גליון 2590 מתאריך 22 באפריל 1987

ובה בוק מסבות

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי-העי שון מזיק לבריאות

מיכחבים
הבית שלה באיש
עוד על אפשרות הקמת ממשלה
אלטרנטיבית (״מיכתבים״ ,העולם
הזה .)13.4.87
אל מנהיגי ארבע מיפלגות השמאל בארץ:
הבינרנא כי אין סיכוי, אפילו קלוש, לשנות את
אופי המדינה ואת יחסה אל השלום, אם לא
תתאחדו, תשכחו מחלוקות־עבר ותשכילו להתעלות
מעל יריבויות נושנות.
הבית, מדינתנו, עולה באש ואפשר להציל
אותו רק בכוחות משותפים.
ישי נאור, שער העמקים

ברבה ם! התדר
עוד על יובל העולם הזה.
עכשיו, שמלאו להעולם הזה 50 שנה, הוא
צריך לעלות כיתה, או כפי שכתוב בתנ״ך(בספר
במידבר) :״ומבן 50 ומעלה, ישוב מצבא העבודה
...ושרת את אחיו ...לשמור מישמרת.״
שימו לב :״לשמור מישמרת!״
דן טל, חדרה

מי ציי ר אותו בעברית
על תרגומו של מיין קאמפף לעברית
(״מה הם אומרים״ ,העולם הזה

לא לחינם נאמר ״אל תעשה לך ספרים הרבה״,
ועם כל הרצון להבין את מניעיו של דן ירון,
העוסק בתרגום תורתו של אדולף היטלר לעברית,
אני רק יכול לומר בדיוק כמו שעתל ברוידא
אומרת באותו גליון, בהקשר אחר (במדור דף
חדש) ,על תרגום רב־המכר הכמעט קלאסי של
דפנה דה־מורייה, רבקה :״מי צריך אותו בעב־מיכאל
גלם, כפר־סבא
רית?״

פסוקז של לזי
על אימרות״כנף תימניות הטובות
לתוצאות ועידת חירות (״מיכת־בים״
,העולם הזה .)8.4.87
החבר גארה מראשודלציון מצא לנכון
.להכניס״ לדויד לוי שלגו, בהביאו את האימרה
התימנית ״ביקשו קרניים, נטלו אוזניים!״ (דהיינו,
לוי ציפה לנצורות ונאלץ להסתפק במעט).
אבל לכל תימני יש את הפסוק שלו ואנחנו,
כמה חברה מרמת־ישראל, מצאנו פסוק יותר
מתאים לדויד לוי שלנו :״רשע יכין וצדיק יל־שבעה
קוראים, תל אביב
ב שי

זאת לא נקמה
על הופעתו של אורי אבנרי בוועידת
חירות (״איגרת העורך״ ,העולם
הזה )8.4.87
כשפתחתי את העיתון ועיניי נתקלו בתצלומו
של אורי אמרי חייכני, מוקף אנשי חירות
חייכניים בוועידתם, הבנתי תיכף במה המדובר:
פוטומונטז׳ ,מעשה־מרכבה שהרכיבו אנשי־חירות
כנקמה על הפוטומונטז׳ שהעולם הזה
עשה להם (״מגוב ריקבון ועפר״ ,העולם הזה
,)25.3.87 כאשר הרכיב את ראשיהם של שמיר,
ארנם, שרון ולוי על גופות המתאגרפות המת־בוססות
בבוץ בסינרמה.
רק כשקראתי את איגרתו של אבנרי, הבנתי
שהתצלום הוא עובדה ולא מעשה נקם.
משה מלמוד, תל-אביב

1ם ה עם הצד השני
על מינוי עובדת־רווחה ברשות־ה־שידור
(״שידור״ ,העולם הזה

כבר אפשר לקנא בעובדי רשות־השידור. סוף־
סוף ירווח להם. הקימו להם מוסד הדש: עובדת־רווחה,
ועוד איזו עובדת(לפי התצלום, לפחות).
אבל מה עם הצד השני? אולי כבר הגיעה השעה
שרשות־השידור גם תדאג קצת לרווחת הצופים
אבי גלבוע, באר־שבע
והמאזינים?

האמת על לחאן
על הסיבות להפסד מכבי בלוזאן
(.הפסד בגלל האוהדים״ ,העולם הזה

(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2590

כתבת השער הקידנזי:

במכונית שחורה,
בחוש

חאשוג׳ מתווך

בין פוס וערכאת

חאשוגי הציע לדפנה ברק לכרות ברית
ולערבב מ שקאות. פעם נהגו לערבב
דם, הוא נזכר. במיסגרת אירוח ביד
המלך, שיכו המיליונר הסעודי את
כ תב ת העולם הזה בווילה מפוארת,
הסיעה במטוסו הפרטי והובילה ל-
ראיון עם הקדוש הנערץ על
ן . 4עדנאן חאשוגי, שרי צ אני
דרה סוואמי מאהאראג׳.

ב מי סמך סו די מגלה המיליונר הס עודי עד*
נאן חאשוגי, כי י א סר ערפאת ה ס בי ם להצ עתו,
להפ קיד מי ס מני־ הכ רההד דיי ם בין
ישראל והפלס טינים, ב בנ ק שווייצי, כפי ש נהוג
בעולם ה ביזנ ס הבינלאומי. ערפ את
הודה, לדברי חאשוגי ,״שהיו
לו מגעים עם אי שים ישרא-
לים, ב מיו ח ד עם שמיר ובגין״.

כתבת השער האחורי:

אחה והשקל

מישהו מטנו בך

מאחורי הקלעים של בית הכל-בו הגדול:
בעקבות הפסדים בשיעור של מיליון וחצי
דולר בשנה החליט משה מאיר, אחיו עתיר
הנכסים של מרדכי מאיר, לקחת לידיו את
ניהול כל־בו שלום וחברת־הגג וולפסון
קלור מאיר. המנהל הנוכחי,
שי מאיר, בנו של מרדכי,
יפנה עכשיו את מקומו.

חוג נגד חוג

ארבעה חוגי ״דור־המשך״ פועלים במיפלגת־ה־עבודה
— כולם מנהלים מאבק לחיים ולמוות
על מושבים אחדים בכנסת הבאה שייתפנו, אולי,
מהח״כים שמאכלסים אותם בכנסת הנוכחית.
שני מושבים מרופדים בהרכב הבא של בית- פרס שימעון ענו
המחוקקים כבר הובטחו על־ידי ^ 1
ויצחק רבץ: האחד מהם ליוסי
ביילין, פקיד־ממשלה, והשני
לעמיר פרץ, ראש עיירת״פיתוח.
מלודי למוטי-
באהבה

נכסו, גינוסו וקפקא
בחקירה אינטוסיבית, רפי מיטב שיטות
השב״ב, נשבר נפסו והודה
בעבירות שייוחסו רו על־ידי חוקריו.
אילמלא עקשנותו הברתי־רגירה שר
עורך־דין. ופירסום תצלומו של יוסף בהעולם גינוסר
הזה, היה נקבר הקצין
בבלא במיטב -שנות־חייו.
הרוסן הלוהט:

לפני 32 שנים בדיוק פירסם העולם
הזה סיפור עתידני, המתאר עליה
של 700 אלף יהודים־סנבייטים
לישראל: מנהיג העולים מרכיב
רשימה קומוניסטית וזוכה ברנב
בכנסת, האמריקאים מפסיקים את
הזרמת ההון, פורצת מילחמה בין
,,ישראל העממית״ לבין נזדינות־ערב
הריאקציוניות, ה־נתמכות
על־ידי האינז־פריאליזם
האמריקאי...

״אני אוהבת אותו מאוד,
והוא יודע זאת״,
כותבת גיודי זימס (בתצלום) על מרדכי
וענונו. מאז שחזרה לארצות־הגרית, פעלה
ג׳ודי רבות למען אהובה שבכלא, הקימה
קרן להגנתו המישפסית. במיכתבה לכתבת
״העולם הזה״ ,היא שואלת :״היכן הצדק
במישפס הישראלי! היכן זכויותיו של מוסין
מדוע הוא נענש בלי מישפט! מדוע הוא
נידון כבר על-ידי דעת הק-
הל בישראל ועל-ידי העי-
תמות!״ סיפור של אהבה.

,,הנשק טבע בים!״

צעירה בדווית נרצחה בגלל ״חילול כבוד
המישפחה״ ,לאחר שנראתה נוסעת עם בושי
במונית. נישואיה לבן־דודה לא סיפקו את
הפיתרון לבעיית הכבוד הפגוע. סגן־אלוף
יהודי, מעבידם של כמה מהגברים ב־מישפחה
הבדווית, אומר :״אילו היה לי כסף,
הייתי שוכר חוקר פרטי והוא
היה מגלה בדיוק מה קרה
כאן!״ עכשיו בבית המישפט.

פיסגת הקולנוענים

על מיזבח הכבוד

המדורים הקבועים:
מיכתבים -בדיחה עס זקן
איגרת העורך למה לא מפרגנים!
הנדון -בנו של גיבור לאומי
במדינה - -לבית שלי לא ייכנס לחם!״
תשקין* -משה ניסים מקים מחנה
יומן איימי -כפר ושמו עימוואס
קולנוע -אחווה רוסית־אמריקאית
לילות יימראל -שלומית אמיר
מוזמנת לארוחה אצל מלך מרוקו
רחל מדחלת אתי אוחנה
התאהבה בישראלי לשעבר

מאפיונר יהודי רימה, ב שנת ,1947
את מנחם בגין, התרים מיליון דולר
מסוכני־הימורים יהודיים בארצות־הברית
,״כדי לקנות נשק ליהודים ב־פלסטיין״
,אימץ ידיעה עיתונאית על
אוניה שטבעה באוקיינוס — וטען
באוזני התורמים הזועמים, בי זו דד
אוניה שבה נשלח הנשק

לאחיהם הציונים הלו-
חמים על הקמת מדינתם.

אע 1ת החברה
נעוגריר האיטי
ניצה מעוז נראית באחרונה כשהיא מתרוצצת
בכבישי הארץ, נוהגת במכונית הדורה בעלת לו־חיות־זיהוי
דיפלומטיות. כשהכבישים עמוסים
מדי, היא מבלה בחברת השגריר
במיסעדות־פאר, מסיבות־דיפ־לומטים
וגם במועדוני־היוקרה.

החייכן

יונתן מילר, כנר בלהקת כמו צועני, התאהב
בקרולין לנגפורד. היא זרקה אותו אחרי
שלושה חודשים • כשהציע את עצמו

הם ב א
לחברי להקת מינימל קומפקט רום
התרגשו- .אולי אני לא עושה
עליהם רושם ״,הוא אומר,
אבל כרגיל ממשיך לחייך.

המירחמה האמיתית

פרשת פולארד והחקירה האמריקאית עשו יות
לערוף א ת הצמרת הפוליטית בישראל.
אם הדרג המדיני אכן ישלם את המחיר,
יתייצבו לפני הבוחר הישראלי שני מנהיגים
כריזמטיים. המייצגים שתי השקפות פו-
ליסיות קוטביות: עזר וייצמן
0בראש המערך ואריאל שרון
בראש הליכוד. סיכוי לדרבי.

פרטים בעקבות הפוליטיקה: ב״פגישת-פיסגוד
של יוצרי־קולנוע פובייטים ואמריקאים הוחלט
על קו־פרודוקציות אמריקאיות-רופיות. אלם
קלימוב, ראש תעשיית הקול־

1נוע הפובייטית, אף הכריז:
..קולנועני כל העולם התאחדו!״
הורוסקופ מזל של שור
על כוס קפה -עס יינתן מילר
דן* חדש -מזיין ועושה בסף
תשבץ -שימר גוף מת
זה וגם זה פסח הורס מישפחות
מה הם אומרים -דן בן־אמוץ
תמר סטמצקי וגילי פורן
בלי הידמה אישפוזי־שווא
בבתי״חולים פסיכיאטרים
שידור הפגר שלא מת
אתה והשקל עיתונאית
מכרה בית־מלון

בומבה שר אשה
צעירה בלונדית יפה, בת 19 בסך-הכל, וכבר
היתה אלופת אירופה באיגרוף תאילנדי
לנשים. היא ילידת גרמניה, שהתאהבה יוכר בישראלי. שמה דניאלה
אם ס י 131־
דנדל. א

המיקצוע באולימפיאדה, ת ייצג
דניאלה את ישראל. לא

כדאי לחטוף ממנה אגרוף.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
אני לא מבין גדול בכדורסל, אבל, כמו כל עם
ישראל, מתעניין. לכן אני חייב להודיעכם, כי
מכל הפיטפוטים ששמעתי אחרי ההפסד המטופש
בלוזאן, ההסבר של מדור הספורט שלכם, כי
ההפסד נגרם מכיוון שלא אירגנו צעיפים, כובעים
ובאלונים לאוהדי מכבי שהיו בלוזאן, הוא הפיט־פוט
המצחיק ביותר.
מכבי הפסידה בלוזאן מסיבה הרבה יותר
פשוטה: מפני שלעתים קרובות מאוד, גם כשהיו
לשחקני מכבי הזדמנויות־פז לעשות זאת, הם
פשוט שכחו כיצד קולעים לסל.
אלכם לבינסון, רמת-גן

• ב לי

מ ־ שוא ביני ב ! •

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
;ורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
פרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המדל :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע׳־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ. תל־אביב.

כמה שקרים גסים אפשר להכניס לקטע בן
69 מילים?
במקומון העיר הופיע קטע בלתי־חתום. שהשיג
אולי שיא.
וכר נאמר:
.יעקוב נימרודי החליט לשלב את עיסקי
הסחר בנשק בכתיבה. הוא כבר סיים לכתוב כמה
פרקים מסיפרו על פרשת־איראן. ובשבועות
האחרונים אומרים ׳שהוא מתרגל מדי פעם את
כתיבתו אצל אורי אבנרי. ומפרסם מאמרים ב־העולם
הזה.״ על־פי השמועות. אבנרי גם יערוך
את סיפרו של נימרודי. אך אבנרי טוען כי זו
המצאה פרועה .״אני לא יודע מי זה נימרורי. אין
לי שום קשר איתו. ואפילו לא ידעתי ׳שהוא כותב
ספר״.
בקטע זה יש חמישה שקרים גסים. לא ספרתי
את השקרים הקטנים.
שלך 1הוא מתרגל מדי פעם את
כתיבתו אצל אורי אבנרי ומפרסם מאמרים
בהעולם הזה״.
הזמנתי את נימרודי לפרט את גישתו הפוליטית
לפרשת־איראן במדור ״דיעה אחרת״ של
העולם הזה ( 1.25.2.87 נימרודי אינו ״מתרגל״,
ולא. מרי פעם״ .הוא כתב מאמר אחד ויחידי.
שלך 2על־פי השמועות. אבנרי גם
יערוך את סיפרו של נימרודי.״
לא היה ולא נברא. אבנרי לא יערוך. לא
התכוון מעולם לערוך. ובכלל לא ערך מעולם
ספר של מישהו. הדבר כולו המצאה מצוצה מן
האצבע.
שלך 3אבנרי אמר) אני לא יודע מי זה
נימרודי.״
טילפנה אליי צעירה שאין לי מושג מי היא,
ושאלה אותי לגבי אותה המצאה. לא אמרתי לה
שאיני מכיר את נימרודי, והדבר הוא מגוחך על
פניו.
לפני שלושה שבועות פירסמתי כתבת־תחקיר
בשם ״תיק נימרודי״ ,בחתימתי. בכתבה ציינתי
שבעיקבות דברים חמורים מאוד שכתבתי עליו,
העמיד נימדודי לרשותי את תיקיית־המיסמכים
ואלבומי-התמונות שלו, כדי שאשתכנע בטיב
טענותיו. לבוא אחר־כך ולטעון כי אמרתי ש־
״איני מכיר את נימרודי״ — הרי זה אינו רק
פשע, אלא טימטום שאינו נסלח גם לגבי עיתונאית
מתחילה של מקומון.
שקר 4אבנרי אמר) אין לי שום קשר
איתו(עם נימרודי).״
כנ״ל. על הקשר איתו דיווחתי בעיתון.

שלך

. :5לא ידעתי ׳שהוא כותב ספר״.

לא אמרתי ולא יכולתי לאמר דבר כזה. נימ*
רודי סיפר לי שהיה רוצה לכתוב ספר, ועודדתי
אותו לעשות כן, לבדו. בלי כתבנים ובלי עורכים,
בדיווח אותנטי פשוט על חלקו ביחסי ישראל־איראן
בתקופת־השאה ובתקופת הפרשת

^ שוב תיבה
הגדל}
דפנה ברק עשתה זאת שוב.
״ הצלחתה להיפגש עם עדנאן חאשוגי הוא
הישג עולמי. חאשוגי(כן, זהו כתיב בלתי־נכון
של השם. אנחנו ממשיכים להשתמש בו, כי

הציבור לא יבין את הכתיב הנכון) הזמין אותה
אחרי שחקר היטב מיהי. ואת מי היא מדצגת.
התוצאות העיתונאיות של הצלחה זו מתפרסמות
מעל עמודי שבועון זה. אך יש להישג זה
השלכה מחוץ לתחומי העולם הזה.
ההישג מפלג את ציבור העיתונאים בישראל
לשני מחנות: המפרגנים והבלתי־מפרגנים.
הרוב הגדול של העיתונאים אינו יכול בשום
פנים להשלים עם העובדה שעיתונאית צעירה
— ועל אחת כמה וכמה כשהיא נאה — יכולה
לרשום לזכותה סידרה כה מרשימה של הישגים
עיתונאיים, כמו ברק. בתקופה קצרה־יחסית
ריאיינה ברק את רוב גדולי־המדינה. היא ריאיינה
את ג׳ון דמיאניוק בחשאי, בכלא השמור ביותר
במדינת־ישראל. היא הצליחה לראיין את יוסף
טחן בכלא המצרי. כל אלה היו מיבצעים בילע-
דיים, ששום עיתונאי אחר בארץ לא השיג
כדוגמתם. הראיון של חאשוגי הוא שיא חדש.
מי דיווח על כך? אילו עיתונאים פירגנו וציינו
הישג זה? ברדיו ובטלוויזיה צויין ההישג. בעיתונות
הכתובה. אף לא במילה אחת.

פסק-דיו
מוזר

בחמישים שנות קיומו של העולם הזה
הוגשו נגדו מישפטי־דיבה מעטים מאוד. אולי
פחות מאשר נגד כל עיתון אחר במדינה. אפשר
למנות באצבעות הידיים את המישפטים שבהם
הפסדנו.
בשבוע שעבר הפסדנו במישפט כזה, והוטל
עלינו עונש כבד.
על כך דיווחו כל העיתונים בחדווה ובשימחה
בולטת לאיד. אולם אף עיתון אחד לא פירט
איך הפסדנו את המישפט. הנה העוברות:
במישפט־דיבה יש הגנה של ״אמת דיברתי״
והגנה של. תוס־לב״ .לגבי שתיהן, יש חשיבות
מכרעת לעדותו של העורך.
ברום שנקבע לעדותי במישפט זה, הייתי
בעמאן. פרקליטי הודיע לשופטת־השלום כי
נסעתי לשם על-פי היתר מיוחד של ראש־הממ־שלה,
וכין אין לי כל אפשרות להגיע משם לבית־המישפט.
הוא ביקש דחייה שיגרתית בכמה
ימים.
בהחלטה בלתי-רגילה, יוצאת־דופן וחסרת-
תקדים בנסיבות כאלה, החליטה שופטת-השלוס
שלא לדחות את מועד העדות. בו במקום
החליטה להרשיע את העולם הזה בהוצאת־הדיבה,
בגלל חוסר עדות. המישפט נמשך רק
לגבי גובה הפיצויים.
לא ארחיב כאן את הדיבור על עצם ההחלטה
של שופטת־השלום, כי אנו שוקלים עתה הגשת
עירעור. אציין רק שהיה זה הוגן מצר העיתונים,
אילו ציינו את הנסיבות חסרות־התקדים של
פסק־דין זה.
על נסיעתי לעמאן השיב ממלא-מקום ראש־הממשלה
ושר־החוץ, שימעון פרס, בתשובה לשאילתה
ישירה מס׳ 1623 בכנסת, ביום ה־3
במארס :1987״העיתונאי מר אורי אבגרי הוזמן
על־ידי גורמים רשמיים בירדן לעריכת ראיונות־רקע.״

חילק הזמנות
על מקומות הישיבה בקדם־אירוויז־יון(״שידור״
,העולם הזה .)8.4.87
כתבתם כאילו כרטיסי־ההזמנות לתחרות
קדם־האירוויזיון חולקו לפי הוראותיי, ולכן

לשעבר, רפאל איתן, טוען בראיון עימו שעניין •*י
השב״ב מזכיר לו את אותו הבעל שתופס את
אשתו במיטה עם גבר זר וברוב כעסו שובר את
המיטה.
מעניין שדווקא אצל רפול זאת מיטה (כפי
שצריך להיות, ולא ספה) והתגובה היא הרבה
פחות אלימה(לא שריפה, אלא רק שבירה).
אריה רבין, תל־אביב

כמו נרזת תמכה
על נערת־ההפתעה ליום־יההולדת
(״לילות ישראל׳; העולם הזה .)8.4.87
בעל תוכן העניינים (בעמוד 3של העיתון)
קצת הגזים כאשר תיאר את הדוגמנית האנגלית
היוצאת מן התיבה לכבוד חתן יום־ההולדת כ־
״מתנת־העירום״.
זאת, לכל היותר ,״הנאת־עירום״ ,משהו כמו
נרות חנוכה, שמותר רק ליהנות ממראם, אך לא
לנצל את אורם. חגי גולדשמידט, תל־אביב

המזנדזם שר הבישוף
עוד על עיירה ששמה קונדום (״לכל
הגילים״ ,העולם הזה 1.4.87 ואילך).
העיירה הצרפתית קונדום איננה ידועה רק
בזכות הזהות המקרית של שמה לשם אמצעי־המניעה
הידוע, וגם לא רק בזכות הברנדי •״
המעולה(ארמנייאק) המיוצר ביקביה.
היא קנתה את עולמה לפני 218 שנה, עת
שירת בה, משך שנה אחת בלבד (בשנת ,)1669
ז׳ק באנין בוסייה כבישוף קתולי והטפותיו, בתפילות
יום ראשון בכנסיה הגותית המקומית העתיקה,
השאירו רושם בל־יימחה על כל שומעיהן,
עד כדי כך ששמו הגיע לחצר המלך, שקרא אותו
אליו, כדי שישמש מחנך לנסיכים הצעירים ויו־עץ־סתרים
למלך עצמו.
ארתור לב, רמת־השרון ז*

ואפילו חולצות־נשים

ראש רשות ינון
הזמנה במעטפה סגורה
קיבלו מיספר מחברי הוועד־המנהל מקומות לא
טובים במיוחד.
אני רוצה להדגיש, כי בזמן חלוקת הכרטיסים
כלל לא הייתי בארץ, אלא בביקור בדרום־
אפריקה. שבתי ארצה רק יום אחד לפני תחרות
הזמר, ולכן לא היה באפשרותי לדאוג לחלוקת
ההזמנות.
מזכירתי קיבלה את ההזמנות לחלוקה לחברי
הוועד־המנהל, אך המעטפות היו סגורות. גם
המעטפה שנשאה את שמי היתה סגורה ולא היה
לי כל מושג היכן אני יושב, עד שהגעתי לאולם
מיכה ינון, יו״ר רשות־השידור,
עצמו•
ירושלים

הבקבוק שד אמנון
על שתייה קלה בכנסת (״אנשים;
העולם הזה .)8.4.87
בסיפור על בקבוק השמפניה, שהפסיד השר
אמנון רובינשטיין בהתערבות עם ח״כ שרה דורון,
משהו לא בסדר: מניתם שם שני שרים, ארבעה
ח״כים ועוד כמה ״אחרים״ ,שהתחלקו בבקבוק
הזה במיזנון הח״כים.
אחת מן השתיים: או שזה היה בקבוק שמפניה
גדול מן המקובל או שהחבר׳ה שם לא היו צמאים
יעל כץ, הרצליה
כלל•

ספה זאת דא מיטה
על בדיחה ותיקה מאוד (העולם הזה

כבר אירע לי ששמעתי(או קראתי) בדיחה עם
זקן. אבל לקרוא בדיחה כזאת פעמיים תוך חצי
שעה, ועוד באותו עיתון, זה עוד לא קרה לי.
והנה, בהעולם הזה, הישווה מדור העם את
החלטת ממשלת ארצות־הברית להחרים את בסיס
תל־נוף (בגלל מינוי אביאם סלע למפקדו)
לתימני שבא הביתה, מוצא את אשתו בוגדת בו
עם ידירו ושורף את הספה כנקמה, וכמה עמודים
אחרי זה, באותו גליון(במיסגרת ״נשים באמצעי
התיקשורת״ ,במדור דף חדש) ,מובאת אותה
בדיחה, עם זקן עד הריצפה, בפעם השנייה, אך
הפעם בשינוי קל ובהתייחסות שונה. הרמטכ״ל

על פעילותו של השר גד יעקוני
במשיכת השקעות לארץ (״המישקל
הכלכלי של היורדים״ ,העולם הזה

באשר לפעילותו של השר יעקובי בהקשר
לכוח המשימה הכלכלי, שהוקם לפני כשנתיים
כדי להגדיל את מעורבותם של אנשי־עסקים ״
יהודיים בתחומי ההשקעות, היצוא והתיירות,
והמופעל באמצעות מינהלה המממנת את פעולותיה
על־ידי 300 חבריה בארץ ובחו״ל, התוצאות
עד כה מדברות בעד עצמן.
בין השאר, הוקמה חברה להשקעות של חברים
מכוח המשימה באמריקה ומוקמות חברות־השקעה
נוספות של חברים מקנדה ואוסטרליה:
מוקמת בימים אלה חברה לאיתור השקעות;
הוקמה חברה לשיווק מוצרי־מזון לרשתות־שיווק **
בארצות־הברית: הוקמה חברה לשיווק מוצרי־צריכה
ותרופות לרשתות דראגסטור׳ס בארצות־הברית
וחברת לימיטד בעפולה הקימה מיפעל
לייצור חולצות־נשים, המעסיק 200 עובדים, והיא
מקימה מיפעל נוסף לייצור סוודרים.
ואשר ליורדים — חלק מהם כבר מעורבים
בפעילות הכוח. ז׳אק נאסר (הבנק הבינלאומי
הראשון) ,למשל• נעמה הניג, דוברת מישרד
הכלכלה והתכנון, ירושלים *י
האופציה הארמנית
מדי כמה שנים שוטפת את אמצעי-
התיקשורת סידרת בדיחות אקטואליות׳
,המיוחסת לתוכנית שאלות
ותשובות, שבמציאות אינה קיימת,
ברדיו יריבאן. בירת ארמניה הסובייטית.
וכך הביא גם העולם הזה,
בגליונו שהופיע השבוע לפני 25
שנה, את אחת מבדיחות רדיו ירי-
באן, שתאמה את ההתפתחויות המדיניות
באותם ימים:
• שאלה :״אני חבר־מיפלגה נאמן.
מאז הבעיות האידיאולוגיות שהתעוררו
בין ברית״המועצות וסין העממית. איני
יודע אם לשתות תה רוסי או תה סיני.
״מה עליי לשתות, כדי להיות בסדר
מבחינה רעיונית!״
תיטובה :״שתה קפה!״
העולם הזה 2590

111111
האם עצר רבין את חנסייני כדי לחבל במאמצי פרס?

למדורה

ף פני שלושה שבועות אכלתי ארוחת־ערב לצידו של פייצל
/אל־חוסייני.
זה היה במלון ערבי במיזרח־ירושלים. מישלחת של חברי־פרל־מנטים
ממערב־אירופה, המתעניינים בבעייה הפלסטינית, באה
לביקור־מחקר בארץ. היא ערכה סעודת־ערב חגיגית, שאליה הוזמנו
ביחד ראשי הציבור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת־עזה
וראשי כוחות־השלום בישראל.
ראש־המישלחת הושיב את פייצל אל־חוסייני לימינו, ואני ישבתי
לימינו של פייצל. שוחחנו.
במהלד השיחה השמעתי באוזניו דברים חמורים .״הנה אנחנו
יושבים ביחד,״ אמרתי ,״פלסטינים וישראלים, אנשים הדוגלים
בפיתרון של שלום המבוסס על זכות שני העמים לחירות ולעצמאות.
שוררת כאן אווירה נהדרת. כולם אוהבים את כולם. בעיני
המארחים האירופיים, זהו בוודאי מיפגש טיבעי לגמרי. אבל זהו
מיפגש נדיר מאוד!״

מדוע הוא נדיר? מפני שגם במלאת 20 שנה לכיבוש
הישראלי בגדה וברצועה, אין אף מופד אחד
לשיתוף־פעולה קבוע בין מחנה־השלום הישראלי וראשי
הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים.

בכנס את כל הגופים הישראליים, הדוגלים במשא־ומתן בין ישראל
ואש״ף.
במיקרה הייתי נוכח בחדר״העבודה של אחד מראשי־הציבור
בגדה, כאשר שוחח על־כך עם איש שלום־עכשיו. שמעתי את
הדברים במו אוזניי(לפחות את דבריו של הדובר הפלסטיני).
איש שלום־עכשיו התנגד באופן מוחלט לשיתוף חבריי ושלי,
בתירוצים שונים, בחלקם כוזבים(שאיננו ״ציונים״ ,כביכול) .במהלך
השיחה גברה מבוכתו של מארחי הפלסטיני, והוא שלח בי
מבטים של תחנונים.

לחשתי לו :״תסכים לתנאים שלהם, חשוב שהם יבואו.״
וכך היה.
בדרכי לאותו כינוס כמעט ונערך לי מישפט־לינץ׳ על־ידי
אנשי אמונים־כהנא( .עד היום לא הוגש על־כך כתב־אישום ).בהגיעי
לבסוף לחברון, הושיבו אותי המארחים הפלסטיניים באופן
הפגנתי בשורה הראשונה. אחד הנכבדים החשובים בחברון קם
ופינה לי את מקומו. ישבנו ושתקנו. נאמו אנשי שלום־עכשיו
וידידיהם, אנשי המימסד, וראשי הציבור הפלסטיני.

אנשי ״שלום עכשיו״ מחרימים, כמובן, את רק״ח.
רק״ח מחרימה את הרשימה המתקדמת.

מדי פעם מתארגנת פעולה פוליטית משותפת, מתקיים אירוע
משותף, מתפרסמת הצהרה משותפת. אך אין שום מיסגרת קבועה
לחילופי־דיעות, לדיון מדיני רצוף, לתיאום משותף של פעולות
מחאה ושלום.

אולי חשוב יותר ההיבט הפלסטיני הפנימי.
קשה מאוד דרכו של איש־ציבור במישטר של כיבוש. זוהי דרך
חתחתים.
אם ישתף פעולה עם כוחות־שלום ישראליים, עליו להסביר
זאת לציבור שלו, הסובל תחת עול הכיבוש. הציבור הזה נוטה,
באופן טבעי, לראות בכל ישראלי כובש ואוייב. קשה לדרוש
מאנשים פשוטים בכפרים להבחין בין מתנחלי גוש־אמונים ודוברי
שלום־עכשיו.

כאשר איש־ציבור פלסטיני בשטח הכבוש מקיים
שיתוף־פעולה קבוע עם גורמים ישראליים־ציוניים,
הוא מחשיד את עצמו כמשתף־פעולה עם השילטון, .
הגבול הוא דק מאוד.

לפני כמה שבועות התפתה חנא סניורה, הנחשב בעיני ישראלים
רבים כדובר אש״ף, לחתום על מיסמך סתמי יחד עם אבא אבן.
במיסמך לא היה רמז לזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה
משלו. פגשתי באותו היום כמה פלסטינים אחרים, והם
זעמו ורגזו. לדעתם עשה סניורה מעשה שלא־ייעשה, וירד מדרך־
הישר.
הפלסטינים אינם חוששים מפני רצח, כפי שטוענים המושלים
הישראליים, כדי להסביר את שליטת אש״ף בשטחים הכבושים.
הפחד הוא מפני הינתקות מן הציבור, מפני הבוז והנידוי שבהם
זוכים בוגדים בשטחים הכבושים.

הימים האחרונים הפריכו סופית את הקישקושים
על ״עליית ההשפעה הירדנית בשטחים״ .ההשפעה
הירדנית התגלתה כבדייה. הציבור בגדה וברצועה
תומך, כמעט פה־אחד, באש״ף, על פלגיו השונים.

כאן מעמדו של פייצל אל־חוסייני.

פייצל הוא אחד האנשים הנחמדים והנעימים
ביותר שהיכרתי בחיי. איש צנוע, נעים־הליכות,
מתון מטיבעו — ויחד עם זה פטריוט פלסטיני
בעל-הכרה.

זוהי עובדה די מדהימה. אך זוהי המציאות.

נוסף על מעלותיו האישיות, יש לו ייחוס מישפחתי מיוחד-
במינו(ובציבור הפלסטיני, עדיין יש לייחוס מישפחתי חשיבות
רבה מאוד) .הוא צאצא של מישפחת אל־חוסייני, אחת המישפחות
החשובות ביותר בתולדות הארץ. חג׳ אמין אל־חוסייני, המופתי
המפורסם, היה קרוב־רחוק שלו. אביו היה אליל הנוער הפלסטיני
ב־ ,1948 הגיבור האגדתי עבד־אל־קאדר אל־חוסייני, מפקד הכוחות
הפלסטיניים באיזור ירושלים, שגם אנחנו, הלוחמים הישראליים
דאז, כיבדנו והערכנו אותו. הוא נהרג בקרב על הקסטל,
ונפילתו היתה נקודת־מיפנה במילחמה.
אחרי ששילטונות־הכיבוש(בעזרתה האדיבה — ואולי המוזמנת
— של מחתרת־הטרור היהודית) חיסלו את ״ועדת־ההכוונה־הלאומית״
על־ידי גירוש חבריה, קטיעת־אבריהם ושאר אמצעי
דיכוי והפחדה. נשאר חלל ריק בצמרת הציבור בגדה וברצועה.

^ ותה ארוחת״ערב נמשכה כמה שעות, עם הרבה נאומים
בכמה שפות. ויתרתי על הזכות לנאום, אך שוחחתי עם רבים י
מן המשתתפים הערביים — ראשי־עיריות מודחים, עורכי־עיתו־נים,
פרופסורים של ביר־זית ועוד — כדי להעלות בעייה זו.

אמרתי לבעלי-שיחי ששיתוף־פעולה פומבי ורצוף,
המלווה בדיון מדיני פומבי ורצוף, חיוני לשינוי
דעת־הקהל בקרב יטני העמים בארץ.
בלעדי מיסגרת כזאת, איר אפשר לשכנע את דעת־הקהל ה־ .
ישראלית שאכן יתכן שלום בין ישראל ובין הציבור הפלסטיני
הלאומי? ובצד השני, איך אפשר לשכנע את הציבור הפלסטיני
שאפשר לכרות שלום של כבוד עם ישראל, אם אין שיתוף־פעולה
אף עם כוהות־השלום הישראליים?
טרם שובי לתל־אביב, בחצות, נפרדתי מפייצל אל־חוסייני.
חזרתי על דבריי הקודמים בכמה מילים, והוספתי :״בגלל חוסר
שיתוף־פעולה קבוע, גם כוחות־המחאה בציבור הישראלי הולכים
ונחלשים. כשתהיו זקוקים להם ביותר, תיווכחו שהם חלושים
ובלתי־יעילים.״

את החלל הזה מילא פייצל אל־חוסייני.

איך? קשה להסביר. אין לו מכשירי־כוח. הוא עומד בראש
מיפעל שהקים, העוסק במחקרים ערביים. עלייתו נובעת מאותו
גורם טמיר ואלמוני, שקראו לו ״כריזמה״ או ״קסם אישי״ או
״סמכות מוסרית״.
השילטון הישראלי אינו מוכן לסבול הנהגה אותנטית בשטחים
הכבושים. הוא מעוניין במשתפי־פעולה, נוסח אגודת־הכפרים ז״ל.

לא הייתי זקוק לכוחות-נבואה כדי להגיד זאת.

לכן — ורק לכן — נעצראל־חוסייני.

ך* שבוע נעצר פייצל אל־חוסייני ונכלא, בלי דין ובלי מיש(
1פט. הוא נלקח ל״מעצר מינהלי״ על־פי חוק״החירום של
השילטון הקולוניאלי הבריטי. המעצר הוא לחצי שנה, וניתן להאריכו
בלי סוף.
בישראל נשמעו כמה קולות־מחאה חלושים. נאספו חתימות
לעצומה. גם אני חתמתי.
זה הכל.

הנבואה-לא-נבואה שלי התאמתה במהירות-שיא.

* חזור אל העובדה הבסיסית: איך זה קרה שבתום 20 שנה של
לכיבוש, שחומרתו גוברת משנה לשנה, אין מיסגרת קבועה של
שיתוף־פעולה בין כוחות־השלום הישראליים וראשי הציבור הפלסטיני
בשטחים הכבושים?

זוהי שאלה חשובה, כי טמונים בה סימני־שאלה
נוספים הקשורים במה שמתרחש ברגע בארץ, החל
בפיגוע המחריד ליד קלקיליה וכלה בהריגת סטודנטים
ערביים במין סיזון־ציד חדש.
מן הראוי לנתח את הסיבות בלי משוא־פנים.
ן ץ לק מן האשמה רובץ על הצד הישראלי.
( 1הדבר נאמר לי לא־פעם על־ידי אנשי־ציבור פלסטיניים
:״איך יכולה לקום מיסגרת כזאת, כאשר כל
גוף יהודי מתנה את השתתפותו בהחרמת גופים יהודיים
אחרים?״
בקרב מה שנקרא ״מחנה־השלום הישראלי״ שוררת אנדרלמוסיה
של פילוג ופירוד, שינאה הדדית וקינאה הדדית, קנוניות
ותככים, המביכה את הצד הערבי.
לפני שנה נערך בחברון כגס־מחאה של שלום־עכשיו, על־פי
הזמנת ראשי־הציבור במקום. המארחים הערביים ביקשו לשתף

פייצל אל־חוסייני: מישפחה טובה מאוד
רק״ח קשורה במיפלגה הקומוניסטית הפלסטינית. זהו גוף קטן
אך מאורגן היטב, שהצליח — כדרכם של הקומוניסטים בכל
מקום — להשתלט על אירגוני־ציבור רבים. התנאי של רק״ח
לכל פעולה משותפת עם פלסטינים הוא החרמת הגופים שאינם
מוצאים חן בעיניה, ובראשם הרשימה המתקדמת.
יש גוף הקרוי ״המרכז הבינלאומי לשלום״ ,המחרים כל גוף
שאינו מקובל על מיפלגת־העבודה, וכן הלאה.

לפלסטינים זה די נמאס. ובצדק.

ך•* צד הפלסטיני נושא בחלק אחר של האשמה למחדל החן
1מור.

הוא לא שש להקמת מיסגרת משותפת עם בוהות־השלום
הישראליים.

מדוע? הסיבות הן מסובכות.
קודם כל, הפלסטינים חושדים בכמה מגופי־השלום הישראליים.
נדמה להם שאלה פועלים למעשה בשליחות מיפלגת־הע־בודה,
המממנת את פעולותיהם לשם השגת יעדים סמויים.
למשל: תקיעת טריז בין האוכלוסיה בשטחים הכבושים ובין
אש״ף, משיכת המנהיגים המקומיים למלכודת של ״הנהגה חלופית״
,וכן הלאה. החשדות האלה אינם בלתי־מוצדקים, לפחות
בחלקם.
גרוע מזה: כמה גופים ואנשים(כולל נשים) המתיימרים לייצג
את מחנה־השלום הישראלי בחו״ל אינם אלא סוכנים שכירים של
מנגנון־התעמולה של ממשלת־ישראל, המשתמשים בכיסוי זה
כדי לנהל פעולה מוסוויית.

מכאן חששם של אישים פלסטיניים רבים מפני
הסתבכות עם הישראלים.

מכיוון שהחיים הפוליטיים — כמו הטבע — אינם סובלים
חלל ריק, תקום הנהגה חדשה בשטחים הכבושים. מעולם לא
נשאר עם כבוש בלי הנהגה, גלוייה או סודית.

קשה לי להעלות על הדעת מנהיג יותר הגון ומתון
מאשר פייצל אל־חוסייני. הנסיון לחסלו הוא, בעיניי,
שטות מאין כמוה, עדות נוספת להידרדרות השיב•
לית של הכיבוש
ןיש לזה גם השלכה אחרת, ישראלית ומיפלגתית.
האיש העומד מאחורי ״היד הקשה״ והמטופשת הוא יצחק רבין.

לדעתי, מעצרו של אל-חוסייני הוא בראש וראשונה
פעולת-מילחמה נגד שימעון פרם.

בחתירתו הבלתי־נלאית לגיבוש נוסחה אשר תאפשר את כינוסה
של ועידת־שלום בינלאומית, מקיים פרס זה מכבר שורה של
שיחות עם אישי־ציבור פלסטיניים בגדה.
כוונתו של פרס היא לשכנע אותם שהוא רציני בשאיפתו לכינוס
הוועידה. הוא מנסה להשפיע על ראשי הציבור הפלסטיני
בגדה וברצועה — ובעקיפין על אש״ף — לאמץ לעצמם עמדות
שיאפשרו לפרס לקדם את העניין.
הוא התקדם בזהירות. תחילה נפגש עם ״תומכי ירדן״ ,שהשפעתם
אפסית. אחר״כך נפגש עם קבוצה של תומכי־אש״ף מהדרג
השני. אני משוכנע כי בשלב הבא היה מבקש להיפגש עם פייצל
אל־חוסייני. ובצדק.

החלטתו של יצחק רבין לעצור את חוסייני ברגע
זה טירפדה את מאמציו של פרס.
לשם־כך ניצל רבין את הפיגוע ליד קלקיליה — ניצול ציני,
שהרי חוסייני הצהיר על התנגדותו לפעולות מסוג זה, וגם מתכוון
לכך בכנות.
אין אל־חוסייני מתנגד להפגנות־המחאה הגדולות בגדה וברצועה
— שהרי אין אף פלסטיני אחד המתנגד להן.

מעצרו של חוסייני לא ישים קץ לפעולות-המחאה.
להיפך. הוא ישפוך שמן על המדורה.

מטרתהמסע הי תהר איון
פוליטי. אך התלוו לכ ך הרבה
פרטים פיקנטיים על ח״ אחד
ה אנ שי םהמרת קי ם
יום שלישי:
מכונית שחורה בחושך
ן* ו מיי ם קודם לכן טילפן המיליארדר
הסעודי עדנאן חאשוגי לביתי
בשעת ערב מאוחרת.
אחרי יומיים עמוסי שיחות־טלפון ותיאומים
לרוב, הייתי בדרכי למלון וי־לה־דסטה
שבצפון איטליה, שם נקבעה
הפגישה. אחרי חניה ועיכוב ממושכים
ברומא, הגעתי בשעת־לילה מאוחרת
ביותר לנמל־התעופה במילאנו.
הנמל התרוקן במהירות, והפך שומם
מאדם.
אדם אחוז תנומה נשען על הקיר.
לידו ניצב שלט, ובו שמי. באיטלקית
מהירה הצביע לעבר מכונית. הוא לא

מהמכונית הראשונה הגיח, מחייך
כולו, עדנאן חאשוגי.
בלובי, בשעה שסידרו את חדרי, ערכנו
היכרות חפוזה, אם כי זו היתה
מיותרת לחלוטין. היה ברור לשנינו שנעשו
שיעורי־הבית ההכרחיים לפני
הפגישה.
חאשוגי התקשה להסתיר את הפתעתו
מגילי הצעיר. אני הופתעתי מני־מוסיה
הטובים של אשתו, לאמיה, צעירה
שחורת־שיער, תמירה, הנראית כאילו
ירדה זה עתה ממסלול־התצוגות
של אחד ממעצבי־האופנה בפריס.
קבענו פגישה לשעה 2לפנות־בו־קר.
חאשוגי,
חסר־סבלנות, טילפן לחדרי
עוד קודם לכן.
ירדתי שתי קומות, לחדרו. הוא פתח
את הדלת בכותונת לבנה וכפכפים, ש
ברק
וחאשוגי במיסעדה איטלקית
״את מאוד צעירה, שמרי על עצמך!״

סיסזד ד,ססע 7טד 7־ *770 בדל־ו; __

4י 8יםעםחאשוג ׳
שלט בשום שפה אחרת.
נכנסנו למכונית. הוא פתח בדהירה
מטורפת. הכבישים היו חשוכים, גשם
זילעפות, כמעט ולא נראו מכוניות בכבישים.
בילדותי
ביליתי כמה ימים באיזור
אגם־קומו, שעל גדתו שוכן המלון. מ־שום־מה
האיזור לא נראה לי מוכר, והתחלתי
לפתח מחשבות מפחידות ביותר,
ביחוד ליד שלט המראה שקומו
נמצאת בכיוון הישר, ואילו אנו דוהרים
דווקא ימינה. לא נעים.
״קיצור דרך,״ הסביר לי הנהג כמבולבל.
קיצור דרך — לאן?
אחרי כשעה של דהרה פרועה, הצטרפה
אלינו לפתע מונית שחורה, שנסעה
לפנינו. אני התרכזתי במונית, והיה
ברור שנוסעיה מרוכזים בי.
שתי המכוניות עצרו בפיתחה של
וילה יפהפיה. שועריה רצו לפתוח את
דלתות המכוניות.

הוא נטה לאבד אותם מדי כמה דקות.
״אני מקבל את פניך בבגד הלאומי
שלנו(הסעודים)!״ הסביר, לפשר חיוכי.
השיחה היתה אפופה חשדנות הדדית.
התקשיתי להבין מדוע אדם המכונה
״בוגד״ על־ידי גורמים בארצו,
בגלל קשריו החשאיים עם ישראלים,
שנחשפו במהלך פרשת הנשק האיראני,
נטל על עצמו סיכון ופגש בראשונה
כעיתונאית ישראלית. הוא, מצירו, ניסה
לאמת כנראה כמה ידיעות עליי.
במהלך הלילה הכחיש, כמובן, שקיבל
עליי דו״ח. כלשהו. לקראת סוף־ה־ביקור,
הוא נשבר.
״שלושה עמודים!״ הודה .״קיבלתי
עליך שלושה עמודים כתובים!״
בעזרת הרבה ויסקי מצירי, וודקה
מצירו, נשבר הקרח חיש־קל.
חאשוגי הציע שנערבב משקאות,
נכרות ברית. פעם נהגו לערבב דם, הוא

נזכר. אני מעדיפה את הבריתות נוסח
זמננו.
נוצרת איזו תחרות סמויה: מי יצליח
לשכר את מי, מי יאבד את הרסן וידבר
ראשון.
במהלך השיחה סיפר חאשוגי כי לא
נפגש עם עמירם ניר לפני שלושה שבועות
בשווייץ, כאשר נפגש ניר עם
גורבניפאר, וכי חל נתק מסויים בינו
לבין אל שווימר ויעקב נימרודי, חבריו
מזה שנים רבות.
הקשר עם שווימר חודש לפני חצי
שנה, אולם השניים לא שוחחו על הסיבה
שבגללה נוצר המתח. עם נימרודי
— לא חודש הקשר.
השעה היתה 3.30 לפנות־בוקר. באורח
ספונטני חייגתי לביתו של נימי
רודי בסביון, וקישרתי בינו לבין חא־שוגי.
השניים — שלא שוחחו ביניהם
מאז שהתפוצצה הפרשה, אם כי הרעיפו
מחמאות זה על זה בכלי-התיקשורת ו
בקרב
חברים — היו נרגשים כהוגן.
נימרודי התקשה להסתיר את הפתעתו
ושימחתו כאחת.
ב־ 5לפנות־בוקר נפרדנו. חאשוגי
עוד התעקש להרים כוסית אחרונה.
היה לפניו יום קשה בקליניקה החדשנית
בקומו. הוא הגיע לקומו לצ׳ק־אפ(בדיקה
כללית) השנתי שלו .״אסור
לי לשתות כל״כך הרבה ״,קרץ לי ,״לא
נורא. כך לפחות לרופאים שלי תהיה
סיבה לדאגה...״

יום רביעי:
כתם אח ם במצח
^ ערפל התפזר מעט, והגשמים
1 1נחלשו. אפשר היה לראות את האגם
הנמצא ממש לרגלי המלון, ואת
שרשרת ההרים הסוגרת עליו ממול.
פרט לחאשוגי ופמלייתו ולי, כמעט
לא נראו תיירים במלון, המתפקד רק
בחודשי־הקיץ של השנה, והמהווה אתר
שיזוף וטיפולים שונים עבור תיירים
אמריקאיים בעלי־אמצעים. המלון נפתח
ממש בשבוע שבו שהינו שם.
בשעת צהריים טילפן אליי חאשוגי
והזמין אותי להצטרף אליו ואל מיש־פחתו
לארוחת־צהריים.
הגעתי למיסעדה איטלקית טיפוסית
בקומו. חאשוגי בא להקביל את
פניי, והציג אותי לפני כולם. ליד שולחנות
אחדים הסבו רופאיו, מזכיריו, המטפלת
של בנו, עיתונאי איטלקי בכיר,
לאמיה — אשתו היפה וכוכב־האירוע
— עלי, בנו. ילד בן ,7בעל־מרץ
ככספית, בעל הבעה שובבה, שריתק
את הסובבים בהערותיו ובשליטתו
בשפות אחדות. היחס הכללי אליו
היה כאל יורש־עצר.
האב דיבר על הצורך בשלום. הילד
קטע את הדיבורים הגבוהים בשאלה״
מעשית ביותר :״כן, אבל איך משיגים
שלום?״
עלי הסתכל בי במעין פחד מכושף.
הסתבר כי אני הישראלית הראשונה שהוא
פגש בימי חייו. התרשמותו, אחרי
כמה דקות מרותקות :״אני עוד לא יודע!״
כשהגישו
לשולחן את צלחת הספא-
גטי, שפך הילד רוטב־עגבניות על האטריות,
ואחר־כך טבל את אצבעו ב
רוטב
האדום ומרח נקודה אדומה במצחו.
אחר־כך עשה זאת על מצחה הלבן
של אמו, וניסה לעשות זאת לכל הנוכחים.
״כמו
הקדוש של אבא ״,ציחקק.
רק יומיים אחרי־כן, כשפגשתי את
״הקדוש של אבא״ בפאריס — ראש־הכת
שרי צ׳אנדרה, סוואמי מאהאראג׳,
אחד מראשי־האופוזיציח בהודו, איש
גדול־מימדים, עוטה לבן, אשר במיצחו
צבועה נקודה אדומה — הבנתי את
פשר הבדיחה.
בתום הארוחה התעקש חאשוגי, המעריץ
את פלאי הרפואה(אביו היה רופא)
שהעיתונאי האיטלקי ואנוכי נסייר
בקליניקה המודרנית שבה הוא מבצע
את בדיקותיו.
אנחנו לא גילינו התלהבות. אך זה
לא עזר לנו. קיבלנו סיור. הראו לנו
מכשירים מפחידים ומכונות צנטריפוגליות
שבצינורותיהן זרם דם.
״עכשיו זהו הדם של חאשוגי!״
הודיעו לנו.
״דם כחול? אדום?״ תהיתי בקול רם.
״ירוק!״ קבע העיתונאי האיטלקי,
״מדולארים״...
אחרי סיור מתיש בין פלאי־הטכני־קה,
הגענו בשעת־ערב מאוחרת למלון
וקבענו להתראות בשעת־לילה מאוחרת
לארוחה נוספת.
ב־סז בלילה טילפנה אליי לאמיה:
י ״בעלי רוצה לפגוש אותך לפני שכולם
נפגשים.״
חאשוגי ירד ללובי של המלון, כש־כוסות־משקה
בידיו. החשדות בינינו נמוגו.
החלטנו
להצטלם, להנצחת המאורע
— הראיון הראשון שהוא מעניק לעיתון
ישראלי .״עוזריי יועצים לי שלא
לעשות זאת, שזה מסוכן עבורי, שהעיתוי
אינו מתאים,״ אמר. אך ניכר כי
מנוי וגמור עימו ללכת בהרפתקה הזאת
עד הסוף.
לאמיה הצטרפה אלינו, כשבידיה
מצלמתה, והחלנו לצלם זה את זה.
מכיוון שסברנו שאנחנו נפרדים למחרת
— אני הייתי אמורה לקחת
חופשה ולבלות יומיים נוספים באיטליה,
ואילו לחאשוגי נועדה פגישת־עסקים
חשובה בבנק הסעודי בפאריס
— הוא האיץ בי לסיים את מלאכת־
(המשך בעמוד )38
הראיון•

רטה בוק השיגה מיסמוסוד ביותו: תזכיר שר
חאשוגי למק־פאולן ער מגעי פוס־עופאת
עובאת ק״ם באמצעות ן נו ס שרח את אנושה
מאווקו מגעים עם באיו | טמיו נוי וחבר ניחמה

.ב צי\ז גז
ערפאת נמשכה שמונה שעות תמימות.
התרשמותו של חאשוגי :״הוא אדם
בעל אינטליגנציה, והוא הרבה יותר
סביר מכפי שהוא מצטייר בעיתונות
המערבית.״
לדוגמה :״הוא הגיב בצורה אדיבה
כאשר סיפרתי לו שלא זה בלבד
שנפגשתי עם פרס, אלא שאני גם
מכיר אותו היטב, ושאני רואה בו אדם
אינטליגנטי. כאשר נוכחתי לדעת
שאינו מזדעזע, כפי שחששתי, המשכתי
ואמרתי שאם הוא, ערפאת, יגיד
לי שהוא מקבל את כל החלטות האו״ם,
הוא יגלה שגם פרס מוכן לכך.״
(הערת המערכת: חאשוגי לא ידע,
כנראה, כי ערפאת הצהיר פעמים רבות

מריקאים להניח, כי יש לערבים שיג־אה
נפשית עמוקה ליהודים.״

•״כמה מן הישראלים רוצים
בלי ספק בשלום, אך רוב
מקבלי־ההחלטות (בישראל)
אינם רואים תועלת בשלום.
כסי שהם רואים את הדברים,
הס חופשיים עתה לעשות בפלסטינים
שבגדה המערבית
כאוות־נפשם, ואך להעבירם
לירדן, מבלי להיתקל בהתנגדות
רצינית.״
• ״פרס חשב שהוא מבין את
הבעיות הכלכליות של ישראל. בעיניו,
התשובה היא פשוטה — לעשות
שלום עם הערבים, גם במחיר מסירת

שהוא מוכן לקבל את ״כל החלטות
האו״ם״ .האמריקאים דרשו, לעומת
זאת, שהוא יכיר בנפרד ובמיוחד
בהחלטות 242ו־ ,338 שאינן מזכירות
את העם הפלסטיני).
חאושגי אמר לערפאת :״יתכן כי
הישראלים רוצים בשלום כמו הפלסטינים,
ושהם היו עושים את הוויתורים
הדרושים, אילו היו בטוחים שהפלסטינים
יפגשו בהם במחצית־הדרך, ו־שיודיעו
על כך לעולם. לכל הפחות,
כדאי לנסות זאת, .אתה תכיר בהם, והם
יכירו בך,׳ אמרתי״.

