גליון 2592 מתאריך 6 במאי 1987

מיכחבים
כסה שאמת לשביס
על חופש״הקריאה של א סיר מעשי-

היום, כשחזרתי מחופש, לקח ממני קציך
הביטחוז את גלית העולם הזה ושרף אותו. בלי
רו־ת. בלי מישפט ובלי קבלה.
מעניין שהם לא לקחו ולא שרפו את העיתונים
ררדסלם פוסט, ה ארלד טרי ביון, וו לסט רי ט
גזורנאל. סיים, ניוזווי ק וי שראל שלנו שהיו
מדוע ההבדל? איפה הצדק? איפה היושר?
האם י ש לשב׳ס (שירות בתי־הסוהר) משהו
נגד העולם הזה?
איפה כתוב בחוק, או בפקודות, או בתקנות של
שב־נג שמותר לשרוף את העולם הזה?
מדוע מפחד השב׳ס אם אסיר קורא את העו ד״ר
חיים וייל, א סי ר
לם׳ הזה?
במחנה מעשיהו

כה אסר אלבסגדר
על מ דו רו של הד׳ ר יו לי נודלמן.
כל פעם שאני גומרת לקרוא כתבה נוספת
במדורו המרתק של הד־ר נודלמן, בלי הרדמה,
אני נזכרת באימרה המיוחסת לאלכסנדר הגדול,
אשר סוב כידוע, בעודו בן 33 בלבד.
וכה אמר אלכסנדר ממוקדון, על מיטת מותו:
אני מת הודות לעזרתם של יותר מדיי רופאים!״דבורה ורצנר, א שדוד

אוזזת גדולה לני
על מונח בנ ק אי מ סויי ם( .ה ש קל ו א תה״
,העולם הזה .) 22.4.87
אחותי הגדולה נוהגת להעיר לי דרך קבע: אל
תשתמש במילים לועזיות, אם אינך מבין את
משמעותן. לכן אני מרשה לעצמי להעיר ליגאל
לביב, שבמדור האחרון שלו התחלק לו מונח
בנקאי לועזי מן העט שלו.
אינני יודע מהו שיעור הריבית המדוייק
שביקשו האחים רייכמן לקבל על הלוואתם
לעיריית ירושלים. אבל הוא בוודאי אינו שיעור
לי בו פלוס מיספר אחוזים כלשהו.
אני מניח שהם ביקשו שיעור לי בור פלוס
מיספר אחוזים כל שהם (ליבור ולא ליבו) .כי
ליבור. ראשי־התיבות של המילים האנגליות
לונדון אינ טר־בנ ק או פ רד ריי ט (שיעור
הריבית המוצע בלונדון בין הבנקים לבין עצמם)
משמש, בדרן• כלל, כבסיס לחישובי הריבית
ב עיסקות ענק בינלאומיות.
חיים אילני, תל־אביב

רפואה תבשירית
על החלמתו של א סי דיין מדל ק ת־רי
או ת (.דיינ ס שי: עו ד פרק״ ,העולם
הזה .) 13.4.87
כבר שמעתי על הרבה שיטות־ריפוי, מאקו־פונקסורה
עד פנייה לבאבא סאלי, אבל על ריפוי
של דלקת־דיאות.בעזרת תבשילים חמים ועש רות
כוסות תה* טרם שמעתי.
אני מניח כי אסי דיין נרפא מדלקת־הריאות,
בה חלה בראשית החודש, בעזרת טיפול קונוונ ציונאלי
יותר(כולל מנה טובה של אנטיביוטיקה)
ואם כי כבוד טיפולה המסור של רעייתו (לשעבד?)
סמדר, במקומו מתח, קשה לי להסכים עם
דיווח כתב העולם הזה, כי ריין יצא מדלקת־הריאות.רק
אחרי טיפול מסור של סמדר, שדאגה
לרפא אותו־(בעזרת התרופות התבשיליות הנ״ל).
ד ־ דיאיר סו פ ר, רמת-גן

הסגן איננה תת

על דרג ת ה של קצץ־ מי ש טר ה תל־א
בי בי ת( .הנ שי ם של אייבי״ ,העולם
הזה .) 13.4.87
כותב מו תרו ת של העולם הזה קצת נלחץ
מריבוי היפות אותן הנציח הצלם במיפגש 100
הנשים שהתגייסו למילחמה בסמים.
הוא העלה את קצינת־המישטרה התל־אביבית
חרותה הראל כבת אחת בשתי דרגות: הוא עשה
ממנה תת־ניצב, שעה שהיא, בינתיים, רק סגן־
ניצב.
אני בטוחה שהראל עוד תגיע לדרגה הגנרלית
(תת־ניצב במישטרה מקביל לתת־אלוף בצה״ל,
בדיגדיר־ג׳נרל בלועזית; שעה שסגן־ניצב מקביל
לסגן־אלוף) .אבל, הכל במועדו.
י הו די תסר בוי ם, תל-אביב

בדרך לאגם ק1ם1
על סי ב הנהיגה של נהגי מילי אר־

העולם הזה 2592

(המשך בעמוד )4

חלמו והשילטון
יו תר משנה עסק מזכ״ל מיפלגת העבודה. עוזי
ברעם, במשא ומתן עם קבלן הבחירות
הבאר־שבעי יעקב חלפון. ש טען
כי יש לו פ אטנ ט לניצחון.
פרס הרי מחפש פ אטנט כזה.

ב ־ו * עי ניי
שי מעון ויצחק, פרם ושמיר, מתנדנדים
על בסאותיהם. בפגישה בארבע עיניים
הם מצאו פאטנם כיצד להנציח את
מעמדם ב שילטון: בחי־רות
עכשיו. האם זו בדי־חח
פוליטית או ני חו ש?

דהו־נג
את הפו־נפסח־לא
זה הזמן למתיחת קווים בין עדות בסיפרות
העברית — מגיב צפריר גוטליב מלונדון על
מאמרו של דן מירון • מנחם פרי מכחיש שניסה
להשתלט על מ אזניי ם פרופ׳ עוזי שביט מאשר במטרה שלא שרט, וחיים פסח מבהיר שכתב 1111^.1
לתאר את האווירה, לא את
הכוונות • עוד על תחרות
איגרוף סיפרותית־טלוויזיונית.

המלכה יהודית:
לא בעברית
יהודית־מיזרחי־מזור־רוניק־טאובן, שהי־תה
מלכת־המים ומלבת־היופי, לא מבקרת
אצל אמה החולה. בכלל היא מת־כחשת
לעברה הישראלי,
£הפסיקה לדבר עברית וטו־ענת
בי היא נסיכה יוונית.

מי באד
הנמר *!
אחרי ו לדי מי ר (לנין) החכם באו יוסף
( סט אלין) האיום ו לי אוני ד (ברז׳נייב) הזקן.
עכשיו בא מיבאיל (גורבאצ׳וב) הנמרץ ו מנקה
את אורוו ת ה שילטון מזבל השחיתות,
החנופה והזיוף. הוא הולך על פי הדוגמה של
ניקיטה חרושצ׳וב, ומנסה כ-
מוהו להעניק תיקווה לאז-
רחיה של ברית-המועצות.

חווה לוי (בתצלום) מחכה
לרפי שאולי, שיחזור מ לונדון
• אסתר זוכוביצקי
׳בשולחן אחד עם ארנסט
(.איפה הכסף ושושנה
יפת, בניו־יורק, שרו ״ב שנה
הבאה בירושלים
ורד ציבעון תביא לעצמה עוד ילד מבראזיל •

נואל (הבן של קארין) דונסקי
מחפש אח״מים — אבל מוצא
רק את ציפי שבי ט הוותיקה.

המדורים הק3ז0ים;
מיבתבים -מלכה ורופאה
איגרת העורך -איך לסחוב סקופ
הנדון -בחירות בשניים
במדינה -המדינה והממלכה
תשקיך -פטיש וחבל בגימבו
חשבון נפ ש -של מילדרד
ו מורי ס פולארד
אנשים -הזמנה לבר אזיל
יו מן אי שי -טיטאני ק וגרניקה

כתבת השער הקידמי:

״ השגויד הו אטיפש ! ״
״השגריר רוזן הוא טיפש מטופש!״ אומרת מילדרד, אמו של ג׳ונתן
פולארד, להעולם הזה .״למה הם צוחקים, איתן ושרון,״ היא שואלת,
״בעוד אנו פה כואבים!״ האב, מוריס :״אני מקווה ששלושת הגדולים,

י־י* יי י׳י־י־ ייי־ יייי־ יי־י•י*י ייי־ ייייייי** י--4 יי׳י

כתבת השער האח!ר*

הנעדה שנגררה
הסתרק הנשיא
נעמה נבון בת ה־( 14 בתצלום) ,מספרת כי אביה סירב להמ בית־הנשיא

א־ר* ואיימה שיך לכהן כנשיא בגלל שהיא שנאה את
להסתלק מהבית. בווידוי נוגע ללב היא אומ רת
:״הייתי רוצה לראות את הוריי הביולוגיים
ולשאול אותם למה מסרו אותי לאימוץ?׳

הוו ה! 0ה 1ה

היתה זו מסיבה מיוחדת במינה. לא הוזמן אליה
אף שר אחד, אף דיפלומט ואף רקדנית־בטן —
רק אנשים מצמרת העיתונות הישראלית.

מן 1ה
בתקופה •ו|
המשותף להם: כולם עבדו •<1^ 1
תקופות ב״העולם הזה־ .יותר
ממאה איש באו להשתתף בח גיגת
יובל ה 50-של השבועון.

ממציא במירדף

מי רודף אחרי יאנוש צ רנו, איש־הפטנטים
היש ר א לי שהמציא מיתקן שמטהר את הא־וויר
וגם חוסך חשמלי ומי ני־סה
להרעיל אותו בארצות ה־ברית!
על מירדפי ם והמצאות.

יריות בצור

קופ״ח חולה

ובחדרי הניתוח יש
במירפאות יש טירטורים רי תורים. מי שרוצה טיפול מועדף חייב
זייב לשלם —
שוחד יכול לעזור. תחת הדגל
האדום של קופת־חולים ההסתד רותית
פורחת הרפואה השחורה.

המארב
ה פ רו ע
הם הלכו ב שד ה. הם היו שניים. לפתע נורה
לעברם צרור יריו ת. שני הצעירים מבית-
שמש לא קי בלו עד היום תשובה מדוע ירו
בהם אנשי מי ש מר הגבול,
מדוע פצעו אותם לפני יו תר

משנה ומי יפצה אות ם על כך.

מדוע המוניות אינן עוצרות? מדוע הנהגים
שעוצרים מתנהגים כ אילו
עשו טובה? חקירה מיוחדת,
הכוללת שיחה עם שני נהגים.

משה צור, הנוכל השרמנטי, נורה ב־מיאמי
על־ידי המאפיה. כיצד הגיע סו־חר־החזירים
הישראלי משוק הכרמל ו־מהמיסעדה
הסינית המפו ארת
בכפר־שמריהו לחובות
של מיליוני דולארים?

צוואה ליורד

אליהו בן־חור, האלוף שהפך לטוראי, הוריש את
כל רכושו לבנו המאומץ — בתנאי שיחזור
לארץ. מנהל העיזבון לא איתר
את הבן, ופנה אליו באמצעות
מודעה בעיתונם של היורדים.

בלי הרדמה -שוחד בקופת־חולים
זה וגם זה -גביגה ודגים
לילות ישראל -בורסת היצרים
ת ש בץ -עוד (ארמית)
דיעה אחרת -של בועז אפלבאום
דך חדש -נערה ו ספרדי ז קן
קולנוע -פשעים שבלב
מה הם אומרים -רפי סויסה,
ויליא ם ז אכר וגי א שמי
הורו ס קו פ -המין, הפר והפרה
רחל מרחלת -על כל העולם

חיתולי הפרקליט
אחד האורחים ב מ סיבת יום ההולדת של
הפרקליט דר ש שיספרו לו על חיתוליו של
דויד חושן, חתן השימחה. בינתיים חוללה
לפניו. ולפני שופט תל־אביבי.
רקדנית ב טן( בתצ לו ם) -ש־את
חיתוליה השאירה בבית.

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
דרי ם (״ 4ימים עם חשוגי״ ,העולם
הזה .)22.4.87
איזה מזל שדפנה ברק חזרה אלינו בשלום,
מפגישתה עם עדנאן חשוגי. כי, לפי תיאורה, היא
נפלה שם לידיים לא טובות. הכוונה לידיים על
ההגה של המכונית שהובילה אותה ממילאנו
לאגם קומו.
המרחק בין מילאנו לקומו הוא בקושי 60
קילומטר, וקשה לי להבין מדוע נזקק נהג
המיליארדר ל״שעה של דהירה פרועה״ .הלא את
המרחק הזה היה יכול לעבור ברוגע מוחלט
בשלושת רבעי שעה.

• בדיבג /׳וו א 7ו ני ב2
.העולם הזה״ ,שבו עון החדשות הישראלי המערכת והכדנהלדז: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הרא שי: אורי אבנדי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבני ת: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת

סרגוסטי עורך כיתוב: גיור א נוי מן מחלקת המודעות: כרמית 8
עורך דפוס: יפתח שבי ט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל :״העולם הזה״
״הדפוס 111׳
הדפסה ז• 1ו*
(>1* 1• 11ו*
בע׳־מ

החדש״ בעי־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

איטר סקרתי השבוע את האולם במועדון
ו *1אשר
ן זעולם
התכגסו חבר
^ סמרמה
מערכת העול
חבריי מערכת
שבו התכנסו
סינרמה ,.שבו

הזה מכל התקופות(ראה עמודים 34־ .)38 על תה
במוחי לפתע שאלה: מה, בעצם, מאחד את כל
הגברים והנשים האלה, הקשישים והצעירים?
כולם היו חברי מערכת העולם הזה מי בש נות
ה־ 50 הראשונות, מי בשנות ה־ 80 המאוחרות,
ומי באמצע. אך מה מאחד אותם חוץ מזה?
היו שם אנשי־ימין, כמו אורי דן ודוש, ואנשי־שמאל.
כמו אמנון זיכרוני ודן בן־אמוץ. היו שם
קשישים שבאו אלינו יישר ממילחמת־ד,עצמאות,
וצעירים שסיימו זה עתה את שרותם בצה״ל. היו
שם נשים זוהרות. הלבושות לפי מיטב האופנה

מסיבת עובדי המערכת*
מדינה של עיתונאים

יופי רפואי
על יי חו דו של נשים חשובות (״ה

י ב האנשים האלה. במידה שאינם עובדים
בישבועון זה כיום, פזורים ברחבי העיתונות 1 הישראלית. ונשאלת השאלה: אם כן. מה ההבדל
בין העיתונים ההם ובין העול הזה?
הנה ההשוואה שעלתה במוחי:
בכל העולם יש יהודים. בכל מקום הם מיעוט.
שאינו מחליט ואינו קובע. ורק במדינת־ישראל
יש ציבור יהודי שהוא אדון לגורלו, הקובע בעצמו
את ההחלטות, המסוגל להפעיל את מכשירי־המדינה
לפי רצונו החופישי וערכיו.
בכל העיתונים יש כיוס אנשי העולם הזה.
ואחדים מהם בדרגים הבכירים ביותר. עד לדרגה
אחת מתחת לעורך הראשי. אולם רק בשבועון
הזה שולטים אנשי העולם הזה. ורק בשבועון
הזה הם מסוגלים להפעיל את רצונם הקולקטיבי
באופן חופשי.
למשל. המיקרה שכבר הפך קלאסי: שלושה
צלמים הספיקו לצלם את חוטפי האוטובוס מסי
300 אחרי לכי,־תם. בעודם בחיים. צלמת העולם
הזה. ענת סרגוסטי. היתה רק אחת מהם. אולם רק
העולם הזה העז לפרסם את התצלום ברגע
המכריע. שאר העיתונים פירסמו את תצלומיהם
רק כעבור חמישה שבועות, כשזה כבר לא היה
חשוב.
בעיתונים השונים היו פה ושם כתבים שהת נגדו
למילחמת־הלבנון. אולם רק העולם הזה
היה מוכן ומסוגל לצאת נגד המילחמה, בפה מלא,
כיום הראשון שלה.
לעיתונים רבים היה החומר על פרשת יעקב
לוינסון. רק העולם הזה היה מוכן להסתכן ו לפרסמו.
זהו
ההבדל על רגל אתת.

סקו3

יצחק בדנסלד, חיפה

בתיאבון
על מאכל ל או מי אנגלי(״ר חל המר-
חלת״ ,העולם הזה .) 22.4.87
לסמנטה האנגליה, מי שהיתה חברתו של אלי
אוחנה, מותר לארוז את מיטלטליה ולטוס הביתה,
אבל שם לא מצפה לה, כדברי המרחלת, עוגת־כליות.

שמצפה לה שם זאת פשטידת־כליות
(קידני־פיי) ,המאכל הלאומי האנגלי המתועב,
תסלחו לי על הביטוי.
זה עסק מורכב ובכלל לא טעים, לחיכי, לפ חות,
בו משחקים, בין השאר, חתיכת סטייק־בקר,
בצק פריך מיוחד במינו, קצת יין אדום או בירה,
חמאה, רוטב על בסיס ירקות ותבלינים שונים
.וכמובן, כליות עגל או כבש.

שבתאי בעדני, רא שון־לציון

אופרה אחרת
על מקור המונח אופר ת״ סבון(״ הרו מן
הלוהט ביו תר בעיר״ ,העולם הזה

^ אז היכן
^ הייחודי

איד לטיזיג

רוחמה ואבי בפירי.

תריסר זוגות שהתחתנו בתוך המערכת — כתב
שנשא צלמת. עורך שנשא מזכירה. אחרים הכירו
את נשותיהם (או את בעליהן) תוך כדי ביצוע
משימה מטעם המערכת.
אמר זאת אחר הנוכחים. בנוסטלגיה מסויימת:
״זה לא מקום־עבודה. וו מישפחה.״ הייתי מוסיף:
יפחה לוחמת,

האחרונה, וגברים לבושים ברישול. אילו היה בא
מישהו מבחוץ והיה נשאל מה מאחד את כל ה אנשים
האלה, לא היה יורע מה להשיב.
אמרתי במסיבה שיש רבר אחד משותף לכל
הנוכחים בה. כולנו משוגעים קצת.
הנוכחים צחקו. הם ידעו בדיוק למה אני מת כוון:
לשיגעון המיוחד הזה של אנשים שאיכפת
להם, המאמינים שאפשר לשנות, והמוכנים להיך*
שבוע ש עבד התפרסם על השער הקידמי
אבק ולעמול כדי לשנות, הרואים בעיתונות מכ ₪1שלגו
סקופ גדול של דפנה ברק: שרות״ה־שיר
במאבק שאינו רק על הסקופ האחרון, אלא
ביטחון־הכללי המציא סיפור שעיזאת נאפסו הוא
נם על טיב המדינה עצמה.
הומו־סכסואל, וכך שיכנעו את השופטים בכך
זה היה משותף לכל הנוכחים — כתבים וצ שהיה
מניע — סחיטה — למעשים שיוחסו לו.
למים. עורכים וציירים. אנשי־מערכת וגם אני
זה היה מניע היוני להבנת הפרשה.
שי״מינהלה, שנתנו למאבק זה את העורף הכל הגליון
הופיע ביום ג׳ בערב. למחרת היום, ב כלי.
יום
ר. פירסם אחד מנחם שיזף את הסיפור הזה
אחדים הסתכלו על כך אחורה. כאל נחלת נבהבלטה
בצהרון חדשות. כסקופ בלעדי ישלו.
עוריהם. אך רובם הגדול שותפים למאבק זה עד
אותו כתב לא הזכיר במילה אחת שמידע זה
היום.
אני זוכר. כמובן. כל אחד מהם. איך בא למע • הופיע יום לפני כן בשער העול הזה. אולי הוא
סבור כי קוראיו מטומטמים.
רכת, כיצד גייסנו אותו. כיצד הטלנו עליו משי היה
נדמה לי ׳שבעיתונות הישראלית התגברנו
מות. ולא־פעם גם סיכונים. לרבים מהם נתתי את
כבר על מינהג מגונה זה. אך נראה כי בכל שנה
שמם הנוכחי ודגלתי תמיד בעיקרון שעיתונאי
יש להילחם מחדש על נורמות של התנהגות. עי עברי
צריך לשאת ישם עברי) .היו ישם לפחות
• יו א ל מרקויס.שעבד זמן קצר ככתב מזי ני
של העולס הזה בי .1950 בחברת בנו והזוג

יאיר עציוני, תל-אביב

וזה עוד לא הכל. כי באמת איש פיקח הוא
שר־האוצר שלנו. הדולר הרשמי, שנרכש בבנקים
עולה, בגלל ההיטל עליו 15 ,־ 17 אחוז יותר
מהדולר השחור. אז, מי ירכוש דולארים בבנקים
(וידלל, כדברי הכלכלנים, את מלאי מטבע־החוץ)?
כולם ירוצו לשוק השחור, יקנו שם את
הדולארים הזולים, וכך גם יוציאו את השקלים
הלחוצים (ראה לעיל) מן המחזור וגם לא יפגעו
ביתרות מטבע־החוץ של המדינה.

,)22.4.87
בכתבה על הגברת שעזבה את בעלה לטובת
איש־עסקים תורכי והמתרועעת עתה עם שגריר
האיטי, ציינתם כי אורח־חייה, אהבותיה וגירושיה
יכלו לשמש חומר״גלם לאופרת־סבון.
שמעתי כבר על אופרות של ורדי, ושל פוצ׳י-
ני, אבל אופרה של סבון?

צבי סינקוס, בני-ברק
• אופרת־סבון הוא מונח שנטבע ברא שית
הרדיו המיסחרי האמריקאי כאשר
שידרו בו סדרות אינסופיות של סיפורי אה בה
וטרגדיה, אשר הופקו בחסות (ובמימון)
יצרני סבונים, שראו בסדרות אמצעי־פיר־סום
יעיל לסחורתם.

כל העם צבא

מלכת-היוסי שריר () 1975
הסבה מיקצועית
נשים

אייבי״,

העולם

הזה

.)13.4.87
לשתי מלכות־היופי לשעבר, הנמנות על נבחרת
הנשים החשובות בהן מבקש אייבי נתן להס תייע
בהקמת כפר־הגמילה מסמים, יש עוד ייחוד
מעבר לייחודה של רינה מור, שהיא הישראלית
היחידה שנבחרה אי־פעם למלכת־היופי העול מית,
מיס יוניברס.
המלכה לשעבר השנייה בקבוצה, הד״ר לימור
שריר־פורת, היא גם מלכת־היופי היחידה שעשתה
הסבה מקצועית מאוד יוצאת־דופן לגבי מל־כת־יופי:
היא הפכה לרופאה!

ורדה בן־מאיר, ירושלים

המעשה הפיקח של גיסים
על י תרונו ת הרפורמה האחרונה 1מ־ט״ח.
שוב
מוכיחים הכלכלנים המקצועיים עד כמה
הם לא כל כך מבינים עניין. עכשיו יוצא קיצפם
על החלטת שר־האוצר, משה ניסים, לאפשר
לנוסע לחו״ל — או לסתם אזרח היושב בשקט
תחת תאנתו וגפנו — לרכוש אלפיים דולר.
הם לא מבינים שאדם הרוכש אלפיים דולר
ושם אותם תחת הבלטות בביתו, מוציא מזומנים
מן המחזור ובכך הוא מוריד מן הלחץ שהיו
המזומנים האלה מפעילים על המוצרים המצויים
בשוק ודוחפים את מחיריהם כלפי מעלה.
הווה אומר: יותר דולארים תחת הבלטות, פחות
אינפלציה.
וכנ״ל בשימוש בהקצבה לנסיעה לחו״ל.

על המצב בכבי שי ם.
עשיתי מעשה וקניתי דירה בהרצליה. ומאז
אני מקלל את יומי. פעמיים בכל יום. בבוקר,
כשאני נוסע לעבודתי בתל־אביב ואחר־הצהריים,
כאשר אני שב הביתה.
כל עוד לא עשיתי את 30 הקילומטרים
היומיים האלה לא ידעתי עד כמה שלוש שנות
שירות החובה בצה״ל משפיעות על עם ישראל.
כל העם צבא וכולם זוכרים את המהלך הידוע
מאימון־הפרט — איגוף מימין.
בוגרי צה״ל שליד ההגה רק שוכחים כי את
המהלך הזה הם למדו במיסגרת התנועה לקראת
מגע ואכן כך היא מסתיימת לעיתים קרובות.
ואני, כמובן גם כן בוגר צה״ל, מה נשאר לי
לעשות? לנתק מגע, ככל האפשר. רק שאת זה
כמעט ולא נותנים לי לעשות.

נתן בן־יצחק, הרצליה
חזרה בתש 1בה?
כבר לפני 25 שנים היה אפשר לגלות את
הניצנים הראשונים של החזרה בתשובה,
או כך, לפחות. אפשר היה להתרשם מ־בדיחת־השבוע
שהופיעה בגליון העו לם
הזה. שראה אור השבוע לפני 25
שנה:
• וכך סי ברו השבוע בחוגי הפועל
תל״אביב: מזכיר האגודה התלונן בפני
הכדורגלנים :״מה זה, הצטרפת ם כולכם
לאליצור ( אגוד ת הספורט הד תית)?״
״מה פתאו ם א לי צו רד ש אלו השחק נים.
״אני
רואה שהפטקתם לשחק בשבת״,
השיב המזכיר. ה מאוכזב מ תוצאו ת מי ש־חקי
טוף־השבוע האחרונים.

העולם הזה 2592

היי ל ס עזגיים יחדי! (דבחיד־נת) ,ב ל תי א מעו־ן?

עיניי

^ ם נפג שו בארבע עיניים.
1 1״יצחק ״,אמר שימעון פרס ,״יש לי בעיה״.
״ ל ך יש בעיות?״ התמרמר יצחק שמיר .״ ל י יש בעיות!״

מכיוון ששניהם פוליטיקאים ותיקים ומשופשפים,
:לא היה להם צורך לפרט את טים הבעיות, אי ש
כ אוזני רעהו.
שימעון פרס עלול לאבד את הבכורה שלו במיפלגת־העבודה.
קמים עליו מתחרים שונים. בעיקר יצחק רבץ, שלא נואש מחתי-
רתו הבלתי־נילאית מתחת לחתרן הבלתי־נלאה.
פרס אינו אלא שר־החוץ, ואילו רבץ הוא שר־הביטחון, בעל
עמדת־מפתח. ככל שחולף הזמן, יתחזק מעמדו של רבץ וייחלש
מעמדו של פרס.
ליצחק שמיר יש בעיות דומות להפליא. הוא מבוגר ב־ 10 שנים
מכל האחרים. אריאל שרון ודויד לוי נושפים בעורפו. בעוד שנה־שנתיים,
יהיה לו קשה מאוד להחזיק במעמדו כראש־המיפלגה
יוכמועמדה לראשות־הממשלה.

^ ק תישמע

מחר הקריאה במערכות במערך :״מי לשלום,

/אליי!״
ומנגד תפרוץ מאלף גרונות הקריאה :״מי לארץ־ישראל, אליי!״
הדגלים יתנופפו ברוח, השופרות יריעו, האבירים יכסו את
פניהם במסיכות־הברזל, ושני הצדדים הגדולים ידהרו זה לקראת
זה בשדה־הקרב של הבחירות.

ואכן, נראה כי אין קריאות טובו ת יו תר לשני

הצדדים.
הרעיון של ארץ־ישראל השלמה הוא דם־התמצית של הליכוד.
כל מי שגדל בליכוד, כל מי שחובר בו, חדור הכרה כי שלמות־הארץ
היא קודש־הקודשים. שום דבר לא יחריר אותו יותר מאשר
הרעיון של ועידה בינלאומית, מין ועידת־מינכן חדשה, שבה יופיע

לא היה צורך לפרט.
״מתי?״ שאל שמיר.
״כמה שיותר מהר,״ אמר פרס.
״חצי שנה?״ הציע שמיר.
״אפילו פחות ״,אמר פרס.
״על מה?״ שאל שמיר.
״משהו שיהיה טוב גם ל ו וגם לי,״ אמר פרס .״השלום!״
״ארץ־ישראל השלמה!״ אמר שמיר.
״טוב, אז שיהיה בהצלחה ״,אמר פרס.
״גם לך,״ אמר שמיר.
וכך קם הדבר.

ך א שתלתי

אותו הדבר בדיוק ייאמר גם בצד השני. אל תבזבז את הקולות
על מאיר כהנא (אם בכלל יניחו לו להופיע) או התחיה. אלה
יכולים רק לצעוק. ואילו הליכוד נלחם בפועל על ארץ־ישראל־השלמה.

בירו ת העולם
^ לא כצופות, אלא כמשתתפות.

עוקבות אחרי המאבק הזה.

מעולס-לא התערבו מרינות״העולם במערכת־בחירות ישרא לית
כמו שיעשו הפעם. אולי יש בזה מעין מחמאה לדמוקרטיה
הישראלית.
בוושינגטון אין השאלה: האם אנחנו רוצים בוועידה בינלאו מית
או לא? השאלה היא: האם אנחנו רוצים בשימעון פרס או לא?

מי שרוצה בפרס, ולא ב שמיר, ימציא מתחת
לאדמה נימוקים בעד הוועידה, גם אם אין לה שום
סיכוי להתקיים על פי תנאיו של פרם. זה לא חשוב.
חשוב שפרס ינצח.
זהו גם האינטרס המשותף של פאריס ולונדון,
קאהיר ועמאן, רבאט ודמשק. וגם של יאסר ערפאת,
המיטיב להבין את מצבו של פרם( .די ברנו על כך לא
פעם).

״אז מה אתה חושב, יצחק?״ שאל פרס.
״אני חושב מה שאתה חושב,״ אמר שמיר.

ועוד יו תר חשוב: לקבוע אחת ולתמיד שי ש בעם
דו ב גדול וי צי ב למען השלום, נגד ארץ־י שראל הש למה.

במוסקווה זהו שיקול. מוסקווה רוצה בוועידה בינלאומית,
בגלל סיבות השמורות עימה. לכן מוכנה מוסקווה לעזור לפרס.

פרשת השב״ם הזיקה לשניהם. פרשת פולארד
עלולה לפגוע קשה כשניהם.

הם יאמרו: הקרב הוא בין המערך והליכוד. לא חשוב כלל אם
שימעון פרס הוא רציני, אם באמת יש תהליך־שלום או רק
אוסף־תחבולות. חשוב לעשות את הצעד הראשון לקראת השלום.

האם העולם אוהב את פרס? לאו דווקא. האם הוא מעריך אותו?
אולי כן. אולי לא. אבל לפרס יש יתרון אחד כביר: העולם פוחד
מפני הליכוד. הוא פוחד מפני הליכוד של שמיר, והוא פוחד
שיבעתיים מפני הליכוד של אריאל שרון.
לכן ילבש הרעיון של ועידה בינלאומית עור וגידים, גם אם
אינו אלא אגדה. יתכן שכל אחר מתכוון למשהו אחר כאשר הוא
מדבר על הוועידה. יתכן שמדברים על תריסר ועידות שונות,
שאין דבר משותף ביניהן מלבד השם.

זה לא חשוב, מפני שממילא לא תתכנס שום ועידה
לפני הבחירות. ואחרי הבחירות — אלוהים גדול.

מיקרופון באותו חדר, ולא הוספתי לפגישה עין

/חמישית.
אז איך אני יודע?

ול חזית אדירה זו יוכל גם הליכוד לגייס חזית אדירה —
^ /ל א בפאריס ובלונדון, אלא באשדוד ובקריית־שמונה, שהן
קרובות יותר.

־ אני יודע, מפני שכך אומר ההגיון הפוליטי. וכפו־ליטיקה,
ההגיון הפוליטי הוא הקוכע.
כדי להבין את המהלכים הגלובליים, המתנהלים כרגע ב־מוסקווה
ובוושינגטון, בעמאן ובאלג׳יר, בדמשק ובפקין, בקאהיר
ובפאריס, יש להבין תחילה את אשר נאמר(או לא נאמר) באותו
חדר קטן, בארבע עיניים.
כי זוהי העובדה הקובעת:

פרם ו ש מיר מעוניינים שניהם בכחירות מוקדמות.
לאלתר. כמעט מייד. אי ש־איש כשל מצכו כתוך
המיפלגה שלו.
בחירות מייד יבטיחו שכל אחד משניהם יעמוד בראש מיפ־לגתו.
אם ינצח בבחירות, יהיה מעמדו מובטח לעוד כמה שנים.
ובמיקרהו של פרס, אולי לתקופה ארוכה עוד יותר, עד כדי חיסול
התחרותו של רבין לצמיתות. ומעבר לרבין יש במיפלגה חלל ריק.
אין שום מועמד לראשות־הממשלה, הנראה אף באופק, אלא אם כן
יחליט עזר וייצמן להיות רציני ולהקים מחנה קבוע משלו.

לכן: כחירות .87

ן * חירות על מה?
^ ג ם כעניין זה קיים כין השניים אינטרס משותף.
י-לשניהם י ש עניין שהכחירות ייערכו על הגכול שכין
תהליך השלום וארץ־ישראל־השלמה.
לפי הוגה־הדיעות הצבאי, קארל פון־קלאוזביץ, לא יתכן
במילחמה מצב שבו מהלך מסויים טוב לשני הצדדים. הרי זה
מטבע המילחמה: מה שטוב לצד האחד, מוכרח להיות רע לצד
השני.
משמע: אם צד אחד בוחר במקום מסויים — נגיד ווטרלו או
אוסטרליץ — כבשרה־הקרב המכריע, הרי בחירה זו היא לרעת
הצד השני.

אולם זה רק להלכה. למעשה קורה לא־פעם
במילחמה שכל אחד מ שני המצכיאים היריכים סכור
כי שדה־קרב מסויים טוב לו. כרור כי אחד מהם טועה
— אבל זה י תברר רק כדיעכד.
,בחירות הן כמו מילחמה. לכאורה, לא יתכן כי נושא מסויים
טוב לשני הצדדים. אם הוא טוב לצד אחד, הוא ינצח — והשני
יפסיד.
אבל יתכן מאוד שכל אחד משני הצדדים מאמין כי אותו הנושא
טוב לו. ברור כי אחד מן השניים טועה. אבל זה יתברר רק למחרת
יום־הבחירות.

כרגע זה נדמה גם לפרם ולמיפלגת־העבודה, וגם
לשמיר ולליכוד, כי הנושא של שלום־מור-ארץ טוב
להם.

הליכוד יפנה אל הרבדים הריגשיים ביותר, אל
התחושות הבסיסיות של ההמונים.

שמיר ופרס: עדיין י ד ביד
שימעון צ׳מברליין, כשבידו המיטריה הבינלאומית, וימכור את
אדמת־המולדת לאוייב הנאצי החדש, הזומם להשמידנו.
ואילו רעיון השלום יחשל ויחשמל את מיפלגת־העבורה. שום
דבר אינו קרוב יותר לליבה מאשר שלום בלי כאב, שלום בלי
מחיר, שלום דודלוקס, בלי המחבלים, בלי אש״ף, שבו לא נצטרך
לוותר על שום דבר מלבד כאב־ראש ושטחים המאוכלסים בצפי פות.

הגבול הזה ייפג שו שני הצבאות.
שם יחפשו את ההכרעה.

ץ * הי ההכרעה?
*/בתנאים של ישראל, הכרעה פירושה שכמה
מנדאטים — חמישה עד שמונה — י עברו מן
הליכוד אל המערך, או מן המערך לליכוד.
צריך להיות ברור: לא ממפ״ם למיפלגת־העבודה, לא מר״ץ למים־
לגת־העבודה. זה לא יביא להכרעה. אלא מהליכור למיפלגת־העבודה.
ובצד
השני: לא מהתחיה לליכוד, אלא ממיפלגת־העבורה ללי כוד.

זה לא יקרה, לא יחול שום שינוי. למחרת
הבחירות יצ טרכו שי מעון פרם ויצחק ש מיר לשכת
שוב ביחד, כאילו לא קרה כלום, ולהקים ממשלת־רוטציה
חדשה.

ין פירו ש הדבר ששתי המיפלגות הגדולות יבחלו בקו־לות
גרוריהן. להיפך. הן משתוקקות מאוד לקולות אלה.
בתקופה של ממשלת־האחדות יש דליפה מהמיפלגות הגדו לות
לגרורותיהן. יש דליפה ממיפלגת־העבודה לר״ץ, ועוד יותר
מהליכוד לתחייה. זה מפריע לגדולות, כי הכוח המקובץ שלהן

מעניק להן עוצמה.

אולם בבחירות 87׳ ע שוי התהליך להתהפך. ע שו יה
להיווצר נהירה חזרה מהמיפלגות הקטנות אל
מיפלגות־האם.
בכל הבחירות הקודמות קרא יוסי שריד: אל תבזבזו את
קולותיכם על ר״ץ ושל״י. רק המיפלגה הגדולה יכולה לנהל את
המאבק ולהצליח!
עכשיו תישמע אותה הקריאה מפי יורשיו של שריד במיפלגת־העבודה,
נגד שריד עצמו.

* 71נ י *

הוא ידבר על אלוהים ועל אברהם אבינו, על תותחים בקל קיליה
וקאטיושות בתל־אביב, על מחבלים ומרצחים ונאצים
ושואה .2

זאת תהיה דמות הבחירות.

טיפש״ ינסה להינבא על כך, כמה חודשים לפני הבחירות.
רקי* 1
1ג מ דבר אחד ברור: כל הסקרים הנערכים עתה שווים כקליפת־השום.
בין הרגע הזה ובין יום־הבחירות יתחוללו דברים רבים,
שישנו לגמרי את הנוף הפסיכולוגי.
השאלה היא — האם יש סיכוי כי במערכת־הבחירות יישנו
המוני בוחרים את דעתם הבסיסית, ויעברו ממחנה ארץ־ישראל־השלמה
למחנה שלום־תמורת־שטחים, או להיפך?

גם על כך קשה להינבא ברגע זה. אך הייתי־ מסתכן
ואומר: אין לזה סבירות גבוהה מאוד. אין אנשים
משנים את דיעותיהם הבסיסיות בלהט ובלהטוטים
של מערכת־בחירות.
אך אפשר גם להציג את השאלה אחרת. האם הבוחרים הצביעו
בעבר כפי שהצביעו בגלל יחסם לשאלה של שלום־או־שטחים?
או שמא הצביעו בעד אלף ואחת סיבות אחרות וגם טפלות, כגון
רגש ותדמית, אינטרס כלכלי ונאמנות מסורתית, נוסטלגיה
ומצב־רוח?

והאם זה ע שוי להשתנות הפעם, כאשר השאלה
העומדת לדיון ולהכרעה היא פשוטה וחד־משמעית:
ארץ־ישראל-השלמה או שלום?

ף מה יהיה אם לא תחול שום הכרעה? אם שני הצדדים יתעו־
1ררו למחרת־היום בשדה־הקרב, וייווכחו לדעת שנגזר עליהם
שוב לחיות ביחד?

אין בעיו ת. שי מעון פרם ויצחק ש מיר ייפג שו שוב
באו תו חדר, בארבע עיניים, ויקרצו זה לזה.
״טוב שימעון,״ יגיד יצחק שמיר ,״ניסינו. אז אנחנו צריכים
שוב להסתדר בינינו.״
״אין בעיות,״ יגיד שימעון פרס ,״העיקר ששנינו התבססנו
שוב״.
״אז בקשר עם הוועידה הבינלאומית הזאת שלך יפתח
שמיר...

במדינה
העם
מס 39
מיצעד־רחג־הזונה והוועידה
הבינלאומית הצטרפו לפטישי
הפלאסטיר, והקצב הציבעוגי
זה היה יום־עצמאות די שמח.
לא היה שיכרון של ניצחון, אך לא
היתה גם עצבות של דיכאון. יום־
העצמאות ה־ 39 היה חג של נורמליות.
מעל ללוד התרומם בלון אדום.
המונים הצטופפו במבואות נמל־הת־עופה
כדי לחזות בתצוגה האווירית.
הלביא, שאין לו תקציב, המריא שוב.
המונים טיילו בחיק הטבע וצלו בשר.
אל רעש הפטישים הפלאסטיים
נוספו הקולות הראשונים של מערכת־הבחירות,
העשוייה להיערד בשנת ה ס
של המדינה(ראה הנדון) .הוויכוח
על הוועידה הבינלאומית הצטרף ל פולקלור
העממי.
גוש־אמונים צעד מסביב ליריחו,
מעין שיחזור היתולי של סיפור־המיק־רא.
מזה שנים מתלוצץ הפרופסור
ישעיהו ליבוביץ כי ־קבר רחב הזונה״
הפר אתר קדוש של הגוש. עתה נראה
שגם בדיחה זו מתגשמת במציאות, כמו
כל בדיחה במדינת־ישראל. מנוי וגמור
עם גוש־אמונים להקים את קריית־רחב־הזונה
ליד יריחו.
גם זה נראה כחלק של פולקלור.

מעז יצא מר
ישראל גולדה ,1948*3אך
היא נולדה מחדש ב,1967-
באשר מדינת־ישראל הסבה
לממלבת-ישראל
יום־העצמאות 1987 היה צדך לע מוד
בסימן מילחמת״העצמאות, שהו לידה
את המדינה. אולם בהסכמה
כללית ואילמת, הועמדה במרכזה
דווקא מילחמת ששת־הימים.
ואכן, ישראל נולדה פעמיים: במיל־חמת־העצמאות
ובמילחמת ששת־הימים,
ששניתה את דמותה עד ללא
הכר — על המפה, בנשמה, ברוח
ובחומר.
מדינת״ישראל היתה קיימת במשר
19 שנה — ממאי 1948 עד מאי .1967
במאי 1967 ריכז נשיא מצריים,
גמאל עבד־אל־נאצר, את צבאו במד־בר־סיני,
וכר גרם להשתלשלות הד ברים
שהובילה כעבור שלושה שבו עות
למילחמה שבה הפכה ישראל
לאימפריה.
ממלכת־ישראל קיימת כבר במשר
20 שנה — ממאי 1967 עד מאי .1987
משמע: ימיה של ממלכת ישראל,
״ארץ־ישראל השלמה״ ,כבר עולים על
ימיה של מדינת־ישראל הצנועה, שהס תפקה
במה שיש לה ולא שלטה על עם
אחר.
כאשר השכל שבת. מילחמת
ששת־הימים, שהיתת נקודת־המיפנה
ההיסטורית, נראתה בשעתו כמעשה־גאולה.
שלושת
שבועות החרדה, שקדמו

קו מזי ץ גיו ס -העצמ או ת
לה, הולידו בציבור את ההרגשה כי
עצם קיום המדינה נתון בסכנה, כי
בארץ עלולה להתרחש אושוויץ שניה.
בדיעבד הסתבר שלא היה בהרגשה זו
כל ממש, כי שום סכנה ממשית לא
היתה צפויה למדינה, וכי הנשיא
המצרי הכניס את עצמו למלכודת.
אולם החרדה בארץ היתה אמיתית,
והקיפה את כל שכבות־הציבור, עד
ראש־הממשלה לוי אשכול והרמטכ״ל
יצחק רבץ, ועד בכלל. מכאן שהרג־שת־הגאולה
היתה אף היא אמיתית,
ושיכרון־הניצחון עלה על גדותיו.
התוצאה הטראגית: השכל הלאומי
היה מושבת למחרת־המילחמה. העולם
הזה היה העיתון היחידי שתבע עוד
במהלך המילחמה להציע מייד לעם
הפלסטיני שלום ומדינה משלו, תוך
החזרת השטחים הכבושים לידיו. ב היסטריה
של הגאולה, הקול הזה לא
נשמע.
ממדינה לאימפריה. כך הפכה
מילחמת־מגן למילחמת־כיבוש.
כמו ילד אשר ירש מיליונים ואינו
יודע מה לעשות בהם, כן היתה גם
ישראל מבולבלת. ההזדמנות ההיסטו רית
לכרות שלום לאלתר הוחמצה.
התאווה לשטחים שיתקה את ההגיון.
מדינה קטנה, אמיצה ואהודה על כל
העולם הפכה מיני־אימפריה, מתפשטת,
מספחת, שתלטנית ודורסנית,
המדכאת עם שלם אחר, הנגררת
ממילחמה למילחמה ומטרור לטרור,
שאינה יודעת יום אחד של מנוחה.
זוהי ממלכת־ישראל, אשר בה נולד
וגדל כל צעיר ישראלי שבא לעולם
ב־ 20 השנים של שטחים כבושים,

התנחלויות, מהומות יומיומיות, ירוי־אבנים
והריגת־מפגינים, מדינה שבה
ממלא הצבא תפקידים של מישטרה
קולוניאלית, שבה העבודה השחורה
נעשית בידי ״מקומיים״ ,שבה יש פר־שות־שב״כ
ופרשות־פולארד ופרשות-
איראן.
מעז לא יצא מתוק. מעז יצא מר.
ועם כל שנה חולפת, יהיה קשה יותר
להסיר מישראל את הקללה הרובצת
עליה מאז אותה מילחמה, שהחלה
כמילחמת־מגן תמימה.

יחסים מרחביים
הסובייטים חזרו
הבוס הסובייטי הוא עכ שיו
הסעיל במרחב. בל זה מבלי
להשקיע אף קופי! אסד.
ברית־המועצות חוזרת למרחב. לא
דרך החלון האחורי, אלא מבעד לדלת
הראשית. ולא בשל השקעה גדולה מ שלה,
אלא בשל הטיפשות של יריביה.
מזה. כמה שבועות היא צועדת
מניצחון לניצחון.
פאקם אמריקאנה. ערב מיל-
חמת יום־כיפור הצליח הנרי קיסינג׳ר
לסלק את הסובייטים ממצרים. אנוור
אל־סאדאת גירש את היועצים הסוב ייטיים.
השגרירות הסובייטית הגדולה
בקאהיר, הסמוכה למלון שר תון בגיזה,
נשארה כמעט בניין־רפאים.
בעיקבות מילחמת יום־הכיפורים
ביצר קיסינג׳ר הישג זה. כל המדינות
הערביות קיבלו את העיקרון שרק
ארצות״הברית יכולה להביא להסדר

עם ישראל. אחרי הסכמי־הביניים בין
ישראל, מצריים וסוריה באו הסכמי
קמפ״דייוויד. ארצות־הברית היתה הפטרונית
היחידה.
מן ההשפעה הסובייטית הגדולה
בעולם הערבי לא נותר כמעט דבר.
מוסקווה אמנם נשארה בעלת־ברית
של סוריה רבת־השיגיונות, אך מעמדה
בעיראק התערער, ורק מועמר קראפי
ההפכפך נשאר דבק בה.
הדרך היתה פנוייה לאמריקאים.
וושינגטון יכולה היתה לבצר את השפעתה
בכל רחבי המרחב על־ידי הסדר״
שלום אמריקאי — ״פאקס אמי
ריקאנה״.
הגלגל מתהפך. עכשיו מתהפך
הגלגל במהירות.
במשד כמה שבועות הצליחה
ההנהגה הסובייטית החדשה, בראשות
מיכאל גורבאצ׳וב, לצבור סידרה מר שימה
של הישגים. כולם בדרך דיפ לומטית
בלבד, מבלי להשקיע אף ק1־
פק אחד.
• בחסות סובייטית הוחזרה האחדות
לאש״ף. הפילוג באש״ף בא ב שעתו
בגלל נכונותו של הרוב, בהנ הגת
יאסר ערפאת, להתקרב לארצות־הברית
כדי להשיג הסדר עם ישראל.
אר כל פניות אש״ף הושבו ריקם על־ידי
האמריקאים, כדרישת הישראלים.
ארצות־הברית וישראל מסרו את אש״ף
על מגש למוסקווה.
עכשיו קשור אש״ף המאוחד באופן
בילעדי לברית־המועצות, לקומוניס טים
הגלויים והמוסווים יש עמדות־מפתח
בוועד־הפועל החדש של האיר־גון.
באותה השעה התחזק מעמדו של

אש״ף בעולם הערבי.
• יוזמה סובייטית שקטה הביאה
לפריצת־דרך מדהימה: נשיאי סוריה
ועיראק, האויבים בנפש, נפגשו על
אדמת־ירדן. המנהיג העיראקי, סדאם
חוסיין, שהתקרב בשנים האחרונות ל מערב,
הוחזר למעגל הסובייטי באמ צעות
סוריה. חאפט׳ אל־אסד, הנשיא
הסורי, הסתכן בניתוק יחסיו עם המיש־טר
של חומייני באיראן, השונא את
הסובייטים. הדבר מקרב את האפשרות
של אחדות כלל־ערבית, במיסגרת
שבה ימלאו הסובייטים תפקיד חשוב.
• הרעיון של הוועידה הבינלאו מית,
המנוף העיקרי של ברית־המד -
עצות במרחב בשנים האחרונות, צובר
תאוצה. חרף מורת־רוחה של וושינגטון,
פועלים עתה גם מנהיגים פרד
אמריקאיים, כמו שימעון פרם והמלך
חוסיין, למען מטרה זו.
• ברית־המועצות מקדמת רעיון זה
גם על״ידי מחוות כלפי ישראל, שאינן
עולות לה דבר. כך היא משחררת בזה
אחר זה מסורבי־עליה ו״אסירי ציון״.
יש מומחים הסבורים שהם נכלאו מל־ ׳
כתחילה כדי שאפשר יהיה לשחררם
בבוא העת ברעש גדול.
נ שיא משותק. בעוד שהמדיניות
האמריקאית במרחב משותקת
לחלוטין, הן בשל היותה משועבדת
לגמרי ל״ידידי־ישראל״ בקונגרס וב־כלי־התיקשורת,
הן בשל חולשתו הגר
ברת של נשיא זקן וחסר־תבונה, פ ד
עלים הסובייטים.
לפתע נראה כאילו הם נמצאים בכל
מקום במרחב, מזיזים את הגלגלים ״,
ונותנים את הכיוון.

