים.
גם אצלנו, בשנת ,1985 הגיש ח״כ
מאיר כהן־אבידוב הצעת־חוק שניתן
יהיה להתיר המתת־חסד פעילה למי
שביקש זאת מראש, ואחרי שאיבד את
יכולתו להביע את רצונו לסובבים
אותו. גם הצעה זאת לא הגיעה לשמיעה.
הרבה
אוניברסיטות ובתי־ספר לרפואה,
ביניהם אוניברסיטת פיטסבורג,
סנט־לוקס בנידיורק, אוניברסיטת הר־ווארד,
דנים בשאלה עד איזה גבול יש
לתת טיפול לאנשים חשוכי־מרפא ובעלי
פגיעות במוח שלא ניתן לתקנן.

מנסיוני האישי הגעתי למסקנה,
שבמיקרים שהאדם בכל־זאת
רוצה לקצר את חייו, יש
לכבד את רצונו. קיים ויכוח האם
מותרת המתת חסד, ואם
היא מותרת — האם מותר שהיא
תהיה פעילה, ועד איזה
גבול.
ויכוח זה קיים בעיקר לגבי אנשים
שהגיעו לסוף חייהם בגלל גיל ובגלל
שינויים פתולוגיים שהתרחשו בתוך
מוחם, שניתקו את הקשר שלהם עם
העולם החיצון.
השאלה הזאת נוגעת לא רק לקשישים
בלבד. כך, למשל, פנה לאחרונה
לבית־המישפט גבר הולנדי בן ,45שאשתו
מחוסרת־הכרה (״צמח״) מזה 14
שנה, מאז שנפגעה בעת ניתוח קיסרי.
הבעל תובע מהשופטים לחייב את בית־החולים
שבו היא נמצאת לנתק אותה
מכל מכשירי־ההחייאה.

פרקליטו טוען.. :מעשה זה לא
יהיה בגדר המתה. למעשה, ה־אשה
כבר מתה מזמן, אך גופה
מוחזק בחיים באמצעים מלאכותיים.
הרופאים צריכים רק
לנתק את מכונות החמצן והמזון,
ולהניח לה בשקט.״
אם יאשר בית־המישפט ההולנדי

איתם להחליט על המשך טיפול.
לפי הסיווג של פרופ׳ ג׳וזף פלטשר,
פרופסור לאתיקה רפואית באוניברסיטת
וירג׳יניה, קיימים שמונה רמות
של עמדות וריעות על יוזמות שניתן
* לקו ח מתוך סיפרו של כריס־סי
אן ברנרד ל חיו ת טו ב -ל מו ת
טוב, עמוד 55־.56

שונים להמתת־חסד של קשישים.
אצל אסקימואים, מי שמזדקן מפסיק
לשרת עצמו ולהביא תועלת ל־מישפחתו
ולשבט, מובא למקום מבודד,
מושכב על אלונקה על עץ גבוה
(כדי שחיות לא יטרפו אותו) .נותנים לו
אוכל ל־ 24 שעות, והוא לאט־לאט קופא
למוות בקור הצפוני.
אצל האינדיאנים בדרום־אמריקה

לעת עתה, אנשי דת ורפואה, אנשי־רוח
ופוליטיקאים שוגים, מחזיקים כריעה
פחות או יותר דומה:

רופאים אינם חייבים לנקוט
באמצעים יוצאים מגדר הרגיל
כדי להאריך את החיים, כאשר
שוב אין אפשרות להיוועץ עם
החולה. גם מותר להשתמש ב־
(המשך בעמוד )16

..הז כו ת להמתת חסד
(המשך מעמוד 115

תרופות המקצרות חיים, כדי להקטין
כאב, בתנאי שלא קיימים
אמצעים אחרים. אסור לרופאים
להתיר המתת־חסד פעילה,
היכולה להיחשב כרצח.
יש בעמדה זו הרבה מן הצביעות.

בשלה
כדי להתיר המתת־חסד
פעילה.

יחד עם זאת, צריך להיות הגיון בהפעלת
אמצעים ״להצלת חיים״ .למשל,
אין הגיון במתן הנשמה מלאכותית
או מכות חשמליות בלב לחולה
שליבו הפסיק לפעול, אחרי שהיה שרוי
במחלה ממושכת כמו שיתוק מלא
החברה שולחת אנשים צעירים ל בגלל סקלרוזה, או סרטן עם גרורות
מות בשדה־הקרב ולהרוג בו אחרים. בעצמות ובריאות.
החברה משבחת גיבורים על מעשי־עם
עמדה זו מסכימים גם אנשי־דת.
הרג רבים שלהם למען המולדת וה הרב עימנואל יעקובוביץ, בסיפרו אאומה.
החברה, ובמיוחד החברה שלנו, תיקה רפואית, שיצא לאור בשנת
מתייחסת בסבלנות למיקרים רבים ש ,1959 כתב :״אין להשתמש בטיפול
בהם רופאים ואחיות גורמים למוות ב מיוחד כדי להאריך חיים שהגיעו לקי־גלל
טיפול רשלני( .האחיות שהרגו צם.״
שני אנשים על־ידי מתפורמלין אף לא
גם האפיפיור פיוס ה־ 12 הדגיש,
נענשו).
ש״אין להאריך חיים באמצעים שיוציחד
עם זאת, אין כיום אפשרות לה אים מגדר הרגיל״.
עניק לרופאים ולמישפחה זכות להמ־באנגליה,
משנת ,1975 מקובל שלתת־חסד
פעילה. אומנם מסתמנת הס אנשים שעברו את גיל 55 והסובלים
כמה סמויה, שבמיקרים מסויימים מות־ מבעיות־כליות — אין עושים ריאלי־רת
המתה מתוך רחמים.

כך למשל, שלושה אחים מבית־חו־עם
זאת, לעולם לא נדע מה
לים בהולנד הועמדו לדין בחשד ש הרגשותיו שר אדם הנמצא ב־קיצרו
חייהם של שלושה מהוליהם ב־ חוסר-הברה או בהכרה מעורבית־חולים
סיעודי, הורשעו ולא נענ פלת — האם הוא סובל? האס
שו. מיקרים דומים היו בררום־אפריקה הוא חולם חלומות הגורמים לו
ובארצות־הברית, כאשר קרובי מישפ־ לאושר? האם הוא חש את ההה
נתנו זריקה קטלנית לקרוביהם עולם החיצון? האם הוא רחוק
החולים — אומנם הם הורשעו, אך מהעולם החיצון ונמצא ב״ע-
קיבלו עונש סימלי בלבד.
נניס״ או שרוי בדאגה לסובבים

אין ספק שעל החברה מוטלת
חובה מוסרית והומניטרית למנוע
המתת־חסד פרטיזנית מכלל
האנשים, ללא הבדל — רופאים,
אחים ואחיות, קרובי-
מישפחה. החברה עדיין לא

לא להניח
להם לסגול!

י ד שלא נצליח לגלות את סודות
.החיים והמוות, להציב את הגבו־

ההשתלנת: ההטעיה נמשכת
•י* תפרסמו בעיתונות לאחרונה כמה ידיעות, שבבית־החוליס
| | רמב־ם •גומל ניתוח השתלת כבד, שבנר היוז מיכן״ .ההעכר לבישול
שניתן כל פעם היה ש.התורם הפוטנציאלי לא מתאים למועמד להשתלה״.
מישהו מעוניין למכור את השקר הזה.
השאלה הראשונה שמתעוררת: אם יש כל-כך הרבה מועמדים לשתילה,
כיצד זה שכל התורמים הפוטנציאלים אים מתאימים לאף מועמד!
אם זהו חמצב, שנמשך חודשים רבים לא מוצאים אף תורם לכל
הנזקקים כביכול לשתילה, מה יהיה בעתיד -מאין יקחו את המועמדים
המתאימיסו
אך מעבר לשאלות אלה, המראות על חוסר״האפשרות להקים יחידה
רצינית לשתילת כבד בארץ, נשל פוטנציאל מועט של תורמים, מתבקשות
שאלות עקרוניות יותר. שני ניתוחי שתילת״כנד נטתיימו במתת טראגי
של המטופלים. געשו שגיאות רבות -אנחנתיות, טיפוליות ואירגוניות -
בניתוחים אלה. נתגלה חוסר-תיקשורת בין מאנחני־המצב לבין מבצעי־

לות בין החיים לבין המוות, חובתנו
היא לא לקצר את חיי־האדם.

יחד עם זאת, אסור שנעשה
פעולה רפואית או פעולה כלשהי
בחולים רק כדי לנסות ולהוכיח
את כוחנו ואת שליטתנו
בטכניקה המעכבת את המוות.
אנחנו, הרופאים, חייבים לעשות
כמיטב יכולתנו כדי שחולים
זקנים המגיעים לאחרית
חייהם לא יסבלו מכאב, מעצירת
שתן, מעצירות, מפיצעי־לחץ,
מקשיי נשימה, מהתרחבות
הקיבה והצטברות נוזל

החברה צריכה לדאוג שלא יסבלו
מרעב, מקור, מחום, מצמא, מרעש,
מחוסר־שיניים.
אנחנו, הקובעים והמכריחים אנשים
להמשיך לחיות ולא יכולים להעניק
.המתת־חסד בגלל המוסכמות?)בהברה,
אנחנו שלוקחים על עצמנו זכות החלטה
במקומם, חייבים לדאוג לכל הדברים
הנ״ל. אנו חייבים לספק לזקנים
המסיימים את חייהם את הזכות לסיים
את החיים בכבוד ולמות בכבוד.

הענקת חיים בכבוד ומוות
בכבוד הן מיבחן לחברה האנושית.

הציוויליזציה
האריכה בשתיים־ש־לוש
שנים את חיי האדם לא כדי שהוא
יחיה אותן בסבל, אלא כדי להאריך את
הנאות החיים.
בארצות מערביות אירופיות בולטת
בשנים האחרונות נטיה לספק לזקנים
חיים טובים יותר, להקטין את סיבלם
בשנים האחרונות לחייהם, כאשר המטרה
היא לא רק הדאגה לזקנים עצמם
אלא גם לקרובי מישפחתם — להעניק
גם להם יותר נחת על־ידי הורדת
חלק גדול מהדאגה לסיעוד קרוביהם.
החברה המערבית מספקת משנה לשנה
תנאים טובים יותר לקשישים ומשחררת
את הילדים יותר ויותר מדאגה
לזקנים.
הרוב הגדול של מיטות־אישפוז בעולם
המערבי כיום עובר לחלק הסי־עודי־טיפולי״גריאטרי.
בארצות מפותחות
מגיע אחוז המיטות המוקצות לקשישים
עד ל־ .50 כך בברלין המערבית
ל־ 2,5מיליון תושבים יש 7,500 מיטות
גריאטריות, ובבתי־חולים אלה עובדים
אלף רופאים ו־ 4000 אחיות. המצב דומה
בכל הארצות הסקנדינביות.
גם בארצות שמעבר למסך־הברזל,
הטיפול בזקנים מתקרב לטיפול בארצות
הנ״ל, וקברניטי המדינות האלה
מחנכים את העם שהדאגה לזקנים היא
בעיה אנושית במעלה ראשונה.

המצב בארץ שונה: כאן ל4-
מיליון תושבים, יש בסד־הכל
2,400 מיטות גריאטריות(6ו10
מכלל המיטות) ,וכ־ 80 רופאים
ו־ 560 אחיות בלבד!

ד ד קם חוגג
מה הלקחיסז
הניתוח. ניתוחים אלה נעשו בפזיזות, ולא רק מטינות רפואיות, אלא
בהשפעה גדולה של גורמים שונים, בלתי־רפואיים.
בגלל הפירטום הרב של הניתוחים הראשונים בכלי־התיקשורת, שהפכו
את שתילות־הכבד לעניין ציבורי, מן הראוי היה לבדוק על־ידי ועדת*
חקירה את בל מיכלול הנסיבות שגרמו למות שני האנשים. אם לא יופקו
הלקחים, קיימת סכנה לכל אדם שאצלו יבצעו שתילת׳־בבד באותם
תנאים.
מחיבת מישרד״הבריאות להניא לידיעת הצינור:
(א) האס היתה ועדת־חקירה על נסיבות מותם של שתולי״הכבד
הראשונים!
(ב) אם היתה. מה היו הלקחים. ההמלצות, הסיכומים!
אם לא ייעשה כך, אחריות כבדה תרבוץ על מישרד־הבריאות, אם
וכאשר יבוצעו ניתוחים מסוג זה ואנשים נוספים, חלילה, ימותו. מה עוד.
שמתעוררת שאלה גם לגבי המינוי כמנהל-יחידה, שקיבל הד״ר יגאל קם,
ממישרד־הבריאית. האם נ א מת כישלון הינו תעודת״ביטוח לקידום!

למשל, בבית־החולים הגריאטרי ב־פרדס־חנה
יש 960 חולים, שבהם מטפלים
עשרה רופאים ו־ 20 אחיות!
ממיספרים אלה ברור היחס המזלזל
שלנו כלפי זיקני״החברה. נכתב ונאמר
הרבה על יחס בלתי אנושי לזקנים ב־בתי־חוליס:
כיצד מטלטלים אותם מ־בית־חולים
אחד למישנהו, כיצד מתייחסים
אליהם בגסות ובקוצר־רוח.
קרובי־מישפחה מפחדים לבוא לבקר
בבתי״החולים את קרוביהם, כי הדבר
היחיד שבו הם נתקלים בבואם ל־בית־החולים
הוא דרישה מצד הרופאים
והעובדות הסוציאליות להוציא את
קרוביהם מהמוסד.
וכל זאת מתרחש במצב שבו בקלות
ניתן להעמיד בבתי־חולים רגילים אלפי
מיטות לרשות חולים כרוניים זקנים.
כדי לעשות זאת אין צורך בהקצבה
כספית נוספת — זה רק עניין של
אירגון שונה ומחשבה שונה.
במקום זה, הזקנים משמשים ככלי־ן
מישחק לפוליטיקאים שונים להשגת:
מטרותיהם, הרחוקות מאידיאלים הומ־י
ניים.

זורקים זקנים מבתי-חולים כדי
להשיג תקציב נרסן ס להגדלת
כוחה של הבירוקרטיה, החונקת
את מערכת הבריאות.
חברה שמתייחסת בצורה
כזאת לזקניה לא יכולה לקרוא
לעצמה חברה אנושית, תרבותית
והומנית.

דויד סופר(עם ידידה)
מי מסר עליו!
**צפון תיפתח הרעה, אמר זע־
*/ביא. ודויד סופר, כנכדו של הרב־העילוי
אברהם שרייבר, היה צריך
לזכור ביטוי זה, עת ריכז את עסקיו
בבנק צפון אמריקה.
עתה, כאשר הוא מתחבא אי־שם
מחוץ לישראל, חשבונותיו בשווייץ
מעוקלים, ועדת־ניירות־הערך האמריקאית
(ססיוריטי אנד אקציינג קו-
מיטי, להלן: סאק) רבת־העוצמה רוצה
לחקרו, ואולי אף לעצרו — יש לו זמן
לחשוב אם גם הפעם ייצא בשלום
מהפרשה הזו.
עד כה, כחתול זריז, ידע ליפול
תמיד על רגליו, ולהמשיך לחקות את
החתולים, המקפידים תמיר ליילל נוגות
עת הם נהנים. תמיד גרף כספים
תוך כדי הקפדה על מראית־עין של
מיסכנות ומוכות־גורל.

הסאק מאשים את סופר כי קשר
קשר בשנת 1984 עם נחום וסקביץ,
מנהל בחברת הברוקרים מריל לינץ
בלונדון. לפי החשדות, סיפר וסקביץ
לסופר על המיזוגים הצפויים בין חברות
אמריקאיות, שעליהן ידע כמי שעסק
בהם בתוקף תפקידו. סופר קנה
מניות בזול לפני המיזוג, מכר ביוקר
לאחריו. הרווחים שעשו השניים תוך
שנתיים היו יותר מארבעה מיליון דולר,
לדעת סאק, והם התחלקו בהם.
כיצד עלה סאק על העניין? הגיר-
סה שהודלפה לעתונות היתה כי תכנית
מחשב גילתה כי נעשות עסקות במניות
לפני מיזוגים. גירסה זו היא
שטות. סופר לא רכש ומכר בסכומים
גדולים. כמה מאות אלפי דולר בכל
מניה. סכומים כאלה אינם יותר מפסיק
במחזור. המניות בבורסה האמריקאית.

צנחך דתי־ימני־אספץ

הדסה מונסה(עם שוטרת)
מסרה על רגיואן
אם איוואן בוסקי הגדול שעשה אותו
הדבר, אבל במאות מיליוני דולארים
(רק הקנס שהסכים לשלם היה מאה
מיליון דולר!) ,לא התגלה על־ידי
המחשב אלא בגלל הלשנה של מוסר
המידע, עורר״הדין רניס לוין(שניהם
יהודים, כמובן) — אז רוצים שנאמין כי
המחשב שפסח על בוסקי גילה את
סופר?
האמת היא שסופר נפל כתוצאה מ־הלשנה
פשוטה מירושלים.
הלפיץ ידע

^ אחר התמוטטות בנק צפון
< אמריקה היתה תחרות בין המעורבים
מי יגיע קודם לתביעה ויהפוד
.לעד־מדינה, תמורת הקלה בעונש. מג־

פרשת הקבלן העשיר מורים רג׳ואן,
שהוא גם יושב ראש המיפלגה הליברלית
בירושלים, חבר מועצת עיריית
ירושלים, ידידו של שר־האוצר, משה
נסים, וחברו ההדוק של ח״כ דן תיכון
ושל אשתו לודמילה, שהיא גם מזכירת
הסניף הליברלי וחברה לשעבר של
רג׳ואן.
מונסה מסרה לתביעה פרטי המחאה
בנקאית שמשכה לטובת רג׳ואן, וש־הופקדה
בחשבונו בשווייץ. רג׳ואן נעצר,
מיהר לעשות אף הוא עיסקת־טי־עון
מדהימה בנריבותה: הוא סגר את
החשבון בציריך, מחזיר ארצה את כספיו
מחשבון זה(על ההשקעות בקנדה
לא מדברים) ,ומשלם קנס של >זל 50
בלבד על ההברחות הללו, לעומת הקנס
המקובל של ^. 150
ייתכן כי זכה להקלה הודות לראשי

סופר. דויד בן אברהם
ת״י ,00-158190-9
יליד .03.05.1941
מצב מישפחתי: רווק.
בתובת מוצהרת: רה׳ יורדי הסירה 17י-ם
כתובת נוכחית: רח׳ אחד העם 18י-ם
רכב: נוהג במרצדס כסופה משנת ,1983 דגם
.280
הינו עוסק מורשה: כתובת העסק -קרן
היסוד 5ירושלים.
דויד סופר, בן למישפחה דתית, הוא בנו השישי
והאחרון של פרופסור אברהם שרייבר. אחד המומ חים
למדע היהדות וכיתבי״יד עתיקים. על פועלו
בתחום זה קיבל אביו ב 1981-את פרס ישראל. כמה
חודשים לאחר מכן, נפטר. לדויד שלוש אחיות ושני
אחים. אחד מהם עורך-הדין הירושלמי שלמה
סופר.
עוד בצעירותו. ניכרו בבן־הזקונים דויד תכונות
אשר הפכו לסימן היכר -שילוב בולט של אמנות,
אספנות ועסקים. סופר לנו כי בנעוריו עסק באיסוף
בולי דואר עברי ובולי מינהלת העם וכוי.
דויד סופד מציג עצמו כאדם מאמין ושומר-
מסורת, הוא אינו נוסע בשבת ונוהג לבקר בבתי-
כנסת. במישרדו יש ספריית סיפרי קודש והלכה.
סופר הוא רווק ירושלמי המתגורר בדירה מרווחת.
כאספן, מחזיק סופר חפצי אמטת ויודאיקה,
ודירתו אף מעוטרת באוסף ציורים יקרי-ערד של
גדולי הציירים בימינו.
את חייו הפרטיים והאינטימיים חולק סופר עם
נשים אחדות. איתן הוא נוהג לבלות ולהיראות
בציבור.
דויד סופר שירת במיסגרת שרות-החובה בצנ חנים,
בזמן מילחמת ששת הימים. בסילחמת יום-
הכיפורים נמנה עם היחידה שלחמה בחווה הסינית.
בעת שרותו הצבאי מצא זמן להקדיש להוצאת
ספרים, והיה קשור להוצאת הספרים קדם.
נודע, כי סופר יזם הקמת קרן צדקה שכינויה קרן
סופרים, באמצעותה נתרמים עשרות אלפי דולא-
רים מדי שנה למוסדות, מישפחות נזקקות ולתל*
מידי-ישיבה. כמו כן תורם סופר לאוניברסיטת גר־אילן,
מוסיאון ישראל ולבית-החולים שערי־צדק.
על הקבלן העשיר הירושלמי יוסף
חפצדי. אוסף־העתיקות שלו הוא בין
הידועים בעולם. מה המירע שנמסר לא
ידוע, אולם נראה כי לרג׳ואן ולחפצדי
היו קישרי־עסקים רבים.
הדסה מונסה מסרה עוד מידע, בין

שבו הוא מכהן גם כחבר הנהלה.
דיעותיו הפוליטיות נוטות משהו ימינה• אף הוא
אינו מוכר כפעיל ואינו קשור בצורה גלויה למיפלגה
כלשהי.
הקריירה העיסקית שלו החלה כאשר בשנת
1965 רכש סופר חברת ביטוח שנקראה דויד סופר
ביטוחים בע״מ.
בשנת 1967 הקים בשותפות יחד עם אל״מ
אברהם יפה ז״ל את חברת־התעופה אוירום, אשר
עסקה בהורדת גשם מלאכותי, וכן טיסות מיפוי
וסקרים מדעיים.
בשנת 1968 עמדה סוכנות הנסיעות אוריינט
שיפינג על סף פשיטת-רגל. דויד סופר רכש את
החברה והפך אותה לחברה משגשגת 1נתון
שנתקבל ולא אומת על-ידנו).
בשנת 1972 החל סופד להיות מעורב בחברת
הירדן, החברה הנ״ל הוקמה עוד ב־ 1944 לצורך
קבלת זיכיונות לעריכת קידוחי־נפט באיזור ים-
המלח. בשיתוף עם איש״העסקים האמריקאי
לואיס (״לו״) ברנט (המוכר כ״מלד הפלסטיק״ וכי
פעיל בעיסקי נפט בטקסס) רכש סופר את השליטה
בחברת הירדן ונכנס לתחום חיפושי-הנפט.
בשנת 1975 השקיעה חברת הירדן הון בחיפושי
נפט בסיני. סימני״הנפט הראשונים הקפיצו את
מניות החברה פי ,21 עליות השערים נוצלו על־ידי
הצמד והם ביצעו עיסקה של רכישת נכסים על״ידי
המרת ההון שצברו.
בשנת 1977 פנה סופר אל עולם־העסקים האמריקאי.
הצמד סופר-ברנט רכש את חברת הפקות-
הנפש דרל פטרוליום קורפוריישן, חברה אמריקאית
הרשומה בטקסס. ההשקעה בסדר־גודל של כמיל יון
וחצי דולר, מ צי ד ם נמסר בזמנו כי השקעה זו
הניבה רווחים נאים.
מאז אותה עיסקה עבר מרכז הכובד של סופר
לארצות-הברית, ובמקביל הרחיב גס את השקעותיו
בישראל.
סופר מחזיק ב״^ 25 ממניות היסוד של הסיג־דיקט
הא־י למיכרות בע־מ. זו חברת האם של ירדן
השקעות בע־מ. סוכנות הביטוח שבבעלותו נותנת
מזה שנים שרותי מישרד לירדן תמורת תשלום
שנתי קבוע.

בנק קטן בירושלים, שאחר כך הפך
לבנק צפון אמריקה. עם בנק זה עשה
דויד סופר את מרבית העסקים שהעדיף
לא לעשותם עם בנק דיסקונט,
שעימו עבד רישמית.
הלפרין הצטיין בניהול עסקות בל־

בציריך. והעיקול מנע הוצאת חצי
מיליון דולר מחשבון פלאנמיר ליעד
אחר).
כאשר קיבל סאק את הפרטים הללו,
וכן מידע מדוייק על מקומות השהייה
של סופר בניו־יורק(מלון ריגיאנסי),

הוא מבוקש עדיד׳ השירטונות חאמו־יקאייס נחשוד בעש״ת־הוחים
במיומה. יגאל לביב חושף כאן כיצד עלו האמריקאים על עיקבותי!
כ״ל הבנק, הדסה מונסה, עשתה עיס־קת־טיעון,
נידונה לעונש קל של חמש
שנות״מאסר. היא מסרה מידע לתביעה
תמורת מה שקיבלה.
אחד הדברים שמסרה מונסה היה

מינהל הכנסות המדינה והאוצר, שכולם
חבריו למיפלגה.
כאשר יש לך חברים כאלה, אין צורך
בפרוטקציה.
התירוץ להקלה היה מידע שמסר

מורים רג׳ואן(עם אופירה נבח)
מסר על חפצדי

היתר על יהושע הלפרין, השולט בבנק
צפון אמריקה, נגדו הוגש לאחרונה
כתב־אישום המאשימו במרכז הוצאות
הכספים במירמה מן הבנק. הלפרין,
יהודי חרד, היה בשנות השישים בעל

תי־כתובות, מעל לשולחן ומתחתיו,
עסקות שחוקי־המטבע של ישראל לא
היו מתירים. מאז נעצרה הדסה מונסה
הוא משתף פעולה עם המישטרה,
כאשר הוא מנסה להציג את מונסה
כדמות המרכזית — בעוד היא מנסה
להציג דווקא אותו כחשוב יותר.
כדי להציל את עורו, הוא מסר גם
מידע על לקוחות הבצק, וביניהם על
דויד סופר.
הלפרין ידע היטב את כל עיסקי המניות
והמטבע הבינלאומיים של סופר.
סיפר כל מה שידע לחוקרים. הללו
העבירו מידע זה לרשויות המתאימות,
כמו רשות ניירות־הערך הישראלית,
שלאחר בדיקה קבעה כי אין בעסקות
אלו כל עבירה בישראל, אולם לא כך
הדבר באמריקה.
ייתכן גם, נאמר, כי חקירה של העסקות
הללו באמריקה תגלה עובדות שיהיה
בהן להפלילו בישראל.
התוצאה היתה שבאפריל ,1986בדיוק
לפני שנה, הועבר המידע המחשיד
על סופר לרשות ניירות־הערך האמריקאית.

שנמסר היה למעשה פרטים על
רכישות ומכירות של מניות שנעשו
על־ידי שלוש חברות של דויד סופר או
בשליטתו: פלאנמיר, מדה וקדם פב־לישינג(חשבונות
שלוש חברות אלה
בציריך, בבנק קרדיט סוויס, עוקלו
בשבוע שעבר על־ידי סאק, לאחר שסופר
העביר 1.9מיליון דולר מחשבונות
בניו־יורק לחשבון פלאנמיר

ועל שותפיו(איל־הנפט לו ברנט ואיל־הממון
מיכאל ג׳סלזון, שאביו שולט
בחברת הענק פיליפ ברדרס) ,היה קל
למצוא במחשב הבורסה כי העסקות
הללו נעשו תמיד לפני הודעות על
מיזוג של החברות המעורבות.
מכאן, למריל לינץ, שעשתה את
המיזוג, היתה הדרך קצרה. וכאשר
חשבונות־הטלפון של סופר בניו־יורק
הראו כי היה משוחח רבות במועדים
רלבנטיים עם נחום וסקביץ, בביתו או
במישרדו בלונדון, נסגר המעגל.
(שיחות טלפון מעבר לים נרשמות
באמריקה בחשבונות הטלפון, כולל
מיספר מקבל השיחה).
למעשה, בניגוד לשטויות של עתו־נאים
מסויימים(שכרגיל עטו על טרפם
בחשבם כי הוא מחוסל, בעוד קודם לכן
לא פסקו מלהתחנף אליו) מצבו של
סופר, וכן וסקביץ, טוב יחסית. אילו
היה ל ס אק משהו פלילי נגד השניים,
היו ממתינים לתפוס אותם באמריקה,
שבה הם שוהים כמה חודשים בכל שנה,
ולא נוקטים בפעולות כאשר השניים
באירופה, ואם תהיה עילה פלילית צריך
להזדקק להליכי־הסגרה מסובכים.
שנית, כל מה שיש ל ס אק זה העובדה
שנעשו עסקות על־ירי חברות פנמיות,
הקשורות בסופר, במועדים חשודים,
ובאותו זמן היו שיחות מחדרו של
סופר לביתו של וסקביץ. אין כל מידע
על תוכן השיחות. אין הוכחות ישירות
לתשלום מסופר לווסקביץ, פרט למי־
(המשך בעמוד )26

דן מירח

הדאנר הים־תיכוני
היהודי בסיפרות
הישראלית
זה לא מכבר הקרינה הטלוויזיה מחדש את
הסידרה המומחזת על פי ה״סאגה״ המישפחתית
החאלבית של אמנון שמוש, מישל עזרא ספרא
ובניו; סידרה, שאינה נופלת בעניינה הסיפורי
וברמת הביצוע שלה מסדרות המופקות בחו״ל.
לרגל הצפייה בכמה פרקים מן הסידרה חזרתי
ודיפדפתי בסיפרו של שמוש. הקריאה אישרה
בבירור את הרושם, שהעיבוד הטלוויזיוני היטיב
מאוד עם הספר. הוא, אומנם, לא העניק לו עומק,
שלא היה קיים בו ממילא; לא העשיר את האיפיון
הפשטני והדל של הדמויות; לא ביטל את הרדידות
שבעיצוב ההודי; לא הרחיב את משמעות
גורלה של המישפחה, שבה מתרכז הסיפור; לא
יצר סביב תיאור גורל זה רשת הקשרים, שהיה
בהם כדי להציג את נסיון החיים שלימי ספרא
כוואריאנט רחב־פשר של הקיום היהודי בדורות

אפילו הקיטש ה סי פ ת תי הים־תיכוני מעשי ויבש >ותר ממק־בילותיו
בסיפרות ה״אשפמית׳׳ .דן מירון סוקר את סיפוריהם
של אמנון שמוש ויצחק גורמזאנו־גורן בניסיון ראשון לאפיין
מה שהוא מפנה בשם הז׳אנר היהודי הים־תיכוני.
טינית מסורתית־מיסחרית, סנטימנטאלית־מת־חשבנת,
אחוזת נאמנות שיבטית ואנוכיות עזה
ומובנת־מאליה, שאת דמותה הוא מעלה. חשיפה
זו חודרת אפילו לעיצוב דמותו של אלברט־אברהם
— האלטר־אגו של אמנון שמוש עצמו.
בן ספרא זה, שמאס בעולמה המצומצם ובהגיונה
החומרני הגם של חברת מוצאו והצטרף לקיבוץ,
נעשה גם הוא, ככל שהוא מתבגר והולך, דומה
להוריו ולאחיו. לשבח העיבוד הטלוויזיוני יש
לומר, שהוא נאחז בישרות בסיסית זו של הסיפור,
בעמידתו הישירה, ה״עובדתית״ בפני המיגבלות
של החיים שהוא מתאר, ואחיזה זו מצאה ביטוי
מלא בבימוי, במישחק, במיזאנסצינה( .למשל,
במיעוט ההתמקדות בפירטי ההוויי לשמם, בהתרכזות
במסירת יחסי־האנוש) .על יושר אינטלקטואלי
זה מבוססת, למעשה, הסידרה הטלוויזיו
רמברנדט:
יהודים ספרדיים בנית־הכנסת
האחרונים. גם בעיבוד הטלוויזיוני נותר הסיפור
מוגבל במשמעותו, חסום פחות־או־יותר בעובדי׳
תיות ההיסטורית האמינה שלו ובסילסולים הפולקלוריסטיים
המקיפים אותה, מגלה את הגלוי
לעין ממילא. כנגד זה היטיבה ההמחזה הקולנועית
עם הסיפור הן כדרר האלימינאציה של כמה
מן הקלקלות האמנותיות שלו והן בדרר ההדגשה
והפיתוח של סגולותיו החיוביות. בראש ובראשונה
היא פטרה אותנו משמיעת קולו של המספר,
המעיק עלינו בסיפור הכתוב(כמו בכל כתיבתו
של שמוש) במתיקותו ובמוגבלותו. מספר זה
— מתנאה בסגנונו, מתחכם(לעיתים ברוח הפ־לייטונים
של עיתוני־הקיר בגימנאסיה או קיטעי
הבידור במסיבות של תנועת־הנוער) משתכשר
בהנאה במי־אפסיים של תיאוריות בלתי״חסכו־נית,
חסר כל רגישות למיגבלותיו שלו עצמו —
הוא החושף יותר מכל דבר אחר את חולשתו
הבסיסית של שמוש, שהוא סופר מיקצועי רק
למחצה, וכתיבתו מצטיינת לעיתים קרובות מדי
בפיליסטריות סאכארינית ובשביעות״רצון עצמית,
שלא היתה׳מביישת את מישל עזרא ספרא
עצמו. כמו כן סילק העיבוד הטלוויזיוני לחלוטין
את נסיונותיו של שמוש ל״נתח״ או לתאר תחושות,
תשוקות, חוויות סוערות — נסיונות,
המגלים תמיד קוצר־יד מדאיב. במקום הניתוחים
והתיאורים האלה בא כאן מישחקם הרחוק מכל
הגזמה ויומרה של השחקנים המרכזיים של
הסידרה — חילוף, שיש בו כדי להצדיק אנחת־רווחה.
כאמור, עשה העיבוד שימוש מלא בכל
היסודות החיוביים שבמישל עזרא ספרא ובניו:
הרצף העלילתי העשיר והמהיר, הגאלרייה הרחבה
של הדמויות, הדיאלוג הרהוט לפעמים, האמינות
שבמסירת ההוויי החברתי והרקע ההיסטורי.
בייחוד התבסס העיבוד על אותו עיקר אמנותי
ומוסרי, המקנה למישל עזרא ספרא, למרות כל
מיגבלותיו ומגרעותיו, מעמד של יצירת סיפרות
תיקנית: ישרותו הבסיסית של המחבר, המתבטאת
בסיוג מודגש של הנוסטאלגיה והסנטימנ־טאליות,
שאולי אין להימנע מהן בסיפור מישם־
הה מעין זה, המעלה פרטי הודי שעבר מן העולם
והמחזיר את המחבר עצמו אל ילדותו ואל ״שורשיו״
המישפחתיים והתרבותיים. שמוש מתרחק
מכל אידיאליזאציה של בני מישפחת ספרא ושל
עולמם המנטאלי והחברתי. אדרבא, הוא חושף את
המיגבלות הרוחניות, את הקטנות המוסרית והאינטלקטואלית
של אותה יהדות־נוטאבלים לכנס
! ייי

נית כולה, כשם שעליו עומד גם הרומאן כולו,
כפי שהוא עומד.