דיווח חאשוגי :״ערפאת הסכים,
ואמר שהיו לו בל מיני
מגעים׳ עם ישראלים, ובמיוחד

פרס

חתימה בכספת
ן* עיקבות שיחותיה הממושכות
עם עדנאן חאשוגי, המיליארדר
הסעודי, הגיע לידי דפנה ברק מיסמר
סודי מיוחד־במינו.
זהו תזכיר שכתב חאשוגי לרוברט
(״באד״) מק־פארלן, מי שהיה אז יועצו
של הנשיא רונלד רגן לביטחון לאומי.
כלומר: הבוס של ״המועצה לביטחון
לאומי״( .יורשו בתפקיד זה היה ג׳ון
פוינדקסטר, שהתפרסם בקשר עם פר־שת־איראן).
התזכיר
של חאשוגי נכתב ב־1
ביולי ,1985 בשיא כהונתו של שימעון
פרס כראש ממשלת־ישראל.

עיקרו של התזכיר: דיווח על
נסיונו של חאשוגי לתווך בין
שימעון פרם ויאסר ערפאת.

• נו ס מונן לוותר

ך ץ אשוגי הקדים לדיווח המעשי
1 1כמה ניתוחים פוליטיים בלתישיגרתיים.
כפי שהוא אמר בעצמו, הוא
רואה את הדברים מנקודת־הראות של
ביזנסמן בינלאומי. לדבריו, השקפותיו
הולכות ומתקבלות על־ידי הקהילה
הבינלאומית של אנשי־העסקים הגדולים,
העוסקים בענייני המיזרח התיכון.
בין
קביעותיו של חאשוגי:
• בעוד שבעבר היו עמי המיזרח־התיכון
״ילדים״ שציפו מן ״האבא״
האמריקאי להבין את בעיותיהם, השתנה
עתה המצב, ועל ״הילדים״ להבין
את הבעיות של ״האבא״.
• ״כולנו — ערבים, ישראלים,
אמריקאים — מאמינים שיהיה זה
לטובתנו אם יקום שלום.״
• ״אפשר לומר כי, למרות האיבה,
הערבים היו רוצים שהישראלים יהיו
בצד שלהם.״
•״למרות זאת ממשיכים הא
הנמען,
בכתב־ידו של חאשוגי*

בנק שווייצי

.,דו־ח למר מק־פארלן״

עמיד לרשותו את ר|שריו(של
חאשוגי) עם שימעון פרס, וע
רפאת הסכים לכך.

.־ג*)16נ 0ת 18 1ח 311£103110ט ף 101109/1112ו(׳!

־ 5ט 1150ז 0 £ 111ץ ת143

<16311 ,מ ״ז *3ו!< 3 £ 6 8 32:6ק ן) ת 1״ז / 1116 £0110ס -1<5נ >3״ -6ן 111011״! 810218 £2:00:
־1־ 1116 3/31ץ 7 1מ 5 013561£16 <1 3 5 7 0 ? 5 £ 0ז 3 1 1 6ום , 6/1111ץ 3 7 0 1 111ת ט

,־ 61׳י״י }10

6 ,ת 11ק 1501ג<561£ -

0131161* 0£

00161118 0 7 0 1

1־11101״< ץ כי ״ 1-6511*1011011״וסתס! ס ! 6 6 <1מ ״ 1£ 3ש 5ץ ח1

0 1 6 ,־ 1׳ 131ט 31*110ק

ץ1ם

:,־0/11101

. 1110־ 111״ו 6310 גן 3 £ 6 5 1 5ק 1116 £01106/111 £
£311£ *3 13108 •11101ג 11056״!

חסקט 101( 1086 )1״ 0 3

5תז 16ג 01־ז ^ 3 7 0 1 )1

0118

/־1 123131) 11311

5010110:13 .ס ח ר 0ה 3ד

״ ת13 זז 6 5 5ת 51ט ג 31 1ח 110גוית 1 6ח* 1

ח {1811 * 11)1118 3

קטע מתוך התזכיר הסודי
״סיווג סודי ביותר״
הגדה המערבית לידיהם. לדעתו, האינטרס
שיש לישראל בהחזקת הגדה
המערבית הוא מינימלי. אולם הגדה
המערבית היא נושא ריגשי מאוד בישראל.
פרס ואנשיו אינם מעזים לנהל
משא־ומתן שיש בו אף רמז לנכונות
לוותר עליה ...מעמדו הפוליטי של
פרס אינו די חזק כדי לפעול בניגוד
למצב־רוח עממי זה( ״.הערת המערכת:
מכיוון שחאשוגי נפגש עם פרס כמה
פעמים, יש להניח שהערכה זו באה
מפיו).
מגעים עונאת־שמיו

^ חדי תיאור הדברים כפי שהוא
רואה אותם, ניגש חאשוגי לדווח
למק־פארלן על יוזמת־השלום הפרטית
שלו.
״חשבתי שכדאי לי לשוחח עם יא־סר
ערפאת. לכן טסתי לתוניס לראותו.״
השיחה
הראשונה של חאשוגי עם

קופמן קופץ
שעבר החמישי ביום רואיינה דפנה ברק בתוכנית
..ערב חדש״ בטלוויזיה החינוכית.
במהלך הראיון מסרה
כמה פרטים גולמיים על המים-
מך המופיע בעמוד זה. היא לא
נכנסה לפרטים.
למחרת היום הזדרז הבר־הכנסת
חיים קומפן, יו״ר סיעת
הליכוד בכנסת, לתבוע בירור
על גילויים אלה. קוסמן לא
הזכיר את ברק ואת ״העולם
הזה״ ,אלא דיבר באופן סתמי
על ..גורם שניפגש עם חא־שוגי׳־
.הוא תבע הקידה על
תוכניתו של פרס להיפגש עם
ערפאת.
קוסמן לא ראה את המיסמך
עד הרגע הזה. הוא הסתמך אך
ורק על כמה פסוקים סתמיים
שאמרה דפנה ברק בטלוויזיה.

עם שמיר ובגין.
״היה לי קשה להאמין בזה, שהרי
אילו באמת היו שמיר ובגין מקיימים
עימו מגע, הוא לא היה מספר לי על
כך, כי יש בכך הודאה שהוא החמיץ
הזדמנות גדולה מאוד. לסאדאת היתה
הזדמנות כזאת, והוא מייד הכניס את
בגין לפינה והשיג ממנו מה שרצה.
סביר להניח שאילו היתה לערפאת
הזדמנות דומה, הוא היה תופס אותה
באותה הצורה.
״ערפאת קיבל את דבריי ברוח טובה,
כפי שקיוויתי, ואמר שאינו רוצה
לתת רושם מוטעה בקשר למגעים
אלה, חשיבותם ויעילותם, כצינור לחי־לופי־דברים
משמעותיים. המגעים התנהלו,
למעשה, באמצעות,אנשים ניטרליים׳
במארוקו. אנשים אלה הם אינטליגנטיים
ואפשר לסמוך עליהם, אולם
הם לא יכלו ליהנות מן האמון המלא
של שני הצדדים.״

חאשוגי הציע לערפאת לה

באתת השם יש טעות. מקיפארלן
מאיית את שמו

• פגישת
פוס־עופאת
^ יווה חאשוגי :״עשיתי כפי
1שהבטחתי. טילפנתי לפרס, והוא
הטיל על אחד מעוזריו הקרובים להיפגש
איתי בלונדון. הוא הסמיך אותו
לדבר בשמו.״
(הערת המערכת: חאשוגי לא ציין
בתזכיר מי האיש. יתכן שהיה זה
נימרוד נוביק, יועצו המדיני של ראש־הממשלה
דאז).
״כביזנסמן, הצעתי גישה המקובלת
במשא־ומתן עיסקי. אמרתי שאין הישראלים
חייבים להציע לפלסטינים כבר
בראשית תהליר״השלום מדינה עצמאית,
אלא רק בית לאומי. זה הדבר
שהם זקוקים לו כעת. הקמת המדינה
תבוא לאחר־מכן, אחרי שהפלסטינים
יכירו בהחלטה .242

״אחרי שהתקשר עם ירושלים,
אמר הנציג הישראלי שעל
בסים זה תשמח ממשלתו לפתוח
בשיחות עם הפלסטינים,
גם אם תכלול המישלחת חב־רי־אש״ך.״
בשלב
זה הציע חאשוגי הצעה מהפכנית,
הלקוחה מעולם העסקים.
הבעיה היתה, בעיניו, ליצור בסים
של אמון, שיאפשר לשני הצדדים לממש
את הסכמתם העקרונית ולפתוח
במשא־ומתן. וזאת היתה הצעתו:

כל אחד משני הצדדים יחתום
על מיסמך משלו, שבו
ינסח את הצעותיו לפיתרון
הבעייה. שני המיסמכים יופקדו
(המשך בעמוד )37

במדינה

העם

פסח בלי מצות
הכנסת חוקקה נגד הלחם,
הציבור ההילוגי התעלם מן
המחוק? ומן החוק. החיים
נמשכו בסידרם.
אי־אפשר לחוקק נגד החיים. החיים
חזקים מכל חוק. וכפי שלימדה היהדות
כבר לפני דורות רבים, גזירה שאין
הציבור יכול לעמוד בה אינה מתקיימת.
השנה
ניסתה שדולת־הלחץ החרדית
לכפות על הציבור הישראלי את
מיצוות־המצות. לא בדרך של שיכנוע,
אלא בדיר של חוק.
אמנם, החוק החדש אוסר רק את
הצגתם של דיברי״חמץ בפרהסיה, בשכונות
יהודיות. אולם המימסד הדתי
ניסה להרחיב את החוק בפועל, בהעמידו
פנים כאילו אוסר החוק על
מכירת חמץ בכלל. כך הוצג הדבר לציבור.
בכמה
מקומות הפעילו רבנים מקומיים
אמצעים של טרור ואיום, כדי
למנוע את מכירתו של חמץ. בירושלים
הסתובבו מאיר כהנא וחבורת בריוניו
והפכו דוכני־פיתות בעיר הערבית.
יתכן שכהנא חיקה במתכוון את המשיח
הנוצרי, ישוע מנצרת, שהופיע
בחצר בית־המיקדש והפך את דוכניהם
של חלפני־הכספים, ששירתו את העו־לים־לרגל
מכל העולם.
בלי לחם, בלי מצה. מול כל התעלולים
האלה, התנהלו החיים על־פי
הגיון משלהם.
בשום שבוע־פסח קודם לא היתה
הארץ כה מלאה בחמץ, ולא אכלו
אזרחיה היהודיים כה הרבה לחם, כמו
בשבוע זה.
לפ הסטטיסטיקה, עלתה צריכת
הלחם לפני הפסח ב־ססג אחוז. משמע:
המוני בית־ישראל מילאו את מקרריהם
בכמות אדירה של לחם, כדי לעבור את
שבוע־הפסח בשלום, מבלי לנגוע במצות.
התוצאה: בתום השבוע נותר להם
ישן רב במקררים, ונזרק לפחי־האשפה.
יתכן שאת הפיתרון האידיאלי של
סובלנות הדדית מצא זוג צעיר בגדרה.
הבעל בא מבית חילוני, האשה מבית
דתי. בפרוס החג הכריזה האשה החלטית
:״לבית שלי לא ייכנס לחם!״
השיב הבעל בהחלטיות דומה :״לבית
שלי לא תיכנס מצה!״
הזוג בילה את שבוע־הפסח באושר,
בלי לחם ובלי מצה.

ביטחו!
עד הסוף
מילחמת־הלגנדן לא נגמרה.
היא רק נדחתה בשנתיים.
עכשיו היא מתלקחת שרב.
מדוע?
האם התחדשה מילחמת־הלבנון?
אפשר לטעון כי מעולם לא נפסקה.
ישראל יצאה ממרבית לבנון, אך המשיכה
בכיבוש החלק הדרומי, במישרין
ובאמצעות צבא־השכירים הקרוי צ־ד״ל.
מצב
זה היווה גירוי מתמיד. במשך
שנתיים היה זה גירוי מינימלי, מפני
שהכוחות הלבנוניים היריבים היו עסוקים
זה עם זה. עכשיו, כשחזרו הסורים
והשליטו סדר במרבית לבנון, אין למי־ליציות
חופש־פעולה בצפון. הן יכולות
וחפצות להתרכז במאבק בדרום.
מכאן ההתקפה הגדולה של חיזב־אללה
(״מיפלגת השם״) על מוצב של
צד״ל, שבו נפלו 18 לוחמים שיעיים.
ומכאן גם נסיונה של חוליה פלסטינית
לחדור לישראל לשם פיגוע־מיקוח,
השאלה היא: האם קורבנות אלה היו
באמת בלתי־נמנעים?
הדבר מעלה מחדש ויכוח ישן.
כאשר התפוצצה פרשת־השב״כ ביטא
יצחק שמיר פומבית^את החלטתו,
ש״שום מחבל לא ייצא חי מפיגוע־מיקוח״
.כאשר טען ראש־השב״כ, אב־

דפנה בוק מגלה
את ה ; פרטים
הנסת דים שר
פרשת נפש: איו
נשבד, מדוע בודו
הראיות, ממה פחדו
א נש יהשכ״ כ
תיבת פנדורה
רהם שלום, כי הוא פעל ״ברשות ובסמכות״
כאשר הורה לרצוח את שני
החוטפים שנלכדו, הסתמך על הוראה

דברים אלה נרשמו מן הסתם גם
בצד השני. משמע: כל אדם החודר
לישראל לצורך פיגוע־מיקוח (תפיסת
בני־ערובה כדי להחליפם באסירים
פלסטיניים) יודע שאין לו אפשרות
להיכנע ולהישאר בחיים. התוצאה
הבלתי־נמנעת: החלטתם של התוקפים
להילחם עד הסוף ו״לקחת איתם״ ככל
שיותר ישראלים.
כך קרה השבוע: שני חיילי צה״ל
ושלושה מן התוקפים נהרגו.
אחת המסקנות המתבקשות מאירוע
זה: יש להחזיר לתוקפים את האמונה
שאם ייכנעו, יישארו בחיים. זהו האלף־
בית של כל מוסר־מילחמה, ואין הוא
נובע רק מטעמים מוסריים, אלא גם
מטעמים מעשיים פשוטים: הוא חוסך
חיים משני הצדדים.

03x11:1

אולי כדי להשיג הישג מרשים ערב
כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית
באלג׳יר.
להרוג ולהיהרג. הציבור הישראלי
נפגע בעיקר מנפילת שני חיילים
בהיתקלות עם הפלסטינים, ערב־שבת
בשבוע־הפסח.
השטחים מזלו שד רביז
אילו עשה שרון מה
שעושה הבין, היתה המחאה
ממלאה את הארץ. אך מי
ימהה על מעשי רבין?
ליצחק רבץ יש מזל. הוא איננו
אריאל שרון.
אילו קרה בימי שרון בגדה המערבית
מה שקורה עכשיו, בימי רבין, הי־

גוג והנושה החדשה

זה חוזר על עצמו.
פרשת״השביכ פרצה מפגי ששלושה צלמי״עיתונות, וניניהם ענת
סרגוסטי של העולם הזה צילמו את שני החוטפים בעודם בחיים.
כשהם מובלים אל הוצאתם להורג.
סרגוסטי היתה הראשונה שהבחינה עוד באותו היום במה שצילמה.
העולם הזה היה היחיד שפירטם את התצלום. שני התצלומים האחרים
(של חדשות ומעריב) פורסמו דק כעבור חמישה שבועות, כשזה
כבר לא שינה דבר.
כדי לפרסם את התצלום הגורלי. ניהל העולם הזה מאבק עם הצנזורה.
עד כדי הודעה על כוונתו לפנות לבית-המישפט הגבוה לצדק.
החלטת הצנזורה שהתירה לנו את פירסום התצלום היא שגרמה
למיפנה הגורלי.
עכשיו זה קרה שוב.
ענת סדגוסטי הלנה לצלם בכנס של תומכי אריאל שרון בתנועת־החירות.
היא הבחינה שם בנוכחותו של יוסף גינוסר, אחד מחנוני-
מתפוטרי־השב״כ. היא צילמה אותו.
העולם הזה הודיע לצנזורה על הימצאות התצלום בידיו, ועל כוונתו
לפרסמו. הצנזורה אסרה את הפירסום. הנימוק: התצלומים של כל
מפוטרי-השב״כ נאסרו לפירסום. האנשים האלה היו מעורבים בעבר
בפעולות רבות, ופירסום תמונותיהם ברבים עלול לסכן אותם( .הצנזו רה
צדקה -אך לא במובן שהתכוונה).
העולם הזה התקשר עם הצנזור הראשי, תת-אלוף יצחק שני, ומחה
על ההחלטה. איש לא הכרית את גינוסר להופיע בכנס פוליטי. אך
ברגע שהופיע והפך פעיל פוליטי, אין בשום פנים לאסור את פידסום
תצלומו.
תת־אלוף שני ביקש שהות לחשוב על כך. כעבור שעה התקשר עם
העולם הזה והודיע שהתצלום אושר לפירסום.
העולם הזה פירסם את התמונה ב 14-בינואר ,1987 ובעיקבותיו
פורסמו תמונותיו של גינוסר גם בעיתונים אחרים.
עכשיו מתברר כי פירסום זה הוא שגרם לתפנית בפרשה החדשה
(ראה כתבה) .פרקליטיו ובני״מישפחתו של הקצין הצ׳רקסי עיזאת
נפסו, זיהו את גינוסר בתצלום במי שעסק בחקירתו. הם ידעו כי לא
זה בילבד שגינוסר הודה נפרשת השב״כ בבידוי עדויות ובשיבוש
הליכי־מישפט. אלא שגם העיד אז, שזאת היתה שיטה בשביב.
כתוצאה מכך קיבל העירעור של נפסו תנופה חדשה, ונולדה פרשה
חדשה.

תה המדינה מתפוצצת בהפגנות־מחאה.
שלום עכשיו היתה מכנסת המונים,
הכנסת היתה מתכנסת בישיבות־פגרה
סוערות, פרשנים והוגי־דיעות היו
זועקים חמס.
כל זה לא קרה השבוע — למרות
שהמצב בגדה המערבית מזכיר את הימים
הגרועים ביותר ב־ 20 שנות הכיבוש.
היסטריה
מפוברקת. העיקרון
הבסיסי לא השתנה: שרי־הביטחון נכנעים
לגוש־אמונים. אחרי כל פיגוע
חמור, הגורם להתרגשות ציבורית, עולים
אנשי הגוש על הגל ותובעים ״יד
קשה״ .שר־הביטחון התורני נענה להיסטריה
המפוברקת של משה לווינגר
וחבריו.
כך עשה שר־הביטחון עזר וייצמן.
אחרי הפיגוע בלב חברון, שבו נהרגו
שישה מתנחלים חמושים, נענה וייצמן
לדרישת לווינגר וגירש מן הארץ את
פאהד קוואסמה, ראש־עיריית חברון,
ואת מוחמר מילחם, עמיתו מהעיירה
הסמוכה חלחול.
קוואסמה היה ידוע לכל כמנהיג הלאומי
המתון ביותר בגדה. אחרי גירושו
נבחר כחבר הוועד־הפועל של אש״ף,
ונרצח בידי כנופיית אבו־נידאל בגלל
שאיפתו לשלום עם ישראל.
בימי אריאל שרון התלקחה הגדה
ונערך ציד קטלני על סטודנטים. נערכו
הפגנות סוערות ברחבי הגדה והרצועה,
ונהרגו מפגינים ביד רחבה.
בימי כהונתו של משה ארנס שרר
שקט יחסי — אולי מפני שמילחמת־הלבנון
הסיחה את הדעת, אולי מפני
שארנס חכם יותר.
יותר דם. בימי כהונתו של רבין
הגיעו כל התהליכים השליליים לידי
שיא חדש.
רבין הורה לפוצץ בתים ביד רחבה.
הוא גירש ראשי־ציבור מהארץ. עכשיו
הנהיג מחדש את המעצרים המינהליים
(ראה הנדון) ואת המעצרים הסיטוניים
של פעילים פוליטיים. הצבא
פותח באש חיה על מפגינים, הורג
ופוצע.
מכיוון שרבין הוא איש מיפלגת־העבודה,
משותקים כמעט כל אירגוני
המחאה, שיש להם קשרים גלויים או
סמויים עם מיפלגה זו.
נראה כי רבץ נותן גם גיבוי ל״יד
הקשה״ שהנהיג הנציב החדש של בתי״
הסוהר, דויד מיימון, כלפי האסירים הפלסטיניים.
החמרת תנאי־המעצר גרמה
לשביתת״רעב ממושכת, שהתסיסה
את השטחים הכבושים, שבהם גברה ההתרגשות
במילא לקראת כינוס המועצה
הלאומית הפלסטינית השבוע.
אדם רגיש יותר היה משתדל
להרגיע את המצב. אולם רבין לא היה
מעולם אדם רגיש, וככל שמתקדם גילו
נראה כי רגישותו שואפת לאפס.
התחזית: יותר דם.

ך>* מיין לעצמך שבשעות הקטנות
1של הלילה — כמה ימים אחרי
נישואיך — מגיע שוטר לביתך ומבקש
ממך להתלוות אליו אל תחנת־המישטרה.
שם מודיעים לך בקצרה כי
אתה נאשם בריגול חמור נגד מדינתך,
וכי העברת נשק לידי האוייב.
החל מרגע מפתיע זה בחייך, אתה
עובר לידיהם הנאמנות של אנשי־השב״ב,
עובר ״טיפול״ שבסיומו אתה
מוכן גם להודות שאתה הוא זה שצלב
את ישוע הנוצרי.
תאר לעצמך שבראש צוות״החקירה
של השב״כ ניצב אדם מבריק, שאפתני,
שאחרי שעשה שיקול מוטעה בעניינך
— אינו רוצה להודות בכך. בוודאי
אינו מעוניין שיתגלו שיטות־החקירה,
שגרמו להודאה.
אתה תשב בודד בתאך ותטען לח־פותך,
מבלי לדעת מה מתרחש מסביבך,
מבלי להביו את הצפוי לך.
בני־מישפחתך וחבריך יתהלכו תמהים
ונבוכים. איש לא יבין את אשר
קורה פרט לאדם אחד — עורך־דץ,
אותו גיבור אפור־לוחם שלו מייחל כל
תסריטאי, אשר יריח שמשהו אינו כשר
כאן.
בחוש־ריח מפותח, ובאמונה הולכת
וגוברת, יריח שחוסר־התיאום בין עדויות
אנשי־השב״כ השונים מקורו דווקא
בניסיון־תיאום. הוא יריח שנעשה כאן
ניסיון לחפות ולטשטש החלטה מוטעית.
הוא יבין שמשחקים כאן בשיקו־לי־יוקרה.
הוא — איש צנוע, המתרחק
מהזרקורים, ששיקולי כסף ופירסום
זרים לו, ששורשיו במימסד, שאף פינק
אותו — יהפוך את מאבקו זה במימסד
ל״תיק־חיים״.
במישפחתו צפויים לו רגעים קשים.
לעיתים יחשבו שאולי ירד מהפסים.

המימסד, בדמות בתי־המישפט השונים.
אמנם יהיה ער לטענותיו, אך ידחה
אותן אחת־לאחת.
אתה תמשיך לשבת בכלאך, מנותק
מהאירועים ולטעון: נעשתה כאן טעות!
פרנץ קפקא היה מתאר כל זאת
בתיאורים מסמרי־שיער, ומסיים בוודאי
בנקודה זאת. תסריטאי אמריקאי
היה מוביל את גיבוריו המיואשים
לנקודת־האור הבלתי־צפויה: לפתע־פיתאום
מתגלה עוד אירוע שבו נעשה
תיאום בין גירסאותיהם של אנשי-
השב״ב, ומתפוצץ ברעש חסר־תקדים.
לא זאת בלבד, אלא שפירסום תמונתו
של אחד הנאשמים בבידוי ראיות הוא־הוא
נקודת־האחיזה שלה חיכה גיבורנו.
זהו ראש־צוות החקירה, שעל־פי החלטתו
הוגש כתב״האישום בעניינך, ו־ששינה
את מהלך חייך וחיי־מישפחתך.
כל זה לא קרה לך ולמישפחתך.
אולם על־פי הפרטים המותרים ל־פירסום
ממיקרהו של עיזאת נפסו, זה
עלול לקרות. על־פי מיקרהו של נפסו,
כל נקישה בדלת־ביתך השכם־בבוקר
עלולה להטות את חייך למסלול שסופו
אינו נראה־לעין. לולא עקשנותו של
דוקטור צבי הדר, עורך־דין מגני״יהו־דה,
ששימש כפרקליט הצבאי הראשי

בשנים 68־ ,1973 גם לנפסו לא היתה
באה הישועה.

הלשנה תמימה

ך ץיקושלנפסו, סגן ממוצא ציר־
4 1קסי, הגיע לידי הדר באביב . 1980

נפסו נעצר ב־ 4בינואר . 1980 מיש־פחתו
ההמומה, תושבת כפר־קאמא,
פנתה תחילה לעורן־־דיו שאול קוחן
מנצרת. קוחן ריאיין את מרשו רק אחרי
שחקירתו בידי השב״ב הסתיימה. בתום
אותה חקירה הודה הנאשם, שלא ניתן
לו להיוועץ עם עורך־דץ, בכל ההאשמות
שיוחסו לו. אחר־כך, באוזני

קוחן, התכחש להן.
קוחן טיפל בתיק במשך כמה חודשים.
אחרי שהוכן כתב־האישום, פנה
אל הדר.
נטייתו הראשונה של הדר היתה
לדחות את התיק. הרי הנאשם הודה באשמות
שיוחסו לו. להדר, איש שה-
(המשך בעמוד )40

נפס :1הי ב טי מ ח רי די ם

הוא נאסר במה ימים אחרי נישואיו, בשעות
הקטנות של הבוקר.
הוא נחשד על סמך הלשנה.
הטענה: שבשעה ששירת באיזור־הבי־י
טחון של סעד חדאד בדרוב-לבנון, קייב מגעים
עם אוייב ומסר לו אמצעי-לחימה.
בחקירה אינטנסיבית, לסי מיטב שיטות
השביע, שנמשכה יותר משבוע, כשהוא בבידוד
גמור, נשבר והודה בעבירות שייוחסו

נקודת-השבירה היתה בשאיימו עליו חוקריו אחרי שהודה, חזר בו מהודאתו זו. אצל
החוקרים התעוררו ספקות. אולם תחת לחקור
את העניין מחדש, הם החליטו להביא
להרשעתו בכל מחיר.
החלטה זו נבעה משאיפות אישיות של
החוקרים׳ אך גם באה בדי למנוע בכל מחיר
כי האיש ייצא לחופשי ויגלה את שיטות־החקירה
שלהם.
בבית־הדין הצבאי הופיעו עדי־השב״ב,
שסתרו זה את זה — למרות שהיה ברור כי
עדויותיהם תואמו מראש.
בית-הדין הבחין בסתירות׳ אך למתת
זאת הרשיע את הנאשם. הוא נימק זאת
בפסק-דין ארוך ומפותל.
הוא נתן ל 18-שנות-מאסר. כתוצאה מכך
התגרשה ממנו אשתו הצעירה.
בית-הדין לעירעורים אישר את ההרשעה
והעונש, בפסק-דין קצרצר.

עם הישמע פסק-הדין הבריז הנאשם:
טעיתם טעות חמורה:״אלמלא עקשנותו הבלתי-רגילה של עורך־
דין מסור, שהשתכנע בצידקתו, היה נקבר
בכלא במיטב שנות־חייו. הוא כבד יושב
יותר משבע שנים.
המיפנה בא כאשר הביא ״העולם הזה״ ל־פירסום
תצלומו של יוסף גינוסר — ובך אינו התגלה לעורד־הדין כי החוקר
אלא גינוסר, שהודה בפרשת־דדטב״ב בבידוי
עדויות, ושקבע אז כי זוהי שיטה מקובלת
בשב״ב.
שיתת־הביטחון בבר הודה למעשה בבידוי
הראיות, באשר גילה נכונות לוותר
בדיעבד על הטענה שהנאשם מכר אמצעי*
לחימה לאוייב, ולהסתפק בקיום מגעים עם
אוייב. הנאשם טען מלכתחילה, כי מגעים
אלה היו במיסגרת תפקידו, וכי דיווח עליהם
לממונים עליו.
גם הדיבורים על מתן חנינה לנאשם, או על
אי־הופעת נציג-המדינה בעירעור, מהווים
למעשה הודאה של השב״ב בשיטות הפסולות
שנקט.
אם יקבל בית־המישפט העליון את הטענה
בי עדויות חוקרי־השב׳־כ בודו ותואמו, כדי
להביא להרשעת הנאשם בבל מהיר, תתעוררנה
שאלות חמורות ביותר לגבי מאות
ואלפי נאשמים שהורשעו על-סמך ״הודאות״
שהושגו באותן השיטות, ועל־פי עדויות של
אנשי-השב״ב.

פרקליט הדר(כפרקליט צבאי ראשי)1968 , דיבוק רון סו לו מון ידיעות א ח רונו ת

עיזאת נפסו בחתונתו, עם אשתו סיהאם ורס״ן סעד חדאד

הפעולות הראשונות של ח שומרון, הרמטכ״ל
החדש, תהיה ביטול פורום השיבוצים.
הפורום מורכב מעשרה אלופים. המתכנסים בכל יום שני,
והמחלימים על שיבוצם של קצינים מדרגת אלוף ימישנה
ומעלה. קיומו של הפורום יצר את קליקותיהקצינים בצבא.
והיקשה על פעולת המערכת.
לפי השמועה, ייעשו המינויים להבא על־ידי שומרון עצמו,
שיישב עם ראש אכ״א, האחראי בצה״ל למינויים, ובכל
פעם יצטרף אליהם המפקד הרלוונטי, שבקציני יחידתו
דנים.

תיגונן־ך ניסי מחנה ב לי מד
יקים

עם מימושו של האיחוד בין חירות לליברלים,
עשוי להיווצר בליכוד מחנה נוסף, של שר-
האוצר משה ניסים.

ניסים נשען על הצלחתו במישח״האוצר, ואינו מסתיר את
עובדת היותו מיזרחי. הוא חובש־כיפה והוא דוגל במחשבה
הליברלית. איו מניעה לכך שירכיב מחנה, שינסה למשוך
אליו אנשים תחת אחד הדגלים הללו.

ליברלים למחנה ל1י
במחנהו של דויד לוי גוברת התחושה שהמחנה
לא יינזק כתוצאה מהאיחוד של חירות עם
המיסלגה הליברלית, ואולי אף ייצא נשבר.
אחרי חשבונות שערכו אנשי לוי, הם נוכחו שכמה עשרות
מחברי מרכז המיפלגה הליברלית יצטרפו דווקא למחנה
לוי. מכיוון שלא ירצו להיות חלק ממחנות שרון או שמיר,
וחלקם גם לא יתקבלו באהדה במחנות אלד״

גזנתן ואן -
שיחה מכלא לכלא
ביום השישי האחרון שוחח ג׳ונתן סד
לארז־ בפעם הראשונה בטלפון עם אשתו
אן, מאז ששניהם נשפטו ונכלאו בבתי־כלא
שונים.
השיחה ארכה 15 דקות.
מעתה יותר לבני הזוג פולארד גם להתכתב
זה עם זה.
עד ראשית השבוע לא הגיע למישפחת
פולארד ולפרקליטם אף דולר אחד מכל
הכספים שנאספו עבורם בארץ, בפירסום
כה רב.
הורי פולארד נפגשו לא־מבבר עם השגריר
הישראלי, מאיר רוזן, ושטחו לפניו את
תלונותיהם.

שפייור נגד שחל
בקרוב צפד עימות בין אליהו שפייזר, ירד
ועדת הכלכלה של הכנסת, לבין משה שחל, שר-
האנרגיה.
העימות יהיה תוצאה עמי חחלטת ועדת״הכלכלה של
הכנסת לעכב את ביצוע הרפורמה במשק־הדלק, כפי
שביקש מישרד־האנרניד״
נעבר הופנו לשפייזר תלתות על הנעשה במשק״הדלק
בתקופת כהונתו של השר שחל, ונראה כי עתה ידרוש
שפייזר הסברים מראשי מישרד־האגרגיה.

החלטה על הלביא
באמצע מאי
ההחלטה על גורלו של ד-לביא׳ — לחסד או
לשבט — עומדת להתקבל באמצע מאי.
החלטת הממשלה תתקבל לקראת נסיעתו של
יצחק רבין, שר-הביטחון. לאדצות־הברית, והוא
שיביא אותה לאמריקאים.

שומרון יבטל
פורום המינויים
שמועה עקשנית בצדדל אומרת, כי אחת

מי יירש את חדרו
שר בגין?
ב״מצודת־זאב״ בתל-אביב מתנהל,
מתחת לפני השטח, מאבק בין השרים
הבכירים טל חדרו של מנחם בגיז, ראש־הממשלה
לשעבר וירד התנועה לשעבר.
אנשי דויד לוי הפיצו לפני שבוע ידיעה,
שלפיה מקבל לוי את חדרו של בגין, ואף
אמרו כי הוא כבר קיים בחדר במה פגישות.
בדיקה העלתה שהשמועות אינן
נכונות. ב״מצודדד נערכים שיפוצים בשני
חדרים אחרים, שאותם יקבלו השרים אריאל
שרון ודויד לוי.
את חדרו של בגין יקבל, כנראה, ראש־הממשלה
הנוכחי, יצחק שמיר.
התמרמרזת בבתי־הסוהר
התמרמרות רבה שוררת בקרב האסירים
והאסירות בבתי-הסוהר בארץ, בגלל חופשות-
החג שניתנו לאסירי־־העולם מבץ אסירי-
המחתרת.
אסירים רבים טוענים, שהם עומדים באותם הקריטריונים
לחופשות כמו אסירי־המחתרת, שעונשם נקצב לא מזמן
על-ידי נשיא־המדינה, אך בכל זאת לא זכו בחופשת־חג.
טענה זו מצטרפת לשורת טענות נגד הנציב החרש, דויד
מיימון. ואסירים רבים כבר מתגעגעים לימיו של רפי
סויסה, הנציב הקורם שנאלץ להתפטר.

מישפס ,,הארץ״־מיזרוד
המשך העיתון ״הארץ״ יפנד״ כנראה״ לבית-המישפט
וידרוש להתיר סירסום חלקים ממישסט מיזרחי*
״האריך שהפכו חסויים במהלך הדיון בבית-
המישפט המחוזי.
מדובר בעדויות ובשמות של עדים, מהם אנשים בכירים
בצבא ומחוצה לו, שהשופטת שולמית ולנשטיין, שדנה
בתיק בערכאה הנמוכה. אסרה את פירסומם בצו. בית*
המישפט העליון לא התייחס בפסק־הדץ לנקודות אלד״

אם יוסר החסיון, ייחשפו עובדות מדהימות לגבי
אישים בכירים.

המרכז הליברלי מתאושש מתחדשים המגעים בין הגופים הקטנים בימין
המתון, ובעיקר בין המרכז הליברלי לבץ שינוי
ול״ע, שהפכה לקדנציה אחת לחלק ממיפלגת-
העבודה.
את ההסכמים הסופיים בין הגופים השונים מונע העימות
האישי בין השר אמנון רובינשטיין ובין ח״כ וירשובסקי,
שניהם מראשי שינוי. וירשובסקי מסרב לקחת חלק במרכז
גדול, שבו לא יהיה מיספר .2

המישטרה ביקשה להסגיר מישטרת-ישראל ביקשה כבר לפני
חודשים רבים מהפרקליטות, שתדרוש את
הסגרתו של יונתן זוכוביצקי מארצות־הברית.
זוכוביצקי,
חתנו של שאול אייזנברג
ושותפו של איש־הבורסה מיכאל אלבין,
עזב את הארץ עם פיצוצה של פרשת
אלבין ולא שב, גם אחרי ששותפו התאבד
(או ניסה להימלט) בעת חקירה מיש־טרתית.
פרקליטות־המדינה
עדיין לא הגישה את
בקשת-ההסגרה לשילטונות ארצות־הב־רית.

הליברלים
העצמאיים פוזלים בחוזקה לכיוון המרכז החרש,
מכיוון שלא מובטח להם מקום במיפלגודהעבודה אחרי
הבחירות הבאות. יתכן כי פעולתם בתחום זה נועדה רק
ללחוץ על מיפלגת־העבודה לתת להם שוב מקום
ברשימתה.

פרס בינלאומי לישראלים שני ישראלים, ערבי ויהודיה, יקבלו את סרס-
השלום הבינלאומי, הניתן בכל שנה על-ידי ל ח
קוהל האמריקאית, על הישגים בחינוך ועל
תוכנית המביאה לקירוב בין אויבים.
השניים הם סלים נחאס מתרשיחא. מחנך המשמש כמפקח
על בתי־ספר ערביים בגליל העליון, ושימחה מוזס, מחנכת
מירושלים.
השניים גיבשו במשך שנתיים תוכנית־לימודים. שדנה
בזהות העצמית. התוכנית התקבלה במישרד־החינוך, והיא
מופעלת כבר שנתיים וזוכה בהצלחה.
התוכנית דורשת עבודה משותפת של בית־ספר יהודי ובית־ספר
ערבי, והיא יצרה מיזוגים רבים בבתי־ספר ברחבי
הארץ.

שני הישראלים חתני הפרם ייצאו ביוני למסע־הרצאות
מחוף־אל-חוף בארצות-הבדית.

חברות־הביטוח
נגד חולי איידס
כינום־חירום של התאחדות החברות לביטוח-
חיים יתקיים בקרוב. הנושא המרכזי שיידון
בכינוס יהיה מחלת-האיידס.
על חברות־הביטוח הישראליות מופעל לחץ מצד חברות־הביטוח
הגדולות בעולם, שבח הן מבוטחות. חברות אלה
כבר הכניסו סייגים לגבי חולי־איידס ונושאי־הנגיפים, ואינן
מבטחות אנשים אלה. החברות הגדולות כופות על החברות
הישראליות להכניס סייגים דומים לגבי מבוטחים תרשים.

הסייגים באים לידי ביטוי בצורת שאלות
בשאלץ, שאותו נדרש המבוטח החדיש למלא.
כך, למשל, יישאל גבר מעל גיל ,25 החי בגפו,
מדוע אינו נשוי, או מדוע הוא גר עם גבר נוסף
בדירה. גברים יישאלו לגבי מיקצועם, ותינתן
תשומת-לב מיוחדת למיקצועות מסויימים, במו
ספרות. אנשי־עסקים יישאלו באיזה מדינות
בעולם ביקרו, ואילו מערכות-יחסים קיימו עם
נשים במדינות אלה.
תלונות נגד שו־בי־דיו
לישכת עורכי־הדין ממשיכה להגיש תלונות
מישמעתיות נגד עורכי-דין, באשמת עשיית
פירסומת עצמית בעיתונות, למרות הנחיות
חדשות של הוועד המרכזי של הלישכה.
לפני כמה חודשים שינה הוועד המרכזי את החראות לגבי
הפירסום בעיתונות, והתיר קצת את החבל. תלונות מסוג
זה, שהוגשו ללישכה, גילגלו את הדברים עד לעתירתם של
העיתונאים בן־ציון ציטרין ויפעת נבו לבית־המישפט
העליון. פסק־הדין התיר לעיתונאים לשמור בסוד את
.מקורוודהמידע שלגם.

שרבי העיתתים -
אורחים בשווייץ
חברי ועדת־העורכים של העיתונות היומית
בילו לא-מבבר שבוע של חופשה
בשווייץ, כאורחי השווייצים.
הדבר, שלא פורסם, עורר מורת־רוח
בקרב חלק מן העיתונאים, הסבורים שאין
זה נאה שעורכי העיתונות הגדולים יבלו
בצוותא חופשה יקרה על־חשבונם של
זרים — דבר שאין לו דוגמה בשום מדינה
דמוקרטית.

חקירה גגד
הסיירת הירוקה
בדווים מהנגב יוזמים הקמת ועדה ציבורית, שבראשה
יעמוד שופט־לשעבר, לחקירת אירועים שהתרחשו בשנים
האחרונות ושבהם היתה מעורבת הסיירת הירוקד״ לטענת
האגורה להגנה על וכויות הבדווים פועלים פקחי הסיירת,
במקרים רבים, בניגוד לחוק.

יוזמי הוועדה מקווים כי על-פי מימצאיה אפשר
יהיה להעמיד לדין את אנשי הסיירת ולפצות
את קורבנותיהם על הנזקים שנגרמו להם.
בעריפת ענת פדגדפטי

ואש הממשלה נוהם—
הציפו את הארץ—
במונז כל ההמולה עמו

ער סיפור זה
מה יקרה אם תשלח הממשלה
הסובייטית מאות אלפי יהודים?
לפני 32 שנים בדיוק, ב־ 21 באפריל
,1955 פירסם ״העולם הזה״ סיפור
עתידני, שחזה אפשרות כזאת.
הסיפור הופיע במיסגדת של
סידרה עתידנית, שבה ניסה אורי
אבנרי לחזות אפשרויות שונות של
התפתחות ישראל ב־ 20 השנים
הקרובות (מאז) .שם הסידרה היה
״זה קרה בד5ד19״ .בין השאר תוארה
השתלטות של מיפלגה פאשיסטית
על ישראל, כינון שלום מלא, ועוד.
סיפור זה היה הראשון בסידרה.
הוא מועתק באן במלואו, ובלי
שינויים — מלבד החלפת כמה
מונחים, שאינם מובנים כיום.
הסיפור — כמו כל הסיפורים
באותה סידרה — אוייר על-ידי
הצייר שמואל בק, שהיה אז בראשית
דרכו. מכיוון ששירת בחייל
בצה״ל, חתם בשם ״ברתור״.

*גיוו*ן
׳׳31(* 11ץ.

**ץ ם, איוואן איוואנוביץ.״ אמר המנהיג.
>4 הדלת נסגרה חרש. השניים היו לברם
בחדר הקטן בקומה העליונה של הקרמלין —
הגבר הנמוך והמוצק, בעל הצלקת המפורסמת
שהזכירה את שרותו במלחמת״העולם השניה,
שעיניו העירניות לא גילו את ששים שנות חייו,
והגבר הצעיר שדמה לכל שאר הצעירים והמצלבוש
היטב, מגולח למשעי,
טיינים במדינה
בעל הסנטר הבולט של אדם שנאבק קשה עד
שהגיע.
איוואן איוואנוביץ דימיטרוב השתדל להסתיר
את מבוכתו. לשם מה נקרא ממשרדו באיר־קוטסק,
אל האדם הגדול בכבודו ובעצמו? במה
משך את תשומת״לבו של ה״סטאלין השני״ ,כפי
שנקרא סטפן רודנקו בפי אויביו ומעריציו? כמו
מבעד לערפל זכר את כל הסיפורים של ימי
ילדותו, כיצד בחר סטאלין הראשון את ז׳ראנוב
ומאלנקוב בישי־מזל והעלה אותם מתהום הנ־שיה.
זה היה לפני הרבה, הרבה זמן, סמוך ללידתו
של איוואן. היתכן כי...
״בן איזה עם אתה, איוואן איוואנוביץ?״ שיסע
המנהיג את מחשבותיו, בקולו הנמוך והחודר.
״אני ...אני סיביריאק!״ גימגם איוואן.
המנהיג חייך. היה זה הוא שהבחין לראשונה
כי סיביר היא מרכז העולם הקומוניסטי, לבה של
אסיה, ארץ העתיד. הודות לצדקת הנחה זו עלה
בידו להתגבר על מתחריו בצמרת הסובייטית,
שעוד פזלו לעבר אירופה השוקעת.
״אני יודע שאתה המזכיר השלישי של ה־מיפלגה
הקומוניסטית הסיבירית ״,אמר בסבלנות,
כמדריך באסיפת פיונרים .״אני מתכוון: מהו
מוצאך הלאומי?״
מבטו של איוואנוביץ התקרר לרגע .״האם
אתה מתכוון להזכיר שאבי היה ממוצא יהודי...
אבל אני תמיד חשבתי את עצמי לרוסי ולסיבי־ריאק.
״אני
פעיל בארגון חסרי־האלוהים. הדת היהודית...״
מבטו נתקל בפניו של המנהיג, והוא לא
המשיך את המישפט.
״אתה טועה מאד בהתביישך במוצאך, איוואן
איוואנוביץ,״ נזף בו הסטאלין חמורות .״היהודים
הם עם עתיק ומפואר. התנ״ך היהודי כבר מכיל
את ניצני התורה הקומוניסטית. קארל מארכס
הגדול היה יהודי, וכך היה ליאון טרוצקי, ידידו
של לנין, שחלקו הגדול בהקמת
נשכח במשך זמן־מה שלא בצו

(המשך מעמוד )11
הבינלאומית ביקשה לטשטש את לאומיותו על העם היהודי
ולהפכה לעדה יהודית. אולם סטאלין (בפעם הראשונה שמע
איוואן את השם הגדול מבוטא ללא כל הטעמה מיוחדת, כאילו
היה שם רגיל) לימד אותנו כי דווקא בעולם הקומוניסטי זכאי כל
עם לפתח את לאומיותו באין מפריע״.
איוואן נדהם .״אבל ...אבל ...הציונות ...מכשיר אימפריאליסטי
...שוביניזם מחרחר־מלחמה...״
״טימטום!״ רעם המנהיג, הפעם ללא סבלנות .״טימטום
מוחלט, שעליך לשכוח אותו מיד! זוהי אחת הסטיות השמאליות
של קבוצת הבוגדים שהסתננו לצמרת המיפלגה הקומוניסטית
הסובייטית, ושהצלחנו סוף־סוף לחסלה בשבועות האחרונים!״ הוא
הפסיק לרגע, כאילו ביקש להרגיע את עצמו. קולו חזר לקצבו
הרגיל .״שמע נא, איוואן איוואנוביץ, וזכור זאת היטב. הציונות
היא תנועת־השיחרור של העם היהודי, וכמו כל תנועת־שיחרור
עלינו לתמוך בה. סטאלין עצמו אמר ביאלטה שהוא ציוני. רק
בעזרתו קמה מדינת־ישראל. הממשלה הסובייטית הצביעה בעדה
בארם, סיפקה לה את הנשק במילחמת שיחרורה והכירה בה
ראשונה להלכה. אנחנו נתנו לה את העליה הגדולה בשנים
הראשונות לקיומה, מן הרפובליקות הסובייטיות של פולין,
הונגריה ורומניה״.
״אבל ישראל בגדה בנו, לא כן?״ התעקש איוואן איוואנוביץ
באומץ־לב שהפליא גם אותו עצמו .״היא הפכה למכשיר
אמריקאי, לא כן? היא בעטה ביד שהיתה מושטת לעזרתה, לא

״נכון, נכון,״ חייך המנהיג .״אולם התורה הגדולה של מארכס
וסטאלין אינה מושפעת מפעולותיהם הקטנות של אנשים קטנים.
מנהיגי ישראל בגדו בציונות. הם נגררו לזרועות פאשיזם ישראלי.
אנחנו נציל את הציונות. לכן קראתי לך״.