העולם הזה 2592

סידנר דחילנפי סניגורים
בפרשת וענונו

בשלבי האירגון הראשונים דרש ביטחון־שדה של צה״ל
לרכז את הכלים שנועדו לתצוגה בבסיס אחד, כדי למנוע
שיטוט מיותר של הכתבים על פני בסיסים רבים. בצה״ל
קבעו כי העברה כזו תעלה כסף. ודרשו מהמארגנים לשלם.
מלישכת שר־הביטחון ענו: אין לנו אגורה.
בינתיים התברר גם כי איש לא דאג להזמין מקומות־טיסה
לכתבים. אחד המוזמנים, עורך כתב־העת המיקצועי
אווי איי שן ויק. ניסה לבוא לישראל. והתברר כי כל
המקומות באל על תפוסים.

בפר שת ו ענונו יופעל סעיף חדש בתקנות
לישבת עורכי-הדץ, שנועד לאפשר חילופין
מסודרים של סניגורים במהלך המישפט.
אחיו ־של מרדכי וענונו מינו את עורכייהדין אביגדור
פלדמן ועדנה קפלו• אד לא שילמו עדיין את שכר
טירחתו של הסניגור הקודם. אמנון זיכרוני.
לפי הסעיף החדש יפקידו האחים סכום כסף לכיסוי
שכר טירזזה בליישכת עורכייהדין, ואחר־כד יתנהל בירור
על הסכום המגיע לזיכרוני.

אמיר נגד המופתי
תי גו קי ך
כשפרס מצטט מתים
ם גן*שו״החוץ ה שוודי הפתיע והביך כתבים
מדיניים מישראל, כ שרמז להם בעדינו ת כי
שי מעון פרם אינו דובר אמת.
הכתבים. שנפגשו עם סגן־השר, פייר שחורי, לפני
שבועיים, סיפרו לו כי במרס ,1986 אחרי הלווייתו של
אולוף פאלמה, ראש־הממשלה השוודי שנרצח. טעו פרס
שערב הרצח עמד פאלמה להודיע על שינוי בעמדתו
המיזרח״תיכונית, על התנערותו מאש״ף ועל תמיכתו
בעמדותיו של פרס. רק הרצח, אמר אז פרס, מנע תפנית
פרו־ישראלית במדיניות השוודית.

שחורי, שהיה איש־סודו של סאלמה, הגיב
לאקונית :״אני מתפלא מאוד.״

נכים אבלי
ביזם־העצמאות
15 נכי צה״ל הפגינו ביוס-העצמאות
מול מחלקת־השיקום של מישרד־הביטחוז
בירושלים. הם מחו על הסחבת בעניינם, על
יחם עויין ומתנשא של הפקידים, על אי•
סדרים במחלקה. ההפגנה נערכה תחת
הכותרת ״עצרת־אבל ביום־העצמאות״.
אחד המפגינים, יהודה עמר בן־קריות,
מפגין מול המחלקה, שבר חוב קליין מם׳ ,3
מדי יום, מזה ז מן רב. מלבד האישפוז אחרי
הפציעה הוא לא קיבל ממישרד־הביטחון
דבר, ועד היום אף לא נקבעו לו אחוזי־נכות.
עניינו של עמר יידון בקרוב בעתירה לב־ג״ץ.

ר אוסטרי ל ארץ?
ממשלת אוסטריה בודקת באופן דיסקרטי אם
ישראל תסכים לקנות ממנה כור־כוח גר עיני
לייצור חשמל.
אוסטריה החלה לבנות כור כזה לפני כמה שנים, אך הוא
מעולם לא הופעל, מפני שהדבר נאסר במישאל־עם.
בעיקבות תוצאות המישאל התפטר ברונו קרייסקי

מתפקידו.

כעת מוכנים האוסטרים להיפטר מהכור בזיל־־
הזול.

הגולן: חלק
נפרד מישראל
הטקסים לציון 20 שנה להתנחלות ברמת־הגולן ו״ 10 שנים
להקמת העיר קצרין לא יהיו ממלכתיים. ראשי הישובים
פנו אל ועדת־השרים לטקסים וביקשו שמרכז־ההסברה
יסייע להם באירגון החגיגות, אולם נענו בשלילה.

ח״כ ז׳אק אמיר לוחץ על שר־המייטטרה, חיים
בר־לב, לנקוט צעדים נגד המופתי של ירושלים,
כעונ ש על נסיון־התפילה של המופתי במיכגד
בבאר־שבע.
אמיר טוען, כי נסיון־התפילה היה על רקע פוליטי. ונועד
״לחרחר ריב ומדון״.
המופתי, סעד אל״דין אל־עלמי. בא לפני שבועיים לבאר־שבע
להתפלל. אולם העיריה התחכמה לו מבעוד יום וסגרה
את המיסגד, המשמש היום כמוסיאון. לצורך שיפוצים.
כביכול.

בהפגנת האחד במאי בתל־אביב הפעילה רק״ח סדרנים
תקיפים, שצינזרו סיסמות ודגלים שלא היו לרוחה, ודרשו
מן המישטרה לעצור קבוצת צועדים שלא מצאו חן
בעיניהם שהצטרפו לגוש העצמאי, הבלתי־קומוניסטי,
•שצעד בסוף התהלוכה.

חובבי האיידס
משבשים בדיקות

קבוצה אנארכיסטית, שניסתה להניף דגלים
•טחורים, נדחפה לתוך ניידת־מישטדה,
כשהשוטרים מבצעים את הוראותיו של ראש•
הסדרנים, דורון וילנר, בנו של הבום המיפלגתי.

במערכת־הבריאות מחפשים כעת דדר להתגבר על בעיה
חדשה, שצצה בתחנות לגילוי נוגדני איידס: לחץ
ההיפוכונדרים המושבעים. הדורשים להיבדק בכל שבוע.
והסותמים את התור. הבדיקות נעשות בעילום־שם. ולכן
קשה לסנן מתור התור את חובבי־הבדיקה.

בין העצורים האנארכיסטיים: ג׳וליאנו מר, בנו של העסקן
הקומוניסטי סליבא חמיס. אשר הודח באחרונה מהוועד
המרכזי של רק״ח.
הדגלים הכשרים היחידים. בעיני רק״ח, הם רגל־המדינה
והדגל האדום.

הרעיון שנשקל עתה: מי ש אינו שייך לקבוצת
סיכון — חולי המופיליה ובני/בנו ת זוגם והומו־סכסואלים
— יידר ש לשלם תמורת הבדיקה.

עדיין חרם באלבניה

כך מתקנים ג מם
נוסעי טיסת ״אל על״ 357 לפרנקפורט,
לפני חודש, שמעו במערכת האוזניות
שלהם את קריאתו של קברניט הג׳מבו
למיגדל־הפיקוח בלוד:
..אז תקרא מהר למהנדס, אני צריך
עצה ...נ שבר לי המוט ...אתה יודע, זה כמו
קלאץ׳ ,המוט שמחבר את הקוקפיט עם
בינתיים אנחנו מנסים לאלתר משהו ...לא,
זה נ שבר במקום של ההברגה. אולי נצליח
לקשור אותו באיזה חבל, או שנדחוף אותו
בחזרה בכוח, בפטי ש ...אז תקרא כבר
למהנדס, אולי הוא יי תן לי איזו עצה
אחרת!״
את התשובות ממיגדל־הפיקוח לא ניתן
היה לקלוט. הדו־שיח התנהל מעל הים
התיכון, בקירבת כרתים. בהמשך השיחה
עבר הקברניט לרכילות פרטית.

יוסי רצה לפינלנד
מנכ״ל מישרד־החוץ. יוסי ביילין. שעמד לצאת בקרוב
לסיור בשוודיה ובדנמרק, התעקש להרחיב את הסיור
ולכלול בו גם את פינלנד. במישרד־החוץ הפיני לא ידעו
כיצד להתייחס לבקשתו, והזכירו לו כי בין שתי המדינות
קייס הסדר. שלפיו מבקר מנכ״ל־החוץ של אחת מהן אצל
עמיתו פעם בשנה: בשנה שעברה ביקר רו־ד קימתי
בהלסינקי. ולכן הפעם תורו של הפיני לבוא לישראל.
ביילין הבין מכר שעמיתו חושש להפסיד את הטיול. וניסה
להרגיע אותו: ביקורו בהלסינקי לא יבוא על חשבון ביקור
הפיני בארץ. ואין רע בכר שהשנה הם ייפגשו פעמיים.

האווירח בקרב מתנחלי הגולן קשה, והטקסים
הפרטיים עומדים להפוך להפגנות פוליטיות נגד
הממשלה.

אירגון לקוי ומחסור בכסף בלישכת שר־הביטחון
גר מו לביטול תצוגה אווירי ת לכתבי־תעופה,
שתוכננה להתקיים בארץ, לעיני 12
כתבים זרים. היוזמה לתצוגה נולדה בלישכת
השר, והמטורבים ביוזמה תולים בה את
האחריות לכישלון.

הקיבוצים גנזו מחקר

התצוגה נועדה להקדים את הסאלון האווירי בפאריס. שבו
מישתתפות מדינות רבות. ומוצרי התעשיה האווירי ת
הישראלית צריכים להתחרות בו ברושם של מיטב הכלים
בעולם.

אחד הגורמים שבגללם חשש לוי
אשכול לפתוח במילחמת־ששת־הימים
היה תחזיתו של האלוף יהושפט הרכבי כי
במילחמה יפלו 36 אלף חיילים ישראליים.
הרכבי, ל שעבר ראש־אמ״ן, כבר היה אז
אזרח, אך אשכול הושפע מדעתו. את
העובדה הזאת גילתה השבוע אי שיו ת ש־היתה
קרובה ללוי אשכול באותם הימים.
למעשה נפלו במילחמה כ־ 800 חיילי

מישטרת־רלנר
בפשרה

התדהמה במישרד־החוץ של פינלנד הלכה
וגברה, יחד עם הלחין הישראלי, עד שבסיסו של
דבר הוחלט השבוע בירושלים, בגלל המשבר
הממשלתי, לבטל את הסיור כולו ב שלו ש
המדינות הסקנדינוויות.

כך בוטלה התצוגה

התצפית 36 :אדף
הרוגים

ברית התנועה הקיבוצית — המאגדת את
התק״ם ואת הקיבוץ הארצי — הורתה לגנוז
.מחקר אקדמי על הגירת בני־קיבוצים לחדל.
המחקר. שנ עיר על־ידי דויד מיטלברג מקיבוץ יזרעאל,
שהוא ראש המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה. גילה
כי מיספר העוזבים לחו״ל מגיע לאלפים רבים. בצמרת
התנועה הקיבוצית נבהלו מהמיספרים ומהשפעתו הצפויה
של פירסום מחקר כזה על תדמית הקיבוצים.

למרות ההפשרה הזהירה שמנהיגה אלבניה ביחסיה עם
העולם החיצוני, בעלי דרכונים ישראליים עדיין אינם
יכולים להיכנס אליה.

לדיברי דיפלומטים צרפתיים, החליט המיז עליה
— שעלה לשילטון לפני שנתיים, אחרי מותו
של אנוור הודג׳ה — באופן אישי, לאסור את
הכניסה לארצו על תיירים מארבע מדינות:
ברית־המיעצות, ארצות־הברית, דרום־אפריקה
וי שראל.

בודקים את
הערוץ הירדני
מישרד־פירסום י שראלי הזמין סקר־צפיה,
שמטרתו לגלות מה תהיה ההשפעה בישראל
ובגדה המערבית •טל מודעות שי שודרו
בטלוויזיה הירדנית.
ההנחה היא, שבחלקים רבים של הארץ משמשת הטלוויזיה
הירדנית. למעשה. כערוץ שני.

במקביל נבדק גם הצד החוקי של העניין.

הצעת חנק
לנישואין אזרחיים
השירות החילוני, אירגון הפועל למציאת שירותים חליפיים
לשירותים הניתנים על־ידי הרבנות. פנה אל הרב הראשי
לתל־אביב־יפו, הרב חיים דוד הלוי. שדבריו בוכות עריכת
נישואין אזרחיים פורסמו לאחרונה. בהצעה להגיש במשותף
הצעת־חוק שתאפשר עריכת נישואין וגירושין חילוניים.
למי שמעוניין בכר.

הרב היפנה את הפונים אל הרבנות הראשית.

הגליון הבא של
ה עו ^ סגור
יכלול מוסף המוקדש ליובל ה־ 50 של
השבועון. בין השאר יכיל המוסף קיטעי־זיכרונו
ת של חברי־המערכת בעבר, קריק טורו
ת ותצלומים, המקיפים את 50 השנים
של ״ 9בערב״ ו״העולם הזה״.

!1 1יב גיורא נ

מ1נ 1ד 1ג ע מידו־ו־ד־ 1ב11ו־יס פ 1ד*1ו־ו~,
הורי ! נס ל ג ׳ ננת? ג פולארד

,,אנו בה כואבים, ושם ושבים
שרון ואיתן וצוחקים!״

מילדרד פולארד (שיחה ר א שונה)
לא קיבלנו גרוש מהכסף שנאסף
בישראל. כתבו בעיתונים שקיבלנו? נו
טוב, אז כתבו בעיתונים...
מורים סולארד (שיחה שלישית)
בשבוע שעבר(לפני שבועיים) קיבלנו
כסף שהועבר מישראל. חלק מהכסף
הגיע ישר לעורכי־הדץ שלנו. השאר
הגיע אלינו, אבל העברנו את זה מייד
אל עורכי־הדין.
באילו סכומים מדובר? אני לא רוצה
לפרט בטלפון.
שמו מיכשולים בדרכו של הכסף
אלינו בישראל? לא ידוע לי על כך,
באמת שאין לי מושג. אנחנו די מנותקים
ממה שקורה שם. מה שחשוב הוא
שתרגישי שנזכור זאת לתמיד.

מילדרד פולארד (שיחה ר א שונה)
כל העולם מתפלל לשלומו של
בני. אנחנו מקבלים מיכתבים מסין,
מהונג־קונג — המקומות הנידחים
ביותר. חשוב לי שתכתבי שאענה על
כל המיכתבים. זה פשוט לוקח זמן.
קיבלתי מיכתב מרגש מזוג ניצולי־השואה,
הם כתבו לי כמה מילים שקשה
לי להשתחרר מהן :״אנחנו יודעים בד יוק
מה אתם מרגישים!״
ג׳ונתן קיבל מיכתב מילד בן .7את
רוצה לשמוע מה הוא כתב? ״אני מת בייש
בממשלתי!״
מורים פולארד (שיחה שלישית)
אנחנו עסוקים, לא מפסיקים לרוץ. אני
צריך לנסוע הרבה במיסגרת עבודתי
כמדען. קשה לנו.
אנחנו חיים במרכז אינדיאנה. ג׳ונתן

ארבע שיחות ומיכתב
במהלך פס טיבל״פולארד המת חד ש בישראל, נעדר קולם של הגיבורים
הראשיים.
אלה -ג׳ונתן ו אן פול ארד -אומנם כלואים בב תי־סו הר בר חבי אר-
צות־הברית (ג׳ונתן מרבה עונשו הכבד בכלא ספרינגפילד במדינת-
מיטורי, ו אילו אן -בכלא לקסינגטון שבמדינת״קנטאקי) ,א ך גם בני״
מישפחתם שהתבטאו בעבר, נד מו לפתע־פיתאום.
לפני כמה שבועות יצר תי קשר טלפוני עם מי לדרדו מו רי ט פולארד,
הוריו של ג׳ונתן. מי לדרד -ציונית נלהבת, פעילה באירגון־הנשים הדסה,
אשה עגלגלה בעלת הופעה מטופחת, מרכיבה מי שקפיי ם ונשענת באח רונה
על מקל כתוצאה מתאונת-דרכי ם קשה -נשמעה מופתעת ביו תר
בעת שיחתנו הראשונה.
היה זה ביו ם החמישי אחר״הצהרייס (על פי השעון האמריקאי).
מי לדרד נשמעה נרגשת ביו תר כ ש הזד הי תי כעי תונאית י שראלי ת.
מסתבר שמכשיר-הטלפון בבי ת פול א רד לא היה תקין, והשיחה שלי היתה
בעלת הצילצול הגואל. העיתוי היה מרגש עו ד יותר, שכן -בדיוק חזרנו
עתה מביקור אצל ג׳ונתן!״
בהמשך השיחה בגד בה קולה ו היא התייפחה, השתלטה על עצמה, שוב
נשברה וחוזר-חלילה. השיחה ארכה כשעתיים, שבהם סיפרה לי מי לדרד
בדיחות, שאלה שאלות, ובעי קר ביקשה לשוחח.
אני יוד ע ת שהשיחה עולה הרבה כסף, אבל אני רוצה לספר לך משהונוסף אמרה שוב ו שוב. בתום שיחה מ מו שכת ונרגשת עם האשה
הסימפטית, סיכמנו שלא אפרסם אתדבר הקשר, לפי שעה, ו שאטלפן
שוב.
כעבור כמה י מי ם טילפגתי שוב. הפעם ענתה לי מי לדרד אחרת, שוגה
לחלוטין- .מותר לי לכנות או תך ב ש מך הפרטין קיר אי לי מולי,״ פתחה
פתיחה א מרי ק אי ת אופיינית. ההמשך היה עצור ביותר, י ח סי ת לשיחה
הראשונה, אם כי לבבי. איז ה פ חד מי ס תורי שלט בשיחה. מי לדרד
הסבירה באורח מבוהל ל מ די שנאמר להם להנמיך פרופיל עד תום תקופת
90 הימים למ תן גזר״ הדין החמור, שנגזר על בנם וכלתם. היא סיפרה כי
עורכי-הדין פועלים בשקט־ב ש קט למען בנה וכלתה.
איך פועלים! ב אילו שי טו תו היא לא יכולה לפרט, רק לקוות, ו עד אז
להמשיך לחשוש.
משהו אירע מ אז שיחתנו הראשונה, משהו שהטיל בה מורא.
הרגשתי זו התגברה בעת השיחה השלישית עם בית-פולארד: מי לדרד

ג׳וגתן ואן סדלארד
ואן נמצאים בבתי־כלא שונים. כן, די
מרוחקים מאיתנו. כך שאנחנו מבלים
זמן רב באוויר.

..איזכור שמו של רפי איתן גורם לי בחילה!
הרימה את שפופרת״הטלפון, דר שהב שלו מי ו מיי ד העבירה או תי למוריס,
בעלה.
על מורי ס פול א רד מ עי ד כל מי שפגש בו שהוא אי ש מר שי ם ביותר,
כסוף־שיער, אדי ב, שקול ב ה תב טאויו תיו, ארי סטו קר ט, אדם גדול.
מורי ס סיפר לי ש מ אז ת חילת הקשר ש לי עם א ש תו חל שינוי -הכסף,
שבו ש ש להגיע מישראל, הגיע ל תעוד תו. הוא סיר ב לפרט בטלפון,
ו הסיבות ברורות.
חלק מהכסף הועבר י שי רו ת לעורכי־ הדין של בנ ״ הזוג פולארד, והשאר
הועבר לי די ההורים, ש העבירו א ת הכסף לי די עורכי״ הדין.
אגב, מי שפועל ללא לי או ת למען מ תן עזרה כספי ת וגי בוי למישפחת
פול ארד הוא יו סי יגור, ש שי מ ש כמפעילו העיקרי של ג׳ונתן פול אדד.
בינתיי ם הסתברה לי סי בתה שינוי בייי כן ו ב אוויר ה ש בין שיחה
לשיחה. גיונתן פו ל א רד שלח באחרונה מיכ תב ממקוס״כילאו לי דיד קרוב
ביותר, אד ם ש תמך בו ל אורך כל הדרך. הי די ד מסר א ת המיכתב לפידסום
בעיתון י הודי״מקו מי בארצות־ הברית. על פי בקש ת ההורים, ב חר תי שלא
לפרסם א ת המיכתב, או חלקים מתוכנו החריף- .נעשות כל־כך הרבה
שטויות נאנחה מי לדרד פול א רד בהקשר זה.
המיכתב אומנם לא פורס ם בעי תון רב-תפוצה או רב־השפעה. אך התוכן
החד״משטעי הזיק ל סיכוייו של פול ארד לזכו ת בהקלה בעונשו.
קשה להגיח ש י די דו של פול א רד נטל על עצמו א חריו ת כה כבדת-
מישקל ופירס םאת המיכתב החריף על דעת עצמו. ס ביר יו תר להניח
שפול ארד -אי שמב רי ק אך ת מי ם בנבכי העסקתה הפוליטית הי שר אלית
התכוון שדב ריו יז כו לתהודה דוו ק א בקרב צי בור י הודי. פול א רד ו ד אימעריך ש סי כוייו לזכו ת בישועה מ צד ממשלת ארצות״הברית אפסיים,
ולכן בצד לו -צחוק הגורל -פנה לעזרת ההנהגה הישראלית, שהכוח
המניע אותה הוא יצר-ההישרדות.
לאור אירוע זה, ורגי שו ת העיתוי, ב חר תי לפרסם רק חלקים מארבע
השיחות. בפרט ניפי תי חלקים ניכרי ם מ שי ח תי הראשונה עם מי לדרד
פולארד, שבה שפכה א ת ליבה לפניי ללא כל מעצורים.
את השיחה הרביעית והאחרונה עם מי לד רד, שהתקיימה ערב פידסום
הדברי ם -ביוס-העצמאות -ב חר תי של א לפרסם כלל.

מילדרד סולארד (שיחה ר א שונה)
בדיוק עכשיו חזרנו מביקור
אצל ג׳ונתן. ביום השישי האחרון הם
הורשו לדבר 15 דקות זה עם זו, לרא שונה,
בטלפון. חוץ מזה, מותר להם
לכתוב מיכתבים זה לזה.
(שיחה שניה) אנחנו מבקרים אותו
ככל שאנו יכולים. הוא מרוחק מאוד
מביתנו, וגם אן, כלתנו, מרוחקת, וזוהי
ארץ גדולה ...ובעלי צריך גם לעבוד.
אנחנו צריכים לבקש רשות עבור
הביקורים מראש. עד כמה שזה יישמע
לך מוזר, שילטונות־הכלא דווקא מבי נים
אותנו. בינתיים מרשים לנו —
למורים ולי — לאחיו ואחיותיו לבקר
אותו.
בעצם שומרים על שלומו. קיבלנו
אזהרות חמורות בעניינו — עם מי
לדבר, ובעיקר עם מי לא, ועל מה לא.
רוב האזהרות הן בעניין המגע עם אם־
צעי־התיקשורת.

מורים פולארד (שיחה שלישית)
אני לא מעודכן במה שמדווח בכלי־התיקשורת
הישראליים. אני קורא רק
גירוסלם פוסט. זה מה שנמצא בסים־
ריה באוניברסיטה.
אנחנו יודעים שהראיון ששודר בטלוויזיה
הישראלית עם אן, ערב פסק הדין,
היכה גלים ושינה את כל הגישה .

ברחוב הישראלי בעניין של ג׳ונתן.
את מספרת שהפרשה שבה לכות רות?
מילדרד
פולארד (שיחה ר א שונה)
העיתונות האמריקאית הלכה
כולה נגדנו. כתבו עלינו דברים נור אים.

יודעת שהישוו כאן את הריגול
הרוסי לריגול הישראלי?
בדיוק עכשיו היה כאן ארס שתיקן
את מכשיר־הטלפון שלנו. את הראשו נה
המטלפנת אחרי תקופה שהמכשיר
לא עבד.
האיש אמר לי :״פולארד ...שמעתי
את השם הזה קודם ...אהה: עכשיו אני
יורע: אתם ההורים של ג׳ונתן פולארד!
בעצם אתם בכלל לא מה שכותבים, לא
כל־כך נוראים״...
(שיחה שניה) את יודעת שהעיתו נות
קצת משתפרת ביחס אלינו? התחילו
גם לכתוב ברוח שונה, פחות
קטלנית. בעצם, היינו רוצים שיהיה
קצת שקט בפרשה, כדי שמי שמטפל
בכד — יוכל לטפל בשקט וביסודיות.

^ וערת דו טנ ש טי״ ר צו ר
ל סי ימה למעשה את שמיעת
נל העדויות מפי העדים
שהיא היתה מעונ״נת בהם

^ ח״ס צווו! השיג בשקט ^ ט־ קד טו של 31׳ איתן
להתחייבותממשד תי ת ב טו ח שעדותו עור איתן,
שעדותו עול אביאם סלע
המסבכת הדרג המדיני,
לא תימסר לאמריקאים
לא תימסר לאמריקאים

החמדה שאינהמדליפה

מורים פולארד (שיחה שלישית)
באיזה הקשר שבה הפרשה לכותרות
בישראל? הוועדה? את מדברת על
ועדת־הכנסת? מה את מצפה ממסקנות
הוועדה? אין טעם שאני אגיב, כי אינני
מצוי בעניינים.
מדברים גם על־כך שהוועדה תטיל
אחריות על הדרג המדיני? שלושה
הגדולים, רבץ, פרס ושמיר? אני באמת
מקווה שהם יקבלו את כל מה שמגיע
להם!
מילדרד פולארד (שיחה ר א שונה)
תרשי לי לשאול אותך שאלה:
מדוע, לדעתך, מדוע נתנו תפקיד בכיר
לאביאם סלע, בדיוק יומיים לפני גזר-
הדין של ג׳יי(כינויו של מנ תן)? סתם
טיפשות?
ובכן טיפשות כזאת עולה ביוקר!
אבל אני חושבת שזה נעשה בכוונה
תחילה!
לא ברור לי מה ישראל הרוויחה
מכך. פשוט לא ברור לי. אני מחזיקה
עכשיו בידי תמונה של (רפי) איתן
מאריאל) שרון. בדיוק קיבלתי אותה
עכשיו בדואר. מדי יום אנחנו מקבלים
קיטעי־עיתונות או תמונות בדואר. כל
מיני אנשים טורחים לשלוח לנו.
בדיוק התבוננתי בתמונה כשטיל־פנת.
ראי איך הם מחייכים, שני אלה!
אנחנו פה כואבים, והם ממשיכים
וצוחקים!
מה כל־כך מצחיק?
לטלפן לשאול את איתן? רק איזכור
שמו גורם לי לחוש בחילה! לא הייתי
מבזבזת עליו אפילו שיחת־טלפון קצרה!
הוא
לא רק נטש את הבן שלי, אלא
קבר אותו! הוא איש רע!
את חושבת אחרת? אז יש דברים
שאת לא יודעת, דברים שהגיעו אלינו
רק באחרונה.
מה את אומרת על השגריר שלכם,
מאיר רוזן? אז אני אגיד לך: יש לכם פה
שגריר טיפש ומטופש! כשהיינו בשג רירות,
את יודעת מה הוא אמר לי?
שהרבה מישפחות בארץ הקריבו קור בנות!
הוא
שאל אותי :״מה אתם רוצים
שנעשה?״
עניתי לו :״שתאמרו סוף־סוף את ה אמת!״
״כתבנו
לשמיר, וסיפרנו לו את כל
העובדות הידועות לנו!״ ענה לי רוזן.
התקשיתי להאמין למישמע אוזניי.
בקושי הצלחתי לשאול אותו :״הרי
שמיר היה כאן עכשיו (שמיר ערך
ביקור בארצות־הברית) .לא היתה
לך הזדמנות לספר לו בעל־פה את כל
העובדות הידועות לך?״
את יודעת משהו? אפילו מזכירתו
היתד, יותר מתחשבת ומבינה מאשר
הוא.
מורים פולארד ( שי חה שלישית)
בכל המצב הזה, אדם חייב להיות אופ טימי,
פשוט חייב!
מילדרד פולארד (שיחה ר א שונה)
את שואלת אותי מה שלומי?
הגב שלי כבר בסדר (למילדרד פו־ל
א רד אירעה תאונת־דרכים קשה)
אבל הלב — הלב שלי שבור. כל מה
שאני רוצה זה שג׳ונתן ואן יחזרו ה ביתה,
שיחזירו לי אותם!

בעוד שהנר שקב אחו ועדת־אבן, קווים הדבוים האמיתי
בוועדת הטנשטרייר־צור -הרחק מאור הזרקורים

ך* עוד שהכל עסוקים בפולמוס
^ סביב מסקנותיה העתידיות של
ועדת־המישנה של ועדת החוץ והבי טחון,
המכונה ״ועדת־אבן״ על שם היו־שב־ראש
שלה, נדמה כי שכחו את
קיומה של ועדה נוספת, שהוקמה אחרי
סערה תיקשורתית ולחצים מסיביים
כדי לברר את פרשת פולארד, כתחליף
לוועדת־חקירה.
ועדת־אבן מככבת בכותרות הרא שיות,
ואילו מצד ועדת רוטנשטרייך־
צור (המורכבת מיהושע רוטנשטרייך
וצבי צור) אין קול ואין הגה, מלבד
הידיעות על היעדרו של אחד מהשניים
מהארץ.
אולם ועדת רוטנשטרייך־צור סיימה
למעשה את חקירתה. היא שמעה מה
בפי כל האנשים הנוגעים לפרשה. גם
לה, כמו לוועדת״אבן, זומנו חלק מהע דים
יותר מפעם אחת.
העדים שהוזמנו לשתי הוועדות
מעירים כי השאלות בשתיהן פחות או

יש המכנים את העדויות השיקריות
כ״עדויות סותרות״ ,ומסבירים שהעדים
פשוט רואיס/זוכרים באורח שונה את
האירועים.
בהקשר זה יש מי שמעיד כי רוטנ־שטרייך
וצור מתמודדים עם בעיה זו
באורח יותר מיקצועי מאשר שיבעת
המופלאים של הכנסת, שאינם מנוסים
בשכאלה.
יש מי שמתלונן על־כך שהעדויות
של עדים מסויימים אינן מוזכרות בעת
חקירת עדים אחרים, ולכן דרושים
חוקרים מיומנים במיוחד כדי לאתר
שקרים או סתירות. זה נותן יתרון
לוועדת רוטנשטרייך־צור.
אלוף־מישנה אביאם סלע הוא העד
הפופולארי ביותר בשתי הוועדות: הוא
זומן לשתיהן יותר פעמים מאשר כל
עד אחר.
בעוד שוועדת־אבן מתכוננת להגיש
את מסקנותיה בימים הקרובים, ויש
המרחיקים לכת וצופים אירועים מיפי

שבמיסמך זה התחייבה ישראל לשי־תוף־פעולה
מוחלט עם ארצות־הברית,
ולכן מותר לאמריקאים לעיין לא רק
במסקנות הוועדות המבררות את הפר שה,
אלא גם בעדויות השונות.
ליבאי הבטיח את שלושת לקוחו תיו,
בעיקבות מיכתבו לראש־הממ־שלה.
ההתחייבות כלפי ליבאי ולקוחו תיו
נעשתה על דעת הממשלה כולה,
ובביתו מצוי מיסמך בן ארבעה סעיפים
חסויים, המאשר זאת.
גם עורך־הדין חיים צדוק דרש הת־

ישראל הונתה אותם
שיתפה עימם פעולה.

ושיתפה־לא־

על״פי שתי הגירסות, עלולים האמ ריקאים
לדרוש ולעיין בחומר שאספו
הוועדות, אולם על פי הגירסה האחרונה
— הוסבר להם שוב ושוב על־ידי נציגי
ממשלת־ישראל שאין להם זכות לבקש
ולראות חומר זה. יצחק שמיר התבטא
כך בפורום מצומצם.
דבר אחד ברור: הפירסום מעבודתן
של שתי הוועדות יהיה מינימאלי.

סלע

איתן

סלע הוזמן להעיד יו תר פעמים מא שר כל עד אחר

רו טנ ש טרייך

צור

הם ינסחו את המסקנות בעיקר בשביל האמריק אי ם
יותר דומות. בשתי הוועדות נשאלות,
מלבד שאלות עובדתיות, גם שאלות
ספקולטיביות כגון: כיצד היתה צריכה
הממשלה לנהוג בנקודה זו?
עיקר השאלות הנוקבות סובבות
סביב מידת הפיקוח על הלק״ם, ברא שותו
של רפי איתן.
רוטנשטרייך וצור מנהלים את הבירור
במישרד בתל־אביב. רק שניהם
יושבים בעת מתן העדויות בוועדתם,
עובדה המעניקה גוון יותר ענייני
למהלך הבירור, ומונעת הדלפות. כלו מר
— ועדת רוטנשטרייך־צור אינה
נמצאת בכותרות בגלל סיבה אחת
ויחידה: שני חבריה אינם אנשים בעלי
אינטרסים פוליטיים או אישיים, ולכן
הם נמנעים מהדלפות מגמתיות לתיק־שורת.

העובדה שרק שני אנשים מרכי בים
את הוועדה תורמת לסודיות מיס־ביב
למתרחש שם.
היו עדים ששיקרו בשתי הוועדות.
אין תיאום עדויות או שיתוף־פעולה
כין שתי הוועדות, אך העדויות — גם
השיקריות שביניהן — דומות.

לגתיים בעיקבות המסקנות, ההערכה
היא שוועדת רוטנשטריייך־צור תמתין
לפירסום מסקנותיה של ועדת־אבן
והשלכותיהן, ורק אז תפרסם את
מסקנותיה. חבריה יעדיפו לפסוק את
דבריהם אחרונים. מה גם שרוטנשט־רייך
וצור התחילו בעבודתם אחרי
ועדת־אבן.
הבעיה אינה נעוצה בעיתוי פירסום
המסקנות, אלא: למי מיועדות מסקנות
אלה? לאמריקאים? לדרג המדיני היש ראלי?
לציבור הישראלי?
הדעת מחייבת שבפרשה בינלאומית
שבה נעשו טעות אחר טעות,
יפורסם חומר רב ככל האפשר מדיוניהן
של שתי הוועדות. אולם בנקודה זו שב
ועולה לדיון מיסמך ההתחייבות לשי־תוף־פעולה
בין ישראל לארצות־הברית
בפרשה זו.
המיסמך, שנוסח על־ידי עורך־הדין
רם כספי בדצמבר ,1985 ושעורר סערה
כבר בעבר(מיכתבו המפורסם של דויד
ליבאי, פרקליטם של יוסף יגור, אילן
רביד ואירית ארב, לראש־הממשלה)
נתון שוב במחלוקת. יש מי שטוען

צדוק
ליבאי הרחק מ אור הזר קורי ם
חייבות דומה לגבי מרשו, אביאם סלע.
דרש — וקיבל.
רב וייסגלס, פרקליטו של רפי איתן,
לא דרש התחייבות כזאת. הוא בטוח
שישראל ממילא לא תוכל למסור את
עדותו הרגישה של איתן לידי האמ ריקאים,
מפני היא מסבכת את הדרג
המדיני. אך מרשו מובטח גם בגלל
פעולות־השרשרת של ליבאי וצדוק.
גירסה אחרת אומרת כי מיסמך־
ההתחייבות איפשר לאמריקאים לתש אל,
לא לחקור, את הישראלים איתן,
יגור, רביד וארב, אולם דה־ג׳נובה,
התובע הכללי הפדראלי, הודיע עם
צאת המישלחת מישראל, בדצמבר
,1985 שהתחייבותה של ישראל כלפי
ארצות־הברית בפרשה זו מוצתה. הוא
הצהיר זאת בכתב.
אז. כמובן, לא ידעו האמריקאים כי

באשר לשיניים של המסקנות
שיפורסמו: אין הבדל ביניהן פרט להב דל
הטכני שוועדת־אבן, הפועלת־ ב־מיסגרת
הפיקוח הפרלמנטרי על הר שות
המבצעת, תגיש את מסקנותיה
ליושב־ראש הכנסת, ואילו ועדת־רוטנשטרייך־צור
תגיש את מסקנותיה
לראש־הממשלה, שיעבירו לדיון בממ שלה,
הגוף שמינה את השניים. מעט
אבסורד, שכן אנשי הדרג המדיני
(שמיר, ובעיקר — שימעון פרס ויצחק
רבין) ,האמורים לדון במסקנותיה, היו
בין נחקריה, והם, בין היתר, נושא
המסקנות.
אנשים המצוים היטב בעניין מתחייבים
כי שתי הוועדות לא יחדשו
מאומה במישור העובדתי של הפרשה,
אלא רק — אם בכלל — בדרך חלוקת
האחריות.

^ ^ ךיךךךך 9איציה ממבו ש טוען שמישהו מאוד דומה ל1
עשה בושות, ופנינה רוזנבדו םשל הסנדדחיצ״ם
ביוס־ההולדת של אייבי
נתן, שנחגג במלון הילטון ב־תל־אביב,
לא ישב בעל״השימחה
בטל. הוא עמל, הזיז ציוד, נאם,
קיבל אישית את אורחיו יחד עם
אשתו קלריטד! ,שלבשה לבוש
מוזהב שקצר התפעלות.
קלריטה יכולה היתה להי בחר
כמלכת־התילבושות באותו׳

פנים חשפה החצאית את הרג ליים
המפורסמות, כמעט באורך
מלא.
מי שנראה עייף — ממש
מותש — היה השר אברהם
שריר, ששמו אינו יורד מהכו תרות.
הוא נראה מוטל על כורסא
בפתח האולם שבו חגגו אורחיו
של אייבי, כשריבקה אשתו אי
מוחמר
בסידני ממשיך
להופיע בגפו באירועים, שאליהם
הוא מוזמן בתדירות מרשימה.
אשתו, נגואה, עדיין שוהה ב־קאהיר,
אך בסיוני מעורה דיו
בחברה הישראלית ומסתדר ל גמרי
לא רע. בעת שנכח באירוע
של אייבי, הוקרן סרט דובר־עברית
על ארם המכור לסמים.

אותה ניהל גורביץ, ושבה הקים
ממבוש מהומה .״אני מנסה לה פיץ
שהיה מישהו שדומה נורא
לאיצ׳ה ממבוש, והוא פשוט התנהג
איום ונורא״...
מה שלום פנינה רוזג*
בלום? השקט אינו מעיד חלילה
על חוסר־פעילות .״מה, לא
שמעתם על הסנרוויצ׳יאדה של

שיר הבטלנים, שייצג את י שראל
באירוויזיון בבריסל ב־ 9במאי,
החליט לצלם סרט של ״מאחורי
הקלעים״ על הכנת השיר,
הנסיעה לבלגיד״ וכל מה שיקרה
שם סביב הופעתם של נ תן דפד

נר ואבי קו שניר .״חאיס תמיד
את הבמה־דקות של זוהר על
הבימה ״.אמר טלית השבוע .״אני
צני טל. חעייס ח?ח

ןןטןךךוך1ך גיבור פרשת הנשק האיראני, המתעטף מזה חוד שי ם בשתיקה
1 1 11 1 #111 מוחלטת, אינו נראה באחרונה באירועי ם רבים. לחגיגת יו ם־הולדת
של איי בי נתן, במלון הילטון, בכל זא ת טרח להופיע. ל צידו נראי ת גליה אלבין, אלמנת

הערב, לולא הדוגמנית פינצ׳י
מור, הידועה בכינוי ״הרגליים
של המדינה״ .פינצ׳י לבשה לבוש
שחור, עטוי בשלל נוצות ב אותו
הצבע. מאחור נראתה התל בושת
מהוגנת ביותר, אולם מל

משה מצירו. שריר סיפר כי
נוסף על פעילויותיו כשר כפול
(מישפטים ותיירות) הוא חורש
את סניפי הליכוד בארץ. מדוע?
״כי מתכוננים לבחירות.״ מתי?
״באוקטובר!״

מיכאל אל בין המנוח. משמאל: י רי בו של ניר, יעקב ני מרודי, אומנ ם לא הגיע בעצמו, א ך
שלח את בתו החיננית ס מ דר (״מדי״) ו מי ש ע תיד להיות לבעלה, איי ל. ה שניי ם א מורי ם
להינשא בקרוב. גיורי, א ש תו של עמירם ניר, היתה מ או ד נרגשת ב או מו ערב-

השר משה קצב, יוצא־איראן,
נחלץ לעזרת השגריר המצרי,
ותירגם לו סימולטנית את המת רחש
על המסך מעברית — ל אנגלית.

נאווה גינת, אשתו
האכזוטית של מנהל מחלקת־ה־בידור
של הטלוויזיה, רפי גי נת,
הופיעה בגפה. נאווה סיפרה
כי מרוב עיסוקיו של בעלה
(כולבוטק, בידור, בשידור־חו־קר)
כמעט ואינה פוגשת אותו.
רוחמה חרמון, הידועה
יותר כ״מי שהיתה מזכירתו של
יצחק רביו״ ,התבקשה להופיע
בטלוויזיה ולספר על הרגע שבו
הודיעה על ״מותו״ המפורסם של
אייבי נתן, בעת טיסתו הראשונה
למצריים ב־ . 1966 הכול זוכרים
את הרגע, מלבד חרמון, שהת אמצה
והתאמצה — לשווא. ב ניגוד
לאחרים, סירבה חרמון ה נאה
לאמץ את זיכרונה ולהפעיל
את דימיונה למען הופעה על פני
המירקע.
דבר מפתיע ביותר אירע
ליום!? ג׳קסון, הגרפיקאי והקריקטוריסט:
הוא ישב בבית־קפה
תל״אביבי, כשלפתע הוזעק לטלפון.
מכיוון שלא זכר למי סיפר
על מקום הימצאו — הופתע.
עוד יותר הופתע לגלות שמעברו
השני של הקו נמצא חברו דויד
הרפז — איש־עסקים ידוע, ה מתגורר
בבראזיל. הרפז, שדיבר
מבראזיל, התעניין מתי מגיע
ג׳קסון לדרום־אמריקה, וסיפר
שהוא מכין עבורו סוויטה, טיו לים
ושאר פינוקים. הנוכחים בל עו
את רוקם. ג׳קסון, לעומתם,
בלע את לשונו לפני שהשיב:
״אבל רק שבתי מדרום־אמריקה.
הביקור שעליו אתה מדבר כבר
הסתיים...״

עדי איינהוון

שקומתה מי ת מר ת מעל ל״ 180ס״מ, בלטה
בלבן, במסיבה שהתקיימה השבוע. כ די
להדגיש א ת קומתה הגבוהה, הצטלמה עם איציה ממבוש,. ,מוכתר״
כפר״האמנים עיו״הוד, שקומתו אינה גבוהה במיו חד. ההבדל ניכר.

איציה ממבוש, מכפר־האמנים
עין־הוד, מהלך במבוכה
כל אימת שהוא נתקל באחרונהי•
בעמיקם גור ביץ. הסיבה נעו צה
בהתנהגותו של ממבוש במ סיבת
״הסדר השני״ בכסית, ש
פנינה?״
תמהה רוזנבלום השבוע,
במיכנסיים ובחולצה צמודים־צ־מודים.
מסתבר שרוזנבלום, שכ בר
הוכיחה בעבר את חוש־הע-
סקים המפותח שלה, פותחת בי מים
אלה עסק חדש: היא מכינה
סנדוויצ׳ים עבור כינוס־הפועל
הקרוב. מה המיוחד בסנדוויצ׳ים
מבית־היוצר־הזוהר? ״הם יהיו מ־אוד־מאוד
יפים וגם טעימים.״
אלכם גילעדי, היושב
כבר תקופה ארוכה בלונדון, וה־מכהן
בתפקיד בכיר בדוכן־הס־פורט
של רשת־טלוויזיה אמרי קאית,
הוזמן באחרונה על־ידי הטלוויזיה
הסינית להרצות בסמינר
המוקדש לאירגון אולימפיא דות.
גילעדי, גרוש מזה שנים
רבות, לקח איתו לסין את בתו,
גליה בת ה־ ,14 המתגוררת בא רץ
עם אמה, חווה גילעדי. ב משך
הטיול בן־השבועיים כתבה
גליה יומן מסע, והיא מתכוונת
לקרוא אותו באוזני בני־כיתתה,
בליווי שיקופיות שצילמה.

יהודה

טלית,

מפיק

רוצה להראות מה קודה באמת.
את הבעיות, החששות. התיקחת
לניצחון — הכל בצורה בידורית.
יש כאן משהו שהוא מעל
ומעבר לסתם עוד שיד. זוהי הפ קה
מעניינת, חכמה ואינטלי גנטית
״.בימאי הסדם הוא יגאל
שילון, ומנהל ההפקה הוא מחבר
השיר, זו הר לסקוב.
לפני חודשים אחדים ת ריע
אגדרי קלצ׳ינסקי, אכיר,
של הדוגמנית סמדר ורמות י־רועה
בפני עצמו, על נישואיו לבחורה
בשם ריקד״ שהיא צעידה
ממנו ב־ 30 שנת חכה בעיקבות
זאת בתמונודפלונדסיפור בעיתונים.
השבוע גילה אנדרי שהוא
כבר לא נשוי. קלצ׳ינסקיז ״זאת
לא היתה בדיוק חתונת לא היה
טקס דתי. עורך־דין בשם של מה
אפ שטיין, שנפסד בינ תיים,
השיא אותנו. זו ודתה הרפתקה
טובת ולכל הרפתקה אני
קורא חתונה.״ אני אוהב להתחתן
כל לילת וכבר יש לי מישהי
אחרת, שוטרת צ עיד ת׳

דפגד, כדק דגעמי דין

לא דובים ולא סרטנים!
ע מ אן חאשוגי, שהע ניק
ראיון בלעדי להעולם־הזה.
אינו יורד מהכותרות בישראל.
בשבוע שעבר פורסם כאילו סע דו
חאשוגי וראש־ממשלת י שראל.
יצהק שמיר, באותה מיס-
עדת־היוקרה בפאריס, ושמיר
סירב ללחוץ את ידו של חאשוגי.
למרות בקשת המיליארדר הסעודי.
עוד
לפני שהחלו הדיונים אוהאשדגי
דות
נימוסיו והליכותיו של הזוגי
הכחשה טלפונית
השני בישראל זגם שולמית שמיר
נכחה שם) ,מסתבר כי הסיפור אינו מדדיק. חאשוגי ושמיר אכן
נקלעו לאותה המיסעדה. חאשוגי חשב שהסיטואציה משעשעת
למדי. נקודה. השאר הוא ברות עיתונאי. הסיפור על אהריות ספר־סמיו
בלבד.
האם ביקש חאשוגי. בין מנה למנה. ללחוץ את ידו של שמירי
אמר הוא השבוע להעולם הזה :״מה פיתאום? אני לא מכיר אותיר

העולם הזה 2592

קודש הקודשים אשר לאגם
כשהייתי נער, הלכתי לראות את הכותל המערבי.
עברתי בהרבה סימטות צרות ועקלקלות, דרך ארוכה ומפות לת, עד שהגעתי לעוד סימטה אחת, ולפתע התנשא לפניי הכותל,
.ממש לידי, והוא אדיר ועצום, ונראה כאילו הוא מגיע השמימה.
במילחמת ששת־הימים נכבש הכותל, וברגע הראשון של שיב־ ,
רון ושיגעון הושמדה שכונת המוגרבים, על סימטותיה. הבולדוזר
העברי פינה את השטח, ויצר מ עין
מיגרש־חניה לאומי ענק. הכותל
התגמד, והפך לסתם חומה.
ההוד והתיפארת, שחשנו בהם
מול הכותל בימי נעורינו, נמוג
ונעלם.
עכשיו בא יעקב אגם והוסיף
את יצירת־הקיטש שלו. רחבת
הכותל הפכה לכיכר דיזנגוף ב׳,
לתיפארת הרב גורן, על שם נדבן
יהודי.
תמהני מה היה קורה אילו
הצליחה מחתרת־הטרור היהודית
לגלח את קודשי האיסלאם מהר־אגם
הבית,
ובית המיקדש השלישי
היה קם על תילו. היינו רואים כרובים על שם הנדבן רוזנשטיין
משיקאגו, ומיזבח על שם רוזנברג מברוקלין, ומנורה על שם
רוזנטל ממייאמ״י(יורד מישראל) ,וקודש־הקדשים על שם רוזנ־באך
מבורלי־הילס, הכל בעיצוב של יעקב אגם.
אלוהים ישמור.