דאנר סיפרותי
של יהדות ,.פראקטית־׳

הישרות, או הישירות הללו, כמדומה, הן תכונות
חיוביות עיקריות של ״ז׳אנר״ סיפרותי שלם,
שניתן לקרוא לו בשם הז׳אנר היהודי הים־תיכוני.
המדובר הוא בעיקר בסיפורת שכתבו בדורות
האחרונים — בלשונות שונות — סופרים בני
הקהילות הספרדיות והצפון־אפריקאיות, היושבות
על חופי הים התיכון ובכמה מארצות הבלקן.
ראשיתה של סיפורת זו בהמון תמאני אינטריגה
ומישפחה שנכתבו — בעיקר על פי הדוגמות של
הרומאן הצרפתי בן המאה הי״ט — בשפת
החודזמו (לאדינו) ביוון ובתורכיה וכן בערבית
בארצות כמצריים ועיראק. המשכה — ביצירות
סיפורת בעברית וכן בלשונות אירופיות שונות.
בסיפרות העברית של המאה שלנו ייצגו אותה
באורח בולט יוצרים כיצחק שמי ויהודה בורלא,
ולסיפרות אירופה (בייחוד לזו הצרפתית) חדרה
השפעתה באמצעות יוצרים כגון אלברט כהן
(מחבר סולל) ואלברט ממי(מחבר נציב המלח).
את סימני השפעתה ניתן לגלות אפילו ביצירות
סופרים רחוקים מאוד מבחינה תרבותית־מנטאלית
מעולמה המסורתי של יהדות הים
התיכון. כל־אימת שסופרים אלה חוזרים במידה זו
או אחרת אל ״מקורותיהם״ מתבלטת בכתיבתם
השפעת הז׳אנר הים־התיכוני הנ״ל. זו ניכרת,
למשל, אפילו ביצירות אוטוביוגראפיות מתוחכמות
ומורכבות כמו לפיד באוזן מאת אליאס
קאנטי, הסופר היהודי־הגרמני יוצא יהדוודספרד
הבולגרית, והשיטה הפריודית של פרימו לוי,
היהודי האיטלקי(אגב, חיבור בעל איכוית סיפרו־תית
מן המעלה הראשונה, שהוא, אולי, האוטוביו־גראפית
המאוזנת, החכמה, המהנה והפחות
פאתיטית ונארקיסית שנכתבה בדורנו) .הרמה
הסיפרותית של יצירות המחברים הכותבים
במיסגרת הז׳אנר הים־תיכוני הזה או בהשפעתו
הינה שונה, כמובן, בכל מיקרה ומיקרה. היא
יכולה למצוא מקום בכל נקודה על פני קשת
האפשרויות שבין יצירות המופת (כגון סיפרו
הנ״ל של פרימו לוי) לבין הקיטש. עם זאת, כמדומה,
שותפות יצירות הז׳אנר כולן לכמה תכונות
יסוד בולטות: רהיטות עלילתית, התפר&ות על
פני גאלריית דמויות רחבה, תפישה ״מישפחתית״

של המציאות החברתית״ההיסטורית, העדפת הזיקה
התיאורית ל״ממש״ החברתי־האנושי היומיומי
על פני הזיקה לתיאור האנאליטי של הרגש
וההגות, ובעיקר, כאמור, אותה ישרות, אותה
עמידה עובדתית ו״פראקטית״ בפני המוגבלות
ואפילו הקטנוניות של הנסיון האנושי המצוי.
זוהי עמידה מוצקה, קרת־רוח ובלתי־טראגית
בפני הדברים ״כמות שהם״ ,והיא אופיינית,
כאמור, לא רק ליוצרים המחוייבים לפואטיקה
של ריאליזם חברתי, אלא גם ליוצרים חכמים,
דקי רגש ואציליים כפרימו לוי, מזה, ולמחברי
5־ ? 01-1(01161 חצי־פורנוגראפיים מזה. משתקפת
בה, כנראה, איזו תכונה שיבטית עמוקה של
היהדות הספרדית; תכונה המבדילה את הוויית
היהודים דוברי הספאניולית מזו של דוברי
היידיש ומן האשכנזיות הישראלית דוברת
העברית של היום. באותה מידה מבדילה היא את
כתיבתם הסיפרותית של יהודים אלה מן הכתיבה
ה״מקבילה״ לה, כשהיא נעשית בידי יהודים
אחרים. כדי לעמוד על כך די להשוות את ניקמת
האבות של יצחק שמי לבסתר רעם או בית
תבנה של מ״י ברריצ׳בסקי, או את אשתו השנואה
של יהודה בורלא להיושבת בגנים של חיים
הזז. במקום שהמספרים האשכנזים חיפשו מיס־תורין,
תהומות ורוע מטאפיסי, מצאו המספרים
הספרדיים מיגבלות אנושיות יומיומיות ״למדי,
יצרים לוהטים אך לא לזמן רב, כאבים אנושיים
שאינם אפופי־סוד ומשמעותם ׳אינה חודרת
תהומות או בוקעת שחקים. אפילו התאשכנזות
נלהבת וגמורה כזו של א״ב יהושע, שהתלווה לה
הרצון העז לירחק מכל מה שמאפיין את הבהירות
הים־תיכונית ולדבוק בכל הקסמים האמיתיים
והמפוקפקים של ערפילי הצפון, לא יכלה למחוק
לגמרי את ההבדל, המתגלה, למשל, כשאנו משווים
את סיפורי יהושע לסיפוריו של עמוס עוז
(השווה, לדוגמה, את שני הרומאנים האחרונים
שלהם לפי שעה: קופסה שחורה של עוז, מזה,
ומולכו של יהושע, מזה).

קיט ש אלכסנדרתי
הירהרתי לאחרונה ב״פראקטיות״ הזאת של
יצירות הז׳אנר הים־תיכוני, שעה שתוך הדיפדוף
במישל עזרא ספרא של שמ1ש הזדמן לידי גם
רומאן חדש מאת יצחק גורמזאנו־גורן, בשם
בלאנש (הוצאת עם־עובד, תל־אביב .)1986 אם
סיפורו של שמ1ש הוא מעין רדוקציה יהודית־חאלבית
של בית בודנברוק, הרי סיפורו של
גורמזאנו־גורן מאיים להצטרף יחד עם קודמו
(קיץ אלכסנדרוני )1979 ,ועם אלו שיבואו אחריו
למעין קווארטט אלכסנדרוני חדש, שימסור
את האווירה המיוחדת, המוכרת לנו משירי
קאוואפיס ומסיפוריו של לורנס דארל מזווית־ראות
יהודית־״ספרדית״־ישראלית. שני הסיפורים
רחוקים, כמובן, ברמתם מן המודלים שלהם
מרחק שנות־אור, אך הם גם רחוקים ונבדלים זה
ריחוק והבדל שהם כולם לרעת האחרון, מזה כלומר לרעתו של בלאנש. מישל עזרא ספרא
ובניו הוא רומאן מישפחה רדוד ומוגבל, כתוב
בחצי כישרון וברבע אינטלקט, ובכל זאת זהו
סיפור המנסה לעקוב אחרי הדינאמיות ההיסטורית
של החיים המתוארים בו ולהבינה לאשורה.
בלאנש הוא סיפור קיטש, המנצל משהו מן
הדינאמיות ההיסטורית של חיי הקהילה היהודית
באלכסנדריה בין מילחמת העולם השניה להקמת
מדינת־ישראל ן ישם רקיחת מרקחה סוערת של
סיפור אינטריגה, שיש בו הכל — מתאונות־דרכים
קטלניות ועד למחלות־סרטן פיתאומיות
ולהמתת־חסד, שמעניקים לחולה בעלה והמאהבת
שלו(בלאנש בתחפושת האחות סילוואנה);
שלא לדבר על סערות אירוטיות(הגיבורה הראשית
היא נימפומאנית) .בין אלו, הנחסמות(בראשית
הספר) משום נטייתן המוטבעת של הצעירות
היהודיות האלכסנדרוניות להגיע בבתוליהן אל
מיטת הכלולות, ובין אלו(בסוף הספר) ,המסתיימות
בפורקנים היפרבוליים :״לא היה כל סיכוי
לעצור את מבול הזרע שניתז אל תוכה״ (עם׳
;)189״זרעו זרם ופשט כלבה רותחת במחילותיה״
(עמ׳ )179 וכו׳.
י גורמזאנו־גורן אומנם אינו מסלסל בלשונו
ומשתכשך בתיאוריו כמו שמוש. אדרבא, הוא
מנסה להעניק לכתיבתו קצב מהיר ,״מודרני״
ולערטל אותה מן המליצה הסיפרותית המקובלת.
אלא שבאותה שעה עצמה הוא מעמיס עליה

משנה לעורך: שמעון צמרת

פיוטיות מיטאפורית קלוקלת (זו, כמו הלבה
הרותחת ומבול הזרע, קשורה כמעט תמיד בנושא
הסקסואלי) ובצידה גם איזו קלוקלות של עיתונאות
ירודה. כך נחשפים אנו בעת הקריאה ב־בלאנש
מצד״אחד לפיוט המפוקפק של גורס־זאנו־גורן
הפורנוגראפיסט:
הים התיכון יוצא מכליו ומשתולל
ומשלח רסן, אבל הוא נופל חסר-אונים
אל מעמקי תהומותיו, ורק הרוח קלת־ .
הכנפיים מתנערת ומתעלה ומוסיפה׳
לדהור במשב עוצר נשימה, והיא עושה |
כבתוך שלה בעיר הפרזון הזאת, בא־לכס
זו, הפוערת את חיקה הלוהט אל
אומתו המצליפה של הים( .עמי .)46
מן הצד השני מדבר אלינו כאן עיתונאי, כתב !
של מקומון, הנתפש לכל קלישאה בלה מזוקן
ולכל פריפראזה עבשה, זה שאצלו יריחו היא
״עיר התמרים״ והגמל ״ספינת המידבר״:
רכבת לפלשתינה, או לארץ ישראל, כפי
שלמד לקרוא לאותה כברת ארץ שבין
הירדן לים. פעמים אחדות עבר דיונות
ונופים משמימים ברכבת הזאת, וראה
בה חתך מדכא של העם המצרי המתנוון
בעניו, וכמה בדווים שהמירו את
ספינת׳ המדבר ברכב הרוטן והעשן ^
הזה עמי .)128
אין טעם להרבות בדוגמות ולהעשיר את ״החתך
המדכא״ הזה בתוספות של חוסר טעם ודלות
לשון. לבלאנש של גורמזאנו־גורן לא היתה יכולה
אפילו הטלוויזיה להושיע. אף על פי כן מצויה
גם בדוגמה עלובה זו של הז׳אנר הים־תיכוני
היהודי אותה נוקשות ״פראקטית״ ,האופיינית
לז׳אנר כולו, והיא מתגלה כאן בראש ובראשונה
ביחסו של המספר אל הגיבורה — יחס ״עובדתי״
קר ומעשי למדי. אפילו הנימפומאניות שלה
אינה מעוררת יותר מדי את דמיונו ואינה מביאה *•
אותו לתפישה ״מנופחת״ וגורלית של חייה או גם
של הבעיה הנפשית והגופנית שהיא מתלבטת בה.
בתוך הקיטש הכולל של הסיפור חסרות בכל זאת
התשוקה להיאחזות באיזו רוחניות מדומה והזיקה
לאיזה עומק בלתי־קיים. אפילו הקיטש הים־ .
תיכוני הוא ״פראקטי״ ויבש יותר, למרות כל
המטאפורות הפוערות את חיקן הלוהט אל אתותו
המצליפה של הסופר.

שוליים המעידים
על המרכז

מישל עזרא ספרא ובניו, מזה, ובלאנש, מזה,
לא היו ראויים, אולי, להרחבת דברים אלמלי
ייצגו את מקומו של הז׳אנר הים־תיכוני היהודי
בסיפרותנו היום. המקום הוא סמוך לקו הגבול
של התיקניות. מישל עזרא ספרא מצוי מעבר
לקו הגבול, ואולי, בזכות המורשת הספרדית
ה״פראקטית״ והעובדתית, לא יותר מדי רחוק
ממנו, מן הקו המבדיל בין הדרגות הנמוכות •:
ביותר של הערך הסיפרותי לבין חוסר הערך. בין
כה וכה מהווה הז׳אנר כולו תופעה שולית לגמרי
במערך הסיפרותי שלנו, ועובדה זו ראוי שניתן
עליה את הדעת מבחינות אחדות. העיקרית שבהן
איננה דווקא זו הגלויה למבט הראשון של העץ
והמתבקשת, כביכול, מעצמה; דהיינו, בחינת
היחס בין השוליות המוחלטת של הז׳אנר הים-
תיכוני ה״ספרדי״ בסיפרות לבין המרכזיות של
המנטאליות, שאותה משקף ז׳אנר זה, בהרכב *
הפסיכולוגי של הציבור הישראלי ובתוצאות
החברתיות והפוליטיות של הרכב זה. חשובה
הרבה יותר מן הבחינה הסיפרותית־התרבותית ׳־
בחינה אחרת, והיא בחינת היחס בין הז׳אנר הים-
תיכוני השולי לבין מרכז המערכת הסיפרותית
על פי אלומת האור שהוא מטיל לא על השוליים,
אלא דווקא על המרכז. בסיפרותנו, כמו גם
בסיפרויות האירופיות שקלטו את הז׳אנר, נקבע
תמיד מקומו וערך תרומתו על פי מידת הגובה
והאינטנסיביות של הפגישה שהתחוללה בינו
לבין המסורות התרבותיות האירופיות המרכזיות.
בייחוד נתגלתה כפוריה הפגישה בין הז׳אנר לבין
התרבות הצרפתית, שיהדות הים התיכון תרמה
לה תרומה של ממש. כוחו של הז׳אנר ביצירות
כאלו של אלברט כהן או אלברט ממי מבטא לא
רק את הכוח שבמסורת התרבותית הייחודית
שהביאו עמם המחברים אל הסיפרות הצרפתית *י
המטרופוליטנית, אלא גם, כמובן, את כוחו התרבותי
הגדול של המטרופולין עצמו. בסיפרות העברית
נפגשו שמי ובורלא עם ברדיצ׳בסקז, ברנר |
ועגנון ועם מסורת מנדלי־מוכר־ספרים ושלום־
עליכם. מפגישה זו נולדו יצירות סיפרות רבות־ערך
כניקמת האבות, אישתו השנואה ועלי־ !
לות עקביא. עליבותו של הז׳אנר ביצירותיהם ;
של אמנון שמוש ויצחק גורמזאנו־גורן צריכה,
איפוא, ללמד משהו גם על ה״מרכז״ שמן הפגישה ן ;

איתו נולדו יצירות אלו. בכל שוליותם מלמדים
שמוש וגורמזאנו־גורן משהו על כלל הסיפרות
הישראלית כיום ומציעים לנו מעין בבואה שלה.

ספרים

סיפור מרתק שאינו נחוץ רבקה מאת דפנה דו מורייה
מאנגלית ח׳ גליקשטיין
זמורה, ביתן, תל״אביב
בעוברי את בית־העלמין הישן שבקצה סימטת
הכנסיה ברובע המסטר הלונדוני. מקום שם יוצרים
עצים ירוקי־עד גדולים מטריה מתמשכת מעל
לאזור כולו, כמו בכוונה להגן על ישני העפר
ועוברים ושבים או מבקרים המזדמנים׳לכאן, מצאתי
את עצמי פיתאום עומדת לפני קבר סבה
של דפנה רו מורייה — ושאלתי את עצמי כיצד
היה הוא מתייחס לרומאן זה.
ג׳ורג׳ בוסון דו מורייה קנה לעצמו מוניטין
רחבים ברישומיו ובאיוריו ההיתוליים לשבועון
האנגלי הידוע פאנץ: שעשה אז את צעדיו הראשונים.
אותם ימים — שנות השישים, ה־שיבעים
והשמונים של המאה שעברה — היה
פאנץ׳ שבועון שהכל ציפו בדריכות להופעתו
ואשר שימש נושא להרבה שיחות טרקלין ושיחות
שולחן הסעודה. רק בשנות חייו האחרונות
כתב ג׳ורג׳ בוסון גם שלושה רומאנים, ששניים
מהם, פיטר איבטסון ו־טרילבי, היו לחלוצי רב־המכר
המודרני/
אביה של דפנה, ג׳ראלד דו פורייה (ההוצאה
הישראלית מתעקשת משום־מה לכתוב ״דה־מור־ייה״)
,שעל אודותיו חיברה הסופרת ביוגראפיה
מצויינת בשם גיראלד, היה שחקן מפורסם
שהשפיע — על פי עדותם שלהם — על כמה
וכמה מגדולי הבימה האנגלית של ימינו, אנשים
כלורנס אוליבייה, ראלף ריצ׳ארדסון ואחרים.
ייתכן שמה שקסם להם היתה העובדה שסיגנונו
היה פחות נמלץ ורגשני, ויותר נטוראליסטי, ממה
שהיה מקובל באותם ימים.
בעוד סבה בוחן בספריו את השפעתה של רוח
אדם על סביבתו, כמו גם את השפעתו של זיכרון
שנאצר באורח בלתי״מודע(תחום הסתכלות חדש

ואשתו המנוחה־כביכול, אף היא בת למעמד האצילים
ולכאורה מצטיינת באותן מידות נאות שלו.
הסיפור
צובר תאוצה כשהוא מתפתח, אפוף
מיסתורין, אל שיאו — אולי בזכות השימוש ה־מצויין
שדפנה דו מורייה עושה באמנות הדו־שיח
(האם צריך לחפש כאן את עיקבות השפעתו של
אביה השחקן?) .מכל מקום, אמנות הדו־שיח
שבכאן, וכן הסממנים הגותיים השזורים רימזי
מיסתורין, הם כנראה הסיבה לכך, שהרומאן הפך
לסרט קלאסי כמעט.
חברת המעמדות, האצולה הכפרית על כל תוויה
הדקים ביותר, כל אלה מבוטאים כאן באמצעות
הלשון שבפי הדמויות. ייתכן מאוד שדווקא
ציור מושלם זה של הרבדים השונים בחברה
האנגלית — הוא שגרם את התיישנותו של הספר.
אומנם לא נראה לי כי מחשבה זו עלתה
בראשו של המו״ל, אבל ניתן בהחלט לראות ברומאן
את סיפור התנוונות חברת המעמדות כפי
שנתקיימה באנגליה עד סמוך למילחמת העולם
השניה.
קיטעי התיאור של הסביבה הטיבעית וכן של
הגן במנדרלי, מקום מושבם של בני מישפחת דה
וינטר בחופה הדרומי של אנגליה וכן בריביירה
הצרפתית, שבה פוגשת הגיבורה את מי שעתיר
להיות בעלה, נקראים מאולצים וחסרי אמינות
ורגש. ייתכן מאוד שהסופרת חשבה כי תיאורים
ממין אלה נדרשים מאשה אנגליה בת מעמדה.
על אף 51 המהדורות השונות בהן הופיע הספר
עד כה, אינני יכולה לחשוב על סיבה משכנעת
אחת לפירסומו בישראל. הוא היה בזמנו ״רב־

על ידיו. כך הוציא לאור בשנת 1934 את ״הקופסה
הירוקה״ ,העוסקת ביצירתו הזכוכית הגדולה,
במהדורה מצומצמת בת 300 עותקים. כל
״עותק״ הכיל קופסה ובה 94 דפים בודדים. ב!
194 יצאה קופסה נוספת ,״הקופסה במזוודה״,
כפי שהיא מכונית, אף היא ב״ 300 עותקים ועוד
20 יחידות מהודרות, חתומות וממוספרות אף הן,
ובהן צילומים של יצירות מוקדמות, שקפים ציב־עוניים,
טקסטים, וגם 3מודלים קטנים של ״רדי
מיידס״ (5־3116 וו 3)1ז )4שהוצגו בעבר. בכך
הועלה לראשונה הרעיון של מוזיאון נייד.
בסיפרו אמנות אטומית מעביר לנו, הקור־אים/הצופים,
פנחס כהן גן מידע הנראה לי חשוב
ביותר. באמצעות שורה ארוכה של שאלות וניסיונות
לפיתרונן. הספר הינו בעל אופי דידאק־טי־ניסויי
המשקף יפה את אופיו החקרני של האמן.
בפרק
הראשון ,״אמנות אטומית — שפת־על
באמנות״ ,מציג לפנינו האמן את גירסתו שלו
לשפת תיאור מסודרת בדיקדוקה, השואבת את
מקורותיה מן הטכנולוגיה האלקטרונית והקיב־רנטית,
במלים אחרות: מן הטלוויזיה ומן המחשב.
יחידת סימונה הבסיסית של שפת־על חדשנית זו
הינה, על פי כהן גן, אות אלקטרוני — תג־אור
מהבהב, שצורתו הגראפית קו מעובה בעל אורך

מכר״ בהוראה הגרועה ביותר שיש למושג זה
בימינו. מצויים באנגלית, ללא ספק, מותחנים
וסיפרי מיסתורין טובים ואמינים הרבה יותר,
שלא להזכיר את הרשימה הארוכה של ספרים
אחרים הראויים לראות אור בעברית.

עתל ברוידא !

אמנות אטומית

לעידן הוויקטוריאני) ,חוזרת דפנה דו מורייה
לפחות 140 שנה לאחור כדי ליטול את השראתה
וכן את ההשראה לסיפורה משארלוט ברונטא
והרומן המפורסם שלה, ג׳ין איר.
כיום קשה להבין מה דחף אותה, בשנת ,1938
לחזור לסיפור ישן פרי עטה של מספרת בעלת
כישרונות בלתי־רגילים. הרי ברור כי כישרונו־תיה
שלה לא הספיקו לצורך התמודדות עם קודמתה
הגדולה, לא במה ששייר לסיגנון, אף לא
בתחום התוכן.
מכל מקום, מרבית בני דורה — גריהם גרין
ואיוולין וראו, למשל, אם להזכיר רק שניים —
עסקו בעולמם ובזמנם שלהם. עם זאת חובה לומר
כי רבקה הוא סיפור מרתק, רומאנסה גותית
מסורתית, שבה מגיעה הדמות המרכזית, נערת
בית־ספר שהיא גם אומנת־מטפלת לילדים וגם
אשת חברה, לידי בגרות, באמצעות תשוקות העבר
המועתקות להווה של הבעל האצילי הנערץ

פנחס כהן גן
״אמנות אטומית״
הוצאת בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, תשמ״ו 256 ,ע .
בימים אלה יצא לאור הספר אמנות אטומית,
הראשון בסידרת ״האמנות כספר״ שבעריכת
פרופ׳ מרדכי עומר ובהוצאת בצלאל. עם הופעתו
יש לראשונה סימוכים לתקווה שאמנים נוספים
ישאבו עידוד מניסיון ראשון זה וימסרו לפירסום
מכיתביהם, מרישומיהם המתעדים את תהליכי עבודתם
או מחוות״דעתם על אמנותם שלהם ועל
אמנות בכלל ומקומו של האמן בחברתנו. אירע־רוך
לחשיבותם של כתבים תיאורטיים ותיעודיים
ממין זה, המאפשרים לאמנים־עמיתים, לסטודנטים
ולחוקרי אמנות לעמוד על מה שמאחורי
הקלעים: התהליכים שעוברת היצירה עד שלב
הצגתה לעיני הצופה. ובעוד שאלבומים מהודרים
נועדו לעיתים כחלונות־ראווה לאספנים ואסם־
נים־בכוח, ואינם מלווים בדרך כלל בכתובים עיוניים
או בתיעוד אכספרימנטלי, הנה דומה כי מוטלת
על האמן גם חובה כלפי מתעניינים רציניים
בהתפתחות עבודתו, ולאו דווקא מחוגי האספנים
הפוטנציאליים או הריאליים בלבד. במיקרים רבים
יש בתיאוריות, במיתווים וברישומי הכנה
כדי לתת גיבוי ליצירת האמן, לאשש אותה ואף
לשמש אבני יסוד בבניינה של אמנות הציור הישראלי.
פנחס כהן גן הוא אחר החלוצים הבוררים
בשטח זה — גם בכך שהוא פעיל במירב התחומים
של היצירה האמנותית ומודע היטב לכך
שאמנות הציור אינה קיימת לעצמה בלבד, כי אם
מהווה חלק מהקשר רחב יותר ויש בה כדי לתת
דמות לחיי התרבות בארץ.
מארסל ך ישאן(כן רחפחס״ם) ,מי שנחשב אביה
של האמנות המושגית, נהג להוציא לאור את כתביו
במהדורות מצומצמות, ממוספרות וחתומות

מוגדר. תג־אור זה — מרכיבה הבסיסי של
״שפתו״ — מכנה האמן בשם ״יחידת סימון
אורית״ או יס״א. הבעיה הניצבת לפני האמן
ה״מרבר״ בשפה החדשה היא זו הניצבת לפני כל
אמן: למצוא את היחס הנכון בין מבנה החומר
מהבחינה הממשית לבין ייצוג מראיתו החיצונית
מהבחינה הסובייקטיבית־הנפשית.
מעבר למה שאנו מכנים בשם ״עולם״ ,ברמה
המוחשית־יהתפיסתית, יש בכוחנו לעצב ולהעמיד
סמלים — תוך שימוש בלשון או במדיום של
עשיית תמונות. בדרך זו אנו מפתחים עולם שלם
של תרבות ומסורת. האמנות, כמותה כמדע, היא
צברנית במובן זה, שכל דור לומד מקודמיו, אלא
שהוא משנה ומתקן את שנעשה לפניו. למעשה,
דרך התקדמותה של התרבות היא באמצעות העלאתה
וניצולה של מיטאפורה או אנאלוגיה חדשה.
כך מסתמך כהן גן על מסורת הציור הקיימת
אולם מוצא דרכים חדשות להעברת המסר או
השדר האמנותי. כזאת היא המחשבה המונחת ביסודה
של שפת ״הציורים האטומיים״ שלו, כפי
שהוא מכנה אותם, ובעיקר של דרך הביצוע שלהם,
שבה החליף מסך המחשב את מקומו של
הטבע הדומם בדורות הקודמים. האמן מצייר את
ציוריו מתוך הסתכלות במסך ובהתייחס לתג
האור המהבהב על גביו — כאמור, המרכיב
העיקרי של השפה החדשה. התוצאה המתקבלת:
עבודות בעלות אפקט אלקטרוני״מיכאני.
מכיוון שמרבית העבודות הן ציבעוניות ותשמן
הציבעוני עז, נשאלת השאלה, מדוע אין הן
מודפסות בצבע גם בגוף הספר. אם אמנם נעשה
הדבר מטעמי חיסכון, הרי שיש בכך משום עוול
לאמן, ליצירות ולקוראים כאחד.
הספר יצא לאור במהדורה מצומצמת בת 500
עותקים. כל עותק חתום וממוספר על ידי האמן,
ודפיו עשויים להוות תחליף לכתליו של מוזיאון־
רלא־ניידי של אחד מבחירי אמני ישראל ואחד
מבעלי ה״תיאבון״ התיאורטי והניסויי שבהם.

נעמי הר־ירוק

תרבוטק

אנחנו נעשה שול זאת
תעש! מחאה
״אתה זוכר איך היינו תוקעים /את המקור
ודר ק בחלציה מול הלב /ומדמים לראות איך הוא
נבו־ג /א ל תוך החזה״שואלזרובבל גלעד בשירו
״מקור החסירה״׳המתפרסם במעריב, ואתה מדפדף
במוספי הסיפרות של השבועיים האחרונים
ונתקל בשיגרת הרשימות, הכתבות והמאמרים,
מי בפאתטיות, מי בדרמאתיות ומי ביובש 150 :
שנה לפטירת פושקין 50 ,שנה לגרניקה של
פיקאסו 120 ,שנה לפטירת בודליר 10 ,שנים
לפטירת יואב בראל 17 ,שנים להסתלקות
אלתרמן ועוד כהנה וכהנה, רצנזיות, ראיונות,
מסות ושירים. ואתה מוסיף ומעלעל במדורי-
סיפרות אלה, מדורים של תרבות־הרוה, הכוללים
בתוכם, בלא גמישות ורגישות, את עודפי הגיהינום
המיסחרי של עמודי־הפירסום, היינו, מודעות
האינצ׳ים, מישבצות החמצן של העיתונים,
המהוות, כידוע, רשות כלכלית נפרדת, אשר
מפניה נדחה הכל, אינצ׳ים אשר תמיד יתפרצו אל
מרכזי הסיפרות והשירה — לא אל מוספי הספורט,
הבידור והפלילים. ואתה מנסה לברר האם
גם כאן, כשמדובר לא במקור החסידה, אלא
במקור הסופר, במקור הצייר ובמקור המשורר,
שהם, בצורה זו או אחרת, מקורות החסד, החירות
והמוסר, האם גם כאן מתקבל המסר, האם גם כאן

חודרות המשמעויות וההשתמעויות, ואתה שואל
את עצמך האם כל אלה, היסודות הנבואיים והניתוחים
האנאליטיים, מתברגים יחדיו אל תוך
התודעה החברתית? אך השאלה הגך ולה היא, האם
במציאות זו של אינפלאציה־תיקשורתית, בה הפרט
הבורר וכלל־הציבור מותקפים מכל עבר
(כבלוחמה בנשק כימי) :בשרותים, במכונית, ב־חדר־המיטות,
במקום העבודה, במרכזי הבירור,
בג׳וגינג, בכולבו, באוויר, בים וביבשה, האם במצב
זה נותרת לפליטה אי־שם תודעה פתוחה
שאיננה מוצפת, משותקת או חסומה?
״אין טעם לטשטש יותר את העובדה, כי
השפעת השמאל בארץ על מהלך העניינים במדינה
ובציבור הולכת ומתמעטת. הוא הפך לגורם
שולי בזירה הפוליטית וביקורתו את הממשלה
מורגשת לא יותר מעקיצת היתוש — במקום
לשמש גורם המתסיס המונים,״ מכריז העיתונאי
מארק גפן ברשימה בעל המשמר תחת הכותרת
״השמאל בעננים״ ,בהצביעו על תודעה חברתית
חסומה. והרי זוהי אותה תודעה אשר הוצפה, אשר
מוצפת על־ירי הפובליציסטים כמו גם על־ירי
צי־תיקשורתי השוטף את מיסדרונות המוח 24
שעות ביממה. מובן כי טענות דומות בדבר היעדר
כוח השפעה ,,הפיכה לגורם שולי ופעילות הצהרתית
גרידא עשויות להיות מופנות גם כלפי
הסופרים, המשוררים ואנשי־הרוח, אשר מטבע הדברים
רובם ככולם משתייכים אל השמאל או
מזוהים עימו.
ואומנם, לעיתים קרובות עולה שאלת ההשפעה
(הישירה, העקיפה או המצטברת) הטמונה
בידי האמן היוצר, ונשקל הכוח המוסרי הגלום
בידיו, אף כי למוסר טהור וליושר כשהוא לעצמו
נראה כי אין עוד ערך רב בימינו, במיוחד כאשר
תכונות אלה אינן מופיעות כשהן כרוכות ומשולבות
עם שררה ועמדת כוח.
(המשך בעמוד )24

בח 1ברת הבאה:

הפרוטה והירח
דין־וחשב!! מיוחד על מצבו
החומרי של הסופר במדינת
היהודים.

נינג*ליניאל

זה שלברוך יש חולצות כולם יודעים.
מעכשיו, ברוך יש לו מכנסיים.
אופנתיים, נשים ויפים.
גברים לובשים את המכנסיים של ברוך
בבית ובכל מקום.

אופנת ברוך אופנה שאוהבים.

לא להידחף בתור, יש זמן!

ראיית העתיד

ובכל זאת השנה יצאנו(אנחנו, הנשים) מעבדות
לחרות. לא עוד הריצות המטורפות, במיוחד
לקראת החגים, להספיק לעשות את הקניות
הגדולות עד שעה 7בערב.
מעכשיו קניון איילון פתוח 24 שעות ביום!
ההיפרכול של באר־שבע וקריית״אתא פתוח
פעמיים בשבוע עד חצות, ובערים האחרות, ירושלים,
חולון, חיפה, פתח־תיקווה, פעמיים בשבוע
עד .9
אז לא להידחף, בבקשה, יש זמן לקניות• .

