גליון 2591 מתאריך 29 באפריל 1987

דיםקונ 7£4

דיסק( 1

לציבור הרחב
בתנאי משופרי
רעסקים עכשיו ־ די ס קו
גם בחשבון העסק שלך!

למצטרפים חדשים ולבעלי חשבון
! 0קוננ 041 ותיקים.

אשראי נוסף בחשבון העסקי ל ת קופה בלתי
מוגבלת.
תקרתא שראי עד 50,000ש״ח.
עכשיו במבצע ל ת קופ ה של 6חודשים,
החל מ־ , 13.4.87 ריבית מועדפת של
פריים 1.250/0 +עד פריים ( 1.750/0 +ריבית שנתית
מ תו אמת בשיעור /0 — 51.960/0ס.)61.13
עמלת הק צאה מועדפת.
ניהול החשבון חינ ם וללא עמלת ניהול רבעונית.
בכל מקך ם ת שלם בשיק אחד מחשבון
ד* 0קוננ* 24ז\ £והחשבון ה עסקי יחוייב
ב 10-ת שלומים ויותר.
קניה בתנאי מזו מן -עם כל ה הנ חות
וההטבו ת הכרוכו ת בכך — וחיוב החשבון
באשראי לטווח ארוך.
פנ ק ס שיקים ראשון חינם.
הא שראי ינתן כנגד בטחונות, כ מקובל.

עכשיו במבצע ל ת קופ ה של 6חוד שים,
ה חל מ־ , 13.4.87 ריבית מועדפת של
פריים 1.250/0 +עד פריים ( 1.750/0 +ריבית שנתית
מ תו אמת בשיעור .)61.130/0-51.960/0
ניהול הח שבון חינ ם וללא עמלת ניהול רבעונית.
תקרתא שראי מוגדלת — עד 50,000ש״ח
(ב מקו ם 15,000ש״ח עד עכשיו).
בכל מ קנ ם ת שלם ב שיק אחד מח שבון
די ם קונ ט 24 זץ £וחשבונך יחוייב
ב־ 10ת שלומים ויותר.
קני ה בתנ אי מזו מן — עם כל ה הנ חו ת
וההט בו ת הכרוכות בכך — ו חיוב הח שבון
בא שראי ל טוו ח ארוך.
קני ה בא שראי ללא תלו ת במבצעי א שראי של
בתי־העסק.
פנ ק ס שיקים ראשון חינם.
הא שראי ינתן כנגד ב טחונות, כ מ קובל.

בנק די ס קו נ ט

מיכחבים

כתבתה שער הקדמי:

השבב העליל:
אתה הוסרסכסואל!

סה אמר שרון
דבריו של אורי אבנרי על אריאל ש רון
בעיקבות ציטוט שהופיע בביטאון
החרדי ״ערב שבת״ (העולם הזה
.)22.4.87
הצטערתי על הדברים שפורסמו במדורו של
אורי אבנרי, יומן אישי.
מ עו ל ם לא א מר תי שהלוחמים בחזית
חלקם יותר קטן או פחות חשוב בשמירת ביטחונו
של עם־ישראל, מאלה השומרים על גחלת
היהדות בישיבות.
כמי ששירת ביחידות לוחמות. והשתתף בכל
מערכות ישראל, אני יודע שללא ההולכים בראש,
אלה שלצערנו נמצאים מדי פעם גם בחזית,
אין לנו קיום בארץ־ישראל.
כן אמרתי, שלדעתי קיומו של העם היהודי,
לאורך זמן, תלוי בשמירת הקשר בין עם־ישראל
לתורת״ישראל, ולימוד התורה מבטיח קשר זה.
אלה הדברים שאמרתי גם לאורי אבנרי אישית.
הדגשתי בשיחתי איתו שאני בראש ובראשונה
יהודי, שחרד להמשך קיומו של עמנו.
שלחתי תיקון לידיעה גם לעיתון ״ערב שבת.״

חוקריו של הקצין עיזאת נאפסו חיפשו מניע.
חיפשו, חיפשו, ומשלא מצאו -תפרו. כיצד
הצליחואוג׳ ויח״ז ד״ילז ״ דוראת

רבבות חלארים
בכזס של פלסטיק

עוד ליובל העולם הזה.
׳ לרגל יובל ה־ 50 כבר ברכו את העולם הזה
רבים וטובים בכל הברכות, ואפילו מן התורה.
גם אני מבקש להיות בין המברכים, אבל לפי
שיטתי שלי, שיטת הגימטריא.
מכיוון שגמבה (פרי־הכלאיים של עגבניה
ופילפל) היא בגימטריא ( 50 אפשר לבדוק) ,אני
מאחל להעולם הזה, ליובלו ה־ ,50 שימשיך
להיות גמבה: מפולפל כפילפל ועסיסי כעגבניה.
יהודה בלכר, ירושלים

עוד עד עודה

הגיגי־פסח

על מצב האומה.
, רואה כשהוא
בקברו,
מתהפך
אם משה רבנו לא

מה קורה עם העם שהוציא ממצריים, אז אני פר |

נשות החברה הטובה רוצחות ישישה בעבור ׳
כמה אלפי דולארים: רמטכ״ל מורה לצותת לשי־חות־הטלפון
של שרי־ממשלה...
אריה שפירא, רמת-גו

עמי גלוסקא, האיש הנוהג להצטלם מאחורי
גבו של הנשיא, יושב על שלוש כסאות: דובר
הנשיא, שלישו הצבאי של הנשיא, מזכירו
האישי של הנשיא. האם אינו מקנא, לפעמים.
בנשיא? • האיש ששירת תחת שני נשיאים,
נבון והרצוג, מספר שחתם קבע
כי.בצבא נתנו אז וספה לכל מי 1 שחתם קבע לשלוש שניס.־

בלונדית ישראלית, אם לשלושה ילדים, שטסה
ללונדון ב מטוס שהוביל א ת מורן קדוש בתה4-
לניתוח השתלת־כבד, נחלצה לעזר-
תה. היא עברה בין הנוסעים, התרי-
מה אותם ואספה רבבות דולארים.

שר התעשיה והמסחר, ירושלים

אש־ף איים עליו תמיד, לדבריו, ועכשיו
מאיימים עליו גם יהודים.. ,אפילו המישטרה
הפסיקה להאמץ ליד ביכה את מר גורלו באחני
שופט בית-הדין הצבאי בשכם. זהו אחמד
עורה, איש העסקים המלוכלכים בגדה המעה•
בית, שטוען כי נתן סכומי כסף
1 1 1גדולים לפקידים ישראלים כדי
לפתור. בעיות שהיו בשטח.״

לרוסיה, באהבה

יהודי ברית־המועצות החיים בישראל, רואים עצי
מם ישראלים לכל דבר. לאומנים? שונאי בריתהמועצות?
לאו־דווקא. בערבי הנוסטלגיה שלהם
־ע 1רוסיים
שותים הרבה וודקה, שרים שירים
וס״^ו —
ומתגעגעים. יש להם תישעה עיתוניס
ברוסית והרבה אירגוני־עולים
המשמיצים זה את זה.

האיש שבחו רמות

:הפסיכולוג ג׳ורג׳ ממרין, הלך תמיד נגד הזרם.
מצה ח
ן כמרצה באוניברסיטה, פוטר מעבודתו. הם טענו,
על הגדרתי שפטק. :לבית שלי לא | כי הוא לא משתלב טוב. כאשר אושפז בבית־תיכנס
מצה פטח בלי מצות׳ ,העוהחולים
איכילוב, הוא סירב לחתום על מיסמך
לם הזה .)22.4.87
המאפשר לרופאים לנתחו. הוא
טען כי אין לאיש זכות לכפות
חבר׳המן, הגבר הזה מגדרה, שהודיע לאשתו:
עליו ניתוח. הוא סירב — ונפטר.
נו מור מצה! אך הואיל ואני אינני גיבור כמוהו,
נאלצתי לעבור את שבוע־הייסורים הזה, אותו
אפשר למצות באימרה הישנה :״אפשר לרמות את
בני־האדם, אך אי־אפשר לרמות את בני־המעיים!״
חיים דגני, תל־אביב

סיבה מקפיאה
על הסיבות להפסד מכבי בלוזאן
(.הפסד בגלל אוהדים׳ ,העולם הזה
8.4.87 ואילך).
שטויות במיץ עגבניות! כיצד מעז הקורא
לבינסון להשמיץ את מכבי. הלא ההפסד בלוזאן
היה ממש על קוצה של נקודה.
ואם לחפש הסבר להפסד, אז יש. לדעתי, הסבר
ענייני באמת: זהו הקור, שנשב מהרי היורה, הסמוכים
ללוזאן. הוא פשוט הקפיא לכדורסלני מכשמעון
בן־דב, גבעתיים
בי את הידיים•
ועדת הביקורת קוברת ביקורת
אתה והשקל

לאסחה־ ה
חוסיין

המיסמך, שכל העולם חיפש אחריו,
מתפרסם כאן לראשונה: רשימה של
תריסר חשבונות מוקפאים בבנק
שווייצי. על שם מי החשבונות! מי

מ א חור * ג בו
עול הנע\ >א

כתבתה שער האחורי:

אריאל שרון,

גיסטריא של ברכ ה

12 המופלאים

יילך

לוועידה
הבינ לאומית
בלי אש״ף ואף פלסטיני
בשטחים הכבושים לא יפעל בניגוד
לקו של אש ף. המועצה הלאומית

ועדת-מישנה של ועדת הכנסת לביקורת
המדינה קברה דוח קטלני על התנחלות ינה המישנה הם דויד
עימנואל. חברי ועדת
ליבאי, יהושע מצא ורפאל
איתן. לכל אחד מהם סיבה
טובה משלו לקבורת הדוח.

הפלסטינית שהתכנסה באלגייר
קברה את התחבולה שנראתה מצי־אותית
רק בעיניו של
האיש שהגה אותה
שר החוץ שימעון פרס.

מלב אל לב

זשני למועדון
קפה כסית הפך בסדר־הפסח השני
סב את שם להסב חולי־לב, שהתווכחו ביניהם האם לה
מועדונם מ״הלב השבור״ ל״הלב
הפתוח״ ,שכן היו שם יותר
מנותחי־לב מבעלי התקפי־לב.

דף חדש

ההצגה הגחלה

אלוהים בוא אח האשה
רוז׳ה ואדים ח! זר -עכשיו הוא משחזר את
הצלחות העבר שלו בעזרת
עצמו ובעזרתה של רבקה דה

מורניי היפהפיה (בתצלום).

נשיא אגודת הסופרים מזהיר את
האפיפיור. אלמנות הסופרים מוחות
על אפלייתן. יהודה עמיחי מחרים
את הוועידה. עזרך ״מאזניים־ עורך
משאיומתן עם הבקבוק ומנחם
אחותו של הרקדן רודולף נוראייב קיבלה
פרי משחק כדורסל מעולם אחר
אשרת יציאה מברית־המועצות ונשארה
לעיני העיוורים. חגית | לשמור על הווילה שלו בדרום־צרפת, בשעה
שהוא עצמו אכל דגים בנמל
^ ? 0 7טוף וחיים פסח על ועי־ ן
יפו בחברתה של ידידתו היש

אגודת הסופרים.
ראלית הוותיקה, נעמי אדווה.

דג>ם וד>קוד>ם

7 7 /7 7׳מ 7 /7 7ת < 0חו ח ת:
ריבקה מיכאלי מחפשת גבר מקסים שיתאהב
בצולעת עם שעורה בעין וסינוסיטיס • לאלי
פפושדו אץ תוכניות להתאהב באף אחת •
איציק תוראל מלטף את ביטנה של כת השר
הפולני • רק אלוהים דדע איך שרונה וטדי
שאולי התגרשו כל-בך מהר • מישפט-גירושין
די מבוער מתנהל בין דפנה
ויהודה קוטן • למייק בורשטיין ^ 1 1
אץ עכשיו כוה לשטויות.

מ ה מי שטרה

ל פו לי טי ק ה

פקד מישל חדר, בלש מפורסם שפיענח, בין
היתר. את רצח האחות כרמלה בלאט ורצח
התיירת מלה מלבסקי, פורש מהמישטרה
אחרי שוועדה רפואית מצאה אותו בלתי״
כשיר לשירות. לאן מועדות פניו! חבריו
אומרים שיש לו נטיה טבעית
לפוליטיקה: הוא רוצה לקרב
את לבבות שני העמים 5 4 5

לאק שור
הזיכיון למישחקי״לייזר

(.תשקיף״ ,העולם הזה .)13.4.87
במדור תשקיף נקשר שמי לשמו של אלי
אפרתי, בעניין יבוא מישחקי־לייזר.
אץ לי קשר למה שעושה אפרתי. קנינו בשם
חברת פוטון זיכיון להפצת מישחקי־לייזר ב׳אירופה.
בינתיים אין לנו רישיון, ולא ניסינו
להשיג רישיון, להפעלת המישחקים בישראל,
ואנחנו עסוקים בעיקר בהפצת המישחקים
רפי שאולי,תל־אביב
באירופה.
העולם הזה 2591

ה מ דו רי םהק בו עי ם:

ההדק בין הרגליים

מעצבי האופנה הבינו הפתעה לקיץ הקרוב:
חלק תחתון של ביקיני המהודק
דק למיפסעה
על״ידי מהדק ברזל. חוץ מזה
אין כל חדש בדגמי בגדי-
הים שנראה בקיץ הקרוב.

מי כ ת בי ם -מה אמר שרון
איג רתה עורך -חסקה בים סוער 4

ב מ דינ ה -ניצחונות של ערפאת 9 תשקין! -קורס למאוננים

הנ דון -.פרס מרמה את עצמו
אנ שים -גד יעקובי מחקה מרוקאים 12
תשב צו פן -אונסים כאן
כמו חיות ()5
יומן איימי -מועדון הבוגדים

מההם או מרי ם -מיכה חריש,
בנימין בן־אליעזר, מישה פולק.
חיים ברעם, גדעון ארבל ובן לוין
לילית י שר אל -הפוחלצים חוגגים
קולנוע -יום־הולדת לפסטיבל קאן
אתה וה שקל -רובינשטיין מתמזג
דן? חדש -רעידת הסופרים
זה וגם זה -מיחזור מצות
הורוסל^ם -מיבוזך בזק לשוורים
שידור -תפאורניות עם כבוד
רחל מרחלת -על כל העולם

אתה מחזיק בידך את הגיליון מס׳ 2591 של העולם הזה, שהוא גם הגיליון ה־ 1941 מאז
שקיבלתי את השבועון לירי, בראש מערכת חרשה, ולמען משימה חדשה.
במארס ,1937 לפני 50 שנה, הופיע הגיליון הראשון של 9בערב, שהפך ב־ 1946 להעולם הזה.
בשער העיתון הופיעה סיסמתו של אורי קיסרי, מייסד העיתון ועורכו :״ריתמוס החיים, דופק הזמן״:
באפריל 1950 רכשתי מידי אורי קיסרי את השבועון, ומאז מתנוססת עליו הסיסמה ״בלי מורא, בלי
משוא־פנים!״
1941 גיליונות — כל אחד והמשברים שלו, הלבטים שלו, האתגרים שלו, הסיכונים שלו, ההחלטות
שלו. מה יהיו השערים? על מה להגיב? איך להגיב? מה לחקור? את מי לתקוף? על מי להגן?
לא היה אף גיליון אחד מבין 1941 אלה שלא חייב החלטות קשות, שלא היו בו הישגים ואכזבות,
רגעים של שימחה ורגעים של זעם.
הרגשתי תמיד — ואני מרגיש ברגע זה — כמי שעומר על חסקה בים סוער, העולה על הגל והרואה
לפניו ים של גלים, גל אחרי גל, רכס אחרי רכס, מכאן ועד האופק, ים שאין לו סוף.
הכושר להתמודד ולהתגבר, מבלי להתעייף, מבלי להתייאש, מבלי להניח לאכזבות ולתיסכול
להתגבר עלינו, אלא תור חיוב האתגר, חיוב החיים, חיוב החווייה האנושית, חיוב המדינה שלנו והחברה
שלנו — זהו העולם הזה.

השבועון החוצפני הזה
כאשר אך הרמנו את הדגל הזה — הדגל של ישראל חדשה ושל עיתונות חדשה — נחרד
המימסד. הוא נרהם למראה השבועון החוצפני הזה, המעז לדבר על דברים הנוגדים את ההסכמה
הלאומית, וגם לדבר עליהם בשפה חדשה משלו.
אבל אנשי המימסד, החכמים והמפוכחים, התנחמו: כמה זמן זה יימשך? כמה זמן יוכלו לשמור על
המתח הזה? כמה חודשים? שנה? מכסימום שנתיים!
אחרי שנה אמרו: הנה, העולם הזה התמסד. הוא חדל מלהיות מה שהיה. הוא כבר לא תוקפני.
או־טו־טו הסיפור ייגמר.
מאז אנו שומעים את הסיפור הזה מדי שנה. אבל עברו 37 שנים. מי שאמרו וכתבו זאת, נעלמו
ונשכחו. רבים מן העיתונים, שבהם הופיעו מאמרים
מסוג זה, עברו מן העולם. ואילו העולם
הזה חי וקיים, תוקף ומגן, עיקבי ומתמיד, לוחם
על האידיאלים שלו כמו ביומו הראשון.
היינו העיתון היחידי בישראל שתקף את מיל־חמת־הלבנון
ביום הראשון, כשם שהיינו העיתון
היחידי בישראל שתקף את מיבצע־סיני ב־.1956
היינו העיתון היחידי במדינה שהעז לחשוף את
פרשת־לווינסון, כשם שהיינו היחידים שהעזו לחשוף
את פרשת חושיסתאן ב־. 1955
היינו העיתון היחידי שהעז לפרסם את התצלום
של חוטפי״האוטובוס בקו ,300 למחרת הפשע,
וכך לפוצץ את פרשת־השב״כ, כשם שהיינו
העיתון היחידי שהעז לפרסם את מצוקת נכי־צה״ל
המשותקים ב־ . 1950 את המחיר של אותה
כתבה אנחנו משלמים עוד כיום. אחרי 37 שנים.
אז הורה הרמטכ״ל ייגאל ידין לבטל את הרכישה
המרוכזת של גיליונות העולם הזה על־ידי צה״ל
— והוראה זו נשארה בתוקפה עד עצם היום הזה,
כמו גזירות רבות אחרות של המימסד נגד ״השבועון
המסויים״.

ברעם יצא דקרד
יש מודד פשוט למדידת החיוניות של
העולם הזה. הוא בא דווקא מידי אויביו.
ערב יובל ה־ 50 שלנו קראתי מיסמך מישפטי

ארוך, שמכל מילה בו נטפה שינאה וארס —
שינאה כה תהומית, עד שנדמה כי העולם הזה
הוא אוייב־העם ואוייב־האנושות.
לקראת היובל פורסמו בכלי־התיקשורת הרבה
כתבות, הערות ותגובות. אחדות היו חיוביות,
אחרות היו ניטרליות. אך רובן היו טבולות באותה
שינאה תהומית, אינסטינקטיבית, בחלקה בלתי־מודעת. שינאה של הכותבים. ששיקפה בלי ספק את
יחסם של עורכיהם, ושל חלק מקוראיהם.
קשה להעלות על הדעת מחמאה גדולה יותר.
אם העולם הזה מסוגל לעורר רגשות כה עמוקים בתום שנתו ה־ ,50 ובתום השנה ה־ 37 לפעולתו
בעריכתי — הרי זה אומר הרבה. זה אומר שהעיתון חי, שהוא ממשיך לנגוע בעצבים החשופים של
המימסד ושל חלק גדול של הציבור.
כמו בילעם המנוח, יצאו הכותבים לקלל, ונמצאו מהללים.
בכמה מן המאמרים האלה יש פאראדוכס משעשע. הם יצאו(שוב) מגידרם כדי להוכיח שהעולם
הזה אינו מה שהיה, שאבד עליו הכלח, ששיניו נשרו, שאיבד את ייחודו. ובאותה שעה עצמה הם הוכיחו
בעצמם את ההיפך: שהעולם הזה מעורר בהם שינאה וקינאה כמו כקודמיהם הרבים במשך השנים.
מי שיטרח לעלעל באלפי גיזרי־העיתונים המצהיבים בארכיון המאמרים, הידיעות והתגובות ׳
שפורסמו על העולם הזה ב־ 37 השנים האחרונות, ייווכח שרק חלקן הזעיר חיובי, וחלק אחר ניטרלי.
הרוב העצום של ההתייחסויות — מאז 1950 וער היום — כתוב באותה שינאה מודעת או לא־מודעת,
ולעיתים קרובות מאוד בזדון וברשע. נשאלתי לא־פעם — ושאלתי את עצמי — מה מקורה של
תופעה פסיכולוגית תמוהה זו. מה יש בו בהעולם הזה המעורר שינאה כה עמוקה?
במהלך השנים פגענו באנשים רבים, כשם שעזרנו לאנשים רבים בלא־ספור. מתחנו ביקורת חריפה
על אנשי־ציבור, חשפנו ללא־רחם שחיתות ושרירות. אולם ראה זה פלא: דווקא בין אלה שתקפנו יש
מעט מאוד שינאה כלפי העולם הזה. לפעמים אף נדמה שנכון ההיפך. כמה מן הידידים הטובים ביותר
של העולם הזה כיום הם דווקא אנשים שמתחנו עליהם ביקורת חריפה בעבר. הם יודעים כי ביקורתנו
היתה כנה, עניינית, בלי חשבונות, ונבעה מהרגשת־החובה שלנו, לפי מיטב מצפוננו והבנתנו. והם
זוכרים ששיבחנו אותם כאשר היו ראויים לכך.
יש השונאים את העולם הזה בגלל המאבקים הפוליטיים שניהלנו. איש כזה הוא, למשל, איסר
הראל, מי שהיה הממונה על שירותי־הביטחון של דויד בן־גוריון, שהגדיר את העולם הזה רשמית
כ״אוייב־המישטר מס׳ ,״1ושהפעיל נגדנו את מנגנון־החושך על כל משאביו ושיטותיו. הוא טוען גם
כיום שאנחנו חבורה חורשת־מזימות, המסוכנת למדינה.
יש אנשים המקדישים כיום את חייהם ממש למילחמה בהעולם הזה במוסדות שונים, וגם בבית־המישפט.
גם זאת צורה להביע הערכה.
יש אגשים שמניעיהם אישיים לגמרי, ומכאיבים הרבה יותר. אלה האנשים שוויתרו על חלומות
נעוריהם, שנשברו וערקו משדה־הקרב. שמכרו את עצמם. מי בעד משכורת שמנה, מי תמורת הנוחיות
של השתייכות למימסד.
מראה העולם הז ה המתמיד במאבק אחרי שנים כה רבות, המסור לאידיאלים שקבע לעצמו,
המצליח להחזיק מעמד ואינו ניתן לקנייה, לשיחוד או להפחדה — מראה זה משמש להם תיזכורת
מתמדת ומתסכלת למה שהיו ואינם עוד.

לשונאי העולם הזה יש אמתלות רבות, ונדמה כי מיספר האמתלות כמיספר השונאים. יש השונאים
את העולם הזה מפני שהוא תוקפני מדי, ויש השונאים אותו מפני שאינו די תוקפני, כביכול. יש
הטוענים שהוא ״פורנוגראפי״ (ביטאוני המימסד חזרו על כך אלפי פעמים במשך השנים) ויש הטוענים
שהוא שמרני ומיושן. יש האומרים שהוא קומוניסטי, ויש האומרים שהוא בעצם פאשיסטי. יש האומרים
שאנחנו עוכרי־ישראל. ויש האומרים כי הפטריוטיזם שלנו שייך לעבר. וכן הלאה.
(זה מזכיר איכשהו את האנטי־שמיות, בכך שבעליה שונאים את היהודים מפני שהם קפיטליסטים
ומפני שהם בולשביקים, מפני שהם עשירים ומנצלים ומפני שהם עניים ומלוכלכים, מפני שהם פחדנים
ומשתמטים ומפני שהם מיליטריסטים מצחצחי־חרבות).
כל האמתלות האלה הן על פני השטח. לשינאה הזאת יש שורשים עמוקים הרבה יותר.
כשנשאלתי השבוע על־ידי מראיינת אם אני נהנה מהשינאה הזאת, עניתי שאינני נהנה ממנה. אבל
אני משלים עימה, מפני שזהו המחיר שאנו צריכים לשלם.
לשלם — עבור מה?

מדוע הם שונאים
התשובה על כך נוגעת למהותו של העולם הזה.
העולם הזה חשף בחייו סקופים רבים. אבל הוא לא קם כדי לחשוף סקופים.
העולם הזה חולל מהפכה עיתונאית. אך הוא לא קם כדי לחולל מהפכה זו. היא היתה רק אמצעי
למטרה.
העולם הזה ״החדש״ קם לפני 37 שנה כדי להציג לעיני המדינה דרך אלטרנטיבית, שונה לחלוטין
מזו של בן־גוריון. הוא בא להציג תמונה של ישראל אחרת.
בן־גוריון העמיד את המדינה על מסילה, ועל המסילה הזאת מתנהלת המדינה עד היום. מבחינה זו
אין שום הבדל בין המערך והליכוד, הימין המימסדי והשמאל המימסדי.
מול התפיסה הזאת העמיד העולם הזה, למן היום הראשון, תפיסה אחרת, הנוגעת לכל תחומי החיים
— חיי הכלל והפרט, המדינה והחברה. תפיסה זו נולדה אצלנו, במוחנו ובליבנו.
דגלנו, כאז כן עתה במדינה חילונית, דמוקראטית, שבה זכויות־האדם וזכויות־האזרח מעוגנות
בחוקה כתובה. מדינה שיש בה הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה. מדינה שאין בה הפלייה בין אדם לאדם,
בין גבר ואשד״ אשכנזי ומיזרחי, יהודי וערבי. מדינה שאין האזרח בה מופקר לשררה של ביורוקרטיה
בחסד־אלוהים, שהשילטון בה נבחר על־ידי האזרחים ולא על־ידי מנגנוני־מיפלגות. מדינה שישרור בה
צדק סוציאלי ומידה מירבית של שיוויון. מדינה המבוססת על מחוייבות מוסרית עמוקה לחולים
ולזקנים, לנכים ולמוכי־גורל. מדינה המכירה בקיום
העם הפלסטיני, והמוכנה לאפשר לו להקים
את מדינתו כדי לזכות בשלום. מדינה שיש לה
זיקה עמוקה לפזורה היהודית, אך שהיא מדינה
עצמאית ונפרדת, השייכת לאזרחיה בלבד. מדינה
שיש לה צבא עממי חזק אך אנטי־מיליטריסטי.
וכן הלאה, וכן הלאה.
תפיסה זו — והיא מיקשה אחת — עומדת
לנגד עינינו מאז היום הראשון. תקפנו את התפיסות
הצבאיות של בן־גוריון ב־ 1950 כשם שתקפנו
את רפאל איתן במילחמת־הלבנון. פיר־סמנו
בראשית שנות ה־ 50 סידרה בשם ״דופקים
את השחורים״ .כשם שאנחנו מעוררים את התעוררות
הציבור המיזרחי בארץ כיום. לחמנו בכפייה
הדתית אז כמו היום. הצענו ב־ 1953 להקים מדינה
פלסטינית בגדה וברצועה ולהשתלב במרחב.
הצענו ב־ 1956 להקים מיניסטריון מיוחד לעני
ייני־השלום.
כל מה שאמרנו סתר את הקונסנזוס הלאומי,
את תפיסות־היסוד של המימסד הבן־גוריוני ושל
חלק גדול של הציבור. הוכחנו שתמונת־העולם
שלהם כוזבת. הפרכנו שקרים מוסכמים. אמרנו
שיש לשנות מן היסוד את כל המושגים המקובלים׳

זוהי הסיבה האמיתית של השינאה — סיבה
עמוקה וטיבעית. אין אדם יכול לסבול שישברו
את מושגי־היסוד שלו. זה מעורר בו חרדה והתנגדות
אלימה.
זוהי הסיבה האמיתית לכל מה שקרה: שלוש
הפצצות שהונחו במערכת ובדפוס שלנו. ההתנקשות
בחיי והנסיון לשבור את עצמותיי. שריפת
המערכת. החרם הכלכלי הטוטאלי שהוטל עלינו
במשך עשרות שנים. נסיונו של איסר הראל לעצור אותי במעצר מינהלי. ההשמצות לאין־ספור וגילויי
השינאה המתמשכים.
ומכיוון שהקונסנזוס לא השתנה מאז, והמדינה מתנהלת גם עתה על הפסים שנקבעו אז. נשאר
המאבק כפי שהיה.

סיסמת:׳ מורו בלי משוא פניו
..העולם הזה״ שעוצבה ניד, וו1ומואר בק

הנשק הסודי

זוהי גם הסיבה לאהבה הרבה שהעולם הזה זכה בה. זהו הצד השני של אותו המטבע — ובעצם.
הצד הראשון.
לולא הנאמנות הזאת של אנשים כה רבים, דור אחרי דור, לא היה העולם הזה מחזיק מעמד —
לא אז ולא היום. הם הנשק הסודי.
היחס בין העולם הזה והציבור לא היה מעולם כיחס בין עיתון וקוראים. הוא היה ונשאר הרבה יותר
עמוק. בכל פעם, כשהעולם הזה היה נתון בסכנה, התלכדו סביבו אוהדיו־אוהביו. ב־ ,1965 בשעה של
סכנה, בחרו בי לכנסת. בעיתות של חרם כלכלי קיימו אותנו בכספם. כיום, כאשר השוק מוצף במוספים
עתירי־נייר, בחינמונים למיניהם, בים של כלי־תיקשורת משודרים ומודפסים, מהם רבים בחינם או
בחצי־חינם, משלמים קוראי העולם הזה במיטב כספם כדי לקיים את עיתונם.
העולם הזה עומד בבחירות מדי שבוע. ההצבעה היא ליד הקיוסקים. לולא זכה מדי שבוע בהצבעה
זו, מזה 2591 שבועות, לא היה קיים.
ולולא גלי־האהבה האלה, המגיעים אלינו במיוחד בעיתות צרה ומשבר, לא היינו מחזיקים מעמד גם
מבחינת כוח־הרצון והנחישות להמשיך במאבק.
מי הם האוהדים־אוהבים האלה? הם דומים יותר לאוהדים של קבוצת־כדורגל מאשר לציבור קוראים
של עיתון. הם אוהבים את העיתון הזה, הגם שיש ביניהם שאינם מסכימים למכלול דיעותינו, ורבים
מתנגדים לדעתנו בתחום זה או אחר:
הם אוהבים את העולם הזה מפני שהוא מייצג מהות אחרת, אנטי־מימסדית, מפני שאנחנו שוברים
כל קשר־השתקה, מפני שאנחנו חושפים כל שחיתות — ולא חשוב מי אשם, ולאן הוא שייך.
אם יגדל הציבור הזה, נגדל. אם יקטן, נקטן. גורל העולם הזה בידיו.
(ציבור זה גדול הרבה יותר ממיספר הקונים את הגיליון. יתכן שאין עיתון אחר בעולם שיש לו
מיספר כה רב של קוראים לכל גיליון.
אילו כל קורא חמישי של גיליון העולם הזה היה גם קונה אותו, היו נפתרות כל בעיותינו
הכלכליות).

זה לא יכול להיות
כמו צה״ל, כמו הקיבוץ, כמו הגשש החיוור. כמו בית״ר ירושלים, העולם הזה הוא תופעה
ישראלית מובהקת.

אי־אפשר להסביר אותו לזרים, שאינם קוראים
עברית. ניסיתי פעמים רבות. בסופו של דבר נאלצתי
להיזקק להסברים צולעים בנוסח :״תאר לך
צירוף של ניישון, טיים, לייף, פיפל ועוד משהו
שאי־אפשר לתאר.״ התשובה היתה תמיד :״זה לא
יכול להיות!״
כי בעולם כולו יש חלוקה ברורה בין שני סוגי
עיתונים: ביטאונים קטנים ושוליים, התוקפים את
מוסכמות החברה, ועיתונים המוניים, המתחנפים
לציבור ולמימסד, והדוגלים בכל המוסכמות. המוסכמות
הן, בדרך כלל, לאומיות פרימיטיביות.
והנה, העולם הזה תקף ותוקף מרי שבוע את
המוסכמות המרכזיות של הקונסנזוס הלאומי,
בתחומים החשובים ביותר, והוא עיתון המוני,
המגיע לציבור גדול, ובו כמעט כל מקבלי־ההחלטות
במדינה ובחברה.
זאת בדיוק היתה מטרתנו לפני 37 שנים.
ראינו את הבעייה וניסינו למצוא לה פיתרון
ישראלי, מקורי.
כך נולד העולם הזה כפי שהוא כיום, על שני
שעריו, על חלקו ה,,כבד״ וה״קל״ ,החל במדור
הנדון וכלה במדורה של רחל המרחלת, עיתון
של סקופים ושל כתבות עיוניות, של כותרות
ותצלומים וכתיבה רעננה.

אחת ההשפעות הפועלות בחברה הישראלית. אך
אין לנו גם שום צורך להצטנע יתר־על־המידה:
מעטים מאוד הגורמים בציבור הישראלי הפועלים
בעיקביות כה רבה, מזה תקופה כה ארוכה,
בסבלנות, בעקשנות, בדבקות־במשימה.
אנחנו ממשיכים להפריך כל שקר מוסכם, להעלות
על סדר־היום הלאומי נושאים חדשים.
ואולי זהו המיבחן האמיתי: סדר״היום של
מדינת־ישראל כיום הוא סדר־היום שאנחנו העלינו
אותו. ריעותינו לא ניצחו לאורך כל החזית.
במיגזרים אחדים אף הובסנו. אך סדר־היום נשאר
כפי שהעלינו אותו לפני שלושים, ועשרים ועשר
שנים.
מי שאומר אחרי כל אלה, שהדבר היחידי שעשה
העולם הזה הוא לחולל מהפכה עיתונאית,
מתעלם מן העיקר, המהפכה עמוקה לאין שיעור
יותר.
אולי יבוא פעם דוקטוראנט חרוץ, יוציא מן
הגינזך את כל הוויכוחים הציבוריים שניהלנו
במשך 37 השנים האחרונות וישאל, לאור הנסיון
של היום :״בכמה מהם צדק העולם הזהו״
נדמה לי שיגיע לתוצאה מדהימה: כמעט
תמיד.
גס זאת סיבה טובה לאיבה שמעורר העולם
הזה בחוגים כה רבים.

העיתון הוא הסיגמן
מרבים באחרונה לדבר על המהפכה הגדולה
שחוללנו בעיתונות הישראלית. על השיטה
העיתונאית החדשה שגיבשנו ושהפכה עתה נחלת
כל העיתונים הטובים בארץ, על השפה העיתונאית
החדשה שייצרנו, על המילים החדשות
שהמצאנו, על השימוש בתצלום ובכותרת. על כך
יש כיום תמימות־דעים.
אבל מי שמדבר רק על כך, אינו מבין את
העולם הזה, או שמתעלם מן העיקר בכוונה.
אצלנו, האמצעי לא היה המסר,להיפר: המסר
הוא שהכתיב לנו את האמצעי.
המהפכה העיתונאית שחוללנו היא רק ביטוי
חיצוני למהפכה המושגית העמוקה שביקשנו לחולל
במדינה.
נכון, יצרנו שפה חדשה. שפה פשוטה, עניינית,
נקיה ותיקנית. לא היינו זקוקים להצטעצעות ב־שיבושי־לשון
אופנתיים. לא כתבנו סלאנג. כתבנו
את השפה הפשוטה הטובה של אדם עברי
מודרני.
לא הלכנו אחרי אופנות. כל כמה שנים נולדת
בארץ אופנה חדשה ,״עיתונות חדשה״ ,המשתמשת
בכמה מילות־סלאנג תורניות(בדרך כלל
תוצרת צה״ל ובתי־הסוהר) .אך האופנות עוברות
מן העולם, בעלי ״העיתונות החדשה״ נשכחים,
והעולם הזה ממשיך בדרכו.
כי השפה שלנו אינה מלאכותית. לא המצאנו
אותה כדי להדהים או להרשים בה. יצרנו אותה
כדי להביע את אשר רצינו להביע.
אומרים ש״הסיגנון הוא האדם״ .זה נכון, אבל רק מפני שהאדם הוא הסיגנון. הסיגנון הוא הביטוי
החיצוני של מהות האדם. וזה נכון שיבעתיים לגבי עיתון.
מי שמחפש את מהות העולם הזה, אל יחפש אותו בסיגנון העיתונאי שלו. אל יחפש אותו גם
בסקופים, שבהם נחרט שם העולם הזה בספר דיברי־הימים של המדינה.
המהות האמיתית של העולם הזה היא דווקא באותן כתבות שלא משכו תשומת־לב מיוחדת, אותן
כתבות, אפורות־כביכול, של עבודתנו היומיומית, שבהן עיצבנו שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה, את
תמונת־עולמו של האדם הישראלי.
זהו העולם הזה.

הצד השני של המטבע
כל זה נוגע לרוח. מן הראוי להגיד כמה
מילים על החומר.
מאבקה הבלתי־נלאה של המערכת לא היה
אפשרי לולא ליווה אותו מאבקה הבלתי־נלאה
של המינהלה. ואולי זהו המאבק ההירואי יותר.
העולם הזה היה מוחרם על־ידי הרוב העצום
של הכלכלה הישראלית, השייכת למימסד:
המשק הממשלתי, הסוכנות ,,ההסתדרותי, העירוני,
וחלק גדול של המשק הפרטי (כביכול),
התלוי בשילטון. בערכים של ימינו, שילמנו עבור
מאבקינו מחיר שהגיע למיליונים רבים של
דולארים, שאותם יכולנו להשקיע בפיתוח
העיתון ובהרחבתו. החרם הזה נשבר רק חלקית
וזמנית, וחזר בחלקו להיות כפי שהיה.
היו תקופות שבהן קיומו הכלכלי של העולם
הזה היה בגדר נס — נס שהתאפשר תודות למסירות
אוהדיו־קוראיו־קוניו.
גם עכשיו אנחנו עיתון עני, המוקף בעיתונים
המתקיימים על כספיהם של סוחרי״נשק וספסרי
בורסה, הנתמכים על־ידי חברות־ענק ומיפלגות,
הקובעים את תוכנם.
מעולם לא התביישנו בכך שאנחנו עיתון עני.
מותר לנו להתגאות בכך, כי זהו המחיר ששילמנו
עבור עצמאותנו ומאבקינו. שילמנו אותו בהכרה
מלאה וברצון, מתוך בחירה חופשית.
מעולם לא קיבלנו אף אגורה אחת ממוסד
כלשהו, ממיפלגה כלשהי, מבעלי־הון כלשהם. לא קיבלנו מיגרשי־חינם מהממשלה ומהעירייה, כמו
רוב העיתונים. לא הועברו לנו מתחת לשולחן עסקים המכניסים מיליונים.
להיות חלק מהעולם הזה — יש לזה מחיר. מחיר אישי. מעולם לא היו המשכורות של חברי־מערכת
העולם הזה שוות למשכורות(עם ההטבות הסמויות הנלוות עליהם) ברוב העיתונים האחרים.
העולם הזה חי מהכנסותיו, ורק את ההכנסות הוא יכול לחלק למשרתים בו.
היו חברי־מערכת טובים שלא עמדו בפיתוי, כאשר עיתון אחר הציע להם משכורת כפולה( .יש
עיתונים בארץ שלא העלו מתוכם מעולם אף עיתונאי חשוב אחד, אך שהתמחו ברכישת עיתונאים של
העולם הזה, חניכי השבועון הזה).
מעולם לא התייחסתי אל העולם הזה כאל רכוש, או כאל עסק מיסחרי. מעולם לא חילק העולם
הזה דיווידנדים. אני מתייחס אל השבועון הזה כאל מוסד ציבורי, שאני מופקד עליו כנאמן.
במעמדי זה אני אחראי גם למאבקו הכלכלי, ואין הוא נופל בעיניי משאר המאבקים. חשיבותם של
אנשי־המינהלה, שתפקידם זוהר פחות, אינו נופל מזה של חברי־המערכת, המתפרסמים לעיתים באותיות
גדולות.

,,העולם הזה׳ בעיג ששאר בק הצעיו:
ציוו שהופיע בשבועון ב־55 פו3.5.ו

סליחה, צדקנן
האם השפיע העולם הזהז כמה הוא השפיע? האם חולל את המהפכה המושגית שהוא ביקש
לחולל? ובאיזו מידה?
קשה מאוד להשיב על שאלה זו ביושר, כי אין קני־מידה ואין כלי־מדידה.
אחת מדרכי־התשובה היא בהצגת שאלה נוספת: אילו ריעות של העולם הזה התקבלו? אילו
התקבלו חלקית? אילו לא התקבלו בכלל?
יש ריעות שלנו שהתקבלו עד כדי כך, שגם העיתונאי הבאנאלי ביותר בארץ חוזר עליהן כיום, מבלי
לחוש כלל שאלה היו פעם ריעות מהפכניות מאוד.
למשל: מקומה של העיתונות בחברה הדמוקרטית, כזרוע הרביעית של החברה (לצד הזרוע
המחוקקת, המבצעת והשיפוטית).
יש ריעות שהתקבלו במידה רבה, על חלק גדול של הציבור. למשל: הצורך לשבור את הרודנות של
מנגנוני־המיפלגות, הצורך בחוקה כתובה, הצורך בהפרדת הדת מן המדינה, התרת ההפלות וההומו־סכסואלית,
המהפכה המוסרית ה״מתירנית״.
יש ריעות המתחילות זה עתה להתקבל, באיחור של דור. למשל: שישראל היא מדינה מיזרחית,
ושמקומה במרחב שבו היא שוכנת. לפני 37 שנים היו אלה דברי־כפירה.
יש ריעות שגם היום הן נחלתו של מיעוט קטן. למשל: שלא נגיע לעולם לשלום בלי הכרה במאוויים
הלאומיים של העם הפלסטיני.
המרידה הזאת בקונסנזוס שמלפני שנות־דור לא היתה מגיעה לאן שהגיעה — הרבה או מעט —
לולא הפעולה השקטה, השקדנית, העיקבית, השבועית, של העולם הזה. ובזה ייחודו האמיתי.
אם היום מדברים על ״המרחב״ (מילה אופיינית של העולם הזה) ,על הצורך להטיל ביקורת על
שירותי־הביטחון(״מנגנון החושך״ ,בלשוננו בשעתו) ,על הצורך להכיר בקיומו של ״העם הפלסטיני״,
על שבירת ״ועדות המינויים״ של המיפלגות, על הפרדת הדת מן המדינה — אנו רואים בזאת את
תרומתנו ופרי עבודתנו.
אפשר לשאול גם אחרת: מה מכל זה היה קורא אלמלא היה קיים העולם הזה? הכל? מעט? שום
דבר לא?
כאשר הסתובבתי בין 400 אלף האיש והאשה שהשתתפו בהפגנה ההיסטורית אחרי טבח צברה
ושאתילה, והסתכלתי בפני המפגינים, אנשי ישראל הטובה והיפה, שאלתי את עצמי: כמה מאלה
התחנכו על בירכי העולם הזה מאז גיל?15 כמה מהם ינקו את מושגיהם הלאומיים והאנושיים
משבועון זה, אף מבלי להיות מודעים לכך?(ואחר־כך מחשבה שניה: כמה מהם דוחים את העולם הזה
כיום, כשם שנער מתבגר דוחה את הוריו?)
איננו מוכים בשיגעון־הגדלות. העולם הזה אינו פועל לבדו. הוא חלק ממאבק על דמות המדינה,

חצאי יחידת קומנדו

כן ,״העולם הזה״ נעלזה על־ידי בני־אדם, בשר ודם.
במשך 50 השנים עברו גברים ונשים רבים במערכת העולם הזה. התחלופה היתה רבה, יחסית.
בעיניי זאת היתה תופעה טבעית ובריאה כשלעצמה, ששמרה על נעוריה של המערכת. רבים מחברי־המערכת
הנוכחיים לא היו אף בחיים כאשר קיבלתי לידי את האחריות לשבועון זה.
כמעט כל מי שעלה לגדולה במערכת זו התחיל את דרכו העיתונאית כאן. העיתונאים, הצלמים
והקאריקטוריסטים בעלי־השם, הפזורים כיום לאורכה ולרוחבה של העיתונות הישראלית, באו אלינו
כצעירים מתחילים, צעדו כאן את צעדיהם, למדו תוך כדי עשייה, בדרך של מעש ומישגה.
כעורך, לא ניסיתי מעולם לכפות עליהם ריעות פוליטיות מסויימות. אף פעם לא היה קייס מיבחן
אידיאולוגי או פוליטי כדי להתקבל למערכת זו. אולם השתדלתי כמיטב יכולתי לחזק בהם ערכים
מסויימים, אנושיים ועיתונאיים.
קודם כל: נאמנות לאמת, נאמנות בלי פשרות.
שנית, אהבת המיקצוע העיתונאי ומחוייבות עמוקה, כמעט קנאית, לחובתה של העיתונות לחשוף
את האמת ולפרסמה. העיתונאות אינה עבודה. היא תפקיד. תפקיד חיוני לעצם קיומה של הדמוקרטיה.
שלישית, המחוייבות העמוקה לאידיאלים שלהם. אינני מאמין בעיתונאות אדישה, צינית ,״ניטרלית״
.אני מאמין בעיתונות לוחמת, במחוייבות העיתונאי לחברה שלו, לאידיאלים אנושיים,
לאידיאלים ציבוריים.
נדמה לי שכל מי שהשתייר אי־פעם למערכת זו — ויש מהם הנמצאים כיום בימין ובשמאל,
בעיתונאות ובחיים הפוליטיים — נושא בליבו משהו מן הרוח הזאת, רוח העולם הזה.
השבוע יתקיים אצלנו אירוע מיוחד־במינו. נדמה לי שהוא מיוחד־במינו לא רק בארץ, אלא בעולם.
הברי־המערכת יתכנסו יחד עם מי שהיו בעבר חברי מערכת העולם הזה, כדי לציין את יובל
השבועון.
אין זה רגיל שעובדים־לשעבר של מערכת־עיתון יתכנסו כדי לחגוג את יובלו. לגבי עיתון רגיל,
הדבר כלל לא יעלה על הדעת. כינוס של עוברים־בהווה — בוודאי. זה טבעי. אבל עובדלם־לשעבר?
אנשים שפרשו מן המערכת?
הדבר מיוחד שבעתיים, מפני שהיוזמה לו לא באה מצד המערכת. היא באה מצד קבוצה של חברי־מערכת־לשעבר,
מהם שעברו לעיתונים אחרים לפני קרוב ל־ 30 שנים.

קורא יקר
(המשך מעמוד 15
כינוס מסוג זה אופייני לבוגרי־אוניברסיטה, ליוצאי־מחתרת או ללוחמים־
לשעבר של יחידת־עילית בצבא.
אולם לגבי העולם הזה זה טבעי. רוב האנשים האלה, שיתכנסו השבוע, לא
התייחסו אל העולם הזה כאל מקום־עבודה. בינם ובין העיתון לא שררו יחסים של
מעביד ועובד. הם היו מסורים לו בלב ובנפש, ביום ובלילה, בהקיץ ואף בחלום.
עבודתם במערכת היתה תפקיד. משימה.
מבחינה זו אכן דומים יוצאי מערכת זו ליוצאי יחידת־קומנדו.
לגבי רבים מהם היתה הפרישה מן המערכת מלווה בסערת־רגשות, ולעיתים אף
במשבר מר. אך נדמה שאין אדם שעבד אי־פעם במערכת העולם הזה שאינו
מסתכל כיום אחורה לתקופת־פעולתו בה כאל תקופת־שיא בחייו.
גם זהו חלק מן החווייה, שמלאו לה השבוע 50 שנה.
העולם הזה הוא עיתון. עיתון הוא מנגנון לאיסוף מידע ולפירסומו. עיתון הוא,
בעצם, עסק מיסחרי שסחורתו היא מידע.
העולם הזה הוא עיתון. אבל הוא גם הרבה יותר מזה. הן מבחינת תפקידו, הן
מבחינת היחס של קוראיו אליו, ועל אחת כמה וכמה מבחינת היחס של כתביו,
צלמיו ועורכיו.

כלב שמירה וכלב שוטה
במסיבה ייפגשו הוותיקים עם חברי־המערכת של היום — אותם הנושאים
עתה בעול המאבק השבועי בחזית העולם הזה.
מעולם לא היתה לנו מערכת טובה יותר.
כמו קודמיהם, התחילו כמעט כולם את דרכם העיתונאית מעל עמודי השבועון,
ורובם כבר הפכו כוכבים. אחדים מהם ותיקים מאוד, רובם צעירים. רובם נשים. כל
אחד מהם מומחה במיקצועו — ממיטב המומחים באותו מיגזר עיתונאי, ואולי
הטוב שבהם.
איני מעז להזכיר כאן שמות, שמא אקפח מישהו. אך מומחיותם של כתבינו
ופרשנינו — בשטח המדיני והחברתי, המישפטי והקולנועי, הספרותי, הכלכלי
והרפואי וכו׳ ידועה היטב בחוגי המיקצועות האלה, וכן גם טיב חוקרינו
ומראיינינו. סיגנון הצילום של העולם הזה היה ונשאר שם־דבר, והקאריקטורות
של העולם הזה ממשיכות כיום במסורת שכללה את גדולי הקאריקטוריסטים
בארץ(ועכשיו גם בעולם) .האחראים לעימוד ולסיגנון הם מן המעולים.
אולם הרמה המיקצועית, חשובה ככל שתהיה, אינה העיקר. לא היא ההופכת את
המערכת למה שהיא.
חשובה יותר המסירות לאידיאלים של העולם הזה — האידיאל העיתונאי,
האנושי והציבורי:
• להגיע לכל מקום, ולחשוף כל דבר הטעון חשיפה.
במרינה העם
מול אושוזיץ
יום העצמאות מזכיר
מדוע קמה המדיגה
ומדוע היא דרושה.
אד יש גם היבט אחר
יום־השואה חל שמונה ימים לפני
חג־העצמאות. הקשר אינו מיקרי.
בליל הנאומים השיגרתיים, היורדים
על הציבור ביום־השואה, עלול להשכיח
אמת יסודית: המדינה קמה מפני
שליהודים נמאס להיות קורבנות של
ההיסטוריה, תחת לעשות היסטוריה.
יתכן כי ביטחונם של אזרחי־ישראל
כיום אינו גדול יותר מאשר ביטחונם
של היהודים בפזורה. אולם יש הבדל
אחד עצום: ביטחונם של אזרחי־ישראל
מסור בידיהם. הם עצמם יכולים לבצרו
או להרסו, למנוע סכנות או להחמירן,
לערוך מילחמה או לערוך שלום.
גורלם בידם, לפחות בחלקו, ולא
בירי כוחות אלמוניים זרים.
את המסקנה הזאת הסיקו מאות בני־נוער
ישראליים, שביקרו בשבועות
הממשלה הקומדיה הי שראלית
פעם זאת הימה רק
בדיחה ביגלאומית.
עכשיו זוהי בארסה
במשך שנתיים היתה ממשלת־האח־דות־הלאומית
בדיחה. עכשיו היא הפכה
לפארסה.
שר־החוץ מתרוצץ בעולם כדי להסביר
מדוע דרושה ועידה בינלאומית
להבטחת קיום ישראל. ראש־הממשלה
מתרוצץ כדי להסביר מדוע ועידה בינלאומית
היא סכנה לקיום ישראל.
סגן־ראש־הממשלה שולח שליחים
לממשלות העולם, כדי להסביר שהוועידה
תביא גאולה. ראש־הממשלה שולח
אחריהם שליחים, כדי להסביר שהוועידה
תביא שואה שניה.
בוושינגטון מקשיבים וצוחקים מאחורי
גבם של השליחים. המדיניות
האמריקאית נעשית על״ידי אמריקאים
על־פי שיקולים אמריקאיים, וושינגטון
אינה מעוניינת בשלום במרחב,
שייתן דריסת־רגל לברית־המועצות,

השבוע(ראה הנדון) ,עמד כולו בסימן
של ליכוד־השורות. הגופים, שפרשו
ממנו למעשה לפני ארבע שנים, חזרו
אליו. מעולם לא היתה התנועה הלאומית
הפלסטינית מאוחדת יותר —
לפחות להלכה — מאשר עתה.
כמו תמיד בכינוסי גוף זה, התנהלו
הדברים בשני מישורים נפרדים, שכל
פלסטיני מבחין ביניהם: המישור המילולי
והמישור המעשי.
מבחינה מילולית, חלה הקשחה
בדברי האירגון. גם ערפאת עצמו הקשיח
את ניסוחיו — בעיקר על־ירי
השמטת ניסוחים מסויימים מדבריו. זה
היה המחיר ששילם עבור האחדות.
במישור המדיני המעשי, התוצאות
שונות לגמרי. בין השאר:
• ניצחון מוחץ לערפאת. האיש,
שהוגדר בשנים האחרונות על־ידי
יריביו כ״בוגד״ ,נבחר פה־אחד מחדש
כראש התנועה, ולא לתפקיד ייצוגי,
אלא לתפקיד הביצועי העליון. כל
הגופים הפלסטיניים החשובים אישרו
מחדש את מנהיגותו.
• רוב בהנהגה. בוועד־הפועל
של אש״ף, שהוא מעין ״ממשלה בגולה״
,יש רוב לערפאת. רוב זה מורכב
מנציגי תנועתו, פת״ח, ומאישים המוג־

• לשבור כל קשר של השתקה, ולא חשוב מה גודל הסיכון הכרוך בכך.
• לא לקדש שום פרה, ותהיה זאת פרה לאומית וביטחונית גדולה ככל שתהיה
— צה״ל או המוסד, השב״ב או ההסתדרות, מימסדים עתירי־הון ועתירי־כוח.
• לא לפחד להגיד דברים בלתי־פופולריים, חריגים, מרגיזים ואף מקוממים,
אם זוהי האמת. לא ביום הראשון של מילחמה, ולא ביום ה־ססז שלה. לא בראשית
פרשה, ולא בסיומה.
• לא להצטרף לשום מסע של שטיפת־מוח, גם אם כל עיתוני־ישראל
משתתפים בו בחדווה(כגון הדבקת השם ״אירגוני־מחבלים״ למוסדות הלאומיים
של העם השני, או השימוש במילים קולוניאליות כגון ״מקומיים״ ,״בני־מיעוטים״,
״התפרעויות״ וכו׳).
• לא לדרוס חלשים, ולא להתחנף לחזקים. לא ללחך את פינכתם של אישים
ומוסדות תמורת מידע, כמקובל בעיתונות הישראלית.
• לא להירתע מלתקוף גדולים וחזקים, ולא לעסוק בכאסח לשם כאסח. להבין
את ההבדל שבין כלב־שמירה, המגן על הדמוקרטיה, ובין כלב שוטה, הנושך
עוברים ושבים.
• למתוח ביקורת ללא רחם על כל דבר מושחת ומקולקל במדינה, אך לאהוב
את המדינה ואת הארץ.
על היסודות האלה מבוססת הברית בין כולנו — כתבים, צלמים, ציירים,
עורכים — וגם הברית בינינו ובינך, הקורא.

