גליון 2593 מתאריך 13 במאי 1987

מה הסוד שלי?
,׳וגוש תונחש0ואו1!0
״בשנים שחלפו מאז שנבחרתי למלכת היופי של ישראל
למדתי שלא מספיק להיולד יפה. אם חצים לשמר את היופי
גם אחרי גיל 30 צריך לעשות משהו.
לכן, כשאנשים מחמיאים על המראה הצעיר
שלי, אני מגלה להם את הסוד: מונה שטראוס,
הוא לא רק טעים ובריא, אלא גם מרכיב חשוב
בטפוח מראה רענן וכושר טוב״.

חוה לוי
מלכת היופי של ישראל וסגנית מיס תבל , 1969
אופנאית בהווה.

תונה שטואוס 1000/0בראות.

חדש

מיכחבים
שעה של קח־ת־רנח
עוד על יובל העולם הזה.
היכרתי כילד ונער את 9בערב ולאחר מכן את
העולם הזה. לעיתים מזומנות חרקתי שיניים
כשקראתי את דיעותיו של אורי אבנרי, שלא עלו
בקנה אחד עם תפישותיי, ושהיו לרוב מחוץ
לקונצנזוס הלאומי. יחד עם זאת היתה לי תמיד
שעה של קורת־רוח רצופה ועמוקה לקרוא את
ניסוחיו הבהירים של אבנרי ואת ניתוחיו החבר־תיים־פוליטיים
המזהירים, שהם עולם בפני עצמו
בעיתונות העברית.
חרף ולמרות אי־ההסכמה בנקודות רבות,
תמיד הקשבתי ושמתי לב. איו לי ספק שהעולם
הזה הוא נדבך חשוב בשמירת החרויות ובעמידה
על עקרונות ועל זאת יבורך, יחד עם כל העושים
במלאכה — במערכת ומחוצה לה — שהם רבים
כחול אשר על שפת־הים.
עלו והצליחו! ח״ב בני שליטא, ירושלים
המלאר מיכאל

כתבת השער הקי דמי:

נגישה בלב ׳0
המיליארדר הסעודי עדנאן חאשוגי
שפופרת הטלפו! את הרים
בפאריס. טילפן לעמא! וביקש
לדבר עם חוסיין המלך. בדי שיובל
לד ע ת מה קורה לספר למלן־ אחר,
פאהד. נאמר לו שחוסיין עסוק.

נפילתו התחילה בקטע גן 19 שורות
בהעולם הזה, לפני 13 שנה. אחר־פד
הזדעזעה בל המדינה, כשנתגלו
מעשיו. השבוע הוא מת. מי היה
מיכאל צור, ילד הפלא
של הכלכלה הישראלית,
שבונה.המלאך מיכאל״ ן

קע\ר>ו עם בתו

כתבת השער האחורי:

עצמאות מאכזבת
דעת קורא על מחיר העצמאות.
שמעתי את דבריו של אורי אבנרי ברדיו, בנושא
העצמאות ואני, עולה מארצות־הברית המאוכזב
מהחיים כאן, שואל:
איזו מין עצמאות יש כאן כשבועטים בצורה
עצמאי ת בתורתנו הקדושה?
וחוץ מזה, אם המחיר לעצמאות הוא הקרבת
אלפי צעירים במילחמות, אז אני מוותר על העצמאות(
.היהודים שעלו אחרי השואה לארצות-
הברית לא הקריבו את בניהם במילחמות).
נתן דוב, רחובות

מניין בחורים במשזריץ
על אתר-הנצחה בגליל המערבי.
התוכנית האחרונה של נקודת חן בטלוויזיה,
אשר יוחדה לאתר־ההנצחה לנופלים על שיחרור
הדרך ליחיעם, לקתה בחוסר ואי־דיוקים כואבים.
אתר־ההנצחה איננו בלבדי לחללי שיירת
יחיעם המפורסמת, אלא לכל אלה אשר מסרו
נפשם על פריצת הדרך ליחיעם. בין אלה היו
שישה, ואחי יוסף ביניהם, שנפלו ב־ 20 בינואר
,1948 כחודשיים לפני אותה שיירה, עת הוטל
כוח מאולתר — כיתת נוטרים, כמניין בחורים
במשוריין פתוח — למערכה חסרת סיכוי ותוחלת.
הנוטרים,
שהועסקו בליווי ואבטחת שיירות
בגליל המערבי, תודרכו כי פניהם למשימת־סיור
שיגרתית, טרם העלאת אספקת המים(את המים
ליחיעם נהגו להוביל בחביות ממעיינות כברי
הסמוכה).
באותה פרשה אומללה שזורים מחדלים ובזיו־נות,
שקשר־שתיקה, טיוח וסילוף־עובדות אופפים
אותה מאז ועד עצם היום הזה. ורק אחר מאבק
עקשני, שבע מרורים, עלבונות, תיסכול ואכזבות,
שניהלו ההורים השכולים, הם זכו לראות את
שמות יקיריהם חקוקים על לוח־הזיכרון באותו
אתר־הנצחה מוזנח.
גדעון מישניבסקי, ירושלים

במו לפני 200 שנה
על המוסדות לטיפול נפשי.
בעיקבות הכתבות של הד״ר יולי נודלמן אץ
ספק שיש מה לבדוק במישרד־הבריאות וגם
במוסדות עצמם. מדוע מעטה הסודיות? באמתלה
שזו הגנה על החולים, נעשים מעשים שהבדיקה

יפה להם.
אנחנו בסוף המאה ה־ 20 ובמוסדות לטיפול
נפשי שוררת עוד המאה וד .18 ובייחוד במוסדות
הפרטיים, שהם חרפה לחברה, וברור שהפיקוח
ד 7קובץ, ירושלים
עליהם מועט ביותר.

הלב השמי
על מקבילות זרות למילה עברית
(״מועדון הלבבות׳ ,העולם הזה
.)29.4.87
אם יש צורך בעוד עדות אחת על מקומנו במרחב
השמי ומקומו בליבנו, הרי המילה לב יכולה
לספק אותה: ברוב השפות השמיות, אם כי בדרך
כלל בבית דגושה, קוראים ללב לב.
כך בערבית וכך בארמית. כך בסורית וכך
באשורית. ואפילו בחבשית.
דויד לובין, תל-אביב

תדר הלבבות

על שכיחות המילה לב(״מועדון הל בבות״
,העולם הזה .)29.4.87
העולם הזה 2593

(המשך בעמוד )4

דונה ו״ס:

אני אוהבת אותו!

הזמר אריס סאן, שהשתחרר
מהכלא, מספר
להעולם הזה כמה אוהבים
אותו כל חבריו וכמה
הוא אוהב אותם, ועד כמה הוא מתגעגע לא-

הסנאטור גארי הארט. המועמד לנשיאות
ארצות־הברית. טען בלהט שלא התעלס עם
הבלונדית הצעירה דונה דיים (בתצלום).
ובי הוא מסיר את מועמדותו רק בגלל אהבתו
למישפחתו. אך ל״העולם
הזה״ יש הוכחה: אכן היה
להארט רומאן עם דונה דיים!

דף חדש

הטוס ומיתוס
הוווו 09 דו ה שחור
עד גבי
לביא שאג — הממשלה תירא? המטוס הפך
למיתוס, וחסידיו מפעילים לטובתו שדולה

לוותיקי העולם הזה, ב־ 50 שנותיו, יש זיכרונות
בלי סוף, נוסטלגיה, הצלחות מיקצועיות, סיפורים
משעשעים. מוסף מיוחד, המוקדש כולו
לחברי מערכת בעבר: שימעון סאמט, דוש, זאב,
ציפי מנשה, עמוס קינן, גילה חין, אורי דן, רן
כיסלו, דויד רובינגר, דריאן, שרית ישי־לוי,
נורית בת־יער, רענן לוריא, מולי פרידמן, עלי
כהן, קובי ניב, בזיל, רב קול,
מרסל זוהר, שמואל אבידור
הכהן, דינו צרור, יאירה אוריין.

יפה, לא טינשה

הדוגמנית סמדר גנזי ( )24 היא גרושה, מעשית,
אינה מאוהבת בעצמה ומתייחסת לדוגמנות כאל
עבודה קשה .״דוגמנית היא לא בהכרח יפה,

אתה והשקר

ניפוח מיזרחי

המנכ״ל לשעבר של בנק המיזרחי טוען כי
מאזן־הבנק נופח ב־ 200 מיליון דולר •
הפסדים כבדים צפויים כלאומי ניו־יורק •
אריק שרון עוזר למנחם גולן 0 כשיחזור התנ׳יך • דרום־אפ-
ריקה: הגיזענות שווה כסף.

אשת הברזל

כשעבדה אצל זיגל, היתה אימת עברייני
הצווארון הלבן. כעת, בעורכת-דין
פרטית, אולי פנינה בן־יו־סף
תייעץ להם. היא מכירה
את בל הפרצות בחוק.

עשרים שנה לפני רענן לוריא, זאב, דוש
נתפרסמו הקריקטורות של אריה נבון
בעיתוני ארץ־ישראל המנדאטורית ד
צוטטו בח שובי העיתונים בחדל. ביהד
עם נתן אלתרמן, ב״טור השביעי״ שלו,
נתן ביטוי ל״קונסנסום״ של ארץ־ישראל
הקטנה. התפאורה שיצר ל״הוא הלך
ובשדות״ למשה שמיר ציינה מיסנה
בתולדות הציור לתיאטרון בארץ.
בראיון ראשון מסוגו משוחח נבון
עם נתן זך — על הישגיו
וגמולו של אמן שהעמיד
עצמו לשרות זמנו.

,,העלילו ער
שאני הומו!״

מרוע ספיר קאופמן(בתצלום)
לא יוצאת לחדל?
• עדנאן חאשו־גי,
העיתונאית הישראלית
ושעון־היד • דורית
ואורי ליפשיץ — חתונה
באמריקה • יואל נוימן
נשרף בגלל כסף •
ברוריד אבידן־בריר לא
שמעה שלבעלה הדביקו ילדה
• תחנת־האוטובוס של עמום
קולק • לב הזהב של יעקב אגם.

.טוענים שאני הומו־סכסואל, טוענים שאני
בוגד באשתי!״ מגלה יונתן זוכוביצקי, חתנו
של שאול אייזנברג. מה תפקיד גיסו בסיב־סוך
עם חותנוי כיצד אוספים מניות בש־

המדורים הקסעים:
מיבתבים -אדריכל שיק
איגרת העורך -עימנואל והכלב
הנדון לביא ישאגי
במדינה -שבוע ראשון
תיטקיף -אלופים במוקד
יומן אישי -בדרך לבית־עפא
אניטים -יום־הולדת לעמוס
אתה והשקל -טלפון עברי
באמריקה

דף חדש -עם אריה נבון
הורוסקופ -מזל שור
קולנוע -יורשת לגייין פונדה
זה וגם זה -חסידות במישחטה
רחל מרחלת -על כל העולם
מה הם אומרים -ארנסט יפת.
שושנה וינר ואריה קרישק
שידור -הסרט נשרף בדהיישה

מיכתבים
(המשך מעמוד )3
ליבבתנו, יא שלמה (שבא) .כמה פעמים
הצלחת להשחיל את המילה לב, על כל הטיותיה,
במסה הלבבית שלך(דברים מלב אל לב) .אם כי
מן הראוי לציין, כי לא הגעת להישגי התנ״ך,
המביא את המילה לב(ואת צורתה הנוספת, לבב)
על כל הטיותיה, ב־ 39 ספריו, כמה מאות פעמים,
החל מהופעתו הראשונה של הלב בתנ״ך (ספר
בראשית, פרק ו׳. :וכל יצר מחשבות ליבו רק
רע״) עד הופעתו האחרונה(בספר דיברי־הימים ב׳,
פרק ל״ז :״ויאמץ את לבבו משוב אל ה׳״).
מיכאל הולצמן, נתניה

האדריכל ממאה שערים

אתה והשקל. קטע קצר תחת הכותרת. ליבאי
מעכב את מסקנות עימנואל״ .בקטע נאמר כי
ח׳כ דחד ליבאי, כיו׳ר הוועדה לביקורת״המדינה
של הכנסת• ,קבר׳ את הדוח של מבקר״המדיגה
על השחיתויות הקשורות בהתנחלות עימנואל
בגרה המערבית. לביב ייחס לליבאי מניעים פולי־טיים,
הנוגעים למאבק הפנימי בתנועת־החרות.
על כך הגיב ליבאי במיכתב ארח־ ומפורט.

הנה תיאורו:
הפרק בדוח השנתי של מבקר־המדינה מס׳ 35
על הקמת עימנואל נדון בוועדה לענייני ביקורת־המדינה
בשתי ישיבות. בתאריכים 4.6.85ו־
.24.6.85 הוועדה יצאה ביום 2.7.85 לביקור
בע־מנואל עם מבקר״המדינה, מר טוניק, וקיבלה
הסברים נוספים בשטח.
בתאריך 24.7.85 קיימה הוועדה ישיבת־סיכום
בנושא. בסוף אותה ישיבה הצעתי שהמסקנות
וההמלצות בנושא זה יוכנו על״ידי מזכיר־הוועדה

במליאת״הוועדה בארבע ישיבות (אחת מהן
כללה סיור במקום) .וועדת־המישנה הוקמה בתום
הישיבה הרביעית כ״ועדת־ניסוח״ ,שתפקידה היה
לבדוק את הנוסח שהיכן על־ידי מזכיר־הוועדה
בהתאם לסיכומים במליאת־הוועדה. על ועדת־מישנה
זו לא הוטל לבדוק דבר, והיא לא הוסמכה
להחליט דבר החורג מדיוני מליאת״הווערת
(ה) אין לפיכך שחר לאמור בכתבה באשר לסיבת
העיכוב ש״אין לליבאי עניין לפגוע במחנה־לוי
בחרות, הפועל נגד יצחק שמיר״.
(ו< אין שחר לאמור בידיעת כאילו חברי־הכנ־סת
מצא ואיתן שותפים למחדל העיכוב וה״קבד
רה״ ,בגלל שיקולים בלתי־ענייניים.
דומני שפירסום זה הוא דוגמה טובה להשמצה
חסרת־שחר. הפוגעת באנשים באופן שספק אס
הכחשה בלבד תסיר מהם את הכתם של א־־מילוי
תפקידם, של חיפוי על שחיתות, של מעילה
בתפקיד ממלכתי בשל חישובים סיפלגתיים פסד
לים, וכדומה.
דווקא משוס שאנו משתדלים לעשות מלאכתנו
בוועדה לענייני ביקורת־המדינה באופן ענייני
ומיקצועי. כאבה לנו ביקורת ד מאוד. דווקא
משום שרבים מהמבוקרים.מחפשים״ אותי, אני
מצפה מהעולם הזה, הלוחם לטוהר״המידות,
לבירור עובדתי מוקרם איתי. כאשר מובאת למערכת
ביקורת על פעילותי כאיש־ציבור.
עד כאן מיכתבו של הפרופסור ליבאי.

היפו קבור
הכלב!
דדכ לי ב אי
איפה קבור!
על פי העקרונות שסוכמו במליאת הוועדה. וייבדקו
על־ידי שלושה מחברי הוועדה — והם
חברי־הכנסת יהושע מצא. רפאל איתן ועל־ידי.
הצעתי שמסקנות והמלצות אלה יובאו לאישור
מליאת הוועדה ויועברו — על פי השיגרה
— לאישור מליאת־הכנסת. הנוהל דרגיל הוא
שסיכומי הוועדה מונחים על שולחן־הכנסת אחת
למחצית השנה. בחודש מרס 1986 אושרו המסקנות
וההמלצות בעניין הקמת עימנואל על־ידי
הוועדה לענייני ביקורת־המרינת ובתאריך
1.4.86 הן אושרו במליאת הכנסת פה־אחד.
מאחר וההיבטים החמורים של הביקורת על
הקמת עימנואל הועברו על-ידי מבקר-המדינה
לחקירת מישסרת־ישראל, והתחום הפלילי שבחקירת
המישטרה לא סוכם על־ידי הוועדה, לא
התעודדו בסיכומים חילוקי־הדיעות שניתן היה
לצפות להם בעיקבות הדיון הסוער בוועדה.
הכנסת החליטה, לפי המלצתנו. שעל היועץ
המישפטי לממשלה ועל שר־המישטרה יהיה לדווח
לנו על תוצאות החקירה של המישטרה.
אשר על כן— :
(א) אין שחר לכותרת בעמוד ( 3בתוכן העניינים)
,ש״ועדת־הביקורת קוברת ביקורת״.
(ט אין שחר לידיעה בעמוד 25ש״ליבאי מעכב
את מסקנות עימנואל״ .המסקנות אושרו סופית
במליאת־הכנסת ביום ,1.4.86 כלומר לפני

אין שחר לאמור ככתבה שהדוח של מבקר־המדינה.
קבור זה יותר משנה בוועדת־הכנסת
לביקורת״המדינה״.
1ד) אין שחר לכתוב שהוועדה.הקימה ועדת־

444444444

ליבאי צודק בתיאור הפעולות של ועדתו,
ובכלל זה המינוי החריג של ועדת־ניסוח בת
שלושה חברים, שבה היו שני חברים שהם חסידי
ההתנחלות.
ניסוח הדברים בקטע של לביב היה שגוי.
לביב התכוון למתוח ביקורת על העובדה שהוועדה
לא התייחסה בעצמה לעבירות הפליליות
שבוצעו בקשר עם הקמת עימנואל.
מבקר־המדינה אומנם הודיע לוועדה שהעביר
נושאים מסויימים לחקירת המישטרת ולכן יכלה
הוועדה להתעלס מנושאים אלה ברוח שלה. נדמה
כי בחרה בדרך זו בהרגשה מסויימת של הקלה. בי
כך נמנעו חילוקי־דיעות חמורים בין חסידי ההתנחלות
ושולליה.
מבחינה פורמאלית זה היה בסדר. אך מותר
לשאול אם לא ודתה הוועדה צריכה לטפל בנושאים
אלה, חרף חקירת המישטרה.
על כל פנים, אי־אפשר לאמר כי העניינים
״קבורים״ כעת בוועדה. הם קבורים, ככל הנראה,
במישטריז י/או במום דות״התביעה• הצעיר
ביותר בשבוע שעבר פירסם העולם הזה ראיון
מיוחד־במינו ונוגע־ללב עם נערה בת :14 נעמה,
בתם המאומצת של אופירה ויצחק נבח.
משוס-מה נשמט שם הכותב — וחבל. כי
כאשר אנחנו מדברים על 50 שנות העולם הזה.
כדאי להציג את חבר־הסערכת הצעיר ביותר, לפי
שעוג שי כרם, שהשתחרר זה עתה מצה״ל. והמתחיל
בקריירה עיתונאית בשבועון המסוייס —
כמו אותם כוכבים שנולדו בהעולם הזה, והמ־תארים(בעמודים
21־ )28 את התחלותיהם.

על ימיו הראשונים של העולם הזה
(.הוי פגישה שכזאת״ ,העולם הזה

הדיווח של שרה לייבוביץ, על השיחה שניהלו,
בעת הכינוס בסינרמה, דויד רובינגר ודוש,
על הכתבה שהכינו השניים, לפני יותר מ־35
שנה, על בית־החולים למצורעים בירושלים,
העלתה בזיכרוני נשכחות.
הייתי אז עורך־כיתוב מתחיל מאוד של העולם
הזה, והוראת־הקבע של אורי אבנרי(.צבע!
פרטים! עובדות!״) שימשה, סליחה על הביטוי, נר
לרגליי.
רק הגיעה הכתבה לשולחני, ומייד הוספתי
לשם המקובל של אותו בית־חולים (בית־חולים
האנסן) את שמו הפחות ידוע בציבור — עזרת
ישוע. אבל זה לא הספיק לי. לא נחתי ולא
שקטתי עד שגיליתי מי היה האדריכל שתיכנן

אדריכל שיק
צבע! פרטים! עובדות!
את בית־החולים הזה, עת הוקם במאה שעברה:
היה זה גרמני נוצרי, אחד קונראד שיק.
הרגשתי עורך־כיתוב של ממש כאשר יכולתי
להוסיף את ההערה הבאה ליד שם בית־החולים:
תוכנן על־ידי האדריכל הגרמני קונראד שיק
(1822־ ,)1901 שבין תכנוניו האדריכליים הרבים
בירושלים של המאה ה־ 19 היה גם תיכנון שכונת
דוב איתן, תל־אביב
מאה־שערים.

נאמני ה־ 1במאי
על הפגנת חד״ש ב״ג במאי (״תש קיף״
,העולם הזה .)6.5.87
בהעולם הזה נכתב שכאילו ״דרשנו מהמיש־טרה
לעצור קבוצת צועדים שלא מצאה חן בעינינו
״.זו ידיעה כוזבת.
האמת היא, שקבוצה, הקוראת לעצמה אנרכיסטית,
ניסתה להתגנב להפגנה לגוש. נאמני
ה־ 1במאי״ .גוש זה, ככל יתר הגושים, צעדו בהפגנת
ה־ 1במאי שאורגנה על־ידי חד״ש.
בהפגנה שלנו צעדו השנה חברי ארגונים
שונים, כולל גם כאלה שאינם שייכים לחד״ש.
אבל כולם בהסכמה ובתיאום עם הנהגת חד״ש.
ידוע לנו, שאנשי הקבוצה ההיא, האנרכיסטית,
תיכננו לבצע מעשים ולקרוא סיסמות העומדות
בסתירה לעקרונות חד״ש ושהיו מיועדות ומתוכננות
לעורר פרובוקציות נגד הפגנת ה־ 1במאי
היהורית־הערבית היחידה שהתקיימה ביום זה ב־תל-אביב.
ואת זאת החלטנו למנוע וכך עשינו.
התערבות המישטרה באה אחרי שסילקנו אותם
מההפגנה ומבלי שנתבקשה לעשות זאת.
עוזי בורשטיין, דובר חדיש, תל־אביב

קול התבונה

השנה״ ,העולם הזה .)1.4.87
כל הכבוד לד׳ר נודלמן. סוף־סוף נשמע קול
התבונה.
צריך לשכפל את הכתבה ולשלוח העתקים
לכל המנפחים את נושא האיידס מעבר לכל פרואברהם
אבני, תלדאביב
פורציה.
כתבתו של הדוקטור המלומד קצת הרגיזה אותנו
והיינו רוצים להגיב על כמה נקודות בת ובלי
הרדמת•
זה שהיו מחלות אשר קטלו, בתקופות
אחרות ובמדינות אחרות, יותר אנשים, לא מנחם
אותנו ולא מפחית מן הסכנה האיומה של האיידס.
• ומהיכן שאב ד״ר נודלמן את נתוניו על כך
שבכל ארצות־הברית, בריטניה וגרמניה יש רק
כמה אלפי חולי איידס?
• ולבסוף, עם כל הכבוד לקונדום, ידוע שהוא
לא תמיד חסין מפני חור, ואז הנגיפים בזרע
עודד יערי, ניו־יורק
יכולים לעבור•

במ 1בעיירה הפולנית

על נסיעתו האחרונה של השר ארנס
לארצות״הברית.
• שמעתי זה עתה כי השר זבולון המר דרש
להחזיר לארץ מייד את השר משה ארנס ואת ח״כ
רפי אדרי מארצות־הברית, כי זאת בושה למדינת
ישראל לכבס את הלכלוך בארצות־הברית בנוגע
לוועידה הבינלאומית.
זה מזכיר לי את המילחמה שהיתה בעיר שלנו,
העיירה רוה רוסקה שבגליציה המיזרחית (בת
אגב, נולד גם שר־המישפטים לשעבר, חיים
צדוק) לפני 60 שנת עד שנת 1929 שלטו בוועד־הקהילה
(משהו כמו המועצה הדתית בארץ)
חסידי בלז, אך בשנת 1929 נבחר למוסד הזה רוב
של ציונים.
החסידים לא יכלו לעכל את זה והם הלכו
לסטארוסטי (קצין־המחוז) וביקשו לבטל את
הבחירות וגם מישלחת של הציונים התיצבה אצל
הסטארוסטי והסבירה איזו תועלת תצמח ליהודי
העיר כאשר הציונים ינהלו את ועד־הקהילת
כמו אז, בוועד־הקהילת ככה היום בקשר לוועידה
הבינלאומית. מה השתנה מאז ועד היום? וזה
במדינת ישראל! כיצד אמר השר המר? בושה וכלימת אני מבקש לחתום רק בראשי־תיבות, כי אני
אדם מסורתי ואם שמי המלא יופיע בהעולם
הזה, לא יהיה לי יותר מקום בבית־הכנסת,
צ״ק, תל־אביב
נ״ב: ליובל ה־ 50 של העולם הזה הנני שולח
ברכה מעומק ליבי ושאורי אבנרי-יזכה לערוך את
העולם הזה עוד שנים רבות.

הפאר שבפער

על משכורותיהם של הטייסים והבנקאים.
עכשיו,
אחרי שגמרו עם הבנקאים, הגיע תור
הטייסים. גוועלט! הם מרוויחים בוחטות של כסף
עבור עבודתם יוצאת־הדופן ורבת־האחריות.
מצטער. חייבת להיות תמורה נכבדה מאוד
למי שנוטל על עצמו, יום אחר יום, אחריות כה
כבדה לחיי הזולת כהטסת מטוס גדוש מאות
נוסעים בגובה של אלפי מטרים מעל פני האדמה
ובמהירות של מאות קילומטרים לשעת
ואגב, במיסים הקטלניים שלנו, גם אחרי הרפורמה
האחרונה, הפער בץ משכורת נטו של טייס
למשכורת הממוצעת במשק — של פקיד, זבן או
פועל־יום — הוא בסך הכל לא מי יודע מת
יצחק ולדמן, תל-אביב
ביקורת עניינית
תת־המדור פסוקי השבועזבמיס־גדת
המדור אנשים) ביקש מאז
ומתמיד להביא את הצימוקים ה־תיקשורתיים
של אותו שבוע, וכך
עשה גם בגליון העולם הזה, שהר
פיע השבוע לפני 25 שנת עת הביא
את דעתו של הסופר פינחס
שדה על מישדרי קול־ישראל:
• .אם מלאות ה שיחות,דא והא:
אם גדושות התוכניות, הה״הה׳ ואם
שופעות תוכניות-הזמר. הו-הו: מה נו תר
למבקר, אם לא למלא את רשימתו
ב,אוי! אוית״

עזד על ה איידס (״איידס -מ תיח ת

העולם הזה 2593

לביא שאג — מי לא יירא?

ה ט 01ו ה חו 1ס

ך*.לביא־ הסד לסמל.
1 1סמל למה? זה תלוי.

4444 ישראל בע־טכנולוגיה,
חיה
בעולם של
*4 444444444 ^ 4444444444 4^ 44
וחזון מלהיב.
לת מוטיבציה נחרטה

בעיני המחייבים, הלביא הוא סמל הקוממיות
הלאומית, סמל התעשיה הביטחונית הישראלית
החובקת את כדור־הארץ, אריה־יהודה המעופף.
בעיני השוללים, הלביא הוא סמל השחצנות
הלאומנית, סמל המדיניות המילחמתית, המביאה
לביזבוז המשאבים הלאומיים בצבא ובכלי־מש־חית,
פיל לבן.

(ואגב: ישראל המדברת עברית מצויינת,
מדוייקת ומודרנית. לא שמעתי כמעט מילה
טכנולוגית זרה. כל המונחים תורגמו מזמן
לעברית, ומשמשים את שפת־הדיכור. זהו פרט
קטן, אך לא בלתי־חשוב).

נדמה שכיום קובעים הכל את יחסם
למטוס על סי הסמלים האלה. מרוב
סמלים נעלם המטוס.
תחת המטוס עצמו, מכשיר מעופף המורכב
ממתכת ומחומרים פלאסטיים, באה מץ ציפור
מיתולוגית, המעוררת רגשות עמוקים ביותר.

אני מציע לשים קץ למיתולוגיה זו,
ולדון במטוס לגופו.

4000 מעובדי התעשיה האווירית עוסקים עתה
בלביא. נוספים עליהם 1000 עובדים ב־מיפעלים
אחרים, המייצרים חלקים עבורו.

אם ייפסק הייצור, יושלכו 5000
האנשים האלה לרחוב. תתפרק חטיבת
הייצור המעולה והיעילה ביותר בארץ.
מה יקרה לאנשים האלה? אץ צמיחה כלכלית
בארץ. אץ יחידות טכנולוגיות מקבילות, המסוגלות
לקלוט אותם. אץ פרוייקטים הנדסיים
מסוג זה.
חלק מהאנשים יעברו לעיסוקים אחרים. אולי
לבורסה. אחרים — ואולי הטובים שבהם —
ינדדו לארצות אחרות, שם יש ביקוש לכישד
ריהם. נכס לאומי שאץ דומה לו יתפרק וייעלם.
המשאבים העצומים שהושקעו בחינוכם(תקציב
החינוף) יאבדו.

מי שמתווכח על ה.לביא־ ,אל לו
לשכוח את האנשים האלה, שהולידו
אותו ושטיפתו אותו במשך שנים. זהו
נכם לאומי.
ף א שכחתי, כמובן, לרגע, שאנו עוסקים
/כאן בכלי־משחית, כלי־נשק.
מדוע הגיעה ישראל לשיאי הטכנולוגיה דווקא
בשטח זה? מדוע הגיעה לשורה הראשונה של

מי יחליט בלב קל החלטה כזאת? הז־

אשר לי, אץ לי הבקיאות הדרוכה לחרוץ דין
על כדאיותו הכלכלית.

ההתר שמות המכרעת שלי, בתום
הביקור, היתה כי הבעיה מסובכ ת לאץ
שיעור יותר מכפי שנדמה למי שקורא
מאמרים בעיתונים. הבעיות הכלכליות,
הטכנולוגיות, הפוליטיות והביטחוניות
מורכבות בצורה שלא־תיאמן.
יש שלל של נימוקים בעד הייצור, ושלל של
נימוקים נגדו.
לכן איני בא כאן אלא להביע כמה התרשמויות
שיטחיות. ואולי גם לא כל־כך שיטתיות.

הלביא אינו העתק של מטוס אחר. הוא פרי
הפיתוח הטכנולוגי הישראלי — הוכחה כי
מומחים ישראליים יכולים להתחרות עם מדינות
גדולות הרבה יותר בכושר־הפיתוח.

כאשר שומעים את הפרטים, אי־אפשר
שלא להתרשם עמוקות, ואי־אפשר
שלא להתמלא בגאווה על כך
שהחברה שלנו יכולה — כאשר היא
רוצה באמת — .להרים־ פרוייקט
הנדסי כביר כזה.
ך מעל לכל התרשמתי מבני־האדם.
בני־האדם שמאחורי השירטוטים,
מאחורי התוכניות, מאחורי הייצור.
התעשיה האווירית היא מצבור של 21 אלף
בני־אדם. היכרתי רק אחדים מהם. אך התרשמתי
עמוקות מן האנשים האלה — אנשי־הפיתוח,
מהנדסי־הייצור, המנהלים, הפועלים.
האנשים האלה דבקים בלביא בלהט שלא־יתואר.
הם השקיעו בו את מיטב שנות חייהם. הם
מדברים על תכונותיו בהתלהבות של משוררים,
באמונה של כוהני־דת. שירה טכנולוגית, דת של
ייצור. הם הדביקו בכך גם את אנשי־המינהלה, את
האחראים ליחסי־הציבור, את מקדמי־המכירות.

זוהי ישראל אחרת. ישראל שאץ
רואים אותה בבל יום, ושרבים כבר
התייאשו מלראותה. ישראל בלי בולשיט,
בלי מישחקי־חברה וטכסיסי-יוק־רה,
ישראל הדבקה בפיתוח ובייצור, ה
אולי
כדאי להשקיע כסך זד! ב״לביא״,
ולהגדיל את מיססר חלקיו המיוצרים
בישראל?

^ ה שוואת ההוצאות בארץ ובעולם, יש
שיקול נשכח.
שכר־העבורה הממוצע בתעשיה האווירית הוא
30 דולאר לשעה( .זה יותר זול מאשר בארצות־הברית,
ויותר יקר מאשר בטייוואן ובקוריאה).

נניח לרגע ששכר שעת־העבודה של
מהנדס בארץ ובאמריקה שווה. גם אז
יש הבדל מכריע: המהנדס האמריקאי
משקיע את שכ ת באמריקה. המהנדס
הישראלי מעביר שני שלישים משכרו
לקופתה של ממשלת-ישראל (במיסים
י שיתם ועקיפים) ומוציא גם את השאר
בארץ.
ף מכאן לנימוק הצבאי.
מיטב טייסי ישראל, שהיו במצבים
קרביים בלא-ספור, פירטו באוזני המתכננים
את בעיותיהם וצורכיהם. ה-
בי שתן הישראלי המרשים לפי ת תנו ת
בלתי־מקובלים, לאילתור, בא לידי ביטוי
מלא.

יש אנ שים המסוגלים לחרוץ דץ
אחרי ביקור כזה, בעד או נגד, בתוקף
ובפסקנות. אני מקנא באנ שים כאלה.

אולם לפני כן ראיתי את התוכניות,
שמעתי הסברים מפורטים על התכונו
ת. על כן ידעתי שזהו מטוס מיוחד
מאוד, פאר של טכנולוגיה מודרנית
מורכבת ביותר.

ביצירת מקום־עבודה לכל אחז־ מהם 50 .מילית
לאלף עובדים.

1הלביא תוכנן על־ידי ישראלים, למען הצרכים
של חיל־האוויר הישראלי.

קדים ואומר: אינני בא להביע דיעה בעד
ונגד.
הלכתי השבוע לבקר את המטוס בביתו,
לראות, לשמוע, להתרשם.

^ שראיתי את ה.לביא״ ,הוא היה מפורק
^ לכמה חלקים. כל חלק זכה בטיפול משלו,
בדיקה, שיפוץ, לפני המשך טיסות־המיבחן.
בעיני הדיוט כמוני, שלא טס מעולם במטוס־קרב,
דמה המטוס המפורק לכל מטוס אחר מסוגו.

תחליט — איך?

האב־טיפוס השני של ה״לביא״ מפורק בהאנגר: שליפה מהמותן
דמן לי לדבר עם אחד מחברי-הממשלה,
והוא אמר לי :״החלטה כזאת אינה אפשרית
כלל.״

ההנדסה המודרנית דווקא באמצעות טנק המרכבה
ומטוס הלביא?

מדוע לא הגיעה לשיאים כאלה
במוצרים של שלום, כמו יפאן?

נוצר לא רק מטוס סופר־מודרני, שניתן
לעדכנו גם בעתיד שוב ושוב, אלא גם מטוס
המותאם במיוחד לצרכים הטאקטיים של ישראל.
אין שני סוגי־מטוסים הדומים זה לזה. כל
מטוס נושא בחובו פשרות רבות — פשרה בין
מישקל וכוח, כושר־תימרון וחימוש, כושר־תקיפה
וכושר־הישרדות, וכו׳ וכר, ואץ גבול
לגיוון.
אין שני חילות-אוויר שיש להם אותם הצרכים.
לצבא הישראלי יש שדדדקרב מיוחד, אויבים
פוטנציאליים מיוחדים, ומכאן גם דרישות מיוחדות.
ואילו מטוס אמריקאי מתאים לצרכים של
חיל־האוויר האמריקאי.
בסד־כ (סדר־הכוחות) של חיל־האוויר הישראלי
נועד הלביא למלא תפקיד מסויים, לא במקום
האף־ 15 והאף־ 16 האמריקאיים, אלא
לצידם. האף־ 15 נועד להבטיח שליטה באוויר.
הלביא נועד למלא משימות שונות ומגוונות,
ובראשן תקיפת מטרות על הקרקע. הוא מבטיח
לטייסיו יכולת־הישרדות מרבית אחרי ביצוע
המשימה.

זהו מטוס ישראלי, לא מטעמי-יוקרה
בלבד, אלא קודם כל מטעמים צבאיים.

יש לכך סיבה פשוטה, שגם עליה עמדתי
במהלך היום הזה.
הכל מתחיל בהכרעות הלאומיות היסודיות.
בעיקבות ההכרעות האלה נאלצת ישראל
לקיים את אחד הצבאות הגדולים בעולם — צבא
שהוא הרבה מעבר לממדיה הטיבעיים.
שום מדינה אירופית לא העזה לייצר לבדה
מטוס־קרב מודרני. על־מנת לייצר כזה נאלצו
שתיים־שלוש מדינות גדולות להתחבר ביחד,
כדי שיהיה שוק ל־300־ 500 מטוסים. ייצור מטוס
בכמויות קטנות יותר פשוט אינו כדאי.

ך*יבורים על ״חלופות־ אינם פותרים בעיה
1זו.
חלופה — משמע שייפסק ייצור הלביא.
ישראל תקנה בחו״ל מטוס אחר ותקבל את
ההיתר לייצר חלקים ממנו בארץ.
אולם בין הפסקת הייצור של הלביא ועד
להתחלת הייצור של המטוס החלופי יעבור זמן

רב. מדברים על שנתיים.

האם כל אלפי האנשים האלה יי שבו
במשך שנתיים בבית, יקבלו דמי-אב-
טלה וימתינו בסבלנות עד שיהיו דרושים
שוב?

בגלל ממדיו הגדולים של צה־ל, והיקף
צורכי־הביטחון של ישראל, צורכת
ישראל הקטנה לבדה את הכמות השווה
או של שלוש מדינות אירופיות
גדולות. משמע: בענייני־מילחמה —
ורק בהם — :מספיק השוק המקומי
כבסים לייצור טכנולוגי מתוחכם.

סביר להניח כי האלפים האלה יתפזרו, ובעוד
שנתיים־שלוש יהיה צורך לבנות נכס אנושי
חדש.

כך מסיח מצבה של ישראל — מצב שנוצר
בעיקבות הכרעותינו הלאומיות — את כל כושר־הייצור
שלנו לאפיקים צבאיים. לכן הפכה ישראל
למוכרת־נשק עולמית. לכן היא מעורבת בכל
מיני פרשות, מאיראן עד ניקראגואה, ומדרום־
אפריקה עד להודעה חדשה.
אבל זה רק דרך אגב.

מעתי מפי אנשי התעשיה האווירית
הרבה מאוד נימוקים בעד המשך ייצורו של
הלביא. כולם כיבדי־מישקל.
הנימוק הראשון נוגע לאותם אנשים. קשה
מאוד לקבץ אנשים כה רבים מסוג זה, בעלי כושר
ומוטיבציה, ולהפכם ליחידודייצור מגובשת.

ף אותה הבעיה — במהופך.
1יש בלביא הרבה חלקים המיובאים מחדל.
חלקם אי־אפשר עדיין לייצר כאן בארץ. חלקם
לא כדאי לייצר בארץ. זה גם עניין של מימון —
מה כדאי לקנות בדולארים, ומה בשקלים.
לפחות שליש מחלקי הלביא צריכים לבוא
מחו״ל, ולפחות שליש צריך להיות מיוצר בארץ.
השאר הוא גמיש — אפשר לייצר בארץ, אפשר
להביא מחדל.

ך י עומת כל הנימוקים האלה(ורבים נוספים)
/ל מ ען ייצור הלביא, יש נימוקים כיברי־מישקל
נגרו.
נימוקים אלה ידועים. הם מסתכמים בכסף.
האם יכולה ישראל בכלל להרשות לעצמה ייצור
של מטוס ישראלי, כאשר מדינות הרבה יותר
גדולות ועשירות אינן מעזות לקחת משימה
כזאת על עצמן לבדן? האם לא יבלע הלביא את
כל משאבי־הביטחון של ישראל, על־חשבון צרכים
צבאיים אחרים?
אילו הייתי ראש־הממשלה, והיה עליי להחליט,
הייתי מזמין ניתוחים מפורטים מאוד של כל
הנימוקים והשלכותיהם, הכלכליות והצבאיות,
על גבי מאות עמודים. הייתי שוקל בזהירות את
כל פרטי־הפרטים, בעזרת המומחים, ומקבל לבסוף
החלטה.

הדבר המדאיג אותי יותר מכל בפרשת
ה״לביא־ ,הוא שממשלת־ישראל
כלל אינה מסוגלת לקבל החלטה מאת
בצורה רציונאלית.

אם תבוא מוזר עליה המונית מברית־המועצות,
ובה אלפי מהנדסים והנדסאים,
היכן יעבדו?

אץ לממשלת־ישראל שום כלים לקבל החלטה
כזאת. אין לה מוסדות אמיתיים של תיכנון.
אין בה תהליך מסודר של קבלת החלטות, תוך
דיון מעמיק וניתוח נתונים.
הקאבינט יחליט, בסופו של דבר, לכאן או
לכאן 10 .פוליטיקאים טרודים ועסוקים, שאין
להם זמן ויכולת לקרוא דוחות מסובכים, יחליטו
על פי רגשות וגישות שאינם נוגעים לעניין.

המדינה תצטרך להשקיע 40־ 50 אלף דולר

כך או כך, זאת תהיה שליפה מהמותן.

נ 1א 1ניא ! 1 1־ יי

בנתח הסבה צנח ומת. נ ו הסתיימה הטוגויה שו האיש
שהיהנערה שע שועיס שר המישטו ואשר השיטה

\ו׳ן מ*ד

רות צור(ב שחור) בהלוויית בעלה
הודאה ב־ 14 סעיפי־אישום

ך * ראו לו. המלאך מיכאל׳ .הוא
\ /היה ילד־הפלא של הכלכלה הישראלית.
נפילתו
של מיכאל צור התחילה ב־
19 שורות בהעולם הזה. זה היה ב־24
בספטמבר .1974
באותם הימים חשף יגאל לביב ב־העולם
הזה את התמוטטות האימפריה
הכלכלית של טיבור רוזנבאום, ידידו
של צור, נעל בנק בשווייץ, ששימש
בץ השאר להברחת כספים יהודיים מ־ארצות־חוץ
ולהסתרת הכספים של המאפיה
האמריקאית.
תוך כדי כך גילה השבועון כי צור
הפקיד בבנק זה, על דעת עצמו ומבלי
לדווח על כך 40 ,מיליונים דולארים
מכספי החברה לישראל, צים ובתי־הזיקוק.
הגילוי
הדהים את מנהלי החברה
לישראל. הם פיטרו אותו.
כך התחיל הכדור להתגלגל. בפברואר
1975 נעצר. בסופו של דבר הועמד
מיכאל צור לדין באשמת פשעים
כלכליים חמורים — גניבה, שוחד,
רמייה, מעילה ועוד ועוד — ונדון לצו
שנות־מאסר בפועל, אחרי שהודה
בכל 14 סעיפי־האישום. למעשה נדון
ל־ 84 שנות״מאסר, אך הן נגזרו לריצוי
חופף.
מי היה האיש, שהוטל עליו עונש כה
חמור?
טיבור רוזנבאום ומיכאל צור צמחו,
שניהם, על ברכיו של שר־המיסחר־והתעשיה־והאוצר
פנחס ספיר. אולם
בעוד רוזנבאום ערק מצה״ל לשווייץ
לפני מילחמת העצמאות, שימש נציג
מישרד״העליה של יצחק רפאל בש״
ווייץ, הקים בנק בכספי הברחות וער
לם־הפשע האמריקאי, העדיף מיכאל
צור להישאר בישראל ולגדול בצילו
של פינחס ספיר. תוך 16 שנה בשרות
המדינה, הוא הפך לאישיות המרכזית
והקובעת בכל, המעורבת כמעט בכל
שחיתות והרפתקה כלכלית, כאשר מכישלון
לכישלון כוחה עולה.
מיכאל צור נולד למישפחת ליברמן
בגליציה, עלה ארצה בעודו ילד ולמד
בבתי־ספר דתיים. הוא היה פעיל באיר־גון
הנוער המיזרחי, הפך אחד מראשיו
תודות לכישרון הדיבור ויכולת־הני־תוח
השכלית שלו. בן 25 שנה בלבד,
כבר היה סוחר צעיר ומצליח, שותף
בחברת נעלי מגן, חברת פלד למקררים
חשמליים, חברת יד־אמן לעבודות בצלאל,
ועוד.
כאשר התמנה הרמן הולנדר, סוחר
פרטי עשיר ומראשי המיזרחי, כמנ־כ׳ל
מישרד־המיסחר־והתעשיה עם

לרסק את הפו־צנף
• 4ו חנ ה המשקיפה אל קינרו הניגרת של
} * מיכאל צור. ניצב, תקיף ואימתך, נהגו של
שופט גית״המישפט העליון, מנחם אילון.
.אסור להתקרב! אסור לצלם!׳ הוא צועק בקול
רם. ורודף אחרי הצלם. .כבה אמרו לי להניד לבם.
שאסור לצלם! ואם תצלם, אני אשבור לך את המצלמה!׳
השופט
מנחם אילון הוא מחותנו של מיכאל
צור. בתו של צור, יעל. נשואה לבנו של אילון,
עוו־ד״הדץ יוסף אילון. בנו הצעיר של צור, דני,
סטודנט, פעיל נלהב בהסתדרות הסטודנטים,
אינו נשוי.
לפני-כן. בבית-ההלוויות בסגהדריה, הספיד
השופט אילון את מחותנו במילים חמות. הוא
דיבר על מעלותיו התרומיות, על תום ליבו ועל
שיעורי״הגמרא שבהם נטל חלק. השיעור האחרון
נערך ימים ספורים לפני מותו.
ובעוד השופט אילון מספיד את מחותנו, עסוקים
נטה טבני-המישפחה בגירוש הצלמים.
.תעוף מבאן, לפני שאשבור לך את הפרצוף!׳
צועקת בקול ניחר בת־מישפחה בשימלה בירחי־גית
ומיטפחת-ראש עליזה.
.אתם עשיתם לו את זה!־ קורא בן־אחיו של
צור. .לא! הוא לא עשה לעצמו בלום. הכל אתם

עשיתם לו! אתם אשמים!׳
כ־ססג איש ליוו את צור לקברו.
ב״אקסודוס. בית-קפה הומה אדם, אל מול רצי
.מייל הזהב׳ של בינוס״הפועל. צנח ומת. כל נס־יונות
ההחייאה עלו בתוהו. כמחצית השעה שכב
שם, פשוט-איברים, על המידרכה, עד שקבעו הרופאים
בי איש לא יובל להצילו.
מנהיגי המיפלגה שלו, מיפלגת-העבודה, לא ב או
להיפרד מצור. רק בני-טישפחה נרגשים ישנם.
גם בבית-הקברות שעל הר הזיתים, מול מלון
אינטר־קונטיננטל, אין בני-המישפחה חדלים לקלל
ולהטיח האשמות בכלי-התיקשורת. עכשיו,
אל טול הקבר, נעשו תוקפנים יותר, נועזים יותר.
.פסקודניאק! אני ארסק לך את הפרצוף!׳ צו רחת
הגברת בשימלה הפירחונית, ומנפנפת בידיה
בכל בוחה, נ די להדגיש בי היא אבן מובנה לרסק
את הפרצוף.
ובתווך, בין הצלם והאלימות והקבר הפתוח.
אל מול נופה הפרוש של ירושלים, מזמרת קבוצת־צליינים
שידי־אהבה לישוע. בצרפתית, בקול אחיד
ודק, סוגדים הצליינים לטשיחם. באילו היו
מקהלת הסיום בטרגדיה יוונית.

שרהליבוביץ

מיכאל צור אחרי שיחתרו
84 שנות־מאסר
הוא עמד מאחרי הקמת תעשיות־קום
המדינה, הוא הביא עימו את מיהרכב
הכושלות, שעלו לאוצר מאות
כאל צור ומינהו כעוזרו.
מיליוני לירות, מאחרי הקמת תעשיית
היהלומים על בסיס של הברחות ומיס־חר
בשוק־שחור.
כאשר פרש ב־ 1966 מן הממשלה,
היה זה בגלל מינויו של חיים צדוק
^ בר בתפקידו הממלכתי הרא־כשר־המיסחר־והתעשיה.
ספיר פרש אז
* ₪שון גילה צור את יכולתו לדאוג
והתמנה כמזכיר מפא״י, וכל אנשיו
לעצמו ולמישפחתו. היה לו חבר במיז־הלכו
עימו. נאמן אחר שלו, משה זנבר,
רחי, בשם פינחס רוזנברג. כאשר היה
פרש אף הוא אל הבנק לפיתוח
צור סגן גיזבר־המיפלגה, היה רוזנברג
התעשיה. צור פרש כדי להיות יושב-
מזכיר קרן ארץ־ישראל. לצור היה
ראש מועצת־המנהלים של צים. הוא
אח בשם יוסף צור, וחיש־קל חיבר
התפרסם במיכתב גלוי שפירסם אז נגד
מיכאל צור את אחיו עם רוזנברג, והר
המנכ׳ל הקודם של צים, ד׳ר ברון־
קמה חברה בשם זורו(צור־רוזנברג).
וידרא, ובו האשימו בניהול כושל ובמנהלה
הכללי של זורו היה מרדכי
הפסד של מאות מיליוני לירות בצים.
אוורבוך, בן־דודו של צור ושותפו של י מיכתבו של צור גרם לסערת־רוחות
רוזנברג לעסקים קורם־לכן.
ללא״תקדים בארץ, גם מאחר שמאזני
והנה, למרות שזורו רק נולדה, נתן
צים עד אז הראו רווחים.
לה צור מונופול על עיסקות־יבוא
כאשר היה מנכ״ל מישרד־המיסחר־שונות.
התעוררה שערוריה כללית,
והתעשיה יזם חברות יצוא לאפריקה.
והדבר הובא להכרעת מנכ״ל מישרד־בעניין
זה החל עוד כשנכנס לעבודה
האוצר דאז, פינחס ספיר. זה הורה
בממשלה, עת נתן לחברת זורו חלק
להפסיק את המונופול, לתת רישיונות־בחברת־ייצוא
ממשלתית שהקים, לסיבוא
לכולם. צור שמע, והמשיך להעחר
עם גאנה. לאחר־מכן היה מעדיף
דיף את זורו. לאחר זמן־מה נתן לזורו
באופן בולט חברה ששמה דיזנגוף מע־רישיון־יבוא
למלט לבן, שעליו היה
רב־אפריקה, שנוהלה על־ידי אלכמכס
גבוה. כאשר האוניה הגיעה עם
סנדר הכהן. עסקות החברה באפריקה
המלט, ביטל צור לפתע את המכסים
מומנו על־ירי הבנק של טיבור רוזנ־על
המלט הלבן.
באום. כעבור שנים אחדות הוכרח אאחיו
של צור, יוסף צור, הקים חברת
לכם הכהן להתפטר ומבקר־המדינה גיסרטים
בשם סקופוס פילם. באורח
לה כי ניהל את החברה לתועלתו האימוזר
קיבלה חברה זו חוזה לייצור־סרטים
עבור מישרד־המיסחר־והתע־שיה.
אחרי
פרישתו של הולנדר עבר צור
למישרד־האוצר, אל פינחס ספיר, ומאז
* סערה הציבורית הביאה לחיהוא
עימו לכל אורך הדרך. ב־1955
ו סול פעולות החברה כמות שהיא,
התמנה ספיר כשר־המיסחר־והתעשיה,
שחיתות בחסות ספיר

חוק מיוחד
להטבות

19 שוחח ב..העור 0הזה״ גומו רחשינה,
שהביאה לננילח צוו ולהושעתו נגישנט
וצור התמנה כמנהל חטיבת סחר־חוץ
שלו, ואחרי שנה התמנה כמנהל־כללי
של מישרד־המיסחר־והתעשיה. תפקיד
זה הוא מילא עד , 1966 עת פרש.
ב־ 11 השנים שבהן היה מנכ״ל
מישרד־המיסחר־והתעשיה, היה מעורב
כמעט בכל פרשה של הפסדים ושחיתות.
הוא עמד מאחרי הקמת תעשיות־הטכסטיל
הכושלות בעיירות־הפיתוח,
הביא ארצה את ג׳ימי לוי, סיבי דימונה
ועוד מיפעלים, שהמדינה הפסידה
בגללם מיליוני לירות.

