גליון 2598 מתאריך 17 ביוני 1987

17.6.1987

מיספר 2598

המחיר

כשאין רואים את
הבקבוק, התווית
והשם,
אפשר רק מדבר אחד
להתרשם -הטעם.
מזוג קוקה קולה וכוס
טמפו קולה
ותראה שגם אתה
אינך יכול להבחין*

במחקרי טעימה מדעיים
שנערכו ע״י מכו! המחקר
״טלסקר׳ נקבע בצורה
מוחלטת כי רוב האוכלוסיה
אינה מסוגלת להבדיל
בי! טעם טמפו קולה לטעם
קוקה קולה.

—*<!111111
ר ^1י

!!,.ער הקידמי:

מדוע הוא מבזבז
ה;יה על שינאה? הרי הוא מסכים
ושל עמוס עוז. עובדה, תומרקין יוצא
־ הכל נגד הפוזה — פוזמא״ל(״פוזה זו מחלה
אותי לגמרי׳).
מה יש, החתן יפה מדיי תומרקין אינו סובל
שמישהו מלבדו צודק ואומר את זה בהגיון
ורחמנא ליצלן, בהדרי זה מקנה לתומרקין זכות
להשתמש בכל השיטות הפופוליסטיות שנגדן
הוא יוצא? באיזו זכות הוא עושה הכללות כמו,
למשל ,״אץ אפשרות של הידברות ליברלית עם
הבורגנות החדשה, המעריצה פופוליזם״ או ״אלה
(קרי: יוצאי עדות המיזרח) היוו את חומר־הגלם
לאספסוף הכיכרות״ או ״אפשר לקשקש בחוג־בית
על קופסה שחורה. יש נשים שתתפעלנה מן
המונח ומן הקופסה״.
מה הלעג הזה לנשים כקבוצה? מה הלעג הזה
ל״בורגנות החדשה״ שתומרקין מתאר אותה
כ״יושבי עצים״ על־פי האבולוציה של דרוויוי
ותומרקין מדבר בשם הליברליות והשוויון:
במקום לשמוח שהרעיונות אליהם הוא הטיף
תופסים תנופה, הוא מתחיל לצעוק שלקחו לו את
הבלעדיות עליהם.
לפעמים אני תוהה מאיזה כיוון אני שומעת את
מרים איתן, ירושלים
״פעמי הפאשיזם״.

טיבעם שד הסבבי ם
על מסקנות ועדות פולארד(״נקמתו
של אבן״ ,העולם הזה ,)1.6.87
מדוע לא אזר מרכז מיפלגת־העבודה עוז
ובמקום להלבין את פניו של אבא אבן ברבים,
הדיח את הצמד פרס־רבין ובחר בהנהגה חדשה,
שאולי־אולי היתה יכולה להבטיח עתיד יותר טוב
למיפלגה(ואולי־אולי גם למדינה).
זה שבשורה השניה של מיפלגת־העבודה אין
מכבים, זה לא אומר כלום. טיבעם של הכוכבים
שהם מתחילים לזרוח כאשר שמים אותה למעלה.
מי, למשל, שמע, בשנת ,1927 על יורד ניקא־ראגוואי
אחד, ששימש מנהל־מכירות בחברת־נפט
מכסיקאית, אחד אוגוסטו צזאר סאנדינו?
אבל כאשר סאנדינו שב לארצו ממכסיקו והצטרף
למורדים בשילטון הרודני, היה שמו לאגדה
(עוד בטרם נרצח, בשנת ,1934 בדרכו לביתו
ממסיבת־הפיוס עם אנשי סומוזה) וכל השאר זה
ר מי עפרון, פתח־תיקווה
כבר היסטוריה.

קי סי ע ר נגד ה צ אנ ס
עוד על רעיון הוועידה הבינלאומית
(״לא סחורה״ ,העולם הזה 29.4.87
ואילך).
הליכה־ השתמש בהצהרתו של הנרי קיסינג׳ר,
בגנות רעיון הוועידה הבינלאומית, לחיזוק עמדתו
של הליכוד, השוללת מכל וכל עריכת ועידה
בינלאומית.
בתור יהודי וציוני אני מתייחס בזלזול רב לדעתו
זו של קיסינג׳ר וזאת ממיספר טעמים:
• קיסינג׳ר מתנגד לוועידה לא מדאגתו
למדינת ישראל אלא מחששו פן תינתן בכך
דריסת־רגל לסובייטים במיזרח התיכון.
• מ מן שכיהן כשר־החוץ של ארצות־הברית
בא קיסינג׳ר לישראל עם רעיונות מסוכנים פי
אלף מרעיון הוועידה.
• היהודי קיסינג׳ר חי בנחת אלפי קילומטרים
הרחק מישראל, בזמן שיהודים חיים כאן על
החרב ומאבדים את יקיריהם במילחמות שאפשר
למנוע.
הבה ניתן צ׳אנס לוועידה, ובכך נדע שמיצינו
את כל הדרכים לפיתרון הסיכסוך.
יוסי בחבוט, יפו

מאגרות ששת־הימים
על שמועה שנולדה בקיץ .1967
כאשר פרצה מילחמת ששת־הימים הייתי בת
שבע, וזכורה לי רק האופוריה שהאנשים סביבי
היו שרויים בה.
עם השנים נעלמה האופוריה.
אבל מטריד אותי סיפור שסופר לי מפי ידיד
ערביי, הטוען שזה סיפור ידוע.
הוא סיפר לי שאנחנו פתחנו במילחמה בזכותו
של שר־המילחמה המצרי דאז, עבד־אל־חכים
עאמר, אשר רצה לתפוס את מקומו של גמאל
עבר־אל־נאצר. לכן הדליף עאמר לגורמים ישראליים
את כוונת נאצר לפתוח במילחמה ואת תוכ(המשך
בעמוד )4
נית המילחמה ומועדה.
העולם הזה 2598

הנפילה של מישפחת הווביץ
יוני ויואב הורביץ קיבלו לפני ש ס עיי ם המחאזת־טובה מחברים,
בסכום שלארבעה מיליון. עכ שיו הם סיבכו אותם • יג אל הורביץ
חתם ע ל ערבו ת ל־ 10 מיליון, יחד עם שני בניו. בל״ל, בבקשה
לכינוס נכסים. דילג בינתיים עלהשר • בב ר לפני שמונה שנים
התלונן יג אל ל בי בעלהשר שני צל אתמע מדו לקידום
עסקיו -היועץ ה מי שפ טי ו ה מי ש טר הלאע שו דבר.
הישואלים בשעווו״ת

כתבת השער האחור:1

סינתבים לאדם

שר״המישפטים האמריקאי, אדווין מיז ה־,3
הסתבך בשערוריית שוחד וטובות־הנאה. מה שלא
פורסם: העיסקה שבגללה נערכת החקירה
נעשתה בכרמיאל, ובין המעורבים בפרשה תת־אלוף
שנזרק מצה״ל, מנהל ליש־
0 1 1כתו של שר כושל בירושלים
וכמה פושטי־רגל תל״אביביים.

.נער חוחו הונהוחוד בראיון מיוחד מספרת מאשה לובלסקי, מזכ״לית
נעמת, על השינוי הפוליטי באירגון הנשים ההסתדרותי,
על ילדותה כבת כפר בהרצליה, על הקונפליקטים
עם בני העיר בתיכון חדש, על חלו־
^ מותיה בעבר ועל שאיפותיה ה־ך
״ 0 ¥יום .״בעלי מוותר יותר ממני למ־ען
הקריירה שלי,״ היא מתוודה.

סמים נדרו לסיאול

יצחק חתואל כבר יודע שהפפיד את האולימפיאדה
בסיאול. מי שהיה ם גן־אלוף־חעולם בסיוף,
נאשם בעבירות־סמים — אבל זה כלום לעומת
הדברים שבהם הוחשד בתחילה.
כמיכתב מהכלא הוא זועק :״אני

חף מפשע — אנא עיזרו לי!-

שרו!
שיכר
ה*ך ורם
האם חיא בדיחה? האם
היא מוסד לאומי? לאה
רבץ :״היא לא חברה שלנו.״
אבל שר־הביטחון ואשתו חגגו אצלה את
יום־חחולדת שלו. שלמח חילל איפשר לח מסיבה
בכנסת ״כי זח היח לכבוד בן־גוריון,״ ונד
לישכת הנשיא נמסר :״היא בם ך
1הכל צלמת.״ אך דוידוביץ מ*צ־טרפת
גם לתרגילים של צדדל.

המדורים הקבועים:

מיכתבים -זה הרצל. זהי
איגרת העורך -דניאלה יקרה
תשקיף -חשיש מורעל
במדינה -תוק מגוחך
הנתן -מר סיזיפוס
יומן אישי -בילהה. אהבתי
אנשים -חתונת כל הפרשות
מה הם אומרים ־ אורה נמיר.
גד יעקובי. דורון גילר, חנה יסעור. 14 צבי ניר ובן ברקאי
ראיון השבוע -עם מאשה לובלסקי 16

כשהיה גורל־אדם בן 11 חודשים. התחילה
אמו, האסירה המפורסמת אורית ארביב.
לכתוב למענו יומן. איך קיבלה את הצירים
בחדר מס־ . 1איך ילדה במירפאה. איך
שנאה את כולם, מלבד שרה (.שמוליק״)
אנג ל .״חשבתי שאני נחנקת. הרגשתי שא־
_ תה. אדם שלי. נלחם בפנים רע־זור
לי.״ המיסמך האינטימי של
/י 5 4י אם לבנה. מהשבוע בהמשכים.

מימון

ידהברזל הימים הנוראים

בכתב יד עברי נקי וצפוף, על מפית שקופה,
הוברח מכלא נפחא מיכתב מרגש. על מה רוגשים
האסירים הביטחוניים ועל מה הם שובתים רעב?
לאיזו עזרה הם מצפים מצד הציבור? רפי סויסה
היה מלאך נאור, וחיים ברלב מצטייר כליברל
אמיתי ורחב אופקים — לעומת
יד־הברזל הפראית של דויד
מימון, המובילה להתפוצצות.

גילויים מאחורי הקלעים על יוזמת מיכתב־הקצינים,
שהוליד את שלום עכשיו, ועל כל
המתרחש בעוד אינספור אירגונים בשמאל החוץ־
פרלמנטרי. הכל בספר חדש, בשם הימים
> הנוראים. המחבר, שהחליף את
0 1בקבוק־התרסיס והמיברשת ב־מכונת
הכתיבה, היה חבר בכולם.

שימשו סיזינוס

אץ זו דראמה יוונית, אלא טרגדיה מודרנית —
כי שימעון פרם לא נענש על־ידי האלים. גורלו
המר נוכע מאופיו שלו עצמו. אחרי רעיון הוועידה
הבינלאומית שלו, נראה מצבו גרוע משהיה
לפני כן, ופוליטיקאים בעולם מתחילים לגלות
קוצר-רוח: חנח איש שמבלבל את המוח,
עושה הרבה רעש, ובסוף מתברר שגם במנד
שלתו שלו אין לו תמיבה. אבל
פרם, כמו סיזיפום, מתחיל לגלגל
שוב את האבן אל ראש ההר.

1דף חדש
העירומה האמת
הרקדנית והמורה
דויד פוגל בשימלתה של רחל לסמינריסטיות? 15
שנה כאפיזודה בחייו של סופר? תופעה משונה
של מבקר המחליף אורך בערך ומבקש להטביע
את הכל במימיו — כולל האמת העירומה. בל
מה שרצית לדעת ולא כדאי שת־
1 1 7דע על המחלוקות האובייקטי־ביות
כביכול בסיפרות העברית.

להבות ב״בר 51״

טרגדיה בבית־המרזח: לאה עוזיאל נזכרת כיצד היה
הבר התל־אביבי שלה, בר ,51 בימיו הטובים ,״מקום
על רמה״ .מועדון־החשפנות הראשון בעיר הוצת,
והיא נותרה בחוסר כל: המקום לא
היה מבוטח .״לא נשאר לי עוד
> 2 /בשביל מה לחיות!״ היא מקוננת.
קולנוע -תדריך לירושלים
זה וגם זה -בחיתולים
לילות ישראל -השוטרת של
המשוררים
דף חדש -הכתם הנכון
תשבץ -יוצא מחור
אתה והשקל -עודפי שומן
הורוסקופ כמו טחנת־רוח
רחל מרחלת -על כל העולם
שיתר -שדיים בעברית בלבד
עצם העניין -משולש הפוך
חור ברשת -ספורט אתמול

יהודית אורנשטיין, בעבר רקדנית ובעלת סטודיו,
התאהבה במורה שלה כשהיתה בת . 12 בינתיים
כל אחר מהם עשה קריירה, התחתן והתאלמן.
אחרי יותר מ־ 50 שנה נפגשו שוב
— 0 1 1 1והפעם האהבה פורחת.
(בתצלום: באחת מהופעותיה).

1₪ 777/77* 7 7/77 חת:
מנחם בגץ מאוד מתרגש: הנכדה איילת בחורש
התשיעי. האם יגיח מרחוב צמח? • רפי שאולי
עם חווה לוי ועם בתה אלכסנדרה • מדוע טדי
קולק לא בא להלוויה של גוגה רגדאן? • שימחה
בבית המישפט: איה אורנשטיין בהריון. מי
האבא? ״לא חשוב רוזי מראש ומיסמו בשם
בנה • המועדץ היוקרתי של
0 1 0נשים שבעליהן נמלטו לחוץ־
לארץ בגלל בעיות כספים.

תרומו שר דודו

״הנעורים שלי היו כל-כך קשים, שגם היום אני
מתבייש לספר עליהם. מה שעבדתי בילדותי
פשוט מסמר שיער -,מספר הברח תרו דותן. הוא
נזכר ביצר אבד, איש־הכספי* הסתבך עם נושים
והמישפחה נאלצה לברוח ממקום
^ 0למקום .״חייט בעוני נורא. החלום
שלי היה שהמקרר יהיה מלא-.

(המשך מעמוד )3
וכך הזדרזו הישראלים לפו
ליחו גם להפתיע וגם לנצח את
לאחר המילחמה הושם עאו
שהוא התאבד קודם שנשפט.
• לא ייאמן כי יסופר.

הכד בארבע אותיזת

• ב לי

חתונת בתו של איש־העסקיס יעקב גינד
רודי(ראה מדור אנשים) היתה בעיצומה, כאשר
ניגשה אליו דפנה ברק והגישה לו מעטפה.
רבים מהנוכחים תמהו מה יש במעטפה זו. הנה
פיתרון התעלומה.
כאשר יצאה דפנה ברק בפעם האחרונה לראיין
את איש־העסקים הסעודי, עדנאן חאשוקג׳י,
ביקש אותה נימרודי להזמין אותו לחתונת בתו,
סמדר, עם אייל רינות. חאשוקג׳י, שהיה שותפו

עני ב ל•

אגב, חאשוקג׳י היה השבוע שוב בחדשות,
בקשר עם יצירות״אמנות יקרות־ערך שנגנבו —
לטענת הממשלה הפיליפינית הנוכחית — על־ידי
הרודן פרדיננד מארקוס. חלק מהיצירות נראו
באחרונה ברשותו של חאשוקג׳י, שהוא ידידו של

הרודוהמייח•
דניאלה יקרה

״אני בת 17 ומאוהבת במישהו כבר למעלה
משנה. הוא מחבב אותי. אבל הוא אמר לחברות
שלי שהוא לא ייצא איתי. כי אני שמנה. עשיתי
כבר 100 דיאטות, ולא הצלחתי״.
.תנסי את הדי אטה ה־ .101 אבל הפעם
תחשבי. לפני כל ביס, על הגבר שאת אוהבת.
אם זה יצליח לך, יופי, א ם זה לא יצליח, לכי
והתאהבי בגבר שאוהב שמנות.״
תשובה טובה? בוודאי. היא אופיינית לסיגנונה
של דניאלה שמי, שהוא תערובת של שכל ישר
והומור, בלי נסיון להצטעצעות. זוהי אחת מ־300
התשובות שנתנה דניאלה לפונים אליה, שהופיעו

על הטרדות בשפת״הים (״הפסיקו
עם המישחקים!״ ,העולם הזה
.)10.6.87
גם לי יש מילה של ארבע אותיות כדי להגדיר
בה את הקורא זימן. הגבר הזה(קרוב לוודאי שהוא
גברבר) ,הסבור ש״מי שלא נראית כמו זונה
(בבגד־ים אופנת )1987 לא סובלת מהטרדות!״
הוא, פשוט, חלאה.
ורק בגלל הנימוס אני מסתפקת במילה זאת
ולא בוחרת במילה קצרה יותר, של שלוש
אותיות, המתחילה גם היא בחית (והאות השניה
חגית גבירצמן, תל־אביב
בה היא ריש).

עשר רבבות פלוס
עוד על גודלן של ערי הארץ (,.תמרורים״
,העולם הזה 1.6.87 ואילך).
מן הראוי היה, בהזדמנות של מיסדר הגודל,
להזכיר עוד שלוש ערים בארץ, שמיספר תושבי־

!12111
על זקנו ש
ליהו בן־אלישר
(״אנשים״ ,וי׳

אם אכן כינה שמע
את ח״כ בן־אלישר
״הרצל מפלסטיק״ ,בגין זק.ו של בן־אלישר, מן
הראוי היה שפרס יסתכל
בדמות דיוקנו של
בנימין זאב הרצל, המצויה
על אחד מקי־רות
מישרדו.
להרצל (ראה גלופה)
זקן. לבן־אלישר...
הרכבי, רמת־גן

די ש מווירג׳יניה
עוד ליובל העולב הזה.
ברכות לאורי אבנרי ולה|>!ולם הזה על יובלם,
מווירג׳יניה המערבית, אולי המדינה היחידה(בין

ברק מגישה את המסר
לא בא

דניאלה(עם מ ה גיא)
לא מקומית

המסר של חאשוקג׳י
לא זכר
של נימרודי בעיסקות־הנשק עם איראן. וגם
בעניינים אחרים, השיב להזמנה במסר של
איחולים. הוא הפקיד אותו בידי דפנה ברק, וזו
מסרה אותו לנימרודי.
המסר נכתב על נייר־המיכתבים של מלון
פאריסי. נאמר בו :״לידידי יעקב, מיטב האיחולים
והאהבה למישפחתך, ואושר רב למדי.״
את הכינוי של הבת, מדי, מסרה לו דפנה ברק.
אך מעניין שבאותו רגע שכח חאשוקג׳י גס את
שמו הפרטי של נימרודי. כפי •שנראה היטב
בפתק, הוסיף את השם ברגע האחרון, בכתב־יד
שונה במיקצת.
שני השותפים אינם יכולים לנסוע עכשיו
לארצות־הברית, מחשש פן יוצאו נגדם צווי־זימון
על־ירי החוקר המיוחד, העוסק בפרשת איראן־
קונטרס.

עתה בספר דניאלה יקרה.
דניאלה שמי היא אחת התגליות הגדולות של
העולם הזה בשנים האחרונות. מדורה בהעולם
הזה אינו חיקוי לשום מדור קיים בעיתונות, וגם
אותו אי־אפשר לחקות, מפני שהוא נובע מאישיותה
של דניאלה עצמה.
איך גילינו אותה? בדרך הרגילה. אחת מח-
ברות־המערכת אמרה שיש לה חברה, עקרת־בית,
המבקשת לכתוב מרור. אמרתי לה להגיד לחברה
שלה שתכתוב מדור לדוגמה. היא כתבה. אני
קראתי. די היה לי בקריאת כמה שורות כדי
לרעת שהנה יש כישרון אותנטי חדש.
דניאלה שונאת וולגאריות ופורנוגראפיה,
אינה סוגדת לשום אופנה, אינה רצה עם ההמון
וצועקת שביגדי-המלך יפיס להפליא. היא מה
שהיא — ובתור שכזאת היא חביבת המערכת,
ונדמה לי שהיא גם חביבת הקוראים.
ההומור המיוחד שלה מתבטא גם בדבריה
ובמעשיה היומיומיים. פעם פסענו בשביל של
בית־קברות. אחרי הלוויית אמה של ידידה
משותפת. מישהו בא לקראתנו ושאל את דניאלה
היכן נמצא גוש מס׳ כך־וכך. בלי היסוס השיבה
דניאלה :״אני מצטערת, אני לא מקומית!״

הרצל ()1904

בן־אלישר ()1984

על הקיר י

מפלסטיק!
50 מדינות ארצות־הברית! בה אין ישראלים.
לעומת זאת מצויה ב:בד נתנו קהילה גדולה
של יוצאי לבנון, סוריה ו, ח•
והמשמח בדבר הוא שיתוף־הפעולה בין הקהי-
לה הערבית לקהילה היהוחרית:
שניים מבכירי הרופאיב בווירג׳יניה, השותפים
במירפאה אחת, הם יהורי וירדני; חברת־הביטוח
הגדולה במדינה (חברת־ ־ביטוח המיסחרית)
היא בבעלותם של פרנק בר, נשיא בית־הכנסת
הגדול היכל ישראל, בצ|׳׳רלסטון הבירה, ופרד
חדאד, בנם של מהגרים מביירות. וגם נציגנו
בקונגרס, ניק רחאל, הוא: נם של מהגרים לבנו-
ניים.
ד ד יי ב׳ קולר, צי רליזטון, ארצות־הברית

הן עבר מזמן את עשר הרבבות פלוס: ראשון־
לציון, בני־ברק, נתניה.
בנצי ליזרוביץ, ראשון־לציון
חיפה היא אומנם העיר השלישית בגודלה
בארץ, אבל לא בעולם היהודי. זאת לא רק ניו־יורק,
בה יש יותר משני מיליון יהודים, או לוס־אנג׳לס(יותר
מחצי מיליון) .זאת גם פאריס (300
אלף) ,מוסקווה ( 285 אלף) ,לונדון ( 280 אלף)
רות רון, תל־אביב
ושיקאגו ( 253 אלף)•

סדר צריך להיות
עוד על סיפרי התנ״ן (״מיכו^בים;
העולם הזה 13.5.87 ואילך).
הלא־יהודים, המונים בתנ״ך 39 ספרים(במקום
ה־ ,24 שהואר המניין המקובל עלינו) ,גם מסדרים
את אותם הספרים בסדר שונה משלנו.
אם, למשל, אצלנו, הספר האחרון בתנ״ך הוא
דיברי־הימים, אצלם זה דווקא ספר מלאכי. ומגילת
רות מופיעה אצלם תיכף בהתחלה, בין ספר
שופטים לספר שמואל.
ומגילת איכה מופיעה אצלם בין ספר ירמיהו
לספר יחזקאל וכו׳ וכר. יומן* צוק, ירושלים

פסוק הכר־בז
עוד על שכיחותן של אותיות האלפ בית
בתנ״ך (״מיכתבים״ ,העולם הזה
.)10.6.87
זה לא מספיק לדעת שיור היא האות השכיחה
ביותר בחמשת חומשי תורה ופא סופית היא הנדירה
ביותר.
מי, למשל, יודע היכן מצוי פסוק בתנ״ך, בו

תיסמונת לב קטן
עוד על חולי לב (״מועדון הלבבות״,
העולם הזה .)29, .87
אחרי שכבר גילו את תסמונת הראש הקטן,
יש, אולי, גם מקום לקבי׳ 7ת תיסמונת הלב הקטן,
במובן הרפואי של המילו).
הלא כתוב אצלנו ,,באיזה מקום :״ליבם של(בני
דורות) ראשונים — כפי תחו של אולם: ושל(בני
הדורות) האחרונים — :פיתחו של היכל: ואנו
(לבבותינו) כמלוא נקב נ^ן חט סידקית!״
אז עם לבבות קטנים: אלה מה הפלא בשכי־חות
הרבה של התקפי־לנ ברור הזה.
שלמה א.ברמוביץ, ירושלים
• שתי התמונות של אנה מימוני שהופיעו
בגליון האחרון, היו של הצלמת דנה מנוסי.
העולם הזה 2598

רשימת הטלפונים שוכפלה והופצה בץ
ביריונים, מתוך כוונה שיטרידו את הנוסעים.

מ שבר בלטמן־לנדאן
פרקליט־המדינה יונה בלטמן פנה לשר־המישפטים. אברהם
שריר. וביקש את הגנתו ותמיכתו מפני הח״כ עוזי לנדאו.
.המתקיף אותי ללא הרף. בעור שאגי חייב לשתוק ואיני
יכול להשיב לו״.

לא ידוע מה הרקע למתיחות בין הפרקליט
והחייב.

טקלף

ד1י למיתקפת־נגד
ביקורת על ביזבוזיס, כפילויות וכישלונות בפרוייקט
שיקום השכונות תסעיר בקרוב את צמרת מישרד־השיכון.

דויד לוי, שידע על הביקורת הצפויה, החליט
להקדים רפואה למכה, והוא עומד לצאת במסע-
יחסי-ציבור נמרץ לפרוייקט ולחלקו האישי בו.

ת מ אן ארנס־לוי

מסע זה יהיה כרוך. כמובן. בהוצאות־ראווה נוספות.

הרעיון של מיתר. ייקבעו שני מסלולים לטיפול בתלונות
— מסלול ירוק ומסלול אדום.

הירוק — התלונות פעוטות־הערך, כמו עשיית
פירסומת עצמית. או חריגה מתעריך
המינימום. הטיפול בתלונות אלה יהיה
מינימאלי.
האדום — התלונות החמודות, כמו מעילה
בפיקדון, רשלנות כלפי לקוח, הזנחת כספים.
תלונות אלה יתבררו בנוהל מקוצר ומהיר.

אריק נחמקץ
משמיר החיטה
בעוד אריאל שרון נלחם בחיטה ובשעורה שגודלה בידי
יהודים. משמיד אריה גחמקין חיטים שנזרעו בידי בדווים
בנגב.

מאז תחילת השנה חרשו אנשיהם של נחמקין
ואלון גלילי והשמידו אלך דונאם מיזרע מדי
חודש. מטרת ההשמדה: להפגין את בעלותה
של המדינה על קרקעות־מריבה.

בחרות מדברים על שיפור דרמאתי הצפוי
בקרוב ביחפים בין המחנות של משה ארנב
ודויד לוי.
תמיכתו הנלהבת •טל לוי בהמשך פרוייקט
ה״לביא״ היא ביטוי ראשון לתפנית זו.

טירת, בנעליים
חדשות?

יו״ ר הטייסים
מועמד למגב״ ל

הנזפדל ל לי מ ד?

צהי׳ל מבצע מחקר בעניץ הכנסת סוג מיוחד
של מידרסים בולמי זעזועים, ומתכנן לערוך
מחקר בקשר לשינוי הנעל הצבאית של
החיילים הטירונים. בל זאת בשל שיברי־הליבה
הנגרמים לטירונים.

בין טייסי ״אל על״ מדובר על האפשרות
כי ירד איגוד הטייסים, הקברניט יצחק גונן,
יחליך את מנכ״ל החברה, רפי הרלב. גונן
עומד לסיים את תפקידו בעוד שבועיים.
האיגוד מסוכסך מאוד עם המנכ״ל, על
רקע נסיונותיו להנהיג שני סולמות־שכר
נפרדים, לטייסים ותיקים וחדשים.

עבקנים בליכוד בדקו השבוע אצל המפד״ל אם
זו תהיה מוכנה לשקול הצטרפות לליכוד,
כחטיבה דתית.

פרטים אלה מסר יצחק רבץ. בתשובה לשאילתה של ח״כ
מתי פלד• .

במפרל דחו רעיון זה נזילזול.

2ראשי־אש״ף
מאחורי סניורה
לפני שהציע את הצעתו לגבי ההשתתפות
בבחירות העירוניות בירושלים, קיבל הנא
בניורה עידוד מצד שני אישים בכירים מאוד
באש״ך: חליל אל־וזיר(״אבו־גייהאד״) והאני אל־חפן.
אבו־ג׳יהאד
הוא שר־הביטחון של אש״ף, והאני אל־חסן הוא
היועץ המדיני הבכיר של יאסר ערפאת.
מכאן ביטחונו העצמי של סניורה. ומכאן גם העובדה
שאש״ף התעטף בשתיקה במשך כמה ימים. ולאחר מכן
הסתייג מן ההצעה בצורה מתונה ביותר. נראה שקדם לזה
ויכוח נוקב בצמרת פת״ח.

רייסר וגדות לשימוע
ביום שני הקרוב יגיע הטיפול בתיקים של הח״כים מיכה.
רייסר וגירעון גדות, ידידיו של מיכאל אלבין, לשלב
מכריע:

היועץ המישפטי לממשלה, יוסך חריש, יקיים
,,שימוע״ בארבע עיניים עם פרקליטם של
השניים, אמנון גולדנברג.

חשיש מורעל?
שמועה שנפוצה בקרב מעשני החשיש
בתל־אביב: במישלוחים האחרונים, המגיעים
מלבנון, התערבב חומר בלתי־מזוהה,
בנראה רעיל. תופעות־הלוואי שלו הן כא־בי-ראש,
סחרחורות ובחילות.
אחד המשתמשים פנה באופן דיסקרטי
למעבדה פרטית, שתבדוק את ההרכב הכימי
של החומר.

יפת רוצה הכיסא
י של דולצין
גידעון פת בודק את סיכוייו להיבחר בידר
הנהלת הסוכנות, במקומו של אריה דולציז.

פ שרה
מצרית־אתיופית
על א תר ירושלמי
אחת הבעיות הדיפלומטיות הקשות של
ישראל עומדת להיפתר, כגלל נסיבות שאינן
קשורות בישראל כלל.
בפגישה בין השליט האתיופי, מנגיסטו
היילה מריאם ונשיא מצריים, חוסני מו
בארב, הסכימו השניים ביניהם על פשרה
לגבי השליטה באתרים הקדושים של ה־קופטים
כירושלים, המהווים סלע־מחלוקת
בין הקופטים האתיופיים והקופטים המצרים.
ישראל
נתנה בשעתו את השליטה במקומות
אלה לאתיופים, וכתוצאה מכך מחרימים
הקופטים המצרים את ישראל. אחרי
הסכם־השלום לא יכלה ישראל להעביר את
השליטה למצרים מבלי לריב עם ממשלת
אתיופיה.
עתה שימש עניין זה נושא לדיון כפגישה
כין שני השליטים, העומדים להודיע
בקרוב לישראל על הפשרה ביניהם.

מטלפנים חינם למוסקחה הסובייטולוג מיכאל אגורסקי נבחר לעמוד בראש מוסד
חדש. מרכז התיקשורת ליהודי ברית־המועצות.
שתפקידו להעניק לעולים חדשים שיחות־טלפון חינם
לקרוביהם שנותרו בברית־המועצות.
המרכז, שיפעל במכון שרת בירושלים, הוקם ביוזמת
יחיאל לקט ועקיבא לווינסקי.

הרכבי בביטאון אשפ״י
הריבעון ״גיורנל אוף פלסטיין סטאדיט״ ,כתב*
העת האינטלקטואלי היוקרתי של אש״ך בשפה
האנגלית, מפרסם בגליונו החדש מאמר פרי
עטו של הפרופסור יהושפט הרכבי ,״לבחור בין
הרע לרע יותר״.
מאמרו של הרכב ,,ראש־אמ׳־ן לשעבר, מתפרסם לצד
מאמרים של הפרופסורים הפלסטינים האמריקאים ואליד
ח׳אלידי ואדוארד סעיד, והמנהיג הכושי האמריקאי ג׳סי
ג׳קסון.

נאווה בה! לעיתונות?
נאווה כהן, מפיקה בכירה בטלוויזיה (זה הזמן) היא
המועמדת להיות עורכת קול ירושלים. המקומון הירושלמי
של ידיעות אחרונות.
אורי פורת הסכים להעניק לה חופשה מהטלוויזיה לצורך
זה, חיים יבין סירב. כעת מנסה אדם ברוך, האחראי על
המקומונים בידיעות. לשכנע את יבץ.

בראון למכון־וייצמן
חנן בראון, לשעבד המישנה למנכי׳ל מישרד־החוץ
ומועמד לשגריר בוושינגטץ, התמנה
כסגן־נשיא ״מכון־וייצמן״.
קיצור תולדות״החיים שלו מגלה פרט יוצא־דופן. במהלך
הקריירה הדיפלומטית הארוכה שלו 36 שנים — הוא
שירת כשגריר רק פעם אחת ובשגרירות מדרגה שניה:
בהולנד.

הנגב יר 1ץ לבנסת?

את החשבונות ישלם המכון ותנועת העבודה
הציונית.

בכינוס גדול של מועצת נבחרי הנגב. פעילים נגביים
ממיגזרים שונים — פוליטיקאים מהמישור המוניציפאלי,
עסקני איגוד מיקצועי ואידגונים וולונטאריים, עלה הרעיון
להקים רשימה נפרדת בבחירות הקרובות לכנסת.

ב״וודפסזך שדים ב רגל

הכוונה היא לאיים בגזילת קולות משתי
המיפלגות הגדולות, המזניחות את הנגב
בתקציבים ובסידרי-עדיפויות.

רבים מן החולים בבית־החולים וולפסון בחולון נאלצים
בשבתות לעלות במדרגות. מפני שמעלית־השבת אינה
עומדת בעומס. החולים והמבקרים המתעקשים להשתמש
במעלית, נאלצים לחכות בתור לעיתים יותר מחצי שעה.

לפי הסכם גח״ל, שמור תפקיד הידר לליברלים. אולם אם
יסכים בנימין נתניהו, איש־חרות, להתמודד על התפקיד,
ייאלצו הליברלים לוותר. לנוכח סיכוייו העדיפים של
השגריר באו״ם להביס כל מועמר של המערז־.

בינתיים פועלות בשבע הקומות, ללא הפסק, גם
המעליות האחרות, אודם משגיחי־השבת דאגו
לתכנת אותן כך שדלתותיהן לא ייפתחו.

כהנא מפיץ מיספרים

צבי מיתר בי ת ק ובאדום

מאיר כהנא ואנשיו הכינו השבוע את רשימת משתתפי
המישלחת לבודאפשט ומיספרי הטלפון שלהם בבתיהם.

צבי מיתר. יו״ר ועד מחוז תל־אביב בלישכת עורכי־הדין,
מציע רפורמה רצינית בתקנון האתיקה המיקצועית. לפי

צבי חזן. יו״ר המועצה. הודיע שבכל מיקרה אין הוא מתכוון
להיות המועמד של הרשימה.

רופאי שיניים למיוזקפה הסתדרות רופאי־השיניי מתכוונת לצאת בקרוב
למיתקפת־הסברה, לשיפור תדמיתו הירודה של המיקצוע.
בראש המיתקפה יעמוד ת״ר ההסתדרות, הפרופסור מיכאל
סלע, המחליף את היו״ר הקודם, הפרופסור שמואל
פרלמוטר, שנפטר לפני חודש.
גינרא

נני בז!

במדינה העם חיטה -שמיטה
אין זו קומדיה מטורסת על
המתרחש בקרב ההוטנטוטים
או האסקימואים. זה קורה
גמדיגת ישראל.
אלוהים ישמור!
זה נשמע כמו בדיחה נוסח חלם, או
בעלילה של קומדיה מטורפת.
בסוף המאה ה־ 20 מתכוננת מדינה
למכור את כל יבול־החיטה שלה לחדל,
ולקנות את כל תצרוכת־החיטה
שלה בחו״ל, כדי לרצות מיעוט דתי־קנאי
קטן. עובדו תוכניות מפורטות
כדי שהאוניות, המביאות את החיטה
לחדל, יביאו את החיטה האחרת משם.
בכל זה לא עסקו כוהני־דת משוגעים,
נוסח האיית־אללה באיראן, אלא
פוליטיקאים וטכנוקרטים מפוכחים,
האוכלים אומצות־חזיר בימי־חול וסעו־דות־שרימפס
בשבתות.
כאילו אין זה די מצחיק כשלעצמו,
עוד נכנסה לעלילה תת־קומדיה של
מילחמה בין הרבנים האדוקים לבין
הרבנים החרדים. האדוקים רצו לרמות
את אלוהים על־ידי ״מכירת״ כל אדמות
המדינה ל״גוי״.
בסציגת־השיא הופיע צעיר סוציאליסטי,
איש קיבוץ אתיאיסטי, והסביר
מדוע לא די למאפיה של הקיבוץ
בהכשר של הרבנות הראשית, ומדוע
יש לו צויר גם בהכשר של בית־דץ־
צדק של העדה החרדית, המייצג מיעוט
זעיר שאינו מכיר בעצם קיום המדינה.
טירוף ממוסד. אילו ישבו בקהל
בנימין זאב הרצל, זאב ז׳בוטינסקי,
חיים וייצמן ובר בורוכוב, היו מתגלגלים
מצחוק. הם בוודאי היו בטוחים
שהדברים מתארים מאורעות דמיוניים
במדינה של הוטנטוטים או אסקימואים.
לא היה עולה על דעתם שאין זו
עלילה דמיונית, אלא מאורע רציני
לגמרי במדינת־היהודים, פרי חזונם,
בשנה מס׳ 1987 אחרי לידתו של ישוע
הנוצרי.
אילו זה היה רק טכסים של פוליטיקאים
מתוחכמים, המבקשים לצבור
הון פוליטי אצל קבוצת־שוליים זו או
אחרת, זד, היה חמור למדי. אולם השר
האחראי, אריאל שרון, טען שהוא פועל
כד מפני שהוא מאמין בחשיבותה של
דת־ישראל בעתיד העם היהודי. שרון,
שהוא אתיאיסט גמור, אומר זאת בכנות
גמורה.
יתכן שהתופעה המדאיגה ביותר
אינה חוות-דעתם של הרבנים החרדיים,
וגם לא פעולתו של אריאל שרון, אלא
האדישות המבודחת של הציבור הישראלי.

חוקי־השמיטה הומצאו לפני יותר
מ־ 3000 שנים. הם שיקפו את הידע
האגרונומי, כפי שהיה קיים בעידן
הפרימיטיבי ההוא. הם באו לשמור על
טיב הקרקע, אם כל חיים. בינתיים
נצבר ידע מדעי עצום, ויש דרכים רבות
ומשוכללות לאין־שיעור יותר להשיג
מטרה זו.
אפשר לכבד את חוקי־השמיטה כשריד
מכובד של עידן קדום. יישומם
כמיצווה דתית אקטואלית הוא טירוף
גמור.
אולם הטירוף הזה הוא המציאות
היומיומית של מדינת־ישראל, על
שריה, קיבוציה ופקידיה.

בתי סוהר
לפני הף תפ 1צ צ 1ת
אסירים ביט1דוו3יי 8הגניבו
מיבתב למערות, ובו קריאה
לעזרת הציבור.
המיכתב שהגיע(השבוע למערכת
״העולם הזה״ ,כשהובא כתוב בכתב־יד
עברי צפוף ונקי על וגבי מפית שקופה,
היה מרגש.

מיפגשים

חוק ממחר

הנה הוא:

הפגישה גבודסשט, שנערכה
בחסות רק״ח ומוסקווה,
הוכיחה לסחות שהחוק האוסר
מיפגשים אינו גר־ביצוע.
לפחות תועלת אחת היתה לפגישה
שנערכה השבוע בין מישלחת ישראלית
בחסות רק״ח ובין מישלחת מטעם
אש״ף בהונגריה. היא חשפה שוב
/ת הגיחוך שבחוק החדש האוסר מיפג־שים
כאלה.
כאשר חזרו הנוסעים הישראליים
לנמל־התעופה בן־גוריון, תבעו אחדים
מהם בתוקף שיעמידו אותם למישפט.
אך הממשלה ענתה בהזמנת נוסע אחד
ויחידי — ח״כ צ׳רלי ביטון — לחקירה.
לביטון יש חסינות מוחלטת,
שאינה ניתנת כלל לביטול*.
כך נהגה הממשלה גם לגבי המיש־לחת
הקודמת, שנסעה בשנה שעברה
לפגישה עם אנשי־אש״ף ברומניה.
מבין 21 הנוסעים, רק ארבעה הועמדו
לדין. המישפט מתקיים באיחור רב
בבית־מישפט נמוך ונידח ברמלה. התובע
הוא קצין־מישטרה זוטר, ונעשה
הכל כדי לשוות למישפט אופי עלוב
וחסר״חשיבות.
היתה זאת מדיניות מחושבת. הממשלה
ידעה כי כוחות פוליטיים רבים
בעולם היו מוכנים לפתוח במערכה
עולמית למען הנאשמים והמיפגשים.
מול המישפט הקטן, לא צברה מערכה
זו תאוצה.
כך גם הפעם. אילו נקראו כל
הנוסעים מייד למישפט גדול, היתה
* חסי מ תם של חברי-בנסת
מ תחלקת לשתיים. יש חסיגלת חט־תנ
ת לביטול, לפי בקשת היועץ דד
מישפטי והחלטת הכנסת. אך לגבי
מעשים הנעשים על־ידי חייבים
,בתוקף תפקידם״ אי-אפשר לבטל
א ת החסינות. נ סיע ת ביטון, ב
מיסגרת הדיעות שלמענן נבחר,
הי א מעשה מחוסן כזה.

ח״ב ביטון בנמל־התעופה בן־גוריון בשובו מהונגריה
החוק אינו ניתן לביצוע

בעצם הפגישה, גם עפ קבוצה שבחסות
רק״ח האנטי־ציונית לא היתה בה
התקדמות פוליטית לעומת פגישות
שנערכו בעבר — שלא כמו זו —
שהסתיימו בהצהרות פוליטיות משותפות.
אך הפגישה הוניחה לפחות שהנהגת
אש״ף, אחרי ומושב ה־ ,18 לא
נסוגה מנכונותה לדיפגש עם ישראליים.
יתכן שזהו אוון לבאות.

אל העולם הזה! שלום וברכה,
תחילה אנו מבך כים את העולם
הזה ביובלו, ומברכים את עורכו הראשי,
מר אורי אבנו י, ואת כל אנשי־הצוות,
אשר מנהלי! 1את מאבקם בעקשנות
כה רבה, בלי מורא ובלי משוא־פנים.

שדחף אותנו לפנות אליכם זה
המצב הנוכחי, שהולך ומידרדר מיום
ליום ברוב בתי-חסוהר הביטחוניים,
מאז שהאלוף מצה״ל הפך לגונדר
והנהיג מדיניות חלשה שפגעה קשות
בתנאי־המחיה בתוו)־ החומות, ואשר יש
לה השלכות מסוככות מאוד.
אין בקשות פרטיות. אנו כאן
לא רוצים לערוך השוואה בתחום
זכויות־האדם בין |מישטר זה לאחר,
בארץ זו או אחרת, בין מה שנקרא
אסיר־ציון יוסף ביגון או אנדריי סחרוב
או אידה נודל, לבין (המחבלים) אבו
עלי שאהין, שלאחר 15 שנות־מאסר
הוגלה לדהנייה, לפני שגורש ממולדתו
ומחיק־מישפחתו| .
או נאילה עייא|ט, שהפילה תוך כדי
חקירה.

קמה זעקה עולמית, והפגישה בבודפשט
היתה מקבלת בדיעבד אופי של
מאורע פוליטי גדול. חוסר־התגובה של
הממשלה בא למנוע זאת.
אולם תוך כדי כך הוכיחה הממשלה
עצמה כי החוק החרש, האוסר כל
פגישה עם פעילי אש״ף, תהיה מטרתה
אשר תהיה, הוא מגוחך. כפי שהתריעו
מראש כל המומחים, אין הוא ניתן
לביצוע בחברה דמוקרטית.
הוכחת עובדה זו היא ההישג העיקרי
של הפגישה.
סרס לרק״ח. הפגישה עצמה היתה
פרס שנתנה הנהגת אש״ף לברית-
המועצות, באמצעות רק״ח.
ברית־המועצות מילאה תפקיד
חשוב בליכוד שורות אש״ף מחדש. היא
גם מעניקה חסות פוליטית לאש״ף,
מול המשך העמדה השלילית המוחלטת
של ארצות־הברית.
הפגישות עם אנשי רק״ח מישראל
הן בעיקר הבעת תודה על כך. הפגישה
ברומניה הקומוניסטית נערכה אף היא
בחסות רק״ח, תוך הרחקת כל מי שלא
מצא חן בעיני המיפלגה הקומוניסטית.
אך הדבר נעשה בהסוואה. בראש־וד
מישלחת הועמד אז לטיף דורי, שהוא
עדיין להלכה איש־מפ״ם. הפעם נעשה
הדבר בלי כל הסוואה. בראש ה־מישלחת
הועמד ביטון, חבר הסיעה של
רק״ח בכנסת, וכל חברי המישלחת
נבחרו על-ידי רק״ח.
אש״ף ביקש שהמישלחת תהיה
מורכבת מיהודים, מיזרחיים, לאור
התעוררות קבוצות״השלום המיזרחיות,
כמו ״המיזרח אל השלום״ .אולם כל
הקבוצות האלה סירבו להשתתף ביוזמת
רק״ח, וכך נקבצו אזרחים מיזרחיים
באופן מיקרי. איש מהם לא ייצג אלא
את עצמו.
דוקטור לציונות. אין לדעת אם
הרכב זה איכזב את אנשי-אש״ף, מה גם
שברגע האחרון צורפו למישלחת הישראלית
ארבעה אשכנזים, גם הם מיק-

ריים, כדי שניתן יהיה לטעון שיש בה
גם אנשי־מפ״ם.
לעומת זאת באה מטעם אש״ף
מישלחת רמת־דרג, ובראשה אחת הדמויות
המרכזיות של הוועד״הפועל:
מחמוד(״אבו מאזן״) עבאס, יליד צפת,
דוקטור (להיסטוריה ציונית) מטעם
אוניברסיטת מוסקווה. אבו־מאזן עוסק
בעיקר בענייני אירגון וכספים של
פת״ח. הוא אחד האישים המקורבים
ביותר ליאסר ערפאת.
ברור כי המישלחת הפלסטינית לא
באה לבודפשט כדי להביא בשורה
חדשה. המיפגש והרכב המישלחת
הישראלית לא התאימו לכך. בנאומו
חזר אבו־מאזן על העמדות הידועות
של אש״ף, מבלי לגרוע דבר ומבלי
להוסיף דבר. הוא תקף את שימעון פרס
ותבע כינוס ועידה בינלאומית, בהשתתפות
אש״ף, שתהיה בעלת יכולת
להכריע. הוא התייחס אל המישלחת
הישראלית כאילו היתה נציגת הציבור
היהודי־המיזרחי.
נאומו לא כלל דבר על הכרה הדדית
בין מדינת־ישראל ואש״ף, וגם לא על
גבולות המדינה הפלסטינית. מאידך,
הוא לא תקף את הציונות (אלא רק
״קיצונים ציוניים״) .הוא הירבה לגנות
את ״הטרור״ הישראלי, תוך הדגשה כי
אש״ף הפסיק את הטרור ומגנה אותו.
כוונתו היתה לפיגועים בחו״ל.
אות לבאות. ברור כי השעה
הנוכחית אינה כשרה לפריצת־דרך
מצד אש״ף.
למחרת הפגישה גינה אותה האירגון
של אבו־נידאל בלשון קיצונית, וגם
האירגונים השמאליים הממוקמים בדמשק
י הסתייגו ממנה, למרות החסות
הקומוניסטית למישלחת הישראלית.
אחרי הוועידה וד 18 של המועצה הלאומית
הפלסטינית, שבה חזרו האירגונים
היותר״קיצוניים לחיק האירגון, קשה
לאש״ף לעשות מחווה רצינית יותר.
דווקא משום־כך היה משום חיוב

וגם לא רוצים לדבר על אלה
המרצים כבר יותר מ־ 18 שנים מתוך 20
שנגזרו עליהם ו^א פצעו אפילו ציפור
ולא חתכו רגל ע)ל תרנגול, או על אלה
שהורשעו לאחר| זיוף עדויות ופיברוק
הודאות, וזה מ|טום שאנו לא אנשי
המחתרת היהוקת־ישראלית ולא חסידי
הרב לווינגר |או ישראל אריאל ואף
אחד מאיתנו אזנו יכול להעביר 150
מוקשים במחיר( של שנה וחצי ברוטו.
לא רוצים להרחיב כאן, כי זה לא
ייגמר.
אנו לא מ1בקשים חנינות ולא
המתקת שליש 1לא היו לנו ואין לנו
בקשות פרטיוח לאסיר זה או אחר. כל
בקשותינו הן למען הכלל ולהטבת
תנאים. למען תנאים מתאימים לחיי
אנוש בסוף המ1|:ה ה־ .20 וכידוע שאנו,
האסירים הפולוטיים, חיים את חיינו
באופן די מאורגן ומסודר וגם מבוקר,
תוך מישמעת פנימית ושמירה על
החוק והנוהל !!,במיסגרת יחסי״כבוד
בין האסירים ווזסוהרים.
ההיפך מזישר. אנו גם לא רוצים
לערוך השוואה בין הגונדר לשעבר רפי
סויסה לבין הגונדר הנוכחי, האלוף
מצה״ל. אומנם בתקופתו של סויסה היו
דברים נוראינו כמו קורות אשקלון
מספטמבר ,1985 כאשר דוכאו האסירים
בצורה אכזרית מאוד, תוך שימוש
בכוח ובגאז מן־מיע בממדים שלא היו
מאז .1967
אך מצד ע|ני הגונדר לשעבר היה
(המשך בעמוד )10

העולם הזה 3 2598י

ו ־ עיון

רק נוסך בטרגדיה ששמה שימעון פרס
^ הסתיים עתה.
לא־אחת השוויתי את פרם לגיבור המיתולוגיה
היוונית, סיזיפוס. אותו מיסכן נענש על־ידי
האלים בשל מעשה־הלשנה. נגזר עליו לגלגל
אבן כבדה אל ראש־ההר. בכל פעם, כשהאבן
מתקרבת לפיסגה, היא נשמטת מידיו ומתגלגלת
שוב למטה. המלאכה מתחילה מחדש, וכך עד
סוף הדורות.

פרם לא נענש על-ידי האלים. גורלו
המר נובע מאופיו שלו עצמו. מבחינה
זו, אין זו דראמה יוונית, אלא טראגדיה
מודרנית.
עכשיו זה קרה לו שוב, בפרק הנושא את
הכותרת ״הוועידה הבינלאומית״.

הננ

עיד

מרו

לא זה בלבד שרעיון הוועידה לא התקדם
בפועל, אלא שירד אל מתחת לקו•
ההתחלה.
במהלך המיבצע היו לפרס הישגים מרשימים
מאוד. לא רק ברית״המועצות, יוזמת הרעיון,
תמכה בו, אלא גם ארצות־הברית הביעה, לפחות
בחצי״פה, תמיכה. המלך חוסיין נשען על ההסכם
שלו עם יאסר ערפאת, והתגבש גרעין למישלחת
ירדנית־פלסטינית, שנהנה מהסכמת אש״ף, המלך
חוסיין ושימעון פרס גם יחד. מצריים תמכה
ברעיון בפה מלא. צרפת, ואירופה כולה, קראו
הידד לפרס.
מה נשאר מכל זה?
המליצות עדיין מרחפות באוויר. אך המהות
איננה. .

3ב ו1

אולם במישחק הזה, אבו־חצירא חשוב מג׳ורג׳
שולץ, והורביץ חשוב מפראנסואה מיטראן. מפני
שהפוליטיקה הפנימית קודמת תמיד למדיניות־חוץ.

בשעה
שפרס רכש את אהדתם של
שליטי העולם, רכש הליכוד את שני
הקולות המכריעים בכנסת.
שימעון פרס מצא את עצמו במצבו המביך של
שחיין חוצה־אוקיינוס, החוזר לחוף ומגלה שמישהו
גנב את בגדיו.

פרס הבטיח משהו לבל העולם, ועכשיו
הסתבר לכל העולם שאינו יכול לספק
את הסחורה המובטחת.
אין הוא יכול להקים ממשלה ישראלית שתסכים
לוועידה. אין הוא יכול להקדים את הבחירות

^ פשר להתייחם אל הפרק הזה בשתי
צורות: במישור הפנימי ובמישור החיצוני,
כאל מהלך פוליטי־ישראלי, וכאל מיבצע מדיני-
עולמי.
מבחינה פנימית, נועד המסע להוביל את פרם
אל פיצוץ ממשלת־האחדות, אל הקדמת הבחירות
והניצחון בהן.
או לחילופין: אל פיצוץ ממשלת־האחדות והקמת
ממשלה צרה, בראשות המערך׳ .
אין לומר שמבחינה זו הסתיים המיבצע באפס,
שהמסע חזר אל נקורת־הזינוק.

גם בלי מאיר כהנא, יש לימין עכשיו
רוב מוחלט בככסת.