היזהרו נזחיקו״ם!
אלה הם אידיאלים. קשה להגשים אידיאלים במציאות, ואי־אפשר להגשים
אותם במלואם ותמיד. אבל מצווים אנחנו לחתור לכך, תמיד.
יתכן שהדברים שכתבתי בעמודים אלה נקראים כדיברי־יוהרה, המעידים על
שביעות־רצון־עצמית של העיתון ושל עורכו. או לפחות כטפיחה״עצמית על
השכם המותרת, איכשהו, ביובל כזה.
אך אינני חש בליבי שום שביעות־רצון עצמית, וזה נכון לגבי העולם הזה כולו.
אנחנו אף פעם לא מרוצים מהעיתון ומעצמנו. תמיד נדמה לנו שאנחנו חייבים
לעשות יותר. שיש לשפר ולשכלל.
ישיבת־המערכת השבועית — מוסד הקיים בהעולם הזה בשעה קבועה מזה
37 שנים — מוקדשת בעיקרה לביקורת עצמית והדדית, לניתוח הדברים
שפורסמו, תוך חשיפת מחדלים ומישגים.
לכל חבר־מערכת מותר להתגאות מדי פעם בסקופ שהשיג, במיבצע שערך,
בחקירה שהשיגה תוצאות, בתצלום מדליק. אולם ברגע שהמערכת תהיה שבעת־רצון
מעצמה, לא יהיה עוד העולם הזה מה שהוא.
איננו עיתון נוסטלגי. אמנם, אנו מסתכלים לעיתים קרובות אחורה, ומזכירים
מה שכתבנו בהזדמנות זו או אחרת, כדי להעמיד במיבחן הזמן והנסיון את נכונות
הדברים. נראה לנו שזה חשוב, כדי ללמוד מן העבר לגבי העתיד. אך מעולם איננו
עושים זאת מתוך נוסטלגיה, מתוך התרפקות על העבר.
העבר עבר, והמשימה היא לפנינו.
יכולים שונאי העולם הזה לשנן שהוא מיותר, שהמחקים הרבים קיבלו לידם
את תפקידנו, שכל העיתונים הם כיום כמו העולם הזה.
אבל מחר יבוא האתגר הבא — מילחמה חדשה, משבר חדש, פרשה חדשה. ושוב
יהיה צורך שעיתון אחד יילד קדימה, יקבל על עצמו את הסיכון, יתנגש חזיתית
עם הקונסנזוס הלאומי ועם המימסד, ישבור את קשר־ההשתקה, יפריך את
המוסכמות, ישים קץ למקהלה הכותבת.
ואז יתברר, לפתע, בפעם המי־יודע־כמה, שאין תחליף להעולם הזה.
גם בפעם הבאה נהיה מוכנים לרגע הזה. בלי מורא. בלי משוא־פנים.

חתירה לשלום
האחרונים באתרי-ההשמדה בפולין. הם
לא היו זקוקים לנאומים. למראה אוש־וויץ,
טרבלינקה ומאידאניק הבינו את
כל התורה: ישראל היא התשובה למחנות
אלה,
העולם כולו נגדנו. אולם יש
לחוויית השואה, הנמסרת מדור לדור,
גם היבט שני.
השואה חיזקה בלב היהודים את
ההרגשה העתיקה, ש״כל הגויים נגדנו״
,שהיהודים הם ״עם לבדד ישכון״,
שהעולם כולו אנטי־שמי ומייחל להשמדת
היהודים.
השקפה זו היתה טבעית לעדה מפוזרת
וחסרת־ישע. לגבי מדינה ריבונית,
אין היא רק כוזבת, אלא גם מסוכנת. כי
עם שזוהי השקפת־עולמו אינו מסוגל
לנהל מדיניות נבונה, לנווט את מדינתו
בין המדינות האחרות, לכרות בריתות,
להשיג שלום.
מבחינה זו משפיעה כיום תודעת־השואה
באופן שלילי ביותר על הציבור
הישראלי ומדינתו — לא במודע, אלא
מתחת לסף ההכרה. היא עלולה למצוא
את ביטוייה במגמות גזעניות וקנאיות
נוסח מאיר כהנא וגוש־אמונים, הפונים
עורף לעולם, ולחבל במדיניות הדרושה
להבטחת עתיד המדינה, ביטחונה
ושיגשוגה.
אם ינצחו מגמות אלה, ישיגו מקי־מי־אושוויץ
את מטרתם בדיעבד, למרות
שבטווח הקצר השיגו את ההיפך
— את הקמתה של מדינת־ישראל
הריבונית.

אלא אם כן תשלם מוסקווה מחיר כבד.
לכן היא מעודדת את שימעון פרס
בחיוכים, ופועלת על־פי תורתו של יצחק
שמיר למעשה.
בצרפת המצב נוח יותר. שם קיימת
בדיחה דומה — הנשיא, פראנסואה
מיטראן, הוא סוציאליסט, ואילו ראש־הממשלה,
ז׳אק שיראק, הוא איש הימין.
פרס היה אורחו של מיטראן, וערך
אצל שיראק ביקור־נימוסין. שמיר הוא
השבוע אורחו של שיראק, ומבקר בי־קור־נימוסין
אצל מיטראן.
בצורה כזאת אי־אפשר לנהל חנות־מכולת.
אך הצמד שמיר־פרס משתדל
להוכיח שכך אפשר בהחלט לנהל מדינה.

יחסים
מרחביים
ניצחזנז שד ערפ א ת
דיבורים לחוד ומציאות
לחוד. מה קרה כאמת
כמושג המועצה הפלסטינית?
״יאסר ערפאת הוא טרוריסט, הרוצה
להשמיד את המדינה ״,אמר יצחק רבץ,
בהרצאה ארוכה לפני גוף של מיפלגת־העבודה,
הנושא את השם היומרני
״פורום לטווח הארוך״ .אולם דבריו של
רבץ התייחסו לטווח הקצרצר, שאינו
רחוק מקצה־אפו. הם סבלו מקוצר־ראייה
מדהים.
תוצאות המושב ה־ 18 של המועצה
הלאומית הפלסטינית, הפרלמנט־בגו־לה,
היו הרבה יותר מסובכות ומורכבות.
שני מישורים. המושב, שנערך

דרים כבלתי־תלויים, אך הידועים בתומכיו
וכתומכי מדיניותו. לגוף זה,
המונה 15 חברים, צורפו גם נציגי החזית
העממית של ג׳ורג׳ חבש, החזית
הדמוקרטית של נאיף חוותמה, המיפ־לגה
הקומוניסטית הפלסטינית(שצורפה
בפעם הראשונה למוסדות אש״ף)
וגם מחמוד עבאס (״אבו־אל־עבאס״),
ראש הרסיס הפרו־עיראקי שביצע את
חטיפת האוניה אכילה לאורו.
• מפלה לאסד. התוצאה החשובה
ביותר של המושב היא תבוסת
האפט׳ אל־אסד, נשיא סוריה. למראית־עין
ניצח, מפני שאוהדיו צורפו להנהגת
אש״ף. אך זוהי טעות אופטית.
קרה ההיפך: הגופים, שחסו עד כה
בצילו בדמשק, נתנו יד לאויבו המושבע,
ערפאת, שנוא־נפשו.
זוהי מכה ליומרתו של אסד להנהיג את
המחנה הערבי הלאומי, וגם מכה לרעיון
״סוריה רבתי.״ כך נענש אסד על
נסיונו להשמיד את מחנות־הפליטים הפלסטיניים
בלבנון, באמצעות השיעים.
המנהיגים שהם סוכנים מובהקים של
אסר — אבו־מוסא, אחמד ג׳בריל
וראשי האירגון צאעיקה — כלל לא
שותפו במושב, והטרוריסט אבו־נידאל
גורש ממנו.

• בי טו ל הסכם חוסיין־ער־

פאת. הסכם זה, שבוטל למעשה על־ידי
המלך חוסיין לפני שנה, חוסל עתה
רשמית. אולם המושב ה־ 18 פתח דלת
לירדן, והיחסים עם הממלכה לא ישתנו
בפועל בעיקבות המושב.
• ה תר ח קו ת ממצריים. על
כך התנהל המאבק העקשני ביותר.
המשך בעמוד )10
העולם הזה 2591

דפנה ברק מפרסמת את רשימת החשבונות
הסודיים בשוריץ, שכל העולם מחפש אותם
*ץ זה כמה שבועות מצוי בידיי
מיסמך, שכל העולם חיפש אחריו.
הוא היה ידוע רק לקומץ אנשים
בוושינגטון.
הוא לא היה ירוע לעדנאן חאשוגי,
כאשר באתי אליו. אחת המטרות העיקריות
שלי, כשיצאתי לראיינו, היתה

ותומים, או טלית שכולה תכלת, למרות
שהוא יהודי. זהו יהודי איראני שהשתקע
בקליפורניה, והקשור שם בעסקים
חובקי־עולם, רובם שחורים.
בפרשת איראן־קונטראס התפרסם
חכים בדו״חות השונים של הסנאט ושל
ועדת־טאואר, כאיש־אמונו של ריצ׳א־

רד סיקורד, שהיה מופקד על רשת־הסיוע
לקונטראס. שמו מוזכר במיסי
מכים אלה עשרות פעמים. הוא איש
פרטי, סוחר, מתווך, אדם שידו היתה
בכל העסקים המפוקפקים של הפרשה.

כאשר חכים מדבר על ״מתווכים״
ומחשיד אותם שגנבו

£1^580001

£ 5י 0מ ט 8 £ 5 0

0א 1ט *11£ 801 ,י £ £ט צ 8

ט 3£00£1

ט ^ 8י£110

0 8 1 8א £8־נ . 1\/ז ס

פז מ ע <

£ 8 * 5 £ 8ם ט *1וזטט

לקבל ממנו מידע על פרטי המיסמך.
הופתעתי מאוד להיווכח שחאשוגי לא
הכיר אותו, והוא התנפל עליו כמי
שמוצא שלל רב.

תשלומי ממשלת־איראן עבור הנשק
שקיבלה מישראל ומארצות־הברית
עברו דרך גורבאניפר, וממנו לחאשוגי
ו/או ליעקוב נימרודי ו/או לעמירם
ניר.
• ״לייק רים ורם ם משאבי
האגם״ ,כנראה הכוונה לאגם־ז׳נווה).
שם־הצופן של החשבון שנועד למימון
פעולות הסי־איי־אי והסיוע לקונטראס.
שימש, בין השאר, את ריצ׳ארר סיקורד
ואלברט חכים, שהופיעו בשם הקוני
טראס.

טיב המיסמך: רשימת 12
חשכונות-הבנקים בשווייץ, שהוקפאו
על-ידי ממשלת שווייץ
בסוף ,1986 על־פי כקשת ה־שילטונות
האמריקאיים.

הרבה אנשים, וכמה ממשלות, מחפשות
אחרי סכומי־עתק שנעלמו בעיס־קת
איראן־קונטראס. יש המדברים רק
על 10 מיליון דולאר, יש המדברים על
30 וגם על 40 מיליון. כמה שירותי־ביון,
מן המעולים בעולם, מחפשים את
עקבות הסכומים האלה בחשבונות השונים.
ברור כי המפתח לתעלומה חבוי
אי־שם ברשימה הקטנה שהיתה בידי.

• ״הייד פארק הולדינג״(.חב-

יהוד נשם חכים
^ שבוע מסר אדם בשם אלברט
• 1חכים לחוקרי הממשלה האמריקאית
את הרשימה שלו — שהיא זהה,
כנראה, עם הרשימה שבידי — ומסר
הסברים משלו על תנועות־הכספים.
לדבריו, הכספים נעלמו אצל ״המתווכים״
,שעסקו במישלוחי־הנשק
לאיראן ובהעברת הכספים, כביכול,
לקונטראס שבגבול ניקאראגואה.
אלברט חכים רחוק מלהיות אורים

עדנאן חשוגי
10 מיליונים הלכו

מיליוני דולארים, הוא מוציא,
כמובן, את עצמו, אבל ברור כי
בפרשה זו חכים היה בעצמו
אחד מראשי המתווכים.
דאגתו של חכים מובנת. הוא אזרח
אמריקאי. בניגוד לרבים מן הגיבורים
האחרים של הפרשה, אפשר לתבוע
אותו לדין פלילי בארצות־הברית. עסקיו
ורכושו נמצאים בארצות־הברית.
הוא מעוניין על כן לטהר את עצמו
מכל חשד, וכך יש להתייחס לדבריו.

0703186 12

אוליבר נורת
הם לא הגיעו לקונטראס

^ נה, בפעם הראשונה — סקופ
1 1עולמי ממש — הרשימה של 12
החשבונות המופקעים, כולם בבנק
קרדיט סוויס, ברחוב דורון בז׳נבה.
ואלה 12 השמות, שעליהם רשומים
החשבונות:
• רוי פורמארק, עובד של עד-
נאן חאשוגי, המתגורר בארצות־הברית.
מדו״ח־הסנאט מתברר שהיה פעיל
מאוד בפרשה. היה זה הוא שתבע מן
האמריקאים את 10 מיליוני הדולארים,
אשר לדברי חאשוגי נשארו חייבים לו.
• עדנאן חאשוגי, המיליארדר

הסעודי, שמימן חלק מן העסקות.
חאשוגי הפקיד 10 מיליוני דולארים
כמימון־ביניים של אחת העיסקות,
ולדבריו לווה כסף זה מבעלי־הון קנדיים,
תמורת ריבית גבוהה. כסף זה
נעלם, ואותו תובע חאשוגי בתוקף.
(היה צורך במימון־הביניים, כי ישראל
סירבה לספק את הנשק מבלי שקיבלה
מראש את התשלום, ואילו האיראנים
סירבו לשלם עבור הנשק לפני שהגיע
לידיהם ממש. זה קרה מפני שלא־פעם
רימו את האיראנים, לקחו את כספם
ולא סיפקו את הסחורה המבוקשת).
• מאנוצ׳ר גורבאניפר( .שמו
האמיתי קורבאניפר, והצד״י בשמו הפרטי
צרוייה. אולם הוא מופיע בכל ה־מיסמכים
בשם גורבאניפר, ובקיצור
״גורבה״) .גורבאניפר היה ״הקשר האיראני״
של העיסקה — האיש האיראני
שסידר את כל הקשרים בין המתווכים
ובין האיראנים, שהביא את רוברט מק-
פארלן ועמירם ניר לטהראן. האמריקאים
הגדירו אותו כשקרן מועד,
שהרס את גלאי־האמת. במהלך הפרשה
היה עמירם ניר תומכו העיקרי, ועמד
על המשך הקשרים איתו, גם כאשר
האמריקאים עצמם התחילו למאוס בו.

רת־האחזקה של הייד־פארק״) .שם־
הצופן שהופיע ברשימות של אוליבר
נורת. נראה כי מאחרי השם מתחבא
גורם ממשלתי סעודי.
• אלברם חכים. הנ״ל.
• ריצ׳ארי סיקורי. גנרל בדימוס
של צבא ארצות־הברית, איש־המפ־תח
במערכת העולמית לתמיכה בקונ־טראס.
פעל בשיתוף־פעולה הדוק עם
אוליבר נורת, אך לא היה פקיד ממשלתי.
ראשי המועצה לביטחון לאומי
בארצות־הברית התפעלו מכושרו להזיז
דברים( .״מה שלוקח לסי-איי-אי ימים,
הוא מסדר בחמש דקות.״) לפי דו״וד
טאואר, סיקורד היה פעמים רבות
בישראל, ואירגן את מישלוחי הנשק
שעברו דרך ישראל לאיראן.
• אוליבר נורת(האיות הצרפתי
של השם במיסמך הוא כוזב) .סגן־אלוף
בחיל־הנחתים של ארצות־הברית, איש
המועצה לביטחון לאומי, האיש שהיה
ממונה מטעם המועצה על העזרה
לקונטראס ועל העסקים עם איראן.
מוזר שיש חשבון על שמו — דבר
שכנראה לא היה ידוע כלל לוועדות־הסנאט
ולוועדת־טאואר.
•ז־אן דה־סנארקלאן. עורך-
דין בז׳נווה. הוא איש־המיסתורין ברשימה.
גם חאשוגי ואנשים בכירים אחרים
בפרשה לא ידעו כלל על קיומו, ועל
אחת כמה וכמה על קיום חשבון על
שמו. בניגוד לאחרים שדיברתי איתם,
איש זה השתמט מכל מגע. כאשר
טילפנתי אליו השבוע, אמרו לי פקידיו
המבוהלים שהאדון הוא בחופשה של
עשרה ימים. ממקורות משלי ידוע לי,
שבאותה שעה עצמה היה האיש במיש־רדו.
הפקידים ניסו(כמובן לשווא) לחלץ
מפי במה העניין.
•דונ אלד פרייזר. איש של
עדנאן חאשוגי.
• ויליאם זאקר (או צוקר, במקור)
.עורך־דין בז׳נווה, שותפו של ז׳אן
(המשך בעמוד )10

נד דהלניש מניע ער נאנסו,העדר
עריו השביר שהוא הוגו־סנסואר
^ כל הפירסומים בעניין הפרשה
₪1המיסתורית. המכונה״פרשת נאפ־סו״
,נעדר מוטיב מרכזי.
פורסם כי היתה זאת פרשת־ריגול
חמורה, וכי הנאשם הורשע בעוון העברת
מידע ואמצעי־לחימה לאוייב.
פורסמו קווים לדמותו של הנאשם —
קצין אמיץ־לב, מופנם, בן העדה הצ׳ר־קסית
הנאמנה לישראל. פורסם כי יתכן
שאנשי־השב״כ, המעורבים בפרשה,
נכנסו לאמביציה ובידו ראיות.
מה לא פורסם? המניע של הנאשם.
בכל תיק פלילי קיים, לפני הראיות
וההוכחות, מניע. אילו מניעים עולים
על הדעת, כשמרובר בפרשת״ריגול?
מניעים כספיים, או אידיאולוגיים, או
מניעים הקשורים באישיות הנאשם.
גם חוקריו של נאפסו מטעם השב״כ
לא יכלו להתעלם מהצורך בהצגת
מניע, ולוא כדי לשכנע את השופטים
במישפטו.
חיפשו, חיפשו, ומשלא מצאו —
תפרו.
ואלה העובדות החדשות בפרשה,
שתיחשף אולי במלואה ב־סז במאי, אס
יבטל אז בית־המישפט הגבוה לצדק
את צו־איסור־הפירסום על פרטי התיק,
לבקשתו של עורן־הך ין צבי הדר.

אחד המער
רבים היה לבנוני בשם אבו־קאסם, והוא
היה ראש הכפר שובה. אבו־קאסם נעצר.
היה זה כחודש לפני מעצרו של
נאפסו.
• אחרי ״טיפול״ בידיהם של אנשי
השב״כ, התחיל אבו־קאסם לדבר. הוא
מסר שמות של אנשים שהיה עימם במגע,
וביניהם עלה גם שמו של סגן
עיזאת נאפסו.
• סגן עיזאת נאפסו הגיע
בלבנון כשלושה חודשים לפני
מועד שיחרורו מצה״ל.

נאפסו, שכיהן קודם לכן כ־הצידהישור
של היחידה בלבנון,
בפיקודו של יורם המזרחי
(שירד מהארץ) ,נאלץ לעבור
בעיקבות תקרית. מפקדו
החליט שעליו לעזוב את תפקידו,
והעמיד לפניו כמה אפשרויות,
ביניהן: להתמנות כמפקד
נאפסו
חש שמעשהו אינו מצדיק
את העברתו מתפקידו, ואת חומרת
העונש. הוא בחר לפקד על הכפר המבודד
במשך כמה חורשים. אין ספק
של הכפר השפיעו
שהתקרית
על מצב־רוחו הירוד באותה תקופה —
מצב־רוח שפורש על־ידי אנשי־השב״כ
כ״ייסורי מצפון״ על בגידתו במולדת,
וכך גם הוסבר לגורמים שהתערבו

בפרשה. זה היווה גורם חשוב בהחלטתו
לפרוש מצה״ל, באוקטובר .1980 באותם
שלושת החודשים ששירת
נוצר המיפגש בינו לבין אבו־קאסם.
• אנשי־השב״כ אמנם הגדירו את
אבו־קאסם כשקרן, אך עצרו בעיקבות
חקירתו חמישה או שישה אנשים נוספים,
וביניהם נאפסו.

פרט לנאפבו, לא נעצר אן
אזרח ישראלי אחד. לכן נחשב
אז נאפסו כדג שמן ביותר.
לכן גם התייחסו אליו אנשי־השב״כ
בזהירות יתרה, והשיטות המתוארות בקשר
אליו נחשבות כעדינות למדי. אנשי
השב״ב אינם מבינים על מה המהומה.

אבו־קאסם עצמו שימש,
הוא נשפט למאסר
ממושך. למרות שעל־סמך עדו

ממוצא ישראלי. כלומר: לא היה
חשש שאזרח ישראלי, שזכה בטיפול
השב״ב, יחזור לביתו, יכנס מסיבת־עיתונאים
ויתאר את אשר עבר עליו.
אולי אפילו ידרוש פיצויים מהמדינה.
המדובר בנחקרים שלא היה כל חשש
לשחררם, והם נבלעו כלא היו.

עובדה זו מעוררת שאלה
חמורה: האם גם לאזרח ישראלי,
העשוי לצאת ולמחות על
אשר נעשה לו, יש סיכוי —
ולוא שבקלים — לצאת
חופשי מידי חוקרי־השב׳׳ב,
שיודו :״טעינו״?

• נאפסו נותר בידיהם של חוקרי
השב״כ. החקירה התנהלה בראשות
יוסי גינוסר, שכונה אז בכינוי ערבי
מדי פעם ביקר את הנחקר
גם חוקר בכיר ביותר, המכונה ״פשוש״.
החוקרים לא ליקקו דבש. לאישיות

על רקע אינטימי זה ניתן היה להבליע
ולטייח את החורים הרבים וסימני-
השאלה שהותירה החקירה האינטנסיבית.

נולד מניע: שנאפסו נסחט
על־ידי הלבנונים או הפלסטינים,
שידעו — כביכול —
על נטיותיו המיניות.
• נאפסו, שהודה בשלב זה בכל מה
שהטיחו בפניו, הודה גם בכך. ההודאה
הזאת לא נלקחה ממנו בכתב, אלא
בעל־פה בלבד.
• בשלבים מאוחרים יותר, בעת
שניהל עורך־הדין הדר מישפט־זוטא
במיסגרת מישפטו הצבאי של נאפסו,
העלה את המניע התפור, כדוגמה
לדרגה שאליה יכולים היו חוקריו של
נאפסו להגיע. הדר השתמש בביטויים
חמורים למדי.
• נאפסו, איש תמים המכבד את

• פרט להודאתו בעל־פה
של נאספו, באותו שלב שבור
של חייו, לא הובאו כל הוכחות
כדי לאושש פיתרון מבריק זה.
הסיפור שפורסם באחרונה, אודות
אהבה נכזבת בין נאפסו לבין צעירה
יהודיה, שהשפיעה קשות על הקצין
הצ׳רקסי — אינו מתאים לעלילה
פרועה זו.

• א ת כושר-שיפוטם של
השופטים בערכאה הראשונה
והשניה, לא ניתן להפריד מהי־לת־השב״ב
אז. כשנתפס נאפסו
באי-דיוק כונה ״שקרך. כשנתפסו,
לעומתו, אנשי־השב״כ ב
אי-דיוקים גסים — אמרו עליהם
השופטים :״לא אמרו אמת
בנקודה זו וזו...״
בעיקר זכו אנשי־השב״כ בציון זה
מפי השופטים, כשהעידו על שיטות־החקירה
בעניין נאפסו. התגלו אי־דיוקים
בדיווחיהם על אירועים במהלך
החקירה. למשל: דיווח על שעות, משך
אירוע, מקום האירוע וכר. אי־דיוקים
התגלו גם מהשוואה בין עדויות השב״ב
על חקירות אחרות ובין עדויות הנחקרים
עצמם. אלה הובאו במיוחד מלבנון
על־ידי הסניגוריה. מדובר בנחקרים שנחקרו
ושוחררו בתום החקירה. אפשר
היה להקיש רבות מסיפוריהם, כיצד
נחקרו על-ידי חוקרי השב״כ. השופטים
קבעו כי אנשי־השב״כ לא דייקו
בנקודה זאת.
• גינוסר עצמו נכלל בביקורתם
של השופטים. במהלך החקירה — כבר
אחרי שנפאסו הורה בהעברת אמצעי־לחימה
לידי פלסטינים — גרס גינוסר
כי בעצם לא העביר נאפסו אמצעי-
לחימה, והאשים אותו בסעיפים חמורים
פחות. כלומר: גם גינוסר היה מודע
לערך ההודאות, תחת לחץ חקירות
השב״ב, וריחוקן מהאמת.

לקראת ם וך המישפט הודיע
גינוסר, לפתע, כי נאפסו העביר
אמצעי־לחימה לידי ,.המחבלים״
.״שיניתי את דעתי:״ הסביר,
מבלי לפרט על סמך מה
שינה את דעתו חורצת־הגו-
רלות.
עיזאת נאפסו ואשתו בעת החתונה
.,הייתי מוכן להודות בכל!״
תו נעצר נאפסו, הוא לא העיד במיש־פט־נאפסו.
התביעה ויתרה על עדותו,
ואילו עורך־דין הדר, פרקליטו של
נאפסו, ויתר עליה בטענה שאדם הנמצא
בידי השב״כ — אינו מעיד באורח
עצמאי, אלא השב״כ מדבר מגרונו.
• מבין חמשת או ששת העצורים,
נשפטו לפחות שניים, פרט לאבו־קא־סם.

השאר,
מילבד נאפבו, שוחררו
אחרי שהודו בבל האשמות
שהשב״כ ציפה מהם להודות.
כלומר: על אן! הודאתם של הנאשמים,
שזכו לעבור את שי־טות־החקירות
המפורסמות של
השב״ב, היה ברור לאנשי־הש־ב״כ
שהם חפים־מפשע, והם
שוחררו לחופשי. כלומר: גם
אנשי־השב׳־כ מבינים שאין
בהכרח קשר בין הודאות נחיריהם
לבין האמת.
יש לציין שהמדובר בנאשמים שאי
ציבורית
ידועה אמנם ״מכרו״ כי קיימות
תמונות המוכיחות חלק מההאשמות
נגד נאפסו. האישיות האמינה
לכך, אך הודתה באוזני קרוביו של
נאפסו ופרקליטו :״לא ראיתי במו עיניי
אף תמונה!״
• חוקריו של נאפסו חיפשו מניע
למעשים שייחסו לו. היה ברור כי בלי
מניע, לא קל לשכנע שופט בישראל כי
קצין צ׳רקסי, הידוע במסירותו, הוא
בעצם בוגד. חיפשו סימנים למניע
כספי, אך כשלו בכך. גם מניע לאומני־קיצוני
לא יכולים היו לייחס למי
שסיים בית־ספר תיכון בעפולה, והוא
בן לעדה נאמנה לישראל.

אז עלתה אפשרות שלישית:
הטיחו בפניו של נאפסו, השבור
מהחקירה — בשלב שהיה
מודה בכל אשר יוחס לו — כי
הוא הומו-סכסואל.
גם אבו־קאסם, על־פי אותה תי־אוריית־פלא,
היה כמובן הומו־סקסואל.

השילטונות, קיבל הוראה מפרקליטו
שלא לשקר בעדותו בבית־המישפט.

לכן לא הכחיש שאכן הודה
בעל-פה גם בעניין זה. הוא פשוט
סיפר כי הודה בכך למרות
שאין זה נכון .״הודיתי אז,״ הצהיר
,״בכל מה ששמו בפי!״
יש לזכור כי השב״ב היה אז בשיא
גדולתו והילתו, ואנשים היו נכנסים
לבתי־כלא על־פי עדויות אנשיו בלבד.
• בית־הדין הצבאי המיוחד, שדן
את נאפסו, קיבל את גירסת השב״ב
כמניע. כך גם ״מכר״ השב״כ את סיפורו
האנושי של נאפסו לגורמים שהתעניינו
בכך. המניע — תפור בתפרים
גסים אך מביכים — פעל את פעולתו.
כך הוסברו סימני־השאלה הגדולים
סביב אותם מגעים אפלים שהשתיקה
יפה להם — במגעים אפלים מסוג אחר
שהשתיקה יפה להם. יש להניח שגם
לבעלי־המצפון מביו חוקרי־השב״כ
היה נוח להאמין במניע הזה.

הסניגורית לא לחצה בנקודה זאת,
מכיוון שראיות אחדות לא הובאו לידיעתה
בטיעון של ״ביטחון־המדינה״.
ניתן להן חיסיון. כלומר: האמונה
בשב״כ היתה אז עיוורת, ועל־פי אנשיו
— נשק דבר.
• כל אלה הובילו לפסק־דץ
מרחיק־לכת אף יותר מעמדת־התביעה.
ההודאה הסופית של נאפסו נראית על־פניה
סבירה, לטענת הסניגוריה, אך
התעמקות בה מלמדת כי חלקה נולד
בעיקבות תידרוך, והשאר הוא פשוט
פרי דימיונו של נאפסו, שהכיר את
כפר־שובה טוב יותר מחוקריו, שביקרו
שם שטחית במהלך חקירתו. פסק־הדין
מנסה לתפור איזושהי פשרה בין שלל
הגירסות. גם אנשי השב״כ הופתעו
מחומרתו, והציעו כמה פעמים לנאפסו
שיבקש חנינה. נאפסו סירב, והמשיך
לטעון לחפותו.
• בימים אלה נעשות בשקט־בשקט
פעולות מישפטיות לשיחרורו
של נאפסו. יש מי שצופה שהצדק יג־בור
בכל־זאת על נימוקי־כזב של ביט־חון־המדינה,
ונאפסו ייצא לחופשי אחרי
שבע שנות מאסר, בימים הקרובים

ביותי

דפנה בדק

בדי לבסס את תצהירה. היא הבטיחה לעורכת•
הדין כרמלה חנוך כי תבוא אליה בחג ותבדק
כמכונת־אמת.
אולם כרמלה חנון• חיכתה לשווא. ממידה לא
הופיעה, ואף לא צילצלה.

לא תנקם 1עדה

תיגינן ״ ך
ברית ביילין־ברעם
יוסי ביילין, המנכ״ל המדיני של מישרז״החוץ
ואיש־־סודו של שימעון פרם, עומד מאחרי
והרכישות׳־ של אישים חדשים לשורות
מיפלגת־העבודה. מדובר בעיקר באישים
בולטים מעיירות־פיתוח ואישים מיזרחיים
אחרים.
ביילץ פועל, בין השאר, כדי למצוא לעצמו מקום בספסלי
סיעת המערך בכנסת הבאה. הוא מעורר כלפיו זעם בחוגים
שונים במיפלגד* הרואים במצטרפים החדשים מתחרים.

עוזי ברע* מזב׳׳ל המיפלגה, תומך בפעולותיו
של ביימן ועומד מאחוריו.

תנועה המזנית
למידחמה בירידה
פגן־השר אברהם כץ־עוז, חכר קיבוץ נחל־יעוז
ויוצא התנועה המאוחדת, יוזם הקמת תנועה
המונית, שמטרתה היא המלחמה בירידה.
התנועה אמורה לפעול בשטחים רבים, וביניהם יצירת
תודעה ציבורית נגר הירידה, מגע ישיר עם מועמדים־
לירידה, ייזום דיון ציבורי על הבעיות הגורמות לירידת
ועוד. בין השאר, יש כוונה לארגן.מילואים חברתיים״
לקשישים שסיימו את שירוודהמילואים שלהם בצה״ל.
התנועה תהיה אל־פוליטית, ונועדה לאחד למטרה זו אנשי
ימין ושמאל, דתיים וחילוניים.
פעולות־ההכנה כבר החלו בכמה תחומים מעשיים.

האוצר יחקור דיפלומט הנהלת מישרד־האוצר הורתה לחקור
דיפלומט ישראלי לשעבר, ששרת כנספח
מיסחרי בארצות-הברית.
האיש, שסיים את שליחותו ושב ארצה,
הוציא ספר, מדריך לייצואן ולאיש־העסקים
הישראלי בארצות-הברית. ב-
מישרד-האוצר חושדים כי האיש ניצל
מידע שהגיע לידיו בתוקף תפקידו הממלכתי.
הפרשה
התחילה בעיקבות מיכתב
אנונימי שהגיע למישרד־האוצר, ושבו
נטען כי חלק מהמידע שפורסם בספר
נלקח מתוך סקרים שהזמין האיש על
חשבון קופת-המדינה, בעת שהותו באר-
צות-הברית.
במישרד-האוצר סירבו לאשר או להכחיש
את הידיעה, ונאמר כי אינם מוסרים
מידע על חקירות המתנהלות במישרד.

מטוס זאירי ל״ארקיע״
חברת ״ארקיע״ חכרה מטוס מחברת־התעופה
הלאומית של זאיר. המטוס הוחכר לתקופה של
שלושה חודשים, ויטוס בקו תל-אביגדאילת.
המטוס הזאירי הוחכר על צוותו המלא, ואפשר
למצוא בקו זה טייסים ודיילים שחורי־עור.

האחרון בבקשות פקידי מס-הכנסה למסור מידע
על חשבונות לקוחותיהם.
נעבר נהגו פקידי־המס לבקש מידע רק על חשבונות
ספציפיים, שבעליהם נחשדו בהעלמותימס ובעבירות־מם
אחרות. בזמן האחרון הגיעו לבנקים בקשות מידע על
לקוחות שאינם חשודים בהעלמות או בעבירות.

מסתבר שפקידי־־המס ביקשו מידע על כל
נישום שעלה במידגם של מס־הכנסה, ונתנו
לבנקים את הרושם שאנשים אלה חשודים 10 .
אחוז מהנישומים עלו במידגם.

בצמרת מישרד־האוצר יש אי־הסכמה על מינוי
יו״ר ועדת־מומחים ציבורית, האמורה להציע
תוכנית מקפת לרפורמה במיסים.

פקידי מס־הכנסה השתמשו לצורך איסוף המידע בסעיף
שאינו מתאים לעניין זה בתקנות מס־הכנסה.

מינהל־הכנסות־המדינה הגיש להנהלת המישרד רשימת
מועמדים, רובם פרופסורים. המכנה המשותף ביניהם: כולם
תומכים בהטלת מס על ריווחי־הון. הנהלת המישרד דוחה
את כל המועמדים, בעיקר משום שהשר מתנגד למס.
באוצר מסבירים את הרשימה, כנסיון לטרפד את הקמת
הוועדה.

מאבק ״פ3יקס״־פ.י.ט.

מיכרז לקניון חדש
מינהל־־מקרקעי־ישראל עומד לפרמט בקרוב
מיכרז להקמת פרוייקט קניון בת־ים־חולון.
השטת. בן 19 דונם. נמצא בגבול שבין שתי הערים.
בזמנו אישרה מועצת־המינהל את מתן השטח ללא מיכרז
לדויד עזריאל, מבעלי קניון איילון וקניון באר־שבע, אך
הדבר לא יצא אל הפועל.
במשא ומתן אחר הציע משה פודהוצר, חתנו של משה
בורנשטיין מטמפו, סכום של ארבעה מילית דולר תמורת
השטח. כדי לזכות במיכרז. הוא לא עמד בתנאים, והמיכרז
בוטל.
המיכרז החדש שיפורסם, מעורר עניין רב בקרב משקיעים.
משום שבאיזור זה יש מחסור במרכזי־קניות גדולים, למרות
שיש במקום ריכוז גדול של אוכלוסיה צעירה, שהיא
אוכלוסיית־יעד למרכז־קניות גדולים.

קורס למניעת איידס
גורמים חינוכיים בישראל שוקלים לייבא
לארץ שיטה חדשה למניעת איידס.
שיטה זו מועברת בניו־יורק בקורסים
נפרדים — לנשים ולגברים. בקורסים אלה
מלמדים המדריכים כיצד לאונן וזו, לדעתם,
הדרך הבטוחה ביותר להימנע מהי־דבקות
במחלה הקטלנית.
הקורסים הפכו לפופולאריים ביותר
בניו־יורק, ואנשים רבים עומדים בתור
כדי להירשם.

המילחמה על הכשרות
בחוגים הדתיים התחילה מלחמה בנושא מתן
הכשרים.
היריה הראשונה היתה בחג־הפסח, כאשר הרבנים הספרדים
החליטו כי יתנו הכשרים משלהם, מכיוון שפיסקי־ההלבה
שונים בין הספרדים לאשכנזים.

הספרדים הדתיים, בהשפעת הרב עובדיה יוסף
וראשי ש״ם, עומדים להקים גוף מקביל לבד״ץ
(בית־דיך צדק) ,הנותן הכשרים מטעם החרדים
האשכנזים. הגוף! החדש יקבל את ברכת
מועצת-חכמי-התורה, שהוא הגוף הספרד*
ההילכתי העליון.

המאבק בץ חברת הביטוח ״פניקס׳׳ לבין חברת
ם.י.ט ,.בבעלות חגי בליך ויורי סלנט, מקבל
תאוצה חדשה.
מפרקי חברת פ.י.ט ,.הד״ר יוסף שגב ושמואל שפיגלמן,
תבע^זת חברת פניקס בסכום של 120 מילית דולר.
התביעה מתבררת בבית־המישפס.

אנשי ״הפניקס״ יוצאים למיתקפת נגד. הצעד
הראשון: תביעה שהגיש קיבוץ בית-ניר,
הדורש את פיטורי המפרקים של פ.י.ט. בחשד
שנהגו במשוא־פנים.

נעליים תוצרת־חוץ לחיילות תעשיינים ישראליים בענף ייצור־הנ־עליים
ממורמרים על מישרד-הביטחון. ה־מישרד
הודיע לפני כמה שבועות, שהוא
מפסיק לרכוש נעליים צבאיות לחיילות
באופן מאורגן, וכי כל חיילת תקבל מדי
שנה סכום של 50 שקל לרכישת נעליים.
התעשיינים טוענים שבסכום זה אפשר
לקנות רק נעליים זולות, המיוצרות בגדה
המערבית, או נעליים תוצרת-חוץ, שהן
זולות יותר מהנעליים המיוצרות בישראל.

חתונה
לא שיגרתית
אסתר דבידה ויחיא חרוב התחתנו השבוע
בבית הורי החתן ביפו.
אסתר, יהודיה בת? ,1ויחיא, ערבי בן ,22 התאהבו לפני
ארבע שנים ורצו להתחתן. בפברואר 1986 נעלמו השניים
מבתיהם ביפו והסתתרו בנצרת. באותו זמן הזמינה אמה של
אסתר את הרב מאיר כהנא. הוא הגיע, הפגין, אנשיו היכו
צעירים ערביים בשכונה. והפרשה הסעירה את המדינה.
כמה ימים אחר־כך חזרו אסתר ויחיא לבתיהם. הוריה של
אסתר נעלו אותה בבית. יחיא נעצר, שוחרר ואמר. :אנחנו
מאוהבים.״ השבוע התחתנו.

פרות ישראליות לתאילנד בערב חג-הפסח יוצאו, לראשונה 100 ,פרדת
מישראל לתאילנד. הפרות, שטיבן מעולה,
ישמשו בעיקר לחלב.

מילחמה זו אינה נוחה למפד״ל, התומכת ברבנות הראשית.
הבד״ץ והספרדים מנשלים את הרבנות מעליונותה. מבחינת
ש״ס מהווה המאבק בסים כוח נוסף, שמעורבים בו גם
כספים רבים.

אינוד־מגדלי־הבקר. האחראי על העיסקה עם התאים, הטיס
את הפרות בכלובים במטוס מיוחד.
מישלוח נוסף של פרות ייצא לתאילנד בחודש יוני.

המילחמה על היהודים

האוצר נגד הכלכלה

המילחמה על הכספים שיוקצבו לקליטת עולי־ברית-המועצות
התחילה עוד בטרם הניח
העולה הראשון את כף רגלו על אדמת ישראל.
ראעדהממשלה זימן לשבוע הבא את השרים
הנוגעים בעניין: שר-העבודה, שר־הקליטה, שר־השיכון
ויו״ר הנהלת הסוכנות היהודית,
ובפגישה זו יוחלט מי יקבל את התקציבים.

צמרת מישרד־האוצר לא שבעה נחת משפע
הידיעות היוצאות ממישרדו של גד יעקובי, שר
הכלכלה, או ממישרדי כוח־המשימה בתל־אביב.
במישרד־האוצר הוחלט שלא לתת פירסום
לתחושה של מורת-הרוח, כדי שלא ליצור
מתיחות נוספת בין השרים הכלכליים בממשלה,

עיקר המאבק בין המישרדים מתמקד בתקציבים המיועדים
לדיור לעולים. אחת ההצעות שנדחו, היתה שחברת עמידר
תשפץ דירות שלה לעולים.
עמידר לא הוצאה מהמרוץ, והיא תהיה הגורם שישיג
למישרדי־הממשלה דירות בשכירות.

העדה לא נבדקה

בינתיים גרמה הודעתו של שר הקליטה, כי פנה
למתווכים שונים שישיגו לעולים דירות
בשכירות, לעלייה ניכרת במחירי הדיתת
באיזורים שעליהם דובר.

בחג־הפסת יצאה אנט סקורה לחופשה מכלא נווה־תירצה.
סקורה מסרה באחרונה תצהיר לעורך־דינה של חוה יערי,
שבו טענה כי ראתה את אביבה גרנות מכה בתיירת
המנוחה, מלה מלבסקי, בחוף תל־ברוך.

בנקים הוצפו

מקורה הבטיחה, שתלד לבדיקה במכונת־אמת

בנקים רבים באיזור השפלה הוצפו בזמן

תודה והתנצלות
הזה״ מודה לכל מי שבירכו
יובל ה־ 50 של השבועון.
תיערך מסיבה לחברי־המער־ובהווה.
תהיה זאת מסיבה
סגורה, לשם החלפת חוויות

״העולם
אותו לרגל
השבוע
כת בעבר אינטימית וזיכרונות.
״העולם הזה״ מתנצל לפני כל אוהדיו
וידידיו, על כי לא הוזמנו למסיבה זו. היא
נועדה לחברי־מערכת מכל התקופות —
בלבד.
כעריכת ענת סדגזפטי

הוא טען כי אין ל מי שהו הזכו ת
לכפות עליו ניתוח. הוא סירב -ונפטר

*ץ ותו היד! סיום ההולם את חייו.
* /יש אומרים: הסיום היחידי ההולם
את חייו.
בבית״החולים איכילוב, שם היה
מאושפז, הוחלט לקטוע את אחת
מרגליו. ביקשו ממנו, מהד׳ר ג׳ורג׳
טמריז 67 פסיכולוג, כי יחתום על
מיסמן־ שיגרתי, הניתן לכל חולה לפני
ניתוח, והמכריז כי החולה מודע לסכנות
הניתוח. ללא חתימת החולה, אי־אפשר
לנתחו.
טמרץ, יוצא־דופן כל חייו, סירב גם
הפעם ליטול חלק בהווייה הישראלית,
הגורסת הפקרה מוחלטת של חיי הגוף
והנפש בידי כל בעל־שררה; מיקצועי
או פוליטי, בלי להסס, לפקפק או
לשאול: האם זה טוב לי? האם זה באמת

שאינני חי בכלל. ורק אני לבדי אחליט
איך אני חי ומתי אני מת.״
שני פסיכיאטרים, שהובהלו למיטתו,
קבעו כי טמרין נורמלי לחלוטין,
וכי הוא מסוגל להחליט ולעמוד בהחלטותיו.
שיאה
של הדרמה התרחש ביום
האחרון של חודש מארס. טמרין הכתיב
מיסמך, שבו הוא מודיע כי הוא ער
למצבו ולסכנות שהוא נוטל על עצמו,
וכי הוא מתנגד בכל תוקף לקטיעת
הרגל.
,לא, הוא לא היסס אף לרגע,״
אומרת ארז. אדם עקשן, לעולם אינו
מוותר, אומרים חבריו, גם אל מול
המוות היה המעצב היחידי של גורלו.
לפני שחתם, ביקש להתייעץ עם

נטל* בו וי ה
ר אן רה, דעז או ד?

בחולים בקליניקה פרטית. הוא היה מה
שנקרא פסיכולוג אקלקטי — נטל
מתורות פסיכולוגיות שונות את מה
שהתאים לו. ממרין נחשב כפסיכולוג
מקורי, שאינו בוחל בגישות חדשניות
ומיוחדות.
אך את עיקר פרסומו קנה לאו
דווקא בזכות טיפוליו הפסיכולוגיים.
בתחילת שנות ה־ 60 התקבל לאוניברסיטת
תל־אביב כמרצה וכחוקר
בחוג לפסיכולוגיה. טמרין אהב את
העבודה, התמסר כל־כולו למחקרים.
אלא שאופי מחקריו ומסקנותיהם לא
היו לרוחו של המימסד.
״הוא היה עושה צרות מיקצועי,
מהסוג שדרוש בכל מוסד כדי לטלטל
אותו,״ אומר אחד מידידיו.

י תריסר המוקפאים י
(המשך מעמוד )7
דה־סנארקלאן, שגם על קיומו לא ירע
חאשוגי. כמה דקות לפני ששאלתי את
חאשוגי עליו, קיבל חאשוגי פתק מידי
עוזריו, ועליו היה רשום שמו של זאקר
באותיות גדולות. חאשוגי הופתע
לגלות את השם ברשימה שבידי. בדרך
כלל מייצג זאקר את סיקורד וחכים,
ובמיקרה זה גם את נורת. בניגוד לדה־סנארקלאן,
שוחח עימי זאקר בלי בעיות,
ויתכן מאוד שאין השניים מייצגים
את אותם הלקוחות.
• וולטר מילר. איש של חאשד
גי. כששאלתי את חאשוגי עליו, בעודנו
יושבים בטרקלין של מלון באיטליה,
חייך חאשוגי, הצביע על גבר שעבר
במיקרה, ואמר :״הנה הוא:״

והינו ניד?
**על לרשימה הזאת מרחף
1*1סימן־שאלה ענקי.
בכל הדו״חות האמריקאיים נקבע
כי רוב הכספים של עיסקות איראן
עברו דרך ידיו של עמירם ניר, ושהוא
הפקיד אותם בחשבונות בשווייץ. בכמה
מקומות נאמר כי עמירם ניר שלט
בחשבונות האלה.

והנה: ברשימה זו אין שמו
של ניר מופיע בלל, וגם לא ברור
אם מישהו מבעלי החשבונות
מייצג את ניר.
האם יש חשבון, שהאמריקאים לא
רצו או לא הצליחו לשים עליו יד
ולהקפיאו? האם השתמש ניר באחד מגז
החשבונות הנ״ל?
ברגע זה אין בידי תשובה מוסמכת
לשאלות חשובות אלה.

,.נון אח נון־
ך ץ כיס טען כי. הכסף נעלם אצל
1 1״אחד המתווכים״ .חאשוגי אמר לי
שהוא יודע בידי מי נמצא הכסף.

ברור בי הססן! לא הגיע ל
קונטראם, למרות ששולם על־ידי
האיראנים. ברור בי לפחות
חלה מן הכסח נעלם, ומדובר על
מיליונים רבים.
מי הם המתווכים בעיסקות אלה?
אפשר לחלק אותם לשלוש קבוצות
עיקריות, למרות שכל.אחד מהם פעל
גם בנפרד ולטובת עצמו.

• קבוצה אי: גורבאניפר ד
חאשוגי. הם יזמו את העיסקה הרא
פסיכולוג
ג׳ורג׳ טמרין ביוגוסלביה ובישראל
.אם הניתוח יצליח יהיו חיי חיי־סבל. לזאת איני מוכן:
נחוץ?
ממרין שאל את עצמו הרבה שאלות.
התשובות, לגביו, היו חד״משמעיות.
הוא התנגד לניתוח, סירב בכל תוקף
לחתום על המיסמך. הוא ביקש שיניחו
לו לנפשו, שיתנו לו לסיים את חייו
בכבוד, כאדם גא, שלם בגופו, לא תלוי
באחרים. .של מי החיים האלה, לעזא־

זל?״ בגירסה ישראלית.

אמנון זיכרוני, עורר־הדין שלו. זיכרוני
הציע לו לשוב ולשקול את העניין.
טמרין הבטיח לחשוב שנית. בתמורה
ביקש שיחזירו אותו לביתו.
״אני אדם חופשי, הוא הודיע לנו
בסיפוק ״,אומרת ארז ,״ואני הוא המחליט
היכן אהיה ומתי, איך אחיה ומתי
אמות. את בית־החולים, שהוא מוסד
לכל דבר, עם מישמעת כפויה ותלות
מוחלטת בצוות המטפל — לא אהב.״

אדם חופשי*7
צברים תבולי־עמיים

ך ץ מר את, בתו :״בתחילת האיש!
*פח הוא נותח, בהסכמתו המלאה.
לפני הניתוח היה מלא אופטימיות,
שיתף פעולה עם הרופאים, עשה ברצץ
כל מה שביקשו ממנו. אחר־כך, כשהתברר
שהניתוח לא ריפא אותו ממחלתו,
התנתק ממה שקורה מסביב, סירב
לשתף פעולה.
״ניסינו לשכנע אותו לעבור גם את
הניתוח השני. הרי היה קיים סיכוי שהניתוח
בכל זאת יצליח. אולם הוא היה
נחוש בדעתו, כעס עלינו מאוד וטען כי
אין לנו הזכות להתערב בקביעת
עתידו. הרי גם אם הניתוח יצליח, חייו
יהיו חיי־סבל, ולזאת אינו מוכן, אמר.
או שאני חי כאדם עצמאי, המסוגל
ליהנות מחייו ולשרת את עצמו, או

ן * ד״ר ג׳ורג׳ טמרין נולד כגיאורג
( 1רפאל קמין ב־ ,1920 בעיר קטנה
ביוגוסלוויה, בגבול הונגריה. הוא למד
פסיכולוגיה בזאגרב. בשנות המילחמה
נלקח למחנה־כפייה בהרי־הקרפטים.
בסובוטיצה נותרו אשתו הצעירה ובתו
תמר, תינוקת בת שנה וחצי.
כשהסתיימה המילחמה חזר ללימודי
הפסיכולוגיה. באותה עת עבד גם
כמבקר אמנותי של גדול עיתוני קרואטיה.
שמו הסיפרותי היה טמרין.
מאוחר יותר החליף את שם־מישפחתו,
קמין, לשם טמרין.
ב־ 1949 עלה לארץ. הוא עבד
כפסיכולוג בבתי־חולים שונים, וטיפל

אחד הנושאים שריתקו את טמרין
היה השפעת הריעות הקדומות על בני־האדם.
שיעור לדוגמה: ממרין מבקש
מהסטודנטים לכתוב איך נראה הצבר
האמיתי. כולם מתארים מהדורה זו או
אחרת של ארי בן״כנען — בלונדי,
תכול־עיניים, גבוה, חסון .״ועכשיו
ירימו את ידיהם כל הצברים הנמצאים
כאן,״ מבקש טמרין. מתברר כי רובם,
אם לא כולם, שחורי־שיער, בעלי עיניים
חומות, רבים אינם גבוהים וחסונים.

עוד היה נסלח, נחשב לכעין
שעשוע מבדח .״מה שקומם את מיש־רד־החינוך
היה מחקרו על ספר יהושע,״
אומרת תמר ארז .״הוא מצא שההוראה
של ספר יהושע מעמידה את
הכיבוש ורצח־העם באור חיובי ומעוותת
את השיפוט המוסרי של הילדים״.
או המחקר על ״מערכת־הלימודים
הישראלית, כשורש לריעות קדומות
ואופק פרובינציאלי״.
״רבים מפרקי התנ״ך גדושים בסצינות
אכזריות ביותר וחדורות רוח אי־סובלנות
קנאית ושינאת־זרים,״ כתב
טמרין ,״ישנו ריבוי של מוטיבים חדורי
שינאה וקנאות, אשר אין רבות כמותן
אף בין ספרי־הקודש של הדתות
(המשך בעמוד )38

שונה,
והם שפנו לראשונה אל הישראלים
(יעקוב נימרודי ואל שווימר, שנעזרו
בדויד קימחי).
לכאורה צייד היה להיות ביניהם
ניגוד אינטרסים. אם גורבאניפר קיבל
את הכסף מאיראן, והכסף לא הגיע
לחאשוגי, הרי יש כאן ניגוד. אולם
בשעת הראיון הארוך שלי עם חאשוגי
היה גורבאניפר אורח בביתו בפאריס,
ובין השניים קיימים יחסים הדוקים.
אולי מתכוון חאשוגי לגלות בצורה זו
את הכסף האבוד, המגיע לו, לדבריו.

