גליון 2595 מתאריך 27 במאי 1987

מיכחבים

כתבת השער האחורי:

חרפה

זונו ת

על החלטת ההפליה בשכר-לימוד
(״השמצה עצמית״ ,העולם הזה
.)20.5.87
להחלטתה של ממשלת ישראל, ממשלתי
שלי, המבקשת להפלות בין אדם לאדם, יש רק
הגדרה אחת: חרפה!
אני בוש בהחלטה הזאת עד לשד עצמותיי.
בתור אדם, בתור יהודי, בתור ישראלי.
אלכם אופנהיימר, ירושלים

גברים אוהבים מילחמות
על היוזמים מילחמות ועל האוהבים
אותן (״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)13.5.87
כאשר אורי אבנרי כותב ״אי־שם, בניבכי ניש־מתו,
האדם (ההדגשה שלי) אוהב את המילח־מה״
,אבקש ממנו לדייק: הגבר אוהב את המיל־חמה,
ולא ״האדם״ ,מונח הכולל נשים וגברים.
ולא תמיר בניבכי נשימתו. שילטון הגברים
הפאשיסטי מעולם לא הסתיר את אהבת המילח־מה
שלו, ועם הגיעם לשילטון, הזדרזו הגברים
הנאציים לסלק את הנשים מכל התפקידים
הציבוריים, בהם מקבלים החלטות ובהם קיימת 1 השפעה.
את כל המילחמות יוזמות ממשלות של גברים:
בברית־המועצות ובארצות־הברית: בעיראק ובאיראן;
בישראל ובפלסטין.
חייבים להפסיק להסתיר את העובדה שג
ב רי ם — ולא כלל בני־האדם — אוהבים מיל-
חמות ויוזמים אותן, שגב רי ם — ולא כלל בני״
האדם — אוהבים אלימות ומבצעים אותה.
דינה בלכמן ,״נשים נגד פירסום פוגע״ ,יפו

שבדה נוראית
על שכיחות השכול (״מולדת שליי׳,
העולם הזה .)13.5.87
לאסוננו הגדול אימתה דניאלה שמי את העובדה
הנוראה: אחר 39 שנות מילחמה אין כמעט
בית בישראל ללא שכול.
זאת העובדה המתבקשת מעצמה מן המיספרים
הנוראים: מאז 1948 נפלו יותר מ־ 13 אלף איש,
ומאחר שמיספר המישפחות בארץ הוא כמיליון,
הרי שעל כל 76־ 77 מישפחות, חלל אחר. ו־76
מישפחות זה בערך מיספר הדיירים בשישה־שיבעה
בתים עירוניים. כו־ניה כהן, נתניה

פרגמטיזם סכיזופרני
על נותני־החסות ללוח-השנה של
החברה להגנת הטבע (״ללא מילים״,
העולם הזה .)13,5.87
אין כל מקום להתפלא על לוח־השנה של
החברה להגנת הטבע, שעל כריכתו מתנוססת
תמונה מרהיבה של עדת חסידות, במימון וב־פירסום
של מישחטה לעופות.
זה בדיוק כמו ממשלת ישראל המכריזה שהיא
איננה יכולה להיות בעד אפרטהייד, כי היא יהודית,
אבל מספקת כלי־משחית למישטר האפרטהייד.

כמו הסיירת הירוקה, השומרת על הטבע
מפני הבדווים ולא למענם.
לזה קוראים פרגמטיזם סכיזופרני, הנשלט
על־ידי אידיאולוגיה מאוד מסויימת.
כעדיה נאה, ירושלים

השורשים של העשבים
על מיסתורי המדד החודשי.
לאחרונה קמה מהומה תיקשורתית סביב מדד-
המחירים לצרכן(האינדכס) .כיצד הוא כמעט אינו
זז (אחוז״שניים לחודש בלבד) ,בשעה שכולנו
חשים על עורנו(ובכיסינס עליות מחירים של
מוצרים ושרותים רבים בשיעור של עשרות
אחוזים.
זאת היא מהומה חסרת כל הצדקה. כי המדד
מודד את מחיריהם של מרכיבי סל מוצרים ושירותים
מסויים ומחיריהם המשוקלל של אלה אומנם
עלה בחודשים האחרונים רק באחוזים בודדים.
זה שהצרכן הישראלי הפך לאנין־טעם ולפתע
מרבה להשתמש בחניה בתשלום (שמחירה עלה
בתקופה זאת בעשרות אחוזים) או רוכש מוצרי־יבוא
יקרים, זאת בעיה שלו. כי גם אם מחיר
הקוויאר המיובא הוא גבוה מאוד, מישקלו
בתפריט המישפחה הממוצעת הוא נמוך מאוד.
ואם מחר יחליט כל עם ישראל, מטעמי היא־
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2595

כתבת השער הקידנוי?

נמה שד במים?

במשך שנים נוהג שב״כ לענות
עצירים בצורה גופנית ונפשית.
ולסחוט מהם הודאות. במשך שנים
הורשעו אלפים על־פי הודאות
שנגבו מהם בשב״ב, בדיוק כמו
עיזאת נפסו -כמה מהם. בעצם,
חפים מפשע? אילו היה נוהג
בישראל עונש מוות, היו השחצנות
והאמביציה של חוקרי השב״ב
מביאים חפים מפשע אל הגרדום.

חוף תל־ברוך, מצפון לתל־אביב,
הפך מזמן לתופעה לאומית: עיר
הזונות והזונים, שבה מתרחשת
פעילות מינית־מיסחרית במשך כל
שעות היום והלילה. צוותי ״העולם
הזה״ מגישים דוח על חיי החוף
במשך יממה אחת שלמה: מי הזונות,
מי הלקוחות, מה המחירים, מהם ההיבטים
הבריאותיים,
הכלב־ליים,הפסיכולו־
גיים
והמישפ־טיים.
אחד הגילויים:
רוב העובדות
בתל־ברוך
הן למע־שה
גברים מחו־

פ שי ם

לקראת הדוח

אתה!השקל

דאשומון

סקום: יצחק רבין,
.אחרי
שלוש פגישות עם המלך חוסיין בלונדון.
בפאריס ובערבה — הוא הפך
לתומך נלהב ביוזמתו של
שימעון פרם למו״ט עם ירדן.

״לביא׳ בלי פחד
טייס־ניסוי של מטוס הלביא מספר על ההתרגשות
שבהטסת המטוס החדש, על קרבות האוויר
שלו בעבר, בחיל־האוויר, ומב־
£ריז :״המיקצוע שלי לא מפחיד
ולא מסוכן יותר מעבודה בבנק!״

אלון ברנוביץ לא הצליח
לשבור את הכוס,
ודניאל ישינובסקי (בתצלום)
עומדת להתגרש
ממנו • ריקי גל ליד
אפי טורקניץ • אילנה
שושן בניו־יורק ומריק
עפרון נשבע לא להתקרב
עוד לדוגמניות •
שלום קיטל גומל לגבי
גזית — גם הוא עזב את אשתו • שלמה אבי־נרי
על שני כסאות • אנה באה לארץ, ושמואל
בק נשאר לבדו בשווייץ •
§ | ן | 5גלידת שוקולד וגלידת וניל
של דן להט וגיסו ליאור קופלר.

נא להכיר: הנבחרת
עורכת מדור הספורט של העולם הזה הרכיבה
את נבחרת ישראל בכדורגל. אוהדי כדורגל
ותיקים נתבקשו להרכיב נבחרת משלהם. מה
התוצאה? כמה בית״רים וכמה
1מכבים זכו כאן בכרטיס־כניסה?
מה מציע הכלכלן ומה העיתונאי?

תדב הן ־

ליונתן זובוביצקי גירסה אחת, לאנשי שאול
איינזברג גירסה הפוכה: האם ענה החתן על כל
השאלות שנשאל, והחותן סירב לשמוע את
התשובות, או שהוא כלל לא
התייחס לשאלות? הפרקליט
יגאל ארנון ״מנוע מלומר דבר
בנושא״ שבין החתן לחותנו.

בעוד ועדות פולארד מסיימות את עבודתן, מגלה
העולם הז ה פרטים נוספים על הפרשה: דויד
ליבאי חדל לכהן כפרקליט המעורבים, והעביר
את התפקיד לאמנון גולדנברג • מפעילו של
פולארד קבע כי אץ שום ערך
£ 1לעבודת הוועדות • האמריקאים
ניקו את איש־השטח אילן רביד.

מדגלים ופטפטנים

מי מחלים א לשתול מיקרופון תחת המיטה
של מדגרט תאצד, איזה ראש־שרות יסתכן
ויספר לפוליטיקאי הפטפטן הממונה עליו את
שמו של המרגל שלו ומיהם
שבירי־הדגל •מל כל מדינה?
אחד העקרונות מימי רחב.

רז רוייל
וז< 1גוי * 1פו ת
גידעון פת יזם את ההחלטה הגיזענית על שכר־הלימוד,
כדי להיטיב, כביכול, עם החיילים
המשוחררים. העולם הזה מת־עניין
בעבת הצבאי של השר,
שלא עבר מילחמה על בשרו.

דף חדש

פושה מול פושה

בין הסקרנים שציפו השבוע למסקנותיה של
ועד־ת־פולארד היה גם איש שנשכח כמעט:
בנימין גיבלי. כיצד מרגיש היש ״הקצין הבכיר״,
0 2גיבור פרשת העסק־ביש 33 ,
שנה אחרי סערת הריגול והה־בלה
שבה הואשם באותם ימים?

קיץ תדאביב׳ סיום ארים בקאן

״דף חדש״ נטל חופשה מוועידות סופרים, חגיגות
יובל ופולמוסים סיפרותיים ויצא לרחובות
תל־אביב הקיצית לביקור בתערוכת רחוב
שבחלון־ראווה, חנות ספרים המנצחת בתחרות
עם חנות לאביזרי״מין, ליצנית
^ 6 7רחוב המתכוננת לעבודת לילה
ובית־קפה עם טעם של פעם.

הקהל שדק בח לסרט הצרפתי שזכה בקאן,
בימאי מזרם צעק למבקרים ״אני שונא אתכם!״
והמפיצים הישראליים רכשו סרטים מכל הבא
ליד. עדנה פיינרו מדווחת על
הסיום האלים של הפסטיבל. על

חוף התכלת הצרפתי המרהיב.

המדח־ים הקבועים:
מיבתבים -רוזנבלום וקרליבן ׳
איגרת העורך -אריאל ומשולם
תשקיך -אגם דולף
במדינה -מישפט דרייפוס
הנחץ -עיין ערך: פולארד
אתה והשקל העיתונאית והח־כ
א *שים -אלרגיית ש ס
תמרורים -לורנס אוליבייה
תשבצופן -עוף אמהי ()3
ראיון השבוע -עם ע

ידם ן אישי הדבר הקטן ההוא
ליל ות ישראל -מסיבה אפלה
דך הדש פתוח כל הלילה
הורוסקופ -מיבחן תאומים
שידוד -גנרל רוסי
מה הם אומרים -רפי אדרי.
היים קופמן. אברהם שפירא.
פיטר יוססינוב ושלמה עמר
רחל מרחלת על כל העולם
חור ברשת אבי רן בשער

מיכחבים
והערבית, אך שורשיה העיקריים בלשון הפרא״
קריט, אם הלשונות של מאות מיליוני פשוטי״
העם בהודו, שכשמה(פראקריט: לשון טיבעית,
שכיחה) כן היא, בניגוד ללשון הקודש, הסאנס־קריט
(הלשון המטוהרת, המזוקקת).
גד וולפסון, תל-אביב

(המשך מעמוד )3
טה, לאכול עשב, האם יימצא מישהו שיבקש
למדוד את האינפלציה לפי מחיר העשב? ואולי
יכריז אז שהאינפלציה ירדה ממש עד לשורשים
(של אותם עשבים)? יעקב קפלן, תל־אביב

בגיים דצו־על־וזנאי

בלי בע־^/וא 7יניבג

^ אריאל
^ ומשולם
קשריו של אריאל שרון עם המיליונר משולם
ריקליס עלו שוב לחדשות, בעיקבות דבריו
של מבקר־המדינד* לקוראי העולם הזה ידועים
קשרים אלה מזמן.
לפני 14 שנים בחרנו באריאל שרון כבאיש־ה־שנד.
בשל חלקו בהקמת הליכוד. בכתבה על דרכו
של שרת, סיפר העולם הזה (:)24.9.73

עוד על יובל העולם הזה.
בהזדמנות זאת, של יובל העולם הזה, הרשו
לי לאזכר את סיפור המאבק נגד הצנזורה, בבית־המישפט
העליון(אוקטובר ,)1960 והזכיה החלקית
בהוצאת צו־על־תנאי נגד הצנזורה שתשיב
ותנמק את הוראת איסור הפירסום בהעולם הזה
בעניין פיתוח פצצה אטומית בישראל.
זו היתה נקודת־מיפנה בגישת בית־המישפט
העליון והצו־על־תנאי הראשון שניתן במדינת
ישראל נגד הצנזורה וחייב אותה להופיע בבית־המישפט
העליון ולהשיב, לנמק ולהסביר.
מעניין גם לזכור מי הופיע להגן על הצנזורה:
הפרקליט הצבא׳־ הראשי, מאיר שמגר(היום נשיא
בית־המישפט העליון).

״איש נוסף שנקרא להתייעצות (עם שרון,
לקראת הקמת הליכוד) היה המיליונר משולם
ריקלים. ריקליס הוא יורד מישראל, שנחשב בשעתו
כאשף פינאנסי בארצות־הברית. הוא מול־טי־מיליונר
השולט בחברות תעשיה וכלבלה ר־בות־עוצמה
בארצות־הברית. ריקליס וסם זקס הם
שהעמידו בשעתו סכום של שני מיליוני ל״י לרשות
אריק, כדי שיוכל לרכוש את החווה החקלאית
ליד קיבוץ דורות בנגב.
.ריקליס היה אותה שעה באיטליה. אריק ביקש
ממנו לקפוץ לישראל ליום־יומיים. במועד
שנקבע הגיעו שני היועצים־ידידים (ריקליס
והמיליונר סם זקס< כנדרש לריקליס יש ראש
קר. בלתי־רגיל. מוח אנאליטי. יכולתי להיוועץ
עם שני אנשים אלה באופן קר״.
לפני שש שנים הזכיר העולם הזה שוב את
הקשרים המיוחדים בין שרון וריקליס. זה היה
בעת השערוריה על מינויו של אריה גגגר, עוזרו
של ריקליס, כיועץ מיוחד של שרון. הכותרת:
.אריק קיבל הלוואת-
מיליונים מריקליס, ומינה
את עוזרו של ריקליס
כאחראי על סחר־ד,נשק.״
כתב
העולם הזה

״המשותף לגנגר ולמשתתף
״העולם הזה״ רוזנבלום
בוס שלו, ריקליס, הוא
בגליון הראשון -
ששניהם־ יורדים. בעוד
שריקליס החמיץ את
ומעניינת לא פחות היתה הנסיעה של אורי
מילחמת־העצמאות, וראבנרי
ושלי לירושלים, לבית־המישפט דעליון:
בים מחבריו הישראליים אינם מוכנים לסלוח לו
בג׳יפ המקפץ של אבנרי, בגשם שוטף, בכביש
על כך, עזב גנגר את הארץ לפני מילחמת ששת־הישן
והמשובש. שמואל רחביה, תל־אביב
הימים, ולא חזר לארץ כדי להשתתף במילחמד.
וגם לא בא למילחמת יום־הכיפורים.

.ריקליס קנה לעצמו ריהאביליטציה מסויימת ! ודד הפרשים
בחוגים נרחבים בארץ. הוא תרם מיליוני לירות
על זיכרונותיו של אריה נבון(״דף
לקרנות שונות בישראל, אירח ישראליים, בדרף
חדש״ ,העולם הזה .)13.5.87
כלל בעלי מעמד או שם. כשאלה הגיעו לארצות־נהניתי
מאוד משיחותיו של נתן יד עם אריה
הברית. והוא הימר — ועתה מסתבר שבצדק רב
נבון, בהן העלה נבון זיכרונות מימים רחוקים,
— על ישראלי מיוחד אחד: אריק שרון.
.ידידותו לאריק הביאה את ריקליס לכך החל מאביו הסוחר שהיה מצייר כבשים להנאתו,
שעזר לאריק בענייני־כספים, וגם ערב להלוואות דרך המורה לציור שלו שבא הישר מבית־זיקוק
שלו. כשביקש אריק לרכוש את חוות־השיק־ עיראקי ועד לעובדה המעניינת שמשורר גדול
מים המפורסמת שלו, נחלץ ריקליס לעזרתו. כאברהם שלונסקי נאלץ לעבוד לפרנסתו כמגיה.
אבל הקטע הכי משעשע היה המעשה ברישום
בעלי־החווה ביקשו תמורתה את סכום־הענק של
400 אלף דולר. אריק ערך נסיעה לארצות־הב־ של זאב ז׳בוטינסקי, כשהוא רכוב על סוס־עץ.
ואם כי הרישום הזה לא מצא חן בעיניו של עורך
רית, ופתר את הבעיה.
היומון הירושלמי של אותן שנים, דואר היום,
המיל את אריק לפני הציג
.משולם
ריקליס
הרי, לדעתי, נבון קלע בול.
יונר היהודי סם זקס. זקס הוא הבעלים של אקס־כפי
שהוכיחו יורשיו הרוחניים של ז׳בוטינסקי
צייינג׳ נאשיונל בנק אוף שיקאגו. ריקליס נתן בעשר שנות שילטונם בארץ, זה המכסימום שהם
ערבות לבנק של זקס, והבנק נתן לסוכנות הי יודעים לעשות: אם הם כבר מצליחים לעלות על
הודית הלוואה בגובה הסכום שאריק היה זקוק לו סוס כלשהו, זה, לכל היותר, סוס־עץ.
לחווה שלו.
רפי מרגלית, כפר־סבא
״אריק שילם ריבית בשיעור של שמונה אחו•

זים. מהם רק שישה אחוזים צמודים לדולר. הוא
התחיל לשלם את הריבית ב־ ,1975 שנתיים אחרי פראקריט וסאגסקריט
קבלת ההלוואה. את הקרן עצמה הוא התחיל לשעל
א חת מ 92-הלשונות הנפוצות
לם ארבע שנים אחרי קבלת ההלוואה, בתשלומים
בהודו (״מיכתבים״ ,העולם הזה
של אחת לשלושה חודשים. הוא התחייב לשלם
.)20.5.87
את ההלוואה ב־ 64 תשלומים קבועים, כר שהוא
חבל שהקורא ליפקין לא הרחיב. כאשר הוא
יסיים לשלם אותה ב־ 20,1993 שנה אחרי שקיב;
סיפר על יובלות העיתונים בהודו, הוא הזכיר את
לה ״.אץ חדש תחת השמש.
; יובל ה־ 165 של היומון הבומבאיי בומביי
; סאמאציאר, המופיע בלשון גוג׳אראטי, בלי
י להשכילנו איזו לשון זאת.
זאת לשון הנפוצה בפיהם של כ־ 30 מיליון
הודים ומצויים בה עיקבות של הלשון הפרסית

עוד זיכרונות של ראשוני העולם
הזה.
כאשר הופיע הגליון הראשון של העולם הזה,
ב־ 19 בדצמבר ( 1946 אחר תשע שנים במתכונת 9
בערב) ,היו בין המשתתפים דויד גלעדי(אביה
של הסופרת שולמית לפיד) :אריה גלבלום, רפאל
קלצ׳קין, עזריאל-קרליבך(לימים עורך מעריב),
ד״ר הרצל רוזנבלום (לימים עורך ידיעות
אחרונות) ואני, עבדכם, שהיה אחראי לשלושה
מדורים: המיזוודה הדיפלומטית, שעה קלה
עם ...ואנשים על הסוס.
כאשר החלטתי להקדיש את אנשים על
הסוס (העולם הזה )30.12.48 לראש הטקס
הראשון של מדינת ישראל, הד״ר מיכאל סימון,
צילצלתי אליו וקבענו פגישה במישרדו בקריה.
כאשר נכנסתי לחדרו, ביקשני לעמוד ליד הדלת
ושאלני :״האם אני על הסוס?״ וכאשר השבתי
בחיוב, הגיב :״אז תוכל להיכנס:״
גס המדור שעה קלה עם ...היה פופולארי
מאוד. זה היה, בדרך כלל, ראיון עם בעלי שמות
מפורסמים שביקרו בארץ כמו ג׳ון קמחי
ארכיון

די, נמאס לי להגיב על הקישקושים של
עיתונאים מתוסכלים, שהקינאה מעבירה אותם
על דעתם כשהם רואים את הסקופים של העולם
הזה.
לפני כמה שבועות הערתי במדור זה על הסקופ
של אחד מנחם שיזף. שגילה כי השב״ב
השתמש נגד עיזאת נפסו בטענה שהוא הומו־סכסואל.
זה היה סקופ גדול, שלקה רק בליקוי
אחד: הוא פורסם יום
לפני כן על-ידי העולם
הזה. היה זה הישג של
דפנה ברק.
נראה כי מאז זומם
שיזף זה לכלות את זעמו
בדפנה ברק ובהעולם
הזה. בשבוע שעבר
עשה זאת שוב.
העולם הזה פירסם
הישג נוסף של ברק: היא
הצליחה לשוחח טלפונית
עם עיזאת נפסו בכלא. ערב בירור עירעורו,
ולהביא לפירסום שיחות עימו.
זה לא נתן לאותו שיזף מנוח. נראה שרפנה
ברק מעסיקה את כל מחשבותיו, יומם ולילה.
למחרת היום פירסם סקופ נוסף שלו, ובו גילוי
מרעיש: הראיון לא היה ולא נברא.
תיאורו של שיזף מזכיר בדיחה מפורסמת( .א!
דפנה ברק כלל לא שוחחה עם נפסו( .ב< היא
דיברה איתו, אבל התחזתה כמישהי אחרת( .ג) היא
שוחחה עימו, אבל הוא לא אמר לה כלום.
הדברים לא היו ראויים לתגובה, אלמלא יכול
היה מישהו להסיק כי.שתיקה כהודאה״ .מה גם
שהכל כתוב בסיגנון של.לחדשות נודע חדשות
גילה׳ וכר. יש לחדשות שיטות־עריכה מוד
רות.
כדי לסלק כל ספק:
• כל שיחותיה של דפנה ברק עם עיזאת
נפסו ומישפחתו הוקלטו, וההקלטות שמורות
בידי המערכת.
• דפנה ברק דיברה עם עיזאת נפסו בכלא,
והוא ידע היטב שהיא עומדת לטלפן אליו.
• כדי לאפשר את הקשר בתנאים המיוחדים
של הכלא, נקטה רפנה ברק טכסיס עיתונאי מסד
יים. טכסיס זה היה לגיטימי, ובהתאם למיטב המסורת
של העיתונאות החוקרת.
• דפנה ברק לא השתמשה בשיחה בשמה של
ידידתה. רות הדר, בת פרקליטו של נפסו.
• אחדים מבני־מישפחתו של עיזאת נפסו
< שיתפו פעולה עם רפנה ברק, ועזרו לה בהשגת
הישג זה, מתוך אמונה (נכונה) שהדבר יעזור
למאבקו לטיהור שמו. העולם הזה אכן פעל
מתוך כוונה לעזור לנפסו במאבקו הצודק.
אם ישקיע מר שיזף את מירצו וכישוריו —
כפי שהם — בהשגת הישגים עיתונאיים משלו,
תחת להזתב אחרי דפנה ברק, בוודאי ייטב לו
ולעיתונו.
זיכויו של נפסו שימח אותנו מאוד.

עיתוגאי ער הסוס

משתתף ״העולם הזה״ קרליבך
-בחברה טובה

(העיתונאי, אחיו הבכור של דויד קמחי, לימים
מנכ״ל מישרד־החוץ) ,ארתור (גנבים בלילה)
קסטלר הסופר, מאנה כץ הצייר ורבים אחרים.
באותן שנים הייתי היחיד שכתב מדור כזה
בכל העיתונות העברית. הסיבה: הייתי היחיד
בקרב העיתונאים בארץ ששלט באנגלית, צרפתית
וגרמנית.
ד ד אמיל פוירשטץ, תל-אביב

תחינת
07/777
חוש־הומור היווה מאז ומתמיד אחד מ0ימ־ני־ההיכר
של העולם הזה. כפי שהוא גם
התגלה בגליון העולם הזה. שהופיע לפני
25 שנה. כאשר הקורא שמואל שפיר מנהריה
העיר, במיכתבו למערכת, כי התנהגותה של
ממשלת ישראל, המתלוננת על התוצאות
שמעשיה שלה עצמה גרמו להן. מזכירה לו
את הבדיחה המפורסמת על הילד שהרג את
הוריו, לא התאפק עורך מדור־המיכתביס־למערכת
והסב את תשומת־ליבו של הקורא
שפיר שאת אותה בדיחה ניתן גם לנסח
בחמשיר:
מעשה בצעיר. עלם״חן,
שרצח אב ואם בגרזן.
הוא קרא,. :אלליי!
רחמו־נא, שופטיי,
על יתום ערירי ומיסכן!־

העולם הזה 2395

בדיון סודי. שנערך ביו עסקיי המיפלגה החרדית. הגיעו
המתכנסים למסקנה כי אם תיפסל רשימתו של כהנא
מהשתתפות בבחירות הקרובות. יעברו מצביעיה אליהם.

הבעיה היא כיצד לתמרן את סהנא מחוץ
למישחק, מבלי שמישהו ירגיש כי ש״ס תמכה
בפסילתו.
כהנא עצמו כבר התחיל להכות בחזרה. בימים אלה מפיצים
אנשיו כרוזים בישיבות, ובהם חרפות על הרב יצחק פרץ
וציטוטים מדבריו בזכות משאיומתן עם אש״ף.

רבינוביץ נפסל סופית

תטקלף
כבר בודקים
עוד תלונות
עוד לפני זיכויו של עיזאת נפסו החלו במישרדו של היועץ
המישפטי לממשלה מתייחסים ברצינות לתלונות של
חשודים על התעללויות בחקירות־שב״כ.

לפחות במיקרה אחד ביקרו נציגים ממישדדו
של היועץ אצל מתלונן, וגבו ממנו עדות
במקום מעצרו, עוד לפני שהסתיים מישפטו.

מתיחנת ברעם־פרס
מתיחות התגלעה השבוע בין עוזי ברעם, מזכ״ל
מיפלגת העבודה, לבין שימעון פרס.
על רקע שחיקת סמכותו של פרס במיפלגתו, בגלל
מהלכיו הכושלים. ייתכן שבין השניים יפרוץ עימות גלוי.

ה״לביא״ דמיתקפת־נגד
מסע־השדולה הרעשני נגר פרוייקט הלביא. שנוהל בשבוע
האחרון בעיתונות, עומד להסתיים.

אנשי התעשיה האווירית עומדים להציג
השבוע את עמדתם לפגי הממשלה, ואז יוובחו
השרים לדעת בי להפסקת הפרוייקט יהיו
תוצאות חמורות לא פחות מאשר להמשכו.
בעיקבות ההופעה בממשלה צפוי שקולם של תומכי
הלביא באמצעי התיקשורת יגבר שוב.

דליפת־גאז
ממיזרקת־אגם
עוברים ושבים בביבר דיזנגוף התלוננו
בעיריית תל־אביב כי בעת הפעלת המיז־רקה
של אגם מתכסה האיזור כולו בענן
גאז, הנודף סירחון עז. המדובר בנראה
בתקלה במיתקן היורק אש, שבמרכז ה־מיזרקה.

התחיה
תדת ש
25 התנחלויות
אחת הדרישות שתציג התחיה לליפוד, כתנאי
להצטרפותה לממשלה — אם תפרוש העבודה
ולא תצליח להקדים את הבחירות — תהיה
הקמתן של 25 התנחלויות חדשות.
הדרישה תתבסס על הכרזות ישנות של אריאל שרון.
שהודיע בעבר כי יש לו תוכניות מפורטות להקמתן של
התנחלויות ב־ 25 אתרים. המדובר כישובים זעירים, שבכל
אחד מהם מיבני מגורים זמניים ל־ 20 איש.

פרקליטי ועמנו:
עוד מיסמכים
פרקליטיו של מרדסי וענונו, אביגדור פלדמן
והד״ר עדנה קפלן, דורשים מהתביעה להציג
לעיונם עוד מיסמסים חסויים, הכוללים חומר
רגיש ביותר.
המישפט עצמו ייפתח כנראה רק בספטמבר.

ש״ס נגד כהנא
בצמרת ש״ס לוטשים עין לעבר קולותיו של מאיר כהנא.

אפסו סיכוייו של הפרופסור איתמר רבינוביץ
להתמנות כשגריר הבא בוושינגטון, בגלל
התנגדותו של יצחק שמיר.
התפתחות זו מחזירה לתמונה את המועמדים הוותיקים. כמו
נמרוד נוביק. מיועציו הקרובים של שימעון פרס. אם
מישרת השגריר לא תאוייש. ימלא את מקומו עודד ערן.
האיש מס׳ 2בשגרירות. במיקרה כזה יוכל נוביק להמשיך
לעקוף את השגרירות במגעיו עם הממשלה האמריקאית
ואף לחכות לנסיבות פוליטיות אחרות, שבהן תעלה
מועמדותו שוב.
תומרקין ניצל מתאונה
ניטים ונפלאות מלווים את התערוכה
״עד כאן״ במוסיאון של תפן.
הפסל יגאל תומרקין, שבא לתלות את
התמונות, ניצל בנס מתאונה, בדרכו בחזרה
משם, כאשר אשתו נעמה נהגה במכונית.
בירידה מנבי־יושע איבדה אשתו
את הבלמים. היא לא גילתה זאת לייגאל,
והצליחה לעצור את המכונית לפני שקרה
אסון.
תאונה אחרת אירעה לאספן שארל
מאיורקם, בדרכו אל התערוכה, שבה מוצגות
תמונות מאוספו. הגלגל השמאלי ה-
קידמי של המונית, שבה נסע, ניתק באמצע
הנסיעה׳ אך גם הוא ניצל בנס.

הכומר פונה לרב
ראש הפנסיה האנגליקנית בארץ, הכומר ריח
אבו-אל-עסל, הציע לרב יצחק פרין לקיים
,.ועידה אקומנית״ בהשתתפות שניהם ואיש-דת
מוסלמי. המנהיגים הדתיים, לפי הצעתו, ידונו
על הדרכים להשגת שלום.
אבו־אל־עסל, שהוא פעיל ברשימה המתקדמת לשלום. פנה
למנהיג ש״ס בעיקבות הערותיו של האחרון כי ניתן לנהל
משא״ומתן עם אש״ף.

אץ הנהלה לחרנת
הדיונים על הרכב הנהלת תנועת־החרות הגיעו
למבוי סתום.
הח״כים מיכה רייסר(מחנה לוי) ,דויד מגן(מחנה שרון)
ומיכאל דקל (מחנה שמיר) .המנהלים את המגעים בעניין
זה. לא הגיעו אפילו לדיון על שמות המועמדים. הם נתקעו
בשאלה אס ההנהלה תמנה 120 חברים, כפי שהיה נהוג ער
כה. או שיש להרחיבה.

מתנחלים דרשו,
והמימשל השתיק
את המואזין
המימשל הצבאי אסר על האימאם של
הכפר בית־איסקריה להשתמש ברמקולים
של מיסגדו לקרוא לתפילה, בטענה שהדבר
מפריע את מנוחת השכנים, מתנחלי
גוש-עציון הסמוך. השבועון בשפה האנגלית
״אל פג׳ר״ ,המוסר זאת, מספר כי
האימאם זומן למיפקדה בבית־לחם, שם
נמסר לו הצו המורה לו לשמור על השקט,
ואחר־כך טיפסו חיילים על צריח המיסגד
והסירו את הרמקולים.

חוק־ירושלים חדש
הצעה לחוק־יסוד: ירושלים עיר השלום מוגשת השבוע
לכנסת על־ידי סיעת הרשימה המתקדמת לשלום. החוק
פוצע להחליף את חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל
הקיים.
על־פי הצעת־החוק, ירושלים המערבית שבגבולות ה־4
ביוני 1967 תיקבע כבירת־ישראל. ואילו ירושלים
המיזרחית תוכר כחלק של הגדה המערבית, שעתידה

ייקבע במשא־ומתן מדיני. תושבי העיר המיזרחית יבחרו
בעיריה משלהם. ואיחוד בין שתי העיריות יבוצע רק
בהסכמת הרוב בשתי העיריות.

בדיברי-ההסבר לחוק נאמר, שהאיחוד החד-
צדדי הכפוי נכיטל, ומוביל לשינאה ולשפיכות•
דמים — ואילו החוק החדש יפתח פתח לאיחוד
העיר מתוך הסכמה הדדית.

לבקנב מזר המיזרחי
בעיקבות זיכויו של עיזאת נפסו צפויה
התכתשות מילולית בץ העיתונאי יורם
המיזרחי לוותיק-הפלמ״ח חיים(״חיימקה״)
לבקוב.
המיזדחי היה מפקדו של נפסו באד״ל. ולבקוב מקורב
לענייני העדה הצ׳רקסית.

ארגס מזמין
סופרים ערביים
השר משה ארנס הזמין לשיחת־היכרות כמה סופדים
ערביים, בשבוע הקרוב.

בחוגי האינטליגנציה הערבית סקרנים לראות
מי ייענה להזמנה, שכן הפגישה אמורה
להתקיים בלישכתו של השר בירושלים
המיזרחית, הנחשבת שטח כבוש.

חניון המזסיאזן גסגר
המישטרה ביטלה את הרשיון לחניון המכוניות שמתחת
למוסיאון תל־אביב, מכיוון שאין בו יציאת־חרום. החניון
נועד לשמש את באי המוסיאון ובאי בית־המישפט הסמוך.
הדבר קרה באותו השבוע שבו פתחה העיריה במסע־הסברה
בקרב נהגי העיר, בגסיון לשכנעם להשתמש בשרותי־החניונים.

נתיני
השאה
האיראני
ב מר ס תל־־אביב
סוחרים במרכז העיר, מיוצאי איראן, החלו
תולים בחנויותיהם פוסטרים הנושאים
את דיוקן בנו של מוחמד ריזה פהלאווי
המודח, שמת בגלות. בפוסטרים מוצג הבן
כ״השאה של איראן״.

אמנים מואסים בכיבוש
70 אמנים, יהודים וערבים, חברו לתערוכה
מיוחדת, לציון 20 שנה למילחמת ששת-הימים,
תחת הסיסמה :״די לכיבוש!״
ביוזמת העמותה(כיסוח אמנים למען חופש הביטוי יציגו
את יצירותיהם הציירים והצלמים אביגדור שטרייכמן, משה
גרשוני, סלמאן מנצור, כרים דבח. אביבה אודי. אבי גנור,
נביל עגני. שימחה שירמן. תייסיר בראקאת, יהושע בלוטמן
ואתרים.
העבודות המקוריות יוצגו בשבוע הבא בגלריה ארטיפקט
בתל־אביב. והפוסטרים של היצירות יוצגו בתיאטרונים אל
חכוואתי בירושלים ונווה־צדק בתל־אביב.

אין תזבניות ברמאללה
מחלקת התיכנון, ברמאללה, העוסקת ברישוי הבניה בעיר.
סגורה מזה שמונה חודשים — מאז שנתגלו בה מעשי
שחיתות.

בכל התקופה הזו אין התושבים יכולים לקבל
דישיונות בניה.

שסע הספר החרדי
קונקומציה חרדית ל״שבוע הספר״ :המו״ל הדתי דויד
זילברשלג, מהוצאת תפוצה. יוזם את ״שבוע הספר החרדי״,
שייעחרך בבני־ברק ובירושלים במועד סמוך לשבוע
הכללי.

הגליון הבא של

ה עו & סגוה
יוקדם ביומיים, לרגל חג-השבועות. הגליון
יופיע ברחובות תל־אביב ביום הראשון ה־
31 במאי בערב, ויהיה מצוי במקומות
המכירה ברחבי הארץ ביום השני בבוקר.

גיורא מימן

* 01 גינוסו,
חוקה שד נכסו
(משמאל) הכריז,
נ יהשק ו הוא
מומה בשב״ .3נמה קוובנות נמקים
עתה בכלא בגלל הנורמה הזאת?
נפסו בעת השיחרור
דרייפוס ישראלי
^ מיקרה עצמו היה פשוט:
1 1עיזאת נפסו פעל בדרום־לבנון
כקצין לתפקידים מיוחדים.
נמיסגרת תפקיד זה מסר לו מודיע,
כי קצין בכיר של פת״ח מוכן להיפגש
איתו כדי למסור לו מידע על פעולות
אירגונו. נפסו נפגש עימו בכפר־שובא
בדרום־לבנון. בפגישה נוצרו נסיבות
שעלולות היו להחשיד את נפסו בקיום
יחסים הומו־סכסואליים.

בפגישה שניה טען איש־פת״ח
כי הפגישה הקודמת
צולמה, והוא איים על נספו
בהעברת התצלומים לידי
צדדל. בגלל סחיטה זו לא מסר
נפסו על הפגישות לממונים
עליו.

זהו מיקרה חמור כשלעצמו, אך
מובן ואנושי. אילו נשפט נפסו על כך,
לא היה איש בא בטענות.
בעיקבות הלשנה, נמסר העניין
לחקירת השב״כ.
לאנשי השב״כ היו אמביציות
משלהם. הם רצו להוכיח כי נפסו בגד
במולדת, שירת את פת״ח והעביר
ארצה אמצעי״לחימה של פת״ח, לשם

ל״מחבלים״ .מאותו הרגע היתה
מטרתם האחת והיחידה להוכיח זאת,
ויהי־מה.
לפטריוטיזם מסולף זה נוספה
האמביציה האישית: להצטיין, להצליח,
לזכות בתהילה ובקידום.

ומעל לכל: השחצנות של
אנשים השייכים לגוף הקיים
מחוץ לחוק ומעל לחוק, שלמדו
במשך שנים כי הכל מותר להם
״למען המדינה״ — הפסיכולוגיה
של ג׳יימם בונד בסרטים,
שדבקה באנשים בשר־ודם.
בשביל אנשים אלה, השקר הפך
מזמן לנורמה מקובלת, אמצעי מותר
ורצוי למען השגת המטרה הקדושה.
המטרה מקדשת את האמצעים.

תצלומו
של גינוטר

^ תבן בי מיקרה זה לא היה נחשף
מעולם, כפי שלא נחשפו מאות
מיקרים של חשודים ערביים שהפכו
״אסירים ביטחוניים״ ,אלמלא צירוף
של מיקרים.

פרקליט־צבאי־ראשי. הדר השתכנע
בהדרגה בצירקת לקוחו, ומאז ניהל
מאבק בלתי־נלאה, דון־קישוטי, למען
הצדק.
השלישי: גילוי זהותו של אחד
החוקרים בפרשת נפסו, יוסי גינוסר,
בגלל חלקו בפרשת האוטובוס בקו מס׳
.300 הוא זכה בחנינה ופרש מן השרות.

אחרי שהופיע בכינוס פוליטי
של אריאל שרון, בינואר
השנה, שיכנע ״העולם הזה״ את
הצנזור להתיר לו את פירסום
תצלומו. נספו וסניגורו הכירו
את האיש על פי התצלום —
אף שבחקירת נפסו הזדהה גי-
נוסר רק בכינוי שלו,
גילוי זהותו של גינוסר — איש
שנתפס בשקר בפרשת האוטובוס,
ושטען בעדותו כי השקר הוא נורמה
של השב״ב — נתן דחיפה עצומה
לסניגורו של נפסו. עוד קודם לכן
החליט להשתמש בחוק חדש, המאפשר
הגשת עיר״עור לבית־המישפט העליון
על פסק־דין של הערכאה הצבאית
העליונה. אך עניין גינוסר נתן תמריץ
חזק נוסף.
פרשת דדייפוס

**יזאת נם ם 1פבר ריצה שבע
שנים וחצי מעונשו, כאשר ביטל
בית־המישפט העליון השבוע את

בית־המישפט העליון ביטל את
פסק־הדין, וקבע כי נפסו הוא חף מכל
פשע, מלבד האשמה הקטנה שהוא
הודה בה עתה במיסגרת עיסקת־טיעון.
הוא נדון לשנתיים מאסר ולהורדתו
לדרגת רב־סמל. משמע: הוא ישב
בכלא בחינם חמש וחצי שנים.
פסק־דין זה הסב בראש וראשונה
אות־כבוד למערכת המישפטית הישראלית.
הפרקליט הצבאי הראשי סירב
להגן על פסק־הדין של שתי הערכאות
הצבאיות, משהסתברה לו האמת.
מישרד־המישפטים נתן לו גיבוי מלא
בכר.
יתכן שמוסדות אלה לא היו פועלים
כפי שפעלו, אלמלא יראת בית־המיש־פט
העליון עליהם. ואכן, היה זה שוב
יום גדול לבית־המישפט העליון, מי־בצר
הדמוקרטיה הישראלית, בהנהגת
מאיר שמגר, שכתב את פסק־הדין, גם
שמגר היה בעבר פרקליט־צבאי־ראשי,
ואחר־כך יועץ מישפטי לממשלה.
אך משמעות פסק־הדץ חרגה הרבה
מעבר לעשיית צדק עם הקצין
הצ׳רקסי הצעיר.

הוא גילה תהום של עוולה
ושחיתות, שקשה לראות את
תחתיתה.
תיאור העינויים שעברו על נפסו
זהה בפרטי־הפרטים עם התיאורים
שהושמעו בעבר על־ידי אלפי אסירים
ועצירים אחרים. מי שרצה להתכחש

מנגנון־החושך ח׳ וקיים
ביצוע פיגועים בארץ.
כדי להוכיח זאת, הופעלו על נפסו
לחצים גופניים ונפשיים. הוא הוכה,
הופל ארצה, הועמד שעות רבות על
רגליו בחצר, הוכרח להתקלח במים
קרים בחורף, הופשט עירום, נשללה
ממנו האפשרות לישון. אלה הן שיטות
של התעללות, אשר אלפי ערבים
התלוננו עליהן במישפטיהם —
ודבריהם לא זכו באמון אצל השופטים
הצבאיים והאזרחיים.

הראשון: אופיו מיוחד של עיזאת
נפסו עצמו, שייכותו למישפחה
עקשנית ולעדה קטנה המגינה על
חבריה. עדה זו גייסה סכום עצום כדי
להמשיך במאבק המישפטי.
השני: מסירת העניין בידי סניגור
מיוחד־במינו, צבי הדר, שהיה בעצמו

הרשעתו בבגידה ובריגול. הוא איבד
את מיטב שנות חייו, את אשתו
(שהתגרשה ממנו) ואת הקריירה שלו.

אומנם לא גורש לאיי-
השדים, כמו הקצין היהודי
אלפרד דרייפוס, אך גם המאסר
בכלא הצבאי היה קשה.

נוסף על כך איימועלנפסוכי
אמו תיאסר, וכי אשתו תופשט
עירומה לעיני כל ותיכלא
בחברת זונות. החוקרים ניצלו
גם את החשד שהוא קיים יחסים
הומו-סכסואליים.

אש זרה
גם פרופסור יכול
ללמוד לקח ממה שקרה
לקצין צ׳רקסי צעיר
דבריו של ח״כי מרדכי וירשובסקי
כמעט נבלעו בסוף הראיון שנערך עי־מו
בטלוויזיה, אך היה להם מישקל רב:
מה המשמעות של פרשת עיזאת נפסו
(ראה מיסגרת) על התביעה להנהגת
עונש־מוות במדינה?
במדינות רבות מוטל עונש־מוות על
בגידה. נפסו הורשע בבגידה בשתי
ערכאות.
ההרשעה היתה טעות, שהסתמכה
על עדי־שקר מטעם השב״ב. אילו נדון
נפסו למוות והוצא־להורג — איך
היתה המדינה מסתכלת השבוע בראי?
אלפי אסירים ״ביטחוניים״ הורשעו
במדינה על־סמר עדויות דומות. רבים
מהם הורשעו ברצח על רקע ״חבלני״:
משמע: עליהם ועל שכמותם דורשים
עתה להטיל עונש־מוות. אילו היה מתגלה
השבוע שהורשעו והוצאו-להורג
על־סמך עדות־שקר או טעות מיש־פטית
— איך היתה המדינה נראית?
די בשיקול אחד זה כדי לפסול מכל
וכל את הרעיון של הטלת עונש־מוות
— גם אלמלא היו קיימים עשרות
נימוקים חשובים אחרים, כולם כיבדי־מישקל,
נגד רעיון זה. בין השאר: סיכון
חייהם של חיילי צה״ל הנופלים בשבי,
הגברת הפיגועים לשם לקיחת בני־ערובה,
השחרת פני ישראל בעולם,
הענקת גיבורים לאירגונים הפלסטיניים,
ועוד ועוד.
תליה בכיכר. דבריו של ויר־שובסקי
היו בעלי משמעות מיוחדת,
מכיוון שהיו מכוונים בראש וראשונה
נגד עמיתו וראש־תנועתו: הפרופסור,
הח״כ והשר־עד־השבוע אמנון רובינשטיין.
השבוע
העלה רובינשטיין — ולא
בפעם הראשונה — את הרעיון להנהיג
עונש־מוות — רעיון שכל המומחים־
לביטחון, בלי יוצא־מן־הכלל, פוסלים
אותו מכל וכל.
הדבר מעיד הרבה על אופייו של
רובינשטיין עצמו. בימים כתיקונם הוא
ליברל, מתקדם ושוחר־שלום. אך ברגע
של התרגשות לאומית מתגלים מתחת
לכל הרבדים האלה יסודות שונים
לגמרי.
הדרישה לעונש־מוות מקובלת על-
ידי פסיכולוגים רבים כגילוי של יצרים
אי־רציונאליים שאינם־ניתנים־לכי־בוש,
שהם בגדר מופרעות נפשית. שום
רמה אינטלקטואלית אינה מגינה מפני
תיסמונת נפשית זו. מבחינה זו אין
הבדל בין שושנה ארבלי אלמוזלינו,
אשה פשוטה שהתחנכה בארץ שבה
תולים אנשים בכיכרות בסיטונות לבין
בן־עשירים צבר, בן העילית האשכנזית.

היה בהשמעת דרישה זו של רובינשטיין
כדי לרוקן מתוכן את הטענות
שהביא רובינשטיין השבוע להסברת
התפטרותו מן הממשלה. מי שמבקש
להדליק במדינה את האש הזרה
של הוצאות־להורג, מוטב שלא יישא
בפיו את שם הליברליזם החילוני, השלום
ושפיותיהדעת.

יוזמה פרטית
היוזמה עכרה מידי
אירגוגי המחתרת. המצב
החדש מסוכן פי כמה

מדוע הפעילו עליו החוקרים
לחצים אלה? מדוע שיקרו
בשתי ערכאות צבאיות?

העם

פיגועים

כתוצאה מכך העדיף נפסו להודות
בכל מה שנדרש. חוקרים הביאו את
הצבאי,
לבית־הדין ההודאה ומשהתכחש לה — שיקרו במזיד.
המיסמכים וההקלטות שליוו את
החקירה — הושמדו.
כתוצאה מכך הורשע נפסו בבגידה
ובריגול חמור ונדון בשתי ערכאות
צבאיות ל־ 84 שנות מאסר, מהן 18
בפועל.

