גליון 2597 מתאריך 10 ביוני 1987

מיכחבים
תיקחה כעתיד
עוד על יובל העולם הזה.
אולי באיחור, אך, אקווה, לא במאוחר, שלוחה
בידכתי להעולם הזה ולעורכו, אורי אבנרי,
לרגל יובל וד.50
,ייחודו של העולם הזה מצוי בכל גליונותיו,
מן הראשון ועד האחרון שבהם. עיתון שאינו
מזדקן וממשק־ להיות המצליף האמיתי והפרשן
המוסמך של החברה והשילטון בארץ.
מאבקיו, ללא ספור, היקנו לו אויבים רבים,
אוהדים ומעריצים — סימן לכנותו וליושרו.
קשה לתאו־ מה היתה דמותה של המדינה כיום
ללא העולם הזה. עובדת קיומו היא עידוד
ותיקווה לעתיד של צדק חברתי ושלום כולל.
עוץ רוזנברג, רמלה
עלו והצליחה

כתבת ה שער הקידמי:

זעמו של אלוף
קול חדש נשמע בארץ: קורו של עמרם
מיצנע. בעוד שבאספסוף־הלינץ־ שהשתולל
בדהיישה היו רבים שלא
שירתו מעולם בצה״ל. שהן־ מיצנע את
דמו בכל המילחמות. האם יש עוד קצינים
כמותו, שיצליחו לחלץ את צה׳־למתל
קירי משרת המתנחלים ומיש־טרה
קולוניאלית. שאליהם
הוא נגרר מזה עשרים שנה ד

רנפא־השרזם
עוד על יוזמת־העולוס (״לא סחורה״,
העולם הזה 29.4.87 ואילך).
הסיסמה שטחים תמורת שלום היתה מאז
ומתמיד סיסמת העולם הזה, בעוד שמנהיגי
מיפלגת־העבודה בזו תרו לעורך העולם הזה,
אורי אבנרי, ולדיעותיו.
היום, לאחד 20 שנה של מאמץ־על, אחר
פגישות. נאומים ומאמרים אידספור, יכול אבנרי
לגלות בסיפוק שחלק גדול מהעם בישראל
מאמץ את רעיונותיו.
עתה אולי הזמן שאבנרי יחזור לפוליטיקה
ויעמוד בראש תנועה או מיפלגה כדי שיהיה לו
חלק בהגשמה של רעית לו הטיף כל השנים.
אם רוצים לרפא חולה, יש למסור את הטיפול
בידי רופא מומחה ובעל נסיק ולא בידי עובדים
סוציאליים שהם עוברי־אורח מיקריים. והרופא
מכון והמתאים במיקרה שלנו הוא אורי אבנרי!
אור גיל, תל־אביב

נדו־ענם כניצחון בבחירות
על סיב ההסברה של עניינים ברומו
של עולם (.הנדון־ ,העולם הזה
13.5.87 ואילך).
אם הליכוד רוצה לנצח בבחירות הבאות (חס
ושלום) ,או אם מיפלגת־העבודה רוצה לנצח בבחירות
הבאות (גם כן לא התפתחות משמחת
במיוחדת יש לי המירשם עבורם: שייקחו מייד את
אודי אבנרי על תקן המסביר הראשי.
כל הקודם — יזכו־-
אחרי מה שאבנרי כתב בחודש האחרון, החל מן
הנדון על מטוס הלביא(.מטוס ומיתוס״ ,העולם
הזה .)13.5.87 השתכנעתי (לרגע) ששריפת
המיליארדים על פרוייקט זה היא ממש מעשה
חלוצי, ציוני, בי טחוני, אנושי ובו׳ וכר.
וכנ׳ל — בפרשת פולארד. אחרי הנדון
האחרון של אבנרי בנושא (.עיק ערך פולארד״
העולם הזה ,)27.5.87 אני פשוט לא מבינה כיצד
לא אימצו שימעון פרס ויצחק רבין את דיברי
אבנרי מילה במילה ופירסמו אותם כהודעה
רישמית ומסכמת בנושא, במקום לגמגמם,
להתכעס ולהתבזות.
וברצינות: פה זד. מר אבנרי, ההגנה הטוטאלית
על מחדליהם המשוועים של שלושת ראשי
ממשלת ישראל? זאת תיסמונת שנת וד 51 של
י הודי ת גלעדי, חיפה
העולם הזהז

כתבת ה שער האחורי:

הערסאסח לדקור
כ שהתברר לאנה מימוני שי ש בעיה
עם הגיור שעברה אמה. ביקשה לטבול
במיקווה. ברבנות אמרו לה: רק
בתנאי שתפסיקי לרקוד! אבל הרקדנית
מס׳ 1בארץ מעדיפה את אמנו־תה,,
.כשאני רוקדת, אני נו־געת
באלוהים,״ היא אומרת.
״ואין לי כלל צורך ברבנים י

אגדות בן־גוהן

ב־ 1967 בא הכיבוש, שהרס את הכל. עד אז היתה
ישראל מדינה מתקדמת, סוציאליסטית ,,שיוו־יונית,
אידיאליסטית הגונה, שוחרת־שלום. פשוט
מדינה בסדר. האומנם? איך מדינה קטנה ונחמדה
הופכת להיות גדולה, מכוערת
וגיזענית? הכל מתחיל אצל בן־
גוריון — הרבה לפני .1967

סטף ורטהיימר, תעשיין ומהפכן שייסד עיר
המשולבת עם מיפעלי תעשיה, והכוללת בית־ספר
לתעשיינים ומוסיאון אמנותי, מסטר בראיון
מיוחד על רעיונותיו, על נסיונותיו הפוליטיים
הכושלים וחזונו על ישראל אחרת —
יהודים וערבים שיתחרו ביפאן. .כסף זו לא
המטרה,״ הוא מכריז, וגם,. :מו־
8שגי שמאל וימין נגמרו —
שניהם מחלקים כסף אמריקאי:־

בנקאים בג׳ינס דף חדש ;שן,
הם עלא־כיפאק!
גילויים נוספים על מיסמבי בנק צפון אמריקה:
מישסחת נקאש, מייסדי הבנק, בעלי אימסריית
הג׳ינם ג׳ורדאש, מאשימים בי מנהלי הבנק
גנבו מהם מיליוני דולארים. הסיפור המוזר על
הלוואה שחיתה או לא היתה,
עיסקה סיבובית דרך פנמה

ולונדון, והטעות של מונסה.

קריאת הספה
על דיברי תומרקין האחרונים(״פוז־מא׳ל״
,העולם הזה .)1.6.87
תומרקין, תומרקין, מה אתה רוצה מעמוס עוז?
הניתוח של עוז בטלוויזיה היה מבריק וקולע.
וצא קרא במדוייק את מפת החברה הישראלית
1987 וגילה בה את נקודת־המוצא מן המצב בו
נמצאת המדינה (לא־שלום, התחרדות והקצנה
כללית) .וצא גילה את ההבטחה לעתיד לבוא:
הבורגנות המיזרחית השפויה והמתונה.
אברהם סופר, רמת-גן

סיפרו של נורמן מיילר הערומים והמתים הופיע
לראשונה בתרגום עברי בשנת ( 1950 ספריית
פועלים) .עתה יצאה מהדורה חדשה(זמורה
ביתן) הנושאת את שמו של אותו המתרגם: חיים
גליקשטיין. אבל דבר מוזר קרה לחיילים
האמריקאיים בשנים שחלפו
^ 0 7בין שני התרגומים (״ישו וגם
קוסיות עלא־כיפאק״).

הרבה שוודים נראו במסיבה של מיכל טוינה,
ביניהם גם הדוגמן פיטר וייגר, שחיזר בעבר
אחרי חווה דיסטנפלד >בתצ־לום)
.הפעם הם הפגינו אדישות
^ 2 7הדדית — לחווה יש חבר חייל.

השגריר שזנה בניס
כל המועמדים למישרת שגריר ישראל בוושינגטון
כשלו במירוץ. רק הזוטר והאלמוני
שבהם, ששמו עלה רק לפני שבוע, זכה במישרה.
ממש כמו בפיס. משה ארד, הזוכה המאושר :״אני
מקווה שהאחרים ידברו עליי טובות!״ נמרוד
נוביק :״אני מפרגן לו ״.חנן בראון :״מאחל לו כל
טוב ״.שלמה אבינרי :״אני הראשון לברכו!״
למיצעד המברכים מצטרפים
גם גד יעקובי, אהרון יריב,
איתמר רבינוביץ. מישהו נשכח?

(ניסינו) גאון ואכזר
איך ירד ליאון תמן לחייו של גיסו, גיסים גאון,
כשזה נקלע לקשיים כססיים, ודרש מייד את
פירעון כל חובותיו. איך הנושים האחרים
היו נוחים יותר מהגיס, וכיצד
משפיעה הפרשה המכוערת על
הפדרציה הספרדית העולמית.

קול הזמיר הרועם
יצחק זמיר מסרב להתראיין. לכן ״כשיש לי
משהו חשוב לומר, יש תהודה!״ עכשיו הוא כועס
על השב״ב, שרימה את כולם: יוסי גינוסר הצליח
להוליד שולל גם אותו, רפי מלכה נאלץ
להסתפק במיכתב־הערכה פושר
£ובפרשת נאפסו ביקשו ממנו

חוות־דעת רק על עניין פעוט.

א תג ר

ניוו שרס

הנא סניורה, עורך עיתון בירושלים המיזרחית,
הטיל פצצה פוליטית: הוא יקים רשימה ערבית
בבחירות לעיריה! האם זהו תרגיל עקר? תעלול
פירסומת? מהמכה מחשבתית? המיסלגות הציוניות
במבוכה, מפוצלות בתוכן בין הדורשים
להשליך אותו לכלא לבין המוכנים
לסבול את צעדו. מה חושבים
חבריו, בקהילה הפוליטית חס־לסטינית
בשטחים הכבושים?

רחר ה מר חר ח
מרווחת:

נהג המשאית החליט שהילדה בת ה־ ,8שרעתה
עדר סתת בשדה, דומה לסוסיה לוח. אחרי
שאגם אותה בצורה אכזרית, השליך אותה ל־
> באר והסתלק, אדיש לגורלה.
השופטים היו אדישים פחות:

20 שנה הוא יישב בכלא.

מיכתבים * חולון או בת־ים׳
3 4 איגרת העורך * זונות למחרת
הנדו* -אגדות ילדים 5 במדינה -מילחמה זעירה

ת ש קי ף -תיגרת ידיים דתיות
יומי איימי -ה אקד ח של גורודיש 11
אנשים -יהודי צרק סי

ר איון ה ש בו ע -עם סטף ורטהייב 17 20 אתה והשקל המוסיאון מצפצף
לילות יימראל ח ט אי באר־שבע 22

חתולים כבני־אדם
זה וגם זה
דף חד*מ -אמנים וכיבוש
רחל מהחלת -על כל העולם
תימבצופן -ספור ביומן ()4
קולנוע -אמריקה מפח
הורוסקופ זיווג תאומים
מה הם אומרים -מייקל לדיו
זלמן שושי, דורון הירשמן
שידור -מבכרת־רדיו
•התפמפמנו־עצם
הענייי
בריקמן בלי תוכן
חור בדימת

המדורים הקמעיס:

חווה בין שוודים

לפליטי איקרית ובירעם אין זה חשוב כלל מי
ישים להם את זכויותיהם: משה ארנם או
שימעון פרם. הם רק מקווים שזה יקרה, סוף־
סוף. לפני 39 שנים ביקשו מהם ״לחכות
שבועיים״ ,ומאז הם מחכים. זיקני הבם ריס
נזכרים כיצד זכו בבג״ץ, וכיצד
הממשלה ציפצפה על בית
המישפט ופוצצה

ענת צחור (מהיוגורט
של רפאל קלציקין) מאוהבת
ברופא הגרוש ראובן
ברק • גליה אלבין:
״זה נכון שהוא מתגרש,
אבל לנו אין רומאן!״ •
רגית מישורי רוצה את
יעקב אלון בארץ •
בתל־אביב מתראה הפרופסור עם רוזי מראש רק
בלילה — אבל בלונדון גם ביום • גילה לוי־בוכמן
פגשה ליד הבית את אפי ארזי, ויוסל־ה
בוכמן מצפה לתינוק • עם מי ישן עידו דיסג־צ־יק
במשך שבועיים? עם ת ב
יודקובסקי! • אורנה גאון בין
זורח רוזנבלום וטדי שאולי.

הילדה מתוך הבאר

אדיהו הנזרחל
עוד זיכרונות ותיק העולם הזה.
לא נוכחתי בהתכנסות בסינרמה לציון יובל
העולם הזוז. אן־ לידיעתכם — נמניתי בזמנו עם
הכתבים של 9בערב(קודמו של העולם הזה).
שימשתי אז ככתב השבועון בחיפה ופירסמתי בו
סור שבועי של חדשות ורכילויות מקומיות, תחת
הכותרת חדשות ההווה בעיר העתיד. טור זה
היה הראשון בסוגו ובתוכנו בארץ.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 2597

נסך זו רא המטרה!

2כבדים ותיקווה

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
מורי וידידי אורי קיסרי(העורך הראשון של
העולם הזה) החליט שיש לי כישרון עיתונאי
וביקשני להצטרף באורח קבוע לצוות. אך
העדפתי אז ללכת לשטח הפירסומת.
אליהו טל, צהלה
• לפני שנודע שמו של הקורא טל בשטח
הפירסומת(בשנות ה־ ,50 כאחד מבעלי סוב־נות־הפירסום
הגדולה בארץ) עוד הספיק לשרת
בצבא הבריטי של מילחמת־העולם בדרגת
מייגיור (רב־סרן) ובצה״ל, בדרגת סגן־
אלוף, כשאחד מתפקידיו היה ריכוז גיוסם
של אנשי המח״ל (מתנדבי חוץ־לארץ).

• ב לי

7ונ ע• 1

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מהדקת המודעות: כרמית טל
עורך דפום: יפתח שביט ראש המינהדה: אברהם סיטון המדד :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה.. :הדפום החדש״ בע־מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

דפני שבוע ציץ רון בן־ישי, בכתבה בידיעות
אחרונות, שתצלום של העולם הזה הוא
שפוצץ את פרשת השב״ב.
זה היה כך: למחרת התקרית של חטיפת האוטובוס
בקו ,300 אסרה הצנזורה את פירסו התצלום
שבו נראה אחר החוטפים, בעודו בחיים. מובל
בירי אנשי־ביטחון.
העולם הזה אינו מפר את החוק. פנינו אל
הצנזורה והודענו שבכוונתנו לפנות אל בית•
המישפט הגבוה לצדק ולבקש צו־על״תנאי נגד
איסור זה. הצנזור החליט — אולי תוך התייעצות
עם פרקליטות־המד־נה — להתיר את הפירסום.
בכך פתחנו את הדרך לפגי כל העיתונים. אר כל
העיתונים האחרים — וביניהם מעריב וחז

תם, כל עוד אינם רואים את תצלומיהם ואת
הכינויים שבהם השתמשו.
כלומר. האיסור מהווה הפרעה חמורה ביותר
לגילוי האמת ולעשיית הצדק.
הסיבה הרישמית היא שהקורבנות עלולים
להכיר את האנשים שהתעללו בהם, ושזה חושף
את האנשים לנקמה. אין בזה כל ממש. ער היום
לא היו מעולם פעולות־נקמה כאלה. אין סיבה
להניח שיהיו מחר, מחוץ לכותלי בית־המישפט.
אולם זכותם של הקורבנות היא לראות את פניהם
של מקבלי החנינה, ולדעת באילו כינויים השתמשו,
כדי שיוכלו גם הם לעשות מה שעשה
עיזאת נאפסו: להגיש עירעור או לתבוע רוויזיה
של מישפטיהם. מה גם שקיים חשש חמור שעשרות,
ואולי מאות קורבנות נומח־נאפסו יושבים
היום בכלא, אחרי שנסחטו מהם הודאות באותן
השיטות.
כשם ימלא היתה סיבה למנוע את פירסום
תמונתו של גינוסר. כך אין כיום סיבה לגיטימית
לאסור את פירסום תמונותיהם של אברהם שילום
וחבריו.
אני סבור כי על הצנזורה לשקול את העניין
מחדש ולשנות את החלטתה.

^ אתר הזמת
יי״ -למחרת
דודדהענק על אתר־הזנות הלאומי כתל־ברוך.
שפירסמנו לפני שבועיים, עורר ויכוח רב
בציבור. איך הוא השפיע באתר עצמו?

מדווח יטי כדם, יטיצא לשטח כדי
לבחון את התוצאות:

הקוקסינל המנומר
כולם ידעו!
לנצל את ההיתר. הם פירסמו את התצלומים רק
כעבור חמישה שבועות נוספים.
עם פירסום התצלום שלנו פרצה הפרשה
החוצה. והתגלגלו הדברים ער להוראת ראשי
השב״ב בפשעים שביצעו. הדחתם ומתן החנינה.
הצנזורה אסרה לפרסם את תצלומיהם של כל
החנונים והמודחים. החל באברהם שלום וכלה
ביוסי גינוסר. אך כאשר הופיע גינוסר מרצונו
בכינוס פוליטי פומבי של אריאל שרון, תבענו מן
הצנזורה את הזכות לפרסם את תצלומו. לאור
הנסיבות. שוכנע הצנזור. התצלום פורסם. שוב
פתחנו את הדרך לעיתונים האחרים, והתצלום
פורסם בהרחבה.
כתוצאה מכך זיהה עיזאת נאפסו את האיש
שחקר אותו, ושסחט ממנו הודאה בלחץ גופני
ונפשי. היה זה גינוסר, אולם נאפסו הכיר אותו רק
בשם אחר. אלמלא התצלום. לא היה מזהה אותו.
תודות לזיהוי השתנה מצבו המישפטי של נאפסו,
והוא זכה בעירעורו.
אני מעלה עניין זה עכשיו. כדי למחות על כך
שהצנזורה ממשיכה לאסור את פירסום תמונותיהם
של ראשי־השב״כ־לשעבר. פרט לגינוסר.
וגם את כינוייהם.
אין בכך כל הגיון. האנשים האלה חדלו מלשרת.
שיטותיהם נחקרות על״ידי ועדת־חקירה
ממלכתית. קורבנותיהם אינם יכולים לזהות או

״מאז
שפורסמה הכתבה, באות אלינו הרבה
יותר מכוניות. במיוחד באות יותר מכוניות
מפוארות של אנשים מכובדים ״.אמרה לי חלי,
זונה שחרחורת .״נראה שהם קראו את הכתבה
וקיבלו אומץ לבוא אלינו.״
״מאז הכתבה מגיעים המון מציצים. אנשים
שבאים סתם להסתכל, כאילו היינו קולנוע. לפי
הכתבה הם תושבים שפה יותר מעניין מאשר
בתיאטרון,״ הוסיפה מזל, מכוכבות הכתבה.
חנה, קוקסינל שצולם בכתבה כשהוא לבוש
בשימלה מנומרת, וכשפניו מכוסות בצבע שחור.
מתלונן :״למרות שלא ראו את הפנים שלי, זיהו
אותי כל הזונות והלקוחות הקבועים. רק לי יש
שימלה מנומרת, ובגלל זה אי־אפשר לטעות בי.״
מירב הבלונדית טוענת שהכתבה תיארה את
המתרחש במקום ״יותר מדי טוב.״ לדבריה :״כתבתם
כל מה שסיפרנו, כל מה שקורה כאן, בלי
להחסיר אף פרט אחד. סיפרתם על כל מיני
סטיות של לקוחות. אנשים יכולים לקבל רושם
לא־טוב על המקום. וחוץ מזה, זה לא פייר כלפי
הלקוחות שיש להם הסטיות שסיפרנו עליהן.
חלק מהמיקצוע שלנו זה לדעת לשתוק. לי יש
לקוח שיש לו סטיה. סיפרתי על זה בכתבה, ומאז
הפירסום הוא לא מגיע. לא נעים לי ממנו״.
איריס, שדבריה הובאו אף הם בכתבה, סיכמה
את הנושא :״עכשיו יהיה בלגאן שבוע־שבועיים.
ואחר־כך הכל יחזור להיות כמו שהיה. בסך־הכל
זהו מקום־העבודה שלנו, ואנחנו עובדות כאן
קשה מאוד״.

הבנקאי ה מ שפף
על הדמיון שבין עבודת טייס לעבו דת
פקיד״בנק (״אינד יכול לטוס כל
החיים ולפחד!״ ,העולם הזה
.)27.5.87
כאשר טייס־הניסוי של הלביא, ע׳ ,הודה בפני
ענת סרגוסטי, כי במידה מסויימת להיות טייס זה
כמו להיות פקיד־בנק, הוא כיוון לדעת גדולים.
עובדה: כנראה שהנסיון שלו כטייס הקל על
האלוף דן טולקובסקי, מי שהיה מפקד חיל־האוויר
בשנות ה־ ,50 להיות במשך כמעט 30 שנה
מראשי הבנקאות בארץ, כמנהל חברת ההשקעות
של בנק דיסקונט.
ירון לנדסברג, תל־אביב
כיצד נפתח ה תיק
על זכות״הראשונים של העולם
הזה בחשיפת פרשת נאפסו(.ה״
שב״כ העליל עליו״ ,העולם הזה
29.4.87 ואילך).
אני בחורה מהעדה הצ׳רקסית, המפורסמת
בזמן האחרון בעיקבות פרשת נאפסו. ברצוני
להודות להעולם הזה בכלל ולעיתונאית
ענת סרגוסטי בפרט, על פירסום תמונתו של
יוסי גינוסר (איש השב״כ לשעבר) בהעולם
הזה (.)14.1.87
פירסום זה של גינוסר (שעד אז רק בני
העדה בלבד ידעו על זהותו) ,גרם לפתיחת
התיק(של עיזאת נאפסו) מחדש.
אלמלא הפירסום הנ״ל נאפסו היה נקבר
עוד 11 שנים בכלא.
אבזק אמירה, ריחניה

הוא דווקא המשיך לפשוט עט ואם כי, בין שאר
עיסוקיו, היה פעם גנן גינות־נוי מעולה, עתה הוא
מתגורר בדנמרק ומשמש ככתבו של קול ישראל
ושל העיתונים הארץ וחדשות בצפון־אי-
רופה, כשממלכתו משתרעת על פני חמש מדינות
(דנמרק, נורבגיה, שוודיה, פינלנד ומדי פעם גם
גיחה לברית־המועצות).
אסתר זיכר, רמת-גן

זאת רא רחל
על הרחילויות האחרוגות של המרח־לת
(״רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)13.5.87
תמיד קיוויתי כי סוף־סוף אמצא איזו פעם
ברחל המרחלת איזו רחילות• עסיסית על מישהו
מהעולם הזה. הלא הסיסמה של העיתון היא
...ללא משוא פנים.
ועכשיו זכיתי והמרחלת נשברה. גם סיפור על
דפנה ברק (השעון של המיליארדר שלא שווה
כלום) וגם סיפור על רונית אנטלר(שבנו מפיק־הסרטים
של טדי קולק נמלט מפניה ובלבד שלא
תדובב אותו).
לכן אני מציעה לשנות את שם המדור —
מרחל מרחלת על כל העולם לרחל מרחלת על
כל העולם הזה• רחל בן־עטר, תל־אביב

מיספרים תרביים
עוד על מיספר הספרים בתנ״ך
(״מיכתבים״ ,העולם הזה .)13.5.87
אם העולם הזה מוצא לנכון להתערב בדיון מתמטי נכבד, כמו עניין מיספר סיפרי התנ״ך (39
לפי חשבון הגויים 24 ,לפי חשבון היהודים)
ולהסביר מניין נובע ההפרש של 15 ספרים, אעלה
גם אני את תרומתי לתנ״ך במיספרים.
למשל: מי שלא ידע, הגיעה השעה שיידע —
מיספר האותיות בחמשת חומשי התורה הוא
,304,805 כשהאות השכיחה ביותר היא יו״ד
( 31,503 פעמים) והנדירה ביותר היא פ״א סופית
( 834 פעמים בלבד).
גרשון לובשטיין, הרצליה

אתלטיקה קלה

על כושרו הממי של לורנס אוליבייה
(״תמרורים״ ,העולם הזה .)27.5.87

ומי במקום הרביעי
על גודלן של ערי הארץ (״תמרורים״,
העולם הזה .)1.6.87
לרגל פטירתו של ירוחם צייזל, מי שהיה ראש
העיריה של חיפה, הזדרז העולם הזה להזכיר כי
חיפה היא העיר השלישית בגודלה בארץ.
אבל זאת הרי עובדה ידועה.
לעומת זאת, הגידו־נא לי מי העיר הרביעית
בגודלה בארץ? וודאי תשיבו: בת־ים. לא נכון.
בפירוש, לא נכון. העיר הרביעית בגודלה בארץ
מוטי יפרח, חולון
היא חולה•
• אין הדבר ברור כל־כך. גם אומדן מיס־פר
תושבי חולון וגם אומדן מיספר תושבי
בת־ים נע סביב ה־ 135 אלף. ובעורפיהן של
השתיים נושפות פתח־תיקווה (כ־ 130 אלף);
רמת־גן(כ־ 125 אלף) ובאר־שבע (כ־ 120אי

דא קבצו 1ד א ננו
על כתב ותיק של העולם הזה(״רפול
ואפלטון״ ,העולם הזה .)27.5.87
במיסגרת תערוכת החמשירים שערכתם, לרגל
השמעת חמשיר של רפול ברדיו, הזכרתם גם את
החמשיר על אליהו זהבי, שלפני שנים רבות ערך
מיבצע בו העמיד פנים של מקבץ־נדבות (כדי
לעמוד על יחס הציבור לקבצנים מצד אחד ועל
גובה הכנסותיהם של קבצנים מצר שני).
וכך הלך אותו חמשיר על מיבצעו של זהבי:
מעשה בכתב מיוחד,
שנשלח כקבצן יום אחד,
כשמנה וספר,
לעיתון ליא חזר —
הוא החליט להמשיך לפשוט יד.
אבל כמובן שבוזי זהבי לא המשיר לפשוט יד.

אוליבייה בתפקיד אל*
רק לא במיטה
הרגה אותי הציטטה הזאת מפיו של לורנס
אוליבייה: על הבימה הוא אתלט עולמי: בבריכה
(בגיל )80 הוא אתלט בינלאומי: רק במיטה הוא
לא מסוגל להיות אתלט?
הרי זאת האתלטיקה הכי קלה שיכולה להיות!
דן שרון, תל-אביב

״אץ־דזמה־לו
על התעתיק העברי של שם אופנוע
בריטי (״רוח צדדית״ ,העולם הזה
.)27.5.87
ההתפעלות מניחוח־הנעורים שבסיפורי אורי
אבנרי(על נסיעתו עם נערה נתנייתית בכביש
הסוער לחיפה) השכיחה כנראה לכותב הנכבד את
שמו של האופנוע עליו הם רכבו.
זה היה אופנוע מטשלס (אין־דומה־לו,
בתרגום חופשי) ולא מאצילס(הרבה פחות) ,כפי
שהעולם הזה בחר להעתיק את שם האופנוע
שרה גיל, תל־אביב
--* זאוס בסרט, מאבק הטיטאגים״.
העולם הזה 2597

ב־ 1967 היה מיפנה היסטורי. הכל השתנה!״ האומנם?

^ גדה מתהלכת בארץ, ובייחוד בחוגי השמאל: הכל השתנה
ב־.1967
עד 1967 היתה מדינת־ישראל בסדר. שוחרת־שלום. עובדת.
שיוויונית. סוציאליסטית. מתקדמת. אידיאליסטית. הגונה.
ואז בא הכיבוש, שהרס את הכל. מאז היא גיזענית, שוחרת־סיפוח,
מתנחלת. מדכאת עם אחר. בורחת מעבודת־כפיים. מספסרת
בבורסה. מושחתת. בעלת־פער. מיליטריסטית. ברוטאלית.
שב״כניקית.

בקיצור: ההים ך מכסי שהיתה קודם לכן.
לכן היתה 1967 נקודת־מיפנה. מרינה קטנה, נחמדה ומתקדמת
הפכה למדינה גדולה, מכוערת וגיזענית.

ובכל, בכל אשם הכיבוש. זה שמלאו לו השבוע 20
שנים.

9והי אגדה נוחה מבחינות רבות.
( היא מאפשרת לוותיקים להתרפק על עבר יפה, לשיר לו
שירי״נוסטלגיה ובכלל להאמין, כדרכם של ותיקים, שפעם, בימי
נעוריהם, היה הכל יפה וטוב, אלא שהתקלקל והידרדר למצב
הנורא הנוכחי.

האופי הדרוש כדי לעמוד על שלו, לחסל כל התנגדות ולפעול
על־פי דרכו.

מייחס חשיבות אך ורק למעשיו של בן־גוריון, להחלטותיו ולהכרעותיו
בפועל. כי אחרי שהתנדפד המילים שנאמרו ושנכתבו,
כמו עשן ברוח, זה מה שנותר: המעשה ותוצאתו.

לכן היתה לדויד בן־גוריון השפעה כה אדירה על
מהותה של מדינת־ישראל, מאז ועד היום.

כמו שאמר הנוצרי :״תכירו אותם על־פי פירותי•

(אפשר, כמובן, להרחיב את היריעה ולטעון: זה לא מתחיל
בבו־גוריון. הוא עצמו לא היה אלא תוצר התנועה שבה פעל
משחר נעוריו, ויש לחפש את השורשים בתורתו של בנימין זאב
הרצל, או באלפי שנות ההתפתחות של העם יהודי, וכר. אין לזה
סוף. נסתפק כאן בטווחים פוליטיים. ובטווח הפוליטי, בן־גוריון

היה האיש).

? 9ל־פי מיכחן זה, ברור כי בן־גוריון פעל בשנים המכריעות
^ של חייו — לקראת הקמת המדינה ואחריה — על־פי שורה
של עקרונות מודעים.
אנסה לפרט אותם אחד לאחד, על־פי סרר חשיבותם בעיני
בן־גוריון עצמו.
(אם ימצאו ההיסטוריונים תימוכין לדבריי אלה בכתבי בן־גור־יון
— מה טוב. אס לא, גם טוב. זה רק יוכיח שבן־גוריון אכן
היטיב להסתיר את מחשבותיו במילים — אם כי לא במעשים).

^ מלאות 20 שנה למילחמת ששת־הימים ולכיבוש, התעו^*
רר גם עניין חרש בדויד בן־גוריון. הטלוויזיה שידרה סידרה
טובה על פועלו בכמה שטחים, בעיתונים מתנהל ויכוח, היסטוריונים
ואנשי תורת־המדינה תרמו את תרומתם.

עקרונות אלה מסבירים את ההכרעות החשובות
שקיבל בימי שילטונו. הם מסבירים מה קורה במדינה
ביום. הם גם מסבירים את התנהגותו של בן-
גוריון אחרי מילחמת ששת-הימים, שהפתיעה אז
רבים, והממשיכה גם כיום להביד במה מחסידיו.

זה מאפשר לוותיקים גם להתייחס בחיוב אל מעשיהם
בעבר, כשהיו צעירים ויפים, מבלי לבחון מעשים
אלה מחדש לאור תוצאותיהם.

^ נה בי כן, העיקרון מס׳ :1

\ 1מדינת־ישראל צריכה להיות מדינה יהודית הומוגנית.

לדור
שלם של ותיקי ״ארץ־ישראל העובדת״ ,יוצאי־הפלמ״ח
ותנועות־הנוער החלוציות, דרושה אגדה זו למען שלמותם הנפשית.
אם הם שייכים כיום ל״מחנה־השלום״ ,זה דרוש להם כפליים.
בייחוד אם הם שייכים לשיכבת־העילית של המדינה, הנהנית
מכל זכויות־היתר הנובעות ממעשיהם אלה.
מי שמאמין באגדה זז יכול לטעון כי אין צורך לשנות את
הדברים מיסודם, שאין צורך לפסול את כל התפיסות הישנות
למען משהו חדש לגמרי. הוא פטור מן הצורך הבלתי־נעים הזה.
הוא יכול להשלות את עצמו שאין צורך לעשות דבר מלבר לחזור
אל הדרך הטובה והיפה שהיתה קיימת פעם, ושהשתבשה ב־1967
בגלל הכיבוש.
אני מצטער שעליי לבוא ולנפץ אגרה זו.

הומוגנית מבחינה לאומית־דמוגראפית.
כלומר: זוהי מדינת־יהודים, ויש בה מקום רק ליהודים. אם
ניתן להקים את המדינה בלי ערבים בכלל — מוטב. אם הדבר
אינו ניתן, יש צורך לצמצם את מיספר הערבים בה עד למינימום,
כדי שיהוו בה מיעוט קטן בלבד.
בקרב היהודים עצמם יכול להיות גיוון מירבי — אידיאולוגי,
עדתי, מעמדי. זה לא חשוב, כל זמן שכולם יהודים.

אולם על היהודים להוות רוב מכריע במדינת־יש-
ראל. זהו הציווי העליון.
ך* עיקרון מס׳ :2
\ 1כדאי להרחיב את גבולות המדינה בבל הזדמנות
וככל שניתן.

אין בה ממש.

בן־גוריון היה מוכן למדינה יהודית קטנה מאוד, לפי גבולות
החלוקה של .1947 אולם הוא התנגד לקביעת הגבולות הסופיים
של המדינה. בעיניו, הגבול היה עשוי מגומי, גבול המתרחב
בהתאם לאפשרויות. לכן הרחיב במילחמת־העצמאות את גבולות-
החלוקה בכל הכיוונים, תוך הפרת הסכמים להפסקת־אש.
הוא דיבר על ״מלכות ישראל השלישית״ ,״מדן ועד יוטבת״
(האי טיראן) מייד עם תום מילחמת־סיני של ,1956 שבה פתח,
כביכול, כדי ״לבער קיני פידאיון״ .הוא היה מוכן לספח את
ירושלים המיזרחית והגולן אחרי מילחמת ששת־הימים.

ני טוען שב־ 20 שנותיה של מדינת־ישראל הקולוניאלית
מאז 1967 לא קרה כמעט רבר שלא היה כבר קיים ב־19
שנות קיומה של ישראל הקטנה, זו שבתחומי הקו הירוק.
את דרכה של מדינת־ישראל קבע דויד בן־גוריון, ביום לידתה.
(ולמעשה, כמובן, הרבה לפני כן. המדינה החדשה לא היתה
אלא המשך כמעט־אוטומטי של ״המדינה־בדרך״ ,מדינת היישוב
היהודי. בן־גוריון רק התאים את רפוסי היישוב למדינה החדשה).

הוא יצר את הפסים, שעליהם מתנהלת המדינה
מאז ועד היום הזה.
וכשם שרכבת אינה יכולה לסטות הצידה, לשנות את התוואי
שלה כאוות־נפשה, אלא יכולה רק לנוע על הפסים שהוכנו לה
— כך גם מדינת־ישראל.
היא לא שינתה את התוואי שלה ב־ . 1967 רק המהירות השתנתה.
היא מתקדמת מאז בקצב מוגבר יותר על הפסים הבן־גור־יוניים.

שמדבר על ״המיפנה״ של ,1967 צריך לשאול
את עצמו: איך הגענו בכלל למשבר הזה? מדוע לא
הושג עד אז שלום? מדוע פרצה המילחמה? מדוע
פעלו ראשי-המדינה למחרת אותה מילחמה כפי
שפעלו? מדוע לא נהגו אחרת?
התשובות טמונות בשאלות עצמן. המילחמה פרצה, מפני שנבעה
מן המצב שנוצר ב־ 19 השנים(ואולי ב־ 70 השנים) שקדמו לה,
המנהיגים התנהגו כפי שהתנהגו מפני שפעלו על־פי ההגיון שעל
בירכיו חונכו ועלו לגדולה.

את ההגיון הזה יצר, במידה רבה, דויד בן־גוריון.

הוא היה הרבה יותר מאשר פוליטיקאי רגיל, מנהיג מדיני
שתרם את תרומתו והסתלק. הוא היה ״אדריכל המדינה״.

תואר זה לא ניתן לו במיקרה, כמחמאה ריקה. הוא
אכן היה האדריכל, מפני שהוא היה האדם היחיד ב־מימסד
הציוני-היישובי דאז שהיתה לו בראשו תוכנית
ברורה, הגיונית ועיקבית של המדינה העומדת
לקום.
פה ושם היו קיימות תפיסות אחרות. מיפלגות אחרות(מפ״ם,
למשל) ואישים בודדים (נחום גולדמן, למשל) השמיעו תביעות
והצעות שניתן היה לראות בהן ניצנים של תפיסה אחרת. אך אלה
לא היו תוכניות חלופיות מגובשות, עיקביות ונחושות, שבעליהן
היו מוכנים או מסוגלים להיאבק למענן.
בן־גוריון היה האדם היחיד שהיתה לו תוכנית ברורה של
הבניין. ההיסטוריה זימנה לו גם את האפשרות להגשים אותה,
מפני שהוא היה האדם שהחזיק בידו את הכוח הפוליטי ברגע
המכריע — הרגע שהוא עצמו בחר בו. הוא האיש שהחליט
להכריז על ייסוד המדינה ב־ 14 במאי .1948 הוא גם היה בעל

ך* עיקרון מם׳ :3
( 1הערבים לא יעשו איתנו שלום.

אני בא להגיד כאן את דעתי על דויד בן־גוריון והשפעתו על
חיינו כיום.

אקדים ואומר: אני מתעלם לגמרי מכל מה שאמר
וכתב, ובייחוד ממה שכתב. את מרבית כתביו לא
קראתי, ואין לי כל כוונה לקרוא.
אני נמנע מכך לא רק מפני שכל כתביו של בן־גוריון משעממים
עד אין גבול. בניגוד לזאב ז׳בוטינסקי, למשל, שהיה סופר
ועיתונאי מבריק, בן־גוריון לא ידע לכתוב.
אך גם אילו כתב בן־גוריון דברים מרתקים, לא היה טעם
בקריאתם לצורך הבנת דרכו. כי בן־גוריון היה פוליטיקאי, אולי
הפוליטיקאי בה״א הידיעה של זמנו. פוליטיקאי ״משתמש במילים
כדי להסתיר את מחשבותיו,״ כפי שאמר פוליטיקאי גאוני
אחר, אוטו פון־ביסמארק. בשביל הפוליטיקאי, מילים הן מכשי־רי־עבודה.
הוא משתמש בהן כמו שחייל משתמש בנישקו. כדי
להשיג מטרתו, ולא כדי לגלות מה בליבו.
בן־גוריון לא יצא מכלל זה, אלא להיפך. הוא אישר את הכלל.
אפשר להתעלם בדיעבד מכל מה שכתב. יותר מזה: חייבים
להתעלם מכל מה שכתב, אם רוצים להבין את מעשיו, אלא אם
כן מנתחים את הכתוב כרי להבין מה רצה להשיג ברגע שכתב.
הרבה היסטוריונים אינם מבינים זאת, ועל כן דיבריהם דיברי־הבל.
הם חיים בעולם דמיוני, עולם שבו הכתוב קובע. עולם כזה
אינו קיים במציאות הפוליטית.
בבואי לנתח את תורת בן״גוריון, על־פי מיטב הבנתי, אני

בן־גוריון האמין כי הערבים לא יקבלו אותנו בדורות הקרובים
במרחב הזה. הם ימשיכו במילחמה. שום שביתת־נשק לא תחזיק
מעמד. נחייה על חרבנו.
מי שמעוניין בפסיכולוגיה פוליטית, יכול לחפש את שורשי
התפיסה הזאת בתת־ההכרה של בן־גוריון עצמו! הוא היה זר
לערבים, וכל דבר ערבי היה זר לו, זר וגם לזרא.
הוא לא אהב שום דבר ערבי — לא את התרבות, לא את
השפה, לא את ההווי, לא את הלחן. מעולם לא ביקר בכפר ערבי
או בעיר ערבית בכל שנות כהונתו כראש־הממשלה. את יומו
הראשון ביפו, לפני 80 שנה, תיאר כיום של אכזבה וגועל־נפש.
העולם הערבי היה נעול לפניו, והוא לא האמין כי יש לישראל
מקום בו. גם האפשרות שניתן להתערב בתהליכים הפנים־ערביים
היתה זרה לחלוטין לתפיסתו.

ך* עיקרון מס 4
\ 1אנחנו שייכים לעולם המערבי. אנו זהובים לברית
עם מעצמה מערבית אחת לפחות, בתנאי בל-
יעבור לעצם קיומנו.
לא היה לו חשוב כל״כך מי יהיה בעל־הברית המערבי —
בריטניה, גרמניה, צרפת או ארצות־הברית. הוא היה גמיש בהכרעות
טאקטיות. אך בברית עם מעצמה מערבית אחת ראה את
צינור־החיים של המדינה, בהווה ובעתיד.
תפיסה זו היתה השלמה לעיקרון הקורם — שהעולם הערבי
לא יקבל אותנו. היו אלה שני הצדדים של אותו המטבע: אנחנו
זקוקים לבעל־ברית מערבי מפני שאנחנו לוחמים בערבים. ובמילא:
הערבים לוחמים בנו מפני שאנחנו חלק מהעולם המערבי.
ארבעה עקרונות״יסוד אלה ניתן להוסיף כמה עקרונות
/שהיו פחות חשובים, אך שהיו בעלי משמעות לגבי מעשיו
(המשך בעמוד )40

8 X 1

במרינה העם קול חד ש
..זוהי נבלה שאין דומה לה:״
אמר האלוף. האס זוהי סגוגית
המבשרת את האביב?
קול חדש נשמע בארץ: קולו של
עמרם מיצנע.
למחרת הפוגרום המבחיל, שערכה
כנופיה של יותר ממאה מאנשי גוש-
אמונים ומאיר כהנא במחנה־הפליטים
דהיישה, ריבר אלוף פיקוד־המרכז בלשון
צבאית שאינה משתמעת לשתי פנים.
:זוהי נבלה שאין דומה לה!״.
קורמו בתפקיד, אהוד ברק, היה קצין
דיפלומטי. אין זה סוד שהוא נשא
את עינו אל תפקיד הרמטכ״ל. מי שרוצה
להיות רמטכ״ל בישראל, כדאי לו
להיות בסדר עם כולם. לכן נפגש עם
המתנחלים כחבר עם חברים, לא מנע
את הפוגרום שערכו המתנחלים בבאי
שלום־עכשיו בדיר לחברון, לא דאג
במשן־ שנה להעמדת הפורעים לדין.
עמרם מיצנע קורץ מחומר אחר. ב־

בצליחת התעלה. על חלקו בקרב זה
הוענק לו צל״ש הרמטכ״ל.
תפקידיו הבאים: מפקד חטיבת־שיריון,
מפקד קורס קציני־שיריון,
קצין־אג״ם של גייסות־השיריון, מפקד
בית־הספר לשיריון, מפקד אוגרת־שיריון
סדירה, מפקד בית־הספר לפיקוד
ומטה(פו״ם) ,ראש מחלקת־המיב־צעים
של המטה הכללי, עוזר ראש א־ג״ם.
הוא למד גם בבית־ספר צבאי גבוה
בארצות־הברית.
במילחמת־הלבנון היה ראש־המטה
של החזית הסורית. זה היה תפקידו
כאשר השמיע את הצהרתו המפורסמת
על הצורך בהתפטרות שרון. בניגוד
לאלי גבע, שפרש מן המערכת, דבק בה
מיצנע.
מול איש כזה מתגמדים הפוגרום־
צ׳יקים, שהסתערו על דהיישה. באספ־סוף־הלינץ׳
היו רבים שלא שירתו
מעולם בצה״ל, והמבטאים את הפטריוטיזם
שלהם ביריות על אנשים בלתי־חמושים,
ניפוץ שמשות על ראשיהם
של ילדים ישנים והכאת חיילי־צה״ל,
שאסור להם להגיב.
מיצנע הוא כמעט אנטי־תיזה למ־

אלוף מיצנע
איש מופת
איר כהנא — האיש שנשאר בארצות-
שיא מילחמת״הלבנון תבע משר־הביט־חון,
אריאל שרון, להתפטר. באישיותו
הברית כאשר שפך מיצנע את דמו בארץ.
השבוע סירב כהנא להישבע אמוהוא
מייצג צה״ל מסוג אחר.
נים לחוקי־ישראל, כנדרש מחבר־כנ־יתכן
כי מיצנע לא יכול היה להתבטא
כפי שהתבטא, ולנקוט בצעדים
סת, מחשש פן יאבד את הדרכון האמריקאי
שלו.
שנקט להענשה מהירה של הפורעים,
אלמלא עמד מאחוריו רמטכ״ל חדש,
מילחמת משולשת. האם סיגנו-
דן שומרון, שגם הוא מעורר תיקוות
נו של האלוף מיצנע הוא בבחינת סנוחדשות.
וכאשר יש קצינים אמיצים, הם
נית המבשרת את האביב? האם אכן ישתנה
משהו מהותי בשטחים הכבושים?
גורמים גם לקציו־שהפך־פוליטיקאי,
שר־הביטחון יצחק רביו, לתת להם גיהאם
תיעשה פעולה ממשית לחיסול
״המיליציות הלבנוניות״ ,המתפתחות
בוי.
בריכוזי המתנחלים?
צל״ש הרמטכ״ל. האיש שהטביע
את חותמו המוסרי על מאורעות
האם תימנע מילחמה משולשת, מן
השבוע אינו איש־שוליים, שהזדמן ב־הסוג
שהתרחש באלג׳יריה ערב הפינוי
מיקרה לתפקיד בכיר. עמרם מיצנע
— מילחמה בין הצבא הצרפתי, לוחמי-
הוא כמעט סמל של צה״ל — התגלהשיחרור
האלג׳יריים ופלוגות־המחץ
של המתנחלים?
מות התכונות החיוביות המציינות את
הצבא במיטבו.
איש לא יכול היה להשיב על כך
איש מן המתפרעים בדהיישה אינו
השבוע, למחרת יום־השנה ה־ 20 לכיבוש.
אבל האלוף מיצנע יצר לפחות
יכול להציג כרטיס־ביקור פטריוטי
תיקווה להתנערות צה׳׳ל, בטרם ישקע
שיהיה אף דומה מרחוק לזה של מיצנע.
בתפקיד של מישטרה קולוניאלית.
תולדות חייו נראים כמעט כאילו הומצאו
על־ידי סופר, שביקש לתאר דמות
של הצבר המושלם, שהקדיש את כל
חייו לביטחון מדינתו.
נולד בקיבוץ דוברת מילחמה זעירה
מיצנע בן ה־42
שלרגלי התבור. הוא גדל בקריית־חיים
ישראל נמוגה במצב של
וחי עתה בקיבוץ עין־גב, שאחד מממילחמה
זעירה, אמצעיה הם
ייסדיו היה טדי קולק. הוא אב לבת
ולשני בנים.
הסעועים, המימה והקלסי
הוא למד בפנימיה ׳הצבאית של
השבוע הראשון של השנה ה־ 21 של
בית־הספר הריאלי בחיפה, בית־היו־הכיבוש
הציג תמונה נאמנה של המצב
צר של רבים מן הקצינים המצטיינים
שבו נמצאת עתה ישראל.
של צה״ל. באוניברסיטת־חיפה זכה באחרי
שנרצח ילד יהודי ליד שכם
תואר ראשון בגיאוגראפיה.
בצורה ברוטאלית במיוחד, על־ידי רי־בשלהי
1963 התגייס לצה״ל, כשצוץ
גולגלתו, נרצח ילד ערבי על־ידי
הוא בן ,18 ואת רוב תפקידיו מילא
יריות מיסתוריות בשכם.
בחיל־השיריון. במילחמת ששת־הימים
שני ילדים קטנים, חפים מכל פשע,
כבר היה קצין־המיבצעים בגדוד־שיר־סימלו
את העידן החדש.
יון ונפצע בצומת־רפיח. על כך זכה
״גרילה״ .ישראל נתונה עתה במבאות־המופת.
במילחמת יום־הכיפורים
צב של מילחמה־זעירה מתמשכת. הלחם
כמפקד־גדוד בסיני ונפצע שנית,

הכיבוש

שימוש במילים ריקות־מתוכן, כגון *טרור״
,אינו יכול עוד לטשטש מציאות
יומיומית זו. מילחמה־זעירה קרויה בספרדית
״גרילה״.
בעיני 2.2מיליון פלסטינים, הנתונים
עתה תחת שילטון ישראלי, הטרור
הוא מילחמת־שיחרור לגיטימית. מלבד
חריגים בוררים, כל הציבור הזה מחייב
בליבו את הפיגועים ומתגאה בצעירים
המבצעים אותם, תוך סיכון עצמי
רב. הוויכוח בציבור הערבי הוא רק
לגבי השיטות והיעדים: האם לפגוע
בכל ישראלי בארץ, גבר, אשה וילד —
או להתרכז בפיגועים בחיילים ובמת־נחלים
בלבד.
השבוע מחקה הצנזורה הפנימית של
הטלוויזיה פסוק אחר מכתבה ששודרה,
לרגל מלאת 20 שנה לכיבוש. אסיר
פלסטיני, שהוצא מבית־המישפט הצבאי,
אמר :״מעטים צריכים למות כדי
שאלפי ערבים יוכלו לחיות!״
אין ספק שביטא את דעת הנוער
הפלסטיני כולו.
מילחמה במיטה. הציבור הערבי
הולך ונואש מכל פיתרון מדיני. אין
הוא מאמין שישראל תפנה אי־פעם את
השטחים שכבשה. גם במיסגרת של
שלום.
מכאן הפנייה אל ״המאבק המזויין״.
אין הוא נעשה רק בידי אירגונים ממוסדים,
אלא גם באופן פרטיזאני, על־ידי
יחידים וקבוצות, הלוקחים מכל הבא
ליד — אבן, בקבוק־תבערה, סכין, אקדח
מזדמן — כדי לפגוע ביעד הישראלי
הקרוב ביותר.
אין איש־ביטחון סביר אחר בישראל
המאמין ברצינות שניתן לשים קץ לטרור
כזה. הוא הפך לחלק מן המצב,
ורק שינוי המצב הפוליטי יכול להביא
להפסקתו.
יש בישראל החוששים יותר מפני
המילחמה הדמוגראפית. הילודה הערבית
היא כבירה, בהשוואה לילודה היהודית.
ברצועת״עזה הגיעה, כנראה, לשיא
עולמי. כבר עתה יש בין הירדן
והים רוב ערבי בקרב הילדים שמתחת
לגיל .4
יש הוגי־דיעות ערביים המאמינים
כי הניצחון הערבי יושג על־ידי הילודה,
במיסגרת של ארץ־ישראל השלמה,
שבה יילחמו הערבים על שיווי־זכויות
וישיגו זכויות־אזרח. השבוע הופיע
איש־ציבור פלסטיני בירושלים והודיע
שיתייצב בראש רשימה לאומית ערבית
בבחירות לעיריית ירושלים(ראה
כתבה) .בתגובה על כך, התעטפה הנהגת
אש״ף בשתיקה רועמת.
פוגרום וחסות. מול המאבק הערבי
הילד ומתגבש המאבק של המת־נחלים״גוש־אמונים־כהנא.
הוא מצא
את ביטויו המחריד בפוגרום שערכו
אנשיו השבוע בדהיישה (ראה לעיל).
הפורעים היהודיים אינם מסתכנים
במאומה. לערבים אין נשק כדי.להתנגד
להם. הפורעים מזויינים היטב, והם
גם סומכים על הצבא, שחיפה עליהם
בכל האירועים האלה עד כה.
הפוגרום היווה סימן־דרך נוספת בדרך
המדינה אל הברוטליזציה, שהיא
בלתי־נמנעת במצב קולוניאלי. מי שהושיב
את המתנחלים באיזורים אלה,
נתן להם מצבורים גדולים של נשק
והעניק להם גיבוי פוליטי ואידיאולוגי,
היה צריך לדעת שזאת תהיה התוצאה.
(האיש הראשון שפרש את חסותו על
קן־הצרעות של קריית־ארבע היה יגאל
אלון, בעוד שדווקא משה דיין הסתייג
ממנה).
הפרשות הרודפות עתה את ישראל
— פרשות הרצח זיהשקרים של הש־ב״כ,
פרשת עיזאת נאפסו, ובעקיפין גם
פרשת הנשק לאיראן ופרשת פולארד
— הן חלק בלתי־נפרד של המציאות
של ישראל הקולוניאלית.
יום־השנה ה״ 20 צריך היה להיות יום
של חשבון־נפש. פה ושם גם נערך
חשבון כזה. בקרב חלק מסויים של
הציבור נולדה מודעות חדשה לסכנות
הכרוכות בהמשך הכיבוש. אולם לגבי
רוב הציבור בישראל התאריך לא אמר
דבר.
אין כיבוש גרוע מן הכיבוש שהפך
להרגל. הוא יתנקם בהכרח בבעליו.

