גליון 2589 מתאריך 13 באפריל 1987

1ג 1 קסעודי עדנאן חע
ד־ קואשתודמיו
אגם־קומו ב אי ט ליו

מ ה הסוד שלי?
,׳וגוש תונה שטואוס!
״לפעמים אני שקוע שעות בעבודה באולפן
ההקלטות ושוכח מהנעשה סביבי. אבל כשיש לי
הפסקה קצרצרה בהקלטה, אני לוקח ל׳ דנונה
שטראוס. זה מרענן, טעים, ומאפשר ל׳ להמשיך
לעבוד בשקט ובמצב רוח טוב. הללויה לדנונה!״

קוב׳ אשרת
מלחין ״הללויה״ שזיכה את ישראל במקום
הראשון באירוחיון . 1980

יו טרפ? ^

תונ ה שטראוס ס/״ 100 בריאות

מיכחבים חשבון 50 השנים

עוד על יובל העולם הזה.
לרגל יובל ה־ 50 של העולם הזה גיליתי
עובדה מעניינת: משהו משובש במיספור הרץ של
גליונות העיתון.
בכל שנה יש 52 שבועות ולכן, לקראת שבוע
היובל, היה צריך להופיע גליון מס׳ 2600
( ,)50x52 אבל מיספר זה יגיע רק בסוף חודש יוני
(המיספר המופיע על הגליון הראשון של חודש
אפריל הוא )2587 ואולי זה המועד הנכון לחגיגת
זאב אייזנר, ירושלים
היובל שלכם•
• החישובים של הקורא אייזנר נכונים,
אבל בימיו הראשונים של העולם הזה, כש־
^ הוא נקרא 9בערב, נהג עורכו הראשון, אורי
קיסרי, בגלל קשיי ההדפסה באותם ימים
בתקופות החגים, להוציא א ת העיתון, את
המערכת ואת הקוראים לחופשה שנתית של
שבוע, בפסח או בראש־השנה. וכך יצאו משך
שנים רק 51 גליונות לשנה, מה שמסביר את
ההפרש בסיכום הכולל.

כתבתה שער הקדמי:

מלכודת לגינדיס

חשו\י והחברים

ה א חי ם גינדי ל א נעצרו על כב שהמ טו ס
ש ה חזי ר ם לי ש ר אל -אבל עכשיו מגי שה
נגד םהפרק לי טו תכת בי־ אי שו ם. הםלא
לבד: גם נגד אברהם שמאי, א לי י שראלי
וי צחק ינ אי יוגשו כ ת בי־ אי שו ם בפר שת
הקרק עו ת. מי זייף אתהפ רו טו קו ל של
י שיבת ועדת ה שרי ם ל־ענייני
ה תיי ש בו ת כדי לק־

בל ה לוו אהמ בנ קטפ חו תו

בגלבייה לבנה ובכפכפים, בסוויטה
ליד אגם קוסו, ח שף הביליונר הסעודי
עדנאן חשוגי בפני דפנה בר ק את
קשריו עם מנחם בנין. שיסעון פרס
ואריק שרון .״הסיפור הזה,־׳ הוא אומר,
״כאילו פרשת איראן

נולדה כדי להציל בני־ערובה,
הוא קישקוש.״

דף חדנג!

ד״גסטי: מתגרשים

גם ב 1ברכה

סמדר קלצ׳ינסקי עברה לגור בבית
אמה. אבי דיין נשאר בדירה .״אנחנו לא
נפרדים בגלל מישהו או מישהי,״
אומרת הדוגמנית .״זה פשוט לא הולד.״
החלום של נצר משותה

תגובה מסוג אחר.
לא רוצה לקלקל לכם את השמחה אבל, בכל
זאת 50 ,שנה העולם הזה, זה 50 שנה יותר מדיי.
גידי גל, תל־אביב

אץ שכל
על אפשרות הקמת ממשלת מערך
בתמיכת רק״ח והרשימה המתקדמת
(״הנדון־ ,העולם הזה .)1.4.87
י מדי פעם, כמו תוך כדי קריאת כתבתו של
אורי אבנרי, כאשר אני נזכר בעובדה שלוא
המערך רק היה רוצה, הוא היה יכול להקים,
בתמיכת ששת הח׳׳כים של החזית הדמוקרטית
לשלום (חד׳׳ש־רק׳׳ח) והרשימה המתקדמת לשלום,
ממשלה בלי הליכוד, אני תופס את עצמי
בראש.
איפה השכל של המערך?
הלא כל ממשלה יותר טובה, גם למדינת
ישראל, גם לעם ישראל וגם למערך, מאשר ממי
שלה עם הליכוד.
אפי שטראום, פתח־תיקווה

תחריף לכל אדם
על מסקנות אפשריות של ועדות
התחקיר והבירור בפרשת פולארד
(״חשבון נפש״ ,העולם הזה .)1.4.87
אני מבקש מן האלמוני, אחד המפעילים של
ג׳ונתן פולארד, לא להפחיד אותנו. כאשר הוא
מתעקש לא לומר על הדרג המדיני מה שיש לו
לומר, הוא מסתתר מאחרי הנימוק השדוף שאיננו
מוכן לפתוח במסע שיביא להתפטרויות בדרג
המדיני, מחשש, כדבריו ,״מי יוכל להחליף את
השלישיה(רביו־שמיר־פרס)?״
אל חשש. יש תחליף לכל אדם ולעתים
קרובות המחליפים, הנשלפים מכמעט אלמוניות
*יחסרים כל כריזמה, טובים בהרבה מקודמיהם
המפורסמים והכריזמתיים. ראה הארי טרומן
בארצות־הברית ולוי אשכול אצלנו.
סימה תמני, תל-אביב

סבבה בבורסה

נייר חדרה היא מניה טובה
כימיקלים מבטיחה לעשות
ממניות אלקו
— אל תהיה
שאר עב נייר

— וגם חיפה
טוב לבעליה.
מומלץ להיזהר
הפראייר **יי•
ביד ובלי כס,ל.

אנו באנו ארצה
לפני 16 שנים, כשהחלו להגיע העולים
מברית־המועצות, התייחסו אליהם הישראלים
הוותיקים כאל מי שבאו מארץ
מפגרת. העולים, לעומת זאת,נ, השבו
חשבו שהם
באים לארץ פרימיטיבית,
שתושביה מתגוררים באוהלים.
כתבה ראשונה בסדרה.

השם של אביאם
על שמו הפרסי של אלוף־מישנה
סלע, איש פרשת פולארד(״קצין יקר
מאוד״ ,העולם הזה .)1.4.87
השם הפרטי של אלוף־מישנה סלע הוא אמנם
יוצא־דופן, אך הוא איננו, כפי שאתם כתבתם,
(המשך בעמוד )4
.מוזר״.
העולם הזה 2589

המאבק אינו בין ימין ושמאל. בין
ניצים ויונים. בין דתיי וחילוניים.
המאבק הוא בין אופטימיסטים 1־
פסימיסטים. אלה מאמינים שיש־ראל
תתקיים ותשנשג ואלה עדיין
פוחדים מפני הקוזאקים,
מפקפקים ביכולתה של
המדינה להחזיק מעמד.

77(177 4 0
ריחץ 8י ׳
סר סס קפה
מדור חדש: פגישה על כוס קפד. הפעם עם הזה להעולס 1^11
ענת דולב מעד־פופ. ענת מספרת1/ .
על האירועים שבחייה, על ההרגשה
של להיות מזוהה ברחוב
ועל הלימודים באוניברסיטה.

שתי נשים ו־ 58 גברים
יתייצבו השכוע למירוץ
המכוניות הארצי השלישי
שייערך כאשקלץ. .כתיד המכונית, עם הקסדה על
מצהירה שרון
הראש, אין הבדל בץ גבר לאשה!״ מ צ היר ה שרול אבר (בתצלום) בת דדד ,3אם
לארבעה ילדים, שהיא נהגת המי־דדן
המפורסמת ביותר בישראל.

מחפשים דירה

משעשע, ל א קזלע
על הופעתו של דויד לוי בוועידת
חירות (.הנפילה של דויד לוי׳ ,העולם
הזה .)1.4.87
הרעיון להכתיר את התצלומים מוועידת
חירות בקטעים מהימנון בית״ר הוא משעשע.
אבל במקרה של דויד לוי(״גאון ונדיב ואכזר׳׳)
הוא לא קולע.
לוי אולי נדיב, אבל בוודאי שהוא אינו גאון
(וזה הוכח בתוצאות ההצבעה) ואינו אכזר.
י תב מנדלר, חיפה

יהיה טיב!

הסיכוי להשיג בתל־אביב דירה בשכירות הולך
ופוחת -ומחירי הדירות מרקיעים לשחקים.
דירת־חדר מושכרת ב־ 200 דולר, דירת שני
חדרים ב־ 350 דולר. מה עושים אלפי הצעירים
המעוניינים לגור דווקא בתל־אביבי יש המצטרפים
לדירה כשותפים, יש השוכרים דירה
ברמת־גן או בגבעתיים -ויש
ס הממשיכים בחיפושיהם. חקי־רה
מיוחדת על המצב בעיר.

בעקבות ויטה

בחוג לתיאטרון של בית צבי, אותו סיימה
לאחרונה ריטה קליינשטיץ, לומדת עכשיו
הכוכבת הבאה של עולם־הבידור הישראלי: ורד
כהן(בתצלום) ,בת ,21 מגרת להקת צופי תל־אביב
ולהקת הגודל• .לא רציתי אף־פעם
לשחק את התפקיד של היפה
* — 9 £העדפתי להקרץ דברים
אוזרים, פנימייה׳ היא מצהירה.

הםד1ר*ם הקבועים:
מיכתבים -איפה השכל של המערך! 3 4 איגרת העורך -גרון עמוק 5 תשקיך -מסלול־סקי באילת 8 במדינה -כהנא או לייבוביץ
אתה והשקל -בנק המזרחי 9 בין הפטיש והסדן 11 הנדון -קוראים לזה אופטימיות 17 יומן ארצי -אוניברסיטה בכלא
מה הם אומרים -יוסי עוזרה 19 נתן ולך וגברי בנאי

נסעז־ח־יירו
ה״ ה טבו ח ,
דסנפר־י
החלק המכריע של כספי ה,.הטבות׳׳
הממשלתיות לסופרי ישראל הגיע לכיסם
של סופרים שממלא משתכרים הרכה
יותר מחבריהם. גם כאן נתקיים הכלל
המוכר: מי שיש לו — יקבל תוססת. מי
שאץ לו — יכול לשים פתק בכותל
המערבי או לפנות לוועדת

* * 4 * 1קבילות שעוד לא הוקמה.
חגית טוך בתחקיר מיוחד.

שו מן ו דו ל א רי ם
לא מעט רופאים ממליצים ללקוחותיהם
השמנים על טיפול לשאיבת שומן -רק כדי
לשאוב לכיסיהם (של הרופאים) דולארים
שמנים .״אל תמהרו לפלנס אחרים משו-
מנכם!״ ממליץ יולי נודלמן,
הסוקר במדורו את דרכי * 1 1
הטיפול בבעיות ההשמנה.

7/7/77
הנשים אייבי נתן החליט מי הן
100 הנשים החשובות
ביותר במדינה — והזמין אותן לפגישה במלון
הילטון. הסיבה להזמנה: קידום פרוייקט
לשיקום נרקומנים שהוא יוזם. בין הנשים
החשובות שסירבו להתנדב בטענה ש״אין להן
פנאי״ :הזמרות ירדנה ארזי ועופרה חזה. בין
החשובות שהתייצבו למשימה: שופטת, אשת

תשוקת המנקדת
״היא נהגה לשוחח אתי על יחסי־מין בין אשה
לאשה ...שלחה ידיים למקומות אינטימיים.״ לא
אחת היתה תופסת אותי בפניי ומנשקת אותי
כשלשונה נתחבת לתוך פי קטעים מתלונה צעירה שוטרת שהגישה ממישטרת־ישראל נגד המפק ט
דת שלה, רס׳ר מלי סריסי•
זה וגם זה -חירפון כללי
בליל הסדר
לילות ישראל -דפנה ארמוני
ישבה בדד
דך החט -בירוקראט נותן בסתר
הורוסקופ -אנרגיה מרסיאלית
תשבצופן -רכישה טובה באפריקה
קולנוע -מייקל צ׳ימינו מביים
במימון קוקה־קולה
שידור -חיים יבין תרם 10 שקלים

בלי הרדמה -תעשיית יישיכיו

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
אם אינכם יודעים, הרי יש סיבה מאוד מצערת
לשם.הזה, אותו נתנו לו הוריו של סלע. אביו של
סלע ביקש להנציח בשם בנו בכורו את העובדה
כי גם אביו וגם אימו(של אבי סלע) ניספו בשואה
ולכן צרף את המילים אב ואם זה לזה ויצר את
יצחק קרטמן, רמת־גן
השם אביאם.

עונש, ל א מתנה

ביניבג•

• ב לי

העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלח: תל־אביב, רחובו״ורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבגרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תכנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סדגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל :״העולם הזזד׳
בע׳־מ הדפסה., :הדפוס החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

העניין התחיל בכתבה של בז״ציון ציטרין,
אז חבר מערכת העולם הזה. על מי׳שפט מסויים.
המישפט כשלעצמו לא היה חשוב במיוחד. ההמשך
היה חשוב.
באחד הימים קיבלתי הזמנה מטעם בית-הדין
של לישכת עורכי־הדין, ובה תביעה להתייצב
לפניו ולגלות ממי קיבלנו את החומר לאותה
כתבה. מגמת הלישכה היתה להוכיח כי פרקליט
מסויים נתז לנו את החומר. בניגוד לכללי־הא־תיקה
של לישכת עורכי-הדין.
התייחסתי לכל העניין בזילזול הראוי לו. ההזמנה
היתה מכוונת אליי. אך מכיוון שאת הכתבה
כתב ציטריז ביקשתי ממנו להופיע בישיבת בית־הרץ
במקומי ולמסור כי אין העולם הזה נוהג
למסור מקורות־מידע.
אילו הופעתי בעצמי. הייתי מוסיף לכך כמה
הערות חריפות. לעורכי־הרין יש כללי אתיקה.
וכל הכבוד להם. לנו. העיתונאים, יש כללי־אתיקה
משלנו. אינני סבור כי האתיקה של עוד־כי־הדין
חשובה מן האתיקה של העיתונאים.
ואינני חושב כי תרומת עורכי־הדין לחברה
חשובה מתרומת העיתונאים. לדעתי, ההיפך הוא
נכון.
על כל פנים, בני ציטרין הלך לישיבה ומסר
את ההודעה בשמו ובשמי. כתוצאה מכך הוטל
עליו קנס.
על הקנס הזה הוא עירער. הדברים הגיעו
לבית־המישפט העליון. והשבוע ניתנה החלטה
על־ידי השופט הראשי של מדינת-ישראל; נשיא
בית־המישפט העליון. השופט מאיר שמגר.
זוהי החלטה מהפכנית, והיא מוסיפה נדבך
חשוב למיבנה הדמוקרטיה הישראלית. אני שמח
שהיה לנו חלק ביצירת סימדדרר מישפטי ומיש־טרי

את הניצחון השיגו עורכי־הדין חיים שטנגר
(בשם ציטרין) ומיבי מוזר (בשם נבו).

לצד נז״ציון ציטרין עמדה במישפט כתבת של
הארץ. יפעת נבו. שנקנסה אף־היא על־ירי
עורכי-הדין בשל סירוב דומה להסגיר מקורות־מידע.
השאלה שעמדה לפני השופט היתה, על כן:
האם יש חסיון למקורות־המידע של העיתונאים?
בשעתו, כחבר״כנסת, לחמתי להכללת עיקרון
זה בחוק. לפי החוק יש חסיון כזה לעורכי-הדין,
לכוהני־דת ולעוד כמה מיקצועות. אך לא לעיתונאים.
הכנסת. העויינת את כלי־התיקשורת
(בעודה רודפת אחריהם ומתחנפת אליהם בכל
הזדמנות) ,סירבה לקבל עיקרון זה.
השופט שמגר העמיר את הבעייה בדיוק כמו
שהיא. בלי עיתונות חופשית לא ייתכן מישטר
דמוקרטי. כפי שאמר תומאס ג׳פרסון, אחד
האבות־המייסדים של ארצות־הברית: אם צריכים
לבחור בין ממשלה ובין עיתונות חופשית, יש
להעדיף את העיתונות החופשית.
בלי עיתונות חופשית, מוכרחים כל מוסדות־השילטון
— הממשלה, הכנסת ואף בית־המישפט
עצמו — להתנוון. בלי העין הפקוחה של הציבור,
שהיא עין התיקשורת, מוכרחים השחיתות והעריצות
להשתלט בחברה. זהו תהליר בלתי־נמנע,
כפי שהוכח בהיסטוריה פעמים בלא־ספור.
לכן מהווה חופש־העיתוגות את אחד מעמודי־התווך
של הדמוקרטיה; אם לא עמוד התווך בה״א
הידיעה.
אולם חופש־העיתונות כלל לא יתכן בלי
החסיון למקורות־המידע. העיתונות ניזונה ממידע.
מידע זה בא, לעיתים קרובות, ודווקא ב־מיקרים
החשובים ביותר, ממי שמחזיקיס בעבד
תת־מפתח במינהל הציבורי, בפוליטיקה ובממשלה
עצמה. בעלי-המידע לא ימסרו אותו לעיתונאים
אם לא יהיו בטוחים כי חלקם במסירת-
המידע לא ייוודע לעולם. האמון המוחלט בין
העיתונאי ובין מוסר־המידע הוא תנאי מוקדם
לעצם קיומה של עיתונות חופשית ולוחמת.
די להזכיר את ״גרון עמוק״ בפרשת ווטרגייט,

כדי להבין את הבעייה.

מאז שקיבלתי לידי את מערכת העולם
הזה -השבוע לפני 37 שנים בדיוק — לא היה
אף מיקרה אחד שבו מסרנו מקור־מידע. כל
עיתונאי. שעבד אי־פעם בהעולם הזה; ,דע כי
זהו חוק־בל־יעבור: הוא יילך לכלא, בגאווה
ובראש מורם, ובלבד שלא למסור מקור״מידע.
הדבר עמד רק באחרונה במיבחן עליון, כאשר
סירנה דפנה ברק לגלות בכל צורה שהיא כיצד
נערך הראיון המפורסם שלה עם ג׳ון דמיאניוק
הכלוא. בן־ציון ציטרין נהג לפי כלל זה,
אני שמח שבית־המישפט קיבל עמדה זו
כמעט בלי הסתייגות. הוא הוציא מן הכלל רק
מיקרים שבהם דרוש מידע זה באופן חיוני כדי
להבטיח עשיית־צדק בעניין חשוב.
אמרנו לא פעם כי בית־המישפט העליון הוא
עתה החומה האמיתית של הדמוקרטיה הישראלית,
אחרי הידרדרות הממשלה ושקיעת הכנסת.
מבחינה זו. בית־המישפט והעיתונות הם
בעלי־ברית טבעיים. כל עוד הם קיימים כגופים
בני־חורין ובלתי־תלוייס, הדמוקרטיה הישראלית
תעמוד על תילה.

שם עברי למאמן עברי
על שם המישפחה הגגון של מאמן
הפועל תל״אביב (״חור ברשת׳ ,העולם
הזה .)1.4.87
מה יש לכם נגד האיש ששם את קבוצת
הכדורסל של הפועל תל״אביב על המפה? שמו

מקרה דרך
על שגיאות-דפוס מוזרות (״איגרת
העורך״ ,העולם הזה .)1.4.87
לדעתי, יש להעולם הזה בעייה עם שגיאות־דפוס.
באותו שבוע בו אורי אבנרי מתנצל על
שגיאת־דפוס אומללה, בה עוותה הערכתו!
לעמירם ניר, איש פרשת הנשק לאיראן(במקום
״אני בין המעריכים אותו׳ יצא ״אינני בין המעריכים
אותו״) ,פגע שטן שגיאות־הדפוס במדור
המסיבות, לילות ישראל.
בקטע על חוויותיו של שחקן התיאטרון שמד
ליק עצמון, במסיבת־יובל של מועדון־לילה תל־אביבי,
מסופר כיצד התאושש עצמון אחרי כמה
לגימות ויסקי, שעט לרחבת־הריקודים ,״כשהוא
גורר עימו את הנשים שניכרו בדרכו״.
מה זה? עצמון שלף את הגבירות מן המיכרות?
הלא היה צריך להיות כתוב ״הנשים שניקרו*-
אסנת סירקים, רחובות
בדרכו׳,
• קורה.

מאפיונר צנוע זתם
על המקור הערבי לשם רשתות-ה-
פשע, המאפיה(״אנשים׳ ,העולם הזה

יכול להיות שהמאפיה באמת נולדה בימי
הכיבוש המוסלמי של האי סיציליה, כאשר בעלי־זרוע
הצליחו לקבל פטור ממיסים. אבל המילה
הערבית לפטור ממיסים איננה מעפיה, כי אם
דדליל ג׳וגדי, נצרת
מועאפה.
אולי צודק אותו מדען שסיפר לאיש מהכפר
ג׳ת כי שורש המילה מאפיה במילה הערבית
מועאפה(ולא מעפיה) ,שפירושה פטור ממיסים.
מאידך, כיצד זה מתיישב עם כך שמילה
ערבית קרובה בשורשה, עפיף, אומרת על בעלה
שהוא צנוע, תם וכובש את יצרו?
אברהם סופר, רמת־גן*

טובות הנאה דר שעברי ם מאמן אולי

עטרי?

הוא ויינקרנץ ולא ויינקרץ, כפי שכתבתם לפני
כמה שבועות, וגם לא ויינגרץ, כפי שכתבתם
יוסי גכאיי, תל־אביב
בשבוע שעבר•
פעם ויינקרץ, פעם ויינגרץ. אם קיים קושי
כזה באיות שמו הנכון של משה ויינקרנץ, אולי
כדאי להציע לו שיעברת את שמו ואז לא תהיה
בעייה. גפני, למשל, או עטרי.
יחזקאל שלימי, תל־אביב

לל כ ת

^ לכלא
החלטת השופט שמגר לא באה לגמרי
כאפתעה, כי שמו של שמגר כבר יצא לפניו כמגן
חופש־העיתונות.
לפני כמה שנים. בטרם היה לנשיא בית-
המישפט העליון. הצטיין שמגר בהחלטה מיש•
פטית מהפכנית אחרת. היה זה במישפט ששימש
גם הוא סימו־דרך במאבק על חופש־העיתונות,
אולם במובן השלילי.
חברת החשמל הגישה אז מישפט נגד הארץ
על הוצאת לשון־הרע. הפרטים אינם חשובים
כאן. חשוב שהמאבק היה על מעמדם של חופש-
העיתונות וחובודהעיתונות למסור מידע לציבור.
השופט שמגר כתב אז פסק־דין שחייב חד־משמעית
את זכות האזרח לדעת. עם כל המשתמע
מכר לגבי זכות העיתון לטעות בתום־לב.
אולם בפסק־הדין הסופי לא קיבל רוב בית־ה־מישפט
את דעתו של שמגר. ההחלטה הסופית
באותו מישפט היתה הרת״אסון, צעד גדול אחורה
בדרכה של הדמוקרטיה הישראלית.
עתה בא שמגר, ואישר את עמדתו העקרונית.
הפעם הוא עושה זאת כנשיא בית־המישפט העליון,
וכמי שנתמך על-ידי עמיתיו בבית־המישפט.

על המתנות הצפויות לשחקני בני־יהודה
באם יזכו באליפות(״חור בר שת״
,העולם הזה .)1.4.87
איזו מין הבטחה זאת, לתת במתנה מכשיר־טלוויזיה
לשחקן קבוצת כדורגל שתזכה באליפות?
זאת מתנה, זאת? זה עונש!
הלא לנוכח התעללות הטלוויזיה הירושלמית
בצופיה כמעט מתבקש לשנות את האימרה
העתיקה ״לא יחזיק אדם כלב רע בביתר, ל״לא
יחזיק אדם מכשיר־טלוויזיה בביתו״.
אהרון פרידמן, תל־אביב

מההערה של כתב העולם הזה זוהר אהליאב,
על חשיפתם של אבריה החטובים של הדוגמנית
רונית אלקבץ(״כיאה לדוגמנית צעירה״) ,אפשר
להגיע למסקנה המוטעית שחשיפה כזאת יאה רק
לדוגמניות צעירות.
האמת היא, שחשיפתם של אברים חטובים יאה
לכל אשה, בכל גיל ובכל מקצוע.
ח לוין, ראשון־לציון

שריפת הספה
על בדיחה בעלת גוונים מטויימיס
(״הספה לא נשרפה״ ,העולם הזה

הבדיחה על הגבר ששב הביתה, מוצא את
אשתו מתנה אהבים עם ידידו וכנקמה שורף את
הספה, היא לא רעה, רק יש לה זקן עד הריצפה.
אבל מדוע דווקא העולם הזה צריך לייחס את
הבדיחה הזאת לתימני, זקן ואיש שכונת־ה־תיקווה?
זאת פגיעה גם בתימנים, גם בזקנים וגם
בגברי שכונת־התיקווה.
שלמה אצלאן, תל־אביב
הסיפור, סיפור. אבל פשוט אין לכם שום הבנה
לא בתימנים ולא בתושבי התיקווה. הלא כבר קרו
מקרים כאלה, גם אצל תימנים וגם בהתיקווה.
אבל בכל מקרה, זאת לא היתה הספה שספגה את
הנקמה.
תשאלו את הידידים המקרינים ואת הנשים
משה נסיך, תל־אביב
הבוגדניות.

למי יאה, למי גאה
על יתרונם של אברים חשופים
(״לילות ישראל״ ,העולם הזה .)1.4.87

על אחת הסיבות לאי״מכירת חברת
אל־על (״אתה והשקל״ ,העולם הזה
.)25.3.87
יגאל לביב כתב, כי יש המסבירים את אי־מכירתה
של אל־על בכך ששר־התחבורה ממנה
את חברי מועצת־המנהלים, שחלקם הם תומכיה
בתנועת החירות, והם נהנים בזכות מינויים
מטיסות חינם באל־על ומהוזלות במלונות.
אבל, כידוע, מנוהלת חברת אל־על מזה שנים
על־ידי כונס־הנכסים ובשנים אלה אין לחברה
מועצת־מנהלים (כפי שהדבר בכל חברה המנד
הלת על־ידי כונס־נכסים).
אם חברי מועצת־המנהלים לשעבר נהנים
מטיסות חינם באל־על יש בכך הטבה רצינית.
רון וייס, רמת־גן י

מיבתבים למע רכ ת

העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות לשוניות,
מישפטיות או טכניות.

עו ברה
ח או רוגי ת
גם בגליונות החג הקפיד שמעון
צבר, במדורו קוצו של צבר, לבדר
את קוראי העולם הזה, באימרות־השפר
של טוסבראהינדי, אשף־ה־אימרות
יציר רוחו של צבר. וכה אמר
טוסבראהינדי בגליון הפסח של העולם
הזה, שהופיע השבוע לפני 25
שנה:
• אל תהיה ראש לשועלים, וגם לא
זנב לאריות, כי בכל מקרה תגמור את |
הקריירה בכלוב של גן־חיות!

הקרקע הקיימת, בגבולות ,1967 ניתן ליישב 6
מיליון איש.

מיחשוב בבתי־המישפט

שדנלה נגד מיינחן

בשני אולמות בבית־דמישפט המחוזי ברזל־אביב
תיכנס מחשב. לסי הסידור החדש, מועבר
הפרוטוקול לתוך המחשב, והצדדים המתדיינים
יכולים לקבל העתק פעלנו על דפי-מחשב אחרי
תשלום מסויים, שיממן את הדלוצאות.

במיפלגת-העבודה מתארגנת שדולת הדורשת
להעביר את דויד מיימון, נציב שרות בתי־הסוהר,
מתפקידו. חברים במיפלגה חוששים
שהמצב בבתי־הסוהר ימשיד להידרדר.
רפי סויסה, הנציב הקודם של השרות, שוקל כתיבת ספר
על בתי־הסוהר.

ייי גינן י ך

המדינה תציע
חסיון למקנרות־מידע
תיתכן חקיקה חדשה להבטחת חסיון למקורות־המידע של

עיתונאים.

ממחנה לאוגדה
מדינה יצחק יבין במיפלגת־העבודה מגביר את
קצב פגישותיו רעוה*.סטירת מלאי״.
אחד מראשי המחנה אמר השבוע כי הגון* גדל
.ממחנה לאוגדה״.

הפלסטינים היו לאינטרנציונל כלי־התיקשורת של שימעון טרם העלימו את
העובדה כי בכינוס האינטרנציונל
הסוציאליסטי ברומא נכחו שני נציגים
פלסטיניים: טאיז אבו־רחמא והנא סניורה.
השניים הופיעו כאישים שאושרו על־ידי יאסר ערפאת
כנציגים פלסטיניים מוסמכים, ושגם שימעון פרס קיבל
אותם כנציגים פלסטיניים במשא־ומתן עתידי.
לעומת זאת לא ניתן להיכנס לאילן הלוי. ישראלי־לשעבר
שמונה כנציג אש׳ף באינטרנציונל, אחרי הירצחו של
עיצאם אל־סדטאווי, השבוע לפני ארבע שנים. גם הלוי בא
לכנס כתמא.

פרס לא לקח צלם
במישרד־דאש־הממשלה הובעה השבוע תמיהה רבד״
בשבעמוד הראשון של אחר הצהרונים הופיעה תמונתו של
שימעון פרס, שר־החוץ, עם מלו ספרד. מתחת לתמונה היה
כתוב כאילו צולמה על־ידי לישכת־העיתונות הממשלתית.

המדיניות היא שלישכת־העיתונות שולחת צלם
רק למסעות של נשיא וראש־ממשלה.
ממישרדו של שר־החוץ נמסר, כי למסע לא
נלווה צלם ישראלי רישמי, וכי לישכת
העיתונות רק הפיצה את התמונה שהגיעה
מחדל.

רפי איתן
למבקר המדינה
רפי איתן, מנכ״ל קונצרן כימיקלים לישראל,
ייקרא בקרוב למבקר־המדינה.
המבקר בודק תלונה שלפיה קיבלה אלה
בראור, הדוברת ומנהלת מחלקת־הפירסד
מים של הקונצרן, אישור לנסיעה לאנגליה
ללימוד שוק התיקשורת הבריטי, וכך נסעה
לחופשה פרטית על חשבון הקונצרן,
שהוא חברה ממשלתית.

התפתחנת סחר בין
ישראל לפנלין
בחודש הבא יוקם בישראל מישרד של חברה
איטלקית בשם.איטלמקס״ ,שהיא שותפה של
ממשלת-פולץ, ושתייצג בארץ מיסטר חברות
פולניות.
החברה תעבוד בארץ דוד בנק פ.ק.או. הפולני, המחזיק
סניף בארץ.

6מיליון בק 1הירנק
ועדה ציבורית, בראשותו של עורן-הדין אמנון גולדנברג,
בדקה את רזרכות־הקרקע של מדינת־ישראל.

הוועדה, שסיימה את בדיקתה לאחרונה, מצאה
כי בישראל אץ מחסור בקרקע לבנייה, וכי על

בעיקבות החלטתו של בית־המישפט העליון,
שקבע כי חסיון זה הוא ערובה חשובה לחופש•
העיתונות ולדמוקרטיות עשוי מישרד־המישפטים
להכניס את העיקרון הזה לתיקון
חוק-הראיות, שהוכן באחרונה ושהוסץ בין
מישרדי־הממשלד״ כשלב ראשון לחקיקה.
הכנסת דחתה בשעתו הצעה כזאת של ח״כ(דאז) אורי
אבנרי, ודחייה זו צוטטה על״ידי לישכת עורכי־הדין
כהוכחה לכך שעיקרון זה אינו מקובל בישראל. בית־המישפט
דחה טענה זו.

המרוץ עד.פיאט״
גובר המרוץ על קבלת סוכנות המכוניות פיאט בארץ.
מישפחת גולדשטיץ, שייצגה את החברה עד כה, הסתבכה.

המשביר המרכזי רואה את עצמו כבעל
הסיכויים הטובים ביותר, מבין שישה
המתחרים, מכיוון שהוא מייבא ארצה את
משאיות ״איווקו״ ממישפחת.פיאט״.

מישחקי לייזר בישראל איש-העסקים אלי אפרתי, בעל מחסני־קירור
וחברות־למימון, רכז בארצות-דד
ברית זיכיון להביא לישראל מישחקי-ליי-
זר, והוא מחפש עתה שטח בתל-אביב
לפתיחת אולם־המישחקים הראשון.
רפי שאולי, שרכש זיכיון למישחקי-
מילחמה בלייזר, נתקל בקשיים במימוש
הרשיון. המתנגדים העיקריים טוענים שאין
לאפשר לנוער לשחק במישחקיס המטפחים
אלימות.

זסקביץ בציריך
נחום וסקביץ, המבוקש על-ידי רשות־ניירות•
הערך האמריקאית, נראה באחרונה במלון
המפואר.צירין*״ בבירת שווייץ.
דויד סופר, שותפו לעיסקי המניות הנחקרים על־ידי
הרשות האמריקאית, עזב את הילטון בלונדון, שבו התגורר
עד לפני שבועיים.

האחים נקש
יגישו תביעה
האחים נקש שוקלים?!הגיש תביעה נגד.בנק
צם ון־אמריקה״ ,שמימש ערבויות שקיבל
בשעתו מן האחים לקבוצת-המאגרים של איש־העסקים
שמואל דבנר.
קבוצת רכנר התמוטטה, והאחים נקש נאלצו לשלם שני
מיליון דולר.

קריאה למרד
אירגוני העצמאים פתחו בימים האחרונים
בשדולה נגד תשלום המיסים העירוניים.
האירגונים, שפנו גם ללובי העצמאים של חברי־הכנסת
בליכוד ובמעוך, מצאו כי העיריות התחכמו להוראה שלא
להעלות את מיסי״הארנונה מעבר לעליית המדד של שנת
,1986 שהסתכמה ב־ 22 אחוזים.
העיריות דירגו מחדש את איזורי־הגבייה השונים, וכך עלו
המיסים בעשרות אחוזים, ללא כל פרופורציה לגובהם

בשנה הקודמת.

אירגוני־העצמאיס מתכוונים להרחיק לכת׳ ואן*
לקרוא לתושבי הערים שלא לשלם את מיסיהם
לעיריות.

זהו נסיח חדש, הנעדר בינתיים במישפטים אזרחיים בשני
אולמות אלה. אם יצליח, הוא ייושם תוך שנה בשאר
אולמות המישפט.

ר 1ב הכסף להסתדרות
ממשלת״ישראל הקציבה השנה *00 מיליון שקלים לעזרה
למיפעלים במצוקה.

מתברר ש 345-מיליון מהם הגיעו להסתדרות
ולמיפעלים הקשורים ב״חברת העובדים״.
חלק מן הכסף הזה גם הלר לעזרה לקופת־החולים של
ההסתדרות, שנמצאה גם היא בקשיים באחרונה.

300 פריטים
.התעשייה האווירית״ פתחה באחרונה סנין*
בקנדה. הנציג הישראלי יעניץ את הקנדים
בפרוייקטים שונים ובמוצרי.התע שייה
האווירית״ .מדובר ב* 300 מוצרים, שלחלקם אץ
שום קשר לתעופה.

שרג באילת
חברה אנגליודשוודית עומדת להקים
באילת מסלול לגלישת־סקי ומישטח להחלקה
על לרה.
,החברה עומדת לחתום בימים הקרובים
טל חוזה עם עיריית-אילת. העירייה תקצה
לפרוייקט גיבעה על שטח של 400 דונם,
הסמוכה לאחת השכונות בעיר.
התנאי לקיום הפרוייקט הוא השגת כל
האישורים הדרושים עד לחודש ספטמבר.
אם לא, יושגו האישורים, יבוטל החוזה.
העלות המתוכננת של הפרוייקט היא
2.5מליון דולר.

מטוס ה״נמר״ בסינגפור
מטונדהקרב החדש של התעשייה ואווירית,
.נמר״ ,יוצג ביריד-התעופה הבינלאומי, שייערך
בסינגפור.
המטוס, הקיים על שולחנות־וזשירטוט בלבד, מורכב מגוף
משופר של הכפיר, מנוע איתפי ואמצעי־ר,הפצצה
הוא נולד כדי לעקוף את איסור־הייצוא. שהוטל
על־ירי ממשלת ארצות־הברית.

לסי התוכנית, יהיה המטוס החדש זול מן
ה״כפיר״ ,ו״התעשייה האווירית״ תנסה למצוא
לו שוקים ביריד-התעופה.

תביעה נגד מבון הייצוא
חברת פייקום־אינטרנשיונאל ערכה במשך שנה סקר
והכנוע במטרה לשווק בארצות־הברית סוצרי־מזח
ישראליים תחת השם בתאבון. החברה התחילה בפרוייקט
אחרי שחתמה על חוזה עם מכון הייצוא הישראלי, שלפיו
יתן המכון 1.4מיליון דולר לפירסום ושיווק.
בן־ציון שירה, נציג החברה בארץ, החתים יותר כד 40
מיפעלים, שהסכימו להשתתף בפרוייקט. בינתיים נודע כי
כוזדהמשימה הקים גוף מתחרה בשם אי־אם־אימפורטינג
(.אני מייבא״) ,שבראשו עומדות חברות״המזון הגדולות
בישראל.
מכון הייצוא הקים כמה ועדות לבדיקת הנושא.

בינתיים הודיעה חברת.פייקום״ שהיא פורשת
מן הפרוייקט, ודרשה מן המכון סכום של 400
אלן* דולר על הפרת-הסכם. המכון סירב לשלט
והחברה עומדת להגיש תביעה בארץ ובניו־יורק.
התנצלזת בגליון
האחרון של -העולם הזה״ אירעה
טעות חמורה.
בגלל מישגה״אגוש של מקור־מידע, שורבב
שמו של הקבלן הירושלמי מורים רג׳ואן לחקי רתו
של יגאל לביב על פרשת דויד טופר.
אין כל אמת במה שנאמר בכתבה, כאילו
רג׳ואן מסר מידע על הקבלן יוטף חפצדי. עיס•
קת-הטיעון, שבמיסגדתה נמסר מידע זה, נעש תה
עם יהושע הלפרין, איש אחר הקשור בעיט־קי
-בנק צפון אמריקה״ .לרג׳ואן אין כל קשר
לעניין.
יגאל לביב ומערכת. העולם הזה׳ מצטערים
על עוגמת״הנפש שנגרמה למוריס רג׳ואן, ומת נצלים
לפניו בלב שלם.

כעריכת ענ ת סדנזסטי

>1>>1י י

בו1נ 1ל 1ג ע1ל־ עו־נ אן חו סנגי
מאית. היא אינה מייצגת שום מדינה
אחרת בעולם הערבי!״
אין לי מושג מי היה אחראי לפיר־סום
ההודעה. לא היה זה מישהו בכיר.
סאדאת קיבל את נוסח ההודעה, קימט
את הנייר, השליכו בזעם וצווח :״או־קיי,
נעשה שלום עצמאי!״
הלר ועשה שלום בין מצריים וישראל.

רוצה
לראות את המלד פייצל!״
בתקופה ההיא, אל תשכחי, וגמאל)
עבד־אל־נאצר עדיין היה בשילטון. זו
היתה תקופה שונה לחלוטין.
נפגשתי עם אדמונד. התרשמתי שהוא
אדם מקסים, מהיר־תפיסה, איש־עסקים
רציני.
הוא חשב אז שאפשר להפוך את
מידבר־סיני לאיזור משגשג, עם ירקות

^ אגי עושה
^ היסטוריה!
^ ולא ההודעה המטופשת הזאת,
/שלא ברור מי היה אחראי לה,
יכולנו לעשות שלום באיזור.
ראי איר נעשית — או אולי לא
נעשית — ההיסטוריה.

לא מעניין אותי ששמי יוזכר בקשר
לעשיית היסטוריה. עשיתי דברים רבים
מאחורי הקלעים, ושמי לא פורסם.
כן, עד פרשת הנשק האיראני.
הפירסום הזה מזיק לי. איזה רושם
מתקבל ממני בישראל מהפירסומים האחרונים?
חבל!
כעת
יש סביבי פחות מיסתורין. לאן
שאני מגיע, יש סביבי דיבורים. אנשים
מנסים לעשות ספקולציות. זה וזה שלח
אותו לכאן, והוא עצמו שולח את זה וזה
לשם.
אם נתעלם מן הרעש והפירסום, קיים
בי דחף עז להיות מעורב בעשיית

הו, אני מכנה אותו ״חבר נאמן״ .הייתי
הרבה יותר קרוב אליו כשהיה
עדיין יורש״העצר. כאשר הפך מלך, קשה
יותר להגיע אליו. לי אין זמן בשביל
אנשים, שצריך להתאמץ כדי להגיע
אליהם.
שאר בני־עמי, הסעודים, מחולקים
בדעתם ביחס אליי. חלקם חושבים שחציתי
את כל הקווים האדומים, רואים
בי בוגד. היחס של האנשים האלה אליי
גבר בעיקבות הפירסומים האחרונים,
על הקשר שלי לפרשה האיראנית ועל
קשריי עם הישראלים.
גם קודם לכן ידעו על קשריי אלה,
עם שימעון פרס ועם אחרים. אפילו יא־סר
ערפאת ידע על כך. בכל זאת, אחרי ״
הפירסומים, מצבי הסתבך.
ראי מה הם עשו לחסן, מלך מרוקו,
אחרי ביקור פרס אצלו! הוא גמור כיום

ופירות. הוא היה מוכן להשקיע ביליון
דולארים להגשמת החלום.
התשובה שלי לאדמונד רוטשילד
היתה :״אתה אדם מקסים, אקח אותך
אל המלך בסודי־סודות, אבל רק אם
תקבל אישור מגורם ישראלי רשמי.
אחרת אין כל טעם לכך!״
הוא הסכים עימי ונסע למחרת היום
לישראל. לא שמעתי ממנו במשך כמה
ימים. אחרי שבועיים, טילפן אלי מיואש
:״הם (הישראלים) כל־כך מסוכסכים
ומפולגים בינם לבין עצמם, עד

שמימי הבטיח

ך ם את פרשת הנשק לאיראן יזמי
^ תי כדי להשפיע על תהליכים
היסטוריים. כל שרציתי היה ליצור קשר
בין המתונים באיראן — יש שם
שלוש קבוצות עיקריות: קיצונים, מתונים
ומתקדמים — לבין האמריקאים,
דרך ישראל.
מדוע ישראלי
כי לא בטחתי כאמריקאים, שיידעו
איך להתעסק עם האיראנים. בישראל
ישנם אנשים המנהלים קשרים ארוכי-
שנים עם איראן.

13*111113,אצ7י!״
^ ראיון הזה, שהוא מסוכן עבורי,
חשוב לי להופיע כאדם הרוצה בשלום.
לישראל
יש תפקיד בתהליך השלום.
אתם, הישראלים, זקוקים לאנוור
סאדאת משלכם.
סאדאת הוא מודל לחיקוי עבורי.
הוא היה חבר קרוב שלי. הייתי אחד
האנשים היחידים שידעו מראש על ביקורו
בירושלים.
לפני הביקור ההיסטורי, הוא היה
מודאג בקשר לסעודיה. הוא התייעץ
איתי. טילפנתי לאל שווימר ולדויד
קימחי והסברתי להם: מנחם בגין חייב
להתייחם בנאומו, לרגל הביקור, לס־עודיה.
הוא חייב להזכיר אותה!
הם באמת מיהרו לבגין ואמנם —
ברגע האחרון ממש שינה בגין את נ

אומו
ההיסטורי. במקביל סידרתי ל־פאהד,
שהיה אז יורש־העצר — היום
הוא המלך — ראיון בשבועון ניוזוויק.
הבהרתי לו :״עליך להראות לאמריקאים
שאינך נגד השלום. עליך לתמוך
בפומבי בצעדו של סאדאת!״
הראיון פורסם. עוד לפני שקיבל תהודה,
נסעתי עם עותק שלו אל הנשיא
סאדאת. פגשתי אותו מוקדם בבוקר.
הוא בא לקבל את פניי בשעה בלתי-
מקובלת. כשרק יצא מהמכונית הנשיאותית,
הגשתי לו את הראיון שאיר־גנתי
ואמרתי לו :״אדוני הנשיא, אתה
אחראי לשלום באיזור!״
הוא נטל את הראיון, קרא ולפתע
התחיל לרקוד. אחר־כך יצאה הודעה
מוזרה, בשם מישרד־החוץ הסעודי, ברוח
כזאת :״מצריים היא מדינה עצ־

היסטוריה. זו הרגשה שאין לתארה במילים.

שאינני
יודע עם מי לדבר. אינני יכול
לעשות דבר!״
רוטשילד התייאש

פאהד,
הפד גאמן

** אז 1967 אני מעורב בתהליכים
היסטוריים. אילו היית יודעת כמה!
אגב, מה שלום האתיופים? מה זאת אומרת
מי? היהודים שהבאתם מאתיופיה!
הנרי קיסינג׳ר פנה אליי בקשר
אליהם. הוא לא ידע שהעיסקה בעניץ
האתיופים כבר היתה סגורה, וניסה לגשש
אצלי, כדי שאפעיל את קשריי.
התחלתי להיות פעיל ב־ .1976 אד־מונד
דודרוטשילד טילפן אליי. תחילה
יצר עימי קשר דרך פוליטיקאי, חבר
משותף. החבר הזה הודיע לי :״אדמונר

^ אותה תקופה נוצר הקשר ה־רשמי
ביני לבין דייב(דויד) קיפד

פגשתי אותו בפאריס. הוא עבד אז
במוסד. אני מאוד מעריך אותו.
המלך פאהד, אגב, לא אוהב יוזמות
פרטיות בנושאים בינלאומיים. הוא
דווקא מעריך את העובדה, שאני רואה
את הדברים לטווח ארוך.
אל תשכחי, יש דברים שאין אני מסוגל
להשמיע בקול־רם.
היחסים ביני לבין פאהד?

הראיון הזה לעיתונאית ישראלית מסכן את חיי...
ביום הראשון בשבוע שעבר טילפן עדנאן חשוגי לביתי שוג ושוב.
אחר־כך נפגשנו בווילה־צטמה, השוכנת ליד אגם קומו, בגבול אי-
טליה״שווייץ, מלון יוקרה בעל״מוניטין.
לווילה״צסטח מגיעים אנשים עשירים, הנזקקים לטיפול״שיניים:
יש בקירבת-מקום מרפאה מודרנית ובה החידושים האחרונים
ברפואת־שיניים: רופאים מעולים, טיפול מהיר -וילע־.
חשוגי הגיע למקום במטוטו הפרטי, הישר מקאן, לבדיקת״שיניים
תקופתית -אחת לשנה. בשיחת-טלפון מוקדמת קבענו פגישה
ב״צטטה־ ב 1.30-לפנות בוקר.
הגעתי במונית, בדיוק בשעה הייעודה. כשפתחתי את דלת המונית,
הבחנתי כי מן המונית השחורה, שהיתה צמודה אלינו בקילומטרים
האחרונים, מגיח איש שמנמן, חייכן, לבוש בהידור.
זה היה עדנאן חשוגי. שמתו ממוצעת, חיוכו ערמומי, פניו עגלגלות.
ומה שבולט בהן יותר מכל: דיטים ארוכים, מתעגלים כלפי מעלה,
שהוא עושה בהם שימוש רב: שיו׳ שרץ ועוד פעם קורץ.
תחילה, בילוי קצר במיטעדת״המלון, בחברת כמה ממלוויו. אחרי
כמה דשת, פגישה בארבע עיניים בטוויטה שהועמדה לרשותו.
הוא החליף חליפה מחוייטת בגלבייה לבנה ובכפכפים .״אני מקבל
את פניך ׳,אמר לי בקריצה. ,בבגד הלאומי שלנו!׳
שיחה לתוך הלילה עם אדם הנוהג תחילה בחשדנות שאינה

מוטתרת כלל. בעל חן ילדותי ונטייה למעשי-שובבות. מרצין ומחייך
חליפות.
מדבר על דברים שברומו של עולם -על השלום המיוחל ועל קשרים
נטתדים; על קשרים עם גדולי־עולם ועל תככים ותככנים; על
תיקוותיו ועל אכזבותיו. מצחקק, מתגרה בבת־שיחו בשאלות אישיות,
מתייעץ, מייעץ.
.אל תשבי כשדגליך משולבות זו על זו ׳,אמר לפתע. .זה מעקם את
המותניים ועלול לגרום אחר״כך קשיים בלידה ׳.כשהטלתי טפק
בקביעתו, הזעיק רופא כדי שיחזק את דבריו.
אחר״כך, במיסעדה מפורסמת בפאריט, חזטיגני לריקוד, הובי ל
אותי לשולחן, פתח במונולוג על הצורך בשלום. לפתע חדל וסימן
למלצר בידו .״אני רוצה את הלהקה הצוענית ׳,אמר לו. כשהתייצבו
לפניו, ביקש, להפתעתי, שישירו.משהו ישראלי׳ ,לכבוד האורחת שלו.
בגאווה לא״מוטתרת אמר. :העובדה שאני מעניק לראשונה בחיי
ראיון לעיתונאית ישראלית מטכנת את חי* אפילו יותר מהפירטומים
בתיקשורת העולמית על קשריי עם אישים ישראלים, בפרשת״איראן
ולפניה׳.
חשוגי, ממעריציו של אנוור אל׳סאדאת המנוח, אינו מסתיר בי
דוגמת הנשיא המצרי שנרצח נוסכת בו אומץ־לב, ומחזקת אותו
ברצונו להידבר ישירות עם הציבור הישראלי. ובין כוסית לכוסית -
הוא וודקה ואגי ויסקי -פתח את סגור ליבו. לא הכל לפירטוט.

כן, יעקוב נימרודי הוא דוגמה טובה.
הסיפור הזה, כאילו פרשת איראן
נולדה כדי להציל בני־ערובה הוא קיש־קוש!
את יודעת מתי נודע לי על בני־הערובה?
בשלבים מאוחרים של העיס״

כיצד? האיראנים, האמריקאים והישראלים
רצו לבחון זה את יכולתו של
זה. באותו שלב ניסו לשחרר את ויליאם*
באקלי, איש הסי-איי-אי. ביקשו ממני
מיליון דולארים, ואחר־כך ארבעה מיליון
נוספים. לא היה על כך שום רישום,
לא נכתבו שום ערובות.
אל שווימר הבטיח לי :״סמוך על
המילה שלי. תקבל בחזרה כל גרוש!״
זהו, לא ראיתי מאז גרוש מכל הכסף

שווימר, נימרודי וגורבניפאר נעלמו*
מחיי במשך שישה חודשים. נימרורי
בכלל נעלם מחיי.
אני דווקא אוהב אותו, את נימרוד
מדוע התביישו חלק מהאנשים ליצור
עימי קשר? אני יודע שנוצר הרד
שם, כאילו אני שניתקתי את המגע אי־תם.
אין
זה נכון. זה קרה להיפך. זה כמו
רומן בין גבר ואשה. אם הגבר נמשך
לאשה אחרת — אפילו עוד לא בגד
בבת־זוגו — הוא מתחיל להרגיש ריג־שי־אשמה.
הוא מתבייש להביט לה ישר
בעיניים.
אגב, ידוע לך שלרוברט מק־פרלן
ניתנה הזדמנות — בביקורו המפורסם
באיראן — לשחרר שניים מבני־הע־ *
רובה? הוא לא ניצל את ההזדמנות!