כדי להסביר זאת יש להבין את
הפסיכולוגיה המיוחדת של השב״כ.
יתכן מאוד שהאנשים האמינו,
תחילה, כי נפסו אכן בגד, ריגל ועזר

להם ולראות בהם פרי ״דמיון מיזרחי״,
עומד עתה מבוייש. ברור כי תיאורים
אלה היו אמת, אף כי רבים עברו בשב״כ
טיפול חמור עוד יותר.
משמע: במשך שנים רבות נוהג
(המשך בעמוד )10

במדינה

נפסו רוקד בכפרו ביום שיחרורו
מדוע שיקרו החוקריסז

הילד רמי חבה מאילון־מורה נרצח
בקירבת התנחלותו. ברצועת־עזה נדקר
אדם קשיש, ונורה למוות מטווח
קצר איש־מושב, שאסף פועלות ב״שוק
העבדים״.
התגובות בישראל היו חריפות, אד
מאופקות. אנשי ההתנחלויות למדו מפרשת
הפיגוע במישפחת מוזס שע־
(המשך בעמוד )9
העולם הזה 2595

יו*ן|11|4..י!1

1י 11 ״1 3
מי מחליט אם ל ש תול מכ שיר תח ת מיטתה של מרגרט תאצ׳ר

^ ינני יודע מה היתה ועדת־המישנה של
\ £הכנסת יכול לגלות ולחדש בפרשת פו־לארד.
אומנם,
במרוצת הזמן כוסתה הפרשה בקליפות
רבות של טענות ותירוצים, ויכוחים ובירבורים,
עד שדמתה לבצל (וגם מדיפה ריח כזה, וגורמת
לדמעות, כמוהו ).אבל העובדות הבסיסיות
ברורות וידועות.

אולי כדאי להקדים ולהזכיר את
העובדות האלה, ואת הבעיות הכרוכות
בהן, לפני שייעלמו לגמרי בסערה
הפוליטית הצפויה בעיקבות הדוח של
ועדת־הפוליטיקאים.

פול אדו־

זהו עולם אפלולי, שאין בוי^רבה
מוסר ונאמנות. שם־המישחק הוא השגת
מידע.
בתנאים נורמאליים, שום שרות־ריגול אינו
מסרב לקבל מידע זמין. לוקחים מה שיש. כל
שרות״ריגול רוצה להשיג את מירב ההצלחה,
מירב המידע. אם המידע חשוב לשרות עצמו, מה
טוב. אם לא, אפשר למכור אותו תמורת מידע
אחר.
אין אומרים ״לא״ למרגל פוטנציאלי, אלא אם
כן חוששים שהוא משמש כסוכן כפול, או שאינו
מהימן או אחראי.

כאשר הם מעבירים את המידע הלאה, אל הממונים
עליהם, הם מציינים רק את מהימנותו של
המקור, על פי שיקול־דעתם, מבלי לגלות את
זהותו. כל דוח על מידע מסווג מלא בהגדרות
כגון ״מקור מהימן מאוד״ ,״מקור מהימן בדרך־
כלל״ ,״אין אישור נוסף״ ,דברים המאפשרים
למקבל־המידע לשפוט את טיבו ומהימנותו המשוערת.

במיקרים
נדירים דורש ראש־השרות
פרטים על המקור, כדי לאפשר לו
אישית להעריך את מהימנותו של מידע
חשוב• אך אין הוא אמור למסור פרטים

^ יסודו של דבר, זוהי פרשת־ריגול.
^ כל המדינות עוסקות בריגול. לכל
המדינות יש לשם כך שרותים חשאיים
מיוחדים.

אך כל ההיבטים האלה אינם חשובים
ביותר. יש להניח שכל אדם אחר במצבו
של איתן היה מתנהג כמוהו.

ג׳ונתן פולארד התקשר עם מי שהתקשר,
והגיע ללק״ם. היה בידיו מידע מצויין, שלא
יסולא בפז, תרתי־משמע. ולא פעם אחת, אלא
לאורך זמן. שום שרות־ריגול לא היה מסרב לקבל
מידע כזה. רופא אינו מסרב לקבל חולה בעל
מחלה מעניינת, קלפן אינו מסרב לקבל אס,
שרות־ריגול אינו מסרב לקבל מידע חשוב.
פולארד מצא את מפעיליו, המפעילים מצאו
את פולארד. בידי לק״ם נמצא מידע מצויין, בעל
חשיבות עליונה.

זהו מיקצוע עתיק כימי התנ״ך, ואף עתיק
ממנו. יוסף האשים את אחיו וטען שבאו לרגל את
ערוות׳ארץ־מצריים. משה שלח מרגלים לארץ־
כנען, והתרגז על דיווחם. יהושע שלח שני
מרגלים ליריחו, ואלה מיהרו לבית־הזונות הקרוב
ביותר .־

מאז ועד היום לא השתנה הרבה. הכל
מרגלים אצל הכל. אויבים מרגלים אצל
אויבים. ידידים מרגלים אצל ידידים.

בשימחה ובגאווה מסר את המידע
לממונים עליו.

ריגול חוסך דם. ריגול חוסך כסף.
הריגול מעניק יתרון למי שיש לו מידע על
פני מי שמגשש באפלה. בעל־המידע יכול לתכנן
את מילחמותיו כהלכה. בעל־המידע יכול גם
לנהל משא־ומתן מיסחרי כשהוא נתון במצב
עדיף.
בימינו, כאשר פיתוח של מערכת״נשק חדשה
עולה בהון־תועפות (ראה פרשת הלביא) ,יש
יתרון רב למי שגונב את פרי־הפיתוח של זולתו.
תחת להשקיע שנים ארוכות בפיתוח טיל או
מטוס, ולהוציא על כך מיליונים או מיליארדים,
נגנבות התוכניות ממדינה אחרת, במחיר אפסי.
ישראל ׳הואשמה, בשעתו, בכך שגנבה את
התוכניות של מטוס צרפתי, באמצעות מרגל
שנתפס ונשפט. הזוג יוליוס ואתל רוזנברג הוצאו
להורג בארצות־הברית מפני שעזרו, כביכול,
לסטאלין להשיג את תוכניות הפצצה הגרעינית.

** ה היו הממונים אמורים לעשות?
^ /ה ם לא קיבלו הורעה :״אל: שר־הביטחון.
מאת: רפי איתן. יהודי אמריקאי בשם ג׳ונתן
פולארד מסר את המידע הבא...״
שר־הביטחון קיבל מידע חשוב. מן הסתם
נאמר שבא מ״מקור מהימן ביותר״.
השר לא שאל, כמובן, מהו המקור, ואיש לא
התנדב להגיד לו.

פולארד היה הרבה יותר מדי חשוב
ויקר, מכדי שמישהו היה מסכן את
פעולתו על-ידי גילוי שמו וזהותו לאנשים
כלשהם, ובכללם שרי־ממשלה, שלא
היו צריכים לדעת.

זהו הכלל הראשון: הכל מרגלים,
ריגלו וירגלו.

(ואכן: פולארד לא התגלה בגלל פעולתו
לטובת ישראל. הוא העביר לאשתו, אן, מידע על
סין, לקידום עסקיה הפרטיים. כך עלה הריגול
הנגדי האמריקאי על עיקבותיו של הזוג, והחקירה
גילתה מה שגילתה).
יצחק רבין(כמו משה ארנס לפניו) קיבל את
המידע, ולא שאל :״רגע, מניין זה בא?״ שימעון
פרס לא שאל. יצחק שמיר לא שאל.

ך* כלל השני: איש אינו מסרב לקבל מירע
) 1של מרגל.

מרגלים אינם צומחים על העצים.

לפעמים הם נשתלים, בשנים ארוכות של
מאמץ, לפעמים הם פשוט מזדמנים ומציעים את
מרכולתם. יש והם אידיאליסטים, הסבורים כי הם
משרתים מטרה נעלה. יש והם שכירי־רגל,
המוכרים את סחורתם בכסף. לעיתים קרובות
מתערבבים אידיאלים וכספים, ער שקשה להפריד
בין המניעים.
רק חלק מן המידע של שרות־ביון מושג
באמצעות מרגלים בשר־ודם. מידע רב מתפרסם
בגלוי, בעיתונים ובספרים. מידע אחר מושג
באמצעות לוויינים, האזנה אלקטרונית ושיטות
מודרניות אחרות. ככל שהטכניקה משתכללת, כן
גדלה חשיבותן של שיטות אלה.
אך תמיד יישאר תפקיד חשוב למרגל ולמר־גלת.
מאטה הארי אינה שייכת רק לסיפרות־הנד
תח ולסרטים. אדם שיש לו גישה למידע סודי
חשוב בימינו כמו בימים עברו — בייחוד אם הוא
יכול לשים את ידו על חומר המושג בדרכים
אלקטרוניות.

גם מרגל יקר זול בהרבה מהוצאות
השיגור של לוויין־ריגול.

כל שרותי־הריגול דומים זה לזה, עד שנדמה
ששוררת ביניהם אחווה סמויה. לעיתים קרובות
יש ביניהם יחסי־מיסחר. שרות־ריגול א׳ מוכר
לשרות־ריגול ב׳ חומר סודי על מדינה ג׳ ,תמורת
מידע על מדינה ד. יש בורסה.
היפאנים בשוודיה מכרו במילחמת־העולם
השניה לבריטים חומר על בעלי־בריתם הגרמנים.
תמורתו שילמו הבריטים ליפאנים בחומר על
בעלי־בריתם הסובייטיים.

רפי איתן לא היה הראש הראשון של גוף זה.
אבל יתכן שהוא הוסיף לו מימר חדש. רפי(״רפי
המסריח״ בפי ידידיו, בגלל אפיזודה מימי הפל־מ״ח)
הביא עימו אמביציה לוהטת. הוא איש״מוסד
ותיק, שפרש משם. אפשר להניח שכאשר קיבל
לידיו את לק״ם, ביקש להוכיח שהוא יכול להצליח
יותר מן המוסד (״כל דבר שאתה יכול לעשות,
אני יכול לעשות טוב יותר בנסיבות כאלה,
סביר להגיח כי היו לו אף פחות עכבות נפשיות
ומעשיות מאשר לאנשי המוסד עצמו.
רפי איתן היה מומחה לשטח מסויים של ריגול
(״וירטואוז״ ,כדברי יצחק שמיר, גס הוא איש־מוסד
ותיק) .אך הוא לא היה לפני כן בעמדת־ניהול
של שרות־ריגול, ואולי זה פגע בטיב שיקוליו.

אלה
לשר הממונה עליו, ואין השר אמור
לבקש סרטים אלה מראש־השרות.

זהו אחד מכללי המישחק.

כך זה בעולם, וכך זה בישראל.
ך* לל שלישי: אין מגלים את מקור־המידע.
לא לממונים, לא לדרג המדיני, ועל
אחת כמה וכמה לא לשרים.

ן מכאן לפרשת־פולארד.

הפוליטיקאים הם פטפטנים. כולם. תמיד. זוהי
אחת מתכונות המיקצוע. אדם שאינו אוהב לדבר,
ולדבר הרבה, לא יגיע כמעט לעולם לעמדת־אחריות
פוליטית.

לכן זהו כלל־ברזל בקרב מפעילי-ה-
מרגלים: לא לגלות לשרים הממונים
עליהם מניין בא המידע.
הסודיות חמורה עוד יותר. בדרך כלל, רק
המפעיל הישיר של מרגל יודע את זהותו. אין הוא
נדרש למסור על כך גם לרב־הריגול הממונה
עליו. זהו כלל יסודי של ביטחון, הקרוי ״מידור״.
כל אדם יכול לפטפט, לגלות דברים בלי משים,
או ליפול בידי אוייב פוטנציאלי. ככל שיידע
פחות, יזיק פחות.
משום־כך מקובל בכל שרותי־הריגול בעולם
שהמפעילים השונים שומרים בליבם את זהותם
של המרגלים בשטח, ואינם מוסרים אותה לאיש.

1הזרוע הישראלית העיקרית לביון חיצוני הוא
המוסד, שראשו כפוף במישרין לראש־הממשלה.
הזרוע הצבאית העיקרית היא אגף־המודיעין
של צה״ל(אמ״ן) ,הכפוף כמובן לשר־הביטחון.
השב״כ עוסק בביון־פנים, וכפוף גם הוא במישרין
לראש־הממשלה.
מוסדות אלה אמורים לשתף ביניהם פעולה
במיסגרת ועדת־תיאום.
הגוף הקרוי לק״ם (״הלישכה לקישרי־מדע״)
שהתפרסם בפרשת־פולארד, אינו שייך לוועדת־התיאום
ואינו מתואם איתה. זהו גוף של מישרד־הביטחון,
וראשו(היה) כפוף לשר־הביטחון.

גוף זה לא נולד אתמול. זהו גוף ותיק
למדי. יודעי-דבר טוענים כי במרוצת
השנים היו לו הישגים מרשימים ביותר,
שחסכו למדינה הרבה כסף, ואולי גם
הרבה דם.

גז א ת

חשוב להבין שעד כאן היה הכל
טיבעי. כך בנויה המערכת. לא היה כאן
חריג, אלא להיפך, כזאת היתה השיגרה.
רק אישיותו ומיקומו של ג׳ונתן סולארד
היו חריגים.

ך>* אן מתעוררת השאלה המכרעת של כל
הפרשה — ועליה, עד כה, נאמר מעט מאוד,
אם בכלל.

כאשר מזדמן מרגל, הנושא באמתחתו
מידע מצויין, אך שהעסקתו
עלולה לגרום להסתבכות מדינית איומה
— מי צריך להחליט אם להשתמש בו?

נניח שהמוסד יוכל מחר לשתול מכשיר־הא־זנה
מתחת למיטתה של מרגרט תאצ׳ר, אולם תוך
סיכון גבוה שהשותלים יתגלו — מי אמור להחליט
אם להסתכן בכך או לאו?
ההיגיון אומר: הדרג המדיני. השר הממונה.
(במיקרה כזה: ראש־הממשלה) .או קבוצה של
שרים.
אך זה לא פועל כך במציאות.

במציאות, מחליט ראש-השרות. ב
מיקרה זה: ראש־המוסד. או במיקרה
אחר: ראש אמץ. ובמיקרה של סולארד:
ראש־לק״ם.
אין זה מגיע לשר, כי עיקרון המידור מונע את
(המשך בעמוד )19

^ 111נ ״1י

בנימין גיבר
הישווה באונז
דפנה בוק
את בושת
העסק־ביש
עם בושת
גושן כולאה־:
חקיות הוועדות
וביווו אחרות
הדרג המדיני
רפי איתן

בנימין גיבלי ()1960

ועדה של שיבעה רדכים

ועדה של שיבעה שרים

ך• ציניקנים ציסו השבוע לפר!
\ סוס מסקנותיהן של שתי הוועדות,
שיבררו את פישולי־פולארד באדי־שות־משהו.
מהומה על לא מאומה —
זו היתה התחזית הכללית.
המעורבים בפרשה — בפרט אנשי
הדרג המדיני — היו שרויים במתיחות
ניכרת לקראת דוחות הוועדות, ואף
נכשלו בהתבטאויותיהם ובהתנהגותם
בתקופה זו.
הרחק־הרחק מההמולה והכותרות
עקב אחרי ההתפתחויות איש גבה־קומה,
בעל בלורית־שיבה, מצח גבוה
ואישיות יחידה במינה. ממישרדיו שב־חברת־החשמל
ובבית־אליהו (שם
ממוקמים מישרדי כור־מזון) בתל־אביב,
ודאי חזר בנימין גיבלי — כיום
יושב־ראש מועצת־המנהלים של חב־רת־חשמל
— 33 שנים אחורה.
אז הסעיר את המדינה. הוא נודע
בכינוי ״הקצין הבכיר״ בפרשה שעיצבה
את המשך שנותיה של המדינה:
״העסק ביש״.
ב־ 1954 נתפסה במצריים רשת
ישראלית שעסקה בריגול ובחבלה,
ובעיקר הטמינה פצצות במוסדות
אמריקאים. הרעיון שמאחורי הפיגועים
היה שהאמריקאים יאשימו בכך
גורמים מצריים. לכן, משנחשפה הרשת,
נוצרה מבוכה גם ביחסים בין
ארצות־הברית לישראל.
עם פיצוץ הפרשה התחילה, כמובן,
מסכת־האשמות הדדיות בין הדרג המדיני
— אז שר־הביטחון פינחס לבון
— לבין הדרג המיבצעי — ראש־אמ״ן
דאז, אלוף־מישנה בנימין גיבלי. התנגחות
רבת־שנים זו טבעה בהיסטוריה
של מדינת־ישראל את השאלה :״מי
נתן את ההוראה?״

כל המעורבים בפרשה שילמו מחיר
יקר. גיבלי שמר על שתיקה ממושכת
ועקשנית במך שנים, עד שראיינתי
אותו לכבוד מינויו החדש כיושב־ראש
מועצת־המנהלים של חברת־חשמל,
והדברים פרצו החוצה,
היה זה באותן שעות ממש, שבהן
התפוצצה בטלוויזיה פרשת־השב״כ,
ולכן קיבלו הדברים מישנה־תוקף.

ערב פירסום המסקנות בעניין הפרשה
התורנית — פרשת פולארד —
שבתי אליו, וביקשתי ממנו לערוך
הקבלה בין שתי הפרשיות.
גיבלי לא יצא מגדרו מרוב התלהבות,
אבל לבסוף התרצה ודיבר:
• ועדת־השניים :״תחילה הי-
תה החקירה ב״וועדת־השניים״ —
ועדה שחבריה היו השופט־בדימום

שר־ביטחון רבין(עם פרם)

יעקב אולשן והרמטכ״ל־לשעבר יעקב
דורי. זה מקביל לוועדת רוטנשטרייך־
צור, המורכבת ממישפטן (יהושע
רוטנשטרייך) ורמטכ״ל־לשעבר (צבי
צור) .העדתי לפני השניים. מסקנות
הוועדה ( )1954 היו: תיקו בין גירסתי
לבין גירסת לבון. בנסיבות שהובאו
לפניה, לא יכלו להחליט מי מאיתנו
דיבר אמת.״

שר־ביטחון לבון ()1954

•כל אחד שומר על עורו במיקרה כזה!״

• ועד־ת־השיבעה: מובן שמסקנות
הוועדה של אולשן ודורי לא היו
סוף־סוף בפרשה. בתחילת שנות ה־
60 הוקמה ועדת־השיבעה — ועדה
שהורכבה משישה שרים ממפא״י
ואחדות־העבודה, ושר־המישפטים הליברלי
פינחס רוזן. זה מזכיר את וערת־אבן
הפועלת כיום, אלא שכיום מורכבת
הוועדה משיבעה חברי־כנסת.
״אני דרשתי בתוקף להקים ועדת־חקירה,
שתגיע לחקר־האמת. הוועדה
הפוליטית, שהוקמה במקום זה, נועדה
למרוח את כל העניין. על דבר אחד
קשה לי לסלוח ער עצם היום הזה —
על כך שביקשתי ועדת־חקירה —
עורר״דין יעקב סלומון ביקש זאת
בשמי — ולא נעניתי. דויד בן־גוריון
הסכים אז למינויה של וערת־השיבעה,
שבעצם חתמה במסקנותיה סופית את
הפרשה. יותר העניין לא עלה.
״כיום, במרחק של זמן, קל לי יותר
לנתח את השיקולים שהינחו אותם:
בכל זאת עמד כאן שר מול קצין
בדרגת אלוף־מישנה. התמיכה היחידה
שלי — המיקצועית והמוסרית —
היתה מצד יעקב סלומון. בניגוד
לעדויות לפני ועדת־אבן, איש לא
העיד אז לפני ועדת־השרים. הוועדה
ישבה במשך שבועות. מה עשתה?
עיינה במיסמכים. סלומון ואני דרשנו
שוב ושוב להעיד, ונענינו בשלילה. לוי
אשכול, שהיה נגד חקירת העניין, כיהן,
נדמה לי, כיושב־ראש הוועדה. חקרו
רק את מזכירתי בתקופה האמורה,
דליה כרמל, ביקשו בעניינה חוות־דעת
מהמישטרה, האם המיכתב המפורסם
מזוייף. תוצאת הבדיקה היתה חד־משמעית:
לא מזוייף. ולמי העבירו את
המסקנות על מעורבות הדרג המדיני?
(המשך בעמוד )36

במדינה
(המשך מעמוד )6
ריכת פוגרום מקימה נגרם את הציבור
הישראלי, ונמנעו הפעם ממעשים
דומים.
הפוליטיקאים התחרו איש ברעהו
בגינויים, והשמיעו שוב את התביעה
לביעור ״אירגוני המחבלים״.
הם לא תפסו כי מיקרים אלה מורים
על מצב חדש בשטחים הכבושים.

נוס שיתו את ובין בנגישות! עם המרו חוס״ן.
ובין חזו מהנגישות כחסיד ]להב שר היוזמה.
רונית אנטלר חושפת את הנגישה הסודית ביותו:

עיקרו: יוזמת־הפיגועים עברו מידיהם
של אירגוני־המחתרת הפלסטיניים
לידי אנשים בלתי־מאורגנים.
בקבוקים וסכינים. זוהי התפתחות
מסוכנת ביותר.
כוחות־הביטחון למדו במרוצת השנים
לשכלל את שיטות־הלחימה באיר-
גוני המחתרת. המנוהלים בחו״ל. לפעולתם
של אלה יש תכונות החושפים
אותה לפעולה נגדית ..הם זקוקים
לררכי־קשר, להתארגנות ולהבאת אמי
צעי־לחימה. הנתיבים הארוכים מאפשרים
פעולת־מודיעין מוצלחת. ניתן
לנתק את דרכי־האספקה של אמצעי־הלחימה.
עצם ההתארגנות מאפשרת
חרירה ותפיסה.
שונה לגמרי המצב כאשר הפיגועים
מבוצעים בירי אנשים בלתי־מאורגנים,
הפועלים באמצעות בקבוקי־תבערה
פרימיטיביים שכל אדם יכול להכינם,
אקדחים וסכינים.
את הפיגועים האלה יכול לבצע אדם
יחיד, המבצע פעולה חד־פעמית
ונעלם, או קבוצה של ידידים ובני־מישפחה,
המתפזרת אחרי הפיגוע. קשה
מאוד למנוע פעולה כזאת, או לגלות
את מבצעה/מבצעיה לאחר־מכן.
מטרה מזדמנת. מהם מניעיו
של ארם, הפוגע בילד או בקשיש?
על כך תיתכן רק תשובה אחת: שיני
אה תהומית לכובש ולמתנחל.
אחד הסימנים הראשונים למצב זה
היה הפיגוע באוטובוס בקו ,300שבוצע
על־ידי ארבעה צעירים, קרובי־מישפחה,
שלא היו שייכים לשום איר־גון,
ושלא היו להם כלי־נשק.
נראה כי יש עכשיו בשטחים הכבושים
אלפי צעירים, ואולי רבבות, המוכנים
לפגוע בכל מטרה ישראלית מזדמנת
— מטיילים בודדים, ילד המתרחק
מהתנחלותו, טרמפיסט, קונה בשוק.
זהו
פרי של יאוש. רור שלם חדש
של צעירים וצעירות בשטחים הכבושים
איבד כל תיקווה לפיתתן מדיני,
ואינו סומך גס על אירגוני־המחתרת
השונים המסונפים לאש״ף. רבבות מהם
התנסו במעצר, בהשפלה ובחקירה ב־דרכי־לחץ.
הם חיים בתוך ציבור, שאיבד
גם הוא כל אמון בתהליכים מדיניים,
והרואה במבצעי־הפיגועים גיבורים
לאומיים, גם כאשר שיטותיהם אכזריות.
ציבור
זה שונא את שילטונות־ה־כיבוש,
את ההתנחלויות ואת ישראל
בכלל. הם שונאים את המלך חוסיין
ואת כל המישטרים הערביים למיניהם,
שבגרו — לדעתו — בעניין ה־
חוסיין במהלך השנה וחצי האחרונה נפגש
המלך חוסיין שלוש פעמים עם רבין,
ומיספר דומה של פעמים עם פרס. בכל
הפעמים הללו, העבירו פרס ורבין את
תוכנן של השיחות לראש־הממשלה,
יצחק שמיר. מספרים ששמיר ביקש להיפגש
עם המלך. מספרים גם שהמלך
סירב. ויש המספרים שכאשר העבירו
השניים את תוכן השיחות לשמיר, הוא
לא הגיב וביקש לקבוע: אני לא
שמעתי דבר.
כאמור נפגש רבין עם המלך חוסיין
בתקופה האחרונה שלוש פעמים. בפעם
הראשונה זה היה בבית־מלון בלונדון.
בפעם השניה זה היה בבית־מלון
בפאריס, ובפעם השלישית העדיפו את
הערבה השוממה. בכל הפעמים הללו
נכח בפגישה גם ראש ממשלת־ירדן,
זיר אל־ריפאעי. איש זה יכול לקבל את
התואר ״פוגש הישראלים״ .מאז שהוקמה
ממשלת האחדות הלאומית נפגש
ראש־ממשלת ירדן עם רבים: שימעון
פרס, יצחק רבין,
ועור.
על פי עדי־ראייה מסתיר אל־ריפא־עי
מעט את ידו הימנית. הוא סובל

מנכות קלה, המגבילה את תנועות היד.
אומרים שנפצע פעם מכדורי מתנקשים
פלסטיניים, ומאז אינו מסתיר את
שינאתו אותם.

בפגישות נוהג המלך חוסיין להפתיע
את בני שיחו הישראליים במתנה:
פעם זו קופסת־גפרורים מעוצבת, הנושאת
את שמו, ופעם מחזיק־מפתחות
אמנותי. אבא אבן, מספרים, קיבל ממנו
בעבר חרב עתיקה. גם חיים בר־לב זכה
במתנה מהמלך, כשכיהן כרמטכ״ל.

רבין, כמו פרס, חזר מהפגישות אחוז
התלהבות: הנה פריצת-דרך לשלום.
חרף הסודיות, לא הסתירו השניים את
מתנות המלך מעיני מקורביהם. מין
שוויץ ישראלי.
באפריל 1987 נפגש המלך הירדני
עם שר־החוץ בלונדון. רביו לא נכח
בפגישה זו. בתום הפגישה, כשסיפר
פרס לרבץ ולשמיר על דיברי המלך,
הודיע לו רבין כי מעתה הוא הולך איתו
עד הסוף בכל הקשור לוועידה בינלאומית.
רבים
לא הבינו מדוע שינה רבין את
דעתו והחליט לתמוך במהלך שיזם
פרס. רבים ייחסו את התמיכה לפחד
של שני אישים אלה ממסקנות ועדות־פולארד
למיניהן.
האמת פשוטה יותר. רבץ, שנפגש
לאחרונה עם המלך חוסיין, הצליח
להשתכנע כי המלך באמת רוצה בפי־תרון.
מסיבות שלו — אך פיתרון.
דובר מישרד־הביטחון, העיתונאי
איתן הבר, גזר על עצמו שתיקה, סירב
לענות על שאלות העולם הזה. גם

דובר שר־החוץ, אורי סביר.
המלך הירדני גילה לפרס ולרבין,
בפגישות האחרונות, כי קשה לו לנהל
מגעים ופגישות עם הישראלים. עדי־שמיעה
סיפרו שהמלך התלונן על
ההדלפות מן הפגישות, ועל כך ששבוע
מיום הפגישה כבר יכולים לקרוא עליה
בעיתוני ישראל והעולם כולו.
במישרד־הביטחון, כמו גם במישרד־החוץ,
יודעים על הפגישות ועל תוכנן
שניים־שלושה אנשים בלבד. כך גם
בלישכתו של ראש־הממשלה, יצחק
שמיר. מזכירות, נהגים, אנשי־ביטחון,
שגרירים בארץ־היעד, נספחים צבאיים
ואחרים אינם יודעים דבר.

פלסטיני. הוא נאמן לאש״ף, אך אינו
מאמין כי אש״ף מסוגל כעת להושיע.

״הוא משפר את המהירות מיום ליום!״
העולם הזה 2595

חוסר־התיקווה. זהו מצב חדש.
אין לו פיתרון צבאי.
שום פעולת־נגד לא תשים קץ לפיגועים
כאלה. להיפך: כל פעולה —
כגון הריסת בתים, גירוש מנהיגים
וחשודים ואמצעים דומים — מגבירה
רק הייאוש והשינאה, ותגביר את האהדה
הציבורית במבצעי־הפיגועים. הנהגת
עונש־מוות, כדרישתם של כסילים
ודמגוגים (ראה לעיל) ,תשפוך
שמן על המדורה ותביא להסלמה קיצונית
של מיספר הפיגועים ואכזריותם.
בעת הוויכוח על התהליך המדיני,
זהו שיקול שראוי לו לתפוס מקום מרכזי.
פתיחת פתח לתיקווה היא צורך
ביטחוני ממדרגה ראשונה. חוסר־ה־תיקווה
הוא סיכוך ביטחוני שאין חמור
ממנו.

כר השלם מחפש את קימחי -דפנה ברק מצאה אותן

קימחי

ך* דוקטור דויד קימחי התעורר משנתו הערבה
1 1במלון הילטון בניו־ידרק. על הקו היו עיתונאים
נרגשים. תא מוזה נואשות :״אבל אני או דדיד קימוד
ההואר דויד קימחי.ההוא־׳ נעלם.

קימוזי. מנכ״ל מישרד־הוזוץ הישראלי לשעבר,
ולפני כן איש בכיר במוסד לביוץ, ת ה מעורב במכירת
הנשק הישראלי והאמריקאי לאיראן. התקר האמריקאי
המיוחד, הבודק פרשה זו, גילה שקימת שוהה
בארצות־הברית, והוציא נגדו פקודת־הבאו־״ מפשלת־ישראל
מחתת וצו־ההבאה בוסל זמנית, עד להחלסה
נוספת. לקימת תתר לצאת בינתיים מתחום ארצות־הברית.
אבל ת א לא יצא.
היכן תא? עשרות עיתונאים תפ שו אחריו
בקדחתנות. הם לא מצאו אותו.

ביום השני בלילה(שעת א חיי־הצהרייס
לסי שעון גיו־יורק) דיברתי עט קימתי טלפונית
בבית־המלון שלו. על פי בקשתו איני
מגלה היכן הוא שדהו־* ואינני מביאה ציטוט
מדבריו.
לכאורה, תתה נסיעתו של קי מ ת לארצות־הבר־ת
הרפתקנית, ואף טיפשית בסיקצת. אבל התפזנה האמיתית
ת א שונה:
ראשית — שום גוו ע רשמי לא הזהיר אותו שיש
סימן בכניסתו לארצות־הבריע קי מ ת תריע לכמה
גורמים שתא מתעתד לנטע. איש מהם לא נזעק ולא
גיסה לעצור בעדו. איש לא הביא לידיעתו באתה שלב
נמצא המשא־זמתן בין דרישת האמריקאים לתחקר
את יעקב נימתדי, אל שווימר, דויד קי מ ת ועמידם
ניר, לבץ סירובה של ישראל לאפשר ואת.
בכל זאת לקח קיפחי בחשבון את בל האפשרויות
הכרוכות במצב ונסע ביודעו שמשת עלול לקרזת.
על אף ההפתעה שפקדה אותו כשקיבל את צו־ההבאה,
רואה קימת גם תועלת בהתפתחויות האח־

חנות.

בתוצאה מההסדר שהושג בעניינו, הוא
יכול עתה להיכנס ולצאת בחופשיות גמר־רה
מארצות־הברית.

אינ1

סו ־ רו !

עבודתו של קימת כרוכה בנסיעות ברחבי־העולם,
ובפרט ברחבי ארצות־הברית. ההימנעות מכניסה ל־ארצות־הברית
היתה מעמידה אותו לפני בעייה. על פי
השקפתו זה תה עלול להתפרש כאקט של בריחה, או
כהתנהגות של אדם שמצפונו אינו נקי.
קימת תיפקד בפרשת־הנשק האיראני במיסגרת
תפקידו דאז, כמנכ״ל מישרד־החוץ, ועל פי הנחיות
הממשלה. מובן שאינו חש שעשה איזשהו מעשה
בלתי־כשר. אם ס, מדוע עליו לברוח?
לולא קרה מה שקרה, תתה ארצות־הברית נעולה
לפניו, כשם שהמיליארדר הסעודי עדאנן תאשוקג׳י
נמנע מלהיכנס לשם, על פי ענת פרקליטו, קנת
ביאלקין.
באשר לסכנה הכרוכה בהרפתקאה האמריקאית
של קימחי: אין אמת בפירסומים, כאילו היה צפוי
קימחי לתקופת־מעצר אילו סירב לתענות להזמנה
האמריקאית להיחקר בפרשה. קימת מתייעץ עם
עורך־דץ אמריקאי, ואפשרות המעצר לא היתה
ממשית כלל וכלל.

קימחי, נימרודי ושווימר משתוקקים
להעיד לפני הוועדה האמריקאית, החוקרת
את הפרשה, וזועמים על־־כך שממשלת־ישראל
מונעת זאת מהם.
הם מרגישים שמדיניות זאת נועדה למנוע במיוחד
את עחתו של עמירם ניר, השותק במשך חודשים
מאז פיצוץ הפרשה.

השלושה רתחו גם על נסיונה של הממשלה
לחבר ביחד את עדויותיהם ועדותו
של ניר בפריצה, ולהפכו לגירסה לאומית.

קימחי ודאי לא היה מעיד, גם אילו נאלץ להתייצב
לפני ועדת־הקונגרס, מפני שהוא אזרח ישראלי ממושמע.
אולם אין הוא מסתיר את רצונו העז לדבר
באוזני הגופים החוקרים את הפרשה בארצות־הברית.
כשני חבריו(שווימר ונימרודי) ,הוא חש שאין לו מה
להסתיר, ששתיקתו המאולצת עלולה ליצור רושם
הפוך.
מדוע בחרו האמריקאים בעיתוי הנוכחי כדי ״לעשות
שרירים׳׳ לישראל בפרשה? בדי להפילי את ג׳ון

פוינדקסטר — היועץ האמריקאי לביטחון לאומי
בעבר ואת סגך אלוף אוליבר נורת׳? כדי ליצור תקדים
נוח לזימונו של ניר למתן עדות? קימחי אינו מתחלק
בלשונו. גם בשיחת־רקע, ומעדיף שאעלה השערות
אלה בשמי.
במישפחתו ני ט שלא להתייחס למה שאירע לא-
בי־המישפחה ואמרו :״אנחנו לא רוצים להיכנס בכלל
לעניץ הזה של להתחיל לפחד נבל זאת, ניכרה
בשיחתי עם בני־המישפחה איזו מתיחות סמויה.

המנפ׳׳ל, בעל העבר העשיר בשרות המוסד,
לא פחד כלל. אץ הוא מתחרט על
הסיכון שלקח כשהגיע לארצות-הברית ב־מיכגרת
״נסיעה פרטית.״

לא ידוע עדיין מתי ישוב ארצה. אם כי ודאי
יסתובב על מידשאות הבית־הלבן בסביון, עת יחתן
נימרודי את בתו סמדר(״מדי״) בעוד כשבועיים. יכול
בהחלט להיות שגם נימרודי ושווימר ייהנו מההפקר,
שהושג בעניינו של קימחי, ויוכלו להיכנס ולצאת
מארצות־הברית כאוות־נפשם, ללא חשש שייעצרו או
יוזמנו לחקירה, אם כי הכל יתכן כיחסי ישראל-
ארצות־הברית בפרשות רגישות כמו פולארד ואיראן.

גם אם לא הוסר שום המכס מפורש עד־ידי
הוצאת צו־ההבאה, אין ספק שהיתה
כאן הפרה של הבנה שהושגה בשיחות
בעל-סה בין שתי המדינות.

״לא גנבתי, לא מעלתי, לא לקחתי זהו המוטו
המנתה את נימרודי, שווימר וקימחי, בתביעתם
להעיד לפני האמריקאים על חלקם בפרשה.
קימחי עצמו אמר למקורביו: אני שלם עם עצמי
ועם מעשיי!
בעל זאת בחר להתחמק מאמצעי־התיקשורת. ששיחרו
לכל מילה מפיו. מדוע? מישפחתו הסבירה:
״הוא פשוט רוצה לנוח״...

אני לא רגיל להתעסק עם אמצעי־התיק*
שורת,״ הסביר לי בכנות חתן*השמחה ב־ניו-יורק
,״יכול להיות שאני ניזוק מזד* אבל
בסך־הכל התדמית שלי היא לא עד כדי כך
גרועה, נכון?״

ל קר א ת1־ 111 ועדרו־פנדאו־ד

״המטרה היתה

ץ כל תועלת בשי טת־הח קי־
רה של שתי הוועדות. המסתת
את פרשת־פולארד. לא ניתן יהיה
להגיע לתלו האמת בשיטה שבה אין
כל עימות ואימות בין הגירטת השר
נותר בלשון חריפה זאת התבטא יוסי
יגור, מפעילו הישיר של ג׳ונתן פר
לארד. כשהופיע ל מי ועדת תסג־שטרייך־צור
(הוועדה המורכבת מיהושע
רוטנשטרייד ומצבי צחת
יגור דרש כל הזה את הקמתה של
ועדת־תקירה בראשות שופט בית־המישפט
העליון, שם יוכלו כל הנוגעים
בדבר להופיע עם פרקליטיהם•

למפעילו של פולארד אין
אינטרס לחבל השכונות עם
הדרג המדיני. הוא חש כי לד אישית
אין דבר וחצי־דבר להם־
תיר, ולא יכולות להיות טענות
כלפיו וכלפי ש** המעורבים
כהפעלת פולארד ׳שפעלו תחתיו
— אילן רביד ועירית ארב.

יגור׳ אמנם חושש שיהיה ניסידן
להטיל כמה שיותר על הדדג הפיבצעי,
אך לא היה מתוח בימים האחרתיס
לקראת פירטם עמי הדו־זזות בפרשו־״
את יחט להתפתחויות ניתן להגדיר
יותר בסקרנות לגבי מימצאי־הווערזת.
סקרנות בהסתייגות, שאותה הביע
בטל על דרך עבודת הוועדות• לכו איז
לצפות, לדעתו, לתגליות חש׳בוה.

איג

אישום!

^ עו דדעל מצפים מזה שבועות
לשעת־האפס — פירסום המסקנות
של ועדת־אבן וועדת רוטב־שטרייך־צור
— ומתחילים בהתגג־חויות
פוליטיות בטרם פורסם דבר. חלו
כמה התפתחויות בדרגים המבצעים,
הקשורים לפרשה״

בשלב גיו ט והפעלתו של פולארד
כיכבו בדרגים אלה:
• ראש הלק״ם, רפי אימן,
• אלוף־מישנה אביאם סלע,
• יוסי יגור, הנספח הישראלי
המדעי בניריורק,
• אילן רביד, עמיתו בוושינג־

אירית ארב, ששימשה בנד
זכידה במחלקה של רביד בוושינגטון.
יגור רביד וארב עלו לכותרות
באחדזנד״ בעיקבות המיכתב המפורסם
ששיגר פרקליטם, דויד ליבאי, לראש-
הממשלה יצחק שמיר. המיכתב גרם
לקדזזת־דיוניט ובתומם הובטחו
השלושה מפני האפשרות שעדויותיהם
יניעו ליריים אמריקאיות.

על רקע צו-ההבאה נגד דויד
קימחי בפרשה אחרת — פר־שת
הנשק האיראני — קיבלה
דרישתו של ליבאי מישנה*
תוקן.

השלוש ת שזבו בבינוי ״הליבאיים״,
ה בטיחו בתגובת־שרשרת גם את
אביאם סלע (על-ידי פרקליטו חיים
צדוק) וגם את רפי איתן,.מפני אפשרות מאת בינתיים בשקט־בשקט, חדל ליבאי
לשמש כפרקליט בפרשה. ליבאי
החלים כך לקראת פירסום מסקנותיהן
של שתי הוועדות. מכיוון שהעניין
הציבורי נטב סביב הדרג המדיני, ובל
מה שצפר כתוצאה מפירסום המסקנות
וצא ניגוח מיפלגתי נוסף ותו לא, יכול
היה להיווצר ניגוד־אינסרסים בין
ליבאי. הבר־הכנסת הבכיר, שהתחיל
אפשר באחרונה גם בפורום ״שרינר׳ —
לבין ליבאי, פרקליטם של אנשי הדרג
חמיבצעי, שמטבע-הדברים מעונימים
שהאחריות תתחלק בינם לבץ הדרג
המדיני. ולא תיפול על שיכמם בלבד.

לבן העביר ליבאי שניים

זמן כדי לטייח!״

מלקוחותיו — יגור וארב —
לידי פרקליט נוסף! מהשורה
הראשונה — אמנון גולדנברג.
הצעד האחרון של ליבאי בפרשה
נעשה גם הוא הרחק מהזרקורים
והכותרות החלפות מוועדת־אנן:
ליבאי טס עם עורך־הדין רב וייסגלס
לוושינגטון.

השניים הצליחו להגיע לידי
הסכם עם ראשי התביעה
האמריקאית, שלא יוגשו
פתבי-אישום נגד איתן, יגור
וארב. על רקע פרשת-קימחי,
מקבל גם צעד זה מימד חדש.
באשר ללקוחו השלישי של ליבאי,
אילן רביד: הוא נוקה באחרונה
לחלוטין על־ידי האמריקאים, ולכן
אינו נזקק עוד להגנה מישפמית.

לדווח בדי לטייח

* * ד כאן באשר להתפתחויות הנר
נעות למפעיליו של פולארד. ומה
באשר לדרג המבצע אחרי-לכידתו?
זהו השלב הקריטי — על כך
מסכימים הבל.
ההסבר היחידי לטימטום־החושים•
שאיפיין בשלב זה את הנוגעים בדבר,
לא מתבטא בחלק המפורסם של הדוח.

וזה ההסבר: נוצר צורך נואש
להרוויח זמן, כמה שיותר
זמן.
לשם מה?
כדי להציל דברים, לטשטש,
לטייח.
חלק אכן טושטש וטוייח
כהלכת ולא הגיע עד עצם היום
הזה לידי האמריקאים.
בנקודה זו, קרוב לוודאי, יהיו התנג־חויות
פוליטיות־מילוליות בשבועות
הקרובים שיסתיימו בגילגול הטעות

מהשלישיה המדינית (שימעון פרם,
יצחק שמיר ויצחק רביו)־ לעבר
השלישיה המיקצועית (חנן בראון,
אברהם שלום ורם כספי).
היכן הטעות שאחריה תרים הכל?

מיזכר-ההבנה כץ ארצות־הברית
לבין ישראל, שניסח
כספי בדצמבר ,1985 כלל בין
היתר שתי הוראות אופרטיביות,
שעל פיהן אסור לאמריקאים
לתשאל ישראלים כנוגע
לשיטות־פעולה מיבצעיות.
יש מי שהתבטאו השבוע שהיה
צריך לומד מפורשות לאמריקאים:
נשתף איתכם פעולה, אבל עם צנזורה
— עם כתמים לבנים. או — נשתף
איתבם פעולה רק משלב הפעלתו של
פולארד, ולא נחשוף את פרטי גיו ט
(אביאם סלע, שחלקו נחשב אז אוסר,
לעומת מה שהתגלה מאותר יותר).
תחת זאת עיגלו זוויות(חלקן עדיין
מעוגלות בהצלחה עד עצם היום הזה
בעיני האמריקאים) והותירו את
האמריקאים בהרגשה המרגיזה שרומו.

השבוע הסבירו כמה נרגעים
כדבר שיש לנערן את הבעיה
באישיותו של אברהם שלום
— גיבור פרשת־השב״כ —
שהיה חסיד הדיוודדלא־דיווח.
לדווח כדי לטייח, ולטייח כדי
לדווח.
אשר למדינאים: יהיו מסקנות
הוועדות אשר יהיו, הליכוד ימשיך
לטעון שפרם אשם בכך שפולארד
קיבל מאסר־עולט מפני שהחליט
לרצות את שר־החוץ האמריקאי ג׳ורג׳
שולץ, ואילו המערך ימשיך לטעון
שגיוסו של פולארר בתקופת שילטונו
של הליכוד היתה בבחינת טירוף
מוחלט (ראה הנדון).

.״-מנגנון החושך ...
(המשך מעמוד )6
שרות־הביטחון־הכללי לענות עצירים
:בצורה גופנית ונפשית, ולסחוט מהם
הודאות. אלפי ״אסירים ביטחוניים״ הר
רשעו על פי הודאות כאלה, שהתקבלו
.על־ידי בתי־המישפט, למרות שבעליהם
התכחשו להן וסיפרו סיפורים
הדומים בכל לתיאורו של נפסו.

במה אסירים ביטחוניים
ישבו —ויושבים ברגע זה! —
בבתי-הכלא, על סמך הודאות
כוזבות שנסחטו מהם? מה
פירוש הדבר לגבי כל מערבת
החקירה והמישפט בישראל?

ושאלה מבהילה: אילו היה קיים
בישראל עונש־מוות, כמה אנשים היו
כבר מוצאים להורג על פי הודאות־כזב
כאלה(ראה במדינה)?
מגגגון החושך
ך} רשת־נפסו באה בעיקבות
פרשת־השב״ב, שבמהלך בירורה
הודו ראשי השב״ב ברצח, בעדות־שקר
ובהדחת־עדים, ואף טענו כי נהגו כך
״ברשות ובסמכות״.

פרשת נפסו אירעה ב־. 1980
פרשת השב״ב אירעה ב־. 1984
ברור כי נוהגים נפסדים אלה,
המעידים על ריקבון עמוק
בשב״ם, אינם חדשים ואינם
חד־פעמיים. זוהי שיטה בסיסית,
נורמה שעל פיה פועלים
ראשי השרות ואנשיהם מזה
שנים רבות.
שום מדינת־חוק דמוקרטית אינה
יכולה להתקיים כאשר יש בה שרות
חשאי, הפועל על פי שיטות המקובלות
במישטרים אפלים. אם לא ייערך
טיהור יסודי בשב״ב, יהיה זה אסון
למדינה.
יתכן כי השב״ב אינו עומד לבדו ליד
תהום זו. אלפי ערבים סיפרו סיפורים
על הטיפול בהם במוסדות המימשל
הצבאי והמישטרה. ברור כי דרוש בדק־בית
כללי, החורג אף מתחומי השב״ב.
המינימום הדרוש:
• העמדה לדין של כל המעורבים
בפרשת נפסו, תוך פסילה על־הסף של
כל רעיון של חנינה. ברור עתה כי מתן
החנינה לראשי השב״ב על־ידי נשיא־המדינה
היה שערוריה, שפגעה
בשילטון־החוק ובביטחון־המדינה.

• רוויזיה של כל המיקרים
שבהם סביר להניח שהורשעו
אנשים על סמך הודאות שנסחטו
מהם בעזרת שיטות דומות
לשיטות שהוסעלו בפרשת־נסבו.

חקירה יסודית של שיטות
השב״ב, ללא טיוח והשתקה ״לטובת
ביטחון המדינה״.
• טיהור צמרת השב״ב וכל המתאימים מאנשים מערכותיה לשרותי־הביטחון של צ׳ילה.

• ח קי ק ת חוק-שב״ם, שיסדיר
את מעמדו, אחריותו, פעולתו
ושיטותיו של השב״ם, וכן
את דרכי הפיקוח הממשלתי,
הפרלמנטרי והמישפטי עליו*.
היעדרו של חוק כזה הוא, אולי,
שורש הרעה.
• ח״ כ (זא?) אלרי אבגרי תנ ע את
חקיקתו של חוק כזה לפני קרוב ליס2
שנה. ההצעה נדחתה מכל וכל עליידי
כל נציגי השילטון.
לפני יותר משלושים שנה טבע
העולם הזה את המושג. מנגנוך
החושך״ ,כשם־צופן לשרות־הביטחון
הכללי ולמוסד, שעצם קיומם הוכחש,
ושאסור היה להזכיר את שמותיהם.
השם גם נועד לציון שיטותיהם.
מאז חלפו שנות־דור, והיה נדמה
לרבים כי השב״ב השתנה מן היסוד, וכי
הפך עתה לשרות הראוי למדינת־חוק
דמוקרטית. היתה זאת אשליה מסוכנת.
פרשת האוטובוס ופרשת־נפסו מוכיחות
כי היתה זאת טעות, וכי השרות
קיים כאי של עריצות בלתי־אנושית
בתוככי המדינה.