הפזנזנה
יש מן הנוכחים לא שיער לעצמו
\ 1שהוא עומד לשמוע רעיון מהפכני.
ביום
החמישי התכנסו באולם גדול
במלון אינטר־קונטיננטל שעל הר־הזיתים
בירושלים כמה עשרות עיתונאים
זרים. היו אלה כל כתבי־החוץ המשרתים
בישראל. כתבים אלה ערכו
בראשונה מיפגש רחב עם עורכי־עיתו־נים
ועיתונאים פלסטיניים מירושלים
המיזרחית. לפני הקהל הרב, שהתאסף
בפעם הראשונה בהרכב זה, עמדו
להופיע הד״ר סרי נוסייבה, מרצה לפילוסופיה
מאוניברסיטת ביר־זית, ורדו־אן
אבו־עייש, יו״ר אגודת־העיתונאים
הפלסטינית, סגן־עורך הביטאון אל־עוודה(״השיבה״)
.כל אחד מהם הסביר
לנוכחים את המצב בשטחים הכבושים,
את מצבו של העם הפלסטיני והאפשרויות
לפיתרון הסיכסוך.
דקות אחדות לפני תחילת הדיון
סיפר מישהו לנוסייבה כי חנא סניורה,
עורך היומון אל־פגיר(״השחר״) ,מתכוון
להודיע בפורום זה כי הוא יציג את
מועמדותו לתפקיד חבר במועצת־עיר־יית־ירושלים.
נוסייבה נדהם, חשב שהעיתוי
והפורום אינם מתאימים להצהרה
כזאת, אך לא היה סיפק בידו להניא את
סניורה, והוא אף לא דיבר איתו.
נוסייבה ואבו־עייש אמרו את ריב־ריהם,
התנהל דיון קצר, ואז קם סניורה
ממקומו וזרק את הפצצה.
כמובן שמרגע זה ואילך היתה הודעתו
של סניורה לנושא המרכזי. היא
תפסה את הכותרות למחרת, ולא היה
בעיתונים כל זכר לדיון שנערך קודם

לכן.

מרגיל
^ גשגיל היהודים

ן פני שנה וחצי הופיע נוסייבה ב/תוכנית
זה הזמן בטלוויזיה הישראלית.
הוא הסביר אז אפשרות אחת
לפיתרון הסיכסוך: שהישראלים יספחו
את השטחים הכבושים, יתנו לפלסטינים
זכויות־אזרח שוות. אלה יוכלו לב
חור
ולהיבחר לכל מוסדות השילטון הארציים
והמוניציפליים, וכך תהפוך
ישראל למדינה דו־לאומית.
היו שראו ברעיונו של נוסייבה הצעיר
תרגיל, שנועד להבהיל את הישראלים
ולשכנע אותם שהמשך הכיבוש
יוביל בהכרח למדינה דו־לאומית, שבה
יתגבש רוב פלסטיני. אחרים האמינו כי
בנו של אנוור נוסייבה שואף באמת להגיע
בדרך זו ל״מדינה דמוקרטית חילונית״
,כפי שהוצעה בעבר על־ידי א־ש״ף.
אחרים סברו כי נוסייבה נגרר
אחרי רעיונות־הנפל של מירון בנב־נישתי
על ״הסיפוח הבלתי־הפיך״ .רבים
הזהירו את נוסייבה שהוא מכשיר
את הקרקע לסיפוח, מבלי שהערבים
יקבלו זכויות־אזרח כלשהן.
נראה כי איש בצד הפלסטיני לא
התייחס ברצינות רבה לדיברי נוסייבה,
שהוסיף להיות מקובל בחברה של נאמ־ני־אש״ף,
שמנהיגה הרוחני הוא פייצל
אל־חוסייני, היושב עתה במעצר מינ־הלי.
חוסייני לא הביע שום תמיכה ברעיונות
נוסייבה.
במהלך השנה האחרונה המשיר נו־סייבה
לכתוב מאמרים בעיתונות של
ירושלים המיזרחית. חלקם דנו בפי־תרון
זה. בכל המאמרים הדגיש נוסייבה
שכרי להגשים את הרעיון ולהגיע אל
מוסדות־השילטון, יש לאמץ את התיאוריה
שלו כולה. משמע: סיפוח כל
השטחים הכבושים, קבלת זכות־בחירה
והשתלטות על הכנסת.
השבוע, אחרי הודעתו של סניורה,
אמר נוסייבה :״אם יש לו רעיון, הוא
צריך ללבן אותו עם החברים, ולא לקחת
על עצמו החלטה כזאת. אני לא

תוגיו ם ויטי? תעלול ביוסומת? מהבנה מחשבתית?
מה מסתתו מאחוו הצהותו הסנסציונית שר תנא סניורה
(מימין) על הקמת רשימה ערבית לעיריית ירושלים?

חושב שהוא יורע מה הוא דיבר. הוא לא
בחן את כל האספקטים. לדעתי. הוא
עשה זאת מפני שרצה בעיתונות. הצעה
מפי איש כזה, אדם מזוהה, בעניין כזה,
אינה לטובת העניין הפלסטיני.
״בהודעתו הפריד סניורה בין ירושלים
המיזרחית לבין שאר הגדה המערבית,
וזה דבר שמסוכן לעשות. אסור
לעשות את ההפרדה, ולירושלים יש
להתייחס כמו לגדה כולה.״
נוסייבה אמר שמעולם לא השתתף
בבחירות לעיריית־ירושלים, וגם אם בבחירות
הבאות תהיה רשימה שסניורה
יעמוד בראשה, לא ישתתף בבחירות
ולא יילן־ לקלפי .״כשזה לא חלק מהאסטרטגיה,
אני לא שייך. אני לא אלך
לחלקים מהתיאוריה, אלא רק על התיאוריה
כולה.״
כשסופחה ירושלים המיזרחית לבד
דינת־ישראל, בחוק שהתקבל בכנסת
ב־ 27 ביוני ,1967 קיבלו התושבים הערביים
המסופחים של ירושלים המיז־רחית
מעמד של תושבים. בתוקף מעמד
חוקי זה יש להם הזכות לבחור ולהיבחר
למוסדות העיריה ומועצת־ה־עיריה.
מעמד זה נחות ממעמד של אזרחות,
והם אינם יכולים לבחור ולהיבחר
לכנסת או למוסדות־השילטון.
מי שמתעקש ורוצה לקבל מעמד
של אזרח שווה־זכויות, חייב לוותר על
האזרחות הירדנית שלו, וגם אז יזכה
באזרחות רק אם שר״הפנים ימצא זאת
לנכון.
בירושלים״המיזרחית חיים כיום
1$5אלף תושבים 70 ,אלף מהם הם
בעלי זכות בחירה לעירייה. בפועל, רק
12 אלף תושבים ערביים השתתפו
בבחירות לעיריה. אלה הם אנשים הם־

לסטיני. אני יודע שחברים רבים מתנגדים
להצעה, והם טוענים שברגע שאני
הולך לבחירות אני בעצם מכיר ב־שילטון־הכיבוש.
אבל לדעתי לא צריך
להיות הבדל בין הבחירות לעיריית
ירושלים לבין הבחירות שהיו לעיריות
בגדה ב־ .1975 גם אז התנהל אותו הוויכוח.
גם אז אמרו המתנגדים שלא צריך
לקחת חלק בבחירות, מכיוון שזה
ייראה כהכרה בשילטון־הכיבוש הישראלי.
ואז בכל זאת היו בחירות, ונבחרו
ראשי־עיריות.״

• מדוע הצעת את הצעתך
דווקא עכשיו?
״עכשיו הישראלים עסוקים בציון
20 שנה לאיחוד ירושלים. חשבתי שזה
הזמן לדבר על אזרחיה הערביים של
העיר. השפיעו עליי התיאוריות של נו־סייבה״.

קי בלת ממוסדות אש״ר
אישור להצעה זו?
״לא. החוק אוסר עליי להיפגש עם
אנשי־אש״ף״.

• אתה מתכוון לרוץ לראשות
העיריה?
״לא. אני לא מתחרה על מקומו של
טדי קולק. אני רוצה ללכת רק למוע־צת־העיריה,
להפנות את הזרקור לעבר
ירושלים, להאיר את המצב. אני מתכוון
לנצל את השיטה. אנחנו עושים חיים
נוחים לישראלים, כשאנחנו לא מנצלים
את הזכות להצביע לעיריה. אני לא
מתכוון לעשות שום דבר שהוא נגד
החוק.״

• הצבעת בעבר לעיריה?

״עד היום מעולם לא הצבעתי. בפעם
הבאה אצביע.״

מי ר ה

• מי יהיו חברי הרשימה
שלך בבחירות?
״נעשה קואליציה של כל הכוחות
בירושלים. זו לא תהיה מיפלגה חדשה.
המטרה תהיה לאסוף אנשים שילכו
ביחד עם העניין. אסור לנו לעזוב את
העיריה כקלוב אקסלוסיבי לחוג אחד,
לישראלים. בעיר הזו גרים יהודים וערבים,
ואנחנו צריכים לדאוג לעניינינו,
וטוב לעשות זאת בתוך העיריה.״

• אתה באמת מאמין שבבחירות
הבאות תהיה בירושלים
רשימה ערבית, שאתה תעמוד
בראשה?
״אולי כן, ואולי עד אז לאנשים יימאס
הרעיון.״

יישאר
#רק עשו

מ( ול עג׳לוני, הבעלים של אל-
פגיר, היושב בארצות־הברית, הודיע
לסניורה טלפונית כי הוא מתנגד
לרעיון שלו. הוא ביקש ממנו לפרסם
באל־פגיר את הצהרתו :״אני רוצה להצהיר
שאני לא שותף לראייה של חנא
סניורה בהתמודדות על עיריית־יכוש־לים.
כאדם פרטי יש לסניורה הזכות
להביע את דעתו האישית. אני לא מסכים
עם דעתו.״
נוסייבה שהוא, לדיברי סניורה, אבי
הרעיון, מוכן להסביר את רבריו ועושה
זאת בציוריות רבה.
לדעתו יש שני פיתרונות אפשריים.
האחד הוא של מדינה רו־לאומית, שבה
יש לכל האזרחים — יהודים וערבים
— זכויות שוות, כגון הזכות לבחור
ולהיבחר, חוק השבות שיחול על
כולם. הפיתרון השני הוא שתי מדינות,
כשירושלים מחולקת בקו דימיוני.
בעיר יהיו שתי עיריות ושני שילטונות
נפרדים, אבל יהיו עניינים ספציפיים
שבהם יהיה שיתוף־פעולה בין שתי העיריות.
סלאח
זוחייקה, עורך היומון אל־שעב
(״העם״) ,היה הראשון שהגיב ב־מאמר־מערכת
על הודעתו של סניורה.
תחת הכותרת ״ירושלים״ ,כתב זוחייקה

קבלים באופן ישיר או עקיף את משכורותיהם
מן העיריה ובני־מישפחותיהם.
באופן אוטומאטי הם בוחרים בטדי
קולק. כל השאר לא לקחו מעולם חלק
בבחירות.
לחיות בחלל רילן

ך* גיורה, שקרא את מאמריו של
^ נוסייבה, החליט להיענות לאתגר
באופן פרטיזני והכריז שהוא מתייצב
לבחירות למועצת־העיריה.
הוא אמר השבוע :״ברגע זה אין כל
פיתרון לשלוש־ארבע השנים הקרובות.
אנחנו תקועים במצב שבו שמיר
אינו רוצה בשלום, ופרס אינו מצליח
להעביר בכנסת את רעיון הוועידה
הבינלאומית. אנחנו מפסידים מומנטום,
ואני לא רוצה להפסיד שלוש שנים
בלי לעשות דבר.
״החלטתי לנצל את המצב ולמקד
את תשומת־הלב בירושלים. בירושלים
חיות היום שתי אוכלוסיות, כשלחלק
אחד מעמד בעל זכויות, וחלק אחד
בחלל ריק. אני לא מוכן לחכות עוד 20
שנה לפיתתן.״

״אוכל להיות לשון־המאזניים, כמו
הדתיים. אני אדרוש פחות מיסיט, ש מתים
טובים יותר לערבים, וסיפוח לירושלים
של כמה שכונות מסביב״.

• מי, לדעתך, יתמוך בך?

שתושבי ירושלים המיזרחית לא נשאלו
אם הם רוצים באיחוד העיר .״ירושלים
היא חלק בלתי־נפרד מהגדה
המערבית, וגם היא נמצאת תחת הכיבוש
מאז . 1967 השילטון הצבאי והתקנות
לשעת־חרוס הם עדיין בתוקף
בירושלים, כמו בשטחים הכבושים
האחרים. אי־אפשר ללכת לבחירות. הדיבור
על בחירות בירושלים הוא דיבור
לא־חכם. האס אנחנו צריכים לתת לעולם
להמשיך ולצעוק שהאיחוד אינו
חוקי, בעוד אנו נוטשים את המאבק
ומצטרפים לבחירות? האם אפשר
לעשות בחירות בירושלים הנמצאת
תחת שילטון צבאי, ששולט על כל
האדמה הכבושה? האם מותר לנו
להפריד בין ירושלים לגדה המערבית?״
בסוף
המאמר כותב זוחייקה :״אלה
שאלות שאנחנו לא מבקשים תשובות
עליהן מבעלי־ההצעה. אלה שאלות שכל
העם הפלסטיני יודע את התשובות
עליהן!״
נוסף על המאמר אמר זוחייקה כי

יה נגד התושבים הערביים.
רבים בירושלים חושבים שהצעתו
המהפכנית של סניורה תימוג במשך
הזמן הרב שנותר עד הבחירות לעיריה,
ויישאר ממנה רק עשן. בינתיים היא
מעוררת סערת־רוחות בעיקר בצד הישראלי.
לפני
כמה שבועות כבר הספיק
סניורה לעורר על עצמו את זעם הציבור.
היה זה כאשר נענה להזמנה אל
אבא אבן ונפגש עימו, למרות שחבריו
החליטו להחרים פגישה זו. בפגישה חתם
סניורה על נוסח שהציע אבן, שבו
לא הופיעה זכותו של העם הפלסטיני
להגדרה עצמית ולמדינה משלו, שהיא
תנאי־בל־יעבור לרוב העצום של הפלסטינים.
בחוגים
הלאומיים בירושלים הובעה
כבר אז הריעה כי סניורה נגרר לדרך־
חתחתים, מאז שאש״ף הכניס את שמו
לרשימת האישים ש״אינם חברי אש״ף״
אך שמותר להם להשתתף במישלחת
ירדנית־פלסטינית לשיחות עם האמריקאים.
סניורה היה אז אחד האישים

רם סעוו. כולם די ב ת
מו ם התווכחו. ווק אש״ ו
ויאסר עופ א ת שתקו לגמד׳

• מה אתה מתכוון להשיג,
כשתהיה חבר מועצת־העיר־יה?

זמן. אני זרקתי כפפה, שיש עליה
ויכוחים בצד הישראלי §ובצד הפ־

סרי נוסייבה
.אי־אפשר לקחת סתם חלק:

הנא סניורה(בבית-הנבחרים בוושינגטון)
לשבת בעיריהז

הפלסטינים אינם מאמינים, לדעתו,
בסניורה .״הוא נשאר לבד, רוצה להיות
בכותרות, והוא טועה, לדעתי. אין לו
תמיכה, והוא ימצא את עצמו לבד.״
גם אנשים אחרים בירושלים הדגישו
שאסור להפריד את ירושלים ה־מיזרחית
מן הגדה המערבית ורצועת־עזה.
שאסור לצמצם את המאבק הפלסטיני
למאבק על זכויות־אזרח בלבד.
״יש לנו מאבק של זכויות לאומיות,
ולא מאבק של זכויות אזרח!״
לדעת אנשים רבים, ישיבתו של
סניורה, או של כל פלסטיני אחר, במועצת
עיריית־ירושלים עלולה לתת לגיטימציה
לשגרירויות הזרות לחזור לבירה
הישראלית, ולעוולות של העיר־

המעטים שזכו באישור משולש: מטעם
אש״ף, ירדן ושימעון פרס.
כתוצאה מכך נפתחו לפני סניורה
שערי הממשלה האמריקאית והעיתונות
הבינלאומית. הוא השמיע הצהרות
שונות, שהרחיקו אותו מהזרם המרכזי.
הצהרתו המשותפת עם אבן בודדה
אותו עוד יותר, ויתכן כי יוזמתו החדשה
תשלים בידוד זה, בדומה למה
שקרה לראש עיריית בית־לחם, אליאס
פרייג׳.
על רקע זה מעניינת העובדה
הבולטת ביותר: לא באה שום תגובה
מפי הנהגת אש״ף ויאסר ערפאת.

ענת סימפטי
ורונית אננולר ש

בוס ואונס ובים ער קורות העוביס. האם בגלל זה
יתוקן עוול היסטורי? בזי איקוית ובידע מקווים

הפעמון של ביועם

שבים מספרים שהפעמון המקורי נגנב -ובמקומו הוצב פעמון אחר.

^ ימי הבית השני היה כאן
^ ישוב יהודי -אחד מרבים בגליל
העליון.
שרידי בית־הכנסת המפואר מן
המאה השלישית לספירה מעידים
על רמת־החיים הגבוהה של יושבי
המקום גם לאחר חורבן הבית.
השיפורים באתר זה בוצעו על־ידי
המחלקה לשיפור נוף הארץ ופיתוח
אתרים היסטוריים במישרד
ראש־הממשלה.
כתובת זו מצויה על גבי שלט צהוב
העומד בכניסה לאתר בית־הכנסת העתיק
בברעם, והוא מספר בקצרה את
הסיפור היהודי של המקום.
משני צירי המדרגות המובילות לכיוון
עתיקות בית־הכנסת עומדים כמה
מיבנים הרוסים. למטייל התמים, שט

והגיע עד לאתר הנמצא אי־שם
בגליל העליון, הם נראים כמו שרירים
נוספים של היישוב היהודי העתיק
מראשית הספירה.
בית־הכנסת נמצא בתוך בוסתן גדול
ומוריק, שבו עצי רימונים הפורחים בעונה
זו בפרחים אדומים גדולים ובוהקים.
עצי־זית, אקליפטוסים, אורנים וברושים.
החורשה. פרי מאמציהם הבלתי
נלאים של אנשי הקרן־הקיימת ב־
35 השנים האחרונות, היא תרומתה של
התקופה הישראלית למקום. חורשה
יפה, מטופחת, חזית חגיגית שנועדה
להסתיר ולכסות על סיפורו החשוב
ביותר של האתר:
מאחורי החורשה מוצנעת לה כנסיה
עתיקת־יומין, וסביבה שרידי בתים
הרוסים. אלו אינם נראים מן הכביש, גם

זחחות של איקוית

המיבנה היחיד
שנותר
ל עומדו בכפר איקרית, כמו בבירעם, הוא הכנסיה.

1 111ל 11 1ך 17111 0ד ך |יי בשנת 1972
יי 111 1ן 11^ 1111 נערכו בארץ
הפגנות סוערות, של יהודים וערבים, בקריאה להח־לא
מעתיקות בית־הכנסת היהודי, הם
הוסוו היטב. זהו הסיפור הערבי של
המקום. זהו הסיפור של מאות אנשי
בירעם, כפר ערבי קטן, שנעקרו מבתיהם
שבועות אחדים אחרי מילחמת־ה־עצמאות.
שבועיים ועוד
שנים

זיר את התושבים לבתיהם. את ההפגנות הוביל הבי״
שוף יוסוף ראייה, ראש העדה היוונית קתולית בא•
רץ, ולכן דרשו השילטונות מהכנסיה שלו להחליפו.

כתוב באותיות גדולות :״ברעם״ .ולמטה,
באותיות קטנות יותר כתוב :״עתיקות״
.בצירו השני של הכביש מוצב
שלט מתכת נוסף ועליו הכתובת :״שטח
סגור, הכניסה אסורה. המפקד הצבאי״.
באתר
עצמו נמצאת מישפחה ררו־

זית מן הכפר סמיע הסמור. אלה שוט־רי־האתר.

29 בנובמבר 1948 נכנס צה״ל
לכפר הערבי הקטן. ב־ 13 בדצמבר אותה
השנה התבקשו תושבי הכפר, כולם
נוצרים מרונים, לעזוב את המקום .״לשבועיים
בלבד,״ אמר להם קצין צה״ל.

ף* כניסה לאתר, על הכביש הרא־
*1שי, מוצב שלט כתום, דומה בצורתו
ובציבעו לשלטים רבים אחרים
המפוזרים בארץ והמורים על אתרים
היסטוריים וארכיאולוגיים. על השלט

רק אחרי שהותר לתושבים לבקר בכפר, שיפצו אותו,
ומאז הם מבקרים בו מדי פעם. משמאל: ילדי
מישפחת בשארה ולוח־שנה שעליו תמונות איקרית.

1ז׳ ן *

בית חוש

אליאס נשא־רה
לא הספיק
להתגורר בבית החדש שבנה.

לכפר, ומי שלא יעזוב — יירה!׳ הוא
אמר שנעזוב רק לכמה ימים, אולי
שבועיים, עד שהמצב יתבהר.
״לא היתה ברירה ועזבנו את הכפר.
לקחנו איתנו רק כמה חפצים והלכנו
לכפר ג׳יש הסמוך. שם נכנסנו לבתיהם
של המוסלמים שגורשו, וחיכינו. עברו
שבועיים ועוד שבועיים ועוד שבועיים,
עד היום.׳׳
באחד הבתים הראשונים בכניסה
לכפר ג׳יש — בעברית: גוש־חלב —
גר ג׳אד סלימן הישיש. בשכנות אליו
מתגוררת מישפחתו של בשארה סלי־מן.
בשארה הוא הכומר של בירעם. הוא
גבר נאה מראה הלבוש בבגדי כומר.
הוא מחזיק אצלו את המפתחות לבניין
הכנסייה הישן. הוא כבר בן הדור
הצעיר שגדל בג׳יש, בינתיים יש כבר
דור צעיר ממנו, ילדים, שנולדו בכפרים
החדשים, אך אם ישאל אותם זר
מהיכן הם, יאמרו ללא היסוס :״בירעם״.

,.נחזור הביתה!״

ג׳אד סלימן, תושב
בירעם המגורש, מצ ביע
על הריסות הכפר כשהוא עומד על גג הפנסיה. לו

ולחבריו, תושבי הכפר, אין ספק כי ברגע שיתירו
השילטונות הם יעזבו את בתיהם שבג וש ויחזרו
לאדמתם שבכפר בירעם. כל הבתים בכפר פוצצו.

התינוק ביד אחת ומיזוודה ביד השניה.
היא הגיעה עד המשאית, השאירה את
התינוק על הכביש• בצד אחד ועברה
לצד השני כדי לשים את המיזוודה על
המשאית. אחר־כך רצתה לחזור לקחת
את התינוק, אבל החייל לא הירשה לה.
אמרו שמי שיחזור יירו בו. אני אמרתי
שיירו בי, אני חוזר לקחת את התינוק.
חזרתי ולקחתי״.
יום לפני גירושו מן הכפר סיים ב־שארה
לבנות את ביתו החדש בקצה
הכפר .״לא ישנתי בבית אפילו לילה
י אחד, והם באו להוציא אותנו. הם אפילו
לקחו לנו את המפתחות. אחרי כמה זמן
באו והחזירו לנו את המפתחות, אבל לא
נתנו לנו לחזור לבתים. אחר־כך ראיתי
איך מפוצצים לנו את הבתים.
״אני הייתי שוטר במישטרת־ישר־אל,
גרתי אז בכפר מעליה. כשעברתי
עם מכונית המישטרה ליד איקרית, ראיתי
חיילים שמים לבנות־חבלה וחומ־רי־נפץ
בתוך הבתים. בלילה אחד הם
פוצצו את כל הבתים. שמענו את הפי־

הפגנה בתר אביב

דרישה הציבורית להחזיר לעקורים את זכויותיי

ב־ 31 באוקטובר 1948 נכנס צה׳׳ל
לכפר הערבי איקרית שבגליל. ב־ 5בנובמבר
אותה השנה התבקשו תושבי
כפר זה, כולם יוונים קתולים, לעזוב
את המקום .״לשבועיים בלבד,׳׳ אמר
להם קצין צה״ל.
ב־ 4ביוני 1987 הגיש השר משה
ארנס מיסמך לראש־הממשלה ובו הציע
לממשלה לקבל החלטה לפיה יחזרו
תושבי איקרית ובירעם לאדמותיהם.

השבועיים הראשונים של סוף
1948 נוספו עוד שבועיים ועוד שבועיים
39 .שנים מחכים אנשי איקרית
ובירעם להחלטה שתחזיר אותם לאדמותיהם.
חלק מהאדמה מעובד על־ידי
ישובים יהודיים בסביבה, חלק אחר
נותר מובר.
ג׳אד סלימן ( )63 נולד בבירעם. שם
למד, התחתן, ונבחר כחבר ועד הכפר.
הוא זוכר היטב את האירועים בשנת
:1948״זה היה יום חורף קשה. היתה
סערה וירד גשם. בא אלינו נציג
מהמימשל הצבאי והזמין את ועד הכפר
לפגישה. הוא מסר שיש לו הוראה
בשבילנו. כשבאנו, הודיע לנו במפתיע
שעל כל תושבי הכפר לצאת ולעזוב
את המקום בתוך 48 שעות. שאלנו מדוע,
והוא הסביר שיש סיבה ביטחונית.
שאלנו לאן עלינו ללכת, והוא אמר:
,התרחקו מהכפר כמה קילומטרים.־
והוסיף, :בעוד 48 שעות יכנס הצבא

והן אנשי בירעם, לוחות־שנה ועליהם
ציורים או צילומים מן הכפר בימיו הטובים,
כשעוד היו בו חיים.
התושבים המקוריים של שני
הכפרים כבר זקנים. בניהם, שגדלו
במקומות אחרים, מתגעגעים לאדמה
הגזולה כאילו עזבו אותה אתמול. הם
עולים לרגל לכפרים ההרוסים לעיתים
קרובות ומלמדים את ילדיהם, הדור
השלישי, את כל ההיסטוריה של הכפר.
הילדים הקטנים לומדים לומר את שם
הכפר עוד לפני שהם לומדים לומר
אבא ואמא.
לאיש מן העקורים אין ספק שברגע
שיותר לחזור הוא אורז את חפציו
ועובר לגור בכפר מולדתו.
בינתיים נערכים בישראל ויכוחים
מרים סביב הצעתו של השר משה
ארנס. שימעון פרס דורש את הבכורה
לעצמו, טוען שהוא אבי רעיון־השיבה,
וארנס מותקף בידי החוגים הימניים
קיצוניים, הן במיפלגתו והן במיפלגת־העבודה.

בתמונה: אחת ההפגנות, שנערכה בתל-אביב,
מפגינים יהודים נושאים שלט ועליו הכתובת:
בירעם. הפגנה אחרת צעדה ברחובות ירושלים,

הילדים, כך מסבירים המבוגרים, יונקים
את שם כפרם עם חלב אמם.
במשך כמה שנים לא התיר הצבא
לאנשי איקרית ובירעם לבקר את הכפרים.
הבתים הנטושים נשארו על עונד
דם, כך גם האדמות. השטח היה סגור
ונשמר על־ידי צה״ל. מי שהעז להתקרב,
הואשם בפלילים.
ב־ 1952 הגישו תושבי שני הכפרים
עתירה לבית הדין הגבוה לצדק וביקשו
לחזור לכפרם. בית־המישפט החליט
לטובת תושבי הכפרים. באותם הימים
היה מימשל צבאי על כל התושבים
הערביים של מדינת־ישראל, שהונהג
לפי התקנות לשעת חרום, ממשלת
בן־גוריון ציפצפה על הבג״ץ, וסירבה
לבצע את הוראתו, תוך הסתמכות על
תקנות אלה .־
חודשים אחדים אחרי החלטת בג״ץ
הגיעה חוצפת השילטונות לשיא: צה״ל
פוצץ את כל הבתים בשני הכפרים, חוץ
ממיבני הכנסיות.
ג׳אד סלימן זוכר כיצד עמד על גיב־עה
שמול הכפר וצפה בבתים המתפוצצים.
כל אנשי הכפר עמדו שם והסתכלו
על המחזה המחריד.
במשך שנים אחדות לא הורשו תושבי
הכפר לגשת לאיזור, שהיה סגור.
לכן היו הולכים מידי פעם לגיבעה ממול
וצופים בכפר ההרוס.
ב־ ,1967 עם ביטול המימשל הצבאי,
הורשו תושבי איקרית ובירעם לקבור

את מתיהם בבתי־הקברות של אבותיהם
ואבות־אבותיהם, וכך הם עושים עד
היום.

הצבא
_ הביא משאיות

^ פני 15 שנה החליטו כמה עשרות
/מתושבי בירעם להתנחל בכנסיה.
הם נכנסו למיבנה הישן ושהו בו שישה
חודשים. במהלך התקופה הזו הספיקו
לשפץ את המיבנה, לצבוע את הקירות,
לשים מנעול על הדלת ולהתקין את
הכנסיה לפעילות. באותה תקופה היו
בארץ הפגנות סוערות תחת הסיסמה
להחזיר את העקורים לבתיהם. מאז
מתקיימות כל החתונות של עקורי
בירעם בכנסיה הישנה, וכך גם ההלוויות.
לאנשי
איקרית סיפור דומה.
אליאס בשארה ( )70 נולד באיקרית.
גם הוא זוכר את היום שבו הופיע הצבא:
״באו ואמרו לנו לצאת מהכפר לשבועיים
בלבד. אמרו לנו ללכת לכפר רמה
הסמוך. הם הסכימו ש־ 25 איש ישארו
במקום לשמור מפני ביזה. אני הייתי
בין הנשארים. אני, אשתי והילד הקטן
בן החודשיים.
״אחרי 40 יום באו מהצבא ואמרו לנו
לאסוף את הדברים שלנו ולעזוב. הם
הביאו משאיות, ואמרו שנעמיס עליהן
כל מה שאנחנו יכולים. אמרו לקחת
דברים ולא לחזור. אשתי לקחה את

בשארה סלימן, הכומר של בירעס, עומד
מאחורי דוכן חדש שהוצב בכנסיה הישגה
של בירעם. הוא מקיים בכנסיה את כל החתונות, ההלוויות והטבילות.

חתונות והלוויות

צוצים מן הכפר. למחרת בבוקר עלינו
כל אנשי איקרית לגיבעה ממול וראינו
עשן עולה מהבתים ההרוסים שלנו.״
עד היום שומרים תושבי איקרית על
קשרים ביניהם, למרות שהם מפוזרים
בכפרים שונים בגליל. רובם גרים
בכפר רמה, חלקם בחיפה. מישפחת
בשארה מתגוררת בכפר יסיף. אבל בכל
פעם שנערכת חתונה או שימחה אחרת
אצל מי מתושבי איקרית, הוא מזמין
את כל תושבי הכפר לחגיגה. כל אחד
מכיר את כולם בשמותיהם.
מדי שנה מוציאים, הן אנשי איקרית

כך או כך, עקורי איקרית ובירעם
מקווים שיזכו לראות צדק. לא איכפת
להם אם ההצהרות האחרונות בדבר
שיבתם לכפרים הן רק תעלול־בחירות
או כוונה אמיתית, הם רוצים לשוב
הביתה. גם אין זה מעניינם מי מהשנים,
פרס או ארנס, יהיה זה אשר יקיים את
ההבטחה, שניתנה לפני 40 שנה.
אבל התושבים, שבעי הבטחות ושנים,
עדיין לא התחילו לארוז את ה־מיזוודות.
הם יושבים ומחכים, יושבים
ומקווים.

כתבה רגילמד, ענת פדמפטי ₪

יוקרתיות. הדירקטורים ב״אל על״ וברשת־המלונות
לרום״ ,למשל, מחלקים לעצמם
צ׳וסארים אדירים.
קורפו, שבבחירות האחרונות הצליח בקושי להידחק
לשביעיה השלישית של מועמדי חרות, לא יוותר בשום
אופן על עמדת־הכוח הזו.

מיצנע התנצל
לפני בגין
אחד הפרקים הפחות ידועים בקריירה של האלוף עמרם
מיצנע:

׳ * י 8י1ן•!
שמיר הבטיח לשפירא:
חנינה למחתרת
שר המפר״ל יוסק׳ה שפירא הצליח לחלץ מיצחק: זמיר
הבטחה לתמוך במתן חנינה לאסירי מחתרת־הטרור
היהורית.

איקריח ובירעם:
לא עניין ביטחוני
מיסמך פנימי של מערכת־הביטחון, שנוסח כבר מזמן
ועודכן בינתיים כמה פעמים, קובע חר־משמעית:

להחזרת עקורי איקרית ובירעם לכפריהם אין
כל היבט בינזחוני.
המתנגדים העיקריים במשך השנים להחזרת הפליטים
לכפריהם היו ראשי השב׳־כ, חניכי אסכולת מפא״י, שהעלו
באוזני מנחם בגין נימוקים אידיאולוגיים.

ב״ב תרגמן
בישראל?
רשת אולמות לאירועים בתל־אביב
פנתה לבריז׳יט בארדו, העומדת לבקר בארץ,
בהצעה להצטלם למודעות שלהם.
הרשת ,״טוקסידו״ ,מציעה לשחקנית הצר-
פתיה עשרות אלפי דולארים.

האם מובוטו
יחכה לשמיר?
עדיץ לא ברור אם נשיא זאיר, מובוטו ספה־סקו,
יקבל את פניו של יצחק שמיר, בביקורו
באפריקה בשבוע הבא. שמיר החליט לנסוע
בכל מיקרה״ אם כי מובוטו הודיע לו שייתכן כי
יבקר באותו הזמן בסודאן.
לשמיר תוכננו ביקורים גם בליבריה ובקאמרון. ייתכן כי
במדינה האחרונה הוא יקבל מתנה משמחת: קאמרון,
שהחליטה מזמן לחדש את יחסיה עם ישראל, טרם מינתה
שגריר — וייתכן כי הפעם סוף־סוף היא תעמוד בהבטחתה.

בינתיים נמשך בולמוס הנסיעות של השרים.
בישיבת־הממשלה השבוע אושרה בקשתם של
חמישה שרים לצאת לחו״ל.

שריר: מי הדליף?
אברהם שריר מינה את מנכ״ל־המישסטים
בפועל, חיים קלוגמן, לבדוק מי הדליף את דוח־המבקר
על מינהל־מקרקעי-ישראל ועל משה
ליפקה.
הדבר נעשה בלחצם של ליפקה עצמו ופסח גרופר. עד
באחרונה נמנה גרופר עם מחנהו של יצחק מודעי,
ובאחרונה עבר, יחד עם ליפקה, למחנה שריר.

קנרפו לא מזותר
על הציופארים
חיים קורפו נחוש בדעתו שלא לעבור למישרד־המישפטים,
כפי שדורשים ממנו חבריו בפורום שרי־הליכוד. הרעיון
היה שאת תיק־התחבורה המתפנה יקבל יצחק מודעי.

סיבת עקשנותו של קורסת שד־יהתחבורה שולט
על 270 דירקטורים בחברות ממשלתיות

התת־אלוף(דאז) מיצנע שיגר מיכתב
התנצלות לראש־הממשלה(דאז) מנחם בגץ,
שבו חזר בו מדרישתו לפטר את אריאל שרון
ממישרד־הביטחון, בשיאה של מילחמת-
הלבנון.
מיכתב־ההתנצלות היה התנאי שהציבו בגין והרמטכ״ל,
רפאל איתן, להישארותו של מיצנע בצה״ל.

נאפסו יתארח
בקיבוצו של דן שומרון קיבוץ אשדות־יעקב, קיבוצו של הר־מטכ״ל
דן שומרון, הזמין את עיזאתנאספו
ובני מישפחתו להתארח בקיבוץ.
לא ידוע אם הרב־אלוף והסגן לשעבר
ייפגשו.

דרעי מציק למילוא
אריה דרעי, מנב״ל מישרד־הפנים, מציק לתני
מילוא, הסגן־שר הממונה על מישרד־הסנים
מטעמו של יצחק שמיר, המחזיק בתיק־הסנים.
ררעי בולש אחרי מעשיו של מילוא בשבע עיניים ומדווח
על הכל לשר יצחק פרץ. בהסכם בין הליכוד לש״ס, על
חזרתו של פרץ לממשלה, דרשה ש״ס מפורשות שמילוא
לא יעסוק עוד בענייני המישרד. יצחק שמיר הסכים בחצי־פה
לדרישה, אד סירב להעלות אותה על הכתב.

המערך יעזנר לבהנא?
בחוגו הקרוב של מאיר כהנא שומרים, למרות הכל, על
מוראל גבוה.

הח״ב מספר למקורביו, בסודי־סודות, כי הגיע
להסכם עם המערה לפיו נציגי המעיד בוועדת־הבחיתת
לא יתנו יד לפסילת תנועת כך
בבחיתת הבאות.

המיזרחייס התנגדו
לפגישה בהונגריה
כל תנועות־השלום המיזרחיות דחו מכל וכל את יוזמת
רק״ח לאירגון הפגישה עם אנשי־אש״ף בהונגריה.

התנאי של תנועת המיזרח אל השלום״:
הפגישה לא תתקיים במדינה קומוניסטית, מפני
ששם יש לרק״ח שליטה מוחלטת על הסידורים,
וכן שמשתתפי הפגישה לא ייבחת על־ידי
רק״ח. רק״ח דחתה תנאים אלה.
מקצתם טענו כי רק״ח לא הודיעה להם את מטרת הפגישה,
ואת העובדה כי הפגישה עלולה להיות בלתי־חוקית.
לפי החוק, פגישה כזאת היא חוקית רק אם היא מתקיימת
במיסגרת כינוס אקדמי בינלאומי, שבו אין מדברים על
פוליטיקה.

המישלחת של רק״ח אורגנה בחודש האחרון
בבהילות על־ידי ח״כ צ׳רלי ביטון ועוזי
בורשטיין, במטרה להקדים ולסכל יוזמה
מיזרחית עצמאית ורצינית למיפגש במדינה
מערב־אירופית.

חיגרת ידיים דתיות
רבני קריית-אתא משבשים את פעולתה
של המועצה הדתית והצליחו למנוע
את ישיבותיה.
החרם שהטילו על המועצה הרבנים,
תומכי הזרם החרדי, נועד להביא את פיטוריו
של יו״ר המועצה, מאיר ביטון, איש
המסד״ל.
המחלוקת הדתית הגיעה עד לתיגרת־ידיים,
וביטון הגיש תלונה במישטרה נגד
אחד הרבנים.

מושבניקים לרפנל:
תקבל את קולזת הורביץ פעילים במושבים הוותיקים מנסים לשכנע את רפאל איתן
לפרוש מהתחייה ולהקים רשימה עצמאית בבחירות

הקרובות.

לדעתם, מלבד הקולות המובטחים לו במילא.
יתמכו בו גם מצביעיו של ייגאל הורביץ,
שהצטרף לליכוד.

מישפטנים אמריקאים לסניורה עשרה מבכירי המישפטנים בארצות־הכרית. שבאו השבוע
לארץ לכינוס אקדמי על חופש־הדיבור, כאורחי
אוניברסיטת תל־אביב, ייפגשו עם אישי־ציבור פלסטיניים-

בין השאר נקבעה להם פגישה עם הנא סניורה-

אגד הצילה 100 מילינן
ההסכם בין אגד לבין הקבלן מרדכי יונת להפעלת התחנה
המרכזית החדשה בתל־אביב, חסן־ לחברה 20 מיליון דולו־דמי־שכירות
לשנה, וגם חילץ אותה ממצוקה מישפמית•

ההסכם הפסיק את ההליכים במישפט בין -אגד•
למפרקי ״כיכר לוינסקי בע״ם״ — אילו הפסיד
בו הקואופרטיב, היה עליו לשלם 100 מילית
דולר.

קיסר ליפהפינת: לא1
תחת לחצה הכבד של נעמת־ החליט
ישראל קיסר שלא להעניק את ח מ תו
לתחרות היופי המיסחרית. האשה היפה
בעבודה״ ,שתתקיים ביוזמת המו־ל יעקב
אלוש.
בתחילה נהנה קיסר מהרעיון, קיבל
לפני שבועיים בלישכתו את המת מודדו ת
והזמינן לחדר־הישיבות של הוועדה הסד־כזת,
ואף השמיע באוזניהן התבדחות תם־
לה: אם יש ביניכן רווקות, ההס תדרו ת
תדאג למצוא להן בעליסד
אחרי מחאותיה של נעמת ,-המתנגדת
לכן* שההסתדרות תהיה שותפה למסר המיני
(סקסיסטי) שבתחרויות־יוסי, נסת
קיסר מתמיכתו ברעיון, סירב להשתתף
בטקס ההכתרה וגם הורה לדובר־ההסתד־רות
לפרסם הודעה רישמית שבה הבחיש
כי יש לו קשר כלשהו לעניין.

צרפתי לא יואשם.
קלר הורשע
הפרקליטות הורתה לסגור את התיק נגד יעקב צרפתי.
הנער מחיפה שעזב את תנועת.כד״ ומאז הוא סובל
מהתנכלות אנשיו של כהנא והמישטרד. גם יחד.

צרפתי התראיין בשבוע שעבר ברדיו, וטען
ששוטרי חיפה משתפים פעולה עם אנ שך
בהנא. מייד אחר״בך הזדרזה הטי שטרה לו ימליץ
על העמדתו לדין, על תקיפה־בביכול של הודב
הגיזען. הפרקליטה שעיינה בתיק לא מצאה
לכף כל הצדקה.
לעומתו, הורשע השבוע בבית־מישפ ט־ השלום ברחובות
פעיל־השמאל אדם קלר, שכתב לפני שנתיים את המילים
כהנא לכלא!״ על מעקה של גישרון בצומת ו־אשורלציח
— בית־דגון. העבירה: השחתת פני מקרקעין. העונש
שלושה חודשי־מאסר על־תנאי רסססג שקלים קנם. עודד־הדין
יוסף ברד טען להגנתו של קלר כי הוא עשה את
המעשה אחרי שראה כתובת כהניסטית. ערבים הוצצהר,
שהזכירה לו את הכתובות הנאציות.יהודים הומה*

חבריו של קלר יוזמים מגבית לתשלום הקנס.

הטייסים מאיימים
להשבית
אל־על הודיעה באחרונה לקאל, כי לא תוכל להעמיד
לרשותה מטוס גימבו לטיסה שלה בימי ראשון בשבוע. ז ה
היום החשוב ביותר להטסת יצוא חקלאי. הסיבה המשועז ח
להודעת אל־על: מחסור בטייסים.

בינתיים הודיע ידר איגוד הטייסים, הקברניט
יצחק גונן, כי אם.קאל״ תחבור מטוס זד,
ישביתו אנשיו את כל התעופה האזר חית
בארץ.

הבעיה ב״אל על״ קשורה במילחמתו של המנכ״ל. ח ד
הרלב, כטייסים, בגלל ענייני־שכד.

נ-יצשה אמר ששני המוסדות המוצלחים ביותר בעולם הם
הכנסיה הקתולית וסגל־הקצונה של הצבא הפרוסי.
על מישקל זה אפשר לומר שאחד המוסרות המוצלחים ביותר
בתולדות המדינה היה המטכ״ל של ,1967 בניצוחו של הרמטכ״ל
יצחק רבין.
היה מעניין להסתכל בפניהם של אנשים אלה, כאשר ישבו
השבוע מסביב לשולחן העגול של תוכנית מוקד בטלוויזיה.
השערות האפירו והלבינו, השן
נים עשו את שלהן, וגם הלבוש
£האזרחי אינו מחמיא כמו המדים.
? אבל הם היו עדיין אותם האנשים.

היתה זאת אסיפה של
גאונים. כמה מהם רחוקים מאוד
מתואר זה, ואחדים מהם בינוניים
בהחלט. כמה מהם היו ונשארו
דמויות בולטות מאוד. אך בסך
הכל, כמוסד, הם היו המטכ״ל
הטוב ביותר שהיה אי־פעם לצ־ה״ל,
לפניהם ואחריהם.
אולי לא היה זה מיקרה. ישראל
בגבולות הקו הירוק היתה
זקוקה לצבא יעיל כדי להבטיח את קיומה. הכל הבינו כי הצבא
ממלא תפקיד חיוני. לכן הוא משך אליו את מיטב הכוחות. לכן
גם ענייני הקידום בצבא הסתדרו, פחות או יותר, לפי הכישרון
והיכולת.
כל זה התנוון אחרי מילחמת ששת־הימים. היה ״עומק אסטרטגי״
,שהעניק תחושת־ביטחון כוזבת. תקציב־הביטחון התנפח פי
כמה, הצבא שמן, ענייני־הקידום הסתדרו לא פעם על פי אמות־מידה
שונות.
מסביב לשולחן היו מיוצגות כל הריעות, החל בימין הלאומני
הקיצוני ורחבעם ואבי, אריאל שרון) וכלה במחנה־השלום הקיצוני
(מתי פלד, ישראל טל, עזר וייצמן) .רבץ היה, כרגיל, במקום
טוב באמצע.
היו ששינו במשך השנים את עמדותיהם. גנרי נשאר גנרי,
שרון נשאר שרון, אבל וייצמן הפך מנץ קיצוני ליונה מרחיקת-
עוף, ומתי פלד הגיע מתפקיד המושל הצבאי של עזה לכהונה
בכנסת, כשרבים מבוחריו הם ערבים. אך נדמה כי הרוב הגדול של
אלופי 1967 הם כיום יונים מתונות.
מעבר לריעות, יש כמובן היחסים האישיים. ניתן היה לחוש
ביחס הקולקטיבי של הפורום כלפי חבר זה או אחר, בלי קשר
לדיעותיו. היו שדיעותיהם נשמעו בהקשבה ובעניין, היו שעוררו
רק חוסר־סבלנות. כך זה קורה תמיד במוסר שבו הכל מכירים את
הכל היטב.
הוויכוח היה הרבה יותר מעניין מאשר בתוכנית רגילה של
מוקד, שבה מברברים פוליטיקאים שאין להם מה להגיד, מול פני
מראיינים המשתדלים לעשות רושם אינטליגנטי. נאמרו כמה
דברים חשובים.
למשל: שלא היתה שום החלטה לכבוש את הגדה המערבית,
ולא היתה שום תוכנית צבאית מוכנה לכך. ממילא גם לא היתה
שום תוכנית מדינית לגבי גורל השטחים האלה אחרי כיבושם.
אם כן, מדוע נכבשה הגדה המערבית? ומדוע התנהלו הדברים
לאחר מכן כפי שהתנהלו? כאשר זה נעשה בלי החלטה מודעת,
משמע שיש החלטה בלתי־מודעת. מתחת לסף ההכרה החליטו
המדינאים והמצביאים ללכת בכיוון זה, ולא בכיוון ההפוך. זה
מלמד הרבה על מהות המדינה בימים ההם, ועל מהות התנועה
שהולידה אותה.
רבין סיכם את הדברים בקביעה רבת־משמעות, שאיש מן
המסובים לא התנגד לה: שאחרי מילחמת ששת־הימים ניתן היה
להשיג את אותו השלום שהכל שאפו לפני המילחמה. כלומר:
שלום מלא ורישמי, על פי הגבולות של ה־ 4ביוני . 1967 אלא
שאז כבר לא היה בצמרת ישראל מי שהיה מוכן לכך.
התיאבון בא עם האוכל, כמו שאומרים.

חבלי־התריה של המשיח
הסיטואציה היא עתידנית, אך אינה דמיונית. היא נוגעת לאחת
משאלות־היסוד הנשאלות בישראל: מה יקרה אם --
אם ממשלת־ישראל תחליט לחתום על הסכם־שלום, שבמיס־גרתו
יוחזרו השטחים הכבושים לערבים(ולא חשוב לאילו מהם).
מה יעשו המתנחלים? מה יעשה המיקבץ הגדול של כוחות־הימין:
גוש־אמונים, התחיה, שולי הליכוד? האם תפרוץ מילחמת־אחים?
האם יהיה מרחץ־דמים, מחנות־ריכוז, חבלי־תליה?
מוטי לרנר, שהתמחה בהעלאת דילמות לאומיות על הבימה,
(קסטנר) ,עשה זאת שוב. הוא הפך ויכוח פוליטי־אידיאולוגי
למחזה מרתק ומרגש, החי בלב הצופים במשך ימים: חבלי משיח.
הוויכוח הוא בין אנשי גוש־אמונים לבין עצמם, בחדר אחד של
בית בהתנחלות. אבי המישפחה (עודד תאומי) דומה לחנן פורת.
במשבר הגדול, הוא מתלבט. הוא סומך על העם, שיתייצב
בהמוניו לימין הגוש וימנע את׳השלום. בניו אינם שותפים
לאמונה זו. הם רוצים לפעול כדי לפוצץ את השלום. אחד מהם,
איש־המחתרת, מוציא רצון זה אל הפועל: הוא מפוצץ את מיסגדי
הר־הבית על המתפללים בהם.
בהפסקה אמר אחד הצופים :״את זה אפשר להציג גם בהתנחלויות!
הם יקבלו את זה.״
המתנחלים שעל הבימה אמינים, ומעוררים אהדה גם בלב
מתנגדיהם בקהל. המצוקה הנפשית שלהם כנה. גם הזעם שלהם
על הפוליטיקאים הצבועים והרמאים, ועל העם שטוף־הזימה
המעדיף את סירי־הבשר של דיזנגוף על פעמי־הגאולה.
מבחינה תיאטרונית, זוהי עבודה טובה. הכל נעשה בחסכנות,

בלי גימיקים. לרנר והכימאי שלו, אילן רונן (שביים גם את
קסטנר) ,עומדים בפני הפיתוי להפריז, להשתמש באפקטים
המתבקשים כמעט. למשל: שידורי־החרשות של קול ישראל על
המשא־והמתן לשלום. הם מעניקים לעלילה ריאליזם מדהים, אך
מושמעים רק כשזה דרוש באמת. חצי תריסר אנשים יוצרים את
הרושם כאילו מסביבם הומים רבבות. המישחק טוב, וגם טוב
מאוד.
כך גם התפאורה: אין היא מתחלפת במשך כל ההצגה, אך היא
מאפשרת פעילות מתמדת.
לרנר שם את האצבע על הנקודה המכרעת. השאלה המרכזית
אינה שלום מול מילחמה, אלא דמוקרטיה מול דיקטטורה של
מיעוט קנאי. האם זכאי רוב העם להחליט על גורלו, או שמא יש
ציווי עליון, העומד מעל לרצון הרוב?
המחזה מסתיים בנימה פסימית. פיצוץ המיסגדים מביא
למילחמה־רבתי בין ישראל והעולם האיסלאמי כולו. אולם למעשה
המסקנה היא אופטימית. גוש־אמונים ודומיו מתקיימים על

*ו די *בנרי

אהדת חלק מן הציבור. ממנה, ורק ממנה, הם שואבים את כוחם.
כאשר הציבור פונה להם עורף, הם קמלים.
לא תהיה מילחמת־אחים. אם רוב העם לא ירצה בשלום, לא
תהיה סיבה למילחמת־אחים. ואם הרוב המכריע של העם ירצה
בשלום, כוחו של גוש־אמונים ימוג מעצמו.