• קבוצה ב׳ :שווימר ונימי
רודי. אלה היו מעורבים בעסקים רק

בראשיתם, עד שעברו לידי עמירם ניר
בשם הממשלה.
אין הם מופיעים ברשימה, כי הם
פרשו מן העיסקה, מאונס, בראשית
986ז, והרשימה היא של החשבונות
שהוקפאו בסוף .1986

• קבוצה ג׳ :סיקור וחכים.
אלה פעלו, כביכול, למען הקונטראם.
אם אכן יוכח כי הכסף הוכנס לחשבונות
למען הקונטראס, אך לא הגיעו
לקונטראס, יהיה תפקידם של שניים
אלה טעון בדיקה יסודית מאוד.
חוץ משלוש הקבוצות יש שני
הגיבורים הראשיים של הפרשה —
״נון את נון״״נורת וניר. מכיוון שהם היו
מופקדים על העיסקות מטעם ממשלותיהם,
ועקבו אחרי העיסקות, בוודאי
יוכלו לשפוך אור רב על תנועת הכספים.
חאשוגי,
אגב, משייך את נורת לקבוצת
סיקורד־חכים, ומתייחס אל
שלושתם כאל יחידה אחת.
עד כאן מה שאפשר לפרסם כעת,
על סמך המיסמכים שבידי.

החקירה לא תמה.

במרמה
(המשך מעמוד )6
חבש וחוותמה תבעו ניתוק מוחלט.
ערפאת סירב. הושגה פשרה אופיינית
לאש״ף: העניין הועבר לוועד־הפועל
החדש, שבו שולט ערפאת, תוך איזכור
פורמלי של החלטה קודמת, אך מבלי
לחזור עליה. באותה החלטה נאמר שאין
לקיים יחסים עם מצריים כל עוד
היא דבקה בהסכמי קמפ־דייוויד.
• תוכנית השלום. בעניין המהותי
ביותר, השלום עם ישראל, חזר
המושב וחייב את תוכנית־פאם — תמר
נית־השלום הכלל״ערבית, שעיקרה: הכרה
במדינת־ישראל תמורת הקמת
מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, אשר
בירתה בירושלים המיזרחית.
• ועידה בינלאומית. המושב
אישר מחדש את רעיון הוועידה הבינלאומית
— שהומצא למעשה על־ידי
ערפאת עצמו לפני ארבע שנים. כלומר:
ועידה בינלאומית בהשתתפות
החברות הקבועות במועצת־הביטחון
(ארצות״הברית, ברית־המועצות, סץ,
צרפת, בריטניה) ,וכל הצדדים הנוגעים
בדבר (קרי: מדינות־ערב, ישראל וא־ש״ף)
.אש״ף קבע עתה חד־משמעית
שהוא יופיע בוועידה רק כמישלחת
עצמאית, שוות־זכויות (ובמרומז: גם
כמישלחת כל־ערבית, שבה יהיה אש״ף
חבר שווה־זכויות).
• הישג סובייטי. מבחינה גלר
בלית, עצם קיום המושב הוא הישג
סובייטי גדול. מוסקווה היא השוש־בינית
של האיחוד, אנשיה צורפו להנהגה
(הן נציג השמאל של פת״ח. ח
חבש וחוותמה, הן המיפלגה הקומר
ניסטית, הכפופה למוסקווה לחלוטין,
כמו רק״ח) .מאחר שהאמריקאים המשיכו
להחרים את אש״ף, קצרו עתה
הסובייטים את הפירות, וכך חזרו למרכז
הבימה של המרחב.
חשובה ביותר על רקע זה הצהרתו
של מיכאל גורבאצ׳וב, שאותה השמיע
השבוע באוזני חאפט׳ אל־אסד בפגישה
רישמית: ברית־המועצות דוגלת בזכותה
של מדינת־ישראל לקיום בטוח;
ניתוק״היחסים בין ברית־המועצות ר
ישראל אינו מצב נורמלי, היחסים לא
יחודשו עד שישראל תוותר על מדי־ניות־ההתפשטות;
מוסקווה תומכת בור
עירה בינלאומית.
• המאבק המזויץ. המושב חזר
על העמדה הקלאסית של אש״ף:
המאבק המזויין(קרי: הפיגועים) יימשך
לצד הפעולה המדינית.
• החלטה . 242 המושב חזר על
הקונסנזוס הפלסטיני, שאש״ף לא יכיר
בהחלטה זו, המחרימה את עצם קיומו
של העם הפלסטיני.
אליה ושני קוצים. למעשה נשאר
חופש־התימרון בידי ערפאת. שום
דבר אינו מפריע לו לפעול למען הם־
דר־שלום, במיסגרת ועידה בינלאומית,
ולנסות לשנות את היחסים בין אש״ף
וארצות־הברית.
המיכשול האמיתי הוא, כעת, הנטייה
המסורתית של הפלסטינים לפעול
במיסגרת של קונסנזוס מקיר אל
קיר, על-ידי החלטות פה־אחד. נוכחותם
של הפלגים הקיצוניים בוועד־הפועל
עלולה לשמש בלם חמור.
אולם כבר למחרת היום מיהר ער־פאת
להפגין את חופש־הפעולה שלו.
כמי שעומד עתה בראש תנועה מאר
חדת. הוא הזמין פומבית את עזר וייצמן
לפגישה בבניין האו״ם. היתה זאת תשובה
להצהרה של וייצמן, שהוא תומך
בפגישה עם ערפאת.
אולם אליה וקוץ בה: וייצמן היתנה
זאת בהכרת אש״ף בהחלטה — 242
דבר שאינו אפשרי, ואילו ערפאת
הודיע שברצונו להציע לווייצמן מדינה
מאוחדת בכל הארץ ״נוסח קנדה׳ .קנדה
היא מדינה פדרטיבית, ובה ממשלה
מרכזית וממשלות מחוזיות, השייכות
בחלקן לרוב האנגלרסאכסי, ובחלקן
למיעוט הצרפתי. מובן ששום איש־ציבור
ישראלי לא יקבל רעיון זה.
אילו היה ״הפורום לטווח הארוך״
של מיפלגת״העבודה ראוי לשמו, היה
מתחיל להתייחס למציאות זו, תחת להאזין
להצהרות אוויליות מימי מתר
שלח.
העולם הזה 2591

הנטסע מתה ב אלג׳יר י?1מת 1המדינית נטל פרס

א סחירה

^ ש לנו בעייה עם אש״ף. יותר נכון: יש לנו בעייה עם עצמנו.
כאשר אש״ף מאמץ לעצמו קו פרגמטי, ומוכן לפשרה היסטורית,
גורם הדבר בהכרח לפילוג בשורותיו.

הקונסנזוס הבינלאומי אומר: ישראל ריבונית ובטוחה בגבולות
,1967 מדינה פלסטינית בגרה וברצועה (עצמאית או במיסגרת
של קונפדרציה עם ירדן) ,ירושלים מאוחדת שחלקה המיזרחי
יהיה תחת ריבונות ערבית, משא״ומתן עם אש״ף כנציגו של העם
הפלסטיני.

כאשר אש״ף נוכח לדעת שהקו הפשרני אינו נושא שום פרי,
ואך הגביר את סירובה של ישראל לשאת ולתת עימו, הוא מאחד
מחדש את שורותיו וחוזר לקו קשוח יותר.

מי שאינו מסכים לכך בשום פנים ואופן, לא לאלתר
ולא בשלבים, אין לו מת לחפש בוועידה בינלאומית.
כי אז תופיע ישראל בוועידה כסרבנית־השלום.

^ בל יכול בהחלט להיות ששימעון פרס פיקח הרבה יותר

אז אומרים אצלנו: אש״ף חלש. הוא מפולג. הוא
נגמר, אין טעם לדבר איתו.

אז אומרים אצלנו: אש״ף קיצוני. עם אש״ף קיצוני
אי־אסשר לנהל משא־ומתן. אין טעם לדבר איתו.

בשני השלבים, המסקנה היא אחידה: אין לדבר עם אש״ף.
הצרה היא שלא יתכן שום שלום, וגם לא שום התקדמות
לקראת שלום, בלי אש״ף.

המסקנה: אין שלום, לא יהיה שלום, כל הדיבורים
על שלום הם פיתם ותי־ביצים.
זוהי התורה כולה על רגל אחת.

חד הדוברים הראשיים הוא עכשיו שימעון פרס.
קשה לדעת אם הוא מאמין במה שהוא מדבר, או לא. בשני
המיקרים, המסקנות הן עגומות.

\ 1מכפי שזה נראה.
יתכן מאוד שפרס אומר לעצמו: אי־אפשר למכור את השלום
לעם־ישראל, אחרי 20 שנות כיבוש. צריכים להוביל אותו אל
השלום צעד אחרי צעד. צריכים להוביל אותו באף.

בתחבולות תעשה לך שלום.

עם כל הכבוד, אין בתחזית זו אף לא מילה רצינית

אהת.
^ רשותו האדיבה של ראש־הממשלה שימעון פרם(ועל כך

לא מפני שאינו רוצה. יתכן שהיה רוצה, אילו זה היה אפשרי.
ולא מפני שהוא אוהב את אש״ף. הוא שונא אותו.
אלא מפני שזה בלתי אפשרי. לא מבחינה פנימית, ולא מבחינה
חיצונית. לא מבחינה כלכלית, ולא מבחינה ביטחונית. אי־אפשר.

די להעיף מבט חטוף במפת ירדן, ובהרכב הדמו־גראפיה
שלה.
האם אומר חוסיין לפרס משהו אחר? אני מפקפק בכך.

ואם הוא אומר לו משהו אחר, הרי הוא משלה
אותו. אולי כדי להעלות אותו על דרד חדשה, מתוך
תיקווה שאחר־בן־ יגיע פרם עצמו אל המסקנות
הנכונות.
ך * וסיין לא יילך לשלום לבדו, וגם לא בחברת ״פלסטינים
( 1מתונים ביהודה ושומרון״ ,הקיימים רק בדמיונו של פרם.

אין בשטחים הכבושים אף איש־ציבור פלסטיני
אחד שהיה נותן את ידו למהלך כזה.

גם לא״תומכי־ירדן״ ,המככבים בתיקשורת הישראלית. אלה
תומכים בברית בין חוסיין וערפאת. אך הם לא יילכו עם חוסיין
בלי ערפאת. הדבר כלל לא יעלה על רעתם, כי פירוש הדבר
התאבדות ציבורית.
אין הם חוששים מפני רצח. הם יודעים, שאילו נהגו כך, איש
לא היה מדבר איתם למחרת היום — לא נשותיהם, לא בניהם
ובנותיהם, לא שכניהם. הם היו משולים כמתים מבחינה ציבורית.

זוהי האמת הפשוטה: הרוב המכריע של האוכלו־סיה
בשטחים הכבושים תומך באש״ף. מיעוט זעיר
תומך בקנאות האיסלאמית.

ן• וא הדין לגבי הוועידה הבינלאומית.
1 1מי שמאמין שחמשת הגדולים יבואו לטכס ריק מתוכן, ואחר־כך
יילכו הביתה — יכול גם להאמין שהשמש מסתובבת סביב
כדור־הארץ.

מיטריה מגינה מפני הגשם, ואולי מפני השמש.
אבל עוד לא המציאו מיטריה שתגן מפני המציאות.

ועידה בינלאומית תיתן תוקף לקונסנזוס הבינלאומי. אם לא
בדרך של כפייה צבאית וכלכלית, הרי בדרך של לחץ מוסרי של
דעת־הקהל העולמית.

זוהי טרגדיה. הטרגדיה האישית של שימעון פרס.
הטרגדיה של מדינת־ישראל.

* ^ בן ־ ה בו חן של פרס, ואבן־הנגף בדרכו, היא גישתו ל־
^ אש״ף.

השבוע נקבר חלומו של פרם. הוא נקבר באלג׳יר.
פרס עצמו היה אחד הקברנים הראשיים.
היו לו שנתיים כדי לסלק את אבן־הנגף מן הדרך, להכניס את
אש״ף לתהליך המדיני וליצור את התנאים לתהליך־שלום אמיתי,
שלא יהיה בלוף ולא תעלול.
יאסר ערפאת הכשיר את הקרקע לכך. הוא לא עשה את
המחווה הדרמאתית הגדולה, נוסח סאדאת, שרבים קיוו ממנו. הוא
לא היה מסוגל לכך. אבל הוא עשה הרבה־הרבה מעשים פחות־דרמאתיים,
שפתחו את השער לרווחה.

אחרי מערכת־טריפולי הלך להיפגש עם חוסני מובארב, הסמל
של קמפ־דייוויד והשלום עם ישראל. הוא נפגש פומבית עם
ישראלים ציוניים. הוא שילם את המחיר בצורות המרד של אבו־מוסא,
שפילג את אירגונו, פת״ח. הוא שילם מחיר בצורת
פרישתם של ג׳ורג׳ חבש ונאיף חוותמה ממוסדות אש״ף. הוא
הפסיק את הפיגועים בחו״ל (אבל לא בארץ) .הוא גורש אישית
מסוריה. הוא חתם על ההסכם עם חוסיין, שאויביו הגדירוהו
כהסכם־כניעה מביש. הוא הכיר ב״כל החלטות האו״ם״ ,ובכללן
ההחלטה ( 242 ביחד, אך לא בנפרד) .הוא הסכים למישלחת
ירדנית־פלסטינית ומינה שני אנשים שאינם חברי אש״ף למשא־ומתן
המוקדם.
אבו־נידאל ניסה עשרות פעמים לרצחו, והרג כמה מעוזריו
הנאמנים, וביניהם עיצאם אל־סרטאווי.
הוא נשאר בלי בסיס טריטוריאלי. השיעים, בעזרת סוריה
וישראל, איימו להשמיד את מחנות־הפליטים בלבנון, על מאות
אלפי יושביהם.

הוא מספר לנו כי הנה־הנה עומד המלך חוסיין לעשות שלום.
יש לפרס ידיעות לגמרי־לגמרי סודיות, שאף אחד מאיתנו אינו
יודע אותן, ולפיהן זה עומר לקרות או־טו־טו.
כל מה שדרוש הוא טכס חד״פעמי של מיטריה בינלאומית.
יתכנסו נציגי המעצמות הגדולות, ישאו נאומים, ויילכו הביתה.
ואז יבוא המלך חוסיין, במרץ מחודש, ויעשה את השלום המיוחל.
בלי אש״ף. בלי מדינה פלסטינית. מבלי לדרוש את נסיגת ישראל
מהשטחים הכבושים. מבלי לדרוש את קודשי־האיסלאם ואת
מיזרח ירושלים.
הוא יעשה מה שסירב לעשות בעקשנות עילאית במשך 20
שנה. למה? ככה. העולם השתנה. יש גלאזנוסט בעמאן.

דבר אחד הובהר לי מעל לכל ספק: המלך חוסיין לא
יעשה דבר וחצי־דבר ורבע־דבר לקראת השלום בלי
אש״ף.

האם פרס יכול להיות מנהיג כזה? רבים יגידו: לעולם לא. אני
מוכן להגיד: אולי.
אולם פרס אינו מאמין בעצמו. אין הוא משוכנע. הוא מבזבז את
עצמו בהתחכמויות טפלות, בהזיות בלתי־משכנעות, בטכסיסים
של פוליטיקאי.

מאז פינויו מביירות, לפני חמש שנים, הוא חתר
בהתמדה ליעד זה. הוא שילם מחיר יקר מאוד, וקיבל
על עצמו סיכונים עצומים.

אם הוא מאמין, הרי הוא חי על כוכב אחר. לא על
הירח, כי אל הירח אפשר להגיע. אולי על המאדים,
אולי על שבתאי.

4אני ממשיך להודות לו מקרב־לב) ביליתי לפני שנה שבוע
בירדן. דיברתי שם עם מאות אנשים, מכל הסוגים והדרגים.

הציבור שהלך אחרי דויד בן־גוריון באש ובמים,
הציבור שתמך במנחם בגין כאשר החזיר את סיני
כמעט עד המילימטר האחרון ופירק את ההתנחלויות
— ציבור זה ייענה למנהיג אמיתי, שיוביל אותו
למיבצע גדול.

מה השיג ערפאת בתמורה?
לא כלום.

לא הרבה. לא מעט. לא מעט־מזער. לא כלום.

פרט: בתחבולות תעשה לד שלום!
צריכים לדבר על חוסיין, שהוא פופולרי. וצריכים לגדף את
אש״ף, שאינו פופולרי. צריכים להעמיד פנים כאילו תיתכן ועידה
בינלאומית שתהיה רק ״מיטריה״ .צריכים לדבר על ״פלסטינים
מתונים ביהודה ושומרון״ ,בשעה שיצחק רבין מגרש אותם.

כלומר: כל זה הוא תרגיל־הונאה גדול, למען מטרה
טובה. השלום מקדש את האמצעים.

האם זה פסול?
לאו דווקא. כבר היו דברים מעולם. שארל דה־גול רימה את
העם הצרפתי, הגיע לשילטון כגיבור הימין הלאומני ואחר־כך
עשה שלום עם הפל״ן(המהדורה האלג׳ירית של אש״ף, שהיתה
הרבה יותר אכזרית).
.ריצ׳רד ניכסון גידף כל ימיו את הקומוניסטים, והפך זאת
לקאריירה, ואחר־בך עשה שלום עם האומה הקומוניסטית
הגדולה ביותר בעולם — סין.

יש רק בעייה אחת: ישראל אינה צרפת, ואינה
ארצות־הברית. שימעון פרם אינו שארל דה־גול,
ואברשה טמיר איננו הנרי קיסינג׳ר.

ן * י היה להסתכל בשימעון פרס בהופעתו האחרונה בתוכנית
1מוקד, כדי להגיע למסקנה פשוטה:

את הסחורה הזאת אי־אפשר למכור.

פרס התפתל והתנצל, תירץ והתפרץ. אבל הוא לא שיכנע.

רעיון הזקוק להתנצלויות כה רבות, לתירוצים כה
מפותלים, לא ימשוך את ההמונים.
יתכן כי הציבור הרחב אינו יכול לעקוב אחרי כל המהלכים
המסובכים הדרושים לביצוע מיבצע מדיני. אך לציבור יש חוש
בריא מאוד לגבי כנותה של גישה, לגבי שלמותה של דרך, לגני
יושרו של מנהיג.
אני מאמין כי הציבור היה מפתיע את כל הפוליטיקאים והיה
מתרומם לגובה השעה, אילו קם כיום מנהיג כריזמטי, בעל
שיכנוע פנימי עמוק, והיה אומר: רבותי, דרוש לנו שלום. לשלום
יש מחיר, ועלינו להחליט לשלם אותו. את השלום עושים עם
אוייב, ורק האוייב עצמו יקבע מי מנהיגיו. לכן הבה נפתח במשא־ומתן
עם אש״ף, ונדבר על החזרת השטחים — כן, כל השטחים!
— תמורת שלום מלא, שיבטיח את ביטחוננו, שיפתח לפנינו את
המרחב העצום שמסביבנו, שיחזיר לנו את האידיאלים והמוסר
של ימי־הראשית שלנו.

^ ש להבין זאת היטב, כדי לתפוס מה קרה השבוע באלג׳יר.
בגלל מהלכי־השלום של ערפאת היו הפילוגים בשורות אש״ף.
ובגלל פילוגים אלה אמרו ישראל וארצות־הברית: אין עוד צורך
להתחשב בו. אש״ף מחוסל. וושינגטון וירושלים לא עשו את
התזוזה הקטנה ביותר לעבר הזרם המתון באש״ף. הוא הוחרם.
נמשכה המילחמה בו בים, ביבשה ובאוויר. חיל־הים הישראלי
עצר בלב ים את הלוחמים הפלסטיניים, שמיהרו ללבנון כדי להגן
על מחנותיהם ומישפחותיהם. נאמני אש״ף(אש״ף המתון!) נעצרו
או גורשו בגדה וברצועה. ארצות־הברית וישראל הטילו על אש״ף
חרם פוליטי טוטאלי. חוסיין ניתק את יחסיו עימו, וקבר את
ההסכם שעבודו שולם מחיר כה יקר. פרס חוקק חוק ההופך כל
דו־שיח פוליטי עם אש״ף לפשע פלילי.
המסקנה היתה בלתי־נמנעת: לזרוק את ההסכם לסל, לעשות
ויתורים לקבוצות הקיצוניות באש״ף, ולהחזיר לאירגון את הכוח
הטמון באחדות.

זה קרה עכשיו. אש״ף ה״גמור״ ,ה״מחוסל״ ,עומד
לפתע שוב במרכז העולם הערבי, במוקד תשומת־הלב
הבינלאומית.
האמריקאים הצליחו לדחוף את האירגון כולו לידי ברית־המועצות,
שאירגנה את הסולחה הפנימית, ושחזרה במהלך זה
למרכז הבימה במרחב.
יוזמת־השלום של חוסיין מתה.

פרס מצהיר ש״אש״ף הוציא את עצמו מתהליך־
השלום״ .אבל בלי אש״ף, תהליך־השלום הוא בדיחה.

ך* ל זה היה צפוי. אמרנו זאת פעמים בלא־ספור מעל עמודים
* 4אלה. לא היה צורך להיות גאון כדי להבין זאת. היתה דרושה
רק הנכונות לפקוח את העיניים ולראות.

ההשלכות הפנימיות הן חמורות.

כדי ״ללכת אל העם״ ולנצח, זקוק פרס להישג גדול ולעניין
משכנע. אין לו, ולא יהיו לו.
חוסיין לא יילך בלי אש״ף. אין פלסטינים שיפעלו בניגוד לקו
של אש״ף. הסובייטים נחלו זה עתה באלג׳יר הישג כביר. והם לא
יקלקלו אותו במחוות דרמאתיות כלפי פרס.
לא יהיה שום דבר גדול ומלהיב שיעורר את הציבור, שישכנע
אותו לעבור מן הליכוד למערך. והרי זה הדבר היחידי החשוב
בחזית הפנימית.

יריביו של פרם טוענים שהוא מרמה את הציבור.
אבל הוא מרמה רק את עצמו.

השגריר המצרי חוגג עם בלונדית מטופחת
וח״ב מאיר שיטרית עוטה גלביה מסורתית
מסיבה לכבוד הרמטכ״ל
היוצא והרמטכ״ל הנכנס התקיימה
ביום הרביעי האחרון באחד
מאולמות התעשייה האווירית.
מלבד אלופי המטה־הכללי
היו שם גם ראש השב״ב וראש

כי אינו מוטרד מכך שתוארו —
יושב־ראש נשיאות הוועידה —
ניטל ממנו. להיפך, הוא חש כי
מעמסה כבדה הוסרה ממנו.
מוחמד בסיוני, שגריר
מצריים בישראל, הגיע בגפו ל־

המוסד. יצחק רבין בירך את
משה לוי ואת דן שומרון

שימחה. לשאלות הנוכחים היכן
נגואה, רעייתו, השיב :״היא
בקאהיר.״ במקומה סבב עם אשה
בלונדית מטופחת. היתה זו יריד־תה
הטובה ביותר של נגואה,
האופנאית שושנה בן־צור.
בסיוני נשאל שוב ושוב
האם הוא נוסע להצגת האופרה
אאידה, לכבוד שנת ה־ססז לפתיחתה
של תעלת־סואץ. השגריר
המצרי השיב בצער :״כולם
נוסעים. רק אני לא״...
גם נציגי המישטרה פקדו
את בית־שיטרית. ניצב־מישנה
אסף חפץ הפגין התעניינות
חביבה בנוכחים, בעיקר בנוכחות.
גם תת־ניצב שימעון
סביר סבב בין המוזמנים, וענה
בחביבות רבה לכל מי שדרש
בשלומו של אחיו, רפי סווי
בחג:
זאת מימונה על האוכל, זאת
מימונה על השתיה״...
מנחם זילברמן נוהג
להקליט כל הופעה שלו בתוכי
נית־היחיד שלו, שהוא קורא לה
ערב בלי אשתי. הסיבה: בכל

אחרי שהשר גירעון פת
אמר שהוא מתנגד להצגת שיר
הבטלנים באירוויזיון, התבקש
יצחק מודעי להגיב על כך
בתוכנית־הרריו מסיבת עיתונאים
.״ברצוני לרעת ממתי ה
רחם,
לשעבר מלהקת סקסטה
וכיום מארבע לב אדום, ילדה
השבוע בן, עידו. הלידה היתה
מהירה וקלה. מישקל: יותר
משלושה קילו. הילה ישא את
שם־המישפחה של האם וגם של

ן ע | 1וי ד ך | 1הרמטנ״ל היוצא של צה״ל (בתמונה למעלה) צולם על רקע קיר שעליו תלויות תמונותיהם
1 /1 1 1 1 1 / 1של כל הרמטכ״לים־לשעבר. הקיר נמצא בכניסה ללישכת הרמטכ״ל במישרד״הביטחון בתל־אביב.
לוי הוא הרמטכ״ל הבא, שתמונתו תיתלה עתה על קיר זה. על הקיר תמונותיהם של 11 רמטכ״לים; מימין:
יעקב דורי, הרמטכ״ל הראשון(תמונתו אינה נראית) ,ייגאל ידין, מרדכי מקלף, משה דיין, חיים לסקוב, צבי צור
(מאחורי גבו של לוי); למטה מימין: יצחק רבין(אינו נראה) ,חיים ברלב, דויד אלעזר, מרדכי גור ורפאל איתו
(מאחורי גבו של לוי) .בתצלום מימין: הרמטכ״ל החדש, ה־ 13 במיספר, דן שומרון -כשגבו למצלמה -
ממתין במיגרש־המיסדרים עד שמשה לוי יגמור לסקור את המיסדר. על כותפותיו, דרגות רב״אלוף.
הופעה צצות בדיחות, שאותן הוא
מאלתר בצורה ספונטנית, תוך
כדי שיחה עם הקהל .״בדיחות זה
רכוש,״ הוא אומר .״חבל שיילכו
לאיבוד״.

ואחר־כן־ התייחס אל בנות־הזוג,
אמר מילות הערכה על האשה
שנשארת בבית. הוא העניק
מתנה ללוי — חרב מתקופת
הברונזה .״זה אמנם לא נשק מ־שרה־הקרב
העתידי אמר שר־הביטחון.
לאה רבין בירכה את
רעייתו של משה לוי, ונתנה לה
מתנה — טבעת בסיגנון התקופה
הרומאית. הזמרת אביבה
הד שרה בליווי גיטארה. ובחלק
מהשירים הצטרפו אליה הנוכחים
בקול גדול. אחרי המסיבה
חזר מוישה וחצי לקיבוץ, ודן
שומרון הלך לעקוב אחרי התקפת
מסוקי־הקרב של חיל־האוויר
על בסיס פלסטיני.
אורחים רבים ומוכרים
פקדו ביום השני בלילה בשבוע
שעבר את ביתם החדש של
מאיר ורות שיטרית ביבנה.
הה״כ ואשתו קיבלו את אורחיהם
— הוא בחליפה גזורה־היטב ואילו
היא בשימלת־כתפיות זוהרת
ומנצנצת בלבן — בפתח
ביתם. בהמשך הערב עטה שיטרית
גלביה מסורתית, והצליף
בענף ירוק״עלים על כל העוברים
ושבים.
אחד האורחים בבית־שיט־רית,
השר משה קצב, שהגיע
עם גילה אשתו, נראה כאילו
אבן כבדה נגולה מעל ליבו. קצב,
שהפך כוכב תנועת־החרות ב־עיקבות
ועירתה האחרונה, סיפר

י במיבצע התרמת־דם בכנסת,
שערך מגן־דויד־אדום, הי״
תה לחבר־הכנסת בנימין(״פו־אד״)
בן־אליעזר הברקה :״תבדקו
טוב את דם הח״כים,״ אמר
לאנשי מד״א ,״תוודאו שאין להם
איידס, כי כל הזמן דופקים פה
אחד את השני״.

שר פת מבין בדברים האלה,״
אמר מודעי.
צבי רימון. לשעבר עיתונאי
ואיש גלי־צה״ל, וכיום
יועץ־תיקשורת, היה בימי שרותו
הצבאי כתב של במחנה נח״ל.
השבוע הסתובב מבסוט, כיוון
שבנו, גיא 18 התקבל ככתב
צבאי של ביטאון חיל־האוויר.
אגב, כשהתבקש הבן להכין כת־בת־ניסיון,
הוא לא פנה אל אביו
בבקשה לעזרה.
הזמרת רותי בן־אב־

האב, שהוא צעיר מרותי, ונמצא
עתה בהליכי־גירושין מאשתו
הראשונה.

הדוגמנית קארין דונ־סקי
הופיעה בשבוע שעבר בת־צוגת־אופנה
של שמלות ערביות
עתיקות במיזרח־ירושלים. בעל
חנות־האופנה והמארגן, אבו־סלים,
החליט לקשט את המקום
בשטיח ערבי עתיק, וכאשר תלה
אותו. ספגה דונסקי מנה הגונה
של אבק. כיוון שהיא אלרגית
לאבק, וממש מפחדת מפניו, היא

היחידי בין החוגגים בבית־שטרית
שהעז להתעניין בקול
רם במקור השם ״מימונה״ היה
עורך ידיעות אחרונות, ד ם
יודקובסקי. לא נמצא בקירבתו
אדם שיידע להשיב לו תשובה
שלמה, אולם השר משה קצב
ניסה :״אחד הפירושים לכך קשור
ברמב״ם (רבי משה בו״מיי־מון)
.חוץ מזה? נו באמת, אל
תסבכו אותי...״
ומהי מימונה על־פי השר
גד יעקובי? ״זה בא מזה,״
הסביר השבוע במיבטא מרוקאי
מדוייק להפליא ,״שהיו אומרים

| 1ך ¥11ךיך 1היועץ המישפטי לממשלה, ישב בין המכובדים בכנס המישפטנים שהתקיים ביום
111 111 | 1/1החמישי ב״היכל־התרבות״ .לפתע נכנס לאולם שר־המישפטים, אברהם שריר. בני גוד
לפירסומים אודות היחסים הרעועים בין השניים, ניגש כבוד־השר אל היועץ ולחץ את ידו בהפגנתיות.
העולם הזה 2591

התעצבנה, והגיבה בקללה ערבית
עסיסית, מאוד לא־אופייני
לדונסקי המאוד־מנומסת־תמיד.
בעל החנות יצא החוצה נעלב,
קארין הודיעה שהיא לא תופיע
בתצוגה, אבל בסוף נערכה סולחה:
הדוגמנית ניגשה אליו, ביקשה
סליחה, הסבירה את הרגישות
שלה לאבק וחתמה עם חיבוק
ונשיקה. אבו־סלים נרגע.
הופעתה של הזמרת אסנת
וישינסקי בתוכנית־הטל־וויזיה
ממני, בפארודיה על זמרי
הקדם־אירוויזיון, הביאה לה לא
רק מחמאות מכל עבר, אלא גם
תועלת מעשית: היא מבוקשת
עתה להופעות הרבה יותר מאשר
לפני התוכנית. היא אפילו מעזה

הציירת רות פייגין פתחה
תערוכה ביום החמישי בגלריה
תל־אביבית. בין הפרצופים
המוכרים, הפוקדים אירועים
מסוג זד״ בלטה חברת־הכנסת
שרה דורון, חברתה הקרובה
של כלת־השימחה. דורון, הצולעת
עדיין, והנשענת על מקל־הליכה
כתוצאה משבר ברגלה,
סיפרה כי ויתרה על ראיון בגלי־צה״ל
למען חברתה. היא זומנה
להתראיין בתחנה הצבאית באותו
הערב, ומפאת לחץ־הזמן ורגלה
הבלתי־בריאה, הבינה כי לא תוכל
לרקוד על שתי החתונות ותיאלץ
לוותר על אחת מהן. היא
ויתרה על הראיון — ויתור
בלתי־שיגרתי לגבי פוליטיקאית
ותיקה.

ן ל 1ן 1 1ר 1ך 1הופיעה במצב־רוח מרומם עם בעלה, השר גד יעקובי, לאירוע שערך ליאון תמו
^ 1| / 11 1 1 / 1במלון ״דניאל״ לכבוד סיום חגיגות המימונה. השניים יצאו מביתם אחרי גמר
״השבעה״ על מות אמו של יעקובי. בין המוזמנים לאותו אירוע נוצץ היו עורך ״מעריב׳ ,עידו דיסנצ׳יק
(למטה, בחליפה הבהירה) ומנכ״ל ״ידיעות אחרונות״ ארנון(״נוני״) מוזס. השניים הושבו זה לצידו של זה,
בילו את הערב המייגע בחיוכים, כאילו אין מדובר בשני עיתונים מתחרים, שביניהם שררה בעבר שינאה.

ך 1י | /ן י | 171*1 1הגיע לארץ ל״סיבוב הופעות׳ בן כמה
111 1 1 1 1 \ #1 !1ימיס. גתכיהו לא ביזבז דקה מזמנו לריק.
בקצב אמרקאי אופייני פגש נשרים ובחברי־כנסת מובילים
במיפלגתו, חרות, וביניהם משה קצב ומאיר שיטרית, בעיתונאים
ובשאר בעלי־השפעה. גם את מסיבת״המימונה בביתם של רות
ומאיר שיטרית ביבנה ניצל לעסקים. בין השאר הסתודד(בתמונה)
עם אילנה ביננשטוק היפה, שהיא יד־ימינו של השר משה ארנס.
לבקש מחיר כפול, ומקבלת
אותו.
המדריך המסווג של האמ־נים
בידור ובמה, יצא בימים
אלה, באיחור של חודשיים. זאת
בגלל המאמצים לעדכן את הכתובות
ומיספרי־הטלפון של
האמנים, שחלקם נוהג לשנות
כתובת לעיתים קרובות. במשך
תשע השנים האחרונות היה המדריך
הזה בלעדי בשוק, אבל
השנה צפוי לו מתחרה: מישרד
הוצאודלאור בשם סער פירסו־מאים
מתכוון להוציא לאור
בחודשים הקרובים מדריך דומה,
שייקרא שנתון האמנים.
הזמר משה הילל שהה
בשנה האחרונה בארצוודהברית,
שם הופיע במועדונים שונים.
אשתו, שרית, רצתה להצטרף
אליו עם שני הבנים, אבל הצליחה
להשיג ויזה רק עבור עצמה,
לא עבור הילדים. לפני חודש
הודיע לה משה שהוא יגיע לארץ
לפסח וליום־העצמאות, ושרית,
ביוומתה, הודיעה זאת למארגנים
שתים, וערכה לבעל לוח־הופ־עות
לחגים. בינתיים השיג הילל
רישיון־עבודה באמריקה, ועכשיו
כל המישפחה יכולה להצטרף
אליו. שרית אומרת שהיא
תעשה ניסיון בתקופת החופש
הגדול, ואם יהיה לה טוב באמריקה
— הם ישארו שם שנה־שנתיים.
במופע
השירותרוס, שהתקיים
ביום החמישי, אמנם ישתתפו
זמרים מהשורה הראשונה,
אולם את ההצגה יגנוב מנהל
מחלקת־הבידור של הטלוויזיה,
רפי גינת. בקולו העבה יזמר
שיר אחד, שיקצור תשואות, ויוסיף
הדרן. יודעי״דבר יודעים
שההדרן הוכן מראש, שכן צפה
מי שצפה להצלחתו של גינת.

יחזקאל זכאי, מנכ׳׳ל
מקורות, ורעייתו החיננית טיבה
יכולים היו להיווכח מיהם
החברים האמיתיים שלהם. היה
זה בנישואי בתם, אירים. באותו
הערב התקיים מישחק־כדורסל,
והשניים יכולים היו להעריך מי
מבין חבריהם העדיף לצפות ב־מישחק
בטלוויזיה, ומי בכל זאת
הגיע לשמוח בשימחתם. השרה
חובבת־הכדורסל שושנה אר־בלי־אלמוזלינו
הפגינה חברות
והופיעה בבית־העם במושב
אורה, שם נערכה החתונה. סגן־
השר אברהם כץ־עוז מצא

פיתרון מקורי: הוא הופיע עם
קבוצת־חברים בתום המישחק,
והיה בין האורחים האחרונים כשימחה.
לעומתם, נפקד מקומם
של כמה מוזמנים, שהופיעו בשמחות
הקודמות של מישפחת
זכאי.
כץ־עוז, המכונה ״כצל׳ה״,
הגיע לבית־האדום שבירוש־

איך להשיג דירה
• לשחקנית קרולייו לנג-
פורז* היתה בעיה חמורה.
היא חיפשה דירה שכורה
בתל־אביב, אבל בכל פעם
שהתה מוצאת משהו שמצא
חן בעיניה, בעלת־הבית סיר בה
להשכיר לה את הדירה,
והיתה אומרת בערן כך :״אני
לא רוצה דיירת במוך, קראתי
עליייך בעיתונים ד לגג-
פורד אומרת שלפני פירסום
הסיפורים עליה ועל א סי
דיין בעיתון, היא דווקא מצ קרדלי־ין
לבגפורד
אה דירות בקלות .״פיתאום
יש איפה לגור
גיליתי שיצא לי שם רע ״,אמרה
לפני חודש בכאב ,״וזה באמת לא מגיע לי. אני בחורה
שקטה, אחראית, הגונה ונימוסית!״
על הבעיה הזאת של חוסר־אפשרות למצא דירה סיפרה
קרוליין ימים אחדים לפני שהיא ו א סי דיין החליטו לחזור
אחד אל השני. עכשיו כבר יש לה דירה -הדירה שלו ברמת-
גן .״אנחנו ביחד ״,אומרת קרוליין ,״ביחד כאילו לא קרה שום
דבר׳.
ומה בקשר לבעיות ביניהם, למכות שהיא חטפה ממנו!
קרוליין :״בכל דבר יש שני אשמים!״

רדי וידידים אחרים. החבורה חגגה
ושרה שירי ארץ״ישראל עד
השעות הקטנות של הלילה. ב־קירבתם
ניצבו כמה צעירות והתבוננו
בחוגגים בסקרנות גלויה,
מלווה בהתלחשויות. משהסתיימה
השמחה, בשעת־בוקר מוקדמת,
וכצל׳ה נבלע במכונית־ה־שרד
שלו, המצויירת בווילונות
ובשאר אביזרי־יוקרה, קפצה
אחת הצעירות בהתלהבות. :אמרתי
לכן! אמרתי לכן שהוא
איזה חבר״כנסת־משהו, מישהו
חשוב!״
יעקב נימרודי התכונן
לנסוע לחו״ל עם ריבקה אשתו
וסמדר בתו. ברגע האחרון אירע
אסון במישפחתם — קרובת״
מישפחה נפטרה ממחלת״הסרטן.
הנסיעה בוטלה ונימרודי נשאר,
לפי שעה, בארץ.
מאסון — לשימחה. מיש־פחת
נימרודי מתכוננת לטקס
נישואיה של סמדר(״מדי״) עם
צעיר חיפאי. הטקס ייערך בבית״
הלבן בסביון, שם מתגוררת מיש״
פחת נימרודי ארעית, וכעת שוקדים
על רשימת־המוזמנים.
תחרות סמויה אבל בריאה
התקיימה בין דן בן־אמוץ לבין
בועז אפלבאום בעת שהשניים
חזו בהצגה מק ס ומו־ריץ.
הם התמוגגו בקול גדול
מהבדיחות שבהצגה, והקהל
עקב אחרי השניים לא פחות
מאשר אחרי הנעשה על הבימה.
בכל זאת, קבעו הנוכחים בבית־

לסין באותו הערב, גבר קול־הבס
של אפלבאום.
.ביקשתי מליאון תמן
שישתתף בערב החגיגי שאני
מארגן לכבוד תנועת ביחד,
ואילו הוא החליט לתרום את
הערב כולו במלח דניאל הנמצא
בבעלותו ׳.כך התפעל סם בן״
שטרית, יושב־ראש התנועה,
במהלך הערב החגיגי שנערך
ביום הרביעי בנוכחות שר־החוץ
שימעח פרס, השרים גד יעקובי,

אברהם שריר, חיים קורסו,

שושנה ארבלי־אלמחלינו, חברי־הכנסת
מאיר שטרית, שימחה

דיניץ, אהרון אבו-חצירא

ויפים ויפות לרוב.
רבים תמהו מיהי האשה
מסולסלת־השיער, שישבה לצי־דו
של אברהם שריר, הידוע בנאמנותו
לרעייתו ריבקה. רק מי
שהעזו להתקרב — נרגעו. היתה
זאת ריבקה שריר עצמה, שסיל־סלה
את שיערה ובקושי רב היה
אפשר להכירה.
אורח-הכבוד של האירוע,
שימעח פרס, התאחר מכיוון שהתארח
באותו הערב במישדר
מוקד בטלוויזיה. משעלה אל
הבימה לברך את הסועדים והסר
עדות, טעה ואמר דברים בשבחה
של תנועת. יחד׳ ,ולא. ביחד״,
כפי שהיה צריך לאמר. הנוכחים
תיקנו אותו כמה פעמים, עד
שהעניץ מצא חן בעיניו והוא
הוסיף לטעות. :כך לפחות אני
שומע מקהלת ובטוח שאתם
מקשיבים...׳

—דפנד, בדר, ד/עמי חן

ו־נסיה הק טנ ה בי ע 1ר־אמ

,.צריכים לשם־ את המיתוס הטוען נ עור בוית־המועצות הם ־
ימניים. אחראית רכך קבוצה קטנה שר אנשי־ווח מתוסכלים!״

קריית״שרת, חולון) 10 .שנים בארץ ועדייו אמו שולט בשפה העברית.
**אות יהודים שקיבלו היתרי/
יציאה אינם יכולים לצאת
משם, מחוסר־מקום במטוסים.״ דיווחו
העיתונים בשלהי .1971
לבסוף הגיעו, כמובן, כל מי שרצו,
ופוזרו בכל ערי הארץ. עדיין יש כמה
ריכוזים גדולים של עולי ברית־המוע־צות
— בבאר־שבע, בקריית־שפרינ־צק,
בקריית־ים, בנצרת, ברחובות, ב־קריית־שרת
שבחולון, בשכונת נווה־יעקב
בירושלים.
אילו היו מקימים עיר אחת, מאוכלסת
רק בעולים מברית־המועצות, היה
גודלה כגודל רמת־גן.
מנתוני משרד־הקליטה עולה, כי כ־
40 אחוזים מתושבי העיר הזאת היו
אקדמאים. היו בה, בעיר הדמיונית —

ששמה, נניח, צמרת־רוסיה — 1200
מדענים 4000 ,רופאים 430 ,רופאי־שיניים
3840 ,אחיות 6000 ,מורים 240 ,
משפטנים 2600 ,אמנים וסופרים, רובם
מוסיקאים 12 ,אלף מהנדסים ואדריכלים,
ו־ 22 אלף פועלי תעשיה ובניין.
בציבור הישראלי הם מצטיירים כל־אומנים
יהודים חסרי״פשרות, אך המציאות
שונה.
ד״ר מיכאל אגורסקי, סובייטולוג,
שעלה ממוסקבה לפני 12 שנים, כועס
מאוד .״זהו מיתוס שצריך לשבור אותו,״
הוא אומר .״עולי ברית־המועצות
אינם ימניים.
״קבוצה קטנה שלבמה מאות אנשי־רוח,
שלא הסתגלו לחיי הארץ, ואפילו
בעברית אינם שולטים, מקבלת מימון

מאסיבי מגורמים מסויימים בחוץ־
לארץ כדי להשתלט על כלי־התיקשו־רת
וליצור את הרושם שכל העולים
מברית־המועצות הם ימניים־קיצוניים.
״צריך לבדוק מי מממן אותם. יוסף -
מנדלביץ ויולי שטרן, מנהיגי הקבוצה,
מסתובבים בכל העולם, מנהלים תעמולה
קולנית, מארגנים מסיבות־עיתונ־אים
מפוארות ומדפיסים כרזות יקרות.
מי שתורם להם מיליוני דולארים בכל
שנה עושה את זה כדי שהישראלים
יתנגדו לעליה מברית־המועצות ולחידוש
הקשרים עם ברית־המועצות״.
גם מעורבותה הרבה של תנועת־החירות
בכל הקשור לעליה מברית־המועצות
יצרה את הדימוי הימני של
העולים האלה.
שרי חירות בממשלת הליכוד הלאומי
של גולדה מאיר, מנחם בגין וחיים
לנדאו, השפיעו הרבה על הקו המיליטנטי
האנטי־סובייטי בכל הנוגע לעליה
הרוסית. גישתם זו עוררה גלים של
אהדה אצל חלק קטן ורעשני מהעולים.
חירות אף השקיעה אנרגיה רבה בקליטתם
של העולים בשורות המיפ־לגה
ובמעגל הרחב של אוהדיה. יצחק
שמיר, ראש־הממשלה, עמד בראשית
שנות ה־ 70 בראש מחלקת האירגון של
תנועת־החירות. בתוקף תפקידו, ועל־פי
הנחייתו של בגין, עסק שמיר בעבודה
אינטנסיבית בקרב העליה הרוסית.
סייע לו סגן יו״ר הכנסת מטעם חירות,
בן־ציון קשת.
חירות עשתה לניצול הפוטנציאל
האלקטורלי של העליה הסובייטית גם
באמצעות סיעתה בהסתדרות הציונית
— ברית חירות הצה״ר .״ועידת בריסל
למען יהודי ברית־המועצות,״ שבה נטל
בגין חלק, היתה שיאה של הפעילות
הזו.
אך היום גם ראשי חירות שוב אינם
מאמינים באשליה שהם היו ממטפחיה.
לכן דורש שמיר שהטיפול ביהודי
ברית־המועצות יופקד בידי משה ארנס
ולא בידי שר־הקליטה, יעקב צור, שהוא
איש מיפלגת־העבודה.

הזמרת נקלטה בקריית־שרת, היישר ממוסקבה, בבית עולים חדשים.
לי מיספרי התפוצה של הירחון פורום,״
אומר ברוך שינקרויט, מקיבוץ
נגבה.
שינקרויט, שעלה לארץ מלנינגרד
ב־ ,1974 הצטרף אחרי שלוש שנים
לקיבוץ נגבה כחבר בגרעין של יוצאי
ברית־המועצות. היום נותרו מגבה רק
שישה חברים מהגרעין ההוא. בכל רחבי
הארץ יש כמה עשרות קיבוצניקים
שהם עולים מברית־המועצות.
לפני חמש שנים, בנסיון לחבב את
מפ״ם על העולים מברית־המועצות, הוציא
שינקרויט ירחון בשפה הרוסית בשם
פורום. הנסיון גווע מייד בתחילתו.
העולים נותרו אדישים נוכח מאמצי
מפ״ם וירחונה.
שינקרויט :״לאחרונה החלו במפ״ם
לשוב ולהתעניין בעולים הרוסים; והעולים,
מצידם, שוב אינם אדישים לנס־יונות
החיזור האלה. גריגורי כנוביץ,
מקיבוץ סאסא, ואני הקמנו בקיבוץ ה
אותם
לפתוחים יותר ובהכרח היטו
אותם לכיוון המרכז והשמאל״.
עוזי נרקיס, יו־ר המחלקה להתאח־דויות
עולים במיפלגת־העבודה :״אכן,
בימי־עיון של מיפלגת־העבודה נוט־ >
לים חלק עולים מברית־המועצות.
שיעור השתתפותם גדול יותר מזה של
כל עדה אחרת. הם רוצים ללמוד, אוהבים
להתווכח, וכמעט כל נושא פוליטי
מעורר בהם עניין ומגרה אותם למחשבה׳.
אפילו
רק״ח, המוקצה מחמת מיאוס
בעיני העולים בשנותיהם הראשונות
בארץ, טוענת שהיא זוכה לעדנה בקרב
עולי ברית־המועצות .״רבים מצטרפים ־*
אלינו, בעיקר אלה שאינם מרוצים
מהחיים בארץ ״.אומר עוזי בורשטיין,
דובר רק׳ח. על כל פנים, לזו הדרך,
עיתון המיפלגה, יש כפיל רוסי חדש,
וברק״ח, כמו במפ׳׳ם, מתפלאים מת־פוצתו
הגדולה.

ימיגה ימיגה,
| שמאלה שמאל
^ ני בלוץ, מנהל מרכז קליטה
1בלוד, עלה מליטא ב־ :1971״מי
שטוען שעולי ברית־המועצות ימניים
פשוט אינו מכיר את העליה הזו. הרוב
הדומם נוטה להצביע למערך. סקר
שנערך בבחירות האחרונות בקריית־שרת,
בחולון, שכונה המאוכלסת בעולי
ברית־המועצות רבים, מגלה כי רוב
יחסי של 40 אחוזים הצביע למערך.
שאר הקולות פוזרו בין מיפלגות שונות.
״נכון,
בשנותיהם הראשונות בארץ
נטו העולים ימינה: אם בגלל החינוך
הסובייטי, שהוא חינוך מכסימליסטי,
טוטאלי, ואם בגלל רתיעתם מכל מה
שנושא אופי סוציאליסטי. אך לאט־לאט,
מתוך הכרת החיים בארץ, מוצאים
גם העולים את האיזון הפוליטי
ומצביעים עבור המיפלגה שנראית
להם כהולמת ביותר את המציאות הישראלית.
״התפלגותם
הפוליטית זהה לזו של
יתר הישראלים, בשינוי אחד: במקום
שני, אחרי המערך, נמצאת התחיה, והליכוד
רק במקום שלישי.״
״אני בעצמי התפלאתי, כשהתבררו

וגם במועדונים ציבוריים: אוכלים, שותים וודקה ומעלים זיכרונות.
ארצי מזכירות פעילה בנושאי יהדות
ברית־המועצות. לפני חצי שנה חידשנו
את הופעת פורום.
״להפתעתנו גילינו, כי מספרי
התפוצה עולים מדי חודש. הירחון של
ינואר־פברואר, לדוגמא, נמכר ב־400
עותקים. במרץ־אפריל מכרנו 1,000
עותקים.
״עולי ברית־המועצות שבעי־אכד
בות מהליכוד. המצב הכלכלי הגרוע,
כתוצאה ממדיניותו של יורם ארידור,
המילחמות הבלתי־פוסקות של העולים
עם דויד לוי, הן כשר־השיכון והן כשר-
הקליטה, ומילחמת־הלבנון, כל אלה
שינו את דיעותיהם המוצקות, הפכו

יחסם של העולים אל פעילי־העליה
והסירובניקים למיניהם נובע, בדרך־
כלל, מהשקפותיהם הפוליטיות. נטייה
ימינה מביאה עימה הערצה לפעילי־ *
העליה ולריח הלאומני הנודף מהם.
סטייה מהקו הימני גוררת שינוי ביחס
אל פעילי־העליה.
בורים אברמסון, שעלה מריגה לפני
14 שנים, אומר :״יש הרבה צביעות
ובורות ביחס אל הסירובניקים. הרי שם
הם עשו את מה שעשו כדי להשיג
טובת־הנאה אישית. לבסוף הצליחו
ועזבו את ברית־המועצות.
״כאן הם התקבלו בכבוד־מלכים מסיבה
פשוטה: הפוליטיקאים מחפשים

כותרות והזדמנויות להצטלם בטלוויזיה,
והנה הזדמנות טובה להופיע בציבור
י חמייוזופש ומשחררי״אסירים.
״רבים מהסירובניקים ופעילי״הע־ליה
אינם קולטים נכון את המצב
בארץ. הם מרגישים כאן כאילו היו
פליטים פוליטיים, נלחמים בטחנות־רוח
ומנסים להתפרנס מתהילת־העבר.
לעתים קרובות זוהי תהילה מזוייפת,
שכן רבים מקשטים את עברם בגוד

״פעילי העלייה דומים לרכבת הממשיכה
לנסוע, אבל בעצם אין כבר פסי־רכבת,״
אומר ישראל שמיר, עיתונאי
בעל־המישמר, שעלה ב־ 1969 מנובד
סיבירסק .״הם באו לארץ אחרי מאבקים
אמיתיים או מדומים, ופיתאום
מצאו עצמם בלי תעסוקה. מה יעשה
אחד כמו אנאטולי שצ׳רנסקי, אחרי
שישב כל־כך הרבה שנים בכלא? במה
הוא יעבוד? איך יעסיק את עצמו?
״אז הם ממציאים בעיות ונאבקים
במקום שאין צורך במילחמות. הרי
היהודים שם לא רוצים לעלות. למען
מי הם נאבקים?״
רב־גוניותה של ההתפלגות הפוליטית
מוצאת את ביטויה במיספרם הרב

הישראלית שבוחשת בה ומתסיסה אותה,
נוספים, כמו תבלין פיקנטי, גם
קשרים מימים עברו, ברית־המועצות.
אף מי שאינו חבר באיגודים הפוליטיים
שומר בגאווה על קשריו הנפשיים עם
עירו משכבר, מוכן בכל רגע ללגלג על
כל השאר.
המוסקבאים נחשבים למיוחסים, לועגים
ללנינגרדים על מיבטאם המשר

הלנינגרדים לועגים למוסקבאים:
המהפכה התחילה אצלנו, בפטרוגרד,
ואנחנו יותר מיוחסים.
תושבי הערים הגדולות רואים
ביושבי ערי־השדה אנשים שתרבותם
נחותה, בורים ופרימיטיבים.
אלה שמוצאם מהאיזורים שסופחו
לברית־המועצות• מזלזלים ברוסים
המקוריים, טוענים כי מאז המהפכה
נעצרה התקדמותם התרבותית, וכי קזה
70 שנים הם חיים חיי עוני חומרי
ורוחני.
יוצאי האיזורים הרוסיים לועגים
למסופחים, רואים בהם יהודים גלותיים
שנושאים לשווא את התואר יהודים־
רוסיים, שכן אין להם ולא כלום עם
רוסיה האמיתית.

רישואריס נראים מרם כמו שציונסק(למערה עם בואו אוונה, עם אשתו
אביטל) .אורם הוא אופייני וק לחרק קטן מן השרים מבוית־המועצות
:של איגודי־עולים מברית־המועצות. זו,
אגב, תופעה האופיינית ליהודי ברית;
המועצות, ואין דומה לה בעליות
אחרות.