כמה אנשים עונו, הודו,
הורשעו ונדונו בדרך זו? במה
מהם עדיץ נמקים בבתי-הסוהר
של המדינה?
העולם הזה 2595

^77777^ 7

בורסה חכה לבחירות

זוכוביצקי־אייזנברג:
ואשומון

בדיקת ההתנהגות של הבורסה מראה כי תמיד לפני הבחירות יש נפילה גדולה
של שערי־המניות. החוזרים לעלות למעלה אחרי הבחירות. חכמים מכינים עתה
כסף לתקופה שתקדם לבחירות. כרי לאסוף מניות בזול, ולמכרן בעליות שאחרי
הבחירות.
מאמר מקיף בניו־יורק טיימס שהתפרסם לפני כמה ימים טוען ומנמק מדוע
הדולר ימשיך ליפול ;1ס 3 40 לפחות, ומדוע שער היין יגיע ל־ 100 לעומת
הדולר. מדור זה טען בשבוע שעבר את אותו הדבר, והמליץ להשקיע בלירות
אנגליות. פיתוח הצעה זו. מסרו לי כמה ישראלים המשקיעים כך. היא רכישת
מניות מרקס אנד ספנדר וסלפרידז׳ס. זו השקעה בטוחה, המניבה גם הצמדה
ללי״ש וגם תשואה בצורת דיבידנד גבוה.

כזאת יגאל לביב

בעיקבות הראיון עם יונתן זוכוביצ־קי(העולם
הזה )13.5.87 פנה אליי
נציג מוסמך של שאול אייזנברג ואמר:
״מה יונתן מבלבל את המוח שאינו יודע
מרוע מנתקים עימו מגע?״ פעמיים
העברנו אליו שאלות באמצעות מנחם
(״מנטה״) עצמון, ופעמיים באמצעות
עורך־רינו, יגאל ארנון. הוא סירב להשיב
אף לשאלות־הבהרה בנוגע להב־הים
לא־ברורים בתקופה שניהל את
עסקי המישפחה.
״כך, למשל, בעניין יונייטד מאר־ציאנט
או, בעניין בית־מישרדים שבנינו
בוושינגטון. שיתן הוראה ליגאל
ארנון להשיב לכמה שאלות, ולא ישחק
את הקוזק הנגזל.״
האיש הרחיב את הדיבור, אבל זה
הפרינציפ.
העברתי ליונתן זוכוביצקי את המסר,
וזו תגובתו :״יגאל ארנון נפגש לפני
שנתיים עם שאול אייזנברג, ארווין
בנו, יגאל דיאמנט חתנו ועורך־דינו
רם כספי. הם שאלו שאלות על ארבעה
נושאים.
״ישבתי עם יגאל ארנון, ומסרתי לו
תשובות מלאות ומפורטות, והוא היה
מרוצה. נפגשתי עם יגאל ארנון עוד
פעם להבהתת שונות, והוא אמר לי שהוא
שבע־רצון בהחלט שיש לו תשובות
מלאות. לרבדיו, כשנפגש עם ההרכב
כדי למסור תשובות, אמרו לו מייר
כי השאלות הקודמות כבר אינן מעניינות,
ויש עתה שאלות חדשות. זה מראה
שאין להם שום עניין בקבלת תשובות,
אלא בשיכנוע אייזנברג בתרמית שהוציאו
עליי.
״הוציאו עליי חוזה, ועתה מחפשים
עובדות כרי להראות שצדקו.
״על בית־המישרדים בוושינגטון אמר
אייזנברג שמכרתי אותו פעמיים.
ארנון קיבל את ההוכחות שזה לא נכון,
וכאשר ניסה למסרן, סירבו להקשיב

הקרחון:
בנק דיסקונט
בשווייץ

לו. מרביקים לי הגדרה של גנב, ועליי
להוכיח שלא גנבתי. זה לא רציני.
״למה לא מהברים עם אשתי? יגאל
ארנון סיפר לי כי בשלוש פגישות
שהיו לו עם אייזנברג שמע בכל פעם
הסבר אחר לניתוק. נוצר הרושם שה־עובדות
אינן מעניינות אותם. חסר כאן
הגיון בסיסי.
״למשל, נושא יונייטד מארציאנט.

ח׳כ, מוגוריס עיתונאית מסובועם ועוד פרקליט ארנון

איש־עסקים זוכוביצקי
.מה עם הרפש ייגאל
תיחקר אותי, וקיבל את כל ההסברים.
הוא חזר אליהם, והם סירבו לשמוע.

מעגל־קסמים. קשה להאמין להם.
בכל אחת מהפגישות של ארנון עם
אייזנברג נרשמו עשרות עמודי פרוטוקול.
וכאשר בא עם תשובות, לא שמעו

״אמרתי ליגאל ארנון שהוא מקבל

כדבר מובן־מאליו שהם מציגים דרישות,
ואיש אינו חושב שגם לי דרישות.
שולחים אליי את עצמון, כאשר הוא
עשה את הכל כרי לקרם את האינטרסים
שלו. הרי הוא היה הבורר בין
אייזנברג ומיכאל אלבין! עכשיו
עושים אותו שליח־שלום אליי? נגיר
שאסכים שוב לפנייה החדשה, אפגש
ואשיב על כל השאלות. מה יהיה הלאה?
מה אני מקבל אם אמלא את הבקשה?
לרבריהם אני חב להם חובת־נאמ־נות.
אני טוען שלא הפרתי אותה. אבל
מה עם הרפש והבוץ שזרקו עליי?״
העברתי תשובות אלה לנציג המוסמך
של קבוצת אייזנברג, שהבטיחני
חגיגית כי מעולם לא הציע יגאל ארנון
שום תשובות. להיפך, הוא חזר אחרי
פגישות עם זוכוביצקי ואמר כי זה מסרב
להשיב לשאלות.
לדבריו ,״ברגע שזוכוביצקי יסכים
להשיב על השאלות מבלי להתחמק,
יהיה קירום בטיפול.״
פניתי לעורך־הדין יגאל ארנון, לשאול
איזו גירסה נכונה. האם קיבל מזו־כוביצקי
תשובות או לאו?
הוא השיב כי כעורך־רין של זוכו־ביצקי,
הוא מנוע מלומר הבר בנושא.
ראשומון.

חברת המפעיל בירושלים מספקת
למנוייה שרות קבוע של מידע על החברות
החדשות הנרשמות בישראל.
רישום חברות חדשות, כמו צריכת
החשמל לתעשיה וחקלאות, משמש
מודד נאמן לרמת הפעילות הכלכלית.
מסתבר כי בחודשים האחרונים גובר
קצב הרישום של חברות. בין החברות

המעניינות:
• יו״ר המועצה המקומית גיבעת־סביון,
גירעון ארבל, הקים חברה בשם
כדור פורח .1986
• יוסף רובין מרמת־אפעל הקים
חברה בשם קול אילת, תחנת השידור
הדרומית.
• סעד ירחי, הקבלן שהסתבך

ח״ב קופמן
עיני המישפחה

בין קולומביה לישראל
ביקור של שרי ממשלת־קולומביה
בישראל הביא להסכם מקיף בין שתי
המדינות. כך מסרו שגריר קולומביה

בנקאי רקאנטי
ירידה קלה
באימפריה העיסקית של מישפחת
רקנאטי יורעים על עסקיהם בישראל.
אבל עסקים אלה אינם אלא הקצה
הגלוי של קרחון, שרובו מוסתר מתחת
לפני המים.
רוגמה לכך הוא בנק דיסקונט
בשווייץ, השייך כולו למישפחה. המאזן

האחרון שפורסם, לסוף ,1985 מראה
היקף־עסקים של 3.5מיליארד פרנק
שווייצי, שמקורם העיקרי: פיקדונות
לקוחות בסך שלושה מיליארד
פרנקים.
הון־המניות הנפרע הוא 80 מיליון
פרנק. על כך נוספו שטרי־הון בסך 30
מיליון פרנק.
הבנק חילק דיבידנד של 18 מיליון
פרנק, והרווח הנקי שלו היה 730 אלף
פרנק. כללית יש ירידה קלה בכל
הסעיפים לעומת המאזן הקודם, ויש
הפרשה גדולה יותר לרזרווה מיוחדת.
מאזן הרווח וההפסד מראה על
הכנסה כללית של 316 מיליון פר״ש.
לעומת 367 בשנה הקודמת. הירידה
נובעת מירידה בהכנסות מריבית ומניירות
מאני־מארקט.
נשיא מועצת־המנהלים של הבנק
הוא רפאל קרנאטי, וסגנו הוא
מורים סאלם. עם חברי מועצת־המנהלים
נמנה גם אודי רקנאטי.

בישראל, לאזאר גילינסקי, והנספח

פרננדו סארפה.

בימים הקרובים תצא לשם מישלחת
של תה״ל, שתעשה סקר לבדיקת
האפשרויות של שיתוף־פעולה כלכלי.
ישראל תמכור לקולומביה דשנים
וציוד־תעופה, ותמשיך לספק אביזרים
לייצוא הפרחים של מדינה זו (150
מיליון דולר לשנה).
ישראל תייבא השנה 5000 טון בשר,
400 אלף טון פחם במשך ארבע שנים.
ישראל גם הבטיחה לרכוש נפט
ממדינה זו, שהחלה באחרונה לייצאו,
אולם גורמים בענף מסרו כי כל ייבוא
משם יבוא על חשבון מיכסת מכסיקו,
המוכרת לישראל שני מיליון טון
בשנה. נראה כי ממשלת־מכסיקו תתנגד
חריפות לכל הקטנה במיכסה. אם
יתבצע הייבוא, תעסוק בו חברת סונול.
קולומביה מקווה לייצא לישראל
קפה, וגם לייצא לאירופה יותר פירות
טרופיים, בסיוע ישראל וההסכם שלה
עם השוק המשותף• .
קולומביה מייצאת כל שנה בננות
ב־ 200 מיליון דולר. בקרוב יתחיל קיבוץ
ראש־הניקרה לשווק בארץ בננות
קולומביות ירוקות, שהועתקו לישראל.

תונ אי ת א תג ר
ש.ל.א. נכסים והשקעות

יו״ר מועצה ארבל
כדור פורח
בררום, הקים חברה בשם ישרכל
חברה לייצור שיווק וייבוא.
• יוסף( חפצדי מירושלים הקים
חברה בשם חפצדי השקעות, נכסים
והשכרות.
• רונית גולן, בתם של עמוס
וציפה בנין, הקימה את החברות הבאות:
מלון .,ואסראל, מירן, נאראי־מה
ולציק, כולן חברות־החזקה.
ויקריס בבושת גינס
שני אנשי־עסקים ידועים, אפריים
מרגוליס מלונדון ומשולם ריקלים
מניו־יורק, מסובכים ומעורבים בחקירות
הפליליות באנגליה ובארצות־הב־רית,
בפרשת ההשתלטות של חברת־המשקאות
גינס על יריבתה, דיסטיל־רס.
אחרי
נפילתו של איוואן בוסקי
באמריקה, שהודה בסחר׳1במניות על
בסיס מידע פנימי שקנה, הוא גילה גם
כי עזר לארנסט סאונדרם, נשיא
גינס הבריטית, להשתלט על דיסטיל־רס
הבריטית, בניגוד לחוקים באמריקה
ובבריטניה. הנהלת גינס הודחה.
נגד סאונדרס הוצא צו־מעצר (הוא
נמלט לשווייץ) ,וההנהלה החדשה של
גינס דורשת מחברת־הסחר באריס־פורד,
ומנשיאה אפריים מרגוליס(אחיו
של זלמן מרגולים, מיזמי עימנואל,
שנמלט מן הארץ) להחזיר שני מיליון
לי״ש שקיבל באמצעות בנק ציפקו
בז׳נווה. הבנק שייך לברון אדמונד
דדדרוטשילד. מנהלו, ציארלם
רוזנבוים החזיר בימים אלה 1.5מיליון
לי״ש.
משולם ריקליס הוא בעל חברת
שאנאלי באמריקה, המייבאת משקאות
משכרים. הוא קנה * 5ממניות
גינס, כסיוע לסאונדרס, תמורת הבטחה
לקבל את הפצת המשקאות של דיס־טילרס
אחרי ההשתלטות.
• ארים דיקסל מסביון, קבלן
ידוע ואחיו של ח״כ מיכאל דקל, הקים
חברה בשם כסר נופש באילת.
• יהודה לשם מירושלים הקים
חברה בשם ד. פרוסמן 1986 פרוס־מן
עצמו הודה באחרונה בעיסקת־טי־עון
בהונאת המכס ושילטונות המטבע
הזר, וחיסל את רוב עסקיו, שכללו בעיקר
סוכנות של שארפ.
• מיכאל עקילוב, בעל סלון
111 בתל־אביב למוצרי־חשמל, הקים
חברה בשם יהלומי ספיין.
• הקבלן א.צ. ברנוביין הקים
חברה בשם ב.ר. בטון, מיפעלי בטון
מובא .86
• יעקב אבני מתל־אביב הקים
חברה בשם ישפר סוכנויות(חברת ישפר
היא סוכנת סוני בישראל).
• לאה אהגר, עיתונאית, הקימה
חברה בשם ש.ל.א. נכסים והשקעות.
• דן חמיצר (עיתוני לעת מצוא)
הקים חברה בשם תלושבוניות.
• חיים קוסמן(ח״ב) הקים חברות
בשם עיני המישפחה, וגיל גינד

• אדום חברה להשקעות (בבעלות
איש העסקים מישל רדום, שנמלט
ללוס־אנג׳לס) הקימה חברה בשם
פ.מ.ב. שכירות והשכרת ציוד.
• זבולון הנדלר, לשעבר מנהל
מחלקת־החקירות של מס־הכנסה, הקים
חברה בשם סטאר־ראף (ישראל).

יהודה מלצר, מו״ל, הקים חברה
בשם הוצאה שניה.
1 1י— י י

בדיון שהתקיים בשבוע
האחרון בממשלה על המשך
פרוייקט הלביא, מצא מזכיר־הממשלה,
אלייקים רובינשטיין,
הגדרה למטוס. וכך
כתב, בפתק שהעביר לשר
משה שחל :״מהו לביא: ראשיתו
הנחה, סופו אנחה, ובאין מהדוד
סם מינחה לא תהיה מנוחה.״

מי שמתעק ש להיות עיקבי בפוליטיקה משול
לפרד. וח ב עוזי ברעם סובל מאלרגיית־שיס

חבר־הכנסת אבא אבי. שעת־ההצבעה
על הפלת הממשלה
התקרבה, ואבן לא נראה בבניין.
גורן ניסתה להשיגו בחדרו שב־בית־המלון,
אך גם שם לא היה.
ואז חייגה לביתו שבהרצליה. שם
שמעה הודעה מוקלטת במענה
האוטומטי. היא השאירה הודעה
זועמת, והודיעה לאבן שרק הוא

ך 1 ^ 1ך 1ח 1ך. ך 1ן \ השגריר האמריקאי, מתח בי־
1\ # 1 1 1/1 \ #1111 קורת על מדיניות המימשל
הצבאי, פגש את הממונה על הגדה, תת״אלוף אפריים סנה.
רובינשטיין השתעמם בחסר
בבניין, ושעליו לשוב מייד
אותה ישיבה. כשראה את השרים
לירושלים. כעבור שעה הגיע
משה שחל ומשה ניטים
אבן למישכן־הכנסת. הוא ניגש
מחליפים ביניהם פתקים על הפלמזכירה
והודיע :״היום החלטתי
רת ההסכם הקואליציוני בענייו
סופית שאני חייב להתפטר מהש״ס,
העביר פתק לשני השרים
מזכירה האלקטרונית שלי. היא
והגדיר את מצב הקואליציה, נכון
מודיעה לי הודעות מחייבות...״
לאותו הרגע :״ממשה עד משה
— המצב די קשה.״
אחרון הנואמים בכנסת על
הפלת הממשלה היה השר ייגאל
מזכירת־המערך בכנסת,
הורביץ. הוא נשא נאום ארוך
דליה גורן, חיפשה נואשות את
בזכות העיקביות. כמה חשוב לו

אי ח ה חי 1ג ...04
ניתוח קר והגיוני מראה שכל מה שאירע ביום השלישי
היה בבחינת מהומה על לא מאומה: המערך לא התכוון
להפיל את הממשלה. בכל זאת, היו מבין חברי־המערך
שהתייחסו אל הדיבורים ברצינות גמורה, ושהתרוצצו ברחבי
הכנסת, כשארשת״פניהם דאוגה וממתיקה מי״יודע״איזה
סוד.
אחד מהם הפגין מקוריות הראויה לציון: מכיוון שנלחש
מאוזן לאוזן כי מ אי ר כ הנ א והרב יו ס ף בן־שלמה(ש״ס)
אינם שוהים בארץ, החליט האיש שאין להסתמך על
שמועות. הוא טילפן לביתו של האיש מסיעת ש״ס, שמעטים
בכנסת יודעים כיצד הוא נראה. מעברו השני של הקו נשמע
קול של ילדה.
״אבא בביתו״ שאל איש־המערך.
״לא!״ נשמע הקול המהוסס.
״איפה הואר
״לא בארץ!״
״מתי הוא חוזר! יש סיכוי שהוא חוזר היוסד
״לא חושבת ״,ענתה הילדה. האיש נרגע והודה לה נרגשות.
מכאן פנה לטפל ברב כהנא. כאן חיכו לו יריבים מנוסים
לא־פחות ממנו. בביתו של כהנא ענה לו קול חשדני ביותר
(אשתוי) :״אני לא יכולה להשיב לך, טלפן לסיעה!״
האיש טילפן לסיעה והציג את עצמו כ״משה מקריית-
חיים. אנחנו רוצים להזמין את הרב להרצאה״.
״הוא לא נמצא!״ באה התשובה הגואלת.
״מתי אוכל לדבר איתור
״לא היום! תשאיר את פרטיך, ואנחנו נתקשר אליך״.
האיש השאיר שם ומיספר״טלפון בדויים בקריית־חיים,
ובאמצעות העולם הזה הוא מתנצל עתה לפני המישפחה
בעלת״הטלפון באיזור חיוג .04

לאדם להיות עיקבי ולהמשיך
באמונתו ובדרכו. השר שחל הפריע
להורביץ בקריאות־ביניים.
הורביץ לא נשאר חייב, וקרא לשחל
:״אילו היית לפחות שבועיים
בחייך עיקבי כמוני, יכולת
לעשות מסיבה רבת״משתתפים
בהילטון!״ שימעון פרס לא אהב
את קריאתו של הורביץ לשחל,

בר־לב וכל מי שישבור רגל —
טפו־טפו.

ח״כמריפתעסה־גלזר
שבה מפגרת־הכנסת כשהיא
לבושה בצורה אלגאנטית ביותר,
שלא כמינהגה קודם־לכן, ולראשה
תסרוקת טיפ־טופ. התגובות
השביעו את רצונה.

ך 1\ | 1 1ך ך פגש באותה מסיגה בעזר וייצמן ושוחח איתו פנים-
/ ! 1\ | 11 1-1אל־פנים. זה היה קל, כי שניהם מתנשאים לאותו
הגובה. לפני כן שוחח וייצמן ארוכות עם יצחק מודעי, גם הוא לא נמוד.

שלומית אמיר

הדוגמנית (באמצע) שהתפרסמה בצי-
לומי״העירום שלה ובגופה החטוב,
ביקרה במרקש שבמארוקו -מקום הולדתה -בחברת ידידה, גיורג׳
חורי הלבנוני (לצידה) .חורי לקח את אמיר לכל המקומות שבהן
גדלה, החל מבית״החולים בו נולדה וכלה בשכונות שבהן טיילה
בילדותה. בתמונה -אמיר עם קרובת־מישפחה, שנותרה במארוקו.

את התמונות האלה הכל
אוהבים: נבחרי־האומה מביטים
בעצמם בטלוויזיה במיזנון־הכנ־סת.
ביום השלישי בערב, בעוד 23
שימעון פרם פוסע לעבר
מכשיר־הטלוויזיה, קרא הקריין
בדרמאתיות את הודעת הליכוד
על פעילותו של פרס בעניין
הוועידה הבינלאומית. מפי הנוכחים
פרץ צחוק גרול, ופרס התעניין
:״מה, מה אמרו?״
מיכאל דקל, סגן שר־הביטחון,
נראה שוב בכנסת,
אחרי שהיה מרותק תקופה ארוכה
למיטתו, כשחצי־גופו העליון
נתון בגבס. דקל, שנראה בריא
ורענן, סיפר שהוא שב לעבודה
כבר לפני כמה שבועות.
עמום מוקדי, מחבר
הרומאן צמא, המתאר את נעוריו
י של הנביא עמוס בתקוע, קיבל
מיכתב נרגש ממורה לסיפרות
בבית־ספר תיכון תל־אביב. המורה,
שסיפרה כי היא בוגרת הס •ן
מינר הדתי בית יעקב, קבעה
שיש להמליץ על הספר לפני כל
תלמיד. לא הפריעה לה העובדה
שהיצירה רצופה במחשבות אפי־קורסיות
של הנביא המתבגר
ואפילו במעשים בלתי־הילכ־תיים,
כמו מישכב־בהמה.
יעל דיין נשאלה על־ידי
ירון לונדון בערב־ראיונות על
מעללי־האהבים של אביה המפורסם,
א־פרופו מעלליו של הס־נאטור
גארי הארט. דיין השיבה
:״גארי הארט עוד לא יכול
להרשות לעצמו את החרות שהי-
תה לאבא. הוא עוד לא הוכיח את
עצמו כפוליטיקאי...״
ריין סיפרה לקהל המרותק
שאביה לא היה נבוך, אף כששמו
ותמונתו התנוססו על גבי *
שערי העולם הזה .״הוא גם לא
היה מופתע. תמיד ידע מראש
מתי כותבים עליו בשבועון. תמיד
היה מי שדאג להודיע לו...״
הזמר יהורם גאון הפתיע
את דודו אלהרר כשטיל־פן,
במהלך המסיבה שערך אל־הרר
לכבוד הוצאת ספרו. גאון
הסביר כי לא יכול להגיע, מפגי
שמכוניתו סונדלה.
ימים קשים עברו על השר
מיטה שחל כאשר נאלץ
לשאת־ולתת עם המיפלגות
השונות ולהתרוצץ. כמו בימים
הטובים. אחרי שהסתיים המשבר
הקואליציוני בלא־כלום, נטל
שחל את אשתו שרה, והשנייסי
נמלטו בסוף־השבוע לנוח בביתם י
שבקיסריה. הם ביקשו שלא -

פנה להורביץ והזכיר נשכחות:

״אתה זוכר מה היה אומר משה
(דיין) על אנשים עיקביים? שמי
שהולך יותר מדי בעיקביות הוא
בעצם פרה״
לאן נעלם מזכ״ל מיפלגת־העבודה,
עוזי ברעם, בליל־ההצבעה
בכנסת? כשהחל מסע־הניחושים,
והכל היו בטוחים
שלברעם יש תרגיל, הודיעו אנ־שי־המערך
שהוא נלקח לבית־החולים.
אז החל מסע־ניחושים
חדש ממה סובל ברעם. שלום
אורן, עורך חדשות הערב
בקול ישראל, גילה את המחלה
שממנה סובל ברעם: אלרגיית
ש״ס, המופיעה בחודשי־האביב,
כשהיא מלווה בפריחה ובסיבוכים.
הצעה
שעלתה השבוע ב־מיזנון־הכנסת:
כדאי לכנסת לרכוש
מקל־הליכה אלגאנטי, שיעמוד
ררך קבע לרשות הח״כים
שרה דורון, ייגאל הורביץ, חיים

הזמרת האכזוטית ששנה ארצה מהכפור הצפוני,
היתה מוכרת במשך שנים, כששיערה השחור
הארוך מוטה הצידה עם צמה דקיקה. אמרגנה, דודו אלהרר(מימין)
הכריח אותה לעשות שינוי״תדמית, בטענה שתסרוקת קארה
תחמיא לה יותר על פני המירקע, שם היא אמורה לככב בקרוב. את
הופעת־הבכורה שלה ב תסרוק תה החדשה הרביצה במסיבה
שנערכה לכבוד ספרו החדש של אלהרר, פירקי אבות בקפה״הבימה.
העולם הזה 2595

שמותיהם של השניים מצויים ב־רשימת־המבוקשים
האמריקאית
בפרשת הנשק האיראני, יחר עם
שמותיהם של אל שווימר ו־עמירם
ניר. נמרורי אינו מטייל
בארצות־הברית. הוא פשוט
נסע עם אשתו, ריבקה, ללוג־דון,
לנוח לקראת חתונת בתו
סמדר בתחילת יוני.

המיליארדר הסעודי עדנאן
חאשוקג׳י לא יהיה כמובן
בין החוגגים בבית־הלבן בסביון
בטקס הנישואין של סמדר, אך
הוא דאג שבירכותיו יועברו ל־נמרורי
בעיצומה של השימחה.

דניאל

תקופה של שמחות במיש־פחת
נמרודי: סמוך לנישואי הבת
סמדר, יקבל הבן היחיד, עופי,
י את התואר מ״א בלימורי המיש־פטים.
עופר אינו מתכוון להתחיל
מייד בעבודה, אלא להמשיך
בלימודיו בבוסטון.
^ ו 111*11^ 1זוכה בנשיקה מאמו, הח״כית שולמית אלוני.
\ י 11 #אודי 26 הוא צייר, המקיים בימים אלה
*111
תערוכת־יחיד. במסיבה חברתית השבוע נשאה האם נאום נלהב
בזכות המסור ת היהודית ,״שהדתיים הפקיעו אותה מאיתני״.
להעביד אליתם שיוזות־טלפון,
ולא להפריע למנוחתם.
בגיטין גיבלי-ידוע ב־חדברהאסזתסיקה
המפותח שלו
ובהעדבתוד לאמנות. לכן. כמה
חודשיי ס אחדי שהתבסס בתפקי־דז
כיו שב רא ש מועבת־המנהלים
של תס־ת־חשמל. התחילו לש־פ־ז
את מישדדי־החברה בתל־א־ביש־.מר
8:׳׳ 0ממוקמים במיב־
שיכחון חושים
באישיותו
סל ש*מעון פרס פו־פולאד*
ביותר בימים
אלה מל דיבורים על
ועידה בינלאומית. האם
הוא שם לב לפרטיסן
האס הוא לוקה בשיב־רון־־תומים!
באחד
הדיונים בעניינו
עלה השבוע הסיפור
המשעשע הבא: כשכיהן
כרס כראש־־טמשלה, היה
מסייר מדי שבוע
ברחבי הארץ. בבחינת
צא ודאה את עמך. גי-
לויי־החיבה שבהם נתקל
הוסיפו למצב־רוחו
ולפעילותו.
כעם סייר באחת השכונות
בונל-אביב. בליוו־יית
שלמה (.צ יץ־) ל־הס.
הסיור כלל ביקור
בבית־ספד שבו נערך
פרוייקט מיוחד. ככל פוליטיקאי
מנוסה שלף
פרס ילד אחד מתוך ע־רימונ-ילדיס.
ושאל אותו
לעיני המצלמות:
איך קוראים לדי ...אתה חזקי״ אוהב ספורט!״
אוהב מתימ־סיקול!״
הילד ענה מה
שענה. הצלמיס צילמו.
המארחים חייכו. הכל
הילד שב ונטמע בתוך
חבורת־הילדים. כעבור
כמל דקות החליט
פרס לחזור על העניין.
שוב שלך ילד מח־בורת־הילדיס
-ורצה
המיקרו: שזה היה אותו
הילד ששלף קודם־לכן.
אתה חזקי.״ אתהאוהב ספורט! מתימטיקה!״־
שאל ראש־הממ־שלה.
.כבר שאלת אי־תיי
מחה הילד.
העולם הזה 2595

נה ישן־נושן. בעל קשתות וקי־מורים.
גיבלי הבחין בפוטנציאל
הטמון בבית, ומתעתד לממשו.
חבר־הכנסת והמישפטן
דויד ליבאי מצא עצמו באחרונה
מככב בטורי־רכילות. מאז
נפרד מאשתו. ניצה, זוכות
בנות־זוגו בכיסוי תיקשורתי ניכר.
ליבאי סיפר השבוע, בשיחה
פרטית, שהדבר הוא למורת־רוחו,
ושהוא מבהיר זאת לבנות-
לווייתו.
אי־אפשר להיות רזים מדי,
או עשירים מדי — כך מצהירים
האמריקאים. בישראל, פתחה ב־דיאטת־הרזיה
גם אראלה אשת
יחסי־הציבור של בית־לסין.
הצעירה החרוצה, ששימשה
בעבר כמזכירתו של עמיקם
ו״ורביץ, החליטה להתחתן לקראת
הקיץ. היא אכן רזתה, אן
לא כתוצאה ישירה מהדיאטה
שגזרה על עצמה, אלא מחמת
החולשה שתקפה אותה מאז

ועד בוסטון תחול שימחה
נוספת במישפחה: טלי, אשתו
הבלונדית של עופר, נמצאת בחודש
השביעי להריונה. לטלי.
שהיא סטודנטית, ולעופר, יש
כבר תינוק, בן שנה.
הצהרות מבית־היוצר של
המיליונר ליאון תמן, בדבר
פרישתו מהפדרציה הספרדית,
יצאו גם יצאו לתיקשורת. והיכן
בעל־הדבר עצמו? תמן בכלל
שהה באותם ימים סוערים מחוץ
לישראל. הוא שב ארצה רק ב־סוף־השבוע.
והתחיל לטפל ביה־סי־הציבור
לצערו.
כוכב־הטלוויזיה הבלונדי,
דייוויד סול, הידוע גם כזמר
מצליח (האץ׳ מסדרת־הטלוויזיה
סטראסקי והאץ ) היווה מוקד
משיכה לבנות המין היפה, שנאספו
לחזות בו. הכוכב, שהתברך
בזוג עיניים תכולות נהדרות.
נשאל בעידן העדשות הקוסמי
טיות :״האם אלה העיניים שלך?״
סול הביט בחוסר־הבנה מוחלט
בצעירה, שהיפנתה אליו את השאלה
:״מה זאת אומרת? ודאי
שהן שלי! אלא של מי?״

| ל 1 \ 1־ *1111111 1בתו של השחקן אדי פישר,אחד מבעליה של
1111 . 1אליזבט טיילור, שהיא כוכבת בסרטים

בדיוניים, הגיעה לישראל לצורך צילומי סרט על פי סיפור של
אגאתה כריסטי. בהיעדר שאלות בפני העיתונאים, שהשתתפו
במסיבת־העיתונאים, התמקדה תשומת־הלב הכללית בזוג רגליה
החטובות של השחקנית היפה, שנחשפו דרך חצאית־מיני שחורה.

1ך ןדן קצרה לחישות בקרב העיתונאיות שבאו למסיבת־

העיתונאים עימה. בקל שעברה את גיל ה״ ,70 נראתה

בלונדית וזוהרת והירבתה לצחקק. משהתבקשו העיתונאים להפנות שאלות
לעבר השחקנים• -רובם נודעים ביותר -והשתררה דממה, העירה בצחוק:
״אוהו, כמה שאלות״...דייוויד סול, לעומתה, נותר בורר ומבוייש בפינת החדר.
פתחה במיבצע ורותקה במשך
כמה ימים לביתה.

מפיק־הקולנוע איציק
קול רואיין בערב־ראיונות. המראיין,
ירון לונדון, שאל את

לכל אלה שחיפשו אחר
יעקב נמרודי, אחרי הפירסו־מים
בדבר צו־ההבאה האמריקאי
נגד דויד קמחי — אל דאגה.

קול :״מה עם רכילות? ספר קצת
על סילווסטר סטלונה, שביקר
באחרונה בארץ.״ קול נעתר
לבקשת המראיין, ולשימחת ה

המוכר ברחבי העולם כבלש האץ׳ מה ך1||11ן*
1111
! #111 סידרה ״סטרציקי והאץ׳ ,הפתיע בסוף
השבוע, כשסיפר שאינו מבין דבר וחצי דבר בקולנוע
ובטלוויזיה .״אני רק עושה מה שאומרים לי, או מה שאני
מרגיש ׳ סול קצר מבטי־התפעלות, למרות בורותו בקולנוע.
קהל סיפר כי לסטלונה יש תס־ביך־גובה
.״הוא אינו גבוה. ולכן
מקפיד שיצלמו אותו מלמטה.
כך שייראה גבוה יותר. אם הוא
מבחין בסטאטיסט גבוה ממנו על
הסט — הוא דורש להעבירו
אחורה!״

קול סיפר גם כי סטלונה,
הידוע בשריריו המעולים והנד
פותחים, הציע תחרות־איגרוף
למפיק מנחם גולן. ההצעה
נותרה בגדר הצעה.
,רסנה כדר— ,

תמרורים
ג יימס בונד ברובי
נחוג בירושלים, יום־הולדתו ה־
75 של אלמו* וינטר, יהודי אמריקאי,
שזכה יום קודם לכן באות־הוקרה
מיוחד מנשיא המדינה, במיסגרת טקס
חלוקת תוארי היצואן המצטיין. על
חלקו בעידוד הייבוא׳הישראלי לאר־צות־הברית.
וינטר, שהיה עד לפני 10
שנים נשיא חברת מנפאואר, המתמחה
בהספקת עובדים זמניים (״החברה הגדולה
בעולם לעבודה זמנית״) ,יזם.
בצאתו לגימלאות, את הקמת הוועדה
למען צמיחה כלכלית בישראל,
שסייעה עד כה ליותר מ־ 250 יצואנים
ישראליים לחדור לשוקי ארצות־הברית,
מיספר שאיננו מספק את
וינטר, שהודיע בירושלים :״ביקשתי
לראות היום בלובי של מלון הילטון
כמה אנשים יושבים וממתינים עם
תיקי גייימס בונד בידיהם, ולא ראיתי
מספיק!״

40 בריבות ליזם

נחוג בביתו הכפרי בן 12 החדרים,
בקירבת לונדון, יום־הולדתו ה־80
של לורנם אוליבייה, הרוזן מבריי־טון,
גדול שחקני אנגליה. אוליבייה,
בנו של כוהן־דת, הופיע על הבמה ב־
110 תפקידים (רבים מהם שיי־קספיריים)
ועל מסך הקולנוע ב־60
תפקידים. אוליבייה, שנישא שלוש
פעמים, הוא אב לארבעה, אך אשתו
הידועה ביותר היתה שחקנית הקולנוע
ויוויאן ליי(סקרלט או׳הארה בחלף עם
הרוח) ,שסיימה את חייה כחולת־רוח,
אך לא לפני ששמעה מאוליבייה, שעייף
מדרישותיה המיניות המוגזמות:
״לא כל מי שאתלט על במה, יכול להיות
גם אתלט במיטה!״ הודעה שאיננה
מתיחסת לכישוריו הספורטאיים האחרים
של אוליבייה, השוחה עד עצם
היום הזה, מדי בוקר, כ־ 40 בריכות.

מזכיר ממיפעל־תאורה
נבחר לתפקיד מזכיר הקיבוץ
הארצי, עזרא רבץ ,61 ,יוצא
ארגנטינה ואיש קיבוץ געש שבשרון,
בו הוא עובד כפועל־מתכת במיפעל־התאורה
המקומי. רבין, מי שהיה הרכז
הכלכלי של תנועתו עת הסתבכה
בעיסקי השוק האפור, הודה, בטקס
בחירתו, בשגיאות שעשה בעבר. אך
מיהר להוסיף :״רק מי שלא עושה, לא
טועה!״

מתאגרף בגלימת־נזיר

פרש מחיי החולין, בבנגקוק.
בירת תאילנד, תישעה ימים אחר שאיבד
את כתר אליפות־העולם באיגרוף,
פאייאקארון סאמארת, בהצטרפו
למינזר בודהיסטי. סאמארת, שאיבד
את אליפותו לאוסטרלי ג׳ף פאנאץ׳,
נדר. בעת שלבש לראשונה את גלימת
הנזירים הכתומה, ששוב לא יחזור אל
חיי נער־השעשועים אותם חי בעבר.

היכרות בבית־הסוהר

ני ש או בבית־הסוהר באוסלו.
בירת נורווגיה, ארנה טרהולט,42 ,
דיפלומט בכיר המרצה 20 שנות־מאסר
בעוון ריגול ורנה מיכאלה.18 .
יצאנית שחזרה למוטב, אותה הכיר
טרהולט בבית־הסוהר. טרהולט, בנו
של מי שהיה שר־החקלאות הנורווגי,
מכר במשך 15 שנים את סודות ארצו
לרוסים ולעיראקים והתעשר, תוך כדי
ישיבתו בכלא. מתמלוגי ספר זיכרו־נותיו•

150
פרקים ליום
נפטרה ׳׳בירושלים, בגיל ,87
דבורה שיפמן, אלמנתו של איש ישיבת
מאה־שערים, ששמה הלך לפניה
בחוגי החרדים בגין מעשי־הצדקה
הרבים שלה. אחד המאפיינים בחייה
של ילידת ירושלים שיפמן: במשך
עשרות בשנים נהגה לקרוא מדי יום
את כל 150 פירקי ספר תהילים.
העולם הזה 2595

הח!ייל
ה א מי ץ פרו בשבוע האחרון כיכב השר גירעון פת בלב הסערה הציבורית סביב
שכר״הלימוד.
פת הותקף כיוזם ההחלטה המטילה שכר״לימוד שונה על ״יוצאי צבא״
ועל מי שאינם ״יוצאי״צבא״ .הנהלות האוניברסיטות ורוב הסטודנטים
ראו בכך החלטה גיזענית, שמטרתה האמיתית אינה אלא הפליית הסטו דנטים
הערביים.
מול טענות אלה האשים פת את יריביו בהתנכלות לחיילי״צה״ל וב-
זילזול בשרותם המסור למולדת.
על רקע זה נשמעה השבוע במקומות רבים השאלה: מה היה טיב שמתו
הצבאי של גידעון פת עצמוו
שאלה זו כבר התעוררה בעבר. במארס 1978 ערך העולם הזה חקירה
יסודית של שרותם הצבאי של כל שרי הממשלה החדשה של הליכוד,
והגיע למסקנה המפתיעה כי ״מעולם לא היתה בישראל ממשלה שכה
רבים מחבריה חייבי־הגיוס הצליחו להתחמק משרות מלא בצבא־ישראל,
כמו ממשלת בגין״ .גדעון פת, היה שר-הבינוי והשיכון בממשלתו הראשונה
של מנחם בגין.
במיסגרת אותה סידרה הקדיש העולם הזה ( )8.3.78 כתבה שלמה לשר
גידעון פת, תחת הכותרת ״חו״ל במקום חיול״ .להלן מובאים הדברים
מחדש:
ף* אחת מישיבות הנהלת המים־
פת עצמו מודה כי לא השתתף אף
* 6לגה הליברלית, שנערכה לפני
באחת מהמילחמות.
כמה שנים, התעורר ויכוח בין מי
פת הוא יליד חודש פברואר .1933
שהצטרף זה עתה לאותה מיפלגה,
בתקופת מילחמת־העצמאות היה בן
אריק שרון, לבין חבר־כנסת צעיר ולא
.15 במילחמת־קדש .,ב־ ,1956 היה בן
בולט של מיפלגה זו, גירעון פת.
;23 הוא שהה באותה תקופה בחוץ־
אריק התרגז על פת, וכשלא יכול
לארץ ולא השתתף במילחמה. במיל־היה
לכבוש את כעסו צעק :״אני לא
חמת־ששת־הימים הוא היה בן ,34 וגם
מדבר עם עריקים!״ ועזב את הישיבה.
אז שהה בחוץ־לארץ. בשיחתו עם כתב
בחדר הוטלה דממה. גירעון פת
העולם הזה הסביר כי הגיע לארץ
״במטוס הראשון שיכולתי לתפוס,״
החוויר, והיו״ר מיהר להמשיך בישיבה

גירעון נ ת זם את ההחלטה עו שנו־הוימוד
נדי והיטיב עם החיילים חמשוחודים. בשעתו
גילה ״העולם הזה׳׳ את עבדו הצבאי של נת עצמו
כדי שלא להעמיד אותו במצב בלתי־נעים.
מאז
אותה הערה של אריק שרון לא
הפסיקו להתלחש על אופי השירות
הצבאי של גירעון פת, שהפך בינתיים
לשר בממשלה הנושא בתואר שר־הבינוי־והשיכון.
קיימים חילוקי־דעות
ברורים: אנשים שונים, ביניהם ידידים
של אריק מיחידה ,101 אינם חדלים
מלהזכיר לפת את תקופת שירותו
בצה״ל; פת טוען, כי שירת בצה״ל
והגיע אפילו לדרגה של סמל־ראשון.
אולם אין כלל חילוקי־דיעות על נושא
אחד: בין אם שירת בצה״ל, שרות מלא
או חלקי, לא השתתף השר גדעון פת
אף באחת ממילחמות ישראל.
דובר צה״ל סירב למסור פרטים על
תקופת שירותו הצבאי של פת בצה״ל
וטען באוזני כתב העולם הזה כי
פרטים מהתיק האישי אינם מועברים
לעיתונות. גם דוברו של שר־הביטחון,
אשר מיהר בזמנו להוציא הודעה ריש־מית
המסבירה ומתרצת כביכול את
פרשת אי־השירות של השר דויד לוי
סירב לאשר כי אכן שירת פת בצה״ל
שירות מלא בסדיר ובמילואים. אולם

השר פת
כמה חודשים? היכן

אבל זה היה מאוחר מדי. במילחמת יום־
הכיפורים היה פת בן ,40 אך אז היה
כבר חבר־כנסת ולא גוייס.
גירעון פת נולד כבן למישפחת
מרקוס. בגיל צעיר נפטרה אמו והוא
אומץ על־ידי אחותה. אמו המאמצת
היתה בעלת בית קפה ידוע בירושלים,
קפה פת, וכאות תודה על ששימשה לו
כאם, הוא נושא מאז את השם פת כשם
מישפחתו.
לדבריו הוא סיים את השירות
הצבאי שלו ב־ ,1952 והתמנה מייד כמזכיר
שר־התחבורה, תפקיד שבו כיהן
עד . 1955 כבר אז בלט פת בין צעירי
הציונים הכלליים, ושתי דמויות מרכזיות
התחרו על שירותיו: ישראל רוקח,
מי שהיה ראש־עיריית תל־אביב, ויוסף
ספיר, אחד האישים החזקים במיפלגת
הציונים הכלליים. פת בחר בספיר,
והפך לאיש־אמונו עד לפטירתו. או
כפי שפת עצמו מגדיר זאת :״הייתי בן־
מישפחה אצל ספיר.״
ב־ 1955 עזב פת את הארץ, כדי
ללמוד בחו״ל, אך שב אליה רק ב־
,1967 כעבור 11 שנים. כאשר היה
מישהו נזכר בפת באותה תקופה היה
(המשך בעמוד׳)16

החייל האמיץ פת

י /י 9 4ג 9 #ן ה עול ם הו ה

2595

(המשך מעמוד )15
מקבל את התשובה- :הוא ירד מהארץ״.
פת המשיך אומנם להחזיק בדרכון
ישראלי, אך קיבל גם דרכון אמריקאי.
ידידים קרובים שלו, שפגשו אותו
בניו־יורק, ידעו לספר כי מי שמשמש
כיום כל!ר בישראל נחשב למעשה
בתקופה מסויימת כיורד.
פת למד בניו־יורק וקיבל תואר של
בוגר אוניברסיטת ניו־יורק, אך לאחר
תום הלימודים לא חזר לישראל. הוא
מצא לו תפקידים שונים, תחילה כמנהל
צעירי הסתדרות־ציוני־אמריקה וא־חר־כך
כנשיא צעירי ההסתדרות הזו.
אך בשש השנים האחרונות לשהותו
שם עסק בעסקים פרטיים, ללא זיקה,
ולוא רק פורמאלית, לישראל או למוסדות
ציוניים.

^ געיטל? ,

יהלומים

מאוזן:
)1ראש חלק וסתום כמו כלוק

)2מלכת הלבבות חוזרת ואומרת
מידי יום ג׳ בלילה ברדיו

)9ישימו כתר על ראשו אלא
אם כן ישנה את דעתו (;)4
)10 חיית טרף ממלאת מקומו
של שליט תימן(ח 4
)13 בקצור אפשר לקרוא לו מור

פתרון תשבצופן
2593

)14 קרבננו בגלל החטא (:)6
)15 הטיס חשוד, כל טפש מאמין
בזה (:)4,4
)17 פתוח כמו ההר הנשקף על
פני ישימון 4במדבר כ״ג

)18 בגלל אדמת הטיט בכניסה
לקבוץ, נאלצו לפנות לאחור

)20 מה רשום בפתק על כל סופר
סתם 3,2,3
)22 יסוד כימי שרק אתמול נולד

)24 הבית עם כל הקיים בו
״הלו״ אחרי העסק ה.לא
יוצלח 3
)25 הבוס נוצח (:)4
)26 החוזרים, כך נדמה, דומים זה
לזה (:)4
)28 למה נביט על המקום הטוב
באמצע 7
)29 שארית של סיגריה באוזן

מאוגך:
<2עוף אמהי (:)3
)4פרצוף מיפן:)4(.
)5בקרתו הספרותית של יו״ר

אית 1עמיחי

הדברת בזדיקים

הוועדה מעוררת דאגה (,2,3

)6כמו היתר, בא רפול לדרגה
מן השורה 5,2
)7הקומפוזיטר מת מזמן אבל
הוא עדיין נושם (:)4
)8מחזיק במהירות הקול, זה
לא קל (;)5
)9בשל לקויי בריאות כנראה,
האגם מת 5,2
)11 נתגלה סופה של התרמית

)12 פגישה בין אברמוביץ ל גשש״
בדיזנגוף 5,4
)16 עימות בין משה והגוי, לא
ע״פ הקריטריונים של בן־
גוריון 5,3
)19 גזרו האפלה על מציאת הרוסי
בתל (:)6
)21 שמחו על הרטיבות, אבל
בשקט בשקט (;)5
)22 קשה להגיע לקצה בויבריק
בגלל הביוב העולה (;)4
)23 מספיק עם המצה (:)2
)24 כל מה שרצה, נדחה בקריית
שמונה (;)3
)27 התנועה הזאת, מוטב שלא
תסתכל אחורה (.)3

בעכז

מומחים והדברת תיקנים(נ׳וקים)!,
.שו עי עץ, חוקי ספרים ובגדים׳
ץ עירפוו מיוחד וארועים ו מניע ת
יתושים וחרקים מעופפים.

*^ 6 £רמת-גו רח׳מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 4 - 5 -6 .וו 790

שמירה

בריאותך

! רבושך

^ ארצות־הברית פגש פת באן
* פיקל, בת יהלומן עשיר, ונשא
אותה לאשה. אחרי נישואיו — מהם
נולדו שלושה ילדים: דניאל, דורון
ואפריים — עבר פת לעבוד אצל חותנו.
הוא הפך מנהל־המכירות של עיס־קי־היהלומים
שלו.
פת אינו מכחיש כי לולא מאמציו
של יוסף ספיר להביאו לארץ הוא לא
היה חוזר, לפחות לא במועד שחזר. אך
כאשר פרצה מילחמת־ששת־הימים
הפעיל עליו ספיר, שהתייחס אליו כאל
בן, לחצים כבדים, בשיחות טלפון מעבר
לאוקיינוס, ופת אכן שב לארץ. הוא
לא השתתף במילחמה, אך מונה כראש
לישכתו של יוסף ספיר, שהצטרף אז
לממשלת־הליכוד־הלאומי, כשר־בלי־תיק.

1969 יצא גח״ל מממשלת־הלי־כוד־הלאומי
ופת נשאר ללא עבודה.
בינתיים הוא הקים לו וילה מהודרת
בסביון, וספיר הבטיח כי -ידחוף״ אותו
קדימה, בתוך המפלגה הליברלית,
ויהפכו לדמות ציבורית ולחבר־כנסת.
ספיר עמד בהבטחתו. בשנת 1970
נכנס פת לכנסת, ומאז הוא מכהן בה
ברציפות.
בידי גירעון פת מצויה תעודת־שיחרור
המעידה כי הוא שירת בצה״ל
במשך שנתיים וחודשיים. פת התגייס
לצה״ל באופן רישמי ב־ 9באוקטובר
1950 והשתחרר ב־ 9בדצמבר . 1952
באוזני כתב העולם הזה טען פת כי
הוא היה חייל בנח״ל והגיע לדרגת
סמל־ראשון, בשמשו כאפסנאי.
אולם במיסמכיו האישיים בצה״ל
כתוב כי הוא היה בחיל־המישמר(חי״ם)
ולא בנח״ל. כן מצויין שם כי דרגתו
הקבועה, בעת שיחרורו, היתה סמל. המקום
המיועד בטפסים לרישום הדרגה
הזמנית נמצא ריק.
האמת היא, כמובן, זו הרשומה
במיסמכים הצה״ליים, אם כי יש אמת
מסויימת גם בדבריו של פת.
שר־הבינוי־והשיכון החל את שרותו
בנח״ל, בג׳וערה, והוא מרבה לתאר את
הקשיים שהיו לו שם באותה תקופה.
אבל כעבור כשלושה חודשים הוא עזב
או הועזב מן הנח״ל, ובכך תמ!ז הקריירה
הצבאית שלו.