האקדח של גח־ודיש
בשיחה שערך אדם ברוך עם שמואל גונן, בג׳ונגל המרכז-
אפריקאי, אמר גורוריש :״(עשו בי) לינץ׳ ציבורי. הייתי על תקן
של מצורע. הייתי עובר ברחוב ואיש לא היה אומר לי שלום.
אנשים שאני מכיר היו מסובבים את הראש הצידה.
״כשהודחתי, התקשרתי לעיתונות, רציתי לדבר עם עיתונאים,
רציתי להיאבק. אף אחד לא הסכים לדבר איתי, חוץ מאורי אבנרי.
והוא דיבר איתי. אני לא אשכח לו את זה לעולם״.
כשהתייצב העולם הזה אז לימין גורודיש בשעתו הקשה
ביותר, זה הפתיע רבים. קשה היה להעלות על הדעת ניגוד גדול
יותר מאשר זה הקיים בינו וביני. הוא ייצג את כל הגישות שאני
מתנגד להן בחריפות. הוא איש הימין. הוא לאומן קיצוני. הוא
מיליטריסט מן הסוג הפסול בעיניי ביותר. מוצאו מן החוגים
החרדים ביותר. ואחרי הפרשה התקשר עם רודן אוכל־אדם,
״הקיסר״ בוקאסה.
אם כן, מדוע היה העולם הזה העיתון היחידי שקם להגנתו?
לא היה לי ריב עם מי שבא להטיל על גורודיש את האחריות
לכל מה שהתרחש בפיקור־הדרום, ערב מילחמת יום־הכיפורים
ולאחר־מכן. כאלוף־הפיקוד, הוא נשא באחריות, כשם שדויד
אלעזר נשא באחריות לכל מה שהתרחש בצה״ל. זוהי אחריות
כוללת של מצביא למחדלי צבאו, של מפקד למחדלי פיקודו.
כשם שהדרג המדיני חייב לשאת באחריות לכל מה שמתרחש
בתחום שילטונו,
אך לא על כך היה נטוש הוויכוח. הוקמה וערת־חקירה ברא־

״חבלי משיח״ :עודד תאומי ויגאל נאור

שות השופט משה אגרנט, ובה היו חברים, בין השאר, ייגאל ידין
וחיים לסקוב. ועדה זו הטיחה בפני דדו, גורודיש ואחרים
האשמות חמורות ומפורטות, מבלי לתת להם כל אפשרות להגן
על עצמם ולנסות להפריך את ההאשמות.
ביליתי ימים שלמים עם גורודיש, עיינתי במיסמכים, שמעתי
הקלטות וראיתי ראיות אחרות, והגעתי לכלל מסקנה שהיה בידיו
חומר מוצק להפרכת חלק מן הטענות. אך לא זה היה העיקר.
העיקר היה שהוועדה הפרה בצורה גסה את החוק, ושבית־המיש״
פט העליון של המדינה סירב להושיע, משום כבודו של השופט
אגרנט (כך אני סבור).
כחבר הכנסת השישית הייתי אחד האבון ז־המולידים של חוק
ועדות־החקירה. זה היה אחד ממעשי־החקיקה המפוארים של
הכנסת, יצירתו של שר־המישפטים יעקב־שימשון שפירא. בסעיף
15 של החוק נאמר בפירוש שהוועדה חייבת (לא רשאית, אלא
חייבת!) להזהיר מראש כל אדם העלול להינזק מתוצאות חקירתה,
ולאפשר לו להגן על עצמו בעצמו ובאמצעות פרקליטים, לחקור
עדים חקירת שתי־וערב, לעיין בכל המיסמכים, וכו׳ ,ועדת־אגרנט
פשוט התעלמה מסעיף זה. זאת היתה אחת השערוריות
המישפטיות הגדולות בתולדות המדינה.
לא היה לי שמץ של ספק שנעשה כאן עוול משווע. לא אגלה
סוד אם אומר שגם יעקב־שימשון שפירא סבר כך. הכנסת כולה
הודתה באיחור רב בעוול זה, כאשר תיקנה את הסעיף 15 וקבעה
כי להבא לא תוכל ועדת־חקירה, המפרה את הסעיף הזה, להסיק
מסקנה אישית כלשהי נגד מי שלא הוזהר כדין בעוד מועד.
ראיתי שגורוריש היה קרוב לייאוש. הוא נשא עימו אקדח לכל
מקום. גם כאשר ישב בביתי שיחק לא פעם באקדח הקטן. הוא
התפאר בכישוריו כצלף.
יתכן שהגנתנן עליו החזירה לו את האמונה שיכול אדם לעמוד
על שלו גם בשעה קשה, ומנעה בעדו מלבצע מעשה־יאוש.
הגילוי שהוא שקל אז התנקשות בחייו של משה דיין כלל לא
הפתיע אותי. חשתי שהוא קרוב למעשה כזה. אולי יש משוס
אירוניה בכך שעזרתי להציל את חייו של דיין, מבלי ששנינו
ידענו זאת.
אם גורודיש זוכר אותי לטובה על כך, גם אני זוכר אותו
לטובה. מבלי לדעת זאת, הוא עזר גם לי בשעה קשה. חודש אחרי
מילחמת יום־הכיפורים נערכו הבהירות לכנסת השמינית, שבהן
איברה תנועת העולם הזה את ייצוגה בכנסת. לגביי לא היתה זאת
רק מכה פוליטית, אלא גם אישית.
מבחינה פוליטית זה היה אסון. תנועת העולם הזה נועדה
לשמש בסיס להקמת כוח פוליטי גדול חדש, שהיה אמור לאחד
את כל כוחות השלום והקידמה החוץ־מימסדיים. זכינו במנדאט
אחד ב־ ,1965 ובשני מנדאטים ב־
. 1969 קיווינו לגדול ב־ .1973תחת
זאת נמחקנו מן המפה הפוליטית.
מחנה־השלום
לא החלים ממכה
זו עד היום. התפתחותו נפגעה
בשלב קריטי, ומאז הוא מפרפר.
בשבילי
היתה זאת גם מכה
אישית מכאיבה. חשתי עצמי נבגד.
בבחירות לכנסת השביעית
הצביעו בעד הרשימה שבראשותי
16,853 איש ואשה. בבחירות
לכנסת השמינית זכינו רק ב־
10,469 קולות. משמע ש־6384
כני־אדם, שהצביעו בעדי ב־ ,1969 לא עשו זאת ב־. 1973
האמנתי כי שירתתי את האנשים האלה בנאמנות. הגשמתי את
כל אשר הבטחתי. פעלתי בדיוק בהתאם לעקרונות שהצגתי
אותם לבוחרים. במשך שמונה שנים לא היה לי שבת או חג, לא
ידעתי יום אחד של מנוחה, לא הייתי בשפת־הים. היה נדמה לי
שהייתי חבר־כנסת טוב, ודווקא יריביי הקיצוניים הודו בכך בפה
מלא. במשך כל שנות כהונתי לא קיבלתי אף רמז של ביקורת
מפי בוחריי.
משום כך היתה תחושת־הבגידה חריפה. הרגשתי כמו אוהב
שאהובתו בגדה בו. בחיי נפער חלל ריק.
בדיוק אז באה פרשת גורוריש. התמסרתי לה בכל ליבי. פעלתי
כמיטב יכולתי לחשיפת העוול. זה העסיק אותי במשך כמה
שבועות. הרגשתי שאני עושה מעשה חשוב — חשוב לאיש
גורודיש וחשוב למדינה. ותוך כדי כך התגברתי על המשבר
שהתחולל בי. חוץ מרחל אשתי לא הרגיש בו איש. בוודאי לא
גורודיש.
כך שמבחינה מסויימת גם אני חייב לו תודה.

שימעון פרס וחסידיו חוזרים לעיתים כה קרובות על הישגיהם
בשנות כהונתו של פרס כראש־הממשלה, עד כי נדמה לי שהגיע
הזמן למסד את התמליל ולקבוע לו נוסח קבוע ואחיד.
למשל:
כמה מעלות טובות לשימעון פרס עלינו.
אילו חיסל את האינפלציה, ולא הוציא אותנו מלבנון —
דיינו.
אילו הוציא אותנו מלבנון ולא עימעם את שינאת־האחים —
דיינו.
אילו עימעם את שיגאת־האחים ולא הביא אותנו אל סף
הוועידה הבינלאומית —
דיינו.
אילו הביא אותנו אל סף הוועידה הבינלאומית ולא --
וכן הלאה.

ושלושה סוגי אלוף:
סיור שר־הביטחו! ב
אלוף סתם, אלוף(מי) במילואים ואלוף(ג ) בגרוטאות ־
יצחק רבין אינו נראה
במיטבו באחרונה. הלשונות הרעות
הלעיזו כי הסיבה נעוצה
בדוחות־פולארד למיניהם, אולם
האמת־לאמיתה היא שסדר־היום
של שר־הביטחון הוא שמכריע
אותו. בלחץ המאורעות המיפ־לגתיים
והביטחוניים מתקשים

רית של הביקור סיורים

משעלה ישראל קיסר
לברך את זמר־השימחה, הזמר
התימני נסים גרמה במסיבה,
אמר :״לא ידעתי ששימעון
(פרם) יגיע, ולכן כאן נטל

כי מאז מילחמת ששת־הימים
נעלמו בצה״ל המושגים ״הגנה״
ו״מיגננה״ .במקומם בא המושג
״בלימה״ ,שתוכנו שונה. ההסבר:
הצבא מתבייש בהגנה.
תמרי ציטט אלוף (מיל׳)
אחר, יהושפט הרכבי, מי
שהיה בשנות ה־ 50 ראש אמ״ן,

1ך | 1ך \ 1ך י ך 1הזמר עורך מדי כמה חודשים, לרגל הוצאת קלטת״שירים או תקליט חדש או אי-
11/1 111 11 1 /1רוע משמח דומה, חפלה כדת וכדין, בסימון תימני, לידידיו. מיהם ידידיו ו ״שימעון
ידידי״ פרס ,״ישראל ידידי״ קיסר ואחרים. הפעם פרס הפתיע כשהביא עימו גם את אשתו סוניה, שאינה
נוהגת לככב בדרך־כלל באירועים מעין אלה. סוניה(למטה) בשימלת תכלת הדורה, הרגישה נוח באירוע,
עישנה בלי הרף גם בשעת הארוחה, ומחאה כפיים לקצב השירים( .למעלה: פרס עם אשתו של גרמה).

עוזריו להתאים לו סדר־יום מתקבל
על הדעת, וזו הסיבה למראהו
העייף ולהתנהגותו הנרגזת־משהו.
בשבוע
הבא ייצא רבין
בראש פמליה נכבדת לסלון האווירי
בפאריס. אולי היה מי שסבר
בשגרירות ישראל בפאריס,
כי זהו ביקור ראשון עבור רבין
בעיר־האורות. לכן — או מסיבה
אחרת — כללה התוכנית המקו־

קיסר נשימה ארוכה והמשיך:
״הבאתי לניסים מתנה — הספר
מורשה של אבא אבן״...
בשולחן הכבוד, לצידם
של חתן־השימחה ומישפחת
פרס, ישב גם השחקן ארנון
צדוק. מי שהביט היטב בעורפו,
הבחין שמשיערו הקצר משתלשלת
לה צמה הקשורה בסרט.
בהופיעו בפורום צבאי,
טען תת־אלוף(מיל׳) דב תמרי

שטען כי יש בצה״ל שלושה
סוגים של אלופים: סתם אלוף,
אלוף (מ׳) ואלוף (ג׳) .אלוף (מ׳)
הוא אלוף במילואים, ואלוף (ג׳)
הוא אלוף בגרוטאות, שהוא שלב
מאוחר יותר.
באותו ריון השתתף אחד
מראשי מחנה הימין הקיצוני,
ירסן! בן־שלמה. המנחה קרא
לו בטעות ״שלמה בן־יוסף״ —
על שמו של היהודי הראשון ש
נתלה
על״ידי הבריטים ב־.1938
נציג־המישטרה, שהופיע
כתובע בענייני־תעבורה לפני השופט
בן־שחר חריפאי ברחובות,
היה מלא טענות. הוא
התלונן כי מזה זמן רב אין מחל-
קת־התנועה של המישטרה מעבירה
את תיקי־התביעה לבית־המישפט
בזמן. הוא ביקש מהשופט
לרשום זאת בפרוטוקול. אבל
הסניגור, שבא במיוחד מאשדוד
לדיון, ניסה לשדל את השופט
לחכות עוד כמה רקות .״הם
זן ובטיחו לי שיביאו את התיק״,
אמר הסניגור. השופט הביט בו
במבט מלא חמלה ואמר :״יש
להם תיק? טיק בעין יש להם!״
ולשם הדגמה מק(מץ בעיניו אל
מול הסניגור. הסניגור ניסה עוד
פעם, ואמר לשופט :״אבל הם הבטיחו
לי שהכינו כבר את התיק,
אולי נחכה?״ השופט פנה אליו
ואמר :״הם הכינו את התיק? אולי
אתה יודע אם הם הכינו כבר את
החמור בשביל המשיח?״
אין תיאום בין הגופים
השונים באוניברסיטת תל־אביב:
ביום החמישי שעבר התעמתו
באותה השעה, בשני מקומות שונים
באוניברסיטה, עורך־הדין
צבי הדר, פרקליטו של עי־זאת
נפסו, עם איפר הראל,
מי שהיה ראש המוסד בעבך. וח־בר־הכנסת
מהתחיה רפאל איתן
עם ח״כ הרשימה המתקדמת
מתי פלד. אי־התיאום בין המארגנים
של שני האירועים גרם
למיעוט קהל בשניהם.
דווקא בימים שבהם הושגה
עיסקת־טיעון בעניינו של
ציון סווירי, מוועד־העובדים

של הטלוויזיה, היו שנזכרו בגיבור
הוועד מהקדנציה הקודמת,
חזי קוקה. היכן הוא היום? מדוע ז
נדם קולו? קוקה אינו עובד מזה
שלושה חודשים, בגלל בעיות
בריאותיות. במקביל גם עבר לו
החשק לעלות על בריקדות.
בעיות במכשיר־הטלפון
אינן נחלתם של הישראלים בל־ י
בד. גם הוריו של ג׳ונתן פו־לארד,
הנאלצים להתמודד עם
בעיות סבוכות יותר בחודשים
האחרונים, נתקלים בבעיות ב־ :״
מכשיר־הטלפון שלהם. באחרונה
יצא המכשיר של מישפחת־פו־לארך
כמה פעמים מכלל שימוש.
את סמדר, בתו, אומנם מחתן
איש־העסקים יעקב נמרוד,
בגדול, אולם לגמרי בציד
עה הוא חגג את יום־הולדתו, בשבוע
שעבר. רק מתי־מעט ידעו
על כך וטילפנו לברכו. במשך
שנים האמין נימרודי שהוא נולד

עשרה ימים לפני תאריך לידתו
,האמיתי — האחד ביוני.
גם נימרודי וגם ידידו, אל
שווימר, עוקבים בדריכות אחר
מוצא־פיו של השופט האמריקאי
בעניין צו־ההבאה נגד ידידם,
דויד קימחי, השוהה עדיין
בניו־יורק. אם יחייב השופט את
קימחי להעיד לפני החוקר
המיוחד החוקר את פרשת הנשק ת האיראני — תחייב החלטתו גם
את נימרודי, שווימר ועמירם
ניר. קימחי, נימרודי ושווימר
דווקא מעוניינים להעיד שם.
במישרד־הביטחון עיר־ניים
לעובדה שכמחצית מהקצינים
במילחמת ששת־הימים מר־

נירה ובינוביץ

סיפרה בדיחות ביידיש, במסיבה סוע רת
של צוות ההצגה נחמן, שאותה מ עלה
התיאטרון לילדים ולנוער. ליביה חכמון־איילי (מימין) ,דן
שלנגר (מזוקן) ,רמי ברוך ונירה הם בין ששת השחקנים בהצגה
ההיתולית על דמותו של חיים נחמן ביאליק, שעלתה כבר 120
פעמים. כטוב ליבם בבירה של המיסעדה היהודית כיד האלי-
מלך, רעמו הנוכחים מצחוק עד כי השולחנות רעדו והכוסות נפלו.
העולם הזה 2597

גישים פגועים, מכיוון שלא
הוזמנו לבית־הנשיא לציון 20ש־נים
לניצחון. דובר־צה״ל, תת־א־לוף
אפרים לסיד, ויועץ שר־ה־ביטחון
לתיקשורת, איתן הבר,
שוקלים בימים אלה כיצד לתקן
את ההרגשה הכללית.
השחקן שמואל עצמון
נראה מסתובב בתל־אביב בחברת
השחקן הפולני ידי סטור. הקשר
בין סטור, המופיע בארץ בהצגה
החטא ועונשו, לבין עצמון,
נולד בעיקבות רצונו של עצמון
לרכוש את הזכויות למחזה ה־קונטרבס.
נאמר לו כי המחזה,
שהוצג מעל בימות פולין, הוא
פוליטי מאוד, ולכן לא ניתן לתרגם
את הטקסט. בינתיים רכש
עצמון את הזכויות, ומשהגיע כוכב
הקונטרבס הפולני ארצה,
הזמינו עצמון לבילוי בתל״אביב.
טוביה צפיר ואשתו
יעל רצו להיות נוכחים בהצגת
הבכורה של להקת הנח״ל,
שאחד מחבריה הוא בנם, יואב.
הם כבר שיריינו לעצמם את הערב,
אלא שיואב הודיע שמפקדת
הלהקה אינה מרשה להורים
לבוא. הצפירים ניסו לערער,
ויואב חזר כשבפיו הודעה שניה:
״אתם לא יכולים לבוא, אבל
המפקדת הבטיחה הצגה מיוחדת
לזקנים״.
בת, נוגה, נולדה לזמר־מפיק
אמנון ברנזון ולאשתו
רונית אופיר, שהיא זמרת ושחקנית.
השניים נישאו רק לפני
חודשים אחדים. אמנון, שהוא
אב לשני בנים ובת מנישואיו הראשונים,
עסוק בימים אלה בניהול
אמנותי של מופע חדש ב־סיגנון
שנות החמישים, לולי-
פופ, ומקווה לחזור על להיט העבר
שלו, הכל עובר חביבי.
מחלקת הילדים בבית־ה־חולים
הדסה בתל־אביב מסודרת
בכל הקשור לאירגון מסיבות
בחגים ובימי־הולדת, בזכות ה־שחקן־ליצן
יוסי טימן. לפני
חצי שנה, בשעת הפסקת חשמל,
נפל טימן על האקווריום שבדירתו
וידו נחתכה חתך עמוק.
ניתוח, אישפוז ממושן־ ותרגילי־פיסיותרפיה
הצילו את היד. כ־אות־תודה
החליט לאמץ את
מחלקת־הילדים, להופיע במסיבות
ולארגן קולגות שיופיעו שם
גם הם.
גרושה ישראלית, בסוף
שנות ה־ 30 שלה, בת למיש־פחה
עשירה, שהתה במשך חודשיים
במכון על־שם בטי פורר
בפאלם־ספרינג, לשם גמילה מאלכוהול.
המחיר ליום 140 :דולר.
היא פגשה שם את השחקן־
קומיקאי הידוע ציבי צ׳יים, ש.סיפר
שהוא שם בגלל התמכרות
״לכדורים־נגד־כאבים, כאבי ראש
וגב, אבל תוך כמה שעות ידעו
כולם את האמת — הוא התמכר
לאלכוהול ולסמים קשים. צ׳ייס
לא שיתף פעולה, ולא עשה מה
שהתבקש לעשות(ספונז׳ה, רחי־צת־כלים
וכדומה) .כעבור יומיים,
בחדר־האוכל, צעק שנשבר
לו. שתמיר הוא אומר לכולם מה
לעשות ולא רוצה שיגידו לו, ארז
מיזוודה והסתלק. שתי זמרות
מפורסמות ששהו שם, ושאיתן
התיידדה הישראלית, היו סטי־
* בי ניקב (אלכוהול וסמים קשים)
וטמי וינט(התמכרות לכדורים
נגד כאבי־גב).
אחרי שגופה התנקה מאלכוהול,
עברה אותה ישראלית לטיפול
במכון יוקרתי אחר, בשי־קאגו,
בבעיה נוספת שלה —
אכילה כפייתית. שם יצרה קשר
קרוב עם אחותו של הזמר ג׳וני
קאש, ג׳רן. האשה בת ה־ 45 סובלת
מאנורקסיה־נברוזה. גובהה
1.75 מטר, מישקלה 40 קילו, והיא
טוענת שהיא ״שמנה כמו פרה״
.הגרושה חזרה השבוע לא־
־עולם הזה 2597

הפקד שהצטיין בחקירתה של פרשת יערי־גרנות,
הופתע השבוע, כאשר ערבו לו ידידיו
מביבת-הפתעה בהמיסבאה בתל-אביב. חדד, שהשתחרר מן ה־מישטרה
והפותח מישרד־חקירות פרטי, בא למסיבה עם אשתו
נדיה(למעלה) ,שהיא ערביה יוונית־קתולית כמוהו, ילידת רמאללה
שגדלה בארצות״הברית. הרוח החיה של המסיבה היתה עורכת־הדין
שרה בן־מנחם (משמאל, באמצע) ,אד הרקדנית הנלהבת
ביותר היתה שרה אושרת, סוחרת יהלומים וזהב הגרה בתאילנד,
ושגם היא ידידה טובה של חדד (משמאל, השמאלית) .בין האור חים
בלטה רחל דיין(למטה) ,הבלונדית העומדת לשחק את חווה
יערי בסרט העומד להיות מופק על הפרשה. חדד ישמש בסרט
כיועץ טכני, ואילו אותו עצמו יגלם השחקן הערבי מכרם חורי.

מישל חדד

רץ, כשהיא מינוס 47 קילו, אבל
עדיין שמנה, מכיוון שמישקלה
עם תחילת הטיפול היה 135
קילו.
יצחק אליעזרוב, לשעבר
איש להקת השגרירים, מתגורר
בארצות־הברית, מצא עבודה
כיועץ לחברת־אמרגנות בכל
הקשור להבאת אמנים ישראליים
לאמריקה, ומופיע בקטעים
מתוך המחזמר כנר על הגג ובמחרוזות
של ריקודים רוסיים
וחסידיים בצמד עם בלרינה רוסיה
בשם גאלינח, שהגיעה
להופעות באמריקה עם להקת ה־בולשוי
באלט, וערקה באמצע
סיבוב־ההופעות.
ארז צארוס 26 בן
למישפחת המיסעדנים מכרם־ה-
תימנים, מנהל את העסק המיש־פחתי,
אבל בין הכנת החומוס וה־סלטים
הוא מוצא זמן גם לכתיבת
מחזות ושירים. לא מזמן הוא
אירח במיסעדה שלו את ידידו
אבשלוס קור, הבלשן הידוע,
הראה לו קטעים שכתב, וקיבל
עידוד בנוסח ״אתה חייב להוציא
את זה לאור ״.צארום מתכנן זאת,
אבל בינתיים הוא מצא לעצמו
עיסוק נוסף, וייסד חברה לכתיבת
דרשות היתוליות בחגיגות
בר־מיצווה ואירועים אחרים. ארז
מראיין את הילד ואת בני־המיש־פחה,
וחורז קטע היתולי בחרוזים.
את הכסף, שהוא גובה עבור
עבודתו, מעביר צארום, שאינו
נזקק במיוחד להכנסה נוספת,
לכמה זקנים נזקקים בשכונה.
אין רבים במדינה החולקים
על זכותם של חברי שלישית
הגשש החיוור לזכות ב
פרס
ישראל. אלא מה? התקנון
חולק על־כך. על פי התקנון, מוענק
הפרס ליחידים, ולא לקבוצות.
בכל זאת, יש מי שלא הרים
ידיים, ואולי בסופו של דבר יגבר
ההגיון על התקנון.
בני שליטא אינו נמנה,
כידוע, על מחנהו של יצחק
מודעי במיפלגתו הליברלית המשוסעת
והמפולגת. לכן הופתע
לקבל שיחת־טלפון מאת מיכל

כיושבת־ראש ויצו בישראל. היא
ביקשה משליטא לסייע לוויצו
במצוקתה הכספית, וקבלה על
כן שוועדת״הכספים של הכנסת
נותנת העדפה לנעמת ואירגון
נשי חרות.
שליטא הפגין באחרונה
לא רק טוב־לב, אלא גם כישרון־
שירה. הוא עשה זאת יחד עם
אהרון נחמיאס (מערך) בעת
כינוס של שוטרים. אחרי מטר
התשבוחות שהשניים זכו בו,
הציע מי שהציע להקים צמד
קבוע, שייקרא ״צמד האחדות
הלאומית״.
האלוף יצחק מרדכי,
המפורסם מפרשת־השב״ב, קפץ
בשבוע שעבר לפאריס ל־24
שעות. הוא הוזמן על־ידי הק־הילה־היהודית
שם, ועל חשבונה,
לשאת הרצאה לטובת קרן
מישפחות הצנחנים. הוא עלה
למטוס הראשון בדרך לישראל
מייד בתום ההרצאה, ולא נשאר
כדי לבלות בעיר־האורות.

אחרי זיכויו של עיזאת
נאבסו בבית־המישפט העליון,

הפסוק הבא באוזני נוסעיו :״מזעזע
מה שהם עושים שם, בשב״ב.
אם לא היתה להם בושה לכסח
ככה יהודי־צ׳רקסי, פחד לחשוב
מה הם יעשו כשיתלבשו על
בחור מעדות המיזרח!״
שחקני־הוליווד ידועים ב־קפריזות
שלהם, ואף מתגאים בהן.
השחקנית לירן באקל השוהה
בארץ, שהיא טיבעונית, דרשה
שיביאו לה זרעים של פרח־הכורכום,
המשמשים אותה לר־קיחת
תרופות טיבעוניות. הזדרזו
למלא את מבוקשה, אך
מסתבר שבארץ ניתן להשיג רק
זרעים כתושים של כורכום. הכוכבת
לא נכנעה, ונראה שמארחיה
ייאלצו להזמין את מבוקשה מחדל.

שחקנים הוליוודים
מתגלים לעיתים כאנשים קטנוניים
ומתנשאים. כזה הוא השחקן
האמריקאי דוויד סול,
המוכר בארץ מסידרת־הטלווי־זיה
סטארס קי והאץ. במסיבה
רבת־משתתפים במלון הילטון
בתל־אביב ניאות הכוכב להצטלם
בחברת המי־ומי שנכחו. אך
כשביקש ממנו סתם נער נלהב
להצטלם בחברתו, סירב הכוכב
להיענות לבקשתו, למרות שדקה
קודם לכן הצטלם ביחידות
עם אחרים.
המילחמה בין הדוגמניות

בינצ׳י מור לתמי ברעמי
צוברת תאוצה חדשה. פינצ׳י הוזמנה
להשתתף בתצוגת־אופנה.
כשנודע לה שגם תמי בין המשתתפות,
היא הציבה אולטימטום
למארגנת־התצוגה :״או תמי או
אני!״ מארגנת התצוגה לא נכנעה
והודיעה לה חד משמעית :״תמיד

ילידיק 1ך ן בעלת־הטור בידיעות אחרונות, היא ידידה
1 1111|#ותיקה של חיים צדוק, מי שהיה שר־
1 1 11
המישפטים. בשבוע שעבר, בכינוס של מיפלגת־העבודה, נפגשו השניים.
צדוק בא בתוקף מעמדו במיפלגה, קשת כעיתונאית, צדוק
נטש את מקומו בין הצירים וישב ליד קשת, בין העיתונאים.

פינצ׳י עדיין לא נרגעה
מעניין התצוגה עם תמי בן־עמי,
וכבר המשיכה במילחמתה. הפעם
נכנסה לדו־קרב עם חברתה
הטובה ביותר, הדוגמנית חני
ברי. השתיים רבו לפני תחילת
תצוגה והגיעו לטונים גבוהים,
פ׳ינצ׳י עזבה את המקום, וכעת
אין הן מדברות זו עם זו.

דפנד, בדק, נעמי דז;
זוהר אזדליאב

זוז!־ כועס:
הש1״נ ר1ו9
א ת בול 80
משתי הזוויות, לא ניתן להפריד
בשנים 1978־ 1986 את זמיר מהמ דינה.
הוא הופרד, בעל כורחו, ב״3
ביוני ,1986 אחרי שהודיע בספטמבר
1985 לשר״המישפטים דאז
על רצונו להתפטר מתפקידו, ונתן
פומבי לכך בפברואר . 1986
זמיר אינו מתראיין ( ראה מיס־גרת)
.אך לאור מה שאמר באחרונה
בפורומים פרטיים ובחוגי ידידים, י
מצטיירת התמונה הבאה.

יצחק זמיר פגש ביוסי גינוסר
פעם או פעמיים, במהלד כהו-

יועץ־לשעבר זמיר
זה היה ״הלס״

דק נעס־נעמ״ס כ1ש
ומיד את גינוסו וגני
שהחבוצצה הנדשה,
והתדשס מענו רטובה
קשה להאמין. רק שנה חלפה
מאז הועבר פתק מיסתורי בישי-
בת-הממשלה, שבה נכח גם היועץ-
המישפטי דאז, יצחק זמיר. על גבי
הפתק היה רשום השם ״יוסף
חריש״ -שם אלמוני דאז, בלתי־מוכר
לרוב חברי-הממשלה, שאישרו
עוד באותה הישיבה את מינויו
כיועץ המישפטי הבא של מדינת-
ישראל.
חריש נכנס לתפקידו הרם בתרועה
גדולה. שהעידה על חוסר-
ניסיון ואף תמימות בזירה הפולי טית.
הוא פיזר חיוכים, הסתנוור
מאור־הזרקורים וזינק בבת״אחת
לתוך קלחת של רותחין: פרשת-
השב״כ היתה אז בעיצומה, ליל-
החנינות, פרשת פולארד, פרשת
הנשק האיראני, פרשת נאפסו -רק
שנה חלפה, קשה להאמין.
הזרקורים, מטבע הדברים, מ מקדים
גם אש. בעוד האש מתמקדת
סביב היועץ החדש שפיזר
הצהרות ביד נדיבה, וששיתף
תחילה פעולה עם כל מיקרופון
שהושט לעברו, נדם קולו של היועץ
המודח. זמיר, שלא הספיק להשלים
את מאבקו, ושהודח בגלל עמ
דותיו
התקיפות, העדיף להיעלם
מהנוף הפוליטי.
הוא נטל שנת־שבתון. את חציה
בילה בלונדון, שם הקדיש עצמו
למחקר ונתן הרצאות. לפני חודש
שב ארצה בשקט״בשקט. בשנת־הלימודים
הקרובה הוא עומד
ל׳ ״י כ לאוניברסיטה העברית, כ-
:..סור למישפטים. את שובו ארצה הקדים מסיבות אישיות.
מה מרגיש לוחם, המודח באמצע
קרבו מה הוא חש כשהוא עוקב
אחר יורשו, המנהל את הקרב
במקומו -מנהל ומסתבך ומנהלן
האם עולה בו איזו תחושת־סיפוק
נסתרת בבחינת :״אמרתי לכס״ן או
שאולי עולים בו ריגשי־אשם :״איך
לא ידעתין איך לא הרגשתיז איך
הכל התנהל והתבשל מתחת לקצה אפיך ניתן לראות בזמיר בבואה של
החברה הישראלית בשנים 1978־
,1986 שנות כהונתו כיועץ המיש־פטי
לממשלה. חברה המעזה לנפץ
מיתוסים, חברה המעמידה ברא שונה
שר(אהרון אבו־חצירא) לדין,
חברה שבה מילחמה אינה מלווה
עוד ב״קונסנזוס לאומי״ ,ושבה
השבי ב מתקשר עם מחשכי-האו-

ניתן לראות זאת גם להיפך:
החברה הישראלית היא חומר ביד
היועץ המישפטי לממשלה.

מתחת לקצה־אפו של זמיר. הסיבה
היחידה שבגללה הגיעה הפרשה
לידיעתו היתה פנייה של בית־הדין
הצבאי, שדן את עיזאת נאפסו ל־18
שנות מאסר. בעיקבות מישפט־הזוטא
שהתנהל במיסגרת זו על שיטות־הח־קירה,
שעליהן התלונן הנאשם, היפנה
בית־הדין הצבאי את תשומת־ליבו של
היועץ המישפטי לממשלה להלין
כלשהו בחקירה. היועץ תיקן זאת ולא
חשר במאומה מעבר לכן.
לידידים סיפר שגם לא היה אמור
לחשוד בכשרים: הרי מדובר על יחסי־אמון
בין נציגי הפרקליטות ובין נציגי
השב״ב, המושתתים על קירבה בת-
שנים. המדובר באנשים משכילים,
חסרי אינטרסים אישיים, העולים על
דוכן־העדים ונשבעים.

על אנשי־השב״כ — הם היו עולים על *
דוכן־העדים, מעידים וזהו־זה: סוף-
פסוק עבורם ועבור תיקוותו האחרונה
של נאשם.
זמיר וחבריו במישרד־המישפטים
רואים באלוף איציק מרדכי(בפרשת
האוטובוס) וכסגן עיזאת נאפסו את
ה״אנדרדוג״ .תחילה שפטו אותם בחומרה,
רצו לעשות בהם שפטים,
ואחר־כך הבין הציבור שטעה ועבר
לקיצוניות שניה. במגמה לטהר את
עצמו יותר מאשר אותם. בזמנו הו־עלתה
אפשרות שזה גם מה שאירע

זמיר ואנשיו לא היו מודעים
לשיטות־החקירה של השב״ם.
הם קיבלו עובדות מוגמרות.
ההתנהגות בפרשת־האוטובום
הוגדרה כ,.חריגה״.

על פושת־נאפסו רא ידע
זמיו ובו, מרבד ט״ה
של ביוו־הדין הצבא־נתו.
היה זה לפני שנודע לו על
פרשת־האוטובום, כשהילת־גיבורים
עוד ריחפה מעל לש־ב״ב.
זמיר
התרשם מגינוסר באופן חיובי
ביותר, כשם שהתרשם משאר אנשי־השב״כ.
פרשת־נאפסו
התנהלה בעצלתיים

מי טבע הגדרה נפוצה זו? גם אנשיו
של היועץ המישפטי לממשלה היו
שותפים לה. עדיין הם מבדילים בין
בידוי הראיות והטיוח, שהתגלו בפר־שת־האוטובוס,
לבין שיטות־החקירה,
שהתגלו בפרשת־נאפסו, ושניתן להסיק
מהן על הנורמה.
מי קבע את הגבול בין ״נורמה״
ל״חריג״ז יוסי גינוסר טען, בעת שביקש
את החנינה המפורסמת, כי מעשהו
לא היה חריג, אלא שזו הנורמה בשב״כ.
לעומתו, טענו אנשי שב״כ רבים כי
פרשת־האוטובוס היתה חריגה גמורה.

יצחק זמיר ניסה לתאר לאחרונה
בפורום פרטי את מה שקרה
במישרד־המישפטים, באשר
התפוצצה פרשת־האוטו-
בום. הוא השתמש במילה
״הלם״ .איש מצוות־המישרד
לא העלה על הדעת שנעשו
דברים דומים גם קודם לכן.
מערכת־היחסים בין מישפטני־ה־מישרד
לבין אנשי־השב״כ היתה כזאת,
שאם פרקליט של נאשם היה מתלונן

נ ט אד ה נטל ת ד מי ת
השם ״זמיר״ אומר לוחם ללא פשרה, ללא מורא, אשר שילם ביוקר על עמדותיו התקיפות.
בשנים הראשונות לכהונתו של זמיר הצטייר קודמו אהרון ברק, מי שהעמיד את הנגיד המיועד
אהרון ידלין לדין, באור מחמיא זה. זמיר, לעומת זאת, הצטייר אז כיועץ רך, שאינו עומד על שלו.
כיצד נוצרה תדמית זון כיצד השתנתהן באחת ההזדמנויות שוחחתי על כך עם זמיר :״אני יודע
שבהתחלה נוצרה לי תדמית דכה כזאת. אני חושב שזה נולד מראיון שהענקתי, שגה אחרי שנכנסתי
לתפקידי. כתבו עליי אז שעומדים לפניי שני מיבחנים: האם אעז להגיש מישפט נגד שר (אהרון
אבו״חצירא) ,והאם אהרוס את בית-גרייבר, בית שנבנה בניגוד לחוק על-ידי אזרח בעל״מעמד.
״אחר־כך למדתי איך כותבים בעיתונות כתבות דיוקן. פשוט מוציאים מהארכיון בעיתון את החומר
על האיש שהוא נושא הכתבה. ובונים כתבה נוספת על בסיס זה.
״הרעיון נכלל כמובן בחומר המתוייק עליי. על בסיס זה נבנה עוד דיוקן. ועל בסיס הראיון והדיוקן
עוד דיוקן. כך אולי נוצרה תדמית.״אני חושב שגם התדמית החיצונית השפיעה. יש לי הליכות בלתי-פורמאליות, תרבותיות. תדמית
זה דבר מוזר״.
קשה לזכור שזמיר, המסמל כיום תקיפות ומילחמה לטיהור מערכות משחיתות, נאלץ לפני כמה שנים
להתמודד עם דימוי כל״כך שונה.

פושת־פולאור הונאה -
וידיעת זמיו באקראי,
כשנודע רו נוי ענו ער
נסיעח נסב׳ ראמדיקה
לזמיר בפרשת איציק מרדכי: תחילה 81
דרש למצות עימו את כל חומרת הדין,
ואחר־כך היו לו ייסורי־מצפון והוא
לחם לטיהורו.
לא אלה הרגשות שהניעו את זמיר
במילחמתו במערכת. ריגשי־אשמה הם
שלב בלתי־הכרחי, ואם בכלל —
מאוחר יותר. קדם לכן שלב ההפתעה:
על רקע היחסים ההדוקים בין אנשי-
הפרקליטות לבין אנשי־השב״ב נחתה
פרשת־האוטובוס כרעם ביום בהיר.
מי שהעז לחטט בפצעים פתוחים
ושאל את זמיר כיצד חש אז, הופנה
על־ידו לעבר תגובתו של האלוף(מיל׳) *
מאיר זורע, כשהסתבר לו שהוועדה
שכונתה על שמו ״ועדת־זורע״ הולכה
שולל על־ידי השב״כ. זורע השתולל אז
מכעס, חש מרומה.

״כעם גדול, וההרגשה החזקה
שרימו אותי!״ אלה התחושות
העיקריות של זמיר ביחסו לש-

זמיר לא היה מודע לקרקע הבוערת
מתחת לרגליו, וסבר שיש רק פרשת־השב״כ,
ולא פרשות־השב״כ. בכל זאת,
כועס ומרומה, דרש בדק־בית יסודי.
זמיר דרש — וזכות זאת לא יקח ממנו
איש — את הקמתה של ועדת־חקירה

זמיר :״לא מתראיין!״
לפני כמה ימים, באמצע חגיגת״נאפסו. נישא קולו גרמה. סמוך
לתאריך מלאת שנה להתפטרותו ממישרת היועץ המישפטי
לממשלה, צוטט יצחק זמיר בראשונה על פרשות־השב״ג למיניהן.
במרוצת השנה החולפת שוחחתי כמה פעמים עם זמיר. הוא לא
אבה להתראיין. אחרי שצוטט בתיקשורת, חזרתי אליו בסקרנות:
מה גרם לו לפתוח את פיו ולהופיע בפומבי! האם פרשת-נאפסו
היא״היא הקש ששבר את גב היועץ לשעבר!
זמיר סיפר לי שנוצר רושם מוטעה.. :אני עדיין שותק, ולא נוהג
לעשות פירסומת לעצמי. באחרונה פשוט נשאתי שתי הרצאות,
שנקבעו לי עוד לפני שנה. הרצאה אחת נשאתי בכינוס ושמו
.,המישפטן בשרות הציבור״ .התבקשתי להתייחס לפרשת״השב״כ.
כשנתתי את הסכמתי לנושא, נראתה הפרשה כשייכת לעבר.
וחשבתי שהדברים שאומר יובנו במונחים אקדמיים. בינתיים
חזר השב־כ לכותרות ...תוכן דבריי היה חריף! נו, אם אני מדבר
אני לא יכול לקשקש. אגב, לא מיציתי את כל החריפות והכעס
שיש בי על השביב ...מדוע אני שותק! כי אני יותר מדי מעורב
בפרשות שעל הפרק. חלפה רק שנה. כל מה שאומר -עלול
להתפרש בהתחשבנות עם המערכת. ואין לי עניין בכך. חוץ מזה.
השתיקה גורמת לבך שכל אימת שיש לי דבר״מה חשוב להשמיע
יש התעניינות תיקשורתית, והדברים זוכים בתהודה. אבל לאזאת, כמובן, הסיבה העיקרית לכך שאינני מתראיין״.
זמלכתית, שתבדוק את המתרחש
:שב״ב. בין אם הופעל אז על־ידי חושיה
נכון, ובין על־ידי רגשות פגועים,
וכותו לנופף בכך כיום.
מובן שדרישתו זאת נתקלה בהתנגדות
נחרצת מצד המערכת. בסופו של
ויכוח, מונתה ״ועדת־יריב״ (בראשות
אהרון יריב) ,שתפקידה היה לבדוק את
הפיקוח האזרחי על השב״ב.

אם יש דבר הגורם לזמיר
לצאת בימים אלה מגידרו ולהתבטא
בחריפות בפורומים
אקדמיים או פרטיים, הרי זהו:
ועדת־יריב בדקה מה שבדקה
והגישה מסקנותיה רק לראש־הממשלה.
שם הן קבורות עד
עצם היום הזה. המסקנות לא

קקו חוק שמטרתו לפקח על השרותים
החשאיים. כך גם בארצות־הברית.
וערת־יריב, וחשאיותה הרבה, הן
אחד הגורמים המפריעים לזמיר להגדיר
את מאבקו בפרשת־השב״כ כהצלחה.
עובדה
אחרת, המפריעה לקורת־הרוח
הכללית, היא גורלם של שלושת
מורדי־השב״ב: ראובן חזק, פלג רדי
ורפי מלכה. זמיר, מישפטן ותיק, התרשם
ממניעיהם הטהורים של השלושה,
והדגיש עוד בזמנו שהם לא באו
להתלונן לפניו על מה שקרה, עד שהשיג
אישור לזמנם אליו. זמיר היה ער
למה שעבר עליהם — למצב־רוחם
השפוף, לכתם שהדביקו בהם חבריהם
מהשב״כ, לשמועות שהופצו עליהם:

הקורה בשב״כ.
מי ששוחח עם זמיר באחרונה וניסה
לדובבו בנושא זה — מעיד כי לא יכול
היה שלא לחוש את כאבו בנושא.
במיוחד הוא כואב את מה שקרה לרפי
מלכה. בעוד שעל חזק ופלג הלעיזו
שהם משתייכים לאותה הקליקה, והיו
שדיברו גם על קישרי־מישפחה בין
השניים, הרי למלכה לא ייחס איש
מניעים לא־עניינים. למלכה הפריע
הרפש שניתז לעברו מכל עבר, והוא
דרש שינקו אותו מכך.

לבסון! ,אחרי מאבקים מרים,
זכה מלכה במין׳מיבתב פושר,
שנכתב על־ידי ראש־השב״ב
הנוכחי, ושהופץ בקרב פקודיו.

גם אילו נשאר זמיר על כנו ונלחם
את מילחמתם של חזק־רדי־מלכה —
ספק אם היה מנצח בה.
בחוק מבקר־המדינה אומנם קיים
סעיף המחייב את החזרתם של חושפי־שחיתויות
לתפקידיהם, אך אפילו יועץ
מישפטי נחוש־בדעתו אינו ערובה
לקיום החוק הלכה למעשה, וזמיר
מכיר בכך.
כל אדם, הנאלץ להפסיק את תפקידו
בעיתוי ובצורה האומללים שאיפיי־נו
את חילופי־הגברי בין זמיר לחריש,
ודאי היה עוקב בדריכות אחר מעשיו
ושפע התבטאויותיו של יורשו. זמיר,
סיפרו לי מקורות במישרד״המישפטים,
מעודכן היטב במתרחש כיום במישרד
היועץ המישפטי לממשלה, ולאו־דוו־קא
ביוזמתו.

האם לא מתגנבת לליבו מעט
שימחה־לאיד, למראה המאבקים
הבלתי-פוסקים שבהם נתון
יורשו? האם כעת, כששמו של
יוסי גינוסר שב שנית לכותרות
כהקשר פלילי, אינו חש סיפוק
על התנגדותו למתן החנינה
לגינוסר ולחבריו בעידן חריש?
כשזכו גינוסר ושלושת חבריו בסיבוב
הראשון של החנינות, תמה זמיר

מדנה נאלץ רהסתבק במיכתב משו שר ואש־השביב
זמיו ואנשיו נתנו בשב״נ אמון עיווו
זמיו תבע ועות־חקיוה ודא נענה הוא וצה
ופנה בוק מגלה
״ להחזיר 12396431

פורסמו מעולם, ולכן אין לדעת
אם הוחלו או לא.

מה כל־כך סודי במסקנות אלה,
שנולדו עקב פרשה שפרצה את מסך
הסודיות(פרשת האוטובוס) ושהסעירה
את הציבור?
תמיהה זו שגורה ביתר חריפות כפיו
של זמיר, שקבע בהזדמנות מסויימת
שאין כל הצדקה לסודיות זאת, וכיועץ
המישפטי לשעבר לממשלה הוא בוודאי
בר־סמכא לקבוע זאת. באותה ההזדמנות
ציין זמיר שבקנדה, למשל, חו
החל
במאבקי־קליקות וכלה במעשי־ות־מין.
מלבד יהודית קרפ, המישנה
ליועץ המישפטי לממשלה ויד ימינו
של זמיר, לא טרח איש לתבוע את
כבודם האבוד של השלושה.

שום גורם רישמי לא יזם
הבעת־תודה להם, שלא לדבר
כלל על האפשרות להשיבם
לשרות.
זמיר לא היה ממתין ליוזמתה של
קרפ. הוא היה נלחם מילחמת־חורמה
למען שלושת חושפי קצה־הקרחון של

חרי ש :״להתפטר?׳ מ ה פיתאום!״
מזה שנה הוא מכהן כיועץ המישפטי לממשלה, וזובוז בקיטונות
של ביקורות חסרת-תקדים מדי יום. רבים הרימו במשך שנה זו
גבה ושאלו מדוע לא הרים יוסף חריש ידיים.
בכל שניסו להקטין את מימדיו -גדלה קומתו של קודמו. יצחק
זמיר, ביחס הפוך ועיקבי.
חריש, שזכה בביקורת על כך ששיתף בתחילה פעולה עם אמ־צעי-התיקשורת,
החליט להמעיט בהתבטאויות. שאלתי אותו
כמה שאלות לסיכום השנה הראשונה והסוערת לבהונתו:

• איך אתה מרגיש לאור ההשוואה הבלתי-פוסקת בינך
לבין קודמיך?
״בכלל לא ניתן להשוות מצב אחד לשני. איך יכולים לשפוט
אותי על עמדות שנקטתי בימים הראשונים, כשאלה אינן ידועות!
הרי דבריי נאמרו במיסגרת ועדת״השרים לענייני־ביטחון, ואסור
עד היום לפרסמן. הייתי אז תקיף לא פחות מהיום״.

• אתה חש שהתיקשורת עושה לד עוול?
״לא רוצה לומר זאת בדיוק כך. בוודאי שאני מרגיש בצורה

מסויימת עם כל הכתבות האלה נגדי״.

• האם נכונות השמועות ששקלת באחרונה להתפטר
מתפקידך?

• ״לא! בכלל לא שקלתי להתפטר! מה פיתאום! מאיפה המ ציאו
זאת!״

באורח פרטי: ומה יקרה אם יסתבר
בעתיד שההוראה אכן ניתנה על־ידי
הדרג המדיני? החנינה תצטרך לחול
על פי הגיון זה גם על הדרג המדיני!
בחריגים יש להילחם בשם הנורמה,
ואם טענתו של גינוסר מבוססת —
שזו היתה הנורמה — המצב הופך
לגרוע יותר: זוהי תופעה שיש לשרש
ומייד! זו היתה דעתו של זמיר על ליל־החנינות,
שבו כבר הכריעו דיעותיהם
של חריש ושל הנשיא, חיים הרצוג.

זמיר חשש אז שהנשיא לא
ידע מה הוא חונן. הוא חשש
שהנשיא ״קנה״ מה ש״מכרד לו
בחשכת-הליל. הסחורה נמכרה
על-ידי פרקליטים פרטיים.

תופעת הפרקליטים הפרטיים כיועצים
למדינה, הרווחת כיום, היתה על
הכוונת של זמיר. איך נודע לאדם, המוסמך
על־פי חוק להעניק ייעוץ
לממשלה, על פרשת־פולארד המביכה?