״כן, לך, איוואן איוואנוביץ. אני עקבתי בשנים האחרונות
אחרי מעשיך. אתה צעיר מוכשר. אולי לא מקורי ביותר, אבל
ממושמע, וזה חשוב יותר בשלב הנוכחי של המהפכה. אתה יהודי.
אחד מאבותיך היה, כמדומני, בישוף יהודי או משהו דומה לזה.
אני מטיל עליך תפקיד בעל חשיבות היסטורית. שים לב.״
הסטאלין ניגש אל הקיר, משך בתנועה חדה בווילון שכיסה
את כולו. מאחוריו נתגלתה מפת־ענק. איוואן לא ראה עוד
כדוגמתה. ברית־המועצות, מברלין עד סאיגון, היתה צבועה בצבע
אדום. אמריקה היתה צבועה בצבע צהוב. כל שאר הארצות היו
צבועות בעשרות גוונים שונים של כתום, בהתאם לקירבתן לגוש
הסובייטי.
״אנחנו נכנסים לשלב המכריע של המאבק על השלטון
בעולם. תוך שנים ספורות תיפול ההכרעה, או אנחנו או
הקאפיטליסטים. טיפשים מדברים עדיין על מלחמת־עולם. הם
לא יודעים על מה הם מדברים. מאז שהושלמה פצצת הקובאלט,
לא תיתכן עוד מילחמת־עולם, כי גם אנחנו וגם האמריקאים
נושמד תוך שעתיים מהתחלתה. ההכרעה תיפול על־ידי מאבק
פנימי בכל עשרות הארצות האלה״.
ידו של המנהיג עברה בתנועה גורפנית על פני דרום אסיה,
אפריקה, אירופה ודרום־אמריקה — ״בשטח ההפקר הזה״.
היד חזרה לים התיכון, נחה לרגע על הפס הקטן שנשא את
השם ישראל .״זוהי ארץ־מפתח. חשובה מאד. נקודת־החיבור של
אפריקה ואסיה. אחד המוצבים במאבק. אתה, איוואן איוואנוביץ,
תכבוש אותה.״

ממשלת ישראל מחליטה
הוד אבריאל הימהם. דממה דקה השתררה בחדר הגדול
\ 1של מישרד ראש־הממשלה.
רק מתי־מספר ידעו מה גרם לישיבה שלא־מך המנין זו. אולם
הכל חשו כי קרה משהו חסר־תקדים, כי מלבד חברי ממשלתו
הזמין אבריאל גם את הרמטכ״ל, שגריריו במוסקבה ובוושינגטון,
מספר פקידים בכירים וחברי־כנסת חשובים, מנהיגים קשישים
שפרשו מן הפעולה הפוליטית אחרי ״מרד הצעירים״ המפורסם
של שנת . 1963
״ניגש ישר לעניין ״,פתח ראש־הממשלה נמרצות, ללא
הקדמה .״אנחנו עומדים לפני ההחלטה הגורלית ביותר מאז
החליט דוד בן־גוריון להכריז על הקמת המדינה. נשמע מה בפי
אריק״.
איש לא קרא להוד מעלתו, שגריר מדינת ישראל במוסקבה,
מר ארד ארדון, אלא בכינויו זה ״אריק״ ,שריד מן התקופה שבה
היה עדיין ילד־פלא מכפר״ויתקין, מנהיג המשמרת הצעירה של
מפא״י, בשנים הראשונות אחרי התפטרותו החמישית (והסופית)
של דוד בן־גוריון.
ברגע זה נראה בן ה־ 35 כמעט זקן. עיגולים כחולים של
חוסר־שינה הקיפו את עיניו, שכאילו שקעו בחוריהם. היה ברור
שמשהו מעיק על אריק.
״כל העניין נמשך פחות משעה. היתה זאת פגישתי הראשונה
עם רודנקו, מאז סילק את יריביו ומינה את עצמו כראש־ממשלה.
אני קורא את האיגרת שנמסרה לי. ובכן :״ממשלת ברית הרפובליקות
הסוציאליסטיות המועצתיות, אחרי שדנה בכובד־ראש
בבקשת ממשלת־ישראל, שהוגשה לראשונה באיגרתו של ראש
ממשלת־ישראל מיום ה־ 13 באפריל ,1949 והיתה כלולה באלף
שלוש מאות חמשים ושבע איגרות של ממשלת־ישראל בעשרים
השנים האחרונות, החליטה להסיר את ההגבלות על חופש־ההגירה
של אזרחים סובייטיים בני העם היהודי, בתנאי שאזרחים
אלה יהגרו למדינת־ישראל. תוך התחשבות בצרכיה המיוחדים
של מדינת ישראל, תינתן זכות־בכורה למהגרים צעירים. הרשמת
המועמדים להגירה תבוצע על־ידי שרותי הממשלה הסובייטית,
הורשימה הסופית תוגש לשגרירות־ישראל בבירת ברית־

על מדרגות בית הבימה -מולמגודי־השחקים שר ..סורר בונה׳ [
המועצות תוך חודש ימים. הממשלה הסובייטית תשלים את כל
ההכנות להגירה תוך חודשיים. על־מנת להבטיח שהעברתם של
חצי מיליון המהגרים הראשונים תושלם תוך ששה חדשים, לפני
סוף השנה .1975״
הבעת־הפנים של הנוכחים יכלה לשמש חומר לתריסר ציירים.
טדי קולק. שר־החוץ, היה הראשון שהתאושש. הוא ניסה לדבר
בקול חסר־התרגשות, ללא הצלחה רבה .״אתה חושב שזה תמרון
פוליטי?״ פנה לאריק.
השגריר הצעיר, מנומש־הפנים, הרים את ידו בתנועה יגעה.
״שאלתי את עצמי את אותה השאלה אלף פעמים בדרכי ארצה.
הגעתי למסקנה שלילית. אני חושב שרודנקו רציני. בעבר אסרו
הרוסים את העליה מפני שחשבו כי אין תחליף לטכנאים
ולמהנדסים היהודיים. מצב זה השתנה מזמן. הם גם לא חוששים
שהיהודים יחדלו מלהיות קומוניסטים בעברם את הגבול. הצעירים
האלה הם דור סובייטי שלישי. הם היו פיונרים וקומסו־מולאים.
הם היו חיילים וקצינים בצבא האדום. הם יהיו קומוניסטים
— גם אם יגיעו הנה״.
אבריאל סקר את פני היושבים מסביב למעגל .״עלינו לקבל
החלטה עקרונית מיד, לפני שהעניין ייוודע לעולם. אני מציע
שכל אחד מן הנוכחים יביע בקיצור את דעתו, לפי התור״.
קולק היה הראשון .״נגד. לדעתי אין בכלל ויכוח. אנחנו

תלויים באמריקה. הם לא יקבלו את זה. יפסיקו את המענק ז
והמגבית. יקימו נגדנו את צבאות ערב.״
שר החינוך, הזקן שבין הנוכחים, קפץ ממקומו כנשוך־נחש.
״אני מונפלא על דעתו של מר קולק. ברגע זה עלינו לברך ברוך
שהחיינו. קיבוץ־הגלויות הוא ציפור נפשנו. להציל חצי מליון >
יהודים יקרים מציפורני הטמיעה והטומאה, זוהי מטרה עילאית!
שום קורבן שלנו אינו שקול נגד מטרה זו!״
כל שאר הנוכחים נחלקו על פי שתי הריעות. שר־הבטחון,
יגאל ידיו, תמך בעליה במלים נרגשות — מאתיים אלף חיילים
מאומנים יכלו לשנות לחלוטין את מאזן־הכוחות במרחב, ו
שהתכופף יותר ויותר לרעת ישראל, עד כי עמדו עתה 20 חיילינדף
ערביים מול כל חייל ישראלי.
היועץ המישפטי הזכיר במלים יבשות כי לפי חוק השבות
שנכלל כסעיף ראשון בחוקת המדינה משנת תשכ״א, אין כל
אפשרות למנוע את העליה, וכי בית־המישפט העליון בלי ספק
יצווה על הממשלה לפתוח את השערים.
לעומת זאת הצביע שר־הדואר, שהיה גם מזכיר מפא״י, על
ההשפעה המהפכנית של העליה על הרכב המפלגות. שר־האוצר
הודיע שלא יהיה אחראי למשק המדינה אפילו לחצי־השנה
הקרוב אם ייפסק המענק האמריקאי, שהיה במשך דור שלם בסיס

הכלכלה .״במה נאכיל את העולים?״ סיים .״כיצד נשכן אותם?
במה יעברו?״
ראש־הממשלה, אהוד אבריאל, דיבר אחרון .״אני מוכרח לומר
שאני מאוכזב מרמת־הוויכוח. אני זוכר את השנים לפני הקמת
המדינה, כשרובכם עוד הייתם נערים. פעלתי אז במיזרח אירופה,
השייכת כיום לברית־המועצות. הייתי מוכן למסור את נפשי כדי
לאפשר את עליית היהודים בכל הדרכים, החוקיות והבלתי־חוקיות!״
הרמטכ״ל
קרץ לאריק, שהיה חבר כיתתו בבית־הספר כדורי.
נטייתו של ראש־הממשלה להזכיר את ימי פעולתו בפלמ״ח הפכו
מזמן לבדיחה בין חבריו הצעירים יותר, שראו בכך סימן ראשון
*.להשפעת גילו המצטבר.
״אולי תגידו שאני מדבר ציונות ״,הוסיף אבריאל .״נדבר על
שיקולים מעשיים יותר. בתריסר השנים האחרונות, מאז קיבלתי
את תפקידי זה מידי קודמי(הוא הרכין את ראשו לעבר משה שרת
הישיש, שיש בקצה השולחן, כמעט כאורח־כבוד נשכח) שאלתי
את עצמי במאות לילות נדודי־שינה מה יהיה הפתרון לבעיית
קיומנו. אנחנו מנותקים בעולם. איבת הערבים אלינו נמשכת.
מדינות אסיה, שהשפעתם עולה וגוברת בעולם, רואות בנו גוף זר.
משקנו תלוי בזרים. אין משקל למדינה של שני מיליון איש
בעולם.
״העליה הסובייטית תגרום למהפכה בארץ. זה ברור לי לא
> פחות מאשר לאברהם(הוא שלח מבט נוזפני בשר־הדואר) הדואג
כל כך למיפלגה. אולם היא תיתן תנופה חדשה למדינה. היא
תהיה זריקה של כוח־אדם ושל מוראל. אנחנו נצא לתנופה חדשה.
אנחנו נחדש את ימי הראשית. הישוו אותנו לצלבנים. בסדר,
הצלבנים חוסלו בגלל חוסר־תגבורת. אולם לנו ישנו אוצר אנושי
גדול, העם היהודי כולו. עלינו להחליט אם להפקירו או לאחרו
עימנו״.
היתה זאת ההכרעה.

יפתח דורו! מגיע
** איה אלפאית היתה יפה בחולצתה הרוסית הלבנה, והיא
^/ידעה זאת. היא היתה מאושרת. היא נדבקה מאווירת־החג
הכללית שהציפה את המרינה ביום גדול זה .״כמו ביום החלטת
או״ם,״ התמוגג אביה. מאיה לא ידעה למה התכוון, כפי שלא
הבינה זיכרונות רבים אחרים של אביה, כגון סיפוריו על קיבוץ
בית־אלפא, שממנו גורש שנה לפני לידתה בגלל אהדתו לד׳ר
סנה אחד. היא ידעה רק שאביה היה קומוניסט מאז שהבינה
לראשונה את השיחות ליד השולחן בבית, ושקרא לה מאיה על
שם האחד במאי.
מלבד ההתלהבות הכללית שהיתה ריאקציה סוערת לפסימיות יי הקודרת של השנים האחרונות, היתה למאיה סיבה מיוחדת להיות
מאושרת: דווקא היא נבחרה על־ידי מועצת הידידות ישראל -
ברית־המועצות לברך את העולים שעמדו להגיע במטוס
הראשון מרוסיה. היא ליטפה בעצבנות את זר־הפרחים הגדול
שבידיה, השקיפה על ההמון שהצטופף מסביב לנמלוויר. איש לא
עבד בישראל ביום זה.
״הגה הם! הנה הם!״ פרצה קריאה, שהפכה לשאגה המונית. רעם
עמום הידהד בחלל. מרחוק הופיעו עשרות־עשרות נקודות
שחורות.
״ריבונו של עולם, הם גייסו את התובלה הצבאית!״ מילמל

מישהו.
יתכן שצדק. פקידי נמל־התעופה, שהתכוננו לבואם של מאות,
היו חסרי־אונים כאשר נשתפכו מן המטוסים האדירים רבבות
צעירים וצעירות, בדייקנות שכמותה נראתה עד כה רק בסרטי־היומנים
שתיארו תימרוני־צבא ביניבשתיים.
מישהו דחף את מאיה קדימה. היא לא ידעה לאן לפנות. אך
תוך פחות משעה התארגנה המהומה. העולים החדשים, כמעט
כולם צעירים וצעירות חסונים, הסתדרו ביחידות בנות 500 כל
*י אחת. במרכז, תחת שלט עברי גדול שהביאו — ״תחי ישראל!
תחי הציונות העממית עמדה קבוצה של גברים ששפעו
י״ אווירה של סמכות.
גבר כבן ,33 בעל סנטר בולט ופרופיל מוצק, חשף את שיניו
בחיוך תקיף לעבר ועדת־הקבלה .״אני איוואן איוואנוביץ
רימיטרוב ״.הציג את עצמו בעברית בעלת מיבטא רוסי מודגש.
״הואילו לקרוא לי בשמי החדש, יפתח דורון. אני המזכיר הכללי
הראשון של מועצת־העולים־מברית־המועצות.״
עוד לפני שראש ועדת־הקבלה יכול היה לשלוף את העמודים
שעליהם רשם את דיברי־הברכה שלו ברוסית, ניגש יפתח־איוואן
י למאיה, הדביק שתי נשיקות ללחייה, נטל מידיה את הזר.
מבטיהם נפגשו. בעל־כרחה הסמיקה מאיה. בפעם הראשונה
בקע חיוך אמיתי מבעד שרירי פניו המתוחים של האיש.
למאיה היה נדמה שהפגישה נמשכה ער אין סוף, אך היו אלה
רק שניות מעטות. יפתח דורון נתן סימן קל למישהו. מאי־שם
פתחה תיזמורת בנגינה רועמת. היה זה כאילו קם המרחב מלוד
־״ עד פתח־תיקווה לתחייה, שירת התקווה האדירה שטף את הנוף,
ולוותה בצליליו המרדניים של האינטרנציונל.

להבנת סי פו רזה:
הפיפור נכתב ב־ ,1955 כשנה וחצי אחרי
מותו של סטאלין. בברית־המועצדת התחיל
אז ניקיטח כרושציוב להשתלט. הוא יצר את
פולחן הפיתוח של פיביר. עוד לא היה ברור אז
שתקופת־סטאלין תישלל בצורה כל־כך־ קיצונית
על־ידי יורשיו, ומכאן התואר שהודבק
בסיפור למנהיג החדש פטאלין השני״.
בישראל שלטה אז קבוצת נערי־־החצר של
דויד בן־גוריון, למרות שראש־הממשלה בעת
הפירפום היה משה שרת. כן־גוריון הוחזר אז
משדדדבוקר וקיבל לידיו שוב את תפקיד שד•
הביטחון, אחרי הדחת פינחס לבון.
אהוד אבריאל היה איש־יהמפתח בקבוצת
נערי־החצר, שאליה השתייכו גם טדי קולק(אז
מנהל מישרד ראש־הממשלה) ומשה דיין(אז
הרמטכ״ל).
הסיפור חזה שב־ 1963 יפרוץ מרד של
הצעירים, שידיחו את הזקנים. ב* 1963 אכן
היתה בארץ הפיכה, ובן־גוריון הודח. אכל
במקומו לא באו הצעירים, אלא דווקא הזקנים
— לוי אשכול, גולדה מאיר והאחרים.
החזון שיהיו בארץ ב־5ד 19 שני מיליון
אזרחים לא הדביק את המציאות. באותה שנה
כבר עלתה אוכלוסיית ישראל על שלושה
מיליון וחצי.
הסיפור חזה כי ברית־המועצות תספח את
המדינות הקומוניסטיות האחרות, כסי שסים•
הה את ליטא, לאטוויה ואסטוניה. הוא חזה כי
תקום ״סוריה רבתי״ ,שתכלול את לבנון וייח,
וכן.רפובליקה של עמק־הנילוס״ ,שתכלול את
מצריים וסודאן.
להבנת המושגים: מסא״י היה אז שמה של
מיפלגת-העבודה, ומק״י היתה המיפלגה הקומוניסטית
הישראלית, כיום רק״ח.
בימים ההם דובר על ייצור פיצצת־קו-
באלט, שתהיה קטלנית אף מפיצצת־המימן,
רטתטיל את חתיתה על העולם.

תיקוותו לא אוכזבה. בתל־אביב, חיפה, ירושלים, לכיש, חצבה
וחצי תריסר ערים אחרות נערכו סצינות של התיידדות, שנמשכו
עד אור הבוקר. העולים נעלמו בקיבוצים ובערים כנהר בים.
הבעיה נפתרה — לכמה ימים.
למאיה עברו הימים במטושטש, יפתח דורון מינה אותה
למזכירתו במועצת־העולים עוד למחרת הפגישה בנמלוויר.
היתה זאת היא שהראתה לו את הארץ(״קטנה מדי, קטנה מרי,״
היה נאנח) ,הורתה לו כיצד להתאים את שפתו לניב הישראלי
(״יפתח? כמעט צבר!״ הודו הוותיקים שנפגשו איתו) ,עזרה לו
לבלות את שעות־הפנאי המעטות שלו בשבוע.
תוך אושר זה לא הרגישה מאיה במתחולל בארץ. היא שמעה
את הידיעות ברדיו בהיסח־הדעת — למרות שהיו בעלות משמעות
גורלית.
המענק האמריקאי הופסק. יהודי־אמריקה יצאו במעשר חריף
נגר המדינה. המגבית נעלמה כלא היתה •.ההחלטה להנהיג קיצוב
של לחם לוותה על״ידי הפגנות המוניות של מובטלים. הארץ
כוסתה במחנות־אוהלים.
רבות מן הידיעות הזכירו את שמו של יפתח דורון. היה זה הוא
שהקים את החזית הציונית העממית והכריח את מק״י להתמזג
עימה, אחרי שמנהיגיה הודו בסטיות שמאליות והתפטרו. היה זה
הוא שיצא בשליחות הממשלה לבקש סיוע צבאי סובייטי, אחרי
שהגיעו הידיעות המדאיגות הראשונות על אספקת כמות גדולה
של טילים אמריקאיים לסוריה־רבתי ולרפובליקת עמק־הנילוס.
היה זה הוא שתבע באופן אולטימטיבי מן הממשלה להכריז על
בחירות חדשות לכנסת, כדי לשתף את 700 אלף העולים החדשים
בניהול המדינה — והכריח את הממשלה להיענות לדרישה.
מאז אותו רגע ראתה אותו מאיה רק בחטף — או על הבימה.
כל המיפלגות הוותיקות התאחדו נגד החזית הציונית העממית,
במערכה נואשת שהוגדרה על־ידי יושב־ראש ועדת־החוץ־והבי־טחון
של הכנסת, ח״כ משה דיין, בכינוס־המונים ליד המוסיאון
הלאומי בשדה־בוקר, כ״מאבק שיכריע אם ישראל תעכל את
העולים, או העולים את ישראל״.
יפתח דורון ענה למחרת היום, בנאמו מעל מדרגות בית־הבימה
הישן אל ההמונים שהתכנסו לרגלי מגרדי־השחקים של
סולל־בונה .״הריאקציה הישראלית זוממת להפסיק את העליה,
לבגוד בחזון הדורות ...לצורך זה מרעיבה כנופית אבריאל־קולק־דיין
את ההמונים, מחבלת בתכניות השיכון והתעסוקה ומדלדלת
את כוח־ההגנה הישראלי ...אולם נצח ישראל לא ישקר ...בעזרת
יורשו של המלך כורש, מנהיג האנושות, החבר סטפן רודנקו,
(המשך בעמוד 116

— העריה הסוב״טית הניאו! לאו־ץ
למעלה מתריסר ובי־אלופים -

החזית העממית מנצחת
^ מישרד נמל״התעופה נערכה התייעצות קדחתנית, ב־
*השתתפות ראש־הממשלה שהוזעק מירושלים. היה ברור כי
סידורי־השיכון, שהוכנו במחנות־צבא ישנים, לא התאימו עוד
למצב .״אין ברירה,״ סיכם אבריאל .״נפנה בקול ישראל לאזרחים
להצטופף בדירותיהם ולאכסן את העולים במשך כמה ימים. נקווה
שזה ישא פרי״...

ער המאבק בנדפלג ת־העסדה לקראת ההתנזח־דזת^
על הכסאנת שנותרו לחלוקה בכנסת ה־ :12 הכר נלחמים נגד הכד־

*ץ י שסבור שבמיפלגת־העבודה
//הכל שפיר, ושכל הפעילות שלה
מתמקדת במקהלה מלוכדת על הבימה
בוועידת־המיפלגה, ומי שסבור שב־מיפלגת־העבודה
רק ממתינים לראות
איך המיפלגה היריבה מתפוררת מעצמה
— טועה.

ארבעת חוגי דור־ההמשך
התחילו את המאבק לחיים
ולמוות על המושבים בכנסת ה
מאבק
קשה, קולני, מלווה בהשמצות
הדדיות.
פעילים מרכזיים, ראשי מועצות,
עוזרי־שרים ופקידים, התחילו להתארגן
לקראת היום הקובע. השאלה: מי
יהיה חבר סיעת־המערך בכנסת ה־,12
מי יישב שם במקומם של מי שיילכו
הביתה.
מול הנהגה ותיקה ומעוגנת היטב,
מול מזכ״ל־ההסתדרות ומזכ״ל״המיפל־גה
שמקומותיהם כבר שוריינו, ומול
חברים מרכזיים במחוזות, מתארגנים
חברי ארבעת חוגי דור-ההמשך לבחירות
במרכז המיפלגה•

עגבניות?
*^ת היריה הראשונה ירו חברי
>£החוג המכונה ״דור ההמשך״.
זה התחיל בכינוס שערך שימעון
פרס בלישכת שר־החוץ בירושלים. הוא
הזמין לפגישה את חברי ״חוג משוב״,
״הכפר הירוק״ ,מצטרפים שזה מקרוב
באו וקצת נסיכים.

מייד אחרי הכינוס, שאליו לא
הוזמנו חברי חוג ״דור ההמשך״ ,ביקשו
אלה להיפגש עם יו״ר־המיפלגה ועם
המזכ״ל, עוזי ברעם. באותה פגישה
הסבירו, שהם דורשים מעורבות בכל
הנעשה בתוך המיפלגה, מכיוון שהם
״הסדנה האמיתית של המיפלגה, נמצאים
בשטח במגע יום־יומי עם האזרחים,
והם היחידים שעמדו אי־פעם
לבחירות ואף נבחרו״.
ברעם אמר להם בפגישה כי לא הוא
האחראי להזמנת החברים. אך אילו היה
הוא מחלק את ההזמנות, הוא לא היה
מזמין אותם.
מיכה גולדמן, מראשי חוג ״דור
ההמשך״ ,הסביר לפרס שמסתבר שאין
צורך להיות ראש־מועצה במשך 12,11
ואף 14 שנה, כדי לזכות בפגישה עם
יו״ר־המיפלגה. די להיות מגיש נייר־עבודה,
מכין נאום לשר, נושא־תיקים
או צמוד לשר זה או אחר, כדי שדלת
היו״ר תיפתח בפניו. לדבריו, תמיכת
ההנהגה נתונה לחבורה הקרובה לצלחת.
יצחק אלישיב אמר שמי שרוצה
להצטרף למיפלגה — שיבוא. מי
שרוצה לעבור — מיפלגת־העבורה
תקבל אותו. אבל מדוע צריכים לארגן
את העניין בטקסים?

״כשאנחנו קיבלנו עגבניות,״
הוסיף! ,״הם זרקו את העגניות.״
הוא התכוון למצטרפים החדשים.
ואילו
סלאח טריף מג׳וליס אמר
שהמיפלגה צריכה להצמיח מתוכה

בה, שנבחרו מתוכה ושהם חברים בה
כבר הרבה שנים, ולא לבלום אותם
ולקדם אופורטוניסטים.

זאת היתה היריה הראשונה.

,ישחקו י
הנערים לפגיגו״

^ הרי יריה זו בא המטח.
\ 1בקול, ברעש ובהרבה השמצות
הצטרפו ״חוג הכפר הירוק״ ,״חוג
משוב״ ,״חוג ערכים״ ומועמדים עצמאיים
למירוץ לכנסת הבאה.

לנגד עיני כל חברי החוגים
עומדת כדוגמה השתלבותם
של ראשי עיירות־פיתוח וצעירים
בהנהגת הליכוד במים־
לגה ובכנסת.
ראשי מיפלגת־העבודה נותנים
לצעירים לשחק לפניהם. אין זו חבורה
המאיימת על ההנהגה. ראשי־המיפלגה
מודעים לעובדה שהמיפלגה סובלת
מכך שבכנסת אין די צעירים אותנטיים,
ולכן הם מקבלים בברכה את
פעילות החוגים, ואת התחרות ביניהם.
ככל הנראה עתה, יוקדמו הבחירות
לכנסת ה־ 12 ויתקיימו בסתיו הקרוב.

זו הפעם הראשונה שב-
מיפלגת־העבודה קיים מאבק
אריתי. שראשי המיפלגה ודד
מתמודדים עצמם אינם יודעים
עדיין ״כיצד לאכול אותו״.
זו הפעם ראשונה במיפלגה שה־

פתוחות, דמוקרטיות וחשאיות. ההרגשה
היא שפרס מנסח להצניח אנשים
למיפלגה: חגיגת־כניסתו של אלי דיין,
ראש עירייתיאשקלון, החיזורים אחרי
אלי הללי, ראש עיריית־דימונה, והזמנ־תו
של שלמה בוחבוט, ראש מועצת
מעלות־תרשיחא, עוד לפני שנכנס ל־מיפלגה
במיסגרת ״יחד״ ,לכנס צעירים
עם פרס. כל אלה גרמו לתסיסה בקרב
חברי החוגים השונים.

הפחד הוא שההנהגה תחליט
לתמוך בחדשים, בעוד שפעילים
ותיקים יידחקו החוצה.

חוגי ״משוב״ ,״ערכים״ ו״הכפר הירוק״
,שיש ביניהם זהות אידיאולוגית
ומערכת־הכרויות עוד מתקופת המיש־מרת
הצעירה, משתפים פעולה ביניהם.

כל אחד מהחוגים הללו מתכוון
להעמיד חבר אחד מטעמו
לבחירות לכנסת :״משוב״ יעמיד
את יוסי ביילין ,״הכפר הירוק״
יתמוך בעמיר פרץ ו״ער•
כים״ ביחיאל לקט.
שלושת החוגים הללו רואים עצמם
בחוגים אליטיסטיים, ומייחסים לעצמם
מנהיגות ברמה הארצית. הם הלכו ביחד
כיברת־דרך, הם רואים את עצמם בחוגים
אידיאולוגיים ולא כיסאולוגיים,
כדיבריהם. הם מזלזלים בחברי חוג
״דור ההמשך״ ,מתייחסים אליהם כאל
דמויות מקומיות ולא ארציות, טוענים
כי מעמדם האישי במרכז המיפלגה הוא
פחות משלהם. חברי שלושת החוגים

ההמשך ״,ואינם מייחסים חשיבות
לעובדה שנמצאים בו ראשי מועצות,
ראשי עיירות־פיתוח ומזכירי מועצות־פועלים
שהוכיחו את עצמם.
לעומת שלושת החוגים הללו הצליח
״דור ההמשך״ לרכז סביבו קבוצוד*
גדולה. אך להבדיל מ״משוב״ ,״הכפר
הירוק״ ו״ערכים״ ,המתכוונים לשלוח*
לכנסת מועמד מסויים אחד מכל חוג,
הרי ב״דור ההמשך״ ייערך מאבק
פנימי על המקום בכנסת. מאבק זה .
עלול לפורר את החוג, מכיוון שכאן
תהיה המילחמה האמיתית בין ראשי־החוג
לבין עצמם כשכל אחד מהם רואה
עצמו מועמד לכנסת, ולא יסכים למועי

מוסכם אחד של החוג.

בשל הגדרתם כחוג מרכזי,
ובגלל המאבק ביני; ,ם, יתכן ד
אך אחד מחברי-החוג לא ימצא
עצמו מועמד המיפלגה לכנסת
הבאה.

המאבק רק התחיל. אס אכן יתקיימד־הבחירות
לכנסת בסתיו הקרוב, הרי שעוד
צפויים המשכים למילחמות שבתוך
החוגים וביניהם. ברור שחוץ מחברי
חוגים אלה יש מועמדים נוספים, הרואים
את עצמם כמתאימים לייצג את
מיפלגת־העבודה בכנסת ה־ .12 ביניהם:
פטי של
יחיאל גוטמן, יועצה
סיעת המערך בכנסת ה־ ; 11־:צעירים
של הליכוד; מאשה לובלסקי, מזכ״ל
נעמת; אנשי התק״ם, אנשי המושבים,
ועוד ארוכה הרשימה.
ר ד ני תאנטלד׳

!:בם שמאליים הוקם על־ידי יופי ביילין לפני
חמש שנים. ביילין הבץ, שכדי לש נות
את המיפלגה והאידיאולוגיה
שלה, וגם להגיע לכנסת, צרין
לעשות זאת מבפנים. הוא הקים
את החוג כמנוף לכניסתו לחיים
הפרלמנטריים.
החוג עוסק בעיקר בפעילות אידיאולוגית
שוטפת. הוא אירגן ש לוש
ועידות של יום שלם.
זהו חוג אליטיסטי, שקירב אנ שים
מבחוץ, שלא היו פעילים ב-
מיפלגה, כמו נימרוד נוביק, גם
הוא מקורב של שימעון פרס ופ-
קיד-ממשלה.
בין החברים הבולטים בחוג:
בוריס קראסני, מנכ״ל האגודה
לחינוך תנועתי, מיכל כהן, דוברת
מיפלגת-העבודה, בועז קרני,
חבר קיבוץ צרעה.
החוג לא היה מודע לחשיבות
הכוחניות. במיפלגה פעילה אין זה
מספיק להיות אנשים נחמדים וי פים,
יש צורך גם בהרבה חברי-
מרכז ובהרחבת השורות. בשנתיים
האחרונות הבין ביילין שאת הכוח
לא ישאב מאנשי האוניברסיטות,
אלא מעיירות־הפיתוח, ולחוג צורפו
חברים מעיירות־פיתוח בעלי
גוון יוני מובהק.
בין חברי החוג אנשים הקרובים
לצלחת, והממלאים תפקידים מרכזיים
בממשלה ובמיפלגה.

נימרוד נוביק

כסאות

״הבפוהיווק דווההמשך: מתבנים: בלתי הזום

מוגדר

המרכזי

נוסד מייד אחרי המפולת, ב-
.1977 בין דורות ההמשך זהו החוג
הראשון.
את החוג יסד יחיאל לקט,
שהיה בזמנו דובר מישרד־החינוך
ומאנשי יגאל אלון. החוג קיבל
עידוד מאלון, וחלק מהמייסדים
ומאנשיו המרכזיים הם אנשי יצחק
רבץ.
בין חברי החוג אפשר למצוא את
דפנה שרפמן, מרצה באוניברסיטת
חיפה, פיני שומר, חבר
הוועדה המרכזת בהסתדרות, דני
קורן, אחיה של רות ניסים, אשת
שר״האוצר, ועמיר פרץ, ראש־מועצת
שדרות.
את החוג מרכיבים 65 חברי
מרכז המיפלגה ו־ 11 חברים בליש־כת
המיפלגה. לחוג יש צבע ברור:
יונים בתחום המדיני, רדיקאלים
בתחום החברתי, תומכים בעמדות
ההסתדרות בוויכוחים האקטוא ליים,
נושאים את דגל המאבק נגד
ויתורים לדתיים.
חברי החוג תומכים בהפרדת
הדת מהפוליטיקה.
החוג פעל למען הקמת מיסגרת
משותפת לכל דורות־ההמשך, אך
עד עכשיו לא הצליח -לא בגלל
סיבות אידיאולוגיות, אלא בגלל
תחרות אישית עם חברי שאר החוגים.
זהו
חוג מגובש, הנפגש באופן
קבוע לבירור עניינים אידיאולו גיים.
יחסם
של רביו ופרס לחוג
״ערכים״ מעורב. החוג זוכה באהדתו
של רבין, מכיוון שחלק ניכר׳
מהמחנה שלו נמנה עם פעיליו.

חוג זה הוקם לפני שלוש שנים
בכינוס ראשון, שנערך בכפר־הי-
רוק. את השם המציא ד״ר ישראל
פלג, שרצה להזכיר כינוס אחר של
צעירים, שנערך אף הוא בכפר הירוק
בתקופתו של לוי אשבול.
במקורו היה אמור להיות חוג-
על, שבו ישתתפו נציגי כל החוגים
האחרים. אבל למעשה קיבל החוג
במהרה תווית של מי שהשקפת-
עולמו אינה מוגדרת באופן מובהק.
הוא נחשב כחוג יוני.
חיים רמון, שהיה בין יוזמיו
של החוג, הבין, אחרי שעזב את
המישמרת הצעירה, שלא יוכל
להצטרף לשום חוג קיים אחר
במיפלגה. אחרי שכיהן כמזכיר
המישמרת הצעירה, הוא ניסה
לחקות את המזכירים הקודמים -
עוזי ברעם, שהקים את ״החוג
לשילוב״ ויחיאל לקט שהקים את
״ערכים״ -ולהקים חוג לעצמו.
רמץ לא היה מוכן להיות מיספר . 2
בין חברי החוג המרכזיים:
ניטים זווילי, יו״ר המחלקה להת יישבות
בסוכנות היהודית, עמיר
פרץ (שהוא חבר גם בחוג ״ער כים״)
,שימעון צוריאלי, מנהל ה מחלקה
לתרבות במועצת״פועלי-
ירושלים ומועמד ודאי לתפקיד
מזכיר מועצת-פועלי-ירושלים בב חירות
הבאות, וחגי מרום, מזכיר
הנוער״העובד״והלומד, חבר קיבוץ
יפעת.
בחוג מצויים 70 חברי מרכז.

הקמת חוג ״משוב׳ גררה קונ טרה:
לפני שלוש שנים הבינה
קבוצה של חברים שאינם יכולים
להיות חברים אף באחד מהחוגים
האחרים בשל השקפת-עולמם היונית,
והחליטה להקים חוג המגדיר
את עצמו כ״זרם מרכזי״.
זהו חוג כוחני, שכל מעייניו נתונים
להשגת כוח ומקומות בכנסת.
חברי־החוג המרכזיים הם ראשי־מועצות,
שנבחרו בזכות עצמם,
ומזכירי מועצות״פועלים, שגם הם
עמדו לפני הבוחר.
בין החברים הפעילים: משה
כהן, עצמאי, ייסד את החוג ועומד
בראשו; מיכה גולדמן, יו״ר המועצה
המקומית כפר״תבור; יצחק
אלישיב, ראש מועצת אזור; אלי
דקטטרו, ראש עיריית עכו;
סלאח טריף, ראש מועצת ג׳וליס;
דני אלדד, יו״ר האגף המוניציפאלי
במיפלגת־העבודה, שלום ברזילי,
ראש מועצת פרדס״חנה; רפי
אלול, ראש מועצת מזכרת״בתיה;
ורפי הוכנע, ראש עיריית אילת.
בחוג מאה חברי מרכז-המיפ-
לגה.
ראשי החוג רואים את עצמם
כמפא״י ההיסטורית. בחוג אפשר
למצוא אנשים מרכזיים ממחנה
פרס וממחנה רבע. בין היתר הם
פועלים להחזרתם של חובשי״ה־כיפות
ושומרי־המסורת למיפלגת־העבודה.
ראשי
המועצות ועיירות-הפי-
תוח, חברי החוג, רואים עצמם
כשווים לחבריהם מן הליכוד,
שהגיעו לכנסת. הם קוראים לשינוי
שיטת־הבחירות לכנסת, וטוענים
כי הם המנהיגות הצעירה שצמחה
בשטח בעשור האחרון.

יחיאל רקט

ישראל פלג

מינה גולדמן

עמיו פרץ

בכנסת ה־ 12 יתפנו מקומותיהם
של כמה ותיקים בספסלי סיעת
המערך.
ברחוב הירקון 110 מנבאים כבר
עתה, שכמה חברי־כנסת מרכזיים
ייפלטו, בגלל שינוי שיטת-הבחי-
רות במיפלגה. לא עוד ועדת-מינו-
יים ורשימה מומלצת, אלא בחירות
חשאיות דמוקרטיות.
על 23 מקומות יתמודדו 20ש רים
וח״כים, המכהנים היום. המאבק
יהיה על 6עד 7מקומות שית פנו.
בין
הח״כים שיפנו את מקומם:

אבא אבן, עדי אמוראי, אמנון

לין ויצחק פרץ (שניים שערקו
מספסלי הליכוד לספסלי מיפלגת-
העבודה תמורת מקום בטוח בכנס
ת ה ,)11-דב בן־מאיר, דויד
ליבאי, ואולי גם נאווה ארד.
שניים שמקומם בטוח הם יוסי
ביילין ועמיר פרץ. כבר עתה
ידוע שהם ייבחרו בעיקבות עיט•
קה בין מחנה־רבין למחנה״פרס.
אלי דיין, ראש עיריית״אשק-
לון שפרש מתמ״י והצטרף בחודש
האחרון למיפלגת־העבודה, של מה
בוחבוט, ראש מועצת מע-
לות-תרשיתא, שהגיע למיפלגה עם
רשימת ״יחד״ ,יחיאל לקט,

מיכה גולדמן, משה כהן, יצחק

אלישיב וחגי מרום הם בין
המתמודדים, במאבק לחיים ולמוות,
על שטח מחייה קטן.
פרס מעוניין במיוחד לקדם את
אלי דיין, שלמה בוחבוט ושניים-
שלושה אחרים, כדי לשנות את
תדמית המיפלגה בעיני הציבור
היהודי המיזרחי, הרואה במיפלגה
גוף לבן, אשכנזי ומימסדי.

יצחק אלישיב

המאפיונר ויוז ח
מיקי כהו,
מאפיונר יהודי,
וימה את בגין
ב־48פ ,1הוא
ניצל אותו כדי
לאסוף מיליונים
עבוד המחתרת,
ואחרכו גנב
את הכסף
ך ׳ימי פראנטי^נו, דאפ-וני א״־
ריקאי. שהפך עד־מדינה ושגילה
את סודות המאפיה למישטרה האמרי־קאית.
כתב את זיכרונותיו בספר ש׳שמו
המאפימו האחרון. בסיפרו זה הוא
״היזך ביצר רירה מיקי כהן. מאפ יונו־יהודי
מלוס־אנג׳לס, את מנחם בגין,
בשנת .1947
בע:מור 30 בספר מספר פראנט•1אנו
על מס יבה שערך בביתו לחבריו מה ניא־פיה;
.זחרי ארוחת־הערב. כאשר היה
ליבם טוב ביין, סיפר כל אחר?:1הם
סיפור מעלילותיו. ג׳ימי, שהיה המארח,
חיכה בסבלנות עד שכולם סיימו את
סיפורייהם ואז סיפר סיפור משלו.

א ת בגין
אחרי הנאום הקצר ה; אנהני מת־הילים
להסתובב בחרר, והרב של מיקי
מציג אותנו למישהו שנקרא מנחם
בגין, שהוא ראש האירגון(במקור) .שזה
פלג מחתרתי בפלסטיין. הבחור הזה
(בגין! עונה על זרועו תג שהור. ומספר
לנו שהוא מבוקש שם (בפלסטיין)
בגלל פיצוץ מלון שבו נהרגו כמעט
100 איש. הוא נושא נאום, ואחריו כמעט
כל האחרים נואמים גם הם, וזה
נמשך עור ועור. אחר־כך, אנשים מההגנה,
פלג אחר של המחתרת. מתחילים
להתווכח עם בגין בשאלה מי יטפל
בכספים. אז מיקי מתערב, ומוסכם
שהרב שלו יטפל בכספים, ומיקי יקנה
נשק ותחמושת וישלח אותם באוניה.

אחרי חודש בערך, מיקי עורך את
נשף־הצרקה הראשון של בסלפסי
מקסי. המקום מלא מפה לפה. אף פעם
בחיים לא ראיתי כל־כך הרבה סוכני־הימורים
יהורים במקום אחר. אייב
בנג׳מין נמצא שם, מורי אורלוף, ברני
בהן. סם המרובע ...כולם שם. שחקנים
מפורסמים, מפיקים, אנשים חשובים
בקהילה. הבררנים הם לו הולץ, בן בלו,
מרתח ריי. דני תומס. ליד שולחננו
יושב מפקד המישטרה שיל בורבאנק,
מיקי(כהן) ואשתו, נדי הרברט ואשתו
ואני ואשתי. אני יושב לצידו של מיקי.
העניין מתחיל, ולו הולץ שואל מי
יהיה הראשון. אז מיקי כהן מרים את
ידו ואומר :״מיקי כהן 25 ,אלף.״ ואחר־

מאפיונר מיקי כהן ()1948
לרצוח את המלשין

וזה הסיפור:

זה קרה ב־ . 1948 מיקי(כהן) טילפן
לי ואמר שאנחנו הולכים לאיזה בית
מפואר בבל־אייר.
כאשר הגענו למקום נכנסנו לסלון
ענק. שבו היו כבר כ־ 20 איש. הדבר
הראשון שיראיתי היה שלו הולץ,
המנחה של הערב, תופס את מיקי,
ומיקי קם ומספר לכולם שהוא עומד
לערוך כמה נישפי־צדקה. הוא מבטיח
לגייס מיליון דולר עבור היהודים
בפלסטיין. הוא אומר שמקס גולד, וביל
גרי, יתרמו את המועדונים שלהם חינם,
ויישלחו הזמנות לכל האנשים הגדולים
של הוליווד. ואני לא יכול להאמין
למישמע אוזניי.

מאפיונר ומימי פראטיאנו ואשתו ()1966

ראש־מחתרת מנחם בגין ()1948
מבוקש בגלל פיצוץ של איזה מלון

״ג׳ימי.״ הוא אומר בפעם המאה ,״זה
כסף בשביל היהודים. אני יהודי, ג׳ימי,
וזה עניין רציני. הבחורים האלה
נלחמים שם עבור המולדת.״ ואני אומר
לו :״שטויות. ג׳ימי, אתה לא תצליח
לעבוד עליי:״
אבל הוא לא מגלה כלום לאף אחד.
אני מדבר עם הוקי רוטמן ונדי, וגם
להם הוא סיפר את אותן השטויות.

האנשים מההגנה התקוטטו על הכסף

כך כולם מתחייבים לאלפים. אפילו
סוכני־ההימורים מתחייבים לחמישה
ועשרת אלפים. והם יודעים שמיקי
מנהל את העסק ושהם יהיו חייבים
לשלם.
אני רואה את כל החרא הזה, ואני לא
עומד להתחייב בכלום. אז מיקי בועט
בי ואומר :״תתחייב על 15 אלף ״.ואני
אומר לו :״אתה משוגע לגמרי!״ אבל
הוא אומר :״תתרום, ואני אדאג לזה!״
אני מרים יד ואומר :״ג׳ימי פראנטיאנו,
15 אלף ״.אשתי כמעט מקבלת התקף־

בשלב זה אני משוכנע שזו איזו
נוכלות מזויינת. לקצר את הסיפור
הארוך, הם השיגו כמעט 800 אלף.
למחרת פגשתי את מיקי ושאלתי
אותו :״מה כל הנוכלות הזאת?״ והוא
אומר לי :״ג׳ימי, זו לא נוכלות, הכסף
הזה הוא בשביל היהודים!״ ואני אומר:
״מיקי, אל תבלבל לי את המוח, זה לא
יקרה בחיים שאתה תיתן ל־ 800 אלף
לחמוק בין אצבעותיך! לא במיליון
שנים!״ אבל הוא נשבע שהכל כדין,
ואני מתחיל להתפלא כיצר הוא עומד
לבצע את זה.
הוא עורך עוד כמה נשפי־צדקה.
והסכום מגיע למיליון דולר. מישהו
מטפל בכסף, אבל אני לא יודע מי. וכל
יום אני מעלה את העניין מחדש.
אבל הברנש הזה הוא שחקן טוב.

כך עברו שלושה חודשים. ואז יום
אחד מיקי מטלפן ומבקש שאבוא אליו
מייד. אני נכנס, והוא משליך לעברי
111£ואומר:
גיליון של
״ג׳ימי, בחיי! מה אתה אומר על זה?״
ובאצבעו הוא מצביע על כתבה, שבה
מסופר על אונייה עמוסת נשק ותחמושת,
שטבעה בים.
הוא מתופף באצבעו על העיתון
ומביט בי בעיניים של כלב עצוב. אין
לו שום הבעה בפנים, והוא חוזר ואומר
״אוי, זוועה, זוועה! איזו טרגדיה״:
העיתון לא מזכיר שום שמות. הוא
לא מציין מדוע טבעה האוניה, מה שמה
ושום דבר אחר. רק שאוניה טעונה
נשק טבעה איפשהו באוקיינוס. והוא
אומר :״ג׳ימי, האוניה שנשאה את הנשק
והתחמושת ליהודים טבעה. מיליון
דולר מזויינים ירדו לתחתית האוקיינוס״.
ואני
חושב לעצמי :״אתה ממזר, אני
מכיר את המשחק שלך!״
כמו שאני מבין את זה, מיקי המציא
את הסיפור על קניית נשק ותחמושת
עבור היהודים במיליון הדולר שנאספו,
ואחר־כך מספר שהאוניה טבעה. כמה
אלמונים מתו, כמה ניצלו, והסיפור
נדפס בעיתון. ואני אומר :״ברכותיי,
מיקי! הצלהת לבצע את הנוכלות הכי
גדולה והכי נקיה ששמעתי בחיי!״
והוא מביט בי, ממצמץ בעיניו,
ולשניה חטופה עולה על פניו החיוך
הממזרי הרחב הזה, אבל הוא אומר:
״ג׳ימי, אתה טועה לגמרי, הרי כל
הסיפור כאן בעיתון!״
ואני אומר :״מיקי, עם כל החרא
שלך, יותר טוב שתחזיק את העיתון,
בטח תזדקק לו כדי לנקות את פיך.״
עד כאן סיפורו של פראנטיאנו.
המאפיונרים שהיו נוכחים בביתו
של פראנטיאנו, בעת שסיפר את הסיפור
הזה, ניסו כעבור כמה ימים להרוג
את מיקי כהן, אך לא הצליחו. הוא
היה זהיר ומודע לסכנה, ונמלט מהם.
עוד כמה פעמים ניסו אנשי־המאפיה
לרצוח את כהן, ולא הצליחו. מזלו עמר
לו, והוא חמק מכל התנקשות ללא
פגע. בסופו של דבר נעצר כהן על־ידי
שילטונות מס־ההכנסה באמריקה,
ונידון לחמש שנות־מאסר ולקנס של
10 אלפים דולר.

(המשך מעמוד )13
נחדש את ימי. ישראל כקדם. מול
נחשולי השינאה של טיטוס האמריקאי
ועבדיו, יורשי הורדוס בישראל
והאנוסים החדשים, יהודי אמריקה...
אנחנו נקים את בית־המיקרש
השלישי, את הרפובליקה הדמוקרטית
העממית של ישראל, ונקי־ם את נבואת
הקומוניסטים הקדמונים, נביאי ישראל:
מציון תצא תורה״...
החזית הציונית־העממית זכתה ב־67
מקומות בכנסת התשיעית.
המילחמה פרצה למחרת היום.

כלי במישחק השחמת
* ¥ד סוף הימים לא יוכרע מי היה
אשם במילחמה זו.
כל צד האשים את יריבו. האמריקאים
טענו כי ישראל התקיפה את הערבים
וכבשה את המשולש לפי תכנית ערו־כה־מראש.
המיפלגות הקומוניסטיות
ברחבי העולם האשימו כי האמריקאים
הסיתו את ממשלות־ערב למילחמה,
כרי לחסל את המישטר המתקדם בישראל.
המעצמות
הגדולות נכנסו לפעולה
תוך 12 שעות. הם הסכימו ביניהן שלא
להתערב במילחמה (החלטה שהופרה
על־ידי משלוחי־נשק של שני הצדדים)
,להגביל את המילחמה במרחב
ולשדל את שני הצדדים להימנע משימוש
בנשק אטומי ומימני, טאקטי ו־אסטראטגי
(שתי החלטות שנשמרו
בקפדנות).
אחר מפלאי־המילחמה היתה התארגנותו
מחדש של צה״ל תוך מהלך
הקרבות. למעלה מעשר אוגדות שלמות
גוייסו מבין העולים החדשים.
נתברר כי העליה הסובייטית הביאה
לארץ, בין השאר. תריסר רבי־אלופים,
כשלושים אלופים ומספר גדול מאוד
של מפקדים אחרים ששירתו בצבא
ובחיל־האוויר האדום. הדבר נתן לישראל
יתרון גדול על צבאות־ערב, שמומ־חיהם
הזרים לא הסתדרו בנקל עם הק
צינים
המקומיים.
כעשרות המילחמות המקומיות
האחרות, שעברו על העולם מאז מיל־

צייר שמואל בק
חייל בשירות סדיר
חמות קוריאה והודרסין ה״קלאסיות״,
הסתיימה גם מילחמה זו בקיפאון,
ו״בעית ישראל״ הפכה נושא־קבע בכל
דיון בינלאומי עד אשר עייפו הדיפלומטים
להזכיר את שמה.
הס ידעו כי הירדן הפך לאחת הגזרות
הקבועות, פחות או יותר, בשלב
האחרון של המאבק על שילטון העולם,
כלי אחד נוסף על לוח־השחמת,
ללא רצון משלה — כרוב שאר
המדינות הקטנות במחצית השניה של
המאה ה־.20
העולם הזה 2590

זאת תהיה מערכת־הבחירות שד המאה:
אריאל שרון(ליכוד) נגד עזר וייצמן(מערך)
ן* דרך כלל, אין מזל כזה.
בדרך כלל, המאבקים הפוליטיים
האמיתיים נערכים בין אנשים אפרוריים,
בינוניים, מועמדי־פשרה למיניהם,
שתמיד אומרים כמעט לכולם מה
שהם רוצים לשמוע. המיפלגות הגדולות,
מרכולי־ענק של אינטרסים,
ריעות, ומישפחתולוגיות, אינן יכולות
לשאת בראשן אנשים ברורים, נחרצים,
כריזמטיים. המנהיגים הציבעוניים, המבריקים,
המעניינים, נדחקים לשוליים,
למיפלגות הקטנטנות.
בדרך כלל.
לפעמים, נוצרת קונסטלציה נדירה
מאוד. קונסטלציה המשגרת לצמרת במחנות
הפוליטיים הגדולים מישהו
מהזן המעניין. זה נדיר, אבל קורה. עוד
יותר נדיר: כאשר זה קורה, מוצאת ה־מיפלגה
היריבה מענה פרסונלי לאתגר.
עכשיו זה יכול לקרות בישראל,
בסוף עונת הדימדומים.

אריאל שרון מול עזר וייצמן. הליכוד
מול המערך. המטוס נגד הטנק.

ס בי ר 1ת
גבוהה
^ סיכוי לדרבי לאומי אמיתי,
1 1מאבק פוליטי שיחייב נקיטת עמדה
ברורה מצד כל ישראלי, גדול בהרבה
ממה שמקווים הראשים הנוכחיים
של מיפלגות השילטון. פרשת פו־לארד,
והחקירה העקשנית שמנהלת
ארצות־הברית, יכולה לערוף את כל הצמרת
הקיימת.
אם הדרג המדיני ישלם את המחיר,
התשלום יהיה ארבעה ראשים: יצחק
רבין ושמעון פרס במיפלגת־העבודה,
יצחק שמיר ומשה ארנס במחנה הליכוד.

הריב
המלאכותי, המנוהל עכשיו בין
פרס ושמיר על הוועידה הבינלאומית,
אינו אלא נסיון אחרון לשמור על הכיסאות.
בחירות מוקדמות, כך הם סוברים,
יסיטו את האש המגיעה מוושינגטון.
אולי. אבל אם זה לא ישפיע
על הממשלה האמריקאית, עשוייה
המפה הפוליטית הישראלית להשתנות.
כדי
שאריק שרון ינהיג את הליכוד,
הוא זקוק לעזר וייצמן בראשות המערך.
ולהיפך. ניצחונו של האחד בתוך
המיפלגה שלו, יביא, כמעט בוודאות,
להבאתו למקום הראשון גם של יריבו.
השאלה היא, מי יגיע קודם.

א רי ק
**ץ רון הוא, בלי שום ספק, הפולי־טיקאי
היעיל ביותר המסתובב
במצודת זאב. ברקורד שלו רשומה,

בין השאר, הקמת הליכוד עצמו ב־
.1973 עד כה, הוא הוכיח יכולת טובה
מאוד של קריאת המפה הפוליטית.
לפני שנה, כאשר דויד לוי לא התמודד
עם שמיר על מנהיגות תנועת־החרות,
ניצל שרון את ההזדמנות, קרא
תגר, וזכה ב־ 40 אחוזים מקולות המרכז.
העוצמה נבנתה.
במושב השני של הוועידה, לפני
שלושה שבועות, שמר החוואי כבד־הגוף
על פרופיל נמוך, נתן לדויד לוי
לספוג את כל האש האפשרית, ופינה
לעצמו את הדרך לצמרת.
צירוף אלף הליברלים למרכז המורחב,
סעיף שהוחלט עליו ללא התנגדות,
ובלי שהדבר עורר עניין מיוחד, בנה
לשרון אגף אפשרי נוסף בגוף הקובע
והמחליט של הליכוד. ברית שרון-
מודעי תישא את הדיבידנדים שלה
ביום המיבחן. הסיוג המונע מהליברלים

את הזכות לקבוע את ראש־התנועה
הוא זמני. המרכז יכול לשנות את התקנון.
לראש מרכז תנועת־החרות נבחר,
כזכור, אריאל שרון.
דויד לוי, בעל 25 אחוזים אישיים,
מאומצים, שהושגו על־ידי מתיחת כל
השרירים הפוליטיים האפשריים, אינו
מהווה מיכשול חמור. הגורם היחידי
העומד בין שרון למנהיגות הוא מחנה
שמיר־ארנס. אם יודחו ראשיו מהממשלה,
יתפרק לגורמים.
שונאי שרון, ויש רבים כאלה במחנה
הזה, יחברו ללוי. השאר יגיעו לשרון.
מול הגנרל שצמח בצנחנים, אבל עשה
את מילחמותיו בעזרת אוגדות־השריון,
יש למערך רק תשובה אחת: וייצמן.

עז ר

לעצמו קולות מאיזור המרכז והימין,
והליכוד, המנסה להיראות כדואג לשכבות
החלשות, טישטשו את ההבדלים
בין שני המחנות הפוליטיים הגדולים.
שיוויון המנדטים בין גוש הליכוד
וגוש המערך גורם, בין השאר, לחוסר־נכונות
לתזוזות נועזות מדי, העלולות
להעביר לכאן או לכאן. מיספר מנדטים,
העושים את כל ההבדל.
התוצאה היא קיפאון. הרצון לשאת
חן בעיני כולם הזניק לצמרות את האפורים
שבמערכת הפוליטית, אותם
המסתכלים פנימה, לא החוצה, אשפי
חישובי־המנדטים וההישרדות. העניין
הוא שבישראל, באביב ,1987 יש גם
אנשים המביטים החוצה, אנשים הנותנים
ביטוי אמיתי לשתי תפיסות־היסוד
הקיומיות במדינה. גם וייצמן, גם שרון,

לגיבוש הזהות הישראלית, דומים שני
האלופים בגישה הבסיסית: המצב
הקיים, הנוכחי, הוא הרסני, והשינוי יוכל
לבוא רק באמצעות מיפגש בלתי־אמצעי
עם המרחב הערבי. המאבק בין
וייצמן ושרון יהיה על גיוס המצביעים
לצורת־המיפגש שכל אחר מהם יציע.

ש רי ק ת
הפ תיח ה
ך* קשר בין וייצמן ושרון התחיל
1 1זמן רב לפני ששניהם היו באותה
המיפלגה.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים סידר
עזר וייצמן לעצמו מינוי־חירום אצל
מפקד האוגדה מהדרום: טייס המסוק

**זר וייצמן, סמל בחיל״האוויר
הבריטי של שלהי מילחמת־העו־לם
השנייה, הקים ובנה למעשה את
חיל־האוויר הישראלי הנוכחי. למרות
שברקורד האישי שלו רשומה רק
הפלת מטוס אחד, ובמילחמת ששת־הי־מיס
היה כבר מוטי הוד מפקד חיל־האוויר,
נחשב וייצמן כמצליחן מנצח.
המהפך הפוליטי של ,1977 שהעלה
את הליכוד לשילטון, היה ניצחון אישי
שלו, שהושג למרות — או מפני —
שמנחם בגין נוטרל כליל ממסע־הבחירות
ההוא על־ידי מחלה.
המהפך האישי, שעבר הנץ זולל־השטחים,
קרה בעיקבות פגישות אישיות
עם מנהיגים ערביים. וייצמן גילה
שבניגוד למה שחשב כל השנים, יש

עם מי לדבר. לדעת וייצמן, יש גם על

חילוקי־הדיעות עם בגין בנושא הזה
הביאו, בעצם, לפרישתו מהליכוד.
״יחד״ ,שהקים לקראת הבחירות האחרונות,
העניקה לו רק שלושה מושבים
בכנסת — אך הם היו מושבים חיוניים
כלשון־המאזניים. עם הנדוניה הזאת
הוא הגיע למערך, נדוניה שגדולה
במנדט אחד מזה שהביא אריק שרון
לליכוד, כאשר הצטרף אליו ב־1977
בראש ״שלומציון״ .וייצמן נדד למיש־רד
ראש־הממשלה כשהוא נבוך, וכמעט
מתעלם משני חברי־הכנסת שנכנסו
יחד איתו למערך — שלמה עמר
מאגד ומהפרשיות, ו״פואד״ ,בנימין
בן־אליעזר מהשטחים. הוא חש עצמו
דחוי ונעלב על־ידי שימעון פרס,
במישרד־החוץ, והתחיל את המסע
הארוך בסניפי מיפלגת־העבודה.
עזר וייצמן, שהיה יכול להיות היום
ראש־הממשלה, אילו נשאר בליכוד,
לא ויתר על השאיפה. במערך, הבנוי
מגושים וממחוזות, הוא יהיה המנהיג
הטבעי של היונים.
אם אכן פרשת־פולארד תפיל את הצמרת
הנוכחית, יצטרכו מחנות פרס
ורבין למצוא לעצמם מנהיגים. מול הליכוד,
בהנהגת אריק, הם יעמידו, במהלך
בלתי״נמנע, את הטייס מקיסריה.
הקרב האמיתי על מרינת־ישראל 40 ,
שנה אחרי היווסדה, יתחיל.