ך סלטי הנח״ל, בין אם הם נפלטו
למחוסר התאמה או בגלל קשיי בריאות,
נשלחו לחיל־המישמר. חיל זה היה
משהו הדומה להג״א או לחק״ש של
היום. השירות בו לא היה ממש צבאי,
והמשרתים בו נקראו מדי חודש לכמה
ימים כדי לשמור על מיתקנים שונים,
בסיסים צבאיים או שערי מחנות צה״ל.
השירות בחיל־המישמר היה מעין
מתנה לכל מי שלא רצה לשרת כחייל
קרבי של ממש, אולם רצה שיירשם
במיסמכיו כי מילא את חובתו למולדת.
אין ספק שפת התבייש בכך שהוא
השתייך לחיל־המישמר. לכן עמד על
כך שלא ישחררו אותו כליל מצה״ל.
אחיו, המבוגר,ממנו בארבע שנים,

יגאל ענבל, עשה קריירה מפוארת
בצה״ל והגיע לדרגת סגן־אלוף. הוא
היה מפקד בית־ספר לצניחה ולוחם
ידוע. סגן־אלוף ענבל נפל, ותמונותיו
מלוות את פת בכל מקום. תמונה שלו
מוצבת בשתי לשכותיו של השר, זו
שבקומה ה־ 14 במיגדל ירושלים
ברחוב הלל, וזו שבשולי הקרייה בתל־אביב.
התמונה של האח מוצבת גם
בחדר־עבודתו של פת, בווילה שלו
בסביון.
בתעודת־השיחרו* הצה״לית שלו,
בסעיף -פרטים ע ד שירות סדיר״,
מצויין סוג־הבריאות בעת השיחרור
כ״ף־למ״ד (כושר לקוי) .במונחים של
אז הכוונה היא לפרופיל עד .64
הפרופיל הקרבי הוא, כידוע, עד .97
מפרופיל — 24 הפרופיל שבו
משתחררים לגמרי מצה״ל — ועד
פרופיל 64 משרתים החיילים, בין
בשירות סדיר ובין במילואים, בתפקידים
עורפיים.
כאשר התגייס גדעון פת לנח״ל היה
הפרופיל שלו קרבי. כאשר השתחרר
היה הפרופיל שלו -כושר לקוי״ ,אולם
לדבריו אין הוא חולה כלל.
סיבת השיחרור של פת מצויינת ב־תעודת־השיחרור

הכוונה היא לחוק שירות־בטחון סעיף
.6ב . 1.האומר, בהוראות הפיקוד העליון:
יוצא
צבא, גבר, שנקרא להתיי צב
לשירות סדיר על־פי סעיף 9או
10 חייב בשירות סדיר של שלושים
חודש, אם הוא נקרא להתייצב לשירות
סדיר כשהוא באחד הגילים
שמ־ 18 עד 26 ועד בכלל.
פת שוחרר, בצורה מיסתורית לחלוטין,
אחרי 26 חודש בלבד.

^ מילן רה

** אז שיחדירו ועד היום נקרא פת
}/רק פעמיים למילואים; ליתר דיוק:
הוא הלך רק פעמיים למילואים,
לשתי תקופות קצרות, שתיהן בשנת
.1953 את האחת הוא סיים ב־ 24 ביוני
1953 ואת השנייה כ־ 6בספטמבר
באותה שנה. מאז אותו תאריך — לא
שירת פת כלל במילואים.
אין ספק שפרשת השרות הסדיר של
פת אינה מוסיפה לו כבוד. פת שירת רק
שלושה חודשים כחייל מן המניין ואת
תקופת־השרות שלו בילה בתפקידי־שמירה,
אחת לכמה ימים או שבועות,
במיתקן זה או אחר.
נסיבות השתחררותו מצה״ל אינן
ברורות לגמרי. יש הטוענים כי היה זה
יוסף ספיר שהצליח לשחררו לפני
הזמן. יש הטוענים כי אכן היו אלה סיבות
רפואיות שהביאו לשיחרור. גירסה
אחת, מפי אחד. ממקורביו במישרד־השיכון,
טוענת כי פת חולה בעיניו
(טענה הדומה לטענת ־השיחרור של
השר דויד לוי) .ואילו גירסה אחרת, של
אחד מידידיו האישיים של פת, אומרת
שהוא חולה במחלת־דם. על־פי גירסה
זו, חושש פת לגלות את סוד מחלתו.
שכן אז תעלינה שאלות לגבי כשירותו
של פת לכהן כשר בממשלה.
כבר בעת השרות הצבאי שלו, מלבד
אותם חודשים ששירת בנח״ל, היה פת
עסקן של הציונים־הכלליים ומאנשי
יוסף ספיר. אולם העסקנים של אותה
תקופה, ובעיקר הצעירים שבהם, יודעים
לספר כי כבר בתקופה ההיא שבה
היה פת מגויים, או מגוייס־כביכול, הוא
היה פעיל בפגישות, באסיפות ובישיבות
מיפלגתיות.

עד כאן הכתבה של העולם הזה
משנת .1978
גם יריביו של פת במיפלגתו,
שנשאלו על פת השבוע, מצאו חובה
להוסיף על תיאור זה פרט חשוב:
שניים מבניו של פת שירתו בצה״ל,
גם בעת מילחמה, בתפקידים קרב יים
ממדרגה ראשונה.
העולם הזה 2595

עי, ט״ס ניסו שר הנביאי, מסבו ער עבודתו נט״ס־ניסו׳ ,ער סינונים ובחדים
הקשורים במיקצוע, ער תקופת היותו ט״ס בחידהאוויו, ער מטוס מצו שהביל
בקוב, ועל הפעם שבה הוא נאלץ לנטוש מטוס ולצנוח בשטח או״ב.

״במילחמת־ההתשה
הפלח מטוס ליד
טוט־סעיו 111 .אז
גורלי לא שפר עליי
להפיל מטוס״

..במטוסים זרעונים אתה
ארז להרגיש את
מיגנלות המטוס, ולא
לענוד אותן. באן יש
לד מחשב והוא דואג״

..אני לא חושב
שהילדים שלי מקשרים
נין זה שאבא שלהם
בחעשיה האווירית לבין
הטסת ה.לב־אי״

) ,ויון בנר ד טו ס
93 ההייס נלסחד!י
בעוד הממשלה יושבת ודנה, בעוד ראשי
צה״ל מרצים את דעתם בצירוף ערימות של
ניירות ונתונים, בעוד אישים שונים מתווכחים
וכותבים את דיעותיהם במקומות
שונים לכאן או לכאן, ממשיכה העבודה על
פרוייקט הלביא במלוא הקצב.
ביום־העצמאות ראה הציבור לראשונה
את שני המטוסים הראשונים של הלביא
כשהם טסים בהידור רב בשמי הארץ.
אני מודה שבאופן אישי לא היתה לי
דיעה מגובשת בעד או נגד הלביא.
התעשיה האווירית משקיעה מאמצים
רבים כדי להביא את דברם לקשת רחבה

של אנשים שונים בעלי השפעה.
המסלול הוא בדרך־כלל קבוע וגם אנחנו
עברנו אותו: שיחה עם משה קרת, המנכ״ל.
בחדר ממוזג, שקירותיו מקושטים בתמונות
של המטוס לביא בפוזות תעופתיות מרשימות,
מסביר קרת את הטיעונים כיבדי-
המישקל בעד ונגד המטוס. קרת מדגיש
בהרצאתו את הצדדים האנושיים הכרוכים
בפרוייקט, את מאות ואלפי האנשים העוב דים
על המטוס, ושאם יבוטל הפרוייקט יש
סיכוי סביר שימצאו את עצמם ללא עבודה
המתאימה לכישוריהם.
אחרי השיחה עם המנכ״ל נלקחנו אחר-

כבוד לחדר-האוכל, המזכיר קצת חדר-אוכל
של קיבוץ, לארוחה. גם אולם זה מעוטר
בצילומים מרהיבי־עין של המטוס החדיש.
השלב הבא היה הרצאה מאלפת בליווי
•שקפים וסרט־וידיאו, שנתן סגן ראש הפ רוייקט,
ושבה הסביר את הצדדים הטכניים
והביצועיים של המטוס החדש.

את המטוס הלבן נוצץ, חדש, ולידו את
עשרות הטכנאים.־המהנדסים-,המתייחסים
אליו כאל ילד רך ושביר. המטוס מטופל
ביראת־כבוד. העובדים, בסרבלים בצבעים
שונים, מטפלים במטוס בעדינות. הם
עובדים במישמרות, ולדיברי אנשי התעשיה
האווירית הם מרגישים כאילו הם נמצאים
בשליחות״המדינה.

סוכריית הביקור היא סיור באולמות-
העבודה, שבהם מטפלים בשני הדגמים שכבר
בעבודה ובטיסה, ומכינים את המטו סים
הבאים. שם, באווירה שקטה, בניקיון
המזכיר בית־מירקחת מפואר, אפשר לראות

גם ע׳ הוא חלק מן הצוות העובד על המטוס.
בניגוד לכל האחרים -טכנאים ומהנדסים
-הוא אחד מטייסי הניסוי של
התעשיה האווירית והוא זה הבודק בשטח

אינך יכול לטוס כר החיים זרפחד״
(המשך מעמוד )17.
(בשמיים) את פועלם של כל האחרים על
הקרקע•
כשהלכתי לפגוש את ע׳ חשבתי שיש לו
מיקצוע מאוד הירואי. חשבתי שלהיות
טייס״ניסוי זה משהו מאוד מפחיד. חשבתי
שהוא יספר לי אין הוא משקשק לפני כל
טיסה, איך רווח לו כשגלגלי־המטוס נוגעים
בקרקע בשעת הנחיתה. זכרתי סירטי־קולנוע
שבהם הודגמו כל הרגשות האלה
בימים הראשונים של התעופה.
ע׳ איכזב. פילאי הטכניקה הרגו את הרומאנטיקה.
בגלל הטכנולוגיה המשוכללת
ניתן היום לצפות כמעט כל ביצוע של
המטוס עוד על הקרקע, עוד לפני שיצא
להמראה הראשונה.
ע; גבר ממוצע קומה, לבוש במיכנסיים
בהירים ובחולצה משובצת, ישב נינוח בכי־סא־עץ
פשוט, בחדר קטן ועמוס בתיקים
ובניירות. על הקירות היו תלויות תמונות
שונות של מטוסים, ואפילו הדיוט כמוני
יכולה היתה להבחין שאין שם אף לא תמונה
אחת של לביא. הוא הסביר במבוכה שהוא
מחלק את חדרו עם טייס של מטוסים
אחרים, ועדיין לא הספיק לתלות תמונה של
המטוס ״שלו״.
הוא מרכיב מישקפיים, ובזה ניפץ עוד
אגדה: שטייס אינו יכול להיות אדם המרכיב
מישקפי־ראייה.
כשביקשתי לראיין את טייס־הניסוי הסבירו
לי שהאפשרות היחידה היא לערוך את
הראיון בשעה 8בבוקר. לקראת סוף הראיון
כבר התדפקו על דלתו חבריו לעבודה
והאיצו בו לסיים. הוא עסוק רוב היום ב־תידרוכים
ובישיבות, בהחלטות ובתיכנו״
נים. אין רגע פנאי אחד.
כשיצא לדרכו הלביא הראשון, המכונה
בתעשיה האווירית בלשון מיקצועית אבטיפוס
,1סוקרה הטיסה בכל אמצעי״התיק-
שורת. הטייס שיצא לטיסה הראשונה הוא
מנחם שמול, והוא טייס״הניסוי הבכיר של
התעשיה האווירית ושל המטוס לביא. אז גם
הותר לצלם אותו ולחשוף אותו. ע׳ הוא
הטייס של אב״טיפוס ,2ומסיבות ביטחוניות
אסור לציין את שמו או לפרסם את
תצלומו.

מנט פטריוטי חזק, חדוות יצירה, גאווה
ויראת-כבוד.
קשה היה שלא להבחין בדבריו של ע׳
בהערכה רבה לעבודתם של הטכנאים וה-
מהנדסים, שגבלה קצת בביטול עצמי לגבי
מיקצועו שלו: טייס״ניסוי.

• אתה הטייס של האבטיפוס השני
של ה״לביא״.
אני׳ הטייס השני שטסתי בלביא, וגם יצא
שטסתי טיסה ראשונה על אבטיפוס .2

• איך זה היה?

הטיסה הראשונה שלי על אבטיפוס 2היתה
הטיסה החמישית או השישית שלי על הלביא
בכלל, כך שלא היו דברים מיוחדים או חריגים.

• אם סך, איך היתה הטיסה הראשונה
שלך על ה״לביא״?

מרגשת ושונה. בחיל־האוויר אני לא טייס של
מטוסים מתקדמים כאלה.

• זה משנה?

כן, כי זה אווירון של היי־קלאס, ואני טייס של
פאנטום. וזו קפיצה רצינית בכל ההתייחסות

השתחררתי ב־ 1973 והלכתי לעבוד בכנף־
ארקיע, שהיום היא ארקיע. יום אחד בעבודה
נפגשתי עם שמול, ששאל אותי מה זה הקישקוש
הזה שאני עושה, ומאז אני פה.

• היו לך היסוסים לבוא הנה?

לא היו היסוסים. אני חושב שכל טייס שרואה

• אז איפה הכיף והמתח?

״במילחמת יוס־ניפוו,
בתקינה וול שרה־תעשה
בדמשק, נפגעתי
מטיל נ״מ, הצלחתי
וגדור אח המטוס עז
הים דרומית וביירות,
ואז נטשתי״
בזה מיקצוע, יש לו שאיפה להיות טייס־ניסוי. זה
משהו קלאסי. זה משלב מיקצוע ועניין. זו עבודה
מעניינת.

• מה יש לטייס-ניסוי לעשות בארץ
חוץ מה״לביא״?

כשבאתי לתעשיה־האווירית היה פרויקט הכפיר.
אחר־כך נשלחתי לבית־ספר לטייסי־ניסוי
בארצות־הברית. זה אחד מארבעה בתי־ספר שקיימים
בעולם.

• מה לומדים בבית־ספר כזה?
למטוס מתקדם. למשל הישיבה במטוס היא
אחרת לגמרי, פה הטייס יושב כמעט בחוץ,
המטוס מתמרן טוב, אפילו במעט הביצועים
שעשינו עד היום הוא היה מפתיע ונחמד.

• במה היתה הטיסה הראשונה שלך
מרגשת?

זה מטוס מתקדם, אתה יושב בחוץ, זה מטוס
נעים, לי זה היה מרגש.

• זה התבטא במשהו מיוחד, לא
ישנת לילה לפני הטיסה?
אצלי אין דברים כאלה.

מתקדמים אתה מטיס מחשב ולא את המטוס
עצמו. אתה פשוט מטים מחשב.

במטוסים הישנים, למשל, אתה צריך להרגיש
את מיגבלות המטוס ולא לעבור עליהן. כאן יש
לך מחשב, והוא דואג שלא נעבור את המיגבלות1 .
אתה אומר לו מה אתה רוצה לבצע והוא מבצע את
זה במיסגרת יכולת המטוס.

לומדים איך לטוס לטיסות־ניסוי, שזו טיסה
אחרת לגמרי. אתה לא צריך להוכיח בה שאתה
טוב יותר, אתה לא נלחם באיש, ואתה לא מנסה
להביא תוצאות יותר טובות, אלא להביא נתונים
— וזו טיסה אחרת לגמרי.

לעשות את זה הכי טוב.

• לפי מה שאתה מסביר, אתה הולך
לעבודה כמו פקיד בנק.
אם מדובר על הפחד, אז זה פחות או יותר נכון, .
אבל בנושא הטיסה זו העבודה הכי מעניינת. אין
שום יום משעמם או רגע משעמם. כל יום יש
עניין חדש. להבדיל מטייס אל־על, למשל, שיש
לו קו לפרנקפורט, והוא יודע שבדרך הוא יעבור
מעל כרתים ואין מה לעשות. אז מהבחינה הזאת
זה לא דומה לעבודה בבנק. לגבי הפחד זה עניין

אישי, אבל הוא לא קיים, ולכן זה כן כמו פקיד
בנק.

• מה היה הרגע שהכי ריגש אותך
באופן אישי בפרוייקט ה״לביא״?

לגבי הרגע הכי מרגש היתה הטיסה הראשונה
על אבטיפוס .2לגבי כל הפרוייקט הרגע הכי
מרגש היתה הטיסה הראשונה של הלביא.

• איך מגיבים אנשים למיקצוע
שלך?
כמוך, אני חושב. חברים טייסים לא מתייחסים
לנושא הסיכון. חברים אחרים מאור כן. זה מפריע
להם. לפעמים הם דורשים הסברים נוספים. הם
מבינים את החשיבות ואת העניין הרב שיש
במיקצוע ובנושא הזה בפרט.

• והמישפחה, איך היא מגיבה?

אין לגביהם שום הבדל או התייחסות בין זה
שהייתי קודם טייס בחיל-האוויר לבין מה שאני
עושה עכשיו. זה שאני היום טייס־ניסוי הם
מבינים שזה מעט מסוכן, אבל לא יותר מזה.

• הם לא שואלים?

מדי פעם הם שואלים, בעיקר אחרי שהם

• לומדים גם להתגבר על פחד?

את זה לא לומדים. פחד הוא דבר מאוד אישי
לכל אחד. לא יכול להיות שתטוס וכל החיים
תפחד. פה אין זמן לחשוב על זה. בחיל־האוויר,
כשיצאת למשימה, ידעת אם זו משימה פשוטה או
מסובכת. ואם היתה משימה מסובכת, אז היא יותר
מפחידה. פה הטיסות הן ברורות, יש מעט אפקט
של סיכון ואתה מתרגל.

• אפשר להתרגל לפחד?
אפשר להתרגל לפחד, ואחרי שאתה מתרגל
אתה צריך סיבה מאוד מיוחדת שזה יחזור שנית.

• כשטסת על ה״לביא״ פחדת?

לא. בשום אופן לא. וזו גם לא היתה הטיסה
הראשונה של המטוס.

• אבל כשטסת על אבטיפוס 2זו כן
היתה הטיסה הראשונה של המטוס.
נכון, אבל לא פחדתי, והייתי אומר אילו
פחדתי.

• אתה לא פוחד אף פעם?

פה לא יצא לי לפחד אף פעם, זה המיקצוע.

• למה, כי אסור לפחד?

הנושא היה מתאים לתקופה אחרת. פעם
טייסי־הניסוי היו ממריאים ולא היו יודעים כלום.
היום זה לא יכול לקרות, כי בודקים את המטוס
לפני ולפנים. היה לנו מושג איך המטוס טס עוד
לפני שעלה לשמיים. בורקים את המטוס בתנאים

ראש האבטיפוס בהאנגאר של התעשיה האווירית
״קינאתי בטייס שטס את הטיסה הראשונה של הלביא!״
בהרצאה המאלפת על ביצועי״המטוס ועל
הצדדים הטכניים שלו הוסבר כי לצרכי
בדיקות שונות נבנו מקצת המטוסים בעלי
שני מושבים ומקצתם, בעיקר המטוסים
המיבצעיים, בעלי מושב אחד בלבד.
עיניו של ע׳ ,שהיה בעבר גם אחד מטייסי-
הניסוי של הכפיר ושל האסטרה (מטוס-
המנהלים מתוצרת התעשיה האווירית),
נוצצות רק כשהוא מדבר אל הלביא. הוא,
שהיה טייס בחיל״האוויר במשך 10 שנים,
הטיס מטוסי״קרב שונים והשתתף בקר-
בות״אוויר רבים, מתייחס אל הלביא קצת
כמו ילד המתייחס לצעצוע יקר שניתן לו.
כך האווירה בתעשיה האווירית, שהיא
המיפעל הגדול ביותר בארץ. כשנמצאים
במקום כמה שעות קשה שלא להיסחף לתוך
ההתלהבות שלהם. זו התלהבות שאינה
קשורה באינטריגות פוליטיות. יש בה אל

נכחת גם בטיסה הראשונה בכלל
של ה״לביא״?
נכחתי בחדר־בקרה והייתי הטייס האחראי
לחדר־הבקרה, שתפקידו היה להתערב אם יש
תקלות. למזלי לא היו תקלות.

• קינאת בו, בטייס שטס את הטיסה
הראשונה?
קצת. בהחלט.

• איך נעשים טייס־ניסוי? זו בחירה
אישית של הטייס?
זו בחירה אישית. אתה צריך להיות טייס קרב
בחיל־האוויר, אתה משתחרר מחיל־האוויר ואז
בהתאם לצרכים של התעשיה־האווירית אתה
מתקבל. למחלקה כאן יש דרישות ואנחנו בוחנים
את מי כדאי לקחת.

• כשהשתחררת,
טיים־ניסוי?

ידעת

שתהיה

״כעס היתה נחיל־האוויו
חלומו בז נאלה
שהכילו עגיס לבז
כאלה שלא הכילו. אבל
זה לא עניין של ליגות״
שונים, ולומדים איך הוא מתנהג במצבים שונים,
ומצאנו שהמטוס התנהג בטיסה בדיוק כמו
בבדיקות, ולפעמים אפילו יותר טוב.
רוב הנתונים גם מעובדים בחדר־הבקרה בזמן
אמיתי. פעם זה היה אחרת. המטוס היה עולה
ופיתאום מתברר שנפלה לו כנף והוא לא יכול
להגיע בחזרה.
אני מניח שאילו הייתי חי אז, הייתי פוחד.
עכשיו הסיכון הוא כמעט אפסי.

• אתה גם מעורב בכל שלבי הבדיקה
לכל אורך הדרך?
כן. כולל עזרה בתיפעול, באיפיון, במפסקים,
בתא־הטייס. היינו מאוד מעורבים בפיתוח בקרת־הטיסה,
מחשבי־הטיסה, מה הם יעשו. במטוסים

רואים כתבה בטלוויזיה. אחרי הטיסה הראשונה
הבנים שלי התעניינו ושאלו, אז הם גם שאלו על
הסיכון.

• הם משוויצים בך?

• זה מוזר, לא? הנושא הרי מסוקר בתיקשו־רת.
אני
לא חושב שכל החברים שלהם יודעים. אני
גם לא חושב שהם יודעים לקשר בין זה שאבא
שלהם עובד בתעשיה האווירית לבין הטסת
הלביא.

• אני רואה שאתה מרסיב מיש >
קפיים. פעם אמרו שמי שמרכיב מיש* -
קפיים לא יכול להיות טייס.
עד היום לא מקבלים לקורס־טיס מי שמרכיב
מישקפיים. אבל טייס שטס מיספר שנים, חבל
להגביל אותו בגלל מישקפיים אחרי שהשקיעו
בו כל־כך הרבה. היום גם הקסדות הן יצוקות
ומותאמות לכל טייס באופן ספציפי.

• אם אתה משווה בין מה שאתה
עושה היום לבין מה שעשית בחיל-
האוויר, איפה יותר מעניין?

כאן בהחלט הרבה יותר מעניין מאשר בחיל-
האוויר. שם זה גם היה תלוי בתקופות השונות.

• במילחמות?
את אמרת. אבל זה נכון. זה תלוי במילחמות,
בתקופות מתח, בתקריות. אלה תקופות יותר
מעניינות. אבל גם אם יש אירועים, אתה מגיע
למיקצועיות מסויימת ולרמת ביצועים מסויימת.
פה אני מרגיש שהמיקצוע יותר מעניין.

• זאת אומרת שאתה לא מצטער
שעזבת את חיל־האוויר?
לא הצטערתי אף יום אחד. ייתכן שאילו הייתי
נשאר טייס תובלה בארקיע הייתי מצטער.
והייתי באמת טייס־תובלה. זה כמו נהג אוטובוס.
הייתי לוקח כל יום חיילים מרפירים. ממלא את
המטוס וטס, כמו מונית. ואז באתי הנה, עבדתי על
הכפיר וגם על האסטרה. כך שלי אישית היה
מאוד מעניין. ועכשיו אני עובד על הלביא.

הנדון
(המשך מעמוד )7
הבאת הפרטים לידיעתם של שרים. במיקרה
הטוב ביותר מגיעים פרטים אלה לידיעת ראש־השרות,
וזה אמור להחליט.
זהו נוהל שיש בו זרע הפורענות. אומנם, ראשי
השרותים אמורים להיות בעלי אישיות ורמה
שיאפשרו להם לקבל החלטה כזאת במלוא
האחריות. אך כל שרות רוצה להצליח, יש
התחרות בין השרותים, והשאיפה להצלחה עלולה
בהחלט לשבש את שיקול־הדעת.

כמו במיקרה של פולארד.
בעבר נעשו נסיונות למנות לראש־הממשלה
יועץ לענייני־ביון. שני הנסיונות שנעשו נכשלו
(ליתר ריוק: הוכשלו) .ראשי־השרותים אינם רוצים
באיש שיחצוץ ביניהם ובין השר. היו הרבה
דיונים, אחרי הרבה פאשלות, ושום רבר לא שונה
בפועל. עיין ערך פולארד.

כאן קבור הכלב. מסופקני אם ועדת־המישנה
של הכנסת, ובה שיבעה
פוליטיקאים מטיילים, תצליח במקום
שבו נכשלו כל הוועדות הקודמות.
ך שאלת השאלה שהיא לכאורה מישנית
ו ל עניין, אלא שקיבלה על רקע פרשה זו
חשיבות רבה:

מי אחראי לפאשלות שלאחר גילוי
פולארד?
נראה כי השרים המובילים לא תפסו תחילה
את גורל הנזק. יש כאן נקודה פסיכולוגית.
השלישיה המובילה מורכבת משלושה ראשי־ממשלה,
שהיו אחראיים בעבר לשרותי

ע׳ מטים את האבטיפוס השני של ה.,לביאי•(משמאל) ביום־העצמאות
.זה בערך כמו פקיד־בנק. אתה מטיס מחשב!״

• אתה מרגיש שאתה עושה שליחות
לאומית בעניין ה״לביא״?

לא. זה שאני אישית מטיס את הלביא׳ לא. אני
מרגיש כמו כל מכונאי הכי זוטר במערכת.

• מה יקרה לך אישית אם יחליטו
להפפיק את הפרוייקט?
יהיה רע מאוד, ואני לא מדבר רק עליי. ימצאו
פה מה לעשות איתי, למרות שיכול להיות
שיצטרכו לפטר גם טייסים כי יש עכשיו, בגלל
הלביא. המון טייסים כאן. אבל אני לא מדבר על
זה, אני אמצא את מקומי.

• אז מה זה יעשה לך אישית?

אני חושב ...קשה לי לתאר ...קשה לי להביע
ולתמצת את עצמי. אבל מבחינת הפיתוח בת־עשיה
האווירית כל ההתקדמות תיעצר, וזה יהיה
מאור חבל. ופיתאום ניהפך ממפתחי מטוסים
למשפצי מטוסים, וזה לא מה שאני רציתי, ולא מה
שעם־ישראל רצה. אני לא בטוח. זה יהיה קשה.

• העבודה שלך על ה״לביא״ נראית
לך כמו שיא הקריירה המיקצועי שלך?

הפלתי מיג אחד, עם המטוס הזה הייתי מפיל
ארבעה. זה בכלל לא בסיס להשוואה, זה משהו
אחר לגמרי.

לבחינות, שגם אותן עברתי. וכך עברתי את כל
השלבים ויום אחד גמרתי.

• התרגשת כשהתקבלת לקורס־טיס?
בטח
שכן. וככה זה עבר עד שיום אחד גמרתי.

• בקריירה שלך כטייס קרב בחיל־האוויר
הפלת מטוס אוייב?
כן. במילחמת־ההתשה הפלתי מטוס בטיל,
בקרב ליד פורט־סעיד.

• זה היה קרב קשה?

היה קרב קשה מאוד, שהתחיל בחיסרון מלא
— היינו רביעיה — ונגמר כך שגם אני הפלתי
וגם המוביל שלי הפיל.

• זה מרגש?

זה מרגש מאוד. אני טייס בחיל־האוויר משנת
,1965 והפלתי בשנת ,1972 כשבמשך כל השנים
האלה הייתי טייס־יירוט. בשנים האלה הופלו
הרבה מטוסים, וגורלי להפיל מטוס לא שפר עד
אז. אז כשהפלתי — התרגשתי.

• יש בחיל־האוויר חלוקה בין כאלה
שהפילו מטוסי אוייב לבין כאלה שלא
הפילו?

• למה עזבת את חיל־האוויר?
שרתתי 10 שנים, הגעתי עד דרגה של סגן־
מפקד טייסת, ונושא הפיקוד מאיזשהו שלב לא

..בטיסח־ויסו׳ אתה לא
צוין להוניח שאתה
טוב ותו, אתה לא
נלחם באיש, אתה צרו
להביא נתונים־

מבחינת עניין אפשר לומר כך. זה עניין
בעבודה ואתגר להרגיש שאני אחד מהצוות שפיתח.
והצוות זה כולם, מהטכנאים ועד המהנדסים,
ולהרגיש כמו אחד מאלה שבסוף גם מטיס את
המטוס זה בהחלט בין שיאיי בקריירה.

• אמרת שפעם גם יצא לך לנטוש
מטוס?

אני חושב שלא. שאין סיכוי. אבל אני צריך
לבדוק ולבחון אותו, לבצע את טיסות־הניסוי
כאילו אני אחד שעומד להילחם עליו.

כן. זה היה במילחמת יום־הכיפורים. בתקיפת
שדה־התעופה בדמשק. נפגעתי מנ״מ, הצלחתי
לגרור את האווירון עד דרומית לביירות בים.
וצנחתי 300 מטר מהחוף בתוך הים. אחר־כך משו
אותי בהליקופטר.

אני חושב שכן.

• אתה חושב שתהיה לך הזדמנות
להילחם על המטוס הזה?

• אתה משמש גם טייס-מילואים יטל

י חיל־האוויר. במיסגרת הזו לא ייצא לך
להילחם עליו?

..יש תחושה של נוח
להטיס את הילביא׳ ,זה
ננל ואח אבטינוס
יחיד, אין שד כאלה, וולו
אתה מטיס אותו״
המטוס שייך לדור יותר מתקדם, ואני חושב
שפשוט לא ייצא לי להילחם.

• אתה מצטער על זה?

במידה מסויימת פן.

• אתה משחזר לעצמך לפעמים
קרבות שנלחמת בהם, וחושב מה יכולת
לעשות אילו היה אז ה״לביא״?
נלחמתי בששת־הימים על מיראזי ם ועל
פאנטומים, ויחסית למטוסים האלה.אין שום
קנה״מידה להשוואה. כל מה שהם עושים, האווירון
הזה עושה כל־כך טוב, שבקרב אחד שבו

היתה פעם חלוקה כזאת. אבל זה לא עניין של
ליגות. ידוע שטייס זה הפיל, וטייס זה לא.

• הם חיכו לך?

לא, אני חיכיתי להם.

• פחדת?
בהחלט פחדתי. ירו עליי אש תופת מהחוף,
ואני לא איש חי״ר, אז כל כדור נראה לי כאילו
הוא ישר בתוך הלב. טייס בסר־הכל מסוגר בתא
ומנותק מהסביבה, אין רעש והוא לא שומע את
הפיצוצים ורעשי הקרב — ופיתאום אתה רואה
את קרבות החי״ר והרעשים.

• כמה זמן זה לקח עד שחילצו
אותך?
כשעה.

• זה מעט זמן?

תלוי איך מסתכלים על זה.

• נפצעת?
בצורה קלה — מעצם הנטישה, ולא מהאש
מהקרקע.

• כשהיית ילד חלמת להיות טייס?
היו תקופות שכן, אבל מאיזושהי תקופה
החלטתי שזה בלתי ניתן להשגה. כילד גם גרתי
קרוב מאוד מעבר לגרר של שך ה־תעופה. וזה נתן
לי תיאבון. אבל בתקופה מסויימת זה נראה לי
בלתי ניתן להשגה וזנחתי את השאיפות עד
לגיוס.

• ואז?

קראו לי למיבדקים, עברתי אותם והלכתי

עיניין אותי, אז לא יכולתי עוד להישאר, כי אין
סתם קצין שנמצא בטייסת, אתה מתקדם בפיקוד.

• רצית להמשיך לטוס?

• זה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות?

אין דברים שהופכים לשיגרה?

כל מיקצוע הופך לשיגרה. במקום שאני נמצא
השיגרה כל־כד משתנה. שהקטעים המשעממים
הם מאוד מעטים.

• אבל אין לך כבר ההתרגשות כל
פעם לפני שאתה עולה למטוס?
במובן הזה זה הופך לשיגרה. כמו בכל מיקצוע.

• יש קטעים שאתה אומר לעצמך:
אוך, אני שוב צריך לטוס?
בכלל לא. כל טיסה היא עולם חדש. זה חלק
מהמיקצוע להתייחס לכל טיסה כאל אתגר
מיקצועי. וכשנרגיש שנכנסנו לשאננות, זה קטע
קצת מסוכן, כי אז באות ההפתעות.

• זה נותן לך תחושה של כוח להטים
את ה״לביא״?
במידה מסויימת כן. זה בכל־זאת אבטיפוס
יחיד, אין עוד כאלה ורק אתה מטים אותו.

• יש בזה גם אלמנט פטריוטי?

אני מרגיש שאני שמח להיות שותף, אבל אני
לא מרגיש שאני עושה את השליחות בשם.

• איך הרגשת בטיסה ביום־העצמ־אות?
זו היתה בעצם טיס־כיך?
למרות שזו היתה טיסת כיף, בדקנו דברים
ואפילו בדקנו כמה ביצועים, איך הוא משייט.
בדקנו כמה נקודות בטיפוס, ואפילו בדקנו
תכונות של לשבת במיבנה מכונס וקרוב.

• זו היתה הפעם הראשונה ששניכם
טסתם ביחד?
כן וגם במיבנה קרוב אחד ליד השני, וביחד עם
כפיר.

ג׳ונתן־ואן פולארד
היכן קבור הכלבי
השונים. אחד מהם היה גם רמטכ״ל, שניים שרי־ביטחון
ושניים שרי־חוץ.

לאלה נראה העניין שיגרתי למדי.
פאשלה רגילה. נחשף! מרגל. זה יכול
לקרות.

השלושה לא תפסו שפרשת־פולארד היא אירוע
חריג, ועל כן לא הגיבו כראוי.
מדוע ניתן לאריאל שרון למנות דווקא בשלב
זה את רפי איתן לתפקיד בכיר ובולט? בגלל אותו
הקצר.
מדוע מונה אביאם סלע, האיש שגייס את
פולארד ושהפעיל אותו, דווקא בשלב זה לתפקיד
בכיר ובולט בחיל־האוויר? גירסה אחת אומרת
שהיתה זאת חולשת־דעת של רבין, שנכנע
לקצינים. גירסה אחרת אומרת שסלע לא גילה אז
את התפקיד המרכזי שמילא בפרשה, ועל כן לא
תפסו רבין ועמיתיו את גודל האסון שייגרם
בעיקבות מינוי זה.
על אלה תוכל הוועדה להשמיע דברים חשובים
וחכמים. אבל אין אלה אלא ספיחי הפרשה.

הבעיה האמיתית היא איך לארגן
מחדש את המערכת. אולי זה יצליח
הפעם. אולי גם לא.

החברה הישראלית ל תק שור תנע״ מ

1 0ך

י צי ח

״׳1111:

ניסוי ראשו! באזור חיוג אשדוד 055 -
במסגרת ניסוי ראש1ן, מאפשרת חגרת בזק למנויי
הסלפון באזור חיוג אשדוד* 055 לקבל את סלפון
הלחיצים החדש.
ניתן לקבלו כמכשיר נוסף, בתעריף של 95.90ש״ח, או
להחליפו במכשיר הישן, תמורת 86.90ש״ח.

למנויים חדשים

בשאר אזורי חאו ץ

מנויי־טלפון חדשים בכל הארץ, שבביתם מותקן כיום
טלפון זה לראשונה, מקבלים את המכשיר החדש בלבד.
הטלפון ניתן במסגרת דמי ההתקנה, ללא כל תוספת
תשלום.

בעוד חודשים אחדים, עם אספקת כמויות נוספות של
הטלפון החדש מן התעשייה, תאפשר חברת בזק, באופן
הדרגתי, למנויי הטלפון בכל האוץ, להצסייד במכשיר
באותם תנאים, ותפרסם על כן הודעות במועד.
המחלקה ליחסי דיבור

הדבר

הרדיו לשבוע אחד. ותראה שהרוב הוא נגד הע־סקה:״

דרכון בדיסלדוו־ף
אני עוקב מרחוק אחרי מסע הפלסטינית של תיאטרון חיפה
בגרמניה.
אין לי כל קשר להצגה. מלבד אחד. וגם הוא לא בא ביוזמת־.
לפני כמה חודשים פנה אליי תיאטרון בהאמבורג. וביקשו ממני
רשות להביא כמה קטעים מסיפר־ אויבי אחי בתוכנית שהוא
מכין לכבוד הצגת הפלסטינית. הרעיון היה לכלול בתוכנית
חברים שלי על חייו ומותו של עיצאם אל־סרטאווי. איש אשי״ף.

** •111 ומרי

שמסח את חייו על מיזבח השלום. ולצידם דברים על חייו ומותו
של אמיל גחינצוויג, שמסח את חייו על אותו המיזבח.
הסכמתי, כמובן, ברצון.
לימים שלחו לי את התוכניה — חוברת יפהפיה. שבא הובאו
החברים בליוויית תצלומים. איש מול אישי. גופה מול גופה.
החוברת ערוכה בטעם רב. בכישרון וברגש, והיא בולה שיר־הלל
לתנועות־השלום בשיני הצדדים.
לכן התרגזתי כל־כך כאשר תבע ראש הקהילה היהודית של
דיסלדורף לאסור את הצגת המחזה בגרמניה. הת־אטרון בהאמי
.בורג הוכיח שההצגה אינה משמשת לתעמולה אנט־־־שראל־ת.
אלא להיפר, שהיא מהווה הפגנה למען דו־ק־ום ושלום.
הייתי מוחל לאותו ראשי־קהילה. היושב ליד סירי הבשר
בגרמניה. אלמלא הציג את עצמו באחד הראיונות כציוני גדול.
והביא. כהוכחה ניצחת. עובדה שהוציאה אות־ מכליי :״־ש לדרכון
ישראלי״:

רוח צדדית
בדרך לחיפה עברתי על פני שלט שאמר :״רוח צדדית!״

על חרקה וקאוויאר
בסוגריים:
כעבור כמה שנים החליט בן־גוריון למכור לצבא הגרמני תת־מקלעים
מדגם עוזי.
הארץ סערה. מימין ומשמאל נשפכו על בן־גוריון קיתונות של
שינאה. גם מי שהשלים בדיעבד עם הסכס־הש־לומים. שהיה כבר
לעובדה, לא יכול היה להשלים עם מכירת נשק ישראלי. סמל
המדינה. לצבא אשר רבים מקציניו שירתו קורם לכן בוורמאכט
של הרייך השלישי.
מול גלי־השינאה העמיד בן־גוריון טיעון פרגמאטי: אנחנו
זקוקים לבעלי־ברית. גרמניה עוזרת לנו נגד אויבינו. וגם קצת
גאווה: הנה. דווקא הגרמנים. המיליטריסטיים בה״א היריעה,
מעריכים את הנשק שאנחנו מייצרים.
באחד הימים. בעת שהמערכה הזאת היתה בעיצומה. הוזמנת־למסיבה
השנתית לכבוד יום־המהפכה בשגרירות הסובייטית
ברמת־גן. מתחת לתמונת־ענק של לנין הסתודדו קברניטי-
המדינה, חברי־הכנסת ואישי־ציבור שונים. שתו ווחקה ואכלו
קאוויאר.
אחד החוגגים היה הד״ר משה סנה. אז מראש־ המיפלגה
הקומוניסטית הישראלית. הוא משך אותי הצידה ושאל :״נו. מה

שלט זה עומד בקטע הכביש שבין חדרה ועתלית. הכביש עובר
שם לאורך החוף, וחשוף לרוחות חזקות מהים.
לפתע נזכרתי באהובה.
נרמה לי ששמה היה אהובה. אינני בטוח לגמרי.
אבל אני זוכר אותה היטב. היא היתה נערה בת ( 17 ואולי קצת
פחות) ,שחורת־שיער ויפה. הייתי בן ,26 חייל משוחרר טרי.
היכרתי אותה בביתו של מירד שיף. זה היה בחורף, בסוף 1949 או
בראשית . 1950 עבדתי אז בעיתון הארץ.
הנערה מצאה חן בעיניי, וכדרך הטבע התחלתי להשוויץ
לפניה. דיברתי על האופנוע שלי. זה היה מאצ׳לס בריטי, בעל
500ס״ס. תיארתי את התענוג העילאי שיש ברכיבה עליו. הזמנתי
אותה לטיול לחיפה, והנערה הסכימה. קבענו שאקח אותה בשבת
בבוקר מביתה בנתניה.
בבוקר ירה גשם זילעפות. היה זה טירוף לצאת באופנוע במזג־אוויר
כזה. אבל הכבוד מחייב, וגם השוויץ. ממילא לא היתה לי כל
דרך להתקשר עם הנערה כרי לרחות את הפגישה. נסעתי לנתניה.
הייתי בטוח שאהובה(האם היה שמה אהובה?) תשלח אותי לכל
הרוחות. אבל בגיל ( 17 ואולי )16 הכל נראה אחרת. היא אמרה שזה
כיף נורא לרכוב על אופנוע ביום כזה, וישבה על המושב האחורי.
היא חיבקה אותי (זוהי אחת המעלות של רכיבה על אופנוע),
ויצאנו לדרך.
ככל שהתקרמנו צפונה, כן גבר הגשם. בקטע החשוף של
הכביש(הישן) ,לא הרחק מחיפה, קרה לי דבר שלא התנסית; בו
אי־פעם: הרוח העיפה את האופנוע, ואנו עליו, הצירה, כאילו היינו
קופסת גפרורים. מצאנו עצמנו בצר הכביש. המנוע כבה.
במאמץ רב החזרתי את האופנוע לכביש, הצלחתי להתניע את
המנוע, והמשכנו בררך. כל אותה עת ירד גשם שוטף.
איכשהו הגענו לחיפה. נסעתי למלון וייס, ליד בניין העיריה,
ביקשתי חדר זוגי ועלינו.
בגדינו היו רטובים לחלוטין. התפשטנו, ייבשנו את עצמנו
במגבות ונכנסנו למיטה — כל אחד למיטה שלו. אבל היה קר.
רעדנו. הצעתי שאעבור למיטה שלה. היא דרשה ממני להבטיח
שלא נעשה שום־דבר. לא היתה לי ברירה. הבטחתי ועברתי.
בבוקר נראה העולם יפה יותר. אכלנו ארוחת־בוקר, הבגרים
שלנו היו יבשים, ומכיוון שקיימתי את הבטחתי שררה בינינו
ידידות יפה. אבל מבעד לחלון התגלה עולם גשום.
הייתי מעריף להישאר במלון החם ולטפח את היחסים עם
אהובה, אבל הייתי אמור להשתתף בישיבת־מערכת בצהריים.
החלטנו לחזור כלעומת שבאנו.
זאת היתה הרפתקה. הגשם התחזק שוב. בסביבת עתלית כבה
המנוע. ומאותו הרגע והלאה זה הפך למסע־מיכשולים. המנוע כבה
כל כמה קילומטרים. כל סיבוב או עצירה היו מסוכנים. לא הייתי
בטוח שנגיע בשלום. אבל הגענו לנתניה, אמרתי שלום לנערה
והגעתי בעוד מועד למערכת. הייתי רטוב אך מאושר.
אני נזכר בחוויה זו מדי פעם כשאני עובר ליד השלט המזהיר
מפני רוח צדדית. מה יודעים נהגי־מכוניות על רוח צדדית?
אשר לאהובה(אני די בטוח ששמה אכן היה אהובה) — איכשהו
היא נעלמה מהאופק שלי. רק השלט ההוא מזכיר לי אותה.