הסר זעם־הארץ
הגיע הזמן להפריך אחת ולתמיד את העלילה המרושעת,
כאילו יש דימיון כלשהו בין ישראל ובין דרום־אפריקה.
אין שום דימיון כזה!
ולראיה:
בדרום־אפריקה יש שחורים. אצלנו יש בני־מיעוטים ו/או

מקומיים.
בדרום־אפריקה יש מהומות. אצלנו יש התפרעויות.
בדרום־אפריקה יש אנשי־גרילה. אצלנו יש מחבלים.
בדרום־אפריקה הורגים מפגינים. אצלנו נורים מסיתים( .הם
נורים — תמיד במישקל נפעל).
בדרום־אפריקה אסור לפועלים לישון בלילה בערים הלבנות,
מפני שהם שחורים. אצלנו אסור לפועלים לישון בלילה בערים
הישראליות, מפני שהם תושבי יהודה, שומרון וחבל־עזה.
בדרום־אפריקה קיים מישטר האפארטהייד. אצלנו יש מימשל
צבאי.
הבורים בדרום־אפריקה מאמינים שהם גזע עליון. אנחנו העם
הנבחר.
הנה כי כן: אין שום דימיון. ולכל המשטינים ייאמר: הרף!

החודש לפני טיטאניק״
החודש לפני 75 שנה טבעה האוניה טיטאני ק.
טיטאניק היתה אוניית-וזפאר הגדולה ביותר בעולם, וגם המהירה
ביותר. היא היתה תיפארת הטכניקה המודרנית. היא לא יכלה
לטבוע. אבל היא לא השלימה את הפלגת־הבכורה שלה.
מה הטביע את הטיטאניק?
התשובה ידועה: קרחון. כרי להשיג שיא חדש של מהירות
לחציית האוקיינוס, הצפינה האוניה, התנגשה בקרחון וטבעה.
אלפים ניספו.
זוהי התשובה השיגרתית. התשובה האמיתית היא: היוהרה.
טי ט אני ק הוטבעה על״ידי השחצנות של בוניה, היהירות של
בעליה, הגאוותנות של קברניטה.
מכיוון שכולם ידעו שהטיטאניק אינה יכולה לטבוע, לא שעו
לאזהרות. האוניה הפליגה בנתיב שהיה מסוכן באותה עונה. כאשר
קרה האסון, לא התייחסו אליו תחילה ברצינות. אחר־כך התברר כי
לא היו באוניה מיתקני־בטיחות מינימאליים. האוניות בסביבה לא
חשו לעזרתה, מפני שמפקדיהן לא האמינו שמשהו קרה לאוניית־הפאר
הענקית, אשר אורותיה העליזים הבהיקו באופק.
יש כאן איזשהו לקח. אני מתעצל לפרטו.

החודש לפנז גרניקה
אנשי־הגסטאפו פרצו לדירתו של הצייר הספרדי פאבלו פיקא־סו
בדרום־צרפת. הם הצביעו על הציור המפורסם, שצייר פיקאסו
לזכר הפצצת העיירה גרניקה במילחמת״האזרחים הספרדית.
.אתה עשית את זה?׳ צעק קצין־הגסטאפו.
.לא,״ השיב פיקאסו. .אתם עשיתם את זה!״
החודש מלאו 50 שנה להפצצה הבארבארית. שמה של גרניקה,
עיירה באסקית ליד העיר בילבאו, הפך שם־דבר. בפעם הראשונה
ראה העולם את המראה, שהפך מאז כל־כך שיגרתי: עיר שנהרסה
מן האוויר.
אחרי גרניקה באו ורשה, רוטרדאם, קאבנטרי — כולן דוגמות
של התקפות־טרור על אוכלוסיה אזרחית. אולם למרבה האירוניה,
לא דגל הצבא הגרמני בהפצצה.אסטראטגית׳ ,וגם לא בנה חיל־אוויר
המתאים לכך. הגרמנים דגלו בהפצצה. טאקטית׳ —
כלומר, בהפעלת חיל־האוויר לסיוע צמוד לכוחות־היבשה, ובכלל •
זה הפצצת ערים לקראת כיבושן בידי הצבא.
דווקא האנגלו־סאכסים — הבריטים והאמריקאים — הם
שהמציאו, עוד זמן רב לפגי המילחמה, את הדוקטרינה של
ההפצצה ה״אסטראטגית״ .זו אמרה שאפשר להשיג הכרעה במיל-

חמה על־ידי השמדת ערי־האוייב, הן לשם חיסול הפוטנציאל
התעשייתי שלו, הן לשם שבירת המוראל של האוכלוסיה.
אחרי קטל מחריד והרס נורא, הוכח שדוקטרינה זו היתה
מוטעית. כאשר נמוג עשן המילחמה, וערי־גרמניה ההרוסות
והשרופות התגלו לעיני הכובש, הסתבר כי ההפצצות לא תרמו
הרבה לניצחון. המוראל של האוכלוסיה לא נשבר בהפצצות, אלא
להיפך. והפוטנציאל התעשייתי לא חוסל. ככל שגברו ההפצצות,
כן גבר הייצור המילחמתי הגרמני, שירד אל מתחת לפני האדמה.
אבל בינתיים נולדה הפצצה הגרעינית, שהביאה את ההפצצה
ה.אסטראטגית״ לשיאה ההגיוני — השמדה הדדית טוטאלית,
באחריות גמורה.
קשה להאמין שלפני 50 שנה בלבד עוד יכול היה העולם
להזדעזע מחורבנה של עיירה קטנה.

להרזס את קרתגו
ומגרניקה — לימית.
הרס גרניקה הוא כאין וכאפס לעומת הרס ימית. רק מי שראה
זאת במו עיניו יכול להעלות מראה זה על דעתו: עיר שלמה
המונחת על הארץ, כשהרחובות חוצים עריץ בין ההריסות, ורועות
בדוויות רועות בהם את עזיהן. אף קיר אחד אינו עומד על תילו,
מלבד קירות בית־הכנסת, ועליהם הסיסמה: לעולם לא ניסוג!

אורי אבנר׳

לא הערבים הרסו את העיר, אלא הבולדוזר העברי (אותו
הבולדוזר. ראה לעיל).
למה? ככה. אריאל שרון החליט — לדבריו — שלא טוב
למצרים לגור בסמיכות כה רבה לגבול הישראלי. אני חושד בו
ובחבריו שהיה להם מניע שונה לגמרי: הם פשוט לא יכלו לסבול
את המחשבה שבבתים יפים אלה, שנבנו למען מתנחלים יהודיים,
יגורו ערבים.
בשעתו אמר לי אנוור אל־סאדאת שאחרי הפינוי ישלח 100
אלף מצרים לימית, והוא יחפור שם נמל עמוק־מים. אילו היה חזון
זה מתגשם — האם זה היה רע לישראל או טוב לישראל? האם זה
היה מחזק את השלום, או לא?
על כל פנים, המעשה נעשה. ימית הפכה קרתגו מודרנית —
קרתגו שלא נהרסה על־ידי אויביה במילחמה, אלא על־ידי ידידיה
בשלום.
לא מכבר, ביום־השנה לפינוי העיר, ערכו יוצאי־ימית הפגנה.
הם הבטיחו לחזור לימית. מי יתן והשלום יתמוטט, המילחמה
תתחדש, ובדם ואש ימית תקום.
אני בטוח כי יקרה ההיפך. התקדים של ימית יחזור על עצמו
בשאר ההתנחלויות. אבל אני מקווה שאז נמכור את הבתים במחירם
המלא למשתכנים הבאים, כדי לפצות בכסף זה את המתפנים.
כמו שאמר יצחק רבץ: אריאל, עימנואל, שלומיאל.

המ 1סד של זיקני־ציזן
לפני כמה שבועות הביאה אליי דפנה ברק את מייק לדין(ל מד
צרויה) ,האיש ההוא מפרשת־איראן. הופתעתי לשמוע שהוא יהודי.
לדין התפרסם כמי שעמד ליד עריסת הפרשה. היה זה הוא
שנשלח לשוחח עם שימעון פרס. לפי גירסה א׳( של לדין עצמו):
כדי לברר מה יודעים הישראלים על המצב באיראן. לפי גירסה ב׳
(זו של פרס) :כדי לבקש מישראל לסייע לאמריקאים בשיחרור
בני־הערובה, בעיסקה של דם תמורת סחורה( .סליחה: בני־ערובה
תמורת נשק).
שאלתי את לדין איך נולדה השליחות הזאת. הוא סיפר:
״(פלוני) קרא לי בוושינגטון ואמר: לסי־איי־אי אין מושג על מה
שקורה באיראן. אבל המוסד יודע את הכל. סע ושמע מה הם
יודעים׳.
הוא חייך והוסיף :״היה בזה שמץ של אנטי־שמיות...״
הדברים נשמעו סתומים, אך אני הבנתי את כוונתם.
אחד מסימני־ההיכר של האנטי־שמיות הוא האמונה בפיקחותם
העילאית של היהודים. לדעת האנטי־שמי, היהודים יודעים את
הכל, מבינים את הכל. מכאן כוחם השטני של היהודים להשתלט
על העולם ולמצוץ את דם הגויים. ולראיה: הפרוטוקולים של
זקני־ציון, החושפים את הערמומיות הזדונית של היהודים.

כזה הופך לפילרשמי, חסיד מושבע של
לוקח את המיטען הזה איתו. המוסד הרע,
למוסד הטוב, היודע את הכל. כך או כך זהו
כמוהו, ובו סופרמנים שכל סודות העולם

כאשר אנטי־שמי
מדינת־היהודים, הוא
היודע את הכל, הופך
מוסד מתוחכם מאין
חשופים לעיניהם.
הרבה סופרים ישראליים וזרים הפכו אמונה אנטי־שמית סמויה
זו לכסף טוב. נולדה סיפרות שלמה המתארת את העלילות
הפנטסטיות של המוסד, השב״כ, אמ״ן, לק״ם, ציידי־נאצים,
ויזנטלים ומה עוד, ולצידה מחסן של סירטי־קולנוע וסדרות־טלוויזיה
על נושאים אלה. אקסודוס. המתופפת הקטנה. חרב
גידעון.
למרבה הצער, ההישגים האמיתיים של שרותים אלה צנועים
הרבה יותר, וכישלונותיהם מתחרים בהצלחה בכישלונות שאר
שרותי־הביון בעולם. הסופרמנים מן הסרטים פישלו בלילהאמר,
הרסו את אלי כהן בשלומיאליות נוראה, גרמו לעסק־ביש ילדותי
במצריים, שכחו להזהיר מפני התקפת יום־הכיפורים, ועוד ועוד.
כבר עמדנו על כך לא־פעם.
זה בסדר גמור. המוסד ושאר השרותים מורכבים מבני־אדם —
וירטואוזים כמו רפי איתן, חוקרים כמו יוסי גינוסר. מותר להם
לפשל, כמו אחיהם־למיקצוע בכל מקום.
אך לך תסביר זאת לגויים...

עמוס בן 60
לא להאמין — אבל עמוס קינן הגיע לגיל .60
אני מכיר את עמוס כמעט מילדות. הוא גר ברחוב אחד־העם
ואני גרתי ברחוב בוגרשוב. אמא שלי הייקית היתה רוכבת על
אופנוע כדי להביא כביסה לאמא שלו הרוסיה, שגידלה לבדה
שלושה בנים, אחרי מות האב( .לאמא שלי היה אז אופנוע של
צנחנים בריטיים, מן הסוג שקדם לקטנועים הנוכחיים. ניתן היה
לקפלם ולהצניחם. היא היתה רוכבת־האופנוע הראשונה בתל-
אביב).
היכרתי את עמוס ממש בשלהי מילחמת־העצמאות. מאז היינו
בהרבה הפגנות ביחד. חתמנו ביחד על עשרות עצומות. רבנו לא
פעם. התפייסנו לא פעם. לא היתה לנו ברירה: בכל שאלה חשובה,
בכל התפניות והנפתולים של המאבק לשלום, היו דיעותינו זהות.
״תמיד קינאתי בך, ותמיד קינאת בי,״ אמר לי השבוע, וצדק.
במדינה הזאת — כמו בכל חברה, בכל תקופה — מעטות
מאוד השמשות, ורבים כוכבי־הלכת. השמש אינה לוקחת אור
מזולתה, היא מייצרת אותו בעצמה, מתוכה. כוכבי־הלכת אך
מחזירים את האור של השמש, ומתחממים לאורה.
עמוס קינן הוא שמש כזאת — אחד מתריסר היוצרים
האותנטיים בחברה הישראלית. כיוצר אמיתי — יצירתו אחת, אך
היא מתפזרת בשטחים רבים. הוא תרם תרומה גדולה לשפה
העברית, לסיפרות, לעיתונות, לתיאטרון. הוא מצייר ומפסל.
עכשיו הוא מנהל גם מוזיאון. הוא פעיל פוליטי ולוחם על השלום,
בעיקביות רבת־ימים שאין רבות דומות לה. הוא מתעד של
תקופה. הוא ראי של החברה הישראלית, אחד הלוחמים על דמותה
של מרינת־ישראל.
קינן התפרסם לראשונה ברבים כבעל טור הומוריסטי בהארץ
(״עוזי ושות״) .אחר־כך נחשד בהנחת פצצה בביתו של שר־התחבורה
הדתי, דויד פינקס, שניסה אז לכפות על המדינה
השבתה מוחלטת של התנועה בשבת. עמוס זוכה במישפט ועבר
להעולם הזה. נדמה לי שכתב בשבועון זה כמה מיצירותיו
המעולות ביותר.
שיתפנו פעולה בחשיפת הפרק הטראגי של הריסת הכפרים
באיזור לטרון. עמוס היה עד־ראייה, ואני הגשתי את הדוח שלו
(מיסמך קלאסי בפני עצמו) לחברי־הממשלה דאז. היינו שותפים
בהקמת חצי תריסר תנועות וקבוצות־מאבק.
אז ברוך הבא לשנות ה־.60

איש המערה
בתוכנית פסוקו של מקום הראתה הטלוויזיה לא מכבר את
מערת־אליהו, וציינה שמקום זה קדוש ליהודים ולמוסלמים.
על המירקע של זיכרוני הופיעו פניו של ח׳אלד אל־חסן.
ח׳אלד — כמו אחיו האני — הוא אחד מיועציו הבכירים של
יאסר ערפאת, דיפלומט פלסטיני מן השורה הראשונה. הוא ענק.
כמו הרבה אגשים גדולים ושמ נים,
הוא שופע הומור. שמעתי
ממנו כמה מן הבדיחות הטובות
ביותר.
אבל ההומור של ח׳אלד נעלם
כאשר דיבר על מערת״אליהו. אז
היתה נסוכה על פניו הבעה של
עצבות ונוסטלגיה.
ח׳אלד נולד וגדל בבניין השו מר
של המערה. מישפחתו המוסלמית
היתה מופקדת על המערה
מדורי־דורות. בכל פגישה ביקש
ממני להביא לו תצלומים של
המערה והבניין. הבטחתי, ואיכ שהו
לא הספקתי.
(כיום, שליחת תצלום כזה מהווה מן הסתם קיום מגע עם פעיל
באירגון טרוריסטי, עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר, שלא
לדבר על ריגול חמור).
ח׳אלד הוא סוחר אמיד מאוד בכוויית, סוכן חברולשארפ היפא נית
באותה נסיכות. הוא עשיר מופלג. אבל הוא מתגעגע אל
המערה.

במירכאות יש טירטורי ובחדוי־ניתוח יש
תווים. מי שחצה טיפול משדר, חייב ושרם.
תשלום נלשהו, נמו שוחד, כול לעזור

• בבית־חולים סורוקה ממתינים כ־
900 איש, ארבע שנים, לניתוח בקע.
דובר מרכז קופת־חולים הכחיש ב אוזניי
את הנתונים הללו; לדבריו הם
מוגזמים לפחות פי שלושה — גם
מבחינת מיספר הממתינים, גם מבחינת
משך זמן ההמתנה.

מחברי..הקריאה להצלת הרפואה״
סירסמו נתונים בונד
בסטיים, בדי לעורר רושם של
קטסטרופה ברפואה הציבו רית.
הפיתרון שהם מציעיס:
להנהיג ניתוחים במשמרת
שניה, ולגבו ת מכל מנותח
(קטרקט, בקע וורידי ם) סכום
שבין 200ל־ 400 דולר.
בכל

הנוגע

למחלות

זיהומיות,

הראשונה עייפים וי בו או למש מרת
שניה תשושים.
אומר הד״ר חיים גורדון, מנהל בית־חולים
קפלן ברחובות :״לא הייתי רוצה
שאפילו הניתוח הפשוט ביותר ייעשה
על־ידי רופא עייף במשמרת שניה, שכבר
הוציא את כוחו במשמרת הרא שונה.״
לדבריו ,״הפיתרון הוא באמת
בשתי משמרות, אך לא במצב שבו מי
שעובד במשמרת הראשונה ימשיך לעבוד
גם בשניה,״ על־פי ד״ר גורדון, אין
מספיק רופאים בכירים במחלקה, כדי
שיהיה אפשר לחלקם לשתי משמרות.
והמתמחים אינם מסוגלים לעבוד ללא
השגחה והדרכה, בגלל פגם בסיסי ב חינוך
הרפואי, המחייב הרבה מתמחים
למעט חולים.

גם העברת חולים לבתי־חולים
פריפריים אינה רצויה.
המרחקים הגדולים י מנעו ביקו רים
ויגר מו סבל גם למנותחים
וגם לבני משפחותיהם. אם י ש נם
רופאים וצוו תי ם רפואיים
חופשיים בבתי-חולים בפרי פריה,
הרי מוטב שהללו יבו או
לעבוד בבתי-חולים סמו סורו-
ך * רפואה השחורה חדרה זה מ !
1כבר לתוך כותלי קופת־חולים.
מדובר במתן תשלום כלשהו, מעין
שוחד, לרופאים ולאנשי־מינהל, כדי
שיקדמו אדם מסויים הזקוק לטיפול
ויתנו לו טיפול מעודף.

זוהי פשיטת-רגל רעיוני ת
מובהקת; מכת־מוות לרעיון האבות
המייסדים, בדבר שיוויון
לכל החברים במתן שירותים
וטיפולים רפואיים.
גירעון שגיא, מבכירי ההסתדרות,
מודאג מן הרפואה השחורה וחושש,
שעד הבחירות הבאות יאבד המערך לא
פחות מ־ 30 אלף קולות בגלל גיוונה
של קופת־חולים. לא מכבר הצהיר
שגיא — שהוא יו״ר האגף למינהל
וכוח־ארם בהסתדרות — כי לנגד
עיניו שלוש מטרות:
• לחסל את התורים הארוכים של
הממתינים לניתוח.
• להפסיק את הטירטורים במר פאות.

לטהר את קופת־חולים מנגע
הרפואה השחורה.
שגיא דיבר בתקיפות, לא היסס
להאשים את האיש החזק של קופת־חולים,
הפרופ׳ חיים דורון, בכך שהוא
מנהל את הקופה ב״נוסח ארנסט יפת
מבנק־לאומי״ .ובכל זאת, אני מטיל
ספק אם הבין שגיא את עומק הבעיות
של קופת־חולים ואת מימרי המשבר
הפוקד אותה. נדמה לי, שגם הוא, כמו
רבים בציבור, נפל קורבן למסע הט־

וו סוו ד ג
^ 000

עייה מכוון, שניזום על־ידי הנהלת
קופת־חולים, ראשי מישרד־הבריאות
וחלק גדול מרופאי הקופה.

קריאת
״ ה צי לו ד
^ צי בור נו צר הרושם, שחולים
^ רבים ממתינים חודשים, ואף
שנים, לטיפול־דחוף — בגלל מחסור
במיטות, בכוח־אדם ובתקציב. אין זו
אמת. יש מספיק מיטות ודי כוח״אדם;
אפילו תקציב יש. הסיבה העיקרית
להמתנה היא סיבה מלאכותית. שור שיה
בניהול כושל של מערכת־הברי־אות.

סיבה
נוספת: רצונם של
אינטרסנטים — בהם רופאים
ופוליטיקאים — לעורר בהלה
בציבור כדי להשיג ש תי מט רות.
ראשית, לאלץ את הציבור
להשתמש בשיטות־שוחד כדי
לקבל טיפול; ושנית, לשכנע
את הציבור שכדאי להמשיד

ולהחזיק בפינקם האדום (חברות
בקופת־חולים) ,כביטחון
בפני התדרדרות נוספת במע רכת
הבריאות.
לאחרונה פירסם הוועד הארצי שי^
אירגון רופאי קופת״חולים מודעות
גדולות בעיתונים, בהן נקרא הציבור
להשתתף בסקר טלפוני שנועד להע ריך
את מיספרם של החולים הממתינים
בתור לטיפול.
אחרי המודעות הופץ בארץ כרוז,
שכותרתו ״קריאה להצלת הרפואה
בישראל״; חתום עליו הד״ר ח׳ סולן,
יו״ר חטיבת רופאי בתי־החולים של
קופת־החולים הכללית. הכרוז מגלה,
ש״במהלך השנים האחרונות איבדה
מערכת־הבריאות את יכולתה לשרת
את החולים״ .מובאים בו נתוני הסקר,
שלפיהם ממתינים בן 25ל־ 30 אלף
מבוטחים לניתוחים שונים; לדוגמה:
׳ • בבית־חולים קפלן ממתינים כ־
1000 איש, שנה וחצי, לניתוח קטרקט;
• בבית־חולים בלינסון ממתינים כ־
750 איש, שנה וחצי, לניתוח בקע;

ד )0111

לסרטן מוזנח ולמחלות פרקים יש
באמת במערכת־הבריאות מצב קטס טרופלי;
אך לא בכך עסקו מחברי
הכרוז. הם הפחידו את הציבור בנתונים
לא־נכונים, כדי לשכנע את מקבלי
ההחלטות שיתירו עיסוק ברפואה פרטית
בבתי־חולים ציבוריים, תחת ש יכוונו
את מירב המאמצים בחיפוש אחר
פיתרונן של הבעיות האמיתיות. מט רתם
היתה ברורה: להגדיל את הכנסתם
של הרופאים.

רופאים תשושים

ך* טירטורים במרפאות

\ 1ביזבוז של ימים שלמים, כדי
להתקבל אצל רופא מומחה ולזכות
בסיכום־מחלה, במירשם או באישור
רפואי כלשהו — מקורם במיבנה
הביורוקרטי המסורבל של קופת־חולים.

מזה
זמן־מה פועלות בקו־פת-חולים
קבוצות־לחץ, השו אפות
להנהיג משמרת שניה
בתשלום, כדרך להגדלת ההכ נסה
של הרופאים. אינני חולק,
כמובן, על כך שגם קטרקט וגם
בקע הם חוליים המחייבים טי פול
וניתוח. אלא שמיספר ה ממתינים
לניתוחים אלה בה
קטן, עד שאפ שר לחסל את
התורים תוך חצי שנה מבלי
להזרים שקל נוסך — לא מכיסי
החולים ולא מתקציב הקופה.
כיצד? על־ידי פיצול שעות העבודה
של הרופאים — לשעות בוקר ול

בבאר־שבע, מאיר בבפר-
סבא או כרמל בחיפה, תחת
שי ע בירו את החולים אליהם.
בינתיים חוגגת הרפואה השחורה
בבתי־חולים ציבוריים וממשלתיים —
גם באלה של קופת־חולים. לא רק
שנותנים כסף לרופאים בסתר, גם
מסייעים בכך להעלמות־מס.

^ שמים
!מהלקה
* * ל־ פי חוקי ההסתדרות וקופת־ל
חו לי ם, אסור לעובדים במוסדות
הציבוריים לעסוק בעבודה פרטית,
נוספת. והנה, במציאות, רוב הרופאים
העובדים במשכורות מלאות בבתי־חולים
של קופת־חולים פתחו זה מכבר
קליניקות פרטיות — ובגלוי.
יש מביניהם המקבלים באורח פרטי
חולים שהם חברים בקופות־חולים
אחרות — מכבי, מאוחדת ואפילו
לאומית; אך יש גם שמקבלים חברים
המבוטחים בקופה של ההסתדרות.

כך עלול היווצר מצב של אפ־לייה:
שני חולים מאושפזים ב־בית־חולים
של קופת-חולים, ב אותה
מחלקה, תחת פיקוחו של
אותו הרופא. אחד מן השניים
הוא גם פציינט פרטי של הרו פא
ומשלשל לכיסו כסך טוב.
האם יז כו שניהם לאותו היחס,
או שמא יבחר הרופא להעניק
יחם מעודף ללקוח הפרטי שלו?
התשובה כמעט ברורה מאליה.
גירעון שגיא תובע לקרוא לילד

הנ אי ם גגעוררים בהרה נ ד
לאלץ את הציבור לשלם שוחד
שעות אחרי־הצהריים. הרופאים מתנג דים
לדרך זו והנהלת קופת־חולים לא
רוצה להרגיז אותם. לכן היא מציעה
תשלום עבור-עבודת רופא במשמרת
שניה או העברת חולים מכפר־סבא
לעפולה, מחיפה לצפת, מערד לאש קלון.

מורד
שגיא
לחסל את התורים

עבודת-רופאים ם שתי מ ש מרות
היא פי תרון גרוע. אחד
מן השניים: או שהרופאים במשמרת
הראשונה לא יעבדו
די וי ש מרו על כוחם בדי לעבוד
במשמרת שניה, או שי עבדו
כהלכה, יסיימו את המשמרת

בשמו, להיאבק ברפואה השחורה
ולהדביר את השחיתות. רב פלג, יו״ר
האגף לביטחון סוציאלי בהסתדרות,
איש מפ״ם, מתנגד לו בטענה, שכל
נסיון להטיל דופי בציבור רופאי הקו פה
כולם הוא נסיון פסול, שאין לו יסוד
במציאות. אחד איש המערך והשני איש
מפ״ם. האם מודרכים האנשים הללו
על־ידי חישובים מפלגתיים, או שהם
חסרי פניות פוליטיות ושופטים כל
בעיה לגופה?
רב פלג הוא חבר בוועדה שכונן
לפני כחצי שנה הוועד־הפועל של ה הסתדרות,
כדי להילחם ברפואה השהו־

רה. ומי מכהן בתפקיד יו״ר הוועדה
הזה לא ייאמן, הפרום׳ חיים דורון,
הבוס של כל הבוסים של קופת־חולים,
שירש את אשר ידלין, כשזה הודה בגין
שחיתות.

דורון עבד עם ידלץ שנים
רבות, בתפקידו כמנהל רפואי
של קופת־חולים. באותה תקו פה
פשטה הרפואה השחורה
בקופה וקיבלה מימדיס מדהימים•
עתה מעמידים את דורון
ברא ש ועדה למילחמה ב תו פעה׳
שפשטה, התעצמה וחיכ תה
שור שי ם תחת ניהולו ובגלל
אזלת־ידו. זה ר ציני זה?!
העמדתו של הפרופ׳ דורון בראש
הוועדה למילחמה ברפואה השחורה
מסמלת יותר מכל את חוסר הרצינות
והיעדר הנחישות של הנהגת ההסתדרות
בתחום זה. יתכן שזו הסיבה
לסירובו של שגיא לכהן כחבר בוועדת־דורון.
נראה
לי, שראשי קופת־חולים
מעוניינים ליצור את הרושם שהם
עדיין דבקים בהפרדה מוחלטת בין
רפואה ציבורית שיוויונית לבין רפואה
פרטית; אך זאת רק למראית עין.

בפועל הם רומסים מזמן את
עיקרון ה שיוויון ומאפשרים ל .בעלי־קשרים
ולבעלי־ממון לז כות
בטיפול מעוד!?; וזאת לא
רק כדי להתחרות בקופות־חולים
אחרות ובסקטור הפרטי,
אלא גם כדי לספק את רצד
נותיהם ואת צרכיהם של בעלי־השפעה,
מקרב המחנה ההס תדרו
תי עצמו.

קגט
ללא

ציי ד

ש רופאים של קופת״חולים המשתתפים
בגלוי בפרוייקטים פר טיים
— למשל, הקמת בית־חולים
פרטי. הם עושים זאת בגלוי, ממש
מתחת לאפם של מנהלי הקופה. מידע
על כך אפשר למצוא בעיתונים, אבל
הנהלת הקופה אינה נוקפת אצבע.

יו״ר הסתדרות הרופאים, ה־ד״ר
רם י שי, טוען שקרוב ל־80
אחוז מכלל המאושפזים בבתי־החולים
של קופת־חולים הם
״חולים פרטיים״ .הדרך שבה
התקבלו לאישפוז ידועה, וקל
לברר מי מן הרופאים מעורב
בקבלתם. לא ש מענו על נקיטת
צעדי־נגד ואפילו לא על בדיקה

קופת
חו לי ם
חולה
ך ם קופת״חולים של ההסתדרות
זה לא מה שהיה פעם.
כשהוקמה הקופה. הרבה שנים לפני
שהוקמה מדינת־ישראל, התחייבו מייסדיה
לספק שירותי-רפואה שיוו־יוניים
לעובדים ולהגן על האומה
המתחדשת מפני חולי. ואכן, מגבול
הצפון ועד קצה הדרום נפרשה בארץ
רשת של מרפאות ובתי־חולים, עם
ציוד משוכללל וצוותים מיומנים של
רופאים ואחיות.

עם הזמן התחוללו שינויי ם.
קופת-חולים חדלה להיות דשת-
רפואית ארצית בילבד, והפכה
למעין מעצמה גדולה, המרכזת
בידיה כוח כלכלי ופוליטי אדיר.
השליטה בקופודחולים כמוה
כשליטה בהסתדרות הכללית
עצמה; ו מי ש שולט בהסתד רות,
הופד במילא למרכיב ח שו
ב במימסד הישראלי.
התוצאה המיידית: הקופה הפכה זירה
להתגוששות פוליטית־מיפלגתית.
אפילו שעד היום לא הצליח שום כוח
פוליטי להדיח את המערך (סיפל-
גת־העבודה, ולפנים מפא״י) מהשילטון
בקופת־חולים ובהסתדרות הכללית.

מבחינת שליחותה הציבו רית
של הקופה י ש למצב זה תו צאה
חמורה פי כמה: קופת*
חולים הממשית — לא כפי
שצויינ ה בחזונם של המייסדים
— מהווה היום בלם ומיכ שול
על דק* פיתוחה של מערכת־הבריאות
בישראל.
לא במיקרה, החברות בקופת־חולים

זאת באמונה שלמה, ויתכן שרק מתוך
ציניות של עסקן־מיפלגתי. כך או כך,
כגעבור זמן־מה, בדיון בוועדת העבודה
והרווחה של הכנסת, הודתה שהיא

והחברות בהסתדרות הם שני צדדים
של אותה המטבע. אין זה בלי זה —
וההיפך. יש בכך משום הונאת הציבור:
עולדדחדש, לדוגמת שאינו מבין רבר
בקשרים שבין הקופה וההסתדרות,
זוכה עוד בהיותו במרכז-הקליטה ב־פינקס־אדום,
המעיד על חבתתו בקו־פת־חוליבג
לימים יגלה, שהפך אוטומטית
חבר־הסתדרות, מבלי שנשאל
על כך. הפקיד במרכז־קליטה פשוט רשם
אותה
סכומי״עתק זורמים מדי חודש
בחודשו לקופה של קופת־חולים —
ממיסי החברים, מהמעבידים ומתרומות
מחו״ל. מיליארדי דולרים מופנים לפי תוח
רפואי — להקמה ולביסוס של
בתי־חולים ומירפאות. אך חלק נכבד
מכספי הקופה מופנים לאפיקים אח־רי
ס לחיזוק ההסתדרות, למימון מפל גותיה
ולאחזקה הביורוקרטיה ההסתר־רותית־מיפלגתית.

אלך עובדי הקיפה ־ -ה ם
ו בני כדשפחותיהם — מהווים
כשלעצמם כוח אלקטורלי לא־מבוטל.
בכירי הקופה וההסתדרו
ת זוכים במ שכורו ת וב תנ אים
נלווים, שכמעט אץ כדוג מתם
בסקטורים ציבוריי ם אחרים.
אלה יונקים מהקונצרנים
ההסתדרותיים ובעיקר — מ•
קופת-חולים.
תחת שתספק שירות רפואי שיוויתי
לחבריה — שהם יותר מ־ 90 אחוז מכ לל
אזרחי המדינה — משרתת קופת־חולים
בעיקר את האינטרסים של המעמד
הביורוקרטי ההסתדרותי. וכך,
כאשר נציגי הליכוד בהסתדרות תוקפים
את יריביהם מן המערך על ניהול
כושל של קופת־חוליס הם נראים ונש מעים
לא כמי שלוחמים לשינוי מיבני
אלא כמי שנאבקים על הגדלת חלקם

כמלקיח

לעשות טובה
לחברים

ן * מערכת הרפואית המודרנית,
* * הנהוגה במערב, יש הפרדה מוחלטת
בין המבטחים לבץ ספקי השירות.
גם במדינות שבהן קיים ביטודדבריאות

פת־חולים רואים, כנראה, בדבר שרת־הבריאות
הכשר להרמת הידיים שלהם.
במקביל לוועדת־דורון של קופת־חולים,
מינתה שרת־הבריאות ועדה

שרי־בריאו ת גו ר וארבלי־אלמוזלינו
פעילי מיפלגוז. בעלי תפקידים וסתם חברים
ממלכתי קיימת הפרדה בין מי שמעניק
ביטוח לנין מי שמספק שירות.
• הגופים המבטחים רוכשים את ספקי
השירות ואף מבקרים אותם. כך נוצרת
תחרות בין ספקי השירות לבין עצמם,
והתחרות לא רק שמחילה את המחירים
אלא גם תורמת לקידום תחומים שונים
ברפואה.

לא כך בקופת-חולים. זו מבטחת
וגם מספקת שירותים.
כמבטח היא קובעת לעצמה
את הכללים — צור ת הביטוח
וגובה הביטוח: כמונופוליסט
היא מונעת תחרות אמיתית;
כספק שירותי-בריאות ו שי ר ד
תי־רפואה היא קובעת את
מחירי הבדיקה, הטיפול ודד
אי שפוז.
את כפל התפקידים הזה אץ גוף
בלתי־תלוי שמסוגל לבקר. יש אמנם
מבקו״הסתדרות ומבקר־קופת־חולים,
אך אלה אינם נציגי־ציבור אלא נציגי-
מיפלגות. בחיי היום־יום נהנית הביורוקרטיה
ההסתדרותית מפרוטקציה
ומן היכולת להשפיע כל־טוב על מקורביה
ואנשי שלומה: פעילי מיפלגה,
בעלי תפקידים וסתם ״חברים״ ו מכ רים״;
הללו נהנים מקידום בתור, מ־אישפוז
מהיר (לניתוחי הרניה וקט־רקט<
,מתרופות שאינן מופיעות ברשי
דוגמה
:״עשרה בתי־חוליס
יקבלו אוטונומיה״ .ומה דינם
של החולים? האם תינתן להם
זכות הבחירה החופשית של
בית-החולים או של הרופא המטפל?
אוטונומיה בלי זכות
בחירה כמוה כהשתתפות ב תחרות
ריצה עם רגליים קשו רו

דוגמה נוספת: במקום למנוע
אישפוזים מיותרים ולקצר את משך
האישפוז, מעלים את דמי האישפוז
והשירותים הרפואיים. פירוש הדבר
הוא, שמעניקים לבתי־החולים פרס

מת התרופות הרשמית. בידי הביורוקרטים
נתון הכוח אפילו למנות רופאים
לתפקידים שונים, ללא תחרות.

בשנים האחרונות קמו גופים
מתחרים לקופת-חולים — אלה
קופות החולים ״מכבי״ ,״לאד
מית״ ו״מאוחדת״ ,וכן בתי-חו־לים
פרטיים. גם גופים אלה בנ ד
יים על-פי אותה נוסחה: המב טח
וספק-השירות חד המה.
אולם מ ביוץ שלקוסות אלה אין
בתי־חולים משלהן, מוגבל ה שירו
ת שהן מעניקות לחבריהן
לטיפול שבטרם־אישפוז.
גם בקופות המתחרות התפתחה ביר
רוקרטיה. אך מכיוון שאץ הן משרתות
אינטרסים פוליטיים באותה מידה ש עושה
זו הקופה ההסתדרותית, הן מצ ליחות
לשמור על רמה גבוהה יותר של
יעילות ואספקת־שירות.
הקופות הקטנות עדיין לא מהוות
סכנה ממשית לקיומה של הקופה הגדולה,
אך כבר עתה מורגשת בריחה של
חלק מחברי קופת־חולים של ההסתדרות
לעברן של הקטנות. די בכך, כדי
להפחיד את הבוסים של המיפלגות השליטות
בהסתדרות, הרואים בדאגה
״בריחה של מצביעים״ ,העלולה להו ליד
ברבות הימים דרישה לחלוקה מחדש
של הכוח והרכוש.

תשלום הקנס להעמיק את ההזנחה
הרפואית.
רפואה מוגעת

^ שראל מתעתדת לקלוט עליה
חדשה מברית־המועצות, ועודה נתונה
במצב מילחמה עם כמה משכנותיה;
בתנאים אלה אין חלופה אמיתית לרפואה
ציבורית ושיוויונית. כדי לש מור
על הנכס הזה, לבל יתפורר לחלו טין
ואף יתאושש ויבריא, יש לנקוט
באמצעים הבאים:
• להפריד לגמרי בין המערכת

שות־הבויאות אלמחרינו הולכה
ומשלימה עם הרפואה השחורה
כספי עבור הטיפול המסורבל שהם
נותנים.

ועוד דוגמה: חולים רבים
מציפים את חדרי-המיון מכיוון
שאין הם זוכים בטיפול טוב
ו ביי עו ץ ר אוי במועד הנכון,
במיסגרת המרפאות של קופת
חולים. על־פי נ תץ רשמי, כ־
100 אלף! אי ש פנו השנה ל־חדרי־מיון
ללא צורך. עתה
הוחלט, שמי שייפנה למיון
״ללא צו ר ך ישלם קנם בסך 35
שקל.

מנכ״ל דו מן
להפסיק את הטירטורי ם

רציני ת של התופעה.
מה הפלא, אם כן, ששרת־הבריאות
החדשה, שושנה ארבלי־אלמוזלינו, הו לכת
ומשלימה עם הרפואה השחורה.
בראשית דרכה הניפה את דגל המיל־חמה
ברפואה השחורה; יתכן שעשתה

״מרימה ידיים״ .לדבריה ,״אי־אפשר
להתמודד עם התופעה בטרם יובראו
השירותים הניתנים לציבור ללא שו חד.״
ועוד :״אי־אפשר לאתר רופאים
העוסקים ברפואה שחורה מכיוון שהחולים
לא משתפים פעולה ״.ראשי קו־

בראשותו של הפרופ׳ נתן טריינין
ממכון־וייצמן, לעניין רפורמה במע־רכת־הבריאות.
והנה, בלא להמתין ל־מימצאי
הוועדות ולמסקנותיהן, מצהי רים
ראשי המערכת כבר עתה על
הנהגת שינויים.

מי יחליט מהו ״צורך״? רופא שטועה
באבחנה ושולח את המתלונן לביתו,
כדי שיחזור למחרת היום עם התפו צצות
של תוספתן? החולה עצמו, שנשלח
הביתה ללא המלצת־טיפול ובכל
זאת הוא חש ברע? מבלי שישונה
הטיפול במרפאות עלולה ההחלטה על

המבטחת לבין המערכת המספקת שי רותים;

להפריד לחלוטין את הרפואה
הציבורית מהרפואה הפרטית;
• להפוך את מישרד־הבריאות ל־מישרד
מינהלי גרידא ולהוציא מידיו
את בתי־החולים; תפקידי המישרד
לקבוע מדיניות, להציב יעדים, להוציא
לפועל ולבקר — לא לתת שירותים
רפואיים;
• לחוקק ללא דיחוי חוק לביטוח
בריאות ממלכתי;
• לשנות את צורת הלימודים ואת
כיווני הכשרתם של הסטודנטים בבתי־הספר
לרפואה; תחת הכשרת התלמידים
לעבודה בבתי־חולים, יש להכשיר
את רובם לעבודה במרפאות, ברפואה
מונעת וברפואה משפחתית. כיום רק
שיבעה אחוזים מבוגרי רפואה פונים
לתחומים אלה.

י — 13

בעיית המונית היא בעיה המונית. המוניות אינן שצוות. הנהגים עושים
לך טובה. מדוע אינך תופס מוניתי חקירה מיוחדת שר ונתן שם־אוו

* * וני ת זה יופי.
\₪1זה יופי, כי זה נוח, וזה מהר, וזה לא
יקר. זה יופי כי לא צריך לפחד
מדו״חות ומסנדלים, ולא צריך להת פלל
שיהיה מקום חנייה ליד מישרד
רואי־החשבון, שלשם נוסעים כדי לתת
לו את כל הקבלות של המוניות, שמם־

ההכנסה מואיל בטובו להכיר בהן,
בכולן, כבהוצאה מוכרת. זה יופי, כי זה
פתרון ניוד פנים־עירוני שמתאים ל קצב
שישראל אוהבת להתגאות בו.
מונית זה יופי, בתנאי שהיא עוצרת,
כשמאותתים לה.
אבל המונית, כידוע, לא תמיד

עוצרת.
לפעמים, המונית־הלא־עוצרת מש נה
ממינהגה, מאיטה, אבל אף פעם לא
בולמת לידך ממש. היא מאלצת אותך
לרוץ קצת. מה יש. וכמו בטרמפים,
הנהג שואל לאן אתה צריך. לפעמים,
התשובה שלך מתאימה לו: כאשר אתה

מסכים לשלם כפול, מבלי להפעיל
מונה, ולנסוע עם עוד נוסע אחד, לכיוון
שנוח לנהג. בדרך כלל, כאשר מה
שאתה אומר לנהג לא כל־כך מוצא חן
בעיניו, הוא אפילו לא עונה, וממשיך
לנסוע.

איזה מדינה.

מי סוחב
את המזוודה

ף* ישראל, לא כל אחד רשאי ל-
הסיע נוסעים ממקום למקום ו לגבות
בעבור זה כסף. אלה שרשאים
לעשות זאת מקבלים על כך אישור
ממישרד־התחבורה. בעלי המוניות,
7500 במספר, קבלו את הזכות הבל עדית
לספק את השירות הזה. ומכיוון
שזה זכיון בלעדי, יש גם תקנות שמג-
דירות את אופי השירות, את טיבו, ואת
מחירו.
במישרד־התחבורה ישנו אדם, אלכס
לנגר שמו, שממונה על הנושא. אבל
אי־אפשר לרבר אתו.
״תראה,״ אומר עוזר הדובר של
מישרד־התחבורה, משה קריץ ,״אתה
לא יכול לדבר עם לנגר.״

עם מי אני יכול לדבר?

אתה בקי בנו ש א?
״לא. אבל אתה תשאל את השאלות,
ואני אכתוב אותן, ואחר־כך אני אמסור
לך את התשובות.״

אתה מ תלוצץ.

2.40ש״ח

גם אם מישרד־התחבורה יע לה
את תעריפי הנסיעה, הוא
לא יצליח לאלץ את הנהגים להסיע אותך לכל מקום,

מכל מקום. המוניות לא נכנסות לנתיבים הצפופים
בשעות העומס. הנהג הישראלי לא כל-כך אוהב את
הנוסע שלו. הוא מד בר אל הנוסע, ובעיקר על הנוסע.

״לא, ברצינות.״
שירות המוניות מופעל מכוחן של
תקנות שהוציא שר־התחבורה. התקנות
הן ברורות, ומגדירות במדוייק את

הזכויות של הנוסע. הנהג שמסיע אותך
חייב, למשל, להיות מגולח למשעי,
בעל הופעה נקייה ומסודרת, ואסור לו
לאכול בזמן הנסיעה.
אסור לו גם לפתוח רדיו, אם אתה
לא רוצה. לעומת זאת, חייב הנהג
לסחוב עבורך את המזוודה. הנהג, כמה
מחר, חייב לעצור לך, אם איננו תפוס.
קל מאוד לדעת את זה. ליד השימשה
הקדמית יש שלט קטן. כאשר השלט
מואר, המונית פנוייה. השלט נכבה
כאשר המונה מופעל, והמונה מופעל
רק כאשר המונית תפוסה. מונית ריקה
שנוסעת של שלט מואר חייבת לעצור.
השאלה המעצבנת של הנהג, שהואיל
לעצור לך, שאלה שנועדה לברר לאן
בדיוק אתה צריך להגיע, היא עבירה
על החוק.
הנהג חייב, כמובן, להפעיל את
המונה ולתת קבלה בתום הנסיעה.
במונה יש שני תעריפים. עד השעה
תשע בערב מופעל תעריף מס׳ .1לאחר
מכן, במשך כל הלילה, מופעל תעריף
מס׳ .2בשבתות וחגים מופעל תעריף 2
גם בשעות היום — עד שמתחילה
תנועת האוטובוסים. הזכויות שלך,
שמהן אתה לא נהנה, כי אין אף אחד
במשרד התחבורה שמצליח לכפות על
נהגי המוניות את התקנות, אותן תקנות
עצמן שמעניקות לנהגי המוניות את
הזכות הבלעדית להסיע נוסעים בתש״

עולה ״מיספד״
ן* נהג הישראלי המצוי מדבר אל
1 1הנוסעים, ובעיקר עליהם. הוא לא
כל־כך אוהב את הנוסע שלו. למה? כי
הנוסע אומר לו איך לנסוע, ומתלונן
על הדרך שבה הוא בחר. גם מנדנד וגם
לא משאיר טיפים, וחושב שקנה לו
עבד. הנוסע משוכנע שכל מה שהנהג
רוצה זה להאריך לך את מסלול הנסיעה;
אבל, אומר הנהג, הנסיעה הכי
טובה זו הנסיעה הכי קצרה. ככה אומר
נהג המונית באוזני הנוסע, אבל באוזני
סדרן תחנת המוניות הוא משמיע

תחינות ובקשות, שיסדר לו נסיעה
בינעירונית, שתחסוך ממנו שלוש
שעות של התרוצצות בחום ובתנועה
העירונית.
מה שהכי מרגיז את הנהג זה המחיר
הנמוך, לרעתו, שהוא מקבל עבור
נסיעה. מחיר כל־כך נמוך, מתלונן
הנהג, עד שילדים מרשים לעצמם
להזמין מונית, כמו היו בנים של רוט שילד.
המחיר ההתחלתי של נסיעה
מיוחדת הוא 2.40 שקלים, שהם דולר
וחצי. במנהטן, בירת העולם המערבי,
מתחילה הנסיעה ב־ 1.60 דולר. עכשיו
עותר אירגון בעלי המוניות לבג״ץ, כדי
שיאשר את ההעלאה הנוספת במחיר
הנסיעה, העלאה שהובטחה לפני חוד שיים.
הנהגים
דורשים תוספת של 30
אחוזים, ואז, אומר הנהג, יהיה בסדר.
הוא יוכל לעבוד בשקט ולהרוויח
בכבוד. מה שקורה עכשיו, לדבריו,
מוציא לו את החשק. מחיר החלפים,
לדוגמה, נמצא בשמיים. מישהו בכלל
יורע כמה עולה צמיג חדש?
זה לא עסק, מתלונן נהג המונית
שמשבית את הרכב בשעות השיא, שהן

מוסך. בעל הרכב נותר עם 2000 שקל
ביד, בחודש.
בעל הרכב איננו שכיר. הוא בעל
עסק, שהשקיע כסף במקום העבודה
שלו. השאלה היא, אם 2000 שקל נטו
לחודש הם תמורה הוגנת. שאלה טובה,
והתשובה היא, שיש נהגים שמרוויחים
כפול.
מונית איננה עובדת שמונה שעות,
אלא 14ו־ 16 שעות ביממה. מונית
שעובדת בתחנה טובה מבצעת יותר
מארבע נסיעות בשעה. לא תמיד
נותנים לנוסע קבלה. ולא תמיד מפ עילים
מונה. מונית שפועלת 16 שעות
ביממה בידי. בעל הבית ונהג שכיר,
עשוייה להכניס בין 8000ל־10,000
שקל בחודש. ההוצאות אינן קטנות,
ובכל זאת, אירגון בעלי המוניות לא
נלחם על הפחתת ההוצאות אלא על
העלאת ההכנסות.
מגדט וחצי בכנסת
מבין ״,אומר אברהם מצא,
4 הנהגים זה עם אינדיבידוא־

ך 111 1הזמנת מונית באמצ-
1 1 0
11 11 1עות הטלפון היא האפ 1
111
שרות הכמעט י חידה להשתמש ב שירו תי המוניות.
״היינו מגיעים לשליש ההוצאות

של היום. אולי אפילו פחות.״

האירגון לא מצליח לארגן
את הנהגים?