^ עמירס גיר
קטגטו

¥מידם ניר? הוא קטנטן בכל ה־מישחק
הזה.
אני מנסה לחשוב במושגים רחבים,
מעל הסיכסוכים הקטנוניים והמאבקים
האישיים. אינני כועס על איש מהמעורבים
בדבר, כי אני מאמין שהיה כאן

— מעבר לעניין המשותף — ניגוד
אינטרסים: כל אחד פעל למען ארצו.
אני? אני פעלתי למען השלום!
״ אני חושד — אפילו יודע — היכן
הכסף שנעלם לי: עשרת מיליוני ה־דולארים.
אבל אין אני יכול כעת להילחם
על כך.
צריך לבודד את האנשים הפרטיים,
שהיו מעורבים בהעלמת הכספים, ולתבוע
אותם. יש לי תוכנית מדוייקת כיצד
לפעול בעניין. אני רק ממתין לסיום
החקירות בארצות־הברית ואז —
הו אז! — אטפל בכך.
אסור לי להיכנס לארצות־הברית?
נו, באמת!
את רוצה לשמוע את הסיפור האמיתי?
וולש(המרכז את החקירה באר־צות־הברית)
אמר לפרקליטי, קנת בי־אלקין
:״הוא יכול להיכנס לארצות־הב־ירית
מתי שהוא רוצה. רק מה — עליולמסור לנו את שמות האנשים שעימם
הוא מתעתד ליצור קשר, לפני כניסתו.״
השבתי
לו, דרך ביאלקין, שהם יותר
גרועים מהמסים. אם ארצה להיחקר
בשיטות הרוסיות — אסע ישר למוסקבה.
אין לי שום צורך לעבור זאת דווקא
בניו־יורק.
זהו הסיפור האמיתי.
זה מזכיר לי את השמועות כאילו
ייאסרו עליי להיכנס לסעודיה, ושהחרי־מו
את רכושי שם. רק באחרונה ביקרתי
בסעודיה. קישקוש!
נכון, עם זאת, שיש סעודים הרואים
בי בוגד, ושאינם מאמינים באפשרות
של שלום.
למשל, במסיבת־עיתונאים שקיים
המלך פאהד באירופה, בשבוע שעבר,
הוא נשאל בענייניי. עד כדי כך אני
מטריד אותם!
,,יש סיפורים ואגדות סביב פרשת־איראן.
למשל, האגדה כאילו פגשתי
את עמירם ניר לפני שלושה שבועות.
מה פיתאום? הוא נפגש עם גורבניפאר,
לא איתי.
אגב, מדוע היה אסור להם להיפגש?
בגלל האפשרות שיתאמו את גירסותי־הם?
אני מבין.
הבעיה העיקרית בפרשת איראן
היא, שכל מיני אנשים, שכיכבו בס־
* רשה, חשבו שהם יותר מדי חכמים, הסתחררו
מהכוח, מהקשרים הבינלאומיים,
כמויות הכסף, ולא עצרו בזמן.
אנשים פיתחו שאיפות מרקיעות־שח־קים.
שני
חברים שלי ניסו להיות חכמים,
ושלישי אני בכלל לא לוקח ברצינות.

פרט,
בגין, שדון
לדב רי ם רבות על קשריי עם
* /ישראלים מאז פיצוצה של פרשת-
איראן.
שימעון פרם. פגשתי אותו לפני ש
דפנה
ברק בעת הראיון עם חשוגי
,.אני יודע להיכן נעלם הכסף ר
עוד לפני שהופעלו לחצים למען השגת
מטרה זו. עוד כשרבים סברו אחרת.
מאוחר
יותר, כשרץ לראשות־הממ־שלה
— נכשל. אולי מפני שהצהיר
שדרוש שלום. לפני־כן פגשתי אותו
בניו־יורק. התרשמתי ממנו שוב עמוקות.
כעת
אין טעם לקיום קשרים בינינו.
פשוט אין, אם כי אני עדיין מעריך אותו
והוא יודע זאת. אחרי פרשת־איראן
אני נזהר: נכוויתי!
מנחם בגין. פגשתי אותו בניו־יורק,
אחרי הסכם קמפ־דייוויד. ידיד יהודי,
חבר טוב שלי, שהציג אותי בזמנו לפני
שווימר, ערך בינינו היכרות. חשבתי אז
שהוא פילוסוף, מעין מטיף כזה. אחרי
הצעד ההיסטורי של סאדאת — אז נפגשנו
— לא התרשמתי שהוא היה מוכן
לעשות שלום עם מדינות ערביות נוספות.
הוא בא על סיפוקו בכריתת ההסכם
עם סאדאת.
התרשמתי שהוא אדם נחמד. הזכיר
לי רבי כזה, אבל לא מנהיג. לכן חשבתי
שאין טעם להמשיך לקיים עימו קשרים.

היתה פגישתנו הראשונה והאחרונה.
אריאל
שרון. הוא בא לחווה שלי
בקניה. הוא ביקר אז בניירובי. זה קרה

,,בוס מצא חן בעיני
נאדם.נוצוה בינינו נימיה1
..בגין שביו ר׳ ובי, אבר
רא מנהיג. הוא נחמד,,.
,.עם שוון אבשר לעשות
עי סקה -בלחיצת־יד!״
נים בוונצואלה, והוא מצא חן בעיניי
כאדם. שווימר יזם את הפגישה. שוחחנו
על השלום, ונוצרה אז כימיה מיידית
בינינו.
אני מעריך את העובדה שהוא הבין,
שישראל חייבת לחיות בשלום עם
אוייביה. הוא הבין שאין כל אפשרות
אחרת, והיה מוכן לפעול למען השלום

כחודשיים לפני מילחמת־לבנון. נימרו־די
וקימחי קישרו בינינו. אני חושב
שזה נעשה ביוזמתו.
אני מאוד מעריך אותו. הוא אדם שאפשר
לעשות עימו עיסקה, לסכם דבר
בלחיצת־יד.
אחרי מילחמת־לבנון לא ראיתי אד
תו יותר. הוא שינה את המפה כשנכנס

ללבנון, אך הוא הלך רחוק מדי. עשה
טעות גדולה, כשלא ידע היכן לעצור.
טעות נוספת שלו היתה כשניסה לנהל
משא־ומתן עם לבנון. זו אינה מדינה
ערבית ריבונית, ולא היה שם שום
גורם מוסמך לניהול משא־ומתן. ישראל
שיחקה יותר מדי בפוליטיקה, במקום
לנטרל את שקרה בלבנון.
המוניטין של שרון בעולם הערבי
נפגע בגלל פרשת־לבנון. קודם לכן
נחשב כגיבור. אבל אסור לשכוח שבגין,
לדוגמה, נחשב בהתחלה בעולם הערבי
כטרוריסט של ממש, ואחר־כך
דימויו השתפר. לכן, אם שרון יפעל
בכיוון הנכון — יש לו סיכוי רב בעולם
הערבי.
מכל השלושה — פגשתי גם את
(אברשה) טמיר לפני כשנה וחצי בקהיר,
כשנשא ונתן על טאבה — התרשמתי
שלפרס יש מירב הכבוד אצל
המנהיגים הערביים. הם מעריכים את
רצונו לשלום. אב £מביקורו במרוקו
הוא יצא כאידיוט׳ הוא הבטיח למלך

חסן הבטחות שלא היה יכול לקיים,
בגלל הליכוד. המלך התרגז והושפל
בעיני הערבים. פרס מחוסל שם!

״השתמשנו
בשמות־צופך
^ ת יודעת שפעם, כשהייתי נפגש
\ £עם קימחי, נימרודי או שווימר, היינו
משתמשים בשמות־צופן? פחדנו
על חיינו. היום זה השתפר ואני אפילו
נותן ראיון ראשון לעיתונאית ישראלית.
נכון
שנכוויתי מקשריי ומנסיונותיי
להשיג שלום בפרשת־איראן, אבל לא
הפסקתי לתמיד. רק נטלתי פסק־זמן.
עדיין לא התייאשתי, עדיין מקננת בי
תיקווה. כאשר תקום מנהיגות יציבה
וחזקה בישראל — רוב מול מיעוט —
ולא איכפת לי אם יהיה זה הליכוד או
המערך — אז אמשיך.
את חייבת לציין שמבלי לפתור את

הבעיה הפלסטינית לא יהיה אפשרי
שלום. אפילו השלום עם מצריים הוא
״שלום קר״.
שוב, אני רק אדם פרטי. אינני מייצג
שום ממשלה, אלא רק רצון טוב.
אני מאמין ביוזמות פרטיות.
מהי הצעתי לישראלים? אל תפלו
לתוך שינה ארוכה ומאושרת, כאילו
הפרדתם בין מצריים לשאר העולם הערבי,
כאילו השגתם שלום לצמיתות.
אתם עם שסבל רבות כדי להשיג מולדת.
עיזרו גם לפלסטינים להשיג זאת,
למצוא גג לראשיהם!
המיזרח־התיכון הוא פצצת־זמן מתקתקת
של מילחמת־עולם שלישית.
כדאי לישראל גם לנצל את היוזמות
הרוסיות החרשות.
כאדם פרטי, אני מוגבל בהצעות ובקשירת
קשרים בין אנשים שונים.
זהו, אני אולי מסתכן להיקרא בתואר
״דוגר״ ,אולי מסכן את חיי, כמו סא־דאת,
אבל רבים מאלה המכנים אותי
בוגד יודעים בתוך־תוכם שאני צודק.

להשאיר ילד משלי בכל ארץ!״

אוסרים עליז שהוא האיש העשיר ביותר בעולם.
נבון, או לא־נכון -הוא מנהל אורח־חיים התואם
את התואר.הכי־עשיר-נעולם״.
עדנאן חשוגי ספוגה באנגלית אי״קי. אלה הם
ראשי התיבות של שמו. האותיות האלה מקשטות
את חולצותיו, א ת עגיבותיו ואת השעונים היקרים
שהוא מעניק לאנשים האהובים עליו. זהו סימלו
המיסחרי של המולטי־מיליונר הסעודי.
למיה השוני :״היפרתי אותה כשהיתה נערה בת
. 16 היא מצאה אן בעיניי מן הרגע הראשון: הצעתי
למישפחתה לממן את לימודיה. הסברתי להם עד
פמה היא מופשרת. את יודעת קריצה בעין).
.אחרי שנח וחצי נשאתי אותה לאשה, ומזה 14
שנים אנו נשואים. המון זמן. המון׳...
לטיה היא יפהפיה תמירה וחטובה. שיערה שחור
פפחם. עזרה לבן. עיניה בחולות. שולטת בבמה שפות.
בעלת דיבור רהוט ונימוסים מלוטשים. אי-
רופית״לפל-דבר.

חשוגי אינו מסתיר את התפעלותו טאשה יפה
הניקרית על דרפו. מודע למוניטין שלו, פנער־זוהר
מתבגר, המוקף תמיד ביפהפיות זוהרות.
״זה לא מפריע לי,״ גילתה לי למיה חשוגי. .אני
דווקא מעוניינת שפל המקיף אותו יהיה היפה
ביותר, הטוב ביותר. בולל, כמובן, נשים׳.
עלי, בנם היחיד של עדנאן ולמיה חשוגי, לומד
בבית-הספר בפאריס, וכמוהו כאמו, שולט בבמה
שפות. מפעם לפעם הוא.גונב״ חופשה מבית־הספר
ומצטרף להוריו למסעות סביב העולם. נראה ממזרי.
פמו אביו.
האב ובנו מתגרים איש ברעהו, מתחרים בהו־רדת־יד,
מתאמנים בתרגילי״היאבקות. פמליית
האנשים הסובבת תמיד את חשוגי־האב מתייחסת
לבנו כמו היה יודש־עצד מלכותי. והנער, ספק

בצחוק ספק ברצינות, שואל בנוכחותי. :מתי סוף-
סוף אירש את הכסף! כשאבא ימות, לא כן!״
לעדנאן עוד שישה ילדים מאשתו הקודמת,
סוראייה, בנו-בפורו נקרא על שם אביו של עדנאן
חשוגי. בנו השני על סבו -ופך הלאה בסדר כרונולוגי
הפוך. שושלת של ממש.

אומדים שיש לו תו*סר בתים, ואולי אף יותר.
מפוזרים במקומות שונים על פני כדוד־הארץ. שתי
יאפטות. אחת מהן קרויה על־שם גתו, נבילה 600 .
איש עובדים בשרותו.
הוצאות-האירוח החודשיות: מיליון דזלאדים.
היהלום שבפתד הרכוש: המטוס הפרטי, הנושא
את השם עליה. מלבדו יש עוד אחד.
הייתי סקרנית לדעת מקרוב מה אמת בסיפורים
על המטוס. חשוגי נעתר לבקשתי, הזמינני פנימה,
לטיסה קצרצרה מאיטליה -שט נפגשנו לראשונה -
לפאריס.
שטיחים עבים וספות-קטיפה, שנוח לשקוע בהן.
שרותים ומיקלחות מעוטרים בהידור; כך 01 חדר-
העבודה המעופף שלו. גלובוס גדול, ביאה לאיש-
העולם, משובץ ביהלומים. חדר-שינה פרטי וחדרי-
שינה לאורחים. על כל שולחן ניצבת דרך-קבע
קערת פירות טריים ודברי-מתיקה .״לחדר-השינה
הפרטי,״ אמר לי מיסטר אי-קי בחיוך ,״אין נכנסים
בבגדים!״
כמחווה של ידידות יוצאת־דופן -ואולי מפני
יחסו המיוחד לישראלים -חסכים להתיר לי כני-
סה-בבגדים.
בחדר מיטה ענקית, מקיר־אל-קיד, עם כיסויים
כהים, חמים. בעל-המיטה קורץ שוב, ומגלה עוד
פרטים פרטיים- :יש לי חמישה ילדים בלתי-
חוקיים,״ הוא אוסר. .פעם היה לי חלוט -להשאיר
ילד בכל ארץ שבה ביקרתי...״

״חרום־ברהות -מלמדת -אבסווו -התאבדות״.
על כך דיברו כולם. אך איש לא דיבר על העיקר

במדינה

כי ע בד היית
יש שתי גירסות
בתורה — והפער ביניהן
קובע גם כיום את דמות העם

^ דבר אחד צדק יצחק שמיר ל*
חלוטין :״אי־אפשר להטיל תוכנית
כזו על העם בטכסיסי עורמה והעלמה.
הדברים צריכים להיאמר במפורש!׳
אבל
בישראל ערב־פסח — 1987
מדינה שאננה ואדישה, המחפשת גירויים
רגעיים כדי להפיג את השיעמום
— אין ויכוח רציני על שום דבר. גם
לא על עניינים של חיים ומוות. מעל
הפוליטיקה עומדים האירוויזיון והכדורסל.
לכן
התווכחו השבוע פרשנים רציניים
על שאלות הרות־גורל כגון :״האם
אמר שמיר את אשר אמר כדי לדפוק
את דויד לוי?״ ״האם מעוניין שימעון
פרס לפרק את הממשלה?״ ״האם תהיינה
בחירות בסתיו?״ ״האם יצחק רבין
ישים רגל לשימעון פרס?״
ועוד כהנה וכהנה שאלות חשובות,
ברוח הקושיות שההגדה של פסח שמה
בפי הילדים.

איש אינו שואל את השאלה
הרצינית, האחת והחשובה: מה
רוצים להשיג בוועידה בינלאומית?

דווקא
יצחק שמיר העמיד את השאלה
המרכזית הזאת. אולם היא טבעה
בביצת הפולמוס. דבריו הפרובוקטיביים
על שימעון פרס, האיש ומיפ־לגתו,
השכיחו את כל השאר.
ואכן, אין זה רגיל שראש־הממשלה
אומר על ממלא־מקומו, רעיונותיו ופעולתו,
מילים בנוסח ״רק בן־אדם, רק
אנשים הרוצים באובדן מדינתם ...יתמכו
(בזה מלכודת״ ,״מי פתי ויאמין?״
,״אבסורד מוחלט״ ,״רעיון מטורף
ומיפלצתי״ ,״לשחק בגורלו של עם״,
״פרס הגה את הרעיון בליל־בלהות
אחד, שבו הוא נתקף בפסימיות ובייאוש״
,״טירוף זה״.
אין אלה מילים המזמינות לוויכוח
רציני. מי שמשתמש בהן, קורא לקטטה.
בצדק קרא שימעון פרס לדברים
אלה בשם ״נאום בחירות״.
ברור כי שמיר התרגז, על כי אנשי-
המערך אמרו עליו לפני ועידת־חרות
שהוא מתנגד לוועידה הבינלאומית
כרי לגבור על יריביו בוועידה. לנאומו
השבוע, אחרי הוועידה, תשובה לטענה
זו, ומכאן הלשון הבוטה.

אך יצחק שמיר אינו זקוק לשום
סיבה מיפלגתית או אישית
כדי להתנגד לוועידה בינלאומית.
יש לו לכך נימוקים
פשוטים והגיוניים, הנובעים מכל
דרך־חייו.
עם הנימוקים האלה יש להתמודד
— אם רוצים להציג לציבור הישראלי
את האפשרות לבחור בין שתי חלופות.

• נטנסים
ונרהטוטיס״
ף אלה נימוקיו הרציניים של ש!
מיר, כפי שבוטאו באותו נאום תוקפני:
״אין
מדינה בעולם המוכנה להפקיד
את הכרעת גורלה בידי מדינות זרות,
אלא אם כן היא יודעת מראש את אשר
יחליטו״.
״אנחנו יודעים כי ברית־המועצות,
והמדינות הערביות שמסביבנו, יודעות
לבטח מה שתחליט ועידה בינלאומית
מסוג זה על גבולותיה של ארץ־יש־ראל,
על מעמדה של ירושלים, על ההינתקות
מיהודה ושומרון ...אנחנו יודעים
מה היא תחליט על גבולותינו, על
ירושלים ועל יהודה ושומרון ועזה.״
.״יש האומרים כי נעמיד שורה של

תנאים, ולפי תנאים אלה הוועידה לא
תוכל לכפות את רצונה, ותהיה רק דקורציה.
מי פתי ויאמין?״
״משתתפי הוועידה, כל אחד ואחד
מהם ינסה לכפות על ישראל לסגת
לגבולות ,1967 כולל ירושלים.״
״האם ירדן תסתפק רק בוועידה
הצהרתית חסרת כוח והשפעה? לא דובים
ולא יער!״
״ישראל עלולה להמיט על עצמה
אסון, אם היא תגורש מיהודה, שומרון,
עזה וירושלים.״
״יש כיום במיפלגת־העבודה כאלה,
שכל הוויתור שלנו בסיני, כל הסכמי
קמפ־דייוויד הם מבחינתם ניירות שיש
לזרקם לסל־האשפה.״
״הדברים צריכים להיאמר במפורש.
מה כוונתם? מה מטרתם? האם יש להגיע
לשלום בכל מחיר, על־ידי החזרת
כל השטחים?״
״אנשי מיפלגת־העבודה זרקו משא־ומתן
ישיר לפח, וממציאים לנו את
הוועידה הבינלאומית, שהיא בבחינת
מיפלצת עבורנו.״
״אי־אפשר להשיג זאת, כפי שפרס
נוהג, בטכסיסים ובלהטוטים, כדי להד
ביל אותנו למלכודת הזאת.״

לבן, מי שסבור — כמו שמיר
וחבריו — שארץ־ישראל
השלמה היא עקרון־יסוד שאין
לוותר עליו בשום מחיר, אינו
צריך להגיע כלל לוועידה.
מבחינה זו לא חשוב אם דוגלים ב־עיקרון־יסוד
זה בשם הבטחה אלוהית,
נימוקי־ביטחון, תורת־ז׳בוטינסקי או
כל נימוק אחר.

התנגדותו הטוטאלית של
שמיר אינה, על כן, מופרכת,
ואינה קפריסה של פוליטיקאי.
זוהי בהחלט עמדה עקרונית
בסיסית, שיש להתמודד עימה.

8שיגמגס
י 0 3־ד*ץ ול העיקרון הזה יש להציג את
/והעיקרון הנגדי: שהשלום חשוב
לישראל יותר מכל השטחים הכבושים,
שבמיסגרת השלום אפשר להשיג סי־דורי־ביטחון
אשר יבטיחו את המדינה
יותר מאשר ההחזקה בשטחים הכבו־

כור. מבחינה זאת אכן היה נאומו של
שמיר השבוע נאום־בחירות לדוגמה.

אם המערך לא יתייצב בבחירות
כאלה כמי שדוגל בהחזרת
כל השטחים תמורת שלום
אמת, ובהכרה בזכויות הפלס־טינים
כדי למנוע מלחמות שיובילו
להשמדה גרעינית הדדית
— אץ טעם בתרגיל כולו.
המערך יפסיד.

בחוו מלסרח
^ כ המערך לא ייטול את היוזמה
\ £לידיו, הן מבחינה רעיונית, הן מבחינה
פוליטית, הוא עלול למצוא את
עצמו במלכודת — ולא זו ששמיר דיבר
עליה.
אילו עלה פרס על דרך לוועידה
לפני ביצוע הרוטציה, יכול היה להפיל
את הממשלה בכל עת. כיום אין לו האפשרות
הזאת.

אם יפרוש המערך מן הממשלה,
אץ כל ביטחון שהממש־

עשרת הדיברות מופיעות בתורה
פעמיים. ההבדל העיקרי בין שתי ה־גירסות
נוגע ליום־השבת.
בשתי הגירסות, אומר הדיבר בנוסח
כמעט זהה :״שמור את יום־השבת
לקדשו(כאשר ציווך ה׳ אלוהיו) .ששת
ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך.
ויום־השביעי שבת לה׳ אלוהיך. לא
תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך
ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל
בהמתך וגר אשר בשעריך.״
אבל הנימוק שניתן לצו זה שונה
לחלוטין בשתי הגירסות,.
בנוסח האחד, המופיע בספר שמות
(כ; ח׳) נאמר :״כי ששת ימים עשה ה׳
את השמיים ואת הארץ, את הים ואת
כל אשר בם, וינח ביום השביעי. על כן
בירך ה׳ את יום־השבת ויקדשהו.״
ואילו בגירסה שבספר דברים (ה;
י״ב) ,מופיע נימוק שונה לגמרי, לא
עוד פולחני אלא חברתי והומאני:
״למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת
כי עבד היית בארץ מצתים, ויוציאך ה׳
אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטוייה.
על כן ציווך ה׳ אלוהיך לעשות את יום־
השבת.״
היה או לא היה. מאות שנים של
התפתחות דתית וחברתית מבדילות
בין שתי הגירסות.
הצו הוא אותו הצו בשתי הגירסות:

אם מוציאים מפסוקים אלה
את השפה הדמגוגיה, נראות
הקביעות עצמן כנכונות. אי־אפשר
להכריע בעניינים כה גורליים
״בטבסיסים ובלהטוטיס״.
אם תפורק הממשלה, והסוגיה כולה
תעמוד לפני הבוחר כנושא העיקרי של
מערכת־הבחירות, לא יהיה במילא מנוס
מלהציג את הדברים כהווייתם.

בוויכוח האכזרי של מערכה
כזאת, בלהט של יצרים, ייפלו
ויישרפו כל המחלצות, ותעמוד
הבעייה במערומיה.

.וס 3ח אמין־
**ץ מיר צודק בהחלט בקבעו, שמי
שרוצה להחזיק בכל השטחים הכבושים,
או אף ברובם או בחלק גדול
מהם, אל לו להיכנס להרפתקה זו.
בוועידה הבינלאומית, בהשתתפות
חמש המדינות שהן חברות קבועות ב־מועצת־הביטחון(ארצות־הברית,
ברית־המועצות,
בריטניה, צרפת, סין) ,וכן מ־דינות־ערב
ואש״ף(בצורה זו או אחרת),
לא יהיה אף משתתף אחד הדוגל בסיפוח
מרבית השטחים לישראל. איש לא
יתמוך בה במצע הליכוד, וגם לא במצע
המערך(״פשרה טריטוריאלית״).

הקונסנזוס הבינלאומי יתבטא
בהכרח בוועידה בזאת. וה־קונסנזוס
הזה אומר שעל ישראל
לסגת לגבולות ( 1967 אולי
״בשינויים בלתי־מהותיים״ ,כדברי
תוכנית-רוגדם משנת
,)1969 לתת לערבים ריבונות
בחלק מירושלים, להעניק לפלסטינים
את זכות ההגדרה העצמית,
ובכללה הזכות להקים ישות
לאומית בגדה וברצועה
(מדינה עצמית או מדינה בקונפדרציה
עם ירדן).
עיקרון הנסיגה מן השטחים שנכבשו
במילחמת 1967 כלול בהחלטה
,242 שישראל דוגלת בה בלהט. עקרון
הוועידה הבינלאומית כלול בהחלטה
,338 שגם בה ישראל דוגלת. זכות ההגדרה
העצמית של הפלסטינים אושרה
ברוב עצום בעצרת־האו״ם, פעם אחרי
פעם.
ברור כי עקרונות אלה הם שיעמדו
על סדר־היום של הוועידה הבינלאומית.
אכן, רק פתי יאמין כי המעצמות
הגדולות יבואו לשם כקישוט בלבד.

שים, שהעם הפלסטיני יהיה שותף לשלום
כפי שהיה יריב במילחמה, שאין
אמת במיתוס האומר כי ״העולם כולו
נגדנו״.

מדינת־ישראל קמה בוועידה
בינלאומית (העצרת הכללית
של האדם) ,בשעה שהיה קיים
ירח־דבש קצר בץ ארצוודהב־רית
וברית-המועצות. נראה כי
גם השלום יכול לקום רק בנסיבות
כאלה.
אולם כדי לנהל ויכוח זה בצורה שתשכנע
המונים במערכת־בחירות, יש
צורך להגיד דברים מפורשים, בפה מלא,
בשימוע פנימי, באמונה שלמה.
יש להעמיד רגש מול רגש, עיקרון־
יסוד מול עיקרון־יסוד, תפיסה שלמה
מול תפיסה שלמה.
אבסורד הוא לחשוב כי אפשר לנצח
בבחירות כאלה ״בטכסיסים ובלהטו־טים״
.חצאי־אמיתות וגימגומים לא יעמדו
בפני הדברים הברורים של הלי

אכן תיפול. לשם כך הוא יד
דקק לשני הקולות של אהרון
אבדחצירא ויגאל הורוביץ. וגם
אם הממשלה תיפול — ספק
אם ישיג המערך את הרוב הדרוש
לפיזור הכנסת.
המערך לא יוכל להקים ממשלה
אלטרנטיבית בכנסת הנוכחית בלי ר־ק״ח
והרשימה המתקדמת, ואין הוא
חפץ בכך.

ואילו הליכוד יכול לתפוס את
היוזמה בכל עת. יצחק שמיר יכול
להתפטר, ובכך להפיל את
הממשלה. הוא יכול לפטר את
שימעון פרס ואת כל שרי־המ־ערך,
ולהמשיך לשלוט בממש־לת-מיעוט.
ואם ירצה הליכוד
לפזר את הכנסת, יוכל לעשות
זאת בקלות.
״להטוטים וטכסיסים״ לא יועילו
לשימעון פרס בכל המצבים האלה. עליו
לקום ולדבר בפה מלא ובלב שלם.

דרישה חברתית־מוסרית ראשונה־ב־מעלה
לאפשר לכל אדם ובעל־חיים
לנוח. אך בעוד שבגירסה הקדומה ניתן
לכך הסבר שאינו תלוי במוסר אנושי,
אלא במעשיו של אלוהים, הרי הגירסה
המאוחרת מעניקה לדיבר ציווי מוסרי
בעליל: לכל אדם, ישראלי ולא־יש־ראלי(בתנ״ך
,״גר״ פירושו זר) ,אדון
ועבד, גברת ואמה, וגם לכל בהמה.
הנמקה זו מצביעה על המרכזיות
של יציאת־מצריים במיתוס הישראלי.
איש אינו יודע אם בכלל היה אי־פעם
מאורע כזה. באורח מוזר, לא נמצאה לו
שום הוכחה ארכיאולוגית או היסטר
רית.
יתכן שהיתה הגירה של שבט קטן,
יתכן שהיתה יציאה של ששים מישפ־חות,
יתכן שכל זה לא היה ולא נברא,
אלא משל היה. אך תהיה כאשרתהיה
הגירסה הנכונה: אין ספק לגבי ההשפעה
העצומה שהיתה לסיפור זה על
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2589

המילכוד

בתגובה להודעת שר־האנרגיה,
משה שחל, כי ביקש ממבקר־המ־דינה
לבדוק מי הבעלים של חברות-
הדלק ומהי רמת ההוצאות של מנהליהן,
הודיעו כמה מראשי חברות־הדלק
כי גם הן יכולות לבקש ממבקר־המדינה
לבדוק את העיסקה שבה קנה
איש־העסקים גדי זאבי כשליש ממניות
חברת פז.
עורך־הדין שייצג את זאבי בעיסקה,
היה משה שחל. בעת ביצוע העיסקה
היה זאבי גם שותף בחברת סונול
באמצעות חברת ההשקעות גרניט.
הסיבה לסיכסוך בין שר־האנרגיה
לחברות־הדלק היא הודעת השר על
ביטול ההסכם למיבנה מחירי־הדלק
החל באחד ביולי. החברות זועמות, כי
רק בינואר השנה נחתם הסכם חדש,
אחרי שלוש שנות דיונים, ותוקפו עד
סוף .1989 שחל טוען כי ההסכם,
שנחתם באחרונה, ממשיך בקיום קרן־
ההשוואה למחירי־דלק, וכי אין צורך
בקרן זו, כי על חברות־הדלק להתחרות
זו בזו בשוק חופשי. הוא מציע כי תחת
ששוק הדלק יהיה מחולק במפתח
מוסכם בין החברות, הן תוכלנה להוריד
מחירים ולהתחרות, דבר שיהיה לטובת
הקונים.
החברות משיבות כי שלושתן קונות
דלק באותו המחיר מבתי־הזיקוק, שיש
להם מונופול מוחלט. ולכן אין אפשרות
להתחרות אחת בשניה. אילו היה
עוד בית־זיקוק שיתחרה בקיים, ניתן
היה לרכוש דלק מזוקק במחיר שונה,
ולמכרו לציבור במחיר שונה.
כדי ללחוץ על חברות־הדלק לקבל
את דעתו, הודיע השר שחל כי לבתי־הזיקוק
יינתן היתר למכור ישירות
לצרכנים עד 30*,מכמות־הדלק שהם
מזקקים. לשם כך התיר השר לבתי־הזיקוק
לייבא דלק למכירה חופשית זו
לצרכנים גדולים כמו חברת החשמל,
צים, מערכת־הביטחון וכימיקלים
לישראל. במקביל הינחה השר את
בתי־הזיקוק כי עליהם לכסות את כל
הוצאותיהם ממכירת ה־* 70 הנותרים
לחברות־הדלק. יוצא כי יוכלו להוזיל
את מחיר הדלק שהם מוכרים ישירות,
מכיוון שהוצאות זיקוקו יועמסו על
יתרת הדלק שהם מוכרים לחברות־הדלק.

״מיזוחי״
המנהלים
החדשים של בנק המיז־רחי
רוצים להציג מאזן עם מכסימום
של הפסדים. הדבר טבעי, מאחר והפסדים
אלה הם באשמת ההנהלה הקודמת,
וככל שינקו את המאזן מחובות
מסופקים, יוכלו בשנה הבאה להראות
שיפור ניכר.
נראה כי הבנק יראה הפסדים העולים
על 10 מיליון דולר. אולם בדבר זה
טומנים המנהלים מלכודת לעצמם.
בנק ישראל לוחץ מזה זמן על בנק
המיזרחי למכור את בנק טפחות או
את הבנקים שלו בחו״ל, כדי לשפר את
מיבנה־ההון. לבנק טפחות אין קונה
בחיר שדורש המיזרחי 60 ,מיליון
דולר. יש קונה לבנקים בחו״ל במחיר
טוב, אבל מנהלי־הבנק לא רוצים למכרם.
אחת הסיבות לכך היא שבלי המערכת
באמריקה ובשווייץ יחזור המיז־רחי
להיות בנק קטן. אולי גם תחסל
המכירה סיבה טובה לנסיעות בכל
חודש, לבקר בסניפים.
בבנק ישראל טוענים כי די בסניף
בלונדון, המגייס את הכספים לבנק
ישראל.
עתה, כשיראה הבנק מאזן בעל
הפסדים, צפוי לחץ מחודש ומחוזק של
בנק ישראל למכור את המערכת באמריקה
ובשווייץ.

שר שחל
לטובת הקונים
על־כך מגיב שר־האנרגיה באמרו כי
מותר לחברות־הדלק לייבא דלק מזוקק
ממצריים, ולהתחרות בבתי־הזי־קוק.
בדיקה העלתה כי מחיר הובלת
דלק מזוקק ממצריים לישראל מבטל
כל אפשרות לתחרות בבתי־הזיקוק.
תוצאת־לוואי מביטול ההסכם על
מיבנה מחירי״הדלק תהיה רתיעת
קונים מרכישת חברת פז. שר־האוצר
העמיד את מכירת פז בראש סולם־
עדיפויותיו. עד כה סירבו קונים
להיכנס למשא־ומתן לפני שיידעו את
חלקה של פז בשוק, לפי הסכם מיבנה
מחירי־הדלק. עתה, משבוטל ההסכם,
לא ירצה איש לרכוש את החברה.

מוחד להצמיד חוזה לא צמוד
בית־המישפט העליון, בהרכב של
חמישה שופטים, קבע הלכה חשובה,
שלפיה מותר לבית־המישפט לשנות
חוזים ולשערכם גס כאשר בחוזה עצמו
אין תנאי־הצמדה.
ההלכה אומצה על־ירי השופט
אהרון ברק, והצטרפו אליו השופטים
מרים בן־פורת (המישנה לנשיא)
בפסק נפרד, וכן השופטים שושנה
נתניהו ואברהם חלימה. השופט
שלמה לוין התנגד.
מדובר בסוכן אתא, שעם קבלת
קבלת הסוכנות הפקיד פיקדון בשנת
,1962 שנשא ריבית של * 6לשנה.
לאחר פטירתו טענו מנהלי־העיזבון כי
בעת עריכת ההסכם לא צפה איש את
האינפלציה, ולכן יש להחזיר את
הפיקדון בערכים ריאליים, כשהוא

רימת מוצע
ל״נסיונאל
אברהם רינות ינהל. כפי תראה,
את חברת־הניטוח לה נסיונאל.
שנרכשה על-ידי הפניקס. רינות פרש
לא מכבר מניהול חברת-הביטוח
אליהו. קודם לכן היה מנהל ובעל־מניות
בחברת־הביטוח אררט.

צמוד, למרות שבחוזה אין סעיף הצי
מרה.
השופט ברק הגיע למסקנה כי גם
כאשר אין בחוזה תנאי של הצמדה, יכול

בורסה

כשר ובטוח

בחגים, בדרך כלל, אין לאנשים ראש וכסף לבורסה, ולכן הפעילות נחלשת. למי
שרוצה לנצל שבוע זה להשקעות, מומלץ הפעם על דברים סולידיים, ללא חשש
טריפה או ספקולציה רחמנא ליצלן.
• נייר חדרה: ניתן כיוס לרכוש כמויות של מניה טובה זו. הסיבה היא
שבעלי איגרות־חוב של החברה באמריקה המירו אותן למניות. המוצעות למכירה,
והמורידות את המחירים.
• חיפה כימיקלים: גם היא מניה טובה ובטוחה, בעלת ריווחיות נאה. העברת
השליטה לקבוצת אריה גנגר מבטיחה כי יהיה טוב לבעלי־המניות. מה שטוב
לגנגר, טוב גם לאדם הקטן.
• קבוצת אלגר׳אלרן: נייר זה פחות סולידי, אבל ההשקעות של החברה
הן בחברת חשמל, החברה לקופסאות פח ועוד חברות טובות. גם כאן צפויה
תשואה נאה.
לעומת זאת מומלץ להיזהר ממניית אלקו. שמישהו מרים את מחיריה באמצעות
הבנק למימון וסחר. ההיסטוריה של אלקו מראה ריווחיות זעומה, אבל שפע
של סיפורים על רווחים ממכירת הקרקע של המיפעל ברמת־גן. כמו תמיד, מרימי־המניות
הצליחו להכניס את הפראיירים להשקעה, ומכרו להם את מניותיהם, הם
עושים את הכסף. והפראיירים נשארים כשבידם המניה, בלי כסף.

גנשו בווו בין ארנון לקיבוצים
יוסי גנשר יהיה הבורר בוויכוח
בין עורך־הדין יגאל ארנון לקיבוץ
הארצי.
גנשר היה בעבר מנהל קרו השומר
הצעיר והכניס את תנועתו להשקעות
בבורסה. יגאל ארנון רכש בזמנו חצי
קומה בבניין.שבנה הקיבוץ הארצי על
מיגרש בית ציוני אמריקה. מדובר
בקומה ה־.24
.לפי אחוזי הבנייה שהיו בתוקף בעת
חתימת העיסקה, ניתן היה לבנות
בקומה זו רק חצי קומה למישרדים,
והיתר שטח פתוח. לאחר מכן הוגדלו
אחוזי־הבנייה, נוספו עוד שתי קומות,
והקומה ה־ 24 הפכה קומה מלאה.
מנהל קרן השומר הצעיר, מיכה

רינות, אמר כי עתה דורשת הקרן
תוספת למחיר ששולם אז, ואשר היה
כ״ 600 אלף דולר.
יגאל ארנון אמר כי הוויכוח הוא
ברוח טובה, וכי כבר בהסכם שנחתם

מתחזים כאמריקאים
חברות ישראליות. העוסקות בנושאי ביטחון. נאלצות להקים חברות באמריקה,
כדי לקבל עבודות מגופים אמריקאיים.
באחרונה זכתה במיכרז של חברת התעופה טי־וו־איי לאבטחת המטוסים חברה
אמריקאית בשם אי־סי־סי־אס. חברה זו שייכת לישראלי דני יששכרוב. היא
זכתה בעבר במיכרז לסקר־אבטחה לחברת אמריקן־איירליינס ועתה קיבלה את
נושא האבטחה של טי־וו־איי בהיקף של כשני מיליון דולר.
גם חברת הייעוץ־לאבטחה של איש־העסקים יוסי לנגוצקי ואנשי־הביטחון
לשעבר יצחק יפת ואבינועם אביבי רשומה באמריקה.
תיזמורת הופכת
לעמותה

פרקליט ארנון
חצי קומה
בשעתו מצויין כי תיתכן הגדלת שטח״
הקנייה, כתוצאה מהגדלת אחוזי־הבנייה.
כן אמר כי שילם, נוסף על
המחיר, סכומים שונים.

התיזמורת הפילהרמונית הופכת,
אחרי שנים רבות, לעמותה.
עד כה היתה התיזמורת מעין קואופרטיב,
אך לא רשום כאגודה, ולא נתון
לשום פיקוח ציבורי.

ש חוו
פרקליט גולדנברג
ראש־הקרן

שופט ברק
בית המישפט קובע
בית־המישפט לקבוע כי התשלום יהיה
צמוד, וזאת על פי פירושו של החוזה
מתוכו ובהתחשב ב״אומד דעת הצדדים״.
בנסיבות
של המיקרה עצמו אין
להניח כי הסיכון של ירידת ערך
הפיקדון במזומנים, מעבר לאינפלציה
הצפויה, הוטל על הסוכן. הפיקדון היה
ערבון להחזקת המלאי, ולא מתנה
תמורת הסוכנות. מה גם שבמשך השנים
עלה ערך הסחורה שהוחזקה על־ידי
הסוכן בלי ששונה גובה הפיקדון.

מועמדת בלע
מזכירת הקרן

מזכ׳׳ל התיזמורת, אברהב שושני,
אמר כי עד כה היתה התיזמורת
מבחינה חוקית חבר״בני־אדם —

הצורה הנמוכה ביותר של אירגון. עתה
הופכים את חבר־בני־האדם לעמותה.
הוא ציין כי מאזני חבר־בני־האדם
נשלחים למישרד־החינוך ולהנהלה הציבורית.
עתה מכינים את המאזן לשנת
.1985/86
נוסף לחבר־בני־האדם פועל גם גוף
רשום בשם קרן התיזמורת הפילהרמונית,
בראשות עורך־הדין אמנון
גולדנברג, ותחת פיקוח רואה־ החשבון
צבי טובל. עד 1984 היה למעשה
מיזוג בין הקרן לבין חבר־בני־האדם,
אולם אז הופרדו השניים לפי דרישת
הקרן, כנראה בגלל דרך ניהול חבר־בני״האדם.

א אודי 8 0״
מזמיני מכונית אאודי 80 ממתינים
עד חצי שנה לקבלת המכונית המבוקשת.
אחת
הסיבות לביקוש היא דימיונה
הרב למרצדסים הקטנות.
מחיר אאודי ללא תוספות הוא כ־46
אלף שקל. מי שרוצה מכונית מייד,
משלם תוספת של 5000 שקל למתווכים,
המספקים לו מכונית מייד.

קרן התיזמורת הוציאה את מאזניה
לשנת .1986 עד לפני חצי שנה היתה
מזכירת הקרן דפניה שבנר, ועתה
מצפים לשובה לישראל של שרה
סלע, שהיא המועמדת לתפקיד זה.

במדינה

הגינדים -משה(ימין)
ויגאל(שמאל) לא
נעצה נאשו חזוו
לאוץ. אבל זאת
היתה מלמות. עכשיו
מנינה הברקליטוה
נתב אישום נגדם
ונגו שאו היזמים
היהודיים שעסקו
בקרקעות בגדה

ן * אחים יינדי לא הספיקו לרדת
1 1מכבש המטוס שהחזירם לישראל
וכבר הוזמנו לחקירה במישטרה. תחילה
הניחו, כי מדובר בעניין פורמלי
לחלוטין. אחרי הכל, המישטרה כיבדה
את ההסכם עמם ולא עצרה אותם מייד
עם שובם. עתה מתברר, שהמישטרה
טמנה להם מלכודת: היא הרדימה את
עירנותם, כדי שיבואו לישראל, ועכשיו
מגישה נגדם הפרקליטות כתב־אישום.
בפרקליטות
אומרים שגם נגד אברהם
שמאי. אלי ישראלי ויצחק ינאי
יוגשו כתבי־אישום. האם גם נגד משה
זר, שמואל עינב ועמי פרומצ׳נקו
יוגשו כתבי־אישום? על כך תכריע
הפרקליטות בחודשים הבאים.
האחים גינרי נכנסו לעיסקי קרקעות
בגדה ב־ 980ו, תוך כדי תחרות
עם אחיהם, אברהם. שפעל לפניהם.
ובהיקפים יותר גדולים. בשלב מסויים
כינסו סוחרי־קרקעות וגילו להם, כי
הם מוכנים להוציא 100 מיליון דולא־רים
על רכישות בגדה. היתה זו תקופת
גיאות בעסקי־קרקעות בשטחים: כל
מי שחיפש רווחים קלים האמין, שרכישת
מיגרש בגדה כמוה כרכישת
מניה בתקופת החגיגה הגדולה של הבורסה.

כדי כך האמינו בכדאיות הרכישות,
שעובדי מחלקת־חקירות של מס־ההכנסה
בתל״אביב, כמו גם עובדי
פקיד־שומה בכפר־סבא, התארגנו בק־בוצות־רוכשים
ושילמו 3,000 דולארים
כל אחד כדי לזכות בפיסת־קרקע מעבר
לקו הירוק. עד היום רודפים הקו־נים־בפאניקה
אחר המוכרים, כדי שיתנו
להם תעודות רישום בעלות — ותעודות
אין. פרט מעניין: הקונים
המאוכזבים ממשיכים לטפל בענייני
המוכרים, במיסגרת עבודתם כפקידי־מס,
המו עובדי־מדינה מסורים וחסרי־פניות.
קרקעות לפל
דיכפץ

^ ניגוד לאברהם גינדי המנוח,
נמנעו אחיו, יגאל ומשה, מלמכור
לקונים קרקע באמצעות הצהרות
כוזבות: לכל מעוניין אמרו, שאין עדיין
רישום בטאבו. אולם חוקרי המישטרה,
שפעלו בהנחייתה של פליאה אלבק
— מנהלת המדור האזרחי במישרד־המישפטים
— גילו, כי שני האחים
מכרו כ־ 700 דונמים לקונים בודדים,

תמורת כ־ 5,000 דולארים לדונם, במקום,
כן הבטיחו, שבו יקום ישוב בשם
כרמים. הסתבר שוועדת השרים לענייני
התיישבות לא אישרה מעולם
הקמת ישוב באותו אתר. הפרקליטות
חיברה אחד לאחד ופסקה: יש כאן הונאה:
יזמים
אחרים — ישראלי וינאי —
יואשמו בכך ששיתפו פעולה עם את־מד
עודה, כדי להונות רוכשי״מיגרשים:
הם חשודים שהציגו בפני הקונים מצג־שווא:
מכרו קרקעות, כאילו הן רשומות
בטאבו ומצויות בבעלות חוקית,
למרות שידעו, או לפחות היו צריכים
לדעת, שהעיסקה מתבצעת תוך כדי
זיופים והונאות.
בפרקליטות מחוז המרכז שוקדים

טרה. מנוחין הוא הבעלים של שני בתי־מלון
בנתניה — מלון יהלום ומלון
גראנד יהלום.
ב־ 1981 נכנס מנוחין לשותפות עם
שמאי בחברה בשם יאה־יקיר; וזאת
עשה על סמך הבטחה של שמאי, כי
בבעלותו 1070 דונמים בקבוצת היישובים
אלקנה, וכי על השטח הזה יקום
ישוב בשם נריה. מנוחין הכניס לשותפות
כמיליון דולארים במזומן ועוד
הוסיף ושיעבד את מלונותיו, כערבות
לחברת יאה־יקיר.
בינתיים עבר חתול שחור בין שני
השותפים: אין אישור ליישוב נריה, כפי
שהבטיח שמאי, וגם התברר שחלק
נכבד מן הקרקע נרכש במירמה, יד ביד
עם אחמד עודה. בנק טפחות נושה

אברהם גינדי ז״ל ודגם־שיכון
פרוטוקול הממשלה זוייף
עכשיו על הכנת כתבי־אישום נגד
סוחרים יהודים, שעשו עסקים בגדה
המערבית: בו בזמן מכינים עוד שני
כתבי־אישום נגד עודה, שהוא מגדולי
הסוחרים ומי שסיפק קרקעות לכל
דיכפין. באחד מכיתבי האישום מתוארות
עיסקותיו של עודה עם אברהם
שמאי, ובשני — פעילותו למען מינהל
מקרקעי ישראל: עשרות פרטי־אישוס.
השורות שגמהקו
^ אישום נגד שמאי מתבסס על
1 1עדותו של מאיר מנוחין במיש־

ביאה־יקיר בסכום של 4מיליון דד
לאריס, ותובע למכור את המלונות כדי
לפרוע את החוב.
לדברי מנוחין במישטרה, הציע
שמאי בשלב מסויים למכור את הקרקע
לחברת הימנותא של מינהל
מקרקעי ישראל ואף הבטיח לדאוג
לכך שמישרד־החקלאות, האחראי על
המינהל, יורה להימנותא לרכוש את
הקרקע. הדבר יעלה 70 אלף דולארים.
שמאי הראה — כך מנוחין — הסכם
שנחתם אצל עורך־דין, שבו נאמר, כי
אם יצלי,חו שני אנשים מסויימים להזיז
את מישרד־החקלאות כנדרש, הם
יקבלו את הכסף. הכסף שולם בשתי

(המשך מעמוד )8
גיבוש אופיו של העם היהודי ברבות
הדורות.
כתא או ליבוביץ. אולם השפעה
זו — כמו ניסוח הדיבר בתורה —
יכולה להוביל בשני כיוונים שונים.
לפי הגירסה האחת, יציאת־מצריים
היתה אפוס לאומי, ותו לא. היהודים
גברו על הגויים, עמדו מעטים מול
רביע ניצחו את המצרים, כפי שניצחו
לאחר מכן כנענים ופלשתים, יוונים
ורומאים, את המן הרשע ואת התורכים,
את הבריטים ואת הערבים.
לפי הגירסה האחרת, יציאת־מצריים
היתה אפוס לאומי המשתלב באפוס
כלל-אנושי. שוחרי־החרות ניצחו את
המדכאים, העבדים השתחררו מעול
העושקים, אדם בן־חורין עמד מול מנד
לכת־הרשע.
שתי גירסות שונות אלה קובעים גם
היום את דמותה של מורשת־היהדות
במדינת־ישראל. האם זוהי מורשת
לאומנית־קנאית־דתית, נוסח מאיר כה־נא
וגוש־אמונים, או מורשת הומאנית־ליברלית־כלל־אנושית,
נוסח ישעיהו
ליבוביץ ושמואל אבידור הכהן?
כאשר תושבי־ישראל היהודיים ייסבו,
השבוע, לשולחך הסדר, כדאי להם
להרהר בשאלה זו. האם הפסח הוא חג־החרות,
תג־האביב, או חג של פולחן
שיבטי?
.וזכרת כי עבד היית בארץ־מצריים״
— האם זיכרון זה צריך להוביל לשאיפה
לעשוק עבדים אחרים ולהתחכם
להם, נוסח פרעה, או לשאיפה להיות
עם־סגולה ואור לגויים, כפי שרצו טובי
היהודים לדורותיהם?
המחאות של חברת יאה־יקיר.
ב־ 28 באוקטובר 1985 כתב צבי
אלץ, עוזר שר־החקלאות, מיכתב
להימנותא. שבו הוא מורה לה לנהל
מו׳מ על רכישת הקרקע. ברור לגמרי
שאלון כתב את המיכתב בתום־לב, ואין
ראייה שעשה מה שעשה בתיאום עם
המתווכים.
כאשר החל המו׳׳מ, כתב עורר־דין
איתן גבע, נציג יאה־יקיר, לוזימ־נותא,
כי.הפרוייקט הוכר כאתר ליישוב,
וועדת השרים לענייני התיישבות
אישרה את הפרוייקט כיישוב, וזאת
לאחר השלמת הליכי הרישום הראשון
׳.גם להנהלת בנק טפחות, שאישרה
את ההלוואות ליאה־יקיר, נמסר כי
ועדה מכינה מטעם ועדת השרים אישרה
את הקמת היישוב.
על־פי מנוחין, הוזנו גם הימנותא
וגם טפחות במיסמכים כוזבים, כאילו
ניתן אישור מטעם ועדת השרים
להקים ישוב. דוגמה: בהחלטת ועדת
השרים מ־ 14 במאי 1984 נאמר, כי
.הוחלט לאשר הקמתם ביוזמה פרטית
של היישובים יערית ונריה״ וכי ״שר־המישפטים
הודיע כי יערער על
ההחלטה הנ׳ל בממשלה ״.העירעור
הצפוי של שר־המישפטים מרוקן למעשה
את ההחלטה מכל תוכן. ואכן,
בישיבת ממשלה בעניין זה, שנערכה
ב־ 18 בעני באותה שנה, סוכם להוסיף
להחלטתה של ועדת השרים את
ההוראה הבאה: הביצוע יהיה לאחר
שיתקבל אישורה של פליאה אלבק:
האישור יינתן רק לאחר שיוכח ויובטח,
כי בבעלות העמים הפרטיים יש לפחות
100 רתמים.
הוכחה כזו לא ניתנה עד עצם היום
הזה!
לטענת מנוחין, מישהו הציג את
החלטת ועדת השרים אחרי שמחק
מתוכה את השורות המדברות על כך,
ש״שר־המישפטים הודיע כי יערער״...
וכך, במירמה, הוצגה החלטת ועדת
השרים בפני הימנותא וטפחות,
כאילו ניתן אישור להקמת ישוב. זהו
זיוף, פשוטו כמשמעו. על בסיס הזיוף
הזה נתן בנק טפחות 4מיליון דולר,
ומנוחץ נכנס לשותפות, והימנותא
החלה במרס.
כיצד נתגלה הזיוף?
עובד בכיר בלישכת שר־החקלאות
גילה את הזיוף. הוא העביר לפליאה
אלבק את החומר שבידיו וזו הורתה
למישטרה לפתוח בחקירה.
— ^ י יי ייגאלר בי ב —
הנשיא מבעד דססרהדסשת
גדמגיה האחרת וישראל
האחרת דומות זו או.
הדמעות אינן מסתירות זאת
ביקורו של חיים הרצוג בגרמניה
התנדנד בץ קודש וחול — בין הדמעות
בברגן־בלזן לבץ רברי־פולמוס על
ענייני -דיומא.
בארוחת־ערב חגיגית התקוטט הנשיא
עם הקאנצלר הגרמני במלים מנומסות
על אש׳׳ף. הלמוט קול העלה על
נס את זכות העם הפלסטיני להגדרה
עצמית, והזכיר כי גרמניה המערבית
חייבת לעמוד על זכות זו לכל ע ב מאחר
שהיא דורשת להעניק אותה גם לגרמנים
במיזרח. ואילו הרצוג ענה בג•
אש פולמוסי, שהזכיר את נאומיו
הישנים בארם, בטענו כי אש׳ף הוא
הגורם המרכזי ב״טרור הבינלאומי׳ —
קביעה שאבד עליה הכלח מזמן, כפי
שיודע גם כל בר־דעת בגרמניה.
לשיא הגיעו הדברים כאשר דיבר
הרצוג נגד ההצעה למכור נשק גרמני
לסעודיה. מכיוון שסעודיה יכולה להשיג
נשק מכל שאר המדעות באירופה,
אץ הגרמנש מבינים מדוע צריכים הם
לוותר על חוזים, אשר יספקו עבודה
לרבבות גרמנים מובטלש.
הנשיא עמד על המחוייבות המיו־חדת
של הגרמנש לביטחונה של מדי־נת־ישראל,
כמדינת־שארית־הפליטה.
ואז נתקל בטענה ניצחת: אין זה מר
כרת ישראל נשק למדינה גזענית־פאשיסטית
כמו דרום־אפריקהז
הנשיא השתדל להשיב בנימוקים
השחוקים והצבועש (גם אחרים מוב־ריב
אנחנו לא מוכרים כל-כן -הרבה).
אן־ גם הוא יודע בליבו שהוא נתון במצב
מביש ביותר. אחרי ימש ארוכים
שבהם תבע שלא לשכוח את אשר עשו
הגזענים הגרמניים ליהודיב הוא נאלץ
להצדיק את ישראל, מדינת־היהודיב
המוכרת נשק לחסידיו של אדולף היט־לר,
ממשיכי־דרכו הרוחניים והמעשיים,
רוצחי הכושים.
התוצאה: אצל המארחים והאורחים
כאחד לא השאיר הביקור רושם בל־יימחה.
גרמניה של היום וישראל של
היום אינן מייצגות שני קטבים מוסריים
מנוגדים. מבחינה מוסרית ח ח מות
זו לזו מאוד.
העולם הזה 2589

יש הממתינים לאביר על הס 1ס השח1ר. אי! מתייאשים מן הייאוש

יהיה טיב!