רפול 1אפדט1ן
בסוף יומן־הערב ברדיו, באחד מימי השבוע, הכריז הקריין כי
רפאל איתן יקרא חמשיר, פרי יצירתו. אחר־כך נשמע קולו הכבד
של רפול, שקרא את היצירה.
זה היה משהו נורא. אבל זה לא איכפת לי. איכפת לי שזה לא
דמה לחמשיר.
את המילה ״חמשיר״ המצאנו בהעולם הזה. זהו תרגום למילה
האנגלית ״לימריק״ ,שמו של שיר בעל צורה וקצב מסויימים
מאוד. יש לחמשיר תמיד חמש שורות. בעלות אורך קבוע. השורות
הראשונה, והשניה והחמישית מתחרזות זו עם זו, וכן השורות
* השלישית והרביעית, שהן קצרות יותר.
דירי מנוסי כתב אצלנו בשעתו חמשירים רבים. כדי לנקום בו
כתבנו עליו את החמשיר הבא, היכול לשמש כדוגמה:
היה היה גבר בן גבע,
שביקר בערים דרך־קבע.
עד היכה שורשים
באספלט הכבישים -
וכך הוא חזר אל הטבע.
כתב אחר שלנו, אליהו(״בו־זי״)
זהבי, נשלח פעם לרחוב
כקבצן, במיבצע שנועד לעמוד
על יחס הציבור לקבצנים ועל
גובה הכנסותיהם. אחר־כך
פירסמנו את החמשיר הבא:
מעשה בכתב מיוחד
שנשלח כקבצן יום אחד. רפול כשמנה וספר,
לעיתון לא חזר -
הוא החליט להמשיך לפשוט יד.
בן־גוריון, שנולד בעיירה פלונסק, ושאהב להציג את עצמו
כמומחה לתורת אפלטון, הסתבך פעם בוויכוח עם הפרופסורים. זה
קרה כאשר הכחיש בן־גוריון עובדה הירועה לכל — שהמרינה
האיריאלית של אפלטון היתה מבוססת על עבדות. כתבנו אז
חמשיר, שהיה (לפחות בעיניי) קלאסי:
היה היה גבר מפלונסק
שדבק כל ימיו בשילטונסק.
״אפלטון,״ הוא הפטיר,
,.עבדים לא הזכיר.
ואם כן -אז טעה אפלטונסק!״

ציון צ פרי ר ה עו ל הז ה

מה היה עושה דויד בן־גוריון אילו היה כיום במקומו •טל
שימעון פרס?
את התשובה יכולנו לראות השבוע בסרט־טלוויזיה על בן־
גוריון, השואה והסכם־השילומים.
בראשית שנות ה־ 50 החליט בן־גוריון להגיע להסכם עם
גרמניה המערבית. לכאורה דובר על שילומים. למעשה דובר על
^ שלום בין העם היהודי וגרמניה.
| על התפייסות וברית מדינית.
| באותה השעה היו עדיין מתינו
? מונחים לפנינו — שישה מיליון
נים. הגופות האחרונות נשחפו
£אך שש־שבע שנים לפני־כן.
שארית־הפליטה עדיין ירחה מן
האוניות בחיפה. בדרך אל המעברות.
בן־גוריון
החליט שההווה וה־עתיח
חשובים מן העבר הקרוב
— עבר שכלל את גדול הפשעים
בתולדות האנושות המודרנית.
מדינת־ישראל היתה זקוקה
לכסף ולבעלי־ברית. בעיני בן־
גוריון, האויבים החדשים היו הערבים. זה היה ציר המאמץ העיקרי•
כל השאר. וגם הפצע הפתוח של השואה, היה מישני.
בן־גוריון לא ביקש לערוך סקר־דעת־קהל. אילו נערך. היה
בוודאי מסתבר כי ח 90 מן הציבור מתנגדים לכל קישר עם גרמניה
הנתעבת. בן־גוריון לא שאל את עצמו מה רוצה העם. הוא שאל את
עצמו מה טוב לעם. ואחרי שהחליט קם ואמר: זוהי הדרך. על כך
נלחם כארי. על כך היה מוכן להישבר. למעשה אמר לציבור: אם
אתם רוצים בי. בואו אחריי. אם לא, חפשו לכם מנהיג אחר.
העם היסס. ההתנגדות היתה אדירה, והיא באה ממעמקי
התודעה הלאומית: עצם הרעיון נראה כה איום, כה מבעית. ער כי
אנשים היו מוכנים לעלות על הבריקדות כדי לסכלו. ההפגנות היו
הסוערות ביותר שנערכו אי־פעם במדינה. לפני ואחרי כן. עננים
של גאזים כיסו את הרחובות במרכז ירושלים, אבנים הועפו אל
תוך אולם הכנסת, היו פצועים. רק במזל נמנעו קורבנות־בנפש.
אולם מול המנהיגות של בן־גוריון, אמונתו העמוקה בציחקת
החלטתו, אומץ־ליבו ונחישותו, נמוגה ההתנגחות. הכנסת קיבלה
את דעתו. הדמוקרטיה ניצחה. בן־גוריון ניצח. השבוע ראו המוני
ישראל את סרט־הטלוויזיה בנחת, והרוב הגדול הודה בדיעבד
שבן־גוריון צרק.
ולעומת זאת — שימון פרס. עוזרו ותלמידו של בן־גוריון. אך
לא בן־גוריון שני.
כדי לדבר ב־ 1950 על הסכם עם גרמניה היה צורך בפי מאה
יותר אומץ־לב מכפי שדרוש עתה בדי לדבר על הסכם עם אש״ף.
אש״ף לא הרג שישה מיליונים. הפיגועים שלו דומים, בסך הכל.
למעשי־האלימות של תנועות דומות באלג׳יריה. בוייט־נאם,
בקניה ובאירלנד. הם יוצרים מישקע של מרירות ושינאה. אך אין
הם רומים אף לאפס הקצה של מעשי הגרמנים כבפר קטן אחר
בפולין.
אבל שימעון פרס אינו קם ואומר: צריכים להגיע להסבם עם
אש״ף. הוא מהמהם ומגמגם. ממציא טכסיסים ותחבולות. הכל
למען מטחה טובה. אבל אין הוא כובש לבבות.
נדמה כאילו מעיין פרס בכל בוקר בסיקרי חעת־הקהל ושואל
את עצמו: האם זה פופולארי? האם זהו מה שהעם רוצה? האם זד
יביא קולות?
שאלות כאלה היו זרות לבן־גוריון. הוא לא זילזל בקולות.
חלילה. הוא היה פוליטיקאי מבטן ומלידה. על בל הטוב והרע
ש־במיקצוע זה. אבל הוא הלך קדימה ולא הסתכל אחורה. הוא קרא
,״אחחיי!״ והיה בטוח שהציבור יבוא בעיקבות־ו.
אני יוחע שההשוואה אינה הוגנת. לש־מעון פרס אין הנתונים
שהיו לבן־גוריון. הוא אדם אחר. הוא פועל במיסגרת יכולתו
וכישרונותיו.
אך ההשוואה דרושה כדי לעמוד על ההבדל. ובר־ להבין מה
חסר ברגע זה.
חסר בסך הכל דבר קטן. שאינו ניתן להגדרה. שאי־אפשר
לרכוש או ללמוד אותו. שאלף יחצנים אינם יבולים לספק אותו.
קוראים לזה מנהיגות.

ההוא

,הפלסטינית״ :התוכניה של תיאטרון האמבורג

4י ; 4 4י 4 4 4 4 4 4 4

4 4 1 1 4 4 4 4

4 4 4 : 4 * 4 4 4 4 4 4י 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4

הפסקות־החשמל חישמלו את האווירה
וגרמו למיזמוזים בדתי מתוכננים הצעירים באן
לראות את הכוכבים, בתיקווה לזכות בחוויה מסעירה

| \ 1יי י י , 1ך בן ה״ ,21 בנה של האופנאית שרה מילר, וחברו
\ | 1 / 11 | 1 /הוד חובב (במרכז התצלום) פזלו לעברה של
פטריסיה בהן היפה. בעלה, היפה לא פחות ממנה, לא כל״כך אהב זאת.
משהו מאוד

עירית חדד

פראי השחקנית האמריקאית מלאני
נריפית, שלכבודה נערכה המסיבה

ספיד קאופמן
תה ליונתן
למרות אהב•
יוצאת לאמריקה.

נועה מדת

במיוחד את הקטעים של העלטה, ש>

רות׳

1\ 1ך | 1| 1הנתנייתית בת ה־ 26 הוכיחה לבאי המסיבה שגם
| 1 11111 בעיר־היהלומים יש רגליים יפות. רותי, העוסקת
באופנה, באה בחברתו של שימי מכלוף (בתצלום לידה) ,ששמר עליה.

לבושה בשימלה של המעצב הצרפתי אזדין עליה השתע ממה
מהסטוצרים שריחרחו וחגו סביבה, והעדיפה
לתפוס ראש עם מיקי קופרמן־ינקו(בתצלום לידה) ,נכדתו של מרטל ינקו.

אבי חזן

בסינרמה. נעלמה זמן קצר אחרי בואה.
מיהרה לחדרה במלון. שם חיכתה לה ש
טרנסאטלנטית מבעלה לשעבר. דון ג־ונן
כוכבה הפופולארי של הסידרה מיאמי ו>
היעדרה של הכוכבת לא מנע ממאות !
התישחורת. שגדשו את חדר הוי־אי
להשתעמם בנון שלאנטיות. היתה אווירה
ציפיה למשהו מסעיר ופראי• אר כרגיל. ה?
והמצוי לא נפגשו.

הדוגמן הישראלי המככב אצל האופנאי הבינלאומי איוו
לורן לבש לגופו עור שחור. למרות שחזר לאחרונה לחיקו
חברתו אוראל, שמח להכיר את חן סיוון(בתצלום לצידו) ,הלומדת בש

המעצב יובל כספין, אשר לא הבין מי מושן בצמתו.
זמצב״רוח מרומם
כשצדלק האור, הוא החליט להשיב לה כגמולה, כרך
לניו״יורק אהבה
לצווארה את צעיפו הארון והתחיל לחנוק אותה, בצחוק .
^ היא שיגעה את
האח״מים שהגיעו למקום הפקידו את
מפתחות מכוניותיהם בידיה של דורית
רוזמן, שדאגה לחניה נוחה; הלא
מיוחסים נאלצו לנדוד כיבדת דרך
ארוכה יחסית.
האווירה לא היתה מחשמלת במיוחד
בראשית הערב, אך נתון זה לא הפריע
לזרם־החשמל לגלות עצמאות־יתה
הפסקות החשמל המרובות השביתו את
מוטי שפירא, טייס וגולש,
שימחת ההמונים׳,אך איפשרו לרבים
החליט שהקיץ מתחיל בימים אלה,
לנצל את העלטה למיזמוזים ולהתבד־ולרגל
הפתיחה הוא ערך מסיבת־ענק
חויות. כשאספקת־החשמל חודשה סובמוערון
הגלישה הצוק. הקהל הרב
פית, החלה השימחה האמיתית, שנמשנכח
במקום היה מורכב משני מעשכה
עד אור־הבוקר.
מתת — המעמד העליון זכה בפינוק,

מסיב ה
אפרה

ן \ ן ך |*|1ן ןן ך היפה והשקטה, שליוותה את צביקה פיק בקדם״
ס 1111 אירוויזיון, באה כשהיא מלווה בחברה מזה שנתיים,
1 11
טל רפאלי. איריס, הנראית מבוגרת מחברה טל, היא בעלת רגליים יפות.

ך ן 11*11ך רקדנית צרפתיה בת ,26 הרוקדת
11 - 111/במועדון הפאריסי מולן־רוז; ,הפגינה
כושר גופני מעולה. כשנחתה על הבימה היא נפגעה

ברגלה, אן מייד קמה והמשיכה לרקוד״ בלהקה
מופיעה גם ישראלית (בתצלום ליד סופי) בשם אירית
בן-דויד,שהפגינה עכוז צברי, לגאוות הישראלים.

מתגייסת השבוע לצבא. היא
החליטה להרגיז את חברה,
אמור, ולפלרטט דווקא עם צעיר יפה שעמד לידה.

ומור קנצפולסקי גו & ה;

רונית וי

רונית, חברתו, שהכריזה כי תיא עדיין מאוהבת בו.

70 הסיום הארס של
פ״נח
בסטיבל הסרטים בקאן. הקהל שרק בבוז
לסרטהאופה׳ הזוכה,בימאי וזלזרטח*יב:״אני
שונא אחכם ר הז ת \לובוס־ \!לן לבש
סרנו חסי להפצה שתית, ויתו הטפיאים
הישראליים רכשו סרטים טבל הבא רו

פרס מיוחד

הכרזה לסרט הגרוזי חרטה, שייצג את
ברית״המועצות בפסטיבל, ובניגוד לציפיות
זכה רק בפרס מיוחד. הסרט נרכש להפצה עולמית על־ידי מנחם גולן
ויורם גלובוס. שני הישראליים מקווים להפיץ סרטים רוסיים נוספים.

שחי

^ קרנבל הסתיים. ליידי די, ש•
1היתה האשה השנואה ביותר על
הטיילת כששיתקה לחלוטין את התנועה
לארמון הפסטיבלים מסיבות ביטחוניות
ועוררה את זעמם של העיתונאים
שלא הורשו לסקר את ביקורה
מקרוב, נסעה הביתה. הצלמים, שסבלו
מסכיזופרניה בגלל טבעות־השוטרים
העבות צעקו :״הוד מלכותה, סעי למת־טה־קארלו!״
ואילו אחרי שהסתלקה
היו מארגני הפסטיבל זקוקים באופן
דחוף לתחבושות קרות.
ראש־העיריה של קאן, גברת בשימ־לה
של עוזרת־בית, לא תיזכר לטובה

על־ירי העיתונות המיקצועית בגלל
אירוח הנסיכה הבריטית בפסטיבל, אבל
ההמונים היו מאושרים. בעיקר אותם
שצפו בביקור בטלוויזיה, כי ברחוב
אי־אפשר היה לראות דבר.
הכל היה רגיל. הסטודנטים לרפואה
הפגינו. הקבצנים נטפלו לתיירים. הכוכבים
נשדדו. ג׳ון וודוורד, רעיית ה־

[ 1 *1 7 1 1דץ | ק ״1סוף־סוף זכה בו סרט צרפתי, תחת שמי השטן של
- 111111 1מוריס פיגאלה, בכיכובו של ז׳ראר דפארדייה.
הצרפתים, שהביאו לכאן סרטים דלילים ועלובים במשך שנים, החזירו
לעצמם את גאוותם הלאומית, אבל ספק אם חוץ מהמבקרים מישהו
בקהל יאהב או יבין את הסרט הדן במאבק של הטוב והרע בנשמה.

וים ונדום
רתו

* 1ך ך 1 ,י | ך 1ך י 111 שזכה בפרס ה״0ג<(שנה) לקאן, פרס מיוחד
1וחד״פעמי, בא לארמון הפסטיבלים בחברת

אשתו, השחקנית ז׳ולייטה מסינה (לפניו) והשחקנית נסטסיה קינסקי,
שבעלה הוא איבראהים מוסה, מפיק סירטו האחרון של פליני, אינטרוויו.

סופי מאדסו
בתפקידה החדש

הכוכבת הצרפתיה הפופולארית מסידרת סיר־טי״הצעירים
המסיבה התפרסמה בפסטיבל קאן
כחברתו של הבימאי הפולני אנדז׳י ז׳ולאבסקי.

הזוכה בפרס ה־הבימוי
עם חב-
הכוכבת סולוויג דמרטן.

שחקן פול ניומן, היתה הקורבן התורן
ביום הגיעה לקאן, כששני רוכבי־אופ־נוע
תקפו אותה בשיטה המסורתית —
דהרו לידה, חטפו את ארנקה והשאירו
אותה חסרת־אונים על המידרכה.
תחת שמי־השטן, היה הכל כמו בפסטיבלים
הקודמים. העסקות השתוללו,
גם בין המפיקים והמפיצים, וגם בין
המיסעדנים ובעלי הדוכנים שהעמידו
מחירונים מפולפלים עד השמיים
בתקופת הפסטיבל. אבל אף אחד לא
נרתע ממחירים בימינו. אפילו לא המפיצים
הישראלים, שבישראל טוענים
כי הקולנוע במשבר והטלוויזיה בכבלים
הורגת את העסקים. בקאן הם קנו
וקנו וקנו.
מי לא היה כאן — נציגי החברות
האמריקאיות, מפיצים עצמאיים ובעלי
בתי־קולנוע. לא השאירו אבן בלתי•
הפוכה. אין סרט בריטי גדול או קטן
שלא נרכש להפצה בישראל — החל
בביטנו של ארכיטקט, דרך הלוואי
והיית כאן ועד לקומדיות קטנות של
בימאים שאיש לא שמע את שמם.
מירוץ מטורף נערך בין המפיצים
הישראלים לרכישת זכויות של סרטים,
דבר שהאמיר את המחירים עוד יותר
— כי אין שרות יותר טוב לכיסו של

#1119

ך \ 1ל | לךץך 1ר מיקי רורק -המוכתר היום כיורשו הישיר של
| / 1 1111 / #1 \ 1 1מארלון בראנדו, נראה כשבר כלי ספוג אל כוהול
ומסורבל, זרוק עד לכלי הכר בסירטו של בארבה שרדר עכבר
בארים, שהופק על״ידי קאנון והיה אחד הסרטים המוצלחים יותר
בפסטיבל. בתמונה מימין: מיקי רורק מנסה להשיג אלמוניות ומסתתר.
מכולם. סרט שהכל סברו כי יקבל את להפצה עולמית על־ידי קאנון. דבר
״דקל הזהב״ .אם כי בסופו של דבר שיפתח בפניה בעתיד את שמי מוסק״
קיבל רק פרס מיוחד, הסרט חרטה של ווה. ולא יהיה זה מפתיע אם תוך
הבימאי הגרוזי טנגיס אבולדזה — חודשים מעטים יבקרו הדודנים היששבו
מרשים הסובייטים לראשונה פא־ ראלים אצל הרב הרוסי, יפיצו סרטים
רודיה פרועה על סטאלין — נרכש סובייטים בעולם ואולי אפילו יזכו ב־

איחוד מישפחתי

המפיק מאשר ביקוש גבוה לסרט
שהוא מציג בקאן.
אבל כמו תמיד היה מנחם גולן הזריז

\ י ןןךייון ״ ר אשתו של השחקן־בימאי פול ניומן, המופיעה
1 111 111 | 1 11 בסרטיו של ניומן, עברה בקאן חוויה לא נעימה:
היא נשדדה ביום השני של הפסטיבל על־ידי שני רוכבי אופנוע.

ער טפי התשוקה

אלקן, אחד הצלמים
שצולם להפליא בידי
ז ונדרס בפרס־הבימוי,
המפורסמים בעולם, זיי,.
אף שהגיע לו דווקא ״רס התרומה האמנותית על
הצילום. משום מר העניקו פרס על ההישג האמנותי
למוסיקאי סטנלי מאיירס -על פס הקול של זיקפו
אוזניכם של פראיידס סטפן ( מי כבסה יפהפיה שלי).

רוברטינו ואיזבלה רוסליני, התאחדו
אחרי שנים רבות כמו בילדותם, כדי
לקבל פרס הוקרה לאביהם, רוברטו רוסליני, מי שהיה בעלה של אינגריד
ברגמן. איזבלה ממשיכה בקריירה קולנועית ודומה להפליא לאמה, אם בי
הישגי המישחק שלה עומדים בצל הישגיה של האם, וישנם מבקרים
אכזריים האומרים שמוטב לאיזבלה שתמשיך לדגמן בהצלחה לחברת
לנקום, כי מצלמת־האופנה מטיבה איתה יותר ממצלמת־הקולנוע.

1111ך 11141 ובארבה שרדר, בימאי הסרט עכבר בארים בכיכובו
\ 1 - 1ו ^ 11 של מיקי רורק, באים לבכורת הסרט. פיי דאנווי ומיקי
רורק היו מועמדים לזכות בפרסי השחקנית והשחקן הטובים ביותר,
על מישחקם בסרט. על פני השניים ניכרים סימני המתח לקראת הבכורה.

סולוויג דומר־טין,
שעשתה למען
אהובה הבימאי וים ונדרס את הכל, התאמנה
במשך חודשים ארוכים על הטרפז והפכה למענו
ללוליינית מיקצועית רק כדי להופיע בסרטו על כנפי
התשוקה, או בשמו האחר: תחת שמי ברליו. הסרט

קו־פרודוקציה.
״הפשרה״ היא הסיסמה האופנתית
בעולם. ואומנם, עולם־הקולנוע כולו
חוגג לפי שעה, בשאלם קלימוב הוא
.כוכב הפסטיבלים כולם. קלימוב, העומד
בראש תעשיית הקולנוע ואיגוד־הבימאים
הסובייטיים, היה כאן בחברת
השופטים, ואף על פי כן היתה זו צרפת
שגרפה הפעם את הפרס העיקרי ,״דקל
הזהב״ בזכות סירטו של מורים פיאלה,
תחת שמי השטן. בסרט זה מופיע
ז׳ראר דפארדייה בתפקיד של כומר
שהשטן כובש את נשמתו בפיתוי של
הקדושה, הוא הופך אותו לקדוש בכך
שמעניק לו בתמורה לנשמתו (הד,

פאוסט, איפה אתה?) את הכוח להחיות
מתים.
זהו סרט קשה ומוזר, לפי רומאן
מפורסם של ג׳ורג׳ ברנאנוס.
כאשר איב מונטאן, נשיא חבר־השופטים,
הודיע על הפרס הגדול נשמעו
באולם שריקות־בוז אדירות שהאפילו
כמעט על מחיאות־הכפיים של
האחרים. פיאלה, הידוע בתיקשורת
הלקויה שלו עם הקהל הרחב, הגיב גם
הוא בצורה אלימה — הוא הרים את ידו
בתנועה קפוצה וקרא :״אל תדאגו, אני
שונא אתכם כמו שאתם שונאים אותיר
מה שהיה מוזר בטקס חלוקת ה־
(המשך בעמוד )29

חדון־ראוזה
במקום מוסיאון
אליעזר רוזנפלד, בעל הגלריה הוותיקה
ביותר כתל־אניב, הציג לפני כמה חודשים,
בחלון־הראווה של בית־העסק שלו ברחוב
דיזנגוף, תמונות של הצייר המנוח אהרון כהנא,
אחד החשובים שבציירים הישראליים. הוא נדהם
להיווכח כי רבים וטובים ממשכילי העיר
ומבקרי־הקבע בגלריות אינם יודעים מיהו אותו
כהנא, להבדיל מן השני...
גמלה בליבו של רוזנפלד החלטה פיתאומית
לעשות את חלון־הראווה שלו למוסיאון זוטא:
בכל שבועיים הוא מציג חמש־שש תמונות מן
החשובות והנדירות של אחד מציירי הארץ בני

כאן בעוד בית־קהווה אקסקלוסיבי, בו מגיש לך
המלצר קוקטייל גלידה או שרימפס, או כוסית
אחת של — 777 ואם איתרע מזלך(הרע 84
במחיר של ארבע כוסות.
״המלוכלך״ ,זה היה הכינוי שאותו הדביק
למקום אלכסנדר פן האיסטניס, כנראה כמזכרת
נצח או עוון לכמה מתכונותיו הבולטות ביותר.
יודעי־דבר זוכרים שפטיה ניסה להעביר את רוע
הגזירה. ,התמרד, בעט, קרא לרחמי שמיים, ורק
משלא עזר לו כלום — השלים. אחד מאותם
יודעי־דבר ידועים בציבור אף זוכר שבאחד
הלילות, כשצילצל הטלפון, הרים פטיה את
השפופרת, ובקול שנעימת עצב אינסופי על
ההיתול שגורלו מהתל בו, הפטיר :״המלוכלך,
שלום״.
אלו וכאלו היו בתי־הקפה בהם התייחדו

יהודה, אף הוא פתוח כל הלילה, שאירח את
הציפורים: ציפורי הבוהמה והציפורים ממשיכות
דרכה של רחב בת יריחו — נפער חלל, או, אם
תרצו, מישחקי חלל.
ב״כסית״ מערמים את הכיסאות על השולחנות
כבר בחצות ...ואיפה ״ביתן״ ו״ורד״ ,ולך חפש את
״נאוה״ או את ״קוויקי״ בר. הכל״ היסטוריה,
וכמו כל היסטוריה — גם זו אינה חזורת.
ליל קייץ בתל־אביב, אני משוטטת ברחובות
הראשיים סמוך לביתי(לא למטרות מקצועיות,
כמובן אשמורת ראשונה — בתי הקפה
מתחילים להינעל. באשמורת השניה אני מגיעה
לפאתי רחוב דיזנגוף. אשמורת שלישית —
והמקום שלנו עדיין פתוח. מה קרה לו? שכחו
לסגור?
לא ,״בית־קפה מאיר״ עודו פתוח, ולא במיק־רה.
והנה גם ערירי וערערי הלילה האבודים
מגיחים איש־איש מתוך החושך ומוצאים מיקלט
אצל דויד דובינר הארגנטיני, מעך ים אל תוך
גרונם קוניאק אחר קוניאק ומקנחים בנקניקיות
צ׳ריזו עסיסיות אשר הבה נקווה שלא הובאו
לכאן מארגנטינה...
משהו באווירה של המקום מזכיר לי את מקומו
של פטיה כפי שהוא מצטייר בדימיוני מתוך
סיפוריהם של יודעי־דבר. הנה גם כמה אנשי
בוהמה ידועים וידועים פחות מתיישבים בצל
העץ. מול הפנס: משורר, שחקן צעיר, מתרגם.
דויד מגיש לי כריך צ׳ריזו חם וטעים בלח־מניה,
כשהחיוך התמים לא מש מפניו. וזאת, גם
אחרי הדוח השלישי שהוא מקבל 8ותו לילה
מפקחי העיריה והמישטרה. למקום הזה מגיעים
אנשים ״מיוחדים,״ הוא אומר ,״לא תמיד מפורסמים,
את יכולה לתאר לעצמך״ (הוא מחייך),
״בשעות כאלה הרי לא מסתובבים אנשים רגילים
ברחובות״.
אני לוחצת עליו לפרש והוא מוסיף :״בדרך
כלל אנשים עצובים, את יודעת, כאלה שאף פעם
לא ממהרים ...אף אחד הרי לא מחכה להם״...
אני חושבת על ילדיי הישנים כעת במיטותיהם.
דויד ממשיך׳ :
״אני אוהב את הלילה בתל־אביב. לפעמים
העיר הזאת מזכירה לי את עיר הולדתי בואנום־
איירס.״ וחיוך־התמיד לא מש משפתיו. אצלו
לעולם לא יורמו הכיסאות. אחרי הכל, בית הוא

תמונות בתערונת־רחוב

תל־אביב. בו ובסביבתו מצויים בתי־קולנוע,
מיסעדות, פאבים־שמאבים, דיסקוטקיס/ות, ריס־טוראנטים
וכר. אלפים עוברים כל לילה ברחוב
ושאונם לא פוסק בו עד קרוב לבוקר.
לפני זמן לא רב נפתחה דווקא בירמיהו חנות
לאביזרי־מין, שיהיו בריאים, שהיתה פתוחה כל
הלילה. כדין כל בתי־עסק ממין זה נפרש בפתח
וילון שבעדו יכולת לחזות בכל מנעמי המין
ואביזריו, לא עלינו, המוצעים לבעלי, או,
לחילופין, לחסרי כוח הגברא ולכל אשת לפידות.
זמן לא רב אחר־כך נפתחה, במרחק בית מאותו
בית־עסק, חנות ספרים שנקראה על שם הרחוב
ומספר הבית שבו היא שוכנת — ירמיהו כ״ז,
הוא הפרק שבו מדבר ה׳ אלוהים או אלוקים(מחק
את המיותר) אל העמודים ועל הים ועל המכונות
ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת, ובעברית
מודרנית: אל ועל העצים והאבנים. גם חנות זו
פתוחה בלילה ובאי הרחוב הנוהרים לשעשועיהם
נעצרים בדרכם, נכנסים ומרפרפים בספרים שעל
המדפים, לשאוף קצת רוח הקודש בין תענוג
לתענוג...
עברו כמה חודשים וחנות אביזרי־המין נסגרה,
כנראה פשטה את הרגל או את אחת מאביזריה, לא
עלינו. ואילו חנות הספרים עולה כפורחת ומיספר
באיה כמיספר באי הפאב הסמוך. הספר העברי
ניצח!
אבל לפעמים חיות הקדושה והטומאה בשלום
זו בצד זו. עוד מהימים שירמיהו היה רחוב נידח
בשכונה צפונית רחוקה וחסרת ״חיי לילה״ —
נמצא שם שטיבל, בית־מדרש קטן של חסידים,
שהכניסה אליו היא ישר מהרחוב. ליגיונות אורחי
הפאבים והדיסקוטקים עוברים על פניו ועשרת
המתפללים שנותרו בו, כמו יהודים אחרונים
בעולם או צדיקים אחרונים בסדום, נושאים
עיניהם השמימה כרי שלא יצטרכו לראות את
הנעשה על הארץ.
מה עושה האלוהים הטוב? משכן מול בית־המידרש
מיסעדה צרפתית, מן המפורסמות בעיר,
המציעה לבאיה את כל טובו של המטבח הצרפתי,
החל בבשר שגם בעוד בחיים חייתו לא העלה
גירה מימיו, ועד לחיות הים הקטנות עם הגדולות
ובכללן שרצים האסורים במאכל לכל יהודי אדוק
בדתו. וראה זה פלא: מפעם לפעם, במוצאי
שבתות, כאשר שבת קודשנו נוטשת את העיר
לאנחות (מכל הסוגים) ,ואילו המתפללים מסל־

קיץ תל־אבי
הדור הקורם, מתוך האוסף האינסופי שלו. אחרי
כהנא הציג את מוקדי, ינקו, עובדיהו, אייזנשר
ויחיאל קריזה. עכשיו הוא מציג את אריה
(״ליאו״) לובין ואחר־כך יציג את מיכאל ארגוב,
שנפטר לא־מכבר בעיקבות ניתוח. את אברהם
נתון(נתנזון) ,מחלוצי המופשט שלנו, את אבשלום
עוקשי, הידוע באמנים שממוצא תימני,
ואת שלום סבא המופלא, שירד בשעתו מן הארץ
וחזר לארץ מולדתו גרמניה כדי למות בה.
היש צורך לומר שאת כל אלה לא תמצא
׳כמעט בתצוגות שבמוסיאונים הגדולים שלנו?
ואם תמצא, הרי בייצוג קלוש, שאינו אומר
מאומה, מעין מיצוות אנשים מלומדה. והרי בלא
כל אלו וחבריהם — אין ציור ישראלי וארצי
ישראלי ואין היסטוריה של ציור ישראלי ובעצם
אין כלום, גם לא מוסיאונים.
רוזנפלד, שהוא בעל גלריה זה יותר מארבעים
שנה, רואה בתערוכות אלו מעין פירעון חוב אישי.
הוא אומר: הציירים האלה פירנסו אותי נזמנו
ואני צריך לכלכל את זיכרם.
וכך חלון־ראווה בא והולך ברחוב דיזנגוף ב־תל־אביב,
ואלפי אנשים מבקרים במוסיאון המאולתר.
אגב,
הציורים המוצגים אינם למכירה.

והתכנסו, להבדיל, כל ערערי הלילה של אותם
ימים (ולילות) בשנות החמישים והשישים
המוקדמות. סגרו את הלילה בכוס בירה אחרונה
ופתחו את היום החדש בקוניאק ראשון מלווה
קפה מר. איש־איש ומעוזו ו״חצרו״ וחסידיו:
אלתרמן ב״כסית״ ,רטוש ב״ביתן״ וב״נאוה״
(שלמה המלך פינת פרישמן, היום מסעדה) וזך
ב״קראו״ זז״ל, בין ״פראק״ דהיום לבין פינת ז׳אן
ז׳ורס) וכמובן גם, ערבים רבים, בחברת פן אצל
״המלוכלך״.
שלושים שנה חלפו מאז. ובמקומם של ה״מ־לוכלך״
ו״קוויקי״ — עור בר־קפה, ברחוב בו־

בית ולא מרימים את הכיסאות כשבני-הבית
עדיין יושבים לשולחן.
השחר והציפורים נותנים את האות. כשהשחר
מפציע והזרזירים מתחילים בציווחותיהם הנוראות,
מתחילים לנקות ב״בית־קפה מאיר ״.אבל
גם עכשיו איש אינו צריך לקום וללכת. פשוט,
יממה אחת נגמרה. השניה עומדת להתחיל.

ציפי שחרור

הקדושה1ר.ט1מאר,
רחוב ירמיהו הוא רחוב שעשועי הלילה של

שי שבא

המדובדך. שלום
מול קולנוע חן(כיום עלה בדרגה והוא נקרא:
רב־חן, אולי במיצוות הרבנות) ,לא הרחק מן
האנדרטה המזמרת והיורקת, נפער חלל גדול:
.חנות למישחקי חלל (זה שמה) לכל דיכפין.
רק ותיקי תל־אביב זוכרים כי פעם, בשכבר
הימים, שכן בדיוק במקום זה בית־הקפה של
פטייה, מי שאפילו זכה לכך שאלכסנדר פן ינציח
אותו באחר מפיזמוניו הידועים ביותר.
האם צריך לפרש, שמעולם לא היה המדובר

מאיר פתוח כל הלילה

משנה לשרך: שמשן צמרת

סלים בקולם ניגון געגועים של נשמה יתירה —
עוברים את הכביש בגניבה ובמהירות אחר או
שניים מאנשי המיסעדה, חובשים לראשם כיפה
שאותה הם מקבלים מידי הגבאי, נכנסים לבית־הכנסת,
משקיעים ראשם בפרוכת ארון הקודש
ומבקשים משהו בכוונה עמוקה. אחרי שסיימו את
מלאכתם, הם שוב חוצים את הכביש במהירות
למקום שממנו באו, קן השרצים.
דווקא כאן, משני עברי הרחוב המתקרא ירמיהו,
חיים הקורש והחול בצוותא חרא בהבנה
מ׳ ברוך .
מוחלטת של אי־ההבנה

סגרשוב -חי וקיים
קיץ ראשון לגלריה בוגרשוב. מה היה, מה
יהיה, מה נשתנה. אחרי הכל, בנוף התל־אביבי
עדיין לא הורגלנו בכאלה.
אני יורדת במדרגות הגלריה ברחוב בוגרשוב,
מצפה לעוד מרתף תל־אביבי מוכר: קצת בר, קצת
קפה, קצת שמאטעס, כמה פ1סטרים על הקירות,
אולי איזו/חבית שהפכה לשולחן. לא! לפניי אולם
רחב-ידיים׳-,מואר היטב, המשמש גלריה. אולי
קצת סטרילי, אבל נעים, דווקא בשל החידוש.
את פני מקבל צעיר יפה־תואר, אודי אלוני,
מנהל המקום, בן 27 וכבר בנה של חברת־הכנסת
שולמית אלוני. אודי נרגש מאוד. בגלריה מוצגת
תערוכתו הראשונה. החשיפה, הביקורת (אוהדת
בדרך־כלל) בילבלו אותו קצת. מה פלא.
אני מסבירה לו שבאתי לכתוב על המקום, לא
על התערוכה, והוא נרגע, מתחיל לעשות נפשות,
כמו שאומרים.
״בעצם הצלחת המקום די הפתיעה אותי. כש־תיכננתי
את הגלריה לא תיארתי לעצמי שאמנים
ידועים מתחומים רבים כל־כך ישתלבו בפעילותה.
הרעיון היה להקים מקום שבו ייפגשו אנשי
כל האמנויות וישוחחו ביניהם על כל נושא שבעולם
ונושא שבאולם ״.האדריכל, דן דרין, חילק

את השטח: שני־שליש לגלריה ושליש לבית־ה־קפה.
כיוון שאיש לא ציפה להכנסות, הוקמה עמותה
בהשתתפות אמנים מכל התחומים. כאוצר
הגלריה לשנה הראשונה נבחר הצייר והסופר יאיר
גרבוז.
— בעשרים־וחמש מלים, מה מסתתר מאחורי
כל זה?
אודי: לדעתי, צריך שיהיו בעיר מקומות שישמרו
על אמנות נטו, כלומר, שמשוררים לא
יופיעו בהם יחד עם רקדניות בטן(אני עצמי מכירה
כמה משוררים שיקפצו על הרעיון —
צ״ש) .חייב להתקיים דיאלוג בונה, יצירתי בין
האמנויות. אפשר להישאר בטופ מבלי להזדנות
(מלשון זנות) .הנתק בין המשוררים והציירים, למשל,
הוא גדול. המקום הזה מאפשר ויאפשר לאלה
ולאלה להיפגש ביחד ואולי להפרות זה את
זה (אני מניחה שהכוונה להפרייה רוחנית

בעת הליצן הידועה, חובשת לראשה כובע ברט
— ויוצאת למלאכת לילה. המקצוע: מצחיקנית.
ודבורה תמיד מצחיקה. אתה חוגג את מסיבת
יום הולדתך, מוקף אורחים רצויים ולא רצויים אך
הכרחיים(שיקולים חברתיים ולפעמים כלכליים),
או מבלה־לא־מבלה בחתונת הכסף של חותנתך
וכל מיצי הקיבה שלך אומרים שירה. צילצול
בדלת ואתה נדהם לפתוח לליצן המשמיע מיברק
מזמר שעל תוכנו הוסכם מראש: עם אשתף, עם
בעלך.
הרעיון אולי מיובא, אבל המבצעת היא בהחלט
מקורית, תל־אביבית, שחקנית, מנהלת תיאטרון
(בובות) ומה שנקרא אמנית תיאטרון רחוב.
״אני מעדיפה את רחובות העיר, שבה גדלתי
ובה נולדתי. אני אוהבת להצחיק אנשים על גבי
המידרכות. האנשים מתאספים סביבי במעגל ופתאום
הם נפתחים, מגיבים. הארשת הישראלית

גלריית ״בוגרשוב״ ותערוכה
צ״ש) .במקום לומר אמנות לעם, אנחנו אומרים:
עם לאמנות. ונדמה לי שהאירועים והמיפגשים
שהתקיימו כאן עד עכשיו הצדיקו את היומרות.
בין ערבי ״עונת המשוררים״ שנערכו כאן בחורף
היו כאלה שהוקדשו לדויד אביהן, מאיר
ויזלטיר, לקבוצת המשוררים הקוראים לעצמם
״מקום״ ולכתב־העת עכשיו. בערב שהוקדש לכ־תב־העת
העברי־ערבי מיפגש השתתפו המשוררים
דליה רביקוביץ ונעים עריידי.
וכמובן — נערכו תערוכות מתחלפות וערבי
ארכיטקטורה, בהנחיית דן דרין. מסתבר שדווקא
אלה מושכים קהל גדול. והיו מיפגשי מלחינים
והיה ערב עם ה״יומנים״ המפורסמים של הקולנוען
הישראלי דויד פרלוב.
׳היו גם סימפוזיונים. כך שוחחו ביניהם יוסי
שריד ויאיר גרבוז על המאחד והמפריד שבין האמנות
והפוליטיקה. עוד נושא אקטואלי.
ואודי ממהר להסביר: רוב האנשים המופיעים
כאן אמנם מזוהים עם מפלגות השמאל אבל אין
כאן שום פוליטיקה פעילה, שום תעמולה. זה לא
״צוותא״ של ר״צ. כל הצעה חיובית הקשורה בתרבות
מתקבלת בברכה.
ומה צפוי לנו בעתיד? ובכן, באוגוסט תתקיים
כאן תערוכה קבוצתית. אירועים סיפרותיים
יידחו לסתיו הקריר יותר. יהיו הרבה סירטי
איכות והמיטבח המקומי מציע קפה טוב, טחינה
עם פטרוזיליה ופפריקה ורגל קרושה. אם לא
שילוב של האמנויות, לפחות שילוב של מזרח
ציפי שחרור
ומערב.

הרצינית־ער־חמוצה נעלמת והם פתאום מחייכים.
אחרי כמה זמן כבר יש אפילו צחוק מתגלגל״.
לפעמים משלבת דבורה במישחקי הליצנות
ובמעשי הקונדס שלה גם קסמים ולהטוטים, וזה .
קוסם לילדים ולמבוגרים כאחד. פעם יצאה, לבושה
בכל ״ביגדי עבודתה״ ,מתוך ארון בגדים
דווקא .״מה לעשות, מורה אני כבר לא אהיה,״
היא אומרת.
זאת לא בדיחה. דבורה סזיר היתה מנהלת בית־הספר
היסודי בדי־זהב. הלכה די־זהב — הלכה גם
ההוראה וההנהלה.
איך הגעת לזה? אני מבקשת לדעת .״זה מה
שקורה כשגדלים בבית פולני,״ היא משיבה ,״אין
ציפי שחרור
ברירה אלא לצחוק״.

ת ר בו ט ק

תפירה של אברר
או קללה של אסיר
תמיד מפתיע להיווכח כיצד צדה עינו החדה
של המבקר והמשורר אילן שיינפלד, מבין כל
ספרי השירה המתפרסמים בארץ, את סוגי השירה
העשויים להיות מתאימים להוכחת התפישה
הפואטית שלו, הפוסט־מודרניזם, אותה העלה על
נס בשנים האחרונות, תוך שהוא מעמידה כלפיד
בוער בעיתונו הפרטי שופרא. למרבה הגיחוך
ועל אף משמעותה המילולית, מצטיירת קונצפציה
זו כ״חזרה בתשובה״ של השירה המודרנית,
דהיינו, זניחת האוונגארד, העכשווי והמתקדם,
ופנייה אל מה ששיינפלד מכנה ברשימה
בעל המשמר שירה שהיא תפילה, השבה
למקורותיה העמוקים ביותר ומשיבה את הארם
למה שהינו באמת — הוויה שלמה העומדת בתוך
עולמה ועימה כוחות האמונה, הרצון, הרגש
והמחשבה, היצוקים בלשון, המחברת מחדש את
כל הדברים כולם לאחד ״.ואם אין בה (בשירה
אותה צדה עינו) היסודות והנתונים העשויים
להוות, כאמור, הוכחה ואישור לתפישתו הפואטית,
מייד נחלצים לעזרתו מכשירי האינפרא־אדום
של הפרשנות, אותם מרחבי תימרון אינטלקטואליים,
שהם חומר גמיש בידי המבקר:
רוצה — מפרש כך, רוצה — מפרש אחרת, הכל
על פי מודלים קיימים, דעות קדומות ודפוסים
מוכנים מראש. מיגבלה זו של חשיבה ממוסדת,
מקובעת, לעומת המחשבה הפתוחה, המשוחררת,
מתקיימת, בצורה זו או אחרת, כך נראה, אצל
מרבית המבקרים המקצועיים, ואין להאשים בה
את שיינפלד בלבד.
גס אין כל פסול באותה שירה־תפילה פוסט־מודרניסטית,
עליה הוא מלמד סניגוריה בשנים
האחרונות, כל עוד בכוחן של תפילות מסוג זה
להעביר בקורא את הצמרמורות ואת מכות־החשמל
ששירה מסוגלת להעביר. ואולם, אין
להסתפק בהעמדת קריטריונים ובבניית מודל
תיאורטי, רק כדי למלא את המבחנות במעבדה
הסיפרותית. יש צו1ך להוציא פואטיקה זו אל
מחוץ לסדנת הניסויים, כדי להיווכח בעליל אם
היא פועלת את פעולתה בעורקי הקורא — שם
מתקיים השיר. לדאבון הלב, מיגוון השירים׳מ־בית־מדרשו
של שיינפלד, אותם הביא בגיליונות
שופרא עד כה, אינו משכנע כי המדובר אכן
בתפישת־שירה חדשה, המתגבשת והולכת לנגד
עינינו.
הפעם מונח על שולחנו ספר שיריה של המשוררת
שלי אלקיים, מתוך שירת הארכיטקט,
אשר הסיגנון התנ״כי ולשון המיקרא המבצבצים
מתוכו, משלהבים את דימיונו, עד שהוא רואה את
שיריה כמחזור תפילות ואף מועיד לרשימתו
כותרת תורנית בומבאסטית :״וכל הנשמה בה
מהללת יה״ .אין ספק כי אילן שיינפלד, הכבול
בתפישתו הפואטית, מאמין בדברים אותם הוא

שמעון צמרת

קולנוע וסיפרזת

המיברק המזמר וליצן החוצות
יש בתל־אביב כל סוג תיאטרון ומופע והצגה
שבהם חשקה נפשך: מן הקאמרי ועד הסטריפטיז,
מן האוף־דיזנגוף והבלוף־דיזנגוף והלהקה הפיליפינית
הלאומית וגלריה בוגרשוב ובית ברל
וצוותא ועד פסטיבל האידיש של הבימה ו״מ־שהו
בלבבה״ של גלרון ו״מופע תאורה מהמם״
בסינרמה. בקיצור: ארץ טרופית יפה ואולי יפה
מאוד. וציניקנים אומרים: ארץ טירופית יפה —
ופחות יפה. העיקר ששמח.
ובלב השימחה הגדולה, בלילות הקייץ החמים,
כשהעיר מגלה את קרביה ומוציאה הכל החוצה,
כולל כביסה מלוכלכת, עוטה על עצמה נערה
לא־תמיד־שמחה בשם דבורה סזיר (על משקל
זריז וסביר) את ביגדי הליצן שאותם עיצבה בעצמה,
מציירת על פניה בצבעים עליזים את ה
מעלה
ברשימותיו השונות, ואין ספק כי הוא
מזרהה עימם ורגישותו היא רגישות של אמת.
מצר שני, אין כל צורך להיתפס לאפקט הרליגיוזי
אשר בשירה זו, לנפנף בה ״ולהעמידה
כמוהל, רווקא לפוסט־מוררניזם — ולא למשהו
אחר. התפילה כשלעצמה, ככל שהיא מתקיימת
בין היחיר לבין עצמו או בינו לבין קונו, אין
מטרתה להרשים את הזולת, ולפיכך — כאשר
טקסט מסויים (בין שהוא של קורש׳ ובין שהוא
של חול) מצליח ליהפך לשיר ולהגיע אל תורעת
הקורא כרי לחולל בו מה ששירה יודעת לחולל,
או־אז אין שום חשיבות לחומרים ממנו הוא
מורכב, ואין שום חשיבות לתיאוריה הזרה
הנפרשת מעליו. כי שיר הוא שיר, בין אם הוא
פיוט בפי אברך בבית־כנסת, ובין אם הוא קללה
עסיסית של אסיר בכלא רמלה.
בדבריו על שיריה של אלקיים, ברשימה הנ״ל,
מתגנבים בגלוי חיזוקים עצמיים של שיינפלד
על שירת שיינפלה. וכך הוא אומר שם מקורותיה
אינם השירה המוררניסטית המערבית ואף
לא השירה הרומאנטית. אין בה אירוניה ואין בה
מטא־לשון, אין בה ניכור ואין בה ציפה בעולמות
מופשטים. זוהי שירון היונקת מן המקורות
העבריים הקדומים ביותר, ומן המקורות הקמאיים
ביותר מהם נובעת שירה — המקורות בם
מגלה היחיד את חיבורו עט עולמו ואת כוחו
לפעול בעולמו...״
אבל האם חזרה אל המקורות היא תנאי הכרחי
לשירה? האם באמצעים הפוכים, למשל באווירה
של ניכור, אירוניה והפשטה, לא ניתן להעמיד
שירה בעלת עוצמה? ואין בדברים אלה כדי
להטיל דופי או לזלזל, חלילה, בשיריה של שלי
אלקיים. אני מהבר על הגמישות האינטלקטואלית
של המבקר, על הפרשנות הגמישה,
המודולארית, אשר בכוחה להעמיר את עצמה
לשירותם של קריטריונים שרירותיים שונים
ומנוגדים, אשר הדרך מהם אינה רחוקה אל
השרלטאניות. מרוע בכלל צריכים שיריה של
אלקיים, או של כל משורר אחר, לשרת קונצפציה
זו או אחרת? ושיינפלד מוסיף ואומר ברשימתו:
״אם יש משהו לו נצטרכה השירה העברית יותר
מכל בעת הזאת, ולא רק השירה העברית, הריהו
בדיוק שירה כזו.— ,שחוקרים עשויים לשייכה
לזרם הפוסט־מודרניזם בשירה, ואשר יש לו מהלכים
רבים ומממשים רבים בשירתנו הצעירה —
שירה שהיא תפילה האם באמת חסרה תפילה,
או אווירה של ״תפילתיות״ במיכלול השירה
הנכתבת כיום בארץ? התיתכן בכלל שירה בלא
שום משמעות רליגיוזית? האם שיריה של
שולמית אפפל, למשל, אינם תפילה? ושיריה של
אגי משעול (אשר פירסמה לפני כשלושה חודשים
ספר שירים מעולה מבלי שהביקורת תתייחס
אליו) אינם חושפים מצב דתי במובנו
העמוק? ושיריהן של חדוה הרכבי, וציפי שחרור,
וסבינה מסג, ומאיה בז׳ראנו, ושל עוד רבות
אחרות, אינם כאלה?
אכן, כל משורר ותפילתו שלו: בשוק, באקדמיה,
בבית־הכנסת או בכלא; לאמור, הדרך,
ההתכוונות וההתייחסות הפנימית הן־הן התפילה
האמיתית, ולא הצורה, האמצעים, הז׳אנר או
הסיגנון. ואם יש משהו לו באמת נזקקת השירה
העברית בימינו, בימים בהם שוטף גל של מלל־שירי
את חנויות הספרים, הריהו שירה מקורית,
גדולה, שירה בעלת עוצמה — לא פוסט־מו־דרניסטית
ולא פרי־מודרניסטית: שירה שתהיה
משוחררת מפלצורי־התיאוריה.

דבורה סזיר: בהכנה לליצן

אוניברסיטת תל־אביב והאוניברסיטה הפתוחה
חברו יחדיו כדי להציע לנו את אחד מימי העיון
העשויים להתגלות כמעניינים ביותר בעונת קיץ

תחת הכותרת המסורבלת מעט — ״דמות האחר:
סטריאוטיפים ושבירתם בסיפרות ובקולנוע״
— מוצע לנו מיבחר הרצאות שכולן עוסקות
בדמויות סטריאוטיפיות כפי שגובשו בסיפרות
ובקולנוע הישראלי. בכללם. כצפוי: סטריאוטיפ
האשה, הסטריאוטיפ של בן עדות־המיזרח וה־סטריאוטיפ
של הערבי.
כך תסקור הד״ר מיכל נאמן את דמות האשה
בקולנוע, כשהיא מסתמכת על שני סרטים המבוססים
על ספרים: שלושה ימים וילד על פי
סיפורו של א״ב יהושע ועתליה על פי סיפורו של
יצחק בן־נר. הד״ר אלה שוחט תדבר על ס אלח
שבתי ופורטונה כביטוי לאידיאולוגיה של
מיזרח ומערב, הד״ר נסים קלדרון יסקור את
דמותו של.״האחר״ בסרטיו של יצחק (״צפל״<
ישורון, והפרופ׳ מנחם פרי ירצה על ״הערבי
כמטאפורה בסיפרות העברית בשנים האחרונות״.
יום העיון יתקיים ב־ 14 ביוני באולם פאסט־ליכט,
בניין מכסיקו של אוניברסיטת תל־אביב.