פשוט נודע לו בדיעבד על
נסיעתו של עורך-הדין רם כספי
לארצות-הברית, כדי לטפל בפרשה.
היה זה בנובמבר .1985

בסוף אותו חודש הגיע ראובן חזק
לפגישתו ההיסטורית עם ראש־הממש־לה,
שימעון פרס. היה זה לפני שהגיעה
פרשת־השב״ב אל זמיר, ועל־כן —
לפני שהוא התייצב חזיתית מול פרס.
העסקת פרקליט פרטי בשרות זה
עוררה את חמתו להשחית, אך מכיוון
שחודשיים לפני־כן הודיע לשר־המיש־פטים
על כוונתו להתפטר מתפקידו
— לא נקט שום צעדים, פרט להבעת
כעס באוזני הגורמים המתאימים.
זמיר הבין גם שהסיבה להעדפת
פרקליטים פרטיים על פניו נעוצה
(המשך בעמוד )30
במדינה המינזסד
איש חשוב

--גם איש ציבורוח״ב לשעבר
אינו חמין מפני פירסום

אנשים המסתבכים בפלילים או ב־מישפטי־גירושין
מנסים בכל כוחם
למנוע מהדברים להתפרסם בעיתונות.
החוק אומנם מתיר לבית״המישפט למנוע
פירסום במיקרים מסויימים בלבד,
אולם השופטים הרחמנים משתכנעים
מרי פעם בפעם להעניק פריווילגיה
כזו גם למי שהצליח לעורר את רחמיהם,
אפילו אם אינו זכאי לה על פי
החוק.
בגלל גישתו האוהדת של בית־ה־מישפט,
מנסים מתדיינים רבים למנוע

איש־ציבור שובל
נזק שאינו בר־תיקון
מישפט קול קורא
בית־המישפט זיבה נאשם
מגמיון לרצח, מכיוון שהקורבן
לא זיהה מייד את קולו

שופט זמיר
ח״כ לשעבר הוא ככל ה אד ם
פירסום עניינם ברבים, וממציאים לשם
כך עילות שונות ומשונות.
אחת העילות המוזרות ביותר הועלתה
על ידי עור1־הדין גרשון שניידר,
בשם אידית בר־נתן.
גברת זו היתה נתונה בהליכי־גירושין
מבעלה, אשר. מקצת ההליכים
התנהלו לפני בית־הדין הרבני, מקצתם
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב. בתיק,
שבו נקבעו המזונות שקיבלה.
האשה מבעלה, הצליח עורך־דינה
להשיג איסור־פירסום. לכן, כאשר עיר-
ער הבעל, באמצעות עורך־דינו אדי
שגיא, על גובה־המזונות וביקש להפחיתם,
פנה עורך־רינה של האשה שוב
לשופט עמוס זמיר, לפניו התנהל הדיון
וביקש ממנו לאסור את פירסום ההליכים.
הנימוקים שנתן עורך־הדין לבקשתו
היו יוצאי״דופן.
להתרגש ולהתגרש. הנימוק
הראשון שהעלה היה כי הגברת בר נתן
סובלת ממחלת־לב, וכל התרגשות עלולה
להזיק לה. האשה הצהירה כי יש
לה חשש סביר שבעלה ינסה לעשות
״מטעמים״ מהתיק הכאוב, ועל כן היא
מבקשת את איסור־הפירסום. האשה
שכחה כי את מירב ההתרגשות במיק־רה
גירושין לא גורם התיק המישפטי,
אלא תהליך הפרידה והגירושין, ואת
אלה אין יכול בית־המישפט למנוע.
אבל הנימוק השני היה מקורי הרבה
יותר. בבקשה לאיסור־הפירסום כתב
עורך־הדין כי יש סיבה נוספת לבקשתו:
אחיה של גברת בר־נתן הוא זלמן
שובל, ומר שובל, שהוא חבר־כנסת
לשעבר ואיש־ציבור, עומד להעיד בתיק.
על כן, פירסום תוכן הדיונים יגרום
למר שובל ולאחותו נזק רב, שאינו
בר־תיקון.
עורך־הדין לא הספיק לציין כי
במיסגרת׳ מיסחר־הכסאות של השר
ייגאל הורביץ הובטח גם לשובל מקום
בטוח בכנסת ה־.12
,השופט זמיר לא השתכנע מהנימוק
המקורי, ולא חשב שח׳׳כ-לשעבר יכול
להיפגע יותר מכל אדם אחר, אם יעיד
בתיק־הגירושין של אחותו. כתב זמיר
בהחלטתו ״אינני רואה בשלב זה עילה
לאיסור הפירסום. במידה והמשיב ינסה
לעשות מטעמים — כלשונו של בא־כוח
המשיב — בתיק זה, כי אז אשוב
לשקול את איסור־הפירסום.״

אילנה אלון ₪

ב־ 1983 נרצח מוסא אבו־סביית על-
ידי בן דודו, בעיקבות סיכסוך מיש•
פחתי. כנהוג במישפחות בדוויות, חייב
מעשה זה ניקמת־דם.
ב־ 1986 עבד יוסף אבו־סביית, אחיו
של מי שהורשע ברצח מוסא, בבית-
האריזה של יכין בראש־העין. בשעה
תשע בערב יצא יוסף לסיור ליד גדר
המיפעל, ואז שמע מישהו קורא לו:
״יוסף!״ הוא הסתובב לראות מי קורא
לו וראה דמות עטויית כופיה לבנה
צועקת אליו :״מוסא עינדק!״ כלומר:
״דמו של מוסא עליך!״ בטרם הספיק
לזוז ממקומו, נורה בו צרור והוא נפצע
קשה.
לא ספונטאני. המישטרה העמידה
לדין את עלי אבו־סביית, אחיו
של מוסא המנוח. התביעה ניסתה להוכיח
כי חוקי ניקמת־הרם הטילו על
עלי את החובה לנקום.
בידי התביעה היתה גם ראיה נוספת,
שעליה הסתמכה בבואה להרשיע את
עלי. יוסף, שנפצע, מסר כמה הודאות
ובכולן אמר כי זיהה מייד את קולו של
הדובר אליו, עוד בטרם ירה. וכי היה זה
קולו של בן־דודו עלי. לוא היה בית־המישפט
מאמין לעדות זו, היה בוודאי
מרשיע את עלי בנסיון לרצח. אולם
הסניגור, עורך־הדין משה ישראל, עיר-
ער את אמונו של בית״המישפט בעדות.
הוא הוכיח כי באחת העדויות אמר יו־

פרקליט ישראל
דמו עליך!
סף :״שמעתי מישהו קורא לי,יוסף׳ ,אז
הסתובבתי לראות מי האיש הקורא
לי מדברים אלה מתברר כי עלי לא
הכיר מייד את קולו של התוקף. וכי
היה חייב להתבונן בו כדי לזהותו.
השופטים קבעו כי מאחר שיוסף לא
זיהה את תוקפו מייד לאחר המיקרה,
אלא רק לאחר ארבעה ימים, אין לייחס
לזיהוי זה את הספונטאניות הדרושה.
הם קבעו כי קיים אומנם חשד סביר
שעלי הוא התוקף. אולם הזיהוי של
יוסף נעשה רק לאחר תהליך של חשיבה
והסקת מסקנות מהמיקרה, ולא מתוך
זיהוי ספונטאני של התוקף.
בגלל סיבות אלה זיכה בית־המיש־פט
את עלי. השאלה היא אם בזה הסתיימה
ניקמת־הדם בשבט אבו־סביית,
או רק התחילה.

להציל חיים, לעזור למי שחלה, לסייע למי שניפצע,
לתמוך במי שזקוק לכך ולמלא תפקיד חיוני ורב סיפוק.
ההזדמנות זוהי
פרטים מלאים על המיגוון הרחב של מסלולי הלימוד לאחים ולאחיות ביום
יורם ברנע

שישי הקרוב בעיתוני הערב, ויום־יום מ 8-בבוקר עד 2אחרי הצהרים,
בטלפונים:
03-341706
03-341707
02-638212
משרד הבריאות/אגף הסיעוד.

סטףורט היי מ ר, תעש״ך מהפכן שייסד עיו המשולבת עם מיבערי־תעשיה,
ושיש בה בית־סכו לתעש״נ ומוסיאון אמנות ,,מסכו ער ילדותו,
נסיונותיו הפוליטיים הכושליס וחזונו על ישראל אחות, שתתחרה ביפאן
,כשהורי׳ עלו מגרמניה,
אנא הביא איתו
טחנת־קמח,
הוא היה מומחה
וטחנות־נומח״

,.בנהויה היה די
צריף־עץ שר הסוכנות,
ניא רציתי
להיכנס לבית ערב
בחיפה״

..בשבילי כסף נו
לא מטרה.
המטרה היא לדאות
.את הדברים
מתבצעים״

..כשבאנו לנהריה
שמו אות׳ ליד
המיזבלה של העיר,
וכר חייתי במשך
20 שנה״

..הגיזנר ואשתי לא
מסכימים שאחתום
על צ־קים.
הם אומדים שאני לא
מבין בזה״

מיפעל ישקר בגהריה שוכן על שפת״הים,
צפונית לעיר. מחלון חדרו של סטף ורט-
היימר נשקף נוף של ים וחוף. הכניסה ל-
מיפעל משובבת־נפש. מישטחי״דשאים ירוקים
וערוגות פרחים ציבעוניים, מזכירים
בצורתם קיבוץ. בשבילים מוצבים שלטים,
המכוונים למחלקות השונות של המיפעל.
מול הבניין יש מיגרש־חנייה מסודר לעובדים,
לידו מיגרש־חנייה קטן למכוניות ההנ הלה,
ובחוץ ממרש־חנייה נוסף. בפתח יש
בודקה, ובה שומר, ושער״ברזל חשמלי. הכל
מסודר ומאורגן להפליא. אורח הבא לביקור
מקבל בכניסה תווית-מבקר, שאותה הוא

ו ענת סוגו

חייב לענוד על דש ביגדו ולהחזירה בצאתו.
ורטהיימר עצמו יושב בחדר מרווח, של אורך
קיר שלם שלו חלונות הפונים לכיוון
הים. החדר מרוהט בפשטות, בריהוט עץ
טבעי בעל קווים נקיים. על הקירות תלויים
לוחות־שנה של ישקר.
אחרי הראיון, שבמהלכו היה סטף ורט־היימר
קצת קצר-רוח לסיימו, הוא לקח או תי
במכונית הוולוו הכחולה והממוזגת שלו
לסיור נרחב ודי־מעמיק במשולש פרי יוז מתו
ויישומו, המורכב ממיפעל ישקר, גן-
התעשייה וכפר־הוורדים.
בהתחלת היום, עוד לפני שהתחלנו ב
ראיון,
נתן לי מוטי קירשנבאום, לשעבר עו בד
בכיר בטלוויזיה הישראלית וכיום עובד
בכיר אצל ורטהיימר ומי שאחראי על התיק־שורת
ויחסי״הציבור, הרצאה קצרה ועניינית
על יצירותיו של ורטהיימר.
יש לו שני מיפעלים עיקריים. האחד מיי צר
להבים למנוע״מטוסים והשני מייצר כלי-
חיתוך לתעשיית״המתכת. המיפעלים נמצ אים
בנהריה, שלומי, מעלות ובגוש תפן שבגליל.
לישקר
15 סניפי־שיווק בעולם .־ 907מהייצור
הולך לייצוא, המסתכם ביותר מ״100
מיליון דולר לשנה.

מיפעלי ישקר מעסיקים 1500 איש.
־ 987 מהייצור נעשה בארץ. בחו״ל עושים
רק השלמות הכרחיות למוצרים.
קירשנבאום הדגיש שבאופן עקרוני, וכי
החלשה בל-תעבור, לא שולח ורטהיימר ישראלים
לעבוד בסניפים שלו בחו״ל, הוא
משתמש שם באזרחים מקומיים.
כשמוטי קירשנבאום סיים את דבריו וע זב
את החדר, הוא אמר לי לבקש מסטף
שיקח אותי גם למיפעל החדש של ישקר
במעלות, שנפתח בימים אלה. זה אכן היה
אתר הביקור הראשון.
המיפעל חדיש ביותר, החדיש מסוגו ב-

.אינגי סופר כל יום כמה כסף יש לי!״
(המשך מעמוד )15
ישראל ואחד החדישים בעולם כולו. הוא
בנוי מסביב לחצר פנימית מרווחת, שבה יש
מין ומות־ישיבה שונים בצד מפלים ומעיינות
מלאכותיים.
בכל אולמות המיפעל, כמו במיפעלים
אחרים של ישקר, שבהם ביקרתי באותו
היום, יש צימחיה רבה בעציצים, הנותנת
צבע ירוק חי. המיפעל עצמו ממוחשב לגמרי,
וכל העבודה כמעט נעשית בלחיצת כפתור,
כאשר רובוט משוכלל מסתובב בין האו למות
ומוביל בעצמו את הסחורה ממקום
למקום. המראה מרשים, כאילו לקוח מסרט
עתידני.
אחר־כן הוא לקח אותי לכפר־ורדים.
הנוף, לאורך כל הדרך, מקסים. העיר־כפר
שוכנת בראש הר. הכביש למקום מתעקל
במעלה. הדרך עוברת בין צמחיית־הגליל
הירוקה.
השם כפר־ורדים מבטיח מקום־חלומות.
האמת קצת שונה. הישוב עצמו שוכן בסבי בה
טבעית משגעת, האוויר נקי, הנוף מקסים
ואפשר לראות למרחקים. הכבישים בתוך
הישוב עצמו צרים ושקטים. לא נראים שם
עמודי״חשמל. כל האינסטלציה נעשתה מת חת
לפני השטח. אבל כפר-ורדים אינו נראה
אחרת מאשר כל ישוב הנבנה בשיטת בנה-
ביתך. המיגרשים קטנים וצפופים. מחלון
ביתו של סטף ורטהיימר אפשר היה לראות
באותו היום כיצד השכנה בבית הסמוך
תולה את הכביסה קרוב-קרוב.
ייחודו של המקום אינו במקום עצמו,
אלא בזיקה הישירה שלו למיפעלים שבסביבה
ולגן״התעשייה. השרותים הקהילתיים
במקום נוחים, התיכנון מדוקדק, ה תשתית
אסתטית, הבתים טובלים בירק.
במהלך הדרך סיפר ורטהיימר כי כפר״
ורדים השפיע לטובה גם על העיירה הסמוכה
מעלות. אחרי שראו פרנסי העיירה את
הטיפוח, הירק והפרחים ,״העתיקו״ ושתלו
פרחים רבים גם במעלות עצמה׳ ,והתחילו
לדאוג יותר לצד האסתטי, החזותי של המקום.
הוא אמר זאת בגאווה ובשימחה.
ורטהיימר, בניגוד לאנשי־עסקים מצלי״

ברדיפת״בצע או בעשייה למען מטרות כס פיות.

מיפעל ישקר, הנמצא ליד גן־התעשיה
וליד כפר״ורדים, הוא מרווח, יש בו הרבה
אור ומה שבולט בעיקר לעין הם עציצי
הפרחים והירק המפוזרים בכל פינה ברחבי
אולם העבודה הגדול.
גן־התעשיה הוא מיקבץ של אולמות
מיפעל ענקיים. הרעיון של סטף היה לקחת
מיפעלים קטנים, לספק להם את המקום, את

כל שרותי הנהלת״החשבונות, שרותי הט לקס,
חדר-האוכל וכל יתר השרותים הדרו שים
לחיי היום־יום של מיפעל תעשייתי
קטן.
תוך כדי עבודה שוטפת מקבלים בעלי
המיפעלים הקטנים שיעורים מרוכזים בתחום
העיסקי ובתחומים אחרים הקשורים
לתעשיה. השיעורים ניתנים על־ידי טובי
המרצים מן הארץ ומן העולם.
אך לא כל אחד יכול להתקבל לפרוייקט.
תעשיין הרוצה לפתח את המיפעל שלו צריך
להוכיח לוועדת־קבלה כי הוא מסוגל לייצר
פריט מסויים, שהוא מסוגל למכור את הפריט
וכי יש לו שוק מוכח, ושהוא יכול
לייצא את אותו פריט. רק אחרי כל הבדי-

ציבעוני של המקום, חלון-ראווה ובתוכו דגמים
והסברים חזותיים על המיפעלים השו נים
ומוצריהם.
אחד מאולמות התעשיה הוקדש למוסי-
און, שבו יתחלפו תערוכות מידי פעם. המו סיאון
אינו שוכן במקום של קבע. ורטהיימר
הדגיש כי אם יימצא מיפעל ובמקום יזדקקו
לאולם שבו שוכן המוסיאון, הוא יעבור ל-
מישבן אחר. את המוסיאון מנהל הסופר
עמוס קינן.
מיקומו של מוסיאון דווקא במקום תעשייתי
הוא רעיון של ורטהיימר עצמו. הוא
חושב שיש לשנות את התדמית של הת-
עשיה ולקרב בין האמנות והאמנים ובין
התעשיה והפועלים.
קשה להבחין אם ורטהיימר עצמו מתרגש
מן הפרוייקט החדשני שהצליח להעמיד על
הרגליים. אנשים העובדים איתו קרוב אומרים
שכל דבר הקשור בפרוייקט חשוב לו,
שהוא מעורב, מתרגש ושמח, למרות שאינו
מפגין זאת החוצה.
הוא מנסה למכור את הרעיונות שלו ללא
ליאות. הוא מוכן להסביר אותם לכל מי
שמוכן לשמוע. הוא חושב שהקיבוצים היו
צורת ההתיישבות והעבודה של הדור הקודם,
ובדור הזה צריכה מדינת־ישראל
לעבור לצורת התיישבות ועבודה אחרת,
הקשורה בתעשיה. הוא בנה מודל מצליח,
ומשוכנע שאם יועתק המודל לכל רחבי-
הארץ, תיראה מדינת־ישראל אחרת לגמרי.
הוא בטוח שמודל כזה יוכל להשפיע על
המדינה באופן חיובי, כמו שהשפיעו הקיבוצים
על המדינה בזמנו. הוא חושב שה קיבוצים
אינם מתאימים לתקופה זו, שבה
כובשת התעשיה והייצוא התעשייתי מקום
חשוב יותר בכלכלה ובחיי המדינה. הוא

שלי. אני מקווה שיעתיקו את זה, וזה המודל של
ישראל שאני רואה.
בשלב הזה הוא לקח דף וצייר עליו משולש.
בקודקוד אחד כתב ״ישקר״ ,שזה ה-
מיפעל התעשייתי, בקודקוד שני כתב ״גן-
התעשיה״ ובקודקוד השלישי ״כפר״ורדים״.
ואז המשיך להסביר:
גן התעשיה הוא בית־ספר ליזמים. זה לא דבר־עסקי.
זה בית־ספר רגיל ובאים ללמוד בו
כשהלימודים נערכים כאילו בתנאי־קרב. מתקבל
אדם שיכול להראות תוכנית עסקים המוכיחה
שהוא יכול לעשות ייצוא בתוך שנה. הוא מקבל
שטח עד אלף מטר מרובע.
באותו המקום יש גם מוסיאון, שמטרתו לשנות
את הדימוי של התעשיה. כפר־הוורדים הוא
תוצאה של השניים: של המיפעל ושל גך
התעשיה.
אני רוצה להדגיש שאנחנו נגד הממשלה ובעד
המדינה. נגד המילה תעסוקה ובעד יצירה.
כשאני מדבר על חופש, אני מתכוון שאני
רוצה פחות ממשלה. הממשלה דרושה כדי
לשמור על החוקים ועל מערכת־הביטחון, כל
השאר לא יצא טוב.
השיטה אבודה. אין מה לתקן, רק לעשות
שג׳ורג׳ שולץ יתן כסף בצורה יותר מתוחכמת.
צריך להוריד 80 מתעסוקת הח״כים
שמתעסקים בחלוקת הכסף או בגיוסו, וזה יאפשר
מערכת יותר חיובית. לכן צריך ליצור לערבים
וליהודים אוייב משותף חדש. כדאי שהאויב הזה
יהיה, למשל, השוק היפאני, ואז יווצר מושג חדש.
יש ביטוי באנגלית שאומר שאם אתה עסוק, אין
לך זמן לשובבויות.
כל מי שרוצה, יכול לבוא לגור בכפר־הוורדים.
יש שם ועדת־קבלה שדואגת שמי שבא לגור
במקום יידע שאין מה לבקש ואין ממי לבקש.
אין סעד או דבר דומה לזה. כל אחד צריך לדעת

ורטהיימר בכנסת
״לא הייתי עושה זאת שוב!״

ורטהיימר בד״ש(לידו: אמנון רובינשטיין)
,שינוי יכולה להיכנס לממשלה או לצאת ממנה. זה לא משנה הרבה!׳
חים רבים בארץ, אינו שחצן ואינו מתהדר
בהצלחותיו. במצב אחר אפשר היה לומר על
איש כזה שהוא תימהוני, אבל הצלחותיו, הן
בתחום התעשיה, הן בתחום הייצוא, הן עלפי
הפרוייקט שבנה בגליל, מדברות בעד
עצמן.
אחרי שיחות של שעות רבות עם האיש,
קשה להבין מה מניע אותו. מה דוחף אותו
להתרוצץ ברחבי-הארץ ולנסות למכור את
הפרוייקט שלו גם למקומות אחרים. אחד
החלומות שלו הוא להקים 10 משולשים
כאלה, כדוגמת זה שבגליל(ישוב, מיפעל וגן-
תעשיה) בכל רחבי הארץ. בתקופה כל־כך
סקפטית וצינית קשה להאמין שאדם עושה
משהו רק למען האידיאולוגיה, שהוא פועל
רק משום שהוא מאמין בכל ליבו ברעיון
מסויים שייטיב עם האזרחים ולא רק עם
הוגה הרעיון.
מבחינה כלכלית ורטהיימר ״מסודר״ לכל
חייו, גם ארבעת ילדיו מסודרים ויתכן שגם
הדור שאחר-כך. לכן קשה ל.,האשים״ אותו

קות ומעבר על סיפרי-החשבונות של המיפ-
על, הוא מתקבל למקום.
הפרוייקט עצמו נמשך שלוש שנים, במה לכן
מתקיימים גם הלימודים, וכל בעל מיפ־על
מקבל מהמקום את מלוא העזרה. במשך
השנים הללו הוא מפתח את המיפעל שלו,
וכשהוא גדל מעבר למימדי המקום, עוזרים
לו אנשי גן־התעשיה לעבור למקום משלו,
אם הוא רוצה באותה הסביבה, ואם לא
בסביבה אחרת.
כרגע יש בגן־התעשיה 14 מיפעלים מסוגים
שונים, החל באלקטרוניקה, תעשיות
מתכת שונות, תעשיית תכשיטים, פלסטיק
ואפילו יצור הדפסי־משי וסטודיו לצילום.
כולם עמדו בקריטריונים הקשוחים של הקבלה
למקום.
אולמות התעשיה בגויים סביב חצר פני מית
מלאה בירק ובנויה בצורה מיוחדת.
בחצר זו עומדים פסלים בתיפזורת. גם בכניסה
לשטח יש פסלים, ציורים של ציירים,
מפורסמים יותר או פחות, צילומים, תרשים

מבין שגם לפרוייקט זה, שהמציא, יש אורך
חיים מוגבל. רק לתקופה שפה הוא יהיה
אפקטיבי ויועיל לאזרחים ולמדינה.
לכל אורך אותו היום הוא הדגיש שוב
ושוב שבפרוייקט שלו אין כל הבדל בין
האזרחים היהודיים לבין האזרחים הערביים.
בכפר־ורדים עצמו גרים בצוותא יהודים
וערבים ללא שום בעיה, גם במיפעלים
עובדים זה לצד זה פועלים יהודים וערבים.
הוא בטוח שדרכו יכולה לתרום לפיתתן
חיובי של הסיכסוך במיזרח״התיכון, ואחרי
שהות ממושכת עם האיש קשה שלא להאמין

בינתיים הוא נמצא במסע שיכנועים אינ טנסיבי
אצל שדי קולק, ראש־עיריית ירו שלים.
הוא עומד להקים בבירה מודל דומה
לזה שהוקם בגליל.
אבל למרות התנופה, ההצלחה, ההתלה בות.
אמר ורשהיימר בסוף אותו היום שאולי
הוא נכשל בדרכו, מכיוון שלא הצליח ל העביר
ולהפיץ את הרעיונות שלו, מכיוון
שמודלים דומים לזה שהקים עוד לא קמו
בכל רחבי הארץ.

השיחה התחילה כמונולוג של סטף ורט־היימר.
כל ניסיונותיי להשחיל שאלות באמ צע
הנאום עלו בתוהו.
הנאום הלך כך:
מדובר בציבור שהוא חצי יהודים וחצי ערבים,
ואני מנסה דרך המורל הזה להסביר את הרעיונות

שהוא חייב ללכת לעבוד. אנחנו לא אנשים
טובים. אנחנו לא מחפשים את הדרך הקלה. אני
חושב שכל המושגים של שמאל וימין נגמרו.
שניהם מחלקים את הכסף של האמריקאים.
צריך גם לגמור את העניין של הגדר הטובה.
הרעיון המרכזי הוא תעשיה בכמה שיותר מקומות
ברחבי הארץ וגם באיזור הזה.
החקלאות לא יכולה יותר לפרנס הרבה
אנשים, אחרי שהשתמשו בכל המים והמשאבים.
הסעיף הקובע שנשאר הוא תעשיות־ייצוא.

בעולם יש כיום מילחמה חדשה: מילחמת־הייצוא.
מדינות רוצות יצוא מספיק גבוה כדי שהילדים
לא יברחו מהמדינה. מדובר על איכות חיים.
להיות קרוב לטבע, אבל לקבל רמת תרבות
מספקת ולרדת מהמושג של עיירות־פיתוח כמו
שהן היום.
צריך ליצור מקורות פרנסה לפי המקומות
שבהם אנשים רוצים לגור, ולנצל את כל
הטכנולוגיה כדי לעשות להם את החיים נוחים.

אפשר לנצל את צלחות הלוויין כדי שיראו
— טלוויזיה בנוחיות ואז התעשיה תהיה במקום שבו
האנשים יגורו ולא יזיזו אותם באוטובוסים
ממקום למקום, כמו שעושים היום, כשמסיעים
אותם למקומות־עבודה המרוחקים ממקומות־המגורים
שלהם.
בישראל יש ארבע מיליון איש 1.3 .מיליון
יכולים לעבוד. מתוך אלה * 60 עוכרים בשביל
הממשלה או חיים מהממשלה. נשארו רק *40
אזרחים, וזה העיוות שמקשה על המילה דמוקרטיה.
הממשלה זה כמו מיפעל־גינרל מוטורס.
רק במיקרה קוראים לזה מדינת־ישראל. צריך
לדאוג שגינרל מוטורס יהיה יותר קטן ויהיו
הרבה מיפעלים מבחוץ, כדי שאנשים לא יעזבו.
הפיתרון הוא לא בממשלה, אלא לדאוג שיהיה
יותר יצוא ושיותר אנשים ימצאו בייצוא את
התעסוקה שלהם. אחר־כך יהיה זמן לריב על
דתיים וחילוניים ועל יהודים וערבים. אם הכל
>= יעבוד כך, צריך לשתף בזה גם את הערבים וגם
את הדתיים, ואז במקום• חזרה־בתשובה יעשו
חזרה לייצוא.
כשהוא סיים את הנאום הזה, שנאמר
בלשון שוטפת ללא הפסקות, הוא תלה בי
זוג עיניים גדולות ואמר :״זהו, יש לך עוד
שאלות!״
אחרי שנשמתי עמוק, פתחתי בסידרת
שאלות.

• למה אתה עושה את זה?
אני עקשן. אני עושה אותו הדבר שעשיתי

בפלמ״ח.

• מה עשית בפלמ״ח?

הייתי קצין טכני. עכשיו ראיתי שלא גמרו את
הג׳וב, ואני מנסה לגמור אותו.

• אתה אידיאליסט?

לא, אני סתם בן־ארם.

• מה קורה ב״מנועי בית־שמש״? ניסו
לגייס אותך סדי שתציל את המיסעל.
אני מנסה להציל, אבל הממשלה לא רוצה.

•למה?

הבעיה היא שההחלטה האמיתית תלויה במיש־י
רד־הביטחון
ובמישרד־האוצר. למישרד־הביטחון
יש בעיות אמיתיות של ביטחון, והם החליטו שלא
צריך את מנועי בית־שמש. אבל זו זכותו של
מישרד־הביטחון ואני לא נותן לו עצות. מישרד־האוצר
היה שותף להפסד של 150 מיליון דולר.
כואב לו שהוא לא יכול להטיל את ההפסד על
הבנקים, והוא אומר שאם הוא יקח את מיפעל
מנועי בית־שמש לשיקום המיפעל, לא יוכל
י לשלם לבנקים מה שהוא חייב להם.
המיפעל בסדר, אין סיבה לסגור אותו, אבל
אחרי שרואים שבסך־הכל המילחמה היא בין
מישרד האוצר למישרד־הביטחון מבינים יותר את
העניין.

• אתה רוצה את המיסעל?

• אתה חושב שאין דבר סזה שנקרא
מיסעל כושל?
מיפעל בית־שמש כבר לא מיפעל כושל. אני
גם לא רואה את זה כבעיה תעשייתית. זה דבר
שנופל על הממשלה, ביחד עם הלביא, והריב בין
שני המישררים — הביטחון והאוצר — ובין שתי

המיפלגות הגדולות. והם לא מבינים שהפיתרון
הוא בייצוא.

• גם לך היה עבר פוליטי.
נכון.

ורטהיימר במישרדו במיפעל בנהריה

• זו היתה טעות?

למדתי מה לא לעשות.

• יש סיכוי שתחזור לפוליטיקה?

לא, אני לא חושב. בצורה שזה מתנהל היום אין
סיכוי. אני חבר בוועדה שהקימה ועדת־הכנסת
כדי לבדוק את ההגבלות שצריכים להטיל על
חברי״כנסת כדי שלא יהיו ניגודי־אינטרסים.
כשהייתי בכנסת למדתי, ואני לא מצטער. לא
הייתי עושה את זה שוב, אבל אני לא מצטער.

• כיום אין לך שום קשר לפוליטיקה?

אני עדיין חבר שינוי.

״אני לא אידיאליסט. אני סתם בן־אדם!״
התפרנס מזה כמה שנים. הטחנה עומדת עד היום
בנחלת־יצחק.

• לא הייתם עניים.

באנו במצב לא רע, אחר־כך היה לאבא שלי די
קשה. לא היה קל. היינו צריכים להיזהר.

• למה הם עלו לארץ?

הם ברחו מהיטלר.

• אתה זוכר אנטי־שמיות בגרמניה?

• אתה בעד זה שהם עוזבים את הממשלה?

זוכר,
אבל באנו מכפר קטן בגרמניה, אז לא היו
שם הרבה בעיות.

כשהם נכנסו לממשלה אמרתי שאני חושב
שזה לא משנה הרבה. הם יכולים להיכנס או
לצאת. אם שולץ היה מפסיק לתת כסף והשילטון
היה אמיתי ולא חלוקתי, המושגים היו שונים.

קצת אולי בבית־הספר, אבל לא התעסקתי בזה
הרבה. אבא שלי היה איש מאוד גאה.

• אתה לא זוכר אנטי־שמיות?
• מתי הגעת לנהריה?

• אתה חושב שאתה יכול להציל את
בלבלת המדינה?

בפעם הראשונה ב־ ,1948 אחרי המילחמה. התחתנתי
וחיפשתי איפה לגור ובאתי הנה.

• אתה חושב שאתה יבול לעזור להציל
את הכלכלה?

הייתי חרט טוב. בהתחלה הייתי אופטיקאי,
אחר־כך הייתי בצבא האנגלי, הייתי בחיל־האוויר

• היה לך מיקצוע?

אני יכול לנהל את המיפעלים שלי בסדר.

• אתה צנוע.

לא. אני רואה את המיגבלות בין לעשות החלטות
או לחנך אנשים, לבין להתעסק עם מערכת
שיש לה בעיות של יהודים כמיעוט.
אני חושב שליהודים יש בעיה. הם לא יודעים
להתנהג כשהם לא מיעוט וכשאין סביבם הרבה
גויים. הם עוד לא רגילים לחיות כעם, וזה לוקח
להם זמן להתרגל, לעומת זאת הם רגילים להיות

״ויהודים יש בעיה: הס
לא יודעים להתנהג
כשהם לא מיעוט ונשאץ
סביבם הרבה *וייס״
המלכותי בבחריין, תיקנתי מכשירים של מטוסים.
הייתי גם,עוזר למציל בשפת־הים של תל״
אביב תקופה מסויימת.
התגייסתי לפלמ״ח ב־ ,1945 הלכנו לקורס־טיס
בנען, אחר־כך היתה השבת השחורה, חזרתי
לתעש במחתרת כדי לעשות סטנים. ואז יגאל
אלון שיכנע אותי שאין מספיק אווירונים והציע
לי להיות קצין טכני של הפלמ״ח.
התרגזתי כשפירקו את הפלמ״ח, אני חושב עד
היום שבן־גוריון עשה שטות גדולה אז.
באותה התקופה באתי לגור בנהריה.

כן, מפני שגם הם מחפשים איך לשנות.

• אתה חושב שעשית משהו שאין
דומה לו?
אני חושב שאני עושה משהו קרוב מאוד למה
שהקיבוצים עשו.

• מה דוחף אותך, הרי לא כל המים־
עלים צריכים להיראות כמו קיבוץ עם
דשאים ופרחים, כמו שהמיפעל הזה
נראה מבחוץ?
כשבאתי לנהריה, שמו אותי ליד המיזבלה של
העיר, וכך הייתי במשך 20 שנה. ניסיתי לשכנע
את העיריה שתוריד את המיזבלה, הם לא רצו,
כנראה שהתכוונו שאני אלך מכאן.

• למה סל-כך איכפת לך מהארץ?
כי התגייסתי לפלמ״ח כדי שלא יעשו פה מה
שעשו בגרמניה. צריכים עסק שיהיה פעם נורמאלי.

אתה חושב שצריך להעתיק אותך?

חס וחלילה. כל אחד יעשה את הדברים בצורה
יותר חיובית ולא בצורה כל־כך שלילית כל הזמן.
כדאי שיראו מה המטרה בסוף, כדאי שנחיה כמו
מרינה נורמאלית, והמדד למדינה נורמאלית הוא
אם הילדים רוצים להישאר בה.

• מה היה קורה אם הבן שלך היה יורד
מהארץ?
הייתי מצטער אבל הייתי מכבד אותו.

• היית רואה בזה כישלון שלך?

אילו היה יורד מהארץ כי ישראל לא טובה —
זו בעיה אחרת.

• היה ברור שהוא יהיה מנהל פה
במיפעל?
לא, הוא לא רצה. הוא הקים מיפעל לעצמו
בשלומי ורצה להיות עצמאי, אבל לי היתה תאו־

• מה היה פה?

היה לי צריף עץ של הסוכנות, שחלק ממנו
בניתי לבד, כי לא רציתי להיכנס לבית ערבי
בחיפה.

• מה עשית?

התחלתי את ישקר, שזה ״ישראל קרבידים״.
קרבידים הם מין חלקי מתכת.

• וממתי ״ישקר״ זה סיפור-הצלחה?

שום דבר לא הלך מהר. זה היה תהליך איטי
שנמשך 35 שנה. שום דבר לא קרה בן־לילה.

נודדרכים, אז החלטנו שהוא יעזור לי ויעשה את
שניהם, והיום זה יצא טוב.

• היום אתה מבסוט?

אני מבסוט.

מרים ורטהיימר(עם עמוס קינן)
״באנו לארץ במצב כלכלי לא־רע. אחר־כך היה לאב א די קשה!״
אני לא צריך אותו. יש לי מספיק מיפעלים פה.
קצת עזרתי להם לחשוב בשנה האחרונה. פועלים
כבר הסכימו לפשרות אבל הממשלה לא עושה
כלום, למרות שהם הסכימו.
אחר״כר קראו לבית־שמש -בית־מנוע.
צריכים להבין שאם אין מנוע אין ביטחון. זה
החלק היחידי של מטוס שלא עושים בארץ. בכל
ההתמהמהות הזו הפסדנו 10 שנים.

• אבל מדוע צריך לעשות מנוע בארץ,
מדוע לא לקנות בחו״ל?
גם במיקרה כזה צריך לשלוח אנשים לאמריקה
כדי שישלחו את הסחורה לארץ. הרי גם
השווייצים עושים לעצמם את האווירונים.

המיעוט ומסתכלים כל הזמן לראות איפה הרוב
שיסדר אותם. אני יכול לחנך, אני מתעסק הרבה
בחינוך של הרעיונות האלה.

• היו לך תקופות קשות?
כן, אבל ראיתי את זה כחלק מתהליך.

• התיכנון היה קיים?
אני עושה בדיוק מה שרציתי לעשות.

• זה מעניין אותך?

• מה הקשר שלך לאמנות?
• נולדת בארץ?
לא, נולדתי בכפר קטן בגרמניה, ובאתי לארץ
בגיל 10 לתל־אביב. למדתי בבית־ספר תל־נור־דאו.

מה עשו הוריך?
הם הביאו איתם טחנת־קמח והקימו אותה בנ־חלת־יצחק.
אבא היה מומחה לטחנות־קמח. הוא

אני לא מתעסק באמנות, אלא משתמש בה
ככלי להגיד שתעשיה זה גם יפה. אני רוצה לחנך
את העם שיאהב תעשיה וייצור.

• ואיך אתה משכנע את האמנים
לשתף איתך פעולה?

מצאתי כמה עמוס קינן כזה וכמה מוטי
קירשנבאום כזה.

• אתה חבר שלהם?

• חברי-הממשלה מתייעצים איתך
לפעמים?
י לא. גם כשהייתי חבר־כנסת אף אחד לא שאל
אותי במשך כל הארבע שנים שישבתי שם. זה
מוכיח לי איך המערכת עובדת, יש להם כל
התשובות. אני מתלבט לפעמים, להם יש כל
התשובות.

• מהדברים שלך מתקבל הרושם
כאילו הכל בסדר. אין שום חסרונות?
בוודאי שיש. אני מתעסק עם 15 מיפעלים
בבית־הספר ובכולם יש התלבטויות.

• מה בנוגע ל״ישקר״ שזה המיפעל
שלך?
יחסית אין הרבה חסרונות. אנחנו מאוד זהירים,
לכן זה גם גרל במשך 35 שנים ושם דבר לא קרה
(המשך בעמוד )20

— 19י

אתח(:וחשחל

מאתיגאלל בי ב

אינה הם מקווות
הגיאות הכלכלית1
דוח בנק ישראל, שפורסם באחרונה,
משתמש זו הפעם הראשונה בטיעון
כי אין הכותב יודע להסביר את התופעות
של השפע הקיים, כך, למשל, בשנתיים
האחרונות גדלו הוצאות השכר
ב־* 25 למעסיקים. ובנק ישראל אומר
כי אינו מבין כיצד המעסיקים הגדילו
את הוצאותיהם כאשר שיעור הריוו־חיות
שלהם הוא מתחת לאפס.
זוהי דוגמה טובה לניתוק המוחלט
בין הדוח למציאות, שהרי ברור כי מעסיק
לא ישלם תוספות אם אין לו רווחים
לשלם מהם.
אם המעסיקים בישראל היו מוכנים
להוסיף סכומים כאלו להוצאותיהם,
סימן שרווחיהם היו גדולים יותר. ואם
אין הרווחים מופיעים בחשבונות הלאומיים,
ברי שאלה(החשבונות) שווים לתחת.
לעצם
העניין. מקורות החגיגה ה־
הישראלים בניו־יורק:
ה״מיזוחי״ מוביל השוואת מאזני הבנקים הישראליים
בניו־יורק — דיסקונט, לאומי וה־מיזרחי
-מראה כי דיסקונט ולאומי
הרוויחו בשנת 1986 על ההון פחות
בהרבה מכפי שהיו מרוויחים אילו היו
מפקידים את ההון בחשבון נושא ריבית
בכל בנק. לגבי בנק הפועלים אין
נתונים, מאחר והוא סניף של הבנק
בישראל.
בנק דיסקונט הרוויחו רווח נקי
בסך 12.2מיליון דולר (ירידה חדה
לעומת 16.3בשנה קודמת) על הון
מניות של 188 מיליון דולר. התשואה
לבעלי המניות על ההון היתה *.6.5
בנק לאומי הרוויח נטו 6.4מיליון
דולר (ירידה חדה לעומת 11 מיליון
דולר שנה קודמת) על הון מניות נפרע
של 123 מיליון דולר. התשואה על
ההון היתה *.5.2
לעומתם, בנק המיזרחי הרוויח רווח
נטו של 5.8מיליון דולר על הון
נפרע של 52 מיליון דולר, והתשואה
להון היתה * .11.1הרווח השנה גדל
לעומת 5.3מיליון דולר אשתקד.
מאזני־הבנקים מגלים כי בנק דיס־קונט
ספג מכה קשה, בגלל הפסדים,
הפריש חמישה מיליון רולר לחובות
מסופקים, והקטין את הרווחים ב־4
מיליון דולר, בגלל חובות מסופקים.
חוגים בנקאיים מציינים כי הפסדים
כאלה הם בגדר תאונות״עבודה, והנהלת
בנק דיסקונט ידועה במיקצועיו־תה.
שיטת
דיסקונט היא למנות נציגים
לשנים רבות, ואהרון כהנא מנהל
את הבנק מזה עשרות שנים. גם הנציג
הישראלי יוסי צ׳חנובר נאלץ לעזוב
אחרי חמש שנים, בגלל מסקנות ועדת־בייסקי,
שחייבו אותו להחליף בישראל
את יו״ר הנהלת־הבנק. הבנק ידע להקטין
את חלקו באיגרות־חוב, שירדו
בחצי שנה האחרונה ירידה משמעותית,
ולכן לא ייפגע מירידה זו, בניגוד ללאומי.

-״אינני סופר כל יום־—

נשים קונות תכשיטים
(בלי גבר)
הגורם העיקרי לגיאות בתעשיית היהלומים הישראלית הוא שיחרור האשה. כך
עולה מתחקיר של מגאזין הכלכלה האמריקאי פורצין ( 8ביוני .)1987
מסתבר כי הגידול שחל באחרונה ברכישות יהלומים ותכשיטים מקורו בנשים
הקונות לבדן. מומחים מצאו כי מיספר גדל והולך של נשים הופכות לעצמאיות
בכל, וגם ברכישות תכשיטים. התופעה של ימים עברו, כשהגבר קנה יהלום לאשה,

• אתה איש עשיר?
מבחינה כספית כן. מבחינה הרגשתית

משתוללת כיום הם פשוטים: שלושה
מיליארד דולר של מענקים אמריקאיים,
מיליארד דולר הכנסות ממגביות
למיניהן, מיליארד ורבע דולר הכנסות
מישראלים יורדים(מביקורים בישראל
והעברות הון לקרובים ולהשקעות),
עוד רבע מיליארד דולר מניצול 150
אלף פועלים מהשטחים הכבושים
העובדים בישראל (כל פועל מקבל
לפחות 10 שקלים פחות מהמגיע
לפועל יהודי, כפול 250 ימי עבודה —
2500 שקל לשנה לפועל, כפול 150
אלף עובדים בשנה. בסך־הכל 375
מיליון שקל לשנה למשק הישראלי).
לכך יש להוסיף את העלמות־המס.
השנה יגבו אגפי מס־הכנסה שישה מיליארד
דולר. נניח כי המס המשולם מהווה
מס־אמת בשיעור של *( 50 וברור
כי גונבים הרבה יותר) והרי יש עוד
שישה מיליארד דולר כל שנה. בסן
הכל 12.5 ,מיליארד דולר הכנסות, לא
מעבודה מקומית, המתחלקות בין שיכבה
הקרובים לצלחת. תקציב המדינה
נע סביב 25 מיליארד דולר. מכאן כי
לפחות עוד חצי התקציב מחולק ללא
1תמורה, וזו התשובה.

סופר מפר
את חלקו
ג״ה>לטון״
דויד סופר מכר באחרונה את הלקו
הפרסי במלון הילטון בירושלים.
סופר החזיק ב״* 10 ממניות המלון.
המלון הוערך, לצורך העיסקה, ב־16
מיליון דולר. סופר קיבל תמורת חלקו
במזומן 670 אלף דולר, אחרי ניכוי התחייבויות
שונות שלקח על חשבון המניות.
את קונודהמניות ייצג עורך־הדין
האמריקאי ארנולד פורפטר, מגדר
לי עורכי־הדין שם. הקונה אינו ידוע.
כן הצליח סופר למכור את הקוטג׳
שהיה לו, ברחוב כספי בירושלים. לאברהם
סרגוסי, בעל תחנת־הדלק
פז המוסיאון. המחיר אינו יודע. הקר
טג׳ הוא בן שני מיפלסים. המיפלס התחתון
היה משועבד למס־ההכנסה, שהטיל
עיקול על נכסים שונים של סופר
בישראל. בגלל תביעות שיש נגדו.
בנק לאומי, לעומת זאת, ספג כמה
מהלומות. מנהל מחלקת־ההלוואות
בבנק בניריורק הורשע לא מכבר על
עבירות מירמה ושוחד, הוא קיבל שוחד
ממנהלי־חברות, שלוו כספים מן הבנק.
גם מנהל־האשראי בבנק עזב, ועברו
חודשים עד שנמצא לו מחליף. הבנק
סובל מהחלפת השליחים הישראליים
כל חמש שנים, והניגוד בינם לבין
הסגל המקומי.
המקור העיקרי לריווחיות הבנק במשך
כל השנים הוא ההפרש שבין הריבית
הנמוכה, שהוא משלם על חשבונות
עו״ש, לבין הריבית שהוא גובה
על הלוואות. ירידת שערי הריבית באמריקה
גרמה לשחיקה רצינית בריור
חיות, כאשר במקביל התייקרו הוצאות
הפעלת הבנק ושרותיו.
בנק המיזרחי, כמו דיסקונט ובניגוד
ללאומי עוסק רק בעסקים ולא
בבנקאות קימעונאית, ולכן נפגע פחות
מירידת הריבית.

(המשך מעמוד )19
בן־לילה. היו שלבים, הלכנו מכיתה אלף
לכיתה בית ולא קפצנו ישר לכיתה גימל.
שלא תביני לא נכון. יש מיליון בעיות.
מי שרוצה להיות חברה רב־לאומית
בשטח מסויים חי את המישחק. אני רוצה
להיות מיספר 10 בעולם בשטח שלי, וזה
מישחק מסוג מסויים. לומדים לתפקד
כחברה שנותנת ידע. למדנו. עשינו
מיספר שגיאות ולמדנו מהן. אנחנו
מנצלים את השגיאות כדי לשפר את
הדברים. השאלה היא איך להוציא את
המסקנות.

• מה זאת אומרת?

בשבילי כסף זה לא מטרה. המטרה
היא לראות את הדברים מתבצעים. אני

,אנחנו נגד
הממשלה ובעד
המדינה, נגד
המילה תעסוקה
ובעד יצירה״
לא סופר כל יום כמה כסף יש לי, זה
בעברית פשוטה.
אפילו הגיזבר — ואשתי. אפילו —
לא מסכימים שאחתום על צ׳קים. הם
אומרים שאני לא מבין בזה.

• כמה ילדים יש לך?

הלהיטים: קניות הנשים עבור עצמן כוללות משעין פנתר של קרטייה
במחיר 8000 דולר ועד טבעת אהוב ונשק של טיפאני במחיר 750 דולר.
נעלמה. כמו שאשה קונה לעצמה בושם או פרווה, היא קונה עתה תכשיט ויהלום.
מדובר בסרר־גורל של 600 עד 8000 דולר ליחידה. גם חנויות־יוקרה כמו טיפאני
קובעות כי הנשים רוכשות חלק נכבד ממחזור הסחורה. בסך הכל מעריכים כי
קרוב ל־* 40 מכלל הרכישות נעשות על־ידי נשים עצמאיות.
גיאות חדשה זו במכירות יהלומים הביאה גם לגיאות המחודשת בתעשיה
הישראלית, הבנויה בעיקר על השוק האמריקאי.

השופט מצווה
ו,מוסיאון הארץ״מצפצף
ביום השלישי שעבר הוציא השופט
המחוזי בירושלים ראסם נאשח צו
האוסר על מוסיאון הארץ בתל־אביב
להופיע בשמו החדש, מוסיאון ארץ-
ישראל. הצו הוצא אחרי שמוסיאון
ישראל טען כי השימוש בשם החדש
מטעה אנשים ותורמים לחשוב כי
מדובר במוסיאון ישראל.
למרות שהצו הוצא ביום השלישי

גאו! ואכזר באחרונה פילג ליאון תמן את הפדרציה
הספרדית, שבראשות גיסו ניטים
גאון. זה סיפר לידיד כי בעבר,
כאשר היה בקשיים זמניים, היה חייב
גם סכום לגיסו תמן. הוא, כמובן, קיווה
בליבו כי גיסו יציע לו מיוזמתו לדחות
את פירעון החוב בגלל קשייו. לתדהמתו
היה תמן בין היורדים לחייו בדרישה
לפירעון מלא ומיידי, אחרת ינקוט כל
האמצעים נגד גאון. זה נאלץ לחרוק
שיניים ולעשות כל דבר, כדי להחזיר
את החוב לגיסו. יתר הנושים היו הרבה
יותר נוחים, ציין.
תמן סירב להגיב לשאלותיי בנושא

ארבעה ילדים, ורציתי שכל אחד יהיה
עצמאי ועם מינימום עזרה׳ מצירי.

האמת היא שכל התהליך אצלי התחיל
אחרי מילחמת יום־כיפור, כשהבנתי
שצריך לדאוג לאיזור, כי החלטתי שאני
לא רוצה להישאר לבד, שאני לא רוצה
להיות הרקדן הכי טוב לטנגו רק משום
שנשארתי הרקדן היחידי, ואז חיפשתי
כל מיני רעיונות.
את מיפעל להבי ישקר, המכין
חלקים למטוסים, הקמתי משום שדן י
טולקובסקי בא וביקש שאעשה חלקים
לאווירונים.

• מה רצית לעשות?
הייתי מבסוט מן הכלים שייצרתי
ורציתי לעשות עוד. אני לא מאמין
בביטוי ביידיש שאומר: הרבה מלאכות
מעט ברכות. אחד הדברים הכי חשובים
זה סדר־עדיפויות.

• מה סדר־העדיפויות שלך?

מה שאני עושה. קודם הלהבים
והתעשיה היו הכי חשובים, והיום אני
מנצל את ההצלחה בתעשיה כדי למכור

י ונמסר למוסיאון הארץ, ממשיך שלט
; ענק ליד המוסיאון ברמת״אביב להודיע
כי מוסיאון ארץ־ישראל הוא המוסד
הקיים במקום.
דובר עיריית תל־אביב, שנשאל מדוע
מפר מוסיאון הארץ העירוני את
צו בית־המישפט, אמר כי אינו מייצג
את המוסיאון ומנהלו, רחבעם זאבי.
פנייה למוסיאון עצמו לבקשת־תגובה
נענתה, כי לא ידוע להם על צו כזה.

מרסה

הגדלת הון
ב,בנק

למיטהר״
בנק למיסחר מכנס אסיפה כללית
של בעלי״המניות, לאשר הגדלת הון
בסכום של 400 אלף שקל. ההון המוגדל
יבוא מהמקורות הבאים 325 :אלף
שקל מרווחים, והיתה מבעלי־המ־ניות
הקיימים. בנק למיסחר נמצא
בבעלות משקיע מכסיקאי וקבוצת מאיר
עזרא, יצרני־בשר גדולים בישראל.

הדברים האחרים. אני מנצל את הידע
בתעשיה כדי להרחיב את הרעיונות.
זה דבר שבא באופן טיבעי, אין
קונפליקטים גדולים, אני פשוט עושה
כל יום אותו הדבר.

• ותמיד תישאר פה בנהריה?
אין לי שום סנטימנטים מיוחדים׳
למקום.

• אוהכים אותך?
בנהריה לא.

•למה?
אמרתי לאנשים באופן יותר מדי ברור
מה אני חושב עליהם.

• כמיפעל אוהבים אותך?
חלק כן וחלק לא.

• פוחדים ממך?

לא. אני משתדל שלא.

• אתה בוס קשה?