וודקה וספרות רוסית

^ תאחדות עולי ברית־המו־
1 1/ /עצות״ נוטה לכיוון המערך,
ואילו הפדרציה של יוצאי ברית-

אולם רובם — המוסקבאים והל־נינגרדים,
האוקראינים והאסטונים,
יוצאי ליטא, מולדביה ובילורוסיה —
מזינים בתוכם ישות רוסית, הגואה
משימחה בהזדמנות זו או אחרת. גם מי
שטוענים כי הם ישראלים טהורים, וכי
שכחו זה מכבר את ברית״המועצות, גם
הם מושיטים יד, בדרך זו או אחרת,
לפולחן הרוסי.
מאשה שצ׳רבקובה, עלתה מלנינגרד
לפני 16 שנים :״יש תקופות שבהן

כוסמת, כמה בקבוקי וודקה. אוכלים,
מפטפטים, צוחקים בקולי־קולות, במשך
שעות ארוכות, והשולחן אינו מתרוקן.
הצלחות שבות ונגדשות, כמו
מאליהן, והכוסות מתמלאות שוב ושוב
בוודקה צלולה.
בשעות־הפנאי, בין אירוח לאירוח,
קוראת שצ׳רבקובה ספרים ברוסית.
״כשאני רוצה ממש ליהנות, אני קוראת
רק ברוסית,״ היא אומרת .״אין כמו הספרות
הרוסית״.
״הרוסים אוהבים לקרוא ואוהבים
לקנות ספרים לעצמם ולאחרים,״ אומר
המלחין סשה ארגוב, בעל חנות־הספרים
הרוסיים בולוסלבסקי בתל־אביב.
החנות הוותיקה נפתחה מחדש
ב־ 1957 ומאז היא מוסד־תרבות לכל
דבר; אלפי קונים מכל רחבי הארץ,
אלפי ספרים בכל הנושאים —
מיובאים מברית־המועצות וממדינות
המערב, ואף כאלה שיוצאים לאור
בארץ, בארבע הוצאות ספרים.
״סמור לעלייתם לארץ,״ אומר אר־גוב
,״הם מתנפלים על כל מה שאסור
לקריאה בברית־המועצות, במיוחד מחפשים
ספרים המתארים את חיי המחנות
ואת הסבל. לאט־לאט הם נרגעים

ומתחילים לקרוא את מה שבאמת
מעניין אותם.
״אפשר לומר שהם אוהבים לקרוא
מדע בדיוני, ספרי־בלשים, קלסיקה
רוסית כמו אנה אחמטובה, ניקולאי
גומיליוב, מרינה צווטאיבה, בוריס
פסטרנק, מיכאיל בולגאקוב.
״עוד נושא שאהוב עליהם מאוד:
ספרי־בריאות, בעיקר כאלה המתארים
שיטות ריפוי לא־שיגרתיות. קונים גם
הרבה ספרי־ילדים. ילדים שנולדו
בארץ או עלו לכאן בגיל צעיר, יודעים
רוסית מתוך הספרים האלה, שיוצאים
רק ברוסיה.
״מספרו של רפול(רפאל איתן) .סיפורו
של חייל, שתורגם לרוסית, התעלמו
כמעט לחלוטין. מכרתי רק כמה
עותקים״.
על הדלפק שמאחורי הקופה, ערי־מות
של עיתונים ברוסית. תשעה עיתונים
בשפה הרוסית יוצאים בארץ.
• קרוג (״חוג השבועון
הנפוץ ביותר. שייך לחברת ההפצה
אטלס. העורך: גיאורג מורדל. עוסק
בכל, תוך נטייה עזה לנעשה בקהילה
הרוסית המקומית. מתיימר להיות
אובייקטיבי.

• אלף — שבועון בעל אופי דתי-
ימני. מתחרהו של קרוג. בקרוג
טוענים, כי למעשה אלף הוא אחד
משליחיו של הרבי מלובביץ בארץ,
ומנסה להחזיר בתשובה את היהודים
הרוסים. העורך: זאב חנאליס.
• נאשה סטרנה (״ארצנו״) —
שייך לרשת העיתונים של שבתאי
הימלפרב, השייכת למיפלגת״העבודה.
בשנות ה־ 70 היה עיתון יומי. עכשיו,
שבועון שכולו תירגומי־מאמרים מהעיתונות
הישראלית.
• זיארקלו(״ראי שייך ל קונצרן
של משקיעים רוסיים. בנוי על
קטעים מעיתונים רוסיים בכל רחבי
העולם.
• ספוטניק — עיקר תפוצתו
בשל הרשימות המפורטות של שידורי
הטלוויזיה ברוסית.
• דבדצט דבה (״עיתון 22״) —
דו־ירחון ספרותי.
• היומן הישראלי — ירחון,
ממומן על־ידי הליכוד.
• פורום — שבועון חדש של
מפ״ם, עוסק בפוליטיקה.
(המשך בעמד )16

הזמרת גלינה במועדון בריוסקה. על תה
לפני 12 שנה ועדיין שרה רוסית
בלבד. כמותה יש זמרות שאינן מצליחות למצוא פרנסה בבימות עבריות.

גדיש ממוסקבה

המועצות שייכת לליכוד: פדרציה
אל־מיפלגתית הפכה לא מכבר לחטיבה
בהתאחדות, ואילו ברית יוצאי
ברית־המועצות ומיזרח־אירופה, בהנהגת
גרישה פייגין, פועלת במימון
ההסתדרות. מלבד אירגונים אלה פו־עלים
עוד רבים אחרים, כמו לב לעולה,
אירגון אסירי ציון, התאחדות
יוצאי ליטא, התאחדות יוצאי לטביה
ואסטוניה ואירגון שגובש
מאיחוד של 22 אירגוני יוצאי־ערים.
ראשי האיגודים משמיצים אלה את
אלה בחדווה מופגנת. כל אחד מנסה
לבטל את השפעת האחרים על עולי
ברית־המועצות ואת מידת העזרה שהם
מעניקים להם. כל איגוד משוכנע, כי
הוא־הוא המייצג האמיתי של העולים.
עיר תוססת ופעלתנית היתה צמרת־רוסיה,
אילו היתה קמה. אל הפוליטיקה

אני כאילו שוכחת את רוסיה, אולם
לפעמים אני אכולת״געגועים, נזכרת
וקוראת המון ספרים ברוסית, בעיקר
את בונין, שמחזיר אותי לנופים ההם.
אמנם אני ישראלית, אבל יש בי תכו־
.נות־אופי רוסיות שהתגבשו שם, והן
שונות מהאופי של הישראלים.
״אנחנו מוכנים לעזור לחברים מכל
הלב. יש לנו זוג חברים שקנה דירה
בעזרת מגבית שהתנהלה בין החברים,
והחברים של החברים.
״אליי, לדוגמא, אפשר לבוא בלי הזמנה
מוקדמת ותמיד יהיה מה לאכול.
אני אוהבת לארח בלי לנהל חשבונאות
קטנונית״.
ארוחת־צהריים אופיינית בביתה של
שצ׳רבקובה: חמישה אורחים, שולחן עמוס
בככרות־לחם, גבינה, תפוחי־אד־מה,
פטריות בחומץ, ביצים מבושלות,

ודןך 1\ 1ך ז ^ ״הרוסים אוהבים לקרוא, והם קוראים בעיקר ספרי מתח ומדע בדיוני,״
; 11 11| /אומר סשה ארגוב, המלחין(משמאל) ,בעל החנות ״בולוסלבסקי״ לספרים
רוסיים. מימין: גרפיקאית בעיתון קרוג. עורך העיתון, גיאורג מורדל, הקים בבחירות האחרונות מיפלגה ימנית.

מה הם

—יי —י—

כתבה: שרה לי מכי*; ,צילם: עיו; עפדידי 1 5

רוסטלגיה
(המשך מעמוד )15
• סברה — שבועון לנוער, מופץ
על־ידי הסוכנות.
שישה עיתונים רוסיים מיובאים
מחוץ־לארץ: נובויה רוסקה סלובו
(״המילה הרוסית החדשה״) יוצא בניו־יורק
מאז :1922 רוסקיה מיסל
(״המחשבה הרוסית״) יוצא בפאריס מאז
;1940 אנחנו והזמן, שבועון ספרותי
ניו־יורקי; פנורמה, מיובא מלוס־אנג׳לס:
התרנגול, והאמריקאי
החדש, עיתונים ניו־יורקים.
חובבי־טלוויזיה אינם זקוקים כלל
לשירותיה של הטלוויזיה הישראלית.
צלחות־לוויין מקשרות אותם לערוץ
הראשון של הטלוויזיה הממלכתית

תוכל להצחיק אף־אחד כמו שאתה עושה
את זה ברוסית.
״באתי בכל זאת והיכרתי הרבה
ישראלים, אבל אף־פעם לא יצרתי
קשרים עמוקים עם ישראלים. לא היו
לי חברות ישראליות. אשתי רוסיה. אני
טוען שלא יכול להיווצר מצב שבו בני
עמים שונים יפלו זה לזרועות זו
ויתאהבו. המנטליות שלנו כל־כך
שונה. אתם לעולם לא תבינו אותנו,
ואנחנו לא נצליח להבין אתכם.
״וככה חייתי לי חיים שטחיים,
מתגעגע לחברים הרוסים שהשארתי
שם. הייתי בטוח שכל חיי יחלפו במסיבות
ימי־שישי עלובות, בתוך ערימה
של פיצוחים ושיחות בטלות. והייתי
רחל אבנרי. העולם הזה

מאוזן:
)1רות חזרה אל יונה (:)3
)3למה נקטר על המלאי של ה־שק״ם

)9פרי מוגן (;)4
)10 מסית ומדיח בלי אבא ובלי
אמא (;)4
)13 שיר הלהקה (:)3

פתרו! תשבצ1פ!
2589

)4הברירה בעצם לעשות רעש

)5אוהד בצער את שולמית אלוני
ומפלגתה 2,3,3
)6אביו של שלום לא שמע על
פח אילת(6ח<;
)7יתמלא חרדה מהחיים בקיבוץ

)8צליל נאיבי למיפעל (;)5
)9אוהבים בתשלומים לשעורין

)11 שר בשיטת פלדנקרייז (:)2
)12 אנדרוגינוס בקול זימרה (,3

)14 צדי עורך חזרה במעונו של
מי שהיה שר 3,3
)15 מה ששייך לו זכה ברגע זה
למנוחת עולמים 4,4ע״פ
פרופ׳ יהודה ייבין);
)17 שמענו שהמדינה האסיאנית
עומדת למישהו בגרון (:)4
)18 קיפי תחזור ויהיה גם זמר
בפרודוקציה החדשה (;)4
)20 כך חושבים מתנגדי ה״ל־ביא״?
2,2,2,2ע״פ פרופ׳
י. ייבין):
)22 כישלונה של אליזבט בכלי
המוסיקלי (;)5
)24 פעם היה ח״ב יפה (;)3
)25 מורה מצפון ת״א 4ע״פ ד.
וש. אלישר);
)26 מה שנשאר מהכהן (:)4
)28 במקרה שמענו שכל התשלומים
בוטלו 4,3
)27 זה לחם שחור 3

)16 אהובי שלי יצא מנשף חם
מדי 4,4ע״פ פרופ׳ י. יי־בין):

מה ששמר את מוקדון מאיי־די

)21 אונסים כאן כמו חיות (:)5
)22 מין עולה בבית התרנגולים

)23 מלמעלה זה נראה טוב מאוד

מאונך:

)2נרו יאיר ״בין קרחי הצפון״

)24 ירד אחרי שובה (:)3
)27 רפי עלה במובן מסוים (.)3

--אביגיל ינאי —

איתן עמיחי

הדברת מזיקים

בע׳מ

שמחים להדברת תיקנים(וזקים)1,
.ת101י עץ, חוקי ספרים ובגדים,

עיופולמיוחדלאחעים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים. השחת ופשגלץ 1387
ט־מוז-גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד • 2272 .טל 790114-5-6 .
ובשמירהו 1ל

בריאותך 1111131

ציירת שצ׳רבקוגה*
הרבה החלקה על הקרח
הסובייטית. כ־ 200 צלחות כאלה יש
בארץ, אל כל צלחת מחוברות כ־60
מישפחות.
השידורים נפתחים בשעה 6בבוקר,
על״פי שעון ישראל, ומסתיימים ב־3
לפנות בוקר. התוכניות מגוונות: קונצרטים,
מופעי־בלט, הצגות־תיאטרון,
סרטים, ראיונות עם מנהלי־קולחוזים,
מלחינים, סטודנטים, סופרים מכל רחבי
ברית־המועצות, ספורט, הרבה החלקה
על הקרח.

אגשים עצובים

^ ני נמצא בארץ כבר 14 שנים
והשפה היא הבעיה העיקרית
שלי,״ אומר גיאורג מוסאייב .״בעברית
קשה לי להסביר את עצמי עד הסוף,
קשה לי להבהיר מה בדיוק כוונתי.
כשאני שוגה, אני מרגיש ממש רע.
לפעמים אני מעדיף לשתוק, רק כדי
לא לשגות.
״וזה מציק ומטריד. יותר גרוע ממחלה.
כשאני חולה אני יודע שבקרוב
אבריא. הקושי עם השפה לעולם אינו
נרפא. אני קם עם זה בבוקר והולך
לישון עם זה בלילה.
״אולי משום כך מהגרים הם אנשים
עצובים. השירים העצובים ביותר הם
השירים של הצוענים, שתמיד נודדים,
ושום מקום אינו ממש שלהם, שירים
של אסירים ושל מהגרים. י
״לכן אני כל־כך אוהב לצפות בטלוויזיה
הרוסית. סוף־סוף אני מבין כל
מילה וגם את מה שנאמר בין השורות.
אני קולט מייד-את הרמזים הכי דקים
וזה גורם לי להרגשה כל כך טובה,
ומוציא אותי, ולו לכמה שעות, מהניכור
הישראלי.
״ואני נחשב למי שעבר קליטה
מוצלחת. כשרצו להציג בקול ישראל
ברוסית עולה שנקלט טוב — הביאו
אותי כדוגמה. לא חסר לי כלום. אבל
חסר לי הרבה.
״אף־פעם לא אוכל להיות ממש
חלק מכם. לעולם לא תוכלו ליהנות
ממני ואני לא אוכל ליהנות מכם. לפני
שעזבתי את ריגה אמרו לי בני־מיש־פחה:
אל תיסע לשם. הרי בעברית לא

מוכן לזה. אמרתי לעצמי: אלה הישראלים
ואתה צריך לקבל את זה.
״ופתאום, קרה לי שהיכרתי חבורה
של רוסים, בני־גילי, ומאז החיים שלי
השתנו. אני מבלה איתם, משוחח איתם
על כל נושא שבעולם, הם מבינים אותי
ואני אותם וטוב לי.
״המסקנה שלי ברורה. זו מדינה
שטוב להיוולד בה — אבל רע מאוד
להגי ע אליה.״

(>זה סס

החיים שלנו״

ך* בים, כמו ג׳ורקה מוסאייב, מק!
פידים לשמר את הקשר הרוסי,
מטפחים אותו כאילו היה פרח יקר
שיש לעשות הכל כדי שלא יבול.
במועדונים השכונתיים מתכנסים
קשישי־העולים, שותים תה, טובלים בו
ביסקוויטים יבשים ומשוחחים ברוסית
גאה על הימים ההם. במקומות ישוב
הומי־רוסים מוקרנים פעם בשבועיים
סרטים רוסיים.
יום שישי בערב, קר וגשום. קולנוע
ניצן בקריית־ים מזמין את דוברי־הרו־סית
להקרנת הסרט חיימה (״נושא״).
במודעות כתוב שהסרט נאסר להקרנה
בברית־המועצות במשך שש שנים.
מפה לאוזן נמסר, שמצולמים בו כמה
עולים.
בקריית־ים, עיירה בפאתי חיפה, יש
כ״ 30 אלף תושבים 6213 .מתוכם הם
ילידי ברית־המועצות. באחוזים ,21 :זהו
השיעור הגדול ביותר בארץ של
עולים מברית־המועצות בישוב אחד.
שבע בערב. הרמקול באולם־הכני־סח
משמיע שירים רוסיים. מחוץ לאולם
מוכרים שני בחורים ספרים ברוסית.
800 המקומות של אולם הקולנוע תפוסים.
כמה צופים עומדים במעברים. הם
הגיעו מכל איזור הצפון. צעירים, זקנים,
מבוגרים, עוטי חליפות, מעילי־פרווה
ושמלות נוצצות.
כל שבועיים הם כאן .״בלי זה אי-
אפשר,״ אומר הסדרן ,״זה סם החיים
שלנו.״
* בעלת ציפורניים מעוטרות מציד
ריס.
העולם הזה 2591

אלילים על הגשר

יתכן שהיה מוטב להסריט סרט תיעודי על עלילותיו של
שייקה דן, הקיבוצניק שצנח מאחורי קווי הנאצים ברומניה, תחת
למרוח עליהם את הדייסה המתקתקה והדביקה של חיים
שכאלה. אר גם כך זה היה מרתק.
בעיניי, הקטע המרגש ביותר בא מפי חברתו (דאז, אשתו
דהיום) ,שנסעה איתו לנמל היוגוסלאווי כדי להיפרד מאוניית-
מעפילים שיצאה לארץ. זה היה מייד בתום השואה, בטרם קום
המדינה.
על סיפון האונייה נדחסו 3900 מעפילים, נשים, גברים ובעיקר
ילדים. דקות לפני היציאה הם פרצו בשירת התיקווה, והביטו
כולם בשני צעירים שעמדו על גשר־הפיקוד — שני צעירים בני
20 וכמה, שליחי ההגנה מהארץ, שבאו לפקד על המיבצע. אחד
מהם היה יוסי הראל, אחר־כר מפקד אונית־המעפילים יציאת
מצרים (אקסודוס) ,ה״גבר׳ של פרשת לבון, כיום סוחר בתל־אביב.
מילאתי
בדמיוני את פרטי התמונה 3900 :יהודים, שרידי
התופת, מוכים ונדכאים, היוצאים לארץ חדשה, ושם למעלה־למעלה,
על גשר־הפיקוד, שני הצעירים שסימלו בעיניהם את כל
היפה והטוב והאצילי, את הטיפוס הזקוף החדש של העברי
הארצישראלי, את האידיאליזם ההירואי של בוני־ארץ ומחרפי־נפש,
את החיים החדשים.
רבים מהם בוודאי חשבו באותו רגע בליבם: ילדינו יהיו כאלה!
איפה הם היום?

באשדוד. הוא נשבר, שוחרר מתפקידו כמ״פ והיה מובטל במטה
הגדוד.
בלילה האמור, אור ל־; 14 יולי ,1948 השתתפנו בהתקפה על
הצבא המצרי בכפר־עפא. אנחנו, אנשי הג׳יפים(לא נקראנו עדיין
שועלי־שימשון. בתואר זה זכינו כעבור כמה לילות) ,הנחתנו רק
מכות־אש על הכפר ממרחק־מה. מכשיר־הקשר שלנו חדל
מלתפקד. חזרנו למטה הקרבי, ושם נאמר לנו שהכפר נכבש
ונמצא בידי כוחותינו. הוטל עלינו להיכנס אליו כדי להוציא משם
כמה רכבים של המצרים שנותרו בו. היינו אמורים לפנות את
הכפר לפני עלות־השחר, כי לא היה בכוחנו להחזיק בו.
על ההמשך סיפרתי באותה רשימה, שהפכה פרק בסיפרי
בשדות פלשת. הדברים מתוארים בשפה של 1948 כך:
במטה ששון ושימחה. זה עתה הודיע אשר, מפקד פלוגה א׳,
כי כבש את מרבית הכפר. ששה נושאי־ברנים(כיום: זלדות) ורכב

אוד׳ *ובנד

מועדון הבוגדים
כמה שעות אחרי פגישתי עם יאסר ערפאת בביירות, בהיותי
מ עדיין בדרך חזרה ארצה, שמעתי
ה את החדשות של קול ישראל.
£זה היה ליד העיר צור .׳
5בראש החדשות הופיעה דרי!{
שתו של השר יצחק מודעי להע־
£מיד אותי לדין בעוון בגידה.
1׳ בשבוע שעבר שמעתי בחדשות
הודעה נוספת מפי יצחק
מודעי. הוא הגדיר את שימעון
פרס כבוגד, בגלל חתירתו לכינוס
ועידה בינלאומית.
אז ברוך הבא, מר פרס, למועדון
הבוגדים.
ובקשה לי אחת ליצחק מודעי: מודעי אנא, אל תפריז. כל מועדון שווה
משהו רק כל עוד הוא אכסקלוסיבי. אם תכנים לנו אנשים רבים
מדי למועדון, לא יהיה עוד כבוד בחברותנו בו.

פו יראה הי ורע בעיניו
בקרב־מגע קצר ליד קיבוץ מנרה נפלו חמישה צעירים: שני
ישראלים, חיילי צה״ל, ושלושה פלסטינים, לוחמי פת״ח.
לאחר מכן שודרה והודפסה שוב ושוב הודעה רשמית בקרב
נהרגו שניים מחיילינו וחוסלו שלושת המחבלים...״
חיילינו ״נהרגו״ .האויבים ״חוסלו״.
אין דבר הנוגד יותר את המוסר החיילי, ואת המוסר היהודי.
כל בני־האדם שווים במוות. לפי התפיסה הדתית, הם מחזירים
את נישמתם לבוראם. הבורא שברא את כולם, ידידים ואויבים; זה
שנזף במלאכיו, אחרי טביעת המצרים בים־סוף :״מעשי־ידיי
טובעים בים, ואתם אומרים שירה?״
מחסלים ג׳וקיס, עכברושים. הנאצים השתמשו במילה זו כדי
לדבר על רצח יהודים. שלא היו בעיניהם אלא ״תת־אדם״ .הדה־הומאניזציה
המילולית של היהודים היתה תופעת־לוואי — ואולי
תנאי מוקדם — לרציחתם בפועל.
המוסר העברי קרא בספר מישלי, פרק כ״ד, פסוקים י״ז, י״ח:
״בנפול אויבר אל תשמח, ובכשלו אל יגל ליבך. פן יראה ה׳ ורע
בעיניו, והשיב׳מעליו אפו!״ י

דירה בבית־עפא
ביום־הזיכרון לחללי צה״ל, ביום הראשון הבא, עומדים ותיקי
הגדוד שלי — 54 גיבעתי — להתכנס במקום שבו עמד פעם
כפר ערבי בשם בית־עפא, ולהסיר את הלוט מעל ״ציון־דרן־״
שהוקם במקום.
אסע למקום — ליד נגבה — בהתרגשות מסויימת. ולא רק
מפני שאני עומד לפגוש בחברים ותיקים, מהם שלא ראיתי זה 38
שנים. אלא גם מפני שאני עומד לפגוש שם בצעיר בן ,24 שלא
ראיתיו זה זמן רב. הצעיר הזה הוא אני, כפי שהיית; באותו לילה,
טוראי אבנרי אורי.
זה היה אחד הלילות הגדולים של חיי.
כשקיבלתי את ההזמנה, קם הלילה שוב לנגד עיניי. הרבה־הרבה
זמן לא חשבתי עליו.
לקחתי לידי את בשדות פלשת, וקראתי מחדש מה כתבתי על
אותו לילה, שעות מעטות אחרי שהאיר השחר. רשמתי אז את
הדברים בחיפזון על פיסות־נייר, למרות העייפות, אחרי שהגעתי
הביתה. הבית היה שוחה בפרדס ליד כפר־סואפיר.
גיבור הלילה היה גם קורבנו: אריה קוצר. קוצר היה כבר אז
אגרה אצלנו. כמה שבועות לפני כן איבד חלק גדול מן הפלוגה
שלו(פלוגה א׳ באותו גדוד) בהתקפת־הנפל על הריכוז המצרי

אחר נפלו לידיו. מכיוון שלפי הפקודה עליו לפנות את בית־עפא
לפני עלות השחר, הוא מבקש לשלוח את השועלים להוציא את
השלל.
מצרפים אלינו מכונית״משא, נהוגה בידי צבי מלינוביצר
(אח״כ מלי, ממנהלי אגד) ,התינוק הארוך שלנו. הפעם ניכנס
לכפר בדרך־המלך מנגבה.
אני מסתכל בשעון — השעה שלוש. יהיה לנו די זמן להשלים
את המלאכה. נגבה נשארת מאחורינו. אני מבסוט. הרי זו פעולה
אידיאלית — מכת־אש, הסתערות, כיבוש, הכל ללא תקלות
מיותרות. אני מוציא את הסרט מתוך המיקלע, שם את רגלי על
הספסל שממול(קוצר עבר בינתיים לג׳יפ אחר) ונהנה מן החיים.
איזה מיפנה — עוד שילשום היתה סכנה להתמוטטות החזית
כולה, ועתה נכנסים אנחנו לבית־עפא בכניסה הראשית, כמו
לחתונה ממש. הנה כבר הבתים הראשון ים...
זימזום חד. ראקיטה אדומה עולה השמימה ויורדת בינינו.
מסביבנו אור־יום. ובאותו רגע מתמלא החלל שריקות, זמזומים,
כדורים נותבים ופגזים ירוקים.
אין זמן לחשוב. אי אפשר להסתובב. קוצר דוהר ישר לתוך
הכפר. כולנו אחריו.
לפנינו מעין רחבה מוקפת בתים. אנחנו נכנסים לתוכה. מסביב
יורים עלינו. אי־אפשר להבחין מאיזה כיוון באים הכדורים. נדמה
שהם מזמזמים מכל העברים.
אני מבולבל. מה קרה? האם שכחו להודיע לחברינו על בואנו?
האם הם חושבים אותנו למצרים?
קולו הצלול של קוצר מהדהד בחלל ״שמשון־דלילה״ .הללו
ממשיכים לירות. שמא שכחו את הסיסמה? עתה צועקים כולנו.
״ש־מ־ש״ו־ן ...ד־ל-י־ל־ה״ .טרטור המיקלעים גובר והולך.
אנחנו קופצים מן הג׳יפים ונצמדים לקירות הבתים. כולנו
מהוממים לחלוטין. יש משהו בלתי־צפוי, בלתי־מובן בכל העניין
הזה. האם השתגעו חברינו?
>אח״כ נודע לנו כי הקשר בין הרגלים, שכבשו את הכפר, ובין
המטה נפסק. הם לא ידעו.על בואנו, ויצאו לפני שהספקנו
להגיע).
פיתאום אני רואה את קוצר מטייל במטר־הכדורים .״לשכב!״
הוא צועק לכולנו. הוא מטפס על אחד הבתים. לפתע מאיר בידו
פנס. האם השתגע גם הוא? כל האש מתרכזת עליו. אך הוא כבר
ירד ושכב על הארץ. ואז אני רואה מה היתה מטרתו. ג׳יפ אחד
נתקע בחוץ, בתעלה. תמרון־ההסחה מאפשר לו לדהור לתוך
הכפר ולהצטרף אלינו.
מכונת־יריה כבדה מתחילה לתקתק. לחברינו לא היתה מכונה.
אין ספק — קרה משהו מיסתורי. חברינו פינו את המקום. אנו
נמצאים בלבו של הכפר התפוס על״ידי האויב.
לבי הולם בכוח. ראשי חדל מלפעול. בפעם הראשונה, מזה
חדשים רבים, משתלט עלי הפחד, פחד פשוט, עיוור, פרימיטיבי.
מה לעשות? אם נישאר כאן עד עלות השחר, נושמד. אין ספק
שנשקו של האויב מכוון לכביש שבו נכנסנו לכפר הארור.
מנין יורה האויב? מה המצב? איש אינו יודע.
מה לעשות? איש אינו יודע. כולנו איבדנו את העשתונות.
דרושה החלטה מהירה.

ופיתאום נשמע קול שקט, צלול, תקיף — קולו של קוצר.
״צוות מספר אחד — לעלות על הג׳יפ — סעו ישר לנגבה —
קדימה!״
האפשר לקום במטר הכדורים? האין זה איבוד־לדעת? אך
הקול מרים אותם. אחד אחרי השני הם קופצים, זונקים אל הג׳יפ,
עולים, והנה הם נוסעים.
פגז מרוח בפוספור ירוק נורה אליהם ממרחק של עשרה מטר,
עובר מעל לראשיהם ונעלם. אש תופת מצליפה עליהם. הם
עוברים ונעלמים.
״צוות מספר שניים — לעלות על הג׳יפ — קדימה!״ הג׳ים
זונק ועובר את חגורת־המוות.
״מכונית המשא — קדימה!״
היכולה המכונית הכבדה לעבור מבלי להיפגע? כולנו עוצרים
את הנשימה. המכונית עוברת.
״ג׳יפ מספר שלוש — קדימה!״
אני קופץ. שאול כבר הדליק את המנוע. הג׳יפ זז, נכנס
למהירות, לבי חדל מלדפוק. הפגז עובר מטרים אחדים לפנינו,
הכדורים מזמזמים מלפנים, מאחור — אך אנחנו כבר מחוץ
לאיזור־הסכנה. איננו מסתכלים אחורנית. אנו מגיעים לנגבה. ליד
מיגדל־המים המנוקב אנחנו נעצרים ונושמים לרווחה.
אנחנו יורדים שלושתנו ומסתכלים איש ברעהו. אין לנו חשק
לדבר.
אנו מחכים לשני הג׳יפים האחרים. חמש דקות, עשר דקות,
רבע שעה. אין הם באים.
רגש נורא מתגבר בלבנו — האם קרה משהו?
לפתע שומעים אנחנו טירטור מוזר, מתקרב והולך. אין זה
טנק. אין זו מכונית. תק־תק־תק־תק. מה זה?
והנה מופיע יצור משונה מתוך החשכה. ג׳יפ? לא, אין זה עוד
ג׳יפ. שני גלגליו האחוריים נעלמו. ושני הגלגלים הקדמיים
נעים.
במכונית ההרוסה יושב אדם אחד — אברהם בנדרסקי הנהג
(אח״כ בנדורי, שוער מכבי תל־אביב) .אנחנו קופצים עליו,
מוציאים אותו ומנסים לחקור אותו. אך הוא מגמגם רק מלים
מעטות. אין הוא יודע מה קרה. אריה קוצר ומשה ונצובר ישבו
מאחור. הוא הרגיש באיזה זעזוע, המעצורים לא עבדו, לפני כן
הפעיל את הציר הקדמי של הג׳יפ. צלעותיו מעוכות. הוא סובל
מהלם קשה.
עוד אנחנו חוקרים אותו והנה מופיע הג׳יס האחרון. יאנק נוהג
בו. הג׳יפ גדוש ומלא. יאנק מספר שראה כי קרה משהו לג׳יפ
הקודם, ירד מן הדרך ועקף את המקום. הוא לא ראה איש. בדרך
לקיבוץ נתקל בכמה פצועים של פלוגה א׳ ואסף אותם.
אנו מסתכלים בפני הפצועים. קוצר ומשה אינם נמצאים
ביניהם.
קודם כל שולחים אנחנו את יאנק עם הפצועים לסואפיר.
כשהוא נעלם נשאר שקט מוזר מאחוריו. כולנו יודעים מה המצב,
גם מבלי שיהיה צורך לדבר על כך. השעה היא חמש ורבע. שרדה
חצי שעה או פחות עד עלות השחר.
הפחד הגדול מלפני שעה שוב עולה בלבי. אך פי מדבר כאילו
מעצמו :״ג׳יפ אחד צריך לחזור. מי מצטרף?״
״אני!״ אומר יעקב וולישקובסקי, המם־כף השחרחר.
מתחיל ויכוח. האם ייצאו שני ג׳יפים או אחד בלבד? מדברים
על פגזים. אני מסתכל בג׳יפ המרוסק ושותק. אין הדבר נראה לי
כפגיעת־פגז. המכונה מרוסקת מלמטה. זוהי עבודתו של מוקש.
ובמקום שישנו מוקש אחד, אין כל ספק שישנם אחרים מסביב.
״דרוש נהג,״ מכריז יעקב. אין תשובה. חבל שיאנק כבר יצא
לסואפיר. הוא היה בוודאי מצטרף.
הדקות היקרות עוברות. פיתאום מתערב אזרח בשיחה .״דרוש
לכם נהג?״ הוא אומר בשקט ,״אני מוכן!״ האם הוא יודע לנהוג
בג׳יפ? הוא מחייך — הוא נוהג באוטובוס.
חיש״מהר אנחנו קופצים על הג׳יפ. אך לפתע מופיע בשער
ג׳יפ אחר. יושב בו אריה סגל, מפקד הפלוגה המסייעת, הממלא
כרגע תפקיד של סמג״ד. במלים חטופות אנחנו מסבירים לו את
המצב.
״חזרו כולכם מיד לסואפיר!״ פקד.
אנחנו נדהמים. לחזור לסואפיר, עכשיו? ופיתאום עוקבים
אנחנו אחרי מבטו— :
באופק הופיע פס דק של כסף.

)310 המשך
לפני שבועיים כתבתי במדור זה כמה מילים בעיקבות המילה
,)510 המופיעה לעיתים כה קרובות בדוח ועדת־טאוור. אמרתי
שלשון משובשת מעידה על מחשבה משובשת, ושזו הובילה למה
שהובילה בפרשת איראן.
השבוע שלח לי פרופסור חיפאי שתי מובאות, כדי לחזק את
דבריי.
״סלסלו את המח שבה, ו הי א תרומם את ה ל שון אחד-
העם, סוף המאמר לשאלת הלשון -הלשון וספרותה. ההדגשות
במקור).
״אין הסיגנון אלא בבואתו בלבד של הרעיון: כתיבה סתומה או
גרועה סימן היא למחשבה אטומה או מבולבלת.״(ארתור שופנ־האואר,
הגיונות).
מכיוון שהמיכתב נשלח אליי בציון ״פרטי — אישי״ ,איני
חופשי להביא את הדברים בשם שולחם, ולהביא גאולה לעולם.
שופנהאואר היה, אגב, הפילוסוף החביב על אבי, שהוריש לי
שלוש מהדורות שונות של כתביו. זאת היתה, פחות או יותר,
הירושה היחידה שקיבלתי בחיי.

״ביקוות ער סמטת הוועדה ,.ה״ת מזועזע מאוד ..התיידדתי בג טו עם
וק מונו ת אותם!״ כשעצרו את ]אנסו!״ קצין של ה תומאנט!״בעוד שביעים, כך מבשרים אמצעי״התיקשורת, תפסוק
ועדת־אבן את פסוקה בעניין פרשת״פולארד, המסעירה
עדיין את ארצות״הברית יותר מאשר את ישראל. פסוקו
של אותו יום היסטורי עשוי להיות הרה־גורל עבור צמרת
המדינה -בעיקר ״פורום השלושה״ -או שיהיה סתמי
למדי, ושיבעת חברי״הוועדה יימנעו מללכת עד הסוף,
משיקולים שונים ומשונים.
בעיצומם של הסיכומים, שוחחתי עם אחד מהשביעיה
שבכותרות, ח־כ מיכה חריש.

• מ ה עובר עליך בימים כשכל עיני המדינה
נשואות לעברך?
ההתמודדות היא בעצם עם עצמך, עם החומר הרב. אני מרגיש
שאני צריך להתעלם מכל גורם, פרט לחומר עצמו. ברור לי דבר
אחד: בגלל הציפיות הסותרות, כל מה שלא נפסוק — יזכה
בביקורת צולבת.

• יד על הלב: מופעלים עליך לחצים בימים אלה?

פרשת״נאפסו היא הפרשה-הביטחונית התורנית. פרשה,
פרשה וגיבוריה. אחד השמות ששורבבו בעירבוכיה הנוכחית
הוא שמו של בנימין(״פואד״< בן־אליעזר. שאלתי את
הח״ב מ״יחד״ על טיב היכרותו עם עיזאת נאפסו, והפרשה
הקרויה על שמו.

• היכן היכדת את;אפסו?
אחיו של נאפסו היה נהג שלי. נאפסו עצמו היה מ״כ אצלי,
ונשלח אצלי להיות קצין. כשהתמניתי כמפקד אד״ל — בעצם
אני הקמתי את היחידה המדוברת כימים אלה — הבאתי אותו
להיות קצין־קישור של אחת הגזרות הרגישות ביותר,

• אילו תכונות זכורות לך מהאיש?

באורח ישיר? לא, באמת שלא, פרט להשפעות שונות בדרך
התיקשורת. כל ניסיון ללחץ או השפעה פועל כבומרנג. ביקורת,

הוא היה מאוד מסור. אמיץ, מופנם מאוד, שקט מאוד, לא נדחף
להתבלט או לבקש דברים. לא הבחנתי בשום שוני בינו לבין קצין

פרשות

פרשות

כמו זו שהושמעה השבוע בתיקשורת על סמכויות הוועדה — רק
מלכדת את חבריה. לולא חשבנו שיש סמכויות לוועדה, האם היינו
טורחים ועובדים כל־כך הרבה? •

יהודי. הבאתי אותו ליחידה המסויימת הזאת. כי שם בחרנו בקצינים
שהיתה להם בקיאות מיבצעית, ומצד שני היה לנו חשוב
שהקצין יהיה דובר־ערבית.

• האם אלה הרגעים האחראיים ביותר בתולדות
הקאריירה שלך?

• מה עבר עליך, אישית, כשהתחילה הפרשה?

לא. בסופו של דבר, אני עוסק כאן בביקורת על פאשלה. אני
מעדיף לעסוק בדברים חיוביים. למשל, אחרי מילחמת יום־
הכיפורים שלפה אותי גולדה(מאיר) מהצבא ושלחה אותי לארגן
כינוס של עשרה ראשי־ממשלה. זו היתה עשייה בונה, למען
שיפור מעמדה ותדמיתה של ישראל. כרגע אני עוסק בביקורת
שלילית, על נפילה.

• לקחת בחשבון שכאיש פוליטי, בעל שאיפות
להתקדם, אתה עלול לשלם ביוקר על חברותך בוועדה
היוקרתית?
לא נכנסתי לפוליטיקה כדי לקנות חברים ולמצוא־חן בעיני
אנשים. את שוכחת שהיתה לי כבר התנגשות חזיתית עם שימעון
(פרס) ,כשדיברתי בלישכה נגד ההסכם הקואליציוני, בזמנו. רק
כיום אני מבין כמה צדקתי אז. זהו אתגר קשה: קיימות סתירות בין
העדויות השונות, ישנו כמובן ההיבט הפוליטי. הבעייה הקשה
ביותר, הניצבת לפניי, היא הגילוח — לעמוד מרי בוקר ולהביט
(דפנה ברק)
בראי...
11111!1יי 1וו— .י —

כשהפרשה התחילה, לא הייתי כבר באיזור, ונודע לי עליה
מאחיו, ששימש עדיין כנהג שלי. המישפחה התייצבה אצלי
וביקשה סיוע. אני מוכרח להודות שהייתי מזועזע נוראות.

• חלפו בך מחשבות אז, שאולי טעית בבחירת
נאפסו?
לא, לא. לא! זה פשוט לא הסתדר לי בראש, שבחור שהוא בן
עדה שידעה רק נאמנות, מסירות ואומץ־לב, מסוגל לדבר כזה. אל
תשכחי שמדובר בערה קטנה, וכל פגיעה באחד מאנשיה — זוהי
פגיעה בעדה כולה. נפגשתי עם עורך־דיו צבי הדר, שייצג את
גאפסו, וניסיתי לעמוד על הפרטים. שוכנעתי אז שטענות השב״כ
עומדות על קרקע כלשהי. ואינן מצוצות מהאצבע.

• כיצד אתה מרגיש כיום?
היחס שלי תא רדערכי. מצד אחד אני מתקשה להאמין
שהשב״רשם יר על קצין צדקסי סתם כר. ומצר שני — הייתי
מאוד רוצה שהבחור הזה ימצא עצמו חופשי בקרוב. אני מאחל
(דפנה ברק!
ומייחל לו שיחזור כבר הביתה.

42 שנים חלפו מאז סיום מילחמת-העולם השניה. ניצולי
המחנות נפטרים לאט״לאט. נדמה כי הוצגו כבר כל הסרטים
על השואה, נכתבו כל הספרים, סופרו כל הסיפורים.
בעוד סג 20 ,שנה כבר לא יהיה אף אחד שיזכור את השואה
מתוך נסיון אישי. אבל עד אז, כנראה, בכל שנה ייצאו לאור
עוד ספרים.
ספר שראה אור השבוע הוא ״כן, אהבתי את דיטה״,
מאת מישה פולק, גם הוא ספר על תקופת השואה. אלא
שהפעם זה רומאן־אהבה, שהשואה משמשת לו רק רקע.
שאלתי את מישה פולק למה חיכה 42 שנים.
התחלתי לכתוב לפני יותר מ־ 30 שנה, אבל מהר מאוד ראיתי
שאני לא יכול להמשיך. עוד לא היה בי החוסן הנפשי לעבור את
זה שוב. הפסקתי לכתוב, ורק לפני כשנה אילצתי את עצמי לשבת
שוב. מצאתי לעצמי המון תירוצים, שדירבנו אותי לכתוב.

• הספר שלך באמת קצת איחר. אתה מספר על
רומאן־אהבה שהיה לך עם אשה בגטו ריגה, וכתוצאה
מהאהבה הזאת אתה מראה את הצדדים היפים
של החיים בתוך המחנה, ואתה אף מספר על גרמנים
טובים שעזרו לך, ושעם אחד מהם, קצין בוורמאכט,
התיידדת.

כן, זאת גם הסיבה שהחלטתי לכתוב ולהוציא לאור את הספר
הזה, למרות אלפי הספרים שכבר ראו אור על השואה. חשבתי
שצריך לספר, למי שרוצים לדעת, שבתוך המחנות היינו בגופנו,
אבל גם בנפשות ליבנו. והמשכנו לאהוב, לקוות ולשמוח, כי
המשכנו להיות בני־אדם. וכבני־אדם יכולנו לעשות שני דברים
ביחד, כמו לפחד ולאהוב, לסבול ולקוות, לכאוב ולשמוח. היה
חשוב לי לספר על הצד הזה של החיים במחנה.

• אילו היית מצליח לכתוב את ספרך לפני 30שנה,
כאשר התחלת, האם היה זה אותו הספר?
זו שאלה מאוד קשה. אני מניח שהעובדות היו נשארות אותן
העובדות. אבל יכול מאוד להיות שהייתי מפחד לכתוב דברים
מסויימים, כדי שלא לפגוע באנשים שהפצעים שלהם היו אז מאוד
טריים. אולי היום אני גם מבין דברים בצורה שונה. אבל אני לא
יכול לענות על השאלה הזאת, בעצם. עובדה היא שהספר נכתב
רק 40 שנה אחרי הדברים.

• אני מבינה ששני ילדיך הבוגרים הופתעו מאוד
כשקראו את הספר. כיצד לא דיברת עם ילדיך על
השואה? מדוע?
אני לא חשבתי שצריך להכניס את השואה הביתה. אולי טעיתי.
אולי צדקתי. עד היום אני לא יודע. הילדים לא התעניינו, ולכן לא
(דניאלה שמי)
סיפרתי להם. עכשיו הם יודעים הכל.

אומרים...מה הן אומרות...הה ה אוחרים...מה הן אומרות...הה הם א

חיי ברעם

גדש! ארבל:

..תיאור מדו ״ ק שר ..ם 5ו וו דו רשעה זה ״אני גאה להיות ה,בן
הי מנה של האמת!״ רא הונ ה ות״ו! ,,של׳ ו-האחיין של׳!״
כשרכילות מגיעה לעיתון, גם אנשים רציניים מתחילים
להאמין בה. קראתי ב״חדשות״ שחברים ברשימה המתקדמת
חושבים על הצטרפות למיפלגת־העבודה. אחד החברים
שמוזברים ברשימה הוא חיים ברעם, אחיו של מזב־ל
מיפלגת״העבודה, עוזי ברעם. שאלתי אותו עם אילו חברים
דיבר, ומה הוחלט.
כל הקטע הזה בחדשות הוא שקר, מתחילתו ועד סופו. מימיי
לא דיברתי עם העיתונאי הזה, ולא אמרתי את מה שיוחס לי.

• הוא ממש ציטט אותך.
אם את מדברת על ציטוט, תרשי לי לצטט את צ׳רצ׳יל, שאמר
פעם על רשימה כמו זאת, כנראה ,״מימיי לא ראיתי תיאור כל־כך
מדוייק של היפוכה של האמת.״

• עזוב את ״חדשות״ .היו דיבורים על הצטרפות
למערך?
לא היו דיבורים. לא התקיימה פגישה. אף אחד לא אמר לי
מילה על נושא זה, ואני לא אמרתי לאיש מילה על נושא זה. אבל
אם את רוצה, אומר לך כאן שאם כל הרשימה המתקדמת תחליט
פה אחד להצטרף למערך, אני אשאר בחוץ.

• ובכל זאת, יש הרגשה שהרשימה המתקדמת
מתכווצת קצת, ואץ בל־בך פעילות.

ב> ליו:

• ראיתי בארצות-הברית עשרות ומאות בלונים
כאלה, ולא שמתי לב שטייסי חיל־האוויר וקברניטי
״אל״עד׳ מטיפים.אותם. שם כל מזור צעיר מטים
בלץ. אז מה הסיפור על הקורם המיוחד?
זה נכון שכל אחד יכול ללמוד להטיס בלון ולנווט אותו.
העובדה שאנחנו טייסים בעלי ותק רב אולי תעזור לנו לקבל
מהציבור התייחסות רצינית לעניץ.

בלונים

מיפלגות
זה נכון. אין די פעילות ברחוב הערבי, ואץ די פעילות ברחוב
היהודי. אבל יש פעילות בכנסת.

• אולי, למרות אי־נכונות הכתבה ב״חדשות״ ,היא
נתנה רעיץ לכמה אנשים, שעכשיו יחשבו על זה?
הבעיה היא שאצלנו כמעט אין הבדל בין שתי המיפלגות
הגדולות.

• אין שום הבדל?
אולי זה לא נכון. הליכוד יותר גרוע, אבל מיפלגת־העבודה
אינה די טובה כדי שנלך איתה. לכן ההרגשה שלי היא שכל זמן
שיש בארץ בחירות יחסיות. יש הצדקה להצביע למיפלגה
המייצגת אותך ב־ססז אחוז, למרות שהיא קטנה.

• והכוח לעשות דברים, להשפיע?

• אני מקווה שאתה לא מנסה להשוות את כושר
הסחיטה של אגודת־ישראל לכושרכם.
(דניאלה שמי)

בימים אלה חוגג השחקן בן לוין, בנו של בימאי התיאט רון
דויד לוין ואחיינו של חנוך לוין, כמה מאורעות משמחים.
ראשית
חגג את יום־הולדתו, ושנית -לראשונה עלה על
קרשי הבימה במיסגרת הצגה מיסחרית.
קודם לכן התפרסם כתגלית קולנועית מבטיחה (״נגוע״
של עמוס גוטמן, ו״המתופפפת הקטנה״) ,ושיחק כחייל
בתיאטרון־צה״ל. בימים אלה של הצגות־הרצה, שוחחתי
עם לוין, המגלם את דמות אחד היתומים בהצגה ״יתומים״
המועלית בבית־לסין.

• איך ההרגשה לעבור מקולנוע לתיאטרון?
הרגשה נפלאה. אני עובד כרגע עבודה הרבה יותר אינטנסיבית.

אתה*יכול להגדיר את ההבדל העיקרי מבחינתך
בין השניים?

תיאטרון

• הכדור הזה, לפי מיטב ידיעתי, תלוי בעיקר
בכיוון הרוח ובחוזקה. זה לא קצת מסובן בארץ קטנה
וצרה כמו שלנו? 100 מטר, ועבדת את הגבול?

בקולנוע אין בכלל עניין של רוטינה. בתיאטרון — זה קיים,
אבל לאו דווקא במובן שלילי. בתיאטרון אני יכול לעשות זאת כל
פעם מחדש.

הכדור עולה רק כשיש רוח קלה, ולמרות שאין כמעט
מכשירים בבלון, יש שליטה על ירידה. כך שהסכנה של לעבור את
הגבול לא קיימת. מה שנשאר זה קצת הרפתקנות.

• מה קוסם לך יותר בשלבים מוקדמים אלה?

• בחר׳ל משמשים הבלונים האלה לפירסומת. גם
כאן?
לא. השר מתנגד, ולכן לא תהיה פירסומת. זה קצת חבל, כי
חוסר־הפירסומת ייקר את מחיר השהייה באוויר לנוסע.

• כמה אנשים נכנסים לבלון שבבר יש לכם?
חמישה נוסעים וטייס.

פה ושם יש. הגה, כשמיפלגת־העבודה רצתה שנצביע בשביל
שלמה הילל (כיו״ר הכנסת) ביקשנו בתמורה שאום־אל-פחם
תקבל מעמד של עיר. הצלחנו. אל תשכחי שגם אגודת־ישראל
היא מיפלגה קטנה.

לא, אני בהחלט לא מנסה.

ביום־העצמאות תיערך בנמל-התעופה בן-גוריון התערוכה
האווירית הראשונה בישראל. יוצגו בה כלי־טיט צבאיים,
אזרחיים וספורטיביים מכל מין וסוג הקיים
בישראל. המתעניינים יוכלו להביט מקרוב ב״לביא״
וב״פנטום״ ,ואף ב״סטירמך ו״הארווארד״ המיושנים. אחר-
כך ייערך מיפגן אווירי, שבו יטלו חלק כלי״טייס רבים
ושונים.
אחר הצימוקים במיפגן האווירי יהיה בלון פורח, שאותו
יטיס קברניט ״אל-על׳ לשעבר, גירעון ארבל, העורך בימים
אלה ממש קורס להטסת בלונים פורחים, והמתכוון לפתוח
חברה להטסת בלונים בשמי ישראל. שאלתי אותו מי יטוס
בתוך הבלונים הפורחים אחרי המיפגן.
אני מתכוון להטיס בהם תיירים מעל למקומות היפים של
ארצנו, בשלב ראשון. בשלב השני, הייתי רוצה לנסות ולהפוך את
זה לספורט חדש, כמו שזה בארצות־הברית ובאירופה.

• וכמה תעלה להם שעת שהות באוויר והתפעלות
מהנוך?
בסביבות 150 דולר.

• זה באמת מטמיים.
לא לתיירים אמריקאיים ואירופיים, הרגילים למחירים כאלה,
ואני מתאר לעצמי שיהיו גם ישראלים שירצו לשלם בעד התענוג.
(דניאלה שמי)

מה שקוסם לי במיוחד זה תחום הקולנוע. אני רוצה ללמוד
תסריטאות. כל כמה שנים זה בעצם משתנה.

• קשה לשוחח איתך מבלי להזכיר את מישפחתך.
במישפחה מרוצים מתחום העיסוק שבחרת בו?
הוריי הם אנשים מאוד ליברליים. הם שמחים בשימחתי. אולי,
אילו הייתי עורך־דין — היו שמחים יותר. זה כמו שבבית של
רופא מתעניינים ברפואה, אצלנו אוכלים ושותים תיאטרון. לכן זה
נראה להוריי טבעי. כן, גם לדוד שלי.

• העובדה שאתה ״הבן של״ וה״אחיין של״ מסייעת
לך בקידום הקאריירה?
קשה לי לאמר. אני באתי מהמישפחה הזאת, וזה מה שאני
מכיר. ברור לי שיחסי ציבור של כל הצגה או סרט ימכרו אותי
כ״בן שלך או כ״אחיין של״ .אבל כמו שאבי ודודי גאים בי, כך אני
גאה בהם. אם יש לפניי שביל ישר — מדוע להערים עליו
(דפנה ברק)
מיכשולים וללכת עקום?

תמרורים

דניאלה שמי
ואתה, התנלאה ״
וקבעה: אין חוש
תחת השמש של
הים התיכון

גגרד ב! גנרל
נ חוג בהלסינקי, בירת פינלנד,
יום־הולדתו ד,־ 65 של הגנרל אנציו
סילאסבו, מי שהיה, בסוף שנות ה־,70
מפקד כוחות האו״ם במיזרח התיכון
וכיום הוא מרצה מבוקש על נושאי
המרחב בצפון־אירופה. סילאסבו הוא
בנו של גנרל שהצטיין במילחמת
פינלנד־רוסיה בשנת 1939 והוא עצמו
הספיק להיות, במהלך הקאריירה
הצבאית שלו, סרן במילחמת־העולם
השנייה, נספחה הצבאי של ארצו בוורשה
ומפקד גדוד שומרי־שלום פיניים
בקפריסין. כאשר היה סילאסבו בין
מקבלי־פניו של אנוואר אל־סאדאת
בעת נחיתתו ההיסטורית בנמל־התעו־פה
בן־גוריון, זכה לשמוע מפי סאדאת
הערה עניינית :״באתי לכאן, כרי שהתפקיד
שלך יהיה קל יותר!״

רשם־הפטנטים
שירות-המדינה*,

מונה לנציב
מאיר גבאי ,54 ,מי שהיה, משך 11
השנים האחרונות, מנכ״ל מישרד־ה־מישפטים.
גבאי, יליד ירושלים ובעלה
של ימימה גבאי, מנהלת מחלקת־החני־נות
במישרד־המישפטים, היה בעבר
יועץ מישפטי בכיר באירגון האומות

לבוש מרוכסן של ״גוטקס
אם פיתאום החלטת להתפשט -שיהיה לך קל

ראינו בעונות אחרות. כמה צבעים
אפשר להמציא?
ואולי הרצון להדהים כל שנה י*
בביגדי־ים שעוד לא ראינו כמוהם הוא
פשוט בלתי־אפשרי להגשמה? כפה
כבר אפשר לשחק בשתי חתיכות־בד,
המיועדות להסתיר שתי חתיכות־גוף
מסויימות, ולא יותר מזה?
גב חשוף כבר ראינו, וגב חשוף מאוד
כבר ראינו, ואפילו גב חשוף מאוד־מאוד.
חזיה עגולה ככר ראינו, וחזיה
משולשת, וכל מה שאפשר עוד לעשות
זה להקטין את חתיכת־הבד הקטנה
הזאת בעוד סנטימטר אחד. ואת הרגל *
החשופה עד למיפסעת אפשר להאריך
בעוד 2ס״מ מקסימום. יותר מזה לא
הולך, כי יראו לה את מה שהיא רוצה
לשמור להזדמנות אחרת.
אפילו בעובדה, שלאשה הממוצעת
יהיה קשה למצוא בגד יפה לעצמה, אין
חידוש. מה שעוד לא המציאו זה בגדים
שיצליח להסתיר בטן קטנה. או חזה
בן ,33 או שלושה קילו מיותרים באיזה

מקום.
מי שעשתה נסיון להציל את הנשים
הלא מושלמות היא חברת גוטקס,

נציב גבאי
וגם בעלה של
המאוחדות בניו־יורק, רשם־הפטנטים
של מדינת־ישראל, מועמד לכהונת שופט
בית־המישפט העליון, מועמד לתפקיד
היועץ המישפטי לממשלה ובשלושת
השבועות הראשונים של חודש
אפריל גם יו״ר הרשות לניירות־ערו.