הורוסהוס מרי ם
בניחיני

מזל החודש:

ת א 1םים

האם אתם
מנירם אח
בו/בת
זוגכם?
האם אתה מכיר את בת זוגן בת מזל
תאומים! היא מכירה אותן התאומים! להלן
מיבחן בזק שחובר על״ידי האסטרולוגית
הבריטית טרי קינג. ענו בכנות על השאלות
ורישמו ליד כל תשובה את הנקודות - 3 :כן,
- 2לפעמים - 1 ,לא.

אתה מכיר את
אשתך /חברתך בת תאומים?

לעיתים יש לדיבורים על מין השפעה
יותר חזקה עליה מאשר למגע גופני.
האם היית צריך להביס קבוצה שלמה של
מעריצים לפני שהתחלת ביחסים שלכם!
האם היא היתה יותר מתחשבת בתקופה
שבה חיזרת אחריה מאשר עכשיו!
מטיבעה היא קמה מאוחר.
האם היא נהנית מאווירה רומנטית!
היא אוהבת לדבר על עצמה.
האם קשה לה להירגע!
האם היא קוראת הרבה!
האם היא מתלבשת למען תענוגה האישי
יותר מאשר לגרום הנאה לבן הזוג!

טרה

31 +עד 50 נקודות
למזלך, אין לה לאשה שלד תכונות
נסתרות רבות באישיותה. חוץ מזה, נראה
שאתה מכיר אותה טוב למדי, בכל אופן
מספיק טוב כדי לקיים איתה יחסים
מוצלחים. אל תנבור יותר מידי באישיותה,
כדי שלא ת ס תבן.

• 51ע ד 60 נקודות
קשה להאמין שהתאומים שלך תשמח
לתוצאה זו, וזאת מפני שאתה מכיר אותה
טוב מדי ואף אחד במזל תאומים אינו אוהב
להיות כל־כך חשוף, גלוי וקריא. תעשה
בשכל אם תשמור את הידע שלך לעצמך,
בהווה ובעתיד, כי נראה שאתה יותר מדי
שבע־רצון או אפילו מקבל אותה כמובנת
מאליה, וזהו מצב מסוכן.

+האם את מכירה את חברך בעל ך
או בן זוגן־ התאומים?
היא מוצאת שביתיות משעממת אותה.
ברוב הפעמים היא שואלת אותך מה
אתה חושב, ולא מה אתה מרגיש!
האם היא סותרת את עצמה בוויכוחים!
האם תחשוש להשאירה לערב עם חברן
הטוב ביותר!
היא אוהבת לטייל.
קורה שהיא נוהגת להשתמש בכדורי־שינה
או הרגעה כדי שתוכל להירדם!

• 20ע ד 30 נקודות

או שיש לך הרבה מה ללמוד אודות בת־זוגך,
או שהיא אינה אופיינית למזל תאוהיא
נהנית לכתוב מיכתבים.
מים. נראה שיש לה במפה מיספר כוכבים
היא מתנגדת לסקס מהיר (קוויקי).
במזלות האדמה, ואלה משפיעים על איהיא
נוטה למצבי רוח.
שיותה. כדי לאפיין אותה, צייד לשים לב
היא נהנית מרכילות טובה.
למזלות שור, גדי או בתולה. אם הקשר
היא נעזרת בידיה כשהיא מדברת.

יכול שלא לצאת לפועל או להתרחש בצורה
מאוד שונה מהמצופה.
חשוב שלא תהיו מפוז רים,
שכחנים ושאננים
מדי, אלה ימים שבהם
חשוב לשמור על עיר-
נות. זה מתייחס לנה גים
או׳לכל מי שעבודתו
קשורה בסכנות. היו
2במרס -
כרויות חדשות יהיו די
20באפ רי ל
מפתיעות, מרעננות ומרגשות,
וכבר נראות או תו
פרשיות סוערות ומלהיבות שיעסיקו
אתכם בזמן הקרוב. מצבכם הכספי משתפר.

הימים הקרובים יהיו מאוד קובעים לגבי
מצבכם הכספי, הדבר תלוי במידה רבה בהתנהגותכם,
יש נסיה להיכנס
להוצאות שאותן
אינכם יכולים להרשות
לעצמכם וכן לזלזל או
לדחות טיפול בעניינים
רישמיים. מגעים עם רשויות
שונות יכולים להיות
מאוד חשובים בשבועיים
הקרובים, התייעצות
עם מי שמבין בעניין
יכולה למנוע הפסד
כספי שאותו אינכם יכולים להרשות לעצמכם
ביקור של אנשים -יעודד אתכם

ה״ 27 עד ה 29-אלה בהחלט לא הימים שלכם.
מתח רב ואכזבות שיכינו לכם בני ה-
מישפחה או עמיתים לעבודה
יכולים להשפיע
מאוד על השבועיים הקרובים.
מה שיכול לעודד
זהו סכום כסף ש•
עשוי להגיע ממקור לא
צפוי, או לפחות סכום ג-

דולמזה שלו אתם מצד

פים. קצת בידור והג-
אות מזומנים לכם בין
ה״ 1ל־ 3בחודש. באהבה
היו זהירים, זה לא הזמן לשתף אנשים
בסודותיכם. בני גדי או עקרב מתאימים.

ביניכם טרי וחדש, עדיין יש לכם תיקווה.
כדי להכירה עליך להעמיק בנושא יותר
ברצינות.
האם הוא רואה את עצמו כגבר השייך
לאשה אחת!
האם הוא זריז בתנועותיו!
האם קשה לו להשתחרר, לשכוח ולהירגע
בלכתו לישון!

אתם מאוד עייפים ומרגישים כבדות ומועקה
שקשה להסביר את מקורן. עד שבת ההרגשה
מוצדקת מבחינה א סטרולוגית,
אולם לאחר
מכן תוכלו קצת להתעודד.
המרץ חוזר א ם כי
לא הכוחות. עליכם לנוח,
לישון וגם לגשת לבדיקה
רפואית ולברר
את מצבכ ם הבטן קצת
ז 2ביוני -
מציקה ואין סיבה שלא
20 ביו לי
להיעזר בתרופות שיקלו
עליכם. בעבודה זהו זמן
טוב להתחיל. אבל מבלי לעשות פירסומת
לעצמכם כדי לא לעורר קינאתם של אחרים.

היחסים עם ידידים שרכשתם בחודשים האחרונים
יתפסו מקום חשוב בשבועיים הבאים.
אל תזלזלו ביכולתם
לעזור או לעכב את
התקדמותכם. זה תלוי
מאוד בהתנהגותכם -
הם מצפים מכם להק דיש
להם יותר זמן ותשומת
לב, ותמורת
זאת יסכימו לעזור ולקדם
אתכם בשאיפותי-
כם, אן אל תקבלו עזרה
מחברים כדבר המובן
מאליו. אגב -גם לא מאלה שהם ידידים
מאוד ותיקים. ה״ 30 וה*ג 3לא יהיו נוחים.

עתידכם המיקצועי מעסיק אתכם רבות בימים
אלה, מצב עדין ורגיש יווצר בין ה־27
ל־ 29 בחודש. כדאי שתהיו
יותר מזהירים במגעים
עם הממונים או
עם הסמכויות שמעלי-
כם. קצת קשה לקבל
את מה שאתם מבקשים,
בשבועיים הבאים
צפויים די הרבה מיכשו־
22באוגוסט -
לים שאינם תלויים בר22ב
ספטמבר
צון רע של מישהו, אלא
עקב נסיבות מיוחדות׳
ובעיות שלא נלקחו מראש בחשבון. ה־ 30 והגג
-נוחים ונעימים. מצפה חוויה רומאנטית.

1סוס

1ת(1ה

האם הוא אוהב צורות חדשות של בידור!
האם הוא צייד מנוחה רבה!
האם הוא אוהב שינויים!

< 20ע ד 30 נקודות
הבה נקווה שאינן נמצאת במחיצתו זמן
ממושך. נראה שאינן מכירה אותו כלל, או
שהוא אינו אופייני למזל שלו. יכול להיות
שיש השפעה של מזלות האדמה במפת
הלידה שלו. אם את רוצה מאוד להבין אותו,
כדאי לך לראות את מזל שור, בתולה או גדי
קשורים אליו.

31ע ד 50 נקודות
לא רק שזוהי התוצאה
סביר להניח שאת תהיי בת
אלית לגבר התאומים שלן,
תנסי לחטט באישיותו. את

האידיאלית,
הזוג האידיכל
זמן שלא
מבינה אותו

הוא מעדיו שיחות
עד מין מעצם
ה מ עש ה, והיא
אינה מתנגדת
לסקס מהיר

האם הוא היה דון ז׳ואן אמיתי לפני
שהיכרת אותו!
האם היתה לו חולשה לנשים נשואות!
האם הוא מתגאה בהישגיו המיניים!
האם הוא מאלה שיודעים קצת על כל
נושא!
האם הוא שונא שאת מקנאת לו!
מספיק טוב כדי שיחסך אליו יהיה נינוח
האם הוא בזבזן חסר תיקווה!
ונעים.
האם הוא ביקורתי!
האם הוא מעדיף שיחות מגרות על מין
51ע ד 60 נקודות
מעצם הפעולה!
לפי התוצאה את כנראה מכירה את
האם הוא רב-צדדי!
התאומים שלך טוב למדי. הוא בוודאי לא
האם הוא פלרטטן!
האם חייו המיקצועים מתקשרים לתחו מפסיק
לדבר על עצמו, לכן אין ספק שאת זימבינה
אותו, אבל, ידיעה כל״כן טובה **
מים רבים!
* אתם ואם
ושביעות־רצון. לשיעמום תוביל
עצמו! על לדבר מרבה הוא
האם

רוצים שהיחסים ביניכם יחזיקו מעמד,
האם זיכרונו גרוע!

כדאי
להכניס בהם כמה שינויים.
האם הוא אוהב מישחקי־אהבה!

נושא חשוב מאוד בימים אלה הוא נסיעות
•לחו״ל, או לפחות קשרים עם אנשים שגרים
.שם. קשרי עבודה עם
ארצות אחרות יכולים
להביא להגשמת תוכנ יות
שאותן אתם שוא פים
להגשים כבר זמן
ממושך. ה 29-בחודש יכול
לגרום לאכזבה, או לם
אל תבהלו מהש מועות
שמגיעות, בעול
מיספר ימים הכל יכול
להשתנות. הצעת עבו דה
מעניינת צפויה ב* 1או ב־ 2בחודש,
כדאי לחשוב על כך לפגי שנותנים תשובה.

למרות היותכם מקובלים בסביבתכם ומבוקשים
בחברה, ולמרות שאנשים ממש נהנים
מחברתכם עכשיו, קשה
לכם. בריאות. שלכם או
של בני מישפחה, גורמת
לכם דאגה גדולה, ובשורות
לא נעימות עלולות
להגיע ואי־אפשר לעשות
הרבה כדי לשנות
את המצב. בשבועיים
הבאים תהיו עסוקים
בין השאר גם בבעיות
כספיות, כרגע מצבכם
מאוד לא נו ח השגיחו על חשבונכם בבנק,
כי שגיאות רציניות יכולות לגרום להפסדים.

מתיחות באוויר בין ה 27-ל־ 29 בחודש, אך
יש פתרון -צריך להתרחק קצת מהשיגרה
של העבודה והבית, מ אחר
ובין כה וכה ה־30
וה־ג 3מראים על עיי פות
שעלולה לגרום לכם
להרגיש לא טוב. כדאי
שתצאו לחופשה, תנוחו,
תכירו חברה חדשה ותיהנו.
ה־ג וה 2-בחו25
בנו במבר ־
דש מראים על מצב רוח
20בדצמבר
הרבה יותר טוב, על
פגישה רומאנטית מש מחת
ועל ידיעות מעודדות מארצות רחו קות.
זה ישנה את ההרגשה מהקצה לקצה.

מאזנ״ם

נושא העבודה מאוד מטריד אתכם בימים
אלה. צריך להחליט מה לעשות בקשר לע־תידכם
המיקצועי, אין
ספק שמצפה לכם זמן
לא קל, צריך להשקיע
מאמצים רבים כדי לבצע
את כל ההתחייבויות
המוטלות עליכם. היח סים
עם שותפים בעבודה
מאוד רגישים עכשיו,
ויש נטיה להסתבך במריבות
בגלל עניינים
חסרי חשיבות. שותפות
חדשה באה בחשבון. אבל עכשיו לא הזמן
המתאים לחתום או להחליט החלשה סופית.

הבטחות והבטחות וקיום אין. אי־אפשר
לסמוך על ידידים, עליכם לקחת את ה עניינים
לידיים ולבצע
כל דבר בעצמכם. צריך
לחשוב על כיוון שונה
לחלוטין, מדובר על הע בודה,
אבל זה מכוון גם
לתחומים אחרים. אתם
חוששים לקחת על עצ מכם
סיכונים, וכבני
20 בינו א ר -
מזל דלי הנמשכים לכל
$ו ב פב רו א ר
מה שאינו שיגרתי, איג-
כם מוכיחים את עצמכם
לאחרונה. ב־ 1וב 2-בחודש תוכלו להתחיל
בשותפות חדשה -ההצלחה מובטחת.

תחום המגורים מעסיק אתכם רבות, ישי צורך
לבצע שינויים. אולי לארגן מחדש את
הדירה. לעבור למקום
שמה או לרכוש חפצים
או רהיטים חדשים.
מבחינה כספית זה ב החלט
מתאפשר, ו אם
תמהרו להחליט תוכלו
אף להצליח למצוא או
לבצע את מה שאתם
1$בפב רו א ר
רוצים -השבועיים ה20ב
מרס
קרובים מאוד מת אימים
לעיסוקים אלה.
בעיות בריאות שבות להציק ב״ 1או ב־2
בחודש -השגיחו על עצמכם וגשו לבדיקה.

פשרה
(המשך מעמוד )25
פרסים הוא עליבותו וחוסר המיק־צועיות
שלו, החוזרות על עצמן מדי
שנה. הזוהר המאפיין את הפסטיבל,
נעדר לחלוטין מבימת הטקס, האמור
להביא את האירוע לשיאו.

אשף
_ אשליות

לצרפ תי ם מנסים להתחרות בי
)אוסקר, ובכל שנה מביאים לכאן
צבא של כוכבים לחלוקת הפרסים
בערב הסיום. לצורך זה היו כאן רי־צ׳ארד
גיר ורוזנה ארקט, קתרין דנב
וריבקה דה־מורניי. ואף על פי כן,
החובבנות של הטקס מוכיחה שוב כי
עם כל הכבוד לשיק הצרפתי —
הזוהר המיקצועי שייך רק להוליווד.
רק האמריקאים עושים זאת כהלכה.
מבחינה קולנועית, קשה לדעת מי
מהסרטים יזכה לחיי־נצח ומי יכניס לכיסו
של המפיק את המצלצלים המקווים.
יצירות־מופת, כידוע, אינן מתגלגלות
ברחובות, והופכות לנדירות
יותר ויותר כשבכל העולם מנסים לקלוע
לטעם הרחב ביותר של הקהל.
הטלוויזיה היא משקיע חשוב בסרטים,
שגם קובע.את דמיונם המפליא של
סרטים רבים זה לזה, כאחים תאומים.
אבל, יחסית, היו השנה בקאן סרטים
מעניינים בכמות עצומה. היה מה לראות,
אפילו אם לא תמיד השמות הגדולים
עמדו מאחורי הסרטים הגדולים.
אחד הנסיונות היותר מעניינים
נעשה על־ידי וים (פאריס טכסס)
ונדרס בסרט על כנפי התשוקה, שצולם
להפליא על-ידי אנרי אלקן. ונדרס
עורך מסע על פני ברלין, כשגיבוריו
הם שני תאומים, כאילו היו התגשמות
שני חלקיה של ברלין, השייכים למעשה
ליישות אחת.
הנאה אסתטית וריגשית הוא סירטו
החדש של פדריקו פליני אינטרוויו,
המתאר ביקורו של צוות טלוויזיה
יפאני בצ׳ינה צ׳יטה, עיר־הסרטים של
רומא, והראיון שהוא עורך עם פליני,
המשחק את עצמו. הסרט, שהוא כולו
מחווה לקולנוע בכלל ושל פליני
לעצמו (יש המאשימים אותו בנרקי־סיזם)
,מוכיח שוב שפליני הוא קוסם
ואשף־אשליות מושבע.
יש ב?ורט זה כמה מעמדים שקשה
לשכוח אותם. אחד מהם הוא ביקורם
של מארצ׳לו מאסטרויאני ופליני אצל
האלילה מימים עברו, של דולצ׳ה ויטה
— אניטה אקברג האגדית. זהו ביקור
נוסטאלגי הסוחט דימעה מעינה של
הכוכבת, שאפילו אם במציאות היא
אלילה מזדקנת, הרי עדיין היא אחת
הנשים המופלאות במיתולוגיה של הזמנים
המודרניים.
סצינה אחרת: אוטובוס עמוס בשחקנים
מאופרים ולבושים לצילומים
חולף ררך האולפנים, על פני אינדיאנים
דימיוניים ומפלי־מים אדירים,
כאילו היו אלה נופים אותנטיים. סצינה
זו מעוררת הערצה לבימאי, היודע
להעביר את תחושת־החלום, הגדולה מן
החיים, לצופי הקולנוע שלו. מעמד
הפתיחה של הסרט באישון־לילה, כאילו
היתה זו תחילתה של תעלומה
מותחת, הוא פנינה בפני עצמו.
מלבד פליני וונדרס, טאוויאני ורוזי,
ונוסף על השמות האחרים שכבר דווח
עליהם ושסרטיהם כמעט כולם יגיעו
בקרוב לישראל, היה הקולנוע הבריטי
מלך בקאן. שמות כמו פטר גרינוואי
ורייוויד לילנד, שאת סרטיהם ביטנו
של ארכיטקט (גרינוואי) והלוואי
והיית כאן (לילנד) אהבו המבקרים
מאוד, ואין ספק שיהיו גם חביבי הקהל.
היו עוד שמות בריטיים שייזכרו בעיקר
בגלל המיומנות המיקצועית שלהם, גם
אם לא יירשמו באותיות זהב באמנות
הקולנוע. אין זה קולנוע גדול, אבל זה
קולנוע טוב.
אשר לגילויים חרשים — כאן יש
בצורת מדאיגה. אין סרטים גדולים
באמת. אין חוויות עמוקות כמו שואה,
או סנסציות מדהימות כמו הזלילה
הגדולה. לא התגלתה אף בריז׳יט
בארדו חדשה, וטרם נמצא יורש
לפליני. אבל מי אמר שהחיים מתקיימים
על רגעים גדולים בלבד? והרי
הקולנוע הוא, בסופו של דבר, ראי־החיים.
העולם
הזה 2595

חוף תדברוו, מצפון לתס;ביב, הנו מזמן
לתופעה לאומית: עיו הזום ת והזונים, שבה
מתרכזת פעילות מינית במש ו נל ששת היום
והלילה. צוותי,,העולם הזה״ מגישים דוח על
ח״ החוף במשך יממה שרמה אחת: מ׳ הזונות,
מ׳ הלקוחות, מה המחיוים, מה מתוחש מתי,
מהם ההיבטים הבריאות זזההו הפסיכולוג
שעה

09.00

שלוש זונות ממתינות ללקוחות.
שתיים בבגדים לבנים. אחת לבושה
בחולצה הדוקה בצבע ורוד מזעזע
ובמיכנסיים קצרים, שחורים.

שמש ביישנית מבצבצת מבעד
לענני הבוקר. הזונה הוורודה אינה
מגלה אף לא שמץ של ביישנות. היא
צועדת לאורך הכביש בעצבנות, מנפנפת
בידיה לנהגים, קורצת, מזמינה אותם
בתנועות־ראש.
רבע שעה לפני 10 נעצרת בסמוך

לוורודה מכונית גדולה. אחרי שיחה
קצרה היא עולה למכונית. הנהג, כמו
הוורודה, ממהרים לסיים את העניין.
בשולי הכביש, אפילו אינם מתרחקים
פנימה, אל גבעות־החול, עושה הנהג
את מה שעושים בררך־כלל במיקרים
כאלה. אחרי חמש דקות נפתחת דלת־

המכונית והזונה הוורודה חוזרת לכביש.

בהכנת
דוח זה השתתפו
זוהר אוהליאב, אילנה אלון,
רונית אנטלר, שולמית יריב*,
שי כרם, שרה ליבוביץ.

ויו

הזונות של תל־ברוך

(המשך מעמוד )29
למעלה, על אחת הגבעות, צופה
במתרחש גבר עב־כרס, במיכנסי גברדין
אפורים וחולצה לבנה. לידו נער
דק־ממדים המפשיל את מכנסיו ועושה
את צרכיו, ושולח מפעם לפעם מבט
סקרני אל הוורודה.

10.00
זונה רביעית מגיעה. היא לבושה
בבגדים ספורטיביים: מיכנסי־התעמ־לות
שחורים וחולצה לבנה.
בעיקול הכביש ניצבת אחת בודדה
בחליפת־מיכנסיים לבנה ושיער צבוע
בלונד. רבים פונים אליה, אבל רק
שניים זוכים בחסדיה, במשך חצי שעה.
שלוש האחרות עומדות בקצה הכביש,
משוחחות. בהפסקות הארוכות
בין לקוח ללקוח מציתות סיגריה, שואפות
עשן ומתעטפות בענן האפרפר
באדישות של מעשנות ותיקות. אחת
מוציאה מתיקה בננה, קולפת אותה
באיטיות ונוגסת נגיסות קטנות.
שתיים הגיעו לעבודה במכוניותיהן
הפרטיות. לאחת מכונית ישנה. דהויה.

המכוניות מסביב לזונות. הנהג נעצר,
שואל למחיר, ממשיך הלאה, נעצר
שוב, שואל למחירה של אחרת, לעיתים
חוזר לראשונה, לעיתים ממשיך
הלאה, עד שמוצא את זו העונה לטעמו.
הוורודה אינה נחה לרגע. היא מסתובבת
לאורכו של הכביש בקדחתנות,
מושיטה את ידה לכל מכונית חולפת,
מנענעת את עכוזה, מחייכת. קורצת.
פעלתנותה הרבה ותנועת המכוניות
הערה הניבו יבול של שלושה לקוחות
בשעה. במכוניתו של כל קליינט היא
נמצאת כחמש דקות. בהתחשב בעובדה
שהיא קשישת הזונות המסתובבות ברגע
זה לאורך הכביש, אפשר לומר
שהוורודה מתפרנסת בכבוד.
שפע הפעילות המינית אינו פוגם
בסטטוס־קוו שבין הזונות לחוף־הים.
שתי המיסעדות של חוף תל״ברוך גדושות
בסועדים ובמאכלים. איש אינו
נותן את לעתו לפועלות החרוצות.
כשיבעה דייגים עומדים על מזח־הדייגים,
חכותיהם הארוכות משתלשלות
אל המים, כל־כולם נתונים למלאכת
הדיג, גבם מופנה אל הזונות באדישות,
כאילו אינם יודעים מה מתרחש
שם מאחור.

את עיניו, מצית סיגריה ומתיישב על
גיבעת־חול קטנה.
בראש מהדורת־החדשות מודיע
הקריין כי דיוני מליאת הכנסת היו
סוערים. אצל הקוקסינל, לעומת זאת,
שקט לגמרי. איש אינו מתקרב, והוא־היא
אינו מנסה לשדל את הלקוחות
הפוטנציאליים כי יתקרבו.
מלבדו יש עוד שמונה זונות, והן
עובדות במרץ, אינן נחות אף לא לרגע.
נכנסות למכונית, נוסעות הצירה,
חוזרות אחרי חמש דקות ושוב נכנסות
למכונית אחרת.
השמש חמה, טורדנית. על החוף
משתרעים בעצלתיים כמה משתזפים.
בפונדק הדגים שישה סועדים, נדמה
שכולם מעולפים מחום, ורק הפועלות
עובדות .״אם כולם היו כל־כך חרוצים,
היינו המדינה העשירה ביותר בעולם״,
אומר מתרחץ לחברתו.
גבר מזוקן בכיפה סרוגה חולף
בוולוו ישנה, מאט ובוחן בסקרנות את
הקוקסינל. הוא מהסס, עושה לידו עוד
סיבוב ועוד סיבוב. אולי מנסה להעמיד
במיבחן את ״יצר־הרע״ שלו. בסוף
הוא מסתלק. מי זוכר כי לפני 10 שנים,
באותו המקום, גילה גבר דומה לו —

יום ולירה: אותו המקום, זונות שונות, לקוחות שונים

סובארו. גיל הלקוחות נע בין עשרים
לשיבעים. מקטן ועד גדול. לצעירים
יש אפילו יתרון מיספרי על הקשישים.
לכל זונה יש הפינה הפרטית שלה,
שבה היא עובדת. קוקסינל שיושב בצד
סובל מחוסר בלקוחות. במשך שעה לא
ניגש אליו ולוא לקוח אחד. לעומתו,
זונה שחרחורת ויפה כבת 20 הספיקה
לקבל ארבעה לקוחות בחצי שעה. בין
לקוח ללקוח היא ניגשת למכוניתה
הפרטית, העומדת בצד, ונחה.

שעה

סרסורים לא נראים בשטח. אחת
הזונות, דינה, שחרחורת נאה בת 25
אומרת :״כל עניין הסרסורים זה אגדה.
פעם, לפני הרבה שנים, זה היה נכון.
היום לא. לרוב הבנות אין סרסורים, הן
עובדות בשביל עצמן. למה מה, הן
פראייריות? לעבוד ולתת את הכסף
למישהו אחרי
״נכון שיש בנות שנותנות את הכסף
לחבר שלהן. אז מהי כשגבר משלם
לבחורה על סרט הוא יוצא פראייר? לא!
אותו דבר הזונה שנותנת את הכסף
לחבר שלה. אם אני לא מפחדת לעבוד
בלי סרסור? יש לי סכין, שרק ינסו
להתחיל איתי. מהפחד הכי הגדול
סרסור לא יעזור לי — זה הפחד
ממחלות. אבל מה, מאז ששמעתי
שנזירה קיבלה איידס נרגעתי. למה אס
היא קבלה את זה, סימן שהכל מאלוהים.
אם ירצה, ישלח לי מחלה״.

חם. השמש קופחת על הראשים,
אותן עשר זונות מהבוקר עדיין עומדות
במקומן. מרוחקות זו מזו, כמעט
שלא מדברות ביניהן, נראות משועממות.
שקט
ושלווה. הים הכחול, שנראה
ברקע, רק מוסיף לאווירה הרגועה.
הכל נעשה בסדר מופתי: מגיעה
מכונית, הנערה נכנסת, אחרי חמש
דקות יוצאת וחוזרת לעמדתה, וחוזר
חלילה.
בגלל החום הרב משילות הזונות את
מעט הבגדים שהן לובשות. כמה מהן
עומדות חשופות־חזה, אחרות בחולצה
בלבד.

שעה

היא ניגשת למכונית, פותחת את
המיכסה האחורי ותוחבת חבילה קטנה
אל תא־המיטען.
האחרת, בעלת דייהטסו משנת
,1987 נכנסת למכונית ובזריזות מחליפה
בגדים. עכשיו היא לבושה בחלי־פת־מיכנסיים
בצבע ירוק זרחני, עובדה
ההופכת אותה לזונה הבולטת. ביותר,
מלכת־הכביש. היא גם זוכה במיספר
הלקוחות הגדול ביותר מביו חברות
הקבוצה: שניים בתוך חצי שעה.
כמה דקות לפני השעה 11 מגיעות
עוד שתיים.

תנועת המכוניות נעשית עירנית
ומהירה. כמו זבובים עצבניים חגות

רק מיגרש־החניה הגדול, המשקיף
אל החוף, מסגיר את העובדה כי תל־ברוך
אינו חוף־ים תמים שנועד לשיזוף
ולרחצה בלבד: קנדומים נטושים, אחרי
שימוש, ועטיפות רבות של המוצר הזה,
זרועים לרוחבו של המיגרש.

שעה

12.00

בצעדים איטיים, שחציים נשיים
וחציים גבריים, מתקרב אל החוף הקוקסינל
הראשון. הוא־היא לבוש בחליפה
מנומרת. חולצה חשופה מרגישה
זוג שדיים מפוארים וחצאית קצרצרה.
שיערו אסוף על קדקדו ולרגליו סנדלים
חומים, שטוחים.
בתנועות עצלות הוא־היא משפשף

מתנחל מקריית־ארבע — את גופתו
של שר שהתאבד כאן בתוך וולוו
דומה?

תנועה ערה. לא צפופה וסואנת כמו
בשעות השיא, אומנם, אבל עשר
הזונות העומדות במקום אינן מחוסרות
עבודה. לא עוברות יותר מכמה דקות
בין לקוח ללקוח.
סוג המכוניות שמגיעות למקום
מהווה חתך מייצג של המכוניות בארץ.
מכוניות צבאיות ומכוניות בעלות
מיספר־רישוי מהשטחים הכבושים,
מכוניות ישנות ומכוניות חדישות
ומפוארות. גם כאן, כמו בכל מקום
בכבישי־הארץ, הרכב הנפוץ ביותר הוא

14.00

16.00

התנועה גוברת. בין שאר המכוניות
מגיעה למקום מכונית מיסחרית עמוסה
בפועלים ערבים. הם מנהלים משא־ומתן
על המחיר עם אשה שמנה .״אנחנו
קבוצה גדולה, תעשי לנו הנחה,״
באה דרישה מצד הפועלים. היא דורשת
30 שקלים לאיש. אחרי כמה דקות של
מיקוח מתפשרים על .25 היא עולה
למכונית, שממשיכה לחולות.
קבוצת גברים מקריית־אתא מגיעים
למקום כשהם מצויירים במישקפות.
הם נעמדים על אחת הגבעות ומתארים
זה לזה את המתרחש בקריאות התפעלות.
גם זה סוג של הנאה מינית.
בעוד הם מציצים, מגיע למקום גבר
רתי, מזוקן ובעל כיפה שחורה. כשהוא
גומר לבלות עם הזונה, היא יוצאת
מהמכונית והוא מנסה להתניע אבל
המכונית לא זזה, נתקעה בחולות.
הקבוצה מקריית״אתא מתמוגגת. הם
מתחילים לשיר לו :״דויד מלך ישראל
חי חי וקיים.״ הדתי מסמיק.
״אני לא מתביישת מאלה שמציצים,״
אומרת זונה במקום .״שהלקוחות
יתביישו. הם עושים בדיוק מה שאני
עושה, ועוד משלמים על זה!״
אחר־כך מגיע למקום רכב צבאי,
נהוג בירי חייל .״איפה רחל?״ הוא
שואל את אחת הזונות .״היא לא באה
היום,״ עונה לו, וממשיכה :״מה יש לך
מרחל, יש לה כוס מזהב? בוא אליי, אני
יעשה לך טוב. תראה!״ החייל שוקל
רגע, ולבסוף מסכים.

החום נחלש. כמה מהזונות שעמדו
כאן מהבוקר נוסעות הביתה. חלקן עם
לקוחות שמסיעים אותן תמורת הנחה

במחיר, חלקן בריכבן הפרטי. במקום
אלה שעזבו באות אחרות, ומיספרן
עתה הוא . 15 התנועה הולכת וגוברת,
יותר לקוחות, בכל סוגי המכוניות.
בשעה 5ורבע מגיעה צעירה
הנראית שונה מהאחרות. לבושה
בג׳ינס ובחולצת טריקו, פניה נקיות
מאיפור. היא נראית כתיכוניסטית
שגמרה זה עתה את הלימודים.
״אפשר לדבר איתך?״
״כן, בובה, אבל לא עכשיו. תבוא
אחרי העבודה, אחרי שאעשה כמה
קליינטים ״.״קליינטים״ .בשבילן אין
כאן מין, יש קליינטים ויש עבודה.
עבודה פיסית קשה. לתל־ברוך הן
קוראות ״המיפעל״.
דליה, בת ,22 חדשה במיקצוע. הגיע
אליו משום שהתגרשה מבעלה ונותרה
ללא פרוטה :״אני שונאת את המיקצוע.
בכל פעם שאני נכנסת למכונית עם
לקוח, אני עוצמת את העיניים ובורחת
מהמציאות. מתנהגת כאילו זו לא אני
באוטו. לא חושבת על כלום. כשנגמר
הזיון אני יוצאת מהמכונית ונושמת
לרווחה״.
גליה, בלונדית גאה בת ,26 מגיעה
למקום במונית, מחליפה לביגרי־עבו־דה
— תחתונים וחזיה — וניגשת ל־פינתה
הקבועה. גם היא לא אוהבת את
העבודה :״אני כבר לא נהנית ממין עם
גברים. שונאת גברים. איך אפשר לאהוב
גוף של גבר אחרי לילה של
עבודה? השעות שלי זה מ־ 5עד .10
״חמש שעות מספיק לי לעשות כסף
שפקידה עושה בחודש. כמה? תלוי, יום
עסל יום בסל. לפעמים 500 שקלים
לפעמים 1000 שקלים. כמו מיפעל־הפיס
כאן, אין רווח קבוע״.
ב־ 5ועשרים בערך מגיע ״גזלן״
מקומי, רוכל בעל מיזנון נייד, על
משאית. הוא מוכר סנדוויצ׳ים ושתיה.
פחית קולה עולה 2שקלים. בעיר
מחירה 1.5ש״ח אבל איש אינו מתווכח
על המחיר המופקע. קונים.
זונה כבת 35 צועקת לעבר הרוכל:
״חבוב, אם אתה רוצה לשמור על יחסים
טובים איתנו, אל תמכור בירה, למה
אנשים מתמסטלים מזה וצועקים לנו
העלבות!״
המוכר עונה :״בחייך, מבירה אחת
מתמסטלים?״
היא :״כן חבוב, ואל תנסה להתחכם,
אתה מרוויח מאיתנו — שיהיה לך
לבריאות. אין לנו עין־הרע עליך, אבל
תתנהג כמו שצריך, אה? מקורם היה לי
לקוח, שעה ולא גמר, אחר־כך גם רצה
הכסף בחזרה. וכל זה כי שתה בירה
והתמסטל.״
קבוצת תיכוניסטים מגיעה למקום
באוטו של אבא .״אנחנו רוצים שתעשי
את זה עם חבר שלנו, זו מתנת היום-
הולדת שלנו בשבילו,״ פונה אחד מהם
בהיסוס לבלונדית. היא נכנסת למכונית
באדישות.
אחרי שהיא חוזרת היא אומרת:
״ראיתי כל־כך הרבה מוזריות, עד שאני
לא מתרגשת כבר מכלום.״
עד 5וחצי מגיעות עוד שש זונות.
מיספרן עתה עולה על .20
הן יושבות יחדיו ומשוחחות, בעיקר
על המיקצוע, על הלקוחות.
״היה לי אתמול אחד במרצדס,
ביקש רק לתפוס לי בפיטמות ונתן לי
בשביל זה 150 דולר,״ מספרת אחת.
״הלוואי שכולם היו ככה,״ נאנחת אחרת.

שעה

18.00

למרות
שמיספר הזונות עלה,
מיספר המכוניות פחת. אבל לזונות לא
איכפת, הן עסוקות בשיחות בינן לבין
עצמן. אחת מהן מסתכלת מדי פעם
בשעון ואומרת :״נו, מה קורה, היום לא
רוצים לזיין?״
כשמבקשים לשוחח איתן, הן מסכימות
בחפץ־לב .״אבל דיר״באלכום, בלי
שמות!״ מבקשת אחת מהן ,״לכולנו
כאן יש מישפחות שלא יודעות מה
אנחנו עושות!
״פעם, לא מזמן, בא כאן איזה מאפאן
עם חברה שלו והתחיל לצלם אותנו,
כאילו היינו קופים. ואללה התנפלנו
עליו ופוצצנו לו המצלמה. הנה, תראה,
כאן שאריות של המצלמה. אבל אל
תחשוב אלימות פה הבחורות. מותק

אחדי 3בערב מתתירה נהירה המונית. עשרות ממניות יוצרות שיירה אחנה0 .בוצת זו1י מחכה
של בחורות יש כאן, רק צריך להיזהר
לא להרגיז יותר מדי״.

שעה

19.00

קרני השמש האחרונות. בלונדית
פסוקת ירכיים יושבת על חבית ומתחממת.
ניתן להבחין בתחתוניה הוורודים.
זונה
אחת ניגשת ואומרת :״ידעתם
מתי לבוא. בבוקר עובדות רק האמהות,
שרצות בדיוק לפני 1כדי לקבל את
הילדים מהגן ומבית״הספר. הן גם הכי
הזולות בשוק!״
לחבורה מצטרף גבר מזוקן שבוחר
אחת מהן. הם מסתלקים במכוניתו
וחוזרים כעבור כמה דקות. הוא קונה
פחית בירה ובוחר אשה נוספת. הם
נעלמים במכוניתו מאחורי אחת הדיונות
וחוזרים שוב כעבור כמה דקות.
העניין חוזר על עצמו ארבע פעמים,
כשמרי פעם הוא גומע פחית בירה
נוספת.
כמעט כל אחת שחוזרת מכריזה:
״הוא גמר אצלי!״ רק השלישית טוענת
שזה לא הלן.
בשיחה עימו, אחרי הסיבוב הרביעי,
הוא הסכים לספר על עצמו.

הרב־שגל הוא ירושלמי, צבר כבן
ארבעים :״בכל אשמה אשתי, היא לא
נותנת לי, כל פעם יש לה תירוץ אחר
— הילד בא לחדר, תכבה את האור,
תדליק את האור. כל פעם יש סיפור
אחר. מה יש כאן להתבייש? אנחנו אבא
ואמא אבל שוס דבר לא עוזר, מה
לעשות. אני אוהב לשתות, לדפוק
ולעבוד קשה.״
תוך כדי שיחה הוא מוציא את
ארנקו ומזמין את הזונות לשתיה
ואוכל. ממש באותו רגע מגיעה זונה
במונית ספיישל. היא מבקשת מאחת
מחברותיה 20 שקלים, לשלם עבור
הנסיעה. הירושלמי מוציא את הכסף
ונותן לה. בסיכום כללי הוא מגלה
שהתענוג כולו עלה לו 600ש״ח. הוא
פותח את הארנק ומגלה שנשארו לו 10
שקלים. ומחליט :״מה שבא לי זה עוד
זיון״.
הוא ניגש לגזלן ומבקש שיפרוט לו
צ׳ק. הגזלן מסרב, ואז מציע הירושלמי
שרשרת זהב כערבון. הבנות משכנעות
אותו לרדת מהעניין.
הגזלן, בחור חביב בעל חיוך לבבי,
מספר על עברו כפורץ, שהתפרסם
כשפרץ לסניף בנק הנמצא מול מיש־טרת
ראשון־לציון. אחרי ישיבה של

100 אלף שקלים ביממה
חישוב בלבלי גס של הפעילות העיסקית בחוף תל־ברוך בתל״
אביב מגלה כמה עובדות. העבודה במקום מתחלקת לשלוש מיש״
מרות עיקריות: מישמרת יום מ״ 9בבוקר עד 5אחרי״הצהריים,
מישמרת ערב מ״ 5אחרי״הצהריים ועד 10 בלילה, ומישמרת לילה
מ־ 10 בלילה ועד 3לפנות בוקר.
השעות העמוסות הן בין 6ל־ 10 בערב.
בתל־ברוך עובדות כ־ 70 זונות. השטח מחולק לטריטוריות, בל
קבוצת יצאניות והשטח שלה. בכניסה לאזור נמצאות הנרקומניות,
רובן בחסות של סרסורים המפקחים על פעילותן. היצאניות באי״
זור זה נחשבות הנחותות שבין חברותיהן.
בהמשך הדרן עובדות יצאניות נאות יותר למראה, הגובות
מחיר גבוה יותר. העילית של הזונות מרוכזת בכביש המקביל
לחוף־הים, מול הרחבה הגדולה.
קבוצה זו מחולקת לשני סוגים: האחד של נשים העובדות ב משך
כל שעות היום והעוזבות את המקום בסביבות השעה 10
בערב. השני הוא הקוקסינלים -גברים המחופשים לנשים, גברים
שעברו ניתוח לשינוי־מין או כאלה הנמצאים בשלבי המעבר מגבר
לאשה. מיספרם של אלה מגיע ל.20-
המחיר הממוצע למגע רגיל הוא 40 שקלים, אך ככל שדרישת
הקליינט מקורית יותר עולה המחיר, והוא עשוי להגיע גם למאות
דולארים.
עבור מציצה גובה יצאנית מחיר נמוך מהרגיל 30 ,שקלים בערך.
מגע מיני נמשך בין 5ל־ 10 דקות.
זונה מקבלת בממוצע שניים־שלושה לקוחות בשעות ה״מתות״,
וחמישה״שיבעה לקוחות בשעות־הלחץ.
לפי חישוב גס זה, אם זונה ממוצעת עובדת שמונה שעות ביום,
היא מסוגלת להגיע לפידיון של 850 עד 1400 שקלים למישמרת.
חישוב גס של המחזור היומי הממוצע של כל היצאניות בחוף נע
בין 55 אלף שקלים ל־ 100 אלף שקלים ביממה.

שש שנים בכלא, ניסה להשתקם בקיבוץ,
אך כשסירבו לקבלו כחבר מן
המניין פרש, ובכספי הפיצויים שקיבל
רכש את המיזנון הנייד.
זונה בשורטס, בעלת זוג רגליים
שזופות וחטובות מספרת :״לפני כמה
זמן הגיע מישהו לאיזור הקאנטרי־קלאב
והציע לי 400 דולר אם אהיה
איתו חצי שעה. נסענו ביחד הצידה.
הוא ביקש שאצא מהאוטו, שם שמיכה
על האדמה, ניגש לבגאז׳ של האוטו
והוציא ממנו תרנגול חי וסכין גדולה.
אחר כך אמר לי, :אל תבהלי, אני שוחט
את התרנגולת, שם את הדם שלה
עלייך ואחר־כך אנחנו נזדיין.׳
״הסכמתי, אבל אמרתי לו שאני
מפחדת שלא ישלם לי. אז כדי להיות
בטוחה ביקשתי שיוריד את המיכנסיים
וישים אותם בצד. לפני שהספיק להוריד
אותם, אני ברחתי וחזרתי לחברות
שלי. אחרי שעה אני רואה שהוא מגיע
אליי עוד פעם. שואל אותי, :למה
ברחת?׳ שאלתי אותו למה סכין ודם? אז
הוא סיפר לי שהסטוץ שלו זה לחשוב
שהוא הורג את הבחורה, וכשהיא
מרוחה בדם הוא יכול לזיין אותה.
״אנחנו מסרנו את הסיפור למיש־טרה,
ועד היום עוד לא תפסו אותו. הוא
חוזר לפה כל פעם בתחפושת אחרת,
וגם מחליף מכונית ותמיד יש לו באוטו
תרנגול חי וסכין.״
ניגשת זונה אחרת בעלת חזה ענק,
המבצבץ מחולצת־רשת. לישבנה מיכ־נסי־התעמלות
קצרצרים והדוקים .״אל
תסתכל עליי ככה,״ היא מכריזה ,״גם
לי היתה מכונית. אני הייתי הזונה הראשונה
שהיתה לה מכונית. מכרתי אותה
כדי לקנות לבת שלי מחשב.
״יש לנו קליינטים חברי־כנסת, עור־כי־דין
ואפילו גינקולוג מתל־השומר,
שאנחנו באות אליו כל שבועיים להיבדק.
״מגיעות
לפה גם מכוניות של מיש־רדי
נסיעות בשביל להביא בחורות
לתיירים חשובים שבאים מחדל.״
היא מתפארת שבעוד חודש וחצי לא
ייראו אותה במקום. הגזלן צוחק ״עוד
לא ראיתי בחורה שעזבה את המיק־צוע!״
פיתאום
נשמעות צעקות אימים של
אחת היצאניות :״צילמו אותי, צילמו
אותי, תתפסו אותם!״
מסתבר ששני גברים צעירים במכונית
אדומה קטנה ניסו לצלם אותה,
בזמן מישגל עם לקוח. נהג המכונית
שהבין את העומד להתרחש, הדהיר את
מכוניתו לעבר היציאה, אך חמש
היצאניות חסמו את הכביש לרוחבו,
כשהן אוחזות אבנים ומשליכות אותן
על המכונית. הנהג המבוהל דהר כמטורף
בין הבנות, וכמעט דרס אחת מהן,
שהספיקה לזנק לשפת הכביש בשניה
האחרונה. נמלט מהמקום במהירות.

(המשך מעמוד )31
הירושלמי, שעוד הסתובב בשטח,
ניסה לנסוע בעקבותיו.

שעה

20.00

זרם המכוניות אינו פוסק לרגע.
עדיין יש במקום חמש נשים שעובדות
בתורנות, אליהן מצטרפות עוד שלוש.
הפעילות מתרכזת בעיקר בשבילים
הצדדיים, מיספר המכוניות נאמד בעשרים,
בחוץ מחשיך.
חנה, זונה צעירה ושקטה, המרכיבה
עדשות־מגע כחולות, אומרת. :תכתבו
איך הדתיים מעזים לדרוש שנעוף

רגשות, ניסה להתניע את מכוניתו התקועה.
אבל נגמר לו הסטרטר. כשבאתי
אליו הוא צעק :״אני מוכרח ללכת
הביתה״ ,ביקשתי ממנו 200ש״ח,
אבל הוא הציע 300 רולר והתחנן ש־אחלץ
אותו.
.הבחורות כאן לא׳מעניינות אותי.
יש לי אשה יפה, שעובדת במיפעל
לביגדי־ים, חתיכה אמיתית. אני לא
צריך את השטויות האלה.״

שעה

התנועה נעשית צפופה יותר ויותר.
תור ארוך של מכוניות נע באיטיות. אין

הגזלן נראה עסוק ביותר. מלבד
שתיה ודברי־מתיקה הוא מוכר כעת
הרבה קונדומים.

שעה

22.00

עלטה מוחלטת, פנסי המכוניות
מאירים סביב, הפעילות מרובה, אנשים
יוצאים ובאים, הגזלן עסוק במכירה
לקוקסינלים וללקוחותיהם. מכונית
מלאה בחורים צעירים נעצרת ליד אחד
הקוקסינלים, מתמקחים על המחיר.
נראה שהם מסרבים לעלות על רכב
שיש בו יותר משני גברים.
מימי, קוקסינל הבולט בקומתו ה־

הנהג בתו. אתת הזונות נכנסת. הנו ח ה ממתינה רלקוה הבא
מפה. הם הקליינטים הכי טובים שלנו,
משלמים רק ברולארים, והם המשוגעים
הכי גדולים.
.יש דתי אחד שבא אליי כל פעם
ונותן לי 100 דולר כדי שאני אשפיל
אותו. הוא מלקק לי את הנעליים
וצועק עליי שאני אעשה לו עוד
דברים. אני מרביצה לו והוא צועק:
עוד, עוד! כמה שאני מרביצה יותר חזק
הוא צועק עוד. הוא אומר לי שאני
צריכה להעניש אותו. אני חושבת שאנחנו
משחררים את המדינה מכל המשוגעים.״
לשיחה
מצטרף גבר המזהה עצמו
כיוסי, מכונאי וחשמלאי־רכב. הוא
מספר :״אני בא לכאן כל ערב בץ
השעות 8ל־ .9אני מרוויח כאן את
הלוקסוס של החיים, כל פעם יש
מכונית שנתקעת בחולות, ועבור
החילוץ אני לוקח 200ש״ח.
.אתמול בערב נתקע פה עורן־־דיו
ידוע, כשהוא נוטף זיעה ורועד מהת־

צפירות, אין המולה, כולם ממתינים
בסבלנות. בין המכוניות כמה מוניות.
כשהן עוצרות, יורדות מהן צעירות
הנראות מעולם אחר. בניגוד לקודמות,
הן מטופחות, לבושות בטוב טעם,
ונראה שעמלו רבות על מראן החיצוני
לפני שיצאו מהבית.
תוך 20 דקות מגיעות שמונה
בחורות כאלה. בירור קצר מעלה שאלה
הם הקוקסינלים.
לאט־לאט היצאניות שבשטח מפנות
את הכביש ועוברות למקומות מרוחקים
יותר. חוקי־המישחק הם אכזריים.
הן יודעות שרוב הגברים המגיעים
בשעות אלה מעדיפים את הקוקסינלים.
הגברים אוהבים את החידוש
שבעניין, נשים יש להם בבית.
מכונית אמריקאית מפוארת משנת
.יצור 1986 נעצרת, בתוכה זוג צעיר
כ מי שלושים. הגבר פונה לאחד הקוקסינלים.
משא־ומתן שנמשך כרקה, וה־שלוישה
דוהרים לכיוון הים.