• אתה מכיר את הפועלים
שעובדים אצלך?
כן. את כל הוותיקים.
,ה עו ל ם הז ה 2597

גילויי נוספים של יגאל לביב על מיסמכי..בנק צפ 1ך אמרזקה
/ 0 1 1085ז /נ / 1 / 5נקש
ק בו צ ת נחש
הרכב החוב

מזוןויל (חשבו ו ) 28002

מתנחם

ספורמליחלאיזהםס מו

לחברה

חנו ח

פנמיח

סנק ם

לבעלות

מבקש

־וו. חחמח על תנאי עסק

כללייםביום . 1 1 .7 .8 6
11.1.2

אהרוג י

מורסיהח תי מה בחברה הם -אבי נק ש,

ו ש בו ל ח -

טנ יםמ ביו ה ם לוסה.
. 11.1.3החובותבחמבון הם כדלקמן :

הסבון הלוו א ה

3 ,2 2 7 ,5 5 3

קטע מדוח עורך־דין וקסלר
פורמאלית,
די 400 אלף דולר, אולם הצער הזה
אינו מוכר, ומונסה עצמה הורשעה בינתיים
בגלל גניבות ומעילות בבנק ונדונה
לחמש שנות מאסר).
לזכות החברה עומדים:
• 3.2מיליון דולר פיקדון:

> י י 0 8יייי

1וי * *ייייו

• שלושה מיליון דולר פיקדון, המשועבד
להבטחת הערבות שניתנה לבנק
הפועלים לונדון.
זוהי עיסקה סיבובית מעניינת, שצריך
נשימה ארוכה כדי לעקוב אחריה:
למזונוויל פיקדון של שלושה מיליון
דולר בצפון־אמריקה, שנגדו הוציא
הבנק ערבות של שלושה מיליון דולר
לבנק הפועלים לונדון, שהוציא
ערבות של שלושה מיליון דולר לבנק
הפועלים ישראל, שערב למזונוויל
באותו הסכום. כנגד ערבות זו לוותה,

בלי שם
רוני, המיסמכים היחידים שבידיו,
הנוגעים לסכומים הנ״ל, הם מיסמכי
זיכוי־פיקדון וחיוב־הלוואה. אין בקופה
כל מיסמכי־הפקדה, ואהרוני לא סיפק
מיסמך ו/או מיסמכים שבכוחם להוכיח
הפקדת־מזומנים.
תהליך רישום של פיקדון־כנגד־הל־וואה
כבר היה ב־ ,1983 ומונסה דיווחה
כל העת על ההלוואה. ההמלצה שהושמעה
באוזני אהרוני: ללכת למישטרה
ולהגיש תלונה.
גם לחברות אחרות של האחים
נקאש יש חובות — אלה מסתכמים
בכ־ 1.5מיליון דולר ומובטחים בערבות
האחים.
אם לא יימצאו מיסמכים לחיזוק
דבריו של אהרוני, מוצע לקזז את ההלוואה
בסך 3.2מיליון הדולר מהפיקדון
שסכומו זהה. עוד מוצע: לקזז מיליון

מישנחת נקאש, בערי ״ג׳וודאש; מאשימים שהבנק גנב מהם מיליוני ווראוים
^ אם מתנכל מישהו למלכי(
1הג׳ינס מבית נקאש — רפי, ג׳ו
ואבי?
לפני יותר מחודש פשטו אנשי
מחלקת־החקירות של מס־הכנסה על
מישורי חברת גיורדאש בניו־יורק, בחפשם
מיסמכים מרשיעים. מלשינים
מטעם מיפעל מתחרה סיפרו לסוכני־מס־הכנסה
אמריקאיים, כי גיורדאש
אינה ממלאת את דרישות החוק בעניין
ניכויים משכר עובדים ובעניין תש^
אחים נקאש פעלו בישראל
לומים לספקים. חשדות־לכאורה אלה
\ \ באמצעות החברה משאבים מאו־הולידו
פשיטה.
6,000.00
387.02
47,425.11
413.12

לתת ידו לתחבולות מן הסוג שבעזרתו
הוקם בנק צפון־אמריקה.
אגב, באחרונה מימש נאסר את
חלומו: בעזרת 20 מיליון דולר שלווה
מאדוארד ספרא — בנקאי ממוצא
חאלבי, שהוא הבעלים של רפאבליק־בנק
בניו־יורק — קנה את הבנק
מ אי ל ת
ה בינ ל או מי

־*! עד פגמה

3,423.71
3 . 4 4 90 2
1־ 3, 006,770.37
2,991,770.372,933,440.37־ 3,005,369.79
12,697,314.22 1
12,836,943.90
3,379,984.65 1
3,379,984.65

71,929.42
3,200,000.00

כנראה, מזונוויל שלושה מיליון דולר,
שאותם הפקידה, כאמור, בבנק.

צורף העתק־מיכתב, שבו הבנק מודיע
לד״ר אהרוני כי הוא מקזז פיקדון של
מזונוויל בסך 3.2מיליון דולר כנגד
הלוואה באותו סכום שקיבלה מזונוויל,
וכי הוא מקזז מיליון דולר מפיקדון
אחר כנגד דמי־ערבות שניתנו לחובות
מאגרי־סחר(אחת מחברות המאגרים
ן* מהלך ישיבה משותפת של
שהקים שמואל דכנר, ושהתמוטטו לפ*1פרקליטי
הבנק ומנהלי מזונוויל
ני שנתיים. האחים נקאש היו ממייסדי
טען הר״ר אהרוני, כי מקור הפיקדונות
החברות, ונתנו ערבות למימון פעילובכספים
שחורים של יהודים מאמריקה;

כספים אלה הועברו, לדבריו, לבנק
מיסמך פנימי של עורכי״הדין של
הבנק מגלה כי מזונוויל היא חברה פג־ במזומן. על־פי אהרוני, לא נלקחה כל
5/12/83
630
10/006
26/002
28/10/83
3522
26/003
5/12/83
3513

^ מהירה של
^ פעולה טפגית

25.31

5/12/83

13/003

2903

13/12/83

15,000.00
58,330.00

2/12/83
22/12/83
30/12/83

40- 73/001
40- 93/001
25/001

28 28 999

2/12/83
22/12/83
30/12/83

139,629.68

29/12/83

804/005

169

30/12/83

34200,000.00

5/12/83
5/12/83

5/003
11/003
5064 5064

14/12/83

דולר מהפיקדון השני של החברה, כנגד
הערבות של מיליון דולר, שניתנה ל־מאגרי־סחר.
מכיוון
שהערבות המקורית למאג־רי־סוזר
היתה בסך שני מיליון דולר,
ובדרישת הפירעון של מפרקי המאגרים,
משלהי אוגוסט ,1985 נתבע הבנק
לשלם שני מיליון דולר, מוצע ההסדר
הבא: לבקש מבנק הפועלים בלונדון
שיוותר על הערבות שקיבל, ולהציע
לו מימוש ביטחונות אחרים של האחים,
מאלה המצויים בידיו.
סיכומו של חשבון: הבנק שילם

גינך יו ר ם

מזונווילס.א ג 28082

28007

קטע מתוך מיסמכי ״בנק צפון־אמריקה״ :חשבון.,מזונוויל״
הלוואה מוזרה בסך 3.2מיליון
האחים נקאש כעוסים ומודאגים. לא
כל־כך בגלל שילטונות מס־הכנסה,
כמו בגלל הסתבכותם בבנק צפון־אמ־ריקה.
כאשר
הוקם הבנק, היו האחים בין
מייסדיו. חברת־האחזקה הזרה, נורת׳־
אמריקן בנק, ששלטה במניות הבנק,
מכרה ממניותיה לעשירי-עולם. בין
אלה היו ניסים גאון, האחים נקאש וה־בנקאי
הניו־יורקי המנוח איירה גולדין.
זמן־מה קודם לכן שקלו הנקאשים
לתת ידם לז׳אק נאסר, שרצה להקים
בנק בישראל. נאסר היה מיוצג על-ידי
עורך־הדין דויד רוטלוי. התוכנית לא
מומשה, מכיוון שבנק־ישראל היתנה
את מתן הרישיון בהון־מניות נפרע של
ן 10 מיליון דולר, ורוטלוי לא הסכים

חדים, שנוהלה על־ידי הד״ר עמרם
אהרוני, מומחה לפעולות־בורסה. ההישג
הראשון: השתלטות האחים נקאש
על מרבית מניותיה של חברת־הגג השולטת
במלון לרום באילת. הם הפכו
לבעלי המלון, החכירו אותו למועדון
הים־התיכון.
היקף עסקיהם בישראל היה גדול.
דף־חשבון של בנק צפון־אמריקה
משלהי 1983 מלמד, שחברה אחרת
שלהם, מזונוויל(רשומה בפנמה) ,חייבת
לבנק 12.8מיליון דולר.
לאחר שבנק־ישראל תפס את בנק
צפון־אמריקה ומינה לו מנהל מורשה
— יוסף ויגרצין, כיום בבל״ל -כתבו
פרקליטי הבנק מים מך־מסכם על מצב
החשבונות של האחים נקאש. למיסמך

מית. נקאש אינו מתכחש לבעלותו, אך
מבקש שבאורח פורמאלי לא ייוחס
שמו לחברה. מורשי־החתימה של
מזונוויל הם משה נקאש, עמרם אחרוני
ואמנון שיבולת, פרקליטם של
האחים.
חובות החברה לבנק:
• 3.2מיליון ״דולר על חשבון
הלוואה:
• שלושה מיליון דולר על חשבון
ערבות שהוציא הבנק לטובת בנק
הפועלים לונדון, כדי להבטיח ערבות
של הפועלים לטובת מזונוויל;
• מיליון דולר ערבות לחוב של
מאגרי־סחר(מי שהיתה מנכ״ל הבנק,
הדסה מונסה, הקטינה את הערבות לכי

הלוואה, כפי שרשום בסיפרי הבנק.
כאשר גילה אהרוני, בזמנו, כי רשומה
הלוואה כזו, פנה להדסה מונסה
ועירער לפניה. זו הסבירה לו, לדבריו,
שמדובר בפעולה טכנית, המתבטלת
כעבור ימים ספורים כמו מאליה, כאשר
הזיכוי של הפיקדון נרשם כדין.
כעבור שבועות אחדים קיבל הע־תק־חשבון,
ושוב גילה את ההלוואה,
חיה ונושמת כשהיתה. חזר אל מונסה
ושמע מפיה, שמרובה׳ בטעות שיש
להתעלם ממנה. מונסה הסבירה לאחר
מכן לחוקרי בנק־ישראל, שמדובר
באחד החשבונות שהיו בטיפולו של
משה שטרן(היה מנהל הבנק, הורשע
ונדון למאסר).
על־פי תשובת הבנק לטענות אה־

למפרקי מאגרים שני מיליון דולר:
הוא תובע מהאחים נקאש החזרת הלוואה
בסך 1.5מיליון דולר והוא עתיד
לממש את הערבות שנתן לבנק הפועלים
בלונדון בסך שלושה מיליון דולר.
הפסד ודאי של הבנק 2 :מיליון
דולר.
הפסד צפוי נוסף 4.5 :מיליון
דולר(מימוש הערבות לבנק הפועלים
ואי־מימוש ערבות האחים נקאש).
האחים נקאש הגישו באחרונה תביעה
להחזרת שני מיליון הדולר, ש־חוייבו
לשלם בגלל ערבותם למאגרי-
סחר. בכל הנוגע ליתר החיובים לא
נקטו האחים בצעד גלוי כלשהו: כנראה
בגלל חששם להסתבך עם רשויות־המס
האמריקאיות.
י 21

ניאופיו
1ח הדרום הפח

מוזמני המסיבה של מארגנות־התצו־גות
חביבה פלאטו ופנינה גולד־שטיין
חטפו סידרה של סטירות־לחי
מצלצלות: רובם היו משוכנעים שרק
הם יהיו נוכחים באירוע שנערך בסע־

ך|| אךך 1111 הופיעה למסיבה בחברת ה
1411 1 1 /1 1 /דוגמנית שלומית אמיר. ל*
שתיים, אקסטרווגנטיות בהופעתן, היו הרבה ציפיות

עם בואן, אן התאכזבו מהרעש והדוחק והעדיפו לב רוח.
ביציאה הצטופפו עשרות בני״תישחורת שצפו
בהן. השתיים, שהיו משועשעות מהעניין, הפגינו פוזה.

רמה, בחדר הווי־אי־פי, אך בבואם למקו
הסתבר להם שהם מהווים תפאורה לשא
חברי המועדון, אשר גדשו את המקום במ£
ניהם. ההילה שיש לדוגמניות בארץ גובל!
בפולחן־אלילים, וכולם באו לראותן ולה׳
ראות בחברתן.
כשהחוגגים הדחוסים, מחוסרי־הנשימו
הזמינו שתיה להרוות את צימאונם, הובר
להם שזה כרוך בתשלום מלא. לא זו בלב
שהם נאלצו לסבול מהצפיפות שבמקום, ה
גם לא כובדו כמצופה.
אך נראה שלניצה שולטן, גרושתו ש
המנתח הפלסטי יהושפט שולמן, יש מ1
פקים חזקים. היא הופיעה למסיבה בחבר
שני צעירים, רונן דבורה וליאור כד
ובעזרתם הצליחה לחצות את האולם לל
פגע.
עגנון גרנות, הארכיטקט שעיצב א
חלל הסינרמה, נראה מרוצה ממה שהצל;
ליצור במקום — שילוב מוזר בין 0אונ
לרחם מלאכותית — אך העדיף לברוח מוי
רם מהצפוי, בחברת בת־זוגתו סמדר גנז
את המצב הצילה הדוגמנית יהודיו
נגר, שאירגנה את המופעים לקהל המוזמ
נים. היא היתה היחידה שדאגה להשקוו
ולשעשע את האורחים החשובים יותר, בנב
יון מחוייך להציל את הערב מנפילה.

1ך־ 11 ךלך 1־ \ ך מארגנת התצוגות והאירועים רבת״המעללים,
/ 11 |_ 1 1111 #111 הוזמנה אף היא על-ידי הקולגות למסיבה.
חברתה, הדוגמנית קלרה רון, באה לבושה בעור נוסח המרקיז דה־סאד.
פרצה בסערה לאולם המסיבה, כש היא
מכריזה בקול רם :״הגעתי!״ נטע,
ששהתה חודשיים בניו״יורק, להתרענן ממשבר-האהבה

נטע ומון

האחרון שלה, חזרה מאוששת ומלאת מרץ, וכהרג׳
עשתה הרבה רעש ומהומה, לשימחתן של המארג!
פנינה גולדשטיין וחביבה פלאטו(בתצלום משני צידיו

\ 1ך 11ך | הדוגמנית, אחותו של שחקן הכדורגל אלי אוחנה, נראתה
| 1 1 11\ 1במיטבה במסיבה. היא שוב מאוהבת, אך הפעם נמנעת
1אתי, המאמינה באמונות תפלות, מלגלות את שמו ,״מחשש עץ הרע״.

אילנה אביטל

הזמרת, שנפרדה מבעלה האמרגן
שלמה צח, אינה מח-
מיצה אירועים חברתיים. היא מככבת בכולם, כשהיא

מלווה תמיד על-ידי הזמר אדם ואיש־הקסמים יורי!
אילנה תפסה פינה ליד הבר וישבה צמוד-צמוד לאז1
(לידה בתצלום) ,שנראה מרוצה ודאג להשקותה בג׳1

זכתה בשנה שעברה באחד התארים בתחרות מלכת״היופי
אן היא לא עושה מזה עניין רב. היא נראית בכל מוקדי״
הבילוי בתל־אביב, כשהיא מלווה על-ידי בחורים צעירים ויפים. כשמישהו פותח במסע

חווה דיסטנכלד

גישושים, היא מייד מזדרזת לספר שיש לה חבר בשם ערן יעקובוביץ, המסיים את שרות
החובה בצבא. אן תמיד היא נראית עם מישהו אחר. אחד ממחזריה בעבר הקרוב הוא
הדוגמן השוודי הבלונדי פיטר ויינר -הפעם השניים נפגשו והפגינו אדישות הדדית.

יש נשים שעושות תכשיטים כפרנסה, אחרות נראות כתכשיט יקר. מיכל
טוינה משלבת את שתי האפשרויות — גם יפה וגם עושה תכשיטים. מיכל,
שהיא בת 22 בלבד, באה ממישפחה שיש לה האמצעים המתאימים לעריכת
מסיבות יוקרתיות. לכן ערכה לחבריה וידידיה מסיבה במועדון הרבי סמס,
שבמלון ימית בתל־אביב. החברים היפים והעשירים שלה באו למסיבה, נהנו
לרקוד, אך קצת סבלו מזה שקיפחו אותם באוכל ושתיה. אולם מסתבר שמיכל
היא דמות שקשה לכעוס עליה, ומלבד זאת היא התרגשה ולא בדיוק ידעה איך
מהנים את אורחיה הרבים והמפונקים.
לעומתם, האורחים השוודיים לא ציפו לכלום — הם התנפלו על הבר והזמינו
כמות נדיבה של שתיה, מבלי להתחשב בהוצאות ובעובדה שלא קיבלו שתיה
מהמארחים. השוודיים האלה, העובדים בארץ בבניית בתי־עץ, נהנים ביותר
בחברתן של הישראליות. השוודי פיטר סונדין, הנראה כפירסומת לשמפו
שיער, התחתן עם דורית, חברתה הטובה של מיכל, בעלת המסיבה.
הכתב יורם גזית רקד בחברת הדוגמנית נומיאל, שטרחה והביאה את
הבלונים הרבים כמתנת יום־הולדת למיכל. אך השוודי שריכז אליו את רוב
המבטים היה פיטר ויינר, שעבד במועדון של רפי שאולי ודיגמן כשהתאפשר
לו. אחרי שהות של שנתיים בישראל חזר לחו״ל, והשבוע בא לביקור חוזר.
השחקן־דוגמן הקנדי ברב לויט, בניגוד לחברו פיטר ויינר, הצהיר חגיגית
שהוא עוזב את הארץ לצמיתות, ולפני כן בכוונתו לחשוף לפני העיתונות את ״כל
האמת על הצביעות של עולם־האופנה ועולם־הקולנוע בישראל״ .יש לו טענות
קשות נגר מימסר־הקליטה בארץ ,״שמתאמץ להבריח מכאן כל עולה חודש״ .אבל
בכל זאת הוא מצא בארץ גם צדדים חיוביים :״הים הנהדר והבנות היפהפיות.״

מאתיים חוגגים בלבן השתוללו חללו
בחצר ביתה של מלכת חיי־הלילה
של באר־שבע, אביבה ברוידא. האירוע,
שכונה ״מסיבה בלבן״ ,נערך
בחצר ביתה שבשכונת הווילות עומר.
הרבה בוגדים ונבגדות, נואפות ונו־אפים,
הסתובבו בשטח, כשהם עושים
עיניים, מתלחששים וקובעים פגישות
לשעות מאוחרות יותר. השתיה והאוכל,
שהוגשו בכמויות גדולות, רק עוררו
את יצריהם של החוגגים. אחת
המכונה סימון, שהיתה נשואה שלוש
פעמים, הופיעה בתילבושת יוצאת־דופן,
כשהיא זוכה במבטי אהדה מהגברים
ומבטי קינאה מהולה בפחד מנ־

רקדן מולטי הנמצא בארץ מזה חודש, כבר
מתמצא בחיי-החברה -ומחזר אחרי כל הנשים
סביב. דבי גולדמן (במרכז) ואירית וולפרט נהנו מחיזוריו ונענו לו.

ס״מון וינסנט

שותיהם — לסימון הזאת יש מוניטין
של גונבת בעלים.

; מיכל הלמן

מלווה את הזמר האיטלקי רנטו.

אסתריקה נגיד, אשת חברה
מקומית, נתקנאה בהצלחת המסיבה
והחליטה שגם היא מכינה מסיבה דומה
בקרוב — בעלה, צביקה, נאלץ להסכים.
אחת הנוכחות סיפרה שיש לה
מאהב ערבי, הנמצא בימים אלה בקא־היר,
וחברתה הנשואה התגאתה במאהב
צעיר המשרת בחובה.
התל־אביבים הרבים שבאו למסיבה
השתלבו מהר, הדוגמנית זיווה נצר
רקדה ברומאנטיות עם בן־זוגה החדש
יורם בן־דויד, ולכבוד הקונסול המצרי
באילת הביאו את רקדנית־הבטן

דבי גולדמן, שזכתה בטיפים נדיבים.
דבי, תוך כדי ריקוד, ניגשה מדי
פעם לגבר אחר בצעדי־חיזור מסוגננים.
הקונסול המצרי נראה מרוצה במיוחד
מהעניין, ומחא לה כפיים בהתלהבות.
גבר אחר שנענה לנענועיה הצטרף
אליה בריקוד כשהוא מציב על
ראשו בקבוק בירה פתוח — והדהים
את הכל כשהצליח שלא לאבד מתוכו
אפילו טיפה.
ג׳קי וייסברג, מבעלי הקומקום
התל־אביבי, שבלט בהופעתו האלגאנ־טית,
משך את תשומת־ליבה של דבי,
אולם הוא שמר על איפוק. מתוך נימוס
כלפי חברתו, לא הצטרף לרקדנית־הבטן.

כתי״הסוהר,
העובדת

בתו של סגן נציב שרות
יוחד להיות
במועדון הרבי סמס, לא אוהבת במיוחד
>ן בוב לויט1 .
כלואה במקום אחד. בתצלום: רוקדת בחברתו של הדוגמן

טלי וחוליו

כתב: והר אהליאב, צי ל ם: צ בי טל 23 יו

יש חברות להשכרת רכב שמבטיחות לך פינוקים שאתה לא יודע מה הם בעצם שווים.
אחרות מציגות בפניך טבלאות זולות להשכרת רכב בחו״ל ו״שוכחות״ לספר לך שתצטרך
להוסיף עוד הרבה כסף בחו״ל בעת שתבוא לקבל את הרכב.
רק 5ועז/מדברת ישרלענין -
הנה לפניך טבלאות השוואה לרכב שכור באירופה במחירים ובתנאים שגורמים למתחרים להציע ״פינוקים״...

מדינה

מטבע

5ו\/ת
אוסטייה בלדה
דנמיק

שילינגים אוסטריים
פרנקים בלגיים
קרווווי דויווי
ציפת גרמניה
הולנד

פרנקים ץ רפתייס
מרקים גרמניים
דלדיים הולנדיים
לירטות איטלקיות
פיטות ספרדיות
פרנקים שוויצריים
לירות אנגליות
247 534 122 124
32 36 29100
איטליה ספיד שוויץ אנגיייה

1980

כל המחירים הס ליום. לרכב מסוג \./כשוויץ רכב מסוג .1כאשר התשלום
במלואו בארץ(מחיר כולל) לתקופה של 14-20 יום לא כולל מיסיס מקומייס
אשר אותם יש לשלם בארץ, .ביטוחים ודלק

אוסטריה

ה תוו אותו נאונות ונ ערי ם הנ או ת ללא ת שלום :
מילאנו, גרמניה,שוויץ

בלגיה

פרנקפורט, אמסטרדם, פריז. לוקסמבורג

גרמניה

.לוקסמבורג, אוס טיי ה, בלגיה. הולנד, שוויץ

דנמרק

בלגיה, גרמניה, הולנד, פריז, שוויץ, נורבגיה. שבדיה,
איטליה, לוקסמבורג

הולנד

בלגיה. פרנקפורט, פריז, לוקסמבורג

צרפת

מילאנו, בלגיה, גרמניה, שוויץ, לקוסמבורג

שוויץ

אוסטריה, איטליה, בלגיה, גרמניה, דנמרק. הולנד, ספרד,
צרפת, נורבגיה, שבדיה, פורטוגל, יוגוסלביה, לוקסמבורג

פרטים נוספים על דמי ההחזר לתקופת שכירות קצרה יותר או בערים נוספות ברחבי אירופה
או מחירים לתקופות קצרות וארוכות יותר ניתן לקבל במרכזי ההזמנות של ״אוויס־או
אצל סוכני הנסיעות

ק ח * 915

ת חזו אותו נאונות
ונ ערי ם הנ או ת

אוס טריה ! רומא, נאפולי, ניצח
! מרסל, זגרב. בלגרד

תו ספתת שלום
| 900 שילינגים אוס טרי ם בלבדי

בלגיה

נורבגיה. אוסטריה,
איטליה.דנמרק, שבדיה,
ספרד. ניצה, שוויץ,
פורטוגל, יוגוסלביה

גרמניה __

מילאנו, קופנהני פריז

הולנד

מיננו, שוויץ

100 פלורינים בלבדי

צרפת

רומא, נאפולי, הולנד

365 פרנקים צרפתיים בלבדי

7000פתקים בלגיים בלבדי

120 מרקים גרמניים בלבדי

הערה כל המצויין הוא לשוכרי רכב מ 14-יום ימעלה

1^ 0^ 000. 1ז*

ב ס| . 8.5ק

קח את ההצעות של $וע\ /הכנס למתחרים ובדוק,
אם תמצא רכב שכור באיכות $ו £\/ובתנאים טובים

שנדה. אס משחילים יותר .

זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גם זה1...גם זה 1...גם זה...וגם זה1...גם זה...וגם זה...עם

* 0כן-

גמ חתולימ
ופלגים הם
בגי־אדם

7ו/7/ 77
אחרי שהמציאו בשבילנו, הנשים, את מכונת-
הכביסה ושואב־האבק והמערבל החשמלי ומעבד־המזון
ומייבש־החסה ומייבש־השיער, ואחרי
שמילאו את חנויותינו באוכל מוכן וחצי מוכן,
החליטו הגברים שאין לנו עוד מה לעשות בחיים
חוץ מלבלבל להם את המוח ולקנות שמלות. אז
עכשיו הם מחזירים אותנו לטבע. מוציאים לאור
ספרים המורים לנו איך לאפות לחם בבית, כיצד
להחמיץ חמוצים, מדוע כדאי לרקוח ריבות במו
ידינו העדינות ולמה כדאי להתלבש רק בביגדי־
.כותנה(שאותם צריך לגהץ) .אם לא נשים לב, תוך
שנתיים הם מחזירים אותנו למערות.
בררו למערות הם המציאו גם מכונת־גלידה
ביתית, כדי שבמקום לקנות חבילת גלידה, נכין
אותה בבית לפי טעמנו, ותוך כדי כך גם נרגיש
הרגשה של יצירתיות.
המכונה של דונביאר מיובאת כמובן מיפאן.,
ואליה מצורף דף הוראות. במשך שעה קראתי את
ההוראות ובמשך חצי שעה נוספת ישבתי נעלבת,
כי לא הבנתי כלום. אז ברוב חוצפתי מצאתי את
היבואן של מכונת־הגלידה הביתית, שאגב גר
בגדרה, וביקשתי ממנו, במטוטא, לבוא לעיר תל־אביב
ולהראות לי באופן מעשי את מה שלא

אחרי שהתוודענו אל הפאפיה, האנונה, הקירי,
הפג׳ויה והקרמבולה, הכניסו לתוך חיינו עוד פרי
תימהוני. הפעם זה הפפינו. הוא נראה כמו מלון
קטן ובעל טעם של משהו בין מלון לאננס או
לאגס.
בגלל טעמו הבלתי מוגדר, הוא מתאים גם
לסלטים של ירקות וגם לסלטים של פיחת.
הפפינו מכיל רק 25 קלוריות ל־ 100 גרם, ובגלל•
זה אולי יש לו סיכוי להיכנס למיטבחים של עושי
הדיאטות.
הבעיה עם כל הפירות החדשים הללו, לפי
דעתי, היא מחירם הגבוה מאוד. כעקרת־בית אני
מוכנה לעשות נסיונות על מוצר זול, ורק אחרי

^ קקיץ
שהתאהבתי בו וקשה לי לוותר עליו, אהיה מוכנה
לשלם בשבילו הרבה כסף. אז למה 8־ 10ש״ח
לקילו פפינו, שאף אחד עדיין לא מכיר אותו?

פינו קי ם
שיזו פי ם
אם כל הזהרות הרופאים לא עזרו, ובכל זאת
יש לכם כוונות לשכב שעות בשמש הלוהטת
ולהידבק לחול, להיצמד לזפת ולהזיע, וכל זה
בשביל להיראות בסוף כמו תימני חיוור, זו בעיה
פרטית שלכם.
מי שסומך עליכם הם חברות הקוסמטיקה,
המפנקות אתכם בכל קיץ בסידרה חדשה של
מריחות למיניהם. חברת הלן קרטיס הוציאה
לשוק בימים אלה תיק ניילון שקוף שבתוכו קרם
שיזוף עם מקדם הגנה(תבחרו אתם את המיספר
הרצוי לכם) ,שמן־שיזוף ותחליב לאחר שיזוף. כל
העסק הזה ביחד עולה 12.90 שקלים, ואפשר
לקנותו ברשתות השיווק ואפילו בקיוסקים
בחופי־הים.

טיפים

כדאי לנצל את הפירות הרכים והלא כל־כך
יפים לעשיית גלידה. אפשר לעשות בעזרת המכונה
שרבט (גלידה ללא חלב ושמנת) באותה
השיטה. טוב לטיבעונים המפחדים מכימיקלים
שונים ומציבעי מאכל. טוב לילדים שמבלים זמן
בעשייה ואוכלים גלידה שהאמא יודעת מה יש
בה, וטוב כמתנה לחתונה.
ביריד אדם ומעונו, בחנויות־טבע וברשת חנויות
קל א ס — כ־ 60 שקלים.

ב־ 37 שקלים בלבד הבן־אדם גם לבוש קצת, גם מקווה לטוב וגם מחוסן מפני מחלת האיידס.
באופנת נף נף המציאו, ייצרו ועכשיו גם משווקים בארץ ובעולם את ״מיכנסי האהבה הבטוחה״| ,
מיכנסיים קצרים בהדפס שפתיים אדומות ובתוספת כיס מיוחד המכיל בתוכו ...קונדום, לכל צרה שלא ,
תבוא.
גבירותיי הצעירות והלא כל־כך צעירות: כשאתן רואות גבר מתקרב אליכן והוא לבוש במיכנסיים
שבתמונה לעיל, דעו לכן שכוונותיו ברורות והוא מצוייר כהלכה. אחר כך אל תגידו ״לא ידענו, לא |
חשבנו, לא רצינו״.

פיד ־ נ

הבנתי באופן תיאורטי. הוא בא, ותוך שלוש דקות
הדגים לי איך עושים גלידה.
לקוראים שרכשו או ירכשו את מכונת״הגלי־דה
של דונביאר הרי ההוראות:
( )1את גליל האלומיניום יש להכניס ריק
למקפיא למשך 7שעות לפחות. הכי כראי שהגליל
ישכון קבע במקפיא, ואז בכל פעם שרוצים
גלידה מוציאים אותו ומכינים.
( )2בתוך קערה מכינים את התערובת לגלידה
(דף מתכונים מצורף).
( )3מעבירים את התערובת לתוך גליל האלומיניום.
מכניסים את הגליל המלא לתוך מיכל
הפלסטיק החיצוני. מחברים את הידית ואת ה־מיכסה.

)4כל 2־ 3דקות עושים 2־ 3סיבובים בעזרת
הידית. ככה איזה 10 פעמים והגלידה מוכנה.
חוברת מתכונים מצורפת, אבל המתכון הבסיסי
הוא: ספל רסק פירות, ביצה שלמה, חצי ספל
סוכר, ספל שמנת מתוקה(אפשר גם חמוצה).

איך אפשר לדבר על הקיץ מבלי להזכיר את
הנמלים והיתושים והג׳וקים למיניהם. מדי שנה
ממציאים עבורם אבקות ונוזלי־שמד חדישים,
כדי שיריחו, ילקקו ואחר כך יתפגרו במזל טוב.
שלוש ההמצאות החרשות בשוק הן,*:506 :
תרסיס נגד כל הנבלות יחד (תיקנים, נמלים
ושאר חרקים) .של חברת סנו,
וישיגם באיטיון — העשוי במיוחד נגד הנמלים,
גם הגדולות השחורות וגם אלה הבהירות,
מ״הנוער העובד״ .את אבקת הבאיטיון צריך
לפזר לאורך נתיבי התנועה של הנמלים, ואז הם

מתים בהמוניהם. לא כתוב מה עושים עם :
הנמלים שבאות להלוויות של אלה שמתו.
אגב, על שני המוצרים המוזכרים מעלה כתוב
להרחיק מילדים, אבל לא מוזכר מה קורה לחיות-
הבית, שאנשים נורמאליים מגדלים בביתם. אני
בהחלט מציעה לכל בעלי חיות־הבית לעשות
שביתה ולא לקנות שום מוצר שהורג, אם לא
כתוב עליו במפורש איך הוא משפיע על חתולים
כלבים ועור.
המוצר השלישי באותו נושא הוא סנוקומבט
והוא בעצם מלכודת לתיקן. קופסא שאליה נכנס
התיקן, מריח קצת מהחומר שבתוך הקופסה, יוצא
החוצה ומת. חתולים וכלבים אינם יכולים להיכנס
לקופסה הקטנה, ועל כן הם בטוחים.
ואחרי תלאות הים, מיקלחת טובה בבית
ומנוחה קצרה, מה צריך אם לא ריח טוב? אז הנה
חדשות לגרופיס של צירלי. שלושה מוצרים
חדשים באריזות של צהוב משגע, הם בושם ספריי
ב־ 13ש״ח, דיאודורנט ב־ 9ש״ח וקצף ריחני
לטיפוח עור הגוף ב־ 10ש״ח. לכולם קוראים בשם
הקיצי צירלי גו לייטלי. בחנויות הקוסמטיקה,
ברשתות השיווק וכו׳ וכר.

לואיס אהרון והפפינו

חופשה בחר׳ל
אחרי שהישראלי כבר היה בלונדון ובניו־יורק ובפאריס וברומא, וביזבז שם את מיטב כספו עכשיו
הוא נוסע בהמוניו למיזרח אירופה. גם מפני שהם שינו את עמדתם כלפינו ומוכנים לתת לנו ויזו וגס
בגלל זה ששם יפה מאוד ובעיקר זול להדהים.
יעקב רוזמרין כתב לנו מדריך למטייל במיזרח אירופה, ובו אינפורמציה על יוגוסלוויה, הונגריה,
רומניה, בולגריה ופולין. בתי־מלון, מיסעדות, דרכים, השכרת־רכב, רכבות, מטוסים, איך להסתדר.
ואפילו בסוף המדריך מילון קצר ב־ 5השפות המדוברות בארצות הנ״ל.
מדריך למטייל במיזרח אירופה, מאת יעקב רוזמרין, הוצאת רותם. נסיעה טובה.

דטאלד שמי

מנגד

פורנו רך

הסטודנטים סולקו ותואר ״דוקטור לפילוסופיה
לשם כבוד״ הוענק לראש־הממשלה יצחק
שמיר מטעם האוניברסיטה העברית — מדווחת
העיתונות.
שמץ של בושה עוד נותר בהם בראשי המוסדות
להשכלה גבוהה שלנו. כאשר הנוהל והטקס
מחייבים אותם לשלם מס־עובד — לפחות
מסלקים את הסטודנטים. לא במעמדם.
ובכל זאת הותיר האירוע כולו איזה טעם תפל.
ראשית ,״לשם כבוד ״ במעמד מביש. מה כבוד
גדול מצאנו בבושה.
אבל אולי צריך לפרש אחרת את מילות־התו־אר:
לא התואר הוא ״לשם כבוד״ ,כי אם הפילוסופיה
.״פילוסופיה לשם כבוד״ — כן, זה כבר
הרבה יותר מתאים לכמה מן הידועים־בציבור
שלנו.
אין שלא יהיה, שמיר אינו ראוי כמובן לשום
תואר כבור מן המוסדות שלנו להשכלה גבוהה.
לא זה בלבד שלא עשה למענם ולמענה דבר
וחצי־דבר, ולא זה בלבד שאינו ראוי לשום תואר
על שום הצטיינות כלשהי, אלא שהוא, מדיניותו
והמחנה שהוא מייצג עשו יותר מכל ממשלה
קודמת בישראל להביא את ההשכלה הגבוהה
בארץ למצב שבו היא מצויה כיום — הן מבחינת
המשאבים והפיתוח והן מבחינת היוקרה בציבור.
דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד? לא, זה
בוודאי לא. אבל אפשר בהחלט ״אברך כבוד״ של
ש״ס־שך, ליגיון הכבוד של מועצת יש״ע או
מוסמר לאמנות של השב״כ.
הכיבודים הללו, אחרי הכל, מגיעים למי שהוא
בלי ספק מתחרה רציני על תואר ראש־הממשלה
הבלתי־מכובד ביותר בתולדות מדינת־ישראל.

ערב גבינות

ובעוד שמיר חוגג את קבלתה (באיחור־מה)
של תעודת האוניברסיטה שלו, משוטט ממלא־מקומו
בחברת סאנשו פאנסה ורוזינאנטי הסוסה
האצילה אם גם גרומה מעט — קרי: שני בכירי
הפרוזאיקנים שלנו, בסדר זה או אחר — ביערות
הכרמל, כשהם מדסקסים עניינים העומדים
ברומו של עולם. כלומר, כיצד נראה רומו של
עולם מנקודת־התצפית של השפל. איך אומר
ביאליק: מגופו של עולם אל אורו ערגתי.
והפרופסור רן מירון נפגש אף הוא עם כבוד
הנ״ל. וציפור קטנה מטעמו של האחרון טרחה
להגניב לעיתונות את החדשה המרעישה כי
מירון חזר בו מתוכנה של האיגרת המשותפת
שפירסמנו הוא ואנוכי, עבדכם הנאמן, בפרשת
השב״כ כידיעות אחרונות.
אני מציין עובדה זו רק כדי שיופיע באיזה
מקום — שחור על גבי לבן — שאני עוד לא
חזרתי בי.
אולי — מפני שלא נתבקשתי לחזור, ואולי
משום שעוד לא הוצע לי תפקיד מתאים, כגון זה
של הנספח לתרבות של ישראל בצרפת, אשר
שמועות עקשניות אומרות כי כבר הוצע או עומד

להיות מוצע לאחד מאבירי האחדות הלאומית
שלנו.
הוא שנאמר: יגעת ומצאת — תאמין! תאמין,
חביבי, תאמין.
אני משתמש איפוא בהזדמנות חגיגית זו כדי
להכריז: א .גם אני פתוח להצעות מכל מין. ו־ב.
למה רק להם? רק מפני שהדה בושס חושבת
שהם יותר פוטוגניים מנסים קלדרון וממני?!
באמת עוול.
אבל אולי הצרפתית שלהם יותר צחה משלי!

אבל המנגינה...
מפריס הפרסה, סליחה, הפרס הלאומי שלנו
— משה גלבוע (ה״דוקטור׳ בלשון המעטה)
החליט כנראה שהגיעה העת לתקן את העוול
שנגרם בשעתו לסשה ארגוב, שלא קיבל את פרס
ישראל למלחין הזמר העממי, שהוא בלי ספק
ראוי לו. עמד גלבוע והחזיר השנה שוב את מרור
הזמר העברי למיפעל הנושא פרסים שלו. ארגוב
יוכל איפוא לקבל בשנה הבאה את שנמנע ממנו,
שלא־בצרק, בחלוקת השלל הקודמת.
אבל דבר קטן אחד, דבר של מה־בכר, פרט
זעיר וכמעט נסתר מן העין משך את תשומת־ליבי
החשדנית בכל הפרשה. כשחולק בשעתו פרס
הזמר הקודם, זכו בו גם מלחיני הזמר העממי וגם
מחברי התמלילים, כמובן (נעמי שמר, חיים
חפר ומשה וילנסקי) .ואילו הפעם הושמט מדור
התמליל או מילות השיר, ורק המלחינים והמבצעים
יוכלו לעלות על סוסם של אלה שהמלך
חפץ ביקרם.
במילים אחרות: זמר עברי בלי אלתרמן
(״לילה לילה״) ואלכסנדר פן(״היה או לא היה״)
ולאה גולדברג (״היקינתון״) ואברהם חלפי
(״עטור מיצחך זהב שחור״) ומרים ילן־שטקליס
(״הבובה זהבה אילו חיו עימנו כיום ואילו
עוד בחיים חייתם.
ואולי — מתגנבת ללב מחשבה נוראה —
זמר עברי בלי יעקב אורלנד(״עמוק עמוק העצב
בעינים״) ,ייבדל לחיים ארוכים, שדווקא מיבחר
פיזמוניו ושירי הזמר שלו יצא לאור בשנה הזאת.
שאלתי שאלה אבל — אבוי! — נדמה לי י
שאני גם יודע את התשובה, שהרי אני חכם
בלילה. כשהופיע בשעתו שיר הזמר הידוע ״עץ
הרימון נתן ריחו״ ,באו רביס־גס-טובים בטענות
ליעקב אורלנד: הכיצד ,״בין ים המלח ויריחו״
— והלא מן המפורסמות היא שלרימון אין ריח
כלל?!
אז! זהו בדיוק! לרימון באמת אין. אבל לפרס
ישראל של גלבוע יש. יש, גבירותיי ורבותיי,
ועוד איזה!

איפה דמיאניוק?
לא ברור לי מה קרה שם, אבל בזמן האחרון
לא שומעים יותר שום דבר על רמיאניוק. לא
רדיו, לא טלוויזיה, לא נוח קליגר נגד טוביה
פרידמן.
אחרי שכבר התגברתי על כל המעצורים
וההיסוסים והספקות שלי, וכבר התרגלתי למנת
סם הזוועה היומית — מונעים אותה ממני כך
סתם, בלי אזהרה ובלי תחליף?!

והמ 1ד זה:

אמנים יהודים וערבים בתערוכה משותפת

משמאל: סולימן מנסור(ירושלים המיזרחית) ,צלם הכובש (גירים ציכעוניים); מימין:
הרולד רובין(ירושלים המערבית) ,היונה שפרחה (טכניקה מעורבת).

האם הם באמת חושבים שאני אסתפק
במישפט קלאוס בארבי בליון הרחוקה?
לא יקום ולא יהיה. ראשית, על מישפט בארבי
אין מדווחים אצלנו בהרחבה כזאת, לא בטלוויזיה
ולא ברדיו או בעיתונות (כנראה שאין לו ערך
חינוכי!) .שנית, הרי איש אינו מערער על כך
שבארבי הוא בארבי — פושע־מילחמה שפל
ורוצח־ילדים שהיה ראוי להיות מוצא להורג
לפני שלושים וארבעים שנה! — ואם כך נעדר
במישפטו יסוד המתח: זה הוא או לא הוא?
מה אומר ומה אדבר. אני כבר התרגלתי
לדמיאניוק היומי שלי ולא אסכים לוותר עליו.
ואני קורא למוסדות המתאימים, בשם נצח ישראל
שלא ישקר: החזירו לנו את דמיאניוק.
מה זה, הצגת־תיאטרון שמוציאים אותה לפגרה?

הגיע
זמן מלשינון
ועכשיו, ילדים, חיבשו את הכיפות: הגיע זמן
מלשינון. ובכן, מלשינ1ן(שטינקר בלע״ז) לא בא
מלשון לבנון, כמו שחשבתם, שהרי לא כל מי
שהעליל על חבריו בעת מלחמת לבנון, הוא
מלשינון. מלשינון הוא רק מי שהוא גם מלשין
וגם בעל לשון, דמתקרי לשונאי על מישקל
מלונאי — או מלונאית על מישקל רחב הזונה

ומלשינות מן מלשין ובארמית מלשינותא,
והוא תרגום תהילים נ״ב ר(״הוות תחשוב לשונך
כתער מלוטש עושה רמייה״) ,והוראתו ״מסירת
ידיעות־סתר לשילטונות כדי להרע, ריברי שיט־נה
על פלוני, מסרנות.״ וסימוכין לזה בדיברי
רש״י :״שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין
במלשינותן״(רש״י סנהדרין צ׳יז).
ומניין שהמלשינון גם ״מצליח במלשינותו״?
תשובה: שהוא משנה טעמו ונעשה לשונאי, וזאת
בשעה שלשונו הארוכה שליקקה בעבר במקום
שליקקה, הולכת וקרבה למלכות.
ולמה דווקא למלכות?
שנאמר בגיטין ז׳ :״בידי למסרם למלכות״,
׳פירוש רש״י :״כוח בידי להלשין עליהם״.
להלשין עליהם? והרי יש הגורסים להלשין
מלשון שינה, כלומר: לנסוך בהם תרדמה, להכביד
עליהם איבריהם ולעשותם כמה שנאמר ביידיש
״שלאפעדיק.״ ומכאן: מלשינון — לשון
— לשונאיי — שלאפעדיק.
והנה הצלילים המבשרים כי באמת כבר הגיע
הזמן לישון.

חיילים.
קיסר ערא כיפאק
בעוונותיי הרבים נגזר עליי לקרוא שנית,
באלה הימים הנוראים (ארץ טירופית יפה) ,את
הערומים והמתים של נורמן מיילר. לא שהוא
ספר רע או משעמם, חלילה, אלא שכבר קראתי
טובים ממנו בימי חלדי. וגם זה 614 :עמודי פרוזה
בינונית בימות החום האלה!
והנה הפתעה. האמינו לי, לכל ציפיתי אבל לא
לכך שמיודעינו הירן וקאמינגס (הגנראל)
וקרופט ווילסון וגאלאגר ומינטה יתמזרחו כל־כך
מאז פגשתי אותם לאחרונה (לראשונה).
בעת שקראתי אותם ועליהם בפעם האחרונה
הם עוד היו, למיטב זיכרוני, חיילים אמריקאיים
מן השורה, כמו החיילים המציפים את חיפה
באלה הימים. והנה שימעו־נא־שימעו איזה אסון
התרגש ובא עליהם מאז אותם ימים רחוקים.
שימעו כיצד הם מדברים היום:
״מה אתה מתרגש אתה יודע שהייתי עושה
מאה וחמישים לשבוע והיתה לי מכונית והייתי
עם לפטי ריצו. אבל ממש עם. לא היתה אף
בחורה בעולם שלא יכולתי לדפוק. דוגמניות,
שחקניות, קוסיות על הכיפאק ...אתה במצב גרוע
לאללה כשאתה תקוע בצבא. וקוס אמק. אתה לא
יכול לעשות שום דבר, כשקורה לך״משהו ...היה
לי בן־דוד שהאשה שלו נהרגה בתאונה. ישו,
היית צריך לראות איך הוא התנהג...״
בחיאת אללה, שכך הם מדברים, המארינס
שלנו. ן שו, כמה שהם מעודכנים עלא־כיפאק,
המאסטולים האלה!
פרופסור היגינס מגבירתי הנאווה —
זוכרים? (בעצם ממחזהו של ברנארד שו) —
מתפאר בכך, שהוא מסוגל לזהות כל אדם על פי
מיבטאו, לשונו וסיגנון הדיבור שלו.
אם לנקוט אותם קני־מידה, הייתי אומר
שגיבורי סיפרו של מיילר הם ערבים אמריקאים
ממוצא נוצרי דוברי עברית המשרתים בצה״ל.
זה מפתיע אתכם?
זה לא צריך. לא, בחיאת אללה, שלא. כאשר

מ שנה ל עורך: שמעון צמרת

ד״ר לואי פרדיננד הנסיך פון פרויסן(פרוסיה),
נכדו של וילהלם השני, מי שהיה קיסר גרמניה,
אומר בעת ביקורו בחיפה בחודש שעבר כי
״כשגרמניה הפכה לרפובליקה ...זה היה דווקא

בציטוט ישיר.
לא מאמינים? לכו למקורות. שם הכתבה
״לילי ולולו הנסיך״ ,והיא התפרסמה בעיתון
חיפה כלבו, גיליון מס׳ 17,977 באפריל . 1987
וכבר למדנו שמה מותר לקיסר מותר גם
לשור...

ציטוט ה שסע

• אין לי יותר טוב ממה שמצאתי בגיליון ״7
ימים״ של ידיעות אחרונות, שהוקדש לשלוש
שנים למילחמת־הלבנון.
אומר שם הרמטכ״ל לשעבר, רב־אלוף(מיל׳)
וחבר הכנסת דהיום רפאל איתן :״לא שמעתי
מבגין שהוא התאכזב ממני. לא שמעתי ממנו
שהבטחתי לו מילחמה מסוג אחד והוא קיבל
מילחמה מסוג אחר.״
ובאמת, אתם שמעתם?

רעיה הרניק: משוררת
איך עוברים, באמת איך עוברים מכל זה —
טינופת, איוולת, שחיתות — לספר שיריה
החדש של רעיה הרניק, משירי הר־הרצל,
ירושלים, שיצא לאור בהוצאת סיפריית
הפועלים?
פשוט, לא עוברים. אין שום מעבר, שום גשר,
אפילו לא הגשר הצר מאוד של הברסלבי שרעיה
הרניק מצטטת כאן שלוש פעמים, המוליך בין זה
לזה, בין ארץ זו לארץ זו, תרבות זו לזו.
אין גשר ואין קשר. נקודה.
יורק שמשוררת, משוררת בעלת ערך היודעת
את הסוד, צמחה לנו ולעצמה — לאסונה —
מאסונה שלה ומן המציבה שבהר־הרצל. ואם
בספר השירים הקורם עדיין לא ביקשנו ולא
רצינו להבחין בין המשוררת לבין האם השכולה,
עכשיו, אחרי הספר הזה, כבר אפשר ומותר
להבחין.
שהרי עכשיו כבר אין זה רק עניין של זעם או
השתתפות־בצער, או קירבת הלב, או של מילים
שהן לפני השירה או אחריה, יותר ממנה או
פחות ממנה. עכשיו כבר עומד למיבחן הכישרון,
הכישרון ועימו התושיה, התושיה ועימה חוכמת
המילים, חוכמת מילים שהיא שירה. עומדים
למיבחן ועומדים בו.
שהרי משוררת היא זו שנטלה כאן את חומרי-
המוות של בנה ועשאתם לחומרי־חיים, סימני-
חיים לחיים שהיו ואינם, וסימנים לחיים נמשכים
ואולי גם מותר לומר זאת: מחליפים כוח.
והוא, הכוח הזה, הוא המהדהד כאן, בספר הזה,
כפי שאינו מהדהד אולי בחדר אחד של איש זקן
אחד ברחוב צמח בירושלים, אשר לו מקדישה
המשוררת שיר מעורר חלחלה; כדרך שלעולם
לא יהרהר ב״מילוא מידברותיד של חבר־הכנסת
ששמו חבוי בביטוי המצוטט, הנושא אמריו על
הלן רבה ועל בגידה ״וחרישית ידו לופתת הסכין״
שסופה להיתקע בגב כולנו, אליבא דרעיה הר־ניק.

אלה וגם אלה סימנים. אלא שאלה של
המשוררת סימנים של שירה, ושל אבירה
שהצמיחה מתוך קרקע הר־הרצל שירים כגון זה:

אני מצמצמת את גבולותי.
פעם הייתי ארץ ישראל
הייתי מדינת ישראל
היום אני ירושלים
עוד מעט
הר״הרצל
עוד מעט
אתה.