מי אשם בזה?
״הנהגים.״

ולא אתה?
״אתה מבין, אני לא מתחמק מאח ריות
מינסטריאלית, כמו שאומרים,
אבל הנהגים הם כאלה.״

אז אתה מנסה להילחם על
הגדלת ההכנסות.
״כן, עכשיו הגשנו בג״ץ ואנחנו גם
רוצים שמה שסיכמו לגבי אגד, יוחל
גם עלינו. הם מקבלים פטור ממס על
המנייה שלהם, אז גם אנחנו רוצים.״
ח״כ חיים רמון, מהמערך, הוא מיוזמי
הצעת־החוק שנועדה לפטור את
מחזיקי מניית אגד ממס על המכירה.
הוא מתנגד, בתוקף. לדרישה של מצא.

ב תל־אביב מומלץ להשתמש מאחת מארבע התחנות
הבאות: השקם, הקסטל, בית החייל והמשוחרר.
במקרה של תקלה, אפ שר להתלונן אצל מנהל התחנה.

״זה לא חוק לאגד. אלא חוק לקו אופרטיבים.
אני, לפי הכרת עולמי, חו שב
שצריך לתמוך בקואופרציות.״

גם ח״ב חיים קוסמן מהליכוד
חתום על החוק הזה.
״זה מסיבות פוליטיות. לדעתי, אי־אפשר
להשוות את אנשי אגד לנהגי
המוניות.״

למה לא?
״כי מונית זה לא קואופרטיב. זה כמו
שמישהו קנה ומכר קיוסק. לא כל הש קעה
בכל עסק צריכה לקבל פטור.
להיפך״.

אז מה יהיה עם המוניות? אין
אף חבר־כנסת שיכול לעשות
אתם משהו?
״הייתי יכול לתת להם כמה עצות״.
בעלי ונהגי המוניות, על משפחו תיהם,
זה לפחות מנדט וחצי בכנסת. זה
לא סתם מנדט וחצי, אלא גוף של
אנשים שיכול להיות פירסומת נעה

ומדברת. אין אף חבר־כנסת שלוקח על
עצמו לייצגם. אין אירגון מוניות רציני.
אין גם שר־תחבורה שדואג להטבת
תנאי השירות.
אפשר לנסוע במונית בערים הגדו לות,
ואפשר אפילו ליהנות מזה. אפשר,
אם יודעים מה לעשות, אם יודעים מה
מגיע ואם יודעים כמה מיספרי טלפון.
בתל־אביב, למשל, כדאי לרשום את
מיספרי הטלפון של תחנת השקם. גם
את המיספר של הקסטל כדאי לזכור,
וגם את אלה של תחנות בית החייל
והמשוחרר. ארבע התחנות האלה פועלות
24 שעות ביממה. הן נמצאות בת חרות
גדולה ביניהן ויחד, בשעות היום,
הן מפעילות כ־ 400 מוניות. אלה תח נות
שעובדות עם לקוחות פרטיים,
ומשתדלות לספק שירות טוב.
השקם, תחנה שראשיה הם פורשי
הקסטל, הוותיקה והגדולה מכולם,
(המשך בעמוד ) 25

הגיטה
שד עזרא
רק לתיירים!

נהג המונית המצוי רו בץ שעות לי ד בית־המלון,
בתיקווה לנסיעת״מכה, ומתלקק לנותני הדו-
לאדים. היחס שלו אל הי שראלי הוא כמו אל טר מפיסט שעושים לו טובה.

בדיוק השעות שבהן אתה זקוק לשי רות
שלו. במישרד־התחבורה, שבודק
את מיספר המוניות, משוכנעים שהם
מווסתים נכון את היחס בין ההיצע
לביקוש, ויש מספיק מוניות 800 .
הזכיונות החדשים מטופטפים בקצב
של 18 בשבוע.
מונית נקנית ללא מסים. המרצדס
של נהגי המוניות עולה לנהג כ־30
אלף דולר. אפשר, כמובן, לקנות
מכונית גם ברבע המחיר, ויש כאלה
שעושים את זה .״מיספר״ ,שהוא הזכיון
להולכת נוסעים, עולה בשוק החופשי
30 אלף דולר 60 .אלף דולר, תעודת-
יושר ורשיון־נהיגה מיוחד, שכרוך
בקורס של חודשים אחדים, יכולים
להפוך אותך לנהג־מונית ולבעליה.
אפשר לעבוד על מונית גם בלי
להיות בעל מיספר. אפשר לשכור
מיספר, ויש גם אפשרות לעבוד כנהג
שכיר. הרבה אפשרויות, ומונה אחד.
נסיעה עירונית ממוצעת עולה 4.5
שקלים, ובשעה ממוצעת מבצעת
מונית ארבע נסיעות. שמונה שעות
עבודה 25 ,ימים בחודש. התקבולים:
3600 שקל ברוטו. יש, כמובן, הוצאות.
דלק, חלפים, ביטוח, מסים, בלאי וימי

ליסטי מאוד. קשה מאוד לארגן אותם.״
אברהם מצא, שהוא יו״ר אירגון
בעלי המוניות, מקבל משכורת מההס תדרות
הכללית. הוא יושב בבית־ברנר
בתל־אביב ומנסה לדאוג לאלה שבחרו
בו. מתוך 3000 בעלי מוניות בתל-
אביב, השתתפו בבחירות האחרונות,
שנערכו לפני שלוש וחצי שנים, רק
1000 איש. אברהם מצא, איש מיפי
לגת־העבודה, הוא גם יו״ר האירגון
התל־אביבי וגם יו״ר האירגון הארצי.

מדוע אתה לא נלחם על הור דת
ההוצאות?

ביטוח מוזל, סטור ממכס, ה כרה
של מס־הכנכה בי מי מוסך
כימי הוצאה מוכרת...
״תראה, הנהגים לא קולטים מה זה
עזרה הדדית. ניסינו לעשות קרן כל לית,
אבל אף אחד לא מוכן להשתתף.
יכולנו לעשות ביטוח זול, אם היינו
באים יחד. יכולנו גם לקנות חלפים
ברבע המחיר, אם היינו קונים כמות
גדולה. .אפילו את המוניות היינו
יכולים לקנות הרבה יותר בזול.״

בכמה הייתם מורידים את ההוצאות?

שר אליש? 500 בעלי מוגיות. חלק מהם מע־טיק
נהגים שבירים, שמי טפר ם משתנה לפי
תנודו ת השוק, כמות העבודה התקופתית, והרווח
של הנהג ו של בעל הרכב.
בתביעותיהם מהאוצר וממי שרד״הת חבור ה
מ תב ט טי ם בעלי המוניות על עלות ההשקעה
ביצירת מקום העבודה ועל ההוצאות ה שוטפות
הנחוצות כ די לקיי ם או תו. בעלי המוניות תובעים,
ב מיד ה רבה של צדק. שכל ה חישובי ם ייערכו על
סמך ההנחה, שבעל מוני תזכ אי ליוס-עבודה של
שמונה שעות, כמו בל עו בד אחר במשק.
כ די להיות בעל מוני ת צריך לקבל, או לרכוש,
את הזכיון. את הזכיון נותן מישרד־התחבור ה.
ש דו ר ש עבורו 8500 שקל. חלוקת הזכיונות היא
אי טי ת ומבוקרת. ויוצר ת תור של שמונה שנות
המתנה. אפ שר גם לקנות א ת הזכיון מבעל מוני ת
שקיבל או תו. ב שוק החופשי עו מד היום המחיר
שלו על כ״ 50 אלף שקל. אחר-כך, כ ד אי מ אוד
להצטרף לתחנה. הזכות הזאת עולה לבעל המונית
כ״ 5000 שקל. חוץ מכל אלה רצוי מ אוד לקנות גם
את המכונית. אלה הן ההוצאות הקבועות.
עזר א קורן, לדוגמה. שהוא מנהל תחנת שקיים.
קנה לפני שנה וחצי מכוני ת מטוג ג טה. היא עלתה
ג 1אלף דולר. שוויה היום 8000 :דולר. גטה חדשה
עילה היום יו תר מ 14-אלף דו ל ר. גטה. בניגוד
למרצדס היקר. מחליפים בל שנתיים, אחרי
שהמכונית עוברת 200 אלף קילומטרי ם.
חי שוב ההוצאות ה חוד שיו ת של עזר א קורן הוא

השקעה ל חידו ש הרכב 433 -שקל
שקל
25 טסט

נהג עזרא קירן
במנהטן מרוויחים יותר
דל ק
ביטו ח
מט תחנה
חלפים ותיקוני ם
טן־ הכל

250 213
100

שקל שקל שקל שקל

1051 -שקל

ב חוד ש עבוד ה שמורכב מ״ 25 ימים, שבהם
עו בדי ם שמונה שעות. נכנסים לקופה 3600 שקל
(ארבע נטיעות בשעה, ארבעה וחצי שקל לנטיעה
ממוצעת).
מהסכום הזה נוטלים פ קי די מע־ט 15 אחוז,
שהם 540 שקל.
אחרי ההוצאות והמע״מ נשאר לקורן סכום של
2009 שקל, לפני מס. הרבה? ו ד אי שלא.
במנהטן, התקבולים של הנהג אינם שינים
בהרבה. היום, המחיר ההתחלתי של הנסיעה
בי שראל הוא 1.5דולר. ובמנהטן 1.60 -דולר.
הנסיעות במנהטן קצת יו תר ארוכות. ומס-הכנסה
יו תר נמוך. מנהטן גם הרבה יו תר זולה מתל-אביב,
מ ל בד ב דיו ר. נהגי ניו-יורק לא גרים במנהטן, כמו
שנהגי תל-אביב לא גרים ב מגד לי״דויד.

צילם: צ בי טל —

שימשו בוס מחבש באטגט כד להצליח בבחירות
שז נועם מוכן לשדם חובה נ סו
יותר משנה עסקו השני במשא־ומתן עם אשו־הבחיוות מבאו־שבע

נוסחת
ח ל פון
לניצחון
}י עקב דל׳לפדן, איש־באר־שבע, מוח זק
— לפחות בעיני עצמו —
כאשף־בחירות מס׳ 1של ישראל. אם
ישאלו אותו, יאמר: אין כמוני מבין
בענייני בחירות, ואין איש זולתי המצ ליח
לחזות את תוצאות הבחירות לכנ סת
בצורה כל־כך מדוייקת. אם ילחצו
עליו, יסכים אף להודות שלמעשה הוא
מומחה־בחירות בינלאומי. עם קבלות.
כאשר נדרש לתאר עצמו בכתב,
במיסגרת הסכם סודי שהציע למיפ־לגת־העבודה
לחתימה, היה צנוע .״חל־פון,״
כך כתב ,״הינו מומחה למתן ייעוץ
והכנת תוכניות־בחירות״.
ההסכם המוצע נוסח לפני חצי שנה,
אולם קישרי חלפון ומיפלגת־העבודה,
בכל הנוגע לבחירות הבאות, לכנסת ה־
, 12 החלו להתרקם כבר לפני שנה
וחצי. במרוצת התקופה הזאת נפגש
חלפון עם יוסי ביילין ובועז אפלבאום
שהיו יועציו של שימעון פרס בלישכת
ראש־הממשלה; עם רענן כהן ובורים

רס, סיפר בהם על תוכנית־בחירות ש הוא
שוקד על הכנתה. בשלהי אותה
שנה שלח לפרס את עיקרי התוכנית
שלו, וצירף מימצאים של סקר שאותו
יזם, על הסיכויים של שישה מועמדים
לכנסת ה־ .12 פרס התרשם, כנראה, והו רה
לבועז אפלבאוס לבדוק את העניין.
חלפון ביומנו :״ב־ 14 בינואר 1986
נפגשתי עם בועז אפלבאום בקפה סב יון
בירושלים. הפגישה היתה ביוזמתו
וביום שלישי, כי שימעון עורך סיורים
ביום זה. שוחחנו על המצב, בייחוד על
התוכנית שלי. בועז אמר לי התוכנית
נראית לשימעון, והוא שלח אותו לשמוע
ממני יותר פרטים. בועז מאוד
התלהב...״
כבר אז שאל חלפון על מימון התוכ נית
ואפלבאום ענה, לדבריו, שהמיס־לגה
תדאג לכך. גם בפגישותיו הבאות
העלה חלפון את עניין המימון, ונענה
בחיוב. נראה שבמשך חודשים רבים

רענן כהן ...פיתחתי את כל הרעיונות
שלי. הוא שמע ורשם. הוא אמר לי,
שיודע מעוזי על התנאים שאני אעבוד,
שאת שכרי אקבל בגמר מערכן/־הבחי־רות,
ועד אז אקבל רק עלות והוצאות.
שאל אותי כמה הוצאתי עד היום, השב תי
כ־ 90 אלף דולר. הוא רשם את כל
הדברים ואמר לי שעליו להיפגש עם
שימעון. ב־ 24 בספטמבר ,1986 מייד
כאשר שימעון יחזור מחו״ל, ויסדיר את
העניין הכספי.
״חזר על דבר אחד במיוחד, שעליי
להיות בקשר איתו. סיכמנו מה אני
צריך לקבל מהמטה, ומה אני צריך
לתת למטה. הסברתי לרענן שאני
אעלה את כל הדברים שסיכמנו על
הכתב, ואמסור לו ולעוזי העתקים
מודפסים. הסברתי שאני אוהב סוד.
רענן היה שבע רצון, שאני אעשה זאת,
ולא הוא...״
״המטה״ האמור הוא מטה־הבחירות
של המערך, שעליו מופקד רענן כהן,
לשעבר האחראי מטעם המיפלגה על
הבחירות במיגזר הערבי.
חלפון אוהב־הסוד מיהר לדווח ליו סי
ביילין על פגישתו עם כהן. יתכן
שנהג כך, מכיוון שלא סמך יתר על
המידה על כהן, ויתכן שפיתח אמון
מיוחד בביילין, שאותו הכיר בסמוך
לאותו מועד. יתכן גם ששתי הנטיות
האלה פעלו אצלו בעירבוביה.
עובדה: שבועיים וחצי לפני הפגי שה
עם כהן נועד חלפון לפגישה ראשו נה
עם ביילין, במישרד ראש־הממשלה.
חלפון סיפר שבסיומה של הפגישה א מר
לביילין :״אדוני, בשבילי אתה הכו תל
של העניין!״

400 אלף
לגיחוש הגפון

ך ץ לפון, שכבר עבד עם מיפלגת־
1 1העבודה במערכות־בחירות בעבר,
מכיר את מנגנון־המיפלגה היטב. לכן
שאף בהתמדה לגמור עניין עם הגדו לים.
הנוהג הזה, של פגישות עם שלי־חים־מטעם,
לא סיפק אותו.

.יצאתי מהשיחה במצב־רוח טוב״
תוכניות, להגיע להסכמה, לטפוח על
הכתפיים, ללחוץ ידיים ולסיים, אולי
בחתימה.
״ בהסכם המוצע, ששני הצדדים המיז־

ה־,12״ וכי ״חלפון מצירו מוכן ליתן לה
תוכנית ושרותים״.
כמה התכוון חלפון להרוויח?
בסעיף 4של ההסכם נאמר :״חלפון

.עוז׳ נועם הח1דל יו נו עו הסכום שהוא מונו ושלם ענוו
תום־ח טובה ...הוא אגו שהוא חצה לדבר איתי באובע עיניים״
קרסני, אנשי מנגנון מרכז־המיפלגה,
ועם אחרים.
השבוע, כשנשאל מזכ״ל העבודה,
ח״כ עוזי ברעם, על הצעת־ההסכם של
חלפון, הגיב בקוצר־רוח :״בירבורים!
אין לי עניין באיש הזה!״ לרגע אפשר
היה לחשוב, שלמיפלגה לא היה עניין
במומחה מבאר־שבע, ושאיש מראשיה
לא התייחס אליו ברצינות. העובדה
שנפגש עם שני יועצים ועם שני עם־
קני־מיפלגה אינה אומרת הרבה.
אך לא זו התמונה המצטיירת מתוך
יומן־עבודה מפורט שניהל יעקב חל־פון,
החל משלהי 1985 ועד השבועות
האחרונים. עיון ביומן — שעותק מצו לם
שלו הגיע למערכת העולם הזה
— מלמד שדווקא ראשי־המיפלגה
התייחסו אל חלפון ברצינות, לפחות
במרוצת השנה שעברה, ונועדו עימו
מדי פעם לפגישות בארבע עיניים. כך
שימעון פרס, בתקופה שהיה ראש־ממשלה,
וכך עוזי ברעם, מזכ״ל המיס־

לגה׳

,,הכותל
של העמיר

אכן האמין שהמיפלגה תממן את הוצ אותיו,
ותשלם את שכרו ביד נדיבה.
כעבור ארבעה חודשים כתב חלפון
ביומנו :״בשעה 10.00 הופעתי אצל

שני אישים היו על הכוונת שלו —
שימעון פרס ועוזי ברעם — ואת
שניהם הצליח בסופו של דבר לצוד.
לצוד — משמע להיפגש, לפרוש

צגים בו הם חלפון וברעם, נאמר ש־
״המיפלגה מבקשת לרכוש אצל יעקב
חלפון תוכנית־בחירות ושירותים אח רים
בקשר למערכת הבחירות לכנסת

הסכם

בין

שנערך ביו ם 9,11,1986

בתל א ני ב,

מפלגת העבודה הישראלית

יעקב

חל פון

ע׳ י ה מז כ׳ לעוזי ברעם )

להלהן

׳ ח ל פון ׳

הואילו

והמפלגה נערכת להשתתף במערכת הבחירות לכנסת ה , 12 -

והואיל ;

וחל פון הינו מומחה למתו יעיז והכנת תו כ ניו ת ב חירו ת

והואיל !

והמפלגה מבקשת לרכוש אצל יעקב חל פון תו כני ת ב חירו ת ו שרו תי ם
אחרים בקשר למערכת הבחירות לכנסת ה , 12 -וחלפו ן מ צי דו מו כן
לי תן לה את תו כני ת ו שי רו תי ם.

ף* מחצית השניה של 1985 שי־

ראש ההסכם בין חלמון והמיסלגה

* ₪גר חלפון מדי פעם מיכתבים לפי

-המיפלגה נערכת להשתתף במערכת־הבחירות לכנסת ה־...12״

לד,•*,ן > המפלגה

יקבל סך של 90 אלף דולר עלות
התוכנית, וכן כל ההוצאות עבור הת אמת
התוכנית עד ליום־הבחירות. לא חר
ספירת הקולות והפירסום הרישמי,
אם יתאימו לתחזיות חלפון, הכתובות
בעמי 1של תוכנית הבחירות, יקבל
חלפון סך של 400 אלף דולר״...
כמו בהימורים, קבלתו של הסכום
הגדול — 400 אלף דולר — הותנתה
בניחוש נכון של התוצאות. טוטו חל־פון.
מה יקרה אם חלפון ייכשל בני חוש?
אין על־כך אפילו מילה אחת בנו סח
ההסכם. חלפון, כנראה, האמין בעצ מו;
ומיפלגת־העבודה? אם תיכשל, תו כל
לפטור עצמה מתשלום, ואם תנצח...
או־אז כבר תמצא דרך לפרוע את חובה
לאשף־הקלפיות מבאר־שבע.
בינתיים, עד יום־הדין, שקד חלפון
על קידום תוכניתו אצל הגדולים. ב־10
בספטמבר שעבר, בשעה 9.30 בבוקר,
הגיע לחדרו של ברעם, בבניין מרכז־המיפלגה,
ברחוב הירקון.
״עוזי ביקש ממני לחזור ולפרט את
התוכנית שלי,״ כתב חלפון ביומנו.
באותה פגישה נתן, לדבריו, למזכ״ל
המיפלגה את ״עיקרי הנוסחה של ה תוכנית״
,ולא את התוכנית עצמה .״ה ייתי
חייב להמחיש הפעילות באיזור־

עוזי ברעם
בשם ספלגחהע בו ד ה

הי ״ ראל ית

ח^ 01

מיקום החתימה
..עוזי ל א רצה לחתום׳...

בחירה(מסויים) לפי התוכנית שלי, וא ני
אמרתי שבנווה־אביבים יפעל יצחק
רבין. למשל. עוזי תיקן אותי ואמר, ש־בנוזה־אביבים
מתאים גם מיקי בר־זוהר.
אמרתי בסדר, העיקר שהדברים
מובנים.
״עוזי ברעם התחיל לדבר על הסכום
שהוא מוכן לשלם עבור תוכנית טובה.
הוא אמר, :אני מוכן לשלם הרבה כסף
בשביל תוכנית־בחירות אמר שהוא
רוצה לדבר איתי בארבע עיניים בנושא
התשלום והעניין הכספי. עוזי עזב את
החדר, כי היה עליו לצאת למסיבת־עי־תונאים
בבית־סוקולוב. אני נשארתי
עם רענן כהן במיסדרון. ונפרדנו לש לום״...

ראש־־מטה
רענן כהן
.,אסור לאי ש לדעת...״

ו, להסכם זה יהיה דף אחר בלבד ללא העתקים, לאחר חתימתו יימסר
לר׳ ר יו סי ביילין אשר נמצא בסוד העניו ו ע ליו יהיר. לשמור על
הסנט זה,

לחלפון אסור לפרסם בל מידע שיגי עלידיו בקשר עט נתינת השירותים
למפלגת העבודה.

דפים מס 26 - 25 ,מתוכנית הבחירות שנמסרה לעוזי ברעם ו ר ענן כ הן,
מהווים חלק בלתי נפרד מחוזה זה,

חלפו ן יקבל סך של 1 90,000 עלות התוכנית רכן׳ כל ההוצאות עבור התאמן
התוכנית עד ליו ם הבחירות, לאחר ספירת הקולות והפרסום הרשמי אם יתא

״פרס מטוכך
על המיפלגה״
^ עבור חודשיים, ב־ 9בנובמבר
^ שעבר, נועדו השניים לפגישה נו ספת.
״נכנסתי
לחדרו של עוזי, לפגישה
בארבע עיניים, כפי שהובטח לי ...עוזי
התחיל בשיחה ...הסברתי לעוזי, שכו חה
של מיפלגת־העבודה כיום הוא
שימעון פרס, אשר מסוכך על המיפ־

יחזור מחו״ל. אמרתי לו שמצבי הכספי
בכי רע. ואין באפשרותי לשאת במצב,
והדבר גורם לי אי־נעימויות רבות.
״כאן עוזי החל להזכיר מקורות,
מהם אפשר יהיה לשלם לי. אמרתי לו
שלי זה לא חשוב, כי אני אתן חשבונית
לכל מי שיתן לי כסף. מאחר ששמעתי
שם מסויים של מקור, הצעתי את עצמי
לגשת אליו אני בעצמי. עוזי אמר לי,
אל תגש אתה לאיש; אני אסדר הכל
אחרי השיחה עם שימעון. סוכם שאני
אחכה לשיחה המשולשת ...מתוכן ה שיחה,
שאיני מזכיר, הייתי מאוד מרו צה,
ויצאתי מהשיחה במצב־רוח טוב...״
חלפון זכה גם להיפגש עם פרס
עצמו, אך על שיחתו זו אין ביומנו
פרטים, מלבד זה :״השיחה התמשכה כ־

הסעיפים הראשונים של ההסכם
.,אסור לפרסם!״
לגה. ביקשתי מעוזי לדאוג, ששימעון
ימשיך בסיורים שלו בימי שלישי, כפי
שעשה כאשר היה ראש־ממשלה. עוזי
הבטיח לי שכך יהיה. שוחחנו על כל
מיני נושאים, שאיני יכול ואיני רוצה
לחזור עליהם ללא אישורו של עוזי.
״לקראת סיום השיחה הבטיח לי
עוזי ללכת איתי ביחד לשימעון, כאשר

40 רקות, ורוב הזמן אני הייתי המדבר,
במיוחד על התוכנית שלי. ידעתי והבנ תי
בשיחה, ששימעון מתעניין, כי שאל
אותי במיוחד, :אתה מתכוון מהמקום
ה־ 50י׳ אישרתי כן״...
אם התרשם חלפון. שגמר עיסקה
עם הבוס הגדול .״אשר מסוכך על ה־מיפלגה״
,כדבריו, גילה חיש־מהר שלא
כך הם פני הדברים. פרס וברעם התל הבו
תחילה, אך משהו השתבש בדרך.

לפנות, כדי למנוע הדלפות ״.סופו ש בחר
בעורך־דין מתי עצמון מירושלים,
שמעלותיו על־פי חלפון הן אלה:
״ידידי ...עורך־דין ותיק ומנוסה, וגם
איש רפ״י לשעבר״...
ממש ברגע האחרון, לפני שייכנס
להידיינות מישפטית עם מיפלגת־הע־בודה,
ניסה להציל את עניינו באמצעות

בוריס קרסני, עוזרו ויד־ימינו של עוזי
ברעם. הוא נפגש עם קרסני בתל־אב־ב,
בבוקר ה־ 5בפברואר, ואחר־כך נפנה
ליומנו וכתב :״הבנתי שדעתו (של
קרסני) היא שעל מיפלגת־העבודה ל שלם
מקופתה ולא לחפש פאטנטיס
שונים. הבנתי שעוזי פנה אליו (אל
קרסני) בבקשה, שהתשלום ייעשה על־ידי
האגודה לחינוך תנועתי(ע״ש גול דה
מאיר) ,שבורים עומד בראשה. בורים
התנגד לכך, ואפילו הסביר לי מ דוע״...
כאשר
יצא חלפון מן הפגישה עם
קרסני, היה מאוכזב לחלוטין. הוא הח ליט
לשלוח שלושה מיכתבים זועמים,
שהיו כבר מוכנים עימו, לשימעון פרס,
לעוזי ברעם וליוסי ביילין — ולהורות
לעורך־הדין להיכנס לפעולה.
את יומן־העבודה שלו, הנושא את
הכותרת ״סיפור המעשה״ ,סיים חלפון
ב־ 6בפברואר, במישפט אחד :״הטיפול
בבעיית התשלום הועברה לידי עורך־
דין עצמון, ואני אפעל לפי הוראותיו
בלבד״.
עתה, משגברו הסיכויים להקדמת
הבחירות, עשויים פרם, ברעם וכהן לה ציע
״סולחה״ לחלפון, כדי לקנות, בכל
זאת, את שרותיו.

חלפון עצמו חתם על ההסכם המו צע,
אך ברעם סירב בסופו של דבר לח תום.
ברעם,
השבוע :״חלפון נשאר חלפון.
תחילה דיבר על תוכנית גדולה. אמר
שידרוש בינתיים רק הוצאות ואת שכ רו
יתבע רק אחרי הבחירות, אבל ה תוכנית
הגדולה מעולם לא הגיעה
לידי.
״אחר־כך הגיש תוכנית קטנה, איך
להפעיל את חברי־המרכז ואת ראשי
המיפלגה במערכת־הבחירות וביום־הב־חירות,
אבל הגיש חשבון ענקי. משהו
כמו רבע מיליון שקלים. הוא טען שזה
לכיסוי הוצאות.
״נדהמתי. חשבתי שחשבונו יסתכם
ב״ 20 או ב־ 30 אלף שקל, אבל מה פית־אום
רבע מיליון? הוא טען שעיבד תוכ־נת־מחשב,
אבל מי ביקש ממנו תוכנה,
ומי ביקש ממנו מחשב? מאותו הרגע
לא רציתי לשמוע יותר על כל העניין״.

״אטור
לאיש לדעת״
* * ל ג בי ההסכם המוצע, במקום שבו
! 2קיווה חלפון למצוא את חתימתו
של מזכ״ל מיפלגת־העבודה, מופיעה
הערה, כנראה בכתב־ידו של חלפון :״ב פגישה
במישרדו של עוזי היום, הגשתי
את ההסכם לחתימה. עוזי לא רצה
לחתום ואמר לי, שכל העניין סודי
ואסור לאיש לדעת, חוץ מ השם
לא ברור.
חלפון עוד ניסה לעורר אנשים
במיפלגה, כדי להשיג הסכם, אך לא
הצליח. הוא התלונן, שאפילו לא קיבל
כיסוי על כל הוצאותיו.
לפני שלושה חודשים, ב־ 4בפברו אר,
החליט לפנות לעורך־דין ,״כדי
למצוא מוצא לבעיה שהחלה להציק לי
יום ביומו.״ אך גם בכך התקשה, כנראה
בגלל מיגבלות שהטיל על עצמו.

מזכ׳׳ל ברעם
״עוזי הבטיח לי שכך יהיה״

״בגלל ההסכם שלי עם עוזי,״ כתב
ביומן־העבודה שלו ,״ובגלל טיב הב עיה,
הייתי צריך לחשוב טוב אל מי

יו ע ץ ביילין עם פרם
״אדוני, בשבילי אתה הכותל של העניין״

׳זדי פ הנו״ כי׳

־י׳מלד

גגגגזג גזדבגז חלב גזגגבגז ג#ים םג
א\ז גזאדיגגגז גגם םם םם\־ים
גזם גדם םים גגל׳גז\.
בחגם גגגבגגגיים ל־.צרגם׳ ם םם לים -גגבים\
גולאריווההלר ההרה. שליוה ה לרו ליסירולרסיהיהלב סירי שהעלהו ביוד
״השהליהמלביארה״ ,המאאומממ\ע\שהי מסרוה.
שימרו מלהשליוהאולוממאוההלרמו\ .בהוה שבומייה ומרמה>ל אירוסי
מממרימווביהשבלאמרמהממורבבממממרימהמוממויממלגביסאריווה.
מבלשהאממו יוהראריוו הנךעו חי מירוייבה לוודוה.
א מי שבי ת: מ 6מממרימהיהורימאההגורוההראשו\אהמ
משההמימבהגרלה הגמר. שהמרך במור הממונו ורה וובה ב ל
משהההבאמרהמרמימ. גבינו המלביארה, מדליוהוהב, סיו ריובסיף.

1גזבגגיגגז סגבאג־ג 600ג מפגלט יי?£ם 0 0״\

וס־מיוזימלבוצמיימ, מזבורר
וזימימוהינוידמ.).

אלפי ברגלי גזטזגמץ״לץ־גזבגא״
בי דגלללבל לי ללט רי טי

פ טז גז ג ך
ברג תלא לג\ פרג ל

גזגנ\\ז(\י
פפפיפגבאגפפז

לג מז אפבפלייר
גרדאלגררללאה דוז -

אלפיפטזחגן י ״פליי-פגביל״.

אההלז־שיההשההמוהבהגרלה הגמר ואה המרמימהמיירייה, הלבלר מה הבגה ציידתי
המממרימשאממהה, נולאריווהיהמהשלמוה, נרילו הבמוג הבבלאה המהוגיוה ״הימרשול־הנובה
ץ״מזו\מ\ הלבוץ והמושב״
בלאריוהמשההמהבמבאננמננמאההבלבר, גמאמהמממרמורממננליה יוהרממננמאהה
ניתץ ו אורי וזממריממשליוהההלבומלרסיהיהמלבהסיריגמיהד.
הגרלההמרמימהגדולההנננלה מרמי מדלינההגהב ותרמה והנננלה גבינו ההלביאדההננרך
בהוההמיבאנו, ב״רב-מבר־שלהנובה.
המבאננבנזולה ננד ד .0.0דר הלולהמרמימוברמימי הגרלה ננדדמ .5>.דל
המראנו לא מ הליי מב איו ה הנדננהברברוזבאננבאיוזזהמורממבנמוד.
המממרימהונביהנלודוהמלנלההמרמימונלודוההלנלהונממוהימנרמנזובנוי הונימ

ההל מ-ד 0.5.0ו

אריווההדבשזידאימהועההבוהבהבוזה. תוזבויהבבוו 0זלוו\ .חהוויההבוהאווהה ווינוובוי ״הנובה־ .הורוה •ווזממומליבוץ ומוזושב״ .מתזווז ־א\־יאה־ו־שיוו(\אגרוויבי*.

גזיסגגז גמיגגז ל&ירגפגז

לי ח־ ף וז ל מ ^־ עג גזשגי לג בוז. אגזבל
לי ידגרה * גוגהלגו באגח־גז-

ושאו!
י< (1י *> 0י | יזז 1ז1 * 11
^ יפורט של יהודה חמו ורמי
* * דניאל מבית־שמש יכול לשמש
תסריט למערכון קלאסי.
שעת בץ־ערביים. איזור הררי יפהפה.
שקט ושלווה. שני בחורים פוסעים
במורד שביל מפותל, כשלפתע מפר
את הדממה רעש חזק. צרור־יריות. אחד
הבחורים נופל שותת־דם. השני מרים
את ידיו וקופא על מקומו. אחרי כמה
שניות נשמע צרור־יריות נוסף וגם
הבחור השני נופל. קאט.
גם לסיפור של יהודה ורמי אין
עדיין סוף. הם היו רוצים שיהיה. היורה
היה איש־מישטרה, ועד היום, שנה

רמי ויהודה יצאו לעבר מושב יעיש.
תחת לצעוד לאורך הכביש הראשי,
החליטו לקצר את הדרך ולחצות שדה
הגובל בבית אביו של רמי, דרך
המקצרת את המרחק מאוד.
״נכנסנו לשדה,״ ממשיך רמי ״וא חרי
כמה דקות הליכה• שמעתי צעקה:
עצור. יחד איתה נשמע צרור־יריות.
יהודה נפל וצעק, רמי, רמי, ירו בי. אני
נשארתי בהלם. הרמתי ידיים ולא יכול תי
לזוז מרוב בהלה. לא ידעתי מה לח שוב.
פחדתי שמחבלים תקפו אותנו.
פתאום שמעתי צרור־יריות נוסף. הפ עם
הרגשתי כאב ברגל והבנתי שנפגעתי
מכדורים. מייד תפסתי, שאם אמ שיך
לעמוד יהרגו אותי. בשארית כו חות,
לקחתי תנופה והפלתי את עצמי
לאחור. לא יכולתי ליפול לפנים בגלל
הכאבים ברגל. כשנשכבתי על האדמה
ראיתי לראשונה את היורה. אדם לבוש
במדי מישמר־הגבול כורע ברך ומכוון
אליי רובה. צעקתי אליו: למה ירית בי,
ואז הוא קם, התקרב אליי ואמר בחיוך:

הרמתי את המכנסיים וגיליתי שיש לי
חור גדול ברגל. ברגע שהיורה ראה את
זה הוא נבהל, כנראה רק אז הוא הבין
מה קרה. הוא נכנס להיסטריה והתחיל
לצעוק ולהשתולל. חשבתי שאתם
מחבלים, הוא אמר. הוא סימן לחברים
שלו לצאת ממטע אבוקדו סמוך.
למקום הגיעו עוד כמה אנשים, ביניהם
בחור צעיר, והם החלו להסתודד
ולהתייעץ מה לעשות בנו. אחד מהם
החזיק סכין בידו, ושמעתי אותו אומר
לחברו, שישים את הסכין ביד של
יהודה כדי שיחשבו שאנחנו תקפנו
אותם.־
״יהודה שכב ללא תנועה. מדי פעם
השמיע אנחות כאב, לדבר הוא לא היה
יכול. בינתיים רץ אחד מהם לכביש,
להזעיק עזרה. הדקות עברו והכאבים
גברו. הרגשתי שאני הולך ומאבד את
ההכרה. כשצעקתי מכאב הרים עליי
אחד מהחבורה יד וסימן לי לשתוק.
חלפה יותר משעה עד שהם הצליחו
לעצור ניירת־מישטרה, שפינתה אותנו
למגן־דויד אדום בבית־שמש. משם
פינו אותנו באמבולנס לית־חולים הד סה,
בירושלים״.

שקי-אבוקדו
גגוביס
^ יפדרו של יהודה זהה, עד אותו
* * הרגע שבו נורה בישבנו. מאז, אין
הוא זוכר דבר.
יותר משעתיים אחרי שנורו הגיעו
לבית־החולים, ושם נותחו מייד. למיש־פחותיהם
לא נמסרה הודעה רשמית.
אשתו של השוטר שאסף אותם לבית־החולים
הכירה את אשתו של רמי, והיא
שהודיעה לה. להוריו הקשישים של
יהודה הגיעה ההודעה מפי שכנים
שקלטו אותה במיקרה.
גם לרמי וגם ליהודה לא היה ברור

חמו ודניאל במקום האירוע( המארב מסומן כחץ)
״אילו היית ארנבת...״

הם הלנו נשוה. לנתע נפת ₪עריהם אש. שנה
וובע לאחו 08 איש לא נאשם בשום דנו
״תאר לעצמך מה היה קורה אם היית
ארנבת. לפי המיבטא הבנתי שהוא לא
מחבל.״
חנה, אשתו של רמי, מקשיבה
לסיפור. היא מכירה אותו לפרטי
פרטים ונאנחת בכאב :״מי היה מאמין,
שיהודי יירה סתם כך ביהודי.״
רמי ממשיך :״כשהיורה נעמד לידי

עדיין על־מה ולמה נורו. למיטתם
בבית־החולים הגיעו שוטרים, שהחלו
בחקירה נמרצת.
מספר רמי :״התעוררתי מהניתוח,
מטושטש ועייף. מעל מיטתי עמדו שני
שוטרים, שהתחילו לשאול אותי על
פרטי האירוע. אני לתומי חשבתי, שהם
גובים עדות כדי להעמיד לדין את

היורה. סיפרתי להם כל מה שקרה
והייתי משוכנע שזו התלונה שלי נגד
היורה. רק כעבור שלושה חודשים,
אחרי שהשתחררתי מבית־החולים ופ ניתי
לעורך־דין, כדי לתבוע פיצויים
מהיורה, התברר לי שהשוטרים באו
לבית־החולים מסיבה שונה לחלוטין
מזו שחשבתי. הם באו לחקור אותי ואת

פרקליט ברדוגו
סימני השאלה עדיין נותרו
ושלושה חודשים מאז המיקרה, עדיין
לא נפתחה חקירה.

יריות

ף* מי דניאל 30 ,נשוי לחנה ואב
1לשני ילדים. רגלו עדיין נתונה בגבס
והוא נזקק לקביים בשעת־הליכה.
״היה לי עסק פרטי של חציבה באבן,״
הוא מספר ,״אבל פרנסה לא הייתה בש פע.
בכל זאת, הסתדרתי יפה והייתי
מאושר במה שניתן לי. ב־ 22 בינואר
בשנה שעברה קיבלתי עבודת־חציבה
גדולה מקבלן בבית־שמש. העבודה
הייתה דחופה והקבלן התנה את מתן
העבודה בהתחלה מיידית. מכיוון שלא
היו לי די פועלים לביצוע העבודה הח לטתי
לבקש מאבי, המתגורר במושב
יעיש, הסמוך לבית־שמש, שיעזור לי
במציאת פועלים. גם הוא, כמוני, עובד
בהציבה. התכוונתי לצאת אל הבית כ שלפתע
הגיע חברי, יהודה חמו, לבי קור,
הצעתי לו להתלוות אליי לבית
אבי והוא הסכים״.

יהודה על גניבת אבוקדו. התברר לי,
שאין בכלל במישטרה תלונה נגד
היורה.״
לאט לאט החלה התמונה להתבהר.
הסתבר שהיורה היה יהונתן צנעני, איש
מישמר־הגבול המופקד על הביטחון
במושב יעיש, שם הוא גם מתגורר. יתר
האנשים היו חברי המושב, שהתנדבו
להגן על מושבם. חבורת המגינים הזו
לא היתה במקום במיקרה. בבוקר אותו
היום עבר באותה הדרך נער מבני־המושב.
ערימת ענפים שבורים צדה את
עיניו והעלתה את חשדו. כשבדק
מתחת לענפים גילה שיבעה שקי
אבוקדו שנגנבו מהמטע הסמוך.
כשסיפר על כך במושב, החליטו כמה
חבריו, בשיתוף עם מישמר־הגבול,
להציב מארב לגנבים. הם הניחו, כי
הגנבים יגיעו למקום בשנית באותו
הערב.

^ עלילת-שווא
של שוטריס

דניאל: שנה ורב ע אחרי התקרית

חמו מצביע על מקוב יציאת הכדור

רגל בגבס

שלושה ניתוחים

^ אשר נקלעו רמי ויהודה לאתר
( ₪המארב — נפתחה עליהם אש. רמי
1יהודה מכחישים בתוקף כל קשר
לשקי האבוקדו .״כיצד ייתכן שנבוא
לגנוב שיבעה שקים בלי רכב?״ הם
שואלים .״הרי אין מחלוקת על כך
שבאנו ברגל״.
לטענתם, כל סיפור הגניבה הוא
עלילת־שווא, שהמישטרה מנסה לט פול
עליהם, כדי להוציא את יהונתן
צנעני, חברם לנשק, חף מכל אשמה.
יהודה חמו :״המשונה הוא, שבכלל
לא הוגש נגדנו כתב־אישום על גניבה.
אדרבא, שיגישו כתב־אישום ואז האמת

(המשך בעמוד )32

זהו שיר בזייותרמח

שיפון. עובדים,שיכון עובדים
פתים גדולים ודירות מרווחות

ב גי ל -׳

מ גו ב ד

ח צי

גוי
מאון
1זר•

והשיר לא.תם הוא מ! מתחיל

111 לך כחובת
מרכ זי ה מ כי רו תהאזו רי י ם: ת ל־ א בי ב, להגרדיה 58 טל .03-390721 .ירושלים, רח׳ הלל 8טל * .02-233396 .אשדוד, רח׳ רוגוזין 25 טל 3 .־055-57732
באר שבע, מרכז הנגב טל .057-72540 .חיפה, רח׳ החלוץ 43 טל.04-660915 .

זה ...ונם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם

ווו

ולתפארת(וגם בתיאבון) עם ישראל

כל העם חוגג את יום־העצמאות. אפילו
החילוניים. יש פה ושם כמה במות־בידור, יש
שניים־שלושה קומזיצים המוניים, יש תוכניות
טלוויזיה על מלחמת־העצמאות ובטח גם ייראו
שוב את ״הוא הלך בשדות״.
אבל החגיגות האמיתיות נערכות בתור
הבתים. בכל בית שלישי מתאספים חברים,
בחולצות לבנות מקופלות שרוול, ולמרות הכרס
הקטנה והארטריטיס בברכיים, מתיישבים על
הריצפה. צמודות אל הגברים נשותיהן, שבגלל
כבודו של החג מפזרות את שערן ואפילו עושות
קוקו. ככה הם יושבים על הריצפה שעות, ושרים
נוסטלגיה אל תוך הלילה.
חשבתי דווקא להקדיש את המרור הזה כולו
לתיזכורת של שירי ארץ־ישראל היפים, אבל
נוכחתי לדעת שכמו שבכל בית יש כמה הגדות
לפסח, בשביל פסח, כך גם בכל בית יש כמה וכמה
שירונים בשביל יום־העצמאות. אז לא צריך.
אז מה צריך ליום־העצמאות?
צריך כיבוד. שמתי לב, מתוך נסיון העבר,
שאלתית מעושנת על לבבות ארטישוק, פשוט
לא הולכת טוב עם ״הן אפשר״ ,וביף סטרוגנוף
מקבל טעם של חובזה כשהוא נאכל אחרי או לפני
״באב אל ווד״ או ״דודו״.
טוב, אז מכינים פאלפל וסלט־ירקות ופיתות־עם־טחינה.
אבל זה לא מספיק ל־ 30 גרונות
צועקים ושרים. הישראלים, ביום־העצמאות(ומ תי
לא?) רוצים לאכול כל שעה. החלטתי, שמתוך
כבוד לעם ישראל ולגרגרנותו, ולתפארת מדינת־ישראל,
אני אמציא כמה מאכלים חדשים, על
טהרת הכחול־לבן, כמובן, ואתן לכם אותם
כמתנה.
אבל לפני שהספקתי להיכנס למיטבח ולהת חיל
בעבודה, הודיעו לי מחברת תנובה ומרשת
ההיפר־שוק, שהם עורכים תחרות מתכון העשור,
או משהו כזה, והם מאוד מבקשים ממני להיות
שופטת בתחרות.
אז אני אומרת לכם, שיש אלוהים בשמיים.
במקום להרוס את המיטבח שלי, ללכלך
עשרות סירים, קערות, צלחות וריצפה, להוציא
כסף על עשרות מיצרכים, לקבל צעקות מהבעל
ונידנודים מהילדים, פשוט הגעתי בצהריים
למרכז ההדרכה של תנובה, התיישבתי על״יד
שולחן ערוך לתפארת ואכלתי חמש מנות,
שהגיעו לשלב הגמר מתוך 5000 מתכונים
שנשלחו לתנובה ולהיפר־שוק על־ידי תושבי
ישראל. נאמר למתחרים שהם צריכים להמציא
אוכל ישראלי מקורי, העשוי רק מתנובת ארצנו
הנחמדת. וכך הם באמת עשו.
הנה חמישה המתכונים הזוכים, שאת כולם
טעמתי — ובהנאה. במיוחד זה שזכה במקום
הראשון. משהו משהו.

כדורי גבינה ממולאים
המצרכים:
200 גרם גבינת צ׳דר מ מרר ת
2חבילה מרגרינה רכה
כוס קמח רגיל
כפית פפריקה
250 גרם זי תי ם ירו קי ם ללא חרצנים

ההכנה:
לשים בצק מכל המיצרכים. קורצים בי ד
חתיכות בצק ו מ כדרי ם לכדורי ם בקוטר
3.5-3ס׳ מ. עושים באצבע גומה ולתוכה
מכניסים זי ת. סוגרי םאת הכדור. אופים
בחום גבוה מ אוד, כ״ 200 מעלות, ב מ שך כ-
10ד קו ת.

רולד ת תפוזים
וטחינה במילוי הודו
תבנית 30x35ס״מ

המצרכים לבלילה:
! 1כו סו ת טחינה גולמית
כוס מי ץ תפוזי ש מו טי ט רי
5כוס מי ץ לי מון ט רי
קורט מלח
שן שו ם כתושה
3ביצי ם מו פרדו ת
3כפות קמח תופח
מעט מרגרינה קשה ל שי מון התבנית

המצרכים למלית:
500 גרם חזה הודו
:כוס מי ץ תפוזי ם ש מו טי ט רי

בץמש תמ שי ם וא ת היתרה מחלקים לשניים
ומקפיאים.
משטחים א ת הבצק ב תבני ת ודו ק רי ם
במזלג מספר פעמים.
רוחצים היטב א ת גבעולי הקרישה
וחותכים לטבעות בעובי של! ס״מומ אדי ם
ב סיר ב תוספ ת 1כוס שמן, עד שמקבלים גוון
זהוב.
מפזרי םאת הירק מעל הבצק וא ת הגבינה
המגודרת מעל הכרישה.
מכניסים ל סיר | 1כוס חלב ומחממים.
כשהחלב חם מוסיפי ם גביע גבינה 954ו2-
ביצים טרופות, מלח ופלפל. בוח שי ם היטב.
יוצקים א ת התערובת מעל הגבינה
הממררת.
אופים בחום בינוני״גבוה, בעירך } שעה או
עד שהשכבה העליונה מתקשה ומשחימה.

ד 3בתנור עם ירקות
המצרכים:
2ק״גקר פיון( בערך 2דגי ם) נקיים, וחתוכים לפרוסות מלח, פלפל אדו ם לטעם
10 שיני״ שו ם קלופות
6תפו חי־אד מ ה גדולי ם
2קי שו אי ם גדו לי ם
3עגבניו ת
פלפל בהיר
בצל ג דו ל קלוף
4כוס ש מן
מעט מרגרינה קשה ל שי מון התבנית
לקי שו ט 2 :כפות פ טרוזילי ה קצוצה
פרוסות לי מון

ההכנה:

2בצלים בינוניי ם קצוצים
מעט שמן ל טיגון
2פלפלים א דו מי ם חתוכים לקוביו ת מלח פפריקה חריפה
| כוס מי ם
כפית קורנפלור

ההכנה:
משמנים התבנית במעט מרגרינה קשה,
מניחים נייר פרגמנט ומשמנים גם אותו.
מכינים טחינה מהטחינה הגולמית עם המי צים.
מתבלי ם במעט מלח וב שו ם הכתוש.
מוסיפים לטחינה א ת החלמונים. מקציפים
את החלבונים לקצף, מוסיפי ם לטחינה,
ולבסוף מקפלים פנימה את הקמח.
שוט חי םאת העיסה ב תבני ת. אופים
בחום בינוני״גבוה 12־ 15 דקות, או עד
שהקציפה מזהיבה ונעשית קפיצית למגע.
מוציאי ם מהתנור, הופכים על מגבת ומגל גלים
מיי ד. מצננים.