עובדת כדיילת בחברת־תעופה גרמנית.״
למימי
מצטרפות שתי זונות־נשים,
עירומות לחלוטין בפלג־גופן התחתון.
השתיים נראות מסוממות. הגבוה שבהן
אומרת ״נמאס לי מהסיפורים האינטי־ליגנטים.
בואו אני יספר לכם על
קליינט משוגע שרוצה שיחרבנו ויש־תינו
לו בתוך הפה!״ השניה מתפרצת
לדבריה ואומרת לה :״אל תספרי על
הקאקה, אנשים יגעלו מזה!״
השתיים פורצות בצחוק פרוע
וחוזרות לעמדתן ליד המכוניות,

גבוהה וביופיו, מספר. :בין הקוקסינלים
כאן חמישה ערבים, ארמני אחד,
שלושה אשכנזים, והשאר עדות־המיז־רח.
רק בזכות זלמן שושי אין כאן מעצרים.״
לשאלה
איך מקבלים אותם ההורים,
הוא־היא משיב :״יש לי ארבע אחיות
והייתי הבן היחיד. עכשיו קיבלו את זה
שהצטרפתי לאחיות.
״אבל המישפחה לא יודעת שאני
עובדת. בכלל, היום יש לי מזל, מישל
נמצאת באילת. מישל היא בחורה
מארוקאית ממושב ליד באר־שבע.
פנינה רוזנבלום נראית פראיירית
לידה. כשהיא עובדת, אין סיכוי לאף
אחת.״
היא מנדבת אינפורמציה נוספת:
״אנחנו משלמות אלפיים דולר לניתוח
חזה ו־ 7000 דולר לניתוח־כוס. יש
אצלנו אחת שגמרה בגרות ולומדת
למכינה באוניברסיטה, אחת אחרת

שעה

23.00

הכביש עמוס, כולן עובדות. מיספר
המכוניות מגיע למאות. המכוניות
זורמות בתור מתמשך אין־סופי, בקצב
מזדחל ואיטי. כמה מכוניות חונות
בצירי הכביש, אודותיהן כבויים והנהגים
שבתוכן צופים במתרחש.
חני, שחרחורת חטובה, מסבירה את
הצד הכלכלי של העניין :״הימים הכי
חזקים זה התחלת החודש, כשאנשים
מקבלים משכורות, וימי חמישי־שישי־שבת.
הכי גרוע יום ראשון.״ קולה
מסגיר את סודה: גם היא קוקסינל. אך
היא נשית ומושכת יותר מהאחרות.
״למה כל־כך הרבה גברים באים אליי?״
היא מגחכת .״איזו מין שאלה? תתפלאו
כמה הרבה מוכנים לשלם לא רק
בשביל זיון. גם בשביל למצוץ לי!״
הגזלן, שנמאס לו להתעסק בכסף-
הקטן, צועק לזונות .״תעלו כבר את
המחיר ל־ ,50 נמאס לי לפרוט את
השטרות!״
בצד הדרך עומדות שתי ניידות-
מישטרה. השוטרים מכירים את הזונות
ומתייחסים אליהן יפה .״אהאלן דינה,
מה שלומך?״ שואל שוטר את אחת
הזונות.
זונה אחרת עוברת ליד שוטר ואומרת
:״אתה מוכר לי.״
״בטח״ הוא עונה לה ,״פעם עצרתי
אותך על שידול לזנות״.
״אה נכון,״ היא נזכרת, מאושרת כמי
שפגשה ידיד ותיק, ומייד מתפתחת
שיחה מנומסת.
תעריף־הלילה גבוה יותר מתעריף־
היום 40 :למציצה 50 ,לזיון. זה המחיר
אצל רובן. בנות שנראות טוב במיוחד
לוקחות יותר, ולהיפך.
הזונות יושבות יחד, מפטפטות
וצוחקות. אין מריבות על לקוחות.
היחסים ידידותיים ביותר, אחת מפרגנת
לשניה. הן מחולקות לשתי קבוצות
— נשים בצד אחר וקוקסינלים
בצד אחר. מדי פעם עולבות הנשים
בקוקסינלים.
״שתוק, אתה גבר אתה,״ צועקת
זונה לעבר קוקסינל שקיבל לקוח
קבוע שלה ,״אתה עוד תראה אצלי,״
היא אומרת לו בכעס. כמה דקות אחר
כך הם מדברים יחד בלבביות. העניין
נשכח.
כשהנשים רוצות להעליב את ה
קוקסינלים
הן מדברות אליהן בלשון
זכר.
גם בין הקוקסינלים יש שני מעמדות:
בנות המיעוט הנבחר שעברו את
כל הניתוחים האפשריים, שבהם נכרתו
אברי־המין הגבריים ובמקומם עוצבו
חדשים; לעומתן, בני הרוב הנחות:
אומנם נראים נשים לכל־דבר, בעלי
שדיים מפותחים (מסיליקון) ,אך יש
להם אברי־מין גבריים.
״הלקוח לא מרגיש,״ אומרת שירלי,
יפהפיה תכולת עיניים בת ,27 העובדת
כדי לממן את הניתוח, שיעלה לה 50
אלף דולר .״או שאני מוצצת לו, או
שהוא דופק אותי מאחורה. הוא לא
מרגיש, הוא חושב שזה מקדימה״.
קוקסינל אחר אומר שכל פעם לפני
שהוא עולה עם הלקוח למכונית, הוא
אומר לו שהוא גבר מחופש :״לרוב זה
לא איכפת. מי שבא לכאן, לחוץ לזיון,
ולא איכפת לו עם מה. אפילו עם עז
הוא׳ היה מסכים ולא איכפת לו.
״פעם אחת היתה לי פאשלה.
שכחתי להגיד את זה ללקוח, ופיתאום
הוא נגע לי בזין. יואוהו, איך הוא נבהל,
הוא הסמיק וגימגם: קחי את הכסף, אני
לא רוצה, סליחה, באמת סליחה.״
הקוקסינלים מדברים ביניהם על
ניתוח לשינוי־מין .״שמעתי שניתוחים
בארץ הולכים להיות חינם, דרך קופת־חולים,״
אומר אחד .״מהפה שלך לאלוהים,״
עונה אחר.
אחד הקוקסינלים שומע שיש במקום
עיתונאים, ומייד מציע :״אולי תפרסמו
בעיתון שדרושים תורמים לניתוח
שינוי־מין? באמת, נו, למה לני־תוח״כבד
אפשר לתרום ולזה לא?״
קוקסינל שחוזר מלקוח דתי אומר
לחבריו, ספק בצחוק ספק ברצינות:
״איך לא נעים לי, הבאתי לו לעשות
חטא. הוא עשה מישכב־זכר בלי שבכלל
ידע. טוב, נו, שהחטא שלו יהיה
על חשבוני, אני אשם.״

התנועה בעיצומה. בכביש עדיין
פקק, והזונות והקוקסינלים נהנים
מההמולה שמסביב. הן רוקדות, שרות
ומקפצות. בכל פעם שעוברת מכונית
בה ישובים גבר ואשה, צועקות הזונות
לגבר :״יא־מאנייק, אתה חייב לי כסף!״
אחת הזונות מזמרת את פירסומת
הבורגר־ראנץ במילים שלה :״הכוס
שלי מקום טוב לאכול כך היא,
בתמליל חדש.
במכוניות רבות שעוברות במקום
נמצאים צעירים שחזרו מבילוי בתל־אביב
ובאו לחתום את הערב בצפייה
בבנות. לפעמים הם גם צועקים הערות.
הזונות, מצידן, לא נשארות חייבות. הן
עונות לכל מי שמעיר להן.
לרוב זה הולך ככה: מתוך מכונית
מלאה בצעירים מגיח ראש וצועק :״כמה
עולה מציצה בעמידה?״ או כל שאלה
אחרת בנוסח הזה. הזונה עונה מייד:
״מותק, אתמול היית כאן בלי החברים
שיק סיגריות יבוא מעולות.
תערוב ת אמריקאית 100 ממ
לצרכו:

מחיר
• אז הרה: משרדהב רי או ת קו בעכ׳ ה עי שון מזי קלב רי או ת״ 1

העולם הזה 2595

״ז יי

הלקוח נעצו. הזונה ניגשת. היא מודיעה מה המתיו. היא נכנסת למכונית. הם ססעים לחולות הסמוכים
שלך וקיבלת מציצה. המחיר לא השת,

מידי
פעם מתקרבים השוטרים ושואלים
אם הכל בסדר. כשהם מתרחקים
אומרות הזונות :״סתם דאווינים. הם לא
עוזרים לנו בכלל כשצריך אותם, רק
יודעים לבלבל את המוח ולהפריע״.
בשעה 12 וחצי מגיעה למקום מזל
בת ה־ .42 כולן נותנים לה כבוד .״היא
הכי זקנה כאן,״ אומרת זונה צעירה.
מזל ממהרת להכחיש :״לא נכון, יש
יותר זקנות ממני.״
מזל מדברת במיבטא רומני כבד.
הזונות מחקות את המיבטא שלה וצוחקות.
הווי מקומי.
מזל מספרת שידעה ימים יפים
מאלה :״הייתי סטריפטיזאית בחוצה־לארץ,
במועדונים הכי היי־סוסייטי.
אין מה לעשות, מזדקנים. היום גם יש
פחות לקוחות, אבל תודה לאל מסתדרים,
מותק. בבית יש לי חבר, פה אני
רק בשביל הכסף, מותק. לא בשביל
חברה.״
אחרי כמה דקות אומרת מזל לזונה
צעירה ויפה :״את מותק מתפשרת על
המחיר, עולה בשביל כל מחיר, אפילו
בשביל 20 שקלים את עולה. אני
מותק, יודעת מה אני שווה. פחות מ־40
לא לוקחת:״
הצעירה עונה לה, כשהיא מחקה את
המיבטא :״בגלל זה, מותק, אני חוזרת
הביתה עם בוחטה של כסף, ואת חוזרת
בלי כסף, צ׳יפהצ׳ו?״
ומזל :״תאמינו לי, כל לקוח שיהיה
לך לבריאות. אין לי קינאה עלייך,
מותק.״
• •יגיו
התנועה פוחתת, העומס יורד, רוב
הזונות חוזרות הביתה. למקום מגיעה
מיכל בת ה־ ,18 המכריזה בגאווה :״אני
הזונה הכי צעירה בתל־ברוך! עכשיו
חזרתי ממרכז תל־אביב. לא היתה שם
עבודה בכלל, אולי פה נרביץ כמה
לקוחות״.
הזונות מדברות על התיכנון להרוס
את תל־ברוך .״הם יצטערו על זה״,
מודיעה מזל ,״כולנו נעבור למרכז תל־אביב
ולהט יקלל את הרגע שהחליט
להעביר אותנו מכאן״.
מיכל מבטלת את דבריה :״שטויות,
את תל־ברוך אי־אפשר להרוס, אף
טרקטור לא יזיז אותנו מכאן.״
בצד מספר אחד הקוקסינלים לזונה:
״עוד מעט אני נוסעת ללונדון לעשות
ניתוח. יעשו לי יופי של כוס. יותר יפה
משלך, תראי קוקסינל אחר מתערב
בשיחה ואומר :״אני בחיים לא יוריד את
הזין שלי.״
ככל שהזמן עובר מתמעטות המכוניות.
הזונות מתרכזות במקום אחד
ושרות.
״אין לי אהבה,״ הן מפזמות.
מכונית א סקור ט ובה ארבעה בחורים
נתקעה בחולות, הארבעה יוצאים
החוצה ומנסים לחלץ אותה. מטרים
ספורים לפניהם עומדת מכונית שברו־לט
סטיישן, נושאת לוחות מהשטחים
הכבושים. מהמכונית יוצאת יצאנית
ומכפתרת את חולצתה.

080000^080100080

זונות
^ חוק והמחוקקים ידעו תמיד כי הזונות, למרות צעקנותן, הינן אחת
1 1האוכלוסיות החלשות והמנוצלות ביותר. על כן, רוב החוקים העוסקים
בזנות מגינים דווקא על הזונה. החוק בישראל נובע עדיין מפקודת החוק
הפלילי משנת ,1936 שנחקקה בתקופת המנדט. העבירות החמורות ביותר
בפרק העוסק ב״זנות ותועבה״ הן של המשדל אשה למעשי זנות ושל מי שחי
על רווחיה, שני אלה, אם נמצאו אשמים בדין, צפויים לעונש של חמש
שנות־מאסר. מי שנמצא אשם בעבירות אלה המאסר הוא עונש־חובה.
מי שמחזיק או מנהל מקום לזנות, אפילו זה כלי־רכב או כלי־שיט, עונשו
גם הוא עד חמש שנות־מאסר, אולם במיקרה זה אין זה עונש־חובה.
עבירות אנכרוניסטיות מדברות על גבר הנכנס למקום המיוחד לנשים
כאשר הוא לבוש ביגרי־אשה. עונשו של זה הוא מאסר שנה. כיום, בתקופת
החלפות המין וזריקות הורמונים יהיה לעיתים די קשה לקבוע מיהי אשה ומיהו
גבר הלבוש ביגדי־אשה.
אין בחוק כל סעיף האוסר על אשה לתת שרות מיני תמורת שכר. לכן,
כאשר זונה יושבת לה בשקט במקום ציבורי ומחכה שיפנו אליה בהצעות,
מסכימה להן, ולוקחת את הלקוח למלון או למקום מוצנע אחר ומקיימת איתו
יחסי״מין תמורת שכר, אין בכך כל עבירה. העבירה היחידה החלה על זונה היא
העבירה של שידול. עבירה זו מוגדרת בסעיף ( 209א) לחוק העונשין כך:
״המפתה אדם הנמצא במקום ציבורי, בדיבור או בתנועות, למעשה בלתי־מוסרי,
דינו מאסר שלושה חדשים.״ על פי סעיף זה, יכולה המישטרה להגיש
כתב־אישום נגד זונה רק אם נתפסה כשהיא מפתה, קורצת ומזמינה גברים
למגע מיני. אם היא אינה עושה דבר לשם כך חוץ מהימצאותה במקום ציבורי,
אין זו עבירה.
הבעיה מסתבכת יותר כאשר מדובר על בית־זונות. בתקופת המנדט הוגדר
בית־זונות כמקום שעובדות בו יותר מאשה אחת. כלומר: לפחות שתיים. על
כן יכלו נשים לעבוד בזנות בביתן הפרטי ולא היו צפויות לעונש. אבל
מדינת־ישראל שינתה את החוק, וכיום לא מספר הנשים העובדות במקום הוא
הקובע, אלא מטרת החזקת המקום. אם המקום מוחזק כדי שיעסקו שם בזנות,
הוא נחשב כבית־זונות אפילו הוא ביתה הפרטי של האשה — אפילו היא
מתגוררת שם לבדה ואין לה מקום־מגורים אחר.

לחצים דתיים ויצר הרע
¥עמו העיקרי של החוק מופנה נגד הסרסור החי על רווחיה של הזונה.
( החוק רואה אותו כאחראי לירידתה של האשה לזנות, ועונש אותו קשות.
החוק קובע חזקה, שמי שנראה עם זונה יחדיו דרך קבע, או גר איתה, או
משתמש בהשפעתו עליה שתעבוד במיקצוע העתיק, נחשב סרסור, ועליו
החובה להוכיח את ההיפך. ואין זה משנה אם מחייתו של הגבר כולה או מקצתה
היא על רווחיה של הזונה, דרך קבע או רק בתקופה כלשהי. אם קיבל ביודעין
מהזונה את מה שקיבלה באתנן — כסף, שווה כסף או שרות כלשהו — הוא
אשם בחיים על רווחי זונה.
החוק מחמיר עם הסרסור, מכיוון שהוא יודע כי הסרסור מחזיק לעיתים
קרובות את הזונה בכוח ואינו נותן לה להתרומם משפל המדרגה. הסרסורים
משתמשים בסמים, בהכרזות־אהבה, ואפילו בהצעות־נישואין כדי לשמור
ברשותם את הנכם המכניס הזה, הזונה.
מחקר שנעשה באוניברסיטת תל־אביב לפני שנים אחדות מצא כי הזונות
רואות את עצמן בתחתית המערכת החברתית. הן בזות לעצמן, ויודעות שהן
ראויות לבוז בגלל מיקצוען. כמעט כל המרואיינות אמרו כי האדם היחידי
עליו הן יכולות להביט מלמעלה למטה הוא הסרסור שלהן, המקבל מהן את
כספן והנחות מהן בסולם החברתי.
רוב הזונות בישראל מתרכזות בכמה רחובות בערים הגדולות ובפרדס ,־
הדרום .״עיר־הזונות״ הגדולה ביותר היא תל־ברוך. כאשר הזונות עובדות
במרכזי ערים, כמו ברחוב הירקון בתל־אביב, הן מהוות מיטרד לדיירי הרחוב
ולנהגי־המכוניות. כדי למנוע זאת נחקק סעיף מיוחד, על פיו אפשר לעצור
ולהעמיד לדין זונות הגורמות מיטרד לדיירי הסביבה או הפרעה לתנועה
בדרכים. סעיף ( 215ג) לחוק־העונשין נחקק בשנת ,1975 ואמור היה לפתור
את בעית זונות־הרחוב. אומנם מאז פחתו מאוד הזונות ברחובות תל־אביב,
ורובן עברו לעבוד באיזור תל־ברוך. תל־ברוך הוא איזור עבודה אידיאלי
עבורן, הוא איזור השומם מדיירים ועוברי־אורח מיקריים.
לפני עשר שנים הוקמה ועדה מיוחדת לחקור את מצב הזנות בישראל
ולהציע פיתרונות. בראש הוועדה ישבה השופטת המחוזית הדסה בן־עיתו. היא
הציעה הצעות יעילות והגיוניות, אלא שהן לא נתממשו עד היום. יש אומרים
כי התנגדות החוגים הדתיים היא המונעת את מיסוד הזנות והפיכתה לחוקית
באיזורים ותנאים כפי שהוצעו על־ידי ועדת בן־עיתו. זונות רבות מספרות כי .
חלק מלקוחותיהן הטובים והקבועים הם גברים דתיים, ואפילו רבנים מכוב

דים.
הדת היהודית אינה אוסרת על גבר להזדקק לשרותיה של זונה. הדת
מכירה ב״יצר הרע״ ,המשתלט לעיתים גם על הגבר הדתי ביותר, ומתירה לו
ללבוש שחורים ולנסוע לעיר אחרת כדי לפרוק את לחציו.
באנגליה היה מצב חוקי דומה לזה שבישראל, עד שנת .1959 שנתיים לפני
כן ישבה ועדה מלכותית ,״ועדת וולפנדן״ ,והציעה הצעות שונות. עד שנת
1959 היה מותר לנערות־הרחוב להסתובב באופן חופשי ברחובות, בתנאי שלא
ישרלו את העוברים ושבים. אפשר היה לראות אותן בלונדון בעיקר ברובע
סוהו, כשהן לבושות בגדים צמודים ופרובוקטיביים, מהלכות בעינטוז, ומחכות
ללקוחות. החוק החדש אסר עליהן לשוטט ברחובות.
שינוי החוק באנגליה יצר בעיות בתיקשורת בין הלקוח והזונה. שוב אי־אפשר
היה לראות את ״הסחורה״ מסתובבת בשוק, ועל כן החלו הנערות
לתלות מודעות בתאי־הטלפון הציבוריים, על קירות הבתים ובבתי־השימוש
הציבוריים. במודעות אלה נהגו הנשים לפרט את מידות גופן ואת כישוריהן
השונים והתמחויותיהן המיניות. מאות סקרנים ותיירים היו נקבצים ליד
המודעות הללו ונהנים מאוד מניסוחן. אולם מזג־האוויר האנגלי ולקוחות
נלהבים מדי, תלשו את המודעות מהקירות מדי פעם, והנערות נאלצו לשוב
ולתלותן.
כדי להתגבר על המצב שנוצר, עלה במוחו של איש־עסקים אנגלי רעיון
להוציא חוברת מיוחדת שתפרסם אך ורק את ״הגבירות״ הללו. הוא התייעץ
בעורכי־דין ואף פנה לשוטר בסקוטלנד־יארד. כאשר נאמר לו שהדבר מותר,
פירסם את הגיליון ראשון. נערת השער הקידמי שילמה עבור המודעה סכום
השווה לאלף שטרלינג, ונערת השער האחורי שילמה מחצית המחיר. גם יתר
הנשים שהתפרסמו במדריך שילמו למפרסם. מחירה של חוברת זו היה עשר
לירות שטרלינג.
שתי החוברות הראשונות נחטפו מעל הדוכנים. הלקוחות העדיפו לראות
את התמונות, לקרוא על הכישורים ולתת לאצבעות ללכת במקומם. הם גם
חשבו כי כך אינם קונים חתול בשק. אולם אנגליה של שנת 1960 היתה מדינה
שמרנית מאוד. המתירנות עוד לא היתה אפילו באופק. הופעתו של הפירסום
הזה הרתיחה את אנשי־המוסר. פרדריק צ׳ארלס שאו, המוציא לאור של
החוברת, נאשם בבית־המישפט בשלוש עבירות: קשר להשחית את המוסר
הציבורי, חיים על ריווחי־זנות ופירסום דבר־תועבה. הוא הורשע בכל שלושת
האישומים, בכל הערכאות. פסק־הדין הפך לתקדים עקרוני, הנלמד גם
בפקולטות למישפטים בישראל.
מאחר שהחוק אוסר חיים על רווחיה של זונה, קבע בית־המישפט באנגליה
כי שאו, שקיבל מהמפרסמות כסף עבור המודעות, ידע שהוא מקבל מכספי־אתנן,
ולכן הוא אשם גם בחיים על ריווחיהן. מבקרי פסק־הדין אמרו כי אם
נמשיך בקו מחשבה זה יוביל הדבר להרשעת בעלת הבוטיק המוכרת לזונה את
״שמלות העבודה״ ,לספרית העושה את שערה ולרופא המרפא אותה. מתחכמים
אף הוסיפו כי אם אי־פעם יקבל מס הכנסה את חלקו מאתנן הזונות, תחיה
גם המדינה על רווחיהן.
השנים האחרונות הביאו שינויים באוכלוסיית הזונות והסרסורים בישראל.
הזונות הערביות הן מעטות מאוד. מפחד ניקמת המישפחה אין הרבה צעירות
ערביות היורדות לזנות. מאידך, התרבו מאוד הסרסורים הערביים. הזונות
טוענות כי הם אדיבים ומתחשבים יותר מהסרסורים היהודים, מפנקים את
הנשים ואינם נוהגים בהן באלימות.
מפעם לפעם מגיעות זונות לבית־המישפט, בעיקר למתן עדות נגר
סרסוריהן. זה קורה כאשר זונה מנסה להיחלץ ממיקצועה והסרסור אינו מניח
לה. הזונה זקוקה להרבה אומץ־לב כדי לצאת נגדו באופן גלוי ולהתלונן
במישטרה. לא אחת חתכו את פניה של זונה שהתלוננה במישטרה והתנכלו לה.
ולכן קורה לעיתים קרובות כי עד מועד המישפט מאבדת הזונה את האומץ
שהיה לה, והיא מסרבת להעיד נגד הסרסור או משנה את עדותה. בסופו של
עניין יוצא שהיא נאשמת בעדות־שקר או עדויות סותרות, ואילו הסרסור יוצא
זכאי.
סכומי־הכסף הענקיים הנשארים בידיהן של הזונות היו צריכים להפוך אותן
למיליונריות תוך שנים קצרות. לוא היו אוספות את כספן ומשקיעות אותו, היו
יכולות לעזוב את המיקצוע העתיק אחרי שנתיים שלוש, כשהן מסודרות לכל
ימי חייהן. אולם הרבה מהזונות הן נרקומניות, המבזבזות את מרבית הכנסתן
על סמים. מקצתן מבזבזות את הכסף על הסרסור, המפסיד אותו במישחקי־קלפים.
רק מעטות מאוד מצליחות לחסוך ולהיחלץ מהזנות.
לזונה תל־אביבית אחת כזו היה רומאן עם עורך־דין נשוי, שהבטיח לה
לעזוב למענה את אשתו. הוא אף היה מלווה אותה לעיתים לעבודתה ליד מלון
הילטון, וחוזר לקחת אותה הביתה אחרי העבודה. הם ערכו הסכם־נישואין, אך
הגבר התחרט ברגע האחרון וחזר אל אשתו. הזונה קנתה לה דירה מפוארת
בצפון תל־אביב, השקיעה סכומי כסף בקרנות בנקאיות, ויצאה מהמיקצוע.

קונדומים מונעים ועוזרים

די׳ר אברהם גולן 40 רופא נשים בכיר בבית״החולים אסף־
הרופא, מסביר את הסכנות האורבות לגברים המקיימים יחסי־מץ
עם זונה. המחלות שאותן אפשר לקבל במגע כזה יכולות לעבור 1
אחר״כך מאותם גברים לנשים אחרות.

• איזה מחלות אפשר לקבל?

יש מחלות המין ה״קלאסיות״ :זיבה, עגבת. זיבה בשפה,המיקצועית ג;
נקראית גונוריאה, ועגבת בשפה המיקצועית היא סיפליס. נוסף לזה אפשר
לקבל פלאמידה, שהיא הלקות, טריכומונס וכמובן הרפס ואיידס — אלה <5
החרשים, זה מקרוב באו.

• מה הסימפטומים?

הפרשה מאיבר־המין במיקרה של עגבת, פצע על איבר־המין, צריבה :
במתן־שתן. הוא גם יכול להידבק ולא ירגיש כלום. רק בשלב מאוחר יותר;5 ,
במיקרה של זיבה, יש פגיעה במערכות אחרות של הגוף: בפרקים, בלב. ן:
בעגבת זה יכול לפגוע במוח, בחוט־השידרה ובכל מיני מערכות בלב.
כל המחלות האלה רק מתחילות במערכות־המין, ורק מאוחר יותר ו:
פוגעות במערכות אחרות של הגוף.
הרבה פעמים הגבר לא יכול לדעת שגם האשה נדבקה.

• מה קורה כשהאשה נדבקת?

זה מתפתח לדלקת באגן. מופיע פצע חיצוני באיבר־המין, פיצעונים ״׳
אחרים והפרשות. זה מלווה בחום ובכאבי־בטן. בכל מיקרה יש לגשת מייד |
לרופא־נשים.

• וכשהסימנים נעלמים, האשה נרפאית?

לא. יש נזק מתמשך, פגיעה ברחם, בחצוצרות וזה בלתי־הפיך.

• יש אפשרות להימנע מכל זה?

הקונדומים עוזרים ומונעים את כל זה. ואם אין ברירה, הכי טוב לאונן !
בבית.

חררה, מתח ח־יגשי־אשס

ד״ר אורי ורניק, פסיכולוג קליני, מנהל המירפאה לייעוץ ולטיפול
מיני בבית״החולים מישגב־לדך בירושלים.

• מדוע גברים הולכים לזונות?
יש־ אנשים שזה מה שהם מחפשים. אנשים באים לזונות בתנאים של 8,
חרדה, מתח, או ריגשי־אשם. מי שהולך לשם, בדרך־כלל לא חושב על כל 5
הסיכונים. יש גם כאלה שלא יודעים ליצור מגע מיני דרך התקשרות 1
רגילה, ואז הם הולכים לזונה.
למעשה אפשר לחלק את ההולכים לזונות לשלושה סוגים: קודם כל,
משלם מי שלא משיג חינם. אנשים שלא יכולים להשיג מין בצורה אחרת£ ,
למשל קבוצות שוליים. אנשים שבחברה שלהם לא יכולים להשיג יחסי־ |
מין בשל איסורים חברתיים, או נכים, או אנשים שמרגישים את עצמם !
דוחים, שיש להם דימוי עצמי נמוך.
סוג שני הוא אלה שבבית עושים מין סטנדרטי. במיסגרת המישפחתית |
או הדתית שלהם זה ייחשב לא בסדר, או בלתי־לגיטימי לעשות מין לא |
קונבנציונאלי, ואז הם הולכים לזונות.
ויש הסוג השלישי, אלה שפשוט אוהבים לשבור טאבו, שנהנים לעשות
דברים אסורים, שהמתח והפחד מעניינים אותם ושהצדדים האלה של 1י׳
המיניות גורמים להם לסיפוק.

• מסתבר שמשעה מסויימת של הלילה נמצאים בתל־ברוך,
איזור הזונות של תל־אביב, בעיקר קוקסינלים. הגברים
מודעים לעובדה זו, ובכל זאת מגיעים לשם בהמוניהם.
מדוע?

קודם כל, אני מניח שיש גם כאלה שלא יודעים עם מי יש להם עסק.
אני חושב — וזו ספקולציה, כי לא בדקתי את העניין — שיש גברים
שמחפשים מודל נשי־קיצוני, והיום נשים כבר לא מפגינות סממנים חיצו־ניים
של הנשיות שלהן. הכוונה שלי היא לעקבים גבוהים מאוד, אודם
משוח בהדגשה, בגדים צמודים לגוף. למרבה האירוניה, הגברים האלה
מוצאים נשים בתחפושת. ולסיום: יש כאלה שבעצם זה מה שהם מחפשים.

מכונית דייהטסו שכורה מתגלה
כמכונית מישטרה מוסווית. שני גברתנים
יוצאים מהרכב ועוצרים את אחד
הנהגים לבדיקת רישיונות ומסמכים
מזהים. הבנות צופות במחזה באדישות.
מיספר נהגים נכנסים לפאניקה ונעלמים
מהשטח. הבלשים חוזרים למכוניתם
ועוזבים.
קוקסינל בשימלת מיני מודפסת
בפסי־זברה פותח את כפתורי השימלה
וחושף את גאוות היחידה — חזה עשוי
לתפארת. אך הנהגים שעוברים לא
מתלהבים במיוחד.
מיספר נהגים מפטרלים באיזור
בחיפוש אחר גירויים לא מוגדרים,
בינתיים עוצר ליד הקוקסינל נהג
ערבי, המזוהה מייד על־ידי הקוקסינל,
שפונה אליו ואומר לו חד־משמעית:
״לא הולכת עם ערבים!״ הנהג לא
מוותר ושואל :״למה, מותק, לא אוהבת
זין? לא רוצה כסף?״ הקוקסינל מתעלם
מהשאלה וממשיך ללכת.

שעה

במראי והן באופיי משאר הבנות, קליינטים
רבים מתאהבים בי, וכשהם חוזרים
בפעם הבאה הם מתחילים לשאול
שאלות, למה בחרתי בזנות, והם מציעים
את עזרתם ותמיכתם הנפשית
והכספית כדי שאני אעזוב את הזנות.
אך אני מעדיפה להיות אדון לגופי ול־נפשי.־
קשה לי להשתייך. למדתי לה־

יות עצמאית ולסמוך על עצמי בלבד.
״אני חושבת שרוב הגברים שבאים
לפה בשביל הקוקסינלים הם הומו־סכסואלים
שקשה להם לקבל את
עצמם, אז הם הולכים לאשה עם זין.
״תמיד שאלתי את עצמי מה כל
הגברים האלה עושים פה, אך מהר
מאור למדתי שהנושא מורכב ביותר.

02.00

שתי זונות־נשים חודרות לשטח
הקוקסינלים. הן נאספות מייד על־ידי
לקוחות. האיזור מתרוקן לחלוטין, רק
המכוניות ממשיכות להתרוצץ. כעבור
כמה דקות חוזרת אחת הזונות, ומייד
נאספת שוב בוולוו חדשה שבתוכה שני
צעירים. היא מפנה אותם לשביל צדדי,
המרוחק כעשרים־מטר מנקודת האיסוף.
עוברות
עשר דקות והבחורה בחזרה
על הכביש. היא נראית יעילה ונמרצת.
נראה שהיא עומדת לגרוף את כל
הקופה. היא תופסת עוד כמה לקוחות.
בינתיים חוזרת חברתה. נכנסת למכונית
ועוזבת.
בחור צעיר במכונית פולקסווגן
מציץ לזונה בזמן המגע, אך נראה
שבלהט העבודה היא לא מבחינה בו.
רק עכשיו, בשעה מאוחרת זו, היא
מתייצבת לעבודתה. היא יפהפיה
אמיתית. המוניטין שלה מביא אליה את
שועי־הארץ. כל מי שמזדמן לאיזור
ורואה אותה אינו מאמין למראה עיניו,
סיגנון לבושה המהודר, התנועות הנשיות
והמראה הזוהר נראים כלקוחים
מעולם אחר. היא יכלה לעבוד כנערת־טלפון
באיטליה וגרמניה, אך היא
מעדיפה את האקשן כאן.
מלבד זאת, היא נושא הערצתם של
כל הקוקסינלים כאן, הגברים, הגברים
לשעבר והגברים הזמניים. עברה את
כל היסורים המאפשרים להכריז על
עצמה כאשה לכל דבר.
היא מתארת את עבודתה בשפה
טכנית, ללא שום נסיון ליפות את
העניין:
״בהתחלה מתייחסים אליי כאל אובייקט
מיני, אך מאחר שאני שונה הן

רגע של מנוחה: סיגריה ושיחת־חבוות

אני מחלקת אותם לשלוש קבוצות.
הראשונה כוללת את הגברים שלא
יכולים לקיים יחסים עם האשה מהמון
סיבות, כמו מחזור חודשי, הריון, מחלהאו שהם מעדיפים ללכת לזונה ולגמור
עם העניין, במקום ללכת עם בחורה,
להוציא אותה לסרט, למיסעדה ולחזור
הביתה עם כאב ביצים.
״הסוג השני הם הסוטים, כל מיני
גברים שמחפשים גירויים וזיונים יוצ־אי־דופן.
יש לי קליינט קבוע שאוהב
שאני דוחפת לו גזר בתחת. אחד אוהב
שאני משפילה אותו. אחר אוהב שאני
מקללת אותו בערבית או גרמנית.
״הקבוצה השלישית הם הגברים
שלא הולך להם עם אף אשה, איתם אין
הרבה בעיות, כי הם מחפשים בדרך־
כלל זיון רגיל או מציצה.
״קורה גם שבאים גברים בשביל

תה רוצה אותם, רופאים, טייסים, אנשי־קבע,
הרוב עצמאים, אך יש גם הרבה
שכירים.
״לפני שלושה חודשים הכרתי בחור
שבא אליי כקליינט, גבוה יפה תואר בן
.25 כל הזמן נירנד לי שהוא יוציא אותי
מהעניין. שלושה חודשים היינו ביחד
עד שחיפפתי אותו.
״רוב הקליינטים שלי לא יודעים
שהייתי גבר. מעטים מזהים. אני יודעת
שאני נחשבת למוצלחת ביותר, ובאמת
מקנאים בי בגלל זה.
״אני בכלל חושבת לעזוב את
המיקצוע בעוד שנה, ולפתוח עסק
בתחום האופנה. אם אחרים הצליחו, אין
סיבה שאני לא אצליח. בכל אופן, אני
לא חושבת שאחיה בארץ, יתכן שהעבר
שלי יפריע לי. האנשים בארץ מאוד
מרובעים, וקשה להם לקבל אותי כמו

הם עושים זאת?
מדוע הן עושות זאת?

שחיים בעבודה: איו צורו בערסים, ולרובן כבר אין
ן* פרופסור מנחם אמיר, מומחה לקרימינולוגיה
1 1באוניברסיטה העברית בירושלים:

• מה הדחפים או הצרכים שבגללם גברים
הולכים אונות?

.קוקסינל בעבודה -אחד מרבים בשטח
לדבר, לספר מה כואב להם. הם באים
לדבר על הבעיות שלהם, לשפוך את
הלב, כי אף אחד לא מוכן להקשיב
להם.
״יש גברים שאוהבים להתלבש כמו
נשים ודורשים מזונה שתלביש אותם.
״הדאגה הכי גדולה שלי זה הבריאות.
אני שומרת על ניקיון וזהירות
באופן היסטרי. אני מחזיקה אצלי בתיק
כמות גדולה של קנדונים. אפילו
כשגבר דורש מציצה, אני דוחפת לפה
קנדון בלי שהוא ירגיש, ומכניסה את
הזין פנימה. אחר־כך אני זורקת את
הקנדון, כך שאין שום מגע בין הזרע
שלו לפה שלי.
״אני עושה בדיקות לאיידס פעם
בחודש, מלבד הבדיקות הדו־שבועיות
אצל הגינקולוג. ברוך־השם, אני בריאה
לגמרי.
״אני כבר עשר שנים במיקצוע, ועד
עכשיו חליתי מספר פעמים בזיבה
וסיפלים. קיבלתי זריקות וזה עבר.
״כסף יש, בריאות יש, רק דואגת
שלא יעיפו אותנו מפה. המישטרה של
תל־אביב ממש עלא־כיפאק, מתחשבים
בנו ולא מציקים, אך השוטרים
ממישטרת רמת־גן שונים מאלה של
תל־אביב, הם באים לפה הרבה ומסטל-
בטים עלינו. זה לא קורה כל יום
למזלנו.
״לנו, הקוקסינלים, יותר קל מאשר
לזונות, בגלל הדרישה הגדולה שיש
לגו בשוק. קשה להאמין איזה אנשים
מגיעים לפה. הרבה עורכי־דין, מיליונרים
במכוניות מפוארות, בחורים
יפי־תואר, שכל בחורה בתל־אביב הי־

שאני כיום. הם תמיד מנסים להזכיר לי
את העבר והזנות.
״אני מקווה לגמור עם הזנות
כשאגיע לגיל .27״
עוד מעט 3בלילה. כמעט שאין
לקוחות. העייפות משתלטת על
הנוכחות והעצב מתחיל לצוף. כל אחת
מספרת על הצרות שלה.
״יש המון עצב בסיפור של כל אחת
כאן ״,אומר קוקסינל צעיר ,״המון עצב.
כל סיפור כאן הוא טרגדיה. כולן היו
רוצות לעזוב את המיקצוע, אבל אנחנו
לא יכולות. אין מה לעשות, זה הגורל
שלנו״.

השטח כמעט ריק. נשארו רק שלוש
זונות. אחת מהן מנסה להסביר למה
אנשים מגיעים לכאן. שוב הסיפור
ש״אנחנו כמו פסיכולוג, באים אלינו
כדי לברוח מהאשה, מהצרות...״
בשלוש וחצי מגיעה למקום זונה
חדשה. בשעות כאלה יש קליינטים?
היא אומרת :״בתל־ברוך יש שעות עם
יותר עומס ושעות עם פחות עומס. אבל
אין, אין שעה שהמקום ריק. אין שעה
שלא עומדת זונה בתל־ברוך.״
אבל נראה שגם לה נמאס. בשעה
3:24 היא אורזת את עצמה, מבקשת
טרמפ מאחד הנהגים. הזונה האחרונה
חזרה הביתה. אבל כמה גברים, שלא
באו על סיפוקם, עדיין מסרבים לעזוב
את השטח, ונוהגים בעצבנות את מכוניותיהם
הלוך וחזור.

רעב מעי, שלא בא על סיפוקו עם האשה/החברה.
לבעלי־חיים יש תקופת־ייחום, לגברים אץ. גורם שנת
שינוי. הרבה גברים רוצים לשבור את השיגרד״ והם
יודעים שאצל זונה יש תחושה של שינוי.
סיבה שלישית היא הפורנוגרפיה• ב־ 15 השנים
האחרונות עולה הנושא יותר ויותר בסרטים, בהצגות
ובעיתונות״ ואז עולה הגירוי המעי, ואנשים מנסים להשיג
וריאציות מיניות, שהם לא יכולים לקבל אותן בחיי-
המישפחה, אלא אם כן יש אשה מבינה.
תל-ברוך זה לא בדיוק המקום לווריאציות. דרך־אגב,
נשים מוכות סיפרו שהוכו סביוון שלא הסכימו לקיים את
הדרישות שהגברים הציבו להן, אחרי צפייה בסרטים
פורנוגרפיים.
חוץ מזה, מין קנוי והליכה לזתה נחשב כדבר שלילי.
ויש גברים הזקוקים להשפלה באמצעות המין. הקבוצה
הגדולה מורכבת מן הגברים המנותקים לזמן קצר או ארוך
ממין לגיטימי, כמו מלחים, סוכנים־נוסעים, גברים שנשותיהם
בהריון, ואחרים.
יש גם סוג של גברים שאינם רוצים בקשר מחייב. כפי
שמין לגיטימי דורש — חיבר״ אהבה. יחס. ואז הם הולכים
לזונה.
בכנסיה הקתולית פתרו את זה יפה: יש מין ויש חיי־נישואץ.
יש גם זונות שהן המחנכות המעיות. בבני־ברק,
למשל, לפני שנתיים, אב הביא את בנו לבית־בושת, כדי
שיעבור את הנסיון הסיני הראשון אצל זונת והסיום
הטראגי־קומי היה שהאב התאהב בזונה.
יש גם זעות המספקות גברים שיצאו ממעגל־החיים
המיני. גברים שלא יכולים להיכנס חזרה למעגל-
החיזורים, שהם מבוגרים מדי, שנשותיהם מתו.
יש קבוצה נוספת, הנקראת קבוצת הסטיה
הפאתולוגית. אלה גברים שצריכים מץ מיוחד. אשה
שתכה אותם, שתשתץ להם על הראש. זה מצב נברוטי.
לשפת־הים, לפי דעתי. הולכת גם קבוצת ה״בא לי״.
אנשים שרוצים מין צ׳יק־צ׳אק. בעיהם אפשר למצוא
הרבה ערבים, וגברים שאין להם יחסי־מץ קבועים. רוב
הגברים גם באים מפני שהם רוצים רק במציצת
הטרנסווסטיסטים (גברים המחופשים לנשים) מנסים
לשכנע את הגברים שפי־הטבעת, המרוח בוואזלץ, הוא
בעצם איבר־המין הנשי.
יש לציין שאחוז גבוה של גברים נשואים הולכים
לזונות.
בכל פעם שהזונות מספרות על לקוחותיהן, הן
אומרות :״לי יש חבר־כנסת, לי יש עורך־דיז ידוע. לי יש
שופט ״.האמירות האלה בעצם באות לומה ״אנחנו
מכובדות״.
אני מניח שרוב הגברים היו פעם אחת אצל זונה.

• מהו המיבנה הנפשי של זונה?

זונה אמיתית היא זו שטוענו? שהיא זונת לרבות
מהזי־ית יש הסיפור העצוב — אב שאנס, או אח שהציק.
מיקרים זה סיפור טוב לכיסוי, שאינו בהכרח
בהו
אר ,־,בעיה היא שהן הידרדרו, ואז הן מוכרחות לחפש
כ סוי להידרדרות הזו. אלה בדרך־כלל נישים שיש להן
קנה־מידה מוסרי צר, לא־פתוח, שהדימוי העצמי שלהן
הוא שאשה טובה מתחתנת בתולת ואם היא בעצם איבדה

בפעם הראשונה את בתוליה היא מוגדרת על־יד
מישפחתה ומרגישה את עצמת בעיקבות החיגוך בבית,
כזונת ואז היא בעצם מידרדר ת
יש גם נשים ההופכות לזונות כי הן אומרות :״מי
ששוכב איתי גם * ד ג אותי.־ אלה הן הזונות היוצרות
קשר אנושי משמעותי דרך קליעטים. נשים כאלה,
לעיתים, כשמורידים אותן מהזנות הופכות סכיזופרניות,
ובמיקרים מסויימים העדפנו לייעץ למיחלק-המוסר לתת
להן להמשיך לעבוד.
בחברה שלגו, בעיקר בשכבות תמוכות, הזהות של
הנערה נקבעת על־ידי כושרה לבנות ביטחון חברתי
וכלכלי על־ידי נישואין. היא צריכה ללכת על חבל דק
בץ להיות רצויה ובין לא להפקיר את עצמה. לקבל
נשיקת אבל לא לשכב. מעט מאוד זונות הן מהמעמד
הבינוני, אבל עכשיו מוצאים יותר ויותר אשכנזיות. עדיין
*,׳ 65 מכלל הזונות בארץ הן מעדות־המיזרח.
כשהיה המאבק של הפמיניסטיות בארצות־הברית נגד
הזונות הזונות טענו כלפיהן שהן צבועות כי הן נותנות
מץ בחינת טענה נוספו? שלהן היתה שזו קינאה ותחרות
נשית: אתן מספקות או? הגברים בחינת ולנו יש פחות
קליעטית

• מה זה י^קסינל?
מי שעובר ניתוח של שינוי מיני. ניתוח מ ה עולה היום
קרוב ל־ססז אלף רולר. ויש ודבר, מאוד אנשים שכל
חייהם חיים בתיקווה שהם יצליחו לחסוך את הסכום
העצום הזת אבל ברוד שהם לעולם לא יצליחו, ושזו רק
תיקווה.

• מה זה טרנם ווסמים ט?

גברים הלובשים בגדי־נשית חזיות מושחים אודם,
נועלים געלי״עקת משתמשים בעיקר בפיאות. לפעמים
גם מקבלים אופי של הליכה נ שי ת רובם הומו־סכסואלית
שבבוקר צריכים להתגלת

• מה היחסים עם הסרסור?
כבר ב־ 1976 גילינו שדק ל־ 4051.מכלל הזונות היו
סרסורים. או. בלשון המיקצועית ״ערסים״ .אם הזונה
מכורה לסמים, ודא זקוקה לסרסור, שכן הוא המספק לה
את הסת
זונות צעירות עד גיל 17ר 18 גם כן זקוקות לערס,
אבל יותר ויותר זונות מבינות שהערסים מנצלים אותן,
והן לא זקוקות להת בין הסרסורים נחשבים הערבים
כסרסורים יותר סיבית הם נותנים אווירה של מישפחה
ושל דאגת
דזזובות זקוקווז היזם פזעת ופחות להגנה. הסיבה היא
בעיקר משום שיש פחות פשיטות של המישטרה, והן לא
זקוקות עוד להגנת הסרסור.

• לאן נעלמו הזונות — הנשים?
האמת היא ש עי לא יודע. מה שברור הוא שהשוק היום
הוא שוק של צעירים. מחפשים בשר צעיר, מחפשים ישנן
מוצק. אבל כל הזמן יהיו זונות חוד הניצול הגדול ביותר
של נשית

• זונה יכולה לצאת מזה, להפסיק להיות
זונה?
הרוב מניחות שהן תוכלנה לצאת מהזנות. הן גם
יכולות לצאת מהזנות בארץ * ,מנ ם זה קצת קשה, כי
כולם מכירים את כואב כך שהרבה פעמים אין דרך חזרה.
אין הן עוזבות או? המיקצוע, כי יש בו אקשן.
הממוצע אצל זונה בארץ הוא בין 14ל־ 24 גברים ליום.

בילויי קיץ ב או ס ט רי ה

במילה אחת — יופי.

ואוירה נעימה, יופי
ומטעמים מהנים, יופי מ ומחירים

יופי של נוף
של מלונות
של חופשה
פתיעים.

רחל אבנרי, העולם הזה

מ $22-מ $105-מ $130-מ $399-מ$525-

ליו ם
הצעה מיוחדת באתרי נופש.
לאדם, חצי
פנסיון.

ל 3-י מי ם

ל ש בו ע

הכרות עם הערים
הרא שיות.
שכירת מכונית
חדשה

לאדם, לינה
וארוחת בוקר.

ללא הגבלת
קילומטרים.