דוגמנית־האופנה
סיבה למסיבה
למני(״ממני״) פאר היתה סיבה שעבר בשבוע למסיבה. במישחק כדורסל,
שנערך בנסיבות מקוריות -
בבריכת מלון -קלאב־איף -
באילת -קלע פאר את רוב
הנקודות.
הגיב על כך שופט
המישחק, רוגיר גרייבס,
מנכ״״ל מלון. קלאב־איף:
אילו מני היה משתתף במישחק (נגד האיטלקים)
בלוזאן, היתה מכבי תל־אביב
חוזרת עם ניצחון!־

נבחרה לראש עיריית דאלאס,
שבמדינת טכסאס האמריקאית, אנט
שטראום ,65 ,היהודיה השנייה״ בתולדות
ארצות־הברית שנבחרה לראשות
עיריית כרך אמריקאי (מיספר
תושבי דאלאס: מיליון) .שטראוס, דוג־מנית־אופנה
בעבר ויחצ״נית בהווה,
היא גיסתו של רוברט שטראוס, מי שהיה
יו״ר המיפלגה הדמוקראטית ושליחו
של ג׳ימי קארטר למרחב.

זקדהאיברים
נפטר בנס־ציונה, בגיל ,99
מאיר קומרוב, שנחשב לזקן־האיב-
רים בארץ. קומרוב, בנו של מנהל חווה
ברוסיה, עלה ארצה, עם הוריו, בגיל ,9
התמחה בגידול פרי־הדר וטבק, עסק
בצורכי־ציבור(כיו׳׳ר הראשון של ועד
המושבה, בגיל ,24 פתר את בעיית חוסר
הדלק למשאבות בארות הפרדסים
בימי מילחמת־העולם הראשונה, על־ידי
הפעלת המנועים בעזרת גז שהופק
מפחמי-עץ תוצרת הארץ) .קומרוב,
פרדסן מצליח, שנישא ארבע פעמים
(והיה אב לשבעה ילדים) היה האדם
היחיד שהדליק פעמיים משואת יום־
עצמאות (״ולתפארת מדינת ישראל!״)
בהר הרצל: ב־ ,1970 כזקן תושבי
נס־ציונה וב־ ,1980 כזקן איכרי הארץ.
* הנציב הראשון. שמתה בשנת
,1954 היה דויד ורנר רוזוליו המנוח,
יליד גרמניה, מהנדס חקלאי, מבקר
מוסיקה(ביומון הארץ) ,רואה־חשבון
ואביהם של שאול רחוליו, מי שהיה
מפביל מישטרתיישראל ושגריר ישי
ראל במכסיקו, ושל דני רוזוליו, איש
קיבוץ בברי ומזב״ל חברת העובדים.
** הראשונה, דייאן פיינשטיין,
ראש עיריית סאן פרנציסקו (850
אלף תושבים).

* * ודל פני שפרץ הקיץ, יצאו כמה
מדוגמניותינו הדקיקות להדגים
את בגדי־הים לעונה הבאה עלינו
לטובה. כל חברה והקולקציה שלה, בל
דוגמנית ועור־הברווז שלה.
ראיתי כמה תצוגות־אופנה, שבהן
הראו את ה״חידושים האחרונים״ של
ביגדי־הים.
ישבו סביבי כמה וכמה עיתונאיות־אופנה
ושאר מבינות־דבר, ודיברו
ביניהן על קווים חדשים, על גזרות
חדשות, על צבעים מיוחדים לקיץ הזה,
על קו־מותן מורד, קו־ירך מורם,
מחשוף עגול ומחשוף מרובע. רק אני,
הבלתי־מלומדת באופנה(והרי בשבילי
עובדים היצרנים כולם, לא?) לא ידעתי
מה להגיד.
נכון שהיו ביגדי־ים יפים מאוד,
במיוחד כשהם מונחים על גופה של
חתיכה בת ,19 שאין עליה גרם שומן
מיותר אחד, ולעומת זאת יש עליה
1.75 מטר גובה.
מאחר וביקשו ממני לראות את
תצוגות האופנה וגם לדווח מה ראיתי,
הבטתי על כל בגד־ים בהרבה מאוד
מבטים, כדי שגם אני אגלה את החידוש
ואוכל לכתוב עליו.
אחרי כל התצוגות הגעתי למסקנה,
שגם השנה יש המון ביגדי־ים יפים,
אבל כנראה אין חדש מתחת לשמש של
שפת־הים.
רוב ביגדי-הים, כמו בשנים הקודמות
(מאז הומצא הבד הזה) עשויים
מליקרה. גם השנה, כמו בשנים
קודמות, יש גם ביגדי־ים שלמים, גם
שני חלקים, גם ביקיני דקיקים. יש
הדפסים של פסים ויש פרחים ויש
פירות וציורים אבסטרקטיים והדפסים
סימטריים. גם השנה יש, כמו בשנה
שעברה, הרבה סרטים בכל מיני מקומות,
וקצת רוכסנים, ופה ושם כפתורים.
זאת מבלי לדבר על הצבעים
המדהימים של העונה, שאת כולם כבר

אחד שלם ואחד מחולק, בהדפסי לבה רותחת של. ליד־כמה
צבעים אפשר להמציא!

מהדק של אוברזרן
רגליים עד בית־השחי, וביניהן חתיכת חצאית
ולסיכום חידושי־האופנה בבגדי־הים:
כמו בשנים קודמות, אם את
חתיכה — תמצאי מבחר ענקי של
בגדי־ים יפהפיים במחירים שונים: אם
את לא חתיכה, ויש לך רגליים קצרות,
חזה לא זקוף וישבן־ענק — למה שלא
תשקיעי בפיתוח האישיות שלך? •
ככה זה. אין חדש תחת השמש.

מהדק של ״לידו״
או־אה, הופה, הופה, וואו, יו!

שייצרה בגד־ים בנוסח שנות ה־50
העליזות, ושבתמונת־הפירסומת על
דוגמנית סטייל מארלין מונרו נראה
יפה. אבל בשפת־הים, ליד כל הרצועות
הדקיקות, יזכיר יותר את ביגדי־הים
של הזקנות המתעמלות ב־ 5בבוקר,
מאשר בגד־ים אופנתי שייוצר בכוונה.
גם גירעון אוברזון ניסה בכל זאת
להפתיע, וייצר לשוק הישראלי את
ההזיה בתוספת חתיכת־הבד המהודקת
בברזל למיפסעה.
עשיתי מחקר קטן בין כמה גברים

אם את החינה,
וזה וגם המידה
וגם צעידה, יהיה
לך מיבחד גדול.
אם לא -לא
שאני מכירה, והראיתי להם את הצילום
של החתיכה במהדק. כל הגברים עשו
מייד קולות משונים, מסוג הקולות
שגברים מוציאים מהפה כשהם רואים
בחורות ערומות, משהו כמו ״או־אה,
הופה, הופה, וואו, יו״ .אחר־כך אמרו
כולם, מלבד אחד, שזה לא מושך ולא
מגרה, כי לא נשאר דבר לדימיון.
האחד שלא אמר את זה, אמר שבגד־הים
נראה מגעיל.
אבל מה איכפת לנו מה הגברים
חושבים? הרי אנחנו לא מתלבשות או
מתפשטות בשבילם! ואולי, בעצם, כן?

שנות החמישים של ״גוטקם״
מי תעז?

21י—

פליימי ואיש־עסקיס
בסיפזר־אהבה חדש נש1ת־חברה
מגושמות בכתפי, חשופות

שו שלת
י שראלית
גם לישראל יש שושלות זוהרות
ויפות. אחת כזאת כיכבה השבוע במועדון.
האופנאית היפה אלכסנדרה
הקן ובנה, הדוגמן הצעיר תמיר, ערכו
לעצמם מסיבה משותפת. המישפחה
האופנתית אירחה מאות ידידים ומכרים.
ישהסתובבו בין המיפלסים של ה־ /
מועדון. היחס המיספרי בין האורחים
היה לטובת הבן: מרבית ידידיו וחבריו
התייצבו, כמצופה. אך חלק ניכר מידידיה
של האם לא הופיע. כל זאת לא
הפריע לצעירים להשתולל על רחבת

הריקודים. את תשומת־הלב משכה הדוגמנית
תמי בן־יעמי, שבאה מלווה
בחברתה הטובה, דפנה שמיר, נכדתו
של אריה פילץ. השתיים התיישבו
בקומת הכניסה והתבדחו עם
שלי דלמן, מארגנת המסיבה. הפלייבוי
ואיש העסקים דני זיתוני סיפר
על נסיעתו הקרובה לחו״ל, והפתיע
את השומעים בסיפור האהבה החדש
שלו. אתי קרן, שעברה מעיסוק באופנה
לטובת יהלומים, באה בחברת
ניר בן־יהושע, שחי בפאריס מזה
שנים ועובד שם כמעצב אופנה. האווירה
התחממה בשעות הקטנות, כש־יפהפיות
חדשות כמו אלונה פרידמן
ולואיז עמר והרקדנית האנגליה
שלי אמרסון החלו לרקוד, והזאבים
הקבועים של המועדון נשארו רתוקים
למקומותיהם, כמו מהופנטים.

גיך 1\ 1 ! 1ך ך שהציג את קולקציית הקיץ
| 11 המפתיעה שלו, בנשף השג־
| 61# 1 11
וירים למען אקי״ם, הודה להלגה גוטטדינר (באמצע),

בעלת חברת ההנעלה הבינלאומית נושקה, על שיו
הפעולה הפורה ביניהם, שקיים מזה כשנתיים. בתו
אוברזון, קארין(בתצלום, משמאל) היא יד ימינו בעבד

כנר

ידכי

רונית יו

11ך ״ ק ך 0 1הדוגמנית (בתצלום, באמצע) מחייבת, בחב־
1 |# 11ן רת עמיתיה -רויטל מור ותמיר הקן. אתי
אוחנה(בתצלום, למטה) שמחה לפגוש במסיבה את ידידה, שימי תבורי.

וכס

איריס בן

העוסקת בכתיבת שירים בזמנה
הפנוי, היא בחורה פרקטית. כש־צביקה
פיק הגיע למסיבה, הזדרזה איריס להציע לו

מפרי עטה. צביקה התלהב מיופיה וכשרונה, ונראה
שהשניים סיכמו על שיתוף פורה בעתיד. העלמה
נענתה, כנראה, לאתגר שהציבה לה הגבריות הפיקית.

(באמצע) העוסקת באירגון תצוגות,
החליטה על יוזמה לבידור
הנוכחים -שהיו בחלקם ישובים בפינות השונות.

שתיים שנהנו ביותר מבדיחותיה היו הדוגמניות קל־רה
רון(מימין) ונילי פלד. סמדר גנזי(בתצלום מימין,

דורית גת

מסיבת פותרצים

מסיבת השגרירים השנתית של א-
קי״ם, שהתקיימה השבוע במלון וזיל־טון,
לא שפעה שימחה ועליצות, ואף
לא הקרינה הדר שאיפיין אותה בעבר.
הגיל הממוצע התקרב ל״ ,60 והאווירה
הכבדה שאפפה את החוגגים הוכיחה,
שלאנשים העשירים כבר נמאס מכל
השנור. פסטיבלי ההתדמות שמילאו
את הארץ בחודשיים האחרונים הגיעו
כנראה לשיא. קצת גרוטסקי היה לצפות
בנשות החברה המבוגרות, שהיו
דחוסות בשמלות טאפט חשופות כתפיים,
שהבליטו שומנים וגיל. לעומתן,
אילנה אם ובעלה דוד, אנשי חברה
נוצצים, הפגינו חיוניות אופיינית לצעירים.
פאולה גוטמדינר ובעלה
הנדבן מנדל, שהיו בין מארגני הערב,
הסתתרו מן הצלמים׳והכתבים הרבים
.שנכחו בנשף. אשת החברה אדית
י תאומים היתה לבושה באלגנטיות
מאופקת, שלא כרבות מחברותיה, שדמו
לדמויות מסידרת החבובות בטלוויזיה.
גם התצוגה של גדעון אובר
זון לא העלתה את השנ׳חה, והחוגגים
העדיפו לנמנם ולפהק באלגנטיות.
וגמניות מות

|יבה התוססת ביותר השבוע התקיימה
ין הרבי סמס. אווירת שימחה אמי־
;חושה של הנאה והתפרקות איפיינו
גגים שבאו למסיבת יום־ההולדת של
ית יהודית ארדיטי. הציפיות היו
נמוכות. ולכן ההפתעה היתה גדולה.
זכבי־עבר גבריים נכחו בערו: ומשכו
,־לב: האחים שאול ויוני נמרי, באו
הדוגמנית לורי צנטנר הזמר
ז פיק, השחקן יהודה ברע, שבא
חברתו לחיים הדוגמנית נילי פלד,
נערי־שעשועים חדשים וצעירים,

נהנתה למשמע שירתה האופראית של הזמרת ההת־גריה
אנה קיש(מימין) .שתי הזמרות הזדרזו להחליף
מידע מוסיקלי עדכני. יפה, שהתלהבה מביתו של המארח, הוראס ריבטר,

הביעה את רצונה להופיע במיסגרת פרטית, כשהיא מלווה, לשם גיוון,
בחלילן ובתופים. איש יחסי־הציבור של המקום, צבי אילון, התלהב
מהרעיון ואף הציע לשלב את השחקנית אביבה מרקט בקטעי שירה.

כמו איש הפיננסים נתן טרנר, שבא בחברת
הדוגמנית הצעירה רונית ויגלר וחברו
הטוב יובל הוד, בנו של מי שהיה מפקד
חיל־אוויר מוטי הוד. השניים, צעירים
פופולריים בקרב בנות תל־אביב היפות, באו
לשטוף את עיניהם בחוגגות. וכדי להעלות
את מצב־הרוח, שמימלא היה גבוה, הביאו
לרחבה שתי רקדניות־פלמנקו צעירות, שחר
ללו להנאת האורחים. יהודית ארדיטי, שעברה
להתגורר בבבלי, דאגה לכל השכונה,
והביאה הרבה גרושים וגרושות למסיבה, כדי
שיכירו. היא עצמה נראתה קצת לחוצה.
התברר שאהובה החדש, איש־עסקים בשם
יהודה הלפרין, טס לחו״ל ערב המסיבה.
הרבה חיזורים, שהולידו זוגות חדשים.

111111ר הרקדן שנמצא בחופשה ממו-
^ ^ 1111 שכת, נהנה בכל הזדמנות
מהמאכלים המוגשים במטיבותיו של הוראס ריכטר.

המארח, אוכל מבלי
להסיר עין אפילו לרגע
מן האורחים שנקבצו בביתו ונהנו מאוד מהעוגות.

מסיבת הפרידה לזמרת האופרה ההונגריה, אנה קיש,
שנערכה בביתו של הוראם ריכטר ביפו, איכזבה במקצת

עם מארחו, הארכיטקט סוגי לובסמבורג. במירפסת
השתרך תור ארוך לעוגה וקפה. האמנית רחל גרא ניהלה
שיחה עירנית על שילוב של תיאטרון תכשיטנות ומזון.
שותפיה לשיחה היו השחקנית אביבה מרקם ובעלה.
הפרופ׳ אפריים טורגובניק, שחיזר במתינות אחרי רחל
גרא, הצטרף לשיחה, קטע את הוויכוח בבדיחות טריות.
נשות״חברה ריחרחו סביב רקדנית הבלט נאלינה פאנ 1ב
בתיקווה לאסוף פירורי רכילות על הריונה. היחצ׳׳ן של
ריכטר, צבי אילון, השתדל לרצות את האורחים.

את החוגגים והאורחים המכובדים שהוזמנו. למסיבה קדמה
הופעתה של הזמרת בשירי בארוק, כשמלווה אותה נגנית
הצ׳מבלו יונית לויט וייס. הקהל שנכח בהופעה הגיב
בתשואות רמות, אן במסיבה עצמה נשמעו אקורדים אחרים
ומונים נמוכים. החוגגים היו עסוקים בניתוח ובביקורת על
ההופעה. תבם היו תמימי רעים בדבר כישרונה של אנה.
חברה לחיים, הצייר ג׳יובני קקי, ניהל שיחות פוליטיות

הוראס וינטו

קולנוע פסטיבל יום־הודדת לגדול מסלם
הפמטיבל הבינלאומי בקאן,
ה־ 40 במיספר, יציג השגה
שמות מסורסמים ושידיד של
קולגוע ואופרה
בשנה שעברה התכוון פסטיבל קאן לחגוג את
יום־הולדתו ה־ ,40 בעוד שהיה זה ה״ 39 במיספר.
שנה אחת לא התקיים הפסטיבל, בגלל המאורעות
הסוערים של מרד הסטודנטים, ב־;1968
הוא התקיים איכשהו, באווירה מינורית, כשרוב
הכוכבים האמריקאים לא באו. השנה מתכוון קאן
לפצות את עצמו ולחגוג את יום־הולדתו ה־40
בשפע של אירועים מיוחדים. ביניהם סרט־הפתעה
שהכינו כמה במאים צרפתים בצוותא.
ההפתעה הגדולה עשויה להגיע דווקא מחברת
קאנון. שמועה עקשנית אומרת, שאם הכל יתנהל
כשורה יהיה זה המלך ליר של ז׳אן לוק
גודאר.
תרומתה של קאנון לפסטיבל מגוונת ביותר.
שני סרטים בתחרות: של אנדרה קונצ׳אלובסקי
(אנשים ביישנים עם ג׳יל קלייבורג ובארברה
הרשי) ושל בארבה שרדר (עכברי בארים עם

רבקה דה־מורנייה ורודה ואדים
נוסטלגיה לב.ב.
מיקי רורק ופיי ראנווי) .הצגה מחוץ לתחרות:
ברנשים קשוחים אינם רוקדים סרטו של
נורמן מיילר (הנימנה עם חבר השופטים של
התחרות, ולכן אין אפשרות לכלול את סרטו
בתחרות עצמה) .שני סרטים נוספים של קאנון
מוצגים במיסגרת השבועיים. של הבמאים:

מאסקרה של הבימאי פטריק קונרדס,־ ויומנו
של זקן מטורף של לילי ראדמייקרס(אשתו של
פונס ראדמייקרס, מי שביים את ההתנקשות).
מלבד כל אלה תציג קאנון עוד עשרות
סרטים: בסך־הכל 80 :סרטים 42 .מהם הפיקה
ב־ 18 החודשים האחרונים. באחר מבתי״הקולנוע

ס צ עו ת
מזז>> ג>רוע\>1
תמיד (מוסיאון תל־אביב. אר־צות־הברית)
-השוו אותו לוודי
אלן ולאינגמר ברגמן, ללורנס
קאסדן ולקלוד סוטה. אבל זה לא
זה. הנרי יגלום, עם זלילת הקולנוע שלו וגרגרנות הציטוטים
שלו, עם פטפטנות חולנית וחיטוט אגוצנטרי בעצמו, עם אשתו
לשעבר במרכז העולם ועם חבריו האישיים המועדפים על פני
זולתם; בקיצור, עם כל מניותיו האופייניות -בסרט מקסים.
ברור, שזהו סרט אישי מאוד. ישנם שאפילו ירגישו שזה
אישי עד כדי להביך, ובוודאי שיהיו אלה גברים מסויימים,
שלא קל להם לראות כיד גבר מתבטל לחלוטין בפני האשה
שנטשה אותו. וזה בעצם יופיו של סיפור גירושין חושפני זה:
דייוויד (הנרי יגלום) מזמין את רעייתו שנפרדה ממנו, גיודי
(גרושתו האמיתית של יגלום, פטריס טאוטנד) ,לארוחת־ערב
שטרח להכינה במו ידיו לקראת חתימת הסכם הגירושין.
המוזר הוא, שגם כאשר הכל בבר נסתיים מסתבר שהשניים
עדיין אוהבים, וכנראה שישארו קרובים זה לזה גם אם לא
יהיו זה עם זה לעולם.
ארוחת הערב הופכת לטוף־שבוע ארוך, כשארצות־הברית
כולה חוגגת את ה 4-ביולי, יום־העצמאות האמריקאי. לחינגא
מצטרפים ידידים קרובים, שנשואים חזק (כל־כך חזק עד
שהבעל מחפש לברוח) ,וזוג העומד להינשא, וכמובן כמה
שכנים מוזרים, ביניהם מייקל אמיל(אחיו של יגלום) והבימאי
בוב ראפלטון.

ואלוהים ברא את
הא שה -פעמיים
רודה ואדים מגלה את האשה
בדמות רבקה דה מודגיי

ג׳ואנה פרנק: שוקולד במקום אהבה
טוף־השבוע הופך לחינגא של וידויים, על פניה השונים של
האהבה בגילגוליה השונים, אצל אנשים שונים ובתקופות
שונות. אין אף פעולה, מעמד או מישפט שאינם חושפים את
האדם כחיה הנזקקת לאהבה, כנפש שהרוך חשוב לה לא פחות
מהמין. המין לבדו, שאינו מלווה בהבנה גם לחולשות
המביישות והמגוחכות ביותר של האופי האנושי, אינו מספק.
אצל יגלום, הזקוק כל-כך לקהל שיאזין לו, הפחד הגדול אינו
מן המוות, כמו אצל וודי אלן, אלא דווקא מן הבדידות.

פת* מאמין
לכל דבר
גער הז ה ב (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות־הברית) -קישקוש ילדותי,
שאילולא נוכחותו של אדי מרפי
בתפקיד הראשי, לא היה זוכה
אפילו לתשומת״לב אקראית. עובד סוציאלי מלוט״אנג לט נב חר
להציל את החמלה האנושית, המגולמת בילד קטן מנפאל;
החמלה מצוייה בסבנת־הכחדה בגלל התקפות זדוניות של
שטן ג׳ינג י בעל מיבטא אנגלי רהוט. העובד הסוציאלי אינו
שש להיכנס לתוך הקלחת הזאת, אבל מכיוון שכוחות על-
אנושיים מעורבים בעניין, אין לו ברירה. בעזרת כמה תמריצים
מצידה של נערה חשובה, הוא ניגש מייד למלאכת ההצלה.
קשה לומר שיש משהו בתוך כל הבלגן הזה שעושה רושם
הגיוני, ולו במקצת. אם זו צריכה להיות פאראפרזה על
שפילברג וסיפורי התיבה האבודה, הרי צריך לשלוח את
הבימאי מייקל ריצ י, את צוות התסריטאים שלו ואת מרפי
עצמו, שנמנה עם צוות ההפקה, חזרה לבית־הספר, ללמוד את
היסודות האיתנים של הפקת סרט בידורי טוב, שבהם שולט
שפילברג באורח כה מושלם. אם, לעומת זאת, מדובר כאן
בקומדיה המנצלת את כישוריו הברוכים של מרפי, שהוכיח
כבר בסרטיו הקודמים כי הוא סחורה עוברת לסוחר, הרי שיש
כאן בעייה חמורה מאוד. ככל שיתאמץ, לא מצליח מרפי
להצחיק ולו רק פעם אחת; לכל היותר הוא מעורר רחמים.
שארלוט לואיס, זו שהיתה התגלית של פולנסקי בפיראטים,
היא אולי בחורה נחמדה; היא התאמצה מאוד ללמוד את

תערוך החברה מיני־פסטיבל של כל אגדות
הילדים שעשתה השנה. גם שיירת הבימאים
והכוכבים שיביאו מנחם גולן ויורם גלובוס תהיה
נוצצת: קלייבורג והרשי, רורק ודאנווי; איזבלה
רוסליני, ראין או׳ניל ושני כוכבי־פעולה שבאופנה
— מייקל דודאקוב ודולף לונגרום.
סרטי התחרות הרשמית כוללים סרט מברית־המועצות,
החרטה של טנגיז אבולאדזה. הציניקנים
מנבאים לו את הפרס, בגלל העידן החדש
של גורבאצ׳וב.
לצד קונצ׳אלובסקי משובץ סרט של אחיו,
הבימאי ניקיטה מיכאלקוב, עיניים שחורות,
שהופק באיטליה. מאיטליה באים עוד שני אחים,
בסרט אחד, הראשון שעשו בארצות־הברית:
בוקר טוב, בבל של האחים טאוויאני (הסרט
מחוץ לתחרות).
מוות חזוי מראש. סרט נוסף מחוץ לתחרות,
אבל במיסגרת הקרנה רשמית מיוחדת: ימי
הרדיו של וודי אלן. חזרה לתחרות ולשמות
ידועים אחרים: פראנצ׳סקו רוזי בסרט לפי גאר־סיה
מארקס, סיפורו של מוות חזוי מראש,
שכולם מחכים לו בסקרנות; פול ניומן ביים את
ביבר הזכוכית; אטורה סקולה בסרטו החדש
המשפחה; וים ונדרס עם סרט חדש שעשה
בגרמניה השמיים מעל ברלין; שני הבריטים הם
פטר (חוזה השרטט) גרינווי וסרטו בטנו של
הארכיטקטק, וסטיבן (המכבסה היפהפיה
שלי) פריירס, בסרט החדש זקפו את אוזניכם.
הנושא החגיגי שאימץ הפסטיבל השנה הוא
״הקולנוע והאופרה״ ,ולכבודו הכינו כמה בימאים
סרט הנקרא ארייה; ביניהם רוברט רלטמן, ברוס
ברספורד, ז׳אן לואי גודאר, דרק ג׳ארמן, קן
ראסל, ניקולאס רג, ג׳וליאן טמפל ואחרים.
נשיא חבר השופטים הוא איב מונטאן, ולצדו
מבקרת הקולנוע של השבועון הצרפתי ׳לאכס־פרס;
דניאל היימן. בין השופטים גם הכימאי
תיאו אנגלופולוס מיוון, המפיקים ג׳ראלד
קאלדרון וג׳רמי תומאם, המלחין ניקולה פיובאני,
הבימאי יז׳י סקולימובסקי, ואחרון־אחרון חביב,
שאי אפשר בלעדיו, אלם קלימוב הרוסי, המזכיר
הכללי של איגוד הקולנוענים הסובייטי ושגרירו
הקולנועי של גורבאצ׳וב.

מי שחשב שרוז׳ה ואדים נעלם, יופתע לגלות
שאחרי בלותו היתה לו עדנה — הוא כבר משחזר
את הצלחות העבר שלו בעצמו.
ואלוהים ברא א ת הא שה היה סרטה
הקלאסי של בריג׳יט בארדו 1957 שבו גילמה
אשה צעירה, סקסית, חסרת־מעצורים וחסרת־מנוחה.
ואדים החליט להעניק לנושא טיפול
עדכני. הוא בחר ברבקה דה מורניי (שחקנית־מישנה
של העולם הזה תשמ״ו) ככוכבת שצריכה
להתמודד עם ספק־נוסטלגיה ספק־מיתוס
הקרוי בארדו. דה מורניי גילמה, בין השאר, את
הנערה ברכבת לחופש של אנדרה קונצ׳אלוב־,
סקי והופיעה גם במסע לאושר.
לצידה של מורניי יופיעו פראנק(דראקולה)
לאנג׳לה וויינסנט ספאנו (המופיע גם בסרטם
החדש של האחים טאוויאני, שיוצג בקאן בוקר
טוב, בבל).
תדריך חובה לראות:
תל־אכים: שיחות מלוכלכות, קיץ, מלו,
חנה ואחיותיה, דקה לחצות, שואה, סל ח לי*
אתה נושך את צווארי.
ירושלים: שואה, כס הדמים, חנה ואחיותיה.
חיפה:
דקה לחצות.

תל־אביב:

אדי מרפי ושארלוט לואיס: אובד סוציאלי
סודות קרבות המגע של המזרח הרחוק, ובעזרתם היא מצילה
מדי פעם את מרפי כאשר לשונו בוגדת בו. אבל בנראה
שתיאלץ להמתין עוד כמה שנים עד לפרס האוסקר. ואילו
פאט מוריטה, כנזיר בודהיסטי כל־יכול, נמצא כאן רק משום
שחזותו המזרחית, ודמותו כבקיא בסודות המיסטיקה (זוכ רים
את נער הקאראטהי) נראו למלהקים כבחירה קלה.
אדי מרפי עשה כבר סרטים מוצלחים מאוד, אבל זה אינו
אחד מהם.

* דקה לחצות (תכלת, צרפת, מוצג
גם בחיפה, בקולנוע חן) -דקסטר גורדון מגלם
בצורה חד־פעמית ומרגשת דמות של סקסופוניסט
כושי, מכור לטיפה המרה ולאמנותו, בסרטו
של ברטראן טאברנייה על חבלי יצירה מכאיבים
במוסיקת הג׳ז. מחווה למוסיקאים הכושים של

שנות ה־ 60 בפאריס ובארצות־הברית.

ירושלים:
כם הדמים (תיאטרון ירושלים,
יפאן) -אקירה קורוסאווה וגירסת מאקבת שלו,
בת ה־ 30 שלא הזדקנה. טושירה מיפונה מגלם
בעוצמה רבה את האדם הצמא לכוח, וחתימת
הבימאי עומדת על יכולתו העליונה של הגורל
לתעתע בבני אנוש.

?;דנה פייכדל ^

העולם הזה 2591

אתח \$וחשחל 80 אלף
מחקירת המס דולו
ללא דורש
לקרן טדי
חאת יגאל לביב

מי שהיה לא מכבר מנהל מחלקת־

החקירות של מס־ההכנסה, זבולון
הנדלר, עורו־דין במיקצועו, מייצג
עתה את קרן טדי קולק כנגד מח־לקת־החקירות
של מס־ההכנסה.
מס־ההכנסה דורש מקרן טדי יותר

ראש־עירייה קולק
.עובדי העירייה אינם שכירי הקרן״

מ־ 20 אלף דולר עבור הטבות שהקרן
שילמה לעובדי־עירייה, מבלי שניכתה
מתשלומים אלה מס־במקור. אנשי מס־ההכנסה
טוענים גם כי במעשים אלה
יש עבירות פליליות, הן מחמת אי־הניכוי,
הן מחמת אי־הדיווח על התשלומים
לרשויות המס.
כמיקרה חריג מוכנים אנשי מס־ההכנסה
לוותר על הגשת כתבי־אישום
פליליים, וקרן טדי תשלם את החוב.
קרן טדי היא קרן פרטית, שמקורותיה
תרומות של ידידי ראש עיריית־ירושלים,
שניתנו לו כדי שיוציאן כר־אות־עיניו.
היא ישות נפרדת מקרן
ירושלים, ושימשה למימון מערכת־הבחירות
של קולק, הטבות לעובדי־עירייה
שונים, וכן למימון הוצאותיו
והוצאות אשתו.
אנשי קרן ראש־העירייה טוענים כי
עובדי העירייה אינם שכירי הקרן, ולכן
לא היתה חובת־דיווח של התשלומים,
שכן לא היו בגדר שכר. מחלקת־החקירות
טוענת כי ראש־העירייה
נחשב כמעסיק, ולכן חלה עליו חובת־הדיווח.
היא גם דורשת שמעתה והלאה
יקבלו דיווח על כל התשלומים ל־עובדי־העירייה,
וכי ינוכו מתשלומים
אלה מס־במקור.

כאשר עסקה המישטרה בחקירת
עיסקי דויד כלאם הגיעה גם לאיש־הביטוח
נחום פז, שהיה קשור עם
מהל קרן התק״ם אליעזר עינבל,
שנמלט לחו״ל, ושלא התייצב כאן
ליבאי מעכב את מיזוג בין
מסקנות

עימנואל ו״עסיס תעשיות״
סו ס ה

דו״ח קטלני של מבקר־המדינה על
מעורבות מישרד־השיכון בהקמת העיר
עימנואל קבור זה יותר משנה בוועדת־הכנסת
לביקורת־המדינה.
הוועדה שקיבלה בשעתו את הדו׳ח
לעיון, והקימה ועדת־מישנה מיוחדת
לדון בו. ראש־הוועדה הוא דויד לי־באי,
שבריה יהושע מצא ורפאל

איתן.

הדו״ח יפגע קשות ביוקרת מישוש־השיכון
וראשו. אין •לליבאי עניין

נמלט עינבל
לא התייצב למישפט
למישפטו. נגד עינבל הוגש כתב־אי־שום
על קבלת־שוחד.
החקירה בחברת הביטוח של נחום
פז גילתה סך של 80 אלף רולר, שהועברו
מעסקיו של בלאס. עינבל אמר
בשעתו במישטרה כי אין כסף זה שלו,
וגם נחום פז הצהיר כי אין כסף זה שלו.
מי שיאמר כי הכסף שלו צפוי
לאישום פלילי על קבלת שוחד.

פרקליט ליבאי
אין עניין לפגוע בלוי
לפגוע במחנה־לוי בחרות, הפועל נגד
יצחק שמיר. ליהושע מצא, שהוא חבר
במחנה־לוי״ ,בוודאי שאין עניין כזד״
ורפאל איתן אינו מעוניין בכל פגיעה
בבנייה בגדה.
כך נקבר הדו״ח ואינו מתפרסם.

אהוד שידו משתלט
על ״שימן שבדים״ ג רי אח־ז, הכשרת
בחקירה הישוב
פלילית מוכרת נכסים

החלטת מינהלת חברת העובדים
פירושה השלטת אהוד שילי, מנכ״ל
סולל בונה, גם על שיכון־עובדים.
זאת בניגוד לידיעות המתפרסמות מפי
מוטבי מנכ״ל שיכון־עובדים, רפי

בהתאם לחוקי החברות ונוהלי־הניהול,
ברור כי המנהל הכללי הוא
הקובע והמנהל — ולא יושב־ראש

אדרי.

המיליונר הישראלי־לשעבר, גירי

בהתאם להחלטה, תוקם הברת־אחזקות,
שתהיה בעלת שלוש חברות:
סולל בונה, שיכון עובדים והחברה
לעבודות חוץ של סולל בונה. יושב־ראש
מועצת המנהלים של החברה
החדשה יהיה רפי אדרי. המנהל הכללי
יהיה אהוד שילו. יושב־ראש חברת
סולל בונה יישאר מרדכי גור.
המנכ״ל יהיה נתן פרנקל. שיכון
עובדים תנוהל על־ידי יצחק בן־דב,
המנהל כיום את יובל גד.

המנכייל הוא הקובע

מנכ״ל אדרי
ראש מועצת המנהלים

הדירקטוריון, שאינו מתערב בניהול
השוטף.
סולל בונה חייבת 500 מיליון דולר
לבנקים, וחסרים לה 200 מיליון דולר
בביטחונות. נכסי שיכון עובדים מוערכים
ב־ 150 מליון דולר, ועם המיזוג
תוכל שיכון עובדים לשעבד את
נכסיה בביטחונות לחובות סולל בונה.
הבעיה לגבי נכסים אלה היא כי מינהל־מקרקעי־ישראל,
שנתן בשעתו את
הנכסים לשיכון עובדים, מערער על
מסירתם. דו״ח המינהל לשנת 1985
מוסר כי מטפלים בהסדר המקרקעין
ששיכון עובדים קיבלה, ושלא בנתה
עליהם. מדובר ב־ 40 עיסקות לפחות.
מכאן כי ספק אם הבנקים יוכלו לקבל

רירקטודיח מן החליט להתמזג עם
עסיס תעשיות.
ההחלטה באה אחרי שוועדתשמי־זוגים
של מישרדשתעשש אישרה את
מיזוג שני המיפעלים, בהתאם לחוק־המיזוגים,
המקנה הטבות למיפעלי-
תעשיה המתמזגים במטרה לייעל
ולשפר את הייצור. שתי החברות
נמצאות בשליטת אהרון רובינשטיין
וקבוצת לנדקו.
מיפעלי מן בהרצליה מייצרים
שימורי״מזון שתים. עסיס נמצא בלב
רמת־גן. חברת עסיס אחזקות היא
בעלת שטח המיפעל, וכן בעלת עסיס
תעשיות שהיא בעלת המיפעל עצמו,
ללא השטח.
עתה תנפיק מן מניות לעסיס

או ת, צפוי לכתב־אישום פלילי בלוס־אנג׳לס.
הוא חשוד בהונאת הרשויות.
כך דיווחו עיתונים מקומיים וביניהם
לוס אנגילס טיימס, בכתבות־ענק.
לפי העיתונים. החליטה עיריית
לוס־אנג׳לס לרכוש שטח בן 300 אקר
של אורן, והציעה עבורו חמישה מיליון
דולר. אורן עירער על הסכום, והביא
הצעה שקיבל מעורך־דין ישראלי
מניו־יורק, על סך תישעה מיליון דולר.
העיריש העריכה מחדש את השטח.
לאור ההצעה, שסכימה לשלם שמונה
מילית דולר. לאחר-מכן טענה העיריש
כי הצעת עורך שדץ היתה תוך קנוניה
עם אורן. כדי להעלות את מחיר העירייה.
אורן
עצמו סירב להשיב על שאלותיי.
אורן
הוא נשיא אגשת־הידידים של
אוניברסיטת תל־אביב בלוס־אנג׳לס,
תמנה על גדולי הקבלנים שם. הוא היה
אחר המשקיעים במלון אסטוריה
שנקלע לקשיים, והפסיד בעיסקה כש
מישה מיליון דולר. הוא ירד מישראל
לפני 30 שנה.
נכסים אלה בביטחונות.
סולל בונה הוציאה באחרונה כ־
200 מיליון דולר להקטנת חובות
ולר ש לעובדים שפרשו. החוב
פועלים הוקטן ב־ 90 מיליון

־ידי מכירת חברת־הבת דיור
רוי
ב יה פ! טית לבעלות בנק הפועלים.
עתה מוכרת סולל בונה את שטח
מפעל־העץ שלה בראשון־לציון למש־קיעי־חוץ.
מדובר בשטח של מעל 25
דונם.

חברת הכשרת הישוב מוכרת
נכסים. מלון רימונים בצפת, בעל 70
חדרים, מוצע על־ידה במיליון דולר.
אין עניין רב בנכס מצד קונים. כן
הוציאה למכירה שטח של 12 דונם ליד
מלון השרון בהרצליה, השייך לה ול־ממי
דה־שליט. נראה כי את השטח
ירכוש הקבלן שלום בלושטיין,
שהציע יחד עם איש־העסקים יולי
עופר שלושה מיליון דולר תמורת
הקרקע. בכוונת בלושטיין לבנות במקום
מלון־דירות.

קבלן רובינשטיין
להקטין חובות
אחזקות, שתעביר תמורתן את עסיס
תעשיות למן.
הכוונה היא להעביר את המיפעל
מרמת־גן לשטחי מן, ולבנות על השטה
שיתפנה מיבנים למכשה.
ש ש העיסקה קרוב לתישעה מיליון
דולר.
מכידת השטח של עסיס תאפשר
לחברת האם. לנדקו. להקטין את
חובותיה לבנקים, המגיעים כיום ל־30
מיליון תלד. הפסדי החברה נגרמו על־ידי
כמה שגיאות של אהרון רובינשטיין.
שנכנס לעיסקי־מלונות כושלים
במלון אסטוריה, שנמכר באחרונה
לרשת דן: וכן לקבוצת קופל נסיעות.
עיסקות אלה גרמו להפסד ישיר
של 20 מיליון דולר, שהפכו תוך חמש
שנים, בגלל הריבית, להוב של 30
מיליון תלד.

חבוה שוו״צוית
נמסה
ל״יו־ון מלונות,,

בעל־הון דדדשליט
מוכר

חבילת־מניות של חברת ירדן מלונו
ת בעלת הילטון ירושלים, הנמצאת
בשליטת דויד סופר ושותפו האמריקאי
לו ברנט, נמכרה לחברה השווייצית
אגרילה בערך נקוב של 157
אלף ש־ח, כחצי מיליון ש״ח שווי כספי.
שליש מהכמות נמכרה על־ידי לו
ברנט. העיסקה נעשתה מחוץ לבורסה.
דוש סופר שהה עד באחרונה במלון
ציריך בציריך. הוא מיוצג בישראל
על־ידי עורך־הדין דן אבי־יצחק,
ובאמריקה על־ידי קנת ביאלקין,
שיש לו מומחיות ברשויות־נישות־הערך
בוושינגטון. ביאלקין, שהיה
נשיא הליגה היהודית נגד השמצה,
הסדיר גם לעדנאן חאשוגי את
בעיותיו עם הרשויות.

אם תרצו אי! ח אגודה
עם ועידת הסופרים
העבריים בחוד המועד
פסח תשמ״ז
מאת חגית טוך
אחד האירועים העגומים-,המשמימים, המוזרים
והמתמיהים ביותר מתרחש בתל־אביב. אחת לשנתיים.
בחול המועד פסח. האירוע נערך על־ידי
אגודת הסופרים, בין כתליו חמורי־הסבר של
בית־הסופר, אולם כל קשר בינו לבין ציבור הסופרים
הפעיל והמוכר לקוראים ולמתעניינים
בספרות העברית הוא מקרי בהחלט.

של האגודה פינתה את הזירה לסופרי ה״פרו־בינציה״
.עדה אהרוני מסניף אגודת הסופרים בחיפה
הביאה בפני קומץ הנוכחים שהאזינו לה את
טענת הקיפוח של סופרי צפון המדינה וציינה כי
חמש־מאות השקלים לשנה בהם תומכת האגודה
בסניף החיפאי רק מדגישים את תנאי העליבות
של קיומו. יפה צינס מבת־ים טענה כי רבים מבין
הסופרים והמשוררים אינם זוכים להגיע לבמה
הספרותית(מאזניים) שהאגודה מעמידה לרשות
הנבחרים מבין חבריה. שלום כתב, עזרא הרואטי,
סופרת בשם קורינה, מנוחה גלביע, אהרון
ירושלמי ועוד רבים וטובים, שלפחות עבור
כותבת כתבה זו היו בבחינת אוחזי־עט אנונימיים,
שטחו את טענותיהם בפני ערב רב של כיסאות
מיותמים וקומץ מאזינים תוהי־מבט. דוד אבירן
תאר את המחזה כ״מרד הדפוקים נגד המצליחנים,
דפוקים שקבלו על כך שלא מופנים אליהם
מספיק זרקורים והצליחו רק לעורר רחמים.״
כדי שלא לחטוא לאמת יש לציין שהיו גם
אחרים. היו מנחם פרי, דור אבירן, יגאל לב, ארז
ביטון ויותם ראובני שהגישו את מועמדותם לוועד
המרכזי ולא נבחרו. היו אבות ישורון. אהרון
מגד, חנוך ברטוב, דן לאור, רוני סומק, יורם טהר־לב,
שלי אלקיים ושולמית אפפל שבחלקם אף
ניסו להשפיע על ההחלטות שנתקבלו במהלך
הוועידה אך בלא הצלחה יתרה.
בכל מקרה, נוכחותם של אלה רק הבליטה את
היעדרם של כל האחרים.

״ספק־סופרים׳

זקו״העירכים:
משורר גבריאל טלפיר (״גזית״) ורעייתו
איר אפשר לכנות ועידה של אגודת סופרים
המונה כארבע־מאות חברים, שלהוציא כמה בודדים
המצדיקים את תארם — ואת אלה ניתן
למנות על אצבעות הידיים והרגליים — היתה
מורכבת ברובה המכריע מחברים מכובדים ושבעי
גיל ששנים רבות וארוכות לא פירסמו דבר מפרי
עטם, או מאחרים ששמותיהם אינם ידועים בשום
ציבור?
כיצד ניתן לתאר אירוע בו נוכחים בזמן דיוני
המליאה המתקיימים בפני אולם ריק עד בושה
כעשרה אחוזים מבין חברי האגודה והם אלה
שמחליטים בשביל כולם איזו מהצעות ההחלטה
שהוגשו בזמן הוועידה תתקבל על־ידי האגודה?
בקיצור, ועידה של אגודת סופרים בלי א.ב.
יהושע, עמוס עוז, יצחק בן־נר, יהושע קנז, עמוס
קינן, אורי ברנשטיין, אהרון אלמוג, דוד גרוסמן,
נסים קלדרון, דליה רביקוביץ, יוסף שרון, יהודה
עמיחי, נתן זך, יהושע סובול, יוסף מונדי, מאיר
ויזלטיר, רות אלמוג, פנחס שדה, אהוד בן־עזר,
יורם קניוק(שפימפם במקטרתו במשך שעה קלה
ברחבת בית־הקפה ולא הראה את פניו באולם
המליאה) ,יאיר הורוביץ (שהתמהמה אף הוא
באותה רחבה במשך שעה קלה אבל בלי לפמפם
במקטרת שאין לו) ,רן בן־אמוץ(שהפגין נוכחות
בערב הפתיחה רק כדי להטיח דברים קשים
בנכבדים שישבו על הבמה) ,רן מירון, שלמה שבא
ועוד רבים רבים אחרים שממדיו המוגבלים של
הדף המודפס אינם מאפשרים למנותם.

,,מרד הדפוקים״
ההתעלמות המוחלטת כמעט של הסופרים
נותני-הטון בעולם הספרות מן האירוע הדו־שנתי

ניתן למנות מספר סיבות להימנעותם של מרבית
הסופרים החשובים בארץ מלהופיע לוועידת
האגודה ולקחת חלק בפעילויותיה. הסופר היה
מאז ומתמיד אינדיבידואליסט באופיו. מהות
מיקצועו גוזרת עליו בדידות מרצון ומרחיקה
אותו באופן טבעי ממגמות קולקטיביסטיות. ידוע
למשל שיוצרים מן השורה הראשונה כמו ס.
יזהר, יהושע קנז או דליה רביקוביץ מתרחקים
לא רק מאור זרקורים, אלא גם מכינוסים ומאירועים
פומביים צנועים יותר, ובשום פנים לא
יהיו מוכנים לערב עצמם בפעילות העסקנית
שרבים מעמיתיהם המשתייכים ל״ליגות״ נמוכות
יותר מפנים זמן עבורה מזמנם הפנוי מלכתחילה
ובוחשים בה בשמחה ובצהלה. א.ב. יהושע, מצירו,
מצהיר כי הוא מעדיף להשאיר את הטיפול בזכויותיהם
המיקצועיות של הסופרים בידי ״אלה שמוכשרים
לטפל בהן, כמו אהוד בן־עזר.״ יגאל לב
טוען כי ״יש ניגוד מוחלט בין סופר לבין עסקן
ציבורי. לכל אחד מהם ישנו סף רגישות שונה.
יוצר, שרגיל לשבת בשקט בבית ולטרוח על
מלאכת הכתיבה שלו, לעולם לא יוכל לרכוש את
הכלים על מגת להיהפך לעסקן״.
משורר ידוע שבחר להישאר עלום־שם, במקרה
זה, הוסיף וטען כי מרבית היוצרים בעלי השם
מדירים רגליהם מן הוועידה משום שאינם מעוני
יינים להתכנס תחת קורת גג אחת עם יוצרים
שכתיבתם משייכת אותם לרמה ספרותית אחרת;
כאלה שיצירתם אינה מהווה הצרקה מספקת למעמדם
כסופרים והם מחפשים את הלגיטימאציה
שלהם בפעילויות מיקצועיות־עסקניות. חלק מאנשי
הספרות מוכן לחזק טענה זו בגלוי. כך
מנחם פרי :״באגודה יש יותר ספק־סופרים מאשר
סופרים. כאלה שברובם הגדול הם סופרים רק
בעיני עצמם ושאיש לא שמע עליהם. הללו מגיבים
בעוינות כלפי הסופרים הטובים בארץ משום
שהם מהווים לגביהם גורם מתחרה המאיים
על מעמדם שלהם.״

עמיחי :״קנוניה
על גבול הפשע״
ישנה סיבה נוספת לכך שהאגודה זוכה להתעלמות
מצד סופרים כמו חנוך לוין, דוד גרוסמן,
ס. יזהר ודומיהם. בנוסף למפעלים מבורכים שהאגודה
מקיימת כמו ארכיון גנזים החשוב וכתב־העת
מאזניים שהצליח, הודות לעורכיו הנוכחיים
חיים פסח ואשר רייך, לצאת בסדירות ולהתהדר
ברמת כתיבה נאותה המשקפת סינון קפדני
בכיתבי־היד שנשלחו לפירסום בביטאון, היא
אמורה למקד את פעילותה במאבק המיקצועי.
אלה מבין הסופרים שמעמדם הכלכלי האיתן,
הנובע מהתקשרות ריווחית עם המולי״ם, אינו
זקוק לאיגוד ולמאבק מיקצועי כלל וכלל, ועל
כן אינם טורחים לקחת חלק פעיל בעבודת האגודה.
אחרים, שהתאכזבו ממחדליה בתחום המאבק
המיקצועי, בחרו לפרוש מכל פעילות כמחאה
הפגנתית על אוזלת־ידה. אהוד בן־עזר הוא

ועידת אגודת הסופרים העברים המתכנסת אחת
לשנתיים החלה השנה בסימן זעקות קיפוח ודיבורים
על פוטש ונסתיימה בקול ענות חלושה. נבחר
ועד חדש. יש מנצחים ומנוצחים אבל המנוצח העיקרי:
ציבור הסופרים בישראל. היש לאגודה תקנה?
סופרת דף חדש חגית טוך סוקרת בעיני מסתכל
מן החוץ. חיים פסח. אחד משני עורכי מאזניים,
ביטאון האגודה. חושף את המאבקים הפנימיים.
הדוגמה הטובה ביותר לכך. דוגמה נוספת מספק
יהודה עמיחי, שהעדרו מכינוס הוועידה הנוכחי
בלט עקב נוכחותו. בכינוסים הקודמים. עמיחי
נפגע מצורת חלוקת התמלוגים שניתנו לחלק
מיזערי מציבור הסופרים תמורת החלפת ספרים
בסיפריות הציבוריות. לדבריו, השאלון שאגודת
הסופרים שלחה לחבריה, ואשר מילויו ומישלוח1
ליחידה לסיפריות ציבוריות במשרד החינוך היו
תנאי הכרחי לקבלת התמלוגים, כלל לא הגיע
לידיו. את מילוי הטפסים הרשמיים כתנאי הכרחי
לקבלת הכסף, וכן את העובדה שעודף הכסף שהצטבר
כתוצאה ממיעוט פניותיהם של הסופרים
חולק בין אלה המעטים שדבר ה״הטבה״ הגיע
לידיעתם במועד על חשבון כל האחרים שלא
קיבלו פרוטה, הוא מכנה בשם ״קנוניה על גבול
הפשע״ ו״סקנדל משפטי שעוד יידון בערכאות
המישפטיות המתאימות על מנת להביא
דברים על תיקונם״.
נורית זרחי, סופרת ילדים שלכל הדעות זכאית
היתה להתכבד בנתח שמן מעוגת התמלוגים,
טוענת אף היא כי לא קיבלה את הכסף וזאת
למרות ששלחה את הטפסים האמורים בדת
וכדין.
אל שניים אלה מצטרפים עוד רבים אחרים
כמו יהושע קנז, חיים באר, דן בן־אמוץ, יורם
קניוק, יגאל לב ויאיר הורביץ שכל נושא ״ה־טופסולוגיה״
היה רחוק מליבם ולכן לא קיבלו
תמלוגים למרות שמידת הפופולריות של ספריהם
היתה עשויה לזכות אותם בסכומים נכבדים.
ברור שחלק מן הסופרים הללו שיצאו נפגעים

נוספת, מכאיבה יותר, שהושמעה במהלך הנאומים
של ערב הפתיחה. לאחר נאומו של נשיא־הכבוד־של־האגודה־לכל־ימי־חייו,
מר ש. שלום,
שמשום מה בחר להפליג בדיבורים על מעשיה
הנואלים של הכנסיה הנוצרית כלפי זרעו של
אברהם ולהפנות את דבריו אל ״הכס הקדוש
היושב בתמי״ ,ובאמצע דבריהם של ראש הממשלה
יצחק שמיר, כוכב התיקשודת של הוועידה,
שהשכיל לנצל את הבמה לצורך חזרה על
עמדותיו הפוליטיות, ושר החינוך והתרבות יצחק
נבון, קמו בינה אופק, מאשה לוין ועדנה שבתאי,
אלמנות הסופרים אוריאל אופק, מנשה לוין
ויעקב שבתאי, והביאו לידיעת הקהל שנכח
באולם את העוול שנגרם להן כתוצאה מהוצאת
מישפחות הסופרים שנפטרו מגדר הזכאים לקבל
את התמלוגים החדשים (וזאת, לאור העובדה
שחוק זכויות היוצרים הבינלאומי מעניק ליורשים
אפשרות ליהנות מקבלת תמלוגים במשך
חמישים ולפעמים אף שבעים שנים מיום פטירת
היוצר בן־מישפחתם) .בינה אופק מסרה כי אמנם
קיבלה את התמלוגים לשנה זו, אבל זאת רק
משום שבעלה המנוח עוד הספיק למלא את
הטפסים .״אינך יכולה לתאר לעצמך את ההשפלה
שהיתה כרוכה בקבלת הכסף ״,אמרה בטלפון.
טענתן
של אלמנות הסופרים העלתה בעיה
נוספת, חשובה לא־פחות, והיא הצורך להפריד בין
שתי מטרות אותן עשויות הטבות ממין זה להשיג.
המטרה האחת היא מתן מענק לשאריהס של
סופרים שסיפריהם מוחזקים בסיפריות ומוש־

משוררים אבות ישורון, יעקב אירלנד
מן ההישג שהשיגה האגודה בעצם ההכרה בזכות
הסופרים לקבל תמלוגים על החלפת סיפריהם
בסיפריות לא יסתפקו בהחרמת הוועידה אלא יתקפו
את אגודתם ואת ראשיה בגלל עיוות הדין
שנגרם על־ידי החלוקה הבלתי־צודקת שהאגודה
עצמה היתה שותפת לה באופן ישיר.
יורם קניוק; ״האגודה לא פעלה בצורה נכונה.
היא היתה צריכה לחזור ולהזכיר לאלה מבין הסופרים
שלא שלחו את השאלונים, ולייצג וכן
לעמוד לצד אלה שלא קיבלו תמלוגים מסיבה
ביורוקרטית זו או אחרת.״

זעקת האלמנות
אל ציבור הסופרים שהתרעמו על הקשר שבין
הצורך בפנייה אישית׳לבין החלוקה עצמה שנעשתה
על־סמך נתונים שבלאו־הכי היו קיי מים
בסיפריות הציבוריות נצטרפה זעקה

מ שנה ל עורך: שמעון צמרת

אלים לקהל קוראיהן. המטרה השניה היא מתן
מענק כספי לסופרים חיים במגמה לשחררם, ולו
רק במקצת, מדאגות פרנסה ולעודדם לכתיבה
יוצרת.
היות וחוק זכויות היוצרים המקובל בעולם
משרת בעיקר את המטרה הראשונה, מתעורר
ספק לגבי מידת הצרק שעשו מישרד החינוך
ואגודת הסופרים בהקדישם את כספי התמלוגים
למטרה השניה בלבד.
בעיה אחרת שהתעוררה היא כמובן הצורך
לעגן את תשלום התמלוגים בחוק שיתקבל בכנסת
וישחרר את ציבור הסופרים מחסדי מישרד
החינוך ותקציביו המדולדלים.
זעקת האלמנות הביאה בסופו של דבר לקבלת
הצעת החלטה הקוראת לבחינה מחדש של הקריטריונים
לחלוקת התמלוגים והפניית תשומת
הלב לזכויות יורשי הסופרים שנפטרו. אולם גם

בכך לא היה די לטלטל את הוועידה מן השיעמום
המפוהק שאחז בה. אפילו ״מילחמות היהודים״
שכולם ציפו להתרחשותן בזמן העלאת ההצעות
לדיון לפני מליאת הוועידה וקבלת ההחלטות לא
אירעו הפעם. פרי :״האגודה מתיישרת על־פי הממוצע
מינוס. אין בה דמויות בולטות ששווה
להיאבק בהן. לא מתקיימים בה מאבקי כוחות
משום עייפות ודלות החומר.״

המיטריה כ מ של

גם רב־השיח שנערך בנושא ספרו ת ותיקשו־רת,
בהשתתפות מנחם פרי עצמו, גבריאל מוקד,
משה בן־שאול ובהנחיית נתן שחם, לא עורר את
הרוחות היגעות. הדוברים לעסו חומר שנלעס
מכבר והמאזינים לא טרחו אפילו לערב עצמם
בדיון שלא נתקיים.
לתמונת מצב זו לא נותר אלא לצרף את האקורד
הגרוטסקי עד עצבות *מגולם מדי שנ־תיים
על־ידי ד״ר יעקב הר־אבן שעל אף גילו
המופלג חוזר ונואם בכל ועידה נאום חוצב להבות
ועתיר פאתוס בפני קומץ מאזינים שחלקם מטמיע
ציחקוקים בצוארון הבגד ונוטש את האולם
וחלקם האחר נותר יושב במקומו מתוך כבוד לקשיש
האוחז מיטריה בידו ביום אביבי של חול
המועד פסח. תמונת משל גרוטסקית לוועידה כולה.