הכנת המלית:
שוטפי םאת הבשר וקוצצים לרצועות
ד קו ת. שורי ם ב מיץ תפוזי ם למשך כחצי
שעה.
מטגנים א ת הבצל הקצוץ במעט שמן, עד
להזהבה, מוסיפי םאת הפלפל החתוך לקו ביו
ת ד קו ת ומטגנים מספר דקות, עד שה־פלפל
מתרכך. מוסיפי םאת רצועות הבשר,
ללא הנוזלים, מטגנים מעש ע ד שכל הבשר
מלבין.
מתבלי ם במלח ופפריקה חריפה, מו סי פים
מי ם (כ |-כוס) ,מנמיכים א ת הלהבה
ומב שלי ם כ־ 10ד קו ת ב סיר מכוסה, עד
שהבשר מתרכך. מוצי אי םאת הבשר מה רו
ט ב ומצננים.
לאחר הצינון, פותחים א ת הרולדה, ממל אים
ב מלית הבשר ומגלגלים שנית.

להגשה: מרתי חי םאת רו ט ב הבשר (הכ מות
צריכה להיות כ |-כוס נוזלים -אם
חסר, מ שלי מי ם) ומוסיפי ם אליו כפית קורנ פלור
בלולה ב |-כוס מים קרים. מבשלי ם
מספר דקות, תו ך בחישה, עד להסמכה.
טועמים ומ שפרי ם הטעם ב מי ד ת הצורך.
פורסים א ת הרולדה ומחממים בתנור
שחומם מראש, מ סד רי ם על מגש הגשה
מ אורך ויוצקי ם רו ט ב חם על פרוסות הרו-
לדה.

פשטידת כרישה
(לוף) עם גבימח
תבנית 30x20ס״מ

המצרכים לבצק:
חבילה מרגרינה
גביע גבינה 954
קורט מלח
מעט פלפל ביצה חפיסה אבקת-אפיה
4״ 5כו סו ת קמח

המצרכים למלית:
4גבעולי קרישה
£כוס ש מן
100 גרם גבינה גלעד מגוררת
1:כוס חלב
גביע גבינה ־97
2ביצי ם
2כפית מלח

ההכנה:
לשים בצק חלק וגמי ש מכל המיצרכים
ומשהים במקרר (הבצק מספיק ל 3-פ ש טי דו

משמנים תבנית-אפיה. מתבלים את הד גים
הפרוסים במלח ופלפל. מניחים את
פרוסות הדגי ם בצורה נאה בתבנית, ו בין
פרוסה לפרוסה שמי ם $שן שום.
רוחצים א ת תפוחי-האדמה ו הקי שואי ם
וחותכים לקוביות. מתבלי ם ומניחים ל צי די
הדג.
פורסי םאת העגבניות, הפלפל והבצל
לפרוסות עגולות וד קו ת ומ ק ש טי ם בהם את
הדג ו הירקו ת שב תבני ת.
מערבבי םאת השמן, המלח והפלפל
ו מ ברי שי ם ב מבר שתאת הדגי ם והירקות1 .
אופי םבמ שך כשעתיי ם בחום בינוני-
נמוך.
להגשה: מקש טי ם בפ טרוזילי ה קצוצה
ובפרו סו ת לימון.

דייגו!
המצרכים:
ק״ג ד גי א מנון( מו ש ט)
מלח
£כוס מיץ לי מון
3כו סו ת או רז שמן פלפל ש חור
2כפות צנובר
2כפות פ טרוזילי ה קצוצה
כף כוסברה קצוצה
פלפל שחור
מעט מרגרינה קשה ל שי מון התבנית

ההכנה:
מנקים א ת הדגים, ממליחים ו מטבלי ם ב מיץ
לי מון ומש הים במקרר למשך שעה.
מורחים הדגי םבש מן ו מפזרי ם פלפל
שחור ואופי ם בגריל, ע ד לקבלת צבע זהוב.
מפרקים א ת הדגים ו מוצי אי םאת האד־רות.
מחלקים
א ת האורז המבושל ל ש תי מנות.
חלק א חד משט חי ם ב תבני ת משומנת במעט
מרגרינה ומניחים ב תבני ת את הדגי ם ללא
האדרו ת. על הדגי ם מפזרי םאת הצנובר,
הפטרוזילי ה והכוסברה, מתבלי ם במעט
פלפל שחור. מעל ל שיכב ת הדגי ם מפזרים
שיכבה של אורז. מכסי םאת התבנית
ואופי ם בחום בינוני כחצי שעה.
מגי שי ם חם, ב תוספ ת סל ט חסה, עגבניות
וחמוצים.
זהו. תרבחו ותסעדו, תשירו ותהנו ואחר־כך
תלכו הביתה בהרגשה שמכל המדינות בעולם,
זאת הקטנה והמעצבנת היא הכי שלנו.
אגב, יש איזה חג בשבוע הבא? לא! אני מת עלפת.

שלו ש ה בימאים ושחקן־אנס
בחיתוליו ש ל עורך־ הדץ
המרקיז והצועניה
מגידי־עתידות, מכשפות ובולעי־ח־

רבות לא היו במסיבה. אך יהודית
(״ג׳אגר״) נגר, מלכת־המים והדוגמ נית,
לא נזקקה להם. כשהיא עטויה
שימלת־סאטן חושפנית, בסיגנון צוע ני.
סחפה גיאגר את כל החוגגים למחו לות
וריקודים סוערים ביותר. המוסיקה
היתה מעורבת. וכללה שירים ומנגינות
רוסיות. ישראליות ומיזרחיות.
כולם התייצבו למסיבה השמחה ה זאת.
שנערכה בפאב המרקיז. שבבעלותו
של מוני עמרני. הרבה יפים
ויפות היו שם, תמי בן־עמי הופיעה

* מה הסתתר

אין מוצא וי ש מוצא!

בחברתו של חבר חדש, איש־מחשבים
בן 30 בשם דורון פוש, וכשהזוג
הזוהר הזה התיישב, עטה עליו עדת
הצלמים. דורון. שאינו רגיל לתשומת־לב
מהסוג הזה, נראה נבוך מעט.
אבי כהן, שחקן הכדורגל, הופיע
לבדו• אר שחקנה היפה של בית״ר,
אלי אוחנה, הופיע בחברת בת־זוגו
החדשה, הדוגמנית רוני ת בן־בסט.
הספורטאים תפסו פינה וצפו בנעשה.
הזמר חיים משה והכולבוטקאי רפי
גינת ישבו בשולחן. המרכזי וניהלו
שיחות, כשמפעם לפעם התנפלה עלי הם
דוגמנית זאת או אחרת בבירכת
שלום.
הזמרים שרי ברי! ומוני עמרני הנ עימו
למאחרים בנשף במחרוזת־שירים,
אך את ההצגה גנבה יהודית נגר, כש תפסה
אומץ בשעות הקטנות של ה־

| לךיך 1ד ך | 1הדוגמנית״שחקנית במצב־רוח מרומם, בזרועו תיו של
1 1 1 1 #ילד־הפלא החדש של הבוהמה, איציק ניני, בן ה״ 8ג.
איציק וקלרה מתכננים כעת הפקה אוונגרדי ת של פירסומו ת מ שולבות.
ע 1לןה 0י ך | 11 הדוגמנית באה בחברת בן־זוגה, א די הל. אריה
\ ^!1 11 114 / 1ויננ ס קי( בתצ לו ם למסה) נראה מרוצה ביו תר
בזרועו תיהן של י הודי ת נגר, ה״צועניה׳ ,ובילי גורביץ, מנחת התצוגות.

לילה ועלתה לבימה הקטנה והגניבה
את החוגגים בביצוע טוב של אחר מ-
שיריו של חיים משה. הזמר אדם הק־

דיש את שירו אין מוצא לג׳אגר אף
שבסיום השיר גילה לה שיש מוצא
ושאסור לאבד תיקווה.

ביו תר מהוסעו
! 1 1 1
הבסן דני א ל אופיר, שהיא א חות ב>

מי שפ טן מבה שלי חושן, הנמצאת באור־הזרקורים ב
משך כל השנה כיו״ר אגודת יד ליד, החליטו
שלפחות פעם בשנה גם לבעל האוהב מגיעו
קצת תשומת־לב. שלי, הרגילה לדאוג לאחי
רים, גייסה הפעם את חבריה וידידיה, שעזרו
לה בעריכת מסיבת יום־הולדת שמחה לב 7
לה, עורך-הדין דויד חושן.
רוב האורחים היו אנשי־מישפט ועורכי
דין למיניהם, אך מסתבר שאנשים העוסקיב
בחוקים יבשים מרבית זמנם, יודעים גם ל ש,
מוח ולהביע רגשות לגמרי לא מישפטיים
אומנם לא השמיעו במועדון הרבי סמס, לו
בו נערכה המסיבה, מוסיקה של פרינס ולב?
,42 אך גם לצלילי סמבה ורומבה אפשר לה,
ניע את הגוף.

בי י גורביץ

מנחת התצוגות גילתה רוח ספורטיבית, כשהיא
לבושה בשימלה נוסח שנות ה״ ,50 שהדגישה את
חמוקיה. בילי סחפה א ת החוגגים ברי קודי ם סוערים, בסיגנון הקזציוק.

המיליונר האוסטרלי ליאו מאו, שתת
50 אלף דולר לאגודת יד ליד, הזמין את זוז
התורמים לאה ויצחק גבע תי להתאח
בביתו שבאוסטרליה.
כשאמו של דויד חושן — ב ת־ שב;
סילבר — בירכה את בנה וסיפרה ע?
ינקותו, צעק אחד הנוכחים ודרש שתספר ע?
תקופת החיתולים שלו.

בור ס ת
היצרי ם
שחקניה היצריים של ההצגה יצרי ם
נהנו להתפרק בשתיית יין ובירה ובא כילת
מוגנים שהכין להם צביקה
0מלר, בעליו של פאב הבורסה. ש רי
צוריאל, בתפקיד הנאנסת בהצגה,
נראתה סחוטה למדי. האנס, השחקן ע מוס
לביא, נראה נלהב ביותר לחזור
לחיקה של אשתו היפה, מארי גסמן
לביא. מארי אמורה להופיע בהצגה
חדשה בעוד חודשיים.
בין החוגגים נראו שלושה גברים
שעוררו ענין רב. החשוב מביניהם הוא
הבימאי הגרמני וולפגנג סטרוץ, ש עתיד
להסריט בארץ את גנבים ב לילה,
על פי סיפרו של ארתור קסטלר
המנוח.
אחרים שעוררו עניין היו הכימאי
רפאל רביבו, החי והעובד בצרפת,
והכימאי אמנון רובינ ש טיין. שלושת
הבימאים באו כדי להכיר ולהיפגש
עם השחקנים, שחלקם ודאי יתאימו
לצורכיהם.

חו שן(ל צידו),
של רקדנית-
עה ורו קד ת

ב מ סיבו ת פר סיו תבל בד. בתצלום למסה: דני א ל אופיר
מחבקת א ת היהלומן יהושע רונאף, נשצופה בהם היהלומן
אברהם מתתיהו. בין הרקדנים -הקברניט אברהם עוז.

ן 1ר ן בליינית ותיקה באירועי ם ובמסיבות, הפגינה לפני
1 | 1ך ־ 1ך ז
1 1 1 1 1 1החוגגים הרבים א ת משמעות המילה יצרים. עי 1

רית, שהיא ת מי ד הרוח החיה בכל מסיבה, חיקתה שחקנים שונים

סבי דור

השחקן הי שראלי יפה״התואר הנמ צא
בגרמניה 18 שנים ומצליח שם
ביו תר כשחקן טלוויזיה, שמח להכיר במסיבה את

שרי צוריאל

היתה במצב-רוח מרומם
ביו תר והפגינה זאת בשפע
של בדי חו ת ו חי דו די ם על נו שא ההצגה. שרי באה

מעצבת־האופנה לי א ת נישרי, שהאכילה או תו בסיג-
רים מ ארו ק איי ם. אל ס בי נילוותה סוכנת השחקנים
לביאה הון, ש מרבי ת שחקגי״ההצגה עו בדי ם עימה.

בלבוש סכ סי שהעלה א ת יצריהם של חלק מהגברים,
שקינאו בעמוס על התפקיד שלו כ״אנס״ .לציד ה:
בי מ אי ההצגה, עמית גזית, ואשתו, אל קי ג׳ייקובס.

כתב: זהר אהליאב, צילם: עבי טל —

2 3י

דק בבנק המ!דחי

עכשיו אתה מקבל על בל שקל שלך \ הלוואה של שני שקלי
לשנה על
עד5 .50
0X1ריבית גבוהה במיוחד /0

רק בבנק המזרחי תוכל לפתוח תוכנית חסכון
״ צמדתשואה ״ לשנתיים או ל־ 5שנים ולקבל זכות
להלוואה שיקלית, לא צמודה, בגובה 2000/0מהחסכון :
על כל שקל שלך -תקבל 2שקלים הלוואה מהבנק
ללא הגבלת סכום ובריבית מועדפת(פריים .)10/0 +

זאת ועוד :
רק בבנק המזרחי תקבל ריבית גבוהה ביותר
לתקופה הקצרה ביותר 50/0 :ריבית שנתית צמודה
לתקופה של שנתיים, ו־/0ס 5.5ריבית שנתית צמודה
לתקופת חסכון של 5שנים.

הזכאות להלוואה בתוקף כבר לאחר חודש ימים
מפתיחת תוכנית החסכון ולמשך תקופת החסכון.
פרטים מלאים בכל סניפי הבנק. המבצע לתקופה מוגבלת.

סגן המזרח)$1

(המשך מעמוד )15
היא תחנה בתנופה. העיסקה האחרונה
שלה היתה מיזוג עם תחנת המוניות
שלמה המלך והעתקת המישורים
ללב תל-אביב.

להלן כמה עצות שימושיות:

האלוף שהפך דטה־אי הוריש את כל רכושו
לבנו המאומץ -בתנאי שיחזור וישתקע בארץ

אל תצא לרחוב לחפש מונית. כראי
יותר להזמין מונית בטלפון. מתחנה

גדולה, אחת מאותן שהוזכרו לעיל•
בדרך כלל המונית מגיעה אליך תוך
שבע דקות. אם הסדרן אומר לך שאין
מדנית>־117־*ו>־נו-י •יייד ייודוזק שר שנית,
אל תסכים. כדאי יותר להזמין מונית
לעוד 20 רקות. הזמנה כזאת היא
הזמנה שאי־אפשר לסרב לה. כי תמיד
מתפנית מונית, והתחנה תשלח אותה
אליר, גם אם אתה מזמין אותה מכתובת
שנהגים לא אוהבים.
המונית תגיע אליד ותסיע אותך
ליעדר לפי התעריף החוקי, כדרר הקצ רה,
ובלי התחכמויות. כר בדרך כלל.
אם נוצרה בעייה, עליר להתלונן, הנהג
ייענש. מי שיעניש אותו לא יהיה שר־התחבורה,
אלא מנהל תחנת המוניות.
בתחנת השקם, לדוגמה, מנהל התחנה,
עזרא קורן, שופט את הנהגים כל יום
שישי. שלושה מהם, בממוצע, נענשים.
העונשים נעים מקנס כספי של כמה

ניום אחדמתנצעוח
300,000 נסיעות
במונית. למישרר
התחבורה הוגשו וק
3ו3תלונות מהציבור
עשרות שקלים, עד הרחקה לצמיתות
מהתחנה.
העונש הכי נפוץ והכי מרתיע: הד
רדת מכשיר הקשר לתקופה קצובה.
בלי מכשיר קשר יורדת ההכנסה בבי
50 אחוזים. העונשים האלה מרתיעים
את הנהגים ומשפרים את רמת השירות.

85־ 734־ 20
טלפון זו שיטה, בתנאי שיש לך קו.
לפעמים, כשאתה מותש מהמאבק
האינסופי בצליל התפוס, אתה מוותר,
יורד לרחוב, ועושה- ,כמוני, שגיאה
נוספת. לשגיאה האחרונה, שישבה
בתור מונית מספר 85־734־ 20 לא היה
שם מלא, אבל היה לה שלט קטן, שציין
את שם הנהג. מ .קולנר, אמר השלט.
השגיאה עצרה לידי, ביום חמישי
האחרון 30.4 .בשעה אחת ורבע, ליד
דיזנגוף סנטר. עליתי. שגיאה.
״לאן,״ שואל אותי הנהג.
אמרתי.
קולנר משלב הילור, מתחיל לנסוע
ברחוב דיזנגוף. בלי מונה, אלא מה.
תפעיל את המונה, בבקשה, אני
מציע לו.
״כמה אתה משלם תמיד?״ מתעניין
הנהג.
מה זה חשוב.
קולנר קולט מנפנף נוסף, ומאט
לידו. הוא לא חבר שלי, או משהו.
האמת, ליד כיכר דיזנגוף נמאסתי
עליו:
״תרד, תרד מהמונית״.
אתה מבין מה שאתה עושה?
״יאללה, יאללה.״
יאללה.
עכשיו, מה יעשו לקולנר? מה יעשה
מישרד־התחבורה?
בשנה האחרונה הם הגישו 319
תלונות לבתי־המישפט. זהו. ביום אחד
מתבצעות שלוש מאות אלף נסיעות
מונית, לפחות. קולנר עושה ארבעים
מהן, אם הנסיעה נראית לו, ואם אתה
מסכים לנסוע בלי מונה, ולא איכפת ל ן
שיש לך שותפים לנסיעה. ויש הרבה
מאוד קולנרים. כמו שכולנו יודעים,
ורק שר־תחבורה אחד, שהצליח לפתור
את בעיית המוניות באופן מושלם.
לשרים יש וולוו, ונהג צמוד.
לנו יש קולנר.

העולם הזה 2592

צוו א ה

ייויי * י י *1ו י > 1ווז

^ עוד ארגעה חודשים יפסיד ד־
^ ויד בן־חור את זכותו לירושת
הוריו — אם לא יתייצב עד אז
בישראל ויכריז כי החליט להשתקע
כאן.
אביו מאמצו, אליהו בן־חור, נפטר
ב־ 16 באוגוסט ,1985 ובצוואתו הוריש

פרץ ויכוח חריף בינו ובין דויד בן־גור־יון.
הם נחלקו בשאלות אידיאולוגיות
עקרוניות על אופן חינוך החיילים בצ בא
הצעיר. בן־גוריון רגל בשיטה הב ריטית,
ואילו בן־דזור דגל במסורת ההג נה
ובדרך המחשבה שלה. הוויכוח הגיע
לממדים של ריב אישי, ובן־חור הבין כי
יצחק דיבון עו״ד
רח התאנך ,5רסת־השרון
לכבוד דוד בן חור (צ׳לנוב)

אליהו בן־חור

תאריך3/19/1987 :

הנדון: צוואת המנוח אליהו בן חור
ת.ז 0298234 .ז״ל
הודעה ליורש על פי הצוואה
בהתאם לתקנה ( 301ג) לתקנות סדר הדין ר,אזרחי,הנני מביא בזה לידיעתך
כ׳ בצוואתו של המנוח אליהו בן חור זי ל מיום 15 8.79 שנפ טר יום 16.8.85
בהרצליה הוא צווה להעניק לך את יתרת עזבונו בתנאי שתעלה ותשתקע
בישראל תוך 24 חודשים מיום הפטירה של המנוח. אם אין בדעתך לעלות
ולהשתקע בישראל יעבור העזבון לאגודה למלחמה בסרטן על פ׳ הצוואה.
אתה רשאי להגיש התנגדות לצוואה תוך שבוע״ס מהיום למוכ״ז ולבית
המשפט המחוזי בתל־אביב

יצחק ריבון, עו״ד
מנהל עזבון זמני
תיק עזבונות 5063/86
המודעה ב״ישראל שלנו״
הבן נעלם
את כל רכושו לבנו המאומץ, דויד —
בתנאי שיחוור לישראל וישתקע בה
תוך 24 חודשים מיום פטירתו.
אליהו בן־חור היה טיפוס בלתי-
רגיל, גם לגבי תקופתו, תקופת המאבק
למדינה ומילחמת־העצמאות. הוא היה
אינדיווידואליסט חסר־פשרות, שלא
היה מוכן לוותר על עקרונותיו בשום
מחיר.
בן־חור, יליד תל־אביב, היה פעיל
בהגנה כאשר וו היתה עדיין בחיתוליה.
הוא היה מדריך בהגנה כבר בתחילת
שנות ה־ ,30 ואחר־כר התגייס לצבא
הבריטי במיצוות ההגנה, והגיע שם
לדרגת רב״סמל.

טוראי ב״שועלי
שימשון״
ף מדינה שבדרך, היה בן־חור ב *
ראש הפירמידה. הוא היה ממונה
על יצחק שרה. אולם כאשר התבקש
שדה להקים את הפו״ש (פלוגות־הש־דה,
שקדמו לפלמ״ח) הסכים בן־חור,
ללא היסוס, להיות סגנו.
לפני מילחמת־העצמאות הגיע לדר גת
אלוף, באגף־ההדרכה של ההגנה.
הוא היה מפקדו של חיים לסקוב ושל
קצינים אחרים.
אולם יום אחה כך מספרת האגדה,

לא יצליח לשכנע את בו־גוריון. בן־חור
לא היסס, זרק את דרגות־האלוף שלו
על שולחנו של בן־גוריון, ויצא את
החדר בטריקת־דלת.
למחרת התייצב אצל חברו הטוב,
מאיר (״מאירקה״) דוידזון, שהיה אז
עוזרו של דויד אביהן, מפקד חטיבת
גיבעתי ושאל לאן, לדעתו, עליו לל כת.
דוידזון המליץ על גדוד ,54 שבו
היתה פלוגת״ג׳יפים ,״שועלי שמשוך,
ואמר כי לדעתו פלוגה זו תתאים למזגו
הסוער של האלוף שהפך לטוראי.
למרות שהיה כבר אחרי גיל ,40
ויכול היה להיות אביהם של רוב אנשי־הפלוגה
הצטרף בן־חור לגדוד 54 כנהג
ג׳יפ.
עורך־הדיו יצחק דיבון, שערך את
צוואתו של בן־חור, היה במילחמת־ה־עצמאות
סמג״ד ,54 כאשר צבי ( 7 .־
רה״) צור פיקד על הגדוד. ריבון —
לשעבר דווידסון — הוא אחיו של
מאירקה דווידסון.
מספר דיבון :״יחידת הג׳יפים של
הגדוד(שועלי שימשון) היתה יחידה די
אבל בך חור השתלב בה יפה
פרוע
־ 1השפיע על היחידה יותר מ מאוו
אשר
״ פיע עליה מפקדה, והחיילים
התחילו?התנהג בצורה רצינית יותר.
הם גילו יחם רציני לנשק ולכלים,
קיבלו עליהם את עול המישמעת
והפסיקו כמעט להתפרע.״

פיתיון בצורת צוואה
בן־חור היה ביחידה עד שנשלחה
שיירה לנגב. הוא נהג את הזחל״ם
היחיד של הגדוד. רק הזחל״ם וג׳יפ
נוסף הצליחו לעבור את אש האוייב
והגיעו לרוחמה. כל יתר הג׳יפים חזרו
לבסיס.

אלוף כמכוגית-אשפה

להתרגל לחיים בלעדיה, שקע בדיכאונות
ומצבו הלך והדרדר.
ב״ 1979 כתבו בן־חור ואשתו, לאה,
צוואה משותפת, שבה הורישו את
רכושם איש לרעהו. במיקרה של מות
שניהם ציוו את רכושם, בית בצהלה,
לדויד. אולם התנאי לירושה היה
שדויד יחזור ארצה וישתקע כאן.
מסיבה לא ידועה נותק הקשר בין
דויד והוריו זמן קצר אחרי שחזרו
לישראל. הבן אף לא הגיע להלווית
אמו.
בן־חור לא נהג לדבר על עניינים
מישפחתיים עם איש. אבל לידידיו היה
ברור כי הוא סובל מאוד מזה שבנו הוא
יורד. ולמרות שהיה כמעט בטוח כי
דויד לעולם לא יחזור לישראל, החליט
לשלוח לו פיתיון בצוואתו. אולי יתפוס

ס חדי מלחמת־העצמאות הי-
\ £ת ה שאיפתו של בן־חור ללמוד
הנדסת־ייצור. למרות שלא היתה לו
תעודת־בגרות, והוא כבר היה בן יותר
מ־ ,40 לא ויתר על חלומו. הוא נסע
לארצות־הברית והתחיל ללמוד. בימים
עבד בנמל לום־אנג׳לס כסבל, ובלילות
שקד על לימודיו.
י כאשר הסתדר קצת מבחינה כלכ לית,
הזמין את אשתו ובנה לבוא לגור
איתו בקליפורניה. את לאה, אלמנה
ואם לילד קטן, דויד, נשא בארץ.

מחיץ
ט לגדר

דויד, בנה של לאה, היה בן 14 כאשר
בא עם אמו לארצות־הברית. הוא אומץ
על״ידי בו־חור אחרי נישואיו עם לאה.
ב־ 1964 חזר בן־חור לישראל, יחד
עם אשתו. הבן, דויד, סירב לחזור,
ונשאר בארצות־הברית. הוא היה אז
קרוב לגיל ,30 ואמריקה מצאה חן
בעיניו.
בן־חור מצא בישראל עבודה במיק־צועו,
באירגון התעשייה הקיבוצית. או לם
הוא לא הפסיק ״לחיות את הציו נות״.
״אני
יודע שזה בנאלי היום לאמר
דברים כאלה, אבל הוא היה אדם כזה,״
אומר עורך־הדין ריבון ,״הוא דרש
מאחרים הרבה מאוד, אבל מעצמו דרש
עוד יותר.״
׳ במילחמת ששת־הימים היה בן־חור
הרבה מעל לגיל הגיוס, אבל הוא לקח
על עצמו את עניין איסוף האשפה
בתל״אביב. הוא אירגן את המכוניות ו הנהגים,
ובעצמו נהג במשאית־אשפה.
בסוף שנות ה־ ,70 כאשר מטחי־קט־יושות
ירדו על קריית־שמונה, ופלס טינים
איימו על העיירה, עבר בן־חור
יחד עם אשתו לגור שם. הוא אירגן שם
את השמירה והיה יוצא לשמירה בעצ מו,
יחד עם אשתו. באחד הלילות הק רים
של הצפון הצטננה לאה ומתה ממ חלתה.
מאז,
לפני שמונה שנים, לא שב בן־
חור עוד לעצמו. הוא לא יכול היה

ף• שנו תיו האחרונות התגלגל
* בף חור ממוסד אחד למישנהו. הוא
לא הסתדר עם אנשים, ולא הסתדר
לבדו. היו לו חברים רבים מימי ההגנה,
שדאגו לו וששמרו איתו על קשר. הוא
גם א •רגן קבוצה של ותיקי־ההגנה,
וכתב את תולדות האירגון. הוא התמקד
בעיקר בתקופה שבה הפך אירגון הה גנה
מאירגון שהגן על התושבים בערים
וביישובים לאירגון שיצא לתקוף מחוץ
לגדר. לספר שהוציא בהוצאת מער כות
קרא: לצאת א ת הגדר.
בן־חור עסק בכתיבת סיפרו השני
כאשר נפטר ב־.1985
מאז מחפשים את דויד בארצות־הברית,
כדי למסור לו את צוואת הוריו.
אולם החיפושים עד כה לא נשאו פרי.
הכתובת הישנה היתה חסרת-ערך.
השגרירות הישראלית אינה יודעת על
כל כתובת חדשה של דויד בך חור, וגם
מודעה שפירסם עורך־הדין ריבון,
מנהל העיזבון, בעיתון י שראל שלנו,
בארצות־הברית, לא הביאה כל תגובה.
המודעה הקטנה בעיתון היורדים
האמריקאי מקפלת בתוכה טראגדיה
הקשורה בתקומת המדינה. האב, גיבור
מילחמת־העצמאות, מתחנן לפני בנו
לחזור אל הרכוש הצנוע שאסף עבורו
בארץ־האבות, אבל הבן אינו מתפתה.
פיתוייה של אמריקה גדולים הרבה
יותר מאשר 70 אלף הדולארים שהשאיר
אליהו בן־חור.

אילנה אלון —

תשנ ^ ן ה עו הסדוה

נסדינה

מ אדדד:

דרכי אדם

) 1מטרה; )2נטף; )3אחת
מחמש ערי פלשתים; )4גז שהת עבה;
)6בקצה החלון; )7גדול
העופות הקיימים בימינו; )8
השוייצי, גבורו של שילר(ש״מ):
)9הרחקת דעת; ) 12 מגלה ניו־זילנד;
) 15 צפור שיר; ) 16 כופר,
אפיקורוס; ) 17 בריאה חדשה(ח);
) 19 חמור בר; )20 משפחת מוסי קאים;
)21 הבעת רגשות ע״י
העדות; )23 רעו של פטשון
בקולנוע; )24 כלי־רתמה לבקר;
)26 טנק ע״ש מצביא אמריקני;
)27 דרס; )29 דבר במשל! )30
נגד(לא בעד); )33 מעט; )34 עצם
של דג; )36 גג (ארמית); )37
תעודה רשמית הנותנת יפוי־כח;
)40 אין לו כל; )41 אמצע; )44
מסך הקולנוע; )46 תקף, ערר;
)47 בוא (ארמית); )49 איש מפ לגה
ליברלית בבריטניה; )50 די,
מספיק; )53 פטרון, נדיב התומך
באמנים; )54 אגודה לשמירת
זכויות יוצרים; )55 הופיע לפתע;
)56 גמל קל רגלים; )58 קידומת
לשם בארץ השפלה; )59 ברית
צבאית בין מדינות באירופה
ואמריקה; )60 בידה מוות וחיים;
)62 לוח מתכת רקוע; )63 לבן,
נקי; )66 הילד שלא רצה לגדול
( )68 ;)4,2עשרה סיפורי זימה
שסופרו בעשרה ימים; )71 כרות
איבר; )73 טמן מלכודת; )76
ממהר; )77 אדמה לחה; )79
בלוטה מתחת לכבד; )80 אבק;
)82 פחד, יראה; )84 מלך בני
עמון; )85 זהר; )87 התגאה; )99
ציר יהודי מגדולי אסכולת פריס
(ח); )92 גדול משוררי גרמניה;
)94 חוב שהגיע זמן פרעונו; )96
היחידה המדעית לעבודה ואנר גיה;
)97 זהב; )99 ברירה; ) 101
ממהר ) 102 :בור לדריכת ענבים;
) 103 מהערים שהחריב יהושע.

,,המאפיה
רודפת אחרייך
ישראלי דמתי״ודר בארצות-
הברית הגיע לארין בדי
למכור פטנט החוסר חשמל
ומטהר את האוויר, וטוען
בי כיסו להרעיל אותו
״אני מתכנן להרויח מיליון דולר
מהפטנט שהמצאתי!״ אומר יאנוש ציר־נו,
אזרח ישראלי בן ,39 רווק, המתגורר
בפלורידה ומנהל שם, לדבריו, בית־מ־לון.
כשפנה, לפני ארבע שנים, אל
מישרד רשם־הפטנטים של ארצות־הב־רית,
עדיין לא ידע איזה מסע־תלאות
מצפה לו עד שיירשם המיתקן לטיהור-
אוויר שהמציא(ראה תרשים) כפטנט.
המסע, שנמשך שלוש שנים, עלה
לו 20 אלף דולר. אגרת־ההרשמה בל בד,
למשל, היא 1020 דולר.
איך מחליט אדם להיות ממציא?
״פשוט, יום אחד החלטתי שעליי ל עבוד
בהיקף עולמי,״ אומר יאנוש. הוא
נולד בוורשה, בירת פולין, ועלה ארצה
עם מישפחתו בגיל .3המישפחה הת גוררה
במשך שנה אחת בחיפה ואחר־כך
עברה לתל־אביב.
תחביביו בימי ילדותו: בניית משד־רי־רדיו
וקריאת סיפרי״טכנולוגיה ר
סיפרי־הרפתקות. כשהיה בן ,9נשלח
יאנוש לכפר־הילדים והנוער אלוני־יצחק•
שליד קיבוץ כפר־גליקסון.
כפר״הילדים היה שייך לזרם הנוער
הציוני. אביו, ר״ר לפסיכולוגיה, רצה
שהילד יגדל בסביבה קרובה לטבע.
מזכיר כפר הילדים באותם ימים היה

מלחין יהודי גרמני, רעו של בר־כט
(ש״מ<; )32 למדו; )34 אטב;
)35 סל נצרים; )38 ענף צעיר
ודק; )39 גבוה מגבע; )41 מטבע
ישראלי שעבר מן העולם(ר׳׳ת);
)42 בן צבע; )43 מורה תורה; )45
התחתונה באבני הריחיים; )47מ סייר;
)48 תת־יבשת בדרום אסיה;
)50 מידה בארץ בימי קדם;
)51 עוקץ של אשכול פירות; )52
קרבן שמקריבים ביום־טוב; )54
משורר ישראלי(ר״ת); )57 רפש;
)61 אחרית )62 :סופר שנתן לנו
״שלוש מתנות״; )64 בבקשה;
)65 בכי; )66 מלכודת; )67 שנון;
)69 חרם; )70 הסכינאי של ברכט;

מאוזן:
) 1עמק בארץ; )5המיתר הדק
ביותר בכנור; ) 10 ענן; ) 11 עושה
רע במזיד; ) 13 עם 18 מאוזן —
צמח ריחני המשמש כתבלין; ) 14
סוג אדמה; ) 15 מאחורי השפ תיים;
) 16 הסולם חרר, מינור,
במוסיקה; ) 18 ראה 13 מאוזן; )20
תבואה נקייה ממוץ; )21 תארו
של מלך יפן; )22 אצטבא; )24
העיר שעמדה בפני צבאו של נ פוליון
בארץ; )25 מטבע יפני;
)26 הפיכה שנכשלה; )28 סופר
ישראלי — ״הם יגיעו מחר״; )30
צמח — סמל במשל מקראי; )31

)72 גנים בוטניים בלונדון; )74
כתובת קעקע; )75 אדמומית;
)77 מחשוף, מקום פתוח; )78
הגדולה בשחקניות הבמה הצר פתית;
)81 עשב השדה; )83
שמא, בל; )85 קידומת לשמות
בורמזיימ )86 חברה ישראלית
לקומוניקציה; )88 עוד(ארמית);
)89 בהשאלה — ראשון תמיד;
)91 לא יבש; )92 בית העוף; )95
ולדות הבהמות; )96 רעננות,
רכות; )98 חוג; ) 100 טול 102
עבר לדת היהודית; ) 103 מועד;
) 104 תותח קצר־קנה ) 105 :הס פינה
הישראלית ששברה את
ההסגר בסואץ ב־. 1955

--א ביגיל יי״אי —

אי תן ע מי חי

הדברת נזדוך ם
ש מ חי ם זי ה ד נו ת

תו ל עי

תיקנים ( נ ׳ 1ק י 0

חו קי

ס פ רי ם ו בג די ם,

עי ר פו ל מיו חדואח עי ם

ל מני ע ת

יתושים וחרקים מעופפים. ביווהעסק המומרץ 1587
ס־מת-נן רח׳מודיעין 8ו,ת.ד2272 .סל 790114-5-6.

!בשמירה על בריאותך ורבועוך

נות. כשנמאס לו, טס לארצות־הברית,
שם נרד זמן רב ממדינה למדינה.
איך הגיע למישרת מנהל מיידוי

״די-תי ר״ ר נמדון מסוייס,״ הוא מספר,

״ויום אחד בעל המלון הציע לי לנהל
אותו.״
מדוע הוא, בגיל ,39 עדיין רווק?
״חיפשתי את אשת־חלומותיי בכל העולם,
אבל עדיין לא מצאתי.״ הוא מת עניין
בפוליטיקה, גם הישראלית וגם
האמריקאית. את חינוכו הפוליטי רכש
בתנועת הנוער של הליברלים העצמ איים,
בה היה פעיל בימי נעוריו :״משה
קול (שר־התיירות דאז ומראשי הל״ע)

ממציא צירנו
ישובב גדול״

זהו המיתקן לטי הור אוויר שהמציא י אנו ש צ רנו. המכשיר נועד לפתור את
בעיית ביז בוז האנרגיה במזגני-אוויר, הנגרם כא שר המזגן משקיע א חוזי ם
ניכרים מתצרוכת החשמל שלו כ די לינוק אתה אוויר מ ב עד למסנן־האוויר
(הפילטר) .מי ת קן זה מבטל כליל א ת הצורך ב מ סנן־ אוויר במזגנים. הוא
מתחבר ליציא ת־ ה אוויר של המזגן, ו ה אוויר (ראה חיצים) נכנס מצד י מין
למעלה ויוצא מ צד שמאל למעלה. הוא נד חף ל מי תקן באמצעות מד חף
125 במהלכו ב מי ת קן מתערבל ה אוויר ב שמן־צ מיג 141 הסופג את
האבק וחלקיקים מזוהמים אחרים. השמן עצמו מתנקז 135 אל מיכל
( ,)131 ממנו הוא מוזר ק אל א מב טי ה של מי ם המעורבים ב חומרי ניקוי
143 משם עולה השמן בבועות (השמן כידו ע קל מהמים) בחזרה אל
אמבטיית-השמן 141 כשהוא נקי. האבק מתנקז ב תחתית אמבטיית-
המים, וכל שנותר הוא להחליף מ די פעם את ה מי ם( דרך פתח ) 105 ולמלא
את אמבטיית-המים מ חד ש (פתח .) 107ה אוויר עובר שו ב ו שו בדרך
המיתקן, המטהר או תו מהזיהום. המיתקן חוסך את החשמל המשמש
ליניקת האוויר דרך מסנן המזגן, מה שמת קזז במעט על-ידי החשמל
הנדרש להזרקת השמן אל תוך המים ולהפעלת המדחף. תצרוכת חשמל זו,
טוען יאנוש, קטנה בהרבה מזו הנחסכת ע ל־ידי בי טול המסנן.
ישעיהו־תומא שיק, פציפיסט ידוע וראש
הסניף הישראלי של התנועה ה בינלאומית
של סרבני־מילחמה .״יא־נוש
היה שובב גדול,״ סיפר תומא שיק,
״הוא ידע איך להתחמק מהשיעורים.
הוא לא היה תלמיד טוב, אבל על־פי
תעלוליו היה ברור שהוא ילד חכם.״
החבריה האיטלקים. יאנוש הת גייס
לנח״ל ושירת בהיאחזות מי־עמי
בצפון הארץ. כשהשתחרר מהשרות ה צבאי,
עבד במשך זמן מה כצלם בחתו

על שם יצחק נריגנאו ם, חבר
הפרלמנט הפולני לפני בואן ארצה,
ושר־הפנים בממשלת ישראל ה?מ־נית.

היה
בא לתת לנו הרצאות.״ על הפולי טיקה
האמריקאית הוא אומר :״יש מצב
חיצוני של מיפלגות, כאילו חופש
ודמוקרטיה, אבל מי ששולט מתחת
לפני השטח אלה המאפיות״.
עם המאפיות יש לו חשבון ארוך.
הוא מספר שניסו להרעיל את מזונו,
אחרי שהמציא פטנט מסויים ו״חבר׳ה
איטלקיים״ גנבו אותו והחלו להפיצו.
הוא מספר שפעם, בחנות לדברי טבק
בפלורידה, אף מכרו לו סיגר מורעל.
״יש לי חברים במישרד הביטחון בישראל,
והם הבטיחו לבדוק את הנושא.
אמרו לי שעליי להיות יותר עירני לג בי
טיפוסים חשודים.״

(המשך בעמוד )38
העולם הזה 2592

גוונאצוב -יורש חרושציוב
לפני שבועות אחדים נפל דבר בברית־המועצות: בעמוד הרא שון
של פראוודה של מוסקווה הופיע מאמר מאת היו״ר החדש
של המכון הסובייטי למרכסיזם־לניניזם — גיאורגי סמירנוב —
הקובע, באורח בלתי משתמע לשתי־פנים, כי הנסיגה בתחומי
הכלכלה והחברה בברית־המועצות, מזה •20 שנה — מקורה
בהדחתו של ניקיטה חרושצ׳וב, באוקטובר .1964 בעל המאמר
משבח את מאמציו של המנהיג המת לחולל דמוקרטיזציה
במנגנון המיפלגתי ובמערך הממשלתי — בייחוד במה שנוגע
להגבלת המינויים לזמן קצוב, לשבירת כוחה של הבירוקרטיה
המיפלגתית, לריסון זכויות־היתר של הצמרת, ולהפרדה בין
הסקטור התעשייתי לסקטור החקלאי במדינה הסובייטית.
זהו נסיון ראשון — הייתי אומה מנומק וכמעט מדעי —
לנתח ולהסביר את מה שהתרחש בין השנים 1956־ .1964 נסיון
ראשון לבדוק בצורה שיטתית את הרפורמות שביקש ליישם
ניקיטה סרגייביץ׳ — וזאת במגמה לסייע בידי מיכאיל סרגיי־ביץ׳
,להתגבר על האופוזיציה לרפורמות העכשוויות שלו, בעיקר

הפשרת־התרבות, את תיקון־החברה, את הצמיחה הכלכלית ואת
הליברליזציה בחיי היום־יום באתגרים השווים טיפול.
גורבאצ׳וב, כמוהו כמורו ורבו חרושצ׳וב, ראה בשינוי פני־ההנהגה
— את פריצת־הדרך, את ההבטחה והתנאי — לחופש־פעולה
גם במישורים האחרים. אצל חרושצ׳וב היה המצב קריטי
יותר, מכיוון שהוא הוצרך לעמוד על־נפשו מול הקבוצה ״האנטי־מיפלגתית״
:גיאורגי מאלנקוב, מצ׳יסלב מולוטוב, לזר כגנוביץ,
שפילוב ואחר־כך גם המרשל זוקוב: בעוד שגורבאצ׳וב התעמת
עם צ׳רניינקו, שכבר הותש על־ידי אנדרופוב, בהתמודדות קו דמת,
וגם נפטר כשנה לאחר בחירתו כמנהיג ברית־המועצות.

שיאפיינו את מדיניותם — ממש כמו הנשיאים האמריקניים מאז
פ״ר רוזוולט וסיסמת ה״ניו־דיל״ שלו. הראשון ראה ב״הפשרה״
את ההגדרה המייצגת של סיגנונו, והשני ב״פתיחות״ .הראשון
התיר לסולז׳ניצין לפרסם את יום בחיי איוו אן דני סביץ; אימץ
אל ליבו את יבטושנקו, את ווזנסנסקי ואת בלה אחמאדולינה;
והתווכח עם הפסל ארנסט נייאיזווסטני על הנפות־איזמל וכיו״ב.
השני מחזר אחרי רוסטרופוביץ׳ ובארישניקוב — כדי שיופיעו,
מחדש, במולדתם, וישתפו אותה בהישגיהם האמנותיים. שוב אי נם
עריקים, שוב אינם בוגדים.
מיכאיל סרגייביץ׳ תופס, כמו ניקיטה סרגייביץ׳ לפניו, כי יש
לשטוף את אורוות־השילטון מזבלי השוחד, השחיתות, החנופה,
ההתעלמות מן החוק וזיוף־העובדות — כערובה להתנערות
חברתית ומוראלית אין לנו אופוזיציה — ואיך נוכל לפקוח
עין על עצמנו? רק בעזרת ביקורת וביקורת־עצמית ...אין
דמוקרטיה בלוא חופש־ביקורת.״ ועוד ציטוט :״אנחנו מצווים
להמשיך בשיטתיות ובעיקביות במלאכת־הבניין הגדולה, תוך

חרושציוב החליט
לפקוח את עיני
הסובייטים. כדי שיוכלו
לראות. גורבצ וב הולך
בעיקבותיו. שניהם אנשי
תיקווה

מיבאיל סרגיי ביץ; כמ1
ניקיטה סרגייביץ־ לפניז,
תופס כי ישלש טוף
את אורחת השילטזן
מזבל השוחד. השחיתות
והחנופה

מקרב הבירוקרטיה המיפלגתית, המתנגדת למאמצי המודרניזציה
והדה־ריכוזיות שלו.
אבל, לפני שנכנסים לעובי־הקורה — מילים אחדות על
הלימוד מן הנסיון ההיסטורי.
מנהיגים הנמצאים בשילטון אינם לומדים, בדרן־־כלל — אם
להסתמך על קביעתו של מומחה כמו הנרי קיסינג׳ר — דבר,
מעבר לדיעותיהם המושרשות, שאותן הביאו עימם למישרתם.
הלימוד מן הנסיון הקודם, ההיסטורי, הוא בבחינת יכולת שאין
עושים בה, כמעט, כל שימוש .״לוא יכלו אנשים ללמוד מן
ההיסטוריה, הו, אלו שיעורים היא היתה עשויה ללמד אותנו! אבל
תאוותינו מקפיאות את שיכלנו ״.קונן סמואל קולרידג׳ .בהמשך
לכך גורסת ברברה טוכמן, כי קיפאון־השכל מגדיר את קווי־התיחום
של הבעיה הפוליטית. כאשר מתחילים להופיע הניגודים
ולצוץ הכישלונות בביצוע — או־אז מתקשחים העקרונות
הראשוניים. זהו הזמן שבו אם נוהגים בחוכמה — מציעה טוכמן
— אפשריים בחינה־מחדש ומחשבה־מחדש ושינוי מגמה.
מסתבר שגם ניקיטה חרושצ׳וב וגם מיכאיל גורבאצ׳וב — זה
לאחר סטאלין וזה לאחר ברז׳נייב — החליטו לשבור את
האינרציה ההיסטורית, ללמוד מטעויות קודמיהם ולא להתעקש
להחזיק בהן. מקיאוולי הזקן טען, כבר מזמן, כי ״הנסיך חייב
תמיד להיות שואל־שאלות גדול ומאזין סבלני לאמת על אודות
הדברים ששאל גם חרושצ׳וב וגם גורבאצ׳וב החליטו — כל
אחד בשעתו, כל אחד לעצמו — להיות, לטובת עמם וארצם,
שואלי־שאלות וחושפי־אמת.
״...העם הסובייטי ימשיך לקבל מידע נוסף על תקופות אפלות
בתולדות ברית־המועצות ...עברנו רצוף הישגים נפלאים אך גם
שגיאות חמורות — ואין להסכים לכך שיהיו שמות נשכחים
ודפים ריקים בהיסטוריה ובסיפרות הסובייטיות.״ מילים אותנ טיות
אלה באו מפיו של המזכ״ל הנוכחי של המיפלגה הקו מוניסטית
הסובייטית. אתם מבקשים לדעת מה אמר, באותו
הקשר, מזכ״ל המיפלגה שלפני 30 שנה? בבקשה :״הפשעים
בוצעו ואין למנוע שהדברים יגיעו לידיעת העם ...חובתנו היא
להתוודות, וידוי מלא, על התנהגותה של הנהגת המיפלגה. אנו
יודעים עתה שהאנשים, אשר סבלו בתקופת הדיכוי, היו חפים־
מפשע. לא זו בלבד שלא היו אוייבי־העם — אלא שהיו הגונים:
מסורים למהפכה, מסורים לבניית הקומוניזם בארץ הסובייטים״.