^ תוצאה״נטו של מהלכי פרס בתקופת־זמן
1 1זו:

אין לו רוב להקמת ממשלה צרה. אין
לו רוב להקדמת הבחירות.
ניתן עכשיו להעביר בממשלה ובכנסת החלטות
בניגוד לרצון המערך.
רק בקאבינט המצומצם נשמרת עדיין החלוקה
של חצי־וחצי, וזהו הבלם היחידי שנותר_בידי

המערך•

פרם עצמו התייאש מן הרעיון להקדים
את הבחירות ולנצח בהן, ועל כן
העלה עתה את הרעיון המפוקפק של
עריכת מישאל-עם.
כל זה רחוק מאוד־מאוד מן התיקוות הוורודות
שהיו לו, כשהרים את הדגל הססגוני של הוועידה
הבינלאומית, וקרא להסתערות.

האבן התגלגלה מראש-ההר אל התחתית,
למקום נמוך אך מן המקום שבו
התחיל הפעם לגלגלו כלפי מעלה.

>^ותו הדבר קרה גם מבחינה מדינית־חיצונית.

ממשלת-ישראל היא היחידה שלא
קיבלה רישמית את רעיון הוועידה.

גם בעולם יצא לו עתה שס של אדם
שאינו יכול לקיים את אשר הוא מבטיח.
במיקרה
הטוב ביותר, נאמר עליו בחדרי־חד־רים
שהוא מבלבל את המוח. עשה הרבה׳ רעש,
גרם למהומה במשך שנים. ובסוף התברר כי אין
לו אף תמיכת ממשלתו שלו.

במיקרה הרע ביותר, זה נראה במזימה
מתוחכמת. כך סבורים בל הערבים.
אין הם מוכנים להאמין כי ישראל אינה
יודעת מה היא עושה, שבראשה עומדת
ממשלה מבולבלת ומטומבלת.
מכיוון שהיהודים הם חכמים ומתוחכמים, הרי
ברור שכל התרגיל כולו היה מחושב מלכתחילה,
כדי לזרוע פילוג בעולם הערבי, ולהסיח את דעת
העולם ממעשי־הפשע של ישראל בשטחים הכבושים.
שימעון פרס ויצחק שמיר הם שתי הזרועות
של מדיניות אחת.

ן• ש לכך מודד עובדתי פשוט ביותר.
כשהחל המיבצע, היו הכוחות בממשלה ובכנסת
שקולים בדיוק. המוסדות התחלקו שווה-
בשווה בין גוש־הליכוד לבין גוש״המערך.
בתום המיבצע, המצב שונה.

כיום יש לגוש־הליכוד רוב בממשלה.

מצרים לא היתה מעולם מעוניינת באמת בוועידה
בינלאומית. היא משלמת לרעיון זה מס־שפתיים,
אבל לא תנקוף למענו אצבע. לדעת
כמה מומחים (וביניהם יצחק רבין ושר־החוץ
המצרי לשעבר, איסמאעיל פאהמי) בא אנוור
אל־סאדאת ב־ 1977 לירושלים כדי לפוצץ את
רעיון הוועידה הבינלאומית, שעמד אז על הפרק.
המלך חוסיין מקדם את עניין הוועידה יותר
מכל אדם אחר, מלבד פרס. אבל הוא רוקד בוזמנית
בכמה חתונות, כדי לשמור על יחסיו עם
שאר השכנים של ירדן. הוא לא יריב עם איש
מהם.
אסד אינו מסוגל לקבל שום החלטה תקיפה.
מישטרו מעורער. באחרונה היו בסוריה שני נסיו־נות־הפיכה.
אחיו, החולש על שרותי־הביטחון,
גורם לו צרות. גם לבנון היא צרה צרורה. הוא
מחייב את הוועידה כדי לפייס את הסובייטים,
ותו לא.
אף אחד מכל אלה לא-יעלה על מיתרסים כדי
להניף את דגל הוועידה. אך כולם יאשימו את
ישראל בהכשלת היוזמה.

ך כן לא חזר שימעון פרס בפרק זה אל נקו/דת״ההתחלה.
הוא נסוג מעבר לה.

האמת היא שהמיבצע הסתיים מתחת
לאפם. המסע חזר אל מקום שהוא
הרבה מאחורי נקודת־הזינוק.

שר אחד, ייגאל הורביץ, שישב בממשלת המערך
עבר לליכוד מבלי לנטוש את מקומו ליד
שולחן־הממשלה. אמנון רובינשטיין פרש מן
הממשלה.
בכנסת המצב דומה. בראשית המיבצע היה
הפרלמנט מחולק בדיוק, חצי־בחצי, בין גוש
הימין וגוש השמאל.
כיום, אחרי רכישת ייגאל הורביץ, אהרון אבו־חצירא
וזיידאן עטשי, יש לגוש הימני 62 קולות
בכנסת, לעומת 58 קולות לגוש המרכזי־שמאלי.

ד 11־1

הקליפה החיצונית של הדברים עדיין
קיימת, אך הפרי שבה נרקב.
למעשה ירד הרעיון מן הפרק. נוצר קונסנזוס
עולמי אילם האומר שהרעיון אינו מעשי.
פשר לטעון שזה היה בלתי־נמנע ממילא.
\ £כ ל אחד מתריסר הצדדים הפוטנציאליים
ליוזמה זו התכוון לוועידה אחרת.

למעשה דובר על תריסר ועידות שונות.

יאסר
ערפאת, הטוען שהוא המציא את הרעיון,
התכוון לוועידה שונה מאוד מזו שאליה התכוון
המלך חוסיין, ושניהם ייחלו לוועידה שונה מזו
שעליה חשב חוסני מובארב.
מובן מאליו שמוסקווה חלמה על ועידה שונה
מאוד מזו שעמדה לנגד עיני וושינגטון, ושתיהן
לא חשבו ברצינות על הוועידה של שימעון פרס.
מלך מארוקו הזמין את פרם לאיפראן כדי
לקדם את עניין הוועידה, והמלך חוסיין פעל כדי
לשכנע את הנשיא חאפט׳ אל־אסד. אין שום
דמיון בין הוועידה של חסן והוועידה של אסר.
שימעון פרס ידע זאת, כמובן. לא היו לו
אשליות. הוא אדם מפוכח. אבל הוא קיווה שניתן
יהיה לשלב ביחד את כל המגמות השונות האלה,
לפחות בשלב הראשון והמכריע של עשיית נפשות
לרעיון בעולם ובישראל.

אך זה כבר התפוצץ בשלב זה.

* ה התפוצץ בישראל.
( בעוד ששימעון פרם אץ־רץ מבירה
לבירה, דיבר עם מלכים ונשיאים, סקר
מישמרות־כבוד והצדיע לדגלים, דיבר
רוני מילוא עם אהרון אבו-חצירא וייגאל
הורביץ.
אינני בטוח עם מיכאיל גורבאצ׳וב שמע אי־פעם
על קיומו של אבו־חצירא, ואם הנשיא רו־נלד
רגן זוכר בדיוק מי זה ייגאל הורביץ.

כדי להשיג ממשלה כזאת. אין הוא בטוח שישיג
רוב בבחירות, אפילו ניתן היה לקיימן. ורעיון
מישאל־העם, שנשלף מן המותן במחווה של
יאוש, הוא אקדח בלתי־טעון.

^ תכן כי היעדר ההסכמה הישראלית לוועידה
בינלאומית לא היה כל־כך מכריע, אילו היה
קיים באמת קונסנזוס בינלאומי למען הוועידה.
קשה לעמוד בפני קונסנזוס.

אמנם, יש קונסנזוס. בהחלט. אבל
הוא רדוד. אין הוא תקיך והחלטי, מן
הסוג הדרוש כדי להפעיל לחץ אמיתי
על ממשלת-ישראל, תהיה אשר תהיה.
הנה סקירת־המצב, לשעה זו:
מוסקווה אכן רוצה בוועידה. אך אין הדבר
בוער לה. גם בלעדיה היו לה בזמן האחרון
הישגים גדולים במרחב שלנו. אש״ף התאחד מחדש
בחסותה, קשריה עם המדינות הערביות
הפרו־אמריקאיות הולכים ומתחזקים.
ארצות־הברית אינה מעוניינת באמת בוועידה.
היא השמיעה כמה מליצות ברוח זו, כדי
לתמוך בפרס. אך היא רואה ברעיון הוועידה טכסיס
סובייטי, והקנאות האנטי־סובייטית עדיין
שולטת בוושינגטון. כוחו של הנשיא שואף
לאפס, הקונגרס לא יעשה דבר בלי הסכמה ישראלית
מפורשת. משמע: שום לחץ אמריקאי לא
יופעל למען הוועידה.
אירופה המערבית היא אסקופה נדרסת של
האמריקאים. .אין לה חשיבות.
אש״ף הצליח ללכד את שורותיו מחדש, וזהו
הישג מרשים. אולם להישג הזה יש מחיר: אי־היכולת
לנהל מדיניות חד־משמעית, ברורה ותקיפה.
פה ושם עוסק אש״ף בתרגילים חלושים
למען השלום. אך אין אש״ף מסוגל כיום לפתח
יוזמה דרמאתית, עיקבית ומוחצת, מן הסוג שהציע
בשעתו עיצאם אל־סרטאווי. בלי יוזמה כזאת
לא יזוז דבר.

אי שיו ת מצרית בכירה שפכה באחרונה
את מרי־שיחה באוזניי.
״האם ישראל אינה מבינה מה היא עושה?״
זעם .״היא הורסת את שארית התיקווה לשלום
בעולם הערבי!
״יהיו לזה תוצאות. המצב אינו סטאטי!

״כמה זמן יכולה מצריים להחזיק מעמד,
יחידה ומבודדת, מול כל העולם הערבי?
״הנשיא
מובארכ רוצה לקיים את השלום עם
ישראל. אך גם הוא אינו יכול להתעלם מדעת־הקהל
במצריים. המצרים אינם רוצים להרגיש
שהם בגדו באחיהם הפלסטינים.

״לכן, כאשר ישראל מטרפדת את כל
מאמצי השלום, יותר ויותר קשה אצלנו
להגן על קמפ-דייוויד ולדבוק בשלום עם
ישראל. יום אחד, במוקדם או במאוחר,
זה יתפוצץ.״

*ץ ה מצבו של שימעון פרס אחרי כל אלה?
* /בזירה הפנימית הוא נבלם. הוא יישאר בלום
עד סוף , 1988 אלא אם כן יקרה משהו בתחיה או
בש״ס, בלי כל קשר עם הוועידה הבינלאומית.
בזירה החיצונית הוא יכול לערוך מסעות נוספים.
מארחים מנומסים יחזרו ויקראו לוועידה
בינלאומית, כמיצוות אנשים מלומדה, אך איש
מהם אינו מתייחס עוד לעניין ברצינות.

בעיני המדינאים בעולם, הוועידה הבינלאומית
מתה כמו הדודו, הציפור
הגדולה במאוריציום שעברה מן העולם.
מישאל־עם
לא יציל אותה. שום תרופת־פא־טנט
לא תחייה אותה.

אבל פרם אינו מתייאש לעולם. הוא
ניגש שוב אל האבל. הגיע הזמן להתחיל
לגלגלה שוב למעלה.

חשו גאל הוווביץ התעו! בעיסק
בניו למוות הודאות האתיקה
ויד המישכחה עלולים דהידוש
לשלם מיליונים בגלל שטוות־טובה
הבנק לא תבע למנות מנס ננסים
לונוש השר, למוות שחתם

ויודגש:
ועדת אשר, והתערב בניהול
עיסקי מישפחתו.

ושני בניו על ערבות בסך 10 מיליון
שקלים, כאשר נקנתה חברת אורן
מיבנים. הערבות תקפה עד היום ובל ל פנה עתה לבית״המישפט בעניין
ערבות זו, וביקש מינוי כונס־נכסים
לשני הבנים.

כללי הוועדה |,שאושרו על־ידי הממשלה
ושפורסמו בילקוט הפירסו־מים
ב־ 7בנובמבר ,1977 אומרים(פרק

״מבלי לגרוע[ מההוראות הכלליות

בל״ל לא ביקש למנות כונס

השר הודביץ (עם שר־האוצר ניסים)
משוגעים, לרדת מן הגג!
ך• יום ראשון, ה־ 31 במאי, נקראו
יוני ויואב הורביץ בדחיפות למג־כ״ל
הבנק הבינלאומי שלום זינגר.
זה הודיע להם שהביקורת הפנימית של
הבנק גילתה כי המחאות־לקוחות בשווי
ארבעה מיליון שקלים, שהפקרו
על־ידי חברת יריב־הספקה בביטחונות
לאשראי, אינם מהווים כל ביטחון.

הסיבה: התברר כי היו אלה
המחאות־טובה, שכנגדן משכו
בני-הורביין המחאות מקבילות
לטובת נותניהן, כך שלמעשה
ההמחאות שהוצגו לא היו שוות.

זינגר
דרש מהם לכסות מייד את הפער
של ארבעה מיליון שקלים. כאשר
עד היום השלישי, ה־ 2ביוני, לא נעשה
הדבר, נשלח אליהם מיכתב של הבנק,
התובע להקטין מייד את החריגה של
ארבעה מיליון שקלים. למחרת הפסיק
הבנק לכבד את המחאות בני־הורביץ
ויריב.

^ השי התעדג
אישית
^ אשר הוזלו ההמחאות לחזור,
עברה השמועה כאש במחנה ידידיהם
הקרובים של שני הבנים. חברים
אלה נענו לפני כמה חודשים להפצרות
בני־הורביץ, שטענו כי מצבם איתן, אלא
שיש להם מחסור זמני בביטחונות
בגלל תחרות המשביר המרכזי בהם.
הבנים שיכנעו את חבריהם כי אין להם
כל בעיה לצאת מהסבך, וכי כלל חובותיהם
אינו עולה על חמישה־שישה
מיליון דולר.
החברים הסכימו למסור להורייצים

המחאות־טובה כנגד המחאות זהות שקיבלו
מהם, וכן הסכימו כי המחאות
אלה יוצגו בבנק הבינלאומי בהמחאות
לתשלום לכל דבר.

עתה הם חוששים שהבנק
יתבע את סירעון המחאות-ה-
טובה האלה ויגבה מהם את ארבעת
מיליון השקלים שחתמו
עליהם, כאשר הוטעו לחשוב בי
לעולם לא ייתבעו לפרוע את ההמחאות.
מקורות
בנקאיים בכירים אישרו כי
הצגת המחאות־הטובה הללו כהמחאות
רגילות לפירעון גובלת בפלילים.
אחרי שהבנק הבינלאומי הפסיק
לכבד את המחאות יריב, הסכים הבנק
כי יריב הספקה תימסר לניהול אליעזר
פישמן ועדי פילוסוף, ללא פניה ל־בית־המישפט
למינוי כונס. בני־הורביץ
מסרו לבנק מיכתב הסכמה למינוי השניים
כמנהלים ביריב הספקה מטעם
הבנק.
ביום הרביעי בלילה באו פילוסוף
ופישמן למישרדי יריב לקבל את הניהול.
אולם למחרת בבוקר פנה בנק
לאומי לבית־המישפט, בבקשה למנות
כונס־נכסים, ובכך סיכל את הנסיון ל־פיתרון
שקט.
בנק לאומי החליט לדרוש כונס־נכסים
מפני שהיה הנושה הגדול ביותר
— 19 מיליון דולר — ואילו ערך
הביטחונות שבידיו אינו מגיע לשליש
הסכום.

מנכ״ל הבנק, צדיק בינו, החליט
לפנות לבית־המישפט, למרות
שיגאל הורביץ נפגש עימו
אישית וביקשו לא לעשות
זאת. התערבות השר הורביץ

בנים יוני ויואב הורביץ ליד בית יוני
מיכתב גלוי לפוליטיקאים בליכוד

היא בניגוד חמור לכללי ועדת
אשר, האוסרת על שרים להתערב
בניהול עיסקיהם לשעבר.

לשר יגאל הורביץ. דילוג זה על
יגאל הורביץ נראה יותר מת־מוה.
כאשר הבנק מוותר על
מימוש חלק מהביטחונות שיש
לו, הוא פוגע לא רק בעצמו, אלא
גם בנושים הלא-מובטחים.

בל״ל החליט שלא להיעתר לפניית
השר, מכיוון שזמן קצר קודם לכן הגדילו
הבנים את החוב בעוד שני מיליון
שקל, בחריגה לא מאושרת.
לכך נוספה גם חוות־דעת לגבי שווי
הביטחונות, ובעיקר המיגרש ליד בורסת
היהלומים ברמת־גן. המיגרש משועבד
לבנק לאומי(כנגד 1.9מיליון
דולר) ולדיסקונט(כנגד סכום דומה).
מסתבר כי שוויו הריאלי אינו מכסה את
החוב.

אין ספק כי כונס־הנכסים, שמונה
מטעם בית״המישפט, עורר־הדיז ישראל
קנטור, יודע כי הוא חייב נאמנות
לכלל הנושים, ולא יהסס לממש את
הערבות שעליה חתם השר הורביץ.
דובר בל״ל הגיב באומרו שהבנק
יממש את כל הערבויות העומדות לרשותו,
להקטנת החוב.

דבר אחד נעתר בל״ל להפצרות
,השר! ב־ 1984 חתמו יגאל הורביץ

כאשר חתם יגאל הורביץ על
הערבות וכאשר נפגש עם בינו
צדיק, לא היו אלה הפעמים הראשונות
שבהן הפר את כללי
חריג תמוה

האמורות בפרק!א׳ ,יחולו על השר בת־קופת־כהונתו
ההוראות הבאות )1( :איסור
כהונה בגוף שמטרתו השגת רווחים:
שר לא יעסוק בכל עסק ולא יהיה
נושא משרה, חבר בהנהלה או בכל מו־ ׳*
סד אחר של חקר בני־אדם העוסק בפעילות
כל שהקן, שמטרתה השגת רווחים.״
מקורבים
של בני־הורביץ מעידים
כי במישרדי וקמים שמור חדר לשר
הורביץ, ובו הוא יושב כמה ימים בכל
שבוע. מזכירתו) הוותיקה, טליה, מטפלת
גם בעניינה, נוסף על הטיפול בענייני
הבנים} .שבתו בחדר הוא משוחח
עם בניו ואקשי החברות המנוהלות
על-ידי הבנים[.

הורביץ התערב לטובת עים-
קי מישפחתו לא רק באחרונה,
כאשר הוא שר-ללא-תיק. הוא

עשה יותר למענם כאשר היה
שר־התעשיה ( )1978 ושר־ה־אוצר
(.)1979
העולס־הזה פירסם עוד לפני עשר
שנים כמה כתבות על פעולות השר,
שהפרו את כללי ועדת־אשר. בין השאה
״השרים המתעשרים״ (העולם הזה
,)24.8.77״המדינה במחלבה פרטית״
(העולם הזה ,)28.11.77״אבקת
הזהב״(העולם הזה .)26.3.80
תוך כדי פירסום הכתבות שלחתי,
ב־ 27 בנובמבר ,1979 תלונה ליועץ ה־מישפטי
לממשלה. היועץ אישר את
קבלתה, וזה הכל. התלונה, על ניירהמיכתבים
הרישמי של העולם הזה,
המובאת להלן, מתארת כיצד ניצל הור־ביץ
את מעמדו למען עיסקי מישפחתו.

,הפיה של

חוק־העוגשים״
ך זו לשון התלונה:

1לכבוד היועץ המישפטי לממשלה,
ירושלים.
ב־ 18 בנובמבר השנה הועלו מחירי
החלב המעוקר ב־&יסוו.
על שורה של מוצרים, הניתנים לא־גירה,
הוטל היטל־מלאי. על חלב מעוקר,
הניתן לאגירה כמו גבינות קשות,
י לא הוטל היטל.
גם במיקרים קודמים, בשנים
1977.־ ,1979 עת הועלו מחירי החלב
המעוקר, לא הוטל עליו היטל־מלאי,
בשעה שהיטל כזה הוטל על גבינות
קשות ומוצרים אחרים.
בנובמבר השנה, ובמרבית התקופה
בשנים 1977־ ,1979 היה מר יגאל הור־

מחלב מסובסד, אלא מאבקת־חלב. כלכלני
מישרד־החקלאות ומועצת־החלב
התנגדו בכל הפעמים להעלאת מחירי
המעדנים, כפי שהועלו, ובאחד המיק־רים
אף הוגשה תלונה למבקר־המדינה.
מסקנות הביקורת פורסמו בדין־ו־חשבון
לשנת . 1978 מן הפירסום עולה
כי המבקר ברק רק את השאלה אם
השר הורביץ התערב אישית בנושא מחירים
אלה, ולא בדק את נושא התלונה
עצמה: מדוע חתם השר על צווים המעלים
מחירי המעדנים ללא הצדקה.
המבקר לא נפגש עם המתלוננים עצמם
ולא שאל אותם, והסתפק בשאלות לשר
ולפקידיו הבכירים.

מחצית מייצור המעדנים
נמצא בידי המחלבות הפרטיות.
מחלבות ״טנא נגה״ מייצרות
כרבע מכלל השוק בארץ.
בהעלאות המחירים הלא-מו־צ-
דקות איפשר השר הורביץ למהלכות
״טנא נגה״ רווחים שהגיעו
ל 12-לירות לליטר מעדן
(בחצי יותר ממחיר ליטר חלב*
לצרכן) כאשר ייצור מחלבות
אלה התקרב לארבעה מיליון
ליטר מעדנים לשנה.
ב־ 17 ביולן 1977 חתם השר הורביץ
על צו להעלאת כלל מוצרי־החלב, בגלל
הקטנת סובסידיות. המוצר היחידי
שמחירו לא עלה היה אבקת־חלב. מוצר
זה משמש תחליף לחלב עצמו בייצור
מוצרי־חלב, ומשתמשים בו בעיקר טנא
נגה. טנ א נגה צרכו באותה עת 30
טון אבקת־חלב לחודש, כאשר טונה
אבקה מאפשרת ייצור תחליפי ל־11
אלף ליטר חלב.

המדידות ה בל ב די ת?הלוסקים עוד מישפחדו הורוביץ:
?*צו 1*10110 ניסו? ו!ס)1כס*1ו11ו חולב אח 3יווזנמתת וווו1ד נסו
סמדינה נדק 1לא סקו סתור חחנוח וומישטזתיס ״ 1רני

ממדינה נוחותה9חחו

כתכת ״העולם הזה״ 28.11.79
.,מחלבה פרטית״

מרביץ לא ״קו את שזיף אבקת־החלב ,־ומיעגחתו (ממ״ר! להחויוו
* 01 הוט־ שחן(!שזי להיסלע לדילמה בהו!(ואת ומזיו* מונות הקוסטת

טוים ההתעטויס

נאל-זז-אל; *יי*מ־ *ל* * 5ג! *ד ההד*׳
>^ם י מאי ם יי! *ת מזיל וזיזי-ג ״ירי*״
**ר ריזיז־ם׳מ*״ 2:״ 5מוי ומי׳ -סזז
ינם יאי* מילה? ,ונים רלג
מז!!גח **י הזמש. ימלים ליילד אז
סיזי-זש ם י׳>ג ־׳גר אי מאמ״־רלג לשי
דזכד גי* הל משר״מיז לגר* ל מזין גאדי ומלבד# .יזג יו מ י גייעז מ י תנינה
מעדי*! לי מי ניחלג מ ר: ריי >גאמ,3
ידמיבוז ד>יז<;״חת י**!א> 3זורעייז
נמייה גיזירז עי * מ ל־מיכ למידימי,
מ לימעעת יעלית? עיין ימו למערי
״נגיעות ז!ל ,!3הימור* ישי *!יגייס
לאמיי*

מ ה טנ ראח

0>>3 €3אפתשל
?״״ תל*זמ העוד יגאל מחמיץ, עי*
5י לזאליד 1* .מדרי *גמן יעזלשמ׳ז״
ליו ל*יבן דק ימ*ו> ? 1ד>*י1ו;ר, יי־
*גיאו* *ים ז ״ .טמיזד! ייעובד.

כתבת ״העולם הזה״ 24.8.77

גאל איז־לי

את הפרשה פוצץ העולם הזה ( )20.5.84 כבר לפני
חודש. תחת הכותרת ״מי יגאל את בני יגאל?״ חשף יגאל
לביב את הצרות שאליו נקלעו בניו של יגאל הורביץ.
שקיבלו לידיהם את עיסקי אביהם. קבע אז לביב:
״העסקים של מישפחת השר יגאל הורביץ נתונים בצרות.
הם זקוקים לעזרת האוצר. יריביו מעלילים עליו: הוא
הצטרף לליכוד תמורת תמיכה בעיסקי בניו!״
היה זה סקופ אמיתי. אולם אף כלי־תיקשורת אחד
בישראל לא הגיב עליו. רק השבוע. כאשר הדברים
התפוצו כבתי-המישפט, גילתה העיתונות הישראלית את
פרשת מישפהת־הורביץ.
דיין ושרון. הפרשה מעוררת כמה שאלות, שכולן
מסתובבות סביב שאלה מרכזית אחת: מה הקשר בין
העסקים של מישפחת־הורביץ ובין הקריירה הפוליטית
של השר הורביץ?
האם בכלל תיתכן הפרדה אמיתית?
כאשר התמנה הורניץ כשר, נהג לפי הכללים שנקבעו
על־ירי ועדת השופט חיים אשר: הוא העביר את עסקיו
לבניו. יואב ויוני. לפי כללי הוועדה, אסור לשר להיות
מעורב בעסקים.
הכללים האלה נקבעו אתרי שורה של שערוריות. בין
השאר:
• עיסקי הארכיאולוגיה של משה דיין. כאשר חשף
העולם הזה את העובדה שדיין אינו עורך רק חפירות
בלתי־חוקיות. אלא שהפך גם סוחר בינלאומי בעתיקות,
התברר להפתעת רבים בי אין בישראל חוק האוסר על שר
לעסוק במיסחר. הצעת־חוק שהוגשה על־ידי ח״ב (דאז)
אורי אבנרי בעניין זה נדחתה ברוב גדול על־ידי הכנסת,
לפי דרישת גולדה מאיר, שחיפתה על השחיתות.
• אחרי המהפך, הבינו הכל שיש ניגור־אינטרסים
מחפיר בין כהונתו של אריאל שרון כשר־החקלאות ובין
שליטתו בחווה הפרטית הגדולה ביותר במרינה.
ועדת השופט אשר הנהיגה כללים מינימאליים לפיתתן
הבעיה. מבקריה טענו שכללים אלה לא יביאו אלא
לטיוח חיצוני, וכי השדים ימשיכו להיות למעשה בעלי
עסקים, אחרי שיעבירו את העסקים פורמאלית לבני־מישפחותיהם
וידידיהם.
אב ובניו. פרשת־הורביץ מדגימה את הבעיה.
הסתבר כי בניו של השר קיבלו הלוואות בסך עשרות
מיליוני דולארים בלי ערבויות מתאימות. את ההלוואות
נתנו בנקים, בשעה שיגאל הורביץ היה בעל עמדת־מפתח
במערכת הכלכלית, הן כשר־האוצר, הן כאישיות כלכלית
בכירה. הן כשר־בלי־תיק.
הכל ידעו כי השר הורביץ מבקר את בניו לעיתים

י8וו 8ו:886
^ #6?3*7מ-ס
ודמו 888ח33*?1

ן!8£וך

כתבת ״העולם הזה״ שחשפה את הפרשה
איש לא הגיב
קרובות במשרדיהם. ימבלה שם הלק מזמנו.
העולם הזה ( )20.5.84 פירסם מיכתב שכתבו בני־הורביץ
לראש סיעת הליכוד בכנסת. ובו תבעו את התער־.
בותו בעניין כלכל• הנוגע להם. הדבר קרה בזמן שהליכוד
ניהל משא־ומתן למשיכת הורביץ־האב מגוש־המערך ל־גוש־הליכוד
בכנסת ובממשלה.
עכשיו נתן הורביץ־האב, בהיותו שר בממשלה. ערבות
גרולה לעיסקי בניו. נשאלה השאלה: מהו הכיסוי לערבות

״אין לי!״ יתכן מאוד שכל זה אינו רק הוקי, אלא גם
תואם את כללי ועדת/אשר. אם כן, חושף הדבר את החולשה
היסודית של כללים אלה. אין הס מבטיחים מימשל
תקין•
מנהלי בנק לאומי ושאר הבנקים, שמימנו ביד נדיבה
את עיסקי מישפחת־הורביץ, והעורכים עתה בכל העולם
חיפוש קדחתני אחר רכוש המישפחה, יכולים להאשים רק
את עצמם.
יתכן כי במאוחר יתגלה שיגאל הורביץ צדק לגמרי
באשר נהג להכריז :״אין לי!״ ואילו האמון העיוור שהעניק
חלק גדול של הציבור להורביץ, כסמל היושר וההגינות
בחיים הפוליטיים. עומד עתה במיבחן חמור.

״השרים מתעשרים״

דיווחי ״טנא נגה״ כתוצאה
מאי-העלאת מחיר אבקת־הח-
לב היו לפחות שמונה מיליון
לירות באותה שנה. אי-העלאת
המחירים של האבקה היתה עיוות
צורם, שגרם למחאות רבות
מצד כלכלני מועצת-הח-
לב, ולשווא.

ביץ השר החותם והמורה על הוצאת
הצווים האמורים, להעלאות מחירים ו־

היטלי־מלאי.
שני שליש מתפוקת החלב המעוקר
בישראל נעשית על־ידי מחלבות ט־נא־נגה
השייכות לשני בניו של השר
הורביץ, מאמצע שנת .1977 קודם לכן
היו בבעלות מר יגאל הורביץ.

באי-הטלת היטל מלאי בנובמבר
השנה הרוויחו מחלבות
״טנא־נגדד׳ רווח מיידי של מיליון
עד שני מיליון לירות.
במחצית השניה של שנת ,1977ובמשך
שנת ,1978 הועלו מחירי מוצ־רי־החלב
במקביל להקטנת הסובסידיות
לחלב. מישרד־התעשיה העלה גם
את מחירי קבוצת מוצרי־החלב הקרויה
״מעדנים״(פריגורטים למיניהם, יוגורטים
למיניהם) ,למרות שאינם מיוצרים

,טנא־נוגה״ מול בורסת היהלומים
״רווח מיידי של מיליון עד שניים...״

בשלוש הפרשיות הללו גרמו הוראות,
בחתימת־יד ישירה או עקיפה של
השר הורביץ, להטבות כלכליות לא־מוצדקות
לעיסקי מישפחתו, שבהם יש
לו עניין ישיר או עקיף. בהתאם לסעיף
)10( 278 לחוק העונשין, עובד־ציבור
הוא נושא מישרה או תפקיד על־פי חי־קוק,
בין במינוי, בחירה או הסכם. לפי
סעיף 5לחוק יסוד הממשלה השר־הורביץ
הוא עובד ציבור. על עובד־צי־

בור חלה הוראת סעיף קטן אחר בסעיף
278 לחוק העונשין, הקובע :״עובד־ציבור
שיש לו, מכוח מישרתו, סמכות־שיפוטית
או מינהלית, לגבי נכסים מסוג
מסויים או לגבי עיסוק בחרושת,
מיסחר או עסק מסוג מסויים, והוא משתמש
בסמכותו לגביהם, בין בעצמו ובין
על־ידי אחר, כשיש לו במישרין או
בעקיפין זיקה פרטית בהם — דינו
מאסף שלוש שנים.״
עד כאן התלונה שהיגשתי לפני
שמונה שנים. מובן מאליו שלא נעשה
דבר. השר הורביץ היה אז בשיא ה־קאריירה
הפוליטית שלו.
יתכן שאילו הועמדו השר ובניו אז
על חומרת המצב, לא היה קורה מה
שקורה עכשיו, וההתמוטטות של מיש־פחת־הורביץ
היתה נמנעת.

יגאל לביב ש
9ייייי

במרינה

שר־מישפטים מיז
לא הישעה את עצמו
*ל ולם קטן: בארצות־הברית מתג־הלת
עכשיו חקירת־שחיתות שבמרכזה
ניצב שר־המישפטים האמריקאי,
אדווץ מח וד .3ובישראל —
מדינה קטנה ומרוחקת — מצויים
כמה אזרחים המעורבים, איכשהו, בעסקיו
של מיז. הללו עוקבים בעניין רב
אחר התפתחות החקירה — בסקרנות,
ואולי אפילו בחשש מסויים.
על־פי ניו־יורק טיימס, בודקים
החוקרים האמריקאיים את השאלה אם
ניצל שר־המישפטים את מעמדו כדי
לסייע לידידיו, ואם קיבל איזושהי
תמורה כספית בעבור סיוע זה. כתבה
שפורסמה בנושא זה בעיתון רב־היוקרה,
ב־ 17 במאי, הוכתרה כך:
.האתיקה של פר מק נבחנת שוב״.
מה שנעלם מעיני חוקריו המעולים
של ניו־יורק טיימס, ידוע בישראל
רק למתי־מעט:

העיסקה שבנתה מתנהלת
הדקירה האמריקאית נעשתה
בישראל.

בייצור כלי־מתכת.
ואדטאך ניסתה לזכות במיכרז של
הצבא האמריקאי לייצור מנועים קטנים.
היקף המיכח 32 :מיליון דולר.
בעלי־עניין אחדים — ביניהם רוברט
ואלאש, פרקליטו של מיז, ולין
נופציגר, עוזר לשעבר בבית הלבן —
עבדו בשרות ו אד ט אן.
מיז הודה לא מכבר שאחרי שהומרץ
על־ידי ואלאש לסייע לוואדטאך,
הורה לאנשי־צוותו לדאוג לכך, שהחברה.
תזכה באוזן קשבת של הצבא״.
ואכן, עוזרו של מיז, ג׳יימם ג׳נקינם,
ניהל ישיבה בבית הלבן, שבה השתתפו
נציגי הצבא האמריקאי, נציגי ואד־טאך
ושותפו של לין נופציגר. כעבור
חודשים אחדים זכתה ואדטאך ב־מיכרז.
על־פי ניו־יורק טיימס, מחיר
המיכרז שנקבע לבסוף היה גבוה מן
המחיר שהצבא האמריקאי חישב כמחיר
ראוי והוגן.
ב־ 1983 הפכה ואדטאך —
מרופדת במיכרז צבאי — לחברה
ציבורית; נופציגר וואלאש קיבלו
מניות במאות אלפי דולרים. ב־1986
עבר עוזרו של מיז, ג׳יימם ג׳נקינס,
לעבוד בחברה.
בין שני המועדים האלה התרחשו
עוד אירועים: בראשית 1985 דחף
ואלאש לוואדטאך אחד בשם פת־קלין
צ׳ין — תחילה כיועץ ואחר-כך

של חצי מיליון דולר. בנק לאומי,
בסכום של 2.7מיליון דולר, היה נושה
בזכויות מופחתות. ואדטאך רכשה
את חלקו של המיזרחי, שינתה את
שם המיפעל מסבקל לכרמו תעשיות
והחלה לייצר בו את המנועים לצבא
האמריקאי. לאחר־מכן מצאו עצמם
בעלי ואדטאך כשהון רב בידיהם
בעיקבות הנפקה אמריקאית.
איך נוצר הקשר בין החברה הישראלית
לחברה האמריקאית?
פשוט מאוד: היהודי פרד נויברגר,
שהיה עולה־חדש לשעה קלה, ושרכש
את המיפעל בכרמיאל ב־ ,1981 היה גם
יו״ר מועצת המנהלים של ו אד ט אך
ובעל מניותיה העיקרי.

כאשר רכש את המיסעל
הישראלי, היה, כנראה, משוכנע,
שאו־טו־טו עתידה חברתו
האמריקאית לזכות במיברז
המבטיח של הצבא האמריקאי.
בשלב זה נכנס לתמונה אריה
גולדשטיין, שהיה עוזרו ויועצו של
השר יגאל הורביץ. השר מינה את יד־ימינו
כמנכ״ל חברת־בת של הבנק
לפיתוח התעשיה ועורר בכך, בשעתו,
רוגז רב.
אחר־כך נכנס גולדשטיין לשותפות
עיסקית־פרטית עם איש־העסקים ליהו
ויסר ועם מנכ״ל מכון־הייצוא, רמי גוט.
יחד רכשו בדרום הארץ חווה בשם

הצבא האמויקא נענה לבקשת שר
המישנסים והחברה שהוא וצה ביש־ה זנתה
במינה חבור אמריקאית וכשה מיפעל
בישראל והעסיסה סציתהייר שהוושע בעניוות
שוחד ועי שהיה ו מינו של תשו גאל הווביץ
מעורבים בה כמה ישראלים ידועים
— בץ היתר, ברוך ארבל, מי שהיה
קצין־מישטרזדצבאית־ראשי ופרש אחרי
שהורשע בעבירות־שוחד, ואריה
גולדשטיין, מי שהיה מנהל לישכת
שר־האוצר בימי כהונתו של יגאל
הורביץ, בעל־עסקים שכמה מעסקיו
פשטו רגל.

אוזן קשבת
של הצבא

^ שלהי 1981 רכש פרד נויברגר
^ מיפעל לייצור מנועים קטנים,
שנשא את השם סבקל והיה ממוקם
בכרמיאל שבגליל. נויברגר, יהודי
אמריקאי, עלה לארץ, התגורר בה
חודשים אחדים, עד שנמלך בדעתו
וחזר לארצות־הברית, שב והשתקע
בניריורק.
סבקל הוקם בשעתו על־ידי יהודי
אמריקאי אחר, ביל לויט, כדי לייצר
את המנוע המהפכני ואנקל, שהיה
אמור לחולל מהפכה עולמית. המנוע
המבטיח שבק חיים בינתיים, וגם
המיפעל הישראלי — שהוקם במימון
בנק המיזרחי — קרם עימו.
באותה תקופה פעלה בארצות־הברית
חברה בשם ואדטאך. אדווין
מיז — חשוב לזכור — היה באותה
עת יועץ לנשיא רונלד רגן. ואדטאך
ודתה בבעלות מהגרים לאמריקה
— חברה קטנה בברונקס, שעסקה

כמנהל. במחצית אותה השנה רשם
ואלאש שותפות עיוורת בין צ׳ין ומיז,
שבה השקיע צ׳ין 60 אלף דולר.
שותפות עיוורת פירושה, שמיז לא היה
שותף בניהול. עכשיו, משעזב מיז את
השותפות, הוא טוען שכלל לא ידע אם
השותפות רכשה או שלא רכשה מניות
של ואדטאך.
בחודשים האחרונים, אחרי שרשויות
פדרליות החלו לחקור בפרשה,
נמסרה ואדטאך לניהולו של מנם־
נכסים, על־פי סעיף של. הגנה מפני
נושים״.

ארבעה מנהלים של. ואד
טאך כבר הודו בעבירות שוחד
והם משתמים מעולה עם
חוקריהם. בחודש שעבר הרשיע
חבר־מושבעים ואשינ־גטוני
עובד־דואר בקבלת שוחד
מ״וואדטאך.
ראויה לציון העובדה, שמיז (הוא
נושא בתואר, תובע כללי׳ ,שפירושו
במישטר האמריקאי שר־המישפטים)
לא הישעה עצמו, למרות שמישרדו
שלו מנהל את החקירות.

עוזרו של
יגאל הורביץ
ן* חזרה לישראל.
* 6כאשר קרם מיפעל־המנועים בכרמיאל
היה בנק המיזרחי נושה בסכום

ניבה מטעים. כאשר נקלעה החווה
לקשיים, ולא עמדה בהתחייבויותיה,
מונה לה כונס־נכסים. פרט צדדי: ויסר
היה שותף עם בניו של הורביץ בחברת־בנייה
בשם אשיל.
גודלשטיין. הציע לנויברגר לרכוש
את החברה מגן גולדמן, שהסתבכה
בחובות של כ־ 17 מיליון דולר, רובם
לבנק המיזרחי.
הבעלים־שלעבר, אלישע גולדמן,
נמלט מן הארץ לארצות־הברית, השתלט
שם על חברת־הייצוא של מגן־
גולדמן; ואילו בארץ רכשה ואדטאך
את מגן־גודלמן מבנק־המיזרחי בתנאים
טובים, ונויברגר מינה את קרובו,
עמי פרבר, להיות מנכ״לה. באותו זמן
מונה הקצין־שנאלץ־לפרוש, ארבל,
כמנהל חברת-ייצוא הקופות באמריקה.
שם החברה שונה, והיא נקראה מאז ניו
סייף. גולדשטיין, שקיווה כי הוא
עצמו יתמנה כמנהל, רגז כנראה על
מינוי ארבל והסתכסך עם נויברגר.
בינתיים נקלעה ואדטאך לקשיים;
ההזמנות שמהן נהנתה כרמו תעשיות
קטנו, והמיפעל הועבר לידי כונס־נכ•
סים, לבקשת בנק המיזרחי.
מגן־גולדמן ממשיכה לעבוד, לפי
שעה, אך יתכן שכונס-הנכסיס האמריקאי
ימכור אותה.
עתידו של שר־המישפטים האמריקאי
עדיין לא ברור. החקירה טרם

הושלמה•

יגאל ל בי ב *

(המשך מעמוד . )6
בא, יושב, מדבר, מתווכח, נענה לחלק
קטן מהדרישות, מבטיח לבדוק, שותה
קפה, אומר שלום והולך.
אבל לעומתו, הנציב החדש, במיס־גרת
הסיורים שערך בבתי־הסוהר הגיע
לנפחא ועמד בשער האגף, הורה להכניס
את כל האסירים שבחצר ולנעול
אותם בתאים, כאילו שאנחנו נושאים
מחלות מדבקות או שאנו חיות טורפות
שאי־אפשר להתקרב אלינו. בנוסף
לכך סירב לדבר, להקשיב ואף לקבל
מיכתב שבו אנו מברכים אותו לתפקידו
החדש. ההיפר משר־המישטרה
בכבודו ובעצמו, שהיה בא, יוצא לחצר,
שואל מה העניינים, מבטיח לבדוק
בצורה זו או אחרת.
מאז ,1.12.86 היום שבו ישב דויד
מימון על כס הנציב, חלה הידרדרות
משמעותית בתנאי המחייה ברוב בתי-
הסוהר ובכללם נפחא. ואלה השינויים:
( )1צימצום מוגזם בשעות־הלימוד
עד לשעתיים בלבד.
( )2הגבלת התנועה של האסירים
בתוך האגף ובין האגפים.
( )3הגבלת הגישה לספרייה, למית־פרה,
למיספרה ובו׳.
( )4חיפושים באופן מוגזם ופרובוקטיבי
וכמעט מדי יום.
( )5החרמת מחברות וכיתבי־עת
ואפילו אם זה תרגום מעיתון עברי.
מאז נשלחו הרבה קריאות לנציב
ולשר־המישטרה ולגורמים אחרים, ואף
אחד לא טרח אפילו לענות או לברר,
והמצב המשיך להידרדר בכל בתי־הסוהר
ובעיקר בכלא ג׳נייד, עד כדי
שימוש בכוח ובגאז מדמיע, בנוסף
להפרדת אסירים לפי תקופת המאסר
או הגיל, הפשטת אנשים בכוח ועוד
ועוד. עד שהגיע המצב להתפוצצות
בכל בתי־הסוהר והיתה השביתה, שמטרתה
אך ורק לשים קץ לכל הדברים
הנוראים האלה, וכדי לחזור לשיגרה
ולחיים שקטים שפי שהיו לאורך שנים
רבות.
יד הברזל. ההחלטה לשביתת-
רעב לא נופלת סתם בין יום ולילה,
כאילו שבא לנו להרעיב את עצמנו.
משום ששביתת־רעב לא מוגבלת
והאסירים מסכנים את חייהם, לכן
השביתה היא האופציה המרה והקשה
והנשק האחרון שהאסירים משתמשים
ולאחר טריקת כל הדלתות לכל הנד
עוניינים, בנסיון לשים קץ להידרדרות
ולמנוע מצב טראגי כמו בשביתה שבה
האסיר מוכרח להיאבק על חייו מצד
אחד ועל כבודו מצד שני. משום כך אנו
קוראים לעזרה מכל מי שיכול לעזור
לנו למנוע מצב כזה. לכן שולחים
לנציב ולשר־הפנים לעורכי־דין כי
מוות עדיף על חיים ללא כבוד.
וכאן יש מקום להדגיש שגם שיטת
הטיפול וההתייחסות לשביתה ולאסי־רים
השובתים השתנו בהתאם למדיניות
החדשה, מדיניות יד־הברזל. בנוסף
לדיווחים לא נכונים שמגמתם
להטעות את הציבור אם זה בקשר
לסיבות ומניעי השביתה או בקשר
לדרישותיהם הצודקות של האסירים,
בנוסף לכך ההנהלה החליטה להתעלם
כליל מהשביתה והשובתים רעב בניגוד
לחוק ולפסיקת בג״ץ ,1980 המחייבת
השגחה רפואית ומתן חלב אחרי 48
שעות, ולא כפי שהיה בג׳נייד וכפי
שהתגאה הנציב בתיקשורת שהאסירים
לאחר 20 ימי שביתה מקבלים רק מים
מהברז.
היום המצב שוב על סף התפוצצות,
למרות הבטחותיו של שר־המישטרה
וגורמים אחרים בשביתה האחרונה.
חשבנו שבסופו של דבר הגונדר
החדש הסיק את המסקנות והבין שלא
ניתן לשלול מאיתנו את הזכויות הפשוטות
ביותר שהשגנו, שלא בחינם
השגנו במשך תקופה ארוכה במאבקים
ממושכים, ולאחר קורבנות רבים שהקריבו
את עצמם בנפחא, באשקלון וב־באר־שבע.
אבל לצערנו, נראה שבצ־מרת
השב״ס יושבים אנשים שכואב
להם שהמצב שקט והחיים מתנהלים
כראוי.
המצב המשיך להידרדר ואף הוגברו

צעדי ההגבלות והצימצומים ובכל זד
תחומים ובניגוד לחוקים ולאמנות
הבין־לאומיות ואמנת) ג׳נווה. הגבלות
אלה הגיעו עד כרי פגיעה באוויר
הנשימה של האסירים בכלל, ואסירי
נפחא בפרט, כי פגיעה בטיול היומי
ושלילת זכות הלימוד באופן מוחלט
כמוה כפגיעה באוויר שנושמים.
לכן, לאור הצעדים האחרונים שנקטו
נגדנו, ובמיוחד כאשר בא מנהל
הכלא ביום 21.5.87 וטען שקיבל
הוראה להפריד בץ קני האגפים הקטנים
בכלא קטן זה במטרה למנוע קשר
כל שהוא בין 48 אסירים מאגף האחד
לבין 30 מהאגף השני, שמפרידה
ביניהם רק מחיצת סורגים, דבר שלא
היה מאז שהיה נפחא. צעד זר* שימנע
מאיתנו להגיד שלוט לחברים מעבר
למחיצה, ועוד צעדים נוספים ואשד
רואים בחומרה רבה ובמיוחד כאשר אף
אחד לא רוצה להקציב לנו ולשמוע
את ההסברים שלנו ין גבי מקום מיוחד
ואופייני זה והשפעת צעדים כגון אלה
על המצב הפסיכולוגי ותפ שי של
האסירים בכלא קטן זה, שלא קולם
יותר מ־ 80 אסירים[ ,ואשר ת א בעצם
אגף אחד וכמו שני קדרים בכלא אחר.
לאחר צעד זה מצד 1ההנהלה החלטנו
להימנע מלצאת לטוול, לאודר ולשמש,
ומאז אנו סגורים 24 שעות בתוך
התאים שלא צריך?]תאר.
שלא יהיו עוזו. לכן אנו קוראים
לעזרתכם ולעזרת קל בר־דעת מאנשי

י ״י —י1
יוסף ביגון ונאילה עייאש
ציבור ואירגונים[ דמוקרטיים לעמוד
לצידנו ולפרסם <|ת קולנו, קול האמת
והצדק.
ומתוך אמונה) מלאה בעזרתכם ר
בעזרת גופים קמוקרטיים בישראל
נוכל יחד לעמוד!איתנים לצד זכויות־האדם
ולמנוע הנ|שך מדיניות קשוחה
והרחוקה מלהיות אנושית זו, וכדי
שלא יהיו לנו עוד כאסס חלאווה ועוד
עלי ג׳עפרי שנפלו חללים בשביתת
נפחא ,1980 וכדי שלא תהיה עוד
עופרה מוזס ועד[ סטודנטים מגיד־זית
ונערים מבלאטה ומחאן־יונם שיצאו
להזדהות איתנו לפני שבועות אחדים,
ומתוך חובה ואחריות שלחנו קריאות
נרגשות לשר־המישטרה ולחברי־הבג־סת
מוחמר מיעארי ומתי פלד (מתקדמת)
,תופיק טובי ותופיק דאד
(חד״ש) ,מוחמר ותר(מפ״ם /יוסי שריד
(רצ< ועבד אל־ווהאב דדאוושה (עבודה).
אנו
שוב קוראים לעזרה כדי למנוע
מצב טראגי נוס![ ,לכם כל הזכויות.
אסירי נפחא הביטחוניים,
5.6.87

העולם הזה 2598

איך נוצר קן־הצרעות בקריית־ארבע?
זהו סיפור, שגיבורו העגום הוא יגאל אלון.
החבורה של משה לווינגר הגיעה לחברון במירמה, במסווה של
מתפללי־פסח. הם התנחלו תחי־ף
לה במלון ערבי, אחר־כן־ הועברו
? לבניין המימשל הצבאי, ומשם ל־ף
שיכון־קבע בקריית־ארבע.
כל זה היה בניגוד לרצון הצ!

בא. לא היה צורך בכוח נבואי כדי
״ לדעת מה תהיה התוצאה של
השתלת כנופיה של קנאים בלב
ליבו של הריכוז הפלסטיני הלאומני
ביותר בארץ.
מי האיש שהביא לכניעת הממשלה
לרב לווינגר? יגאל א!
לון.
מעשה שהיה כך היה: ערב
מילחמת ששת־הימים צורף משה
דיין לממשלה והתמנה כשר־הביטחון. בעיקבות הניצחון, הפך דיין
אליל לאומי ובינלאומי, למרות שחלקו בו היה קטן. .
המינוי נעץ סכין בליבו של אלון. במשך שנים נשא את עיניו
אל תפקיד שר־הביטחון. הוא היה המצביא המצטיין של מילחמת־העצמאות,
אליל הפלמ״ח. אל כישוריו של דיין כמפקד התייחס
(בצדק) בבוז גמור.
אולם אלון נרדף על־ידי מזלו הרע. בפרוץ המשבר, שקדם
לששת־הימים, שהה בלנינגראד, בכינוס מדעי שבו היה מיותר
לגמרי. תחת לחוש מייד ארצה, שעה לעצתו של ישראל גלילי
(שהיה אז חכם־הדור בעיני כל, עד שהתגלה בדיעבד כהיפך מזה).
גלילי אמר לו להישאר בברית־המועצות, כדי שלא להגביר את
הדרמאתיות של המצב. כשהגיע אלון לבסוף ארצה, זה כבר היה
מאוחר מדי. היה לחץ ציבורי כביר למינוי דיין, ולוי אשכול נכנע

מאותו הרגע והלאה לא היתה בליבו של אלון אלא מחשבה
אחת: לעלות על דיין, תרתי משמע. הוא עסק בכך ימים ולילות.
בתקופה ההיא נהגתי להיפגש עם אלון פעם בחודש. הדבר
נעשה בסתר, בביתו של אברשה אהרונסון, איש־אמון של שנינו.
אשתו היתה טבחית מצויינת, וכך היינו נפגשים לארוחת־ערב
ומחליפים ריעות. ליגאל נלוו, בדרך כלל, יועציו. הוא העריך
מאוד את כוחו של העולם הזה, סיפר על המתרחש בממשלה
והתייעץ.
באחת הפגישות האלה, אחרי מילחמת ששת־הימים, פקעה
סבלנותי ואמרתי לו בערך כך :״תראה, יגאל, יש לנו כבר משה
דיין אחד. הוא סמל המילחמה ומלך הניצים. איננו זקוקים לדיין
שני, ולך אין סיכוי להיות כזה. אבל אתה יכול להיות סמל השלום
ומלך היונים. זהו התפקיד הממתין לך!״
אלון נעלב עד למעמקי נפשו, ובמשך כמה זמן פסקו הפגישות
בינינו.
כאשר הגיעה חבורתו של לווינגר למלון פארק בחברון, בפסח
,1968 היה נדמה לאלון כי הנה הגיעה הזדמנותו הגדולה. דיין
שכב בבית־החולים, והצבא התנגד בתוקף להתנחלות. אלון מיהר
לחברון, פרש את חסותו על הכנופיה, וכך הקדים את דיין כפטרון
הימין הקיצוני וכאביר ההתנחלות.
אחריו מיהרו שרים אחרים, וביניהם ראש הל״ע, משה קול. דיין
נאלץ להצטרף בדיעבד לשיירה זו. המושל הצבאי נכנע. כך נולד
האסון, אשר את תוצאותיו אנחנו רואים היום.
כל זה, אגב, קרה בגלוי. התרעתי על כך בכנסת בעצם הימים
ההם. איש אינו יכול לטעון ״לא ידעתי!״
עוד לפגי כן נולדה ״תוכנית אלון״ .עיקרה היה סיפוח שטחים
נרחבים — לאורך הקו הירוק, בביקעת־הירדן, ברצועת־עזה, נוסף
על ירושלים המיזרחית והגולן. את השאר היה אלון מוכן להחזיר
לפלסטינים או למלך־ירדן. לא היה איכפת לו למי.
באחת הפעמים, אחרי שגיניתי את התוכנית מעל דוכן־הכנסת
כמיכשול מסוכן לשלום, הריץ לי אלון פתק :״אני בעד מדינה
פלסטינית כמוך. אז מרוע אתה יונה ואני נץ?״
תוכנית־אלון היתה אז תוכנית קיצונית, לא מתונה. כפי שציין
מנחם בגין, התוצאה המיבצעית היחידה שלה היתה פתיחת הדלת
להתנחלות מיידית בביקעת־הירדן.
אגב, היה זה אלון, כשר־העבודה האחראי למחלקת־המרידות,
שהורה למחוק את הקו הירוק מכל המפות המודפסות בישראל.
חיים חפר, שהיה תמיד מעין אורי־דן של אלון, נשאר נאמן לו
גם אחרי־המוות. בשבוע שעבר כתב :״המילחמה ההיא היתה
צודקת — אך הכיבוש הוא בלתי־נסלח /בן־אהרון, ספיר, לבון,
אלון — כבר אז ראו אותו כך״.