ננעלה לאחר קריאת ההחלטות על־ידי חברי
הוועדה המתמדת, החלטות שנוסחו בלשון שאין
בה כדי לכבד ועידת סופרים ואשר עוררו ויכוחים
עקרים בקרב מספר החברים הזעום ששרד באולם
המליאה עד אותה שעה בכוונה להצביע עליהן.
אף אחת מן ההחלטות, כולל הקריאה המאוחרת
לכנסת לבטל את הצנזורה על מחזות והקריאה
למישרד האוצר ולמס ההכנסה להפחית
את ניכויי המס במקור משכר הסופרים לשלושים
אחוזים(כמו לכדורגלנים לא נועדה להרעיש
עולמות.
תוצאות הבחירות לוועד המרכזי הוכיחו שהכוחות
השמרנים באגודה מוסיפים לשלוט בה
ברמה. אלה מבין העסקנים שטרחו ל״סדר״ לעצמם
מחנה של תומכים זכו בקולות ונבחרו לוועד.
אחרים, שעשויים היו להיטיב עם האגודה לפחות
כמו אלה ש״חתמו״ בה קבע, נותרו בחוץ.
עורך סי מן ק רי א ה מנחם פרי קיבל את אי־בחי־רתו
כהוכחה סופית ומוחצת לכך שהסופרים, במיוחד
אלה שנידחו על-ידיו במהלך שנות עבודתו
כעורך סיפרותי, מתעבים אותו. דוד אבירן פטר
את עניין הגשת מועמדותו כ״סטוץ תיקשורתי״.
״כמו בפוליטיקה״ ,הוסיף ואמר ,״גם באגודה לא
הטובים נבחרים אלא נקודות הצומת החולש־תיות.
אף אחד לא רוצה שאדם חזק וסמכותי
ישלוט באגודה״.
היתה זו דווקא יושבת־הראש היוצאת, שולמית
לפיד, שהביעה תמיכה בכוחות החדשים, ה־שנויים־במחלוקת,
דוגמת אלה שמייצגים פרי וא־בידן,
שלדעתה עשויים היו להחדיר דם חדש לעורקי
האגודה ולסייע לה במאבקיה. אחרים תמכו
בהענקת סמכויות ותפקידים לאישים בעלי
עמדות ומוניטין שאינם שייכים לוועד האגודה
כדי שיוכלו להוסיף מישקל לאגודה ולהאדיר את
קרנה בעיני הציבור.

בן־עזר החרים את הוועידה

לאור עליבות המעמד כולו, וכן חולשתה הבסיסית
העמוקה של האגודה, מתעוררת השאלה
האם יש בה בכלל צורך. יורם קניוק בשיחת טלפון
:״הרוב הגדול של המשתתפים בוועידה ובפעילויות
האגודה הם אנשים שלא שמעתי עליהם
ואיני מכיר אותם. חיילים טובים שבאים
מבתי־הקברות וחיים עם עבר מפואר שאף פעם
לא היה לו עתיד. זה עצוב׳משום שמצד אחד אין
בוועידה צורך ומצד שני היא קיימת בעליבות
גדולה מאוד.״
לפי דעתו של קניוק ,״למצב הזה אין פתרון
משום שאף אחד מן הסופרים הרציניים לא יבזבז
את זמנו על פעילות באגודה. עם זאת, אם האגודה
היתה מוכרת את שטח האדמה היקר עליו היא
יושבת לטובת איזה רב־קומות, היא היתה יכולה
לעשות שימוש בכסף לחיזוק מעמדה.״
אהוד בן־עזר, שהחרים את הוועידה באופן הפ גנתי
:״הוועד שנבחר על-ידי חברי האגודה מורכב
מסופרים בעלי רמה גבוהה יותר מזו של משתתפי
הוועידה. אם ועד זה רוצה להצליח במאבק ה־מיקצועי
הוא חייב להעמיד בראשו איש מיקצוע
שיעבוד בשכר ויילחם את מילחמתה של האגודה
שבעיקרה היא מילחמת תקציבים.
״המצב, כפי שהוא כיום, גורם לאגודה לפעול
בחובבנות. אין לה מנגנון חזק, המשכורות שהיא
משלמת הן מבישות, ומה שנותר לה זה להיות
ה׳גרופי׳ שלי׳אבנר שלו ומישרד החינוך. כדי

להבריא את עצמה היא צריכה ליצור לעצמה
מנגנון שיתפקד כראוי וישלם לאנשים משכורות
הוגנות. האגודה, בניגוד לאקו״ם, איננה גוף עצמאי.
אין לה הכנסות. לכן היא צריכה לאחד כוחות
עם אקו״ם ולשלב את המנגנון שלה עם זה העומד
לרשותו, או, לחילופין, להקים גוף משותף עם
ההסתדרות שייאבק את מאבקם המיקצועי של
הסופרים ולהתפלל שזה לא יהווה פתח להשתלטות
ההסתדרות על האגודה״.״
יגאל לב שלא נטל חלק פעיל בדיונים :״הוועידה
משמשת במת־מנצחים לבינוניים וללא-
יוצלחים שבאים לבכות בחיק האגודה. ברור שבמצב
כזה הסופרים האמיתיים והקהל בכלל אינם
רואים בה מוקד משיכה. האגודה צריכה להיהפך
לגוף מיקצועי גרידא. צידוק הקיום הבלעדי שלה
הוא בצורך להיאבק על תנאי השכר של הסופרים
וזכאותם לקבלת תמלוגים ולהקלות במס ההכנסה.
כל היתר אינו מעניין״.

כירסזם מת מ שך
יצחק בן־נר טלפונית :״אני לא מאמין באגודות
מיקצועיות לסופרים ולאמנים. אני חבר
באגודה כי היא שומרת עבורי על זכויות מסו־יימות,
וגם בגלל זה שבילבלו לי הרבה זמן את
המוח. אין לי עניין בזה בכלל, ואני אומר זאת
מבלי לזלזל באלה שמוצאים בזה עניין.״
דן לאור, מהבודדים שגילו נוכחות בעת ה
חיים
פסח: יומן ועידת הסנפו־ים
או שיעור ב ת 1ר ת הפ ע רי ם
יום ד :1 8 .0 0 ,אנשי בטחון עורכים
חיפושים בבגדיהם ובכליהם של הבאים בשערי
בי ת ה סופר בו יישמעו בתוך שעה נאומיהם של
ראש הממשלה ושל שר החינוך והתרבות. בחוץ
מתגוררת חבורה של כמה מזיקני אגודת הסופרים
ומתוכה נשמעים גם כמה קולות צווחניים
ותוקפניים של נשים. סופרות.
בקומה השנייה, בחדר המעופש של מערכת
מאזניים, כתב־העת של אגודת הסופרים, נעדר
אחד העורכים, אשר רייך, המחלים מהתקף לב;
האחר, ששרד, עורך משא ומתן ממושך המתדרדר
עד לחשבון נפש נוקב עם בקבוק קוניאק שקיבל
מההנהלה כתשורה לחיים ולחג הפסח.
:18.45 באולם הגדול של בי ת ה סופר
מתחילים לתפוס מקומות ובמהרה מתמלא המקום
לחלוטין: מי שסבור שהפרצופים המוכרים
מההתודעויות של ימי ששי ב״ספריה״ הם פניה
של אגודת הסופרים אינו יודע עליה דבר וחצי
דבר: רק כאן מתגלה הצבא האמיתי של האגודה,
חיל השדה המגיע לועידה זו אחת לשנתיים

אורחי־כבוד יצחק שמיר, יצחק נבון, יו״רית״פורשת שולמית לפיד
דיונים ואף העלה הצעות החלטה שנידחו :״מעמדה
של אגודת הסופרים הלך והתדרדר במשך
השנים. פעם הקפידו להעמיד בראש האגודה
סופר חשוב שיש בו מיזוג של ספרא וסיפא. כמו
אבא קובנר, אשר ברש או יהודה בורלא. את
ביאליק אין כל צורך להזכיר. כיום, האגודה אינה
מסוגלת למשוך אליה את הסופרים החשובים
משום שמעמדם הסוציו־פסיכולוגי השתנה. הם
אינם נוטים לעסקנות ציבורית כפי שנטו
הסופרים של פעם.
״גם במעמדה של אגודת הסופרים חל כירסום
במשך הזמן. בעבר היא מילאה פונקציות היסטוריות.
היום יש לה תחליפים — בתי ההוצאה
לאור, האוניברסיטאות שדואגות למחקר ולאר־כיונאות,
מוסדות תרבות כגון צוותא ואחרים
שמארחים אירועים סיפרותיים. מטבע הדברים
הפכה האגודה לפחות אטרקטיבית. השאלה היא
האם יש לה זכות קיום או שצריך להניח לה להתנוון
.״אני אינני נוטה לוותר על מוסדות קיימים.
במיוחד לא על כאלה שקיימים שישים שנים.״
בינתיים לא נותר לסופר אלא לשים את מיב־טחו
באלה מבין החברים שנבחרו לוועד המרכזי
ואשר עליהם ניטל להתחיל לפחות בבדק הבית
הכללי אליו משוועת אגודתם. כפי שהדברים נראים
כיום, ניתן רק לגחך למישמע סיפורה של
שולמית לפיד, יושבת־הראש היוצאת שרבים מכירים
לה תודה על מאמציה בתקופת כהונתה
הקצרה, בדבר אותו אלמוני שביקש להצטרף לאגודה
ונידחה, עירער לוועדת העירעורים ונידחה
בשנית, ולבסוף היפנה את בקשתו לבית־המישפט
שיכריע במחצית חודש מאי בינו לבין האגודה.
אולי, אחרי שיזכה סוף־סוף אותו איש עלום־שם
להגשים את משאת־נפשו ולהתקבל לאגודת״הסופרים
העברים במדינת ישראל, ייווכח לדעת
שהמאמצים הגדולים שהשקיע לא היו שווים ב־טורחם.

מהעמדות
הקדמיות במושבים נידחים בקצוי
הארץ, הלומפן־פרולטריון המחכה ללנין שלו
שאולי יתגלה דווקא בוועידה זו.
מנחם פרי מגיע, ותופס מקום במרכז השורה
השלישית לפני הבמה, ואני נזכר בפגישה שנערכה
לפני כחודשיים עם גד יעקבי כאשר נכנס
השר ומצא את פרי יושב בכורסא היחידה בחדר
ואמר לו :״אתה תמיד יודע לתפוס ראשון את
הכסא החשוב ביותר״ .דמות מהמיתולוגיה האקדמאית,
לבוש במקטורן הפרופסורי אבל לצורך
העניין, מוותר הפעם על המקטרת. למחרת, בעת
הדיונים, כבר נשר המקטורן — הפרולטריון בז
לאקדמיה — והוא מופיע בחולצה פתוחה.
פרי הציג את מועמדותו לועד אגודת
הסופרים, מהלך מפתיע־לכאורה לגבי מי שבמשך
שנים דיבר וכתב בנימה אליטיסטית על
הגוף המסורבל וחסר הפשר הזה שעכשיו הוא
מבקש לכבוש. מצד שני — מסתבר שלאחרונה
נדחק מכמה עמדות כוח. שהיו בשליטתו הכמעט־מוחלטת:
סי מן קריא ה, הרבעון, למעשה אינו
קיים עוד, וגם אם ישוב ויופיע לא יופנו אליו
הזרקורים, הוא פאסה, עבר זמנו ובטל קורבנו. גם
מהוצאת הספרים ׳שלו, מספרת השמועה, אינו
רווה נחת: הפרופסור האחר, עוזי שביט, שנתמנה
למנהל ההוצאה, מי שנחשב עד כה לשה אקדמי
תמים (ואולי בזכות זאת נבחר לתפקיד) ,שלף
צפורניים וכמה משריטותיו עדיין ניכרות בפניו
של פרי. הצגת מועמדותו לועד האגודה, אם כן,
היא מהלך שנועד לשמש תחליף לעמדות כוח
שאבדו לו, ומדוע דוקא ועד ״אגודת הסופרים״?
האם באמת יוצאת נפשו לשבת אל שולחן אחד
מדי שבועיים בצד רבותינו א.ב. יפה וא. שמואלי?
אלא שועד האגודה הוא הבוחר בעורך מ אזניי ם
ומי שיושב בועד חזקה עליו שיעשה הכל כדי
להגיע למשרה נכבדה אך כה־בלתי־משתלמת זו,
ובכן, מהלך בכיוון אחד.

:19.15 נשיא אגודת הסופרים הישיש היגע
ש. שלום מברך ומזכיר את פשעיי הגויים הקמים
עלינו להרגנו. הוא מסיים באזהרה לכס הקדוש
וחוזר ומנסח אותה בזהירות רבה שמא ישתבשו
דבריו באוזני האפיפיור הממתין להם בקוצר־רוח,
מעבר לקולו נשמעות נקישות בלתי־פוסקות:
המיקרופון רועד לו בידיים. אחר־כך עולה ראש
הממשלה (מי שהסביר בריאיון שאין לו פנאי
לקרוא ספרים) וגם הוא יורד על הגויים וגם על
ממלא מקומו. ואולם, את הערב הזה אזכור בזכות
משפט אחד, משפט בלתי־נשכח ששמעתי מפיו
של שר החינוך והתרבות שעמד לצידו של הקשיש
ש. שלום ואמר :״נשיא האגודה מר ש.

שלום שנפטר לאחרונה ממחלה קשה, נמצא
אתנו כאן ״.עובדה.
יום ה :1 0.0 0 /הזקנים משכימים, הצעירים
עדיין במיטותיהם, גלים־גלים של שיבה טובה
נעים לעבר האולם, זהו הדיון המסורתי שנמשך
עד לארוחת הצהרים. מנחם פרי אינו משתתף
ואינו נוכח באולם: לדיון זה אין כל משמעות
פוליטית.
בינתיים, בחוץ, כמו במסדרונות הכנסת, שם
נעשים העסקים הרציניים באמת, מנחם פרי
מסתודד עם יאיר הורביץ וכשיאיר יוצא הוא
נראה חסר־יישע ומתבונן לצדדים בדאגה: נניח
שראש האופוזיציה של טוגו נקלע לבחירות בוער
האופטומטריסטים ושם איש אינו מבחין בו ואינו
מכיר בחשיבותו, כזהו מצבו של פרי ברגע זה
ואולם מיד נחלץ לעזרתו יוסל בירשטיין ופרי
נראה נינוח יותר. הם משרטטים משהו על דף
חלק: עמדות הטנקים? מיקוש הפרלמנט? נאום
הנצחון?
:11.00 מחמת העדרו של שותפי לעריכה,
אשר רייך, בשל מחלה, אני נאלץ להישאר באולם
הדיונים במשך היום כולו. בזה אחר זה עולים
בכירי הדחויים ואבות הגראפומאנים ומניפים
לעברי אגרופים קפוצים. הנה אהרון מזיא, מי
שמסר לנו במערכת מאמר בשבחי הצנזורה,
מאמר שכולו על טהרת הפטפטת״,ונדחה, הנה
משה שפריר, מי שהכריז עצמו ראש סופרי הדרום
ששיריו לא נדפסו במאזניים ואף שחייכתי אליו
בהבנה לא השיב לי חיוך, ועוד ועוד. הטענה
החוזרת בפי הכל: מ אזניי ם הוא כתב־העת של
אגודת הסופרים, שמע מיניה — כל חברי אגודת
הסופרים חייבים י לפרסם בו. סבלנותי הולכת
ופוחתת ואז עולה בדעתי הרעיון להביא בפני
המליאה את ההצעה הבאה: יש לפטר מייד את
עורכי מ אזניי ם ולהציב במקומם מחשב שיפרסם
בזה אחר זה את כל יצירות חברי האגודה על־פי־סדר
אלף־בית.
קראתי פעם ריאיון עם גארסיה מארקס, בו
סיפר את המעשה הבא: יום אחד בשעה שעמד
וגיהץ את מכנסיו צילצל פעמון הדלת ונכנס אדם
מחברת החשמל ואמר לו שבא לתקן את המגהץ
המקולקל שלו. מארקס תמה מאוד והסביר לו
שהמגהץ פועל כהלכה, ושכלל לא ביקש שיבואו
ויתקנו מגהץ שאין בו שום קילקול. והנה, אך יצא
האיש את הבית — התקלקל המגהץ ...נזכרתי
במעשה הזה כאשר התכוונתי בכל הרצינות
להביא בפני המליאה את ההצעה הנ״ל ובו ברגע,
לא תאמינו — נאמר לי שהגיעה הצעה כתובה
מאחד החברים שעל פיה מחייבים את העורכים
לפרסם את כל חברי האגודה לפי סדר אלף־בית!
גם הפעם, כרגיל, מדביקה המציאות אף את
הדמיון הזריז ביותר.
וכאן שוב חוזר מנחם פרי לתמונה: כזכור,
בריאיון בידיעות א חרונו ת הסביר מנחם פרי
שמאזניים הוא כתב־עת שמבחינת הרמה
הסיפרותית נמצא ״מתחת לרמפה״ .והנה, ימים
ספורים לפני פתיחת הועידה התקשר פרי, על פי
השמועה, עם כמה גראפומאנים ידועים שאפילו
״הרמפה״ של מ אזניי ם היתה גבוהה מדי עבורם,
והללו סיפרו את הסיפור הבא, מעט מתוך גאוה
פצועה ומעט בשל טיפשות מצויה: פרי הסביר
להם שאכן לא פירסם אותם בסימן ק רי א ה בשל
אופיו המיוחד של כתב־עת זה, ואולם — הייתכן
הדבר שלא יפרסמו את שיריהם ב מ אזניי ם
בביטאון שלהם! והנה עתה הוא מציג את
מועמדותו לועד שבוחר בעורך הבא של מ אז ניים
וכר. אפילו המטומטם שבגראפומאנים הבין
ונרמז שכאשר הוא, פרי, יערוך את מ אזניי ם
(המשך בעמוד )28

_ דף חד ש

(המשך מעמוד )27
מבצע ליום העצמאות
במלונות דיפלומט
בתל־אביב וביוושליס

ש״וז +מע״מ
לינה ו א חוו ת בוקר
ליחיד בחדר זוגי
מינימום שלושה לילות
הנמנות •שידות בבת• המלון
דיפלומט ת״א03-294422 :
דיפלומט ירושלים 02-777777 :

ההצתה בתוקף עד 1.6.87

אבנר

אגוד לגטוח צפגעי רכב בע״מ

תל־אביב, שד׳ רוטשילד ,39ת.ד 31848 .מיקוד • 61318 טלפון 627333

חברת ״אבנר״ חיא בבעלותך סול 40 חברות הבי טוח

הבועלות בענף ביטוח הרבב בישראל .
מהתשלומים לנסנעי תאונות נושאת דרבים ומקבלת באמצעות חברות הביטוח 7 0 7סן
חברסיות לביטוח חובה.
״אבנר״ מתא מת ומכוונת את מדיניות חברות

הביטוח למען פיצוי מהיר לנפנעי תאונות דרכים,
כולל תשלומים תכופים על חשבון הפיצויים
הסופיים, תוך נאמנות לרוח החוק.

:16.0 0מתקיים דיון בנושא ״אמצעי
התקשורת והספרות״ .על הבימה:
המנחה — נתן שחם, ולצידו משה בן־
שאול, גבריאל מוקד ומנחם פרי. משה
בן־שאול שיזם את הדיון כמין ניגוח קל
למנחם פרי, פותח בנאום מן הכתב,
שנון למדי, עד שלפתע הוא מבין את
מה שהוא אומר ופונה לפרי ומסביר לו
באריכות מייגעת שלא נגדו מכוונים
הדברים והוא עצמו אינו רוחש לו שום
רע וכר וכר.
אחריו עולה פרי, ושוב הוא מפגין
את אחד המהלכים הנאפוליוניים שלו
שלרוע המזל גדולים מדי לשדה־הקרב
הקטן הזה. בשני מישפטים פותחים הוא
מנטרל את שני אויביו המושבעים
היושבים שם: על גבריאל מוקד הוא
אומר ״שאפילו יראו אותנו מחובקים
שוב ושוב, תמיד יכריזו שאנו אויבים״,
וכך מניח את דעתו, לפי שעה. ומבלי
לאבד דקה הוא פונה לאגף המסוכן
האחר ומסביר שאכן הוא מכבד מבקרים
שיש להם תפיסת עולם וראייה
תרבותית (וכיוצא באלה) ״למשל —
אמנון נבות״(היושב באולם כולו רוטט
בתאוות הקרב) ,שונאו המושבע של
פרי ומי שהתכתש איתו פעמים רבות
בעתונות ובעל־פה בלשון חריפה.
נבות, המום מכדי לעכל את המיפנה
הזה, יוצא החוצה לשאוף אויר נקי
ממחמאות. כאמור, מהלך מבריק, אך
רק לאוזני יודעי הח״ן: לנבות אין שום
השפעה של ממש על דיוני הועידה
ואת אלה שיש להם השפעה אין פרי
מכיר כלל ואין הם מכירים אותו. וכך
נשאר התרגיל שאמור היה להכריע את
הכף בבחינת להטוט אקסטרווגנטי של
להטוטן מופלא המציג בפני קהל של
עיוורים.
:18.00 שיאה של הועידה והחלק
המשעמם ביותר: מביאים בפני המליאה
שורה ארוכה של הצעות החלטה מטעם
הוועדה המתמדת. חיים נגיד מעלה את
ההצעה :״מו״ל לא יהיה רשאי לשמש
יושב ראש אגודת הסופרים״ .ההצעה
מובאת להצבעה. וכאן מגיע הפער בין
המציאות בעיניו של פרי ובין המציאות
שמחוצה לעיניו לשיאו הגרוטסקי: מנחם
פרי נלחם על זכותו לשמש יו״ר
אגודת הסופרים, והוא מאמין כנראה׳
שרק הסעיף הזה, אם יתקבל, יהיה לו
למיכשול בדרכו לכס הנכבד הזה. שעה
תמימה הוא נאבק, אבן אחר אבן, מלה
אחר מלה. בתחילה, כמקובל, הוא מבקש
את רשות הדיבור לפני שהוא פוסע
לעבר המיקרופון. בתוך רבע שעה הוא
מחזיק את המיקרופון בידיו: אפשר
לומר שבמציאות הדמיונית האחרת זהו
הצעד הראשון לקראת תפיסת השלטון
— ההשתלטות על מכשיר הקשר
היחיד (בהעדר תחנת טלויזיה, רדיו
וכיוצא באלה) המצוי באולם. הוא נלחם
בשיניים ובציפורניים: אין עוד כל זכר
למקטורן ולמקטרת. המיתולוגיה האקדמית
נשרה מעליו כלא־היתה. עתה
הוא מנהיג את הפוטש.
:2 0 .0 0ורדה גינוסר, מזכירת
אגודת הסופרים, ובעקבותיה פמליה
של חשובי האגודה, צועדת לעבר
הבימה ובידיה — רשימת הנבחרים
לועד האגודה. דממה מוחלטת — רק
רישרושים של ניירות ועטים נשלפים.
כמי שמשוחרר מהמתח, שהרי לא ביקשתי
להיות מועמד לועד, אני פנוי
להתבונן סביבי: דוקא עכשיו דרושה
פה הצלמת: איזה עוויתות בפנים, איזה
מיצמוצים בעיניים. מישהו מורט בזקנו.
אחר מושן בחופתי שרוולו.
קוראים בנימה חגיגית את שמות
הנבחרים בזה אחר זה על פי מספר הקולות
שקיבלו. שמו של פרי אינו נזכר
בהם, מאוחר יותר מתברר שאף בין
הדחויים קיבל כמעט את מספר הקולות
הקטן ביותר. הספקתי לראות אותו
יוצא את האולם בחופזה, ונדמה ששב
ולבש את המקטורן. את המקטרת לא
ראיתי. נדמה שרק עכשיו תפס שהוא,
להטוטן מליגת המקצוענים — ,פשוט
נקלע בטעות למגרש אחר, הכדור,
לכאורה אותו כדור אבל השחקנים
בעטו לשער, ואילו הוא המשיך לכוון
לסל הדמיוני, הסל מהמגרש האחר.

מפרמיות וספירות
בל הכספים הנצברים ב,,אבנר״
הה שקעות מיועדים לת שלום נז קי ם. עודף של
ת ק בו לי ם על ת שלומים מ בי אלהק טנ ת תעריף
ביטוח חובה.
״אבנר״ מאחלת לבל הנהגים -נהיגה בטוחה
וזהירה!

העול הזה 2591

אחמד עודה(משמאל) מעיו: עוזו שרהביטחון
ובניו במינהל־מקוקעי־ישואל, שחבו מתווך
קיבלו ממנו סכומי־כסף גדולים בגלל ״בעיות״

*17111־ 0

שבו מתכוונת החברה יאה יקיר, של
אברהם שמאי, להקים ישוב.

,בגלל הבעיות
שהיו בשטח׳

ומונונים
בנ ד ה
הרי שסיים את עדותו המפור־טת
— שמות, סכומי־כסף, תארי־כים,
גושים וחלקות — העווה הנאשם
את פניו, לגם מכוס־מים שהיתה מונחת
לידו ופתח בווידוי נרגש.

לה של קבלות, שאותן אסף עודה אחת
לאחת במרוצת השנים.
ביניהן: קבלות על סך 150

אלף דולר, חתומות בידי יהושע
בר־תיקווה, עוסק מורשה בנד־

יהנשע בר־תקנה

עוסק מורשה 003208667

נדי־ו

>|ל052.3112 • .

חשבונית מ ס /קבלה

003

נתקבל מאת ...

סקור

.ש קל

אחת הקבלות של בר־תיקווה
אחמד עודה מכפר חבלה

ך י• מישטרה חוקרת מזה חודשים
\ 1אחדים את קשריו של אחמד
עודה. בין השאר, היא חוקרת חומר רב,
שאותו אספה פליאה אלבק, ושיש בו
כדי להבציע על שחיתות במינהל־מקרקעי־ישראל.
מקור
החומר בעובד־מינהל בשם הלה אשר גבאי, י
הסתכסך עם בר־תיקווה. בר־תיקווה
הסתכסך בשעתו עם אורי ביידטץ,
שהיה מראשי מינהל־המקרקעין. עודה
סיפר בעדותו על הריב בין השניים.
זמן־מה אחרי שבוצעה עיסקת
בידיה־דרום בין עודה למינהל, שילם
עודה לבר־תיקווה כסף על תיווך
בעיסקה זו.

בעמוד 84 של פרוטוקול
בית־המישפט, מ־ 31 במארס,
אמר עודה :״יהושע בר-תיקווה,
בגלל הבעיות שהיו בשטח
קיבל 150 אלף דולר, אבל הוא
היה צריך לקבל יותר. הוא היה
מתווך בינינו לבין חברת
אלקנה ד (אחר-כך שונה השם
לנריה)״.
עוד עובד־מדינה קיבל כספים
מעודה. בעמוד 55 של הפרוטוקול, מ־
10 במארס, סיפר עודה :״בתחילת
1982 או סוף ,1981 מינהל־מקרקעי־ישראל
ביקש שנרכוש קרקע מול
ברקן.,כדי להקים ישוב נטפים, ומר
ברקול, שהיה עוזר שר־הביטחון, רצה
להשלים את ישוב נטפים ואנחנו
רכשנו חלקה.״

בעמוד 58 מופיע יפוי־כוח
המתייחס למקום בשם חרם ,23
באמצעות דויד ברקול; ומוצגת
בו גם קבלה מברקול, על
כספים שקיבל בסך 23 אלף ו-
400 דינרים ירדנים.
ידוע שיש כמה אחים בשם
ברקול; אחד מהם הורשע ונדון
למאסר על איומים ואלימות
נגד בעלי־קרקע ערביים, שהתלוננו
על זיוף חתימותיהם.

בעדותו סיפר עודה, שהיה מרוויח
עשרה אחוזים כשהיה מוכר קרקעות
למינהל־מקרקעי־ישראל. אחר־כך, כ־שהיוזמה
הפרטית נכנסה לעיסקי-

במינהל, אבל הוא היה איש־הקשר.
כאשר ביקשו ממני עוד קרקעות ל־אילון־מורה,
בא מיכה מהשב״ב. אלי
הרקול עבד איתי. הוא הציג עצמו
כאחד שעובד במינהל. בשנת 82׳ לא
היתה יוזמה פרטית בכלל, מינהל־מקרקעי־ישראל
היה קונה את הקרקעות.
עבדתי עם עובדי המינהל
יודקה נהרי, אושי ביידטץ ואורי
בראון ...רבו עימי ואמרו׳לי שאני חבר
של בר״תיקווה. הוא היה בא אליי.״
במהלך החקירה נחשף סוף־סוף
ההסכם עם עודה, שהפכו לעד־מדינה.

על-פי ההסכם התחייב עודה,
בין היתר, למסור למישטרה
את כל הידוע לו על רכישות-
קרקע ולמסור לבית-המישפט
עדות־אמת לגבי כל הפרשיות.
בתמורה, יתייחס כתב-האי-
שום רק לקטעים ממיכלול
מעורבותו של עודה בעיסקי־מקרקעין.
הוא יודה, והתביעה
תבקש מבית־המישפט עונש
מאסר של ארבע שנים —

״בני עמי שונאים אותי,״ אמר
לשופט בית־הדין הצבאי בשכם ,״וילדיי
סופגים עלבונות. בני מישפחתי
מסתתרים מעיני הציבור, ואת ילדיי
גירשו מבית־הספר. ביתי הפך לי לכלא,
ואני מקבל איומים על חיי. זרקו
עליי בקבוקי־מולוטוב, ואפילו המיש־טרה,
שתמיד חשבה שאני צודק, הפסיקה
להאמין לי!״
מזה כמה שבועות ניצב אחמד עודה
ליד דוכן־העדים — שוטח את גירסתו,
מתייחס למיסמכים המוכרים, המוגשים
לו לעיון נוסף, ועונה על שאלות
ההגנה והתביעה.
תחילה הודה עודה בכתב־האישום,
במיסגרת עיסקת־טיעון. עתה, כשקרב
מועד גזר־הדין, מבקש סניגורו, עורו־דין
דן פרידמן, להוכיח לבית־המישפט
כי שולחו — הפלסטיני השנוא ביותר
בשטחים הכבושים — לא הרוויח את
אותם סכומים אדירים שבהם נקבה
התביעה: שמונה מיליוני דולארים.
הסניגור רוצה לשכנע את בית־המיש־פט,
כי לעורה היו הוצאות גדולות
במהלך מימושן של עיסקות־הקרקע
שלו. כך הוא מקווה להקטין את הקנס
הצפוי לשולחו.
פרידמן הגיש לבית־המישפט חבי־

קטע מעדותו של עודה
בגלל ״הבעיות בשטח״ 150 -אלף דולר

ל״ן. הקבלות הראשונות נושאות
תאריכים מדצמבר 1981
— זמן קצר אחרי שאותו בר
תיקווה חדל מלהיות מנהל
בכיר במינהל־מקרקעי־ישראל.
בעודו במינהל, היה בר־תיקווה
ממונה על עיסקות־קרקע בגדה:
בתוקף תפקידו זה אישר
עיסקות בין אחמד עודה לבין
מינהל המקרקעין וגורמים אחרים.
הקבלות
שהוצגו בבית־המישפט
מעידות על כסף ש״נתקבל מאת אחמד
עודה, מחבלה, טל׳ ,429 על חשבון
עיסקת בידיה־דרום.״ האתר ״בידיה־דרום.״
ידוע היום בשם נריה, מקום

קרקעות בשטחים, הרוויח אפילו יותר.
ב־ 1983 הגיע עורה להסדר עם מס־ההכנסה
ושילם 120 אלף דולר —
״תשלום כללי״ על כל העיסקות
*•**444 4301
שעשה•

;/בא מיכה
מהשב״כ״

ף• חקירה הנגדית של התובע
^ ראובן וולף, הוסיף עודה פרטים
על קשריו עם מינהל המקרקעין.
שאל וולף :״מי היה היהודי, שאי־תו
עבדת במינהל?״
השיב עודה :״עם שמואל עינב,
יהושע בר־תיקווה, שהיה עובד מינהל
בשנת .1980 אני מכיר את כולם

מתוכן רק עשרה חודשים
בפועל — וקנס כספי בסך חמישה
מיליוני שקלים. ריצוי המאסר
יהיה בכלא אייל, הנחשב
לכלא קל־יחסית.
לדברי הסניגור, דן פרידמן, הוציא
עודה על עסקיו סכום כמעט כפול
מאותם 2.5מיליוני הדולארים, שעליהם
הציג קבלות. את הסכום הנוסף לא
היה אפשר להציג כהוצאות: מדובר
בהמחאות לפקודת ״עצמי״ או בהוצאות
שאינן מוכרות.

דוגמה: המחאות שניתנו
לליכוד בעת מערכת הבחירות
לכנסת, בסך 50 אלף דולארים.
ההמחאות היו של בנק־לאומי,

סניף קלקיליה, ונפרעו על שם המושך
״פירסום טל־ארויו״; מישרד הפירסום
שניהל את מערכת הבחירות של
הליכוד.

^ ^״אמרו לי לשים
טייפ בכיס״

** ודה חדל, כנראה, מלבטוח בר־
^ שויות המדינה; הוא חי בתחושה
שכולם קשרו נגדו קשר והפקידוהו.
״תחילה האמינו לי במישטרה,״
אמר בבית־המישפט ,״ואפילו השתמשו
בי. אבל אחרי הפרת ההסכם
זרקו אותי. בגלל פרשיה אחת הפסיקו
להאמין לי, למרות שלפני־כן מסרתי
מידע רב. המישטרה ביטלה את ההסכם.

״אחרי
שחתמתי על ההסכם,
גיליתי למישטרה את שיטת
הזיון? .כמשך תישעה חודשים
התייצכתי יום־יום כמישטרה,
בהתאם להסכם. תישעה חודשים
עבדתי בשביל המיש-
טרה. הקלטתי אנשים, סיפקתי
ראיות ונתתי עדויות.
״התחילו לפרסם את דבריי בעיתון.
פירסמו שאני עד־מדינה, והתחילו
איומים. מכיוון שלא יכולתי לגלות מי
איים עלי, הופר ההסכם.
״הצעתי כי נעבוד פרשיה״פרשיה,
ובכל אחת אני אעיד להם. המישטרה
לא הסכימה. לא הספיקו לתרגם את
ההקלטות שעשיתי להם. התפרסם
שאני משתף פעולה עם המישטרה,
ואיימו עליי ועל ילדיי. איימו על כל
מי שהיה לו קשר עימי, גם על ישראלים.
״סיפרו
לי במישטרה, כי היה קשר
לרצוח אותי. איימו שיהרגו אותי ואת
ילדיי. סיפרתי למישטרה על איומים
אלה.
״תמיד אש״ף איים עליי, אולם
כאשר אחרים(היהודים) התחילו לאיים
עליי — נשברתי. אני אינני יכול לעמוד
מול כולם. אחרי שסיפרתי במיש־טרה
שמאיימים עליי, אמרו לי לשים
טייפ בכיס, כדי שהמישטרה תדע מי
רוצה אותי. אך זה בוטל, כי אמרו
ששיקרתי להם. לכן ההסכם בוטל״.
עודה הוא בן הכפר חבלה — אותו
הכפר אשר לידו בוצע הפיגוע הקטלני
במישפחת מוזס, שהתנחלה על האדמה
שהשיג עודה.

ע מי ג לו סקא, מזכירו ושלישו הצבא שר נשיא־המדינה, מספו על
עבודת! עם הנשיא נבון והנשיא הוצוג, על החנינות לאנש המחתות ולאגש
השבי ,3על ודנו בצבא, על ילדותו בבית חויזיוניסט ועל תוכניותיו לעתיד

.נבון חיפש שזו,
והחמנת׳ ללישנתו.
גההתוגשות לא הייתי
בטוח שאני זוכו את
שסח הפגישה׳

.אנא חגיו הקפיד
לקחת אמי דבית־המסת.
אבל היינו
מסתכלים בששן נוי
שלא לאחו לכדורגל־׳

.סעוח׳ בצהו״ם על
שולחנם של מלכת
בויטניה, נשיא ארצות־הבוית,
מלו בלגיה
וכמובן הנשיא סאואת״

.דא אהיה גחוטניל
הבדיחה מספרת על מוישל׳ה, שנהג לע מוד
תמיד ליד גדולי העולם, עד שבסוף היו
שואלים מי האיש שעומד ליד מוישלה.
עמי גלוסקא הוא האיש שליד נשיא״המ־דינה.
גבר
נאה, תימני כהה עור ודק גיזרה,
שעיניו שחורות ושיערו שחור. דובר עברית
בהדגשה נכונה, כולל האותיות הגרוניות.
הוא יושב בחדר קטן במישכן הנשיא. על
קיר שלם תלויה מפה גדולה של העולם, על
קיר אחר מגילת־העצמאות מוטבעת בנחושת.
ציור על הדלת, סיפרייה קטנה ושולחו-
עבודה גדול.
על השולחן מונח ספר תגי׳ך. לעמי יש

מינהג שאותו הביא עוד מהבית: בבל בוקר,
לפני שהוא מתחיל את יום העבודה שלו,
הוא יושב וקורא פרק בתנ״ך, לפי הסדר.
עמי גלוסקא נושא בשרשרת של תפקידים
בבית״הנשיא: מזכיר אישי, דובר ושליש
צבאי. הוא גם מתלבש בהתאם לתפקידיו
השונים, וכן אפשר למצוא אותו לבוש
במדי-ייצוג של צה״ל או בחליפות מחויי-
טות.
הוא נולד ביישוב קטן בשם מחנה-יהודה,
ליד העיר פתח־תיקווה. דור שני בארץ.
הסבים שלו עלו מתימן.
בתימן, במקום שנקרא חי-דן, קראו ל-
מישפחה קורץ(מבוטא כמו קורס) .משמעות

המילה בערבית תימנית: כיכר לחם. האגדה
המישפחתית מספרת, שהמישפחה היתה
אמידה וכל עני וקשה-יום שהיה רעב, יכול
היה להיכנס ולקבל פת-לחם. כן קיבלה ה-
מישפחה את השם אל-קורץ.
פרשנות אחרת אומרת שהמקור העתיק
של המישפחה הוא בבית־לחם.
כד או כף, כשעלה חיל החלוץ של ה-
מישפחה מתימן לארץ, ב ,1907-החליט מי
שהיו, אז חבר־הכנסת הראשונה והשנייה,
זכריה גלוסקא, לעברת את השם. הוא מצא
במקורות את המילה גלוסקא, שמופיעה
במידרשים במובן של לחמניה או עוגה, ואימץ
את השם לעצמו. כל יתר בני המישפחה

שהגיעו לארץ, הלכו בעיקבותיו.
עמי הוא הבכור בין שלושה אחים ושלוש
אחיות. אח אחד, יורם, היה חבר קיבוץ
מישגב-עם, איבד שם את בנו בהתקפת פיד-
איון ועבר לבית־העמק. האחות נאווה היתה
במשך שנים רקדנית בלהקת שלום 77
(שהפכה לשלום .)80 היא בוגרת אוניברסיטת
בר־אילן ועובדת כמורה בתיכון. הא חות
דליה גרה בנתניה ומגדלת חמישה יל דים,
ואלון, בן הזקונים, שנחשב לעילוי של
המישפחה, הוא סטודנט מצטיין בהנדסת
חשמל בטכניון.
עמי היה בין הראשונים, ואולי אפילו
הראשון מהשכונה שסיים בית־ספר תיכון.

הוא מספר בי הוריו עבדו קשה מאוד כל
השנים, ונתנו את נשמתם לילדים. היה להם
חשוב מאוד שהילדים ילמדו .״כל מה שיש
לי ״,הוא אומר ,״זה רק בזכותם״.
עמי הוא איש צבא־קבע והוא חלק מצוות
העובדים של בית״הנשיא.
הצוות כולל 40 עובדים, ניניהם ניסן
לימור, שהוא מנכ״ל לישכת הנשיא ואחראי
גם על הצדדים האירגוניים של הבית.
מוסקה מנדלסון הוא מנהל המשק, רות
שאול מנהלת את המחלקה לפניות הציבור,
אביבה גיתאי מנהלת את המחלקה המיש־פטית
ומשמשת כיועצת מישפטית של הנ שיא,
ובתוקף תפקידה זה אחראית על כל
נושא החנינות. הצוות כולל גם מזכירה
לנשיא, ארכיון, מרכזיה, מיטבח, מישמר,
מאבטחים, מזכירות ובתבניות וכמובן, את
אנשי לישכתה של הגברת הראשונה, רעיית
הנשיא.
עמי גלוסקא מתלווה אל הנשיא בכל
מסעותיו בארץ ובעולם. הוא נכנס לתפקידו
בתקופתו של יצחק נבון, וזה הוריש אותו
לחיים הרצוג. הוא משמש דובר לנשיא
ומסביר את כל פעולותיו לתיקשורת. הוא
נוטל חלק בכל האירועים הרישמיים הנער כים
בבית״הנשיא ומייעץ לנשיא בעניינים
שונים וחשובים.
הוא זהיר מאוד בדבריו ומשתדל בכל
כוחו שלא למעוד. הוא אינו מוכן לספר את
כל הסיפורים הקטנים והמעניינים של
מאחורי הקלעים של מישבן הנשיא. גם אינו
מוכן להשוות בין הנשיא נבון לנשיא הרצוג.
אין ספק שאם עמי גלוסקא יכתוב יום אחד
ספר על עבודתו בבית״הנשיא, זה יהיה חו מר
קריאה מרתק.
עמי נשוי לשולי, תימניה גם היא, מורה
בבית־ספר בירושלים. הוא אבא לשלושה
ילדים: עינת ( 14 וחצי) ,איתי ( 11 וחצי)
ואורית 6הילדים, לדבריו, מתייחסים
בשיוויון נפש מוחלט לעבודתו ולעובדה
שהוא מרבה להתחכך בגדולי העם והעולם.
הם כבר אפילו לא מתרגשים כשהם רואים
אותו בטלוויזיה ליד הנשיא. תמיד האיש
שליד הנשיא.
בגלל עבודתו מגיע עמי לעיתים קרובות
מאוחר הביתה. שולי נושאת, בדרך־כלל,
את מעמסת הבית על כתפיה. הוא מספר כי
לעולם אינה מתלוננת. אלא עומדת מאחוריו
לכל אורך הדרך.
ואפרופו אירועים בשעות מאוחרות, עמי
מספר כי מישהו אחר במקומו, שמבין באו
המדינה,
אבל כבר הספקתי לראות בעיתונות
הגדרות שונות ומשונות לתפקידי.

• אתה איש צבא?

כן. התגייסתי בנובמבר 1964 ומאז ועד היום
אני בצבא.

• אתה ביקשת לשרת בתפקיד הזה?

לא בדיוק. הסיפור התחיל כשהייתי בתפקידי
הצבאי האחרון נציג דובר־צה״ל בירושלים, בשנים
1978־ . 1980 זו היתה תקופה מאוד סוערת של
המשא־ומתן עם מצריים, המשברים, התסיסה
בשטחים, הפיגועים ונסיונות ההתנחלות, מצאתי
עצמי בעין הסערה והייתי צריך להשתפשף בג־סיון
להסביר את צה״ל לכל אבירי העיתונות,
בעיקר עיתונות־חוץ. זו היתה התקופה של תחילת
פינוי סיני והסכם־השלום, ואני הייתי אחראי
לרוב מיבצעי הסיקור העיתונאים בכל מה שנגע
לצה״ל בפינוי.

• אהבת את התקופה הזאת?

אהבתי את התפקיד. נהניתי, כי הייתי עצמאי.
זה מישרד קטן, שרוב כוח־הארם שלו מורכב
מאנשי מילואים. אגב העבודה התיידדתי עם
חבורה של עיתונאים, שהיתה באותה תקופה
כמעט מוקצה בצה׳׳ל. הכוונה לכתבים שמסקרים
את השטחים. רכשתי כמה ידידים אישיים,
ביניהם יהודה ליטאני, דני רובינשטיין, פינחס
עינברי, שאיתם אני בקשר עד היום. ואז, יום אוז!־,
בא אליי דני רובינשטיין, שהיה מיודד עם הנשיא
יצחק נבון, ואמר לי שהנשיא מחפש דובר.

• עד אז לא היה דובר לבית־הנשיא?

היה אז מנהל לישכה, ששימש גם כדובר

אל״מ גלוסקא בתפקיד
,אני לא מקנא בנשיא. אני מפרגן לנשיאים

• על מה דיברתם?
על הכל. על הרקע המישפחתי, על מה שעשיתי
בצבא, על לימודיי באוניברסיטה, על דעותיי
האישיות, על דעותיי הפוליטיות, על המון
נושאים.

• התרגשת?

״אם היה מישהו בנל
המערכת הציבורית
שהתבטא בצודה הבי
חריפה נגד המחתרת,
זה היה הנשיא״

בהתחלה כן, אבל השיחה היתה מעניינת, הוא
איש־שיחה נעים, והשיחה היתה ארוכה ומסועפת.
וזהו, הוא לחץ את ידי באישון לילה ואמר :״אני
אודיע לך ״.אחר־כך היה שקט במשך כמה
שבועות, ואולי חודשים. לא שמעתי כלום ולא
שאלתי.

• המשכת לעבוד בדובר־צה״ל?

• קיווית?

כן, קיוויתי מאוד.

• רצית בתפקיד?
ואחר־כך הוא סיים את תפקידו ונבון חיפש
מישהו אחר. הוא ראיין הרבה מועמדים ועל הרקע
הזה דני רובינשטיין ביקש להעביר את שמי
לנשיא. הסכמתי, ושכחתי מהעניין. כעבור כמה
שבועות קיבלתי הזמנה ללישכת־הנשיא.

• התרגשת?
בטח, הייתי נרעש. מרוב התרגשות לא הייתי

בטח.

• למה? מכיוון שזה מכובד?
כן, חשבתי שזה יכול להיות מעניין לעבוד ליר
נשיא אהוד ופופולארי, והאמת היא שחשבתי שוו
חוויה יוצאת מהכלל לעבוד איתו.
מבחינה צבאית, ומבחינת התפקיד שלי בדו־בר־צה״ל,
ידעתי שלתפקיד הרמטכ״ל לא אגיע,
כנראה.

• למה, אולי היית הרמטכ״ל התימני
הראשון?
לא היתה סכנה כזאת לעם ישראל.
האמת היא שדובר־צה״ל זו מערכת סגורה,
שכפופה ישירות ללישכת הרמטכ״ל.

• אתה באת לשם מחיל־המודיעין?
לא. הייתי עוזר לענייני מינהלה של ניספח
צה״ל בלונדון.

• עשית חיים בשירות הצבאי שלך?

יצא ככה וזה הוציא אותי ממסלול הקידום
הצבאי. לפני שנסעתי ללונדון עמדתי להתמנות
כקצין־שלישות של חטיבת שיריון. זה היה ב־
,1975 אבל אז שמעתי על ועדה שראיינה
מועמדים לתפקיד בלונדון והחלטתי לגשת.
היתה שורה ארוכה של מועמדים ואיכשהו
קיבלתי את התפקיד. תאמיני לי שלא היו לי
קשרים, ולא הפעלתי אלופים, וזו היתה פעם
ראשונה בחיים שנסעתי לחו״ל וגם לרעייתי,
שהיתה אז בחודש התשיעי להריונה.
היינו שם שנה וחצי וחזרנו הביתה בגלל
קיצוצים. ואז, מכיוון שהיה לי נסיון בחו״ל,
המליצו עליי לדובר־צה״ל, אבל זה הוציא אותי
ממסלולי הקידום הצבאי הנורמליים.

אינדיקציות שהוא ממשיך להתעניין בי. כששוחחנו,
הוא ביקש שאתן לו שמות של קצינים
בצבא שמכירים אותי, והסתבר לי שהוא דיבר עם
האנשים האלה ואפילו הזמין אליו את ראש
מינהל־הסגל עם התיק האישי שלי, וגם בדק את
הציונים שלי באוניברסיטה. הוא עשה חריש
עמוק ויסודי.
בינתיים היו לי שתי פגישות באקראי איתו,
אבל הוא לא נתן לי שום רמז. פגישה אחת היתה
באזכרה להרוגי מישגב־עם. אני הייתי שם, משום
שבן־אחי נהרג בהתקפה, והנשיא בא לאזכרה.

• הוא אמר לך שלום?

כן, ואפילו לחץ את ידי. אחר־כך הוא הודיע לי
שהחליט לקבל אותי לתקופת נסיון. בפגישה
הראשונה שלי איתו שאלתי מה בדיוק התפקיד.

• ומה הוא אמר?
הוא אמר שהוא צריך עוזר אישי, שיהיה דובר
ויד ימינו.

• כ לו מ ר בנית תפקיד שלא היה
קיים?
הפונקציות היו קיימות לפני כן, אבל בחלוקה
שונה.

• ואתה עשית הכל?

לא, אני לא עושה כל מה שקשור במערכת
האירגונית, בניהול הלישכה ובטיפול בעובדים.
כשהגעתי, הפכתי להיות יד ימינו ואיש־סודו של
נבון.
שאלתי את נבון מה הגדרת התפקיד. הוא אמר
לי :״בוא נגדיר את זה כמזכיר. אני הייתי מזכיר
של בן־גוריון ותראה לאן הגעתי.״
בתקופה הראשונה הייתי מושאל מהצבא ורק
ב־ 983ז קיבלתי מינוי רישמי של שליש צבאי.

• זאת אומרת שתיאורטית אתה
יכול לחזור לצה״ל?
תיאורטית מאוד.

• אתה לא רוצה לחזור?

זה לא מעשי. יש תפקידים בצה״ל שאני מניח

• היו לך שאיפות להיות רמטכ״ל?
אני לא מרגיש שנולדתי עם כס־הרמטכ״ל
ביד. גם אם אני חושב במונחים של קידום צבאי,
ידעתי שבצבא הייתי סגן־אלוף, וידעתי שליותר
מאלוף־מישנה אני לא יכול לצפות להגיע.

• לא היית בחייל קרבי?

שמואל*• עמי ושולמית גלוסקא
״בשביל אבא שלי, לקחת פינקס אדום היה כמו להמיר את דתו!״
כל, יכול היה ליהנות הרבה יותר, ואף להשמין
קצת באירועים אלה, המשופעים בארוחות
מפוארות ובמנות רבות.
דויד בן־גוריון נהג לומר, שהחלום שלו
הוא רמטכ״ל תימני; גלוסקא הוא תימני, אך
אינו שואף לתפקיד הרמטכ״ל.

• מה בעצם התפקיד שלך?
התחלת בשאלה מסובכת. כלפי העיתונות אני
נקרא דובר הנשיא, כלפי מערכת־הביטחון וצה״ל
אני השליש הצבאי של הנשיא, על מיכתבים
שאני מוציא אני חותם כמזכיר אישי לנשיא

בטוח שאני זוכר נכון את השעה שנקבעה לי,
ורציתי להתקשר למזכירה ולוודא. חשבתי שהיא
בטח חושבת שאני תמוי.
אני זוכר שזה היה יום חמישי אחרי־הצהריים,
ובאותו יום היה שידור־חי של מישחק־כרורסל
שהפסדתי.
באתי בדחילו ורחימו, והייתי בטוח שהפגישה
תארך חצי שעה עד שעה. ישבנו שעה ואז הנשיא
ביקש סליחה, אמר שהוא צריך להיכנס לאירוע,
ושאל אם לא איכפת לי להמתין עד שיסיים.
המתנתי, והמשכנו לשבת בלישכה עוד שעה.
אחר־כך עלינו למעלה לדירה וישבנו עוד כמה
שעות.