שאנו מקפידים על שמירת תקנים, תוך שאנו נוקטים בביקורת
ובביקורת־עצמית מתמדת ...עלינו להחיל, מחדש, את עקרונות־לנין
הדמוקרטיים, ולהילחם בכל התופעות של שרירות־יחי־דים...״
שני קטעים שכאילו נאמרו על־ידי איש אחד — למרות
העובדה שהראשון הושמע ב־ 19 ביולי 1986 והשני ב־ 4ביוני
!1956

הקונגרס ה־ 27 של המפלגה הקומוניסטית של בריה״מ (מחו דש
מרס ) 1986 היה לגבי מיכאיל גורבאצ׳וב מה שהיה הקונגרס
ה־( 20מ חוד ש יוני ) 1956 לגבי ניקיטה חרושצ׳וב: פרשת־דרכים
רעיונית, הפגנת־כוח אירגונית, פרישת־כנפיים מנהיגותית. לאחר
שני האירועים לא היתה המדינה הן ובייטית מה שהיתה לפניהם.
בשני המיקרים נעשתה הכרזת־המילחמה על העבר, כשנה לאחר
היכנס שני המזכ״לים לתפקידיהם. גם אצל חרושצ׳וב וגם אצל
גורבאצ׳וב נוצלה השנה הראשונה לכהונתם להצטיידות ולהת־בססות,
לאיתור מוצבי־אוייב, ולחיבור תוכנית־הקרב. שני הח ברים
הללו סימנו לעצמם את ריענון הצמרת הפוליטית, את

מכל מקום, בשתי הפעמים נוקו מזכירות הוועד המרכזי וה־פוליטביורו
משרידי המישטר הישן — זה של סטאלין וזה של
ברז׳נייב; הוחלפו המיניסטרים במישרדי־הממשלה, ומנגנון־התע־מולה
עבר שידוד־מערכות מיבני ומהותי.
אין עוד מקום בעולם שבו מעניקים לסיפרות, לשירה
ולאמנויות היפות יחס־הערצה בעל עומק דתי כל־כך כמו ברוסיה.

מזכירות הוועד המרכז•
והפוליטביורו נוקו
מ שרידי המישטר הישן.
הוחרפו המיניסטרים
ב מי שרדי הממשלה
ומנגנון התעמולה עבר
שינוי מהותי
אמנות נועזת שימשה שם תמיד, תחת הצאריזם כמו תחת י
הבולשוויזם, קנה־מידה לגבול־העימות שבין העריצות והכישרון,
בין הצנזורה לבין היצירה. האמנים ברוסיה היו תמיד מעין
ז׳ונגלרים־אקרובאטים שביקשו להתנגד לחוקי הגרוויטציה הפו ליטית
— והבריות הרוסיים ראו תמיד בסופריהם וכמשוררים
שלהם, עוד מימי פושקין וטולסטוי, כוהנים ונביאים אנשי-
אלוהים.
•גם חרושצ׳וב וגם גורבאצ׳וב אימצו לעצמם מילות־מפתח

הצמיחה הכלכלית — בגינה נפלו רבים ואף טובים — היא
האמביציה הסובייטית בהא הידיעה. מאז המהפכה האוקטוברית
מבקשים פרנסי ברית־המועצות לחלוף על־פני המערב, ולעבור
במיוחד את ארצות־הברית בכל הנוגע לתיעוש, לעידכון מישקי
ולליברליזציה בתחום הצריכה. תוכניות־חומש הן מעין טבליות־אקאמול
למדווי הכלכלה הקומוניסטית — שולפים כאלה מדי
חצי־שעה.
ב״וויכוח המיטבח״ המפורסם עם ריצ׳רד ניכסון טען חרושצ׳וב
בלהט :״עוד נקבור את אוייבי המהפכה.״ גורבאצ׳וב מאופק יותר
ופחות פלאסטי בתיאוריו — אבל לא פחות נחרץ בגישתו:
דצנטראליזציה של תהליכי-התיכנון, מתן יתר־חופש למיפעלים
בכל הקשור לשיווק, הגברת פריון העבודה והייצור, שיתוף
העובדים ברווחים, סגירת מיפעלים בלתי־רנטאביליים, ביטול
סובסידיות, משיכת השקעות־חו״ל והקמת מיפעלים מישפח־תיים־פרטייס.

בפרק
המסיים של זיכרונותיו, הקרוי להגנת גן־העדן הסו צי
אלי ס טי מתגאה חרושצ׳וב בהיתר שנתן לפסנתרן ולאדימיר
אשכנזי להתגורר בלונדון עם רעייתו האנגליה, וגם להיות חופשי
לצאת ולבוא את רוסיה כחפצו; או בהיענות למיכתבה הנרגש של
הפרימה־באלרינה מאיה פליסצקאיה. שתבעה את עלבון ריתוקה
למולדת ואי־שיתופה בסיורי הבולשוי במדינות־חוץ.
היה זה קומפלימנט מוצדק שהעניק הפנסיונר הקרמלינאי
לעצמו, ואשר שימש אילוסטראציה למדיניות פתיחת־השערים
שלו. פתיחת שערי מחנות־העבודה, פתיחת־השערים של בית־העבדים
הכל־סובייטי. גורבאצ׳וב מחרה־מחזיק אחריו: כשליש י
מ־ 8,000 האסירים הפוליטיים שוחררו. אנרריי סאחארוב הוחזר
מגלותו בגורקי. רוב אסירי־ציון הושבו לבתיהם. אפילו ״עוכר״
ברית״המועצות — הפסנתרן ולאדימיר הורוביץ — מורשה לנגן,
לאחר עשרות שנים, באולם ציייקובסקי במוסקווה.
״לעולם ייאחז אדם בשביב־תיקווה,״ כך טוענת נאדייז׳דה
מנדלשטאם החד־פעמית .״קשה מאוד להביט היישר אל־פני
החיים. רק במאמצים על־אנושיים ניתן להגיע לניתוח מפוכח
ולמסקנות הנובעות ממנו. רבים סומים מרצונם החופשי, אך בין
אלה המרמים־עצמם פקוחי־עיניים — האומנם רבים הם
המסוגלים לא־רק להביט אלא גם לראות?״
ובכן, חרושצ׳וב החליט לפקוח את עיני הרוסים — כדי
שיוכלו לראות. הוא היה איש־תיקווה. גורבאצ׳וב הולך בעקבו תיו.
הוא יורשו הלגיטימי. אף הוא איש־תיקווה.

ועז

אפדב או ם

מנגד

להרוג
את הפרופסור
סהדי במרומים(ובמעמקים) שאין לי כל כוונה
ללמד זכות על מנחם פרי, פרופסור לתורת
הספרות באוניברסיטת תל־אביב, עורך סי מן
קריאה ועוד ועוד. עוד פחות מכן הייתי רוצה
להיות בנעליו, לא ברגע זה ולא בשום רגע אחר
זכור לי מן הזיכרון הרחוק והקרוב. עיזה פזיזה
שכמותו קפץ שוב לתוך בריכה מבלי לוודא
תחילה היטב־היטב שאכן היא מלאה מים. מה
פלא שכל עצמותיו המרחפות אומרות שירה. שכן
בלהיטותו של מי שהוא עורך ואיש המעשה
הסיפרותי בכל רמ״ח איבריו להצליח דווקא
במיפעל מרלי־כלכלי (בסוגריים אעיר ששום
איש־עסקים סתם אינו מתלהב כך מיוזמה כל כלית
חדשה ועושה לה — כך! — נפשות חוץ,
חוץ מאיש־ספרות המבקש להוכיח שידו רב לו גם
בתחום העסקים) .ובכן בלהיטותו להצליח במים־
על המו״לי החדש שהוא מיוזמיו, עמר וגילה מה
שלא צריך היה לגלות, כלומר, שאשר ברש —
אחד העורכים התרבותיים, מסבירי הפנים והרחוקים
מכל אבק קנוניה וקטנוניות שהיו לנו
בסיפרותנו — הוא־הוא שערך, ולא רק ערך, אלא
גם קילקל ממש, ר״ל, את כתב״היד של הרומאן
חיי נישואים של דויד פוגל בעת שהכשירו
לדפוס בהוצאת ״מיצפה״ שלו, שעה שהוא, מנחם
פרי, במהדורתו החדשה של אותו רומאן(הספ־ריה<
מחזיר עטרה ליושנה בפרסמו את הספר כפי
שמחברו, כלומר, פוגל עצמו, אילו חי כיום(הוא
ניספה בשואה בנסיבות לא לגמרי ברורות, כנראה
בשנת ) 1944 היה רוצה שיידפס.
לאחר ששיכנע את עצמו כי הוא צודק —
מלאכה קלה לבעליה ברוב המקרים, זה דרכו של
עולם — עמד מנחם פרי ופירסם במעריב
רשימה בוטה בשם ״פוגל באמבטיה״ שעיקרה
חדוות־קולומבוס על גילוי פוגל שלו ומיעוטה
דברים בדוקים עד תום. לאחר שהתברר, למעלה
מכל ספק, ככל הנראה, שאם יש כאן ״קילקולים״,
הרי ידו של פוגל עצמו היתה במעל, שהרי את
הנוסח המודפס ב״מיצפה״ הכשירו לדפוס א שר
ברש ופוגל בעצה אחת, וכן מאחר שנתגלה כי
אין יסוד להניח כי ברש — אחד מאלה המעטים
שעשו למען פוגל יותר משפוגל עצמו עשה
למען עצמו — גנז את עיזבונו של המשורר
בבוידעם של חדר האמבטיה שלו ב מ שך 15 שנה
(הוברר שברש קיבל את מרבית העיזבון לידיו רק
ב־ 949ו והוא, אשר ברש, נפטר׳כידוע ב־,)1952
כך שכל טענה בדבר ״שערוריה באמבטיה״
צריכה להיות מופנית רק כלפי יו ר שיו של
הסופר — חזר בו מנחם פרי משתי טענותיו
אלה. זאת, בדיברי תשובתו שפירסם בחוברת
פרוזה ( 88 אוקטובר ) 1986 למאמרו של משה
הכהן שחש באותה חוברת להגנתו של הסופר
המותקף, ביוזמתה — כך מספר הכהן בפתח
רבריו — של הגב׳ איילה ברש־הכהן, בת הסופר.
אולי אפשר היה להתנצל על המישגים וההאשמות
החמורות שבעיקבותיהן בלשון מלאת
חרטה יותר משעשה זאת פרי, אבל אנחנו הרי לא
בענייני לשון עסקינן. מודה ועוזב ירוחם. כך
נאמר במקורותינו וכך מקובל עלינו.
וכך נותר איפוא מצב״הדברים בעינו, כלומר,
מצב של תיק״ו שיישאר ככל הנראה על כנו עד
שיבוא התישבי בדמותו של איזה מהדיר ומו״ל
חדשים. מכאן, צרור כיתבי״יד של סופר חשוב
בישראל שאכן נגנזו ב בויד ע ם זה או אחר
במשך יו תר מ־ סג שנ ה ( ע ד שמצאם שם פרופ׳
אהרון קומם בשנת ,)1982 ומכאן׳ טענות בדבר
אשמת ברש שהופרכו. ומן הצד השלישי — והרי
לכל מחלוקת סיפרותית ממין זה יש צד שלישי,
כידוע — מהדורה ״מתוקנת״ של רומאן, שב חלקה
לפחות תוקנה על דעתו של מנחם פרי
בניגוד לדעתם של ה״ה דויד פוגל ואשר ברש,
ז״ל, ואשר יש בה משום ״החזרת עטרה ליושנה״
רק במובן זה, שהיא מחזירה לחיים נוסח קודם של
רומאן שהסופר שחיברו, הוא עצמו, ביקש לחזור
בו ממנו(מן הנוסח, לא מן הרומאן).

גום־גירה
תאמרו: והרי גם זה אסור לעשות. אענה לכם:
הרי כבר אמרתי לכם שאינני רוצה לצעוד ב־מינעליו
של מנחם פרי כדרך שאינני משתוקק
לנעליו של שום איש אחר. אבל להגנתו של ידידי
אומר לפי שעה רק זאת, שאילו ניקרו לפני
מיקצת מן התיקונים שהכניסו ברש את פוגל,
שניהם ביחד וכל אחד לחוד, בנוסח א׳ של הספר,
תיקונים כגון החלפת ״חצה את הרחוב״ ב״פילג

את המירצפת החלפת התיבה ״באמת״ ל״ב־אמנה״
,החלפת ״גומי לעיסה״ ל״גום גירה״ ונעל־בית
ל״קרק״ — והבאתי כאן ר ק׳ חלק מן
התיקוניסישמנה פרי בדיברי הצטדקותו, באמת,
לא, באמנה, שגם אני, שאני מוקיר את זכותם
של סויפרים אחרים לתקן את יצירתם לפחות
באותה מידה שאני מוקיר את זכותי שלי לכך —
הייתי מוצא עצמי במצוקה קשה. קרוב לוודאי
שבכל הדוגמאות הנזכרות — ואינני יודע אם הן
מלמדות על הכלל או יוצאות ממנו, שהרי לא
ראיתי את כתב־היד ועדיין לא השוויתי את שני
הנוסחים — הייתי גם אני מרשה לעצמי, בסופו
של דבר, לחזור לגירסה המוקדמת, תוך ציון
מנומק ומפורש של החלטתי בהקדמה לספר,
ואפשר שלאחר שהייתי מזמין מיספר מומחים
נוספים שיסייעו בידי בעצה.
שהרי הדבר החשוב מכל הוא, בהקשר זה,
שיי מצאו קוראים לספריו של פוגל, ולא
שבשל ״גום גירה״ ורכבת מאחרת שהיא ״מלקי־שה״(מלשון״מלקוש:
באמת תיקון תמוה!) נרחיק
חס וחלילה קוראים תמימים מן הספר. וזאת גם
בידיעה, שפוגל עצמו -אם גם בגירסה קו ד
מ ת -כך כתב! לאמור, הייתי מחזיר לנוסח
ראשון במקום שהכרחי, ורק במקום שבו
הכרחי, מסביר את הדברים לקורא (כפי שאכן
עשה זאת פרי בהערותיו היפות והאחראיות בסוף
מהדורתו) ,ומקווה לישועה מן השמיים, כלומר,
למהדורה אקדמית שבה תוצג גירסה לעומת
גירסה, נוסח מול נוסח ויוכלו הקוראים לשפוט
בעצמם על פי הבנתם וטוב־טעמם שלהם.
אבל מנחם פרי אינו זקוק לעצותי, וגם לא
במהדורה אקדמית המדובר. גם הוא יודע,
מובטחני, מה צריך ומה אפשר לעשות ומה אי־אפשר
לעשות גם אם צריך: ולולא נסתבך, שלא

דו י ד פוגל: ד חוי או ל א־ד חויז
בטובתו, בפרשת הבוידעם שבאמבטיה של ברש
— ייתכן־גם־ייתכן שלאחר השוואה מלאה של
נוסח א׳ לנוסח ב׳ של הרומאן שבו המדובר היינו
כולנו — ובני משפחתו וכל מוקיריו של אשר
ברש בכלל זה — מברכים על הנעשה, שהרי
החזיר את חיי נישואים(ספר אהוב על כולנו, אני
מקווה) לכותרות העיתונים ולמדפי הסיפריות.
ומה שתיקן — בחינת ״הוראת שעה״ תיקן, ואין
המדובר ב״בכייה לדורות״ ,חלילה. ואפשר
שרבים מן הקוראים — וביניהם גם אלה הקוראים
היום תיגר על מלאכתו — היו מסכימים
עימו שיפה תיקן מה שתיקן, כלומר, שהחזיר מה
שהחזיר׳,בפנותו אל פוגל המוקדם ולא אל
המאוחר. אלא שלא כך נתגלגלו הדברים ולא
כך רצה המזל.
ולא הייתי נדרש כלל למחלוקת זו. נכון אמנם
שגם לי היתה בשעתו איזו נגיעה קלה לפוגל
ואולי גם ליעקב שטיינברג(עליו בהמשך) ולכמה
אחרים. אבל זה שנים שאיני עוסק בפוגל עיסוק
פעיל(לאמור, בהוראה או במחקר) ,להבדיל מעיון
בשיריו מעת לעת, בהפסקות ארוכות, בהפסקות
הולכות ומתארכות עם השנים, אם להודות על
האמת.
לפיכך, כאמור, לא הייתי מכניס את ראשי בין
עוקרי הרים ועוקרי שיניים, מושכי בעט מדופ למים
ולא מדופלמים, לולא אותם דברים מרו שעים
של שימחה״לאיד למישבתו של הפרופסור
שנזדמנו לידי בעיקבות הוויכוח הטלביזיוני שנתקיים
לאחרונה בין מנחם פרי לבין בתו של
אשר ברש, הגב׳ איילה ברש־הכהן. את תוכנית
סוף צי טו ט שבה התחולל, ויש אומרים השתולל,

אותו ויכוח לא ראיתי, עלי להודות, שהרי ערבו
של היום הראשון בשבוע הוא כמעט תמיד הערב
שבו אני מגיה את העמודים האלה שלפניכם.
הרשו לי איפוא להתייחס בדברי רק לדברים
שנכתבו עליה וסביבה בעיתונות!

עורכים סתם
הנה למשל דבריה מאירי-העיניים של
המומחית הנודעת בשערים לסיפרות עברית
בכלל ולכיתבי פוגל בפרט, הגב׳ הדה בושס, אשר
הבחינה (הארץ ,)10.4.87 ,כי ״ממראה פניו של
פרי ...אפשר היה להבחין בעליל כיצד חמתו עולה
בו, כאשר מנביא בעירו נהפך לסתם עורך, שגם
הדעות על עריכתו חלוקות.״ אם ניתן עדיין
לקבל כי ממראה פניו של אדם ניתן להבחין בו
ש״חמתו עולה בו״ ,הינה הרגוני־גם־הרוג ולא
אדע כיצד ניתן להבחין ממראה פניו.בעליל״ כי
אותו ברנש הופך — ממש לנגד עיניך הנדהמות
— ״מנביא בעירו לסתם עורך ״.אכן, עיניים
מבחינות מיוחדות־במינן יש לגב׳ הדה הופר,
סליחה, שוב טעיתי, הדה בושס שלנו, אם היא —
אמונה משחר נעוריה על נביאים ובני נביאים —
מסוגלת להבחין בקלות כזאת בינם לבין ״עורכים
סתם״ (מעניין לאיזו קטיגוריה תכניס את מר
שוקן עורכה שלה) .עוד הבחינה הגב׳ בושס
בעיניה המבחינות, כי הגב׳ איילה ברש־הכהן
״ממוטטת את המיתוס״ על דבר היותו של דויד
פוגל ״הסופר הדחוי והמושמץ של הספרות
העברית״ ,ממש כפי שעשה זאת לפניה, במחי־קולמוס
אחד, מר משה הכהן, שאף הוא —
ממוטט מיתוסים שכמותו — יודע ללמדנו כי
״לא נכון שפוגל היה משורר דחוי״ (ראה פרוזה).
וראייה ניצחת לדבריה היא, הגב׳ בושס, מוצאת
בדברים שכתב י״ח ברנר — ״האורקל הספרותי־ביקורתי
של אותם ימים״(שנות העשרים) —
בשיבחו של פוגל ואשר אותם ציטטה הגב׳ ברש־הכהן
כרי להעמיד את הפרופסור הנכבד במקומו.
שהרי מכבר ״ראוי היה סוף סוף שיעמידו אותו
(את פרי) על מקומו.״ דיברי הדה בושם.
סוף ציטוט.
עוד אחד שרוחו קצרה כנראה זה־מכבר בהמ תנה
למישהו שיעמיד ״סוף סוף״ את הפרופסור
על מקומו הוא עמיתה של הגב׳ בושס, חיים נגיד,
צפור הלילה של מעריב. מוזר: גם לו היתה בעיה
של עיניים בהקשר עם תוכניתו של ירון לונדון.
ובלשונו :״שמורות עיני שהלכו וכבדו למראה
אות התוכנית, נפקחו״משניתנה רשות הדיבור
לגברת איילה ברש־הכהן ״.במקום שבו ראתה
הגב׳ בושס השמרנית יותר רק ״התמוטטות מיתוס״
,ראה הא׳ נגיד, בעיניו המבחונות ובמונחים
פיוג׳יליסטיים האופייניים כנראודדרצנזיות אש־פתולוגיות(יש
לו פואטיקה של האשפה) ,״מת אגרף
מתנדב העולה מן הקהל ובמחי־אגרוף
משכיב את המיקצוענים״ ,כלומר, נוק־אאוט
ממש, או, בדימוי אלים אחר משלו, חובבנית
שעלתה על הבמה ו״״הרסה את כל בניין הקלפים״
שטרח הפרופסור המקצועי להעמיד. אם הגב׳
בושס ראתה לנגד עיניה פרופסור שחמתו עולה
בו והוא הופך מנביא לסתם עורך, הינה בעל
״ציפורי לילה״ שלנו הבחין במנחה ירון לונדון
אשר ״מאבד אוריינטציה״ וב״פרופסור פרי(אשר)
מתכווץ במקום מושבו״.
בסופה של התוכנית ואחרי שהפרופסור השנוא
״נלחץ אל הקיר״ כהוגן על־ידי שורת המתנדבים,
כבר היה נהיר למבקר האיגרוף שלנו ״מהם היום
פני הביקורת והתיקשורת, ומהו דיוקן חלק מן
הקהל שהן אמורות ליתן לפניו דין וחשבון, ולמי
מן השניים משקל סגולי נכבד יותר״.
כן, גם אני סבור כך. בסוף באמת נראה —
ודאי גם את ״פני הביקורת והתיקשורת׳שלנו״
ממעריב ועד הארץ. אבל לפני הסוף ולפני
שנראה מי חמתו עולה בו ומי סתם מתכווץ
במקומו, מי נלחץ אל הקיר ו מי(ועוד מיקצוען!)
מושכב על קרשי הזירה, מי מאבד כל אוריינ טאציה
ומי נביא בעירו או סתם עורך מן היישוב,
— לפני כל אלה עור נערוך כולנו ביקור אחד
קצר אצל העובדות.
איך אומר בעל ״ציפורי הלילה״ שלנו :״בלי
יידע ספרותי־מינימלי, אין מימד היסטורי לשום
דבר״.
ממש הוציא מלים מפי. שהרי הוא צודק,
כמובן. ועוד איך הוא צודק. הוא עצמו עוד אינו
יודע עד כמה הוא צודק.
ומיקצת מן ״היידע הסיפרותי המינימלי״ הזה
אנסה להקנות לשני סרסורי התרבות שלנו
השמחים כל כך למפלתו של הנביא בעירו. וגם
— להבדיל, באמת — לגב׳ איילה ברש־הכהן,
שיש לי הערכה מלאה לנימוקים שאילצוה
להיכנס, אולי למורת רוחה, ל״דו־שיח עם ענקי
התיקשורת״ פרי והעיתונאי יגאל סרנה, כפי שהם

מתוארים ברשימות שלנו, ומצאה עצמה בעיצומה
של מחלוקת סיפרותית כשהיא מצויירת במיטב
העובדות שילדה בת 13 אשר ״הכירה את דוד
פוגל בשנה שבה התגורר בארץ־ישראל״ (הדה
בושם) מסוגלת להעלות מניבכי זיכרונה, בתוספת
עובדות אחרות שהובאו לידיעתה במשך השנים,
שהרי היא כנראה באמת ״אחת מאותם מעטים
שנותרו מתקופה, שכל אדם משכיל היה בעל
יידע בתרבות העברית.״
אתה אמרת זאת, חיים נגיד.
שהרי ייתכן־גם־ייתכן שאת הכל ניתן למצוא
במיזבלה, אולי אפילו ״פגישה ישירה עם תהליכי
ריקבון וכלייה, כלומר: עם עצמיותנו נגיד
בסיפרו הנאה שירה מקומית) .אבל ״יידע סיפ חתי
מינימלי״ ,״מימד היסטורי״ ו״יושר אינ טלקטואלי״
עוד אין מוצאיס/רוכשים במיזבלה.
לא, זה עוד לא•

נתן זך
תגובה צפריר גוטליב

משותף ומפריד
בסיפרות הישראלית
להתקפה המוחצת של דן מירון על ״הז׳אנר
הים־תיכוני היהודי בסיפרות הישראלית״ (דף
חדש )8.4 ,ניתן היה לצרף כותרת משנה :״סיפרות
ספרדית, האם היא בגדר האפשרי״ ,או ״מה כבר
אנו יכולים לצפות מפרענק, אפילו פרענק
איטלקי, מוסוה ומתורבת, לכאורה, כפרימו לוי,
שלא לדבר על האלה המקומיים שלנו״ .אין פירוש
הדבר שביקורתו של מירון אינה מעמיקה או
מקורית. אולי קל יותר להשליך על הזולת(יהודי,
כושי, ערבי, אשה) .כיצד אמר לאקאן :״האחר הוא
התת־מודע״ (כלומר, מכשיר רב־ערך להכרה
עצמית. ראה הרישום המצורף של פיקאסו).
במלים אחרות: מירון עושה שימוש, שלא
בידיעה, באיזה ספרדי או ספרדיות מיטאפיסית
המשמשים אותו כמחזיר־אור. הוא נתקע בשלב
של הרפלקטור ולכן לא הגיע לכדי רפלקסיה.
הפוזה הרפלקטיבית כמובן אינה נעדרת והעיון
נחתם בהירהור :״בכל שוליותם מלמדים שמוש
וגורמזאנדגורן משהו על כלל הסיפרות הישראלית
כיום ומציעים לנו מעין בבואה שלה״ .אך
קודם לכן טרח המבקר למתוח קו נחרץ בין סופ רים
ספרדיים מכל ארצות המזרח התיכון — או תם
הוא מכנס יחד למעין בוסתן ספרדי, מעברות
ממבו, או סתם גיטו — ויוצרים ״מהישוב״ .האם
זו התקפה מוסווית על פסטיבל מולכת
שוב הארותיו של דן מירון חשובות ומעניינות
מכדי שנשליך אותן יחד עם התינוק תכול־העי־ניים.
הרי בשילן ה מרובים, כידוע, הויטאמינים!
אם נשמיט את ההתיחסות ל״איזו תכונה שבטית
עמוקה של היהדות הספרדית״ ,דהיינו, נתעלם
מדעותיו הקדומות של דן מירון, יתאפשר לדון
ביתר כובד־ראש בטענותיו הקונקרטיות. הדגש
על המשפחתי־פאמיליארי, הפראקטי, בעצם,
הבנאלי(הייראה והפליאה עדיין נמקות במעצר־בית
אצל חיזבלותינו, בנות ערובה זקנות
בשביסים שאיש אינו מבקש עדיין לשחררן. או
שמא נשכחו לגמרי לפני מאות שנים) ,מאפיין את
סיפרותנו בכללותה, לא רק את זו הספרדית. הרי
גם את ברדיצ׳בסקי, עגנון ואלתרמן צריך לראות
בפרופורציה הנכונה, לקראת סוף המאה העשרים.
הגיעה העת! ברדיצ׳בסקי לא היה קירקגור כשם
שעגנון לא היה קפקא. גם המיטאפיסיקה של
מנדלי אינה משהו שאנו יכולים להתהדר בו,
להיות ניזונים ממנו. מיטאפיסיקה?? ברנר ידע
שאין לנו דבר כזה וזו״ראייה נוספת לחשיבותו.
עגנון יצר מיטאפיסיקה נגטיבית, הרסנית. עידו
ועינם שלו אינו אלא התקפה גרעינית טוטאלית,
אמנם, מן המארב, על הרוח החילונית ויומרותיה,
מעין התאבדות ליטרארית נוסח שמשון, חרקירי
ספרותי ותרבותי עשוי היטב, בו העט והדיו
ממלאים את התפקיד שחרב הסמוראים והדם
מילאו אצל מישימה.
הריאליזם החברתי אף הוא מאפיין את הסיפ־רות
הישראלית כולה, למרות הבדלי ניואנסים.
שום חברה אינה סובלת התפרטות, אינדי-
בידואציה(בעברית אפילו למילה ״התיחדות״ יש
משמעות חברתית!) .אבל אצלנו אין לה בכלל
קיום, גם לא קיום ערטילאי או דיאלקטי, על
הגדה שמנגד. החברה היא הריאליה, המציאות
האמיתית והיחידה. משום כך לא מתלווה
לעלילה החיצונית ברומאן זה או אחר, של ס״ט
או בן בוצ׳אץ׳ ,עלילה פנימית בנפש הפרוט־

גוניסטים (הגיבורים) שלהם. הם תמיד. כך או
אחרת״ ,דבר לא נרקם ונטוה בתוכם, הנפש אינה
צומחת, גם אינה נובלת. העלילה היא רק ביו
הדמויות — לא בתוכו פנימה(כי אין להן אני.
״מציאות פנימית״ זוכה להתיחסות רק כאשר
מדובר כמטורפים בעלי כאוס ריסוציאטיבי).
במילים אחרות, מוחמץ אצלנו הפן המש מעותי
ביותר של הספרות אשר במיטבה אינה
משמשת, זו טעות מקובלת, כלי לביקורת חברתית,
אלא קוראת תיגר על החברה בכללה, על
אושיותיה, אף כי, באופן פרדוכסאלי או דיאלקטי,
קריאת התיגר הזאת, בשם האדם ונגד
החברה, הופכת לנדבך החשוב שלה(אצל הדתיים
יש כידוע פונקציה כזו לאיוב, קוהלת והיאוש
המהול במידה גדושה של פאראנויה אצל משורר
התהילים) .אם המיטאפיסיקה הדתית של עגנון
קיזזה במעמד האדם ביצירתו, היא גוננה עליה
מפני הפוליטיקה, המיטאפיסיקה שלנו. אלתרמן
אבינו כבר ניסה לשלוט ולהקיף את כל הקומ פלקס
החברתי־פוליטי וסופו שנכבש על ידיו,
כמו צ׳אפלין בבית־החרושת המודרני. אצלו גם
החלה הארוטיזאציה האפקטיבית של הצבא
שהיא גם; אולי, המיליטאריזאציה של הארוס
(הנערה והנער המיוזעים וה״ירויים״ במגש
הכסף וכס. כאן שורשי הפאתוס הלאומי. הרי

(ד״ר גינת בעידו ועינם) ,או עקר, אימפוטנטי,
מנוכר ומעלה גיחוך(הפרופסור בשירה).
דומה שאין זה הזמן למתיחת קוים בין עדות
וכיתות, מעין לבנוניזציה של חיי הרוח בישראל .־
עדיף דווקא לטשטש את הגבולות השגורים
והמקובלים על החברה. להראות כיצד סרט של
בונואל(ספרדי!) קרוב יותר, נדמה לי גם מעניין
יותר, מאשר חלקים מסויימים במורשתנו.
המיפגש עם אירופה נחוץ גם לנו, האשכנזים
(אירופה הליטרארית או ההיסטורית, לא מה
שנותר ממנה בפועל) ,ה״אירופאיס״ .ומי יודע,
אולי מי מצעירינו שיקרא את סצינת הבגידה
בטרוילוס ו קר סיד ה לשייקספיר יהיה מחוסן
בפני ״שושלת״ אשר קסמיה, כך שמעתי, כבשו
את הנוער אף בנידח שבקיבוצי הנגב.
.לונדון, בית־הספר לכלכלה.

מ ש 1רדת חדשו־־.
רוני ת טלגיקיו, י לי ד ת ,1963 לוד, לו מד ת ב אוניבר סי ט ת באר״שבע מדעי
ההתנהגות שנה ג. כו תב ת מגיל .12 השפעות מוצהרות: עמיחי. זיאק פרבר, לאה
גולדברג. יונ תן גפן. קובץ שירי ם רא שון: שח הקול אני. הוצאת נוצה וקסת, מו קד ש
ב תוד ה ״להוצאה לאור שלי -הורי, שמעולם לא ד ר שו זכו ת יוצרים.־ ש שי ם שירי ם
בי שר אלי ת מושחזת, מפוכחת. מרירה לעיתים. מחלות ילדו ת: קצת יו תר מ די
התחכמויות, לא כולן מוצלחות. אולי עניין של גיל. שורת הסיום :״זה הכל. תודה״.
גם אנחנו מודי ם ומצפים להמשך.

נפגשו ברחוב

זור מו ת בנו בחשאי,

עשרים ו ארבע שני ם מ חיך
לעשרים ו שתי ם

כ ש הילד מצמיח שנים.

אפרג א 1תי

ברחוב.

מיכתבים למערכת

טרגדי ה של א ב דן שו תה קפה
עם שלו ש א כז בו תרא שיו ת בחיים.

הארמון והבדו!

ואני ע דין ל א סוף עונה.
עכשיו אתה מ בי ט בח תיכו ת

עונים לאותה מלצרית.
מחפים על אותה שתיקה,

אין לי שום חלק במציאות הגרוטסקית של
תככנות בין־מעצמתית, ששותפתי בה, מפי הש מועות
ומתוצרת הדמיון הפרוע, ברשימתו של

אפלו או תי קנית במחמאות,

י ד שהתאמנה פעם באגרוף,
מלטפת רגל, שנשברה בגיל שלו ש.
חמש א הבות וא חתי חיד ה
מכבים א ת האור על טף המטה.

של מיי שי קי א פעם חזקה,
תופר חיי ם מ חוטי מסקנות,
ו אני קרואה
להעיד נגד החיים.
אתה עו ד תרי ם גבה
לספר בי השנויים,

עשרים וארבע שנים ועשרים ו ש תי ם
נפגשו ברחוב,
התקשו להסביר עם מלים וי די ם
מה פ שר הטוב.

ו אין לי א לי ך אפלו שנאה,
(ו שי עידו נגדי הגשמים).

אין לנו

ו אי ך נ שבר הסכר?

אין לנו סבו ת לאה ב לפעמים.

מים התערבלו במים,

אין לנו סבה זו אהבה לפעמים

וד מ עו תינו כמו נשרו

אין לנו סבה לאהבה לפעמים

מ אז ומת מי ד על או תן לחיים,

אהבה סבה טיבה לפעמים.

ניכרת) — רק פאראנויה מפותחת עשויה לחשוד
בי בכוונה להיות עורך ממונה לזמן קצוב של
מאזניים. למה למי שגר בארמון משלו לעבור
ולגור בשכירות בבד 1ן דולף?
גם מעולם לא היגשתי את מועמדותי לוועד
האגודה. מועמדותי הוגשה על־ידי חברים בהנה־י
לה היוצאת, ועל כך יש עדויות בכתב. על המזי מות
שזממתי נודע לי רק עתה, באיחור ניכר.

אץ שריטות
תמיהני על ידידי חיים פסח, מהיכן קלט את
השמועה המוזרה על צפורני ששרטו, כביכול,
בפניו של פרי: והרי נפגשנו במיסדרונות ועידת
הסופרים והיתה לו הזדמנות לברר אמיתותן של

מנחם פרי

גערה עם ספר די ז קן( ת ח רי ט של פיקאסו)
אלתרמן של ארץ־ישראל השלמה לא נוצר יש
מאין מיד אחרי מלחמת ששת הימים! אולם
במקום לחטט בקרבינו, קל. ,נוח ונעים יותר,
למקם את הימין ואת הבינוניות בבית שמש,
בגו׳ש אמונים, או לתור אחר שורשיה אצל אופי
נועני בגין מדרום תל־אביב.

התרסת שבכיס
אם כן, כל המגרעות שמירון מוצא בסיפרות
של בני המזרח קיימות גם אצל בני אשכנז. מול
הראשונים הוא מציב את ״סופרינו״ כאילו היו
קדושים קתוליים, אבות המהפכה הרוסית או
האמריקנית החצובים במצוקי שחם בגודל על־טבעי,
מודל לחיקוי והתבוללות. ההנחה היא
כמובן שתרבות המערב נתונה בכיסם של
האשכנזים(האם זו האירוניה של ההיסטוריה, איני
יודע, אבל מי שהיו מכונים ״אזיאתים״ באירופה
ובפי יוצאי גרמניה ומרכז אירופה בישראל
הדביקו את הצל המכוער הזה ליהודי המזרח!).
אולם, אל נשלה את עצמנו. ברדיצ׳בסקי או הזז
הבינו מעט מאוד בניטשה(אשר בעצמו נע אחוד
תזזית בין שכבות עומק שונות) .הם ודומיהם
נשמו מעט מה״צייט־גייסט״ של אירופה לאחר
שהגיחו מעיירותיהם ומיד השתכרו מאריה, אדים
שלא בהכרח הועילו לבריאות. הם ניזונו מכלים
שניים ושלישיים ולכתביהם יש כיום חשיבות
היסטורית בלבד — אין להם ערך תזונתי. עגנון
מורכב יותר, כאמור. אך מה לו ולאירופה? בעצמו
טען שנולד בירושלים. די לקרוא באיזו אירוניה,
אירוניה שהיא בעצם ציניות, מעין ״הומור״ ,הוא
מתאר את פצועי ונכי מלחמת העולם הראשונה
בגרמניה. אדרבה, את כל סממני ה״ספרדיות״
שמונה מירון ניתן למצוא אצל עגנון. אין אצלו
הומאניזם, אין נפש גדולה, לוהטת, רבת גיוון.
לעומת זאת, יש אנושיות עממית, יומיומית, עם
״אירוניה״ של עקימת־פה. יש קליינע־מנטשעלך
ותהילה זעיר־בורגנית שהוא עוטר לראשם.
ההומאניזם החילוני אצלו לעולם הוא שטני,
פרנקנשטייני, על שום יומרותיו, ה״הובריס״ שלו

חיים פסח על ועידת הסופרים (העולם הזה
.)2591
כעורך סי מן קריאה, החי והמשגשג, סיפרי
סימן קרי א ה והספריה(שהיא הצלחה מו״לית

פרופ מנחם פרי, מרצה בחוג לתורת הסיגד
רות באוניברסיט ת תל-אביב, עורך כתב־העת
והוצאת טי סן קריאה וכן מכהן כאחד
מעורכי הסיסריה המשותפת לקיבוץ המאו־
\ חד ולהוצאת כתר.

דנד ב חג ל: ש לו ש ה שי רי ם בעליה נתלים מתינו ערמים
איש על רעהו.

עננים נוסעים
נסכו קרעי לובן
אל הברכה הנכאה.

לילה על לילה
הם תלויי ם בחבורה
ושותקים.

ורעפי גג
שחקו אד מי ם
תוך ד מעו ת.

כי רבו הימים
יכחש בשר ם ויבל.
הגויות תארכנה מאד.
השומר העור
יו ש ב לנצח עליהם
ויצוה המנוחה.

אחר הגשם
רפרף תמהון בהיר
על ה שדו ת החרדים.

מנחם פרי: לא שרו ט

בין געגועי הלילה
החדישים, הרכים,
אבא אליך.
בצל זכרון נעורים
אחבא -
וא תלא תר איני.
אולם בנומך
אתרקם בחלומך הבתולי. הצחור.

רוח חתר כהה
בין קפלי דג ל חור.

בד מו ת זבוב-רקמה
א ע מד לי דו מ ם
על גבעת שדך החור, החולם.

ו בין א שכלו ת נצה סגלה.

דומ ם אעמדה- .

שמועות אלו ממקור ראשון. האמת היא, מכל־מקום,
שמערכת היחסים בין פרי לביני היא
מצויינת, ותוצאות שיתוף הפעולה הפורה בינינו
ניכרות יום־יום בסיפרי סי מן קרי א ה והספריה
היוצאים חדשים־לבקרים בהוצאת הקיבוץ המ אוחד,
ובתוכניות המשותפות הרבות שאנו רוק
מים
לגבי הען זיד•

עוזי שבי ט

פרופי עוזי שביט, מרצה בחוג לסיפרות
עברית באוניברסיטת תל אבי ב, החליף את
אלכסנדר סגד בראות הוצאת הקיבוץ
המאוחד.

בנימת ה1מ 1ר
בקשר לרשימתו על ועידת הסופרים שנתפרסמה
בשבוע שעבר מבקש חיים פסח להבהיר
את המובן־מאליו והוא, שהדברים נכתבו בנימת
הומור, וכן שכל מה שנאמר ברשימה שהוא מפי
השמועה — בשמועה יסודו. כפי שצויין בפתיח
לרשימה, מטרת הדברים היתה לתאר את הא ווירה
שהיתה במקום ולא לתאר את כוונותיו של
מנחם פרי בפועל.

חיים פסח, מעורכי מאזניים, בטאון אגודת
הסופרים, מכהן גם כעורכה של הוצאת
זמורה ביתן.

קולנוע

וכאשר כל הכתבים היו שם, ברור היה שגם בעלי
הסרטים ירצו להיות. המבקרים הרציניים שמחו
עם פרסים, האולפנים הגדולים חגגו עם הסיקור
וקאן גנבה לחלוטין את העטרת הוונציאנית.
כאשר הקימו המבקרים קול צעקה רמה, ב שלב
מסויים, וטענו שהפסטיבל מתמסחר, מת עלם
מבימאים צעירים ומארצות שאינן באופנה,
פאברה־לה״ברה לא התווכח, אלא העניק למבקרים
מיסגרת משלהם ,״שבוע הביקורת״ ,כדי
שיציגו שם את כל מה שלדעתם קופח בבחירה
הרישמית.
כאשר להטה צרפת במאי ,1968 גודאר, טריפו
וחבריהם נצמדו אל מסך ארמון־הפסטיבלים
ומנעו את ההקרנה וזאת היתה ההזדמנות היחידה
שהפסטיבל פוצץ באמצע) .שוב התחכם להם
פאברה־לה־ברה ואמר: אתם יודעים טוב יותר?
בבקשה. הנה לכם מיסגרת נפרדת בשם ״שבו עיים
של הבימאים״ .תראו שאתם יודעים לבחור
טוב יותר.
מן התחרות שבין כל המיסגרות הללו, ומן
הרצון של כל אחת מהן להצטיין, לא רק שבאו
יותר סרטים לקאן, אלא גם רמתם הלכה ועלתה,
יחסית לכל שאר הפסטיבלים.
רבות דובר על מישחקי־הכוח שהפעיל על כל
צוות שופטים שנבחר לכהן בפסטיבל, מתוך
מטרה לדאוג שהלקוחות המפונקים, כלומר אותם
גורמים שיזדקק להם גם בעתיד, יזכו בפרסים.

ישראל

יבוא לצורר יצוא

ישראלי, אל
תדבר עברית:
דויד בן־גוריון התגאה בכך שלא נהג ללכת
לקולנוע. היום מחזיר לו הקולנוע הישראלי עין
תחת עין. תחת לדבר עברית רהוטה בסרטים
תוצרת כחול־לבן. מתחיל הקולנוע הישראלי
להמיר את שפתו לאנגלית, שהיא כידוע שפת
השוק המערבי הגדול ביותר בקולנוע.
בעוד אורי ברבש עוסק בעריכת סירטו
החולמים. על חלוצים עבריים בתחילת המאה,
עם קלי מק־גיליס, ג׳ון שי וצוות ישראלי שלם
דובר אנגלית, מתכונן נועם יבור לסירטו העלי לתי
הראשון — באנגלית.
אצל ברבש, לפי גירסתו שלו, היה נסיון ממו שך
למדי להגשים את החולמים תחילה ב עברית.
אבל אפילו אחרי מאחורי הסורגים, לא
הצליח לגייס את ההון הדרוש להפקה מעין זו.
נמצאו המשקיעים, חברת בלבו ההולנדית וחברת
המדייל האמריקאית, שהיו מוכנים להשקיע
בסרט ישראלי, אבל האמינו שרק עם כוכבים
בינלאומיים יוכלו לראות ברכה בעמלם. אין כל
ספק שלאוזנייס צבריות זה יישמע זר. בכר מודה
אפילו יצחק קול. מפיקו של הסרט, שצילומיו
יתחילו בקרוב, של הבימאי נועם יבור, הסבור
שאם פני התעשיה לעולם הרחב, רק בצורה
שכזאת אפשר יהיה לפרוץ את חומת־הבידוד של
הסרט הישראלי.
במיקרה זה המוזרות גדולה עוד יותר. שכן זהו
סיפור על סטודנטים באוניברסיטה העברית,
העוסקים בבעיה מוסרית דרך פריזמת הקולנוע.
התפקיד הראשי כבר הופקד בידי ג׳ון סאבאג׳,
מעניץ יהיה לראות אם ואיך תסייע השפה
המיובאת לייצא את הסרט הישראלי.
אנשים מות האשף
מייסד פסטיבל קאן מת
שבוע לפני שמלאו 40
שנה לפסטיבל
יש סבורים שהוא היה אחד האנשים החשובים
ביותר בעולם הקולנוע. זאת, למרות העובדה
שלא הפיק סרטים, לא ביים אותם ואפילו לא
הופיע בהם. אין ספק שהיה אחד הנבונים ביותר
בשטח הזה, איש שידע לנווט את האירוע החשוב
ביותר של האמנות השביעית דרך סערות, תהפו כות
ומילחמות, לפני ומאחורי הקלעים, במשך
קרוב ל־ 40 שנה.
היה זה רובר פברה־לה־ברה, אחד המייסדים
של פסטיבל הסרטים בקאן. מנהלו בפועל יותר
מ־ 30 שנה — ומאז יצא לגימלאות, לפני שבע

שחקנית קלי מק־גיליס
עברית שפה קשה
שנים, שימש עריין כיושב־ראש ההנהלה של
הפסטיבל.
הוא היה עיתונאי בכיר ביומון לה ט ם
(״הזמן״) ,עוד לפני מילחמת העולם, המזכיר ה כללי
של האופרה בפאריס, ובשנת 1939 היה
לסגנו של פילים ארלאנג׳ה, האיש שניסה באותו
זמן להקים בריביירה הצרפתית מתחרה לפסטיבל
היחיד והחשוב שהיה קייס אז, פסטיבל־הסרטים
בונציה, אשר נשלט בלעדית על־ידי הפאשיסטים
של מוסוליני.
במקום צהלות פסטיבל, שתוכנן להיפתח
בסתיו של אותה שנה, רעמו בספטמבר 1939
תותחי מילחמת העולם השניה. הפסטיבל נדחה,
ונחנך בהיסוסים ובתקלות רבות שבע שנים
לאחר מכן, ב־ .1946 פילים ארלאנג׳ה היה הבוס,
פאברה־לה־ברה שני אחריו בהיררכיה, ולא עבר
זמן רב עד אשר עלה למקום הראשון.
פי צוץ במאי .1968 כמדינאי מתוחכם, ש יודע
בריוק איך להלך בין הטיפות ולא להירטב,
הוא הצליח לנווט את הפסטיבל דרך השינויים

הקיצוניים שעברו עליו מאז שנות ה־ 40 וה־,50
עמוסי הכוכבניות והאירועים הזוהרים אך דלי
הסרטים, ועד ליריד ענק שבו מוקרנים מאות
סרטים מרי יום.
פאברה־לה־ברה היה האיש שידע את הנוסחה
המאגית, לפי יכול לואיס בוניואל להרגיש בנוח
ולשמוח בהצגת סרט משלו (כמו וירידיאנה,
למשל) ,למרות שבחוף שממול חיבק רוברט
מיטשם כוכבנית עירומה ועורר את זעמן של
עקרות־הבית האמריקאיות, שבשנות ה־ 50 לא
חלמו עדיין להיפרד מחזיותיהן.
העובדה שהצליח למשוך לקאן את הקולנוע
המיסחרי, זה של החברות ההוליוודיות הגדולות,
ויחד עם זאת העניק הפסטיבל הזה פרסים
לסרטים כמו או תלו של אורסון וולס, נס
במילאנו של דה סיקה, האדם השלישי של
קארול ריר או לוס או לוויד אדו ס של בוניואל,
סיפקה את רצון כל הצדדים גם יחד.
כעיתונאי לשעבר הוא ידע מה כוחה של
התיקשורת, ודאג שתהיה לה נוכחות מאסיבית.

מ>ל>ם, מ>ל>ם,
מילים
פ ש עי םשבלב (רב־חן. תל־אביב.
ארצות־הברית) -קל מ אוד ל הבחין
שהסרט הזה מבו סס על
מחזה. כמות הפיטפוטיס שנד חסו
לתוכו עולה בהרבה על הממוצע הקצב שבו הם נורים מפי
שלוש השחקניות הרא שיות מזכיר מכונת-יריה משומנת
היטב. כאשר הדגשת הנגינה הדרו מי ת שבה הן מד ברו ת חזקה
עד כ די כך, ש ח שד ברור של קריקטורה מתעורר בלב.
הצרה היא שהבימאי. ברוס ברספורד. כ אילו הרים י דיי ם
והחליט שבמיקרה כזה. כאשר הכל נאמר בדיאלוגים, ובעצם
הם אומרים הרבה יו תר מן הדרוש, הופכת התמונה למשהו
מישני בהחלט. מין קי שוט ציבעוני. ומי שנוקט בגישה כזאת,
אינו יכול להוציא מתחת י דיו אלא סר ט נכה. כי קולנוע, בסופו
של דבר. הוא מדיו ם שהצד החזותי צריך להיות בו העיקר.
העלילה מספרת על שלוש אחיות. מעט מוזרות. לכל אחת
יש עולם די מיונו ת ופ חדים פרטי משלה. כל אחת פנתה לכיוון
אחר. והן נפגשות שוב. כאשר אחת מהן עו מד ת ל דין על נסיון
לרצוח את בעלה.
במיפגש מסתבר שהאחות הגדולה תועה רחוק מן הבית.
נאחזת בחלום של קריירה קולנועית שהיא עצמה אינה
מאמינה בה עוד; השניה נותרה בוד דהב תוך הבית. מבוהלת
מכל בני המין הגברי. משום ש ת מיד אמרו לה כי בשל שחלתה
המצומקה לא תוכל ללד ת ילדי ם; ואילו השלישית. זא ת
שמתנקשת בבעל. עסוקה מ די בעניינים הפנימיים שלה, מ כדי
לתת לעולם החיצוני להגיע אליה. על כך צריך להוסיף את
בת־הדוד. מין מיפלצת קנטרנית בנוסח הגיסה של החתולה על

רובר פאברה־לה־ברה עם אינגמר ברגמן
נוסחה מאגית

פאכרה־לה־ברה עם רנה קלייר
מישחקי כוח

לאנג, ספייסק וקיטון: לוחצות עד הסוף
גג פח לוהט מישהו אכן קצר כאן את השדה של טנסי וילי אמס
לעומק.
רביעיי ת ש חקניות מרשימה ביו תר -הכוללת את די אן קיטון,
גיסיקה לאנג. סי סי ספייסק (שהיתה מו ע מד ת לאוסקר על
התפקיד של המתנקשת) וטס הרפר -לוחצות על הדוושה עד
הסוף ונשפכות מן המסך מרוב מאמצי ם להעביר אל הצופה א ת
תסכולי בת הדרו ם האמריקאית. בכל מיגוון הצבעים שלהם.
קצת יו תר איפוק. מן הסוג שנהג בר ס פורד ברגעים קטנים של
חסד לא היה מזי ק לכולם.