שיחתחולין
— אמא, תני לי חמישה שקלים, אני רוצה
ללכת לסרט.
— איזה סרט?
— ספר הג׳ונגל.
— כבר ראית את הסרט הזה, לא?
— ראיתי אותו כבר שלוש פעמים.
— תיסלח לי, למה אתה רוצה ללכת לסרט
שכבר ראית שלוש פעמים?
— כי אני יודע כבר שהוא סרט מעולה, ואין
לי כוח עכשיו ללכת לסרט שעדיין אני לא יודע
אם הוא טוב או לא.
לך תתווכח עם ילדים.

פינתבן־יהודה
הפעם כמה ענייני מיטבח, לנשים שרוצות
לדבר עברית:
ארומה היא בעברית בסימת.
פרלין(מעדן שוקולד) הוא בעברית מליה.
גביעי־נייר שעד היום נהגתי לקרוא׳להן מנ־ג׳טים
הם טלטלות.
כלי להגשת דגים הוא נונית.
המכשיר החותך את הבצק לצורה של עוגות
הוא מקד.
וסקוטשברייט הוא פשוט משופה.

היי יפה
י במסיבת־עתונאים מהודרת הציגה חברת
כריסטיאן דיור תכשיר חדש לעור־הפנים.
פותח במעבדות
התכשיר, ששמו
החברה במשך 10 שנים, ועכשיו עם צאתו לאור
הוא מבטיח לחדש לנו את העור ולעשותו צעיר
ויפה להפליא תוך 15 יום.
עם כל הכבוד לכריסטיאן דיור, אני שמעתי
את ההבטחה הזאת כבר 469 פעמים, ועד היום אני
לא צעירה ויפה. מה שכן, נשארתי אשה. וכמו כל
אשה, גם אני ספוגת תיקווה ומוכנה לנסות כל
העסקה לשעות הפנאי
בדיוק מתאים לחופש־פסח. שני פסיכולוגים
לילדים מאוניברסיטת תל־אביב, פרופ׳ איריס
לוין וד״ר עמירם רביב, חברו יחד ועשו חוברות
עבודה לילדים, אשר מטרתן לקדם את החשיבה
של הילד ולהקל עליו התמודדויות עם השלבים1
הראשונים בבית־הספר.

חזות נטולת חזות
נ!סחא? 0ה

1811

בקבוק חדש מלא בהבטחות. אלא ש״ 249 שקלים
עבור מיכל של 30מ״ל נראה לי קצת מוגזם
בשביל חלקיק אחוז האמונה שעוד נשאר בי.
נכון שלאשה היפה שראינו בסרט של כרי־סטיאן׳
דיור היה עור־פנים לגמרי משגע, אבל
כולנו שמנו לב שהאשה היא בת 18 לכל היותר.
ובכל זאת, למי שיופיה כל־כך יקר לה — הנה
תכשיר חדש שמבטיח רבות.

•יופי. טבע, וגם מחדלבן
מארז

אידים לוין
עמידם דגיכ

ארבע החוברות הראשונות בסדרת מעניין
לעניין מיועדות לילדים מגיל 4עד ,8וכוללות
מגוון רחב של מישחקים ומטלות העשויות לפתח
כישורים בתחום התפיסה, המוטוריקה והחשיבה.
כל זה בדרך משעשעת.

עד עכשיו אפשר היה להשיג מוצרי־טיפוח מן
הטבע. מה שלא היה עד היום הם חומרי־איפור מן
הטבע. זה כי פשוט קשה מאוד לשים גזר על
הלחיים, עגבניות על השפתים ומלפפון על
העיניים. אז מה עשו? עירבבו צבעים אמיתיים עם
תמצית חוחובה טיבעית, המהווה חומת־מגן בין
האיפור לבין העור. האחראית על העירבוב הזה
היא חברת הקוסמטיקה קטי, המוכרת את תוצרתה
בפרפומריות ובבתי־טבע.
תכשירי־האיפור החדשים שהציגה החברה
בימים אלה הן צלליות לעיניים(שיבעה גוונים)
במחיר 7.90 שקלים, שיפתוני״עיפרון (שישה
גוונים) במחיר 8.70 שקלים ועוד.

כדי לשמר את זכותי להתלונן על כי הבעל לא
קונה לי מתנות, אני נוהגת לקנות לו מדי פעם
משהו שהוא אוהב במיוחד.
המתנות האהובות עליו הן רוטב ווסטרשיר,
ממרח מרמייט(בעל טעם של אוכל אנגלי וריח
של משהו מת) ,אבקת חרדל ועוד מיני פינוקים
מוזרים.
השבוע קניתי לו צינצנת של רוטב חזרת
מתוצרת קרפט האמריקאית. היתה שימחה
גדולה, הצינצנת נפתחה ונטעמה (טעים מאוד)
ואחר כך, כדרכנו בקודש, התחלנו לקרוא את
התוויות שעל הצינצנת. כדי לא להקשות על
האזרח הישראלי שאינו קורא אנגלית, הדביקו
היבואנים גם תווית בעברית, שעליה כתוב מה
שכתוב בדרך כלל על תוויות, וכמובן גם מה
מכיל רוטב החזרת. ובכן, זה מה שהוא מכיל:

הנה עברנו גם את הקדם־אירוויזיון הזה. בפעם
הראשונה בהיסטוריה קרה שהשיר שמצא חן
בעיניי זכה. או שאני הידרדרתי, או שעם ישראל
השתגע. אי־אפשר לדעת.
אבל זה כבר עבר. מה שמדאיג אותי עכשיו זה
מה יהיה בשנה הבאה. כמה פעמים אפשר לקרוא
לשיר ״מוסיקה״ או ״דומינו״ או ״קאזינו״ ,״ארו־ביקה״
,״נוסטלגיה״ .אני פשוט מפחדת שבפעם
הבאה, כלומר בשנה הבאה, לא יהיו יותר שמות
שילכו טוב בעולם. לכן, מתוך ראיית־העתיד, אני
מגישה בזה רשימת שמות מאוד אוניברסאליים
למשוררינו, כדי שיתחילו כבר לעבוד.
הנה השמות המובנים בכל העולם: כירורגיה דיקציה אנציקלופדיה המבורגר
מטאמורפוזוז
ג׳ון פ׳ קנדי
אילנשיל פוליו פטרודקטיל קאטאסטרופה
סטרנג׳רס אין דה נייט
לבחירתכם.

בריאות
5ל מד! שרצית לדעת~,

קופת־החולים הכללית הדפיסה אלפי עלונים,
המסבירים כל מה שאפשר להסביר על מחלת
האיידס. העלון חובר על־ידי הפרופסור צבי בג־טואיץ
מבית־החולים קפלן, והוא כולל תשובות
להרבה מאוד שאלות המעסיקות את הציבור.
כדי לקבל את העלון אפשר לטלפן למוקד
קופל־החולים, בטלפון 433500־ ,03 ולמסור כתובת
למישלוח.

חשוב לילדים נמוכים. סומטונורם, הורמון־
הגדילה הביו־סינטטי, הנמכר כבר זמן־מה בארצות
אירופה, קיבל את אישורו של מישרד־הבריאות
בישראל. כל אם מודאגת מגובהו הלא
״שמן סויה, מים, חומץ, סוכר, חלבון ביצה,
מספק של ילדה יכולה לפנות לרופא־המישפחה,
עמילן, מלח, עמילן מעובד, תערובת תיבול,
אבקת שום, אבקת בצל, חלבון צימחי מעובד, י שיפנה אותה למכונים המטפלים בבעיות־גדילה,
ושם, אם ימצאו לנכון, יטופל הילד על־ידי ׳
תבלין. שמנים אתריים של פפריקה״.
הסומטונורס, וסיכוייו לגדול לתיפארת יגדלו.
חזרת.
רק דבר אחד אין בצנצנת הזאת
מכבי תל־אביב — התכוננו להצפה של ענקים
ולאמריקאים יש תלונות עלינו, הא?
בעוד כמה שנים.

פינ ת החי והחשמל
חברת־החשמל זה לא רק חשבונות־חשמל מ־סמרי־שיער
בעונת החורף. חברת״החשמל זה גם
צ׳קים עם החזר כספים שנגבו בטעות, וגם תיקון
חוט שנקרע באמצע סופת גשם ורוח, כמו שהיתה
כאן בדיוק לפני שבועיים. טילפנו בשעה 2
בצהריים והתלוננו על התקלה. אמרו בסדר, יבואו
תוך חצי שעה. הם באו. עטופים במעילי גשם
טיפסו על עמודים ותיקנו את התקלה. פלא פלאים
ברמה המקובלת בשרות הישראלי.
אבל לא זה מה שאני רוצה לספר הפעם. הפעם
אני רוצה לספר על מינחתים מיוחדים שהקימה
חברת־החשמל, בשיתוף עם החברה־להגנת״הט־בע,
כרי שלעופות הדורסים יהיה מקום לנוח ולא
יצטרכו לעמוד על חוטי־החשמל ולהתחשמל.
מסתבר שקווי־החשמל משמשים לדורסים מקום
תצפית, לינה וקינון, בעיקר בשטחים מישוריים
פתוחים, שבהם אין בנמצא מצוקים ועצים מתאימים.
אם העוף גדול ומוטת כנפיו רחבה, כמו
הנשר, למשל, שמוטת כנפיו 2.60 מטר, הוא נוגע
בו זמנית בשני חוטים ומתחשמל. בארבע השנים
האחרונות התחשמלו כך 43 נשרים, המהווים
כרבע מאוכלוסיית הנשרים בצפון הארץ.

הפיתרון שנמצא — בניית מינחתים על
העמודים. מהיום, כשאתם נוסעים ברחבי־הארץ
ורואים משולשים משונים בראשי עמודים, דעו
שחברת־החשמל והחברה־להגנת־הטבע שומרים
על עופות ארצנו.

• ריחות

אם לבושם החדש של חברת פברזיה היו
קוראים ״אליפלט״ ,בטח לא הייתי שומעת עליו1
ארבע חוברות נוספות, לגילאי 5עד ,9עונות
וגם לא כותבת עליו. אבל שמו בישראל הוא
ורעיונות, הן באותו עניין, אבל אולי ברמת־חשי־דניאל,
ולכן נשלח אליי הבושם לאחר כבוד, כדי
בה מעט יותר גבוהה.
ולשמח אותי. אחרי אות־הקלון שנשאתי עם
הגבינה המוקצפת שנשאה את שמי, ניצל כבודי
חבל שהציורים שבחוברות כל־כו מרובעים
ומיושנים 4 .שקלים כל חוברת. אין ספק שזה ן בגלל הבושם 29 .שקלים לבקבוק מהודר של
דניאל.
יותר זול מבייבי־סיטר.

הציירים ה שאירו צ קי ם בלי כיסוי בסכומים
שבהם אפ שר לקנות דירה מרווחת ב תל־ אבי ב *
״הפתעה ליום־ההולדת -דוגמנית בגובה ש ל שחקני כ דו רסל

בתנככי תיבת־פאנד־ה־ה
דוגמנית ענקית המתנשאת לגובה
של 197ס״מ, שנדחסה לתיבת־קרטון
זעירה, היתה האטרקציה המרכזית

במסיבת יום־ההולדת של צביקה
ס מ לי, בעליו של פאב הבורסה.
צביקה, שפתח את התיבה, אולי ציפה

ןןקן| ~ ןךןך \ ך שבאה בחברת בעלה, סם, שמחה להצטלם ב1114
11 חברת הדוגמניות שרי חן(חורצת לשון) ואביבית
1 ! 1111
נחמני, שהיתה מלכת״החן לשנת .1985 השלוש, הנראות כבנות לאותה

למצוא תנור מיקרוגל, או לפחות כמה
ארגזי ויסקי. אבל מתוך התיבה זינקה
להפתעתו הדוגמנית המדהימה, שהיא

גם שכנתו מהדירה שבקומה העליונה.
הפאב של צביקה, שבדרך כלל
מכיל מיספר די מוגבל של אורחים,

האם אך לאבות שונים, הביעו התפעלות מהופעתה של סטפני, והחליטו
להציג אותה לחברת האופנה מטקס. אחת הנשים המבוקשות במסיבה
היתה מארגנת־התצוגות שלווה בן־גל :.כולן קיוו לקבל אצלה עבודה.
מג סטפני מאנס: ג
המושלם. סטפני בת ה־ 25 עוסקת

1ך 1ך 1ך 1בת ה״ ,24 הלומדת גרפיקה ועיצוב חלונות. היא לא
התביישה לספר שהיא פנויה ופתוחה להצעות. בתצ־

לום משמאל: המעסה עופר אורן בחברת סטפני והכדורסלן קורקי נלסון.

רונית בן בסט
מה, מקדישה את זמנה לבתה הקטנה

71 *11 *111ך 1האסטרולוגית, אשר הספר
! / 1 1 / #14ן השני שלה הודפס באנגליה
ויצא לאור במהדורה מפוארת של 25 אלף עותקים,

שרי לצביקה, ל-
הדהימה בגופה
דוגמגות מסלול

וצילום, בעיקר באנגליה. היא חזרה לישראל לאחר שהות
באירופה, וגירושים מבלעה הגרמני. בתצלום: עם צביקה,
שהפופולאריות של הפאב שלו עלתה בעקבות המסיבה.

סיפרה על נסיעתה ליריד הספרים האנגלי והרימה
כוסית בחברתו של סטיבן גולדשמידט, סוכנה של
הציירת שרון שקד, להצלחתה של חברתה הציירת.

היה דחוס באופן היסטרי, כולם דחפו
ונדחפו לכל הכיוונים האפשריים. גם
שחקני־הכדורסל הענקיים, כמו קור*
קי נלסון ודייזי בארימור, התקשו
בניווט, ונתקלו מעת לעת ביריבים
חזקים, שנאבקו עמם על עמדות־תצפית
טובות יותר. אבל הדחיפות לא
היו העיסוק היחידי בערב זה. היו גם
פלירטוטים. הקהל, שהיה מורכב ברובו
מחברים וידידים של צביקה ואשתו,
הדוגמנית־דיילת שרי חן, שבאו
בגפם ללא החוקיות שלהם, ושמחו
לפגוש במקום הרבה נערות יפות.
מארגנת התצוגות, שלווה בדגל,
היתה אחת הנשים היותר פופולאריות
במסיבה. מתברר שהיא ספק־העבודה
הרציני ביותר בשוק התצוגות, ולכן כל
דוגמנית שהגיעה נצמדה מייד לשלווה,
בתיקווה לקבל עבודה. הגרפיקאי
אמנון גולדברג, ששידך בזמנו בין
צביקה לשרי, נראה מאושר כמו בעל
השימחה, והפגין זאת בשתיה. רק מל־כת־היופי
לשעבר הילה קלמן ובן
זוגה, רוני חביב, ישבו להם בנון
שלאנטיות, הרחק מההמון הסוער,
העבירו את הערב בזלילה ושתיה, ונראו
כלקוחים מסרט אחר.
צביקה, שמניות הפאב שבבעלותו
עלו מיידית בערב זה, לאחר תקופת־שפל
קצרה, הבטיח קבל עם ועדה
שאירוע זה מהווה רק אות־פתיחה
לבאות. חכם אחד, שעמד בקירבת הבר,
אמר לעלמה שלצידו :״כשהשתיה חינם
יש הרבה חברים, אפילו יותר מדי.
איפה כל החברים האלה בשאר ימות
השבוע?״
7111141ך ך 1ף 11 הצייר, שהוא ידיד ותיק של שרון שקד
1111111י 141111 1לצידו בתצלום) .הדגיש את בישרוגה של
הציירת, שבאחד מגילגוליה היתה אף דוגמנית, והדגים פוזה של דוגמנית.

ה עין ה ע1
נטא

מארגנת־התצוגות, באה לברך את
•קה ושרי. רונית, הפנויה מזה זמן
!עבודתה. לידה: הספר מואיש חן.

ך ן\ ןןךךי | הדוגמנית שהיתה אחת האטרקציות היפות במסיבה, פזלה
| 11111x4 1 1לעברו של אחד הגברים. אף שנאותה להצטלם בחברת
אחותה, שרי חן(משמאל) ,המשיכה בפזילתה לעברו של אותו גבר מיסתורי.

יש מסיבות שבעל המסיבה מזמין אליהן אנשים מפורסמים בלבד. אחרים
מזמינים דוגמניות למיניהן ויפות מיקצועיות. אך יש גם סוג שלישי, כאלה המזמינים
אנשים רציניים, נטולי־דאווין. אחת כזאת היא שרון שקד, הציירת שערכה
לעצמה מסיבה לתערוכת־הציורים הראשונה שלה. שרון, שהיתה בדת וחזרה אלינו,
שהיתה בהודו וחזרה ממנה, שהיתה חברה בהעין השלישית — אותה חבורה
בוהמית שחיפשה את עצמה בעזרת תורות שונות ומשונות — אירחה את ידידיה

הרבים בפואיה של תיאטרון צוותא.
מישקה, יצרן המיסגרות וגרופי של ציירים, שמח לספר לכולם על כישרונה
של שרון, ועל הצ׳קים הרבים ללא הכיסוי שקיבל מציירים ב־ 20 השנה האחרונות,
בסכום העולה על מחירה של דירה ממוצעת. הצייר אבי ויינברג מקיבוץ מיזרע
בישר לנוכחים, שהגלריה שהוא מנהל במקום עומדת לפני תנופה גדולה, בזכות
ציירים, המוכנים להציג במקום, ששמותיהם עדיין אינם לפירסום.
חובשי־כיפה שהסתובבו בתערוכה היוו ניגוד משלים לבוהמיינים הקלאסים,
המאכלסים פתיחות של ציירים. היפה התורנית במסיבה היתה טלי גולד־שמידט,
שהכירה כל ציור וציור. בהמשך הערב הסתבר שבעלה, סטיבן האוסטרלי,
הוא מנהלה העיסקי של הציירת.

—יכל/ב; זוהר אוהליאב, צילם: עבי טל *— 1 2 3

— ד ף חד ש
הגדה הולנדית
מהרצליה
^ מצאת הדפוס, במאה ה־ ,15 שבעיקבותיה הפסיקו להע־
? $תיק ספרים בכתב־יד ולאייר אותם, לא שמה קץ לביקוש
של יהודים עשירים להגדות־פסח מצויירות. לכך גם תרמה
צמיחתו של דור קליגראפים מעולים, ילידי מורביה(ח־בל־ארץ
בצ׳כוסלובקיה של היום{ ,אשר פשטו עם קולמוסי־הם
ברחבי אירופה. וייתכן מאוד שאחד מאלה הוא האיש
שכתב בשנת ( 1737 תצ״ז) בעיר אמסטרדם הגדה יפהפיה ומ

1..4ן1

.׳!׳פד רפסה,ה מקרה5 כידגהידקדפיסהכי
•;3יב־ה״ב
כאוהזתיש־כ

> אמעפררד־פ
־־*י*נ&גג מוי ׳,,לני

יוחדת במינה, שהעתקי פקסימיליה צבעוניים שכה מוגשים
עתה לעורך הסדר בארץ.
•י * סופר האלמוני לא הסתפק בכתיבה, אלא גם הוסיף, כ?
$מתבקש, איורים כידו וכרוחו הטובים עליו. ליד פרשת
ביקור שלושת המלאכים אצל אברהם, המבשרים לו את לידת
יצחק (״ואקח את אביכם, את אברהם, מעבר הנהר...
ואתן לו את יצחק״) הוא צייר ארובה על גג ביתו של אברהם
ועליה קן חסידות קטנות שאימן עפה אליהן. בדיוק לפי רוח
אותם ימים: החסידה מביאה את התינוקות וחסידה העפה
מעל לבית מבשרת לידה קרובה באותו בית.
4סופר״המאייר גם הקפיד לצבוע את בגדי וכנפי שלושת
| 0המלאכים הסובבים את אברהם בצבעים שונים, אולי
כרמז לתפקידים השונים שהוטלו עליהם באותו ביקור :״מיכאל
שבא לבשר את שרה(על הלידה); רפאל, שבא לרפאות
את אברהם(אחר ברית־המילה המאוחרת שעבר) וגבריאל
שהלך להפוך את סדום.״ חלוקת תפקידים ההולמת יפה את
האימרה ״אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.״
^ על ההגדה המקורית הזאת כיום, אספן הרוצה בעילום
שמו, לא ניאות להתיר הדפסת פקסימיליה מהגדה
מופלאה זאת עד שלא יעברו עשרה דורות מיום כתיבתה.
וכאשר פג השנה 250 ,שנה אחר מועד כתיבתה, מועד־ההק־פאה,
הזדרזה הוצאת פלפוט מהרצליה (הידועה גם בהפ־קותיה
המעולות בשטח הגלויות הצבעוניות, כרטיס־הברכה
והשיקופיות) ,והוציאה לאור, לקראת חג הפסח, פקסימיליה
של הגדה זאת, על הכתב הקליגראפי שלה, על ציוריה התמימים
והמקסימים ואפילו על כתמי האוכל והשומן שנותרו
על ההגדה המקורית, ללא ספק מוצר־לוואי של ארוחות הסדר
הדשנות שעברו על אותה הגדה.

(המשך מעמוד )19
דווקא עתה, בימים אלה של גיאות
סיפרותית, כאשר שירה ופרוזה שוטפים
את הציבור הישראלי בלא הרף,
נשאלת השאלה ביתר שאת: האם
מעבר ליעדה המקורי, משרתת הסיפ־רות(או
צריכה לשרת) מטרות נוספות
בחברה בה היא נוצרת? האם מותר
להטיל עליה משימות אקטיביות כגון
תפקידי חינוך ותעמולה, או שיש להסתפק
במשימות־תרבות פאסיביות של
השפעה מוסרית עקיפה, ואולי תפקידי
מניעה ואתרעה שונים?
הינה, גרניקה זו של פיקאסו, ככל
שהיא יצירה חזקה, מדהימה וכמדומה
בת־אלמוות, היא צויירה אחרי השמדת
האוכלוסיה האזרחית באותו כפר ספרדי
— לא לפניה! ו״ההוצאה להורג
של מורדי ה־3.5.1808״ ,מאת הצייר
הספרדי גויא, צויירה אף היא בעקבות
רצח הקורבנות, וכן שירי המחאה בארץ
הופיעו אחרי מילחמת־הלבנון, לא
לפניה. וכך ניתן להביא מאות ואלפי
דוגמות. ונשאלת השאלה: האם ניתן
היה אי־פעם למנוע השמדת כפר באמצעות
יצירה אמנותית? האם שיר כלשהו
הצליח אי-פעם לעצור את האצבע
על ההדק? האם בכוחו של מחזה, ויהיה
מבריק ככל שיהיה, להטות הכרעה
פוליטית המוליכה י למילחמה? —
קשה, קשה להוכיח. במצב דברים זה,
כאשר חלוקת התפקידים בין המיש־טרים
והיוצרים נעשתה כבר בהר סיני,
לאמור: אנחנו נעשה עוול ואתם תעשון
מחאה, כל שנותר בידי היוצר הוא למחות
ולשכלל את כלי מחאתו על עוול
שכבר נעשה, אך לעולם לא למונעו.
ומחאות מסוג זה, באלפיהן, אומנם
ממלאות את הסיפריות, את המו־סיאונים
ואת שאר היכלי״התרבות של
המין האנושי.
במשאל״בזק שנערך על־ידי ידיעות
אחרונות, על אודות הגרניקה
של פיקאסו, מה אומרים הציירים עצמם?
אביבה אורי :״הבעת זעזוע מהעוול
שנעשה לאדם״ :אריה נבון :״יד זיכרון׳׳
:אביגדור סטימצקי :״מצבה ועדות
היסטורית״; יוסי שטרן :״שמחתי שעוד
מותר לצעוק ולבכות באמנות״ וציונה
שמשי :״אפשר להטיל עליה(על הגר־ניקה)
את כל המאורעות האקטואליים
והיא תבטא אותם״ .שוב: רק תבטא —
לא תמנע! ועובדה היא, הגרניקה
שנוצרה בשנת 1937 לא הצליחה למנוע,
ולוא חלקיק, מזוועות הנאצים ש־נתרחשו
על פי המתוכנן, שנתיים מאוחר
יותר; וזאת אף שנתחוור, בדיעבד,
כי הרס הכפר הספרדי שעל שמו
נקראת התמונה נועד להיות תרגיל
גרמני בהשמדת אוכלוסיות. היחיד
מבין הנשאלים שחרג במעט מן התגובה
האוטומאטית ומקיבעון־העמדה
של האמן הוא גבי קלזמר, אשר אמר
כי :״במעמד המיסחרי כל-כך של האמנות
איבדנו את התמימות להאמין
ביכולת של תמונות מסוג זה להעביר
מסר כזה ...היא(הגרניקה) מסמלת את
המצב הפאתטי של האמנים המנסים
לשקף עמדה בתוך מערבולות עצומות
כמו מילחמת העולם השניה או מיל־חמת
האזרחים בספרד״ .ועוד לא הזכרנו
את סכנותיה של מילחמת עולם
שלישית, שימוש בקרני מוות, נשק
כימי, נשק בקטריולוגי וכר. אתה זוכר
כיצד היינו תוקעים את המקור הירוק
בחולצה מול הלב?

שמעון צמרת

חוברת ״חדרים״ חד שה
חוברת חדרים מס׳ 6מופיעה
בימים אלו.
הפעם, יהודה עמיחי, פנחס שדה,
ישראל פנקס ואבות ישורון עונים, כל
אחד ממקומו, על סידרת שאלות זהות,
הנוגעת בתהליך העבודה שלהם על
שיר.
נסים קלדרון דן במאמרו ,״הרגשת
המקום״ ,בשירו של נתן זך ״יבשת
אבודה״ ובוחן באמצעותו את הזיקה
בין השירה לבין המציאות שכנגדה
היא מוחה. מנחם בן, במאמרו ״אין
שירה בלתי מובנת״ ,מדגים בדרכו
התוססת את מיידיותה של השירה.
יוחאי אופנהיימר חיבר מאמר־מפתח
לשירת מאיר ויזלטיר ,״דיבור כדבר
׳ אופטימי״ ,ושמעון זנדבנק מגיש רשימה
על דן פגים.

נשיא בית המישפט המחוזי
בדימוס, בנימיו כהן, מסביו את
התופעה ומביע את דעתו

ופי הטלוויזיה ושומעי הרדיו
•בישראל ראו כיצד הופך אולם
בית־המישפט לזירת״קרבות אלימה.
השופט, רב לוין, והסניגור, יורם שפטל,
הדגימו השבוע כיצד נוזף השופט
ומאיים על הסניגור לסלקו מהאולם,
וכיצד מתנצל הסניגור ומבקש את
רחמי בית־המישפט.
מי שאינו מצוי בבתי־מישפט, חשב
בוודאי כי זהו מיקרה חריג, שנבע מאופיו
המיוחד של מישפט דמיאניוק
ומאישיותם של השופט והסניגור. אלא
שאין הדברים כך. בתי־המישפט בישראל
הפכו בשנים האחרונות לזירת־קרבות
בין שופטים לעורכי״דין, כאשר
תמיד ידם של השופטים על העליונה.
בזמן שיורם שפטל ננזף על־ידי השופט
לוין, נזפה השופטת חנה אבנור,
נשיאת בית־המישפט המחוזי בתל־א־ביב,
בעורך־הדין מאיר זיו, סניגורה של
גיתית איזראלוב.
זיו, הידוע כעורך־דין שאינו מוותר
על כבודו, עמד על שלו והגיע לטונים
גבוהים מאוד. הוא כמעט איים בהתפטרות
או בקשת פסילה של ההרכב.
שבועות אחרים קודם לכן היתה תקרית
דומה באולמה של השופטת שולמית
ולנשטיץ, עם סניגוריו של
שלמה חליווה, עורכי־הדין שימעון
שובר ושמואל סף.
גם תובעים סופגים לעיתים את
זעמו של בית־המישפט. לאחרונה נזפה
השופטת ולנשטיין בכמה מנציגי התביעה
וקטעה את דיבריהם. במיקרה
אחד אף כיוונה פיסת־נייר שמוללה
בידה, וזרקה אותה על התובעת.
יהיה עורך״הדין אמיץ ככל שיהיה,
הוא יודע כי זוהי מילחמה אבודה
מראש. הכוחות אינם שווים, השופט
שולט באולם בית־המישפט ובתוצאות

הדיון. הוא הקובע מה יהיה פסק־הדין
ומה תהיה האווירה באולם.
טענות מטומטמות

^ ו מנ ם מי ק צו ע עריכת־הדין מח־ייב
רוח־לחימה ולהט־ריטורי, אלא
ששדה הקרב צריך להיות נטוש בין
הלקוחות ולא בין עורכי־הדין. ליריבים

במישפט אזרחי ולנאשמים במישפט

פלילי יש אינטרס אישי מכאיב בתו־צאות־הדיון,
והם נלחמים לעיתים לחיים
ולמוות. אולם עורכי־דין ושופטים, יי הלומדים את מיקצועם שנים רבות, א־מורים
לנהוג בקור־רוח וללא מעורבות
אישית.
לפנים היה מיקצוע המישפטים אחד
המיקצועות המכובדים והאציליים. מ־די־המישפט,
הגלימה השחורה, העניבה
המתנפנפת והפיאות הלבנות(באירופה
ובארץ־ישראל המנדטורית) אמורים
לייצג את האבירות והאצילות של
המיקצוע. אלא שבישראל של שנות
השמונים נותרו רק אבירים ספורים
במיקצוע.
בתי־המישפט עמוסים תיקים לעיי, -
פה. הלחץ על השופטים גורם להם לחו־סר־סבלנות
ולקוצר־רוח. הם רוצים לסיים
מהר את המישפט ולעבור לתיק
הבא. עורכי־דין צעירים וחסרי־נסיון
מכבידים על בתי״המישפט בטענות
חסרות־שחר הנטענות באריכות מטמטמת,
ועורכי־דין שחצנים מכעיסים את
בתי־המישפט וגורמים לתקריות המעליבות
את כבוד המיקצוע.
עורכי־דין מלאים סיפורים על שופטים
שפגעו בכבודם, שהשפילו אותם
בפני הלקוח, שקיצצו בקו־החקירה ב־ ״

זה קדה במישבטדמיאניוק השופט
נזר בסניגווים, וארה דושו אח
כסילחו. אבל זה קווה בנל
יום בבתי־המישפט. זה לא הדיג
טרם עת. שופטים מלאים טענות נגד
עורכי״דין הבאים בלתי מוכנים לדיון,
שאינם מכירים את הפרוצדורה המיש־פטית
ואינם רוצים ללמוד אותה. הטענה
השגורה בפיהם של עורכי־דין
היא :״הוא כל־כך הרבה שנים שופט
שהוא חושב שהוא אלוהים.״ ואומנם,
הכוח המצוי בידיו של שופט משן
שנים ארוכות עלול לשכר אותו. שנים
ארוכות בשפיטה עלולות גם לפגוע
בסבלנותו של השופט, ששמע כבר את
כל הטענות המישפטיות.
העולם הזה פנה לשופט בדימוס,
בנימין כהן, שהיה נשיא בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, וביקש ממנו להתייחס
לנושא. כהן סירב להתייחס באופן
מפורש אף לאחת מהדוגמות הפרטיות,
והעדיף לענות על שאלות כלליות בנושא.

האם יש מצד בית־המישפט י
הללו
היתה טענה אחת טובה ״.ובית־המישפט
יכול להחמיץ אותה.
וכך קורה, שביום עמוס, או בעניין
ממושך ומסובך, עלול בית־המישפט
לקטוע את עורר־הדין בעניין, שלגופו
של דבר לא היה מקום לקטוע אותו.
• מה גורם ׳לתקריות בבתי־המישפט
בין שופטים ועורכי־דין!
כהן: עורך־דין, למרות שאינו צריך
לפחר מבית־המישפט וצריך לעמוד על
שלו כאשר הוא חושב שזה מהותי, צריך
לעשות זאת בנימוס הראוי. חלק
מהתקריות הן בגלל רמת הנימוסים ה־מידרדרת
בזמן האחרון. כדאי׳שעורך־
הרין יזכור כי השופט הממוצע צבר
״נסיון גדול פי כמה בניהול מישפטים
מעורך־הרין הממוצע,
כל כמה שעורך־דין צריך לנמק את
דבריו עד שהוא בטוח כי בית־המישפט
הבין אותו, אין הוא יכול להמשיך בכר

חס שונה לעורכי־דין ידועים לעומת
מתחילים צעירים!
כהן: לפחות לפי הנסיון שלי, ל־פירסום
ולמעמד שרכש לעצמו עורר־הדין
בשוק ובעיתונות, אין שום השפעה
ליחסו של בית־המישפט אליו. לפחות
לפי נסיוני, אין שום הפליה מצד
בית־המישפט לעורכי־דין. האמונה ש־בית־מישפט
נרתע או נזהר בעורכי־דין
בעלי־מעמד, אין לה אחיזה במציאות.
לעומת זאת, מעמדו המיקצועי
האמיתי של עורך־הדין זה רכוש חשוב
של לקוחותיו. ככל קהנסיון מלמד את
בית־המישפט כי מדובר בעורך־דץ
הטוען טענות רציניות, ואשר יש מה
ללמוד מדבריו, כך בית־המישפט יותר
סבלני כלפיו.
הייתי מנסח זאת כך: כאשר עורן״
דין, ששופט התרגל לרחוש לו הערכה
מיקצועית רבה, טוען טענות שלכאורה
בלתי־מובנות, או חסרות־ערך, השופט
עשוי לומר לעצמו :״רגע אחד, אולי
טרם ירדתי לעומק הטענה, ניתן לו
קרדיט שיסביר את עצמו.״
לעומת זאת, כאשר טוען עורך־דין
שבית־המישפט התרגל לשמוע מפיו
טענות חסרות־שחר, קורה שבית־ה־מישפט
מתעורר לפעמים מאוחר ואומר
:״בכל זאת, בין כל טענות־הסרק

זריקת נייר
לאחר ששוכנע, או שבית־המישפט מבטיח
לו, כי הבין כבר היטב את הטענה.
יש עורכי־דין שלפי הבנתם, כאשר
בית־המישפט מחליט נגדם בעניין
הנראה להם חשוב, חושבים שזו עילה
לבקש לפסול את השופט או להתפטר
מניהול המישפט. זו אינה גישה נכונה
בניהול מישפט.
• כיצד מרגיש שופט כאשר מבקשים
את פסילתו!
כהן: ברור שבקשת פסילה אינה
רבר נעים, וגוררת עימה רגע של חש־בון־נפש.
השופט שואל את עצמו :״האם
אני בסדר?״ בדרך כלל הוא עונה
לעצמו :״כן, הייתי בסדר.״ ואז אי־הנ־עימות
חולפת כמעט.
אבל אם חשבון־הנפש מביא למחשבה
מצד השופט שאולי בכל זאת היה
בהתנהגותו משהו שיכול להביא עורך־
דין סביר לבקשת פסילה, התוצאה
תלויה באישיותו של השופט. או שהוא
מוצא דרך להחליף מילה בו במקום עם
עורך־הדין, ולחסל את התקרית תוך
הבנה הדדית, למשל כאשר הוא אומר
לעורך־הדין :״עכשיו אני מבין שאתה
היית יכול להסיק כך וכך מדבריי, אבל
התכוונתי למשהו אחר ״.או שיש לשופט
די רוחב לב לעשות כך, או שהוא
,מסוגר ונותן לעניינים להתגלגל.