והקמת מיסגרת־גג חדשה לסחר עם
אפריקה.
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
דיזנגוף מערב־אפריקה היה מנכ׳ל
׳מישרד־הפיתוח, ישראל גלעד.
לא ייפלא, לכן, שגם צור וגם גלעד
נמנו עם היועצים־בשכר של בנק
ברקליס בישראל בשנות ה־.60
כאשר רוזנבאום השתלט על מיפי
עלי הטכסטיל של אתא, הוא לא שכח
למנות את צור כחבר מועצת־המנהלים.
(המשך בעמוד )9

במרינה העם 1סקים כרגיל
אירוויזידן. ממשלה. כדורגל.
בקבוקים. לפידים. קאביגם
ישראל הפסידה בתחרות האיחוי־ויון.
הבטלנות אינה משתלמת.
המשבר הממשלתי התנהל בעצלתיים
(ראה להלן).
ישראל ניצחה במישחק־כדורגל
נגד ליברפול הבריטית.
בצרפת נפתח מישפטו של קלאוס
בארבי, רב־הטבחים של ליאון.
בקלקיליה נזרקו בקבוקי־תבערה.
הוטל עוצר. נזרק עוד בקבוק. הוטל
עוצר.
מישפט דמיאניוק נמשך.
שלום עכשיו צעד. גוש־אמונים
צעד. המישטרה הפרידה.
הקאבינט התכנס, דן ודחה.
שבוע ראשון של השנה ה־ 40 של
מדינת־ישראל.
מדיניות בין פרס דחוסייז
האם זוהי מהומה על לא
מאומה? 6ר 0מבקש להוכיח
שלא, וכל העולם עוזר לו
שתי המיפלגות הגדולות היססו.
הכי נחוש היה שימעון פרס. הוא לחם
על חייו הפוליטיים, על מקומו בהיסטוריה.
הוא גייס את ממשלות העולם
במיבצע מיוחד־במינו, והגיע להישגים
מרשימים. למראית-עין, היה יצחק
שמיר נחוש כמוהו. הוא התנגד לחלוטין
לפעולתו של פרס.
זה היה מוכרח להוביל לבחירות
מוקדמות. אולם בשתי המיפלגות היו
כוחות גדולים שהתנגדו לבחירות.
ליצחק רבץ לא היה כל עניין בבחירות,
שייבצרו את מקומו של פרס
כמנהיג־המיפלגה לכמה שנים טובות,
אם ינצח בבחירות, אם לאו.
לאריאל שרון ולדויד לוי לא היה
עניין בבחירות שבהן יופיע שמיר שוב
כמנהיג הליכוד, בייחוד אם ינצח או
ישמור על תיקו.
הכל היה תלוי באמינות יוזמתו של
פרס לכינוס ועידה בינלאומית. היא
היתה אפופה ידיעות סותרות, וכל צד
יכול היה לטעון השבוע כי הידיעות
מאוששות את עמדתו שלו.
כיצד נראה רעיון הוועידה ברגע זה,
לאור גישת הצדדים?
סיכום ביניים:
• ירדן החזיקה בידה מפתח חשוב.
השבוע נמסר כי הצליחה לגבש
עמדה משותפת ירדנית־מצרית־סעו־דית,
שנועדה לשלב את אש״ף במישל־חת
משותפת (ירדנית־פלסטינית? כל־ערבית?)
,אך לא לאפשר לאש״ף הופעה
במישלחת עצמאית לוועידה.
באותה השעה נודע כי התגבשה הסכמה
ירדנית־סורית, שגם היא נועדה
לפתור את בעיית־אש״ף. הרעיון: אש״ף
יוזמן לוועידה, על בסיס ההחלטה ,242
שאש״ף שולל אותה. אם יסרב אש״ף
לבוא על בסיס זה, תתחיל הוועידה
בלעדיו, אך הדלת תישאר פתוחה לפניו,
ובכל שלב יוכל אש״ף להחליט
להצטרף לוועידה.
התיקווה: אש״ף יסרב להשתתף, וכך
יתאפשר לממשלת־ישראל לבוא לוועידה
בהיעדר אש״ף.
• ברית־המועצות עשתה גם
היא צעד כדי להקל על ישראל. היא
הסכימה לכך שהוועידה לא תוכל ״לכפות׳
פיתרונות או לשלול פיתרונות.
המשא״ומתן הממשי יהיה בין הצדדים
עצמם. אולם מוסקווה אינה מסכימה
לשמש רק כ״מיטריה׳ ,ולבוא לוועידה
שתתפזר אחרי הפתיחה, כפי שמבקש
פרס.
הרעיון הסובייטי: הוועידה כולה
תטפל בבעיות הכלליות של המרחב,
ואילו היחסים בין הצדדים יידונו
במשא־ומתן ישיר ביניהם במיסגרת הוועידה.
לטובת
הרעיון מוכנה מוסקווה, כנראה,
לשפר את יחסיה עם ישראל ול־

,״המלך חוסיין ושר־החוץ שיט-
עזן פרס נפגשו היום!״ כך סיפר לי
ביום השבת בערב המיליארדר ה סעודי
עדגאן חאשוגי. אחרי הכ חשתו
של חוסיין ותשובותיו המת-
חמקות-מזמיגות של פרס, נפגשו
השניים, על־פי חאשוגי, בגבול שנין
שתי המדינות, במיפרץ־אילת.
כיצד נודע דבר הפגישה לחא-
שוגי עוד בסרם הסתיימה?
הנה הסיפור!
ימים קשים עוברים על מי שמכונה
״האיש העשיר ביותר בעולם׳,
ושאינו חוסך כסף או כל מאמץ
ראוותני לשמור על הכינוי הזוהר.
נוסף על הפירסומים היומיומיים-
כמעט על קשייו הכלכליים, יש פ רשת
הנשק האיראני, שאינה יו רדת
מסדר״היום הבינלאומי, בפ רט
האמריקאי.
חאשוגי ואני קבענו פגישה ליום
החמישי במונטה-קרלו. כמה שעות
לפגי שיצאתי מישראל, טילפן אליי
בבהלה ממישרדו ״הצ יף׳ :האם
תוכלי להגיע לפאריס, במקום למונקו?
בפאריס ניסה חאשוגי להישמע
נון-שלאנטי, כשהסביר:
״חוקרים אותי בשגרירות האמרי קאית.
בכלל שכחתי מזה, כשק-
בענו פגישה״...
על המישפט ״בכלל שכחתי מ זה
חזר שוב ושוב.
מששאלתי את השאלה המתבקשת:
האם התישאול האינטנסיבי
הוא פועל-יוצא של חקירת הגנרל
בדימוס ריצירד סיקורד בארצות-
הברית, ניסה חאשוגי להפחית מחשיבות
העניץ .״זה נקבע מזמן.
כל-כך מזמן, ועד כדי־כך לא ח שוב
״,אמד ,״עד ששכחתי מזה״...
עד כדי כך לא חשוב, שהתיש-
אול נערך במשך יומיים, כעשר שעות
בכל יום. לשם־כך הגיע צוות
מיוחד מארצות-הברית. גם קנת
ביאלקץ, פרקליטו היהודי של חא-
שוגי, שלח לפאריס אדם ממיש-
רדו( .חאשוגי :״איני זוכר את ש-

מותש; ואף כי ניסה להסתיר זאת
מוטרד.הוא סיפר בגאווה כיצד סידר
את החוקרים :״הם רצו לעשות הפ-
סקת-צהריים. היו עייפים לא־פ-
חות ממני. הסברתי להם שזהו חודש
הרמאדאן, ושאני צם במשך
היום. אולם אם הם רעבים או עיי פים
-שירגישו חופשיים ...מובן
שהם סירבו להצעתי. אני צם בחודש
הרמאדאן? מה פיתאום?״
השבוע שעבר עמד בסימן פר-
שת־איראן עבור חאשוגי. הוא הוז מן
לתת הרצאה בוונציה, במיסגרת
כינוס של נשיאים צעירים של חברות
וגופים מרחבי ארצות־הברית.
לכינוס הוזמן מרצה נוסף ששמו כרוך
בפרשה האיראנית -מייקל ל דין,
הפרופסור שכיהן כיועץ במו עצה
לביטחון לאומי, הנחשב כאבי
החלק הישראלי בפרשה המסובבת.
השניים
-חאשוגי ולדין -נפ גשו
רק פעמיים בעבר, ולאו דווקא
בהקשר העסקות האידאניות־אט-
ריקאיות-ישראליות. בוונציה, בשבוע
שעבר, דווקא שמחו לפגוש זה
בזה. חאשוגי הציע שלדין יראיין
אותו באורח יסודי: היכן נולד, הי כן
גדל וכיו׳ב. לדין נענה לאתגר,
ואיפשר לחאשוגי לספר בהרחבה
ובהנאה את כל קורות חייו.
אחר-כך סעדו השניים עם גיבור
של פרשה מפורסמת אחרת: ווטר-
גייט(שעל שמה מכונה הפרשה ה איראנית
בארצות-הברית ״איראג-
גייט״) -בוב הולצמן, מי שהיה עוז רו
של הנשיא ריצ׳רד ניקסון. הוא
נשאל רבות על תקופת כהונתו ב-
בית-הלבן ולהבדיל -על תקופת
מאסרו בעיקבות פרשת-ווטרגייט.
חאשוגי ולדין ודאי התעניינו גם
בתקופה השניה. הרגעתי את חא-
שוגי שהולצמן ודאי הרוויח סכו-
מי״כסף ניכרים מתקופה זו -ספ רים,
הרצאות, ראיונות...
מאוד התקשיתי להאמין -אם
בי רציתי בכך -שחקירה יסודית
בת-יומיים בשגרירות אמריקאית
(ביאלקין יעץ לחאשוגי שלא להיב-

בעוד אם משוחחים על פאהד,
מלך סעודיה, נכנס טוני, נהגו של
חאשוגי למיסעדה ולחש בדרמא-
תיות דבר-מה באוזנו של הבוס.
״המלך!״ הודיע לי חאשוגי ,״המלך
בטלפון!״
״המלך״ אכן היה על הקו, נשמע
רציני וענייני ביותר וקיצר בדבריו.
״בדדך-כלל,״ סיפר לי חאשוגי בדאגה
מהולה בגאווה ,״הוא אומר לי;
היי, מה נשמע, מתבדח. הפעם הוא
לא דיבר כרגיל. משהו קרה. יש
כנראה בעיות. נראה מחר״.
למחרת התכוון לחזות בבעיות
במו־עיניו בסעודיה .״הוא רסנה
אותי שם ב* 6בערב! אם הוא רוצה
הוא יקבל!״בסופו של דבר קיבל המלך את
חאשוגי באיחור, שבן ב־ 6בערב
עדייו שהה עימי חאשוגי בפאריס.

אפשר הגירה מסויימת ליהודים.
• ארצות־הברית נגררת, כמעט
בעל־כורחה, לתמיכה ברעיון הוועידה.
אין לה שום עניין לפתוח את
דלת המרחב לפני ברית־המועצות. אולם
וושינגטון רוצה לעזור לפרס נגד
שמיר, והיא נגררת אחרי בנות־החסות
הערביות שלה במרחב — מצריים, ירדן
וסעודיה.
מצבו של רונלד רגן, שמעמדו
נחלש והולך, מחייב אף הוא יוזמה כלשהי,
שתעניק לנשיא הילה של פעילות
והישג בינלאומי.
• אש׳׳ן ן רוצה בוועידה, ורוצה להשתתף
בה, במישלחת עצמאית או ב־מישלחת
כל־ערבית. אולם יש לו קושי
לגבי התנאים המוצבים לו. אין אש׳ף
מתנגד להפסקת המאבק המזויין בימי
הוועידה. למעשה כבר הסכימו כל פלגי
אש״ף ל״הצהרת קאהיר׳ —
הצהרתו של יאסר ערפאת נגד פער
לות־טרור מחוץ לגבולות ״הארץ הכבושה״
,תוך אישור המאבק המזויין בישראל
ובשטחים הכבושים. לא יהיה
לערפאת קושי רב בשיכנוע עמיתיו
שכדאי להפסיק גם את הפיגועים
בארץ במשך תקופת הוועידה.
הבעיה האמיתית היא ההחלטה ,242
שאינה מכירה בקיום העם הפלסטיני.
בעיני הפלסטינים, החליטה זו הפכה לסמל
של השפלה וכניעה. יש קונסנזוס

רחב, כמעט מקיר אל קיר, שאסור להכיר
בהחלטה זו, אלא אם תתוקן ותכלול
הכרה כזכות הפלסטינים להגדרה
עצמית. לא ברור אם יצליח ערפאת
לשכנע את חבריו ויריביו באש״ף שכדאי
לוותר על עמדה עקרונית זו למען
המטרה המוחשית.
הכל מתמרנים. על רקע זה מתמרנים
עתה כל הצדדים.
• ברית־המועצות מפעילה
לחצים שקטים על בני־חסותה במרחב,
ובעיקר על סוריה ואש״ף, כדי לקדם
את רעיון הוועידה.
• ארצות־הברית שולחת שדרים
ושוקלת מסע־דילוגים של שחה־חוץ
ג׳ורג׳ שולץ, הדוגל ברעיץ זה
יותר מאשר עמיתיו. תוך כדי כך משמיעה
ארצות־הברית קולות שנועדו לסייע
בידי פרס.
• פרם ודזוסיץ מקיימים ביניהם
מגעים סודיים אך הדוקים, כדי שירדן
תשמיע גם היא קולות אשר יסייעו
לפרס נגד הליכוד. המלך מעוניין
לחסום את הליכוד, בעיקר בגלל פחדו
מפני אריאל שרון וחבריו, העלולים
באחד הימים לתקוף את ירדן ו/או
להביא לגירוש המוני פלסטינים מן
הגדה המערבית לירדן.
אולם ירדן צריכה גם לשמור על
קשריה עם שכנותיה, ובעיקר עם סוריה.
מכאן ההודעות הבאות מעמאן, על

סירובה המוחלט לנהל משא־ומתן ישיר
עם ישראל.
קול דיס־הארמוני נשמע השבוע בישראל:
אנוור אל־חטיב, המושל האחרון
של ירושלים מטעם חוסיין, השמיע
השבוע בטלוויזיה הישראלית דברים
חריפים. הוא הביע אי־אמון גמור בפרס
ובתחבולותיו, התייחס בביטול גמור
לאבא אבן, ומתח ביקורת חריפה גם על
אש״ף.
ושום: תיקי? למרות אווירת״ה־משבר
המטופחת על״ידי כלי־התיק־שורת
כדי ליצור מימד של דרמאתיות,
התחזקה בקרב יודעי־דבר בצמרת ה־מיפלגות
ההרגשה שלא יהיו בחירות.
המוצא הסביר מן המשבר־זוטא: החלטה
סתמית של הקאבינט, שתקבע כי
אין עדיין די נתונים לקבלת החלטה,
ושתניח לשימעון פרס להמשיך במאמציו
לאיסוף הנתונים אשר יאפשרו
החלטה.
ברגע הנכון באה תיזכורת מבריטניה.
מרגרט תאצ׳ר פיזרה את הפרלמנט
והחליטה על בחירות מוקדמות,
שנה לפני המועד. בבריטניה תימשך
מערכת־הבחירות שלושה שבועות בלבד.
אולם
בארץ מערכת־הבחירות היא
תמיד עניין ממושך, מר ויקר יותר.
פרט לשימעון פרס ולמקורביו, לא
נראה שיש למישהו חשק רב להסתבך

מיך<

בתום התישאול נראה חאשוגי

נס לארצות-הברית, לפי שעה) בת קופה
שבה הגילויים בפרשת-אי-
ראן הם יומיומיים ומשמעותיים,
היא מיקרית, ו״נקבעה לפני זמן

ביום השישי בלילה סעדנו, חא-
שוגי ואני, במיסעדה סינית יוק רתית
בפאריס. חאשוגי היה לבוש
בהידור ומנומס״עוקצני כתמיד,
אולם המתח אחרי חקירה מתישה
בת-יומיים, וסיבות מיסתוריות א חרות,
ניכר בו היטב.
הוא שאל האם גם בישראל מת פרסמות
ידיעות על מצבו הכלכלי
הקשה. משחשבתי בחיוב, הגיב ב ביטול
והסביר לי שעיקול אחד מ-
מלונותיו(פורסם על-בך לפני כמה
ימים) אינו אלא תרגיל כלכלי מב ריק,
ובדומה.
בעיקר כאב את הפירסומים על
״היותו בוגד״ בסעודיה גם בעיני המלך
בהא־הידיעה .״הרי המלך היה
אורח שלי באירופה, ואנו משוח חים
בטלפון!״ (איבראהים, עוזרו
במונקו, הסביר לי שהאירוח אינו
נחשב, על-פי המושגים המקובלים
עליהם, בחברות .״היום אתה אורח
שלי, מחר אתה נוסע)״.
חאשוגי הודעה טלפונית
הוא הגיע לסעודיה בשעות״הלילה
המאוחרות.
הוא התלבט אם ניתן לקחת אותי
לביקור שם, ולבסוף החליט שזה
מסובן מדי.
אחר-כך התחיל להתעניין בעי-
רנות, האם להערכתי יהיו בחירות
בישראל בקרוב, ואם כן, איזו מיפ-
לגה תנצח, ואילו אישים יתפסו את
השילטון( .״שרון! רק אריק שרון
יוכל להביא שלום לאיזור! את מעריכה
שהוא לא יהיה בעמדה כזו
של השפעה? אז לא יהיה שלום בק רוב!״)
הוא
הביע דיעות על משה ארנס
(״אוף, אני יודע מי זה. זה שהיה
השגריר שלכם בארצות־הברית.
איש מסוכן, לא נחמד. הוא כן נחמד?
התרשמתי אחרת!״) יצחק ר־בין(״הייתי
רוצה להכיר אותו. הוא
נראה לי איש מעניץ, בעל הבנה)״.
סיפר לי רכילות עסיסית על שים-
עון פרס. אך בעיקר שמע. האם צבר
מידע טרי עבוד המלך, למחרת
היום?
לגבי השלום, סיפר לי, שבקרב
חבריו(״בולם חברים שלי: מועמד
קאד׳אפי, המלך חוסיין, המלך ש לי״)
קיימת אכזבה גדולה מפיספוס
הסיכוי שהיה באחרונה.
ביקשתי להתעדכן יותר, וסיכמנו
שנטלפן למחרת למלך חו-
סיץ. חאשוגי, ניתן היה להבין מדבריו,
אף תיכנו לעבור דרך ירזץ
בתחילת השבוע.
לכן הופתע, למחרת. בשבת, בא שר
חיפש את חוסיין ונאמר לו ש-
״המלך אינו בהישג-יד עכשיו. הוא
נפגש בים־האדום בשעות אלה מ מש
עם פרס!״
האם גם למנהיגי הליכוד המדברים
כה הרבה על היחסים פרס־חוסיין,
הגיע מידע דומה לזה שה גיע
אליי ביום־השבת?

ד פנ הברק
בזה עתה. מה גם שאיש אינו בטוח
בתוצאות, וההנחה הרווחת היא כי בתום
הבחירות עלולה המדינה לעמוד בדיוק
באותו המצב שבו היא עומדת עתה:
תיקו.
הכנסת היום הראש!!
הישיבה הראשונה של
מו שג הכנסת היתה
מחזה עגום
מעולם לא היה עוד ביזיון כזה. נדמה
כי הכנסת הגיעה לנקודת־שפל חדשה.
ביום הראשון של מושב־החורף.
נאלץ יו״ר־הישיבה לנעול אותה, מפני
שהמליאה היתה ריקה. כל הנואמים
שנרשמו לדיון — נעדרו.
היתה זאת הבעת אי־אמון של חברי־הכנסת
בעצם חשיבותה של הכנסת. בעידן
של אחדות־לאומית, גם בשעת
משבר, לא היה לכנסת מה לעשות. תפקיד
הכנסת עבר לידי מליאת־המט־שלה,
שהפכה מעין כנסת״זוטא. תפקיד
הממשלה עבר לידי הקאבינט, על
עשרת חבריו.
חברי״הכנסת עצמם העדיפו להשקיע
את מירצם בכלי־התיקשורת, על־ידי
השמעת השמצות הדדיות, לשם
השגת פירסום.

בפעם הראשונה אחרי שנה1חצי 1תן יונתן חסביצקי
ראי1ן עיתונאי נסיפר את הכד ליגאל לביב

העדידו •711 שא]׳
אייזנברג הפסיק לדבר עם בתו, אך
ניסה לשחד אותה כדי שתנטוש את
בעלה. כאשר נסעה אליו לאמריקה כדי
לחגוג את הסדר עימו ועם ילדיהם —
אמירה בת ה־ ,17 אריאל בן ה־15
וגיליה בת ה־ — 10 היה עליה להפקיד
ערבות בסך מיליון דולר. את הסדר
עשו בביתם ברחוב 70 היקר.
את דבריו של זוכוביצקי אני מביא
כאן במלואם וכלשונם, תוך השמטת
כמה קטעים הגובלים בדיבה.

אמר זוכוביצקי:
הטענה העיקרית של אייזנברג היא

להשתלט על הרכוש המישפחתי.
החתן יגאל דיאמנט נגרר אחריו.
למי יש בארץ אינטרס לפגוע באסתר?
אין בארץ מישהו שרב איתי!

שליט ביזאנטי

^ ייזנברג טוען שאני עשיר מנד
נו. אומרים לו שמיקי ואני שרדנו
אותו, שגנבנו 180 מיליון דולר.
עורך־דיני, יגאל ארנון, הציע להם
לבוא ולברר איתי, ואיש לא בא.

אייזנברג לא שואל מהיכן הכסף שלו.
זה הכל כדי שלא אפריע לארווין
להשתלט. הוא בודד את אייזנברג כמו
שליט ביזאנטי. לא נותן לו להיפגש
לבדו עם אחרים. בכל פגישה נוכח הוא
או יגאל דיאמנט. הוא כמו הווארד יוז,
שידע על העולם רק מה שהראו לו
עוזריו.
מיקי ומנטה עסקו כל העת בבורסה,
ולי לא היו מניות, ולא סיפסרתי. היה
לי תיק סגור בבנק כללי, ולא נגעתי
בתיק אף פעם. לא קניתי ומכרתי כל
הזמן. אני לא החזקתי אישית אף פעם

.,מישהו שלח לאשת מינתבים אטנימ״ס וטען
שאני הומוסנסואר ...בנו וחתנו שר א״זנבוג
מבודדים אותו מהעולם נמו את הואוד ית...״

חתן זוכוביצקי
כמו דאלאס ודיינסטי ביחד

< חודש שבו אסתר, אשתי, הייתה
כאן עימי, היא קיבלה כמה

מיכתבים אנונימיים, כתובים במכונת־כתיבה
באנגלית. במיכתבים הראשונים
נאמר לה שיש לי דונים מהצד.
אחר־כך טען הכותב האנונימי שאני הו־מרסכסואל.
המיכתבים נשלחו מניר
יורק, ועל המעטפות היה בול מקומי.

קת־עולם. בדבריו עכשיו, כעבור 19
שנים, היא נראית כמו האימפריה המרושעת
בסירטי־החלל.
הכל התחיל בטוב. זוכוביצקי עבד
למען אייזנברג, התחיל בתחתית הסר
לם ועלה בהדרגה למעלה, עד שהפך
לאחד האנשים הקרובים והמהימנים
ביותר על אייזנברג.

שרכשתי עבורו את החברה לישראל
במחיר יקר מדי. והרי חודשים אחרי
שעזבתי את החברה לישראל ואת
עיסקי המישפחה, הוא קנה את חלקו
של בנק הפועלים בחברה לישראל
במחיר גבוה מאוד.
צרות יש בכל עסק.
אייזנברג אינו חכם, אך אינו טיפש.
שלוש שנים הוא מחרים את אסתר,
ילדיה ואותי. לא מדבר, לא פוגש. הוא
אסר על כל בני־המישפחה לבוא לבד־המיצווה
של בני אריאל. כל מי שבא
מבין ידידינו, נחקר על־ידי אנשיו למה

כאשר הוא השתלט באמצעותי על
החברה לישראל, היו בה 17 מיליון
דולר במזומן.
אייזנברג יודע מה זה אוניות. הוא
הכיר היטב את צים. בשנות ה־ 60 מכר
לצים אוניות. הוא עצמו היה מושקע
בספנות, חזה את הירידה הגדולה ויצא
לפני . 1970
עכשיו יש שוב גאות בספנות, צים
מרוויחה והחברה לישראל היא השקעה
מצויינת.
לא אשכח כי ערב הבר־מיצווה של

ארווין ויגאל דיאמגט מסרו הודעות
נגדי במישטרה. למה הם חושבים שאני
האשם? למה לא בודקים מה עם מנחם
(״מנטה״) עצמון? הוא היה כפוף למיקי,
היו לשניהם עסקים מחוץ למיסגרת
אייזנברג. למנטה היה סטאטוס בחברות
הזרות של מיקי. אני לא הייתי אף
פעם שותף עם מנטה, פרט לכמה מניות
בחברת לומיר.
היה למישהו אינטרס להדביק אותי
למיקי. נכון שאלבין עבד עימי הרבה,

מניות של יונייטד מרצינט, כמו מיקי
ומנטה.
כאשר השתלטנו על יונייטד מר-
צ׳נט, אחרי שעוזי רסקין בא עם הרעיון,
והיה צריך לרשום את המניות
שקנינו על שמות-שונים, כדי שלא
ייוודע כי אייזנברג מרכז חבילות בידיו
— רשמנו את המניות על שמי, על שם
מנטה ועל שם מיקי. הם חתמו על כתב־העברה־נגדי
של המניות, שהופקד בחברת
אייזנברג, והוא מצוי שם•

״מעדים בשמו נגד בתו בדברם שוק יבאנ
מסוגר לעשות רבני־מישבחתו ...טוענים שאני
ומיקי אלבין גנבנו 18 מיליון דולו...״
העברתי אותם לטיפול המישטרד״ ומישהו
יתן את הדין עליהם!״
הדובר הוא יונתן זוכוביצקי, חתנו
של שאול אייזנברג. נפגשתי איתו
השבוע במלת דרייק בניו־יורק. בפעם
הראשונה אחרי שנה וחצי פתח יונתן
את סגור ליבו.

ש תבוא על
ארבע
^ ישוו אותם למישפחת יואינג
1 1מדאלאס. הישוו אותם למישפ־חת
קרינגטת מדיינסטי. המילחמה
בתור המישפחת חותן נגד חתן. אח נגד
אחות. גיסים נגד גיס. אב נגד בת.
כשהתחתן זוכוביצקי עם אסתר איי־זנברג,
הוא ידע שהוא מצטרף לאימפריה
גדולת אימפריה כלכלית חוב־י

אחד מהישגיו הגחלים היה גיוס
ידידו־מנוער, מיכאל (״מיקי״) אלבץ,
לשרות באימפריה.
אלבין היה צעיר מבריק, והתגלה
כאשף־הבורסה. זוכוביצקי לא העלה
על רעתו כי דווקא צעד זה יגרור אותו
בחזרה אל התחתית.
כאשר התחילו זוכוביצקי ואלבץ
לנהל מן הצד עסקים פרטיים שאינם
קשורים לאימפריה, יצא עליהם קיצפו
של אייזנברג הכל־יכול, שחשד בהם
שהם משתמשים במשאבי האימפריה
לעסקיהם הפרטיים.
זה היה לפני שנית בינתיים פרשו
השניים, אייזנברג הכחז עליהם מילוד
מה, אלבין התאבד(או מת בשעה שניסה
לברוח) בזמן שנחקר על־ידי המיש־טרה.
זוכוביצקי, שהיה באותו זמן ב־ארצות־הברית,
החליט שלא לחזור.

אריאל במארס ,1985 הוא הורה להפסיק
את ההעברות הכספיות שאסתר
קיבלה בכל חורש מחלקה בעיזבון ה־מישפחתי.
היא קיבלה כ־ 15 אלף דולר
בחודש. מאז היא לא מקבלת כלום.
הכל הוא עושה כדי שהיא תבוא על
ארבע, ותתחנן.
הנה, הקשיים שעשה לה לצאת מהארץ.
בעיה למצוא 20 ערבים שיחתמו
כל אחד על 100 אלף דולר ערבות?
מישהו חושב שהיא תברח מן הארץ?
שילחו בי את מנדההכנסה. ביוני
1986 הם עיקלו את כל רכושי בארץ.
נמסרו הודעות כוזבות למס־ההכנסה,
שדרש ממני 65 מיליון שקל מס. מאז
לא עושים כלום, אבל כל רכושי מעוקל.
ארווין,
הבן היחיד של שאול, מסית
אותו נגדי כל הזמן. אולי יש לו אינטרס

בת אסתר זוכוביצקי
יחסי־אמון מלאים
אייזנברג יכול בקלות להשתלט על
אך כמוהו עוד עשרות אנשים בחברות
החברה, אם יפעיל את המיכתב, אבל
רבות.
הוא יודע שבזה תהיה הוכחה לעבירה
אלבין הביא את מנטה לחברות של
פלילית על חוקי־ניירות-הערר האמריאייזנברג.
הם היו שותפים מחוץ למיס־גרת
אייזנברג, בחוסם וכן במקרקעין.
בזמנו לא היה למנטה כסף. כאשר
בנה את ביתו בתל־ברוך, הילווה לו
מיקי 10 אלפים דולר, כדי שיוכל
^ סקץ השקיע את כספו שלו במג־לגמור
את הבית. היום הוא יושב על
עשרות מיליוני דולארים. איש מאנשי־ 1יות שקנה. אני, מיקי ומנטה רב־

— גלומה
יפאנית

המלאך מיכאל —
שנו בכספי אייזנברג ועבורו. לי אין
ולא היה חלק בחברה זו.
אני חי בניריורק, שהיא מרכז־פי־נאנסים.
אני עוסק בייעוץ לפי חוזה
מיוחד, וכר הקמתי, למשל, מועדון־

אני מוכרח לומר כי במשך שנים
חייתי קרוב מאוד לאייזנברג, וראיתי
אותו גם בעימותים עם יריבים, ואני לא
זוכר שאי־פעם נגרר לדברים מכוערים
כאלה, לא בשביל כסף או סיפוק או

חוסו!״

מיליארדר אייזנברג

(המשך מעמוד )6
בשנת 1969 ביקש ספיר כי צור,
נאמנו, יקח על עצמו את ניהול החברה
לישראל. החברה הוקמה ב־1968
על ידי פינחס ספיר, במטרה לגייס השקעות
מיהדות העולם בסך 100 מיליון
דולר. עברה שנה, והחברה הצליחה בקושי
לגייס 15 מיליון דולר, ואף זאת
תוך מריבות בלתי־פוסקות.
צור נכנס לתפקידו במרץ, גילה במהרה
כי היהודים לא יתנו כסף לחברה,
למרות שהכנסת חוקקה חוק מיוחד
הנותן לחברה הטבות מפליגות, כמו
פטור מלא ממס־הכנסה ל־ 28 שנים.
צור, באמצעות יועצים, מצא חור בתקנות
מס־ההכנסה בגרמניה, ובעזרת אותם
סעיפים שהביאו גרמנים להשקעות
בבתי־מלון בישראל, התקשר עם קבוצת
ריגר, שהבטיחה לגייס את ההון הדרוש
לחברה לישראל.
הבטחה זו כמוה היה כהצלת החברה.
שכן, החברה לישראל נרשמה כחברה
בארצות־הברית כדי שתוכל לגייס כספים
שם, ולפי תקנות הוועדה לניירות־ערך
בארצות־הברית, היה עליה לגייס
סכום מינימאלי של כסף עד לתאריך
מסויים. אולם התברר כי גם קבוצת רי־גר
אינה יכולה למלא את הבטחתה, מאחר
שממשלת גרמניה המערבית סירבה
לאפשר השקעות בחברה לישראל,
שעמדה להיכנס כשותפת לבתי-
הזיקוק. הממשלה הגרמנית לא רצתה
כי כסף גרמני יהיה מעורב בעיסקי־נפט
במרחב.
צור היה נואש, וכאן הגה תרגיל
מזהיר, אם כי לא לגמרי חוקי: הבנק
של טיבור רוזנבאום הילווה כספים
לקבוצת ריגר. זו השקיעה את הכסף
בחברה לישראל כאילו היתה זו השקעה
מכספיה שלה. החברה לישראל
דאגה לתת ערבות בנקאית לבנק של
טיבור רוזנבאום נגד ההלוואה שנתן
לקבוצת ריגר. ואילו לאחר־מכן החברה
לישראל והחברות שקנתה, הפקידו
חזרה כספים אצל טיבור רוזנבאום.
תרגיל פינאנסי מזהיר זה הציל את
החברה לישראל. הוא נחשף לראשונה
על־ידי העולם הזה ( )2.10.74 והוא
היה הסיבה להפקדות המשונות של צור
אצל רוזנבאום, הפקדות שהביאו להפי
סדי־ענק. צור רצה להשיג גיוס־הון בכל
מחיר, גם במחיר של תרגיל פיקטיבי.
התרגיל עורר מורת רוח אצל
משקיעים רבים. ויקטור קארטר, ממייסדי
החברה לישראל ומראשי יהודי
אמריקה, עזב את החברה.

•הוא חייב לשלוט בכולם כל הזמן!

בריאות גדול, ויש לי בו חמישה אחר
זים.
עתה אני מארגן מימון לרכישות נכ־סים
בניריורק, עסק מעניין מאור.
איני יכול שלא לחזור לנושא היחס
של אייזנברג לאסתר. לפני שנה וחצי
היא ניסתה להיפגש עימו והוא סירב.
הוא חניך הגישה היפאנית, של החלטות
לא־רציונאליות ונקמה. איש לא
מתווכח עימו. איש לא מתנגד לו. הוא
בן 66 כיום, אבל יש דברים שעושים
בשמו, ואשר אינם מתאימים לו.
לא מתאים לו למסור האשמותשווא
במישטרה. הרי כאשר נלחם נגד
הברון(אדמוני) רוטשילד על השליטה
בחברה לישראל, הוא האשים את
הברון על שהגיש תלתה במישטרה נגד
טיבור רוזנבאום. יש פה איזה קצר
נוראי, ועוד עם הבת שלו.
לפני שנה וחצי נפגש ארווין איתי
בניריורק. דיבתו שעתיים. זה היה
אחרי הבר־מיצווה. הוא רצה לבדוק עד
כמה אני על הקרשים.
זה היה אחרי שלקחו לאסתר את הדרכון
14 .חודשים היתה בלי דרכון.
אייזנברג חייב לשלוט בכולם כל
הזמן. אני עזבתי אותו, כי לא קיבלתי
את פקודותיו, והוא לא שולט בי.
הוא לא מסוגל לעכל את זת בחודש
שאסתר היתה כאן עימי, היא קיבלה
מיכתבים אנתימיים באנגלית. תחילה
כאילו יש לי זיזנים מהצד, ואחרי ת
שאני הומו. המיכתבים במכונת־כתיבה.
אסתר צחקה מהמיכתבים. בתי
לבינה יש אמון מלא, דבר נדיר ביותר
במשפחת־אייזנברג. היא מאוד טמפו־מנטית
מטיבער״ אולם בתגובותיה למעשי
אביה היא מאוד שקולת ואינה נגררת
להשמצות.

נקמה. אפילו כיום יש לי אליו יותר
רספקט מכפי שיש לארווץ אליו.
עד היום שתקתי, ולא הגבתי, כי
איני רוצה לרדת לרמה שלהם. אולי זה
יצר אצלם רושם שאני בעמדת־חולשה.
הם אפילו מתעלמים מהעובדה שהתפטרתי
מחברות אייזנברג בפברואר
,1984 ומיקי ומנטה המשיכו בחברות
עוד שנה אחריי, ובלעדיי! ואחרי
שמיקי עזב בדצמבר, מנטה המשיך זמן

למה הם לא בודקים מה קרה אחרי
שעזבתי? המטרה היא לפגוע בי אישית,
מכיוון שאני מסכן את השליטה
של ארווין באימפריה.
עד באן דבריו של יונתן זוכוביצ־

0יידליו
^ עיקבות קארטר פרש גם אייב
פיינברג, מראשי יהודי ניריורק.
גם מנכ״ל קונצרן כלל, אהרון דוברת,

שילד) ,אשר ידלין, שאול אייזנברג, וכן
סם רוטברג וטיבור רוזנבאום ועוד ארבעה
גרמנים. ממועד זה, פברואר ,1972
עשה צור בחברה כבתוך שלו.
צור עשה בכספי החברה את ההיפך
ממה שהתכוונו מייסדיה. תחת להקים
תעשיות חדשות, הוא קנה בתי־מלון,
חברות־ביטוח, הקים חברות־בניה, השקיע
בספסרות בבורסה. כאשר קנה את
בתי־הזיקוק, היה זה אחרי שמעריכים
הקשורים בו קבעו כי שווי כל בתי-
הזיקוק 85 מיליון לירות, בעוד שהאו־צר
העריכם ב־ 250 מיליון לירות.
הוא קנה רבע מבתי־הזיקוק במחיר
אפסי. הוא קנה את מחצית חברת צים

פניות

ניתי, כמובן, למישפחת איי־זנברג,
כדי לקבל תגובה. וכך הגיבו
אנשיו:
.ארבע פעמים פנו ליונתן זוכוביצ־קי,
וביקשנ-מנעו דבר אחד בלבד: שי־שחזר
את כל הפעילויות העיסקיות בישראל,
שעליהן היה מופקד במשך 15
שנים. קבוצת אייזנברג היתה מוכנה לערוך
את השיחזור בכל מקום שבו יבחר
יונתן.
.הקבוצה שיגרה אליו שני שליחים:
מנחם (.מנטה״) עצמון ופרקליטו של
יונתן, יגאל ארנון. התשובה היתד, שלילית.״
לטענת
הקבוצה, יונתן חב חובת־נאמנות
כלפיה, כמי שהיה מופקד מטעמה
על ניהול עסקיה, וממילא חלה
עליו החובה לשחזר את הפעולות ה־עיסקיות.

המיליונים
הוחזרו העונש הומתק
הענקית ב־ 60 מיליון לירות. כך, למפרש
מן החברה. סר זיגמונד וארבורג
של, הוא קנה גם מלון־דירות בירושתבע
להחזיר את קארטר, ומשלא
לים, מלון פלאזה, ב־ 58 מיליון לירות,
הצליח, פרש מכל פעילות בחברה.
מזה שני־שליש הלוואות של הממשלה
צור לא התרגש, מינה מועצת-
בריבית של * ,6ובנוסף קיבל ביטוח
מנהלים מאנשיו, שבה ישבו בעיקר
נגד פיחות על קניה זו.
הברון רוטשילד, בנו גיטר, ארנסט יפת,
כאשר נשאל מיכאל צור האם אינו
מרדכי(.מוקה״) לימון(נציגו של רוט
נפגע
מכך שאינו מכהן בממשלה, השיב
כי באמצעות שליטה על עמדות־כוח
כלכליות, יצבור לעצמו יותר השפעה
במשק, ובעיקבות כך גם במדינה
כולה. כל חייו חלם על תפקידי־מפתח
בממשלה, תוך שטיפס לצמרת כשדרכו
שזורה הרפתקות כלכליות מסמרות־

שיער

תוד
^ 7דקות

צור נשלח לכלא, ובמשך שנים
נעלם מהכותרות.
פרשת־צור פתחה את תיבת״פאנדו־רה
של פרשות״השחיתות, שנחשפו
על־ידי העולם הזה, ושהגיעו לשיאן
בפרשת אשר ידלין ואברהם עופר. צור
כמעט נשכח בקלחת זו.
רק בסוף שנות ה־ 70 עלה שמו שוב.
הסתבר שהוא הפך אסיו״לדוגמה, אחרי
שהחזיר את רוב הכספים שהעלים.
בבית־הסוהר הקדיש את כישרונותיו
לשיקום אסירים.
אשתו, רות, פתחה במערכה ציבורית
להמתקת דינו. זה היה אחרי שהרמאי
יהושע בן־ציון, שהעלים כספים אדירים
ולא החזירם, זכה בחנינה מידי מנחם
בגין.
לאור הידיעות החיוביות על התנהגות
צור בבית־הסוהר, הצטרפו אישים
רבים למסע זה. שר־המישפטים שמואל
תמיר התנגד לחנינה, בעוד שהנשיא
היה מוכן להעניקה.
בסופו של דבר, בעיקבות הלחץ
הציבורי, הסכימו ביניהם הנשיא ושר־המישפטים
להמתיק את עונשו של צור
בארבע שנים. ביולי 1981 יצא לחופשי,
נכנס לעסקים, וזכה — כדבריו —
ביחס חם מצד החברה. הוא גם פירסם
ספר בשם עיניים לכלא, על הצורך
בשיקום אסירים.
ביום הראשון השבוע, לפנות ערב,
הגיע מיכאל צור לקפה אקסודו ס ב־תל־אביב,
מקום שהוא חביב על אנשי־עסקים
מסוגים שונים. הוא עמד בחוץ
והמתין למישהו. לפתע לקה בהתקף־
לב מאסיבי וצנח.
.המלאך מיכאל״ מת תוך שבע דקות.

מילחמת משככים
יבואן ירושלמי. שהתחיל לייבא לארץ משככי־כאבים
אלקטרוניים מטיפוס חדש, עומד לנגוס׳בשוק־המשככים.
שהיה עד היום במעט בולו בידי קיבוץ גינוסר. הקיבוץ
מייצר מכשירים כאלת אולם הם מדור ישן יותר.

מכשיר כזה מגינוסר העניק מנחם בגין לאנוור
אל־סאדאת, באחת מפגישותיהם.

התצוגה האווירית
תתקיים
תי צוון י ך

בניגוד למה שנכתב במדור זה לפני שבוע,
תתקיים התצוגה האווירית לכתבים זרים
כמתוכנן;
השינוי היחידי: הכתבים עמדו לבוא לארץ בשתי קבוצות,
בזו אחר זו, לשתי תצוגות זהות. בדי לחסוך בהוצאות,
אוחדו כתבי שתי הקבוצות, והם יבואו לתצוגה אחת, בעוד
שבועיים. מתוך עשרת המתמנים יבואו תישעה.

,,ידיעות ,,ע ד ערוץ 2
הסידור הזמני. לפיו שידורי הערוץ השני כפופים לרשות־השידור.
עורר חששות אצל אינטרסנטים מיסחריים,
שהנוהג הזמני יהפוך לקבע.

״ידיעות אחרונות ,-השותף: באחת החברות
שהוקמו כדי להשתלב בערוץ השני, החליט
להילחם בסכנה זו בכל עוצמתו.

רבין מרבה כסר
בקרוב סיכסוכי עסדה
הדחיות בפתיחת המשא־ומתן על הסכמי־עבודודושכר
חדשים עומדות לגרום בקתב להחרפת הסיכסוכים במשק.

כל עוד תימשך אווירת־ערבדהבחירות, לא תעז
ההסתדרות להגן על עמדות הממשלה
והמעסיקים.

דודצין יתמ 1ך בנתניהו
אנשיי התת לוחצים על אריה דולצץ שיתמוך
פומבית במועמדותו של בנימץ(־ביבי״)
נתניהו ביורשו. דולצין נוטה להיענות
להפצרות.
השבוע ייפגשו השניים בניו־יורק. על בימת־הכבוד של
מידעד־ההדדעה לישראל, בשדרה החמישית. לדידם יישב
ג׳ורג׳ שולץ, וייתכן שיצטרף גם שימעון פרם.

לחד מוריד פ ח פי ל
אנטואן לחד, מפקד צד״ל. החלים להוריד פרופיל, ובזמן
האחרון הוא שומר על שתיקה תיקשורתית.

נראה •שהדבר קשור באי־הוודאות המדינית
ובעתידה המעורפל •של הממשלה.

עצמאות בלי מיפלגות
יחיאל לקט מציע לסיעת העבודה בכנסת להגיש הצעת־חוק,
שתאסור עדרות־עם מיפלגתיות ביוס״העצמאות.

זוהי תגובה לעצרת שערך הליכוד, ביום-
העצמאות, באריאל.

במפ״ם צופים אלימות
בקיבוצי השומר הצעיר של מפ״ם גוברים הקולות הדורשים
להקים פלוגות־הגנה מאומנות, כדי להגן על אירועי
הפיפלגה.

ההערכה היא, שאס המשבר הנוכחי יבשיל
לבחירות, תהיה זו מעדכת־בחידות אלימה
במיוחד.

ראשי העיריות של הליכוד ממשיכים לחזר
אחרי יצחק רבץ: הפעם הוא עומד לקבל
אזרחות-כבוד של עיריית הרצליה, מאלי לנדאו.
לפני כמה חודשים הבטיחה עיריית קריית״שמונה, של
פרוספר עזרן, להעניק לו מעמד כזד״ והדבר הרגיז מאוד
את שימעון פרס, אשר הצליח לחלץ קבלת־פנים רומה
במקום.

אלופי ששת־העזים במוקד חברי המטב״ל של מילחמת ששת־הימים
יוזמנו ב שבוע הבא ל תוכני ת. מוקד בטלוויזיה, לדיון על המילחמה ותוצאותיה.
לצד הרמטכ״ל דאז, יצחק רבץ,
יישבו אלופי־העבר מכל ציבעי הקשת הפוליטית,
ממתי פלד ועד אריק שרץ.
אץ זו הפעם הראשונה, ב־ 20 השנים
האחרונות, שהחבורה נפג שת. לפני שלוש
שנים, ביום השנה ה־ד 1למילחמה
וערב הבחירות, הם הוכגשו לתצלובדמדד
זור, ביוזמת אחד הצהרונים.

זה השער לעזה
פירצה בגדר הגבול בין מדינת-ישראל
לרצועת-עזה משמשת כאחד השערים
הראשיים להברחת מכוניות גנובו ת לרצועה
— בכך מכביריס חוקרים פרטיים בדרום את
המשך גל גניכ ת המכוניות.
ידוע היטב
מקום הפירצה,
למישטרה. אולם זו מעדיפה להגביר את הפיקוח במחסומים
בכבישים.

של 1ם נובשיו בכיכר
תנועת שלום עכשיו שוקלת לערוך, ב* 5ביוני, הפגנה
גדולה בביבר סלכי־ישראל בתל־אניב. לציון 20 שנה
לכיבוש.

מרעומי כחול־לבן
בגייינס
הפוליטיקאי והפילגש

כתנ״העת המיקצועי גייינס דיפנס ויקלי הקדיש לפני
שנוע עמוד שלם, תחת הכותרת.פיתוחים חדשים.-
למרעומי־פגזים של החברה הישראלית רשף.

דמויותיהם של פוליטיקאי ישראלי ופילגשו
יעמדו במרכז הצגה שמתכוון
להעלות.התיאטרון הקאמרי׳ .את תפקיד
הפוליטיקאי יגלם, בנראה״ עודד תאומי.
התיאטרון הזמין את המחזה אצל העיתונאי
מתי גולן.

יצוא מסוג חדש: מנהלים בחודשיים האחרונים מסתמנת עליה של * 15 בביקוש
האמריקאי לבכירים ולמנהלים מישראל. הביקוש הוא מצד

חברות אמריקאיות הסוחרות עם ישראל. או חברוודבנות
של חברות ישראליות.
לעומת זאת, נשוקים האחרים — אירופד״ דרום־אפריקה
ואפריקה השחורה — אין כמעט ביקוש מה, אומרת חיד,
קוניק, מנהלת סוכנות לאספקת כוח״אדס.

מעיריה לעיריה
סותר״הנדל״ן האמריקאי. ג׳רי אורן, החשוד כי גיסה להונות
את עיריית לוס־אנג׳לס ב־ 4מיל־ון דולר (העולם הזה
,)29.4הוא האיש שתרם לקרן לפיתוח של עיריית תל־אביב
יותר מ־ 100 אלף דולר. לצורך חידוש גינת־שינקין.
אורן הוא יליד מרכז תל־אביב, והגינה נקראת מהשנה על
שם אביו. מרדכי פיגגרמן.

הורים נדטכונה מתלוננים בי מיזרקת־הבטץ
האימתנית, שהוקמה בגינה״ מסכנת את
ילדיהם, הנוהגים לטפס עליה ונופלים ממנה.

.רצח בירושלים?
כן ר
סוסטרים גדולים, כמיסגרת שחורה
כשל מודעת־אבל, ובהם המילים.רצח בירושלים?
כן!״ עוררו התרג שות גדולה
וניחושים ברחוב החרדי: האם זו ידיה
ראשונה במילחמת־רבנים חדשה? במהרה
התברר כי אץ זה אלא חלק ממסע
פירסום אגרסיבי לספר חדש, על רצח
יעקב דזדהאן, לפני 63 שנים, ססר שהו־ציא
המדל החרדי דויד זילברשלג.

מיר1צים אירופיים באשקלון מסלול־מירוצי־המכוניות באשקלון יוכשר למירוצי גראגד־פרי
האירופיים. יתרונה של אשקלון, עליפני מסלולי מירוץ
באירופד״• ניתן לקיים בה סירוציס במשך תישעה חודשים
בשנד״ לעומת חמישה חורשים באירופה.
העירייה תשקיע במיתקנים החדשים הצי מיליון דולר,
ואלי דיין, ראשיהעירייה, מחפש עתה משקיעים פרטיים,
שיוסיפו עוד מיליון וחצי. ההשקעה תכשיר את המקום גם
לסירוצילסוסים בינלאומיים.

גזעגות נגד רפואה
מל ח השתלות הכבד בעולם, הד׳ר תומם סמרצל, גילה
שב־ 1980 הושתלה בישראל כלייה של חייל שנהרג לילדה
ערביד״ בעקבות מיקרה זד״ לדבריו, הופעלו לחצים חזקים
לשינוי החוק הישראלי, שעד לאותה שנה היה מהנאודים
בעולם.

צוחקים על המתנחלים
מחלקת ההסברה של גוש אמונים שלחה למערכות
העיתונים צילום של דף מתוך חוברת הכנה לאוניברסיטה
שהוציא לאור בית־ספר אנקורי בתל״אביב. בדף מופיעה
שאלד״ שהעלתה את זעמם של אנשי הגוש.

תו לשונה:
בהתנחלות.מעלה מופרעים״ בהר עיבל גרים שבעה
מתנחלים — שלוש בחורות, שלושה בהורים. ויצור אחו־שמעו
אינו מוגדר ושמו/ה.שירלי״ .שמות המתנחלים הם
אברהם יצחק ויעקב, המתנהלות הן רבקה, לאה ורות
הגיורת. יש אחד נולד בהתנחלות תינוק. כיוון שאין אף זוג
נשוי בהתנחלות נרעשו ראשי יו״ש, והגיעו למקום במטרה
לחקור מי אחראי להפקרות. כל שהעלו בחכתם הן
העובדות הבאות: שירלי יבול/ה גם לדדות וגם להפרות,
יעקב לא מתעסק עם גחון״ רות הגיורת שונאת
הומרסכסואלש יעקב מאוהב ביצחק שמתעלם ממנו
בקביעות, רבקה לא אוהבת אף אחד עם שם תנכ׳־י. מי
מהזוגות הבאש עלול היה לחטואז ( )1ת ת ויעקב)2( :
רבקה ויצחק 3שירלי ורבקה() יעקב ויצחק.

רק״ח לא
הזמינה מישטרה
בתהלוכת ה־ 1במאי של חר״ש בתל־אביב לא הוזמנה
המישטרה לסלק את קבוצת הצועדים האנארכיסטית.
הקבוצה סולקה על־ידי סדרני״חד-ש עצמם. רק אחר־כך
העלו אותם השוטרים לניידת.
רב הנין, שהיה האחראי על הסדרנים, מוסר כי מדיניותו
היתה לא להזדקק לשרותי המישמרה. ולכן לא הגיש נגד
הקבוצה תלונה. ומשום כד גם לא נפתח תיק־איתע.