ך עיתים נדמה לי שהמאבק אינו בין ימין ושמאל, בין ניצים
ויונים, בין קנאים וחילוניים.

המאבק הוא בין אופטימיסטים וססימיסטים.

בין מי שמאמינים כי ישראל תתקיים, תשגשג ותפרח, ובין מי
שמפקפקים בעצם יכולתה של המדינה להחזיק מעמד.

הוויכוח הזה, כך נדמה, קודם לכל ויכוח אחר. הוא
אבי כל הוויכוחים.

^ פסימיזם מתהלך אצלנו בתחפושות שונות, ולא תמיד קל
1לגלות את פרצופו הקודר מאחורי המסיכה השחצנית והמתנשאת.

הוא המושל בכיפה במחנות רבים.

ויפאן, ארצות-הברית וסין. תורכים ויוונים (איכשהו)
.רוסים וגרמנים.

כולם, אבל לא אנחנו. אנחנו משהו מיוחד. איתנו לא ישלימו
לעולם.

וגם אם קרה אסון, ואנחנו כרתנו ברית־שלום עם
המדינה הערבית הגדולה ביותר — אין צורך להתייאש
מן הייאוש. הברית לא תחזיק מעמד. היא כבר
מתמוטטת.
לשם כך הומצא סוג מיוחד של משקפיים שחורים, המאפשרים
לבעליהם לראות את כל הפגמים ביחסים בין שתי המדינות, ולא
לראות כלל את העובדה האחת, המכרעת: שהשלום מחזיק מעמר
בתנאים קשים ביותר, ואין כל סימן להתמוטטותה
עובדה מרגיזה זו אינה מרתיעה את הפסימיסטים. השלום

אטומיות תקועות בחגורתו. תמות נפשנו עם פליש־תים.
היא
יכולה להופיע בדמותו של לאומן קיצוני, המוכן לדרוס את
הכל ולצפצף על הכל, והנראה במבט שיטתי כהתגלמות הכוח
והביטחון העצמי.
היא יכולה להופיע ברמותו של היורד או החוזר־בתשוכה.

אלף צורות לו, אך מתחת לכל התחפושות מתחבא
לו אותו איש קטן ונפחד, שאינו מאמין בעצמו ובמדינתו,
שאינו מאמין בחיים ובעתיד.

אין הוא מאמין כי המתחים העדתיים בישראל יביאו בסופו של
דבר לסינתזה תרבותית בריאה של מיזכח ומערב, לתרבות
ישראלית משגשגת, לגינה שיפרחו בה מאה פרחים.

אין הוא מאמין.

^ איש בן־דורי, זוהי תופעה מוזרה מאוד.
/ישראלי בן־דורי ראה בחייו הרבה דברים איומים — שואה,
מילחמות, ניוון מוסרי במדינה. אך הוא ראה בחייו גם הרבה דברים
מופלאים — ,גירוש אימפריה אדירה, הקמת המדינה, ניצחון
במילחמה קשה, עליה המונית, השלום עם מצריים.

ראינו ששום דבר אינו בטוח, ששום אסון אינו

ככל שהמחנה קיצוני יותר, כך נראה, כן רבה
הפסימיות המונחת ביסוד תפיסתו.
ך קח, כדוגמה, את האגף הקיצוני ביותר במחנה הלאומני־דתי,
^ז ה שיש לו מאפיינים פאשיסטיים ואף ניאו־נאציים.
סיסמתו של אגף זה היא ״לעולם לא עוד!״

לא עוד — מה?
הכוונה היא: לעולם לא ניתן שיקרה למדינת־ישראל מה שקרה
לגטו ורשה. לא נלך כצאן לטבח, כפי שהלכו קדושי אושוויץ
וטרבלינקה. גם לא יקרה בארצנו מה שקרה בקישינב או בחברון.
מי שמפריח סיסמה כזאת, חושב על חבורת יהודים קטנה
* ונפחדת מאחורי תריסים מוגפים. על אספסוף של פוגרום המשתולל
ברחובות, על המגפיים המסומרים של פלוגות־הסער, על
המגלבים שכירי אנשי האס־אס.

בלב־ליבה של מדינת־ישראל, בעלת הכוח הצבאי
הדומיננטי במרחב, מדינה המטילה את חתיתה על
כל המדינות שסביבה ואף מעבר להן, חיים בעלי־•
השקפה זו את המציאות של גטו וילנה.
כיום אנחנו חזקים, הם אומרים לנו ולעצמם. אבל מחר זה
ישתנה. מחר נהיה שוב גטו חסר־ישע. מחר נצטרך למכור את
חיינו ביוקר. אבל אנחנו לא ניתן.
לעולם לא עוד.

ואתה עומד ומשתאה מול תהומות אלה של אימה.
^ י שמקשיב לטענותיהם של אנשי ארץ־ישראל השלמה, גם
^/במהדורות שפויות יותר, מתרשם מאותה רוח של פסימיזם
קודר, המתנגנת בהן.
חוזרת בהן שוב ושוב הטענה הביטחונית. אם נחזור חלילה
לגבולות 1967 תמורת שלום, יקרה לנו אסון מחריד. גבולות 1967
-הם גבולות האבדון.

ביום מן הימים יפרוץ ים של טנקים מטולכרם
מערבה, גלים־גלים, ויטביע את המדינה כולה.

אם נרד מרמת־הגולן, יקרה אסון דומה. נחשול סורי אדיר
יגלוש מן הגולן במורד, יגיע לחיפה ולחדרה. ויכבה לנצח את
האור החלוש והמהבהב של מדינת היהודים.
בעצם, אין צורך בחזרה לגבולות ,1967 כדי להזמין את האסון
הבלתי־נמנע. די בפשרה טריטוריאלית, בתוכנית אלון, או בוויתור
על הקיבוצים פושטי־הרגל שלאורך הירדן, כדי שתתרחש השואה
* מיספר .2
(ואם נחזור אחורה בעשר שנים — אוי לנו אם נוותר על
מידבר־סיני! בלי סיני צפוי למדינה זו אבדון בטוח. דרוש עומק
^ אסטראטגי! דרושות דקות־התראה. בלעדיהם אין לנו תקומה ואין
לנו חיים).
ושוב אתה עומד ומשתאה. איך חיינו עד 1967 בצל האסון
הנוראי? איך לא ידענו אז כי לגטו־ורשה דמינו? איך חשנו אז,
להיפך, בביטחון עילאי?

איד הקמנו בשטח צר זה, המועד לפורענות, את
הצבא המפואר שהביס שלושה צבאות בשישה
ימים?
האם שוטים היינו?
^ חד המעיינות של נהר הפסימיות נובע מאי־האמונה הג־מורה
בהשלמה ישראלית־ ערבית, בכל צורותיה האפשריות.
״אתם משלים את עצמכם!״ אומרים הפסימיסטים הלאומיים,

״הם(הערבים, הפלסטינים, הגויים) לא ישלימו לעולם עם קיומנו!
אפילו נגיע להסכם איתם, הם לא יקיימו אותו. בהזדמנות
הראשונה יקומו עלינו לכלותנו ויזרקו אותנו לים!״ וכך אנחנו
חוזרים לגטו־ורשה.

עמים רבים בעולם השלימו זה עם זה, אחרי מיל־חמות
נוראות ואכזריות, שנמשכו לפעמים דורות,
ואף מאות בשנים. צרפת וגרמניה. ארצות־הברית

קישינב 1903 אין צורן להתייאש מהייאוש
מוכרח להתמוטט. ואם אינו עושה זאת מעצמו, צריכים לעזור לו
להתמוטט.

^ פסימיזם העמוק, המציין את מדינת־ישראל בהיכנסה
1 1לשנתה ה־ ,40 אינו משתולל רק בשטח ההלכה המדינית,
בוויכוח בין יונים וניצים.
הוא קיים בכל אתר ואתר.

תוצאתו המבעיתה ביותר היא תופעת הירידה.

חכמי־הדור יושבים ושוברים לעצמם את הראש: מה גורם
לירידה? הפחד מפני מילחמה? הרתיעה מפני הדתיים (או
החילוניים)? רמת־המחייה? הבעייה העדתית?

בסופו של דבר, מתנקזים כל המניעים האלה לנהר
אחד: הפסימיות העמוקה, אי-האמון בעתיד המדינה
— אם בעצם קיומה, אם באופייה הרצוי.
אפשר להוסיף על תופעה זו את ה״ירידה הפנימית״ — הבריחה
מן החיים ומן המדינה אל תוך המיסטיקה הדתית והפסבדו־דתית
הקרוייה ״חזרה בתשובה״.

מי שמתייאש מן הכל, מן המדינה, מן החברה
ומעצמו, מוצא את מקומו בגטו המלאכותי והחמים
של הישיבה השחורה, בזרועותיו של אל פרטי, הנוקם
ונוטר באויבינו, ובכל הגויים בכלל.

*ד ורות רבות לפסימיות.
היא יכולה להופיע בדמותו של האביר על הסום
השחור, חמוש מכף־רגל ועד ראש, כשכמה פצצות

חייב לקרות, שאנחנו שולטים, במידה רבה, בגורלנו.
והרי הרגשה זו היא מקור לא־אכזב לאופטימיות.
אך הייאוש שמסביבנו נראה לי מוזר גם מבחינה אחרת.

אני חוזר אל ימי־נעוריי, לארץ־ישראל של שנות
ה־ ,40 ואני נובח לדעת שהיינו אז אופטימיים לאין
שיעור יותר מכפי שאנחנו היום, במדינתנו העצמ
אית•

ראשית שנות ה־ 40 היינו בארץ זו כחצי מיליון נפש. אך׳

היינו בטוחים שאין גבול ליכולתנו.
די להזכיר את התורות השונות שנולדו ורווחו אז.
יונתן רטוש וה״כנענים״ שלו האמינו כי אנחנו האדונים היחידים
בכל השטח מהים עד נהר־הפרת(״ארץ־עבר״) .לדעתם יכולנו
להשתלט על כל השטח הזה. הם היו בטוחים שעשרות מיליוני
ערבים היו מצטרפים ברצון ובשימחה לאומה ה״עברית״ שלנו.
חסידי מלכות־ישראל, כמו הד״ר ישראל אלדד, האמינו באותו
הדבר עצמו, רק תחת דגל אחר. הם האמינו כי נשלוט בארץ
המובטחת, מן הנילוס ועד הפרת. כלומר: שאומה שמנתה אז חצי
מיליון איש תשתלט, בעזרת היהודים שיבואו הנה, על א רד
ישראל משני עברי הירדן, ועל לבנון, סוריה וחלק נכבד מעיראק.
ערב מילחמת־העולם תיכנו יאיר, הוא אברהם שטח, פלישה
מזויינת של אנשי אצ״ל מפולין, שיבואו על נישקם באוניות,
יירדו בחוף ויכבשו את הארץ.
ב־ 1942 ביקש ממני הד׳ר זאב פון־וייזל, מנהיג רוויזיוניסטי
ידוע, לארגן לו פגישה עם אליעזר ליבנה, מראשי מפא״י ומדוברי
(המשך בעמוד 116

ר־נסיה הק טנה בינטו־־אל

בשביל השלים מברית־השעצזת האירופית, העריה לארץ היתה הלם.
בארץ השם שהם באז מארץ מפגרת 1-הם חשבז שישראל פרימיטיבית

ף* ־ 11 בינואר ,1971 בשעות הע־רב,
נחת בנמל־התעופה בן־גוריון
התושב השלושה מיליון של מדינת־ישראל:
נתן צ׳ירולניקוב, מהנדס־חש־מל
מלנינגרד. הוא עלה לארץ בחברת
אשתו, רחל, ובתו אלכסנדרה.
בישראל זכו הצ׳ירולניקובים בקב־

התלונן שהאיש אינו מסוגל לקרוא
שירטוטים, שלא לדבר על יכולת־ע־בודה
עצמאית, ורצה לפטר אותו בו במקום.
הושג הסדר שהאיש יעבור כמה
קורסים לריענון ידיעותיו, וכעת הוא
עובד כסגן־מנהל־המחלקה.״
ובהמשך :״לבורנטית שעבדה כאח־

לאמנויות, נשואה לפיסיקאי. היום היא
ציירת. בעלה עובד בתעשייה האווירית.
לבני הזוג יש בת בשם חנה (,)12
והם מתגוררים ברמת״אילן.
״שם, בלנינגרד, חשבתי שישראל
היא מדינה מיזרחית, פרימיטיבית. הייתי
בטוחה שאתם גרים באוהלים, שאין
כבישים, שיש רק חול,״ אומרת שצ׳ר־בקובה.
״כשרציתי
לארוז את הפסנתר שלי,
כדי לקחתו אתי, אמר לי אחד מבני־ה־מישפחה:
איפה תוכלי לשים שם פסנתר?
החול יקלקל את הפסנתר, ובאוהל
בוודאי שלא יהיה די מקום לכלי כל־
־כך גדול. ומתי תנגני שם? בישראל אף
אחד לא מנגן, שם כל אחד עסוק בבניית
המדינה!
״עם מחשבות כאלה הגעתי, ביום
הראשון שלי בארץ, לביתה של קרו־בת־מישפחה
בפתודתיקווה. נכנסתי הביתה,
הסתכלתי בקירות, במקרר, ברהיטים,
ולא האמנתי. הנה, היא לא גרה
באוהל, ויש לה בית רגיל. אמנם הבית
שלנו בלנינגרד היה יפה יותר, אבל גם
לה יש בית.
״אחר־כך נסענו למרכז־קליטה בדימונה.
בסוכנות אמרו לנו שדימונה נמצאת
במרחק של שעתיים נסיעה מנד
תח־תיקווה. חשבתי לעצמי: יופי, כל־כך
קרוב לקרובת־המישפחה! נוכל לבקר
אותה כל יום! הרי בלנינגרד הייתי

זה היה מעניין.
״הכל היה בסדר, עד שהגעתי לתל־אביב.
ידעתי שזו העיר הגדולה של
מדינת־ישראל. אבל בעיני תל־אביב
נראתה כמו עיירה קטנה ומכוערת; בתים
קטנים על עמודים, מרוחקים זה
מזה, אפורים, מכוערים, בתי־קפה עלובים.
זו היתה תל־אביב בשבילי.
״אני באתי מלנינגרד. עיר עתיקה,
יפהפיה, דומה לפאריס. סיגנון־הבנייה
בלנינגרד מדהים ביופיו.
״במשך תקופה ארוכה לא אהבתי
לשוטט בתל־אביב. ההנאה מהעיר באה
מאוחר יותר. כשהישראלים התחילו
לנסוע לחוץ־לארץ, הם חזרו לארץ והעתיקו
לתל־אביב בתי־קפה בסיגנון
אירופי. רק אז התחלתי להרגיש פחות

זרה

^ צימוק
^ מיו 1ש

ץ ס השיחות הראשונות עם
הישראלים היו משונות. היתה
לי הרגשה שהישראלים מאוד פרובינציאליים.
ישראל בעיניהם, היא מרכז-
העולם. הם לא מסוגלים להבין שהעולם
מורכב מבעיות וממדינות נוספות.
״אני מאושרת שנולדתי ברוסיה ולא
כארץ, חשבתי לעצמי, כי לי יש תפי-
סת־עולם רחבה יותר.
״אחרי חצי־שנה בארץ הלכתי, בפ־

אמו. היה רווק. היום הוא נשוי, אב
לשתי בנות, מתגורר בתל״אביב, צייר

ומתורגמן.
״ברוסיה ציירו* ,לעצמי את ישראל
כמו אוזבקיסתאן מוקטנת: ארץ מיזר־חית,
מלאה בגמלים ובחול.
״מובן שמיד התברר לי שאין זה כך.
אבל אז גיליתי דברים אחרים. תל־א־ביב,
למשל, היא כל־כך עלובה, לעומת
ריגה! עצוב להסתכל על הבתים כאן.
כמה מיסכנים הישראלים, חשבתי לעצמי.
הרי בן־אדם שמסתובב כל החיים
בין הקופסות המכוערות האלה, בסופו
של דבר זה דופק לו את המוח, ואף־ ־־
אחד כבר לא יכול להציל אותו.
״ועוד דבר: ברוסיה הרביתי לטייל.
אהבתי את המרחבים העצומים, את הנופים
המיוחדים. כאן אין לאט לטייל.
הכל קטן ועלוב.
״העיר הראשונה בה גרתי היתד, חיפה.
טיילתי ברחובותיה וחשבתי: ברוסיה
ראיתי הרים גבוהים יותר מהר־הכר־מל,
גנים גדולים יותר מהגן הפרסי, וגם
ים יותר נקי. איך מישהו מצפה שאת־להב
מהעיר הזו? אם רוסיה היא אשכול0 -
ענבים, ישראל מבחינה זו היא צימוק
מיובש!״
ראשוני העולים מברית״המועצות
הגיעו לארץ בשלהי 26 . 1968 העד ׳>
לים ההם היו סנונית מבשרת. בעיק־בותיהם
נפרץ הסכר: ב־ 16 השנים

מתורגמן ״ג׳ורקדד מוסאייב
תל־אביב עלובה לעומת ריגה!״לת״פנים נרגשת. גולדה מאיר חיבקה
את המהנדס והצטלמה עם בני־המיש־פחה,
והתמונה פורסמה בעמודים המרכזיים
בכל העיתונים. חברת אמקור
העניקה מתנות נדיבות: מקרר חשמלי,
תנור בישול ואפיה, מערבל ומכונת־כביסה
בשווי כולל של 6,000 לירות.
בנאום תודה קצר אמר המהנדס, ש״ה־ציוד
שקיבלנו עולה לאין ערוך על המקובל
בברית־המועצות!״ כל הנוכחים
מחאו כפיים בשימחה מופגנת. צ׳ירו־לניקוב
גילה ברבים את מה שבמילא
חשבו מקבלי פניו: היהודים שמגיעים
משם נמלטו מחשכת ימי־הביניים אל
ארץ־הקידמה.
שבועיים אחר־כך פורסמה בהארץ
כתבה על מהנדס־אחר, ברוח דומה, על
נטל הפיגור הסובייטי .״בברית־המוע־צות
הוא היה מהנדס אחראי על מחל־קת־ייצור
שלמה במיפעל תעשייתי גדול.
עם בואו לארץ סודר בעבודה ב־בית־חרושת
למוצרי־מתכת באחת מע־רי־השדה.
אחרי יומיים צילצל המהנדס
הראשי אל מי שהמליץ על קבלתו, ו

ראית
במיפעל־מזון גדול במוסקבה
סודרה כאן בעבודה במיפעל־מזון מקומי.
התברר כי אין לה מושג כלשהו
בתחום הבדיקות הביולוגיות. היא פוטרה,
ועדיין לא מצאה עבודה קבועה.״
בדיחה מאותם ימים :״למה כל המהנדסים
שבאו מרוסיה הם מהנדסי־אווירונים?
מפני שקיבלו את הדיפלומה
באווירון שהטיסם לארץ:״
איש לא מחה, כי זו האמת, שגם העולים
עצמם מכירים בה. היו אלה אמיתות
ידועות ומובנות.
פסנתר בין החולות
׳ 4 /שנים אחרי־כן, זמן־מה לפני
10 תחילתה של עלייה חדשה,
מנסים עולי ברית־המועצות לנתץ כמה
מהמוסכמות האלה, הכאילו־ברורות.
מאשה שצ׳רבקובה הגיעה מלנינגרד
לדימונה ב״ ,1971 אחת מ־12,897
עולי ברית־המועצות של אותה שנה.
היא היתה אז בת ,20 סטודנטית במכון

ציירת מאשה שצדבקובה
׳חשבתי שיש כאן רק גמלים וחול!״
נוסעת כל יום למכון ובחזרה כשלוש
שעות!
״מובן שהבנתי מיד שהמרחקים כאן
שונים, זו מדינה קטנה והכל פה מצומצם,
ושדימונה רחוקה מאוד מפתח־תיקווה.
אבל זה לא הפריע לי. נהניתי
מהחיים בדימונה.
״המחשבה שכולם כאן יהודים הדהימה
אותי כל יום מחדש. הייתי מב־י
רכת לשלום אנשים לא מוכרים, סתם
״ ככה, מרוב שימחה על שהם יהודים,
כמוני. גם אהבתי להביט בנשים מע־דות־המיזרח,
שהיו כל־כך שונות ממני.

עם הראשונה, לקונצרט של הפילהרמונית.
הקונצרט הזה קצת הרגיע אותי.
אם יש כאן קונצרטים כאלה, אולי הישראלים
לא כל־כך פרימיטיביים, חשבתי.
״הכי
מצחיק היה שאני, שבאתי מארץ
תרבותית ויפה, נשאלתי בתל־אביב
אם יש ברוסיה טלוויזיה, או אם נוסעים
שם במוניות. ומה אתם חושבים, עניתי,
שבמדינה ששלחה ספוטניק לחלל אין
טלוויזיה?!״
גיאורג מוסאייב 42 שהכל קוראים
לו ג׳ורקה, עלה מריגה ב־ 1973 עם

הבאות יצאו מברית־המועצות 262,720
יהודים, לישראל הגיעו . 159,906
1971 היתה שנתה הראשונה של העלייה
הגדולה 12,897 .יצאו 12,839 ,
הגיעו לארץ. שיעור הנושרים היה הקטן
ביותר — 0.4אחוז ובמיספרים —
״יצא תי

הצי מת״
להת רג שו ת בארץ היתה רבה.
( !העיתונים היו גדושים בסיפורים
אנושיים מתקתקים.

בחודש מרס נשא עולה קשיש, מר־
^ דכי רוטשטיין, נאום־ברכה במעון־עו־לים
בבת־ים. בתום הנאום הנרגש והנד
שולהב לקה בהתקף־לב ומת.
שבועיים אחר־כך הקבילו פרחי־ט־ים
את פניהם של העולים. תצלומים
נוטפי־מתק של טייסים־לעתיד ועולים
חדשים פורסמו בהרחבה.
בחודש מאי פגשה דיילת אל־על,
בטיסה מווינה ללוד, את דודה הקשיש.
בעיתונים נכתב, כי ״למרות שלא היתה
להם שפה משותפת, חשו בקירבה שביניהם,
והבינו זה את זו!״
הבאים נחלקו לארבע קבוצות, לפי
איזורי המוצא: ברית־המועצות האירופית,
גרוזיה, בוכרה וקווקז.
מוצאה של הקבוצה הראשונה, שבה
עוסקת כתבה זו, הוא מאיזורי המרכז•
מערב של ברית־המועצות: הרפובליקה
הסובייטית הרוסית, בילורוסיה, אוקראינה,
לטביה, ליטה, אסטוניה ומולדביה.
בקבוצה.הזו
יש שתי תת־קבוצות:
מהאיזורים שהיו רוסיים מזה כמה דורות,
ומהאיזורים שסופחו אל ברית־ה־מועצות
במילחמת־העולם השניה: לטביה,
ליטא, אסטוניה ומולדביה.
בין הבאים לארץ ב־ 1971 היתה גם
^ טינה ברודצקאייה, אז צעירה בת ,25
״׳מוסקבאית. היא עבדה בשגרירות־יש־ראל,
הואשמה בריגול והיתה אסורה במשך
חמש שנים בכלא לוביאנקה.
מיד עם שיחרורה עלתה לארץ. כמה

להתיר להם לצאת מתחומי ברית־המו־עצות.
ובאותו
החודש, הד״ר מיכאל זנד:
״אני מאושר שהתגשם חלומי. יצאתי
מהכלא חצי מת.״
למעשה, מתוך שני מיליון יהודים,
רק 1500־ 2000 היו פעילי־עלייה. מתוכם
רק 500 היו אסירי־ציון .״בין מי
שמכנים את עצמם אסירי־ציון, יש כאלה
שישבו בכלא בגלל עבירות פליליות,
וכשעלו לארץ טענו שהיו אסי־רי־ציון,״
אומר גיאורג מורדל, עורך
קרוג (בעברית: מעגל, חוג) ,שבועון
ישראלי בשפה הרוסית.

פלי בעיטה
בתחת
ך* ניעי העלייה, לדעתו של מור־
^ /ד ל, ברורים :״רק עשרה אחוזים
באו מתוך רגשות ציוניים 40 .אחוזים
נרדפו שם על עבירות פליליות, ולכן
ביקשו לברוח לארץ אחרת. השאר רצו
לשפר את תנאי־חייהם ולהחליף מקום־
מגורים, מניע טבעי וידוע בין קבוצות
מהגרים שונות בכל רחבי העולם״.
במחקרים שנערכו במישרד־הקלי־טה
מתוארים יהודי ברית־המועצות האירופית
כקבוצה בעלת רמת־רוסי־פיקציה
גבוהה, רקע יהודי חלש
ואורח־חיים חילוני.
זהותם היהודית מבוססת על תחושה

שר־הקליטה פרם מקבל פני עולים מברית־המועצות ()1970
רק ־? 10 באו בגלל ציונות
נשיאו של קואופרטיב־דירות. הממשלה
נתנה לנו אדמה, העמידה לרשותנו
קבלן שבנה את הדירות ונתנה הלוואה
לבנייה. חלק מהכסף אנחנו השקענו.
״היו
לי גם שתי מכוניות, אחת של

תי ביהודים האלה, והם נראו לי כמו
שחקנים בהצגת־תיאטרון משונה.
״התחתנתי בטכס אזרחי, ואחר־כך
החלטנו לערוך גם טכס דתי, כדי לחוות
את החוויה הזו. נסעתי עם בעלי
לווילנה, עיר מגוריו, והייתי מאוד נרגשת.
פיתאום כיסו לי את הפנים בסמרטוט
לבן, ולא הצלחתי לראות כלום.
מאוד התאכזבתי.
״עליתי לארץ בגלל בעלי. הוא היה
ציוני, וחלם על עלייה. אני התלהבתי
מהרעיון. קיוויתי שבישראל אוכל לעשות
כל דבר, שלא תחול עלי שום מיג־בלה.
״דוגמה:
אני אוהבת לנעול נעליים
בצבעים שונים, בוזמנית. בלנינגרד אי־אפשר
היה למצוא נעליים בעלות מיבנה
דומה בצבעים שונים.
״הייתי אז מאוד צעירת רק בת ,20
והאמנתי שזה הדבר החשוב ביותר בחיים.
עכשיו אני יודעת שלא קיים מד
שג כזה כמו חופש חיצוני. חופש אמיתי
נובע מבפנים. אפשר להרגיש חופשי
ברוסיה, כמו שאפשר להיות כבול
כאן.״

! אופל, ישן,
אוהב

** שרות עולים התבקשו על־ידי
׳ ג העולם הזה לציין חמישה מית־

לות לעבור כמה שנים, ועדיין אין תשובה.״
למרות
זאת אינם מתכוונים לחזור
לברית־המועצות. רק כ־ 50 שבים לשם
בכל שנה מכל העולם.
102,814 מבין 262,720 היוצאים
מברית־המועצות מאז 1971 הגיעו ל־ארצות־הברית,
קנדה, גרמניה, אוסטרליה
ואוסטריה. אליהם הצטרפו, מאוחר
יותר, כ־ 10 אחוזים ממי שעלו לארץ
והיגרו.
ביניהם כמה דמויות ידועות:
• אדווארד קוזניצוב — עלה
ב־ ,1972 התגרש מסילווה זלמנסון, התחתן
עם לריסה גרשטיין, זמרת. מתגורר
במינכן, מנהל את מחלקת החדשות
ברדיו ליברטי. יהודי״למחצה.

•וולו די ה וזימה רוזנבלום

— הוא מהנדס, היא מורה לאנגלית.
היו סירובניקים. ויטה פנתה לשילטר
נות, ביקשה שיאפשרו לה לשלוח את
ילדיה לארץ. כל המישפחה עלתה בו
197 והיגרה ב־ 1982 לארצות־הברית.
•ולו די ה וולפרט — רופא-
פסיכיאטר מלנינגרד. לחם רבות למען
עלייתו. שלוש שנים אחרי שהגיע לארץ,
נסע לפאריס.
•יאשה קאזאקוב — שבת
שביתת״רעב במוסקבה. עלה לארץ עם
הוריו. הוא נשאר כאן. היום נקרא יעקב
קדמי. עובד בלישכת־הקשר שליד

מיסעדן אריק רושקבן(משמאל)
,.באתי מפני שהורידו אותי בדרגה!״
ימים אחר־כך שלחה מיכתב נמלץ ל־
*שר־המישטרה .״אנא, הרשו לי לסייר
אם אנשי־מישטרה ולשוחח עימם. רק
כך אוכל להתגבר על הפחדים שהעיקו
ן־־עלי כל ימי חיי, מכל מגע עם לובשי־מדים,״
כתבה.
ברודצקאייה, מרפאה בדיבור, נמצאת
היום באנגליה, מחפשת עבודה ודיור
כדי להשתקע. היא סמל מובהק
של האווירה ששררה אז בארץ.
.4לא רק ״פרימיטיבים״ הם הרוסים,
אלא גם ציונים נלהבים, פעילי־עלייה
או אסירי־ציון, שסבלו בברית־המוע־צות
ונאבקו עד טיפת־דמם האחרונה
כדי להיחלץ מאחיזת הבולשביקים.
״לכל אחד מהבאים, ביניהם צעירים
רבים, סיפור מזעזע משלו, רומן שלם
של תלאות, פחדים, רדיפות, חקירות
קשות,״ נכתב בהארץ במרס .1971העולים,
שהבינו מה דורשים מהם, סיפקו
לעיתונאים סיפורים ציוניים למכביר.
במאי
1971 סיפר ולדימיר מילובי־דוב,
בקול בוכים, איך ״נהג להתהלך
במוסקבה כשסרט על בגדו, ועליו מגו־דויד
עם המילה שלום בעברית וברוסית.״
ביוני
הגיעה קבוצה גדולה של עולים.
שלוש משפחות מריגה סיפרו, כי
השתתפו בהפגנות שערכו יהודים כדי

של שותפות־גורל וניכור מהחברה הסובבת,
יותר מאשר על תרבות ומסורת
יהודיות. וזו, כך טוענים במישרד־הק־ליטה,
הסיבה העיקרית לעלייתם —
הרגשת זרות ואנטי־שמיות, גט אם
מוסווית היטב.
גיאורג מוסאייב :״לא יצאנו משם
מפני שקיבלנו בעיטה בתחת. עזבנו
מרצוננו החופשי, למרות שהיה שם
טוב. אני עליתי מפני שחשבתי, ואני
עדיין חושב, שליהודים צריכה להיות
פינה משלהם.
״לי היתה שם מישפחה גדולה. תמיד
היתה לי פרנסה. אף־פעם לא הייתי
רעב, ואף־פעם לא היו לי חיכוכים עם
השילטונות.
״כשהחלטתי לעלות, התחננו בני-
מישפחתי שאשאר בריגה. לא חסר לך
כלום, אמרו, אין לך מה לעשות בארץ
ההיא. בכל זאת עליתי. רבים מחברי
ומבני״מישפחתי נשארו שם. אין להם
כל כוונה לעלות אי־פעם לארץ. הם
מרגישים כי רוסיה היא מולדתם.״
אריק רושקבן ( )45 עלה לפני 10
שנים מקישינב. נשוי, אב לשני ילדים,
מבעלי בריוזקה, מיסעדה רוסית בתל-
אביב.
״בקישינב הייתי מהנדס ראשי ב־בית־חרושת
גדול לייצור־יין,״ הוא אומר
.״גרתי בדירה ענקית, מפני שהייתי

המיפעל ואחת שלי. רמת־החיים שלי
היתה גבוהה. כשהורידו אותי בדרגה
בבית־החרושת, החלטתי לעלות לארץ.״
״אבי
היה צייר־תפאורות בתיאטרון
גדול בלנינגרד,״ אומרת מאשה שצ׳ר־בקובה
.״היו לי חיים מאוד מיוחדים,
שנעו סביב התיאטרון. גם הרבינו לבקר
במוסיאונים, לצפות בסרטים, לקרוא
ספרים. טיילנו בכל רחבי רוסיה
והבית שלנו היה מקום מיפגש לעשרות
אגשים מעניינים, שחקנים וציירים.

סבלתי מהאנטי־שמיות. אלא
שאמי תמיד טרחה להזכיר לאחי ולי,
שאנחנו חייבים להצטיין בלימודים, אם
אנחנו רוצים להמשיך ללמוד במוסדות
גבוהים. יהודים שאינם מצטיינים לא
יתקבלו לעולם לאוניברסיטה, היא ודתה
אומרת.
״הרגשתי שאני שונה מאחרים, טובה
יותר מהם, מפני שאמי גם היתה
אומרת: אתם רואים, אבא שונה מהשכן
הגוי, הוא מביא את כל הכסף הביתה,
ואף־פעם אינו משתכר״.
״לא היה לי כל קשר לדת. סבא שלי
ביקר בבית־הכנסת, והיה ברור לי שרק
זקנים מתפללים. בפעם הראשונה בי־מי־חיי
ראיתי יהודים חובשי־כיפה
בגרוזיה. טיילתי שם עם הורי, הסתכל־

עולה אדוארד קוזנייצוב כטלוויזיה ירד רונותיה של ברית־המועצות וחמישה
מיתרונות הארץ. כולם סיפרו בהתלהבות
על נפלאותיה של רוסיה: חינוך־
חינם, החל בגן־הילדים ועד לסיום הלימודים
האוניברסיטאיים, טיפול רפואי
בחינם, תחבורה זולה, שפע של סרטים,
הצגות ומופעי־בלט, ובמחירים מגוחכים.
יתרונותיה
של ישראל: היכולת שלא
להיות קשורים בטבור למיפלגה
כלשהי, העדר אנטי־שמיות.
חיסרונה הגדול של ישראל: ביורוקרטיה
.״שם החוק מאלץ את פקידי־ה־ממשלה
להשיב על כל מיכתב בתוך
חמישה ימים ״,הם אומרים .״כאן יכו־

מישרד־החוץ. הוריו היגרו לארצות־הברית.
״ומה
זה משנה איפה גרים?״ אומרת
שצ׳רבקובה .״בסופו של דבר כל המדינות
דומות, כל המישטרים זהים. שם
לא יכולתי לרכוש חפצים מסויימים,
מפגי שלא היו בנמצא. כאן אינני יכולה
לקנות כל מה שאני רוצה, מפני שאני
לא מיליונרית.
״האזרח הקטן, זה שחי את חיי היומיום,
אינו מרגיש את הדיכוי שם, או את
החופש המוחלט כאן. גם כאן וגם שם
הוע עובד, ישן, אוכל, אוהב ומבלה
קצת. ומתנגדי המישטר, אלה נאבקים
וסובלים בכל מדינה בעולם.״

—׳טדד, ליבובי 13 יי

האם
תז-אביג וגהות עות היחידות הנוגעות לדיור הן מודעות של ביקוש. מחפשים בלבד.
ץ ה כבר לא אקטואלי.״
זה המישפט המעצבן, הצפוי,
ששומע כל אחד מתוך אלפי הצעירים
המסתובבים בתל־אביב ומחפש דירה
שכורה בטכניקה הישנה של סימון
מודעות בעיתונים והתקשרות טלפונית.
תמיד זה כבר, לא אקטואלי׳.
אפילו המתוחכמים, אלה שהגיעו בלילה
למערכות העיתונים, ולקחו ממכר

קניה היא מחוץ לטווח האפשרויות.
הסיוע לרכישת דירה ניתן רק לרווקים
מעל גיל ,27 וגם אז הוא מספיק למגורים
בעיר־פיתוח, או בהתנחלות. לפני
גיל ,27 אומר מישרד־השיכון, אתה
יכול לקבל סיוע, כמו כולם, בתנאי
שתתחתן. מה יש. חוץ מזה, אתה לא
מוכרח לגור בתל־אביב. זה נכון. אתה
לא מוכרח, אבל אתה רוצה. הפיתרון,

(מעיו׳ם)?
בערימת גרוטאות ששווה בקניה לא
יותר מאלף שקל, וניתנת לשימוש למשך
שנה בלבד, במחיר של 350־400
דולר לחודש. המחיר הזה הוא רק בסיס
התשלום, וגם הוא, בעצם, טעות אופטית.
בעל־הבית דורש, ומקבל, תשלום
תקופתי — לעיתים עד שנה —
מראש, ומחייב אותך בתשלום מיסי־הארנונה
החלים על בעל הנכס. עסקיו

הדולר המוקפא שהוחל בצו על מחירי
הדירות להשכרה, נשאר בגדר של
הצהרת כוונות. כולם משלמים לפי
הדולר היציג, ושכר־הדירה צמוד למדד.
אתה משלם, בשימחה או בחריקת־שיניים,
אם אתה מוצא דירה כזאת.
אתה משלם, כי אתה רוצה לגור
בתל־אביב. היית משלם, אבל אתה לא

העיקרית היא מחיר הקרקע.
מחירי הקרקע הגבוהים, בצירוף * ,
עלות בניה עצומה, הנובעת בעיקר
מזמן עבודה כפול ומשולש מזה הקיים
במערב, הופכים את הבניין לנכס בלתי
כדאי להשכרה, מבחינה כלכלית. הדירות
המושכרות בכל זאת הן נכסים :
מישפחתיים, בלתי נמכרים, כי ״בית־׳
לא מוכרים״ ,ומושכרים כדי להגדיל •
את ההכנסות. אלה הן דירות שהתוספו
להצברי נכסים מישפחתיים כתוצאה״ •
מירושות, והמצאי די קבוע. בשנים ה־ :
אחרונות מצטמצם המלאי, כתוצאה מתהליך
של חזרה לתל־אביב. אוכלוסיה ׳
צעירה, שנולדה בתל־אביב, עזבה את
העיר בשלב של בניית החיים העצמי
איים. ההורים נשארו בבית. כאשר
התרוקן הבית התל־אביבי, בגלל תה־ *4
ליכים ביולוגיים של הדורות המבוגרים,
החליטו חלק מהצעירים לעזוב
את ערי־השינה שליד הכרך, ולחזור.
התהליך הזה, שבא לידי ביטוי בפתיחה
מחודשת של פעוטונים וגני־ילדים
בלב־תל־אביב, מקטין את כמות
הדירות הניתנות להשכרה. מבט מקיף
מגג תל־אביבי על העיר יקלוט גגות
מוזנחים רבים, שלמרות כל הדיבורים
על בניה, נשארו מיצבורי אנטנות ו ־ ^
דודים בלבד. בכיוון הים, רואים, בשטח״״
היקר ביותר בעיר, מכיכר האופרה ועד
הגמל הישן, את בתי־המלון הגדולים
הניצבים בין עיי־חורבות, שאיש עוד
לא בונה במקומן בתים חדשים. העיר,
עדיין שטוחה מאוד, בנויה מבתים בני
ארבע קומות, כולל הגג הלא בנוי,
שבהן מתגוררת האוכלוסיה הכי קשישה
במדינה. ובעיר הזאת, בליבה,
אתה רוצה לגור. העניין הוא, שה־מיספרים
נגדך. כמות הדירות הרי
לוונטיות היא כל־כך קטנה, ומפתיע,
שעדיין, פה ושם, מישהו מצליח למצוא
מקום.
הלחץ הכי גדול על דיור בתל־אביב
מופנה למרכז. המרכז, לצורך העניין,
יכול להיות הפינה הגששית אר־לוזורובה־פינת־דיזנגופה.
גבולות ה־

מחז ח הדזר1ת להשכרה בתל־אביב מטפסזם דרמה של מרם
מנהאטן. אץ להשיג דירה. הסיבה: מלאז הדירות בעזר שנה
אלפים מעטים בילבד. חקירה מיוחדת של יונתן שם־אור

נות הדפוס את העיתון של יום המחרת,
גילו, בשעה 6בבוקר, שהדירה כבר
הושכרה. הדירה, המיצרך המבוקש
ביותר בתל־אביב של אביב ,1987 נחטפה
כבר באחת משתי התחנות שבהן
נעצרה האינפורמציה, לפני שהודפסה
בעיתון. הפקידה במישרד־הפירסום
סיפרה לחברה שלה. במחלקת־המו־דעות
של העיתון מתעסקים העובדים
בשאריות. לקונה העיתון, כמובן, כבר
אין מה לחפש במדור המודעות. מיל־חמת־הלוחות
של העיתונים הגדולים,
מילחמה שבה כמעט הכל כשר, מביאה
לכך שמודעות מיושנות ממשיכות
להתפרסם, והיחידה שנהנית מהמצב
היא חברת בזק, המגדילה את הכנסותיה
משיחות־הסרק שכולם עושים
במירוץ אחרי הדירה. ההיצע הזעום של
הדירות, מול הביקוש הגואה של
אוכלוסיה צעירה שרוצה לגור במטרופולין,
העלתה מאוד את מחירי הדירות
המושכרות בעקומות ניו־יורקיות,
וגם זה, לבני־המזל. בדרך כלל, פשוט
אין דירה. בשום מחיר.
״אני לא זוכר מצב כזה.״
הרצל פטל, מוותיקי מתווכי הדירות
בתל־אביב 25 .שנים במיקצוע.
מה גרם למצב?
״אני לא יודע. אין לי מושג.״
דיור בתל־אביב

צ עי ר, שרוצה לגור בתל־אביב,
מוכרח לחפש דירה שכורה.

שהולך וחומק מהידיים, הוא דירה
שכורה.
בדרך כלל, הדירה הסטנדרטית ש־מושכרת
היא בת שני חדרים, מרוהטת

של בעל הבית עם הרשויות המוסמכות
של המדינה, רשויות כמו מס־ההכנסה,
אינם מעניינך. במיקרים רבים, הם גם
אינם עניינה של אותה רשות. ככה.

מוצא מי שיקח את הכסף, אין דירות.
בארץ שלד, כידוע, לא בונים להשכרה.
השיטה הישראלית בנויה על
מגורים בבעלות המתגורר. הסיבה

מרכז הזה, המנהטן התל־אביבי, הם?״
נחל־הירקון בצפון, הים־התיכון ב־ ן
מערב, רחוב בוגרשוב ושדרות בן־ציון-
בדרום, ורחוב איבן־גבירול במיזרח^.
השטח הזה נקרא על־ידי עיריית תל
אביב ״איזור מיספר שלוש״.
עכשיו, כמה דירות, בכלל, יש*,
באיזור הזה? כמה מהן ניתן להשכיר?.,
ומהו, בסופו של דבר, מאגר הדירות
להשכרה במרכז תל־אביב? הרבה פחות ^
ממה שאתה חושב. עיון בטבלת הנתונים
יבהיר, בצורה די מדוייקת, את
הסיבה למצב חסר־התקדים שקורה ב־ ן־
שוק הדירות. על יותר מ־ 30 אלף די*§ -
רות־המגורים שבאיזור, התוספו בשנה
האחרונה 70 דירות חדשות בלבד. זה
מה שבנו. הכללת ״איזור מיספר
ארבע״ ,המרחיב את הגבולות שצויינו
עד לרחוב אילת בדרום, והמשכו
בדרך־יפו תל־אביב, תוסיף למאגר י
הדירות עוד 20 אלף דירות. האיזור
הזה נכלל, בגלל פרוייקט לב־העיר,
בסביבות הבימה־שינקין, שהיה אמור
להיות הפיתרון לצעירי תל־אביב*.י
הווילג׳ התל־אביבי.

^ שמקיר
?**י לב העיד
ף* רוייקט לב־העיר נולד בתרועה •י
גדולה. איזור ותיק, ארכיטקטורה,,,,
מעניינת, דירות גדולות, טווח הליכה |
רגלית מכל מקום. צ׳יץ׳ רצה שהמקום
יהין הווילג׳ התל־אביבי. מה שיצא,
בסופו של דבר, זה ויליאמסבורג. ה־

נתובח הנכסף של

הפיתקיות המאולתרות על תיבות הדואר, כמספר
פיתקיות נייר המודבקות על תיבות
הדירות השכורות בבניין -סימן למצאי המתמעט
הדואר מסמנות דירות שכורות, היעד
צעירי תל״אביב והארץ כולה. מספר והמתייקר של דירות להשכרה בעיר תל־אביב.

תל־אביב מחולקת ל״ 7רבעים. ברובע מס ( 3גבולות הירקון
בצפון, הים במערב, הרחובות בוגרשוב, בן־ציון ומרמורק בדרום,
ורח׳ אבן־גבירול במזרח) יש בסך־הכל 31,570 דירות מגורים.
רק 20 אלף מתוכן הן בבעלות הדיירים, וניתנות להשכרה. מתוך
50 אלף תושבי הרובע, יותר ממחציתם הם קשישים, שגרים
בדירות מוגנות. ברובע מספר ( 4מזרחית לרובע ;3גבולות:
בצפון הירקון, במערב רח׳ אבן־גבירול, בדרום שד׳ שאול,
ובמזרח הגבול עם גבעתיים ורמת־גן) אוכלוסייה עשירה
בדובנוב, מגדלי דויד, כיכר המדינה ושיכון צמרת, ואוכלוסיה
צעירה מבוססת בשיכון בבלי 20,532 .דירות מגורים. ברובע
מספר ( 5גבולות: הרחובות בוגרשוב, בן־ציון ומרמורק בצפון;
הים במערב; הרחובות אילת ויפו בדרום; ותחנת הרכבת במזרח)
ממוקם האיזור הזקן והישן של תל־אביב 14,857 .דירות.
השטחים הגדולים
במזרח העיר
תפוסים על־ידי הממשלה והצבא -
בקרייה,
בתחנת הרכבת
ובנתיבי איילון.
דיור להשכרה
מוצאים עוד
יותר מזרחה,
ברמת״גן
ובגבעתיים.
המחירים: רק
10 אחוז פחות
מאשר בתל״
אביב, אבל
יותר קל
למצוא. האוכלוסיה הצעירה נדחפת
החוצה.

מצוקת הדיור
בתל־אביב היא
תוצאה של
מצאי קטן מול
ביקוש גואה.
בכל מערב
העיר, מהנמל
הישן שבצפון
עד נמל״יפו
בדרום, מחכים לתוכנית המיתאר
שתאושר על־ידי
העירייה,
ושתאפשר בינוי
איזורי התרבות
בשטח היפה
ביותר בתל־אביב.

המאבק
על לב־תל־אביב ^יבץ הצעירים שרצו
להקים את הווילג־ בסביבות שיינקין. ובין הדתיים
שרכשו דירות רבות באותו איזור עצמו -הוא
במצב של תיקו זמני. הניצחון יהיה של הדתיים.