נשיאה אבנור וסניגור זיו
איום בהתפטרות
אני לא זוכר שופט שפסל את עצמו
בגלל טענה של התנהגות בבית־המיש־פט.
שופטים פוסלים עצמם לעיתים
בגלל סיבות של היכרות עם אחד הצדדים
או מגע קורם עם התיק, אבל לא

בגלל טענות על התנהגות.
מובן שאם שופט סבור שהדברים
הגיעו לידי כך שראוי שיפסול את עצמו,
הוא יעשה זאת.
• האם קרה פעם שביקשו את
פסילתך!
כהן: אינני זוכר מיקרה שביקשו
את פסילתי. אבל אני זוכר מיקרה שדנתי
בתיקו של עבריין שביצע מיר־מות
רבות. הסניגור היה עורך־הדין יעקב
הגלר. כאשר הסתיים הדיון וגזרתי
את הדין, המשכתי לדבר עם הסניגור
באולם ואמרתי משהו כמו :״דנתי כבר
בהרבה מישפטים אבל לא שנאתי את
הנאשמים. את הנאשם שלך אני שונא!״
הגלד הביט בי ואני הבנתי שעשיתי
משהו שאולי לא הייתי צריך לעשות.
שאלתי אותו אם הוא רוצה שאכניס מילים
אלה לפרוטוקול הדיון, והוא ביקש
שאעשה זאת. הוא כבר לא יכול היה
לבקש שאפסול את עצמי, כי סיימתי
את תפקידי השיפוטי, אבל הוא רצה
להשתמש בכך כנימוק לעירעור.
ואומנם, בית־המישפט העליון העיר
שלא הייתי צריך לומר מילים אלה.
• האם שופט עלול להגיב על
בקשת פסילה בריגשי תיסכול ולנקום
אחר כך בעורך־הדין שביקש
זאת!
כהן: צריך לזכור כי מי שהוא הצד
בדיון בפני בית־המישפט אינו עורו־הדין,
אלא הלקוח שלו. והרוגז של
השופט לא מופנה כלפי הלקוח. אבל
רוגז על עורך־הדין אינו טענה כלל
וכלל, מכיוון שהרי הוא אינו צד
במישפט. ולכן לא הבנתי את טענתו
של עורך־הדין שפטל במישפט דמיא־ניוק.
אינני מחווה כאן דיעה כלל על
בקשת הפסילה בכללותה, אלא אני
קצת מתפלא על דבריו של שפטל,

שאמר שבית־המישפט מתייחס אליו
בעויינות, לעומת התייחסות בית־המישפט
לסניגורים האחרים של אותו
נאשם עצמו.
אולי עורך־הדין שפטל שכח שביטויי
הערכה או חוסר״הערכה מצד בית־המישפט
אל עורך־דין כעורך־דין
משמשים בבקשת פסילה רק כאשר הם
מתייחסים לעניינו של הנאשם, ולא
לעניינו של עורך־הדיו.
אם שפטל חושב שנפגע, יש לו תרופות
אחרות. הוא יכול למשל להתלונן
לפני שר־המישפטים, כרי שיעמיד את
השופט לדין מישמעתי על דבריו, אם
ימצא זאת לנכון. אבל אין בזה כל עניין
לפסילה.
• מה גורם לשופטים לצאת מ־גידרם,
לצעוק על עורכי־דין, להעליב
אותם ולעיתים אפילו לזרוק לעברם
חפצים שונים מרוב כעסי
כהן: שופטים מנסים להתאפק,
אבל גם הם רק בני־אדם, ולא יצורי־על.
הם אומנם בני״אדם שנבחרו למיוחד,
ולכן בעלי־רמה, אבל רק בני־אדם.
מישפטנות (הוראה בפקולטה ל־מישפטים)
,עריכת־רין ושפיטה הם שלושה
דברים נפרדים לגמרי. יש ביניהם
קשר, אבל הם נפרדים. אדם יכול
להיות עורך־דין גרוע ושופט מצויין,
וכן להיפך. אדם זקוק למזג־שיפוטי כדי
להיות שופט. לעיתים דבר זה מתברר
מראש, ולעיתים רק לאחר מעשה.
• האם הכוח שמעניק כס־ה־מישפט
אינו משחיתז
כהן: אני אומר בפה מלא, שישיבה
על כס־המישפט לא רק מעניקה כוח,
אלא גם מעניקה תחושה של כוח. אבל
אני מקווה ששופטים אינם טועים להשתכר
מזה שהם יושבים מטר אחד
.גבוה מהציבור המתדיין לפניהם.

שופט לוין וסניגור שפטל
בקשת פסילה

א׳ל3ה אלון ״יי 25

י מי הסגיר את ס 1פר?

אמיר ט״ב, מאנשי מחנה רו* בתנועת־החוות,
שנח את המילים שר היממו בית״ו שדמו
בתוניס, או רשרם־רשוס רא בחש מחוות
בוועידה הקודמת אריק שרון זכה
בהתמודדות מול בני בגין ונבחר לווע־דת־המנדטים
בזכות הקולות של דויד
לוי.
לדעתי גם משה קצב, נשיא הוועידה,
לא נהג כשורה. נשיא צריך להיות
ניטראלי, וקצב שייר למחנה שמיר.
קצב נבחר כי הוא יהיה פופולארי בכל
המחנות.
עד הנשיאות הערכתי את קצב, אבל
אחר־כך ראיתי שהוא לא ניטראלי כמו
שהוא צריך להיות.
בוועידה הקודמת. כשראה מחנה
שמיר ששרון זכה בעזרת מחנה לוי
ברוב מוחץ, הם פחדו שהם יפסידו
ופוצצו את הוועידה והאשימו את לוי.
לוועידה הזאת באתי כאורח, לא כציר.
דויד לוי נמצא בתנועת״החרות שנים
רבות. הוא איש שצמח בתנועת־החרות.
איש שלא הולך על כיסאות.
הוא עשה רבות לתנועת־החרות, לפי
דעתי הוא המשך של בגין ושל שמיר.

גד דויד לוי, והוא התמודד נגדם לבד
וקיבל את מה שקיבל.
אנשים לא הצביעו עבור לוי כי פחדו
למוטט את התנועה, אבל זה שטויות,
התנועה לא תתמוטט.
אמרו שאילו קצב היה מתמודד מול
לוי, הוא היה זוכה ברוב. זה לא נכון,
קצב עוד טרי בתנועה, יש לו עוד הרבה
זמן.
לפני שבועיים הייתי בכינוס של
ארנס במלון דיפלומט, זה נקרא כינוס
של ותיקי חרות, של הזקנים. אחרי
שארנס גמר לדבר, הוא שאל למי יש
שאלות. אז קם מבוגר אחד בשם אברהם
אפל ואמר שצריך ללכת בדרכו של
ארנס ולתמוך בו מכיוון שהוא פרופסור,
שצריך לתמוך באריק כי הוא
איש־צבא ואלוף בצה״ל, ועל דויד לוי
הוא אומר :״אני הורדתי אותו מהעצים.״
אני
קמתי והתפרעתי, ואמרתי שאסור
להגיד את הדברים האלה על חבר

הוא יכול להביא הרבה לתנועת החרות.
את שואלת מי לא אוהב אותו בתנועה?
אולי חמישה אחוז לא אוהבים
אותו. אלה האשכנזים הוותיקים־הוו־תיקים,
הזקנים, הם נגדו.
אני חושב שהוא המשך של בגין.
אני גם לא שולל את שמיר, אני שולל
רק את אריק שרון. כי הוא פגע אישית
בבגין. זו דעתי, ואני עסקן פוליטי ויודע
מה מתרחש.
אז בפתיחה של הוועידה השניה בא
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, והוא הודיע
על הבימה לתמוך בשרים. בלוי,
בארנס ובשרון. אז איך זה מקובל ש־פיתאום
מול רויד לוי מעמידים להת־מודות
את כהן־אבידוב, למרות ששמיר
הודיע לתמוך בשרים? זו קנוניה!
שמיר הודיע שממלא־מקום יו״ר־ה־תנועה
יהיה דויד לוי, ופיתאום צץ כהן־
אבידוב, שהוא בכלל מבוגר וצריך ל־

תנועת״החרות ועל סגן־ראש־הממש־לה,
ורק אחרי שהיה בלגאן ארנם התנצל.

זה חשוב שלוי לא פרופסור ולא
יודע אנגלית. את רוצה להגיד לי ש־גורבצ׳וב
של ברית־המועצות כן יודע
אנגלית? דויד לוי הוא מנהיג טוב. ואני
יכול להגיד לך שהוא מביא הרבה קולות
לתנועת־החרות והוכיח את עצמו.
שום דבר לא קשור לזה שהוא לא
אשכנזי. אין בתנועת החרות ספרדי
ואשכנזי, אין אצלנו דברים כאלה.
אני לא חושב שאריק שרון יהיה
ראש התנועה. כל עוד שמיר ולוי ואר־

(המשך מעמוד )17
דע שהועבר מישראל מפי הלפרין, שהוא
בבחינת עדות־שמיעה.

בשו?>
המומר

^ תחילת יולי אשתקד, כאשר
סאק החל לאסוף מידע על
סופר, הוא פנה למישרד־החקירות של
סמי נחמיאס, והזמין באמצעות עורו־דין
חקירה על עיסקי דויד סופר.
מימצאי החקירה שהגיעו לאמריקה,
חושפים לראשונה את דמותו ועסקיו
של סופר.

להלן מסקנות הדו״ח:

$8£א $1ס )8

תדמית עסקית
א /\1 !0־וטק):
• דויד סופר פעל בשוק־המנין ת
בצורה מניפולטיבית ויצא מכך ללא
פגע, בשל חול שת מערכת הפיקוח
של הבורסה בשנים ההן.
• בדיקה של הונו המושקע בעסקים
מלמדת כי חלק ניכר מהמימון אינו
שלו, ומקורו בשותפיו בארצות־ה־
׳ברית.
• בחינת שורה ארוכה של עסקיו

״ו11 נטכנזים הזו נים
ל**1וזהבי את לוי!״
^ מיל טייב בא למערכת העולם
הזה וביקש להסביר מדוע, לדעתו.
דויד לוי לא נחל מפלה בוועידת חרות,
אלא דווקא יצא מנצח. טייב, שאומר
שהוא איש מחנה תנועת־החרות ולעיתים
איש מחנה דויד לוי, מגדיר את
עצמו כך :״אני, אמיל טייב מלוד, חבר
תנועת החרות מ־ ,1965 חקר בית״ר עוד
מגיל 13 בתוניסיה, עליתי ארצה ב־
.1965״

וכך סיפר:
עור בתוניס הייתי בבית״ר, וכל
החברים שלי היו בבית״ר. ככה גדלנו.
פעם ידעתי את כל המילים של הימנון
בית״ר, בינתיים שכחתי אותן.
מתונים עברתי לצרפת, שם הייתי
בסוכנות היהודית וקיבלתי אישור
לעלות לארץ. הגעתי לנמל־התעופה
עם מיכתב ביר, שאני הולך ישר
לקיבוץ. זה היה ב־ .1965 הייתי בן ,18

מה זה חשבשוו לא פרופסור
ולא ודנו אנגלית ד
גוובצזב של
בוית־המועצוח נן
יודע אנגלית?־
באתי לבד, המישפחה שלי נשארה
בתוניס.
בנמל־התעופה קיבלו אותי בסוכנות
היהודית, ושם קיבלתי תעודת־עולה
ועוד משהו. אמרו לי שזו תעודה של
מיפלגת־העבודה. לא ידעתי עברית
ולא הבנתי, אז הסבירו לי שזה בן־
גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר.
אמרתי שאני לא בן־גוריון, לא אשכול
ולא גולדה. אמרתי שאני למדתי
רק את בגין. באותו רגע ששמעו את זה,
במקום לקחת אותי לקיבוץ, שאלו אם
יש לי מישפחה בארץ ואמרו לי ללכת
ולהסתדר לבד.
יצאתי בוכה מנמל״התעופה ומישהו

לקח אותי לקרובים ביהוד. למחרת
הלכתי למישרדי־הסוכנות, הסברתי
את מצבי ולקחו אותי לקיבוץ. משם
התגייסתי ושרתתי שלוש שנים .
אחר־כך, בכל מקום־עבודה שהייתי
אומר שאני חרותניק, היו מפטרים אותי.
אני עד היום חרותניק ואמות
חרותניק. אני לא מחפש כיסאות, אני
הולך על אידיאולוגיה.
אני חבר תנועת״החרות באידיאולוגיה
בדם ובנפש. אני עברתי חמש
ועידות בתנועה, ולא היו מחנות. כש־בגץ
היה יו״ר התנועה לא היו מחנות,
כי הלכנו על אידיאולוגיה.

כששמואל תמיר רצה לרשת את
בגין, הוא הסיק את המסקנות והלך,
כנ״ל עזר וייצמן.
אחרי פרישתו של בגין נשארו יצחק
שמיר, משה ארנס, דויד לוי, מיכאל
דקל, איתן ליבני, חיים קופמן, דוב
שילנסקי, אריה קרמר. אלה חברי
תנועת־חרות האמיתיים. אריק שרון
נכנס לתנועת החרות אחרי שהיה בנד
פא״י ואחר־כך בשלומציון.
אצלי אריק שרון הוא טרמפיסט
בתנועת החרות. אני איש שדוגל בבגין
ומאמין בו כל חיי.
בגין זה איש שיש לו פטריוטיזם,
אוהב את העם היהודי, אוהב את ישראל,
אדם הגון, גאון. כשהוא ראה מי
מסביבו, הוא הסיק את המסקנה והתפטר.
אני טוען שהגורם ששם אותו
סגור בבית זה שרון. הוא חתרן ואוהב
את עצמו הוא לא רוצה שישלטו עליו.

״אצלי אריק שדון
הוא טרמפיסט
בתסשז־החחת.
הוא בא לתנועה
אחרי שהיה
במפא״י״
צאת לפנסיה, והודיע על התמודדות.
קצב ביקש שיסיר את המועמדות ואז
תהיה הצבעה גלויה, אבל הוא לא רצה.
כשאנשי מחנה־לוי שמעו ששמיר
הודיע שלוי מיספר ,2אז הם הצביעו
בגלוי עבור שמיר, והוא נבחר כיו״ר.
ואז אנשי מחנה שמיר וארנס ושרון
שיכנעו את אבידוב להתמודד על
מקום הממלא־מקום, כדי להחליש את
כוחו של דויד לוי.
זו לא היתה הצבעה דמוקרטית. נגד
לוי הלך מחנה שמיר־ארנס ומחנה של
שרון. בעוד שדויד לוי הודיע בפומבי
לאנשיו להצביע עבור שמיר. אנשי
שמיר־ארנס־שרון הלכו בבלוק אחד נ־

חוקר נחמיאם
,רצופה כישלונות והפסדים...״
מגלה, להפתעת רבים, כי היא רצופה
כישלונות והפסדים.
• רבים מכל אלה שבאו עימו במגע
עיסקי חשו באי־נוחות ולא שמחו
לעשות עימו עסקים, שבמיקרים רבים
היו מלווים בסחבת, אי־עמידה בהבטחות
וסיכומים, והותירו טעם מר אצל
רבים.
• שאפתנותו להצליח בעסקים
ומיקוד חלק ארי של חייו בעסקים
מפולפלים ומתוחכמים עושים אותו
לבלתי קולגיאלי, אנוכי ולעיתים אף
דוחה מבחינה עיסקית.

• לא איתרנו מידע המאפשר
לנו להצביע על כי דויד
סופר מעורב במעשה הונאה או
תרמית. אדרבה, כל מעשיו רצופים
זהירות והליכה בשולי
המותר, לא מעט בשל חולשת
מערכות הפיקוח ואדישותן של
הרשויות למעשים גבוליים.
נס בחיים, שרון לא יקבל את ראשות
התנועה. שרון בא בטענות שכולם
נגדו, אני מסכים שכולם נגדו, לדעתי
הוא גרם לבגין ׳,המנהיג שלנו, האיש
הנבון, ההגון, המסור והפטריוט להיות
בבית.
אם שרון יזכה בראשות התנועה, אני
אקבל את דין התנועה, אני לא אעזוב
לעולם. אני לא אומר מה שאמרו חברי-
תנועה ותיקים בכינוס של ארנס, שאם
לוי ייבחר הם יעזבו וילכו לגאולה כהן.
זו לא אידיאולוגיה, וזה ההבדל בין לוי
לשמיר.
לוי צעיר, יש לו פוטנציאל, הוא
יכול להנהיג תנועה, הוא הוכיח את
עצמו במישרד־השיכון.
ואני רוצה גם להגיד משהו על יורם
ארידור: הוא נכס לתנועת החרות. אני
מכיר אותו מ־ .1965 הוא אידיאולוג,
לא הולך על ״שמור לי ואשמור לך״,
וזו טעות של הפעילים שלא בחרו בו.

• בחוגים רחבים מצטייר סופר כאדם
בלתי יציב, המפריח סיפורים נכונים
למחצה. הוא מרבה להשתמש בנשק
״הסחבת״ ,המאפיינת את פעילותו
כאשר הוא צריך למלא את חלקו בעיס־קה.
עם זאת, פגשנו גם כאלה הרואים
בו סיפור הצלחה ישראלי.

• אנשי עסקים מנוסים משווים
אותו ל(...איש־עסקים מסו־יים)
במהדורה יותר מעודנת.
לשניהם כאריזמה עיסקית, הנובעת
דווקא מהתנהגות חריגה,
שרבים חושבים בי היא נכס
בהתמודדות העיסקית בארץ.
• ל א ניתן לבנותו כ״נבל
ברשות התורה״ ,אבל הוא בוודאי
מתגלה כחמקמק מיקצועי,
בפרט אם בודקים את עסקיו
ובוחנים את התנהגותו העיט-
קית מבלי להתפעל מלשונו החלקה
ומהופעתו.

סדו״דסטי-י

העולם הזה 2588

והשחל כזאת •גאל לביב

מס־וזהכנסה דורש
הצהרות בעלי־הנסנוח
שילטונות מס־ההכנסה דורשים לקבל
את הרשימה המלאה של בעלי־הכ־ספות
שנפרצו בבנק הפועלים בירושלים,
ואת הצהרות־המלאי שהגישו.
עורכי־הדין רם כספי ואהוד
אולמרט מייצגים את בעלי־הכספות,
והגיעו להסכם עם בנק הפועלים שישלם
לכל בעל־כספת מחצית משווי
הרכוש שבעל הכספת יצהיר שהיה בכספת
בעת הפריצה.
עורכי־הדין כספי ואולמרט מתנגדים
לתביעה, בנימוק כי אין להפלות
את בעלי״הכספות המסכימים להסדר,
לעומת מי שלא ייכנסו להסדר ולא
ימסרו הצהרה. הם טוענים גם כי בזמנו
הציע מנכ״ל מישרד־האוצר, יעקב נאמן,
לאפשר למס־ההכנסה פתיחת כספות,
וההצעה כמעט והפילה את הממשלה,
שמיהרה לבטלה. מכאן שמדי־ניות־האוצר
היא שלא לאפשר פתיחת
כספות, ולכן דרישת. מס־ההכנסה עתה
מנוגדת למדיניות הממשלה. עורכי־ה־

להוריד אוי הטיפים עיריית תל-אביב נמצאת עתה בעורף
קופתי של 32 מיליון שקל, לראשונה
בשנים רבות.
הסיבה פשוטה. העירייה, כיתר הר־

דין פנו לשר״האוצר משה ניסים בבקשת
התערבות, ומאיימים בנקיטת צ־ערים
משפטיים.
(אולמרט מציין כי הטיפול שהוא
נתן באחרונה ליעקב נימרודי הוא
על רקע אישי, כחבר־כנסת, ובשום אופן
אינו מייצג אותו מישפטית, כפי שניתן
היה להבין מהדברים שכתבתי).

סרסו.

השקע במניות א״דס וקונדומים

מגאזין־ההון האמריקאי פורציון ממליץ להשקיע במניות
של חברות המפתחות תכשירים למניעת מחלת האיידס
או הקלתה.
• חברת ולקאם הבריטית פיתחה תכשיר מונע, הנמצא
בבר בשימוש, ושעדי־מניותיה עלו בשנה שעברה ב 360
• פידליטי סלקט ביו״טכנולוגי פאנד מבוסטון
מחזיקה בכמה המצאות, ומניותיה עלו באחרונה ב־*<.41
• מניה מומלצת מאור היא אכוט לאבדדטודי האמ
ריקאית,
השולטת במחצית שוק בדיקות־הדם לחולי איידס.
• מניית אי־סי־אן פארמצטיקל מקליפורניה מצפה
עתה לאישור הרשויות לשני תכשירים שפיתחה. אם
תקבל את האישור, יטוסו שערי מניותיה למעלת
המגאזין ממליץ מאוד להשקיע במניות של יצרני אמי
צעי־מניעה. חברת קו־טרי־ואלאס מניו-יורק שולטת בשוק
בחוף המיזרחי של ארצות־הברית. חברת לונדון אמר
טרנשיונאל מובילה בעולם. חבחדבת שלה באמריקה,
שמיד לבורטורי, מחזיקה ב־ 40^,מהשוק,

המינטקל הכלכלי
נטל היורדים
באחרונה פורסמו נתונים רישמיים, שלפיהם ירדו יותר מ־ 350 אלף ישראלים
מהמדינה מאז קומה.
נתונים אלה מקבלים חיזוק מנתוני שילטונות־ההגירה באמריקה, הטוענים כי
בארצם שוהים כחצי מיליון ישראלים. נראה כי יש להוסיף ל־ 350 אלף היורדים.

בדזשט״ן
סנה מלון באילת הקבלן שלום בלושטיין רכש מ

יצחק שני, יוסי דיאמנט ואריד

דגן שטח של 22 דונם ליד מלון הסלג
האדום באילת. השטח הוא של מינהל
מקרקעי־ישראל, שאישר בימים אלך
את העברת הבעלות.
בלושטיין ישקיע בפרוייקט 10
מיליון דולר. המלון יכלול 200 דירות!

שויות המקומיות, העלתה את המיסים
ב־ 1986ב״ 80 אחוזים, כשיעור החזוי
של האינפלציה. האינפלציה בפועל הי־תה
רק כ־ 20 אחוזים. למרות זאת לא
הורידה העירייה את המיסים, והשגה
היא ממשיכה לגבות באותה רמה כמו
אשתקד. למרות שנם השנה אץ צופים
יותר נד 20 אחוזי אינפלציה.
חברי ועדת־הכספיכנ הדורשים מן
הבנקים להוריד את הריבית בגלל אי־עליית
המדד כפי שבנק ישראל חזה
— מדוע לא יתערבו להורדת המיסים
העירוניים?

נסגר מישוד אממן הזנשט״ן

שר־כלכלה יעקובי ואשתו נלה
מבזבז זמנו ואת כספנו
המוכרים רישמית עוד כ־ 150 אלף ישראלים, השוהים שנים רבות בחו״ל, אך טרם
ניתקו קשרי־אזרחות וקשרים קבועים אחרים עם ישראל.
כחצי מיליון ישראלים, השוהים דרר־קבע בחו״ל, באים לפחות אחת לשנתיים
בממוצע לישראל. דהיינו כרבע מיליון ישראלים טסים כל שנה לישראל(לרוב
באל על) ומשלמים כ־ 700 דולר בממוצע לכרטיס. הם מוציאים, בשהותם כאן,
כ־ 2000 דולר לביקור(מלון, מתנות, מכונית שכורה, מיסעדות ועוד) .מכאן כי רק
על תיירות לישראל הם מעבירים למדינה כל שנה כ־ 700 מיליון דולר. לזה יש
להוסיף 37 מיליון שקל עבור מם־הגסיעות.
לכך יש להוסיף את העברות־הכספים למטרות רווח(ראה ידיעה במדור זה).
ההשקעות בישראל בשנים האחרונות הן בעיקר של יורדים(משולם ריקלים,
האחים נקש ודק נאסרו. ניתן להניח בביטחון כי היורדים תורמים למדינה כל
שנה בין חצי מיליארד למיליארד דולר. סכום זה עולה על ההכנסות מהעם היהודי,
בן 15 מיליון הנפש, המסתכמות ב־ 700 מיליון דולר.
עד כה מסרבות הרשויות, בגלל סיבות ריגשיות, להכיר בעוצמה הכלכלית של
היורדים. נראה כי זו שטות. אילו היה שר־הכלכלה גד יעקובי מקים כוח״משימה
כלכלי, שיתרכז ביורדים, תחת לטפל ביהודים העשירים שבהם הוא משקיע לריק
את זמנו וכספינו, היו התוצאות טובות יותר.
נעלם מאיר ח!, ברוקר אמנון רוזנשטיין
גם בורסת היהלומים
מישרד עריכת־הדין וראיית־החשבון של אמנון רהנשטיין נסגר, הודעה
על־כך נמסרה לכל לקוחות המישרד.
אחרי פטירתו של רוזנשטיין, הגיעו עובדי המישרד, וביניהם אחותו רות,
למסקנה כי אין טעם בהמשך הפעילות ללא רגזנשטיין,
עם לקוחות המישרד נמנו בורסת־היהלומים, וכן עסקי מישפחת משה
בורנשטיין, בעלי מיפעלי טמפו.

יהלומנים ישראלים אחדים הפסידו
באחרונה שלושה מיליון רולר. הם מסרו
חבילות־יהלימים למכירה ליהלונד
נית בנידיורק, לינדח רוקח, וזו טענה
כי הסחורות נעלמו, ואין היא יודעת
היכן הן. בדיקה שנעשתה עבור הנד
שים על-ידי עורכי־דץ בניו־יורק העלתה
כי אין מקום לתביעה.

רוקח היא בתו של היהלומן סיימון
רוקח, שהיה מגדולי היהלומנים בר*
חוב ה־ 47 בניו־יורק. כאשר נפטר, הי־ריש
כמיליון דולר לאשתו, לבנו ולבתו
לינדה. עם שליש הסכום החלה לעסוק
בעסק שהוריש לד, אביה, תוך ניצול
לקוחותיו והמוניטין שלו.

מנהל־תיקיעיירות־ערך ידוע, מאיר
חן, נעלם מזה שלושה שבועות,
והשאיר חובות של כחצי מיליון דולר.
כמה מנושיו, שחיפשו אחריו, סבורים
כי יצא לחדל.
חן היה בעבר מנהל סניף־אלנבי של
בנק המיזרחי, אחד הסניפים הפעילים
בבורסה. אחרי שפרש מהבנק, פתח עסק
במשותף עם איש־העסקים יאיר
המבורגר, אך נפרד ממנו כעבור
כמה חודשים. הוא התחיל לנהל תיקי
ניירות־ערך עבור לקוחות, והפסיד את
מרבית ההשקעות במפולת המניות של
.1983 מאז לווה כספים בשוק האפור,
כדי לעמוד בהפסדים, אולם הריבית
הגבוהה מגעה ממנו את כיסוי ההתחייבויות,
ועתה נעלם.

משקיע שני

סירב לבצלאל מיזרחי
נופש, שמחציתן יימכרו לצמיתות. ה
מלון ינוהל על־ידי רשת בינלאומית
בלושטיין יכניס לפרוייקט משקיעיב
מחו״ל, אחרי שסירב לשתף בו את ב
על״המלונות בצלאל מיזרחי.
שני ודיאמנט הם בעלי מלון אלמו,
ים־באילת ורשת אבנעל למכירת נע
ליים, והם שותפים ב־ 40 אחוזים באול
פני הרצליה. אריה דגן הוא בעליו שי
מלון מיסחרי באילת.

שדבי נזירות
רא חוקיים

הבנקים הגיעו לעודפי־נזילות ג ח
לים, דבר המאפשר להם להוריד או
הריבית ולתת הטבות ללקוחות. הגורו
לעודפים אלה: המרות של כ־ 300 מיל
יון דולר של תושבים זרים לשקלים.
למה מישהו ימיר מטבע קשה לש
קל רכרוכי?
היום יכול מפקיד בבנקים באמריק
או באירופה לקבל ריבית שאינה עול
על * 7לשנה. בישראל הוא יכול לקב
פי שלושה בהלוואות הצמודות״לדול
בשוק האפור. מי שלוקח הלוואה בשו׳
האפור משלם כיום ארבעה ורבע אחו
זים לחודש, שהם כ־ 50 אחוז לשנה.
מי שרוצה בביטחון מלא לכספו יו
כוש איגרות־חוב ממשלתיות דולא
ריות, הנותנות תשואה דולארית של יו
תר מ־ 12 אחוזים לשנה, שוב יותר ממ
שיקבל בחו״ל, וכספו מובטח באיגרוו
ממשלתיות.
למותר לומר כי פעולות כאלה ו
בניגוד לתקנות בנק ישראל, והבנקיו
מסייעים לממירים לעקוף את החוק.
• -י127 -4111— 1111

ש רי תאברהם, דוו שני וירוה, מסכות עד ילדותה וח״ה בגיו־יווק,
על ביקוויה בארץ, על חסה לישראל, רישוארים וליהודים, על החזון־ היהודי
השמרני שקיבלה, על חסה רדת ולבתורין, וער יחסה לרעיון העריה
״ההורס דיברו ארי׳
עברית,
ואני עניתי באנגלית.
היה ד יותר נוח
לדבר באנגלית־

1הודה,אנח־קאי^יען ךאז-
דניהשרדחזה!
^ שבוע שעבר פירסמה הלישכה־המרכ־
₪1זית״לסטטיטטיקה נתונים חדשים על
מיספר היורדים מן הארץ. השבוע פורטם גם
כי נרית־המועצות עומדת לאפשר לכמה
אלפי יהודים להגר לישראל. מישרד״הקלי־טה
התחיל בהיערכות לוגיסטית לקליטת
המיטפר הגדול של העולים.
המיטפר הרב ביותר של היורדים הישרא לים
יושב בגולת ניו״יורק שבאמריקה. שם
אפשר, בלי להתאמץ באופן מיוחד, לקנות
את כל העיתונים היומיים והשבועונים
הישראלים כמעט ביום הוצאתם, כמעט בכל
דוכן־עיתונים גדול. שם אפשר לשמוע, בלי
להתאמץ במיוחד, את השפה העברית ב

רחוב. שם אפשר לאכול, בלי מאמץ מיוחד,
כל טוג של מאכל הנחשב ישראלי. שם אפשר
למצוא בחנויות ובמיטעדות רבות אוכל
כשר ואף כשר למהדרין.
אין בעיה למצוא שם בית־טפר וגן יהו דיים.
חלק מן המורים בבתי״טפר אלה הם
ישראלים לשעבר, השוהים בניו״יורק תקו פה
זו או אחרת.
מי שנקלע ביום־הכיפורים לאזורים מטו-
יימים בעיר ניו-יורק, יכול לטעות ולחשוב
שהוא בארץ: חנויות רבות, מיטעדות, בתי-
עסק, מישרדים, סגורים. טלפונים אינם
מצלצלים, בתי״הכנסת הומים מפה לפה.