נתן זד

תרבוטי,

החיידק, השירה
ומוספי הסיפרות
יותר ויותר מתחזק הרושם כי מעמדה של השירה
במוספי הסיפרות הולך ומשתנה, וכי הדרך
מאובדן בכורתה, בין דפיו של העיתון, ועד להש־עייתה
ממדורי הסיפרות, אינה רחוקה. אם עד

לפני זמן לא רב עדיין נהגו בכירי המשוררים, או
לפחות אלה הנמנים עם השורד הראשונה, למסור
משיריהם החדשים לידי העורך — דבר אשר
הוסיף יוקרה לעיתון ולמשורר, ואף נתקבל בציבור
כאירוע תרבותי מרגש, בהיותו אחד ממקורות
הרוח בחברה הישראלית, ובהוותו מדר לגבי
ההתעניינות הרוחנית בארץ (קודם שהופיע בה
החיידק החמרני) — הרי שבאחרונה דומה כי
מינהג זה חדל להתקיים וכי תחתיו מסתמן שינוי,
אומנם לא תפנית חדה, אך שינוי במגמה, כפי
שהדבר בא לביטוי ביחסם הצונן של עורכי העיתונים
(להבדיל מעורכי המוספים) כלפי הסיפרות
וכפי שהדבר ניכר בהעדפתם של אלה את ההיבט
הפופולארי החוץ־סיפרותי: פרטים פיקאנטייס,

רעיה ה תי ק

משירי הר־הרצל,
ירזשלים

ההר עמד בשולי העיד
ניחוח אדנים ירושלמי
של צהרי שרב
מהגזעים נוטף שדף
צמיג ורך.
מעל פסגת ההר
כמו נבו אתה רואה
את העיר על כף ן ז*ך
הדרך אל השפלה
רק סרט דק.
רשרוש הצמרות ברוח
הצל משלך על הסלעים
אבק מחטי הארן
ושמש נוגעת בשקט
באחד הקברים.
.והמלך דוד זקן בא בימים

ויכסוהו בבגדים ולא יחם לר
(מלכים א אי)
עכשו כשאתה זקן בל-כך
בא בן מים כל־כך, מלך
בלי ככרות ובלי הדרת כבוד
שוכב במטה מכסה שמיכות
היכן השממית לחמם את בשרך
בלילות ירושלים הקרים מרבי
הגשמים ומכי הרוחות.
מול חלונך בוכה לה הרוח
בקולה נושאת את כל השמות
את נעוריהם של מאות בניך
ששלחת, אב זקן, למות תחתיך
בשדות זרים. בדם במלחמות.
בוכה לך רוח ירושלים בערב
יובל יובל, גוני, יאיר ואביתר
והשלג הנופל מול חשכת חלונך
מזכיר לך של״ג אחר וזר
ואושת האדנים אשר בגניך
,.אדנים גדול״ ארנים אכזר
ובכי ההורים נשא באזניך
גוני גוני יובל אביתר...
עכשו שאתה זקן כל־כך
בא בימים. מלך בלי מלוכה
מנהיג בלי תרועת עמך
אינך זקוק לשונמית שתחמם
את קר גופך ומצעיך
דם חם וצעיר שוצף בעורקיך
הנערים אשר בהר מחממים יצועיך
ורוח ירושלים נושאת מול פניך
ניחוח ״ארנים״ פתיתי ״שלייג״
וקול משמיע נוגות באזניך
את שמות החילים בהר מולך
גוני, אורי יובל ואביתר.

אינפורמציה אישית, דיוקנאות, רכילות וכו׳.
העדפה זו מבוססת אומנם על אינסטינקט
מיקצועי של עורכי העיתונים, אלה הנעזרים ב־מונה־גייגר
לגילוי חומרי ההתעניינות של ציבור
הקוראים(וכאן נטוש הוויכוח העתיק סביב השאלה.׳
האם על העיתונות לגלות/לספק את דרישות
הקורא, או להציב/לעצב נושאי התעניינות
חדשים) אך בהיעדר יוזמה, בלא עמידה עיקשת
ותוך כניעה למכנה־משותף נמוך, לא ירחק היום
בו תזרום בעורקי העיתונות הישראלית אינפורמציה
מתחומי הפוליטיקה והספורט בלבד.
הדיפדוף בעיתונים מן השנים האחרונות מלמד
כי מציאות זו, של שירה המאבדת את בכורתה
במדורי־הסיפרות וחדירת השוליים אל המרכז,
היא עובדה קיימת, המשתקפת היטב במרחביהם
הפנימיים של עיתוני כל יום שישי. מתי, למשל,
הופיעו באחרונה שיריהם של עמיחי, רביקוביץ,
אבירן, פנקס, ויזלטיר, הורביץ, דור, רבין, בו־ש־אול,
ברנשטיין, זך ורבים אחרים במדורי הסיפ־רות?
הסתלקותם ההדרגתית של משוררים חשובים
אלה מבמות הסיפרות אינה מקרית והיא
משקפת יותר מרתיעה נפשית: עולה ממנה ריח
של מחאה והשוואת התדירות בה הופיעו שיריהם
של־ הללו במדורי הסיפרות בשנים קודמות, אל
מול הימנעותם הנוכחית, מדברת בעד עצמה.
אין להסיק מכך כי מדורי הסיפרות נתרוקנו
משירים. לא ולא! אבל איכותם ורמתם נשתנתה.
את מקומה של השירה האיכותית, הגבוהה, החלה
לתפוס שירה בינונית ומטה, כמו גם שירים לשימוש
חד־פעמי של כותבים וכותבות אלמוניים.
ואת מקום רשימותיהם של סופרים ומשוררים,
החלו לתפוס מאמרים, כתבות, סקירות וטורים
אישיים פרי עטם של עיתונאי־סיפרות ממולחים
(תקן חדש בתחום התיקשורת) ,הפועלים בזריזות
רבה מזו של אנשי־הרוח, תוך שהם משתלבים,
ביתר יעילות, בקריטריונים התכליתיים של העיתונות
המתפתחת: כתיבה קלילה, מיגוון נושאים,
ססגוניות, אינפורמציה וקצב.
אין ספק שהעיתונות המתבגרת מגשימה בכך
את ייעודה המקורי, בהציגה בפני הקורא פרשנות,
מידע ואינפורמציה. אך תהליך־התבגרות זה
אינו מתקיים בלא מחיר, והחשבון במלואו, כולל
\ 15 מע״מ, נגבה מתחום השירה. ייתכן כי נסיבות
אלה הן הן המאלצות אנשי־רוח רבים להסיר את
איצטלת הסופר או המשורר ולעטות את סרבל
העיתונאי. ואומנם, במערכות העיתונים שובצו
בשנים האחרונות סופרים ומשוררים לא מעטים.
אין דברים אלה באים לומר כי שירה רצינית,
חזקה ומרכזית אינה נכתבת כיום בארץ — נהפוך
הוא, אבל הרחק מן ההמון הסוער. גם אין לתמוה
כי רווקא עתה, בתקופה של פריחה־סיפרותית,
מועלה הנושא ומוצג באור שונה. תופעת שפע זו,
כך נראה, נמנית בין הגורמים אשר סייעו להבלטת
ההתרחשויות החוץ־סיפרותיות והגדלת נ־פח־חשיבותן
באמצעי התיקשורת.,מצב שהוליד,
כאמור, כתבים ועיתונאי־שטח הנוגסים מצידם
במוספוני־הסיפרות בכל פה.
עם זאת ולמרות כל האמור, מדובר כנראה בשלב
ביניים, לקראת מציאות־סיפרותית חדשה,
אשר תסתייע באמצעי התיקשורת לא כבבמה לחשיפת
יצירות מקור, אלא להבלטת הפיקאנטי
ולהדגשת מידע הנלווה לסיפרות. ואולם, האקלים
התרבותי המשמש קרקע לצמיחתם של משוררי
הדור השלישי והרביעי לספירת תש״ח,
אינו ולא יהיה עוד מה שהיה בשלושים השנים
הראשונות למדינה, ככל שמדובר במערכת היחסים
סופר־חברה־תיקשורת. זאת, על אף הנתונים
־הסטאטיסטיים, המעודדים לכאורה, המלמדים כי
סיפרי שירה רבים פוקדים עתה את החברה הישראלית,
ועל אף ריבוי ערבי השירה ואירועי
הסיפרות המתקיימים ברחבי הארץ. משהו באופי
יה של ההאזנה האמיתית נשתבש, משהו בקשב
הצלול נשתנה, כמו גם ההתרופפות שחלה בסמכותו
המוסרית של איש־הרוח. אם בעבר נתקיימה
מידה של האזנה ציבורית לקולו של המשורר,
הריהי הולכת ומתפוגגת לנגד עינינו באטמוספירה
חדשה של תכליות אחרות, באקלים תרבותי
שבמרכזו ניצבים ההישגים החומריים והטכנולוגיה
המודרנית אשר באמצעותה, ככל שהדבר
מוסיף ומתקשר אל שירה, ניתן להציב בחלונות־הראווה
סיפרי שירה דקוראטיביים, בעלי כריכה
קשה, ציבעונית ומבהיקה, אשר תהליך הדפסתם
באמצעות המיכון הממוחשב והמיכשור האלקטרוני
עשוי להימשך, לעיתים, פחות מעשרים וארבע
שעות. הסטת דגשים זו מהעיקר אל הטפל,
מהאיכות אל הכמות ומהתוכן לצורה, אינה מורגשת
בחברה הישראלית בת ארבעים השנה, והמרות
האדומות אשר נועדו להידלק במיקרים
כגון אלה, מוסיפות להישאר כבויות.

שמעון צמרת

דישאז והמעבר
אד המושגי
בגלריה האוניברסיטאית של תל־אביב נערכה
בימים אלה תערוכה מיצירות האמן הצרפתי מאר־:
סל רישאן (1887־ .)1968 האוצר: פרום׳ מרדכי
עומר. בתערוכה מוצגים העתקים(רפליקות) של;
מה שכבר מוכר כיום בכל שפות״ התרבות כ־
3£16$וזז-׳>ג<£3ת, הדפסים, עותק מיצירתו של די־י
שאן המכונה ״הקופסה הירוקה״ ,וכן עיצובים לספרים,
חוברות וקטלוגים ואף עיצובים לתערוכות
וחלונות־ראווה.
דישאן, אחד המחדשים הגדולים באמנות המאה
העשרים, נמנה עם אלה שהביאו מסורת בת
400 שנה לקיצה. דרכו הוליכה מן הבד כאשליה
של חלון, ציור כחלום, כמוצר מוגמר, אחד ויחיד
וסופי, הממסגר חלק מההוויה והטבע או אשליית
היות חלק כזה, אל תפישתה החומרית של הע־בודה־היצירה
כפועל גולמי, סידרתי, בלתי־גמור, .
מבחינתו של האמן עוברת פעולת היצירה שרשרת
של תגובות סובייקטיביות לחלוטין, בהן:
מאמץ, כאב, סיפוק, החלטה, ברירה ודחייה, שוד
אמן אף אינו מודע לכולן במלואן, לפחות לא
במישור האסתטי. דישאן ראה בצופה גורם חשוב
להשלמת האקט היצירתי, כאשר אחד מתפקידיו
של הצופה הוא גם לתת ליצירה את מעמדה. הצופה
הוא זה הפוסק, בסופו של דבר, אם יצירה זו
או אחרת תיכלל בסיפרי תולדות האמנות בדורות
הבאים. ומבקר האמנות דינו כדין הצופה לעניין י
זה. ציפייתו של דישאן היתה כי המאה ה־ 20 תציג .
באמנות, בצורה ראדיקאלית יותר מאשר אי־פעם ;
בעבר, את הפער בין מה שהאמן התכוון להגשים,
לבין מה שהגשים למעשה. האמנות שבה רצה לא:
תבוא עוד להציג פיתרונות, כי אם פערים. לצופה
נועד כאן תפקיד חשוב: כבעל מקדם תרבותי;,
מודע למקום ולזמן שבו נולדה יצירת האמנות,
ניטל עליו לגאול אותה מ״גולמיותה״ .מה שהיה
קודם־לכן ״נטול־חיים״ — בעל נוכחות פיסית
בלבר, כמו הספר הסגור — ייהפך מעתה, בעזרתו
הפעילה של שיפוטו של הצופה, ליצירת אמנות.
הצופה, מצירו, ימלא ויסנן ביצירה את הפער/ים
שבין הבלתי־מבוטא אך מכוון, לבין המבוטא ללא
כוונה. אם להסתייע בתורת־הפערים של מנחם
פרי, קיימים קישורים פשוטים שהקורא(במיקרה
שלנו — הצופה) מבצעם באופן אוטומאטי;:
לעומתם, קיימות מערכות קישורים מורכבות
יותר הנבנות על־ידי הקורא או הצופה באופן
מודע, בעמל רב, בהיסוסים, ותוך כדי תיקונים
מתמידים לאור אינפורמאציה חדשה המתקבלת
במהלך הקריאה.

חפץ מתקפל לנוסע
על אף מוניטיו כאמן ״אזוטרי״ ,קשה ומורכב,
בעיניי דישאן הינו אמן שלא קשה לחדור אל
עולמו, מה גם שהירבה והיטיב להסביר את יצירותיו
וכוונותיו בשורה של פעילויות מגוונות:
בכתביו, ברישומי־ההכנה הרבים שהכין, בראיו־נות
שהעניק במרוצת השנים לחוקרים ולכתבי׳
טלוויזיה, באיורים שהכין לספריו, בכרזות, בעטיפות
ובעיצובי־חלל לתערוכות של ראדאיסטים
וסוריאליסטים למיניהם, ואף בעיצוב חלונות״רא־ווה
חדשניים לחנות ספרים ולהוצאת־ספרים. די־שאן,
כמו האנס ריכטר והדשנים אחרים, גם נטל
חלק בהסרטת סרטים ניסויים.
ב־ 1913 יצר דישאן את ״גלגל האופניים״:
אולי ה־3£16 וח-ץ1ז63ז המוכר ביותר שלו. הוא בחר
בחפץ תעשייתי מצוי, רכש אותו, הפקיע אותו
מסביבתו ה״טיבעית״ והתכליתית־תיפקודית —
והציגו בגאלריה. מכאן הוראת 3£1£5וו-1ץ63<1ת:
מוצרים שהאמנות הופכת אותם ליצירות אמנות
בעצם בחירתה בהם והצגתם במיסגרת תערוכת
אמנות. היתה זו ה&גה על ההגדרות ההיסטוריות
המקובלות ליצירת האמנות והתנאים ליצירתה
(השראה, הלוך־נפש, עולם ״פנימי״ וכי) ,ובפועל
— ראשיתה של מהפכה שהדיה נשמעים עד
ימינו.
אמר דישאן :״הרעיון להחזיק גלגל אופניים
באטלייה שלי מצא חן בעיניי. אהבתי להביט בו
כדרר שאני אוהב להביט בלהבות־אש מרצדות
באח.״ אבל היה כאן הרבה יותר מגחמה אישית
בלבד. היתה זו, כאמור, ראשיתה של מהפכה אמ־נותית
שהקבילה למהפכה הטכנולוגית. אם כלי־הרכב
הממונע החליף את המרכבה והסוס, הנה בא
גלגל האופניים של דישאן והחליף את פיסלי
הסוס־ורוכבו שעיטרו לא־מעטות מכיכרות אירופה
ואף מהסאלונים שלה.
שנים לאחר־מכן יבוא פיקאסו ויבחר בהגה האופניים
כדי להטעינו משמעות סימלית בכיוון

הפוך, שכן הגה אופניו של פיקאסו נועד לסמל
את קרני השור. כאן לפנינו כבר מהתלה ויזואלית,
יותר מאשר מרכיב בתיאוריה.
״רדי מייד״ אחר המוצג בתערוכה היא את לפינוי
שלג הנערם ביום חורף. את — ומטאפורה
לנוף חורפי. לעבודתו זו בחר דישאן בשם רב־משמעי
:״בטרם הזרוע השבורה״ .במקום שהשם
יתאר את החפץ תיאור שמי, כוונתו להטות את
מחשבתו של הצופה אל״עבר תחומים מילוליים,
מושגיים, תחומים שבהם נפגשת שפת המילים
עם הלשון החזותית. שם כזה פותח לפנינו את
ה״אולי״ וה״אפשר״ .אולי זרוע האמן? או האת
כהכרח טיבעי הקשור בצורה פיגוראטיבית בזרוע
המפעילה אותה. אלא שהאת — זו האמורה לבצע
את משימתה בנוף הטיבע״י, כשאיתני הטבע מתייצבים
כנגדה ואינם מושיטים לה עזרה — מצו־

מרסל דישאן: גלגל האופניים
יה כאן במצב של עיכוב, במצב של אי־יכולת
לפעול. והרי זו, אולי, נקודת שבירתה — שבירתה
כאת, שבירתה כזרוע?
כל זה וגם לא אחד מאלה במפורש ובמבודד.
ה״ררי מייד״ המכונה חפץ מתקפל לנוסע,
במקורו כיסוי למכונת כתיבה של אנדרווד, הינו
אולי אחד המוטיבים המצוטטים ביותר של דישאן
באמנות המאה העשרים. מכאן אפשר להגיע
בעקבות הציטוטים אל מעטפות הפלאסטיק של
כריסטו, דרך ״הפיסול הרך״ של קלאס אולת־בורג,
עד ל״מכונת הכתיבה״ של האחרון, אותה
יצר כמחווה לדישאן. לכאן שייך גם המיבנה שיצרה
שרון קו1סיויס, ב־ ,1977 על־פי יצירתו ה־ניאו־קלאסית
של ג׳ריקו, רפסודת המדוזה, אותה
תירגמה לתבליט עשוי עץ ופוליאסטר על

דישאן התיאורטיקן השפיע רבות על אמנות
אירופה ואמריקה בשנים שלאחר מילחמת העולם
השניה. אמנים כג׳וזף בויס וגיאספר ג׳ונס ראו בו
את אביהם הרוחני. המלחין האמריקני המודרניסטי
ג׳ון קייג׳ היה מקורב אליו והושפע ממנו בתהליכי
יצירתו — והוא אינו יחיד, כאמור.
לתערוכה הנסקרת נלווה קטלוג מרשים, אף
הוא בעריכת מרדכי עומר, הכולל פירוט מקיף
של עבודות דישאן, הערותיו ליצירות קורות חייו,
וכן מאמרים שכתבו אמנים ישראליים בעיק־בות
או על אודות יצירתו.
כיצד כותב עופר ללוש על דישאן בקטלוג:
״קשה לתאר את המאה העשרים בלעדי מארסל

דישאזי״

נעמי הר־ירוק

בשבוע הבא:
גתן זך משיב למאמרו של דן
מירון ״מתי נחדל, לגלות׳ את
דויד פוגל״ ,שנדפס בידיעות
אחרונות ערב חג השבועות.

1x1היום
ו1ם חשך...
חתונות לוהטות

אחרי מותו הטראגי של יהושע מראש
ביקשו כל דרי ושכני ומבקרי מיגדלי דויד לדי
| אות מה יקרה עכשיו בין רוזי מראש לבין
הפרופסור שלה.
במשך חודשים רבים אף אחד לא ראה את רוזי
והפרופסור ביחד, ורק שניים־שלושה דיירים באותה
הקומה במיגדלי דויד גילו פיתאום כי
הפרופסור דווקא רואה את רוזי, אבל רק בחושך,
מאוחר בלילה, כשהוא מגיע לדירתה.
כל משפשפי־הידיים אמרו שככה רומאן לא
יכול להימשך. ואם הם מתראים רק במחשכים,
סימן שהנה או־טו־טו זה ייגמר.
אז יש לי חדשות בשבילכם. בארץ אומנם הם
מתראים רק בחושך, אבל בלונדון, האפלה ממילא,
אין להם בעיה להיות ביחד גם במשך היום.
עובדה, כמה וכמה אנשים ראו אותם בלונדון ב־מיסעדות
ובתיאטרון וברחוב, כשהם שמחים וטו־בי־לבב.

תדעו לכם, זה לא תם ולא נשלם.

מה אגיד לכם, אני פשוט מקנאה בגילה לוי*
בוכמל. גם יפה, גם נחמדה, גם עשירה, וגם הכל
קורה לה ממש ליד הרגליים.
יש נשים שצריכות לנסוע עד ניו־זילנד כדי

יוסלה בוכמן וחבתרו־לחייס, ג׳ינה
הולכת ומשמעה
ואיפה הם נפגשו? בחניון, כמובן. היא באה להחנות
את המכונית שלה. הוא בא להחנות את
המכונית שלו. חיוך קטן, בוקר־טוב, מה שלומך,
ערב־טוב, אולי נשתה קפה, למה לא? ועכשיו הם
כבר כמעט לא נפרדים. זאת אומרת הם כמעט
נפרדו, כשאפי היה צריך לנסוע פיתאום לחו״ל,
אבל הם חשבו רגע על הבעיה והחליטו שגם גילה
תיסע לאותו חדל שאליו נוסע אפי.

גילה לוי־בוכמן
פגישה בחניון
למצוא אהבה. אצל גילה, הכי רחוק שהיא הלכה
בשביל אהבה זה כמה צעדים.

אומרים לי שהרומאן כל-כך לוהט, שאולי־או־לי
אפילו תהיה אתם־יודעים־מה.

כשזה נגמר עם האהוב אחרון שלה, חשבנו
שהנה עכשיו היא תצטרך סוף־סוף לצאת מהבית
שבמיגדלי דויד, ולנסוע איזה 100 מטר. אבל
כמו תמיד, טעינו, והאהבה החדשה של גילה היא
עם אפי ארזי, מנכ״ל סייטקס, שהתגרש לא
מזמן מאשתו דינה ונשאר גר במיגדלי דויד.

ואם על גילה אנחנו מדברים, אתם בטח אומרים
לעצמכם, מעניין מה עושה יוסלה בוכמן
עכשיו. הוא לא עושה שום דבר מיוחד. רק מלטף
את חברתו־לחיים הרוסיה ג׳ינה, ההולכת ומשמעה,
כי היא בהריון. אז אולי סוף־סוף, גם שם
תהיה ...אתם־יודעים־מה.

אפי ארזי
אולי נשתה קפה ז

חזון אחרית הימים

עידו דיסנצייק

לקנות מניות

״...הנה ימים באים, נאום ארוני, וגר זאב עם
כבש ונמר עם גרי ירבץ...״
הם נסעו לכינוס של עורכי־עיתונים בדרום־
אמריקה. עידו דיסנצ׳יק, עורך מעריב, ואשתו
בתיה, וז*ב יודקובסקי, עורך ידיעות אחרונות,
ורעייתו לאה.
כשנגמר החלק הרישמי של הכינוס, שכרו שני
הזוגות מכונית, ובמשך שבועיים נסעו לטיול בנופיה
היפים של היבשת הרחוקה, אכלו ביחד,
נהנו ביחד, ישנו ביחד וניפצו את כל השמועות
על שני האויבים הגדולים, ידיעות ומעריב.
ב־ 12 ביוני הם שוב ייפגשו במלון הילטון
בתל־אביב, בארוחת־ערב מפוארת שבה יוגשו ת־עודות־גמר
ל־ 20 עיתונאים משני העיתונים, שגמרו
קורס אוניברסיטאי בן שנה.
ואם לבוסים מותר, אז למה לא לפלבאים? שמעתי
שמעריב עומדת להוציא למכירה 26 מניות,
וגם שמעתי שכמה עיתונאים של ידיעות
אחרונות מתכוננים לרכוש אותן .״בידיעות אין
לנו סיכוי להיות שותפים. שם המישפחה שולטת
״,אמרו לי.
ועכשיו, אם פיתאום תשמעו ששימעון פרס
ורעייתו סוניה, ויצחק שמיר ורעייתו שולמית
נסעו ביחד לנופש באיי־בהמה— --
טוב, הנה שוב הגזמתי.

דב יודקובסקי וידיד
לישון ביחד שבועיים

לשכור מכונית

01111111] 1111111110101
סאת שורסית יריב

2 !;77 גרושים וגרושה אחת

אתם זוכרים בוודאי כמה עצובה היתה אורנה
גאון אחרי גירושיה מיהורם. היא אמרה שהיא

הם התחילו את עיסקי־האופנה שלהם ממש
בסלון דירתם הקטנה. הוא תיכנן, והיא תפרה,
והוא שיווק.
אחר־כף היו להם בוטיקים והרבה בגדים, וגם
נולדו להם ארבעה ילדים. הוא עשה עסקים גם פה
וגם בחו״ל. היא עבדה לצידו וטיפחה את הבית
וגידלה את הילדים, והתעלמה מהשמועות שכל
פעם יש לו חתיכה אחרת.
לכל מקום שאליו היה הולך, היתה לצידו איזה
גברת צעירה ויפה. בכל פעם אחרת. פעם הוא
הציג אותה כמזכירתו, פעם כיועצת, פעם כאשת-
יחסי־ציבור וכר הלאה. אף אחד לא האמין לסיפורים
שלו, מלבד אשתו הנאמנה.
אבל כמו בחיים, יום אחד זה נמאס לנאמנה,
והיא החליטה להחזיר לו באבי־אבי־אבותיו. עכשיו
יש לה רומאן עם החור צעיר, והיא מציגה
אותו לפני כולם כמזכיר שלה, כיועץ שלה, כ־איש־יחסי־הציבור
שלה...
נשים הן לא טיפשות, רבותיי. רק איטיות, לפעמים.
מיסטר קאובוי
ודי
ר ברק
כולכם מכירים את ענת צחור, אפילו אם
אתם חושבים שאינכם מכירים אותה. ענת היא
הבחורה הרוקדת עם השחקן המנוח רפאל
קלציקין בתשדיר הטלוויזיה ליוגורט.
ענת התפרסמה קצת כשהיתה אחת המועמדות
בתחרות מלכת־היופי לפני כמה שנים, והתפרסמה
עוד יותר כאשר לא זכתה, והקימה צעקות
וסקנדאלים. אחר־כף, במשך תקופה ארוכה, היה
שקט בצד שלה, ולא היה מה לדווח עליה במיוחד.
עכשיו, אחרי שהיא גמרה לרקוד אם קלצ׳קין
המנוח, היא רוקדת כמה פעמים בשבוע — לא
בתשדיר־שרות, אלא בחיים ממש — עם בחור
צעיר הנראה כמו קאובוי אמריקאי טיפוסי. לרוב
הוא לובש חולצות משובצות ומיכנסי־ג׳ינס, נועל
מגפי־בוקרים, ובמקום כובע־בוקרים יש לו תיס־פורת
כמו לחברה מהמארינס.
כולם חשבו שהוא איזה תייר אמריקאי שהזדמן
לארצנו, אבל השפיון שלי לענייני־ריקודים
גילה לי שהקאובוי אינו אלא רופא־מנתח מבית־החולים
בחדרה, העונה לשם ראובן ברק. עוד

לא רוצה אהבות ולא גברים. היא רוצה רק לטפל
בילדים שלה, ולהיות בבית, ולעבוד בחנות־הספ־רים,
ולחשוב על החיים.
ידעתי שכל ההבטחות הללו יחזיקו מעמד זמן
קצר. בחורה צעירה ויפה כמו אורנה — למה
שהיא תהיה בלי אהבה? תגידו אתם, למה?
אז לפני חודש פשוט נזכרתי בה, ואמרתי ל־שפיון
אחד שלי שיילד ויברר לי מה קורה עם
אורנה. לקח לו שעתיים בערר, והוא חזר כשבידו
תוצאות.
אורנה, הוא אמר לי, מאוהבת מאוד. היא מאוהבת
בעורר־דין זורח רוזנבלום, שטיפל ב־תיק״הגירושין
שלה. זורח הוא אחיו של העיתונאי
אדם בריר, והוא גרוש מגבי ומגדל בעצמו את
שלושת ילדיו.
אומנם, זורח ואורנה הכירו זה את זה לפני
שאורנה התגרשה מיהורם, אבל השפיון לא הצליח
לברר מתי התחיל הרומאן ביניהם. מה שידוע
הוא שלא מזמן חזרו שניהם מטיול משותף בש־ווייץ
ובאיטליה.
איר ששמעתי את הסיפור הזה, ישבתי לכתוב
אותו. אבל איד שהתחילו אצבעותיי לתופף על

שני אנשים צעירים ומוכשרים עבדו תקופת־מר, בגלי צה״ל. ולמרות שהכירו זה את זה לא התרגשו

אחד מהשני יותר מדי.
רנית מישורי, בת ה־ ,21 בתו של איש התיזמורת הפילהרמונית. הפיקה את יומן החדשות של
גל־ץ בזמן שרותה הצבאי. יעקב אלון, המכונה ״פיארה״ ,עשה גם הוא רבדים חשובים בתחנה. אכל
שניהם היו עסוקים מדי בעבודה, מכדי לשים לב לדברים שעושים אחרי שעות־העבורה.
יום אחד השתחררה רנית מהצבא, וכמו כל הילדות הטובות נסעה לראות את העיר ניו-יורק. שם,
אחרי טיול קצר, מצאה עבורה בתחנת־הרדיו, המנוהלת על־ידי עיינה אילון.
לא עברו ימים רבים, וגם יעקב נסע לניו־יורק, ותיכף אחרי שהוא הגיע הזמינו אותו למסיבה אצל
אחד החבר׳ה מהמושבה הישראלית.
נו. אתם בטח כבר מנחשים מה היה הסוף. רנית ראתה את יעקב, והוא ראה אותה, והם פשוט לא יכלו
להבין למה הם לא התאהבו כבר בגלי צה״ל. אבל לא נהוג לבכות על חלב שנשפף, והם החליטו מייד
לתקן את הטעון־תיקון, ואחרי כמה ימים של אהבה עברו לגור ביחד, והכל היה נראה כמעט מושלם.
אז מה הסוף. אתם שואלים. הסוף הוא שניו-יורק נמאסה על רנית כמו סלט־כרוב מאתמול, ולפני
שהיא הספיקה להבין למה זה קורה לה. היא ארזה את מטלטליה וחזרה לארצנו הקטנה. את יעקב היא
עדיין אוהבת, אומנם, אבל היא רוצה אותו פה, ולא שם.
השאלה עכשיו היא — יגיע או לא יגיע?
שמעתי שהוא גרוש, ושענת מאוהבת בו חזק.
סיפור כזה נותן לי פרנסה, בדרף כלל. בעוד
חודש־חודשיים־שלושה אוכל לדווח לכם או על
סוף הרומאן בין השניים וסיבותיו, כמובן, או על
חתונת השניים וכל הכדור בזה.

ענת צחור וראובן ברק בפעולה
עוד חודש־חודשיים־שלושה

אורנה גאון
או אחריימכונת־הכתיבה, נשמע צילצול־טלפון ושם, על
הקו, היה שפיון אחר שלי, שסיפר לי כי הגרוש
הכי טרי במדינה, טדי שאולי, מחזר באון אחרי
אורנה גאון, והיא דווקא נענית לחיזוריו.
אז אתם רוצים להגיד לי שהיא יוצאת עם שני
גרושים בוזמנית? אני לא מאמינה. בזמני לא היו
דברים כאלה. אבל לר תדע אצל הנוער של היום!
טניס מעליה
כולם יודעים שלגליה אלבין יש כבר כמה
חודשים רומאן עם איש־עסקים נשוי. הבעיה
של איש־העסקים היתה אשתו, שהיא מנהלת של
חברת־אופנה גדולה.
בימים האחרונים שמעתי שאיש־העסקים אכן
מתגרש, ולכן עשיתי דרינג־דרינג מהיר לגליה,
כדי לשאול אותה אם כבר נקבע תאריך החתונה
בינה לבין איש־העסקים המתגרש.
״אני לא יודעת מה את רוצה! אין לנו רומאן!״
״מה זה אין לכם רומאן, כל העולם יודע שיש
לכם!״
״מה פיתאום?״
״הרי רואים אתכם ביחד בכל מקום כבר זמן
רב, וגם נסעת בעיקבותיו ללונדון, והייתם שם
זמן ארוך!״
״זה נכון שאנחנו מבלים לפעמים ביחד, אבל
אין רומאן. אני מכירה אותו כבר 35 שנים. למדנו
ביחד בבית־הספר הריאלי בחיפה. הוא למד שלוש
שנים מעליי, ואחותו למדה בכיתה שלי.״
״את רוצה להגיד לי שאתם לא מתחתנים עכשיו?״

נכון שהוא מתגרש, וזה נכון שאני פנויה.
זה הכל. אין קשר רומאנטי בינינו, רק ידידות.״

גליה אלבין
נכון שהוא מתגרש

2 9י־״

— זמיר כועס

(המשך מעמוד )15
בחלק הפחות פופולארי של תפקיד
היועץ המישפטי לממשלה — מניעת
חריגה של הממשלה מסמכויותיה.
דווקא בשל כך, כשנודע לו בעיצומה
של כהונתו, כי שר שכר את שרותיו
של עורן־דין פרטי — אסר על השר
לשלם לפרקליט או להתחשב בדעתו,
אם כי השר התנצל והבהיר שהדבר
נעשה בתום־לב.
לעומת זאת, בפרשת־השב״ב היה
תיפקודו של כספי על דעתו של זמיר,
אם כי התנהל ביניהם ויכוח על משך
הזמן שבו זה היה בידיעתו של זמיר.
(יש לציין שכספי פעל בהתנדבות גם
בפרשת־השב״ב וגם בפרשת פולארד).
רק שנה חלפה מאז עזב זמיר את כס
היועץ המישפטי לממשלה, ואם צריך
לסכם את עיקר השינוי שחל במימדי
תפקיד זה, כדאי לעיין בחוק היבש. שם
מוגדר היועץ כראש התביעה הכללית.

השאר לא מעוגל בחול״ אלא

השופטים נסקו; סוויו (משמאל)
אנס את הילדה נחה־ 8ואחו־נו
זוק אותה לבאו בעומק ם 5מטו
ס ן׳-בינואר .1986 ,כמו בכל בו־
<6 , 0קר, יצאה נוזהה (שם בדוי. השם
האמיתי נאסר לפרסום) בת ה־8
לרעות את הפרות של המישפחה, ליד
המיזבלה של מושב־חבצלת, ליד רחובות.
קרוב למיזבלה הגדולה התמקם,
זה שנים אחדות, מאהל בדווי.
הגברים והנשים הבוגרות עבדו בישובים
היהודיים הקרובים. רק הילדים
נותרו במאהל בשעות־הבוקר. אחיותיה
הבוגרות של נוזהה היו עסוקות
בעבודות־הבית, והיא נשלחה, זו השנה
הראשונה, לרעות את הפרות.
בוואדי שליד המיזבלה נמצאת באר
ישנה, שאינה בשימוש. את הבאר
מכסה מיבנה־בטון אטום, שעשר מדרגות
מובילות לגגו. המקום עזוב ומוזנח,
קירות־המיבנה עטורים כתובות
רבות וציורים.
באחד הקירות נפער חור גדול,
המאפשר בקלות כניסתו של אדם.
עומקה של הבאר הוא 50 מטרים.
סולם פנימי מברזל מוביל אל תחתיתה.
כל תושבי הסביבה ידעו כי הבאר
עמוקה, ומסוכן להתקרב אליה. ילדי

נוזהה עמד גבר. הוא הביט בהלימה,
ואותת לה בידו לבוא אליו.
לא ברור מדוע נבהלה כל־כן־ חלימה
מהגבר הזר. אבל היא ברחה מהאוהל
שלה, והגיעה, מבוהלת מאוד,
לאוהל של מישפחת נוזהה. היא סיפרה
לאחיות בפחד על הגבר הזר. אחיותיה
של נוזהה מיהרו לחפש אותה ליד
הבאר ובמיזבלה, אבל הפרות עמדו
לבדן באחו. נוזהה לא נראתה בשום
מקום.

חת הדודות המתגוררת באוהל
סמוך יותר לבאר, סיפרה לאחיות
כי ראתה משאית בצבע תפוז, שעמדה
בבוקר ליד המיזבלה. היא אמרה כי
היא מכירה את נהג המשאית, הבא
לעיתים קרובות לאסוף פסולת נחושת
במיזבלה, והוא ערבי צעיר, תושב עזה.
מחשבתן הראשונה של האחיות
היתה כי נהג־המשאית חטף את נוזהה.
אבל כאשר המשיכו לחפש שמעו

!תחתית חנאך
יועץ לשעבר זמיר .
התוכן דלף, לא העמדות

ביחסי־הבוחות והילכי-הרוח בציבור.
בהזדמנות
כלשהי אמר זמיר :״יועץ
מישפטי לממשלה אינו יכול לפעול
ללא כבוד והערכה מצד הציבור.״
עד לתקופתו של זמיר זכה מוסד
היועץ בהערכה זאת. בתקופתו של
זמיר דלפה אומנם פרשת־השב״ב
לתיקשורת(כנראה, מתוך השרות) אך
לא דלף תוכן הדיונים, ולא דלפו
עמדות הצדדים השונים, כפי שאירע
באחרונה בפרשת־נאפסו.

הבדווים נזהרו שלא להיכנס למיבנה
הנטוש.
נוזהה דילגה במישעול המוביל
מהאוהל של מישפחתה למיזבלה ולבאר.
בררו עברה ליד האוהל של חלימה
אל־עביד, בדווית בת ,10 שחורת-
עור. חלימה, הצעירה בבני־מישפחתה,
היתה באותו בוקר לבדה באוהל, ועסקה
בעבודות־הבית. היא ניקתה, בישלה
ויצאה לחצר כדי להדליק מדורה
ולהרתיח מים לכביסה. כאשר עמדה
בחצר, ראתה את נוזהה יושבת ליד
מיבנה הבאר ומציירת במקל בחול. ליד

לפתע יללה עמומה מתחתית הבאר. הן
הציצו פנימה, ובתחתית הבאר, המלאה
בפיגרי־חיות ואשפה, הבחינו בקושי
בילדה הקטנה, ששכבה מחוסרת־הב־רה.
הכבאים,
שהוזעקו כדי לחלץ את
הילדה מהבאר, חששו לרדת למעמקים•
האוויר בתחתית הבאר היה
דחוס ומלא בגאזים רעילים מגופות
החיות והאשפה שנזרקו לשם במשך
השנים.
רופא צעיר ואמיץ, הד״ר אורי
אלחלאל, התנדב לרדת לבאר. הוא שם

על כתפיו בלון חמצן וירד בסולם
הפנימי עד שהגיע לילדה. הוא קשר
אותה לאלונקה שהורדה בחבל, ועלה,
כשהוא מושך את האלונקה אחריו.
איש לא האמין כי הילדה תצא חיה
מנפילה לעומק כזה. אולם היא יבבה,
וגופה זע. הרופאים הפשיטו אותה, כדי
להגיש לה עזרה ראשונה ולברר מה
הנזק שנגרם לה, ואז גילו דבר נורא.
הם הבחינו כי מלבד שברים בעמוד־השידרה
ובצלעות, שנגרמו מהנפילה
לתהום, היו איברי־המין של הילדה
מרוטשים לגמרי. מישהו אנס את

משהו השתבש בחודשים האחרונים
במערכת. מושגים כמו ״סחבת״ אוי
״פטפטת״ העיבו על רצינותה.
אין לתלות זאת, על פי צו האופנה,
באישיותו של היועץ הנוכחי, אלא
במצב שאליו הוצנח ללא כל הכנה או
ניסיון, שיכשירו אותו לכר.

זמיר הסביר לידידים שהתעקש
להמשיך ולכהן בתפקידו
כדי לסיים את הטיפול בשב׳׳ב,
מכיוון שסבר שלא יהיה זה הוגן
להניח לשום יועץ בלתי־מנוסה
לשקוע בדייסה שנוצרה, ומכיוון
שחשב שקשה יותר לכופף
יועץ המסיים את תפקידו
מאשר יועץ בתחילת דרכו. כך,
סיפר באחרונה, העריך את המצב
לפני פרשות נאספו, פו־לארד,
איראן, החנינות פרק א,
וההגינות פרה ב׳.
רק שנה חלפה מאז, קשה להאמין.

הילדה הקטנה ועשה בה מעשה־סדום
מזעזע לפני שזרק אותה לבאר.
כאשר התעורר החשד למעשה פלילי,
הוזעקה המישטרה, ורשמה מפיה
של עדת״ראייה שלוש ספרות ממיס־פרה
של המשאית הכתומה, שהיתה
בבוקר ליד הבאר. בדרך לעזה הוקמו
עוד באותו בוקר מחסומים, והשוטרים
חיפשו את המשאית.
בשעה 6בערב הגיע למחסום
במכוניתו הכתומה גמאל סוויר, תושב
עזה, בן ,32 אב לשישה ילדים. סוויר,
גבר ממוצע־קומה, בעל עיניים יוקדות
ושיער שחור מסולסל, נעצר בו במקום.
בגדיו
נלקחו לבדיקה והוא הועבר
לחקירה במישטרת רחובות.
ביומיים הראשונים הכחיש כל קשר
למיקרה, אף הכחיש כי היה באותו
בוקר במיזבלה של הבדווים. רק אחרי
יומיים, כשהובא כבר לפני שופט־שלום
להארכת מעצרו, החל מדבר
וסיפר כי אומנם היו במיזבלה בבוקר,
ראה את הילדה היפה ונמשך אליה.
״היא היתה דומה לסופיה לורן!״
סיפר לחוקרים. לכן ניגש אליה, הפ־שיט
אותה, עשה בה מעשה־סדום וגם
אנס אותה. אחר־כך היא התלבשה
בעצמה במיכנסיים וחצאית, ואז הטיל
אותה לתוך הבאר.

עצי

^ עוייגת

נפשות

קרובתה של הילדה
הפצועה, במיטפחת ל־זשה,
חיכתה לרגע בו תיקרא להעיד בבית״

המישפט. כל אחיותיה של הילדה העידו במישפט.
לידה עומדת התובעת, קלרה רגייניאנו, והסניגור
יעקב קנטי, משוחחים בטיסדרון נית״המישפט.

^ מחרת הודאתו במישטרה
/שכרה מישפחתו את עורך־הדין
יעקב קנטי מרחובות, כדי שיגן על
סוויר. אלא שאז כבר היו בידי המיש־טרה
הודאות מלאות, והתובעת, קלרה
רג׳יניאנו, הגישה נגד סוויר כתב־אישום,
המאשים אותו באינוס קטינה,

ואינה גרה שם עוד.
אחיותיודשל נוזהה העידו גם הן, אך
מאחר שלא ראו דבר, לא הוסיפו הרבה.
רק דודה אחת, שראתה את הנאשם
ביום המיקרה ליד המיזבלה, נגררה
לוויכוח איתו מעל דוכן־העדים.
סוויר חם־המזג היה מתלהט מדי
פעם ופורץ בצעקות. הוא צעק על
העדה מדוע היא מעידה נגדו כאשר
היא יודעת, וכולם יודעים, שלא הוא
האשם. הוא טען כי למישפחתה של
נוזהה היה סיכסוך עם מישהו מעזה,
והוא אשר נקם בילדה ובמישפחתה.
הדודה התחננה לפני הנאשם שאם הוא
יודע מי עשה זאת, שיגיד למישפחתה
ואף יקבל כסף תמורת זאת.

*תתבייש

1ד ך \ 1ך המיבנה המוזנח, נמצא ליד המיזבלה של מושב חנצלת
11\ ^ 1 1בדרום. בקיר המיבנה נפער חור גדול. תושבי המקום
; זורקים אל תוך הבאר פיגרי״חיות ואשפה. לילדים -אסור להתקרב.
בעשיית מעשה־סדום ובנסיון לרצחה
על־ידי הטלתה לבאר.
מייד אחרי הוראותיו חזר בו סוויר
; מכל מה שאמר, וטען כי השוטרים
היכו אותו, הצמידו אקדח לרקתו ואף
לקחו את חתימתו על דף נייר ריק, וכך
השיגו את הוראותיו הכוזבות. גירסתו
החדשה היתה כי אומנם בא בבוקר
למיזבלה כדי לאסוף גרוטאות־מתכת,
כמינהגו, אך לא מצא דבר ועזב את
המקום בלי לראות כלל את הילדה.
בבית־המישפט ביקש הסניגור קנט,
לפסול את הודאות הנאשם, מפני

קדמי ועדנה שצקי, קבעו כי הם
מקבלים את ההודאות, מאחר שלא
הוכח שהתקבלו בגלל לחץ ומכות.
אחרי שבית־המישפט קיבל את
ההוראות, לא נותרה לתביעה הרבה
עבודה. היה צורך רק להוסיף חיזוק
וסיוע להודאה, כדי שבית־המישפט
ירשיע את הנאשם בהאשמות שיוחסו

חלימה, הכושית הקטנה, שהיתה
עדת־ראייה יחידה לפגישה בין נוזהה
והגבר, הופיעה בבית־המישפט אך
משום־מה חששה לחזור על עדותה

ף* מהלך המישפט השתולל
סוויר פעמים רבות. פעם אף הוציא
סכין־גילוח, שהטמין בבגדיו. בית־המישפט
גילה אורו־רוח מרבי, השופטת
ולנשטיין הרגיעה את הנאשם
והסבירה לו כי התנהגותו רק מזיקה
לו. גם אביו ואשתו, שנכחו ברוב
הישיבות, התחננו שישמור על פיו
וישתוק. אבל סוויר היה צועק כי הוא
חף־מפשע, וכי מעלילים עליו עלילה
נוראה. הרבה פעמים היתה התנהגותו
כל־כך בלתי־נסבלת, עד שהוא הורד
לתא־המעצר, והמישפט נמשך בלעדיו.
כאשר הגיע מועד הסיכומים, נראה
היה כי נשארו עדיין כמה שאלות
חשובות ללא מענה. סוויר עבד ביום
המיקרה בלוד, והעמיס קרשים על
משאיתו. הוא לא החליף את בגדיו ולא

11111ך: ך 0 11 עשרה אנשים השתתפו בחילוצה של הילדה.
| 1 # 1111 | 11/הם הניחו קרשים ואליהם קשרו את האלונקה.
תחתית הבאר היתה מלאה גאזים, והיה חשש כי הרופא יאבד הכרתו.
הייתי משחקת במקל ליר העצים.
״הוא לקח אותי לבית־הבאר והתחיל
להוריד לי את המיכנסיים ואת
התחתונים. אמרתי לו, :תתבייש לף׳
״ניסיתי לברוח, אבל הוא תפס אותי.
נתתי לו סטירה, והוא החזיר לי סטירה,
התחלתי לצעוק ולבכות.״
אחר־כך עשה בה הגבר את אשר
עשה והירשה לה להתלבש. היא התלבשה
בעצמה, ואז זרק אותה לבאר.
התובעת הדגישה בכישרון רב עד
כמה תואמות גירסותיה של נוזהה לזו
של סוויר, ער לפרטים הקטנים של
מתי התלבשה הילדה ומה לבשה.

שעות ארוכות שכבה הילדה הפצועה
בבאר, עד שנמצא אדם אמיץ דיו שיחלצה.
המישטרה ומכבי״האש היו חסרי״אונים, ורק הד״ר יצחק אלחלאל

התנדב לרדת לעומק של 50 מטרים, כשבקבוק־חמצן מחובר לגבו.
בינתיים הגיע גם צלם המישטרה, אשר הנציח את המאורע. העולם הזה
השיג את התמונות המקוריות של הרגע שבו הגיח הרופא עם הילדה.

במישטרה. היא לא רצתה לשוב ותאר
את הגבר שראתה, כפי שעשתה
במישטרה, והעידה כי לא ראתה אותו
רי כדי לתארו. היא חזרה בה כמעט
מכל עדותה, והתובעת נאלצה להשתמש
בעדותה במישטרה, ולהכריז
עליה כעל עדה עויינת.
חלימה סיפרה כי מייד אחרי גילוי
נוזהה בבאר התנכלו לה אחיות הילדה,
כי חשבו שהיא זרקה אותה לבאר. הן
תפסו בשיערה ומשכו אותה אל הבאר
כדי להשליכה לתוכה. אחר־כך עברה
מישפחת נוזהה מן המקום, וגם מיש־פחתה
של חלימה עזבה את המאהל

משותקת חלקית, מחוסרת־הכרה ופצועה
קשה. אבל בחודש מרס בשנה
שעברה התחילה להתאושש.
מאז היתה התקדמותה מדהימה. היא
התחילה שוב ללכת, לדבר ולצחוק.
כיום היא ילדה רגילה, הלומרת בבית־ספר,
והמתפקדת כרגיל.
היא סיפרה לחוקר כי גבר לבוש
בבגדים כחולים ניגש אליה, כאשר
היתה משחקת בחול ליד הבאר, ורמז
לה בידו להתקרב אליה .״הוא שאל אם
יש מישהו איתי. אמרתי לו שלא. אז
עמד לידי והתחיל להסתכל על הפרות.
אחר־כך תפס אותי בידיים שלי, כש
הרופא
והילדה

שהתקבלו שלא מרצונו החופשי. נערך
:דיון ארוך. הנאשם העיד וסיפר כיצד
! הושיבו אותו על כסא, שמו דלי על
| ראשו וחבטו בו. הוא סיפר על הצמדת
| אקדח לראשו כדי שיודה, ועל מכות
| יבשות ללא גבול. הוא אף הביא תעודה
מהרופא המישטרתי, שבדק אותו סמוך
לתלונתו על המכות, שמצא בגופו
חבלות. השוטרים עלו על דוכן־העדים,
! האחד אחרי השני, והעידו כי לא הרימו
אצבע על הנאשם, וכי הוא נתן את
הוראותיו מרצון חופשי, מכיוון שמצפונו
הציק לו.
השופטים שולמית ולנשטיין, יעקב

התרחץ מאז הבוקר. ובכל מקרה,
כאשר נלקחו ממנו בגדיו ונבדקו, לא
נמצא בהם אף כתם אחד מדמה של
הילדה. מאחר שהילדה דיממה בצורה
קשה, מוזר הדבר שלא נותרה אף
טיפת־דם אחת על ביגדי האנס. הגשש
המישטרתי, שבדק את העקבות שהובילו
מהמקום שבו עמדה המכונית אל
הבאר וחזרה, קבע בוודאות שאין אלה
עיקבותיו של סוויר.
בית־המישפט שמע גם את חוקר־הנוער,
שחקר את נוזהה בבית־החולים,
אחרי שהתאוששה. חודשיים שכבה
הילדה בבית־החולים קפלן, כשהיא

נורא

ף* אשר קראה השופטת ולנשטיין
השבוע את הכרעת־הדין, והתברר
שבית־המישפט מצא את סוויר אשם
בכל ההאשמות שהוגשו נגדו, ביקשה
התובעת להטיל עליו עונש של 48
שנות מאסר. זהו העונש המרבי
המצטבר בשל כל העבירות. התובעת
הזכירה לבית־המישפט כי רק נם הוא
שהציל את נוזהה ממוות, ואת הנאשם
ממאסר־עולם.
הסניגור הסביר לבית־המישפט כי
ההרשעה הביאה סכנה גדולה על ראש
מישפחתו של הנאשם. המעשה שנעשה
בנוזהה מחייב ניקמת־דם חמורה.
וכעת, אחרי שיש קביעה של בית־מישפט
כי סוויר הוא האחראי למעשה,
יהיו הוריו, אחיו וילדיו צפויים לניק־מת
הבדווים.
בטיעונים לעונש סיפר הסניגור
לבית־המישפט כי לפני חודש, בעת
שסוויר היה עצור, נדרס בנו בן ה־3
למוות. האב עדיין אינו יודע על כך, כי
מישפחתו חששה לספר לו.
כאשר שמע סוויר כי הורשע בדין,
החל משתולל ומתפרע. הוא צעק על
השופטים :״חראם עליכם! אני חף־
מפשע! תפתחו את הלב שלי, תפתחו
את הדופק שלי. יא אבא! יא אבא!״ הוא
הורד לתא־המעצר, וגזר־הדין ניתן בהעדרו.
בית־המישפט
התחשב בילדיו של
הנאשם ובהוריו, שסבלו בגלל המיק־רה,
והטילו על סוויר עונש של 20
שנות מאסר, העונש המירבי על נסיון
לרצח. אבל נראה כי העונש האמיתי
של סוויר הוא אות־קין של אנס ילדות
קטנות.
כפי שאמרה התובעת: מעולם לא
נשמע בבית־המישפט מיקרה נורא
אילנה אלך; ₪
כזה.