_ הנדון
(המשך מעמוד )15
אוכלוסיה הדתית גילתה את היתרונות,
והשתלטה על האיזור. מחירי הדירות
היום בסביבת קפה תמר אינם שונים
מאלה שבצפון העיר. גם כאן, השגת
דירה היא פרוייקט. הסיבה שהאיזור
לא הפך לווילג׳ נגרמה מנתון שמעטים,
אם בכלל, לקחו בחשבון: מצאי
הדירות להשכרה באיזור הזה, דווקא
באיזור הזה, הוא הקטן ביותר בתל־אביב.
מרבית הדירות הן דירות מוגנות,
בדמי״מפתח, שאינן ניתנות בכלל
להשכרה חודשית. ודירות דמי המפתח
הללו, הן־הן המפתח לתעלומה, למה
אין די דירות להשכרה במרכז המטי
ד מי
מפולין הישראלי•

מפתה
^ כתבה הזאת אנחנו מנסים
^ למצוא את המיספר, מיספר הדירות
המשחקות בשוק ההשכרה. זה לא
פשוט, כי הנתונים אינם מרוכזים,
ואינם נותנים את התשובה המדוייקת.
אנחנו נתרכז ב״איזור מיספר שלוש״,
כי הוא יכול לשמש מפתח לסיווג
הדירות התל־אביבי. מעבר לירקון אין
כמעט דירות בדמי־מפתח. בלב העיר,
באיזור נחלת־בנימץ, אלנבי, התחנה
המרכזית, רוב הדירות הו דווקא כאלה.
יוכי יהל, יושבת־ראש אירגון הדיירים
המוגנים, לא מסוגלת לספק את
התשובה המיספרית. שרה גנני, מהמרכז
למחקר כלכלי וחברתי של
עיריית תל־אביב, יכולה לתת את מיס־פר
יחידות־המגורים בלבד. הלישכה המרכזית
לסטטיסטיקה מספקת, בעיק־בות
מיפקד־האוכלוסין שנערך לפני
שלוש וחצי שנים, נתונים על מיספר
מישקי-הבית. משק־בית, למי שמעוניין,
מוגדר כקבוצת אנשים שגהה
בדירה אחת או יותר, ויש להם תקציב
משותף, המנוהל על־ידי ראש־המיש־פחה.
הלישכה מצאה שבאיזור שלנו,
״איזור מיספר שלוש״ ,כמעט 60 אחוזים
ממישקי-הבית הם בבעלות המתגוררים.
היתר הן דירות שכורות, בשכר
חודשי ובדמי־מפתח.
מהו היחס? ההנחה שמרבית הדירות
שנפקדו והוגדרו כמשק־בית הן דירות

דמי־מפתח. לא תהיה רחוקה מהמציאות.
מתוך 30 אלף הדירות ב־
״איזור שלוש״ ,יותר מעשרת אלפים
דירות אינן יכולות, מכוח החוק, להיות
מושכרות. האוכלוסיה שגרה בדירות
האלה מורכבת מהרבה מאוד אנשים
בודדים, שאין להם לאן ללכת. הסיבה
היא, שהמחיר שהם יכולים לקבל עבור
הדירה המוגנת נופל בחמישים אחוזים
ויותר ממחיר של דירה חלופית. וכך,
חיים עשרות אלפי אנשים בתל־אביב
בגפם, בדירות ענק שוממות, בקומות
התחתונות המועדות לפריצה, ובקומות
העליונות שבסוף גרמי״מדרגות משב־רי־רגליים
ומקצרי־נשימה, ולא זזים.
בעל־הבית מחכה לביולוגיה, שתעביר,
לפי החוק, את הנכס לרשותו. הדייר
מחכה למיפעל־הפיס, שיאפשר לו רכישת
דירה קטנה ונחה בעיר.
החוק, שאינו מותיר הורשה של
דירה מוגנת, אינו מאפשר סילוק של
דייר שגר בה תקופה העולה על שישה
חודשים. הורה חולה מחזיר הביתה,
למגורים חלקיים, את אחד הבנים.
הבעיה נדחית בדור. בעיית דמי־המפתח.
הבעיה שלך, בעיית המגורים
בתל־אביב, מחמירה. כי אם יש רק 20
אלף דירות לא מוגנות ב״איזור
שלוש״ ,אפשר לדבר על אחוז מסויים
מתוכן שמושכר 10 .אחוזים? ?20 אולי.
סביר. אנחנו מדברים, איפוא, על
2000־ 3000 דירות, המבוקשות על־ידי
העדרים העצומים של בני־האדם ששוטפים
את העיר לילה־לילה, בפאבים
ובאולמות הקונצרטים, בצוותא וב־סינמטקים,
בבתי־הקפה ובקולנוע,
בתיאטרונים ובדירות הקטנות עצמן,
שכל אחת מהן משמשת גם מועדון
חברתי ואכסניה זמנית או מתמשכת
לאלה שעוד מחפשים.

העץ, המתווך
והעיתון
^ ירה, אתה חושב, מוצאים באמ־
( צעות מתווך. בדיוק כמו שמכונית
קונים במיגרש־המכוניות. המתווך ה־תל־אביבי
הוא לא בדיוק מתווך. הוא
רושם. אתה חותם על טופס התחייבות
לתשלום עמלה בגובה תשלום חודשי
אחד, מקבל שתי כתובות, והולך אל

(המשך מעמוד )11
אירגון״ההגנה. בפגישה (שנכחתי בה)
הציע פון־וייזל כי כל המחתרות יתכננו
ביחד מהפכה: ביום מסויים יקומו אנשי
ההגנה, האצ״ל והלח״י, יחד עם המוני
החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי,
ויכריזו על הארץ כולה כעל דומיניון
עברי עצמאי. באותה שעה היו
מצויים חצי מיליון חיילים בריטיים
במרחב.
באמצע שנות ה־ 40 טבעתי את המושג
״המרחב השמי״ (או, בקיצור,
״המרחב״) .הצעתי כי התנועה הלאומית
העברית תושיט את ידה לתנועה
הלאומית הערבית במאבק לגירוש
האימפריות ולהקמת איחוד — מדיני,
תרבותי, כלכלי וצבאי — של מדינות
משוחררות, ממארוקו ועד איראן, מתורכיה
ועד אתיופיה, שבו נמלא אנחנו
תפקיד מרכזי.

האם היינו כולנו מטורפים?

מה נטע בנו אופטימיזם משוגע זה
בתקופה הקודרת ביותר — ערב השואה,
בזמן השואה ולמחרת השואה
— כשהיינו יישוב קטן ומדולדל?
ואחר־כך, כאשר לחמנו מילחמה נואשת
להקמת המדינה?
איני יודע. זהו עניין לפסיכולוגים.
כאן די בציון העובדה: אז האמנו בכוחנו,
בחוסננו הרוחני והגופני.

צ׳יץ׳ והצעירים(במערכת הבחירות)
ראש־העיר הקטנ ה ביותר בארץ
גורלך.
גורלך, בדרך כלל, הוא למצוא דירה
תפוסה מזמן, שהושכרה באמצעות
מתווך אחר. למה לא. בעל־הבית אינו
נדרש למאום לשם מסירת הכתובת
למתווך, ולכן הוא מוסר את אותה
הכתובת למיספר רב של מתווכים. יש
אפילו סוכנות־תיווך חדשה, שגובה רק
20 שקלים, ובתמורה אתה מקבל זכות
לעיין חודש שלם ברשימה של דירות.
תרגיל לא רע. גם אתה יכול להעתיק
רשימה של כתובות מהעיתון, ולחלק
אותה לחברים שלך תמורת 20 שקל.
אבל העיתון, כבר אמרנו, יעזור לד

פיתר־נן בשמיי: בנייה על הגג
החזון של צייץ הושבע, אולי. מהמינגווי ישותי
שאיכלסו את גגות פריז לבני מלחמת העולם
השנייה. צעירים. גגות. בוהמה, זה מתכון יפה.
בספרים.
בתל־אביב, האישור הכללי שמאפשר לבנות
דירות קטנות על הגגות, לא שינה בהרבה המבנה
הדמוגרפי בעיר, ולא הקל על הלחץ הגדול למגו־

חוץ מזה, מצאי הגגות הניתנים לבינוי הוא די
קטן.
מעט מאוד דיירים של בתים משותפים מסו גלים
להגיע לאיזה שהיא הסכמה על משהו,
ולמכור את הגג, שהוא, על פי החוק, חלק מהרכוש
המשותף; זהו מבצע בלתי אפשרי.
נותרו הגגות של בעלי הבתים, אלה שחלק

דים זולים, סבירים, בלב־תל־אביב. הסיבה היא,
כרגיל, כסף.
היום מותר לבנות דירות בנות שישים משרים
מרובעים. בערך, על גגות של בניינים ישנים בני
שלוש קומות. יופי.
מחיר הגג הוא שלושים אלף דולר. מטר מרובע
בנוי עולה בין אלף לאלף וחמש מאות דולר.
התוצאה היא דירה בת שניים וחצי חדרים,
במחיר של מאה אלף דולר. גם קטן, גם יקר, גם
בלי מעלית. דירה כזאת איננה השקעה כדאית
למשכיר דירות, ומחוץ לאפשרות הקנייה של
צעיר ישראלי סביר.

מרכושם תפוס בידי דיירים מוגנים בדמי מפתח.
המאבק המתיש בין בעלי הבתים ובין הד יירים,
יצר תופעה חדשה; בניינים שלמים נקנים
מבעלי הבתים על-ידי חברות השקעה גדולות,
בנקים, וחברות ביטוח. דוד בלאס, למשל, צבר
כך את הונו. החברות האלה מחכות לעידן הניו־יורקי,
למטוטלות הברזל הענקיות שהורסות
בלוקים שלמים, ומבנות מגרשי ענק לטובת מרדי
שחקים חדשים. שום גג; בבתים האלה, לא
יימכר.
הדיור על הגג בפתרון מגורים נשאר, פחות או
יותר, בשמיים.

בדיוק כמו המתווך. מה שנשאר זה
העץ. העץ התל־אביבי, משקף אמיתי
של הפעילות הכלכלית בעיר, מראה
לך את התמונה העגומה. אין מודעות
היצע. יש המון מודעות של מחפשים,
אבל זה לא עוזר. לפעמים, בין המודעות
מוצעת גם קורת גג, בתור שותף.
לתלוש, לקחת, ולגור. החדר שלקחת
היום יכול להיות בסיס כיבוש הדירה
כולה. השותפה לדירה מתחתנת, השותף
נוסע לתאילנד — הכל יכול
להיות. ובכלל, לחפש דירה יותר קל
לעשות מתוך דירה, ולא על צ׳ימידין.
מה עושים
ך* מחיר לדירה באזורים המבוק־
1שים של תל־אביב משתנה, בהתאם
לגודל. מחיר החדר יותר גדול,
כאשר הדירה יותר קטנה. כך, למשל,
דירת חדר מושכרת ב־ 200 דולר, דירת
שני חדרים — ,350 דירת שלושה
חדרים — ,400 ודירת ארבעה חדרים
— 450 דולר. הלחץ על הדירות קצת
יותר קטן מעבר לירקון, בגלל היעדר
דירות בדמי־המפתח, הוא פוחת ככל
שהדירה יותר גדולה, והמחיר יורד אם
הדירה לא מרוהטת.
הפיתרון, בטווח העכשווי, מסתמן
כך: מגורים בצוותא, בהרכב של שלושה
או ארבעה, בדירה ריקה, מעבר
לירקון, או במיזרח, בגיבעתיים, וחלקים
של רמת־גן. יש שם דירות חדשות,
מרווחות, ולעיתים יש בהן ש־רותים
כפולים, המאפשרים הפיכת ה־ ־
דירה לשתי יחידות ריור בפועל, והעובדה
שהן ריקות היא רק יתרון. ציוד
הכרחי אפשר לרכוש, ובזול מאוד.
הסיכוי להשיג דיור במרכז תל־אביב
הולך ופוחת, והעתיד איננו מבטיח
באופן מיוחד. חוק הגנת״הדייר לא
ישונה, והשכרת־המישנה, הסאב־לט,
תשאר פיתרון ניו־יורקי, כמו הרבה
דברים אמריקאיים אחרים.
הבניה בתוך תל־אביב מוסיפה לא
יותר מאלף דירות בשנה, ואלו הן
דירות יקרות במיוחד, המעלות את
מחיר השכירות, ולא לוחצות אותו
למטה. הדתיים כובשים את לב־תל־אביב,
והגגות נשארים ריקים. תל־אביב,
על 300 וקצת אלף תושביה,
הולכת ומתרוקנת מתושבים, ומזקינה
במהירות. האוכלוסיה הצעירה נדחפת
החוצה, אבל, כמו שאומרים בעיריה,
ככה זה בכל עיר בעולם.
את השטח היקר ביותר רוכשים הכי
עשירים. ואלה, גם בישראל, הם לא
הצעירים. בסדר. הכיוון, מר להט, יהיה
הרצליה.

וכל זה בא אחרי דור אופטימי
עוד יותר — הדור שהלך
להקים את הקיבוץ, סמל-האום-
טימיות שאץ דומה לו בעולם
בולו, גוה המסמל את האמונה
שניתן להקים חברה מושלמת,
צודקת ושיוויונית; ולא חלילה
על־ידי כפייה, אלא מתון• רצון
חופשי של בני־אדם בני־חורין.
מתוך אותה אופטימיות הלכו לייבש
ביצות, להשתקע במקומות נידחים —
קומץ של בני־אדם בסביבה עויינת.
האם אין הציונות כולה סיפור של
אופטימיות בלא־גבול, אופטימיות הגר
בלת באוטופיה?

כיום, במדינה ריבונית, המחזיקה
באחד הצבאות הגדולים
והיקרים ביותר בעולם, שהשיגה
ניצחונות כה רבים ומו-
חצים, שיש לה בעלי־ברית
אדירי־כוח, שאויביה מפולגים
ורופפים — שולטת הפסימיות
במקומותינו.
ף* וויכוח שבין פסימיסטים ואופי
טימיסטים, נראה לפעמים כאילו
שני הצדדים מגלמים נפשות הפוכות.
הפסימיסטים דוגלים בארץ־ישראל
השלמה. הם מדברים בשם האמונה.
בפיהם דיבורים רמים על קוממיות,
זקיפות־קומה, גאווה לאומית וכו׳ וכד.
המוראל של אנשי־השלום ירוד. הם
קרויים תבוסתנים, פשרנים, ותרנים,
חסרי־אמונה. כל אחד מהם מוכן לנעוץ
סכין בגב רעהו, כדי להוכיח שהוא לא
שייך, חלילה, למחנה עלוב זה.

אולם אם נבדוק את התפיסות
האמיתיות של שני המי
חנות, מתגלה תמונה הפוכה.

אנשי ארץ־ישראל־השלמה אינם
מאמינים שהעולם הערבי ישלים איתנו
אי־פעם. לכן הם מבקשים להקים גטו
גדול, חמוש, מבוצר ומנותק, שבו נוכל
לעמוד על נפשנו ולחיות על חרבנו.
עד מתי? עד שיופעל הנשק הגרעיני
והכימי? עד שישתנו יחסי־הכוחות
לרעתנו, והעדיפות הערבית העצומה
בפוטנציאל בלתי־מנוצל תבוא לידי
ביטוי ממשי?

אם זו אינה תפיסה פסימית,
קטנת־אמונה מהי?
ואילו מחנה־השלום האמיתי מאמין
ביכולתנו להגיע לברית־שלום, לפרוץ
את חומות־הגטו, להשתלב במרחב ה־גדול
הזה, להצטרף כמדינה בת־חורין
למרחב כלכלי־מדיני־צבאי בעל פוטנציאל
עצום.

אנו מאמינים בחיים. אנו
מאמינים בהתפתחות הבריאה,
המביאה שלום אחרי מילחמה,
סינתזה אחרי ניגודים, גשמי י׳
ברכה אחרי הבצורת.

נאיביות? שיגעון? ואולי הריאליזם י
האמיתי?

קוראים לזה אופטימיות.

העולם הזה 2589

ה אנו כיו תשלהסבל

ציון צפריר

משהו הפריע לי במעמד ההיסטורי — המפוברק משהו — של
הנשיא בברגן־בלזן.
חיים הרצוג ביטא גישה, שאינה סימפאטיה בעיני.
אפשר לקרוא לה: האנוכיות של הסבל.
בברגן־בלזן לא ניספו רק יהודים. זה היה מחנה־ריכוז נאצי מן
המניין, ובו עונו ונרצחו בני לאומים
רבים — צרפתים, פולנים,
הולנדים, רוסים, וגם הרבה גרמנים
— קומוניסטים. סוציאליסטים,
אנשי הימין השמרני, כמרים.
בוודאי,
היהודים סבלו יותר
מכל. הטירוף הנאצי פגע בהם יותר
מאשר בכל עם אחר. זעמו
של היטלר היה שמור להם במיוחד.
אך הם לא היו יחידים.
איך יכול היה הנשיא הרצוג,
אדם הומאני, המתנגד לגזענות,
לעמוד שם ולא להזכיר — ולוא
אף במילה אחת — :את הסבל
האנושי הכללי, ואת המכאוב של בני עמים רבים, ולדבר בילעדית
על יהודים? איך היינו מרגישים אילו יעמד שם נשיא ארצות־הב־רית,
ולא מזכיר את היהודים?
מחנות־המוות האמיתיים — אושוויץ־בירקנאו, טרבלינקה,
מייראנק והאחרים, כולם על אדמת פולין — נועדו בעיקר ליהודים.
אך גם שם נרצחו בהמוניהם בני לאומים אחרים. חצי מיליון
צוענים נרצחו במחנות אלה. אם מיספר הקורבנות הצועניים נופל
ממיספר היהודים, הרי זה רק מפני שהיו באירופה פחות צוענים
מאשר יהודים.
האם אנחנו צריכים להתעלם מן הים הגדול של הסבל הזה,
ולהתרכז אך ורק ביהודים? כאילו רצח״עם סתם אינו נורא כל־כך,
אלא אם כן העם שנרצח הוא היהודי?
כאשר הלך וקטן מיספר היהודים שעוד נותרו באירופה הכבושה,
המשיכו הנאצים להרחיב את מיתקני־ההשמדה באושוויץ. הם
נועדו למיליוני קורבנות נוספים — לא עוד יהודים, אלא סלא־ווים,
פולנים ורוסים, שאדמתם היתה צריכה ליהפך לשטח־המחייה
של מתנחלים גרמניים. האם זה אינו נוגע לנו?
האנוכיות של הסבל היא תכונה אנושית טיבעית. אך לא יפה
ביותר.
הלוואי והנשיא היה אומר מילה אחת החורגת מעבר לגבול הצר
של עמנו, מילה אחת כלל־אנושית, באותם רגעים אשר יכלו
להיות היסטוריים.

היה יום חם. במקום אין צל. בצד, ליד המישרדים, יש אכסדרה
ובה שלושה ספסלים. אך שם יש בקושי מקום לבאי הלווייה אחת.
בצד עומד מיתקן למים קרים. אחר ויחיד.
חיפשתי את משתתפי ההלווייה שבאתי אליה. לא מצאתי אותם
בקרב ההמון. אולי לא באו עדיין. אולי כבר היתה ההלווייה.
איך מבררים? האם תלוייה באיזשהו מקום רשימה מסודרת,
מודפסת, ובה שעות ומועדים?
לא, כמובן.
נכנסתי למישרד, חדרון עלוב ליד חדר־הטהרה. תריסר אנשים
דיברו בו בו״זמנית. שאלתי איש עטוף־שחורין. הוא הצביע על
איש אחר. זה ישב מאחורי שולחן, מזיע כהוגן, ודיבר עם מישהו
באידיש.
שאלתי. הוא התבונן ברשימה בכתב־יד שהיתה מונחת לפניו.
שם הנפטרת הופיע שם. מתי תהיה ההלווייה? ״כשיגמרו את ה־טהרה
״.סוף השיחה.
יצאתי החוצה. מצאתי את באי־ההלווייה. חיכינו.
מדי כמה דקות הכריז רמקול בקול גס :״הלוויית ישראל ישראלי,
עליו השלום ״.אי־שם בהמון החלה זעקה גדולה. הנשים
מייללות. לא כן הגברים.
לבסוף הוכרז על שם הנפטרת, שבאתי ללוותה. ממהרים לדלת
חדר־הטהרה. ממתינים. מישהו בוכה מרה ובקול רם. הגופה עדיין
איננה.
לבסוף אמר מישהו ״הלוויית הגברת .--הגופה מונחת על
אלונקה על גלגלים. לפניה רב, ושני שמשים סוחבים־דוחפים את
האלונקה. מתחילים לזוז. במקביל זזה, במרחק של כמה מטרים,
הלווייה אחרת. המלווים של שתי הגופות מתערבבים. רגע של
פאניקה: שמא אני פוסע אחרי הגופה הלא־נכונה? טוב ששמתי לב
לחזות הרב הצועד בראש הגופה בהלווייה שלי. נצמדתי אליו.
הגופה עטופה בבד שחור. קווי־המיתאר של הגוף ניכרים היטב.
יש בזה משהו ברבארי, משהו מכאיב לבני־המישפחה. מדוע אין
ארון־מתים, בעצם?
מתקרבים למקום שבו נערכות התפילות. עומדים. המקום עדיין
תפוס על־ידי ההלווייה הקודמת. במקום שמחכים אין סככה.
חם. מזיעים. סובלים. גם לקבורה צריכים לעמוד בתור.

** •111 ובנדי

בדווים היינו
האם היתה לשילטונות סדום ועמורה סיירת ירוקה? האם שלחו
אותה כדי לרדוף אחרי הבדווים שבסביבה, וביניהם אחד אברהם
בן־תרח? האם ארבעת המלכים, שלכדו את לוט, היו בעצם מפקדי
הסיירת הירוקה, האדומה, הכחולה והצהובה?
שאלות מטופשות. אבל זזן צצו במוחי כאשר חזיתי בסרט
הנווד האחרון, שהוקרן בתוכנית מבט שני בטלוויזיה.
בדווים היינו. אבותינו היו נוודים במידבר־סיני ובעבר־הירדן.
אברהם. יצחק ויעקוב היו ראשי־חמולות של בדווים.
והנה עומד איש הסיירת הירוקה, ישראלי טיפוסי, שתלטן
ושחצן, אלים ואטום, מול ההווייה האנושית המופלאה הזאת של
הבדווים, וכולו בוז ושינאה. אפשר היה לחשוב שהקמנו בארץ זו
מציאות כה נהדרת, מיבנים כה מהממים ביופיים, כלכלה כה פורחת,
עד כי יכולים אנחנו לבוז להווי הבדווי בן אלפי השנים.
חשתי בקירבה אנושית רבה יותר לבדווים, מאשר לאיש הסיירת,
המתנפל על מישפחות חסרות־מגן, חוטף את עדריהם וגוזל
מהם את מאור חייהם.
בדווי צעיר אמר את הפסוק החכם ביותר בתוכנית :״במקום
להתאים את החליפה לגוף, הם רוצים להתאים את הגוף לחליפה.״
פסוק המזכיר גם הוא את סדום. שם התאימו את האורחים למיטה
המפורסמת. ישראל רוצה להתאים את הבדווים לכותונת־כפייה
של תרבות כושלת.
הצילומים הנהדרי) בסרט, מעשה ידי אריק רובינשטיין, מעידים
על רחשי־הלב של יוצריו. חבל שהתמליל לא הגיע לאותה
רמה של רגישות. הוא יצא כדי־חובה ואמר דברים תפלים —
שההתקדמות היא בלתי־נמנעת, שאין מנוס משילוב הבדווים ב־קידמה
המערבית, ועוד דברי־הבל באנאליים מסוג זה.
שום דבר אינו בלתי־נמנע. מימשל בעל תבונה ורגש היה
מקבל את עצתו של אותו בדווי צעיר ומתאים את החליפה לגוף.
לא עיירה חסרת־חיים, המתפוררת עוד לפני שהחלה לחיות, תחת
אפוטרופסותו של ראש־מועצה פולני — אלא ישובים חקלאיים,
המותאמים לאופי המיוחד של הבדווי, מישפחתו וחברתו.
כל זה זר, כמובן, לביורוקראט הישראלי המצוי. אילו הופיעו
היום אברהם ולוט בבאר־שבע, היו מחרימים את עיזיהם ומקציבים
להם רבע דונם ברהט.

זדא תהי דהם
ממשלה במחת
איך זה קרה, בעצם, שהחרדים השחורים שבשחורים השתלטו
על כל עיסקי־המוות במדינה?
הלכתי.להלווייה. היא נערכה בבית״הקברות הגדול בחולון.
בכניסה לבית־הקברות יש רחבה גדולה. שם הצטופפו גברים
ונשים, רובם קשישים, שהמתינו לתריסר הלוויות.

הקהפכה הבולשביקית עוצבה בבתי־הסוהר של הצאר ובגלות
בסיביר. שם חושל אופיים של המהפכנים, ושם קיבלו את הביסוס
התיאורטי שלהם. רבים מהם שמעו שם לראשונה על מארקס
ואנגלס, באקונין ופלחאנוב.
זהו המתכון הקלאסי לכל המהפכות — באירופה, באסיה,
באפריקה, וכעת באמריקה הלאטינית. בבתי־הסוהר נפגש מיטב
הנוער של עם מדוכא. שם נוצרות ההיכרויות. שם מגבשים הוגי-
הריעות את התיאוריה של המהפכה, ושם הם מנחילים אותה ל־אנשי־השורה.
זאב
ז׳בוטינסקי ישב בכלא עכו, ואנוור אל־סאדאת גיבש את
השקפת־עולמו בכלא בקאהיר. גם מהאטמה גאנדי היה לגיבור
עולמי ביושבו בכלא. בית״הסוהר הוא החממה של המהפכה, הסדנה
של מילחמת־השיחרור.
כל שליט קולוניאלי למד זאת. אך למרבה הצער, שום שליט
קולוניאלי לא היה מסוגל ללמוד זאת מנסיון קודמו.
עכשיו זה קורה לנו.
בכלא הישראלי יושבים אלפי אסירים פוליטיים. קוראים להם
״ביטחוניים״ ,אך אין זה משנה
במאומה את האמת. מי שנכלא
בשל השתייכותו לאירגון פוליטי
(״אירגון עויין״) ,או מי שמבצע
פיגועים מתוך שאיפה פוליטית,
נחשב בעולם כאסיר פוליטי.
רוב
הישראלים אינם מודעים
כלל להיקף התופעה. חלק עצום
של הדור הצעיר הערבי בשטחים
הכבושים עבר את הכלא. יש
אומרים — רבע של כל בני־ה־נוער.
יש אומרים — קרוב למחציתם.
אחדים עונו, רבים הוכו, מיימון כולם הושפלו.
מתוך החוויה האיש־ת־הקולקטיבית הזאת צומחת ההתנגדות
הפלסטינית. הכלא הישראלי הוא החממה של כל אירגוני אש״ף,
תנועות־הסירוב והקבוצות האיסלאמיות. שם מתנהל הוויכוח ביניהם.
שם מגובשת התיאוריה. שם מגוייסים צעירים חדשים.
נער מיידה אבן בג׳יפ של מישמר־הגבול, נעצר אחרי מירדף,
נשלח לכלא אחרי חקירה המלווה בהתעללות ובהשפלות. שם הוא
נפגש עם ותיקים וקשוחים, הנראים לו כגיבורים לאומיים וכמורי־הדור.
בצאתו, הוא מהפכן פלסטיני בעל־תעודות.
ככה זה. דרושה מידה גדושה של בורות ושחצנות — תערובת
שגורה למדי במקומותינו — כדי לחשוב שניתן לשנות זאת
על־ידי הנהגת נוהלים חדשים.
עכשיו בא נציב חדש, מטאטא חדש. אחרי רפי סויסה, שהיה
איש חכם, ועל כן ניסה להקהות את העוקץ ולהנהיג מישטר
ליברלי־יותר בכלא, נמסר תפקיד הנציב לדויד מיימון, קצין־צבא
הגא בקשיחותו. כנציב קולוניאלי אופייני החליט לבטל את כל
הנוהלים הליברליים, להקשיח את המישטר ולהוכיח לכל מי
האדון. וקודם כל: למג,ע מגע בין אסירים ותיקים וחדשים.
התוצאה: שביתת־רעב, מהומות ברחבי הגדה והרצועה, הזדהות
המונית של האוכלוסיה כולה עם בניה־גיבוריה. והתוצאה של
התוצאה: אלפי מגוייסיס חדשים לאירגוני־המחתרת, שימלאו מחר
את בתי־הסוהר של הגונדר מיימון.

לשל 1ט בכיפה
לכסוף מתפנה המקום. ההלווייה שלפנינו זזה. מתחילות התפילות
ליד הגופה שבאתי ללוותה בדרכה האחרונה.
אפשר להמשיך בתיאור.

יללות בלילה
הזדמן לי לשוחח עם תיירת גרמניה קשישה, שבאה בפעם
הראשונה ארצה.
היא הגיעה הנה במיקרה. בתה, שיש לה ידיד ישראלי. באה
לביקור, ולקחה את אמה עימה.
גרמניה רגילה, ממישפחה בורגנית טובה, תושבת עיירה.
שאלתי אותה לרשמיה.
״הכל בסדר,״ אמרה .״יפה מאוד. נחמד לשכב על שפת־הים.
אבל מדוע רועשים בלילות?״
״למה את מתכוונת?״ שאלתי. ידעתי שהיא מתגוררת במלון
הילטון בתל־אביב, בקומה גבוהה. איזה רעש יכול להיות שם?
״צפירות כל הלילה. מישטרה, מכבי־אש, אמבולנסים. ראיתי
שהרחובות ריקים, אבל הם צופרים ומעירים את כל האנשים״.
באוזניים גרמניות זה משהו מדהים. לצפור בלילות?
גם אני שמתי לא פעם לב לתופעה מוזרה זו. בשעות הלילה,
כשאין תנועה ברחובות — מדוע זקוקות כל המכוניות׳האלה
ליללת־האימים הזאת?
נראה כי בגרמניה מסתדרים בלי הצופרים. בארצות־הברית, כך
נאמר לי פעם, זקוק נהג של מכונית־כיבוי להיתר מיוחד מטעם
מפקד־התחנה כדי להפעיל את הצופר — גם בשעות־היום.
התנצלתי לפני האורחת .״אנחנו מדינה מיזרח־תיכונית,״ הסברתי

החממה של המהפכה
בית־הסוהר הוא האוניברסיטה של כל מהפכה.
זוהי אמת כה ישנה ונדושה, עד שאני מתבייש לחזור עליה.

ובשולי העניין:
איך זה קורה שכאשר יש ויכוח ציבורי על כל נושא שהוא,
ובאחד משני הצדדים מופיע אדם חובש־כיפה, הוא מייצג כמעט־כמעט
תמיד את הצד החשוך, הריאקציוני, הבלתי־אנושי, הלאו־מני־קנאי?
בוויכוח
על מצב האסירים הפוליטיים בבתי־הכלא, ריאיין
מנשה רז בטלוויזיה את הנציב שלפני־לפני־האחרון של שרות
בתי־הסוהר. מרדכי ורטהיימר, חובש־כיפה, דיבר כמו סוהר ראשי
בדרום־אפריקה או בצ׳ילה של אוגוסטו פינושה.
ורטהיימר הוא אביהם הרוחני של שלושת מורדי־השב״ס
(להבדיל משלושת מורדי השב׳־כ) שהצליחו להדיח את רפי
סויסה. הזהרתי אז שזה יסתיים באסון: הקנוניה לא באה רק על
רקע אישי. היה לה רקע עמוק של אידיאולוגיה: הגישה
הקולוניאלית של ורטהיימר מול הגישה האנושית של סויסה.
בתי־הסוהר יחזרו לימי־הביניים.
עכשיו בא לוורטהיימר ממשיך ראוי: דויד מיימון הוא היורש,
ושלשת מורדי־השב״ס, חביבי ורטהיימר, מנהלים את יחסי
הציבור נגר שובתי־הרעב. מצא מין את מינו.

סוסים, כלבים ואסירים
ובכל העניין הזה, נאלם איכשהו חיים בר״לב.
כשנכנס לתפקיד שר־המישטרה, הבטיח גדולות. האמנתי לו.
מה גם שמינה את רפי סויסה, אדם שסימל את הגישה הליברלית,
ושהנהיג רפורמות אנושיות מפליגות.
עכשיו מינה בר־לב את מיימון, שביטל את הרפורמות ומנהיג
מישטר הפוך.
לבר״לב, כך נרמה, לא איכפת. רפורמות־שמרפורמות, סויסה
או מיימון — העיקר שיהיה שקט.
כאשר כיהן בר־לב כרמטכ״ל, כולנו התפעלנו ממנו. היה נדמה
שהנה סוף־סוף נמצא הרמטכ״ל המושלם. ורק אחרי מילחמת
יום־הכיפורים הסתבר שזה היה רושם כוזב, וכי תקופת בר״לב
בצה״ל היתה הרת־אסון מכל הבחינות.
נדמה שעכשיו זה קורה לבר-לב שוב.

במדינה דיעות
קרייסקי מדבר שוב
את החומר נגד ולדחייס
סיפק לקונגרס היהודי
פוליטיקאי אוסטרי
הקאנצלר־לשעבר של אוסטריה, ברונו
קרייסקי, אינו מחמיץ כל הזדמנות
להגיד את דעתו על ישראל.
באחרונה עשה זאת שוב.
הנושא: קורט ולדהיים.
כאשר עלתה לראשונה מועמדותו
של ולדהיים לתפקיד נשיא־אוסטריה.
תמך בה קרייסקי, למרות שוולדהיים

טי כ\

0יג״סד

יזיז

׳יזיז

ואחר־כך בודד לגמרי, והוא נאלץ להתפטר.
״ולדהיים
לא השיג ניצחון כה מוחץ
כמו ניכסון. צריכים להבהיר זאת היטב
בחו״ל. רוב האוסטרים כלל לא בחר
בוולדהיים 139 לא הצביעו, ו־173
אלף בוחרים זרקו לקלפי בכוונה פתקים
פסולים. כלומר 5596 ,של האוסטרים
לא בחרו בו. חשוב לציין זאת, כי
מעולם לא נבחר באוסטריה נשיא בצורה
כזאת.״
נשיא מוחרם. מישאלים שנערכו
באחרונה באוסטריה גילו כי גם חלק
ניכר ממי שהצביעו בעד ולדהיים
מצטערים כעת על בחירתו. ולדהיים
אינו יכול לנסוע לחדל, וגם פעולתו

*׳ טלוזי
ע עי

•רסיסיר

יזיגז

״זיג־

קאנצלר־לשעבר קרייסקי

^׳ 1סו
קיו אור

יי כגט

ה י 0רז

דיזשל׳ס כ כי ־ ס סיס

עד כ ד

ט>* 0ש ל

יול *זד

:יריזיז
^036
*06 1

״893

תו טרמפ

לחייל

קיו אור

יז ס
י 6ד־ 0
י06

סקס ועסקים
ללא שותפים סגו״ס
אנו מספ קי ם:

* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נו
שלום עליכם ,18ת״א, טל׳ 286444

טר מפ
לחייל

הציונים הימניים ממש מייחלים לאנטי־שמיות
הוא איש־הימין. דעתו של קרייסקי: מי
שנבחר פעמיים על־ידי 150 ממשלות־העולם
כמזכיר הכללי של האו״ם, יזכה
לבטח גם בבחירות באוסטריה, ואין
טעם להתנגד לכר•
אך כאשר התפוצצה הפרשה, במהלך
מילחמת־הבחירות, תקף קרייסקי
את ולדהיים והתנגד לבחירתו.
לא־מכבר נשאל על־ידי הירחון האוסטרי
התוקפני באסטה מה דעתו
עתה על פרשת־ולדהיים.
טימטום וטירוף. על השאלה
״איך אתה רואה היום את הוויכוח על
עברו של ולדהיים?״ השיב קרייסקי:
״בעיני זהו אסון כפול.
״קודד כל, התמרמרתי מן הרגע
הראשון על הטימטום והטירוף של
אנשי,הקונגרס היהודי העולמי׳ ,שהתערבו
במערכת־הבחירות האוסטרית.
זה הרי מוכרח היה להוביל לאסון. .
״אני יודע מי סיפק לאנשי הקונגרס
היהודי העולמי את החומר. אמרתי לאיש,
בפניו, שזה טירוף.
״אינני מוכן להזכיר שמות, עדיין
לא. אבל אני אומר: זה היה אוסטרי.
״טבעי שהישראלים אימצו לעצמם
אחר־כך את העניין הזה. הרי הימין
הישראלי חי מן האנטי־שמיות. הם
ממש מתחננים שתהיה יותר אנטישמיות,
כדי שהציונות הקיצונית תוכל
להרוויח מזה.
״בכל זאת, זוהי נאיביות אוסטרית
להאמין שרק ליהודים היו טענות נגד
ולדהיים. העולם כולו דוחה כיום את
הנשיא האוסטרי. על זה לא נוכל להתגבר
בנקל. יש כיום מחסום עולמי, שיגרום
לאוסטריה בשנים הבאות קשיים
רבים, ואינני אומר זאת בקלות־דעת.
״אפשר להשוות זאת עם הקשיים
שהיו לאמריקאים בגלל (ריצ׳ארד)
ניכסון. גם ניכסון נבחר ברוב עצום,

באוסטריה עצמה מעוררת ויכוח והתנגדות,
למשל כשבא לפתוח את פסטיבל
זלצבורג.
משפט האז 1תסתר יעילה
המישטרה האזיגה לשיחות
כדי לגלות את שודדי מוזיאון-
האיסלאם ועלתה על
עבירות אחרות
מזה זמן רב מנסה המישטרה לפענח
את שוד מוזיאון־האיסלאם. לשם כך
התקינה האזנה על הרבה טלפונים,
השייכים לאנשים החשודים בשוד. אחד
החשודים היה ולדימיר למברג
מבת־ים. השיחות הרבות שהוקלטו
מביתו לא *ילו אמנם דבר על השוד
המפורסם, אבל בזכותן עלתה
המישטרה על תעלול של שוד מבויים.
באחת השיחות שמעו השוטרים את
ידידו של למברג, יוסף שבח מנתניה,
מספר לאשתו כי הוא מתכוון להתעכב
עוד זמן מה אצל ידידו בבת־ים, מכיוון
שהמישטרה טרם הגיעה. הוא אמר
לאשתו כי אי אפשר לסמוך על
המישטרה: השוטרים הבטיחו לבוא
כבר לפני ארבע שעות כדי לקחת
טביעות אצבע מדלת הדירה שנפרצה
וטרם באו.
הסתבר כי שבח היה חייב ללמברג
סכום כסף גדול, ולא יכול לשלמו.
במקום כסף הסכים למברג לקבל ביום
של שוד בדירתו. התיכנון היה ששבח
יביים שוד חפצים מהדירה, ולמברג
יקבל את תמורתם מחברת הביטוח.
הכל היה מתוכנן, ולמברג הפציר
בשבח שימהר ו״ישדוד״ את דירתו. הוא
(המשך בעמוד )2
העולם הזה 2589

ין סי שזרד:

נתן ודך:

גברי בנאי:

״רעם שואל יש נטיה ״כל השנה סטר־פ־טיז ״לא וצינו להשוותו,
להפתיע, ואולי יפתיע! ,,ובפסח מוסיקה איכותית!״ עברנו את הגיל הזה!״
ברגע שהקניידלך האחרון ייאכל, תדעו שחלף הפסח,
* וכבר צריך להתכונן ליום־העצמאות. מי שנוסע לטייל
בארץ כל שנה, שיכין תוכנית. מי שעושה קומזיץ בנוסח
תש״ח, שיאסוף כבר זרדים. מי שאוכל חובזה, או קונה
לילדיו פטישי״פלסטיק מסמלי־שימחה, שיתחיל לעבוד.
אין חידושים השנה. הכל אותו דבר, מלבד המופע
המרכזי של יום־העצמאות ,״השירותרום״ ,שהועבר לסתם
יום של חול בפקודת הרמטכ״ל.
שאלתי את יוסי עוזרד, העורף הראשי של ה״שירותרום״ ,
אם הסבירו להם מדוע שונה התאריך.
הרמטכ״ל החליט שחג־העצמאות לא צריך להתקשר תמיד עם

שנור, ולכן עורכים אותו ב־ 30 באפריל, ואם הוא יצליח ויימשך 24
שעות, הוא יגלוש לאחד במאי, שהוא יום־שבתון.

• והנה שוב יחגגו את האחד במאי, ואפילו בפקודת
הרמטכ״ל. האם נערכתם אחרת בגלל השוני
בתאריך?
כן, בהחלט. קודם כל חזרנו למתכונת הקודמת של 24 שעות,
במקום 12 שעות. אנחנו מתחילים את השידורים בשעה 2.00
אחרי־הצהריים. קוצר הזמן מכתיב לנו עבודה הרבה יותר מאומצת.

האם יהיו מופעים והתדמות מחוץ לתחנה?
כן. בפארק־הירקון תהיה הופעה של להקת סנטנה, שאליה

שירומרום

יגיעו, כנראה, כ־ 30 אלף איש. יהיה דיסקו־ענק כקניון־איילון,
ונתלבש גם על מופעים אחרים שייערכו.

• אני מבינה שהשנה, בפעם הראשונה, אוספים
בסך גס עבור.,הוועד למען החיילי׳ וגם עבור.,ליב״י״.
בשנים קודמות סירבו שני הגופים הללו ללכת ביחד.
מה קרה עכשיו?

היתה כבר החלטה לבטל את כל העניין, ואז, כנראה, התרצה מי
שהתרצה. בסיכומו של דבר, למרות דעתם של כמה אניני־טעם,
המיפעל הזה נתפס על־ידי הציבור הרחב בצורה חיובית מאוד. זה
ביטוי של אהבה והערכה לצה״ל וחבל לבטל אותו.

אביב הגיע, פסח בא, ועיריית תל״אביב פתחה את עונת
הצ ופרים לתושביה.
בחול־המועד פסח ייערף ביפו פסטיבל תל־אביב למו סיקה
ווקאלית, בהשתתפות המקהלות הטובות בארץ, וגם
אורחים מחו״ל. חלק מהמופעים ייערכו בחוץ, חלק בכג-
סיות שביפו, וחלק במועדוני-הלילה.
האורטוריה,,אליהו״ של מנדלסון תושר במועדון ״נובמבר׳
,האנסמבל הפילהרמוני יופיע ב״כליף׳ ,ובוקר־באף
ייערף ב״חמאם״.
שאלתי את נתן ולך, מנהל אגף-התרבות-הנוער-וה-
ספורט בעיריית. תל״אביב מדוע בחרו דווקא באולמות
המיועדים לסטריפ״טיז כדי לשיר בהם מוסיקה ווקאלית
איכותית.
אמנם היתה התלבטות גם מציתו. קיימנו התייעצויות רבות.
והחלטנו ללכת על זה. כל ימות־השנה סטריפ״טיז, ובחול־המועד
מוסיקה איכותית. למה לא. בעצם? האולמות מאוד מתאימים. יפו
יפה בלילות והקהל בוודאי יבוא.

• זה נכון שיפו יפה, אכל היא גם רועשת מאוד.
האם הרעש של המכונית ברחובות הצפופים לא
יפריע לקונצרטים?
בזמן השמעת האורטוריה אליהו נסגור את הרחוב הראשי
לתנועה. כל שאר המועדונים רחוקים מהכביש ומהרעש.

• אני מבינה שזו הפעם הראשונה שהעירייה
גובה תשלום עבור תרבות. הפעם אתם מוכרים
כרטיסים.

המפיק והאמרגן של שלישיית הגשש החיוור, אברהם
דשא, הידוע יותר כפשנל, הבין מייד, כאשר שמע הקלטה

של שיר הבטלנים, שיש כאן פוטנציאל של להיט. הוא רצה
שה״גששים״ ישירו את אותו בקדם־אירוויזיון, ניסה לשכנע
אותם, אבל הם סירבו בתוקף.

מוסיקה
כל המופעים בחוץ הם בחינם. המופעים באולמות הם במחיר
שווה לכל נפש. מחמישה ועד 15 שקלים. מיספר המקומות הוא
מוגבל, וחשבנו שכך נווסת את הקהל.

• מו פ עי העירייה, עד היום, התאימו לאזרח
הממוצע. לא נראה לך שהפעם זה פסטיבל ל״פייד
שמקרים״?
אני לא חושב כך. אנחנו מקווים שיבוא קהל מגוון ביותר. אבל
גם אם את צודקת, הרי אסור לשכוח שלא מזמן עשינו ערב מיוחד
ליוצאי־תימן, ומופע בסיגנון מיזרחי, שאליו הגיעו 2700 אזרחים.
הכוונה היא באמת לתת מיגוון רחב ביותר של מופעי-תרבות, שכל
אחד ימצא לעצמו את מה שהוא אוהב.

• בשנה שעברה אספתם סכום של 1.5מיליון
דולר. השנה, מפני שהשידור לא ייערך ביום־העצ־מאות
אלא בסתם יום של חול, תסתפקו בפחות?

• אני מבינה שהפסטיבל הזה אינו מופע חד־פעמי.
יש לכם כוונה לעשות ממנו מסורת בכל פסח?

כן, זה נכון שהציפיות השנה נמוכות יותר. אבל עם־ישראל יש
לו נטייה יוצאת מהכלל להפתיע, ואולי הוא יפתיע גם הפעם.
(דניאלה שמי)

נכון. אם הפסטיבל יהיה סיפור־הצלחה, כמו שאנחנו חושבים
עיהיה. הוא ייערך כל שנה בחול־המועד פסח. באותו המקום.
(דניאלה שמי)

נידוו
• גברי בנאי, למה לא רציתם לשיר?
לא רצינו להשתתף בתחרות, כי עברנו את הגיל הזה.
אמרתי לפשנל: בוא נגיד שאנחנו זוכים בארץ, ואחר־כך גם
בחו״ל. יופי, אבל אתה רואה אותנו שרים את השיר בדנית,
בשוודית, בצרפתית? שאני, בגילי, אסתובב חצי שנה בהופעות
באירופה? שנתחיל להתראיין שם בתוכניות־טלוויזיה? מה העניין?
עשינו את זה לפני 17 שנה, עם מים לדויד המלך, בפסטיבל־הזמר.
כולם היו בומבאסטיים כאלה, לבושים יפה. אנחנו עשינו
פארודיה על זה, והשיר הפך להיות נצחי. הקדמנו את כולם ב־17
שנה.

• מה דעתך על דטנר וקושניר?
אני חושב שהם ביצעו את השיר באופן יוצא־מן־הכלל.

• יש לך איזו הצעה לקראת ההופעה בבריסל?
הייתי רוצה שהם יבצעו שתי סאלטות אם הם יכולים, כמו
(נעמי רון)
האחים בלוז.

זה שלברוך יש חולצות כולם יודעים.
מעכשיו, ברוך יש לו מכנסיים.
אופנתיים, נשים ויפים.

גברים לובשים את המכנסיים של ברוך
בבית ובכל מקום.

אופות ברוך אופנה שאוהבים.

הוראות שימוש לילדים

(או סדו צריו שיהיה)

ילדים לא סובלים את כל העניין הזה של ליל
הסדר. לגדולים יש התחייבויות, ואי־נעימות,
וחוסר רצון להעליב, וחישובי צוואה, אז הם
עושים כל שנה ליל־סדר. הקטנים עוד לא כל־כך
רואים למרחוק, והם פשוט לא אוהבים את הסדר.
שמעתי שיחה בין שניים כאלה. קטנים, אבל
חכמים. הם סיפרו האחד לשני מה הם עומדים
לעשות כדי לעבור את הסדר בשלום. הנה, כמה
מהדברים שנאמרו, כמו הוראות־שימוש לילד
העברי —
• שבוע לפני החג עושים סיור בחנויות
צעצועים אלגנטיות במיוחד. בוחרים מתנה בסכום
בלתי־סביר. הם יקנו, יקנו הכל! אף אחד לא
יגיד לילד שלו •לאד על־יד כל הדודים והדודות.
אף אחד לא יעשה לעצמו שם של קמצן בגלל
300 שקלים אומללים.
• כל ילד — וגם ילדה — יבקש מהחבר הכי
טוב שלו לקחת מספריים ביד ולעשות לו תיס־פורת
פאנק נוראית, שאף ספר־צמרת לא יצליח
לתקן. לצורה החדשה של ראש הילד לא יתאים
אף בגד מהוגן, ובכך הוא ישתחרר מחליפת־טרי־לין
בצבע סולידי שהורים מסויימים מתכוונים
להלביש עליו מעל חולצת־תחרה לבנה. לראש
החדש מתאימים רק מכנסי הג׳ינס החצי־קרועים,
ומכסימום חולצה נקיה.
• משתדלים להזמין לסדר לפחות חבר טוב
אחד מהכיתה (שהוריו נסעו לחדל, או מתו, או
התנצרו) ,כדי שיהיה עם מי להחליף מילה ועם מי
לצחוק במהלך הסאגה, האינסופית בארמית.
• כמה שעות לפני הסדר עצמו מכריזים על
כאב בטן או על כאב ראש, או על כל מחלה אחרת
שיש לה נטייה לחלוף. ההודעה על מיחושים
בשעת אחרי־הצהריים, נותנת אפשרות לקום
באמצע הסדר ולפרוש לחדר צדדי, כשהאמא,
מלווה אותך ב״כבר אחרי הצהריים הוא הרגיש לא
טובד אם במיקרה יהיה נחמד על־יד השולחן, אין
בעייה להישאר, שהרי כאב בטן ו/או ראש יכולים

לחלוף כלעומת שבאו. העיקר, להשאיר אופציות
פתוחות.
• שעה לפני הסדר מרביצים סנדוויץ טוב,
כדי לא להיות רעבים ולא להסתכל בערגה לתוך
הצלחת עם כנף העוף, הכרפס והביצה־קשה.
• הנה זה מגיע. מתייצבים על־יד השולחן
בשעה הייעודה. פוגשים את כל הרודים והדודות.
חלק מהם הביא מתנות לכל הילדים, אבל יתן
אותן רק יותר מאוחר. כדאי לזכור את זה בזמן
שנפגשים. נשיקה אחת ו״שלום׳ חם במיוחד,
יכולים לחתוך את גורלך בקשר למתנה. אחרי
הנשיקות, הברכות והחיוכים מתיישבים.
ואז זה מתחיל — סברי מרנן ורבנן ורבותי...
אתם, ילדים, תעברו מהר מאוד בעיניים על
ההגדה, ותעשו חשבון כזה, שבכל פעם שיגיע
התור שלכם לקרוא זה יהיה טכסט בעברית. תנו

לגדולים לשבור את השיניים ב״הא לחמא עניא
די אכלו...״
בזמן שמוזגים כוסיות־יין שאסור לשתות מהן,
מעלים ומורידים קערות עם מי־מלח בפנים,
מגלים מצות, מכסים מצות, נוגעים בפטרוזיליה,
מלפפים ביצים קשות. מותר לדבר עם החבר על
הדברים שבאמת מעניינים, אבל כדאי תוך כדי
דיבור להסתכל לתוך ההגדה ולעשות כמה
נענונים בראש. תוך כדי השיחה המעניינת עם
החבר, כדאי באמת להטות אוזן ולהיות ער לרגע
שמגיע העניין הזה עם ה״מוכן ומזומן לקיים
מצווה לספר ביציאת מצרים״ .הבעייה היא, שעל־יד
כל שולחן ישראלי ממוצע יימצא תמיד איזה
נודניק שלוקח את המיצווה ברצינות גדולה
ומתחיל לספר ביציאת מצרים, ממש אחד לאחד.
והרי אין לכם כרגע 40 שנה ספר. אל תתנו לו
להתחיל. תתפרצו לתוך העניין הזה ותספרו את
יציאת מצרים בקצב הסילון. משהו כמו:

סיני. שמה הסתובבו איזה 40 שנה, כי לא צימצמו
רווחים. בזמן הזה התחתן משה עם גויה כושית,
ואף אחד לא אמר לו מילה, כי הוא היה מהצד של
אלוהים ולכאלה לא אומרים כלום 40 .שנה הם
אכלו מן, באנגלית זה נקרא פופ־קורן, ובאש־כנזית
— קניידלך.
זה הסיפור. סוף. לא להיכנס לוויכוחים פוליטיים
עם אף אחד. על־יד שולחן הסדר יושבים
אנשים לפי קירבת דם ולא לפי השקפת־עולם.
אם מישהו יתפרץ ב״אנחנו לא מתייחסים לערבים...״
,תגידו ״טוב״ .אתם הרי לא רוצים לשמוע
מאיזה דוד אידיוט איך הוא רואה את הבעיה
הפלסטינית ואיך הוא מציע לפתור אותה.
..א.כ< ,הלאה. הגיע זמן הקושיות. בוחרים את הילד
הכי קטן ואומרים לו ״תשיר, מותק!״ הילד
לא רוצה, כי הוא מתבייש. חבל על הזמן, על
שיכנועים ארוכים ועל פדגוגיה גבוהה. הבטיחו
והוא ישיר כמו זמיר, כל מה
לו אופני

היה חירפון כללי, וכולם היו מבואסים לאללה.
הלכו לרחוב באזל, לשגרירות מצרים, הוציאו
ויזות ונסעו לשם להעביר אותה (לשבור את
הרעב) .הגיעו, ולא היה שום דבר. ממש כלום.
אפילו לא פרמידות. רק מידבר. אז לקחו את
היהודים ונתנו להם לבנות כמה פרמידות.
שמה, במצרים, היהודים בנו לערבים, רק
שעוד לא קראו להם ערבים. מרוב שהתייחסו
אליהם כמו אל ערבים, וגם האכילו אותם קש, בא
משה ועשה פיגוע לאיזה מצרי והתחילו בלגאנים.
משה רצה שהיהודים ייצאו ממצרים ויקימו
לעצמם מדינה. אבל למצרים היה חבל לוותר על
כוח־אדם זול, אז משה הביא להם אותה בעשר
מכות מצרים והאכיל אותם צפרדעים, לא בסיגנון
צרפתי.
בסוף שיחקו אותה ויצאו דרך ים־סוף למידבר

שאתם רוצים. תענו מהר ״הלילה הזה, הלילה
הזה״ ונגמר הסיפור.
הנה, כבר הגענו ל״עבדים היינו לפרעה במצרים״
.תיכף אחר־כך ,״יוציאנו ביד חזקה ובזרוע
נטויה״ .כאן יש איזה דבר על רבי אליעזר ורבי
יהושוע ועוד כמה ברוכים: ברוך המקום, ברוך
הוא, ברוך שנתן תורה. כל ״ברוך״ מקרב אתכם
לארוחה.
הגרונות כבר מיובשים. מותר לשתות מים, כך
כתוב בהגדת אמסטרדם. מתפצלים לארבעה
כוחות עיקריים: ילד אחד תם, ילד אחד רשע,
אחד שאינו יודע לשאול ואחד חכם. אל תעשו
עניין מהתפקיד שכל אחד מקבל. חבל על הזמן.
הכל אותו הדבר, וזה במילא הצגה. חכם, רשע, תם
ושאינו יודע לשאול. אולי היה ביניהם פעם איזה
הבדל. היום כבר אין.