ישראלים, שהיגרו לניו־יורק, נתקלים
בבעיה, לפעמים, כשהם צריכים לשלוח את
ילדיהם לבית־הטפר, אם הם רוצים לשמור
על זיקה לישראל וליהדות. בגלל הריחוק
והאווירה הזרה הם מעדיפים, לעיתים
קרובות, לשלוח את ילדיהם לבתי־ספר יהו דיים
ולא לבתי־ספר כלליים, כדי שילמדו
על חגי ישראל ומועדיו. כן הופכים ילדי
הישראלים לדתיים שומרי כשרות ושבת.
אותם ילדים, אילו גדלו בארץ, היו חילוניים
לכל דבר. שם קצת קשה להיות חילוני וגם
להנחיל לילדים את המורשת היהודית,
שבארץ היא חלק מן החיים.
שרית אברהם נולדה בניו-יורק לפני 20

שנה. מירה, אמה, נולדה בנווה־שאנן בחיפה
וגדלה בקריית״חיים. משה, אביה, נולד
בכאבול שבאפגניטתאן, בא עם מישפחתו
לארץ, שהה כאן כמה שנים והיגר, עם *
המישפחה, לניו-יורק.
מייד אחרי שנישאו, נסעו מידה ומשה
אברהם לאמריקה והשתקעו שם. במשך
שנים חשבה מידה שיום אחד תחזור עם
מישפחתה לגור בארץ. בינתיים היתה באה
לבקר את קרוביה בארץ וחיה בניו-יורק.
במשך השנים נולדו שלוש בנות, שקיבלו
שמות ישראליים: שרית, דורין ורונית. משה
עוסק בסחר ביהלומים ובאבנים טובות
ומידה פתחה. ביחד עם חברה, ישראלית גם

היא, חברת־נסיעות. ההורים מדברים ביניהם
עברית, רוב החברים שלהם הם ישרא לים
לשעבר. חלק מן הלקוחות במישרד של
מירה גם הם ישראלים לשעבר והיא מטיסה
אותם לעיתים קרובות לארץ לביקורי
מישפחות.
הילדות, שנולדו בארצות״הברית, מדב רות
אנגלית טוב יותר מעברית וללא הטיב-
טא המאפיין את הוריהם. שרית למדה
בבית־ספר יהודי, וכן גם אחיותיה הקטנות.
לבית-הספר הן צריכות ללכת לבושות
בחצאית ובגרביים. הן אוכלות רק אוכל
כשר, ולכן גם המיטבח בבית הוא כשר. אבל
מלתחת הבגדים שלהן בבית כוללת גם
מיכנסיים וביגדי״ים חושפניים.
בחורה דתית בארץ לא תעז ללכת לים
לבושה בביקיני. שרית לובשת מיני באופן
חופשי. בית־הספר היהודי היה אפשרות
נוספת לקשור אותה לישראל.
היא גדלה על הזיקה לארץ, על האפשרות,
הקיימת תמיד, לעלות הנה, אבל לא נראה
לה שתעשה מהלך כל־כן דראסטי בשנים
הקרובות.
יש הבדל ניכר בין שרית, בחורה נאה למראה,
לבין בחורות בגילה שגדלו בישראל.
היא מתנהגת אחרת, חושבת אחרת, מתל בשת
אחרת.
הראיון עם שרית התקיים כשהיתה
בביקור בארץ. היא באה לבד, ללא בני-
מישפחתה ובילתה רוב הזמן עם חברים
שבאו ביחד איתה. היא ביקרה בכל מקומות
הבילוי הפופולאריים בתל־אביב, נסעה ל כמה
ימים לאילת ושהתה גם אצל בני-
מישפחתה בחיפה.
הראיון נערך ברובו בעברית. שרית מד ברת
עברית עוד מילדות, למרות שאז
העדיפה לדבר עם הוריה אנגלית, כמו
חברותיה. אחרי שסיימה את בית־הספר
התיכון באה לארץ לשנת״לימודים מיוחדת
באוניברסיטת בר־אילן. היא גרה כאן, לט-
דה כאן, בילתה כאן ואף בדקה, לדבריה,
אפשרות להישאר כאן. לבסוף החליטה
לחזור לניו־יורק ועכשיו היא לומדת מיסחר
אופנה בקולג׳ אמריקאי.

• מתי נודע לך כפעם הראשונה
שאת ישראלית?
כשהייתי קטנה ואיבדתי את הפספורט, והייתי
צריכה לבוא הנה כדי להוציא פספורט חדש.

• מתי היית פה בפעם הראשונה?
כשהייתי בת כמה חודשים.

• ומתי הפעם הראשונה שאת זוכרת?

שרית
אברהם בביקור בארץ, בחוף תל־אביב
עד החתונה לא עושים כלום!
פתוח. כשהייתי צעירה מאוד, אהבתי לבוא הנה.

• היה איזה שלב שרצית לבוא לגור
כאז?
לא חשבתי על זה. א 6היו אומרים לי שאנחנו
עוברים לגור כאן, לא היה איכפת לי.

• ובגיל יותר מאוחר?
היו שנים שמאוד לא רציתי לבוא, כי היה לי
משעמם ורציתי ללכת בקיץ לקייטנה באמריקה,
אחר־כך התחלתי לבוא שוב.

• מרצונך?

•למה?
רציתי לעזוב קצת את הבית ולא רציתי ללכת
סתם לקולג׳ ,רציתי ללכת יותר עם יהודים. אם

• למה?

זה חשוב לי.

• ההורים שלך לא דתיים-.

לרובן לא.

אני כבר עוזבת את הבית, שתהיה אווירה נחמדה.

• נהנית?
לא כל־כך. הלכתי לבית־ספר לא נכון, באוניברסיטת
בר־אילן.

• היו לך מחשבות להישאר כאן
לגור?

יותר נוח לי באנגלית, אבל אני יכולה לדבר
גם בעברית. כשאני מדברת אני לא רוצה לעשות
שגיאות, אז אני מעדיפה לדבר באנגלית.

נכון, אבל אני רוצה לגמור ללמוד. אם הייתי
באה, היה לי קשה עם השפה.

• אבל את צעירה, את יכולה להתחיל
הכל מהתחלה.
• את מתנצלת שאת לא באה?
לא בדיוק.

• את מרגישה מחוייבות?

• דובר על כך שתבואו לגור בארץ?

כן, אני מרגישה שאני צריכה, אבל מצר שני
גם קצת רוצה. אבל כולם יודעים שכשבאים
לבקר זה אחרת לגמרי מאשר כשבאים לגור.
גרתי כאן שנה והרגשתי מה זה.

מאוד נהניתי כאן. זת היה כמו בית שני שלי.
תמיד ראיתי שכאן הכל יותר חופשי. היו לי הרבה
חברים וילדים שהייתי משחקת איתם. הכל היה
יותר חופשי.

לא, אבל זה היה מצב שונה, כי לא עבדתי. אם
אצטרך לעבור ולעשות כסף, אני לא יודעת איך
אני אסתדר.

לא. תמיד היינו באים רק לחופשה.

• איך הסתכלת על ישראל כילדה?

• מה זאת אומרת?

היינו משחקים עד 8בלילה. פה הכל יותר

היו.

• לא שאלתם אותם למה הם עזבו?
אני לא יודעת, אבל שם בטח מרוויחים יותר
טוב מאשר פה, וזה יותר נוח.

• עם אמא שלך דיברת על הירידה
שלה?
היא התחתנה ולא היתה לה ברירה.

• מה הורייך יגידו אם תתחתני עם
ישראלי ותעברי לגור פה?

לא ממש.

לפעמים. לפעמים חברות שלי צוחקות על
אמא שלי, שיש לה מיבטא חזק. לפעמים זה
מעצבן אותי, אז אני צוחקת על ההורים שלהן.
אולי כשהייתי יותר צעירה זה הפריע לי יותר.

• חשבת שזה יקרה אי־פעם?

• והיו לך מורים ישראלים?

• ובמשך השנה שהיית פה היו לך
חברים ישראלים?

כן, היו מחשבות כאלה, אבל אחרי שחזרתי,
התחלתי לעבוד ואני מרוויחה טוב ואני גם לומדת
ונהנית בלימודים, ופה היה לי קשה יותר.

ההורים תמיד דיברו על זה.

היו שניסו, גם בבית״ספר תיכון דחפו את כולם
לעלות לארץ ולראות מה זה. למדתי בבית ספר
ציוני.

• יש לך חברים ישראלים?

• איזו שפה דיברתם בבית?

• את קוראת עברית?

• ניסו בעבר לשכנע אותך לעלות
לארץ?

כן, רוב החברות שלי דתיות.

אליי דיברו עברית, וכשגדלתי עניתי באג־גלית.

את מעדיפה אנגלית?

• למה?
כי אמא ישראלית.

• גדלת בחברה דתית?

לא חשבתי שהם שונים, כי לרוב ההורים של
החברים שלי יש מיבטא זר, רובם לא נולדו
באמריקה, כל אחד בא מאיזשהו מקום.

• הפריע לך שיש להם מיבטא זר?

• יש לך אזרחות ישראלית?

הם מסורתיים, ובבית הכל כשר. הרי הם לא
יכולים לשלוח אותנו לישיבה ולא לשמור על
בית כשר. זה יהיה צביעות.

• ה רג ש ת שההורים שלך שונים
משל החברים שלך?

• זה בגלל החברים?

• הצד היהודי חשוב לך?

נכון. שם אני גם שומרת כשרות.

• לכל החברות שלך יש הורים יש״
ראלים לשעבר?

קצת אולי גם, אבל גם כשהייתי לבד איתם
הייתי עונה באנגלית.

הן אהבו את הארץ ואת העובדה שכאן כולם
יהודים. זו הרגשה יותר טובה. פה, למשל,
שומעים רק על חנוכה, ושם זה כריסמס.

• באמריקה למדת בבית־ספר דתי.
אילו היית גדלה בארץ לא היית הולכת
לבית-ספר דתי.

• למה?

היה לי יותר נוח לדבר באנגלית.

היו לי חברות שרצו לבוא לגור פה.

אני מאוד מסורתית. יש דברים שאני שומרת.

כי רציתי ללכת לקייטנה עם שינה. לפני כמה
שנים התחלתי לבוא שוב.

• את מדברת עם החברים שלך על
עליה?
• למה הן רצו, בגלל ציונות?

כשהייתי בת .5הייתי באה בכל קיץ לסבתא
לחופש. אחר־כו לא רציתי לבוא יותר.

• למה?

אולי כן, אבל לעשות את זה זה צעד גדול. אני
יכולה לראות את עצמי שמחה אם הייתי מוצאת
בעל ישראלי, אז אולי הייתי באה, אבל לבד לא
הייתי עוזבת הכל ובאה הנה, כי זה מפחיד.

• איך את מגדירה את עצמך?
קודם כל יהודיה, אחר־כך אמריקאית ורק אז
ישראלית.

• זה הפחיד אותך?

• יש לך כל הזמן מחשבה על עליה,
זה דבר שנמצא בראש שלך מאז
הילדות?

היו חברים ישראלים, אבל לא שמרנו על קשר.
היה קשה לשמור על קשר. הדתיים פה בארץ
מאוד דתיים. באמריקה זה אחרת. פה אסור לבחורה
דתית ללכת עם בגד־ים, ושם זה אחרת.

• יש לך הרגשה פנימית שאת לא
בסדר כי את לא עולה לארץ?

כשאני פה אני מרגישה את זה, כשאני שם אני
לא מרגישה.

• למה?
אני יודעת שפה זה יותר יפה מניו־יורק, ששם
זו הגולה. אני יודעת שמה שקרה עם השואה יכול
לקרות שוב, ולא חשוב כמה טוב יהיה ליהודים
באמריקה. זה יכול לקרות שוב, אולי בעוד 50
שנה. מזה אני מפחדת, ופה זה המדינה שלנו.

• יש שם אנטי־שמיות?
אני לא מרגישה, כי אין לי חברים לא־יהודים,
ושם יש יותר יהודים מאשר פה. אבל אם יוצאים
מהסביבה, אני מרגישה את זה יותר ואני פוחדת.

• את מרגישה שטוב שיש ישראל?

כן, וכדי שתהיה ישראל חשוב שאנשים יבואו
הנה ולא יעזבו.

• אבל אנשים אחרים, לא את?

אני רוצה לגור פה בגלל סיבות של ביטחון וזה
חשוב. אם הייתי גרה במדינה אחרת, לא הייתי
יותר משתכנעת, אבל בניו־יורק יותר קל להיות
יהודי, שם הכל כשר ויותר קל להיות יהודי מאשר
בכל מקום אחר, אתה נעשה עצל.

אמא בטח היתה שמחה שאהיה פה עם
המישפחה שלה, והיא גם באה הרבה לבקר.

• ואם תתחתני עם גוי?

אף פעם בחיים לא אתחתן עם גוי!

• מה זה משנה?
אני אפילו לא אסתכל על גוי!

• איך תדעי אם הוא גוי?
תמיד יודעים, מההתחלה. אפילו לא הייתי
יוצאת לבלות עם גוי. זה גם לא טוב, כי אז
הילדים לא יוצאים יהודים. למדנו בבית־ספר שזה
מצב לא טוב, כי בכל שנה היהודים מאבדים
אנשים מנישואי־תערובת, ואני לא רוצה שזה
יקרה. אני רוצה בית יהודי, זה חשוב לי.

• מה איכפת לך שיהיו פחות יהודים?

חשבתי על זה אף פעם, אבל אני חושבת
שזה חשוב, כי כמה שיש יותר יהודים, אז הם יותר
חזקים ואז ישראל יותר חזקה.

• איך את מסתכלת על הישראלים
שירדו מן הארץ?
(המשך בעמוד )38

ז הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אוחדים...חה הן <זוחרות...מוז ה
צייו צפריר

,.נרד רא דעת אז ,,׳גוו ראדינו .,לא ה״ת׳ איש־הקש ׳
שהעניין יתפוצץ בעולם! ,,עם שום עיתונאי!״ של שום שו שהואר

בשבוע שעבר צפיתי בתוכנית מבט שני על עיסקות־הנשק
עם איראן, ושמעתי את מנכ״ל מישרד־הביטחון
לשעבר, מנחם מרון, אומר לכתב הטלוויזיה הבריטית
שישראל לא מכרה מעולם נשק לאיראנים של חומייני.
הבנתי מכם שהראיון ניתן לטלוויזיה הבריטית לפני
שהתפוצצה פרשת איראן, ולכן לא אמר מרון את מה
שחשבו אז שלא צריך לדעת. אבל אחרי שידור מבט שני
רואיין מרון על״ידי כתבת על המשמר, והמשיך לטעון
שישראל לא מכרה נשק לאיראן. לא התאפקתי מלשאול
אותו האם טעה כשאמר את מרי שאמר.
לא. לא טעיתי. אמרתי שלא היתה מכירה, ואומנם לא היתה
מכירה, במובן המקובל של המילה.

• האם מכירה זה לא כשצד אחד נותן סחורה
ומהכל תמורתה ככף, כמו שהיה למשל בעיסקת
טילי־ההוק הישנים, שישראל העבירה לאיראנים
וקיבלה תמורתם כסף?

בכל תחרות או התמודדות יש הסוס השחור. בוועידת־חרות,
בשבוע שעבר, היה זה מאיר כהן־אבידוב, סוס־קרבות
ותיק מחיפה, שהתמודד עם דויד לוי. כהן־אבידוב
אומנם הפסיד, אך צבר אחוזי־תמיכה כה מפתיעים עד
שהיה להפתעת הוועידה.
שוחחתי עימו למחרת. כהן־אבידוב, שאך החלים מהת־קף־לב,
היה מלווה באשתו, וקרן מאושר.
פרשה רודפת פרשה, וגיבורי הפרשות אינם ששים
להיחשף לתיקשורת. תופעה זו גררה לחץ, הן עליהם והן על
העיתונאים. שנשלחו לחשוף אותם בכל מחיר.
אולי זה מה שיצר תופעות כגון הראיון הבלעדי שפורסם

עיתונות
פרשות מכירה זה כאשר לוקחים מהמחסן סחורה ומעבירים אותה,
ובמחסן נשארת פחות סחורה. זה לא קרה כך. במחסנים שלנו לא
חסר דבר.

• אתה כל הזמן חוזר על המלה ״מחסנים״ .אלו
המלים לא אוחסנו מלכתחילה במחסני צהל, אלא
במקום אחר, אז כן היתה מכירה?
לא היתה מכירה במובן המקובל של המילה.

• ובכל זאת, למתת מה שאתה רומז בדבריך
הסתומים, ידוע בכל העולם שישראל מכרה נשק
לאיראנים.
מה שידוע ברבים זה שישראל עזרה לארצות־הברית. זה מה
שאני מוכן להגיד. אם את רוצה לדעת יותר מזה, תקראי בעיון את
רוח־טאוור, ויתברר לך שאני אומר אמת( .ראה יומן אישי).

• על פי מה שכתוב. הוא מעלה האשמות חמורות
נגד הצוות שטיפל בפרשה.

• שאלה אחרונה: בזמן הראיון שנתת לטלוויזיה
הבריטית עוד לא ידעת שזמן קצר לאחר מכן תתפוצץ
הפרשה ותיוודע לעולם כולו?

אני רק יכול לחזור ולומר: יגור אינו מדבר עם עיתונאים.
עכשיו אקרא זאת, ונחשוב כיצד יש להגיב.

לא ידעתי את זה, אבל ידעתי את כל הפרטים כבר אז.
(דניאלה שמי)

(דפנה ברק)

• מה היו ציפיותיך?

מיפלגות

בידיעות אחרונות עם אביאם סלע. הסתבר, כי במסיבת
בר״מיצווה אמר כמה מילים סתמיות. או גירסתו של יוסי
יגור, המעדיף להתחבא מעיני התיקשורת. זו פורסמה
בהארץ ביום השישי, ועל פיה זועם יגור על עויד־הדין רם
כספי ועל ראש״השב־כ לשעבר. אברהם שלום, על שסיבכו
את ישראל יותר ויותר בפרשת פולארד.
שאלתי את דויד ליבאי, פרקליטו של יגור, שעורר
בעצמו סערה, מהי תגובתו על האשמה חמורה שכזאת מפי
מרשו.
האמת היא שלא קראתי זאת. אחרי כל הסערה, לקחתי מיספר
ימי־חופשה. ופשוט התנזרתי מקריאת עיתונים. מה שאני יכול
לומר בביטחה הוא שיוסי יגור לא דיבר — לא לציטוט ולא שלא־לציטוט
— עם שום עיתונאי, ושאין בכוונתו לעשות זאת. מה

כתוב שהוא אומר?

• מתי יש בכוונתו של יגור להיחשך לתיקשורת?

כרגע זה לא אקטואלי. בכלל לא אקטואלי:

• גם אתה הופתעת מתוצאות ההתמודדות?
במידה מסויימת — כן. מבץ אלה שלא זכו, אני היחיד המקבל
איחולי מזל־טוב.

ציפיתי לתמיכה, אבל לא בקנה־מידה כזה. מדוע? כי לא פניתי
ולא פעלתי בכלל בעניין. שכבתי בבית אחרי התקף־לב. לקיתי בו
לפני ארבעה שבועות. לא דיברתי על ההתמודדות עם אף־אחד.
היה לי אסור להתרגש. הוועידה התחילה ב־ 1ואילו אני הגעתי
ב־ .3שמעתי בדרך, ברדיו, שמתקיימת הצבעה.
איזו קבלת־פנים ערכו לי כשנכנסתי לאולם! כולם לחצו את
ידי, בירכו אותי על אומץ־ליבי להתמודד עם סגן־ראש־הממשלה.

• הבה ננתח מה קרה כאן: ניתן לפרש זאת כאמון
בך, או כאי־אימון בלוי ובשיטה בכלל.
שניהם ביחד! אל תשכחי שבכלל לא רציתי להתמודד. אני
סבור שהתפקיד שעליו התמודדנו — סגן יושב־ראש התנועה —
מיותר. אבל אם כבר מתמודדים על יתר התפקידים ביוזמתו של
לוי, אני קופץ למים. בניגוד לרושם שנוצר לא קיבלתי עידוד או
השראה משר זה או אחר. פשוט קמתי. שלושה ימים לפני
ההתמודדות, טילפנתי למשה קצב והודעתי על מועמדותי.
אשתי ממש נחרדה וקבלה :״ארם במצבך! מה אתה עושה?״
ההצבעה היתה אולי נגד מה שקורה בצמרת־התנועה. אבל
בניגוד להצהרתו של לוי, לא הייתי איש־קש של אף־אחד!
(דפנה ברק)

*ומרים...מה הן *ומרות...מה הם *ומרים ...מה הן *ומרות...מה ה
ציון צפריר

דן יר1ן:

יוסף גיקסון:

טובה ארן ן:

,הרגשת• במהניכה נמו ״מרם סיום להוציא לאוו ,,בזוגות (1שובי![ יאכלו
בתולה בליל־הכלולות!״ את, מיין קאמפף׳!״ כמו בבית הורי הבעל!״
כבר כמה חודשים יושב לו דן ירון בביתו שבנוף־ים
ומתרגם את אדולף היטלר לעברית.
ירון, פנסיונר, טי שהיה מזכיר מינהל״החינון־׳והתרבות
בעיריית תל־אביב, רואה אתגר בהבאת סיפרו של אדולף
היטלר, מיין קאמפף, לידיעת הציבור הישראלי.
שאלתי את ירון מתי קרא בראשונה את הספר, ומתי
החליט שצריך לתרגמו.
רק לפני חודשים אחדים הרגשתי שאני בשל לקרוא את הספר
מתחילתו ועד סופו. השגתי את הספר, וכבר אחרי כמה דפים
החלטתי שצריך לתרגם אותו לעברית. ובכך לתת אפשרות
לישראלים לקרוא אותו, אולי גם ללמד אותו בבתי־הספר. בכיתות
הגבוהות, כמיסמך היסטורי.

נין שלל האירועים והפרשות, נדחקו האירועים ברחבי־תבל
לקרן־זווית.
אירוע אחד שכזה הוא גיסיון־נפל של הפיכה באקוודור.
היא כוונה נגד הנשיא והכת־הצבאית שהוא עומד בראשה.
הרקע להפיכה ולהתמרמרות שגרמה לה נעוץ ברעידת-
אדמה שאירעה לפני שלושה שבועות באקוודור. הרעידה
גרמה לנזקים חמורים ביותר. בין היתר, הרסה צינור־נפט,
המעביר את עיקר אספקת־הנפט לאקוודור. בעיקבות זה
הכריז הנשיא על העלאת מחירים, וביניהם מחירי הדלק.
המוני־העם התמרמרו והכריזו על שביתה כללית. החלו
מהומות סוערות, ובעיקר בעיר העתיקה של קיטו.
גם לישראל היה שם חלק קטן בעניין. קבוצה קטנה של
ישראלים נקלעה לתוך הסערה. שוחחתי עם אחד מהם,
יוסף(״ג׳קי״) ג׳קסון, שבימים כתיקונם הוא גרפיקאי וקרי־קטוריסט.

נעולס

מדוע זה חשוב? הדי כל אחד יודע מה התורה
המסתתרת בספר, ולמה היא הביאה.
תתפלאי כסה מעט אנשים יודעים מה כתוב בספר. הנוער
אפילו לא יודע על קיומו. נראה לי חשוב שאנשים, ובמיוחד
ישראלים, יקראו ויבינו כיצר נולדה רודנות. ולמה היא מביאה.

בשבוע הבא ליל״הסדר. עם־ישראל יתחלק לשני חלקים
עיקריים: חלק יאכל מרק עוף עם קניידלך, גפילטע פיש, צלי
עם תפוחי״אדמה וקומפוט־שזיפים. החלק השני יסעד את
ליבו במרק ירקות, דגים ברוטב חריף, מאפה כריזה וקציצות.
עם אחד, חג אחד, שתי תרבויות ושני מיטבחים.
שאלתי את טובה ארן, מנהלת מרכזי״הדרכה, האם אין
עדיין אוכל ישראלי הראוי לעלות על שולחן החג של עם-
ישראל ללא הבדל מוצא.

• אני מכינה שכבר תירגמת כרבע מהספר. איך
זה לחיות עם היטלר ועם תורתו במשך כמה שעות
בכל יום? אתה כועס בזמן־העבודה? מתקומם?
עברתי את השלב הזה. היום אני יכול לעשות הפרדה מלאה בין
עבודתי בתירגוס לבץ הרגשתי כאדם וכיהודי.

• זאת ההפיכה הראשונה שלך?
כן, הראשונה. הרגשתי כמו בתולה בליל־הכלולות. דווקא לא
פחדתי. להיפך — עמדתי בין המפגינים והמשתוללים למיניהם
וצילמתי. אפילו התחצפתי וביקשתי מכמה מפגינים שיזרקו שוב
1כמה בקבוקי־מולוטוב, בשביל הצילום.

• לא ידעת מראש למה אתה נוחת?
ודאי שלא! נחתתי בלי שמץ של מושג על המתרחש. הרמז
הראשון שקיבלנו היה בבית־המלון. על הראי בחדר היתה כתובה
אזהרה :״היזהרו מהמהומות בעיר העתיקה!״
כשאני אחוז סקרנות, וכדי לא לבייש את הפירמה הישראלית,
מייד רצתי לשם.
מימיי לא ראיתי כאלה מראות: תושבים זועמים הפכו אוטו.בוסים,
הוציאו דלק ממכוניות, התנפלו על השריוניות שהצבא
שלח כדי לפזרם, הכינו בקבוקי־מולוטוב מאולתרים והטילו אותם
לכל עבר.

• כיצד זה הסתיים?
כוחות־צבא גדולים התחילו להיכנס לפעולה עם גאז מדמיע,
והרוחות אט־אט נרגעו. בסופו של דבר, ההפיכה נכשלה.
(דפנה ברק)

ספרים
• התחלת לעניין מדלים בהוצאת הספר לאור?
התחלתי. פניתי לאנשי־ציבור, פניתי למו״לים. רובם אמרו לי
שהעניץ חשוב, ושכדאי שהספר יראה אור בעברית, אבל כל אחד
היה רוצה שמישהו אחר יוציא את הספר לאור.

• א!־! אחד אינו מובן, כנראה, להרוויח מהיטלר.
האם פנית ל״יד ושם״ ,למשל, או לסיפריה הלאומית?
פניתי ליד ושם. דיברתי עם אחד הפקידים הבכירים שם.
שיאמר לי כי הרעיון נראה לו חשוב, אבל הוא צריך להביא את זה
לפני שאר האנשים. קיבלתי תשובה שלילית.

• אפילו ״יד ושם״ אינו מוכן להוציא את הספר
לאור? אז למה אתה ממשיד להתעקש?

מיטנח
לא. אין עדיין אוכל ישראלי. יש מיטבח אירופי, יש מיזרחי
וים־תיכוני ויש לפעמים שמערבבים את השניים.

• ומה אוכלים זוגות מעורבים, כשהוא ספרדי
והיא אשכנזיה, למשל, בליל־הסדר? .
גם אותי השאלה הזאת עניינה, ושאלתי וביררתי וחקרתי.
מסתבר שבמישפחות מעורבות כאלה אוכלים כמו בבית הוריו של
הבעל, ויש לי הרגשה שכך יאכלו גם בעוד 100 שנים.

• אני יודעת שאתם מעבירים קורסים לבישול
אוכל סיני, צרפתי, הודי וכר. האם אין קורם לבישול
אוכל ישראלי?
לא, כי אין אוכל ישראלי.

כי נראה לי שזו ההזדמנות האחרונה. אם לא יוציאו את זה לאור
בדור הזה, אף אחד כבר לא יזכור את קיומו בדור הבא, ואני חושב
שצריך לזכור וללמוד מזה מה שאפשר ללמוד.

• האם יש איזשהו סיכוי שבאחד הימים נשכח את
מיטבחי אמהותינו, ובכל זאת נפתח משהו חדש
שבא מכאן?״

אני לא מבין במו״לות. וגם אין לי כסף. אני מקווה שיימצא איש
אמיץ אחד, שיראה את חשיבות העניין ויירתם למשימה.
(דניאלה שמי)

אני חושבת שזה תלוי בחקלאות. אם יצמחו בשרותינו גידולים
שלא מכירים מהבית בגולה, יתפתח סוג מזון חדש. בעצם כמו
האבוקדו, שלא הגיע משום גולה, אלא גדל פה, ולכן הוא נחשב
(דניאלה שמי)
למאכל ישראלי.

• את חושב על הוצאת הספר בכוחות עצמך?

תשבץג שנ ם

״ארוסורה״
הטבק ההולנדי המעולה
למעשני מקטרת
אניני טעם.

מאוזן:

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיר, לבריאות

אנץ שו ^ 0 0 \ 0א
ומסעדה הכי סינית בעיר
יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית היפה ״מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.
משלוחים הביתה וק״טומג
רח׳ ירמיהו 7תל-אביב טלפון: ו ו03-5464273,54643
חניה חיום לכל אורת׳ המסעדה.
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

)1כינויו של יוסף בן־יעקב;
)5יוצר שפת ה״אספרנטו״
(ש״מ); )10 לא יבש )11 :מתקוטט
)13 :ציפה, כיסה, בהשאלה
— דיבר דברים בטלים; )14 בן
אנוש )15 :שנון; )16 השחית,
קלקל; )18 אליל מצרי )20 :מלה
הבאה לרבות )21 :מורשת דברים
מדור לדור; )22 קריאת צער)24 :
עשב צומח במקום מים; )25
מרפא; )26 לומבגו(מחלת שרירי
המתניים) )28 :אבן בחושן; )30
רופא יהודי, ממציא החיסון נגד
שיתוק ילדים(ש״מ<; )31 התנפח;
)32 מספר האיברים, בגימטריה;
)34 איבר עכול; )35 זהב (ארמית);
)38 עול; )39 שאינו בשל
די צרכו; )41 איל ברזל; )42 רעב;
)43 סוד; )45 שממה; )47 שבט
בישראל; )48 בהשאלה — נדבת
רוח, רגש תודה מלב; )50 ישן,
רקוב; )51 קבוץ בדרום הארץ;
)52 תוך; )54 טקט; )57 צמח
שעליו דמויי לב; )61 מילת זרוז;
)62 שיח שפריו אדום והוא טוב־ריח;
)64 אויב )65 :תחום מושב
ע״ש בית־יציקה בונציה, שם היה
הרובע היהודי במאה ה־)66 ;16
חית־טרף; )67 תואר לנכבד מוסלמי;
)69 עובד צמית; )70 יצוא
סחורה; )72 מבוע מים; )74 דרגה
במשטרה(ר״ת<; )75 משקה כהל
מעסיס דובדבנים; )77 סודה,
פחמת הנתרן; )78 חלק הרגל
היורד מן המותן עד הברך; )81
עיר לחוף התעלה בצרפת; )83
תולעת הצמר; )85 עיר במרוקו;
)86 מזמור תודה לאפולון; )88
גובה, רום; )89 מרי, התנגדות;
)91 יחידת הספק חשמלי; )93
אדמת טיט; )95 ריב; )96 מבני
אדם; )96 רטייה; )100 הגיע;
)102 בבואה; )103 רגל תותבת;
)104 חלש, נטול אומץ; )105
כפר ערבי ממערב לירושלים,
)1אסף תאני השקמה; )2התפנה
ממלאכתו; )3פרח נוי; )4
מספיק; )6מצב במשחק המלכים;
)7הרג בהמה בדקירה; )8
קידומת לשם הולנדי; )9מובן,
משמעות; )12 מילת תנאי על ה־עבר;)15
מזוין;)16 אוצרתבואה;
)17 כלי חד לפתח פיתוחים)19 :
אכסמפלר; )20 מילה הבאה לרבות
)21 :צומת ע״ש חכמינו ב־בני־ברק;
)23 מטבע יפני; )24

--אביטל יי״אי

לאנשי ע ס קי ס ( לנו סער,מדד :
בתי מלון • העברות משדה תעופה • סיורים ושרותים מיוחדים
• בתאילנד • נורמה • פיליפינים • הונג קונג • יפן • ס ץ •
פנה לסוכן הנסיעותשלך
כרגוי׳ש רבבות?/ע/׳״ לנסיעה בבל רהבי יפן

ישראלי בארצות־הברית או בקנדה:
קבוצת ישראלים בחו״ל מתארגנת במסגרת פעילות והסברה

ישראלים בצפון־אמריקה למען שלום ישראל -פלסטין

597 פסק
1וז 1-111-1- 37* 710ץ 0א1-£
. 10021ץ. א .ץ. א

חית טרף ממש׳ הכלביים; )26
אדמה שאינה מצמיחה דבר; )27
אחד מארבעה בנים; )29 הון הבא
בעושק; )30 גרגרי הענבים שצמחו
אחרי שפרחה הגפן; )33
ארכיון; )34 שם האגודה למניעת
רעש וזיהום אויר; (ר״ת); )36העלי
שבמכתש; )37 שי; )40 אחד
מיסודות העולם ע״פ הקדמונים;
)41 דרך הפעולה; )44 נוזל; )46
תשלום חובה לרשות; )47 עני;
)49 ממיני הארבה; )50 פשתן לבן
טוב ודק; )53 במוסיקה — פרק
רחב ואטי; )54 באמנות — כלל
האמצעים האמנותיים וקוי היופי
השליטים בתקופה מסוימת; )55
הוראה; )56 שן הניבים; )58

שובב; )59 משורר יהודי בעל
״כוס הדמעות״ (ש״מ); )60 מדרגה;
)62 כדי שלא; )63 משאבת
הדם; )66 בטוי לציון מרחק (;)4,2
)68 גחמה; )71 נהר מקראי, אחד
מגבולותיה של הארץ המובטחת;
)73 מלך שכספירי; )76 מלה
הבאה למעט; )77 מין קוץ! )79
קשור; )80 בסיס; )82 פה פעור;
)84 סופר תפילין ומזוזות (ר״ת):
)85 חתיכה קטנה; )87 באטיות;
)90 פייס, בקש סליחה; )92 עמק
בגבול השרון; )94 הבעת פני
האדם; )96 רוגע; )97 קלקל; )99
עלה )101 :מילת תנאי; )102 חיה
בעלת שריון )103 :גבול בין שני
שטחים.

איתן עמיחי ן!**

הדברת חדיקיס ^ ן ^ ?