ל 3 -ש בו עו ת

ל ש בו ע

באתר מרפא חוו ת
כולל ביקורי בריאות ויופי רופאים.

לאדם, לינה
וארוחת בוקר.

לאדם, פנסיון
מלא.

פרטים נוספים, חוברת צבעונית והזמנות — אצל סוכני הנסיעות ובמשרדי
נתיבי אויר אוסטריים .

נציגות משרד התיירות האוסטרי.
תלאביב, בןיהודה , 17טלפון 6 5 3 5 3 5חיפה, מחניים 4א ׳ ,טלפון . 3 8 9 9 8 8

ישראלי בארצות־הברית או בקנדה:
קבוצת ישראלים בחו״ל מתארגנת במסגרת פעילות והסברה

ישראלים בצפון־אמריקה למען שלום ישראל -פלסטין

597 פסק
א 0ו־ט/ד_ 5ו_וווו 0 /א1.£
10021א. ץ .א

אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת

טלפון ,221017 :תל־אביב

שיחר
מאחורי המירקע
מה קרה למסיבה
רבים תמהו השבוע מדוע לא שודרה בליל־השבת
תוכנית הבידור סיבה למסיבה, שאותה
מנחה ריבקד! מיכאלי. במקומה שודר באותו
ערב הסרט היאנג־צ׳ה הגועש, שארך שלוש שעות.
הסיבה
לביטול המסיבה היא פרוזאית לגמרי.
ריבקה מיכאלי נסעה לחופשה פרטית בארצות־ה־

הצלמים צמא פיתאום באמצע המופע, מיזרחי
יביא לו שתיה!״
גורביץ לא חשב פעמיים והודיע לאיש־הט־לוויזיה
כי הוא מוכן להניח ארגז של בקבוקי־שתיה
ליד כל אחד מהצלמים, ובלבד שמיזרחי לא
יסתובב על הדשא.
איש־הטלוויזיה הקשיב לתשובתו של המפיק,
ואחר־כך אמר :״הוא חייב להיות, כי אם לאחר
הצלמים יש פיתאום כאב־ראש באמצע המופע,
מיזרחי יביא לו כדור נגד כאב־ראש.״
גם לבעיה הזאת מצא גורביץ פיתרון, והודיע
שיתן בידי כל אחד מהצלמים חפיסה של טבליות
נגד כאב״ראש.
ואז הודיעו הצלמים באופן חד־משמעי, שאם
תישלל זכותו של מיזרחי להיות על הדשא, הם
לא יצלמו את המופע.
הפגישה בין הצדדים הסתיימה בכעס ובהחלטה
שלא יהיה מישדר.
לבסוף, ברגע האחרון, הושגה פשרה: מיזרחי
יורשה להסתובב על הדשא בזמן החזרה הכללית,
ולא יורשה להסתובב בזמן המופע עצמו.
בטלוויזיה לא נרגעים עד היום מכך שגורביץ
הוא האיש הראשון שהצליח להוריד את מיזרחי
מן המיגרש.

תמונה היסטורית

מאחורי המיקרופון

נוסטלגיה

מנחה מיכאלי
סתם תופשה
ברית, ולכן שלפו אנשי־הטלוויזיה מן המחסן את
הסרט הארוך, והקרינו אותו במקום תוכנית־הבי־דור.

איך
כמעט לא היה שידור
הספיחים של השידור המיוחד מערב פתיחת

בין החגיגות הרבות לציון כל מיני אירועים
מילחמתיים, נזכר יואב קוטנו־ ,עורך מוסיקלי
בכיר בגלי־צה״ל, כי ביום השני הבא ימלאו 20
שנה לדבר אחר לגמרי, שאינו קשור בשום קשר
למילחמות־ישראל.
זה היום שבו ימלאו 20 שנה לצאתו לשוק של
תקליט להקת החיפושיות ״מועדון הלבבות
הבודדים של סרג׳נט פפר״.

בעוד כל העם ״חוגג״ ומציין מלאות 20 שנה למילחמת ששת־הימים, מצא מייק חולד,
כתב קול־ישראל לענייני־מישפט, תמונה שלו מאותה מילחמה. בתמונה הוא מצולם(משופם
ומרכיב מישקפיים) בין משה דיין. שהיה אז שר־הביטחון, לבין לוי אשכול,שהיה אז ראש־הממשלה.
מספר
הדלר:

מיזרחי והשקיות
שתייה וטבלית נגד כאב־ראש

מישחקי־הפועל עדיין מהדהד בבניין־הטלוויזיה
ובמישרדי רשות־השידור, למרות העובדה שה־מישחקים
כבר נגמרו.
הסיפור המשעשע ביותר מתאר איך כמעט ולא
התקיים השידור החי של אירוע פתיחת־ה־מישחקים
בנוכחות נשיא־המדינה, בהשתתפות
כל המישלחות מהארץ ומחו״ל.
בחזרות שנערכו לקראת השידור המיוחד
הבחין איתמר גורביץ, מפיק המישדר, בגבר
המסתובב על כרי־הדשא בין הצלמים, כשכמה
שקיות־פלסטיק בידו. האיש היה ניסים מיזר־חי,
עובד רשות־השידור, והכולבויניק של מיש־ררי־ההנהלה.
בישיבה שקיים גורביץ עם צלמי־ה־טלוויזיה
בו במקום הבהיר להם כי ניסים מיזרחי
לא יוכל להסתובב על כר־הדשא בעת המופע.
צוות־הטלוויזיה הבטיח שמיזרחי לא יסתובב.
יום לפני החזרה הכללית בא אחד מאנשי־הטלוויזיה
והודיע למפיק ולבימאי, יוסי צמח,
שמיזרחי חייב להיות על הדשא.
כשנשאל מדוע, פתח זוג עיניים נדהמות והשיב.
כאילו הוא תמה על עצם השאלה :״אם אחד
העולם הזה 2595

לכבוד האירוע המוסיקלי תשדר תחנת גלי־צה״ל
באותו היום רק שירים של החיפושיות,
בביצועים שלהם ובביצועים אחרים. השירים
ישולבו בתוכניות הרגילות של התחנה.
בתוכניות יוכנסו גם קיטעי סיפורים וראיונות
על — ועם — חברי להקת החיפושיות.
בינתיים עושים אנשים בגל״ץ מאמצים מיוחדים
למצוא את האיש ממישרד־החינוך שהחליט
בזמנו החלטה גורלית: לבטל את ההופעה
שתוכננה ללהקה בארץ. הנימוק׳שלו היה אז
שהלהקה אינה חינוכית, ועלולה לקלקל את
הנוער הישראלי הרך. אם יימצא האיש, ישולב
ראיון עימו באחת מתוכניות האקטואליה של
התחעו.
אלי ישראלי, המשדר בכל בוקר תוכנית
אישית, יביא באותו היום לתוכניתו את הזמר
אריק איינשטיין, שיספר על החיפושיות
מנקודת־מבטו.
את כל החלקים המוסיקליים של אותו היום
עורך קוטנר, והוא גם יביא בתוכניתו קטעים
מתקליטים לבנים של החיפושיות( .תקליטים

אחרי שנגמרו הקרבות בגדה המערבית, העבירו את תוליית־הכיסוי שלנו לצפון. לקראת
כיבוש רמת־הגולן. בבוקר למחרת ראיתי את אשכול, ודיין הולכים במעלה גיבעה ליד צפת.
אמרתי לצלם שיהיה בכוננות, כי עור מעט תהיה לו תמונה היסטורית.
שלוש פעמים ניסיתי להידחף בין השניים, ושלוש פעמים נזפו בי איזה אנשי־ביטחון ואמרו
לי לזוז משם. בפעם הרביעית הצלחתי להגיע והצטלמתי.
הגענו לגיבעה, שם המתין אלוף־הפיקוד דויר(.דדו״) אלעזר. כשאני מהלך בין השניים,
זכיתי לכבוד ר ג כי חשבו שאני מהפמליה שלהם. רב־סרן הגיש לי מים קרים וגם סלסלה של
פירות. כשנודע לו, לאחר זמן, שאני בסך־הכל רס״ר, וכי איני שייך כלל לאנשים אלה, אמר
כי בכל מילחמה יש פאשלות.
כעבור כמה ימים, אחרי קרבות מרים. נכבשה כל רמת־הגולן. היו שמועות פראיות. בעיקר
בץ הכתבים הזרים, כי בידי צה״ל יש שלושה גנרלים רוסיים שבויים. העיתונאים הזרים ידעו
.שאם יוכלו לאמת שמועה זו, הם יזכו בסקופ בינלאומי.
הקרבות בגולן הסתיימו במוצאי־השבת, וביום הראשון בבוקר ירדתי עם הצלם מהרמה. בצד
הכביש ראינו כ־ 20 כתבים זרים יושבים, וקצין מלישכת דובר־צה״ל מסביר להם משהו.
הצלם היה רוסי, וקראו לו ליובה. אמרתי לו :״אתה רוצה לעשות פאדיחה גדולה?״ אמר :״כן״.
כיוונתי אליו את הנשק שלי, אחרי שהוצאתי ממנו את כל הכדורים, והוא הלך לפניי, כשידיו
מורמות גבוה לאות כניעה והוא מקלל כל הזמן בצעקות רמות ברוסית.
כשעברנו ליד הכתבים הזרים עוררנו התעניינות עצומה. ואני אמרתי, ככה. בדרך־אגב,
״גנרל רוסי״.
הכתבים צעקו על הקצין של דובר־צה״ל כי הם רוצים לחזור מייד, כדי להעביר את הידיעה
לעולם.
הקצין, שהכיר אותי, התחנן לפניי שאסביר להם כי זו מתיחה, כי אחרת ישראל עלולה
להיפגע. מאחר ובעולם יגידו שאנחנו שקרנים, משום שהכחשנו בכל תוקף שיש בידינו גנרל
רוסי.
בקושי שיכנענו את הכתבים כי וה בלוף. כתב אנגלי אחד, חסר כל חוש־הומור. אמר כי עבר
בכל העולם בעת מילחמות. ורק בישראל ראה שטויות כאלה.
גם בכיבוש ג׳נין, שבוע לפני הדברים האלה, היתה תקרית. היה לנו נהג. שכל הזמן עשה
קונצים. רצה לאכול בזמן. רצה לישון, ולא רצה לנסוע כשהיה עייף.
שעות אחדות אחרי כיבוש ג׳נין הודיעו ברמקול שכל תושב שיש בידו נשק יגיע לתחנות־מסירה
מסויימות. ויתן את הנשק שבידו.
כשעברנו ליד אחת התחנות הללו, ראינו תור של אזרחים. ובידיהם כלי־נשק שונים
ומשונים. אמרתי לנהג :״מעניין אם ירגישו אלה מהשילטונות אם מישהו ימסור להם עוזי
ישראלי.״
הנהג, שהיה שחום־פנים, הסכים להיות שפן־נסיונות, ועמד בתור כרי למסור לידי
השב״כניקים עוזי ישראלי. ליתר ביטחון שיכנעתי אותו שיתן לי את תעודת־החוגר שלו,
לצורך הצלחת הניסוי המעניין.
כשמסר את העוזי, עורר כמובן מהומה. מייד בודדו אותו, וקראו למכונית שתיקח אותו
לחקירה מיוחדת. אז חייך ואמר :״אני חייל ישראלי, הנהג של תוליית־הכיסוי של רובר־צה״ל.״
שאלו אותי ואמרתי :״מה פיתאום? לא מכיר אותו, קחו אותה״
לנהג, שהחוויר כמו סיד, לחשתי :״תהיה כבר בן־אדם!״ אתרי שנשבע באלוהים שלא יעשה
עוד קונצים, שיחרתו אותו, ועד סוף מילחמת ששת״הימים, היה בסדר גמור.
לבנים הם תקליטים המבוססים על הקלטות
פיראטיות, שנערכו בזמן הופעות פומביות, ללא
רשות הזמרים).
בשעה 3באותו היום ישודרו שני פרקים
מסידרה בת 60 פרקים, שהכין קוטנר ושידר
בשנים 1981־ ,1982 שנקראה מסע הקס ם
המיסתורי, שסיפרה על הלהקה בליווי שירים

שונים. הסידרה זכתה בזמנו בהרים רבים, והיתה
מאוד פופולארית.
בהמשך ליום־שידורים מיוחד זה תשדר התחנה
30 פרקים נבחרים מן הסידרה של קוטנר
במשך כל חודש יוני, בכל יום בשעה 3אחרי־ה־צהריים,
ובכלל ימי שישי ושבת.

ענת סרגוסטי

וה הם אומר•...מה הו אומרות...מה הם אומר ה הן אוחרות...חו

אברהם שפירא:

..יא הזהות׳ שקונמן נואהשערואש .,אני עד יןאהוב
יהיה שר־המישטרה!״ הגנב נוער הנובע!״ ליבם של הרבנים!״

יעדת־הפירוק. שבה חברים השר משה שחל, חבר-הכג-
סת עוזי ברעם וחבר־הכנסת רפי אדרי, נפגשה עם ראשי
הסיעות הקטנות וניסתה לשכנע אותם לעזוב את הממשלה
ולתמוך בהקדמת הבחירות.
הנימוקים היו ענייניים. לחלק מן הסיעות אמרו חברי־הוועדה
שאסור לתת לליכוד להקים ממשלה צרה, כשאריאל
שרון יהיה בה שר־הביטחון, ולחלק אחר הסבירו

חיים קופמן שר־המישטרה -מה בעצם כל־כך מפחיד
בזה! (ראה/י ראיון עם רפי אדרי).
ביקשתי לברר עם חבר-הכנסת חיים קופמן מדוע המערך
פוחד ממנו.
נראה שעל ראש הגנב בוער הכובע. ראשי המערך יורעים שהם
מסובכים בכל־כך הרבה פרשיות, שהם מפחדים שהדברים ייצאו
לאור!
הם מסובכים בפרשת בלס, ובעמלות שנעלמו בעיסקה האיראנית,
עיסקה שהיו קשורים בה האנשים הכי קרובים לפרס, ועוד
פרשיות מלוכלכות בין המיפלגה הסוציאליסטית הגרמנית

ביום שלישי, עת עסקו הכל במיזנון״הכנסת בחישובים
המיפלגתיים השונים, הגיחה דמותו הגדולה והססגונית

מיפלגות

מיפלגוה

מיפלגות

שאסור לתת לחיים קופמן להיות שר־המישטרה.
ביקשתי מיושב ראש סיעת־המערך, חבר״הכנסת רפי
אדרי, שיסביר לי מדוע הם מפחדים מחיים קופמן.

ומיפלגת־העבודה. לדיברי העיתון דר שפיגל מוחזקים עשרות
מיליוני מרקים בחשבון סודי בשווייץ, ובעל החתימה הוא עקיבא
לוינסקי.
בקיצור. יש להם חשש אמיתי שאם חיים קופמן יחליף את חיים
בר־לב, אז לב של מישהו לא ינוח בשקט.

אגיר לך את האמת, אני לא הייתי באותה השיחה שבה נאמרו
הדברים האלה.

• ואתה באמת מועמד לתפקיד שר?

• אבל אתה ניהלת את השיחות עם המיסלגות דד
שונות!

אני לא רואה בינתיים שהמערך בורח מן הממשלה. אני לא
רואה בינתיים שהולכים לממשלה צרה. לראשי המערך יש יותר
מדי צרות עם כספים לתק״ם, לאירגוני הקניות, לסולל בונה
ולקופת־חוליס, שבשלב זה אני לא שר־המישטרה והם לא עוזבים
את הממשלה.

אני לא הייתי באותה פגישה. אבל אני לא יכול להגיד לך שלא
(רונית אנטלר)
שמעתי שאמרו את הרבר הזה,

• ואם תהיה שר־המישטרה, מה בדעתד לעשות?

נכון. אבל באותה הפגישה, שבה נאמר כי חיים קופמן יהיה
שר־המישטרה, באותה פגישה לא הייתי.

• אבל הדברים נאמרו.

דיה לבעיה בשעתה.

(רונית אנטלר)

של הרב אברהם שפירא. הלשונות הרעות הלעיזו כי אין כל
ייטחון בכך שייכלל ברשימת אגו״י לכנסת הבאה, ועל פי יי
הנחה זו יפעל בקרוב בזירה הפוליטית. שאלתי את הרב־ח״כ
לתגובתו, והוא השיב לי בעזרת מקורביו.

• האם זה נכון כי סר הינד בעיני הרבנים?
חס־ולילה! שימי לב שלמרות שאני מייצג את האדמו״ר מגור,
אני בן־בית אצל הרב(אליעזר) שך. אני אהוב־ליבם של הרבנים!
אינני חושב שיש חבר־כנסת נוסף שמעמדו כה איתן אצלם.

• אם כך, אני מבינה, גם השמועות סביב כהונתך
בכנסת הבאה אינן מבוססות.
מה זאת אומרת? הכל תלוי בי — אם ארצה בכך או לאו. היו
גם שכתבו שאני בעד הקדמת הבחירות. אין לי מושג מהיכן לקחו
(דפנה ברק)
כל זאת!

צווהרים...חה הן צווהרות...מה ה צווחו הה הן אומרות...מה ה צו
ציון צפריר. ה עו ל הז ה

שרמה עמר:

פיטר יוסטינוב:

הזכרנו ,.השימוע נענ״ן של

״חוס״ן ואני
את שם ישראל ! ״

יהיה קל!

השחקן הנודע הגיע לישראל, כדי לגלם את התפקיד
הראשי בסרט על פי סיפור של אגאתה כריטטי. יוסטינוב
הגיע הנה ישר מירדן, דרך גשר אלנבי, שם ריאיין את המלך
חוסיין. שוחחתי על כך עם יוסטינוב ערב תחילת ההסרטה.

• סופר לי שיש לך שורשים בישראל.

• מתי התראית עם המלך חוסיין?

• האם אתה חש שהעיתונות מתנכרת לך בגלל
עברך?

תני לי לחשוב — כמה שעות לפני שהגעתי הנה לצילומי
הסרט של חברת ג״ג — איזה שינוי! זה יוצא ביום החמישי. נפגשנו
בביתו.

• היתה זאת פגישתבם הראשונה?
או, לא! אני מכיר אותו עוד מימי היותו פרח־קצונה בלונדון.
נפגשנו רבות מאז.

• איך חוסיין באדם?
הוא איש מאוד מעניין, אינו יוצר אווירה פורמאלית. אני חושב
שהוא אדם אמיץ מאוד.

שהקנים
• כמה זמן ארכה פגישתבם?
יותר משעה.

• אם הוא כל־כך אמיץ, להערכתך, שאלת אותו
מדוע אינו הולך כעיקבותיו של אנוור אל־סאדאת?
לא, לא נכנסנו לזה. השם ״ישראל״ בכלל לא הוזכר בשיחתנו,
אם כי ברור שריחף באוויר. לא ריאיינתי אותו על הבעיה היש־ראלית־ירדנית־פלסטינית,
כי כולם יודעים מה כולם חושבים. לא
שזה לא מעניין, אבל לא רציתי להיכנס לזה. אני מעדיף לשמור
את הריעות שלי בעניין זה לעצמי. כיתבי שאני מעריץ מאוד את
שימעון פרס.

• אתה מתכנן לראיין גם אותו?
עוד לא חשבתי על זה. רק הגעתי, וזה דורש הכנות וסידורים.
(דפנה ברק)

..הנתב לא הנויד בין
עבה האישי לתפקידו!״
ישראל כץ, עוזר שר״התעשיה־והמיסחר, קיבל סוף־סוף
אישור מהאוניברסיטה העברית בירושלים לתעודת הבי א
המיוחלת.
בחודשים האחרונים נערך בעיתונות מסע־צלב נגד עוז רו
של השר, בטענה שהוא ניסה לקבל מינוי במיגזו* הממ י
שלתי בנימוק שיש לו ב״א, ולמעשה לא היה לו. השבוע
התברר שכל המלעיזים התבדו.
ביקשתי לברר עם ישראל כץ מדוע, לדעתו, התקיפו
אותו בעיתונות.
מדובר בכתב. שעירב עניינים אישיים־פוליטיים ואחרים
בתפקידו כעיתונאי. אותו כתב, אייל ארליך מהעיתון הארץ.
נמנה על פעילי מחנה השמאל, כאשר אני כיהנתי כיו״ר הסתדרות
הסטודנטים באוניברסיטה העברית. מצערת העובדה שאחרי
שעבר לשמש כעיתונאי לא ידע להפריד בין עברו האישי לבין
חובתו העיתונאית.

בישראל? לא — בפלשתינה. סבי היה רוסי במוצאו, והתגורר
ביפו. הוא עזב את הארץ ב־ . 1914 אגב, העץ ששתל כמתנה במלון
אמריקן קולוני בירושלים מוריק שם עד עצם היום הזה.

י שראל כץ:

ביום השישי בצהדיים התקיים השימוע בעניינו של
חבר״הכנסת שלמה עמר בפרשה שזכתה בבינוי ״פרשת
הפגישה הלילית־ .השימוע הוא אקט חריג, המוענק לאנשי-
ציבור או לאנשים שעצם ההאשמות נגדם עלולות לפגוע
קשות בקריירה שלהם, בטרם יוחלט אם להגיש נגדם כתב״
אישום, אם לאו.

במיסגרת תפקידיי הציבוריים עד כה הייתי במגע עם עיתונאים
רבים, אבל מעולם לא נתקלתי במיקרה חמור כזה של עירוב
ריעות פוליטיות־אישיות על חשבון דיווח אמת, תוך ניצול
העיתונות כשטח פרטי לעשיית חשבונות. רוב העיתונאים,
שאיתם אני בא במגע, אינם חושבים כמוני, ולא מזוהים עם התנועה
שבה אני חבר, אבל מעולם הדברים לא באו לירי ביטוי
בדיווח העיתונאי שלהם.

• איזה צעדים אתה מתכוון לנקוט?

מישפט

עיתונות

שוחחתי עם עמר כמה שעות אחרי השימוע, שהתקיים
בלישכת היועץ המישפטי לממשלה, בנוכחות צוות פרקליטים
בכיר.

אני מתכוון לפנות לוועדת־האתיקה של מועצת־העיתונות. כדי
שאותו אייל ארליך יוזמן לתת הסבר על הפער בין מה שכתב
לבין המציאות.

• נו, איך היה?
אני. כמובן, לא הייתי שם. ייצג אותי עורך־הדין מיכה קירש.
ידוע לי שזה נמשף כשעתיים־שלוש, ושלא היתה לו עבודה קלה.

• ידוע לך מתי יסתיים סוך־סוך הטיפול בפרשה?
אין לי מושג. אולי בעוד כמה שבועות. כר אני לפחות מקווה.

• אתה רוצה לספר על ריגשותיך בחודשים האחרונים?

לי הרבה מה לומר. אני מתלבט מתי אני צריו לעשות זאת.
(דפנה ברק)
נראה לי שבקרוב מאוד.

• האם אחרי שהצגת את תעודת־הבוגר שלך דיווח
הכתב על כך בעיתונו?
לא. כעת. משברור לכל כי הנני זכאי לתואר בוגר האוניברסיטה
במרעי־החברה. מן הדין היה כי אותו עיתונאי יפרסם
עובדה זו בעיתונו. בדיוק באותה הבלטה שפירסם את כתבותיו
הבלתי־נכונות בעבר. לצערי לא הוא ולא עיתונו לא טרחו ליידע
את קוראיהם אף לא בשורה אחת קטנה.
ביקשתי תגובה מפי אייל ארליך, והוא אמר,. :אין לי
תגובה. אני לא מוכן להגיב מעל דפי העיתונים״.
(רונית אנטלר)

כניסה
לא נכונה
מהרהר לסירוגין

לפני כשנה וחצי עמדו ריבה ואריה
ברנוביץ להשיא את בנם אלון לדוגמנית היפה
דניאל ישינובסקי. המועד נקבע, האולם
נבחר, ההזמנות הודפסו ואף נשלחו למוזמנים, ואז
פתאום בוטלה החתונה. היו, כמובן, הרבה רינונים
על סיבת הביטול, אבל הכלה המיועדת, דניאל,
הסבירה לכל מי שרצה כי היא דחתה את החתונה
כדי להספיק ולעבור ניתוח פלסטי בארץ. דניאל

0063000 1
9 0 0 000
.0 0 0 0 0 0
׳0 0 0 0 0 0

ם׳רן&ין

נ ד &ן

תרשים הכניסה הלא־נכונה של החתן
אסור להתבלבל, צריך לשבור את הכוס
הסבירה שחתונה היא האירוע החשוב ביותר משמיץ את דניאל, ודניאל אינה משמיצה אותו.
בחייה של האשה, ולכן היא רצתה להגיע לחתונה כל מה שדניאל מוכנה להגיד זה שהחתונה שלהם
שלה כשהיא ממש מושלמת.
היתה במזל רע. כבר כשהלכו להירשם לרבנות,
ואומנם, אחרי כמה חודשים, כאשר הסימנים
טעה עלון ונכנס לבניין הרבנות מהכניסה של
האחרונים של הניתוח חלפו, הודפסו שוב הזמנות,
הגירושין, ולא מהכניסה של הנישואין. ואם לא די
נבחר שוב האולם, ובנוכחות 1000 איש נערכה בזה, אז ממש מתחת לחופה, כשהיה צריך לשבור
את הכוס, זה התפספס לו והכוס נשארה שלמה.
חתונתם של דניאל ואלון ברנוביץ.
אחרי ירח־דבש קצר חזר הזוג הצעיר לחיי־יומיום.
אלון חזר ללימודים וקיבל תמיכה של
500ש״ח מהוריו כל חודש, כדי שלא יצטרך
לעבוד ויוכל להתמסר כולו ללימודים. דניאל
״קרעה את התחת״ כדי להרוויח כסף ולקיים את
המישפחה הקטנה.
לפני שבועיים הם נפרדו, ומספרים לי
שהגירושין הס עניין של שבועות.
הכי יפה בכל העסק המצער הזה זה שאלון אינו

אומרים לי שיחסי־החברות בין גבי גזית
לשלום קיטל, שעושים עניין כל בוקר ברשת
בי, הם יחסי־אהבה של ממש, חיבה ובבור בין שני
אנשים.
מלבד התוכנית המצויינת שהם מגישים ביחד
כל בוקר, ושבה יכול המאזין להרגיש כמה שהם
נהנים זה מזה, הם נוהגים גם להיפגש לשיחת־רעים
ולכוס־קפה או בירה לפחות פעם בשבוע.
כשהתגרש גבי גזית, אחרי נישואין קצרצרים,
היה זה שלום קיטל שתמך בו ודיבר אל ליבו
שהכל יהיה בסדר, ובילה איתו שעות בשיחות־נפש
ארוכות.
מי היה חושב שזמן קצר לאחר מכן יוכל גבי
גזית לגמול לחברו בדיוק באותו המטבע?
כן, שלום קיטל עזב את הבית ואת אשתו ובנו,
ועבר לגור אצל אחותו. החברים של בני־הזוג
קיטל קיבלו את הידיעה בתדהמה, כי כולם ידעו
בתנועה מתמדת

דניאל ישינובסקי
במזל רע

ג׳ ישבור את ההווים

את ליקי גל הזמרת אתם מכירים? מכירים.
טוב, זו לא חוכמה גדולה. את אפי טורקניץ
אתם מכירים? לא כל־כך. אז למי שזוכר, כתבתי
לפני כמה זמן שאפי נראה בחברתה של הזמרת
הנהדרת. מסתבר שזה הפך לעניין של קבע.
אפי, גבר יפה־תואר ונאה למראה(אתם יכולים
להביט בתמונה ולראות שאני צודקת) ,הוא בן

מפיק הסרטים מיכה שרפשטיין) .אחר־כך
הוא נסע לאמריקה לתקופת־מה. כשחזר הכיר את
שרי צוריאל, וניהל איתה רומאן של שנה.
את כל ההיסטוריה הזאת אני יודעת רק
מסיפורים, מכיוון שאף אחד מן השפיונים שלי לא
ראה אף פעם את אפי יוצא עם חברותיו בפומבי.
אפי היה עושה הכל בהסתר, עד שפגש את ריקי

זוכרים את אילנה ששון? אי אפשר לשכוחאותה?
אילנה, זאת שפעם היה לה רומאן גדול ולוהט
עם אחד אורי ליברנט, ואחר כך היה לה רומאן
קצר עם מריק עפרון, ושוב היה לה רומאן עם
ליברנט, ואחר־כך שוב רומאן קצר עם עפרון, ואז
חתונה ונישואין קצרים עם מריק עפרון,
וגירושין.
.אחרי כל הצרות הללו, זה ממש לא פלא
שנמאס לה מכל הבחורים הישראליים, והיא נסעה
לפאריס כדי להצליח בעסקים וגם להתאהב.
ואומנם, היא הצליחה בעבורה ועשתה כסף טוב,
.וגם התאהבה בגבר צרפתי נאה, רופא־שיניים
יהודי בשם פטריק באואר, ואחרי רומאן לוהט
הם עברו לגור ביחד, ונדמה היה שבאה מנוחה
לייגע ומרגוע לעייפ/ה.
נו, איך שחשבתי שאני כבר לא אספר לכם
שום דבר חדש על אילנה ששון, אז היא פיתאום
עוזבת את הפטריק ואת הדירה המשותפת שלהם
ואת פאריס ונוסעת לניו־יורק כדי להצליח
בעסקים וגם להתאהב שוב.
עכשיו היא בניו־יורק, גרה בדירה של ידיד
ומחפשת עבודה. פטריק נשאר בפאריס וממשיך
לטפל בשיניים של הצרפתיות והצרפתים. מריק
עפרון, לעומת זאת, נמצא רוב הזמן בחווה שלו,
ומוכן להגיד לכל אחד שמוכן לשמוע
שבדוגמנית הוא לא יגע עוד אפילו בקילשון.
כל־כך הוא פוחד מהמיקצוע הזה.

עושים עניין מ־40
איזה חיים מאושרים מנהל הזוג, והרבר היחידי
שקצת מרגיע את החברים זה שהם חושבים כי כל
העסק קשור למשבר גיל־ה״ 40 אצל קיטל,
והמשבר הזה, ביחד עם גיל ה־ ,40 יש לו נטיה
לחלוף.
השפיון הירושלמי שלי מספר לי שיש גברת
צעירה וגרושה בשם רדתי, שאולי קצת עזרה
להחלטה של שלום לעזוב את הבית, והגברת
הזאת נראית עכשיו בחברתו של שלום במסיבות
ובשאר מקומות־בילוי בירושלים.
כולם בכל זאת מתנחמים בעובדה שהפרידה
היא לא־סופית. קודם נסע שלום קיטל לכמה
שבועות בחו״ל, כדי להרהר בעניין, וכשחזר
מחו״ל הסתבר לו שהוא לא גמר את ההירהורים,
ולכן עבר לגור בבית אחותו. אחרי זמן־מה שב
הביתה, ואחרי עוד זמן־מה הלך שוב להרהר בבית
אחותו, וככה כמה פעמים.
מה אגיד לכם, הגברים האלו באמת ״עושים
עניין״ גדול מגיל ה־ 40 שלהם. כאילו שזה לא
קורה לכולם!

ריקי גל עם אפי טורקניץ
חולשה לנשים קשישות
למישפחת קבלנים עשירה מפתח־תיקווה. הוא,
מה שמכונה בלשון העם ״ילד טוב ירושלים״,
נאמן למישפחתו ולעמו. עד היום, כשהוא כבר בן
31 שנים, הוא עדיין גר בבית ההורים, ולא ממרה
את פיהם.
אבל יש לו חולשה: נשים מבוגרות ממנו. זה
התחיל לפני כמה שנים, כשניהל רומאן ארוך עם
ספרית בשם מרסל רוזנטל. ממנה עבר
לבוטיקאית נילי שרפשטיין (גרושתו של

י־ 4 0יי

גל. אז יצא מן החושך לאור. השניים נראים
צמורים־צמודים בכל מיני אירועים.
האמת היא שההורים של אפי, כמו כל הורים
פולניים מבית טוב, רק רוצים שיהיה לבן שלהם
טוב. שיסתדר בחיים, שיתחתן עם בחורה מבית
טוב, שיקים בית בישראל, מישפחה ונכדים. אז
השאלה הנשאלת כרגע היא אם העובדה שאפי
יוצא עם ריקי בפומבי מסמלת שינוי ביחסו, ואם
אנו צפויים בקרוב לצילצול פעמוני־החתונה.

אילנה שושן עם פטריק באואר
מחפשת עבודה בניו־יורק

סאת
עוורמית יריב

בער ר מורדת

הפתעה מצערת
אתם יודעים למה אנחנו מעריצים, למשל, את הפוליטיקאים האנגליים,
ולא כל־כן־ מעריצים את שלנו? זה פשוט מאוד. את הפוליטיקאים שלנו
אנחנו פוגשים לפעמים ברחוב, או במונית או במטוס, ואז אנחנו לומדים
להכיר אותם ומפסיקים להעריץ אותם, ואת האנגלים אנחנו לא פוגשים,
ולכן ממשיכים להעריץ.
הנה, אני כבר שנים ממש מעריצה את הפרופסור שלמה אבינרי.
ראיתי אותו הרבה פעמים בטלוויזיה. איש נחמד מאוד, נאה, מדבר לעניין,
אינטליגנטי, וגם עושה רושם של איש תרבותי מאוד וג׳נטלמן. פעם,
כשהוא היה מנכ״ל מישרד־החוץ, אני זוכרת שאמרתי לעצמי: איזו בחירה
טובה עשו! איש שעושה רושם כל־כן־ אלגאנטי ומכובד!
אז תשמעו סיפור: חברה שלי עבדה הרבה שנים בחברת אל־על, ובגלל
הסיבה הזאת נותנת לה אל־על כל שלוש שנים כרטיס־טיסה אחד חינם.
הכרטיס הזה הוא נושא לקינאה של הרבה אנשים, אבל רק מי שמקבל
אותו במתנה יודע איזה צרות גדולות הוא נושא עימו. בעל הכרטיס יכול
לטוס רק אם יש מקומות פנויים בטיסה, וכל אחד יודע שבזמן האחרון
כמעט אין מקומות פנויים בטיסות של אל־על ולכן נושא כרטיס־החינם
יכול להגיע לנמל־התעופה עם המיזוודה שלו 15 פעמים, עד שפיתאום
יהיה איזה מקום פנוי, או שאיזה קברניט ירחם עליו או עליה, ויתן להם
לשבת על הכיסא של הצוות.
כך קרה לחברה שלי. העלו אותה למטוס בניו־יורק, והושיבו אותה על
כיסא של איש־צוות, מתוך כוונה למצוא לה בכל זאת מקום אחד. ואומנם,
בכל המטוס הענקי הזה היה רק מקום פנוי אחד, והוא היה הכסא הריק
שליד הפרופסור אבינרי הנכבד ורעייתו, שגם הם רצו לחזור ארצה מניו־יורק.
מייד כשנכנס הפרופסור למטוס וקיבל את מקומו, הוא אמר לדייל:
״אם תוכל תשאיר את הכסא שלידנו ריק!״ הדייל אמר לו שאם יוכל, כך
יעשה.
אבל כשעלו כל הנוסעים והסתבר שאין אף מקום פנוי אחד מלבד
המקום שליד הפרופסור, אמר הדייל לחברה שלי לעבור ולשבת ליד
הפרופסור. אבל רגע לפני שהחברה שלי ישבה במקום, קרא הפרופסור
לדייל, ומול פניה הנדהמות של החברה שלי הוא ניהל איתו שיחה כזאת:
״למה היא צריכה לשבת כאן?״
״כי אין מקום אחר בכל המטוס.״
״אז מה זה המקום שם?״
״זה מקום של נוסע, שכנראה.קם.״
״ומה המקום הפנוי הזה כאן?״
״אלה הם המקומות של הצוות. בטיסה הארוכה הם צריכים לנוח״.
״אז מכל המטוס אתה צריך להושיב את הגברת כאן?״

הצייר שמואל בק ואשתו אנה נשואים כבר
יותר מ־ 30 שנה, והם הורים לשלוש בנות
מוצלחות 30 .שנה, כידוע, זה לא הולך ברגל, ואני
מתארת לעצמי שהיו גם להם אי״אלה משברים
במשך השנים הארוכות הללו. אבל שמואל ואנה
בק מאוד אוהבים אחד את השני ומאוד מעריכים
זה את זה, ולכן הם התגברו על הצרות שמביאים
חיים משותפים, ונראה היה שהזוג הזה ימשיך
לחיות ביחד לנצח־נצחים, אם לא יותר מזה. הם
הכירו זה את זה בסורבון בפאריס, כשלמדו שם
ביחד. אנה היא בת מישפחה יהודית עשירה
באיטליה.
ועכשיו פיתאום הם קצת נפרדו. הוא נמצא
בכפר קטן ליד לוזאן אשר בשווייץ, והיא חזרה
הביתה, כלומר לבית היפה שלהם בסביון.
ומה הפריד ביניהם, אתם חושבים? אהבת־המולדת
שלה. כן. זה קורה פה ושם.
מזה שנים גר שמואל בק ברוב ימות השנה
בכפר׳הקטן ליד לוזאן, ושם הוא מצייר ועובד
ומבלה וחושב ושומע הרבה מאוד מוסיקה

שלמה אבינרי
כמו שק־קמח
״אני מצטער, אדוני, זה המקום היחידי שפנוי.״
כל השיחה הזאת נערכה כשהחברה שלי עומדת, ומרגישה כמו שק־קמח
שאף אחד לא רוצה בו.
כשישבה, לבסוף, חקר אותה הפרופסור המכובד איך זה שאין לה מקום,
ומדוע בכלל העלו אותה למטוס מלא. אחרי שענתה מה שענתה, התעלמו
ממנה הפרופסור ורעייתו במשך 10 וחצי שעות הטיסה, ורק פה ושם
הסתכלו בה במבטים האומרים ״עשית לנו עוול״.

גלידת שוקולד וגלידת וניל
שתי בנותיו היפות של מיכאל שטראום,
איש הגלידה והגבינה, עירית ועופרה, נישאו
לפני שנתיים בשתי חתונות יפות. שתיהן נישאו
לבחורים צעירים, יפים ומוכשרים, ושתיהן עזבו
את נהריה השלווה, שבה גדלו, והתחילו את חייהן
בסביבות תל־אביב.
הרבה אנשים ריכלו מאחורי הגב של שתי
היפות האלה ואמרו ״מעניין אם לא תתפתח
קינאה בין שתי האחיות.״
סיפור הקינאה עלה ברעתו של הבריות מאחר
ועירית נישאה לליאון קופלר, שהוא בנו הבכור
של מיליונר קנדי בעל רשת הדראגסטורים
בקנדה ומבעלי סופר־פארס, ומייד אחרי החתונה
קנה הזוג הצעיר וילה מפוארת ביותר על צוק
בהרצליה־פיתוח .״בעיות־כסף״ זה מושג שהזוג
עירית וליאון קופלר ממש לא מכירים.
עופרה, לעומת זאת, נישאה לדן לד!ט, בנו של
ראש עירית תל־אביב, שלמה להט. אומנם

כך עברו שנתיים, ועכשיו פיתאום בא לי
לדעת מה הולך אצל שתי האחיות, ואיך כל אחת
חיה לה. שלחתי שפיון אחד לברר מה קורה, והוא
חזר וסיפר שהכל ממש בסדר אצל שני הזוגות.
לעירית ולליאון יש בן, ולפני שהוא הספיק לישון
לילה שלם, אמא שלו כבר שוב בהריון, כי
במישפחת קופלר אוהבים ילדים וגם, אם תסלחו
לי על הביטוי, לא קשה להם לגדל אותם.
אצל מישפחת להט, כלומר עופרה ודן, גם כן
הכל בסדר, אבל לא כאן, אלא בניו־יורק דווקא.
אחרי ששניהם גמרו את לימודי־המישפטים,
החליט דן שלפני שיבואו הילדים, כדאי להם
לנסוע קצת לחו״ל, לראות עולם וגם לעשות
תואר שני במישפטים.
נסעו לניו־יורק, נעזרו פה ושם בקשרים של
ההורים, ותוך זמן קצר השיגו שניהם עבודה
מעניינת.
דן הגיש בקשה להתקבל לעבודה בחברה

שמואל בק
בית ק טן בכפר
קלאסית. אנה היתה לצדו כל הזמן, וגם היא עבדה
ועשתה דברי־קרמיקה יפים. אבל הכפר הקטן
בשווייץ, למרות השקט שלו והרוגע
והפסטוראליות, ואולי בגלל כל אלה, נמאס עליה 1
נורא, והיא ביקשה מבעלה לחזור לישראל!.
שמואל בק הסביר לאשתו שהוא לא יכול להינתק !
מהעבודה שלו ומהבית הקטן שיש להם בכפר .׳
שתי הבנות הבכירות מחזיקות שתי דירות
בפאריס ולומדות שם, והבת הקטנה נמצאת עם
אביה וגומרת בית־הספר התיכון בלוזאן.
אנה ביקשה שוב, והסבירה והתחננה, וכאשר
כלום לא עזר, היא ארזה כמה מיזוודות, וכמו |
שאומרים באמריקאית ״עשתה עליה״.
מי שראה אותה כבר בארץ אומר שהיא נראית
זורחת ממש. לא מהפרידה מהבעל, אלא מניחוח
המולדת דווקא.

עירית וליאון קופלר

עופרה ודן להט
כשאתה מוצלח, יפה ומוכשר -
מסויימת. הוא בא לבחינות ולראיון ביחד עם עוד
מישפחה טובה, אבל מיליונרים גדולים הם לא
6000 איש. אחרי כל הבחינות והראיונות קיבלה
כל־כך, והחיים שניהלו כאן דן ועופרה היו צנועים
החברה 35 איש לעבודה וללימודים. דן להט היה
ביותר.

אפשר בלי אבא עשירביניהם. ממש באותו השבוע מצאה גם עופרה
עבודה כמישפטנית בחברת הקוסמטיקה א ס תי
לאודר. עכשיו הם עובדים, דן לומד, ובשעות־הפנאי
הם רואים טלוויזיה, אוכלים במיסעדות
ומתרוצצים בעיר הגדולה, כמו מיליונים אחרים.
אז תשכחו מעניין הקינאה בין האחיות.
כשאתה צעיר ויפה ומוכשר, אפשר גם בלי אבא
עשיר.

הגנה: שלמה שירזי, בית׳׳ר ירושלים
אבי כהן, בית׳׳ר ירושלים
ירון אדיב, בני־יהודה
אורי בנודיס, הפועל לוד
קישור: אורי מלמיליאן, בית׳־ר ירושלים סמי מלכה, בית׳׳ר ירושלים
מישל דיין, בני־יהודה
חלוצים: אל׳ אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
דניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה

.העולם הזה׳׳ בחר את 11 המופלאים של הליגה הלאומית, לאחר
התייעצות עם בעלי מיקצוע שונים. לכולם היו הצעות.

!#ס, נכר8 ,אוס
שוער: יוסי מיזרחי, בית׳׳ר ידדשליזם
הגנה: אבי כהן, בית׳ר ירושלים
אפרים דוידי, הפועל באר־שבע
אודי אשש, בית׳׳ר ירושלים
שלמה שיחי, בית׳ר ירושלים
קישור: אורי מלמיליאן, בית׳ר ירושלים סמי מלכה, בית׳׳ר יחשלים
ניר קלינגר, מכבי חיפה
אבינועם עובריה, שימשון
חלוצים: אלי אוחנת בית׳ד ירושלים
אלי יאני, הפועל כפר־סבא

אוו־מומיליאן,
שווקו נרווגל
שוער: יוסי מיזרחי, בית׳׳ר ירושלים

• ר״ו יעקנ
אומן, נלנלן
שוער: אבי רן, מכבי חיפה
הגנה: ירון אדיב, בני־יהודה
אבי כהן, מכבי תל־אביב
שלמה שיחי, בית״ר ירושלים
אורי בנודיס, הפועל לוד
קישור: אורי מלמיליאן, בית״ר ירושליק שלום תיקווה, מכבי נתניה
משה סיני, הפועל תל־אביב
מישל דיין, בני־יהודה
חלוצים: אלי אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
דניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה

נברור־ת ״הע 1ל הז ה״
א בי רן

אבי כהן
יחן אדיב
סמי מלכה
אנרי מלמיליאן
אלי אוחנה

שלמה שיחי א!די בגודיס
מישל דיין
דניאל בריאלובסקי

קישור: אורי מלמיליאן, בית׳׳ר ירושלים סמי מלכה, בית״ר ירושלים
מישל דיין, בני־יהודה
חלוצים: אלי אוחנה, בית״ר ירושלים
רויד גורדנה, בני־יהודה
אלי דריקס, מכבי תל־אביב

018׳ אוואסס׳, שחקובוווסד שוער: אבי רן, מכבי חיפה
הגנה: אבי כהן, בית׳ר ירושלים
אבי כהן, מכבי תל־אביב
אבינועם עובדיה, שימשון
קישור: אורי מלמיליאן, בית׳׳ר ירושלים ויקי פרץ, בית׳׳ר תל־אביב
סמי מלכה, בית׳׳ר ירושלים
חלוצים: אלי אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
דניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה
אלי דריקם, מכבי תל־אביב
גארי ואנדרמולן, בית״ר ירושלים

אייר מגד,
משורר וסובר
שוער: יעקב אסייג, בני־יהודה
ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

אלי אומה

ירון אדיב

יוסי בויזרחי

אבי כהן

(ילה רזיו, ה עי ל ס הז ה

אבי כהן

#ח״ם נועם, עיתנא*
שוער: אבי רן, מכבי חיפה
הגנה: אבי כהן, בית׳׳ר ירושלים
שלמה שיחי, בית׳ר ירו שלים
מנשה שימעונוב, מכבי תל־אביב
ירון אריב, בני־יהודה
קישור: אבינועם עוברית שימשון
אורי מלמיליאן, בית׳ר ירושלים

י— 4 2

סמי מלכת בית׳ר ירושלים.
נדשל ריץ, בני־יהודה
חלוצים: אלי אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
רניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה

• ודנה וייסר,
חנו־ננסח
שוער: אבי ח, מכבי חיפה

הגנה: אבי כהן, בית׳׳ר ירושלים
שלמה שיחי, בית׳׳ר ירושלים
ירון אדיב, בני־יהודה
אודי אשש, בית׳׳ר ירושלים
קישור: סמי מלכת בית׳׳ר ירושלים
מישל דיין, בני־יהודה
חלוצים: אלי אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
דניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה
אלי דריקס, מכבי תל־אביב
דויד גורדנת בני־יהודה

אברהם לוי,
מנחל ביח״ד ׳־0
שוער: יוסי מיזרחי, בית״ר ירושלים
הגנה: חנן אזולאי, בית׳׳ר ירושלים
ירון אדיב, בני־יהודה
שלמה שירזי, בית״ר ירושלים
אבי כהן, בית״ר ירושלים

הגנה: חי קרים, מכבי תל־אביב
חנן אזולאי, בית״ר ירושלים
שלמה שיחי, בית״ר ירושלים
משה עלו, בני־יהודה
קישור: סמי מלכה, בית׳׳ר ירושלים
אורי מלמיליאן, בית׳׳ר ירושלים
משה סיני, הפועל תל־אביב
דויד גורדנה, הפועל תל־אביב
חלוצים. אלי אוחנה, בית׳׳ר ירושלים
דניאל בריאלובסקי, מכבי חיפה

עם כל קניה של סרט צילום פוג ׳י
חט ח£חט 8תקבל בשמחה אלבום
תמונות חינם (לבחירתך 4תמונות
שער שונות).
פוג׳׳ חט ח£קט 5סרט הצילום שפרץ
קדימה והשאיר את כל מתחריו
מאחור.
פוג׳י חט ח£קט 3־ סרט הצילום
של הצלמים המקצועיים.
פוג׳י חט ח 8חט 3סרט הצילום
שלך ־ מהתמונה הראשונה.
אל תשכח לדרוש את האלבום
בזמן קנית הסרט.
אלבום תמונות

ח _0ו 0 0ו^ט=ו
1 0 0 4 0 0

ע ם כל סר ט צי לו ם של ^ 1=11.1ובטק

ימיר