ההתנגדות לאנארביסטים לא היתה דווקא בגלל
הדגלים השהורים שהניפו, אלא הסיסמה שטפו
לשאת. :יפורקו כל המדינות!״

גיורא גו ־י ב !!

י 1ם קריספיאן הקדוש
גיבעה ככל הגבעות. קווי מתח גבוה, בריכת־מים. מי שחולף
בכביש, כלל אינו מבחין בה. כשעומדים עליה, רואים שהיא
שולטת בסביבה כולה, למרחקים. היא טובלת בירק, ומסביבה
שדות ירוקים וצהובים. במרחק־מה,
קיבוצים ומושבים.
סתם גיבעה.
מסביבי אנשים, נשים וילדים.
אנשים ככל האנשים. הגברים
בני ,60 פלוס־מינוס. ישראלים
טיפוסיים. הרבה קרחות. הרבה
כרסים. כמה כיפות.
אז מה מיוחד בהם?
אילו הזדמן לכאן זר, לא היה
מבחין בשום דבר מיוחד. סתם
גיבעה. סתם אנשים. סתם מליצות
ציוניות בפי דוברים קשי/
שים. אבידן אבל
זוהי עיבדים. ובעיני מי
שנמצא כאן, הגיבעה אינה סתם גיבעה, והאנשים אינם סתם אנשים.
אינני
צריך אף לעצום את העיניים, כדי לראות תמונה
אחרת, המתלבשת על התמונה השלווה שלפניי.
...פלאש־באק 39 .שנים אחורה. הגיבעה אפופה עשן. פגזים
מתפוצצים כל כמה שניות. תעלות־קשר. אנשים מתרוצצים. רובם
פצועים. פה ושם מוטל מת.
.״.בתעלות, כמה אנשים יורים. בשארית כוחותיהם. פרועים,
מותשים, הרוסים. שלושה מיקלעים יורים. אחד מפסיק. עוד אחד.
מיקלע אחרון יורה. בודדים יורים ברובים. רעם של פגזים. אדמה
רועדת. שמש־יולי לוהטת. צמא.
...לפנינו, למטה, בשדה, מתקדמים לעברנו כמה טנקים
מצריים. מאחוריהם, שורות־שורות של רגלים, הרצים קדימה כמו
בסרט. על הגיבעה, מי שעוד יכול לירות, יורה. גם אני יורה
במיקלע שעל הג׳יפ שבו הגעתי ישר אל תוך התופת הזאת. בסך
הכל באתי להביא תחמושו?) אחרי שהתקבלה הודעה נואשת:
התחמושת אוזלת, צפויה התקפה חדשה. באנו בדהירה מטורפת,
בין הפגזים. באנו ונתקענו. איך עוזבים מקום כזה?
...יורים. השורה המתקדמת לקראתנו מהססת, נעצרת במרחק
של מאה מטרים, נסוגה. קריאת־גיל מטורפת נמלטת מגרוננו.
אבל אנחנו יודעים שזוהי הפוגה קצרה. בעוד חצי שעה, שעה,
תסתדר התקפה חדשה.
...ספיטפייר מצרי צולל לקראתנו. המיקלעים שלו יורים
וחורשים את האדמה סביבנו. אני מתרומם, רץ לג׳יפ, מכוון את
המיקלע, יורה. אני יודע שהרגע המכריע הוא בסוף הצלילה,
כשהמטוס צריך להתיישר ולנסוק שוב. ברגע זה יהיה קרוב,
חסר־ישע, פגיע. אני יורה בו, לי נדמה שהוא יורה ישר בי, רק בי.
מסביב מכים הכדורים שלו באדמה. כמה שניות לפני הרגע
המכריע אני נכנע. קופץ ומסתתר בתעלה. לא עמדתי במיבחן.
...צעקות. מרחוק אנחנו רואים שוב את הטנקים מתקרבים.
התותחים המצריים מגבירים את ההפגזה. עשן, ריח חריף באוויר.
פצועים צועקים ״חובש״...
לא, אין זו גיבעה רגילה, עיבדיס. כאן, במקום הזה, חלה
התפנית המכרעת של המילחמה כולה.
פריצת החזית שלנו בעיבדיס היתה ממוטטת את החזית כולה,
חושפת את תל־אביב. אך אחרי שנשברה ההתקפה המצרית כאן,
אחרי כמה ימי־גיהנום, עברה היוזמה לידינו, לצמיתות.
והאנשים האלה — לא סתם אנשים. מי שהגיע לעיבדיס, ביולי
,1948 כבר לחם חצי שנה. מי שנשבר, מי שלא הצליח להתגבר על
הפחד, מי שלא קורץ מן החומר הנכון, התנפנף מזמן לעורף,
הביתה. מי שנשארו היו האנשים שעברו את המיבחן. אחד־אחד.
הם ידעו שהם שייכים לחבורה מיוחדת. הם ידעו שהם יכולים
לסמוך זה על זה. חבר לא ישאיר חבר בשטח. יוציאו פצוע תחת
אש, בכל מחיר. והמילחמה היא על הכל, על החיים, על הקיום, על
המישפחות, על נגבה, על גדרה, על תל־אביב.
כיום הם נראים כאנשים רגילים מאוד. החיים הפרידו ביניהם.
יש שהצליחו יותר מבחינה כלכלית, והם כיום מנהלים וראשי־חברות.
יש שנשארו פועלים, בעלי־מלאכה. הם שייכים עכשיו
למעמדות שונים, לעדות שונות, למיגזרים שונים של החברה
הישראלית. אבל כשהם עומדים כאן ומקשיבים לדבריו של
שימעון אבירן — ״גיבעתי״ בכבודו ובעצמו, קשיש, שפם לבן,
נשען על מקל ומדבר בקול מהסס — הם יודעים שהם היו פעם
אנשים מיוחדים מאוד־מאוד, ושהם קשורים זה בזה בקשר סמוי
שלא ינותק כל עוד הם חיים, גם אם לא ייפגשו לעולם.
גם הנשים דומות לכל הנשים. ישראליות בנות 60 פלוס־מינוס.
החיים עשו בהן את שלהם. רובן סבתות. אבל הגברים יודעים היטב
להבחין בין הנשים שבאו עם בעליהן, האנשים מאז, ובין הנשים
שהיו שם אז בעצמן, בנות גיבעתי, שלחמו על זכותן להישאר
איתנו כאשר באה הפקודה ״בחורות — לעורף״ .אהבנו אותן.
שמעתי בחצי-אוזן את דיברי המפקדים. מחשבתי נדדה.
בזיכרוני עלו פסוקים של שייקספיר, נאומו של הנרי ה־ 5בבוקר
של קרב אז׳ינקור, ששינה את פני ההיסטוריה. זכרתי קטעים.
בשובי הביתה, חיפשתי את הספר וקראתי בתירגום גס מאוד:
״מי שאין לו האומץ להילחם — יעזוב־נא עתה!
״איננו חפצים למות בחברתו של איש כזה,
״החושש למות כאן בחברתנו•.
״היום הזה הוא חגו של קריספיאן הקדוש.
״מי שיישאר בחיים ביום הזה, ויחזור בשלום הביתה,
״יעמוד על בהונות־רגליו כאשר יזכירו את היום הזה.
״מי שיישאר בחיים ביום הזה ויגיע לשיבה טובה,
״בכל שנה, בערב היום הזה יזמין את שכניו לארוחה,

״ויאמר: מחר יהיה יום קריספיאן הקדוש.
״אז יפשיל את שרווליו ויציג את צלקותיו. ,
״ויאמר: פצעים אלה באו לי ביום קריספיאן.
״הזקנים שוכחים. הכל יישכח,
״אך איש מאיתנו לא ישכח את אשר עשה ביום הזה.
״שמותינו ייזכרו כאשר יזרום היין,
״וכל איש טוב יספר את הסיפור לילדיו.

אור אבנר׳

האיש היה מצרי בגילי, לבוש אזרחית. הוא הציג את עצמו:
מפקד מחלקת־מרגמות בעיראק־אל־מנשיה, מרחק כמה קילומטרים
מיזרחה מעיבדיס. במקום ההוא נפצעתי כעבור חמישה
חודשים נוספים של קרבות.
לחצנו ידיים. השווינו זיכרונות. איפה הוא היה. איפה הייתי
אני. חשנו באחווה גדולה של לוחמים. חשנו שאנחנו השלושה,
יותר מכל אדם אחר בין מאה הנוכחים, מבינים מה גודל המיפגש
הזה.
מתוך התלהבות הרגע הצעתי להקים עמותה משותפת של
לוחמים משני הצדדים, ולקיים כינוס משותף בשדות־הקרב של
תש״ח.
באותו הרגע זה נראה אפשרי וקרוב. מאז החמיץ השלום, והדבר
נראה כיום רחוק מאוד.
אבל מעמד כזה בוא יבוא. אולי ביום־השנה ה־ 45 של קרב
עיבדיס, אולי ביום השנה ה־ .50 כולנו נעמוד שם, אלה מאיתנו
שיהיו אז בחיים, ישראלים ומצרים, ילחצו ידיים, יזכרו את הימים
ההם, ויגידו איש־לרעהו :״כאן אני הייתי ...וכאן אני ...ואללה,
הייתם לוחמים טובים ...גם אתם לחמתם לא רע״...
קוראים לזה שלום.

חזרה לבית־עפא

״כך ייזכר היום הזה עד סוף כל הדורות,
״ונזכר אנחנו —
״אנו המעטים, אנו המעטים המאושרים, אנו חבורת האחים.
״אכן, מי שישפוך היום את דמו איתנו,
״אחי יהיה. גם אם שפל הוא —
״היום הזה ירומם את מצבו!
״וג׳נטלמנים באנגליה, השוכבים עתה במיטותיהם,
״יקללו את עצמם על כי לא היו כאן,
״והם ירכינו את ראשם כאשר ידבר איש
״אשר לחם איתנו כאן, ביום קריספיאן הקדוש!״

הם לא היו
האוייב לא בא לטקס. כאשר הסרנו את הלוט מעל הגלעד
בראש גיבעת עיבדיס, לא נכח שם מפקד הכוח המצרי שלחם בגו.
חבל.
כאשר ליוויתי את מנחם בגין בביקורו הממלכתי בקאהיר,
הוזמנתי לסעודה הממלכתית הגדולה שערך אנוור אל־סאדאת
לאורחים מישראל ולמכובדים המצריים, לרגלי ארמון קסום.
גם שימעון אבירן הוזמן לארוחה. בגין הביא אותו עימו, מחווה
אופיינית של איש בעל תחושה דרמאתית.
ישבנו מסביב לשולחנות עגולים. אבירן ישב ליד שולחן
מרוחק משולחני.
באמצע הארוחה הוא ניגש אליי ואמר :״אורי, בוא רגע לשולחן
שלי. יש שם איש שכדאי לך להכיר אותו״.

מה שנשאר מכם ר־עסא

אחרי עיבדיס נסענו לבית־עפא, מן העבר השני של נגבה. גם
בבית־עפא הקימו באחרונה גלעד, ובאנו להסיר את הלוט.
כבר סיפרתי לפני שבועיים על הקרב של בית־עפא. יצאנו
משם בנס — אלה מאיתנו שיצאו.
הייתי אז בלב הכפר, בחשכת־לילה. מעולם לא ראיתי אותו
מקרוב לאור היום. לעולם גם לא אראה. כי בית־עפא, כמו עיבריס,
כמו עשרות כפרים אחרים, אינה קיימת עוד. הבתים נעלמו. הכפר
נמחק מעל פני האדמה. נותרו רק עצים — ורק מי שמבחין בגילם
יודע שהם ניטעו בירי התושבים הקודמים.
לפני שנה, כשהייתי בעמאן, ראיתי בחנות פלסטינית מפות
ערביות של הארץ, כפי שהיתה בסוף ימי־המנראט. המו״ל אמר לי
שזהו להיט בשוק: הפליטים, בניהם ונכדיהם קונים את המפות כדי
לדעת היכן היה הכפר של הוריהם, היכן שורשיהם. כולם — בנים,
נכדים, נינים — מזדהים על פי שמות הכפרים האלה. קניתי מפה.
לפני צאתי לטיקסי יום־הזיכרון צילמתי קטע של המפה הזאת,
כדי להיזכר בשמות הכפרים ובמיקומם. מצאתי שם את עיבדיס,
ואת בית־עפא, ואת פאלוג׳ה, ואת עיראק־אל־מנשיה.
כשהתקרבתי למקום שבו היתה פעם בית־עפא, מצאתי חץ של
קרטון, שהמארגנים דאגו לתלותו על אחד העצים. על החץ היה
רשום ״בית־עפא״ .הכפר שאיננו.
חשבתי על כך בשעת הטקס. איני יודע אם גם חבריי חשבו על
כך. איש לא הזכיר במילים כי כאן עמדו פעם כפרים, אשר
תושביהם חיים עתה במחנות״פליטים ברצועת־עזה ובירדן ומי
יודע היכן עוד.
על אדמות בית־עפא קיים עתה ישוב פורח בשם יד־נתן. ראיתי
את ילדיו הנחמדים, ששרו לנו שירים והסירו את הלוט מעל
לגלעד לזכר קרבות בית־עפא.
איננו יכולים לסובב את הגלגל אחורה. מה שנעשה אין להשיב.
אבל תושבי בית״עפא, המפוזרים בעולם, אינם שוכחים. וגם אנחנו
איננו יכולים לשכוח. אנחנו יכולים רק להדחיק את הזיכרון הזה.
הוא קיים אי־שם בתת־הכרתנו.
במוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם ההיסטוריה שלנו,
על אורותיה וצלליה.

סמל השועלי
כולם קינאו בי בטקס של עיבדיס. בגלל דבר קטן מאוד: ענדתי
על חולצתי את סמל שועלי שימשון.
היו שם הרבה שועלים. רובקה ופרדי ויצחק ואחיה. אבל לאיש
מלבדי לא היה הסמל.
שמרתי עליו במשך השנים כעל בבת עיני. אני עונד אותו רק
פעם בשנה, ביום־הזיכרון.
זה לא היה מעולם סמל רישמי של צה״ל. יצרנו אותו בדרך
הישראלית המקובלת — באופן פרטיזני, באילתור.
את התואר ״שועלי שימשוך קיבלנו רישמת. שימעון אבירן
העניק לפלוגה שלנו(פלוגה ב׳ ,גדוד ,54 פלוגת־קומנדו ממונעת
של ג׳יפים וזחל״מים) את התואר הזה בדף הקרבי של החטיבה,
כעיטור פלוגתי אחרי הקרב על הגיבעה ,405 מול עיבדיס.
את הסמל המצאנו בעצמנו. מישהו נסע לתל־אביב, גייס מומחה
שצייר את הסמל (שועל בעל זנב בוער) ,מצא יצרן שייצר אותו
והנפיק אותו לנו.
מניין הכסף? ומניין הכסף למישקפי־האבק שהיינו זקוקים להם
על הג׳יפים? המטכ״ל לא אישר מעולם את עצם הפיכתנו לפלו־גת־קומנדו,
לא הנפיק לנו ג׳יפים, ובוודאי שלא מישקפי־רכיבה.
את הג׳יפים הגריל אבירן בחטיבה. את המישקפיים והסמלים
הגרלנו בעצמנו.
זה היה כך:
באחד הימים דהרנו בג׳יפים מחולדה מיזרחה. גילינו עדר של
פרות. הרועים ברחו כאשר ראו אותנו מתקרבים. מן הסתם הסתתרו
בוואדיות. העלינו כמה פרות על משאית שהבאנו איתנו
למטרה זו.
זה לא היה פשוט כלל וכלל. הסתבר כי הפרות הן חיות
חלקלקות, והן היו מבוהלות מאוד. הן קפצו מן הקרש שבו ניסינו
להעלותן.
בסוף תפסנו אחדות. מישהו מכר אותן בשוק השחור, ומכאן
הסמלים, המישקפיים ועוד כמה פריטי־ציוד חשובים.
מכוער? בהחלט. אבל גם זה היה חלק מהסיפור.

י71ד ׳* ז< >

סילבסטר(״רמבר) סטאלונה ניפנף לצביקה
פיק לשלום 1 -איך התחיל אבי קזשניד .
לאחר אחת ההיתקלויות
היומיות כין עורך־הדץ מאיר
זיו, המייצג את גיתית יזרא־לוב,
ובין השופטת חנה אב־נור.
נשיאת בית״המישפט המ
אגי
אחראי לפיצוץ שנשמע זה
עתה, וקולות־הנפץ הללו לא
באו מטעמי כדי להפחיד את
בית־המישפט.׳׳ השופטים חייכו,
והמישפט נמשך ברוח טובה.

היה כתוב עליהם עדיין הקנס
המכסימלי בשקלים ישנים. השופט
החליט לכן להטיל על כל
הנאשמים קנס של שקל חדש
אחד. הפרקליטות החליטה לער
חוזי,
נשמע לפתע בחוץ קול-
התפוצצות. מאיר דו קם על
רגליו ופנה אל בית־המישפט
ברצינות גדולה :״אני רוצה להצהיר
לפרוטוקול ׳,אמר ,״שלא

באחד הימים הובאו בפני
השופט יהודה זסט בנתניה
כמה תיקים ישנים נגר אנשים
שלא התייצבו למילואים. מאחר
שהמדובר היה בטפסים ישנים,

ער על הקנסות הזעומים הללו,
ובית־המישפט המחוזי העלה את
הקנסות לשיעור של 500 שקל.
לפי בקשתה של התובעת רחל

שיבר.
ציץ אמיר, עורר־דיז
פלילי, שעבד במשך שש השנים
האחרונות עם עורר־דין צבי
לידסקי, עובר לעבודת־סולו בחודש
הבא, במישרד משלו. הסיבה,
לפי אמיר :״שני כוכבים לא
יכולים להיות ביחד. היה לנו צפוף
מדי ביחד ״.אמיר ( )31 הוא
רווק, שנראה בעבר בחברתן
הצמודה של יפות־זוהרות, וביניהן
יהודית ארדיטי, סמדר

קלצ׳ינסקי, ונורית בלאו,

אממן דנקנר

השוהה בוושינגטון בכתב העיתון דבר,
בא לביקור־מולדת קצר והתייצב מייד
בקפה כסית. בתמונה הוא נראה מאחורי התכשיטים המקוריים
שעל זרועה של הפסלת אילנה גור. שגם היא באה לשהות בארץ.

כולן דוגמניות. בשנים האחרונות,
הוא אומר, הוא שינה כיוון,
משקיע את רוב מירצו בעבודה
וכבר אינו חושף את חייו הפרטיים.
הזמרת
אילנית ובן־זוגה
אלי טמיר יצאו השבוע לעשרה
ימי־נופש בקוסטודדל-סול
בספרד. התוכנית, לפי אילנית:
״שכרנו בית קטן ליד הים, נאכל
דגים וסלטים, נסתכל בנוף המשגע
ונקרא הרבה ספרים, שאותם
ניקח איתנו. מה שלא ניקח
זה סיגריות וגפרורים, כי שנינו
רוצים להפסיק לעשן. אולי הפעם
נצליח, כי הסיגריות הספרדיות
הן נוראות. הילדים נשארים
בבית, ואמי תטפל בהם״.
צביקה טיק ואשתו מיריות
התרגשו כאשר נודע להם
שסילבסטר סטלונה נכנס,
בחברת שבעה שומרי־ראשו, למועדון
האילתי שבו הופיע הזמר.
צביקה אמר לקהל :״תרשו
לי להציג את אורודהכבוד,״ והכוכב,
שבא לארץ לחפש אתרי־הסרטה,
קם לקול מחיאוודהב-
פיים. פיק התחיל לשיר, ורמבו
נראה נהנה, ואפילו מחא־כפיים

1111ך ך \ ך 1השחקנית פגשה בתצוגת״אופנה את ידידתה,
בימאית־התיאטרון חגית רכבי, שלבשה חולצה
111 - 1 1 #1
שהבליטה את הריונה, בחודש השביעי. גרי, אשתו של בימאי-
הסרטים אבי כהן, אשר ילדה לפני חודשים אחדים את בנה הבכור,
עסוקה בחזרות להצגתו החדשה של ניטים אלוני, האם יש מקקים
בישראל. רכבי, שזהו הריונה הראשון, נשואה לבעל חברת״תיירות.
לפי הקצב. אבל אחרי השיר
הראשון הוא קרא למירית, ואמר
לה שהוא מצטער, אבל הוא צריך
להתקשר עם אשתו הנמצאת
בפריס. הוא קם, ניפנף לצביקה

האם היא
מסערת?
• האתלטית הפולנית איר־נה
שווינסקה, שהיתה אלופה
אולימפית ושיאנית־עו־

אירנה שווינסקה
רומאן קצרצר
לם, שוהה עתה בארץ. הש בוע
סיפרה שבאמצע שנות
ה״ 70 פגשה באלפס גילעדי,
מנהל מחלקת״הטפורט בטל וויזיה
הישראלית, שסיקר
את אליפות-העולם באתלטיקה.
לדבריה, התפתח בין
השניים רומאן קצרצר. טוע נת
אירנה: אחר־נד אמר גיל״
עדי לכולם שהיא מבוערת.

ביד ואותת לו ״אני חוזר׳ ,חלד,
ובאמת חזר. כוכב גדול, וגם
מנומס מאוד.
סטלונה איכזב ישראלית
אחת, נאה, עשירה ונשואה. היא
היתה שם, באילת, ניסתה לעשות
עיניים לשחקן ואפילו להיצמד
אליו. זה לא הלך. בתיקווה
נואשת היא נצמדה לאחד מ־שומרי־הראש
שלו, אמרה ״אני
רוצה שתפגיש אותי איתו בחדר
שלו במלון ׳.כדי להיפטר ממנה
אמר השומר ״טוב, תעלי לחדר,
קודם אני אבוא, ואחר־כך הוא׳...
זה עבד, והיא ויתרה.
הזמר ניסים גרמה קיבל
על עצמו להגיש תוכנית
שבועית ברדיו, ברשת א׳ ,ששמה
מעורב־ים־תיכוני — מוסיקה
שהוא אוהב, אירוח חברים, כל
מה שיעלה בראשו. בתוכנית הראשונה
בשבוע שעבר הוא ניצל
את קשריו הטובים עם שימעון
סרס. גרמה, פעיל ותיק במיפל־גת־העבודה,
שוחח עם פרס בטלפון,
ושידר את השיחה בשידור

הסיפור האמיתי על תחילת
הקשר בין האמרגן יהודה
טלית לבין הצמד נתז דטנר
ואבי קושניר עוד לא סופר
בשום מקום. הכל, כך מתברר,
בזכות אשתו התוססת של טלית,
בתיה. השניים הלכו לראות את
השלאגר הבימתי כולם היו
בניי חוץ מנעמי, ושניהם התלהבו
מכישרונו של אבי קושניר,
י בעיקר בתיה .״שים לב לבחור
הזה,״ אמרה ליהודה .״הרגשנו
אותו במשך כל ההצגה,״ סיפר
טלית ימים אחדים לפני הנסיעה
העולם הזה 2593

| | 14ך 117 חגג את יום־הולדתו ה״ 60 בביתו בתל־אניג, בארוחת״ערב גדולה
| 11X1113 1 | 1שבישל בעצמו. קיגן, שקיבל את אורחיו בזרועות פתוחות, דחק בהם
לאכול מן הסלטים, המרקים והצלי הענקי שהכין, וגרם לנד שאחד הליצנים במקום יאחל

לו ״הלוואי שתכתוב כמו שאתה מבשל!״ בחגיגה של זלילה ושירה, הלהיבה הזמרת חנה
רוט את המוזמנים הרבים בשירי״מהפכה(משמאל: רוט עם יבי) .אפילו אמוס עצמו ניגן
בגיטרה. המנגינות האהובות :״האינטרנציונל״ ,״חיילים אלמונים״ ,״אחד מי יודע״.

| 11ן י 11171 בתו היפהפיה של עמוס ואשתו, המרצה־לטיפרות נורית גרץ,
# | 1 •1 /1 1 #111ן | 1היתה כוכבת הערב. שלומציון בת ה* ,17 שעל שמה קרא
אריאל שרון בשעתו למיפלגתו, הנציחה את הערב בווידיאו. משמאל: קינן עם מנתח־הלב

הפרופסור דני גור. מאחורי קינן בתמונה: הפסיכיאטר ריצ׳ארד קורנהויזר. מכיוון שרוב
הנוכחים היו אנשי־שמאל מפורסמים, הציע יעקב אגמון להחתים את כולם על עצומה-
בלאנקו, והוסכם בהלצה שהמשורר יבי יכניס בשעת־הצורך את הטקסט מעל לחתימות.

מאזניים, חיים פסח) .דידי, שמלאו לו השבוע 59 שנים, היה חולה בצהבת, והתלוצץ שבא
11711 711*111 נושא דיברי־ברכה, בשעה שססף ורטהיימר וגילה אלמגור מסתכלים
רק כדי להדביק את כל ידידיו. למסיבה באו גם מושי קירשנבוים, נמרוד אשל, דוב
\ י 1 11 1בו. מימין: בני נחשון. ורטהיימר מינה באחרונה את קינן כמנכ״ל
המוסיאון שלו בתפן. משמאל: דידי מנוסי רובץ על הארץ (לידו: שלומציון קינן ועורן יודקובסקי, שייקה בן־פורת מידיעות אחרונות, ורבים אחרים. צילומים: רדזל אבנרי
האקורדיוניסט הקבוע של שביט
כד שלו, והוא שמח להסביר שזה
(כאלף צופים) ,בשעה 11 לפני־שמו,
זמנו וכוחותיו, כי כסף אין
לבריסל ,״קלטנו אותו, אבל שום
וארבעה נגנים מקומיים. אחרי
בן־זקונים, תוספת לבת ולבן
הצהריים, שיהיה נוח לכל המיש־לו.
אז המלצר מהטלוויזיה הוא
דבר לא היה קורה אלמלא בתיה,
שעות העבודה ישאר לציפי זמן
בוגרים. בנאי :״אני מרגיש עכפחה.
הסיפור התחיל כאשר בתה
עכשיו מלצר גם במציאות, מגיש
שהלהיבה אותי לגביו. כשיצאנו
לקניות ולבילויים בחברת ידידשיו
יותר אבא מאשר אבא צעיר.
בת הארבע של האמרגנית נאאוכל
מיזרחי ביום ומשקאות וחהחוצה,
בסוף ההצגה, הוא עמד
תה הטובה, שרה יוגב, ולפגי־כל
חיוך, כל קריאה של התינוק
ווה בודינגר, העובדת כבר
טיפים בלילה. אנשים די מופשם
בחוץ, ליד האופניים שלו,
שה עם אחיה אודי, שהוא
מרגשים אותי, אולי מפני שאני
שנים רבות באמריקה, אמרה,
תעים כאשר הם מזהים אותו. ומי
ואמר לי — נו, אתה לא עושה
דוקטור בפסיכולוגיה קלינית,
בגיל של סבא.״
אחרי ששמעה קלטות ותקלישוטף
את הכלים במיטבח, אולי
איתי משהו? לא תחתים אותי?
ששהה באמריקה בשש השנים
השחקן ע׳סאן עבאס
טים של ציפי :״אמא, אני רוצה
ערבי צעיר מהשטחים הכבושים?
בהחלטה של רגע אמרתי —
האחרונות.
— עבדו הדון־ז׳ואן מסידרת
לראות את ציפי שביט!״ אז
עבאס :״מה פיתאום? את הכלים
בוא מחר למישרד. וככה התחיל
השחקן חיים בנאי,
נאווה חשבה שבעצם כמו שבתה
הטלוויזיה המיסעדה הגדולה
אני שוטף, יחד עם אח שלי ועם
הקשר.״
החוגג השבוע את יום־הולדתו ה־
— פתח בשבוע שעבר מיסעדה־רוצה,
יש לשער שירצו רבים
בפעם הראשונה מופיעה
דודו. זה מקום חדש, ואין ממה
,50 מטייל ברחובות ירושלים
אחרים. התוכנית תיכלול קטעים
פאב בשם המקום של עבדו.
ציפי שביט בארצות־הברית.
לשלם. אני מאמין שלא צריך
השותף שלו הוא דודו לווייתן,
כשהוא דוחף עגלה ותינוק —
של דני קיי, מחרוזת שירי ארץ־
היא תעשה את זה בחודש הבא.
לעשות פוזות של בעל־בית,
איתמר בן השנה ושלושה חודאיש־מועדונים
ותיק, שהשקיע
ישראל וחומר נוסף. על הליווי
הצגה אחת בניו־יורק, אחת ב־צריך
לעבוד.״
את הכסף, בעוד שעבאס נתן את
שים. אנשים שואלים אם זה הנהמוסיקלי
— ישי הולנדר,
לוס־אגג׳לס, באולמות גדולים

העולם הזה 2593

תו טרמפ
ל חיי ל

אנו מספקים:
* מנשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושתלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוקטור בע״נ!
שלום ע לי כ ם , 18ת׳ א, ט ל׳ 286444

סקס ועסקים
בר האונת־סתו

מנצו!
(• 01 העצמאות
במלונות דיפלומט
בתל־אביב וביחשלים
ש״ח +מע״נו
לינה וארוחת בוקר
ליחיד בחדר זוגי
מינימום שלושה לילות

טרמפ

הנמנות •שירות בבת• המלון
דיפלומט ת״א03-294422 :
001( 9*1יו 1של׳ 02-777777 :0

ל חיי ל

ההצעה בתוקף עד 1.6.87
ברבותינו ליובלו של
ת עו ב 19ר

הדפוס ה חד שנע ״ מ

תל־אביב, בית ״על המשמר״ ,המשרדים והדפוס:
טל 378833 .
ת.ד736 .
רחוב חומה ומגדל 2

בית הדפוס המשוכלל בישראל: סידור בסדר צילום
הדפסה -באופסס הסציוני ושסוח

עתונים יומיים שבועונים
כתבי־עת ספרים
עבודות כריכה שונות
שי רו ת י עי ל * א ח ריו תמלאהב בי צו ע

העולם הזה 2593

שירתה ביחידה של \7ל
בחסך(ניניו) אינה עבריני הצווארון הלבן.
כיום 7727107 ,ין פלטיה, אולי ח״עץ להם

חבוזל
ך ין בלנים, יהלומנים, עורכי־דין ד
\ /סתם אנשי־עסקים היו נוהגים לשבת
מול פנינה בן־יוסף, רכוני־ראש וחרדים.
הם התווכחו, צעקו וניסו להוכיח
את חפותם, אבל לרוב הפלילו את עצמם
לפניה.
יותר מעשר שנים, היתה החוקרת
קטנת־הקומה אחת מבכירי מחלקתו
של בנימץ זיגל. היא הגיעה למישטרה
כאשה צעירה, מייד לאחר סיום לימודי
המישפטים באוניברסיטה. הבלונדית,
בעלת החיוך החם והמתוק, שבתה בדרך
כלל את ליבם של הנחקרים. למרות
שהלכו לבית־הסוהר בגלל החקירה שערכה
להם, לא נטרו לה טינה.
השבוע, לאחר שנים רבות במיש־טרה,
חזרה פנינה בן־יוסף לשוק הפרטי,
ופתחה מישרד כעורכת־דין. יש סיכוי
כי רבים מנחקריה בעבר יגיעו כעת
למישרדה הפרטי ויבקשו ממנה ייעוץ.
״לא אתן עצות לעבריינים ״,היא אומרת,
דיסקרטית כרגיל, ואינה מרחיבה
את הדיבור על נסיונה המישטרתי .״אני
יכולה לספר רק פיקנטריה,״ היא אומרת.
״כשהתחלתי
לעבוד במחלקה של
זיגל הייתי כל־כך זהירה, שכאשר ער
רך־דין הזמין אותי בבית״המישפט ל־כוס״קפה,
הייתי מסרבת. אבל במשך
הזמן הבנתי שגם עורכי־דין הם בני־א־דם,
והם נעלבים מזה, מאז התחלתי
לשתות איתם קפה במיזנון.
״גם כאשר הייתי עורכת חיפושים
בבתים, וזה היה חלק ניכר מתפקידי,
לא סירבתי אף פעם לשתות קפה, אם
הציעו לי״.
פנינה, שהגיעה במישטרה לדרגת
סנ״ץ, דרגה מכובדת מאוד, עזבה את
המישטרה ללא מרירות או איבה .״הבטחתי
לעצמי שאני, שלא כמו רבים אחרים,
לא אלכלך על המישטרה אחרי
פרישתי. אהבתי מאוד את עבודתי ביחידה
של זיגל; ואהבתי גם לעבוד עם
מחליפו, יורם גונן.
״נכון שהיתה ביקורת על גונן אחרי
שנכנס למחלקה שלנו, אבל אני בהחלט
מבינה שקשה מאוד להיכנס לנעליים
של זיגל״.
אחרי עשר שנות־עבודה כחוקרת
בכירה ביחידה הארצית לחקירות־הר
נאה, כדי לזכות בקידום, עברה פנינה
לעבוד כראש מדור עבריינות־נוער.
היא עבדה שם יותר משנה, אבל לא

מצאה בעבודה זו את הסיפוק והאתגר
שהיו בעבודתה הקודמת.
מכיוון שהיא עדיין צעירה מאוד —
— 36 החליטה לפתוח בקריירה חד־שה־ישנה,
כעורכת־דין, ועברה לשוק

האזרח

^ לחפש
עם שהד

תגייסתי למישטרה מכי\
וון שחיפשתי עבודה. בעלי
היה צריך אז להשלים את שרות־החובה
שלו, והיינו זקוקים לכסף. אבל מייד
ראיתי שהעבודה היא מאוד לרוחי,
ואהבתי כל רגע שם. .
״לא נכנסתי מעולם לאמביציה
להרשיע אנשים סתם. זה לא היה בראש
שלי. הייתי חוקרת כדי לברר מה באמת
קרה, ולא כדי להשיג הרשעות.
״היה מיקרה שאדם נחשד על־ידי
מישרד ממשלתי חשוב בעבירות רבות
ושונות, והתיק הובא אליי. חקרתי את
החשוד שבוע ימים, וגיליתי שלא היו
עבירות. האיש שיכנע אותי בעזרת
מיסמכים שלא עבר עבירות, וכי המיש־רד
הממשלתי חייב לו כסף. לקחתי את
החומר לפרקליטות, ואמרתי לפרקלי-
טה שאין מקום להגיש כתב־אישום.
אבל היא לא שמעה לי, המישרד הממשלתי
לחץ, והיא שאמרה שאי־אפשר
סתם לסגור תיק כזה. היא מצאה איזה
סעיף, והגישה כתב־אישום למחוזי.
״אחרי שנתיים בערך טילפנה אליי
פרקליטה צעירה בהיסטריה. היא סיפרה
לי כי הגיע סוף־סוף תורו של התיק
הזה להוכחות בבית־המישפט. הפרק־ליטה
שהגישה את כתב־האישום כבר
פרשה מהפרקליטות, והפרקליטה שדרתה
צריכה להופיע בתיק למחרת לא
ראתה בתיק כל עבירה. הסברתי לה מה
היתה דעתי מלכתחילה, ואמרתי לה
שהכי טוב שיסגרו את התיק ויבטלו
את כתב־האישום. וכך באמת עשו״.
החוקרת הבלונדית היתה מעורבת
ברוב תיקי החקירה בענייני הצווארון
הלבן בשנים האחרונות. היא חקרה את
עיסקי״היהלומים השחורים בבורסה,
את שמואל רכטמן, היא חקרה בפרשת
הקבלן שלום גניש, בפרשת פרוסמן,
וגם בפרשת בלאס היתה ראש צוות־החקירה
השני.
חלק חשוב מחקירות אלה היו החיפושים
שנעשו בבתי-החשודים ובמיש־רדיהם.
מספרת החוקרת:

״זה מאוד מביך להיכנס עם שחר
לביתו של אדם ולערוך חיפוש, זה מאוד
לא נעים. הבית זה קודש־הקודשים
של האדם, ואתה פיתאום נדחף לו לתור
הפרטיות שלו ומחטט בדברים הכי
אינטימיים שלו. אבל אץ ברירה.
״היינו נוהגים לבוא בשעה 6בבוקר,
כאשר אנשים לא חיכו לנו, ואז היינו
עורכים את החיפוש. בדרך כלל חיפשנו
מטבע זר או מיסמכים שונים.
״אין שיטה מיוחדת כיצד לחפש. אסור
לשכוח שום חדר. היינו עוברים
מחדר לחדר ומחפשים. לעיתים יש מידע
מוקדם היכן נמצאים התורים שאנו
מחפשים, ואז זה קל, אבד בדרך כלל
פשוט פותחים מנירות, מחטטים מתחת
לשטיח ואפילו*בבוידעם.
״אני תמיד השתדלתי להיות עדינה
ומתחשבת באנשים. היה מיקרה שהגענו
לאדם מוקדם בבוקר. הוא כבר היה
ער, אבל אשתו וילדיו עוד ישנו. הוא
היה כבר לבוש בחליפה וענוב עניבה,
והכין את ארוחת־הבוקר לילדים. על
השולחן במיטבה היו הכלים מסודרים
כמו בסרטים.
״כאשר אמרנו לו שאנחנו רוצים לערוך
חיפוש, הוא רק ביקש שנחכה עד
שהילדים ילכו לבית־הספר, כדי שהם
לא יהיו עדים לחיפוש. הסכמנו, ישבנו
במטבח והוא סיפר לילדים שאנחנו
חברים שלו.
״חיכינו עד שהילדים הלכו, דאגנו
רק שהוא לא יטלפן לאף אחד ולא ינסה
להוציא מיסמכים או לדבר עם אשתו,
ואחר־כך ערכנו את החיפוש״.
איש מעולם לא הציע לפנינה שוחד,
אבל היו כאלה שניסו להשתמש בשמות
ידידים ואנשי־שלטון .״מישהו פעם
אמר לי שהוא יודע, שאנחנו חוקרים
אותו מפני שהוא איש הליכוד. צחקתי.
לבעלי קוראים שלמה בן־יוסף,,
וזה לא מיקרי, אבל לא אמרתי לו כלום.
״היו הרבה מיקרים שנחקרים אמרו
* שלמה בן-יוסף, איש בית״ר ס־ראערפינה,
שעלה לגרדום לפני 50
שנה, ספני שירה על אוטובוס והרג
אזרחים ערבים.

לנו שהם יביאו אישור מראש־הממש־לה,
מהליכוד או מהמערך, שנפסיק את
החקירה. אבל אני רוצה לציין בסיפוק
שאף אחד מעולם לא הביא צו כזה.
מעולם לא התערבו פוליטיקאים בחקירות
שלנו. ואני מקווה שכך זה ימשיך
להבא״.
ויברטורים במגירה
^ מי שפטנית הקפידה פנינה
בן־יוסף עד מאוד על כללי החוק
בכל חקירה. תמיד הצטיידה בצו־חי־

777,

פתחו את הדלת, ראיתי בסלון עץ־
אשוח גדול. זה נורא השפיע עליי, כי זו
היתה הפעם הראשונה שראיתי אשוח
בחיים ולא בסרט.
״כאשר האשה התעוררה וירדה לס־לץ,
היא התחילה לקלל אותנו בצרפתית.
אם היתה מקללת אותנו כשוטרים
עוד הייתי מבינה, אבל היא קיללה
אותנו כיהודים, וזה חרה לי מאוד. אז
פתחתי מגירות ולא סגרתי אותן.
״בדרך כלל הייתי משתדלת להחזיר
את הדברים למקום אחרי החיפוש. לעיתים
זה מאוד מביך, כי אתה פותח
מגירה ומגלה שם דברים שגורמים לך

פנינה עם בנימין זיגל
״חיכינו עד שהילדים הלכופוש
לפני שבאה למקום, וניסתה
להשאיר את הבית במצב תקין לאחר
החיפוש.
״היה רק מיקרה אחד שאני זוכרת
שהשארתי בלגאן בדירה. זה היה בחג
החנוכה, באנו לערוך חיפוש אצל זוג
שהוא היה יהודי והיא נוצריה. כאשר

פנינה עם בעלה ובניהם
..היא קיללה אותנו כיהודים״

להסמיק לפעמים. היו מיקרים שמצאנו
ויברטורים במגירות, אז היינו סוגרים
מהר.
״אבל אני יודעת שלא כל החוקרים
נהגו כמוני. היה בחור אחד שהיה משאיר
אחריו,אדמה חרוכה׳ ,והיינו תמיד
צריכים להזהיר אותו לפני שיצא לחיפוש
שלא להרוס את הבית.
״לפעמים היינו מוצאים את החפצים
שחיפשנו במקומות הכי משונים. פעם
מצאנו כסף בפריזר. פעם, כאשר לפי
המידע היה בבית מטבע־זר, חיפשנו ר
חיפשנו ולא מצאנו. עלינו אפילו לע־ליית־הגג,
וגם שם לא מצאנו כלום. ואז
הפכנו את השטיח בסלון, ומתחתיו היה
הכסף.
״לפעמים היתה בבית כספת, ובעלי־הבית
היו מספרים שאין להם מפתח.
במיקרה כזה לא הייתי עוזבת את הבית
עד שפתחו אותה. אם הם היו מתעקשים,
היינו מביאים פורץ ומשלמים לו
כדי שיפרוץ את הכספת״.
פנינה ערה מאוד לסיכונים של ה־מיקצוע.
היא יודעת על מיקרים שבהם
טענו חשודים כי החוקרים גנבו משהו
מהבית בזמן החיפוש .״לי זה אף פעם
לא קרר״ אבל אני זוכרת בחור אחד
שלנו, שערך חיפוש ומצא מטבע זר
וצ׳קים. הוא רשם דוח על המימצאים,
וכאשר הביא את החומר למישטרה
נעלם צ׳ק אחד על 400 דולר.
אני בטוחה שכאשר ערך את הרשימה,
בעלי־הבית איכשהו העלימו את
הצ׳ק הזה בכוונה.
״אבל הוא עבר תקופה קשה מאוד.
הוא נחקר והלך למכונת־אמת, ולקח
את כל העניין קשה מאוד.
״היה עוד מיקרה שטענו שחוקר
שלנו גנב במהלך החיפוש טבעת-
יהלום יקרה. למרות שחקרתי הרבה
בבורסודהיהלומים, אני עד היום לא
מבינה מה זה יהלום ומה זה זכוכית. גם
במיקרה הזה שלחו את החוקרים
(המשך בעמוד )16

י איללד, אלין— — 1 5

_ אשת הברזל — .

עכשיו ב• אילת
כמו בארץ אחרת!

הזנ1נות 6169:נ2־059-76161,03
המחיר ללילה לאדם בחדר זוגי, לינה וארוחת בוקר, כולל כל המיסים, למעט שהיה של לילה
אחד בלבד בימי שישי.
ברכותינו ליובלו של

העו&ס הנ ה

ש. סגל ושות /הדפסות בע״מ
סמטת מנורת המאור ( 8פינת נחלת יצחק )36 תל־אביב 67448

(המשך מעמוד )15
למכונת־אמת, והם יצאו דוברי־אמת.
.בכל אופן, מאז המיקרים הללו החוקרים
שלנו נזהרים מאוד. כאשר ערכנו
חיפוש אצל אדם מאוד עשיר, ראינו
על שולחן־הלילה בחדר השינה
טבעת יקרה מאוד. החוקרים תיכף אמרו
לבעל הבית לקחת אותה ולשים בכיס׳.

מיש
^ עיתים היו הנחקרים עורכי־דץ.
/למרבה הפליאה, איש מהם מעולם
לא טען לזכות השתיקה.
.תמיד חששתי שעורך־דיו ינצל את
זכות־השתיקה שלו. אבל מתברר כי במצב
כזה, כאשר הם מופתעים, עורכי־רץ
מתנהגים כמו כל נחקר אחר. אני
במקומם הייתי משתמשת בזכות־הש־תיקה,
אבל איש מהם לא עשה זאת.
.באחוזים, עורכי־הדין הנחקרים לא
היו רבים, אבל נתקלתי בכמה וכמה.
אני במיוחד מתעבת את העבירה של
גניבה מלקוחות על־ידי עורכי־דין. נראה
לי שזה דבר מכוער מאוד כאשר
סומכים עליך ואתה גונב.
.היה מיקרה שחקרנו עורן־־דץ
בחשד שגנב ירושה שהשאירה ישישה
רומניה לקרוביה. היא היתה ערירית,
והיו לה קרובים רק ברומניה. הקרובים
ברומניה היו נאלצים, על־פי החוק
הרומני, לכתוב שישלחו להם את הכסף
לשם. אבל הם העבירו לעורן־־הדיו מסרים
שלא ישלח את הכסף לרומניה, כי
אז הוא יאבד את ערכו. הם רצו לבוא
לארץ ולקחת את הכסף.
״העניין נמשך הרבה זמן, ובסוף עו־רר־הדין
נטל את הכסף לעצמו וקנה
בית גדול, בן חמישה חדרים. כדי למנוע
מהיורשים לקבל את הכסף, הוא
אפילו כתב מיכתב לשילטונות ברומניה,
שלא יתירו להם לעלות ארצה.
כדי לקבל את הכסף, הוא זייף חתימות
וייפויי־כוח.
.הוא היה אגוז קשה לחקירה. כאשר
ערכתי חיפוש במישרדו, הוא טען שהתיק
שלקחתי לא היה התיק הנכון,
ודחף לי תיק נוסף. לקחתי אתי את שני
התיקים. בתיק השני גיליתי את הטיוטות
של הזיופים.
.אבל כדי להוכיח זאת בבית־ה־מישפט
הייתי זקוקה לדוגמת כתב־ירו.
ידעתי שאם אבקש ממנו, הוא לא יתן
לי דוגמה מרצון, ולכן נעזרתי בתחבולה.
.בכל
פעם שנחקר, הוא היה מספר
איזו גירסה שלא נגעה כלל לעניין.
הזמנתי אותו אליי לחקירה, וכאשר
התחיל שוב לחזור על הגירסה הזו, אמרתי
לו שנמאס לי כבר לשמוע זאת,
אבל כדי שלא יאמר שמתעלמים ממנו,
אני מרשה לו לכתוב את גירסתו ולמסור
לי אותה.
.הוא ישב וכתב שלושה דפים מלאים.
אני עמדתי באותו זמן במיסדרון
של היחידה והתאפקתי לא לצחוק.
.כאשר חזרתי הביתה וסיפרתי לבעלי
בחיוך על התחבולה הזו, הוא אמר
לי, :אני מקווה שאף פעם לא תחקרי
אותי!״
פנינה מודעת לכך שיצא לה שם של
חוקרת קשוחה. .אני לא יודעת מדוע.
מעולם לא היתה נגדי כל תלונה, ואני
חושבת שתמיד נשארתי ביחסים טובים
עם הנחקרים שלי.
.היתה אפילו בעיתונים בזמנו תמונה
ששלום גניש מחבק אותי בבית־ה־מישפט.
זה היה די מביך, גם לי וגם לו.
הוא היה במצב מצוקה, כאשר נעצר,
ואני הבנתי אותו.
״כמעט מעולם לא שנאתי או תיעבתי
את הנחקרים שלי. להיפר, אני חושבת
שלעיתים קרובות אפילו חיבבתי
אותם. למשל גניש — הוא סבל במעצר
מבעיות־פרקים, אז שיחרתו אותו
לפני הזמן.
.ורכטמן, למשל — לאחר שהוא
כבר היה בכלא מעשיהו, הייתי בביקור
בכלא. הוא ראה אותי והתנפל עליי
בחיבוקים, :פנינה׳לה, פנינה׳לה! י
״החברה צחקו ממני ושאלו אם זה
חבר שלי או נחקר שלי. אבל הוא אדם
נחמד וסימפאטי, ואין לי שום דבר נגדו.

.בכלל,
עבירות של צווארון לבן
ומטבע זר ח עבירות מאוד מסובכות.
היו מיקרים שהייתי צריכה לשבת
שעות עם הנחקר ולהסביר לו שביצע
עבירה, הוא לא הבין כלל — או לא
רצה להבין — שהיתה עבירה׳.
חלק מהאנשים שנחקרו על־ידי
פנינה נשלחו למעצר עד־תום־ההלי־כים.
כך היה עם ישראל ארוך, מבנק
דיסקונט, שהורשע וסיים לרצות את
עונשו. כך היה עם משה פרוסמן,
ששוחרר ממעצרו לאחר כמה חודשים,
וכך הדבר עם דויד בלאס, שעדיין נמצא
במעצר עד־תום־ההליכים.
.זו נקודה רגישה אצלי,״ היא אומרת
.״לדעתי, המעצר נתון לשינויים
בגלל דעת־הקהל האינדיווידואלי. יש
שופטים הדוגלים במעצר עד־תום־
ההליכים בגלל חומרת העבירה, ויש כאלה
המתנגדים לכך. ותלוי לאן העציר
נופל.
.היום, בדיעבד, אני מצטערת למשל
שביקשנו את מעצרו של ארוך. אבל אז
היתה אווירה כזו, שיתרות״המטבע־הזר
של המרינה ירדו, וארוך נאשם בכך
שהוא העביר לחוץ־לארץ עבור לקוחותיו
יותר ממיליון דולר, ולכן הוא נעצר.
.אבל
היום, אחרי שפרוסמן שוחרר:
לא הייתי מבקשת את מעצרו של ארוך
עד תום ההליכים.
.על בלאס אני לא רוצה לומר דבר,
מכיוון שאינני מכירה את התיק על
בוריו, וגם מפני שהמישפט עדיין מתקיים.
״אני
מודעת היטב לכך שהמישטרה
משתמשת היום במעצר עד־תום־ההלי־כים
כדי להקדים את המישפט. כי אם
הנאשם לא יושב במעצר, מישפטו
יישמע בעוד שנתיים או שלוש, ואז

עורכת־דין בן־יוסף
כסף בפריזר ועץ־אשוח
העניץ יהיה כל־כך ישן .,שהוא לא
יקבל עונש אפקטיבי בכלל.
.למשל, קבלן שחקרתי בשנת
,1978 כתב־האישום נגדו הוגש כעבור
כמה חודשים, אבל המישפט הסתיים
רק לפני שנה. וכמובן שאז הסכומים
שעליהם דובר הפכו מצחיקים, בגלל
האינפלציה שהיתה, והוא קיבל שלושה
חודשים על־תנאי. לוא המישפט היה
נערך מייד, העונש היה שונה מאוד׳.
פנינה איננה צמאה לדם. היא אינה
מחפשת דווקא עונשים חמורים. .זה למדתי
מדגל. הוא אמר שלא חשוב
העונש, העיקר שעשינו את העבודה
כמו שצריך. כאשר עבדתי תקופה מסו־יימת
במכס, כמעט שלא העמדנו אנשים
לדין. אבל מה שכן עשינו היה
שסתמנו את הפרצות. כיום כבר אי־אפ־שר
לעשות כל מיני דברים שעשו אז.
אבל במקומות אחרים לא תמיד הצלחנו
לסתום את הפרצות, ויש עדיין אפשרויות
לתחבולות רבות.״
לוא רצתה, יכלה פנינה לכתוב ספר
על הפרצות בחוק, המאפשרות לעקוף
את החוק ולעשות בצורה חוקית דברים
שונים, שאינם מומלצים על־ידי המיש־טרה.
אבל פנינה טוענת כי לא לשם כך
עברה לשוק הפרטי. עם כישורים כשלה,
יש לשער, גם בלי זה היא תצליח
מאוד כעורכת־דין פרטית, ואולי תייצג
כיום את אותם שבעבר חקרה והעמידה
לדין.
העולם הזה 2593

סיכוי להבראת בורסה ומש
דחם־אפדיקאיות

ח א תי גאלל בי ב

אילנה גור: מכירות
במיליון דולר בשנה
בהצלחה חסרת תקדים זוכות עבר
רות הפסלת אילנה גור, שעברו כבר
את סך המיליון דולר. מנכ״ל אילנה
גור בע״מ, בעלה לני לוונגראוב,
מסר כי העבודות נמכרות ב־ 15 חדרי־

תצוגה ברחבי אמריקה. מדובר ברהיטים
אמנותיים, כמו שולחנות וכיסאות
ממתכת מיוחדת, בתוספת ציפורים
וחיות אחרות. מחירי המוצרים הם מאלף
עד 20 אלף דולר. החברה מתכננת

שולחן וצפרדעים של אילנה גור
עכשיו ברונזה

חשש

להפטד נגד
ב״לאומי״ גידיודק מאזן בנה לאומי טרסט בניו־יורק
רומז על אפשרות שהבנק יפסיד
סכומים ניכרים, בגלל מפולת כללית
במחירי איגרות־חוב. לפני כמה שבועות
העלתה ממשלת ארצות־הברית
את הריבית שהיא משלמת על איגרות־החוב
שלה, כדי להצליח למכור א־מיסיה
ממשלתית של 29 מיליארד דולר.
כצפוי, גרמה העלאת הריבית לירידת
מחירי־האיגרות בעשרה אחוזים
לערך, והירידה נמשכת. הדבר גרר ירידה
מקבילה בשערי איגרות־החוב הלא
ממשלתיות, שהן פחות מובטחות. מהלכים
אלה היו צפויים לאנשי הכלכלה,
שחלק מהם נקט בצעדים למנוע נזקים
אפשריים.
הבנקים הישראלים בניו־יורק, כמו
יתר המוסדות הפינאנסים, מחזיקים חלק
ניכר מאמצעיהם הכספיים באיג־רות־חוב
מסוגים שונים, המבטיחות
הכנסה בטוחה, אם כי קטנה מהכנסות
אחרות. כאשר יורדים שערי איגרות־החוב
חייבים הבנקים לרשום מייד את
שווי האיגרות בהתאם לשער בבורסה,
ולרשום הפסדים בהתאם. לכן, מי שחזה
את הירידה בשערי האיגרות, הקטין
את חלקו בהן. בנק דיסקונט בניד
יורק, למשל, שהחזיק בשנת 985ז
1,26 מיליארד דולר באיגרות־חוב, הקטין
בשנת 1986 את השקעותיו אלה
ל־ 460 מיליון דולר. מנכ״ל הבנק באמריקה,
אהרון כהנא, אמר כי הבנק
עשה זאת הודות לתיכנון יעיל של הצפוי.