המילחמה שדא היתה
באותו השבוע שבו חל יום־השנה ה־ 20 למילחמת ששת־הימים
חל גם יום־השנה החמישי למילחמת־הלבנון.
על מילחמת־ששת־הימים דיברו מבוקר עד ערב בכל כלי־ה־תיקשורת.
על מילחמת־הלבנון לא דיברו כלל.
מילחמת־הלבנון לא היתה ולא נבראה. יוק. היא נמחקה מן
הזיכרון הלאומי, בתרגיל מופלא של אמנזיה קולקטיבית.
מדוע, בעצם? מילחמת ששת־הימים ארכה — כך הרי מעיד
שמה — שישה ימים. מילחמת־הלבנון ארכה שלוש שנים. מיספר
החללים שלנו בשתי המילחמות היה כמעט והה — קרוב ל־800
בששת־הימים, קרוב ל־ 700 בלבנון.
השיכחה היא בבחינת הדחקה קיבוצית. אין רוצים לזכור, כי

ההרגשה הכללית היא שהיתה זאת מילחמה מזוהמת, מילחמה
מיותרת, מילחמה שבה נוצחנו.
אבל יש מי שאינם יכולים לשכוח. המישפחות השכולות. רעיה
הרניק, שבנה גוני נפל ביום הראשון של המילחמה במרומי הבו־פור,
ושביטאה עתה את כאבה בספר־שירים מזעזע.
גם מי שמאבד את היקר לו במילחמה רגילה נאלץ להתמודד
עם כאב כבד־מנשוא. אולם הוא יכול לפחות להתנחם בכך שהבן
נפל במילחמה שלא היה ממנה מנוס, שהגן על עניין צודק. מה
נורא כאבה של מישפחה שאין לה גם נחמה כזאת, המרגישה כי
הבן נפל סתם־כך במילחמה מיותרת.
דיברתי על תופעה זו עם איתי שילוני, שכתב ספר על אחד
הקרבות בביירות. קרב זה נשכח. בעצם, הוא לא התקיים כלל, לפי
הגירסה הרישמית. איך מרגיש חייל שעמד בקרב, שהיה לגביו
קרב־איתנים, והמגלה שלאיש לא איכפת? איך מרגיש חייל קרבי,
שעבר מילחמה קשה, ובבואו הביתה מסתבר לו כי הציבור רוצה
לשכוח את המילחמה כולה?
זה קרה למאות אלפי חיילים גרמניים, שסבלו יסורי־תופת
במילחמת־העולם השניה, שקפאו בשלג הרוסי, שעברו קרבות
נוראים. מה הרגיש חייל כזה, שהצטיין בקרב, שזכה בצלב־הברזל
על גבורה אישית, והיודע עתה שהיתה זאת מילחמה פושענית,

<זורי אבנר

בפקודת מנהיג מטורף, ושבחסות גבורתו בוצעו פשעים נוראים
כלפי היהודים ואחרים?
דילמה חמורה עוד יותר קיימת לגבי החיילים האוסטריים ששירתו
בוורמאכט הגרמני. חייל כזה, שהצטיין בקרב, שחירף את
נפשו מאות פעמים, בא הביתה, אל ארץ המתכחשת למילחמה
כולה, הטוענת שהיתה בכלל ארץ כבושה בידי הגרמנים. אם כן,
איך הוא צריך להתייחס אל עברו, אל שנותיו המפוארות ביותר?
לראות בעצמו פושע? לשכוח את מעשי־הגבורה שלו? לכלוא
בתוכו את הנטיה הטיבעית של כל חייל קרבי להתפאר בעלי־לותיו?

רקע זה אולי קל יותר להבין את פרשת קורט ולדהיים.
האיש טוען שהיה סתם חייל, שגויים בעל כורחו, ששירת כפי
ששירתו כולם. הוא שיקר לגבי עברו, מפני שלא רצה להודות בכך
שהיה קצין בצבא הגרמני, בחזית שבה התנהלה מילחמה עכורה
כפרטיזנים. הרבה אוסטרים מזדהים, כנראה, עם דילמה זו, אף
שהאיש מאוס גם בעיניהם.
ובחזרה אלינו — אי־אפשר למחוק מן התודעה מילחמה שהי־תה.
מוכרחים להתמודד איתה. אחרת תמשיך לתסוס בתת־ההכרה
הלאומית שלנו, ולייצר רעל הרסני.

בילהה, אהבתי
הלכתי לתיאטרון, תפסתי את מקומי ועיינתי בתוכניה, כאשר
האשה שישבה לידי אמרה לי שלום־מה־נשמע.
פניתי אליה. היא היתה אשה בגילי. אחרי אלפית של שניה
היכרתי אותה. היתה זאת בילהה.
בילהה היתה האהבה הגדולה הראשונה בחיי. אהבה נכזבת.
זה היה בראשית . 1940 הייתי בן ,16 וחבר ותיק(כמעט שנה
שלמה!) של האירגון הצבאי הלאומי.
עסקנו באימונים באקדחים, יצאנו למסעות, הפצנו כרוזים של
״רק־כך״ ברחובות. ובאחד הימים הוטל עליי תפקיד נוסף: לחדור
לתנועות־נוער ולהקים בהן תאי־מחתרת, לשם גיוס חברים.
תחילה שלחו אותי לתנועת זבולון, שעסקה בימאות. אחר־כך
שלחו אותי למכבי הצעיר. אך המיבצע העיקרי שלי היה בנוער
הציוני — תנועת״הנוער החלוצית של המיפלגה הקרויה כיום

ידידי יוסף ואני(גם שמי היה אז יוסף) הגענו לצריף של התנועה
ברחוב שטנד, והצטרפנו לקן. כדרכו של איש־מחתרת טוב
עשיתי את הכל כדי להצטיין, לקבל תפקידים ולתפוס מקום
מרכזי בקן.
שרתי שירי־מולדת בערבי־שבת, רקדתי קראקוביאק, יצאתי
לטיולים ולמחנות. בערבי־תנועה הרציתי על ענייני דיומא —

מילחמת־העולם, הקרב על צרפת ומה עוד, כשאני מחדיר לדבריי
בעדינות את המסר של האירגון.
אחת משאיפותיי היתה להיות למחצצר של הקן. המחצצר הקבוע
השאיל לי באחד מסופי־השבוע את החצוצרה, ובמשך שבת
שלמה ניסיתי לתקוע בה. לא הצלחתי להוציא ממנה אף צליל
אחד, וכך הסתיימה הקריירה שלי כנגן, לפני שהתחילה. לעומת
זאת קיבלתי את תפקיד הרגלן, ולמדתי להעלות את הדגל בתורן
בצורה מושלמת.
אך עיקר תשומת־ליבי היתה מוקדשת לבילהה.
בילהה היתה נערה בגילי, מבוגרת ממני בחודשיים־שלושה.
היא היתה מלכת־הבנות בקן, החברה׳מנית המושלמת שכמוה יש
אחת בכל קן של כל תנועה. הרקדנית המושלמת, הצועדת הכי
נמרצת, הנערה הכי מחוזרת, הראשונה לכל תעלול.
היא גרה עם אמה המצריה ליד שוק הכרמל, יושם שרצתי
בערבים שבהם לא הייתי עסוק בפעולות האירגון או הקן. בעיניי
היתה אלוהית. כתבתי לה שירי־אהבה( .לפני כמה שנים החזירה לי
אותם, והם היו איומים ).עשיתי מעשה חריג לגמרי, ושלחתי לה
פרחים ביום־הולדתה.
ואז התעוררה בעיה שכל איש־מחתרת נתקל בה: איך ליישב
בין חובת־הקונספירציה ובין החיזור? בילהה התייחסה אליי בידידות,
אך לא יותר מזה. היא לא השיבה לי אהבה לוהטת. חשבתי
שיחסה ישתנה אם תדע שאני לא סתם בחור הקורא ספרים, בן של
בעלי מיכבסה ופקיד של עורך־דין, אלא איש־מחתרת, כמעט
גיבור לאומי.
וכך, באחד הערבים, גיליתי לה בסודי־סודות שאני בעצם איש
האירגון, שנשלחתי לקן שלה בשליחות סודית, וכר.
לא ירעתי שבילהה היתה מאוהבת, בעצם, ביוחנן, ראש־הקן,
שהיה מבוגר מאיתנו בכמה שנים וכבר היה חבר־קיבוץ.
בשבת הבאה, בעת מיסדר של הקן, קרא לי יוחנן לפתע לצאת
מן השורה ולצעוד קדימה. הוא חשף את מזימתי המחתרתית
האפלה, וקרע מחולצתי את סימלי התנועה, בטקס חגיגי, נוסח
ררייפוס. אחר־כך קרא לי להסתלק.
זאת היתה מכה נוראה. האהבה הגדולה שלי מתה בן־רגע.
אהובת־נפשי התגלתה כבוגרת שפלה. זה גם היה מסוכן, כי הדבר
יכול היה להיוודע לבולשת הבריטית. היה צורך לסלק מביתי את
מחסן־הנשק שהחזקתי בו(כמה אקדחים) וגם לספר למפקד שלי
על טיפשותי המחפירה.
אבל לא יכולתי לסיים את הפרשה בצורה זו. בליל־שבת הבא
חזרתי לקן שברחוב שטנד, פרצתי למסיבת עונג־שבת ונאמתי
לפני החניכים הנדהמים נאום חוצב־להבות על חובתם הלאומית
לשיחרור המולדת. אחר־כך הסתלקתי לצמיתות.
יוסף השני נעצר כעבור זמן על־ידי הבריטים, עונה ונכלא.
הייתי נאלץ לשרוף את כל התצלומים שבהם הוא הופיע לצירי,
וכך לא נשארה לי אף תמונה אחת מהתקופה ההיא.
בילהה התחתנה עם יוחנן, והצטרפה לקיבוץ שלו. לא דיברתי
איתה — עד שנפגשנו בתיאטרון.
במשך כמה דקות סיפרנו זה לזה על מעשינו, החלפנו קצת
זיכרונות, צחקנו. אז כבו האורות והתחילה ההצגה.

מי שפחת פ אליס אר
בכל יום שישי בצהריים מקרינים בטלוויזיה סידרה אינסופית
על מישפחת פאליסאר.
בפרק האחרון שהוקרן מסופר על סירובו של הדוכס להתערב
בבחירות באיזור־הבחירות הסמוך לטירתו. לפי המסורת, היו הדוכסים
קובעים באיזור זה תמיד מי ייבחר.
פרק זה עוזר להבין מה מתרחש כיום בבריטניה. איך נולדה
שיטת־בחירות אנטי דמוקרטית
כזאת? מקורה בתקופה הפיאודלית,
כאשר האצילים, בעלי־הא־חוזות,
היו קובעים ברוב האיזו־רים
מי ייבחר. כלומר: בניהם ומשרתיהם.
שום
אנגלי נאור אינו מבין
מדוע יש בישראל מי שמתגעגע
להנהגת שיטה כזאת אצלנו. האנגלים
מתגעגעים דווקא לשיטה
שלנו.
את ההבדל בין השיטות אפשר
לבחון מחדש אחרי כל מער-
כת־בחירות בבריטניה. כך גם השבוע:
הגברת
מרגרט תאצ׳ר זכתה רק ב־^ 43 של הקולות, אולם היא
זכתה ברוב של 6070 בפרלמנט. כך נוצר מצב שבו הכל מריעים
לניצחונה הכביר של הגברת, בעוד שרוב גדול של הציבור דחה
אותה בשתי ידיו!
המערך הליברלי־סוציאל־דמוקראטי זכה ב־>^ 23 של קולות
הציבור(פי שניים יותר מאשר ד״ש ב־ ).1977 אולם הוא זכה רק
ב־* 3של המקומות בפרלמנט!
מיפלגת־העבודה זכתה ב־׳ 3290 של הקולות, וב־^ 36 של המושבים.
שום
תיאוריה אינה יכולה להצדיק עיוות מיפלצתי כזה של
רצון הציבור. מי שרוצה להנהיג בישראל שיטה שתיצור קשר בין
הבוחר והנבחר — מגמה שהיא רצויה בהחלט — חייב לעשות
זאת במיסגרת שיטה המביאה לכך שחלוקת־הכוחות בפרלמנט
תשקף נאמנה את חלוקת הריעות בציבור עצמו.

חברי הלהקה היפאנית התג רו בדיפל 1מטים. ומחדל
דיווחו במיברק^ על^ מותו של_ ויריאם שייקספיר
סיפורים ססגוניים התפרסמו
אודות חבר־הכנסת אלי
קולס, שעזב את הארץ ללא רשות
מצליף סיעת־הליכוד, ודור
קא בעיתוי קריטי ביותר. הסיפור
המשעשע ביותר היה שמצי
ליף־הסיעה, יהושוע מצא,
תפז את קולס ״על חם״ .על פי
הסיפור, הצליח מצא לאתר את
קולס בנמל־התעופה, ולנזוף בו
שם, דקה לפני שזה עלה למטוס
בדיר לחופש. האמת לא־פחות
משעשעת: קולס הוא שטילפן
אל מצא מנמל־התעופה. ולא
זאת בלבד, אלא שקולס טרח
וטילפן למצא שנית מחו״ל ומרוב
מסירות לסיעתו העיר את
המצליף הנרגז בשעת־לילה מאוחרת.
איש־הטלוויזיה
עימנואל
פרת על הוויכוח האקטואלי
:״אין לביא בעירו!״
שימעון פרס ודאי תמה
עד עצם היום הזה מאיזה כיוון
בקעו הקריאות להתפטרותו,
בכנס העידוד שאירגן לעצמו
יחד עם יצחק רבין, נגד אבא
אבן. השבוע גילה הזועק האלמוני
את זהותו בשיחה פרטית:
היה זה אבנר רגב, מי שהיה
עוזרו הבכיר של מרדכי גור.
רגב זכה בביקורת מאסיבית מא־שה
שישבה מאחוריו -עלי ־
זה אשד, מזכירתו הנאמנה של
פרס.
המשא־ומתן להקמת ממשלה
צרה התנהל באחת הפינות
של מיזנון־הכנסת. שם הסתודדו

ביום הרביעי חברי־הכנסת חיים
קוסמן ורוני מילוא עם
אהרון אבו־חצירא, ומבחינתם
סיכמו סופית את צירופו
לליכוד.
היה מי שנזכר באותה

1| 1קךקץ ^ 1ןךך ! עם שר החוץ שימעון פרס. פרס נ א לביתם
11 11/11 11 11111 של הזוג אוהד וזוהרה זמורה בסביון, כדי
לחגוג את הוצאתם של ארבעה ספרים חדשים בהוצאה -ספריהם של
הדרה לזר, שימעון בלס, ראובן מירן ודויד שיץ. פרס, המקפיד להתהדר

ךןךןךן \ 1ך * ך ך הדוגמנית שהיתה לדיילת בחברת אל־על
\ 1 1 1 1 1ו 1 1 /נוסף על הלימודים שלה באוניברסיטה,
נשלחה על־ידי החברה לסיאטל בארצות״הנרית. משם יוטסו שני
מטוסיה החדשים של החברה מדגם .657 היא תצטלם בצי*
לומי־פירסומת חדשים, כשהיא מדגמנת ליד המטוסים החדשים.

שעה שלפני כמה שנים הציע
מילוא שח״כ העובר — אבוי
לבושה! — מסיעה לסיעה, לא
יוכל לכהן בקדנציה הבאה בכנסת.
זמנים אחרים.
באלט־שטוטגרט מופיע

בהצלחה בארץ בריקוד אילוף
הסוררת, על פי מחזהו של
ויליאם שייקספיר. קדמו לבוא
הלהקה מיברקים בהולים,
שאחד מהם לא יישכח במהרה:
פקידה במישרד אר טיס ט התבלבלה,
ובלחץ העבודה מיענה
מיברק ״ויליאם שייקספיר,
שטוטגארט״ .בתגובה לא איחר
להגיע מיברק זועם בזו הלשון:
״לא ידוע לנו אם החדשות הטריות
ביותר כבר הגיעו לישראל,
אבל ויליאם שייקספיר אינו
עוד בין החיים!״
שגריר יפאן בישראל ופמלייתו
הגיעו למופע של הרקדנית
דליה לאו בקיבוץ
שפיים, וזכו בתשואות סוערות.
החבורה התקשתה להבין מדוע
גאתה לפתע־פיתאום הפופולאריות
של יפאן בישראל. הסיבה
התבררה מאוחר יותר: הקהל,
שהתבשר קודם־לכן על בואה
הקרוב של הלהקה היפאנית
סאנקיי־גיוקו לארץ, סבר שאלה
הם חברי־הלהקה הידועה,
והריע לכבודם. חברי־הלהקה
האמיתיים מגיעים רק השבוע
ארצה.
״אני לא מבין בתיאטרון.
אני מבין במטוסים כך סיכם׳
השר עזר וייצמן את התרשמותו
מההצגה יתומים. וייצמן
נכח בהצגת־הבכורה בבית־ל־סין.
בהפסקה ניגש מאחורי
הקלעים ושאל את השחקן
הצעיר בן לוין :״מי אתה? אני
לא מכיר אותך. אתה משחק
נהדר!״
משהוצגה ניצה לוין,
כאשתו של הכימאי דויד לוין
ואמו של השחקן בן לוין, התפעלו
חלק מהאורחים הכבודים
למראה הצעיר. ניצה חדת־הל־שון
הסבירה :״נולדתי בהריון״...
שגריר מצריים בישראל,
מוחמד בסיוני, ואשתו החמו־

דה נגואה, ערכו ביום־השבת
בביתם שבהרצליה״פיתוח מסי־בת־הפתעה
לכבוד יום־הולדתה
של חברתם, האופנאית שושנה
בן־צור. מה פירוש ״מסיבת־הפתעה״?
פירושה שהזוג הזמין
את בן־צור לביתם בתאריך מסו־

של יעקב נימ^ודי לבין תחרות
הקדס-אירוויזיון? לכאורה
אלה הם שני אירועים שונים
ביותר. בכל זאת, היו שני דברים
משותפים לאירועים הנוצצים
האלה. ליתר דיוק — שתי שמלות.
המדובר !בשתי שמלות

ספרו החדש, אבל טרם הספיק לסיים אותו. בתמונה משמאל: שמואל
עומר, מנכ׳יל תיאטרון הבימה, עם אשתו דבורה עומר, שאותה מנשק
אוהד זמורה. בתמונה למטה -הדה בושס, בעלת הטור בהארץ.

יים, בשעה מסויימת, וכן את כל
חבריהם המשותפים, בסודי־סו־רות
,״כי שושנה לא יודעת...״
לבן־צור, שהיתה מודעת במשך
ימים לכל טלפון סודי או לחישה
מארגנת בעניינה, נוצר כאב־ראש
רציני: כיצד לדאוג שאיש
מבין חבריה לא ייפגע והכל
יוזמנו, וכל זה בהפתעה גמורה,
כמובן.
מה המשותף לחתונת בתו

שעיצב יילל רביד לקדם-
אירוויזיון חת, בצבע שחור,
מוכרת לקד ל הישראלי, מכיוון
שנלבשה ע4־ידי אורנה דץ,
ששרה שיר עם בעלה, משה
דץ. השימלה הושבה לסלון של
רביד, והוע[אלה שנית לאחת
האורחות הכבודות בחתונת בתו
של נימרוד׳ ,כך שאם מישהו
מבין מאות) החוגגים, שסבבו
בבית־הלבן, זיהה את השימלה
העולם הזה 2598

תונ

שימעון(פרס) לא הגיע. היו שיתחכמו וכתבו שגם עמירם(ניר) לא כיכב שם,
אבל בץ הרי־המזון והמשקאות הסתובבו בבית״הלבן בסביון ביום השלישי
ארבעה שרים(יצחק רבין, חיים קורפו, משה ארנם, גירעון פת) ,שלושה חברי-

העסק־בזוו 954 ,

בנימין גיבלי. ש היה
ראש־אמ״ן בעת
שהתפוצצה הפרשה במצריים, הגיע לחתונה עם אשתו
החיננית, אלישבע. הזוג גיבלי ישב בשולחן צדדי, ליד
הבריכה, עם אריק ולילי(בתמונה) שרון, מרים ורפי איתן
ועורף״הדין הצמוד, דב וייסגלס. והתבדרו ארוכות.

המכירה הפומבית שערכה
רות דיין בביתה שבהרצליה־פיתוח
הסתובבה אשה מלאת־גוף,
שרכשה כמות נכבדה של
פריטים, בסכום הקרוב ל־12
אלף רולר. הכל התעניינו לדעת
מיהי, ומהם מקורות־המימון העומדים
לרשותה. בירור קצר
העלה ששמה אתי וייס, והיא
נשואה לייבואן־הנייר דני וייס.
הזוג הזה חי במשף 12 שנים ב־ארצות־הברית,
וחזר לארץ לפני
שנה. רחבעם זאבי, שהמקורות
הכספיים העומדים לרשותו
העולם הזה 2598

כנסת(אהוד אולמרט, בנימין בן־אליעזר, רוני מילוא) ונשיא־מדינה אחד(חיים
הרצוג) .היו גם עורבי־דין מוכרים, סוחרי נשק(אפרים פורן, אל שווימר) ,אנשי
עסקים, וכל המי-ומי הקשורים בתישלובת הביטחונית־מודיעינית־נישקית.

פושת השב׳יכ 1984 ,

האלוף יצחק מרדכי,
שהואשם בתחילה
בהכאת שני החוטפים׳בפרשת אוטובוס 300 למוות,
ושהפן לגיבור לאומי משנסתבר כי אנשי השב״ב בדו ראיות
נגדו, היה האלוף היחידי שסבב על מיבשאות הבית״הלבן
כשהוא לבוש מדים. אהוד ברק סבב שם בבגדים אזרחיים.

1 0 0 £הרמטכ״ל לשעבר צבי (,,צרה׳) צור לוחץ
1י ר 111ח
1 3 0 3 . 1 1 1 1את ידי המארח. יעקב גימרודי. שלא מש
מהפתח וקיבל אישית את פני הבאים והבאות. צ רה כיהן בוועדת צור־רוטנשטרייד (יחד
עם יהושע רוטנשטרייך) ,שביררה את פרשת-פולארד והחליטה: האשמים כולם הם!
— הצדק והזיכרון הטוב עימו.
שימלה שניה, בכחול עז, עיצב
רביד עבור הזמרת גיתית
שובל. הזמרת הצעירה, שעברה
באחרונה שינוי תדמית בתלבושתה
ובתסרוקתה, החליטה
בדקה ה־ 90 שלא להופיע בכחול
הצמוד והסקסי, והופיע בתחרות־השירים
בשימלה פחות מרשימה.
את כבודה האבוד של הצ־מודה־הכחולה,
שנותרה תלויה
בחנותו של רביד, הצילה מוזמנת
אחרת בחתונת־נימרודי. אגב,
שתי המוזמנות, שקצרו שבחים
על שמלותיהן, העדיפו שלא
לגלות ברבים את ההיסטוריה
הארוכה של לבושן, ולא תיקנו
את מי שסבר שתלבושתן נתפרה
במיוחד עבור אותו הערב.

ס ו ־ 1113

מצומצמים יותר, רכש עותק ישן
של סיפרו של יוספום פלאביוס
במחיר של 200 דולר. רק לגבי
הרוכש של הסמובאר העתיק, העשוי
כסף טהור, וששוויו נאמד
ב־סז אלף דולר, לא נמסרו שום
פרטים מזהים.
אחת שאין לה מה למכור,
והיא נאלצת לפרנס את עצמה,
היא קרוליין לנגם ורד, אשתו-
לשעבר של אסי דיין. קרוליין
מצאה עבודה כמטפלת בחיות ב־גן־הספארי
ברמת־גן. היא עובדת
ומזיעה שמונה שעות רצופות ביום,
ולאחר מכן היא חוזרת לביתו
של אסי, שם היא מתגוררת
באחרונה.
אשת-החברה אורה בחרב
ידועה כאשה אלגאנטית,
המקפידה ביותר על הופעתה החיצונית.
היא תמיד נראית במיטבה
ומעוררת מבטי הערצה וקינאה.
השבוע, כשהוזמנה לפתיחת
מועדון־בריאות חדש ב־רמת־אביב,
היא הופיעה בלבוש
ספורטיבי וקליל, בהופעה שניתן
להגדירה כ״מרושלת״ .כל הנשים
האחרות הופיעו הדורות ו־אלגאנטיות>כיאה
למעמדן החברתי.
אורה, שלא הרגישה בנוח,
עזבה את המקום אחרי זמן קצר.
לבימאי הקולנוע האנגלי
מייקל וינר יש הרבה עבודה,

פרשת איון?!£31985 ,

נגדו הוצא צו־הבאה על־ידי השופט האמריקאי,
נראה בראשונה בארץ בחתונה. השמועה אומרת,
כי אמר לשופט האמריקאי כי עליו להתייצב בארץ
לחתונה אחרת. ליד קימחי ואשתו משה לוי.

1 0 0 £הגיבור של הפרשה בה־הידיעה, ראש
1 1 ( 1 11* 1 1 1 1 1 1 1 *1
\ ו 1 1ן 1 3 0 3הלק׳׳ם האחרון, רפי איתן, ריתק את
!11111 1.
תשומת״ליבם של המוזמנים והצלמים שבמקום. איתן הגיע לחתונה עם אשתו מרים.
הוא לוחץ את ידו של אהוד ברק, סגן הרמטכ״ל, כשבצד פרקליטו הצמוד, דב וייסגלס.

ואין לו זמן לשטויות. לכן ביקש
שרת צעיר, שישא את כליו בכל
אשר יפנה. בחור ישראלי, שביקש
לקבל עבודה כסטאטיסט
בסרט, ניאות לקבל את התפקיד
הקשה שדרש ממנו לעמוד
במרחק קבוע של שני מטרים

מאדונו, ולהיענות לכל דרישותיו
של הבימאי הקפדן. הישראלי
החזיק מעמד יומיים בלבד,
ואת מקומו תפס בהצלחה מרובה
בחור אנגלי, שחיפש עבודה מזדמנת.
האנגלי מחזיק מעמד כבר
שבוע ימים.

גם לשימוש בדרכון אמריקאי
וברשיון־נהיגה בינלאומי
יש גבול. אחת שגילתה זאת
בררך לא־נעימה היא ניצה
שולמן, גרושתו של המנתח
הפלסטי יהושסט שולמן,
שנאלצה להשבית את ריכבה,
אחרי ששוטר, שעצר אותה על
עבירת־תנועה, הבהיר לה שרש־יונה
אינו תקף בישראל, ובהיותה
אזרחית ישראלית עליה להשתמש
במיסמכים מקומיים.
שר־הביטחון נחשב כאדם
אמיץ. השבוע הגיע יצחק רב
ץ לרופא־השיניים שלו, הפרופסור
היינריך בנדיקט, ולפי
עדויות ממקור ראשון הוא החוויר
והזיע מפחד בזמן הטיפול.
הוא נראה מאושש ושמח כשנודע
לו שהטיפול הסתיים.

1 111111ךןךןך המשוררת, חגגה את צאת ספר-השירים
11 111111 ^ 1החדש שלה, שפה משותפת. לחגיגה הספרותית
הוזמנו ידידיה הקרובים של שחרור, ביניהם היה גם הסופר
יהושע בר״יוסף (מתחבק איתה בתמונה) .בר״יוסף כותב בספריו
הרבה על העיר צפת, העיר בה התגוררה שחרור במשך סג שנים.

באירוע חברתי פגשה הדוגמנית
אנבל טמיר את בעלה
לשעבר, עורו״הדין אלי
טמיר, וחברתו־לחיים הזמרת
אילנית. אך בניגוד לאגדות ולציפיותיהם
של הנוכחים, מיהרה
אנבל לעבר אילנית, הצמידה
נשיקה ללחיה וגררה את אלי
לרחבת־הריקודים.

רסנה בדק,
זוהר אוהליאכש

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

,,אני מתנגדת והחזות ״אני צריו להיות מנהיג ״מ שמעוניין בגועין
הווי־עוב, שיודיע!,,
עקור איקוית ״־יועם!״
בשבוע האחרון סערו רוחות הפי״׳.ויקאים. השר משה
ארנס הציע להחזיר את עקורי אי •ת ובירעם לכפריהם
ייקא מצד היונים
ולא ציפה לביקורת נוקבת כל־כ
שבמערך.
בין המבקרים את הרעיון, והקוראים שלא לבצעו,
נמצאת למרבה הפלא חברת״הכנסת אורה נמיר, מיוני
המערך והדמות המרכזית ב״מרכז הבינלאומי לשלום״.
ביקשתי לברר איתה את הסיבות להתנגדותה.
איקרית ובירעם אינם המקומות היחידים שמשם נעקרו ערבים
מבתיהם. יש רשימה ארוכה של כפרים וישובים עירוניים, ששם
נעשה אי־צדק לערבים.
אם נחזיר היום את עקורי איקרית ובירעם, אז בהתאם לאותו
הקו ניאלץ להחזיר את העקורים מכל המקומות בארץ. ואז
נשאלת השאלה מה יקרה עם שאר המנושלים הערביים בכל רחבי
הארץ.

• למה את מתכוונת?

לעניין העקרוני. אם מחליטים עקרונית על החזרת עקורי
איקרית ובירעם, נהיה חייבים להחזיר את כל המנושלים והעקו־רים.
אם נחזיר את עקורי איקרית ובירעם, צריך להיות לנו ברור
שאת אותו הצדק צריך יהיה לעשות עם שאר הערבים, וזאת אנחנו
לא יכולים לעשות. שכן אז נצטרך להעמיד בסימן־שאלה את כל
מילחמת־העצמאות שלנו.

• אם כך, מה הפתרון?
צריך למצוא לעקורי איקרית ובירעם מקום־ישוב אחר, לתת
להם קרקע ואפשרות סבירה, גמישה ומתקבלת על הדעת
למגורים. אילו היה רק באיקרית ובבירעם הייתי נלחמת עבור
האקט הזה של חזרה לבתיהם, אבל הבעיה אינה רק עקורים אלה.

• את, כחברה במחנה־השלום, וכמי שנחשבת
כיונה במערך, יוצאת נגד התוכנית?

בשבוע שעבר נערכה הוועידה ה״ 11 של המיפלגה הלי ברלית
העצמאית -המיפלגה שמישקלה הסגולי כיום בכ נסת
הוא בדיוק נמרץ: יצחק ארצי אחד, שנבחר בקולות
המערך. בעבר היו מישקלה ויוקרתה מרשימים יותר.
ל״עניקים שרופים, המאמינים עדיין במיפלגה, יעצו לי לדבר
עם עורך־הדין צבי ניד. דיברתי.

• איך אגדיר אותך?
אני חושב שאני צריך להיות מנהיג הל״ע, אבל״התמודדתי עם
יצחק ארצי ב־ ,1984 והפסדתי על חודם של 14 קולות.

בהיה נכון, ביטאון תנועת״הצופים, התפרסם כי הועלה
רעיון להקים גרעין יהודי״ערבי, שייצא לשנת״שרות משו תפת,
יתנסה בחיים משותפים ויעשה עוד נסיון אחד של
חיים ביחד.
יוזם הרעיון הוא בן ברקאי 17 חגיך שבט ״רעים״
מקריית-קריניצי.
איך נולד הרעיון, שאלתי את בן.
הרעיון בא מהבית שלי. אצלנו במישפחה חושבים שכל הזמן
צריכים לנסות לעשות דברים ביחר.

• וכשעלה רעיון הגרעין המשותף מה עשית?
קודם כל רציתי לבדוק אם יש עוד אנשיף שחושבים כמוני.
הצגתי את הרעיון בכינוס ראשי־גדודים, ומקשתי לבדוק כמה
אנשים מוכנים להצטרף לרעיון כזה. מתוך 350 איש שהשתתפו
בכינוס 80 ,אמרו שישמחו לקחת חלק בענקין.

• אתה דור־העתיד של הל׳׳ע?

• זה אצל היהודים. איך בדקת מה דעתם של הערבים?

יש עתיד לל״ע?

נסעתי לכפר־קרע. דווקא חשבתי ששם תהיה לי בעיה, מפני
שהחבר׳ה במקומות האלה, מייד אחרי שקם גומרים את י״ב,
נוסעים ללמוד ברומניה או בארץ אחרת בגוש המיזרחי.
חשבתי שהשנה הזאת, שאני מציע להם, תיתקע להם באמצע,
והם יסרבו. לשימחתי, כמחצית מהמשתתפים|בדיון התלהבו ממש
כמוני.

אני מקווהיש
דור־המשר, המתחזק והולך.

• אבל בציבור נוצר למיפלגתך דימוי של ״סוס

אני יודע. זה נוצר מפני של״ע נשלטה על־ידי קבוצה שלא
איפשרה לצעירים לחדור לתוכה ולהזרים דם חדש. מה זה צעירים?
אפילו אמנון רובינשטיין ושולמית אלוני ניסו. ניסו —
ונכשלו מאותן הסיבות.

• יש לסיבות האלה שמות?

• נו, אז איפה זה תקוע עכשיו?
ניסיתי להעביר את הרעיון במועצה. היו 300 מצביעים. יותר
מ־ 250 הצביעו בעד. ואז הסתבר שהיה איזה שינוי בניסוח ההצעה,
וצריך לערוך הצבעה מחודשת. המליאה הב:אה תתכנס רק בספ־טמבר
או אוקטובר, ועד אז נחכה.

כן. אני לא דוגמתית. אני לא מאמינה שאם יש תורה של יונים,
שעל פיה כולם צריכים לנהוג. אני לא כזו. אני, המוכנה לוותר על
חלקים גדולים בגדה המערבית כדי להגיע לשלום, חושבת

משה קול, יהודה שערי. כן, גם ארצי, במידה מסויימת. עוד
שמות? למה אני צריך לתת להם פירסום? השתגעתי?

• האם התחלת לבדוק כבר איפה יהיו מוכנים ל׳

יונים

מיפלגות

נוער

שההחלטה האחרונה של השר ארנס היא החלטה מסוכנת לישראל
שבתוך הקו הירוק.

• אתה מקווה שהוועידה שלכם תביא למהפך ב-
מיפלגה?

קבל אתכם לשנת־שרות? איפה תעבדו ואיפה תגורו?

איך הגיבו חברייך, היונים כמיפלגה, על התנגדותך

חלק מן היונים אמרו לי שצדקתי במה שאמרתי. אבל, הם גם
אמרו לי שלא הייתי צריכה לומר זאת.
אני רוצה להיות שלמה עם עצמי, וכבר התרגלתי שההתקפות
שלוחות־הרסן ביותר עליי באו מחוגי השמאל. אני לא מתרגשת
מהתקפות אלה. אני רוצה את הפינה היהודית הקטנה שלי, ולכן,
עם כל אי״הצדק שנעשה במילחמת־העצמאות, אנחנו לא יכולים
לבוא היום ולהחזיר את כל מנושלי ועקורי מילחמה זו.
(רונית אנטלר1

1 14

אני מקווה שיחול שינוי מהותי בהנהגה ובגישה.

• מה עושה אותך לאיש המתאים להנהיג את ה־מיפלגה,
לדעתך?
זה לא הוגן: זאת שאלה קשה. גיליתי נאמנות לל״ע גם בתקופותיה
הקשות...

•.ג ם אחרים, יש להניח.
חוץ מזה, אני חושב שלמיפלגה קטנה אין זכות־קיום, אס אינה
רדיקאלית, עיקבית וכריזמאטית. אני חושב שאני מסוגל לעזור
(דפנה ברק)
למיפלגה להיות כזאת.

כן, מובן שהתחלתי לברר. פנינו כבר לעוולה ולמיגדל־העמק,
לעכו ולכרמיאל, וגם לבאר־שבע. ממקום אחד קיבלנו תשובה
שלילית מצחיקה, ומשאר המקומות עדיין לא קיבלנו תשובה.

• אז גם פה אתם תקועים. אם ייקום גרעין יהודי־ערבי
ולא יהיה לכם לאן ללכת, יתבזבז הרעיון היפה
שלך.

נכון מאוד. אז אולי את תעזרי לנו? תבקשי מאנשים, המעונ־יינים
בעזרה של גרעין כזה, לפנות אלינו אנחנו בטוחים שיש
הרבה מקומות בארץ שזקוקים לעזרה — ף רק שיודיעו ואנחנו
נבוא, אני מקווה.
(דניאלה שמי)

אומרים מ ה

אוהרות מ ה

ה ם < יוומרים מ ה

אוחרות ח ה

חנה יסעור:

גד יעקובי:

,,עבות את החודה ״טדיטיהאים דנים ,,תרגילי ההתעמלות
של פרידה מההורים!״ ניחשולפגושבברידיט!״ נטלוויזיה גורמים נזק!״
חנה יסעור ( )40 היא מורה להתעמלות מזה 7ג שנה,
תושבת רמת־השרון, בוגרת המכון לחיניד התנועה בסמי־נר״הקיבוצים,
נשואה ואם לשני בנים.
צופים רבים שמחו, כאשר הטלוויזיה החינוכית התחילה
לשדר, בקיץ שעבר, תוכנית יומית, בת 10 דקות, של תר-
גילי״התעמלות, שעת כושר.
הדיעה הכללית היא שהצופים המתעמלים עושים טוב
לעצמם -מפתחים את הכושר הגופני, שורפים קלוריות.
חנה יסעור חושבת אחרת. לדבריה, ההתעמלות בטלוויזיה
גורמת למתעמל יותר נזק מאשר תועלת.

גד יעקבי, שר״הכלכלה-והתיכנון, שהתמנה בשבוע שע בר
גם כשר־התיקשורת, ורעייתו היפה נלה, נראים בכל
המסיבות בעיר. במסיבה אצל המו״ל אוהד זמורה ביקשתי
לברר איתו אם הוא, המוזמן לכל המסיבות, הולך לכולן.
לא, אני בדרן־־כלל מחליט לאן אני מעדיף ללכת. כתבתי ספר
על החופש לבחור, ואני מקפיד לממש עיקרון זה בחיים בכלל,
ובמסיבות בפרט.

• אתה יודע שאנשי יחסי־הציבור משתמשים

פיתאום שבה בריזייס בארדו לתודעה הישראלית. ואין
פוסקים מלרכל עליה. הכל בגלל רעיון של רגע שצץ, במוחו
של צעיר ישראלי בשם דורון גילר, המופקד על אירגון
תערוכות שונות. שאלתי אותו האם אינו חושש שמישהו
עבד עליו.
לא. לא, לא! אין דבר כזה׳ איר אני יודע? כי מזכירתה של
בארדו התייחסה לג״ב שהוספתי למיברק המקורי בבית. איש לא
ידע מכר מלבדי.
המיברק המקורי היה הזמנה לתערוכת טבע בריאות וספורט,
שתיערר ביולי. ההזמנה לתערוכת־הכלבים, אשר לה נענתה
בארדו, כלולה בתוספת.
חוץ מזה, כבר טילפנתי למזכירתה של בארדו, ובדקתי אם
הכל אמיתי.
אוהה לא ציפיתי בכלל לתשובה. הזמנתי אותה מפני שהיא
נערצת, מפורסמת וידועה באהבתה לטבע, אבל לא ציפיתי
להתפתחות כזאת.

• הצלחת למצוא משהו טוב בתוכנית הזאת?
לצערי, גם התרגילים שהיו יכולים להועיל לגוף מועברים
בצורה לא־נכונה, כשהם מלווים במידע מוטעה.

בידור

התעמלות

• הופתעת מההיענות להזמנתך?
חברה בשמך ובשם רעייתך כדי לקדם מכירות של מסיבות
ואירועים.

טוב מאוד. זה סימן שאנחנו אנשים בעלי משמעות, ובעיקר
לאלה שמדברים עלינו. למסיבה הזו של אוהד זמורה באתי כחבר
אישי מזה כמעט 30 שנה, וחוץ מזה כאיש־סיפרות. בחצי הטוב
שבי אני איש־סיפרות, ובחצי הפחות״טוב שלי אני פוליטיקאי.

• אז בחצי הטוב שלך, לקראת שבוע־הססר, יש לך
המלצה מסויימת?
קודם כל אני קורא כל השנה, ולא רק לקראת שבוע־הספר. אני
ממליץ על פרידה מן ההורים של פיטר וייס. זה ספר שהרשים
אותי מאוד, אולי גם מפני שעברתי באחרונה את החוויה הקשה
(רונית אנטלר)
של פרידה מאמי, שנפטרה.

• מדוע ההתעמלות בטלוויזיה מזיקה, לדעתך?
חלק מהתרגילים, שהצופים מתבקשים לעשות, גורמים להגדלת
השקעים בגב התחתון ובעורף.
גם הרפואה כיום הגיעה למסקנה שבעיות־הגב של האדם החלו
עם הזדקפותו מהליכה על ארבע להליכה על שתיים. במילים
אחרות — ההזדקפות על שתיים גרמה לשקעים בגב התחתון
ובעורף.
במצב זה נוצר לחץ על המיפרקים האחוריים של החוליות, ועל
העצבים היוצאים מהחלק האחורי של החוליות.
מכאן שכל תרגיל המגדיל שקע, מגדיל את הלחץ על העצבים,
על מיפרקי־החוליות ועל הדיסקוסים, אשר במילא מקבלים
יותר מדי לחץ, בגלל ההליכה על שתיים.
המתעמלים עלולים ללקות, כתוצאה מהתוכנית הזאת, בכאבי־גב
חזקים. פונים אליי אנשים שמעולם לא סבלו מבעיות־גב, עד
שהתחילו להתעמל מול הטלוויזיה.

• נעשית פופולארי בשבוע האחרון?
אל תשאלי! בתחילה הייתי מבוהל: כיצד איערו לביקור הזה?
אבל מייד התחילו בתי־המלון השונים להתחרות ביניהם על
אירוחה. כל בית־מלון משמיץ את הסוויטות של מתחריו. חברות־שמירה
מתחרות ביניהן, נהגים פרטיים מתנדבים להסיעה,
חברות־השכרה הציעו לי לימוזינות.

• פנו אליך כבר פוליטיקאים המעוניינים לפגוש

פנה מישרד־התיירות, ופנו פוליטיקאים רבים.

•למ של?
אני חושש מלפרט, אבל רבים.

(דפנה ברק)

למשל, כשהם מראים סיבובי־יד, שזו תנועה טובה, הם אומרים
— הכתף הולכת אחרי היד, כשבעצם הכתף היא הגורם לתנועת־היד,
ולא הולכת בעיקבות. היד. במידע כזה — ויש לי עוד
עשרות דוגמות לכך — אוטמים את המתעמל בפני הבנת הגוף
והתנועה.

• מה דעתך על שיעורי־ההתעמלות בבתי־הם־

גם הם לקויים. יש לי חברים, מורים להתעמלות, שאינם
מרשים לילדיהם להשתתף בשיעורים אלה, ונותנים להם פיתקי־שיחרור.
המימסד מוציא מבית־הספר לצבא אנשים צעירים, שהם
מנוונים וחסרי ידע מבחינה גופנית, ומכאן שברי־ההליכה ובעיות־
(נעמי רון)
הגב שמהם סובלים חיילים רבים בצה׳׳ל.

י יד ד
״ייי

מ א שה לובדסקי, מזנ״ל,,נעמתי, מסכות ער השינוי המריט
באיוגון־הנשים ההסתדחת ,,ער רוותה ע ת כבו בהדצריה, ער
חלומותיה בירדות, ער הקונפריקטים במישפחה וער שאיפותיה היום
״עד 1942 היה רנו
חדר אחד בחולות של
הרצליה, שרותים בחוץ,
מיטבח בצריף עץ
־ ומשק״

״כשבאתי לתימן חדש
היה לי קשה>
כולם היו בניס־ו״ל,
ואני הייתי בת־נפר
ביישנית״

,היה לנו עדר פרות.
אחרי בית־ספר,
הייתי מחללת
ולוקחת
את הפדות״

״כילדה רציתי ללמוד
מישפטים. אבל המנהל
אגו שבשביל אשה
הכי טוב ללמוד להיות
מורה״

״בכל שבת אחרי
התפילה בבית־הננסת
היה אבא שלי לוקח
אות׳ לכפר גידל, אצל
חבריו הערבים״

״בעלי היה צריר לתרום
בגידול הילדים ותר
מכל אבא רגיל,
ולהשלים עם זה שיש
לו אשה מאת״

!׳1 0 0 1111
בחג הפסח, כאשר הוזמנו החברות הערביות
של נעמת לבתיהן של היהודיות ה
מארוקאיות, כדי לחגוג ביחד את המימונה,
עלה רעיון חדש. פטמה מסרווה, מזכירת
נעמת בכפר בקה אל״ע׳רבייה, הציעה שבחג
המוסלמי עיד״אל״פיטר יארחו הערביות
את החברות היהודיות.
לפני ימים אחדים הגיעה מאשה לובלס־קי,
מזכ״ל נעמת, לביתו של השופט יוסוף
חאגי״יחיא בכפר טייבה. השופט אמר שזו
הפעם הראשונה שיהודים באים להתארח
אצל הערבים בחג איסלאמי. בדרד״כלל

נהוג להזמין את הערבים לאיזורים היהודיים
גם בחגים המוסלמיים.
באופן יוצא-דופן משכה היוזמה של נעמת
את עיניהם של הפוליטיקאים־הגברים, ו אלה
הזדרזו והעתיקו אותה כבר למחרת
היום. בטרם הסתיים החג המוסלמי, הס פיקו
כמה פוליטיקאים, בני המין הגברי,
לתפוס תמונה בכפר ערבי. ביקור זה קיבל,
כמובן, כותרות בעיתונים שלמחרת היום.
קודם לביקור בטייבה הוציאה נעמת
לאור חוברת מיוחדת לכבוד עיד־אל־פיטר.
בחוברת יש הסבר מפורט על מהותו של

החג, המינהגים והמסורת הקשורים בחג זה,
וגם מתכונים של מאכלים מסורתיים, שאותם
אוכלים הערבים בעיד־אל-פיטר.
מאז נבחרה לובלסקי, ב־ ,1981 כמזכירה
הכללית של נעמת, קיבלה תנועת-הנשים גם
גוון פוליטי. התנועה אינה מהססת להביע
את דעתה ולנקוט קו, גם בנושאים לאומיים
ומדיניים מובהקים שאינם קשורים באופן
ישיר במעמד האשה.
לובלסקי, קטנה ומטופחת, לבושה תמיד
בתשומת-לב רבה, מתגלה כאשה נמרצת
ביותר. כשחגגו חברותיה את יוס-הולדתה

ה־ 50 במסיבת־הפתעה; ,וזמנו גם ראשי
מיפלגת״העבודה.
שימעון פרס, שבא לו שתתף בשימחה,
שלח לה גם מיכתב-בר ה. נאמר בו, בין
השאר :״גם מי שאינם קר| בים לך בהשקפה
ובעבודה -שלא לדבר עלן חבריין ואוהדייך
מודים בפה מלא ש| ת אשה בלתי-שיגרתית.
״ניחנת בכוח־רצון עי! בי ושקול, בורכת
באיכפתיות נמרצת, ופיו: חת יכולת-מנהי-
גות אשר למרות מעשיו! ה, איננה מוותרת
על הדבקות האידיאולוגי ת״...

במסיבה נכח אורח אחד, מאוד נדיר,
שאינו מרבה להיראות באירועים חברתיים.
היה זה דב לובלסקי, בעלה של המזכ״לית
הנמרצת.
לובלסקי־הגבר משתדל להיות תמיד
בצל. אין הוא מתלווה, בדרד־כלל, לאשתו
בסיוריה ברחבי־הארץ. הוא מנהל את רשת
עמל הארצית, במשך השנים היה האדם ש־איפשר
את פעילותה ועלייתה של אשתו.
לזוג שני בנים, אחד נשוי, הלומד רפואה
באיטליה ואחד, הקטן, הלומד באוניברסי טת
תל״אביב.
לובלסקי התחילה את דרכה במורה,
ובמהרה קיבלה תפקיד של מנהלת בית-
ספר. במשך 17 שנים היתה עובדת של
מישרד״החינוך, בעיקר כמנהלת של בתי-
ספר יסודיים במחוז חיפה. במשך ארבע
שנים ( )1973-1969 היתה ראש הסתדרות-
המורים בחיפה.
גם בתפקידה זה ניהלה מאבקים למען
שיפור שכרם של עובדי־ההוראה, שרובם
נשים. ב 1974-הצטרפה לנעמת כאחראית
על מעונות־היום של התנועה.
המעונות הם היום מיצרן מבוקש אצל
ההורים. הם נודעו בטיבם המעולה, אן
המצוקה הכספית של האירגון וחוסר״
תמיכה ממשלתית מספקת, גורמים לחוסר
ניכר במעונות. כיום רב הביקוש למעונות
נעמת לאין ערוך מן ההיצע, וילדים רבים
נדחים בגלל חוסר״מקום.
לובלסקי מספרת כי הורים רבים מתקשרים
אליה הביתה ומתחננים שתסדר
מקום לילדם. אן לצערה הרב, קצרה ידה
מלהושיע את כל הפונים.
מאשה לובלסקי היא מזכ״ל נעמת החמישית
במיספר. קדמו לה בתפקיד, לפי
הסדר, גולדה מאיר, לימים ראש-ממשלת
ישראל, בבה אידלסון, תמר אשל, שהיתה
אחר-כן גם ח״כית מטעם המערך, ונאווה
ארד, היום ח״כית של מיפלגת-העבודה.
מזכירות נעמת -שפעם נקראה אירגון
אמהות עובדות -נבחרות בבחירות דמוקרטיות
חשאיות. בגוף הבוחר יש גם גברים,
אבל אסור שמיספר הגברים יעלה על 50
אחוזים.
המטרה העיקרית של האירגון היא לקדם
את ענייניהן של הנשים, הן במישור הלאומי,
הן במישור המיפלגתי. במיפלגת-העבודה
עצמה יש 1300 חברי מרכז, ורק 220 מבי ניהם
הן נשים.
גם במישורים אחרים נאבקת נעמת למען
נשים. כן אפשר היה למצוא את התנועה
נוקטת קו למען מינוי לאה שקדיאל כחברה
במועצה הדתית בירוחם, במאבק להשוואת
גיל הפנסיה של גברים ונשים, ועוד.
התגייסות התנועה למאבקים לאומיים
איפשרה גם את המאבק האחרון של עדה

שלום. אחר־כך הלכנו. לאכול צהריים אצל
מזכירת נעמת בכפר, והנשים התחילו להעלות
זיכרונות, איך לפני 30 שנה הן השתתפו בקורס
הראשון של מנהיגות במיגזר המיעוטים.