עכשיו שקט. שיר יפה .״והיא שעמדה״ .אפשר,
שני קולות. אפשר קנון. תנו לאלה עם הקול
היפה לשיר. תבקשו פעמיים. קצת מוסיקה בערב
הקריאה הזה, ממש תענוג.
על הפרק המוקדש ללבן הארמי אפשר לדלג.
תגידו שככה כתוב בהגדת סארייבו. מי יתווכח
איתכם?! הנה הגענו לעשר המכות. דם, צפרדע,
כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת
בכורות. על מה אתם ך וצים להתערב איתי, שכאן
יקום המצחיק של החבורה ויגיד פת, מודעי,
איידס, אינפלציה, פולארד. תצחקו. אין ברירה.
הוא התכוון להצחיק. תנו לו, אחרת הוא ימשיך
עוד ועוד.
ועוד שיר .״אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה
בנו שפטים — דיינו״ .שיר לא רע. היה זוכה
בקדם־אירוויזיון, אילו היתה בו איזו מילה זרה.
ושוב, מגביהים מצות, מורידים מצות, מגביהים
מרור, מורידים מרור, מגביהים ביצה, מורידים
ביצה .״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים״ .כתוב במפורש ״חייב״,
אז אל תתווכחו• .
עוד כמה ״ברוך אתה אדוני אלוהינו״ .אוחזים
את הכוס ביד ימין, מעבירים ליד שמאל. שותים
בהסבת שמאל. נוטלים ידיים לסעודה, מניחים
את המצה התחתונה על העליונה. לא יודעת איך.
עכשיו, כשאו־טרטו מגיעים לאוכל, לא מתווכחים.
זהו,
הגענו! העבדים — מה שנקרא במאה ה־
20 נשים — קמות ומתחילות להגיש את האוכל.
מרק קניידלך, בשר עם תוספות, סלטים, מצות
רטובות, מנות אחרונות. לפעמים זה טעים,
לפעמים לא. תלוי במזל.
אחרי שעה כולם רצוצים והבטן נפוחה ושמנה.
רוב המסובים כבר מוכנים לפרוש לסלון,
להתחרות על הבורסות, לעשן סיגריה. אבל אין
משפחה שבה אין מישהו, אחד לפחות, שמתעקש.
״סדר צריך להיות ״.זה המקום המדוייק להראות
עצמאות. פשוט לסרב לקרוא. במיקרה הטוב
אפשר להחליט שלא לוותר על השירים ״הרחמן
הוא ימלוך״. ,לא לנו ה׳ לא לנו׳ ,״כי לשמך״,
״הודו לה׳ כי טוב, כי לעולם חסדו״ ,״כי לו נאה כי
לא יאה״ ,״אחד מי יודע״ ,״ויהי בחצי הלילה״ ,״חד
גדיא״.
חסל סידור פסח כהלכתו
ככל משפסו וחוקתו
כאשר זכינו לסדר אותו
כן נזכה לעשותו
זר שוכן מעונה
קומם קהל עדת מי מנה
קרב נהל נטעי כנה
פדויים לציון ברינה.
זהו, נגמר. עוד שלושה שבועות — יום
העצמאות.

י גברברים וגוופיות בפינגווין שולחנות העווכים כיצירות־אמנות
קולנוענים כרקדנים במסיבת ההנקה שר.בחזרה לחיים1,

רוסי ברוטב איטלקי

מעה נוות

הדוגמנית שת
מתמוגגת מהב
דמיר, לחשה לה. גם לדוגמנית הבלוי

מארגנות — הגדולה מסוגה בישראל. הז
ציה האמיתית תהיה בואם של בעלי סו!
אלסרד טאובמן ורעייתו הישראלית־ל

יהודית מזור.
\ 1וךי 111111 : 1 1 1ך שהיתה אחת מהפתעות י עי3׳ שמרה על
1111 ^ 111 / 1אנונימיות יחסית. היא התבודדה במירפ־סת,
בחברתו של כלב שחור, ששמח מאוד על תשומת הלב שבה זכה.
פיצות, יין איטלקי ומנות גדושות
של ירקות־נוסודפיורנטיני קידמו את
פני האורחים הרבים שבאו ליהנות
ולהתבשם באווירה בינלאומית בביתו
היפהפה של הורם ריכטר.
הסיבה למסיבה היתה היכרות והכרה

| 1 1 1י ך 111111 1ך ידיד קרוב של המארח הורס ריכטר, בא לט•
^ .1 1 1 1 1סיבה מלווה בפמליה רוסית ורמז על חידוש

היחסים עם אמא־רוסיה. האורחים סביבו העדיפו להישאר יתומים.

ישראלית עם הצייר האיטלקי ג׳יובני מדברים איטלקית שוטפת. הצייר־פסל
קקי, שהציג מציוריו המדבריים, ועם דוד שריר שוחח באיטלקית עם
חברתו לחיים, זמרת המצו־סופרן ההונ־ רסטי רמו, מנהל מכון התרבות
גריה אנה קיש. השפה המדוברת ׳ האיטלקי בארץ. הארכיטקט דדי
ביותר היתה האיטלקית, ולהפתעת לובסמבורג, מארחו בישראל של
החוגגים הסתבר שגם ישראלים רבים ג׳יובני, פיטפט באיטלקית שוטפת עם

הזמרת אנה קיש, ורבקה סקר, יו״ר
האגודה למלחמה בסרטן, הוכיחה אף
היא בקיאות מפליאה בשפה. רות
סקר ודניאלה לוכסמבורג, שהן
נציגות סותבייס בישראל, סיפרו על
המכירה הפובמית ליודאיקה שהן

מסתבר שבארץ יש הרבה איטלופיליג
הנים מכל הזדמנות לטעום, לסעוד מ
באווירה איטלקית. שולחנות האוכל היו
כיצירת אמנות, וסחטו קריאות־התפעלוו
נוכחים, שלא כהרגלם בקודש, נמנעו
מלהתנפל על השולחנות. הם חששו?,
להרוס את העבודה הרבה שהושקעה בע
גאולה ח
על־ידי המארח, ריכטר. הציירת גא
סה פינה והתיישבה בתנוחה מזרחית נ
דודה, גאליה קורנסלד, שסיפר על מ
חדש, המגלה היכן בדיוק ניצב בית המקד

בחזרה למסיבה באנאלית

כהרגלה, בלטה בהופעתה האלגנטית, שפעה חיוכים
וסימפטיה שריתקו סביבה אורחים רבים. בשלב
מסויים העדיפה לוותר על הדיאטה שלה -לטובת מעדני־ירקות ופיצה.

חווה גמזו

11111ך ך 11 בת ה־ ,20 מופיעה בסרט ב־
| 11 1 1 1 1111 תפקיד פקידתו של אשר צרפתי
הפנוי. היא נראתה קצת נבוכה מתשומת הלב שבה זכתה

ורק בדיחה מפיו של הבימאי (בתצלום) יואל שרו
הפשירה אותה. ענת עצמון, לעומתה(בתצלום משמאי
נראתה נינוחה ואף הפגינה זאת, עם יעוד לבג

אורחי מסיבת הסיום של הפקת הסרט בחזרה לחיים היו
עסוקים כל הערב בלהצטלם. מידי כמה דקות שונה ההרכב:
פעם עם הבמאי, פעם בלעדיו. צילום עם כוכבת הסרט, ענת
עצמון או, לחילופין, עם המפיק ח תורג׳מן. הווריאציות היו
רי מוגבלות, בגלל מספרם המועט של ההרכבים. רבים מבאי
המועדון שימשו כסטטיסטים וכתפאורה והיחיד שנראה מרוצה

מהעניין היה בימאי הסרט יואל שדוני. עשיית הסרט 1
בשבילו פרוייקט מיוחד, עם נגיעה אישית. האורחים הצעיו
באירוע התעייפו מנוכחות הקולנוענים והעדיפו להפגץ
כישוריהם על רחבת הריקודים. מסתבר שאנשי־קולנוע אוהו
לעשות סרטים ומסיבות, אבל קשה להם לשמוח באירועים ע
עורכים. הפתרון הוא להביא הרבה ניצבים למסיבותיהם.

7לאחרונה מצילומי״אופנה בלונדון,
חה שסוכנת הדוגמניות שלה, שרה
ית נטע רמון(בתצלום מתחת) היתה

סיבה לשמוח. חבריה תפסו טרמפ על האירוע ואילתרו לה מסיבת יום*הולדת.
לאיש לא הפריע שאורחים הבאים למסיבת יום־הולדת אחת מארגנים
במהלכה מסיבה מקבילה לאחת האחרחות המשתתפת במסיבה האחרת.

\ 1ך 1ךלמ \1ך בת ,23 פנים חדשו $בנוף התל־אביבי, היתה אחת
\ 1 1 1 1 1 1 1 1 •11 האטרקציות במסיבה. גבוהה וחטובה, רקדה בגפה
כשכל המוסיקאים נהנים מתנועותיה -המשלבות תמימות וחושניות.
במהירות הקול
מועדון הפינגווין, שהוא מיתולוגיה
תל־אביבית, זכה לעדנה במסיבת יום־
ההולדת של איש הסאונד אמיר
אטקין. חבריו וידידיו, ומסתבר שיש
לו הרבה כאלה, גדשו את המקום.
מפיקים, מבצעים, תאורנים ופרחי־

ו * ךןןןן ״ון (מימין) בא למסיבה בחברת שני
| 1 1עמיתיו ללימודים ולבלויים, רונן
[114
זילברמן וחברתו הצמודה רונית זלטין, שהיא רק
אמנים
הצטופפו באווירה מוסיקלית.
כל גברבר היה צמוד לגרופית תורנית,
אבל בתאורה הדהויה כולן נראו דומות.
והיו עשרות מהזן הזה: ביד אחת הן
החזיקו בחבר, ובשניה — בסיגריה או
בפחית בירה. דפנה ארמוני ישבה
בדד, על אחת הטריבונות, וצפתה באדישות
בנעשה סביבה. השחקן יונת*
סגל עמד בקירבת הבאר וכהרגלו,
שוחח על תסריטים שהוא כותב. דוגמנית
העבר טלי גולדברג הפתיעה
בלבוש בסיגנון אתני.

דנית בבלט הישראלי. צחי מתמחה אצל אמן המי
נים הוותיק מוטי מזרחי. עמיתו רונן שואף להיו
צלם־אופנה -ורונית רוצה להיות פרימה בלריג

כתב: זהר אהליאב, צילם: עבי טל — 23

במדינה
(המשך מעמוד )18
אמר כי הוציא כבר את כל החפצים
מהדירה ואין לו אפילו על מה לישון.
שבח הבטיח לבוא. ביום השוד המדומה
התמהמה שבח, מכיוון שראה את
השכנים מסתובבים במיסדרון, וחשש
לטפל במנעול הכניסה לעיניהם. רק
מאוחר הצליח במשימתו ואז טילפן
למברג והזעיק את המישטרה, אך זו
בוששה לבוא.
הקלטות אלה כפו על שבח הודאה
באשמה. השופט אליעזר כהן גזר עליו
שנה מאסר על תנאי ו־ 4,000 שקל
קנס.

פושעים בעלי ידע נזישפטי שגי העדים העבריינים גיסו
להשתמש בתרגיל מישפנזי
מחוכם, כדי להפליל את יריבם
השופטת עדנה שצקי קבעה בפסק:
דין, המזכה את האני עבדול חי, כי
יתכן שפושעים יודעים כבר היום את
משמעותו של סעיף 10א׳ לחוק הפרוצדורה
הפלילית, ומשתמשים בו כדי
להפליל את יריבם.
טענה זו העלה הסניגור, עורך־הדין
דרור מקרין, שנתקל בתופעה מוזרה.
הנאשם, עבדול חי, תושב טירה בן ,30
נאשם כי קנה רובה גליל משני ערבים
בני כפרו, במחיר 500 דולר. שני
המוכרים נשפטו כבר על־ידי בית־המישפט
על מכירת הרובה, ונדונו
לשנתיים וחצי מאסר. הרובה עצמו
מעולם לא נמצא, ועל־פי עדותם
היחידה נמכר הרובה לעבדול חי.
על סמך עדויות השניים נפתח תיק
לעבדול חי והוא הועמד לדין בפני
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב. בעת
המישפט חזרו בהם לפתע שני עדי
התביעה מהאשמתם. הם אמרו כי לא
היו דברים מעולם, וכי לא מכרו את
הנשק לנאשם. אז שלף התובע את
עדותם במישטרה, ולפי סעיף 10א׳,
הגיש אותה לבית־המישפט. כאשר
רצה הסניגור לחקור את השניים הם
ענו על כל שאלה לטובת הנאשם.
מכיוון שלפי סעיף 10א׳ יכול בית־המישפט
להעדיף את עדותם של השניים
במישטרה. ועל״פיה להרשיע
את הנאשם, הסביר הסניגור לבית־ה־מישפט
את התרגיל שעשו שני העדים.
הוא סיפר לשופטת כי לשניים חשבונות
ארוכים עם הנאשם. נגד אחד מהם
העיד בזמנו עבדול חי בבית־המישפט
וגרם למאסרו, ומן השני מנע להתחתן
עם בת־דודתו.
לשני העדים סיבה טובה להפליל
את עבדול חי, ועל כן העידו נגרו
במישטרה, למרות שלא הוא האיש
שקנה מהם את הרובה. אולם מכיוון
שהם פושעים למודי־מישפט, החליטו
להשתמש בתרגיל מתוחכם, ובבית־המישפט
הופיעו לפתע כידידיו של
הנאשם הרוצים לעזור לו, וסירבו לחזור
על עדותם במישטרה. תרגיל זה
מנע מהסניגור לחקור אותם חקירה
נגדית יעילה ולגלות סדקים ושקרים
בעדותם. השניים חשבו כי על־פי סעיף
10א׳ יצליחו להפליל את הנאשם, וגם
לשלול מסניגורו את זכות החקירה
הנגדית.
השופטת קיבלה את טענת הסניגור
וזיכתה את הנאשם.

מקווה שזה לא נשמע שחצני מדי.
היתה לי הרגשה ברורה שאתקבל.
״בזמן השרות נתתי מעצמי המון.
אני חושבת שזו הדרך שבה תרמתי
לצבא הכי הרבה. בתור פקידה לא
הייתי תורמת יותר.״

צריף ללמוד להשתמש בו. אני רוצה
להיות בטוחה בעשייה שלי. הרבה
פעמים אני עומדת על הבימה המרת־ביטחון,
פוחדת שלא אצליח להעביר
מה שאני באמת רוצה להעביר.
״למה דווקא בית צביז הגישה
ללימוד מישחק והיחס לתלמידים נראו
לי יותר מבכל מקום אחר. על תלונות
של תלמידים מסויימים של בית־הספר
שמעתי, אבל אין מה לעשות זה בית־ספר
למישחק, ולא יכול להיות בו יחם
שיוויוני. מי שמוכשר ועובד קשה
מקבל יותר. ככה זה.״
יום־לימודים רגיל של ורד מתחיל
ב־ 9בבוקר ומסתיים ב־ 10 וחצי בלילה.
כך יום ביומו.
״וודאי שקשה, אבל אני כל־כך
נהנית מהלימודים, שאני לא שמה לב
לשעון.

בר על זה. לא רוצה לפגוע.
״הלהקות הצבאיות הן דבר חשוב״,
היא עונה בדיפלומטיות על השאלה אם
צריך להקות צבאיות .״הלהקות הן
התרבות של צה״ל, החיילים נהנים
מאוד מהופעה של להקה צבאית.״
עם סיום השרות החליטה ורד
שלשיר ולשחק זה כל מה שהיא רוצה
לעשות בחיים. אחרי חמש שנים על
הבימה, נרשמה לבית צבי, כדי ללמוד
שלוש שנים.
״נכון שפעם היו משתחררים מלהקת
הנח״ל והופכים לסטארים. גם
אני יכולתי להתעסק בתחום־הבידור
עם השיחרור, אבל אז הייתי חייבת
להתפשר. אני רוצה לעסוק בזה כמיק־צוע.
מיקצוע צריך ללמוד.
״אני רוצה לדעת להשתמש בכל
הכלים שבי, כישרון טיבעי לא מספיק,

״יש קצת בעיה של ניתוק מחברים,
אבל בית־הספר ממלא אותי כרגע.
הלימודים קודמים לכל, לכן אני מוכנה
להקריב הרבה.
.״מאז תחילת שנת־הלימורים לא
יצאתי לבלות ממש. לא נורא, ממילא
אני לא בליינית גדולה. אני אומנם
אוהבת לרקוד, אך בדרך־כלל מעדיפה
את השקט של הבית. אוהבת לשמוע
מוסיקה. בעיקר ג׳אז ורוקנרול.
״בתיאטרון, לעומת המוסיקה, אני
אוהבת לעסוק, לא כל־כך אוהבת לצפות
בתיאטרון.

ך • שהייתי ילדה, בכלל לא ח־למתי
להיות זמרת או שחקנית.
חשבתי על כיוונים שונים לחלוטין —
עבורה עם ילדים, למשל. כל עניין
הבימה התחיל לגמרי במיקרה״...
ורד כהן, בת ,21 הכוכבת הבאה של
עולם־הבידור הישראלי. יפהפיה, מוכשרת,
שרה ומשחקת. הספיקה להיות
בלהקת צופי תל־אביב, להקת הנחל,
כיכבה בסרט שצילומיו הסתיימו
זה עתה ולומדת תיאטרון בבית צבי
(״בית־הספר של ריטה״).
מאות בנות מכל רחבי הארץ עברו
תחת עיניו הבוחנות של הכימאי רנן
שור. כאשר חיפש שחקנית שתככב
בסירטו בלוז החופש הגדול כשפגש
בוורד, היה לו ברור. זו בדיוק הדמות
שחיפש, היא תהיה כוכבת הסרט!
הבעיה היתה שהיא סירבה לקבל את

התפקיד .״החלטתי להקדיש את כולי
ללימודים בבית־הספר. לא רציתי להפסיד
חומר לימודי,״ מסבירה ורד את
סירובה הראשוני.
אלא שרנו לא הירפה. הוא לחץ
ושיכנע, עד שוורד הסכימה לעבור
טסט מול המצלמות ,״ללא שום התחייבות.״
אחרי
הטסט גברו הלחצים. אחרי
מסע־שיכנועים והבטחה מצר בית־הספר
שתקבל גיבוי מכסימלי, הסכימה
ורד לקחת על עצמה את התפקיד.
״ההכרעה היתה קשה,״ היא מספרת.
״בכל זאת, לא כל יום נופלת לידיים
הצעה לשחק בסרט. כיום אני לא מצטערת.״
קודם כל, הצילומים היוו בשבילי
בית־ספר מצויין. האווירה על הסט
היתה נהדרת, הצוות היה נחמד ומפרגן,
כולנו היינו שחקנים אלמוניים, וצריך

שני אחים גדולים ומפרגנים, ואמא
נהדרת ואוהבת, המשמשת גם כחברה
הכי־טובה .״ילדות רגילה ומשעממת,״
היא מחייכת ,״לא הייתי יפה במיוחד,
לא מוכשרת במיוחד, ילדה מן השורה״.
כשהייתה בת ,15 הלכה ללוות חברה
לבחינה ללהקת צופי תל־אביב, להקה
הנחשבת כיוקרתית וג!יקצועית.
איכשהו, בלי שום כוונה מראש, מצאה
עצמה נבחנת על הבמה. היא התקבלה
והחברה לא.

המתלוגן לא זיהה את החשוד
והביא לשיחרורו

היה הרבה סבלנות כדי לעבוד איתנו.
״מי שחושב שלשחק בסרט זה דבר
זוהר, טועה. עומרים בקור־אימים לבושים
בביגדי־קיץ, מחכים שעות עד שיגיע
התור להצטלם, עובדים ימים שלמים,
אין יום ואין לילה.״
עכשיו, אחרי העבודה המאומצת,
יגיע תור הקהל והמבקרים.
״אין פחד לקראת זה. אני את שלי
עשיתי ואני שלמה עם מה שעשיתי.
^ מהלך הראיון נשמע ברדיו שי־את
התפקיד שלי גמרתי, מקווה שה^
ר ה הראשון של להקת הנח״ל הצופים
ייהנו.
״המבקרים? מה לעשות זה התפקיד מחודשת, שרית הספרית. ורד עוצמת
שלהם. תמיד יש אלה שיוצרים ועוב עיניים ומחייכת.
״אני שומעת את השיר ומרגישה
דים ואלה שמעבירים ביקורת. אני רק
מקווה שיתעסקו בסרט ויתנו ביקורת שהוא זר לי, לא עושה לי כלום. הלהקה
בונה ומועילה, ולא יחפשו סתם לק זה דבר שעברתי וזהו, נגמר. נשארו רק
זיכרונות.״
טול.״
זיכרונות טובים? ״מעדיפה לא לד־ורד
היא ילידת תל־אביב. יש לה

החשוד נעזר במתדזגן

נהג המונית הגיע נסער למישטרת־כפר־סבא.
הוא סיפר לשוטרים כי שני
גברים שדדו אותו. הוא ידע לומר, כי
אחד מהם קרא לשני ואליד, והבטיח
לשוטרים שיוכל לזהות את השודדים.
על־פי השם הפרטי, ואליה נעצר
תושב כפר טירה ונחקר במישטרה.
לאחר שזוהה ואליד על־ידי נהג־המו־נית,
נשבר, הודה וסיפר למישטרה כי
שותפו לפשע היה ידידו מכפר טירה,
(המשך בעמוד 134

3ב 1־י !

.לא הייתי יפה במיוחד...״

^ אוהבת
לרקוד
מפועית ומגושמת

^ז מן היותה חברה בלהקה, הת־גבש
הרצון לעסוק בתחום הבימה.
,זה עדיין לא היה צורך קיומי או
שאיפת־חיים, פשוט בשביל הכיף.״
בגיל־ההתבגרות הפכה ורד להיות
יפה אולי אפילו יותר מסתם יפה.
פיתאום גילו אותה. החלו להתייחס
יותר, מבטים ברחוב, הצעות מבנים.
״מאוד הרגיז אותי השינוי ביחס
אליי. למרות שבפנים נשארתי אותה
ורד, עם אותו האופי — קיבלתי יחס
אחר. מבלי לרצות בכך, קיבלתי יותר
פוקוס.
״לא רציתי אף פעם לשחק את
תפקיד היפה. העדפתי להקרין דברים
אחרים. פנימיים. גם היום לא חשוב לי

להיות היפה הזוהרת.
״בתיאטרון הייתי רוצה לעשות את
תפקידי המכוערת המגושמת. רק
כשיורדות המסכות החיצוניות מתגלה
הפנים.״
לפני הגיוס נבחנה ללהקת הנח״ל.
״לא התרגשתי בבחינה ולא הייתי
מתוחה, היה לי ברור שאתקבל. אני

ורד בלהקת־הנח״ל
.זה לא צורך קיומי...״
להוציא קישקעס
^י לי הייתי צריכה לבחור מודל
1 לחיקוי בשירה, הייתי רוצה
להיות משהו בין ג׳ניס ג׳ופלין, ג׳ואן
אמרטריידינג, קיית בוש וריקי לי
ג׳ונס. יש עוד כמה, אבל אלה יספיקו
לי בהחלט...
״מודל ישראלי קשה לי לבחור. את
יהודית רביץ ומזי כהן אני מעריכה
כזמרות, אבל אין בארץ זמרת ששרה
בסיגנון שאני הייתי רוצה לשיר.
״יכול להיות שכולם מדברים ככה,
עד שזה מגיע לעשייה של ממש.
״חוץ מתקליט שהייתי רוצה להוציא,
אני חולמת על קבוצת־תיאטרון
קטנה, לא ממוסדת, שיהיו בה אנשים
שכותבים יחד, מתוך מטרה משותפת.
אני אישית כותבת למגירה בלבד. לא
יודעת אם מה שאני כותבת יהיה
מעניין״.
כשעוברים לדבר על חייה הרו־מאנטיים,
היא מסמיקה .״היה לי חבר

״היופי לא חשוב לי. יופי פנימי עדיף ...די, די, בוא נעזוב. לא אוהבת לדבר על זרג..״
במשך ארבע שנים. עכשיו יש לי חבר
בשם ד1ר, שחקן גם הוא. אצל חבר
חשוב לי שיהיה רגיש. זה דבר ראשון.
היופי כלל לא חשוב לי, יופי פנימי
עדיף ...די, די,״ היא קוראת במבוכה,
״לא אוהבת לדבר על זה!״
מדוע היא נבוכה? הלא אחד
מעקרונות־החינוך בבית צבי הוא
להוציא החוצה את הקישקעס. שחקן
צריך לחשוף את עצמו עד הסוף.
״נכון, אבל על הבימה, ולא בראיון.
ההבדל הוא שעל הבמה אני חושפת מה
שאני רוצה ואיך שאני רוצה. בראיון,
המראיין קובע לי את החשיפה, ואני
מרגישה עם זה לא טיבעי.
״כיום קשה לי עם החשיפה גם על
הבימה. אני מוכנה לזה מנטלית, אך
עדיין לא על פני השטח.
״כן, גם בשירה וגם במישחק. מה
חשוב לי יותר? שניהם במידה שווה. לא
אוותר אף פעם על אחד מהם.״
מאמינה גאלוהיס

ורד מנגנת
.,אני מקווה שזה לא שחצני מדי׳...

לפלו טו של ורד בחיים הוא ה)
עשייה .״אני שונאת דברת, די,בורים
בלי עשייה״.
אפרופו דיבורים בלי עשייה, מגיעים
לפוליטיקה .״יש דמיון בין פוליטיקה
לתיאטרון. שניהם משקפים את
המתרחש במדינה, וכמובן, בשניהם יש
מישחק.
״מה שאני שונאת זה את שיחות
הסלון בימי שישי מול צלחת הפיסטוקים.
זה לא תורם ולא עוזר.
״בדת היהודית אני לא מאמינה. לא
מקבלת בכלל את המושג דת. לא חושבת
שצריך לשים לאלוהים מיסגרות
של חוקים ומוסדות. אני מאמינה באלוהים.
לא באלוהי־היהדות. מאמינה בכוח
עליון, שיושב שם למעלה ומכוון
את הרב! ־ם.
״כן, אני מדברת איתו. הרבה. לפעמים
גם מבקשת בקשות״.
לפי מצב הדברים אצל ורד, הכוח
העליון בהחלט נענה לבקשותיה.

ורד בתרגיל
״כותבת למגירה בלבד״

*עי כרס — 25

א״ב• שן החליט ט׳ ו₪ 11ו הנשים החשובוח
פיוחר בחרש,וחשין אותן כרי לקרם פרוייקט

^ • י ( י ^ 0י י 4י י 1ייי1

^ פעםהכאה כולם ייפגשו ביום־
ההולדת של אייבי נתן — בסוף
אפריל. חווה, המזכירה הסימפטית של
קול־השלום, יושבת בימים אלה ליד
הטלפון כדי להבטיח, שכל המוזמנים
אכן יגיעו למסיבת יום־ההולדת וד,60
שתיערך ברוב פאר והדר במלון היל-
טון בתל־אביב.
בין המוזמנים הרבים — 500
במיספר — תהיינה גם 100 נשים,
שהתנדבו לסייע לאייבי להקים את
כפר״התיקווה־הטובה: זהו כפר שנועד
לטפל במכורים לסמים ולעזור להם
בתהליכי הגמילה.
קבוצת ה־ 100 נפגשה לראשונה
לפני שבועיים, באולם של מלון
הילטון בתל־אביב. לבושות היטב
ומאופרות כהלכה, נטשו את העבודה
והבית ובאו לשמוע על הרעיון של

אלדח 1711171 רינה מור, הישראלית היחידה שזכתה בתואר
-^ 1 1 1 1 1 ! #1#הבינלאומי מיס״יוניברס. מור לא היתה מלכת״
היופי״לשעבר היחידה -גס הד׳׳ר לימור שריר״פורת נמצאת בקבוצה.

ך 11 11111 | 1ה נורית יגלום, בתה של רעיה יגלום, נשיאת ויצ׳ו העולמית, עם
111X11 \ 1 11 1 1 -1העיתונאית נילי טל, שעשתה כתבת טלוויזיה יוצאת-דופן, על
נרקומן בשלבי הגמילה שלו. הכתבה עוררה בזמנו הדים חיוביים והבחור הפך לסמל.

1111 1ידוךמ 1ךייך תהילה סלע, אשתו של אברהם (״אברשה״) תמיר, מנכ״ל
\ 1ו # 1 1 /1 1 1 1 1111 מישרד״החוץ. לידה בתמונה, רותי טל, חברה קרובה. גם סלע
1הסכימה להתנדב לפעילויות הקשורות בכפר. היא פעילה כשבעלה עסוק בפוליטיקה.

כפר־התיקווה. הן נבחרו רובן מבין חברותיו
של אייבי. עזרו לו בבחירה
חברות־טובות־במיוחד: בעיקר ג׳ודי
מוזס־ניר, מבעלי הצהרון ידיעות אחרונות
ורעייתו של עמירם ניר, יועץ
ראש־הממשלה, לענייני טרור, שרית
ישי-לוי, עיתונאית בכירה בעיתון חדשות,
ותחיה אדר, עיתונאית בידיעות
אחרונות.

רשימת הנשים היתה גדולה. כשהתחילו
לטלפן אליהן ולשאול אם הן
מוכנות להשתתף בפרוייקט, סירבו
כמה מהן. המסרבות טענו שאין להן
פנאי, אם כי הן תומכות ברעיון. בין
המסרבות אפשר למצוא את דינה או-
ברזון, ניצה דשא־פשנל, הפסנתרנית
פנינה זלצמן והזמרות ירדנה ארזי
(המשך בעמוד )30
ועופרה חזה.

71 1171ך | ח שרה טירוטה(מימין) ,שופטת בבית־המישפט המחוזי עם תת״ניצב חרותה
1 1 1111111 הראל, קצינה בכירה במחוז תל־אביב, שהיתה בכותרות גם במישפט
יערי־גרנות, גס במישפט גיתית איזראלוב. הראל מקורבת לבעלי מיטעדת אולימפיה.

אשת הח״כ

יהודית לין(מימין) ,אשתו הנאה של ח ב הליברלים אוריאל לין, עם
רוחמה חרמון, לשעבר קצינה בכירה בצה״ל, מי שהיתה במשך שנים
ראש לישכתו של יצחק רביו. כשהשתחררה חרמון מצאה לעצמה פעילויות חברתיות.

ך ןך* 1ך 1י ^ ך 1ך ך | 1ץ 1ך 1עדה מכנס (משמאל) ובתה הצעירה, רותי. עדה הקימה לפני כמה שניט
\ 14 1111^ 11/1111 11 את אגודת אל־סם, למלחמה בסמים למיניהם, הפעילה עד היום. במה
המבוגרת יותר של עדה הפכה נכה, אחרי שקפצה מקומה גבוהה של בניין, בהיותה מכורה לסמים.

ך | 1ך י | ןךל 1ך 1ג׳ודי מוזס־ניר, מבעלי ידיעות־אחרונות,
^ ] 111 1 /1 1 1 1 #11 היתה בין מארגנות הקבוצה והסכימה להש תתף
בפעילויות רבות. לידה, משמאל: קלריטה נתן, אשתו של אייבי.

בעלת הגלויה והסופר

שרה קישון, מימין, בעלת גלריה בתל״אביב ורעייתו של הסופר
אפרים קישון. לידה בתמונה, נירה לונדון, אשתו של ירון לונדון,
לשעבר עובדת סוציאלית. משמאל: תמר אבידר. בתמונה למטה: העיתונאית שרית ישי״לוי עם איה עשת.

איש הבורסה

גליה אלבין, מימין,
מנישואין קודמים,
ועם עירית קופלר, בתו של מיכאל שטראוס, בעל מחלבות

כתבה: ענת סדמסטי צילם: צבי טי•— 27

הפרוטה 1ה*רח

שערוריית כספ>
ה חלו ק ה לסופרים
דדח מיוחד מאת חגית טוף
ההיגיון אומר שאמנות הכתיבה היא מלאכה
שכוחה יפה לא רק לכבוד בעליה אלא גם
לשיזזרורו מדאגות פרנסה. הדימיון גורס כי סופר
מכובד הוא אחד ששולחן־כתיבה עתיר מגירות
עשוי עץ מהגוני ובורסות עור טובעניות מפארים
את חדר עבודתו, שברנדי משובח מתחלק לו
לעתים מזומנות לגרונו ומקטרת מפוטמת בטבק
מן הסוג היקר נעוצה לו דרר קבע בזוויות פיו
(להוציא את הרגעים בהם הוא לוגם מן הברנדי
האמור.״)
כשחוזרים להיות רציניים מתברר שהריאליה,
כפי שזו מצטיירת מטענות הסופרים בישראל,
מרירה הרבה יותר. למעשר״ קיומם של סופרים
המתפרנסים מיצירתם בלבד אפשרי רק במחוזות
דימיון רחוקים. רובם מוצאים את פרנסתם
בעיתונות ובאמצעי התיקשורת האלקטרוניים,
במיסגרות חעוכיות, במיפגשים וימי־עיון או
בסדנאות לכתיבה יוצרת.
גם מי שאינו פרופסור לכלכלה יכול להבין

ברחובות הפחות מהודרים של העיר, בתנאים
הרחוקים מרחק שנות אור מאלה שתוארו
בפתיחה הדימיונית של הכתבה.

אין איגוד מקצועי לוחם
על השאלה, מדוע לא נשמעה זעקתם של
הסופרים במרוצת שנות שחיקת שכרם, קשה
להשיב תשובה חד־משמעית. בכל אופן, ברור
שמצבם לוקה בשני חסרים עיקריים המונעים
מהם להגיע לכותרות הראשיות באמצעי־התיק־שורת.
ראשית, כך הם טוענים, אין להם איגוד
מקצועי חזק שיילחם למען תביעותיהם. בכך הם
מאשימים למעשה את אגודת הסופרים שאינה
עושה די בנושא זה, ועל כך עוד ידובר בהמשך.
שנית, אין בידיהם אפילו מקצת מאותו כוח הנתון
בידי המיגזרים האחרים, זה המאפשר לנקוט
בסאנקציות־עיצומים, שביתות והשבתות להשגת
דרישותיהם. במילים אחרות, אין ביכולתם להוות
קבוצת־לחץ בעלת השפעה כלכלית ועניינית.
לפיכך, נותרה זעקתם מהדהדת בחלל האוויר או,
אם תרצו, במידבר שבו מהדהדות להן זעקותיהם
האובדות של אנשי הקולנוע או של כמה מהעוסקים
בתחומי אמנות אחרים.
למזלם של הסופרים, במיוחד של אלה שבחרו
לנקוט עמדה פאסיבית בנושא, היה מי שקם
והחליט לפעול להשגת תביעותיהם. גוף שהורכב
מחברי הוועדה המקצועית של אגודת הסופרים,
בראשותו של אהוד בך־עזר, החל לפעול עם
כניסתו של שמעון פרס לראשות הממשלה. ה
שערוריית
כפפי החלוקה: המוסרים וזלפו לממשלה, הוקמה
ועדה פאריטטית, מרבית הדרישות נידחי, האוצר ומישרד
החינוך לא העבירו את הכספים, אגודת הטופרים עתרה
לבג״צ, במרבית ה״הטבות״ יזכו סופרי הילדים שממילא
משתכרים הרבה יותר מעמיתיהם; מי שלא פנה בעצמו יצטרך
להמתין לשנה הבאה. ביורוקראט ממשלתי, אבנר שלו, ממונה
על המתן־בסתר באמצעות היחידה לסיפריות ציבוריות
שבפיקוחו. סופרים ומשוררים ותיקים מקבלים המחאות
בגובה של פחות מ 200-ש״ח, סופרי ילדים -עד 15,000ש״ח.
תעריפון שכר הסופרים מפגר ב־ 200 אחוזים אחרי האינפלציה.
ליושבת״ראש האגודה ״אין מה להוסיף״ .כצפוי, סופר ערבי
אזרח־ישראל הכותב ערבית לא יקבל אגורה.
69 אלף ש״ח — למימון פרס ראש־הממשלה.
עוד קבעה הוועדה שחלק מן הסכום — 800
אלף ש״ח — יופרש מתקציב משרד־האוצר,
ואילו החלק הנוסף — 400 אלף ש״ח —
מתקציב משרר־החינוך.
מסקנותיה של הוועדה עוררו את זעמו של
אהוד בן־עזר, הטוען כי ״אף דרישה מקצועית
אחת של הסופרים לא הושגה״ .הדרישה להפחתת
שיעור ניכוי המס במקור, למשל, הקושרת את
גורלם של הסופרים בגורל סוכני הביטוח, הא־מנים,
הבוחנים, המרצים ומעניקי שירותי המיש־רד
ומאלצת אותם להפריש משכרם את שיעור
המס הגבוה ביותר במשק — 50 אחוזים —
נדחתה על הסף. גם טענותיהם של הסופרים,
שאין מידה של צדק בעובדה שספורטאי ישראל,
שחלקם חתומים על חוזים עונתיים שמנמנים,
ישלמו רק 30אחוזים בעוד הם עצמם,
שהכנסתם זעומה ואינה משמעותית לסך הכולל
של הכנסות המדינה, נידונים לכרוע תחת נטל
כבד ביותר של מיסים, לא עזרו.

שנות האינפלציה וכיבודו.
ב. שינוי תנאי התשלום של תמלוגים הניתנים
לסופרים על־ידי המו״לים והשתתת חוזה אחיד בו
ינוע גובה תמלוגים הניתנים מ־ 7.5אחוזים ועד

ג. תשלום תמלוגים לסופרים עבור החלפת
ספרים בסיפריות הציבוריות( .דרישה זו מיושמת
בארצות מערביות כמו גרמניה הפדראלית,
הולנד, ארצות סקנדינביה ובעיקר באנגליה, שאף
פיתחה מנגנון משוכלל לבדיקת הקריטריונים
ולעריכת סקרים על־פיהם נקבעת חלוקת התמלוגים.
בארצות אלה מעוגן התשלום בחוק, המהווה
חלק בלתי נפרד מחוק זכויות יוצרים).
ד. ביסוס וחיזוק חוק סיפריות ציבוריות,
הקבוע בכנסת ומחייב הקמת ספריה בכל מקום
יישוב, על־ידי קביעת שיעור ההקצבה הממשלתית
התומכת בסיפריות. חוק הסיפריות הציבוריות
אמנם מיושם, אולם הוא חסר ״שיניים״
כיוון ששיעור ההשתתפות של המדינה בהקמת
הסיפריות הציבוריות, תיפעולן והחזקתו אינו
מעוגן• בו.
טיעון זה נועד להגדיל את היקף הרכישה של
ספרים חדשים על־ידי הסיפריות, ובכך להעלות
הן את שיעור התמלוגים הניתנים לסופרים על־ידי
ההוצאות־לאור והן את שיעור התמלוגים
עבור החלפת הספרים בסיפריות.

עורך־דין אלי זהר, נציגה המשפטי של אגודת
הסופרים ומי שנכח במהלך ישיבת הוועדה באותו

שישה חודשים לאחר הפגישה, ב־ 12 בנובמבר
,1985 הוקמה ועדת מנכ״לים בראשות מנכ״ל
משרד־האוצר, עמנואל שרון, ובהשתתפות מנכ״ל
משרד־המשפטים, מנכ״ל משרד החינוך ומנהל
האגף לתרבות במשרד החינוך ויו״ר הנהלת
המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, מר אבנר
שלו, לבדיקת מעמד הסופר בישראל.
נציגי הסופרים התייצבו בפני הוועדה ב־׳14
בפברואר 1986 והציגו את תביעותיהם. על ארבע
הדרישות שפורטו למעלה נוספו רבות אחרות,
כמו, למשל, דרישה להפחתת שיעור ניכוי המם
במקור לסופרים, העומדכיוםעל 50
אחוזיםוהואהגבוהביותר במ ש
ק, דרישה להגדלת מיספר הזוכים בפרס
ראש־הממשלה ל־ 15 יוצרים מדי שנה, יתר
תמיכה באמצעות קרנות, פרסים והטבות אחרות
לסופרים המבקשים להתפנות למלאכת הכתיבה
ועוד. סך־הכל 23 דרישות עיקריות.
מסקנותיה של הוועדה הו^שו ב־ 21 באוגוסט
,1986 ערב פרישתו של שמעון פרס מראשות
הממשלה, עיתוי שהעיב על סיכויי מימושן.
החלק המכריע בדרישות המיקצועיות של הסופרים
לא התקבל על־ידיה. עם זאת, הוחלט בה על
הקצאת סכום של 2,640,000ש״ח לשנה לטובת
הסופרים והספרות העברית. הקצבה זו, כך נקבע,
נועדה להגדלת מספר הזוכים בפרס ראש־ה־ממשלה
ל־ 10 יוצרים מדי שנה, תשלום תמלוגים
עבור החלפת ספרים בסיפריות הציבוריות, הכפלת
התמיכה באגודת הסופרים והגדלת התמיכה
במכון לתירגום ספרות עברית.
כשבועיים לאחר פירסום ההמלצות, ב־ 8בספטמבר
,1986 החליטו ראש־הממשלה דאז שימעון
פרס ושר החינוך והתרבות יצחק נבון להקצות
מיידית סכום של 1,200,000ש״ח, שהם כמחצית
מן הסכום הכללי. מחצית מסכום זה נועדה לרכישת
ספרים עבור הסיפריות הציבוריות. המחצית
האחרת היתה אמורה להתחלק באופן הבא:
330 אלף ש״ח — לתשלום תמלוגים עבור
החלפת ספרים בסיפריות.
123 אלף ש״ח — תוספת תקציב לאגודת׳
הסופרים.
78 אלף ש״ח — תמיכה במכון לתירגום
ספרות עברית.

נושא, טוען כי הנימוקים שהועלו על ידי נציגי
מס־הכנסה במהלך הפגישה היו מגוחכים. לדבריו,
נציב מס־הכנסה, יאיר רבינוביץ, טען כי היענות
לדרישות הסופרים תגרור אחריה גל שלם של
תביעות, וכי הוא לא יוכל להפלות בין הסופרים
לספורטאים, השוואה מקוממת לכשעצמה. אמנון
נויבך, לעומתו, מי שהיה יועצו הכלכלי של
שימעון פרס, טען טענה מקוממת עוד יותר,
מוסיף עו״ד זהר. לדעת נויבך, ספרות טובה
היא זו שנכתבת מתוך דלות. מכאן הוא גם
מגיע למסקנה העונה על חוקי ההיגיון הפרטי
שלו — שככל שסופר יהיה עני יותר כן תהא
יצירתו משובחת יותר.
פנייה מחודשת לנציב מס״הכנסה לא הביאה
עימה חידושים מפתיעים. כל שביכולתו להבטיח,
השיב זה, הוא שיישום תוכנית הרפורמה הכללית

הביורזקראטים רוצי
סנפרים עניים

ועדת המנב״רים דוחה

.,צועקים״ :כרזה של ציונה שימשי

בדרך אל הגביר: פיסלי קרמיקה של ציונה שימשי

שמכתיבת ספר, אפילו יהא זה רב־מכר הנמכר
בכ־ 20 אלף עותקים, אי אפשר להתקיים. במיוחד
לא בתנאי האינפלציה ותוכנית ההקפאה שבאה
אחריה ואשר הביאה — לטענת הסופרים —
לשחיקת שכרם ולהשתרכותו בשיעור מאות
אחוזים אחרי השכר הממוצע במשק.
מפישפוש בתנאי מחייתו של סופר ממוצע
ניתן על נקלה להעריך את שיעור הכנסתו.
פישפוש שכזה יבסס עובדה ידועה — את חייו
הוא מעביר בץ כתלי הדירות היותר צנועות,

עיתוי נחשב מוצלח, הן מבחינות פוליטיות —
כך יטענו בוודאי כל אלה שרואים בציבור הסופרים
והעיתונאים את ״מיבצר השמאל׳ בישראל
— והן מבחינות אישיות, שהרי יצא שימעו של
שמעון פרס לא רק כחובב ספר אלא גם כחוטא
בכתיבה בגלוי ובסתר.
חברי הגוף ובן־עזר• בראשם הציגו בפגישתם
עם ראש־הממשלה ארבע דרישות עיקריות:
א. עידכון התעריפון של שכר הסופרים, שהספיק
להישחק לדבריהם בכ־ 200 אחוזים במהלך

משנה לעורך: שמעון צ מר ת

במס כולל הפחתה של שיעורי ניכוי המס במקור.
כך — כאשר תיושם הרפורמה — יידרשו הסופרים
לשלם 40 אחוזים. שהם התיקרה החד שה
של ניבוי המס במקור ,״בלבד״.
למיחשוב האישורים של הזכאים להקטנת
שיעורי ניכוי המס במקור והנפקתם האוטומטית

ש״ח< ,בעוד שעל משרד־החינוך להקציב סכום
של 234 אלף ש״ח במקום 400 אלף ש״ח
שהובטחו מלכתחילה.
ואולם, טענה זו של משרד״האוצר היתה רק
מרכיב אחר בקומדיה. בהמשך הועלו על־ידי
אנשי האוצר טענות נוספות, כמו, למשל, שהעיכוב
בהעברת הכספים נגרם בשל מחדלי
אגודת הסופרים ומשרד-החינוך, שלא העבירו
את דרישות ההקצבה לאישור ועדת־הכספים
של הכנסת, ועוד כהנה וכהנה טענות ביורו-
קראטיות מוכרות שרק גדעון רייכר היה אולי
מיטיב לתארן...
בינתיים הלכה עניבת החנק והתהדקה סביב
צוואר אגודת הסופרים והמכון לתירגום ספרות

ב־ 8במרס 1987 עתירה לבג״צ על אי־מילוי
מסקנות ועדת המנכ״לים ועל הפרת. הבטחה
שלטונית״ ,המהווה בסיס מוצק לתביעה משפטית.
וראה
זה פלא. אמנם תשובת בג״צ, נכון
לכתיבת שורות אלה, עדיין לא ניתנה, אולם

אימפריאליסט אבנר שלו: וגם זה

יו״ר לפיד: אין לה מה להוסיף

באמצעות המחשב מתייחס נציב מס־הכנסה
כהקלה משמעותית כשלעצמה.
אשר לעניין הספורטאים, הוא מוסיף וטוען, כי
מדובר בהסכם חריג שנעשה עמם לפני שנים.
לל מדן שחריגים בתחום מס״הכנסה, גם
אם בטעות יסודם, אינם באים לידי תיקון
על נקלה.
תקוותיו של בן־עזר, שנציגי האגודה יילחמו
על זכויותיהם האבודות של׳ הסופרים, נתבדו
לדבריו והוא החליט לפרוש מתפקידו כיו״ר
הוועדה המקצועית וחבר בהנהלת האגודה. טענה
נוספת שהועלתה על־ידו, והיא שתשלום
התמלוגים עבור החלפת ספרים בסיפריות צריך
להיות מנוהל על־ידי אקו״ם — גוף עצמאי
המתמחה בגביית תמלוגים עבור שימוש בזכויות
יוצרים — נדחתה על־ידי חברי הוועדה
המקצועית ברוב קולות. כולם היו בדעה, שיש
להשאיר את הכסף בידי רשות ציבורית, דהיינו:
בידי המועצה הציבורית לתרבות ואמנות. מנהל
האגף לתרבות במשרד החינוך ויו״ר המועצה,
אבנר שלו, שלא יצא מגידרו מרוב התלהבות
לשמע הרעיון שהכסף לא יישאר תחת פיקוחו
ובניהולו שלו, היה אחד התומכים הנלהבים בדעה
שיש להשאיר הן את הפיקוח והן את חלוקת
הכספים בפועל בידי משרד־החינון עצמו. כאחראית
ישירה לקביעת שיעור התמלוגים ולח-
לוקתם נתמנתה היחידה לסיפריות ציבוריות באגף
התרבות, בראשה עומד ויקטור בן־נעים.
ששה חודשים עברו מאז החליטה הממשלה,
ב־ 17 בספטמבר ,1986 לאמץ את מסקנות ועדת
שרון מבלי שקרה דבר כמעט. ההמלצה היחידה
שיצאה לפועל היתה הגדלת מספר הזוכים בפרס
ראש־הממשלה, וגם הישג זה הושג ככל הנראה
הודות לסמיכות מועד חלוקת הפרסים(אוקטובר
86׳) למועד פירסום מסקנות הוועדה.

גלגלי המערכת הביורוקראטית החלו נעים בפת־אום.
עד לרגע כתיבת כתבה זו קיבל המכון
לתירגום מחצית מן הסכום שהוקצב לו, דהיינו
39 אלף ש״ח, זאת במהלך המחצית השניה של
חודש מרס.
משרד-החינוך הפריש מצירו בתחילת אותו
חודש, ימים ספורים לאחר הגשת העתירה, את
הסכום המגיע עבור תשלום התמלוגים על
החלפת ספרים בסיפריות.
על השאלה, האם העתירה לבג״צ היא זו
שהצליחה להזיז את הגלגלים החלודים בבטן
המשרדים הממשלתיים, מגיב מר ויקטור בן־
נעים בחיוך אומר הכל. לדבריו, נשלחו ההמחאות
לראשוני הסופרים הזכאים לקבלת תמלוגים, כסס!
במיספר, יום או יומיים לאחר קבלת הכסף.
יתר הזכאים, כ־ 50 לערך, קיבלו את השיקים
כשבוע ימים מאוחר יותר, דהיינו קרוב מאוד
למועד פירסום הכתבה. מן המיסמך המסכם
שפירסמה היחידה לסיפריות ציבוריות בעקבות
הסקר על השאלות הספרים שנערך על־ידיה,
עולה כי 157 הסופרים המאושרים שזכו בתגמולים
— אגב, מר בן־נעים אינו מוכן לנקוב
בשמות הסופרים שקיבלו את התמלוגים או
בשיעורם הכספי מטעמי דיסקרטיות, כדבריו —
המהווים חלק צנוע למדי מכלל 400 הסופרים
העברים הרשומים באגודת הסופרים וממיספר
נוסף של סופרים עברים שאינם חברים בה, הם
אלה שכותבים ספרות יפה (פרוזה ומחזות
למבוגרים, שירה, מסות ספרותיות וספרות ילדים
ונוער).
1 משורר לעת-מצוא פרס: עיתוי לקוי

עברית. הללו התקשרו במהלך חודשי ההמתנה
למימוש מסקנות הוועדה עם גורמים שונים —
אגודת הסופרים התקשרה עם הוצאת הספרים
.זמורה־ביתר בכוונה להוציא ביחד עימה עשרה
ספרים — והתחייבו בפניהם על סמך הכספים
שהובטחו להם. במשרדו של עו״ד זהר, בא״כוח

מח־ שת חד־פעמיזת

עניבת החנק מ ת הד ק ת
חיזורם של ראשי אגודת הסופרים על פיתחי
משרד־האוצר ומשרד־החינוך, מהם אמור היה
הכסף להגיע, לא הניב פרי. הסחבת הביורוקרטית
האופיינית למשרדי הממשלה חגגה, וראשי האגורה
נדחו שוב ושוב. במהלך חליפת המכתבים
והמיברקים הנואשים בין אגודת הסופרים והמכון
לתירגום לבין נציגי משרדי האוצר והחינוך
התברר בכלל, שהתוספת של 800 אלף ש״ח
שאמורה היתה להגיע ממשרד־האוצר הספיקה
בינתיים ״להצטמק״ ,שכן האוצר גמר אומר להתייחס
אליה בהתאם לחלקיות השנה שנותרה.
כיוון שנותרו שבעה חודשים מיום פירסום המלצות
הוועדה ועד סוף שנת התקציב, טענו באגף
התקציבים, הרי שמגיע מתקציב משרד־האוצר
סכום של 467 אלף ש״ח בלבד(במקום 800 אלף

עורבא פרח: נציג האוצר
הצד הנפגע, מתוייקים להם בקפידה, בסדר עולה
של חומרת כל עשרות המיכתבים שהופנו
למשרד־האוצר, למשרד־החינוך ולררגים גבוהים
יותר, בדרישה למלא אחר ההבטחות שניתנו
בזמנו.

עתירה לבג׳־צ: הכסף מגיע
משאזל החמצן לגמרי, קמו החנוקים והגישו

היות והקטיגוריות הללו מקיפות את מרבית
ציבור הסופרים בארץ, נשאלת השאלה מדוע
מיספר הנהנים מתשלום התמלוגים נמוך יחסית.
אחת ההשערות שניתן להעלות כמענה לשאלה
זו היא האפשרות, שלא כל ציבור הסופרים
מודע להשבת התמלוגים. ואמנם, כדי להימנות
בין הזכאים לקבלתם צריך היית, בראש
ובראשונה, לאתר את המודעות החד-פע-
מיות שפירשם משרד״החינוך במספר עיתונים
יומיים ב 9-בנובמבר . 1986 אם שפר
מזלך ונמנית בין חברי אגודת הסופרים, הרי זו
דאגה לשלוח אליך חוזר בנושא זה. לאחר מה,
נדרשת לשלוח את פרטיך המזהים בצירוף
רשימת הספרים שפירסמת ואישור ממס־הכנסה
ליחידה לסיפריות. אם איחרת במישלוח
הפרשים והאישורים או אם בל הנושא לא
הגיע לידיעתך, הרי ההפסד בולו שלך וכל
שנותר בידיך לעשות הוא לחבות לשנה
הבאה.
מרים רצאבי, עוזרתו של ויקטור בך נעים ומי
שהייתה ׳אחראית על עריכת המידגם ועיבוד

נתוני הסקר במחשב, יודעת לספר שעד היום
מגיעות אליה פניות של סופרים שהזכאות
לקבלת התמלוגים הגיעה לידיעתם באיחור. כל
שיש בידה לעשות הוא להשיב את פניהם ריקם.
אמות־המידה לחלוקת התמלוגים נקבעו לא
רק על־פי החלוקה לקטיגוריות ספרותיות אלא
גם על־פי מיספר השאלות הספרים בסיפריות.
מימצאי הסקר שנערך׳בקרב 18 סיפריות ציבד
ריות שנבחרו כמידגם מייצג מבין כ־1,000
סיפריות הפועלות בצורות היישוב השונות בארץ
גילו, כי מתוך 96 אלף השאלות ספרים עברים
שנעשו במהלך שנת 73 ,1986 אלף היו השאלות
לילדים ו־ 18 אלף בלבד השאלות למבוגרים.
מכאן יוצא שהנהנים העיקריים מן התמלוגים
הם סופרי הילדים. אלה עשויים לקבל עד
15 אלף ש״ח השנה. עיוות נוסף שנגרם: בשל
מיעוט ״הזוכים המאושרים״ קיבלו השנה
הסופרים בני-המזל שהגישו את כל הניירת
הדרושה בזמן, ואשר סיפריהם נהנים מבי קוש
גדול בסיפריות סכומים של עד 15 אלף
ש״ח לאיש; כלומר, הרבה מעבר לתיקרה של
6,000ש״ח לאיש שנקבעה תחילה. וזאת, על
חשבונם של עמיתיהם שלא הגישו את הטפסים
בזמן ולפיכך לא קיבלו אגורה. אפילו
ראשי אגודת-הסופרים הודו בעוול הגדול
שנגרם לציבור הסופרים בשל מחדל זה.
שאר הסופרים, אלה שייאלצו להסתפק בנתח
זעום יותר מן העוגה, ישקלויאולי את האפשרות
של הפיכת מקצועם לעסק כלכלי משגשג יותר
על״ידי כתיבה לקהל ילדים ונוער, המהווה את
חלק הארי מבין כלל מחליפי הספרים בסיפריות.
אהוד בן־עזר, למשל, כבר החל בפעולה ממשית
בכיוון זה. בימים אלה הוא שוקד, בנוסף על
כתיבת רומאן חדש, גם על קיבה מתכוני בישול
המיועדים לעצלנים ולבשלנים בגיל הילדות. בנו
עוזר לו בליקוט החומר כאשר כל צורת ההתייחסות
לספר, שביום מן הימים יראה אור, היא
כאל שעשוע חביב.
הוועדה הפאריטטית שהוקמה לצורך פיקוח
וקביעת נהלי תיפעול לשיטת התמלוגים, בראשות
אבנר שלו ושולמית לפיד ובהשתתפות נצי־
(המשך בעמוד )30

תפוצת ספרים בישראל בישראל רואים אור 9מיליון עותקים
בשנה, לכ 4,000-ספרים. כך קובעת ה-
לישכה המרכזית לסטסיססיקה, בסקר
על ספרים בישראל לשנת . 1984-5
הסקר קובע כ* מכלל 9מיליון העותקים
היו:
• 84.5אחוז בעברית
• 8אחוז באנגלית
• 3אחוז בערבית
• 4.5אחוז בשפות אחרות
הסקר מראה עוד, כי 36 אחוז מכלל
הספרים הם ספרים שהלישכה קכנה
.ספרות ישירה־ (בולל שליש סיפרי-
ילדים) 13 ,אחוז בתחום היהדות(תנ׳ך,
תלמוד, סידורי תפילה, הגדות, סיפרות
רבנית וכיו־ב) 17 ,אחוז במדעי הרוח
וכמחצית מאלה ( 8אחוז) הם סיפרי
היסטוריה.
מיספר הספרים הרואים אור בישראל
מדי שנה בעשור האחרון הוא - 4,100
4,400 בולם 68 אחוז סיפרי מקור בעברית.
כ־ 55 אחוז במהדורה ראשונה.
מימצא מעניין אחר העולה מהסקר:
הממוצע לכל ספר הוא 2400 עותקים.
ממוצע גבוה יחסית נרשם בתחום ה-
מישחקים והספורט(כ ,)9400-גיאוגרפ יה
כללית 6400 בלשנות ולשון (כ-
,)4,800 סיפרי תפילה 4400 סיפרי
תנ״ך 3,900 אנציקלופדיות (.)1,900
בהדפסות חוזרות היה ממוצע-העו-
תקים־לספד גבוה לספר במהדורה הרא שונה
(כלומר, שזו לו הופעת הבכורה והוא
יוצא במיספר הדפסות עקב הדרישה)
2,800 -עותקים בכריכה קשה
ו־ 3,300 בבריכה רכה.
מספר המו״לים הגדולים (שהוציאו
לאור 51 ספרים ויותר) הוא בין 18ל־,20
וסיפריהם מהווים כ״ 53 אחוז מכלל
הספרים היוצאים לאור בישראל.
מיספר ההוצאות לאור שהיו פעילות
ב*.182 :1984-5

_ הנשים של אייבי
(המשך מעמוד )27
בין אלה שהסכימו ליטול חלק פעיל
בפרוייקט יש עיתונאיות, שתי מלכות־יופי
לשעבר — אחת מהן היתה אפילו
מיס־יוניברס — אשת־שר אחת, שתי
נשות ח״כים, שתי נשות מנכ״לים
(שתיהן, אגב, נשותיהן של מנכ״לי
מישרד־החוץ) ,שופטת, וקצינת־מיש־טרה
בכירה. נשים אחרות בקבוצת הסס
1הן נשות־קריירה ונשות־תע־שיינים.

ד ף חד ש
(המשך מעמוד )29
גים ממשרד־החינוך ומאגודת הסופרים,
הוציאה ב־ 30 במרס 1987 מיסמך
המפרט את כללי החלוקה. בהמשך
לקביעה כי מדובר בשיטה נסיונית
בלבד, שאמורה להתפתח ולהשתכלל
במשך השנים, החליטה הוועדה על
הקמת ״ועדת קבילות אשר תורכב
משופט בדימוס ומנציגי המשרד והאגודה
לדיון בתלונות של סופרים״ .אז
דעו לכם, סופרי ישראל. אלה מביניכם
שלא קיבלו תמלוגים וחושבים שמגיע
להם, או קיבלו סכום צנוע מדי וטוענים
שמגיע להם יותר, או מעוניינים
לדעת על־פי איזה מקדם נקבע גובה
התמלוגים המשולמים״להם, יפנו נא
לוועדת הקבילות. פרטים אצל מר
אבנר שלו.
חבל רק שוועדת קביאת כזו לא
פועלת גם לבירור עניין התעריפון של
שכר הסופרים. הפנייה לשולמית לפיד,
יו״ר אגודת הסופרים, הביאה לתגובה
הבאה: אין לי מה להוסלף על פירסום

אביבה מרבם
שחקנית

אהוד נן־עזר:
מכין ספר״נישול לילדים
התעריפון החדש מינואר ( 1987 המדובר
בתעריפון מינימום הקובע את ״סף
ההגינות שפחות ממנו לא ישולם״ —

מאתיים אחוזי פיגור
קלריטה נתן
אשתו של אייבי
הן באו לשתות קפה ולאכול עוגה
ולשמוע את אייבי מספר על הפרוייקט.
הוא נשמע נלהב מן הפרוייקט,
אבל לא פחות מכר נלהב מיופיין של
הנשים. אחר־כך נאנח והתוודה: חבל
שהתחלתי מאוחר מדי, כשאני כבר
נשוי.
הפסיכולוגית חיה היכל, לשעבר
הממונה על פרוייקט שיקום אסירים
ונרקומנים בשירות בתי״הסוהר, גילתה
כי הרעיון הבסיסי הוא, שהנרקומנים
עצמם יפעילו את הכפר ומישרד־הבריאות
רק יממן את שהותם בו.
העיתונאית תמר אבידר סיפרה, שבתחילה
כעסה על שהזמינו אותה לפ־גישת־נשים,
אבל אחר־כן השתכנעה
שהנושא חשוב.
גליה אלבין, אלמנתו של מיקי
אלבין, איש־העסקים שהתאבד בעת
חקירתו במשטרה, הציעה שכל אחת
מהנשים תתרום תמונה אוריגינלית.
אני מוכנה, אמרה, להוריד תמונה מן
הקיר שבבית ולתרום אותה למען
הפרוייקט.
כל משתתפת קיבלה חומר־הסברה
ושאלון, שבעזרתו היא התבקשה להתנדב
לאחת, לפחות, מן המשימות המפורטות:
לגייס כספים, למכור כרטיסים,
לארח אח״מים, לאייש את הטלפון,
ליטול חלק בפעולותיהן של
ועדות הביצוע וכמובן — להשתתף
באירועים עצמם.
אייבי היה מאושר: שיעור ההתנד־בות
עלה על כל המשוער. כל הכבוד
לנשים, הוא אמר, עם חבורה יפה שכזו
אפשר באמת לעשות עסק רציני.

התעריפון ״עודכן בהתאם להעלאה
שחלה במשק בשיעור 16 אחוזים מאז
יולי אשתקד ״.בתשובתה העדיפה גב׳
לפיד להתעלם משיעור השחיקה
שפגעה בתעריפון בתקופה שקדמה
לתוכנית ההקפאה במשק. בן־עזר:
״התעריפון כל-כך נשחק שבשעתו,
כשתבענו שישלמו לפיו, אף עיתון
אחד לא הסכים לכך. היום הוא הפך
לתעריפון מינימום שאינו משקף
את גובה הסכומים המשולמים לסופרים
בפועל. גם לאחר העירבון האחרון הוא
עדיין נמצא בפיגור של כ־200
אחוזים שחל בעקבות שנות
האינפלציה. מכאן יוצא שעיתון עשיר
כמו ידיעות אחרונות, למשל, משלם
כבר מזמן למפרסם מאמר במדור
הספרותי שלו פי שניים ממה שקבוע
בתעריפון. מכאן, שהתעריפון לא רק
שאינו שותף למלחמה על תשלום הוגן
לסופרים אלא הוא מחבל בה באופן
ישיר.״
מלבד תעריפון האגודה קיים גם
תעריפון המו״לים. זה, כך מסתבר מן
הפנייה להתאחדות הוצאות הספרים
ולאחדים מן המו״לים עצמם, חסוי בפני
מי שאינו חבר בהתאחדות ומופץ
כמיסמך פנימי בקרב החברים בלבד. מי
ששיחק לו מזלו וזכה להזין עיניו
במיסמך האמור גילה שהוא נמוך בכ־
60 אחוזים מתעריפון האגודה,
ולמעשה אינו מאפשר למו״לים לעבוד
על־פי הסכומים המגוחכים הנקובים בו.
הללו היו מעוניינים לעדכנו(תעריפון
המו״לים האחרון מעודכן ל־ 1בנובמבר
1986 וכולל העלאה של 5אחוזים מאז
יוני . )1986 ולהשתיתו על ערכים
ריאליים, אולם תנאי ההקפאה במשק
אינם מאפשרים להם זאת. הם גם אינם

מאפשרים להם להשוות את התעריפון
שלהם לתעריפון האגודה, כפי שנהוג
היה במשך שנים רבות. מכאן שתע־ריפון
המו״לים אינו מהווה אמת־מידה
הולמת לשכר המשולם לסופרים.
לסופרים ולמתרגמים הנחשבים
לטובים במיוחד, למשל, ניתנת תוספת
של מאות אחוזים על הסכומים
המופיעים מ.

המרדים מתנגדים
עם זאת, המו״לים מתנגדים בתוקף
לתוספת 200 האחוזים המגיעים
לתעריפון. העלאה שכזאת תייקר
עבורם את עלות הוצאת הספר לאור
ותפחית את הכנסתם. היא גם תאלץ
אותם להעלות את גובה תוספת השכר
הניתנת לסופרים ולמתרגמים שרמתם
מזכה אותם בכן.
בן־עזר מספק סיבה אפשרית לחוסר
נכונותה של האגודה להילחם במו״לים
ובכל מי שמתנגד לעידכון שכרם של
הסופרים :״באגודה, ממש כמו
בהסתדרות, יש ניגוד אינטרסים.
האגודה משלמת שכר סופרים עבור
פירסום בירחונה, מאזניים, בסדרות
הספרים שהיא עצמה מ1ציאה לאור
ועבור הרצאות כמיסגרת המיפגשים
הספרותיים שהיא מקיימת בבית
הסופר. היא בעצמה כפופה לתעריפון
שמתפרסם על־ידיה ולכן גם אינה
מעוניינת להעלותו. מכאן, שבדומה
להסתדרות, המוכנה להקריב את טובת
עובדיה למען האינטרסים של
קופת־החולים שלה, גם האגודה מוכנה
להקריב את מאבקם של הסופרים למען
שכר סופרים הוגן ע^ מזבח האינטרסים
הצרים שלה עצמה.״
למרות היותו עדיין חבר באגודת
הסופרים, יוצא בן־עזר בהאשמות
חריפות נגד מחדליהם של ראשיה. הוא
מאשים אותם באפסות כוח ובחוסר
נכונות להילחם למען דרישותיהם
המקצועיות של הסופרים .״האגודה
מתנהלת היום על מי־אפסיים. אפילו
מאבקי הכוחות שהתנהלו בעבר על
הנהגתה חדלו זה מכבר. כי מי זה רוצה
לעמוד בראש אגודה שתלויה בחסדיו
של אבנר שלו ובכספים של משרד־החינוך?״
במכתב־למערכת
שפורסם בעיתון
מעריב ב־ 2במרס ,1987 קרא בן־עזר
לראשי האגודה ולאבנר שלו להודות
בכישלונם התיפקודי ולהתפטר.
מה שנותר עתה לעשות הוא לחכות.
לא רק לתשובת בג״צ, אלא גם לכינוס
הוועידה השנתית של אגודת הסופרים
שתתקיים בחול המועד פסח. ספק אם
הוועידה תהא מסוגלת למצוא פתרון
למצוקת הסופרים, אולם יש לשער
שהיא תתחום לפחות את זעקתם בחלל
מוגדר יותר. מי שקצרה רוחו מלחכות,
יסתפק אולי בהירהורים נוגים על
האופן בו צריכים היו חייו של הסופר
העברי להתנהל. אופן זה מתואר בדו״ח
שהגישה בשעתו אגודת הסופרים לוועדה
הממשלתית לבדיקת מצב הסופר
בישראל, בפברואר :1986״הסופר
חייב להיות מורם בסולם ההתייחסות
החברתי במדינה, להיות מושא לחיקוי
והערצה, להיות מוכר, מוזכר ומצוטט
ולהקרין מאישיותו על האירועים המתרחשים
במדינה. הדרך להגיע לכך
שהספרות והסופר יחדלו להיות אפיזודות
בחיינו ויתפסו מקום ראוי בחברה
הישראלית היא להציב כמטרה לאומית
להגיע לכך שהסופר העברי יתפרנס
בכבוד מיצירתו״...

ב חובר ת הבאה:
סימטת החבשים
ד־ד ציפורה כג! על
סיפרו החדש של יעקב
אורלנד שבמרכזו סינו־טה
ירושלמית קטנה בעונות
המנדאט וערב הקמת
המדינה.

חח/ווי1
תו תיו׳
ך פמיניסטיות תאהבנה את
1 1מירוץ המכוניות הארצי השלישי,
שייפתח השבוע באשקלון. ביום חמישי
יתייצבו 60 מתחרים על קו הזינוק;
שתיים מתוכם נשים: שרון אבר ואביבה
זיטמן, נהגות המירוץ היחידות בישראל.
הספורט
המוטורי הוא ענף הספורט
היחיד, שאין בו חלוקה לגברים ונשים.
אפילו בתחרויות שח־מת קיימת חלד
קה על־פי המין .״בתוך מכונית המי־רוץ,
כשהנהג יושב עם קסדה לראשו
וחליפה מיוחדת לגופו, אין הבדל בין
גבר לאשה,״ אומרת שרון אבר, נהגת
המירוצים המפורסמת ביותר בארץ.
שרון ( )37 נראית צעירה בהרבה
מגילה. אם לארבעה ילדים, שהגדול
שבהם בן .16 במוסך המישפחתי שאותו
היא מנהלת, תכונה רבה לקראת המי־רוץ:
חלק מהמכוניות המשתתפות
בתחרות נמצאות במוסך לטיפולים אחרונים.
שרון עונה לאידספור טלפונים.

את מרבית השיחות היא מסיימת ב־
״בהצלחה במירוץ״ .מתחרה שמפרגנת
ליריביה.
רק לעיתים רחוקות היא מטפלת
במכוניות בעצמה. בדרך כלל היא עושה
עבודות־מישרד .״הלוואי שהיה לי
יותר זמן לטפל במכוניות,״ היא אומרת
.״אני מתה על זה. אני מאד אוהבת
להיות במוסך. התמזל מזלי שעבודתי
ותחביבי התמזגו לאחר. המכוניות
מדברות אלי יותר מדברים אחרים.
ההנאה הכי גדולה שלי, לראות מכונית
יפה. זה עושה לי טוב״.
השגעון למכוניות התחיל עוד בילדותה,
בדרום־אפריקה. אביה היה אופה
שהקדיש את שעות הפנאי שלו למכוניות
ישנות. קנה, פרק, הרכיב ומכר.
הבת הצעירה היתה שותפה מלאה לתחביב.
גם לבעלה, בראיין, יש קשר למכוניות
.״הכרתי אותו,״ היא מספרת,
״כשניהל צוות של מכונית־מירוץ יפנית
.״צוות מכונית״ הוא הצוות העומד
מאחורי המכונית המתחרה. העליה
למסלול היא השלב האחרון, לפניו
מטפל במכונית צוות של מכונאים.

דואגים לאביזרי בטיחות מיוחדים,
מטפלים במנוע, מחזקים כל בורג. דואגים
שהמכונית תהיה כשירה למירוץ״.
ב־ 1974 עלו בראיין, שרון ושני יל־ריהם
לארץ, מ״מניעים ציוניים״ .השתקעו
בערד ופתחו מום ך. עם השנים
התרחבה המישפחה ואת המוסך העבירו
לפתח־תיקווה. לפני שנתיים השתתפה
שרון לראשונה במירוץ המכוניות.
״לנהוג אהבתי תמיד, אבל את הקריירה
של נהגת מירוצים התחלתי
במיקרה. לפני שלוש שנים השתתף
בראיין במירוץ באשקלון, ואני הגעתי
עם כל המשפחה לצפות בו. בעוד אנו
מתמקמים בעמדת צפיה, נגש אלינו
שוטר וטען שהמקום בו אנו עומדים
מפריע למירוץ. הוא דחף אותנו למקום
צדדי ממנו כמעט ואי־אפשר היה
לצפות במירוץ. בנוסף לכך דרשו מאתנו
תשלום. כועסת וזועמת חזרתי
הביתה והודעתי לבראיין שגירשו אותי
מהמסלול ויותר אני לא מתכוונת

להגיע למירוצים. בראיין ענה לי, אם
את לא רוצה שיגרשו אותך, תשתתפי
במירוץ. חשבתי שהוא אמר את זה בצחוק,
אבל למחרת חיכתה לי מכונית
מירוץ ליד הבית. חבר מחדל לימד
אותי נהיגת מירוץ והאימונים מצאו חן
בעיני, ולמרות שעברתי התהפכות
אחת החלטתי להשתתף במירוץ. כשהגיע
מועד המירוץ, עמדתי על קו
הזינוק, אבל שניה לפני אות הפתיחה
הרגשתי פחד עצום וצעקתי לבראיין,
בוא תחליף אותי! לא הספקתי לסיים
את המשפט והמירוץ התחיל. למרות
שלא הייתי בין הראשונים הרגשתי סיפוק
עצום ״.במירוץ השני שבו נטלה
חלק סיימה במקום השלישי.
״אחרי שעברתי את שלב חצי הגמר,״
משחזרת שרון את הקריירה שלה,
״הגעתי לשלב הגמר. עמדתי על המסלול
עשר דקות לפני אות הזינוק, ופתאום
גיליתי שמוט ההילוכים לא זז.
נכנסתי ללחץ נורא. הזעקתי את צוות
המכונאים והתברר שמוט ההילוכים
נשכר ומאוחר מרי לתקן אותו. כמעט
ויצאתי מהמסלול, כשלפתע הציע אחד

המכונאים שאשתתף במירוץ ואסע במהלך
אחד כל המסלול. השיקול היה,
שאפילו אגמור אחרונה את המסלול,
ההשתתפות כדאית כדי לצבור נקודות.
בכל שנה נערך סיכום נקודות
כללי. הסכמתי, למרות שהיה לי ברור
שאין שום סכוי שאזכה באחד המקומות
הראשונים. שניות אחדות לאחר
שניתן האות לתחילת המירוץ נותרתי
אחרונה, לא ידעתי באיזה מהלך נמצאה
המכונית. מאוחר יותר, בהמשך המסלול,
הבנתי שאני נוסעת במהלך
שלישי. התחלתי לעקוף את המתחרים,
ביניהם היה אלון קירר, אלוף ישראל
.1985 את המירוץ סיימתי במקום השלישי.״
במירוץ
כזה מחליפים מהלכים לפחות
15 פעמים. שרון עברה אותו במהלך
אחד. המיקצוענים הרעיפו עליה
מחמאות .״היא נחנה באומץ־לב ובמקצועיות
רבה,״ אמרו• .

* 4י?2ננ

פדס די ס

ס ת ההרגשה רגע לפני הזינוק
\ * היא מתארת כפחד מהול בהתרגשות
.״יש המון פרפרים, הבטן מת־

תח בארץ מוגבלת. בחו״ל אפשר להתקדם
יותר .״נכון,״ היא מאשרת ,״אבל
לעולם לא ארד מהארץ.״
איך מתייחסים הבנים לאמא נהגת
מרוץ? ״הם גאים ותומכים. לפני כל
מירוץ הם מורידים מעלי את נטל
עבודות הבית ונותנים לי זמן חופשי
לאימונים. עם החברים אין בעיה, כל
החברים מתעסקים ברכב ולא מתייחסים
להיותי אשה בין גברים.״
את. התואר נהגת המירוצים הטובה
ביותר בישראל היא דוחה .״אין דבר
כזה, אין חלוקה בין נהגים לנהגות.״

גברים
על הכביש

אביבה זיטמן תהיה זו השתת/פות
שניה במירוץ. את המרוץ
הראשון סיימה אחרי הסיבוב השלישי,
כשמכוניתה התהפכה .״יצאתי מהמכונית
אחרי ההתהפכות ללא פגע,
והייתי מאושרת. זה היה כבוד גדול
בשבילי לסיים כך את המירוץ. בדרך
הרגילה לא הייתי מגיעה ראשונה
ממילא, לפחות כך גמרתי ראשונה את
המסלול. אם הייתי יכולה, הייתי ממשיכה
במירוץ אחרי ההתהפכות, מפני

4 נהגת־מירוץ זיטמן ובנה משה
״כשאהיה גדול, אהיה נהג־מירוץ!״

הפכת שוב ושוב אבל ברגע שאני
לוחצת על דוושת הגז, הכל נעלם. על
המסלול אני מתחרה במכוניות, לא
בנהגים. ההנאה הגדולה ביותר במירוץ
היא לעקוף מכוניות אחרות.״ מחוץ
למסלול היא אוהבת לנהוג במכונית
מסוג אלפא .״מאוד נהנית מנהיגה
מחוץ לעיר.״ כשהמשפחה נוסעת לבקר
את הילדה, הלומדת בשדה־בוקר,
שרון היא זו שנוהגת.
באיזו מהירות נוהגת נהגת־מירוצים
בכביש רגיל?
״אני משתדלת לנהוג על־פי החוק,
למרות שנראה לי טפשי שמגבילים את
מהירות הנסיעה בכביש בינעירוני. רוב

שהמכונית שבה ועמדה על ארבעה
גלגליה, אבל חוקי המירוץ אוסרים
זאת. אם רכב מתהפך, צריך לכבות את
המנוע ולצאת מהמכונית״.
אביבה 32 מטופחת ונאה, אם
לשני ילדים, שהגדול ביניהם תלמיד
בכיתה ב׳ ,כבר חולם להיות נהג מירוץ.
את חלום המכוניות שלה התחילה
אביבה בזמן שירותה הצבאי .״שירתתי
בסיני ונסחבתי שעות באוטובוסים.
שנאתי את האוטובוסים והחלטתי שברגע
שאשתחרר אקנה מכונית. ובאמת,
אחרי שירות של שנה אחת בקבע
השתחררתי וקניתי ג׳יפ.
״אז לא היה מקובל שנשים נוהגות

נהגת־מירוץ אבר בעבודתה במוסד שלה
״כשאני לוחצת על הדוושה, הפחדים נעלמים!״
נית המיני־מיינור שלי,״ אומרת אביבה,
״שאיתה אשתתף במירוץ, עלתה לי
3000 דולר, אבל חוץ מהסכום הזה
צריך להשקיע בטיפולים שוטפים וצריך
לזכור שלמכונית אין רשיון לנסוע
מחוץ למירוץ ״.לדבריה ההשקעה שלה

על הדעה הרווחת כאילו נשים נוהגות
פחות טוב מגברים היא מגיבה בכעס
:״כל פעם שאני שומעת את השטות
הזו אני מתרגזת. זה פשוט לא נכון.
גברים על הכביש יותר תוקפניים מנשים,
אבל תוקפנות עדיין לא מעידה

לא מזמן נשלל רשיונה של אביבה
לשבועיים .״קשה לי לתאר מה שעבר
עלי. הרגשתי גרוע, כאילו אין לי
רגליים. השלילה שוב המחישה לי עד
כמה אני אוהבת את הנהיגה״.
החברות של אביבה מתחלקות לשני

אביבה ₪חן אינן זקוקות לדיאטה. בכל מיחץ הן מאבחת
שני קילו לפחזת, בשבוע הבא הן יאבדו שנז קילו נוספים
התאונות נגרמות בגלל חוסר ידע ולא
בגלל מהירות מופרזת.״ דעתה על
הנהגים בארץ לא מחמיאה :״בארץ לא
יודעים לנהוג! לפעמים אני נוסעת עם
נהגים גברים ומתה מפחד. מי שעובר
טסט, עדיין לא יודע לנהוג. בטסט לא
מלמדים מה לעשות אם ילד קופץ מול
המכונית או אם מחליקים בשלולית״.
יחד עם בעלה עברה שרון קורס
נהיגה מיוחד באנגליה. בעלה מעיד,
שהצליחה בקורס יותר טוב ממנו.
למרות שלמירוץ המכוניות האחרון
הגיעו 40 אלף אנשים, עדיין אין זה
ענף ספורט פופולרי כארץ .״הייתי
רוצה שאנשים יתעני; -ו יותר בספורט
המוטורי. שתהיה יותר מודעות, כמו
בחוצלארץ״.
כנהגת־מירוץ, היכולת שלה להתפ

ג׳יפ. נסעתי בתל-אביב ואנשים
עצרו להביט בי. הסתכלו עלי בפליאה,
וברמזורים היו נשארים פעורי פה. אותי
כל העניין שעשע. מה שהרגיז אותי,
התכונה של הנהג הישראלי לעזור
לנהגות, גם אם אין בכך צורך. בכל
פעם שהייתי מחנה את הג׳יפ, היה
נעמד לידי מין סדרן־תורן־מתנדב ומכוון
אותי מחשש שאפגע במכוניות
החונות. במקרים שעלו לי על העצבים
הייתי נותנת מכה עם היד על דופן
המכונית, שיחשבו שהמכונית נדפקה.״
לפני שלוש שנים הצטרפה אביבה
למועדון המוטורי הישראלי, שמארגן
את מירוצי המכוניות. במועדון יש
היום כ־ 200 חברים, מתוכם ארבע
נשים.
הספורט המוטורי יקר מאוד .״מכו־

במכונית אינה גדולה, אבל יש מתחרים
שהשקיעו במכוניות שלהם רבבות
דולרים .״העלות היקרה היא הסיבה העיקרית
שלא רואים יותר נשים בספורט
הזה. אין מימון ״.למזלה של
אביבה, בעלה שותף מלא לשיגעון המכוניות
שלה. הוא בעל מיפעל לייצור
מכוניות־אשפה ומשמש לאביבה כנד
ממן התחביב היקר.
לאביבה אין מסר פמיניסטי .״אין לי
עקרונות פמיניסטיים,״ היא אומרת,
״ואני נוהגת כי אני אוהבת את זה. כל
נהגת״מירוצים צריכה מאחוריה בעל
מממן, אבל ממון בלבד אינו מספיק.
צריך גם עזרה בבית, כי הנהיגה במירוץ
מעייפת מאוד, גם נפשית וגם פיסית.
כשגומרים מרוץ, מלאים באבק ועם פה
מיובש, מרגישים עייפות מצטברת״.

על טיב הנהיגה. חוץ מזה, הבעלים נותנים
לנשותיהם את המכונית השניה של
הבית, שהיא לרוב ישנה. הנשים נוהגות
על גרוטאות.
״כשאני על הכביש אני מרגישה
הרבה פעמים שגברים מנסים להוכיח,
שהם טובים מנשים. יש גברים שלא
מסוגלים לסבול אשה שנוהגת לפניהם
והם מרגישים דחף לעקוף. כך גם
ברמזור שמתחלף לירוק. אני משתתפת
במשחק הזה ותמיד מזנקת ראשונה,
אין גבר שיכול להשיג אותי בכביש!״
המכונית הפרטית של אביבה, וולבו,
סופגת השמצות רבות מצד חובבי
הרכב. טוענים שהיא כבדה, מסורבלת
ולא נוחה .״אני באמת לא מתה על
הנהיגה בוולבו, אבל יש לי שני ילדים
קטנים וזהו הרכב הבטיחותי ביותר״.

מחנות — המזלזלות והמעריצות .״חלק
מהחברות לא מבין מה אני מוצאת
בזה, מה ההנאה שלי. הן שואלות אותי
מה אני מחפשת בספורט ההתאבדותי
הזה. יש גם כאלה שממש מעריצות,
מתעניינות, רוצות לדעת פרטים, חוקרות
אותי על הכייף שבעניין. אולי הן
אפילו מקנאות.״
במירוץ הנוכחי אין לאביבה שאיפות
גדולות .״יספק אותי בהחלט אם
אגמור את המסלול בכבוד,״ היא אומרת.
ההשתתפות
במירוץ המכוניות מעניקה
לאוחזים בהגה יתרון דיאטטי. גם
שרון וגם אביבה מעידות, כי בכל
מירוץ הן מאבדות לפחות שני קילו
ממישקלן, מבלי לשמור על משמעת־מזון
ומבלי להסתגף ברעב.

זו ג
ץ זודוווחנ

״ חברה להפצה
תל-אביב, יד חרוצים ,7
טל ,377056 .רב־קווי
העולם הזה 2589

הורוסהוס

< כשכוכב מרס נמצא
במזל טלה

מרי

גנימינ•

אדם שבמפת הלידה שלו מרס ממוקם
במזל סלה (יכול להשתייך לכל מזל שהוא)
הוא טיפוס מאוד עצמאי, שאוהב להתבלט.
יש לו אנרגיה פיסית רבה והוא חייב לפעול
מחוץ לבית ולתת לעצמו הרבה מרחב.

מזל החודש:

הוא מסוגר להתמודד
עם נד משנו -
אך נעשה עצבני
וחסו מנוחה נשהוא
סגוו או מוגבל

תנק־דו שד
הנו ע
השייט
• תפקידו של כוכב מרס
במפת הלידה
מרס הוא הכוכב השליט טל מזל סלה, אן
הוא משמעותי לכל מזל. מיקומו בכל מפת-
לידה חשוב ומסמל את הכוח והיכולת של
כל אחד להשתמש בכשרונות ובתכונות ה-
פוטנציאליות, לחיוב או לשלילה. מרס מס מל
את היכולת שלד להבליט עצמן כאינ-
דיווידואל, יחיד ומיוחד. מרס הוא תמצית
האנרגיה, האומרת -אני רוצה להיות מה
שאני׳ .כמו השמש, כן גם כוכב מרס עוסק
בחיוניות הפיסית. מרס חזק מראה, שאדם
מסוגל לדאוג לעצמו, שיש לו ביטחון עצמי
רב, שהוא מסוגל לחלוק עם אחרים, במידה
שווה, את מה שהחיים מציעים.
כשמרס חזק במפה, אי-אפשר לאיים או
להפחיד את בעל המרס, משום שהוא מסוגל
להתמודד עם כל משבר שיצוץ והוא מאמין

בכן באמונה שלמה. אם המרס נמצא בהי בטים
קשים עם כוכבים אחרים, או שהוא
ממוקם במזל חלש, יכולות להיות לו לאדם
בעיות, הסתבכויות וקשיים; האנרגיות שלו
לא מנוצלות בצורה נכונה. מרס במצב קשה
יכול להפוך את האדם למאוד תוקפני, כן
שהוא יצחק על אחרים ויתעלם מזכויותיהם
רק כדי להפגין את כוחו. אפילו שבפנים הוא
יכול להרגיש חלש. לעומת זאת, הוא יכול
להיות מאוד מסוייג וביישן, חושש שייפגע
אם רק יראה את פניו. אם המרס בהיבטים
קשים, אדם יעדיף לא להבליט את עצמו
ובמקום זאת יבחר לפעול מאחורי הקלעים,
במקום שאיש לא יוכל לראותו.

אפשרות נוספת במצב זה: נטייה לפזיזות
ולפעולה על-פי דחפים. וזה יכול להוביל
לתאונות ולמצבים לא-צפויים ומסובכים,
שלעתים קשה לצאת מהם. הבית שבו
ממוקם מרס מסמל את השטחים שבהם
המרס יהיה הכי פעיל, וכן את התחומים
שבהם הוא ייקלע לקשיים גדולים, בייחוד
במגע עם אנשים. המזל שבו גמצא כוכב מרס
מראה את הדרך שבה מרס מבטא את
האנרגיות שלו בהתאם לנטיות של מזל זה.
אנרגיה מרסיאלית מפותחת במיוחד חשובה
באופן יוצא מן הכלל, כי מכאן אפשר
לדעת שהאדם מסוגל לשאת את עצמו
,ולהסתדר בקלות עם האחרים.

גחוד ש ממש מפוגגים. יש
ה *6-עד
גשייה להיפגע מתאמות, משייפות ומכוו־יות.
זהו שבוע גדוש ח״
גים, שבו נושעים ומג־

לים. לכן בדאי להיות ז
הירים,
בעיקר בנשי-
עות. אבל בגי טלה קיי-
מת נטייה לחלום הש בוע
-אם כי זו אינה
תכונת-אופי המקובלת
בדרך כלל. כשזה קורה
בדרכים, זה עלול להש•
תיים באשון. ברומנטיקה
עדיין נשמרת השודיות ומי שמרשה
לעצמו לזלזל בכך עלול לפגוע בקשר עצמו.

ה־ 17 וה־ 18 בחודש י היו מעייפים מאת. ו חשוב
שלא תעשו מאמצים מעבר למה שאתם
רגילים. העייפות וההרגשה
הכבדה עדייו לא
חלפו, וא תם נו טי ם לא־בד
א ת הכוחות ולחלות.
ידידים י בו או להתארח
בביתכם כמעט ללא הודעה
מראש. גם אתם
תמצאו את עצמכם מטיילים,
נוסעים ומבקרים
אנשים שעימם לא נפי

גשתם מזמן. הנ טיי ה ל־הוציא
כספים ללא חשבון מתחזקת, ו אין זה
רצוי בתקופה זו, בה מצב הח שבון אינו טוב.

ה 16-עד ה 18-יחיו די קשים. אתם נוטים
להתפרץ ולהתרגז ולריב עם האנשים שעי מם
אתם חיים. הפעם
אי-אפשד להאשים דווקא
אותם. אתם מאב דים
את הסבלנות וכמ עט
שוכחים את ההומור,
שעל-פי רוב מוציא
אתכם ממצבים לא נו חים.
הבריאות של קרו בים
מבוגרים שבה לה ציק
ולגזול זמן יקר. ב שורה
משמחת תגיע
בסביבות ח 21-וה 22-בחודש -נסיעה
לחו״ל או אירוח של אדם שיבוא מחו״ל.

התוכניות הגדולות שעולות בראשכם מ אוד
מלהיבות, אך צריך לבדוק גם א ת הצד המעשי
ול א לה תבסס על
הבטחו ת של ידידים. כל
פרוייקט או עבודה נ ד
שותפת טעונים בדיקה

יסודית, כי יש מי שמוכן

לנצל א ת טוב ליבכם ו|
אפילו
לפעול מאחורי
גבכם ולפגוע בשמכם הטוב.
אתם עומדים לפני ס קידום משמעותי בקריירה.
בכספים, זוהי תקופה
שבה תוכלו לבס סאת עתידכם באמצעות
העיסוקים שאתם לוקחים על עצמכם.

זהו שבוע שבו תהיו עסוקים יותר מתמיד.
למרות החגים אינכם יכולים למצוא זמן למנוחה
ומלבד העבודה
הרגילה תמצאו עצמכם ;
עסוקים בעניינים נוס פים
שאינם סובלים דיחוי.
ילדים זקיקים לי תר
תשומת־לב והשגחה,
בעיקר בין ה־ 6ג ל־
18 בחודש. ה־ 19 וה 20-
אינם מתאימים לפעי לות
שדורשת מאמץ, א-
תם עייפים ותשושים
וכדי שלא להתמוסס -רצוי למצוא זמן
למנוחה. ב״ 21 וב 22-צפויה חוויה רומנטית•

מצב הרוח משתפר, חלק מחעול שהיה מוטל
עליכם לאחרונה יורד וסוף־סוף תוכלו להרגיש
יותר חופשיים. עדיין
קשה בין ה־צ< 1ל״18
בחודש אן ה־ 9ג וה־20
מאפשרים לכם ליהנות
מבילויים ומרומנטיקה.
הפעם -תוכלו להכתיב
את רצונכם ואחרי ם ינהגו
לפי ה תנ אי ם שלכם,
צריך רק להבהיר זאת
לצד השני. תתפלאו עד
כמה שמצפים מכם להכתיב
ולה חליט על הקו שלפיו צריך לנהוג.
בעבודה -תצטרכו להילחם על רצונכם.

בעיות כספיות עלולות להציק לכם ב 5-ג או
ב 16-בחודש וכדאי לנהוג במירב הסודיות.
את התוכניות לעתיד
רצוי לא לחלק עם אנשים
נוספים. שיתופם
עלול לגרום לכך שתוותרו
על תוכניות חשובות
וטיבות לכם. איו

לשכוח שלעתים גם לאנשים
הקרובים ביותר
יש אינטרסים אחרים,

אך לא כדאי להיות

מושפעים מרצונותיהם.
ב־ 17 וב 8-ג בחודש נראה שאתם מתכוונים
לנסיעות וטיולים, אך היזהרו יותר מתמיד.

העבודה רבה בתקופה זו וגם לאחר שעות
העבודה הרגילות אתם מוצאי ם עצמכם עסו
קי ם בעניינים הק שורים
למשפחה או בעניי־נים
אחרים היכולים לקדם
אתכם בעתיד. הבריאות
אינה טובה
במיוחד ויש לשים־לב
לכל תופעה חריגה. עכשיו
דרושה לכם פעילות
ספורטיבית, ישיבה במקום
א חד תוסיף להרגשה
הכבדה. ה־ 19ו ה ־21
מ תאי מי ם לפגישות ולהיכרויות חדשות. אנשים
מעוניינים עכשיו לחדש א תכ ם קשרים.

ה 5-ג וה״ 1$מאוד מעייפים ומדכאים, אך
עם קצת מנוחה תוכלו להתגבר. יותר מסובכים
הם ה 17-וה 18-
בחודש, שבהם אתם נוטים
לאבד את הסבלנות
כלפי הסביבוז ואף
לסבול מבעיות בריאו תיות.
שיחת טלפון שלה
אתם מצפים מתעכ בת.
יתכן שהגיע הזמן
לשוחח בגלוי על המצב
ולהביא לידיעת הצד
השני את רצונותיכם ו-
תוכניותיכם. בעבודה -תצטרכו להפעיל
יותר לחץ, כדי להשיג את כל רצונותיכם.

באמצעות ספורט ופעילות גופנית הוא משיג 4

פורקן ושיחרור, וזה צריך להיות עניין קבוע ־4

בחייו. הוא נעשה עצבני וחסר מנוחה כשהוא 4-
4סגור או מוגבל. על-פי רוב הוא פועל בכוחות 4- 4 עצמו, מבלי לחכות או להיות קשור ותלוי •4

באחרים. הוא לא מתאים לעבודת צוות או 4 4 לשותפות. הוא מעדיף להיות חלוץ, לפרוץ 4- 4 ולחדש. אין הוא שיין לאלה שמתנהלים 4
4לאיטם, מאחור, ולא איכפת לו שאחרים ־4

הולכים בדרכם הם. הוא אינו מרגיש צורך ־4

להשתלט, כל זמן שלא מעכבים אותו. אין לו ־4
4שום צורך לכפות רצונו על חבריו, בתנאי ־4
4שהם לא ינסו לכפות את דרכם עליו. בכל 4-

מקרה, הוא נהנה מתחרות. כשמישהו מציע ־4
4לו אתגר, הוא מתמלא מרץ ושימחת-חיים4- ,
4נכון לקרב וכמובן, לנצחון. 44 זהו הטיפוס שמתפרץ בכעס, במהירות 4 4 ובפתאומיות, אבל באותה מידה הוא נרגע4 ,
4שוכח, ואינו שומר טינה. הבעיה הגדולה 4- 4 ביותר שלו -ללמוד לשתף פעולה. בעל מרס 4 4 בטלה תמיד ימצא עצמו מתקדם ומצליח.

ה־ 6ג בחודש מ סכן א ת הי ח סי ם עם ידידי ם
טובים. הימנעו מלומר א ת דעתכם, אפילו
אם ב אי ם להתייעץ ולוחצים
עליכם. דיבורים
עלולים להזיק לעתיד
הקשרים. ב־ 17 וב־18
כדאי שתנוחו ותשמרו
על עצמכם, אינכם חזקים
וא תם נושים לחלות
יותר מתמיד, מחלות
שמזמן לא ה צי קו
לכם עלולות לשוב ולהזכיר
א ת עצמן. הרבה
יותר טוב י הי ה מה״ 19 בחודש, שאז תוכלו
ליהנות מפגישה מיקרי ת שתעודד אתכם.

מצבכם הכספי קצת מסובך ברגע זה. אתם
עומדים בעיצומם של שינויים ונוטים לאבד
כיוון. המתינו כשבוע
לפגי שתבצעו צעד חשוב.
ידידים עוזרים לכם
עכשיו, אך ב 17-וב-
18 עלולים לגרום שוב
לאכזבה. ה־ 19 וה״20
אינם הימים שלכם.
הרגשת בדידות ועיי פות
יכולה לגרום לגד
צב-רוח כבד, אולם מה־
21 יהיה הרצה יותר קל.
בחיי-האהבה אתם חייבים להיות יותר
נועזים ופעילים. עכשיו הכל תלוי רק בכם.

ידיעות מ שמחות ומעודדות יגיעו אליכם ב־
15 או ב־ 16 בחודש. זה קשור בהצלחה בבחינות
או אולי בנסיעה
לחדל. כל קשר לארצות
אחרות י הי ה מאוד מעודד
בתקופה זו. במה מביניכם
צריכים לארגן
בקרוב א ת הנסיעה הבאה.
ה־ 17ו ה ״ 18הםלא
הי מי ם שלכם, יש מי ש1
מנסה
לכפות א ת רצונו
עליכם וזה עלול לגרום
לסיכסוך ולהתלקחות
של מריבה חדשה. ברגע טוב יותר לבלות
מחוץ לבית -ולאו דווק א קרוב למשפחה.

במדינה

# / 7וו ^ 05111:1 | £71 גו הנבט

(המשך מעמוד 124
מוניר סולטאן. המישטרה עצרה גם את
סולטאן בעיקבות עדות זו.
כאשר בא נהג־המונית לזהות את
החשוד השני, הוא הבהיר למישטרה כי
אינו מכיר אותו. אבל המישטרה החליטה
לבקש בכל זאת את מעצרו של
מוניר.
בבית־המישפט טען עורך־הדין
דרור מקרין כי מוניר סולטאן הוא בעל
רכוש רב. יש לו שתי באסטות בשוק־הכרמל
ונכסים שונים בכפר. הסניגור
אמר לבית־המישפט כי אין זה מתקבל
על הדעת שאדם עתיר־נכסים כמוהו
יילך לשדוד נהג־מונית, מה גם שהנהג
אינו מזהה אותו. לדברי הסניגור הפליל
ואליד את סולטאן כדי להגן על שותפו
האמיתי, שחמק מידי המישטרה.
השופט אהרון כהן העדיף את עדותו
של נהג־המונית שנשדד, על עדות
ואליה החשוד בשוד, ושיחרר את סולטאן.
נגד ואליד הוגש כתב־אישום.

עגלה והוציאו אותי מחוץ לטרמינל,
כשהם מזהירים אותי שלא לחזור.
השעה היתה כבר אחרי חצות.
עזבתי את בית־הנתיבות ויצאתי
החוצה. אבל לא ידעתי מה לעשות. לא
היתה לי כתובת המלון. סביבי התחילו
להתקהל אנשים. נבהלתי והתחלתי
ללכת. הם הלכו אחריי. הם הרפו רק
אחרי ששוטר, שעמד ממול, התקרב
אליהם.
אחרי שסיפרתי לשוטר את סיפורי,
הוא לקח אותי לנהג־מונית, שהסכים
להסיע אותי למלון שרתון תמורת 10
דולר. הוא גם הסכים לחפש ביחד איתי
את מלון שרתון המסויים שבו שהתה
הקבוצה, מכיוון שיש כמה מלונות
שרתון בקאהיר.
כשהלכנו לכיוון המונית גיליתי שזו
מכונית פרטית ונבהלתי. ניסיתי לברוח

דרכי חיים
מסע יסורים
איש הביטחון של חגרת
המעוסה הלאומית והפקיד
בדלפק גירשו הנוסעת האבלה

מאוזן:
)1מזל שהגיע לשקת (:)3
)3לפקקים בדרך אל הוועידה
במגרשי התערוכה, חוקים
משלהם> :ע״פ חוה ענבר) (,3

)9בצבא היה אדם (;)4
)10 רכישה טובה באפריקה (;)4

פתרון תשבצופן

25 87

שטף לפני הגולף (:)3
לא פחות מקשר בטוח (,2

האליל קטן מאד בבית (,4

יש שוני בררו שבה חוזר
המפקד (:)4
מרגישים כבר פעמי משיח

גילה הבנה בשיר 5,3
איך להיות גרוע מאד מבלי
להתאמץ כלל (;)5
די בגיס חמישי אחד (;)3
שתי אמריקניות עושות
רעש גדול (;)4
במקומנו זה דומה לקנקן

)5ימות המשיח הגיעו לכנסת?

)6מה ביקש מנחם שינקין מ־קייט?

)7חבר הוא מי שישנו בזמן הנכון

)8איזה נשף מלכותי 5
)9עם מה טוב אפשר להשחיל
את כל הקופה 4,3
)11 מזכיר משהו או לא 2
)12 שמעתם? אשה בחופתה מאבדת
במשקלה או לפחות כך
נדמה לה (:)4 ,5
<16 מתנגד לקחת את לב הפרג (,2

<19 כלב מי שגר באכסניות כאלה

)28 לא יפה שלא גומר ללמוד

)29 קיבל שוק ממלה שלא
במקומה (.)3

מאו3ד:
)2מאיר בהשקט ובבטחה (;)3
)4ממשל צמחוני (:)4

מחלת האספנות 5
שום פשלה בבחינה לא תעלה
לח״כ בסלוק (:)4
במילא יקבלו שלילי (:)2
מדוע סמך הפרופסור על
השופט 3
להכניס ל־ 9מאונך לפי הצורך

.א בי ט ל יי״אי __

ספר חד ש

הוצאת ״לדורי ״
מ׳ ן י ״ נ 1

ב אר ה״ב לרו מאן ה מ עו ל ה ביו תר של ה שנ ה
״ ס פר יפ הפה, זוהר, שובר לבבות, מ שמח״
24.80ש״ח
מאת אן טיי ל ר

תייר פעל נורוזו

להט הלגונ ה

עליזה אבישר בת ה־ 60 לא נפרדה
בשנים האחרונות מאמה אפילו ליום
אחד. עליזה לא זכתה ללוות את אמה
בדרכה האחרונה. הכל היה, לדבריה,
בגלל 25 דולר שחסרו לה לרכישת
כרטיס־טיסה מקאהיר לתל־אביב.
עליזה הצטרפה לטיול של עובדי
עיריית־אילת למצריים. למרות שהיא
אינה עובדת העיריה, הצטרפה לטיול
במחיר מלא, כמתנה שקיבלה מבעלה.
כשהיתה במצריים נפטרה באילת אמה,
כוכבה שאול. ילדיה של עליזה עמלו
שעות רבות בניסיון לאתרה.
לאנשי השגרירות הישראלית בקא־היר
נודע כי חברי הקבוצה שהו באותו
היום, יום השבת, בסיור באסואן, ועליזה
קיבלה את הבשורה המרה רק למחרת
היום, כשהגיעה עם כל שאר הקבוצה
למלון שרתון בקאהיר.
רוני, בנה של עליזה, יצר קשר טלפוני
עם ג׳ו סמולה, מדריך הקבוצה
והאחראי לה, וביקש ממנו לדאוג אישית
לחזרתה של אמו לארץ. סמולה,
לדברי הבן, הבטיח. ההלוויה נדחתה.
ליום השני אחרי־הצהריים, כדי לאפשר
לעליזה להשתתף בה.
אך מרגע שהחליטה עליזה לנסוע
לארץ, התחיל, לדבריה, מסע יסורים.

טענה עליזה:

מייד אחרי שקיבלתי את ההודעה,
החלטתי לחזור לארץ. ארזתי את חפציי
ובינתיים יצא ג׳ו, מנהל־הקבוצה, לנסות
לסדר לי כרטיס־טיסה. אני המתנתי
במלון. הוא חזר אחרי כמה שעות
והודיע לי שאטוס בטיסת אל־על שיוצאת
ב־ 0נ בלילה. הוא אמר לי שמחיר
הטיסה 125 דולר. מכיוון שהיה לי
סכום כסף גדול מזה, הלוויתי את היתרה
לשניים מאנשי הקבוצה, והשארתי
בידי את סכום הכרטיס בלבד.
הגעתי לנמל־התעופה ברכב של
המלון, ניגשתי לדלפק של אל־על
ועבדתי בדיקה ביטחונית. כשהגשתי
לפקיד את הדרכון עם הכסף כדי
לקנות כרטיס, הסתבר שחסרים לי 25
דולר. סיפרתי לפקיד כי השארתי את
כל כספי אצל חברי הקבוצה וכי אני
חייבת לשוב ארצה להלווייתה של אמי.
הבטחתי שאשלם את יתרת הכסף מיד
כשננחת, מכיוון שבני מישפחתי ממתינים
לי בלוד. הצעתי גם, כפיתרון
אחר, להשאיר בידיו את תכשיטי הזהב
שברשותי כערבון, אך הפקיד סירב
לשמוע ולתת לי את כרטיס־הטיסה.
איש־הביטחון, שעמד לידי, ביקש
ממני לעזוב את המקום. כשניסיתי
בבכי להסביר לו את מצבי, הוא לקח
את המיזוודות שלי וערך בהן חיפוש
ברוטאלי, למרות הוא ידע שאני לא
טסה. כשסיים את החיטוט במיזוודות,
העמיס עם קולגה שלו את חפציי על

מטיילת אבישר
,.נבהלתי!״
עם המיזוודה, אבל הוא הסביר לי שאין
לי מה לדאוג, שהוא נהג מונית ושהוא
יעזור לי. חששתי מאוד, אבל לא היתה
לי ברירה והלכתי איתו. כל הדרך
רעדתי ובכיתי. כשהגענו ירדה לי אבן
מהלב. שאלתי אותו כמה לשלם לו
והוא אמר שחמישה דולר יספיקו.
נכנסתי למלון וראיתי את ג׳ו יושב
עם חבריו בלובי. הם לא התייחסו אליי.
ניגשתי אליו ושאלתי אותו מדוע התנהג
אליי בצורה כזאת, אחרי שהבטיח
לבני שידאג לי. הוא התנפל עליי בחזרה.
לבסוף סוכם שאעיר אותו בבוקר
והוא יבדוק אם יש מקום בטיסת אל־על
שיוצאת ב־ 10 בבוקר.
בבוקר הסתבר שלא אספיק להגיע
לטיסה. ג׳ו הרגיע אותי ואמר שלא
אדאג, שאצטרף ליתר חברי הקבוצה,
שחזרו באותו היום באוטובוס לארץ.
הוא הבטיח שלא נעשה חניית־ביגייס
כל הדרך, וכך אספיק להגיע להלוויה
בזמן.
למרות זאת עשה האוטובוס מיספר
חניות־ביניים, והגענו רק ב־ 8בערב.
בני, שחיכה לי במעבר הגבול בטאבה,
סיפר כי ההלוויה נערכה ב־ 6וחצי
בערב.
עד כאן סיפורה של עליזה.
העולם הזה פנה לג׳ו סמולה, מנהל
הקבוצה. סמולה אמר כי הצטרף לטיול
כנוסע מן המניין, וכי לא היתה לו שום
אחריות כלפי הנוסעים. הוא סיפר כי
למרות זאת יצר קשר עם סמנכ״ל
חברת אשור טורס, שאירגנה את
נסיעת הקבוצה, וביקש ממנו לפעול
כדי למצוא לעליזה מקום בטיסה.
נחום קליינמן, דובר אל־על. מסר כי
בבדיקה שערך עם עובדי אל־על
בקאהיר, התברר כי כולם זוכרים את
האשה שהגיעה למקום, אך לדיבריהם
לא סיפרה שהיא ממהרת להלוויית
אמה. הדובר אמר כי מדיניות החברה
היא להעלות לטיסות נוסעים המגיעים
בגלל אבל. על יתר הטענות לא הגיב
הדובר.
העולם הזה 2589

מס קנה

אירגונים בוזו ל
מה נשתנה?
פרשות איראן ופולארד
השפיעו כס על הנבונות
האמריקאית להקשיב
לקולות הרשים

ענ ת ד 1ל ב

הכל בא לי במיקרה!

הם באו מכל רחבי ארצות־הברית:
יותר מארבעים נשים וגברים, יהודים,
נוצרים ומוסלמים, אתאיסטים — בעלי
דרכון אמריקאי וישראלי: המועצה
האמריקאית לשלום ישראלי־פלס־סיני
התכנסה בוושינגטון, למושבה
השנתי.
למרות שמושב המועצה ׳התקיים
זמן ניכר לפני פסח, נשמעה שאלת ״מה
נשתנה״ בפי כל: לפתע הרגישו חברי־המועצה
כי הם רצויים בבית־הנבחרים,
בסנאט ובממשלה האמריקאית. עוד
לפני חודשים אחרים היתה נרחית על
הסף כל בקשה שלהם לפגישה עם
חברי הבית על ״הגבעה״ ,עם פקידים
בכירים במימשל או עם העתונות והטלוויזיה.
לפתע, מעשה קסמים, נפתחו
הדלתות.
מליאת המועצה, שנפתחה בבית־מ־לון
וושינגטוני במוצאי היום הראשון,
בקבלת־פנים לעורך העולם הזה אורי
אבנרי, לכבוד הוצאתו לאור במהדורתו
האמריקאית של ספרו ידידי, אויבי
— נמשכה, למחרת היום, באולם הדיונים
של הוועדה לענייני־המזרח־התיכון
של בית־הנבחרים האמריקאי.
יו״ר־הוועדה, הציר לי המילטון, ממדינת
אינדיאנה (דמוקראט) העמיד את
אולם־הישיבות של הוועדה ואת ח־דר־האוכל
הפרטי שלו, לרשות המועצה
לשלום ישראלי־פלסטיני. מעשה
כזה לא היה עולה על דעתו של אף
אחד מיושבי־ראש הוועדות המדיניות
של בית־הנבחרים לפני פרשיות אי־ראן־קונטרס
וג׳ונתן פולארד.
עמדה אחרת. מקום המיפגש של
המועצה, בבית־הנבחרים האמריקאי,
לא היה השינוי הבולט היחידי. לפני
חברי־המועצה הופיעו לי המילטון
עצמו, מייק ואן־דוסן, מנהל הצוות של
הוועדה לענייני־המזרח־התיכון, עוזר
שר־החוץ האמריקאי וראש ״השולחן
הישראלי״ במישרד־החוץ, רסקו סרו־ראק,
מי שהיה ציר בשגרירויות אר־צות־הברית
בירדן וערב הסעודית, לפני
שקיבל את תפקידו הנוכחי במישרד־החוץ
האמריקאי בוושינגטון. כל השלושה
תיארו את המצב הקיים במדי־ניות־החוץ
של ארצות־הברית לגבי ה־מזרודהתיכון,
ישראל ופלסטין, ואת
מידת השפעתו המכרעת של הלובי הישראלי
בוושינגטון על דרכי מחשבתם,
מסקנותיהם והצבעתם של צירי
בית־הנבחרים והסנאט.
כשהגיע תורם של חברי־המועצה
לדבר ולהציג את עמדותיהם לפני יר
שב־ראש הוועדה ועוזר־השר, היתה ה
נימה
הכללית של הדוברים, רבנים רפורמיים
וכמרים פרוטסטאנטיים, פעילים
יהודיים מערים שונות וישראלים
השוהים בארצות־הברית לרגל עבודתם
או עיסקיהם — אחידה. הם הסבירו כי
בניגוד לעמדתם של ממשלת־ישראל
והאירגונים היהודיים האמריקאיים, יש
גם עמדה ודעה אחרת: הצורך בהס־תלקותה
של ישראל מהשטחים הכבושים,
תוך כדי הסכם־שלום עם מדינה
פלסטינית שתוקם בשטחים הכבושים
כיום, אחרי משא־ומתן במסגרתה של
ועירה בינלאומית, בהשתתפות חמשת
החברות הקבועות במועצת־הביטחון,
ישראל, אש״ף והמדינות הערביות השכנות.
אחרי
ארוחת־צהריים, בהשתתפות
כתבים מעיתונים חשובים, תחנות־רדיו
וטלוויזיה — התפזרו חברי־המועצה
בין מישרדיהם של חברי בית־הנבחרים
והסנאט. יותר מעשר קבוצות של חברי
המועצה, בנות שלושה או ארבעה חברים,
ביקרו כל אחת שלושה עד חמישה
צירים וסנאטורים, או יועציהם המרי־העולם
הזה 2589

* *נ ת דולב לא היססה, כאשר
התבקשה לבחור מקום לפגישה.
הקרואסן, בית־קפה קטן בחלק
הצפוני של דיזנגוף. מקום שבו היא
אוהבת לשבת. יש שם אווירה, היא
אומרת, משהו כמו פאריס.
בגיל 23 היא כבר דמות מפורסמת.
מגישה את עד פופ בטלוויזיה, יחד עם
מנחם גרנית, מקריינת בגלי צה״ל
ובאחרונה נראית מדי פעם גם במבט
לחדשות.
הדברים שקרו לה עד עכשיו לא
קרו ביוזמתה. הכל אצלה במיקרה,
מעולם לא דחפה את עצמה לשום דבר.
יאיר שטרן מהטלוויזיה פגש אותה
במסיבה של גלי צה־ל, שאל אם היא
מוכנה לבוא אליו למיבחן לקריינות־רצף.
ענת אמרה: מתי שתיקרא לי!
חשבה שהוא סתם מתבדח. אבל הוא
קרא לה, ושם הבחין בה המפיק חיים
מלובן(״אחר האנשים שאני הכי אוהבת
בעולם, כי הוא איש טוב, עם לב טוב)״,
וניתב אותה ישר לתוכנית־הפופ של
הטלוויזיה. היא לא מומחית גדולה
בנושא, אבל בהחלט מתמצאת בחומר,
שומעת הרבה מוסיקה, כותבת בעצמה
את קיטעי־הקישור.
בהתחלה צילמו רק את פני המנחים.
מכסימום הראו כתפיים. אבל ענת
טענה שזה קפוא מדי, סגור, רישמי.
קיבלו את דעתה, ומאז אפשר לראות
אותם, בחלק מהצילומים, מראש ועד
כף־רגל.
היא יפה, שפתיים כמו־מצויירות
וחיוך מתוק, גובה 1.62 מטר ושיער
אדום־חלודה. במקור הוא היה חום־
אדמדם, אבל מאז שראתה את ברברה
סטרייסנד בהלו דולי, לפני שנים,
רצתה בשיער אדום.

ך* יא התחילה לעשן רק לפני שנה
( 1וחצי, לא זוכרת איך ולמה התחילה
.״אני לא סובלת את הריח, סובלת
ממקום מלא עשן ומשתגעת כשאני
מריחה את שיערי כשהוא ספוג עשן.
פרדוכס, לא?
״אבל גם הקטע שלי עם הטלוויזיה
הוא פרדוכס. קשה לי עם החשיפה, אני
חוששת ממנה. עוד לא התרגלתי
שכולם רואים. בהתחלה היתה לי
הרגשה שאני כאילו מדברת לעצמי,
לא תפשתי את גודל העניין. אחרי כמה
תוכניות נכנסתי לחרדה נוראית. בוד
ניים.
אבן
פינה. בערב נפגשו חברי המועצה
העייפים בפגישת־סיכום. הרי

שרווחה ביניהם היתה אחידה: היתה
זו אבן־פינה להסברה בוושינגטון ומעתה,
גם בכל מדינות ארצות־הברית

מחוץ לתחום המצלמות אין היא
מתאפרת. לא יודעת איך ולא אוהבת
את זה .״שמים עליי טונות של איפור
בעבודה,״ היא אומרת ,״עד שזה פשוט
מגעיל אותי. אני נאבקת אחר״כך שעה
כדי להוריד את זה. אז שאשים מיוזמתי
החופשית?״
חלב מזמינה קפה פילטר. בלי
עוגה .״אני משתדלת לשכנע את עצמי
שאני שומרת על דיאטה, אבל בזמן
האחרון לא כל־כך בא לי לשמור,״ היא
אומרת .״זה קשה, כשחוזרים מירושלים
ב־ 2בלילה, רעבים ...יש לי התודעה,
אבל זה מה שנקרא יורים ובוכים.
יש בכלל חיה כזאת בעולם שלא צריכה
דיאטה? הרי אומרים שאין עשיר מדי,
חה מדי, יפה מדי.״
אחרי הקפה היא שולפת סיגריה.
מבקשת מצית ממישהו מהשולחן הסמוך
.״אף פעם אין לי גפרורים,״ היא
אומרת. ,אני תמיד מאבדת אותם. יש
לי תיק גדול שיש בו הכל, ואני לא
מוצאת בו כלום. הולכת עם כל הבית״.

בעיה ברמזור

קים כל מילה שלי, מסתכלים על
צווארון לא מסודר. פיתאום אני כבר
לא בנאדם פרטי.
״מצד שני, אני אוהבת את העבודה.
הפרנסה — נו. בחוץ־לארץ, באותה
עבודה, הייתי עשירה. אז יש לי מיק־צוע,
ואני לא כל־כך יכולה להתפרנס
ממנו. לא, לא הכסף חשוב לי. אני לא
רכושנית, אין לי יחס לכסף ואני לא
חולמת על בעל עשיר. מה שחשוב לי
זה להיות עצמאית, שאוכל לפרנס את
עצמי בכבוד, שלא אצטרך להיות
תלויה מבחינה כלכלית באף אחד״.
היא נוסעת באוטוביאנקי, מתנה
מהמישפחה. ענת :״זאת היתה קופרו־דוקציה
— ההורים, הרוד, הסבא. חשבו
שחשוב שתהיה לי מכונית. אני לא
מפונקת, אף פעם לא נוסעת במונית,
ועכשיו זה נעשה לא נעים לנסוע
באוטובוס. גם בשיער אסוף ובמישקפי־

נהנים מהעניין,״ אומרת ענת ,״אבל אין
היסטריה בנושא. חשוב להם יותר
שאהיה מאושרת, מאשר מצליחה. גם
לי חשוב האושר יותר מההצלחה, אבל
אם זה בא יחד — עלא כיפאק.
״חשובה לי ההגשמה העצמית. שאעשה
טוב דברים שאני אוהבת. תמיד
מטרידה אותי המחשבה מה הלאה, מה
תהיה התחנה הבאה. חשובה לי גם
שלמות עצמית, שבאה מבפנים. אני לא
מחפשת את ישועתי אצל מישהו אחר.
״הייתי רוצה להשתתף בסרט, מהסוג
של סירטי ברגמן. לעשות תפקיד
מעניין, מורכב מבחינה פסיכולוגית.
אם אני יודעת לשחק? צריך לבדוק את
זה. הרצון, בכל אופן, קיים. העבודה על
הסרט מעניינת אותי יותר מאשר
התוצאה הסופית — הרי כבר ראיתי
את עצמי על מסך. זה כבר היה. אני
רוצה גם לכתוב, להשאיר משהו לדורות
הבאים.״

חדה.״
מזהים אותה ברחוב, מפנים ראש
לאחור, מסתכלים שוב, אומרים ״הנה
הג׳ינג׳ית מעד פופ.״ שואלים מתי יהיה
סטינג. ענת משתדלת להיות נחמדה.
הרמזורים זה סיפור — נועצים
מבטים, מפתחים אמביציה להשיג
אותה על הכביש, אופנוענים מתקרבים
אליה. כשלא בטוחים שזו היא, צועקים:

היא התחילה להתעלם. יום אחד,
אחרי סיום הלימודים באוניברסיטה,
נסע אחריה מישהו וצפר לעברה כל
הדרך. היא התעלמה. ליד רמזור ראתה
שזה ידיד שלה. הרגישה מבוכה.
ההורים — האם רס״רית בקבע,
האב במישרה ניהולית בתדיראן —
צופים כאשר הבת על המסך .״הם

^ ולב לומדת סיפרות באוניברסי־
1טה .״השנה אני נהנית יותר מהעולם
האקדמי,״ היא אומרת .״בשנים הקודמות
חיפשתי את מקומי, נעתי
ונדתי, רק השנה התברר לי הכיוון. אני
בבולמוס של קריאה.
״קשה מאוד לשלב עבודה ולימודים.
יש בעיה של חוסר שעות־פנאי
ובעיית האופי השונה של עיסוקיי —
בתיקשורת הכל קורה מהר. אני
מקליטה תוכנית ורואה אותה כעבור
יומיים, בעוד שהלימודים הם השקעה
• לטווח ארוך. זה משהו שמעשיר אותך
מבפנים, ולוקח זמן עד שמעכלים, עד
שרואים כמה זה היה חשוב״.

שמש מזהים אותי. לאנשים יש ראיה
מעשיר מבפנים

!נעמי רון!
כולה. חברי המועצה התפזרו לבתיהם,
בכל רחבי היבשת, להמשיך בעבודתם,
לצירוף חברים ופעילים חדשים ולהר
חבת
שיתוף הפעולה עם כל הקבוצות
והאירגונים האחרים, הפועלים למען
שלום במרחב.

קולנוע

אהבה
ע ד מוות

מלו (לב. תל־אביב, צרפת) -מבקר
קולנוע אחד כבר הגדיר את סרטו׳
האחרון של אלן רנה כ״סרט תורכי
עשוי להפליא. אם כוונתו בסרט תורכי למלודרמה סוחטת-
דמעות -סצינות קיצוניות של רגשנות מופלגת וסוף שאין ממנו
חזרה -הרי הצדק אתו. חוץ מהעובדה שאין בכך כל רע, וכי
מלודרמה טובה עשוייה לשמש קאתארזיס בריא מאוד לחלק
נכבד מן האנושות (ישנם כמה אינטלקטואלים אניני״טעם.
הנוהגים למחות דימעה בסתר כל אימת שהם רואים את הגיבור
האהוב עליהם נופח את נשמתו על הבימה או על הבד) הרי ישנן
עוד כמה סיבות טובות לכן שמלודרמה זו של רנה מרתקת,
מעניינת ומכילה כמה יסודות קצת יותר עמוקים מאופרת־סבון
מסורתית של ליל ששי בשעה הערבית בטלוויזיה.
הסיפור של מלו (קיצור למלודרמה) פשוט: אישה מקסימה
נשואה לכנר בתיזמורת. ערב אחד, כשידיד הבעל, כנר וירטואוז
המופיע כסולן, מתארח אצל בני הזוג, האישה מתאהבת בו עד
כלות. הוא מחזיר לה אהבה והשניים מתחילים להיפגש בסתר.
אלא שהאישה אינה מסוגלת לבחור בין שני מושאי אהבתה
ואינה מסוגלת לוותר אף לא על אחד מהגברים. סופה שהיא
זורקת עצמה למי הסינה.
סיפור אהבה נואשת זו שימש למחזאי אגרי ברנשטיין
כמוטיב למחזה שהוצג בפאריס ב929-ג. ואחרים כבר ניסוהו
בקולנוע.
סרטים הפקות חד שות
הכל הולד עם קוקה־קולה
— כם מייקל צ-ימינו

ארדיטי, אזמה, דוסולייה: פשטות מיקצועית
רנה, בעזרת ארבעה שחקנים המופיעים ברביעייה של כלי
מיתר -פייר ארדיטי כבעל, סאבין אזמה באשה, אנדרה
דוסולייה כידיד הבעל ופאני ארדאן כידידה ההופכת לאישה
השניה -מגישים את סיפור האהבה הטוטאלי בפשטות
מדהימה, מבלי שאפשר יהיה לתחוב קיסם ביניהם. את החושים
המקשרים בין הסרט הזה לסרטיו האחרים של רנה אי־אפשר
להתיר: דודי מאמריקה, החיים הם רומן, אהבתיך אהבתיד.

ה קו קי ה
ה תבלבל ה
בקצב השעון (לב, תל־אביב. אנגליה)
-י התבוננות שיגרתית בישראלי
הנוהג בכבישים בערב־חג(וגם
בסתם יום של חול) מולידה את האזהרה הבאה: למי שאין
סבלנות לצפות בחצי שעה ראשונה, איטית במיקצת, של
מצחיקון זה, מצפה התחלה מייגעת למדי. לעומת זאת, מי
שיאזור כוח יגלה סיבות רבות להתגלגל מצחוק. ולא, חס
וחלילה. סיבות טיפשיות, אפילו שהגיבור, ג ון קליז, שייך
למישפחת מונטי פייטון שאיננה מצטיינת תמיד בהומור מעודן
או מחוכם. הפעם זה שינה. קליז. ברצינות אדירה המגבירה את
האלמנט הקומי(על־פי הפסיכולוגיה של ההתנהגות האנושית),
מגלם מנהל בית־ספר תיכון שעיקר גאוותו על התיאום העילאי
עם השעון; אובססיה הקשורה באופיו האנרכיסטי ובהיותו
באלאגאניסט מושבע.
והנה מגיע היום הגדול של חייו. הוא עומד לנאום על שיטת
החינוך המהפכנית הבילבדית שלו בפני מנהלי בתי-הספר
הפרטיים, המיוחסים ביותר, של האימפריה הבריטית: מקומות
שבני־אדם פשוטים אינם דורכים בהם. מחמת קדושת הסנו־ביזם
של מישפחות ה״לורד״ וה״סיר״ המקיימות אותם. אבל
סטימפסון הפדאנט, המאתר כל מאחר בבית־ספרו מבעד לחלון
הפונה לחצר, מאחר את הרכבת בגלל שעות אנוש. מכאן נובעת
שרשרת ארוכה של טעויות. כל נסיון לקצר את הדרך בתושיה
רמה מוליד עוד אסון, המעכב אותו ומסכן כליל את הופעתו. על
דרכו של סטימפסון ניקרות תלמידה חיננית(שרון מיידן) ,אשה
מודאגת. פילנטרופית והרבה ישישות מטורפות וסניליות שהיא

איחוד המקופחים
־ האוסקר הבריטי
לא מסבים עס הוליווד
בוב הוסקינס (מונה ליזה) ומגי סמית
(זכרונות אהבה מפירנצה) זכו בכל הפרסים
לבד מן האוסקר: הם זכו בפרסי השחקנים הטובים
ביותר מטעם האקדמיה הבריטית לקולנוע ולטלוויזיה.
מבקרי בריטניה, ומבקרי לוס־אנג׳לס.
אפילו את גלובוס הזהב קיבלו. אבל מה שמעשי
יותר הוא חוזה עבודה משותף על סרט חדש,
התאווה הבודדה של גיודית הרנה. בבימוי ג׳ק
קלייטון.
תדריך חובה דראוח:
תל״אביב: שיחות מלוכלכות, סלח לי
אתה נושך את צווארי, קיץ, דקה לחצות, חנה
ואחיותיה.
ירושלים: חנה ואחיותיה.
חיפה: החברים של אלכס, דקה לחצות.

תל־אביב:

שיחות מלוכלכות (דיזנגוף ,2
קנדה) — סאטירה חריפה על עולמם הנפשי,
המוסרי והמיני הרעוע של אינטלקטואלים בחברה
המערבית. חלקה הראשון ניראה כצחצוחי־

ג׳ון קלח ושרון מיידן: שובב עם שכל
מטפלת בהן. גם חברתו לשעבר (פנלופ שילשון) ,שמכירה את
התכשיט ורואה את האסון העומד להתרחש, נקלעת לסביבה.
המעמדים המשעשעים ביותר בסרט (בימוי של כריסטופר
מורהאן) מתרחשים כאשר סטימפסון והנערה נקלעים למינזר
והקומדיה מקבלת תאוצה של מחזה מוסר אבסורדי; השיא:
נאומו של סטימפסון באוניברסיטת נוריץ; הבנוי כפארסה של
פידו כשבכל מישפט מתפרצת לאולם דמות מגוחכת ומוזרה
יותר מקודמתה. תסריטו של מייקל פריץ. שובב עם שכל.

ה אינ ס טל טו ר
ס תו ם
האינסטלטור (סיוון, תל־אביב,
ישראל) -מי שחשב שכבר לא
עושים סרטים כאלה, טעה. כל פעם
שמתרגשת איזו חופשה ארונה -
חנוכה, פסח, חופש גדול -נמצא מי שמאמין ני הלקוחות
התמימים יבואו בהמוניהם, בעיקר אותם מזיקים שטניים שכל
עקרת־בית שמחה לגרש אותם ולקנות את שלוותה במחיר נמה
שקלים.
הטריק הוא טוביה צפיר -מצחיקן מחונן העושה כאן את
הבלתי״אפשרי -בתפקיד אינסטלטור כבד״גוף, בעל גינונים
מסורבלים ותמימות עד לבלי סוף. בשרשרת של טעויות
(שמסתברת בקושי) הוא הופך להיות שר״האוצר במדינת-
גמדים בעלת כלכלה מתמוטטת.
פינחס זוהר, בעל ידי״זהב ולב של זהב (טוביה צפיד) ,כמעט
נופל קורבן לתעתועיו של שטריקר(אסי הנגבי) ,הנבל המפלגתי.
אבל בסוף הטוב הוא מציל את כולם, גם את עצמו, ואפילו זוכה
בסינדרלה: נערת״ליווי עם לב יהודי חם בשם מימי(דוגמנית,
שהיא גם שחקנית מפוקפקת, שלא באשמתה -קלרה רון).
אין טעם להרבות מילים על מצחיקון״לא־מצחיק זה, קרעי
עלילתו מחוברים בחוטים גסים. הוא עשוי בחובבנות מעייפת
ובצעקנות שזמן רב לא נראתה כמותה על בד הקולנוע הישראלי.

הפרוייקט הראשון של חברת נלסון אינטר־טיינמנט,
בשיתוף ובמימון ישיר של אגף
ההשקעות של חברת קוקה־קולה, הוא סרט
בשם מייקל קולינס, שיביים מייקל צ׳ימינו.
הכימאי הוחתם על־ידי נשיא החברה, בארי
ספיקינגס, כסגולה לאוסקר משותף נוסף. בעבר
הפיק ספיקינגס עם צ׳ימינו את צייד הצבאים
שעימו גרפו חמישה פרסי אוסקר.
סיפור הסרט החרש מתרחש על רקע מרד
האירים ב־1920ג נושא שקסם גם לו לדייוויד
פאטנאם, היום מנהל בפועל של חברת קולומביה.

קלרה
רון וטוביה צפיר: חובבני להביך
עצוב באמת הוא היעדרה של החמלה האנושית אצל הבימאי
מיקי בהגן והצלם גדי דנציג, בייחסם לאוסף של שחקני־מישנה
המגלמים את ה״קבינט הכלכלי״ .כמעט דומה לדרך שבה
משחקים הגיבורים המקוריים בישיבות מסויימות המועברות
לעיתים בטלוויזיה הישראלית. לא חינוכי.

מר אוסקר
לשון מבריקים וחלקה האחר חושף את הצביעות
והבדידות שמאחריהם. בימוי ומישחק מעולים.
שיכנוע עדין (הקולנוע, ארצות־הברית)
-התבגרותה של נערה בעיירת־שדה
אמריקאית לפי ג׳וים קארול אוטס ובבימויה
המרגש והמבין של ג׳ויס ג׳ופרה. לאורה דרן
מגלמת את הנערה שהנשיות קורצת לה ומפחידה
אותה בעת ובעונה אחת. טריט ויליאמס הוא
המאצ׳ו המיסתורי.
דקה לחצות (תכלת, צרפת) -
מעקב מרתק אחרי התהליך המכאיב וספוג
האלכוהול של הג׳אז הכושי בשנות ה־ 50 בפאריס.
נעשה בתבונה קולנועית על־ידי ברטראן
טאברנייה ומבוצע היטב בידי חבורה של נגנים
מופלאים, שבראשם הסכסופוניסט דקסטר גור־דון,
נגן כושי בעל נשמה וחולשה לטיפה המרה.
* * צבע הכסף (רב־חן, תל־אביב, מוצג
גם בירושלים ובחיפה) -מר אוסקר, פול ניומן,
מגיש המשך קשיש לארי פלסון. מרטין סקורסזה
לא במיטבו, בגלל הפיתוי להאריך יותר מדי
בקטעי הביליארד שאינם מרתקים די הצורך.
ובכל זאת — יש הברקות.

פייי״דז

העולם הזה 2589

ף• שלהי דצמבר 1984 קיבלה ה*
קצינה בלה ויינשטוק, מהיחידה
לחקירות פנימיות במשטרה(יח״פ) ,את
המיכתב הבא:
״החוויה שעברה עליי במשך שנה
וחצי היתה חוויה קשה. אני לא יורעת
אם מישהו יהיה מסוגל להבין או לפחות
להעמיק במשמעות הדברים הקו־עלים
על פגי דף זה.
״מדובר בבחורה המשרתת במישט־רת־ישראל,
מלי סרוסי, רס״ר במישט־רה
המשרתת בתפקיד מכובד ואחראי.
בזמנו שרתתי כשלוש שנים בליש־כת־תנועה,
בקבוצה שהאחראית לה
היתה רס״ר מלי סרוסי. הנ״ל פיתחה
שיטת חיזור שלכאורה נראתה בתחילה
יחסים של חברה טובה או יחסים בין
מפקד לפיקודו בצורה חברית. יותר
מאוחר התגלו פני הדברים אחרת לגמרי.
״מלי
נקטה בשיטת חיזור כמו גבר

פניי ומגשקת אותי כשלשונה נתחבת
לתוך פי. היה מיקרה אצלי בבית(אצל
הוריי) ,כשהצעתי לה לבוא ולישון
אצלי בביתי, שהיתה שמה ידיים עליי
ומתחילה בליטופים. מיקרה אחר היה
בדירה של ידיד שלי שהיינו שם אני
והיא לבד. הנ״ל גם כן ניסתה ללטף
ולקרב אותי אליה.
״בכל הפעמים הללו נרתעתי, והייתי
מבולבלת ולא ידעתי בדיוק מה
קורה אתי. הייתי חייבת להוציא את
הדברים הללו החוצה אך פחדתי. הלחצים
הפנימיים והנפשיים התחילו להתבטא
בהתנהגות שאינה הולמת שוטרת.
אבל זה היה גם בגלל האיומים
מצידה, שלא באים לידי ביטוי מעשי,
אלא מילולי, ובעקיפין. ואני יכולה לצטט:
אני, בחורה שתפגע בי או שתנסה,
אני אפרק את אמא שלה. ואם היא לא
שרמוטה אני אעשה אותה שרמוטה. אם
היא לא זונה אני אעשה ממנה זונה.

אותה אם במיקרה היא יודעת על
יחסים לסביים בלישכה, חגית ענתה
לי, :חיכיתי ליום הזה שתגיעי אליי!״
׳ואז כל הסיפור התגולל ביני לבינה.
אבל גם אז היתה הפנמה, כשהסיבה י
היא נישואיה של מלי. לא -רצינו
לפגוע בה, מאחר שעמדה להתחתן
וחשבנו שאולי כל זה ירגע, והבחורה
תשתנה. אבל זה נשאר אותו דבר, והיא
התחילה, לחפש׳ אותי. על כל צעד
עתבה מיזכרים ודו״חות. צעקות
והתייחסות מזלזלת.
״בשיחתי עם עוד כמה שוטרות הסתבר
כי אני וחגית לא השוטרות היחידות
שחוו את אותה חוויה, ואני רושמת
את שמות אלה שהיו אתי בשיחה
וסיפרו לי על חוויה דומה לזו שהיה
להן אתה. נורית(שם בדוי) ,שמלי הת־וודאה
אליה בשאלה מפורשת אם קיימה
יחסים עם אשה, ומלי ענתה בחיוב
שהיא קיימה יחסים!

סימוה המלא שר וחר (שם בדו ,,השם האמיתי נאסו לניוסום)
שהתלוננה שהמפקדת שלה במישטוה, מלי סדוסי, חיזרה אחריה ״כמו גבו״
המחזר אחרי בחורה. כיצד? בלישכת־תנועה,
עבודה בניירת נחשבת כ,סוכר־יה׳
ואילו לעמוד בקטע(לכוון־תנועה)
נחשב ל,עונש׳ .הנ״ל היתה מצמידה או־

הבחורה הזאת תהיה מסכנה ממני. שתדע
לה עם מי היא מתעסקת!
״יש לשים לב שהבחורה היא בתפקיד
פיקודי רב משמעות, ושהיא הממי

״בשיחה שהיתה לי לפני כמה ימים
עם נורית הנ״ל היא סיפרה לי, שמלי
ביקרה בביתה וטענה שהיא, תראה לי
מניין משתין הדג, ושאני עוד אשמע
ממנה׳ .כמו כן הטיחה בפניה קללות
וגידפה ופגעה בשמי ובכבודי בפני שוטרת
אחרת. ועוד הוסיפה ואמרה שידוע
לה שמייחסים לה שהיא סוטה, ושאני
עוד אשלם על כך.
״ניסיתי לפנות למפקד הבכיר, מר

אלה דברים שכואבים לי, שבאיזה שהוא
מקום אני חייבת להוציא אותם החוצה,
ואולי פה ההזדמנות.
״עברתי חוויה קשה, שצלקותיה
נשארו בי עמוק פנימה. נפגעתי, ואני
לא יודעת אם יהיה אפשר לתקן את
המעוות. לא אחת עמדתי עם עצמי וכמעט
הגשתי טופס התפטרות. כיום
אני מחכה רק לתוצאות הטיפול. אני
מקווה שאוכל לקבל את הדברים המי־

פרקליטים גורן ומרוז
׳לשונה נתחבת לתוך פי.
תי אליה בסיורים, שהיו לפעמים מבית
לבית לשתות קפה, לביקור חברים, או
הופכת אותי לנהג הפרטי שלה. בתחילה
לא היה לי מובן למה ההתייחסות
הזו, ומדוע ההתקרבות הפתאומית הזו.
כאשר היינו ביחד בתוך רכב לבד, ולא
חשוב מתי זה היה ובאיזה זמן, נושא
שיחתנו היה נושא המין. המרבה בדיבור
היתה מלי. היא נהגה לשוחח אתי
על יחסי־מין בין אשה לאשה, ואמרה
שזה יפה. לאט לאט, כאשר מלי רכשה
את אמוני בה, התחילו האקטים בצורה
מעשית. אם זה בתוך ניידת, לשלוח
ידיים למקומות אינטימיים, אם זה
לחבק ולהצמיד אותי אליה, ולא בצורה
חברתית, אלא בצורה המבטאה תשוקה
מינית. לא אחת היתה תופסת אותי ב־

ליצה ונותנת חוות־דעת על כל שוטרת
הנמצאת תחת פיקודה.
״הנ׳׳ל גם היתה לא אחת מתקשרת
אליי הביתה ומספרת להוריי על זה
שאני׳מתחברת עם אנשים שליליים.
היא גרמה לפירוד ביני לבין חברי,
כשעמדנו להינשא. ולא אחת, על־פי
מיטב ידיעתי, אף נברה וסיכסכה בין
זוגות נשואים.
י ח סי ם

* בלישכה
ך* דברים הנ״ל יצאו החוצה
) 1/ /כאשר פגשתי שוטרת אחרת
בשם חגית (שם בדוי, גם שמה של
שוטרת זו נאסר לפירסום) .כששאלתי

סלינגרה, וניסיתי לרמוז לו בצורה עקיפה
על הנעשה בלישכה, אבל הוא
חשב שאני מתרצת בזה את התנהגותי.
כי מלי ניצלה את ההזדמנות והיתה
מלעיטה את המפקדים המחממת׳ אותם 1
עליי. וכך גרמה לזה שאני היום בסיור,
דבר שאני לא רוצה בו. וגרמה לזה
ששוטרת שבאה חצי שנה אחריי, יצאה
לפניי לקורס סמלים. דבר שפגע בי
אישית. כי הרי כל אחד מאיתגו מחכה
ליום כזה. ועוד הוסיפה וגרמה שלא
אזכה בדרגה המגיעה לי.
״אולי אסור לי להעלות דברים אלה
על דף נייר, ואולי זו תהיה חוצפה, אך

נימליים המגיעים לי, ושמישהו יוכל
לתקן את העוול שנעשה.״

עד כאן מיכתבה של רחל.

א ה רי

^ אק ט הגש>קה״
ף* עיקבות מיבתב זה נפתחה ח־
^ קירה, והוגש כתב־אישום נגד מלי
סרוסי על עבירות של מעשים מגונים
כשוטרות שהיו תחת פיקודה. מלי
הושעתה מעבודתה במישטרה לפני יותר
משנתיים והשבוע החל מישפטה.
השוטרת רחל, צעירה שמנמונת בע

שיער מתולתל ופנים עגולות, עלתה
על דוכן־העדים וחזרה על הגירסה
שהעלתה במיכתב ששלחה ליח״פ. היא
נחקרה על־ידי התובעת. עירית אבר־מוב,
ואחר־כך נחקרה חקירה נגדית
על־ידי הסניגורים של מלי, עורכי״הדין
משה מרוז ואמיר גורן. תחילה היתד
רחל בטוחה בעצמה והשיבה תשובוח
ברורות. היא הסבירה כי למרות שמל׳
נגעה בה בהזדמנויות שונות, היתה יכו־

לה להאמין שאמנם הדברים כפי שהם
נראים לה :״ידעתי שיש בעולם דברים
כאלה, אבל זו היתה הפעם הראשונה
שנתקלתי בזה. היה לי קשה לגבש עמדה
ולא ידעתי מה לחשוב על האקט
הספציפי. הבנתי ממש רק אחרי אקט
הנשיקה.״
הנאשמת, מלי, ישבה על ספסל־הנ־אשמים
קרירה ושקולה. היא חייכה לעיתים,
ולא גרעה עין מהעדה. מלי היא
אשה נאה, בעלת שיער ארוך, מתולתל
ושחור. שפתיה המלאות צבועות בשפתון
אדום בוהק ועיניה רושפות. היא
(המשך בעמוד )38

״לא יכולתי להאמין!״י

לאס ד״(1מימי!) זה קווה שוב.
אשתו השלישית, סמדר קלצ״נסק:
עזבה את הביח והונה רגוו אצר
האמא שלה. הם שמדים להתגרש
בדלקת־ריאות, ויצא ממנה רק אחרי
טיפול מסור של סמדר; שדאגה לרפא
אותו בעזרת תבשילים חמים ועשרות
כוסות־תה.
פעם הכריז אסי בראיון בהעולם
הזה כי חלומו הוא שאשה תגיש לו תה
למיטה. הוא לא זכה בהגשמת חלום זה
מידי שתי נשותיו הקודמות — אה־רונה,
שאותה נשא בחתונת־פאר כפולה
לצד אחותו יעל וחתנה רב שיאון,
וקרוליין לנגפורד.
החלום התגשם כשנפל למישכב,
וזכה לקבל עשרות כוסות תה מידיה
של אשתו השלישית, סמדר. אך כר
סות־התה הועילו לנישואיו כמו כוסות־רוח
למת.
אסי נשא את סמדר אחרי היכרות
של שש שעות בארצות־הברית, שש
שעות שעברו עליהם בשיחה מרתקת.
דבר הנישואין נודע בארץ בשיחת־טלפון,
שבה בישר אסי למישפחתו על
נישואיו בלוס״אנג׳לס. רבים היו בטוחים
שזו היתה מתיחה.
בין המופתעים היתה קרוליין, אשתו
השנייה, שרק שבועיים קודם לכן
הגישה תלונה נגדו במישטרה, וטענה
שהרס לה את הבית והיכה אותה. היא

ד ״ ג ס גו?

סיפר שמישפחתו אינה מיוחסת פחות
מאשר מישפחת דיין. הוא נצר לשושלת
אצילים פולנית בת 700 שנה.
אבל הוא שמח שיהיה לו נכד שישא את
השם דיין.
זמן קצר אחר־כן־ הודיעה סמדר שבגלל
מריבה עם אסי היא הפילה את
העובר. יומיים אחר־כך היתה התפייסות
על מדרגות הגינקולוג ב־ 7בבוקר.
בני־הזוג התחבקו וטענו שהם מאוהבים,
ושסמדר לא הפילה ולא תעשה
הפלה.
תקופה קצרה אחר־כך נודע שסמדר
בכל זאת הפילה את העובר, כנראה
באופן טבעי. החלום של נצר משותף
למישפחות האצילות, דיין וקלצ׳ינסקי,
נגוז.
סמדר התחילה לככב כדוגמנית
מעל גבי לוחות־המודעות והעיתונות.
היא התפרסמה בעיקר בתמונת־הפיר־סומת
לשוקולד, שבה הופיעו שפתיה
החושניות.
אסי הסתגר בבית אחרי מריבה קשה
עם חברת קנון של מנחם גולן. הוא טען
שהוא כותב תסריט. ברור שהקאריירה
של אסי דיין כשחקן וככותב־תסריטים
היתה בירידה. גם זה לא תרם, בוודאי,
להרמוניה בחיי הנישואין.
בתים הרוסים
^ זוג, אומנם, עבר מדירת ה!
מישרד לדירה שכורה אחרת בתל־אביב,
אבל נראה שאף אחד מן ההורים
של בני־הזוג לא יכול היה לעזור להם
מבחינה כספית.

זאת לא הפעם הראשונה שסמדר
עוזבת את הבית, והולכת לבית אמה.
בפעמים הקודמות טען אסי שזאת
״מדינה קטנה ומטופשת״ ,ובסד־הכל
אשתו הלכה לנוח אצל אמא שלה
לשבוע. נראה שהפעם זה סופי.
ך• זוג שכיכב יותר מכל זוג אחר
) 1במשך השנה האחרונה בטורי־הרכילות
בכל העיתונות הישראלית
נפרד השבוע, ועומד להתגרש.
והפעם, כר אומרת סמדר קלצ׳ינקי,
אשתו של אסי ריין ,״זה סופי! אנחנו לא
מסתדרים! עברתי לגור אצל אמא, והוא

דיין מודיע רק שסמדר נמצאת אצל
אמה, ואסי איננו בבית.

צירפה לתלונה גם תעודה רפואית
מבית־חולים.

סי דיין עבר תקופות קשות
בחייו, אבל השנה האחרונה היתה

* ין המאושרים שקיבלו את בני
!הזוג, כשהגיעו לארץ, היה אנדרה

כוסות־תה

לחי

אצילים משגי הצדדים

אסי וסמדר נישאו באמריקה בנישואין
אזרחיים. אסי טען אז שזה יקל עליהם
להיפרד, אם יהיה צורך. אך הרבנות
בישראל עומדת על כך שגם נישואין
אזרחיים יכולים להסתיים רק
בגט דתי.
אסי גדל בבית רעוע, שבו לא היה
קשר בין אבא ואמא, עד שהשניים החליטו
להתגרש. סמדר באה מבית הרוס.

צחי או ס ט רוב ס קי
קרוליין כוסות־התה עזרו -
נשאר בדירה. אנחנו לא נפרדים בגלל
מישהו או מישהי, זה פשוט לא הולך.״
סמדר נשמעה עצובה מאוד.
המענה האוטומטי בביתו של אסי
י — 1 1 3 8הו

מהקשות ביותר. הוא אושפז במחלקה
הפסיכיאטרית בבית־חולים שיבא ב־תל״השומר.,בביתן

לפני ארבעה חודשים הוא לקה
סמדר כמו כוסות־רוח למת!קלצ׳ינסקי, אביה של סמדר, הצייר
וגר־הצדק הפולני. הוא כיכב מייד
בכותרות העיתונים, בעיקר אחרי
שנודע שסמדר מחכה לתינוק. אנדרה

הוריה התגרשו בילדותה. נראה כי גם
הפעם מתאשר הכלל שילדים הגדלים
בבתים הרוסים אינם מצליחים גם הם
לבנות בית יציב.

(המשך מעמוד )37
מכחישה שעשתה אי־פעם את המעשים
המיוחסים לה בכתב־האישוס.
רחל סיפרה לבית־המישפט כי לאחר
״ירח־הדבש״ שהיה בינה ובין מלי,
החל ביניהן כסאה. מלי העדיפה על
פניה שוטרת צעירה אחרת, והיתה
לוקחת אותה בניידת לנסיעות שונות.
רחל הורחקה ממחלקת התנועה, אותה
אהבה, ועברה לעבוד בסיור. היא לא
אהבה את עבודתה החדשה וחשבה
להתפטר מהמישטרה. אולם מאחר
והיא מפרנסת שניה במישפחה, והיא
זקוקה לכסף. לא עשתה זאת.
רחל סיפרה כי ניסתה להתלונן על
מעשיה של מלי בפני מפקד התחנה,
ורמזה לו כי היא מוטרדת מבחינה מינית.
אבל המפקד לא הבין את תלונתה,
וחשב שהיא מתייחסת ללחץ מיני מצד
אחד הקצינים הגברים. לא עלה על דעתו
שהיא מתכוונת ליחסים לסביים.
רחל התביישה לפרט לו את תלונתה
והמשיכה לסבול בשקט. גם לאחר שהבינה
בבירור, מהנשיקה הצרפתית, כי
כוונתה של מלי היא כוונה מינית, לא
הלכה להתלונן. רק לאחר שדיברה עם
שוטרת נוספת, והתברר לה כי גם לשוטרת
זו יש תלונות על לחצים מיניים
מצד מלי, החליטה לעשות משהו.
אלא שגם אז טרם התגבשה ההחלטה.
״מלי עמדה להתחתן וחשבנו לתת לה
צ׳אנס להשתנות,״ העידה. מלי התחתנה
ורחל היתה אורחת בחתונה. לאחר
זמן קצר פנתה רחל במיכתב דלעיל
ליח״פ.

^ ,,צדה ציודה
#י ושולחת ידיים7

* ץ לי הי ת ה נשואה רק זמן קצר —
והתגרשה. סניגוריה טוענים, כי עדותה
של רחל ותלונתה אינם אלא עלילה
של צעירה פגועה החושבת שמלי
גרמה לה עוול, וכי היא רוצה לנקום
מכיוון שמלי טילפנה להוריה וסיפרה
להם שהיא יוצאת עם ערבים, וכן סיב־סכה
בינה ובין החבר שלה.
השופט ארי זיו־אב, שבפניו נשמע
המישפט, ניסה לברר בעצמו כמה שאלות
מפי העדה. הוא אמר לה :״אני רוצה
לשאול אותך משהו, כי אני רוצה
להבין את האמת. אני חודר לשטח של
הסניגור, אבל יושבת כאן נאשמת והיא
נלחמת. אני רוצה לדעת, האם כפי ששאל
הסניגור, אולי לא היה בכלל
כלום ביניכן?״
רחל החווירה. היא החלה לנוע על
מקומה וכמעט נפלה מעל דוכן־העדים.
היא ביקשה כוס מים, ואחר־כך ביקשה
הפסקה. רחל התיישבה על כיסא שהובא
עבורה, שתתה מים וניגבה את
פניה בממחטה. אז התאוששה והמשיכה
בעדותה.
רחל סיפרה על הגישושים המיניים
של המפקדת. על כך שכאשר ישנו יחד,
בבית־הוריה, שלחה מלי ידיים לגופה
והיא נאלצה ללכת לשירותים ולחכות
שם עד שמלי נרדמה. על כך
שכאשר היו נוסעות יחד בניידת היתה
מלי שולחת את ידיה לרגליה של רחל
ומגיעה גם לאיבר־מינה .״זה לא קרה
בכל פעם שהיינו נוסעות, אבל זה קרה
מפעם לפעם,״ הסבירה.
״מדוע המשכת לנסוע איתה וללכת
לישון אצלה אם ידעת כבר שהיא צרה
צרורה ושולחת ידיים אליך?״ חזר הסניגור
ושאל. בפיה של רחל היתה רק
תשובה אחת :״לא יכולתי להאמין שזה
אמנם קורה, לקח לי זמן עד שהבנתי.״
כאן שוב התערב השופט ושאל :״אבל
כאשר התלוננת כל העניין כבר נסגר.
מלי התחתנה, היא נסעה בניידת עם
שוטרת אחרת, וזה היה כבר הרבה זמן
אחרי הנשיקה. מדוע בכל זאת החלטת
פתאום ללכת להתלונן?״
״הלכתי להתלונן כי זה הפריע לי,״
השיבה רחל .״היא המשיכה להכפיש
את שמי ולרכל. מלבד התשובה שזה
הפריע לי, אין לי כל תשובה אחרת. זה
היה כדי להפסיק את הדיבורים והאיומים
שלה.״
עוד שתי מתלוננות עומדות להעיד
נגד מלי, ואחר־כך יחליט בית־המישפט
אם אמנם ניסתה המפקדת לקיים־יח־סים
לסביים עם השוטרות שתחת פיקודה,
או שמא נרקמה נגדה עלילה כדי
לנקום בה.

העולם הזה 2589

שידור
מאחורי המיקרופון
מסלוניקי לאושוויץ
המחלקה התיעודית של גלי־צה״ל ערכה השנה
תוכנית מיוחדת במינה ליום־השואה. אהוד
גרייף< ,העורך, רן שפירא, המפיק וראובן
צפיר, הטכנאי, יצאו עם קבוצה של שמונה איש
ואשה, יוצאי סלוניקי, למסע שיחזור דרכם
מסלוניקי למחנה־ההשמדה אושוויץ שבפולין.
המסע, שארך 15 יום, היה מרגש.
לכל אחד מהשמונה היה תפקיד מיוחד במח־נה־ההשמדה.
ד״ר ג׳ק סטרומזה היה כנר בתיזמו־רת־אושוויץ.
עליזה ברוך היתה קורבן לניסויים
רפואיים והיתה בטוחה שבעיקבות ניסויים אלה
לא תוכל ללדת עוד לעולם. שאול חזן היה
בזונדר־קומנדו במחנה, ועסק בפינוי הגופות
מתאי־הגאזים. חזן דיבר על ימיו במחנה ההשמדה
בפעם הראשונה בתוכנית זו.
הרביעי היה ג׳קי הנדלי, שהיה נער שעבד
במיפעל־תעשייה. יצחק כהן עסק במיון חפצי-
הנרצחים. חיים רפאל עסק בהורדת האנשים מן
הקרונות. יעקב סידס היה החשמלאי של גדרות־התיל
המחושמלים של המחנה, ומשה העליון
הוכשר לעבודות־אחזקה.
תקציב־המסע, שכלל כמה עשרות אלפי דולר,
בא ממישרד-החינוך, מהקונגרס היהודי העולמי,
ממישפחת רקנאטי, מאירגון ניצולי מחנות־השמדה
יוצאי יוון, ומהמכון לחקר סלוניקי.
המסע התחיל בסלוניקי שביוון. אז הובא כל
אחד מן הניצולים אל ביתו וסיפר עליו, ומשם
עשו את דרכם לפולין.
כל אחד מהניצולים הביא למסע את בנו, או
בתו, והתוכנית נערכה כך שכל אחד מספר את
סיפורו לבנו.
אל הצוות של גלי־צה״ל הצטרפו גם אנשי
הטלוויזיה החינוכית, אך אלה ישדרו את התוכנית
רק בשנה הבאה.
התוכנית תשודר בערב יום־השואה בגלי-
צה״ל, ותארך 6שעות, שהן רבע מן החומר
המוקלט.

זכוכית שבורה
עשרות מאזינים מציפים בקריאות טלפוניות
ובמיכתבים את תחנת גלי־צה״ל. בפי כולם
שאלה אחת: מתי תשודר תוכנית המחווה לשפת
היידיש, שהוקלטה לפני כמה חודשים באולם
הקטן של תיאטרון הבימה?
כשהוחלט בזמנו על עריכת התוכנית, חששו
המארגנים, מחלקת־התרבות והבידור של גל־ץ,
בראשותו של מולי שפירא, שהקהלה לא ינהר
לאולם, ולכן בחרו באולם הקטן של התיאטרון.
כשגילו שההיענות גדולה בהרבה מן המצופה,
היה כבר מאוחר מדי לעבור לאולם הגדול. עשרות
אנשים צבאו על דלתות התיאטרון הלאומי
בתיקווה להשיג כרטיסים למופע, אך התאכזבו.
אלה היו בעיקר אנשים זקנים, שכוחם לא עמד
להם לפרוץ את הדלתות ולהיכנס פנימה.
התוכנית תשודר בערב פסח, ביום השני ב־3
אחרי־הצהריים.
קהל אחר, צעיר בהרבה, שיכול היה לדלתות
אחרות ואף שבם דלת אחת, היה קהל של חיילים,
.5000 במיספר. הם הוזמנו לערב מיוחד במינו,
שהוקלט גם הוא לפני כמה שבועות. זו היתה
מחווה מיוחדת שערכה התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית לזמר העברי.
גם מופע זה אורגן על־ידי מחלקת־הבידור של
התחנה הצבאית. להיכל־התרבות בתל־אביב
הוזמנו חיילים מיחידות קרביות. וגם הפעם היתה
ההיענות מעל למצופה, ומאות החיילים, שנדחקו
אל פיתחי ההיכל, הצליחו לשבור את אחת מדל-
תות־הזכוכית. האולם התמלא בחיילים צעירים
שישבו על הכיסאות ובעיקר במעברים ועל המדרגות.
תוכנית
זו תשודר בחג־הפסח, ביום השלישי
ב־ 10 בבוקר.

מהמטוס ד סיד ר ת ראיונות
נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, עוד לא הספיק
להציב את רגליו על אדמת ישראל, וכבר התיישב
לראיין חיילים־לעתיד.
שי, שחזר השבוע ממסע־הרצאות מוצלח באר
ונגס את לפני
כמה שבועות פורסם בעיתונות כי
הזמר הפופולרי יהורם גאון עומד להגיש
תוכנית יומית־אישית ברשת אלף של קול*
ישראל. השבועות עברו, והמאזינים לא זכו
לשמוע את קולו הרדיופוני של הזמר ברשת

מגיש גאון
לעומת זאת התחיל גאון לשדר תוכנית
מי גנב!
שבועית אישית ברשת בית של קול
ישראל. התוכנית משודרת בכל יום שישי בז*חרי־הצהרייס,ועורך אותה יואל רם ל.
יצחק אלון, מנהל חטיבת-האומר של קול־ישראל, ומי שתיכנן להביא את גאון לרשת
אלף, כועס, משום שלדעתו רפל פשוט גנב את יהורם גאון.
רפל הוא ידיד אישי של גאון.
רפל מכחיש שגנב את גאון, וטוען שגאון לא רצה לשדר ברשת אלף.

אדמזן תרם שקל. יבין
או רי סדרת, מנכ״ל רשות־השידור, הודיע
בישינח הוועד־המגהל האחרונה כי
ש רי צי מ ר מן תהיה הדוברת החדשה של
הרשות, במקומה של י ר דנ ה הראל, שמסיימת
את תפקידה בסוף החודש.
פורת סיפר לוועד, שהראל עומדת להקים
מחלקה חדשה לרווחת־עובדי־רשוודהשי־דור,
וכי הוא מייחס חשיבות רבה ביותר
למחלקה זו.
מי כ ה ינון, יו״ר־הרשות, אמד שאם המחלקה
אכן רצינית. מן הראוי להקצות לה
תקציב רציני. פורת ענה שימצא תקציב
מתאים, כדי שהמחלקה תהיה אפקטיבית.
אז קם דויד אדמון, חבר-הוועד, ושלף
שקל אחד מכיסו ואמר שהוא תורם את השקל
הראשון למחלקה החדשה.
חיים יכין, מנהל הטלוויזיה, קם אחריו
ותרם 10 שקלים למחלקה, וכר הגיע תק־ציבה
ל־ 11 שקלים חדשים שלמים.
צות־הברית, התחיל בסידרת־ראיונות של 80 נערים
ונערות צעירים, העומדים לפני גיוס. אלה
מועמדים חדשים לעבודה בתחנה הצבאית.
הראיונות הם חלק מתהליך־המיון, שבסופו נבחרים
הטובים ביותר. אלה נשלחים לקורסים שונים
בתחנה הצבאית, ובסופם מתקבלים לעבודה
בתפקידים מגוונים בתחנה.
סידרת־הראיוגות תיערך 10 ימים.

מאחורי המירקע
הסרחיויר ה ארגירי ת מעוניינת הבימאי הישראלי אייל סיוון זכה, לפני
חודש, בפרס ראשון בפסטיבל בינלאומי לסרטים
דוקומנטריים, שנערך בפאריס.
בפסטיבל השתתפו 70 סרטים מ־ 26 מדינות,
וסרטו של אייל, הנקרא עקבת באבר -חיים
בינתיים, זכה במקום הראשון וב־ 5000 דולר.
הסרט עוסק במחנה־הפליטים שליד יריחו. זה
היה פעם מחנה־הפליטים הגדול בעולם, וגרו בו
2800 תושבים. תושביו גורשו במילחמת ששת־הימים.
אייל
הגיע לסרט לגמרי במיקרה. כצלם-
אופנה הוא חשב שהמקום מתאים לשמש רקע
לצילומי־אופנה. הוא בא לשם עם כמה דוגמניות
ובגדים, מתוך ידיעה שהמחנה ריק. ואז גילה,
לתדהמתו, שיש בו חיים. הוא גנז את צילומי
האופנה וישב לכתוב תסריט ביחד עם נועה גדי.
הצילומים ארכו 12 יום, שבמהלכם גר צוות־הצילום
במחנודהפליטים.
מייד אחרי הזכיה התעניינו תחנות־טלוויזיה
רבות בעולם בסרט, בעיקר משום שהשנה יציינו
20 שנה לכיבוש ו־ 40 שנה להחלטת החלוקה.
גם תחנות־טלוויזיה של מדינות ערביות מתעניינות
בסרט, בעיקר הטלוויזיה של אלג׳יריה
וגם תחנות טלוויזיה של מיזרח־אירופה.
סיוון הודיע שיהיה מוכן למכור את הסרט לכל
מי שירצה לקנות אותו, בתנאי שלא יצונזר, וישר
דר במלואו.
בימים אלה נמצא סיוון בארץ, והוא מנסה
לעניין את הטלוויזיה הישראלית ברכישת הסרט.

הערוץ השני תקזע
חוק הערוץ השני נתקע בכנסת, ולא יובא בזמן
הקרוב להצבעה במליאה.

חבר־ועד ארמון
11ש״ח בסה״כ
חברי ועדת־הכנסת לענייני הערוץ השני רוצים
שכל הוועד־המנהל של ערוץ זה יהיה מורכב
מאנשים פוליטיים, ושהחדשות יהיו חלק בלתי־נפרד
מהרשת, ולא גוף עצמאי.
למעשה, מה שרוצים חברי־הכנסת הוא שהערוץ
השני ייראה כמו רשות־השידור הקיימת,
שבה יש לפוליטיקאים פיקוח כמעט מלא על
לוזדהשידורים, בעוד שהרעיון המקורי היה שהרשת
השניה תהיה שונה ושהגהלתה תהיה מיקצו־עית,
כשהיא מפקחת על גופים עצמאיים המספקים
תוכניות שונות, ובכללן חדשות, כמו שהדבר
נעשה בערוץ הרביעי בבריטניה.

בתוככי הרשות
השטח - 1י 1ק
יוסי בן־אהרון, מנכ״ל ראש־הממשלה, שלח
מיכתב למיכה ינון, יו״ר רשות־השידור, ובו
תלונה.
וכך כתב בן־אהרון:
.בשידורי הטלוויזיה הממלכתית וקול־ישר־אל
יש כיום מיקריות בכינויים המוענקים ליהודה,
שומרון וחבל עזה. לעיתים מדברים במהדורות
החדשות על יהודה ושומרון, לעיתים על
השטחים, וכבר אירע שהוצמדו להם גם כינויים
נוספים, עד שמתקבל הרושם שכל עורך הישר
בעיניו יעשה.
.ברצוני להביא לידיעתך שבחוות־דעת שהעביר
היועץ־המישפטי־לממשלה דאז, יצחק זמיר,
בספטמבר ,1985 למזכיר הממשלה דאז, הד״ר
יוסי ביילין, נאמה. מכיוון שהממשלה והכנסת
העדיפו באופן מודע וממת את השם יהודה,
שומרון וחבל־עזה, מן הראוי ששם זה ישמש את
הממשלה ואת עובדי־המדינה לצרכים רישמיים.׳׳
.ברור שהנחייה זאת של היועץ־המישפטי
מחייבת גם את רשות־השידור.
.אי־לכך אודה לך אם תורה לכל עורכי החדשות
בטלוויזיה ובקול־ישראל להשתמש אך ורק
במונח יהודה, שומרון וחבל־עזה, כאשר הידיעה
עוסקת בחבלי ארץ אלה׳.
ינון העלה את הנושא בישיבת הוועד־המנהל
השבוע ו אי די סדרת, מנכ׳ל הרשות, הודיע
שיעביר בפעם נוספת חוזר לכל הנוגעים בדבר.

ענת סדמסטי ₪

להיות שמן -אין ניח שו תמיד דחיות חודה.
א! ניח שו גם להיות מנועו. אבר תעשייה
שרמה מתעשרת מניצול בחד׳ השמנים
^ ילחמתה של רחל יפרח בעודפי
השומן שלה נסתיימה בכי רע:
בשיאו של טיפול־הרזייה שיטתי, היא
הועלתה על שולחן הניתוחים בבית־חולים
אסף הרופא, כדי לעבור קי־צור־מעיים
— ונפטרה, בת 25 בסך־
הכל.
בעלה ושלושת ילדיה, המתגוררים
בקריית־מוצקין, יקבלו אמנם פיצוי
כספי ממישרד־הבריאות — 75 אלף
ש״ח — אף אין כסף או שווה־כסף
העשוי לנחמם. סיפור עצוב.
העובדה שהרבה אנשים שמנים
נושאים את גופם בעצב, כמו היה אסון-
טבע מהלך על שתיים, אינה מפריעה

כמעט מכל דבר, אינו מהסם
עוד להרוויח מאסון הזולת וממי
חלותיו; תעשיה שלמה מפיקה
רווחים גדולים מחוליים. רופאים,
פיסיותרפיסטים, מומחים
לרפואה טיבעונית, רופאי־אליל
וסתם שרלטנים עושים חיים על
חשבון השמנים, צוברים כסף
ומתעשרים, בונים וילות, רוכשים
מסוניות-פאר ומטיילים
להנאתם כרחכי העולם בגלל
רצונם של השמנים להרזות
ולהתאים עצמם לנורמות האסתטיות
המקובלות. אל התע
שיה הקוסמטית בעלת הוותק

לעמיתיי הרופאים לייצר אינסוף בדיחות
על הנושא .״הו־הו,״ שמעתי פעם
עמית במיסדרון בית־החולים, מצביע
על אשה עבת־בשר :״כמה דולארים
אפשר לחלוב מן הפרה הזו ובהזדמנות
אחרת :״מהשמן הזה אפשר לטגן
נסיעה טובה למזרח־הרחוק,״ אמר
רופא והצביע על גבר כבד־גוף, שמיש־קלו
— יותר מ־ 120ק״ג — דחף אותו
לחפש עזרה על שולחן הניתוחים.

נתלוו תעשיות חדשות־יחסית:
ניתוחים פלסטיים וטיפולי־הר־זייה.

התופסת
אצל בני כל העמים והמעמדות
החברתיים, בכל הזמנים. המושגים
״שמן״ ו״רזה״ משתנים מעת
לעת וממקום למקום. אדם רזה במושגי
העמים הסלביים יכול להיחשב שמן
אצל האנגלים, ההודים והיפאנים. אדם
״רזה מאוד״ אצל האיכרים שבמרכז
רוסיה היה נחשב ״שמן מאוד״ בעיני
האצילים הרוסיים.

אצל אמני הרנסנס, אשה יפה
היתה גם אשה מלאת־גוף; עד
כדי סך, שיופי-רנסנסי היה נזקק
היום לטיפול־הרזייה דחוף, כדי
להמשיך ולשאת בתואר ״יפה״.
ובכל זאת, הרופאים והפיסיולוגים

גשתו הסובייקטיבית של האדם. לפי
הגדרה סובייקטיבית־פיסיולוגית, אדם
נחשב שמן כשהוא מרגיש שהוא יכן
שמן. הוא מתחיל להשמין, כשד־ ,.ש
שמינהגיו מישתנים: הוא פעיל פחות
מכפי שהיה בעבר, מתעייף על נקלה
ונזקק להחליף בגדים שהפכו לפתע
צריך בבגדים חדשים, בעלי מידות
יותר גדולות.

הפרופ׳ עזרה זוהר :״אין להגדיר
השמנה על-פי מיספר הקילוגרמים.
אם מכריך וקרוביך
חוזרים ואומרים לך ששמנת,
סימן שאכן כך — היית לאדם
יותר שמן.״
בעשורים האחרונים הולכים בני־האדם
ומשמינים והאנושות הולכת
ותופחת.
מהן סיבות ההשמנה? בין השאר —

• שינויים בוויסות חילופי

חומרים שומניים. מקור השינויים
האלה יכול להיות במערכת־עצבים
מרכזית ופריפרית. כמו גם בתור תאי
צלולוזה. לעתים נגרמים השינויים על־ידי
גושים במוח, באיזור בלוטת היפו־פיס.

שינויים בבלוטות פנימיות
מסויימות המפרישות הורמונים,

כמו בלוטת המגן.
• השמנה תורשתית(גנטית).
שיעורי השמנת־נשים כפולים מאלה
של גברים, השמנת נשים מתחילה

צ׳רצ׳יל, שליט יוגוסלכיה יוסך
ברוז טיטו, המלך הסעודי פאהד
ועוד רבים אחרים. גם במקומותינו
ישנם שמנים פעילים,
כמו ח״ב אכרהם שפירא, השר
אריאל שרון, הרב שמואל ה־כהן־אבידור
ואיש הטלוויזיה
רפי גינת.
ישנן מחלות התוקפות שמנים ביתר
שאת: סכרת, אבנים בכיס המרה, יתר
לחץ־דם, מחלות זיהומיות, מחלות־לב,
טחורים, מחלות פרקים, מחלות עור.

האם יש קשר בין השמנה
לתמותת-יתר?

התמותה בקרב גילאים שמעל 45
הסובלים מהשמנה גרולה פי 1.5מאשר
אצל הלא־שמנים. תוחלת החיים בשיב־בת
האנשים, שמישקלה עולה ב־10
אחוז על הנורמה, יורדת בשנה אחת.
אך ראוייה לציון העובדה, שאין נתונים
סטטיסטיים המוכיחים כי אדם שמן
מאייד את תוחלת החים שלו כשהוא
מוריד ממישקלו. השערה: לא ההשמנה
גורמת לקיצור תוחלת החיים: אנשים
בעלי מיבנה שמן נושאים מחלות, והן
— המחלות — :שמקצרות את חייהם.

ההשמנה גורמת להפחתת
כושר הפעילות המינית; אכן
כן. ולעומת זו רווחת השערה,
שנשים שמנות הן יותר תאוותניות.
ומה
על קצב ההשמנה?

האדם, שלמד לעשות רווחים

הטיפול בנשים שמנים הוא שוק
פרוע משוחרר כמעט מכל ביקורת
ומישמעת מדעית, פועל לפי חוקים
ספקולטיביים. הוא מבוסס על פחדים
מפני השמנה ועל רצון עז, שכמעט
אינו בר־כיבוש, להיפטר מעודפי־שומן.
מיהו אדם שמן ומיהו אדם רזה?
אין על כף תשובה אחת, מוחלטת,

מסכימים היום על הגדרות רפואיות
של ״אדם רזה״ ,״אדם שמן״ ו״אדם הלוקה
בהשמנת־יתר״ .את הקבוצה האחרונה
מוסיפים וממיינים על־פי שלוש
חלוקות־מישנה: לכל קבוצה מאפיינים
מיספריים שונים, הנמדדים בקילוגרמים.

נתוני
המישקל — חשוב
להדגיש — אינם אחידים לכל
בני-האדם: הם משתנים על־פי
הגיל, המין, מיבנה הגוף! ורמת
הפיתוח של השרירים.

בגילים 35־ 40 והשמנת גברים — ב־
40־ .45 הפעילות הפיסית הינה גורם
שולי בתהליך ההשמנה: ישנם אנשים
שאינם מורגלים בפעילות פיסית ובכל
זאת אינם משמינים: ויש, לעומתם,
אנשים המורגלים בפעילות פיסית
ובכל זאת משמינים.

ההיסטוריה רצופה בגיבורים
פעילים שהיו כבדי־גוף:
הקיסרית הרומית מסלינה,
ראש ממשלת בריטניה וינסטון

• השמנה מהירה מאוד3-2 :
ק״ג בחודש.
• השמנה איטית: עד 0.5ק״י.
בחודש.
• השמנה בלתי־משתנה: מגיעים
למישקל מסויים ונעצרים בו.
האנרגיה וכושר העבודה יורדים רק
בהשמנה מהירה מאוד. בהשמנות בדרגה
שניה ושלישית יש כאלה שאפילו
מעלים את כושר המאמץ שלהם
(טונוס) ואת יכולתם לעבוד.

ניטול לדוגמה אדם שגובהו 180
ס״מ, מיבנה גופו רחב, רמת פיתוח
השרירים שלו בינונית. הגבול העליון
של אדם כזה, בקילוגרמים, הוא כדלהלן:
20־29
30־39
40־49
50־59
60־69

גברים

נשים

77.4
85.1
88.9
87.0
84.4

75.9
82.9
88.1
84-1
81.6

כדי
להתאים את הנורמה הזו לאדם
בעל מיבנה בינוני, יש להוריד כ־ 4ק״ג
בהתאמה. כדי להתאימה למיבנה צר
— יש להוריד עוד 3.5־ 4ק״ג. לדוגמה:
נורמת־מישקל של גבר בעל מיבנה
בינוני בקבוצת הגיל 50־ 59 היא 83

תוספת של 20 אחוזים לנתוני
המישקל המופיעים בטבלה מעידה על
ראשיתה של השמנה, תוספת של 40
אחוזים מצביעה על אדם שמן ואילו
תוספת של 60 אחוזים פירושה — שמן
מאוד!

הנורמות הללו הן נורמות יחסיות;
הן משתנות בצמוד לשינויים
אחרים המתחוללים בחברה
האנושית, כמו שינויים בכמות
המזון ובסוג המזון, בפעילות
הפיסית .,ברמת־המחייה

וכי

שר אריאל שרון
״נושאים א ת גופם בעצב -

שמגות תאוותגיות

ך* צד השימוש השכיח בטבלות
4מן הסוג הנ״ל, גוברת. ההכרה
בקרב המדענים, שאין די בנתונים מיס־פריים
יבשים ויש צורף לשים־לב להר־

ח״ס אברהם שפירא
-כמו אסון־טבע מהלך על שתיים״

1אלה דרכי הטיפזל בהשמנה:
^ א כל אדם שמן זקוק לטיפול.
לעיתים קרובות, די בשינוי הרגלי
האכילה ובהפסקת הזלילה, בצימצום
התפריט או אפילו בהימנעות מלחם,
סוכר, אטריות ובו׳ .הזקוקים לטיפול
הם לרוב אלה שמישקלם עולה ב־40
אחוזים מעל לנורמה וקצב ההשמנה
שלהם מהיר מאוד.
להלן כמה שיטות מקובלות לטיפול
בהשמנה.

טיפולים גיתוהיים

ך הוגים שלושה סוגים: ניתוחים
^המטפלים בסיבת ההשמנה: ניתוחים
המקטינים את היכולת לאכול,
וניתוחים פלסטיים־אסתטיים.
• כאשר סיבת ההשמנה היא גוש
במוח, עושים ניתוח להוצאת הגוש. זהו
ניתוח הכרחי, ואם הוא נעשה בזמן,
גדולים סיכויי ההצלחה; משמע: שיבה
למשקל הקודם.
• במיקרה של השמנה מדומה,
מטפלים במערכת הלימפות והוורידים.
הניתוחים במיקרים אלה לא כל־כן־
מוצלחים, וישנן שיטות שמרניות(לחצים
על הרגליים באמצעות מנג׳טות
שונות) המביאות לתוצאות יותר טובות.

ניתוחי ביי־פס בין פיתולי המעי
הדק החלו בראשית שנות ה־.60
בניתוח זה מקצרים את המעי הדק
ומקטינים את ספיגת המזון. ניתוחים
אלה גרמו לסיבוכים רבים, כמו זיהומים,
חסימות מעיים, ואפילו מחלות
פסיכיאטריות. כ־ 5אחוזים ואף יותר
נפטרו בעת הניתוח או בסמוך אליו.
כ־ 35 אחוזים נאלצו לעבור ניתוחים
חוזרים, הורדת ביי־פס, החזרה למצב
הקודם. ניתוח ההחזרה־למצב־הקודם
הוא קשה מאוד — 7אחוזים של מוות
בקרב המנותחים. מידת ההצלחה: כ־20
אחוזים בסך־הכל. נכון לעכשיו, ניתוחים
אלה הופסקו.

ניתוחים של קיצור קיבה
• קיצור של שליש או מחצית
גודלה הטבעי, מתוך כוונה להקטין את
כמות האוכל שאדם מסוגל לאכול.
קיצור הקיבה מתבצע באמצעות פתיחת
הבטן, על־ידי סגירת חלק מהקיבה
עם סיכות מיוחדות. גם ניתוח זה כרוך
בסיבוכים רבים — זיהומים וסיבוכי
הרדמה. לעיתים חייבים לנתח שנית,
בעקבות סיבוכים הנובעים מחדירת
סיכות לכיוון לא נכון וקרעים בקיבה.
שיעורי תמותה לאחר הניתוח0.5 :־1.5
אחוזים. הקטנת קיבה לא גורמת
להורדת התיאבון ולעיתים רוכש המנותח
בתקופה קצרה את כל הקילוגרמים
שאיבד. כירורגים המכבדים עצמם
ומתייחסים בכובד ראש לבעיית ההשמנה,
נוטשים שיטה זו.

מאיזורי הבטן, הירכיים, זרועות הידיים
והשדיים. אדם לבוש נראה רזה יותר,
פרופורציונלי יותר, אלגנטי יותר. אך
לעיתים קרובות הצלקות המכוערות
שעל גופו גורמות סבל רב. לעיתים יש
צורך בתיקון בקע גדול באיזור הבטן,
שנוצר מניתוחים קודמים או באופן
עצמי. במקרים אלה, כאשר יש שומן־
יתר באיזור הבטן, כדאי לבצע הורדת
שומן עם העור — דבר שעוזר לתיקון
בקע ולא מותיר צלקת מכוערת.
• הכנסת בלון לתוך הקיבה —
ניתוח ללא סכין: שיטה שהתפתחה
בשנים האחרונות במקום קיצור קיבה.
מכניסים בלון פלסטי דרך הפה לתוך
הקיבה, ואחר־כך ממלאים באוויר. מטרת
הבלון, להקטין את הקיבה. אך כמו
בשיטת קיצור הקיבה, התיאבון לא
יורד, והרגלי האכילה משתנים כך,
שהמטופל אוכל לעיתים קרובות יותר
ומצבו חוזר לקדמותו.
• צבת־שינייס: קושרים את השיניים
בחוט מתכת שאינו מאפשר לאדם
לפתוח את הפה, כפי שהיה רגיל
לפנים. גם שיטה זו לא מקטינה את
התיאבון, אלא להיפך. האדם חושב כל
הזמן על אוכל, מחפש כל דרך להוסיף
ולטרוף. אחד המצובתים סיפר, שגילה
חור במקום שעקרו בו שן, ובנה מערכת
מסויימת של צינורות, שדרכם הצליח
להאביס את עצמו. שיטה זו גורמת
למחלות חניכיים, מקלקלת את השיניים
וברגע שמורידים את צבת־השי־ניים
האדם נתפס לזלילה וחוזר למיש־קלו
הקודם

• טיפול על־ידי כדורים להוצאת
נוזלים מהגוף. הרזייה מהירה, הכרוכה
בסיבוכים בזמן הטיפול ולאחריו: יובש
בפה, ירידה בתשוקה מינית, דיכאון
ושינויים גופניים בגין אובדן מינרלים.
לאחר הפסקת הטיפול חוזר המישקל
לקדמותו.
• על עיקרון דומה מבוססת השיטה
של כדורי־מרץ, כמו פנמין, ומסיבות
דומות שיטה זו פסולה.
• טיפול פסיכולוגי• ,פסיכיאטרי
והיפנוטי. מטרת הטיפול: להקטין את
התיאבון, לשנות את הרגלי האכילה.
טיפולים אלה די אפקטיביים, אך חייבים
להתבצע על־ידי אנשים מיומנים.
אם לא כן, הם עלולים להיות מסוכנים.
• טיפול פיסיותראפי, הכולל שח־

קסטות פסיכולוגיות, וצום ברמות
שונות. במכון מסויים להרזייה בחיפה
מחזיקים את המטופלים שבוע ללא
אוכל ועושים להם חוקנים שלוש פעמים
ביום, בליווי תיזמורת נגנים, שאמורה
להקל על פעילות המעיים לאחר
החוקן. טיפולים מסוג זה מביאים להר-
זייה אך גורמים תופעות״לוואי מזיקות.
• טיפול בדיאטות: הקטנת כמות
הקלוריות לאורך זמן; 330־ 800 קלוריות,
תחת 1500־ 2000 קלוריות. קיימות
מאות דיאטות, עם שוני רב בהרכב
המזון. לאחרונה התפרסמה הדיאטה
של קמברידג׳ ,המספקת כ־ 330 קלוריות
ומורכבת ממיגוון רחב של מינרלים
וויטמינים, האמור לספק אנרגיה
בדומה ל־ 1,500 קלוריות. יש לציין,

• אקופונקטורה — שיטה זו לא
גורמת להורדת מישקל, אלא אם כן
היא משתלבת בדיאטה קפדנית. ללא
דיאטה, האקופונקטורה אינה אפקטיבית.
התיאבון יורד בזמן הטיפול, אך
שב וחוזר עם סיומו. לאחרונה נודע גם
על סיבוכים, כמו הידבקות בצהבת הודית
כתוצאה מטיפול במחטים.
• כדורי אשכוליות ואננס: שיטה
אופנתית. מטרתה להוריד את התיאבון
ולגרום לשינויים בהרגלי־אכילה. כמו
כל אופנה, היא באה ונעלמת.
• טיפול בהורמונים. הורמונים של
בלוטת המגן גורמים לשינויים בוויסות
חומרי השומן; החומר נשרף לכאורה
יותר מהר, ומתחילה הרזייה. השימוש
בהורמונים לטיפול להשמנה הונהג לפני
שנים אחרות, אך במהרה התברר שהוא
גורם לאוסטופורוזיס (הוצאה מזורזת
של מינרלים מהעצמות) ,ולמחלת
שריר הלב (גם כתוצאה מ״בריחת
מינרלים״) .לכן הוצאה שיטה זו מן המחזור.

ראש־ממשלה
וינסטון צ׳רצ׳יל-

לא רק שאין פיקוח ממשלתי על
״עסקני השומן״ למיניהם; לעיתים
אפילו מעוררים אותם. כך העניק מיש-
רד־הבריאות בזמנו אישור לניתוחים
פרטיים של שאיבת־שומן ל״מומחים״

הרב שמואל אבידדר הכהן

..בני־אדס מ שמתים והאנו שות הולכת ותופחת־בבית־חולים
ממשלתי באיזור חיפה.
שהטיפול בהשמנה באמצעות הורדת
ייה, עיסוי, משחקי־טניס, ריצה, רכיבה
שוק־שחור של ניתוחים פרטיים נגד
קלוריות לא מבוסס תמיד על ידע מד־על
אופניים ופעילות פיסית אחרת. לא
השמנה מתפתח בבתי־חולים ציבוריים
גורם להורדת מישקל, ולעיתים אף
וממשלתיים, כולל בתי־חולים של קו־גורם
לעלייה במישקל, ולהגברת התיפת־החולים
הכללית — ללא ביקורת,
אבון והתפתחות שרירים. טיפול טוב,
ללא השגחה. לעיתים זורמים ריווחי
כדי לגרום לשינויים בהרגלי האכילה
הניתוחים הללו לכיסיהם של מנתחים
ולהביא, בסופו של דבר, להורדה ב־
**ץ מן אינו בהכרח מכוער וחולה,
העובדים בבתי־חולים ציבוריים.
מישקל. עוזר לשיפור המראה.
* * ממש כפי שרזה אינו בהכרח יפה
ראו, הוזהרתם!
• לאחרונה מציעות חברות שונות
יאכל אם עצמו עם ייטיב אדם ובריא.
מרבית הטיפולים הניתוחיים להקטיפולי״הרזייה
במכונים, באמצעות
וישתה לפי הרגשתו, בהתאם לרמת
טנת קיבה, ביי״פסים למיניהם, שאיבת
מישחות להורדת שומן, מכשירי־רטט, את הבנתו ולפי שלו האינטליגנציה שומן, הורדת שומן מקומית לצרכים
קוסמטיים — יותר מזיקים משמביאים
תועלת.

שמו

ב רי א ויפה

יש לא מעט רופאים הממליצים
על טיפולים אלה רק כדי
לשאוב דולארים מכיסו של
אדם החושב עצמו שמן, אפילו
הניתוחים מיותרים ומזיקים.
לכן יש להקדים בדיקה מוסמכת
לפני כל טיפול, כדי לוודא שה־השמנה
היא פתולוגית ולא
טבעית.

שאיבת שומן

• הורדת שומן־יתר, יחד עם העור,

בישראל חייב אדם לנהוג
מישנה זהירות בכל הטיפולים
המוצעים לו, שכן בתחומים
אלה שוררת אנרכיה גמורה
ואין ביקורת מטעם מישרד־הבריאות:
איש הישר בעיניו
יעשה ואין כמעט מי שייענש
על גרימת נזק לבריאות הזולת.

• לאחרונה התפרסמה שיטה של
הורדת שומן באמצעות שאיבה, ממקומות
שאינם מושפעים בדרך כלל על־ידי
דיאטה: ירכיים, בטן, ישבן. שאיבת
שומן אפשרית אצל נשים בגיל שאינו
עולה על 30־ 32 שנה: העור עדיין
אלסטי ויכול לסגור את הפגמים שנעשו
בעת שאיבת השומן. אך ישנם פלס־טיקאים־כירורגים
שמבצעים ניתוח
כזה גם לנשים מבוגרות. בניתוח שאיבה
יש גם סיבוכים — הרדמה וזיהומים.
לא מזמן פגשתי יפהפיה ממוצא
תימני עם חור גדול בעור הירך שלא
נרפא שנה וחצי לאחר הניתוח. היא
חייבת להחליף תחבושות כמה פעמים
ביום, ואיש אינו יודע מה עתידו של
החור.

ניתוחי הורדת שומן

החיים. כדי שיוכל אדם לשנות את
צורתו הוא חייב לגייס מתוכו רצון־
עצמי: לרצון הזה אין תחליפי־פלא,
בצורת טיפולים.

יש להיזהר במיוחד משיטות שונות
הזוכות לפירסום בעיתונות, מבלי שיש
להן בסיס רפואי כלשהו. ובכלל, לעיתים
ההרזיייה מיותרת ומזיקה, פותחת
פתח לזיהומים, לשיבוש מאזן הנוזלים
והמינרלים שבגוף וגורמת, לדוגמה, לאולקוס.

לעיתים
סיבתה של השמנת־יתר
הוא תיאבון מוגזם, שעליו
אפשר להשפיע באצעות שיב־נוע
עצמי ומישמעת עצמית.

המלך פאהד

״צוברים כסף ורוכשים מכוניות־פאר״

הנשיא טיטו

אנשים עתירי־מישקל, אל תחששו
להיות שמנים! השתחררו מרגשי הנחיתות,
הפסיקו לראות עצמכם אומללים.
התחילו ליהנות מן החיים, והעיקר: אל
תמהרו לפרנס אחרים משומנכם.

משלם לא פורסמה חמונתו. חייו הפוט״ם אפופים סוד. האיש שמאחור השיר

חוחי איו!17111
^ הורים של זוהר לסקוב היתה ב/עיה:
כאשר נשאלו מה עושה הבן
שלהם, ענו שהוא בענייני קולנוע. התגובה
היתה, תמיד: איפה? מה? למה לא
כותבים עליו בעיתונים? הרי על (מנחם)
גולן כותבים׳
עכשיו ההורים מבסוטים. יודעים עליו.
ראו אותו בטלוויזיה מקבל זר־פר־חים.
שמעו את שיר הבטלנים שלו,
שהפתיע את כולם ושזכה במקום הראשון
בתחרות הקדם־אירוויזיון.
לסקוב ( )36 לא ניסה אף פעם להיות
א) בבוהמה התל־אביבית. הוא לא נראה
מבלה במסיבות הזוהרות, לא ריכלו
עליו, ותמונתו מעולם לא פורסמה בעיתון.
בעצם, הוא מוכר רק בחוגי ה־מיקצוע
הקולנועי.
יוצרי השירים, שייצגו עד היום את
ישראל באירוויזיון, היו בעלי שמות י־זעים:
הירש, מנור, שרים, ארצי, סנדר־
:ון, טולדנו, אושרת. לסקוב, קרוב־מישפחה
של הרמטכ״ל המנוח, חיים
לסקוב (אביו של זוהר הוא בן־דודו),
זוא האלמוני הראשון הזוכה בכבוד.

זוהר ב״אוסרה בגרוש״*
.באישיות שלי אני בלגניסט...
מביני־עניין מנבאים דברים טובים
לשיר הזה, שיבוצע ב־ 9במאי בבלגיה
נל־ידי נתן דטנר ואבי קושניר. חנוף
זסון, ממפיקי־הקדם, אומר שהוא מר־
:יש שיהיה כאן סיפור של הצלחה ביני
׳אומית. לדבריו, הוא כבר שומע, ב־
׳ימיונו, את השיר מבוצע באנגלית, ב־
:רפתית ובשפות נוספות.
הבימאי הבריטי ג׳ים גורארד( ,ש־
:יים באחרונה את מדונה ושון פן ),ש״
עם שרי צוריאל, בחוג לתיאטרון.

עימו עבד לסקוב עד השבוע האחרון
בסרט המרגל הבלתי־אפשרי(על חייו
של אלי כהן) ,אמר שהוא לא יהיה
מופתע אם השיר יזכה במקום הראשון
גם בבלגיה.

בלגניסט
^ מאורגן

יי סקוב הרווק, הדוחה בתוקף כל
/זשאלה הקשורה לחייו הפרטיים
— בנות־זוג בעבר, חברה קבועה, סיפורים
פיקנטיים מאחרי המצלמות —
מתגורר בדירה נאה ומטופחת באיזור
שקט וירוק בגיבעתיים. מהחלון הגדול
של הסלון רואים את תל־אביב, גם את
בתי־המלון וחוף־הים.
בעזרת טלסקופ, שקיבל במתנה,
הוא יכול לראות פרטי־פרטים, ובכללם
מיספרי״המכוניות בקרייה. אין תריסים
ואין שורות של בניינים, המסתירים לו
את השמש והירח, כמו שהוא מספר בשיר
שכתב בדירה הקודמת שלו.
פינת־המוסיקה שלו כוללת אורגן
חשמלי, שאליו צמוד מיקרופון, טייפ
משוכלל והמון קלטות ותקליטים.
״באישיות שלי אני בלגניסט, מתפרע
בדימיון,״ אומר זוהר ,״אבל בעבודה
אני בחור מאורגן. אני חייב להיות, אחרת
איך אפשר להשתלט על צוותות,
תיאומים, פגישות?״
השכלה פורמלאית־מוסיקלית אין
לו, פרט לחצי שנה נגינה באקורדיון,
כשהיה בכיתה ח׳.
את המנגינות שצצות בראשו הוא
מנגן ומקליט. יש לו מאות כאלה. אוהב
את קצב הוואלס והטנגו, ובאופן כללי
כל מה שמסווג כמוסיקת־שמאלץ. בטקסטים
— כתיבת הבטלנים ארכה
כחצי שנה — חשוב לו ההומור.
הוא עצמו בכלל ־יא בטלן — קצב
העבודה בסרטים הוא רצחני ממש, לפעמים
מסיימים יום עבודה בחצות, ומתחילים
למחרת ב־ 5בבוקר — אבל את
השיר הוא כתב בתקופה של בטלה,
כשהיה בהמתנה בין סרט לסרט.
הרעיון להתחיל להלחין בא לו כאשר
היה מנהל־ההפקה של הסרט על
הופעות התיזמורת הפילהרמונית ביפאן,
לפני שלוש שנים. הוא ראה ילדים
קטנים כותבים מוסיקה ב״שיטת ימא־הה״
,וחשב לעצמו — גם אני יכול.

המש דקות
.לפני
^ תיבת שירים, הוא אומר, היא
אצלו מהבטן, בכיף, לשם שעשוע.
אף פעם לא התאמץ, לא רדף אחרי זמרים,
לא שאף להתפרסם בשטח הזה. די
לו לעבוד קשה בסרטים.

שיר הבטל]ים
כל בוקר אני מתעורר, בערך בשעות העשר,
רוצה לראות השמש, התריסים קצת מסתירים.
פותח ת׳תריסים ולא רואה את השמש,
כי את השמש מסתירות שורות של בניינים.
עושה לי כוס קפה ומדליק לי הסיגריה,
יוצא אל המירפסת לפצח גרעינים.
הציפורים יורדות לעציצים של המירפסת,
ומפזמות איתי את שיר הבטלנים.
פיזמון:
הופה הולה הולה הולה
הופה הופה הולה הולה
הופה הולה הולה הו פה פה• .
בשעות הצהריים שולח את הכלב עם סל עשוי מקש,
לקנות לי מיצרכים.
כשהוא חוזר אני מכין לשנינו צהריים,
כי הציפורים אכלו את כל הגרעינים.

עכשיו, כשההצלחה הגיעה כמעט
מאליה, הוא נהנה מכל רגע. ואם ב־עיקבותיה
יבוא גם כסף — הוא ייהנה
עוד יותר.
הוא מתולתל, עיניים כחולות, בעל
רי״ש מתגלגלת. שירו נכנם לתחרות
ברגע האחרון ממש.

סיפר לסקוב:

לפני שנה שלחתי לקדם ארבעה
שירים, ביניהם את הבטלנים. אף אחד
לא התקבל.
השנה תיכננתי לשלוח שיר אחר,
וכבר היו לי פגישות עם ארבעה זמרים,
שהיו אמורים לשיר אותו.
בינתיים נכנסה איזו הפקה מחו״ל,
והייתי עסוק. חשבתי שהחמצתי את המועד
האחרון, אבל כאשר דיברתי עם
ג׳יני רבץ, אחת מאותם ארבעה זמרים,

מנ ע טרומבון בצבא האדום
היא סיפרה לי שניתנה ארכה להגשת
השירים, עד למחרת ב־ז בצהריים.
בחמש דקות לפני 1השארתי את
המעטפה בטלוויזיה. אף אחד כבר לא
היה שם, ונשאר לי רק לקוות שמשהו
משלי ייכנס לתחרות. תיכננתי להתקשר
ביום הראשון, כדי לשאול אם הכל
בסדר, אבל הייתי עסוק, ושכחתי מזה.
לא סיפרתי לאף אחד.
כעבור חודש, אחי הודיע לי שכתוב
בעיתון ששיר שלי בפנים. בהתחלה לא

ידעתיעק|מההואמדבי׳ אולי
״הגששים׳
^ ז התחיל המירוץ המשוגע נגד
הזמן. היה לי קשר עם חמישה אמרגנים,
וישבתי עם המון זמרים. הסקיצה
שהשמעתי קיבלה פיד״בק כל־כך
חיובי, עד שנעשה לי עוד יותר חשוב
למצוא את המבצע, או המבצעים,

פיתאום אני שומע צילצול, דופקים בדלת,
פותח את הדלת, נפנפת השכנה.
שואלת בנימוס: שאם זה לא יפריע
היא תפזם איתי את ההופלה שלי.
הופה הולה..
אחר־הצהריים יוצא לי עם הכלב,
לשאוף צח אוויר בפארק מחוץ לעיר.
הציפורים עפות מאושרות אל השמיים,
אני נשכב על הספסל, חושב על החיים.
אני חי לי במציאות כל־כך נהדרת,
שוחה במערבולת של ים בלי דאגות.
לא מבין איך אפשר לחיות היום אחרת,
ונרדם עייף מכל המחשבות.
הירח כבר עולה, הנה מגיע לילה,
רוצה לדאות ירח, התריסים קצת מסתירים.
פותח התריסים ולא רואה ירח,
כי את הירח מסתירות שורות של בניינים.
הופה חולה..

הטובים ביותר.
התקשרתי עם פשנל(אברהם רשא),
סיפרתי ששיר הומוריסטי שלי התקבל
לקדם. הוא אמר לי לבוא מייד. הוא
שמע את השיר על טייפ קטן, דף־ה־מילים
ביד, אמר שיש כאן פוטנציאל
לשלאגר, והוא יציע אותו לגששים.
בינתיים נפגשתי עם אלון אוליאר־צ׳יק,
עם מאיר פניגשטיין ועוד כמה
מכוורת.
בשבילי, כוורת היתה הדבר הכי
גדול בבידור הישראלי. הם היו שיגעון.
אני אוהב גם את משינה — הם
מיגנטו אותי לריצפה עם ההומור שלהם.
פשנל
דחה את מתן התשובה מיום
ליום, ומהטלוויזיה התחילו ללחוץ שאם
לא אביא מבצע, השיר יהיה בחוץ.

יהודה טלית התקשר איתי, אמר ששמע
בטלפון את השיר, שהוא פיצוץ,
לדעתו, והזמין אותי לפגישה.
תוך שעה הגעתי אליו. לפני שטלית
התפנה אליי, עשיתי שם הכרה עם
דטנר, קושניר ומיכה לבינסון. דיברנו
על סיגנון האחים בלוז, שכולנו אוהבים.

חשבתי שיש להם קשר לשיר.
רק אחר־כן הבנתי שיש להם קשר לשיר.
במישרד הגדול הזה לא היה טייפ,
והלכנו לשמוע את הקאסטה במכונית
של רפי אדר, שבמיקרה היה שם.
השיר מצא חן בעיני כולם. טלית
אמר שהוא לוקח אותו, אבל אם הגששים
מחליטים לקחת, הוא מוותר. יצאתי
משם עם תחושה של ״זהו־זה״,
למרות שלא שמעתי את דטנר וקוש־ניר
שרים. התקשרתי שוב עם פשנל,
ושוב הוא ביקש ארכה נוספת, הפעם
לשבוע. אמרתי שאין אפשרות, והודעתי
לטלית שהשיר שלו.
הסתגרנו בחדר בבית״מלון עם ל־בינסץ,
הבימאי, דיברנו על הביצוע ר
ההעמדה, והחלטנו שקובי אושרת יעשה
את העיבוד ובתיה ישראלי — את
התילבושות.
עד כאן דבריו של לסקוב.
טגקים וצוללות

¥והר לסקוב נולד בווילנה, בבריתו
המועצות. האב, טכנאי רנטגן, ניגן
בעבר בטרומבון באחת התיזמורות של
הצבא האדום. הסבתא, מצד האם, היתה
זמרת־חזנית, והסב היה סוחר־עצים אמיד,
שעסק גם בכתיבת מחזות באידיש.
לזוהר אח צעיר, בן ,24 העובד
כמנהל־חשבונות בחברת־הסרטים של
מנחם גולן.
המישפחה עלתה לארץ ב־.1960
לזוהר, שאז עוד קראו לו זימקה, יש
מאותה שנה זיכרוז מרגש :״חיים לס־קוב,
שהיה אז הרמטכ״ל, שלח לנו כר־טיסי־הזמנה
למיצעד יום־העצמאות ב
חיפה,
חודש אחרי שעלינו לארץ. גרנו
בנצרת־עלית, והוא שלח מכונית ונהג.
ישבנו קרוב לבימת־הכבוד, ליד דויד
בן־גוריון, וזו היתה התרגשות עצומה
לראות חיילים ישראלים, טנקים וצוללות.״
בית־הספר
הימם את העולה־החדש
הצעיר, שהיה רגיל למישטר קפדני, ל־תילבושת
אחידה ולאיסור להוציא הגה
מן הפה בשעת השיעור.
אחרי ארבע שנים בפנימיית הכפר
הירוק הוא התגייס לצבא והיה סמל־מיבצעים
של ״יחידה משגעת, שאני
לא יכול לספר עליה״ .אחרי השיחרור
הוא תיכנן ללמוד מישפטים, אבל נרדם
ונרשם לבסוף לחוג לקולנוע ולטלוויזיה
של אוניברסיטת תל־אביב. הוא
היה משוגע על קולנוע מאז שהוא זוכר
את עצמו. סיפרו לו שבגיל ,3כאשר
אמו לקחה אותו לראות סרט, הוא היה
הולך מאחורי המסך ומחפש את השחקנים.
הוא
שיחק בהצגות של החוג, אבל
בעצם לא רצה להיות שחקן. התחום
היצירתי בקולנוע עניין אותו יותר. הוא
עשה כמה סרטים קצרים באוניברסיטה,
היה עוזר־הפקה בסידרת״טלוויזיה
לילדים, עשה כתבות בטלוויזיה, והגיע
לסרטים עלילתיים.
מות החבר
^ סני שנתיים איבד לסקוב את
/האדם שהיה החבר הכי טוב שלו,
ושהיה גם בן־דודו: הד״ר מרק בלוך,
רופא־השיניים שנהרג בתאונת־מטום
בטכסס. בלוף היה בשבילו כמו אח,
ומותו היה אבירה קשה לזוהר. במשך
חצי שנה היה לסקוב משותק מפעילות
בכל שטח, מנוטרל לגמרי.
החלום שלו הוא לשלב קולנוע עם
מוסיקה. בתסריט שהוא כותב בימים
אלה הוא מתחיל להגשים את החלום.
זוהי קומדיה, ויש לו כבר ארבעה שירים
הקשורים לעלילה. אין הוא מאותם
המנסים להצחיק בעזרת החלקה על
קליפת־בננה. הז׳אנר הזה אינו עובד
עליו בכלל. הוא מעדיף הומור מתוחכם
יותר, קריצת־עין, רמז.
בינתיים הוא מסתובב לו, אלמוני
ובלתי־מזוהה, ונהנה לשמוע איך בכל
מקום מדברים על השיר שלו ועל ״איך
שברו את כללי האירוויזיוף.
״זה הכיף שלי,״ הוא אומר ,״אני בשקט,
לא יודעים שזה אני, ומסביב רעש
והשתוללות. מה אני צריך יותר מזה?״