הקרב
ה א מי תי
ך• רטינה המקובלת על אזרחי(
1ישראל, שאין בעצם הבדל אמיתי
בין הליכוד והמערך, אינה תוצאה של
העדר חילוקי־דיעות אמיתיים, החוצים
את העם, אלא של אי־ביטוי חילוקי־הריעות
האלה על־ידי המערכת הפוליטית.
המערך,
המנסה מאז תבוסתו להחזיר

הם אנשים כאלה. שעתם, ככל הנראה

מתקרבת.

הז הזוו
ה קז ד ק טי בי ת
ך* עיית־־הבעיות של אזרחי ישר־
^ אל היא בעייה קולקטיבית, לא
בעייה פרטית. בעיית הקיום הלאומי
מיגנטה אליה במשך 100 השנים האחרונות
את מיטב המוחות, האנרגיה
והמשאבים של האוכלוסיה.
הסיבה, למשל, לרדידות האמנותית
הישראלית איננה אי־כישרון, אלא התעסקות
מתמדת בקולקטיב, לא בפרט.
גס חולשתן בקלפי של מיפלגות פוליטיות,
העוסקות בפרט, נובע מאותו מקור
עצמו: אי־אפשר להגדיר את ״האני
הפרטי״ לפני שמגדירים את ״האני הקולקטיבי״.
בעשור
האחרון היו שני נסיונות
בלבד לעסוק בהגדרת האני הקולקטיבי.
בראשון, שבוצע בקמפ־דייוויד,
שינה וייצמן את תפיסת־העולם שלו.
בשני, ביוני ,1982 ניסה אריאל שרון
לעצב מחדש את המרחב.
חלוקים ככל שיהיו על הפיתרונות

האישי של הגנרל. המינוי הזה לא
מומש אף פעם.

ב־ 1974 מונה רבין כראש־הממשלה.
וייצמן יצא בקריאה פומבית, נואשת,
לסכל את המינוי. עזר סיפר לכולם ש־רבין
התמוטט במילחמת ששת־הימים,
ולכן הוא מנוע מלקבל תפקיד כל־כך
אחראי כמו ראש־הממשלה.
לעזרתו של רבין נחלץ אריאל
שרון. רבץ היה בסדר גמור, הודיע
שרון וטיהר את המועמד המושמץ.
רבץ, אגב, גמל לשרון, ומינה אותו
כיועץ מיוחד.
היום, אחרי שעזר התמקם בפינה
הנגדית של הזירה, נראה כאילו שני
הגנרלים קוראים באופן זהה את
תמונת־הקרב. שניהם להוטים לצאת
לקרב הגרול על עתיד המדינה, קרב
שיתחיל בניצחון אחד מהם על רעהו.
לשם־כך הם צריכים להגיע בכלל
לעמרות״הקרב. דויד מגן, האיש של
שרון בכנסת, מדליף מוועדת־המישנה
למודיעין, החוקרת את פרשת־פולארד,
שגורל הצמרת המדינית נחרץ. הצמרת,
למשל, זה הפרופסור משה ארנס, שהיה
פעם שר־הביטחון. וייצמן עצמו. שהת־
(המשך בעמוד )29

— ידעת; שם־אזד•יייי - 17

זהו שיר

שיכון עובדים, שיפון שבדים
תוחו ת
גדולים • :ודירות ;מ
בתים

מרכזי המכירות האזוריים: תל-אביב, להגרדיה 58 טל .03-390721 .ירושלים, רח׳ הלל 8טל .02-233396 .אשדוד, רח׳ רוגוזין 25 טל 055-57732-3 .
באר שבע, מרכז ה עב טל .057-72540 .חיפה, רח׳ החלוץ 43 טל.04-660915 .

הסו־נלח שחזרה מן הח1ם
תמיד אהבתי את מרסל ניניו אם כי מרחוק. איר אפשר שלא
לאהוב אותה?
כאשר התפוצץ העסק־ביש במצריים, ב־ ,1954 הופנו כל
הזרקורים אליה. הנה כל מה שליבו של אדם צמא־גירויים מבקש:
פרשת־ריגול, אלימות, צעירה יפהפיה. מרסל ניניו תוארה, כמובן.
כיפהפיה זוהרת, אשת־חברה.
התחילו בפולחן זה העיתונים המצריים עצמם. הם הקדישו לה
עמודים רבים, גילו שהיא ניסתה להתאבד בכלא. ועוד ועוד.
כאשר נערך המישפט, הופנו כל
העיניים אליה. כאשר נדונה למאסר,
ריחמו עליה יותר מאשר
על חבריה. אשה בודדה בכלא
המצרי.
גם אנחנו עקבנו אז אחרי קורותיה.
העתקנו בשבועון זה את
הכתבות שפורסמו עליה בעיתונות
המצרית. כאשר חשפתי לראשונה
את פרשת העסק־ביש,
בצורה של סיפור בידיוני(״פרשת
אלכסיס״) היא היתה הגיבורה.
מאז
עברו הרבה שנים. נעים
ניניו ()1971
היה לראות את מרסל על המיר־קע
לפני שבועיים. בתוכניתה של ריבקה מיכאלי. השנים היטיבו
עימה. היא עדיין אשה נאה. אשה תרבותית, עדינה ומאופקת.
חבל שלא הסכימה לדבר על הפרשה. היה מעניין מאוד לשמוע
מפיה השוואה בין הפרשה שלה ופרשת הזוג פולארד, למשל. הרי
יש הרבה דמיון בין שתי הפרשות. גם מרסל גוייסה ונוצלה על־ידי
סוכנים ישראליים חסרי־אחריות וקלי־דעת, שהסתלקו ברגע
המכריע ושהפקירו את אנשיהם לגורלם המר. מרסל ניניו, כמו אן
פולארד, שילמה בעד המישגים של הישראלים. אולם המפעיל
שלה, אברי(״האדם השלישי״) זיידנוורג, הוכנס לכלא בישראל.
הוא לא הועלה לדרגת מפקד־בסיס. והפעולה במצריים היתה עוד
יותר מטורפת מאשר הריגול בארצות־הברית.
מה יש בליבה של מרסל על משה דיין, שלא דאג לשחרר אותה
ואת חבריה תמורת שיחדור השבויים המצריים? למעשה גזר עליה
דיין עשר שנים נוספות של מאסר, ויש אומרים שעשה זאת בכוונה,
מפני שלא היה מעוניין שקורבנות־הפרשה יבואו ארצה ויגרמו
לדיון ציבורי על המחדל.
אך גם המעט שאמרה מרסל בתוכנית היה מאלף. למשל, היא
הגדירה את עצמה כ״שבוייה״ ,ודיברה על ״השבי״.
מרסל וחבריה הצטרפו במולדתם לרשת־ריגול, שהוקמה על־ידי
המודיעין הצבאי הישראלי. ב־ 1954 הם ביצעו שורה של
פיגועים. בין השאר הטמינו פיצצות־תבערה בבתי־קולנוע מלאים
באזרחים, נשים וילדים. אילו היו ערבים בישראל, היו נקראים
״מחבלים״ .גאולה כהן והרב משה לווינגר היו דורשים להטיל
עליהם עונש־מוות.
ברור שמרסל וחבריה פעלו מתוך מניעים אידיאליסטיים
טהורים. לכן ראתה את עצמה כ״שבוייה״ ולא כפושעת. אבל אם
זה נכון לגביה. האין זה נכון לגבי צעירה ערביה מרמאללה
המבצעת מעשים דומים בישראל?

כפר בשם עימחאס

את שמו של הכפר עימוואס שמעתי בראשונה במילחמת־העצמאות.
ערב הקרב הראשון על לטרון, כאשר הסבירו לנו את
תמונת המערכה(אז היה נהוג להסביר את המערכה בכללותה לכל
אחד מן החיילים) הוזכרה עימוואס כאחד ממישלטי האוייב.
עימוואס שכנה קצת מצפון לכביש הישן יפו־ירושלים. בקירבת
מינזר־לטרון.
אולם כפר זה היה בעל עבר עשיר ומפואר. הוא הופיע לאורך
ההיסטוריה של ארץ זו, במשך 2500 שנים לפחות.
בימי עזרא ונחמיה נכלל מקום זה ביישוב היהודי החדש. בימי
היוונים נקרא אמאוס, ושם זה מופיע פעמים רבות בספר־וזכר
קבים. שם הנחילו המקבים בשנה 165 לפני־הספירה תבוסה
מוחצת לסורים (״היוונים״).
כאשר כבש הורדוס את ממלכתו, היתה אמאוס לעיר־מחוז. שם
נערך אחד הקרבות של המצביא הרומאי וארוס. במקום התגוררו
גם שומרונים.
יתכן שזהו גם המקום שאליו נדדו שני תלמידיו של ישוע
הנוצרי, כאשר הופיע לעיניהם, ביום שקם לתחייה, על־פי הברית
החדשה. כפי שנאמר בספר הבשורה על־פי לוקאס :״אותו יום
היו שניים מהם הולכים אל הכפר הנקרא עמאוס ...והנה בשעה
ששוחחו והתווכחו, התקרב ישוע עצמו והלך עימהם״...
בימי המרד הגדול היתה אמאוס מקום־מושבו של הלגיון
החמישי, ובימי מרד בר־כוכבא — של הלגיון העשירי. אחרי
החורבן ביקרו שם רבן גמליאל, ר׳ יוחנן בן־זכאי ור׳ עקיבא. אז
כבר נקרא המקום ניקופוליס, והיה חלק משיקום הארץ על־ידי
הרומאים. מבין האמוראים ביקר שם ר׳ אחא.
^ימי הצלבנים היתה אמאוס תחנה בדרך לירושלים. שם חנה
אחד מגדולי הצלבנים, טאנקרד, כשקיבל תחינה מפי הנוצרים
בבית־לחם לחוש לעזרתם.
ב־ 1902 הוקמה בכפר כנסייה קאתולית. במילחקת־העולם
הראשונה הופיעה אמאוס במפה של המודיעין הצבאי הגרמני.
(אגב, מפה כוזבת, שהוכיחה כי הבריטים הצליחו להעלים חלק
ניכר מכוחותיהם מפני הריגול הגרמני).
אפשר לומר: עימוואס גילמה את מירב ההיסטוריה של ארץ־
ישראל, על תקופותיה ותרבויותיה.
אם כן, איך העלה מישהו על דעתו כי ניתן למחוק מקום זה

מעל פני האדמה ומספר ההיסטוריה, כאילו לא היה? הרי עצם
הרעיון הזה הוא התנשאות ופשע כלפי הארץ.
אבל זה נעשה. כאשר כבש צה״ל איזור זה במילחמת ששת־הימים,
נתן משה דיין את הפקודה לגרש מן המקום מייד את כל
האוכלוסיה — גברים, נשים וטף — ולהרוס את הכפר, יחד עם
שני כפרים סמוכים, יאלו ובית־נובא.
מדוע? איש לא האמין אז ברצינות שנוכל להחזיק בשטחים
הכבושים. דיין רצה ליצור חיש־מהר עובדה מוגמרת של מחיקת
כפרים אלה, כרי שלא יהיה צורך להחזיר בבוא העת את השטח
שבו עבר כביש־ירושלים ליד לטרון(עד אז נסעו בכביש העוקף,
דרך בית־שמש).
כמו רעיונות רבים של דיין, גם זה היה שיטחי ומתחכם.
השמרת שלושת הכפרים לא שינתה כהוא זה את גורל השטח.
ברגע ששמעתי על ההשמדה, מיהרתי למקום. ראיתי במו עיניי
את הדחפורים מוחקים את הכפר מעל פני האדמה. הצלם שהיה
עימי ניסה לצלם, אך הצבא מנע זאת בכוח.
למרבה המזל(או הצער, זה תלוי בהשקפה) ,נכח במקום בעת

<זורי *ובנד

שנאמרו בהתרפסות לחסידי־גור באשדוד — אם אמנם כך נאמרו
— הריהם דיברי־בלע, שלא נשמעו כמותם מעולם במדינת־ישראל.
להמעיט בחשיבות חיילים היוצאים לחזית, בהשוואה
לעדת פרזיטים משתמטים באמתלה של דת, העויינים את מדינת־ישראל
וחוקיה, שאין להם חלק ונחלה בהגנת הארץ או במיפעלי־ההתיישבות
שלה — הרי זה יותר ממעשה־נבלה. ואם אמנם אמר
אריאל שרון דברים אלה, אולי זה מסביר את נורמות ההתנהגות
והמצפון, שלפיהם נמנע מלהשתתף בלוויות נופלי־צה״ל מחמת
היותם, פחות־חשובים׳.״
אם משלה שושנה כהן את עצמה שהיו אלה דברי־התרפסות
לחסידי־גור, היא טועה. העניין הרבה יותר חמור: שרון באמת
מאמין בזה.
לפני כמה חודשים פגשתי את שרון במסיבה פרטית של הפסלת
אילנה גור. התווכחנו שם על אותו נושא בדיוק: תרומתם של
בחורי־הישיבה לעומת תרומתם של חיילי־צה״ל. כבר אז אמר
שרון את הדברים, שצוטטו בחרמו.
שרון מאמין באמת כי הטפילים בישיבות, הדוגרים על ספרים
מעובשים בלא שום ביקורת או מחשבה מקורית, כאנשי הסכו־לאסטיקה
בימי־הביניים, חשובים יותר מחיילים קרביים. חיילים
הולכים סתם להיהרג(ביג דיל!) אבל אלה שומרים על הרוח.
זה מלמד הרבה על עולמו הנפשי של אריאל שרון. ועל יחסו
לחופש־המחשבה ולמאמץ האינטלקטואלי. אך הוא כן בגישתו זו.
כן, ועל כן מסוכן יותר.

ליפ 1ל בלבנון

הגירוש חייל־מילואים בשם עמוס קינן. הוא בא אליי, נרעש
ונרגש, וסיפר לי על כך. ביקשתי ממנו לרשום דו״ח — וכך יצא
מתחת ידו מיסמך גדול ומזעזע.
הייתי אז חבר־הכנסת. לקחתי את הדו״ח והיצגתיו לפני ראש־הממשלה
לוי אשכול, השר מנחם בגין, השר ישראל ברזילי
ואחרים, כדי להפסיק את ההשמדה. אך זה היה מאוחר מדי, ואולי
כל אלה הסכימו למעשה.
(באותה דרך נמנעה השמדת העיר קלקיליה. דיין החליט עליה
באותה העת. עבודת־ההשמדה היתה בעיצומה, אחרי שכל האוב־לוסיה
גורשה לעבר שכם. אך לפני שאפשר היה להרוס עיר
שלמה, הצלחנו לשכנע את הממשלה לבטל את הפקודה, וקלקיליה
נבנתה מחדש. המגורשים הוחזרו אליה. איני יודע מה היה
חלקו של הרמטכ״ל יצחק רבין בכל הפרשות האלה).
מאז חדלה עימוואס מלהתקיים — לכאורה. במקום הוקם,
בציניות עילאית, פארק קנדה, דוגמה לאיכות־החיים ולאהבת־הטבע.
אולם
עימוואס המשיכה להתקיים. קודם כל בתודעה הקולקטיבית
של תושביה המגורשים, הם, בניהם ובני־בניהם. וגם
במיסמך המחריד של עמוס קינן. וגם במפות של הארץ, אשר
הפלסטינים ממשיכים להדפיסם בנכר — מפות של הארץ בשנת
,1947 על מאות הכפרים שנמחקו מעל פני האדמה על־ידי בן־
גוריון.
בימים האחרונים קם אירגון עולמי חדש למען עימוואס. מושבו
בשווייץ. הוא שיגר לנשיא חיים הרצוג עצומה להקמת עימוואס
מחדש. למיכתב מצורפים תצלומים של עימוואס, כפי שהיתה
לפני ,1967 ואותו המקום כפי שהוא נראה עכשיו, כחלק מהפארק.
רשתות־טלוויזיה בעולם מתעניינות בסיפורו של הכפר, ומתכוונות
להסריטו.
לא אתפלא אם באחד הימים תגבר ההיסטוריה של ארץ־ישראל
על ההתחכמויות של משה דיין, ועימוואס־אמאוס־ניקופוליס
תקום מחדש.

..החדק הפחות חשוב

הקוראת שושנה כהן מתל־אביב שלחה לי קטע שהופיע ב־2
באפריל בעיתון החרדי ערב שבת.
מסופר שם, בלוויית תצלום, על ביקורו של השר אריאל שרון
באשדוד, ערב הוועידה של תנועת־החרות. שרון בא לבקר את
סניף מיפלגתו, אך לפני כן סר לישיבה של חסירי־גור, והתקבל
על־ידי הרב יוסף קפילושניק, מראשי הישיבה.
וכך מדווח החרדון :״(שרון) הודה למארחיו, תוך הבעת התפעלות
מהיקף התבססותם של חסידי־גור ברחבי־הארץ אני
אומר זאת גם במקומות אחרים, ולאו דווקא כאן מטעמי־נימוס:
גדול חלקכם בבניין הארץ בחיים יהודיים שורשיים. הצבא מורכב
משני חלקים — חלקו הראשון והפחות־חשוב הוא החלק היוצא
לחזית. ואילו החלק החשוב יותר הוא העורף. ואת זה אתם מקיימים
בהצלחה גדולה בבניין הארץ ביהדות שורשית ואמיתית׳״.
קטע זה הקפיץ את הקוראה שושנה כהן (המתגוררת, אגב,
ברחוב הנושא את שמו של רב) .וכך היא מגיבה :״דברים אלה,

ובאותו עניין:
הידיעה על הריגת שני חיילי־צה״ל בדרום־לבנון שודרה על־ידי
הרדיו במקום הרביעי או החמישי במהדורה. הפיגוע, שבו
עלתה באש המכונית של מישפחת מוזס, עמד במקום הראשון.
בהלוויות של שני החיילים לא נכח אף אחד מ־ 25 חברי
ממשלת־ישראל.
תמהני מה חושבות על כך המישפחות, שבניהן משרתים בצפון,
ומה חושבים על כך החיילים עצמם.
הממשלה הזאת שלחה אותם ללבנון. שם ממשיכה להתנהל
מילחמה־זעירה המפילה קורבנות. זוהי מילחמה נסתרת, רחוקה מן
העין ורחוקה מן הלב. הציבור הישראלי מתעלם ממנה כליל. חייל
החוזר משם יכול לעורר בסיפוריו רק שיעמום במסיבת־ליל־שבת,
בין הפיצוחים, כשמדברים על דברים חשובים כמו כדורגל ומחירי
הווידיאו.
בניגוד למישפחת־מוזס, שהלכה מרצונה ועם ילדיה הקטנים
להתנחל בלב שטח ערבי עויין, החיילים בדרום־לבנון לא נשאלו
לדעתם. הם נשלחים לשם על־פי פקודה, גם אם אינם מסכימים
כלל למדיניות של רצועת־הביטחון.
איך משפיעה על המוראל של החיילים האלה הידיעה שאם
ייפלו, יודיעו על כך בתחתית מהדורת־החדשות, ושום איש־ציבור
לא יטרח לבוא להלווייה? ואיך משפיעה הידיעה כי בעיני שר־הביטחון
לשעבר, המועמד לראשות־הממשלה־בעתיד, נציג הקו
הלאומני הקיצוני ביותר — בחור־ישיבה במיטתו החמה, שלא
עבד יום בחייו, משתמט מצה״ל, חשוב יותר מן החייל המחרף את
נפשו, הרובץ בבוץ והזוחל בין קוצים?

האביב שר פראג
העיר פראג שוכנת על שתי גדות הנהר מולדאבה. באמצע הנהר
יש אי, ובאי זה הקימו הצ׳כים בשעתו פסל־ענק של סטאלין.
כאשר החלה בברית־המועצות הדה־סטאליניזציה, שררה מבוכה
רבה בפראג. מה לעשות בפסל?
היו שהציעו לפוצץ אותו. אך היו גם שהזהירו: ומה אם חסידי־סטאלין
יחזרו מחר לשילטון במוסקווה? הרי יבולע לנו! אמרו
האחרים: אם נשאיר את הפסל
על תלו, בשעה שמוחקים
בברית־המועצות כל זכר לסטא־לין,
יבולע לנו לבטח!
בפראג התלוצצו שלבסוף הציע
מישהו פיתרון אידיאלי:
״נצבע את הפסל בצבע שחור
ונגיד שזהו פסל של פאטריס
לומומבה!״(לומומבה היה אז מנהיג
קונגו־זאיר, ובחיר־ליבו של
השמאל בעולם).
הצ׳כוסלובקים הם עם זהיר.
בכל תמורה העוברת על הגוש
הקומוניסטי, הם האחרונים.
לכן היה זה מעניין לעקוב
אחרי ביקורו של מיכאיל גורבאצ׳וב בפראג. הוא בא לשכנע את
מנהיג־המדינה, גוסטאב הוסאק, ללכת בעיקבותיו ולהנהיג תהליך
של דמוקרטיזציה בארצו.
אותו הוסאק הומלך על־ידי הסובייטים בציכוסלובקיה ב־,1968
אחרי שהטנקים הסובייטיים פלשו למדינה ושמו קץ ל״אביב של
פראג״ .מנהיגי מוסקווה ראו אז סכנה לעצמם בנסיונם הבלתי־אופייני
של הצ׳כים ללכת בראש ולהנהיג קומוניזם דמוקרטי
יותר.
ההמונים הצ׳כוסלובקיים הריעו עכשיו לגורבאציוב, והוסאק
נכנע, כמובן, לדרישתו. אך אומרים שהמנגנון הגדול של המיפ־לגה
הקומוניסטית רואה את הרפורמות במורת־רוח רבה.
מעניין מה היה קורה אילו סירבה המנהיגות הצ׳כית לקבל את
דרישתו של גורבאצ׳וב. האם היתה מוסקווה שולחת את הטנקים
שלה שוב, והפעם כדי להביא את האביב לפראג?

קולנוע
המסורת בסכנה
אהבה גנובה (גורדון, תל־אביב.
ארצות־הברית/ישראל) -משה
מזרחי חוזר למקורות, לעימות
שבין המסורת של התא המשפחתי
היהודי״ספרדי, ובין הלחצים של העולם מבחוץ, ובעיקר
האהבה המאיימת לערער אותו. סרטו החדש הוא סיפור־אהבה
בין ירושלמית צעירה, בת למשפחה ספרדית, לבין טייס
אמריקאי המשרת בחיל-האוויר הבריטי. העלילה מתרחשת
ב ,1942-והטייס נשלח מן היחידה שלו, המוצבת במצרים,
להחלמה בירושלים.
החלק החזק ביותר של הסרט, ואין זה פלא, הם נופי״
ירושלים, שאותם אוהב מזרחי מאוד ושבהם השקיע מחשבה
רבה. החלק החלש ביותר, וזה מפליא דווקא אצל במאי
שהצטיין בעבר בהדרכת שחקנים. הוא רמת המשחק הכללית,
שהיא נרפית מדי; אולי גם בשל התסריט, שטורח יותר על
הבלטת הבעייה העקרונית מאשר על בניית הדמויות
הנפרדות.
מה שמעניין כאן את מזרחי, זה המשבר הפוקד מישפחה
יהודית כאשר הבת מתאהבת בגוי, ולא בסתם גוי אלא בבנו
של כומר פרוטסטנטי. כדי להמחיש את הסכנה המאיימת,
הוא מספק עלילה מקבילה, העוסקת בקרובת מישפחה של
הגיבורה, שעוזבת את חיק מישפחתה כדי לשאת טייס בריטי
וכדי לגלות בסופו של דבר את העובדות המרות המסתתרות
מאחורי החלומות הוורודים של טרם־נישואין.
אם הסיפור מתכוון לנגוע ללב הצופים, צריך שכל אחת מן
הדמויות המעורבות בשתי הפרשיות הללו תהיה מעניינת

יומן החדשות
הפשרה
״?ולגועני כל העולם התאחדו!-
היתה הסיסמה שהשמיע
אלם קלימוב, ראש תעשיית הקולגוע
הסובייטי, בוועידת-פימגה בהוליווד
ההפשרה בין מיזרח למערב, לפחות לפי ההלכה
הקולנועית, ממשיכה להתקדם. ב״פגישת־פיסגה״
של יוצרי קולנוע רוסיים ואמריקאיים,

טו ס הנ ק ס וכריס טינ ה מ אי סיי א ק: יהודיה וגוי
ומרתקת הרבה יותר, וזה אינו קורה בסרט. מזרחי מסתפק
בהצגת הנתונים הבסיסיים של העלילה, עוקב אחריה בתהליך
של התפתחות צפוי לחלוטין, ובסופו של דבר מותיר את
השחקנים בתוך החומר הדרמטי ללא תמיכה מספקת.
כריסטינה מארסייאק היא נערה נחמדה, כשלעצמה, אבל
אין לה הרבה מה להוסיף על נתון זה. טום האנקס בתפקיד
הטייס המאוהב נראה נבוך לכל אורך הסרט. וחוץ מאבנר
חזקיהו ובמידה טסויימת גם מוני מושונוב, נראה הצוות
הישראלי כעדר שאין לו רועה.

הא>נקוהז>צ>ה
בקריקטורה
שם הוורד (צפון, תל׳אביב, גרמניה)
-אילולא הספר של אומברטו
אקו. אחד הלהיטים הספרותיים
הנדירים שהיו ראויים באמת להצ לחתם
המסחרית, אפשר היה אולי להתייחס אל הסרט הזה
כאל קריקטורה צוננת של ימי־הביניים. אלא שהספר הוא
הרבה יותר מזה, והבמאי ז׳אן־זיאק אנו אינו מצליח אלא
למצות את המישור.החיצוני שלו.
הבסיס העלילתי, והוא זה שהתסריט נאחז בו, מדבר על
סידרת רציחות מיסתוריות במינזר בנדקטיני. העלילה מתר חשת
במאה ה־ ,14 עוד לפני שהומצא הדפוס; לב־לבו של
המינזר, בספרייה שבה נרשמים באמנות רבה הכתבים הראויים,
לדעת הרשויות הדתיות, לזכות בחיי־נצח. אולם
באותה ספרייה גם שמורים הרבה מאוד ספרים שרק מתי
מעט רשאים לראותם, ספרים שעלולים לערער את האמונה או
לפגוע באינטרסים של הכנסיה. מסביב לספרייה הזאת
מתפתחת למעשה עלילת המתח.
הגיבור, שהוא מעין שרלוק הולמס של ימי״הביניים, שמו
ויליאם מבאסקרויל(אפילו השם מעיד על מחווה לקונן דויל),
מגיע למינזר בעזרת נושא״כלים צעיר. ויליאם הוא אח
פרנציסקני, לשעבר חוקר של האינקוויזיציה, ועליו מוטלת
המשימה לפענח את התעלומה המשונה.
מכאו והלאה פורש הספר יריעה רחבה של מערכות-יחסים

אלם קלימוב בפסטיבל ברלין
קולנועני כל העולם התאחדו

בתוך העולם הנוצרי, שמעניינת אולי רק היסטוריונים, אם
מתייחסים אליה כפשוטה; אבל במאמץ קטן אפשר לראות ב-
אינטריגות, בחוסר הסובלנות ובשינאה התהומית הנולדת
מתוך עימות רעיוני, בבואה נאמנה של דברים המתרחשים עד
עצם היום זה. אלא שהסרט. טרוד מדי בעלילה המרכזית,
וחושש כנראה מבני דקויות, הותיר רק מעש מיזער מן המרכיב
הזה.

האהבה
כע\פה חדע\ה
ילדים חורגים לאלוהים ( אור לי
תל־אביב, ארצות־הברית) -
אחד הסרטים הקשים ביותר לביקורת
בזמן האחרון, לא משום שהוא
עמוק ומסוגך; גם לא משום שהוא נישען על מקור ספרותי
שאינו מצליח לעבור אל הבד -פשוש משוסשאין הרבה מה
לומר עליו. מה שניראה על המסך, זה מה שיש.
מחזה ידוע של פישר מדוק בשם הנ״ל, מספר את סיפור
אהבתם של הפרופסור היגינס, שומע, לליזה דוליטל, חרשת.
היגינס הוא פמונן ג׳יימס לידס, מורה לילדים חרשים,
שמעלתו הגדולה ביותר היא שאין הוא נפוח וסנוב במו
היגינס. במשב״רוח רענן הוא מצליח לכבוש מייד את תלמידיו
החרשים; נוגע במאווייהם הכמוסים, האופייניים לגיל ההתבגרות.
וברצון לבטא עצמם באמצעות הגוף; משמע, בתנועה,
בריקוד ובמגע גופני. בעזרת תחושת־ויברציות של מוסיקת
מק, ורגש של סיפוק על כף שהם מסוגלים לרקוד לצלילי
מוסיקה שהם אינם שומעים, הוא מביא אותם לשיא האושר
האפשרי.
שרה מדמן היתה תלמידה בבית״ספר שהפכה לשרתת,
מכיוון שגאוותה לא נתנה לה להתפשר ולהיכנע לעולם
שמסביבה -היא סירבה להשתמש בקריאת שפתיים. עם זאת
היא הקרינה עוצמה מתמדת. העושה אדם רגיל לאדם מיוחד.
עקשנותה, בדומה לליזה דוליטל. חייבה אותה שלא להיכנע
לאהבתה למורה, אלא להתעקש על מערכת יחסים המושתתת
על שיוויון מוחלט,

שהתקיימה בלוס־אנג׳לס, דובר, בפעם הראשונה
בגלוי, על קו־פרודוקציות רוסיות־אמריקאיות.
הראשונה תהיה של סטנלי קרמר, בימאי חביב
במיוחד על הרוסים, שכבר ביקר כמה פעמים ב־ברית־המועצות.
השם הזמני של הסרט :״גווניו
של האדום״; סיפור״אהבה משולש המתרחש ב־ברית־המועצות.
זהו סיפור שקרמר רוצה להסרי־טו
מזה כמה חודשים ורק עתה הוחלט, לדברי
נשיא קולומביה, דייוויד פאטנאם, להסריטו
ברוסיה.
פאטנאם, המפיק הבריטי המחונן (מרכבות
האש) ,הציע גם חילופי טכנאים וצוותי־הסרטה
בין המעצמות, ואפילו הביע נכונות לארח
טכנאים רוסיים באולפני ברבנק, כדי שיעקבו
מקרוב אחרי בעיותיה המיוחדות של התעשייה
האמריקאית. פאטנאם הבין, שהצעה כזו לא תוכל
להתממש ללא אישור השלטונות הסובייטיים וזד
מימשל האמריקאי, והביע תקווה שאיש מהנוג־ י -
עים בדבר לא יערים מיכשולים.
הוא הודיע על נכונותו לעודד חילופי סטודנטים
בוגרים :״זה הגיוני מבחינה אנושית, נכון
מבחינה תרבותית ובשבילנו, בקולומביה, זה גם
טוב מבחינה מסחרית״.
ברוח אופטימית דומה החרה אחריו אלם
קלימוב, מנהל תעשיית הקולנוע הרוסית, שקרא
״קולנועני כל העולם התאחדו״ ואמר, שלאנשי^ -
קולנוע קל יותר ״לחשוב בראש אחד״ מאשר
לראשי ממשלות, שהרי האמנות מקדימה את

החיים — לפעמים.

תדריך

חובה לראות:

תל־אביב: קיץ, מלו, סלח לי אתה נושך
את צווארי שיחות מלוכלכות, חנה ואחיו)
תיה,
דקה לחצות, שואה
ירושלים: חנה ואחיותיה כס הדמים.

תל״אביב

גייימס לידס הוא השחקן ויליאם הרט, ושדה נוימן היא
כלת האוסקר מרלי טטליין. ואם אין הרבה מה לומר על
הבימוי של רנה היינס, לבד מהבאת הסיפור בצורה הוגנת,
סיפור שיש בו סממנים מובהקים של אופרת-סבון חסרת
תקנה, הרי יש מה לומר על השחקנים: שניהם מחוננים ומקסימים.
ויליאם הרט הוא תמצית המישחק האינטליגנטי,
הרגישות והחופשיות המיקצועית על הבד; מטליץ היא
חושנית ומשכנעת.

מלו (לב, צרפת) — תיאטרון
בתוך קולנוע, תוך הדגשת השחקן כאלמנט
המרכזי החיוני ביותר לשתי האמנויות. אנדרה
דוסולייה, סאבין אזמה ופייר ארדיטי מגלמים ״
משולש אוהבים של שני כנרים; האחד — הבעל, ,
והשני — ידידו; אשת האחד מאוהבת בשניהם
ואינה מסוגלת להחליט אלא על המוות. אלן ת ה
ביים.
שיחות מלוכלכות (דיזנגוף, קנדה)
— העולם האינטלקטואלי המערבי מתפורר
בסאטירה חברתית מצחיקה, מבריקה ומעציבה.
דקה לחצות (תכלת, צרפת) —
ברטראן טאברנייה, במחווה לג׳ז הכושי. חובה
לאוהבי ג׳ז וקולנוע.

!:דנה פייי״דד י

העולם הזה 2590

שוה הבדווית

ה ־ 17

שגדה ברמלה.

נרצחה בגלל
״חילול כבוד
המי שפחו 11״.
האם א נ שו
היה להצילה

מתילדה שיש
כושי זה בושה

^ ש לי מיסמך ששיגעו את שרה.
/ /הכושי ומישפחתו שיגעו אותה.
אבל זה הנוהג שלנו, וזה דבר קשה. אם
בחורה בורחת עם כושי, אל־עביד, זה
בושה גדולה למישפחה, והרבה עושים
דברים כאלה אצלנו והורגים אותה. אני
באופן אישי לא רציתי לעשות את זה
כי זו ילדה שלי, אבל אם לא היתה ילדה
שלי גם כן הייתי אומר שצריך להרוג
אותה,״ העיד מוחמר אבו־עאנם בבית־המישפט,
ומחה דימעה מעיניו.
שרה נולדה ב־ ,1968 בת שלישית
למישפחה בת עשרה ילדים. הוריה הם
בדואים המתגוררים שנים רבות בשי
כון
הערבי ג׳וואריש ברמלה. שרה למדה
שבע שנים בבית־הספר ברמלה,
דיברה עברית שוטפת, ויצאה לעבוד
עם מישפחתה בשדות אחרי שבע
שנות־לימוד.
היא היתה נערה שחרחורת, שיערה
מקורזל ועיניה צוחקות. היא התיידדה
עם מישפחתו של בעל השדות שבהם
עבדה, מישפחת שיש מרחובות. היתה
להם בת בגילה, והשתיים מצאו הרבה
על מה לשוחח בשעות הארוכות בשדות.
״יום
אחד עבדנו יחד בשרה ליר רמלה,
בעגבניות,״ העיד אביה בבית־ה־

מישפט .״פיתאום שרה אמרה שהיא
הולכת לשתות מים מהברז ונעלמה.
הבת שלי הקטנה, בת שמונה, הלכה
איתה וחזרה בוכה ואמרה לי :״שרה
נעלמה:״
הלכתי לחפש אותה ולא מצאתיה.
נסעתי עם בני, יוסף, במטע האבוקדו,
שם נעלמה, אבל לא היה זכר לשרה.
מישהו אמר לי שראה ילד כושי מסתובב
שם ומונית מחכה לו. ידעתי שמדובר
בשכן שלנו ששמו מג׳יד. כושי
שגר לידנו בשיכון.
״חזרתי לכפר וסיפרתי לבני מיש־פחתי
ששרה נעלמה. המשכנו לחפש

ע11 נה מכל עבירה אחרת
על פי המסורת הבדווית, רצח בגלל ״כבוד
המישפחה״ הוא מיצווה. הוא מוטל על אביה של
הגערה ועל אחיה, אבל אם הם אינם מבצעיס זאת,
עוברת האחריות אל אחיו של האב.
גם במיקרה של שרה, כאשר התברר כי אביה לא
רצח אותה, אמרו אחיו :״זה כבר לא עניין של
מוחמד, אביה. כעת זה כבר עניין של כל המיש־פחה.
כי זו בושה לכל המישפחה״.
גבר הנאשם ברצחיאשה ממישפחתו שהתאהבה
במישהו לפני הנישואין אינו מתבייש בכך, כדרל
רוצחים, אלא גא במעשיו. הוא יודע כי הלך בדרך
של מסורת עתיקת״יומין, והציל את ״כבוד׳ מיש־פחתו.
הוא יודע כי כל קרוביו גאים בו ויעשו הכל
עבורו.
מאחר שבקרב הבדווים יש מישפחות רבות
הקשורות בשילטונות בגלל שרות בצה״ל או שרו־תים
אחרים שהם נותנים, הם גם מקבלים לעיתים
יחס מועדף מהמישטרה. בדווים כאלה זוכים
לשאת נשק ברשיון ולהתהלך איתו באופן חופשי.
אם נשפט בן־מישפחה כזה למאסר־עולם על רצח

בגלל -כבוד המישפחה״ ,טובים סיכוייו לזכות
בחנינה מנשיא־המדינה.
ידועים מיקרים שבהם נבחו במיוחד צעיר
טהור-עיניים, ללא עבר פלילי. התעורר אהדה ורחמים,
להיות הנוקם של המישפחה. השמועות אומרות
כי נאשם כזה זוכה אפילו בתמורה כספית על
השנים שישב במאסר.
מישפחת שיש מרגישה מרומה ונבגדת .״היינו
תמימים, ורימו אותנו ״,אמרו בבית־המישפט. הם
מתייסרים בריגשי־אשמה בלתי-מוצדקים, על
שלמרות מסירותם הרבה לא הצליחו להציל אל
חייה של שרה .״לא ידעתי מה עוד אני יכול לעשות.
הלכתי אפילו לשולמית אלוני וביקשתי את
עזרתה, אבל היא פוליטיקאית ושום דבר חוץ
מפוליטיקה לא מעניין אותה!״ אמר דני שיש .״אילו
היה לי כסף, הייתי שוכר חוקר פרטי, והוא היה
מגלה בדיוק מה קרה כאן!״
השופטים שולמית ולנשטיין, יעקב קדמי ועדנה
שצקי ביקשו לעודד את רוחם של בני-הזוג שיש.
הם שיבחו אותם על מעשיהם, שהיו מעל למצופה,
והצהירו שאין הרבה אנשים כמותם בישראל.

דני שיש עם מוחמד, אביה של שרה
זה כבר לא בידי האב

אותה, ואחר־כך חקרנו בתחנת־המוניות
והסתבר לנו כי נהג, בשם ג׳ורג׳ ,הוביל
בחור כושי עם בחורה מהמטע ליפו במונית.
הודענו על היעלמה למישטרה.״
״שרה היתה רק בת , 16 עוד לא הגיע
הזמן לחתן אותה ולא חיפשנו לה חתן,״
אמר האב ועיניו דמעו .״למחרת חזרה
שרה, והמישטרה לקחה אותה והעבירה
אותה לשייח׳ אבו־רביע בנגב.״
מהרגע שהתברר כי שרה נסעה ליפו
עם כושי צעיר ובילתה איתו לילה
בבית-מלון, נחרץ גורלה. היה ברור כי
למען ״כבוד המישפחה״ יהיה צורך להרוג
גם אותה וגם את מאהבה.
״אין לנו קשרים עם כושי זה. זה
אסור: הוא לא צבע שלנו, לא מהעדה
שלנו וזה בושה. אנחנו לא מתחתנים
עם אל־עביד(כינוי גנאי לכושים, שפירושו
עבדים) .למרות שגם הם בדווים,
אף פעם לא מתחתנים איתם. לא היה
מיקרה כזה אצלנו,״ העיד אביה של
שרה.
משפחת אברע׳אנם, שאליה שייכים
מוחמד, אביה של שרה ואחיו ג׳יבריל
וח׳ליל, הם מישפחה ידועה ומוכרת.
המישטרה מתייחסת אליהם בידידות
וכבוד. הם מבין הבדווים היחידים
באיזור הנושאים נשק ברשיון והם
מקורבים לשילטונות.
כאשר התגלה קלונה של שרה היה
נסיון יוצא מגדר הרגיל לעזור לה
ולהצילה. אלא שלא היה ברור מניין
צפויה הסכנה לחייה. האם אביה ואחיה,
שהמסורת מטילה עליהם את ניקמת
״כבוד המישפחה״ ,הם שינסו להרגה,
או שמא עברה האחריות לאחיו של
האב, הנכבדים ח׳ליל וג׳יבריל וילדיהם?
כדי
להציל את שרה שלחה אותה
המישטרה מייד לשייח׳ אבו־רביע. הוא
ידוע בין הבדווים כמציל נערות בסכנה

ומגונן עליהן. על פי המסורת, אסור
לפגוע בנערה כזו כל זמן היא מתארחת
אצלו. ומנסים למצוא לה פיתרון לפני
שהיא יוצאת מתוך אוהלו.

^ ,דוגמה רעה
^ לנשים שלגו!״
^ אשר שהתה שרה אצל השייח׳
^ נערכו שיחות ארוכות בין בני ה־מישפחה.
המישטרה חיפשה דרך להציל
את כבוד המישפחה בלי לרצוח את
שרה. לתמונה נכנס גם מעביד המיש־פחה,
סגן־אלוף דני שיש, ואשתו מתילדה.
הם אהבו את ״הילדה״ הבדווית,
שהיתה ידידה של בתם הקטנה.
רני שיש פנה אל מומחים למסורת
הבדווית והתייעץ איתם כיצד לפתור
את הבעיה.
אמרו לו שיש לחתן את הנערה ולהחתים
את קרוביה על מיסמך אצל
עורך־דין, שהם מתחייבים שלא לפגוע
בה, ואם יפגעו ייאלצו לשלם בכסף רב
או ברכוש.
גם במישטרה באו לאותה מסקנה.
הדודים של שרה אמרו כי יש לחתן
מייד את הצעירה עם מישהו מהכפר.
״לא חשוב מי, היא יכולה להיות אשה
שניה או שלישית של מישהו, או אשתו
של זקן, אבל טוב לא יהיה לה יותר
בחיים ״,אמר אחד הרודים.
הדוד האחר, לעומת/זאת, אמר כי כל
אחד מבני כפרה של שרה מוכן לשאת
אותה. שרק תגיד עם מי היא מוכנה
להתחתן.
דני שיש ואשתו חששו מפיתרון
קל. הם לא האמינו כי בקלות כזו אפשר
לפתור את הבעיה. הם חיפשו פית־רונות
בטוחים יותר. הם הציעו לבני
(המשך בעמוד )32

יי —אילכך, אלן 21

ריקוד־מסימת 1פני
במסיבת־הפתעה לחגנזנית
חגיגתחיזויים של בני מזל טלה
שירה בנוסח מכסיקז למרגלות הבריכה

פרחה דו טו ס

שלומית אמיר

הדוגמנית נראתה בריאה ומאוששת, אחרי הני*
תוח שעברה. היא סיפרה לחוגגים על נסיעתה
הקרובה לפאריס, למסע״קניות שלאחריו היא מוזמנת לסעוד על שולחנו

\ 1| >11,1ך 1הדגימה ריקוד מסיכות יפני, בביצוע מיוחד
1 / /עבור כלת השימחה זיווה נצר. נטע, שהופיעה
בעבר בהצגות ..סינים סינים״ ו״ראשומון״ ,נהנתה מאהדת החוגגים.

אמרו לה לבוא לתצוגה במיסעדה
לוטוס, והיא קצת השתוממה: אף לא
אחת מחברותיה למיקצוע הוזמנה. אבל
זיווה נצר, הופיעה והופתעה לפגוש
חברים וידידים שפצחו בשיר ״יום־
הולדת שמח״ .ובין אגרול אחד למשנהו
סיפרה הדוגמנית שלומית אמיר על
נסיעתה הקרובה למרוקו, עם חברה הצרפתי
ג׳ורג׳ חורי. כלת־המסיבה
הציגה בפני החוגגים את התכשיט
המיוחד שקיבלה במתנה מהאקס שלה.
יוקי שדוני, הספר שעושה חיל בב־וורדי
הילס, ושקפץ לארץ לחג הפסח,
הופיע בחברתה של דפנה שמיר, נכדתו
של אריה פילץ. מארגנת התצוגות,
שלווה בן־גל, שאירגנה את
מסיבדז ההפתעה, התרגשה מן
המחמאות ומן הנשיקות והחיבוקים שהורעפו
עליה בגלל הצלחת המיבצע.
הדוגמניות קארן דונסקי ואנבל
טמיר נאלצו לעזוב מוקדם מהצפוי,
בגלל תצוגה שתוכננה מראש. הן היו
עצובות וזיווה נצר הבטיחה להן, שעל
מסיבת ההפתעה הבאה היא תודיע להן
כמה שבועות קורם לכן.

של חסן השני מלך מרוקו.
קויים שונים, ובהשפעת האגר
בחברתם של ידידיה מישל1

מ חפ שי ם י הד1ו

| | 1ךךמולך האופנאית הישראלית, שהצליחה
1 / #1 11 111/לאחרונה כיצואנית של מוצרי-עור
לאירופה, לא ביזבזה זמן: היא רקדה ואכלה ללא הפוגה.

זיווה נצו

דוגמנית הבית של אופנת גוטקס,
היתה נרגשת מאוד מהמחווה ש עשתה
לה חברתה, שלווה בן״גל (בתצלום לידה),

שאירגנה את מסיבת ההפתעה כמיבצע צבאי. זיווה
זכתה למחמאות על המקצועיות שלה מפיה של
מרתה לוי, האחראית על הקולקציות ב״גוטקס״.

מכוניות מרצדס, אאודי. גולף ובה־אם־וו
מילאו את רחבת החנייה הגדולה,
בחזית הבית. ובפנים — המוני״חוגגים:
נשים בשמלות־ערב, גברים בחליפות
אלגנטיות. ידידים של בעלי־הבית, בני
וליאורה טוכטרמן. היא, בניגוד למרבית
אורחיה, לבושה בצניעות. ליאורה
באה מבית עשיר, אמר אחד החוגגים, ואין
לה צורך להפגין זאת. אורח הכבוד היה
הזמר חוזה חוזה, מלווה בפמלייה מכ

י ך 1ך
.11 111 1
ערב של מל5

סיקנית גדולה: מלווים מוסיקלים וי
דים ישראלים מלום־אנג׳לס, אם!
שפו, אחותו של בני טוכטרמן וני
ודוד *שיפרוט, רופאו האישי של חו
המסיבה התפשטה על פני שתי הקו!
ולמרגלות הבריכה. המוסיקה, כימו -א!
הרב שהוגש על־ידי הפיליפיניות; ,
את שלהם והחוגגים. שבחרו להם בני־ניסו
כוחם על רחבת הריקודים לצל
יורופופ. נותנות הטון היו הרקדניות

ט ל אי בנג דניי

מית שיעשעה את חבריה בבדיחות ובחי-
ז והספריבס עשתה פוזות שונות לצלמים,
(בתצלום, לידה) והדוגמנית אילנה סיבתי.

1שאבד

רותם שטילמן

בת ה״ ,22 היתה החתיכה התורנית במסיבה.
למתעניינים סיפרה, שהיא עוסקת בדוגמ-
נות ובעיצוב בגדים. כולם התעניינו יותר בנתוניה הפיסיים דווקא .

למועדון הפינגווין, למסיבה של הציירת
מרים דאובר, בת מזל טלה. היו
שם כמעט כל הצירופים האפשריים:
רווקות עם נשואים, נשואות עם נשואים
לאחרות, נשואות עם רווקים והרבה
קומבינציות אחרות. השימחה פוצצה
את רחבת הריקודים ואיש לא
התרגש ממה שראו עיניו: חגיגת־חיזו־ריס
של בני מזל טלה. בין החוגגים
בלט גבר גבה־קומה, שחוזר בתקיפות
על־ידי מרבית הנשים: אילון קלאו־רד!
,בנו של איש־עשיר־מאוד, שכל אס
יהודיה מאחלת כמותו לבתה. הגבר
נראה מרוצה מהמצב. מלי וצביקה

ע לו ץדן ךן ל| הקוסמטיקאית, הלהיבה את הרוקדים בהופעתה
1 1^ 11 ^ #החושפנית, במערכת בגד-עור. אלצה, שבאה בחב רת
ידיד, הבליטה את כישוריה המקצועיים, ואת מרץ הנעורים שלה.
מי שרצה למצוא בת־זוג מתאימה,
היה חייב לבוא ביום החמישי שעבר

!ן יין הדוגמנית הצעירה הרשימה את
1 #1החוגגים בהופעה, שכללה שמלת-
^האופנה הפאריסית הידועה סוניה ריקאל.
מלוות את חוזה חוזה במופעיו. בקומה
העליונה רקדו במרץ האופנאיות ד קי
בינג ושרד! מילר ובתחתונה המתיקו
סוד הדוגמנית היפה חנה אורדן, שמזה
שנים אינה עוסקת בדוגמנות, וריטה
שובם, חברתה. אביה של ליאורה, איש־עסקים
ויבואו. אליהו ססקטור, נשמע
מפוכח ממרבית החוגגים והעדיף את
חברתה של אשת יחסי־הציבור דגניה
כהן. השניים נראו מפזזים במרץ על

מישקובסקי, זוג בליינים ותיק, היו
על תקן מארחים לאורחים שבאו בגפם,
ועשו את מירב המאמצים שלא להזניח
אף בודד/ת. פנינה סלע, שנראית
בררן־ כלל בחברתו של ידידה עורו־הדין
צבי לידסקי, באה הפעם בגפה,
אך נתפסה חיש מהיר על־ידי רווק
צעיר ושובב. הנשים לא פיגרו בכמויות
השתייה אחר הגברים. כמה מהם נראו
נבוכים למראה נשים שגומעות כמויות
כה גדולות של בירה. הזמר, אדם, העדיף
ישיבה בטוחה על הבאר מאשר שהייה
ברחבת הריקודים הצפופה, עד
לשעות הקטנות של הבוקר שלמחרת.

חוזה חוזה

הזמר המכסי-
קאי נראה מרוצה
מהמזון של מזרח״אירופה.

שפת הבריכה, צמוד־צמוד לחוזה חוזה.
אחד סיפר את הבדיחה הבאה: ראש־המם־
שלה יצחק שמיר הזמין בדחיפות מטוס
שיטיסו לוושינגטון, אז שלחו לו מזל״ט.
פינצי מור איבדה יהלום, שהיה נעוץ
בטבעתה, וכולם זחלו על הריצפה,
למצוא את האבידה. רק דוגמנית מרשעת,
שעמדה זקופה, סיננה: מה לא עושים
כדי לזכות בתשומת־לב: אופטימית אמרה:
פינצי תקבל את דמי הביטוח!

ךגךך * 1ך שעוסקת בייצור בגדי-עור
111 11 /ואביזרים שונים, באה לט-
סיבה בחברתו של סוכנה, קובי דיין. השניים

השתוללו במרץ רב, והפגינו שובבות והומור. אילה,
שנוהגת לטוס לחו״ל בתדירות די גבוהה, הבטיחה
שעכשיו תישאר בארצנו הקטנטונת לתקופה ארוכה.

..כתב: זזדד איהליאב, צילם; דדור יקודדאל 2 3

מ0111111

סאת שולמית יריב
מוטי ק מ חי

הקשר האנגר׳ שר מישפחת אוחנה

אחרי רומאן בן שנה בין הכדורגלן יפה־התואר אלי אוחנה וחברתו האנגליה סמנטה, נגמר
הסיפור. סמנטה ארזה את המטלטלין שלה וטסה הביתה, לאכול עוגת־כליות ולשתות תה עם חלב.
אז היה רגע שקט, ובמישפחת אוחנה חשבו שאפשר כבר להפסיק לדבר אנגלית. אבל זה נמשך רק
כמה ימים. אתי אוחנה היפה, אחותו של אלי, העובדת כדוגמנית וכמוכרת בחברת־האופנה סווינגר,
והמגדלת ילד בן ,7התאהבה.
במי? במין אנגלי כזה, שהיה פעם ישראלי ושקוראים לו רוני בוסמי. ככה זה במישפחה שלהם.
אתי נישאה בגיל .17 ואחרי זמן קצר התגרשה. יותר מאוחר היא הכירה כדורגלן מבני־יהודה, הרתה
לו וילדה לו בן, אבל התעקשה שלא להינשא מחדש. מאז עברו שבע שנים. הבן, אם!? ,גדל, והאמא
החליטה שהיא זקוקה שוב לאהבה.
את האהבה היא פגשה לפני חודש דווקא במלון הילטון, ומייד הם עברו לדבר ביניהם בשפתו
העכשווית, שהיא אנגלית, וההורים שוב שוברים את השיניים בשפה הזרה.