• ומה השתנה בזמן האחרון, מבחינת
הנשים הערביות?
כורח המציאות גרם לכך שהדברים יהיו יותר
בהירים. בעבר היתה העבודה עם הנשים הערביות
יותר על רקע חברתי, ולא פוליטי. היתה פחות
התמודדות עם מצבי־מילחמה.
בשנים האחרונות נוצרה יותר הבנה וקירבה
על רקע השקפת־עולם פוליטית.

• התקרבתם אליהן יותר?
חידדנו את הצורך להבין מה קורה. אנחנו יותר

״אני לא רוצה להיות
מזנ״לית ההסתווות.
החנוה לא נשלה
לקנל מזכ״ל אשה״
אמינות בנקיטת העמרה הפוליטית שלנו. אני לא
יכולה היום להעביר קורס״תפירה לערביות,
ולהיות ליכודניקית בהשקפה הפוליטית. היום
הדברים יותר משמעותיים.
כשפרצה מילחמת לבנון אנחנו היינו בין
הראשונים שקיימנו ישיבה של מרכז נעמת
בנהריה, בצפון. בישיבה זו קיבלנו החלטה
שצריך לחזור מלבנון, ולא לעשות בצה״ל שימוש
להשגת יעדים פוליטיים. זה היה חודש או
שלושה שבועות אחרי תחילת המילחמה.
בשנה שעברה קיימנו את צעדת־נעמת המ־ •
סורתית במשולש, והמוטיב ברקע היה קבלת
החוק נגד גזענות.

• מי הן הפעילות הערביות?

נשים משכילות, היודעות בדיוק מה הן רוצות
להשיג.

• זה גם נושא שיותר מעניין אותך?
״נעמתי׳ הוציאה עכשיו לאור חוכרת
מיוחדת לככוד עיד־אל־פיטר.
החיים מביאים לזה שמבחינה לאומית צריך
לעשות את הדברים האלה. גם אני עברתי
כיברת־דרך. לא באתי לנעמת על רקע של קיפוח
אישי. יתכן שעברתי תהליך של היכרות עם
מעמד האשה.
כשבאתי לנעמת, אמא שלי אמרה לי, :השתגעת?
מה, אין לך מיקצוע?׳
זו היתה התדמית אז, ובהתחלה עסקתי יותר
בנושאים של מעמד האשה.

• ובאמת היה לך מיקצוע שקשור

לובלסקי עם ארבלי-אלמוזלינו בשיעור התעמלות
״בשבילי מישפחה זה דבר משמעותי!״
היתה תקופה של חילופין בנעמת. בבה אידלסון
פרשה, והגיעה מזכ״לית חדשה, תמר אשל, שדרשה
שאבוא לעבוד איתה. הסכמתי, בתנאי שאעסוק
בנושא מעונות־היום. רציתי להישאר קרובה
לתחום החינוך. האמת היא שלא ידעתי בדיוק מה
זה מעונות״יום, אבל חשבתי שזה ילדים, ושילדים
זה חינוך. לקחתי שנה חופשה מבית־הספר,
והלכתי לנעמת. אני זוכרת שהחתמתי את אלעד
פלד, שהיה אז מנכ״ל מישרד-החינוך, על נייר
המבטיח שיקבלו אותי בחזרה לעבודה, אחרי
שנת־החופשה. הייתי בטוחה שאני חוזרת. אבל
אחרי שנה נדבקתי.
בניתי מערכת שהיתה לגמרי לא־בנויה. התחלתי
להתעסק בדברים קיומיים, וזה לא היה
מעמד האשה. התחלתי לנסוע ברחבי הארץ,
היכרתי את הנשים ואת הפעילות, היה תהליך־
קבלה משולב: הן קיבלו אותי ואני אותן.

• אחרי שנה היה ברור שהעתיד
שלך ב״נעמת״?
נקשרתי לעבודה הזאת.

• זו שאלה שעלתה על הפרק?

היה משהו. אני לא חושבת שאני ראויה או
מסוגלת פחות ממי שמייצגים את המערך בממשלה,
אבל לא אעשה מילחמות.

• למה?

אין לי כוח לעשות מילחמות בשביל מאשה.
לכל דבר יבוא הזמן. אני חושבת שהייתי יכולה
להיות שרת־חינוך טובה מאוד, ואין לי שום רגש־נחיתות
לעומת אף אחד מהמועמדים הפוטנציאליים.

איך מתייחסים אלייך במיפלגה?
יפה מאוד.

• לא מתייחסים אלייך כאל קוריוז?

לא, אני מקווה שלא. הדימוי הוא של אשה
חזקה, שצריך לנהוג בה בבחינת כבדהו וחשדהו.

• וזה נכון?

*8 0 ^ 0 0 1 1

אם אני בוחנת מה מעניין אותי, אז היה מעניין
אותי להיות חברה בממשלת־ישראל. אני חושבת
שיכולתי להיות שרת־חינוך טובה.

• מתי התחלת לחשוב על מזכ״לות?
זה לא היה מתוכנן. אחרי זמן קצר התחילו
לומר שאני אהיה מזכ״לית. תמיד בחיים הייתי
מסומנת. כשהייתי צעירה אמרו לי שאהיה בכנסת,
כי היה לי כושר־ניסוח טוב וידעתי לדבר.
כשהתחלתי לעבוד במעונות, הייתי מרצה מאוד
מבוקשת.

בכלל לא. מתייחסים אליי כאל מישהי שצריך
להכניס אותה למיסגרות.

• מדוע הנשים צריכות להיכנס
לפעילות פוליטית דרך הדלת האחורית,
שהיא אירגון־נשים?
יש שמרנות גדולה במיפלגת־העבודה לגבי

• את חושבת שתהיי חברת-כנסת?

אינני יודעת.

• את רוצה?

אני לא רוצה להיות רק חברת־כנסת. זה מוסד
חשוב, אומנם, אבל אני התרגלתי לעבודה שיש
עימה אחריות של ביצוע.

• זאת אומרת שתהיי חברת־כנסת
רק אם תוכלי בוזמנית להישאר גם
מזכ״לית ״נעמת״?
זוהי אופציה, ויכול להיות שאולי אפשר
להיות ח״כ וגם להחזיק בתפקיד ביצועי. אבל זה
לא מעסיק אותי כרגע. אני קשורה למערכת זו,
וזה אולי דבר נאיבי.

• ״נעמת״ היא חממה, בסך־הכל?

לובלסקי עם בעלה דם
״סבא שלי היה איש אגודת־ישראל, לא ציוני, ולכן ניספה בשואה!״
רבון, מזכירת נעמת בתל-אביב, למען
הפועלים הערביים מן השטחים הכבושים
(על כן במיסגרת).

• ״נעמת״ עורכת בזמן האחרון
פנייה מאוד מאסיבית לנשים ערביות.
עבודה עם נשים ערביות היתה בנעמת כל
הזמן.
בשבת לפני שבוע הייתי בדליית־אל־כרמל.
התכנסה שם קבוצת גשר: יהודיות וערביות בעד

בחינוך, מדוע עזבת אותו לטובת פעילות
ב״נעמת״?

זה נכון. זה נכון שאני צריכה לחשוב שבפוליטיקה
לא נשארים במקום. אם אהיה עוד קדנציה,
זה לא יהיה כל־כך נורא. אני באמת מרגישה
פה בחממה, זו חממה שנותנת המון חום, המון
אפשרויות, ואם עושים את הדברים טוב, מקבלים
את כל התגמולים. .

• את רוצה להיות בעתיד מזכ״לית
ההסתדרות?

זו ודתה סיטואציה די מיקרית. גרנו אז, בעלי
ואני והילדים 17 ,שנים בחיפה. אחר־כך עבר

בעלי לתל־אביב, ואני קיבלתי לניהול את ביוד
•למה?
הספר יבנה בצפון תל־אביב. זו ודתה השנה של *
החברה לא בשלה לקבל מזכ״ל־אשה. זה לא
מילחמת יום־הכיפורים, והוועידה של נעמת
קשור בי. למרות שבאופן תיאורטי אין הבדל.
נדחתה בשנה. אז ביקשו ממני לעמוד בראש
• אץ מניעה בתקנות?
ועדת־מישנה שתכין חומר לוועידה על ענייני
לא, אבל אני לא יכולה להגיד שזו שאיפת־חינוך.
חיי.
היתה
לי ועדה קטנה, והתחלנו לעבוד. זו

הצורך שנשים תהיינה בראש מערכות. בצמרת
יש ספקות. גם אצל פרס וגם אצל רבין אין
מי״יודע־מה הבנה או פתיחות לגבי נתינת־שיוויון־הזדמנויות
לנשים.

• אולי משום שאין להם נשים
חזקות?
מה קובע השקפת־עולם? זה דבר מורכב. בדור
הבא של המיפלגה, בחתך כוללני, גם אצל עוזי
ברעם וגם אצל מיכה חריש וגם אצל גד יעקובי,
יש יותר פתיחות.

• אבל עכשיו יש בחירות דמוקרטיות
במיפלגה. זה יכול לשנות לגבי
הנשים?
אני אעשה כל מאמץ לעזור לנשים להיבחר.
יש יותר סולידריות של נשים במיפלגת־העבודה.

• למה נשים צריכות להיות מאורגנות
לחוד?

אירגון של נשים הוא לא מטרה, ונעמת אינה

—יי —יי 17

״בעלי מוותר יותר ממוין־
(המשך מעמוד )17
אירגון־נשים בשביל נשים. כשהקימו את נעמת,
היתה נאיביות. התנועה קמה על רקע הרגשת־קיפוח
קשה בייצוג בוועידת־ההסתדרות הראשונה,
כשאף אשה אחת לא נבחרה למוסדות. הן
חשבו שהן בונות תנועה לפי שעה. היום יש
לנעמת תקציב נפרד, מוסדות נבחרים, המון אפ־שרויות־ביצוע.

הצלחות של נשים ברשויות מקומיות.
הרבה מזכירות נעמת החליטו בבחירות האחרונות
להתמודד על חברות במועצות מקומיות.

כשהוריי הגיעו להרצליה, כזוג צעיר, הם היו
בני ,21 ובאו לתוך החולות. כל המישפחה נשארה
בפולין. הם עשו את המרד בגולה. סבא שלי היה
איש אגודת־ישראל, לא־ציוני, ולכן נספה בשואה.
אבא
שלי היה נעדר מהבית כל פעם לשבוע,
והולך לעבוד בפרדסים, אמא שלי יכלה לדבר רק
איתי. אז דיברו איתי דיבורים של מבוגרים, ולא
של ילדים.
עד 1942 היה לנו חדר אחד בחולות, שרותים
בחוץ ומיטבח בצריף־עץ, ומשק.

״אני לא חושבת שאני
ואויה או מסוגלת
פחות ממי שמייצגים
את המעוך בממשלה׳׳

בוודאי, היה לנו עדר־פרות ואני, אחרי בית־הספר,
הייתי לוקחת את הפרות ומחללת. לכן
היה לנו אוכל בשפע, לכל מי שהיה בא הביתה.
לא היו כיסאות לשבת עליהם, אבל היה אוכל
בשפע.
מצד אחד היתה לי ילדות של אדם מבוגר,
ומצד שני נוצר קשר חזק ביני לבין בית הוריי.
אולי זה לא טיבעי שאשה בת 50 מדברת כמו
ילדה מפונקת.

• זאת אומרת שיש סיכוי שבעתיד
יתפרק האירגון, שלא יהיה בו צורך?
נראה מה יהיה. אם הנשים תהיינה שוות, ולא
תהיינה בעיות של קיפוחים.
לתנועה אין זכות־קיום אם היא תטפל רק
בעניינים סוציאליים או חינוכיים. אנחנו צריכות
להעלות בעיות גם בזירה הפוליטית ובהסתדרות
וזה מה שאנחנו עושות. החברה היום יותר פתוחה
לנושאים של מעמד האשה.

• המודעות שלך באה כתוצאה
מהתפקיד?

• היה לכם משק חקלאי?

• מי היו החברים שלך אז?
חברים מבית־הספר. בכיתה היו 15 תלמידים.
טור אלף היה כיתה אלף, טור בית היה כיתה בית
וטור גימל כיתה גימל. והמורה היה גם המנהל.
את כיתה חית סיימנו, תישעה תלמידים, ב־.1941
וכשסיימתי כיתה חית, היה כבר תיכון בהרצליה,
אבל הוריי החליטו שאני הולכת ללמוד בתיכון
חדש בתל־אביב.

• למה?
כי הם אמרו שהבת שלהם צריכה משהו יותר
טוב מהתיכון בהרצליה. ואז היו צריכים לשלם
הרבה כסף כדי לשלוח אותי לתיכון חדש. אבל

באופן בסיסי קיבלתי חינוך שהיה בו יסוד של
פתיחות והשקפת־עולם יותר הומנית.

• קודם סיפרת שעברתם לגור
בחיפה בגלל עבודת בעלך.

בעלי למד בטכניון. בוודאי יש לי קונפליקטים
במישפחה.

• מה יקרה אם בעלך יצטרך לעבור
לעיר אחרת? תעזבי?
היום שיקול־הדעת של בעלי בקשר לתפקיד
אחר יהיה שיקול־דעת משותף, דבר שבעבר לא
היה.

• את חושבת שאם את תקבלי
שליחות, הוא יעזוב את העבודה שלו?

במיקרה כזה אני אהיה במצוקה. בשבילי
מישפחה זה דבר חשוב ומשמעותי. מישפחה זו
מיסגרת שגם מוותרים בה. בעשור האחרון בעלי
מוותר יותר ממני.

• במה הוא מוותר?

בשעות שהוא נמצא לבד, שאין אשה בבית
ושהיא בדרכים. ובמעלה השנים להיות לבר זה
לא סימפאטי. המזל הוא שהוריי גרים לידי,
ושנינו כמו ילדים מפונקים.

אם אקבל תפקידשסללו יצטרר נעו׳
לעזוב את ענוותו, אני
אהיה במצוקה״
בית־הספר הזה נתן לי המון מבחינה תרבותית
והומאנית.

• היתה מצוקה בבית?

לא מצוקה כלכלית. היו, אולי, חסכים תרבותיים,
דברים שהחיים בכפר לא יכולים לתת.
הבית היה מוקף אז בכפרים ערביים, ואני זוכרת
שהערבים באו ב־ 1942 ואמרו לנו שיזרקו אותנו
לים, אז זה היה סוג המצוקה.

• מה זה עשה לך?
לא הייתי מתוסבכת לגבי הערבים. לא נולדתי

״א ₪צרכה
ו ר חו ץנרם ! ״
בשבוע שעבר דרשה עדה רבון, מזכירת
נעמת בתל־אביב, דיון דחוף במועצת-הפר
עלים על הפועלים הערביים מהשטחים הכבושים
באיזור תל־אביב. לפי החוק. אסור
לתושבים מן השטחים הכבושים לשהות
בתוך גבולות המדינה בין השעות 12ל־3
בלילה. העובדים הרבים. הנשארים ללון ב־גוש־דן,
או אפילו הממשיכים לעבוד בשעות
אלה, חשופים מזה שנים להתעללות של
שוטרים במרים, אנשי מג׳׳ב, אנשי בולשת
ומתנדבי המישמר האזרחי. לא פעם עוצרים
אותם, פורצים למקומות הלינה שלהם, משפילים
ומכים. איש מהמעבידים שלהם, המלינים
אותם בשעות אלה, לא סבל בשל כך
אפילו מהאי־נעימות הקלה ביותר.
״לא יתכן מצב ״,אמרה רבון- ,שבו עשרות
אלפי פועלים ללא רשיון יעבדו בתל־אביב
ובגוש דן, כשכולם יודעים זאת, ולא תהיה
חקיקה המאפשרת להם להישאר בתל־אביב
אחרי^שעה מסויימת. אלה חוקי-אפרטהייד

מזכירה רבון

.לא מקבלים נשים בשום פ|ים י אי פוי
״אם המ שקזקוקליריים עובדן תעממ״י
אי־אפשר להטיל על הציבור הערבי גזירה שהציבור היהודי אינו יכול לעמוד פר״
כל הגורמים צריכים לשתף ביניהם פעולה כרי שהדבר ייעשה בתנאים אנושיים ונורמאליים. צריך להגיע לפיתרון פוליטי, כדי שהפועלים יוכלו לעבוד במקוקות מגוריהם.
דרשתי דיון במועצת־הפועלים, ובישיבה שלא הייתי בה, וללא הודעה מוקדם ז, הודיע תדיקאופמן, מזכיר מועצת״הפועלים, שקיבל את המיכתב והטיל את הטיפול על הא^ף למישפחה
ולקהילה.
כשזה נודע לי, שאלתי בצחוק אם מדובר באגף למישפחה ולקהילה בדהייזעה.עמדתי בתוקף על קיום דיון במועצת־הפועלים, דיון בהשתתפות כל הגורמים המעורבים.כולל ההסתדרות.
אני לא רואה בהסתדרות את האחראית בלעדית למה שקורה, אבל היא יכולה לדרושולקבל פיתרונות ולא יכולה לעמוד בצד מבלי להיאבק על נושא זה. ההסתדרות1היא גם איגוד
מיקצועי וגם תנועה חברתית.״
רבון ( )37 היא הצעירה מבין מזכירות נעמת בערים הגדולות. היא נבחרה לתפקידה לפני
פחות משנה. ואולי מייצגת את הדור הבא של הפעילות.
את פעילותה הפוליטית התחילה כשהיתה בת ,21 ולנעמת הצטרפה ב־ 977ז.
אמה היתה פעילה סוציאליסטית בווינה האינטלקטואלית של לפני מילחמת־קעולם השניה,
ועלתה לארץ כשהיטלר נכנס לאוסטריה.
אביה נולד ברומניה, והיה בעל רקע ציונה בארץ הצטרף למיפלגה הקומוניסטית, ואחרי
כמה שנים פילג אותה והצטרף עם הפלג הציוני למפ״ם.

מספרת עדה:

גדלתי בב-ת שיוויוני, כביכול, מבחינת המינים, אבל אמא היתה עקרת־בית ר1ילה מאוד. מי
שהלך ללמוד ולעבוד היה אבא, ולא אמא.
גרנו בחיפה, ולמדתי בבת־הספר גאולה. זה היה בית־ספר גרוע. אבל רק את אחי הוציאו
משם. העבירו אותו לבית־&פר חוגים, שהיה בית־ספר אליטיסטי של השמאל. חיה ברור שהוא
צריך לקבל השכלה, כי הוא גבר, וצריך לפרנס מישפחה.
אני זוכרת ויכוח בבית. כשביקשו ממני לרחוץ כלים. שאלתי למה לא אחי. ואמרו לי שהוא

ים ״נשיים״.
ידה במועצת־מדת
לתפקיד

מזכיר־התא, מכיוון שאני אשה.
עבדתי ברשות-השידור, ברדיו, וניסתי להתקבל לקורס־כתבים. עמוס גורן, שהיה מנהל
חטיבת־החדשות, אמר לי שלא מקבלים נשים לקורס נשום פנים ואופן. ולא עזר לי כלום.
אחר־כך ניסיתי להתקבל לקורס קאדטים(צוערים) במישרד־החוץ. ונם שם נדחיתי על רקע
היותי אשה. עברו כמה שנים עד שהבנתי שבכל מקום יש יתרון לגברים צעירים, בעלי פחות
נסיון והשכלה ממני.
לפני 10 שנים התחלתי לראות את הדברים אחרת, אולי כתוצאה מהתפתחות תנועות־הנשים
בעולם ובארץ. התעניינתי יותר. הצטרפתי לתא־החברות במיפלגודהעבודד״ !
באותו הזמן קיבלתי על עצמי את הניהול וההקמה של מידרשת יחדיו של המיפלגה, ובניתי
תוכנית לסדנאות למעורבות נשים בפוליטיקה.
באותה התקופה היתה המגמה להשפיע על שינוי המיקוד של נעמת, מתנוער סוציאליסטית פוליטית. היא
ברורה ביותר
לתנועה פוליטית למען נשים.
לזכותה של מאשה ייאמר, שהיא הזניקה את נעמת קדימה כתנועת־נשיב
הפכה אותה לתנועה שהיא שם־דבר בכל בית בישראל, ועשתה את זה בצורי
מאשר כל מזכירות נעמת ער היום.
עד כאן עדה.
לפני שמונה ח״ידשים נבחרה ברוב של 73 אחוז כמזכירת נעמת במחוז תל־אביב, ונלחמה
מאז בעיקר על כמה נושאים עיקריים. למשל: המאבק למניעת הוצאתן של 1זנשים מן הגוף
הבוחר את הרב הראשי בתל־אביב. מאבק זה מנע עד היום בחירת רב ראשי אשכנזי בתל-אביב.
וכן: מרד נגד אגרת-החינוך בתל־אביב וקריאה בכתב לכל ההורים שלא לשלם אותה.
מאבקה האחרון הוא בעניין הפועלים הערביים מהשטחים הכבושים. מי שקכיר אותה אומר
זה, ותמשיך מנושא שהיא לא
להיאבק. נכון, וכך הוא התנהג. הוא צזיפר שב־ 1935 הוא
הראשית, שנקלדרך תרפהקרוב שלנו
היה הבית ראה אז דרך־המלו. כמה ימים אחרי מילחמת־ נסע כחלוץ מפולין לפלסטינה, דרך איטליה. הוא
,לא אהיה מזכ׳לית ההסתדרות!״
העצמאות הערבים עזבו ויצאו בשיירה. אמא שלי אמר שגם דויד בן־גוריון היד באוניה, והוא אסף
• אז את לא מבשלת? אמא שלך על הסיסמה שצריך לגרש אותם ולסלק אותם. לקחה אותי, יצאנו אליהם והיא שאלה אותם למה את כל הבחורים ואמר להם, :אתם הולכים לגור
עם ערבים ביחד, תדעו ש<|תם צריכים ללמוד
הם הולכים. הם אמרו שהם פוחדים.
עושה הכל?
גדלתי על המחשבה שצריך לחיות איתם ביחד.
לחיות איתם ביחד.׳
• היו לד חברים ערבים?
לא לגמרי, אבל אני תמיד יכולה לפתוח את
בכל שבת, אחרי התפילה בבית־הכנסת, אבא
שוב, לא חשוב אם הסיפור׳נכון, אבל זה מה
לא. היתה ידידות עם מישפחות.
הדלת וללכת לבית השני, וזו מידה של פינוק.
שלי היה לוקח אותי לטייל בכפר ג׳ליל* .היו לו
שאבא שלי העביר לי, ועל}ה גדלתי.
• איד דיברת איתם?
• את בת יחידה?
חברים ערביים, ואנחנו היינו מבקרים אצלם והם
• את זוכרת את התקופה ההיא?
הוריי דיברו ערבית, אני דיברתי עברית.
לא, אנחנו שלושה ילדים, ואני הבכורה.
אצלנו.
אני זוכרת הרבה מאוד. דנ^רים מתעוררים אצל
לאבא שלי היה סיפור שסיפר תמיד. לא חשוב
לפעמים אני חושבת איך זה שיצאתי כל־כך
אם הסיפור נכון, חשוב שאבא שלי חשב שהוא אדם, דברים שספג בילדותו( .המשך בעמוד )28
* כיום צומת גלילות.
מפונקת כבת בכורה.

העולם הזה 2598

קולנוע
פסטיבלים

לראות בירזשדים
תדריך מיוחד לסרטים
שיוצגו סגירה
ירושלים איננה קאן. במקום ציצים זוהרים
אפשר לחשוף כאן, מאכסימום, ציציות. אבל כדאי
לעלות לירושלים למען כמה עשרות סרטים
טובים, רטרוספקטיבה של הענק הקולנועי
אורסון וולס (שתושלם מאוחר יותר בסינמטק
ירושלים ובסינמטק תל־אביב) ,כמה פרמיירות

י 0ג ! 1 9ו ו

ישראליות, וכמה אורחים נכבדים: הבימאית
ההונגרית מארתה מסארוש, בלוויית בעלה, יאן
נוביצקי, והכימאי הפולני כז׳ישטוף זאנוסי. לבד
מהם צפויים בירושלים השחקן אלן ארקין
והכימאי ג׳ק גולד. מחכים גם לאדי מרואני, מפיק
הסרט עיניים שחורות, לשחקנית הצרפתיה
המעולה דלפין סריג, ובראש הרשימה — נאגיסה
אושימה, הכימאי היפאני, שסירטו מאכס אהובי
יוצג בפסטיבל.
עורכת מדור הקולנוע של העולם הזה, שכבר
צפתה ברוב הסרטים, בפסטיבלים אחרים בעולם,
מגישה תדריך לפסטיבל־ירושלים. השבוע חלקו
הראשון של התדריך.

מן היבול האחרון של פסטיבל קאן, קו־פרודוקציה
משובבת־נפש ומקסימת־עין בין
ברית״המועצות לאיטליה. הבימאי, גיקיטה
מיכאלקוב, נצר למישפחת סופרים ואמנים,
שחקן בעצמו ואחיו של הבימאי אנדרה
(ראה: אנשים מבויישים) קונצ׳אלובסקי,
איני מוכר בישראל, וזו הפעם הראשונה
שסרט שנחתם על-ידו מוצג כאן. גם זה
עיבוד של כמה מסיפורי ציכוב (כפי שעשה

נובוקו מיאמטו

הזלילה הגדולה

ענים בלי ספק על נסיונו הקודם כשחקן.
מחווה מיזרחית להזלילה הגדולה( .יפאן)

שתי אמריקות זרות זו לזו, שתי תרבויות
מנוגדות זו לזו ושתי נשים שונות זו מזו. אם
כי שייכות למישפחה אחת. האחת, ג׳יל
קלייבורג, היא עיתונאית מצליחה מניו-
יורק, המחליטה לתהות על קנקנה של דוד-
ניתה רות, בארברה הרשי, הגרה לבדה עם
ארבעת בניה, אי־שם בביצות לואיזיאנה.
זוהי אמריקה בעיניו של הבימאי הרוסי
אנדרה קונציאלובסקי, המסתכל בה בהת־

הרכבות

תחת ע\מ>
העוטו

סרט הייצוג הפסטיבלי של הולנד בשנה זו
נעשה על-ידי אחד מוותיקי בימאיה, יוס
סטלינג. היפה שבו הוא שכמעט ואינו זקוק
לכל דיאלוג, והעיקר שבו הוא האווירה
׳המוזרה שהוא יוצר. שומר־רכבות חי לו
בתום ובשלווה עם עצמו, עד שביום אחד
נקלעת למקום אשה. בגלל נסיבות שונות
היא נאלצת להישאר במקום כשנה, ומער ערת
את בדידותו. הוא מזניח את חובותיו

זהו פרס ״דקל הזהב׳ של פסטיבל קאן
האחרון, שעורר חילוקי-דיעות סוערים וגרם
לבימאי שלו, מוריס פיאלה, להרים אצבע
בתנועה גסה נוכח מצלמות הטלוויזיה וה קהל.
ז׳ראר דפארדייה בתפקיד כומר שהש טן
מפתה אותו בכך שהופך אותו לקדוש.
הכומר מצליח להחיות מתים, אבל נכשל
בהצלת התועים החיים ומוביל לאובדן
עצמו. הסיפור נשען על רומאן של ז ורז׳

איש הרכבות מתגלח -הבדידות מופרת
ואת עבודתו, ומחפש פורקן לתשוקות שאו תן
הוא מגלה בתוך עצמו בפעם הראשונה
בחייו. קומדיה פיוטית קאמרית( .הולנד)
קמו אהבות

>1מן
לאהובי

אחד הסרטים הפחית מרתקים של אנדז׳י
ואידה. הניחן ביופי חיצוני בלתי רגיל. על פי
נובלה של תאדאיש קונביציי. סיפור של רו-
מיאו ייוליה פולניים על רקע פרוץ מילחמת
העולם השניה, כשלכאורה שקט ושלווה
אידיליים משרתים את הפאסטורלה של
גיבוריו, אבל למעשה אותות האזהרה כבר
מסתננים מתחת לפני השטח, אך איש אינו
ריצה להאזין להם. תחת סיפור־האהבה

המשך סירטה הקודם של מארתה מסא-
רוש, יומן לילדי, מקצין עוד יותר את סליד תה
מן התקופה הסטאליניסטית עד פרוץ
הטרד בהונגריה ב״ .1956 כשהיא היתה
סטודנטית לקולנוע במוסקווה ונבצר ממנה
לחזור למולדתה ולקחת חלק פעיל במתרחש.
בהומור ובעוצמה האופיניים לטיפול
האישי של מסארוש היא מתארת תהליכים
כואבים של צעירים שנאלצו להתבגר בתקו-

אצל ואיידה אין חדש
מבחינים בתופעות שוואידה ביטא טוב יו תר
בסרטים אחרים, וכאן ישנה חזרה מסו״
יימת על הרעיונות האלה( .פולין)

>עוועה
בטי בי, אחת הדמויות הבול טות
בקולנוע העצמאי האמריקאי
של שנות ה״ ,80 הפכה בעצמה
לגיבורת פולחן מסויים, דוגמת התופעה
שאת המיתוס שלה היא מנסה לגנות. זוהי
סאטירה על רונדה סטמפל ועל גרוריה
המישפחתיים, שכל אחד לפי עניינו מנסה
לפתות את הכומר, בא כוחו של המיתוס ה דתי
שבאופנה. היא מאמינה שאפשר להגיע
אל הישועה דרך הרוק הכבד, ומסבכת את
בעלה ואת אחותה הסקרנית לעמוד על טיבו

מארצילו מאסטרויאני וסילבנה מאנגנו צ כוב
כבר בעבר) ,כשהבולט ביניהם,. :הגברת עם
הכלב״ .מארצ׳לו מאסטרויאני זכה בפרס ה שחקן
בפסטיבל( .איטליה-ברית־המועצות)

אנע\>ם
מבו>>ע\>ם
טאמפופו סאטירה פרועה ועשירה ב המצאות
על תאוות־הזלילה
של האדם, דרך סיפור על אלמנה בשם
טאמפופו(נובוקו מיאמוטו) ,המנסה להפוך
לאשפית״מיטבח. חבורה מוזרה של מתנדבים
מסייעים לה לגנוב מירשמים מטבחים
מנוסים ולערוך ריגול תעשייתי אצל בשלנים
מתחרים. תוך כדי כך מציג הבימאי, יוזו
איטמי, שזה סירטו השני, אחרי הלוויה ולפני
פקידת מס, את כישרונותיו הקומיים, הנש־

ע>נ>ם
עוזחרות

בארברה הרשי אמריקה אחרת
פעלות ובהתלהבות מהולים בזעזוע של הנ שמה
הרוסית שלו. הוא פוחד ממנה ומעריץ
אותה כמיתוס( .ארצות־ הברית)

זיראר דפארדייה -קדושה כעונש
ברנאנוס, עמוס לעייפה בסמלים נוצריים,
יוכל לשמש יחד עם תרז, וסירטו של זאנוסי,
כוחו של הרשע,בסדנה לבעיות מוסר(.צרפת)

זיוזה ציינקוציי ויאן נוביצקי -מיפלגה
פה שבה פעילי המיפלגה הקנאים והמטוט-
טמים, המדקלמים כתובים מאולפים, קבעו
גורלותיהם של בני-אדם( .הונגריה)

ב!ת האמיצקז רוק כבד -הבימאית תבוא
המיני של בא״כח האל עלי-אדמות. וכמובן
את הכומר בעצמו( .ארצות־הברית)

למעשה זו שורה מוצלחת של וידיאו קליפס
מהופעתה של הזמרת־מלחינה־מעצבת-
פייטנית״יפהפיה לורי אנדרסון. אין ספק
שזו אחת הדמויות המעניינות והמרתקות
של המוסיקה המודרנית, אישיות מדליקה
שיש בה מיזוג של יופי מהמם וכישרון דחוס.
כל שיר הוא יצירה בפני עצמה, עם הומור
מיוחד המתבטא לא רק במילים ובביצוע כי
אם גם בתאורה, בתנועה ובאסתטיקה של

באבק
>3ע\א ברוזז

עת לזו*ות
ועת למות

סירטו האחרון של הבימאי המוכשר
מטאייוואן הו סיא סייאן, בסידרת הסרטים
על נעוריו, בית הוריו, ובעיקר ההשפעה של
סבו וסבתו על חייו, כשתמיד מדגיש הו סיא
סייאן את הקשר ההדוק הקיים בין זקנים
לילדים (דוגמת סירטו קיץ אצל סבא).
הפעם הוא מתייחס לימי התבגרותו, כשנאלץ
לנסוע לטייפה כדי למצוא עבודה ואחר
כך להתגייס לצבא. אירועים קטנים ורגעים

הסרט שלפני כאבק נישא ברוח. מפוזר
יותר ומרוכז פחות, גם הוא מספר על אירועים
קטנים מאוד ועל דברים בלחי חשובים
לכאורה, המרכיבים את חייו של אדם. כאן
מתרכז הו סיא סייאן בימי הנוער שלו, ב־מישחקים
שהילדים משחקים, בחיי השכו נה
ובפירחחים המקומיים. את המקום המר כזי
בעולם המבוגרים שהוא מסתכל בו תמיד
בהשתאות תופסת הפעם הסבתא שלו,

הנער וסבו

מוות במישפחה

זעירים עושים את הגדולה שבחיים -דבר
שכולנו יודעים, אבל רק מעטים מטיבים
לבטא זאת בטילים חסכוניות( .טאייוואן)

לורי אנדרסון -פיצוץ של כשרון
התמונה כולה. למי שלא ראה את אנדרסון
בגודל טיבעי, זוהי חובה. ולחסידי הוידיאו
קליפ -שיעורי־בית( .ארצות־ הברית)

הנער ואחיו מות הסבתא
שכל העת מתגעגעת לחזור למולדתה בסין.
גם כאן בולטת רגישותו וקפדנותו של הו
סיא סייאן על הפרטים הקטנים( .טאייוואן)

1זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם

ניצור שר בידבור, או:
איו לחנו את ילדיו*
,,הבן־ארם נולד לו ילד. זאת אומרת, בדרך־כלל
זה קורה לזוגות. נולד להם ילד והם מאוד
מאושרים וגאים בו ומראים את התמונות שלו
לכל דורש ולא דורש. תוך חודש חוזרת האמא
לאיתנה, עוד חודש עובר והילד/ה כבר ישנים כל
הלילה ואוכלים טוב, והאחות בטיפת־חלב אומרת
שהילד/ה בריא ומתפתח יפה, והסבתות באות
לעשות בייבי־סיטר — והנה נדמה להורים
שמעכשיו כבר הכל לגמרי פשוט. הילד הנחמד,
היפה והאינטליגנטי שלהם מקבל הרבה אהבה
ותשומת־לב ואוכל ומשקה וחיתול נקי, ואפילו
קצת מוסיקה — וזה לגמרי מספיק.
בעבר, לפני הרבה שנים, באמת ההורים חשבו
כך. ילד ישב כשהיה מוכן לשבת, הלך כשהיה
מוכן ללכת, עשה את צרכיו בסיר כשהיה מוכן
לכך וכן הלאה וכן הלאה. אחר־כן פיתאום הוא
נהיה גרול והלך לבית״הספר, ושם לימדו אותו כל
מיני דברים שלומדים בבית־הספר, ובתוספת של
אהבה ותשומת־לב בבית גדל הילד לנער ואחר־כך
לאיש.
כמה הכל היה פשוט, פעם, לפני הרבה שנים,
כשהמו״לות עוד לא היתה כל־כך מפותחת וספר
היה מילחמה ושלום, למשל.
עכשיו זה לא כך. עכשיו בכל חנות לספרים
יש 30 מדפים ענקיים עמוסי סיפרי־הוראה
להורים: איך ללמד את ילדך לקרוא בגיל
מוקדם? איך להשכיב אותו לישון מוקדם? איך
להסביר לו למה הסבא מת? איך להכין אותו
לקראת לידת אחותו? איך למנוע ממנו השמנה?
איך לגרום לו לעשות את צרכיו בסיר ולא
בחיתולים? כיצד להסביר לו כיצד הוא נוצר בבטן
אמו ואיך הוא נולד? איך לגרום לו לאהוב מוסיקה
קלאסית? איך למנוע ממנו ממתקים ולא לגרום
לו ריגשי־קיפוח, ועוד אלף ביצרים ואיך ולמה
ומדוע.
כל הספרים הללו באים, לדעתי, להפוך את
הבילבול של ההורה הטרי לתיקווה. ההורה הטרי
מגלה שילדו הולך לישון כל ערב בשעה ,9והבן
של החבר שלו הולך לישון כל יום ב־ ,8וזה כמובן
יותר נוח. הילד שלך התהפך בפעם הראשונה
כשהיה בן 8חודשים, לעומת בתו של השכן

לחנך את ילדי לפיהם. שבועות ארוכים ביליתי
בקריאת סיר הסירים, כדי שיעשה כבר את
צרכיו בסיר. אבל הילד התעלם ממנו ומן חסים־
רות המיקצועית שלי, והתנהג בדיוק כמו שהוא
רוצה. רק אחרי שהרמתי ידיים והוא היה בוגר
מספיק כרי להיות יבש, זה קרה לו. בתקופת
ההריון השני שלי קראתי ספר שסיפר על הקינאה
של הילד הראשון בתינוק החדש שנולד למיש־פחה,
והדרך לטפל בקינאה הזאת. אחד הרעיונות
שבספר היה לקנות איזו מתנה לילד הגדול,
וכשיוולד התינוק לתת לילד הגדול את המתנה
כאילו בשם אחיו. עשיתי את זה. קניתי פנס־קסם
ולקחתי אותו איתי לבית־החולים. אחרי הלירה,
כשבא הילד עם אביו לבקר אותי ואת התינוק
החדש, נתתי לילד את המתנה ורמזתי בעדינות
שאנחנו, ההורים, קיבלנו תינוק במתנה, והוא
קיבל מתנה אחרת(הילד היה בן פחות מ־ 3שנים).
אחרי שחזרו הביתה, אמר הילד לאביו :״אמא
חושבת שאני מאמין שהאח התינוק קנה לי מתנה.
אל תגיד לה שאני יודע שהיא בעצמה קנתה לי
אותה, כדי שאשמח.״
קראתי באותה תקופה עוד אי־אלה ספרים
בעניין זה, ואחרי נסיונות קצרים של התנהגות
לפיהם החלטתי שלא צריך (למדי את ילדך
לקרוא) או אי־אפשר (כיצד למנוע ממנו
להתעקש).
ובכל זאת, שני בניי גדלו והפסיקו להרטיב
חיתולים ולמריו לקרוא והם אוהבים מוסיקה והם

וי קי לנס קי

הגיע זמן לישון

ר, סירקיס מוציאים לאור בע מ

שהתהפכה כבר ב־ 4חודשים. הילד שלך עדיין
מרטיב את החיתולים, ולפי ספר אחד שהאם
קראה הוא כבר היה צריך להפסיק מזמן.
אין ספק ששני אנשים מבוגרים, שחיים בשקט
יחסי, די מתבלבלים כשלמישפחה מגיע יצור קטן
שיש לו לגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחו.
את הבילבול הזה מתכוונים או מתיימרים לפתור
מאות סיפרי־החינוך וההדרכה להורים.
אני חייבת להודות שאחרי לידת בני הראשון
גם אני קראתי כמה ספרים כאלה וגם ניסיתי

יודעים למה אנשים מתים ואיך ילד נולד, והם
הולכים לישון בזמן, פחות או יותר, והם יושבים
והולכים ומתהפכים ורצים ומשחקים כדורגל
ועושים צרות להורים.
הספר היחידי שאני מוכנה לקנות, לקרוא
ולעשות נסיון אחרון, אם יהיה ספר כזה, הוא ״איך
להכריח את ילדך לעשות שיעורי־בית״ .אבל את
זה עוד לא כתבו.
ולמרות כל האמור לעיל, אני יודעת שיש
הורים שרוצים לקרוא ורוצים לנסות, ללמד את
ילדיהם כל מיני דברים שהם יידעו יותר מאוחר
בעצמם. אז הנה סקירה קצרה על כמה ספרים
כאלה, שיצאו לאור ממש בחודשים האחרונים,
בין עשרות אחרים, כמובן:
הגיע זמן לישון — מאת ויקי לנסקי,
הוצאת רות סירקיס, מחיר 16.90ש״ח
(בשבוע־הספר פחות) .איך עוזרים לתינוק הבוכה
להירדם, איך מטפלים בילד הנוהג להתעורר
בלילה, איך מתגברים ההורים על המחסור בשינה?
בין
כמה עצות שנראות נבונות (״לקראת
השינה הלבישי את התינוק בגד רפוי, קצרי את
התנומות של התינוק במשך היום״ וכו׳) יש כמה
וכמה עצות תמוהות מאוד (״לא די לכבות את
האורות בלילה, אלא יש לנסות לשמור על שקט
בבית בעת שהתינוק ישן, העירי את התינוק
כשבאים אורחים במשך היום, ההתרגשות שבבית
עשויה להיות הגירוי שהתינוק זקוק לו כדי
להישאר ער״).

* שאלה של אם —תיקשורת מילולית
בין. הורים לילדים — מאת פרנסואז דולטו,
סיפריית מעריב. הספר עוסק במיכלול הבעיות
שהילד נפגש בהן, תינוק בא לעולם, מצבים
מישפחתיים חריגים, מישמעת ומרדנות, תסביך
אדיפוס, קינאה ומריבות ועוד. קראתי את הפרק
בין שלושת העמודים המדבר על ״איך להסביר
את המוות״ .את שלושת העמודים אפשר לסכם
בשני מישפטים )1( :אל תסתיר מהילד שמישהו
מת. ו־( )2על השאלה ״מתי מתים״ צריך להשיב
״כשגומרים לחיות״ .מדהים, לא?
מה שבעיקר מפריע לי בספר הזה הוא
ההתייחסות לילד, במיקרים רבים בלי ציון גיל.
והרי ילד בן שנתיים וילד בן ארבע וילד בן 8וילד ׳
בן 12 או 14 אינם יכולים להיכנס כולם לאותה
הקטגוריה.
להיוולד — מאת שילה קיצינגר, הוצאת
מודן, צילומים מאת לנארט נילסון. זהו ספר
המיועד להסביר לילד הקטן איך הוא נוצר, כיצד
גדל ואיך יצא לאוויר־העולם. הספר מסביר את
התהליכים בשפה מובנת לגיל הרך, אבל עוד
יותר מכך מוסברים הדברים על־ידי צילומי״הצבע
של העובר בתוך הרחם. אם ילד או ילדה בני 3־4
אכן צריכים לדעת את זה, החומר מוסבר היטב.
הצילומים, אגב, כמו שהם ריאליסטיים ומצולמים
היטב נראים מפחידים לגמרי לילד הרך שעבורו
נכתב הספר. אבל אולי אני טועה, ובאמת אף אחד
לא יודע מה עובר בראש של ילד בן ,3וממה הוא
עשוי לפחד.
דובי חבובי עושה כמו גדול — מאת
סמדר שיר, הוצאת סיפריית מעריב. עוד נסיון
אחד ללמד את הילד לעשות בסיר, אלא שהפעם
תהליך הלמידה הוא דרך מישפחת דובים, ולא
דרך בני־אדם.
קראתי את הספר ואני מוכרחה להודות שדי
נדהמתי מהדמיון של דובי חבובי לסיר
הסירים של אלונה פרנקל, שכבר הפך לנכסי־צאן־ברזל
של כל הקאקרים והפישרים בארץ
ובגולה.
לדוגמה:
הוא עשה את זה בגיל יומיים
הוא עשה א ת זה בגיל חודשיים
(אלונה פרנקל)
עשה בחיתולים כשהיה בן יום
עשה בחיתול כשהיה בן חודש
עשה בחיתול כשהיה בן שנה
(סמדר שיר)

ועוד:
ואני אמא שלו מחליפה לו א ת החיתול
(אלונה פרנקל)
אמא דובה היתה מורידה א ת החיתול
(סמדר שיר)
המלוכלד ושמה חיתול חדש
זה סיר שעליו אפשר לליבת ולעשות את
הקקי והפיפי במקום בחית
׳ (אלונה פרנקל)
לדובי קנו סיר שעליו יוכל לשבת בכל פעם
שירצה לעשות פיפי או קקי
(סמדר שיר)
ואחרון חביב:
נפתלי התיישב על הסיק החדש
ישב וישב וישב ולא יצצ| שום דבר
(אלונה פרנקל)
דובי חבובי ישב על ה ס״ר וישב וישב ולא
עשה כלום
(סמדר שיר)
ומה למדת מהדוגמות הללו, ילד חמוד שלי?
אבהות — מאת ו:יל קוסבי, הוצאת
מטר. הד״ר לחינוך ביל קוטבי אינו אלא האבא
מסידרת הטלוויזיה מישפחת) קוסבי. כמו בסיד־רה,
גם בחייו הפרטיים קוסני הוא אב לחמישה
ילדים, ואת סיפרו אבהות הוא כתב מתוך נסיונו
האישי. בהקדמה שלו לספון כותב קוסבי :״כן,
להביא ילד לעולם הוא הדבר הבלתי הגיוני
והמקסים ביותר ששני בני־אדם מאוהבים יכולים
לעשות. עובדת היותי אב לחמישה ילדים
מכשירה אותי לכתוב ספר זח, אך לא לתת חוקים
מוחלטים, משום שאין חוקים ...למרות ששת
אלפי כיתבי־העת על גידול ילדים, המציפים את
חנויות־הספרים, גידול ילדים הוא עדיין בבחינת
,יבשת׳ לא נודעת, שאיש קא גילה. צריך פשוט
הרבה אהבה ומזל, וכמובן — אומץ, משום
שמחכות לכם שנים רבות שך פחד מפני ילדיכם״.
ההקדמה הזאת שיכנעהן אותי לקרוא את כל
הספר. ספר של איש חכם בעל נקודת־ראייה
מעניינת על החיים, חם נן אוד, מצחיק, קורא
לדברים בשמם המפורש ולא מפחד להודות
ש״הם״ מנצחים אותנו כמעט תמיד. וגם לא מפחד
להודות שפה ושם הוא משו}מש בשיטות החינוך
של תקופת האבן, כלומר בעיטה הגונה בתחת של
הילד. יופי של ספר. עכשיו[ הבן שלי קורא אותו
ונהנה.

לפני שתחליט -בחר! והשמה

רק צמד
חלר מדד
נותן לו
הטבה מסלול *
הצטרף עוד היום לחוברת ר,חסמן ״צמד דולר מדד״
ותיהנה מבחרת הצמדה ני] חלד למדד וסהטנה בלבדית נבל מסלול:

הטבה במסלול הצמדה לדולר*
כספך יחושב לפי שער דולר מיוחד שלפני הפי חו ת האחרון,
עד 1.50ש ״ ח = $1חי שו בזה נותן לך מענק ריאלי
של עדס 60/על ההשקעה.

הטבה במסלול הצמדה למדד*:
תקבל הטבה מיוחדת בשיעור של מדד אחד נוסף.
(מדד יסודי מאי 87׳ במקום יוני ,)׳87
בבל מ קר ה, בע ת משיבת חסבונותיך* ת חב ה, במובן, על פי חי שוב
הרווחים הגבוה יותר מבין שני מסלולי החס כון, בו ל ל רי בי ת צמודה,
הצמדה וההטבה המיוחדת.
* בתום 4 .5 ,3א ו 6שחתחסמן
•חוסך שיסשוך כספים נתוס תקופתחסכו! סול 011113 יהרה תשער י7?0י של הדולר לפי 1.55ש״ח.
•חוסך שיסשוך כספים בתום 4.5שרות חסכון יהרה סשררר יסודי של הדולר לפי 101.53״ח.
•חוסך שיחשוך כספים בתום 6שרים יהרה תשער יסודי של הדולר לפי 1.50ש״ח

מבצע הטב! ת רק עד 30 ביתי!
פרטים מלאים בבל סניפי הבנק

בו ק המזרח

השוטרת החולצת. שאלתרמן 1רט 1שבתם לה שירים

המכה
רר 12
שני בריונים עמדו בפתח הווילה
בנס־ציונה וקיבלו את פניהם של כאלף
מוזמנים שזרמו למסיבה שערך אמיר
שמאי, חברו הטוב של עורך־הדין
צבי לידסקי, לרגל הוצאת סיפרו הבז
של הפרקליט התל־אביבי. שומרי־הסף
הפרובינציאלים לא הכירו אנשי־חברה
כמו המיסעדן מאנפרד כץ
ואשת החברה מלבה רוזנשטיין.
עורכי־הדיו אילנה ומשה זינגל,
עורכי־הדין דרור מקרין, דויד
יפתח ומשה מרת הסתובבו, לגמו
ויסקי וטעמו משפע המאכלים
והכשרים שהוגשו ובכמויות גדולות.
היה נדמה שהמסיבה תיהפך לאחת
מאותן מסיבות משעממות. אבל
בסביבות השעה 2וחצי התחילו לזרום,
ממועדוני־הלילה ומהמסיבות האחרות
כל אנשי הבוהמה, ענת צחור באה
בטבור חשוף, יונה לחוביץ חושפת מקטיפה
בשימלת־ערב
כתפיים, אורנה גאון בג׳ינס, חיה
לבנטל בחליפת שאנל ממשי ורוד. אז
התחילה השימחה. האמיתית. התחילו
ריקודים סוערים, כשבמרכזם רקדנית־הבטן
ברי סימון.
המסיבה נמשכה עד 6בבוקר, אז
הוגשו לרוקדים ולחוגגים.קפה ועוגה,
׳־ידי חברותיו של צבי

אילש לזרלבאוס ו
עלתה
על אחד השולחנות במקום ופר

דייוויד ברנשטיין

המיליונר האוסטרלי, שהתפרסם בזמנו
כמחזרה של פנינה רוזנבלום, רקד עם
מרגלית ברקמן. דייוויד מחכה לבואה של חברתו, דוגמנית אנגליה.

צבי לידסקי

בזרועותיה של פנינה סלע,
מורה לסיפרות העובדת ב-
תל״אביב, שהיתה אהובתו של עורך־הדיו לפני 15

שנה, בתקופה שהיה עוד נשוי לעורכת״הדין נירה
לידסקי. סלע היא שאירגנה את המסיבה ההמונית.
בתצלום למטה -עם רקדנית הבטן בארי סימון.

סטיוון באואו

התלהב משושי מרציאגו, המבבבת יחד עימו
בסרט החיה, שמצולם בימים אלה בארץ.
סטיבן ידוע כבעלה״לשעבר של הכוכבת העולה מלאני גריפית, אם בנו.

בהנקה פלידובאום

איל־הנפט הבינלאומי ג ק פלי־דרבאום,
משוחחת עם בתה אורנה (משמאל) ועם הספרית ג׳ורג׳ט.

:יעה את כל אנשי החברה הגבוהה
ף ו באירוע -כטוב ליבה בוודקה
ז בריקודי־בטן מלהיבים, שלא היו

מביישים אפילו רקדנית מיקצועית. בשלב מאוחר יותר הדהימה את בולם,
כשחלצה שד מוצק ונאה, למרות *7שנותיה. רק מעטים מהנוכחים במסיבה
ידעו שאילנה היא שוטרת בדימוס ואחת ממלכות הבוהמה האמיתית בעבר.

שר הישטרתי
ר ש הורדת
שרה כרובין הופיעה בתילבושת
חדשה של שאנל, שהובאה במיוחד
עבור המסיבה מפאריס. ארית תאומים
לבשה שימלת־ערב של לאנוון
מפאריס, ליאורה חכמי לבשה מיב־נס
סטן מוזהב וחולצת סטרפלס
בוהקת. לצידם ישבו נשות החברה הגבוה,
כמו מלכה רוזנשטיין, שרה
תדמור, נשיאת ויצו העולמית רעיה
יגלום, ועוד כמאה חמישים סלב־ריטיס
של החברה הישראלית, שבאה
לחגוג את יום־הולדתו של העיתונאי
ואיש־החברה עמית לווינסון. המסיבה
נערכה במיסעדה שדרות סן־
ס ט שבהרצליה־פיתוח.