יו — 31

# / 7וו ^ 3ג 09x11:1 | 9 #ה1ה

2597

״דרם״
50 גר טבק הולנד• מעולה
לגלגול ס*גרי 1ת( עםנ״רות)
אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות

ישראלי בארצות״הברית או בקנדה:
קבוצת ישראלים בחו״ל מתארגנת במסגרת פעילות והסברה

ישראלים בצפון־אמריקה למען שלום ישראל -פלסטין
0 8 597ק
א _ 37£110 טוא 0 /א_£ו
. 10021ץ.א. ץ.א

מאוזן:
)1שחסר בכסף הישן (:)3
)3בית כמו שבונים הצפוניים,
עוד תשמעו איך הוא מתמוטט
5,4ע״פ ש. אלישר)
)9להכין את ההצגה, אבל לא
בלילה (:)4
)10 באלהים, השד יקפוץ מכאן
ויחזור בצוותא (;)4

פתרו! תשבצופן 2595 בחנו הזהב. מסעדה סינית ליד הכפר היח ק, לפני שדרת הברושיס
ואחרי עצי הבננה(בתחנת הדלק טופז),דק־ הרצליה רמת השרו! .טלי 03-491-873

)13 קטע ההר שמאחורי הסכר

)14 בריח נגד בריחה ()3,3
(בהשראת יעקב פרוינדן;
)15 מאכלים וכלי אוכל רבים
נמצאו בצפת מאז 400 שנה

)17 תלוי בר׳ יהודה הנשיא (;)4
)18 קומפוזיטור יורד (;)4
)20 פריסת שלום מישו בצד השלום

)22 חכה לי ע״י זעיר (:)2,3
)24 אסון ופגע בפליטת הזרע

)25 ספור ביומן (;)4
)26 קורא בקול כמו גב׳ הלפרין

)28 התורה של שריף (;)3,4
)29 הח׳׳ב שהיה תלוי בדבר (.)3
מאונן־:

פרוסות ברווז דקיקות מלילי מנדרין פנקייק ברוטב הויסן
אתה נוגס בפרוסות הבשר הדקיקות והן מתפצפצות בפיך באלף טעמים. זאת, כמובן,
המנה הראשונה, המנות האחרות מתסוגגות בפין לא פחות.
סט-אן, השף מלוכסן העיניים מגיש כאן יום יום סימפוניה של טעמים כשגולת הכותרת
והספציאליטה של הבית(ושל סט-אן, כמובן) הוא ה-פקין דאק.
מי שלא טעם עדיין את יהלום הכתר הסיני -פקין דאק, חייב לנסות זאת ב״ברווז הזהב״.
מי שמכיר את הטעם-על אחת כמה וכמה.
לא נייגע אותך בתהליך ההכנה המסובך והמורכב, אבל הוא נמשך לא פחות מיממה
לכן יש להזמין את המנה הזאת 24 שעות מראש.

הזמנה אישית

וזית! ע מי חי

קח את המודעה הזאת כהזמנה אישית ובוא להכיר את הסינית שתמיד תשמח לחזור אליה -
ברווז הזהב-הסינית החדשה בואן רמת השתן.

ברוח הזהב
001 ם א6ם£001 זו 1הסינית החדשה. כדאי להזמין שולחן מראש.

נא להזמין שולחנות מראש!

שמשון הכה בתנועת המחתרת

קבל תואר בנס אחרי
שפקעה סבלנותו (;)4

הדברת נזדיקי ס

)5משוטט בשבילים לאחר
חיפוש במדריך לשוא (;)6,2
)6לשמוע ולחזור על הדברים
בשגיאה (6מ);
)7מזל שהגיע למכללה —
שם יתבגר (;)4
)8שמחה ורנה בצמרת הצבא

)9לא מדברים על זה, אבל
במעונו של הסופר בקיבוץ,
חדר קטן העונה לצרכיו (,3

)11 אחד מן הדיאדוכים במצוקה

)12 שמעון ולוי בבית־אל שרים
כמו ״הבטלנים 4,5
)16 אוהבי הממון רצים אחרי
צבע מבולבל 3,5
)19 הידר יניח לקוסם (:)6
)21 השימוש בצעקה — כמשתמע

)22 כלי אין כבר חפץ בו (:)4
)23 עור אות לקץ (:)2
)24 עלה! עלה! אמרו המים במינוס
4מעלות (;)3
)27 הדור קורא בשמו (.)3
--אביגיל י ב אי-

בע נ ז

מומחים והדברת תיקנים(ג׳ן קים),י
שו עי עאחרקי ספרים ובגדים,
עירפוו מיוחד וארועים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
^ ^ 0 3רמת-נן רח׳ מודיעין ,18ת.ד• 2272 .טל 790114-5-6 .

בשמירה ע* בריאותך ורכושך!
ה עול ם הזו

דחו
ל>צו
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: חנה ואחיותיה, שיחות מלוכלכות,
חמה השרטט, נרדפי־החוק, מלו, דקה
לחצות,
ירושלים: דקה לחצות, אמדיאוס.
חיפה: שיחות מלוכלכות, נרדפי־החוק.

תל־אביב:

שיחות מלוכלכות (דיזנגוף,
קנדה) :סאטירה-מבריקה על העולם האקדמי
בקנדה, דרר שיחות־נפש — תחילה בין ארבעה
גברים ואחר־כן־ בין ארבע נשים. השמיניה מת־

משהו פראי (סיוון, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-בחור בעל מראה
מרובע לחלוטין, המפגין חוסר־מנו-
חח בולט, יוצא ממיסעדה בלי ל שלם
את החשבון. נערה שעקבה אחרי מעשיו עוצרת אותו,
אבל תחת להוכיח אותו מציעה לו טרמפ בחזרה למישרד. אלא
שלפתע־פיתאום מתברר לבחור שפניו אינן מועדות לעבודת
יומו. הנערה מובילה אותו הרחק מן העיר, למטע פראי ההופך
לטיול מטורף, מצחיק עד דמעות ומדמיע עד צחוק. בסופו של
המטע לא ברור מה חשוב יותר -החיים כפשוטם או היחס
שאתה מגלה אליהם ואל רצף האבטורדים המאפיין אותם.
גיונתן דמה, הכימאי שמוביל את שחקניו ג׳ף (מי שהופיע
בתפקיד הכפול בטירטו של וודי אלן שושנת קאהיר הסגולה)
דאניאלס ומלאני(מי שעשתה בנעוריה אפילו סרט בישראל
בשם הגן) גריפית, דרך מבוך כשל רכבת-שדים, מפתיע בגודש
של רעיונות ותפניות מהירות. חילופי בגדים, ציבעי־שיער
ואיפור מסמלים שינויים במצב־הרוח וביכולת הניתוק של שני
הגיבורים מכל תבנית שיגרתית ומכל מעצורי״העבר. למעשה,
מסתבר בסופו של דבר שהכל הוא באשליית הצופה בלבד.
המסע שעורכים שני הגיבורים, שאחד השיאים שלו הוא
ביקור אצל אמה של הנערה, כשבעיקבותיו לומד הגיבור להכיר
את חבריה מן העבר של אהובתו המוזרה ואת בן־חיקה הפרוע,
הופך להיות מסע להכרת אמריקה. אמריקה האחרת, שכל
טיפוס ניו״יורקי מהוגן יסרב להכיר בה כחלק בלתי־נפרד

מלאני גריפית וריי ליוטה: תיזכורת לעבר
ממכורתו. אבל עובדה היא שאמריקה שכזו אכן קיימת, והיא
מטורפת מקורית ומפתיעה, עם כל קילומטר שאתה גומע מחוץ
לערים המוכרות. בסופו של המסע מוצא עצמו הגיבור לא רק
משוחרר יותר ומוכן להכיר את עצמו טוב יותר, כי אם מסוגל
לעזור לבת זוגו להחזיר לה את עצמאותה.
הכל נעשה בקצב מסחרר, כמסע במהירות מופרזת, כשגם
באלימות כמו בענייני המין מגלים הגיבורים כי האדם הוא
חיה והדחפים הפראיים והבראשיתיים הם המנחים אותו.
המתבגרת והמיפלגה

שחקן הופמן
,חלומות מתנפצים
כנסת יחד, לבסוף, כדי לגלות שהספורט המשעשע
הפך לדראמה משעשעת פחות.

חוזה השרטט (הקולנוע, בהצגות
מיוחדות, אנגליה) :סירטו המתוחכם והאסתטי
של פיטר גרינוואי על אמת ושקר באמנות,
שאפשר לגזור ממנו שפע של משלים אחרים,
ביניהם לתעשיית הקולנוע.
נרדפי־החוק (לב, ארצות־הב־רית,
מוצג גם בשביט בחיפה) :שלושה אסירים,
ג׳ון לורי תום ויטס ורוברטו בניני, נמלטים מכלא
ויוצאים למסע בשחור־לבן על פני ביצות לואיזיאנה.
מצולם להפליא על־ידי רובי מילר, ומלא
בהברקות רעננות ובהתנהגות מחרה, האופיינית
ליוצאי־הדופן של ג׳ים ג׳ארמוש.
* .קויאניסקאצי (בית־ליסין, ארצות־הברית)
:השלמה לקונצרט של פילים גלאס,
במסע על פני אמריקה והציוויליזציה המשחיתה
את נופיה. נסיון מעניין.
קרוקודייל דנדי (דקל, אוס טרליה)
:הלהיט המפתיע ביותר של השנה בעולם
כולו. סיפור על עיתונאית הבאה לתהות על קנקנו
של צייד תנינים אמיץ, וניצודה בעצמה. מבט
משועשע ומשעשע בחילופי סביבות והרגלים
קנויים של שני גיבורים, המגלים שהחיות סינד
פאטיות יותר מפיראי העיר הגדולה.
מלו (לב, צרפת) :אלן רנה מדגים
איך להעביר מחזה לא מבריק לקולנוע מעולה,
בעזרת ארבעה שחקנים מעולים, סאבין אזמה
באשה הנקרעת בין שני מוסיקאים — פייר אר־דיטי
וז׳אן דוסולייה. פאני ארדן בתפקיד קטן אך
עשוי היטב.
* * מותו של סוכן ( מו סי און, ארצות-
הברית) :דאסטין הופמן כוילי לומן, הסוכן שחלומותיו
מתנפצים במחזהו הקלאסי של ארתור
מילר. מצולם לבד בדייקנות אקדמית של פולקר
שלנדורף.

ה עול ם הז ה 2597

— פייי״דז

נשיקה אדומה (הקולנוע, תל־אביב,
צרפת) -נאדיה, נערה בת
,15 והוריה, מישפחה יהודית יו צאת
פולין, מכורים לרעיון הקו מוניסטי
בפאריס של שנות החמישים. מסביב לאידיאלים
החדשים ולהתגפצותם הכואבת, הבאה בהמשך, בונה המפיקה
ורה בלמונט, שהפכה לבימאית, את עלילת סירטה.
אלא שהגרעין הפוליטי אינו המוביל היחיד בעלילה, המבוססת
בעיקר על זיכרונותיה האישיים של הבימאית, דבר
המזכה אותה לא רק באותנטיות ובמהימנות כי אם גם בגישה
אישית, רוויה בהומור, באהבה לתקופה ולטיפוסים שאיכלסו
ובחום אנושי המציין מי שמסתכל בסלחנות על תקופה וחברה
שהקנאות בה נבעה מנעורים ומתמימות, ולא מרוע״לב.
בלמונט מספרת את סיפור התפכחותה של נאדיה מן הת קופה
האדומה, יחד עם סיפור-האהבה שלה לצלם־עיתונות
״קאפיטאליסטי״ ,ובה בשעה את יסורי-התבגרותה, שעה ש היא
מגלה כי לאמה היה בשעתו מאהב והוא, אומנם, אביה,
האמיתי, יחד עם שובו של האיש, מאוכזב ועגום, מגן־העדן
הסובייטי, שהתברר בגיהינום חדש.
התבגרותה של נאדיה, על רקע האירועים האלה, אם בי
מכאיבה לעיתים, מושפעת מאוד מן המציאות הפוליטית, מו בילה
בסופו של דבר להתפכחות חיובית ולהבנה אחרת את
עולמה ואת סביבתה.
מצד אחד היא מגלה את צידה המכוער של הקנאות וה-

שארלוט ואלנדריי: הלאה הקנאות
קשיחות של חבריה למיפלגה (אחת הסצינות החזקות ביותר
של הסרט היא אותה ישיבה של צעירים המחליטים להדיח מן
המיפלגה חברה נאמנה רק משום שנסעה לבקר את מישפחתה
ביוגוסלוויה ).מצד אחד נפתח לה פתח לראות א ת העולם
בעיניים אחרות דרך חברה הצלם. היא מבינה שלפעמים מי
שנחשב לאוייב יכול להפוך לאוהב, ולומדת על צדדים שלא
הכירה באופי האנושי. גם את הוריה היא מבינה -כשהיא
נוכחת לדעת כי המציאות אינה בהכרח תואמת את החלום.

אמר>קה מפח אנשי הפח(רב־חן, תל־אביב, ארצות
הברית) -הבימאי בארי לוע-
סון(מי שעשה את דיינר, סרט מקסים
שהיה אפילו מועמד לאוסקר)
טען כי למעשה את עלילת סירטו הזה שאב מן החלק האחורי
של אותה המיסעדה, שממנה שאב בשעתו את העלילה והטי־פוסים
לסירטו הנ״ ל.
סביר להניח שאמת בדבריו. אבל לא די בכך כדי לספק
עניין. סירטו החדש הזה לוקה בסירבול ובחוסר-טעם. ייתכן
בהחלט שלאותם בני בולטימור, הומור זה של סוכני־מכירות
והסלנג השגור בפיהם מהווה מקור בלתי-אבזב לבדיחות
ולהלצות. אלא שכפי הנראה מוגבל ההומור הזה לבני המקום
בלבד. שכן קשה מאוד להתלהב מהתכתשותם המטופשת של
ביבי וטילי.
שני אלה, ביל (ריצ׳ארד דרייפוס) בובאסקי וארנסט (דני
דה״ויטו) טילי נפגשים בבוקר עצבני של יציאתם לעבודה.
לשניהם פה גדול, כלשאר סוכני־המבירות העובדים באותו
השטח, שעיקר גדולתם ביכולתם לעבוד על הקונה ולמכור לו
פיסות אלומיניום שאינו צריך כלל. השניים עובדים בחברות
מתחרות ונוקטים בתכסיסים דומים. זו הסיבה שהם הופכים
לאוייבים במהירות עצומה, כשכל אחד צריך להוכיח את
גבריותו לאחרים, שעה שלמעשה הוא אינו מרגיש את עצמו
גבר מספיק בעיני עצמו.
להחרפת העניין נכנסת בארברה (אשתו של טילי) ,השחק־

דרייפוס והרשי: הפח והמיכסה
נית המעולה בארברה הרשי, עקרת-בית משועממת ומוזנחת,
שההרפתקה עימה משמשת לביבי תחילה כקרן־ניגוח נוספת
את שנוא-נפשו, אבל עד מהרה הוא מסתבך באהבה רצינית
שבאה באיחור, ושמורידה בל סיכוי, ולוא קלוש ביותר, להפוך
את הסרט לקומדיה אמיתית של מצבים. הסוף הסנטימנטאלי
הופך את אנשי-הפח, המפסידנים הנצחיים, לרמאים קטנים
הזקוקים לקצת סימפאטיה כדי להתקיים, ובסך הכל -
משאיר טעם לא כל״כך נעים של בקשת אהדה ורחמים

הו רו ס הו ס מרים גני מיני

מזל החודש:

תאומים:

הזיווג

האידיאלי
• בן־הזוג האידיאלי עבורה
בדרד־בלל יש לה לבת תאומים אפשרויות
נחירה לא מעטות וכדאי לה לקוות
שבין האפשרויות הללו יימצאו בני המזלות
מאזניים ודלי. עם מזלות אחרים הקשרים
הם לרוב לטווח יותר קצר. מאזניים ודלי -
גישתם לחיים דומה וזה יכול לשמור על
הקשר לזמן רב. בני המזלות עקרב וגדי
אמנם שונים מאוד מבת מזל תאומים, אך
השפעתם חיונית מאוד וגם עימם יש באפ שרותה
לשמור על קשר ארוך טווח, וזאת
בעיקר בגלל היציבות שהם מביאים לחייה.
בת תאומים אינה מעשית ביותר ובעניין
זה היא מזכירה את הגבר בן אותו המזל, לכן
דרוש לה גבר מעשי שישגיח עליה, אבל
בתנאי שזה לא ייעשה באופן בולט. זה מס פיק
קשה להרגיע או לשבנע אותה להתייחס
ברצינות לאהבה. היא זקוקה לאדם שידאג
לבריאותה. דרוש לה אוויר צח, תרגילי
ספורט ותזונה נכונה. בריאותה יבולה להי דרדר
מהר מאוד בהשפעת כל סוג של לחץ.
כשמגינים עליה כדאי לעשות זאת ללא ידי עתה,
מכיוון שההרגשה שמישהו כל הזמן
עוקב אחריה גורמת לה להרגשה של קלסט־רופוביה.
ונין כה וכה היא מאוד נוטה לכן.
נוסף להגנה היא זקוקה לא דק למאהב,
אלא גם לידיד שעימו תוכל לשוחח. בן זוגה

האידיאלי יכיר בכן שעל המוח שלה להיות
תמיד פעיל, היא זקוקה לאתגרים אינטלק טואליים
ולהרגשה שהיא מתפתחת כל
הזמן מבחינה רוחנית.
היא תשמח לשמור לעצמה חצי תריסר
גברים שישלימו את החסר בכל תחום שבו
בעלה או חברה אינו מספק את הדרישות.
הגיוון עבורה הוא התבלין של החיים, ובלעדיו
אי-אפשר. היא מבינה שקשה לרצות
אותה, אך אם גם הגבר שלה דומה לה וקשה
לרצותו ומספיק איכפת לה ממנו, היא
עשויה לקבל על עצמה בקלות רנה את
המיגנלות ואי־הנוחיות הקשורים לעניין.
אם היא מחליטה שהגבר שלה לא מתאים,
היא תשתמש נו לצרכיה המיידיים
ותעזוב אותו ברגע המתאים לה, ללא נקי פות
מצפון.
בקיצור: הגבר האידיאלי צריך להיות
מבורך במיניות, אבל לא פחות מזה שיהיה
מסוגל לעורר אותה ריגשית ואינטלקטו אלית.

בת־החג ה אידי אלי ת עבורו
הגבר במזל תאומים נמשך כפרפר לאש
לאלו שהן מטיבען מורכבות, מלאות קסם
וחן. הוא מעריך או אומד את בנות המין
השני במהירות. עליו אפשר לומר שהמטרה
מקדשת את האמצעים.
בת הזוג האידיאלית שלו תצטרך להשלים
עם מצבי־הרוח שלו ולהיות יותר מע שית
ממנו. מישהו חייב לקחת על עצמו את
ענייני העולם הזה ולהשאר על הקרקע.
מדובר על חובות יומיומיות, שגורמות לו
לפהק -תשלומי חשבונות, חשמל ומים או
עריכת קניות בסופרסל לשבת. הוא זקוק
לבת זוג מרגשת, מעודדת ולא יירתע אם
היא תהיה פיקחית ובעלת הגיון ישר, וגם
לא יהיה איכפת לו אם הישגיה יהיו גבוהים
משלו.
נוסף על כך עליה לפתח קהות, חוסר
רגישות וסלחנות לגבי הצורך שלו לפלרטט
עם כל אחת. אומנם קורה שהוא מוקף
בנשים רבות כל״כך שחברתו בקושי יכולה
להבחין בקצה ראשו, אך משתגמר המסיבה
תהיה זו היא מתוך כל העדר שאותה הוא
יקח עימו הביתה -דבר שיצער את מערי-
צותיו, שנן הוא באמת משקיע מאמץ רב
כדי למשוך אליו את בנות המין השני.
נשים הן חלק מההופעה שלו, קחו ממנו

ב 10-עד ה 4-ג היווצרות מתח סביב נסיעה
שסביבה כבר היו יותר מדי תקלות, מה־14
בחודש יהיה יותר נוח,
והאפשרות לקיים נסיעה
נורמאלית או קשרים
טובים יותר עם אנשים
השוכנים בארצות
אחרות יהיו הרבה יותר
טובים. לימודים ובחינות
מאוד חשובים עכשיו,
אך גם כאן ההצל חה
היא מה 14-ואילך.
בעבודה התקדמות בלתי
צפויה. ובאהבה -יחסים עלולים להס תיים,
אולי כבר נוצרים קשרים חדשים.

אכזבה לא נעימה סביב עניין כספי, תוכנית
שהיתה בטוחה או סכום כסף שהיה אמור
להגיע לא יתקיימו בשלב
זה. אך חייבים להילחם
על כך ולא להרים
ידיים, למרות העיכוב
והדחיה סכום כסף
יבוא, אך בזמן הבלתי-
צפוי ולא בתאריך שבו
ציפיתם לו. הבריאות
שוב עלולה לגרום בעיות
השבוע, יש לגשת
לבדיקות ולא להתעלם
ממה שקורה. נסיעות קצרות יכולות לעזור
לכם להדק קשרים או אף להפכם לקבועים.

זהו שבוע שבו המתח יהיה רב -בעבודה
כדאי שתנהגו ביתר מתינות, הורידו מעל
עצמכם חלק מהעול כדי
למנוע מצב של התמוטטות.
חשוב מאוד לא
לבצע שינויים דרמא-
תיים, למרות שהנטיה

מאחרי גבכם מתרחשים דברים מדהימים,
מן הראוי שתתנו את דעתכם לכך, שכן ההפתעה
תהיה מאוד לא
נעימה. זה קורה בעבודה
ובחיים האישיים, יתכן
ששקעתם מדי בעצמכם
ובענייניכם האישיים,
אך למרות שאנשים
רואים בכם סמ כות,
כל אחד דואג לאינטרסים
של עצמו קודם
כל. ועל כן לא תוכלו
לסמוך על כך שתמיד
יצייתו לרצונכם. ידידים יבואו לעזרתכם
ואולי גם תוכלו ליהנות מהיכרות חדשה.

המתח רב מאוד. ביחוד בין ה־ 10ל־ 12 בחודש.
אך גם ב־ 14 עד ה־ ,16 כך שרוב השבוע,
מסתבר, לא יהיה קל.
בבית ובעבודה צפויות
אי״הבנות. אנשים באים
אליכם בדרישות
מאוד מופרזות, ואתם

השבוע. ה־ג ,1ה־ 12 וכן
ה״ 15 וה־ 16 בחודש י־

עצמכם למען טובתם
של האחרים. זה עלול

י ד די לי

ו ר דזז־ז ד־יי

ה־ 10 עד ה־ 12 יהיו קשים גם בגלל עומס
העבודה אך לא פחות מכך צרותיהם, מחלותיהם
וענייניהם של אנשים
אחרים. יש מי שמנסה
להפריע לכם וליצור
קשיים. אך הפעם
זה יבוא מאדם, ממקום
ומכיוון שעליו כלל לא
חשבתם. מילחמה שערה
תועיל מאוד. אל תוותרו
על זכויותיכם ובעיקר
חשוב שלא תבהלו מאיש.
יש לכם כוחות רבים
מכפי שאתם חושבים. ועצם כניסתכם
למאבק עלולה להרתיע את הפועלים נגדכם.

^הרזדיו

כדאי להתנהג בשיא
האיפוק האפשרי, מא חר
וזה הזמן שבו תוכלו לקדם את מעמדכם
ולהשיג הכרה ואף הערכה בעבודתכם.

השפיע בעיקר על העצ בים.
בכספים מצבכם
משביע רצון וההתקדמות מובטחת, וגם
ברומאנטיקה -מתחילה תקופה חדשה.

את הנשים והוא יהיה כמונה ליזה ללא חיו כה
המפורסם.
כללית, ילידות מאזניים ודלי מתאימות
לו יותר. גישתן לחיים דומה לשלו, המזלות
האלה אינם קשורים במיוחד לביתם וזו לא
תהיה בעיה עבורם לשנות סביבה, אפילו
בהתראה קצרה מאוד.
מבין המזלות המעשיים יותר אפשר למצוא
רבים שתכונות אווריריות •אלה לא
ישאו חן בעיניהם, וזאת בלשון המעטה, וגם
ההיפך -מה שאלה אינם יכולים לסבול
יכול להיות האידיאל שלו.
למרות שהוא זקוק להדרכה מסויימת,
אסור ללחוץ עליו או לתת לו תחושה שכומיפגשים
שיהיו בין ה־ 10ל״ 12 בחודש לא
יביאו את התוצאות המקוות. כדאי שתהיו
המאזינים ולאו דווקא
אלה שיודעים טוב מה אחרים,
תכונה זו עלולה
להרגיז ולגרום לכם לשיבוש
התכניות ברגע
האחרון. בנסיעות אותם
ימים די מסוכנים,
ויש לתת על כך את הד22ב
אוקטובר
עת ולמנוע הסתבכויות.
בכספים נראה שיפור
מה ותוכלו להחזיר חלק
מהחובות ואולי אפילו לרכוש רהיט או מכשיר
חיוני לבית. ה־ 14 וה - 15-רומאנטיים.

הצעה כספית מעניינת עלולה לגרום לציפיה
שסופה אכזבה, זה יכול להיות קשור להצעת
עבודה אך גם לעיסקה
שנראית כמאוד מכניסה.
כדאי להתייחס בחשדנות,
ביחוד א ם זה
קורה בין ה־ 10ל־13
בחודש. בעבודה עליכם
לשפר מעט את היחסים
עם הסביבה, נראה שא0

תם מביכים את הסבי^3

בה בהתנהגות שאינה
מוכרת להם. כשזו קשורה
אליכם. מצב בריאותם של בני מישפחה
מטריד אתכם -אך גם מצבכם אינו טוב.

זהו שבוע מאוד דרמאתי מבחינת היחסים
עם הסביבה, אם בין כה וכה חשבתם לסיים
יחסים, לעזוב מקום ע בודה
או לעשות תפנית
חשובה בכל תחום ש הוא,
אז תוכלו להרשות
לעצמכם לומר מה שבא
ו 1־ ךלי מ ;:לכם. אבל אם חשוב
•• :לכם לשמור על הקיים,

כדאי שתהיו מאוד זהי רים
ונסו לא להעיר ד בר,
אפילו אם לפי דעת כם
זה מתבקש. בתחום
הרומאנטי מתחילה תקופה מאוד מיוחדת,
תצאו מהבדידות וקשרים חדשים יתחילו.

פים עליו או משתלטים עליו. אם בת זוגו
תתחיל להיות לחצנית, מציקה ומנדנדת
הוא ייעלם בן״רגע.
הענקת חיבה זהו עניין די מחושב אצלו,
ונשלט על ידו. הוא מסוגל לחשב את פעו לותיו
מראש. הוא מסוגל להיות די כדאי־ניק,
מה שנקרא אופורטוניסט. למשל: אם
יחשוב שיוכל להשיג משהו או לקדם את
שאיפותיו על״ידי קשירת קשרים עם
מישהו, הוא יעשה זאת בקלות ובטיבעיות.
אפילו אם יפגוש את האשה הסכסית
ביותר, ועד נמה שתהיה מקסימה, אם אין
לה מה להציע מבחינה ריגשית -לא יהיה
לה כל סיכוי אצלו.
מלבד העבודה. שתופסת את רוב זמנכם לאחרונה,
קורה לכם דבר מה מוזר, האיפוק
המעצורים והשליטה העצמית
החזקה, שכה מאפיינת
אתכם בדרך
כלל, אינם חזקים ובולטים,
והעניינים כאילו
יוצאים משליטתכם. אתם
אומרים יותר ממה
שכדאי ואנשים מסביבכם
שומעים לפתע את
כל מה שהיה לכם לומר
נגדם. עלולים להתפתח
סיכסוכים ואי־הבנות, אך לאחר תום התקופה
אפשר יהיה להתחיל לפעול בשטח נקי.

מצב הרוח שלכם הופך להיות קל יותר והת-
נהגותכם יותר אופטימית ונעימה. המוזרות

והמעשים הלא צפויים.

אלה יהיו בולטים מאוד

השבוע, הסביבה שבה

אתם עובדים או חיים
תצטרך לקבל אתכם

כפי שאתם. כושר ההמ *
צאה,
המקוריות ויכולת

האירגון וההנהגה -כל

אלה מאוד יבלטו השבוע.
ה 12-וה־ 13 יהיו

מאוד מעייפים, וכדאי
להשתדל לנוח ולהרבות בשינה. בשטח

הרומאנטי -הפתעות נעימות ומרגשות .

המתיחות בבית ובקרב המישפחה פוחתת .
השבוע יימצא איזשהו פיתרון לרוב הבעיות

הלוחצות, שכל־כך מיר רו
את חייכם לאחרונה.

כולם מוכנים לוותר
קצת והאווירה משתנה *
לטוב. עדיין לא יהיה קל *

במקום שבו אתם עוב

דים. שוב מישהו
מנסה 11
לעצור את ההתקדמות .
אולי אפילו לא בצורה
מכוונת. עליכם להתנהג
בצורה מאוד טק טי ת
וזהירה, מאחר וכעת אפשר לבנות או להרוס
כשזה תלוי אך ורק בדבריכם והתנהגותכם.

זוו־

1אומרים...מה הן אומרות...מה ה אומרים ...הה הן אוחרות...מה ה

זלמן ש 1שי:

ד 1ר1ן הירשמן:

״אסור לי לדבר עם
המע ורב ים בפרשה

״ אינני ודע מרוע ״ אניבדילמהקשה
אשם לא עושים כלום!״ ובכאניקהנ ורא ית ! ״
פרשת־פולארד ופרשת-נאפסו, דוח״אגן ודוח״רוטנש-
טרייך־צור. הטלוויזיה, העיתוגות והרדיו עסקו בפרשות
ובאין־סוף דיווחים על הדוחות. ביקשתי לברד עם דורון
הירשמו, תלמיד כיתה י׳ב בבית״טפר תיכון ירושלמי,
מדריד בכיר בתנועת-הצופים בבירה, מה הוא יודע על
הפרשות האחרונות.
על פרשת־פולארד בחברה שלנו פחות מדברים. אנחנו מדברים
יותר ומתעסקים יותר עם פרשת־גאפסו. דיברנו על פולארד
והתעניינו בנושא, כשעלתה הפרשה, וכשהוא נשפט באמריקה.
עכשיו זה פחות אקטואלי.
השב״כ מעניין אותנו יותר.

• בכל זאת התפרסמו באחרונה שני דוחות, שיש
עליהם ויכוח ציבורי. מה אתה וחבריך חושבים על כה האמת היא שאנחנו עכשיו לפני בחינות־בגרות, ואין לנו כל-
כך הרבה זמן לפרשות. אני אישית עדיין לא הספקתי להבין מה
ההבדל בין דוח־אבן לדוח־רוטנשטרייו־צור.
צו״הבאה תלוי נגד הישראלים המעורבים בפרשת הנשק
לאיראן -עמירם ניר, דויד קימחי, יעקב נימרודי ואל
שווימר. הבא בתור להעיד בפגי ועדת״הקונגרס, אל מול
פני האומה האמריקאית, הוא מייקל לדין.
בטוף־השבוע שוחחתי בביתו בוושינגטון עם מי שנחשב
כאבי החלק הישראלי בפרשה. לדין, אמריקאי יהודי, וסוכן
הסי־איי־אי לשעבר, נשמע די מתוח.

• אתה מתכונן לעדותך בשבוע הבא?
לא, מפני שאיני בטוח שאעיר בתאריך זה. למרות הפירסומים,
עדיין לא זומנתי. אני מעריך שאעיר רק בעוד כמה שבועות.

• אתה אומר שעל פרשת נאפסו בכל זאת הספקתם
לדבר.
נכון. כי מאז שהעלו את שם השב״כ בעיתונות, המוסד הזה
הפסיק להיות בעיניי ובעיני החברים שלי מוסד אנונימי. מוסד
שרק שמענו עליו סיפורי ניסים ונפלאות. זה הפך להיות משהו
יותר מוחשי עבורנו. בעיקר שהרבה מהחברים רוצים אחרי הצבא
להמשיך ולמלא תפקידים ביטחוניים. דיברנו בעיקר על כך
שלמרות שמעשי השב״ב לא כולם נקיים, אנחנו עריץ רואים בו
גוף חיובי וחיוני לשמירת הביטחון בארץ.

• יש לך ספקות לגבי הפוליטיקאים והמנהיגים
שלך?

השבוע התפרסמה ידיעה בצהרון: זוגה מאיזור תל־א־ביב
נגועה באיידס. פניתי לזלמן שושי, וביקשתי לברר
איתו מה יקרה עכשיו למיקצוע.
זה המיקצוע העתיק ביותר בעולם, ואני מניח שהוא
יישאר כזה. אבל אני באופן אישי פוחד על עצמי. אני חי
בשטח. החשש שלי הוא שאני יכול ליפול קורבן לקליינט
שהיה אצל אותה זונה, וכך הוא יעביר לי את הנגיפים.
בימים האחרונים אני ממש בפאניקה.

• ועד היום לא פחדת?
פחדתי, אבל ידעתי שאני אדון לעצמי. אני עובד עם כפפות

פרשת אירא

נועד

איידט

• כלומר: אתה יושב בביתך וממתין שתיקרא ל־דוכן־העדים?

לי ולחבריי יש ספקות. מציק לנו שבכל פעם שמגלים
פאשלות שהדרג המדיני ביצע ואמור לקחת על עצמו אחריות,
הוא לא לוקח, ומטיל הכל על הדרג המבצע. דברים אלה חורים
לנו.

ועם קנדונים, וידעתי לשמור על עצמי. עכשיו המצב שונה.
כשחברה למיקצוע נגועה באיידס, זה אחרת. זה יותר מפחיד,
ומכניס את שאר הזונות והקוקסינלים ללחץ.

אני לא יושב בביתי, אבל אני די מתוח לקראת זה. נאסר עליי
לדבר עם הגורמים המעורבים בפרשה. את עדנאן חאשוקג׳י
פגשתי לגמרי במיקרה בוונציה, כפי שכתבת בעצמך. זהו מצב
בלתי־נעים, ואני ממתין כבר לסופו.

• אז למה אתם יושבים בשקט?

• אתה בקשר עם דויד קימחי, השוהה כעת באר־צות־הברית?

קודם
כל, יש לי תירוץ מאוד נדוש, בחינות־בגרות. אבל זה לא
רק בגלל הבחינות. בעצם אין לי מה להגיד על זה שאנחנו לא
עושים כלום.

לא. הוא עוד בארצות־הברית? היכן? חשבתי שכבר חזר לישראל.

מה מעני״ ,אתכם, מציק לכם? על מה אתם
מדברים?

• עדות לפני ועדת־הקונגרם כוללת גם הוסעה טלוויזיונית.
אתה מתכונן לכך?

הרבה על נושא הכפיה הדתית. אני כירושלמי. מרגיש על
בשרי את הנושא, כששכונות שלמות בירושלים הופכות לשכונות
חרדיות. חוץ מזה אנחנו מדברים הרבה, וגם פועלים בעניין כהנא
(רונית אנטלר)
והגיזענות.

ודאי שזה חשוב. כך אני חייב להיות משכנע ובוטח. הרי כל
(דפנה ברק)
העולם יצפה בעדותי.

• מה אתם מתכוונים לעשות?
קודם כל, אני מתכוון כבר בימים אלה לנסות לעזור למחלק־המוסר
במישטרת תל־אביב לאתר את הבחורה, ולדאוג שהיא לא
תהיה בשטח.
חוץ מזה, אני כבר דואג ל־ 15 קוקסינלים. אנחנו נוסעים כל
שבועיים למכון וייצמן, לפרופסור צבי בנטואיץ, ונבדקים. עכשיו,
אחרי שפורסמה הידיעה, אני מתכוון לפנות לכל מי שעובדים
בשטח, ולקרוא להם ללכת לבדיקות.
ואם כל זה לא יעזור, אז אני, זלמן שושי, מצהיר כאן לפניך
שאני אעשה הסבה מיקצועית. אעזוב 17 שנות זנות. ואלך להרצות
על הנושא. אומנם ארוויח פחות כסף, אבל אשאר בחיים.
(דניאלה שמי)
אני בדילמה קשה ובפאניקה נוראית.

הרבנים הציגו אולטימטום. :

ריקוד!
אנה מדברת בשקט, לאט, בוררת את
המילים בזהירות ובוהה בחלל האוויר.
על הבימה היא אדם אחר. מתנוענעת
בקלילות, נראית כמרחפת, מתפתלת
ברכות ובחושניות, קופצת לגבהים,
כאילו בזה לחוקי כוח־המשיכה .״כמו
ציפור,״ היא מגדירה את הרגשתה על
הבימה.
אנה ( )24 עלתה עם מישפחתה
מצרפת, כשהיתה בת .6המישפחה
התיישבה במושב רמות־מאיר ליד
רמלה. אנה מעידה על עצמה שהיתה
ילדה מופנמת וסגורה. ילדה בוגרת,
הנוטלת את סבל העולם על כתפיה.
מטיילת שעות בשדות, אוספת חיות
פצועות ומטפלת בהן. היא חיתה לבדה

חיי. התאהבתי במחול ורקדתי שעות.
כל דקה פנויה שהיתה לי — רקדתי.
כל חיי נעו סביב המחול. לא היה לי
כלום מלבד הריקוד.״

^ גויה!
^ פני הגיוס נתקלה אנה בבעיה
/לא צפויה: הלאום.
אביה יהודי ואמה צרפתיה שהתגיירה
כשהייתה אנה בת .5התגיירות האם
ההופכת את אנה ליהודיה — אך בתנאי
שתטבול במיקווה.
זאת לא נאמר למישפחה, שסברה

אוזנה התג״רה. הרבנים דורשים
גם מגננה להתגייר. אר יש תנאי
בעולם־הדימיונות הפרטי, שבנתה לעצמה.

חברת־הילדים ויתרה מחוסר־עניין,
ואלה החזירו לה בחיצי־לעג,
המופנים תמיד בחברת־ילדים כלפי מי
ששונה מהם. כשהיתה בכיתה ב׳,
הגיעה לבית״סיפרה נציגה של להקת־המחול
בת דור, והזמינה את הילדים
להיבחן ללהקה .״לא חשבתי ללכת
להיבחן,״ מספרת אנה ,״ההורים שלי,
שנבהלו מהילדה המוזרה שגדלה להם
בבית, הכריחו אותי לגשת ולהיבחן.
״התקבלתי ללהקה, ומאז השתנו

שגיור־האם חל אוטומטית גם על הילדה
הקטנה.
אנה גדלה בארץ כיהודיה לכל רבר.
כשקיבלה את תעודת־הזהות, התפלאה
לראות בסעיף הלאום :״נוצריה״.
״לא הבנתי למה זה ״,אומרת אנה.
״אני, שכל חיי גרלתי כיהודיה, במושב,
בבית שומר־מסורת, הרגשתי תמיד שיהדות
זו התרבות שלי. למה מוציאים
אותי מהעם היהודי? הרגשתי שנעשה
לי עוול. אבל למרות הכעס וההתמרמרות,
החלטתי להתגייר״.

ף* משך שנה היתה אנה מימוני
מאושפזת במוסד לחולי״נפש.
״המוסד היה לגביי מיפלט מהעולם
שבחוץ. לא ידעתי את השעה ולא את
היום. זה גם לא עיניין אותי. לא היה לי
איכפת מה קורה מחוץ למוסד. החוץ
נראה לי עולם של רוע.
״הייתי אדישה במודע למתרחש
סביבי. יש אנשים שיגידו: חולת־נפש.
אני חושבת שזה היה פשוט מוות. שלב
של אחרי החיים. מוות רוחני, והגוף
ממשיך לתפקד.
״המוסד הוא כמו בית־קברות. בית־קברות
עם יתרון אחד: משם אפשר
לחזור.
״מובן שאז לא האמנתי שאוכל
לחזור. לא האמנתי שאוכל לעמוד שוב
על בימה ולרקוד.״
כיום, שלוש שנים אחרי האישפוז,
נחשבת אנה כאחת מרקדניות־המחול
הטובות בארץ. היא סולנית של להקת
קול ודממה, והאישפוז נראה לה כעבר
רחוק.
שוגה מכולם

אנה בשעור לריקוד
״הריקוד שינה את חיי!״

ך* ק כשרואים את אנה מימוני
1רוקדת, אפשר להבין את דבריה:
״באמצעות הריקוד אני מדברת. הוא
הקשר שלי לעולם. זו ררך ההבעה
שלי:״

אנה ברחוב
.,אני מרגישה כיהודיה, וזהו מה שחשוב!״

עם ההחלטה להתגייר החל גם מסע־התלאות
של אנה.
״כשהגעתי לרבנות בתל־אביב, וביקשתי
טפסי־גיור, ענה לי הרב :״בשביל
מה לך להתגייר? תישארי גויה
ותתחתני עם גוי!״
״עמדתי המומה. איזה מין מישפט
זה? רק אחרי תחנונים רבים מצירי הסכימו
לתת לי את טפסי־הגיור.
״כשהתחיל תהליך־הגיור, שאלו אותי
כל מיני שאלות על שמירת שבת
ודיני־כשרות. כל השאלות היו מסובכות,
ונשאלו במטרה להכשיל אותי.
כשהם לא הצליחו בזה, ביקשו ממני
ללכת בחצאית ולשמור שבת״.
כששמעו ברבנות שהיא רקדנית.
דרשו ממנה להפסיק לרקוד.
״זה לא מתאים לבת־ישראל כשרה
,וצנועה!״ כך אמרו לה, לדבריה.
״ברור שלא הסכמתי להפסיק לרקוד!״
היא אומרת.
בצר לה. נאלצה להפסיק את הליו־הגיור,
שאותו היא מגדירה כ״משפיל*.
־״בשבילי היהדות איננה מערכת־חוקים
עתיקת־יומין. היא הרבה יותר
מזה. הבעיה היא שהרבנים רוצים לגייר
רק חוזרים־בתשובה. ואי־אפשר להילחם
בהם. הם יותר מדי חזקים. תמיד הם
דאגו להדגיש לפניי בזילזול,את גויה!׳
״כיום אני מעדיפה שלא להסתכל

לנסוע לצרפת, כדי ללמוד בלהקת־האופרה
של פאריס. במשך שנה התכוננה
לבחינה עם עזרי פילסצקי, מורה
בבולשוי, הנחשב כאחד המורים הטובים
בעולם. יומיים לפני הבחינה התמוטטה.
״המתח
לקראת הבחינה הצטרף
ללחצים ולגעגיעים לארץ. פיתאום הבנתי
כמה הארץ חשובה לי!״
אנה חזרה ארצה והתאשפזה מרצונה
במוסד פסיכיאטרי. כשהשתחררה,
עברה להתגורר בבית־הוריה. היא כמעט
שלא תיפקדה, והסתובבה שעות
בחוסר־מעש. בשל מה שהיא מגדירה
״רצון להרס עצמי״ ,זנחה כליל את
הריקוד.
באחד הימים, לגמרי במיקרה, פגשה
את בני, בן־מושב, שאותו לא ראתה
שנים. בני שמע על מצבה של אנה
והחליט לעזור. הוא נפגש איתה לשיחות
אל תוך הלילה, וניסה לשכנעה
לחזור ולרקוד. אחרי הרבה מאמצים
מצירו הסכימה אנה להיבחן ללהקת
קול ודממה.
״בני קבע לי מועד לבחינה עם משה
אפרתי, מנהל הלהקה. כשהגיע זמן
הבחינה, התחרטתי. רציתי לגרום
לעצמי סבל במין דחף שלא ניתן
להסבר. הגעתי באיחור של שעתיים,
בתיקווה שמשה יעיף אותי. אבל,

י ויו

אנ הכרק דני ת

״כשאני רוקדת, אני נוגעת באלוהים!״
בחותמת הרבנים. מה שחשוב זה איך
שאני מרגישה, ואני מרגישה יהודיה!״

ורידים

^ חתוכים

^ חרי בעיית־הגיור, התגייסה
אנה לצבא. גם פה לא ידעה נחת.
״כשהגעתי לצבא, קיבלתי הלם.
הגיוס היה לגביי מיפגש ראשון עם
העולם החיצון, עולם שונה מהעולם
הפנימי שלי. הרגשתי שכל התמימות
שלי מתנפצת מול המציאות העגומה
של החיים. חוץ מזה הבנתי שכתוצאה
מהשרות הצבאי אאלץ להפסיק לרקוד.
ואז לא אוכל לפתח קריירה של
רקדנית בעתיד.״
אנה הרגישה שהיא ״הולכת ונחג־
^ קת, כמו ציפור בכלוב ״.במהלך הטירונות
לא יכלה לשאת עוד את הסבל,
וניסתה לחתוך את ורידיה. ברגע האחרון
ניצלה.
״דווקא נסיון־ההתאבדות גרם לי
לחשוב אחרת. הצבא הסכים לשחרר
אותי, אבל אז החלטתי שאני רוצה
לשרת בצבא ולהתמודד עם הקשיים.
.שירתתי במישרד־הביטחון, והצבא
איפשר לי להמשיך לרקוד.״
גם בזמן השרות הצבאי היתה אנה
בודדה מבחירה. ללא חבר או ידיד, בלי
אדם קרוב .״לא הרגשתי צורך בזה.
הריקוד ענה לי על כל-הצרכים״.
אחרי השיחרור מהצבא החליטה

להפתעתי, הוא קיבל אותי בנימוס,
והתחיל לשוחח איתי.״
למרות התקופה הארוכה שבה לא
רקדה, הבחין משה אפרתי מייד
בכישרון הטמון באנה .״הוא קיבל אותי
ללהקה ונתן לי המון תמיכה ועידוד.
״בימים הראשונים בלהקה היו לי
הרבה רגעים קשים. רציתי לעזוב הכל
ולברוח. היה לי נורא קשה להתמודד
עם המיסגרת המחייבת. רק בעזרת
האוזן הקשבת של משה הצלחתי
להתגבר״.
כיום אנה היא סולנית הלהקה,
רוקדת במישרה מלאה ומאוהבת בקול
ודממה .״זו להקה נהדרת. יחסים
בינאישיים מצויינים ותמיכה הדדית.
הרעיון של רקדנים חרשים ורקדנים
שומעים, הרוקדים ביחד, מחייב
סובלנות והבנה. השיטה של לימוד
אנשים חרשים לרקוד היא המצאה
עולמית של משה אפרתי. הוא מלמד
אותם להגיב לרקיעות. על־ידי הוויב־ראציות
החוזרות הם לומדים את הריקוד.״
לגעת באלוהים

הרי תקופה ארוכה של טיפולים
נפשיים, הפסיקה להיפגע עם פסיכולוגים
.״היום אני מבינה שאלף
פסיכולוגים לא יכולים לעזור כמו חבר
(המשך בעמוד )38 שי כדם ₪

או גיור או ריקוד !!!ו י —
(המשך מעמוד )37
אהד. אני יודעת, זה נשמע נדוש. אבל
אני, שעברתי כל־כך הרבה, יודעת עד
כמה זה נכון.
״גם היום אומנם קשה לי ליצור
קשר עם אנשים. הרבה פעמים אני
עומדת בצד ומרגישה לא־שייכת, לא־מתעניינת
בשיחות שנראות לי שטו־תיות.
למדתי גם לראות את הצד האנושי
באנשים. את הצד היפה. למדתי
לאהוב, וזה לא היה קל, ללמוד את זה...
״לפעמים כשאני מרגישה מוקפת
באנשים, אני לוקחת את המכונית
ונוהגת לבדי לטבע. לנופים, למרחבים.
זה המיפלט שלי, המקומות הריקים
מאדם. כשאני רואה את השמיים הכחולים,
את המרחבים הירוקים, נדמה לי
שהעולם לא גרוע כל־כך. כוח הטבע

.,את הכאב,
את השימחה
ואת האהבה
אני מרגישה
דור המחול״

שיחר
צל״ש
רא עמד בקצב
• לשני הפוליטיקאים, עוזי ברעם,
מזכ״ל מיפלגת־העבודה, ורובי
ריבלין, חבר תנועת־החרות, על קטע־חיקוי
מצויץ •של שיר הבטלנים, שהציגו
לכבוד טדי קולק. ברעם בלט
בחוסר הקצב שלו, לעומת ריבלין,
שפיזז על הבימה כמו זמר מלידה.
• גם לשלמה ניצן, ששר לקו־לק
שיר־ערש ביידיש ברגש רב, תוך
כדי כריעת כרך למרגלותיו.
המחווה המיוחדת שעשתה הטלוויזיה
לטדי קולק, ראש עיריית־ירוש־לים,
אורגנה כך שלא היה מנחה אחד,
אלא כל משתתף העביר את המיקרופון
לזה שאחריו, כשהוא גם מציג אותו.
שלמה ניצן היה ברשימה אחרי חיים
הרצוג, נשיא־המדינה. כשהבחין בפרט
זה, חשב שזה לא יהיה נאה שנשיא־המדינה
יציג אותו •,ולכן ויתר על
העברת המיקרופון וניגש בעצמו אל
הבימה.

סירטו של אורי גולדשטיין
על השטחים הכבושים, ששודר
ביומן בליל־השבת, ממשיך להכות
גלים גם במערכת־החדשות של
הטלוויזיה.
הסרט היה מוכן לשידור ימים
אחדים לפני המועד׳.יעל חן, עורכת
היומן, התקשרה ביום השני
לפני שבוע עם יאיר שטרן,
מנהל חטיבת־החדשות, וביקשה
שיראה את הסרט. שטרן צפה בו
ואישר אותו לשידור.
ביום השלישי דיברה חן עם
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה,
וביקשה גם ממנו שיצפה בסרט.
יבין אמר שלא יספיק, וביקש
שיעקב אחימאיר, עורך מבט,
יצפה בסרט במקומו.
אחימאיר צפה בסרט וביקש
להוציא מתוכו כמה קטעים קטנים.
ביום
החמישי התקשר אורי
סדרת, מנכ״ל הרשות, עם חן וביקש
גם הוא לצפות בסרט. אחרי
הצפייה, ביקש להוציא מתוכו שני
קטעים.