קירק דאגלס, שהיו בין השופטים, זעמו לא פחות,
אבל פאברה-לה־ברה ראג להמשך הפסטיבל,
לתוכנית של השנה הבאה. בסופו של דבר, הזמן
הוכיח שהוא צדק.
גם אחרי פרישתו, כאשר רק פיקח על
המדיניות של הפסטיבל מלמעלה, אותה גישה
ממשיכה להחזיק מעמד ועובדה היא שחלום כל
איש קולנוע, באשר הוא, זה להיות מוזמן לפסטיבל
הזה.
בעל יקב. בשנים האחרונות נהג להשקיף
בגעגועים אל העבר, וטען מעט בעצב, שגם אם
המטעמים שמגישים עתה אינם נופלים מאלה
שהגישו פעם — וזאת עדיין שאלה הנתונה
בויכוח — הדרך שבה צורכים אותם היום היא
ברבארית. אין זמן ליהנות, אין זמן להרהר, אין זמן
לעכל כראוי. הכל נבלע בבהלה, מהר״מהר, כדי
להספיק עוד קצת ועוד קצת.
כבעל כרמים ויקב פרטי משלו, ליד ביתו שעל

< שפת אגם ז׳נווה, הוא ידע היטב שלא כך רואים
סרטים, כפי שלא כך טועמים יין. ואם הצליח טוב
כל-כך לתמרן בתוך הג׳ונגל התרבותי שצמח מן
האירוע שאותו הקים, עדיין חלם על פסטיבל
שיציגו בו רק שני סרטים ביום, כדי להגיש את
התפריט המובחר ביותר.
והוא ידע בדיקו איזה. כי בעניינים של
קולנוע, רובר פאברה־לה־ברה היה אשף מס׳ . 1

עדנד פיינדל

ם אומרים...מה הן או מרו ת ...ה ה הם *ומרי ם ...מ ה הן אוחרות...נזה הם

גיא ש מי:

ויליאם ז אכר:

רפי סויסה:

ב אם השליחב וא
..אתודעת ות ו ,,תן ליבן ו ד
מוי. איו תגובה ביטחונו לליב״י א ל ״ ,אספולו ! ״

אחרי שפיר ס מ תי בשבוע שעבר אתר שי מ ת ״תריסר
המוקפאים״ ( 12 החשבונות הקשורים בעיסקת איראן-
קונטראס שהוקפאו על״פי בקש ת מי שרד־ ה מי שפ טי ם
האמריקאי בבנק ׳קרדיט־ סווי ס בז׳נווה) ,טילפנו ל בי תי
מ מי ש רד עורכי־ הדין וילי אםז אכר וז׳אן דה״סנארקלן
ב שווייץ. השניים נמנים עם 12 בעלי״החשבונות.
בניגוד ל שמות אחרים ברשימה, לא היו שמותיהם של
השניים מוכרים לכמה גורמי ם מרכזיי ם בפרש ת הנשק
האיראני. עד עצם פירסום שורו ת אלה לא ידו ע את מי ייצג
בעיסקה המפותלת עורד״ הדין ז׳אן דה־סנארקלן.
שאל תי את ז אכר לתגובתו ו תגובת שותפו לפירסום
הרשימה בהעולם הזה.
פורסמו שמות רבים ורשימות רבות.

• לא הרשימה המדוברת.
מה מעניין אותך לדעת?

במיסגר ת השירותרוס התבקשו כל י ל די בית״הספר בר חבי
הארץ לתרום שקל א חד לליב״י.
אני מניחה שהכסף הרב שיי א סף מ הילדי ם הוא רקצד
א חד של העניין. ההסבר שנותנים מבקשי״התרומות, הוא
שהם רוצים להביא ל קירו ב ביו הע ם(ובכלל זה י ל די בתי-

הוצע ששר־ המישפטי ם ישלח שליח מיו חד לצרפת כ די
ל בדו ק את תנאי הכליאה שם, וידוו ח האם צפויה לנקש
סכנה כלשהי בכלא הצרפתי.

שירותרום

פרשת־נקש

הספר) ל חיילי צה־ל, ו עוד מילי ם של ציונות. בני גיא בן ה־,8
בי ק ש ממני לתת לו שקל אחד, כי הוא צריך לתרום לליב־י.

לפני שיקנו לשליח כר טי ס ה לון ו חזור לצרפת וי של מו לו
אש״ל, נזכר תי שרפי סויסה, נציב שרו ת בתי״הסוהר לש עבר,
בי קר כמה וכמה פעמים בכלא בצרפת, כשבנו דויד
היה כלוא שם. ש אל תי א ת רפי סויסה מה ד ע תו על תנאי-
הכליאה בצרפת.

פרשת אירא
• מה תפקידך ותפקיד שותפך בפרשת־איראן?
את מי יי צג שו תפך?

• מה זה ״ליב״י״?

אנחנו לא מגיבים על כך.

תן לי בו לליבי, ביטחונך לליבי, תרומתך לליבי...

• גם ״אין תגובה״ היא תגובה.
אני מודע לכך, והתגובה שלי היא עדיין :״אין תגובה!״

• זוהי גם תגוב ת שו תפך?
כן, אני מדבר בשמו. לא נוכל לגלות לך את מי ייצגנו.

• אני יודע ת את מי אתה מייצג. אתה מייצג את
עדנאן חאשוגי. הייתי מעוניינ ת לדבר עם שותפך
בכל־זאת.
הוא לא נמצא. הוא בחופשה.

חברת־ביטוח או משהו. לא?

• לא אמרו לכם בבית־הספר מה זה ״ליבי׳י״ ,ולמי
אתם תורמים?

• ולא שאלת?
הייתי צריך?
לא סמכ תי על בני בלבד. וטילפנ תי לעוד שלושה חברים

קטנים שלו. שניים א מרו שהם לא יוד עי ם מה זה ליב״י,

• לי ידוע אחרת.
את יודעת יותר מדי!

• אתה שר יפה מאוד, גיא, אבל מה זה ״ליב״י״?

ו א חד אמר שנד מ ה לו שז ה משהו ש ק שור לחיילים.
(דפנה ברק)

(דניאלה שמי)

טילפנו אליי כבר כמה עיתונאים, וכולם רצו לדעת את זה. אבל
אני לא מוכן להתראיין בעניין. קודם כל אני רוצה לשכוח את
הטראומה הזאת שבני היה בכלא, ואני גם לא רוצה לקחת שום
חלק בוויכוח על נקש. זה עניין רגיש, ואני לא רוצה להתייחס
לכאן או לכאן.

• אני מבינה שאתה לא רוצה להגיב בעי תונו ת.
אבל אם השליח של שר״המישפטים יבו א אליך, תחת
לנסוע לצרפת, ויסתגר איתך בחדר, בלי עיתונאים,
האם תספר לו על התנאים בכלא הצרפתי?
כן, אספר לו, אבל לא בקולי־קולות.

(דניאלה שמי)

_ המארב הפרוע

(המשך מעמוד ) 19
תוכח. יהונתן צנעני, כך שמעתי, טוען
שירה בנו כי ניסינו לתקוף אותו. לא
יכול להיות דבר כזה׳ היריות שלו פגעו
בנו מאחור, כשהיינו עם הגב אליו. זה
מוכח על הגוף. איך יכול להיות, שתקפנו
אותו עם הגב אליו?״
רמי דניאל :״בשביל מה להתווכח
לחינם? שיעשו חקירה, זה כל מה שאנו
מבקשים. אם המיקרה היה הפוך ואזרח
היה יורה באיש־מישטרה, היתה נפתחת
חקירה מייד.״

מנצו!
ליום העצמאות
במלונות דיפלומט
בתל־אביב ובירושלים

הדמנות ישירות בבת• המלון
דיפלומט ת״א03-294422 :
דיפלומט ירושלים 02-777777 :

ההצעה ב תו ק ף 1.6.87111
יץו חי ם ד מי ר ל׳

מחיצות גבס
במבצע 36ש״וז/מ״ר -ק״ק

סקס ועסקים
ללא שותפים סמויים

! תקרות אקוסטיות בידוד לגנות רעפים
משרד /מ ח׳ סו

450943־ 52

אגו מ ספ קי ם:
* מכ שירי ם למניעת
ציתותים בטלפון
* שדו ח לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מחכות
* מזכירות או טו מ טיו ת

רדיו דוקטור בע״נו
שלום עליכם ,18 ודא, טל׳ 286444

לחישות בורסה

א סו ט ס

שרו ת יי עו ץ אלקטרוני בזמן־אמת
מיועד למשקיעים בבורסה
הזקוקים למידע ויי עו ץ מיידיים

טר מפ
ל חיי ל

בהנהלת רוני רומנו
נ.ב. לפני כחודשיים המלצנו על
אזורים, בנק הספנות, הבינלאומי ועוד...
תל־אביב, רחוב יהודה הלוי 19
ט ל פץ 654841 ,654961
מיס בקומקום

* * כ שיו, שנה ושלושה חודשים
^ אחרי האירוע, רמי עדיין סובל מ צג
אחוזי־נכות. הוא נאלץ להפסיק
לעבוד וחי מקיצבה של הביטוח־הל־אומי
— 600 שקלים בחודש. מהסכום
הזה הוא חייב לפרנס ארבעה נפשות.
״אין לנו כסף אפילו לדוד־שמש״.
אומרת חנה, אשתו של רמי .״כשאני
צריכה לרחוץ את הילדים אני מרתיחה
מים בקומקום. את הגבס שלו היו
צריכים להחליף. מזמן אבל אין לנו
אפילו את 70 השקלים שזה עולה״.
רמי מתלונן על כך, שאין הוא מסו גל
להרים את ילדיו, שרוצים לשחק
איתו .״בקושי אני סוחב את עצמי,״ הוא
אומר.
גם חברו, יהודה חמו, סובל מאוד
מאז הפציעה. גם הוא מובטל, שחי
בבית הוריו וסמוך על שולחנם.
שני נפגעי התקרית מתלוננים על
כך, שאינם יכולים לעמוד בנטל הוצאות
הטיפול בבית־חולים. עורך־הדין
שלהם, אברהם ברדוגו, מירושלים,
פונה לכל רשות ממלכתית הנוגעת
בדבר ותובע חקירה מקיפה — אך
לשווא.
המארב הפרוע של אנשי המושב
ומישמר״הגבול עומד, כנראה, מעל
לחוק.

ש״ח +מע״נו
לינה וארוחת בוקר
ליחיד בחדר זוגי
מינימום שלושה לילות
תן טרמפ
לחייל

אברהם בררוגו, עורך־הדין של
יהודה חמו, פנה אל הממונים על הסדר
והחוק פעמים אין ספור.
״האזרח מתלונן ומוחה על פגיעה בו
וטיפול הלוקה בחשד של חוסר תום־לב
ומשוא־פנים בחשוד בפגיעה. ואילו
המערכת, פועלת על פי נוחיותה.
״האומנם כך היתה מתנהלת החקי רה,
בקצב זה וברוח זו. אילו היה נפגע
איש מישטרה? תמהני.״
כך כתב עורך־הדין ברדוגו במיכתב
מה־ 7במאי .1986 שהופנה אל אשר
פלגי. פרקליט מחוז־ירושלים. במיכתב
אחר, שנשלח לשר־המישטרה חיים בר־לב
באוקטובר ,1986 כותב עורך־הדין
ברדונו:
״כבוד השר: מה יהודה חמו — ו שולחו,
החתום־מטה, המתינו ימים
רבים, אם לפעולה ואם לתגובה — אך
לשווא. מאז פנייתי הראשונה מצבו של
מר חמו הולד ומידרדר, הן מבחינה
רפואית והן מבחינה כלכלית, לא מעט
בגין אותו אירוע מחריד שאותו חווה.
לוא היה מדובר באורה ולא בבעל
זכויות־יתר — בגין היותו שוטר — זה
מכבר היה נפסק דינו, לאחר חקירה ו־מישפט.״
במיכתב
אחר, מפברואר ,1986 שאל
עורך־הדין את השאלות האלה:
• באיזה כלי־נשק.נורו האזרחים
התמימים?
• האם הושעה היורה מתפקידו?
• האם נחקרו סיבות הירי במלואו?
• מי היו חבריו של היורה בעת
ביצוע הירי?
• האם נחקרו החברים הנ״ל על״
הקשר שלהם לביצוע העבירה?
סימני־השאלה עדיין נותרו. על
שאלות אלה ועל מיכתבים רביב
אחרים ששלח עורך־הדין התקבלו
תשובה זהה: מתנהלת חקירה, לכש
תסתיים יודיעו את תוצאותיה.
כתב העולם הזה. שפנה לדוב!
המישטרה כדי לקבל תגובה, הופנה ל
דובר מישמר־הגבול.
דובר מישמר״הגבול מסר כי מונ
קצין בורק, שכבר סיים את בדיקה
והגיש מסקנותיו, אבל אין בסמכור
של הדובר למסור תוצאות הבהיקו
תוצאות אלה, לדיברי דובר מישמו
הגבול, הועברו למישטרה.
העול ם הז ה 592

הורוסהוס

לחלק עימו את מיטתה מדי פעם. לא כדאי ¥

שיתקבל הרושם שכאן נמצאה חתולת״מין
המוכנה לכל. בסופו של עניין, כשנמצאים {

גנימיג•
אתה ביחידות, חלוקת התפקידים אצלה ¥
ברורה. היא האשה הוא הגבר, והיא כלל ¥

אינה ששה להתחלף בתפקידים. בתוכה ¥

היא שמרנית ומעדיפה את הגישה הפשוטה ¥

והלא מתוחכמת.

אווירה מיוחדת ורומאנטית
חשובים ¥

מאוד בחיי־האהבה שלה, גבר שבאמת

מעוניין להגיע עימה לאנשהו, כדאי שיכין ¥

רקע הולם. אורות רכים, ריחות נעימים, מזון

משובח, מוסיקה נעימה -כל זה מתאים לה,

והיא תהיה הראשונה שתודה שזה שובה את ¥

ליבה בכל עת.

היא רב־צדדית, אך בעייתה הגדולה ביו ¥

תר היא להתמודד עם הגיל, אם היא מתחת ¥

לגיל 23 ומעל ל־ ,17 היא עדיין פתוחה

ומוכנה ללמוד ולקבל דברים חדשים בצד ¥

הפיסי של האהבה, בתנאי שזה יגיע מהגבר ¥

הנכון. לאחר שעברה את הגיל, היא נוטה

לומר לעצמה שהיא כבר מספיק מנוסה, ורק ¥

במזל אפשר יהיה לשכנע אותה שהיא טועה¥ .
חיי המין שלו

אם היא כבר מעל ל־ ,30 נראה שהיא

¥ הוא שור במזל גבר
למין,
כשזה מגיע
לה, המוכרת ובשיגרת־המין במקום תיעצר

מאוד ארצי, מעשי ובסיסי. בעצם, יש לקרוא
כשהיא מאמינה
שאי״אפשר לחרוג מס ¥

לו פר -כי שור הוא חיה מסורסת, ואת בן
טנדרטים אלה. להוציאה ממצב זה יתכן רק

מזל השור אי־אפשר לסרס כלל.
אם תתאהב קשות במישהו ואז היא תתר-

הוא אינו מפותח או מתוחכם. כל אשה

ששימשה כשמרטפית אצל שכנה והתנסתה
מעל גיל :50 בשנים אלה הופעתה משקפת

בחיזוריו של ילד בן ,9יכולה להיות בטוחה
את גישתה לחיים. היא יכולה להיראות ¥
אולי מעט בשלה מדי, אך היא תאמין שהיא ¥
שהילד הזה הוא בן מזל שור. מהגיל שבו
ואינו שש לשנות הרגלים.
למין. היא אינה שייכת לאותן הנשים שלהן

לגמרי לא נחשקת. זה יכול להביא אותה ¥
הוא לומד לרוץ, בני המין השני נמצאים
בגלל אופיו המיני במיוחד, השור ממין
מתאים השיר ״כשאת אומרת לא למה את

תמיד בראשו.
זכר לעולם לא יניח לבת־זוגו לשכוח שהיא
מתכוונת״ .כוונותיה, רצונותיה ומאוויה
להזניח את עצמה, והופעתה הופכת להיות ¥

בין שהוא עושה זאת בהסתר או בגלוי,
אשה, ולא משנה כמה זמן הם ביחד -הוא
מרושלת. כשהיא מגיעה לשלב זה של
ברורים למדי.

דבר אחד אפשר לומר עליו: הוא מאוד
תמיד יהיה מוכן למגע גופני.
התנוונות, רק בידי הגבר שלה להחזיר לה
בפומבי היא עושה רושם של אדם פתוח

תאוותן. בצעירותו אין לו סבלנות לחכות
מובן, לכן, שהמיניות שלו תלויה בחלקה
את הביטחון בעצמה ולעודדה לנהוג בעצמה
ושהגישה אליו פשוטה, אך כשזה מגיע

עד שיתנסה בחוויה זו, ואחרי שעבר זאת
הגדול באשה שנמצאת וחיה עימו. עדיף
לחדרי״חדרים, היא הופכת להיות ביישנית.
כבעבר. צריך לבנות את הביטחון העצמי ¥

פעם אחת, דבר כבר לא יוכל לעצור אותו
שלא תנסה למתוח ביקורת על הופעתו, לפני
שלה מההתחלה.
היא תהיה בין הראשונות שתקום ותודה

עוד.
שבדקה היטב את הופעתה. השור ניחן
בבחינת אובייקטיבית של הופעתה, אך
בצרכיה המיניים, אבל היא לא תקבל חריגה

חלק מהנשים טוענות נגדו שהחיזור שלו
בחוש אסתטי מפותח, ודבר זה חשוב לו עד
מהנורמה בעניינים אלה, אלא אם זו תוצג
לעיתים רחוקות קורה שרגליה מאבדות את ¥
צורתן. לכן זוהי רק שאלה של מילות־עידוד ¥
פשוט לא מעניין, לא מקורי ולא מתוחכם.
למאוד. ולבסוף יש לזכור שיין משובח,
בזהירות בידי בן־זוג מתוחכם. יהיה זה

וביטחון מצידו. העובדה שהיא כל-כך חזקה ¥
יבוא
אם חברתו מצפה לשינוי, השינוי לא אכזוטי ובושם רכה מוסיקה
טובה, סעודה מיני בכל עמוס הביתה לחזור
טיפשי

מצידו. זה יכול לקרות רק אם היא תקח את
זה בעצם כל מה שדרו ש כדי לעניין את הגבר
ומעשית, אסור לה להטעות את הגבר
אביזרים מחנות הסקס ולצפות לתגובה

היוזמה.
בן מזל שור.
להאמין שהיא לא צריכה הגנה או מחמאות.
נלהבת מצידה.

בגלל העקשנות הטבועה בו, בת״זוגו
אם היא תוכל לסמוך על הגבר שלה בשעת
גברים רבים שופטים אותה לא נכון

• חיי המין שדה

תצטרך לגלות סבלנות ואורד־רוח אם תרצה
משבר, היא תהיה שלו ולא תחסוך ממנו
בפגישה ראשונה, משום שהיא עליזה ו די

להציע לו משהו חדש. יש לזכור שהוא שמרן
שור
בת של ביחסה מתחסד אין שום דבר
דבר. תסכים שהיא להודות ומוכנה
משוחררת,

מרים

מז ל ה חוד ש:

ע11ו־

נ ל מה שוצי ת
רו ע ת ער ח״ המין
שר הנו והנוה

עד ה 10-בחודש תהיו די לחוצים ומתוחים.
יותר מדי מוטל עליכם וכדאי למתן מעט
את הקצב. עדיין קיימת
הסכנה להיפגע בתאו נות
כתוצאה מהתנהגות
אימפולסיבית. הרבה
יותר נחמד לאחר מכן.
ה״ 10 וה 11-רומנטיים
מאוד, היווצרות של
קישרי חיבה מעניינים,
מה שפותח תקופה חד שה
שתיזכר זמן רב לא חר
שתחלוף. ב 12-וב-
13 הישג כספי חיובי, כספים יגיעו מהיכנש-
הו והם ישפרו מאוד את ההכנסות שלכם.

מצבכם לא כל־כך יציב, מפני שאתם דוחים
קבלת החלטות. עכשיו אפשר באמת להגיע
ליציבות ולביטחון. אל
תהססו לבצע שינויים
דראסטיים -הקריירה
שלכם בעליה ודרושה
תנופה והעזה כדי להגיע
ולהגשים את השאיפות.
לא חסרים אנשים המ קנאים
-ומנסים בדרך
כלשהי למנוע את הת־קדמותכם.
זה לא צריך
להרתיע. עדיף שתפעלו
לבד ללא שותפים ויועצים. עוד לא הגיע
הזמן לפרסם את כל תוכניותיכם ברבים.

הדאגות למצבכם הכלכלי מקשות עליכם,
אינכם מצליחים להשתחרר מההרגשה ש משבר
כספי עומד ל השפיע
קשות על חיי כם.
המצב לא עד כדי
כך קשה כפי שזה נראה.
טוב לחשוב על שותפו יות,
ואין ספק שברגע
שתחליטו ותהיו של מים
עם ההחלטה תוכ לו
למצוא את השותף
58111313*151
המתאים. גם בתחום
הרומאנטי זוהי תקופה
של התקשרויות חדשות וחזקות. לאלה
שעדיין פנויים -הרבה הצעות נישואין.

התקדמות בכל מה שקשור למגורים -הש בוע
תוכלו למצוא את מה שאתם מחפשים.
גם אם ברגע הראשון
אינכם בטוחים. כדאי
שתתייחסו לעתיד. ליצי בות.
לקביעות ולביט חון.
אל תשפטו לפי ה צרכים
המיידיים. זה ה זמן
הנכון לדאוג דווקא
לעתיד הרחוק. ידיעה
משמחת שתגיע ב־ 8או
ב־ 9בחודש. קשורה בנ סיעה
לחדל או במישהו
שעומד להתארח אצלכם. ב־ 10 או ב־ 11ב חודש
תוצע הצעה מושכת בתחום הקריירה.

מצב הרוח משתפר. האנרגיה חוזרת ואתם
מתחזקים. ידידים באים אליכם בהצעות
מושכות ואתם מתבק שים
לשתף פעולה עימם.
חבל לדחות ולוותר על
הזדמנויות יוצאות דופן.
פעילות משותפת תניב
פירות. מהבחינה החבר תית
מצבכם הולך וטוב.
לא מוכנים להשאירכם
בבית. בעבודה צפויה
הצעה מעניינת ומושכת.
שיכולה להביא לשיפור
במצבכם הכלכלי בעתיד. בינתיים עליכם
להקפיד על חיסכון -כי ההוצאות גדולות.

הבריאות אינה טובה בתקופה זו. ואתם זקו קים
ליותר מנוחה והתייחסות לבעיות ה מטרידות.
לא רצוי ל הזניח,
להתעלם או לד חות,
בסך הכל זוהי
תקופה שבה אינכם חז קים.
המתח רב ולא
תמיד אפשר לשלוט על
המעשים או הדברים ה נאמרים.
קצת קשה ל התאפק
כשמשהו מרגיז
אתכם. ה״ 7עד ה 9-ב חודש
קשים יותר מ בחינה
זו ובכלל. ידידי ם טובים עוזרים ומ עודדים,
חיי החברה תופסים מקום חשוב.

הקריירה מאוד חשובה בתקופה זו, אתם
מעמידים את עצמכם בפני מבחנים עצמיים
ואף עומדים בהם בהצ לחה.
מתיחות עלולה ל היווצר
ב־ ,7ב״ 8או ב-
12 בחודש, וזאת עם מי
שנחשב לחבר טוב בע בודה.
הדחף להעיר ולו מר
כל מה שאתם חוש בים
הוא חזק, אך זה מ מש
לא רצוי. הצורך ש לכם
ללמד להסביר ול פרט
גורם לכם לעיתים
להתעלם מתגובות הסביבה הקרובה. הקש רים
עם ארצות אחרות -מאוד מעודדים.

ה* 6עד ה־ 9בחודש די מעצבנים ומלחיציס,
לא כדאי לכם לייחס חשיבות כל־כך גדולה
למה שהאחרים עושים.
מתברר שאתם לוקחים
ללב גם את צרותיהם
של האחרים וזה נוגע
לכם יותר מאשר להם.
חבל על העצבים והכו חות.
בשורות טובות ב 1111111

מה שנוגע לכספים.
עכשיו אפשר למצוא ד רך
שתבטיח את הכנסו תיכם
גם בטווח הרחוק.
השקעות ונסיון לקחת במה סיכונים כספיים
יוכיחו עצמם כבדאיים ותצאו עשירים יותר.

מבחינה חברתית זוהי תקופה הרבה יותר
תוססת ומעניינת. כבר אינכם לבד וגם אם
עדיין לא נמצא בן הזוג
האידיאלי יש מי שמבין
אתכם ושעימו אפשר ל שוחח.
אתם הרבה יותר
מקובלים גם במקום ה עבודה
וגם בסביבתכם
הקרובה. הבריאות עלו לה
להציק גם בשבוע זה,
הקשישים שביניכם ע לולים
לסבול מיתר לחץ
דם וגם מראומטיזם.
הצעירים יותר סובלים מבעיות בדרכי ה נשימה
ומפגיעות שונות ומשונות בעצמות.

שישי, שבת וראשון יהיו הימים היותר מתו חים
השבוע, יתכן שכדאי להתרחק מהבית
ולצאת לחופשה או נסי עה.
היחסים עם בני ה זוג
ועם המישפחה בכלל
די קשים. אתם נוטים
להתרגז ולהגיב על כל
דבר שבעבר לא הייתם
נוהגים לשים לב אליו.
את הכעס המצטבר א תם
מוציאים על האנ שים
הלא נכונים. ה10-
וה 11-הרבה יותר טו בים.
פגישה ידידו תי ת תשפר את מצב הרוח
ותחזק אתכם. בעבודה נדרש מכם מאמץ.

מצב רוח כבד בין ה״ 7ל־ 9בחודש. אתם
נוטים להאשים את הסביבה הקרובה, מה
שאומר שהטוב ביותר
עבורכם בתקופה הנוכ חית
זה להתרחק מה מקום
ומהאנשים שעי מם
אתם חיים. בשורה
משמחת תגיע ב 10-או
ב־ 11 בחודש, והיא
קשורה בעתידכם ה-
מיקצועי, יתכן שתצטר כו
לקחת על עצמכם
תחום חדש ובלתי מו כר,
אך אין ספק שצפויה הצלתה, תשוב לא
לאבד כעת את ההזדמנות -ולא לחשוש.

המתיחות בבית משפיעה על העצבים ומעכ בת
ועוצרת את התנופה שהשגתם בתחום
הקריירה. בעיות הקשו רות
לבני המישפחה מד איגות,
אך גם מקום ה מגורים
עצמו דורש שי נוי.
כדאי להימנע מסיב־סוכים.
בשבוע הבא ה כל
יחזור להיות שקט
יותר. וחבל להחמיר את
הבעיות או לגרום לכך
שההשפעה תהיה מעבר
למה שנחוץ. בכספים
מצבכם מאוד מעודד. ומדי יום נראה שיפור.
ב־ 10 וב־ 11 בחודש תיהנו מהישג חשוב.

מ י הביא את מסמר הערב: עוגת ~ ם
ך 1ף 1 גדולה ועליו הכותרת ״סקופ!״ פו (סטפנסלוי) הוא א חד

מרבים שזכו בשם מישפחה חד ש כאשר התקבלו
בחברים במערכת. הוא היה בלם המערכת בשנות ה סד
ולאחר ז מן מה פרש ו הפן מנהל של בית״מלון.

״ 1 1 1 1היה קרי ק טוריס ט קבוע של העולם הזה,
^ 1\ 1לפני שעבר להארץ ולמעריב. שמו האמיתי

ך ך | 1ך 1היה עורך ה מדור עולם־קטן.

11 1 .1קוראים רבי ם גילו באמ 11
צעותו
את העולם השלישי. הוא אחיו של עוזי ברעם.

באה להעולם־הזה כצלמת, א ן
שוכנעה להיות גם כתבת. סיד ר ת
כתבות שלה על האורגזמה הנשית היכתה גלים בארץ.

\ ך ובעלה, עמוס קינן, ע בדו שניהם בש־
11ך 1ך1
ן בועון בתקופות שונות. קינן היה בעל
111 1 1 111
מדור ס א טירי ו אילו נורית היתה עורכת מ דו ר הקולנוע.

!4 111.4

בד מו ת גליון העולם־הזה,

והמלא זאב פרקש. במסיבה הוא הירבה להתבדח.

גילה רזיו

זאת לא היתה מסיב ה ככל המסיבות.
לא הוזמן אליה אף שר אחד, אף פולי טי ק אי אחד, אף לא דוג מני ת
אחת. לא היו נשות-חברה ודיפלו מ טי ם. ל א היתה תוכנית אמנותית, ולא
ר קדני ת־ב טן.
היו בה יו תר ממאה אי ששע בדו אי-פעם בהעולם הזה, הם ובני/בנות
זוגם. א חדי ם הביאו א ת ילדיהם, שמקצת ם כבר מ שר תי ם בצהי ל. שיר או
עם מי ע בד אבא או עבדה אמא, כשהיו צעירים.
מיפגש כזה לא י תכן בשום עי תון אחר בעולם. זה דמה יו תר למיפגש
של יו צ אי י חיד ת -קומנדו. ואבן: כל הנוכחים נזכרו ב ע בוד ת ם בהעולם
הזה כתקופת־שרות, מלאה ב אי די א לי ם ובהרפתקות.
היו שם, באולם היפה של הסינרמה, כ תבי ם וצלמים, עורכים וציירי ם.
ותיקי ם שהשתתפו ב שבועון עו ד כשנקרא 9בערב, בעריכת או רי קיסרי,
וצעירים שזה עתה הצטרפו למערכת, א חרי ש סיי מו א ת שרו ת ם הצבאי
לפני כמה חוד שי ם.
הערב כולו היה מו קד ש לסיפורי ם. ד ן מרגלית ( ע בד בשנות ה״50
המאוחרות) התנדב להנחות, ועשה זאת בחן־ובהומור. אבל היתה בעיה:
כה רבי ם נזכרו בהרפתקותיהם ורצו לספר, ע ד שרוב ם בלל לא הגיעו אל
המיקרופון. אפ שר היה לספר ולספר.
כשזה נגמר, קרוב לחצות, חזרו חברי המערכת הנוכחית ל מי ש ר די
המערכת, כ די להכין א ת הגליון השוטף. הפעולה צריכה להימשך.
ולם האח״מים בסינרמה מואר
\ 1ב אור קטן, אינטימי. בפתח אורי
אבנרי. בלי סיגאר, צוחק את צחוקו
המפורסם — כזה שגם בעיניים עצומות,
בחשיבה מוחלטת, מאפשר את
איתורו של הצוחק.
המוזמנים באמת שמחו לפגוש אלה
את אלה, לבדוק מי השמינה ואיפה, מי
התקרה וכמה, ולאן הגיעו בחיים.
כמעט כולם דמויות מפורסמות,
כמעט כולם עברו בשבועון המסויים

באביב חייהם, מי במשך תקופה קצרה,
שנה, שנתיים, שלוש, ומי במשך עשר
ועשרים שנים.
שוש אביגל :״כתבתי בהעולם הזה
במשך שנה, בין תקופות: אחרי שסיימ תי
את לימודי בארץ ולפני שנסעתי
לפאריס, לכתוב את הדוקטורט. בעי תון
למדתי איך לתפקד בתנאי־לחץ.
זה עזר לי אחר־כך בחיים.״
אורי אלוני היה כתב, צלם ועורך־
כיתוב בין 1960ל־ . 1963 עבד קשה,

ליד ה משה •לשם (לרר) ,ל שעבר עורך־הספורט של העולם הזה.

\ ך זמרת, ערכה נמ שך זמן את הט־
|י | |יי |יל
#11 1 1 1 4דור לילות־ישראל. היא מתחבקת
עם אולי גלס, שסיקרה גם היא ענייני חברה.

#|*111ף 1ך 1 1ך 1ך עורכת המדור רחל המרחלת מזה 27
1 1שנים, בהפסקות, עם דב איתן, עורך־
11 #1 #1111
מישנה, חבר־מערכת מזה 37 שנים, בהפסקות. לידם משה לרר.

||ך 1ך11111 1

שהיתה במשך שנים המראיינת הראשית של העול 1 111 11 1111 הזה, מתחבקת עם שלמה סתר, צלם ראשי לשעבר,
שליווה את אבנרי בזינוק הראשון למצריים. גם הוא התחתן במערכת.

הקריקטוריסט הראשון של העולם הזה, בראשית שנות ה־,׳50
1111 1מחליף זיכרונות עם דוי ד רובינגר, צלם המערכת של השבועון
באותו הזמן, כיום צלם בכיר בשבועון טייס. השניים שוחחו ארוכות.

התרוצץ, חיפש סקופים תחת כל עץ
רענן. הערב השתתף באותה חדוות־נ־
.עורים במירדף אחרי שיפודים. בין
שיפוד לשיפור הוא אומה ״השתח ררתי
מהצבא ישר אל תוך העול
הזה. היתה אווירה מישפחתית. היה לי
חופש מוחלט לעשות ולכתוב כל מה
שאני רוצה. למדתי מה זו עיתונות,
ובעצם כל מה שאני יודע היום, למדתי

תווית גדולה צמודה לדש ביגדו של
כל אחד מהמוזמנים, ובה שמו, מניין
שנותיו בהעולם הזה ותפקידו, ובפי נה
הימנית הסמל המפורסם :״בלי מורא,
בלי משוא־פנים.״
את התווית קיבלו כולם בכניסה.
שם גם הוצב ספר־המוזמנים, שבו רשם
כל אורח את ברכותיו או הברקותיו.
על המלאכה ליד דלת הכניסה ניצחו
חנה גבאי, מזכירת המערכת, וגילה
כ״ץ ומירב גבאי, עוזרותיה. מירב היא
גם בתה של חנה.
מישהו שואל בקול מבוסם :״למה
לא חילקו תוויות גם לקוראים? אני,
למשל, קורא את העיתון בין השנים
1953ל־1987ו״ והוא לוגם, הקורא ה אלמוני,
מתוך כוסית דקה, נוזל שקוף,
צלול, המעלה פלאים את מצב־רוחו.
נראה שבא כבן־זוג של אחת מחברות־המערכת
לשעבר.
יבי הנצחי, בעל התלתלים המל־בינים
וההליכה המרושלת, חג מסביב
לבר כמו דבורה מסביב לפרח.
״מה זאת אומרת, מה לי ולהעולס
הזה?״ הוא מגחך בביטול .״כל החיים
שלי קשורים בעיתון הזה!״ הכוס
מורמת בזריזות אל פיו, ובתוך שניות
הנוזל השקוף היה כלא היה.
ראשון המגיעים היה שימעון סאמט,
שכתב בגליון הראשון של העול
הזה(אז 9בערב ) ב־ 11 במארס .1937
אפשר היה לנחש מי ותיק ומי חדש
על־פי סדר. ההגעה. הוותיקים ביותר
הגיעו ראשונים, חוששים להפסיד
ולוא רגע אחד של זיכרונות־נעוריהם.
בין המקדימים היו גם דויד רובינגר,
צלם 1951/3 ,וקריאל(״דוש״) קרדוש.
עורך גראפי, באותן השנים ממש. לא
רק שנות־העבודה, גם הזונות היו
משותפות. והצרעת. דוש צוחק צחוק
י ר וביישני .״הייתי אז עולה חדש, וזו
היתה העבודה הראשונה שלי. שימשתי
גם כעורך גראפי, גם ככתב וגם כסופר.

ןךן | |ך עו רן המדור הסיפרותי, משתובב. מסתכלת בו
11 | 1 14 רחל אבנרי, הכורעת לרגלי אורי אבנרי. לידו
יושבת זיווה יריב, שגם היא החלה את הקריירה שלה בשבועון.

ך 1י ך 1ך 1נמנה עם יוז מי האירוע, התנדב גם לראיין את
11 #11 1#1 | 1חברי המערכת בעבר ובהווה. מרגלית היה כתב
בכיר בסוף שנות ה־50׳ .באווירה המבודחת היה קשה לקיים סדר.

ך ך 1ב 1ך גם הוא מיוזמי הערב, עם עוזי הדרי, עורף־כיתוב, וזאב
# 1 1ן #1יפת, חוקר בכיר. השלושה עבדו בשבועון באותו הזמו
בשנות ה־ . 60 הדרי היה ידוע כשובב במיוחד, וקול לא נפל ממנו.

״אחת המשימות שהוטלו עלינו
היתה לסקר את נשף־הסטודנטים בחיפה.
נסעתי עם רובינגר וכתב. קראנו
לזה ״חוליית־כיסוי״ :כתב, צלם ועורך
גראפי, המחליט במקום־האירוע איך
תיראה הכתבה.

| | י 1ו 1 1השתתף בגליון הראשון של העולם־הזה
!( 11111114 | 111/1 111 אז 9בערב) .בתצלום הוא משוחח עם ד״ר
אמיל פויירשטיין, כותב דיוקנאות ב״ 9בערב, בימי אורי קיסרי כעורף.

״אחרי הנשף החלטנו לברוק את מ צב
בתי־הזונות בחיפה התחתית: בדקנו
טוב־טוב ומצאנו שהסחורה בחיפה
איומה״.
רובינגר טופח לדוש על הכתף
וצוחק כל״כך שגופו מתקפל לשניים.
״ואתה ייכר את המצורעים?״ הוא שואל
״גע מעט .״במשך יומיים
אחרי
(־חולים למצורעים בירוש ישבתי
לים
״נסיו] להוכיח לרופאים שצרעת
היא מחלה שאינה מדבקת. ואחר־כך
פחדתי שאני טועה והרופאים צודקים.
בדקתי כל רגע את כפות־הידיים כדי

חמו מומו׳

בשיחה עם קובי ניב ואברהם בדדוגו. מרמרי
וניב, יחד עם ב׳ מיכאל ואפרים סידון, יצרו
בשבועון את המדור 200 הארץ, שחולל מהפכה ויילד את

בתבח ׳טרד, לייכזבי•; .ציל מו: ציון צפריר, ע :ת פדו״זסטי, רחל א מ די, עבי טל

(המשך מעמוד ) 35
לראות אם אין עליהן כתמים״.
עכשיו דוש צוחק .״ואני אמרתי לך
שזה מתחיל מנקודה קטנה על המצח,
ושכדאי שתתחיל לבדוק את המצח״.
בהיסח־הדעת רובינגר מלטף את מצחו.
שיחה:
״מה את מעדיפה, נקניקיה או שניצל?״
״תביא,
תביא את שניהם ואל תשאל
כל־כך הרבה שאלות״.
״מי היה מאמין שלפני 20 שנה,
כשעבדת בהעולם הזה היית רזה כל־כך,
שונאת לאכול, אוהבת רק׳ לעבוד,
להביא סיפורים, לכתוב״.
״מי, אני?״
חבורות־חבורות נקבצות באולם.
חבורת ה ארץ יוצאי העולם הזה היא
הגדולה מכולן: רן כיסלו, תמר מרח,
יהושע שגיא, גירעון ושימעון סאמט,
יואל מרקוס, קובי ניב. ב׳ מיכאל, דן
מרגלית. בפינה יוצאי העולם הזה
שהגיעו לחדשות: רינו צרור, שרית
ישי־לוי, יוסי היימן, גילה רזין, דן בן־

ון ניסרו

היה עולה חד ש מ פולין
כא שר התקבל
לעבודה, ו הפן במהרה לכתב בכיר.

ך 1ך ע בד כעורך מדור־התשבצים. מאחוריו עמיקם

גורביץ׳ ,עורך־כיתוב לשעבר ואשתו. לי ד זיווה

יריב הקריקטוריסט אבשלום, כשמאחור רפי זיכרוני ולמטה אלה ברקת.

היתה עורכת האופנה של ה־עולם־הזה.
ככל הנוכחים היא
נשאה תווי ת ובה שמה, תפקידה -ותקופת שרותה.

נורית בת־יעו

דיין ! פעם בשנה הוא מעצב את

שער הגיליון של איש־הש־

נה. א חד מ קוד מיו ב תפ קיד היה שמואל בק.

אמוץ, שלמה פרנקל. ממעריב: משה
לרר. מרסל זוהר, ציפי מנשה ותחיה
אדר מידיעות אחרונות.
הרחק מההמון הסוער, זחוח־פנים,
בחליפה בהירה, יושב אורי דן. כל יריב
פוליטי נחשב כאן הערב כאורח של
כבוד, לסמל של פתיחות וסובלנות.
דן אכן מרגיש כמו אורח רצוי
ואהוד. הוא מחייך לכל עבר, ולחייו
בוהקות .״מגיל 8חלמתי להיות עיתו נאי,
ובגיל ,17 אחרי שנתיים של לי מודים
בטכניון, הגשמתי את החלום
והגעתי להעולם הזה,״ הוא מספר.
אוהבת. אורי אבנרי לימד אותי להבין
קודם כל את העובדות. אחר־כך, כש־התגייסתי
לצבא, שמעתי דברים רומים
מפי אריאל שרון.״
והוא שב ומזכיר את השם שרון
בגאווה גדולה ואחר־כך אומר :״אני
מספר שעבדתי בהעולם הזה לכל מי
שמוכן לשמוע. בשבילי זה מקור לג אווה!״
שיחה:
״הכי מוזר שאורי דן כאן״.
״ובעיניי הכי מוזר שאני כאן. אף־
פעם לא האמנתי שאגיע לגילי, לזמן
הזה. לפני כל כתבה הייתי בטוחה ש הפעם
ארצח על־ידי הפושעים שאני
כותבת עליהם, או אפגע מיריות שוט רים
במירדף, או שהאנס שאותו רא יינתי
יחליט פיתאום לאנוס אותי.״
נירה גל, זמרת :״כשפרשתי מהזימ־רה,
לפני ארבע שנים, החלטתי להיות
עיתונאית. חדרתי למועדון של הופר
סכסואלים, הצלחתי ליצור איתם קשר
בלתי־אמצעי, וגם לצלם אותם. באתי
לאורי עם הכתבה. הוא התלהב ואמר:
בובהל׳ה, את חייבת לכתוב.

ך 1ך| ״ 1 1עשמ דו רו הופיע בשנות ה־60י בהעולם־הזה, מחבק
| 1/11 1את אברהם סיטון, מנכ״ל העיתון, המנצח זה יו תר
מ־ 20 שנה בהצלחה על המאבק הכלכלי הקשה, של העולם־הזה.
״כתבי על אסירים, ועל כל מיני
חלכאים ונדכאים. לא היה מקום שלא
ביקרתי בו. למה עזבתי? במשך שנ תיים
הייתי אחראית על מדור־המסי־בות.
ופיתאום, לילה אחד, באמצע מסי

הרגשתי שאם אבקר בעוד מסיבה
אחת — אתמוטט. עזבתי, ובמשך שנה
שלמה אחר־כך לא ביליתי במסיבות
בכלל. לא יכולתי לסבול מסיבות.״
דמויות: עמוס קינן בחולצה כחולה,

שתרם תרומה חשובה לעיצוב העולם הזה כעורך
גראפי וכעורך־כיתוב, בשיחה עם הרב שמואל
א בי דו ר הכהן, שהיה בשנות ה״50׳ פרשן פוליטי של השבועון המסויים.

אווי סלע

ציני מנשה

צלמת וכתבת לשעבר, עם העורכת המישפטית,
עורכת־הדין אילנה אלון, ו מזכירת המערכת חנה
גבאי, שזכתה בגילויי חיבה מיו חדי ם מהכתבים, הוותיקים והחדשים.

בא להעולם־הזה, הפך לכתב מצ טיין
ולכתב צב אי והתקשר עם אריאל שרון.
הוא טען במסיבה שי ש קווי די מיון בין שרון לאבנרי.

אווי דן

יוסי ה״מן

היה הכתב הפלילי של העולם־
הזה והצליח ל חדור לניבכי ה עולם
התחתון. היה מפורסם בד ב קו תו במשימה.

ערכה בעיתון מ דו ר לבי-
\ | 1ך1
111 קורת התיקשורת, לפני 1111111 שעברה לפאריס וזכתה ב תו אר דו ק טו ר בהצטיינות.

! ^ רחר 1ן 1ךןך הביא לשבועון אתא חד הס-
11111 קופים הגדולי ם של שנות ה״ :70
111 1/1
פרשת האהבים של משה דיין עם אלישבע צ׳יזיק.

ך 11ה 11דדך חותמת בספר האורחים. במי טב ח ביתה נח !
| 1 .4 1 1 111 תם ההסכם שבו העביר אורי קי סרי א ת המערכת
לאורי אבנרי וחבריו. דינה היתה נשואה אז לכתב יעקב גל המנוח.

שלמה פרנקל

מ עי ג

כל השלוחות של ה מי מ סד הפוליטי״כלכלי־צבאי.

חופן את פניו בכפות־ידיו, יושב, קם,
מתהלך, וכשקוראים בשמו כדי שיגש
למיקרופון אינו שומע או עושה עצמו
כלא שומע.
הרב שמואל אבידור הכהן ואשתו,
המשוררת אריאנה הרן, מתפרשים ב שולחן
צדדי ומלוא גופם יכול להת חרות
רק בגופו של אורי סלע, היושב
מולם. גם הכהן וסלע פעלו למען הש בועון
באותה התקופה.

אמנון זיכרוני

מכהן זה זה יו תר מ״20
שנה כיועץ המישפטי של הש בועון•
גם אחיו, א ש תו וב תו ע בדו בתקופות שונות.

יאירה יסמין, בתה של הפסנתרנית
פנינה זלצמן. סיפורים משולהבים על
ימיה בהעולם הזה, על תאוותה האדי רה
לשינוי זהויות ולתחפושות, מהל כים
עד היום במערכת.
דן בן־אמוץ בכובע שחור. פניו טו בים,
וגם רוחו.
מישהו לא־מזוהה, שהוריד לפני־כן
את התווית שעל חזהו, מלקק מהעוגה

הוורודה בגניבה. אורי אבנרי פורס ורן
בן־אמוץ מתקרב בצעדים נחושים, נעצר,
אוחז בפרוסה קטנה, מהסס, מריח,
מניח בצד. דיאטה. עניינים שבלב.
ראשון העוזבים ההא קובי ניב.
״כשאורי אבנרי יפרוש, אני אהיה מוכן
להחליף אותו,״ הוא אומר .״ואם צריך
— אשנה את שמי לאורי, או לכל מה
שצריך. העיקר שאהיה העורך של
העיתון הזה״.

11ך 11 העורך הגראפי, הכיר במערכת את אשתו, דורי ת, ש-
עבדה במינהלה. זהו א חד מהזוגות הרבים שני שאו

במערכת, נוסף על חברי-המערכת שמצאו בני ובנות זוג במהלך עבודת ם.

מאיר תדמור

די יגאל לביב, ו שי מ ש אורי ם ותומים לרבים.

11717^171111

שלי העולם הז ה״עד
שי סד, י חד עם מקסים גילן, את השבועון בול.

ך י | 1¥ך ״111 היה הרוח החיה של הנד
1 1 1דו ר 200 הארץ י חד עם 1 חבריו, רכש במערכת השבועון את תהילתו.