אתי אוזיזנה
-נשאר במישפחה

אלי אוחנה עם סמנטה
הקשר האנגלי -

ח ד שו ת מהדרום
מ ש הונ ה לצפון

אני שמחה לבשר לכס ששרונה מראש חזרה
לחיים, אחרי מותו של אביה האהוב.
לא שראו אותה כבר במקומות הנוצצים בתל־אביב,
חלילה, והיא גם לא התנדבה לתת איזה
ראיון עיתונאי, חס ושלום.
מאז שהחליטה שרונה לחזור לאלמוניות ב־

מאז נהרגה אביה פפויטדו בנסיבות טרגיות,
הפך בעלה, אלי פפושדו, בעל מלון

להטריח את עצמן ולרדת לאילת שטופת־השמש,
כדי לתפוס קצת שלווה, קצת שיזוף ואולי אפילו
קצת פפושדו.
אמנם, היו לו אי־אלה חתיכות בזמן האחרון,
אבל אף אחת מהן, כנראה, לא תפסה את ליבו
לאורך זמן.
עכשיו מספרים לי השפיונים הדרומיים שלי
שהאדון נדלק.
אתם בטח זוכרים כולכם את לאה שלמין,
שאירגנה חבורות ריקודים אירוביים בכל מיני
מלונות בארץ, ובמשך זמן קצר גם היתה על
המפה של טל ברודי. אז היא התעייפה מעמל-
יומה, והחליטה לעשות כמה ימים של נופש
דווקא במלון סונסטה באילת.
טסה לשם, לקחה מונית, הגיעה למלון, עלתה
לחדר, לבשה בגד־ים, ירדה לבריכה, וראתה את
בעל־המלון.
מאז הם ביחד. ואומרים לי שלא רק באילת הם
ביחד, אלא שגם בצפון הארץ ראו אותם. נו?

אלי פופושדו
מבוקש בחצי הדרומי
אביה סונסטה, לפנוי המבוקש ביותר בחצי
הדרומי של ארצנו.
לא רק שהחתיכות של באר־שבע ומטה שמו
עליו עין, אלא שגברות נחמדות רבות היו מוכנות

שרונה מראש
בחור טוב והגון
מישרד עורכי־דין, באמת אי־אפשר לשמוע עליה
כלום. רק בן־אדם כמוני, בעל קשרים רחבים,
יכול פה ושם לשמוע איזה חדשה, כמו, למשל,
שביום שישי ראו אותה במסיבה עם איש הביטוח

משה חכמי.

ובכן, החדשות הן כאלה: היא ממשיכה לעבוד
כמזכירה במישרד־עורכי־דין, גרה בדירה שלה,

ופה ושם נראה גבר צעיר ומתולתל־שיער נכנס
לדירה. כשהם יוצאים ביחד, זה תמיד למקומות
שאף אחד מהבראנז׳ה לא יראה אותם. כל מיני
מיסעדות קטנטנות בשולי העיר, או בתי־קולנוע
שאליהם נכנסים בחושו.
אבל אני לא יכולתי להירדם כל הלילה, כי1
רציתי לדעת מי הבחור. אז חקרתי ושאלתי וניד־נדתי,
ובסוף הסתבר שהוא בחור טוב והגון בשם1
דני גז, העושה משהו הקשור למחשבים. אז אני 1 רגועה, ואני מקווה שגם אתם.

לאה שלמון עם טל ברודי

ואונו מאדוקא
כאשר מגיע ארצה, מדי כמה חודשים, הבנקאי
העשיר־מאוד אדמונד ספרא, מסתדרים כל
השנוררים בתורים ארוכים ליד כל מקום שבו
עשוי ספרא לעבור.
זאת אולי הסיבה שכאשר הגיע אדמונד ספרא
ארצה הפעם, הוא נסע ישר מנמל״התעופה עטרות,
לשם הגיע במטוסו הפרטי, לסוויטה המלכותית
במלון המלך דויד בירושלים.
שם ננעל וכמעט לא יצא החוצה, מפחד
המבקשים להתרימו. לא שהוא אינו רוצה לתרום.
להיפך. בשביל זה הוא אפילו הגיע הנה לפני
הפסח. אלא שהוא רוצה לתרום רק למי שהוא
רוצה, ולא למי שמנדנד לו.
אדמונד ספרא, שלפי חשבון־הבנק שלו מסודר
יפה מאוד בעולם הזה, התחיל לדאוג לפני כמה
שנים למקומו בעולם הבא, ולכן הוא תורם בעיקר
לכל מיני מוסדות־דת ולקברים של קדושינו.
בכספו שופץ באחרונה קברו של רבי מאיר
בעל הנס, ואם אתם רוצים לדעת למה הוא תרם
הפעם, פשוט תעשו סיבוב במקומותינו הקדושים
ותראו מה נראה מחודש.
אגב, אדמונד ספרא אמנם נהנה מאוד מהנוף
המרהיב, שנשקף מהסוויטה שלו במלון המלך
דויד, אבל משאר הדברים במלון הוא כמעט
התעלם. מי שעומדים לשרתו יומם ולילה הם לא
מלצרי המלון ועובדיו, אלא דווקא עוזריו
ומשרתיו האישיים, שאותם הוא הביא עימו
במטוס הפרטי. ואפילו מהמטבח המעולה של
המלון הוא לא נהנה, כי אדמונד ספרא אוהב אוכל
מיזרחי. כל יום היו רואים את אחד מעוזריו
כשהוא יוצא מהמלון ובידיו סירים ריקים, ואחרי
זמן קצר ניכנס למלון ובידיו סירים מלאים.
המילוי נעשה באחת המיסעדות המרוקאיות
בירושלים, לשביעות־רצונו המלאה של המיליונר
הסורי־שווייצי.
את המאכלים המרוקאיים הוא אוכל שלוש
פעמים ביום, ובין הארוחות הוא פשוט מפצח
גרעינים בלי הפסק.
ככה זה עם אנשים הגרים בשווייץ, ששם אין
מינהג לפצח גרעינים. אז איך שהם מגיעים
ללבנם, הם פותחים בפיצוח ונהנים מהחיים.

מה שהולך! יהלומי
גהיאטרון ! עלהאוט
מה אגיד לכם, זה שמישהו לא סובל הצגות, זו
ממש לא סיבה בשבילו שלא ללכת לתיאטרון.
הנה חברה שלי, האוהבת תיאטרון, הלכה
בשבוע שעבר לראות בהבימה את בדרך
לברודווי.
טוב, אני לא שאלתי אותה איך ההצגה, כי זה

דויד ליבאי
גברת חדשה על זרועו
לא ממש מעניין אותי. אבל בהחלט שאלתי אותה
מה היה שם בתיאטרון.
נו, ומה אתם חושבים שהיה שם? כולם ראו
שדוד ליבאי בא להצגה עם גברת חדשה על
זרועו. בירור קצר העלה, שהגברת היא חיד!
לבנטל, בת ,38 בעלת גלריה אוגרית. גם חיה,
כמו ליבאי, פרודה מבעלה, וגם היא, כמו ליבאי,
מגדלת חלק מהילדים שלה, כשהחלק השני אצל
הבעל שגר בלוס־אנג׳לס.
נו, אז אל תגידו לי שלא מעניין בתיאטרון.

כמו גימנזיסטים
שצמחו לגובה
כשיוצאת הדוגמנית גבוהתהקומה עדיה
מאירציק לבלות, היא מוקפת בפמליה שלמה
של ידידים וידידות, שאיתם היא מבלה, נהנית,
צוחקת ושמחה. אבל כבר זמן־מה שלא ראו אותה
לבד עם מישהו. ולכולם ברור שבחורה יפה,
היוצאת לבלות בחבורה גדולה, היא בחורה בלי
רומאן.
כך, עד לפני כמה שבועות. מאז רואים אותה
אוחזת יד ביד עם בחור נאה למראה. מביטה עליו
ברור, קורצת לו קריצות שובבות, והוא מחזיר לה
חיוכים. בקיצור, הם נראים כמו שני גימנזיסטים
שצמחו לגובה.

אחרי 30 שנה במיקצוע אני יכולה לגלות לכם, שהרוב הגדול של
האנשים שעליהם אני כותבת פשוט מתים שאכתוב עליהם. יש רק מיעוט
קטן מאוד שאני לא יודעת מה הוא מרגיש, אבל תמיד הם עושים לי
פרצוף חמוץ אחרי שכתבתי עליהם קטע, ותמיד הם אומרים לי את
המישפט האינטליגנטי :״מעניין מה תגידי אם יכתבו עליך!״
ובכן, רבותיי וגבירותיי, אני לא אגיד כלום אם יכתבו עליי, ובמיוחד
אם הסיפור יהיה אמת לאמיתה. הנה, תשמעו מה קרה לי השבוע:
מדורי־דורות חינכה אותי אמא שלי, ששבועיים לפני חג״הפסח אני
הופכת מעיתונאית לעבד. באותם שבועיים אני קמה ב־ 5בבוקר,
ומתחילה לשפשף ולקרצף ולגהץ ולכבס ולהרתיח ולהבריק את כל
הבית. רק אחרי שאני מרגישה כמו עבד נרצע ומושפל, אני רשאית
להפסיק.
אז כשגמרתי לכבס את הווילונות, לשפשף את הפאנלים ולנקות את
ארונות המיטבח בגובה שלושה מטר, נזכרתי שיש דבר אחד בבית שעוד
לא ניקיתי: התכשיטים שלי. בכל יום־הולדת עגול שלי, והיו כבר כמה
וכמה כאלה, נותן לי בעלי במתנה איזו אבן מבריקה. זה מפני שמישהו
סיפר לבעלי, שאשה המקבלת מבעלה אבן, מבינה מייד שבעלה מאוד
אוהב אותה.
נו, אז התאספו לי כמה אבנים כאלה בבית, והחלטתי שבמסגרת הנקיון
צריך לעשות להם שיפוץ כללי. אספתי את כל האבנים והשרשראות
והעגילים והצמידים, הכנסתי אותם לסיר, הוספתי קצת נוזל״כלים ומים,
ושמתי אותם על האש כדי שירתחו ויתנקו ויבריקו. ככה מישהו אמר לי
פעם לעשות.
בעוד התכשיטים שלי מתבשלים בסיר, צילצל הטלפון, ועל הקו היה
אחד משפיוניי, שדיווחו לי על הקורות את עם ישראל. אני מדברת עם
השפיון ומדברת ומדברת, ואחר השיחה, שהייתה כל־כן ארוכה, התעייפתי
ופשוט הלכתי לנוח קצת. כל זה קרה בשעה 2בצהריים.
ב־ 6בערב נכנסת אליי לחדר בתי הנחמדה, ושואלת אותי למה אני
מבשלת על האש סיר ריק ושחור. נו, אחרי התעלפות קצרה, מים קרים,
ואלריאן אחד ושני אסיוולים, הלכתי לראות מה נשאר בסיר.
מה שנשאר שם, רבותיי וגבירותיי, זה יהלום מבושל שנראה יותר כמו

שולה יריב
לא כל מה שנוצץ...
קישוא מאשר אבן נוצצת, וכמה שרשרות־זהב ש ...טוב, אני לא רוצה
להתעצבן מחדש.
אגב, אנא מכם, עשו עימי חסד לכבוד חג־החרות והפסח והמצות, ואל
תספרו לבעלי את הסיפור הזה, כי אני לגמרי לא בטוחה שהוא ימשיך
לקנות לי אבנים טובות, אם יידע שמה שאני עושה איתם זה טשולנט.

שמנות עם כפית של דב ש
נשבעתי שאני לא אזכיר כאן שמות, אבל אם
בכל זאת אתם צריכים לדבר עם איזה אשה
חשובה, ואתם לא יכולים למצוא אותה בבית, אז
יש לי רעיון בשבילכם: אם הגברת היא מהסוג של
השמנות העושות דיאטות שונות ומשונות כל
כמה חודשים, אז פשוט תטלפנו לקנטרי־קלאב
ותבקשו אותה.
כרגע יושבות שם כמה וכמה נשים מאוד
מכובדות וחשובות, אבל כמו שכבר אמרתי,
!נשבעתי שלא לציין אף שם אחד, כדי שאחר־כך
בירור קצר העלה שהעלם — כבר לא כל־כך
עלם — הוא בן 32 ושמו רפי נועם, ומיקלועו
משהו לא־מוגדר בתחום האופנה.
רפי, כנראה, אוהב את עבודתו עד כדי כך שגם
את שעות־הבילוי שלו הוא עושה עם אנשים
הקשורים למיקצוע. בעבר היה נשוי עם מעצבת־האופנה
חגית נועם, ואחרי הגירושין הוא היה
זמן־מה חברה של האופנאית ציפי גרשונו־ביץ.
ועכשיו, עדיה היפה.

כולם יחשבו שהגברות רזו בלי שום מאמץ_ .
סדנת־ההרזייה החדשה היא בת שלושה
שבועות, כל יום עולה 100 שקלים וסדר היום הוא
כזה:
יקיצה ב־ 6.30 בבוקר. ב־ 7.30 נכנסים לחדר־ה־אוכל
המפואר ויושבים ליד שולחנות ערוכים, עם
מפות יפות ואגרטלי־פרחים. על הצלחת מונחת
כוס מים. זאת המנה הראשונה. מנה שניה —
כוס״תה עם כפית דבש.
אחרי ארוחת־הבוקר הולכות כל הגברות ומובלות
את כפות הרגליים בתוך גיגיות מים חמים,
שחומם עולה ועולה, ורק כשכבר אי־אפשר לסבול
את חום־המים, מותר להוציא את הרגליים
וללכת קצת לנוח.
בין 11.00ל״ 12.00 שוכבות הנשים על המיטות,
כשמתחת לכבד מונחות מטליות רטובות.
ב־ 12.30 ארוחת־צהריים. שוב, חדר־האוכל המפואר,
הצלחות היפות, הפרחים באגרטל, ושוב

— מנה ראשונה כוס מי־ברז, ומנה שניה כוס־תה
עם כפית דבש.
אחרי הארוחה הדשנה הזאת זקוק הגוף
למנוחה של שעתיים, ואחריו שוב כוסות. אבל
הפעם לא כוסות מים ולא כוסות תה, אלא רווקא
כוסות־חזז.
אחרי כוסות־הרוח יוצאים לטיול בסביבה. הגברות
הולכות לטיול בקבוצות של ארבע לפחות,
כי באיזור הזה נוהגים להציע הצעות מגונות לנשים
בודדות.
אחרי הטיול שוב חדר־האוכל, ושוב כוס־מים
וכוס־תה עם רכש.
לפני כיבוי האורות יושבות כל הנשים ביחד,
ומדברות במשך שעה על הבגדים היפים שהן
תקנינה ברגע שיהיה להן גוף רזה וחטוב.
ככה 21 ימים. אח, אילו יכולתי לספר לכם מי
ומי בין המבלות בחוות ההרזייה, הייתם ממש
משתגעים. אבל נשבעתי שלא.

רו מ אן אי ל תי ח ם
לפני כמה שנים הדבר הכי א! באיזור המרכז היה לקנות רירת־נופש באילת. כל מי שהיה מישהו,
או חשב את עצמו למשהו, קנה דירה באילת. ופעמיים בשנת עם נדידת העם רחמה, היה מצטרף לפקק
ומגיע לאילת אחרי שמונה שעות, כדי להישרף שם ולקבל כוויות ולמות מחום, ואחר־כך להגיד לכולם
בקול מאוד דרמאתי :״היינו בדירה.שלנו באילת״.
בין הזוגות שקנו דירה באילת היה גם עורר״הדיו רפי ישעיה ואשתו זיוה, והדירה ממש לידם
נקנתה על־ידי קושי ונדיה זינגר מכפר־שמריהו, קבלן לעבוחת״דפוס.
שני הזוגות היו מיודרים כבר קודם לכן, וכשהחליסו לנסוע לאילת — נסעו ביחר. מישפחת ישעיה,
עם הבן הקטן שלהם טל, ומישפחת זינגר, עם הבת הקטנה שלהם שירלי.
זה היה לפני תשע שנים. שני הילדים שיחקו להם ביתד בשפת־הים, ואחר־כך נסעו הביתה, ואחרי
חצי שגה שוב נפגשו ביס ונסעו הביתה. ושוב אחרי חצי שנה נפגשו באילת. אבל בכל פעם כזאת גדלו
הילדים בחצי שנה, ואחרי שמונה פעמים הם גדלו בארבע שנים. הוא גילה פיתאום שהיא חתיכה, והיא
גילתה שהוא חתיך, וההורמונים כבר התחילו לעבוד אצלם ׳שעות נוספות, והס התאהבו ממש מתחת
לאף של ההורים שלהם, שלא הבינו בכלל מה קורה.
אבל כששבוע־אילת נגמר, כל אחד חזר עם ההורים שלו הביתה, שירלי חזרה עם הוריה לכפר־שמריהו.
וטל חזר עם הוריו למושב על־ידי אשדוד. אלא שילדים גדולים יודעים שיש טלפון, והם
השתמשו בו חזק מאוד.
ככה הלך הרומאן וגדל, אבל כששירלי כבר היתה בטוחה שהנה הם הולכים להתחתן, הודיע לה
הבחור שחתונה ממש זה לא בראש שלו.
אבל שירלי היא אשה היודעת מה עושים עם אחד מה. היא אמרה.לא רוצו־״ לא צריך:״ ומייד נרשמה
ללימודים בלונדון. ולפני שההוא הבין מה קודד״ נסעה לבריטניה.
ממש ברגע שהיא עלתה למטוס, תפס טל את הראש שלו בידיים ואמר לעצמו :״אידיוט, מה אתה
עושה?״
כבר למחרת בבוקר קנה גם הוא כרטיס ללונדון, כי בראש שלו היתה דווקא חתונה.
בלונדון הם נפגשו. הוא סיפר לה מה קרה לו, היא סיפרה לו שהיא מוכנה לוותר על הלימודים
בלונדון בשבילו, ושניהם סיפרו להורים שדם מאוד רתים להינשא.
ב־ 29 באפריל תיערך החתונה מסביב לבריכה של הורי החתן, בכפר־שמריהו, וכמו שאני מכירה
זוגות רומנטיים הם לבטח יבלו את ירח-הדבש שלהם באילת.

חורוס הוס מרים בנימינ׳

מזל החודש:
ש111ר צורו 1חיים
חדשה

השוורים, להם לא מצפה שנה סוערת
במיוחד. הבעיה המרכזית המציקה לבני
המזל מזה כשנתיים היא הבעיה הכלכלית.
גם השנה יסבלו השוורים מחוסר ביטחון
באשר לעתידם הכלכלי. לא משום שאין
הכנסות: ההוצאות הנכפות חדשות לבקרים
מדלדלות את התקציב. הכוכבים אוראנוס
וסטורן, השוהים בבית השמיני, הם בעלי
השפעה לא מבוטלת מבחינה כספית ובריאותית,
אך החשוב מכל הוא ההתייחסות
לבני הזוג.
ההרגשה היא, שבני המזל נדרשים לוותר
על רצונותיהם ולהתחשב בתוכניות ובדרישות
של בן הזוג. זה מביא להרגשה שה־שוורים
הם הנותנים, אך מקבלים בתמורה
מעש מאוד יחס והתחשבות. השפעה נוספת
לשני הכוכבים השוהים בבית השמיני גם
היא אינה קלה. חלק מבני המזל איבדו או
עלולים לאבד אדם קרוב. הבית השמיני

אין טעם להתעקש
על קשוים קבועים
אפשר להתחילבקשרים חושים,
קלילים ומשמחים

לא קל לסכם את השנה שחלפה. לא לכל
השוורים מתאים אותו סיכום. מלבד
ההבדלים שקיימים תמיד בין מפה למפה,
כשמדובר על בני מזל שור בתקופה זו המצב
הוא שונה. כוכב פלוטו, השוהה במזל עקרב,
ניצב מול מזל שור והשפעתו חזקה וקובעת
על״פי רוב, לאותם שוורים שהכוכב עובר
בדיוק מולם. אלה הם ילידי התקופה שבין
ה־ 28 באפריל וה* 2במאי. לשוורים אלה
תחזית שונה מאשר לשאר. פלוטו, שניצב
השנה מולם, גורם לעתים לשינויים דרס טיים
ולזעזועים קשים: סיום צורת חיים
זמן לעשות עם עצמם חשבון־נפש ולהחליט
אם כך, מה מצפה לבני מזל שור בשנת
אחת והסתגלות לצורת חיים אחרת, והש מה
באמת הם רוצים לעשות בעתיד. רק 11987 למה עם הצורך להתרגל למצב שנוצר וכמו בשנת
1988 הם יוכלו לפנות לכיוון חדש
עבודה וקריירה
בן, לבנות את החיים בתנאים החדשים.
ולקדם את עצמנז הן מבחינת התנאים והן
שנת 1987 כולה מציבה בפני השוורים מסמל, בין השאר, פרידה סופית מהחיים
מבחינת היוקרה והמעמד המקצועי.
זו אינה תקופה שתביא לשינויים המיוחשנולדו
בין ה 28-לאפריל ל״ 2במאי אתגרים עצמם. אך מדובר לא על השוורים עצמם
לים. שוורים רבים היו רוצים
להתנסות #כספים
חדשים. שנה זו לא תעבור סתם כך, ככל אלא על אדם קרוב מאוד. בכל זאת, אי-
במשהו חדש ושונה; העבודה קצת נמאסה;
שנה אחרת: בסיומה תמצאו עצמכם במצב אפשר לומר ששנה זו קשה במיוחד, ולמרות
זוהי נקודה רגישה מאוד השנה. אם
אי אפשר לומר שרע, אך גם לא מעניין
חדש שאותו לא הכרתם קודם לכן. זה מה שנאמר לעיל יש להתייחס לכך בפרולסכם
בקיצור :״אין כסף״ .השוורים ירגישו
במיוחד. לעתים קרובות מתעייפים מהאנ מתייחס
לכל תחומי החיים, אם כי הנקודה פורציה הנכונה. הוזכרו כאן כמה נקודות
עצמם לחוצים מבחינה זו. כשמתייחסים
שים שעמם עובדים. אך, כאמור, השנה הם
המרכזית היא בן״הזוג. בהשפעתו, או עקב קובעות עבור מספר אנשים, אך במשך
יצטרכו להתמיד בעבודה המוכרת והקבו-
לאופיים של בני המזל אסור לשכוח, שכש הנסיבות
שיווצרו או נוצרו, לא תהיה ברירה מרבית ימי השנה החיים יתנהלו בנחת
אין להם רזרבות הם מרגישים קצת
עה, וגם אם יזדמן להם לבצע שינוי ולעבור
אלא להסכין עם הרגלים חדשים או יותר והשנה הזו תחלוף פחות או יותר בצורה
מדוכאים ועצובים. כדאי להמעיט בהוצאות
למקום חדש, יתברר להם תוך זמן קצר שלא
נכון -צורת חיים אחרת. באשר לשאר נורמלית, ללא זעזועים, מועקות ודכאונות.
(המשך בעמוד 140
השיגו את מה שחיפשו. בעבודה יהיה להם

מה״ 22 עד ל־ 24 בחודש לא יהיה קל: עייפות ידידים שהבטיחו את עזרתם מסתייגים בעיות כספיות מטרידות ומדאיגות אתכם, ענייני מגורים עדיין מעסיקים אתכם. עכשיו
ונטייה לאבד את מצב הרוח. אך כל זה אינו לפתע ומוצאים תירוצים וסיבות אך אין זה ההתחייבויות שלקחתם על עצמכם רבות תוכלו למצוא את מה שאתם מבקשים. אך
נורא. כל עוד לא מאב משנה:
תצטרכו לסמוך
בינתיים לא תוכלו להוואינכם
בטוחים שתוכ רק
על עצמכם. בעניין
דים את השליטה העצ ציא
את התוכנית לפועל
לו להתמודד עם האח הקריירה
תוכלו באמת
מית. השבוע יש סכנה
ריות הכרוכה בדבר.
ויתכן שגם לא תוכלו
להשיג הרבה אם תהיו
אמיתית בכל הקשור
לרכוש את מה שאתם
נראה שתוכלו לצפות ל לנסיעות,
לכן צריך
קצת יותר נועזים. זהו
עזרה מצד קרובי־מש-
רוצים. עיכוב יצוץ במלהיות
זהיר מתמיד. בשבוע
לא קל, מכיוון
פחה. צריך להתגבר על
קום שאותו לא לקחתם
מגעים עם הסביבה אשאנשים
מנסים להב־בחשבון,
אך זוהי דחייה
ההתנגדות ועל כעסים
תם נוטים להיות תוקשילכם.
אך זו אינה סימן
העבר. תוכלו להת זמנית
ותוך זמן קצר
21 במ רס -
:21 ביוני -
ז 2בדצמבר ־
פניים מדי ולעורר מרי בה
להרים ידיים. אתם
תוכלו להשיג מה שתר נחם
מאוד באהבה. כל
20 באפריל
ס! 2ביולי
19 בינו אר
בות. בכספים רצוי
חייבים לבצע סוף־סוף
צו. הרבה אהבה מצפה
מה שקשור לשטח ה שתהיו
זהירים יותר.
את השינוי. ואפילו זה
רומנטי הוא לטובתכם
לכם בחודש הקרוב,
אמנם ההכנסות משביעות רצון, אך הנטייה כרוך בפגיעה מצד הסביבה. כדאי להביט על עכשיו, אוהבים אתכם ומבקשים את חב ואולי בדאי להתייחס קצת יותר בקלות
לבצע צעדים שיגדמו להפסדים היא חזקה. התוצאות בטווח היותר רחוק. היו זהירים. רתכם. הבודדים ימצאו לעצמם קשר חדש.
לנו שאזה. לאחייביםלדבוקבחברהק בו ע.

אמנם תאריך יום־ההולדת מתקרב, אך מה־ 22 עד ה־ 24 יהיו ימים מדכאים וקשים, מתיחות ביניכם לבין הסביבה -העימות מצב־הרוח די ירוד. אתם חשים לחוצים
נהנים מכך בעיקר אלה שאכן חוגגים את למרות שאתם מצליחים בעבודה. לפתע קשור לחשד שלכם שהכוונות של האנשים מאוד בין קירות הבית, ובעיקר במיסגרת
המאורע. השאר ממשייתברר
שיש מי שמנסה
המשפחתית. אי״אפשר
בסביבה אינן טהורות.
כים להרגיש כבדות ודילהכפיש
את השם הטוב
להאשים את בני המשאתם
מסתמכים יותר
כאון וסובלים מבעיות
שרכשתם, ואין אפש פחה.
הסיבה: חוסר י מדי
על הרגשות ושוכבריאות,
מיכשולים בלרות
להתייחס לכך ב חים
את השיקול ההגיוכולת
למצוא את דרכ תי
צפויים עלולים לעכב
קלות ראש. אתם חיי ני.
אין הצדקה להרגשה
כם בתחום הקריירה.
בים להגיב ולהעלות
תוכניות. לא כדאי להת הרעה
שפוקדת אתכם.
אולי ברגע זה נחוצה
רגז ולהתרגש -לא מדואת
העניין מעל לפני
לכם חופשה קצרה, ולוכדאי
לשמור על יחסים
בר בביטול. רק בדחייה.
השטח. בשורה משמחת
בד. טוב שתצאו לנסי טובים.
ביחוד במקום
20 בינואר -
בתחום התמנטי נפת תגיע
ב 25-או ב־ 26בש המקום זהו
העבודה. יש ידידים
תפגשו

בפברואר
חת כעת תקופה מוזרה,
חודש -יתכן שיציעו
נים ותכירו חדשים. לא
בו יהיה עליכם לפגוש
מישהו מנסה להתקרב
לכם נסיעה לחו״ל. אך
את ההרפתקה או הקיתכן
שתמצאו מוצא
אך מצבו אינו פשוט. כדאי להקשיב לרגשות אם זה לא יסתדר -לפחות תוכלו ליהנות שר הבא. כדאי לבחון היטב את הנעשה מס מהמצב כל זמן שאינכם חשים עצמכם
ולשכוח את כל חישובי הכדאיות בתקופה זו. מקשר שיווצר עם בן־אדם השוהה שם. ביב ולא לפסול את מי שהתנהגותו שקטה. חופשיים ורחוקים מכל הצרות והבעיות.

רוח של תקופנות שורה עליכם בימים אלה, עכשיו מתחיל להיות קצת יותר קל. בין ה־ 24 עבודה קשה מצפה לכם השבוע. יתכן ש נסיעות רבות צפויות בחודש הקרוב. אתם
נראה כי אתם מתמלאים באיזשהו מרץ ל־ 26 כדאי שתהיו קצת יותר ותרנים, ביחוד תצטרכו להחליף מישהו שנעדר מהעבודה. חייבים לשנות מעט את החברה -ובעיקר
מחודש, אך יחד עם
ביחסים עם בני הזוג.
אין ספק שלא תמצאו
להיפגש עם אנשים בקזאת
אתם נוטים להתאל
תבצעו תוכניות פררגע
פנוי, ולא רק במ שר
לתוכניותיכם העתיפרץ,
להתרגז, לריב ולו טיות
לפני שאתם מקקום
שבו אתם עובדים
דיות. עכשיו הזמן לסכם
מר יותר ממה שכדאי.
שיבים למה שיש לצד
עניין. להעז לקחת סיאלא
גם לאחר שעות
רצוי לשמור על איפוק,
השני לומר. נסיעה למרהעבודה.
תמצאו עצמ כונים
ולהתקדם. יתכן
היחסים עם הסביבה
חקים באה בחשבון, אך
כם עסוקים מדי. זה
שתיתקלו בעיכובים וב־עלולים
להתקלקל ולא
לא כולם יכולים לצאת
אינו טוב, מכיוון שמצב
התנגדויות מצד אנשים
קל יהיה לתקנם. מה 22-
למסעות. אפילו שיחת־הבריאות
שלכם אינו
שמקנאים -אך זה לא
22ב או גו ס ס -
עד ה־ 24 יהיו ימים ק 19
בפברואר
טלפון או ידיעה על בי}
2בנובמבר ־
שפיר. בעיות בעיניים ו-
צריך להרתיע. הגיע הר

בדצמ בר
20במרס
שים. הטוב ביותר: לקור
של אדם יקר יגרמו
באיזור הגב מציקות לזמן
שתעשו משהו לטוהתרחק
מכל מי שמרגיז
לכם הנאה. בתחום הכם,
ונוסף לכך עליכם
בת עצמכם. ההתחשבות
גורמת לעתים קרובות
אתכם. הבריאות אינה טובה באותם ימים. כספי מצבכם משתפר. אל תסמכו על הבור לטפל בקרובי-משפחה שאינם חשים טוב. שלכם באחרים
מישהו בעבודה -מנסה לפעול נגדכם. סה אך דברים בטוחים יוכיחו את עצמם. בתחום הכספים -מצבכם משתפר מעט. להחמצה של משהו חשוב. הישג כספי משמח.

1ונח

סוסן

תאו0*0

!1(1111

חאזנ״ס

עקת

דיעה אחדת

מי ה! ינ טו־ א לי?

>\1רי אמרי, אחרון הציונים, יצא במסת תוכחה נגד
\1הישראלים בחו״ל. מאז פתח העולם הזה את מדורו השבועי
על הרפואה — החרה החזיק עורך העתון אחרי עורך המדור וגייס
מושגים אנאטומיים לעזרת עטו: לב ותחת. התיזה של אבנרי: לב
קשור לבן־אדם. אדם קשור למדינה וכל השאר ...שווה לתחת.
(״תחוב אותו״ ,מאמרו של אבנרי במדור הנדון, העולם הזה
)21.1.87
אלת השאלות היא כמובן: מיהו ישראלי?
* * לפני שאבנרי יוכל לטעון בכלל כנגד ישראלים העוזבים
את ארצם, היה כדאי שיערוך מישאל כלשהו, אפילו לא מדעי-
סטאטיסטי, וישאל את העוזבים: האם הם אורזים את מיזוודותיהם
כישראלים או כיהודים?
השאלה הזו, סטאטיסטית ומהותית, חשובה מאוד לגבי הרוב
המכריע של אותם המזהים עצמם כ״ישראלים״ בחו״ל. גם מבלי
שערכתי מישאל כזה בעצמי, אוכל לקבוע בוודאות רבה, כי רוב
העוזבים אינם ישראלים כלל. רובם המכריע הם יהודים, שעלו
ארצה ממדינות שונות, שהו בארץ תקופה קצרה או ארוכה ועברו
לתחנה הבאה שלהם: ברוב המיקרים ארצות־הברית.
גם מי שנולדו בישראל, מבין העוזבים, מתחלקים לשתי
מחלקות: מי שנולדו למישפחות שעלו ארצה אחרי מילחמת־העצמאות,
וברובם הגדול למישפחות או הורים שעלו אחרי
מילחמת־סיני של שנת 1956 וילידי־הארץ, בנים לדור שני או
שלישי בישראל, בני קיבוצים או בניהם ובנותיהם של אנשי
תנועת העבודה והעליות שלפני מלחמת .1948
ישנה גם מחלקה שלישית של העוזבים — וזו, כנראה, העלתה
את חמתו של אורי אבנרי, אל דפי עתונו: אלה שהתגבשו בשנים
האחרונות, בעיקר אחרי מילחמת־הלבנון של שנת .1982 אלה הן

המוחזקת בידי יהודים, עד לבואו של המשיח. כשעלו יהודי תימן
לישראל, אמרו להם השליחים שדויד בן־גוריון הוא המשיח —
היום משיחי המדינה הם יצחק שמיר, יצחק רבין ושימעון פרס.
לא למשיח הזה התפללנו.
אורי אבנרי רוצה, למעשה, לכפות על הישראלים להיות
״אסירי ציון״ .הוא שולל מהם את זכות״ההגירה, שהוא מצדד בה
כשהיא נתבעת על־ידי תושבי ברית־המועצות, למשל. אילו היה
מנהיג סובייטי אומר ליהודי רוסי משהו בנוסח ה״תחת״ כפי
שכתב אבנרי במאמרו, היה עורכנו היקר מצטרף למקהלת
המייללים האנטי־סובייטית ליד הכותל המערבי. זו היא גישה לא
מדעית, לא ישרה ולא אינטלקטואלית.
כאן אנו חוזרים לשאלה :״מהו ישראלי״ או, אם תרצו ,״מיהו
ישראלי״ .ישראלים היושבים בחו״ל קיבלו, בימים אלה, פניות
מהמיפלגות הציוניות — לרבות מפ״ם ור״ץ הרצות ברשימה אחת
— לשלוח חמישה דולארים, או יותר, ולקבל זכות הצבעה
לקונגרס הציוני. הקונגרס שייבחר בקולות יהודים החיים
במדינות אחרות, לרבות ישראלים שהיגרו מן הארץ, יבחר בוועד
הפועל הציוני, שיבחר בהנהלה הציונית, שתבחר בהנהלת אוצר
התיישבות היהודים שתבחר בדירקטוריון של בנק לאומי,
שישפיע במהלכיו הכלכליים על שער הריבית, ערך השקל,
מדיניות האשראי, התיעוש, הצריכה וכל אחד מחלקיו החיוניים
ביותר של אורח החיים, איכותה וערכה, של תושבי מדינת־ישראל.
נראה, שקל יותר (בחמישה דולארים) להשפיע על
המתרחש במדינת־ישראל (ודוגמת אוצר היהודים היא רק
דוגמה אחת מאלפים) תוך כדי ישיבה בחו״ל, מבלי שיש צורך

לישראלים אינם צריכים לשנות את אזרחותם, אלא את דתם)
וחיילי צר״ל. כשיחסרו למדינת־ישראל חיילים — יבואו לכאן
חיילים אמריקאיים.
יתכן מאוד, שבין החיילים האלה יהיה גם בנו של רענן לוריא
ובנים של אזרחים ישראלים אתרים שעזבו את ארצם, המעגל
יושלם.
״משלמי מיסים גם בכך יש ספק גדול מאוד: משלמי
המיסים משלמים רק את החזקתם של מכוניות השרים וקווי
טלפון פתוחים אל הקונגרס האמריקאי, כדי שהשרים ישכנעו
ב״צינורות המקובלים״ את משלמי המיסים של ארצות־הברית
(בהם ישראלים רבים, עוזבים, יורדים ומהגרים) לשלם את צרכיה
הכספים של מדינת־ישראל, בתוכם: הספקת נשק לאיראן ולטרוריסטים
בניקראגואה.
״עובדים יש שטחים כבושים, ואם יתמעט מאגר כוח-
האדם (יורים באוויר) ,יכבוש צה״ל עם צד״ל ועם הצבא
האמריקאי שטחים נוספים.
השאלה, בלשונו של אורי אבנרי, היא שאלה של ״זהות״ (״יש
לנו שייכות״ הוא כתב) והוא קבע :״אנחנו משתייכים לאומה
שמקומה בארץ הזאת, ושאין מקומה בשום מקום אחר עלי־אדמות.
זו מולדתנו״.
יפה מאוד, אך לא מדוייק. כתב ניו-יורק טיימס בישראל,
תומאס פרידמן, כתב על ערבי נוצרי, הסופר אנטון שמאס, כי
״הוא דוברו של המיעוט הקטן ביותר, הנרדף ביותר, המיעוט שיום
אחד יוכרח כמנצח: המיעוט הישראלי״ .אכזבתו של מתי מגד היא
אכזבתו של בן המיעוט הזה.
אילולא היכרתי היטב את אורי אבנרי, הייתי כותב שהוא זורה
חול בעיני קוראיו — אני יודע שלא היתה לו כוונה כזו. אבנרי
מנסה להגדיר עצמו כ״ישראלי״ ,אך בעת ועונה אחת הוא

הכנ סתה חלי ט ה
שיעו ר אל היא מדינה
יהודית. אזרחי ה מדינה
יודעים שלי הודי םיש
חיים טובים יותר
ב מדינו ת אחרות. אז
למהשלא יעזבו?

גם ב תנוע ת־ה שלו ם אץ
א חד חז־די ש ת לג בי
הג דרתםשל
״ישראלי״ ,״ערבי״,
״ציוני״ או ״פלסטיני״.
ה כל ם עורבב בעיס ה
אח ת

מישפחות המכריחות את בניהן לארצות״הברית בטרם הגיעו לגיל
הגיוס, או מגדלות את צאצאיהם בישראל, עם שמות שקל להפכם
לשמות אמריקאיים, כדי להכין את המעבר בטרם גיוס.
מבין הישראלים הגרים מחוץ לגבולות המדינה — מעטים
מאוד השתייכו לשמאל הפוליטי הישראלי(ממפ״ם ועד מק׳׳י) או
למחנה השלום הליברלי״שמאלי של המדינה. ניתן, בוודאי,
למנות מיספרם במאות בודדות בלבד.
השאלה השניה, פרט לשאלה הסטאטיסטית, היא: האם עוזבי
מדינת־ישראל רואים עצמם כישראלים לפי לאומיותם? אלה הם
אזרחים, שנשאו תעודת־זהות שהלאום הרשום בה הוא ״יהודי״,
ולא ״ישראלי״ .הם חיו במדינת־ישראל כ״יהודים״ .ואילו אבנרי
תוקף אותם, בצאתם מן המדינה, כ״ישראלים״ .זו היא שרירות־ליבו
של כותב המאמר, המשייך באופן בלתי דמוקרטי — כשהוא
קורא מהירהורי ליבו ונפשו בלבד — קבוצה גדולה של אזרחים,
ללאום שלא ראו עצמם שייכים אליו מעולם.
עוזבי מדינת״ישראל באו ארצה כיהודים, חיו בה כיהודים, נהנו
מזכויות וחובות שרק יהודים זוכים או חייבים בהן, חונכו וחינכו
את בניהם ובנותיהם כיהודים — הם עוזבים את הארץ כיהודים,
כדי להמשיך את חייהם בקהילה יהודית אחרת, תוך כדי ציפיה
שחייהם בארצם החדשה יהיו טובים יותר, יהודיים יותר, מאשר
במדינת־ישראל.
כך קם הגולם על יוצרו: הכנסת החליטה שמדינת־ישראל היא
מדינה יהודית: אזרחי המדינה היהודיים יודעים שליהודים יש
חיים טובים יותר במדינות אחרות. הם נוכחים לדעת שליהודים
החיים מחוץ לגבולות המדינה אין כל חובות, ואילו זכויותיהם
בשטחים רבים אף עולות על זכויותיהם של תושבי המדינה. אז
למה שלא יהגרו? גם מי שאינו יודע לעשות חשבון, יכול להסיק
את המסקנה: אני יהודי. אני אחייה בחו״ל. אבנרי הוא ישראלי.
הוא בוגד. הוא יחיה בישראל.
אילו היתה מרינת־ישראל מדינתו של העולם הזה —
מדינתם של אורי אבנרי, מתי פלד, מאיר פעיל, מוחמר מיעארי,
שולמית אלוני, ישעיהו ליבוביץ, לובה אליאב, אורה נמיר ואפילו
אבא אבן, בגילגולו הנוכחי — אפשר היה להבין את מר־ליבו של
אבנרי על אלה הנוטשים אותו ואת מדינת״ישראל. אך מדינת־ישראל
היא, למעשה, מדינת ״העולם הבא״ :מדינה יהודית,

מתעקש להקרא ״ציוני״ .שתי ההגדרות האלה אינן עולות בקנה
אחד: הציונות היא תנועה המשייכת ומנכסת את מדינת־ישראל
לכל העם (או ״האומה״ — לרעתי: דת) היהודי בכל העולם.
העוזבים חונכו כך והם החליטו להצטרף, לצמיתות או לפי שעה,
אל העם והאומה היהודיים.
במאמרו לא הזכיר אבנרי כלל את הצורך בלוחמי שלום
וחירות במדינת־ישראל. זה הוא אולי הנימוק היחידי שאפשר היה
להשתמש בו בניסיון לשכנע אזרחים ישראליים, המגדירים עצמם
כישראלים ולא כיהורים־במעבר, להישאר במדינת־ישראל.
אבנרי לא יכול היה להשתמש כנימוק זה בגלל חוסר התוחלת של
המאבק המתקיים בארץ לשלום. תנועת השלום שסועה, מפולגת,
מסיכסכת, בוכה ויורה — כל חלק בחלק אחר שלה — כדורי־סרק,
איש ברעהו. אחת הסיבות לכך: חלקה של תנועת־השלום
מתגדר ב״יהדות״ ו״ציונות״ בעת שחלק אחר שלה(הקומוניסטי)
מתעקש להפכה לתנועה אידיאולוגית, אולי גם גרורה לאינטרסים
מידיים של מעצמת־על.
למרבה הצער, גם בחלק המתקדם של תנועת־השלום אין
עדיין אחדות״דיעות לגבי הגדרתם של ״ישראלי ערבי״,
״ציוני״ או ״פלסטיני״ .הכל מעורבב בעיסה אחת, המסיחה את
הדעת ואינה ראויה עדיין למאכל.

לשרת בצה״ל, כובש הלבנון ומדכא השטחים ואוכלוסייתם,
להשתחוות עד עפר לכניעה הדתית ולחזות במחזות ועידת
תנועת החרות או בברק זהבו (או הנירוסטה) של שעון מ״מ
ראש־הממשלה, סגן יו״ר האינטרנאציונאל הסוציאליסטי ויו״ר
מיפלגת־העבודה.
כאן קבור הכלב: יש יורדים, יש מהגרים, יש עוזבים.
״יורדים״ — הם אלה ש״עלר והחליטו לרדת ולעלות לארץ
אחרת.
״מהגרים״ — הם אלה שהחליטו להגר לארץ אחרת.
״עוזבים״ — הם אלה שהחליטו להתיישב בארץ אחרת, עד
שיחזרו. יתכן שלא יחזרו, אך זו היא החלטתם שלהם בלבד. הם
אינם יכולים ״לתחוב לתחת״ את החלטתם, והם רשאים בהחלט
לומר, אם כך הם מרגישים, כי ליבם נשאר במדינה אותה עזבו,
לפי שעה. אנדריאס פאפנדריאו, כיום ראש־ממשלת יוון, עזב את
ארצו וחזר אליה. הסופר מקסים גורקי עזב את ארצו, ולדימיר
איליץ׳ לנין עזב את ארצו — רבים אחרים עזבו את ארצם וחזרו
אליה, או לא חזרו.
בדיקת צפונות־הלב היא עניין למדור הרפואי. אורי אבנרי הוא
בעל המדור המדיני, הלאומי, האזרחי, הפילוסופי, האישי —
חשוב מאוד שיתרכז בעניינים בהם הוא מבין ומדבר לעניין.
יש אזרחים ישראליים שליבם בחו״ל — יש ישראלים,
היושבים בחו״ל וליבם בישראל. קשה להבין כיצד איש מפוכח
ופיקח כאורי אבנרי מציע להם בגסות ״לתחוב״ את ליבם לחלק
אחר של האנטומיה שלהם.
המאבק על ״ישראל אחרת״ ,בה רוצה אורי אבנרי בכל ליבו,
אינו מאבק מיספרי. במיספרים לא ננצח אף פעם. זה הוא מאבק
איכותי. כדי לנצח בו, עלינו להיות ״ישראלים״ תחילה ויהודים,
נוצרים, ומוסלמים או אתיאיסטים אחרי כן. יש ספק גרול אם
מדינת־ישראל של שמיר־פרס זקוקה ל״בני״אדם״ או למשלמי
מיסים או אפילו למשרתים בצה״ל. לנגד עינינו נוצרים ״לגיונות
זרים״ של שחקני כדורסל שחורים (״מתגיירים״ — כדי שיהיו׳

מ רי קורא לכרות ״תהום״ בין מדינת־ישראל לבין מקום
\ £מושבם של היהודים, אליהם מצטרפים עתה עוזביה של
המדינה. זה הוא פיתרון מלאכותי, לא פוליטי ולא מעשי.
כשם שאי־אפשר לכרות תהום בין אזרחי מדינת־ישראל לבין
ראשי־ממשלות, שרים, חברי־כנסת ואלופי־צה״ל, שהביאו עלינו
את שואת מילחמת־הלבנון ואת פרעות צברה ושאתילא — כך
אי־אפשר לכרות ״תהום״ בין מקום מושב אחד למקום מושב אחר.
כאן קבור הכלב: מדינת־ישראל, מדינה ״יהודית״ לפי החלטות
הכנסת, היא רק מקום מושב אחד מרבים של ה״עם״ היהודי.
כל זמן שכך הם פני הדברים — גם אם אין אנו מעודדים
לעזיבת הארץ — לא יהיה זה צעד מועיל לאסור(באיומי חרם
ובקריאה ל״תחוב״ חלק זה או אחר של גופנו לחלק אחר) על
ישראלים, טובים שבינינו, לעזוב את הארץ.

בזאת אמכם מסיס

אגרוף אשה

ן* מסיבת־עיתונאים שקיימה
^בפרנקפורט להקת הרוק המפורסמת
מאמריקה, מוטלי־קרו, הסתובבה
בקהל צעירה בלונדית יפה.
למתבוננים מן הצד נראתה כמו עוד
מעריצה משולהבת, המבקשת להיות
קרוב לאלילים. אבל לא כף. הצעירה
הנאה היתה בתפקיד: שומרת־ראש של
סולן הלהקה.
מה לצעירה עדינה ויפה ולמקצוע
גברי כל־כרי
דניאלה דנדל, שהגיעה לישראל
לפני כמה חודשים, היא אלופת אירופה
באיגרוף תאילנדי — קיק בוקסינג.
בשפה המקצועית.
נולדה לפני 19 שנה בעיר קטנה
ליד פרנקפורט. בת אמצעית למישפ־חה
גרמנית ממוצעת, שהתחילה להתעניין
בספורט הגברי כשהיתה בת . 14
בחור שאיתו יצאה לימד אותה את
שיטת המישחק. היא התאהבה בספורט
זה והגיעה להישגים: אלופת מערב־גרמניה
ואלופת אירופה לנשים ב־
. 1986
ומה לאלופת אירופה בישראל?

״מתיר אהבה ״,היא אומרת. בגרמניה

הכירה דניאלה את עודד ישראלי,
שירד מן הארץ לפני כעשר שנים.
עודד התעסק שם ״בעיסקי־לילה״,
כדבריו ולפני כשנה הדרדרו העסקים
והוא החליט לחזור לישראל.
״אני אוהבת את עודד והייתי מוכנה
ללכת אחריו לאן שיילך,״ היא מתוודה,
וכף הגיעה לתל־אביב. אבל האהבה
אינה הכל בחייה, הבוקס הוא
העיקר. וכאן, בישראל, התברר שיש
הרבה משוגעים לספורט הזה. בימים
אלה מתחילה דניאלה לאמן ילדים
וילדות במכון הספורט של מכבי, ב־רמת־חן.
בינתיים היא מתאמנת שלוש
פעמים ביום, שכן הבוקס דורש כושר
גופני גבוה, גמישות, ובעיקר הרבה
כוח בידיים וברגליים והרבה הרבה
מהירות.
דניאלה :״כל קרב לוקח שלוש
דקות, וזה הרבה זמן. חייבים להיות כל
הזמן בתנועה. מספיק ששניה אחת לא
אשים לב, כדי שאקבל רגל או אגרוף
בפרצוף או בגוף״.
החוקים פשוטים. מתאגרפים עם

דניאלה וידידה עודד
ללכת אחריו לאן שיילד

דניאלה מדגימה תרגיל

אלופת אירופה לנשים

כפפות־איגרוף. לובשים בגדים צבעוניים
עשויים סטן, להבדיל מג׳ודו, שבו
לובשים בגדי־בד לבנים. נועלים נעלי
בד — אסור לפגוע בחלק התחתון של
הגוף, אלא רק מן המותן ומעלה. כמו
בג׳ודו ובקראטה, יש דרגות: חגורה
לבנה ואחר־כך צהובה, ירוקה, כחולה,
חומה. הטוב מכולם זוכה בחגורה
שחורה.
״הכי הכי אני אוהבת את עודד ואת
החתולה שלי, פינקי. את פינקי הבאתי
מגרמניה. הברחתי אותה לארץ בשתי
אוניות ועברתי הרבה תלאות ער שהגעתי
לדשא הירוק של צפון תל־אביב
״.דניאלה נפרדת מפינקי רק

כשהיא יוצאת לאימונים.
אביה נהרג לפני ארבע שנים בתאונת
עבודה ואמה לא בדיוק אהבה את
הרעיון שדניאלה, שהגיעה להישגים
באירופה, תעזוב הכל מאחוריה ותסע
לישראל .״אבל עכשיו הכל בסדר,״ אומרת
דניאלה .״אמא השלימה עם השיגעון
שלי.״
בארץ קיבלו אותה חבריו של עודד
כשימחה .״אני לא מרגישה בודדה. בשבוע
הראשון היה לי קצת קשה, אבל
עכשיו הכל בסדר. האנשים כאן מאוד
פתוחים, לבביים. להבדיל מגרמניה,
ששם האנשים כמו רובוטים והכל
הולך רק לפי תוכניות קבועות מראש.״
השבוע
תתחיל דניאלה ללמוד
עברית באולפן. בינתיים היא מצליחה
לומר רק כמה מילים כמו תודה,
בבקשה וסליחה. נימוס גרמני.
מעשנת בשרשרת וטוענת שהרבה
ספורטאים מעשנים .״לכל אחד יש את
המעמסה שלו בחיים ״,אומרת הצעירה
בת ה־. 19
כשהגיעה לישראל, נפתח מישפט
דמיאניוק. היא לא למדה על השואה
בבית־הספר, ובקושי ידעה על מה
מתנהל המישפט. עודד מקפיד לשבת
איתה כל יום מול מירקע הטלוויזיה,
לתרגם, להסביר ולהבהיר לצעירה ה־גרמניה
את ההיסטוריה של העם היהודי
.״דווקא בגלל שלא ידעתי את
כל הסיפורים על נושא השואה, עכשיו,
כשאני רואה את המישפט, אני המומה.
זו הפעם הראשונה שאני רואה, שומעת
ומבינה מה קרה. המעשים של הגרמנים
זה פרוורסי לגמרי. אני מזועזעת.״
דניאלה
נסחפה לעניין והיא מקפידה
להתקשר מידי ערב לאמה בגרמניה,
ולספר לה על אירועי היום במיש־פט
.״שאלתי את אמא אם מראים את
המישפט בגרמניה והיא אמרה, שבקושי
רב מראים פעם בשבוע איזה קטע
קטן בטלוויזיה״.
המאמן שלה מגרמניה, מייל!

דניאלה וסינקי
שומרת־ראש
אנדרסון, חגורה שחורה, ראן ,4מתכוון
להגיע לישראל בשבועות הקרובים,
לראות כיצד היא מתמודדת עם
הצעירים הישראליים. דניאלה מקווה
שבאולימפיאדה הבאה יכירו בקיק בו־קסינג
כמקצוע, ואז היא תוכל להשתתף
ולייצג את ישראל.
מאמינה בכוחות עליונים, הולכת
לקוראות בקפה ובקלפים. מזל דלי.
מקפידה להופיע לכל הקרבות רק עם
הבגדים שלה והכפפות שלה, כי ״זה
המזל שלי״ .ובינתיים, עד שתתחיל
לאמן, היא מתאמנת שעתיים כל יום
בג׳וגינג ובוקס, עושה התעמלות
ושומרת על כושר :״אני לא רוצה
להפסיד את ההישגים שאליהם הגעתי.
חשוב לי לאמן כאן בני־נוער, שיאהבו
את הספורט הזה ושכולם יראו שגם
איגרוף יכול להיות ספורט נשי״.

צילם; ציד; צפדיד 1

_ י מטוס ננד טנק _
(המשך מעמוד )17
פנה השבוע ממסע פיזור הקסם שהוא
עושה בסניפי מיפלגת־העובדה —
פעולה, אגב, שבהל לעשותה כאשר
היה בליכוד — העיד בפני אותה ועדה
עצמה. גם מבלי להיות נוכח בעדות,
לא קשה לנחש שהוועדה ביקשה לדעת
אם בכלל קיימת אפשרות שהלק״ם
יפעיל סוכן בארצות־הברית ללא ידיעת
השר. קל גם להניח מה היתה
תשובתו של שר־הביטחון לשעבר, עזר
וייצמן, היודע שהתשובה שלו תחרוץ,
אולי, את גורלו של שרון, ובעקיפין את
גורלו שלו. תיחום זמן הפעלת־פו־לארד,
על־פי עיתונות־החוץ, הוא אישם
באיזור הכהונה של משה ארנס,
ראש המחנה החוסם את אריאל שרון
מלהגיע לעמדת־הקרב שלו.