ת! טרמפ
לחייל

שמחים להרבות תיקנים(נ׳וקים)?^
תולעי ו1ץ.חרק׳ ספרים ובמים

עירפנל שוחר לארנעים למניעת
ית1שים!חרקים מעופפים. השהה המומלץ ת ם

ת! טרמפ
לחייל

ט־מת־גן ת ד מו די עין 8ו /ת.ד • 2272 .ט ל6 .־ 5־790114

שמירה

בריאותו 11111311
העולם הזה 2588

קולנוע
הלם תרבות
פרסים האוסקר ודמיאניוק
הרוצח הנאצי שוחרר
מכילאו ״מסיגות אנושיות״
והבימאי רוצה לבוא לארץ
שעה שבישראל שיחקו בטוטו־אוסקר, והיר־בו
לנחש את המניעים הפסיכולוגיים הנסתרים
של חברי האקדמיה לאמנות הקולנוע, הפתיעה
הוליווד את כל הישראלים דווקא בקטגוריית
הסרט הזר. המהמרים בישראל, שראו לפחות
שניים מן המועמדים, שיחות מלוכלכות(שהיה
כנראה מבריק ונועז מדי עבור הקיבה ההוליוו־רית)
ובטי בלו (יומרני ונפוח, ככל הצרפתים
הצעירים, כמעט) והצטערו מאוד על שאוונטי
פופולו לא הגיע לגמר — התנבאו בביטחון על
סרטו של יז׳י מנזל, כפר קטן, ולוא בגלל גל
״ההפשרה״ המציף באופנתיות לא רק את הפוליטיקאים
כי אם גם את הקולנוע.
לכן, חשבו רוב המנחשים, מתאים שהוליווד
תבחר בסרט צ׳כי, באין סרט רוסי לרפואה. אבל
האקדמיה הנכבדה הלכה בעיקביות אחרי
גלובוס הזהב, והעניקה את הוקרתה לסרטם של
קנון(הנה משהו לישראלים להתנחם בו) והכימאי
הוותיק, פונס ראדמייקרס, התקיפה.
ראדמייקרס, הנחשב ככימאי הלאומי של
הולנד, זכה בגלובוס (פרס העיתונות הזרה
בארצות־הברית) ,אחרי שהסרט זכה גם בפרס
הראשון של פסטיבל״סיאטל ובהצלחה ביקורתית
וקופתית נכרת בהיפתחו בחוף המערבי —
שבירתו לוס־אנג׳לס היא מישכנה של הוליווד.
בימאי התקיפה (כך ייקרא הסרט בעברית
כשיוצג בקרוב בישראל, בדיווחו של העולם
הזה בשעתו, מסמינר על מחתרת וסירטי
מילחמת־העולם השניה בהולנד, קראנו לסרט
בשם ״ההתנקשות״) ,פונס ראדמייקרס, ידוע
כמספר סיפורים מעולה, היודע לשלב את מניעיו
האנושיים המורכבים של גיבורו ברגע היסטורי
רחב ומסובך, המתבקש בדרך כלל מאופי
עלילותיו. הוא ביקר בעבר בישראל אך היה שמח
לבוא שוב להצגת הבכורה של הסרט, כך טען
באזניי עדנה פיינרו, בעיקר משום שהנושא קרוב
ביותר לליבו של הישראלי ולליבו של כל אדם
הנושא איתו זיכרה של המילחמה בעולם שלא
למד לקח.
פגישה מיקרית. התקיפה מספר את
סיפורו של אנטון סטנוויק, רופא ידוע הנלחם כל
חייו בזיכרון הזוועה מינואר ,1945 כאשר בהיותו
ילד בן 12 ראה במו עיניו כיצר אביו, אמו ואחיו
הוצאו להורג בידי הנאצים, וביתם הועלה באש,
אחרי שלפיתחו נמצאה גווייתו של שוטר הולנדי,
משתף־פעולה עם הכובש, שהמחתרת ההולנדית
התנקשה בחייו.
אנטון, שניצל בדרך נס והוסתר באותו הלילה
על־ידי אשה מיסתורית, מוצא את עצמו במים־
קרת הצבא הגרמני בסצינה אירונית לחלוטין,
כשקצין גרמני, המשתדל לנהוג בילד בצורה
אנושית, מלביש לגופו מעיל צבאי, הגדול עליו
בכמה מידות טובות.
אנטון מנסה לברוח מן הטראומה דרך עבודתו
והופך(בצורה סימלית, כמובן) לרופא מרדים. הוא
בעל קריירה משגשגת, אבל אירועים שונים
גורמים לו אי־שקט נפשי עמוק וחוסר־סיפוק
מתמיד, הן בעבודה והן בחיי המישפחה שלו.
ניסיון לברוח אל פיסגת היופי שבעולם,

40מ״ר גרמניה (מוסיאון תל־א־ביב,
גרמניה) -פירטו הראשון של
בימאי תורכי ש סיי ם לימודיו נ•
האמבורג: תאפיק באשר (יליד
.)1951 אם זו המחווה שלו ליסודי חבריו התורכים בארץ הקלי טה
ההמונית שלהם, הרי אפשר להבין אותה תנועה של ״שיבת
תורכיה״ ,ואת העידוד התקיף של שילטונות גרמניה לאותם
תורכים הרוצים לחזור הביתה.
סיפור הסרט מינימליסטי ביותר, ובכך גם עוצמתו: דורסאן
(יאמאן אוקי) ,פועל תורכי בגרמניה, מאותם ״גאסט־ארבייטרס״
(הכינוי שהפך לבעיה חברתית) מביא את אשתו הצעירה טורנה
(אוסי פחאט, שניחנה בפנים מלאי ביטוי) לארץ ההתעשרות
החלומית. אלא שאת העולם החדש הוא סוגר בפניה על מנעול,
ואת המפתח שם בכיסו כשהוא יוצא לעבודה מדי בוקר. בשובו
הביתה הוא מצפה למצוא אוכל על כנו, ומשרתת כנועה מוכנה
ומזומנה לכל בעלות ולכל בעילה.
טורנה, שחונכה בבית להישמע לכל מיצוות אדונה, מקבלת את
גורלה ככלב ממושמע. אלא שחסרון נוף מולדתה, המישפחה
והחממה הביתית -גם אם זו חממה למסורת מיושנת ודיעות־קדומות,
המעניקה לאשה מעמד של חיית־בית -מתסיס בה
את אש המרד. אבל זוהי אש בעוצמה של נר. המחאה החרישית
היחידה שהיא מעזה לבטא היא בגזירת שיערה, ונסיונה היחיד
להציץ אל העולם החיצון הוא מעקב מונוטוני ומשועמם מבעד

לחלון ואיתות לילדה נכה בחלון שממול. קשר אנושי יחיד זה
נקטע על־ידי האם, גרמניה קפדנית הסוגרת את הווילון על
בתה. הרמז ברור -לא רוצים מגע עם הזרים.
יופיו של הסרט נובע מתחושת״הכלא הנוגה שהוא מצליח
להעניק באמצעים פשוטים וכמעט ללא מילים. באשר אינו
מוקיע את הבעל לחלוטין -כל אשמתו נעוצה בתרבות שעליה
גדל, והוא חושב כי אכן הוא מגן על אשתו מזיהום חיצוני.
הברווזון והברבור
המורדת (דיזנגוף ,2תל־אביב
צרפת) -הנושא מזכיר לא מעט
סרט אחר המוצג בימים אלה, שיכנוע
עדין. אלא שהטיפול בנושא רחוק
בשניהם זה מזה, כמרחק צרפת מארצות־הברית. הפעם מדובר
בנערה צעירה יותר, כבת ( 15 בצרפת, מן הסתם, מתבגרים מהר
יותר) .המבט מנסה להיות רחב יותר -לא רק חוסר מנוחה בשל
מבוכה של הבשלה מינית -ולכן הוא גם מטושטש יותר.
שארלוט, גיבורת הסרט, מואסת בחבריה לכיתה, מעוצבנת על
בני מישפחתה, מתרגזת על חברתה הצעירה והחולנית לולו,
שאינה חדלה לשאול שאלות שאין עליהן תשובות, ובעצם אינה
יודעת בדיוק מדוע. ליתר דיוק, גם אילו היתה יודעת, כפי שהיא
אומרת זאת, לא היתה מצליחה למצוא את המילים המתאימות
לבטא זאת.
לתוך העולם הפרובינציאלי השיגרתי שבו היא חיה, עיר קטנה
על שפת אגם ז׳נווה, נכנס יום אחד הזוהר בהתגלמותו: ילדה בת
גילה של שארלוט, שהיא גם יפה להפליא(שלא כגיבורת הסרט),
גם פסנתרנית המופיעה בטלוויזיה, סולנית פלאית בקונצרטים.
שארלוט מייד נדבקת לסמל השלמות הזאת, שנחתה כאילו
מאגדה, מנסה לעשות הכל כדי להתקרב אל הילדה הבלונדית
המחייכת חיוך פלאסטי והמניחה לה להאמין בשלב מסויים
שתוכל להיות לאמרגניתה -מה שמסתבר, כמובן, כבדיחה לא
מצחיקה במיוחד. לשארלוט יש גם רומאן קטן, עם מלח
בחופשה השוהה בעיר, רומאן המסתיים בחדר מלון שבו

טוסקאנה, מסתיים גם הוא בכישלון, והוא נסחף
יותר ויותר לחיפוש אחרי העבר. מה עוד שבתו
המתבגרת מפצירה בו לספר לה על חייהם ומותם
של סבה וסבתה.
בפגישה מקרית עם איש מחתרת לשעבר הוא

האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לבימאי פונס ראדמייקרס

העולם הזה 2588

יאמ אן אוגי ו אוסיי פחאט -הגלות ה סו הרת

לאפון (במרכז) גינסבורג וגלו -תחליף אם
משליכה הילדה, שאינה מוכנה כלל ליחסי״מין, מנורה גדולה על
ראש המאהב, שדימה לעצמו שיש לו עסק עם משהו אחר.
כל עוד נשאר הסרט במישור של יחסי שארלוט עם סביבתה
הקרובה, המישפחה והחברים במקום, הוא מבטיח שובות, כי
הוא אכן מתאר מבוכה של גיל־ביניים, שבו כבר לא משתייכים
למיסגרת אחת וטרם מתאימים למיסגרת אחרת. אולם עם
היכנס החלום לתוך החיים, הופך סירטו של קלוד מילר בהדרגה
לבירבור בלתי״אמין.

חוזר לעימות עם עברו, ומגלה כי האשה שהצילה
אותו לא היתה אלא לוחמת מחתרת גם היא,
שהוצאה להורג, ואהובתו של בן־שיחו. לפתע
מגיעה הידיעה על איש־מחתרת אחר שהתאבד,
כי לא יכול היה לשאת את העובדה שפושע־מילחמה
נודע שוחרר מן הכלא בטרם עת.
אנטון, המבין, כי הנסיון לגרש את סיוטי־העבר
מבלי לנסות להתמודד איתם, לא יעלה
בידו, מגיע, בסופו של דבר, בעזרת איש־המחתרת
שפגש, לפיתרון תעלומת הלילה הנורא ההוא —
המציג את מישפחתו ושכניה, ולמעשה את
החברה ההולנדית כולה, כקורבן־שווא של
מילחמה ושל האבסורדים הנוראים שהיא כופה
על האדם. בסופו של הסרט הוא יוצא להפגנה נגד
החימוש הגרעיני בחברת בתו, המצפה לילדה
הראשון.
אותו פושע נאצי המוזכר בעלילת הסרט אינו
יציר דמיונו של הכימאי וגם לא של כותב רב־המכר
שעל פיו נעשה הסרט, הארי מוליש. פושע־המילחמה
שמדובר בו, וילי לאגס, היה ראש
המישטרה הגרמנית באמסטרדם, מי שהיה אחראי
לאלפי הוצאות להורג ולגירושם של עשרות
אלפי יהודים מאמסטרדם. הוא שוחרר מ״סיבות
אנושיות״ ,ונפטר בביתו שבגרמניה המערבית בו
,197 שש שנים לאחר שיחרורו.
אין ספק שלא רק האוסקר לסרט הזר יעשה
את התקיפה לסרט רלוונטי במיוחד בארץ שבה
מתנהל היום מישפטו של ג׳ון דמיאניוק.
תדריך חובה דראזת
תל־אביב: חנה ואחיותיה, שיחות מלוכלכות,
קיץ, דקה לחצות.
ירושלים: קיץ, חנה ואחיותיה.
מ ל ־ א בי ב
חנה ואחיותיה (סינמה ,2
ארה״ב, מוצג גם בסמדר, ירושלים) -קציר
האוסקרים: תסריטו הגאוני של אלן ושחקני־המישנה
דיאן ויסט ומייקל קיין. למעשה, כל
העושים במלאכה, כולל שתי השחקניות המופלאות
האחרות, מיה פארו וברברה הרשי, זכאים
גם זכאים לתהילה.
* שיחות מלוכלכות (דיזנגוף ,2
קנדה) -המפסיד המכובד של האוסקר לסרט
הזר הוא סרט מבריק על עולמם הנפשי, המוסרי
והמיני הרעוע של אינטלקטואלים בחברה המערבית.
צבע
הכסף(רב־חן, ארצות־הברית,
מוצג גם באור־גיל בירושלים, וברב־גת
בחיפה) -האוסקר של פול ניומן המעורר בעיקר
את הגעגועים לכמה מתפקידיו בעבר, בעיקר
לתפקידו כארי פלסון הצעיר, הדמות שאותה הוא
משחק כאן בגירסה המאוחרת. סקוריסזה המיק־צוען
התפתה לצלם קרבות ביליארד ארוכים,
המאטים את קיצבו של הסרט המייגע למדי.

עדנה פיינדז

מרים
וגנימיג•

מז ל ה חו ד ש
הזיווג האידיאלי
• מיהי בת הזוג האידיאלית עבורו?

בת״הזוג המתאימה לו רצוי שתהיה בת
מזל אריה. קשת או דגים. מבחינה גופגית
לא משנה אם היא בלונדית או שחורה, מה
שבטוח שהיא תהיה אשה בכל רמ״ח אבריה,
לפחות מבחינה חיצונית. הוא מתעב כל
בילבול מיני, חשוב לו להרגיש כל הזמן את
המיניות שלו ושלה.
אן זאת לא אומרת שהוא מוכן להתקשר
לאשה שאיננה מגלה עצמאות. הוא לא
מאלה שמלטפים את רעיותיהם ומשלחים
אותן לעבודה בחייד מעודד על השפתיים.
נשים שתלטניות ובעלתניות דוחות אותו.
לא לשווא נקרא הגבר טלה טיפוס אינטנסיבי,
ספונטני ואימפולסיבי -הוא לא כל-כך
מסובן ולא מוכן להבין מצבי״רוח נשיים
למיניהם. לעיתים קרובות הוא כלל אינו חש
בצרכיה המיוחדים, ואפילו לא אם היא
נפגעת ממנו או מהתנהגותו.
הוא אוהב, וחשוב לו שכולם יעריצו או תה.
הוא נהנה להיווכח בהשפעה שיש לה על
האחרים. אבל אם היא רק תנסה לפלרטט
עם אחד ממעריציה, ואם הוא ירגיש בכך,
הוא יעיף אותה במהירות כזו, שהיא בקושי
תספיק להבין מה קרה. אן לעומת זאת,
כדאי שתהיה זהירה כשהיא מקנאת לו. כל
השיחות התוססות והפלירטוטים שלו עם
אחרות נעשים בתמימות וללא כוונה

שלטיפוסים אלה יחסית קל להבינה. למרות?
טיבעה העצמאי, אפשר לומר שהתשוקות *
החזקות שולטות בה. היא מתאהבת ומת* -
להבת ונעשית עבד לדחף להשיג את האוב -ן
ייקט שמושך אותה ברגע זה. אפשר להשוות *
פרשות אלה לקש בוער, הניצת במהירות$ ,

נשרף ונעלם.
לעיתים תשוקותיה ורצונותיה סוחפים *
אותה לפרשה מחייבת, שמביאה לחרטה} ,
לעיתים אינה יודעת כיצד לצאת מהתיסבו־ }

כת שהכינה לה ברגע של היסחפות.
טליות רבות מוצאות עצמן במצבים
קיצוניים -או שיש סביבן יותר מדי גברים
או שהן ממש לבד. לרוב לא חסרים להן
מחזרים, אן הלחץ התמידי גורם להן לעיתים
להתרחק ולהשאיר את כולם מאחור.
בעיה נוספת היא עדר הגברים המקיף
אותן, כשביניהם לא נמצא אותו גבר שבו
היו רוצות. חשוב שבגיל מוקדם הטליה
תלמד מפי אמה מהו ההבדל בין אהבה
להרפתקה מינית, ולעובדה שאפשר ליהנות
משניהם בנפרד. לאחר שהבינה את ההבדל,
קרוב לוודאי שתמצא שיותר קל לה להשיג
את מטרותיה. אומנם הטליה אוהבת מיש״
חקי-אהבה, אך יותר מדי שעשועים מסוג זה
יפריעו לה ויביאו למתח והינתקות.
אם גבר כלשהו מוצא חן בעיניה, השאלה
אם הוא מעוניין בה או לא אינה קובעת -
מה שחשוב זהו רצוגה החזק להשיג באופן
מיידי את אותו גבר. לאובייקט כמעט שאין
ברירה, לאחר חיזור עקשני ונקיטת כל
הדרכים האפשריות להשיגו היא אכן תיזכה
בו, ולמרבה הפלא ייתכן שלאחר מכן היא
תאבד עניין. אך לא זה מה שקובע. קודם כל
מיוחדת, ולאשתו לא כדאי לייחס חשיבות והיא מתעלמת מקיומו לגמרי, הוא יעשה כל
דבר כדי למשון את תשומת־ליבה, ואפילו עליה לדעת שהיא נחשקת, אחר כך יתכן
להתנהגות כזו.
ביחסים קרובים -כנות היא בהחלט אם יצטרך להיות גס ולא נעים. בשבילו זה שתפנה לקראת ההרפתקה הבאה. מעל לכל
הדבר הרצוי ביותר, לפחות כשמדובר עליו. עדיף מניכור גמור או אדישות. רק אחרי היא חייבת להרגיש עצמה חופשיה. בחרות
זו או בעצמאות זו אינה מעוניינת כשמדובר
דבר נוסף הבולט באישיותו זה הצורן באת תקופה ארוכה היא תוכל לתפוס שבעצם
ביחסים המיניים. שם היא תעדיף להיות
גרים. הוא ישמח אם יהיו לו שותף או הוא לגמרי משוגע אחריה.
האשה הנשלטת. בשטחים אחרים היא לא
שותפה לאתגרים, כשברור שהוא הגיבור
מיהו הגבר האידיאלי שדה?
תוותר על השילטון והעצמאות ,.חשוב לה
הראשי. אך אל דאגה: אשתו לא צריכה
לדעת שסומכים עליה.
אפשר להאמין או לא, אבל לטליה אכן יש
לספק את הקפריזות שלו בכיוון זה. לכל
כשהיא אוהבת את הגבר שלה -היא
אלה שרצות ורודפות אחריו כדאי לזכור, מה שנקרא ״גבר אידיאלי״ .היא לא תודה
באמת אוהבת עם כל הלב ובעוצמה חזקה.
שהגבר-הטלה מעדיף להיות המחזר והכובש ברצון בכך שבפינה נסתרת בראשה קיים
תשוקותיה של הטליה עזות וריגשותיה
על האשה להיות חכמה ולתת לו לרדוף אותו גבר, שהוא גיבור מהסרטים.כנים, והיא מצפה בתמורה לכנות מושלמת
אחריה, עד שהיא תוכל לתפוס אותו.
בן־הזוג האידיאלי שלה, סביר להניח,
ויושר מוחלט ביחסיה עם הגבר.
כשאותו טלה ממקד את מבטיו במישהי יהיה במזלות קשת, אריה או דגים, משום

* לקיחת אחריות נוספת אינה מקלה על הח־
* יים. אומנם בהשוואה למה שהיה, אין ספק
שמתחיל להיות יותר
טוב. אתם עומדים לפני

קידום חשוב בקריירה
ודרך החיים תהיה יותר
מיושבת וקבועה. אם
העניינים אמם מסתדרים
לפי ראות עיניכם,
אתם חייבים ללכת נגד
המוסכמות והמקובלות.
עדיף שתפעלו ב צורה
עצמאית מבלי
לפחוד ולחשוש באשר לעתיד. בין כה וכה
מובטחת לכם הצלחה, וזה הזמן לשינויים.

אתם עובדים מאוד קשה, העבודה מכבידה
יותר מתמיד, קשה לסיים דברים, איכשהו
אתם חשים עצמכם מבודדים
ונאנקים תחת
עול ההתחייבויות. במבט
מרחוק תקופה זו
אומנם קשה אך למעשה
אתם מבטיחים את עתידכם
המיקצועי. רעיונות
כמעט דמיוניים ב21
ביוני
החלט אפשר להוציאם
20 ביולי
לפועל, זה בדיוק הזמן
להשתגע וגם לבסס את
ה״שיגעונות״ .מהפך מסוג זה יביא לסיפוק רב
והצלחה בעתיד. ב־ 8או ב־ 9יגיעו כספים.

אתם חשים כבדים וחסרי מרץ. מצב הרוח
נגרם בין השאר מהתעקשותכם לא לבצע כל
שינוי. גם כשיש הזדמנות
לכך. טוב יהיה לקבל
את עצתם של ידידים
ולצאת מעט מן השיגרה.
ב־ 8וב־ 9מישהו במישפחה
עלול לסבול
מבעיות בריאות. מה שיגרום
לעיכוב בתוכניות,
שו ו
כיוון שיומיים אלה הת־ו
: 1 2א פ ריל -
סן_ -בנו_אי
כוונתם להקדיש לסי־דור
ואירגון הבית. הפתעה
בתחום הרומאנטי צפויה בין ה־ 10ל11
בחודש -והכוונה לפגישות מחודשות.

אנשים מעריכים את המאמצים העצומים
שאתם משקיעים בקריירה. עכשיו תוכלו
לבדוק את מהימנותם
של אלה שעימם אתם
עובדים. העבודה המאומצת
והאינטנסיבית ^ 6 ^ 1
משפיעה על הבריאות,
וכדאי שתשגיחו על עצמכם,
ה״ 15 וה 6-ג מאוד
לא נוחים מבחינה זו.
במצבכם הכספי חל שיפור,
אתם משיגים עכ שיו
כספים ממקורות
שקודם לכן התעלמו מבקשותיכם, באמצ עות
כספים אלה תוכלו להגשים מטרה.

* אתם נעשים הרבה יותר רגישים ביחסכם
* אל הסביבה, תוך זמן קצר תמצאו את עצמ־כם
מגיבים בכעס וב־ 1 התפרצות מבלי שהתכוונתם
לכך. תגובות
קיצוניות כאלה יכולות
לגרום לכם לעשיית צ עד
שעליו חשבתם זמן
רב אך לא העזתם לבצעו.
נראה כאילו הדברים
יוצאים משליטת-
כם באופן ריגעי, אך ההשפעה
על החיים תהיה
מאוד חזקה. וביחסים עם בני המין השני
-היחסים האלה עומדים השבוע למיבחן.

האווירה הכללית רצינית ומכבידה. אך אם
מסתכלים באובייקטיביות אפשר לומר ש־מצבכם
בהחלט יותר
נסבל. בבית אתם משיגים
שוב שליטה על
חייכם, הזמן הוא שלכם,
כבר אינכם חייבים לוותר
על כל רגע פנוי ולהקדיש
אותו לאחד מן
החולים והנזקקים ב־מישפחה.
הגיע הזמן לבצע
שינוי ולהביא לידיעת
הנוגעים בדבר שגם
לכם יש חיים משל עצמכם. כדאי להתפנות
לתחום הרומאנטי שם צפויה לכם הצלחה.

ה״ 10 וה־ 11 בחודש יהיו מאוד מעייפים. מ תישים
וקשים. חוסר שינה מחליש אתכם
ועלול לגרום לכם לחלות.
חשוב שתרבו ב שינה
ותחזירו לעצמכם
את הכוחות. הולך לכם
בעבודה ואתם זוכים ל שיתוף
פעולה מצד ה סביבה,
אולם הוויתו רים
שמצפים מכם לעשות
קצת גדולים מדי,
וכדאי שתאמרו את ד *

עתכם בעניץ. היכרות
חדשה עומדת להיות מאוד משמעותית לע-
תידכם. ב־ 15 וב־ 16 תיהנו מסכום כסף.

ענייני הבית והמישפחה עומדים עדיין בראש
דאגותיכם, אולם ה* 8וה־ 9בחודש אינם קלים.
בעיקר משום שהבריאות
שלכם מציקה.
טפלו בבעיות. אל תדחו
ואל תזניחו, העיניים
גורמות לכם לבעיה מסתימת,
אפילו אם זה
רק קשור בצורך להחליף
את המישקפיים.
ידיעה מחו־ל -תגרום
שימחה, רעיון חדש יבוא
מהכיוון הזה. יתכן שזה
יפתיע ויעורר התנגדות ברגע הראשון. הצעת
עבודה מעניינת -ב־ל 1או ב־ 14 בחודש.

אתם פגיעים מאוד בכל הקשור לבריאות.
העיניים רגישות מתמיד. ויש לגשת למומחה
ולטפל בבעיה המציקה.
כמעט אין צורך להזכיר,
מכיוון שהתופעה כל־כך
בולטת, בחודש הקרוב
שוב סובלים האלרגים
והאסמטיים שביניכם.
נטיה כללית להיפגע בגפיים
מופיעה עכשיו, לכן
שימו לב והשגיחו לא
לבצע תנועות שאינכם
מורגלים בהן, וכן כדאי
שתתרחקו ממקומות שבהם יש סכנה מכוויות.
ה־ 12 וה־ 13 בחודש יהיו די מדכאים.

כדי לבסס את עצמכם ואת עתידכם שוב
תצטרכו לפנות לידידים ולסמוך עליהם. ה פעם
עדיף לתת אמון במבוגרים
מכם ובבעלי
סמכות. לאחרים יש עצות
נעימות לאוזן אך
מאוד לא מעשיות. הפרוייקט
שלקחתם על
עצמכם יקצור הצלחה
ויוסיף ביטחון לכשיס-
תיים. בענייני כספים
נראה שעליכם קצת
לחרוג מהשיגרה -יש
אפשרות להרוויח יותר, לשפד את ההכנסות
בצורה דראסטית. ה־ 10 וה 11-לא נוחים.

בולט במיוחד הכושר היצירתי שאתם מפגינים
עכשיו. הרעיונות זורמים וביחוד נהנים
מכך האמנים והיוצרים
שביניכם. גם המהמרים
הכרוניים שביניכם יוכ לו
עכשיו ליהנות מהפ תעות,
אך בצד זה כדאי
לבצע ספקולציות ולב ס
ס תוכניות לטווח הרחוק.
זה יוכיח את עצמו
בבוא היום. ה״ 15 וה 16-
מדכאים, אולם נסו לצאת
מזה ולא לקחת ללב,
הקפידו לא לשתף אחרים בבעיותיכם,
אין להם הבנה למוזרויות ולשגיונות שלכם.

אתם יותר מקובלים. מבוקשים ונעימים בחברה.
שימו לב לעליה שלכם בפופולאריות.
פחות נוח לכם בבית,
שם המתחים רבים ובן
רגע מתפתחות מריבות
ונאמרים דברים שעד
היום לא דובר עליהם.
בענייני כספים תוכלו
ליהנות מהצלחה, צריך
להשקיע מאמצים בעבודה,
אך כל השקעה
זוכה לשכר הולם. ה־10
וה־ 11 לא מאירים לכם
פנים -אך ב־ 15 וב־ 16 יישמעו בשורות
משמחות, באהבה -זהו ממש הזמן שלכם.

נשבח ״ עו ך ננוורר שלום ז/ב ה . •11x1נ ני ח !
ביח שרם או!! 1״סך ח כנ ר, ה אנ נ חנו חו ₪ו :0x ^ 1

יהונתן ושירין בכיתה בנוודדשלדם
ילד יהודי, ילדה ערביה
ך* רעיון היה פשוט, תמים למדי.
1 1בניית כפר קטן, צנוע בתנאיו הכלכליים.
תושביו יהוו דגם מיזערי של
כל קבוצות הסיכסוך במדינה: ערבים
ויהודים, אשכנזים וספרדים, פרוטסטנטים
וקתולים, חילוניים ודתיים.
בחיי היום־יום, ביחסי שכנות טובה,
במיפגשים במכולת, בגן־הילדים וב־מירפאה,
יוכיחו המתיישבים לעצמם ר
לעולם כי החיים בצוותא, גם בין קבוצות
יריבות, אפשריים.
ורוח האמונה תרחף על כולם. גם
החילוניים, גם האתיאיסטים וגם האג־נוסטים
יספגו מרוחניותו של המקום,
יאמינו באל אחד.
ועוד רעיון חשוב: בכפר יוקם בית־ספר
לשלום, שיחנך בני־נוער מכל רחבי
הארץ ברוח המקום.
האב ברונו הוסאר, הוגה הרעיון, הוציאו
לפועל בדמות נווה־שלום, כפר
שיתופי, סמוך לקיבוץ נחשון, ישוב משותף
ליהודים ולערבים.
הרעיון עלה אחרי מילחמת ששת-
הימים .״התבקשתי להצטרף למישלחת
ישראל לאו״ם כיועץ מיוחד,״ מספר האב
הוסאר .״באחד מימי שהותי בניד
יורק, נערכה בקונסוליה הישראלית
פגישה בין יהודים לנוצרים. התפתח
ויכוח על המילחמה ותוצאותיה. במהלך
הוויכוח בלטה עובדה אחת: היהודים
התנגדו, ממש מתוך נפשם, לזהותם
הדתית של הנוצרים. ואילו הכמרים
הנוצרים גילו התנגדות לעצם קיומם
של היהודים כישות שונה מזו שלהם.
״ואז קמתי אני ואמרתי: לי יש ארבע
זהויות. אני ישראלי, מקורב לערבים,
יהודי וכוהן־דת קתולי. ואני מצליח
להסתדר עם ארבע זהויותיי. מדוע
שלא תצליחו אתם להבין זה את זהי
״כך נולד הרעיון לייסד כפר שבו
מתגוררים יריבים שונים וללמדם לב
איום

£ 3על אלוהים
ף* רונו הוסאר לא הגזים כשתיאר
₪1את ארבע זהויותיו. סיפור חייו מר־

תק ומוזר. טיבעי הדבר כי דווקא הוא
חלם והגשים כפר כדוגמת נווודשלום,
כי דווקא הוא זה שמודה עכשיו. כי
החלום היה שונה מהמציאות.
״ב־ 1970 הכרנו ממינזר לטרון את
אחת הגבעות המקיפות את המינזוד
הוא מספר, .שנתיים אחר״כך עליתי,
ביחד עם עוד שלושה חברים, לגיבעה.
שתלנו עצים, סללנו דרך־כורכר ובנינו
צריפים קטנטנים.
.בשבתות באו לבקר אותנו ישראלים,
שהתלהבו מהרעיון אבל חששו
מתנאי־החיים הקשים. לא היו מים זורמים,
לא היינו מחוברים לרשת״החש־מל.
כדי להתקלח היינו נוסעים לקיבוץ,
הנמצא במרחק של 20 קילומטרים.