דדך אחת מנשות פרנקפורט העליזות ומלאות״החיים, המת־
]1141־ *1
1 1 111 גוררת בארץ בדירת־פאר בכיכר-המדינה ונוהגת במרצדס
לבנה חדישה, רוקדת בחברתו של אריה ויכנסקי, איש־עסקים ישראלי.

| ך ד 1ן ף י | 14ך רקדה עם בתה שרון(משמאל) ,שהופיעה בריון
11/1 / 1] 11 1קודי-בטן והלהיבה את הגשים, שלא היססו
לתחוב שטרות כסף אפילו לאזורים מוצנעים בגופה. האם היא ציירת.
אבל תשומת־הלב המירבית של ה־מסיבה
והאטרקציה המרכזית היתה
אילה לינדלבאום, שוטרת־קישור
לשעבר במישטרת־ישראל ואחת הד־מויות
המרתקות ביותר בחברה הישר־אלית.
מעטים יודעים שהיא היתה
אהובתו של הפסל צייר יצחק דנציגר,
ושנתן אלתרמן ויונתן רטוש כתבו לה
שירים. על כותלי ביתה מתנוססים

|| 4 1יחרןיוקון שהופיע כשהוא לבוש
| 11/4 1 / 11 1111 בפראק מפואר, נהנה מ אוד
מעשרות החיבוקים והנשיקות של הנשים שעטו

פורטרטים שלה, פרי יצירת יצחק מציגר
ומאנה כץ. אילנה היא ידידתו של
עמית, מאז שהכירה אותו, כשהיה בן
,18 על חוף ימה של תל־אביב.
השוטרת לשעבר גנבה את ההצגה
מכולן, כשללא היסוס חלצה את שד
ימין. לאחר המבוכה הראשונה קיבלו
אותה נשות החברה באהדה ובמחיאות-
כפיים, אבל לא הלכו בעיקבותיה.

עליו. מימין: נטע רמון, הדואגת לפוזה תיאטרלית
ברגע שהיא מבחינה בהבזקי־מצלמות. משמאל:
יהודית נגר, הנוהגת לאחרונה להשתולל במסיבות.

כתב: זהראה לי א ב. צי ל ם: צ בי ט ל

האם היא בדיחה? האם היא מוסד
האומה מתאדחים בביתן! ,והיא

אלתי אותם מי זאת בעצם הגברת דוי־רוביץ.
אבל אף אחד מהם לא ידע להשיב
במפורש. התשובה הנפוצה היתה
״שרה, נו, זאת שנמצאת בכל המסיבות,

וכולם מכירים אותה״.

71ל ה 71ד י 1ה הציור של דויד בו״גוריון,
111 1 #111 11111 ששימש עילה למיבצע הגדול
של שרה דוידוביץ. הציור מורכב מנוסח מגילת־

העצמאות, ומופיעות בו, בתחתית הציור, החתימות
של חותמי מגילת״העצמאות המקורית. מתחת לזה
החתימה דוידוביץ את כל גדולי המדינה של היום.

החרדה שרה דוידוביץ מחזיקה בפסל, המורכב
1 *171
11 1.11111 1 1 ^ #1#מפסוק המוקדש לה: רבות בנות עשו חיל
ואת שרה עלית על כולנה. היא כיכבה גם בחתונת בתו של יעקב נימרודי.

ף24 --

ף* חמישה במאי, בשעה ,12.00
^ הגיעו 150 איש ואשה, מהדמויות
הפוליטיות הבולטות ביותר בארץ, למ־סיבה־קוקטייל
וארוחת־צהריים במיז-
נון־חברי־הכנסת במישכן הכנסת. כל
אחד מאותם 150 איש ואשה קיבלו זמן
קצר קודם לכן הזמנה מועדפת, ובה
היה כתוב שמר שלמה הילל, יו״ר
הכנסת, מזמין אותם למסיבה. עוד היה
כתוב בהזמנה שבטקס הצגת תמונת
דויד בן־גוריון, שתיערך בעת המסיבה,
יקחו חלק מ״מ׳ראש הממשלה, מר
שימעון פרס, מר יצחק נבון, ראש
העיריה מר טדי קולק ומר אשר בן־נתן.
בסוף ההזמנה היה כתוב שהמארחת
תהיה הגברת שרה דוידוביץ.
כשכל המכובדים כבר נכנסו ל־מזנון־חברי־הכנסת,
הסתבר שיש בעיה.
שלמה הילל עמד בצד ונראה מדבר
בכעס גדול עם מישהו. הסתבר שהיו״ר
אמר שהוא ייכנס לאולם רק אם הגברת
דוידוביץ תקום לפני כולם ותתנצל על
כי רשמה את שמו על ההזמנה, מבלי
לרווח לו על כך ומבלי לשאול את
דעתו.
שרה דוירוביץ התנצלה. כל האורחים
שתו קוקטיילים, אכלו ארוחת־צה־ריים,
ראו את הציור של הצייר מיכל
שוורץ שצייר את דויד בן״גוריון.,ציור
שעליו חתמו כל גדולי־המדינה, התנשקו
עם שרה רוידוביץ, אמרו שלום-
תורה־להתראות והלכו הביתה.
פגשתי אחדים מבאי־המסיבה וש

רה דוידוביץ גרה בזמנו עם
הוריה בבית שבו היו מישרדי העיתון
ידיעות אחרונות. על המדרגות
פגשה עיתונאים וצלמים רבים, והם נראו
לה אנשים חשובים שכדאי להיות
כמותם. היא התחילה להזמין אותם
הביתה.
בבית של שרה תמיד נעים, יש
ארוחה טובה, יש חיוך ומילה טובה.
אנשים היו נכנסים ומפטפטים.
זה מצא חן בעיני שרה, אבל הכי
מצאה חן בעיניה הקירבה לפוליטיקאים.
היא החליטה שהדרך הקלה ביותר
לגשת אליהם ולהכיר אותם היא
דרך המצלמה.
שרה קנתה מצלמה, והחלה מצלמת.
תוך כדי הצילום היא חייכה, הושיטה
יד, אמרה שלום־מה־נשמע, ואנשים ענו

אחר־כך היא שמעה איפה יש מסיבה
עם חשובים, והיתה מגיעה לשם. אנשים
הכירו אותה ונתנו לה להיכנס,
וכשנכנסה חייכה לכולם וכולם החזירו
לה חיוך, ומכל מסיבה כזאת היתה
יוצאת עם עוד חמישה מכרים חדשים
מעולם־הפוליטיקה.
תוך כדי המסיבה היא דאגה שיצלמו
אותה בחברתן של דמויות ידועות. או־

סף הצילומים של שרה :7ם חשובי־המ־דינה
יכול לפאר מוסיאו׳ של המי־ומי
במדינת־ישראל, וגם מרוצה לה. היא
מתחבקת עם כולם ומוץ נשקת איתם
ומשוחחת.
דמות פוליטית אחת, שנראתה
מתנשקת עם שרה דוידוכיץ, אמרה לי:
״אני בא לכמה מסיבות כאלה בשנה,
את חברי־הכנסת והאישי: האחרים אני
עור מכיר, אבל את נשתיהן אני לא
יכול תמיד לזכור. אז ׳:שגברת באה
אליי ומגישה לחי לנשיקה, אני מנשק.
מה אני יודע? אולי זאת!:מיקרה אשתו
של אברשה שריר או של אריק נחמי
קין? מה הבעיה לנשק עוד לחי?״

הולדת
^ יום גרד! שרה, יה}־ עם בעלה מ־
^ תי, פקיד במישרד-האוצר ונגן ב־תיזמורת־חתונות,
ועם שלושת ילדיה,
ברחוב פוליטי(אלא מוץ?) בירושלים.
שרה היא אשה עסוקה מאור. בבוקר
היא מכינה אוכל למישפחה, מנקה את
הבית ועונה לשיחות־טלפון. אחרי הצ־הריים
היא כבר בהתרגשות לכבוד
המסיבה של הערב. וכשאין שום מסיבה
מעניינת עם אנשים ן חשובים, היא
מארגנת מסיבות אצלה בבית.
בשנה שעברה נודז^ לה תאריו־הולדתו
של יצחק רבץ] שרה אירגנה
מסיבה לרבין, והזמינה אותו. אחרי שקיבלה
את הסכמת רבתן ואשתו לאה
לבוא למסיבה שלה, כבר לא היתה לה
שום בעיה להזמין כל זן־מות פוליטית

תמונה זו צולמה בחתונתם -לפני שהג׳וק הפוליטי־חברתי דבק בה.

1אומי>׳ איש אינו יודע. אבל גדולי
מזמינה לאירועים ממלכתי ים
שבה חשקה נפשה באותו ערב. כולם
באו. לא יכולים להרשות לעצמם שלא
לבוא. חסר להם שידברו בעיר שהיתה
מסיבת יום־הולדת לרבין, והם לא היו

אחרי המסיבה בביתה, הם כבר מכירים
אותה. לפעמים אשת־השר או א־שת־חבר־הכנסת
מטלפנת כדי להודות
על הערב. שיחה נעימה, והן חברות.
כבר אפשר להזמין אותה ואת בעלה
לערב אינטימי בביתה. מקסימום עוד
שר אחד או אישיות פוליטית אחרת.
כך גדל חוג המכרים והחברים של
שרה שכולם, אגב, מתועדים בתמונות
אישיות עם הגברת. שרה עם מנחם
בגין, שרה עם שימעון פרס, שרה עם
יצחק רבין, עם יעקב נימרודי, עם הד״ר
הנרי קיסינג׳ר, עם יצחק שמיר, עם כל
הקצונה הבכירה של צה״ל, עם הנשיא
חיים הרצוג, בתוך מסוק צבאי בדרך
לתרגיל בחברת ראש־הממשלה וקצינים
בכירים. שרה דוירוביץ עם כולם.
הבעל מתי אומר שהוא התרגל לכל
העניין. זה לא מפריע לו, בדרך כלל.
בערבים, כששרה יוצאת למסיבות
עם גדולי־הדור, הוא ממילא מנגן
באיזשהו אירוע.
רק פעם אחת זה עלה לו על העצבים.
בזמן ביקורה של ראש־ממשלת
בריטניה, מרגרט תאצ׳ר, נעלמה שרה

והם, הנבחרים, באים. אם בגלל הוויסקי
הטוב שיש בביתה תמיד, אם
בגלל הארוחות שהיא מגישה, אם בגלל
היחס החם, המילה הטובה שכל אחד
מקבל ממנה, אם מפני היא בעצם לא
דורשת מהם כלום, לא עזרה, לא פרוטקציה,
לא תשובות.
ואולי הם באים כולם כי היום שרה
דוידוביץ היא מוסד בארץ, המארחת
הבלתי־רישמית של הכנסת, וכמו שהיא
נדבקה מהחשיבות שלהם, כך הם
נדבקים עכשיו מהחשיבות שלה.
הרי בשבוע שעבר היא שוחחה עם
ראש־ממשלת בליז(אז מה אם אף אחד
אינו יודע איפה זה?) ואתמול היא
אירחה את רבין, ושילשום היא שתתה
עם שריר, ומחר היא תהיה בביתו של
שימעון פרס — אז מי יכול להרשות
לעצמו לא להיראות בחברתה? עוד
יגידו עליו שאם הוא לא מוזמן לשרה
דוידוביץ הוא כבר לבטח פאסה, ורק זה
יכול להפריע לו להיבחר שוב. מי יודע?

הנהג
של גולדה
ך• גיל 16 פגשה שרה את הנהג של
** גולדה מאיר. היא הפעילה עליו
את מיטב חיוכה והתחננה שיקח אותה

הריון מחוץ לרחם
לאה יגיז•
שאלתי אותה אם שרה דוידוביץ היא חברה שלהם.
לא. הי א לא חברה שלנו. אני רואה אותה הרבה באירועים, ופעם
אחת היא היתה אצלנו בבית בתור צלמת.
אם כן. מדוע באתם לביתה למסיבת יום־ההולדת שהגברת
דוידוביץ אירגנה ליצחק רבין!
אנחנו מוזמנים הרבה. בפעם הראשונה מסרבים. בפעם השניה
מסרבים. אבל אם מישהו מתעקש ומזמין בפעם השלישית, אנחנו
באים.
אם בשנה הבאה אני אארגן ליצחק רבין מסיבת יום-הולדת
ואזמין אתכם שלוש פעמים, תבואי גם לביתי?
אם תתעקשי, קרוב לוודאי שנבוא.

• בילי לגיאדו.
שאלתי את האחראית לסמלים במרכז״ההסברה אם יש אמת
בשמועה, שהפיצה שרה דוידוביץ, כאילו הציור של דויד בן־גוריון,
שצוייר על״ידי מיכאל שוורץ, יהיה סמל המדינה בשנה ה״ 40 שלה.
שטויות. סמל המדינה יהיה אחר לגמרי. יופיע בו צילום של
המנורה. ועליה הסיפרה .40

• שלמה הילל.

ביקשתי מלישכת יו־ר הכנסת את תגובת היו־ר למסיבה
שנערכה בכנסת, בשמו.
התגובה הרישמית היא כדלקמן:
לישכת יו־ר הכנסת מבקשת להבהיר שהיות ודובר באירוע הקשור
לראש־ממשלתה הראשון של מדינת ישראל. דויד בן־גוריון,
אישר יו־ר הכנסת את קיום האירוע במישכן־הכנסת. נוסח ההזמנה
לאירוע לא תואם עם הכנסת. ההזמנות הוצאו ונשלחו על־ידי
המארגנים. על דעתם ואחריותם בלבד. שלא כפי שצויין בהזמנות.
לא ניתנה חסותו של ידיר הכנסת למסיבה הנ״ל.

חיים הרצוג.

בלישכת נשיא-המדינה ביקשתי לברר מדוע חתם הנשיא על
הציור של הצייר מיכאל שוורץ. במישרדו של הדובר עמי גלוסקא.
נאמר לי:
כולם חתמו. אז גם הנשיא חתם. כל העסק לא שווה תגובה. כי
מדובר ב סן הכל בצלמת.

+אל״מ אפריים לסיד
כששאלו את דובר צה״ל איד מגיעה שרה דוידוביץ לכל תרגיל
של צה״ל, ועוד במסוקו של ראש״הממשלה, ענה לפיד:
האשה הזאת היא הריון מחוץ לרחם. לא ברור איך היא נכנסת
ואיך היא יוצאת.
מהבית. היא נסעה בעיקבות האורחת
המכובדת מירושלים לתל־אביב, ומשם
למכון וייצמן, ודרך רמת־גן לחיפה,
לאיזו קבלת־פנים. אבל מתי כבר אינו
אומר מילה.
״אם אומר לה לא ללכת לאיזה
אירוע, ולא להיפגש עם איזו אישיות,
היא מייד נכנסת לדיכאון עמוק. ואני
רוצה בבית אשה שמחה ועליזה ואשת־חברה
תוססת, לא איזה יצור מדוכא
שמנעו ממנו את החיים ״.החיים, לפי
שרה דוידוביץ, זה החיכוך בפוליטיקאים.

לסיבוב
במכונית המפוארת. הנהג התרצה,
הכניס את שרה הקטנה למכונית,
הסיט את הווילונות ונסע איתה לתל-
אביב, ובחזרה לירושלים.
בירושלים יררה שרה מהמכונית של
גולדה, אבל המשיכה לשעוט קדימה,
עד שהיום.,בגיל ,33 היא מנהלת את
חיי־החברה הפוליטיים במדינת־ישר־אל.
אולי ראש־ממשלה היא לא תהיה
בעוד 10 שנים, כי לראש־ממשלה רצוי
שתהיה איזו דיעה פוליטית, אבל איזה
מישרה של כבוד — למה לא? הרי כל
גדולי־האומה הם חברים שלה! .

1ך 1ךןןי | 1חלק קטן מאוסף התצלומים הע וו
! #1נקי של שרה דוידוביץ. בחברת
אישי המדינה וגדולי העולם. מלמעלה: עם נשיא־

המדינה; עם יצחק שמיר(והאלוף אורי שגיא) במסוק
בתרגיל של צה״ל; עם יעקב נימרודי, אביהו בן״נון
ואלון בן־גוריון, נכדו של הזקן; עם שימעון פרס

בין חזון לאמת
(ר שימה ש לי שי ת)

תהיה זו רמיה, אם אומר, שהביקורת השלילית נכתבת בלב שותת־דם...
אבל דברים שאנשים אומרים או כותבים מעוררים אותי לאיזו התרגשות של
רוגז המוצאת לה פורקן בכתיבה ...נכון, מעוררת קינאה היא היכולת של
מבקרים מסויימים להוריד את רמת האלימות למינימום. ואלימות תמיד יש
בביקורת כזאת, כי זו אלימות כלפי ענייו המעורר לאלימות, ובעצם מעורר
לדחייה, לסילוק, סילוק זה חיסול, וחיסול זה אלימות.
דן מירון ,״הזירה התרבותית היא זירת מילחמה״,
ראיון עם זיסי סתוי, ידיעות אחרונות 15.2.80 ,
במאמר מפתיע אך לא לגמרי בלתי־צפוי
עיקום הכתובים? צר לי לומר זאת: לדן מירון
(״מתי נחדל, לגלות׳ את פוגל?״) בידיעות הפולמוסן הקוצף, בניגוד למירון המבקר השקול,
אחרונות של ערב חג השבועות, פשט דן מירון לא היתה מעולם בעיה בנידון זה.
את מחלצותיו האקדמיות וחבר למיטה אחת
עם ממדי ננס
צפורי הלילה הוותיקות הנקובות ברשימותינו
כיוון שהראיות שבכוחו להביא מ״נותני הטון״
הקודמות, מתוך כוונה להעמיד כמה עובדות
ואנשים במקומם הראוי, או במושגיו שלו: לסלקם בסיפרותנו אינן בנמצא, או שהן קלושות עד כדי
כך.שגם הוא עצמו אינו מעז לצטט אותן כלשונן
סילוק שהוא חיסול וחיסול שהוא אלימות.
הסיבה למסיבה היתה הופעת הבכורה המ (והרי אף הוא עצמו נאלץ להודות כי ״ביאליק
חודשת של הרומאן חיי נישואים לדויד פוגל, עצמו ומרבית המשוררים,תלמידיו׳ — אם כי לא
בהתקנתו של מנחם פרי. זה שמירון העדיף רומאן כולם — הסתייגו״ משירת פוגל, וכי שלונסקי,
זמני עם הדה בושס וחיים נגיד על פני חיי הכוכב העולה בשמי הסיפרות, מתח עליה
נישואים עם מנחם פרי ואהרון קומם, דרך משל ,״ביקורת מסתייגת ועוקצנית״) ,נאלץ מירון
אף הוא לא היה בו כדי להפתיע את מיודעיו־ לדובב בבתי־העלמין, מעשה מארגוט קלאוזנר
מוקיריו: גם בעבר הפגין לא־פעם חוסר־אנינות הזכורה לטוב, את ״החיילים האלמוניים״ של
בבחירת בעלי בריתו. פוליטיקה — אומרים הסיפרות, קרי: קוראיה שלא הותירו אחריהם שום
האנגלים — 5׳ו\6<1)6110ו31186 1־31!65 511 מז. עדות־שבכתב לטעמם או להעדפותיהם. וכך הוא
כלומר: הפוליטיקה דרכה שהיא מזווגת זיווגי -מפנטז, כיר הדימיון הטובה עליו בעת שיצריו
מיטה משונים. מה פוליטיקה סתם כך, פוליטיקה רעים, חייל גדול ורב של ״מאות רבות של
קוראים רגישים, שפוגל היה המשורר, שלהם׳,
סיפרותית במקומותינו על אחת כמה וכמה.
אלא שבמיקרה זה, כמו במיקרים דומים אח והפגישה עם כל אחד משיריו הקטנים היתה להם
רים בעבר, אין המדובר רק בפוליטיקה סיפרותית בבחינת מגע אינטימי עם נפש קרובה מאור״.
בלבד. אילו הייתי מעז לעולל לו את שהוא עצמו במילים אחרות: פוגל בשילמתה של רחל של
עולל לנתן אלתרמן בפסיכואנאליזה שערך לו שנות החמישים והשישים בקרב הסמינריסטיות
— וצידוקי עימי: על דאטפת אטפוך — דומני שלנו. אבל היכן מצא צבא רפאים זה של ״מאות
שלא הייתי מתקשה להסביר את פשר החוט רבות״ של פוגליסטים שוחרי אינטימיות אשר
בעל לפני השער האפל היה המשורר ״שלהם״?
המשולש אשר נקשר כאן לפלונטר אשר לא
במהרה יינתק, ואפילו העם ההולכים בחושך — ביומני הקריאה של שלמה גרודזנסקי, כן, שם
(קרי: שוטים גמורים) היו רואים את האור הגדול — .כן(ועל כך בהמשך) .אבל היכן עוד?
אלא שלא פסיכולוג ולא בן פסיכולוג אני, ואין!
אלא שמי שדימיונו הפיוטי המפותח עמד לו
לא הסמיכני לחטט בנפשותיהם של ידידיי.
לפנטז שיחה ארוכה עם נתן אלתרמן שבה מרצה
נצטמצם כאן איפוא במיסגרת מה שניתן
באוזניו אלתרמן — זה האיש המגמגם והמסוגר .
לכנות טיעונים סיפרותיים. ואלה — דומה שאף
על שיבעה בריחים, שבקושי פתח את פיו כדי
תמימים־שבתמימים מבין קוראי המאמר הנזכר
להשמיע כמה מישפטים אירוניים רצופים —
הבחינו כי אינם במרכז כאן. הרי גם דן מירון
את כל צפוניה וצפונותיה של הפואטיקה שלו,
עצמו יודע יפה שברנר לא ״סמך את ידיו על
דבר דבור על אופנו, מישנה סדורה ממש כמאמר
המשורר החדש״ פוגל •.גם הוא יודע שקביעה
של דן מירון עצמו — מה ממנו יהל1ך לשים
ממין זה היא לא פחות ולא יותר מאשר — בלשון
עצמו דברו של צבא רפאים שלם של חסידי פוגל
עדינה — זריית חול בעיניים או שימת מיכשול
שלא היו ולא נבראו!
בפני עיוור. אף הוא יודע כי גם מי שלא ניחן
אבל כלום אלה הבדותות היחידות במאמר?
ברגישות מופרזת למילים לא יפרש ארבע שורות ראו אותו משווה את פוגל המיסכן, שספר שיריו
שנכתבו כבדרך אגב על דבר גניחות מוסיקליות
היחיד לא זכה מעולם להדפסה שניה (וזאת,
של משורר מתחיל — ככתב סמיכות. והראיה:
למרות הצבאות הגדולים של מעריציו האינטימירון
עצמו בחר לסכם את דיברי ברנר במקום מיים ל,״ אורי צבי גרינברג, אשר גם — דיברי
להביאם במלואם, כררך שעשיתי זאת אני
מירון — ״סיפרי השירה המוקדמים שלו, גדול
במאמרי שלי (״גורלו המר של משורר רואה
משוררי הדור, לא הודפסו מחדש והיו כמעט
שחורות״ ,העולם הזה .)3.6.87
בלתי מוכרים לקהל הקוראים הצעיר.״
זה ועוד, גם דן מירון יודע בדיוק מה מישקל
אבל, קוראים וקוראות נכבדים ותמימות שלי,
הטיעון כי ״שום כתב־עת ארץ־ישראלי לא היה
מי כדן מירון — שכבר נתמנה, אגב, עורכה של
סגור בפני פוגל״ .אדרבה, יגלה לנו רבנו: בפני מי
מהדורה כוללת של כל כיתבי אצ״ג למרות שהלה
היה סגור, כאשר ידה של הפוליטיקה הסיפרותית,
מעולם ״לא תפס מקום מרכזי״ בכתיבתו הביהמיפלגתית
או האישית לא היתה מעורבת בדבר?
קורתית, כפי שמעיר לו סתוי באותו ראיון מצוטט
אני עצמי מכיר רק שני אנשים שבפניהם היו
— ובכן, מי כדן מירון יודע, שאם ספריו
כיתבי־העת הארצישראליים סגורים באמת במשך
המוקדמים של אצ״ג לא נדפסו מחדש, הרי זה אך
שנים רבות משנות יצירתם: יונתן רטוש ואלכורק
— אני חוזר: אך ורק — משום ש״גדול
סנדר פן. אבל האחרים?
משוררי הדור״ אסר, באיסור מפורש, על
על מישקל זה יש וטיעוניו של דן מירון נראים
הדפסתם המחודשת, כדרך שעמד שנים רבות
רציניים, אך קלוף מהם קליפה אחר קליפה
בסירובו, מטעמים שלא כאן המקום לפרטם,
ומצאת בהם בדיוק מה שפר גינט מודענו מצא
לכנס בספר את עשרות שיריו המאוחרים, מהם
בבצל אשר בידו.
שנכתבו אחרי צאת רחובות הנהר ומהם שעוד
כך גם הטענה כי הביקורת ״נתנה עליהם(על
לפניה.
שירי פוגל) את דעתה לא פחות משנתנה אותה
בקצרה: לא נימוקים כאן, כי אם מה שיורם
על שירתם של בני הדור הבולטים האחרים״ .כך!
ברונובסקי היטיב בשעתו לכנות במילה היחידה
באמת? ״לא פחות״? משונה אם כך שדן פגיס,
היפה להם באמת: דמגוגיה, ולאו דווקא מן הסוג י
אשר לו חולק מירון שבחים, כותב בפתח־הדבר
המשובח. דחייה שהיא סילוק וסילוק שהוא
שלו לכינוס שירי פוגל 1966 כי ״כבר ב־,1925
חיסול וחיסול שהוא אלימות, וראה הציטוט
שנתיים לאחר צאת סיפרו(של פוגל) ,כתב עליו
שהבאתי בפתח רשימה זו.
א.ד. פרידמן ש,נשכח מעט׳ ״.ופגיס מוסיף ואומר•.
ואכן, לולא היתה כאן מישאלה ״לחסל״,
״אם היה בדברים אלה משום גוזמה בשעתם, היה
ודווקא ב״אלימות״ ,האם היה מעז לכתוב על
בהם גם משום ראיית הנולד. כמשורר — ידוע
״פרת השירה״ של פוגל וניבולי־פה ממין זה, או
דויד פוגל היום ( )1966 כמעט רק בשמו, ואולי
על כך ש״ממדיה של שירת פוגל, בצד שירת
משירים שהובאו במאמרי ביקורת (בשנות החמשוררים
כביאליק, אצ״ג(שימו לב: לאט־לאט
מישים ולאחריהן — נ׳׳ז) ובאנתולוגיות.״
מתחיל אצ״ג סוף־סוף להגיח מחביונו — נ״ז) ,או
האם על דברים ממין זה מסתמך מירון בשעה
על כך — אל תצחקו — שהשפעתה, ועוד
שהוא כותב כי ״פגיס הסתייג מן המיתוס של
״השפעתה הישירה״ ,של שירת פוגל ניכרת בין
המשורר הנשכח והאבוד

משוררי דור תש״ח בשירי ״משורר צדדי״ כסנדו
דויד.
הרי לך תגלית אמיתית. מובטחני כי סנדו
ידידי, הוא עצמו נדהם נוכח ההשפעה הלא־צפויה
שהונחתה עליו כאן...
מצחיק? — ובכן, כן ולא. כלומר, מצחיק
באותה מידה שהחיה שהיא סילוק וסילוק שהוא
חיסול וחיסול שהוא אלימות מצחיקים. אבל
עצוב לתפוס כך מבקר ישראלי מרכזי בקלקלתו.
והרי תהיה אשר תהיה דעתו(השלילית) על
תרבות ״שהבן־אמוצים למיניהם הם בה מטבע
עוברת לסוחר״(ידיעות אחרונות ,)15.2.80 ,הנה
גם הוא לא יכול להיות פסימיסט(לענייננו כאן:
אופטימיסט) עד כדי כך שידמה בנפשו כי אפסו
בקירבנו אנשים שבכוחם להבחין בין חזון לאמת
(כשם אחד מספריו) ,בין חזון לחזוק(כפי שהיינו
אומרים פעם) ובין חצי־אמתיגלויה לשישית
מוסווית היטב של שקר!
וכך, כל מי שאוזנו עוד לא נתערלה לגמרי
במהומת אלה הימים לא יתקשה להבחין
בביטויים כגון אותה ״פרת שירתו״ של המשורר
שניספה בשואה או ״ממדי הננס״ היחסיים של
יצירתו (בהשוואה לממדי הענק היחסיים של
שירי אברהם חלפי ואליהו טסלר, למשל?) את
זעקתה הרועמת של רגישות פגועה, רגישות יתר
של מי שמרמה בנפשו כי הכל הותר לו בזירת
ההתכתשות של הסיפרות — ״באשר לפעמים
התכתשות היא חלק בלתי־נמנע מהמאבק על
הטעם ועל התרבות״(ראה בראיון המצוטט).

בין אורך וערך
אמרתי רגישות פגועה של מי שמדמה שהכל
שרוי לו, ונשאלת השאלה מהי הפגיעה שבכוחה

כולנו, כולל את האמת — א!|תה ריבה כחושה
ועלובה שכל חייה היא מחזית על הפתחים
ומצווחת שאנסוה וכבר נמאסה באמת על הכל.
למי שמבקש, כמותנו ברש מה זו, להלך בין׳
הטיפות, כלומר, לומר את שכנ1ר אי־אפשר שלא
לומר, מחד, ולהישמר מכל?:רזה ריטורית או
החרפת־יתר בלתי־נחוצה של הפולמוס, מאידך
גיסא, ברור כי חוד־המחץ של׳ המאמר הנקוב
מכוון כלפי עזות־המצח של מ::חם פרי, שבחוסר
זהירותו נטל לעצמו זכות לדותפאר בגאולה זו
שגאל את הפרוזה של מיודע:ו דויד פוגל —
הזירה החפה מכל פשע של כל התכתשות
׳האיתנים הזאת — מן השיבה; הממושכת שבה
היתה שרויה( .ואכן כך גם עעשה: לפחות לגבי
אותם אלפי קוראים לא בדויים אשר יקראו עתה
את חיי נישואים) .ואפשר גם טפרי שגה מישגה
שני, חמור עוד הרבה יותר מקודמו מנקודת־ראותם
של מבקריו, ו ה צליל במיפעלו (אילו
נכשל והספר לא היה נמכר, ד יו עוד סולחים לו
איכשהו, רחמנים בני רחמני!! שכמותנו) .מכל
מקום זעמו על פרי, רק תמול־; !לשום בעל־בריתו
בתוכנית רדיו כסאחיסטית בשם ״כיוונים״ ,גורם
לו למירון שייפול שוב ושוב לתוך מלכודות
שאפילו מתכתש מן השורה היך משכיל להישמר
מהן.
כך הטענה ש״כל פרשת וזפרוזה (של פוגל)
היתה בבחינת אפיזודה בחייו היצירתיים: אפיזודה
שנמשכה לא יותר משבע או שמונה שנים״,
ובסופה ״פוגל נטש את הפרוזה הסיפורית משום
שלא היה פרוזאיקון אמיתי.״
נניח להבחנה הלא־חכמה ב ין פרוזאיקון אמיתי
לשאינו־אמיתי(האם משורר;!כותב רומאן חשוב
אחד בחייו הוא פרוזאיקון לא־ אמיתי, ואילו מספר
המחבר שלושה רומאנים גרודים הוא פרוזאיקון
אמיתי?) שאלה חשובה יותר היא, אם פרק־זמן
של ״שבע או שמונה שנים״ ,טבהן משורר כותב
דיברי פרוזה — האם זה?״אפיזודה״ ייחשב?
וזאת ב״חייו היצירתיים״ שק אדם שמת (נהרג)
והוא בן 53 בסך הכל. במילים אחרות, לב מי
ימלאו לכנות בשם ״אפיזודה״(והכוונה: בטלה,
לאנחשבת) דבר שאמן עוסק בו במשך בשביעית
מכל שנות חייו עלי־אדמות ובמשך כרבע מכל
שנות יצירתו?

״אפיזודה׳ של 15 שנה

דן מירון: פרופ׳ ג׳קיל ומר היידן
להביא מבקר במדרגתו של דן מירון, מי שהעמיד
ספרים כגון כיוון אורות והמחקרים על גנסין
ושלום עליכם או הספר על דמותה של העיירה
בסיפרות היידיש או מסתו ב־איגרא :״מיוצרים
ובונים לבני בלי בית״ ,לרמה ולסיגנון השפכים
המופגנים במאמרו הנדון על פוגל.
האמת היא, שאין המדובר, ככל הנראה,
בפגיעה אחת או בגורם אחד, כי אם, כדרך העולם,
בסידרה מצטברת של התמרמרויות ותיסכולים,
מהם מוצדקים ומהם בלתי־מוצדקים בהחלט. על
מקצתם לא ארחיב את הדיבור, שכן, בניגוד לו,
אין לי כל כוונה להציג מבקר נחשב בעיני —
ב״ננסותו״ דווקא. וגם זה מקובל עליי״,שאין
תופסים אדם במבושיו דווקא בעירנא דריתחא
שלו. אלא ממתינים לו עד שתתקרר עליו דעתו
ויחזור וילבש את מיכנסיו כארם מן היישוב.
הצרה היא שתקופות הרתיחה של דן מירון,
בעת האחרונה, וביתר דיוק, מאז הופעת סיפרו
האחרון על ביאליק (הפרידה מן האני העני)
עומדות ביחס הפוך למישכי הזמן שאותם הוא
מבלה בארצנו, ומכל מקום הן רבות מכדי שניתן
יהיה לעבור עליהן בשתיקה. כדרך שאי־אפשר
עוד להסב את העין מתופעה משונה זו של מבקר
המחליף אורך בערך וכמות באיכות ומדמה
בנפשו כי אם רק יאריך בדבריו עד אין שיעור
ויפרסמם בכל הבימות עד כדי הצפת הסיפרות
העבריו. והעיתונות העברית וכל אמצעי
התיקשורת בספריו ובמאמריו ובשיחות הרדיו
והטלוויזיה שלו ובהרצאותיו ובתוכניות הלימודים
שהוא עורך באוניברסיטה הפתוחה שלו
— יעלה בידיו להטביע את כולנו במימיו, את

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

אלא שאפילו חשבון זה ש ערכנו אינו מדוייק.
כיום כבר יודעים אנו כי פוגל עסק ב״ 8או 9שנות
חייו האחרונות בכתיבת ה יומן האישי שלו
ביידיש (תורגם לעברית נירי שלמה שנהוד
המנוח; כתב־היר מונח בהוצאת סימן קריאה),
יומן המונה מאות עמודים הוא, לדיברי עורך
ההוצאה, בבחינת ״רומאן לתוב בגוף ראשון״,
ולראיה: שם האיש הדובר ב| אינו דויד פוגל כי
אם וייכרט. הבה נוסיף איפקז עוד 8או 9שנים
ל־ 7או 8הקודמות שעליהן מדבר דן מירון,
וקיבלנו ״אפיזודה״ הנעה בין 15ל־ 17 שנה!
האם רן מירון לא ידע עובדה זו כדרך שלא
ידע עובדות אחרות שאינן[ מופיעות במאמרו,
ושמא ידע והעלים אותה בקזיד?
ואפשר, אפשר שעניין לנו כאן בשני אנשים:
בד״ר (פרופסור) ג׳קיל מחרון המכובד (חוקר
ומורה נחשב לסיפרות^ ,לורר, מהדיר, יוזם
מיפעלים סיפרותיים וכו׳) ולעומתו מר דן הייד
(פולמוסן ארסי, לעיתים זו יוני וחסר מעצורים,
וחסר נדיבות) .והנה עמדו והתחלקו ביניהם: זה
יודע ואילו זה מעלים.
מי שמכיר את האיש יוד ^7שמהתלתנו הקטנה
אינה רחוקה כל־כך מן המצך אות.

חף מגילויים
אבל עוד־לא השבנו על(השאלה, מדוע נזעק
כל־כך מר הייד זה כנגד מר) פרי. האם רק משום
שהוא, מר הייד, אינו מסוגל לעמוד בכך
שבקירבתו תיערך חינגה סזפרותית כלשהי והוא
לא יהיה בין שושביניה? והקא בכיסו מונחים כבר
אורי צבי גרינברג וביאליק מנדלי ושלום עליכם
וגנסין ואוניברסיטת תל־אביב והאוניברסיטה
הפתוחה והמכון העולמי לחקר היידיש — האם
לא יניח לו לפרי את פוגל ה״ננס״ ואת דויר

׳גרוסמן שלו?
ובכן, האמת היא, שלא} ,זוא לא יניח. ולראיה:
תגובתו השוצפת־קוצפת של מר הייד על נוצות
של חיים באר, רומאן ואוי בהחלט, תגובה
שחריפותה עמדה אף היא ביחס ישר להצלחתי
השינוקית־המיסחרית של הספר. ובהערת אגב,
אם מר הייד זה שלנו עוד ל4ז חיווה את דעתו שלו
בפרשת רויד גרוסמן — להוציא בשיחת רדיו
אחת, אבל זה הרי אצלו לא נחשב! — הרי זה רק
משום שלא היה בארץ בע|ז פרוץ החגיגה. ואני
מניח שלא ירחק היום וגק בנושא זה עוד נזכה
לשמוע מפיו אי־אלה דיבו|רים, ביניהם ודאי גם

של טעם, שהרי התכתשות זו לפחות כבר נסתיימה.
אבל
גם זה עוד אינו אלא אפס־קצהו של כל
ההסבר כולו. חלק חשוב שלו טמון, לעניות דעתי,
דווקא בנקודה זו, שפרי העז להציג עצמו כמי
ש״גילה״ רומאן שנשכח. וכיוון שהיחיד אשר לו
מותר ״לגלות״ אצלנו ולו מותר לדון לשיכחה
ולגניזה — לפחות בעיני עצמו — הוא מיסטר
הייד, הרי שהיה במעשהו זה של עורר הסיפריה,
משום ( 1x56 013(6510 פגיעה במלכות).
כי אימרו את אשר תאמרו על דן מירון —
בר־אוריין ותלמיד חכם גדול ומי שהסיפרות היא
באמת ״בנפשו״ ,בעת שמר הייד אינו משתלט
עליו כליל — אפילו הגרועים שבאויביו מעולם
לא העזו להאשימו בכך ש״גילה״ מישהו, גילה
באמת, כלומר העלה מישהו ראוי ובעל ערך
מתהום הנשייה או מן הגניזה שהזמן גנזו בה עד
כי לא נודע עוד כי בא אל קירבה.
אמרתי לא העלה. אבל לא רקתי פורתא. שהרי
גילה־גם־גילה. כך גילה את אליהו טסלר וכמעט
שגילה(שלמה גרודזנסקי קדם לו בכך ):את עזרא
זוסמן, שני משוררים נכבדים שאני לא אשיב לו
במטבע שלו ואומר עליהם שהם ״ננסים״
בהשוואה לבני דורם או חוגם(שלא לומר לעומת
פוגל) .הוא גם היה בין הראשונים — ובכך זכותו
— שכתב דברים בספר על סיפוריהם של יותם
ראובני ויצחק בן־נר (הגם שלא היה שום צורך
דוחק להשוות את זה האחרון לטולסטוי דווקא,
כפי שעשה בשיחת רדיו!) .והוא גם כתב (לא
ראשון!) על סיפרו של ידידו הקרוב יעקב שבתאי,
זיכרונו לברכה, זכרון דברים, ואף זכה וערן
לדפוס את סיפרו האחרון של זה, סוף דבר, תוך
שהוא בוחר — ביחד עם אלמנת הסופר, עדנה
שבתאי — מבין כל הגירסות המונחות לפניו את
זו הנראית לו משובחת ביותר (כלומר: עושה
בדיוק את מה שבגינו הוא מתאנה עכשיו למנחם
פרי).
מי עוד? כן, שלא אשכח. היה זה הוא שגילה
בשעתו את שיריו של בן־ציון תומר אשר גרמו לו
״חוויה נעימה״ בציוריהם העדינים וב״חוויה
הריתמית המוסיקלית״ שלהם, עד שעמד ופסק
שהם ״מגיעים לדיקוראטיביות נאה במובנן הטוב
של המילים.״ זאת, לעומת שיריו של נתן זך
שנמצאו בעיניו, באותו מאמר ובאותו זמן,
״מכוונים לתחום האקספרימנט הסיפרותי, יותר
מלתחום ההישג הקבוע״ (״לגינים ופכים קטנים
באכסניה החדשה, זמנים.)1955 ,
והשנה היא, כאמור ,1955 ,שנה אחת לאחר
״גילויו־מחדש״ של פוגל.
מה אומר ומה אדבר, מגלה גדול לא היה דן
מירון מימיו!
בדרן כלל הסתפק בהחלט במקום שני או
שלישי, ודומה — רצוי־מכל: אחרון; עמוס נטל
חשד כבד כלפי החדש והמתחדש, ההווה
והמתהווה, בייחוד כשחש בו סימנים של חיוניות
עצמאית, כזאת שאינה נזקקת לו ולפיכן מאיימת
כביכול על מעמדו שלו, או, גרוע מזה, אם כבר
היה בעיניו ״תגליתם״ של אחרים אשר אך זה-
מקרוב באו. כך במיקרהו של פוגל, אותו ״גילה״
— על אונסו, כמדומה — רק במחצית שנות
השישים, וגם אז רק כבדרן אגב, תוך כרי עיון
בגנסין — זאת, אם להסתמן על הביבליוגראפיה
של פגיס. וכך בשעה שעקף את אורי צבי
גרינברג ועגנון משום שכבר היו בעיניו נחלותיו
של קורצווייל (וזה ידע יפה־יפה לשמור על
״נחלותיו״ ואף הטעים את מי שראה בו מסיג־גבול
מנחת זרועו) .וכן במיקרהו של אהרון
ראובני אשר עשרות שנים היו כתביו שוכבים
למעציבה ,״בלתי־מגולים״ ,עד שנמצא סוף־סוף
חצוף אחד ש״גילם״ במקום קיברם, והנה — ראו
לא׳יצאו שנתיים וכבר דן מירון אף
זה פלא! —
הוא עומד עליהם ומצווה: חיו! אפילו את שירי
יהודה לייב טלר שעכשיו תירגמם תירגום
מרשים ונאה כל־כך מיידיש לעברית ,״גילה״ לו
בנימין הרושובסקי, והוא אף מודה בכן.

אחרון־אחרון חביב
והרי לן פארארוכס: מבקר, שעיקר עניינו
בראשיות :״ראשיתו של ברדיצ׳בסקי המבקר״,
״בראשית הדרך״ (על סיפוריו הראשונים של
גנסין) ,״ניצני הרומאן העברי והיידי במאה
התשע־עשרה״ ,״בראשית הרומאן העברי האקטואלי״
,״נוסח־בראשית של פישקה החיגר מאת
ש״י אברמוביץ״ ,וכו׳ וכד. ובכן, מבקר שעניינו
גדול כל־כך בראשיות — מגיע לזירת הפעולה
או החגיגה בעת שאחרון הקרואים כבר פרש(או
נמלט) ממנה לביתו!
אבל הפאראדוכס לא פאראדוכס, בעצם. גם
כאן קיימת למעשה שיטה שיושמה על-ידי מירון
פעמים רבות, ובהצלחה לא־מבוטלת. עיקרה: אם
אינן יכול או רוצה להיות ב״מגלים״ ,אם מחמת
שנפשן האנינה סולדת מחברת ״מקיצי נרדמים״

שמואל בונים :״בקירקס״ (רישום)
ואם מחמת זה שאינך מיטיב לשמוע את החיים
הפועמים מתחת לעפר או לאבק, ואף את אלה
המתרגשים ברגע זה ממש לנגד עיניך — כי אז
מוטב להמתין עד שהכל יאמרו כל מה שהיה להם
לומר. או־אז תוכל אתה לקום ולעשות בהם
ובדיבריהם שפטים.
אדרבה, ראו כיצד הוא פותח את ספריו
ומאמריו. ראשית הוא עומד וכורך יחד לחבילה
אחת כל מי שעסק אי־פעם בנושא שבו כוונתו
לעסוק, אחר הוא מבדיל ביניהם, עומד ושולף
אותם בזה אחר זה, אחד לאחד, את המבקרים והחוקרים,
הרצנזנטים והמעריכים, מתחת לאבנים
ומכל יתר המקומות שאליהם נמלטו כדי להיחבא
בהם שם משבט עברתו, מגלה ושולף, שולף
ומגלה את קלונם וקלקלתם ומיעוט הבנתם
לעיני כל, ואין הוא מרפה מקורבנותיו עד שכתש
אותם לגל עצמות. כך הוא — אני בוחר בדוגמות
מיקריות — בעת שהוא כותב כי ״הדברים על
,קיסמו׳ של הסיפור(מרים לברריצ׳בסקי) אופייניים
ביותר, מושגי הקסם וההקסמה ממלאים
תפקיד מרכזי כמעט בכל ההערכות על מרים,״
וכפי שהוכח לא אחת, צופנת כניעה זו למאגיה
של הסיפור סכנה לצלילות הדעת הביקורתית,
ובגינה לקו מבקרים אחדים בטישטוש ההבחנה
או גם באיבוד יכולת ההבחנה(מה, הם השתגעו?
— נ״ז) בין כוונתו של המחבר בסיפורו לבין
ההישגים הממשיים שהשיג בו״ (כיוון אורות,
עמ׳ ,)60 וכך בעת שהוא קובע כי ״ההנחות שהובאו
כאן, כפי שנתגבשו בחשיבתו הסיפרותית של
ביאליק, נעשו חלק של ה,הסכם הכללי׳ של
החשיבה הסיפרותית העברית בדורות האחרונים״
— עד שהגיע הוא, דן מירון, והחל ״תוהה על
מידת תקפותן ועל רוחב תחולתן״ (בין חזון
לאמת, עמ׳ ,)30 או בשעה שהוא מעריך כי
״ביקורת מאפו הגיעה פעמים רבות אל סיפה של
שאלה זו, שיש בה כדי להכריע בהערכת מפעלו
האמנותי של המספר, אך לא עברה אותר (שם,
עמי ,)31 או פוסק, ממרומי הקתדרה שלו, כי
השתרשותן של ״כלל המוסכמות הביקורתיות
המקובלות עלינו בדבר מהותה וערכה האמנותי
של ה׳מליצה׳(כמו גם ברבר דרכי הבניין, האיפיון
והצגת המציאות בסיפורת היא סימן לעצלות
המחשבה ולחוסר רגישות והבנה כלפי המורשה
הסיפרותית שלנו״(שם, עמ׳ ,)32 או בעת שהוא
מרבר על ״החירשות באוזן האחת של ביקורת
אברמוביץ על שתי שלוחותיה״ :העברית
והיידית, או בעת שהוא מציין, באותו הקשר,
״מאמר חשוב במיוחד לענייננו, בהיותו לא רק
מאמר ראשון על אברמוביץ שהוקדש כולו
להשוואת נוסחים של יצירה מיצירותיו, אלא גם
מאמר יחיד(עד היום!)׳העוסק בהשוואת הנוסחים
של פישקה החיגר -ספר הקבצנים.״
אלא שכל המדמה בתמימותו כי מחמאה
לפנינו כאן למאמרו של ש. ניגר — אל יזדרז
במישפטו. שהרי דן מירון הוא כותב הדברים.
ואכן, לא חולף זמן רב ומתברר כי המאמר
ה״חשוב במיוחד לענייננו׳ ,שהוא גם ״מאמר

ראשון״ מסוגו, אינו אלא ״מאמר מעורב, שרו־דימנטים
דלים של מתודה מחקרית נבלעים בו
בשיפעת כתיבה כוללנית, בסיגנון עמוס השאלות
ציוריות וחסר דיוק, ונטייה לבדיקה שיטתית של
החומר הטקסטואלי כנתינתו נתקלת בו בחוסר
זהירות אופייני לביקורת עיתונאית״ וגו׳.
דומה שלשיאה הגיעה מיתודה ביקורתית־מחקרית
זו של ״הכה את המגלה״ בהקדמתו של
מירון לסיפרו ארבע פניסיבסיפרות העברית
בת ימינו, שבפתח הדבר שלו הוא כותב:
״מבחינתה של הבקורת נתונים כל ארבעת
היוצרים הנידונים בספר זה -במידות שונות,
כמובן -במצב ביניים. ההערכה הביקורתית
שהוקדשה ליצירתם עד כה לא חרגה, לרוב,
מתחומי הריפרוף הרצנזנטי והפיליטוני
המקוטע והשיטתי.־
ללמדך שלפעמים רוצה־גם־רוצה היה מבקרנו
להיות גם הוא בין המגלים, ורק שלפעמים הוא
קצת — איך לומר זאת? — מאחר את הרכבת.
אבל אז — אוי למי שהקדימו,

הנה מוטלות גופותינו
ואכן, בפתח רבים מספריו/מחקריו של מי
שהוא, כאמור, חוקר נחשב מאוד בעיניי (גם
כשנקודות אי־ההסכמה בינינו — הגיעה השעה
לומר זאת גלויות — רבות לא־פחות, ואולי אף
יותר, מנקודות ההסכמה, מה שעוד לא הפריע
מעולם לשני אנשים המכבדים איש את רעהו
לשתף פעולה ברוח ידידות, בתנאי שתנאים
חשובים לשיתוף־פעולה כזה אכן מתקיימים);
ובכן, זה וכזה הוא האיש שבפתח רבים מספריו
ומאמריו מוטלות — שורה ארוכה־ארוכה —
גופותיהם המובסות של כל ה״עיתונאים״,
הרצנזנטים וה״פלטוניסטים״ ,חסרי המיתודה
ובעלי הרודימנטים, שבויי המאגיה וחסרי האיד
סטרומנטים, כולל אלה שממש — אוי לאוזניים
שכך שומעות! — איבדו את ״צלילות הדעת
הביקורתית״ שלהם. המשותף לכולם שהקדימוהו
או פשוט קדמו לו, ואם גם בתום־לב גמור, פשוט
מתוך שנולדו כנראה לפני זמנם, והרי זה
כשלעצמו חטא בל״יכופר הוא בעיני מכוון
האורות והמנענעים שלנו.
וזהו האיש המאשים כיום הזה את ״מגליו״ של
פוגל, בני. ה־ 22 עד 24 לחייהם (אז, כמובן),
ב״דלות ידיעותיהם (אז ואולי גם היום — נ״ז)
בסיפרות העברית ובמסורות הביקורתיות שלה.״
אכן, אפשר שאילו היתה להם לבני תישחורת
אלה ידיעה רבה יותר ב״מסורותיה הביקורתיות״
של הסיפרות העברית, באמת לא היו מגלים את
פוגל ועוד כמה מן הדומים לו, כולם שמות
נישאים כיום על כל פה. כדרך שאפשר — הבה
נדבר גלויות כהרגלנו — שאילו היו גם הם
בקיאים אותן שנים, כדן מירון עצמו, בכל
מיכמניהם של בתי״העלמין של ה״מסורות
הביקורתיות״ הללו, היו עצמותיהם הכתושות־לאבק
של בעליהן מתגלגלות גם לרגליהם
שלהם כדרך שהן מתגלגלות כיום — לעיתים

בצדק — לרגליו של בעל תיאוריית הדחייה,
הסילוק והחיסול.
ולבסוף, עוד טענה אחת יש למיסטר הייד
שלנו כלפי דויד פוגל, והיא שהיה מחוסר ״עניין
אמיתי בזולת האנושי ובהווייתו המגוונת וה־מסובכת״.
אכן,
אם ״עניין אמיתי בזולת״ מתבטא בדיבורים
על ״פרת שירתו״ של משורר ״ננס״ אשר מן
הראוי לגמול עם יצירותיו, או עם מקצתן, את
״חסד ההשכחה והגניזה״ — מה טוב ש״עניין״
כזה חסר היה לדויד פוגל, ציפור נדירה ורבת־יופי
בנוף שירתנו העברית.
אבל מה אנחנו מדברים? האם באמת כלפי
פוגל מכוונים דבריו של מירון? האם פוגל זה
מעניין אותו, בחשבון שהוא עורך כאן עם כל
״מגליו״ ואולי גם עם כל החולקים עליו בתפיסות
ביאליק וה״מודרניות״ שלו ושל בני דורו, יותר
משקליפת השום(או הבצל) אשר בידו מעניינת
את הטבח? האין דן מירון עצמו יודע כי לא
ב״גילוי״(משורר זה או אחר וסופר זה או אחר
שנשכח) דובר אז, באותן שנות חמישים רחוקות,
כי אם ברביזיה, בהערכה־מחדש הכרחית, נחוצה,
צודקת ולא צודקת, של כל המסורת הפיוטית־הסיפרותית
החיה, הערכה־מחדש שאף הוא עצמו
הצטרף אליה כעבור זמן לאי רב בטובים שבחי־בוריו?
ומה פשר החשבון המאוחר שמר הייד(עינן
הנטש בשמו העברי) בא לערוך כיום הזה, באיחור
של רבע־מאה שנה, עם המבקר ושוחר הסיפחת
הנפלא שלמה גרודזנסקי, שלא קם כמותו בינינו
מאז ועד עצם היום הזה?
וגם זה: מיהו בכלל אותו עינן הנטש? ואת מי
ומה נטש, אם נטש?
ואת מי ומה לא נטש נמרוד גיבור הציד?
על כל אלה — כמו שאומרת נעמי שמר —
נתן זך
ברשימה הבאה.