מס קנה

י1נתץ מי ל ה

״לא הולך לי עכשיו!״

ב די א מ רי ק ה
^ די לפוצץ מיטען יוצרים שרש־רת־ניפוץ.
כל חבלן מכיר את זה.
מצת מדליק את הנפץ, המפוצץ את
המאיץ, ה״לוקח״ את חומר־הנפץ.
המטרה של שמיר ושל פרס היא
לנטרל את המצת האמריקאי של פר־שת־פולארר.
החשבון שלהם הוא שאם
תיערכנה בחירות בקיץ הנוכחי, ואר־צות־הברית
תתחיל מיד אחר״כך את
שנת הבחירות שלה, תמות פרשת־פולארד
מזיקנה. באופן טבעי הצמרת
הישראלית, הם חושבים, לא תשלם
שום מחיר.
אולי. חישוב פוליטי רגיל יביא
למסקנה שקרב שרון־וייצמן יידחה אז
למועד אחר, בתחילת שנות ה־ .90 אבל
החישוב הזה לא מביא בחשבון את כל
הנתונים, שהמרכזי בהם הוא תחושת
הלאות הכללית של אזרחי״המדינה,
הנגרמת על־ידי אי־החלטה ממשית;
והנתון הנוסף, החשוב באמת, הוא המפסים
באפור־לבן, נעלי־ספורט. יש לו מישקפי־ראיה
ילד. נישאנו בטכס צנוע בבית־כנסת, אבל בחודש
ך• וא מגיע לפגישה באיחור של עשרים דקות,
הלך שיבצע אריאל שרון.
השישי היא איבדה את התינוק. הקשר בינינו נסחב
עגולים, אותם הוא מרכיב מדי פעם, ועגיל פנינה
\ 1רכוב על אופני־ספורט .״בכלל מפתיע שעושים
דויד לוי הודיע שבכל מיקרה
קטנטן על תנוך אוזן שמאל .״משהו סימלי, כמו חור
עוד שנה בערך, עד שהתגרשנו והיא עזבה את הארץ״.
עליי כתבות,״ הוא אומר .״כשאני הולך ברחוב, מסיתמודד
על ראשות תנועת־החרות,
באוזן לעבד, שבחר להישאר מרצונו בבית בעליו,״
תכלים עליי ומצביעים עליי באצבע, אבל למרות כל
לקראת הבחירות הבאות. לוי, שר־הוא
אומר .״עשיתי את זה בגיל ,19 ברגע שהחלטתי
זה, אני לא רואה את עצמי כוכב.״ בתחרות החיוך־של־שיכון
בן ,10 לא יוכל לזכות בכתר
שאני העבד של עצמי, והוריי כבר לא יכולים להגיד
המדינה הוא היה יכול לזכות במקום הראשון —
המנהיגות לפני שישתפשף בזירה
לי מה לעשות.
יונתן מילר, בן 28 ביוני הקרוב, מוסיקאי, כנר,
הלאומית הכללית. היום הוא יודע זאת. עם יותר שאצליח יפה, לא שזה אותי לשכנע
״ניסו
זמר. ולפעמים מצחיקן,
** כנים אותו החייכן הנצחי, והוא באמת מחייך
אנשי המחנה שלו הם גם תומכים
בנות בלי זה. אבל אני שלם עם העגיל. אף פעם לא בחודשים שצברה
צועני, כמו בלהקת חבר הוא
רוב הזמן .״יש לי סיבה לחייך,״ אומר יונתן ,״כי
אמיתיים, מהלב, של הגנרל האמיתי
במישרד־כשעבדתי

זה, עם בעיות לי היו הצופים בקרב בעיקר רבה,
פופולריות
;האחרונים
ככה
אני רואה את החיים. כשאני מתאכזב, אני אומר
החינוך. אני גם לא חושש שידביקו לי תדמית של
היחידי בתנועת־החרות. לוי, ממורמר ! בטלוויזיה בשעות המוקדמות של הערב, עם התוכנית
לעצמי שלא לעשות מזה עניין, בסך־הכל השמש
הומו. לא, אף אחד לא אמר לי הומו בגלל זה, אבל
אומנם
על יצחק שמיר ומשה ארנס, יחבור ; ,השבועית הופה היי. יגאל בשן ועוזי חיטמן
זורחת. אני קולט אנשים, יודע במי אפשר להאמין,
אולי חושבים. זה משהו לא טיבעי בעיניי, לא מבין את
רגע לפני ההצבעה הגורלית, לאריאל: מככבים בתוכנית, אבל מילר, בדרכו השקטה והאבל
מצד שני אני נורא תמים. בגלל שאני אוהב
זה, אבל מצירי, כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. היו
שרון, שיבטיח לו, בתמורה, את תיק־ ן חייכנית, לא יוצא מקופח בכל הקשור לאהבת הקהל,
להקרין לאחרים את המבט שלי על העולם, אני מצפה
הביטחון. לשר שלא שירת מעודו
אותי.
עניין
לא זה אבל
בגבר, לנגוע שיכולתי
מצבים הן בעיקר ילדות, נערות ונשים .״אני לא מבין איך
מהם לראות דברים כמו שאני רואה. אבל לפעמים
בצה״ל, זהו פיתוי שאי־אפשר לעמוד
החיים?

זה. בשביל אותנו
ברא לא אלוהים
ילדה של קול
אומר. הוא המיספר,״

!משיגות
אנשים הם חרא, ואני לא לוקח בחשבון את המרכיב
בפניו.
להיות פה, להמשיך את עצמנו ולעשות ילדים.
1בטלפון :״החברה שלי אוהבת אותך, ובטלוויזיה היא
החראי הזה באנשים, וזה תמיד מסבך אותי. אני כבר
למחנות שרון־לוי יש רוב בתנועת־ההמשכיות
הזאת היא הכי התכל׳ס של החיים. חשוב
״רואים
ברחוב: איש עליך.״ רק הזמן כל מסתכלת
לא מופתע מכלום. יכולים לאכזב אותי, לדרוך עליי,
החרות. שרון יהיה המועמד לראשות־לי
שיהיו לי ילדים, כי יש לי הרבה לתת.״
שאתה נהנה מזה, מההופעות.״
אבל החיים ממשיכים להיות יפים ומצחיקים.
הממשלה של חרות. הוא יירד לכיכעל
צווארו, פרט לשרשרת כסף דקה, תלויה אוהב העם שכל מרגיש
״אני
מילר.
לבד, די הוא
״בגיל 18 החלטתי להישאר צעיר עד גיל .60
רות, ישלהב את ההמונים, יזכיר לכולם
משרוקית על שרוך, על תקן של פעמון־אופניים. ואני הביתה, חוזר שאני
ברגע
״אבל
אומר. הוא אותי,״
החיים קצרים וצריך לנצל כל יום, להעניק הנאה
את שעותיו הרעות של שימעון פרס,
יוצא לו לשרוק די הרבה, כשהוא נוסע ברחובות
לבד, איפה האהבה הזאת ואיפה החיים הפרטיים. לא
למישהו, לקבל הנאה. יש אנשים שלא מרגישים איך
כולל השעון המפורסם, ויקרא לעם לההעיר.
הוא לומד עכשיו לנהוג במכונית, ואומר שלא עם מצליח שאני חושבים
האחרון.
בזמן לי הולך
החיים עוברים, אבל אצלי אין שבוע אחד שדומה
ציל את עצמו.
עושים כאן חשבון — כשצריך, עוקפים גם מימין.
בחורות, שהולך לי יופי. אומרים לי — בשבילך
לשבוע אחר. אני הולך ברחוב הירקון, רואה את
מול אריק שרון לא יכול המערך
לומד משהו בשיעור, ורואה משהו אחר לגמרי בכביש.
וזורק. משתמש אתה
טמפון, כמו בטח זה בחורות
השמש שוקעת, חושב איזה יופי זה. עוצר, מסתכל על
להציב את שימעון פרס. הצלחתו של
שותה קפה הפוך, ומפנק את עצמו עם עוגת תפוחי-
״אולי הן פוחדות ממני. לנשואים הולך הרבה יותר
העננים, מצלם אותם בראש שלי. כשנוסעים להופעה
שרון היא האור הירוק של עזר וייצמן,
ממני, מבוגר גרוש, מידיד שמעתי
אתמול רק טוב.

בצפון, אני מסתכל על הירק. כשאני נוסע על
האנטי־תיזה היחידה שיש היום במחסן
נולד בלונדון, אבל חי מאז גיל שנתיים בניו־יורק.
שנראה בסדר, שכאשר הוא היה נשוי, הוא הציע
אופניים, אני אוהב להסתכל על אנשים. לא מבין את
המערך כתשובת־אמת לאתגר השרוני.
אבא שלו רב. יונתן רצה להיות רופא־ילדים. למד
למישהי לעלות אליו לחדר. היא אמרה לו שהיא
ההבעה הזועמת על הפנים, למה אנשים מוטרדים כל
פיסיקה, כימיה, מדעים שונים .״התכוונתי להיות פעם
הבא. בשבוע פגישה והציעה רציני, בקשר מעוניינת

הזמן, מתרחקים כל־כך אחד מהשני.״
רציני,״ הוא אומר .״אולי הרגשתי איזו שהיא התהוא
אמר שקשה לו לקבוע איתה, כי הוא נשוי. היא
כ 1ט 1ס נגד טנק
הוא רגיש, לדבריו, רגיש מדי :״היתה הופעה
חייבות בגלל האווירה בבית.״ אהב מוסיקה, אבל לא
אמרה — אה, אתה נשוי? ותוך חמש דקות התפשטה
חגיגית בהיכל״התרבות. הוריי היו אז בביקור בארץ.
נראה לו באותם ימים שאפשר לחיות מזה.
והיתה במיטה. יש הרבה נשים שעם גבר נשוי קל להן
*ץ ילחמת הליכוד במערך בחנה־היו
תקלות בסאונד, ואני לא הייתי מרוכז ולא ניגנתי
מאז הבר־מיצווה שלו הוא ביקר בארץ פעמים
יותר, אולי בגלל חוסר הסיכוי לקשר, אולי בגלל
*</גת שרון מכאן ווייצמן מכאן,
טוב. פשוט לא שמעתי את קולות האחרים, והרגשתי
אחדות. הרושם הכללי היה חיובי, הרגיש שיש כאן
הפרי האסור״.
תהיה מילחמת־קלפי שונה מאוד מאלה
שעובדים על הקהל. יצאתי מההופעה ופרצתי בבכי.
משהו מושך. בגיל 22 הגיע לכאן כעולה חדש.
שהיו בעבר.
יגאל בשן, הגבר הישראלי שלא מראה אף פעם את
ההורים לא הבינו בדיוק את ההחלטה, אבל היום הם
שלא כמו בפעמים קודמות, יצטרך
רגשותיו, גער בי, איך אתה מתנהג, אמר לי בכעס. אני
גאים בו.
העם לשים בקלפיות שטרות לביצוע.
לא רוצה לראות את הבכי הזה.״
שנה אחר־כך הוא הכיר בירושלים בחורה מבית
שרון בליכוד, או וייצמן במערך, יניעו
חלום חייו: להיות חבר בלהקת רוק או ג׳אז.
^ בר חצי שנה שהוא לבד. לפני כן, במשך
דתי, תלמידה בבצלאל, מבוגרת ממנו בשנתיים.
את ישראל, מייד אחרי הבחירות, לדרך
השירים וההצחקות על הבימה ובטלוויזיה הם רק פן
סיפור של אהבה ושל חיים משותפים. בשלב מסויים
שלושה חודשים, האשה בחייו היתה קרוליין
שאין ממנה חזרה.
אחד שלו. כאשר מכר ראה אותו בסינרמה, בהופעה
היה ברור להם שלא מסתדרים והחליטו להיפרד, אבל
לנגפורד, אחרי שנפרדה מאסי דיין. יונתן :״רק אחרי
ישראל תהיה אז שונה מאוד מיששל
מינימל קומפקט, הוא שאל, מה אתה עושה כאן,
אז היא נכנסה להריון. יונתן :״הצעתי שנתחתן, אבל
שזה נגמר בינינו הבנתי עז־ כמה אהבתי אותה. לקח
ראל של היום. במערכת־הבחירות עצמה
לך ולמוסיקה הזאת? למילר זה הכאיב .״פניתי
היא לא רצתה שההריון יהיה סיבה לחתונה, והחליטה
לי הרבה זמן לצאת מזה. נקשרתי מאוד לילד שלה,
מה יוצג שרון על־ידי תועמלני המערך
לנגנים והצעתי שננגן ביחד,״ הוא מספר .״כנראה
לא ללדת. אחרי שהתרגלתי למחשבה שהיא תעשה
והוא אליי. היא גמרה איתי בצורה קרה, ונפגעת ,
כפאשיסט ישראלי, מחרחר״קרבות,
שהם עסוקים. אולי הם מנגנים רק כשזה ממש ביזנס.
הפלה ואנחנו נפרדים, התברר לי שהיא בעצם החמאוד.
עזרתי לה בתקופה קשה, והיא זרקה אותי. לא
אשר ישים את המתנגדים שלו במח־אולי
הם חברה סגורה שאין לה עניין להזמין אותי-,כי
ליטה, בלי לספר לי, לשמור על ילדי למזכרת. החלידעתי
שנפרדנו עד שקראתי על זה בעיתון״.
נות־ריכוז. וייצמן, לעומת זאת, יצוייר

אני לא עושה עליהם רושם.״
טתי שמתחתנים, מתוך כבוד להוריה ורצון שיהיה לי
יונתן לובש מיכנסיים אפורים רחבי־גיזרה, חולצת
על־ידי הליכוד כמוכר ארץ־ישראל,
אש״פיסט ובוגד.
התיקשורת, ברובה, תצדד כווייצמן.
מפ״ם, את ״שינוי״ ואת ר״ץ.
המיפלגות הקטנות, הלא־דתיות, ייעלאישיות
כושלות, היו שרי־ביטחון,
עבור אחד משני האלופים, שנולדו
דתית, או ממשלת־ליכוד, לא תעזור.
הקרב הזה הוא קרב־אמת, עם משממו
מהמפה. פנייתן לציבור לתת גם להן
איש במיפלגת יריבו, עברו מסלולים
אריאל שרון יפרק את ״התחייה״ ואת
ואחד מהם יהיה, קרוב לוודאי, ראש־עות
ברורה, וכל אחר, כמעט, יצביע
מישקל, כדי למנוע מצב של סחטנות
אישיים כמעט זהים, הקימו מיפלגות
״כך״ ,כמו שעזר וייצמן ימוסס את
הממשלה של ישראל.

^ ״צריך לנצל
כל יום״

^ ;,אף אהד לא
^ אמד לי הומר

העולם הזה 2590

ציפורה בגן:

״סימטת החבשים״ ליעקב אורלנד
יעקב אורלנד
סימטת החבשים
מקאמה ירושלמית
הוצאת כתר 116 ,ע׳
משום כן שלפתי לי מנין סבכי איס*
טך טיות שלה סימטה אחת ויחידה, צרה
מעט, דלה ומעטה, שאין עימה שם־של־קדמוניות,
וכל זכותי בה שהילכתי לאורכה
בלא שיעור־זמן והכרת״מקום משן יום יום
ושנים שנים, והייתי מפולש בה כבתוך
עצמי. כך ניחא לי( .עט )8
כך הכיר המשורר את הסימטה, שבה בחר
לגיבורת שירו, מאז בא אליה לראשונה, לפי
עדותו, מכפר גלעדי בשנת תרפ״ג ( )1923 ועד
שנטש אותה בשנת תש׳׳ח 1948 לאחר ההפוגה
השניה במצור של ירושלים, בעת מלחמת י
העצמאות.
ואת שירו־סיפרו הוא מכנה בשם מק אמה
ירושלמית. והלא המקאמה כינוי היא לסוג
ספרותי, השאול מהספרות הערבית, שהיה נפוץ
בספרותנו העברית בימי הביניים, וזכה לתחייה
(בגירסתו הדידאקטית־המחנכת) בספרות ההשכלה.
ואילו בספרות העברית החדשה יבולו דל
ביותר (״אלוף בצלות ואלוף שום״ לביאליק,
ו״יהודה הלוי״ לבורלא) ,והינה בא אורלנד ומהרש
את נעוריו.
אטימולוגית, השם מקאמה — משורש

המקאם הערבי והמקום העברי — מקורו
בקרקע צמיחתו: מקום מושב השבט, זקניו וגם
פייטנית והוא המקום שבו נשמעו דיבריהם, ובו
קלחו סיפוריהם בפרוזה מחורזת, משובצת לעיתים
קרובות בשירים שקולים.
וכך גם ״סימטתר של אורלנד מכילה סיפורים
ואנקדוטות על ״שבט״ של חולמים ולוחמים
לשיבת ציון בימים של טרם קום המדינה. מהם
שמתגוררים בסימטה ומהם המבקרים בה לשעה,
וגם אלה וגם אלה מהלכים בה. ואלה כן אלה
עולים לירושלים לבנות את תרבות חייה של
הארץ הזאת: משוררים וסופרים, מדינאים ומנהיגים,
אמנים ומדענים, פרופסורים ותלמידיהם,
רבנים ובחורי־ישיבות, דתיים וחילוניים. וכן חברי

על פני אדמה רועדת תחתיה — אדמת ארץ־
ישראל ואדמת ירושלים משנות השלושים ועז־עצם
היום הזה --
ואכן, סימטת החבשים שבכאן דומה בלתי־חדירה
היא לשברים ולסדקים, לפצעיה
ולמכאוביה של המציאות ההיסטורית שבה היא
מתקיימת. בכל אלה מסתפקת המקאמה בנגיעה
קלה, ברמז רק בלבד, ובסוגריים:
(ראוי כאן להזכיר בסוגריים, כי אף שהשקט
יחסי ברחוב
והימים בטרם רצח ארלוזורוב
ובטרם נפער הבקע המהומי,
המעמדי, הלאמי,
בכל זאת כבר יש חיץ בין המחנות
ויש מריבות קשות וטעמת ומענות) --
(עמי )79

מרדכי נמיר, חנה רובינא, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, י.ד. גרודז׳ינטקי, בת־אל אורלנד,
יעקב הורוביץ, חנא, במסיבה ב״כסית־ לרגל היבחר נמיר כראש עיריית תל־אביב.

יעקב אירלנד (שני מימין) ואברהם חלפי
(ראשון משמאל) בחברתם של השחקנים
יעקב כנעני ויעקב איינשטיין (אביו של
אריק) על הטיילת שבחוף תל״אביב.1938 ,
מעברו השני של הצילום כתב אברהם חלפי
את החרוזים הבאים:

ה״הגנה״ ואנשי ה״אירגונים״ ,מימין ומשמאל —
רשויות סותרות והשקפות מתנגשות וצהובות זו
לזו שחברו יחד במקום זה, במקאמה של אורלנד,
משורת של שבט האנשים המופלאים הללו.
חרף שמה ומיקומה הריאלי, סימטת חבשים זו
שבסיפרו של אורלנד משתרעת בין תחומי
המציאות והאגרה, בין ריאליה לדימיון. והיא
רשות לעצמה(מעניין לציין: כבר בתלמוד נחלקו
חכמים באשר להגדרתה של סימטה — ספק
רשות הרבים ספק רשות יחיד — בכל הנוגע
לדיני ירושה) .והרי מטיבעה אין המקאמה נוטה
להתחייב לפני חוקי המציאות היומיומית. אדרבה,
בוסרת היא במוסכמות ומלגלגת עליהן. וזה
סוד קיסמה — אבל גם יסוד רפיפותה, לעיתים.
המקאמה של אורלנר — נפשה לרומאנסה
ורוחה לאידילי. עיצוב הדמויות כאן כעיצוב
גיבורי הרומאנסה: כולם חכמים ואמיצים, עתירי
כישרונות וברי לבב:
איפה יש לכם היום טפוסי״אך ם כאלה!
ברנש שאין לו מאום שנשאר חבר לתן
ולקפוד וליעלי״הסלע,
לחטוטים הבלתי״נלאים בקמטי״דמותנו
ולחרשים העתיקים של תולדותינו.
האם אינו ראוי, דרך אגב, להיות גבוי של
מחזה, או ספר,
או, לפחות, למקאמה מפיסת מאת חיים
חפר! --
אבל איפה חפר ואיפה המקאמה
כשאין יודעים את פרטי הדרמה.
(עמי )55
דברים אלה מתייחסים אמנם לדמותו של
״עזיז־אפנדי״ ,כינויו המסתערב של פסח בר־אדון
שבחר לחיות שנים בקרב ערביי הארץ. אבל יש
בהם משום ״הצהרת כוונות״ לגבי כל הדמויות
המהלכות בסימטה (וראה, למשל, את תיאור
דמויותיהם של אלכסנדר פן, פרום׳ יוסף קלויזנר,
מרדכי בן הלל הכהן, יאיר שטרן ואחרים).
אווירה אידילית אופפת את כל הדמויות
והאירועים במקאמה זו. שהרי מהי אידיליה אם
לא תיאור רגע בורד שלפני הסערות, ואולי בתוכן
או לאחריהן: מהי, אם לא תיאור פיסת דשא ירוק

מחבר סימ ט ת החבשים נזהר שלא להיתפס
הוא־עצמו בתוך כף־הקלע של הסתירות שללא
מוצא. את שליחותו שלו הוא רואה בגילגולם של
מעשים ומראות לפסיפס אנושי־ירושלמי מרהיב
בגווניו, וכן בטוויית הזיכרון הקולקטיבי״סלק־טיבי.
כל זאת, כדי לעורר בנו הישתאות וגעגועים:
נוסטאלגיה, בלשונו של המשורר, המודה
שאינו מתיימר לתאר מהלכים, וגם לא תהליכים
מקיפים. מכישלונו של הצלם שויג (עמ׳ )22
המנסה לתפוס בעדשת מצלמתו, בשני ״קליקים״,
את צלם האלוהים בפניו של ״יהודי אדום בטלית
העובר כרעמת־אש״; ומאי־יכולתו של הצייר
מוקדי, שגם הוא בין דריה של סימטת החבשים,
להתחקות, במשר שנים רבות, על ״הסוד של
מירקדדהגוונים התהומי־ות1כי בו״ של ירושלים
>עמ׳ 23־ ,)24 לומד המחבר פרק של צניעות
בהילכות שירה על ירושלים:
לא, חלילה. עטי אינו עשיר דיו, גם לא יתיר
לי להרהיב
נפשי ולקלמס את דיוקנך הקך מתי עד
לתוכתוך ולסביב,
מלגו לחומותיו העבות ומלברן,
כאלו היית, להבדיל, מין שיר־זמר נקלקל
בין זמירותי,

או מין הדרן
לחנחן את הבריות בו ולבדרן.
אתפש לי, אפוא, רק קצה חוט־ציצית אחד
בטליתך.
כבבררה מקרית. נאמר סמטה־של-טתם.
וחוץ לחומתך.
(עמי ); 7
בררה מקרית! ספק•
נאמן לרוחה של המקאמה, אין אורלנד פונה
למפריד אלא למשותף. כל מה ששייך ל״מלחמות
היהודים״ ,לשנאות, לפילוגים ולסיכסוכים — כל
זה, כאמור, נרמז לכל היותר כלאחר יד. עיקר
עיקריו — הסך־הכל, המאזן־הכולל החיובי: לזכור,
לשמור ולתעד לימינו ולימים הבאים גילויים
של תפארת״האנשים המשתייכים ל״שבט״
הנבחר הזה, לעוז־נפשם ולשאר־רוחם, מתוך יחס
של פיוס שלאחר־מעשה. וכך, בסימטת החבשים
של יעקב אורלנד מצננין את הרותחין ונד

משנה ל ש רך: שמעון צמרת

פייסין את הניצים. על בעל ה״סימטה״ מקובל,
כפי הנראה, פירושו של רש״י למונח סימטה:
״קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ובני אדם העו־שין
סחורה זה עם זה בשוק, ורוצים לדבר דבריהם
בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם.״
ואמנם סיפורי הסימטה קולחים בנחת. אורלנד
מיקם את סימטתו על פני קו הרוחב המשווה הכל
לכול ומבטל כל מחיצה: ז׳בוטינסקי בצד ברל
כצנלסון, אלתרמן ואורי צבי גרינברג, יחיעם וייץ
ויאיר שטרן, בן״גוריון ומשה סנה. יעמדו כולם על
הברכה, שהרי אין ביניהם חייב. וזאת משום שקו
האורך של הסימטה אינו, בעצם, היסטורי, כי אם
נפשי. ושום עניין אינו מוצג כאן בהקשר היסטורי
חד וחותך, כי אם בהקשר מקומי רב־דורי, כמעט
מותר לומר: ניצחי.
מנקודת־מבט שכזאת, מיטאפיסית כמעט, מה
פלא שנעלמים ההבדלים החריפים, הקשים,
ונשאר רק איזה ״זוהר סודי הפועל בחושך טמיר
ונעלם אשר) היתה זו זריחה מעבר
למצולם ומעבר לדין הגופים בעולם.״ >עמ׳ .)23
כך גם רואה המשורר את עצמו וכך הוא מתאר
את ה״אני־מאמין״ שלו:
עם הצומח להיות -ומצמיח שני ראשים.
אולי זו השעה המתאימה להתודות ולומר
כי איש כמתי. שהוא רק אחד־מעם־באבו,
איש כמוני המאמין בך ין־השעה־והעת
הנחתך במנין הרב
איש כמתי, נטוי וזוכר, מקשיב לכל הפרושים ואינו שוב מצדיק איש ואינו מאשים,
רק כואב את גורל״קורותיו ואת עירוני של הימן שסך בעדו מלראות את אשר טמן
שר האמה בגנזך־צואתו על קניניה,
לעת חלק מעללי״מצוק לאלה ולאלה מבניה.
אך אם שנראה לו כטוב
ואם במה שנתחזה לו כרע -
נהיר לו שכלם עשו חובתם בטהרה
י וכלם העלו אשם במדורות
וכלם שוים לפני שופט הדורות.
>עמ׳ 87־ )88
והינה, כל עוד מדובר בכוונותיהם של העושים,
אפשר להסכים עם משאלתו־תקוותו של
אורלנד ש,.כולם שווים לפני שופט הדורות.״ ואולם,
כאשר מדובר במעשים עצמם, מה יפסוק
״שופק הדורות״ לגבי אלה? האם גם את אלה
ישווה זה לזה, בדונו את כולם לכף זכות? כאן
דומה כי הדברים חורגים מרשותו של החסד ובאים
בסמכותו של חומר הדין, שהוא מחוץ לתחומה
של מקאמה זו שלפנינו.
אורלנד עצמו מודה כי הוא מרשה לעצמו לחיות
״רגע של בלי זמן ושל מעבר לחיים״ ,ואולי
משום כך נוח לו כל־כך בירושלים זו המכונה
בלשון המליצה ״בירת הנצח״ .כל תיקוותו שלו
היא ש״סיפור המעשים והמראות״ ייתן ביטוי
ל״נישמת־שחריתה של עיר״ אשר
היום כמו שלשום, כמו תמיד,
עיר״עולם היא, נוף ראשית ואחרית,
והחוצה את אדמתה כאבותיו -
אבק־הנצח משמר את עקבותיו.
(עם׳ )90
ואולי זהו סוד קיסמה של לשונו של אורלנד,
הזורמת לה בחופשיות ובטבעיות עשירה עד שאפילו
צורה מגבילה כמו המקאמה אינה מסוגלת
להגבילה ולצמצמה. אולי ברוח הפיוס המרחפת
על השיר טמון גם סוד החיבור ההארמוני והנינוח
שבין המלים והמשפטים והעלילות, שהרי אפילו
זיכרו של ליל(פיצוץ) הגשרים״ מתרפק כאן
על ...גשר־המיתרים של קול שירתה של רמה,
חברתו של יחיעם וייץ, שנהרג באותה ״פעולה״.
רק על חשבון היסטורי אכזרי אחד לא פסח
המשורר במקאמה שלו, ולא התיר לעצמו להקהות
את חוריו: והוא העימות שבין יהדות לנצרות,
בין ה״מגן דויד״ לבין ה״צלם״ .הורי המשורר משננים
לו את אמת החשבון הזה בילדותו, בפתח
המקאמה(עמי ,)21 ואורי צבי גרינברג שב ועורך
לו ולידידיו את חשבון הדמים הזה, בנפש נסערת
ובלשון מועצמת, על פני למעלה מעשרת עמודיו
של הפרק האחרון, על סף סיום המקאמה:
-- .שמע, בחור, אבל שמע היטב:

אין שלום ולא

יהיה שלום בין הגויים
לבינינו.

זה המצב.
אלפים שנות״דם בינינו לבינם -
כאלפים שנות מעבדה הן,
אפלו באוניברזיטט המפרסם שלך על הר־הצופים,
אין
מחקר ארך יותר, ואין הוכחה מדעית
יותר.
וזה לא רוצים להבין אצלנו. לא לפני המלחמה ולא אחרי היןטאסטרופה הנוראה...

אני סבור שאסור לסופר עברי, עם כל רצונו
הרב וצרכיו שאין עליהם עירעור, לקבל תמלוגים
אלה. אל לסופרי ישראל הכותבים עברית לתת
ידם למעשים שיש בהם כדי להמיט עליהם קלון.
אמנם מצבם שלהם אינו דומה לזה של יוזמי
ההצעה־החלטה המחפירה, אך גם צרכים חומריים
ותביעוך! מוצדקות אינם מתירים הכל. הם בהחלט

סימפוזיונים תחת עינם הפקוחה של אמצעי־התיקשורת,
וזאת בכוונה להשיג תוצאות אשר
דומה כי כבר הושגו מאליהן.
״הגבר הוא האוייב. הוא מזיין, הורג ועושה
כסף,״ קובעת מרילין פרנץ׳ בסיפרה חדר נשים,
כפי שמצטטת זאת יונה הדרי־רמג׳ בידיעות
אחרונות. וכי אין האישה הסופרת, כמו הגבר

(עמ׳ )110

ואין להתפלא על חריג זה. שהרי בשבר היהו־רי־הנוצרי
מדובר כאן; בזה הנמשך לכל אורכו
ורוחבו של הזיכרון היהודי — לאומי כאישי —
בכל צורותיו ולכל גילוייו. ואי־אפשר להתחמק
ממנו, אפילו לא לתוך סיממה מקאמית, ירושלמית.
מעשה
האמנות של סימטת החבשים מעשה
של חסד ראשונים הוא. המשורר ברא כאן מעין
מאוזוליאום חי. שבו נפגשים ב״סימטה אחת ויחידה.
צרה מעט, דלה ומעטה״ ,רבים מחולמי גאולת
העם ולוחמיו, בלא שיפרידו ביניהם חודי
המאבקים וההתנגשויות שאיפיינו אותם בחייהם.
לפנינו אמנות של פיוס בין מלים ומראות, דומה־לא־רומה
למאוזוליאום בפאריס, בו נחים, אחרי
מותם, זה בצד זה, כל היריבים הגדולים, הרובס־פיירים
והדאנטונים, ושכמותם. ואילו הסימטה
של אורלנד כמותה כמוזיאון חי; רוחש ויכוחים
ופגישות, מונולוגים ודיאלוגים, אנשים ומקומות,
ספרים ושירים ומשוררים, שהיו זה־מכבר למוש־גי־יסוד
של חיינו(כיכר ציון וישיבת הרב קוק,
מיגרש הרוסים ומיסיון ״דורשי שפת אמת״ ,קפה
פת וקפה זיכל והקפטריה שעל הר הצופים ופרופ׳
הוגו ברגמן ופרופ׳ צונדק והארכיאולוג סוקניק
ובניו(יגאל ויוסי ידיו) ,ובנימין מזר, והאחים לבית
קצ׳לסקי(קציר) — ומי לא? וכמובן אלכסנדר פן
וחיים הזז, וא״צ גרינברג ואלתרמן, ואלה רק מעטים
מרבים.
סימטה של זיכרון־אהבה, אהבת נעורים שהי־תה
לאהבת בגרות ובשלות, ומי אם לא האהבה
כוחה, וגם זכותה, ואולי אפילו חובתה להשלים
בין היריבים ולקרב את הרחוקים, במקום שהוא
אפשרי אם גם לא מצוי בעליל בשום׳מפה גיאוג־ראפית
— במקאמה ירושלמית של יעקב אור־ל^״*

ד כניפן תשמ׳ז

מכתבים לח? חדש

לא לקחת את התמלוגים

תחילתה של ידיעה :״משרד־החינוו שלח
בימים אלה המחאות ל־ 57 סו פ רי ם ישראליים
שסיפריהם הושאלו בסיפריות הציבוריות.״ אתה
עדיין נדהם וכבר קורא משפט נוסף בידיעה;
״ההצעה לתשלום עבור השאלה הוגשה על־ידי
ועדה שבדקה את מצב הסופר בישראל
לבקשתם של שמעון פרס בעת כהונתו כראש־הממשלה,
ויצחק נבון, שר החינור והתרבות.״
לרגע אתה מתחיל לחשוב שימות המשיח
הגיעו. ועוד לפני שאתה מהרהר בהיגיון שבצורת
החלוקה כבר נופלות עיניך על משפט שלישי:
״ועדת שלו־לפיד קבעה, כי לקבלת התמלוגים
בישראל יהיו זכאים סופרים הכותבים בעברית
שהם אזרחי ישראל ומתגוררים בה דרך קבע.״
שומו שמיים; מדוע רק הכותבים בעברית?
האין 17 אחוז מאזרחי ישראל דוברי ערבית? האין
ביניהם סופרים? האם סיפריהם נמכרים בכמויות
כה גדולות ומצבם הכלכלי כל־כך שפיר, שאין
שום צורך להיטיב עימם? ואולי חושב מישהו
שהם, דווקא הם, אינם מן היושבים או העתידים
לשבת דרך קבע בישראל?
האין כל זה מזכיר את ההתחכמות שעליה כבר
התריעו בשעתו: כדי לא לשלם לתושבים ערביים
אזרחי ישראל קיצבאות ילדים ניתנות הקיצבאות
ליוצאי צבא בלבד. במקרה זה לא ניתן היה
לקבוע כי רק דוברי עברית יקבלו את הקיצבאות,
שכן רבים מערביי ישראל דוברים שפה זו,
ולפיכך נמצא אותו מוצא־לא־מוצא המפלה אותם
ומשפיל אותנו.

דן קדר: מתוך ״תערוכה בשחור״
אינם מתירים להשפיל חלק מן האזרחים, כאילו
היו בנמצא אזרחים מסוג א׳ ,ב׳ ו־ג׳ .הם בהחלט
אינם מתירים השלמה עם גזענות.
לאחר שראיתי מי לא ייהנה מן ההטבה, בשל
טעמים גזעניים מובהקים, מה טעם לדבר על
עקרונות החלוקה שגם הם חסרי טעם לחלוטין?!

נפתלי גולומב

תרבוטק

מזיץ, הזרג
ועושה כסף
בעוד הסופרת האמריקאית, קרול אוטס,
בסיפרה החדש על התאגרפות משווה את
המתאגרף לסופר, רמז לכוחות הברזל ולאו רווקא
הפיסיים, הנדרשים כדי לשמור על רמה
המאפשרת להתקיים בזירה הסיפרותית, כפי
שמדווחת רות שפירא במדורה ליקוטים מסיפרות
העולם במעריב; בעוד נמשך הוויכוח הקלאסי,
והפעם בידיעות אחרונות, תחת שרביטה של
הדסה וולמן, סביב השאלה הקבועה והבלתי
משתנית: מה ההבדל בין סיפרות קאנונית
לסיפרות לא קאנונית או תיקנית: במילים
אחרות, מהם הקריטריונים ההופכים טקסט
מסויים לסיפרות שהיא אמנות, ובה בעת מותירים
טקסט אחר כגוש אותיות גולמי; בעוד שבבדיקה
חטופה מתגלה כי כחמישים אחוז מכלל המועסקים
בכל אמצעי־התיקשורת — ראדיו,
טלוויזיה ועיתונות — הן נשים, ויש להניח כי
בקהלי־יעד אחרים, אם וכאשר יוגדרו, תימצאנה
יותר נשים מגברים, כגון שליטה בגאלריות,
במוסיאונים ובענפי־תרבות אחרים; ובכן, נוכח כל
זאת, הוגה ויוזמת הפרופסור אליס שלוי, יושבת
ראש שדולת הנשים הירושלמית(זו היריבה לשחלה
התל־אביבית) את כנס הסופרות הבינלאומי
בארץ, שהוא הראשון מסוגו בעולם, לא בלי
להתלונן על מיעוט המוסדות אשר ניאותו לממן,
חינם אין כסף, את הטסתן של המשתתפות ארצה,
ולא בלי להעיר הערה תמוהה כי :״יש התנגדות
גדולה בארץ לכל דבר הקשור בנשים״ (ידיעות
אחרונות) ,דבר ־שהוא רחוק מן המציאות־התרבותית
במדינת־ישראל של היום. כל זאת
במגמה לבנות תדמית מגוחכת בדעת הקהל
ולהציג את האישה, בדרך זו או אחרת, כמנוצלת,
כמופלית לרעה וככיבשה השחורה של הציוויליזציה
המודרנית.
צריך כנראה לא־מעט העזה, יוזמה וטמפרמנט,
כדי להגדיר קהל־יעד עולמי, ואפילו הן נשים־
סופרות, כבמקרה זה, להטיל אל תוכן, בימינו
אלה, סיסמאות־קיפוח שחוקות כדי לעוררן
לפעולה, להטיסן ארצה למאראתון־ימי־עיון על
נושא שהוא חסר תכלית ברורה, ולקיים כמו־

השאפתן, משתמשת להשגת מטרות של יוקרה,
פירסום וכבוד, בכל כוחה, נישקה ומימון־
תחבולותיה? האם אין היא מסלקת מעל דרכה
נשים, גברים וטף, ובאכזריות שאיננה פחותה מזו
של הגבר? והרי אותו גבר־סופר איננו מפעיל את
תחמושתו רק נגד נשים הניצבות בדרכו, אלא גם,
ובעיקר, כלפי גברים. האם בהיכלי הסיפרות
השונים אין מסתובבים גברים בעלי תחושת
תיסכול וקיפוח, גברים אשר נידחו, בצדק או
שלא בצדק, אל תחתית הסולם הסיפרותי? ובכלל,
האם חולשת הרוח, חולשת האופי וקיהיון
החושים הן מכות־ברק הפוגעות רק בנשים, אלה
הדורשות עתה שיוויון ופריבילגיות? האין מכות
אלה מנת חלקם של גברים רבים על פגי כדור-
הארץ? הרי כנגד כל אישה כמילה הכותבת רומאן
אידיוטי, ומסולקת בשל כך מלישכת העורכים,
ניתן להעמיד ארבעה טיפשים גבריים בעלי
טקסט מעורר גיחוך. היעלה על הדעת כי גם
הללו יקיימו כנם סופרים וידרשו הכרה, התייחסות
וזכויות יתר, דוגמת אותו גוף המתקרא
״אגודת בעלים מוכים״ למשל?
כיום, יותר מבזמנים אחרים, ניתן לראות את
האישה ואת הגבר, במיוחד בארצות המערב,
כפופים על אותו קו זינוק, מופעלים על ידי אותה
יריית־מזניק ונבחנים באמצעות אותו שעון
סטופר, בלא אפלייה ובלא משוא פנים.
אף שימי וינדזור אלה, של התכנסות הסופרות,
נסתיימו בריקוד ובמחול, לא לפני שכל אחת מהן
נתבקשה לגזוז תלתל משער ראשה, כדי להדביקו
על לוח שייש למשמרת, ואף כי רובן ראו
בהתכנסות זו מנוחה קצרה ומאראתון״נשי של
שלושה ימי־תיקשורת, הרי שבמהלך הדיונים
נתגלעו חילוקי דעות עמוקים בין המשתתפות.
בעוד טרילין פרנץ׳ מבחינה בצליל התנצלות
הנלווה לקולה של האישה כאשר היא משתמשת
במילה ״אני״ ,ובעוד היא טוענת כי :״אישה צריכה
לקול משלה ...קול זה עליה לרכוש, להשמיעו
בסיפרות כדי שיוכלו הגברים לשמוע אותו ואולי
יצטרפו לנשים קובעת שולמית הראבן כי:
״אין סיפרות נשים, זהו טיעון סוציולוגי ...והאמנות
אינה יכולה לשאת יותר מדי סוציולוגיה״...
וכאילו להעמיד דברים בפרופורציה נכונה אל
מול דבריה של הסופרת ההומוסכסואלית הנורווגית,
גרד ברנטנברג, אשר תיארה את בעיות
הנשים בארצה, נשים שהן, כך נדמה, משועממות
ומחוסרות דאגה, וכאילו כדי להדגיש את המדומה
והטפל שבבעיות אלה, קמה הסופרת פלורה
נוואפה, מניגריה, ומכריזה בקול גדול כי :״מעמד
האישה לא מעניין אותנו. השיוויון בין המינים לא
מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זה הרעב, הלחם
וההישרדות״ ,כפי שמביאה זאת רות אלמוג
ברשימה בהארץ.
כך או כך, לסוג זה של בני־אדם חלשים —
נשים וגברים — אשר אינם מסוגלים להיפרד
מצליל ההתנצלות הנ״ל, מוצע להתרחק מזירת
האיגרוף המתקראת סיפרות.

שמעון צמרת

תיאטרון

תילבושות יפות
בבתא בתיאטרון הבימה
מאת: מרים קיני
בימוי: תום לוי
מרים קיני ניסתה להפיח רוח־חיים ברמות
היסטורית, שכל מה שנותר ממנה הן צ 3איגרות
הדנות כמילחמות על רכוש וממון. תעודות שנתגלו
במערות נחל חבר על־ידי פרוס׳ יגאל ידין.
אך בבתא שלה, יותר משהיא יצור אנושי, היא
התגלמות השלילה וגסות הרוח, הארוזות בתבנית
חסרת־היגיון ומלאת סתירות.
בבתא היא בת כפויית טולה הגונבת את
תכשיטי אמה לתועלתה, בת אכזרית המסלקת
מעל פניה את אביה המתחנן לאהבתה, משום שזה
מסרב להיענות לתביעותיה הכספיות. היא אשה
נצלנית. המשתמשת באהבתם של שני בעלים
להפקת רווחים. היא חברה בוגדנית, הסוחטת
בגסות את רכושה של חברתה היחידה. והיא אם
קהה וקרה, שאין בה הסבלנות הדרושה להאזין
למישפט האחר המגומגם שמנסה בנה היחיד
להשמיע.
אבל לא תכונות האופי המיפלצתיות הן שמונעות
ממנה חיים כדמות בימתית. מה שבעוכריה
הוא חוסר האמינות, הסתירות שבאופיה וחוסר
ההיגיון שבהתנהגותה. היא מתחנחנת, מתפנקת
ומחניפה לאביה רגע לפני שהיא משלחת אותו
בגסות מעל פניה, היא נושאת מונולוג רגיש על
האשמה שהיא חשה כלפי אמה רגע אחרי שהיא
מטיחה דברים נוראים כפניה של האם הזקנה
הגוססת. היא מסכנת את חייה וחיי בני מישפחתה
כשהיא מסתירה מורדים פצועים בביתה. כשכל
מה שמפעיל אותה לאורך המחזה הוא אנוכיותה
ודאגתה לרכושה. היא לוקחת חלק במרד נגר
הרומאים, כשהמרד כולו עומד בסתירה לתועלתה,
שהרי אל השופטים הרומים היא פונה
בשעת צרה, ואת רכושה ופרנסתה היא עושה
ממכירת פירות גניה לאוייב.
אך לא רק דמותה של בבתא לוקה בסתירות.
כל המחזה הכתוב והביצוע התיאטרוני רוויים אי־היגיון
וסתירות ער להתמיה. שפת הדיבור של
הדמויות משונה. בצד ביטויים אופייניים לתקופת
ההתרחשות, כמו ״צמיד מעשה חושב״ ,״אורח
כנשים״ ,או ״תבוא ברכה על ראשך״ ,נשמעים לא
פעם מישפטים צבריים כמו ״כאילו כל הבית נפל
לי על הראש״ ,ו״כשהיא פותחת את הפה אני
משתגעת״ או ״לעשות סדר בראש״ ואפילו מיש־פט
אחד ב״גששית״ מובהקת :״הצחיקה אותי״.
ואם אכן בחרה המחזאית לערב את שגי הסיגנונות
מתוך כוונה, מדוע לא תירגמה לעברית עכשווית
ביטויים שבניסוחם העתיק הם כמעט מגוחכים.
גם אם נקראו המטעים בתקופת המרד ״גינות״,
הרי הביטוי ״גינה״ בהקשר של תמרים או אפרסמונים
נשמע לא שייך, צורם ואפילו מגוחך, והטקסט
משופע דוגמות מסוג זה.
גם עיצוב הבימה עמום סתירות. בראש
וראשונה, הסתירה שבין המראה הנגלה לעין, נוף
מידברי הררי צהוב. לבין הסביבה המשתמעת
מדיברי הדמויות, שהיא בתי־מגורים בנווה־מדבר
משופע מטעי־פרי. שנית. קיימת סתירה בין
קביעות התפאורה ויומרות ההשתנות. מיכני־המגורים
שעל הבימה נראים כמו פיתחי־מערות
בהרים המדורגים האופייניים״לאיזור ים־המלח.
שינוי מיזערי ביריעת הרקע, בתוספת שינוי
במיקום הפתחים, אמור להצביע על שינוי
משמעותי במקום ההתרחשות. פתח מימין ויריעה
מוגבהת — עין־גדי: פתח שמאל ויריעה מונמכת
מחוזא. או להיפך. גם תפאורה טובה מאבדת
מרישומה בשל יומרות הישתנות מסוג זה.
אשר למישחק. נדמה כי כל אחת מן הדמויות
באה מעולם תיאטרוני אחר. ישראל רובינצ׳יק,
המגלם את שימעון בן־מנחם. אביה של בבתא,
משחק נפלא דמות צ׳כובית טיפוסית. מרים
גבריאלי, בתפקיד מרים ברת (צ״ל בת, כמובן!)
יוסף, אמה של בבתא, מבצעת להפליא דמות של
חנוך לוין, ואילו ליאת גורן, ברמות אגריפינה,
חברתה של בבתא, נעה ברגישות ודקות־הבעה
כראוי לרמות ריאלית עכשווית. שונה מכל אלה
יונה אליאן, בבתא. היא מדברת בלשון גוף אחרת,
גסה ולעיתים וולגארית. היא מתרוצצת ללא הרף,
נעה בגדול ועוברת בחטף ממצב למצב נגדי. רגע
היא מחייכת אל אומנתה הכנועה, רגע היא מגרשת
אותה בתנועות בעיטה וולגאריות ומשפילות
ומייד אחר כך היא שרה איתה רואט מקרין אושר
וקירבה. מישחקה של יונה אליאן אינו מעצב
״ילדת״טכע משוחררת״ אלא אשר, שתלטנית,
תקיפה, חסרת מנוחה והיסטרית.
עדנה אלוני
התילבושות היו יפות.

_ חתונה לשם רצח

תשנץ 03111:1

(המשך מעמוד )21
מישפחתה של שרה שיבריזו עליה כי
אינה קרובתם עוד, ומישפחת שיש תאמץ
אותה. כך, חשבו, ינוקה ה״כתם״
מעל מישפחת אבו־ע׳אנם, ויוטל על
מישפחת שיש. מישפחת שיש תוכל
לעמוד בו.
אבל הבדווים משכו בכתפיהם ואמרו
כי מעולם לא נשמע כדבר הזה, זה
בלתי־אפשרי. אז העלתה מישפחת
שיש את הרעיון לשלוח את שרה לאמריקה,
שם יש להם קרובים, כדי שתש־אר
שם עד יעבור זעם.
אולם דודיה של שרה אמרו להם כי
גם פיתרון זה אינו אפשרי .״אם ישלחו
אותה לחוץ־לארץ אחרי מה שעשתה,
זה ייראה כאילו קיבלה פרס. וזו תהיה
דוגמה רעה מאוד לבנות ולנשים שלנו״.

מאוזן:
)1המקום
הנמוך בעולם)5 :
קריאת שבח לבורא עולם (על
זכיה באירוויזיון?) )10 :יושר)11 :
יום־טוב )13 :שיר ישראלי באחת
מתחרויות האירוויזיון; )14 חזר;
)15 כתב שחרור מנישואץ; )16
כחש )18 :אל מצרי )20 :חיית
השממות )21 :שם סרט של וודי
אלן )22 :דבר סתר )24 :פטפוטי
סרק; )25 איבר הדבור)26 :
אופנה )28 :די, מספיק )30 :מדרגה
בסולם )31 :מפריר בץ האר
לם לבמה בתיאטרון )32 :בכדר
רגל, וגם בפיננסים )34 :קול נשי
בזמרה )35 :חבר נבחרים בראש
אגודה; )38 עזב; )39 אות הנצחת:
)41 בן־בקר המבשר להרבעה:
)42 צמח טבול, מוכר גם בשם
״מטה אהרון״; )43 עומד לנפול;
)45 אמו של שמשון )51 :תנועה
במים או באויר )52 :מפתה )54
גמול על מעשה רע )57 :שוקת:
)61 איש שיבה )62 :בעל חיים
וכינוי למוג־לב )64 :מלת תנאי:
)65 שמו הקדום של חודש אייר:
)66 ענף; )67 תרופה )69 :חיית
התחבורה של חניבעל; )70 בגלגל
המזלות; )72 פזיזות, קלות
דעת )74 :מפל מים; )75 רכוש
רב )77 :רצח; )78 חפזון)81 :
תחנתו האחרונה של משה רבנו;
)83 תבלול בעין; )85 קינת
תאניה; )86 אבן טובה, קשוט)88 :
כנף הבגד; )89 כשופים )91 :נכץ,
אמיתי; )93 יחד, בחברה אחת:
)95״יופיטר״; )96 בעל החיים
המשמש כקרבן עולה; )98 מכת
הקמח לאפיה; )100 תאר כבוד
לאמוראי בבל; )102 צדיק תמים
היה בדורותיו; )103 בנו של 102
מאוזן; )104 אחד מראשי ממשלת
ישראל; )105 עירוב משקאות.

..חתמת
ער מ־סמן־ שלא אכגע
נשוה. אמה ר׳ שיחתנו אותה עם
הבן שד חיריר. רא הסכמתי 3
ידעתי שמשהו רא טוב ״צא מזה!״

מאוגד:
)1הצלע הארוכה במשולש
ישר־זוית; )2מפקד מחלקה
(ר״ת<; )3אביזר תפירה; )4מידה
קדומה לנוזלים; )6כח חיוני
בצמח או בחי; )7מלך שכספירי,
אביהן של רגן גונריל וקורדליה;
)8קיים; )9אד העולה מן הפת
)12 כלי לאיסוף אשפת )15 נהר
קדוש להודים; )16 חלק של
מאכל; )17 שמו של ישוב בארץ
ע״ש שיח״בר קטן; )19 מכת
מצרים; )20 משקה שמקורו ב0ץ;
)21 הרוח הרעה במחזה ״פאוסט׳
של גתה )23 :רשע )24 :לנו
(ארמית); )26 בדקדוק — ההט
עמה
על ההברה השניה ואילך;
)27 מחבר ״רומי וירושלים״
(ש״מ); )29 שילם לו כפעלו; )30
כמות, גודל; )33 פרזיט; )34
מחזאי ישראלי מחבר ״האדמה
הזאת״; )36 האות ד׳ בא״ב היווני;
)37 ענק; )40 מקוה מים רחב
ידים; )41 פרי־בסר; )44 ילדים
פעוטים; )46 מסמר שראשו
כפוף; )47 בוסתן; )49 בליטה
בקרש הנתקעת בחריץ הקרש
השני; )50 עמק בארץ; )53 אר־כית
)54 :נרתע; )55 מרה עתיקת
)56 יד, זרוע )58 :תבלין; )59
פטדת )60 תנועת מחתרת בארץ

בימי הטורקים למען הבריטים;
)62 איבר הנקת )63 דגל; )66
חסר מזל (ארמית); )68 כלי
נשיפת )71 מערי שבט מנשה;
)73 שימר גוף מת בסממני רפואה
שונים; )76 חכמה נסתרה(ר״ת<:
)77 נביא — בנו של בארי)79 ,
צלחת )80 :מורח בשמן; )82
אריג )84 :דרדר; )85 קפיטן
שנלחם ב״פיטר פן״; )87 משורר
ישראלי(ש״מ); )90 חלק נבדל,
קצת )92 מלחין ישראלי; )94
שיר־לכת; )96 שם מליצי לענן
שמים; )97 נובל; )99 שמח; )101
בן; )102 מילת זרוז; )103 מנחה.