פורת תבע להצמיד לסרט ויכוח
שערורייתי, שבו התמודדו רחבעם
זאבי, איש הימין הקיצוני־קיצוני,
עם ח״כ בנימין בן־אליעזר, אדם
בעל ריעות מטושטשות ומתחלפות
לסרוגין. היה זה ויכוח עלוב,
בהשוואה לאותו הוויכוח שהתנהל
בטלוויזיה בין אלופי ששת־הימים
בתוכנית מוקד, כשזאבי עמד מול
מתי פלד, שיש לו ריעות מנוגדות.
כשפנה אז המנחה אל זאבי, העיר
יצחק רבין :״מצאת את מי לשאול!״
אחרי
השידור, ובעיקבות הסערה
שהתחוללה במדינה, קרא יבין
ליעל חן ולאורי גולדשטיין לבירור.
בישיבת
כתבים שנערכה ביום
השני בבוקר אמר יבין :״אנחנו לא
יותר חכמים מן העם. יש דברים
שאנשים לא רוצים לראות, ואנחנו
לא נכריה אותם לראות דברים
שאינם רוצים״.
אהוד יערי, ראש הדוכנה
לעניינים ערביים, ענה לו :״אני
מציע שמעכשיו לא נראה גם מיש-

*.יי 1

כתב גולדשטיין מחיקות חקי־כדורסל שבהם ישראל מפסידה.
כי גם את זה עם־ישראל לא
רוצה לראות.״

גילה את הרצוג
• לדליה יאירי, עורכת יומן
השבוע של קול־ישראל, על תוכנית

הטהור תמיד יהיה חזק יותר מטבע הא־דם
המושחת אנה אומרת שהיא שו־נאת
להיות מוקפת באנשים.
האם אין היא מוקפת באנשים גם
בזמן הריקוד? ״נכון, אבל אני לא מרגישה
בהם, על הבימה אני מרגישה לבד...
״שם, על הבימה, אני נוגעת באלוהים.
זו נקודת־המיפגש ביני לבין אלוהים.
אולי כך מרגיש אדם דתי בתפילה״

ועוד על הרגשתה בריקוד :״אני
אוהבת דרך המחול. את הכאב ואת
הצער, את השימחה ואת האהבה, אני
מביעה בריקוד.
״אחרי ריקוד אני מרגישה כמו אחרי
מיקלחת, כאילו יצא ממני כל ה־ליכלוך.
פעם רקדנו בלהקה את הריקוד
ד׳ אמות. ריקוד המספר על חייו
של אדם, החיפוש המתמיד אחרי
האושר והאכזבות שבחיים.
״באותה תקופה נפרדתי מבני. בכל
פעם שהייתי רוקדת את הריקוד הזה,
היה קטע שהייתי מתחילה לבכות בו.
ככל שהבכי גבר, כר רקדתי טוב יותר.״
כרקדנית ישראלית נמצאת אנה
בפיסגה. הפיסגה. במיקרה זה, היא
לרקוד באחת מלהקות־המחול הטובות
בארץ, ולהשתכר 600 שקלים בחודש.
לא קל להסתדר עם סכום כזה, בחוץ
לארץ הפיסגה נראת אחרת. הן מבחינה
כלכלית, הן מבחינת היכולת להתפתח
בריקוד.
״אני יכולה להרוויח בחו״ל המון
כסף, המון!״ ובאותה נשימה :״בשום
פנים לא ארד מהארץ! אני קשורה
לארץ, וגם אם ארצה, לא אהיה מסוגלת
לחיות בחוץ־לארץ!״
אי־אפשר לרקוד כל החיים. בגיל
מוקדם־יחסית חייבים לפרוש.י
״אני לא רוצה לחשוב על היום שאצטרך
להפסיק לרקוד. זה יהיה בשבילי
אסון! כאילו יקטעו לי את הרגליים!
מה שבטוח — תמיד אתעסק באמנות.
את העולם אי־אפשר לשנות, אבל
בעזרת האמנות אפשר להוסיף לו
נקודות־אור. כתמים קטנים של ורוד!״
לפעמים, כך מספרת אנה, היא יושבת
וחולמת .״הייתי רוצה לעצור את
הזמן. אני מרגישה שהזמן דוהר. לא
מספיקים לעשות כלום. רק פסיקים
קטנים ממה שמתכננים. במהירות רבה
מדי ההווה והעתיד הופכים לעבר מטושטש.״
אחרי הדברים האלה, היא
שותקת.
דקות אחדות חולפות ואז היא
אומרת בקול שקט :״החלום האמיתי
שלי, מה שאני באמת רוצה, זה דבר
פשוט הרבה יותר: לקום מחר בבוקר
עם חיוך על הפנים.״

לא ל ש דר בדח־סל

ושאלה את מי הוא ירצה לראיין באותו
היום. כך אפשר יהיה לשמוע את יגאל
מוסינזון מראיין את יו״ר איגוד״הגימ־לאים,
את עמוס עוז מראיין את שימעון
פרס, את שולמית לפיד ודויד גרוסמן
מראיינים את יצחק שמיר, ועוד.
במהלך היום יערוך קול־ישראל
מישחק־הדמיה, שבו יקבלו סופרים את
תיקי־הממשלה לידיהם ויציעו הצעות
משלהם לבעיות האקטואליות. בינתיים
מורכב קבינט־סופרים זה מן
הפרופסור מנחם פרי, שיקבל לידיו את
תיק־החינוך: יהושע סובול, שיהיה שר־החוץ;
ונעמי פרנקל, שתהיה שרת־הביטחון.
השרים האמיתיים התבקשו
להקשיב למישחק. עוד באותו היום:
סופרי־ילדים יראיינו ילדים על החיים,
ולא על הסיפרות.

ציפורים במתנה

מראיין פינסקר זיכרונות מרתקת של היומן. הפעם הוקדש רוב
היומן, המשודר ביום־השבת, לציון 20
שנה למילחמת ששת־הימים. יאירי
בחרה, בין השאר, להפגיש באולפן את
חגי פינסקר ואת חיים הרצוג.
פינסקר היה בתקופת ששת־הימים
מנהל מחלקת־החדשות של קול־ישראל,
והיה זה הוא שגילה את הרצוג
וביקש ממנו להיות הפרשן הצבאי
והמדיני של הרדיו, בתקופת־ההמתנה
הארוכה שלפני המילחמה, ובתקופת
המילחמה עצמה.
הרצוג הוא שהרגיע את עם ישראל
באותם הימים. בשידור ביום השבת
סיפר הרצוג סיפורים מהתקופה, כש־פינסקר
מראיין אותו.

מאחורי המיקרופון
ושוב עוז ופרס
גידעון לב־ארי, מנהל־הרדיו,
החליט השנה לציין באופן שונה את
שבוע הספר העברי, הנפתח בשבוע
הבא.
שבוע הספר יצויין ביום־שידורים
מיוחד, שבו יישבו מאחורי המיקרופון
סופרים ומשוררים, וידברו לאורך כל
היום על הדברים המעסיקים אותם
כאזרחי־המדינה, ולא על ספרות.
עידית בן־יאיר, העורכת והמפיקה
של יום־השידורים המיוחד, דיברה
עם כל אחד מהסופרים ומהמשוררים,

להגיש בגלי־צה״ל את התוכנית ציפורי
לילה, כשדרן מחליף, והציע לה
להביא את סטיוארט לאולפן בזמן
שהוא משדר.
השניים הגיעו, ולמזלם של המאזינים
הסכים סטיוארט להעניק לברק
ראיון חי.

חיכה 10 שנים
יובל מסקין, המסקר עבור מאזיני
קול־ישראל את אירועי פסטיבל
ישראל, הצליח להגשים חלום. לדבריו,
מאז היותו בן סז הוא חולם לראיין את
מיילס דייוויס, מהגדולים בנגני־הג׳אז
בעולם.
בשבוע שעבר הצליח לקבוע ראיון
עם דייוויס לקול־ישראל. אנשים,
המכירים את המוסיקאי, הזהירו את
מסקין שלאיש יש קפריזות. בעבר כבר

קרה לא פעם שהמראיין לא מצא חן
בעיניו, והוא קם באמצע הראיון ועזב
את האולפן ואת המראיין הנדהם.
מסקין לא ויתר. הראיון נקבע לשעה
מסויימת, דייוויס איחר בשעה וחצי.
בסיום הראיון אמר דייוויס למסקין כי
היה זה הראיון הטוב ביותר שעשה
בחייו, וביקש עותק מן הסרט המוקלט.
לרוע־המזל של המראיין והמרואיין,
היתה ביום־השידור המיועד שביתה
ברדיו, והראיון לא שודר כלל. חלקים
ממנו שודרו במיסגרת אחרת, ביום
השישי האחרון.

בכירים פורשים
שלושה עורכים בכירים ברשת־אלף
של קול־ישראל פורשים בימים אלה
מתפקידם.
הראשון הוא אמנון אחי־נעמי,

יורם רותם, עורך מוסיקאלי
ועורך־תוכניות במחלקת־הבידור של
גלי־צה״ל, התחתן בשבוע שעבר
במזל־טוב.
בין השאר עורך רותם את התוכנית
ציפורי לילה, דודו טופז, המגיש
ציפורי לילה מדי יום ראשון, לא יכול
היה להגיע לחתונה של רותם, אבל לא
שכח אותו. הוא שלח לזוג הצעיר
במתנה זוג ציפורים (תוכים) ,כסמל
לתוכנית.

הבעל הציל
רונית ארבל, יחצנית, גילתה בשבוע
שעבר לבעלה, אריה ברק, כי יש לה
בעיה. היא אירחה את דייב סטיוארט,
סולן להקת יוריתמיקס, והוא ביקש
ממנה שתקח אותו לראות אולפן־רדיו
בישראל. היא שאלה את בעלה מה
לעשות.
ברק פתר את בעייתה מייד. הוא
סיפר לה כי באותו הלילה הוא עומד

מגיש מפקין

תיקח טענת בטענת
מייק הולד, כתב קול־ישראל לענייני מישפט. מסתובב בימים
האחרונים בחצר הרדיו בתל־אביב כשבידו נייר. הוא מראה את הנייר
כשימחה לכל הניקרה בדרכו.
הנייר הוא מיכתב. מיכתב דומה מקבל כל שדר וכתב בקול־ישראל
לעיתים קרובות, בעצם בכל פעם כשהוא טועה בלשונו בשעת-שידור. את
המיכתב כותבת דבורה שפירא, הממונה על העברית התיקנית ברדיו.
בכל פעם שהיא שומעת מעל גלי־האתר טעות, קטנה כגדולה, היא
טורחת לכתוב לטועה מיכתב. ובו היא מסבירה את טעותו ואת הצורה
הנכונה שבה יש לומר את הדברים.
גם הולר קיבל מיכתב תיקון שבו נאמר :״אמרת בשידור,הייתי מבכר
ל.״׳ בעוד שהיית צריך לומר, הייתי מבכר ש
אילו כך היו נכתבים הדברים, לא היה הולר מתרוצץ ומראה את
המיכתב לכל עובר אורח. אלא ששפירא טעתה בעצמת וכתבה את המילה
״מבכר״ פעמיים באות קוף (״מבקר״) תחת האות כף.
שביתות הזכור למאזינים רבים מן התוכנית
שלושה בסירה אחת. הוא ביקש
לצאת לפרישה מוקדמת.
השניה היא העורכת אילנה צור,
שביקשה לצאת לחופשה ממושכת מן
הרדיו. השלישית היא אורה תמרי,
שביקשה לעבור למחלקה אחרת*
בקול־ישראל.
עובדים רבים ברשת־אלף מתלוננים
שאיבדו את המוטיבציה לעבוד, כי
יחסי״העבודה עכורים, לא נעשות די
תוכניות דוקומנטריות במחלקה, ובפר־קי־זמן
רבים משודרת מוסיקה במקום
תוכניות.
בדזמנית משודר ברשת־גימל ג׳ינ־גל
האומר :״משהו חדש ברשת-אלף״.

שני פירושים שננים
חיים הרציג, נשיא־המדינה, זכה הש־ה
עול ם הז ה 2597

...הזונה שששו הוא

ף הזוכה המאושר הוא ...לפני כן
1כדאי שנציין את שמותיהם של
המועמדים שזכו להעפיל לשלב הסופי.
תקצר היריעה מלמנות את כולם־כולם,
ונשגב מהבינה מדוע נפקדו מהרשימה
אנשים מצויינים, כגון רפי איתן או
אביאם סלע. אולי זה קרה בגלל
מיקומו ברשימה של נציג בולט אחר
מפרשת־פולארד — חנן בראון, מי
שנמנה — יחד עם רם כספי ואברהם
שלום — עם השלישיה שעליה הוטל
לטפל באמריקה בפרשה המביכה.
הנה מידגם מייצג של תגובות המועמדים
המגוונים לתפקיד שגריר ישראל
בארצות־הברית, עם היוודע שמו
של הסוס השחור, שצץ לפתע, טרם
בחירתו הרישמית.
זיכרוני הקצר ומיגבלותיי האנושיות
לא איפשרו לי לסדרם על־פי סדר
כרונולוגי, מפתח מפלגתי־אופנתי או
כל הגיון שהוא.
הזוכה המאושר הוא מ־ש־ה א־ר־ד!

נוביק — אחד המוכשרים־יותר
שבין נערי־פרס — נשמע דווקא כן,
כשהוא מפרגן(בעת ישיבת־הממשלה
שבחרה בארד לתפקיד):
״אני כבר בירכתי את ארד. כן —
כבר הספקתי. עשיתי זאת בשתי רמות:
אשתי ביקשה שאברך אותו כבן־עייר־תה
ברומניה. איזו עיירה? אוטושן. כמי
שזכה בפרס־תנחומים לא כל־כך נורא
— להמשיך לעבוד עם שמעון פרס —
אני מאחל לו הצלחה מכל הלב.
״מאוכזב קצת? 15 שנים הכשרתי
עצמי לתפקיד השגריר בוושינגטון, אבל
אם זכה בו ארד בגיל — 50 עוד לא
אבד הסיכוי ...יש לי עוד כמה שנים...
״ברצינות: אני בטוח שיש לארד כל
הסיכויים והכישורים להצליח. מה בדבר
שאר המועמדים? היו ברשימה ארב־

הם וצ ו ולא
הגיש. ובנה בוק
שאלה מה בניהם

אחרי מינויו של אלוף־מישנה אביאם
סלע כמפקד בסיס תל־נוף, אי־אפ־שר
היה להתעלם מכך שהאמריקאים
— מה לעשות — אמנם נהנים מ־ג׳אנק־פוד
ומתפעלים מפסל־החרות,
אך בכל־זאת אינם מטומטמים גמורים.
כל איזכור השם ג׳ונתן פולארד היה
עלול לגרום לפיצוץ. את מחיר השקט
נאלץ לשלם, אולי, חנן בראון.
איתרתי אותו בעת ששהה במכון־
וייצמן. בראון הוא דיפלומט מכף־רגל
עד ראש. הוא לא שפע ברכות חמות
לעבר הזוכה המאושר, אם כי אין לאתר
מילה אחת של ביקורת או אי־ברכה במה
שאמר לי :״אני מברך אותו מקרבלב,
בהחלט. מה באשר לשאר המועמדים?
אני לא מוכן לומר אם הוא המועמד
הטוב ביותר ביניהם, אחרת אצט־

• >ד יעקוב

• משת אוד
ך* חור סימפאטי דווקא, ארד. עד
באחרונה פקיד בכיר אך אלמוני
בשרות־החוץ, שכיהן כשגרירנו במכסיקו.
לפני
כמה שבועות שהה בארץ לרגל
ביקורו בארץ של אחד משלושת
המועמדים לנשיאות מכסיקו. כמה ימים
אחרי ששב למכסיקו כדי לסיים
שם את תפקידו, הוחזר במפתיע ארצה,
והוקפץ לראש התור המתארן־־והולו
של המועמדים לנסוע לוושינגטון.
איתרתי את ארד — בחור נאה,
ששנותיו ( )50 אינן ניכרות בו — ב־בית־מלון
ירושלמי, בעת שהממשלה
דנה בעניינו.
ארד נשמע מופתע ומודאג כאחת.
הנינוחות, שכה איפיינה אותו מזמן־מז־מן,
כשעוד היה סתם ״שגרירנו במכסיקו״
(לפני חודש, בערך) ,נעלמה
כלא־היתה.
ארד כבר התאקלם בטמפו האמריקאי.
הזרקורים מחייבים.
״לצערי ״.הוא הצטער ,״לא אוכל לדבר
; עד שלא נקבל הסכמה מהאמרי־קאים
למינוי. איך אני מרגיש כשכל־כך
הרבה שיחקו, ומישהו מבחוץ ניצח?
באמת ניתן לראות זאת כך. האם זאת
באמת זכייה, לנסוע לוושינגטון בעיתוי
המסובך הנוכחי? הרי איש לא כפה
עליי את התפקיד ...אני מקשיב למה
שאת אומרת — בדבר העיתוי המסובך.
עוד לא יכול להרחיב את הדיבור.
אני מניח שאוכל לדבר רק בעוד כמה
ימים.
״איך זה להרגיש כזוכה? אני עוד
לא יודע. את מראיינת גם את שאר המועמדים?
אוהו! אני מקווה שידברו
עליי טובות!״
בטח ידברו: אלה הם חוקי־המישחק.

נימו־ור נוניק
* *¥מו של היועץ המדיני לשימעון
** פרס עלה, נדמה לי, בשלבים הראשונים
של ההתמודדות. עלה —
וירד בגלל יחסי פרס־שמיר אז. אולי
אף נכלל באותה רשימה מפורסמת, שהוגשה
באיחור בן חודש. הרשימה של
שלושת המומלצים הראשונים של פרס,
אשר שמיר היה אמור על־פי ההסכם
לבחור אחד מהם. אולי נכלל ברשימה
קודמת לכך — מי זוכר?

בוע להיפגש שוב עם אנשי המודיעין
של צה״ל. הרצוג, שהיה פעמיים ראש
אמ״ן(לפני ואחרי יהושפט הרכבי) ,אף
הכיר את אשתו בחיל־המודיעין, וכל
ארבעת ילדיו שירתו בחיל זה.
המיפגש היה במיסגרת אירוע שבו

איתי. פשוט כך. אפילו אחרי שהיו על
כך פירסומים בעיתונות, איתי אישית
לא דיברו. כך שוודאי שאינני מאוכזב.
לא התייחסתי אל זה ברצינות. אפילו
לא היו על־כך דיונים במישפחתי״.
מה אומר האלוף־במילואים ומועמד־התיקשורת
על הנבחר־המאושר? ״אני
מצטרף בלב שלם לכל המברכים אותו,
ומאחל לו שיהיה לו כוח להתמודד עם
המעמסה הזאת.
״האם הוא המועמד הטוב ביותר בין
המועמדים? ובכן, הוא המועמד שעליו
הסכימו שני האישים שצריכים היו להחליט.
זה מה שחשוב. לא?״
מסתבר שכן.
לכן גם לא הגיע לוושינגטון אחיינו
של יריב, המיזרחן איתמר רבינוביץ,
ששמו צץ לפתע ונמוג, מבלי שאיש
יירע למה ומדוע.

יריב

בלי דיון מישפחתי

נדביק

אבינרי

מאותה העיירה (ברומניה)

לא עונה לדרישות

ך׳ מועמד הידוע ביותר מבין ה״ר־
1 1צים״ אל תפקיד השגריר, מי שהוכתר
על־ידי גופים מסויימים בתיק-
שורת כ״או־טו־טו שם!״ ,שמישפחתו
כבר זכתה בסיקור היאה ל״מישפחת
השגריר״ ו״אשת השגריר״(נלה יעקוב,
היפהפיה) ,טרוד בימים אלה גם ב־מישרתו
הטריה־זמנית — שר־התיק־שורת.

כמה שעות אחרי שנודע דבר אישורו
של ארד, אמר לי גד יעקובי בקול
ניטראלי, נקי ממישקעים מתבקשים:
״מסרתי לארד ברכה מאוד אישית.
אנחנו ידידים מאוד קרובים. מכירים זה
את זה במשך שנים. עוד התגייסנו
ביחד לצבא. מחר אנחנו סועדים ארו־חת־בוקר
ביחד.״
וושינגטון הפסידה זוג נאה.

שרמה אבינו׳

בראון

רבינוביץ

השלישיה הלא־נכונה

גם האחיין

,עה או חמישה אנשים, שיכולים היו
להצליח בתפקיד. היו אולי כאלה שעלו
על ארד בהיבט התיקשורתי, או
באישיותם הכריזמטית, כמו אהרון יריב,
או בנסיונם האקדמי, כמו איתמר
רבינוביץ. זה לא קשור לכך שנבחר
אדם מתאים״.

• חנו בואוו
עניין אם חנן בראון עושה בימים
^ /אלה חשבון־נפש, ומצר על השתתפותו
הפעילה בשלישיית־פולארד,
יחד עם שלום וכספי.

הגישו אנשי ההוצאה״לאור של מיש-
רד־הביטחון ואנשי חיל־המודיעין מילון
חדש ערבי־עברי בן שלושה כרכים,
שהוכן על סמך נסיונם ועבודתם של
אנשי־המודיעין. באירוע, שהתקיים ב־בית״הנשיא,
נכחו אנשים רבים הקשורים
למודיעין, חלקם אנשי־מודיעין

רך להעביר ביקורת על אחרים.
״אם אני מאוכזב? ,אני לא מאוכזב
משום־דבר. אני בכלל לא איש מאוכזב!
אני שמח שסוף־סוף נבחר שגריר, ומאוד
מאחל לו כל־טוב״.

יעקובי
או־טו־טו־\£

• אהווו ו־־נ

מי שהחזיר את הכדור ממיגרש המינויים
הפוליטיים לאנשי מישרד־ה־חוץ,
לא יכול היה להתעלם ממועט־דותו
של בראון — איש עתיר־נסיון
וידע ביחסים עם ארצות־הברית ותחום
הדיפלומטיה בכלל.

^ ום בהיר אחד קמתי בבוקר ומ/
/צאתי את שמי בכותרות בעיתונות,
כמועמד לתפקיד שגריר ישראל
בארצות־הברית!״ שיחזר אהרון יריב,
עם היוודע דבר בחירתו של ארד לתפקיד
.״איש לא פנה אליי, איש לא דיבר

בהווה.
אחד מהם סיפר על מיקרה אמיתי,
שבו נתקל בבעיית־תרגום חמורה. ב־
1970 הכריז גמאל עבד־אל־נאצר,
שהיה אז נשיא־מצריים, שהוא עומד
לנסוע למוסקבה ל״עמלייה סאבה״.
איש־המודיעין הסביר כי ביטוי זה ניתן

לפרש בשני אופנים. האחד פירושו
מיבצע מסובך, והשני ניתוח מסובך.
הוא סיפר כי לאנשי־המודיעין היו
קשיים בתרגום, והם לא ידעו אם עבד־אל־נאצר
נוסע לניתוח במוסקבה או
לפעילות מדינית. הדבר היה חשוב
להערכות המדיניות. לבסוף נודע שה

למה אבינרי מפרגן עד הסוף.
* * לא שיש לו בעיה. הרי הוא הוריד
את מועמדותו עוד בתחילת המירוץ שהפך
לזחילה.
ביום הראשון בערב אמר לי הפרופסור
הסימפאטי :״אני הראשון בין המברכים
את ארד. בירכתי אותו כבר אישית.
״היכרתי
אותו כשהיה ציר־ההסברה
שלנו בארצות־הברית, בימים הקשים
של מילחמת יום־כיפור. בחרתי בו על-
סמך היכרות כללית כראש־הלישכה
שלי, כשהייתי מנכ״ל מישרד־החוץ.
״אני לא מופתע: לא היה לי ספק
שבמצב הפוליטי המורכב שלנו, צריך
לבחור מועמד מתוך נדשרד־החוץ, ולא
מינוי פוליטי.
״האם נבחר המועמד הטוב ביותר
בין כולם? במצב הנתון, נבחר המועמד
הטוב ביותר משרות־החוץ.
״מפריע לך שהוא אלמוני? לי —
לא. הצלחה בוושינגטון אינה תלויה
בכך אם אתה ׳סלבריטי׳ .זה לא עוזר לך
כדי להיות מרושת לראש־הממשלה
שלך. הרי הבעיה של השגרירות הישראלית
בוושינגטון היתה באחרונה שלא
ישב שם אדם שראה את הדברים
עין בעין עם ההנהגה. כך נוטרלה השגרירות.
״איך
אני מרגיש אישית? לא מרגיש
שהפסדתי אתגר. עקב המצב שתיארתי,
הבנתי שחייב לבוא ארם מתוך
מישרד־החוץ, ואני לא עונה לדרישות
אלה״.

נשיא המצרי נסע למיבצע מדיני מסובך,
והידיעה שינתה את כל ההערכות.
המיפגש בבית־הנשיא הוקלט על־ירי
אנשי גלי־צה״ל, וישודר בשבת
הקרובה ב־ 5אחרי־הצהריים. את התוכנית
ערכה ציפי גון־גרוס.

ע 1ת פדו״זסעי -

ה עול ם הז ה 2597

הנדון

(המשך מעמוד )5
היומיומיים. בין השאה

יש לשמור על מעמדם של
הדתיים, ועל הברית שביניהם
ובין החילוניים.
אין זו רק טאקטיקה פוליטית נוחה
לשילטון במדינה, הכרח קואליציוני,
אלא שזה גם חשוב לקיום היחסים עם
הפזורה היהודית.

יש לשמור על הדמוקרטיה
במדינה.
הוא היה דמוקרט אמיתי, אף שבהתנהגותו
הפוליטית האישית היה אוטו־קראט
גמור, שכפה לא פעם את רצונו
על הזולת.

יש לשמור על מישטר חברתי
שיוויוני ככל האפשר, לפזר
את האוכלוסיה ברחבי הארץ,
וכר וכר.
כל אלה היו עניינים שעליהם דיבר
הרבה, וגם פעל לא־מעט. אן הם היו
בשולי הדברים. מחשבותיו היו נתונות
לתבנית הגדולה של המדינה, לארבעת
עקרונות־היסוד המרכזיים.

** ובן מאליו שעקרונות אלה סת־
^ /ר ו זה את זה במציאות.
בן־גוריון היה מודע לכך היטב, ומעשיו
מעידים על סולם־הקדימויות שלו.

בכל מצב שבו היה צורך להכריע
בין ההומוגניות היהודית
של המדינה ובץ התרחבותה,
הוא העדיף את ההומוגניות.
היא היתה חשובה בעיניו
יותר לאין־ערוך.

בסתירה הבלתי־נמנעת שבין
״ארץ־ישדאל השלמה״ ובין
״מדינה יהודית״ — העדיף בן־
גוריון בלי היסוס את המדינה
היהודית.

ך 0בין שאר העקרונות התגלעו
^ לא פעם סתירות.
למשל: במילחמת־העצמאות נוצרה
סתירה בין עיקרון 2ועיקרון .4ניתן
היה לכבוש את הגדה, אך הדבר היה
כרוך בסיכסור־רבתי עם בריטניה הגדולה,
בת־חסותו של המלך עבדאללה.

בן־גוריון העדיף את הברית
עם הבריטים, ועל כן גם עם הממלכה
ההאשמית, על פני הכיבוש
— גם בתקופה שבה
הצליח לגרש את כל האוכלו־פיה
הערבית מהשטחים שנכבשו.

40 -י

כשהיתה אפשרות, התקדם.
כאשר היה צורך, נסוג.

*ץ אז ועד היום, מתנהלת המדינה
^ 1על הפסים האלה. הליכוד והמערך
יכולים להתחלף בתא הנהג של הקטר
או לשהות בו ביחד — אך שניהם אינם
יכולים אלא להוביל את המדינה בכיוון

בתי מישפט
דחץ נזישפטי
נשיא בית-המישפט העליון
ושר־המישפטים עוקפים
את ועדת-המינויים
לשופטים, כדי לשנות
את מערכת-המישפט
משהו מוזר מתרחש בוועדת־המי־נויים
לשופטים. בחורשים האחרונים
מינתה הוועדה עשרות שופטי־שלום,
ואף לא שופט מחוזי אחד.
התקן של בתי־המישפט המחוזיים
רחוק מלהיות מלא. בבית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, שהוא בית־המישפט
המחוזי הגדול והעמום במדינה, חסרים
זה יותר משנה עשרה אחוז משופטיו.
השופט יוסף חריש מונה לפני שנה לתפקיד
היועץ המישפטי לממשלה. השופט
יעקב מלץ מונה כמבקר־המ־

זה הוכח לפני 20 שנה, ב־מילחמת
ששת-הימים.

ברגע שנוצר תירוץ — תירוץ קלוש
למדי — לכבוש את הגרה המערבית,
נוצלה ההזדמנות. ברגע שנכבשו
השטחים האלה, החלה בהם ההתנחלות.

הגדה
והרצועה לא סופחו מייד,
מפני שאיש לא רצה במיליון
וחצי ערבים נוספים בתוך
המדינה.
לא נעשה דבר כדי להמיר את השטחים
הכבושים בשלום. ראשי המדינה
לא האמינו בשלום, ובוודאי לא היו
מוכנים לשלם עבורו כל מחיר שהוא.
משה דיין, תלמידו העיקרי של בן־גור־יון
,״חיכה לטלפון״ מחוסיין. הוא גם
אמר ששארם־אל־שייח׳ חשובה מן השלום.
ראש־הממשלה
לוי אשכול, חברו־תלמידו
של בן־גוריון, לא האמין שניתן
להחזיק בכל השטחים, וגם לא רצה
באוכלוסיה ערבית גדולה. אולם הוא
רצה להשאיר בידי ישראל חלקים של
השטחים, ובינתיים דחה את ההכרעה.
גם אלמנתו, מרים אשכול, הודתה השבוע
כי אשכול ביזבז אחרי מילחמת
ששת־הימים את החודשים היקרים־
מפז, שעברו עד לוועידת״הפיסגה הערבית
בחרטום, שבה החליט העולם
הערבי המיואש.והמוכה על שלושת
הלאווים המפורסמים.
בן־גוריון שיעבד את האזרחים הערביים
של ישראל ל״מימשל צבאי״,
בעזרת תקנות־חירום. המימשל הצבאי
בוטל רק שלוש שנים אחרי הדחת בן־
גוריון מהשילטון. הוא הפקיע שיטחי־אדמה
עצומים מידי הערבים.

כל השיטות האלה הופעלו בגדה
הכבושה, והם מופעלים בה
עד היום.

מילחמת־הלבנון התאימה בדיוק לקונספציה
שפיתח בו״גוריון עוד ב־
,1955 ושעליה דיווח משה שרת ביומנו
הסודי.

^ כיבוש, הגירוש, המימשל הו
1צבאי, המדיניות האנטי־ער־בית,
ההפליה הלאומית, ההשתלבות הגמורה
במערך האמריקאי, פולחן הביטחון
ושרותי־הביטחון, הכפיה הדתית, הפער
החברתי — כל אלה כבר היו קיימים
במדינת־בן־גוריון שלפני . 1967 הם רק
גברו בעיקבות הכיבוש, וכתוצאה
ממנו.
השינוי המהותי היחידי: השאיפה
לקיום מדינה יהודית הומוגנית נסוגה
־מפני התיאבון לארץ־ישראל השלמה.
אילו היה בן־גוריון חי כיום, היה
מתריע מפני הסכנה הכרוכה ־בכך.

מכל שאר הבחינות, ישראל
של 1987 היא מדינה בן־
גוריונית — אולי יותר בן-
גוריונית מכפי שהיה בן־גוריון
עצמו.

כית רומנו במעברת הרצליה
מישפחת איוב
ליליים והאזרחיים. ולהשאיר לבית־ה־מישפט
המחוזי רק סמכויות־עירעור.
בית־המישפט העליון יהפוך אז ל־ערכאת־עירעור
מיוחדת לעניינים
חשובים ויוצאי־דופן בלבד.
כדי לממש את תוכנית־לנדוי יש
צורך בבית־מישפט שלום גדול ומרו־בה־שופטים,
ובבית־מישפט מחוזי קטן
מזה הקיים.
עיניים עצומות. נראה כי שמגר
שיכנע את שר־המישפטים, אברהם שריר.
בצורך הדחוף בשינויים אלה, והסביר
לו כי הדרך הקלה ביותר להשיג
זאת היא על־ידי מינוי שופטי־שלום
בלבד.
מכיוון ששר־המישפטים הוא המביא
את הצעות המינויים לפני ועדת״המי־נויים,
הרי שהוא לא הביא באחרונה
לפניה אף הצעה אחת למינוי למחוזי.
החלוקה החדשה הנוצרת על־ידי הגדלת
בית־מישפט השלום, והקטנת בית-

דגים שבמרכז מעברת נוף־ים, התאבד
בתליה עמוס רומנו. רוב תושבי
הרצליה כלל אינם יודעים שעדיין יש
בעירם מעברה: כמה צריפים שנותרו
בין החולות על שפת־הים.
11 ילדים נולדו לבני הזוג רומנו.
מקצתם נולדו בלוב. רובם בישראל, ב־ יל
הרצליה. מישפחה רגילה. עד ספטמבר
. 1973 אז נרצח באולימפיאדת־מינכן
הבן הרביעי, מרים־המישקולות יוסף
רומנו.
בעיקבות ״האסון הראשון״ ,כפי
שמכנים במישפחה את הרצח ההוא,
נטש האב את חנות־הדגים שלו. הוא
מיאן להינחם. כמוהו גם האם. שנתיים
אחר־כך שמה קץ לחייה.
לפני שלוש שנים נהרג אח נוסף *
בתאונת־דרכים,
השבוע התאבד עוד אח. עמוס רו־מנו.
הוא התגורר עם אשתו, ריטה הספרית,
ושיבעת ילדיהם. במעברה. בכור
עוזי קרן

הוא הרחיב את גבולות המדינה ב־מילחמת־העצמאות
אך ורק כאשר מצא
אפשרות לגרש את המוני האוב־לוסיה
הערבית. הוא יזם את הגירוש
בחלק השני של המילחמה. כך יצר את
בעיית״הפליטים. לאחר מכן התנגד להחזרת
מיספר משמעותי כלשהו של
הפליטים למדינה — ועל מיזבח זה
הקריב את סיכויי השלום. הוא פסל
מכל וכל את האפשרות של שלום, שיחייב
את החזרת הפליטים, כולם או
חלק ניכר מהם.
ב־ 1956 ניתן היה, אולי, להמשיך
ולהחזיק ברצועת־עזה הכבושה, תוך
צירוף אוכלוסייתה לציבור האזרחים הערביים
של ישראל. בן־גוריון התנגד
לכך בתוקף. הוא ויתר על הרצועה,
מפני שלא רצה ב־ 300 אלף ערבים
נוספים במרינה.
ב־ 1967 לא הספיק צה״ל לגרש את
המוני הערבים בגדה וברצועה, למרות
שנעשו הכנות לכך. קצב המילחמה
היה מהיר מדי, הכבישים היו דרושים
לצה״ל, ארצות־הברית התנגדה לגירוש.
כתוצאה מכך קבע בן־גוריון שאין
להחזיק בשטחים הכבושים, והיה
מוכן להחזיר את כולם, מלבד ירושלים
המיזרחית ורמת־הגולן הריקה, שתושביה
ברחו.
בכל הכרעותיו היה בן־גוריון ריאליסט
גמור. בזאת היתה גדולתו. כמו
ביסמארק, האמין כי הפוליטיקה היא
.האמנות של האפשרי״ .יתכן והיה דוגל
ברעיונותיו של מאיר כהנא, אילו
סבר שהם מציאותיים. אבל הוא ידע
שאין אפשרות לגרש את הפלסטינים
מהארץ.

בשלהי אותה המילחמה ניתן היה
לכבוש את כל רצועת־עזה. הצבא המצרי
ברצועה ובצפוו״סיני כותר על־ידי
כוחות־צה״ל, בפיקודו של יגאל
אלון. אלון רצה לסגור את הכיתור,
והאמין שכך ניתן לכפות שלום על
מצריים.
ארצות־הברית שלחה את שגרירה
אל בן־גוריון, והציגה לו אולטימטום.
בן־גוריון נכנע מייד ופתח את הכיתור.
גם בסוף מילחמת־סיני נכנע לאולטימטום
אמריקאי, והתחייב להחזיר את
כל השטחים שכבש, ושעליהם הכריז
זה עתה כעל ״מלכות־ישראל השלי־שית״.

בן־גוריון לא היה קנאי ולא היה
אסיר של אידיאולוגיה. היו לו עקרו־נות־יסוד
מנחים, שאותם ניסה כמיטב
יכולתו להגשים במציאות.

במדינה

נשיא שמגר
כוונה תחילה
דינה, והשופט דויד ולך נפטר ממחלה
קשה. במקומם טרם מונה איש.
עוד שני שופטים מחוזיים היו חולים
קשה, וכמעט שלא ישבו לדין במשך
השנה.
מחסור זה יצר לחץ נורא על בית־ה־מישפט
המחוזי בתל־אביב, העמוס תמיד
מעל לכוחותיו. ובכל זאת, מתעלמת
ועדת־המינויים ממצב זה. ואינה
ממנה אפילו שופט מחוזי אחד.
מכיוון שבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
אינו יכול לפעול כך, נמצא לעניין
פיתרון מינהלי. מדי פעם ממנים
שופט־שלום במינוי זמני לבית־המיש־פט
המחוזי, והוא עוזר לחסל את התיקים
המצטברים. האחרונה היא השופטת
בלאנש קיי, המסיימת את תפקידה
במחוזי בסוף החודש.
עוד ערכאה. מסתבר כי אין זה
מצב מיקרי. מה שקורה בוועדת־המינויים
הוא פרי תיכנון של מאיר
שמגר, נשיא בית־המישפט העליון.
כבר לפני שנים הודיע שמגר שהוא
רוצה לשנות את מערכת בתי־המישפט
במדינה, ולהוסיף עליה עוד ערכאה.
הוא דוגל בהוספת ערכאת־עירעור, ש־תשתבץ
בין בית־המישפט המחוזי ו־בית־מישפט
העליון. ערכאה זו תסנן
את התיקים העוברים לבית־המישפט
העליון, וגם תקל על בית־המישפט
המחוזי.
אולם נראה כי תקציב מישרד־המישפטים
לא יאפשר לעולם הוספת
ערכאה זו. על כן חזר שמגר להצעה,
שהועלתה בזמנו על־ידי ועדת־לנדוי.
ועדה זו, שדנה לפני שנים בחידוש
ובשיפור המערכת המישפטית, הציעה
להגדיל את סמכותו של בית־מישפט
השלום כמעט על כל העניינים הפ
שר־מישפטים
שריר

צורך דחוף בשינויים
המישפט המחוזי, תתאים בדיוק לתוכנית
לנדוי.
רוב חברי ועדת־המינויים לשופטים
ערים לנעשה ועוצמים את עיניהם,
מכיוון ששמגר שיכנע גם אותם. אולם
באחרונה, בגלל ריבוי המינויים ה־מינהליים,
מרגישה ועדת־המינויים כי
מתחילים לעקוף אותה, ולפגוע בסמכויותיה.
נראה כי אחדים מחבריה יתעוררו
בקרוב וידרשו להחזיר את
המינויים לוועדה, ולא לרוקן אותה
אילגד, א לון ₪
מסמכויותיה•

דרכי אדם
אחיו שד
מרים המישקולווז
מישפחת רומגו
דומה למישפחת איוב.
אחרי הרצח במיגבן,
גמשן־ גתיב־היסורים
.ביום הראשון בצהריים, בחנות־ה־

ילדיהם הוא בן ,16 הצעיר בן שיבעה
חודשים. רומנו עבד בחנות־הדגים. ש־היתה
שייכת לאביו. ובעבודות מזדמנות.
במיכתב
שהשאיר אחריו כתב :״אפסו
כוחותיי ״.בהרצליה טוענים כי
במיכתב האשים בהתאבדותו את אל׳
לנדאו. ראש״העירייה .״אני מעדיף
למות, אחרי שלנדאו החליט להרוס את
הצריף בו שוכנת חנותי,״ כתב. לדיברי
אחד השכנים.
בני־המישפחה מכחישים זאת. הנ ד
אומרים כי בעיריית הרצליה הבינו את
מצבם הקשה, וניסו לעזור.
הגיב אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה.
באמצעות דוברו. יוסי גיבעתי:
״מי מתושבי המעברה שרוצה להתפנות.
מקבל שווה־כסף עבור ביתו ושאר
נכסיו, על פי קריטריונים של מיג־הל־מקרקעי־ישראל.
״עמוס
רומנו פנה אלינו, וביקש
להתפנות מהמעברה. המשא־ומתן איתו
נמצא בתחילתו, ואז התאבד.
״לנדאו לא ציווה להרוס את צריפו.
לכן אין לו כל קשר להתאבדות״.

תקליטים משלהם. בסוף שנת 1985
התאחדו שוב להקלטת אלבומם זה,
השישי במיספר. למרות תקופת־הסולו,
הצליל המוכו של הלהקה לא השתנה.
מוסיקה קלה, קליטה ומיקצועית, בתקליט
מלוטש ונעים להאזנה.

עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ומותר לצעירים
ברוחם) .אם יש לך מה לתרום, להציע, להגיד, להלל, לשבח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין״ ,העולם הזה, ת״ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי בין המשתתפים מיוזמתם במדור.

ונדי קוופווד /
וגשום מופשטים
תקליט בכורה בהדפסה ישראלית,
של אחת מהזמרות הטובות והפופולאריות
בארצות־הברית, רנדי קרופורד.
רנדי, בעלת הקול המיוחד, התחילה את
הקריירה כשהפיעה בקונצרט ג׳אז
בקליפורניה, שם שמע אותה נציג של
חברת־תקליטים גדולה, התלהב מקולה
והחתים אותה מייד על חוזה הקלטות.
בארץ היא התפרסמה בשיר אלמז,
שהיה להיט, והכלול בתקליט זה. בהאזנה
לתקליט מורגש חסרונו של הצליל
הפאנקי־ג׳אזי, בהשוואה לתקליטים הקודמים,
אבל קולה הנהדר של רנדי

סטנד־אפ קומד׳

״רוצה לעשות סיבוב על המיגדל הלוהט
של וילוז׳ני?״ הוא מתעניין אצל
צעירה בקהל. ועוד :״מה אומרת בחורה
שגומרת 20 פעם? תודה, וילוז׳ני!״
לקראת סוף הערב הוא מוציא איבר־מין
גברי מפלסטיק, ומכניס אותו ל־מיכנסיים.
הקהל מתגלגל על הריצפה
מצחוק, וברעש האדיר אומר השחקן
בקול שכמעט אינו נשמע :״יופי, תצחקו.
אני עוד מעט בן 33 ותראו מה אני
עושה. עומד על הבימה עם הזין

שחורה. הלהקה התפרקה אחרי שבסי־בוב־הופעות
שלהם התהפכה המשאית
וכל הציוד נהרס. לו החליף אז קריירה,
והפך להיות עובד־נקיון. כמו באגדות,
התקשר אליו יום אחד מיק ג׳ונס והציע
לו להצטרף ללהקה חדשח. לו התלבט,
היסס, ולבסוף הסכים. הלהקה הפכה

רנדי קרופורד
נשמר, והוא נעים לאוזן בכל סיגנון
שהוא. מחברת־התקליטים הד ארצי
מבטיחים להוציא בארץ עוד השנה את
תקליטיה הקודמים של רנדי.

פלטווד מק /
טנגו בלילה
אחת לשבועיים, בימי חמישי, נערכים
ב״המרתף העליון״ בבית־ליסין
ערבי ״סטנד־אפ קומדי״ .הנוסחה של
ערבים אלה הובאה מחוץ־לארץ, וה־עקרון
שלהם פשוט: אתה מצחיק —
אתה על הבימה.
אין חזרות למה שיקרה על הבימה,
ואין טקסט קבוע. הכל ספונטאני. זו
הסיבה לכך שחלק גדול מהקהל חוזר
להופעה בפעם השניה והשלילית. בין
המשתתפים רמי שטרן, שמחקה את
גדעון רייכר מכולבוטק, ומצליח לגרום
לקהל לבכות מרוב צחוק. אחריו
עולה לבימה שמואל וילוז׳ני, שחקן
שהיה פעם רציני. היום הוא עומד על
הבימה, ובמשך שלוש שעות אינו מפסיק
לדבר, להשתולל, לעשות העוויות
ופרצופים. על מה הוא מדבר? על הכל!
על מזג־האוויר ועל פוליטיקה, על מין
ועל סרטים. פעמים רבות במהלך הערב
הוא שואל את הקהל שאלות מביכות:

פנינה
לו גואם /מוכן או לא 1־ 1זנבל 1ם:
לו גראם, סולן להקת נכרי
התחיל קרציה
את הקריירה בלהקה בשם כיבשה

פלטווד־מק, להקה ותיקה הפועלת
מזה 20 שנה. בשנים האחרונות פנו
חברי הלהקה לקריירות־סולו, והוציאו

לו גראם
מאוחר יותר ללהקת נוכרי, אחת הלהקות
הפופולאריות בעולם. עתה הוציא
לו תקליט־סולו. בתקליט הוא נשמע
בדיוק כפי שנשמע בלהקה. חלק מהשירים
אף מזכירים את נוכרי בתקלי־טיה
הראשונים. באלבום משתתפים,
עם לו, בן גראם, אביו, המנגן על
חצוצרה וריצ׳ארד גראם, אחיו, המנגן
על גיטרה.

הפסיקן עם המישחקים!
מדי קיץ. עם פתיחתה של עונת־הרחצה, מוצפים העיתונים בכל״מיני
רשימות של נשים עיתונאיות, השוטחות את טענותיהן בלפי הגברים
שבחוף. מתחילים איתנו, זורקים לנו הערות, לא נותנים לנו מנוח -אלה
הן עיקר טענותיהן. יש ביניהן גם מתוחכמות יותר, שמתארות בהומור את
המאצ ו הישראלי הנעמד מעליהן בחוף, ומנסה בכל הבוח למשוך את
תשומת־ליבן.
אני רוצה להגיב ולענות מהצד של ה״נודניקים״ ,יעני המין הגברי.
קודם־כל, ההכללות לגבי הגבר הישראלי פוגעות ומעליבות. אם גבר היה
מעז לכתוב מילה או חצי מילה נגד המין הנשי בכללותו, איזה רעש ובלאגן
היו עושים׳אז כל אותן ארגוני-הנשים הפמיניסטיים. לגבי אותם בחורים
שמתחילים עם בנות בים (תהרגו אותי אם אני מבין מה רע בזה) יש
פיתגם שאומר ״החור קורא לגנב״ .כשמגיעה לחוף בחורה לבושה בבגד ים
מינימאלי וזוג השדיים הלחוצים חזק בתוך פיסת בד זעירה, מתיישבת על
כיסא־נוח בפוזה סקסית, ומתחילה להסתכל ימינה ושמאלה, אחורה ו קדימה
בדי להיות בטוחה שמסתכלים עליה (כן, כן, המבטים הללו לא
נעלמים מעינינו) -יסלח לי המין הנשי. אך גם כאן..החור קורא
כשמגיע סוף־סוף בחור ומתחיל לדבר עם אותה בחורה (וברגע ההוא
התגשמו בל תפילותיה החרישיות) ,פה מתחיל המישחק שלה: קשיחות,
סירוב. המוכשרות יותר גם כותבות לעיתונים.
אני פונה אליכן. הבנות, הפסיקו עם המישחקים. אין בחורה שלא נהנית
כשמתחילים איתה. ואם זה באמת כל״כך מפריע לכן, תדעו לכן: מי שלא
זימו ״״״
נראית כמו זונה. לא סובלת מהטרדות!

כימנו

הלימודים חשובים

שיחה נלהבת שנשמעה באוטובוס,
בין שני תיכוניסטים.

הדוגמנית היפה שבתמונה היא שירה
תבורי, תיכוניסטית מירושלים.
קשה להאמין, אבל שירה היא עדיין רק
בת 14 וחצי.
כמה שהיא קטנה, ככה היא מצליחה
בדוגמנות. כבר שנה היא עוסקת ב־מיקצוע,
וכיום היא דוגמנית הבית של
מיגוון, ומופיעה ארבע פעמים בשבוע
בתצוגות־אופנה.
למרות ההצלחה בעולם הדוגמנות,
היא מצהירה :״הלימודים חשובים לי
יותר מהדוגמנות. למרות שאני לא יודעת
עדיין מה אני בדיוק רוצה לעשות
כשאהיה גדולה.״
לשאלת־השאלות היא עונה :״לא,
עדיין אין לי חבר״.

״איך רינה? שווה פימפום?״
״רק אם ישימו לה עיתון על הפרצוף!״
פימפום,
למי שלא הבין, זה הדבר
שלפני המון שנים היה נקרא ״לעשות
אהבה״ .אחר־כך זה הפך לסתם ״לשכב״
.והיום, בעוונותינו הרבים, זה
פשוט ״לפמפם״.
במישפט זה הולך ככה:
״אתמול פימפמתי את רינה!״ או ״אתמול
התפמפמתי עם רמי!״
ואפשר גם פשוט ״אתמול התפמ־פמנה״

זיכרון־הילדות
הראשון שלי הוא
מגן הילדים. אני זוכרת שיום אחד לא
רציתי ללכן לגן. אמא לקחה אותי
בכוח ואני פרצתי בבכי היסטרי. עד
היום אני זוכרת את הבכי הזה, הגננת
לא ידעה איך להרגיע אותי. לא מזמן
פגשתי את הגננת, והיא אמרה לי
שתמיד הייתי עושה בגן תרגילים שונים
ומשונים כדי למשוך את תשומת־הלב.

החלומות והשאיפות שהיו לי
— הגשמתי. אני זוכרת את עצמי שוכבת
במיטה מאוחר בלילה, לא מצליחה
להירדם, וחולמת איך אהיה בעתיד
מלכת־יופי ואגור בדירות מפוארות.
החלום הכי גדול שהיה לי: שיהיו לי
עיניים כחולות. גם את זה אפשר
לעשות היום.
ככל שגדלתי נעשיתי ילדה מפונקת.
כשהייתי בכיתה גימל הגעתי
לכיתה עם קלמר חדש ויקר. חסכתי
פרוטה לפרוטה כדי לקנות אותו.
באותו יום הרגזתי את המורה והיא
שברה לי אותו. איך שבכיתי!
אני גם זוכרת שפעם הלכו כל הילדים
מהכיתה לסרט שעלה 10 אגורות.
לי לא היה מספיק כסף לכרטיס ועמדתי
בצד. המורה שראתה את זה נתנה
לי מייד את הכסף.
לאורך כל הילדות הייתי ילדה שונה
משאר הבנות. הן העריצו את אלוויס
וקליף, ואותי זה לא עיניין. העדפתי
לשחק כדורגל עם הבנים. כל הזמן
השתרכתי אחרי הבנים, והם היו קוראים
לי ״קרציה״.
בגיל 13 התחלתי להיראות חתיכה
ולהיות בולטת. אז היתה לי האהבה
הראשונה, יובל, שהוא גם החבר שלי
היום. יום אחד ראיתי את יובל עם ילדה
אחרת, נתתי לו סטירה חזקה וברחתי

פנינה רוזנבלום ג ת 16
הביתה. הכרית ספגה אז הרבה דמעות.
כשהייתי בת ,15 הייתי הולכת
לחוף־שרתון ולא יכולתי לזוז ימינה
ושמאלה בגלל המבטים. אמא כעסה
שהיו לי כל־כך הרבה מעריצים, והיא
היתה מסלקת אותם מהבית.
היחסים שלי עם אמא לא היו טובים.
היא לא קיבלה את זה שפיתאום נהייתי
ילדה גדולה ועצמאית.
כשהייתי בת 16 התחלתי לדגמן, אז
גם התפרסמה עליי בהעולם הזה
הכתבה הראשונה בחיי. כתבו עליי
דווקא בתור שוערת־כדורגל. הספקתי
לשחק כדורגל בפעם הראשונה שהכדור
הגיע לשער. כשראיתי אותו מתקרב,
פשוט ברחתי מהשער.