חברת
קנ ח, העומדת על סף התמוטטות,
הצליחה להרוויח עוד זמן. החברה
מכרה את סיפריית־הסרטים שלה
לחברה אמריקאית בשם ויינטראוב,
בסכום של 95 מיליון דולר. הדבר
יאפשר ל קנ ח לשלם את התשלום האחרון,
בסך 45 מיליון דולר, שהיא חייבת
תמורת רכישת רשת בתי־הקולנוע
בבריטניה.
מניות החברה ירדו מתחת ל־ 7דולר,
לעומת מחיר של 45 דולר, לפני כמה
חודשים. מאזנה לסוף מרס, שיתפרסם
בקרוב, יראה על המשך ההפסדים הכבדים
של החברה. החברה חייבת כיום
כ־ 900 מיליון דולר, כולל לרוכשי א־מיסיות
איגרות־החוב שלה. החברה
תלתה תיקוות בסרט החדש שלה, עם
מתכות מיוחדות
עתה קו ייצור נוסף, לעבודות מברונזה,
במחירים גבוהים יותר.
לוונגראוב הוא גם בעל רשת מיסע־רות
מי ומי בקליפורניה. בעבר היה
משד! כרובי בעל הרשת הנושאת
אותו השם בישראל, שותף במחצית
הבעלות בקליפורניה. לפני חמש שנים
מכר את חלקו ללוונגראוב, ובגלל חי־לוקי־ריעות
הגיש נגרו תביעה על סך
200 אלף דולר. לפני חודשיים ניתן
פסק־דין לטובת כרובי, שפנה להליכי
הוצאודלפועל. לוונגראוב פנה מייד ל-
בית־המישפט והוכיח כי לא הודיעו לו
מעולם על התביעה או על הליכי ה־מישפט,
שהתנהל כולו בהיעדרו. השופט
הורה לבטל את הליכי מימוש פסק-
הדין ולהתחיל את המישפט מחדש, כאשר
ללוונגראוב תהיה אפשרות להתגונן.

מאזו י י !זמיזוח׳״ מנוכח
ב־סם 2מיליון דולו
משה מן, שהיה מנכ״ל בנק ה־מיזרחי,
התפטר מתפקידו לפני כמה
שבועות. הוא לא פירט בהודעה לציבור
את הסיבות להתפטרותו. מן היה בתפקיד
זה כחצי שנה, וחזר לנהל את בנק
טפחות. לפני שהגיש את הודעת הת־פטרותו,
כינס כמה מראשי בנק ה־מיזרחי
וקרא להם הודעה המסבירה
למה אינו יכול להמשיך בתפקידו, אלא
אם יקבלו את תנאיו. תירשומת דבריו
מצויה בירי כמה מראשי בני! ,ה*
מיזרחי, השוקלים אם להעבירה לידי

בנק ישראל.

מן אמר כי יש למחוק ממאזן הבנק
200 מיליון דולר, לפי הפירוט הבא:
50 מיליון דולר לחובות אבודים 10 :
מיליון דולר הקטנת עודף ערך של
נכסים כפי שהוא רשום במאזן לעומת
המציאות(מדובר בעיקר במיבנים שו־

בנק לאומי, לעומת זאת, שהחזיק
בשנת 210 1985 מיליון דולר איגרות,
החזיק בשנת 300 1986 מיליון דולר
— היינו, הגדיל אותו בשליש. חמורה
מכך היא העובדה שכל הגידול הוא
באיגרות־חוב לא ממשלתיות. לפחות
בתקופה שארנסט יפת היה יו״ר
הבנק, הוא לא רכש איגרות־חוב בלתי־ממשלתיות
— כך אומר יפת עצמו.
הירידה בשערי האיגרות תחייב את
בנק לאומי, במאזנו הקרוב, לרשום
עשרות מיליוני דולארים הפסדים. מג־כ׳׳ל
הבנק, דויד נוביק, סירב להשיב
לשאלות.
בשבוע שעבר הודיעה חברת הענק
מריל׳לינץ כי הפסידה 250 מיליון
דולר על רכישות איגרות־חוב בסר
900 מיליון דולר, שנעשו לאחרונה
על־ידי פקיד שהורה לקנותן על דעת
עצמו, ובלי התייעצות עם אחרים. הפקיד
פוטר.

נים) 100 :מיליון דולר עודף עלות

ששולם תמורת חברות בנות כמו בנק
טפחות, בנק למימון ולסחר ועוד

(חברות אלו רשומות בסיפרי־הבנק כאילו
שוויין הוא 140 מיליון דולר, בעוד
שהן שוות לא יותר מ־ 40 מיליון
דולר); 20 מיליון דולר לשנה עלות ויסות
מניות־הבנק (מאז מפולת מניות
הבנקים מחזיק הבנק במניות משל עצמו
במאות מיליוני דולארים, שלווה מחדל)
עד כה העלות כבר 80 מיליון
דולה 20 מיליון דולר נוספים יש למחוק
מעודף עלויות שונות בחברות־בת
של בנק טפחות, כמו בנק אדנים.
בסך־הכל יש, לדעתו, עודף ערך של
לפתות 260 מיליון דולר. מכיוון שהון
הבנק הוא כיום 200 מיליון דולר, מציע
מן למחוק את כל ההון מייד. הוא הציע
כי מועצת-המנהלים תפנה לבנק ישראל
ותדווח על המצב ותבקש סיוע
לבנק. על־ידי ביצוע המחיקות ניתן
יהיה להבריא את הבנק. במקביל דרש
רודאירגון מקיף בבנק. ההנהלה הקיימת
של הבנק נושאת באחריות ישירה
למצב הבנק, ועליה לפרוש מייד. עליה
לפרוש גם בגלל חוסר הקשר וחוסר
האמון כלפיה מצד ראשי הסניפים וה־איזורים
של הבנק. לדעת מן, לא ניתן
לתקן את המצב בין ראשי הבנק לבין
ראשי הסניפים והאיזורים, שהם עמוד
השידרה של הבנק.
מן הודיע כי מאחר שדעתו לא התקבלה,
אינו מוכן לחתום על מאזן לא
נכון, ולכן הוא מתפטר. בינתיים פירסם
הבנק את מאזנו לשנת ,1986 וביצע בו
חלק מדרישות מן — נמחקו 50 מיליון
דולר, עבור חובות אבודים וירידת ערך
נכסים.
מנכ׳׳ל הבנק, מיכאל צבינרי
אמר בתגובה כי הכל עורבא פרח: ה־
200 מיליון דולר זו בדיחה לא נורמאלית,
והנתק היה בין מן לבין הבנק,
ולא בינינו לבין מנהלי הסניפים.

סילווסטר סטאלונה, אובר־דה־טום.
סטלונה קיבל תמורת השתת
פותו
בסרט 12 מיליון דולר. בימים
הראשונים להקרנתו הכניס הסרט באר־צות־הברית
רק 5.1מיליון דולר, לער
מת הכנסות הסרט רמבו, עם אותו השחקן,
שהיו 25 מיליון דולר בשלושת
הימים הראשונים.
תוכניות ההבראה של קנה, שעובדו
על־ידי ראשיה, מנחם גולן ויורם
גלוכום, מושתתות על כמה גורמים.
הם מקווים למכור כמה סרטים בפסטיבל
קאן, כולל הסרט שזכה באוסקר
כסרט הזר הטוב ביותר. החברה גם הגיעה
להסכם עקרוני עם רשות ניירות־הערך
האמריקאית, החוקרת את דרו
רישום המאזנים של קנ ח. היא התחייבה
עתה לרשום את המאזנים כפי שנוהגות
יתר חברות־הסרטים. הטכניקות
שלה עד כה גרמו להקטנת ההוצאות
ולרווחים מדומים. המאזן לסוף מארס
יהיה כבר לפי הנחיות רשות ניירות־וד
ערר, ובחברה מקווים כי בכך יוסר האיסור
שהוטל עליה לגייס הון בבורסה.
ראשי החברה סבורים כי לקראת
יוני יעלו מניות החברה מעל ל־ 9דולר
המניה, בעיקר מפני שהם מצפים שחברת
וורנר, שרכשה אופציה לחבילת
שר־התעשיה־והמיסחר, היא הקמת
עיר תנ׳׳ך להסרטת סרטים ליד אולפני
ג״ג בירושלים. ג״ג היא חברה
להפקות, בבעלות פרטית של גולן וגלובוס.
הכוונה להשקיע 100 מיליון
דולר בבניית עיר מתקופת התנ״ך, שתשמש
להפקות סרטים היסטוריים. למפיקי
סרטים כאלה יש כיום בעיה ב־

הלהיט האחרון בשוק-הכספים בלונדון,
אצל יודעי־חן, הן איגרות־חוב
ממשלתיות דרום־אפריקאיות. ממשלת
דרונדאפריקה הנהיגה לאחרונה שני
שערים למטבע שלה, הראנד. יש ראנד
פינאנסי, שבו משלמים לחבחת הזחת,
המוכרות את השקעותיהן במדינה זו,
ושערו היה לאחחנה בערר 30 סנט
אמריקאי. השער היה במשך הזמן רק
22 סנט, אולם הוא עלה בגלל הצפיות
להתחזקות הליברלים בבחירות השבוע
בררום־אפריקד* דבר שיבטיח את יציבות
המישטר וימנע המשך חיסול השקעות
זרות. במקביל קיים הראנד דד
מיסחרי, ששערו עתה יותר מ־ 40 סנט.
ממשלת דחם־אפריקה מוכרות איגרות
ממשלתיות, הנותנות ריבית מובטחת.
בגלל מכירת האיגרות בפחות
מהמחיר הנומינאלי, הן נותנות תשואה
(רווח, הכולל ריבית והפרשי עלות) של
1696 לשנה. את איגרות־החוב קונים
בדולר פינאנסי. אולם הריבית והתשואה
המוצאת החוצה על־ירי משקיעים
זרים היא בדולר מיסחרי, וזאת כדי
לעודד את רכישת האיגרות. יוצא, כי
למעשה התשואה היא כפולה, בגלל
ההפרש הגדול במחירי ראנד פינאנסי
ומיסחרי, והיא מגיעה ליותר מ־* 30ל•
שנד״
עכשיו, אחרי התחזקותה של המים־
לגה הגיזענית של בותה בבחירות,
צפויה רתיעת הון מדרום־אפריקה
וירידת הדולר הפינאגסי, ויהיה כדאי
עוד יותר לקנות את האיגחת. את
האיגרות מוכר בנק סטנדרט
בדדום־אפריקה, ולזרים ניתן לקנותן
באמצעות כל בנק.
רק למי שאינו בוחל בעסקים הקשורים
במישטר הגיזעני.
מניות של קנון במחיר של 9דולר,
תממש את האופציה.
החברה גם ערכה קיצוצים ניכרים
בהוצאותיה, ומישרדיה בלום־אנג׳לס
כמעט שאינם עובדים. החברה מתכוונת
להפיק השנה רק 12 סרטים, במקום
40 שתוכננו.
תוכנית אחרת, שקיבלה אישור של
צילומים, בגלל אלמנטים מודרניים המצויים
בכל מקום, כמו אנטנות טלוויד
יה. קנון גם מקווה לעניין את חברת
דיסני״לנד האמריקאית במעורבות
בפרוייקט.

טלפון בעברית-באמויקוז
נראה כי מיספר הישראלים באמריקה גדול דיו, כדי שחברת־הטלפונים הגדולה
ביותר תרפים הנחיות בעברית, המופצות בכל בתי-המלון באמריקה:

צלצל

לישראל
אתה יכול
לחייג...מחדרך
0 הדרך המהירה והפשוטה ביותר להתקשר לישראל מתדרך היא בחיוג יעיר. חייג, על פי חסדו,
קידומת טרכוית הסלון • ,קידומת המרבזיה הבינלאומית 011 קידומת הסדיגח .)9721 קידומת
העיר ומספר הטלפון
לדוגמה, בדי להתקשר לתל־אביב, חייג

קידומת המלון
011 קידומת המרדויה הבינלאומית

972 קידומת
המדינה

מספר
הנ׳ ל־יו

קידומת העיר

בדבר פרטים גוססים על החיוג הבינלאומי. חייג לשרות המודיעין הבינלאומי. המספר (שיחת
חינם) הוא 1-800*874-4000
(המרכוניות דוברות אנגלית בלבד)
כקש מהמרבזנית אח הקידימח של ביה ה מל ק
3 /1ע וז8,10160 ,

85׳9

ו 1 09841

אריה נמו: דיוקני של אסן ארץ־ישראל׳
ש תי שיחות עם נתן?ך
אריה גבון נולד ברוסיה בשנת .1909 לארץ־ישראל הגיע עם הוריו ושמים מאחיו בגיל
.10 באוניה המפורסמת רוסלאן, זו שעימה נפתחה העליה השלישית, בתום מילחמת העולם
הראשונה. תלמיד הגימנסיה העברית בירושלים וגימנסיה גאולה בתל״אביב, החל מצייר
בעודו בבית״הספר. מיד שנים מעטות יצא שימעו בכל האר<< .עד היום צייר מאות
קריקטורות, כ־ 150 תפאורות להצגות, אייר, צייר ובתב עשרות ספרים. פיכמן ודב סדן כתבו
הקדמות לספריו, ביאליק הציע לו שם לתצוגת בובות שתיכנן לעדלאידע, ברל כצנלסון
הזמין אותו לדבר וסייע לו בעריכת ספריו, התפאורה שעשה להצגה הוא הלך בשדות על־פי
מחזהו של משה שמיר בתיאטרון הקאמרי מציינת מיפנה בתולדות הציור לתפאורה
בישראל. הישראלי הקטן חובש כובע הגרב, אותו צייר ופירסם לראשונה בשנת ,1949
ביום־העצמאות הראשון למדינת־ישראל, נותר בעיני רבים ״סימלה המיסחרי׳ המובהק של
ישראל הצעירה, ישראל של דור תש־ח, זו שמתוכה יצאו גם הנערה והנער נושאי מגש״הכסף
בשירו של נתן אלתרמן. ביחד עם אלתרמן, ידידו במשך שנים רבות, נתן נבון ביטוי
לקונסנזוס של אותם ימים -אף כי המילה עדיין לא היתה בשימוש בארץ. בכך שנתן לו
ביטוי. השתתף בעיצובו והשפיע עליו. אנשים רבים קנו את דבר רק כדי לקרוא את הטור
השביעי של אלתרמן ולראות את הקריקטורה החדשה של אריה נבון.
במלאות יותר מיובל שנים ליצירתו, הביעו משתתפי התערוכה מול הראי -הקריקטורה
הישראלית עכשיו שנערכה במוסיאון חיפה, את הוקרתם לעמיתם הבכיר בארחם אותו
ובהקצותם לעבודותיו חדר מיוחד. בנעילת התערוכה נערן ערב מחווה לאריה נבון,
בהשתתפות יעקב אורלנד, שמואל בונים, חיים גורי, מיכאל גרוס, דן מירון ומנכ״ל המוסיאון
דויד פלונסקי, ובהנחייתי. כשבוע לפני ערב זה נפגשתי עם אריה נבון לשתי שיחות
ממושכות, שתוכנן מובא כאן לפניכם. כל הרישומים המופיעים בעמודים אלה, להוציא
הקריקטורות, רואים כאן אור לראשונה.
מרבית דבריו של אריה נבון נמסרים בגוף שלישי. מיעוטם -בציטוט ישיר. נ.ז .
הכל התחיל בימי הלימודים בבית־הספר, שכד
נה בראשיתו.תיכוני למיסחר• (ודתה בו מגמה
מיסחרית) ואחר־כך גימנסיה גאולה.
עוד בהיותו תלמיד גימנסיה היה נבון מסתובב
ובידו תיק עבה של קריקטורות של מורים
וחברים, אישי ציבור וסופרים: שלונסקי, רב סדן,
בן־גוריון ורבים אחרים. תל־אביב ודתה אז קטנת
והכל הלכו ברגל. באזור הרחוכות הס־אלנבי־בן־
יהודה יכולת לפגוש את ביאליק מטייל לו עם
רבניצקי, את שלונסקי על אופניים בדרכו לאתה
מיפגש בקפה. ס ,השנים הן עריץ שנות
העשרים.
כיצד קרה שפנה דווקא לקריקטורה? מבין
חמישה אחים שאריה היה הצעיר שבהם. היו
שניים מציירים האחד, חיים שלמד עם נחום
גוטמן בבצלאל בירושלים צייר ורשם אף הוא
קריקטורות. נבון גדל בבית שכל כתליו היו
מכוסים ברישומים של אחיו. כשהיה מקבל
מהוריו רמי־כים היה קונה גיליונות־נייר ומצייר
יום־יום זה היה חלק מנוף־הילדות שלו. אפשר

כרזה על־פי איור
.מקרה הכסיל־ לאהרון מגד
להגיד שנולד עם עיפרון. אביו היה סוחר שאהב
יותר ליצור דברים בידיה היה מכין לעצמו ולמי
מישפחתו מתוודות לנסיעה, בתה ארונות
ושולחנות במיסחר לא התעניין. לפעמים היה
מושיב את אריה הקטן על בירכיו ומצייר לעיניו
ביבשת בערב היה מרדים אותו בסיפורי המיקרא.
לאט־לאט יצאו לרישומיו מוניטץ בתל־אביב
הקטנת הראשתים שבאו הזמינו אתרים לקת*
טרסים הומוריסטיים שיצאו לקראת פורים הסד
פר הראשון שבו פגש היה אביגדור המאירי,
שקרב אותו מאוד תתן לו את כתב־היד של אחד
מספריו השנתים ביותר, חוכמת הבהמות,
לאתר. הספר יצא לאור ב־ 1933 ונחשב עד היום
ליצירת־מופת בסוגו. הספר הודפס בדפוס הארץ,

שבו עבד אותם ימים שלונסקי כמגיה. שלונסקי
התרשם מן האיורים והזמין כמה רישומים
וקריקטורות לכתובים שהיה אחד מעורכת. נבון
היה מצייר אז סדרות: כך, סידרה על ז׳בוטינסקי,
למשל. איתמר בן־אב״י, עורך דואר היום, ראה
את הרישומים והתרשם קנה כמה מהם ושינה את

בילינסון, אדם סגור, ממעט בדיבור אבל בעל
תרבות רחבה. הרגשת בו שהוא בעל רוחניות
עשירה.
לא, נבון מעולם לא היה חבר רשום במיפלגת
פועלי ארץ־ישראל(מפא׳׳יו. עוד בביתו קראו את
דבר והזדהו עם ההשקפות המובעות בו, כך
שמבחינה זו לא היתה בעיה. נבון עצמו מעולם לא
היה בתנועת־נוער וגם לא נמשך לתחום הפוליטי.
דיעותיו התגבשו עם הזמן. בעיניו היה זה טיבעי
לגמרי להיות מזוהה עם תנועת־העבודה, וביתר
דיוק: עם קו בן־גורתן. ממש כבעיני ידידו נתן
אלתרמן. מעולם לא היה איש־קצוות, ולא היתה
בו נטיה לקנאות; מן האלימות סלד. בעיתץ לא
כיוונו אותו. הותירו לו מידה רבה ביותר של חד
פש. לעיתים היה מתייעץ עם בילינסון או עם
יורשו, זלמן שז״ר. אבל רק כשהיו לו כמה נושאים
לקריקטורה והוא התקשה בבחירה. מעולם.
לא פסלו לו קריקטורה ומעולם לא נזקק לרעיונות
של אחרים; .זה פשוט לא הלו׳.
ברור שהיו תקופות שבהן הכניסו אותו הקריקטורות
למתחים עם ידידים והיו גם עשרות טלפונים
למערכת, במחאה על קריקטורה זו או אחרת,
ובאיום לבטל את רכישת העיתון. כשעלה על
נושא. שתי המולדות׳ ,בקריקטורות המוקיעות
את חיזורו של השומר הצעיר אחרי רוסיה של
סטאלין, נפגעו היחסים ההדוקים עם שלונסקי.
אבל סופו של דבר גם זה חלף. היה זה נבון שאייר
את סיפרו האחרון של שלונסקי, שיצא לאור
אחרי פטירת המשורר.
מדהים היה להיווכח באיזו מהירות מתאזרחת
הקריקטורה בארץ־ישראל של אותן שנים וצריך
לזכור שלא ודתה בארץ שום מסורת של קרי•

הצגת בכורה: גבון(משמאל) עם דויד גן־גוריון, חנה מרון ויוסי ידין.
הכיתוב ברוח דיעותיו הפוליטיות שלו. נבון רשם
את ז׳בוטינסקי רכוב על סוס עץ. בן-אב״י אומנם
לא השמיט את סוס־העץ, אבל כתב מתחת
לרישום.הנה בא גאריבאלדי(אבי המדינה האיטלקית
המודרנית) העברי׳ או משהו ברוח זאת.
כל זה אירע — להזכיר — לפני שנבון לבש
את זוג המיכנסיים הארוכים הראשון בחייו. כך
הפגישה עם ברל כצנלסון. יום אחד החליט בו־דור
מדבר להראות את עבודותיו של. ילד הפלא״
למייסדו של ביטאון ההסתדרות ומפא׳י.
ברל הכיר את אחיו של נבון, חיים מימות שירד
תם המשותף בגדוד העברי, בשילהי מילחמת־העולם
הראשונה. נבון הביא עימו את התיק
הגדול שלו והראה את העבודות לברל. תגובתו
של ברל: היום עוד אין לנו כסף אבל אל תדאג,
אנחנו כבר נתקשר אליך. נבון חשב שבכך הסתיים
העניץ. יום אחד הוא עומד ליד תחנת אוטד
בוס מול מוגרבי, והנה ברל לצידו. ברל זיהה אותו
מייד, אמר לה נבון, אתה זוכר שדיברנו. ובכן,
עכשיו הגיע הזמן. תבוא אלינו ותביא קריקטר

תערוכת המניס
ודתה זו ראשיתו של קשר בץ אמן לבץ עיתון
שנמשך 30 שנה, בין השנים 1934ו־ .1964 ברל
קרב את נבון, כמעט אימץ אותו לבן. אבל ברל
כבר לא ערך אז את דבר בפועל. למעשה, כשהחל
נבח בעבורם כבר נערך העיתון בידי משה

קטורות, כמו שהיא קיימת בארצות אחרות; לא
היו לא רומח־״ לא פ1ך ן ולא גיאורג גריס או
סטיינברג.
כל זה רק הדגיש את הפלא. יום קודם לכן נער
חובש ספסל בית־ספר, ולמחרת אמן שכל הארץ
עוקבת אחר הקריקטורות שלו התלויות על
חוטי־התצוגה של הקיוסקים במקום שבו תלויים
היום השבועונים וכיתבי־העת בעלי השערים
המצויירים שהרי דבר הוציא מוסף מיוחד, מעין
עיתון־ערב בשם אומר (אביו של העיתון המנוקד)
,ובו התפרסמו הקריקטורות של נבון בעמוד
הראשון. למחרת הופיעו אותן קריקטורות
בעמודים הפנימיים של דבר, העיתון היומי.
ב־ 1934 כבר היה נבון מפורסם דיו שיוזמן
להשתתף בעדלאידע. בתחילה לא ידע מה יעשה,
והציעו לו שיילך להיוועץ בביאליק, כפי שהיה
נהוג באותם ימים בכל דבר, גדול כקטן. הוא
עדיין זוכר את הביקור אצל ביאליק׳.הבית היה
מלא אורחים כרגיל. בין השאר היו שם יעקב׳
פיכמן, שלימים יכתוב את המבוא לסיפרו של
נבון שחור על גבי לבן, וכן דויד שמעוני.
ביאליק התפנה לבקשתו והציע: יש לי בשבילך
מוטו מצויין לתצוגה. :יען המנכם מן הגויים אשר
סביבותיכם׳ פסוק מתוך יחזקאל. נבון ועורכי
העדלאידע נבהלו: מי יבין את זה? ובכל זאת
משהו יצא מן ה.המן׳ של ביאליק. נבון קרא
לתצוגה שלו בשם תערוכת המניס, צייר בובות
ענק שהשתתפו במיצעד הפורימי. היה זה אות
לבאות.

מ שנה לעורך: שמעון צמרת

זה לא הייתי אני
בשנת 1935 החליט שהגיע הזמן לראות קצת
את העולם הגדול שממנו עלה עם הוריו 16 שנים
קודם לכן. ומהו העולם הגדול בעיני צייר אם לא
פאריס. בילינסון, עורך דבר, שמע ונבהל. חשש
שהכוכב שלו לא יחזור עוד. כדי לקשור אותו
לעיתון, הציע לו שיוסיף לשלוח לו קריקטורות
ורישומים ודבר ישלם לו תמורת זאת סכום של
10 פונטים (לירות א״י) לחודש. מ ה זה סכום־
עתק באותם ימים. נבון לא רק שהתקיים ממנו
בכבוד, אלא גם היה מן הסטודנטים האמידים
בחוגו. תחילה נסע ללוצרן, מקום שם התקיים
אותו זמן הקונגרס הציוני. מלוצרן נסע לז׳נווה,
למושב חבר־הלאומים גם משם שלח לעיתונו
קריקטורות ורישומים בפאריס צייר בעיקר את
יהודי ה״פלעצל״ ,הוא רובע היהודים המפורסם
אבל כאן קרה לו דבר משונה.
נבון: בפאריס איבדתי את הקו שלי. אפשר

להגיד האור (הארצישראלי) הלך לי. הכל קיבל
איזו עגמומיות. זה לא הייתי אני.
בארץ למד, כמעט ככל בני דורו, ב״סטודיה״
לציור של יצחק פרנקל. בפאריס למד ב״מכון
לאסתטיקה בת זמננו׳ ובאקדמיה הידועה <1מ3ז 0
£־1£1וז . 013111 אבל בעיקר הוא זוכר לטובה את
מורו יליד אנגליה(יליד )1901ז6זץ 193ח11113׳\\,
אחד המורים המעולים ביותר לאמנות התחריט
באותה תקופה, שהיקנה לו את סודות אומנותו.
בימים שהחל את לימודי האמנות שלו בארץ
(אצל פרנקל) עוד לא היו בארץ סיפרי־אמנות עם
רפרודוקציות. לכל היותר ראית את ציור החמניות
המפורסם של ואן־גוך. גם עיתונים מצויירים
או עיתונות עולמית עם קריקטורות לא
היו. כשנסע לראשונה לפאריס כבר היו מאחוריו
כמה שנות עבודה כקאריקטוריסט.
נבון: אולי זה היה המזל שלי. דיברנו על
הייטר, הוא כבר היה אז בעל מוניטין בינלאומיים
היינו כמעט חברים על אף הבדל הגיל.
הוא סיפר לי שבימי מילחמת־העולם הראשונה
עבד בבתי־הזיקוק של עיראק, ושם גם התחיל
לצייר. מעולם לא למד ציור, ובעיראק לא היתה
לו שום הזדמנות לראות ציור. בקושי שמע על
האימפרסיוניסטים כך נאלץ לעבור בעצמו,
אינטואיטיווית, את כל תולדות הציור. הוא נהג
לומר לי: היגעתי לפאריס מעיראק כצייר מר
ררני.
גם נבון הגיע לפאריס כשהוא מצוייר במעט
מאוד ידע על המתרחש בעולם בתחום הציור, על
המהפכה המודרניסטית שכבר הותירה אז את
נקודת״השיא שלה מאחוריה. אפילו את שמותיהם
של מודיליאני ופאסקו לא הכיר. בפאריס
הכיר את הציירים א(סיפ לוביץ׳ וביל ארונסון.
מבין ציירי ארץ־ישראל פגש שם רק בצייר
אברהם גולדברג.

פרופורציה הומאנית
— אם כך אפשר בעצם להגיד שהקו הנבוני
נולד בתל־אביב, לא בפאריס. כן, ועוד שאלה:
כשאתה אומר ״הקו׳ ,האם אתה מבחין בין הקו
של הרישום לבין הקו של הקריקטורה?

נבון: לא, לא הייתי מבחין בין קו ברישום
״אמנות ,״ לבין קו בקריקטורה. אולי אפשר
להגיד שהקו ברישום יותר חופשי. לא יותר. נכון
מה שאמרת לגבי התל־אביביות של הקו שלי.
דווקא מפני שלא מצאתי לפניי כל מסורת, לא
היו סטראוטיפים קאריקטוריי״ם שאפשר להיעזר
בהם, ירדתי לרחוב למצוא שם את הקו שלי ואת
הסטראוטיפים שלי. הייתי הולך לרחוב, לקפה,
לוועידות השונות, לאולמות התרבות, ל״פר־למנט״
של שדרות רוטשילד(״דיונים פוליטיים״
על נושאים שברומו־של־עולם בין בטלני ומוב־טלי
תל־אביב) .זה היתה האקדמיה האמיתית
׳ שלי. נדמה לי שאת תל־אביב לא צריך להתאמץ
לצייר, היא מציירת את עצמה. את הקו הזה
שמצאתי אז ברחובות תל־אביב העברתי לאורך
כל עבודתי. אתה מבקש שאגדיר את הקו שלי,
הייתי אומר שהוא קו מהחיים, רוטט, ספונטאני.
אותו קו משמש אותי גם ברישום וגם בקריקטורה.

ובכל זאת, אין שום הבדלים ביניהם?
נבון: כן, בקריקטורה אני מחפש את המצ־חיק.
ברישום של אדם אני רוצה את האופייני.
אבל גם בקריקטורה, למשל כשציירתי את מסקין
בתיאטרון, אני קודם כל מעביר את מה שאני
רואה לשפת הקו. אני לא מצייר עין מצולמת,
נטוראליסטית. איזה סיבוב של הקו, לולאה,
תנופה קטנה — והנה עין. לכן שפת הקו שלי
זהה תמיד לעצמה. אין כקריקטוריסטן אדם
שצריך לדעת לשמור על פרופורציות. אם יש
לאדם אף באורך של מטר ואתה מצייר אותו עם
אף באורך של שני מטר, זה אולי מצחיק או מגוחך
קצת ברגע הראשון, אבל זה הופך מייד למעוות,
לבלתי־נכון, אולי גם לקל מדי, לשיטחי. אני
רוצה לתפוס את המצחיק שהוא אופייני.ואת
האופייני שהוא מצחיק. לא להגיע לוולגריזאציה.
קריקטורה וולגארית היא בעיניי קריקטורה לא
משובחת.
— וכך היית מגדיר את הקריקטורה שלך:
חשיפת האופייני שבמצחיק והמצחיק שבאופייני,
מבלי להגיע לעיוות גס?
נבון: כן, אני עוסק בכל מילימטר כאופייני.
גם בקריקטורה המצחיקה ביותר. הייתי אומר
שיש איזו פרופורציה הומאנית, שברגע שאתה
חורג ממנה או מאבד אותה, הקריקטורה שלך
הופכת לסתם קללה או השמצה. אז גם אינך משיג
את מטרתך. מניסיוני אני יודע, שאין דבר קל
יותר מאשר להגזים ,״לעבוד בגרזן״ .זה תמיד
הכי קל. והאמת היא שזה גם מושך, בעיקר את
הקהל. הבעיה שלי היתה תמיד למצוא איזה איזון
פנימי, אחרי התחבטות בין קצוות. מכאן תבין
שאינני חסיד של מה שקוראים לו היום כאסח.
— איך אדם מרגיל עצמו לקום בבוקר,

נארד, זכתה התפאורה למחמאות רבות. פגשתי
במסיבה את מבקר התיאטרון של טיי מ ס הלונדוני
והוא אמר לי שהתפאורה היתה ״מאירה את
עיניו ואת מצב רוחו״ של התפאורן המהפכני
המהולל גורדון קרייג. המבקר התלונן שבאנגליה
התפאורות עדיין כבדות, קודרות, מגושמות יותר
מדי.
— כלומר, הפניה לתיאטרון היתה בעצם
מיקרית לגמרי?
נבון: מיקרית ולא מיקרית. למעשה, כשיצאתי
לפאריס, כבר היה בידי לא רק תיק עבה
של רישומים, כי אם גם ״רקורד״ של מי שהיה
במאי הצגות, מחבר הצגות, משחק בהן ומצייר
תפאורות. הכוונה כמובן להצגות בית־ספר. בתל-
אביב גם פעל אז תיאטרון וזתא״י (תיאטרון
ארץ־ישראל) .הם הציגו במקום שבו שכן עד
לפני כמה שנים קולנוע שדרות.
היה שם מיגרש ובו לבנים מפוזרות. אשנבי
האולם פנו לצד, לא לחזית. כל ערב הייתי בא,
אוסף את הלבנים ובונה לי בעזרתן מישטח שעליו
יכולתי לעמוד. האמת היא, שלראות את ההצגות
לא כל־כך ראיתי. לעומת זאת ׳,שמעתי כל מלה.
בסופו של דבר ידעתי בעל־פה את הטקסט של
כל הצגה וידעתי לחקות את קולותיהם של כל
השחקנים.

הצלחות ורחיה
אחרי הוא הלך בשדות, הצלחתו הגדולה
הראשונה של נבון, התחילו ההזמנות לזרום. מאז
צייר תפאורות לכ־ 150 הצגות, חלק ניכר מהן
בקאמרי. ביניהן: טרטיף והקמצן למולייר,
פונדק בדרך על פי מופאסאן, מלכת שבא לסמי
גרונמן, קזבלן ליגאל מוסינזון, האדרת דל כסיפורו
של גוגול(בתפקיד הראשי: אברהם חלפי),
רומיאו ויוליה וריציארד השלישי לשייקספיר,
איי לייק מייק לאהרון מגד, פונדק הרוחות
ורגעים לנתן אלתרמן, בשפל לגורקי, הטירה
על־פי קפקא(מהצלחותיו הגדולות ביותר) ,שלאחר
כך השלב השלישי: הביצוע. יש כאן מעין
משולש כזה: נושא, הברקה, ביצוע. כשכל השלושה
נפגשים, מתרחש מין מעבר מן המשולש אל
עיגול שחג מסביב להברקה, זה כמו פלוס ומינוס
בחשמל. אתה חושב על רעיון וממש באותו זמן
אתה רואה לנגד עיניך צורה פלאסטית. החלק
הקשה ביותר היא ההברקה, כי היא חייבת להיות
קצרה וקולעת. כשיש יותר.מדי טקסט, זאת כבר
לא קריקטורה. תמיד כתבתי בעצמי את הטקסטים
שלי.

תפאורות והפצצזת
אנחנו חוזרים עשרים שנה לאחור. השנה היא
. 1948 מילחמת־העצמאות. נבון שקוע עד צוואר
בקריקטורות שלו, מצייר גם לתשע בערב,

מסתיים בהכרזת המדינה. יוסף מילוא, מנהל
התיאטרון הקאמרי שאך זה נוסד, מבקש
להעלות את מחזהו של משה שמיר, הוא הלך
בשדות. נשאלת השאלה: מי יצייר את התפאורה?
נבון זוכר שמילוא פנה אליו. משה שמיר טוען עד
היום שהוא היה אבי הרעיון. מדוע לא? זו היתה
תפאורתו הראשונה של אריה נבון, שעתיד היה
להיות בכיר ציירי התיאטרון במדינת־ישראל.
וזאת — מבלי שלמד את המיקצוע המסובך
אפילו יום אחד בחייו.
אתמול הם בנו על חורבן ירושלים, היום הם בוכים על בנין ירושלים״ ()1951
להיזכר שהוא קריקטוריסט ולהתחיל להוליך את
הקו על הנייר?
נבון: תירגלתי את עצמי לקום ולהגיב. על
דברים שאני אוהב — בהומור, בחיבה. על דברים
מרגיזים — ברוגז. אני מדגיש: זו היתה תגובה.
לא היתה אצלי החלטה לאהוב או לשנוא פעם
אחת ביום.
הייתי עובר על כל העיתונים עד שהייתי מגיע
לנושא הכואב ביותר, המרגיז ביותר או זה
שמעורר את ריגשי״ההזדהות העמוקים ביותר.
אחרי שכבר הגעת לנושא, הנקודה השניה היא
הרעיון, ההברקה, שבלעדיהם אין קריקטורה.

והעולם הזה של אורי קיסרי. עשר שנים קודם
לכן, בשנת ,1938 הוציא לאור את ספר הקריקטורות
הגדול ביותר ואולי גם המרשים ביותר שלו,
שחור על גבי לבן, אשר ברל כצנלסון עצמו |
השתתף בעריכתו(נבון מודה לו בשער הספר)! .
יעקב פיכמן ישב וכתב אז במשך שלושה חודשים
את ההקדמה לספר. עד כדי כך כבר היה נבון
נחשב ב־. 1938
ב־ 1948 יוצא ספר חדש, שלישי, נשם עד כאן,
ובו קריקטורות על הספר הלבן ועל בווץ, על
ההצבעה באו״ם בדבר הקמת מדינת־ישראל, על
התגובות הראשונות של הערבים, פרעות. הספר

נבון: ישבנו בכסית בהאפלה ליד נר, והעליתי
את התפאורה קו לקו על פיסות נייר מתוך
קופסות סיגריות. למחרת בבוקר עמדנו בחצר
המטונפת של בית מוגרבי, שבאחד מאולמיו
הציג הקאמרי, והיינו מחברים קרש לקרש. מפ־עם
לפעם היו נשמעות צפירות אזעקה, אווירונים
מצריים היו מופיעים בשמי תל־אביב. היינו מפי
סיקים לרגע מסתכלים בשמיים וממשיכים. היתה
הרגשה כזאת של זהות בין מה שקורה בארץ
לבין מה שעתיד להתרחש על הבמה. בהצגת
הבכורה קראו לי לעלות לבמה ולא עליתי. חשבתי
שנכשלתי כישלון חרוץ. כעבור שש שנים,
כשהועלתה ההצגה בפאריס, באולם שרה בר

המלך ושלמי הסנדלר לגרונמן(פיזמונים
ועיבוד: נתן אלתרמן) ועוד ועוד. באותה תקופה
אייר כ־ 80 ספרים, מרביתם סיפרי־ילדים וסיפרי־שירה,
וכן אייר מדורים קבועים בדבר לילדים,
אורי מורי, אורי כדורי, החמור החכם ועוד
(טקסטים: לאה גולדברג) .רישומי התיאטרון שלו
הוצגו בשנת 1979 בביתן הלנה רובינשטיין של
מוסיאון תל־אביב וב־ 1981 בטריינאלה הבינלאומית
לרישומי תיאטרון ביוגוסלוויה. בשנת ,1956
באחת מגיחותיו־שהיותיו הרבות בפאריס, יצר,
ביחד עם יעקב אגם ואריה ממבו-ש, סרט ניסויי
בן עשר דקות המבוסס על רישומיו ומלווה בקריינות
עברית (טקסטים: ט׳ כרמי) זמר דרך
במידבר.
בשנים 1943ו־ 1959 הציג את רישומיו במוסי־און
בצלאל בירושלים, וב־ 1949 בתערוכת אופקים
חדשים בתל־אביב. לאחר כמה תצוגות קבוצתיות
בחו״ל, הציג מוסיאון־ישראל תערוכת-
יחיד של יצירותיו מתוך אוספו ומאוסף האמן
( .)1978 נבון זכה בפרס דיזנגוף, פרס סוקולוב
לעיתונאות, פרס מאיר מרגלית לתיאטרון וכן
בכינור דויד מטעם ידיעות אחרונות על תפאו־ ״
רה לתיאטרון.

דף חדש
(המשך מעמוד )19
נבון: האמת היא שתמיד הייתי מוצף הצעות
ענודה. הייתי תפאווץ עסוק מאוד. מהצד השני.
העיתון לחץ להמשיך. שני המיקצועות האלה, גם
התפאורה וגם הקריקטורה, הם מיקצועות
שבולעים את כל האדם, אינם מותירים לו בעצם
זמן לשום רבר אחר. יום אתו־ גיליתי שבעצם
קשה לי להוסיף ולחיות את הנישואין הכפולים
האלה. החלטתי להגיש את התפטרותי מדבר. זה
היה בשנת . 1964
אבל היום .1987 ולפני שנודשנתיים החליט
נבון לנטוש גם את תחום התפאורה, ועימה את
הקשר הפעיל שלו עם התיאטרון. אני שואל אותו
אם אמנות ואומנות שכה עסק שנים רבות כל־כך
אינה חסרה לו. האם נגמל לגמרי מקריקטורות?

ובני דורך — נאמר אנשים כמו סטימצקי או
שטרייכמן —בחרו במה שהייתי אולי מכנה בשם
המוסיקה: ההפשטה או המופשט הלירי, הדגש על
האמנות, על השפה הבינלאומית, על מה שאינו
קשור בהכרח לכאן ולעכשיו — הלכת אתה,
שהיית מבחינות רבות מיועד ללכת איתם, בכיוון
ההפוך.׳ חזרת לאקטואלי, אל האמנות הפונקציונאלית,
המשרתת, של הקריקטורות שלך והתפאורות
שלך. כשהם בחרו בצורה, בחרת אתה,
שאני מכיר אותך כל השנים הרבות האלה כאמן

נבון: הבט, לא הפסקתי מטעמים עקרוניים,
ונכון שהתגובה היומית בעיתון חסרה לי. אבל
לצייר לעיתון יומי זה לא כמו לכתוב מיכתב יומי
למערכת. אתה צריך להיות ערוך כולך, מרוכז
כולך, מכוון כולך — כמו כנר או פסנתרן —
לעבודה שלך. אם כנר או פסנתרן לא יתאמנו
כמה שנים — לא יוכלו לחזור פיתאום לנגינת
קונצרטים. אפילו ירצו. במילחמת־יום־כיפור
ציירתי קצת. פה ושם, אבל בשביל להיכנס ממש
צריך היה להיכנס שוב למישמעת, למתוח את
המיתרים. יצאתי מזה.
הבט, אני בנוי לשטחים רבים. זאת אומרת,

לשפוך אור לא רק על יצירתך שלך כי אם גם על
הרבה דברים אחרים, ובין השאר — גם על היבט
אחד של יצירת נתן אלתרמן שתמיד ניסיתי להבין
אותו.
נבון: אתה שואל אותי שאלות שאולי לא זה
המקום והזמן לענות עליהן. בחרתי בשני מיקצו־עות
שנושאיהם •בני-חלוף״ והנה התמדתי בהם
עשרות שנים, והנה גם אתם באים לעשות לי
מסיבה על חלקי״ בהם ...כן, העיתון מציג לך
דרישות, וכך גם התיאטרון. כן, היה לי עניין
בדרישות האלה שהוצגו לי ועשיתי כמיטב
יכולתי למלא אותן. קיימים ספרים שלי. אלה
לפחות יישארו. נכון שחסרו לי דברים. אולי אני
גם מצטער היום שלא השקעתי יותר בתחום
התחריט, שכל־כך קסם לי אז. אבל חסרו לי עוד
דברים בחיים. נכון גם שלא חשבתי על הנצח.
אומרים עליי שאני אדם צנוע. אולי אני גם
אדם יהיר.

נתן אלתרמן(רישום דיו)

הקו, אולי אפילו כווירטואוז הקו, בבני־האדם:
בשדרות־רוטשילד שלך ובחנות המכולת, בפוליטיקאים
ובעסקנים, בחזית ובעורף. כשאנשי
אופקים חדשים בחרו במה שלמעלה מן הזמן,
בחרת אתה בכרוניקה, בעיתון היומי. האם אתה
מרגיש היום, במבט לאחור, כי החמצת משהו? כי
בכך שהלכת שבי, במידה כזאת, אחרי הזמן,

שאני מסוגל להתמכר להרבה דברים, ויש רגעים
שאתה מגיע למצב של שובע. מתעורר חשש
שאתה מתחיל לחזור• על עצמך, הדברים מעולם
לא נעו אצלי בקלות. אנשים רואים את הרישום
הקל, המרפרף, וחושבים שזה כמו בא מעצמו,
שאין בזה שום מירחה. וזה לא מדוייק. האמת היא
שאני לא קל עם עצמי, ואני לא קל לעבודה. אני
זורק הרבה יותר עבודות ורעיונות ממה שאני
מבצע או שומר.
מבחינה אישית אני יכול לומר שכל זה העשיר
את חיי. גם תפאורה, גם קריקטורה, גם רישום. מה
יכולה להיות הרפתקה מרתקת יותר לאדם, מאשר
לעבור יום אחד מרישום בפורמאט קטן לעיתון
— לעבודה בתיאטרון. פיתאום אתה עומד
לפני 100 מטרים חלל אוויר על נמה וצריך למלא
אותו יישות בימתית שחן ה ערב־ערב ומאכלסת
בתוכה שחקנים חיים ועונה על הצרכים של מחזר״
בני־אדם. ערך פלאסטי והצורך ליצור אווירה.
— האם אתה מרגיש שמיצית את עצמך היקרבת — אני מדבר בכוונה במליצות — את
הנצח? כי בכך ששמת דגש כזה על הקריקטורה
בתחומים שעסקת בהם?
נכון: יש הבדל גדול בץ מיצוי לבץ חויה. ועל התפאורה, שתיהן בעצם אמנויות משרתות
אני לא חושב שמיציתי את עצמי, אבל אולי היתה — את העיתון, את המחזאי, התיאטרון — הסבת
תחושה של רוויה. הנד״ לפני שלוש שנים בא היי נזק לאמנות הרישום שלך. אחרי הכל, כמה
קלס והציע לי לצייר תפאורה לאותלו. ציירתי. אנשים בארץ יודעים כיום שאתה מבחירי הצייאפשר
לומר שלכל מה שעשיתי בחיי אני גם רים כאן, שרשמים מעטים במקומנו ובמקומות
מתגעגע וגם לא מתגעגע איכשהו. אני גם לא אחרים מסוגלים לרשום — רישום טהור, אמנות־לשמה
— כמוך? הרי בכך שלא היצגת בגלריות,
מתבטל. אני רושם לא־מעם. פה ושם אני גם
מנעת מבאי הגלריות את גילוי נבון האמן שממאייר.
אץ לי הרגשה שהחמצתי משהו. כי אולי,
בכל הענווה הראויד״ אם לא היצגתי בתערוכות אחורי הקריקטורה והתפאורה. כמה אנשים יודעים
על רישומי החי־בר הנפלאים שלך? השתל
מאות אנשים, דדי היצגתי לאלפי
אנשים בתיאטרון. אינני אוהב את המילה. למת אצל ויליאם היטר בפאריס באמנות התח•יצירה׳
.אבל פעילות יצירתית היתה לי כל חיי. ריט, והנה גם אותה הזנחת או זנחת, האם מותר
לי להניח שביודעים, וכעניין של בחירה מפורשת,
העדפת להיות מה שאנשים קוראים, לרוב
תיאבון לנוף האנושי
מתוך התנגדות• ,אמן מגויים״ .אינני אוהב את שני מסויימת,
מבחינה
— אמרת קודם כי,
הביטוי, ולכן אומר אותו בצרפתית§386 :ת?6האם
המיקצועות העיקריים של חייך הם שבחרו בך,
נבע הדבר מאיזו תחושה היסטורית שהיתה לך,
לא אתה בהם. הרשה לי לחלוק עליך ולחזור
שבימים •הרי גורל״ כאלה שבהם אתה חי אינך
ולשאול, אם לא היתה כאן בכל זאת בחירו־״ הנה,
רשאי להפנות את עיקר כישרונך ומירצך •לנצח
בשנת ,1949 היצגת עם בני דורך, ובעצם עמיתיך
האמנות״ ,ואתה חייב להתרכז בתיעוד זמנך,
הטיבעיים, אנשי אופקים חדשים. אחרי שנה
במאבקיו ובחבלי הלידה שלו. אני שואל באפרשת
וחזרת לעיסוקיך. כלומר, בזמן שבו חבריך
ריכות כזאת מפני שנדמה לי שהתשובה עשויה

ומלבד זאת, האם ראית פעם אדם שלם? או
אדם שחצי תאוותו בידו.
מטיבעי, באופיי, לא הייתי בנוי להיות צייר
מיסחרי או אמן של גלריות. אני לא יכול אפילו
לתאר לעצמי כיצד הייתי מסתדר עם קונים
שבאים הביתה לקנות עבודות, להתמקח איתם,
לעמוד על המקח או לבקש מאטה רעייתי
שתעשה זאת במקומי. אפילו חוסר כישוריי
בתחום הזה כי היה בהם להרתיע אותי מבחירה
בדרך כזאת. .
שאלת אותי אם יש לי תיאבון לבני״אדם. כן,

הם ישנם. עשיתי אותם. יש מי שראה אותם
ויראה אותם. זה שלא ציירתי טבע דומם — מה
לעשות, אני מעדיף סייח חי על פני 6זט 31ח1
6וז 10ז( 1מילולית •טבע מת״ בצרפתית).
אומר לך עכשיו דבר שהוא לא לגמרי צנוע׳ .
הקו שלי מספיק בשביל לצייר בן־אדם.
אשר לאמנות המגוייסת, האמנות המשרתת
— את זמנה, את חברתה, את ההיסטוריה, את
הכרוניקה, את הצרכים הכפויים עליה מבחוץ.
נכון, כשאתה מצייר קריקטורה או תפאורה, אתה
משרת מישהו: עיתון, מחזאי, במה. זוהי אמנות
פונקציונאלית. כתם אדום אחד בתפאורה הוא
כורסה, וכורסה צריכה להיות בגובה 45ס״מ כדי
להתאים לצרכיו של השחקן היושב בה על הבמה.
אחר־כך קיים הצד הפלאסטי והצד הפיוטי, אתה
צריך לחבר את המשולש שעליו דיברתי, לחבר
ולאזן, וברגע שהמשולש מאוזן כמו פיראמידה
שכל צלעותיה בסדר והחור שלה פונה בכיוון
מעלה — באותו רגע אתה מרגיש ביסוד המוסרי,
המצפוני שיש באמנות אשר בידיך. האם ראית
פעם קטר בלי קרונות, כמה טיפשי הוא נראה.
אבל ברגע שהוא מושך אחריו קרונות, וכשיש 15
קרונות צריך להוסיף קטר מאחור והוא דוחף את
הקרונות קדימה, באותו רגע יש לקטר היגיון,
תפקיד, משמעות. אז הכל במקומו, הכל חלק
מסדר־רברים מוכרח, חלק מתוכנית, לא אנדרלמוסיה,
לא שרירות, לא חוסר־שחר.
בסופו של דבר, כל האמנויות הגדולות שרתו.
החל במצרית העתיקה וביוונית, ושירתה גם

אריה נבון ליד דגם־תפאורה(מאקט)
יש לי תיאבון לנוף האנושי. בעיניי, הנוף האנושי
הוא ההתחלה והסוף. בסופו של דבר, גם תיאטרון
עניינו בנוף האנושי. אתה יושב בשדרות־רוטשילד
ואנשים באים אליך, נותנים לך עצות:
צייר כך, צייר אחרת.
ויש לי גם עניין עצום בתנועה. תנועה של
אדם, תנועה של בעל-חיים. אדם גם הוא בעל-
חיים. אני אוהב את התנועה האנושית, הטיבעית,
לראות אותה, לצייר אותה. אתה מכיר את
הרישומים שלי משמורת החי־בר, רישומי החיות.
אולי הם לא מפורסמים כמו הקריקטורות. אבל

אמנות הרנסאנס הגדולה ואמנות ימי־הביניים
ששירתה את הנצרות. האמנויות הגדולות־באמת
במצריים הצייר אפילו לא חתם.
היו׳כולן
מסתת האבנים, לעומת זאת, חתם את שמו, כי היו
צריכים לדעת כמה אבנים סיתת. האינדיווי־י
דואליזם המוחלט הוא המצאה מודרנית. באמנות
כשלי אדם מוותר הרבה על ה״אגו״ שלו, אבל יש
גם סיפוק לא־מבוטל: עשית למען --ולא
למען עצמך בלבד. הנה, הייתי באופקים חדשים
ועזבתי. מרצוני עזבתי. הייתי מוכרח להמשיך
בשלי, לא יכולתי להשתנות, גם לא רציתי.