היה לי מסלול מוזר. היה לי קטע קצר
במיסגרת הגדנ״ע, כשהתגייסתי, ומהר מאוד
עברתי לחיל־האוויר, ליחידה שעסקה בשיתוף
פעולה אוויר־קרקע. זו היתה יחידת־שדה עוד
לפני מילחמת ששת־הימים. עמדתי להשתחרר
באפריל ,1967 וזו היתה תקופת המיתון. לא יפה
להגיד שלא חתמתי קבע מטעמים אידיאליסטיים,
אבל מאוד חלמתי אז על וספה, ובצבא נתנו
וספה לכל מי שחתם קבע לשלוש שנים. אז
חתמתי קבע וקניתי וספה,

• נחזור לתקופה של דובר־צה״ל.

אז כמו שאמרתי, לא היו צפויות לי עלילות
ונצורות, גם מבחינת השיקולים של מסלול צבאי
לא היה פיתוי כזה גדול להישאר בצבא.

• ואז מה קרה?

היה שקט מצד הנשיא נבון, אבל היו לי

שאילו היו מוצעים לי, הייתי לוקח, אבל אני כבר
הרבה שנים מחוץ למערכת.

• אתה רואה את עצמך בבית־הנשיא
גם בעתיד?

אני לא רואה את זה כתפקיד לכל החיים. אני
מודה לאל על התפקיד הזה, יש בו המון פיצוי. זו
זווית מאוד מעניינת ומעשירה, גם של ראיית
הדברים, וגם של התנסות ופגישה עם ציבורים
שונים. אני חושב שהרשתי את כל פינות הארץ
וגם בחו״ל.

• מה היו הדברים הבי מסעירים?

סעדתי צהריים על שולחנה של מלכת בריטניה,
ועל שולחנו של נשיא ארצות־הברית, ומלך
בלגיה, ונשיאים, וראשי־מדינות אחרים, וכמובן
— אנוואר אל־סאדאת.

• אבל זה לא מפריע לך שאתה תמיד
בצל?
אני לא חושב. הרי לא מארחים אותי לביקור
ממלכתי.

• אתה מקנא בנשיא?
—ייייייי-י-יי 31

,לא אהיה הרמטכ״ר התימני הראשון שר צה״לד
(המשך מעמוד 131
אני מפרגן לנשיאים. יכול להיות שפיתחתי
הזדהות מתוקף התפקיד. כך שאם יש הצלחה. אני
מרגיש שיש לי חלק כה.

• אתה תמיד האיש שליד הנשיא.

מכיוון שאני לא רואה בזה את תכלית חיי, אלא
שלב מסויים והתנסות מעניינת, זה לא מפריע.
סך־הכל זה מסוג התפקידים במערכת הממלכתית
והציבורית שאין הרבה כמותם. גם בעבודה הזאת
יש, כמובן, דברים שיגרתיים. חלק מהעבודה היא
עבודה מישרדית שיגרתית ומייגעת. יש לחצים
ותיסכולים כמו בכל עבודת אבל הפיצוי גדול.

• בתוקוי תפקידך אתה עובד עם
הנשיא, בין היתר, גם על הכנת החומר

כיוון. במשך שנה שלמה הוא לא נגע בתיקים של
אנשי המחתרת, ולמרות זאת היו כל הזמן ידיעות
שהוא עומד לחון ושיש הסכמה וכן הלאה.
צריך להבין שבשני הצדדים יש גורמים
אינטרסנטיים מבחינת השקפתם, שהיו מעוניינים
שהנושא לא יירד מהכותרות; מצד אחד כדי
להפעיל לחץ על הנשיא שלא יחון, ומצד שני כדי
להפעיל לחץ שכן יחון. אף אחד מהצדדים לא נתן
לנשיא קרדיט.

• גם ביחס לנסיעה שלו לגרמניה
הוא היה משוכנע שהוא עושה את
הצעד הנכון?
אותו הדבר. אני מודה שלי היו ספקות וגם
השמעתי אותן, אבל הנשיא היה משוכנע מלכתחילה.
הממשלה סמכה את ידה פה אחד על הביקור.
כשהיה פה נשיא גרמניה, פון־וייציקר,
והשאיר הזמנה לביקור־גומלין, הנשיא דיבר עם

• הוא התייעץ איתך בעניין?

אני מסביר את עמדת הנשיא ולא את עמדתי,
וכבר עמדתי בפני בעיות כאלה.

• למשל?

לנאומים. יש לך השפעה על רוח הדברים?

לי תחושה שאני שותף בנשיאות במר-
כאות, וזו תחושה מספקת. היא יוצרת בי מעורבות
נפשית מאוד חזקה עם התפקיד, עם הנשיאות, עם
כל מה שזה מייצג ומשמיע.

• יש לך השפעה על בל מה שהנשיא
עושה?

לא, לא. יש לי השפעה על דברים שהוא אומר.

• הוא מתייעץ איתך בכל דבר?
קשה להגיד בכל דבר.

• בעניץ החנינות?

בחנינות, לא. אני לא חלק מתהליך החנינות.
הרבה תימנים, אומנת תאים בי את נציגם, אבל
אין לי השפעה על נושא החנינות. אני לעולם לא
עוקף את היועצת־המישפטית של בית־הנשיא.

• יש ביקורת רבה על החנינות לאני

היו נושאים. אני לא רוצה להציג עמדה מנוגדת
לעמדת הנשיא.

• ב עני ץ החנינות לאנשי השב״ב
היית מעורב?
לא הייתי מעורב בתהליך קבלת ההחלטות, זו
היתה החלטה של הנשיא באופן אישי ובלעדי.
צריך להבין שהוא מקיים פגישות, ומקבל באופן
שוטף דוחות מיבצעיים של השב״כ. הוא גם ראש
אמ״ן לשעבר, וכל המישפחה שלו שירתה במודיעין,
יש לו קירבה נפשית לקהיליית המודיעין.
כשבא אליו באותו ערב אברהם שלום, הוא בא
כאיש שבור שפשוט נשבר ובכה ואמר לנשיא
בערך כך; ״חטאתי, עוויתי, אני מוכן לקבל את
האחריות ולפרוש מתפקידי, אבל, למען השם,
תציל את שירות״הביטחון. הפרשה הזאת הורסת
את השירות.״ הנשיא על המקום היה מוכן לפעול
בשני תנאים: שיהיה בסיס חוקי לכך, ושיהיה לו
גיבוי מלא של הקבינט.

• אתה יודע את המילים של המנץ
בית״ר?

• הייתם עניים?

• וזה לא קשה לך להסביר אחר־כך
את הדברים?
יש קושי להסביר לכאן ולכאן.

• אתה גדלת בבית רוויזיוניסטי?

בטח, את כל שירי בית״ר. זה רפרטואר שלם
שהיה עליו חרם, בניגוד לשירי הפלמ״ח שהפכו
לשירי ארץ־ישראל. שירי ארץ־ישראל האחרת
לא ידועים, ואני זוכר אותם כי אמא שלי שרה לי
אותם כשירי־ערש.

בסך־הכל, בכל נושא החנינות, אני מחוץ לתהליך
של קבלת ההחלטות. זה מתקבל בפורום
של הנשיא, היועצת־המישפטית של הנשיא, אביבה
גיתאי, ושר־המישפטים.
החלק שלי מסתכם באיר להציג את הנושא,
ואני אומר מה לדעתי תהיה ההשפעה על הציבור.

• איך אתה מסביר נושא שאתה
מתנגד לו?

אבא שלי ואמא שלי היו חברי בית״ר בשנות
ה־30׳ הסוערות. אבא היה חבר אצ״ל, התגייס
לבריגדה ושירת בצבא הבריטי. הוא עבד בחקלאות,
היה כדורגלן מצטיין.

פרס ושמיר, ושניהם סמכו את ידיהם על היענות
להזמנה, וגם הממשלה סמכה את ידה פה אחד.
אבל לזכותו ייאמר. שהוא לא הסתתר מאחורי
החלטת הממשלה, הוא חשב שזה ביקור חשוב
ושצריך לקיים אותו דווקא עכשיו, על רקע
מישפט דמיאניוק.
בעניין השב״ב היה קשה להדוף את המיתקפה.
זו היתה תקופה קשה. זה לא שאתה עומד ומסביר
עובדות כאלה או אחרות, פה היתה החלטה של
הנשיא שעוררה ויכוח על סוגיה מאוד עקרונית.

• לא היה לו רגע של שבירה?

לא היינו עשירים אף פעם, אבל הסתדרנו,
חיינו. בבית היתה הרגשה, ובעניין הזה שותפים
הרבה מיוצאי אצ״ל, של מיעוט נרדף במרכאות.
בלי פינקס אדום לא יכולת להגיע לשום מקום.
אבא שלי היה קנאי בעניין הזה ולא הסכים לקבל
פינקס אדום בשום אופן. אני הלכתי לבית״ר,
למרות שכל החברים שלי הלכו לבני־עקיבא או
לנוער העובד. בשביל אבא שלי, להוציא פינקס
אדום היה כמו להמיר את דתו, למרות שהיו לו
הרבה פיתויים. הוא לא היה מוכן להמיר את דתו,
ובעניין הזה הוא נאמן ועד עצם היום הזה נשאר
נאמן. לא היה מקום אצלו להירהורים ועירעורים,
שלא כמו הבן שלו. אני טיפוס שמעלה שאלות.

• גדלת בבית דתי?
אבא שלי היום איש-דתי, הולך לבית־כנסת
ומתפלל שלוש פעמים ביום. בבית תמיד היתה

ציון צפריר. העולם הזה

גלוסקא בלישכתו
•אני לא מרגיש שנולדתי עם נס־הרמטכ״ל ביד
לא. האמת שידעתי שהעניין יתקל בביקורת
חריפה, והאמת שזה הגיע למימדים שלא שיערתי,
של ביזוי הנשיא והנשיאות בצורה חסרת
תקדים, והיו לי חששות שיש עירעור התשתית
של כל מוסד הנשיאות.

•ועכ שיו, כשהתפוצצה הפרשה
החדשה שקשורה בשב״ם, הוא לא מצטער
על החנינות?
גלוסקא עם הנשיא הרצוג
.יש לי השפעה על דברים שהנשיא אומר

שי המחתרת היהודי ת, אין לך מה להגיד
בנושא?

באשר לבסיס החוקי, הסתבר שעורכי־הדין של
אברהם שלום עשו שיעורי־בית וכבר בסוף
הפגישה עם שלום הם באו עם כל האסמכתאות
שהוכיחו שאכן יש לו סמכות חוקית.

• למה יש בל־כך הרבה ביקורת על
החנינות למחתרת ולאנשי השב׳־ב?

אני שמעתי על כך מהנשיא, אבל זה היה גמור.

בוודאי שיש. זה נושא שהוא לא עניץ פשוט
ורגיל, אלא יש לו אספקטים פוליטיים־ציבוריים,
אבל אני לא רוצה לדחוף את עצמי לעניינים של
אחרים.
אם היה מישהו, בכל המערכת הציבורית,
שהתבטא בצורה הכי חריפה נגד המחתרת זה היה
הנשיא, אבל נשיא לא פועל בחלל הריק, וזה
נושא שמעסיק את הציבור במידה רבה.

• זאת אומרת שהשביתה של אנשי
גוש־אמונים עזרה?
לא אמרתי. זה לא מסוג הנושאים שאץ בהם
עניין ציבורי, זה לא עניין רגיל של חנינה, זה
נושא שבו הנשיא נאלץ וחייב להביא בחשבץ את
מיכלול השיקולים לכאן ולכאן, מעבר להתייחסות
נטו של מבקש החנינה. יש שיקולים מוסריים
וחינוכיים, והשאלה היא איך תתפרש החלטה
שלו בעיני הציבור. מה תהיה התגובה. כל
אלה שיקולים שהם מטבע ההחלטה. הנשיא היה
עם היד על דופק הציבור.

• הוא הקל עם אנשי המחתרת מעל
ומעבר.
תראי, היו 29 עצורי מחתרת. מתוכם רק ב־9
מיקרים היתה הקלה כלשהי בעונש. כל מה שהוא
היה מחליט בעניין, הוא היה מותקף מאיזשהו

• ואתה באת בבוקר ומצאת דבר
מוגמר?

• ודליה בעיקבות ההחלטה מבול של
טלפונים?
הנשיא ידע שתהיה בעיה גדולה. אני הייתי עד
לחתימה על כתב החנינה, ואז הוא אמר באנגלית:
״!?וזז תס * 111 ?311ץ< )110 $1״ ס א( ,עכשיו
השמיים יפלו עליי).
הוא ידע. אפשר להגיד הכל, אבל אי־אפשר
להאשים את הנשיא בחוסר אומץ־לב. אני מוכן
להעיד, שבעניין הזה הוא היה משוכנע מהרגע
הראשון שהוא עושה את הצעד הנכון מבחינת
האינטרס הציבורי.

• הוא הצטער אחר־כך בעיקבות גל
הביקורת?
אף פעם. הוא אמר שלא בא לשפוט את
המעשים, והחנינה לא באה לומר שלא נעשו
מעשים חמורים. היתה סערה ציבורית קשה, אולי
יותר ממה שהוא ציפה.

• הוא נבהל מזה?
לא. הוא באמת האמין, והיה שלם מהרגע
הראשון ולכל אורך הדרך. הוא היה משוכנע
שהוא נוהג נכון.

אין לו נגיעה לפרשה החדשה. בעניין ההוא
הוא שלם עם עצמו ושלם לכל אורך הדרך. כך
הוא בנוי: ברגע שהוא מחליט, הוא הולך עם זה עד
הסוף.
אני, למשל, טיפוס שונה. אני ספקן, מתלבט.
אני לא יודע מה הפרשה החדשה, וזה באמת
סוביודיצה ויצטרכו להחליט. בינתיים לא שמעתי
שיש לנשיא מחשבות אחרות על הפרשה ההיא.

• היה לך יותר נוח לעבוד עם יצחק
נבון מאשר עם חיים הרצוג, בגלל המוצא
המיזרחי של נבון ושלך?

אני לא רוצה להשוות בין שני הנשיאים. אם
אני צריך לדבר עליהם, תשמעי ממני רק דברי
שבח והלל על שניהם.
אבל אם להיות רציניים, כולנו בני־אדם ולכל
אחד היתרונות שלו. העובדה היא שהסתדרת ,
טוב, הייתי טוב, ועבדתי טוב, גם עם נבון, ואני
חושב שמצאתי מהר שפה משותפת גם עם הרצוג.

• אתה מיודד עם נבון עד היום?

היו לנו יחסים מאוד קרובים במישור של

העבודה•

• ומעבר לזה?

אף פעם לא היה עירוב. אני הרגשתי רתיעה,
ואני חושב שגם לנבון לא היה נוח ליצור קשר
מישפחתי. היתה הפרדה מוחלטת.

• אתה נולדת בתימן?
נולדתי בארץ, במחנה־יהודה, לא השוק של
ירושלים, אלא מקום ליד פתח־תיקווה. גם אבא
יליד הארץ ונולד באותו המקום. סבא שלי מצד
אבא נולד בתימן, במקום שנקרא חי־דן וגם הסבא
מצד אמא נולד בתימן ועלה לארץ.

• במה עסק אבא שלך?

אווירה מסורתית. הוא תמיד הקפיד לקחת אותי
לבית־הכנסת, אבל היינו מסתכלים על השעון
כדי לא לאחר למישחק הכדורגל. הייתי אוהד של
קבוצות בית״ר בכל הארץ.

• גם היום אתה אוהד?
כן, אבל אוהד פסיבי. אני נהנה ללכת עם
הנשיא למישחקים.

• יש אפשרות שבשלב הבא תלך
לפוליטיקה?
אני לא יודע.

• יש אפשרות כזאת?

אני לא מוציא את זה מכלל אפשרות בבוא
היום, אבל באותה מידה אני לא מוציא מכלל
אפשרות כל מיני אפיקים אחרים. ובכל זאת, אני
לא רואה את עצמי, למשל, איש־עסקים.

• מה למדת באוניברסיטה?

מיזרח־תיכון והיסטוריה של עם ישראל. סיימתי
את אוניברסיטת תל־אביב בהצטיינות לפני 15

״כשהנשיא התליה, הוא
ידע שתהיה נישות,
וכשחתם על החנינות
הוא אגו באנגלית:
ץ ז\ 1116 81י 0
״ 16ת חס * 111 ) 311
שנה, ואז בעצם עמדתי על פרשת־ררכים, כי
ראשי החוגים שלי לחצו שאלך לקאריירה אקדמית,
והאמת שנורא רציתי להמשיך וזה חלום
שהחזיק אותי המון שנים. אולי זה יקרה בעתיד.
אז הציעו לי מסלול ישיר לדוקטורט, אבל הייתי
קשור בצה״ל ואז בדיוק פרצה מילחמת יום־הכי־פורים
וזה מה שבעצם ניתק אותי מהלימודים.

העולם הזה 2591

והפסח הולך*
3אמיגום שרים רחמנינוב
במיסגרת רגשי האשמה הנוראיים שפקדו אותי בחופשת הפסח, על שלא
לקחתי אותם לאילת (כמו ההורים של החבר של הבן הגדול) ,ואפילו לא
לפיקניק על־יד הכינרת(כמו ההורים של החבר של הבן הקטן) ,ואפילו לא
הסכמתי ללכת שוב ללונה פארק ולקירקס (היינו כבר 15 פעם בכל אחד
מאלה) ,הסכמתי לקראת סיום החופש לעשות להם יום של כיף מרוכז. היום
המרוכז כלל ביקור אצל חבר שגר דחוק, ושבדרך כלל לא נוסעים אליו,
ארוהת־צהריים של המבורגר וצ׳יפס והאדום הסמיך הזה, ואחר־כך סרט לפי
?בחירתם.
נסענו לחבר שגר רחוק ובזמן שהילדים שיחקו, אני ישבתי עם האמא
ושמעתי איזה אנשים חשובים היא מכירה ומה הם אמרו לה, כמה מחזרים יש
זלה ואיך היא לא שמה עליהם, ואיך בעלה כל הזמן מזמין אותה לנסוע איתו
?לעמק הלוואו
הלוואר והיא דווקא מעדיפה את מילנו.
> אחר־כך נסענו בחזרו* לתל-אביב בפקק האין־סופי ואכלנו ארוחת־צה־
/דיים במקום שהיה מאוייש בעוד 300 ילדים רעשנים כמו השניים שלי.
$בדרך לקולנוע חשבתי שהנה, בא הסוף ליסוריי. אני אקנה להם כרטיסים
(ואכניס •אותם לאולם, ובזמן שהם יצפו בסרט אני אשב לי בבית־קפה ריק,

אשתה קפה ואקשיב לשקט. אבל הסדיסטים לא הסכימו לתוכנית שלי
והפעילו עליי לחצים והרבה קסם והבטחות, כדי שאסכים לשבת איתם
בקולנוע ולראות את שלושת האמיגוס, שמראש ירעו כי הוא סרט מדליק,
מעולה, משגע, מטמטם ועוד מילים של קטנים.
ראיתי שאין מוצא מהעניין ומתוך החידלון, כנראה, בא לי הרעיון הכי
מבריק שמישהו יכול להמציא. קפצתי רגע הביתה, לקחתי סוודר לכל ילד
וגם את הווקמן שלי וקלטת חדשה שקיבלתי באותו היום במתנה.
נכנסנו לאולם. עשרות ילדים כבר ישבו שם ופיטפטו ועשו רעש. חיכיתי
עד שיהיה חושך באולם. זה הזמן שילדיי עוזבים אותי ועוברים שש שורות
קדימה, כדי להיות יותר קרוב לעניינים. נשארתי לבד בשורה. שמתי את
האוזניות של הווקמן על האוזניים, התרווחתי בכורסה, הפעלתי את הכפתור
וברגע שראיתי את שלושת האמיגוס על המסך עצמתי את העיניים. במשך
כל הסרט הקשבתי למקהלה של הקונסרבטוריון במוסקבה, שרה לי את
ההלל הגדול לבוקר ולערב של רחמנינוב. פעם או פעמיים, כשפקחתי
לרגע את העיניים, נדהמתי איך שלושה אנשים חיוורים עם כובעי סומבררו
ענקיים יכולים לשיר כל־כך יפה, ושוב עצמתי את העיניים.
5ש״ח כרטיס בשביל מקהלה שלמה, מוסיקה נפלאה וילדים מאוד
מרוצים. חוויה.
מהיום והלאה אין לי שום בעיה ללכת איתם אפילו לסרטי נינג׳ה. חסר
קלטות בעולם?

:ליהנות או להרוא -זאת השאלה
ובכל זאת, חרף פירורי המצות שבכל מקום,
׳למרות המריבות במישפחה וחופשת הילדים
;ארוכה מנשוא, היתה נקודת־אור אחת בחג
:פסח הזה. לפחות בשבילי.
בחול־המועד פסח התקיים ביפו פסטיבל תל־ביב
למוסיקה ווקאלית: ומכיוון שזאת בדיוק
:מוסיקה האהובה עליי. דאגתי להכין מראש
רטיסים לכמה מופעים. ומדי ערב, ביחד עם קהל
)נחל, הלכתי לשמוע אנשים שרים.
שמעתי שוב את הקונצרט של המקהלה
פילהרמונית תל־אביב. שמעתי אותם כבר
ורש, אבל לא הספיק לי. שמעתי במשך שעה
׳חצי את החמישייה הגרוזינית קולן, ורציתי
^שמוע עוד ועוד. וכך גם כל הקהל הרב שמילא
:ת מועדון־הלילה כליף ולא נתן לחמישייה
רדת, גם אחרי שני הדרנים.
שמעתי מקהלה אוסטרית פלקר מרקע
<שנתנה רפרטואר מעניין ומגוון מאוד, החל
מוצרט, דרך שירי־דת כושיים ושירי־אהבה

בעיתון. המבקר המוסיקלי חנוך רון, מספר לי
ברבע עמוד של עיתונו, איך חגגה הבינוניות
בפסטיבל, איך המקהלה האוסטרית בקושי ראויה
לשיר במתנ״ס; איך האליהו למנדלסון היה
צעקני, חיצוני וחסר רגישות: איך הסולנים היו
מליגה ג׳ ,הבס נראה כמו ואלנטינו, הסופראן
נראתה כאילו טעתה בכתובת והתזמורת ניגנה
בחתונה לא לה. ובכלל, כל העסק היה קומדיה
של טעויות. לדברי רון.
ועכשיו אני רוצה לשאול בפשטות, למה בעצם
אני צריכה לקרוא ביקורת כזאת, ומה היא נותנת
לי. אילו פורסמה הביקורת כפריוויו, כלומר לפני
הקונצרטים לקהל הרחב, עוד הייתי אומרת שיש
לה סיבה. אדם קורא את הביקורת, ואם הוא מאמין
למבקר הוא מחליט מה לשמוע ומה לא. אבל אני,
ואלפים רבים כמוני. כבר היינו שם, כבר שמענו
במו אוזנינו, וראינו בעינינו וגם החלטנו אס
נהנינו או לא.
אני ראיתי אלפי מריעים, מוחאים כפיים,

ולעיריית תל־אביב: כל הכבור על הרעיון, על
האירגון, על הסידור והסימון של מגרשי־ החנייה,

וולניים וכלה ביצירות של לנון ומקארתני. גם
כאן התלהב הקהל שמילא את האולם עד אפס
!מקום, והודה למקהלה במחיאות־כפיים קצובות.
שמעתי גם, בפעם הראשונה, אנסמבל ווקאלי
ול בית־ספר רימון, ורשמתי לעצמי לעקוב
:הריהם ולבדוק מתי ואיפה יופיעו שוב.
לבוקר באך, שבו שר כל הקהל, לא הלכתי כי
;גי לא קוראת תווים, אבל שלחתי את בעלי. הוא
יזר הביתה מעונג לגמרי וביקש ממני לברר למה
:ין דבר כזה כל חודש, לפחות.
במוצאי השבת, יום סיום הפסטיבל, הלכנו
1שמוע את האורטוריה ״אליהו״ למנדלסון 800 .
יש ואשה ישבו במועדון־הלילה נובמבר ובמוך
שעתיים הקשיבו בדריכות ובדומייה למקה־ה,
לתיזמורת ולארבעה הסולנים שהגישו מופע
;רטיט. מחיאות־הכפיים היו אדירות והאמנים
זדו לקהל שוב ושוב. אגב, אך בוז אחד לרפואה
א נשמע.
זהו. נגמר הפסטיבל, אבל אני, וחברים רבים
ולי, שנהנו כמוני, נזכור אותו כאחד השבועות
זיפים בתל־אביב־יפו.
ואז, אחרי שלושה ימים, אני קוראת ביקורת

מבקשים הדרנים, עומדים בתור להשיג כרטיסים,
מנסים להידחק לאולם שכבר היה מלא עד אפק
מקום. שמעתי אנשים מדברים בהתלהבות, עומדים
ברחובות של יפו ומקשיבים לחבורות־זמר.
ואחרי כל התענוג הזה בא המבקר חנוך רון ובעצם

על התוכניה המפורטת, על הדיוק המושלם
במועדי ההופעות, וכמובן, על ההנאה שבכל אלה
ובמוסיקה עצמה.
אל תתרגשו מביקורת. חנוך רון יש אחד,
אוהבי מוסיקה יש רבים.

אומר לנו, שאנחנו לא מוסיקאליים, ושאנחנו לא
מבינים כלום, ושאנחנו אוהבים בינוניות, ושאנחנו
גם צבועים הקהל צמא למוסיקה קולית.
אמור לו רק את השם באך והוא נכנס לוויב־ראציות
וממלא את הקופות.״ למעשה אומר לנו
המבקר, שאם נהנינו. סימן הוא שאנחנו מטומטמים.
כאוהבת
מוסיקה אני קוראת לעיתים קרובות
את הביקורות של חנוך רון. רובן ביקורות
קטלניות או סתם רעות. לא יודעת אס רון מבין
במוסיקה או לא. מישהו חכם מאוד אמר לי פעם,
שלא צריך להבין כלום, רק לאהוב או לא לאהוב.
מה שברור לי מעל לכל ספק הוא זה. שרון פשוט
שונא מוסיקה, או מוסיקאים־ וסובל ברוב הקונצרטים
שאליהם הוא נאלץ ללכת במיסגרת תפקידו.

כל סל
והיעוד שלו

מיחזור

מערבבים את הגבינה עם המרגרינה והסוכר.
שמים מצה לחה אחת על מגש מרובע ומורחים
עליה שליש מתערובת הגבינה.
שמים עוד מצה טבולה בחלב ושוב מורחים
נכון שנשארה לכם חצי חבילה של מצות? מי
|שאוכל פיתות כל הפסח, למה שלא יישארו לו בתערובת הגבינה, וכך גם בפעם השלישית.
את המצה הרביעית מורחים רק במעט
!מצות?
כן, זה נכון שאפשר להעיף אותן קיביני־מאט, מרגרינה ועליה מפזרים את פירורי השוקולד.
עוטפים הכל ביריעת פלסטיק לשעה־אבל
איזה לב יהודי יתן לזרוק משהו שעוד אפשר
שעתיים, ואחר־כך חותכים את ריבוע המצות
!להשתמש בו?
אפשר לעשות כך 4 :מצות, גביע של גבינה 9לריבועים. שמים את הריבועים בתוך קופסה
ושולחים למקפיא, כדי שינוחו שם עד שאנחנו
׳אחוז, רבע חבילה מרגרינה 3 ,כפות־סוכר 100 ,
נשכח שהיה אי־פעם פסח.
!גרם שוקולד מגורד, כוס חלב.
ובאמצע הקיץ, כשאין כוח לעשות כלום ובכל
הוראות הכנה:
זאת מתחשק משהו על־יר הקפה, שולפים את
שמים את החלב בכלי שטוח, ובתוכו משכיבים
קופסת הריבועים מהמקפיא, מחכים חצי שעה —
יכל אחת מהמצות לכמה שניות, כדי שתספוג
ואוכלים.
׳לחות.

כבר ידוע שכמה שהמישפחה יותר חשובה
ככה גדל מיספר הסלסלות שהיא מקבלת לחג:
הסלסלות האלה, ששלחו לכם כל אלה החייבים
לכם וכל אלה שרוצים שאתם תהיו חייבים להם.
אז אחרי שהשתמשתם בנס־קפה, אכלתם את
,השוקולדים .,שתיתם את הוויסקי ונתתם את
י!קופסאות הליפתן לחותנת, מה שנשאר לכם זה,
גניח, שבע סלסלות־נצרים בגדלים שונים. לא
לזרוק, בבקשה.
בגדול ביותר הכניסו את שני העציצים הגדולים
שעד היום עמדו על אדן החלון כמו זוג יתומים.
לתוך סל אחד הכניסו את האשכוליות והת־
(פודם שתופסים בדרך כלל קערת־סלט. לסל אחר
אפשר להכניס את כדורי הצמר והמסרגות. ובסל
הכי קטן אפשר לשים כמה צינצנות קטנות, של
תבלינים ופשוט לתלות במיטבח.
ולמה שלא תשימו בסל אחד את כל חתיכות
׳הלגו של הילד, שיש להם נטייה להתפזר בכל
׳הבית, או את הבובות הקטנות של הילדה? ומה
!ברבר תליית איזה סל קטן ויפה בחדר האמבטיה,
׳כשבתוכו סבונים או בקבוקי־קוסמטיקה או
ואפילו מגבות ציבעוניות?
השתכנעתם, לא?

האם יש לו רגישות ׳• 2חדת לצבעים!
האם הוא נמשך לחיי ־כפר!

האם
הוא רוצה לעתי קרובות להתנער **
מהתחייבויותיו!
זיהאם
הוא מסרב להיו 5האחראי הבילעדי

למישפחה!

האם הוא נרדם לעתים קרובות בדיוק

כשאת רוצה לעשות אהבה!

האם יש לו תיאבון יוצא״דופן!

למרות שאת יודעת שהוא לעולם לא פוגע

במתכוון, האם הוא נראה אימתני כשהוא ¥

כועס!

האם הוא מתלהב כשהוא רואה אותן ב¥

בגד
משי או סאסין!

האם הוא מעדיף אוכל ביתי!

האם יש לו מצב־רוח רע כשהוא מתעורר!

האם הוא שונא פעילות גופנית!

האם הוא מודע בפועל לצרכים היותר ר ¥

גישים שלן!

האם אין הוא מפותח מבחינה מינית!

האם הוא מחלים במהירות ממחלה!

האם הוא אוהב לבשל!

האם הוא אוהב לשבת ולבלות בגינה ש¥
ליד
הבית!

האם קשה לו להיות ספונטני כשהוא עו ¥

אהבה!

האם היית רוצה שיהיה קצת יותר מעניין ¥

ובלתי־צפוי במיטה!

נקה־זת
31 - 20 #

(אולי בכלל אותו
מכירה

שאת

גשתם רק עכשיו) או שהוא לא אופייני למזל.
אולי הוא מושפע בצורה חזקה ממזלות האש

טלה, אריה או קשת!¥

כנימי!

מזל החודש:

ע11ר־

האס אתה
גניו את
בן/בת זוגו
האם אתה מכיר את בת זוגך, אשתך, ח ברתך,
בת מזל שור! האם היא מכירה אותך,
השור! להלן מיבחן־בזק, שחובר על״ידי ה אסטרולוגית
הבריטית טרי קינג. ענו על השאלות
ורישמו ליד כל תשובה את הנקודות
- 3 .כן - 2 .לפעמים - 1 .לא.

• אתה מכיר את אשתך,
חברתך, בת שור?

אם תפוטר מעבודתך, האם היא תיטול
על עצמה ברצון את תפקיד המפרנסת!
אם העליבו או פגעו בה, האם קשה לה
לסלוח או לשכוח!
האם קשה לה לקבל שינויים בתוכניות,
במיוחד ברגע האחרון!
האם היא חסרת ספונטניות!
האם היא מתנגדת לנסיונות חדשים בתחום
המין!
האם היא נוטה להיות עצלה וכבדה מבחינה
פיסית!
אם תיכנס לחובות, האם היא תהיה מוד אגת
מאוד!
האם יש לה בעיה עם המישקל שלה!
האם היא מעדיפה חברת נשים!
האם יש לה תחביב יצירתי כלשהו!
האם בסתר ליבה היתה רוצה להיות טיפוס
קל״דעת!

האם יש לה חוש-ריח מפותח!
לאחר שהחליטה, האם זה חסר סיכוי להזיזה
מדעתה!
קורה שהיא מבזבזת את הכסף המיועד
למחייה על בקבוקי־בושם או על מותרות
מסוג זה!
האם היא רוצה לאכול מייד אחרי שאתם
״עושים אהבה״!
בלי להתחשב בחוכמת החיים והמעשיות
שלה, האם היא מרגישה לעתים כילדה קטנה
חסרת הגנה!
האם היא מפריזה באכילה כשיש לה מ-
צב-רוח רע!

לזוגתך יש אולי שמש במזל שור, אבל

התקופה עצמה טובה. ובמיוחד הנטייה להצליח
בתחום הכספי והחברתי. אלא שלצד
ההצלחה דרושה זהירות
מיוחדת, וזאת
בגלל הנטייה לפרש את
המצב באופטימיות יתרה.
שיקול הגיוני, והת ייעצות
עם מביני״דבר
יכולים להביא להישגים
׳^ן ך^־75ז>י> 6880 כספיים משמעותיים.
* 8 0 2 X 3 1מה 29-עד ה 1-בחודש
יש סכנה להיפגע בדר כים
והפעם זה מופנה
י לא רק לנהגים. ובאהבה -הכל פתוח
בפניכם, אוהבים אתכם ונהנים מחברתכם.

אתם עייפים לפחות עד ה־ 2בחודש. דרושה
מנוחה והרבה שינה, ובעיקר -יותר ביטחון
בעתיד. אתם עומדים
לפני החלטות חשובות
בתחום הקריירה. אלא
שדרוש יותר אומץ. על
תשעו לאזהרותיהם של
ידידים וקרובים דורשי
טובתכם. הפעם כדאי
לסמוך רק על ההרגשה
הפנימית ולהיות עיק־ביים.
במקום העבודה
תמצאו מי שיעודד ויעזור
ויעשה הכל כדי לקדם אותכם ואת תוכי
ניותיכם. המתינו להפתעה בתחום הכספי.

30 - 20 9נקודות

אינפורמציה שתגיע לאוזניכם השבוע תגרום
אכזבה ורוגז רב. יש דיבורים מאחורי הגב.
והאחראים להם הם
דווקא האנשים שאמורים
להיות ידידים. זה
לא הזמן לשתף חברים
בבכיותיבם, ואפילו מה
שנראה חסר חשיבות באותו
הרגע עלול לשמש
כרכילות נגדכם. לא מעט
קינאה מסביבכם.
ואל תזלזלו בהשפעתה.
הנטייה לבזבז כסף מבלי
לחשוב על המהר. חזקה. ב־ 3וב־ 4בחודש
צפויה פגישה מרגשת ומחממת את הלב.

האווירה סביבכם די מתוחה ואתם נוטים
לעצבנות ולאיבוד הסבלנות, בעיקר במקום
העבודה. יש מי שמציג
עצמו כחבר, אך למעשה
מנסה להכשיל. הקינאה
סביבכם רבה וכדאי
שתהיו יותר זהירים, אל
תמהרו לסמוך על חברים
לעבודה ואפילו על
הממונים כשהם מחלי!
ט 93נ 8 3 0ו
טים להיות ידידותיים 1322238 מדי. בלימודים ובבחינות
-צפויה הצלחה.
בקריירה עצמה אתם מתקדמים וזוכים
להערכה רבה מצד אלה המבינים עניין.

המתח רב. הלחץ שבו אתם נתונים גורם
שתפעלו ללא מחשבה תחילה. אתם נוטים
להתפרץ ולומר יותר מ די,
דווקא לאנשים ש אותם
אתם אוהבים.
מצבי-הרוח משפיעים
עליכם בצורה חזקה מאוד.
וזה מתבטא בדיכאונות,
בהתפרצויות של
תוקפנות ובהרגשה כללית
לא טובה. מלבד העצבים
המתוחים, מצבכם
הבריאותי אינו טוב
וכדאי לגשת לבדיקות רפואיות. ידידים
עומדים לצידכם ואתם זוכים בתמיכתם.

במקום העבודה אתם נאלצים להמשיך במאבקים
כדי לקדם רעיונות או תוכניות. זה
לא הזמן להרים ידיים.
הפעם יש לכם את הכוח
וההשפעה הדרושים, את
החריפות ואת הניתוח
הנכון של המצב וכן את
היכולת לצפות מהלכיהם
של הזולת. מה־29
עד ה״ 1יהיו ימים קשים.
מעייפים ומכבידים. אולם
למרות זאת. התקופה
טובח־יחסית. הישגים
בתחום הכספי יפתיעו אותכם, וכספים
יגיעו ממקורות שעליהם אפילו לא׳חשבתם.

היא הכל, חוץ ממיקרה אופייני למזל. יתכן
שפשוט אינך מכיר אותה זמן רב, או שלא
טרחת לגלות את אופיה האמיתי. על.כל פנים,
כנראה שיש השפעה ממזלות דגים, קשת
או טלה, במפת״הלידה שלה.

50 - 31 נקודות
יש לך ענייו עם בת שור טיפוסית ואתה
מכיר אותה טוב, כפי שהיא רוצה שתכירה.
הרשה לה לשמור לעצמה שנייס״שלושה סודות
משלה.

60 - 51 נקודות
איך אתה מסוגל להכיר אותה כל-כך טוב
ועדייו להישאר איתה! כנראה ששניכם זקוקים
להפסקה, כדי לחדש את הרומן הישן.

האם אח מכירה
את השוד שדך?

50 - 31 נקודות

הגבר שלן הוא השור האופייני ואת מכירה
אותו די טוב. למזלך י, לא יותר מדי טוב;
כלומר, לא מספיק כדי להשתעמם בחברתו.
זה המצב האידיאלי. אם נפגשתם רק עכשיו,
הכוכבים יאירו אליכם פגים ויהיה ביניכם
קשר טוב.

60 - 51 נקודות

מצב הרוח וההרגשה הכללית קצת קשים,
יש איזשהי כבדות באוויר וקשה להבין מהיכן
היא נובעת. ענייני
הכספים קצת מדאיגים.
עדיין לא הצלחתם
להשתחרר מהדאגה להחזרת
חובות. לא נר אה
שיש סיבה לחרדה,
בתנאי שאינכם ממשיכים
להוציא. רעיונות
בדבר נסיעה לחו״ל יצו צו
לפתע; חלק מסתפק
בנסיעה יקרה. אך לאו
דווקא למרחקים. אך זה לא הזמן לתכנן
נסיעה, התנאים אינם מאפשרים זאת.

ב־ 2בחודש אחר־הצהריים מצב־הרוח ישתפר,
ועד אז אתם עסוקים בענייני בריאות,
שלכם או של זולתכם, ואף
בבעיות אחרות שאינן
קשורות ישירות אליכם.
כאמור, זה ישתנה
וכדאי שתנצלו את השבוע
להנאות שמזדמנות
לכם בשפע בימים אלה.
זוהי תקופה יאה לבידור.
לתיאטרון. לסרטים,
לקונצרטים ולספורט
ולטיולים. ענייני
האהבה מתפתחים יפה. ב־ 5וב־ 6בחודש
צפויה בשורה משמחת בענייני כספים

גם השבוע תצטרכו להשקיע מאמצים רבים
בעבודה. משום מה, אינכם מצליחים להתפ נות,
העבודה גוזלת את
רוב הזמן. אך התוצאות
משביעות רצון. יתכן
שאינכם זוכים לעזרה.
אך למעשה זהו מזלכם.
טוב לעבוד לבד. הבריאות
אינה טובה, אך י תכן
שזו לא הבריאות
שלכם שגורמת בעיות
אלא של הקרובים. המתח
והעצבנות מתגב רים
וזה גורם להתנהגות אימפולסיבית
ולחוסר שליטה -שאינם אופייניים לכם.

האם הוא טיפוס מאוד ביתי!
האם הוא עקשן בצורה בלתי-רגילה!

ע1ן ת

האם את מכירה את השור שלך! בהחלט
כן! אולי לפעמים את מעדיפה שלא להכירו
ביסודיות כזו, אך יש לך זמן לעשות משהו
כדי לשקם את מה שהיה פעם.

היחסים עם הסביבה משתפרים. צריך לוותר
על מספר עקרונות שגרמו לכם להישאר מרוחקים.
אנשים מחפשים
את חברתכם ונהנים
מחוש ההומור ומה־יכולת
לפרש מצבים ב־צורה
מבריקה ומקורית.
מה־ 29 עד ודג בחודש
אתם עלולים לסבול מ־בעייה
בריאותית. בגפיים
ובדרכי הנשימה. כ :1 22 אוקטובר -
;22 בנובמבר
דאי לטפל בבעיות. ה־2
עד ה־ 4בחודש יהיו נעימים
מאוד: פגישות מפתיעות וחיזורים מצד
בני המין השני. בכספים, המצב לא מעודד.

אם כל-כך קשה לכם להחליט מה אתם רוצים
לעשות. הטוב ביותר שתרבו בנסיעות,
בטיולים, בביקורים וב פגישות
עם ידידים. א מם
מוכרחים להתאוו רר
ולקבל עידוד ממקו מות
רחוקים. הבית וה משפחה
קצת מדכאים
ומחלישים את הביטחון
העצמי. יתכן שתצטרכו
להקדיש חלק מהזמן
20 בינואר -
18 בפברואר
לענייני הבית, אך קודם
כל חשוב שתעשו למען
עצמכם -ועתידכם המקצועי. היכרויות
חדשות יוסיפו דווקא לביטחונכם העצמי.

בתחום המיקצועי אתם נתקלים לפתע בקשיים,
אנשים בעלי סמכות והשפעה אינם מ־עוניינים
בקידום התוכניות.
גם אם הבטיחו ועמדו
לצידכם עד עתה.
לפתע הם מתנהגים בצורה
מוזרה וחמקנית.
אל תתייאשו -המתינו
שהתקופה תחלוף. בין
כה וכה תצטרכו להקדיש
יותר זמן לבעיות
מישפחתיות ולא יוותר
בידכם די זמן לענייני
קריירה. אך בעוד כשבועיים תוכלו לבצע את
המתוכנן -לכן עדיף שלא להסתכסך.

שידור
צר־ש
האמההתפלל דישוע
• לאיתן אורן על כתבה מרתקת ביומן
הטלוויזיה בליל־שבת. בכתבה זו התגלה סיפורו
המדהים של האלוף יוסי פלד. שאותו הסתיר גם
מחבריו ומידידיו, שהכירוהו כאיש עליז וחובב־חיים.
הסתבר
שמאחורי חזית זו הסתתר סיפור טראגי
מאין כמוהו. פלד נמסר על־ידי מישפחתו לידי
מישפחה נוצרית עם כניסת הנאצים לבלגיה, בהיותו
תינוק בן כמה חודשים. הוא גדל במישפחה
זו כקאתולי אדוק. והתפלל מדי יום לישוע. בש
אלון
פלד
הסתיר מהחברים
* חזרה אמו מאושוויץ, התגלה לו לראשונה שמגדלת
אינם הוריו. מכיוון שאמו הטבעית היתה הרוסה,
הוא נמסר לבית־יתומים, ומשם עלה בע־ליית־הנוער
לקיבוץ נגבה.
פלד נמנע מלחפש אי־פעם את מגדליו האהובים,
מחשש פן לא יעמוד בעימות מחודש.

מאחורי המירקע
התמרמרו על ה שכר ועזבו
כמה בחורות, בוגרות בצלאל בירושלים, שעבדו
כתפאורניות במחזה חדש של הטלויזיה,
עזבו ביום הראשון בבוקר את עבודתן ולא שבו.
מדובר במחזה בשם פיגומים, שהוא קומדיה
לילדים, ושאמור היה להיות מוקרן ביום־העצ־מאות.
בגלל הצער הדרסטי שנקטו התפאורניות,
לא ישודר המחזה בחג הקרוב.
הדבר קרה ביום הראשון לפני הצהריים. מבצ־עות־התפאורה
עבדו בבניין הטלוויזיה, כשבמקום
*•1עבד דודו הירשפלד, האחראי, בין השאר, גס
לכספים לעובדי־הטלוויזיה. הבחורות התלוננו
לפניו על השכר הזעום והמגוחך שהן מקבלות,
המגיע עד לסכום של 1.90 שקלים לשעה. הירש־פלד
לא התרגש מהתלונות ואמר :״אם לא נאה
לכן, אתן יכולות ללכת״.
הבחורות לא המתינו. הן ארזו את עצמן ועזבו
את המקום.

עקובי ל א ידע
עיתונאים רבים לענייני־כלכלה באו למסיבת־העיתונאים,
שערך שר־הכלכלה גד יעקובי בשבוע
שעבר. גם עודד שחר, הכתב הכלכלי של

העולם הזה 2591

הטלוויזיה, מאיר איינשטיין, הכתב הכלכלי
של קול־ישראל וירון קולס, הכתב הכלכלי של
גל״ץ. באו, בעיקר כדי לשמוע את תגובתו של
יעקובי על השינוי שהנהיג מישרד־האוצר במדיניות
מטבע־החוץ, המאפשר לכל אזרח להוציא
2000 דולר מהארץ.
הידיעה פורסמה באותו היום בצהרון מעריב.
יעקובי, שהגיע למסיבת־העיתונאים מסיור
שערך מחוץ לעיר, לא ידע במה מדובר, והוא
ביקש מהכתבים שהות כדי לקרוא את הידיעה
שפורסמה במעריב.

בתוככי הרשות
סודות המדינה ב שקית
מנכ״ל הבי־בי־סי ביקר בשבוע שעבר בארץ
עם רעייתו־לחייס. באחד מימי הביקור הצטרף
ניסים מיזרחי אל הפמליה המלווה של המנכ״ל
האורח.
מיזרחי הוא דמות ידועה במישרדי רשות־השי־דור
ובירושלים בכלל. בתפקידו הוא אחראי
לדואר ולהמון דברים קטנים במישרדי הרשות.
מיזרחי ידוע בעיקר בכך שהוא נוהג להסתובב
כבר שנים כשבידו שקית״ניילון אחת לפחות, לעיתים
קרובות כמה שקיות־ניילון. איש. אינו
יודע מה מכילות השקיות, ומיזרחי אינו מוכן
לגלות.
כשראה מנכ״ל הבי־בי־סי את מיזרחי, הבחין
גם בשקיות שבידו, ושאל את מלוויו מה יש לאיש
בשקיות. מישהו ענה לו בלחישה, כי מיזרחי
מחזיק שם את כל סודות מדינת־ישראל. לרעייתו
של המנכ״ל אמרו, כי מיזרחי הוא האיש החשוב
ביותר ברשות.
כמה מעובדי הנהלת רשות־השידור ניסו פעם
לקנות למיזרחי תיק, כדי שיפסיק ללכת עם השקיות.
אבל הוא סירב בתוקף.

מאחורי המיקרופן!
שירים למפלים
דליה יאירי, עורכת יומן השבוע בקול־ישראל
לוקחת חלק במישדרי יום־הזכרון בגלי־צה״ל.
יאירי היא אלמנתו של אלוף־מישנה עוזי
יאירי, שנהרג בהתקפת־החילוץ על מלון סבוי
בתל־אביב, לפני 13 שנה. היא כתבה שיר המוקדש
לבעלה, והוא יושמע ביום הזיכרון בגלי־צה״ל.
גס נעמי שמר כתבה שיר לגיורא שוהם
ולחבריו שנפלו.
במישדר המרכזי של יום־הזיכרון בתחנה

בגלל קופסת
גפרורים
ח״ב פינחס גולדשטיין הוא מן התומכים
הנמרצים ביותר בדן יגי ב למישרת
מנהל מהלקת־החדשות של הערוץ־הש־ני.
כשנשאל גולדשטיין לפשר תמיכתו
האינטנסיבית. סיפר כי הוא חבר טוב של
רביב. הוא הסביר כי פעם אמר לרביב.
שהוא אוסף מושבע של קופסות גפרורים.
ואכן. כשרביב חזר מארצות־הברית,
הוא לא שכח להביא לגולדשטיין קופ־סת־גפרורים.
גולדשטיין. לדבריו. אינו
שוכח את המחווה.
למה כובע?

צופים רבים לא הבינו מדוע מופיע הזמר
אריק לביא. כשכובע עבה לראשו. לביא שר
ביחד עם בתו הבכורה. נועה 17 בתוכנית
סיבה־למסיבה בליל־שבת. הכובע שלראשו
הסתיר קרחת שעשה הזמר לכבוד סרט,
שבו הוא משחק תפקיד שמחייב קרחת.

הצבאית יספרו אחים של נופלים על אחיהם.
יופיעו בו הסופר משה שמיר, שיספר על אחיו
אליק, שנפל בראשית מילחמת־העצמאות: אורית
ברום, אחותו של טוליק גבירצמן, שנפל בלבנון;
עדנה כצנלסון, שאחיה שייקה נפל במילחמת
יום־הכיפורים; אתי, אחותו של גל אבינועם; דויד
שי, שאחיו, אייל, נפל במהלך כיבוש הבופור;
ודליל: ורובי, אחותו ואחיו של יצחק פוחס, חלל
מילחמת־העצמאות.

דא הספיקו לעצור
בימים האחרונים התפרסמו בכמה עיתונים
מיכתבים, שנשלחו מטעם מטה השירותרום לכמה
ערבים בשטחים הכבושים.
מסתבר שעורכי המישדר קיבלו שרותים מחברה
פרטית, שעסקה במישלוח מיכתבים למאות
אנשי״עסקים ברחבי־הארץ, בבקשה שיתרמו ל־שירותרום.
בעוד אנשי החברה עסוקים במיש־לוח
לכתובות שונות ברחבי־הארץ, כתובות המצויות
בידי החברה למידע, וכתובות שנתנו כתרומה
על־ידי דפי־זהב, נודע כי 5000 מיכתבים
עומדים להישלח לאנשי־עסקים מעבר לקו״הי־רוק.
אנשי השירותרום הצליחו ברגע האחרון
למנוע את מישלוח המיכתבים האלה, אך אחדים,
כנראה, הצליחו לצאת לדרך, ואלה הגיעו ליעדם
בשטחים הכבושים, ומשם לעיתונות.
אנשים בגל״ץ חושבים שהמיכתבים אף לא יצאו
לדרך, אלא הגיעו לעיתונות בדרכים אחרות.

א״בי 1ת 1בגרי־צה״ל
מי שישמע ביום החמישי את שידורי השירו־תרום
של גלי־צה־ל למען האגודה למען
החייל וקרן ליב״י. יחשוב שהוא טעה בתחנה, או
שאייבי נתן עזב את קול־השלום וערק לתחנה
הצבאית.
אייבי נתן יהיה אחד השדרים שיישבו ביום
השירותרום ליד המיקרופון של נלי־צה־ל. השידור
יועבר בו־זמנית בתחנה הצבאית ובקול־הש־לום.
לידו באולפן יהיה יעקב אגמון.
אייבי נתן הוא רק אחד האנשים שהתנדבו
להגיש את יום־השירותרום, שיימשך על פני 24
שעות, מן היום החמישי אחרי־הצהריים ועד היום
השישי אחרי־הצהריים.
יתחילו בשידורים אורלי יניב ויורם ארבל,
כשיחד איתם באולפן יתארח אברהם שריר,
שר־המישפטים־והתיירות, שיהיה באותו היום בביקור
בארץ.

אחריהם יארחו ירון וילנסקי ומוני מושר
נוב את משה קצב, שר־העבודה־והרווחה, לכבוד

האחד במאי.
בשעות הערב יעביר גל־ץ קטעים מן המופע

של להקת סנטנ ה בפארק־הירקון, בעזרת אלי

ישראלי, ארז טל ודורי בן־זאב.

בשעות הקטנות של הלילה יהיו ליד המיקרופון
מיכה לוינסון, נתן דטנר ואבי קושניר, זוכי
תחרות קדם־האירוויזיון.
אחריהם יגישו בועז שרעבי, ריבקה זוהר
ואריה ברק.
בבוקר יהיו רפיק חלבי ונחמן שי, מפקד
גלי־צה־ל. באולפן, ביחד עם חברי־הכנסת מאיר
שיטרית ויוסי שריד.
רפי גינת, מנהל מחלקת־הבידור בטלוויזיה,
גידעיץ רייכר וגילה אלמגור יארחו את ישראל
קיסר, מזכ׳ל ההסתדרות.
אלכם אנסקי יגיש ביום שישי בצהריים את
קולה של אמא. זו הפעם הראשונה שאנסקי
מסכים להשתתף בשירותרום, ובתחנה הצבאית
אומרים כי הדבר נובע מכך ששמו הועלה כמחליף
אפשרי למפקד התחנה כששי יפרוש —
אם יפרוש — לערוץ השני.
אילנח דיין ומירב אופיר יארחו את יצחק
מודעי ואת שלמה לוין, יו״ר מזכירות אגד.
את השידורים יחתמו, כמו בכל שנה, אלי ישראלי
ולהקת ברור־חיל בשירים בראזיליים.
לכבוד השירותרום הקליטו אנשי התחנה
ג׳ינגל, שבו מככבים בצוותא ראש־הממשלה ונד
מלא־מקומו. השניים גם הספיקו כבר לתרום.
יצחק שמיר תרם 100 שקלים, ושימעון פרס תרם
,117 שהם שלוש פעמים ל״ט, מיספר שנות
המדינה.
את השיחתרום עורך יוסי עוזרד.

גחיתת־אתס
מטוס של אל־על נחת נחיתת־אונס בעיקבות
תקלה במנוע. זהו מטוס קל שאל־על שוכרת.
הוא טס בכל בוקר בשמי תל־אביב, כשבתוכו
יושב כתב וטכנאי של קול־ישראל, המדווחים
מלמעלה על מצב התנועה במהלך יומן הבוקר
של הרדיו.
לפני כמה ימים הודיע הטייס לכתב יעקב
בלסנבוים ולטכנאי ראובן אבו-קסים, כי
יש תקלה במנוע, והוא נאלץ לנחות. השניים לא
התרגשו במיוחד מהודעתו של הטייס והמתינו
בשקט במקומותיהם לנחיתה.
רק כשהגיע המטוס לקרקע הבינו שני אנשי
קול־ישראל כי כמה דקות קודם לכן היו, בעצם,
בסכנת־חיים, כי מנוע המטוס היה במצב חמור.
את עיניהם לגבי חומרת המצב האירו האמבולנסים
והמכוניות לכיבוי־אש, שעמדו ליד מקום
הנחיתה והמתינו.

ענת סדו״לסטי

קו־אופ רעננה מצטרפת
למבצעים ולהחיות

שלקו־אופ
רשת הרבוע הכחול 1

אהלן חברה מה העררם
יצאתי לקרות בחיוך על הפוים
סטקים שגשן העיקר הבריאות
בולם שברים בקו־אוב
לפר יום העצמאות
בוא לקו־ או פ משהו מיוחד
ולא תצא פה פראייר של אף אחד
ת שלבה הבורי
מטמגיצון הנח 1ה ע 20$1
טרופית וניעיה

ניטלי

70 נוס

מנתר יינותי9ם ססא 1ת
?1מכינותחחנ
במדי 777
750ס״ל

מנ חי נחל טל סעדנ טו

^ ^ לטיפוחס וטטנן יס

^ קבב
400 גום המבורגר 400 גום

ב תוקף עד 5.5.87

בירה סקול
פחית

1ערכת מזוודה לפקניק
ץ שולחן 4+מושבים

מנחרגדולשלעי1ניות,גרילים,
מנגלים פחמים, מימיות, כסאות ליס
סמסיות, ומיכלי אחסון לטיולים.

ט ס4 .

10.49

1 2 9 . 0 0 179.00

גרילאיבצ׳י

מבחר צידניות
החלט־

חנינתנל,ניל,י 0לתסתשצשות
מעדרנהרה

}מעח״העס

בקו או פ

סלמי מעושן
600 יח׳

קו אופפרסום

נקניקיות מיס לוסי
400 גום

משל מי םבי שו אכוט ,
ויזה וקד או פזהב

בשר טחון טרי
71י*׳

היפר לן 1101פ• ס 1פרכ! 1101פ שלרשתהריבועהכחול
ו הו

0110

0110

1€ו פ

1€ו פ

ך* כל רשתות הטלוויזיה והרדיו,
ובעמודים הראשונים בעיתונות
העולמית, מתנוססת מזה יומיים תמונתה
של ילדה ישראלית יפהפיה בשם
מורן קדוש, בת ,4הנלחמת על חייה.
רשתות הטלוויזיה הגדולות של
בריטניה וארצות־הברית שלחו ציוותי־שידור
לארץ, כדי לראיין את קרובי־המישפחה
של הילדה, ואת נציגי אל־על
שהפכו גיבורי־הפרשה.
הסיפור המרגש של איסוף תרומות
נוסעים, תוך כדי טיסה, הפעים את
האנשים, בעיקר כשנלווה לזה תיאור
מרגש של הילדה, ששכבה במצב קשה
ביותר, כשהיא שרועה על אלונקה
במטוס.
חברת אל־על זכתה בפירסום חסר־תקדים.
בפירסום הזה כיכב הכלכל של

קורים.
לכן הופנתה כל תשומת־הלב ל־צוות־האוויר
של אל־על.
קשה היה לקבל את סיפורה של
שושנה, שנענתה רק לאחר הפצרות
רבות.

סיפרה שושנה ל״העולם הזה״:

יום
לפני הטיסה התקשר איתי עדי,
אחי, המתגורר בכפר״סבא. הוא סיפר לי
שבטיסה שבה עמדתי לטוס למחרת
ללונדון, יחד עם בני־מישפחתי, תטוס
ילדה חולה במצב קשה, הזקוקה באופן
בהול לניתוח של השתלת־כבד. סופר
לי שהוריה של הילדה, שילוו אותה, הם
חסרי־אמצעים. הבטחתי לעזור כמיטב
יכולתי.
כשעליתי למטוס, ראיתי מייד את

החלטתי להתחיל במיבצע מייד.
התחלתי לעבור מנוסע לנוסע, כשבידי
כוס־פלסטיק, המיועדת לשתייה.
משורה לשורה גברה ההיענות. לא
היה אדם במטוס שלא תרם.
לאחרי שעברתי לכל אורך המטוס
בפעם הראשונה, התחלתי בסיבוב שני.
אותם הנוסעים הכפילו את התרומות.
בסיבובי זה הצטרפה אליי חברה
בשם יהודית, שעזרה לי בהתרמה.
התרגשתי נורא מהתרומות של
האנגלים, הכומר, הילדים, וגם, כמובן,
הישראלים שהיו במטוס.
ביקשתי מהכלכל הראשי, אדם אמנון,
שיאפשר לי להיכנס למחלקות האחרות
של המטוס. בעיקר רציתי להיכנס
למחלקה הראשונה. ידעתי שבין
הנוסעים נמצא סירל סטיין, מנהל רשת
בתי־המלון־וההימורים לינז־בורג.
הכלכל סירב להיענות לבקשתי,
וטען שלפי תקנות אל־על אסור
לעבור ממחלקה אחת לשניה. גם לא
היו מוכנים לתת לי להשתמש ברמקול
של המטוס, כדי לייעל את גיוס הכסף.
כל מה שנותר לי זה להתרוצץ במטוס,
כשאני אוחזת בשתי ידיי בכוסות־פלס־טיק,
שהלכו והתמלאו במהלך הטיסה.

^ ,ל א ספדנו
0את הפסף״
ף* עיצומה של ההתרמה ירד לפי
£תע סרל סטיין מהקומה העליונה,

לתרום סכום של 40 אלף דולר. חלקו
בתרומה יהיה 15 אלף דולר. דבריו לוו
מחיאות כפיים של הנוסעים.
ע ד כאן דבריה של שושנה בר־וורמן.
שאלתי
את שושנה אם ידוע לה כמה
כסף היא אספה, כי נודע לי שקרוביה
של מורן בארץ טוענים שלחשבון־
הבנק, שנפתח בלונדון בסניף בנק
המיזרחי, הגיע רק סכום של כ־20

ה סי טו האמיתי שר החתומה
במטוס, שהפנה סנסציה עולמית
שבה נמצאת המחלקה הראשונה, ובידו
שקית המיועדת להקאה. הוא סיפר
לנוסעים שמעשה־ההתרמה הגיע לאוזניו
מפי אחת מדיילות המטוס,
ושנוסעי המחלקה הראשונה החליטו

אלף דולר.
אומרת שושנה :״שום רישום על
גובה התרומות לא נעשה במטוס, וגם
לא ספרנו את הכסף, ולא רשמנו את
שמות התורמים. אך אני בטוחה שאנשי

המחלקה הראשונה, שהתחייבו לשלם
מפני שלא היו בידם סכומים גדולים
כאלה במזומן, יעמדו בהתחייבות שניתנה
על ידם.
אגב, שושנה אינה המתרימה היחידה
במישפחת ברוורמן. גם חמתה,
זהבה ברוורמן, מנוסה בפעילות כזו.
ערב לפני הטיסה ללונדון ניהלה זהבה
מסיבת התרמה לחיילי צה״ל במלון
הילטון בתל־אביב, מטעם אגודה בשם
אל״י, שהם ראשי־תיבות של ״אהבה
לחיילי ישראל״ .את האגודה הקימה
זהבה ברוורמן אחרי מילחמת יום־
הכיפורים.
שאלתי מה שלום הילדה. סיפרה
שושנה :״בית־החולים נמצאה בפרבר
מרוחק של לונדון. והגישה אליו קשה.
״מצבה קשה ביותר. סופר לי שהיא
נמצאת כיום בעדיפות ראשונה בכל
בתי־החולים באירופה, שהתבקשו לחפש
עבורה בדחיפות תורם עד גיל .12
כולנו מתפללים שהיא תבריא ותחזור
בטיסה מהירה לישראל.״

שושנה ברוורמן
.,האנגלים, הכומר, הילדים -
המטוס, אדם אמנון, שהוצג כגיבור
מיבצע איסוף־הכספים.

^ בפיס פלסטיק
^ אמת שונה לגמרי. את המיבצע
! 1חסר־התקדים ניהלה אשה בלונדית
בשם שושנה ברוורמן, אשת היהלומן
צבי ברוורמן, אם לשלושה ילדים.
שושנה היא בתו של קצין־מישטרה
לשעבר, ומתגוררת לסרוגין בלונדון
ובתל־אביב.
היא לא ראתה במיבצע שלה דבר
הראוי לפירסום. היא העדיפה להסתגר
בביתה הלונדוני, ולהמשיך בקשר עם
הילדה ומישפחתה, הרחק מאור הזר־

הילדז? הקטגר״ ששכבה על אלונקה,
שהונחה על שני מושבים בחלקו
הקדמי של המטוס. היא שכבה כשהיא
לבושה בתלבושת שניתנה לה על־ידי
בית־החולים תל השומר, שדאג להצמיד
אליה רופא.
הוריה המבוהלים של הילדה סיפרו
לי שבתם, מורן, חלתה רק לפני
חודשיים באבעבועות, שהתפתחה לצהבת,
וזו פגעה קשות בתיפקוד הכבד.
ההורים אמרו שיש ברשותם רק סכום
של 7000 שקל, ואילו ההוצאות המשוערות
של הניתוח והאישפוז מסתכמות
בסכום של 100 אלף דולר.
בעת השיחה עם ההורים הבטחתי
לגייס כספים באנגליה. אך מאוחר יותר

שושנה

:עופר 16 ענת ( )13 וגיא ()8
-וכמובן, גם הישראלים״

!שולה ידיב-יי 37 יייי*

שד מי החיים
(המשך מ ע מו ד )10

זו, ואף את עצמן. ללא סייג .״הוא חוקר
כל־כך בלתי־שיגרתי, שהוא לא הפריע
לחשודה להתאהב בו, אם זה עוזר
לחקירה״ אומרים ידידיו.

בעל האהובה
היהודיה
^ לא שבכל התקופה הזאת המשיך
— להיאבק במצוקה כלכלית.
לולא עזרתם של הוריו. לא יכול היה

בכל השנים הללו, של הצלחה מיק־צוע־ת
מדהימה, לא עלה חדד בדרגה.
במשך שבע השנים האחרונות היה
הפקד הוותיק ביותר במישטרה.
הסיבה העיקרית לכך היתה נעוצה
בתלונות שהוגשו נגדו על־ידי בעלה
של אהובתו היהודיה. מזל דהאן.
מהמת כעס. קינאה וכבוד פגוע,
התלונן מוריס. בעלה של מזל. נגד
מישל וניסה להכפיש׳ את שימו. מישיל

מישר חוד מתטטו. המישטוה
מוציאה אותו לגימלאות מוקדמות,
אולי הוא יילך עכשיו לפוליטיקה
מעולם לקנות לעצמו משהו חדש, או
חדד עם אביבה גרנות
להחזיק את מישפחתו. בתנאי־היים
1000 שקל לחודש
סבירים בגוש־דן. ברור שלא יכול היה
^ אי*ט אין •:־ל־ רעה נגדו. גם והוא זקוק רק לטיפול פיסיותראפי. אף לחלום על נסיעה לחו״ל.
ואמנם, רק בדצמבר האחרון, מייד
/הסניגורים שהגנו על הנאש מוציאים אותו לגימלאות.
שאותם הקר נ״יגיל הדד, נידברים בי
קאוויאר אחרי סיום מישפט־יערי, נסע חדד בראשונה
לטיול בחו״ל.
שיבחו.
״כמו שהוא עושה הכל בגדול, גם על שהגן
לינאי, דויד הפרופסור
גרגירים
את זה הוא עשה בגדול!״ מספרים חבשימעון
חרמון. שהורשע נרצה. אמר
^ דד הצטרף למישטרה נגיל ,18 ריו. הוא לא נסע ללונדון או לפאריס.
פעם לחדר נצחוק :״נמה חנל שאין לי
אפילו מילה לאמר נגד החקירה שלך מייד אחרי סיום לימודיו בבית־ הנסיעה הראשונה שלו לחוץ־לארץ
לעורכי־הדין של חווה יערי, הד״ר הספר התיכון. הוא יאהנ את המישטרה היתה למיזרח הרחוק, שם התקבל אצל
עדנה קפלן ודרור מקרין, יש רק וראה בה ייעוד. בשנים האחרונות ירידים במו מלך.
הוא הזר ארצה לקראת פסק־הדין
הצליח לפענח את שתי הפרשיות
וננל זאת הוא פורש מהמישטרה. הפליליות המפורסמות והקשות ביותר במישפט יערי .״הוא הרגיש כמו בדווי
העולה לראשונה בחייו למטוס ״,מאחר־
נמעט 20 שנות שרות.
במדינה.
הוא פיצח את פרשית רצח האחות ספרים י־־ר־ו בצחוק.
גם נמישטרה אין לחדד שונאים. יש
את רשמיו מהטיול הזה העלה על
רק מי שמקנאים נו ונהצלתתו ה כרמלה נלאס. והביא להרשעתו של
הבתב. והוא עומד באחד הימים לפרסם
גדולה. אחר־ מ־שפט חווה יערי אין עורך־הר־ן שימעון חרמון.
נ־מעט איש נמר־נה שלא שמע על
במהלך מישפט זה התגלה לצינור אותם בספר. אחרי שיפרסם את הספרים
מישל חדד. הרנה יותר אנשים שמעו חלק משיטותיו של חרד. הוא התקין שהוא כותב על פרשת הרמון ופרשת
עליו מאשר על מפקדיו במישטרה. האזנה לטלפונים של כל המקורבים לוננל
זאת. אחרי נל השנים הללו ונל הרמון. שהיה באותה עת בטיול נחוץ־
ההצלחות הללו. נותר מישל חדד בדר־ לארץ. באחת מהשיחות הללו התברר
גת פקד נלנד. משכורתו אינה עולה לחדד כי חרמון שוקל להישאר בחו״ל
על 1,000 שקל לחודש. והנריו מספ ולא לחזור לישראל, מפחד החקירה.
רים כי כדי להתקיים. כאשר אשתו איחרד
החליט לעשות לו תרגיל. כדי
נה עונדת ועליו לפרנסשיתי כנות קט להרגיע אותו ולמשוך אותו ארצה. הוא
נות, נאלץ נשנים האחרונות להיעזר הצליח להדליף לעיתונאים כי ה־נהוריו
ונמישיפחתו נגליל.
מישטרה מרגישה שהגיעה למבוי
״הוא תמיד אמר כ־ יום אהד יעזוג סתום, וכי החשיד הוסט לעבר רצה על
את המישטרה. יכי אינו רואה את עצמו רקע חבלני. אחרי שהתפרסמה ידיעה

בשנים האחוונות נאלץ 8ישל
חדד להעזו בהודיו נד לבונס את
מישבחתו, וגם 3ד לנסוע לחו״ל
גומי־ את חייו בקצין־מ־שטרה ״.מספ זו בעיתונות, החליט חרמון לשוב לרים
חבריו .״אבל הוא לא חשב לפרוש ישראל. הוא נעצר בנמל־התעופה. ומאז
בל־כך מוקדם ״.אלא שהדברים הסתד לא שוחרר.
רו בר שלא נותרה לו ברירה.
כאשר נעצר חרמון היה בידי הדד
לפני שנתיים עבר חדד תאונת־ מידע שהיה מורכב מפירורים קטנים.
דרכים קשה, ונפצע בכל גופו. זמן רב אבל, כמו שאומרים ידידיו, מישל עשה
צלע ונעזר במקל־הליכה. בעת הס מהגרגרים הללו ארוחת־קוויאר. התיימו
הליכי הוועדות הרפואיות ונקבע גרגרים הללו בנו לתובעת דבורה בר־כי
בגלל נכותו לא יוכל לעבוד יותר לינר(היום שופטת־שלום) תיק למופת.
מארבע שעות ביום. ועל כן עליו לצאת שהיה מבוסס אך ורק על ראיות נסילגימלאות
מוקדמות מהמישטרה.
בתיות. חרמון לא נשבר, למרות החקילמי
שימב־ר את מ־של חרר. נש רה המתוחכמת של חדר. והכחיש את
מעות מסקנות הוועדה הרפואית כבדי הרצח עד הרגע האחרון. העירעור על
חה מרה. חדד היה פצוע קשה מאור פסק־הדין עדיין תלוי ועומד בבית־כאשר
החלה פרשית יערי להתגלגל. המישיפט העליון.
מישל לא עבר אז ארבע שעות ביום,
אחרי שהסתיים מישפט חרמון. החל
הוא עבד לפעמים 20 שעות ביום. נשען חדד עובד על התיק של חקירת רצח
על מקלו, באשר פניו מתעוותות מ־ התיירת מלה מלבסקי. גם כאן היו לו.
באב. בך לייוה את חווה יערי ואת בהתחלה, רק פירורי־מידע וראיות
אביבה גרנות לחוף תל־ברוך, לשייחזור נסיבתיות. אולם אחרי שהחליט לעצור
המפורסם. הוא לא ביקש הפסקה בגלל את חווה יערי, גילה חדר את כוחו
כאביו או נכותו.
כחוקר מעולה. הוא הצליח להביא את
כיום. כאשר מצבו הוטב בהרבה, שתי החשודות לכך,שהן הפלילו זו את

חרר ומקל ההליכה
רק 4שעות ביום

בשקט ובשלווה, וללא פירסום.
הדבר שפגע בחדר ביותר היה פיר־סום
שקיבלו התלונות נגרו בעיתון
בשפה הערבית .״הוא ידע שהוא גאוות
מישפחתו והמיגזר הערבי, והוא הרגיש
שהתלונות הללו פוגעות בהם יותר
מאשר בו,״ מספרים ידידיו.
לכן. אחרי התייעצות עם גורמים
שונים, החליט לסגור את הפרשה בדרך
שתביא את הפירסום הזעום ביותר. הוא
החליט לעשות עיסקת־טיעון עם התביעה,
ולהודות בעבירה של התרועעות
עם עבריין.
״מה זה התרועעות עם עבריין?״
שואלים חבריו ,״הרי כל צמרת־המיש־טרה
היתה בחתונתו שיל דויד סוויסה,
בנו של רפי סוויסה! ומיהו רויד סוויסה.
אם לא עבריין־סמים מורשע? מדוע לא
הוגש כתב־אישום נגד המפכ״ל ונגד
שר־המישטרה שבאו לחתונתו של העבריין
והתרועעו עם בני־מישפהתו?״
שואלים החברים בכאב.
אולם גם אחרי סיומו של המישפט
בקנס ובמחבוש־על־תנאי, לא נפסקו
הצרות. הבעל הקנאי הגיש מיד תלונה
חדשה על אונס אחותה של אשתו. ודאג
לפרסם את כל הסיפור על התלונה
החדשה בעיתונות.
חדד הרגיש באותו זמן כאילו הר
נפל עליו. הוא ראה ב־ תיקוותו לקי:
הולכת ונעלמת. עד לסיום החקירה
בפרשה החדשה. והוא ראה שוטרים,
שהיו תחתיו. עולים בדרגה והופכים
למפקדיו. הוא ירע״שגם כאשר תסתיים
הפרשה החרשה. איש לא יחזיר לו את
השנים האבודות.

והמיתולוגיות הגדולות (עקידת יצחק.
מעשיו של יהושע בן־נון ושל פינחס
בן־אלעזר, בן אהרון הכהן) .הסכנה העיקרית
מבחינת יצירת ריעות קדומות
ונטיה לפעולות מפלות היא ביצירת
אשליה באילו חוקים. אמונות ומינהג־ם
של תקופה עתיקה זאת הם תקדימים
מישפטיים ומוסריים מחייבים.
״באופן מעשי. מעטים מאוד מהמורים
נותנים בהוראת החומר הסברים
.יים. על־פי־רוב. אס
אין הם מחייבים את הטקס בגלוי, הרי
מעבירים אותו ללא הערות״.

היטלו אותו!״
ף ץמרין פוטר מעבודתו .״אמרו
^ שהוא לא משתלב טוב ״.אומרת
ארז .״הם לא רצו להודות שמחקריו
מפחידים אותם. נוגעים בציפור־הנפש
של חיינו כאן ומעלים הרבה שאלות
ותהיות״.
אמנון זיכרוני וטמרין יצאו למאבק
באוניברסיטה. זיכרוני טען כי פיטוריו
של טמרין יפגעו בחופש האקדמי,
מכיוון שלמרצה באוניברסיטה יש
מעמד עצמאי, ואין הוא נתון לשרירות־ליבה
של האוניברסיטה.
פרקליטי האוניברסיטה השיבו כי
מערכת־היחסים בין האוניברסיטה ל־מרצייה
היא כזו ש״בין אדון למשרתו״.
אי־לכך אין למרצים מעמד עצמאי.
טמרין, כועס ומושפל, שלח מ־כ־תביס
אל כל המרצים בכל האוניברסיטות
בארץ: ראו איך מתייחסת אלינו
האוניברסיטה, כתב. כאילו היינו משרתם!
המרצים
איימו בשביתה כללית.
במאי 1969 הציעה האוניברסיטה ל־טמרין
פשרה. הוא יוחזר לעבודתו
ויפרוש מרצונו אחרי ישנה, תמורת
פיצויים של 100 אלף לירות. וכך היה.
״אמנם מאז ועד יום מותו הוא
התפרנס מהכסף הזה ״,אומרת ארז,
״אבל הפיטורין גרמו לו למשבר קשה,
שממנו הוא לא התאושש. הם. בעצם,
חיסלו אותו כיוצר. חוקר נלהב כמוהו,
בלי מוסד־מחקר — זה כמו אדם חי
בלי אוויר לנשימה״.

הממזר

^ חרי פיטוריו התגרש טמרין
מאשתו, והקדיש את מירב מרצו
למילחמה בכפייה הדתית. דמיונו הפורה
ומקוריותו סייעו לו כאן יותר
מאשר במגעיו עם המימסד.
שתי דוגמות מאותם ימים:
ב־ 1971 הציע להכריז על יום־
הממזר :״לרגל השנה הבינלאומית לד
כו־ות־הארס. הנני מציע לערוך את
יום־הממזר. שבו יבטא הציבור הדמוקרטי
סולידריות עם האזרחים, הטמאים׳
.רצוי לקיים את העצרת הנ״ל
ברחבת־הכותל, שם נערכות בשנים המשהו
אחרונות
הפגנות למען יהודים מופלים.
למען השלום
כדוגמת יהודי ברית״המועצות״.
בעיקבות פרשת בנימין שליט
ך י* ק לפני שלושה שבועות הסותיקון
החוק ״מיהו יהודי״ ,פנה טמרין
ן תיימה החקירה בתלונה החדשה.
לב־ת־המישפט וביקש פסק־דין המצהתיק
נסגר מחוסר ראיות נגרו.
היר על ׳שייכותו ללאום הישראלי.
באותו הזמן, בערך, הגיעו לידי חדד הצהרה זו דרושה לו, כך טען. כד־מסקנות
הוועדה הרפואית. כי אינו שפסק־הדין ההצהרתי ישמש תעודה
כשיר להמשיך בשירות, ועליו לפרוש ציבורית לצורך רישום תיקון הפרט
לגימלאות מוקדמות.
של לאומו במירשם־האוכלוסין.
לא נותר לו כוח להתייצב למילהמה
בית־המישפט המחוזי דחה את הבנגר
דו״ח זר. היא ־ביל היה לבקש קשה. כך גם בית־המישפט העליון. את
ב־־קר מחודשת על־־ד־ וערה רפואית. פסק־הדין של בית־המישפט העליון,
לערער על המסקנות ולהילחם כר־ המשתרע על פני 30 עמודים, לומדים
להישאר במישטרה. אבל הוא לא מצא כיום סטודנטים למישפטים.
סיבות למילחמה בזאת.
עם השנים השתתק קולו הציבורי
חבריו של חדד אומרים. כי יש לו של טמרין. הוא התפרנס ממטופליו.
נטיה לפוליטיקה .״הוא רוצה מאור שביקרו בקליניקה שבביתו בתל־א־לקרב
את לבבות שני העמים. שהוא ביב, חקר ופירסם את מחקריו בהולנד,
מכיר כל־כך טוב״.
טייל בעולם, קרא ספרים בחמדנות
כדי לעשות זאת. יפנה חדד אולי אינטלקטואלית נדירה.
לפוליטיקה. כד־ להתפרנס. יפתה
לפני ארבע שנים חלה. אז נטש את
מישרר־תקירות פרטי. ואין כל ספק מטופליה וביקש מבני־מישפחתו כי
שלא יהיה לו מחסור בלקוחות. אם יש לעולם לא יעשו דבר־מה, הנוגע לו,
קצין־מ־שיטרה ששמו הולך ״פניו בניגוד לרצונו.
בשנים האחרונות, הרי זה מישל חדד.
כך זוכרים אותו מכריו בשלהי ימיו:
וכאשר יתבסס מבחינה כלכלית יוכל רמות בודרה, מפעם לפעם מגיח מביתו
אולי להגשים את שאיפתו העיקרית, בחברת כלבו, קאטו. את שארית כוחוולעשות
משהו עבור השלום והידידות תיו ניצל למילחמה בגורלו־שלו.
בין הערבים ליהודים.
העולם הזה 2591
אילי״ד, אלו; —

הדודה
וג1/מי
סיפור

אחד לא העז להתקרב לפר!!
רוזדור שהוביל לחדרו של רורולף
נוראייב. הרקדן המהולל הסתגר בחדר,
כשהוא קודח מחום ואינו מפסיק לקלל
בשפת־אמו הרוסית. לפתע פרצה בסערה
רמות תיאטרלית, בעלת רעמת־שיער
שחורה כפחם, כשהיא הודפת
לצדדים את הנוכחים, ונכנסת לחדר.

הולדתה של נעמי אדווה, הם יוצרים
קשר טלפוני ומחליפים מתנות.
השרירים התעבו
¥הו ביקורו הרביעי של נוראייב
( בארץ, וכמו בפעמים הקודמות הוא

נוראייב, המקפיד ביותר על בריאותו,
נמנע ככל האפשר משרותיהם
של רופאים. הפעם נעזר בשרותיו של
בנה המאומץ של נעמי, אלון צעירי,
שרקח לו תרופות עממיות להורדת
החום ולהקלה על הנשימה.
נוראייב, שהיה חסר־כל בעת עריקתו,
נחשב כיום כאדם אמיד מאוד.
ברשותו וילת־פאר בדרום־צרפת, כ־שיבעה
קילומטר ממוגטה־קרלו. היא
מלאה בריהוט עתיק, אוריגינל ,,מהמאה
ה־ 16 וה־.17
בהיעדרו שומרת על הבית המפואר
אחותו, שקיבלה לפני חודשים אחדים
את אשרת־היציאה שלה מברית־המו־עצות.
נוסף
על־כך יש לו דירת־פאר בפאריס,
שקיבל כחלק מתשלום עבור
ניהול להקת־הבאלט של פאריס.
בית שלישי הוא מחזיק בווינה,
מקום אהוב עליו במיוחד, גם בגלל העובדה
שקיבל לפני שנתיים אזרחות
אוסטרית.

^ הנסיכה
נפגעה
* עמי אדווה, שהיא בחזקת בתר
בי ת בכל מקום שבו מתגורר הרקדן,
הכירה בזמן שהותה בחו״ל שחקנים
ואמנים רבים, הנמנים עם ידידיו, בי־

:1967 נוראייב ואדווה בבת־גלים
מאהבה לידידות

קודח בחום
היתה זאת נעמי אדווה, ידידתו
הישראלית מזה שנים רבות של רודולף
נוראייב, שערק למערב ב־.1961
הנישוקים והחיבוקים בין השניים
נמשכו דקות ארוכות. הכוכב השתחרר
ממתח־העצבים ופרץ בצחוק רם.
לפני 26 שנים, זמן קצר אחרי
עריקתו הסנסציונית למערב, הגיע
נוראייב למסע־הופעות בארץ. הוא
נשא עימו תיק, שהכיל בגרים וחפצים
אישיים בלבד.
נעמי אדווה, שהיתה אז מלכת־המ־סיבות
של הבוהמה, היתה אחת מנשות־החברה
הרבות שצילצלו לנוראייב כדי
להזמינו למסיבה. סיגנון־דיבורה הישיר
והמיוחד סיקרן את הרקדן, והוא
הופיע לפגישה שנקבעה בכסית. זאת
היתה הפתיחה לרומן בין השניים,
שהפך במשך השנים לידידות אמיצה.
מאז, בכל 17 במארס, יום־הולדתו
של נוראייב, ובכל 30 באפריל, יום־

ביקש גם הפעם שנעמי תערוך לו
היכרות עם אנשים מעניינים.
נוראייב, שנחת בישראל ערב ליל־הסדר,
סיפר לנעמי שאנשים חשובים,
לפי הגדרתו, ששמותיהם פרס, נבון
וצ׳יץ׳ ,הזמינו אותו לארוחת ליל־הס־דר.
נעמי יעצה לו להיענות להזמנתו
של שר־החוץ שימעון פרס. הוא שאל
אם הוא חייב ללבוש פראק, ונעמי, המכירה
את סלידתו מגנדרנות, הסבירה
לו שמדובר בחוג מישפחתי ועממי.
עוד בהיותו בדרכו לארץ הוא חלה
בברונכיט, ולמחרת ליל־הסדר עלה
חומו. הוא לא שש להופיע, אך הסבריה
של אמרגניתו, בדבר הנזק שעלול להיגרם
למעורבים, ריצו אותו, והוא
הסכים להופיע, אך בריקוד אחד בלבד.
הביקורות לא היו אוהדות, והמקטרגים
טענו שהוא שמן, והופעתו
הפכה מסורבלת למדי. נעמי טוענת ש־נוראייב
לא העלה גרם אחד במישקלו,
אך שריריו התפתחו והתעבו עם השנים.

ניהם
השחקן הצרפתי אלן דילון, השחקנית
לסלי קארון והכימאי האיטלקי
פרנקו זפירלי.
נשים רבות חיזרו אחריו, ואף קיוו
להינשא לו, בין המפורסמות יותר היו
הנסיכה קרוליין ממונקו, שהתאהבה בו
כשהופיעה בתפקיד קטן באופרה של
פאריס, בתקופה שבה כיכב נוראייב
ככוכב הראשי. חיזוריה העדינים לא
נענו, לצערה.
מאוהבת אחרת היתה אחותה של
ג׳קלין קנדי, הנסיכה לי רדזיוויל,
שנותרה פגועה מהקשר .,שלא מומש.
מחזרת עקשנית נוספת, שלא נענתה,
היתה הכוכבת המנוחה רומי שניידר,
ששאפה להינשא לרווק הסרבן.
אך נוראייב, המוקף תמיד בנשים
יפות, עשירות וזוהרות, לא נפל בדישתה
של אף אחת מהן. בביקורו
הנוכחי הוא היה מלווה במעריצה
חרשה, שדאגה לכל מחסורו. אשה זאת,
הקרוייה מאדאם דוס, מלווה אותו מזה
זמן רב, ואחרי שהותה בישראל המשי־

נוראייב ואדווה במיסעדת־הדגים
דג לוקוס בשם אחר
כה לביקור קצר אצל ידיד אחר שלה,
המלך חוסיין.
נוראייב, שבזמן שהותו בארץ סירב
להתראיין ולהיענות להזמנות לאירועים
ולמסיבות, ניאות לצאת למיס־עדת״הדגים
בבאי בחברתם של נעמי
ומיספר מצומצם של ידידים. דגים וים
הם תחביבים משותפים של השניים.
במיסעדה הוא התעקש על דג מסויים,
שכונה על־ידו ״סיבס״ .בירור העלה
שמדובר בדג הלוקוס. הארוחה נשטפה
בעזרת כמות הגונה של וודקה סמיר־נוף.
נעמי,
שהיתה צמודה אליו מרגע
הגיעו ארצה, נעלמה לפרקי־זמן קצ
רים.
לרקדן המופתע הסבירה שהיא פורשת
מפעם לפעם, כדי להאכיל את
עדת הכלבים והחתולים שברשותה.
נוראייב הצהיר בו במקום שהוא
מזמין אותה על חשבונו לביתו שבדרום
צרפת, ובמחווה נוספת הוא מאפשר לה
להביא עימה שניים מכלביה, שאחד
מהם, דני ענק, שוקל כ־ 96ק״ג.
נעמי, המסרבת להיפרד משאר
חיות־הבית שברשותה, נשארה בארץ,
ונוראייב המריא לאיסטנבול, לקניית
עתיקות לדירתו הווינאית*.
* מימין :״מאדאם דו ס: נורא-
ייב, ה מו סי ק אי גיק אויקלירן, נעמי
אדווה ואלון צעירי.

י—<׳׳עז׳ן עימ ידי כ — 39י -

נעשתה

הע ם

א י־אפעור י
ל17 מו זאפ>לו

המוות
ונשארה צנועה

ריבקהילה מיכאלי עם ילדיה מיכל ויונתן
צולעת עם שעורה וסינוסיטיס
חרון? אז ככה: יש לי שעורה בעין, וגם פיתאום
חטפתי איזה סינוסיטיס איום, ולא יכולתי לנשום,
והאף שלי נהיה אדום מהניגובים, אז הלכתי
לאיכילוב, שיבדקו אותי קצת. איך שאני יוצאת
מאיכילוב כזאת אומללה, עם שעורה וסעד
סיטיס, מי הולך מולי אם לא מלכה רוזנשטיין
המדהימה? מרוב הלם הלכתי צעד אחורה, ונקעתי

את הרגל. אז עכשיו יש לי שעורה בעין, סינו־סיטיס
באף ורגל אחת צולעת. מה אמרת שאני
כל־כך יפה?״
״אולי את נראית יפה כל־כך מפני שיש לך
רומאן חדש?״
״רומאן? את מכירה איזה גבר מקסים שמחפש
צולעת עם שעורה וסינוסיטיס?״

לפני שלושה שבועות שמעתי רכילות שמדי
שאילי ואשתו שרינה עומדים להתגרש. מייד
דיווחתי על־כך לקוראיי, וגם כתבתי שאני מקווה

שהשמועות הן שמועות־שווא, ושהשלום יחזור
לשרור בבית שאולי.
אבל תיקוותיי התבדו, הפעם. שרונה וטרי
אמנם התגרשו. איך הם עשו את זה כל־כך מהר,
רק לאלוהים ולנציגיו ברבנות פיתרונים.
אחרי הגירושין נשארה שרונה בבית עם הבת
הקטנה, וטדי לקח את הבת הגדולה ונסע איתה
לבלות בדיסנילנד, מקום שבו הכל נראה ורוד.

צמודה אליו, שסימל בעיניה את האהבה.

אבל סיפור־האהבה הזה סימל בעיני יפה
ירקוני, אמה של רותי, דווקא דברים לא־טובים,

אתם זוכרים את ג׳וג׳ה(ששמו בתעודת הזהות
הוא ייסן ש יילס) ,זה שפעם היה לו רומאן ארוך
עם שיש עטרי? אז הג׳וג׳ה הזה, אחרי שהוא

והיא רמזה לילדה שהאמא תשמח אם רותי תעזוב
אותו. יפה גם התחילה לדאוג לרותי ולקחת אותה
למקומות שבהם היו כמה גברים פנויים. ואמנם,

אם לא היו ממציאים את הנישואין, גם לא היו
ממציאים את הגירושין והבגידות, ואז על מה אני
הייתי כותבת, לעזאזל?
פעם, לפני שנים, היה זוג צעיר ויפה ונשוי.
היא דפנה אוסטשינסקי, ממישפחת הכורמים
בראשון־לציון, והוא עורך־הדין יוסי שלוש,
ממישפחת שלוש. לזוג הנשוי והיפה הזה היו
חברים קרובים, יהודה קוטן הפירסומאי ואשתו
יהודית לבית בז׳רנו, ממישפחת עסיס.

העולם ה<ה

האם שמתם לב איך ריבקה׳לה מיכאלי
יפתה בזמן האחרון? לא שהיא היתה מכוערת
בעבר, אבל אני ממש לא זוכרת מתי היא נראתה
כל־כך יפה. כל החברות שלי שמו לב לעניין הזה,
ותיכף התחילו להתעניין אם היא עשתה איזה
נתיחה או מתיחה, ואיפה היא עשתה, וכמה זה
עלה לה.
אז כדי לספק תשובות לחברות שלי, עשיתי
דרינג־דרינג לריבקה׳לה, ובדיסקרטיות הידועה
שלי שאלתי אותה ,״תגידי, עשית מתיחה?״
״איזה מתיחה! לא עשיתי כלום! בחיי!״
״אז איר את כל־כך יפה בזמן האחרון, והבגדים
שלך מהממים כאלה?״
״היופי שלי הוא בגלל איש אחד ואשה אחת.״
״מה זאת אומרת?״
״זאת אומרת שמצאו מאפרת, היודעת לצייר
אותי יפה מאוד, וגם מצאו איש אחד שמאיר אותי
ככה, שכל הפגעים שלי נשארים בחושך, והיתרונות
שלי פורצים לאור״.
״אני לא מאמינה שזה הכל איפור ואור. את
באמת יפה מאוד בזמן האחרון״.
״את רוצה לשמוע איך אני ניראית בזמן הא־

יוסי שלוש
רווקות רבת־שנים

סנדרה וג׳וג׳ה
עבדה כמלצרית
גמר את הרומאן עם שוש, נתפס ונשפט על
מכירת קוקאין לאנשי־בוהמה, ואפילו ישב בבית־הסוהר
חתיכת־זמן.
שם, בבית־הסוהר, עשו לו שידוך עם ריתי
ירקוני, והם התחילו להתכתב, ודרך המיכתבים
התאהבו. כשיצא ג׳וג׳ה לחופשי, הוא היה צמוד
לרותי, שסימלה בעיניו את החופש, והיא היתה

באחת ההופעות של יפה הכירה רותי את מאיר
סוויסה והאהבה פרצה ביניהם. ג׳וג׳ה נשכח.
עכשיו אני שומעת שממש ביום שבו נישאו
רותי ומאיר סוויסה, עמד מתחת לחופה(לא אותה
חופה) גם ג׳וג׳ה. הוא עמד שם ביחד עם סנדרה,
עולה חדשה מארגנטינה, שאותה הכיר כאשר
עבדה כמלצרית במיסבאה.

טדי שאולי
בילוי ב״דיסנילנד

שני הזוגות כל־כך אהבו אחד את השני, עד
שיום אחד הם פשוט התחלפו בבני־הזוג. דפנה
התאהבה ביהודה קוטן, יוסי התאהב ביהודית וגם
להיפך. אחרי רומאן, התגרשו שני הזוגות.
יוסי שלוש ויהודית נפרדו, ויוסי שמר על
רווקות הרבה שנים, עד שפגש את דליה מזור,
ולמענה ויתר על הרווקות. רפנה ויהודה קוטן
התחתנו. נשארה רק יהודית בז׳ראנו, שחיה לבד
עד שהכירה את רוני קצין ונישאה לו.
ואל תגידו לי שעכשיו מתחיל סיבוב שני של
גירושין. הנה אני שומעת שממש בימים אלה
מתנהל מישפט־גירושין די מכוער בין דפנה ויהודה
קוטן.
לחשוב שפעם אנשים היו מתחתנים ונשארים
ביחד עד שהמוות הפריד ביניהם! לא להאמין.

חווו

חתי,חיים,
מימי-
פולס חפר
לכל אותם צופי״הטלוויזיה שכבר שבועיים
שואלים את עצמם מי היתה החתיכה השחרחורת
שישבה צמוד לחיים חפר, בערב שעשו לכבודו,
יש לי חדשות מרגיעות. שום רומאן חדש אין
לחפר. היפה השחרחורת היתה פשוט אהבת חייו,
בתו היחידה, מימי.
כשנפרדו חיים ואשתו רו תי אחרי 16 שנות
נישואין, לפני הרבה שנים(הם עדיין לא התגרשו)
,נשארה מימי אצל האבא, ויחסיה עם האמא
נותקו לחלוטין. חפר דאג למימי, כמו אב ואם
.־ביחד, פינק אותה ואהב אותה ובילה איתה את

ראיתם את מייק בורשטיין בסיבה למסיבה!
ראיתם איזה בחור נחמד ועליז ומבסוט? תאמינו
לי, זה הכל שחקנות!
הבחור הזה עבר שנה קשה, וכמו ששמעתי
הזיל הרבה דמעות. האבא, פסח בורשטיין,
שאליו היה מייק קשור מאוד, נפטר בניו־יורק.
האמא נכנסה לדפרסיה קשה, והיה צריך להוציא
אותה מזה. אז מייק בכה על האבא שלו וחייך
לטובת האמא שלו, ותוך כדי החיוכים הסביר לה
שצריך להמשיך לחיות, כי כך האבא בוודאי היה
רוצה.
מרוב שהוא דיבר אל האמא ושיכנע אותה, הוא
השתכנע בעצמו, ובאמת אחרי כמה חודשים גם
האמא בורשטיין וגם מייק התחילו שוב לחייך
לעולם. ואז, כשניראה שהכל חוזר להיות בסדר,
הסתבר שאשתו של מייק, עידית, חולה מאוד,
וצריכה לעבור ניתות קשה בראש. מייק בכה
בפנים, אבל כלפי חוץ הוא חייך, למען עידית ולמען
הילדים.
עידית עברה את הניתוח. כל המישפחה ישבה
לידה, ומייק לקח על עצמו את השיכנועים שהכל
יהיה בסדר.
ואמנם, עכשיו הכל שוב בסדר. עידית הב־

זוכרים את איציק תוראל, שהיה פליי־בוי
במישרה שלמה, ואומרים עליו שהנאמנות הכי
גדולה שלו לאשה נמשכה 17 דקות?
לפני כמה שנים הוא עזב אותנו לטובת
אמריקה, והבחורות מתוצרת־חוץ. ובאמת, כהר־

רות חפר
חידוש יחסים לאחר 7שנים
שעותיו הפנויות וקנה לה כל מה שנפש ילד
רוצה.
״ כאשר הגיעה מימי לגיל רשיון־הנהיגה, קנה
,לה חיים מכונית, כדי שמימי תהיה עצמאית ולא
תזדקק להסעות ולטובות של אחרים.
עברו שנים. מימי ורותי לא נפגשו במשך שבע
שנים. רק לפני שנה, כשמת אביה של רותי, סבה

ופפושדו- השלשת ותיקונים
בשבוע שעבר סיפרתי לכם, במדור זה, על
רומאן חדש המתנהל בין אלי פפושדו מטאבה
לבין בחורה צעירה בשם לאה שלמון.
אלי כעס על הסיפור. הוא סיפר לי שאמנם הם
יצאו ביחד לאכול פעם ארוחה, וגם הזדמנו לאותה
המסיבה, אבל בין זה לבין רומאן ארוכה הדרך
מאוד. אלי אומר שממש נמאס לו שאחרי כל
ארוחה עם גברת מסדרים לו רומאן־אהבה.
ובכל זאת, איך חי גבר אלמן בלי רומאן?
שאלתי אותו.
״אני חי טוב מאוד. לא רוצה רומאנים. אני
רוצה להיות האדם החופשי ביותר בעולם. אין לי
תוכניות להתאהב באף אחת, ואני גם יודע שקשה
לנשים לעמוד בסטנדרטים שאני רגיל אליהם.

עידית ומייק בורשטיין
הכל שוב בסדר
ריאה, האמא התאוששה, הילדים שמחים.
אז אחרי כל הצרות האלה, שמייק עוד יזכור

אם אשה מתגרה כשנוגעים לה בחזה? יש לו כוח
לשטויות?

גלו. הוא יצא עם 365 בחורות בשנה, עד שהוא
פגש בפולניה בשם יולנדה שמצאה חן בעיניו.
אז הוא יצא איתה יום, ועוד יום, וביום השלישי
כבר היה לו קשה. אבל הפולניות האלה, יש להן
שכל, והן קוראות את המפה היטב. יולנדה הבינה
מה צריך החבר שלה כדי שיישאר שלה.

לענייני משהו. גם כשחזרו לארצות־הברית, המשיך
איציק לעשות סיבובים בין החברות של
יולנרה, אבל איכשהו תמיד הוא חזר אליה. בסוף
הוא התחתן איתה בביתה של הפסלת אילנה
גו ר במנהאטן, והבחורה גם התגיירה.
ואז, בוקר אחד, בחיוך ממש־מלאכי, הודיעה לו

של מימי, נפגשו האם ובתה ליד הקבר.
מאז הן חידשו את היחסים ביניהן, ומדי פעם הן
נפגשות. מדי פעם, מפני שמימי היא בחורה נורא
עסוקה. היא משרתת בצבא, מטפחת את הדירה
השכורה שהאבא שכר עבורה, ומדי פעם רצה
לבית־החולים איכילוב, שם מתאשפז אביה לא־פעם
במחלקת־הלב.
רותי חפר, שהיתה בעבר בעלת שתי חנויות
בשוק־הפישפשים, סגרה אותן, והיום היא מתכ־ננת־אופנה,
ובעקבות זה גם נוסעת פעמים רבות
בשנה לחדל, דבר שהיא אוהבת מאוד כבר הרבה
שנים.

איציר, תוראל בפעולה
365 בחורות בשנה

אלי פפושדו
האדם החופשי ביותר בעולם
כדי להרגיע אותך, אני כבר אומר לך, שלא חשוב
מה יגידו עליי, אני יודע שאין לי רומאן, וגם לא
יהיה לי בשנים הקרובות.״

היא הכירה לו בכל יום עוד חברה אחת שלה,
וגם העלימה עין מהפגישות שהוא היה קובע עם
החברות שלה.
איציק תוראל חשב שהוא מסרר את יולנדה
ואת העולם, אבל יולנדה ידעה יפה שהפח הוא
בשביל איציק. בין החתיכות הם גם נסעו לבקר
בפולניה, שם משמש אביה של יולנדה כשר

הפולניה שהוא עומד להפוך לאבא, וגם הסבירה
לו שאבא לא יכול לעוף מפרח לפרח כמו פרפר.
נכון לעכשיו, הבטן של יולנדה היא הבטן הכי
מלוטפת באמריקה. זה מפני שאיציק תוראל
מלטף אותה בכל רגע פנוי, ולכן אין לו זמן
לבחורות אחרות.
אמרתי לכם להיזהר מפולניות?

נזווודון

הלבבות
¥את היתה מסיבה לבבית. תרתי
1משמע. היא היתה מוקדשת ללב.
לכאורה היה זה סדר־פסח שני.
למעשה היה זה כינוס של חולי־לב —
בעבר, בהווה ובעתיד.
אומרים שאנשים בעלי־לב שייכים
לשמאל. השמאל לוקח הכל ללב. לכן
יש לשמאלנים התקפי־לב וניתוחי־לב.
דן בן־אמוץ, למשל. ויוסי שריד.
ושולמית אלוני. לכל אלה היו בעיות־לב,
והם כתבו ודיברו על כך בהרחבה.
וגם לצבי אלפלג ולחיים חפר.
קרמו להם שלמה שבא וגרשון
פלוטקין, יושבי כסית. על כן היה זה

נאה שבכסית תיערך המסיבה, שבה
מסר שלמה שבא את שרביט־הפיקוד
לראובן אלוני, גם הוא איש־לב בעל־ותק,
לקול מחאותיו הקולניות של
איצ׳ה ממבוש, שבא בליווית דן בן־
אמוץ וחיים חפר, ושהתריע בזעם
״חזרנו לימי מפא״י! איפה הדמוקרטיה?״

המסה הסמכותית על בעיות הלב
היהודי כתב שלמה שבא, והיא היתה
מסמר הערב (ראה מיסגרת) .בהד
דמנות זו הסב את שם המועדון מ״הלב
השבור״ ל״הלב הפתוח״ — כי מיס־פרם
של מנותחי־הלב מאפיל עתה על
מיספר בעלי התקפי־הלב סתם.

דן בן־אמוץ ובתו נעמי
לב שבור, לב פתוח. לב קרוע

שולמית וראובן אלוני
לב כבד ולב ים

חיים חפר ובתו מימי
אביר לב וחסר לב

שלמה שבא: דברים מלב אל לב

מיכל(סנונית) וצבי אלפלג
לב נשבר ולב ערל

לכבוד היום, ולכבוד השעה, ולכבוד הסדר.
ולכבוד זה שהעולם מחולק לשניים: אלה שהיו
להם ענייני לב ואלה שיהיו להם ענייני לב. אשא
דרשה מלב אל לב. פיתחו לי את לבכם!
ואני מקדיש את דברי לראשון בינינו שהלך
בדרך הלב, ידידנו ורענו ונשיאנו גרשון פלוטקין,
ולכל אלה שהלכו אחריו בכל הלב ולאלה שהצ טרפו
עכשיו למועדון הלב השבור והלב הפתוח
והלב הקרוע. וכדי שליבי ופי יהיו שווים, ולא ייא מר
עלי שאני רואה מהירהורי לב, אביא לתשומת
לבכם. כי משאבה זו, המשלחת את הדם בגופנו,
תופסת בספרות העולם ובטפרות העברית מקום
שאין לו אח ודוגמה, ואינני יודע מדוע הוא, הלב,
יותר מכל אברי הגוף, למעלה ולמטה, קיבל משמ עות
כזו.
ואם אתחיל בליבוב לבבות לא יהיה לדברים
סוף ואמנה רק חלק משימושי הלב:
לב כבד ולב ים, לב נבוב ולב נמס ולב נשבר ולב
ערל, שהוא עיקש ומטומטם, ולב קל ולב כבד. ולב
רגש ולב רגז ולב ריקן ולב שפן ולב שפל ואביר לב
וחסר לב; ויש מי שיש לו אומץ״לב ויש מי שיש לו
מורך-לב ויש מי שנחו בגסות הלב. ואשה שבעלה
רוצה לגרשה ועדיין לא הודיע על כך, היא גדושת-
הלב, וכנגדה ישנה, כמובן, אהובת הלב. ויש דברים
שבלב. ויש זדון־לב ורוע״לב ונקיפת״לב ושרירות-
לב ואלתרמן אמר :״הדממה הזאת שבין דפיקה
לדפיקה, הדממה הזאת היא שלו ״.וכשהוא אמר
דפיקה, הוא התכוון לדפיקת הלב.
לפעמים ליבנו גס ברענו ולפעמים אנחנו אוהבים
אותו מכל עומק הלב, לפעמים הלב טוב
עלינו ולפעמים כבד, לפעמים ליבנו סמוך ובטוח,
אבל לפעמים גונבים את ליבנו. אנחנו מדברים על

ליבם של אגשים, ולפעמים אנחנו לא שמים לב
לאנשים. לפעמים יש לנו לב על פלוני ולפעמים
אנחנו ממיסים לב פלוני, וכמובן, משתדלים להמיט
גם לב פלונית. אבל לא צריכים לקחת את זה
ללב, לא כל אחד שובה לב.
לפעמים הפך ליבנו, לפעמים הקשיח, לפעמים
הרך ליבנו ,־לפעמים יצא ליבנו. לפעמים נגע הדבר
עד ליבנו ולפעמים הפך ליבנו בקרבנו, והפך לאבן.
ולא תמיד מתקבלים הדברים על הלב. יש מי
מאיתנו שכבר נשכח מלב ויש מי שמצודד לב.
ונשירה כולנו בלב אחד. לפעמים מדברים אנחנו
אחד בפה ואחד בלב. ולפעמים רואים אנו מהיר-
הורי לבנו.
לפעמים נשבר ליבנו, לפעמים נשפך ליבנו ולפעמים
נגע הדבר לליבנו. תן לנו אלוהים לב פתוח,
אבל לא ניתוח לב פתוח, וסלח לחטאותינו, כי יצר
לב האדם רע מנעוריו. ונאמר: העין והלב סרסורים
לדבר עבירה. ועוד נאמר: יצר הרע דומה לזבוב
ויושב בין שני מפתחי הלב. וקים בנו את הפסוק
ועשו לכם לב חדש ולא על-ידי ד־ר ויטה, או ד״ר
גור ולא מוריס לוי.
והסר מאתנו לב האבן והשב לב אבות על בנים
וקיים בנו ולישרי-לב שימחה, ותן להם, לכל שונ אינו,
מגינת לב. אין בנו לב חורש מחשבות אוון
ואיש מאתנו איננו נואף אשה חסר לב. יודעים
אנחנו: תועבת ה׳ עקשי לב, אבל אנחנו לא
עקשנים, ואנא אלוהים, אל תמנה אותנו בין אלה
שעליהם נאמר אווילים בחוסר לב ימותו. ובאמת,
אלוהים, גם בשחוק יכאב לב. ולב טהור ברא לי
אלוהים, כי אתה יודע תעלומות לב. שלך׳ ,בכל
הלב, שעדיין מלבלב.

לב קל ולב כבד

צילמה רחל אבגרי!

0 238מ1וח ₪וע1ץ

לפתח עסק
משתלם!
מיני לאב 235 פוג׳י היא מעבדה לפיתוח והדפסת צבע ללא
תקדים. מהירות ההדפסה ללא תקדים 23 :דקות בלבד מרגע
הכנסת הסרט ועד לקבלת התמונות.
שטח קטן ללא תקדים 1.6 :מ״ר לעומת 15מ״ר. סורק
אלקטרוני שעלה קודם , $70,000 כלול היום במיני לאב 235
פוג׳י שעולה - $45,0000 מחיר ללא תקדים.
עוד חיסכון של פוג׳׳ :אין צורך בחיבור׳ מים ואינסטלציה
בשטח 1.6מ״ו בלבד!
להפעלת המעבדה.
(פוג׳׳ מציעה גם את ועז 23 מיני לאב חדשה בעלת תפוקה כמעט
כפולה במחיר של .)$50,0000
פוג׳׳ -פירושה אמינות יפנית העומדת לרשותך תמיד במתן אינפורמציה, יעוץ מקצועי,
הדרכה ושירות צמוד ומיומן.
מיני לאב

נציגים בלעדיים:

שמונטר״ד המזרח התיכון בע״ס, טל 03-888521/2 .

צלם וגי׳ ואתה בתמונה

אדי מור

ב 1986-נמכרו יותר מעבדות מיני לאב פוג׳׳
מכל המתחרים יחד.