מיכתב לעורך

שתי עמדות
צר לי ששני הסוקרים שסקרו בעיתונכם את
ועידת אגודת הסופרים לפני מספר שבועות ואת
רב־השיח שנתקיים בה לא מצאו לנכון לדווח
נאמנה על שתי העמדות שבאו לידי ביטוי שם.
מצד אחד, הדגיש מנחם פרי את חשיבות מנגנון
ההפצה של הסיפרות ו״עיבוד״ דעת־הקהל סביבה
— מתוך הסתמכות הן על גישה מנגנונית
מסויימת והן על ״תורת הקבלה״ ,הקליטה, על־ידי
הקהל: ועמדתו זו זכתה אצלכם לסיקור
נרחב. אולם דעתו של פרי ותשובתו לשאלותיו
של משה בן־שאול בנדון לא היו בגדר העמדה
היחידה בוויכוח. כותב שורות אלו הציג עמדה
אחרת, שעל־פיה חשיבות הטקסט, המוצאת לה,
אומנם, תמיד סימוכין מצד הביקורת האמיתית,
מנצחת בסופו־של־דבר כל המולה של, יחסי־ציבור.
עמדתי זו לגבי חשיבותו האובייקטיבית
של טקסט אף נובעת מהדגשת, את מעמדן האובייקטיבי
של יצירות כנגד הרלאטיוויזם לגו־ניו(וראה
סיפרי השיפוט האמנותי, שנסקר, בין
היתר, במדורכם) .מבלי לזלזל במפעליו המועילים
של פרי, נראה לי שמוטב לסמוך על חשיבות
היצירות עצמן ולא על תיווך מו״לי ופירסומי,
המנסה לכבוש לעצמו את מרכז הבמה. צר לי,
כאמור, שעמדתי זו, אשר נתבטאה ברב־השיח
האמור, וזכתה, אגב, לדיווח בעיתונים אחרים,
טושטשה בשתי הכתבות על אודות ועידת הסופרים
שפורסמו אצלכם.
הפולמוס הזה נגד עריצותם של עורכי סדרות
והעתקת נקודת הכובד ל־תסחסוססזק נעשה
אפילו אקטואלי בשבועות האחרונים, לקראת
שבוע הספר. רומה כי בעורכי הסדרות הללו(מ־
״זמורה־ביתן״ ועד ״הסיפריה״) והעיתונאים המראיינים
אותם, נכנסה איזו רוח תזזית קדחתנית
ומרכבת יחסי־הציבור דוהרת קדימה כשהדיון הממשי
ביצירות עצמן מושאר לחלוטין מאחור.

נבריאל מוקד

תיקון טעות
ברשימתנו ״גורלו המר של משורר
רואה שחורות״ (העולם הזה )2596 נפלה
טעות. דבריו של מנחם פרי ביחס להיקף
הביקורת שנכתבה על דויד פוגל עד
מחצית שנות החמישים מתייחסים לבי קורת
השירה בלבד ואינם כוללים
את ביקורת הפרוזה ודיברי הספדים.
ואלה דיברי פרי אליי בדיוקם :״עד
מאמרך (אם לא לכלול הספדים) נכתבו
על שיריו (של פוגל) לא יותר מ10-

עמודים נטו״.

,,בעלי מחתר יותר ממני״

0 3 1 1 1 :1 \ 1 1 * 1 1 1
מאוזן:
)1סימן טבוע באדם לגנותו
או לבוז לו ( )5 :)3,3קבוצת כוכבים
בקיץ )10 :אחד ממזכירי
או״ם לשעבר(ש״מ); )11 משאבת
הדם )13 :קני שבלים )14 :הרבה:
)15 יוצא מחור; )16 חיה נזכרת
במקרא, שעורה משובח )18 :עני:
)20 תוך )21 :הר בארץ )22 :תואר
הולנדי; )24 שדה טרם חרישה:
)25.נבחר, נבדל לטוב )26 :קיסם
עץ דק; )28 שוקת )30 :מראה,
הבעה; )31 סלח; )32 כאב, אבל;
)34 אינו מושל בספק; )35 סופר
גרמני בעל ״זאב ערבות״; )38
משקה חריף מדבש וכשות; )39
זז; )41 מי יתן; )42 בירת צ׳כיה;
)43 נשיא צ׳כיה ב״( 1935ש״מ)
(ח); )45 השמיד; )47 תולעת קטנה
המכלה את הצמר; )48 עשב
רע העולה בשדות; )50 מידת
אורך בבריטניה; )51 משורר, מספק
ומבקר אמריקני(ש״מ); )52
גבה ליבו; )54 קומפוזיטור גרמני
מחבר ״הזמנה למחול״; )57 עוף
ים; )61 מטבע יפני; )62 צמח,
משמש גם כתחליף לקפה; )64
שנון; )65 תומר; )66 גבעת חרבות;
)67 בכורו של נח; )69 שיח
בר ממש׳ הקטניות; )70 חומר
נוזל לכתיבה; )72 כלי לגריפת
אשפה; )74 כסוי לגג; )75 טכנאי
שינים; )77 מלאך אלהים; )78
סופר אמריקני יהודי(ש״מ) ״המרד
על הקיץ״; )81 עיר גדולה; .
)83 פרשן התלמוד, נכדו של
רש״י; )85 מספר הגשרים שהופצצו
ב״ליל הגשרים״ )86 :אינסטינקט,
נטיה חזקה; )88 אנא; )89
מקום מרוצי סוסים ידוע באנגליה;
)91 מידה עתיקה; )93 אחד
מפר״דס; )95 רכוז רב; )96 יחידה
של עצמת חשמל; )98 עוללים
ויונקים; )100 סימן המורה על
הכוון; )102 מילה המורה על
שייכות; )103 קיטור; )104 מלך
פריגיה שנענש לראות חמדה
ולא ליהנות; )105 צוות להופעה
אמנותית.

מאוגד:
)1עץ נותן שרף; )2אויה; )3
גבעול עבה של צמח; )4חבל
ארץ במצרים; )6מלה הבאה
למעט; )7מה שאלכסנדר הגדול
חתר בגורדיום; )8קל דעת; )9
קוץ; )12 כינוי של אלישע בן
אבויה שנתפקר; )15 העץ שממנו
נבנתה תיבת־נח (מ); )16 מבקר
בארץ זרה (ח); )17 גדר; )19
נאמן, דורש טוב )20 :נחשול)21 :
ישוב בנגב המערבי; )23 קולות
בכי; )24 רוח רעה; )26 כסוי ראש
לנשים; )27 שר בממשלה; )29

(המשך מעמוד )18
כשבאתי לתיכון חדש ב־ ,1950 הייתי
צריכה לצאת מהבית ב־ 6ורבע בבוקר
ולנסוע דרך רמת־השרון ורמת־גן.
למדו איתי אז כל המי־ומי של העילית
של תל־אביב, ואני הייתי ילדה שקטה.
כולם היו בנים־של.

אני עושה את התפלן יד בכל מאודי,
ונשאר לי זמן לבית ולמישפחה. יש
ציפיות ממני, ואני לא רוצה להיות לבד
ולבוא לבית ריק, אני רוצה להיות
נשואה עד .120 זו בעיה שלי, אבל כך
אני רוצה.
מה זה אדם האומר! אני רוצה להיות
ראש־ממשלה? אני עוד לא התנסיתי
בלהיות שר, אולי לא אצליח.

מאוד. הייתי ילדה מאוד מופנמת. היה
גם פער גדול מאוד בלימודים ביני
לבינם. בין לימודים של כפר ללימודים
של עיר.

לי מאור קשה לחיות עם כישלונות.
אם אני עושה משהו שלא מצליח, אני
אוכלת את עצמי. הו^וסן של מיפלגת־העבודה
היה שאננים לא היו רק
פטפטנים, אלא היון בעמדות־ביצוע,
הרגישו שצריכים לעשות דברים,
לשרת מטרה. הקום יש אנשים
שחושבים שעם כמה ניסוחים הם
יכולים להיות הכל1 .

• למשל?
תמר אשכול והבן של גוברין. כולם
היו שמות.

• התביישת?

• לא היית מנהיגה בבית־הספר?

בשום
פנים ואופן לא. הייתי אולי
הילדה הכי שקטה בכיתה. חב״ש
(הפרופסור חיים בן־שחר) למד בכיתה
שמעליי. עליו ידעו כבר אז שהוא יהיה
כוכב.
כוכבי דרך בשמינית, כשכל אחד היה
צריך להרצות על יצירה סיפרותית.
ופיתאום פתחתי את הפה ועמדתי לפני
הכיתה, וכולם עמדו ולא האמינו שאני
יודעת לדבר.
כשהגעתי בהתחלה לבית־הספר, היה
לי שוק מאוד גדול של פער. הוריי
לקחו סיכון. הם הוציאו אותי מהחממה
של הכפר וזרקו אותי ישר למים.

• סבלת?
במידה מסויימת — כן. היו לי
קשיים, אבל היו לי מורים שמאוד
עודדו אותי. היה לי מחנך שהשקיע בי
ונתן לי המון ביטחון.

• החברים זילזלו בך, משוס
שאת בת־בפר?

לא, אבל היה לי קשה. הייתי בת־כפר
עם כל מה שכרוך בזה, בעיקר נאיביות.

• זאת אומרת שאת לא
מנהיגה מילדות?

• מה אומר בעלך על הפעילות
שלך?
אין לו אמירה ון ור־פעמית. יש לו
אמירות משתנות. בהתחלה הוא היה
מאוד קשה, כי זה אופי שונה של חיים.
אדם נעלם והולך לישיבות.

• והמישפחה?

היה לשנינו מאוח קשה.

• הוא היה צייד לתרום יותר
בבית?
בשנים מסויימות היה צריך לתרום
יותר מכל אבא רגן ל בגידול הילדים,

• איזה חלומות היו לך
בילדה?
כשהייתי בת ,11 אמרתי שאני רוצה
להיות שגרירה בירדן. אני לא יודעת
איך הגעתי לזה. דווקא שגרירה,
ודווקא ירדן.
הדוד, הלצה; )30 רובע בלונדון;
)33 לא נחפז; )34 מתכת לבנה
שאינה מהלידה; )36 גרעון, פחת;
)37 תארו של מלך אריתריאה;
)40 אבקת צמח בושם; )41 תו
מוסיקלי; )44 צדיק תמים בדורותיו
)46 :שן בין הניבים; )47
כועס; )49 פדיון נפש; )50 שייכות
למשפחה מכובדת; )53
השערה; )54 סופר בריטי —
,״הבלדה מכלא רדינג״; )55
צאצא )56 :מדד(ישעיהו מ׳ י״ב);
)58 תכשיט קדמון; )59 מחזה של
ז׳ן בטיסט רסין; )60 דוכן; )62
רם, גבוה; )63 אריג מובחר; )66

ההלכות שכונסו בידי התנאים
האחרונים; )68 רקוד איטי ממוצא
צרפתי; )71 הדר, כבוד; )73
צנוע; )76 שפל־רוח; )77 עובד
בשכר; )79 חצאית הסקוטי)80 :
כבש שמן ומפוטם )82 :מורה
הלכות; )84 חבור עיוני קצר; )85
ארץ ים־תיכונית; )87 לוח אלקטרוני;
)90 צופן; )92 זעזוע, רעד;
)94 צעיר חרקים; )96 רקוד
בקצב של שלושה רבעים; )97
רמש טורף רב רבלים; )99 אל
היערות במיתולוגיה היוונית;
)101 פקודה; )102 צוק סלע חד;
)103 חודש בלוח העברי.

כשהיו שואלים אותי מה אני רוצה
להיות כשאהיה גדולה, אמרתי שאני
רוצה ללמוד מישפטים. אבל בבית שלי
היה קובע מה שהמורה היה אומר. יום
אחד אבא שלי הלך ליום־הורים עם
מנהל בית־הספר בהרצליה, ואמר לו
שאני רוצה ללמוד מישפטים. המנהל
אמר שבשביל אשה הכי טוב זה ללמוד
להיות מורה.

• בגלל זה הלסת להוראה?

זו היתה כאילו חותמת לאורך כל
המסלול שלי, שזה טוב לאשה להיות
מורה.

• ואת היית ילדה טובה ולא
התמרדת?

ובשהלכת ללימודים

גבוהים, לא היה ספק שתהיי
מורה?

אי תן ע מי חי

הדברת מדיקים
שמחים ז־הדגות תיקנים(נ׳ן קיס),
.ת1ל1/י עץ, חרק׳ ספרים ונגדים א >/׳
יי\ עמי׳,
עירפול מיוחד לאחעים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
רמת -נןרח ׳ מודיעין , 1 8ת. ד 2 2 7 2 .־ ס ל 6 .־ 7 9 0 1 1 4 - 5

1ב עו תי רהעלב רי אותך 1011311

• א ת יכולה יוקנר טוב?
אני לא יודעת< .ני יכולה לעשות
טוב, ואם תינתן לי הידמנות — אשמח.
אבל לא אהפוך שמי^ם וארץ בשביל זה.
אין לי כוח. אני! לא אלחם את
המילחמות האישיוון! שלי. הרי אחרי
גיל 120 כולם מקבלים אותו מטר

מרובע.

בבית־הספר היסודי — כן. בתיכון

--אביטל ינאי י

• ממתי אי־הצלחה שינתה
משהו אצל פוליטיקאי?

וגם לקבל ולהש|לים שיש לו אשה
כזאת. הוא היה צחיך עצבים של ברזל.

• היה קשה?
מאוד קשה. זה היה מאוד קשה. ברור
שהשנים עוברות) ויש יותר בשלות
מבחינת החברות] אני ארם שאוהב
לשפוך דברים החוצה, וכשאני באה
הביתה, עם מי אמי אדבר? אני מדברת
אליו, וזה לא תמוד מעניין אותו. היה
יותר מעניין אות|ו ללכת איתי לקונצרט,
ליס.

• הוא עודד אותך לאורך
הדרך?
לגמרי לא.

• הוא עצר ואותך?

אני לא יכולה לומר שעצר אותי. הוא
השלים עם דסדים. האיזונים נוצרו
אחר־כך, היום.

• היום זו לא חוכמה.

כן, אבל הייתי מורה רק שלושת־רבעי
שנה, ומייד נתנו לי לנהל את
בית־הספר, ומהר מאוד הגעתי לאירגון.

אבל להגיע עד היום, וביחד, זו חוכמה
גדולה. זו התמודדות שצריכים לעבור
ביחד.

• היו לד חלומות להיות ראש־ממשלה?

בצד הזה התארגנתי. אבל הכי
קשות היו השעות הארוכות, כשהייתי
מחוץ לבית והוא היה צריך להאכיל את
הילדים ולחתל אותם. בשנים מסויימות
היתה לו הרגשה שקיפחתי אותם.
•ולך?
כל עוד יש לילד הורים, הוא זקוק
להם. אני תושנת שדברים שהחסרתי
בתקופות מסויימות השלמתי בתקופות
אחרות, למרות שתמיד נשארים חייבים.

פעם לא.

• יש לך היום?

אף פעם לא. אני מפחדת פחד־מוות.
ככל שאני נגועה יותר באחריות, אני
יותר פוחדת. אני יודעת מה גודל
האחריות.

• את חושבת שפרם יותר
מוכשר ממך?
מאה אחוז. אין לי צל של ספק.

• משום שהוא גבר?

לא. אני חושבת שהוא מאוד מוכשר.

• זה לא קשור לזה שאת
אשה?
אין לזה שום קשר. אני יודעת היום
כמה צריך להתמסר.

• ועכשיו את לא מתמסרת?

• הוא היה ;?בשל?

• הילדים גאים בך?
אני חושבת ) שכן. בסך־הכל אני
חושבת שכן) .

• הבעל גאה בך?

אני חושבת ז^כן.

• איד הוא מרגיש להיות
הבעל של?
לדעתי, היום׳זה לא מפריע.
העולם הזה 2598

שייט חלומי

על אוניות הפאר
של אפירוטיקי.
כל יום ג׳ מאשדוד.

במסלול: תורכיה, יוון, האיים היווניים, מצרים.

השתחרר מטרדות היום יום. וצא לחופשה חלומית על
סיפוני אוניות הפאר של אפירוטיקי. חופשה המשלבת
נופש, מנוחה שעשועי וסיורי חוף.
קזינו, מסיבות קוקטייל, דיסקוטק, נשף תחפושות, קולנוע,
תאים מפוארים, מזוג אויר מלא, מטבח
בינלאומי מעולה 6 ,ארוחות ביום, כולל מזנון חצות,
חנויות £8££׳ץ זז ,01 בריכת שחיה, סיפוני שיזוף, צוות
הווי ועוד ועוד.

אראלוף ישות׳ • ספנות בע״מ

תל אבע: אנגל ,6טל׳ 611454,622591:־03

חיפה: הנמל 40 טל׳671742,660911 04 אשדוד: עורף הנמל, ביתן 16 טל6 055-21321,21165

<£או_ו ו<ווז *0ו>ו<
בנר 30 שנה של פעילות רצופה בישראל.

*!מלולחוז*

דרכי ח״ם

הילדה הנצחית

כיצד לרזות
עד 5ק״ג
ב 10-ימים
עם תה !

המהפכה /
בדיאטה 1
שכבשה י
נאתה של ס׳

במדינה

ניתן להשיגו בבתי מרקחת, חנויות למזון
טבעי ובבתי העסק המובחרים.

זה לקח קצת זמן.
אבל הילדה גתה־12
התחתגה עם המורה לנגינה
גם עכשיו, בגיל ,75 עוד נקרות
בדרכה הרפתקות לרוב. והיא, מצידה,
נענית להן, מחזרת אחריהן, מחפשת
בקדחתנות אחרי התרגשויות חרשות,
כמו סיפור נישואיה השלישיים.
יהודית אורנשטיין, בעבר רקדנית
מהוללת ובעלת סטודיו לריקוד, מגוללת
את סיפור נישואה בשמחה נערית
מופגנת. עיניה זוהרות, ורגליה מתופפות
על הריצפה בלהט.
מספרת אורנשטיין: בתחילת
שנות ה־ 20 הגיע לתל־אביב כנר ברלי־

הקיץ מפליגים

אוהל, יוסף פולן. התגרשתי ממנו והתחתנתי
עם אחד ממייסדי קיבוץ גיב־עת־ברנהשלמה
בן־דויד. ילדתי לו שני
ילדים, נעמי וארנון, וכל הזמן הזה גם
רקדתי, עם אחותי התאומה ובלעדיה,
וניהלתי סטודיו, והיו לי חיים מרתקים
והרבה הרפתקות מעניינות.
״אמא שלי וגם אנחנו, התאומות,
דגלנו בתיאוריה שנחשבה באותם ימים
כחדשנית: חשבנו שצריך למזג בין הריקוד
הקלאסי לבין הריקוד המודרני,
ושצריך לחכות בסבלנות כמה עשרות
שנים, עד שמתוך המיזוג הזה יצמח
ריקוד. ישראלי־אמיתי. גורית קדמן,
רקדנית חשובה שנפטרה לפגי חודשיים,
חשבה אחרת. היא האמינה שכל
מה שנעשה בארץ הופך מייד לריקוד
ישראלי אותנטי.
עד כאן דבריה של יהודית.
סטודיה אורנשטיין, ברחוב אחד־העם
,42 היה מוסד ידוע בתל־אביב
הקטנה. אחת לשלושה חודשים נערך
שם נשף־באלט. שיבעה ריקודים, הכוריאוגרפיה
של אורנשטיין, התפאורה
של בעלה, בן־דויד. הרקדניות היו בנות
תל־אביב, שחלמו על תהילת־עולם:
טובה גרון, עליזה טרי, רות פרוינד,
הניה שלומוב ואחרות.
״בשיא התהילה פרשתי,״ אומרת
אורנשטיין ,״כדי שלא לבזות את עצמי
ולא להיות נלעגת. אף־אחד לא אוהב
להביט ברקדנית מזדקנת שגופה מסורבל.
המשכתי לנהל את הסטודיו

עם הרכב לאירופה

זה כדאי !

שדד,׳

תי^1וד

הפלגות סדירות
מחיפה לאיטליה.
פרטים בכל משרדי הנסיעות

^ כספי

ואצל

בע״מ

חיפ ה 674444ת״ א 655749
ירו שלים 244266

שייט חופים לאיטליה
יוון והאיים

הפל גו ת

י מי ם

ימיס

החל מ — ל

הפל גו ת 10

ש בי

החל מ — 3 0 5 5

פרטים בכל משרדי הנסיעות
ואצל י. כטפי בע״מ
חיפה , 674444ת״א 655749
ירושלים 244266

קולי — יתעלף. מי|ספר־הטלפון שלו
לא היה רשום במהרי־ ,משום־מה. ימים
אחדים חלפו עד שא ־נון איתר את סם.
״אמא כאן, בניו־ יורק, אמר ארנון.
אחרי שעה נשמעה נקישה על הדלת.
סם פבזנר ניצב בפתה 60 .שנה לא התראינו.
פרצנו בצחוקו נוראי. הוא אמר
לי, ברוב טיפשות, :את בכלל לא השתנית!׳
אז ידעתי שאני אבודה. זקנה בת
,70 הנראית ומדברת כמו נערה בת 12
אינה יכולה לזקוף לזכותה חוכמה רבה.
,,למחרת הוא הצזע לי נישואין. סירבתי
16 .שנים חייה י לבד. איך אתרגל
לחיים במחיצתו של גבר? חזרתי לארץ״ .
״סם בא אחריי. שוב ביקש. היו
הרבה סצינות של בכי וסירוב ותחנונים.
לבסוף נכנעתי. אחרי פרידה של
60 שנה, התחתנתי עם סם פבזנר״.
״מה, אני בו.ץ ך?״ יהנדית אורג־שטיין
סגרה׳את הסטודיו התל־אביבי
שלה ועקרה לניד׳ ורק. לפעמים היא
מבקרת בתל־אביב, מלאת נעורים ואהבה,
כמו שיריה בקפה, שיצא השבוע:
׳,״בא לי לצייר אותך /במיכחול של
אהבה /בצבעים שהם מילים /ברוב אור
וגם צללים /.בא י יי גם לפסל אותך, י
במגע של יצירה /י ־יי יטוו את צורתך,
עיניי יפיחו בצוחה/חיים וחום של
נשמה / .בא לי גס לשיר אותך/בצ־לילים,
בלחן של ערגה / .בא לי אף |
לרקוד אותו/במיקצב וקו רחב גדול
ובעוצמה / .בא לי לשחק אותך /בשלל
צבעים שבדמותך/כך, תהיה לי גם
תמונה /,גם פסל וגס מנגינה/מחול; ,
מישחק וחגיגה שלמה / .אך לבסוף,
הרי רוצה אני מכל זה /רק אותך אותך .
אותך — וזהו זה׳.
״פיתאום אני נוגשת בוגרות שלי,
והן כבר זקנות* ״,ומרת אורנשטיין בהן
פה וכואב להן
.ואב 7להן
חיוך תמה ,״כואב
ודים. ואני ומתפלאת.
שם, ויש להן נכוך ים.
משונה!״
מה, גם אני בגילן?
לון משוו

הימים הנוראים
של אדם קדר

רקדנית אורנשטיין 1937 ,

משחית סגי-המקרקעין
מתל־אגיב כתב
£ם ר באמכטרדם

-זאת היתה טרגדיה קטנה...״

ני צעיר ונלהב. הוא הצטרף לצוות המורים
של בית־ספר לנגינה.
אמי, שהיתה בעלת הסטודיו הראשון
לריקוד בתל־אביב, שלחה את אחותי
התאומה, שושנה (אמה של הרקדנית
גבי אלדוח, ואותי, ללמוד נגינה
בבית־הספר ההוא. היינו רקדניות מתחילות,
ואמא חשבה שחשוב לנו ללמוד
גם נגינה. תמורת שיעורינו נתנה בחינם
שיעורי־מחול לתלמידי בית־הספר
לנגינה.
אני למדתי לנגן בכינור אצל הכנר
הברליני, סם פבזנר שמו. הוא התלהב
מאור מכישרונותיי המוסיקליים, ובתוך
זמן קצר הגיע לביתנו יום־יום כדי
ללמד אותי לנגן.
אחרי שנת שהייה בתל־אביב הוא
קיבל מיכתב מאמו, שבו היא מבקשת
ממנו לעזוב את פלסטינה ולנסוע לאר־צות־הברית.
קריירה
ודמעות. הוא נסע. אני
הייתי אז בת .12 הוא בן ו .2והוא אהב
אותי. התכתבנו באופן נמרץ במשך
שש שנים. כשהגעתי לגיל ,18 הוא
רצה לשלוח לי כרטיס־נסיעה לארצות-
הברית. כשאבוא לשם אנשא לו. כך
תיכנן.
אבל אני הייתי אז בשיא הקריירה
שלי. רקדתי והיתה לי להקה משלי.
הריקוד היה כל עולמי. כולם הכירו אותי.
ואיך אעזוב הכל ואסע לארץ זרה?
אחרי הרבה מחשבות ודמעות, סירבתי
להיענות להצעת־הנישואין של סם
פבזנר. זו היתה טרגדיה קטנה. סם היה
מאוד מאוכזב. גם לי היה קשה לוותר
עליו.
אבל החיים חזקים יותר מכל מהומה
כזו. פבזנר מצא אשה אחרת שהתאימה
לו ואהבה אותו. הם חיו יפה.
אני התחתנתי עם שחקן התיאטרון

אורנשטיין 1987 ,
״שנינו פרצנו בצחוק...״
ולהצמיח דורות של רקדנים. סמי מול־בו,
ג׳וקי ארקין וחנוך לוין למדו אצלי
תנועה.״
״לא השתנית!״ לפני 16 שנים
נפטר שלמה בן־רויד, בעלה של אורני
שטיין. פבזנר, שתמיד היה קיים ברקע.
מרחוק, היה נשוי באושר. בחגים שלח
לאורנשטיין כרטיס־ברכה, לפעמים גם
זכר את ימי־ההולדת שלה ושל בעלה.
וזה הכל.
בינתיים בגרו ילדיה של אורנשטיין,
נעמי נישאה לגבר הולנדי, והיא מתגוררת
בהולנד. ארנון נסע לניו־יורק
ללמוד חינוך גופני.
באחד ממיכתביו האקראיים, לפני
שנתיים, סיפר פבזנר לאורנשטיין כי
אשתו נפטרה. אבל החיים נמשכו. פב־זנר
שם ואורנשטיין כאן.
שנה עברה. יהודית אורנשטיין נסעה
לבקר את ארנון הלומד בניו־יורק.
בקול עליז היא מצחקקת את המשכו
של הסיפור.
״אמרתי לארנון: תתקשר לסם ותגיד
לו שאני כאן. שהרי אם ישמע את

תושבי תל־אב|ב מכירים בעל־פה
את הכתובות הדלות המרוחות בצבע
שחור על קירות ו[בתים בעיר :״תפורק
קריית־ארבע!״ ״כ}זנא לכלא!״ ״יהודים
וערבים הם אחים!״) אדם קלר הוא האיש
שבמשך שנים טלה להביע את דעתו
בדרך מקורית זו, והכתובות הן ברובן
פרי־מיכחולו.
עכשיו הוא ע|ב משהות בת שנה
בחו״ל, ובאמתחתו ספר שכתב והוציא
לאור בהולנד. שף הספר: ימים נוראים
200 .עמודי^ ,כריכה רכה. הספר
עוסק בניתוח המ^ב הפוליטי בישראל:
תהליכים חברתין ים, יחסי מזרחיים־
אשכנזים, תנועו}; חוץ־פרלמנטריות,
מיפלגות.
למה בחר דווקא בשם ימים נוראים!
קלר
:״יש לשם משמעות כפולה.
חלק מתוכנו אכן מתאר ימים נוראים
— ימי מילחמתחהלבנון, צברה ושאתי־לה
וכו׳ .ומצד שני המשמעות הדתית
של הימים הנוראים — הימים שבין
ראש־השנה ויוקהכיפורים. במקור היה
זה שם של מאמר שכתבתי בסוף ׳ 85 על
התקופה הקצרה) שבה אירע רצח הישראלים
בלארנקה, הפצצת מטה אש״ף
בתוניסיה, הרצף בראס־בורקה, פרשת
אכילה־לאורו — כל האירועים האלה
התרחשו בקיקבץ של כמה שבועות,
שאגב, חנן ף בחלקו את הימים
הנוראים על־פי|הלוח העברי״.
במשך שלוקה חודשים ישב בבית
בפרבר של אמקטרדם, וכתב מהבוקר
עד הלילה, בלי שבתות ובלי חגים .״לא
יצאתי מהבית. קלושה חודשים הייתי
באמסטרדם בלי) לראות אפילו מוסיאון
אחד״.
העולם הזה 2598

הוא היה סגן ארוף־העורם. ענשיו הוא נאשם בעבירות
סמים. הוא כתב מהכלא ל״העולם המך :״עיזה לי!״

רבות היה נרקומן והוא עדיין משתמש
בסמים.
הם העלו בפני בית־המישפט פרק
מחייו של אלקיים, בו התחזה לעיוור
משך חצי שנה. הס גם חשפו את העובדה
שהוא ניסה כמה פעמים להתאבד
והיה מאושפז.

^ שכחי

^ לכ תו ב
עד־מדינה אלקיים
לא איום ברובה
¥ה התחיל בהילוך גבוה מאוד. ה(
עיתונות היתה מלאה סיפורים על
יצחק חטואל ,24 ,אלוף ישראל וסגן-
אלוף העולם בסיף וספורטאי השנה של
ישראל בשנים 1986־ .1987 סיפרו כי
הוא נעצר ונאשם ביבוא הירואין לישראל.
סיפרו כי עמד בראש הרשת הצרפתית
לייבוא הרואין.
סיפרו כי חטף את עד־המדינה בתיק,
דויד אלקיים, הסיע אותו למקום
מבודד ואיים עליו ברובה. סיפרו אפילו
שביקש להמיר את יתרת חובו של אל־קיים
בסידרת פיצוצים שיעשה עבורו
אצל יריבים בעכו.
אחר ־כך הוגש כתב־האישום נגד ח־טואל,
והתברר כי מכל ההאשמות הקשות
נותרה אחת בלבד: יבוא סמים
לישראל. אומנם גם זו אשמה חמורה,
אך קטנה בהשוואה לכל מה שייחסו לו
במישטרה. מה גם, שכל ההאשמות נגדו
מבוססות על עדותו של אדם אחד,
דויד אלקיים.
אם החליטה התביעה כי האשמות
החטיפה, האיומים, נשיאת הנשק וה־פיצוצים,
הם פרי מוחו החולני של אל־קיים,
מדוע החליטה דווקא לקבל את
גירסתו בעניין הסמים?
מישפטו של חטואל נפתח לפני חו

חד עם חטואל יושבת על ספי
סל־הנאשמים בת דודתו, ומי שהי״
תה תקופה מסויימת חברתו של אל־קיים,
יפה איבגי. היא נאשמת כי היתה
בלדרית והביאה 100 גרם הירואין לישראל
עבור חטואל. יפה, העצורה גם
היא עד תום ההליכים, ביקשה מבית־המישפט
לתת לה אפשרות לבקר אצל
אביה, שגסס בבית־החולים. לאחר שקיבלה
את החופשה, עוכבה במעצר
שעות ארוכות בגלל בירוקרטיה וחוסר
רגישות של הסוהרים, והגיעה לבית־החולים
שעות ספורות אחרי מות אביה.
חטואל, תושב עכו, שניהל מועדון־
לילה ודיסקוטקים, הוא גבר נאה מאוד
ואינטליגנטי. ממיכתבו עולה כי מלבד
קרב־החרבות, שאותו הוא מבצע׳כמו
בלט, הוא גם יודע להתבטא היטב, ומספר
את סיפורו בצורה ברורה ומשכנעת.
במיכתבו
חוזר חטואל על הגירסה
שהעלה חלקית במישטרה ובמעצר.
ואלה דבריו: שמי חטואל יצחק.
אלוף הארץ בסיוף, סגן אלוף עולם,
ספורטאי השנה . 1986/7כרגע אני עצור
עד תום־ההליכים נגדי, בחשד כי
קשרתי קשר אשתקד לייבא סמים לארץ,
יחד עם דויד אלקיים והבלדרית
יפה איבגי- .
אני יושב חף־מפשע, נגרם לי עוול
לא קטן, ויש לי הרגשה שבעיני הציבור
אני כבר מורשע ...הייתי אמור
להיות מואשם בסעיפים הבאים: חטיפה,
כליאה, נשיאת נשק, חבלה גו־

ביקש שאפוצץ בתים בעכו״ ,אחי, אורי
חטואל, נעצר בגין אותה פרשה פעמיים
ושוחרר תוך מיספר ימים. כאשר
נעצר פורסם הדבר בעיתונים .״אחיו
של אלוף־ישראל בסיוף נעצר וחשוד
בסחר סמים״ ,אולם כאשר שוחרר שכחו
לכתוב על כך.
אגולל לפניכם את עיקר הסיפור
האמיתי ואת הרקע לעלילה. דויד
אלקיים הוא עד־התביעה המרכזי נגדי
ונגד יפה איבגי, שהיא ״הבלדרית״.
היכרתי את דויד לפני הרבה שנים,
כאשר יצא עם שכנתי. במשך הזמן
התיידדנו. הקשר ניתק למשך כמה
שנים וחודש בעקבות פגישה עם סמי
אלקיים *,אחיו של דויד. פגשתי אותו
בכלא מעשיהו, בשנת ,1983 וכאב לי
לראות את דויד במצב נואש, מכור
לסמים ולא מתפקד. לכן החלטתי לעזור

באותהיתקופה סמי אלקיים יחד עם
אחיו דויד ונשותיהם היו נוהגים לבקר
אותי בחופשתו של סמי, במועדון־לילה
שניהלתי אז. וכך נוצרה כימיה ביני

א פ סי ד
וביזדויד•
^ אולי מפי אדה
ך* משך הזמן פגש דויד את יפה
^ איבגי, שהיא בת־דודי, כאשר
עבדה במועדון שלי, והתפתח ביניהם
רומאן.
הלוויתי כספים לדויד, במטרה לסייע
לו לחזור ולחיות במצב נורמאלי,
והוא ניצל זאת למטרות שליליות אחרות.
בסילווסטר
1985 יפה ביקשה ממני
שבמקום לתת לה את הכסף של המשכורת,
אקנה לה כרטיס־טיסה לצרפת.
נעניתי לבקשה, כי היא בת־דודי
ואין לה נסיון בשטח זה. וגם משום
שעדיף לי לקנות לה כרטיס ולשלם
עבורו בתשלומים. אלקיים הצטרף אליה
מכספו שלו.
.כעבור זמן מה נוצר ביניהם סיכסוך,

קיים היה אז בהליכי־גירושין מאשתו,
ואחר־כך התגרש ממנה. וכך נותר קירח
מכאן ומכאן, ושמר לה טינה.
שנה אחר כך, שימש אחיה של יפה
איבגי סוכן סמוי של המישטרה, והביא
ללכידתם של עבריינים רבים. בתקופה
זו נעצר אלקיים בגין עבירה מסויימת,
ובעיקבות לחץ שהופעל עליו על־ירי
אותם עבריינים הוא העליל את העלילה.
משום־מה
התהלכה שמועה בעיר
שאני עזרתי לאחיה של יפה בלכידת
אותם עבריינים, ואלקיים חשב שהוא
יקבל מעמד של עד־מדינה ואין לו ממה
לחשוש.
לכן טען, כי כאשר נסע לצרפת עם
יפה, הייתי זה אני ששלחתי אותם
להביא סמים לארץ. כי יפה הביאה 100
גרם, והוא השאיר את היתרה בצרפת,
אצל הדודה שלו, וכי בעיקבות זה נוצר
סיכסוך בינינו. כי בעקבות סיכסוך זה
חטפתי אותו ב־ ,16.12.86 והצעתי לו
כי תמורת הסמים שהוא חייב לי יפוצץ
עבורי בתים בעכו.
למזלי, באותה שעה ובאותו תאריך
הייתי נוכח בפתיחת בית־ספר לדוגמנות,
במועדון שלי. הרבה אנשים ראו
אותי והיה ברור שלא אני חטפתי אותו.
סיפרתי כי גם עניין הסמים הוא עלילה,
אלא שכאן לא היה תאריך מסויים או
אליבי שיכולתי להוכיח.
אומרים שיש נגדי ראיות לכאורה,
מכיוון שיפה ודויד היו בצרפת, ואני
קניתי ליפה כרטיס־טיסה. על כן בית־המישפט
החליט לעצור אותי עד תום-
ההליכים.

נאשמת איבגי
לא פיצוץ יריבים
בינתיים העניין נמשך כבר חצי שנה.
אני חף־מפשע, כל יום שעובר נגרם
לי סבל. החלטתי לעשות רעש ולא
איכפת לי הסבל כמו המחשבה לאבד
את השם הטוב שבניתי. אני גם אפסיד
את האולימפיאדה בסיאול, מכיוון שאני
לא מתאמן. וכל זאת בגלל עדות
של עבריין נרקומן כרוני, שלא מזמן
היה בבית־חולים לחולי־נפש וניסה לא
פעם להתאבד בקפיצה מגובה רב וגם
על־ידי הזרקות.
זהו פחות או יותר הסיפור. אני
תיקווה להיעזר בכם כדי לטהר את
שמי מהנושא המגעיל הזה ,״סמים״.
אנא, עיזרו לי להוציא את האמת לאור.
אני תיקווה להמשיך ולייצג את מ־דינת־ישראל
בכבוד ובגאווה, כפי שנהגתי
לפנים.
תודה ולהתראות בסיאול .88
חטואל יצחק.

קטע ממיבתבו של חטואל מהכלא
להתראות בטיאול!״דש בבית־המישפט המחוזי בחיפה. סני־גוריו,
רויר יפתח ומשה מחוז, החלו בחקירתו
של עד־המדינה אלקיים. הם
מנסים להראות לבית־המישפט כי עד
זה איננו אדם מהימן. כי במשך שנים

האם החמיץ גם את רובע האורות
האדומים?
״לא, שם דווקא ביקרתי פעם אחת״.
רק כדי לראות מה הולך, כמובן.
ב״שלום עכשיו״ נבהלו. אדם
קלר נולד בתל־אביב, לפני 31 שנים.
אביו בא מגרמניה(״הצליח לצאת משם
בזמן, ב־1933״) ואמו מפולין (״הספיקה
לצאת משם ברגע האחרון ממש,
ב־1939״) .שניהם ממייסדי קיבוץ סער
בגליל העליון, שעזבו את הקיבוץ
משום שהיו אינדיווידואליסטים מדי.
העולם הזה 2598

פנית חמורה, סיכון חיי אדם וייבוא סמים
מחו״ל. אלא שעם הגשת כתב־האישום
נותר בו רק יבוא סמים בלבד.
בעיתונים הופיעו כותרות ״אלוף־
ישראל, בפלילים מגיל 10״ ,״חטואל

את הקריירה הפוליטית שלו החל
בתנועת־הנוער של העולם הזה — כוח
חדש. תפקידו הראשון היה ״לכסות
בכרוזים״ שלושה בתי־ספר — עירוני
ד׳ שבו למר, תיכון חדש וגימנסיה הרצליה
(״בגימנסיה תמיד היו לנו בעיות
בגלל התלמידים מהפנימיה הצבאית,
שהיו ממש פאשיסטים״).
בצבא שירת כאפסנאי. רצה להיות
אפסנאי ביחידה קרבית, אבל צה״ל
הציב אותו, למורת רוחו, ביחידה עורפית
דווקא. כשהשתחרר מצה״ל הצט
מפני
שיפה רצתה להיפרד ממנו כאשר
נודע לה שהוא עבריין ונרקומן. אל־סמ>
אלקייס מדון למאסר
עולם על רצח >פת נגר בכלא.

רף לפעילות בשל״י, ושימש כדובר
התנועה. כששל״י התפרקה היה בין
מייסרי מיפלגת האלטרנטיבה, ואחר־כך
הרשימה המתקדמת לשלום.
על מה הספר?
על גוש־אמונים, למשל. בפרק
״משיחיות בפוליטיקה״ הוא מנתח את
התפתחות הגוש, את תיסכול הנוער
הדתי־לאומי שמצא לו פורקן לאחר
מילחמת ( 1967״כתבתי באובייקטיביות,
אם כי ברור לקורא מה הן
דעותיי״).

נאשם חטואל(עם שר־החינוך)
רומאן, נסיעה, ריב

בפרק ״תנועות השלום״ ,שהוא הפרק
הגדול בספר, מתעד קלר את שלום
עכשיו, את הועד לסולידריות
עם אוניברסיטת ביר־זית, את תנועת
יש גבול, את הוועד נגד המיל־חמה
בלבנון, תנועת הסטודנטים
קמפוס ועוד — כולן תנועות שבהן
היה פעיל חרוץ(ביש גבול היה לא רק
פעיל — הוא גם נדון למאסר בכלא
צבאי על סירובו לשרת בלבנון).
בין היתר, הוא מביא בפרק זה סיפורים
שזהו להם פירסומם הראשון.

למשל, על תחילת דרכה של תנועת
שלום־עכשיו: הקמת התנועה, מגלה
הספר, תוכננה בקפדות, כמיבצע צבאי
מורכב. הוחלט לפרסם את מיכתב־הקצינים
בתיקשורת, וכמה ימים לאחר
הפירסום, ביום חמישי כלשהו, יתראיינו
יוזמי המיכתב בתוכנית־הטל־וויזיה
עלי־כותרת של ירון לונדון, ששיתף
עימם פעולה. ביום השישי שלמחרת
עמדו לפרסם מורעות־ענק בעיתונים,
ובהן עצומת־תמיכה בתנועה
(המשך בעמוד )32

והשר,ל

מאד! •גאלל בי ב

האם תימכר ״פדיי

גורמים כלכליים מטילים ספק בכך ששר־האוצר משה ניסיס אכן רוצה
למכור את חברת פז, למרות הפעילות הנמרצת של מנהל רשות־החברות־הממשלתיות,
זאב רפואה, למכירת החברה.
כיום נמצאים בארץ נציגי שש קבוצות קונים: המיליונר מאוסטרליה ג׳ק
ליברמן, שרצה לקנות את חיפה כימיקלים; האחים סמי ויולי עופר,
המייצגים את מישפחת־פריצקר האמריקאית; החברה לישראל; הקבלן ישעיהו
לנדאו, שמאחריו בנק הפועלים; גד זאבי, המחזיק כיום * 25 של פז;
סול ברנשטיין, קבלן־בניה מוושינגטון.
כל הקונים הבהירו חד־משמעית כי יקנו את פז רק אם המצב במשק־הדלק
יישאר כמו שהוא. והנה, לפני״כמה שבועות שלח שר־האנרגיה משה שחל
הוראה לחברות־הדלק כי באחד לאוגוסט תתחיל הרפורמה במשק״הדלק, שעיקרה
כניסת חברת־דלק רביעית לשוק, ביטול הסדר־המחירים הקיים, ומתן היתר
לבתי״הזיקוק, בעלי המונופול לזיקוק־דלק, להיות חברת־הדלק הרביעית שתעסוק
בשיווק. ברור שאם תבוצע הרפורמה, לא ירכוש איש את פז על״סמך הערכות
נעשו לגבי שוויה במצב הנוכחי.
הסיבה השניה היא החלפת יו״ר מועצת־המנהלים של פז, לפני שלושה
שבועות. איתן רף, לשעבר החשב הכללי באוצר, שהיה יו״ר הדירקטוריון במשך
כמה שנים, הוחלף בדויד הגואל, פעיל המיפלגה הליברלית מסיעת שר־האוצר,
משה ניסים. אילו היתה כוונה של ניסים למכור, לא היה ממנה יו׳׳ר לשלושה
חודשים. ניסים ימנה בימים הקרובים עוד שני נציגים במועצת־המנהלים של פז.
כיום יושבים בדירקטוריון רואה־החשבון שלום רונאל ואלפרדו רוזנצווייג,
כנציגיו של גד זאכי, התעשיין נחום קולמן, פעיל במיפלגה הליברלית,
כנציג־ציבור, דויד הגואל כנציג־ציבור, אריה שר, החשב הכללי של האוצר
כיום. שני המקומות התפנו בגלל התפטרות המפקח על הביטוח, יהודה דרורי,
ומנהל רשות ניירות־הערך, אריה מינטקביץ.

מישבחת שטון שולטת בבנק למיסחר
בשבוע שעבר ניסחתי במדור זה
ידיעה על הגדלת ההון של הבנק
למיסחר שגרמה לאי״הבנה.
מישפחתו של מייסד־הבנק, נחמן
שטרן ז״ל, מחזיקה ב־* 50 ממניות-
הבנק, ורק יתרת המניות מוחזקות בירי
כמה בעלי״מניות נוספים.
בכניסה לתדאביב
כל מי שמנסה להיכנס לתל־אביב
ברכב בבוקר, או לצאת אחרי־הצהריים,
יודע שזה סיוט. הכביש סתום, פקקים
ארוכים עד הרצליה או עד רעננה או
עד פתח־תיקווה. הפקקים הביאו לירידת
ערך הדירות באיזורים סביב תל־אביב,
בגלל הקשיים להגיע מהם לעיר
הגדולה.
עורך־הדין אלי סלע, הגר ברמת-
פולג בגבול הדרומי של נתניה, מצא
פיתרון. הוא נוסע בכל בוקר לתחנת־הרכבת
של בית־יהושע(איזור־התעש־יה
החדש של נתניה) עולה לרכבת של
7.35 ומגיע תוף עשר דקות לתל־אביב.
כמוהו רבים הגרים באיזור, לדבריו, ול־דיברי
אחרים, אילו היתה הרכבת פותחת
שרות מהיר בכל שעה בבוקר ואחר־הצהריים,
בין תל־אביב ונתניה, בית־י־הושע,
פתח־תיקווה, בית־ליד וכפר־ס־בא,
היה ניתן לצמצם במידה ניכרת את
מיספר כלי־הרכב הנכנסים לעיר והיוצאים
ממנה. רבים היו מעדיפים לבוא
ולחזור ברכבת מהירה, ללא פקקים.
פניתי לדובר רכבת־ישראל, לשאול
מדוע לא יעשו את המעשה הנראה גם
כעסק טוב. הוא השיב כי לרכבת יש
מיספר מוגבל של קרונות, וזה אינו
מאפשר לפתוח שרות נוסף. אילו היו
נותנים לרכבת תקציב, היתה עושה
זאת.
אז אולי שר־התחבורה יממן לרכבת
כמה קרונות, תחת להשקיע ברכבת־פרברים
חדשה?

י — 32

מה גורס לביקוש לכסף!
900 מיליון דולר הובאו השנה ארצה
והומרו לשקלים, שזרמו בחכם להלוואות
בשוק האפור, ועדיין הביקוש
לכסף מאמיר.
הסיבה העיקרית היא הגידול של
העסקות הנעשות בכדטיסי־אשראי,
דבר המחייב את העסקים לממן אותם
משר שלושה שבועות בממוצע, ער לקבלת
התמורה מחברת כרטיסי־האש־ראי.
לכך נוסף הצורך של העסקים
להתחרות ברשתות הגדולות, המעניקות
תנאי־אשראי מפליגים ללקוחות.
מכיוון
שהבנקים מוכנים לתת מימון
כנגד המחאות דחויות ללקוחות, בגובה
של עד * 70 מהתמורה, מעדיפים העסקים
לקחת כסף בשוק האפור, המוכן
לתת מימון של * .100 הריבית כשוק
האפור כיום על עסקים כאלה היא בין
* 5ל־* 6לחודש, ללא הצמדה.
עודפי שומן בנשר מאירלנד
במישלוח של 1500 טון בשר
מאירלנד התגלו * 15 שומן, במקום *3
המותרים.
הבשר הובא ארצה על־ידי חברת
מאיר עזרא ובניו. מישרד־התעשיה
שילם 2170 דולר תמורת טונה.
דוברת מישרד־התעשיה אישרה כי
בחלק מהמיטענים שהובאו מאירלנד
חרג אחוז השומן מהמותר, ונערכות
עתה בדיקות לגבי כל הבשר שהובא
מאירלנד, בהשתתפות נציגי הספקים,.
אם אכן יוכח כי אחוז השומן חרג,

סוכנות ״ברונפמך ]מכרה
חברה זרה רכשה את הבעלות על סוכנות ברונפמן. גם המוכרת היא חברה זרה,
הרשומה בוואדוץ. נציגיה בישראל ומנהלי ברונפמן הם שימעון הורן וברוך
ניר. החברה הקונה מיוצגת על־ירי עורכת־הדין דאנים שטראוס.
סוכנות ברונפמן היא הגדולה בייצוג עיתונים זרים, ביניהם בורדה הגרמני
והראלד טריביוו הבינלאומי.

״תדיראך
רכש שטחי
״נשיונאד
חברת תדיראן, המייצגת עתה בישראל
את חברת נשיונאל היפאנית יחד
עם איש־עסקים אמריקאי, רכשה
מכונס נכסי נשיונאל, אריה כהן, את
שיטחי החנות והמישרדים של החברה
ברחוב איבן־גבירול בתל־אביב. קודם
לכן החזיק בסוכנות ובמישררים איש־העסקים
יורם גיל יחד עם איש־העסקים
האמריקאי.
תדיראן גם שילמה לכונס־הנכסים
200 אלף רולר, תמורת השימוש המלא
בשם נשיונאל, ובכך הפכה לנציג
הבלעדי הישראלי של חברת־הענק
היפאנית.
ענוה למישור כספי
תפקיד היועץ המישפטי של בורסת
היהלומים נמסר למישרד מ, כספי
ושות׳ .בעבר היתה הבורסה מיוצגת
על-ירי עורך־הדין אמנון רוזני
שטיץ ז״ל. למישרד כספי יש כבר
כמה לקוחות בסדר־גודל דומה, כמו
אגד, דן וקבוצת־אייזנברג.
בציריך חברת אינאלקו, שהיו לה חנויות
ליד המישרדים הקודמים של נשיונאל,
ושמכרה אף היא מוצרי נשיונאל,
תסגור את החנות שלה. חברה זו היתה
קרובה ליורם גיל, והחלה לפעול אחרי
שכונס־הנכסים לקח מגיל את סוכנות
נשיונאל.

צה״ל
מזמין חברת גייי.קיי ,.בבעלות יוסף
ססרן ומשה סרישר, חשודה בהונאת
מישרד־הביטחון. בעליה עומדים
עתה לדין בבית־המישפט בתל־אביב,
בחשד כי ניפחו את מחירי הציוד מיפאן
שמכרו למישרד־הביטחון, וקיבלו עמלות
שהיו גבוהות בהרבה מעמלת *4
המותרת.
במישפט יעיד השבוע גם איש־עסקים
ישראלי שפעל עימם ביפאן,

דוד אלבראום.
ינקוט המישרד צעדים נגד החברות
המספקות.
הדוברת סירבה למסור פרטים לגבי
התוצאות של מיכרז לייבוא 3000 טון׳
בשר שנערך באחרונה. המיכרז הוא|
פתוח, ובעבר תמיד מסר המישרד
פרטים מלאים לגבי הזוכים ומחירי־הזכיה.
העלמת
התוצאות הפעם מעלה בין
משתתפים במיכרז חשדות כי מישרדו
של השר אריאל שרון מנסה להסתיר
משהו.

(המשך מעמוד )31
החדשה. בשבוע שלאלר מכן היתה אמורה
להתקיים הפגנה גדולה, לתמיכה
ביוזמת הנשיא אנוור!:ל״סאדאת.
התוכנית בוצעה על •פי המתוכנן —
עד יום השבת.
לאחר שמיכתב הקצינים פורסם,
יוזמיו התראיינו בטלו־יזיה, והמודעות
פורסמו בעיתונות, הניע יום השבת
ועימו הפיגוע ההמתי בכביש־החוף.
מקימי התנועה נבהלו, היה ברור שכל
מאמציהם ירדו לטמיון. הם החליטו
להקפיא את התוכניות לכמה חודשים,
ואז לנסות להתאושש!להתחיל מחדש.
לאחר כמה ימים }זילפן פקיד מ־סניף־הדואר
ושאל :״מדוע אינכם
מרוקנים את תיבת־הלואר ששכרתם?
היא מפוצצת ממיכתטים!״
קלר הוא גם סטודנט להיסטוריה,
שנה רביעית (בהפסקות) .אולם קשה
לו ללמוד באופן סדיר, בגלל פעילותו
הפוליטית הבלתי־נלאית. לאירגונים
הרדיקאליים שבהם| היה פעיל יש
להוסיף גם ידועים פחות, כמו הוועד
לסולידריות עם אל־סלוודור, ישראלים
נגד אפארטהייד, קבוצת
הלאה הכיבוש ולאחרונה הוועד לציון
20 שנהלכיב|ו ש. וגם: אירגון

איש־עסקיס גיל

הסתבכויות נזישרד
המושבים הביטחון ורשם האגודות מחרים -
בדיקה שערכו עורכי־דין בעסקים
של ארגוני־המושבים, שעסקו בקניות
ושהסתבכו בחובות אדירים, העלתה
תופעה מעניינית.
חלק ניכר מן העסקות שנעשו, או
הערבויות שהוצאו וההלוואות שנלקחו,
נעשו שלא כדין. אילו היה רשם-
האגודות־השיתופיות מקפיד למלא את
תפקידו, ומחייב כל אגודה לדווח לו
כחוק על עסקיה, ואילו היה בורק את
הדיווחים כפי שמחייבו תפקידו, היה
נמנע חלק ניכר ממה שקרה.
לרשם־האגודות סמכויות גדולות
יותר מאשר רשם־החברות, שכן כוחו
שאוב עוד מהחוקים העות׳מאניים.