תבנית־הגגה ב,בית הלאוסי.-״

לפי,נוסח טבריה׳

>6ר׳זז > ייונ ע

כד זה התחיל.

הגליון הראשון בשם ״השלם הזה״19.12.46 :

הנליון הראשון של השבועון 11.3.37 :

כולם רצו לספר.
כאשר באו יותר מ״ 100 חברי-
מערכת לשעבר של ״העולם הזה״
לחגוג את יובל ה־ 50 של השבועון,
היו בפיהם סיפורים באיו״ספור:

תקריות משעשעות שקרו להם, על
הסקופים שהשיגו, על יחסיהם
איש אל רעהו, על הרומאנים שהת פתחו
במערכת.
רק אחדים מהם הספיקו לספר

רים העלו את הדברים על הכתב,
בסיפורי״נוססלגיה, בפיליטונים
משעשעים ובהערות רציניות.
חלק מן החומר הזה מתפרסם
בעמודים אלה, מ תון תיקווה שגם
חברי מישפחת ״העולם הזה״ ,ש אינם
חברי-המערכת אלא קור־איס״אוהדים,
ימצאו בו עניין, בי דור
ומזון־למחשבה.
אחד מאלה נמנה עם הכותבים
במוסף זה. מרדכי הורוביץ, מיש־פשן
וסופר, בעלה של נעמי שמר,
שלח למערכת מאמר מיוחד-במי-
נו: מעין וידוי של קורא נאמן של
״העולם הזה״ ,המתנגד מכל וכל
לדיעות השבועון והמסביר מדוע
הוא רואה חשיבות בפירסומן.
הורוביץ כתב ושלח את המאמר
ביוזמתו שלו עצמו.
כל שאר המשתתפים במוסף הם
חברי-מערכת לשעבר -כתבים,
צלמים, עורכים, קאריקטוריסטים.
בין אלה האחרונים בולט רענן
לוריא, שעשה בינתיים קאריירה
עולמית. מכל חברי מערכת ״העולם
הזה״ בעבר, הוא שהצליח ביותר
בקנה-מידה עולמי, וציוריו מתפר סמים
כיום במאות עיתונים בארצות
שונות. כששמע על היובל, בי קש
לשלוח לו לאמריקה תמונות
מעודכנות של העורף, ועל פיהן צ ייר
את הציור המתפרסם בעמוד

זאב (פרקש) הסתפק בשליחת
ציור שצייר בעבר, כאשר הקימו
עורכי ״העולם הזה״ את רשימת
העולם הזה -כוח חדש ושלחו את
אורי אבנרי לכנסת. דוש שיחזר
את דרכו בשבועון בציור מורכב
של שער מן הימים ההם. בזיל ו־דריאן
תיארו את.העולם הזה׳ כ דרכם.
כבר
דובר בשבועות האחרונים
הרבה על המאבקים שבהם עמד
״השבועון המסויים״ ,על פעולות־האיבה
הכלכליות והאלימות נגדו,
על הערכים שהציב לעצמו ועל
שליחותו במאבק על דמות המדינה.
בעמודים אלה ידובר יותר

על החוויות האנושיות של חברי־המערכת,
על האנקדוטות המשעשעות
שנחרתו בזיכרונם, על הא ווירה.
כשם
שמסיבת״המעדכת דמתה
יותר למיפגש-מחזור של יוצאי י-

חידת״קומנדו מאשר להתכנסות
של חברי-מערכת של עיתון, כף גם
הזיכרונות האלה שונים מאוד
מגליון־יובל של עיתון ממוסד.
דובר על העבר -אף כל המש תתפים
יודעים כי המאבק נמשך.

הגליון ביום השנה ה־11.3.87 :50

הווו ^ 0ר! ר

מרדכי הורוביץ הוא סו־סר
ומישסטן. הוא היחידי
מבץ משתתפי מוסן! זה
שלא היה מעולם חבר מערכת.
העולם הזה״ .הורד
ביין, בעלה •של המלחינה
והמישוררת נעמי שמר,
הוא בעל השקפות ימניות.
הוא מייצג באן, ביוד
מתו, חלק מציבור קוראי
.העולם הזה״ ,שיש לו יחם
מיוחד לשבועון, אן! שאינו
מזדהה עם דעותיו.

מדינת־ישראל היא ארץ של מישטר
קואליציוני בן 70 שנה בקירוב. לכן,
בץ היתר, זוהי ארץ של בני־אדם מעשיים.
המוכנים להתפשר על האמיתות
שבליבם כדי לאפשר את הניהול היומיומי
של עיסקיהם הפרטיים ושל עיס־קי-המדינה.
לכן
גם אין זו ארץ של טרגדיות
ושל דמויות טראגיות, כי תמיד תיעשה
פשרה לפני שתתחולל טרגדיה. כעיק־בות
הפשרה כולם יהיו מרוצים במידה
סבירה בלתי־מרוצים במידה סבירה,
שאין בה כרי לחולל מהומות. אף אחד
לא יהיה ממש אומלל.
בארץ הממוזגת הזאת חי ופועל אורי
אבנרי כפנומן רב עוצמה פנומן טראגי.
שאינו מתאים לנוף האפור. מזה 40שנה
הולך האיש בדרכו הבודדת, כשהמילה.
פשרה׳ נעדרת לחלוטץ מאוצר
המילים המרשים שלו, הן בעסקיו הפרטיים
והן בדרכו הציבורית, אם בכלל
ניתן במיקרה שלו להבחין בין שני התחומים.
העולם הזה. שהוא העסק הפרטי
של אמרי, מהווה בד־בבד שופר
בלתי־נלאה לאמונות הפוליטיות והחברתיות
של עורכו.
אוצר המילים של אבנרי הוא בחלקו
פרי ההמצאה של בעליו. מהן שהיו חידוש
מסעיר בשעתו, והפכו עם השנים
לחלק נדוש ואינטגראלי של השפה ה־

מרדכי הורוביץ

תונעה ובת־עוצמה
עיתונאית. מהן שלא נקלטו, ונגרפו אל
הנשייה.
אורי אבנרי נחשב על־ידי רבים, ולדעתי
בצדק, למחוללה של העיתונאות
העברית המודרנית. הוא עלה על ה־סיגנון
הירחמיאלי של זיקני דבר כמו
בולחזר, לא מותיר בו אבן־על־אבן, עוקר
כחרי־אף את כל השיכבה הלשונית
של התורה־שבעל-פה ומידרשי־הרב־נים,
ומעצב מחדש את מיבנה המישפט
העיתונאי בצורה יותר רהוטה ומודרנית.
הטרגדיה
שלו מתחילה בחיים ה־מיקצועיים.
הוא בא בטענות לצעירי
העיר וחדשות שהם הורסים את השפה.
אלה הטענות שהעלו נגדו זיקני
דבר. הוא הירחמיאל של דויד גולן,
אסתר זנדברג, תמר גלבץ, מרק אריאל,
חנה קים, טל חסין, גל אוחובסקי, נילי
לנדסמן, דליה קרפל וחבריהם — חיל
עצום ורב של עיתונאים צעירים ומוכשרים,
המסתערים בשצף־קצף על המקומות
הראשונים.
הקדוש־ברון־־הוא יבוא עימם חשבון
על מה שהם מעוללים לשפה העברית
שבה נברא העולם. לאורי אבנרי אסור.
על דאטפת אטפוך וגר. האין הוא יודע?
מאחר שאין משמעות ושחר להבחנה
בין חייו הפרטיים ובץ דרכו הציבורית
של אורי אבנרי, רק טיבעי הוא
שבדרך סמויה כלשהי, הטרגדיה המיק־צועית
שלו תשתרע גם על חייו הציבוריים.
מיכלול חד־פעמי של תכונות
הפך את אבנרי לאחת הדמויות הכריז־מאטיות
ביותר בחיינו הציבוריים, אם
לא הכדיזמאטית מכולן: הידיעה הסהרורית
בכל יום ובכל שעה מה צריך
לעשות (בהתאם לתפיסותיו, כמובן),
עוז הרוח ואומץ הלב הפיסי, המוסרי
והאינטלקטואלי, חדות ההבעה בכתב
ובעל־פר. ההשכלה העצמית הנרחבת,
האקלקטית לחלוטין, בתחומים ובעניינים
הדרושים לו כדי לבסס את די־עותיו,
החריצות הבלתי־נלאית, הכח הנפשי
והמרץ הרוחני הבלתי־נדלה, הכושר
לעמוד לבד כשצריך(ומתי הוא
לא צריך) ,הגאולה השלמה מהצורך ה־

הורוביץ ואשתו נעמי שמר
״פינומן טראגי״
מאוס הזה של ישראלים כה רבים להתאגד
בקליקות כדי לחוש ביטחון.
ולבסוף — דבר שיש לו חשיבות
רבה בפוליטיקה המודרנית — הוא
בנה האהוב של עדשת־המצלמה.
המיכלול החד־פעמי הזה של תכונות
יוצר את הכריזמה הבלתי־רגילה
של אורי אבנרי, המקנה לו עד היום
מעמד של אורים ותומים בקרב בני־אדם
הקרובים לו בהשקפותיהם. כשמשווים
את הכריזמה הזאת עם תוצאותיה
בשטח, כלומר עם גורלו הציבורי
של האיש, מתגלה דבר מוזר: הוא
היה בסך־הכל פעמיים חבר־כנסת מטעם
סיעות קיקיוניות, שייצגו תנועות
קיקיוניות. זה — חרף היותו כעל כריזמה
ומנהיגות נדירה מהסוג שיוצר
ראשי״ממשלה בלתי־נשכחים. מדוע?
גורלו הציבורי של אורי אבנרי מה־

גילה חין
שלושה אירועים

ווה ראיה לסתור את דיעותיו ואת דרכו
הפוליטית. כשהציונות פרשה מאירופה
ובאה הלום, לפינה מערבית זו של
אסיה, כדי ליצור פה חיים חדשים —
ההיסטוריה היהודית שוב החלה לזרום.
היא הותירה מאחוריה את תרבות המערב
שהגיעה לסוף־פסוק, עמדה מזרום
והפכה לאגם או לביצה של מים עומדים.
כשהיסטוריה
זורמת ומגשימה את
עצמה, יש לה כיוון. בהיסטוריה כזאת
שוב יש נכון ולא נכון. נכון הוא מה
שהולך בכיוון הזרם. לא נכון הוא מה
שמתיימר לשחות נגדו.
אורי אבנרי כילה את כוחותיו כל
השנים בשחיה נגד הזרם ההיסטורי של
הציונות. מה שהוא אומר ועושה, פשוט
אינו נכון. זו הסיבה מדוע אין הוא תופס
את המקום הרם שנועד לו מתוקף נתר
ניו האישיים החד־פעמיים. אם הוא מצליח
לדרוך במקום כבר 40 שנה, אם
הזרם ההיסטורי של הציונות לא גרף
אותו ככפים עץ, יש בכך עדות לעוצמה
הבלתי־רגילה של האיש.
זה, בקיצור הנמרץ ביותר ובקווים
הכלליים ביותר, ההסבר לתופעה המוזרה
והטראגית של אורי אבנרי. אני, אישית,
אינני יודע איך הייתי מסתדר
בלעדיו. חלק מהזהות שלי הוא מה אני

בהעולם הזה, במדור הנידון, אני
מוצא מדי שבוע, מנוסח בדייקנות רבה,
בבהירות ובצורה הקולעת ביותר —
מה אני לא. זה עוזר לי לדעת מה אני

לוא הוא היה כותב בצורה קצת פחות
בהירה, קצת יותר מרוחה, זה לא
היה יכול לעזור לי. דרוש יהלום כדי
ללטש יהלום.
אני כותב את הדברים האלה ללא
שמץ של אירוניה, מתוך הערכה הגובלת
בהערצה, ומתוך שימחה להזדמנות
לדגל עט ליריב דגול ואמיץ. אף כי
אינני מסכים עימו ולא הסכמתי עימו
מעולם, אני מקווה שימשיך עוד זמן רב
לכתוב את הדברים הלא־נכונים שהוא
כותב, בצורה הנפלאה שבה הוא כותב
אותם.
זה טוב ליריביו, לא פחות מאשר ל־אוהדיו.

תונאית
בהעולם הזה. הוא היה צלם־המע

דויד דובינגר ג צגג

לעיר, כשכל העיתונאים נותרו בחוץ.
השני: סידרת כתבות על האורגזמה
הנשית והגברית. לפני שבע שנים אנשים
התביישו לדבר על מין, ואורגזמה
היתה מילה כמעט אסורה.
החלטתי לשוחח רק עם אנשים רציניים,
כרי שהסידרה לא תהיה זולה או

וולגרית. התנאי היה שהם מזדהים בשמם
וגם מסכימים להצטלם. הראשונים חששו
והתביישו, והסכימו לדבר רק אחרי הרבה
נסיונות־שיכנוע.
הפרק הראשון של הסידרה עורר סערה
גדולה. היה אז קיץ, ובחוף־הים כולם קראו

את העולם הזה.

גילה רזין היתה אחות
חדר־ניתוח, אך החליטה
להיות לצלמת־עיתונות.
היא התחילה את דרכה ה־מיקצועית
החדשה ב,.העולם
הזה״ .בתפקידה זה
צילמה כמה כתבות, שעוררו
תשומת־לב בארץ. באותה
השעה גם החלה עובדת
ככתבת. כידרה שלה
על האורגזמה הנשית
היכתה גלים. במילחמת־הלבנון
הצטיינה ככתבת•
צלמת, שהצטרפה לבדה
ליחידות קרביות של הקו
הראשון ומיקרה את הלחימה
בחזית. עבדה בשבועון
בשנים 1979־. 1982

ך ך 11 אדר, קריקטוריסט בהעולם הזה בראשית שנות ה־ .70 הוא
\ 1 1ו | לא היה מעורב באופן פעיל בחיי המערכת. איש שקט ונחמד,
שהיה מביא את הקריקטורה השבועית שלו, מוסר אותה לעורך, והולך.

אני זוכרת שלושה אירועים חשובים
בעבודתי בהעולם הזה.
הראשון: פינוי ימית. הייתי העיתונאית
היחידה שהצליחה לצלם את
פיצוץ האנדרטה בימית. העיתונאים
לא הורשו להיכנס לעיר ביום הפינוי.
אני מצאתי שם בן־כיתה שלי, שהביא
משאית והעלה את המכונית שלי, בעזרת
מנוף, אל המשאית. ככה נכנסתי

* ־ 1 1 1 /ו ־ ן בדרכה מביתה למערכת, הבחינה גילה
במכונית בוערת, וצילמה אותה, בעודה שולחת אדם אחר

אדם במכונית.
לדעת שצילמה זי

עמוס קינן:

האוטזיציה היחידה
עמוס קינן החל כו תב
את טורו ״סכין בגב״ ב״ה־עולם
הזה״ אחרי שנעצר
בחשד שהטמין פצצה בבית
שר־התחבורה הדתי,
דויד פינקם. הוא זובה ב־מישפט,
אולם לא חזר למערכת
״הארץ״ ,שם הופיע
עד אז טורו ״עוזי ד
שות׳״ .בהמשך עבודתו
ב״העולם הזה״ נסע לחדל,
וכתב שם את טורו ״הסכין
המשוטט״.

היות וממה ששמעתי עד עכשיו,
העולם הזה הוא ההיסטוריה של מדי־נת־ישראל,
אני מאחל למדינת־ישראל
שהיא תמשיך להיות ההיסטוריה של
העולם הזה. ומתברר שזה גם ההיסטוריה
של העיתונות, אז אני מאחל לעיתונות
הישראלית להמשיך להיות
ההיסטוריה של העולם הזה. מתברר
שזה ההיסטוריה של ההומור בארץ, כ־נ״ל
אני מאחל.
בעיקר מה שאני מאחל להעולם

י״העיתונות ה־ננת
דרכם העי•
ת באמצע שנות

הזה: אני מאחל להעולם הזה את אורי
אבנרי, ומה אני מאחל לאורי אבנרי?
אני מאחל לו את העולם הזה. מה אני
מאחל לשניהם? אני מאחל לשניהם אותי
כקהל, ואני אמשיך להיות קהל. אני
חושב שאורי אבנרי עושה דברים נורא
חשובים בארץ.
אנחנו מדינה דמוקרטית ללא קונסטיטוציה
וללא תשתית פוליטית-ד־מוקרטית.
העולם הזה הקים את האופוזיציה
היחידה שהיתה בארץ אי־פעם,
והיא העיתונות. הוא לא נשאר
יחיד בזה, אנשים שעברו דרך העולם
הזה, או הושפעו מהעולם הזה, או
קראו את העולם הזה ברגעים קשים
שהיום אנחנו כבר לא זוכרים אותם,
יודעים.
אנחנו עכשיו בשנת 1987 ואנחנו
קצת קוצרים, אולי אפילו בכפיות טובה,
דברים שאורי אבנרי והעולם הזה
יצרו לנו, והוא שהאופוזיציה היחידה
״שישנה בארץ לכל ממשלה שהיא ולכל*״
מישטר שהוא, זה העיתונות החופשית.
מעטים זוכרים שפעם בכלל לא היתה

קינן
.אני מברך...״
עיתונות חופשית בארץ. היום יש, ויכול
להיות שעברו מעל אורי אבנרי
וטיפסו מעבר לו, אבל מה שהוא עשה
והעולם הזה עשה, זה מבקר־המדינה
היחידי הראוי לשמו, וזו ביקורת־המ־דינה
היחידה לשמה. אולי הכלי היחידי
שעוד מחזיק את הנשמה של הדבר
שרצתה להיות מדינת־ישראל, וזה העיתונות
החופשית.
ואני רוצה היום באמת, מעומק הלב
ובכל הכנות, לברך את אורי ולברך את
העולם הזה על התרומה שהוא תרם.

וז־50י. במיסגרת תפקידו צילם תצלומים רבים, המנציחים
את ההיסטוריה של המדינה, וביניהם הפגנות השילומים
בשערי־הכנסת. תמונה זו צולמה בעת הפגנה של חרדים.

בסידרה היו 13 פרקים. אחרי שלושת
הפרקים הראשונים אנשים התחילו לצאת
מהביישנות שלהם, ואפילו התקשרו אליי
וביקשו להתראיין. מיספרם צמח וצמח, עד
שהייתי צריכה לנפות מרואיינים,
גם אנשים מבוגרים, התעניינו בסידרה
)הזו. סבתא של חברה שלי, בת ,90 רצתה

זאש. בשעת הצילום לא ידעה גילה שיש
כשפיתחה את התמונות, נוכחה רזין
הנהגת שנשרפה למוות מבעד ללהבות.

להתראיין. עובדי הדפוס של העיתון
עיכבו את הדפסת העיתון, מפני שרצו
קודם כל לקרוא את הכתבה המינית
השבועית.
עקרונית, אפשר היה להמשיך עם
הסידרה הזו עד אין־סוף. אנשים הציעו
לי אפילו להוציא ספר המבוסס על ה־סידרה.
לא הוצאתי ספר, אבל ביליתי
שעות ארוכות, לפעמים ממש עד אור־הבוקר,
בחברת נשים וגברים שסיפרו
לי על החוויות והאורגזמה שלהם.
ואז אני נשברתי. כמה אפשר לכתוב
ולשמוע על אורגזמה? במערכת התנגדו
להורדת הסידרה, אבל אני התמרדתי
והפסקתי לכתוב.
לי אישית הסידרה לא שינתה דבר.
אני שוחחתי על הנושא הזה בחופשיות
גם לפני כן.
המאורע השלישי היה מילחמת־לב־נון.
כשפרצה המילחמה, בעלי גוייס,
וארז, בני, היה בן .5אורי התקשר אלי
ואמר :״את יוצאת ללבנון״ .וזה הכוח
של אורי. הוא מבקש, ואי־אפשר לסרב
לו. ולי, בתוכי, היה מין צורך נפשי
להכיר את המילחמה מבפנים. ככה שזה
השתלב טוב עם הרצון של אורי.
השארתי את הילד אצל הסבא והסבתא
שלו, ועברתי להתגורר בלבנון.
כל השבוע הייתי שם, ביום שישי הייתי
חוזרת לארץ, ביום ראשון מעבירה חומר
לעיתון — ומייד חוזרת ללבנון.
נסעתי עם חיילים בדרכי לבנון, התקלחתי
במיקלחות שלהם, ישנתי בתוך
המכונית בצידי־הדרכים. ביקרתי בכל
מיני מקומות שעד היום אסור לדבר
עליהם. הפכתי לחלק מהמילחמה.
אחרי חודש, באחת הקפיצות שלי,
פגשתי את שרית ישי, שביקשה ממני
לחתום על עצומה הקוראת לצבא להתיר
לנשים־עיתונאיות לסייר בלבנון.
נדהמתי. עד לאותו רגע כלל לא
ידעתי שלנשים אסור להסתובב שם.

ו 1ו 1 ¥ך ! צילמה תמונה זו של נזירות
111111/1 . 1 1בשעה שיצאה עם מרטל זוהר
לחקור רצח של נזירה רוסית בירושלים. התמונה הו
פיעה
על שער העולם הזה במאי .1983 במשך תקופה
ארוכה ערכה ציפי מנשה את המדור לילות־ישראל.
היא ביקרה במסיבות, כתבה עליהן וצילמה אוולן.

הווה!ם הי ה

שימעון סאמט הוא כנראה
המשתתף היהיד ב־גליון
הראשון של דדט־בועון,
לפני 50 שנה, החי
1היום. השתתף ב 9.בערב־
וב-העולם תה־ עד
1לחילופי המערכת, באסתל
. 1950

אורי אבנרי ואנשי
ביום חגם
העולם הזה ברצוני לצרף ורד משלי
לזר פירוזי־הנוי, המקשט היום, בוודאי,

שימשן סאמט

בואשית היה 9,בערב״
את שולחן עבודתושל העורר, יחד עם
מילות ברכה להמשך פורה.
אני עושה זאת ברצון, לא רק כשריד
ראשוני־הראשונים של השבועון תשע
בערב, ממנו צמח העולם הזה, אלא גם
כקורא ותיק ומתמיד שלו — לאורך
כל השנים.
עדיין אני שומר בזיכרוני את יום
הופעת הגליון הראשון של תשע בערב
ה־ 11 במרס .1937 ציור של שעון מעורר(בסיגנון ארט־דקו) התנוסס על
העמוד הראשון. במיספרים מצועצעים
נרשמה בו השעה: תשע בערב. ומתחתיה
סיסמות ה״אני מאמין״ של המי

ייסד־העורך, אורי קיסרי:
הבמות והחיים דעה חופשית הומור
וסאטירה השעשועים והלחם.
בשוליים, בצד שמאל, של השער,
נרשמו שמותיהם של המשתתפים הראשונים,
לפי סדר זה: נתן אלתרמן,
מנשה לוין, אריה נבון( ,קריקטורה שלו
היתה ציור השער) ,אורי קיסרי, צבי
קרול, יעקב רזניק ורדינה שלונסקי
(ורדינה היתה אחות המשורר אברהם
שלונסקי, שאף הוא הצטרף למערכת
וכבר בגליון הראשון פורסם ראיון
מאלף אתו על תרגומו העברי, מרוסית,
לייבגני אונגין לפושקין, בליווי קרי־

הכר ער הפצצה

(.דוש׳׳) גרדוש בא
מפארים בראשית
שנות ה־50י, אחרי שצייר
שם קריקטורות לעיתון
המחתרת של אדי בארץ,
בחתימת. שיר־ .הוא היה
מראשוני חברי המערבת
החדשה, כשהשבועון עבר
לאחריותו של אורי אבנרי,
עבד כעורה גראפי ובידי־

ו:מ*:ו ר

קטוריסט הראשון ׳של
העיתון. בציור זה הוא
מתאר את ריבוי תפקידיו,
יצירותיו ועלילותיו בשבועון.
בץ השאר: את
פציעתו בפצצה שהונחה
במישרדי המערכת, בדצמבר
. 1952
דוש סיטר:

זה היה מיטען שהונח ברחוב

גליקסון. עבדתי בשעה 10 בערב,
הכנתי את הגליון הבא, ופיתאום אני
מריח ריח מוזר וקצת עשן. נגשתי
לסורגים, וראיתי שיש שם איזו חבילה.
לטיפשותי, במקום להתכופף ליד
הקיר, דחפתי את זה החוצה, וברגע
שנגעתי בזה זה התפוצץ.
היה לי מזל עצום. אילו זה היה כמה
סנטימטרים יותר נמוך, זה היה מוציא
לי עין.

ו*) }ן, צו אוי-ן 4 * 14113ו!נ) **ינו> \ו4ו) .*1י וצ 4

רג׳חיר

פ רי טו,

יו 6

קטורה אישית נהדרת של דמות שלוג־סקי,
מאת אדם שליין).
תוך כדי קריאה בגליון אפשר היה
להיווכח מייד בסיגגונו המיוחד של
אורי קיסרי: קליל, ועם זאת רציני.
כבר בגליון הראשון היו הדים רעננים
לחיי היום־יום בארץ, לפי הסיסמה
שבחר קיסרי(מאוחר יותר — בשנת
)1946 לגילגול הבא של השבועון, שנקרא
העולם הזה. :ריתמוס החיים
ודופק הזמן״.
ניצוץ־של־הומור בגליון תשע-
בערב שלפני 50 שנה. :אבא, זוכר אתה
שהבטחת לי את העט הנובע שלך אם
אביא תעודה טובה מבית־הספר? ובכן,
יש לך מזל: העט ישאר אצלך!״
הגליון שפע ביקורות תיאטרון וקולנוע
ומופעי״בידור אחרים, וכן מודעות
בנוסח הימים ההם, כגון• :חייך
ורכושך הבטח בהנאציונאל־פאריס!״
חברת פיליפס הבטיחה, במודעה מאי־רה־עיניים,
להביא.את כל העולם מתחת
לגג ביתך״.
השבועון היה להצלחה כבר בגליון
הראשון. הוא נרכש על־ידי רבים במחיר
עשרה מיל א״י לא רק משום החידוש
שבסיגנונו הרענן וססגוניותו,
אלא גם משום הפופולאריות הרבה
שלה זכו העורך וכמה מהמשתתפים.
בגליונות הבאים, שהופיעו שבוע־שבוע,
מדי יום חמישי, נוספו משתתפים
חדשים. בהם: עמנואל הרוסי: ישעיהו
קלינוב, הקריקטוריסט רוס; שחק־נית־העילית
חנא רובינא, שפתחה את
רשימותיה(בעיקר על התיאטרון) בסיקור
זיכרונותיה על איש־התיאטרון אלכסנדר
גראנובסקי: השופט צדקיהו
הרכבי(איש־תרבות שלעתים אחז גם
בעט סופרים); ישראל זמורה: שלום
רוזנפלד: אביגדור המאירי; ועוד.
אורי אבנרי עשה בעטו, בעריכתו
ובגישתו מהפכה בנוף המגאזינים, כשהוא
ועיתונו היו מאז ומתמיד שנויים
במחלוקת.
אין בכוונתי להעריך את אורי אבנרי
ברוך־הכשרון כסופר ועורך, ובוודאי
לא כפוליטיקאי ופרלמנטר — שטחים
בהם פעל רבות ושמו היה בפי רבים —
לחיוב ולשלילה. ברצוני רק להעלות
מקצת זיכרונות על השבועון.שלנו״
תשע־בערב, שלפני 50 שנה, ומספר
שנים אחר־כך, עד שעבר (כבר בשם
העולם הזה) מקיסרי לבעלותם ועריכתם
של אורי אבנרי ושלום כהן.
עדיין עומדת לנגד עיניי דמותו
בעלת ההשראה של חברי הנאמן ועמיתי
הבלתי־נשכח אורי קיסרי. בצורה
מליצית ושובבנית תיאר קיסרי את אשר
עם לבבו ונפשו, בהעניקו לביטאון
סיסמות אלו: ביקוש החיים — שהם
חיים ממש: חרדה לאמת — שהיא
אמת ממש; פירורי שעשועים ולחם:
הומור וסאטירה על מנת לגלות את
תוססנות החיים מעל למסכת״הרצינות.
בביתנו, הכריז קיסרי, יפעל איש־איש
לפי השקפתו ואפילו כמצב״רוחו.
כולם מאוחדים ב.כיסוף״ אחיד, אך
כבני־חורין לגבי עצמם ולגבי זולתם.
בשבועון — הבטיח — ישרור חופש־הדיבור
וחופש־הביטוי, שאיננו רק בבחינת
רשות אלא גם חובה.
.אנו מכריזים על עצמנו שנהיה
רואים ומראים, שומעים ומשמיעים,
מגלים ולא מסתירים. נדע לתקוף ונדע
להגן, נדע לומר: כן! אבל גם: לא! בעת
הצורך לקרוא: הידד! ובעת הצורן־
לקרוא: בוז! העיקר: להיות שבועון
מעניין.
הוא מצא עניין רב בצילום משמעותי,
בקריקטורה קולעת שאפשר להבין
אותה. בלא פירושים״ ובציור
,שמדבר יותר ממילים״.
קיסרי צידד גם בבידוודהדעת. הביטאון
שלנו לא הירבה לעסוק ב,פו־ליטיקה
קטרנית״ ולא במיפלגתיות-
צרזדשבשררה, אם כי ניתן בו מקום
לבעיות ציבוריות שונות.
על רקע זה אני זוכר שבצאתי
בשליחות עיתונאית לאירופה (לפני

סאמט
״אין כל יסוד והוטעינו
מילחמת־העולם השניה) הטיל עליי
׳ לכתוב חמש סקירות שבועיות רצופות:
בוקר בווארשה; צהריים בפראג; שעת־שקיעה
בבוקארשט; שעת ערבית בבד
דאפשט: ולילה בעיו״האורות: פאריס
— שהיתה אהובה על קיסר, יותר מכל
ערי העולם, ובה גם שהה ונהנה במשך
שנים.
אורי קיסרי היה ספוג הערצה לדמות
האשה. .שרשה לה־פאם״ היתה
משימתו הקבועה, כשהוא משתדל בכל
ישותו לרכוש את ליבן.
לבושו היה תמיד הדור, כשבדש הבגד
בלט הפרח האדום. לשיחתו עם
נשים בחר בסיגנון מתוק ולבבי במיוחד.
לעיתונאית מוכשרת וחיננית מצא
מקום בעיתון. אין איפוא פלא שבין
קוראי העיתון היה מיספר הנשים ניכר
מאוד. לא מעט יעלות־חן באו אליו
ללמוד עיתונאות, יחד עם נוהלי חברה
מתקדמת.
פרנסה ברווחה לא היתה לנו, כמובן,
בשבועון(אפילו לא פרנסה בדוחק) .אך
כן היו לנו נועם ההרגשה ושימחת ה־עשיה.
פעלנו כצוות־ללא שררה. למזלו
של השבועון(דאז) הוא לא נזקק
להוצאות כה גדולות ומכבידות כשבד
עון מפותח היום. לא היתה לו תחרות
משפע המוספים, העשירים והמגוונים,
המלווים כיום בסופי כל שבוע את
העיתונים היומיים המרכזיים.
השבועון הפוליטי־מיפלגתי הפועל
הצעיר, או אפילו השבועונים הקלים,
שנוסדו ונסגרו לעיתים קרובות, לא
יכלו לגבור על השבועון המבריק של
אורי קיסרי.
ואף־על־פי־כן, באה שעתו של השבועון
לעבור לבעלות אחרת. אורי קיסרי
החליט שדי לו.
לא כאן המקום לפרט את נימוקיו
של אורי קיסרי להיפרד משבועונו,
שכה אהב ושכה טיפח. אני ידעתים
היטב, ומאוד הצטערתי משהוא בא
אליי, ביום שישי אחד, למערכת הארץ
בתל־אביב, וסיפר לי על כך ברטט. הוא
חשב הרבה למי למכור את השבועון
— רכושו (,שהוא כה יקר לי, ולו
הקדשתי לא מעט שנים טובות״).
לדבריו, לא התכוון למכור את העולם
הזה לאיזה בעל ממון, אשר יהפכו
לכלי־שרת מסחרי, ולכן פנה תחילה
לשני עיתונים יומיים שיוציאו את ה־שבועון־לאור,
בנוסף ליומניהם. היו
שיחות על כך, ושום דבר ממשי לא יצא
מכך. אז הוא העלה את הרעיון שאורי
אבנרי, שאת כישרונו העיתונאי קיסרי
העריך מאוד, יקבל לידיו את השבועון.
.הושג הסדר, והשבועון עבר לבעלותו
ועריכתו של אורי אבנרי יחד עם
שלום כהן(אשר פרש כעבור שנים מהעולם
הזה).
אני הייתי הנפגע במיוחד, או אחד
הנפגעים ביותר מבץ צוות חברי מערכת
השבועון, שהיו ראשוני־הראשר
נים, משום שהייתי קשור בו.קשר־ש־באזיקים״
,מבלי לחוס על זמני ועל
מאמצים רבים. מסירותי הן לאורי קיסרי
אישית והן לשבועון היתה ללא
גבולין.
אני כשלעצמי פירסמתי אחר־כך,
מזמן לזמן, בשבועון העולם הזה של
אורי אבנרי כמה רשימות ופירקי־הע־רות,
ומאז ועד היום אני ממשיך לקרוא
בו בהתמדה.
הוא שונה, כמובן, משבועוננו של
הימים ההם, בתוכנו, בטעמו, בגישתו.
הוא עשוי בכישרון עיתונאי־מיקצועי.

וי ^יי!

עלי כהן1

שרית ישי־לזי

ל(מן) ואנוכ 1עלי כהן צילם ב שביל.,העולם
הזה״ לפני שעבר
לחיות בדנמרק. יגאל מן,
חניד מאה-שערים, היה
צלם־המערבת, והסך דמות
ידועה בארץ. הוא נשא
אשה מעובדות המערכת
וחי עתה בארצות־הברית.

דירת גלריה יפהפיה ב־ווילג׳ שבניו־יורק,
ליד ה־איסט ריבר. מהרמקולים
בוקעים צלילי־מוסיקה קלאסית
שלא מן העולם הזה. על השולחן
— כרכים חומי־כריכה של העולם
הזה משנות השישים. בעל הדירה,
רעייתו ואנוכי, מעלעלים בשקיקה
בכרכים, דף אחר דף. מעת לעת קרי־את־התפעלות,
ומייד סיפור קולח של
זיכרונות.
בעל הדירה הוא יגאל מן, מי שהיה
באמצע שנות השישים צלם העולם
הזה, שהתפרסם בשל צילומיו המצו־יינים,
זקנו שהיקנה לו שם דבר והתותח״
— עדשה טלסקופית, שזכתה
לא אחת לעיון מדוקדק של מדינאים
ואנשי־צבא, שהתעניינו בפלא.
בין האנשים שהתעניינו באותם
ימים ב״תותח״ :יצחק רבין ושימעון
פרס, שעתידם עדיין היה לפניהם
כראשי־ממשלה.
רעייתו של יגאל, מינה, מעורה
היטב בקורות אותם ימים. יגאל לא
נטש את מלאכת־הצילום, רק עבר
לענף אחר, ויותר איננו רץ אחר החדשות.
יגאל
ואני היינו ככל הנראה צמד
ראשון של צלמי־עיתונות בארץ, בתחילת
שנות השישים. סיקרנו את ירושלים,
שהיתה מחוז ילדותנו. מסיבות
שהזמן גרמן, נפרדנו כצמד, והקריירה

פרקי אבות

נל מי יזיש בידו שלשה דנרים הללו ממלמיך יו של אבוץ זם אבינו.
ושלשה דברים אחדים,
ממלמיך יו של בלעם הרשע:
עץ טובה,
ורוח צמונה,
ונפש שפלה -
מתלמידיו של אברהם אבינו.
עין רעה׳
ורוח גבוהה,
ונפש רחבה ־
מתלמידיו של בלעם הרשע.
מה בין תלמיך יו של אברהם אבינו
לתלמידיו של בלעם הרשע!
תלמיך יו של אברהם אבינו, אונלץ
׳בעולם הזה
ומחלץ בעולם הבא,
שנאמר:

,להנחיל אהבי יש,
ואצרתיהם אמלא.

כך היא דרבה של תורה: פת במלח
תאבל, ומים במשורה תשתה, ועל
הארץ תישן, וחיי בער תחיה, ובתורה
אתה עמל. ואם אתה עושה
בן, אשריך וטוב לך. אשריך -בעולם
הזה, וטוב לך -לעולם הבא.
בחר פולי׳פריד מן*

הוא אגו לי: כיחבי!
כהן ומן
זקן ותותח
האישית שלנו פנתה לכיוונים נפרדים,
אך שנינו בעולם־העיתונות. לא נפרדנו
בחיכוך, ואנו ידידים בלב־ונפש עד
עצם היום הזה, כאמור לעיל.
את ״חטאי״ אני מזכיר: לא הייתי
חבר מערכת של העולם הזה, לא
״כתב מן המניין״ ,לא ״חוליית כיסוי״
ואפילו לא התחפשתי לדוס(למי שלא
זוכר: יגאל כן התחפש לדוס —
הספיקה לו מיגבעת כדי להרשים את
כל רואיו ולהפילם בפח. הוא עשה זאת
במיסגרת כתבה שנועדה להוכיח כי
העם בציון לא רוצה בכפיה הדתית:
״אייפשר אדוייני יחתום על עצומה
למניעת חילול שאכעס?״)
השתתפתי מעל דפי העתון מירושלים,
והריחוק הוא שעשה ממני
משתתף בלבד, ולא מי שעושה במלאכה
בחדרי־המערכת התל־אביבית.
הכתבה המצולמת הראשונה היתה
(אלא מה?) על הכפיה הדתית בירושלים.
אורי אבנרי העניק לה את השם
הקולע ,״אלות למען אלוהים״(העולם
הזה ).1317 התפעלתי מעבודתו
המיקצועית של אורי, כאשר העמיד
את הכתבה: לאחר שהעמיד אותה לא
היה צורך לשנות ולוא תג אחד. העמדת
הכתבה המצולמת היתה מושלמת.
בשלבים מאוחרים יותר השתתפתי
גם בפורום העולם הזה (מישאלה
צנועה — עם יובלו של השבועון —
להחזיר לדפי העתון מדור חשוב ומוצלח

את השם העולם הזה אני זוכר
מעימקי־ילדותי, כאשר על סף מיל־חמת
העצמאות ראיתי בקיוסק עיתונים
בעיה״ק ירושלים עיתון עם שם
כזה, וכותרת מישנה מוזרה ״דופק
החיים, ריתמוס הזמן״ .היה זה עוד לפני
שאורי השני(אבנרי) רכש את העיתון
מאורי הראשון(קיסרי) .אך כידוע מתרגלים
לכל, והשם העולם הזה הפך
לשם דבר בעיתונות הישראלית ובשיחות
סלון של ימי שישי. בזאת בניגוד
משווע לגישת מוסדות רישמיים, שהחרימו
את השבועון ואת שמו ומה שנשאר
הוא כינוי, שהפך שם חיבה :״השבועון
המסדים״.
ונחזור לדקות ספורות לגלריה
שבמנהטן, בה פתחנו את רשימת
הזיכרונות האישיים הקשורים בשבועון
העולם הזה, במלאת לו חמישים
אביבים: באחד הגליונות דאז מצאנו
רשימה על איש בוהמה ירושלמי ידוע,
צ׳ארלי בן־סימון. הרשימה סיפרה כי
דון־ז׳ואן ידוע זה מצא נערה דנית
לאחר שתי נשותיו הראשונות(שהיו לו
ילדים מהן) .שם הנערה כריסטין, והיא
היתה אז בהריון. העיתון יניסה כוחו
ב״להיות גינקולוג ונביא״ :הוא ניבא
לצ׳ארלי תאומים.
כריסטין ילדהבן אחד בלבד, וזה
אחד המיקרים הבודדים בהם לא נתגשמה
נבואת העולם הזה.
אגב: צ׳ארלי בן־סימון מגדל היום
בקופנהגן לא פחות משישה ילדים
שלו, אך משלוש נשים שונות. עם
כריסטין של אותם ימים אינו חי עוד
ביחד, ואשתו הנוכחית, ליז, הביאה
כנדוניה ילד משלה. שלושת ילדי
כריסטין מצויים עימו — נולדו לו עוד
שני ילדים איתה, אך ל א תאומים.
ובמה נשאר לסיים את רשימת
הזיכרונות מעבר רחוק והווה? —
בברכות מקרב־לב, שהעולם הזה
ימשיך בדרכו הלוחמת ולא יזדקן
לעולם!

שרית ישי קנתה לעצמה
שכ כמראיינת, והתרכזה
בעיקר בעריכת הראיון השבועי
הגדול של העולם
הזה. היא התחילה את דרכה
בהעולם הזה, נסעה
לארצות-הברית, חזרה לארץ
ול שבועון.בעת שלי-
חות בשם העולם הזה בהפלגה
של אוניית-הימורים,
הכירה את גידעון לוי,
כעת מזכיר מערכת הארץ,
ונישאה לו.

״כיתבי״ הוא אמר לי ,״כיתבי.״
מילה אחת, זה הכל.
אחרי שישבתי נרגשת ומפוחדת
במשך שעות בחדרה הצפוף והקטן של
׳חנה, משננת בפעם המאה את מישפט
הפתיחה שהכנתי ״קוראים לי שרית
ישי ואני רוצה להיות עיתונאית,״ עוגה
בפעם האלף על שאלות אפשריות,
בונה לעצמי תולדות־חיים מעניינים,
שיתאימו למי שרוצה להיות עיתונאית,
מחפשת שמות של מכרים משותפים,
שיזרקו לו איזו מילה.
חודשים תיכננתי את הפגישה הזו,
חלמתי עליה בלילות, הלכתי איתה
בימים, לא גיליתי לאיש, פחדתי שיגידו
שזה יומרני מדי, שמה פיתאום
אני עיתונאית.
חודשים עד שאזרתי אומץ לחייג
232262 ולבקש פגישה עם אורי
אבנרי. ואחרי כל זה, אחרי כל החוד
שים
האלה, וההכנות, ההתרגשות, הוא
לא נתן לי להגיד שמינית ממה שהכנתי
.״כיתבי,״ הוא אמר, וזרק אותי
למים הקרים.
העולם הזה היה לי בית במשך
עשר שנים. שם למדתי לכתוב, להפעיל
את האנטנות ואת החושים. הרבה
דמעות היזלתי במירפסת שפונה אל
הים, הרבה קללות סיננתי מבין שיניי,
מקללת את אורי אבנרי, את אברהם
סיטון, את המערכת כולה. לילות ארוכים
ביליתי במערכת, כשאני מנסה לנסח
פתיח לכתבה ומצליחה רק כשהשחר
מאיה יושבת ארבע שעות על
כתבה בת 200 מילה, שוברת את הראש
על כותרות ועל כותרות־מישנה.
בהעולם הזה התאפשר לי להשתתף
בחוויות מהסוג שרק העיתון הזה
מאפשר לכתביו. רשימה מקוצרת של
חוויות כאלה: פינוי דרום סיני, הימים
האחרונים בשארם־אל־שייח, ועידה
בינלאומית בסיציליה, משותפת לערבים,
ישראלים ואירופים, סיקור הפגנות
בשטחים הכבושים, מילחמת־הלב־נון,
כיבוש צור וצידון, המעבר למערב
ביירות בעיצומה של המילחמה, המים־
גש עם יאסר ערפאת והטייס השבוי
אהרון אחיעז במקום שביו. כולן חוויות
גדולות, שהטביעו חותמן על כל מי
שהשתתף בהן.
במקום שהוא בית אתה נקשר לאנשים
בקשרי־מישפחה. כך קרה לי עם
ענת סרגוסטי, כך קרה לי עם אורי

11 **11 *1 1 1 1 1 1הקריקטוריסט של העולם ה־
1\ 11 1זה באמצע שנות ה־ 50 הוא
עתה בעל שם עולמי, וציוריו מתפרסמים במאות
ישי ימים אחרונים בשארם
אבנרי, שיחד איתם עברתי את החוויות
הגדולות ביותר. הקשר האמיץ, שנוצר
בין שלושתינו במילחמת־הלבנון, אין
אח ורע לו בעבודה הזאת.
תחושת האחריות שהעיתון לא יהיה
שלם אם לא יהיה בו משהו משלך,
הידיעה ש״אין דבר כזה״ לא לכתוב
השבוע, ושכתבה אחת אינה מספקת
את העורך — כל אלה הוטבעו בי
כטבע שני בהעולם הזה.
העולם הזה בן חמישים. קצת מצחיק
לחשוב על עיתון כל־כך צעיר
בהקשר עם מיספר כל־כך מבוגר. במשך
שנים הייתי ״הכי צעירה״ במערכת,
עד שבגיל 30 הפכתי פיתאום ל״הכי
מבוגרת״.
כשעזבתי את העולם הזה היתה לי
הרגשה שאני עוזבת את בית הוריי. ואם
העיתון היה לי בית במשך עשר שנים,
הרי שהיום בשבילי העתון הוא עדיין
אותו הבית שגדלתי בו, ושלמדתי בו
להיות עיתונאית.
״כיתבי,״ הוא אמר לי .״כיתבי.״ ומאז
אני כותבת.

עיתונים בעולם. א ת הציור הזה צייר במיוחד עגור
גיליון זה, והפיץ אותו באמצעות ה טינדי קאט שלו
ברחבי העולם, תוך ציון חשיבותו של העולם הזה.

251

דב קור
תמונות לפני
15 שנה
דב קול עבד במערכת

..העולם הזה״ ככתב ב ענות
ה־סד הראשונות. גם
הוא היה כתב צעיר ומתחיל,
שרכש נסיון במיק־צוע
ועבר אחר־כך לשירות
הממשלתי, ומשמש עתה
כדובר של מיטה קצב, שר־העבודדדוהרווחה.
חדר
עימוד. אבנרי מגיע במו־צ״ש.
שבוע הוא לא היה במערכת.
הכנסת בשבילו סיפור משני. המגע עם
שולחן־העימוד מגרה אותו. וה העניין
שלו.
שבוע הוא מחכה לעמד את העיתון.
הכריות שבקצה האצבעות רוצות, מה קול תימני
קטן ונחמד
כות, מתחרמנות לשחק עם התמונות.
העין של משה דיין תופיע בצר שמאל
או ימין? אמן בפעולה. איך יראה שמואל
תמיר? סנטר מגעיל? כפול? רגיל?
הצוות מאחור. ראשון אלי תבור,
שני הכתבת. בצד יוסי שנון, הגרפיקאי.
בחדר דממה. אבנרי מתייעץ, ר
אח׳כ? — האומנות־קוסמות. נסגר
עמוד4£\ 1 .יז, לעמוד הבא.
כתבת־ציצי. אותה האווירה. שקט.
אמרי משייט על פני העמוד. והופ —
נסגר עוד עמוד.

ישיבות מערכת מצומצמות,
בהשתתפות אלי תבור, רפי זיכרוני,
שאול גרוסברג, ושלום כהן היו
מתקיימות שלוש פעמים בשבוע סביב
שולחן־הפוקר. .סכומים ואווירה בסדר.
רק סיטון מאיים שיגיד לאבנרי, ומטפס
על החלון לראות אם משחקים.
הדד־לייו לסגירת הגליון מפסיק
את המישחק.
האם הקביעה של רפי זיכרוני, סביב
השולחן כי, עיתונאי טוב הוא עסקן
טוב. היא נכונה? האם כדי להיות כתב
מצטיין אתה צריך להיות מאכר? ההדגשה
של אלי תבור לצוות היא, שהסיפור
בעיתונות נמצא במודעות הקטנות.
ובמקום ללכת למסיבת־עיתונאים
לרוץ למישרדים ולחטט במיסמכים.
כן, הכל סביב שולחדהפוקר. אז
למה סיטון היה מאיים באמרי?