--אביגיל ינאי -

אי תן ע מי חי

הדברת מו־י קי ם״ ^*
שמחים להתרת תיקנים(ג׳71 ן ים)^^,
תולעי עץ, חרק׳ ספרים ומדים י׳
עירפול מישר לארועים למניעת אי\ עמי׳׳
יתושים שרקים מעופפים. השחת המומלץ 1987
ס־מת־גן רוד מודיעין ,18ת״ד• 2272 .סל6 .־5־790114

בעותירה ע ל בריאותך ! 1111311

33 מי

פניני המזרח הרחוק 34 -יוס

התו נפאל -תאילנד -פיליפינים • ה; על (,ע • טימאן • יפן
הסחיר החל $3995-0תוכנית ומסלול בלעדי

עבד בא לבקר את אשתו בבית מיש־פחת
שיש, והזוג נראה מאושר ומרוצה.
הם שוחחו וצחקו וקבעו פגישה נוספת.
בפגישה השניה נסעו שרה ועבד לאשקלון,
שם היתה שרה בפיקניק עם
מישפחת שיש. נראה היה כי הפיתרון
שהוצע על־ידי המישפחה והמישטרה
עומד לעלות יפה.
ואז, ביום שבת, הודיעו כי נמצא בית
לזוג. מישהו בכפר־קאסם השכיר להם
בית חדש ויפה, והם יכולים לעבור לגור

במוצאי שבת בא החתן עם הוריו
למישפחת שיש. הוא אמר כי גם הוריה
של שרה מסכימים סוף־סוף לחתונה,
ואף שלחו איתו מיזוודה ובה בגדים
עבור שרה.
החתן והוריו, ושרה יחד עם מיש־פחת
שיש נסעו לבדוק את הבית בכפר־

הד שסה אכל כל סוכני הנ סי עו ת

המישטרה היא שמצאה את הפי־תרון.
ח׳ליל, אחיו הבכור של מוחמר,
אבי שרה, הסכים לחתן את בנו הצעיר,
עבד־אל־והאב(בקיצור: עבד) עם שרה.
כאשר הביע מישהו חשש פן ירצח
הבעל הצעיר את אשתו בגלל ה״כתם״
שהטילה על מישפחתו, אמר ח׳ליל:
״מה אתם חושבים שאני אסכן את בני
הצעיר, בבת־עיני, הבן שעוד לא
התחיל לנשום, ואשלח אותו למאסר־עולם?״
לאט־לאט
החלו הכל משתכנעים כי
אומנם נמצא הפיתרון. מאחר שהחשש
הגדול היה דווקא מפני אביה של שרה
ואחיה, החליטו לא להודיע להם על
החתונה. הקאדי הובא לתחנת המיש־טרה,
והחתונה המהירה נערכה ללא כיבוד
וללא טקס. החתן והכלה ובני
מישפחת החתן חתמו על המיסמכים
הדרושים והלכו איש־איש לדרכו.
מאחר שטרם היתה דירה מתאימה
עבור בני־הזוג, הוחלט כי עד שתימצא
הדירה תעבור שרה לגור אצל מישפחת
שיש.
״בבוקר הגיע אליי מיכתב מהמיש־טרה.
באתי ואמרו לי שעליי לחתום על
מיסמך שלא אפגע בשרה. חתמתי, אבל
לא ידעתי מדוע הם חוששים ממני,״
סיפר אביה של שרה .״אמרו לי שחיתנו
אותה עם הבן של ח׳ליל. אמרתי שאני
לא מסכים, אבל לא שמעו לי. ידעתי
שמשהו לא טוב ייצא מזה!״
לפני החתונה הירשו למישפחת
שיש להיפגש עם שרה ולברר אצלה
את רצונה. מתילדה שיש חששה פן
ישיאו את שרה נגד רצונה לזקן או אדם
שאיתו תהיה אומללה, וביקשה לברר
זאת. היא שאלה את שרה מדוע ברחה
עם הכושי .״זה מעשה הדורש אומץ־לב
מבחורה בדווית, ורציתי לדעת מדוע
עשתה את זה. שאלתי אותה אם היא
בהריון, והיא אמרה לי שלא. אבל היא
לא ענתה ישירות על השאלה מדוע
ברחה עם הכושי. היא אמרה לי שהיא
מסכימה להתחתן עם בן־דודה עבד.
שהוא בחור צעיר והיא מכירה אותו
והוא בסדר,״ העידה מתילדה שיש.
״לא ידענו ממי לפחד. ח׳ליל ובנו
החתן, עבד, שיכנעו אותנו כי הם רוצים
בטובתה של שרה, וכי הסכנה נשקפת
לה רק מאביה ואחיה. חיינו בפאניקה
פן תבוא אמה של שרה ותעשה לה
סקנדאל. מצד שני, אביה של שרה אמר
לנו כל הזמן שח׳ליל רוצה לפגוע בו
וכי יזיקו לשרה. האב אמר שהוא אומנם
אינו רוצה לקבל את שרה, אבל הוא
לא רוצה שיפגעו בה,״ העיד דני שיש.
המישטרה ביקשה ממישפחת שיש
לשמור על שרה, עד שיימצא בית לזוג
הצעיר, ועד אז לא לתת לה לצאת מהבית
לבדה, פן תיפגש שוב עם הכושי,
ולא לתת לה לצאת עם איש מבני
מישפחתה מלבד בעלה, פן יפגעו בה.

קאסם. אולם טרם יצאו לדרך, צילצל
הטלפון.
יוסף, אחיה של שרה, אמר לה כי
אמם שמעה את השכנים מדברים שמתוכנן
לרצוח את שרה, וכי אסור לתת
לה ללכת עם חתנה. שרה החלה לבכות
ויצאה לחדר השני כדי לשוחח על העניין
עם חתנה. אבל אחרי רקות ספורות
חזרה מחייכת. עבד הצליח לשכ^ע
אותה כי אחיה משקר, וכי כל סכנה
אינה נשקפת לה.
כאשר הגיעה השיירה לכפר־קאסם,
התברר כי בגלל השעה המאוחרת אין
מי שיתן את המפתח לדירה, והוחלט
ששרה תחזור ללון אצל מישפחת שיש,
ובעלה יבוא למחרת בצהריים ויקח אותם
לביתם החדש.
״כאשר חזרנו הביתה, היה כבר מאוחר
מאוד ופיתאום צילצל הטלפון,״
העירה מתילדה שיש .״זה היה אחיה
של שרה, והוא רצה לדבר איתה. אבל
היא עשתה לי סימן שהיא לא רוצה
יותר לשמוע ממנו ולא מהוריה. אז אמרתי
לו ששרה איננה ״.לפני ששרה
הלכה לישון, פתחה את המיזוודה ששלחה
לה אמה וגילתה בתדהמה כי
הבגדים שהיו בה אינם בגדיה שלה. לא
היו אלה בגדים חרשים, ובוודאי לא
ביגדי־כלה.
״בשבוע הקודם היה לנו חופש, ולכן
יכולנו להיות כל הזמן עם שרה, אבל
באותו בוקר, יום ראשון, חזרנו אני
ובעלי לעבודה והילדים הלכו לבית־הספר,
ולא היה מי שיישאר עם שרה.
אבל כבר ב־ 8בבוקר הופיע עבד ואמר
שבא לקחת את שרה. זה נראה לי
משונה, כי קבענו שהוא יבוא בצהריים,
כרי שבעלי יוכל גם הוא לראות את
שרה יוצאת. אבל מאחר שמיהרתי ולא
חשדתי במאומה, הערתי את שרה והיא
הסכימה כשימחה ללכת עם בעלה,״
העידה מתילדה שיש.
״כאשר חזרתי בצהריים, בא שוטר
ואמר לי ששרה מתה. הוא אמר לי, :הם
רצחו אותה!׳ שאלתי,מי?׳ והוא אמר לי
שהרוצח נמצא איתו רמכונית למטר״
וביקש שאצטרף אליו וניסע למיש־טרה.
״במכונית
היה עבד, בעלה של שרה.
נכנסתי למכונית ולא יכולתי להסתכל
בו. גם הוא לא אמר לי כלום.״
כך סיימה מתילדה שיש את עדותה.
דמעות ניקוו בעיניה והיא לא הישירה
את מבטה אל עבד, שישב מולה על
ספסל־הנאשמים.
הטרגדיה של שרה הפכה בבית־ה־מישפט
לשאלה מישפטית יבשה. האם
תיכנן עבד לרצוח את כלתו הצעירה,
כפי שטוענת התובעת נורית שניט, או
שמא פרצה קטטה בין השניים אחרי
שיצאו מבית־מישפחת שיש, ושרה נהרגה
במריבה — כפי שטוענים סני־גוריו
של עבד, עורכי־הדין משה אלוני
ואלי כהן?
העולם הזה 2590

וניס ומשרימיס וחוזו חדרה
השכנה שלי, גברת רגב, סיפרה לי שסוף־סוף
גמרה את היחסים עם חמותה, בליל־הסדר, כמובן.
היא לא תדבר יותר עם המכשפה הזקנה. לעולם
לא. לעומת זאת. סיפחה לי הגברת רגב, שהאמא
שלה הפסיקה לדבר איתה. גם כן משהו הקשור
לליל־הסדר. גברת פרר, שגם היא שכנה, שמעה
את התלונות של הגברת רגב ואמרה שזה כלום,
על־יד מה שקרה לה. גברת פרר ובעלה חוגגים
את ליל־הסדר כבר שנים, עם שני זוגות חברים
שלהם. כל שנה בבית של מישהו אחר. השנה,
כשהגע תורה של הגברת פרר לערוך את הסדר
אצלה, והיא החליטה לעשות ״משהו יפה במיוחד״
וניקתה את הבית לתפארת וערכה קניות
מדהימות, אז ממש שלושה ימים לפני החג
אומרים לה החברים, הם מוזמנים לאיזה מישפחה,
ולא נעים להם להגיד לא. זה עיצבן את הגברת
פרר עד מוות ומייד טילפנה לאשה השלישית,
לספר לה. אבל גם השלישית אמרה שהם נורא
מצטערים, שהפעם הם לא יכולים להגיע לסדר
המשותף כי בדיוק יש להם אורח מאמריקה והוא
הזמין אותם לסדר במלון הילטון. הגברת פרר,
אחרי שלקחה שלושה כדורי־הרגעה ואחרי
שצעקה על בעלה במשך חמש שעות — על מי
היא תצעק אם לא על הבעל? — נשבעה שיותר
היא לא תתקרב לחברים האלה. לעולם לא.
אצל ליפשיץ היה פיצוץ עולמי ממש. אחרי 15
שנה של הזמנות, החליטו הזוג ליפשיץ לחגוג את
החג אצל אחותו של ליפשיץ. אבל כששמעה
האחות שהליפשיצים יביאו לסדר גם את בתם
ואת שני ילדיה, היא אמרה שהיא לא מוכנה לסדר
עם ילדים קטנים כי אין לה סבלנות לילדים.
ליפשיץ כבר לא ידבר יותר עם אחותו. לעולם
לא, אשתו של ליפשיץ אמרה שהבעל של אחותו

ר 1ד

יעזו ־ אדית
כל הסיפור הזה, של בהלת הקניות לפסח, לא בדיוק ברור לי. למה הם
קונים כמו משוגעים? הרי 70 אחוז מהציבור הישראלי במילא מתארח אצל
ה־ 30 אחוז הנותרים, ועוד 30 אחוז(כן, אני יודעת שיש רק 100 אחוזים,
אז מה?) הולכים לבתי־מלון. אז למי הם בכלל קונים.
אבל בעצם מה זה עניין שלי למה אנשים קונים 31 פיירקסים 16 ,ק״ג
תות־שדה 6 ,חסות 17 ,בונבוניירות, ארגז מלפפונים, וכר. רוצים, שיקנו.
מי שמרוויח את כספו בכבוד יש לו הזכות לבזבז אותו ברשלנות. באמת,
ככה אני חושבת.
העניין הוא שממשלת־ישראל לא חושבת כך בדרך כלל. הממשלה
רווקא לא כל־כך סומכת על בגרותו של האזרח שלה ועל כושרו לכלכל
את מעשיו(כולל הפיננסיים) בתבונה. לכן, לדוגמה, הממשלה שלנו לא
מרשה בשום פנים ואופן לקיים בארץ משחקי־מזל, קאזינואים ורולטות
למיניהם. כי הממשלה האחראית שלנו לא רוצה שנבזבז יותר ממה שיש
לנו, ואף אחד הרי לא יגיד שהממשלה שלנו לא מבינה בלבזבז יותר ממה
שיש. הממשלה לא רוצה שנצא לקאזינו עם 50 שקל ושם, בלהט העניין,
נוציא 300 שקל. הממשלה מבינה שזה דבר רע מאוד ושזה מכניס את
האזרח לבוץ כלכלי ולחובות כבדים ולמצב־רוח רע ולכל מיני דברים
רעים מאוד שקוראים לו כשמגיע הזמן שלו לשלם.
אז אולי הממשלה היקרה יכולה להסביר לי, למה היא לא עושה משהו
נגד כל מיבצעי האשראי המטורפים הללו, של ״קנה היום ושלם בעוד
חודשיים״? למה לא יצאה הממשלה לאיזה מרכול וראתה מה עושים
האזרחים הבלתי״אחראים שלה? כל גברת וכל אדון יצאו כשהם סוחבים
מאחוריהם שלוש עגלות עמוסות במיני סחורות, שתמורתם משלמים רק
בהבטחה. כבר בערב החג רואיין בטלוויזיה מנהל של מרכול אחד, שאמר
בקול מאוד מפוחד שהוא מקווה שלא תהיינה בעיות כשיגיע זמן התשלום.
אבל בעיות תהיינה, אם לא למנהל המרכול הרי שלכל האנשים שיגלו
בחודש יוני כי ממשכורת של 1,000 שקל נשארו להם רק .300 תהיינה
בעיות, ועוד איך.
ממשלה יקרה. מה ההבדל בין רולטה לבין ״קנה היום ושלם בעור
חודשיים?״

בעלי, שהוא תמיד נגדי ונגד מה שאני חושבת, קרא את הכתוב לעיל
ושאל אותי איך לפי דעתי יכולה הממשלה, גם אם היתה רוצה, לעשות
משהו נגד מישהו שרוצה לתת בהקפה. אז תסלח לי בעלי היקר, רציתי
להזכיר לך, שממשלה שיכולה להמציא את חוק החמץ, ולהכריח ערבים

לא למכור פיתות, ולהכריח יהודים לא לאכול אותו, יכולה לעשות הכל,
כולל משהו נגד האשראים הבלתי אחראיים. אתה הבנת את זה, בעל?

בטח אשם, כי הוא מגעיל כבר הרבה שנים.
גברת כץ רבה כאסח עם אחותה, גברת יפת, כי
היא שמעה שהאדון יפת, שבא אליה כל שנה
וזולל כמו חזיר, אמר עליה שהיא מבשלת אוכל
לבהמות, ושהלוואי שיפסיקו כבר להזמין אותם.
אז השנה היתה השנה הראשונה שהגברת יפת
והגברת כץ לא חגגו ביחר עם הבעלים והילדים
שלהן את ליל־הסדר, וכנראה שהם גם לא יחגגו
׳הלאה. הילדים של שתי המישפחות ניסו לעשות
סולחה, אז כל הורה רב עם הילדים שלו כי ילדים
צריכים לתמוך בהורים ולא בדודים. במישפחה
הזאת כבר אף אחד לא מדבר עם אף אחר.
אצל מישפחת נגר נראה היה שהכל יעבור
בסדר. כל הבנים של הגברת נגר הקשישה עשו

שלו, הבן של הכהנים, אשתו ושני ילדיהם. גברת
כהן בישלה ארוחת־ערב לעשרה איש ובמשך כל
הערב אמרה שהיא נופלת מן הרגליים, כואב לה
הגב, נתפס לה הצוואר, יש לה בחילה מעייפות,
וברגליים יש לה בצקת. האדון כהן נורא רצה
לעשות רושם על שתי הדודות ועל הבן של אחת
מהן ועל כלתו החדשה, אז הוא צעק כל הערב על
שני נכדיו הקטנים(בן 3ובת ,)5שלא יפריעו ולא
יקפצו ולא יזוזו מהכיסא ויאכלו בפה סגור ולא
יפילו את ההגדה לריצפה ולא יעשו פירורים
מהמצות. בסוף נמאס לבן של כהן מזה שאבא שלו
כל הזמן צועק על הילדים שלו, והוא התחיל
לצעוק על האבא שאס אין לו סבלנות לילדים אז
שלא יזמין אותם, והאבא כהן אמר שהוא כבר ראה

דמהגמרהגברת רגב א ת יחסיה עם
חמותה * מ ד 1ע נזקקה גברת פרו־ל
ש לו ש ה כדורי הרגע ה * זאיר
ניתק לי פ שי ץאת היחסים עם אחותו
לה כבוד ובאו אליה עם נשותיהם וילדיהם. את
הסדר ניהל אבא נגר וכולם היו מאד מאושרים.
אבל אחרי האוכל — 36 סועדים — אשתו של
הבן הבכור לא הזיזה את התחת שלה מהכסא,
והבעל שלה לא אמר לה מילה. הבן הבינוני,
לעומת זאת, סיפר לכולם שאשתו שוב בהריון —
עוד לא רואים כלום — ולכן לא כדאי שתתאמץ.
אז מה, כל הכלים של כל ה־ 36 נפלו על הידיים
של הכלה הכי צעירה, אשתו של הבן הצעיר של
נגר.
כבר למחרת בבוקר אמר הבעל של הצעירה
לאחיו, שהם בני־כלבה, והם ענו לו שאשתו
הצעירה במילא לא עושה כלום כל החיים, והוא
אמר להם שהנשים שלהם דווקא עושות כל מיני
דברים, אבל יותר טוב שהוא לא יספר להם מה
בדיוק הן עושות. ואחר־כך סיפרו את זה לאמא
נגר, שאמרה משהו על הכלה הצעירה ומשהו על
הכלה המבוגרת, ובעלה, האדון נגר, אמר לה
שהיא מדברת שטויות. בקיצור, אף אחד כבר לא
מדבר עם אף אחד במישפחה הגדולה הזאת.
אצל מישפחת כהן היה סדר לא־גדול. הזמינו
שתי דודות, בן של אחת הדודות והכלה החדשה

ילדים בגיל הזה שמתנהגים כמו בני־אדם, אבל
בגלל שהבן של כהן לא יודע לחנך את ילדיו אז
הם יצאו כאלה מופרעים ולא מתחשבים בגדולים.
אז הכלה של כהן לקחה את הילדים בהפגנתיות
והשכיבה אותם לישון, ואז גברת כהן רצתה למות
מרוב בושה כשראתה שהדורות רואות איך
המישפחה שלה רבים אפילו בליל־הסדר. אז אחרי
האוכל הם אפילו לא המשיכו לקרוא בהגדה
וסתם כל אחד ישב בכיסא שלו ושנא את השני.
אז עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם אם
כולם רבו עם כולם, אז חסכנו מעצמנו את
המריבות של הסדר בשנה הבאה, כי הרי אף אחד
כבר לא יילך לאף אחד. נכון שככה אתם חושבים?
אז אני רוצה להגיד לכם שאתם טועים. בשנה
הבאה יהיה בריוק אותו הדבר. כולם יריבו עם
כולם וכולם יעלבו מכולם. איך? נו, איך? אלוהים
הוא לא טיפש, אז כדי שכולם ייפגשו שוב בפסח
הוא סידר לנו את יום־הכיפורים, כדי שכולם
ישלימו עם כולם ויתחילו לתכנן איפה יחגגו
בפסח. וככה זה כל הזמן, ממש מדור לדור.
אגב, כל הסיפורים בקטע הם אמיתיים, רק
השמות שונו.

; הם אוחרים...מה הן אומרות...הה הם אוחרים...חה הן אומרות...מה ה

דן בן־אמוץ:

תמר סטמצקי:

..אסור רקבדנסו, זהלאגן ־ חיות
שר משלם־המיסים!״ שבו מסתובבים חובשי!״ כללי לביטוח גירושין!״
..אני

בעמוד השני בספריו של דן בן־אמוץ מופיע תמיד
המישפט ״סיפריות־ההשאלה שודדות, בעזרתן, את פרי
עמלם של סופרים ומו״לים״ .עכשיו שונתה עובדה זו. נודע
כי סופרים יקבלו תמלוגים על השאלת סיפריהם בטיפ־דיות,
וגם נודע כי נשלחו כבר המחאות לסופרים שאת
ספריהם מרבים לקרוא.
שאלתי את דן בן־אמוץ אם הוא מרוצה עכשיו, ואם כבר
קיבל את ההמחאה שלו.
כן, אני חושב שאני מרוצה שהסופר יקבל את מה שמג׳־ע לו.
אני לא קיבלתי המחאה, כי כדי לקבל את הכסף צריך למלא איזה
טופס ואת הטופס יכול למלא רק מי שחבר באגודת־הסופרים. אני
לא חבר באגודה, מתוך עיקרון, ולכן אצטרך עכשיו ללכת ולברר
מה קורה עם הסופרים שאינם חברים באגודה, ובכל זאת
סופרים משאילים את סיפריהם וקוראים אותם. באותה הזדמנות גם אברר
כמה כסף כבר מגיע לי.

• אני מבינה שהכסף נשלח לסופרים ממישרד־החינוך־והתרבות.
אולי תברר שם?
זה עוד דבר שאני רוצה לברר. מה פיתאום מישרד־החינוך?
הכסף הזה צריך להגיע לסופרים מהסיפריות, ולא שוב מתקציב
משלם־המיסים. אם יסתבר שזה מתקציב משלם־המיסים, אני
אסרב לקחת את הכסף. זה אבסורד ששוב מעבירים כסף מכיס
לכיס!

בעיתון הארץ פורסם מיכתב למערכת של הד״ ר אנדרה
מנשה, יו״ר האגודה הישראלית נגד ניסויים אכזריים
בבעלי־חיים, הוא מדווח בו על 30־ 20 קופים המוחזקים
בבית־החולים תל־השומר למטרות ניסויים, בכלובים
שבהם אינם יכולים בכלל לזוז. למיכתב מצורפת תמונה
של הקופים בכלובים המיניאטוריים.
פניתי אל בית״החולים תל־השומר כדי לקבל תגובה,
ודיברתי עם הד״ר תמר סטמצקי, מנהלת המעבדה הווי־רולוגית.

ראית את המיכתב שהתפרסם ב״הארץ״?
כן, ראיתי, אני לא יודעת על מה הוא מדבר.

• אולי תעזבי את מה שהדד מנשה כותב. מה
את אומרת על התמונה המזעזעת הזאת?
אני לא יודעת איזו תמונה מעוותת הם נתנו שם.

•ג ביר תי, התמונה מוגהת לפניי. רואים בה
כלובים קטנטנים, ובהם קופים. אין מקום לקוף לזוז
בתוך הכלוב הזה שבו הוא יושב — כך אני מבינה
מהכתוב — כחודשיים ימים.

בעלי חיים
אצלנו זה לא גן־חיות שבו יש לכל בעל״חיים יכולת להסתובב
חופשי. בית־החיות שלגו עובד בתנאים הנדרשים לחיות־מעבדה.
הכלובים עומדים בסטנדרט, ואנחנו לא חורגים ממנו.

• איך יכול להיות שהסטנדרט הוא, שבעל־חיים
לא יכול לזוז ממקומו?
אנחנו לא קבענו את הסטנדרטים. קנינו את הכלובים מוכנים.
מלבד זאת, יש עלינו ביקורת של מישרר־החקלאות, ויש טיפול
(דניאלה שמי)
וטרינרי צמוד, ואף אחד לא בא בטענות.

• לא סוד הוא שחלק מהסיפריות מסובסדות על־ידי
הממשלה. אז מה ההבדל?

גירושיו שאותו ישלם כל זוג מתחתן, וכן יהיה מבוטח במיקרה של
גירושין.
גילי פורן, גרושה, מגדלת את בנה לבדה במשך חמש
שנים. בעוד שבועיים היא תינשא מחדש. שאלתי אותה
מה היא אומרת על העניין, כגרושה המגדלת ילד לבד
וככלה חדשה.
זה נראה לי רעיון נבון מאוד לבטח את ילדיך בעניין זה, אבל
זה לגמרי לא פשוט.

• מ ה לא פשוט? את עומדת להינשא בעוד
שבועיים. האם היית מציעה לחתנך לעשות ביטוח
כזה?
• ואילו הוא היה מציע לך ביטוח־גירושין היום?
הייתי נורא נעלבת.

• נניח רגע לכסף. אתה לא חושב שהסידור
החדש הזה יכול גם להעליב כמה וכמה סופרים? אם
אתה מגלה פיתאום שהצ׳ה של הברד, סופר פלוני,
הרבה יותר גדול מהציק שלך, לא תסתובב מדוכדך
כמה ימים?

ביום עיון שנערך נאוניברסיטת תל״אביב, סיפר
הפרופסור יוחנן פרס כי במחקר שערן הסתבר שיש ירידה
משמעותית ביותר ברמת־החיים של ילדים להורים גרו שים.
הפרופסור פרס הציע להנהיג בארץ ביטוח־גירושין,

לא הייתי מציעה לו, כי כעת אני בכלל לא מעלה על דעתי
שאי־פעם נתגרש.

קודם כל, יש סיפריות פרטיות. אבל גם האחרות פשוט צריכות
להפריש אחוז מתוך ההכנסה שלהן. אנשים שואלים ספרים,
ומשלמים עבור זה. אז חלק מהכסף שהקוראים שילמו יילך
לסופרים. זה הסידור הנכון.

לא. באמת לא איכפת לי כמה יקבלו האחרים. אני רוצה לקבל
בדיוק מה שמגיע לי. כבר עכשיו ברור לכולם, שהכי הרבה כסף
(דניאלה שמי)
יקבלו סופרי״הילדים.

בעד

חוק

• אז מה הפיתרון?

קופי ניסיונות: התעללות

נדמה לי שלא צריך להשאיר את זה לשיקולם של זוגות
צעירים ומאוהבים, העומדים להינשא, ושאינם מעלים בדעתם
שאי־פעם יתגרשו. חתימה על הסכם כזה, מרצון, יכולה לסלק את
הרומנטיות. אבל מצד שני, אילו היה חוק של ביטוח־גירושין, כל
אחד היה מקיים את החוק מבלי לחשוב איך זה נראה. כן, נראה
לי שהפיתרון האידיאלי הוא שיחייבו את כולם בביטוח־גירושין.
אז נוכל להיות גם מבוטחים וגם רומאנטים( .דניאלה שמי)

עם כל קניה של סרט צילום פוג׳׳
חט ח£קט 5תקבל בשמחה אלבום
תמונות חינם (לבחירתך 4תמונות
שער שונות).
פוג׳י חט ח£קט 5סרט הצילום שפרץ
קדימה והשאיר את כל מתחריו
מאחור.
פוג׳י חט ח£קט 5־ סרט הצילום
של הצלמים המקצועיים.
פוג׳׳ חט ח 3קט 5סרט הצילום
שלך ־ מהתמונה הראשונה.
אל תשכח לדרוש את האלבום
בזמן קנית הסרט.
אלבום תמונות

100400

עם כל סרט צילום של

קו שיו ת
לפסח
.1גילר אמריקה

ח״כ אלוני
האם הזניחה את בריאותה!
רסני שבועיים התפרסם בהדי
שות ראיון עם ח״כ שולמית אלוני.
היא סיפרה על מחלתה, על הטפיל
שגדל לממדי כדור, על הניתוח.
איני מערער על זכותו של אדם לספר
על עצמו דברים אינטימיים ביותר.
לשולמית אלוני יש נטייה מיוחדת
לכך. ראינו אותה מצולמת בטלוויזיה
במיטה לא כל־כך מסודרת, בחדר-
השינה שלה. אך זה עניינה.
גם הפעם לא הייתי מתייחס לדבריה,
אלמלא נאמרו בכל זאת על־ידי
אישיות ציבורית שחייבת להיות אח
ראית
לדברים שהיא אומרת וחייבת
להיות מודעת לחשיבות כל מילה וכל
מישפט היוצאים מפיה.
אלוני מספרת שכבר ב־ 1970 מצאו
אצלה הינוקוקוס בכבד, אבל ״הוא לא
היה פעיל,״ לפי הגדרתה. לכן לא
טיפלה בו במשך ! 7שנים אחרי גילוי
המחלה.
נדמה לי שאלוני קצת הזניחה את
עצמה, בכך שלא טיפלה בזמן במחלה.
ייתכן שהתקפי־הלב והתקפי־האולקוס
היו קשורים בצורה כלשהי עם מחלתה
העיקרית.

טיפול הנפש:
מוסד לענישה?
^ אחרונה התרבו טענות אזר/חים
על ליקויים חמורים בשירות
לבריאות הנפש. טוענים שהמימסד,
ואנשים שונים, מנצלים את שירותי
בריאות הנפש לחיסול־חשבונות עם
מתנגדיהם, שהתרבו אישפוזים בבתי־חולים
פסיכיאטרים של אנשים בריאים
בנפשם, כדי להכפיש את שמם ולסל־קם
ממקום עבודתם.
מקרים אלה ידועים אף מקרב הרופאים
עצמם. כך הד״ר עמנואל הראל,
,32 סגן בצה״ל, שעתר לבג״ץ נגד הרופא
הראשי של צה״ל, בטענה שב־צה״ל
קבעו ^והוא חולה־נפש כיוון שהתלונן
על אי־סדרים. בג״ץ הוציא צו
נגר הרופא הצבאי.
הד״ר נינה ינובסקה כבלה עצמה
בשרשרת־ברזל מול לישכת ראש־ה־ממשלה,
במחאה על כך שמישרד־הב־

36 —1

ריאות שולל ממנה רשיון לעסוק ברפואה
בטענה שהיא חולת־נפש.
רופאה בת ,51 ותיקה בקופת־החו־לים
מכבי, אושפזה בבית־החולים ל־חולי־נפש
גהה, ולדבריה נעשה הדבר
בגלל סיכסוך בעבודה.
במערכת התקבלו מיכתבים רבים
של אזרחים, שטענו כי אושפזו ללא
הסכמתם וללא צורך בבית־חולים פסיכיאטרי.
כך משה חובב מקיראון,
שעתר לבג״ץ. רבים הטוענים שאושפזו
בבתי־חולים פסיכיאטרים בניגוד
לחוק, בניגוד לתקנון, ואף טופלו שלא
לצורך בשוק חשמלי.
טענות רבות הושמעו גם בעניין
התייחסות גסה, ולעיתים אכזרית, עד
כדי התעללות פיסית ממש. הוריו של
עופר חנג׳ל ז״ל, בן 18 וחצי, הגישו
לאחרונה תלונה למישטרת כפר־סבא,

עוד מספרת שולמית אלוני, שהיא
למדה את כל החומר הרפואי, נכנסה
לעומק הבעיה וידעה על מה מדובר.
תמוה בעיני איך בכל זאת לא הכניסה
רופאים לתמונה, כאשר הלכה לבדיקות.
אלוני מספרת שהיא עשתה בדיקות,
ו״אילו הרופאים היו אומרים לי
מההתחלה מה התוצאות של הבדיקות,
הייתי אומרת להם מייד במה העניין.
אך הם לא אמרו לי. הם לא מתייחסים
לחולה כאל אדם אינטליגנטי. הם חשבו
שאני מטומטמת, ולא אמרו לי.״
בנקודה זו אני מסכים עם חברת־הכנסת
אלוני, אך הייתי ממליץ לחולים
לא לקחת דוגמה ממנה ולא לצפות
מהרופאים שיתייחסו לחולה כאל אדם
אינטליגנטי, אלא לספר לרופאים כל
מה שהם יודעים על עצמם, ולשתף
אותם ביידע הנמצא בידיו של הפציינט.
חברת״הכנסת
אלוני מצאה לנכון להדגיש,
שהלכה לרופא נוירולוג, רוסי,
וכי הלה החליט שמקור הכאבים לבטח
בעמוד־השדרה; הוא נתן לה, לדבריה,
טיפול בחשמל, ואין־סוף של זריקות
שלא עזרו.
איני מבין מדוע מצאה חברת־הכ־נסת
לנכון לציין שהנוירולוג הוא רוסי.
הייתי רוצה להבין — הכוונה לרוסי-
רוסי, שלא התגייר כהלכה, או ליהודי
שבא כעולה מרוסיה?
ח״כ אלוני לא מצאה לנכון להגדיר
את מוצאם של עשרות רופאים שטיפלו
ולא טיפלו בה במשך 17 שנה, שטעו
באבחנות ושהביאו אותה כמעט לאובדן
חייה. אך משום־מה מצאה לנכון
להזכיר את מוצאו של הרופא הנוירו־לוג,
ששיחק בעניין זה תפקיר שולי.
הייתי מציע לחברת־הכנסת אלוני
לקחת שיעור באזרחות טובה, ובמיוחד
כמנהיגת התנועה שרשמה על דיגלה
את זכויות־האזרח, במיוחד באווירה
של ציפיה של כולנו לעליה המונית
של יהודים (דרך אגב, לא יהודים רוסיים,
אלא יהודים יוצאי בריה״מ<.

לפני החג התבשרנו על גילוי מהפכני
של ״מכשיר נגד כאבים״.
קראנו בעיתונים, שמענו ברדיו,
ראינו בטלוויזיה. קיבוץ גינוסר המציא
קופסה קטנה, שבכוחה לשכך סוגים
שונים של כאבים. גם שמענו שמישהו
כבר קנה את המכשיר ב־סססז דולר,
והרגיש הקלה אחרי השימוש בו. בתוכנית
ערב חדש רואיינו חבר־קיבוץ
ורופא, שהיו אמורים להעיד על
חשיבותו הרבה של המכשיר.
נמסר מפי הממציאים, שאין דומה
להמצאתם בשום מקום, והמכשיר יביא
גאולה לעולם הסובלים.
כאשר שאל המראיין אם המכשיר
יכול להקל על כאבי אוזניים, התשובה
היתה — לא! כאבי״גרון? לא! כאבי־ראש?
לא! כאבים הנגרמים על־ידי
סרטן — גם לא! על־ידי מחלות כלי־הדם?

ובכן, על איזה סוג של כאבים משפיע
מכשיר הפלא?
התשובה היתה: אם נצמיד את המכשיר
למוקד־הכאבים בגב, ניתן למתן
את הכאב!
אין שום חידוש בהמצאה המהפכנית.
טיפול נגד כאבים על־ידי מכשירים
המייצרים גלים קצרים, חום או
יוניזציה קיימים זה עשרות שנים, וגם
מכשיר קטן נייד, הדומה להמצאת
קיבוץ גינוסר, והנמכר בכל חנויות״
החשמל באירופה מזה 15 שנה לפחות.
אינני יכול להבין מדוע אנו זקוקים
תמיד לסנסציות שאין להן שחר, כדי
להוכיח את גאוניותנו. האם אין דברים
ממשיים בחברה שלנו, שבהם נוכל
להתגאות?

ג. תירגזם מיסתורי
יומיים לפני החג התקיים בבניין
הוועד־הפועל של ההסתדרות כינוס
רופאים. למחרת דווח עליו בעיתונות
כעל כינוס של איגוד רופאי ההסתדרות
הכללית. הושמעו נאומים של שרת־הבריאות,
שושנה ארבלי״אלמוזלינו
וישראל קיסר, וכמובן יו״ר האיגוד,
הד״ר ישראל קורן.
לא הייתי מתייחס לאירוע זה כלל
— עוד נאומים חסרי תוכן משמעותי
— אלמלא הנסיבות המיוחדות הקשורות
באירגון האירוע הזה.
בעיתונות בשפה הרוסית התפרסמו
מודעות; קריאה לרופאים יוצאי ברית־המועצות
להשתתף בכינוס שאורגן
עבורם במיוחד .״רק אתם, יוצאי ברית־המועצות,
יכולים להביע את דעתכם

משרד הבריאות
ירושלים

המנהל הכללי

4.2.1987
לכבוד
י. נ 1לדסן

ת ״ ד 5349
בארשבע

דרי

נודלסן

הנדון:

הנכבד,

כתבה בנושאשירותי
סכת נךסיום 2 . 2 . 8 7

התש ובה לבקשותיך

ב ר ׳ אותהנ פש

היא שלילית.
בכבוד

בטענה שבנם נפטר בעת אישפוז במח־לקת
נוער בבית־החולים שלוותה.

רופאים פסיכיאטרים, עולים מב־רית־המועצות
שעובדים כיום בבתי

שרת־בריאות ארבלי
להיות קרובה
ולהשפיע על השינויים במערכת הבריאותי
נאמר במודעה.
באותו הנוסח, ללא כל שינוי, התפרסמה
בעיתון בשפה הרומנית קריאה
לרופאים יוצאי־רומניה :״רק אתם, יוצ־אי־רומניה,
יכולים להביע את דעתכם
ולהשפיע על השינויים במערכת הברי,
אות!״
הפיקנטיות
במודעות האלה היא
בכך ששתי הקבוצות נקראו לכינוסן
באותה השעה ובאותו המקום. הם לא
ידעו שמטרת התכנסותם באותו מועד
תוכננה, קרוב לוודאי, להוכיח כי אר־גון־רופאי־ההסתדרות
אכן קיים, וש־חבריו
מסוגלים למלא אולמות. זאת
הסיבה שלמחרת הכינוס הוא הוצג לפני
העיתונאים בכינוס של חברי האיגוד,
למרות שמשתתפיו לא ידעו כלל שאמנם
הב שייכים לאיגוד זה.
האם חייבת ההסתדרות לבזבז כספי־ציבור
על איגוד שלמעשה לא קיים
כלל?
כאשר נשאל יו״ר האיגוד, ד״ר ישראל
קורן, על צורת התכנסותם של
חברי־האיגוד והמודעות שפורסמו בעיתונות,
ענה בתמימות :״שלחנו להם
מודעות בעברית, והם תירגמו אותן
בצורה בלתי־נכונה לרוסית ולרומנית״.

.3שלט קרוב
הודעה מאוד משמחת לציבור בצפון
הארץ:
שרת־הבריאות החליטה לפתוח, אחרי
החג, לישכה שלה בחיפה, בנוסף על
לשכות השרה בירושלים ובתל־אביב.
כמובן, הסיבה לכך היא רצון לנהל את
בתי־החולים שבאיזור הצפון בצורה
יעילה יותר. אך נדמה לי שזה ביז־בוז־כספים
בלתי־מוצדק. תחת לייעל
את המערכת, יסבך עוד יותר את הניהול,
שהוא כושל גם בלי זה.
האם הסיבה לפתיחת הלישכה היא
הרצון לקרב לפחות פעם־פעמיים בשבוע
את שרת־הבריאות למעונו של
המנכ״ל החדש של מישרד־הבריאות,
הד״ר רב גולן?
חולים פסיכיאטרים בארץ, מספרים על
אישפוזים מיותרים בבתי־חולים פסיכיאטרים,
על היעדר ביקורת מטעם
מישרד״הבריאות, ועל טיפולים מיותרים.
הם טוענים שהמצב דומה, ולעיתים
אפילו גרוע יותר מזה השורר ב־בתי־חולים
פסיכיאטרים בברית־המו־עצות.
ישנם
מקרים של התאבדויות בתוך
בתי־החולים. כך, לדוגמה, ב־ 31 בינואר
1987 התאבד ציון ביטון, ממחלקת־שיקום
בבית־חולים פסיכיאטרי בבאר־שבע.
בעיקבות
כל הידיעות הללו, שהגיעו
למערכת, פניתי ב־ 2בפברואר 1987
למנכ״ל משרד־הבריאות, הד״ר רב גולן,
וביקשתי אישורו לבקר בכמה מ־בתי־החולים
לחולי־נפש ולראיין את
ראשי שירותי בריאות הנפש של מיש-
רד־הבריאות. לא התכוונתי לפרסם אף
לא מילה אחת ללא בירור ובדיקה. לדאבוני
ולהפתעתי, ב־ 4בפברואר 1987
נעניתי בסירוב, ללא כל הסבר.
מחוסר ברירה, ובתוקף חובתי הציבורית,
אני מפרסם שורות אלה ומקווה
שמנכ״ל מישרד־הבריאות ישקול מחדש
את בקשתי. וכי ממה מפחד הד״ר
רב גולן?

— בץ פרס לערפאת
(המשך מעמוד )7

בכספת בבנק שווייצי. במיק־רה
שהצד האחד יבגוד בצד
השני, או יחזור בו מהסכמתו,
יוכל הצד השני למסור את
המיסמך לאמצעי־התיקשורת.
ממשיך חאשוגי :״חזרתי לתוניס,
מסרתי לערפאת דיווח מלא על שיחות״
בלונדון. מצאתי אצלו התרשמות
עמוקה. הוא נדהם מכך שקיפאון,
שנמשך שני דורות, למרות הלחצים
הדיפלומטיים של תריסר ממשלות,
ניתן לשבירה על־ידי סידור של
הפקדת מיסמכים בבנק, הנעשה בכל
יום בעולם־העסקים.״
אולם ערפאת הוסיף שעליו להיוועץ
עם המלך חוסיין, ולחשוב על
כמה היבטים שלא חשב עליהם קודם
לכן, כאשר הסכים ״באופן עקרוני״.
סיכם חאשוגי :״תגובתו היתה חיובית
בעיקרה, אבל חשתי כי הסיכויים

ריר את ערפאת בשלב זה של
המישחק. עד שיהיו סימנים
ברורים של התקדמות, מוטב
שכל המגעים יהיו עם חוסיין.״
סיכם חאשוגי :״כאשר נפרדתי
(מטמיח, היו לי ספקות חמורים אם אכן
שני הצדדים, כפי שהם כעת, מסוגלים
לשבת ולנהל שיחה בעלת־משמעות.
מנהיגי שני הצדדים משותקים על״ידי
רגשות של אי־ביטחון בקרב עמיהם.
אין הם יכולים להרשות לעצמם לקבל
על עצמם את הסיכונים שקיבל סא־דאת״.
חאשוגי
פירט את החולשות של כל
הצדדים, כלהלן:
• ״חוסיין חושש, בצדק, שצעד
נועז לקראת השלום יעורר את מורת־רוחם
של הסעודים, ויסכן את הסיוע
שהוא מקבל מהם( .הערת המערכת:
להערה זו יש עניין מיוחד, מאחר
שחאשוגי הוא בעצמו סעודי, ומכיר

חבר תו שדמרד כי וענונו כו תבתלכתבת
ה עו > 0הזהומספרתעלהמשךמאבקה

ך פני חודשיים ביקרה ג׳ודי זימט, חברתו של מרדכי
( €״מוטי״) וענונו, בישראל, בתיקווה לבקרו בכלאו. אולם
למרות נסיונותיו הרבים של עורך־הדין אמנון זיכרוני להשיג
אישור לביקור כזה לא הסתייע הדבר, וג׳ודיחזרה לארצות־הברית,
מתוסכלת ומרירה.
בערב האחרון שלה בישראל ריאיינתי אותה עבור העולם
הזה 4.2.87 כאשר הגיע צלם־המערכת, ציון צפריר, לדירה
כדי לצלמה, קיבלה בעלת־הדירה התקף כעס וחרדה, וסילקה
את ג׳ודי מדירתה. בעיניים דומעות, כשבידיה מיזוודה כבדה,
הצטרפה ג׳ודי אליי, ולנה בלילה האחרון בביתי. ליוויתי אותה

מצטערת על שלא כתבתי מייד אחרי שחזרתי לארצות־הברית.
אני ממשיכה בלימוד״ ,וכותבת למוטי כל שבוע.
אני מקבלת מיכתבים ממוטי בערך פעם בשבועיים. זה
מאוד מצער אותי שעד היום לא קיבלתי רשות משילטונות־הביטחון
או מבית־המישפט לבקר את מוטי פנים־אל־פנים,
מיכתבים אינם מספיקים, ויש כל־כך הרבה מיגבלות בתיק־שורת
על״די כתיבה במקום דיבור.
בדקתי בינתיים כמה עניינים, ודיברתי עם עורכ״דין על
עניינים מסויימים. שוחחתי עם עורך־דין אחד בוושינגטון,
המייצג אדם בשם שמואל לווינג מוריסון. מוריסון הוא אדם

מיליארדר חאשוגי עם סאדאת
סאדאת הכניס את בגין לפינה!•להגשמת הרעיון שלי הם פחות מ־50
אחוז״.
חאשוגי התווכח עם ערפאת. זה
הסביר את בעיותיו הפנימיות, את
היחסים הפנימיים באש״ף ואת כוחן של
קבוצות קיצוניות. חאשוגי אמר לו, כי
אל לו להתחשב במיעוט קיצוני זעיר,
שמא יאבדו הפלסטינים לצמיתות את
הסיכוי לזכות בבית.

״נראה כי טיעון זה עשה עליו
רושם, כי הוא חזר ואמר שאם
הישראלים מוכנים באמת
(הדגשה במקור) לשוחח, הוא
ייפגש איתם. הוא מוכן אך
להיפגש עם פרס בפומבי.״
״אמרתי לו שפגישה פומבית אינה
דרושה. די בחתימתו על הסכם, לצד
חתימתו של פרס על הסכם מקביל.
מאותו רגע והלאה יוכלו הוא ופרס
לטפל בבעיותיהם הפוליטיות הפנימיות
בכל דרו שירצו. הם יוכלו
להשתמש כראות־עיניהם במיסמכי
ה,ביטוח׳ שיהיו מופקדים בבנק השווייצי״.
ערפאת
היסס מעט, אך אחר־כך
הסכים באופן ניסיוני להמשיך בדרך זו.
הוסכם שהשניים ייפגשו שנית כעבור
שבועיים, אחרי שיחה נוספת של חא־שוגי
עם הישראלים.

• סדיר נא וח־סל
ז הופיע על הבמה שחקן חדש:
\ £אברהם (״אברשה״) טמיר, אז
מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה.
״פגישתי הבאה עם הצד הישראלי
היתה עם הגנרל טמיר, שפרס שלח
אותו לקאהיר להיפגש איתי.
״אומרים על טמיר שהוא,הפילוסוף׳
של מיפלגתו. הוא התגלה כאיש
אינטליגנטי, שיש לו הבנה מפוכחת
של כל הסיבוכים של הבעייה, ושל
הבעיות האישיות של כל המעורבים

כך דיווח חאשוגי :״תגובת
טמיר על תוכניתי, להפקיד בבנק
שווייצי שני מיכמכיס
חתומים, היתה כי אל לנו ׳לש־

העולם הזה 2590

היטב את השילטון בארצו ).הוא (חו־סיין)
חושש גם מפני צרות מצד הסורים
ומתריסר כיוונים אחרים.״
• ״ערפאת סבור שאם לא ישיג
ערובה (להגשמת המאוויים הפלסטיניים)
שתהיה די חזקה כדי לפייס את
הפעילים ה&וליטיים שבקרב הפלסטינים,
מימין ומשמאל כאחד, הוא יאבד
את השפעתו עליהם.״
•״האם ממשלת ארצות־הברית ב ־
אמת (הדגשה במקור) רוצה בשלום
במיזרח התיכון אנחנו מקיימים
קיפאון אמריקאי־סובייטי המשרת את
האינטרסים של שתי המעצמות ...הסובייטים
מאמינים שכל עוד האמריקאים
ממשיכים לצדד בישראלים,
וכל עוד הם מניחים לישראל לנהל את
המדיניות של ממשלת ארצות־הברית,
יש להם (לסובייטים) קלף חזק שהם
יכולים לשחק בו בכל עת שירצו״.

חאשוגי טען כי הסובייטים
מסוגלים בכל עת לגרום לגירוש
האמריקאים מן המרחב,
ולהרוס את מיתקני-הנפט. אם
האירופים יישארו בלי מקורות־אנרגיה,
הם יצטרכו לפנות
לברית־המועצות.

אך בינתיים נהנים האמריקאים מן
המצב. מילחמת עיראק־איראן מועילה
לאמריקאים, היושבים והנהנים ממנה.
המילחמה עלתה(עד לכתיבת התזכיר)
300 מיליארד דולר, ו־ 85 אחוז מסכום
זה הגיע לידי המערב, ובעיקר לידי
ארצות־הברית. חוץ מזה, הון עצום ברח
מאיראן והגיע למערב.
הרמז של חאשוגי: האמריקאים
נהנים מהמצב הקיים של חוסר־שלום.
אמנם, אין הוא אומר בשום מקום
שהאמריקאים עודדו את ישראל לטרפד
את יוזמת״השלום שלו, אך אפשר
להבין זאת מן הדברים.
על כל פגים, ברור מן התזכיר כי
בשיא תקופת־כהונתו כראש ממשלת־ישראל,
פוצץ פרס יוזמה שהיתה
עשויה להוביל להסכם־שלום עם א־ש״ף.
הוא הקריב אותה על מיזבח ״האופציה
הירדנית״ הכושלת וחסרת־השחר.

״אנחנו
אוהבים אחד את השני ואף אחד לא יכול לקחת זאת מאיתנוד
! בבוקר לנמל־התעופה, והיא אמרה כי לעולם לא תעזוב את
:מוטי.
מאז שחזרה לארצות־הברית, פעלה ג׳ודי רבות למען
וענונו. היא הקימה קרן להגנתו המישפטית, והיא מחכה
בכיליון־עיניים לרגע בו יינתן לה להיפגש עם העציר השמור
ביותר בישראל.
המיכתב ששלחה לי, ואשר התקבל השבוע, כתוב בכתב־יד
ילדותי ועצבני על צירו האחורי של מאמר שהתפרסם בשבועון
האמריקאי הליברלי ניישון, ב־ 27 במארס . 1987 כותב
המאמר, כריסטופר היטשנס, משווה את גורלו של וענונו
לגורלם של ג׳ונתן פולארד וג׳ון דמיאניוק. הוא טוען כי
ן וענונו, שהיה, לדבריו, נושא־דגל ולא מרגל, מקבל פחות
י זכויות מפולארד ומדמיאניוק גם יחד. הוא קורא לתרום לקרן
שהקימה ג׳ודי עבורו.

להלן מיכתכה של ג׳ודי:

אילנה יקרה,
תודה רבה, אם כי מאוחרת, על עזרתך לי באותו לילה, לפני
שעזבתי את ישראל. הייתי עסוקה מאז בהרבה דברים, ואני

שעבד עבור ממשלת ארצות־הברית, ושמסר מידע מסווג
לשבועון גייינס דיפנס ויקלי. זהו שבועון אנגלי היוצא לאור
על רקע אידיאולוגי. בניגוד למה שקרה למוטי, מוריסון היה
רק יום אחד במעצר, ומאז הוא נמצא בביתו עם מישפחתו,
ומתעסק בעתיקות. הוא מחכה למישפט. אם יימצא אשם, הוא
צפוי למכסימום שנתיים מאסר(אני לא חושבת שהוא ייכלא
בבידוד) .סניגוריו מטפלים בתיקו חינם.
אני שואלת: היכן הצדק במישפט הישראלי? היכן זכויותיו
של מוטי? מדוע הוא נענש בלי מישפט? מדוע הוא נידון כבר
על־ידי הקהל והעיתונות? המאמר בצירו השני של הדף מעלה
שאלות שונות ומנתח בעיות אחדות.
אני עושה ככל יכולתי כדי להקל על מוטי, ולהבטיח שהוא
יקבל מישפט מלא. אני אוהבת אותו מאוד והוא יודע זאת. אף
אחד לא יכול לקחת זאת מאיתנו לעולם.
תודה רבה לך על מיכתבך, אני מקווה שאת מרגישה טוב
ומצליחה בעבודתך.
ברכות לבביות ותודה רבה,
שלך, ג׳ודי זימט.

_ 4ימים עם חאשוגי
(המשך מעמוד )6
בשעת חצות נסענו למיסעדה איטלקית
בקומו. שם כבר המתינה לנו
שאר החבורה מארוחת־הצהריים.
הוזמן עבורנו חדר פרטי לסעוד בו.
חאשוגי, השוחר לשלמות, הזיז אותנו
שוב ושוב מסביב לשולחן, כך שיישבו
גבר לצידה של אשה. זה לא
הסתדר בסיבוב הראשון, גם לא בשני.
חאשוגי לא איבד את סבלנותו, ואנחנו
המשכנו לחוג סביב השולחן, עד שישבנו
לשביעות רצונו של המארח.
ליד השולחן, בין צדפות לפירות
אכזוטיים, המשכנו לצלם ולהצטלם.
חאשוגי, שהכחיש עד אותו הרגע
שטרח לחקור אודותיי בטרם טילפן לביתי,
פלט, כטוב ליבו ביין, פרטים מ־קורות״חיי.
אחרי־כן, כילד שנתפס בקלקלתו,
התחיל לצחוק ולקרוץ לעברי.
בשעה
2לפנות־בוקר שבנו למלון.
חאשוגי, שניסה לשכנע אותי במשך
יומיים שאין לשבת כשרגליי מונחות זו
על זו — ״זה מגביה את המותן הימנית
שלך מעל השמאלית. זה יפריע לך
ללדת הזעיק את שני רופאיו כדי
לשכנע אותי באמיתות דבריו. תוך כדי
שהוא משוויץ ביכולתם של רופאיו,
הודיע לי אחד מהם שכתוצאה מצורת
ישיבתי ״האלגנטית, אך הבלתי־ברי-
אה״ ,אכן גבוהה מותני הימנית במילימטר
לערך ממותני השמאלית. הפמליה
החליטה ברוב קולות שיש להחזיר
את המצב לקדמותו.
מחאותיי לא הועילו. חאשוגי נכנס
לאמביציה. הוא חיבר שלושה שולחנות
בלובי של המלון, נשכב לאורכם וביקש
מרופאיו שידגימו את המתיחה בו,
כדי לשכנע אותי.
מתיחת עצמותיו של חאשוגי השמיעה
קולות נוראים, שרק הרתיעו אותי
יותר.
לבסוף, אחרי לחצים כבדים, הגיע
תורי. המתיחות למיניהן הונצחו בצלו־לויד.
לפתע
טילפן אליי אחד מחבריי
מישראל. חאשוגי, שהחליט שאין
להפריע למלאכת־הקודש של רופאיו,
אץ־רץ ודיבר עם ישראל במקומי.

יום חמישי:
גורבניפאר לא ידע
ך* בענו שניפרד בארוחת־צהר־

בשעת־צהריים ירדתי למיסעדת־ה־מלון.
בטרם פגשתי את חאשוגי, פגשתי
את פמלייתו.
אלה שאלו אותי שאלות תמוהות כגון
:״האם את כבר ארוזה?״ או ״היכן
מיזוודותיך?״
דקות מעטות אחרי־כן בישר לי הא־שוגי
חגיגית :״את באה איתנו לפאריס!״
הסברתי
לו שתיכננתי חופשה באיטליה,
ואין להשיג כרטיסי־טיסה לישראל
בגלל הפסח הקרב. מערכת העולם
הזה השיגה עבורי בקושי כרטיס
מאיטליה לישראל.
חאשוגי ביטל את דבריי במחי־יד.
עוד לא סיימנו את שיחותינו. הוא הבטיח
שאם קשריו לא יועילו בהשגת
כרטיס מפאריס לישראל — הוא יטיס
אותי חזרה לאיטליה במטוסו הפרטי.