במדי

בעיקבות הגשת כתב־האישום נגדם,
ניתק מישרד־הביטחון את כל
הקשרים עימם. למרות זאת, ממשיך
צה״ל לתת להם עבודות־הפקה של
סרטים, כאילו דבר לא קרה. תגובת
דובר־צה״ל לא הגיעה עד לרגע זה.
ספרן היה קצין בכיר בחיל־האוויר,
והציוד שמכר למישרד־הביטחון היה
ציוד לחיל־האוויר. לפני שנתיים הקים
גם חברה להפקת־סרטים, שבה היה
קשור גם טוביה סער, שפרש מהטלוויזיה
הכללית.

מפגין! קלר
מוחמד בחור טוב או רעי
השלום היהודי הבינלאומי, שנוסד על-
ידי מקסים גילן. את סיפרו הוציא לאור
באנגלית, ב־ 1500 עותקים, בהוצאת
סיפרס ההולנדית. זו הוצאה קטנה
המתמחה בנושאי המרחב. פירוש שמה:
ברוש. הברוש, האופייני לאיזור, הוא
עץ קטן אבל דמותו בולטת בנוף. כמה
סימלי.
״יש לי גיס!׳ז כעת, משהפך לסופר,
החליט קלר ן הפסיק ללכלך קירות.
בתחום זה התז כבר צבר עבר פלילי
עשיר. פעמים רבות נעצר, ולאחר
שערימת התיקים בעבירה של ״השחתת
פני־מקרקעיך התקרבה לתיקרה,
הועמד לדין ואף הורשע ונדון לחודש
מאסר בפועל. את) החודש בילה בעבר
דות־חוץ במיתקן מישטרתי, שם עסק
מהבוקר עד אחרלצהריים בניקוי כלי-
הנשק של השוטלים.
התעלול האחרון שלו בתחום מיל-
חמת־הכתובות הי ה לפני שנתיים. בתחנה
המרכזית בתל־אביב הוא מצא
כתובת בסיגנון נאצי :״מה תעשה אם
תתעורר בבוקר !תמצא שיש לך גיס
בשם מוחמר?״ אלט קלר שלף את בקי׳
וענה על הקיר :״כבר
יש לי, מוחמר בחור טוב ואנחנו מסתדרים
מצרין!״
התשובה כנר זה הרגיזה מאוד את
מזהמי הקירות חכהניסטיים, שכן למחרת
היום כוסו ק!רות בתים רבים בתל־אביב
בכתובת :״)מוחמר בחור רע!!!״

יפתח שכינו ₪
העולם הזה 2598

הורוסהוס מרים כנימיני

מזל החזדש:

תאומים

לכן, לתאומים החיובי והחזק צפויים
חיים מיקצועיים שיש בהם הרבה עניין והצלחה,
ואילו הטיפוס החלש של התאומים
לעולם אינו מצליח לשקוע בקריירה אחת
שיש בה קביעות, המשכיות וביטחון. הם
עוברים מעבודה אחת לאחרת, וכשהדבר ה־

מטיבעם הם טיפוסים שלוקחים. כך יו צא,
שבקצב די מהיר הם עלולים להגיע
לגניבה, אפילו בתור תחביב. כשמשהו מושך
את תשומת״ליבם הם חומדים אותו. ואם
אינם יכולים להרשות לעצמם, הם מחליטים
שהם מוכרחים להשיגו בכל מחיר. אם הם
הצדהנסתר והלא חיוני

במישור האישי. וטיפוסים אלה תמיד נמשכים
למה שאינם יכולים להשיג. אם יצליחו
להגיע לאותו הדשא הירוק יותר של
השכן מיד יביטו לעבר היעד הבא, שהוא
עוד יותר ירוק, יפה ומושך.
הם מרגישים די נוח לנהל מספר רומאנים
בעת ובעונה אחת. אסור למאהבים או למאהבות
לטעות ולחשוב שאופיו של אותו
תאומים ישתפר עם השנים, זה לעולם לא
קורה, הם אף פעם אינם מתבגרים. לוקח
להם זמן רב לעבור את תקופת הילדות ו רבים
מהם אף נשארים בה כל ימיהם.

הם מדבוים ברי
הבסקה, למוות
שאיו להם מה
להגיד -ומה
שאינו נו\ע להם
הוא חסד כל חשיבות

בין בני תאומים, כביתר המזלות, מצויים
כאלה שבולטים בתכונותיהם השליליות.
הם נקראים הטיפוסים החלשים במזל זה.
הם נוטים להיות שיטחיים, חסרי״התמדה,
דו״פרצופיים, לא עיקביים, ערמומיים ונוטים
לפזר סביבם אי־שקט ועצבנות.
הסקרנות ה״תאומית״ מתעוותת כאן וה עשייה
הופכת להיות מיקרית וחסרת שיטה.
שום דבר לא ייעשה בצורה יסודית או
טובה. הם מבזבזים את זמנם בקלות־דעת
במקום לרכז את מירצם ולהגיע למשהו. דעתם
מוסחת בקלות והם חסרי־מנוחה. הם
אינם יכולים להיצמד לשום דבר שיגרתי,
החוזר על עצמו תקופה ממושכת.
מסיבה זו הם מסתדרים כל״כך טוב עם צ הם
מתישים ומעייפים כל מי שבא עימם
עירים מהם או עם ילדים.
במגע בגלל דרישתם הבלתי־פוסקת לאה רוב
התאומים הם מיזוג של התכונות
דה, תשומת״לב, התחשבות וזמן.
הטובות והרעות של המזל, לכן אסור להת הם
בטוחים שהם תמיד צודקים, וכל דבר
ייאש. יש להם סיכוי לצאת מזה.
שלא נוגע להם ישירות נראה להם חסר חשי בבסיסו
התאומים הוא בעל כישרונות,
בות.
נאמן ואפשר לבטוח בו, אלא שהוא פשוט
כל בני מזל תאומים אוהבים לדבר, לרוב
זקוק לבן-זוג מתאים כדי שהחלק הטוב בללא
הפסקה, לא רק בעזרת הקול -כל חל־ראשון
אינו נראה להם -הם נעלמים, נתפסים, הם לא מצליחים אפילו לשקר ב אישיותו ייצא לאור.
קי-הגוף משתתפים בשיחה. זו הדרן הקלה
מסתלקים ומתפטרים כשבפיהם אלף תירו צורה משכנעת, כפי שיעשה זאת הטיפוס ה אך
בכל זאת, בין הטיפוסים השליליים
חזק. הם חושבים שאף אחד אינו פיקח כמו צים,
משכנעים יותר או פחות.
ביותר לזהותם. הם מניעים את ידיהם לכל
יותר, דרוש יהיה מאמץ רב כדי להגיע ל תם.

גם בלתי אחראיים, קשה לסמוך ע הכיוונים
כמו טחנת״רוח׳חיה. אבל זה די
תוצאות טובות. השאלה היא אם קיימת
נדיר שיש להם באמת מה לומר, לפחות מש החיפוש
אחר חידושים וחוסר הכנות
ליהם, וכדאי לבחון את העבודה שנעשתה
דמות כל״כך סלחנית ומלאכית שתסכים
על־ידם.
הופכים את חייהם של בני תאומים לקשים
הו בעל משמעות.
לסבול את כל אותם חסרונות.
4444444444444444444 44444 4 * 44 4 4444 444444444444444444444444444444444 4444
4 444444 44444444 44 4*4 4444 44
עומס עבודה ב־ 17 וב״ 18 בחודש. אתם במקום העבודה מוטלת עליכם יותר מדי
עייפות, תשישות והרגשת בדידות. ב״ 7ג התוכניות גדולות ומעט לא מציאותיות, מה
וב־ 18 בחודש. רצוי לחסוך במאמצים ולמ שנדחה עד עכשיו כדאי אולי להמשיך ולדנאלצים
לקחת על עצמכם תפקידים של אחריות, אך מאחר ולא מזמן היתה לכם
נוע הידרדרות במצב האחרים,
שימרו על החופשה
אין לכם ברירה
חות לחודש הבא. הכווגופני
והנפשי. שיפור ג בריאות,
אתם קצת נח אלא
להשלים כל מה
נה בעיקר לתוכניות במדול
כבר למחרת, כך
לשים ומתעייפים מכל
קום העבודה, עכשיו השהחסרתם.
לא נראים
שב״ 19 וב־ 20 בחודש
מה שמוטל עליכם למתנדבים
בשטח שמוכתמונה
אינה ברורה ולא
תוכלו ליהנות מפגישות
אחרונה. במגעים עם
נים לעזור ולהקל מעליכדאי
להתחיל בתוכנית
נעימות, רומנטיות ואחהממונים
כדאי שתהיו
כם את העומס. אולם
שאינכם שלמים עימה,
רות, וכן לשכנע כל מי
זהירים, אם כי בדרך
או שהתגלו בה יותר
נראית הזדמנות להתשתרצו
במה שתרצו. בכלל
אתם זהירים בדב חיל
בקשר חדש דווקא
מדי פגמים וחסרונות.
( 2בספטמבר
ריכם הפעם אתם נוטים
אותם ימים אפשר יהיה
דרך מקום העבודה -
במיפגשים עם אנשים
21בחרס ־
22באוקטובר
20באפריל
להשיג משרות שעד עכלהיות
נועזים וחצופים
שימו לב לאלה שקצת
אתם נוטים לספר ולגשיו
נראו רחוקות ובלמדי,
ולומר כל מה שבא
חוששים, מתביישים ונ לות
דברים שעד עכשיו
לכם. זו שגיאה, ביחוד כעת, כשחושבים בוכים לפנות אליכם -ולמה שלא תהיו
תי ניתנות להישג. מה־ 21 בחודש עליכם נשמרו היטב ובסודיות מוחלטת. היזהרו
להציע לכם תפקיד מעניין ואחראי יותר. היוזמים? קשה לתאר שהעניינים יזוזו לבד.
להיות זהירים מאוד בטיפולכם בכספים. מהנטיה להסחף בדיבורים ללא שליטה.
4 4 4
4 4 4

מצב בריאות קצת רופף בצירוף חוסר מרץ נסיעה או קשרים עם ארצות אחרות עלולים
הבעיות הקשות שהיו לכם בעבודה בחודש בעיות כספיות עלולות לגרום לדאגה סביב
האחרון נגרמו בעיקר מיחסים לא טובים עם ה־ 17 או ה־ 18 בחודש, זה לא הזמן לקחת
ומצב רוח קצת ירוד עלולים להביא אתכם להתקל בבעיות של הרגע האחרון, דרושה
לבטל תוכניות לנסיעה,
עמיתים לעבודה. המצב
סיכון מכל סוג שהוא.
תוכנית מפורטת ומטיול
או ביקור. אל תעדוקדקת
כדי למנוע מעומד
להשתפר, א תם
אתם נוטים לקיצוניות,
שו זאת, כדאי בכל זאת
ועלולים לסבול מהפסשוקעים
במחשבות פיצב
שבו אתם מאבדים
להשתדל ולעשות את הדים
ממשיים בגלל הי שליטה.
שימו לב למה
לוסופיות, מסיקי ם מסמאמץ,
הפיצוי יהיה כקנות
הגיוניות וכדאי שמור,
השקעת־יתר או
שאנשים מעבירים ו דאי.
היכרויות חדשות
רומזים מתחת לפני ה ההתנהגות
תשקף זאת.
בקשת הלוואה, שתת צפויות
בתקופה הקרוקשו
מאוד למלא אחרי
ה־ 17 וה־ 18 בחודש נעישטח.
יש מי ששינה את
בה וחבל לשבת בבית
תוכניותיו ויחסו אלי התנאים
שלה. כדאי ל מים,
ביחוד במיפגשים
? 2נאוקטינר -
י 2ביויי ־
20בינואר ־
או במקום העבודה הקכם,
אך מתוך נימוס או
רומאנטיים, אותם ימים
התרחק מכל ספקולציה
: 1 21אפויי *
22ננונוינד
21נאוגוסס
18בפברואר

נניא־בוע ולהחמיץ את ההז מתאימים
לבילויים וניאו
מפעילות שאינה סואי
נעימות אינו אומר
דמנות. הבעיות הכסזאת
בגלוי. זה יכול
צול מלא של כל ההנלידית
ובטוחה. ה״18
אות האפשריות ממופעי בידור. אפשרות וה־ 19 ממלאים אתכם בהתלהבות, בעיקר
פיות עדיין לא חלפו, אתם לחוצים בענייני לגרום לאכזבה. גלו זהירות בכל הקשור
לזכיה בהימורים אפשרית רק באותם ימים. במיפגשים חברתיים עם אנשים חדשים.
כספים -זה בטח לא הזמן לתכנן תוכניות. להוצאת כספים -אתם נוטים לבזבזנות.

4 4 4
4 4 4

לאחר שבוע סוער ומתוח הייתם רוצים ברביעי או חמישי לא תוכלו להתחמק מפגיב־
17 וב״ 18 בחודש שוב צפויה מתיחות לאחרונה נדמה היה שהבעיות בעבודה מוצבבית
או ביניכם לבין בני מישפחה. לא אות את פיתרונן, אך השבוע שוב צפויות בעלהירגע,
אך זוהי כנראה משימה כמעט בלתי שה עם מי שנפגע מכם לאחרונה, מבלי שהתאפשרית
כשמתייחסים
כדאי להתייחס, ועוד
יות. הפעם אין מי שמנכוונתם
לכך מראש, תצלתקופה
הנוכחית. הש סה
להפריע בכוונה
יותר כדאי להתרחק, לטרכו
להסביר את עצמבוע
שוב אינו מפנק
תחילה, הבעיות עלולות
תכנן נסיעה או חופשה
כם -כדאי לא לקלקל
אתכם. יחסים רומאנקצרה
לבד, ללא המללהיגרם
מחוסר הבנה.
יחסים שלאורך שנים
טיים שהחלו לא מזמן
ווים הקבועים, שעימם
תיקשורת לקויה או
היו טובים. ב־ 19 וב־20
עלולים לגרום לאכזבה
אתם מחלקים את חיי בחודש
אתם נוטים לקפרשנות
לא נכונה של
ובילבול, בן הזוג אינו
כם בדרך כלל. ה 9-ג
דבריכם או כוונותיכם.
חת סיכונים כספיים,
וה״ 20 מועדים להפסמסביר
את כוונותיו. ה-
כדאי שתסבירו את עצאם
על־ידי הימורים,
22באוגוסט -
1 2נוב יני
9ובפברואר
21 וה״ 22 בחודש מרדים
כספיים, אתם נומכם
בצורה ברורה. ה־התערבויות
או כל דבר
22בספטייבו
1ז ¥ויני
20בלורס
אים על עייפות, חוסר
טים להמר או לסכן את
21 וה־ 22 בחודש אינם
מסוג זה, נכון שזה אינו
מרץ ואולי אף ירידה
כספכם בדרך כלשהי,
אופייני לכם, אך הפעם
טובים לנסיעות, ואם
במצב הבריאות. בכספים הימנעו מהוצאות
והפעם אתם בפירוש עומדים להפסיד. אז אין ברירה אל תשכחו תעודות כדי שלא
אתם נסחפים, ובכך מסכנים כספים שהושגו
שאינן הכרחיות והקטינו את הסיכונים. לאחר מאמצים ומחשבה רבים כל כך.
נסו לדחות את הסיכון ולהתגבר על היצר. למצוא את עצמכם במצבים די מרגיזים.
*4444444444444 444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444444*44*444¥4י 44*3 3

עקת

שוו

קשת

ננתחת ההרשמה למועדון
הבון־טון בחברת־השפע, מלבד פנטהאוז למעלה
והמכונית החדישה למטה, ומלבד שתיים־
שלוש נסיעות בשנה לחדל, זה גם להשתייך
לאיזה מועדון.
כל מי שהוא משהו משתייך. אז יש כמובן

אסתר זוכוביצקי
מיספר המקומות מוגבל
מועדון־הגולף בקיסריה, ויש מועדון ברידג׳ ,ויש
מועדון מוסיקלי, ויש מועדון הים־התיכון, ויש
מועדון־הסקי. ומי שלא יצא לו להשתייך.אף

לאחד מאלה, אז מחוסר ברירה נרשם למועדון
שומרי־מישקל. העיקר להיות חבר באיזה מועדון,
ולהרגיש חשוב.
בימים אלה מדברים בארץ על הקמת מועדון
חדש. מועדון הנשים שהבעלים שלהן ברחו
לחו״ל בגלל הסתבכויות פינאנסיות.
מי שהיא כבר חברה במועדון היא ורדה גיל,
אשתו של יורם גיל, מלך האלקטרוניקה,
שהסתלק לשווייץ והשאיר כאן את ורדה ואת
ילדיהם. לפי הנסיעות של ורדה לשווייץ, כדי
לבקר את גיל, אני מבינה שמלבד חובות, האשה
והילדים הוא השאיר כאן גם די כסף לכרטיסי־טיסה.
שניים
שהסתלקו דווקא לבראזיל הם יורי
סלנט וחגי בליך, בעלי חברת פ.י.ט. יורי סלנט
השאיר כאן רק חובות, כי אשה לא היתה לו. אבל
חגי בליך השאיר את אשתו ירדנה, וגם בן ובת
נחמדים.
אלישע גולדמן, שברח לניו־יורק, השאיר
בית גדול בסביון, אשה, אביבה, שני ילדים וגם
קצת נכדים.
יונתן זוכוביצקי השאיר כאן את אשתו
אסתר ושלושת ילדיו כשנסע לניו־יורק, אחרי
מות ידידו ושותפו מיקי אלבין. יונתן גם השאיר
סיכסוכים גדולים בתוך מישפחת״אייזנברג,
והרבה צער מכל הצדדים.
עורך־הדין הירושלמי גד רווה, שברח לאוסטרליה
ומשם לשווייץ, השאיר בארץ את אשתו
ריקי ואת שלוש בנותיה מהנישואין הראשונים.
גם ריקי נוסעת לבקר את בעלה כל חודשיים־
שלושה, אבל חוזרת מהר כדי שלא להזניח את
הילדות.
שימעון פרץ, מבעלי גלידה קתו ביפו,
נסע למיאמי והשאיר כאן את אשתו,מזל ואת
שלושת ילדיהם. אומרים לי שמזל אינה אוהבת
נסיעות לחו״ל, ולא אוהבת בעל שברח, ולכן היא
ביקשה גט.

יבוא אן
לא יסא

זאת השאלה
לפני כשנה וחצי נישאו איילת מילוא וסמי
לוי בחתונה מפוארת במצודת!זאב. כל העיתונים
דיווחו על החתונה ועל שימלת־החתונה

ועל האבא של איילת, שהוא |1חיו של רוני
מילוא, ועל האמא של איילת, שהיא הפיה,
הבת של מנחם בגין. וסיפרו ש}!יילת השתתפה
בתחרות מלכת־היופי, וראיינו אותה ואת החתן,
ושאלו את הקרובים מה כל אחד}תן להם במתנה.
וגולת־הכותרת של האירוע היתה השאלה הגדולה
״יבוא או לא יבוא״ ,הכוונה לסבא המי

אביבה גולדמן
וכל הקודמת זוכה!אלה הן רק הראשונות שנרשמו למועדון
החדש. ביקשו ממני להודיע שמיספר המקומות
מוגבל, וכל הקודמת זוכה.

רא זכתה
כשהייתי בהלוויה של חברתי, גוגה רג׳ואן,
הייתי כל־כך אומללה ועצובה, שלא שמתי לב מי
היה שם ומי שלא היה. אחר־כך אמרו לי שטדי
קולק, למשל, לא היה, ומאוד התפלאתי על זה.
הזכירו עוד שמות של אנשים שלא באו להלוויה,
ואף אחד לא הבין אין זה יכול להיות, כי כולם

אורית רג׳ואן
למה טדי קולק לא באי
יודעים שגוגה היתה אחת הדמויות הרומינאנ־טיות
והאהובות בירושלים.
עכשיו מסתבר שהיו הרבה מאוד אנשים שלא
באו להלוויה, מפני שבאותו היום ממש וגם

על מה, אתם חושבים, מדברים כולם בבית
המישפט בתל־אביב בימים אלה? על מישפטים?
על עירעורים? על מישל חדד שפרש? על
עורך־דין שהצליח? על עורכת־דין שטענה יפה?
מה פיתאום? כל הסיפורים האלה מעניינים את
הסבתא של יושבי המיזנון בבית־המישפט. הסיפור
שכל אחד מספר לשני הוא שאיה אורג־שטיין,
כתבת בתי־המישפט של מעריב, נמצאת
בהריון.
איה, שהיא באמצע שנות ה״ 30 שלה, רווקה,
הגיעה לפני שבועיים לעבודה, ותיכף התחילו
להגיד עליה מאחורי הגב כמה שהיא השמינה.
עורך־דיו אחד אמר לשני :״למה היא לא שומרת
על עצמה קצת?״ ועורך־דין אחר אמר :״אולי
כדאי להגיד לה שתעשה קצת דיאטה?״

באותה השעה הקליטה הטלוויזיה את התוכנית
המיוחדת לכבוד טדי קולק.
אחרי יומיים התאספו כל אותם אנשים, שלא
היו בהלוויה, והחליטו שהם צריכים למצוא דרך
כדי להיפרד מגוגה, ולכן הם קבעו לעשות ב־28
ביוני אחרי־הצהרים מיוחד בבית־העירייה, ובו
ידברו עליה ויזכרו אותה, ואני בטוחה שגם ישפכו
דמעות.
עוד אירוע שאני בטוחה שיהיה טבול בדמעות
הוא חתונתה של אורית, בתם של גוגה ומורים
רג׳ואן. החתונה נקבעה כבר לפני חודשים
אחדים. חשבו, כמובן, לעשות חתונה גדולה ויפה
ושמחה, אבל מה שתהיה זו חתונה קטנה וצנועה,
עם קרובי־מישפחה בלבד. חתונה זה תמיד דבר
שמח, אבל הפעם, בהכירי את הדמויות, אני
בטוחה שכולם יבכו על שגוגה לא זכתה.

איילת לוי

איה אורנשטיין
מי האבאי לא חשוב!
וכך הלאה וכך הלאה. כל זה עד שנכנסה
לאולם עורכת־דין ממין נקבה. ההיא הרביצה מבט
אחד באיה, ותיכף היא הבינה שאיה פשוט בהריון.
אז עורכת־הדין אמרה את זה לשותף שלה, שאמר
את זה לשוטר, שאמר את זה לעורך־דין אחר,
שסיפר על זה לשופט־השלום, שמייד העביר את
זה לפקידה, שסיפרה את זה לשני עיתונאים, ותוך
שלוש שעות גם אני ידעתי שאיה בהריון.
אבל אני, תחת לספר את זה לחברה שלי, פשוט
דרינג־דרנגתי לאיה, ואמרתי לה:
״מזל טוב, איה!״
״תודה!״
״באיזה חודש את?״
״בשישי!״
״ומותר לדעת מי האבא?״
״לא חשוב״.
״האבא לא חשוב, או לא חשוב שאני אדע?״

התרגשות ברחוב 1צמח
פורסם, שנסגר בביתו ברחוב}צמח, אחרי מיל־חמת־הלבנון,
ואף אחד לא ילע אם הוא ייצא
מהבית כדי להיות נוכח בחתולה של נכדתו.
הסבא לא בא, העיתונאים לתפזרו בשקט, היו
עוד אי־אלה ידיעות קצרות בלמודים האמצעיים
של העיתונים, שאיילת ובעלו( הלכו לחיות, כמו
חלוצים, באריאל, כדי להפליח את השממה,
להביא את הגאולה, להראות ן וגמה אישית וכל
מיני דברים כאלה. אחר־כך נהיה שקט גמור,
וכולם הפסיקו להתעניין באיילת ובבעל שלה.
השבוע פגשתי אותה בתל־אביב, ולה בטן של
חודש תשיעי. היא סיפרה לי שהם עזבו את
אריאל. הם השכירו את הווילה שלהם שם, ושכרו
בית ליד האמא באפקה. סמי עדיין בשרות־חובה,
אבל בכל רגע פנוי הוא עובד במיפעל־הקירור
של אבא של איילת. איילת כפר אינה עובדת, כי
היא מחכה ללידת התינוק. אחרי בדיקת האול־טרה־סאונד
דווקא רצו להגיד לה אם זה יהיה בן
או בת, אבל איילת לא רצתה לשמוע. מה שיבוא,
ברוך הבא, היא אמרה.
מרחוב־צמח בירושלים הגיעו ידיעות שהסבא
מאוד מתרגש. לא בכל יום נולד לו הנין הראשון,
או הנינה הראשונה. מעניין א} 1הוא יבוא לברית
של התינוק/ת.

לא פיסיקה גרעינית ולא מוסיקה כנסייתית

לפעמים, כשנמאס לי מהסיפורים על תל־אביב או ירושלים, אני מתחילה לחפש במקומות אחרים.
ואמנם, פעם בשנה אני שומעת על איזה סיפור מעניין שקורה בחיפה, ופעם בשנת ׳81 אפילו שמעתי
על איזה סטוץ שהיה בטבריה. פה ושם גם התחלתי לברר על העיר הדרומית אילת, אבל כל מקורביי
ושפיוניי אמרו לי שחבל על העבודה. כי באילת לא קורה שום דבר מעגיץ. הם הסבירו לי שאילת זה
כמו קיבוץ, ושם כל אחד יורע מה קורה אצל השכן שלו, ולכן הזוגות מאוד נזהרים לא לעשות עניינים.
גם אמרו לי שמרוב החום אץ לאנשים כוח להתעסק בדברים שמוציאים אנרגיה.
ופיתאום אני שומעת שבכל זאת יש סיפור מאוד מעניין. בהתחלה לא האמנתי, בגלל האמור לעיל,
אבל אחחכך הסתבר שמה שעושים האילתים. כשהם רוצים לעשות, זה לקחת מטוס ולבוא לתל־אביב.
אז ככה עושה הזוג הזה, שהוא זוג מאוד ידוע ומאוד פופולארי באילת, וכולם חושבים שיש להם
חיי־מישפחה לתיפארת, וכל מה שמעניין אותם, מלבד הקריירות שלהם, זה הילדים הנחמדים שלהם.
) ככה חושבים כולם באילת, ובאילת זה גם נכון.
,אלא שעכשיו מסתבר לי שהאדון והגברת נוסעים להם פעמיים־שלוש בשבוע לתל־אביב. הם
לא נוסעים ביחד, בגלל הילדים. כשהוא בתל־אביב היא באילת שומרת על הילדים, וכשהיא בתל־אביב,
הוא באילת שומר על הילדים.
מה הוא עושה בתל־אביב — זה סיפור שלא נדבר עליו עכשיו. מה שהיא עושה בתל־אביב, זה דווקא
מעניץ מאוד. משדה־התעופה רב היא לוקחת מונית, המסיעה אותה ישר למלון שרתון. שם. בחדר
ממוזג־אוויר, מחכה לה עורך*דין תל־אביבי ידוע ועשיר, בן .48 מה הם עושים בתוך החדר, במשך
כמה שעות בכל פעם, לא הצלחתי לברר, כי אני לא מציצנית. אבל יש לי הרגשה שעל פיסיקה גרעינית
הם לא מדברים, ואולי הם גם לא שרים ביחד מוסיקה כנסייתית.
אבטיח וילדה

אם מישהו ראה במיקרה בשיכון־למד בתל־אביב
איש הולך כשאבטיח גדול ביד אחת וילדה
יפה בת שנתיים וחצי ביד השניה, ואותו מישהו

אוהב מתנות יחיה!

מה אפשר להגיד על כתב־החברה עמית
לוינסון? אפשר להגיד עליו שהוא בחור נאה?

אפשר! אפשר להגיד שהוא בחור טוב? אפשר!
אפשר להגיד שהוא מלו־המסיבות? הו, הו, עוד
איך אפשר! אפשר להגיד עליו שהוא מדבר יידיש
ברמה של שלום־עליכם? אוודע אפשר. והכי
אפשר להגיד עליו שהוא איש נחמד. תמיד

רר״הדין סומרול, הביא ארבעה ספרים של
הבלש העברי דויד תדהר, והבטיח להשלים את
הסידרה. ברכה צמח שלחה עציץ. ניצה
שוחט תפרה לו תילבושת חדשה, צבי לידסקי
הביא את אחד מ־ 2וספריו, כ מו ת מיד. עדנה
שבתאי הביאה את זיכרון דברים. יואל שר
הביא משהו בלתי־מוגדר, מין הכלאה בין ספר

עבי טל, העולם הזח

רפי שאולי
-בשיכון למד

זוג מאוהב
חשב שהאיש דומה מאוד ל רפי ש אולי, שיידע
שהוא לא טועה. האיש בעל האבטיח והילדה הוא
אכן רפי שאולי.
רבים מידידיי אמרו לי בזמן האחרון ששאולי
לא בארץ, כי כאשר הוא נמצא שומעים עליו. אז

שלחתי את שפיוניי, והם גילו אותו בשיכון־למד.
שאולי מתגורר בשקט, בשלווה ובאושר, ביחד
עם חווה לוי, לשעבר מלכת״יופי, לשעבר
דוגמנית־צמרת, לשעבר אשתו של גי פולופ,
לשעבר מבעלי בגד־עור. ביחד עם הזוג המאוהב
גרה גם אלכסנדרה, שהכל קוראים לה בחיבה
אלכס, בתם בת השנתיים וחצי של חווה וגי.
שאולי אינו מסתתר בבית, וכך אפשר לראות
אותו לעיתים קרובות הולך לקניות בסופר
המקומי, ביחד עם אלכם, וחוזר הביתה, כשבידו
האחת סלים ובידו השניה הילדה הקטנה.

האמת
על הענווה 71017
שלי

עמית לוינסון
זין גזונט
מבסוט, תמיר מחייך, תמיד יש לו מילה טובה
לכל אחד ולכל אחת, אם בעל פה ואם בכתב.
בגלל כל הסיבות האלו, עמית לוינסון הוא בחור
מאוד אהוב על אנשים.
אז כשחוגג עמית את יום הולדתו ה־ 30 בבית־הקפה
סן־ס ט שבהרצליה, מתמלא המקום בכל
הגברות היפות החשובות והמפורסמות של
שפלת־החוף. כולם באו לחבק ולנשק את עמית
ולהגיד לו ״גזונט זול סטה זיין״ ו״ביז הונדרט
אונט צוואנציג״ ,ועוד כל מיני ברכות ביידיש. אז
כולם אכלו ושתו ובירכו ושמחו, וקצת שרו לו
שירים, ושוב התנשקו, ובסוף כולם הלכו הביתה,
ורק עמית נשאר שם מכוסה במתנות. אומרים לי
שהוא הזמין שתי מוניות כדי לקחת הביתה את
כל הכבודה.
מלכה רוזנשטיין נתנה במתנה פראק לכן,
שאותו לבש עמית בזמן המסיבה ונראה כמו
הנסיך הקטן. ברוריה ציית נתנה ציור שלה,
וכך עשתה גם הציירת אריאלה וידזר. עד

לקאסטה. ידידה מפאריס הביאה צמיד וטבעת
של קארטיה מזהב.
מלבד כל אלה היו עשרות בשמים ואפטר״
שייכים ועניבה אחת או שתיים, ואפילו כמה
צ׳קים על סכומים יפים, שהועברו ישירות לאמא
של עמית.
היו גם כמה מתנות יקרות שעמית סירב לקבל.
אחרי ששמעתי את כל הסיפור הזה מהשפיון
שלי, דרינג־דרנגתי לעמית כדי לברך אותו ליום־
ההולדת, ושאלתי אותו מה היתה המתנה שממנה
הוא הכי התרגש.
עמית חשב, חשב וחשב, ואחר־כך אמר, כמו
דיפלומט מנוסה :״כל המתנות היו מקסימות, אבל
אם את מכריחה אותי, אז אודה שהכי ה ־;שתי
מהמתנה של נירה רבינוביץ. נירו זינה
כבר לפני חודשיים ספר שאי־אפשר לקנות בארץ.
כמה ימים לפני יום־ההולדת שלי הוא הגיע,
ונירה הביאה אותו למסיבה. זהו ספר־ענק, שלד
שה ק״ג, ששמו דער אוצר פון דער יידישער
שפראך.״

אולי אני לא צריכה להודות בזה, אבל פיתאום
נורא בא לי להגיד להם שהעבודה הכי קלה
בעולם היא לכתוב מדור רכילות.
הכיצד, אתם שואלים? אז אני אסביר לכם. כל
מה שבן־אדם צריך זה לכתוב במדור שלו איזה
סיפור קטן, שהוא שמע במיקרה באיזה מסיבה.
נניח, הבן־אדם כותב שראו את גברת איקס עם
אדון ויי. העיתון יוצא לאור, הסיפור מתפרסם
ועוד באותו היום מוצף הבן־אדם, בעל מדור
הרכילות, ב־ 300 טלפונים שאומרים לו :״מה, רק
את זה אתה יודע, שהיא יוצאת איתוי ואתה לא
יודע ש ...וזה ...ואחותו היא ...ולבן שלו קרה.״
וחמותו התגרשה מ ודרך אגב, השכנים שלו
פיתאום
וככה, בגלל. סיפור קטן של הגברת איקס
שניראתה עם אדון ויי, פיתאום הבך אדם של
מדור־הרכילות מקבל בחינם 300 סיפורים
מרתקים. כל מה שנשאר לו לעשות זה לבדוק את
אמיתות הסיפורים, והנה יש לו חומר למדור־הרכילות
שלו לשנה שלמה.
למה פיתאום נזכרתי בכל זה? כי בדיוק בשבוע
שעבר כתבתי במדור זה שרוזי מראש, אלמנתו
של יהושע מראש, נראתה בלונדון עם הפרופסור
שלה. זה כל מה שכתבתי.
מה שאני יודעת היום זה שהם בלונדון ביחד,
כי הם מחפשים דירה בלונדון. חזי מוכרת את
דירת־הפנטהאוז שלה במיגדלי דויד, ועוברת
לגור בלונדון. אני לא יודעת אם הפרופסור עובר
לגור איתר״ כי יש לו איזה בעיה קטנה בדמות
אשה חוקית בארץ־ישראל, אבל כמו שאני מכירה
את החיים של הפרופסור, בכל שבועיים הוא נוסע
ממילא לכמה ימים ללונדון.

על מה מדברים בימים האחרונים בכל מקו־מות־ד,בילוי?
מה מעניין את כל האנשים שהם י
אז? אני אגיד לכם!
הסיפור הכי לוהט בעיר הוא הסיפור על1
עורך־הדין המצליח, שהחליט לנסוע לחופשה
ביוון עם אשתו.
לאשתו של עורך־הרין יש (או היתה, ליתר ,
דיוק) חברה מאוד טובה, דוגמנית במיקצועה. י
מכיוון שבני הזוג הנשוי הם טובי־לב, או אולי
משום שהם אוהבי חברה והרפתקות, החליטו1
לקחת את הדוגמנית היפה והחטובה לבילוי
משותף ביוון.
הם בילו ובילו ובילו, ובסוף הבילוי החליטו
עורך־הדין והדוגמנית להשאיר את האשה החוקית
ביוון. השניים המשיכו לפאריס, הידועה
כעיר האורות והבגדים. שם צייד עורך־הדץ את
הדוגמנית החטובה במלתחה עשירה. שם הם גם
בילו כהנה וכהנה. ושבו לארץ־ישראל.
גם כאן לא כבתה האש של האהבה הלוהטת.
עורך״הרין והדוגמנית עברו לגור ביחד והאשה
החוקית פתחה בהליכי־גירושין.

ועוד דבר נודע לי על חזי מראש. נודע לי
שהיא הגישה לבית־המישפט בתל־אביב מיסמך
שעליו חתום בנד״ אדם בן ה־ .20 המיסמך הוא
כתב־וויתור על חלקו של אדם בירושת אביו
יהושע מראש. אני עוד לא שמעתי על בחור בן 20
שוויתר על ירושה לטובת אמו שאיננה בדיוק
עניה מרודד״ אבל אם בך אדם חי די זמן, הוא
שומע כל מעי דברים משונים. זה בדוק.

טואגדיה חול־אביבית: לאה עוזיאל (מימין)
מבנה את 511:1-״.
__ באש,
הוגשת שאין ר עוד בשביל מה דחיות!,,
10363748

פעם בכמה חודשים היה בעלי נוסע
לאירופה ומחפש את החשפניות הכי
טובות, שיבואו להופיע בבר.

*ץ די בוקר מגיעה לאה (״לולה״)
^ /עוזי א ל לבר 51 השרוף. היא
מסתובבת בבר, מנקה שאריות־פיח,
מתיישבת על אחד הכיסאות המעטים
שנותרו במקום, ונזכרת בימים עברו.
כשהיא מעלה זיכרונות מימי־פריחתו
של המקום, היא אינה יכולה לעצור את
שטף הדמעות. היא סופקת כפיים
ואומרת בקול חנוק:
״איך יכלו לעשות לי כזה דבר? רק
מי שיש לו לב של אבן מסוגל לשרוף
לי את הבר. אין לי מישפחה בארץ,
ועכשיו כשאין לי הבר — נשארתי
לבד. לבד ובלי כלום, בלי סיבה לחיות!״

51 היה מוסד תל־אביבי ותיק
ומוכר. מועדון־החשפנות הראשון בעיר.
לפני
35 שנה קנו לאה עוזיאל
ובעלה, ליאון, את הבר, ממי שהיה אז
מנהל מלון הירקון, הסמוך לבר. מלון
הירקון היה אחד המלונות המפוארים
בארץ, ואיזור דרום רחוב הירקון היה
אז, לפני עידן הזונות, מרכז תיירותי
משגשג: מלונות, מיסעדות, והמוני
תיירים ומבלים.

״קנינו את הבר בתשלומים,״ מספרת
עוזיאל ,״היינו אז עולים חדשים
— אני מפולין, והוא מצרפת — ולא
היה לנו הרבה כסף. אבל בעלי, שעבד
במלון הירקון, התחבב מאוד על בעל־המלון,
שהסכים למכור לנו את הבר
בתשלומים נוחים.
״בעלי היה איש־מיקצוע. הוא למד
תיירות בבית־הספר הכי טוב בצרפת.
כשפתחנו את הבר, היו באים אלינו כל
המי־ומי, הבר היה מקום מיפגש של
שגרירים ושל שייח׳ים ערבים עשירים.
״רק קהל על רמה היה מגיע. זה היה
המקום הכי אכסקלוסיבי בארץ. המבקרים
היו באים בחליפות־ערב יקרות,
והנשים בשמלות ארוכות ומפוארות.
אח, איזה בר זה היה, כמו במקומות הכי
יקרים באירופה!״
מדי פעם היא מפסיקה את דבריה
ומוחה דימעה.
״הבילוי במועדון כלל זמר, מופע־חשפנות
וארוחת־ערב מפוארת.
״אז, בשנת ,1950 עוד לא היו
חשפניות בארץ. זה היה המקום היחידי
שהיתה בו הופעת־חשפנות. את הבנות
שהופיעו אצלנו הבאנו מחוץ־לארץ.

בבר בשיא פריחתו
.זה היה מקום־מיפגש של שגרירים ושייחיים ערביים עשירים!״

״לא רק בארץ היה לנו שם טוב, גס
בחוץ־לארץ. כל החשפניות רצו לעבוד
בבר .51 הם ידעו שמשלמים אצלנו

טוב, ובכלל לא היו צחכות לחתום על
חוזה. מילה של בעלי לספיקה.
״בכל ערב הייתי מגרעה לבר בשעה

אחרי השריפה: שלט מיותם בין ההריסות
.,כל החשפניות באירופה רצו להופיע כאן!״

בר־המשקאות השרוף
..זה היה בר מפואר. נשאר ממנו רק פיח!״

ז . 1בעלי היה עומד בפתח לבוש
בחליפה, והיה נראה כזה גבוה ויפה...
הייתי נכנסת פנימה, רואה את האנשים
המבלים, וזה עשה לי כל־כן־ טוב על
הלב. זה עשה לי את האושר הכי גדול
בעולם.
״את הזיכרון הזה, של האנשים
שמבלים ונהנים בבר, אני לא אשכח אף
פעם- .אני אקח אותו איתי לקבר.״

* ח /חשפניות
נ שואות

ך ם כשנולדו לזוג עוזיאל שני
^ ילדים, הם המשיכו לנהל את הבר
כרגיל .״הייתי משכיבה את הילדים
לישון ואחר כך באה לבר. זה בכלל לא
הפריע להם שההורים שלהם מנהלים
בר עם מופעי־חשפנות. להיפך, הם היו
מתגאים בבית־הספר שהם הבנים של
בר .51 זה היה מושג בתל־אביב, כולם
ידעו מה זה בר .51
לפני עשר שנים נפטר בעלה מהת־קף־לב.
לאה עוזיאל החליטה להמשיך
לנהל את הבר לבדה.
וכך, במשך 10 שנים ניהלה את בר
51 לבדה, בלי שותפים. אשה בת יותר
מ־ ,70 שעמדה מדי ערב בפתח הבר,
גבתה דמי־כניסה ואף סילקה את מי
שלא נראה לה. היא גם זו שאירגנה את
התוכנית האמנותית, ועליה גאוותה:
,״אני אירגנתי את הכל לבד. חשפניות,
זמר, מתופף, אני מעסיקה רק
נשים נשואות שצריכות לעזור בפרנסת
המישפחה. רק אלה עבדו אצלי
כחשפניות.
״נכון, הקהל של היום זה לא כמו
הקהל של פעם. הרמה ירדה, למרות
שהשתדלתי שלא תרד. אבל גם בזמן
האחרון הכנסתי רק אנשים שנראים
בסדר. אם היה בא שיכור, אני לא נותנת
לו להיכנס. הייתי אומרת: מצטערת, זה
ערב סגור, אין כניסה.
״אף פעם לא הצטרכתי להזמין
מישטרה. אנשים תמיד נתנו לי כבוד,
ואם לא נתתי למישהו להיכנס, הוא
מייד הלך בלי לעשות בעיות.
״איך אני יודעת את מי להכניס ואת
מי לא? אחרי 35 שנים יש טביעת־עין
על אנשים!״
עוזיאל מספרת שאנשים זרים תמיד

במדינה

מסתכלים בפליאה על הקשישה היושבת
בפתח הבר .״מי שמכיר אותי
אומר לי, :לולה׳ הלוואי שלכולם תהיה
בריאות כמו שלך!״ אומרים לי את זה
כי מאז שבעלי מת, במשך עשר שנים
לא היה ערב אחד שלא באתי לבר. כל
ערב אני כאן. אם אני חולה, אז אני נחה
ביום ובאה הנה בלילה. בכל מצב אני
באה.
״תמיד כשאנשים מחמיאים לי על
הגיל, אני משתיקה אותם, שלא יעשו
לי עין־הרע.״
על מועדוני־חשפנות אחרים, הפועלים
היום, אומרת עוזיאל :״לא ביקרתי
בהם, אבל כל בעלי המועדונים
ביפו, כליף, נובמבר וקארוון, לפני
שפתחו אותם, באו לכאן, אליי לבר,

כדי ללמוד.״

ערבים

רא רזציס מתנדבים
ערגי מושג רמת־השרון
יעמוד לגג״ץ משום
שהמישמד האזרחי איגו מוגן
לקגל אותו כמתגדג.

בי טו ח

^ סני שנתיים הוצג בארץ סירטו
/של עמוס גוטמן, ששמו כשם הבר,
בר .51 מאז הקרנת הסרט הפך המקום
לנושא־שיחה גם בקרב הצעירים, שלא
ידעו את ימיו המפוארים של המקום.
עוזיאל מגלה כי את הסרט כלל לא
צילמו בבר שלה :״הם צילמו כאן, מחוץ
לבר, את השלט שלי. האנשים שעשו
את הסרט ביקשו ממני לצלם גם בתוך
הבר, אבל לא הסכמתי.
״החשפניות והזמר אמרו לי, שאם
יצלמו את הסרט אצלנו זה יקה הרבה
זמן, ובכל הזמן הזה לא יבואו מבקרים
ולהם לא תהיה פ1נסה. הם ביקשו ממני
לא להסכים. בגללם אמרתי לאלה
מהסרט שלא יצלמו אצלי. הם ניסו
לשכנע אותי ולבקש שוב ושוב, הם
אמרו שהבר הזה מיוחד, שיש בו אווירה
והוא ישן והוא מתאים לסרט. בסוף הם
צילמו במקום אחר.״
גם לבעלת הבר בסרט קוראים
לולה, כשמה של לאה עוזיאל בפי
ידידיה. אבל עוזיאל אינה מוצאת דמיון
ביניהן:
״מאוד נהניתי מהסרט, אבל הוא לא
מתאר את מה שקורה כאן באמת. אחת
מהשחקניות בסרט, עדה טל, עבדה
אצלי לפני שנים בתור חשפנית, רק
אחר־כך היא הלכה לקריירה של סרטים.
פה דווקא היא לא היתה חשפנית
כל־כך טובה...״

לאה עוזיאל בסתח הגר השרוף
״בכל יום אני מגיעה לבר ויושבת בפתח!״

על השריפה בגר, שאירעה
לפני חודש, היא מספרת:
גמרתי את העבודה והלכתי ברגל
הביתה, כמו בכל ערב. הגעתי הביתה
בשעה 2וחצי, וכמה דקות אחר־כך
שמעתי צילצולים חזקים בדלת.
בפתח עמד שוטר ואמר לי :״הבר
שלך נשרף!״
רצתי במהירות לבר כשכותונת-
לילה עליי, וראיתי את האש שיוצאת
מהחלונות. לא ידעתי מה קורה איתי.
ממש נכנסתי להיסטריה, תפסתי את
הראש בין הידיים והתחלתי לצעוק.
ראיתי איך הדבר הכי יקר לי הולך
ונשרף. הרגשתי שאני עומדת להתעלף,
שכל החיים שלי הולכים ונגמרים.
אנשים התחילו להתאסף ברחוב וניחמו
אותי. אמרו לי :״מזל שאת לא
היית בפנים כשהאש התחילה״.
שבועיים אחרי הפעם הראשונה נשרף
הבר שוב. מחקירת המישטרה התברר
שהמקום הוצת. המקום לא היה מבוטח,
כי חברות-הביטוח לא מסכימות לבטח
פאבים.
הבר נמצא בבניין בדמי־מפתח. במשך
כל השנים לא היו שום בעיות עם
אף־אחד. אף פעם לא היתה כאן המיש־טרה,
ואף פעם לא רבתי עם איש.
לפני שנתיים קנה את הבניין דויד
טייג, בעל מלון הילטון. הוא רוצה לפי

הוא מתגורר .״אני מציע 10 אלף דולר
למי שיגלה את המציתים!״ הכריז.
״אני ממש דואג לאמא שלי.
ביקשתי ממנה שתבוא אליי לארצות־הברית
לנוח, אבל היא לא מסכימה
בשום פנים ואופן. היא אומרת שהיא
לא יכולה להיות רחוקה מהבר, שהיא
חייבת להיות קרובה אליו. אני מפחד
שמי שהצית את הבר יפגע בה פיסית.״
מ ד או ת

מנופצות
^ א ה גם היא מפוחדת, חיה
/בחשש .״מאז ההצתה אני מפחדת
מכל רעש, מפחדת לישון לבד.״ היא גם
מפחדת לגלות את גילה המדוייק.
״אולי טייג ישמע את הגיל שלי
וישתמש בזה נגדי. הוא יגיד לשופט
— היא ממילא זקנה. בשביל מה היא
צריכה את הבר?״
בגלל הפחד, היא סירבה להתראיין
עד היום .״פנו אליי המון עיתונאים.
אבל חוץ מגלי׳ צה״ל, לא הסכמתי
לדבר. אני פוחדת ממה שהמציתים
יעשו לי אם הם יקראו את הכתבה.״
עוד סיבה לסירובה לעיתונאים הרבים
שפנו אליה:
״קשה לי לדבר על כל מה שקרה.

הצוות באו בצווחת: דויד
ט״ג תובע לבנות את הבו.
מישהו שוו את הבו נעמ״ס
נות אותי מכאן. בהתחלה הוא הציע לי
כסף, כשלא הסכמתי הוא פנה לבית־המישפט.
מאז, במשך שנתיים, מתנהלים
מישפטים על גבי מישפטים לפינוי
הבר.
כל השנים כשעבדתי בבר חשבתי
על הימים שלא אוכל יותר לעבוד,
וחסכתי כסף. עכשיו מה נשאר לי?
כלום. אני חיה מקצת הכסף שאני
מקבלת מהביטוח הלאומי, אבל זה
באמת לא מפריע לי, לא איכפת לי
הכסף, מה שחשוב לי זה הבר. הוא לא
היה בשבילי רק מקום עבודה. הבר היה
כל החיים שלי. בלעדיו אין לי סיבה
לחיות.
עד פאן לאה עוזיאל.
בנה של בעלת הבר התקשר
להעולם הזה מארצות־הברית, שם

מזה שנתיים מבקש סאלים נאסר,
ערבי ישראלי, בעל מיסעדה בהרצליה,
לשרת במישמר האזרחי במקום מגוריו,
רמת־השרון.
עד עכשיו לא קיבל תשובה חיובית
או שלילית.
בתחילה לא התלהבו כל־כך לענות,
ורק אחרי מיכתבים נישנים וחוזרים
הציעו לו משהו שחשבו שיספק אותו.
הם שלחו אותו למיגזר הערבי. הוא לא
הסכים בטענה שהוא תושב רמת־הש־רון,
וברצונו לשרת בעיר מגוריו.
סאלים נאסר 34 נשוי ואב לשישה
ילדים, הוא יליד כפר טורען בגליל.
כיום הוא תושב רמת־השרון.
אביו, שלא יכול היה לפרנס מיש־פחה
גדולה בת 11 אחים ואחיות, נאלץ
להיעזר בו לפרנסת הבית. סאלים הצעיר,
שלא אהב במיוחד את הלימודים
ואת בית־הספר, מצא את עצמו מחוץ
ללימודים, מחפש עבודה במיסערות
של תל־אביב.
מגיל 14 הסתובב בין המיסעדות,
שטף כלים, היה מלצר וטבח. עבד 17
שעות ויותר ביום, עד שהחליט להיות
עצמאי, בעל מיסעדה משלו.
״ 20 שנה שאני מחוץ לכפר, תמיד
עם יהודים, ואף פעם לא הרגשתי כל־כך
קשה ומקופה כמו היחס שקיבלתי
מהמישמר האזרחי. לא רצו אותי משום
שאני ערבי!
״מאז שעזבתי את הכפר אני חי
בחברה יהודית ויש לי חברים יהודים,
ואף פעם לא הזכירו לי שאני ערבי״.
מדוע הוא מתעקש? ״אני רוצה
להתנדב למישמר האזרחי כי זאת המדינה
שבה אני חי, וצריו לתת גם את
החובות.״
לטענתו, מתלוננים כל הזמן על כך
שהערבים לא נותנים את חלקם בחובות
המוטלות על כל אזרח. כעת,
כשיש מי שמוכן ורוצה לתת, לא מוכנים
לקבלו, ודוחים אותו בתירוצים
שונים, מציעים שיילך ליפו, מציעים
שיחפש איזה ישוב ערבי.
הוא מוכן לקבל את זה שהטיפול
בעניינו לוקח הרבה זמן, והוא מבין גם
שזה בגלל היותו ערבי, וייקח הרבה זמן
לבדוק אותו .״אבל זה לא אומר שצריך
להתעלם מקיומי כאדם ולתת לי
להמתין חודשים רבים על כל מיכתב
בקשה. לי אין עבר פלילי ולא עבר
ביטחוני, תיק נקי. אז כמה זמן אפשר
לחכות?״ כעת החליט, שבמקרה של
דחיה נוספת, או תשובה שלילית, הוא
יעתור לבג״ץ על אי־קבלתו למישמר
האזרחי במקום מגוריו.
שרות קודם. אנשי המישטרה
ברמת״השרון הודיעו שלא הם האחראים
למדיניות, אלא יש לברר את
העניין עם דובר מישטרת־תל־אביב.
בלישכת דוברת מישטרת תל־אביב
אמרו שהמוסמכים לכך נמצאים בירושלים.
שם נאמר שיש הרבה מ״בני־המיעוטים״
המתנדבים למישמר האזרחי.
כעיקרון, הגוף מעוניין וגם
מאפשר לכל אזרח ישראלי להתנדב,
אם עמד בשלושה קריטריונים: עבר
פלילי נקי, תחקיר ביטחוני ושרות קודם
בצבא או כל שרות לאומי אחר.
הדובר המישטרתי חשף, אולי מבלי
להבין מה הוא אומר, את הבעיה במלוא
חומרתה: התנאי השלישי — שרות
קודם בצה״ל, הוא הפאטנט הישראלי
המקובל להפלות בין יהודים לערבים,
בכל תחום שהוא, מבלי לקרוא לגיד
ענות בשמה.
אבל במיקרה המיוחד של נאסר זה
גם נשמע כמו בדיחה תפלה: כשהיית
בן ,18 לא ציווינו עליך להתייצב
לשרות בצה״ל — לכן, כעונש על כך,
לא נרשה לך היום להתנדב.