שכן הצטרפו אלינו היו צעירים-
נוודים מכל רחבי העולם, שביקשו למצוא
בנווה־שלום צדק חברתי וחיים
שיוויוניים.
״אחרי חמש שנים כאלה כמעט ד
התייאשתי. ח באתי לנווה־שלום כדי
להגשים רעיון מסויים, המעוגן בחברה

אמו שר הוסאו היתה תוויה־צופת־ה.
אביו היההודי־הונגד, הוא וואה עצמו
ניהודי־ישראלי -וככהן־דת קתולי
הישראלית, ולא בשביל לחיות בחברת
זרים.
״פניתי לאלוהים והצבתי לו תנאי:

אם בתוך שנה לא תבוא לגור כאן אף
לא מישפחה אחת, ולא נזכה בסכום
(המשך בעמוד )36

ח״ב נכבד, איפה י שנ ת ה רי ל ה?
ך * די להגיע לנווח־שלום צריך לטפס בכביש ארוך ומפותל. כשהתושבים
א* רוצים להמחיש את מצוקתם הכלכלית. הם מדברים על הכביש הזה, שנבנה
רק לפני ארבעה חודשים. במשך 15 שנות קיומו אפשר היה להגיע אל הישוב
רק בנסיעה על ררך־עפר לא סלולה.
בנווה־שלום גרות 13 מישפחות. שמונה מהו יהודיות. חמש — ערביות.
בבית־הספר המקומי לומדים 13 ילדים, תישען־ ,יהודים וארבעה ערבים. בגך
היילריס ארבעה יהודים ושלושה ערבים. בפעוטון: שתי תינוקות יהודיות.
היתרון המיספרי של היהודים מקנה למקום אופי יהודי. כשיהודי וערבי
משוחחים, הם עושים זאת בעברית. חגי היהודים נחגגים ברוכ-עם. המוסלמים
והנוצרים כמעט ואינם חוגגים. מרבית השיעורים בבית־הספר המקומי מתנהלים
בעברית. באופן עקרוני. רק אחרי שהילד שולט בשפתו הוא לומד את השפה
המקבילה. למעשה, בגלל היחס המיספרי יכול ילד יהודי להגיע עד לכיתה ג׳
בלי לדעת ערבית. הערבים חייבים להבין עברית.
רוב תושבי הכפר מוצאים את פרנסתם מחוץ לישוב. מיעוט קטן מועסק
בכפר: מזכיר. מזרים, גננות. מלבד תושבי המקום, עובדים בנווודשלום 12
אנשים נוספים, רובם מדריכים בבית־הספר לשלום, מיפעל מקומי שעליו עיקר
גאוותם; סדנאות וקבוצות־דיון כהשתתפות בני-נוער ערבים ויהודים מכל רחבי
הארץ.
חמש מישפחות חדשות ייכנסו לישוב בקיץ. אחר־ שנה של מועמדות תקבע
אסיפת החברים מי מהם יתקבל כחבר של קבע.
נווה־שלום הוא מיזוג של קיבוץ וכפר. חדר־האוכל משותף. האסיפה קובעת

את עקרונות הישוב. אי־אפשר להקים במקום מיפעל פרטי, אולם ניתן לרכוש
מכונית ולצייד את הבית בבל מה שרוצים.
הבילויים המשותפים נוטים לכיוון הפוליטי, אסיפות, שיחות ודיונים. לוח־המודעות
המקומי מלא במודעות מהסוג הזה. :תבר־כנסת נכבד, איפה ישנת
הלילה? 46 תושבי ערב־אל־חוואלר ישנו הלילה כחוץ. אחרי שבתיהם נהרסו.״
את סאמרהיל. בית״הספר החופשי באנגלית תקפו בטענה שהוא מתאים
לילדי עשירים בלבד, שאץ זה אלא נסיון — מוצלח אומנם — לשכנע את
המשוכנעים.
יש המבקרים בטענה זו ממש את תושבי נווה־שלומ קומץ יהודים הקיפו את
עצמם בכמה שכנים ערבית כדגל של שלום ורצון טוב.
״אכן, יש בישוב הזה נסיץ להשקיט את המצפון היהודי. הגה. אנחנו עושים
משהו למען האחווה משמע, אנחנו יהודים טובים ואין לנו כל חלק במה שקורה
במדינת״ אומרת אטי אדלונד, מורת ארבע שנים בנווזדשלום.
.בעצת הגבורה האמיתית שלנו היא בהאחזותנו במקום, ממש בציפורניים.
רק לפני חמש שנים חובתו לרשת החשמל והמית גם החיים הנפשיים קשים
ומעייפים.
״רבים מהערבים מגיעים לכאן עם ריגשות־קיפות תוצר של העבר. כך קורה
שאם מישהו לא נבחר לתפקיד מסויית הוא מייד טוען שהדבר נובע מסיבה אחת:

לאומיותו׳.
ך* יחסים בינינו עדינית שבירית תמיד צריך להתחשב ״,אומרת אטי.
1 1/ /״אם אני מארגנת ערב־שירת אני מקפידה שלא לבחור שירים לאומניית
ביום־העצמאות אנחנו מארגנים חגיגה צנועה. אני שמתה ביום הזה, אבל מודעת
לעובדה שהערבים אינם מאושרים. לכן אני חוגגת אך עושה זאת בצינעה. כדי
שלא לפגוע בהת
.כי זה יסוד החיים כאן: כל אחד מודע לזהותו הלאומית ומבין את בעיותיו
הלאומיות של הצד האחר.״
אטי נשואה לקורי אדלונד. שוודי. בשוודיה טלדו ילדיהם. כשרצו לעקור
לארץ. החליטו להשתקע בנווה־שלות הרחק מכל רבב של אווירה גיזענית.
הוריה של אטי כעסו .״מוטב שתישארי בשוודיה מאשר תגורי במקום ההוא.״
אמרו.
חו, באמת, אחת מבעיותיה המרכזיות של נווודשלות חוסר־האפשרות להינתק
מהחיים החיצוניים ולחיות בשלווה את חייהם־שלהם.
אליאם עירי. בן הכפר פקיעין, למד חינוך ובלשנות אנגלית באוניברסיטה
העברית. הדריך בבית״הספר לשלוט ולאנדלאט, כמעט בלי שהרגיש, הפך לחבר
נווה״שלום. לפני שנה וחצי נבחר כמזכיר הכפר.
״במילחמודהלבנון היתר, כאן פעילות קדחתנית׳ הוא אומר .״ערכנו הרבה
סדנאות, הרבינו להתווכח. בדרך־כלל אנחנו מנסים להעלות את גקודות-החיכוך,
מפני שרק שיחות יכולות לתחם להבנה. אבל לפעמים זה קשה ומפחיד, והרי
צריך לחיות גם את חיי היום־יום, בלי אידיאולוגיות סבוכות. כך קורה שאנחנו
מחליטים לדחות ויכוחים מסויימית לדון בהם מאוחר יותר, כדי שנוכל להירגע
ולחיות חיים נורמאליים׳

כתבה: שרד, ליבומ״; .צילם: ציד; עפדיד-יי 3 5

״לא על מקום כזה חלמתי!״ —
(המשך מעמוד )35
שיסייע לנו להתחיל בבניית בית־הספר לשלום
— אני עוזב את המקום.״
האיום, מסתבר, פעל את פעולתו.
״אחרי כמה חודשים הגיעה לנווה־שלום
המישפחה הישראלית הראשונה, ושווייצים
עשירים תרמו לנו כסף לבניית השרותים של
בית־הספר.
״לאט־לאט המקום התפתח. היום הוא כבר לא
נמצא בסכנת־קיום. אלא שנווה־שלום של היום
שונה מהרעיון המקורי. לא על מקום כזה חלמתי.
״הישראלים שמגיעים לכפר מתעניינים רק
בסיכסוך הישראלי־ערבי, לכן גרים שם רק
יהודים וערבים. שאר קבוצות־המתח אינן מיוצגות
בנווה־שלום.
״גם הרעיון הרוחני לא התגשם. תושבי
נווה־שלום הם אתיאיסטים או אגנוסטים, ואין
להם כל עניין בדת. בעוד חודשיים יתחילו לבנות
שם את בית־הדומיה. רק בדומיה מוחלטת אפשר
לחוות את אלוהים. אל הבית הזה יבואו בני
שלושת הדתות כדי להתייחד עם האל, לשתוק
אליו או להתפלל. אני מקווה שזה יהיה הצעד
הראשון לקראת רוחניותו של המקום.״
האב ברונו הוסאר נולד בקאהיר לפני 76
שנים. אביו היה יהודי־הונגרי, אזרח איטליה,
מנהל הסניף הקאהירי של חברת־ביטוח איטלקית.
אמו היתה יהודיה־צרפתיה. הוסאר למד
בבית־ספר איטלקי בקאהיר. אנגלית, צרפתית,
איטלקית וערבית היו שפות־הדיבור שלו.
כשהיה בן 18 אביו נפטר והוא נסע עם אמו
לפאריס. שם התחלתי לשאול את עצמי שאלות
שונות,״ הוא אומר .״מי זה אלוהים? האם הוא
קיים? ואם כן — מה עליי לעשות? קראתי
ספרים רבין ושוחחתי עם בני דתות שונות. אולם
הקפדתי להתרחק מכוהני־דת, שכן חששתי כי
יכרכו סביבי את רשת אמונתם, ולא יניחו לי
לבחור בעצמי את הדת המתאימה לי.
״בינתיים נרשמתי לטכניון וסיימתי את לימודיי
כמהנדס מטאורולוגיה. באותו זמן ממש
החלטתי להצטרף לכנסיה הקתולית. לא היה לי
כל עניין ביהדות. מעולם לא קיבלתי חינוך יהודי,
והיהדות היתה רחוקה מהשקפת־העולם שלי.״
יהדות בממזר
^ משךשבע שנים עבד הוסאר כמהנדסת
בניין דווקא. בסתר־ליבו חלם להצטרף
למינזר, אלא שהיה עליו לפרנס את אמו, והוא
נאלץ לדחוק את חלומו.
ואז פרצה מילחמת־העולם השניה. צרפת
נכבשה על־ידי הגרמנים. הוסאר, אמו ואחותו
ברחו לדרום־צרפת. אחיו הצטרף לחיל־האוויר
של דה־גול. ונהרג בתאונת־מטוס מעל לונדון.
״כשתמה המילחמה החלטתי להגשים חלום
ישן ״,אומר הוסאר .״אחותי, שגדלה בינתיים,
התחילה לפרנס את אמנו. ואני, שרציתי לעבוד
את האל בלי כל מיגבלות, בצורה מושלמת,
יכולתי להצטרף למינזר.״
הוסר הצטרף למיסדר הדומיניקנים .״הם היו
הנאורים ביותר, העניקו חשבות רבה ללימודים
והשכילו למצוא את האיזון הנכון בין הרוחניות
לפעלתנות מעשית.
״במשך שבע שנים חייתי במינזר בפאריס. שם,
לראשונה בחיי, התחלתי להתעניין ביהדות.
קראתי את התנ״ך וחקרתי את ההיסטוריה
והפילוסופיה היהודית. כשסיימתי את תקופת לימודיי
נשלחתי לישראל כדי לייסד כאן מכון
־1לימודי היהדות, כדוגמת המכון הדומיניקני
׳׳תודי האיסלאם בקאהיר.
־תי להקים את המכון בירושלים. אולם
־ה עליי להמתין שש שנים ביפו, עד
.״ברתי־ על כל הקשיים שהציבו בפניי הן
הרבנים והן אנשי-הכמורה. אלה גם אלה ראו בי
יצור תימהוני, משוגע ואפילו טיפש.״
ב־ 1960 נפתח המכון הדומיניקני ללימודי
היהדות בבניין השייך למיסדר הלזריסטים,
ברחוב אגרון בירושלים.
שלושה נזירים דומיניקנים, מלבד הוסאר,
מתגוררים במכון: מרסל דיבואה, מרצה
לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, ז׳ק פונטיין,
מדריך־צליינים, גבריאל גרוסמן, חוקר, המתרכז
במחקר השורשים היהודיים של הנצרות.
ב־ 1966 זכה הוסאר באזרחות ישראלית, לפנים
משורת הדין, אחרי שהביא לקבלת המיסמך
היהודי ב״מועצה האקומנית ותיקן ״.2המיסמך
מטהר את היהודים מרצח ישוע ומנסה לתקן עוולות
שעוולה נגדם הכנסיה.
ואז, כשנדמה שתמו הרעיונות, הגה האב
הוסאר את נווה־שלום. היום הוא שוהה בנווה־שלום
יומיים בכל שבוע.

שידור מאחזר׳ המירקע
מיכתב מיפה
יואש אלרואי, מנהל מחלקת־הספורט של
הטלוויזיה, קיבל השבוע מיכתב־נזיפה מאורי
מורת, מנכ״ל־הרשות. פורת, שצפה בשידור
הישיר, שהעבירה הטלוויזיה ממישחק־הכדורסל
שבין מכבי תל־אביב להפועל תל־אביב, נדהם
לשמוע את אנשי הטלוויזיה משבחים דווקא את
שידורי־הספורט של גלי־צה״ל.
התחנה הצבאית נכנסה, מאז תחילת עונת־הכדורסל,
למירוץ־השידורים, והיא משדרת שידורים
ישירים מן המיגרשים השונים בכל פעם
שמתקיימים מישחקי־ליגה. כך העבירו בגל״ץ
את כל שלושת המישחקים בין קבוצות מכבי

קיברו כרטיסים
חברים במליאת רשות־השידור כועסים.
חלקם לא קיבלו כרטיסי־הזמנה לתחרות
קדם־האירוויזיון, שהתקיימה בשבוע שעבר
בתל־אביב. גם מכובדים אחרים מן הרשות,
שקיבלו כרטיסים, מצאו שמקומותיהם
רחוקים, ושאי־אפשר לראות מהם את הבימה.
דויד אדמון, חבר הוועד־המנהל ויו״ר
חבר־השופטים בתחרות, ישב במקום טוב,
ביחד עם השופטים האחרים. מיכה ינון,
יו״ר־הרשות, ישב במקום המכובד ביותר, ביחד
עם רעייתו וזוג חברים טובים, דתיים גם
הם. לעומתם קיבלו חברים אחרים מן הוועד־המנהל
שאול עמור, ישראל פלג ו־קריאל(״דוש״)
גרמש — מקומות רחוקים
ולא טובים.
ירד ינון
כשראה ארמון את חבריו לוועד, דאג למי
שביקש, קיבל
הושיב אותם במקומות טובים יותר.
בירור שנערך אחרי המופע העלה שאת כרטיסי־ההזמנה חילקה מרצדם, מזכירתו של ינון,
לפי הוראותיו. חברי־מליאה, שלא התקשרו לבקש כרטיסים, פשוט לא קיבלו.
גופים מיסחריים שונים, שרצו לתת חסות
למיבצע, ממתינים להחלטה שתתקבל בימים
הקרובים, מייד עם שובו לארץ של מפקד התחנה־הצבאית.

בתוככי
הרשות
הנשטרים אינם מרוצים
מנהל־מחלקה אלרואי שיבח והפועל. בין רשות־השידור וגל״ץ אין הרבה
שיתוף־פעולה, והם מתחרים ביניהם. לכן היה
מנכ״ל־הרשות מופתע מן ההערה.

מאחורי המיקרופון
תרומה רא ש 11ה
את התרומה הראשונה לשירותרום נתן
מרדכי פחם, שוער הטלוויזיה הלימודית. פחם
פגש את יוסי עוזרד, איש גל״ץ, שבא לתאם
עניינים עם הטלוויזיה הלימודית ביחס לשיתוף־
פעולה בשירותרום. הוא נתן לו מייד 50 שקלים,
שהם, לפי דבריו 10 ,שקלים עבור כל נכד שלו.
השירותרום ישודר ב־ 30 באפריל, ב־ 2בצה־ריים,
ויימשך 24 שעות. באותו הערב תופיע
בפארק־הירקון להקת סנטאנה, ואנשי גל״ץ
מקיימים משא־ומתן עם ראשי־הלהקה, מתוך
מגמה לקבל מהם כתרומה אפשרות לשדר
קטעים חיים מן המופע, ולקבל כתרומה אפשרות
להקליט את כל המופע ולשדרו בגל־ץ. כדי
לשכנע את האמנים הזרים, נשלח אליהם חומר
כתוב על מיבצע השירותרום, שאותו טרחו
ותירגמו לאנגלית.
בגל־ץ עובדים במרץ על יום־השידורים המיוחד,
ובינתיים נשלחו 900 אלף מיכתבים לבתי־עסק
שונים בבקשת תרומה. השנה תהיה הפעם
הראשונה שהתרומות ימויינו, לפני השידור, על־ידי
מחשב.

הפירסוסת תסטר

אנשי אגף־התקציבים של מישרד־האוצר
מבקרים ביום הרביעי השבוע ברשות־השידור.
מאז נפתחו אולפני־הרדיו החדשים בחוטי־ירו־שלים,
בניין הסמוך לבניין הטלוויזיה, יש לשם

וכי יושם דגש מיוחד על העובדים ורווחתם. פורת
אמר את הדברים בישיבה מיוחדת, שבה נדונו
תוכניות הטלוויזיה לשנת־הכספים הקרובה.
תקציב הרשות גרל באופן רציני, מ־ 52 מיליון
דולר, בשנה שעברה, ל־ 134 מיליון השנה. הדבר
יאפשר להפיק יותר תוכניות מקוריות.
אחת הבעיות המרכזיות בהפקות המקוריות
היתה, עד היום, חוסר בכותבים טובים. הסיבה
העיקרית היתה שהרשות שילמה מחיר זעום
לתסריטים. השנה, כך הבטיחו, ישתפר המצב
באופן ניכר.
תוכנית־השידורים החדשה התאפשרה במיוחד
בגלל שיתוף־פעולה מצויין בין יוסי צמח, מני

בעיקבות השערוריה שליוותה את שידור
מישחק־הגביע מלוזאן, תבוטל, כנראה, חסות של
גופים מיסחריים למיבצע של גל״ץ בפסח.
עובדת־רווחה הראל
נסיעתו של השדר אלי ישראלי עם טכנאי מההתחלה ללוזאן אופשרה בעזרת חברת גלי. התנאי היה
ששם החברה יוזכר בעת השידור. הדבר נודע,
עלייה לרגל מכל מישררי־הממשלה. האורחים
הל חטיבת־התוכניות וסגן־מנהל־הטלוויזיה, לבין
וגרם לשערוריה שבה היה מעורב גם הרמטכ״ל,
מסיירים תחילה באולפני קוללישראל ואחר־כך

יוחנן צנגן, האחראי על הכספים ברשות.
שהורה שלא לשדר את שם החברה.
עוברים לבניין הטלוויזיה.
הפעולה הממשית הראשונה למען רווחתו של
גלי־צה״ל מתכננים מיבצע מיוחד לחג־הפסח.
מחלקת ההנדסה של התחנה בנתה קרון מיוחד • ,אנשי צמרת מישטרת־ישראל, שהיתה בביקור העובד תהיה מוסד חדש: עובדת־רווחה. ירדנה
הקודם, לא היו מרוצים מן הסיור בטלוויזיה.
הראל, הדוברת הנאה והסימפטית של רשות־הכולל
אולפן מושלם על כל מרכיביו והציוד
מכולה לעומת ביקורם ברדיו, שם אירח אותם גידעון
השידור בארבע השנים האחרונות, תעזוב בסוף
האלקטרוני שלו, וגנרטור. הקרון הוא
לב־ארי, מנהל־הרדיו, באופן אישי, והראה להם
החודש את תפקידה, ותעבור לעסוק בענייני־גדולה,
שלצה״ל לא היה שימוש בה, והיא הועברה
את פלאות האולפנים החדשים, לא היה לאנשי-
רווחה של העובדים. תפקיד זה לא היה קיים עד
לשימוש התחנה הצבאית.
הטלוויזיה זמן להקדיש לשוטרים הכבודים, והם
כה ברשות, והראל תבנה אותו מן ההתחלה.
נחמן שי, מפקד התחנה, הציע שהקרון יסע
היו מאוכזבים.
הדוברת החדשה של הרשות היא שרי
ברחבי הארץ ויזום מיבצע לעידוד תיירות־פנים.
צימרמן. היא היתה עד עכשיו עוזרת של ח״כ שבד הקרון יבקר בימי חול״המועד בטבריה, חיפה רווחת ה
אורה נמיר, ועזרה לה גם בעבודתה היו״ר ועדת־ואילת,
וישדר תוכניות־מוסיקה וראיונות. עורכי־העבודה־והרווחה
של הכנסת.
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור, הכריז
המיבצע הם דודו דיין וארז טל, והמפיק הוא
השבוע שהשנה הקרובה תהיה שנת־הטלוויזיה, עגת סדגדסטי
גידי סער.

תפנית בפרשת יערי־גרנות: חחה יער
מצאה עדת־ראייה הטוענת שראתה את
אביבה גרנות הולמת בקורבן בליל־הרצח

ס נט סקירה, זונה ונרקומנית בת
,40 מצאה את עצמה לפתע
ככוכבת החדשה של מישפט יערי־גרנות.
אנט, זונה ותיקה, שמנמונת,
נמוכת־קומה ובעלת שיער מחומצן,
נשפטה לפני חודשיים למאסר על
עבירת־סמים, וכך הפכה לתיקוותה
האחרונה של חווה יערי.
בכלא פגשה אנט את אביבה גרנות.
היא הביטה בה רקות ספורות וזיכרון
נשכח חלף במוחה. היא נזכרה לפתע כי
כבר ראתה את אביבה קודם לכן.
היא זכרה כי היה זה לפני יותר משנתיים,
כאשר בערב חורף אחד, בש־

למישטרה ולספר מה שראתה. היא
היתה נרקומנית, וחששה מכל מגע עם
המישטרה.
אחרי שזיהתה אנט את אביבה
בכלא, היא סיפרה את סיפורה לחווה
יערי. נקל לשער את התרגשותה של
חווה. בעדותה בביודהמישפט טענה
חווה כי מלה מלבסקי המנוחה ניסתה
כמה פעמים להימלט מתוך המכונית
הלבנה, לאחר שאביבה היכתה אותה
מאחור. היא סיפרה כי לפני תחנת־הדלק
שליד מלון מנדרין עשתה
התיירת ניסיון ראשון לברוח, ואביבה
מנעה זאת בעדה.

פגשה בכלל את התיירת ביום המיקרה.
היא טענה כי אומנם קבעה איתה
פגישה, אך היא איחרה לבוא והתיירת
כבר לא היתה שם כאשר הגיעה.
לאחר כמעט שנה, כאשר נעצרה
יערי בדרכה לירושלים, חזרה בתחילה
על גירסתה זו.
אבל כאשר שמעה מפי חדד כי
גרנות נחקרה ואמרה שחווה התוודתה
לפניה שביצעה את הרצח, שינתה יערי
את גירסתה. היא התרגזה על חברתה
הטובה שבגדה בה, ואמרה לחוקרים:
״מה זאת אומרת אני התוודיתי בפניה?
היא היתה איתי במקום!״
יומיים אחר כך שיחזרו יערי וגרנות
את המיקרה, על פי גירסותיהן. למחרת
הופגשו השתיים בעימות הדרמאתי,
שבו התחבאה יערי מתחת השולחן, בכתה
וייבבה.
מאז אותו עימות התגבשו שתי גיר-
סות. זו של יערי, המספרת כי התיירת
ניסתה לקפוץ מהמכונית, בעוד גרנות
מחזיקה בה ומכה בראשה במערוך,
וגירסתה של גרנות, על פיה יערי יצאה
כדי לנקות את השימשה, הוציאה מערוך
משרוולה, היכתה בראשה של
התיירת ואחר כך דרסה את הגופה
במכונית.
על גירסות אלה חזרו שתי הנאשמות
גם בבית־המישפט, בשינויים קטנים.
אף אחת מהן לא חזרה לגירסה
הראשונה, על פיה כלל לא נפגשה עם
התיירת. מרוב הגירסות של יערי,
כמעט התבלבלו סניגוריה, הד״ר עדנה
קפלן ודרור מקרין. כדי להבטיח את
עצמם, החתימו לקראת סוף המישפט
את חווה יערי על גירסתה, תשובה לאחר
תשובה.
אלא שגם תרגיל ההחתמה לא הצליח.
התובעת, פנינה דבורין, הצליחה
להפריך את שקריה של יערי על דוכן־
העדים, כאשר הציגה לפניה את צילום
המציבה של אביה. אז התגלה כי יערי
שיקרה גם בפרט זה, וכי האב מת בעצם
שנה לפני התאריך שבו נקבה יערי.
באחת מעדויותיה הרבות, הרימה
יערי את ראשה לשמיים ואמרה :״לוא

אסירה יערי
גירסות בלי סוף
ווה־תירצה, והיא כל הזמן מנסה לטהר
את עצמה. היא לא משלימה עם הרשעתה
ברצח,״ סיפרה אשה שפגשה את
יערי בכלא. והנה, כאילו יד אלוהים
היתה בדבר, הגיעה אנט סקירה לנווה-
תירצה וסיפרה את סיפורה ליערי.
מאותו רגע לא שקטה יערי. היא
חשבה על כל אפשרות וכל דרך כדי
להביא את עדותה של אנט לפני בית־המישפט,
כדי שזה יזכה אותה בעיר־עור.
היא רצתה לקבל תצהיר מפיה של

אסירה גרנות

לא תבוא לעירעור
עה 6בערך, הלכה לתחנת־הדלק שליד
מלון מנדרין, כדי לקנות סיגריות.
אחרי שקנתה את הסיגריות, חזרה אנט
לאיטה לחולות תל־ברוך, שם עבדה
בזנות. לפניה ראתה מכונית לבנה,
חונה.
לפתע נפתחו שתי הדלתות הקידס־יות
של המכונית ושתי נשים ירדו ממנה
בריצה. אחת הנשים היתה נמוכה
ורזה והשניה שמנה מאוד, בנעלי־בית
ומישקפיים גדולים. האשה השמנה אחזה
בידה מכשיר ורדפה אחרי הצנומה.
אנט ראתה כיצד השיגה השמנה את
הנמוכה, הלמה בראשה״במכשיר שבו
החזיקה, ואחר־כך משכה אותה בחזרה
למכונית.

,היא הימה
איתי!״
^ בר באותו ערב שמעה אנט מח־ברותיה
לעבודה על מיקרה״רצח
שאירע במקום, ועל מישטרה והאבר
בולנסים. אבל היא חששה ללכת

אחר כך קפצה התיירת מהמכונית,
נפגעה בראשה מסלע, ואביבה החזירה
אותה לתוך המכונית.
בית־המישפט האמין לגירסתה של
חווה כי התיירת אומנם ניסתה לברוח
מהמכונית, אבל לא קבע מי משתי הנאשמות
הלמה בראשה במערוך.
אם נכונה גירסתה של אנט, הרי
שאביבה היא שנהגה במכונית בליל הרצח,
מכיוון שהיא ירדה מהדלת הקיר־מית.
אבל לפי גירסת שתי הנאשמות
בבית־המישפט, היתה זו חווה שנהגה
במכונית. יש רק גירסה אחת של חווה,
ממש בין העדויות הראשונות שמסרה,
בה סיפרה כי אביבה לקחה את המכונית
ממנה בשעה ,5השאירה אותה
ישנה בדירתה ונסעה. על פי גירסה זו,
ביצעה אביבה את הרצח בעצמה, כאשר
היא נוהגת במכוניתה של חווה.
יערי הירבתה למסור עדויות לחוק־ריה
ונתנה גירסות שונות ומשונות,
שסתרו זו את זו. בעדותה הראשונה,
שנגבתה על״ידי פקד מישל חדד ימים
ספורים לאחר הרצח, הכחישה יערי כי

פרקליטה חנוד
עדיין מעיינת
רק היה מישהו שראה את מה שקרה,
והוא היה בא ומספר!״
בעת המישפט לא נמצא עד כזה, והשופטים
חרצו את הדין על פי העדויות
שהיו לפניהם. הם הרשיעו את שתי
הנאשמות ברצח בכוונה תחילה. הם
מצאו כי השתיים תיכננו את הרצח
יחדיו, ועל כן אין זה משנה מי מהן
הלמה בראשה של המנוחה.
טיפוס גבולי
יא איננה רוצחת רגילה, היא
שונה מהבחורות הכלואות מ־

העדה, בו תספר את סיפורה במלואו.
אולם סניגוריה של יערי היו זהירים
מאוד. הם הסבירו לה כי לאחר כל
גירסותיה יהיה קשה לבוא ולטעון
בשלב העירעור כי היא לא היתה כלל
במקום הרצח. אבל יערי התעקשה. היא
השתמשה בשרותיו של עורך־דין ירושלמי,
שבא לכלא וגבה תצהיר מאנט.
אנט גם הבטיחה לעבור בריקה במכו־נת־אמת.
יערי
התייעצה בכל מי שפגשה
בכלא. מאחר שגישת סניגוריה לא
נראתה לה מעודדת, חיפשה מישהו
אחר שיתמוך בגירסתה החדשה. עם
בעלה, אהוד, לא יכלה להתייעץ, מכי
וון
שלאחר פסק־הדין המרשיע, החלו
בין השניים דיונים בבית הדין הרבני
לגט. בגלל דיונים אלה התקררו היחסים
בין חווה ובעלה עד שנותקו כמעט.
אהוד אינו מבקר אותה בכלא זה
זמן מה, רק הילדים באים לביקורים.
כאשר פגשה יערי בכלא את עורכת־הדין
קצוצת־השיער כרמלה חנוך, היא
ביקשה ממנה לקרוא את התיק.
חנוך היא סניגורית ותיקה. היא א־שה
קטנה ואמיצה, הידועה כמי שנלחמה
חזק עבור לקוחותיה. יערי האיצה
בה לעבור על החומר בתיק ולראות אם
יש מקום להשתמש בתצהירה של אנט
סקירה בעירעור.
יערי שלחה מיכתב לסניגוריה, וביקשה
מהם לאפשר לכרמלה חנוך לעיין
בתיקה. המצב כרגע הוא שכרמלה
חנוך שוקלת את העניין. רק לאחר שתקרא
את כל אלפי דפי הפרוטוקול
והמיסמכים שבתיק, תחליט מה עמדתה
בנידון.
מישפטנים אומרים כי תפנית קיצונית
כזאת בתיק־רצח היא מטורפת.
ואומנם, אחת האפשרויות הנידונות
כרגע היא לבקש מחדש את בדיקתה
של יערי בידי פסיכיאטר, כדי לוודא
שנפשה לא התערערה בעת המישפט
ולאחר מתן פסק־הדין. הפסיכיאטר,
הפרופסור שמואל טיאנו, שבדק את
יערי לקראת המישפט, קבע כבר אז כי
היא טיפוס גבולי, וכי היא סובלת מתופעות
סכיזופרניות קשות.
בעוד יערי סוערת וגועשת, נראה כי
חברתה לספסל־הנאשמים, אביבה גרנות,
השלימה עם גורלה. היא אומנם
עירערה על הרשעתה, ועורכי־דינה
נתן וחיים קנת מכינים את העירעור,
אולם נראה כי היא תבקש שלא להופיע
בכלל בבית־המישפט בזמן העירעור,
וכי זה יתנהל בהיעדרה.
בשלב זה טרם נקבע מועד לעיר־עור.
אנט סקירה טרם עברה בדיקה
במכונת־אמת, ועורכת־הדין כרמלה חנוך
טרם הביעה את הסכמתה לקבל את
העירעור ולטפל בתיק. אבל אצל חווה
יערי הכל יתכן, והיא עלולה להפתיע
בכל רגע, בכל עניין, בכל נושא.
י אללד, א אן 3 7

— ״אני יהודיה, אמריקאית. ישו־אליתד
(המשך מעמוד )29
נישואי־תערובת זה משהו מאוד
גרוע, זה כמו לעזוב את היהדות. אני
לא יכולה להגיד כלום על אלה שירדו,
כי גם אמא שלי עשתה את זה ואני גרה
בגולה. חוץ מזה אנשים באמריקה יותר
דתיים מאשר פה. אני מתכוונת
לממוצע. אני דתית במידה מסויימת,
בדברים מסויימים. יש דברים שלא
הייתי שומרת אילו הייתי גרה פה.

אני לא יודעת מה יהיה, קודם כל
אני רוצה לסיים את הלימודים. אני
לומדת מיסחר ואופנה, ואני עובדת
ומתכוונת להתפתח.

• את רוצה להיות עשירה?

זו לא המטרה העיקרית, אבל אני
רוצה שיהיה לי מאור נוח, זה מאוד
חשוב לי כי כך גדלתי, אבל זה לא
הדבר הכי חשוב.

• כמו מה?

• ככה גם החברות שלך?
הרוב. כך אני מרגישה עכשיו, אני
לא יודעת מה יהיה בעתיד. עד עכשיו
לא פגשתי גבר שארצה לשבור את
הבתולין שלי איתו. אם אהיה בת ,25
אולי זה כבר לא יהיה חשוב, אבל
עכשיו אני עוד צעירה.

• ומה אומר הגבר?

יש אחד עכשיו.

• וזה עניין?

אני לא רוצה שיהיה סכס בינתיים.
אני יודעת שזה חשוב, אבל כרגע אני
לא סומכת על אף אחד. אני רוצה
לחכות, אני עדיין צעירה, עוד לא מוכנה.
היה
לי חבר קודם, כשהייתי בת .18
כשאת גדלה בישיבה זה לא כל־כן־
חשוב. לאף אחד אין חיי־מין. שם זה לא
כמו פה. אף אחר לא מעשן, לא עושים
כלום. לא מחזיקים ידיים בציבור. בית־הספר
מאוד שומר.

כשרות, אני לא יוצאת לבלות בימי
שישי בערב. אנחנו עושים קידוש כל
שבת.

• את הולכת לבית־כנסת?

לפעמים.

• טעם היית יותר דתית?

• ומה קרה?

בבית־ספר כל הילדים דתיים ואנחנו
יותר קרובים לדת. רוב החברים שלי
הם שומרי־שבת, וזה דבר מאוד רגיל.

• אבל לומדים יחד בנים
ובנות?
כן, חוץ מכמה נושאים שמפרידים.

הידיעההיתה נוזבת.בשיחהטלפוניתגירה
שלמתמוסא״ו: קניתי רק חובות וחותמות ־
*^ילו סיים שלמה מוסאייף את
בית־הספר היסודי, יתכן שהעולם
לא היה שומע עליו אי־פעם. הוא היה
הולך לישיבה, ואולי גם לאוניברסיטה,
הופך למומחה למדעי־היהדות או לרב
גדול בתורה, כפי שרצה אביו.
אולם שלמה מוסאייף לא סיים את
בית־הספר היסודי, וגם לא הלך לישיבה,
ועל כן הוא כיום מולטי־מיליונר,
סוחר־תכשיטים בעל שם, שהתפרסם
השבוע בעולם כולו בגלל קניית״ענק
מעזבונם של הדוכס והדוכסית של
וינדזור.
בארץ פורסם כאילו קנה במחיר של
שישה מיליון דולר תכשיטים של הדו־׳
כסית, שקנה לה בעלה, המלך הבריטי
אדוארד ה־ — 8האיש שוויתר בסוף

שנדרש, אחרי שהתחרו עליהם בצורה
היסטרית כוכבים כמו ליז טיילור וג׳ון
קולינס.
מוסאייף אכן קנה פריטים בשישה
מיליון דולר — אך דווקא מעזבונו של
הבעל. הוא קנה חרבות עתיקות וחותמות
מאוספו של הדוכס המנוח.
מיהו הישראלי האלמוני עד־כה שהפך
לפתע לדמות בינלאומית?

**ץ למה מוסאייף הוא אחד מ־11
ילדיו של רחביה מוסאייף, כיום
בן ,96 בן מישפחה בוכארית עתיקה.

• אמא שלך אי־טעם אמרה
לך להישאר בתולה יעד
החתונה?
• כסף זו לא אחת הסיבות
שבגללן את לא באה לגור כאן?
אולי זה חלק מהסיבות, כי בישראל
יותר קשה, אבל יש דברים אחרים
חשובים כאן. כשאני פה הדברים יותר
קלים. ניו־יורק זה רק לרוץ, לעשות
הכל, זה שיגעון. פה אתה יותר נינוח,
ואם אחיה פה יהיו דברים אחרים שיהיו
לי חשובים.

• את תצה לעשות קתירה?

כן. אני מתחילה עכשיו וזה מה
שאני רוצה לעשות בעתיד.

• ומה יקרה אם בעלך לא יתן
לך לעבוד?

אני מקווה שאתחתן עם מישהו
שלא יהיה כזה, אני לא חושבת
שאתחתן עם מישהו שלא יתן לי
לעבוד.

• י ש לאמא שלך חברות
שיושבות בבית ולא עובדות?

כן, אלה נשים שנושמות דרך הבעל.
אני לא רוצה להיות תלויה במישהו. גם
עכשיו אני עוברת קשה ועושה יותר
כסף מכל חברה אחרת שלי, ואני תלויה
בהוריי פחות מכל אחד אחר. גס בעתיד
אני לא רואה את עצמי תלויה בגבר. אם
גבר יכול לעבור — גם אשה יכולה.

•י כו ל להיות מצב שאת
תעבדי והגבר יעשה כביסה?

לא איכפת לי, אבל זה מצב נדיר.
אני רוצה מצב שאם יש ילדים אני
אוכל לקחת חופש לכמה חודשים
ולחזור לעבוד.

• שהדברים לא יהיו תלויים רקבה יורדת אברהם בזזו!ז תל־אביב
.אני עושה כסף יותר מחברותיי...״

• כשאת תאה את היהודים
החרדים, את מרגישה שאתם
שייכים לאותה אומה?
אני מרגישה שכן, אני לא יודעת
איך הם מרגישים. הם פנאטים.

• את מרגישה שיש לך יותר
משרתך איתם מאשר עם גוי?
יש עבר משותף ויש התורה.

• אבל בחיי היום־יום, מה זה
משנה?
זה משנה. בדברים מלאכותיים יש
יותר משותף עם הגוי, אבל בהיסטוריה
יש יותר משותף עם החרדים. הם נעשו
כאלה כי הם גרו במקום מסויים ואנחנו
במקום אחר.

• יש לך סימטטיה אליהם?
הם שמחים בדרך שהם חיים.

• אבל הם שונאים את
ישראל.
אני לא חושבת שיש הרבה כאלה.
יש כאלה, ולאלה אני לא יודעת מה
לומר. אני חושבת שזה לא נכון, אני לא
יכולה להבין איך הם יכולים להרגיש
ככה.

• יש סיכוי שתתחתני עם
אחד כזה?
אני לא חושבת שאהיה אי־פעם
חוזרת בתשובה. לא קל להשפיע עליי.

• איך את תאה את החיים
שלד בעתיד?

אני חושבת שצריך להיות שיוויון.
אמא שלי עובדת יותר קשה, כי היא
במישרד עד 6בערב, וכשהיא חוזרת
הביתה היא צריכה לשבור את הראש
מה להכין לארוחת־הערב.

• וזה מצב בסדר?

כן, כי כך כולם חיים וכך הם גדלו.

• את לא טנימיסטית?

אני חצי. מה שאמרתי קודם זה
בסרר לגבי המישפחה שלי. בעתיד אני
לא חושבת שזה בסדר. הוריי גדלו ככה.
בהתחלה אבא לא רצה שאמא תצא
לעבוד ועכשיו זו מעין פשרה.

• המישטחה שלך לא תהיה כה אני מקווה שלא, אבל אני לא
יודעת, כי גברים כאלה לא מסתובבים
הרבה.

• ה חברים שלך חושבים
כמוך?
כך הם אומרים, אבל אני לא יודעת
כמה הם רציניים בעניין הזה. אני לא
יודעת מה יהיה כשזה יגיע למעשה.

היא אומרת שהיא מאוד מודרנית,
אבל היא מאוד שמרנית. אני לא
חושבת שהיא תשמח אם היא תגלה
שלא חיכיתי עד החתונה.

• היא סומכת עלייך?
כן, אין סיבה שלא.

• א ת רצית הטעם לבוא
לחומש בישראל?

• והיא לא עשתה בעיות?

• הי א ידעה שאת באה
לטגוש חבר?
כן, אבל זו לא הסיבה.

• א ת יודעת שאילו היית
גרה טה הכל היה אחרת?
כן, אני יודעת. זה משנה מה אנשים
סביבך מאמינים וחושבים. רוב החברים
שלי חושבים לחכות עם חיי־המץ עד
החתונה. הסביבה מאוד משפיעה.

• איך מסתכלים אצלכם על
חברה שהיא כבר לא בתולה?
לפני שנתיים לא הייתי מבינה.
עכשיו כן. אם היא רוצה — שתעשה.
בשבילי זו לא החלטה נכונה עכשיו.
ריגשית אני עוד לא מוכנה לזה.

• א ת מדברת על זה עם
החברים שלך?

שנות ה־ 30 על כס־המלוכה כדי
לשאתה לאשה. היא היתה אז גרושה
אמריקאית בשם וולים סימפסון. כפרס-
תנחומים זכה בתואר ״הדוכס של וינד־זור״
,וחי עם אשתו באושר ובעושר
במשך עשרות שנים, עד שנפטר הוא,
והיא אחריו.
עם מותה הועמדו תכשיטיה למכירה
פומבית 306 .הפריטים הכניסו
סכום של 50 מיליון דולר, שאותו תרמה
הדוכסית בצוואתה למכון המחקר
הרפואי הצרפתי על שם לואי פסטר,
למען חקר מחלת־האיידס. לפי הידיעה,
קנה מוסאייף חלק מהתכשיטים האלה
בסכום של שישה מיליון דולר.
בשיחה טלפונית, השבוע, הכחיש
מוסאייף את הסיפור. הוא לא קנה שום
תכשיטים מעזבונה של הדוכסית. כמומחה
לתכשיטים, הגיע למסקנה כי
התכשיטים אינם שווים את המחיר

אביו שלח אותו ללמוד בישיבה, כדי
שיהיה רב מפורסם. האב, איש דתי, הקים
כמה בתי־כנסת בשכונת הבוכא־רים
בירושלים.
האם לא רצתה שבנה יתבזבז בישיבות״
.מכספי משק הבית אספה פרוטה
לפרוטה, ושלחה את הבן לבית־ספר
חילוני. עד שבאחד הימים הגיע הביתה
מיכתב מבית־הספר, שתבע תשלום
שלא שולם, וכך נודע לאב על המיר־מה.
הוא גירש את הבן מן הבית.
שלמה גילה כבר אז תושיה רבה.
הוא רכש מערבי תיבה לציחצוח־נע־ליים,
ישב מתחת לבית אביו בשכונת
רחביה, וקרא בקול גדול :״מוסאייף
מצחצח נעליים! מוסאייף מצחצח נע־*
ליים
הכי טוב!״
זה לא עזר. האב המבוייש לא השלים
עימו.
הבן זייף את גילו והתגיים לחיל־

בוודאי. לפני שנתיים חשבנו שזה
רע. גם לפני חצי שנה. כשאין חבר, את
לא חושבת איך את יכולה בכלל
להתפתות, אבל כשיש חבר אני יכולה
להבין.

• את מדברת עם אמא שלך
עלזה?

זה תלוי. אמרתי לה שעד שאתחתן
אני לא רוצה שיהיו לי יחסים, אבל אני
לא ממש מדברת. פה אנשים לא
מאמינים, אבל אמא שלי יודעת
שבאמריקה זה אחרת עם ילדות
יהודיות.

• ר ה ילדות יהודיות?

כשהולכים לישיבה היי־סקול אתה
מאוד צנוע.

• ואצל לא
אחרת?

יהודים

בטח, זו עובדה ידועה. אף אחד לא
מבין, אבל אנשים מישיבה זה אחרת.

• זה בית־הסטר הכי טוב?

זה בית־ספר טוב וקשה להתקבל
אליו.

• כשאת רואה בעיתון בניו־יורק
כתבות על ישראל, או
בטלוויזיה, את מסתכלת?
בטח, אני רוצה להיות מעודכנת
במה שקורה.

• את קוראת עיתון שם?

• כל יום?

אני עוברת עליו כמעט כל יום, על
ניו־יורק טיימס, או פוסט.

בטלוויזיה?

רואה

• זה שאת בחורה דתית לא
מטריע שיהיה לך חבר?

כן, תמיר.

לא, לכל החברות שלי יש, אין בזה
שום דבר רע.

רוב הזמן, אני מנסה.

• ומה עם סכס?

אף אחד לא יאמין לי, אבל למדתי
שעד החתונה לא עושים כלום.

חדשות

• את יודעת מה קורה?

• טה החדשות זה עניין.

כן, אני יכולה להבין, כי חשוב להם
לדעת מה קורה. כל הזמן קורים דברים.

ליז טיילור וריצ׳ארד ברטון
צריחה היסטרית

(המשך מעמוד )6
קנוניה ציונית, שמטרתה האמיתית
היא.לפלג את הערבים.

נוס וערכאת
^ ולם בטווח הרחוק יותר עשויה
\ £ההתפתחות החדשה להביא דווקא
לתוצאות חיוביות.
האחדות החדשה מחזקת את מנהיגותו
של ערפאת, ואת כוחו של אש״ף.
ערפאת היה ונשאר משוכנע כי העם
הפלסטיני זקוק להסדר מדיני עם ישראל,
שיאפשר את הקמתה של מדינה
פלסטינית לצד ישראל. חיזוק מעמדו
של ערפאת מוכרח להביא, מעבר לשיקולים
טאקטיים מיידיים, לחיזוק העמדה
הזאת.

ערפאת אינו מתכחש לעמדתו
הבסיסית, ומי שמקבל עב־שד
את מנהיגותו, אחרי פילוג
של שנים, יודע שהוא תומך
במנהיג הממשיך לדגול בקו של
השלמה עם ישראל.
ובעיקר: היעד המיידי הוא כינוס
ועידה בינלאומית, בהשתתפות ישראל

שלמה מוסאייך(באמצע) ואבד(משמאל)*
מטבעות שנעלמו למשה דיין

שד1ממע1ו ג1/1ל״
הנוטרים של ממשלת־המנדאט. עם
פרוץ מילחמת־העצמאות התגייס לצבא
החדש ונפצע בראשו באחד הקרבות
על ירושלים. כשהשתפר מצבו,
הוחלט להעבירו הביתה. כשהגיע לשם
במונית, שאל האב במה העניין. כשאמרו
לו כי הביאו את בנו לשם החלמה,
השיב האב :״זוהי טעות בכתובת. אין לי
בן כזה!״
האב היה יבואן פנינים בעל קשרים
עולמיים. פעם ישב בכלא ביפאן בגלל
עסקיו.
מגע מיני פסול

למה הצעיר הכיר צעירה
בשם עליזה, בת מישפחת זומר־ניץ
השכנה. הוא התאהב בעיניה הכחולות.

כן האב. זה טען כי ליהודיה לא
יכולות להיות עיניים כחולות, ועל כן
אין היא יהודיה.
עליזה היא טיפוס לא־רגיל, כמו בעלה.
בנעוריה היתה באצ״ל, וגם עזרה
לכלוא בארון בבית־הספר שלה שני

חיילים בריטיים חטופים. גם אחרי קום
המדינה היתה רבת־עלילות. סופר
עליה כי שגריר מכסיקו בישראל בש*
נות
ה־ 50 התאבד בגללה.
על בנות מישפחת זומרניץ התהלכו
בירושלים אגדות. אחת מהן: שאמן
לימדה אותן מילדות כי מין זה גועל־נפש.
אחותה, שנישאה בקנדה, סירבה
לקיים יחסי־אישות עם בעלה. הבעל
בא עימה במגע רק אחרי שהורדמה.
כשהתעוררה, יצאה מדעתה• .
הזוג מוסאייף עבר ללונדון לפני 25
שנה, אחרי ששלמה הסתבן בעיסקי
מטבעות שנעלמו מן האוסף של האוניברסיטה.
בפרשה זו היה מעורב גם משה
דיין, שהיה בעצמו בחשאי סוחר־עתי־
* קות גדול. שר־האוצר, פינחס ספיר,
הוא שעזר למוסאייף להיחלץ מצרה זו
ולהקים בלונדון חנות של תכשיטים
במלון הילטון.
בחנות זו התמחה מוסאייף בעיקר
במכירת תכשיטים יקרים לשייח׳ים 1 ולנסיכים מחצי־האי ערב .״אני מתפלל
בכל פעם שייוולד בן לאיזה שייח׳
_ 1״ בכווית. כי אז, מרוב שימחה, הוא קונה
אצלי ערימה של תכשיטים יקרים.״
את הדירה שלו בכיכר־גרובנר רבת־

היוקרה בלונדון רכש משייח׳ ערבי,
שהסתבך והיה צריך להיעלם במהירות
מלונדון. זוהי דירה בת 10 חדרים בבית
שיש לו מיזרקה. השכן שלו הוא הלורד
ספנסר, אביה של הנסיכה דייאנה.
לזוג שלוש בנות — דורית, מומחית
לריהוט דירות מפוארות, כיום גרושה:
תמי, שחזרה בתשובה, ושרון(״ששי״).
עסקיו של מוסאייף ותחביביו יכולים
גם הם לשמש חומר לאגדות.
למשל: פעם נודע לו כי בעת הקמת
שדה־תעופה בעיראק גילה הקבלן
עתיקות. הוא מיהר לשם, נתן לקבלן
במתנה שעון משובץ ביהלומים, ובתמורה
קיבל ארגזים של מימצאים, ובהם
עתיקות שלא יסולאו בפז. הוא גם דאג
להפיץ בקרב הערבים שאם יתגלו
עתיקות באיזשהו מקום, הוא מוכן
לקנותם באופן דיסקרטי, תמורת יהלומים.
כתחביב
הוא אוסף עתיקות, ובמיוחד
סיפרי יודאיקה. האוסף שלו נחשב
כשווה יותר מ־ססו מיליון דולר.
על חלק ממנו שם המוסיאון הבריטי
את עינו.

ויו גשר וגשר-
ך* לקוחה המפורסמת ביותר של
\ 1מוסאייף היא ליז טיילור. גם על
כך יש אגדות.
כאשר היתה ליז נשואה לריצ׳ארד
ברטון, היא נכנסה לחנותו של מוסאייף
ובחרה בצמד משובץ באמרלדים ובי־הלומים,
במחיר 200 אלף לירות שטרלינג.
היא ביקשה לקחת אותו למלון
דורציסטר, כדי להראותו לבעלה.
ב־ 11 בלילה, אחרי שמוסאייף כבר
הלך לישון, צילצל אצלו הטלפון. ליז
תבעה בקול היסטרי שיבוא מייד למלונה.
כשהוא לבוש בפיג׳מה, ועליה
מעיל עליון, רץ למלון. הדלת לסוויטה
שלה היתה פתוחה. הוא מצא את ליז
— ״שמנה כמו פרה״ — כשהיא
מרוחה בקרמים ושוכבת בכותונת־לילה
על מיטתה. הוא בקושי זיהה

* מימין; האח הצעיר אלץ מי־סאייף,
הגיס השופט אריה המן,הנשוי
עם האחות אטי.

אותה.
היא צרחה לעומתו :״תוריד את הדבר
המחורבן הזה מהיד שלי! אני לא
שוכבת לעולם לישון כשיש עליי
תכשיטים!״
הצמיד לא ירד בקלות, מפני שהיה
מרוח בשומנים. שלמה נטל לידו מברג,
ובעזרתו ניסה להוריד את הצמיד. תוך
כדי כך שרט אותה.
היא התחילה לצרוח באופן היסטרי,
ושני שומרי־הראש שלה סילקו אותו

מהסוויטה.
למחרת הבוקר הגיע מיכתב של ליז,
לאמור :״סליחה על ההתפרצות. כשאני
רואה דם, אני מאבדת את העשתונות.
אני מקווה שהסיפור הזה יישאר לעולם
בינינו!״ למיכתב היה מצורף צ׳ק על סך
200 אלף לי״ש, מחיר הצמיד.
לפני שנה חזר מוסאייף ארצה. מצח-
צח־הנעליים לשעבר ערך סדר ל־80
בני מישפחת מוסאייף. האב ישב בראש.

עשוי להתגרות
כתכסיס לשילוב
הפלגים הקיצוניים
בתהליך השלום
ואש״ף. בכך דוגלים עתה כל מרכיבי
אש״ף, גם אותם הקרויים ״קיצונים״
(אך לא הגופים הנמצאים מחוץ לאש״ף,
כמו כנופיית אבו־נידאל).

מי שדוגל בוועידה בינלאומית,
תגל בהכרח בשלום עם
ישראל — שהרי זוהי המטרה
הממשית של הוועידה, להלכה
ולמעשה. הוא גם דוגל בהכרח
בישיבדדיחד עם נציגות ריש
מית של מדינת־ישראל, לשם
ניהול משא-ומתן רישמי.
כיום מתנגדת לכך ממשלת״ישראל,
דווקא, בעוד שכל פלגי אש״ף שואפים
לכר•
משמע: ממשלת-ישראל קיצונית
כיום הרבה יותר מאשר הגופים ה״קי-
צוניים״ באש״ף.

אם אכן תימצא נוסחת-סלא
שתגשר בין עמדתו של שימי
עון פרס ובין עמדת יאמר
ערפאת לגבי הוועידה הבינלאומית,
עשוי המהלך הנוכחי
של ערפאת להתגלות ברבות
הימים בטכסיס גאוני של שילוב
הפלגים היותר־קיצוניים בתהליך
השלום.
האם זה אפשרי? לכאורה, המרחק
אינו גדול. פרס מסכים שנציגים פלסטיניים,
המקובלים על אש״ף, אך שלא
יהיו חברים רישמיים באש״ף, ישתתפו
בוועידה (במישלחת ירדנית־פלסטי־נית<
.ערפאת מצירו הודיע באחרונה
שהנציגים הפלסטיניים בוועידה אינם
חייבים להיות פעילי אש״ף, מכיוון
שכל פלסטיני בעולם הוא חבר־אש״ף.
הוא גם הציע שהפלסטינים יופיעו
בוועידה במיסגרת מישלחת כללית
משותפת מטעם הליגה הערבית.

הצהרה זו הוכחשה, כרגיל,
אך ב תר כיערפאת מסר אותה
כאיתות לישראל ולארצות־הבתת.

תקום אחדות אש״ף מחדש, כפי
שנראה עתה, לא יפגע הדבר בסיכויים
לכנס את הוועידה הבינלאומית. להי־פך.
מבחינה פלסטינית יכולות ההכנות
להימשך — כפי שרוצה גם שימעון
פרס.

תהליפים פוליטיים שונים
מאוד זה מזה, ולעיתים אך
מנוגדים זה לזה למראית-עין,
יכולים להוביל ליעד משותף
אחד. יתכן שזה יקרה גם הפעם.

אדמוו
החל>ף
בעלים

אחרי שעליזד! שגריר נהרגה ליד בית־הב־נסת
בפאריס, החליט כנראה מיכה שגריר
להקדיש את עצמו לעבודה, לילדיו ולהנצחת
שמה של עליזה. בכל שנה הוא נותן מילגה על
שמה לקולנוען צעיר.

אורגיל קיביקו.

שני הנחמדים הללו — היא שיננית אצל
צירן צפריר

מיכה הפך לאחד הגברים המבוקשים ביותר
בקרב בנות המין היפה בירושלים. נשים רבות רצו
בקירבתו ואומנם, מרי פעם הוא היה יוצא עם אחת
מהן, מבלה איתה זמן קצר, מתנהג איתה כמו
ג׳נטלמן, מוציא אותה למיסעדה ושולח אותה
הביתה במונית. שום רומאן רציני לא נקשר לשמו
של מיכה שגריר מאז מות עליזה.
כל זה עד שהוא הכיר צעירה בת ,26 העונה
לשם תמרה. נראה שבפעם הזאת קרה משהו
לאלמן המבוקש, והוא התאהב. אבל מרוב פחד הם
נפרדו מהר מאוד, ואחרי זמן קצר שוב חזרו זה
לזה ושוב נפרדו ושוב חזרו.
מי שמכיר אהבות ורומאנים וחתונות יודע

* זה שנים מחזיק יוסלה בובמן מפרנקפורט
בווילה מלכותית ברחוב הגדרות בסביון. מאחר
שיוסלה אינו שוהה עימנו באופן קבוע, והוא לא
רוצה להשאיר את הווילה, ואת הבריכה שלצידה,
ואת המידשאות המוריקות, בלי משגיח ושומר,
הוא נתן את רשותו להשתמש בבית ובמיתקניו
לבן־אחותו אילן קיביקו ולאשתו היפה חני

מיכה שגריר
צעירה בת 26 בשם תמרה
שהסיפורים האלה של הפרידות והחזרות הם
הסיפורים האמיתיים, וכאלה בדרך כלל נגמרים
בחתונה.
תמרה גמרה ללמוד רפואה בשנה. שעברה,

ועכשיו היא עובדת בבית־החולים כמתמחה.
אומרים לי שכאשר הם ביחד, הם כל הזמן ביחד,
וכאשר הם פרודים, נראה כל אחר מהם לבד
לגמרי, וקצת עצוב.

ש ם חתכו ופה שתו
ביום הראשון שעבר, בשעה 9.30 בלילה,
התאספו כ־ 40 מחבריו הקרובים של ג׳יבלי הקטן

— הוא יצחק ג׳יבלי — בבוננזה, כדי לחגוג
בשלט־רחוק את ברית־המילה של איתמר־אברהם
ג׳יבלי, נכדו של ג׳יבלי הקטן, שב־

אותו הזמן ממש חתכו לו בניו־יורק.
כל הסיפור התחיל כאשר גילי, בנו של
דניאלה היתה נשואה ליובל הוד, בנו של ) ג׳יבלי, נסע לארצות־הברית כדי לראות עולם שירטון וללמוד קצת. ביום שהוא הגיע לניו־יורק, הוא
מוטי הוד, אבל נישואיהם עלו על שירמוז
ולפני שישה חודשים הם התגרשו.
י טילפן לדירה של ידידה שלו, אבל שם ענה לו
דניאלה לא לבשה שימלת־חופה לבנה וארוכה,
כי ראשה לא בענייני־שמלות כרגע, כי אם ב־ן
תינוק העומד להיוולד לה בעוד שלושה חודשים: .
היום אין זמן לצעירים האלה. הכל מהר־מהר!,
חתונה, גירושין, הריון, חתונה, וכך הלאה.
מזל טוב לשלום ולדניאלה לחתונה, ואם לא
נתראה קרוב אז מזל טוב גם ללידה. כך, גם פסח
כשר. למה לא?
בוכמן לווילה אין מזל
רופא־שיניים והוא בעל־פרדסים ורועה־צאן
במיקצועו — חיו בבית המפואר במשך כמה
שנים. ועשו שם חיים משוגעים ביחד עם חבריהם.
אבל בין המסיבות היפות שהם ערכו, הם גם
) רבו קצת ופזלו הצידה. היא פזלה לכיוון גברים,
והוא פזל לכיוון נשים, ויום אחד נמאס להם
מהפזילות והם התגרשו.
חני עזבה את הבית, ואילו נשאר שם לבדו־לבדו.
הדוד
יופלה בוכמן לא אהב את הרעיון שבארמון
המפואר שלו גר מלך ואין מלכה. הוא
החליט להוציא את אילן מהבית. אבל יוסלה הרי
לא ישלח את בן־אחותו לגור ברחוב, אז הוא קנה
לו שתי דירות יפהפיות, שמהן עשו דירה אחת
עוד יותר יפהפיה, ברחוב הירקון בתל״אביב. אילן
גר שם עכשיו ומחפש מלכה חדשה.
בוכמן החליט שלארמון בסביון אין מזל, אז
הוא מכר אותו לרינה, אחותו של עורך־הדין רם
כספי. אחיה השני, אסף כספי, גר בווילה
סמוכה.

יצחק גייבלי
גם פרו ורבו
קול של בחורה אחרת, ואמר שהירידה שלו כבר
לא גרה שם עוד. שיחת־הטלפון בין שני הזרים
נמשכה, ואחרי כמה שעות הם נפגשו.
הבחורה מהטלפון היתה יפית, סטודנטית
ישראלית מבית דתי, שגם היא באה קצת לראות
עולם. אחרי רומאן קצר הם נישאו, ויפית שיכנעה
את גילי להתחיל לשמור מיצוות. בין שאר ה־מיצוות
הם עבדו גם על פרו ורבו, וממש לפני
שבוע נולד להם הבכור.

דניאלה הוד
אין להם זמן -
ביום השלישי השבוע, בבניין הרבנות בתל־אביב,
בנוכחות שני זוגות הורים ושניים־שלושה
חברים קרובים מאוד. נשא שלום פנסטר,
מבעלי הסמרמה. את דניאלה לאשה.

שלום פנסטר
לשמלות של כלה

ג׳יבלי לא יכול היה לנסוע לברית בניו״יורק,
ולכן הוא חגג אותה כאן עם החברים בשתיה כדת
ועם קצת שירים. לידו עמדה אשתו החדשה,
יפית ג׳יבלי
הנמצאת בחודשי הריונה הראשונים, וכטוב ליבו
לנכד יהיה דוד
ביין ובחברים, החליט ג׳יבלי לטלפן אל בנו
ולהגיד לו מזל טוב ממנו ומהחברים שלו. תוך כדי
לבנו שעוד מעט יוולד לו אח קטן, שיהיה דודו
שיחה עם הבן נזכר ג׳יבלי שהוא לא רק סב, אלא. של הרך הנולד. אז גם לטובת העניין המשמח
שהוא הולך גם להיות אב טרי בקרוב, והוא בישר
הזה שתו כל החברים, וגם שרו שירים עבריים.

10 01010101מ 0111111

סאת
שור מי ת י רי ב

ידיד רבמ ני
]נופטלניך!
נ סי עהמא רו ק אי ת
נחמה
טל ברודי,
וני תו חמכאיב
כשמאות אלפי עיניים ישראליות עקבו בחרדה
אחרי כל כדור שנכנס לסל או לא נכנס לסל
במישחק הדרמאתי של מכבי ומילנו, ישבתי אני
וחשבתי לעצמי איר הגלגל מסתובב.
לפני המשחק הזה הראו סרט ארכיוני, שצולם
בפעם הראשונה שבה זכינו באליפות אירופה
בכדורסל, וראינו את המלך הבלתי־מוכתר של
שישב עכשיו
ישראל באותו הזמן,
בקהל והריע למכבים.
אבל אני חשבתי דווקא על ה״מלר האחר
שהיה על המיגרש כאשר זכינו בפעם השניה
באליפות אירופה. אתם זוכרים בכלל את אולמי
מרי? הגיע ארצה — כולם דיברו עליו. התגייר
— כולם דיברו עליו. התגייס לצה״ל — כולם
דיברו עליו. התאהב בתמי בן־עמי — כולם
דיברו עליהם.
במשך תקופה מאוד ארוכה היה אולסי אי־

ראיתי את שלומית אמיר היפה בתצוגת־אופנה, והיא נראתה לי
עצובה מאוד ורזה אף יותר מהרגיל, ושלא כרגיל היא לא חייכה אף פעם
אחת.
טילפנתי אליה כדי לברר איפה כל שימחת־החיים שלה, אבל שלומית
אפילו לא רצתה לדבר איתי.
שלחתי שני שפיונים לברר מה קורה ומה אפשר לעשות לטובתה.
מסתבר שאחרי הרומאן הגדול שהיה לה עם הלבנוני מדג׳ חורי היא
חזרה ארצה, כדי להכיר בחור ישראלי הגון ולבנות חיים כאן בארץ.
ואומנם היא הכירה גבר בן ,41 התאהבה בו, אבל תחת חתונה יצא מזה
ניתוח גינקולוגי מסובך ומכאיב, גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית.
עכשיו היא שוב לבד. מה שמחזיק אותה זה הידיעה שג׳ורג׳ חורי
י עדיין אוהב אותה ורוצה שתבוא אליו, גם אם זה בשביל לבכות על הכתף
• שלו. בקיץ נוסע חורי למארוקו, לרגל עסקיו, וכדי לשמח את שלומית
הוא הזמין אותה לבוא איתו ולבלות כמה ימים בסיגנון מרוקאי.

בחזרה לחיים

לפני שמונה שנים הסתובב כאן פליי־בוי אחד. ושיגע את היפות של תל־אביב. הוא היה החבר

הקבוע של גלי עטרי, ואחר־כך החבר הקבוע של חלי גולדברג, וגם החבר הקבוע של יעל טבת,

טרגדי ה
ישרא לי ת
יצחק שמיר ממש הכניס אותי לאמביציה.
הוא איחל לשימעון פרם להיכשל במאמציו
להביא לכינוס ועידת־השלום, ומזה אני הבנתי
שאני צריכה לאחל לפרס את כל ההצלחה שאפי
ציפי מנשה

ועוד כמה יפהפיות שכבר שכחתי את שמן.
אחרי כל הרומאנים האלה. נסע הפליי־בוי גדי רחנשטוק לבתק את החתיכות של אמריקה, אבל
תחת להתמקד בעיסקי־נשים. שבזה כבר היה לו נסיון. הוא החליט דווקא לעשות עסקים עם
כרטיסי־אשראי. עשה־עשה, עד שתפסו אותו על זיוף. עשו מישפט, והאדון קיבל חמש שנות־מאסר
בבית־כלא אמריקאי, שאין בו אף אשה אחת.
לפני שנה הוא שוחרר מהכלא, וחזר אלינו בשקט־בשקט.
בקושי ראו אותו. בקושי שמעו עליו. אבל מי שפעם אהב נשים, כנראה ממשיך לאהוב אותן. מהר
מאוד הוא מצא לעצמו אשה חדשה, צעירונת בת 21 בשם חני, והנד״ ממש בחודש הבא. הוא יוביל
אותה אל מתחת לחופת וישבור כוס לטובתה. וישא אותה על ידיו לפחות מעבר לסף ביתם המשותף.

שלומית אמיר
רזה יותר מתמיד

אולסי פרי
סיק טרנזיט גלוריה מונדי

שימעון פרם
זיכרון נורא מירושלים

שיות־חשובה־ביותר, וכל מי שהוא משהו רצה
בחברתו וקירבתו.
היום יושב אולסי פרי בבית־כלא בארצות־הברית,
ומחכה למישפט על סחר בהרואין. פסק־הרץ
יינתן החודש. אומרים לי שאם יורשע, הוא

צפוי ל־ 60 שנות־מאסר.
איך חולפת תהילת העולם! ומה שמעניין את1
העם בישראל זה עוד כדור אחד ברשת!

בג ל ל
ה מסור ת
זוכרים כמה השתדלה אסתר זוכוביצקי
(אייזנברג) במשך יותר משנה לקבל רשות לצאת
מהארץ, כדי לבקר את בעלה יונתן זוכו־ביצקי,
הגר בניו״יורק?
משא־ומתן ארוך התנהל בינה ובין המישטרה,
שדרשה פיקדון של שני מיליון דולר, כדי
שתחזור לארץ. עורך־דינה טען ששלושת ילדיה
יישארו כאן, ויבטיחו את שובה.
לא שמעתי ממנה במשך כמה ימים, והחלטתי
לטלפן ולשמוע אם גב זוף־סוף לבעלה לליל־הסדר.

אסתר
זוכוביצקי(מימין) בבית־המישסט
שאלת שני מיליון הדולר
בטלפון ענתה העוזרת שאמרה לי להפסיק
לדאוג, כי אסתר נסעה אל יונתן ביום השני,
להביא לו מצות ולעשות לו קניידלך. העוזרת
לא הבינה בכלל מדוע אני שואלת על הילדים.

כי שלושת הילדים נסעו אל אביהם. זו מסורת ן
בעם־ישראל, שבליל־הסדר מסובה כל המישפחה.
מה שמעניין אותי הוא: האם אסתר תחזור |
לארץ כדי לגבות את שני מיליוני הדולר?

שר. לא שאני מבינה גדולה כל־כך בוועידות־שלום,
אבל העניין הזה של איחולים לכישלון
מעצבן אותי באופן חמור מאוד.
אז התחלתי לקרוא כל מילה שמתפרסמת על
שימעון פרס ועל ביקורו אצל הספרדים. כך גם
נודע לי שהמארח של פרס הוא נשיא הקהילה
היהודית בספרד, טולדנו, הנשוי עם ישראלית,
דיילת אל־על לשעבר בשם נירה.
נזכרתי עכשיו שהאדון טולדנו צריך כנראה
להתאמץ חזק כדי להיות נינוח ונחמד בפגישתו
עם שימעון פרס, כי כל דבר הקשור לישראל
מזכיר לו דברים קשים ביותר.
טולרנו היה אלמן. לפני כמה שנים הכיר את
נירה, שהתפרסמה כאשר היתה בטיסה שנחטפה
לאלג׳יר. הרומאן בין טולדנו ונירה נמשך זמן רב,
עד שיום אחד, לפני כשנתיים, הם החליטו
להינשא. החתונה היתה אמורה להיערך במלון
פלאזה בירושלים, ונערכו כל ההכנות הדרושות.
טולדנו הגיע מספרד עם שני ילדיו הבוגרים.
כאשר כולם עמדו כבר קרוב לחופה, והזוג היה
צריך להיכנס אל מתחת לחופה, הם שמו לב לכך
שבתו של טולדנו חסרה. מייד שלחו מישהו
לחדרה להגיד לה שתזדרז, ואז גילו כי האשה
הצעירה פשוט התאבדה בחדרה. האורחים פוזרו,
והטקס נערך בים של בכיות ודמעות. נירה ובעלה
חזרו לספרד, וזכר החתונה הנוראה בירושלים
איתם.
אני מקווה ששימעון פרס אינו יודע את
הסיפור הזה, ולא יצטרך להעסיק את ראשו בלהגיד
מילה של צער או לא.