אנו מזנקים לאוטובוס עמוס בנוסעים
רגילים. הם היו המומים מגודל־המע־מד,
או מקטנותו.
המטוס עצמו דומה לכל דבר בעולם
פרט למטוס — השטיחים העבים ה־מרפדים
אותו, המיקלחות הנוחות, חד־רי־השינה
המפורסמים שלו.
בעוד האחרים מתרווחים על הספות
הרכות, ומזמינים סרטנים ושאך מעדנים,
ישבנו, חאשוגי ואני, בחדר־הע־בודה
במטוס. זהו חדר קטן, המכיל
שולחן רחב־מידות. בשולחן, כמו בשאר
השולחנות והמדפים במטוס, שקועים
מקומות להנחת כוסות־המשקה
וצלחות־האוכל, כדי שלא ינועו בטיסה.
את ההמראה והנחיתה לא הצלחתי
אף לחוש. דלתות המטוס נפתחו באו־רח־פלא
כשסיימנו את עבודתנו.
מאוחר יותר הסתבר לי שהמטוס
נחת כ־ 20 דקות קודם לכן, והכל ה!ז־תינו
עד שאסיים את עיסוקיי.
מכאן נסעה הפמליה לבתים ולבתי״
מלון ברחבי פאריס. את מיטעני שלחו
כבר לחדרי בבית־מלון, שהוזמן עבורי,
ואילו אני ליוויתי את חאשוגי לבנק
הסעודי, שם המתינו לו הכל, מכיוון
שאיחר לישיבה.
נפרדנו בפתח הבנק וקבענו להיפגש
בהמשך הערב.
בשעת ערב מאוחרת הגיע רופאו
של חאשוגי, ללוות אותי לביתו.
שם שהה גם מנוצ׳אר גורבניפאר,
איש־העסקים האיראני המפורסם מפר־שת־הנשק
האיראני. הוא שב באחרונה
מביקור באיראן. חאשוגי הסביר לי בב־דיחות־הדעת,
שבעצם מסתבר כי גור־בניפאר
שימש כ״מרגל איראני״ ,עובדה
שלא הפריעה לשניים להיוותר חברים.
גורבניפאר
הפקיד את גופו בידיו האמינות
של מעסהו האישי של חאשוגי.
חאשוגי תיכנן עימי כיצד אפגוש
את גורבניפאר, מבלי שהלה יידע את
זהותי. ואכן, יש להניח, שעד לשובי
ארצה נותר גורבניפאר — איש מעניין
ביותר — בחוסר־ידיעה. ודאי סבר שאני
אחת מאותן נערות הסובבות את
חאשוגי. מן הסתם התחזקה אצלו סברה
זאת כשחאשוגי החליט לוותר על נוכחותו
בארוחת־הערב במיסעדה רוסית
מפוארת, ולבלות עימי לבד.
עדנאן חאשוגי אינו מאמין באלמוניות.
הוא דואג שהכל יידעו מיהו ומהו
בכל מקום שאליו הוא מגיע.
כבר לפני המיסעדה המתינו לנו
אנשים כשבידיהם מיטריות, לסוכך עלינו
מפני הגשם.
בתוך המיסעדה זימרו להקות צוענים
ומהגרים מרוסיה. הזמרים והרקדנים
ידעו בדיוק לאיזה כיוון כדאי
לשיר. ואכן, שטרות־הכסף מידי חאשו־גי
לא איחרו להגיע.
בעוד שהכל סברו שאני אמריקאית,
הפתיע חאשוגי וביקש מהכנר הצועני,
שזימר כבר שעה ארוכה לכבודי, לשיר
שיר בעברית. הכנר נדהם, אולם מייד
התאושש ופצח בהבה נגילה.
אחרי שיר נלהב נוסף באידיש, הוא
הזעיק חבר אחר מלהקתו, וזה פצח בהתרגשות
בירושלים של זהב. שאר
הסועדים עקבו בדריכות.
השעה היתה כבר שעת״בוקר מוקדמת.
היינו מלאים בקאווייר, וודקה ושמפניה.
חאשוגי קם לפתע, נטל את
זרועי והוביל אותי בריצה לרחבת־ה־ריקודים,
למחיאות־כפיים של כל הסועדים
והזמרים, ולצלילי אני רוצה לרקוד
מגבירתי הנאווה.

כעבור כמה דקות היינו בדרכנו לני
כששבנו לשולחננו, הוא סימן בידו
מל״התעופה במילאנו, שם המתין לנו
לצועניה קשישה, בעלת שיער ארוך. זו
המטוס הפרטי המפורסם. לאמיה, אשישבה
לצידנו, נטלה את כף־ידי, ולפתע
תו, נותרה בווילה־דסטה.
החווירו פניה, והיא החלה לרעוד.
קבלת־הפנים בנמל תאמה את מי
על כל שאלותיי ההיסטריות ענתה
שיש ברשותו מטוס פרטי כה ידוע. באורח מיסתורי״מעצבן.
עטפו אותנו במיטריות כדי שלא נירטב
אחרי שורה ארוכה של מחמאות, הוחלילה
בגשם, והיו מזועזעים ממש מ־ דיעה לי בטון של כישוף :״גברים רבים
יוזמתי לנסוע למטוס באוטובוס רגיל רודפים אחריך, אבל מי שאת תאהבי...
עם עמך, מרחק של כמה עשרות מט .אני לא יכולה לאמר לך ...יקרה אסון!...
רים.
את מנהלת חיים מאוד מסוכנים ...אני
אנשי־הנמל צפו בחאשוגי ובי, כש לא יכולה לאמר לך בדיוק ...תשמרי

על עצמך ...אני לא יכולה לפרט, אבל
את יכולה לתקן את עתידך. אני לא
צועניה רעה ...תשמרי על עצמך...״
בשלב היסטרי זה, מצירי, היא קיבלה
רמז להסתלק. נדמה לי שגם נדחף
שטר־כסף לידיה. זה לא הפריע לה
ללחוש לי מאוחר יותר, כשנטשנו את
המיסעדה :״את מאוד צעירה. תשמרי
על עצמך!״
אנשיו של חאשוגי ניסו לשכנע אותי
שהצועניה מוכרת להם היטב, ו״היא
סתם ארטיסטית״.
משראו שלא נרגעתי, ואולי מסיבה
אחרת, הוחלט לקחת אותי למחרת לקדוש
הנערץ על חאשוגי, ההודי בעל
הכתם האדום על המצח.
דירתו הפאריסית של חאשוגי היא
בת כמה מיפלסים. תמונות מקוריות
תלויות על הקירות, וצוות־עובדים
מסור מסתובב בה. על חדר־האורחים
חולשת תמונת־דיוקן של חאשוגי־האב,
איש נשוא־פנים, בעל הבעה
סימפטית, על־פי התמונה .״הוא נראה
לגמרי יהודי התלוצץ עימי חאשוגי.
האב היה ממוצא תורכי.

יום שישי:
קדוש, קדוש, קדוש
^ חויי בילוי ממושך ומתיש בנמל־התעופה
שארל דה־גול, בניסיון
כושל לשוב ארצה, הגיע חאשוגי
לבית־המלון שבו התגוררתי, כשפיו
מלא התנצלויות על שעוזריו לא היו
מסוגלים לארגן את שיבתי ארצה
כמובטח. הדיבורים על המטוס הפרטי
נפסקו באורח־פלא. רק. בשלב מאוחר
יותר, שבו פקעה סבלנותי, הודה כי
״המלך״ (מלך סעודיה, פאהח הגיע
למארבלה שבספרד, וחאשוגי העמיד
לרשותו את מטוסו לכמה ימים, ל־שימחתו
הרבה של המלך — ולאכזבתי.
כפיצוי, ואולי כפיצוי על הצועניה
מליל-אמש, לקח אותי חאשוגי אל
הקדוש הצמוד שלו, שרי צ׳אנדרה
סוואמי מאהאראג׳,
הקדוש נחת נחיתה קלילה בפאריס,
בין ייעוץ דחוף לראש־ממשלת זאיר
ובין שיחות עם שאר גדולי־העולם.

ניצה בין בתה והשגריר ידזן8
מכונית דיפלומטית

הרומן הרוהט
ביותר בעיר

הוא שוכן בדירה נינוחה ביותר
באיזור מהודר של פאריס.
חאשוגי הורה לי לשלב את כפות-
ידיי ולקוד קידה קלה לפני הוד־מלכותו.
אין להעלות על הדעת ללחוץ
את ידו.
גם הקדוש נמלא הערצה בנוכחותו
של חאשוגי. העיקרון הוא, כנראה: גדל
אותי, ואגדל אותך.
הוכנסתי בחרדת־קודש להתייחדות
עם הקדוש. הוא ישב, כשרגליו הג״
דולות־גדולות מסוכלות בישיבה מיז־רחית,
עצם את עיניו וניסה להתרכז,
תוך כדי שהוא מנענע את ראשו וגופו.
הייתי מרותקת לנקודת־הצבע האדומה
שעל מצחו, ותהיתי כיצד השים־
שופים שידו מבצעת במיצחו אינם
פוגמים בצבעה.
הקדוש ביקש ממני לבחור במיספד
הראשון העולה בדעתי, מ־ 1ועד ,9
ואחר־כך — את השני. היה לו קצת
קשה להתרכז, שכן היתה שעת ביו־הערביים,
ואילו הוא זקוק לאור־יום.
בכל זאת, יש לציין, תיאר באוזניי
במדוייק כמה אירועים בחיי.
באשר לעתיד — חאשוגי תיאר לי
אותו כ״איש אופטימי״.
האופטימיות שטפה אותי כשיצאתי
— ליתר דיוק, ריחפתי — מחדרו. בין
השאר ניבא כי בגיל 42 אהיה ראש־ממשלה
או שרה בכירה.
לקדוש שלנו יש גם שאיפות פוליטיות,
אבל זה סיפור אחר.
בסך־הכל הוא איש נחמד. בשעת־לילה
מאוחרת, כשטילפן חאשוגי כדי
להיפרד ממני, שאל כיצד התרשמתי
מהקדוש. כשהתמוגגתי, כמצופה ממני,
קטע אותי בפליאה :״מה, את מאמינה
בזה?״

ניצה מעוז
שערוריות, גירושיו, טראגדיה

118

שכסה ואילנה: משבר זמני?

לאמרגן שלמה צח ואשתו,
1 1הזמרת אילנה אביטל, ניסו במשך
החודשים האחרונים להדוף את גל
השמועות העקשניות בדבר המשבר
שפקד את נישואיהם, שמועות שהחלו
לפני שנתיים, בעת שהותם של בני
הזוג בצרפת.
הלשונות הרעות טוענות, שהנידבך
האחרון בחומה המפרידה בין בני־הזוג
קשורה באי־זכייתה של אילנה בתחרות
הקדם־אירוויזיון לפני כחודש.
הבעל, שהחל את הקאריירה שלו
כמחלק־תה בוועד־הפועל, נחשב כיום
כאחד האמרגנים המצליחים ביותר בשוק
הפרוע הזה.
שלמה בן ה־ 44 עבר כיברת־דרך
ארוכה עד שהגיע למעמדו הנוכחי.
בראשית דרכו התפרסם כמחצית הצמד
אילן ואילנית. אילנית — או חנה, כפי
שהיא מוכרת בקרב ידידיה — היתה
שאפתנית וקארייריסטית, ולא היתד,
מוכנה להסתפק בכותרת ״אשתו של
שלמה צח״ .היא גרמה בעקיפין למשבר,
שהוביל לגירושין ידידותיים ביותר,
כשהבעל־לשעבר ממשיך לנהל
את עסקיה של אשתו.
אחרי גירושיה משלמה צח, התחתנה

אילנית עם המהנדס נחום גת, וילדה לו
את בנם עמיחי. הזוג התגרש ואילנית
הכירה את עורך־הדין אלי טמיר, גרוש
ואב לילדה מנישואיו לדוגמנית אנבל
טמיר. הזוג המאוהב הקים אי־שם בהרצליה
תא מישפחתי ללא נישואין.
שלמה, שניחן בטביעת־עין יוצאת־דופן
לגילוי כישרונות חדשים וריוו־חיים,
הפיק שני להיטי־ענק, שזכו
באירוויזיון: הללויה, בביצוע של גלי
עטרי, ואבא־ניבי, בביצועו של יזהר
כהן ולהקתו. מישררו המשגשג היווה
מקום עליה־לרגל לכישרונות שונים,
ששאפו להתגלות.

) שערוריות

^ חד מאותם כישרונות צעירים
היה אילנה אביטל, אז נערה בת 16
ממוצא צרפתי, שבאה להיבחן כזמרת־ליווי
לזמר יזהר כהן. הבדל־הגילים
הניכר לא הפריע לשלמה לחזר אחד
העלמה הצעירה, שנענתה לחיזוריו והפכה
בשלב מאוחר יותר לאשתו ולאם
בנו בן ה־.7
גם אילנה אביטל, כקודמתה, לא

היתה מוכנה להסתפק בתפקיד של
עקרת־בית, והחלה במסע־שיכנועים לכיוון
של הופעות. הבעל האוהב היפנה
את אשתו לטיפולו של סביון צבר, שעבד
כעוזר במישרדו.
המבקרים לא יצאו מגדרם, וטענו
שהיא חסרת אישיות בימתית, ושקולה
צרחני ממדי. אילנה, שלא חדלה ממאמציה,
שיכנע את בעלה לנסוע לצרפת,
שם היתה בטוחה בהצלחתה, כדו־ברת־צרפתית.
הזוג טס לצרפת, כשהוא
מלווה במעבד, המלחין קובי אושרת.
עם הגיעו לצרפת פתח שלמה מיש־רד״אמרגנות,
ואילנה פתחה במסע־הו־פעות.
עם הזמן החלו להגיע שמועות
על ידידות שהתפתחה בין אילנה ומלחין
צרפתי, שעזר לה בהלחנת אחד
משיריה.
אחרי שהות של שנה חזר הזוג ארצה
באופן מפתיע. עימו הגיע גל־שמועות
נוסף בדבר הקשיים בחיי־הנישואין של
הזוג המוסיקלי.
כדי להזים את השמועות, הפיק לה
בעלה תקליט חדש, ואף קנה לה מע־רכת־הגברה
מיקצועית ליום־הולדתה.
שלמה, שטען כי בין שתי נשותיו
אילנית היא הזמרת המוכשרת, הופתע
באחרונה לגלות את כישרונה של

אשתו הנוכחית, אילנה, כמלחינה.
במסיבת יום־הולדתה, במיסבאה,
הודתה אילנה שהיתה זאת השנה הקשה
ביותר בחייה. מלבד הקשיים האישיים
שלה, כאדם ובזמרת, אף עברה
ניתוח גינקולוגי מסובך, שבוודאי לא
תרם להעלאו? המוראל המישפחתי.
ידידי המישפחה מקווים שהזוג ית
שלמה
צח ואילנה
פגיעה במוראל

ן * רומן הלוהט ביותר בעיר מתנ1
1הל בימים אלה בין אשת־החברה
ניצה מעוז ובין פרנק יחף, שגרירה
השחור של האיטי בישראל.
ניצה נראית באחרונה כשהיא מתרוצצת
בכבישי־הארץ, נוהגת במכונית
הדורה בעלת לוחיות־זיהוי דיפלו־ן
מטיות.

וכשהכבישים עמוסים מדי, מבלה
ניצה בחברת השגריר במיסעדות־פאר,
במסיבות דיפלומטים ובעיקר במוע־דון־היוקרה
הנתנייתי, נאמבר ,1מר
עדון החביב במיוחד על כל אוהבי
הפרטיות והדיסקרטיות. זאת. אולי.
הסיבה שהעיתונות המקומית לא עלתה
על עיקבות הזוג.
וכדי להימלט מסקרנים וחטטנים
למיניהם, מתגוררת ניצה מעוז בקומה
השמינית במלון גרנד ביץ. חשבון
שהותה שולם מראש.
ניצה מעוז, המוגדרת כסבתא זוהרת,
כיכבה במשך 20 השנים האחרונות
; ברכילות הישראלית. אורח״חייה, אה!
בותיה וגירושיה מהווים חומר־גלם
לאופרת־סבון ישראלית, שסממנים של

עושר, פירסום, אהבה וטרגדיה מהווים
את המרכיבים.

^ תצלומים
^ אינטימיים
* יצה מעה החלה את הקאריירה
^ שלה כאשת־חברה כשנישאה ל-
איש־הביטוח ומנהל־החשבונות דני
מעוז. הזוג הצעיר התגורר בווילה הדורה
בהרצליה־פיתוח, בחברת אומנת אנגליה
בשם מיס הייבי, שגידלה את שתי
הבנות, אליגור ולורן.
הצרות החלו כשניצה התאהבה
באיש־עסקים תורכי בשם ז׳אק תותח.
דני, הבעל הנבגד, שחש בשינוי
שחל ביחסה של אשתו אליו, הפעיל
סוללה של בלשים, שעקבו אחרי זוג־הנאהבים,
ואף הצליחו לצלמם במצב
אינטימי.
משפט־הגירושין נמשך במשך שנים
רבות, וגרם סבל ועוגמת־נפש לכל
הצדדים, והותיר צלקות בבנות, אלינור
ולורן.
אחרי הגירושין נמכרה הווילה היפה,
וניצה עברה להתגורר בכיכר־המדינה,
ולסירוגין בבתי-מלון יוקרתיים.
היא הירבתה בנסיעות לחו״ל, וחזרה

לארץ כשהיא עמוסה במיזוודות מלאות
כל טוב.
מעוז מול תותח

ם בעלה־לשעבר,

דני מעוז,

^ המשיך לככב ברכילות.
זמן־מה אחרי גירושיו הוא נישא,
אחרי היכרות כבת־שעה עם זיווה
שומרת, שהיתה מלכת־היופי של ישראל
בשנות ה־.50
הנישואין האלה החזיקו מעמד זמן
קצר ביותר, ודני המשיך ברומן סוער
עם שרה אלי. הרומן הביא לתביעה
מישפטית נגד דני. בתביעה טענה ניצה
שבעלה־לשעבר מבזבז כספים על
אהובתו הנוכחית, שרה, תחת לתמוך
בבנותיו. לטענתה הוא רכש עבור
אהובתו, שרה אלי, רביד״יהלומים
ששוויו כ־ 150 אלף דולר.
הסקנדלים המרובים היו גם נחלתן
של הבנות. הבת הבכורה, אלינור, התאהבה
באיתן גולדמן, בנם של היהלומן
יחזקאל גולדמן ואשתו טוצי. מיש־פחתו
של איתן׳ לא התלהבה מהרומן,
בלשון המעטה. הקשר הביא לניתוק־היחסים
בין איתן לבין בני־מישפחתו.
דני מעוז ערך את טקס־הנישואין, ואף
דאג לזוג הצעיר בראשית דרכו. אך

לחצם של הורי־החתן, ואיומיהם לנשלו
מהירושה, עשו את שלהם. הזוג אולץ
להתגרש.
לפני כארבע שנים זועזעה החברה
התל־אביבית כשאלינור מעוז בת ה־19
נהרגה ביום־שבת לפנות״בוקר, בתאו־נת־דרכים
מחרידה, כשהרכב שבו נהג
ידידה, דני, התהפך בכביש הערבה.
בראיון חושפני ומזעזע (העולם
הזה )8.6.83 האשים דני מעוז את
ניצה, אשתו־לשעבר, בהריסת המישפ־חה,
ואף היפנה אצבע מאשימה לעבר
מישפחת גולדמן.
ניצה כמעט גרמה לשערוריה, כשדני
גילה שז׳אק תותח עומד להגיע
ארצה ללווייה. דני מעוז ראה בו את
האשם העיקרי בהרס נישואיו ובשרשרת
הטרגדיות שפקדו אותו מאז.

רומאן
^ הטאבדטאס
ס ך החיים המשיכו לזרום, ודני
>*מצא ניחומים בחברתה של מירה
לב, שנודעה כאשת־שערוריות וכאהו־בתו־לשעבר
של ברוך אבו־חצירא, בנו
של הבאבא־סאלי המנוח. ניצה חשה
באותה עת שהארץ קטנה עליה, ובמקביל
גילתה שהמטבע התורכי מתחיל

גבר על המשבר, מה גם שהוא עלול
לפגוע בו מבחינה כלכלית.
שלמה צח השקיע הון־עתק בקידום
אשתו. שינוי־תדמית לכיוון שערורייתי
עלול לפגוע באילנה כזמרת. בכל
מיקרה, שלמה ימשיך לנהל את עסקיה
של אילנה, כפי שניהל את עיסקי אילנית
במשך 20 השנים האחרונות.
לאבד מערכו. היא פנתה לכיוון היבשת
השחורה, וטסה לבופוטסואנה.
מהר מאוד חזרה ארצה, כשהיא מלווה
בבני־המקום, ושמועות החלו מסתובבות
בעיר על רומן מסעיר המתנהל
בין הגברת מעוז לבין אחת הדמויות
המפורסמות ביבשת השחורה.
מסתבר שניצה האלגנטית והעגלגלה
הרשימה למדי את האפריקאים, אך
מסיבות לא־ברורות דעך הרומן לצלילי
הטאס״טאם.
ניצה, שעוד כוחה במותניה, נרתמה
לכיבושן של ארצות אחרות, ובמהרה
גילתה את שגריר האיטי בישראל,
פרנק יוזף, שהגיש את כתב־האמנתו
לנשיא־ישראל ביוני ,1986 ואף הזדרז
להצהיר שהוא מחפש כלה ישראלית.
מאז הם ביחד.
בימים אלה נסע השגריר למולדתו,
כדי לחגוג את חג״הפסחא בחברת בני־מישפחתו,
וניצה נשארה בארץ בחברת
בתה לורן, נכרה ומכונית השגריר.
טילפנתי לניצה כדי לקבל ממנה
פרטים נוספים על הרומן.
דרינג ...דרינג...
״הלו, את ניצה מעוז.״
״מי מבקש אותה?״
״שולה יריב״.
״היא איננה.״

״•שולמית ידים —

_ הורוסקופ

(המשך מעמוד )26
ולא להתפתות לרכישות חדשות,
אם אינן הכרחיות או דחופות. גם
אם הצליחו השוורים לחסוך סכום
שמניח את הדעת, רצוי שישמרו
עליו היטב. שנת 1987 תעמיד
בפניהם הפתעות, לא תמיד נעימות.
אם יש להם חסכונות, יתכן
שיצטרכו להשתמש בהם למטרות
שהיום עדיין אינן ידועות. בכל
מקרה, מצב זה יימשך עוד כשנה,
ולאחר מכן יוכלו השוורים להירגע
וליהנות משיפור במצבם.

• מגורים
בתחום זה המצב שקט, אלא שבחודשים
יולי ואוגוסט מצפה להם
הפתעה. לפתע יצטרכו בני המזל
לעמוד בפני עובדות מוזרות ובל־תי־צפויות.
חלק יצטרכו לחפש לעצמם
מקום מגורים חדש ואחרים
יאלצו, או ירצו, לבצע שינויים בדירה
עצמה ולארגן מחדש את כל
צורת המגורים. אולם שינוי זה
יהיה לטובה, ולמרות שיבוא בלי
הכנה מוקדמת -יהיה רצוי וכדאי.

_ סיפור קפקאי

(המשך מעמוד )9
מימסד העתיר עליו תוארים, היתה אמונה
שלמה בשב״כ.
מה שגרם לו להסכים לבדוק את
התיק היה אמונתם העיוורת של נכבדי
העדה הצ׳רקסית בבן־עדתם. הוא הסכים
לעיין בתיק. לא יותר.
הספק החל מתעורר אצלו כשעיין
ברשימות שהכין קוחן, כאשר ראיין את
נפסו. לעומת ההודאה בעת חקירת־השב״כ,
היה משהו אותנטי בדבריו של
נפסו, שסתרו את ההודאה הקודמת.
הדר החליט לנסוע לכלא הצבאי,
שבו שהה נפסו, והתחיל לקיים עם הנאשם
פגישות.
נפסו לא מצא עצמו בכלא כתוצאה
מחיסול־חשבונות. מקורבים לתיק מגדירים
אותו כ״קרבן התקופה״ .התקופה
היתה תקופת פיגועים ברצועת הביטחון
של סעד חדאד בלבנון.
גפסו שירת אז באד״ל(״איזור דרום
לבנון״) .מכאן החלה הרעה — מים־
גשיו באיזור. מישהו סיפר עליו מידע
שהחשיד אותו — לא משיקולי
נקמנות, אך ודאי שלא משיקולים של
טוב־לב. המידע הגיע חיש־קל לידי
השב״ב.

איך הסתדרו השופטים עם אי־התיאום
שבין גירסות אנשי־השב״ב?
פסק־הדין שלהם לא קבע: זה דובר
אמת, זה דובר שקר. תחת זאת לקחו
חלק מעדות אחת, חלק מעדות אחרת
ותפרו ביחד את הקטעים המתאימים,
להערכתם.
קביעותיהם, לאורך 200 העמודים,
מפותלות ביותר. הם הסבירו מדוע
סברו כך, ולא אחרת, ולאן זה מוביל.
עורר־הדין הדר היה צריך להתמודד
עם קביעות אלה לצורך הגשת העיר־עור.
שנתיים רצופות עסק רק בכר. גם
בשאר השנים, מאז ,1980 היווה תיק־נפסו
את התיק העיקרי במישרדו.
הדר שבר את ראשו כיצד להתמודד
עם קביעות השופטים שבערכאה
הראשונה. אם נימוק אחד מתוך עשרה
אינו נכון — האם היו מגיעים לאותה
המסקנה בלעדיו, על סמך שאר התיש־עה?
עירעורו
של הדר השתרע על פני
1,200 עמודים כתובים. הוא הגיש
אותם בכתב, והשמיע את טיעוניו בעל־פה
ובקצרה.

בריאות
5 0גרם טבק הולנד• מעמיה
לגלגול סיגריות(עם נ״ר 1ת)
אזהרה: משרד הבריאות קוכע כי -העישון מזיק לכריאות

המסעדה הכי סינית בעירו
יש סינית ויש סיניות

אולם הכי סינית בעיר
היא הסינית הי פ ה ״ מקאר
בה אוכלים סינית ומבלים סינית.
ארוחות צהריים עיסקיות ( 5מנות) החל מ־ 5ו ש״ח.
משלוחים הביתה וקייטרינג
רח׳ ירמיהו 7תל-אביב טלפון: ו ו03-5464273,54643
חניה חיום לנ ל אורת׳ המסעדה.
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

ישראלי בארצות־הברית או בקנדה:
קבוצת ישראלים בחו׳יל מתארגנת במסגרת פעילות והסברה

ישראלים בצפון־אמריקה למען שלום ישראל -פלסטין

? 0 8 597

11_1 57* 710*1א א 0א1_£
. 10021ץ.א.ץ.א

תן נורמפ לח״ל

תחום זה אינו צריך להדאיג£ .
המצב די יציב. מי שטובל מבעיות?
מסויימות יצטרך להשלים עם כך
גם השנה, אך בעיות חדשות לא
צפויות. כדאי להקפיד יותר על ה מזון
שאוכלים השנה. קיימת נטייה
להתיר את הרטן ולשכוח את
הגבולות. מכיוון שבני המזל נוטים
בדרך כלל להשמנה, כדאי שיקפי דו
יותר מתמיד וימעיטו בהנאות
האכילה, או לפחות יצמצמו את
כמות הדברים המתוקים והעשי רים
בקלוריות.

• בינו לבינה
שלוש תקופות מאוד סוערות
ומרגשות צפויות השנה לבני המזל.
שוורים שהרומנטיקה חשובה להם
מאוד, מוכנים לוותר על דברים
רבים, אך בכל הקשור לאהבה הם

שוווים אינם
נוגעים עו שהם
מוצאים את מ׳
או מה שהם
מהנשים באהבה
אינם נרגעים עד שהם מוצאים את
מי או את מה שהם מחפשים. להו ציא
את ילידי התקופה שבץ ה־28
באפריל וה־ 2במאי, שמצבם שונה
משל השאר, לאחרים כדאי לנצל
היטב את התקופות האלה: מה־17
במאי עד ה-סג ביוני, וכן ספטמבר,
אוקטובר ונובמבר. באותם חוד שים
הם יהיו מאוד מושכים. אך
מלבד זאת יהיו להם הזדמנויות
רבות למצוא לעצמם בני-זוג הולמים.
לאלה שאינם מרוצים מבני־זוגם
תהיה אפשרות לסיים את ה יחסים
ולהתחיל בקשרים חדשים,
בריאים, קלילים ושמחים יותר.
אין טעם להתעקש על קשרים קבועים,
רציניים ומחייבים, אם אינם
מספקים. שנת 1987 מאפשרת
ליהנות מיחסים שונים, קלים, נעי מים
ובלתי״מחייבים. איוורור מ סוג
זה נחוץ להם, לשוורים, ורק
לאחר שילמדו ליהנות מקשרים
כאלה יוכלו להגיע לקשרים רצי ניים,
מחייבים וארוכי־טווח. אך
לכך הם יגיעו רק בשנה הבאה.

נפסו לא היה על הכוונת של השב״ב
— במעקב — זמן רב. להיפך — הוא
נעצר מייד אחרי העלאת החשדות
נגדו.
הדר, שהצהיר שלא יקבל עליו את
התיק אלא אם ישתכנע בצידקתו של
נפסו, התחיל להשתכנע בהדרגה. בשלב
מוקדם זה עדיין לא הבין שזהו הולך
להיות ״תיק־חיים״ .ודאי שהאיש הצנוע
לא חלם על פירסומו של התיק
בשלבים מאוחרים.
נפסו, איש תמים, מאמין גדול
בשילטונות, שאף ״מבין אותם״ — היה
מבודר מן ההתרחשויות. הוא לא נכח
אף בשלבים מסויימים של מישפטו.
הדר השתכנע יותר ויותר שמשהו אינו
כשורה.
יותר מחמישה אנשי שב״ב, כשביוסי ראשם גינוסר
— העידו במישפט. הדר,
שקלט גירסות שונות בעדויות השב״ב,
העלה חשד שנעשה כאן ניסיון חובבני
לתיאום עדויות.
חוש־הריח של הדר עבד כאן שעות
נוספות.

הרשעה
בבל מחיר

^ ש לזכור שהשב״ב היה, לפני
פרשת האוטובוס, בשיא תהילתו.
דרוש היה אומץ־לב, ואף דמיון, כדי
לערער על הילה זו,
נגד גינוסר, חוקר ותיק בעל־מו־ניטין,
העלה הדר טענות קשות במיר
חד. בניגוד למה שפורסם באחרונה, לא
טען הדר שהיה בידוי ראיות. הוא טען
שגינוסר החליט להביא להרשעת נפסו
בכל מחיר, גם כשהיה צריך לשקול
מחדש אם להעמיד את נפסו בכלל
לרין. לטענת הסניגוריה, החליט
גינוסר לעשות כך מבלי שהיו לו
סיבות מוצדקות. תיאום הגירסות בא
בעיקבות החלטה זו.
ביית־הדין הצבאי המיוחד, בראשות
שלושה שופטים, דחה את טענותיו של
הדר, בפסק־רין המשתרע על 200
עמודים. בכל זאת כולל גם פסק־הדיו
הזה כמה סייגים בעניינם של אנשי־השב״ב,
שהעידו במישפט.

פסק־הדין ניתן במאי 1986 והיה
קצרצר: השופטים דחו את הדר בשנית.
עבודת״נמלים בת שש שנים נמחקה
במחי כמה שניות.
נפסו אמר אז לשופטים :״טעיתם
טעות חמורה!״
במישפחתו של הדר התחילו לחשוב
שהוא אחוז דיבוק לגבי התיק. אשתו,
הרצליה, רופאה־פסיכיאטרית, דרשה
הסברים לגבי הקורה בתיק. כך גם
בנותיו רות ותירצה.
הדר לא קיבל סכומי עתק עבור
ההגנה בתיק. נכבד־הכפר היו אוספים
תרומות ומביאים אותם מדי פעם לביתו
בגני־יהודה.
הדר לא הרים ידיים. הוא צירף אליו
את עורר־הדין אריה קמר. השניים
שקלו פנייה לבג״ץ.
תוך כדי הכנת העירעור התפוצצה
פרשת־השב״ב. הדר הרגיש לראשונה
כי יש אחיזה כלשהי למילחמתו הדון־
קישוטית.
ב־ 25 ביוני 1986 התקבל בכנסת
התיקון לחוק, שעל״פיו ניתן לבקש
רישיון לערער על פסק־דין צבאי לפני
ערכאה אזרחית. הדר ניצל את התיקון
ופנה אל נשיא בית־המישפט העליון,
מאיר שמגר.
לא היתה זו נקודת־המיפגש הראשונה
בין השניים. הדר ירש את תפקידו
של שמגר כפרקליט צבאי ראשי,
כששמגר מונה כיועץ המישפטי לממשלה,
בסוף שנות ה־.60
המצויים בעניין אומרים, שאחד משיקוליו
של שמגר, בבואו לאשר את
הבקשה לעירעור, היה עקשנותו בת־השנים
של הדר בתיק, וההערכה
ההדדית בין שני המישפטנים.
מיקריות אנושית זאת — ההיכרות
האישית בין השניים — ומיקריות
נוספת, פירסום תמונתו של יוסי גינוסר
בכנס מיפלגתי (ראה מיסגרת) ,אולי
יביאו קץ לפרשה, המתגלגלת זה שש
שנים, ושראשיתה במיקריות,
העולם הזה 2590

שידור
צל׳ש

ר1ח 1של ד1ר

• לתוכנית הדרן לחיים חפר, ששודרה
בערב השביעי לפסח, ושהעלתה מחדש את שיריו
ופיזמוניו של חפר במשך עשרים שנה, מימי
הפלמ״ח ועד מילחמת ששת־הימים. התוכנית
הוכנה בטעם רב, מבלי להיגרר להגזמות, והיתה
בה מזיגה נכונה של נוסטלגיה (חלק מהשירים
בוצעו על־ידי המבצעים המקוריים) והומור.
חפר עצמו לא היה מרוצה, מכיוון שהתוכנית
נפסקה באמצע יצירתו.
חדי־עין שמו לב לכך ששמו של ירון לונדון
הופיע ברשימת משתתפי־התוכנית, וירון גם
ניראה על המירקע, אך מבלי לפתוח את פיו.
ההסבר: ירון קרא בעת ההקלטה מאקאמה פוליטית,
אך זו הוצאה מן התוכנית בעריכה הסופית.

המראיינים — שכמעט לאיש מהם אין מושג
על טיבו של מכשיר עיתונאי זה — מכינים את
שאלותיהם מראש. הם שואלים לפי התור, ועל כן
לא ניתן לאיש מהם ללחוץ על מרואיין שאינו
עונה כראוי על שאלה, או לנצל פירצה בהגנתו.
נדמה שכלל אינם מקשיבים לתשובות, מכיוון
שהם כבר עסוקים בהכנת השאלה הבאה, על נושא
אחר.
מעולם אין מבררים מראש עם המרואיין אם
יש לו בכלל מה לאמר. הרוב המוחלט של
המרואיינים אינו בא לאולפן כדי להגיד משהו,
אלא רק-כדי להיראות ככוכב על המירקע.
הראיון על משה לוי הביא את כל הפגמים
והליקויים האלה לשיא חדש. אך התוכנית תימשך
— איש בטלוויזיה לא יעז לבטלה, מכיוון
שזהו האמצעי העיקרי של הטלוויזיה להענקת
שוחד־מירקע לפוליטיקאים בעלי־השפעה.

מאחורי המירקע

היה, אבר דא יכזל היה לדבר
אנשי צוות ההפקה של תוכנית הראיונות הדו-
שבועית ממני, של מני פאר, רצו מאוד לארח
את הפקד מישל חדד, הנאלץ לפרוש מן
המישטרה.
חדד, שהתפרסם בעיקר בעת חקירתן של חווה
יערי ואביבה גרנות, בפרשת רצח מלה מלבסקי,
עדיין לא עזב את המישטרה. הוא הסביר

ווו 7/7״נג/7
ברמ^ד! מנשה, כתבת קיל-ישראל
לענייני מישטרה, נשלחה מפעם הרדיו לסקר
את ביקורו של הנשיא חיים הרצוג בגרמניה.
מנשה הנמרצת, הצטרפה אל הפמליה
הנשיאותית ודיווחה בהרחבה על הביקור.
היא לא בחלה בשום:אמצעי כדי; להביא את
החדשות.
באחד הערבים הגיעה מנשה לארמון או-
כתבת מנשה
גוסטוס״בורג. שליד בון. שם נערכה ארוחת-
לא היה כיסא
ערב חגיגית ומפוארת ל־ססו האישים הח-
שובים ביותר בגרמניה ושבה אירח נשיא גרמניה. ריכרד פון־וייציקר. את נשיא ישראל.
הארמון מרוהט בפאר: הגברים היו בטוקסידו והנשים בשמלות־ערב נוצצות. כולם באו
במכוניות מרצדס שחורות, מבריקות. שני הנשיאים היו מלווים בשיירה של אופנועים. הכלים
בארוחת״הערב היו עשויים זהב, והאווירה היתה מלכותית.
מנשה. שגם היא היתה לבושה בשימלת־ערב, בהתאם לכללי הטכס. חיפשה ברהב־ הארמון
טלפון כדי להעביר באמצעותו את הדיווח שלה לישראל. אחר־ מאמצים רבים מצאה טלפון.
אבל לא מצאה כיסא. חיפשה חיפשה, ובצר לה פנתה לאחד המארחים הגרמנים וביקשה את
עזרתו. אחרי שחיפשו ובדקו הודיעו לה המארגנים חד וחלק, שאין ואי־אפשר להשיג ולהציב
כיסא ליד הטלפון. מיספר הכיסאות. כך הוסבר לה. נקבע בדייקנות מירבית. בהתאם למיספר
האורחים. מנשה לא היססה; עם שימלת הערב שלה התיישבה על הריצפה. בישיבה מזרחית,
והעבירה את הדיווח לישראל מול עיניהם המשתאות של האורחים רמי המעלה.

מחפשים מועמד מתאים
במחלקת־החדשות של גלי־צה״ל עומדים
להיערך כמה שינויים אישיים. גיא זוהר, הכתב
הצבאי של התחנה בשנתיים האחרונות, עוזב את
תפקידו ויהיה עורך־חדשות.
גם ניצן הורוביץ, עורך־חדשות־החוץ של
גל״ץ, עוזב את תפקידו ויהיה עורך־חדשות.
במקומו יערוך את חדשות־החוץ אדון בן־דויד,
שיעזוב את תפקידו ככתב לעניניי־מישטרה.
בגל־צ מחפשים גם מנהל למחלקת־החדשות.
ארי מילשטיין, המנהל הנוכחי, עוזב את תפקידו
ואמור להתחיל בקרוב את ההתמחות שלו
במישפטים.
נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, הציע את תפקיד
מנהל מחלקת־החדשות לעוז פרנקל, הכתב
המדיני של התחנה. אך פרנקל העדיף להישאר
בתפקידו הנוכחי.
בינתיים מחפשים בגל״ץ מנהל מתאים למח־לקת־החדשות.

חוקר
פורש חדד
אורח בקהל
לחפר ידידים ואויבים, אך איש אינו יכול להכחיש
שהוא הנציח את מצב״רוחו של דור בכמה
מרגעיו הדרמאתיים ביותר.
בניגוד לתוכניות אחרות מסוג זה, שאותן
מכינה הטלוויזיה, לא היה הפעם מנחה מרכזי,
שהשתלט על המסר. ההנחייה נעשתה על־ידי
הזמרים והמופיעים עצמם, והיתה מוצלחת ביותר.

צל״ג

פיזמונאי חפר עם יפה ירקוני

הפגר שלא מת

• לתוכנית מוקד, שבה רואיין הרמטכ״ל־לשעבר,
משה לוי.
שלושת המראיינים המטירו על לוי עשרות
שאלות, והיו עסוקים בהצגת פנים אינטליגנטיות
למצלמה, בשעה שהרמטכ״ל התייחס בבוז גמור
לשאלותיהם ולא ענה אף על אחת מהן. איש מן
המראיינים לא העז ללחוץ על הרמטכ״ל בשאלות
נוספות, להצביע.על העובדה שתשובותיו
המתחמקות הן בגדר שערוריה. היה זה כאילו
שיחקו סקווש — מישחק שבו זורק המשחק את
הכדור על הקיר.
למרבה הצער, תוכנית עגומה זו לא היתה
בגדר חריג. זה מכבר הגיע מוקד אל סוף הדרך,
והוא ממשיך להתקיים כפגר שאינו יודע שמת.
אין היא אלא שילוב של ליקוק עכוזיהם של
אנשים ״חשובים״ ,חלוקת פרסים לעסקנים פוליטיים
לפי התור והמפתח, וקאריקטורה של
אמנות הריאיון.

לא היה מנחה
למפיקים כי זו הסיבה המונעת ממנו להתראיין.
למרות זאת נראה חדד בבירור על המירקע, בעת
שידור התוכנית ביום השישי שעבר. הוא הוזמן
לשבת בקהל כאורח, גס משום שהיה מפקדה של
השוטרת שהתראיינה בתוכנית.

מאחורי המיקרופון
שי לא פה־ש מגר״ץ
נחמן שי, מפקד גלי־צה״ל, כינס בערב החג
את בכירי התחנה הצבאית לפגישה סגורה,
והודיע להם כי אין בכוונתו לפרוש וכי כל
הידיעות על כך שהוא עומד לקבל את ניהול
הערוץ־השני בטלוויזיה מצוצות מן האצבע.
שי נקט בצער זה נוכח חרושות־שמועות
עקשנית וידיעות בלתי פוסקות, המתפרסמות
חדשות לבקרים בעיתונות היומית והמספרות על
כך שהוא עוזב. הדברים הרחיקו לכת, ובימים

טו ס עוג א
בתוך ארה׳׳ב-

לטיסה בלבד.
העולם הזה 2590

בתוככי הרשות

האחרונים כבר עלו שמותיהם של המועמדים
להחליפו בתפקידו כמפקד גל״ץ.

חדשות בגל״ץ
בגלי־צה־ל מגבשים תוכנית מהפכנית. לפי
התוכנית, יבוטלו כל מיבזקי החדשות, המשודרים
בצורת פריצה לתוך התוכניות השוטפות, מבלי
להיות צמודים לשעות קבועות.
תחת המיבזקים ישודרו בתחנה הצבאית מהדורות
חדשות בכל שעה משעות היום, אך לא
בשעות עגולות, שאז משדר קול־ישראל את
החדשות שלו. בחדשות ישולבו גם נתונים על
מזג־האוויר ועל הטמפרטורות הצפויות ברחבי-
הארץ. התוכנית, שפרטיה נודעו בקול־ישראל,
כבר מעוררת שם תרעומת. אנשי קול־ישראל
חוששים, שאם תתקיים שביתה ברדיו הממלכתי,
איש מן המאזינים לא ירגיש בה — וכולם יפנו
למהדורות של התחנה הצבאית.

• $63016/1360013

•ו״סיזעא

•5ז01נ)3תגונ<וז1
• .ץ *5350ס3א ז76ס • 06 3*0*601
ס)ס*•0•30
ן5גסנ)וזז 00

• 00000311
•€01016140${(0085

<6*3$11006׳^•
10067116״*די״״
־ )0£1מ •1*1(6ץ ז 30ו•113^65030
• 135

•*161X5061006
1/ת• *03
)1ח 63ז 6166/80 עז*5ג
3101$000^5
6א70ע• 03X35/1061
מת 606י) • 6£0ו 0ס• $3
6ח*•0

• 100500
•*05110

96*71ו״(*קז 65
<01ק63 חחו״

65 חו0י׳\065/
363 חז • 0

•$30*0106110

החעד המנהל יישאר
עד הבחירות

כהונתו של הוועד־המנהל של רשות־השידור
הוארכה בשלושה חודשים. הוועד, שסיים באופן
רישמי את הכהונה בסוף חודש מארס, ימשיך
הלאה, בעיקר בגלל אי־הסכמה בין המערך והליכוד
על איוש הוועד החדש.
בינתיים מעריכים, כי הוועד ימשיר בהרכבו
הנוכחי עד הבחירות לכנסת; רבים מאנשי רשות־השידור
מעריכים כי הבחירות תתקיימנה בסתיו.
מי שזכה בעיקר מן ההארכה הבלתי־צפויה
הוא מיכה ינון, יו״ר הוועד. ינון חזר בינתיים
לתפקידו כמזכיר לישכת עורכי-הדין, שבו כיהן
לפני שנבחר ליו״ר הוועד, ועתה יושב על שני
כיסאות.
לא מזמן נסע ינון לדרום־אפריקה. צעדו
הוסבר בכך, שרצה לנצל, ממש ברגע האחרון, עוד
אחת מטובות ההנאה שבהן זוכה יו״ר הוועד
עג תסמ״דסטי ₪
המנהל•

כעת מחירי הטיסות הטרנס-אטלנטיות ב-ט.וו.א -
הלוך ושוב -הן ללא תחרות.
כאשר טסים עם ט.וו.א הלוך ושוב לארה״ב ניתן לקנות
כל טיסת ט.וו.א בתוך יבשת ארה״ב ב**79.-לטיסה בלבד.
יש לרכוש לפחות 3טיסות במחיר של **79.-לטיסה. ר.
ט.וו.א מטיסה אותך לכמעט 100 ערים בכל רחבי ארה״ב.
הטיסה ב*ט.וו.א לארה״ב תמיד כדאית.
לפרטים מלאים על תעריפי הטיסות הטרנס-אטלנטיות
וטיסות הפנים ב *$79-לטיסה, פנה לסוכן הנסיעות שלך
או למשרדי ט.וו.א בטלי.03-651212 :
*בחודשים
יוני-אוגוסט.$99.-

מובילה לאורך כל הדרך לארהייב.

[221

עשה
30 מילין ן
חלו־ ב״קנוך

משה מאיו השחוט
על כרבו. שלום״
משה מאיר, אחיו עתיר־הנכסים
.של מרדכי מאיר, לקח לידיו את
הניהול שלכל־בו שלום וחברת־הגג
׳ וולפסון קלור מאיר, אחרי הפסדים
כבדים של הכל־בו בשיעור של 1.5
מיליון דולר לשנה. במקביל יחרל שי
מאיר, בנו של מרדכי, לנהל את הכל־בו.
משה
מאיר, הגר בשווייץ, עשה הון
רב בעסקי בנייה בחוף־השנהב. בשנים
האחרונות נאלץ להזרים מיליוני דולא־רים
לעסקים שנוהלו על״ידי מישפחת

איש־העסקים האמריקאי מיכאל
שטיינהארט עשה באחרונה כ״30

במקומו של שי מאיר. אפשרות אחרת:
מסירת הכל־בו לניהול חיצוני, והשכרת
שטחים בו לחברות אחרות.

מיליון דולר במכירות־שורט של מניות
קאנון. שטיינהארט הקים לאחרונה
חברה למיזוגים בישראל, בשותפות עם
קבוצת כלל ועם חברת מריל־לינץ
האמריקאית.
שטיינהארט חזה את נפילת מניות
קאנון(בבעלות מנחם גולן ויורם
גלוכוס) ,כאשר היו בשער של 40 דולר,
והחל מוכר שורט כמויות גדולות
של מניות( .מכירת־שורט היא מכירה
בחסר, כאשר אתה מוכר מניה שאין לך,
בכוונה שתרכוש את המניה כעבור זמן

בורסה מה מחזיקי הכרישים י
מיסמכי בנק צפון־אמריקה חושפים את הרכבי תיקי ניירות־הערך של הלקוחות.
מעניין לראות מה מחזיקים סוחרי-הבורסה הגדולים.
• שלמה שרון, מגדולי סוחרי ניירות-הערך. מחזיק בעיקר בניקוב מחשבים,
ניקוב אופציות וכן במניות ברטון.
• יצחק שני, מבעלי אולפני הרצליה ורשת בתי־קולנוע, מהזיק במניות
של איילון. יישום. פריקלאס, כתר. אליאנס, דובק. ים־המלח, הסנה, פז,
נאות־אביב ולכיש.

פחות
א חוזי ס
יו ת רפיצויים
היועץ המישפטי של מישרד־הפנים
יכריע בקרוב בסיכסוך שנבע משינוי
אחוזי־בנייה בשכונת־מגורים בחדרה.
איל־ההון משה עופר מתל־אביב
מסר שטח־קרקע בעיסקת־אחוזים לקבלן
החדרתי אברהם לוי. אחרי
תחילת הבנייה, כאשר שונתה תוכנית״
המיתאר, שינה מישרד־הפנים את אחו-
זי־הבנייה. כתוצאה מכך ירדו אחוזי־ה־בנייה
המותרים בשטח.
עופר טוען כי מגיע לו הסכום שנקבע
מראש, מבלי להתחשב בהקטנת
האחוזים. הצדדים הסכימו כי מישרד־הפנים
יהיה הבורר ביניהם.

חדל לנהל

האחים רייכמן, אילי־הנדל״ן מקנדה,
שהם מעשירי״העולם, זכו במינד
רז של עיריית״ירושלים לבניית כיכר־העירייה
ובית־העירייה. הצעתם כללה
גם מתן מילווה לעירייה בסך 30 מיליון
דולר, למימון הפרוייקט, שיוחזר במהלך
10 שנים.
אף חברה אחרת אחת לא היתה מסוגלת
להתחרות בגיוס סכומים כאלה.
עתה מסתבר כי יש קוץ באליה. ראשית,
הריבית על ההלוואה תהיה לפי
שער הליבו פלוס 4אחוזים (ליבו —
שער הריבית הממוצעת של הבנקים
באירופה) בעוד שכיום מגייסים הלוד
אות בקלות בליבו פלוס שני אחוזים.
שנית, הם דורשים פטור מכל מס על
הריבית שיקבלו, וכן שינתן להם לרכוש
את הכסף, לצורכי החזרתו לחדל,
ללא ההיטל של 15 אחוז, החל על כל
מי שרוכש דולארים בבנק.
כדי לקבל דרישות אלד. על עי־ז־יית־ירושלים
לקבל אישור מיוחד מן

העיתונאית לאה אתגר רשמה באחרונה
חברה בשם של״א נכסי והשקעות.
היא מסרה כי מדובר בחברה
שלה ושל אחיה. אביהם הוריש להם

מרדכי מאיר
1.5מיליון דולר לשנה

ההסכם! צרערחנא•
בערן
ה סודי
חינו! של האחים חבשו
ריי כ מז

בית־המישפט הגבוה לצדק הוציא
השבוע צו־על־תנאי נגד שר־התעשיה
בעניין ההיטל על יבוא בשר־עגל הולנדי.
היבואן,
מאיר עזרא, טען באמצעות
עורך־הדין יהודה רסלר, כי
מישרר־התעשיה נוהג, במיקרה של
שינויי־היטלים, לחייב בתשלום לפי ההיטל
החדש רק יבואן שטרם שיחרר
את הסחורה מהמכס.
מאיר עזרא ייבא ארבע מכולות של
בשר־עגל מהולנד, כאשר ההיטל עליו
היה 3115 דולר לטון. לפני ששיחרר
את המכולות מהמכס שינה מישרד־זד
תעשיה את ההיטל ל־ 1730 דולר לטון.
המישרד דרש כי עזרא ישלם מס לפי
ההיטל הישן, בטענה כי הצו לשינוי
ההיטל מורה שרק מי שקיבל רשיוך
יבוא אחרי שינוי ההיטל ישלם לפי ההיטל
החדש.

האוצר, כך שקרוב לוודאי שהאחים
רייכמן יסתלקו מהצעתם.
הם מנמקים דרישות חריגות אלה
בכך, שאלה הם שיעורי־הרווח שהם מקבלים
על כספם בקנדה.

חז סלז הסניף
חברת״הענק האמריקאית בלק אנד
דקר, המתמחה בייצור כלי־עבודה,
קיבלה את אישור בית־המישפט והיו־עץ־המישפטי־לממשלה
להעביר את
כל עסקיה בישראל לחברה בשם פאו־אר
הארדואר. חברה זו, לפי מיסמכי
תיק בית־המישפט, נשלטת על־ידי
בלק אנד דקר. עד כה פעלה החברה
בישראל באמצעות סניף.
חברה־בת, בניגוד לסניף, מחייבת פחות
את החברודהאם באחריות לעסקים,
וכן מאפשרת הצנעת הקשר הישיר
בין החברה־האם לפעילות בישראל.
יפת ראה
אתגו
חבוה דאג הקימה לילדיו

שי מאיר
אחיו, מרדכי. נראה כי הגיע למסקנה
שהדרך להפסיק את ההפסדים היא להחליף
את הניהול, שהיה בידי שי מאיר.
לשם־כך רכש את השליטה בכלבו,
ובאחרונה הורה למצוא מנהל אחר,

בלק אנד

בהסכם־הגירושין של ארנסט יפת
ואשתו אלה נקבע, כי ארנסט
יקנה דירות לחמישה ילדי הזוג.
יפת רכש, כמוסכם, חמש דירות לילדיו
בגוש־דן. המחיר הממוצע 50 :אלף
דולר לדירה.
באחרונה עבר יפת לגור בדירה שרכשה
שושנה וינר, חברתו, במנה-
טן, ניו־יורק.