אי פ ה? איפה התימני הקטן והנחמד,
מוכר־העיתונים ממול לכסית, שהיה
מודיע כל יום שלישי בקולו המיוחד
שהגיע העולם הזה! איפה שאול
שיף ושימחה אהרוני, בוגרי הצופה,
שאהבו את רוח העיתון? לאן נעלם
ויליאם, הצלם הצרפתי? ,איש עדין
ורגיש, שתירגם לי מצרפתית את
סיפורי הזונות והחשפניות במועדוני־הלילה
של יפו.
מה עם נתן זהבי? ,ומה עבר על
מרסל זוהר, ואליהו חן השליח, וחנה
גבאי. שעזרה לי כשיחזור אונס בירקון?
ומה
עושה לוי לוי בהולנד? איש
טוב, לוי לוי. לא פוגשים הרבה כאלה
בחיים. רק שבחים. תמיד מצוחצח
״טיפ״טופ״ ומבסוט מהחיים. ושולה —
נשמה טובה? כן, ומנסיון. ומה קרה
להתרגשות הבתולית של הבאה לדפוס.
לאן נעלמה האמונה בשינוי? מה
קרה לשנים? איפה ארהל׳ה בכר, מורי
ורבי, ממציא מאזני־צדק, המדור שעשה
את ידיעות אחרונות לעיתון
של המדינה? מה עובר עליו באמריקה?
ואבי רז, שבגללו נכנסתי לעולם
התיקשורת? ואורי קיסרי המייסד והעורך
הראשון — מה הוא אומר על
העיתון?
קיסרי — עיתונאי וג׳נטלמן, כתב
לי. :רב קול היקר, אקווה כי עוד יותן
לנו לפעול לעיתים קרובות ולילך יד
ביד ביום ההולדת ה־ 100 של העיתון׳.
מה הוא אומר בגדעדן?
ומה קורה לדן מרגלית? עיתונאי
מהשורה הראשונה וכוכב טלוויזיה.
למה הוא לא יוזם קבלת פרס־סוקולוב
לאבנרי?
ולבסוף: מה עם אורי אבנרי, הוא
יזכה לשבת בבית־הלורדים? ומה עם
יורש?
אינטרסו פוארטה פסו. שנתיים
עבדתי בהעולם הזה. תקופה
זו, במבט לאחור — היתה הפוריה
בחיי. הייתי מבוקש. חוזרתי ופונקתי
על-ידי יפות תל־אביב. מי שחשבה
עצמה למשהו, מצאה בי עניין. לדעתן
של קוש־קוש, מוש־מוש, פיצי, מיצי
ופליצי הייתי גבר מעניין, אינטלגנטי
ורגיש. אני, הצעיר, האמנתי בזה. אס
בנות ה״צוצייטי״ הצפון תל־אביביות
רצו אותי, היה בזה משהו.
אך לא רק נשים מצאו בי עניין.
הפכתי לפתע, בין־לילה, לאיש־חברה
מבוקש ומקובל. כל מועדון שנפתח
בתל״אביב העניק לי כרטיס־כבוד.
הציפו אותי בהזמנות למסיבות —

שלמה סתו

דאת בארץ. טתר, מפקד טנק, התכונן לצלם חיילי
צלם המערכת ליווה את
מישמר אלה, כשהם קראו לו. טתר פחד שמא הרגיז
אורי אבנרי לקאהיר. ה אותם,
ורווח לו כאשר רק רצו להצטלם בחברתו.
שניים טטו בלי אשרת״כניסה, מייד אחרי ביקור טא־ברומנית
״בובל׳ה שלי, הגיע הזמן
אבנרי, כעורך, אוהב את הקטעים על
כשהגעתי לפרדריקה (ככתב העולם
שתלמד. אינטרסו פוארטה פסו. זה
אנשים. תמונות אחרונות של ג׳קלין
הזה) — מה שהיה הקלאסה שבקלא־הסיפור.
רק כל עוד יכולת להכניס
אונסים קנדי, המשתזפת בעירום מלא,
סה — הוזנק לעברי בספיר הררינק
אותם לאנשים ורחל היית גדול.״
מודפסות ברצון.
הראשון. על חשבון הבית. כשעליתי
אינטרסו פוארטה פסו(תרגום ווכך,
אחת לשבוע, היתה אמי קוראת
לקומה השניה — הוכנסתי ישר למעהסבר
מרומנית) :התורכים שלטו ברובגרמנית
על חיי־החברה האחרונים
גל שחקני הסנוקר. הם פינו לי את
מניה, הרומנים רצו לחיות טוב עם
התור, ונתנו לי להרגיש שהאישיות
באירופה, מתרגמת לי לרומנית, ואני
הכובשים. כשהלכו לשילטונות לסדר
בעברית עושה סיפור. עוד עמוד, עוד
והנוכחות שלי מענגים את זמנם. .
זיכרונות בועת״השמפניה נמשכו׳ עניינים, לבשו את הפס — כובע
דמי־כיס. עוד מיפרעה מסיטון. וברקע
תורכי — ואמרו ״האינטרס(אינטרסו)
אמי, ממלמלת :״צחוק הגורל, הבן
כל עוד עבדתי בעיתון. וזה היה בית־פוארטה(לובש)(פסו)
את הפס״.
רוצה להיות ג׳ורנליסט, ואני עובדת
ספר. בית־הספר הראשון שלי. זיכלאורי
אבניירי!״
רונות בית־הספר היו מרתקים. כל דקה
מה הסיפור? המוניטין שיצא
עניין. אבל, פרי־לנסר בהעולם הזה
משמעו לחם־עוני. הרצון ללמוד ולע לבוגרי העיתון• והמישקל הרב שיש
בוד עיתונות מחזיקים אותך בעיתון. להם בתיקשורת הישראלית איננו מפתיע..

לקח שנתיים.
כדי לעבוד בהעולם הזה צריך
וכך, עם ״מודעות עצמית״ גבוהה,
קובי ניב היה אחד מכותשקיבלה
חיזוקים ״מהצוצייטי״ ,עזבתי, להכות בביצים. להביא סיפור. וסיפובי
״זו הארץ״ ,מדור סטירי,
וחיפשתי את דרכי בתיקשורת, בלי רים לא מסתובבים ברחוב. צריך לחפש
בין השנים 1977־. 1973
אותם. בשכונות, בדרום תל־אביב,
מקום־עבודה קבוע.
היום בעל טור ב״האו״ך.
ואז, בבת אחת, במכה, נגמרו הטל בצפון תל״אביב. הם מחכים שיבוא
פונים, שום פרימיירה, אף מסיבה, כאי כתב לפוצץ.
אפרים סידון, ב׳ מיכאל, חנוך
יש סיפור. צריך להביא אותו. בדרך
מרמרי ואני כתבנו מרור סטירי
לו לא היה. צילי, מילי, גילי ופיצי
התחמקו. כשהתראינו ברחוב — שלום לסיפור — שצריך לעבור שיכתוב של
בשם נעיר ובעיר בפי האתון,
קר למכר מזדמן .״יאללה, מה קורה אבנרי ואלי תבור — אתה פוגש את
עיתון הסטודנטים של אוניברפה.
פישלתי? עשיתי ברז למישהו? מה העולם. חשפניות, קוקסינלים, עולם
סיטת ירושלים. אחר־כך הופענו
בקברט־סטורנמים בשם איך
הסיפור?״ אמרתי לעצמי, מודאג הלכ תחתון ,״צוצייטי״ וכמובן פיצי ומיצי.
תי להתייעץ באמי. אולי היא תגיד מה מכל טוב.
אנו נראים!
הסיפור?
ה עול ם הז ה שלח את עדנה
אבל פרי־לנסר צריך לאכול, וכדי
פיינרו לראיין אותנו. בסוף הראואז
אומרת י אמי מישפט מפתח לאכול, צריך להכניס הרבה קטעים
יון היא הציעה לנו לעבור לכתוב
לעיתון. מבמדינה ועד לרחל, דרך
בעיתון. אתר שיחה קצרה עם
אנשים. וסיטון שומר בונקר על
אבנרי במיזנון הכנסת עברנו.
הקופה.
ארבע שנים כתבנו כל שבוע
שורה תחתונה, הרבה עבודה. לבוגעמוד
או שניים. היתה לנו חרות
רי העולם הזה הסיפור נמצא בדם.
מוחלטת לעשות כל מה שאנחנו
בוגר העיתון הוא חיים הנגבי, דובר
רוצים.
הרשימה המתקדמת לשלום. ממיפלגה
הנסיעות בחזרה לירושלים הן
פוליטית קטנה, שני חכ״יס, שספק אם
החוויה החזקה ביותר שלי מהראשיה
יודעים מה הסיפור שלהם, הפך
תקופה ההיא. ארבעתנו היינו
אותה חיים הנגבי — דובר — לרשיירושלמים.
במוצאי-שבת נפגשמה
כמעט לגיטימית על כל עם ישרנו
במערכת. עימדנו את המדור
אל. הם ידברו על קרינה רדיואקטיוחזרנו
לירושלים במכוניתו הבית,
פולארד, ערביי השטחים. הס
קטנה והרעועה של ב׳ מיכאל.
תמיד יהיו בחדשות. זה לא פלא. הנגבי
יודע להביא את הסיפור.
היינו שרים שירים רוסיים
ומצד שני, אורי סלע. גם הוא בוגר
וצוחקים וצועקים, והיתה לנו
העיתון. הוא יקבל גם 3000 דולר
בדיחה קבועה: מייד בתחילת
מצ׳יץ׳ עבור נאום או רעיון. בנקים,
הדרך אפרים סידון היה נרדם.
היינו עוצרים את המכונית באמחברות
ביטוח, אירגוני הורים, מורים
ומאוכזבים שונים מחזרים אחריו,
צע הדרך וצועקים :״פרויקה,
הגענו!״
מחפשים את שרותיו. זה לא פלא? הוא
מביא ללקוחותיו את הסיפור. בוגר
הבדיחה התפלה הזו כבר כל־העולם
הזה יודע להביא את הסיפור.
כך השתלטה עלינו ועליו, עד
שכשהיינו מגיעים אליו הביתה
זכרונות מבית אמא. להכניס
וצועקים :״פרויקד״ הגענו!״ הוא
הרבה סיפורים לעיתון, צריך להתפרנס
לא הסכים להתעורר. כי היה
בכבוד. אלי תבור, בגיחה קצרה לבית
בטוח שאנחנו עדיין באמצע הדסוקולוב,
היה מביא סיפור״שער.

שולה תבור, בשיחת־טלפון אחת, סיה
עו ל ס הזוז היה קרש־הקפי-
פור שער שני. אבנרי — פוליטי
צח שלגו. משם הגענו לניקוי
וכנסת: ציפי כסלו — בית־מישפט:
ראש, ואחר־כך התפרקנו וכל
רפי זכרוני — אנשים.
אחד פנה לדרכו.
ומרסל זוהר (היום ידיעות
ולפעמים אני חושב: אלמלא
אחרונות) ,אריה לביא(הארץ) ,שאול
היינו מגיעים להעולם הזה.
גרוסברג (רוק׳נרול) ואנוכי —
אולי הייתי מוצא עבודה נורמחפשים
להכניס סיפור.
מאלית, אולי הייתי מורשה־אמי
ז״ל, ג׳ינג׳ית מפולפלת וראש
חתימה באיזה בנק, והופך לגאגדול,
היתה מנויה על קוויק ושטרן
ך ץ1ך* היה בשנות ה״ 60 הקריקטוריסט של העולם הזה. באחרונה
הגרמנים. בעיתונים אלה כמעט כל
— / 1הכין(יוסף) בזיל מאות מציוריו להוצאת טפר. את הציור הזה,

קו בי ןיב
וות כל אמא.
המתאר א 1נ אופי השבועון, הכין לכבוד יובל ה״ 50 של העולם הזה.
עמוד היה דומה לרחל המרחלת.

פרויקה, הגענו!

אורי דן
איש אורי דן היה סטודנט
בטכניון כאשר החליט
לעבור לעיתונות. ככתב
צעיר התקבל ב״העולם הזה״
,ורכש לעצמו במהרה
שם ככתב מעולה. הוא
עבד בעיתון עד לגיוסו
לצה׳׳ל.
אלמלא קיבל אותי אורי אבנרי
להעולם הזה, קרוב לוודאי שהייתי
היום מהנדס־מכונות. אולי במיפעל־המנועים
בבית־שמש, ממתין שסטף
ורטהיימר יקבל אותי במתנה מהמדינה
וייחשב לציוני עוד יותר גדול, לאחר
ששר־הביטחון, יצחק רבץ, יחליט סוף־
סוף.
חלמתי בגיל 7להיות ארכיאולוג,
ומגיל 8להיות עיתונאי. אולי סימן
לסקרנות בלתי־נלאית לנבור בשב־בות־החיים.
את סיפרי המתנות לבר־מיצווה
שלי החלפתי ברובם בגליונות
העולם הזה ותשע בערב ישנים, אצל
סוחר ספרים מול א־ב־ג, ברחוב נחלת־בנימין
בתל־אביב. כעבור שנתיים
החלפתי ספרים יקרים אחרים בגל־יונות
השבועון האמריקאי טיים משנים
קודמות.
שני השבועונים, העברי והאמריקאי,
ריתקו אותי כפאר־היצירה של
העיתונות. במיוחד לאחר שהעולם
הזה עבר לידיו של אבנרי. במקביל
קראתי את ספריו, בשדות פלשת והצד
השני של המטבע.
מובן שלא יכולתי להעלות בדמיוני
הפרוע ביותר, שב־ ,1984 בניו־יורק,
אסייע לשר־התעשיה־והמיסחר, אריאל
שרון, במאבקו המישפטי חסר התקדים
להוקיע את השקר וההשמצה שפירסם
נגדו טיים. ועוד פחות יכולתי לדמיין
שב־ 1987 אפרסם בסיימון אנד
שוסטר בארצות־הברית ספר בשם
עלילת הדמים, שבו אחשוף את אותו
שבועון, כתביו, עורכיו ושיטותיו, כפי
שהתגלו באותו מישפט־דיבה.
הכל נזרע כבר במרתף מערכת
העולם הזה ברחוב גליקסון 8בתל־אביב,
ליד המיגרש הגדול והריק שהפריד
בינו לבין בניין תיאטרון האוהל.
הכל — בחלק העיתונאי, והוא
העיקרי שבי.
קשה היה להגיע למרתף. בשביעית,
דן אריק שאל
בגימנסיה הרצליה, פניתי בתחינה
להיכרות מיקרית אל אמנון חלד, עורן
מדור־הספורט דאז בהעולם הזה -
שאולי יואיל וכר. לא יצא דבר. בתחרות
לכתבים חדשים, שהוכרזה על־ידי
מעריב, שכבר אז עדיין היה הנפוץ
ביותר במדינה — נכשלתי. בהיותי בן
,22 הוזמנתי, על־ידי העורך הגדול
האחרון של מעריב -אריה דיסנצ׳יק,
לשמש כסופר צבאי של מעריב -רק
לאחר שהתחלתי בגיל 18־ 17 את הקריירה
העיתונאית בהעולם הזה.
אורי אבנרי היה העורך היחידי
שנתן גם לי צ׳אנס. במדינה שכללה
קצת יותר ממליון יהודים, עם עיתונאים
ממוסדים כבר אז, קשה היה
לממש חלום ילדות אף בתחום הזה.
נתקבלתי לטכניון ולעתודה האקדמאית.
חשבתי שבא הקץ על החלום.
ודווקא אז הביא אותי חבר משותף אל
אורי אבנרי .״זה אחי, והוא רוצה לעבוד
בעיתון,״ אמר החבר, מוסה דהאן.
השיחה נמשכה חמש דקות, במרתף.
אבנרי :״עבדת בעיתון? כתבת רשימות?״

השבתי בחשש.
אבנרי :״עיתונאות היא עבודה שחורה.
זה לא כמו בסרטים...״
״אני יודע,״ אמרתי. ובעצם לא ידעתי
דבר.
בכמה מילים סיכם אבנרי את השיחה
:״תנסה. תשלח רשימות מחיפה. יש
שם נמל, מישטרה, בתי־מישפט, ערבים,
דרוזים.״
שלחתי. ובכך, כעבור שתי שנות־לימוד
הנדסת־מכונות בטכניון, בא
הקץ לקריירה שהכין לי אבי כמהנדס.
שתי הרשימות הראשונות הודפסו
בעיתון, כמעט ככתבן וכלשונן. אבנרי
חילק לי את המחמאות הראשונות
בישיבת המערכת ביום שישי, ולא
ידעתי היכן לקבור את עצמי מרוב

111ו י בא להעולם הזה אחרי שפוטר ממעריב
^ 111 בתחילת שנות ה 0הקריקטוריסט דוש,
שעבר אז מהעולם הזה למעריב, הציע לו להחליפו.

ביישנות. ישבו שם שלום כהן, אורי
סלע, רוב איתן, סילבי קשת. אף פעם,
לאחר מכן, באף עיתון בישראל —
להבדיל מעיתוני חו״ל — לא פגשתי
ברוח צוות שבו השתלבתי אז באותו
יום, כמו אותו צוות של העולם הזה.
וגם את הביקורת היית סופג ברצון.
אבנרי, נרגז על סיפור של 300 מילה
שכתבת, לא היסס לתלות אותך על
הלוח. יום אחד אני מוצא את עצמי על
לוח הפקק: הרשימה שפירסמתי בעתון
תלויה לראווה — ולידה רשימה אחרת
במחצית מיספר המילים, עם פתיח אחר
וסיום אחר — אותה כתב אבנרי
בתוספת הערה :״כך צריך היה להיות.״
לא נעלבתי. איש לא נעלב. כל אחד
רצה שהגליון יהיה הטוב ביותר.
העדיפות ניתנה רק לסיפור עצמו
תחת הכלל — לדעת ראשון לפני
כולם. לדעת מה שיותר, ומהר. להביא
את העובדות שאינן בעיתוני הערב
והבוקר. את יומנו המוסתר של נאשם
באונס במעברת קובייבה. או סיפור
ההפלגה המסוכנת של מלחי אוניה
שזה עתה הגיעה לנמל חיפה, כולל
צילומים. את סיפורו האישי של שייך
אמין טאריף בכפר הדרוזי.
כל רעיון מקורי זכה לא רק לעידוד,
אלא לביצוע מיידי.
הרעיון לערוך יום־סרט לזכר עצמי
נולד כשיצאתי עם אורי אבנרי מהצגה
ראשונה בקולנוע חן, ונתקלנו במת־רימים
מקשקשים בקופסותיהם. כבר
למחרת תיכנן אורי סלע את הגרא-
פיקה של הסרט ״קרן למען הנוער על־שם
אורי דן ז״ל, להרמת קרנו המוסרית
של הנוער.״ קופסת קפה נסטל
מהמיטבח של אמא נעטפה מחדש
כקופסת התרמה. והיה שם בראונר,
הצלם־בחסד, שצילם בהיחבא את סיל-
בי קשת ואותי מתרימים אזרחים ושוטרים
ברחבי תל־אביב.
כבר אז שלט כאן טימטום הפרט
והעדר. זה לא התחיל ב־ ,1987 עם כ־4
מליון יהודים.
הערוד שהעניק אבנרי לכתב צעיר
מצליח היווה חלק בלתי נפרד מההצלחה.
כשאני רואה את התנשאותם
של עורכי עיתונים בפרוטה כלפי כתב
צעיר, מתחיל, אני יודע ששם מתחיל
העוול. אם הצעיר גם מוכשר, יצטרך
כוחות נפשיים אדירים כדי להצליח.
סל־האשפה היה חשוב אצל אבנרי
לא פחות מאשר העיתון: הוא לא היסס
להשליך לשם רשימות מפוקפקות.
בעיתונים רבים אחרים ראיתי את
הסלים ריקים והדפים מלאים באוסף
של שטויות.
לדעת ראשון. להיות בזירת ההת־

זאב פרקש צייר קריקטורה זו בהארץ לרגל הקמת
רשימת העולם הזה -כוח חדש. היא מתארת את
אורי אבנרי ושלום בהן כדון קישוט וטנשו פגשה.

| 1ף 1ך 111 השיג סקופ לאומי כאשר צילם את מנחם בגין ביוני
ו ו׳ ,אחרי התקף־הלב שלו. הכניסה לחדרו של בגין
111-1
בבית״החולים נאסרה לחלוטין על כל העיתונאים והטקרנים, אך פן
הצליח להיצמד לאחד מבני המישפחה, לחדור פנימה -ולהשיג מבגין
את הראיון הראשון אחרי ההתקף .״כפסע היה ביני לבין המוות!״
רחשות. כן, שם ומייד. זה מה שהביא
אותי ככתב צבאי של במחנה ליחידה
הסודית דאז, גדוד 890 חי״ר מוצנח,
שרק היא עסקה לפי השמועה במיב־צעים
מיוחדים מעבר לגבול. בקשתי
להצטרף. שנת . 1954 לא ידעתי בכלל
שקיים משהו שנקרא ביטחון־שדה.
בקושי ידעתי מה זאת צנזורה צבאית.
שיחה קצרה בשעת לילה בחדר
המג״ד, סגן־אלוף אריאל שרון. חדר
קטן, בביתן מיפקדת הגדוד בתל־נוף.
סא״ל שרון :״מי סיפר לך שאנחנו
עובדים במיבצעים סודיים?״
אני בחשש :״שמעתי״...

סא״ל שרון :״ממי שמעת? אינך
יודע שעל מיבצעים סודיים לא מפרסמים
ולא מדברים?״
אני, נזכר שצריך לשמור על מקורות

סא״ל שרון מפתיע, כפי שמתברר
כהרגלו :״תאמר לי, זה אתה שאורי
אבנרי כתב עליו לא מזמן בעיתון שיום
אחד תהיה אחד העיתונאים החשובים
ביותר בארץ? זה נכון?״
חשתי שאני מסמיק עד לתנוכי אוזניי
:״אינני יודע״.
עד היום אינני יודע. את ההמשך
אתם יודעים.

הודאה באשמה
רן כיסלו הגיע לארץ מסולין ב־ .1961 שם היה עיתונאי.
באן התקבל ל״העולם הזדד, למרות העובדה שלא ידע לכתוב
בעברית. עבד עד 1965 בבתב־ שטח. מרבית בתבותיו
נכ תבו בפולנית ותורגמו במערפת לעברית. היום עיתונאי
ב״הארץ״.
היו לי הרבה סיפורים מעניינים, שהיו מרגשים גם מבחינה עיתונאית
וגם מבחינה אישית. המעניין מכולם היה הסיפור של רצח ילדה מכפר־סבא.
בתחילת
שנות ה״ 60 נעלמה ילדה מאחת השכונות הסובבות את כפר־סבא.
הארץ היתה אז קטנה יותר, וכל סיפור כזה ריגש והסעיר את המדינה
כולה.
אלפים יצאו לחפש אותה, כל המדינה דאגה לה. אחרי יומיים של
חיפושים הגעתי עם יגאל מן, הצלם, לביתה של הילדה.
ההורים. האחים והאחיות התייפחו, צעקו, היו היסטריים. אי־אפשר היה
לדבר איתם. אחד מבני־המישפחה היפנה אותי ל חד של הילדד, ואמר
שהוא מוכן לדבר.
עמדנו ליד הבית. שעת אחר־הצהריים מאוחרת. הצלם צילם ואני
שוחחתי עם הדוד. פיתאום הוא אמר לי :״תגיד למישטרה שאם במקום
לחפש בפרדסים היו מחפשים בחולות שפודהים, היו מוצאים אותה מזמן.״
.איפה צריך לחפש?״ שאלתי. והוא אמר :״ליד נתניה. היא שוכבת על
גיבעה, במרחק של עשרה מטרים משם צומח עץ. היא מכוסה בחול, נעל
אתת חסרה לה ועל צווארה מימפחת.״
שאלתי :״מאץ אתה יודע?״ והוא סיפר. :היום בבוקר נסעתי לבדווי זקן
בבאר־שבע, שהראה לי תמונה מדוייקת של הילדה מכוסה בחול. השדים
הורידו ממנה את החול. אחרי שראיתי את הגופה, הם שבו וכיסו אותה
בחול.״
נדהמתי מהסיפור ומייד נסעתי למישטרת כפר־סבא. סיפרתי למפקד־התחנה
את סיפורו של הדוד. המפקד שמע — לא אמר דבר ולא עשה דבר.
למחרת בבוקד נסע הדוד עם עוד שני בני־מישפחה לחולות נתניה. הוא
מצא את הגיבעה והעץ הסמוך לד, מצא בסביבה את הנעל החסרת הם
הסירו את מעטה החול ומצאו את הגופה. מייד הודיעו למישטרה.
המישטרה עצרה את הדוד. הוא הועמד לדץ על רצת. במהלך המישפט
התברר כי הוא רצח את הילדה והשאיר את גופתה בחולות. על מצפונו לא
העיק הרצח, אלא העובדה שהילדה אינה קבורה. וכך, באותו בוקר שבו
סיפר לי כי נסע לבאר־שבע, הוא נסע לחולות נתניה וקבר את הגופה.
הוא נשפט למאסר־עולם, למרות שלא הודה באשמה.
הסיפור שלי התפרסם באותו היום שבו המישטרה פיענחה את הרצח.

ח כיסא ז

העוו! ס ה 1ד

שו החוצה

הרב שמואל אבידור הכהן
עבד ב״העולם הזדד ב שנות ה־
,50 במשך תשע שנים. היה פר־שן
סולימי. כלומר: מביא סיסד
דים, מציע נושאים לכתבות אך
לעולם אינו כותב בעצמו. שלוש
שנים לסני־כן קיבל את
ההסמכה לרבנות, אבל רק בסוף
שנות ה־ 60 החל עוסק ברבנות
באופן פעיל. היום חבר קבוצת
שילר, מרצה באוניברסיטת בי
אר-שבע להיסטוריה של הבית
השני, מגיש תובנית-דת בטלוויזיה.
היום
אני רחוק מאוד מעיתונות, בקושי
קורא עיתון. המיפנה היה גדול,
והתרחש במשר זמן רב. בסופו הבנתי
כי העיתונות חסרה מידע והשפעה, וכי
היא נמצאת בשולי החיים, ולא בתוכם.
אולם ההתחלה היתה מלאת־תיקוות
והתרחשה, כמו אצל רבים, בוזעולם הזה.
לעיתון הגעתי בדיד מיקרה.
כתבתי ספר על הרב קוק. שמונה
מפירקי הספר עוסקים ברצח חיים אר־לוזורוב,
נושא שעיניץ מאוד את הרב
קוק.
הרביתי לבלות בארכיון ז־בוטיג־סקי
במצודת־זאב, שם יש חומר רב
על הנושא הזה. באחד הימים פגשתי
שם את אורי אבנרי, שכתב גם הוא על
רצח ארלוזורוב, וגם הוא, כמוני, חיפש
שם חומר.
התחלנו לשוחח. קבענו פגישה נוספת
בבית־קפה קנקן ברחוב דיזנגוף,
ונפגשנו עוד ארבע פעמים. בכל אותן
פגישות ניתחתי את המצב המיפלגתי־פוליטי
מנקודת־ראותי.
אחרי ארבע פגישות הציע לי אורי
לעבוד בעיתון. הסכמתי. באותה תקר
פה עבדתי גם בידיעות אחרונות, והשילוב
הזה מצא חן בעיניי.
היו לי כמה וכמה סקופים. אני הראשון
שהבאתי את הידיעה שדויד בך
גורית מפטר את משה שרת ממישרת
שר״החוץ. הידיעה הופיעה בשער תחת
הכותרת •שר החוצה!׳ גיליתי שהיתר
יות של אחד מראשי המפד׳ל. ידעתי
ופירסמתי, כמה שבועות לפני כולם,
על סינרים חדשים בשגרירויות ישראל
בעולם. פוצצתי פרשת מתר שגריר
בורנה. ידעתי שהוא אדם מושחת,
פירסמתי את כל מה שידעתי עליו,
והאיש לא מתה כשגריר.
אהבתי את העבודה בעיתון; היינו
הבורה קטנה ומלוכדת. בכל יום שלישי
בערב ישבנו בכסית וחיכינו ב־קוצר״רוח
לגלית החדש.
למרות שבאתי מרקע שתת והיו לי
ריעות פוליטיות שתות מאלה של
אבנרי, מעולם לא הסתרתי את עובדת
היותי כתב בעיתת. אפילו התגאיתי בשמואל
אביתר הכהן זי המתאבדת

תנו
צתר עבד ב״העולס הזה׳׳
במשך שלוש שנים מסד
צלות. בין 1973ל־5ד 19תהכ•
תב-שטח. בין 1977ל־ 8ד19
ת ה כתב תל ך. בשנתיים המם־
תדו ת בין שתי תקוסות־העבו־דה
ב עי תון ניהל מוסד לעבריינים
צעיתם. עם תום עבודתו
ב.העולם תה׳־ כתב ופירסם ספר.
,טריקר, כתב ב״מוניטיך,
וערך את.אנ שים׳ .תו םתא אחד
מעורכי.חד שות־.
עד היום אני מחזיק את עצמי על
השנתיים הראשונות בהעולם הזה. אז
למדתי מה זו עיתונות, איך עובדים. אז
גם התברר לי שאני אוהב את התחום
הזה יותר מכל עיסוק או תחום אחרים.
השבועה שילם לי אז משכורת זער
מה. לא ויתרתי על שום סיפור. נלחמתי

י 2 8

בת־יער
בכל כוחותיי כדי להביא׳סיפור טוב,
כדי לגלות את האמת.
סיפור אופייני מאותם ימים: שתי בחורות
חרדיות התאבדו בשכונה דתית
בירושלים. נסעתי אל בית־המישפחה
עם יוסי ינאי.
בני־המישפחה לא הסכימו בשום פנים
ואופן לשוחח עם עיתונאים. אנחנו,
כמובן, רצינו לדבר איתם, להבץ מדוע
בחורות כאלה בשכונה כזאת מתאב־רות,
להשיג תצלומים של המתאבדות
ובני-המישפחה.
חיכינו עד שהגברים הלכו לתפלה.
היה אז יום קר. היקשנו על הדלת והעמדנו
פני מיסכנים הרוצים להימלט
מהקור הירושלמי.
האם הכניסה אותנו פנימה, הגישה
לנו כוס תה וביסקוויטים של פרומין.
התחלנו לשוחח איתה והיא נפתחה,
כבר כמעט סיפרה את הסיפור.
ואז הגיע האב מבית״הכנסת. הצגנו
את עצמנו. אמרנו שאנחנו עיתונאים.
הוא כעס ורץ החוצה להזעיק שוטר
שיסלק אותנו מהבית. לאט־לאט הצלחנו
לרכך אותו, והוא סיפר לנו את
סיפורו. התברר שהוא קיבוצניק־לשע־בר.
הוא גם נתן לנו תצלומים.
והיה גם הסיפור של מילחמת־הג־נרלים
והדחתו של גורודיש (שמואל
גונן) אחרי מילחמת יום־הכיפורים. אבנר
,,אלי תבור ואני נפגשנו עם גורד
דיש, שסיפר לנו את גירסתו המלאה.
הצנזורה פסלה את הסיפור, ואמרי
פירסם בהנידון סיפור התואם את סיפורו
של גורודיש, תחת הכותרת. :פרשת
דרייפוס׳ .כולם הבינו, כמובן, במי
רינו צרור
המדובר•

יסודי וניקאנט׳

נורית בת־יער היתה עורכת
האופנה של.העולם הזה־ ב שנו
ת ה־. 60
את איש־ששת־מיליודהדולר עוד
לא המציאו אז. אבל במונחים של היום
אפשר לומר שהמבט הכחול והצונן של
אורי אמרי היה חודר כמו קרן לייזר.
חודר ולמראית־עץ בלתי־חדיר. כך בפגישתנו
הראשונה במערכת העולם הזה.
כשהסיר
את המסיכה הבאיונית של
מבט הלייזר — התברר שחוץ מהיותו
בעל מוח מבריק(במערכת תמיד ריננו
על ה־ 1.<2.הגאוני שלו) מדובר באדם
תוסס ואוהב־חיים. בצהריים היה לפעמים
לוקח אותי בג׳יפ שלו לבריכת
גורדון. בשבת היינו נוסעים, עם רחל
אמרי וחבר שלי, לשפת־ימה של הרצליה.
גוייסתי
להעולם הזה על־ידי אלי
תבור. מאחוריי היה קורס בציור אופנה
שלמדתי אצל ריקי בן־ארי. אורי לא
הסתפק באופנה. רצה מדור־נשים: אופנה,
עיצוב־פנים, פאטנטים. אהבתי לשבת
לידו ולעמד איתו את המדור. נהג
לשתף אותי בהחלטות שנגעו למיקום
האיורים והתמונות שהבאתי ובחיבור
הכותרות. ציור שלי, של ראש נשי מעוטר
בנחש, והשם שהצעתי למדור —
חפש את האשה — התנוססו בראש
העמוד שנים לאחר שעזבתי את העולם
הזה.
אורי אהב כתיבה יסודית ופיקאג־טית.
שנא פסיקים מיותרים ואת המילה
המיותרת.כמובן׳ .אם זה מובן — אץ
צורך לומר כמובן. ואם אץ זה מובן —
על אחת כמה וכמה.
מה שלמדתי מתוך העבודה עימו
סייע לי מאוחר יותר בלימודי באוני-
ברסיטת וירג׳יניה, בארצות־הברית. החיבורים
והמאמרים בקורסים באנגלית

דכו אותי בציונים .4ו \ 4-״ שלוו בהערות
מחמיאות של הפרופסורים. קרוב
לוודאי שהיסודיות, הכתיבה הפיקאג־טית,
והשאיפה להצטיין, שהעבודה עם
אורי עוררה בי — אחראים במידה רבה
לכך שסיימתי את לימודי ה־ 8 .*.באמנות,
באפסלה קולג, בניו־ג׳רסי, בהצטיינות
מירבית, ולכך שזכיתי בפרס
האקדמי הגבוה ביותר המוענק על־ידי
אוניברסיטה זו.
לפני לימודיי האקדמיים למדתי בוושינגטון
עיצוב־אופנה אצל מארי־א־ליזבט
קאפלבי, שנהגה לעצב לג׳אק־לין
בובייה קנדי. אילמלא חיידק העיתונאות,
שדבק בי בראשית הדרך בה־עולם
הזה, יתכן שהיום הייתי מעצבת־אופנה,
ציירת, או מרצה לאמנות. אבל
רק אילמלא• נורית בת-יער

אם ובת

מרסל זוהר עבר כתחקירן
וככתב לענייני השטחים הב-
בושים בין השנים 1969ל•
,1977 ובין 1981ל־ . 1982 היום
עיתונאי ב.ידיעות אחרונות.־
בשלהי 1970 התקשרה למערכת
אשה מבוהלת, ואמרה שיש לה סיפור
שדומה לסיפור של טדי קנדי. קבענו
פגישה בקפה ארז.
לפגישה הגיעו אם ובת. הבת סיפרה
לי שהסיפור שלה קשור עם משה דיין,
ושיש לה מיסמכים. יותר מזה לא היתה
מוכנה לומר. ומייד נעלמה.
במשך שנה שלמה ניסיתי לברר מי
האשה הזו, ומה הסיפור. צריך לזכור
שבאותה תקופה היה משה דיין מעץ
קדוש לאומי. איש לא העז למתוח
עליו ביקורת. לכן כל סיפור הקשור בו
היה מעניין כפליים.

אחרי שנה התקשר איתי אדם לא־מוכר.
הוא אמר לי לבוא מייד ל־מישרד־נסיעות
על שפת־הים של תל־אביב,
סמוך לבניין־האופרה. שם אקבל
מיסמכים הקשורים במשה דיין.
נסעתי למישרד ההוא במהירות: היו
שם האם ובתה: האם — אלפרדה
ברשל, הבת — אלישבע צ׳יזיס.
שניות ספורות אחר־כך נכנס למישרד
עורך־דין. אלישבע רצתה שיהיה נוכח
כאשר היא מספרת לי את סיפורה. הוא
שמע שדיין מעורב בעניין, נבהל וברח.
נשארנו ארבעתנו: האם, שאחר־כך
התברר לי שהיתה בעלת בית־זונות
בתקופת״המנדט, הבת, בעל מישרד־הנסיעות
שהיה בעלה השלישי של
האם, ואני.
אלישבע סיפרה לי שהיא היתה
פילגשו של משה דיין. היא השמיעה
לי הקלטות של שיחות שניהלה עם
דיין, הראתה לי פתק־הרשמה למלון
הירדן בתל־אביב, שם הם היו נפגשים
בקביעות, שלושה צ׳קים על־סך כולל
של 9300 לירות, שנרשמו לפקודתה,
והסכם של שתיקה שנקבע בינה ובין
דיין, ושנערך על״ידי עורך־הדין יהושע
רוטנשטרייך, אחרי שפרשת־האה־בים
הגיעה לקיצה.
היא גם סיפרה לי שנגד אחיה נפתח
תיק פלילי, ודיין התערב לטובתו, אצל
הפרקליט הצבאי הראשי, מאיר שמגר,
מי שהיה אחר־כך היועץ המישפטי
לממשלה, והיום נשיא בית־המישפט
העליון.
אחר־כך, הלכנו אליה הביתה, שם
צילמתי אותה וקבענו שאשוב אליה
למחרת בבוקר, בחברת אורי אבנרי.
למחרת הגעתי עם אורי לביתה של
צ׳יזיס. הבת ואמה סירבו לפתוח את
הדלת. מבער לדלת הנעולה צעקו
שהשבועון הגרמני שטרן נותן להן 30

נוטים במירו־ומה
זה היה ביום השישי אחרי ישיבת המערכת, ואולי במוצאי-
השבת ליד שולחן העימוד. תחילת יוני .1982
בנימת צה־ל ללבנון עמדה להתרחש בכל רגע, ובמערכת דנו מי
ואיך יסקר א ת המילחמה.

הוחלט לשלוח עוד באותו הלילה צוות למטולה כדי שייכנס עם
הכוחות ללבנון, למחרת בבוקר.
הייתי אז רק בתפקיד של צלמת, והודעתי לאבנרי שאני מאוד
מעוניינת להיות חלק מהצוות הזה.
הוא הסתכל עליי, חשב רגע. חשב עוד רגע, יאז אמר :״תראי,
הולכת להיות מילחמה אמיתית, אולי כדאי במיקרה הזה לשלוח
צלס גברו־ל״זכותו־
ייאמר שהוא אמר את הדברים בהיסוס, כאילו הוא
עצמו לא בטוח, ואולי לא מאמין שהטישפט השובניסטי-גברי הזה
יצא מפיו, נושא דגל הליברליות והפתיחות, כאדם וכעורך עיתון.
גם אני לא האמנתי שאוזניי שומעות את מה שפיו מדבר.
מובן שנסעתי באותו הלילה למטולה, מובן שנכנסתי למחרת
בבוקר ללבנון עם כוחות צה־ל. ביחד עם יוסי הימן. באוטוביאנקי
קטן, דהרנו במשך יומיים בין הטנקים, וחזרנו למערכת ביום השני
בלילה עם צילומים חיים, היישר מן החזית.
בהמשך המילחמה היו אלה דווקא הנשים במערכת שסיקרו את
הקרבות בכל החזיתות באופן הרבה יותר מאסיבי מהגברים.
גילה רזיו. שבעלה כסוליסטית, היתה נעלמת לימים רבים,
מצטרפת לכל מיני יחידות לוחמות, וחוזרת למערכת שטובת
קרבות, אבק וצילומים מעולים.
לימים היו אלה דווקא שתי נשים, שרית ישי ואני, שליוו את
אבנרי בביקור במערב״ביירות הנצורה, בפגישה עם יאסר ערפאת
ועם הטייס השבוי אהרון אחיעז.
אבנרי, אולי, שכח את המישפט המביש הזה. אני לא. אבל
הקטע הזה מסמל במידה מסויימת את העול הזה, דווקא משום
שהוא כל-כך יוצא־דופן. כל אחד מרגיש במערכת שאין גבולות
ליכולת.
שולה יריב מספרת שפעם, בימים רחוקים, היא היתה הבחורה
היחידה במערכת. היום יש רוב מכריע לנשים סביב שולחן המעענ
ת סרגוסטיי
רכת•

אלף דולר תמורת הסיפור, ושהן לא
רוצות להמשיך לדבר איתי.
חזרתי למערכת והתחלתי לחטט
בקדחתנות בארכיון התמונות. שנה
אחת לפני־כן הוצתה המערכת ונשרפו
מאות אלפי תשלילים. ידעתי שבין
התשלילים היה גם תשליל של משה
דיין בכינוס של רפ״י בסינרמה. על
הבימה, לצידו של דיין ובן־גוריון
ושאר גדולי האומה, יושבות גם הגברת
ציזיס ואמה, אלפרדה ברשל.
לשימחתי ולתדהמתי גיליתי כי
דווקא התשליל הזה לא נשרף. .מייד
פיתחנו אותו לתמונה ענקית.
את הקבלות וההקלטות שקיבלתי
מאלישבע צילמתי והכפלתי, ושלושה
חברי־מערכת החביאו את ההעתקים בבתיהם.
כל־כך
פחדנו ממשה דיין, עד שהיינו
בטוחים כי הוא שהצית את ארכיון
התמונות כדי לשרוף את התשליל,
המראה אותו ואת אלישבע על
הבימה בכינוס שבסינרמה.
גם חששנו שהוא ינסה להגיע אל
המיסמכים וההקלטות, מכיוון שבאחת
ההקלטות שמעתי אותו אומר לאלישבע
:״העולם הזה יודע הכל.״
אכן, ידענו הכל, וגם פירסמנו הכל,
לפני השבועון הגרמני שטרן.
הכתבה הראשונה פורסמה ב־
,12.1.72 תחת הכותרת :״הפצצה של
השנה: אהבתו הסורית של דיין.״
הסיפור הזה פורסם בהמשכים במשך
ארבעה שבועות. בשבוע השלישי סיפרנו
כי דיין איים בהתפטרות, אם לא
יקבל גיבוי מגולדה.
השאלה העיקרית ששאלתי היתה:
״איך דיין יכול לתפקד כשר־ביטחון,
אם הוא עסוק כל־כך בענייני־נשים?״
צ׳יזיס סיפרה לי שהם היו מבלים
במלון הירדן ובין השאר, כבדרך אגב,
דיין היה מנהל, בשיחות־טלפון אדישות,
את החזית במילחמת־ההתשה.
באחד מאותם הימים נהרגו שם 14
חיילים, בעוד שדיין עסוק עם צ׳יזיס
בבית-המלון-.
הסקופ הזה עורר סערה גדולה
בארץ, ושלא כנהוג קיבלתי במערכת
בונוס של אלף לירות, וזה היה אז הרבה
מרסל זו הר
כסף.

מכאן רנלא

שמואל שקד היה כתבל•
ענייני-מישטרה בשנים 1966־
. 1968 היום בעל המיסעדה
״שמיל״ בתל־אביב.
הסיפור הכי גדול שלי קשור בפרשת
השופט אליעזר מלחי. יונה סופר,
עורכת־דין, טענה כי נתנה לו שוחד
מיני. הפרשה הסעירה את הארץ. כולם
דיברו אז על סופר ומלחי.
אני הצלחתי להתקרב לסופר, והיא
סיפרה לי את כל סיפור״חייה, מא׳ עד
ת׳ ,וגם לקחה אותי לסיור בכל מיני
מקומות שהיו ציוני־דרך בחייה.
היא הרגישה חופשית איתי, אחרי
שהתברר לה ששנינו שונאים את
המימסד. לכן סיפרה לי סיפורים שלא
פורסמו בעיתונים אחרים.
אני פירסמתי את הכל, והיא הבינה
שזה לא לטובתה. כשסיקרתי את ה־מישפט,
היא היתה משתוללת שם וצועקת
שיוציאו אותי, כי אני מפריע

אחרי שגמרתי לעבוד בהעולם הזה
הגעתי לכלא רמלה .,שם ביליתי
ארבע שנים. אחר־כך פתחתי מיסעדה.
אולי פעם אחזור לכתוב. החיידק הזה
לא מרפה ממני. שמואל שקד

מרי ם
כנימיני

מזל החודש:

נ טו ר התמנות הנסתוות
והוא 3ר 3ו
תיוביות

של נתינה. כשאיזשהו מיסכן חסר-מזל
ותמים בן המין השני בא לקראתם בלב
פתוח, השורים מגינים בחשדנות ובודקים
אם אהבה זו אינה תלויה בדבר. הם
חוששים שמניעיו אינם טהורים, וכן יחסו.
אם כוונותיו האמיתיות לא יובנו לאחר
השעה השלישית של פגישתם הראשונה,
הוא ידרוש בכל תוקף לדעת אותן. לא
מפתיע שרוב קשריהם דינם נחרץ לכישלון,
וזאת עוד לפני שהם התחילו.
נשאלת השאלה: האם הם בכלל מסוגלים
להגיע לחיי״נישואין מוצלחיסז נראה שכן.
כמעט בן־לילה הסגעשים שבעי״רצון, נוחים
ונכונים לקבל את בן־זוגם כדבר מובן
מאליו. משום־מה הם נוטים לאמץ את
הרעיון של חזרה מהירה ככל האפשר
לשיגרה המוכרת. בעקשנותם השורית הם
מאמינים שהם את שלהם עשו, ועכשיו אין
סיבה לטרוח. אין זה כלל מפתיע שפעמים
רבות בן מזל שור מוצא את עצמו מסיים את
חייו לבד.
אם נזדמן לן להכיר את הצד הבלתי-
נעים של השור ואינך יכול להשלים עימו,
יהיה עליך לדעת איד לסיים עימו את
הקשר. אל תשכח שלא כל שור ניחן בכל
החסרונות המוזכרים לעיל, וגם אם קיימות
אצלו התכונות הנ״ל -יתכן שהצדדים
הטובים מפצים על כד• אד אם אתה חי
במחיצתו(מחיצתה) של השור השלילי, יהיה
קשה מאוד לנתק את הקשר ולהבהיר לו
שהכל נגמר.
לכן אולי דרוש שיעור קצר.

מדי. וכו׳ וכו׳ ,עוד אלף אחת איסורים

והגבלות.
בעיקר אל תשכח שהשוד אוהב לדעת
בדיוק היכן הוא עומד. הכל חייב להיות
ברור וגלוי לעיניו. אם תגיד לו שהטוב ביותר
הוא לשמור מרחק הוא יבין זאת במהרה,
ביחוד אם תדגיש שמה שיותר רחוק יותר
טוב. את זאת הוא יתפוס. הוא יכול אפילו
להיות אסיר־תודה לרעיון מסוג זה, אם בן
הזוג לא מושך אותו באף.
הדרך המהירה לשלוח את בן מזל שור
ממך והלאה היא לשנות תדמית. תהפוך
לפתע למישהו אחר, לא מוכר, בעל התנהגות
והרגלים חדשים• אך עשה זאת בחן. תוקפנות,
למשל, תגרור אחריה תוקפנות.
לדוגמא: אם אתם רגילים לבלות ערבים
נעימים מחוץ לבית ועוסקים באכילה
ושתיה, כדאי לשם שינוי לשלוח אותו לבד,
או ללבוש בגד צעקני ובולט כשאתם יוצאים
יחדיו למיפגש חברתי כלשהו. ועוד כהנה

רעיונות שיערערו את ביטחונו. זאת תהיה
הדרך הקלה ביותר להתנתק.
אבל האם כדאי להיפרד ממנוז אם כן,
ודאי מצאת מישהו שישמש תחליף ראוי.
אם מדובר בגבר, והוא מנסה להיפטר מבת-
זוגו בת״השור, זה יכול להיות קצת יותר
קשה. זה יעורר בה הערכה אם זה ייעשה
בדרך נקיה ויפה. אבל אולי בכל זאת צריך
לרמוז לה בצורה ברורה ולהכין אותה לפני
שמנחיתים עליה את המכה.
נסה לא לרצות אותה מבחינה מינית, סרב
לאכול מתבשיליה, ואם היא תתעקש -
פשוט כדאי שתאבד את תיאבונך. שבוע של
התנהגות כזו, ולה יימאס ממד.
אל הגבר בן מזל שור צריכים להיות
החלטיים וברורים. לא ללכת סחור״סחור.
אם קורה ובסיום הרומאן את רואה שאת
עדיין מתגעגעת אליו, אל תתמהמהי -רוצי
לתפוס אותו, כי בסופו של עניין ברומאנטי-
קה הוא בהחלט לא זז לאט.

אתם מו צ אי םאת עצמכם ע סו קי ם בעניינים
שבדרך כלל ל א הע סי קו אתכם עד היום. עד
כמה שהקריירה חשובה
עכשיו ועד כמה שמקדי שים
זמן לכך. מתברר
שיש עניינים דחופים יו תר
בבית. אצל בני ה־מישפחה
אבל עוד יותר
במקומות אחרים. הפ עם
אתם מו צ אי םאת
21 ביוני -
עצמכם מטפלים בעניי 20
ביולי
ני ציבוריים. או מעור בים
בבעיותיהם של חברים
הז קו קי ם לעזרתכם. מבחינה בריאותית
-שבוע רגיש. איזור ה ב טן רגיש מתמיד.

התלבטויות בקשר לעתיד הקשרים שלכם
מעסיקות את מחשבותיכם עכשיו. עליכם
להגיע להחלטה, וכדאי
לתת סיכוי נוסף לקשרים
שעדיין חשובים
ויקרים לכם. היכרויות
חדשות צפויות השבוע.
ובעניין זה כדאי להיות
זהירים, לא להיתפס להתלהבות
ולבדוק הי טב
אם הרושם החיצוני
11•״1.111
מתאים לאישיות שמס תתרת
בפנים. ה״ 14 וה לב
די מסוכנים בנסיעות בדרכים. בענייני
כספים -עדיין יש לפתור בעיות לוחצות.

ה־ 14 וה״ 15מ אוד מתישים. מעייפים ומכבידים.
השתדלו לנוח, מאמץ יתר עלול לגרום
לכם לבעיות בריאות,
שאותן אינכ ם יכולים
לצפות מראש, א בל אין
ספ ק שלא תוכלו להר*
שות לעצמכם לשכב ב*
מי ט ה או ל א לתפקד -
אתם נחוצים מ אוד בבית
ובעבודה. ענייני מ21
בדצמבר ־
גורים ממשיכי להע 19
בינואר
סי קאתכם רוב הזמן,
מכירה. קני ה או מעבר
למקום שכור -כל זה יכול להתבצע ביתר
קלות מהשבוע הבא. ענייני אהבה מלבלבים.

בעיית הכספי עדיין מציקה, ה״ 14 וה־15
שוב מדלדלי םאת התקציב. ודווק א ב או ת ם
ימים קיי מ ת אפשרות
לבססאת ענייני הכסף
ולמצוא דרך יותר בריא
ה ונכונה להב טי חאת
העתיד הכלכלי, ב מ קו ם
להיכנס להוצאות ב או ת
ם ימי ם עדיף להתייעץ
עם מביני דבר ולפעול
לפי עצתם. ב־ 16 וב־17
שוב יצוצו תוכניות לנ סיע
ה לחדל. אלא שזה
ל א הזמן המ ת אים. בגלל הבעיות הכספיות.
קשרים עם ה אנ שי ם שם -יפתיעו לטובה.

העבודה עדיין נמצאת במרכז תשומת הלב
שלכם, עליכם להקדיש יותר זמן לתוכניות
הקשורות לעתידכם ה רחוק,
אד נראה שאינ כם
מתפנים לכך. עניינים
אחרים מאלצים
אתכם להקדיש מזמנכם
היקר, וזה כמעט
בלתי אפשרי לסרב. ידיעה
או מיכתב שיגיעו
מחו״ל יגרמו שימחה,
תיתכן נסיעה בקרוב,
וזו נחוצה לכם מאוד.
ובלימודים הילד לכם -אם אתם עצמכם
מרצים או מלמדים, תזכו לשבחים רבים.

אתםנ הנים מי ח ס טוב מצד הסביבה, לז א ת
אינ כ ם רגילים כל־כך, והתגובה הרא שונית
שלכם היא׳ חשדנית. א ן
האמת הי א שאנשים נ הנים
מכ םומחבר תכ ם
ומעריכים מ אוד אתע בודתכם.
מנו שא הבריאו
ת אי־אפשר להתעל ם
וגם השבוע את סובלים מבעיות שנגרמות
לכם לפתע. מעניין
שרוב הבעיות עכשיו
אינן ה מ חלו ת הרגילות.
אלא תוצ א ה של חוס ר זהירות, הזנ ח ה או
חוסר עירנות, שאינו אופייני לכם בדרך כלל.

ה־ 3ג בחודש קובע מאוד בקשר לעתיד ה-
מיקצועי, ב־ 14 וב״ 15 תוכלו להיעזר בידידים
קרובים, אלה יוכלו
להזיז עניינים ללא השקעה
של מאמץ מיוחד,
אך ב־ 15 בחודש כדאי
שתהיו לידם -הם עלו לים
לומר יותר מדי, ו את
הדברים הפחות ר צויים.
ה־ 16 וה״ 17מ 20
בינואר -
אוד לא נוחים. בפגישה
18 בפברואר
אם אנשים שעימם אינ כם
נהנים, וזאת בלשון
המעטה, תצטרכו לשוחח על המצב שנוצר
ביניכם לבין בני מישפחה שבאים בדרישות.

אתם חיים במתח גבוה, בעבודה קורים דב רים
שהם מעבר לשליטתכם, אנשים מתנה גים
בצורה לא חוגגת ומרגיזה,
ואתם אינכם י כולים
להתערב, לפחות
לא באופן ישיר. העצב נות
הפנימית גורמת ל התפרצויות
במקומות
הלא-נכונים, ומפתיעה
את הסביבה הקרובה
ו 2במאי -
והרחוקה. הבריאות -
20 ביוני
אינה טובה במיוחד, אתם
חשים חולשה כל לית,
עייפות הנובעת מחוסר שינה. ידידים
יוצרים קשרים ומשפרים את מצב־הרוח.

בבית המתח רב ועוד יתגבר ב־ 14 וב־ 15בחודש,
רצוי מ אוד לצ א ת לנסיע ה או חופשה,
זה יכול להיות בארץ או
אפילו מחוצה לה. ה שא רות
בבית ובמיסגרת
המי שפחתית הלוחצת -
מז מינה א ת המריבות.
ה סי כ סוכי םוההת מרמרות
ה מוצד ק ת על ה דרישות
שיש לבני ה־
22 באוגוסט ־
מישפחה כלפיכם. ה־16
22 בספטמבר
וה־ 17 מז מני ם לכם אפ שרויות
להתבדר, ליה נות
ובעיקר לפגוש מישהו שישפר מ אוד א ת
ההרגשה. ג א החווי ה קצרה ול א מחייבת.

אם תמשיכו להעמיס על עצמכם כמות כזו
של עבודה כפי שהיה בשבועות האחרונים,
תמצאו את עצמכם תוך
זמן קצר במיטה, ואת
זאת אינכם יכולים ל הרשות
לעצמכם. מאחר
שאין מי שיחליף אתכם
בעבודה ובמקומות א חרים־
שבהם אתם חיו ניים.
ובכל זאת, אתם
חייבים להאט קצת את
} 2בנובמבר ־
20 בדצמבר
הקצב כדי שלא להתמוטט.
המתח מתגבר
סביב ה״ 14 וה 15-בחודש, ידיעה משמחת
בענייני כספים צפויה ב״ 16 או ב״ 17 בחודש.

ה־ 14 וה־ : 5ימי םלא כל כך נוחים, שוב מנסי
ם לעכב אתכם בעבודה, אתם חשים מרץ.
תנופה ויכולת להזיז ה רי
-אך מישהו בעל
סמכו ת והשפעה מונע
מכ םאת זאת. אין ברירה
אלא לחכות ב שקט
לזמן יותר טוב. מ אוד
ל א מומלץ להסתכסך.
או בכלל לומר אתמה
שאתם חושבים. ההיפך
19 בפברואר
20 במרס
יש לנהוג ברשויות,בסמכויות או בממוני
בכפפות של משי. בכל הקשור לכ ספי ם -
מצבכם משביע רצון. וצפויה הפתעה נעימה.

למרות סבלנותם הרבה, השורים מאוד
עקשנים, אינם סובלים דיעות המנוגדות
לשלהם ובטוחים שהם צודקים תמיד. הם
רכושנים, עקשנים ומתנגדים לכל שינוי, וכד
הם מוצאים את עצמם תקועים כשיגרה,
החוזרת על עצמה שוב ושוב, מבלי שהדבר
יפריע או יציק להם.
הם כבדים, מרוכזים בעצמם, קצת
קמצנים. חוסר ספונטאניות מאפיין אותם.
לעיתים הם נוטים להיות עצלים, כבדים
ואוהבי־מותרות. הם מתפנקים ואינם מח מירים
עם עצמם.
אחד הדברים הקשים ביותר עבורם, זוהי
אהבתם היתרה לאוכל טוב, מתוק ועשיר.
השורים ממעטים לתת, אלא אם הם
בטוחים שיקבלו תמורה. בכל הקשור לכסף
הם מאמינים ששווה לבזבז אותו רק על
עצמם. כמעט בלתי־אפשרי עבורם למצוא
אושר אמיתי, מכיוון שאהבה היא גם רגש
תוכניות לנסיעה עולות על הפרק, זו לא בהכרח
נסיעה ארוכה, אך בוודאי משמעותית
וחשובה בכל הנוגע לע תיד.
נסיעה ארוכה ור חוקה
יותר כדאי לד חות
מעט ולבדוק פעם
נוספת את התוכניות,
שכן התועלת תהיה ר בה
יותר אם הדברים
ייעשו בקצב יותר איטי.
ו 2במרס ־
סכנת התאונות עדיין
20 באפריל
לא חלפה, וכן הפגיעות
מפני כוויות ופציעות,
שקורות מחוסר תשומת לב וזהירות. התא ריכים
המסוכנים הם ה* 18 עד ה״ 21 בחודש.

איד לסיים את הרומאן עם מזל שור?
להיפטר ממזל שור זה לא קל. הסיבה היא
העקשנות הטבועה בו והידועה לשימצה.
אבל זה לא רק זה. אם היית עם שור פרק
זמן כלשהו, אז נראה שחיפשת חבר טוב,
נאמן ויציב ולסיים יחסים עם חבר, זה לא
מהדברים הקלים ביותר.
בכל אופן, קשה להביא שור לעשות משהו
אם אינו רוצה בכד. בתחילת היחסים הכל
פשוט. עם התפתחות הרומאן, מייד יבואו
איסורים, שבן־הזוג צייד לקבל על עצמו.
למשל, אסור לו להיות מתירני מדי במין, אך
גם לא לסרב לו לשור בכל עת שירצה. אסור
לו לבזבז כסף אך גם לא לחסיד כשזה לא
במקום. אל תהיה גאוותן, אם גם לא צנוע
מדי. אל תהיה גלוי מדי אך גם לא שתקן

1תו1ה

חאזנייס

עון ת

הו רו חוס

האם ווגמניו! היא ״פה, טיפשה
ושחצנית?״ בה וזדט רא, אומות סמדר
גנזי, דוגמנית־צמדת מהדור החדש
ף* מדר גנזי, דוגמנית־צמרת. שי־
^ ער בלונדי, עיניים כחולות, יפה
אמיתית.
היא מגיעה לבושה בחולצת טריקו
ומיכנסי־ג׳ינס. הפנים נקיות מאיפור.
מראה רחוק מזה של דוגמנית־צמרת.
מאוחר יותר היא אומרת. :כשאני
יורדת מהבימה, אני מפסיקה להיות
דוגמנית. אני חחרת להיות סמדר גנזי,
בלי שום. פוזה׳ .בעולם הדוגמנות
העניץ הזה של. פחה׳ מאוד משחק.
אני לא כזאת. אני טיבעית, פשוט אני!׳
קשה למצוא בארץ דוגמניות מצליחות
שהגיעו להצלחה בכוחות עצמן.
.צריך תואר־יופי, או לפחות איזה סנסציה
משפחתית ׳,היא אומרת. .לי אין
מ דז כאלה. הגעתי לאן שהגעתי לבד, בשתי
ידיי, עם הרבה עבודה קשה ומאמץ׳.
הסיפור של סמדר מתחיל רחוק
מאורות הזרקורים. היא נולדה בקריית־מוצקין,
שם גם עברה עליה ילדותה.
.הייתי ילדה עם שעיים בולטות
ומשקפיים. ילדה ינשופית כזו ׳,היא
צוחקת. .לא הייתי מקובלת בחברה בכלל,
הייתי יורמית. כשכל הילדים

היא גדושה, מעשית, אינה מאוהבת בעצמה, מתייחסת לדוגמנות נאד עבודה קשה
שיחקו בכדור, עמדתי בצד, כי פחדתי
שישברו לי את המישקפיים. הבנים
אהבו אז את הבנות הביריוניות, שמשחקות
בכדורגל והולכות מכות. עליי
לא הסתכלו.
.על דוגמנות לא חשבתי. איפה אני
הייתי ואיפה בימה ...השקעתי את כל
זמני בלימודים, ורציתי להיות מורה
להתעמלות.״
השינוי החזותי אירע בסוף התיכון.
.יום אחד החלטתי שאני מורידה את

מימי הטיול ישבתי על שפת־הכינרת
עם ידיד. לפתע ראיתי בחור יפהפה על
סירת־מירוץ. באותה שניה נעצרה
נשימתי. הוא נראה כמו בסרטים! שזוף,
חסון, מהמם, ממש מהמם! אמרתי לידיד
שהיה לידי. :עם הבחור הזה אתחתן!״
.ביקשתי לעלות לסירה של אותו
בחור, עופר גנזי שמו(אחיו של אלוף
ישראל בסקי מים) .באותו ערב יצאנו
לבלות יחד בטבריה, ואני הרגשתי
בעננים.

,על ילדים כפיתרון ליחסים הרעועים
בינינו לא חשבתי. טיפשי לדעתי
שזוגות שלא מסתדרים ביניהם מביאים
לעולם ילד, לשפר את מצבם. ילד צריך
לגדל על קרקע פוריה ולא על קרקע
חולה׳.
בינתיים הסתיימו הלימודים בווינ־גייט
וסמדר התגייסה לצבא, .הגיוס
היה בתקופה הגרועה ביותר בחיי, ולכן
גם בשרות הצבאי היה לי מאוד רע.
אלוהים! זו היתה תקופה נוראה ...הייתי

,כשחזרתי הביתה מהטיול, הכנתי
את עצמי — באכזבה רבה לכך שיותר
לא אראה. להפתעתי הרבה, עופר התקשר
למחרת, ואחרי שבוע עברתי לגור
אצלו בדירה. זו היתה אהבה מטורפת.
,חצי שנה אחרי שהכרנו, עשיתי את
טעות חיי. התחתנתי איתי. אחרי החתד
נה עברנו לגור בעפולה, החור שבקצה
הסרגל. למישפחתו של עופר יש שם
מיפעלים.״
אחרי החתונה התחיל הפרק הרע
בחייה של סמדר. מה שנראה כעתיד
ורוד, הפך מהר מאוד להווה שחור.
,זו היתה תקופה נוראה. שנאתי את
עפולה. כששאלו אותי היכן אני גרה,
עניתי, :נקברתי חיים בעפולה׳ .גם
הנישואין לא עלו יפה. אז תליתי את
האשמה במקום. היום אני יודעת שגם
אילו היינו גרים בווילה מפוארת
בבוורלי־הילס, זה לא היה הולך. אני
ועופר לא התאמנו זה לזה.
,לפעמים אני חושבת, שמבחינת
נתונים יבשים, עופר הוא בעל אידיאלי:
יפה, חכם ועשיר. היום, משלוש
התכונות הללו, חשובה לי רק החוכמה.
כסף ויופי לא מזיזים לי.
,למה הנישואץ לא הצליחה גם
עופר וגם אני היינו שליטים. שני
זאבים. שיחקנו כל הזמן בתרגילי־מנהיגות,
מי שולט על מי. היינו שונים
האחד מהשני יותר מדי.
,נכון שלפעמים שוני בין בני זוג
יכול להיות מעניין, אך אצלנו זה היה
קיצוני. לא הסתדרנו בכלום. היינו
רבים על כל דבר קטן.

באה הביתה מהצבא, ובמקום שיחכה לי
בעל מחבק ואוהב, חיכו לי צעקות ומריבות.
המוזר בכל העניין הוא, שלמרות
שאהבנו אחד את השני לא הסתדרנו.
״אחרי
שנת נישואין אחת גם הפסקתי
לאהוב את עופר. לא יודעת להסביר
למה, כנראה שכל המצב מסביב
גרם לכך. החלטתי שאני אקום ואעזוב,
אבל לא היה לי האומץ לעשות זאת.
מההחלטה עד הביצוע עבר הרבה זמן.
״אני חושבת שלא הגעתי להתמו־טטות־עצבים
רק מפני שהייתי עשויה
מברזל, אבל לא הייתי רחוקה מזה.
,יום אחד, כשעופר היה במילואים,
החלטתי שזהו זה. אני לא יכולה עוד
לסבול. אני רוצה לחזור הביתה לאמא.
,ארזתי מיזוודה והתקשרתי לאבא
בקריית־מוצקין, שיבוא לקחת אותי.
,אבא הגיע מייד. לאורך כל הדרך
אמא ואבא עזרו לי המון. נתנו גיבוי
ותמיכה. גם הם גרושים, אבל ביחסים
נהדרים. מתראים ונפגשים הרבה.
.לי אין קשר עם עופר, ואני מעדיפה
לא להגיד מה דעתי עליו. מפחדת,
לא רוצה להסתבר איתו.״

,אני 7א פח,

וזהו!״
המישקפיים ומרכיבה עדשות־מגע.
יחד עם זה גם שיניתי את התיסרוקת.
דמות חדשה הביטה מהמראה. פיתאום
נראיתי טוב!״ סמדר לא משתמשת במילה.
יפה׳ כשמדובר בה. .אני לא חושבת
שאני יפה,״ היא חוזרת ואומרת כמה
פעמים.
כשאומרים לה שהיא יפה, היא מתעקשת.
:אני לא יפה, וזהו ׳,היא פוסקת,
בניגוד גמור, אגב, לדעת עוברים־
ושבים שאינם מפסיקים מלהביט בה.
אחרי התיכון נרשמה ללימודי־עתו־דה
במכון וינגייט במגמת מחול וספורט.
את השנתיים הראשונות ללימודיה
היא מגדירה כ.הכי יפות בחיי״.
.זה היה נהדר. כל הכיתה היתה
מבוגרת ממני, אחרי שרות צבאי. אני
הייתי צוציקית בת .18 התבגרתי מהר
מאוד. החברה הכי טובה שלי היתה בת
.23 שם התחלתי לפרוח׳.

^ ההוד שבקצה
הסרגל

סמדר(עם יהודית ארדיטי) במסיבה
.עירום! למה לאי־

ף* פדן* ה שנ ה השניה יצאה הכיתה
לטיול בן־שבוע בטבריה. .באחד

מיקצוע

מטומטם)
ך* יום סמדר אינה מצטערת על ה״
פרשה .״הנישואין הכושלים היוו
לגביי בית״ספר נהדר לחיים, חישלו
אותי ולימדו אותי דברים רבים. כל
הריעות שלי על אהבה ומישפחה הש־

תנו.
היום אני יודעת שאהבה בלבד —
ותהיה חזקה ככל שתהיה — אינה
יכולה להבטיח חיים מאושרים, אהבה
היא הכל — ולא כלום.״
אחרי שעזבה את עופר, עברה
לחיפה, שכרה דירה, מצאה עבודה
כמורה למחול והתחילה לשקם את
חייה. כך, עד שפגשה חברה ישנה, שהציעה
לה לעבוד כדוגמנית בתצוגות-
אופנה.
סמדר התלבטה, היססה, והסכימה
לנסות בגלל סיבה אחת ויחידה: כסף.
היא התחילה להופיע בתצוגות־אופנה
בחיפה. ההצלחה האירה לה פנים, וסמדר
היתה לאחת הדוגמניות המצליחות
באיזור חיפה.
כשראתה כי־טוב, החליטה לצאת
לגלות בעיר הגדולה, תל אביב.
״שכרתי דירה ומצאתי עבודה זמנית,
כדי להיות בטוחה מבחינה כלכלית,
אם לא אצליח בדוגמנות. התקשרתי
למארגני תצוגות־אופנה והצעתי
את עצמי. בהתחלה קיבלתי תשובות
שליליות. קשה מאוד להכנס לשוק הדוגמנות
לבדך. לתחרויות־יופי לא הלכתי,
כי זה נראה לי בוטה מדי לעמוד
בביקיני מול 20 שופטים הבוחנים את
גופי. זה כמו שוק־בשר״.
אחרי נסיונות חוזרים וכושלים להשתלב
בענף, פגשה את עלמה פ תקפורט,
אחותה של דורין, מעצבת־ה־אופנה.
עלמה חיפשה רקדניות לתצו־גת־אופנה,
ופנתה לסמדר. באותה תצוגה
היו אנשי מיקצוע רבים שצפו בה.
ואז התחילו לבוא הצעות.
״בהתחלה הזמינו אותי רק לתצוגות
חלטורה, רק אחר־כך הוזמנתי להופיע
בתצוגות מבויימות, שנחשבות לתצו־

סמדר בפוזה של מרילין מונרו ובחיים
,אחר־כך, בלילה, עם בחור, הי א שוב בחורה רגילה...־

לחשוב שכל הדוגמניות טיפשות. אני
לא יודעת למה זה ככה. אולי זה בא
מקינאה.״
ואולי זה ככה מפני שכל מה שיש
לדוגמניות למכור זה מראה חיצוני
בלבד, שום דבר שיכלי? סמדר מהרהרת.
בוהה בחלל האוויר בעיניים כחולות
ויפות.
״אני באמת חושבת על כך הרבה.
לא פעם אני אומרת לעצמי: איזה
מיקצוע מטומטם יש לי — ללכת על
הבמה ולהראות את עצמי! במחשבה
עמוקה יותר, זה לא כך. דוגמנית היא
קודם כל שחקנית. כשאני על הבמה,
אני צריכה לשדר לקהל מסר, להיראות
זוהרת, לחייך גם אם יש לי חרא של
מצב־רוח באותו רגע.
״דוגמנית זה לא תואר של 24 שעות
ביממה. כשדוגמנית קמה בבוקר, היא
כמו כולם — עם שקיות מתחת
לעיניים ובעיות יומיומיות. על הבימה
היא שמה מסיכה, צבעים וחיוך. בלילה,
כשהיא מתחבקת עם החבר שלה, היא
שוב בחורה רגילה.
״בנוסף למישחק, צריך לזכור שת
עשיית
הבגדים מגלגלת מיליוני דו־לארים.
הלבוש מהווה חלק נכבד מחיינו,
אי־אפשר לומר שזה ריקני להתעסק
בזה. נכון, להיות דוגמנית זה
לא כמו עורכת־דין, אבל זה בהחלט לא
ריקני, כמו שטועים לחשוב.״
היא גם מספרת, שלא פעם הרגישה
על בשרה עד כמה אנשים חושבים
שאשה יפה היא טיפשה .״הרבה פעמים
עיקמו את הפרצוף כששמעו שאני
דוגמנית. איך הגבתי? על פני השטח
ניסיתי להראות שזה לא איכפת לי. לא
התייחסתי לאותם אנשים. עמוק בתוך־
תוכי נורא רציתי להראות שזה לא כך.
רציתי בכל כוחי להראות שאני לא
טיפשה. רציתי להגיד: רגע, תקשיבו
מה יש לי לומר!״
עולם הדוגמנות, כפי שמצטייר
בשיחה עם סמדר, אינו זוהר ונוצץ כפי
שזה נראה מבחוץ .״זה עולם מלא
בתככים ואינטריגות, עולם קשה מאוד.
גם העבודה עצמה לא זוהרת״.
לא מזמן ניסו כמה דוגמנים להקים
לעצמם עמותה, שתדאג לתנאי־עבודה
ולשכר־מינימום. הנסיון נכשל. סמדר

היתה בין המצדדים ברעיון העמותה.
״הדוגמנים שייכים לסקטור העובד
קשה מאוד. אנשים לא מתארים לעצמם
כמה קשה. נוסעים שעות לתצוגה
אי־שם, לפעמים במקום אין אפילו
כוס־קפה, והבמה רעועה. אני לא מתלוננת,
זה המיקצוע, מי שעובד בזבל
לא יכול להתלונן על הריח.
״הניסיון להקים את עמותת הדוגמנים
נכשל מפני שהיו כאלה שלא רצו
להצטרף, פחדו לעורם. פחדו שמאר־גנות־התצוגות
לא יתנו להם עבודה.
חבל, ההפסד כולו שלנו.
״מה שעוד מפריע לי במיקצוע, זה
שיש בו כל מיני ילדות שאין להן מה
לחפש בדוגמנות. שילכו לחוגי־קר־מיקה,
עדיף.
״סוג יופי שאני אוהבת הוא לא כמו
של הדוגמנית הממוצעת — עיניים
בהירות, אף בובתי, ומדאה של בובת
חלון־ראוה. בעיניי הזמרת שארדי היא
יפהפיה, יש לה יופי מיוחד.
״אצל בנים אני לא מסתכלת על
יופי. גבר שמתעסק עם הצורה החי־
(המשך בעמוד )42

סמדר ב חתונ תה(בגיל )19
,הנישואין היו טעות חיי

גות ברמה גבוהה יותר. דורין פרנקפורט
בחרה בי כדוגמנית־הבית שלה
— היום היא באנגליה, ושולחת לי
פעם בשנה כרטיס־טיסה, כדי שארגמן
את דגמיה שם. אנשי־מיקצוע התחילו
להכיר אותי, עזבתי את עבודתי הזמנית
והחלתי לדגמן במישרה מלאה.״
עם ההצלחה בדוגמנות־המסלול
התחילו להגיע הצעות לצילומים. סמדר
הצטלמה למודעות־פירסומת רבות,
וכיום היא ניצבת בשורה הראשונה של
הדוגמניות בארץ.
״דוגמנית מצליחה היא פונקציה של
פירסום,״ היא מסבירה ,״כן, גם במדורי־הרכילות.
איך אני מתייחסת לזה שאני

מופיעה שם? בכיף. זה נחמד, כל עוד זה
נכון.״
במהלך כל הראיון סמדר מעשנת.
מדליקה סיגריה אחרי סיגריה .״הסיגריות
באות במקום אוכל,״ היא מחייכת
,״צריך לשמור על הגיזרה.״
בכל ראיון עם דוגמנית חוזרת השאלה
הקבועה על הסטיגמה המודבקת
לדוגמניות ״יפה, טיפשה ושחצנית״.
סמדר יוצאת נגד דיעה קדומה זו בש־צף־קצף.
השיחה איתה מנפצת את הסטיגמה
אחת ולתמיד. היא אינטליגנטית,
נעימה, מלאת קסם אישי.
״בכל ציבור יש חכמים יותר ופחות,
גם הפקידות לא חכמות כולן. אוהבים

סמדר במכון וינגייט
.גבר יפה משעמם אותי!׳

קולנוע
כוכב׳
היורשת של גי״ן שגדה
מי ט תי ויבר היא ספורטיבית,
חטובה ותמיד נראית מעורבת
כשהופיעה ג׳יל קלייבורג באשה לא נשואה,
נדמה היה כי היא מסמלת את העיוץ החדש של
כוכבות־הקולנוע — אותן מכבות שהמלכה
הלא־מוכתרת שלהן ג׳יץ פונדה. אומנם, בתקופה
מסויימת ניסה דחה ואדים להפוך את פונדה(אז
אשתו) למשהו בנוסח חתולות־המץ הצרפתיות
הכחושות, אבל בלא הרבה הצלחה. לאחר סרט
אחד עם הרבה גליצרין(בארברלה) ,חזרה פונדה
להיות מה שהיתה תמיד: האמריקאית המשוחררת,
היודעת מה שהיא רוצה, די קשוחה ולעולם
לא נכנעת.
ואז, כשג׳יל קלייבורג הופיעה כאשה המחפשת
את עצמה לאחר התפוררות נישואיה, בסירטו
של פול מאזורסקי, חשבו כולם כי היא תאפשר
לפונרה לנוח ותכבוש את מקומה. ודתה בה יותר
רמת מאשר בפונדה, אבל היו לה גם מאניירות
רמת. ובתוך זמן מסויים, אולי בגלל אותו סרט
אומלל של קוסטא גאברס חנה קיי, לא עבדה
ברציפות מספקת כדי להיות כוכבת של ממש.

נשמה אנו שית. בינתיים צצו כמה שמות
נוספים, מלן מוכשרות ומבטיחות, נאות מאוד
ומפגינות מידה לא מבוטלת של עצמאות גם בבחירת
תפקידיהן: סוזאן(תינוקת יפה, אטלנטיק
סיטי) סאראנדץ, לסלי אן(בחר בי, בעיקבות
הכרך) ווה, בארברה הרשי(שחזרה בסערה לחנה
ואחיותיה של.וודי אלן) ומרי (קרוס
קריק) סטינברגן.
אבל מכל אלה הדומינאנטית היא בלי ספק
סיגורני ויבר, שהגיעה אפילו למועמדות לאוסקר
על שובו של הנוסע השמיני ושאומנם העניקה
לסרט זה מה שחסר בו בהמשך הראשון(הנוסע
השמיני) — קצת נשמה אנושית וחום, באותם
הקטעים שבהם פיתחה קשר ואיכפתיות לגורלה
של הילדה הניצולה באותה חללית שהלכה
לאיבוד.
למעשה, מי שהבחין בסיגורני ויבר והפקיד
בידה תפקיד עם בשר של ממש היה דווקא האוסטרלי
פיטר דר. הוא הפקיד בידיה את דמותה
של העיתונאית הנמרצת, הנקלעת לקלחת הרד
תחת באינדונסיה, בשנה בצל הסכנה. אכל זו לא
ודתה ההתחלה המקורית.
סיגורני נולדה למישפחה שכבר היכתה שורשים
בעיסקי־השעשועים. אבית פט דבר, היה
נשיא חברת אן־בי־סי בשנות ה־ ,50 ואמה,
אליזבת אינגליס — שחקנית.

שחקנית דברב״עד־ראיידד של סיטר ייטס
הדומינאנטית ביותר
סיגורני למדה מישחק באוניברסיטת ייל, וב־תפקידה
הראשון היתה כפילה של אינגריר ברגמן,
בהפקה של האשה הקבועה עם ג׳ון גילגוד.
בהמשך הופיעה בהפקות תיאטרון של אוף־ברור־ווי,
ובכמה הפקות של פאבליק־תיאטר הידוע
של ג׳וזף פאפ.
כמה סדרות־טלוויזיה הביאו אל ההופעה
הבלתי נמנעת במותחן־הפעולה האופנתי הנוסע
השמיני ( )1979 וביקורת נלהבת של לוס־אנ־ג׳לס
טיי מ ס הישוותה את הופעתה ההירואית
ללי מארווין בשנים־עשר הנועזים. בגוסבאס־טרס
הוכיחה שהיא לא רק מתנועעת במהירות
כי אם ניחנה גם בחוש־הומור, ואולי זו הסיבה
שלעומת כוכבות רבות אחרות, שאליהן פנה
הכימאי בוב סוויים והציע להן את התפקיד של

ז רו קי ם
בזזו ק
נרדפי החוק (לב. תל־אביב, אר־צות־חברית)
-סירסו השני של
גייס גיארמוס, מי שעשה את זרים.
שלושה גברים שבלעדיהם (גס
כשחקנים) לא היה הסיפור אפשרי כלל ובלל: ג׳ון לורי, ה סקסופוניסט
מזרים. מגלם כאן סרסור־זונות המבוקש בעוון
פיתוי קטינה, תום וויטס, הפיזמונאי המעולה, המגלם תפקיד
של די״גייי, שהסיע מכונית ממקום למקום ורק במיקרה התגלה
שבתא המטען שלה מונח ברנש לא כל״כך חי, והמצחיק
והכחוש מכולם -רוברסו בניני, קומיקאי איטלקי, אליל בארצו,
המגלם דמותו של מהגר איסקלי בארצות-הברית, ש־התעצבן
על פארסנר בביליאדד והלם בראשו בכדור המישחק,
קצת יותר מדי חזק.
השלושה נפגשים בתא הכלא, מיפגש גורלי של ממש. על
אשמתם אין ויכוח, אבל גם על העובדה שהם לא מתכוננים
להישאר בכלא -גם על כך אין להתפלא. בצורה שבה הם
מחלצים את עצמם אין ג-ארמוש מתעמק וזה גם לא חשות כי
העיקר הוא המסע המוזר שהם מנהלים בתוך ביצות לואיזיאנה.
מוזר, מצחיק עד דמעות, מקורי ורענן. ג׳ארמוש מרגיש
רגש של התפעמות והתלהבות לנוכח המקסם שיש לטיפוסים
שהם עלובי חיים, ומעביר את הרגשתו אל הצופה. הוא נמשך

אליהם, מבין לליבם ומוצא בדיוק את הטיפוסים העשויים
להיכנס לדמותם כיד לתוך כפפה שנתפרה למענה ב דיו ק
אין ספק שגם בעובדה שדווקא הזר הוא המוצא לו בת-זוג
זרה כמותו, כדי להשתקע קבע באותו איזור שכוח־אל, יש
משום הסימליות. וכמה מקיטעי הדיאלוג יהפכו בוודאי
ל״קאלט׳ ,כמו סיפור הארנבת.

ח>וב>ם
מ>ע\פחת>>ם
יומן חוף ברייטון (בן־יהודה,
תל־אביב ארצות־הברית) -כל
מחזה של ניל סיימון מגיע בסופו
של דבר לקולנוע, ואם הבימאי אי נו
הרברט רוט, הרי הוא ג׳ין זאקס. כל זאת אולי באורח זמני,
עד אשר יחליס סיימת לטרוח מעט ולביים את הסרטים
בעצמו.
כבכל הסייטונים המאוחרים. גם כאן מתבלבל ההומור
בנימה בולטת של נוסטלגיה ועצב. הפעם לא קשה לזהות את
הנימה האישית מאוד, המתלווה לכל העניין. כי מדובר בזיב-
רתותיו של נער מתבגר, בן למישפחה יהודית מברוקלין. ערב
מילחמת העולם השניה. מכאן והלאה יכול כל צופה מאומן,
ולוא רק במקצת, לנחש מה צפוי לו בסרט: הזיות-מין צנועות,
המתאימות לגיל, חלומות מפוארים על עתיד זוהר של ספור טאי,
ואולי סופר, בעיות כלכליות חמורות, חיכוכים מישפח־תיים
ועוד כיוצא באלה.
שום דבר מכל אלה אינו חסר כאן. יש כאן קצת הווי של
המישפחה היהודית, עם הבעל שעובד בפרך והאשה המנהלת
את משק-הבית ביד רמה, דרך הדודה ובנותיה, שבאו
להתגורר עם המישפחה אחרי מותו בלא-עת של הדוד, עם
האח הגדול, שאינו יכול לסבול כאשר מתעללים בכושים, ועם
האחיינית שרוצה להצטרף לשורת מקהלה בברודווי, ועם
המחזר האירי של הדודה. החי בבית ממול. בקיצור: מלודרמה
מישפחתית. שזכתה בהצלחה גדולה מאוד על הבימה, אולי
בגלל האווירה האינטימית והשטף של הדיאלוג אבל בצורתה

שחקנית ויבר
שנה בצל הסכנה

קתלין דויל וג׳ונתן סילברמן: לא סבל ולא חוויה
הקולנועית נראית בנאלית כל-כך, צפויה ובלתי-מיוחדת עד
שהיא נשכחת במהרה, עוד לפני שמסתיים הסרט. אומנם אין
בכל כל סבל, אבל גם לא חוויה גדולה.
מבין ה שחקים אפשר לציין בהחלט את בלית דאנר, כאם
המישפחה, למדות שכל דמיון בינה לבין אב-טיפוס האם היהודיה
מיקרי בהחלט, ואת ג׳ודי אייבי, בתור אחותה קיצרת-
הרואי. גם יתד ה ש חקים ממלאים את המוטל עליהם בנאמנות,
אבל נראה שכאשר ינסחו בעתיד את קרות-חייהם, לא
יהיה זה הסרט הראשון שימהרו להזכיר ברשימת ההישגים.

״נערת ליווי״ היתה סיגורני אחת הבודדות
שענתה: כן.
עצמאית, אינטליגנטית וזנותי ת. זהו
תפקיד שכל כוכבת אמריקאית היתה רוצה בו,
להלכה: מותחן אופנתי, עם כל המרכיבים הדרושים
לקופה — סיור של ביון מעורב במיסתורץ
ומתובל ברומאנטיקר* על רקע בן זמננו, יחסים
מעורערים במיזרודהתיכון ונסיונותיהם של מדינאים
לתמרן בין הישראלים והפלסטינים. אשה
בין הגברים ועולמם המסוכסך, האשה שכולם
חושקים בה ורואים בה אובייקט מיני ר
ויבר מצליחה להפוך סיפור שאיי ,.ני כלל
ועיקר לטור־דה־פורס שלה, לצד, קל קיין —
אותו לורד בולברוק, שהזדקנותו מזכירה לא
במעט את ימיו האחרונים של ויליאם הולדן. היא
משתמשת בזריזות שרכשה בשובו של הנוסע
השמיני ובאיכויות של אשה עצמאית, מצליחה
להיראות מושכת, מפתה, אינטליגנטית וזנותית
גם יחד — וזהו בהחלט הישג שאפשר להתגאות

ע דנ ה פייי״דז

העולם הזה 2593

רחוב קטן במרכז תל־אביב 12 .בתים ישנים, ובתוכם דיירים ישנים. גם אני. גרה ברחוב הרבה שנים
ולא מכירה את השכנים כמעט. נראים די דומים. לפעמים אחד מהם(בעיקר אחת מהן) עוצרים אותי,
מדברים קצת אומרים שלום ולהתראות.
בוקר יום־הזיכרון עצרה אותי שכנה. סיפרה שהיא ממהרת לבית״הקברות. אח שלה קבור שם. נפל
במילחמה. לא שאלתי איזו מילחמה. אמרתי שלא ידעתי.
ואז היא סיפרה לי שהאח של השכנה בבית הפינתי נפל במילחמת־העצמאות, וגם הבעל הראשון של
הגברת שגרה בדיוק ממולי. בבית הראשון ברחוב, היא סיפרה לי, גר זוג מבוגר, שכמעט לא יוצא מהבית
מאז שהבן שלהם נפל במילחמת ששת־הימים, והבלונדית הזאת עם הילד הקטן היא אלמנה של
מילחמת־לבנון. נדמה לה, לשכנה שלי, שגם הקירח השמן הוא אב שכול.
אחר כך היא הראתה לי חלון בקומה הראשונה, שם דלק נר־זיכרון, והיא אמרה שבטח גם שם קרה
משהו, אבל היא לא יודעת.
בדיוק אז עברה ברחוב מכונית, ומתוך הרדיו שלה בקעו המילים היפות שכתב אהוד מנור לזכר אחיו
הצעיר יהודה, שנפל.
רחוב קטן במרכז תל־אביב. כמעט בכל בית שכול. מדינת־ישראל בוכה יום אחד, ואחר כך חוזרת
לקוות שיהיה שלום. מולדת שלי.

צר יד
בן־יהודה א1נזץ
ברויים

פקיד/ה רבר /י עברית
מהיום אתם מתבקשים להפסיק להגיד על כל
תיק ״תיק הקרטון ההוא, הזה, הירוק״ וכר. מהיום
לכל תיק קרטון יש שם פרטי, והרי השמות
הפרטיים והקלסתרון לפניכם:

תמיד נחמד אצלם. הם מזמינים אנשים
מעניינים, שיש להם שפה משותפת. הם מארחים
נעימים, לא לחוצים. יש להם בית נוח, והיא
מגישה כיבוד יוצא מן הכלל. כולם אוהבים לבוא
אליהם ושמחים על ההזמנה.
בערב־שבת היינו מוזמנים לשם. באנו ב־,10
כמו שאמרו. על השולחן היתה מונחת קערה
גדולה, ובתוכה תפוזים ותפוחים ושסק ובננות.
אחר כך באו עוד אנשים, והתחילה שיחה מאוד
מעניינת (דווקא לא דיברנו על קונדומים).
אנשים אכלו תפוזים ושסק ודיברו וצחקו
והחליפו אינפורמציה ורשמים. בשעה 12 שאלה
המארחת מי רוצה תה ומי רוצה קפה. רק אז כולם
שמו לב שלא הוגש כיבוד. מאוד בעדינות שאלו
איפה האוכל ומה קרה. היא אמרה שאין אוכל. מי
שבא ב־ ,10 בוודאי אכל כבר בבית. העניין הזה עם
הקניות והבישולים והתחרות נמאס עליה, היא
אמרה. שלא לדבר על העובדה שממילא כולם
בדיאטה, ואחרי שהם אוכלים כמו משוגעים הם
מתלוננים ובוכים ואומרים אחד לשני :״אכלנו
יותר מדי, לעזאזל!״
ועוד היא אמרה, שמי שרעב ילך למיסעדה, כי
אליה באים לפגוש אנשים ולשוחח ולא לטרוף
ולהעביר אותה בפרך יום קודם.
כולם היו כל־כך נדהמים מהחידוש, עד
שנאלמו המילים מפיותיהם. הוגש התה והקפה,
ולידם פרוסה. דקה של עוגה. באחת וחצי הלכנו
כולנו הביתה, אחרי ערב מרתק ובטן לא מלאה
וכואבת.
בעיניי זה רעיון נפלא. מספיק עם הפיטום הזה,
ואחר כך עם המילחמות להוריד קילו בהרעבה
של שבוע. נכון שצריך אומץ כדי להתחיל לא
להגיש כיבוד, אבל צריך לזכור שהאמיצים שינו
את העולם, אם בכלל.
אחד על גופי הרזה, אבל לעומת זאת התחזק
האופי שלי, ויום אחד הודעתי להוריי הנדהמים .
שזהו: אף זריקה ואף כף שמן־דגים אחד לא יכנסו
לתוכי, ואם הם יגידו מילה אחת אני פשוט בורחת .
מהבית.
הורים כמו שלי לא יכולים להרשות לעצמם ;
סקנדאלים, ולכן הם ויתרו.
עברו שנים, ודווקא בלי הזריקות והשמן ,

בריאות

עד היום אני בטוחה שהילדות שלי היתה
מחורבנת כל־כך בגלל זריקות״הכבד שתקעו לי
בישבן שלוש פעמים בשבוע, ובגלל שמן־הדגים
המגעיל שנאלצתי לבלוע לפחות פעם ביום,
כשאבא שלי מחזיק לי את הפה, אמא שלי תוקעת
את הכף לתוך הפה ואני בוכה ובוכה. כל זה מפני
שנראתי כמו מקל של מטאטא (הוי, הימים
הטובים ההם ואז, לפני שנים חשבו שילדה רזה
שאין לה לחיים אדומות ומנופחות בחיים לא
תמצא חתן.
אחרי שלוש שנים של זריקות־כבד ועשרות
בקבוקים של שמן־דגים, אומנם לא העלתי גרם

ואשה מעל *יל ,35 כי בשמן יש חומצות
המורידות את כמות הכולסטרול בדם, מנקות את
כלי־הדם מקרישים, ובכך מקטינות את הסיכון 1
להתקפי־לב. מגיל ,35 רבותיי! בשביל לא לשגע
את הילדים והילדות.
והיום, בגלל הקידמה, כבר לא צריך להרגיש י
את הטעם המבחיל הזה בפה. פשוט לוקחים
כמוסה המכילה את שמן־הדגים — ובולעים.
מוכרים את הכמוסות באריזה של ,30 במחיר
13.80ש״ח, וקוראים לזה אומגה .3אם גם לא
עובדים קשה מדי, לא דואגים, לא מתעצבנים, לא
רואים מב ט כל יום, לא מגדלים ילדים ולא ולא
ולא — אפשר לחיות לנצח.

החברה להגות

מה הייתם אומרים על לוח שנה לשנת ,1986/7שעל כריכתו מתנוססת תמונה מרהיבה של
עדת חסידות! הייתם אומרים בוודאי שמוציאי הלוח הם אנשים אוהבי בעלי״חיים בכלל
ועופות בפרט. אם חשבתם כן -צדקתם.
בתוך לוח־השנה פזורה אינפורמציה מעניינת על עופות ארצנו, כיצד לזהות אותם, איפה
למצוא אותן, איך לשמור עליהן ונו׳ .החלק הזה נערך כנראה בידי אנשי החברה״להגנת־הטבע,
ששמה מתנוסס על יומן המטייל.
אולם, לחברה־להגנת־הסבע כנראה לא היה מספיק כסף כדי להוציא את לוח״היומן־
המטייל הזה בעצמה, אז הם ביקשו לעצמם חברה שתתן חסות. חיפשו־חיפשו, ובסוף מצאו.
הם כל־כך שמחו, כנראה, שתיכף ומייד הם לקחו את הצ ק ונתנו הוראה לבית־הדפוס
המדפיס את הלוח: להדפיס על הכריכה גם את שם החברה שנתנה חסות.
כך יצא, שעל הכריכה היפה מתנוססים שני שמות חשובים: החברה״להגנת־הסבע ו מעוף
-משחשה לעופות בע״מ.
אתם תחליטו בעצמכם אם זה חוסר־סעם, טיפשות, רישעות, הומור־מקאברי, סימסום או
זילזול בעם־ישראל. מחקו את המיותר, אם יש מיותר.

אם אתם ממצמצים מול השמש הקיצית שלנו
ורק מישקפי־שמש יעזרו לכם לעבור את הקיץ
בשלום, אז הנה בשורה שאולי תחסוך כסף רב.
המרכז למישקפי־שמש, רשת בעלת חמישה
סניפים (תל״אביב, רמת־גן, אילת, חיפה ובאר־שבע)
מייבאת את המישקפיים בעצמה מחדל וגם
מוכרת אותם בעצמה, ועל כן חוסכת לך, הצרכן,
פער־תיווך גדול.
הנה כמה דוגמות: מישקפי מרטינו רנטי —
40ש״ח: מישקפי טד לפידוס — 35ש״ח;
מישקפי קוראג׳ — 35ש״ח. לעומת שתי חנויות
ברח׳ בן־יהודה בתל־אביב, זו מציאה ממש.

מוצרי הטיפול בשיער מסידרת סוואב של
חברת הלן קרטיס הם הנמכרים ביותר בארצות־הברית,
ולא פעם ראיתי שהחברות שלי סחבו
במיזוודותיהן הכבדות שניים־שלושה שמפואים

של סוואב דווקא. חסל סדר סחיבות. היום
נמכרים מוצרי־השיער של סוואב גם בישראל.
שמפו 500 מי״ל ב־ 6.40ש״ח, קונדישינר באותו
המחיר, ומי שרוצה מוס לשיער תשלם 10.95
ש״ח למיכל. אחסוך לכם את כל הסופרלטיבים
הרשומים בהודעה לעיתונות. פשוט נסו והחליטו
בעצמכם, איזה מתוך 700 השמפואים הכי מתאים
לכם. בהצלחה.

חברת בלמון ייבאה ארצה שני בשמים מבית
הבשמים הפאריסי של פרנקה ברגר. הדוונה
הוא בושם המופק מעשב עדין, הנושא שם זה
והגדל מתחת לצמח היסמין, והנותן ריחו רק
בשעות הערב. הקאננגה הוא שמו של עץ־פרחים
הגדל במאלאיה. שני הבשמים נמכרים ב־ 46ש״ח
ל־ 50מ״ל, ו־ 65ש״ח ל־ 100מ״ל.
נ״ב: הקאננגה מזכה אותי במחמאות אדירות
כבר שבוע, אבל גם בהרבה הטרדות, בנוסח :״איזה
בושם יש לך ואיפה קונים אותו?״ אז קונים אותו
בפרפומריות המובחרות, אם לא ידעתם.

עוד מוצר. שהיינו נוהגים לסחוב איתנו מחו׳ל
הגיע ארצה. דאודורנטים לגבר של חברת מנן,
במיבחר ריחות. הדאודורנו בצורת סטיק הוא
יבש, ויוצא מתוך הקופסה שלו עם סיבוב גלגל,
כמו שפתון 9.78 .ש״ח ליחידה.

) אס תמהתם איך זה •שספיר קאופמן היפה!
פיה, שהיתה פעם מלכת־יופי. לא נוסעת לעבוד
בחו״ל כמו כל חברותיה היפות, אז הנה תשמעו

למה.
כשהיתה ספיר בת ,14 ערכו לה הוריה היכרות
עם בנם של החברים שלהם. יונתן, שהיה אז בן
.17 אז שנה״שנתיים הם הלכו לסרט פעם
בשבועיים, ואחרי זה הם החזיקו ידיים עוד שנה,
\ ואחר־כך הם גדלו והתחילו לעשן ת מה שילדים
גדולים עושים.
מאז הם ביחד. היא אוהבת אותו, והוא אוהב
אותה, וכאילו הכל בסדר. משנבחרה ספיר כמל־כת־יופי,
התחילו להגיע ההצעות להצטלם ולדגמן
בחו״ל. ספיר שמחה מאוד והתחילה לארוז
מיזוודה, אבל לפני שנגמרה האריזה הגיע יונתן
והטיל וטו גדול מאוד. או חו״ל או אני.
ספיר לא נסעה, והתחילה להשפיע על החבר,
!יתן לה לנסוע לפחות לגיחות קטנות של

ספיר קאופמן ויונתן
מה שעושים ילדים גדולים

ציפוי־הזהב שיש לו, זה עניין של כמה עשרות
דולארים״.
דפנה ברק המעולפת יצאה מהחנות, ובדרכה
למלון חשבה על כל הקללות שהיא מכירה
בעולם, בכל השפות, ואת כולן היא שלחה לכיוון
של חאשוגי. לחשוב שהשעון שלה, השווה 150
דולר, נמצא אצלו, והשעון שלו, שלא שווה כלום,
נמצא אצלה, שיגע לה את העצבים.
אחר־כך היא חזרה ארצה, ועדיין קיוותה
שחאשוגי ישבור את שתי הרגליים ויקבל טיפוס
ומיגרנה ושינשרו לו השערות שעוד נשארו לו,
ושיכאבו לו שיני־הבינה. אחר־כך היא הלכה
לפרק את המיזוודה שלה ו ...נו, מה? היא מצאה
שם גם את השעון שלה. יד מיסתורית הכניסה
אותו לשם בחשאי.
טוב, אז בלב שלה היא מייד ביקשה סליחה
מחאשוגי על כל הקללות שהיא קיללה אותו,
ובאמת זה עזר, והוא לא שבר כלום ולא חלה
קשה.

עדנאן חאשוגי

שעון שלא שווה כלום!
סיפור שפורסם בהעולם הזה על רנד כספי
וישראל מחרוב, שהחליפו ביניהם את
השעונים, במיסגרת התערבות.
ואומנם. בערב הם פגשו את האישיות, והחי-
לופין נעשו. חאשוגי המיסכן קיבל את השעון
ב־ 50ז דולר. ודפנה גבהה בשלוישה סנטימטרים
מרוב כבוד שהיא עונדת על ידה את שעונו היקר
של חאשוגי.
אהר־כך נגמרו כל הפגישות באיטליה ובצרפת.
ודפנה נכנסה בפאריס לחנות־שעונים יפה.
כדי לקנות מתנה לאחיה. ותוך כדי בחירת השעון
בשביל האח, היא הפשילה את השרוול שלה, כדי
שבעלי־החנות יראו את השעון החדש שלה
ויתעלפו. אבל הם ראו ואף אחר לא התעלף. ואז.
כמו יהודיה טובה. היא הורידה את השעון מידה
ושאלה את המוכר כמה עולה שעון כזה.
המוכר לקח את השעון לידו. בחן אותו היטב,
ואמר לה בנון־שלאנטיות מדהימה- :אילו השעון
היה מזהב. הוא עוד היה שווה משהו. אבל עם

הכי לא
זרועה
< בעולם

אתם הרי יודעים שכל הארץ מדברת בשבועיים
האחרונים על דפנה ברק. חלק מדבר על
הראיון שהיא ריאיינה את עדנאן חאשוגי,
וחלק מדבר על השעון החדש שלה.
דפנה חזרה מהפגישה. כשעל פרק ידה
מתנוסס לו שעון־זהב. ועליו חרוטות האותיות
שהן ראשי־התיבות של עדאנן חאשוגי,
באנגלית.
נו. אז הקשבתי למה שהאנשים אומרים על
השעון הזה. ותאמינו לי שהם אמרו הרבה מאוד
דברים. אחר־כך הלכתי לדפנה ברק בעצמה.
ושאלתי אותה מה עניין השעון. אבל היא עשתה
פרצוף של חשובה מאוד ואמרה -אין תגובה״.
אץ תגובה בתחת ׳.אני אמרתי לה. ושלחתישני שפיונים מאוד־רציניים שלי לברר את העניין•
בבקשה.
קוראים יקרים. הנה הסיפור האמיתי.
לפני שנה קנתה האמא של דפנה מתנה לבתה.
היה זה שעת יפה של גוצ י. שעלה משהו כמו 150
י־ולר. דפנה מאוד שמחה במתנה. והיתה גאה
מאוד נם באמא שלה וגם בשעון.
עם השעון הזה היא הגיעה לפגי־שה עם חא־שוגי.
שענד על־ידו שעון־זהב העושה רושם של
מיליון דולר. כמו חאשוגי בעצמו.
במשך השיחה אמרה דפנה לחאשוגי שיש לה
ההרגשה שבערב הם ייפגשו עם אישיות (לא
כותבת שם. בגלל הצנזורה) חשובה. חאשוגי אמר
שזה לא יכול להיות. אבל דפנה התעקשה. הם
הסכימו ביניהם שאם בערב הם ייפגשו עם האישיות
החשובה ההיא, הם יתחלפו בשעונים.
כלומר: רפנה תקבל את השעון של חאשוגי. והוא
יקבל את שלה.
הרעיון היה של רפנה. והוא בא לה בעיקבות

מאת שורמית יריב

דפנה ברק
ומה עם הפיצויים על צער, עוגמוג־נפש וחרדותז

שבועייס״שלושה. אבל יונתן בשלו. הוא הביא
לעזרתו כל מיני פסוקים ממקורותינו, כמו ״לכתר
אחריי במידבר, בארץ לא זרועה הוא אמר
לה שאם היא תמצא ארץ פחות זרועה מארץ־
ישראל, הוא ירשה לה לנסוע לשם.
אז חיפשו במפה וחיפשו, ולא מצאו שום דבר,
ולכן היא פה.

די שאנש? ז ד
רב שר אבן
ויש אנשים עם
בסד זהב
המיסעדן אבי אברמוביץ עבר תקופה
קשה מאוד בזמן האחרון. רק לפני כמה חודשים
התגלה שמשהו מאור לא בסדר בלב שלו. אישפזו
אותה וניתחו אותו, ושמו לו מעקפים וצינורות,
ואחר־כך סגרו וקיוו לטוב. אבל מהחולשה של
הניתוח הוא קיבל צהבת
קשה, ושוב היהי חולה
ואומלל ובלי מצב״רוח.
כל אחד מבני־המיש־פחה
והידידים הקרובים
בא לבקר, וכל אחד
עשה בשביל אבי מה שהוא
יכול לעשות, משהו
כמו להגיד מילה טובה,
להביא פרח, או בונבוניירה.
רק הדוד של אבי,
שהוא במיקרה יעקב
אגם, הביא מתנה מאוד אגם מקורית כדי לשמח את
לב משפריץ?
אבי.
אגם הפסל פיסל לב עשוי מזהב, ונתן אותו
לאבי בצירוף ההקדשה- :לב של זהב לבעל לב
של זהב.״
אני מקווה שלב־הזהב הזה לא יתחיל פיתאום,
באמצע הלילה, להסתובב ולהשפריץ מים ולהשמיע
מוסיקה, כי זה מאוד מסוכן לבן־אדם שיש
לו לב חלש.

הרכילותהכי חגה
אברהם בריר נמצא עם האשה האמריקאית שלו
ועם בתו הקטנת
לשיא הגיעו הסיפורים בשבוע־פסח, כשהגברת
האמריקאית הגיעה ארצה עם הבת הקטנת
סיפורי־הרכילות העסיסיים ביותר הם המסופ ושפיון אחד שלי טילפן לי ואמר שהילדה הקטנה
רים מפה לאוזן במסיבות, ובגלל חוסר בפרטים מסתובבת במישרד של עורן־-הדין בריר וקוראת
לו. ד א די׳ (אבא בלשון האמריקאים).
מתייקים אינם מגיעים לעיתונות.
מאוד נדהמתי מהסיפור הזה, וישבתי לשיחה
מבץ כל סיפורי־הרכילות העסיסיים, העסיסי
ביותר והמסופר ביותר היה הסיפור על הילדה מעמיקה עם עצמי. לפרסם את הסיפור או לא?
מצד אחד, ברוריה היא קולגה, ופירסום הסיפור
הקטנה שנולדה, כביכול, לעורך־הדין אברהם
יעשה לה אי־נעימות בדרג עליון. מצד שני, על
אביזץ־
בריר, בעלה של העיתונאית ברוריה
דגל העולם הזה מתנוסס אריה שכל הזמן שואג
בדיר.
הסיפור אמר, שחיי־הנישואץ של ברוריה וער. בלי מורא, בלי משוא־פנים׳,
כשהחלטתי סופית שאני לא יכולה להחליט,
רך־הרין בריר עלו על שירטון, אבל כדי שלא
לגרש לסקנדאלים, הם החליטו להישאר ביחד פשוט כינסתי את כל השפיונים ואמרתי להם:
ולעשות פוזה של זוג מאוד מאושר. עוד אמרה עיזבו את כל העבודות שלכם ותתרכזו רק בהרכילות,
שעורך־הדין בריר הכיר אשה נחמדה סיפור הזה. הביאו לי את כל הפרטים, ואז אוכל
בניריורק, קנה לה שם בית, עשה לה ילדה, ובכל להחליט מה לעשות.
שלושה ימים ושלושה לילות הם התרוצצו
פעם שהוא מגיע לנידיורק — והוא מגיע לשם
הרבה מאוד פעמים בשנה בגלל עבודתו — הוא בעיר, הרימו טלפונים לכל מיני מקומות בעולם,
שתו המק תה על חשבוני ובסוף הביאו את הסיפור
מנהל איתה חיי־מישפחה יפים.
במשך השנתיים האחרונות, היתה הופעתם של האמיתי.
לפני שנים עזבה את הארץ נאווה בודינגר,
ברוריה ואברהם בריר בפתח של אולם־מסיבות
גורמת לתחילת הליחשושים. בכל פעם שברוריה והשתקעה עם בעלה הרצל בעיר ניריורק. לפני
שבע שנים הם התגרשו, ונאווה עברה לגור לבד.
היתה מגיעה לבד לאיזה אירוע, היו אומרים ש־היא
המשיכה לעסוק בדבר שבו עסקה גם בארץ
— אמרגנות. בישראל היתה שותפה עם מיקי
סלד במישרד לאמרגנות בשם סולן. עורך־הדין
שלהם לא היה אלא אברהם בריר.
גם אחרי שנפרדה מפלד והמשיכה לעסוק באמרגנות
בניו־יורק, המשיכה להשתמש בשרותיו
מה אפשר להגיד על בנו של ראש־עיריה המהטובים
של עורך־הדץ בריר, שנמצא, לרגל ענפיק
סרטיסז
ייניו, לעיתים קתבות בארצות־הברית.
למשל: שהדבר החיובי היחידי אצלו זה שהוא
נאווה מיודדת עם בני־הזוג בריר כבר שנים
בנו של ראש־העיריה, ושאת הפקת הסרטים יניח
רבות, עוד בטרם עזבה אותנו לטובת הגולה. היא
לאחרים.
אפילו מכירה את שתן, בתם המשותפת של
זה קרה לעמום קולק, בנו של אתם־יורעים־
אברהם וברוריה, ואת חני, בנו של אברהם מנימי.
ולא בסתם עיתון, אלא בניו־יורק־טיימס,
שואין קודמים, שהוא כבר עורד־דץ בזכות עצמו.
שכתב עליו ביקורת שאין רבות כמותה.
לברוריה ולאברהם היתה בנידיורק דירה נחהנה
כמה קטעים על הסרט לולו לנצח שמדה.
לימים הם החליטו שלא להחדק בה עוד,
,נכתב, הופק ובויים על־ידי עמוס קולק, ושבונאווה
הציעה להם, כחברה טובה ונאמנת להת!
תפקיד הראשי בו הופיעה השחקנית הגרמניה . ,ארח בדירתה המרווחת כשהם נמצאים בנידיורק.
המהוללת חנה שיגולד! ,לצד עמוס קולק עצזה
לא היה דבר יוצא־דופן לגבי נאווה. היא
מו, והמינאית ה רד רות ובטהיימר:
ידועה כטובת־לב באופן מיוחד, ומציעה אירוח
.קומדיה קטנה ושחוקה.״ אולי זה היה סימן
לישראלים רבים המגיעש לניריורק.
הצעתה התקבלה כשימחה, ואברהם אכן היה
מתאכסן בדירתה של נאווה בכל פעם שהיה מגיע
לניריורק.
יום אחד הכירה נאווה גבר קנדי בשם הרי
הנדלסמן, ואף חשבה להינשא לו. אבל עד שהיא
החליטה אם כן ואם לא, היא נכנסה להריון.

איו ם ל מדי
החונה בגולה
ביום סגרירי, בגולה הדוויה של ניו־יורק סיטי,

לבושים בבגדי חתן־כלה, צעדו להם דו ת ת לוי
ואות ליסשיץ אל חתונתם.
אורי, שסיים לא מכבר את הצגתה של תערוכה
גדולה מיצירותיו הגראפיות בגלריה גורדון ב־תל־אביב,
לא ירד מהארץ. לא צריך להיבהל. ה־קיבוצניק־לשעבר
רק נסע להציג את עבודותיו
בגלריה מכובדת בשיקאגו. מובן שדורית, אשת־חיקו
הנאה מזה זמן, הצטרפה אליו. ושם, בין
תצוגה למסיבת ובעזרתם של חברים טובים במיוחד,
שאול ובתיה סמירה, שוכנעו השניים
למסד את יחסיהם הטובים.
שאול, צייר ידוע, העורך בימים אלה תערוכה
באחת הגלריות החשובות בניריורק, ובתית אפר
נית בזכות עצמת העוסקת בפיסול בנחושת עבדו
על הזוג באופן אינטנסיבי. מזי ת אשה נמרצת
ללא פשרות, אף הלכה וקנתה לשניים טבעות-
נישואץ.
החתונה היתה צנועה. השתתפו בה רק כמה
חברים קרובים, וביניהם: קלרה אחרוני, שנמלטה
מהארץ לפני כמה חודשים בעיקבות בעלה

ביוזמת החברים
עמום, שאול ובתית כמובן, ויסמין, בתו של
ליפשיץ מנישואין קודמים.
אך בזה לא תמו חגיגות־הנישואין. הזוג סמירה
שלח כבר הזמנות לכל אמני ניריורק והמושבה
הישראלית למסיבה רבת־משתתפים, שתערך בביתם
בסוהו של המטרופולין הגדול.
בינתיים מסתובב ליפשיץ בניו־יורק, ומראה
בגאווה את טבעת־הנישואץ החדשה לכל מי
שנקרה בדרכו. הזוג הטרי הבטיח כי מייד עם
שובו לארץ, בתחילת החודש הבא, יערוך מסיבת-
נישואין בביתו החדש והמשופץ שבנווה־צדק.

סיפ 1ר עצוב

אחד מנערי־הזוהר הראשונים של העיר העברית
הראשונה היה יואל נוימן. מי שילדיו הם
הנוער של היום, זוכרים אותו היטב. בעל קולנוע
ארמון־דויד (אולפני פרג׳ של היום) ואחר־כך
בעל־מיסעדות. נשוי עם אחת הנשים היפות של
אז, רותי נוימן, בליץ גדול במסיבות ואורח
קבוע מאוד במדור שלי.
אחר־כו הוא התגרש מרותי, שנישאה מייד
לאחר, והתחיל לבדוק את החתיכות של תל־אביב.
הרבה מסיבות עם הרבה בחורות, הרבה
שימחה וצהלה שרבה ביזבוזים — ופיתאש גם
הרבה חובות והסתבכדות בכספים. וכשהסתבך,
עשה את המעשה שכל המסתבכש עושים, כלומר
— נסע לארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות, כרי
לשקם את עצמו. ושם, כמו לרבש אחרים, השיקום
היחידי הנראה לעץ הוא חברות באיזה חברת־מוניות
ועבודה באוטו ישן וצהוב במשך הרבה

שעות ביום, וגם הבושה להשות בכישלון ולחזור
הביתה.
אחרי עבשה מאומצת שיים בסיגנץ שלא
הורגל להם כאן אצלנו, חלד״ ביטוח רפואי לא הש
לו, כמו לרבש מחבריו הישראליש שגדלו על
האימרה.שיה בסדר׳ .הסתבר שביתשחולים באמריקה
עולה הוך־תועפש, שון־תועפות ש
בדיוק מה שלא היה לו.
שכב בבית חולד. באו קצת חברים לבקר, וחש
עצוב. אחר־כך, כשהחמירה המחלה, התאספו ש
חברים, עשו חשבון כמה כסף הם יכולים לאסוף
בשבילו, שסתבר שזה לא מספיק אפילו לשבוע

עמום
.רק זה ח
ליציאתו של קולק(מעולם הסרטים סרט שנראה
כאילו נעשה על־ידי אנשים החיים בתחנת־אוטובוס
והמוציאים דברים בחיפזון מהמיזוודה.
הכל מבורדק, ושום דבר אינו מתאים לגמרי...
סאטירה מיד שניה ...נראה כמו רשמיו של ילד
שכחן, שראה את הסרט של סוזאן זיידלמן
סוזאן סוזאן ...הד׳ר רות וסטהיימר, המשחקת
את עצמת צריכה להיות יותר זהירה. בסרט הנד
בדים בצורה כל־כך רשלנית כמו זה, מסתכנים
בני־אדם שיררכו אליהם.״ רוב השחקנש משחקים
בצורה איומה למרי. זה כולל גם את מר
קולק. העלמה שיגולה אינה טובה ואינה רעת
היא פשוט נוכחת במקום׳.
העלילה: גרמניה צעירה חיה בשכונת־עוני ב־ניו־יורק.
ביום היא עוברת אצל יצרן של אסלות
בית־שימוש, ובלילה היא מנסה לכתוב את הרד
סאן הגדול על צעירה גרמניה החיה בשכונת־עוני
ברוריה אבידן־בריר עם אברהם בריר
בניריורק, וכו׳. 1 נאווה הציעה את דירתה
הסרט הוקרן בהצגת בכורה בנידיורק. ידידתי
נאווה, שהיתה כבר מעל גיל ,40 החליטה שזו רץ הם בחרש ואברהם ברש, ולכן גם לא מצאו
הסובת כתבת העולם הזה רונית אנטלר, ש־לנכון
להכחיש אותו.
הזדמנותשיש ללדת. למרות שהרומאן נגמר, שא
סרחה להביא לי את הקטע מהעיתון האמריקאי,
שכי מצחיק הוא שכשנאוש שתה בארץ ב־שמרה
על ההריץ שיתה מאוד מאושרת.
נכחה בהקרנת היא ניגשה לעמוס קולק, הציגה
חופשתשפסח עם בתה הקטנת בא לארץ גם הש
כשנולדה הילדה של נאוש לפני ארבע שנים,
את עצמה לפניו וביקשה לשאול אותו כמה שאהנדלסמן,
האב החוקי והאמיתי של הקטנה. ש
כולם שמו לב שאץ אף גבר אחד בסביבה(בינלות.
כששמע קולק איזה שבועון היא מייצגת,
הושת אומנת לא בילו שד את חופשתם, אבל
תיים חזר הרי לקנדה, אחרי שנתן אח י מו לנבהל
ואמר. :רק זה חסר לי!׳
הילדה שהתה בכל יום אצל אבש במלון הילטון
ילדה) .לעומת זאת ראו החבשם שמדי י מגיע
ידידתו, ג׳וליה תבינסון, אלמנה עשירה
בתל־אביב, והוא אפילו לקח אותה לכל מיני
ה. אז
אברהם בריר לניו־יורק ומתאכסן אצו
המבוגרת מקולק בכמה שנים טובות, רצה אחריה
מקומות־בילוי לילדש בלבד, כמו לעישהילדית
הם חיברו שניים ועוד שניים, ולפי דעתם יצא
ואחר־כן־ ביקשה מכדיקל שטיינהארט, הועוד
יותר מצחיק הוא שהילדה בכלל לא
להם ארבע. אז מייד הם טילפנו לכל החברים
מיליונר היהודי המיודד עם טדי קולק, ושגם מיקוראת
לו דאדי, אלא אבא, משום שגם שא וגם
האחרים, וגם למכרים ולשכנים ולקרובי־מיש־מן
את סירטו של עמום, שירחיק את העיתונאית
הוא מדברים עברית.
פחה ולידידים רחוקים וקרובים, וגם לכמה חברים
מהשבועון המסדים מן האולם. וכך נמנע מכם
אז אני מאוד מקווה שעכשיו כולם ישעים
מהצבא ומהתיכון וסיפרו לכולם ש...
לקבל ראיון בלעדי עם המפיק־בימאי־תסריטאי־היחידים
שלא ידעו על הסיפור הכי נפוץ בא־ י שכל העסק בטעות יסודו.
שחקן הישראלי.

20 אלף -או שריפה!
בביתשולש אמריקאי. ואצל ששראלית אפילו
לשעבר, כשאין כסף, מתחיל הראש השודי להמציא
פאטנטית
הפאטנט שהם המציאו שה להבריח אותו לאיש
בית־חולית ולהשאש אותו שם. וכך עשו.
כשהחמשה מאוד המחלה, הם לקחו את יואל נוימן
במכונית, הביאו אותו לאחד מבתי־החוליס ב־ניריורק,
נכנסו איתו לאחד החדרית השאירו אד
תו שם — וברחו.
אנשי ב ששחול ש לא שעו מה לעשות אבל
הם לא התלבטו בבעיה זמן רת כי יואל כבר היה
חולה מאש, ואחרי זמן קצר בביתשחולים נפטר.
כשנפטר, החליטו בביתשחולש שהדרך הששה
לקבל את 20 אלף הדולאשת שעלה אישפוזו
הקצר, היא לומר למישפחה או לחברש שאם הם
לא משלמש את הכסף, הם לא ישחררו את הגופה.
בשבוע שעבר, אחש שאף אחד מבנישמיש־פחה
וקומץ־החברים לא הביא את 20 אלף ש
דולארית נשרפה גופתו של יואל נוימן הרחק
מהמולדת ומאמא, החיה עדיין בישראל ובוכה.

מ 1נ 1ד 1ג עז ד <ו 1־י ס ,1 x 0ני 1־י 1ו־ק:

,,אני בסשו־יס טובים
עם בתי בארץ!״
רים שלי שיזמינו אותי למישפט, כדי
שאוכל לספר מה שהבחור מהכלא סיפר

הלכתי לוועדה ואמרתי להם מה
ששמעתי.
האף־בי־אי הביאו לוועדה את הבחור,
ושם הוא אמר שכל מה שאני
מספר זה לא אמת. האף־בי־אי ניסו
להאשים אותי שתיכננתי את הכל כדי
להציל את החברים שלי. הם גם רצו
להאשים אותי בנסיון להדחת־עד.
בסוף האשימו אותי בעדות־שקר, והכניסו
אותי לכלא לשנתיים. ישבתי
רק 17 חודש.

מהתפילות, ועשיתי מזה מוסיקה. בימים
אלו אני מוציא שני אלבומים של
שירים בארבע שפות: אנגלית, ספרדית,
עברית ויוונית.
17 חודשים רק כתבתי מוסיקה וניגנתי.
בשום אופן לא הייתי יכול לכתוב
את כל מה שכתבתי אם לא הייתי נכנס
לכלא. זה אכזרי לומר כך, ואפילו ציני

— אבל כל תקלה היא לטובה. בשנתיים
האלו כתבתי וניגנתי והתפתחתי.
הזמר קני רוג׳רס ביקש שני שירים
שלי, ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים של
כלא, אני בעיצומן של הקלטות והופעות.
לחודש
הקרוב סידר לי האמרגן שלי
הופעות בווילג׳־גייט. זה קפה תיאטרון

גס אודי
0פודת

אריס סאן, השבוע
.מישהו עוד זוכר אותי בארץ ד
^ שבתי בכלא כמעט שנתיים 17 .
חודשים. כולם אומרים שישכתי בגלל
סמים, אבל זה לא נכוו. אני לא מבין
למה כתבו את זה עליי. אולי זה מודרני:
זמר. חי חיי־לילה, מתעסק עם סמים. זה
מורתי, אבל זה נורא לא יפה לכתוב
עליי על סמים ודברים כאלה.
האמת היא שהלכתי להעיד נגד
האף־בי־אי בעניין המאפיה. לאנשים
מסויימים, אני לא מוכן להגיד שמות,
אמריקאים, היה עניין עם האף־בי־אי
ואני הלכתי להעיד לטובתם.
הלכתי להעיד פעמיים. בפעם הראשונה
באוגוסט .1985 העדתי, והכל
היה בסדר. האף־בי־אי נכנסו לצרות
בגלל העדות שלי. הם ידעו שאני הולך
להעיד נגדם. אז שלוש פעמים הם באו
אליי ואמרו לי: צא מהעניין, אל תלך
להעיד!

אבל אני חבר טוב. אני ידעתי מי
האנשים שהעדתי לטובתם. הם חברים
שלי. קוראים להם מאפיה — אני קורא
להם חברים טובים.
הלכתי להעיד, לא פעם אחת, הלכתי
פעמיים. בפעם השניה העדתי בנובמבר
.1985 מישהו שנעצר צילצל
אליי ואמר לי שהוא דיבר במעצר נגד
החברים שלי, ושעכשיו הוא מצטער
על כך שדיבר. שאלתי אותו: למה
דיברת נגדם? זה נכון מה שאמרת
עליהם? והוא ענה שכל מה שאמר היה
שקר. אבל הרביצו לו ועשו לו את
המוות, איימו עליו שיקבל 50 שנה —
אז הוא עשה מה שביקשו ממנו ומה
שרצו ממנו נגד החברים שלי.
אמרתי לו שילך לשופט ויספר את
האמת ואת כל מה שסיפר לי. הוא לא
הסכים. ביקשתי מעורך־הדץ של החב*
מכירי אותו!
כשהתקשרתי לביתו של אריס סאן, הוא היה מופתע. :איד קיבלת את
הטלפון שלי?׳ שאל. ,אף עיתונאי ישראלי עוד לא דיבר איתי. כולם רק
המציאו עליי המצאות בלי לאמתן ׳.בכלל, אמר, ודא לא כל־כך מעוניין לדבר
עם העיתונות. ,.הם לא בדיוק פירגנו לי בשנים האחרונות׳.
לבסוף הסכים לקבוע פגישה. אריס סאן הציע להיפגש במועדון שבו הוא
מופיע, טוילג־״גייט.
הוא ממוצע קומה, קצת שמן, נראה צעיר מגילו; לט ש בפשטות, מרט
עברית טובת רק לעיתים רחוקות חסרה לו המילה מ כונ ת והוא מחליפה
במילה אנגלית. הוא מעשן מיקטרת, פדי פעם מוכן לנסות גם סיגריה.
אריס סאן הציע לנסות מיסעדה יוונית חדשה שנפתחה מדלג׳ .כשנכנסנו
למיסעדת כולם הכירו אותו. מכל ע ט נשלחו לעברו קריאות ביוונית ובאנגלית,
קריאות שבירט אותו על צאתו פן הכלא. באחת הפינות ישבו שני זוגות,
שאף ביקשו מבעל המיסעדה להחליף את המוסיקת ולהשמיע לכמדו את
שיריו.
הוא חייו־ בביישנות •מכירים אותי ׳,אמר, כאילו במין התנצלות.
הוא הסכים לדבר על הכל. לא ביקש להשאיר דטים שלא לפירסוס. היה
מוכן להיחשף על קשריו עם חבריו, על ישיבתו בכלא ואפילו על הרומאן
המפורסם שהיה לו עם עליזה עזיקרי.
לא ידע בריוק מה לעשות כשהצלמת צילמה אותו. .איפה לשים את
הידיים?׳ שאל. ,ומה לעשות עם המיקמרת?׳ ביקש לדעת. הכל ברוח טובה,
בחיוך. הוא ביקש מהצלמת •לגמור כבר, כדבדיו. ,את העניין הזת קשה לי

¥ה לא בדיוק כלא, איפא שישבתי.
1זה נקרא קמפ. כמו מחנה, קנטרי־קלאב,
או בעצם כמו קיבוץ. זה מקום
פתוח.
בחודש הראשון ישבתי בכלא סגור.
ממש בבית־סוהר, אחר־כך, כשעברתי
לקמפ, החיים שלי השתנו. היחס אליי
היה נפלא. עזרתי להם שם באירגון
ערבים והופעות לכל מיני גופים וולוג־טאריים.
כשהמישפחה
שלי היתה באה לבקר,
קיבלו אותם כמו מלכים. מנהל הקמפ
אפילו בא לראות את ההופעה שלי בימים
אלה.
דאגו לי שם, כשיצאתי, מנהל״ה־קמפ
קרא לי והזכיר לי שאני צריך
לקחת כל יום כדור. לפני שלוש שנים
עברתי התקפת־לב, ומאז אני לוקח כדורים.
גם בקמפ דאגו שלא אשכח
לקחת את הכדורים שלי. אפילו עשו
לי פארטי ועוגה גדולה כשהשתחררתי.
חוץ מזה שהייתי רחוק מהמישפחה
שלי, המקום היה יוצא מן הכלל. המיש־פחה
היתה באה לבקר אותי כל יום. היה
לי שם פסנתר, וכמובן הגיטרה שלי.
כתבתי שם מוסיקה. כתבתי 150
שירים, שאת חלקם אני מקליט עכשיו.
יש לי חומר לעוד 100 שנה.
כתבתי מוסיקה יפה. לקחתי קטעים
מן התנ׳׳ך, כמו עקידת־יצחק, וקטעים

ליזה עם בנותיה, סאני ומאני
,זאת הי תהאהבה חד־פעמיתד

4111$
$411
״* 1 $80א 10ז *א £8ז א1

ד£$ז£ 11$111£0 £$׳0 ו£\ 011(51

-׳ו*ז $או

8, 9, 10, 14,15,
,24, 29, 30 X31
*,110י

9:00 * 11:10ז * ל ז * ח 0 8ז * $
ו.א 0ו ז * א 0 8ןאואסז 10* 11

וח 50ק! 108/זז 5ח$£ו81££0
)212( 475-5120

5׳״ס106׳סז4#

1ז ¥111461 6 4

כרזה לדזוסעד! של ארים סאן כנידידרק
.הצגה בינלאומית־

לדבר בנוחיות כשהמצלמה מולי׳.
הוא סיפר בהתלהבות כיצד אזלו כבר הכרטיסים להופעות הראשונות שלו,
והתרגש כמו צעיר, שרק בימים אלה מתחיל להופיע על הבימה.
שנתיים בכלא עשו לאיש משהו. הוא יותר נינוח, מסביר פנים ובעיקר
מאושר מכן־ שעדיין זוכרים אותו, שומעים אותו ומתייחסים אליו.

נוסח פאריס. פה התחילו ברברה סטריי־סנד
ונינה סימון. זה מועדון מאוד
מפורסם באמריקה, וזו גם הפעם הראשונה
שישראלי מופיע במועדון הזה.
כל הכרטיסים להופעות הראשונות
כבר נמכרו.
אחרי החודש הזה אני מתכוון להר
פיע באטלנטיק־סיטי, עם אנטוני
קוויו•
אנטוני קווין הוא סופר־סטאר, והוא
החבר הכי טוב שיש לי. אנחנו ידידים
כבר הרבה שנים. הוא נולד במקסיקו.
אמא שלו מקסיקאית ואבא שלו אירי.
הוא אדם נהדר וחבר טוב. היה כותב לי
מיכתבים לבית־הסוהר.
הוא כל הזמן דאג לי, שיהיה לי
מצב־רוח טוב ומוראל גבוה. חבל שאני
לא יכול להראות לר את המיכתבים
שאנטוני קווץ שלח לי לכלא. הוא באמת
חבר מצויין שלי.
גם היום הייתי עושה את אותו הדבר,
אם זה היה קורה שוב. גם היום הייתי
הולך להעיד לטובת החברים שלי ונגד
האף־בי־אי. אם אני יכול לעזור לחברים,
אני אעשה בשבילם הכל.
אפילו אם הייתי מקבל 100 שנה
כלא, הייתי חוזר על אותו מעשה.
חברים זה דבר נורא חשוב בחיים
שלי. כמו שיש לי אנטוני קורן כאן,
באמריקה, יש לי חבר טוב בארץ, וזה
אורי פורת. אני מכיר אותו מאז הגעתי

לישראל. הוא חבר נהדר שלי ואני
אוהב אותו.
נולדתי ביוון ועליתי לארץ כבחור
* צעיר, ב־ .1958 באתי לארץ בודד. הוריי
וכל מישפחתי נשארו ביוון. אנחנו מעיר
קטנה ביוון, עיר שאינה מפורסמת
ומוכרת. כשבאתי לארץ הכרתי כאן
בחורה יווניה בשם פופי, והתחתנו.

עכשיו, אני מקווה, אחרי שאגמור את
ההופעות שלי, אבוא לישראל.
לא מעניין אותי כלום. בספטמבר
אני בארץ. לוקח את אשתי ואת שני
הילדים ובא לשבועיים לחופשה לאילת.
אני
ממשיך לדבר עברית. את
יודעת, מי שלא מדבר עברית בניר

עליזה וארים כזוג צעיר
,אני חולמת שנבצע ביחד א ת השירים שלו!״
בתחילת דרכי בארץ הופעתי במו־עדון־הלילה
אריאנה. פעם זה היה
,המועדון היחידי בישראל. אחר־כך צצו
מועדוני־לילה נוספים.
אריאנה היה מקום קטן ומוצלח.
יש לי מהתקופה הזו זיכרונות טובים.
לשם היו באים כולם: בן־גוריון, חברי־הממשלה,
הקליינטים הקבועים היו
משה דיין ואשתו, אז, רות, הם היו באים
לשם הרבה עם הבנים, וכמובן עם יעל.
יש לי שלושה ילדים. שני ילדים
* מאשתי, פופי, בן בגיל 26 ובת בגיל .21
ויש לי עוד בת צעירה, בגיל ,17 מע־
* ליזהעזיקרי.
כמו אמא

^ זמנו, הסיפור שלי ושל עליזה
^ עשה הרבה רעש בארץ, וגם גרם
לי להרבה בעיות בבית.
הייתי אז צעיר, היה לנו רומאן יפה
ונולדה לנו בת משותפת.
היום הכל בסדר. אני עם מישפחתי
כבר 17 שנה באמריקה, ועליזה ובתי
הצעירה בישראל. אני בקשרים טובים
איתן. כל פעם שאני מגיע לארץ, אני
״ פוגש את בתי וגם את עליזה. נשארנו
ביחסים טובים.
אני לא מרגיש את עצמי כיורד. אני
חי באמריקה כבר 17 שנת אבל אמריקה
בשבילי היא כמו אשה. כשלא טוב
איתה — תמיד אפשר להתגרש. ישראל
היא כמו אמא — מאמא לא מתגרשים.
אפשר לחיות רחוק מאמא, אפשר
לא לראות כל יום את אמא, אבל לעולם
אי-אפשר לשכוח את אמא.
אני נוסע הרבה לישראל. בתקופות
שהיו לי בעיות, לא הייתי בארץ, אבל

יורק לא יכול לחיות כאן. זו עיר
שכמעט כולם מדברים בה עברית.
גם עם הילדים שלי אני מקפיד
לדבר עברית. הילדים מדברים ארבע
שפות, אבל עברית ויוונית הן השפות
שחשוב לי שהם יידעו.
הבת שלי הגיעה לאמריקה כשהיתה
רק בת 3וחצי. ומאז אני מדבר איתה
כל הזמן עברית ויוונית. אנגלית היא
בין כה וכה לומדת בחוץ ובבית־הספר.
אני לא רוצה להיות אמריקאי ולא
רוצה שהילדים שלי יהפכו לאמריקאים.
לכן אני שומר על העברית ועל
היוונית.
כשהילדים שלי מגיעים לישראל,
אין להם בעיה, וכך גם כשאנחנו נוסעים
לבקר את ההורים שלי ביוון.
ההורים שלי מעולם לא היו באמריקה.
אמא שלי פוחדת לטוס במטוס.
כשהייתי בארץ הם באו לבקר די הרבה,
אבל הם היו מגיעים באוניה.
לכאן הם לא הגיעו. אפילו שהייתי
שנתיים בכלא, הם לא באו. זה הפחד
ממטוסים.
אני מתגעגע לקהל הישראלי. אין
קהל טוב יותר מהקהל הישראלי, ובעיקר
הקהל הירושלמי. כשאני רוצה להיזכר
בדבר טוב, אני נזכר בקהל הירד
שלמי שהיה בא לראות ולשמוע אותי.
לכל אמן יש מומנטים ורגעים שהוא
זוכר אותם הכי טוב. הייתי בכל העולם,
הופעתי כמעט בכל הארצות, אבל כמו
הירושלמים אין. בכלל, כשאני מגיע
לירושלים אני מרגיש משהו אחר. מץ
הרגשה מיוחדת.
לכם, הישראלים, אץ הרגשה כזו, ד
אתם לא יכולים להבין את זה. אבל אני,
אחרי 17 שנה בחוץ, אומר לך שאין
בעולם כמו ירושלים.

מ 1ו 1ל1ג של עג*יוה עזיקר־י, תל־אביב:

.הוא ראה את בתו
פ ע מיי ם בחייו!״
״הייתי איומה ונוראה. כועסת וממורמרת,
ולא נחמדה לאנשים הקתבים
אליי. הייתי יסודית בעניין השתיה —
כשראיתי בקבוק, דאגתי לסיימו. עכשיו
אני יסודית בעניין הגמילה. היום
אני שותה לראשונה, אבל זה לחיי אריס
שהשתחרר״.
עליזה כועסת. בארץ, היא טוענת.
פוחדים מדברים טובים .״אני יכולה
לתת לך רשימה של אנשים שגילו
אותי, עזרו לי בצער הראשון ואחר־כך
נבהלו.
״בארץ מעדיפים את הבינוניות בכל
הצורות. כאן מעדיפים זמרים לכל
המישפחה, ואני לא מישחת״ניקוי —
אני לא טובה לכל דבר.
״אני מכירה באיכויות שלי. אני יו

ליזה עזיקרי, שהתפרסמה בשיר
/נערה ממש אוצר, חייכה בלעג
כשביקשתי ממנה תגובה על דבריו של
אבי בתה.
.אריס חתך 17 חודשים בכלא. הוא
שכח כמה דברים, כמו למשל שבתו,
סאני, היא בת 18 וחצי ולא בת . 17 וכמו
למשל שהוא ראה את סאגי פעמיים
בחייו בלבד. בפעם הראשונה כשהיא
נולדה, ובפעם השניה כשהיתה בת ״.9
עליזה, יפה כשהיתה בצעירותה, אינה
ממורמרת. לאחר 11 חודשים של
גמילה, הסכימה עליזה להרים כוס
בירה לחייו של אריס ולשיחרורו מן
הכלא.
״אם אריס מרגיש שהוא בקשר איתי
ועם סאני, אז שתהיה לו הרגשה טובה.
זה כנראה קשר מנטאלי. שכן זו לא
האמת היומיומית שלנו. אריס לא בקשר
איתנו ולא היה מעולם. סאני לא
מכירה אותו. היא ראתה אותו בשנים
האחרונות רק בתמונות.״
עליזה אינה מאמינה שאריס הסתבך
בסמים. .הוא פשוט חיפה על חברים
טובים. זו המנטאליות שלו. הוא מאמץ
לחברים. ומאמין שמה שהוא עושה
בשבילם — הם יעשו למענו. הוא
יעשה כל דבר למען החברים שלו. אני
מכירה אותו.
.לפעמים אני כועסת עליו. בתקר
פות מסויימות בחיים שלי הוא לא היה
הוגן איתנו. אבל אני סולחת לו. סאני.
לעומת זאת, זועמת. אס יש לה עוד
משהו בליבה אליו, זה רק בגלל החינוך
שנתתי לה*.
סאני, בתם הצעירה של ארים סאן
ועליזה עזיקרי, העדיפה להוסיף לשמה
׳ גם את שם מישפחתו של השחקן ניסים
עזיקרי, בעלה הראשון של אמה ואביה
של אחותה הבכורה, פאני.
פאני עזיקרי מספרת, שסאני קוראת
לניסים ״אבא״ ,ומתייחסת אליו כאילו
הוא אביה־מולידה .״אבא שלי אוהב את
סאני אפילו יותר מאשר אותי. הקשר
ביניהם אמיץ. יש להם שפה משותפת,
ואבא מקפיד תמיד להביא לסאני מתנות
ולתת לה הרגשה שהיא בתו בדיוק
כמוני,״
עליזה מקווה שאריס ישלח לה
לפחות שיר אחד מתוך 150 השירים
שכתב בכלא. בלא מעט אירוניה היא
מוסיפה. :אני הולמת שנבצע ביתד אחד
מן השירים. אני וארים, ואפילו שאשתו
תצטרף אלינו.
.אני מקוות׳ היא מוסיפה .״שעכשיו,
אחרי שבילה 17 חודשים בכלא,

לדת של סאני? בעצת מה אני דורשת?״
עזיקרי, שנעלמה לפני שמונה שנים
מן דגימת מספרת שהיא בפנסיה. .אני
מתפרנסת מאנרי,־ היא פולטת באירוניה,
ותוקפת את איגוד־אמני־ישראל
על שאינו רואג לאמנית ורק משתדל
למען הקרובים לצלחת.
עד לפני 11 חודשים היא נהגה
לשתות, ומרי פעם מצאה עצמה מובלת
לביתת כשהיא אינה מבדילה כץ
ימינה לשמאלה.

דעת מה אני שווה. אבל אין לי אל מי
לפנות. לא מזמינים אותי לרדיו. לא
מזמינים אותי לטלוויזיה. לא מזמינים
אותי לכל מיני ערבים יווניים וים־
תיכוניים. ואני הרי התחלתי את כל
המוסיקה היוונית בארץ.
״כנראה מפחדים שאגנוב את ההצגה.
״המזל
שלי, שכשאני הולכת ברחוב,
נשאח עוד כאלה שזוכרים אותי ואת
השירים שלי.״

לפעמים אני אומר לעצמי: חבל שאני
לא יכול להעביר את הקהל הירד
שלמי לכל מקום בעולם שבו אני מר
פיע.
אני לא שותה ולא יודע לשתות. אני
גם לא טיפוס של נוקם ונוטר. אני חד
שב שאדם ששומר טינה יש לו קומפלקסים
ובעיות. אני אוהב את עצמי
ולא אוהב לחיות עם הרגשה רעה. לכן
אני לא שומר טינה, ועד היום אין בך
אדם שיכול להגיד שרבתי איתו או
שאני לא מדבר איתו. אצלי לא קיימים
דברים כאלה.
הדבר שהכי משמח אותי וגורם לי
הרגשה טובה בלב זה שבארץ חזרו עכשיו
למוסיקה היוונית. אני בעצם חייב
תודה לכל אלה שממשיכים את המוסיקה
הזו, שאני התחלתי איתה.
החברה האלה משאירים אותי בזיכרון
הישראלי. אם לא החברה האלה,

שממשיכים אותי, מי היה זוכר את ארים
סאן? בכלל מישהו עוד זוכר אותי
בארץ?
אני חושב שיהודה פוליקר הוא זמר
מצויץ ועושה יופי מהמוסיקה היוונית.
כשאני שומע את חיים רומנו מנגן על
בוזוקי, יש לי התרגשות עצומה. הוא
נגן מצויץ.
כשאבוא בספטמבר לארץ, אזמין
את כל החברה האלה לפארטי גדולה.
הם השאירו אותי בזיכרון. הם השאירו
אותי על מפת־הזמר בישראל.
אבל הזמר שאני הכי אוהב ויכול
לשמוע את השירים שלו עד בלי סוף
הוא יהורם גאון. יש לו קול נפלא והוא
זמר מצויץ. כשהוא בא להופעות באמריקה,
אני תמיד הולך לשמוע אותו.
פעם אפילו קניתי כרטיס בעמידה כדי
לשמוע אותו.
חוץ מזה, אמרתי ליהורם כבר הרבה

פעמים, שיש לי יותר תקליטים של
יהורם גאון מאשר ליהורם גאון בעצמו.
הוא באמת הזמר הטוב שיש לנו. מער

אני לא בך אדם דתי ולא שומר על
מסורת דתית. גם מעולם לא עשיתי את
זה. אני בכלל לא יודע מה זה דת. אצלי
דת וצבע לא קובעים. מה שקובע זה רק
הבן־אדם. אם הוא אדם טוב, הוא יכול
להיות חבר שלי. אם הוא אדם רע, אז
הוא לא חבר שלי. אלו הם הקריטר
יונים שלי לחברות עם אנשים. לא צבע
ולא לאום ולא* דת.
אם הכל יהיה בסדר, כשאני אגמור
את ההופעות שלי, אגיע לישראל. אולי
גם אופיע קצת. אני בכל זאת מתגעגע
לקהל הישראלי. אולי אביא גם את
האלבומים שהוצאתי בימים אלו ואחזיר
לישראלים קצת את אריס סאן.

היה לו מספיק זמן לחשוב על חייו,
ואולי הוא יחליט סוף־סוף לבוא לישראל
ולראות את סאני. ואולי, אפילו
שזה קצת מאוחר, לתת לה את ההרגשה
שהוא אביה.
״אולי הוא גם יעשה פגישת־מחזור
בין כל הילדים שלנו. אם לא מיפגש
בין ההורים, לפחות שיהיה מיפגש בין
הילדים״,
שתית יסודית

ך* שסיפרתי לד שאריס מתכוון
לבוא לישראל בספטמבר, רתחה.
״למה בספטמבר?! למה הוא לא עושה
מאמצים להגיע באוקטובר, ליום־ההר

מעד /אגטלר י׳ 3 7

אומרים...הה הן אומרות...מה הם אומרים...חה הן אוחרות...הה הם או

שביה סער:

אתסט יפת:

אריה קרי שק:

.,אני מאוד מ תג עג ע ,,איני מאונזב מדחיית
ארצה, מאוו מתגעגע!״ מיס־יוניברס בארץ!״ וגרנות לבית־מישפט!״
..נזמין

ארנס יפת, כך פורסם בשבוע שעבר, לא יחזור, כנראה,
בקרוב ארצה. פרקליסו, יגאל ארנון, ביקש היתר מבית*
המישפט שבו מתבררת תביעת גרושתו אלה, שיפת לא
ייאלץ להופיע אישית בבית־המישפט. טילפנתי אל יפת
לדירתו בניו־יורק. יפת היה שם בשעת־צהריים. שאלתי
אותו האם זוהי הצהרת־כוונות על כך שאינו מתכונן לשוב
בקרוב לישראל, ומתי יש בדעתו לשוב.

יעו

בחודש האחרון דווח על התנגדותן של חווה יערי ואביבה
גרנות להסרטת המערוך, על״פי סיפרו של העיתונאי
גבריאל שטרסמן. השתיים פנו, באמצעות עורכי״הדין
שלהן, לבית-המישפט, בבקשה להוצאת צו האוסר על
הפקת הסרט.
שאלתי את הסופר־תסריטאי אריה קרישק, שהוא מפיק
הסרט וגם כותב התסריט (יחד עם הבימאי ניסים דיין),
אם יהיה סרט.

• האם יש סיכוי ליערי ולגרנות לטרפד את
תוכניות־ההפקה?
אז יפהפיות״תבל לא יטופפו על בימות־ישראל בשנה
הבאה. זוהי הידיעה המרה שנחתה עלינו בטוף־השבוע
שעבר: חברת מיס יוניברס החליטה שלא לקיים בשנה
הקרובה בארץ, במתוכנן, את התחרות הפופולארית. בי קשתי
מטוביה סער, מי שמחזיק בזיכיון מטעם החברה
לטפל בענייני השידור וההפקה בארץ. לספר בדיוק מה קרה
ומה יקרה.
התחרות תתקיים בארץ ב־ ,1989 כי חברת מיס יוניברס לא
מעוניינת שהתחרות תיערך במיסגרת חגיגות ה־ 40 של ישראל.

בפירוש לא. כל סטודנט מתחיל למישפטים, וכל מי שמתמצא
בהיסטוריה של הקולנוע, יכול להבין שאין במדינה דמוקרטית כל
דרך למנוע עשיית סרט כזה.
ניסים דיין ואני ממשיכים לעבוד על התסריט, ונסיים את
העבודה, ככל הנראה, בעוד חודש. ב־ 19 במאי אנחנו מתכוונים
לזמן לבית״המישפט את יערי וגרנות. לדעת מישפטנים שאיתם
דיברנו, הטיעון שלהן, שהסרט הוא הוצאת לשון־הרע, לא ישכנע
את בית־המישפט. קשה לטעון זאת אחרי כיכוב של יותר משנה
באמצעי־התיקשורת.

פרשת יפת

תחרויות יופי

ק ולנוע

• בינתיים אתה לא מרגיש צורך ליצור קשר
בעזרת התיקשורת?

הם ערכו סקר בארצות־הברית, והחלטתם מסתמכת על סקר זה,
האומר שתושבי ארצות־הברית היו רוצים בקיום התחרות באורח
עצמאי.

• האם אתם מתכוונים לשתך פעולה עם פקד
מישל חדד?

עוד לא קבעתי תאריך. אני לא יכול לנקוב בתאריך משוער.

• אתה לא מתגעגע?
אני מאוד מתגעגע ארצה, מאוד מתגעגע. אבל בשלב זה קשה
לי להשיב מתי אחזור.

כרגע איני מעוניץ להתראיין. כשהזמן יגיע — אשקול.
(דפנה ברק)

כעבור שבוע צילצלתי לביתם של שושנה וינר וארנסט
יפת. הפעם ענתה לצילצול שושנה וינר.

• שלום •בושנה שיך.

בימים האחרונים. זה נודע לי כששהיתי בקאן.

• את מדברת עם רונית אנטלר מ״העולם הזדד.
זו טעות. אץ כאן שושנה. זו טעות. למה את מתקשרת לכאן?
מה את רוצה?

• לדבר איתיד•
אבל אץ כאן שם כזה. את טועה.
טריקת טלפון.
כעבור יומיים נודע לי ששושנה וינר־שיף מאשימה את
כתבי העולם הזה בכך שהם מפריעים למנוחתה, ולא
(רונית אנטלר)
נותנים לה ולארנסט יפת מנוח.

כך אומר ההיגיון שלך, אבל נציגי החברה אינם מעוניינים
ביוקרה של חגיגות וד 40 לעצמאות ישראל. הם מעונייניס שהתחרות
תתקיים באורח עצמאי, ותיהנה מהיוקרה של אירועיה.

• מתי נודע לן• על השינוי?

(בעברית ):זו טעות. אין כאן שם כזה. עם מי אני מדברת?

• ההגיזץ אומר שחגיגות וד 40 דווקא יעניקו ייחוד
מוקדה לתחרות־־יופי.

• מה אומר לגבל־ השינוי?
זה רק אומר שיש יותר זמן להכנות ולגיבוש תוכניות. אולי זה
ייצא לטובה — נוכל לעשות הכל בצורה יותר מושלמת, באופן
יותר נינוח.

• השינוי לא פגע בך?
לא באופן מיוחד. נכון הוא שאני ושותפי חשבנו שזה רעיון
טוב, לשלב את האירוע הפופולארי בשנת דד 40 למדינה. חשבנו
(דפנה ברק)
ששני הצדדים ישמחו. מאוכזב? לא נורא.

כן, אנחנו עומדים להיפגש עימו בקרוב. יש לו בעיות בכל
הקשור לפירסום גירסתו האישית לפרשה, אבל הוא יכול להיות
יועץ טכני לסרט. יתכן שנוסף על הייעוץ הוא גם יופיע בתפקיד
אפיזורי כלשהו בסרט, בשביל הכיף שלו, או בתור גימיק.

• למה לא בתפקיד עצמו?
זה בלתי־אפשרי. התפקיד דורש שחקן מיקצועי, ומישל חדד
בסרט יהיה מכרם חורי.

• האם נכונו ת ה שמועות שקטי גונן, שמצאה את
גופתה של מלה מלבסקי, תופיע בתפקיד עצמה?
אנחנו מעוניינים בכך, אבל עדיין לא הצלחנו לאתר אותה. היא
כבר אינה גרה בכתובת הרשומה במישטרה. ניסים ואני מתכוונים
לחפש אותה באחד הלילות במקומות שבהם היא נוהגת לעבוד,
בחולות תל־ברוך, אני מניח. מאחר שהיא כבר נחשפה בעיתונות
ולא התביישה, יש לשער שלא יקשה עלינו במיוחד לשכנע אותה
להופיע בסרט. נראה לי שהיא אוהבת את אור הזרקורים והמצלמות•
אני רק מקווה שנסתדר איתה בעניין הכסף• (נעמי רון)

דונה ו״ס, שחוסה את הקו״וה
שלגאו האוט, בירתה גם לירה
עם עונאן חאשוג׳ וכנה בוק מסכות מה קוה

טול היווטך
בטלפון
ך* עולם כולו עסק השבוע בחיי!
1המין של הסנאטור גארי הארט.
האם התעלס בוושינגטון עם דונה
רייס, הבלונדית היפהפיה בת ה־,29
בשעה שאשתו היתה בעיר דנוור הרחוקה?

ולא הכחיש הארט בתוקף,
לפני שהודיע על הפסקת המירוץ שלו

קצת מופתע. הוא הופתע עוד יותר
כאשר הזדהתה בעלת הקול בשמה:
דונה רייס.
השם היה, כמובן, מוכר לחאשוגי
— כשמה של האשה שתיזכר בהיסטוריה
של ארצות־הברית כמי שגרמה
לכישלונו של גארי הארט בנסיונו
השני להגיע אל הבית הלבן. רק אחרי

התפזרה לכל קצווי״תבל. הקאריירה
של דונה רייס התקדמה, עד שזכתה
בפירסום עולמי בעוון הלילה (או תודות
לו) שבו נתפסה בחברת הארט.
לגארי הארט בן ה־ 50 יצא מוניטין
כרודף נשים. מכיוון שבמירוץ לנשיאות
הוא הציג את עצמו כמהדורה
חדשה של ג׳ון קנדי, יתכן שחיקה אותו
גם בעניין זה( ,בשעתו התלוצצו בוושינגטון
כי ״מה שאייזנהאוור עשה למען
מישחק הגולף, קנדי עושה למען
אמנות המישגל.״ אולם גם קנדי לא
הודה בכך מעולם בגלוי).
כאשר נשאל על כך, השיב הארט
ביוהרה :״העיתונות יכולה להדביק לי
זנב (לאמור: לעקוב אחריי) ,ואז תגלה
שאני נאמן לאשתי!״
עיתון אחד, הראלד של מייאמי,
נענה לאתגר. אחרי שקיבל מידע ממקור
חסוי, הטיל על צוות כתבים לעקוב
אחרי המתרחש בביתו של הארט,
כך ראו העיתונאים כיצד נכנס הארט
לביתו עם דונה רייס ביום השישי
בערב, וכיצד יוצאים השניים ביחד
במוצאי שבת.
התירוצים של הארט היו אומללים:
האשה בכלל לא שהתה בבית במשך
הלילה, אלא יצאה בדלת האחורית
וחזרה למחרת־היום; הוא לא עשה אי־תה
שום דבר בלתי־מוסרי( .״האם בל־תי־מוסרי
כולל ניאוף?״ השיב הארט:
״בהחלט כן!״)
אשתו לי שתקה במשך כמה ימים
מורטי־עצבים, ואז התייצבה לימין בעלה.

גארי
הארט
״אני אוהבת אותו!׳
מאז נתון הארט בצרות. מסקרים
נתגלה שמה שהרגיז את הציבור יותר
מכל לא היה עצם פרשת־הניאוף, אלא
מסכת־השקרים של הסנאטור. הציבור
האמריקאי, בניגוד גמור לציבור היש־

ראלי, אינו אוהב פוליטיקאים המשקרים
לו בפרצוף.
לבסוף הודיע הארט על פרישתו
מהמירוץ .״המישפחה חשובה לי יותר,״
הודיע. הוא קיווה שבכך ייפסק החיטוט
בחיי־האהבה שלו, ובכלל זה יחסיו
עם דונה רייס ועם גברת נוספת.

,אני
אוהבת אותו!״

דונה דיים
״אתה זוכר אותי י אני בצרות!״
לנשיאות 25 ,ימים בלבד אחרי שפתח

״אני מאמינה לו אישרה אשתו,

אולם בידיי יש סקופ עולמי: ההוכחה
לכד שאכן היה רומאן בין הארט
ורייס.
ההוכחה נפלה לידיי בעת פגישתי,
השבוע, עם המיליארדר הסעודי עדנאן

״אשוג׳ חבורה עליזה
בספרד
ך* שבוע שעבר צילצל הטלפון
אצל חאשוגי. מן הצד השני של
הקו בקע קול נשי היסטרי.
״אתה זוכר אותי? אני בצרות! יש מי
שיודע גם עליך ועליי! מה לעשות?״
חאשוגי, כך מספרים עוזריו, היה

מאמץ, ובעזרת עוזריו, קישר חאשוגי
את רייס עם הצעירה שהגיעה לפני
שלוש שנים לביתו שבעיר הספרדית
מארבלה (מתחרז עם ״מרצע״ .בספרדית
אין מבטאים את הלמד).

^ לא לשקר
בפרצוף
¥ה היה ביום־הולדתו של הסעודי.
( רייס הגיעה עם חבורה של צעירות,
שאותן הזמין חאשוגי, לבקשת ידיד,
לחגוג ׳׳עימו. הוא בילה איתן, או עם
חלק מהן, לפי מיטב השמועות האופפות
אותו, ושהוא עצמו שוקד — כך
נדמה — לטפח אותן.
בחברת ידידים נזכר חאשוגי השבוע
שדונה רייס היתה ״מושכת ביותר״.
החבורה בילתה בנעימים, ולאחר מכן

לי הארט(עם סמל המיסלו״ה הדמוקרטית על כובעה)
״ספרי שההורים שלך הם מכרים שלי!״

ף• סי שנודע לי, היתה לו סיבה
^ טובה מאוד לצעד זה. הוא חשש
מפני מה שיתגלה, אם יימשך החיטוט.
באותה שיחה היסטרית, שאלה דונה
רייס את חאשוגי מה היא צריכה להגיד
אם יתגלו היחסים בינה (דונה) ובינו
(חאשוגי).
חאשוגי ענה בשלווה גמורה :״תגידי
את האמת!״
״איני יכולה!״ זעקה דונה .״אני אוהבת
אותו!״
״אותו״ היה, במיקרה זה, גארי הארט
— האיש שהכחיש רישמית שהיה
איזשהו רומאן בינו ובין דונה.
״אם כן,״ הציע חאשוגי ,״ספרי שההורים
שלך הם מכרים שלי.״
״הרי הם בכלל לא מכירים אותך!״
ייבבה דונה. היא סיפרה עוד שאי־אפשר
יהיה להתקשר איתה, מכיוון
שהיא מתחבאת מפני התיקשורת.
לאנשי־חאשוגי היה ברור כי למרות
הדיסקרטיות שלהם, הפרשה תצא
לאור. זה קורה עכשיו, באמצעות העולם
הזה.
מה יקרה הלאה? האם יפרוש הארט
סופית־סופית? האם בגלל זה יהיה הנשיא
הבא של ארצות־הברית אדם חכם
(או טיפש) יותר? האם הארט, האיש
שרצה להידמות לג׳ון קנדי, יהיה עתה
כטד קנדי, אחיו של ג׳ון, שהקריירה
שלו נחסמה בגלל פרשת־אהבים שלו
עם בחורה שטבעה במכוניתו? האם
תכתוב דונה ספר? האם תהפוך הפרשה
כולה לאופרת־סבון טלוויזיונית?
לאמריקאים פיתרונים.

— 39 יייי