קשה לי נפשית. אני לא מסוגלת לספר
את הסיפור שוב ושוב, כי אני פשוט לא
עומדת בזה.״
מאז ההצתה השניה נמצאת עוזיאל
רוב שעות היום בבאר. היא יושבת בין
ההריסות ומסתכלת בעצב סביבה.
שוטר שעובר במקום בניידת־מישטרה
צועק לה מהרחוב :״לולה, מה שלומך,
איך את מרגישה!״ היא עונה לו בקול
שבור :״איך אני יכולה להרגיש? בוא
ותראה בעצמך!״ השוטר ממשיך לדרכו.
״אני
לא יודעת מה לעשות מרוב
צער. הנה המראות, קריסטל מיוחד
מבלגיה, עכשיו הן מנופצות. והמנורה
הזאת, אני זוכרת כשקניתי אותה. פה
היה הבר המפואר ביותר. מה נשאר
ממנו? פיח. רק פיח ״.שי פרס ₪

אשר ב/־ז-ון ₪

יי צילס: ציון שפריר

(כל הזכויות שמורות)

השבוע טתח
..העולם הזה,,
בפיוסו ׳ומבה
שר האסירה
המטוסמח,
ש8סוה אותו
לידי דפנה ברק

ז מד &ז
^ ניייי יייייייו ^ווי ^י
• 6.7.83 אני אמא. אני אמא בלי
ילד, עם ילד אבל הוא לא איתי. אני,
אמא, כותבת לו אדם יומן, מכיוון שאתה
לא גדל איתי, ואני רואה אותך רק
פעם בשבוע. אני רואה איך אתה גדל
במהירות, וזה יותר מדי בשבילי. אז
החלטתי להעלות את זה על הכתב.
כל יום, כל שעה. או כל חודש ...כל
פעם שיבוא לי, יבוא לי לראות אותך
ולא אוכל לבכות ולא אוכל לספר לאף
אחד, אספר לך אדם איך אני רואה את
גדילתו. אספר לך מהיום שנולרת ב־

בית־הסוהר, בתוך בית־הסוהר. אתה נולדת
בתוך הסורגים, ממש בלב בית־הסוהר
— במירפאה...
את הסיפור שלי אתה כבר יורע. לא
חשוב מה אמא עשתה. חשוב רק שתדע
שאני רוצה שאף פעם לא תלך בדרך
שלי.
אז נולדת בבית־הסוהר, בנווה־תיר־צה
...את הצירים, צירי״הלידה, קיבלתי
בחדר מס׳ .1היינו: שמוליק(שרה אנ־ג׳ל)
רינה ואני.
אורית ארכיב השבוע: לא יוד
מכת
חופש

^ ו תרו ת זועקות קידמו את יציאתה מכ-
^ לא הנשים נויה-תירצה: על פי האופנה
הלאומית האחרונה, ציפו הכל שהיא תצא
משערי־הכלא ותפתח מייד בהצהרות לאומה,
בין פוזה יפה אחת לאחרת.
אורית ארביב הגיחה במהירות לחופש ונמ לטה
מקהל העיתונאים והצלמים שהמתינו
לה בסבלנות.
עד היום היא נושאת צלקות על פרק ידה
ובירכה -זכר למאבק שניהלה בצלם רכוב על
אופנוע עימו לא רצתה לשתף פעולה.
מייד אחרי כן -נעלמה. שתיקה רועמת
נשלחה ממקומות מגוריה בין מעוז״אביב
לנווה״שרת. על כך חיפה מלל רב בעיתונות
שכלל כל ציטוט -ולו הטריוויאלי ביותר -
מפיה לסובבים אותה.
ביום הראשון פגשתי אותה לראשונה בביתה
בנווה־שרת- ,שכונת מצוקה,״ על פי הגדרתה.
אורית, לבושה במכנסיים קצרים וחולצת
טריקו, נראתה מבולבלת וחסרת ביטחון.
חטפתי מכת-חופש התבטאה כמה פעמים במהלך שיחותינו, כשניסתה להתמודד עם
המציאות היומיומית מחוץ לכותלי בית-
הסוהר: איך פותחים חשבון עובד־ושב בבנק,
מתי פתוחים סניפי-הבנק. איך מתרגמים
לירות ישנות לשקלים חדשים־ישנים.
שוחחנו ארוכות במשך יומיים -הן בחיק
מישפחתה (אמה הצעירה, אחותה לואיזה
ואחרים) וכמובן לבדנו. שתינו צעירות בשנות
העשרים שלנו. אולם איזה בעיות מפרידות
בינינו! -מכת-חופש״ זוהי ההגדרה הקולעת
ביותר לקורה לאורית בימים אלה.
היא לובשת את בגדיה הססגוניים של

עת למה החלטתי לכתוב יומן. היה
לי ריק בפנים. שום־דבר לא מילא
אותי, לא עיניין אותי. הייתי משועממת.
אחר״כך היה לי שינוי: כל
יום לחזור מהעבודה -לכתוב. כש התחלתי
לכתוב את היומן, אדם
היה בן 11 חודשים. שמוליק הצי עה
לי לכתוב את זה לאדם.
• 7.7.83 זה היה ביום שלישי.
השעה היתה 3לפנות בוקר. היו לי כאבים
והרגשתי רע. אחרי־כן התחילה
ירידת־המים. לא ידעתי מה הולך איתי.

לואיזה, אחותה, מהסיבה הפשוטה שחלו שי נויי
אופנה מהותיים בשנים האחרונות, שבהן
לא נזקקה לביגוד (בכלא מוגבלים הבגדים
המותרים וציבעיהם) ,מתלבטת באיזו עבודה
תוכל לעסוק, מתחילה ללמוד שיעורי נהיגה
וחוששת ממיבחן התיאוריה. מחפשת לשכור
דירה במעוז-אביב עבורה ועבור אדם -הבן
המשותף לה ולהרצל אביטן. המרצה את
עונשו בבית־הסוהר.
את אדם מסרה כשהיה בן ארבעה חודשים
לידי לואיזה, אחותה המסורה (ראה יומן).
מאז הורגל הילד, הדומה לאביו, ל״סבתא׳,
(אמה הטמפרמנטית של אורית, אחריה ״הוא
משוגע!״ כהגדרת אורית) ול״אמא לואיזה״.
פיתאום נחתה עליו גם ״אמא אורית .
הילד מתקשה לעכל את המצב החדש, ואמו
מתקשה עוד יותר להתמודד עם קשיי העיכול
שלו. מצב רגיש. פגיע ופוגע.
אורית, שתדמית קשוחה שהצטיירה לה
עקב עברה וריקעה החברתי, מתמיהה על רקע
פגישה עימה, מודאגת למדי ממצב יחסיה עם
ילדה, ודי חוששת מהעתיד המחכה לה.
בשיחות הכנות שניהלה עימי לא ייפתה
את המתרחש בכלא, אם כי לא הסתירה את
הנוחיות הטמונה בכל שמנהלים עבורך את
חייך, לוקחים בשבילך החלטות, מסירים
ממך אחריות.
בעין מפוכחת קלטה מייד את הסכנה
והאחריות הכבדה בחופש. כפסע ניצב בין
מצבה החדש לבין מצבה הקודם: בתקופת
השליש (השליש שנוקה לה משנות מאסרה)
נבחנת התנהגותה בקפדנות־יתר.
אורית מכבדת את הרצל אביטן. אבי בנה.

פחדתי מהלידה ולא רציתי להבין שזה
הרגע ללדת. הסתובבתי כמו סהרורית
בחדר. כאב לי ...סבלתי, רינה התעוררה
מה קרה, אורית?״ שמוליק
קפצה :״מהרי קיראי לסוהרת!״ אמרתי
לה: שמוליק, כואב לי, הילד רוצה
לצאת.
ניגשתי לאשנב ובלחש קראתי: סוהרת,
סוהרת. הסוהרת ניגשה ושאלה:
״מה קרה, אורית?״ ו״למה אתן ערות
בשעה זו?״ הסברתי לה שיש לי צירים
והמים יורדים ממני כמו ברז.

ומדברת עליו בקירבה, אך בכוונתה הנחושה
לבנות לה ולבנה חיים חדשים. כך גם אמרה
לאביטן לפני שפרצה אל החופש, כדי שלא
יווצר הרושם שהסתחררה בימים האחרונים
ושכחה מאהובה לשעבר, הכלוא עדיין בין
כותלי בית-הסוהר.
שני ההורים, משני עברי החומות, חוששים
אך ורק לגורלו ושלומו של ילדם המשותף,
ששמו המלא הוא גורל-אדם.
על אף ההתרפקות על חברותיה בכלא(היא
מדברת בקירבה רבה על שרה אנג ל, המכונה
שמוליק״ -ובחיבה על אביבה גרנות) ברורכי ברצונה לתייק פרק זה עמוק״עמוק בעברה.
נכון שרבים וטובים במצבה רצו כמוה. אולם
לזכותה של אירית ארביב עומדים רצון עז
.ואינטליגנציה טיבעית, שסייעו בידה להיחלץ
משלל הפיתויים בהם הוצפה בימי החופש
הראשונים שלה.
בינתיים היא מסתובבת בין דירותיהן של
אמה, חמותה ואחותה. על הכלא היא עדיין
מדברת במושגי הווה, כמו ״אצלנו״ ,או. אנ חנו.
כשסעדנו
יחדיו בתל-אביב, השקיפה על
הסובבים כתיירת וסיפרה לי שביקרה כאן
כשהיתה בחופשה (״אז רצים, רצים להספיק
הכל. בסוף לא מספיקים כלום.״)
ניכר בה כי עדיין אינה מעכלת את העובדה
שהפעם זוהי חיפשה לתמיד, שלא יקרה כלום
אם תאחר (..אם מאחרים לחזור מהחופשה -
אז דוחים את החופשה הבאה. תלוי בכמה
זמן מאחרים״) .שאיש לא יכעס עליה, מלבד
בנה הקטן, לו הבטיחה לשוב מוקדם ולקנות
לו גלידה (״הוא עוד יקרא לי שקרנית!״).
אדם הוא כיום כל עולמה ועתידה של
ארביב. לכן טיבעי הוא שהקדישה לו את
היומן, המתפרסם בהמשכים החל בגיליון זה.

רק אחרי חצי שען, ניגשה לאשנב
החובשת ונתנה לי ל}זדוד צירים לפי
שעון. כל הזמן הייתי סגורה בחדר סובלת
מכאבים.
שמוליק נעשתה }?תוהה ועצבנית
וביקשה מיספריים}> ,די שהיא תוכל
ליילד.
צחקנו, אדם, למר ת הכל צחקנו.״
השעה כבר 5וחצי י}פנות בוקר ואני
עדיין בתא, עוברת אק הצירים החזקים.
בשעה זו הגיעה הקצינה בליווי מישמר
כבד, שחיכה בחוץ והוציאו אותי מהתא.
היה לי קשה ללכת.
אדם, הרגשתי שאמה כבר בחוץ ואני
עדיין מתהלכת בקושי בפרוזדור
האגף. במאמצים ה^עתי למירפאה.
הצירים לא עזבו אותי] והכאב היה גדול
וחזק יותר. שאלתי א|ת עצמי מתי כבר
יבואו לקחת אותי לבית־החולים, אבל
רגע זה לא הגיע. פיו^אום הרגשתי ציר
חזק. חשבתי שאני נף נקת מכאב. הרגשתי
שאתה, ארם ^זלי, נלחם בפנים
כדי לעזור לי. רצית}יצאת החוצה. עוד
ציר והראש שלך כמ^ט בחוץ. אז הגיע

הרופא.
השעה היתה 6וחצי בבוקר. הגיעו
גם ההנהלה ואנשי־מישטרה. לא היה לי
איכפת מכלום. רציתי לגמור עם זה
וללדת. אדם, איך או|בל לספר לך איך
הרגשתי ברגע שחשן י איך אתה נלחם
שם בפנים. רצית לצאת החוצה. אדם,
עזרת לי. עוד ציר חז}ן והנה אתה בחוץ.
הנוכחים צעקו :״}נורית, יש לך בן,
מזל־טוב!״ אז כבר }וטב לי. הרגשתי
הקלה. ביקשתי לרא|ת אותך. ביקשתי
שלא יקחו אותך מנ}ני. שמו אותך על
הבטן שלי עוד לפני(שרחצו אותך, ואז
לחשתי: תודה לאל(,הכל עבר בשלום
ושנינו בריאים.
הצמדתי אותך אקיי והתפללתי חרישית:
אלוהים, שמור! לי עליו.
לקחו אותך, רחצו אותך והלבישו
אותך בחיתולים לבנים. היית חתיך
כזה, עם המון שיעו} שחור־שחור. הודיעו
לי שלוקחים }!ותך לבית־חולים
לבדיקות, ושאני נץ!ארת כאן. הייתי
חלשה. אדם, שאלתן מיליון פעם מתי
יחזירו ל.י אותך והם ענו: מחר.
לקחו אותך, אדם(.הרגשתי לבד. הבטן
איננה. עברתי ליווה. יש לי ילד, ילד

שהתפללתי שיהיה לי, ילד מהרצל,
אהבתי היחידה. אבא היה בכלא אש־קלון.
אף אחד לא ידע שילדתי. אף
אחד לא יכול היה לבקר אותי. רציתי
רק את אבא, את שייע שלי ...אבל הרי
זה בלתי אפשרי.
ביקשתי ששמוליק תבוא. היא היחידה
אני אוהבת אותה כאן. ידעתי
שהיא נרגשת לא פחות ממני. כל האנשים
שנכחו במקום לא היו קרובים
אליי. לא היה אכפת לאף־אחד ממני.
שנאתי אותם...
הורשיתי לצלצל לסבתא ולהודיע

שולחן וכיסא, ועוד אביזרים לתינוק
שהכינו לי כאן.
נכנסתי לחדר. הייתי חלשה והיה לי
קשה ללכת. היו לי תפרים וכאב לי,
אבל שמוליק עזרה לי. שכבתי במיטה
לנוח. כולן יצאו ונשארתי לבר, אני עם
עצמי. ממולי היתה המיטה שלך, אך
היא היתה ריקה. אתה לא היית. לקחו
אותך לבית־החולים לשקול אותך, לבדוק
אותך.
אני זוכרת: שקלת 2.650 קילוגרמים.
הייתי לבד. הרגשתי בודדה ואז
הדמעות ירדו מעצמן. חשבתי עליך,

..את הצ־ו־־ם ק־ברת׳ בחוו מס...1 ,
חשבת שאני נחנקת, הרגשתי שאתה,
אדם שלי, נלחם בפנים לעזור לי״

לה שנולדת, שיש לנו בן לפני שכלי•
התיקשורת יודיעו וכך עשיתי.
אדם, נולדת ביום שלישי בשעה 6
וארבעים. בוקר של קיץ בחודש או,גוסט,
ואני הייתי המאושרת בעולם.
בינתיים הגיעה שמוליק. היא היתד,

נרגשת ומבולבלת. אני שכבתי על 4 המיטה ומילמלתי: שמוליק, הוא עזרלי, שמוליק, הרגשתי איך הוא נלחם
כדי לעזור לי.
היא נישקה לי ובירכה אותי.
אף אחת מהבנות כאן לא יכלו

חשבתי על הבית, חשבתי על אבא והכל
הכל לבד, עם עצמי.

בינתיים בכל הארץ היה רעש. כל
כלי־התיקשורת הודיעו שלאורית נולד
בן בבית־הוהר. לא הסכמתי שייכנסו
אליי עיתונאים וצלמים. חיפשתי להיות
לבד. היום עבר ובלילה בכלל לא
היו כאבים. הייתי לבד בחדר, ולא הרשו
לשמוליק לישון אתי. הלילה הזה נראה
לי ארוך במיוחד, אבל סוף־סוף הגיע
בוקר.
הייתי עייפה. במשך כל יום האתמול
היתה תנועה של אנשים בחדר. כולם
רצו לראות אותי. בבוקר היתה ספירה.
השעה היתה 6בבוקר — ארוחת בוקר
לתא. הדלת פתוחה.
הבנות הלכו לעבודה ואני נשארתי
שוב לבד. רציתי אותך, אדם. רציתי
שיביאו אותך כבר ...דיברתי עם המנהלת.
שוחחתי עם החובשת וכולם אמרו
לי: עוד מעט ועוד מעט...
בשעה 11 בבוקר קראו לי והודיעו
לי שיש לי ביקור. התלבשתי ויצאתי
לראות את בני־המישפחה.

אורית השבוע: פחדתי מה לידה.
אף אחד לא הבין אותי לכן
בכלא. אף אחד מהסגל לא דיבר
איתי על זה. שאלתי אסירות. היו
לי חששות. זאת לא לידה רגילה
שאת יולדת ומביאים לן פרחים.
את לבד! אפילו את התינוק לקחו
לי מייד והבטן פיתאום היתה ריקה.
10.7.83
הבוקר היה לי קשה

לעבוד. היה לי חום. אני חלשה. בכל
זאת ניקיתי את הפרוזדור כדי שלא
יסגרו אותי. כשלא עובדים, גם אם חולים
— סגורים בתא 23 שעות ושעה
אחת טיול.
מצבי הנפשי אינו מאפשר לי להיות
סגורה. ומצבי הבריאותי אינו מאפשר
לי לעבוד. אז יש לי בעיה. בכל זאת,
העדפתי לעבוד. היה לי קשה. היתה לי
סחרחורת וחולשה עטפה את כל גופי.
גמרתי לעבוד. נכנסתי לחדר. עכשיו
אני שוכבת במיטה, חולה.
היום לאבא יש מישפט. אני חושבת
עליכם המון, נחנקת מגעגועים אליכם.
אלוהים, אני אוהבת אתכם...
אורית השבוע: חלק מהסואדם
הרות
היו נחמדות, דיברו איתנו,
חצי שנה בלי ברית־מילה
צחקו איתנו. אחרות התנהגו כאי לו
זה התענוג שלהן לתת לנו פקולעבוד.
כולן היו נרגשות ושמחות,
דות. הן הפחידו גם את האחרות.
וישנן שלא השתתפו בשימחתי. ראיתי
הנחמדות פחדו שילשינו עליהן
את מנהלת בית־הסוהר, רעיה אפשטיין,
להנהלה. התדמית הזאת האימרצה
ממקום למקום. כולם היו נרגשים
הית שנוצרה לסוהרות -אוהבים
ואני, אדם, הייתי עצובה ושמחה ביחד.
את זה בכלא. אוכל נורא שם.
שמחתי שיש לי אותך. הרגשתי שיחד
מבשלים, למשל, ככה־סתם תפוח-
איתך נולדה אהבה חדשה, אהבה חזקה
אדמה. מזל שהגיעו דיברי״חלב ל־ועצוב
היה לי להיות לבד, בלי המיש־קנטינה.
קודם לא היו. השיא, ביום
פחה, בלי אבא שלך.
שישי, זה עוף ואורז.
אבל זה עבר. שכבתי במירפאה עד
10.7.83 שעה עשר וחצי
10 בבוקר. כולם רצו לראות אותי, אבל •
היינו אני ואתה בחדר . 12 היית בן
אף אחד לא יכול היה להיכנס אליי...
יומיים. השעה היתה שעת צהריים.
בינתיים שמוליק, ביחד עם הבנות,
הינקתי אותך ובדיוק נכנסה אליי סגחגגו,
רקדו ושרו. שמוליק הכינה לי
נית המנהלת, גברת חיה שוהם, והוולך
חדר. הגעתי לחדר ב־ 10 בבוקר,
דיעה שיש לי אורחים. ביקשתי שימחדר
שונה בבית־הסוהר. היתה בו המיתינו
עד שאגמור להיניק, ותהיתי מי
טה שלי, מיטת תינוק — המיטה שלך
אלה האורחים.
— ארון עם המון חיתולים שקיבלתי,

הם לא אורחים שלנו, אדם: היו אלה
אנשי־מישטרה שבאו לשוחח על הברית.
אמרו לי :״תהיי מוכנה. ביום שלישי
נבוא לקחת אותך ואת הילד להרצל
(הרצל אביטן, אבי הילד) ושם
תיערך הברית.״
אבל לא כך היה. חיכיתי עשרות ימי
שלישי. חיכיתי חצי שנה ואתה עדיין
בלי ברית. יכולתי לעשות לך ברית
בגיל שמונה ימים, אבל בלי אבא. אמרתי
לעצמי: אדם לעולם לא יסלח לי אם
אעשה זאת! כל פעם היתה הוראה
חדשה.
לבסוף הרשו רק לאבא להיות, ואז
אבא לא הסכים. כאב לי הלב. היית
גדול וידעתי שזה מאוד יכאב. נלחמנו,
נאבקנו חצי שנה שלמה. ועל מה? על
זכותנו המלאה להיות נוכחים בטקס
ברית־המילה של בננו.
עד הברית קרו הרבה דברים. עברתי
לילות קשים, לילות של בכי ודאגה.
ביום־כיפור, בשנת ,1982 היית בן
חודש. התחילו להיות לך שילשולים
ואיבדת נוזלים. רצתי איתך למירפאה,
ומשם היפנו אותנו לבית־חולים והיה
צורך לאשפז אותך. בכיתי. ביקשתי
להיות לידך. צעקתי לאלוהים! הרי
אתה רק בן חודש, וכבר לעזוב אותך
לבד!
ראיתי איד בבית־החולים כל אמא
ישבה ליד הילד שלה, ולא יכולתי לסבול
את זה. שנאתי את עצמי שאני,
בתור אמא, לא יכולה להביא תועלת.
לא הירשו לי להתקשר לסבתא שתשב
לידך. כל דבר צריך לבקש רשות.
אפילו על הדבר הטיבעי ביותר —
ברית־מילה.
הכיפור עבר עליי כאן בלעדיך.
סבלתי מעודף חלב בחזה. צמתי ובכיתי
...לא עצמתי עין. חשבתי רק
עליך. אתה בן חודש ואבא עוד לא ראה
אותך.

כשנגמר החג צילצלו מכאן הביתה,
ומייד נסעו אליך. אחרי שלושה ימים
החזירו אותך בריא. שמחתי. לא היה
סוף לאושר שהיה בי. אנחנו שוב ביחד.
הימים עברו. גדלת קצת. הייתי
יוצאת איתך לאגף א׳ .הבנות היו משחקות
איתך. הייתי מטיילת איתך בעגלה
בפרוזדור בחצר. נהניתי מכל רגע
שהייתי איתך. חיזקת אותי ברגעים
שלפני המישפט. חיזקת אותי בלילות
וימים שהיו קשים עליי. לא היה אכפת
לי מכלום. העיקר שאתה בריא, שאתה
איתי, שטוב לנו יחד.
אני נזכרת איך הייתי שוכבת במיטה
ואתה על הבירכיים שלי בפיז׳מה
מצויירת. הייתי מדברת אליך ואתה
היית ממלמל בבאאא. והופ — נמאס
לך, ואתה מתחיל לבכות, מחפש את
החזה שלי, יונק ...ונרדם.
הייתי שרה לד שירים ולא נתתי לך
לבכות. היית אהוב על כולם. עד היום,
אדם.
עברו עוד חודשיים ולא ראינו את
אבא ...אתה בן שלושה חודשים ועדיין
בלי ברית.
בתקופה זו עברתי את משבר חיי.
חלית בדלקת קרום־המוח. לא ידעתי
כלום. היה לך חום גבוה וחוץ מזה —
כלום. אני נזכרת איך פתחו את התא
בשעה 2בלילה והכניסו אותך לאמבטיה
של מים קפואים. צר)זת ...לא
יכולתי לשמוע, אך לא הורשיתי לצאת
מהתא. לא יכולתי. בכיתי ונכנסתי ללחץ.
הלבשתי אותך והחום לא ירד.
בבוקר נסענו לבית־חולים. עשו לך
בדיקות וחזרנו. בערב החום לא ירד,
ושוב נסענו לבית־החולים אסף הרופא.
היו איתנו אנשי־מישטרה. נכנסנו
לחדר־מיון. בדקו אותך ואז הודיעו לי
את הבשורה: יש לו דלקת קרום־המוח.
חיבקתי אותך. בכיתי לאלוהים. שאגתי:
זה מה שנשאר לי בחיים? למה?
למה?

לא הסכמתי שיבדקו אותך. ביקשו
ממני לצאת ולהשאיר אותך. התנגדתי.
היית בזרועותיי כל הזמן, והשוטרים
שהיו איתנו גררו אותי ואותך על
הריצפה וניסו לקחת אותך ממני. הייתי
היסטרית. הסכמתי לכל, בתנאי שיתנו
לי להישאר לידך אחרי הבדיקות. לא
הסכימו...
הסכמתי לבסוף לוותר. הייתי חייבת.
הרי הבריאות שלך חשובה מכל.
בדקו אותך ואני בחוץ, שומעת את
הצרחות שלך. אני לא יכולה, אלוהים,
לא יכולה יותר לסבול...
עזבתי אותך שם והחזירו אותי לכלא.
ידעתי בליבי שאתה בוכה. ידעתי
שאין אף אחד איתך. היה לי קשה.
נכנסתי לחדר של שמוליק ובכיתי בין
זרועותיה. היא ניסתה להרגיע אותי,
אבל שום־דבר לא עזר. לבסוף קיבלתי
זריקה ונרדמתי.
למחרת הירשו לי להיות אצלך כל
יום חצי שעה, ונוסף לזה סבתא ולואיזה
(אחותה של ארביב) היו איתר במשך
כל היום וכל הלילה. לא היית רגע
לבד. זה מה שהרגיע אותי, פחות או
יותר.
ביקרתי אותך. היית כולך עם אינ־פוזיות
בראש ובידיים, ואתה כזה קטן.
ריחמתי עליך. כאב לי הלב. נחנקתי
מכאב. מה זה חצי שעה? אתה הילד
שלי! למה אני לא איתך?
הגורל המשיך להתאכזר אלינו.
כשהבראת והחלמת, החזירו אותך אליי
ואז החלטתי, שלטובתך תגדל בחוץ.
זה היה הצעד הכי קשה ...להיפרד
ממך. הייתי מוכנה לוותר על הכל, כדי
שיהיה לך טוב. הייתי מוכנה לבכות,
להתגעגע, למות מצער, אבל שיהיה
לך טוב.
ובתאריך 17.1.83 באה לואיזה. ארזתי
לד את כל הבגדים ומסרתי אותך...

(המשך בשבוע הבא)

שיחר
מאחורי המירקע
ארנס העדיף עברית
הטלוויזיה בערבית משדרת מדי יום
חמישי תוכנית בשם מיפגש, המקבילה
לתוכנית מוקד בערבית.
ביום הראשון שעבר סיכם מפיק־התוכנית
פרחאן נאצר, עם השר
משה ארנס, שהוא יהיה אורח התוכנית.
ביום הרביעי, יום לפני הקלטת
התוכנית בערבית, נודע למפיק שארנס
עומד להופיע באותו הערב בתוכנית
מוקד בטלוויזיה העברית. הוא טילפן

ביומן, ועוד כהנה וכהנה תירוצים.
את התוכנית מיפגש הציל השר גד
יעקובי, והוא גם קבע את הכותרות של
עיתוני־המחרת, כאשר הציע בתוכנית-
הטלוויזיה לקיים מישאל־עם על הוועידה
הבינלאומית.

צנזורה בערבית
לטלוויזיה הגיע ביום השני סרט־לוויין,
ובו כתבה על הבחירות באיטליה.
בסרט כיכבה, כמובן, אילונה סטא־לר,
כוכבת־הפורנו, המכונה צ׳יצ׳יולי־נה,
שהיא מועמדת מטעם המיפלגה הרדיקאלית.
במבט
של הטלוויזיה בעברית הוקרן
הסרט במלואו, כשצ׳יצ׳יולינה מופיעה
בו כשחזה חשוף.
במהדורת החדשות בערבית, באותה
הטלוויזיה, שעה וחצי קודם לכן, הוקרן
אותו הסרט עצמו, אך הקטע שבו חשפה
החשפנית את שדיה צונזר.

תודה על התרגום
הטלוויזיה הערבית מוצפת בחודש

העובדים לעבוד עבודות־צדדיות ללא
אישור.
עובדים רבים של הרשות עובדים
במקומות שונים. חלקם מנצלים את
הפופולאריות שלהם ומרבים להופיע
בערבי־ראיונות. עבור הופעה זו הם
מקבלים כסף. אחרים עובדים בעיתונות
הכתובה, לעיתים בשמם, לעתים
בשם בדוי. בעלי־מיקצוע שאינם עיתונאים
מנצלים את כישוריהם, ומרבים
לעבוד בתעשיית־הקולנוע.
לעתים קרובות מעלימים המנהלים
עין מעובדים כאלה, גם אם לא קיבלו
אישור לעשות חאלטורה.
בשבוע שעבר הופעל האיסור נגד
מירה הלפרין, עורכת ברדיו. היא
הוזמנה לאורי פורת, מנכ״ל רשות
השידור וננזפה, משום שעשתה עבודה
צדדית ללא האישורים המתאימים.

היו ביחד בצבא
יוסי אם־לעפיה, גראפיקאי מוכשר
ומצליח, עיצב עבור גלי־צה״ל
סידרת גלויות מצויירות. את הגלויות
— הראשונות יצאו לאור בימים אלה

שר ארנם

הרב
רא ידע

אדם ברוך. עורך בכיר בידי־עות־אחרונות,
הוא משתתף קבוע
בתוכנית השבועית בילוי נעים,
שאותה עורך מולי שפירא
בגלי־צה־ל.
השבוע, כשבא ברוך לשדר את
הטור השבועי שלו, חיכה לו
שפירא בפינה. הוא הזכיר לו כי
כתב. לפני חודשים אחדים. שאם
מישהו יצליח להביא ארצה את
טינה טרנר. הוא — אדם ברוך —
ילקק את הריצפה של הסינרמה.
עורך ברוך
נודע שטינה טרנר אכן עומדת
לקק ילקיז
להגיע ארצה לשתי הופעות, ושפירא
מיהר לשאול את ברוך אם הוא עומד לקיים את הבטחתו.
ברוך לא התבלבל. ואחרי שהפליג בשיבחה של הזמרת, אמר אני
מחכה לה בכיליון-עיניים. ואני אלקק את הריצפה, אם כי במובן קונ
צפטואלי, מטר אחד, בלטה אחת. אכן לקוק אלקק.״

פתק מרופא

האחרון בטלפונים של צופים אסירי־תודה.
לפני
חודש החליט בניה יום!? ,מנהל
מחלקת־החדשות של הטלוויזיה הערבית,
לתת תרגום לעברית לכל הכתבות
של יומן־השבוע, המשודר בכל
יום ראשון בערב.
החלטתו המהפכנית גרמה נחת לצופים
רבים דוברי־עברית, והם מביעים
את תודתם בטלפונים ובמיכתבים.

מאחורי המיקרופון
המגכ״ל נזף
ברשות־השידור יש איסור חמור על

שוס ט.וו.א
בתודארה׳׳ב־

לטיסה בלבד

׳ ל 2ל<

עמיד את האנשים המעורבים לדין, או
לדחות את ההמלצה ׳לסגור את התיקים.
נחמן
שי, מפקד(נלי־צה״ל, המשמש
גם כעורך ראשי ן של התחנה, קרא
את הידיעה והחליט לן סח אותה מחדש,
מטעמי עריכה שונים. אחרי שעברה
היריעה את ידיו של שי, היא חזרה
לשולחן מערכת־החדשות מקוצצת ומקוצרת.
לא הופיעו בה שמות החשודים,
ועוד פרטים נוספים:, .ילהר חשב שהעריכה
היתה מוגזמת והודיע לעורכי
יומן־החרשות כי אינו מסכים שידיעה
כל־כך אנמית תופיע בשמו. לכן שוררה
הידיעה המקוצצת באותו הבוקר
ללא ציון שמו של הכתב.
שי הודיע כי עריכה אינה דבר חדש,
שהוא עושה לעיתום קרובות עריכה
לידיעות המגיעות א ליו, ושזה תפקידו.

לא נרשם וכר
ללישכתו של השר כדי לברר מדוע.
בלישכה לא ידעו בדיוק מה לומר
למפיק. אנשיו של ארנס התנצלו, טענו
שזה פרח מזיכרונם, שלא היה כתוב

הרב יונה מצגר היה המראיין־
האורח בתוכנית מוסף המוספים
של הטלוויזיה החינוכית,
ביחד עם דן מרגלית. התוכנית
מוקלטת, בדרך־כלל. ביום
השישי בבוקר.
מייד בתחילת ההקלטה שאל
מרגלית את מצגר מהי פר־שת־השבוע.
הרב גימגם ולא ידע
מה לענות. הבימאי נאלץ להפסיק
את ההקלטה, ולהתחיל את
כל הקטע מחדש.
אחותו •של יהודה כץ, החייל
הנעדר. שהיא דתית. ושהיתה
אחת המרואיינות בתוכנית. ישבה
באותה העת באולפן. היא
.הצילה״ את הרב וגילתה לו מהי
פרשת־השבוע.
בין עובדי־התוכנית באולפן
היה ויכוח אם הרב, המשמש רב
של צפון תל־אביב. באמת לא
ידע מהי פרשת־השבוע, או שפשוט
התרגש מול המצלמות והפרשה
פרחה מזיכרונו.

בר 1ר

במערכת קול־קשראל בתל־אביב
משתרך בימים האחרונים תור של כתבים,
ובידי כל אחד מהם פתק מרופא.
מסתבר שיעקב בלסנבוים, הכגלויה
של אבולעפיה
תב שהיה מוסר בכל בוקר דיווח על
תמיד ביחד
מצב התנועה בתלקאביב מן המטוס הקל
של אל־על, יקד לאילת לשלושה
— תעביר התחנה הצבאית,
בשיתוף והעורר ערר
חודשים כדי להפיק את מישדרי הרדיו
עם שקם, לחיילים. את הגלויות הרא
המקומי בעיר־הדרימית.
שונות יקבלו המגוייסים החדשים בבדב
גילהו־ ,כתב גלי־צה״ל לענבמקומו
התחיל סבב של כתבים,
קרם, וישלחו עליהן את דרישת־הש־ ייני מישטרה, לא הסכים לעריכה. הוא
הודיע שהוא מבקש להשמיט את שמו. שיחליפו אותו במטוס הקל. הכתבים
לום הראשונה מהצבא הביתה.
בתל־אביב אינם ששים למלא את מקואבולעפיה,
העובד בעיקר כמאייר
העניין היה בשבוע שעבר, כשגילהר
מו, וכמה מהם הזדרזו להצטייד בפתק
להוצאות־ספרים בחו״ל, הוא איש מי הביא למערכת־החדשות של גל״ץ
מרופא, המשחרר !)!ותם מטיסה.
לואים של גלי־צודל. הוא גם עיצב ע־ .ידיעה הנוגעת לחקירה מישטרתית.
בור התחנה את הסמל שלה.
בידיעה דובר על חקירת פרשת מיקי
בהקשר לטיסה) זו יש בעיה נוספת.
הטכנאים, שהיו מצטרפים לכתבים בלאבולעפיה
קשר נוסף עם גלי -אלבין, שבה המליץ צוות מישפטנים
צה״ל. הוא שירת בנח״ל עם נחמן שי, לפני היועץ־המישפטי־לממשלה להע ,כל בוקר, אינם טסים עוד. בגלל תביעות
שכר, שההנהלה לא רצתה למלאן,
היום מפקד גל־יץ. שי היה כתב של ב מיד לדין אנשים אחדים, ביניהם שני
מביא הטכנאי את הכתב עד לנמל־הת־מחנה
נח״ל, ואבולעפיה היה מאייר את חברי־כנסת ועיתונאים. גילהר מסר
עופה, אך נשאר על המסלול, בעוד הכתבותיו.
לימים עבדו השניים בטל ידיעה מפורטת, ובסיומה הדגיש כי
כתב ממריא במטוס.
וויזיה הכללית, זה ככתב וזה כגראפי־ היועץ־המישפטי־לממשלה יצטרך לקאי.
החליט
אם לקבל את ההמלצה ולהענת
שדגוסטי ₪

ו״*קןל1/י>01ז*3זי*ו״׳

•נו׳סחז^חיי

6ז0ו/8*110ת0ן8י״ח׳,.!1״ •
•0010
0161/>1

• 03/100

• .ץ זו 131):ח 0א ׳ *ייי ס •

סבל •״ץ
וי ל• 1

• * 113010

**<יח*$0ז• 13

•011*0)10

• 131

!או״סייויז<3יז • •

ו|ח63׳ ע1£?161 8ז * 1

חיזסעץ ז׳סז• 031131.

ה*?9תז(8ה!מ׳\ע •

״ ורון״י 9ן•

*וח^סויח• ס*** 0ס3ל •

כעת מחירי הטיסות הטרנס־אטלנטיות ב-ט.וו.א
הלוך ושוב -הן ללא תחרות.
כאשר טסים עם ט.וו.א הלוך ושוב לארה״ב ניתן לקנו־ז
כל טיסת ט.וו.א בתוך יבשת ארה״ב ב $99.-לטיסה בלבד!.

יש לרכוש לפחות 3טיסות במחיר של $99.-לטיסה
ט.וו.א מטיסה אותך לכמעט 100 ערים בכל רחבי ארה״ב >.א, קי0 ׳.,זיס.-
הטיסה ב״ט.וו.א לארה״ב תמיד כדאית.
לפרטים מלאים על תעריפי הטיסות הטרנס-אטלנטיי
וטיסות הפנים ב $99-לטיסה, פנה לסוכן הנסיעות שלן
או למשרדי ט.וו.א בטלי.03-651212 :

מו בי להל או רךכל !

ךלארה ״ נ.

| העולם הזה 2598

שנ ס ח ענייו
עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ומותר לצעירים
ברוחם) .אם יש לך מה לתרום, להציע, להגיד, להלל, לשבח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין״ ,העולם הזה, ת׳׳ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי בין המשתתפים מיוזמתם במדור.

גועים, וניחוחות של ימים יפים, יהנה
בוודאי מהתקליט.

באלדי אולייו
ואהודה קמינסקי
נגן הגיטרה באלדי אולייר והמתופף
אהרל׳ה קמינסקי הוציאו תקליט משותף.
באלדי, המנגן פלאמנקו, ואהרל׳ה.
אחר המתופפים הטובים בארץ, מנגנים

בן אי קינג/הישאוי לציד׳
אקסמזה/חשינה
אקספוזה, להקה המונה שלוש בחורות
יפות (לא פחות חשוב) השרות
מוסיקה קיצבית לרחבת־הריקודים,
היא הלהיט החדש של הדיסקוטקים
בארצות־הברית. הלהקה הוקמה ב־
,1985 אולם מאז היא הספיקה להחליף
הרכב, וחשיפה הוא תקליט־בכורה של
ההרכב הנוכחי. לתקליט הזה צריך להאזין
דרך הרגליים. במסיבות־הריקודים
הוא ילך יופי.

גל־הנוסטלגיה, השוטף את המוסיקה,
שיכנע את חברת הד ארצי להוציא
בהדפסה מחודשת את תקליטו של
בן אי קינג הישארי לצירי.
הישארי לצירי, להיט־ענק שזכה
בביצועים רבים(ביניהם, של סטיבי ווג־דר,
קסיוס קליי, וכמובן ג׳ון לנון) .הלהיט
הזה, שלא נס ליחו, כלול בתקליט
יחד עם עוד תישעה שירים מהימים
ההם. מסתבר שהחזרה למוסיקה
של פעם פופולרית גם באנגליה, שם
זוכה קינג בפופולריות ובביקוש רב,
מה שהביא אותו להקליט אלבום חדש,
שייצא בקרוב. מי שהשירים של תחילת
שנות ה־ 60 מעלים בו זיכרונות, גע־

אהרל׳ה קממסקי
בתקליט 10 קטעים(רובם הולחנו על־ירי
באלדי) .התקליט מביא שני סיגנו־נות,
פלאמנקו וג׳אז. השילוב של שני
הסיגנונות יוצר סיגנון חדש ומעניין.
בעל צבע מיוחד ומקורי.
באלדי אולייר ואהרל׳ה קמינסקי
עוברים עתה על מופע משותף. שיקרא
מיפגש. אם המופע יהיה דומה לתקליט
כדאי לחכות לו.

משולש המן
״אקספוזה״

קוריו ״מותק״
מזה כמה־שנים מופיעה קורין אלאל
בתוכנית־יחיד. בהתחלה נקראה ההופ־עה
שלוש נקודות בתל־אביב. לפני
כמה שנים השתתפה בתחרות הקרם־
אירוויזיון. בשלב ההצבעה, קיבלה בכל
נקודות־השידור 0נקודות. רק בתל־א־ביב
קיבלה ניקוד 3 :נקודות.
כשזיכרון הקדם התפוגג, הוחלף שם
התוכנית למותק, על־שם תקליטה המי
צויין, שיצא לפני כשנתיים.
קורין מופיעה במקומות קטנים, כמו
רוק קפה והמרתף העליון. היא אחת
מהיוצרות המוכשרות שיש בארץ, חריגה
בנוף זמרות־הפלאסטיק.
בהופעה היא עומדת על הבימה לבדה,
מלווה עצמה בגיטרה, ומגישה הו־

קורין אלאל
פעה מצויינת, שיש בה המון כוח ועוצמה.
בשירים מסויימים נדמה כאילו
להקה שלמה עומדת מאחוריה.
כשהיא שרה ״אל תקרא לי מותק,
זה מביא לי פריחה, זה עושה אותי לדג
משוקולד,״ הקהל כולו מצטרף לשי-
רה־בציבור, ממש כמו אצל שרל׳ה שרון.
וכשהיא עוברת לשיר בכאב ״רק
לרגע, הבט גם אליי, שמור פינה גם לי.
אל תבטיח, מספיק שאולי, זה הרבה
בשבילי,״ יש שקט באולם. הקהל איתה
בתוך השיר.
בתום ההופעה, אחרי כמה וכמה הדרנים,
יש הרגשה שלקורין מגיע יותר
מהאולמות הקטנים. חבל שבארץ אין
האיכות עומדת ביחס ישיר לפופולאריות.

חלומו
של כל נער מתבגר הוא שיהיה
לו גוף משולש. כזה כמו של ואן־
אריק וראמבו. אבל מה לעשות שהחיים
הם לא סרט, ובני־תמותה רגילים לא
התברכו בגוף משולש שכזה?
אז יש מי שמשלימים עם העובדה,
ויש אחרים הנלחמים בה. הם מתאמנים
במשך שעות, מרימים מישקולות, עושים
עשרות שכיבות־שמיכה, שופכים
טונות של זיעה.
יש ביניהם מי שנראים אחרי כל האימונים
כמו ה״אחרי״ של פירסומת ל״
מכון־הרזייה.
לציפלונים המשתדלים האלה הומצא
הכינוי ״משולש הפוך״ — ביטוי
שמקורו במישפט ״רק אם תעמוד על
הראש. יהיה לך גוף־משולש!״
את המישפט הארוך הזה מקצרים
ל״משולש הפוך״.
במישפט זה הולך ככה :״יאללא, משולש
הפוך, תפסיק כבר להתאמן ובוא
לים!״ (מישפט שיישאר ברוב המיקרים
ללא מענה, משום ש״משולש הפוך״
יעדיף את האימונים על הים).

הכי לאכול
מדור שבו מביעים צעירים וצעירות
את מה שהם אוהבים ושונאים.

גילית לאפר מבת־ים. תלמידה
בת 18 וחצי.

גם וגם וגם

אסף פלונסקי

בבוקר הוא קיבוצניק, עובר על הטרקטור
בפלחה. בערב הוא מתרחץ, מסתדר,
ויוצא לדגמן.
אסף פלונסקי 17 מקיבוץ גונן,
נהנה אומנם מעבודת הדוגמנות ,״אבל
רק בתור תחביב,״ הוא מבהיר. תחביבים
נוספים שלו: ספורט, בעיקר כדורסל,
ולעבוד בגן־הילדים של הקיבוץ.
גם דוגמן, גם כדורסלן, גם מטפלת.
מה צריך יותר מזה?

• ספר: מלון ניו־המפשיר. ספר
שונה ממה קראתי עד היום. חכם שנון
ומעניין.

מסמרת שיער
הנעורים שלי כל־כך קשים, עד שגם
היום אני מתבייש לספר עליהם. מה
שעברתי בילדותי פשוט מסמר שיער.
מוזר אולי לומר זאת, אבל היום אני
לא מצטער על מה שעברתי. כתוצאה
מכך למדתי ליהנות מהדברים היפים
שבחיים, להעריך דברים, לא לקבל
שום־דבר כמובן מאליו.
כשהייתי ילד, התעסק אבי בכספים,
והסתבך עם נושים. לאורך כל הילדות
היינו בורחים ממקום למקום. הדבר הקשה
ביותר שאני זוכר זה לעבור דירה
בלילה כדי לברוח מנושים. כל כמה
חודשים היינו עושים את זה. עברתי
עשרות בתי־ספר, אין לי תעורה של
שנה שלמה אחת בבית־ספר אחד. כל
שליש הייתי במקום אחר. אני היחידי
בארץ שיכול לאמר שלמדתי במאה
בתי־ספר...
חיינו בעוני נוראי. החלום הכי גדול
שלי, בתור ילד, היה שלא יחסר האוכל
ביום שלמחרת.
הייתי חולם שהמקרר בבית מלא. זה
תמיד היה נשאר בגדר חלום. נורא רציתי
תמיד שלאמא יהיה טוב. היא כל־כך
סבלה, שהחלומות שלי היו עליה,
ולא עליי. לעיתים נדירות, כשהיה טוב
בבית, הייתי חולם על עצמי. כן, רציתי
להיות שחקן.
הזיכרון החיובי היחידי שלי מהילדות
הוא מהתקופה שבה גרנו בדימונה.
היינו שם במשך התקופה הכי ארוכה
— שנתיים. אז היתה דימונה עיר חלוצית
כזאת, הגיעו לשם עולים מכל העולם.
בכיתה היינו ילדים מכל הצבעים

דודו דותן בן 8
והסוגים. אני זוכר איך שחיברו את דימונה
לרשת־החשמל. איזה חגיגה הי־תה!

המסיבות בכיתה אני הייתי מכין
תמיד. בגלל הרקע שלי, היה לי תמיד
רצון לבלוט ולהוכיח שלמרות שאין
למישפחה שלי כסף, אני בסדר.
האהבה הראשונה שלי היתה טליה.
הייתי בכיתה י׳ ,וזו היתה הפעם הראשונה
שהרגשתי מה זאת אהבה, אחרי
הצבא התחתנה טליה עם החבר הכי-
טוב שלי.
כשאני מרבר על הילדות שלי, נוטפת
ממני זיעה. לעולם לא אהיה מאושר
לגמרי, בגלל הנטל הזה. תמיר
יהיה בי. עצב מסויים.
החלום שלי, היום, הוא לשבת ולכתוב
ספר על מה שעברתי. אני לא עושה
את זה בגלל הפחר לחוות את הכל
מחדש. בינתיים אני מספר לאשתי סי;
פורים על קצה המזלג, והיא עומרת
נדהמת כשהיא שומעת. בכל פעם אני
מספר לה דף אחר מהספר שעוד ייכתב,
אולי, אם יהיה בי הכוח.

ציחצ׳חיאוו־ו
נגעלתי לקרוא במדור זה לפני שבוע את תיאורו של שחר זימן מפתח-
תיקווה על התנהגות הנשים בחוף־הים. :זוג־שדיים הלחוצים בתוך פי-
סת״בד זעירה״.
זה התיאור שלו לביגדי־הים הנשיים- .מסתכלות ימינה ושמאלה, להיות
בטוחות שצופים בהן ״.או..מחכות לגבר שיצוד אותן, ואחר״כך מתלוננות
״.כך הוא מתאר את ההתנהגות שלנו. הוא מסיים את דבריו הדוחים
ב״מי שלא נראית כמו זונה, לא סובלת מהטרדות״.
הסתכלתי במראה שוב״ושוב, והגעתי למסקנה שאני לא נראית כמו
זונה. ליתר ביטחון שאלתי כמה אנשים, והמסקנה שלי הפכה לנחרצת
יותר. למרות העובדה השולית הזו, לא נותנים לי מנוחה בחוף. קל מאוד
להתייחס לעובדה בהומור, ולתרץ את המיטרד בכמיהה של הבחורות
שיתחילו איתן. אני לא יודעת איזה בחורות אתה מכיר. הבחורות שאני
מכירה הן לא כאלה.
עכשיו נעבור לצד הגברי.
אני לא הייתי מגדירה את אלה שמתחילים עם הבנות כ״מצ ואים־
(כהגדרתו של שחר) אלא כצ׳חציחים טיפוסיים. אם כבר מדברים על
חלקי״לבוש מינימאליים. הרי שגם הציחצ׳חים לא מצטיינים בלבישת בד
מיותר.
ביגדי-הים הקטנטנים שלהם מבליטים יפה מאוד את הבליטה שהם
רוצים להבליט, אלא שאצלנו, הנשים, הדבר לא מעורר דימיונות פראיים
או רמז מסויים. כל בן־אדם רשאי לחשוף ולהסתיר מה שהוא רוצה -
וסיבותיו איתו -מבלי לסבול מהטרדות. לצערי הופך הבילוי על החוף
לצ׳אחצ׳חיאדה מגעילה.
הערות מטופשות ברמה של נערים בבית״ספר יסודי(.וואו. איזו כוסית!״)
,בחורים שמתיישבים ליד בחורות ומתחילים בנידנוד אינפנטילי
בלתי־פוסק (״אז איך אמרת קוראים לך!״ לא אמרתי .״אז אולי תגידי!״
חה״חה־חה!)
בקיצור, כדאי מאוד ששחר זימן ושכמותו. במקום שישאלו בתמיהה
ובתמימות מעושה..על מה הן מתלוננות!״ ,ילכו לחברים המבחילים שלהם
טלי כהן, כפר־סבא
וירסנו אותם.
• סרט: משוע אתמול והיום.
מה שיפה בסרט זה שהוא לא היה
קיטש, ואף אחד בו לא היה יפהפה או
סמל־סקס.
• בילוי: בבית, עם חברים.
• בגד: שיהיה יפה, אבל אני לא
משקיעה הון בבגרים. קונה בגדים
פשוטים.
• זמר: אין קבוע. זה תלוי בקריזה.
כרגע: פינק־פלויר.
• ססורט: איחס. אני לא אוהבת
ספורט ולא אוהבת ספורטאים.
• תחביב: לקרוא ספרים ו...זהו.

• כסף: לוקחת מההורים ומשתדלת
שלא להגזים בזה. אחרי הבגרויות
אמצא עבורה.
• חבר: יש. מה שחשוב אצל בנים
זה שייראו טוב, שלא יהיו קמצנים
ושקרנים, והכי חשוב. שיהיו מעניינים.
• הכי אוהבת: לעשות מה
שאני רוצה. הכי־הכי אוהבת —
לאכול.
• הכי שונאת: ללמוד לבגרויות.
אוף. זה נורא!
• חלום: שיהיה לי כסף. הרבה
כסף, ושיהיה טוב, לי ולכולם.