ך 1ן \ 1 1ך | ך יצא לסקר את
11 1• 11 1מילחמת יום הכי־פורים
י חד עם ר מי הלפרין, שנהרג.

י 37

במרינה
(המשך מעמוד ) 26
36 מדינות. מה ההליך הבירוק־ראטי
שעל ממציא לעבור, עד שהכד
צאתו תירשם כחוק? קודם כל צריך
להתקשר עם עורך־דיו, כדי שיברר
במישרד רשם־הפטנטים האם קיימים
פטנטים־רשומים דומים בתחום שבו
עוסקים.
השלב הבא — הכנת דגם של הפ טנט.
יש לבדוק את הדגם במעבדה
המוכרת על־ידי רשם־הפטנטים. לאחר
מכן יושבים עם עורו־הדיו, ומכינים
נוסח של הסבר טכנולוגי, מסבירים מה
ההבדל בין רעיון זה לבין פטנטים קודמים
באותו תחום.
את נוסח ההסבר הטכנולוגי מגישים
למישרד רשם־הפטנטים. בשלב זה מת חילות
התכתבויות ארוכות ומייגעות
בין מישרד הרשם לבין עורד־הדין.
הרשם דורש, לעיתים, לשנות את ניסוח
ההסבר לגבי פרט זה או אחר, להחליף
מילה מסויימת במילה אחרת. רישום
ניתן לעשות בכל המדינות החברות
באירגון הבינלאומי של מיש־רדי
רישום־פטנטים. אירגון זה פועל
מכוח הסכם בינלאומי.
יאנוש עבר את התהליך המייגע הזה
בארצות־הברית, ורשם את הפטנט בכל
מדינות האירגון הבינלאומי 36 :מדינות.
עכשיו הוא בישראל, בה יש לו
מישפחה וחברים רבים. הוא רוצה שחב רה
ישראלית תקנה ממנו את הפטנט,
בטרם יפנה להציעו לחברות זרות.
לדבריו, על״פי מחקר שעשה, יהיה על
החברה שתקנה את הפטנט להשקיע
300 אלף דולר בלבד בפיתוחו ובייצר

דרכי חיים
הפרקליט והשרב
הנהג ניסה להציל גוזל,
והותקן; על־ידי ע שרו ת עורבים זועמים גוזל העורב התקדם לאיטו, כשהוא
מדלג על שתי רגליו לעבר אי־התנו־עה.
ים המכוניות שנסעו באותה שעת־בוקר
מוקדמת מהרצליה־פיתוח לכיוון
תל־אביב, לא הרגישו כלל בגוזל המי
נתר. רק עורך־הדץ יהודה ויינשטיץ,
חובב חיות ידוע, הבחין בעוף הקטן
המנסה להימלט מהמון המכוניות. למ רות
שמיהר למישפטו של דויד בלס,

וידוי אישי נוגע דדב של נעמה, הבת
המאומצת שד יצחק ואופירה נבוז:

* ץ חלון חדרה של נעמה נבון,
בקומה ה־ 12 בבניין רב־קומות,
נשקף נוף מהמם ביופיו. ירושלים
פרושה מנגד, בתי־אבן ישנים בעלי
גגות אדומים, עצי־אורן גבוהים וירו קים
ואוויר צלול.
אי־שם באופק נראה בית־הנשיא.
״על הבית הזה אני לא אוהבת
להסתכל,״ מצהירה נעמה ,״מעדיפה
לשכוח אותו״.
במהלך הראיון היא אומרת שוב ו שוב,
על תקופת כהונתו של אביה
כנשיא המרינה :״לא אהבתי את זה, לא
אוהבת את זה ולא אוהב את זה!״
נעמה היא בת .14 נערה מקסימה.
מחוננת, שופעת חיוכים, מדברת בכ נות
וברגישות.
על הרגישות שלה יעיד אולי הסיפור
הבא. לפני שבועיים צריכים היו
להרוס שדה ירוק שצמח ליד בית־סיפרה.
ברגע ששמעה על כך ישבה
נעמה בשדה עם חברתה והתחילה
לבכות .״כאב לי שהורסים את השדה,
שפוגעים בטבע,״ היא. אומרת.
על קירות חדרה מצויירים בציבעי־שמן
ציורים מעשה ידיה: לבבות אדו מים,
עננים, שמש. לא בכל בית היו
מרשים לילד לצייר כך על הקירות.
״היה לי רצון למרוד. אחרי כל
השנים בבית־הנשיא, שם היה לי חדר
ייצוגי, רציתי לעשות בחדרי זה מה
שאני רוצה״.
כמו את שאר הדברים בבית־הנשיא,
גם את חדרה לא אהבה :״כשנכנסנו
לבית־הנשיא, גרתי בחדר אחד עם ארז.
אחר־כך ביקשתי חדר משלי, רציתי
יותר פרטיות. נתנו לי חדר ענק, שהיה
מעין חדר־מעבר. על הקיר היה תלוי
פוסטר של פרפרים. מאוד לא אהבתי

את הפוסטר, אבל לא היתה לי ברירה,
כך צריך היה להיראות חדר של בת־הנשיא...

הזמן הייתי צריכה לשמור על
הסדר, כי בחדר ביקרו אנשים. אני
בלגניסטית איומה, והיה לי קשה
לשמור על הסדר. למזלי, היתה מט פלת
שדאגה לכך״.
חרם בכיתה

ך * זיכרון הראשון של נעמה
( 1מהתמנותו של אביה כנשיא הוא
השוטר שניצב בפתח ביתם .״לא הבנ־

״אני זוכרת את עצמי ביום הראשון
בבית־הספר. הגעתי לכיתה א׳ במכונית
שחורה ענקית, עם שומרים ושוטרים.
הילדים מאוד לא אהבו את זה.
״באמצע השנה החליטו בכיתה ל החרים
אותי. במשך שנתיים לא דיברו
איתי. טענו שאני שחצנית. היום אני
שמחה שעשו לי את זה, ככה למדתי
לא להרים את האף. אבל אז זו היתה
בשבילי תקופה גרועה.
״בכיתה אף אחד לא דיבר איתי,
וכשהגעתי הביתה שוב הייתי לבד.
כשהייתי חוזרת מבית־הספר, הייתי
מתיישבת לארוחת־צהריים על שולחן

״אני ווצה לעמוד מור הוו״־מוריד״
ולשאול אותם: רמה מסה אות לאימוץ ד
תי למה עומד שוטר בכניסה, וזה גם
לא מצא חן בעיניי. מאוחר יותר הבנתי
שאנו עומדים לעבור דירה.
״כשראיתי את בית־הנשיא בפעם
הראשונה, קיבלתי שוק. לא האמנתי
שזה הבית שבו נגור. הבית נראה כמו
בית״מלון. לקח לי הרבה זמן להבין
שזה ביתי.
״מייד כשנכנסנו לבית, הצמידו
לארז ולי מטפלת, שנמצאה איתנו כל
הזמן ודאגה לכל דבר שביקשנו. במובן
מסויים היא היתה כמו אמא שניה.
השעות בהם התראינו עם אמא ואבא
פחתו מאוד. בשלב מאוחר יותר ארז
התקרב למטפלת יותר ממני, ואני נשארתי
די לבד בבית הענקי.

ארוך־ארוך, עם סכו״ם מפואר. הייתי
צריכה לאכול על־פי כל כללי הנימוס.
״מה נאכל — זה קבעה המבשלת,
ולא אני וארז. לפחות את ארוחות־הבוקר
אבא היה מכין ...אחרי״הצהריים
לא יכולתי לצאת מהבית בלי שמירה.״
גדולי עולם, שביקרו בבית־הנשיא,
לא עשו רושם על נעמה. ברוב המיק־רים
היא לא ידעה מי הם. היא מביטה
בתמונה שבה נראים היא וארז כשהם
לוחצים את ידי נשיא ארצות־הברית
לשעבר, ג׳ימי קארטר, וצוחקת :״עשו
לי קוקיות, הלבישו אותי בשימלה אל־גאנטית
ששנאתי, ואמרו להתנהג יפה,
ללחוץ ידיים לאיש הזה — ולעוף
משם. כך היה״.

פרקליט ויינ ש טיין
קובע פלדה:
שהוא אחד מסניגוריו, עצר מייד את
מכוניתו בשולי־הכביש וירד להגיש
עזרה לעורב הקטן.
העורב היה בגודל יונה קטנה, עדיין
לא ידע לעוף. כיצד הגיע למרכזו של
כביש סואן אי־אפשר היה להבין. ויינ־שטיין
לקח את הגוזל בידיו, מתוך כוונה
להביאו כמתנה לבנו. העורב לא
ניקר אותו ולא התלונן, הוא רק השמיע
קול צווחה דקיק.
בטרם הספיק ויינשטיין ללכת ל כיוון
מכוניתו, שמע צוויחות חדות.
הוא הביט למעלה וראה כמה עשרות
עורבים חגים סביב ראשו. הם השמיעו
קולות רמים והתעופפו במהירות לעב רו
.״מרוב מהירות שכחתי את כובעי
במכונית כשירדתי ״,סיפר ויינשטיין.
״אבל כובע לא היה עוזר לי, היה צורך
בכובע־פלדה נגד חבורת העורבים!״
בזהירות ובמהירות עבר ויינשטיין
את הכביש והניח את העורב על הקר קע,
ליד חורשת אקליפטוסים. לצערו,
לא היה לו זמן לבחון מה עושים
העורבים הבוגרים למען הגוזל שנפל.
וכיצד הם מחזירים אותו לקינו.

למרות הזיכרונות הקשים, היו גם
דברים טובים.
״אהבתי לשחק שם במחבואים. הבית
היה ענקי, והיו בו המון מקומות־מחבוא.
כשהחברות הכי טובות שלי
— עד היום — כוכי ומיכל, היו באות
לישון אצלי, היינו מתגנבות מאוחר
בלילה למיטבח, מפלחות פחיות־סיידר
וחטיפים, ועושות חגיגה בחדר. עשינו
את זה כמו מיבצע צבאי. בשקט־בש־קט.
המטפלת ישנה בחדר הסמוך, ואסור
היה שתתעורר.
״כשיצאנו מהמיטות, שמנו מתחת
לכריות בובות, כדי שיחשבו שאנו

ישנות״.
האם לא גילו למחרת במיטבח שח סרים
מיצרכים? נעמה מחייכת :״מה
פיתאום! בבית־הנשיא לא חסר כלום,
אף פעם״.
עוד זיכרון מחוייך של נעמה :״מעל
אולם־האירועים היה מחסן, שממנו
אפשר לצפות באולם. אחרי שהיו מש כיבים
את ארז ואותי לישון, היינו מת גנבים
בפיג׳מות למחסן ומציצים לאו-
לם־האירועים.
״פעם, באמצע אירוע חשוב, ארז לא
יכול להתאפק וצעק: אבא, שלום! כל
האורחים התפקעו מצחוק, וארז ואני
ברחנו למיטות״.
לקראת סוף תקופת הנשיאות לא
יכלה עוד לשאת את עובדת היותה
בתו של הנשיא. בחוסר־סבלנות חיכתה
לסיום הכהונה, וספרה את הזמן הנותר.
נעמה אומרת, שיצחק נבון סירב
להיענות להפצרות שיכהן קדנציה
נוספת כנשיא, רק בגללה. היא הבהירה
לאביה שאס ימשיך להיות נשיא —
תעזוב את הבית והמישפחה, ותעבור
לגור בפנימיה.
היא גם הפצירה באביה שיעזוב את
הפוליטיקה לחלוטין .״הוא אומנם לא
הסכים, אבל אין לי כעס או מרירות על
כך. אלה הם חייו שלו, זכותו להתנהג
כמו שהוא רוצה. אני אוהבת אותו
מאוד ונאלצת לקבל את זה.
״פעם הוא אמר לי שהוא לא ידע
שכל־כך אסבול מהיותו נשיא. הוא
חשב שאיהנה מזה. אך גם אילו היה
יודע מראש שכך ארגיש, הוא היה
מתנהג אותו הרבר. זה התפקיד שאליו
הוא שאף כל חייו.״

נעמה עם ארז, אופירה ויצחק במי שכן הנשיא
..השעות שבהן התראינו עם אבא ואמא פחתו מאוד!״

מדברים
על פרוטקציה

ך עמה אינה מתעניינת בפולי־
^ 1טיקה כלל .״אמא רוצה שאהיה
חברת־כנסת, אבל אני בחיים לא אתקרב
לפוליטיקה. אם בעלי ירצה, לא
אתלהב מהרעיון, בגלל הילדים.״

כשעזבה מישפחת נבון את בית-
הנשיא ועברה להתגורר בשכונת ימין־
משה, בחרה נעמה את החדר הקטן
ביותר בבית. נמאס לה הפאר וההדר
שבהם חיתה בשנות הנשיאות.
יצחק נבון התחיל לעבוד במכון ו אן
ליר בתקופת הצינון, לפני החזרה
לפוליטיקה. נעמה אהבה את השנה
הזו.
״בשבילי היתה זו שנה נהדרת.
נהניתי מאלמוניות יחסית, ומזה שחזרתי
לחיות חיים נורמאליים. אבא לא
אהב את העבודה בואן ליר. הוא איש 5ציבור
בנשמה. אוהב לעבוד מהבוקר
עד הלילה בלי שינה. כשאין לו העו מס,
הוא מקטר.״
אחרי השנה הטובה של נעמה חזר
אבא־נבון לפוליטיקה, והתמנה כשר־החינון־
.״גם היום אני לא יכולה ללכת
עם אבא ברחוב, מבלי שהוא ייעצר כל
חמש דקות ללחוץ ידיים. אמהות סוחבות
אליו ילדים קטנים, שלא מבינים
מהחיים שלהם, ואומרות: הילד רוצה
לראות אותך מקרוב! בכל זאת, זה
עדיף מנשיא. אז בכלל לא יכולנו
ללכת ברחוב.״
נעמה, על־פי גילה, צריכה ללמוד
בכיתה ח׳ .לפני שנתיים קפצה כיתה,

הוא הסכים איתי״.
היו עוד פירסומים שפגעו בה. כמו
זה האחרון, שבו סיפר עיתונאי מצרי כי
אופירה נבון החליפה טבעות עם אנוור
אל־סאדאת: לקחה טבעת־זהב ונתנה לו
טבעת־מתכת פשוטה.
׳ נעמה רותחת מזעם :״סתם שטויות,
אמא בחיים לא היתה עושה דבר כזה,
אני מכירה אותה. זה לא מתאים לה!״
בתקופה שבה פורסמו ידיעות על
יחסים עכורים השוררים לכאורה בין
אופירה ליצחק נבון, ניגש לנעמה בן
כיתתה ושאל אם הוריה מתגרשים. עד
אז נעמה, לא קראה על כן דבר .״הייתי
ממש בהלם. הגעתי הביתה בוכה. מה
פיתאום מתגרשים? הרי הם כל-כך אוה בים
האחד את השני — אמא ואבא
הרגיעו אותי. היום ברור לי שהם לא
יתגרשו אף פעם.״
במשך הזמן למדה להיות אדישה
לפירסומים. אדישה עד כמה שיכולה
להיות נערה רגישה בגילה.
להיות בת של שר זו משימה בפני
עצמה. בחברה ובבית־הספר מצפים
ממנה להתנהגות מיוחדת .״אני חייבת
להיות תלמידה טובה, להיות בסדר עם
כולם.״
פעם רבה עם ילד מכיתתה. במהלך

נעמה ואופירה () 1982
.היום יש לי הורים שאני אוהבת בכל ליבי!,

המריבה התרגזה ופלטה קללה יש ראלית
ידועה, המתייחסת למיקצוע
האם. בכיתה השתררה דממה. כולם
נותרו פעורי־פה. לא האמינו שכך מד ברת
בתו של שר-החינוך .״מה לעשות,
אני ילדה כמו כולם.״
נעמה היא ילדה מאומצת, ומדברת
על כך בפתיחות מדהימה .״אותי בחרו,
ילד רגיל נאלצו לקבל בלית־ברירה,״
אמרה פעם. ארז, אגב, לא אהב את
המישפט הזה.
היא לא יודעת מי הם הוריה הביו לוגיים
.״תמיד רציתי לדעת את סיפור
הולדתי ומי הם הוריי הביולוגיים. אני
חושבת על זה המון. יש לי דמיונות
פרועים מי הם היו. אולי זוג נערים
בתיכון? אולי אנשים עניים שלא יכלו
לגדל אותי?
״בין הורים לילדם צריך להיות
דימיון פיסי. אני הולכת ברחוב ומ חפשת
אנשים שדומים לי, עושה
חישוב בשנים אם הבן־אדם הזה יכול
להיות אבי. לפעמים אני חושבת: אולי
אני מכירה את אמא ואבא? אולי הם
שכנים שלי? חבל שרק בגיל 18 מותר
לפתוח את תיק״האימוץ.
״הייתי רוצה שאבא יהיה שר״הפנים
וישנה את החוק, כך שבגיל 12 יהיה
אפשר לפתוח את התיק.
״למה כל־כך חשוב לי לראות אותם?
אני רוצה לעמוד מולם ולשאול אותם:
למה? למה הם מסרו אותי לאימוץ?״
נעמה מפסיקה לדבר. משפשפת את
העיניים בידה, ומיד ממהרת להבהיר:
״אני לא בוכה, סתם עייפות.״
פעמים רבות היא מדמיינת את
הפגישה בינה לבין הוריה:
״אני רואה את עצמי במישרד אפור
של מישרד״הפנים. עומדת מולם ואו מרת:
שלום, אני בתכם נעמה. מעניין
אותי איך יגיבו. אם הם אנושיים. קשה
לי להבין איך אפשר למסור ילדה

^ פסטיבל הצגות־הילדים בחיפה,
^ שבו שימשה אופירה נבון כנשיאת
הפסטיבל, הועלתה הצגת־יחיד של
גילה אלמגור, על־פי סיפורה האוטוביוגראפי.
ההצגה מספרת אודות ילדה
יתומה מאב, שמעולם לא ראתה אותו.
נעמה :״במשך כל. ההצגה לא הפ סקתי
לבכות. הרגשתי הזדהות עצומה
עם הגיבורה, למרות שיש בינינו שוני.
לה היתה תמונה של אביה, לי אין
תמונה. אין לי במה להיאחז.
״להוריי מולידיי אין שום זכויות
עליי. מרגע שמסרו אותי לאימוץ,
התבטלו זכויותיהם. היום יש לי הורים,
אמא ואבא שאני אוהבת בכל ליבי. הם
ישארו הוריי תמיד.

והיום היא לומדת בכיתה ט׳.
״כשקפצתי כיתה, ריכלו עליי
בבית־הספר. אמרו שבגלל זה שאבא
שר־החינוך, הקפיצו אותי כיתה.״
נעמה מספרת, שתמיר כשהיתה
שומעת שמדברים על פרוטקציה, הי־תה
מגיבה ועונה. לאמה היא לא
סיפרה. היא ידעה שאם תספר, תלך
אמה למנהל בית־הספר, זה ידבר עם
הכיתה, ואז שוב יאמרו כולם: פרו טקציה.
נעמה,
מסתבר, חשופה לביקורת
מתמדת. גם את הביקורות המופנות
כלפי הוריה היא כואבת .״לפעמים
משמיצים בלי אמת, ואז אני מאוד
נפגעת. הפגיעה הקשה ביותר היתה
אחרי הבת־מיצווה שלי. כתבו בעיתון
שהמסיבה היתה מפוארת ומנקרת־עיניים.
השיא היה במעריב לנוער.
עורך העיתון כתב שזה לא בסדר,
שבזמן שהמצב הכלכלי כה קשה,
כשפועלי אתא מפוטרים ואנשים
רבים לא גומרים את החודש, חוגג שר־החינוך
במסיבה יוקרתית, בהשתתפות
1000 מוזמנים.
״קודם כל, לא היו אלף אנשים.
י הוזמנו ,600 וגם כך רבים כעסו על אבא
שהוא לא הזמין אותם. חוץ מזה, זו
הבת־מיצווה שלי, ולא של אבא. זכותי
לחגוג אותה איך שאני רוצה,
״כתבתי למערכת העיתון מיכתב
חריף, והסברתי את עמדתי. אבא רצה
לקרוא את המיכתב ולצנזר מה שלא
נראה לו. הסברתי לו שזה עניין שלי.

נעמה השבוע
היא איימה לעזוב את הבית א ם ייב חר שוב כנשיא
״פעם התעקשתי שהשם המלא שלי
יהיה נעמה מרים איקס נבון. האיקס
הוא שם מישפחתם, הלא־ידוע כרגע,
של מולידיי. היום אני לא רוצה את שם
מישפחתם,
״אמא ואבא עשו בחוכמה שסיפרו
לי על היותי מאומצת. כך צריכים
לנהוג כל הורים מאמצים. זה עדיף
מאשר שהילד יגלה את זה לבד. ותמיד
מגלים בסוף.
״היחס אליי ואל ארז זהה. אין שום
הבדל.״
יומיים אחרי יום־הולדתו של ארז,
חל יום־האימוץ של נעמה, הנחגג אף
הוא במישפחה .״אמא אמרה לי פעם:
ביום־ההולדת שלך באת לעולם, ביום־
האימוץ באת לעולם שלי.
״ארז, לעומת זאת, לא אוהב לחגוג

שבכלל ל א מבי א תועלת, שהוא
אולי אפילו נגדך/
ואתה, עוד אומר: תודה.
״ככה אני רואה את העולם. אנשים
מתנהגים לפי איך שתכנתו אותם, לפי
איך שהם חייבים. לא כמו שהם באמת
רוצים.״ קטע אחר שכתבה:
אתה חי כדי שאולי אחר־כך יזכרו
אותך, א חרי שתמות/.
במילים אחרות -אתה חי כדי
למות/.
כי מעפר אתה ו אל עפר תשוב.
״לא. המוות לא מטריד אותי, החיים
מטרידים אותי. זהו עולם של שאלות
ללא תשובות.״
מלבד הכתיבה, אוהבת נעמה לשיר.
היא משמיעה לי קלטת שבה היא
נשמעת שרה בקול צלול ויפה.

״אני הולכת בוחוב ומחפשת
אנשים הדומי ר .,אור
אלה הם הוריי הביולוגיים...״

נעמה עם הוריה
.זאת היתה ב שבילי תקופה גרועה!׳

את יום־האימוץ, הוא טוען שיש לי יום־
הולדת אחד — היום שבו נולדתי. הוא
היה רוצה שאהיה אחות רגילה, ולא
מאומצת״.
האהבה הגדולה של נעמה היא
הכתיבה. למרות גילה הצעיר, היא
מדברת על העולם בנימה מסויימת של
יאוש .״העולם הוא צבוע,״ היא אומרת,
וקוראת קטע שכתבה:
אתה רוצה ד בר אחד ועושה ד בר
שני/
כי זה מה שחינכו אותך, זה מה
שלימדו אותך לעשות/,
כתוצאה אתה מקבל דבר שלישי,
שבכלל ל א רצית/

״אני לא רוצה להיות זמרת רק בגלל
הפירסום. טעמתי מזה די והותר, הספיק

נעמה מודעת לכך, שכתוצאה מה-
פירסום יש ילדים שמתקרבים אליה,
רוצים בחברתה .״אני משתדלת להת עלם
מזה, לחיות כמו כולם. בחופשה
עבדתי בתור מלצרית במיסעדה. אנ שים
לא האמינו, חושבים שאני רק
מזיזה אצבע — ומקבלת כל מה שאני
רוצה. זה לא נכון!״
החלום הכי גדול שלה הוא ללכת
עם אבא.ברחוב מבלי שיזהו אותם,
מבלי שיעצרו להגיד שלום, היא ואבא,
יד־ביד. לבד, בלי המבטים.

וואה, דבר שהוכח כצודק מאוחר יותר, כשהבית
כולו קרס תחתיו.
במקביל ניהל משה עסק עם יהלומן ישראלי,
בניו־יורק, בשם בועז זוסמן. זה היה מיסחר ב יהלומים
ובזהב. באחד הימים נמצאה הכספת של
החברה פרוצה, נעלמו ממנה יהלומים, זהב ושעו־ני־קארטייה,
בשווי של מאות אלפי דולארים.
אביו של בועז השיג צו־מעצר נגד משה,
והעולם התחתון בניו־יורק חיפש אחריו. צור
נאלץ לברוח עם שתי בנותיו ואשתו הישראלית,
חיה. כך הגיעה המישפחה ב־ 1977 לישראל.
בארץ ניהל אביו של משה צור, יחד עם שותף
מקומי, עסק של גידול חזירים בצפון הארץ.־
החווה היתה הגדולה בארץ. חוץ מזה ניהלו
מישחטה בשוק־הכרמל בתל־אביב.
משה נכנס לעסק, וכמינהגו החליט לנהל אותו
בסיגנון של משה צור. אלגאנטי ויוקרתי. הוא
פתח חנות מפוארת בשוק, בשם בוט שר בוי,
שתוכננה על־ידי אדריכל. את הקונים בה שירתו
מוכרים הלבושים במדים לבנים. משה לרשות
החנות היתה רשת של שליחים, שדאגה להביא
את הסחורה לבתי־הקונים. גם נעזר בשרותי
מישרד לפירסום ויתסי־ציבור.
במקביל רכש את מיסעדת־היוקרה הסינית
בכפר־שמריהו, טיי ס ט אוף סציואן. זאת היתה
המיסעדה הסינית המפוארת ביותר בארץ. היא
קושטה בפיסלי־אמנות סיניים, ובציור ענק של
ארבעה מטרים. על מלאכת הציור ניצח אמן רוסי
בשם יצחק ספקטור. הוא עבד על הציור במשך
שנה וחצי. בציור נראה נשף בסיגנון לואי ה־.16

במרוצת הזמן למשולש ולמרובע. הוא היה קונה.
למשל, שמנים בכמות אדירה, היה מוכר אותם
תמורת מודעות בעיתון, ותמורתם קיבל מוצרים
אחרים, וכן הלאה. הוא תמיד היה נדיב, ואף פעם
לא התווכח על גובה המחיר.
חודשים רבים, כשהמיסעדה כבר לא היתה
שייכת לו, עוד הגיעו אנשים כשבידיהם פתקים
לארוחות־חינם, שהבטיחו להם תמורת שרותים
שונים.
משה צור, שהכל סביבו התנהל בסיגנון אל־גאנטי,
גילה מהר מאוד את המחיר שהוא עומד
לשלם עבורו. הוא לא היה מוכן לעמוד באיטליז
האלגאנטי בשוק־הכרמל, כי היה קשה לו המעבר
מן העבודה היומית באיטליז אל העבודה האל־גאנטית
בלילה במיסעדת־היוקרה. רק במאוחר
גילה את הגניבות של כמה מעוברי האלטליז.
במימדים אדירים. הריבית השחורה. שעמדה ב ימים
ההם על *״ 25 בחודש, פגעה בו קשות.
לבנק לאו מי היה צור חייב מיליון וחצי דולר.
כדי להבטיח לעצמו את החוב, שיעבד הבנק את
מניות־הבגק שמשה צור רכש. כשנפלו המניות
במפולת הגדולה, ירד ערך המניות לשליש.
הבנק לקח את בני טל, בעל מישרד־חקירות.
שהתפרסם בשעתו ברומאן שניהל עם פארה
פוסט, כשזו היתה בארץ. במיבצע שתואם עם
המישטרה, פלשו 30 ביריוניס למחסן־הקירור
ולאיטליז, ונעלו אותם.
ימים אחדים לאחר מכן פלש איש־אופנה

1נט

1 נב המכלה
1־רז במיאם נ1 איש־העסקים הישראלי משה צור, שנמלט
מהארץ לפני שלושה חודשים, נורה על־ידי אנשי
העולם התחתון במיאמי. הדבר לא פורסם עד כה.
בשיחה טלפונית שניהל משה צור השבוע עם
ידיד בישראל ניסה משה להרגיע ולהסביר שהוא
לא נפגע.
סיפור־חייו של משה צור יכול לשמש חומר
מצויץ למותחן הוליוודי. הבחור הקנדי קטן־ה־קומה
והעדין, שהיה לבוש תמיד בבגדים של מיטב
אופנאי־העולם, שנראה בארץ נוסע במכוניות
מפוארות ובהן טלפון צמוד, סיבך את גדולי ה לווייתנים
של עולם־הכספים הישראלי והאמ ריקאי.
הוא
התחיל את הקאריירה שלו במיאמי. לשם
הגיע מקנדה, ארץ־מולדתו. קרוב־מישפחה אימץ
אותו וזכה בשם ״הדוד״ .איש זה היה אחד מבעלי־

הבתים העשירים, בעל רשת גדולה של בתים
להשכרה.
בראשית דרכו היה משה נער־שליחויות של
הדוד. הוא סחב את המיזוודות והיה אחראי להע ברת
הכספים.
עד שיום אחד עבר חתול שחור בינו לבין
ה״דוד״ .סכום גדול של כסף, שהיה אמור להגיע
מדרום־אמריקה, נעלם. ה״דוד״ לא היה מוכן לק בל
שום תירוץ, וזרק אותו מהעסק.
משה התחיל לנהל רשת של מיכבסות אוטו מטיות
בבתי־מגורים. אך המאפיה המקומית לא
הסכימה לחדירתו לעסק שבו היתה לה שליטה
מוחלטת.
נוסף על עיסקי המיכבסות התחיל משה לבנות
בניין להשכרה על קלונסאות על המים, בטכניקה
מיוחדת. אך הבנק שלו לא הסכים לתת לו הל־

במקום דמותו של מלך־צרפת, במחלצות־הפאר,
הופיעו פניו של משה צור, כשלצידו, בקרינו־לינות,
אשתו חיה ושתי בנותיו.
הוא הפך איש־חברה מבוקש, ונראה תכופות
בחברת השגריר המצרי, סעד מורתדה, שהיה
מבאי־המיסעדה הקבועים.
במיסעדה זאת ערך המיליונר מונדק פורר את
מסיבת יום־הולרתה ה־ 50 של אשתו, רוחקה. אנ שי
החברה נראו חוגגים בה אירועים מישפחתיים.
מרבית השגרירים והדיפלומטים, המתגוררים ב־הרצליה־פיתוח
ובכפר־שמריהו. פקדו את המקום.
מחזור הכספים של משה היה גדול. אך הוא
הלך והסתבך. הוא התחיל ללוות כספים בריבית
קצוצה. ובמקביל פיתח את נושא הבארטר —
סחר חליפין — שבו הגיע לדרגת אמנות.
הוא היה מתחיל בעסק־חליפין אחד. שהפר

צור באיטליז בשוק־הכרמל ועם השגריר המצרי סעד מורתדא במיסעדה
ניקמת המאפיה

משוק־הכרמל למיסעדה בכפר־שמריהו. ומכיוון
שמשה היה חייב לו כסף רב. פינה את העובדים
והכריז על בעלותו על המקום.
הסתבר שמשה צור חייב למס־ההכנסה סכום
של שני מיליון דולר, סכום דומה לבנק לאומי.
וסכום גדול לא־פחות לאנשי שוק־הכספים הש חור.
אחד
הבעלים של מגנדה. מיסעדה בכרם־
התימנים. שיצא מבית־הסוהר. היכה אותו כמה
פעמים, ולבסוף לקח ממנו את מכונית־האאודי
בעלת־הטלפון.
משה המשיך בהסתבכויותיו. הוא פתח מישרד
לפירסומי״לוח, שבו הבטיח ארוחה־חינם לכל
מפרסם. במקביל נכנס כשותף לרשת־מיסעדות
יהודיות, בשותפות עם רב. מיסעדה נוספת שלו
היתה הווילג; ליד תחנת־הדלק בכפר־הירוק. היא
עוקלה על־ידי נושיו הזריזים יותר.
משה עבד לפי שיטה של הקמת חברות בשר שרת.
רישום חברה חדשה עולה 300 דולר. משה
היה יכול להוציא חמישה צ׳קים ללא כיסו־ לפני
שהוכרז החשבון כמוגבל. דבר שהתפרסם בין
הבנקים. בצורה כזאת הקים 20 חברות. הוצאו
נגדו עשרות צווים. ואז הוא הוכרז כפוש־ט־רגל.
והתמנה לו כונס־נכסים. שאיתו הגיע להסדר של
תשלום חודשי קבוע.
הוא לא יכול היה לעמוד אף בתשלומים אלה.
לכן היה נעצר מידי פעם. ונאלץ לבלות ימים
בכלא.
אשתו, חיה, הסתגרה עם הבנות בדירה ־שכורה
בהרצליה, וניתקה מגע עם הסובבים אותה.
סבל רב במיוחד נגרם לה כשמשה מכר.
תמורת 50 אלף דולר. נכסים שהיו מעוקלים.
ושהיו שייכים לאביה בן ה־ .90 כך מכר לבעל
דוכן הפלאפל התאומים בגיבעתיים חנויות
בבת־ים. מעשה זה גרס לניתוק מוחלט עם
מישפחתה של חיה, אחרי הניתוק בין משה ובין
אביו ואחיו.
בלית ברירה עזבה חיה. לפני חצי שנה. את
הארץ. היא הצליחה לעזוב.
לפני שלושה חודשים הודיע קרוב של משה
שהוא נמצא באילת. רק מאוחר יותר הגיע שיחה
מארצות־הברית. משה שוחח עם נושיו. לתדהמ תם
הצליח לצאת, למרות כל צווי־העיכוב שהוד־או
נגדו.
לפני חודש הגיע למישרדו של איש־הביטוה
זאב זמיר. שהיה שותף עם משה בכמה מיסעדות.
אדם שברשותו היה פתק, שניתן לו על־ידי משה
בארצות־הברית. משה דרש מזאב כסף, תמורת
שעון־הזהב שמכר לו.
צור ידע לאן לברוח. למכריו בארץ סיפר ש ראש
עיריית מיאמי, המנהל רומאן עם ישראלית.
הוא ידידו הטוב.
ברור שהיריות אינן הפרק האחרון במעלליו
של הנוכל השרמאנטי.

ו ₪חווו 1ת 111מ 0111111
חווה מחכה
ורבי-
אי אי אי...
כשאני חושבת על זה, ממש לא ברור לי איך זה
לא קרה עד היום.
כבר שנים יש רפי שאולי מצד אחד, וכבר
יש חווה לוי מצד שני. אז איך זה שעד היום לא
התחברו שני אלה?
הפסיקו לדאוג: הם התחברו סוף־סוף!
אז עשיתי דרינג־דרינג לחוור, כדי לשאול
אותה מה העניינים בדיוק.
״הלו. חווה. כאן רחל המרחלת״.

פסח
כ שה

ב ג 1ל ה
אפשר כבר לעשות אצבע משולשת לכל הל שונות
הרעות, שאמרו שאם אסתר זוכוביצקי
תיסע לניו־יורק לחיות עם בעלה, יונ תן זו־כוביצקי,
בליל־הסדר, היא כבר לא תחזור משם.
אז היא חזרה, לידיעתכם.
את ליל־הסדר בילו הזוכוביצקים עם הזוג
ארנסט יפת ויטושנה שיך, וכולם אכלו
קניידלך ומצות, ושרו חד־גדיא, חד גדיא, כי זה
מזכיר להם כמה דברים שקרו לחברים שלהם.
אחרי עוד כמה ימים, לקחה אסתר את ילדיה
וחזרה איתם ארצם, גם כדי להיות פה וגם כדי
לסתום את הפה לכמה אנשים.
אגב, שושנה וארנסט נראים מאוהבים יותר
מתמיד, ויודעי־דבר אומרים לי שהנה או־טו־טו
הם יכריזו על נישואיהם. מתה לדעת ממה יחיה
הזוג הצעיר אחרי החתונה.

שושנה שיך וארנפט יפת
אס תר ויונתן זוכוביצ קי שרו איתם על ״חד גדיא״

נזה עשיר
ועדיין לומד
חווה לוי
היא פנויה -
״ידעתי שתטלפני. חיכיתי לזה. לא יכול
להיות שאת לא תדעי״.
״בטח שאני יודעת. נו, איך נפגשתם פיתאום?״
״נפגשנו. הוא פנוי מבחינה ריגשית, אני פנויה
מבחינה ריגשית, וחוץ מזה הוא גבר משגע.׳
״ומה את עושה עכשיו כשהוא נסע ללונדון?״
״מה זאת אומרת? אני מחכה שהוא יחזור!״

רפי שאולי
הוא בלונדון

הולכים
3ל היום
ו חוגגי ם
כל שנה ב־ 1במאי חוגגת הפועלת־היחצנית
מירי זי כרוני את יום־הולדתה, ועושה מין
מסיבת נשים של אחרי־הצהריים לכל חברותיה.
החברות באות כשבידיהן מתנה, ובלי בעל, ושו תות
מיץ ואוכלות סנדוויצ׳ים קטנים ומאחלות
למירי שתגדל קצת בשנה הבאה.
גם השנה נערכה המסיבה של החברות אחרי־הצהריים,
ובאמת לא נראו שם גברים, מלבד צלם
או שניים, הבעל של הזמרת נירה גל וגברבר
אחד קטן ועדין, לבוש מיכנסי־גברדין, ז׳אקט
קלאסי ותיסרוקת של פליי־בוי. הגברבר הסתובב
לו בין הנשים, שתה קצת מיץ, הריח כל סנדוויץ׳

נואל דונסקי
גברבר קטן ועדין

אם הקטע הזה נראה לכם רועד, זה מפני שכל
הגוף שלי רועד מצחוק בזמן כתיבת שורות אלה.
בעל אחד סמלונות־הפאר בישראל, בחור בן
60־פלוס, קצר־קומה, עבה־בשר, קרח וממושקף,
המדבר בעיקר יידיש, הוחזר מנמל־התעופה בן־
גוריון מפני שכרטיס־הטיסה שלו לא היה כל־כך
בסדר.
הוא ניגש לפקיד הלוקח את הכרטיסים בנמל.
ונתן לו את הכרטיס. הפקיד הסתכל בכרטיס.
הסתכל בבעל־המלון הגוץ, ופרץ בצחוק אדיר.
בעל־המלון שאל ביידיש שוטפת מה מצחיק
אותו, והפקיד אמר שהוא אף פעם עור לא ראה
סטודנט כל־כך מבוגר.
הסתבר שבעל־המלון העשיר יודע שסטודנטים
מקבלים הנחה גדולה בכרטיסי-הטיסה. והוא
לא הבין למה הוא, שכל חייו עדיין לומד. לא יכול
להשתמש בזה.
בקיצור. החזירו אותו הביתה, וביקשו ממנו
לקנות כרטיס רגיל. אני באמת מקווה שהוא למר
משהו מהסיפור הזה. ועכשיו הוא כבר לא יהיה
יותר סטודנט.
לפני שהוא אכל אותו. והתנהג מאוד באל־גאנטיות.
במשך
רוב המסיבה לא ידעתי מי הוא הגברבר,
אבל הוא נראה צעיר מדי מכדי שאתחיל ל התעניין.

אחרי שעה, כשהוא פנה אל הדוגמנית
קארין דונסקי ואמר לה ״נו, אמא, בואי כבר!״
הבנתי שזהו בנה בן ה־ 12 של דונסקי, ששמו
בישראל נואל.
לא יכולתי להתאפק ושאלתי את נואל למה
הוא בא עם האמא שלו למסיבות של נשים.
״אני בא רק בשביל האח״מים״.
״סליחה?״
״אנשים חשובים!״
״נו, ופגשת כאן אנשים חשובים, הפעם?״
״הפעם זה ממש לא מוצלח, רק אח״מ אחד.״
״מי זה, אם מותר לי לשאול?״
״ציפי שביט, אבל אני כבר לא צריך אותה.״
״מה זאת אומרת?״
״כבר יש לי שלוש חתימות שלה. אז אני לא
צריך אותה יותר.״
1באפריל אבל מאוד רציני
אתם ידעתם בכלל שיש בראזילים בלונדיים,
בעלי עור ורדרד? אני לא ידעתי את זה עד שר איתי
את לי, בת השנה, בתה של ורד ציבעון.
.איזו ילדה! כולה כספית, חן וחיוכים, וגם
שימלת־מלמלה וסרט על הראש, ופרח על הדש
ותחרה על התחתונים.
ורד, שלא הצליחה ללדת ילד, לא חשבה הרבה
זמן, נסעה לפני שנה לבראזיל והביאה משם אח

ורד צי ב עון ובתה עלי
שימלת מלמלה וסרט על ראשה
לי הקטנטונת. עכשיו, כשלי כבר בת שנה, הן לא
נפרדות. ורד לוקחת אותה לעבודה שלה בסטודיו
באילת, וגם כשהיא נוסעת למסיבה בתל־אביב
היא לוקחת את הקטנה איתה.
את לי היא בחרה לעצמה ב־ 1באפריל 986ז,
ועכשיו היא החליטה שאם זה כל־כר הצליח, למה
לא לנסוע שוב ב־ 1באפריל 1988 ולהביא ללי אח
או אחות? ובאמת למה לא?

ס חרי שמונה שנים של היעדרות,
הגיעה לארץ לביקור של שלושה
ימים מלכת־המים הראשונה של העו לם
הזה לשנת 1958 ומלכת־היופי של
ישראל לשנת ,1962 הגברת יהודית
מזור. כשהיא מלווה על־ידי בעלה השני,
אלפרד טאובמן, שנבחר השנה
על־ידי ירחון־הכספים פורצין כאחד מסס
5האנשים העשירים ביותר באמריקה.
בשלושת
ימי שהותה בארץ לא ביקרה
יהודית את אמה מגי, בביתה שברחוב
ארנון בתל־אביב, הבית שבו נולדה
וגדלה. יהודית מנסה מזה שנים לשכוח
בכל מחיר את עברה כישראלית. לטענתה,
היא שכחה את שפת־אמה.
בשנה האחרונה לקתה אמה במחלה
ממארת. כל ידידי־המישפחה היו משוכנעים
שיהודית, הבת היחידה, שהיא
מקור בלתי־נדלה של גאווה לאמת
תבוא בשעות קשות אלה כדי לסעוד
את אמה. אך מי שהגיע לטפל באמו
החולה היה אחיה יפה־התואר של יהד
דית, בועז מזור, המתוגרר זה יותר מ־20
שנה בניו־יורק.
בארוחה החגיגית שערך ראש עי־ריית־ירושלים
׳ ,טדי קולק, במיסעדת
מישכנות שאננים לכבוד הזוג טאוב־מן,
היו נוכחים לאה רבין, יוסי וחווה
חכמי, גיטה שרובר, אסתר רובין, ומגי
האם — שבאה בלוויית בעלה השני,

יים ימגריזי
פעמון למשרתים

ך * שה היה להבחין במגי במה ש־
׳ 1עבר עליה בשנה האחרונה. היא
נראתה יפהפיה זוהרת, כתמיד. היא
התאלמנה מאביה של יהודית לפני

מגי ב־1958

יהודית כמלבת־המים 1958
לא בבית־החולים
שנים רבות, ונישאה לחבר הטוב של
בעלה המנוח. היו רבים שטענו אז
שהיא עולה ביופיה על בתה, יהודית.
היא אשה גבוהה, שחורת־שיער, בעלת
עיניים ירוקות.
מגי ידועה כאשה גאה. מעולם לא
ניסתה לנצל את הצלחת בתה. היא
נשארה בארץ, למרות העובדה ששני
ילריה ונכדיה מתגוררים בארצות-
הברית, וזוכים שם בהצלחה. כשהיתה
נוסעת לבקר את הילדים, היא נסעה רק
כשהוזמנה. כל נסיעה מאת היתה
מלווה בקניית מתנות יקרות לכולם.
הנסיעה היתה גם מלווה בהכנות
קדחתניות, כמו עשיית דיאטה, הכנת
מלתחה תואמת ושינון מתמיד של
שיעורי־אנגלית. כל זאת, כדי שלא
לבייש את יהודית ואחיה.
בראיון להעולם הזה סיפרה מגי:
•יהודית נולדה לחיי־זוהר. יש ילדות
שנולדו כדי ללמוד, יש ילדות אחרות
שנולדו כדי להפוך לעקרות־בית, ויש
כאלה שנולדו כשחותם הזוהר טבוע
על מיצחן. יהודית היתה כזאת.״
כאשר נבחרה כמלכת־המים, בגיל
14 וחצי( ,היא טענה שהיא מבוגרת

יותר) ,בתחרות שאורגנה על־ידי העו לם
הזה, היא התגלתה בראשונה. אותם
הנתונים הובילו אותה מאוחר יותר,
בגיל ,19 לזכות בתואר מלכת־היופי
של ישראל. היא נשלחה לתחרות מיס־תבל,
ולא זכתה בתואר המיוחל, רק
מפני שיצאה, ערב־התחרות, לבלות עם
אחד ממארגני־התחרות. אך לעומת
זאת היא זכתה בבעל אמריקאי, הרברט
רוניק, שחיזר אחריה בעקשנות במשך
שלושה חודשים• .הרבי״ ,מיליונר ב־עיסקי־טקסטיל
בקרוליינה, הגשים את
חלומה: מגורים בכיכר־האו״ם מס׳ ,870
מול הנהר איסט״ריוור באיזור יוקרתי
ביותר במנהאטן.
חלומה של יהודית מיזרחי, מרחוב
ארנון בתל־אביב, שיהיה לה פעמון לק ריאת
משרתים, התגשם. יהודית פלשה
לחוג־הסילון, והזוג הירבה לנדוד ברח־בי-העולם,
כשהם שוכרים בתים מפו ארים
באתרי־הנופש היוקרתיים ביותר.
נולדו להם שני ילדים, בת בשם טי־פאני,
על שם חנות״התכשיטים, ובן.
הילדים למדו במיטב בתי־הספר ב־ארצות־הברית,
אבל הם לא למדו את
שפת־אמם — עברית.

לפני שנים אחדות, עם נפילת מניות
הבורסה האמריקאית, התמוטטו עסקיו
של בעלה, ובסמוך לזה גם נישואיהם
של הרברט ויהודית.

^ צ׳יגצ׳ילה

^ חרי הגירושים התחילה יהודית
לעבוד בסניף הניו־יורקי של
כריסטי, החברה למכירות פומביות
של חפצי־אמנות ותכשיטים. באחד
הערבים הוזמנה יהודית להשתתף
בארוחה חגיגית של החברה הגבוהה,
שם הכירה לראשונה את האלמן
אלפרד טאובמן, מהנדס במיקצועו,
שעשה הון־עתק מבניית קניונים
ברחבי ארצות־הברית. היכרות זו
הביאה לנישואין.
בהשוואה לאורודחייה עם בעלה הראשון,
המיליונר, חייה עם בעלה השני,
המולטי־מיליונר, הפכו אגדה בנוסח
סינדרלה. במקום בית אחד, שעמד לרשותה
בנישואיה הראשונים, עומדים
לרשותה כיום שלושה בתים — אחד
בדטרויד, אחד בפאם־ביץ׳ ודירת־פאר
בניריורק. בכל אחד מהבתים יש צוות

של שמונה משרתים, לרשותה עומד
מטוס פרטי, עם ארבע דיילות במישרה
מלאה, הדואגות לעטוף את הנוסעים
בשמיכות העשויות מפרוות צ׳ינצ׳ילה.
לזרים היא אומרת שהיא נסיכה
יוונית. אביה, בעל חנות ברחוב נחלת־בנימין,
היה ממוצא יווני. כאשר עיכבו
אותה בארץ במשך כמה שעות, בעת
ביקורה לפני שמונה שנים בגלל בעיות
של דרכון, רתחה ונשבעה שלא לבוא
עוד ארצה.
אם בעבר בילתה יהודית בחברתם
של סתם־מיליוגרים וכוכבי״קולנוע,
הרי שכיום יושבת יהודית בארוחות ל־צירם
של נשיא ארצות־הברית, רונלר
רגן, ולצידה של מלכת בריטניה, אלי-
זבט. בכבוד זה זכתה מכיוון שבעלה
רכש את חברת־המכירות הפומביות
הבריטיות סותבי, תמורת 400 מיליון
דולר. החברה זכתה באחרונה בפירסום
עולמי, כשמכרה את תכשיטיה של דו כסית
וינרזור, תמורת 50 מיליון דולר.
לכן אין זה מפליא שבכל הסחרחורת
הזאת של הגברת מיזרחי־מזור־רוניק־טאובמן,
היא לא מצאה זמן לסעוד אח
אמה החולה.
יעקב חיל־פ

הנסיכה היוונית אינה יודעת עברית

אז הר ה — משרדה ברי או ת קו ב ע כי ה עי שון מזיל, ל ב רי או ת

ואיוו עם נעמה בת ה־**ן,
בתם של יצחק ואוניות נבון: