גליון 2599 מתאריך 24 ביוני 1987

כתבת השער הקידמי:

התחמקות חשדנית
על סי דרת כתבותיו של רד״ר יולי
נודלמן(״בלי הרדמה״) בהעולם הזה.
מאז החל הד״ר נודלמן לנתח באיזמל חד את
חוליי השיטה של המימסר הרפואי ומערכת הבריאות
בארץ, ולהצביע על הגורמים הממלכתיים
והמימסדיים האחראיים להם, רווחת בי תחושה
לא נוחה.
הד״ר נודלמן מאשים את המימסד הרפואי
בהכשרת הקרקע לגניבות, לרשלנות ולאוזלת״יד
חמורה. הוא מצביע על תופעה המוכרת היטב
לכולנו — תשלומים ומתן בסתר לרופאים
ולמנתחים, המשתמשים בשרותי הרפואה הציבורית.
הוא מתקומם כנגד השקעות־עתק במרכזים
רפואיים, שתועלתם לציבור, לפחות על״פי נימוקיו,
מפוקפקת ביותר.
מעבר לכן, מציג הד״ר נודלמן וחוזר ומציג
אווירת סלחנות חמורה מצד מערכת הבריאות
בכללותה ביחס לכמעט השערוריות בתחומה.
הד״ר נודלמן מותיר סימני־שאלה רבים בקשר
לתיפקודה של מערכת־הבריאות.
חבל שהאשמותיו אינן זוכות בתגובה.
קשר השתיקה אינו יכול לבוא במקום תשובה
ברורה.
שרת־הבריאות, שבידיה מופקדים שרותי הרפואה
הציבורית, ממלאת את פיה מים. המימסד
הרפואי מתנהג כאילו לא אירע דבר.
ההתחמקות מפני ד״ר נודלמן מעוררת חשיוסף
פרנקל, תל־אביב
דות•

כיצד עלה הדג בחכה
על שיטת הבחירות האזוריות, נפי
שהיא נוהגת בבריטניה הגדולה
(״יומן אישי״ ,העולם הז ה .)17.6.87
כמובן שאורי אבנרי צודק בתארו את תוצאות
שיטת הבחירות האזוריות (בה, לדוגמה, נאלץ
המערך הליברלי־סוציאל־דמוקרטי, שזכה ב־2396
מן הקולות, להסתפק בייצוג של 336 בפרלמנט)
כעיוות מיפלצתי.
השיטה הזאת היא תוצאה של עיוות היסטורי.
הכוונה המקורית בהנהגת שיטת הבחירות האזוריות
היתה לאפשר לכל איזור ואיזור להביע
את רעתו על הבעיות העומדות על סרר יומם של
מצביעי אותו איזור.
לבוחרים באיזור צפון־סקוטי, למשל, בעיית
הדייג המיסחרי היא כמעט שאלת חיים ומוות.
לוא היו קולותיהם כלולים במיצבור הארצי(לפי
שיטת הבחירות היחסיות) ,ייתכן ובעיית הדייג
לא היתה מועלית בפרלמנט. אבל, בשיטת הבחירות
האזוריות, ברור שנציג האיזור בפרלמנט
יילחם למענה בכל מאודו(ובעיקר, אם הוא רוצה
להיבחר שנית) .אברהם פדרמן, ירושלים

מזלגות הקאניבארים
על מקבילה היסטורית.
איי פיג׳י, שהיו לאחרונה בחדשות, עקב
המהפכה הצבאית שהיתה שם, הזכירו לי נוהג
פיג׳י עתיק, שדי מתאים לכמה מבכירינו, האוהבים
ליהנות משני העולמות: גם נוהגים שלא
כשורה וגם מעמידים פנים כצדיקים גמורים.
תושביהם הקדומים של איי פיג׳י היו אוכלי־אדם,
אבל מה — לנגוע בבשר האדם היה עבורם
טאבו חמור ביותר. מה הם עשו? הם התקינו
מזלגות קשיחים במיוחד, לשם שימוש בסעודותיהם
הזוועתיות: מזלגות הקאניבאלים.
א לי פ ,0ירושלים
• העברים ה קד מוניי ם היו יותר מעודנים.
הםהסתפ קו בהגדרת ה ה תנ הגו ת ש הקורא
בס רומז עליה ברא שית מיכתבו., :טובל

ושרץ בידו
הב! בדרכי האב

עוד על הערים הגדולות בארץ
(״תמרורים״ ,העולם הז ה 1.6.87ו אילו).
בסדר,
בסדר. חולון היא העיר הרביעית בגודלה
בארץ, ולא בת״ים• אך לבת־ים יש ייחוד
אחד שאין לאף עיר בארץ. היא העיר היחידה
שבראש עירייתה עומד ראש־עיריה בן ראש־עיריה.
ראש
עיריית בת־ים, אהוד קינמון, הוא יליד
העיר עפולה, וכאשר הוא נולד בה, בשנת , 1931
שימש אביו, יעקב קינמון, כראש המועצה
המקומית של עפולה. א ה רון הו ל צ מן, חיפה

הצנזור. הטפח והיצר
על צינזור קטע חושף־שדיים בטל-
(המשך בעמוד )9

העולם הזה 2599

מות הזאבה להכות בברזל החם

היא התחילה לכתוב את ספריה בבית־קפה,
וכתבה אותם בעברית פשוטה, מובנת, בלי התחכמויות.
כולם גם הבינו על מי כתבה: בעלה
ומאהבותיו, היא ומאהביה. להלוויית רחל איתן,
שראתה עצמה זאבה בודדה
^ מחוץ לקליקות הסיפרותית, באו 11 הסופרים, שראו בה אחת מהם.

דברו של דובר
הדובר שאל מה ששאל את הנציב, זה ענה מד
שענה׳ וכך יצאה ההודעה הרישמית- :אץ תג ד
בה״ .השאלה היתה בעניץ חקירה המתנהלת
נגד קצץ בכיר בשרות בתי־ הסוהר. התשובה
המוזרה ניתנה אחרי שהקצץ
^ הבכיר, כבר נוקה רישמית מכל
חשד. השאלה היא, מדוע?

החזית של גיתית
גיתית יזראגלוב מתרעמת: השוטרת העידה
משהו על ההזיה שלה — בעוד שהיא מעולם לא
לבשה דבר כזה, כטענתה. רק עכשיו, בכלא, היא
נאלצת ללבוש אותה, בגלל תקנות ההנהלה.
ואולי גם בגלל העובדה שהיקף

0 7 1 1החזה שלה גדל .״ביקשתי במיר־פאה
שימדדו,״ מספרת גיתית.

בירכת הדרך

עוד קבוצה חזרה לארץ מסגישח עם בכירי
אש־ף. הסעם לא סערו הרוחות, איש לא דרש
לעשות בהם לינץ׳ ,ודעת־הקהל משתכנעת
אט־אט בצורך בדיאלוג ישראלי־ם לסטיני. רק
התביעה עוד מנהלת מישפט נידח נגד אנשי
מישלחת קודמת. כיצד שב״כיר
שבא לקלל מטעם התביעה,
נמצא מכרן את הנאשמים?

מה דחף מלומד ישראלי מכובד ועטור־תארים
להעליל עלילת־שווא על מבקר שהלך לעולמו?
האם ניתן לשמור טינה במשך רבע־מאה שנה? •
וגם זה: במעריב מחליפים פסיק
1ך 0 £בנקודה ומתקרבים צעד־צעד
בכיוון ״הפואטיקה של האשפה.״

רחר ה מרחר ח
מרווחת:
בדוכני שבוע־הספר הם
מכרו את מרכולתם,
אבל מאחורי הדוכנים
עסקו ברכילות: אהוד
בן־עזר ״רוצה למצוץ
שדיים״ ויהודית אינה
קוראת בספריו • עוזי
בן־כנען כתב הקדשה
אישית למיקי — וגם
חזר אליה • נכד ליוסף לסיד • דידי מנוסי נכנס
לאמבטיה של זרים, בלי להוריד את הכובע •
מרים איתן בחוות־הרזיה • צבי
אלסלג עם טרנזיסטור חדש בלב,
ומיכל סנונית(בתצלום) מטפלת.

בקרב עורכי־הדין יש מעט מאוד
שימחה לאידו של שמואר ברזל. היועץ
המישפטי לממשלה, יוסף חריש,
סירב לדו! בעניץ, בגלל ידידותו עם
החשוד, וחבריו למיקצוע אומרים:
״הוא לא גנב, הוא נקלע למערכת חולה
ונפל לה קורבן.״ ברזל עצמו יטען
במישפטו כי פרוטוקולים של הבנק
זוייפו, כדי לעורר את הרו־שם
שהשתתף בישיבות
של ״בנק צפון־אמריקה״

כתבת השער האחורי:

מעשים שלא ״עסו
מכוני־העיסוי מתפשטים בתל־אביב
כפיטריות אחרי הגשם: אפשר להזמין
מעשה הביתה, אפשר להגיע למכונים
עצמם. אפשר לקבר בהם הרפיה
מכל סוג ומין, אבל רבד אחד אי־אפ־שר
להשיג בהם: עיסוי סתם. תחקיר
מיוחד -כמה זה עורה, איך
זה מתנהל. מיהן העובדות
ומה אומרים בעלי המכונים.

ויי

.נישקתי אותו ונפרדת

15 שנה אחו׳

15 שנה אחרי הגירושין 52 ,שנה אחרי הנישואין,
נזכרת רות דיין כי גם היא שנאה אותו, לפעמים.
״הוא היה צריך להוכיח לעצמו שהוא עדיין גבר,
ופגע ביד על ההתקפה ב־ 5ביוני 1967 נודע לה
מהרדיו, כי הוא לא שיתף חברים בסודותיו.
בעצם ,״לא היו לו חברים. רק כאלה שקנו או
מכרו לו עתיקות עכשיו היא
0 ^ 0מוכרת ״את שארית הפליטה של
רכושי,״ שיהיו פחות חפצים.״

אתה והשקל
החיגר, המעיים והפיסח
מם־ההכנסה(החיגר) משבח את המע״ם (הפיסח)
— אבל החשבונות לא מסתדרים • מיכאל
צבינרי: לאט אבל בטוח • מנדלבאום בעיסקי־מימון
• יעקב נאמן מסרב
^ 1לחשוף את הרמאים • בן־ציץ
מוניץ נמלט עם היהלומים.

המדורים הקבועים:
מיכתביס -מו סי און הס״ס
איגרת העורך -צנזורה בכל א
תשקיף -לעז אזל ה רדיו אק טי ביו ת!
במדיגה -סי מני גמילה
הנדון -עצות בלעם
אתה והשקל -שערוריית
שר־המישפטים מ ת רחב ת
יומן אישי -ח־כ איז בל
אנשים -שגריר מ אזין לוואגנר
תמרורים -רב תוני סי
קולנוע -תדריך ירושלים (בי)
זה וגם זה -ל בד ה בפ אב

רחל המרחלת -על כל הסופרים
לילות ישראל -עירום בזהב
דף חדש -בום או ל אי
ראיון השבוע -עם רמי ד מן
מה הם אומרים -עידית נאמן,
דורון ערן, עמירם רביד
הורוסקופ -תחזי תסר טני ת
שידור -סיינטולוגי ה
תשבצופן -מנשק במחסה ()4
עצם העניין -תשתוק, י א דרדס!
חור ברשת -גבינות במיזוודה

.השופט ביקש שאמסור
אותך, כי לא אוכל
לעמוד יחד איתך ד
לדבר ...נישקתי אותך
ונפרדתי ...אוזר כך
שמעתי את גזר-הדץ:
שמונה שנים:״ פרק
נוסף מיומנה של אד
רית ארביב, שאותו
כתבה בכלא למען בנה.
עכשיו הוא יוכל לקרוא
אותו — בהעולם הזה.

צחוק אחו׳.רחם״
רמי דנון, התגלית הגדולה של דראמת הטלוויזיה
לחם, מספר מדוע הוא משתתף בקומדיה
מיסחרית חדשה, נזכר בילדותו במארוקו
ובוואדי סאליב, ונזכר כיצד
0 1 1כאמת רעב ללחם, לא מזמן.
כשחקן בתיאטרון רפרטוארי.

נו נרצחה ״קופד
מפרקי קונצרן קופל מנסים להוכיח כי החברה
(בתי-מלץ, סוכנויות נסיעות, רכב להשכרה),
לא מתה מוות טיבעי, אלא נרצחה. לאן נעלמו
10 מיליון דולר? האם חברות

0 1 0 0התעופה יחשפו את סודותיהן
ויסתכנו בסיבסו־ך עם יאט״אן

בין וווי ואנדרה

בארברה הרשי סיפרה לעדנה סייגת בגילוי לב
על הבימאים שאותם היא אוהבת, על סיגנון
העבודה הביישני והשקט של וודי אלן ( חנ ה
ואחיותיה) ועל השיטה הרומית הפתעה של
^ ^ אנדרה קונצ׳אלבסקי (אנשי
0 ^ 7 1הפח) .ומעל הכל, היא מגלה:
.אני זקוקה ל תו ת נאהבת!״

מיכחבים

• בלי מי׳טוא סניבג•

איך הגיע

יומנה של אורית ארביב לידי

העולם הזה!
כאשר שוחררה אורית מן הכלא, אחרי ריצוי
העונש שנגזר עליה בעוון השתתפות בשוד,
התנפלו עליה נציגי כל כלי־התיקשורת. הדברים
הגיעו עד כדי כר שהיא חטפה את האופנוע של
אחד הצלמים וניסתה לברוח, אך נפלה ופצעה את
עצמה.
כל העיתונאים רצו לראיין אותה. היא סירבה
לכולם. כמה עיתונאים התחכמו והעמידו פנים
כאילו ריאיינו אותה, כשהם מצטטים כמה מיש־פטים
שאמרה לבני־מישפחתה שקיבלו את פניה.
על מה שאירע לאחר מכן סיפרה דפנה ברק:
״ביום,הראשון טילפנה אליי אורית ארביב בבוקר.
קבענו פגישה בביתה, לשעות אחר־הצה־ריים.
״כשבאתי
אליד* החליטה מרצונה למסור לידי
את היומן, שהיא כתבה בכלא. לא הצעתי לה כסף,
בהתאם למדיניות של העולם הזה, שאינו מתייחס
אל חומר עיתונאי כאל סחורה הנקנית בשוק.
.הצעתי לה לפרסם את היומן מעל עמודי העולם
הז ה בהמשכים, תמורת שכר־סופרים נאות.

לכסף, אולם מישפחתה התנגדה לפירסום בצהרון.
ביטלתי עבורה את החוזה עם הצהרון. יחד עם זה
חתמה על הסכם, המוסר את היומן לידי העולם
הז ה תמורת שכר־סופרים שיסתכם בסכום הרבה
יותר קטן מזה שעליו ויתרה.״

צגזורה בפלא

מניין ידעה דפנה ברק על קיום היומן?
כשביקרה בפעם הראשונה בבית אמה של
אורית, קמה אורית לפתע, יצאה וחזרה כשבידיה
שתי מחברות בית־ספר, שעליהן היה רשום :״יומן
חיים״ .על שתי המחברות הוטבעה חותמת של
כלא־הנשים נווה־תירצה.
התאריך הפותח את שתי המחברות הוא
,6.7.83 והתארין־ המסיים אותן הוא .26.8.83
כלומר: במשך תקופה קצרה־יחסית, פחות מחודשיים,
כתבה האסירה המפורסמת באורח די אינטנסיבי.
ארביב
מילאה, למעשה, מחברות נוספות, אולם
אלה פשוט נעלמו בבית־הסוהר.
חלק מהגיגיה וחוויותיה של ארביב אינו כלול
ביומנים הנמצאים כיום בידי, מכיוון שנתלש
מהם. ארביב סיפרה לי כי גם מיסמך אינטימי כמו
היומנים נקרא על־ידי שילטונות־הכלא, וצונזר

(המשך מעמוד )3
וויזיה הערבית(״שידור״ ,העולם הז ה
. )17.6.87
הצנזור של הטלוויזיה הערבית בירושלים נוהג
איפה ואיפה. נראה שמה שמותר להראות בחמש
וחצי אחר־הצהריים, אסור להראות בשבע וחצי
בערב(שעת שידור החדשות בערבית).
כל יום שישי אחר־הצהריים אני נדהם מחדש
כאשר אני צופה בסרט הערבי(המשודר החל מן
השעה חמש וחצי) ,על שחקניותיו כבדות־הבשר,
שחלקי גופן הבולטים עומדים, או־טו־טו, לגלוש
ממלבושיהן הלא כל־כך צנועים.
זה מיקרה של טפחים (אבל איזה טפחים!)
מכוסים, שהם הרבה פחות צנועים מאשר טפחים
חשופים ובוודאי, אם לקרוא לילד בשמו, יותר
צחי הלפרין, בת־ים
מעוררי־יצרים.

על ערים בעלות אוכלוסיה יהודית
ניכרת (״מיכתבים״ ,העולם הז ה
. )17.6.87
מדוע להסתפק בציון העובדה שבשיקאגו יש
יותר יהודים מאשר בחיפה? הלא בקייב, שבברית־המועצות,
יש יותר יהודים ( 170 אלף) מאשר
בחולון, ובטורונטו, שבקנדה, יש יותר יהודים
( 115 אלף) מאשר בנתניה.
ולשם האיזון, מן הראוי להיזכר כי קיימות גם
מדינות (לא רק ערים) בהן אין אפילו מניין של
יהודים: כמו איסלנד, מאוריציוס, מלטה, קפריסין,
שימעון כץ, תל-אביב
סרי־לנקה.

העולם

בתורה (״מכתבים־,
10.6.87 ואילך).
מדוע לספור את מיספר האותיות בתורה?
הרבה יותר פשוט לספור את מיספר המילים. כך
אפשר גם לגלות כי מיספר המילים בנוסח הראשון
של עשרת הדיברות, המופיעים, כידוע,
בתורה פעמיים, הוא קטן ממיספר המילים בנוסח
השני.
בספר שמות כוללים עשרת הדיברות 172
מילים ובספר דברים 189
17 המילים הנוספות, בספר דברים, מופיעות
בדיבר המצווה על שמירת השבת ובדים־ המצווה
על כיבוד אב ואם• מנחם הלוי, באר־שבע

הז ה

מסיבה שד מכזבדיס
על מסיבה בבאר־ שבע(.לילות ישר אל׳
,העול ם הז ה .)10.6.87
הכתב שנכח במסיבה שנערכה בביתי נראה
נהנה מאוד ובמשך המסיבה ולאחריה התבטא

שכד שד סכלים
על מחדל ציבורי באתר״זיכרון לאו מי.
בחג
האחרון טיילנו בצפון ונקלענו למיבצר
עכו, בו הועלו לגרדום, לפני 40 שנה, לוחמים
יהודיים. במקום מצוי(כלשון השלט) ״מוזיאון
הגבורה״.

תג־הזיהוי הנאצי
כיצד קורה דבר כזה?

צבי טל העולם הזה

מוזיאון הגנורה
ב מ סג ר

ע כו

השלט במיבצר עכו
אי פ ה השכל?

אורית ארכיב במלון
..הצילי אותיר
הבעתי באוזניה את דעתי שפירסום זד. שלא יהיה
סנסציוני ושלא ישים את הדגש על עברה הפלילי,
יעזור לה להציג את עצמה לפני הציבור כמו
שהיא.
.למחרת השארתי אותה במישרד עורדהדין
שלה וחזרתי למערכת, כאשר לפתע טילפנה
אליי אורית בבהלה :׳דפנה, הצילי אותי׳.׳
״שמעתי ברקע שמישהו צועק :׳או שחותמים
עכשיו, או שלא!׳ ארביב רמזה לי על הצעת־חווה
מצד אחד הצהרונים.
״מסתבר שנציגי הצהרון הציעו לה 12 אלף
שקלים עבור יומנה ושהיא חתמה על הסכם
איתם, אך התחרטה מייד. היא הכניסה לחוזה
מישפט שאיפשר לה לבטלו תוך כמה שעות. היא
ביקשה ממני לכתוב בשבילה מיכתב, המפעיל
סעיף זה לביטול החוזה.
״הצעתי לה לשקול מחדש אם אינה זקוקה

על־ידם. הוצאו ממנו תיאורים על כליאה בצינוק,
יחסים בץ נשים וכר, שלא תאמו את האידיליה
שמנסים יחסי־הציבור לשוות לכלא־הנשים נווה־תירצה,
ושפגמו בדימוי האמהי שנבנה בעמל רב
לסוהרות ולהנהלת־הכלא.
יש לקחת זאת בחשבון בעת קריאת היומן,
שנכתב בין כותלי הכלא, ולצפות להשלמה שתעשה
ארכיב, כשהיא אדם חופשי, ובגיליונות
הקרובים של העולם הזה.
.העולם הז ה שיכן אותה לכמה ימים במלון,
כדי שתוכל להימלט מן התיקשורת ולהינפש. על
חוויותיה שם היא מספרת בגיליון זה (ראה
עמודים .)19-18

האותיות הנאציות בשלט
ריבונו של עולם!
מילא מוזיאון במקום מוסיאון. אבל, ריבונו של
עולם, הכתב הלועזי! האס הלועזית (המקבילה
לסמך העברית) ,במילה האנגלית פורטרס
(מיבצר) מופיעה בשלט באותה צורה בדיוק(ראה
גלופות) כמו בתג־הזיהוי של יחידות האס־ א ס
הנאציות, לובשי המדים השחורים, שמקרבם יצאו
אנשי הגסטאפו ויחידות״ההשמדה המיוחדות.
כיצד קורה דבר כזה במקום כזה? האם אין איש
שם לב? איפה השכל? האם. באמת כולם סכלים?
דויד שלכטר, ראשון־לציון

סטטיסטיקה תרבית
עוד על כמות האותיות והמילים

באוזניי ובאוזני אחרים, שהמסיבה זוכר״ כלשונו,
ל״ציון 10״.
נדהמתי לקרוא בהעולם הז ה את תיאורו
הכתוב. כהגדרתו: מסיבה של ״נואפים ונואפות,
בוגדים ובוגרות״ .זו הגדרה מרושעת, הרחוקה
מרחק רב מן המציאות, שגרמה לי ולאורחיי
עוגמת־נפש רבה.
זו לא היתה מסיבה של.נערות זוהר ריקניות״
אלא של אנשים מכובדים.
עם עוגמת־הנפש שלי אני מסוגלת להתמודד.
אבל על עוגמת־הנפש ועלבון אורחיי אין לי
רשות לעבור לסדר היום.
אביבה ברדידא, עומר

תגובה עד כתבה
מפנייתו של הפרקליט גדעון רוזגר.
בשם מרשתי, הגב׳ חנה בוקסבוים, הנני פונה
אליכם כדלקמן:
ביום 11.3.87 פורסמה בהעולם הז ה (גליון
)2584 כתבה על עמוד שלם בלוויית צילום
מרשתי וגיסה, בשם א שתי ואחי, החתומה על־ידי
אילנה אלון.
הכתבה הנ״ל מהווה פירסום לשח הרע בצורה
הבוטה והקשה ביותר.
הכתבה פירסמה דברים שאינם אמת.
גידעון רתנר, עורך־דין, תל -אביב
העולם הזה 2599

עומד בניגוד לחוקים ולתקנות האוסרים
.העברת אדמות־־הלאום לזרים׳־.

הערד 1גהד הצעיר

בכל מיקרה, תצא הרבנות הממלכתית מעניין זה במבוכה
גדולה:

עורך־הדין שמואל טוכמינץ מייצג את בעלי־המניות
בדובק שהם באופוזיציה למישפחת גהל.

אם יוכח שההסדר הוא למראית־עין בלבד, ואין
המדובר במכירה של ממש — יישמט הבסיס
ההילכתי של הקונץ; אם יתברר שהמדובר
במכירה מיסחרית לכל דבר, ניתן יהיה לפנות
בתלונה למישטרה נגד הרבנים הראשיים.
שנת־השמיטה עומדת להסתיים בעוד שלושה חורשים, ועד
אז עור צפויות לרבנות צרות־צרורות מהעני?.

פקיד בביר, ששמו ירד מן העיתונים מזה שנה,
קיבל כנראה אופציות ממיקי אלבין. העניין
נבדק בפרקליטות.

שד צרות לל1י
מתח רב בלישכתו של דויד לוי, ולא רק בגלל ההתנכלות
הקטנונית לבנו:

לוי חושד במישטרה, כי היא מתחקה אחרי
מעשיהם של שניים ממקורביו ו״מחפשת״
אותם, בגלל זיכיון מסויים שקיבלו ממישרד*
השיכון.

לובי למען חריש
בין חברי לישכת מיפלגת־העבודה מתנהלת
החתמה בתמיכה במינויו של מיכה חריש כשר,
במקומו הפנוי של אמנון רובינשטיץ. תומכיו
הקימו מטה מיוחד לצורך זה. בשלב שני
ייאספו חתימות של חברי מרכז.
כאשר פרש רובינשטיין, בשיא המשבר הממשלתי, נראו
קלושים סיכוייה של הממשלה להאריך ימים. לכן
המועמדים מן השורה הראשונה, כמו רפי אדרי ועוזי ברעם,
סירבו להציג את מועמדותם. כעת, משהתייצב מעמדה של
הממשלה, מקדים אותם חריש בפעולות לוביאינג.

צפון־אמריקה סוגר
בנק צ פו ךאמ רי ק ה, הממשיך להעניק שרותים בנקאיים
אחרי שנתפס בידי בנק־ישראל, מצמצם בהדרגה את

פעילותו.

בעוד שבוע ייסגר הסניף הבאר־שבעי של
הבנק, והמיבנה שלו יימכר.
היקף הגניבות בבנק הוא פי 20 ויותר מערך נכסיו.

חליפות־טיס למיזרח
מדינה במיזרח הרחוק הזמינה באחרונה
אצל יצרנית־טכסטיל ישראלית, המתמחה
באביזרים צבאיים 14 ,אלף חליפות־טיס.
הביוליטין
לענייני צבא ״סורד״ מוסר,
כי שוויה הכספי של ההזמנה הוא 250 אלף
דולר.

כפל־התפקידים נמאס
פעילים מרכזיים של מיפלגת־העבודה הגיעו למסקנה, כי
גזירת איסור ״כפל־התפקידיס״ שכפו על עצמם תפגע
קשות בסיכוייהם להציג רשימה רעננה בבחירות הבאות.

כעת מדברים ברצינות על כך, שבוועידה
הקרובה תתקבל החלטה לבטל את האיסור.

שמיטה בניגוד לחנק?
מישפטנים חרדיים החליטו לבדוק, לשם שינוי, את הסדרי־השמיטה
של הרבנות הראשית מצידם החוקי דווקא.

הרעיון הוא פשוט: כדי לעקוף את איסורי*
השמיטה, אוספת הרבנות מבעלי הקרקעות
והחוכרים ייפויי-כוח, ומוכרת בשמם את כל
הקרקעות לגד. החרדים רוצים להוכיח כי
פאטנט זה, שהוא דחוק מבחינה הילכתית,

את מי באמת מייצג טוכמינץ ובאיזה צד נמצא חיים גהל,
אחיו הצעיר של זורח גהלי

ציפורי לראשות פ״ת?

בליכוד־חולון מרוצים

בליכוד הועלה שמו של מרדכי ציפורי כמועמד לראשות
עיריית פתודתיקווה. ציפורי עצמו — יליד העיר, שאינו
מתגורר בה עוד — מסרב להצעה,

נסיעת הליכוד בעיריית־חולון, בדי? פנימי סודי בראשותו
של משה רום, הובעה שביעות־רצון מן הפשרה שכפה עוזי
ברעם על יורשיו של פינחס אילון.

רק״ח־תורס מכתר
בכיר בתיק אלבין

באופן מפתיע התגלה אצל רשם־החברות כי
הער־ד טובמינץ, יחד עם חיים גהל, הם בעלי*
המניות העיקריים בחברת ״ס.ט.ר שיווק והפצה

באמצעות כרטיסי־טיסה מנהלת עתה רק״ח מערכה נמרצת
לביתור ״הרשימה המתקדמת לשלום״ ,שבה היא רואה את
האיום העיקרי על מאגר־הקולות שלה במיגזר הערבי.

רק״ח, הפועלת כסוכנת־נסיעות עיקרית מטעם
ברית-המועצות, חילקה כרטיסי-טיסה לעסקני
מיסלגרדהעבודה, מפ״ם, ר״ץ ורק״ח, תוך
החרמת ״המתקדמת״ ,במגמה זו.
באותו הזמן מחלקת עתה רק״ח הזמנות לסופרים
ולמשוררים עבריים, וגם מתרגמת את יצירותיהם בעיתונות
הקומוניסטית. המגמה היא להשתלט מראש על מישלחת
הסופרים והמשוררים מישראל, אשר תוזמן לפגישה פומבית
עם סופרים ומשוררים פלסטמיים, ביחמת המשורר
הפלסטיני מחמוד דרוויש, חבר הוועד־הפועל החרש של
אש״ף.
לעזאזל הרדיואקטיביזת -
העיקר העסקים!
יבואנים של מוצרי־מזון דורשיס מ-
מישרד־הבריאות לבטל את החובה לערוך
בדיקות מידגמיות לגילוי עקבות של רדיו־אקטיביות
בסחורותיהס. לדעתם, צריך
להסתפק בהצהרותיהם של היצרנים, כי
המוצרים שלהם חופשיים מקרינה.
הנימוק המקורי שבפיהם: עבר כבר
זמן רב מאז אסון־צדנוביל, ואין עוד לפגוע
בגללו בעסקיהם.
חמתם של הסוחרים התעוררה על כך
שהמישרד הגביר את הבדיקות לאחרונה,
מאז נתגלה מיטען אגוזים מתורכיה, שהיה
נגוע ברדיואקטיביות.

רז נגד המדד
יצחק רז, מזכיר הסתדרות המהנדסים, המארגן את פרישת
איגודי־הבכירים מההסתדרות, פועל כבר עתה — עוד לפני
הפרישה — לבנות לעצמו תדמית של ראש אירגון
אלטרנטיבי להסתדרות.

הוא פנה השבוע לאוצר בדרישה להקים ועדה
שתבדוק מחדש את מרכיבי הסל, המשמש
לקביעת מדד המחירים לצרכן.

פולארד ביום־
העצמאית
ב־ 4ביולי יסתיימו 90 הימים שעמדו לרשות פרקליטיו של
ג׳ונתן פולארד כדי לנסות להשיג הקלה בעונשו. מאחר
שביום זה חל יום־העצמאות האמריקאי, תידחה ההכרעה
ביומיים־שלושה.

מקום חדש לרבינוביץ עיריית תל-אביב תיאלץ להזיז ממקומה את
אבן־הזיכרון ליהושע רבינוביץ, הנמצאת
בפארק ״גני יהושע׳׳ מעבר לירקון. האבן
נמצאת בדיוק בתוואי שבו יסלל המשכה של
האוטוסטרדה ״נתיבי-איילוך.
כרי למצוא מקום חדש לאבן, יסיירו שם השבוע גאולה,
אלמנתו של רבינוביץ, וסגן־ראש־העיריד״ נתן וולוך. וולוך,
יו״ר הנהלת הפארק, היה עוז ח האישי של רבינוביץ
בראשית שנות השיבעים.

חליכודניקים מרוצים מכך שחיים שרון ()63
נבחר כראש־עיריה. לגביהם, הוא יריב נוח
יותר מאשר מתחרהו, מוטי ששון 39 שנאלץ
להסתפק בתפקיד ממלא־המקום.

שביתת־רעב בכלא
שני עצירים ביטחוניים, מוצטפא אלאטרש
ואחמד אלאטרש, שניהם מחברון, שובתים בבר
חודש שביתת-רעב. השניים מוחים על תנאי
מעצרם וטוענים, בעתירה שהגישו לבית-
המישפט העליון, כי השב׳׳ב מחזיק אותם
בבידוד כטעוני־יהגנה, רק כדי ללחוץ עליהם
לשתף פעולה.
באמצעות פרקליטיהם, עורכי־הד? אחלם חדאד ואברהם
ברדוגו, הם מספרים בעתירתם כי החזקתם עם יתר
האסירים טעוני־ההגנה מוציאה להם שם של משתפי־פעולת
דבר המאיים על חייהם ומוציא להם שם רע. הם
טוענים •כי בדרך זו מנסים אנשי השב״כ לאלצם לשתף
פעולה.

בקה מורדת בפקיד
פעילי הסתדרות, מיפלגת העבודה ומפ״ם בבקה
אל־ע׳רביה עומדים לפתוח במאבק ציבורי
להקמת מועצת-פועלים נבחרת בכפרם.
הפעילים הקימו ועדת־שיבעה, הדורשת להקים את המועצה
לאלתר, כדי להפסיק את שילטוך היחיד של נציג
ההסתדרות בכפר, פקיד שמונה על״ידי הווער־הפועל
והנהנה מתמיכתם של גירעון בן־ישראל ונואף מסלזזה.
הוועדה החליטה לחשוף כמה שערוריות הקשורות בפקיד
הממונה: הוא יושב במישרדים שכורים במרכז הכפר, בעוד
שבמרחק לא גדול משם עומד בשיממונו בניין מפואר,
שנבנה לצורכי ההסתדרות לפני שש שנים: הוא מסוכסך
עם הנהלת הפועל המקומית ומקצת משחקני־הכדורגל,
מצר את צעדי נעמת במקום ומסוכסך עם מנהל המתנ״ס
ומנהלי בתי־הספר.

אץ מסוממים ב״בסית״
שופט תל״אביבי הורה למחוק מכתב־־תביעה ביטויים
מעליבים על בית־הקפה הדיזנגופי כסית:

בתביעת-פינוי שהגישו בעלי הבניין, רות
גורנשטיין ושלום זיידלר, שהם יורשי ״תה
ויסוצקי׳־ ,הם העלו בין שאר הטענות ,״בהסתמך
על פירסומים בעיתונות״ ,כי זהו ״מקום מיפגש
למסוממיס׳׳.
פרקליטו של משה איש־כסית, עורך הדין חיים שטנגר,
הצליח לשכנע את השופט להורות למחוק את דיברי־ההבל.
עחפטזת חדשות בת״א
השופטות מרים פורת(אשתו של השופט חיים פורת)
ובלנש קיי, מבית־מישפט השלום בתל־אביב, מונו לבית־המישפט
המחוזי. חיה חפץ ורינה שוהם, שופטות בבית־המישפט
העירוני, עלו לשלום. לבית־המישפט העירוני
הצטרפו שרה גדות, רשמת בית־מישפט השלום בפתח־תיקווה,
ועורכות־הדין ציפורה ברון(אשתו של העיתונאי
נתן ברון) ושרה ברוש, ממישרד־עורכי־הדין וינר*
ברוכשטיין.
השופטים ורדה זונדר־אלשייך ונתן עמית ממתינים
להצטרף למחוזי.

ממסה ח 1לה
הדסה מונסה אינה מתאקלמת היטב בכלא:
באחרונה חלה החמרה במצב בריאותה.

גיורא מים? 5

במדינה העם סימנים שר גמירה
התיבה המהבהבת שגתה,
וכך גם התיבה המתגלגלת.
למי זה הפריע?
הטלוויזיה דממה. מהמוני בית-
ישראל נשללה מנת־הסם היומית.
בימים הראשונים לא הרגישו
ההמונים בחסר. הם נהרו לדוכני שבוע
הספר וקנו ספרים שלא יקראו.
המיסעדות והבארים היו מפוצצים. פה
ושם גם התחילו בני־מישפחה לדבר
איש עם רעהו, כמו בימי־קדם, בטרם
הומצאה התיבה המהבהבת.
קשה לדעת מה היה קורה אילו
הטלוויזיה השתתקה במשך שבועות.
מאחר שזה נמשך רק כמה ימים, לא היו
תופעות של השתוללות, המלוות
בודר־כלל גמילה מסמים ומאלכוהול.
חמור יותר היה מצבם של
הפוליטיקאים, הזקוקים לסם הזה יותר
מאחרים.
החיים הפוליטיים לבשו צורה
בלתי־טיבעית. ראש־הממשלה, יצחק
שמיר. נדד מארץ אפריקאית אחת
לשניה, נאם, הכריז הכרזות, הצטלם
מול המונים רוקדים, מתחת לתמונות־ענק
של עצמו, בחברת שוטרים בלבוש
של אופרטות. אולם הטלוויזיה לא
היתה, והדברים היו כלא־היו.
שימעון פרס יצא למסע באירופה,
הצהיר, הכריז, הצדיע, הצטלם — וכל
זה לשווא. המוני בית־ישראל לא ראו.
בשביל פוליטיקאי, זהו גורל מר
ממוות.
אגשים שאינם פוליטיקאים סבלו
גם מסביתת האוטובוסים. אבל זה לא
נגע לצמרת, שחבריה לא ראו מזה
שנים את הצד הפנימי של התיבות
המתגלגלות. ביטול העיצומים נגע על־כן
רק לציבור הרחב.

לשחל משהו ולא קיים. שוב מבטיח
פרס לחברים ומעדיף על פניהם אחרים.
שחל מכחיש כל הבטחות. ההתקפה
באה מסיבות אמיתיות, הוא אומר.
״אדם אחראי צריך להביע את דעתו,
וכד עשיתי. יש הצטברות של דברים
שנעשים על דעת יחיד. כמו הטיפול
בפרשת השב״ב, פולארד, כינוס המרכז
בעניין אבא אבן.״
כשר בממשלה וכחבר בכיר בהנהגת
המיפלגה, טוען שחל שכאשר ממלאים
תפקיד שיש בו הכרעות, החובה
המינימאלית היא לפעול לפי הבנה
ואמונה.
״לא כדאי!״ ברחוב הירקון 110
טוענים ששחל הוא אחד השרים
המעטים במיפלגה החורש את
הסניפים. הוא מופיע כמעט בכל ערב
בסניף כלשהו, ומרגיש בדופק
המיפלגה.
לכן, אומרים ברחוב הירקון, תקף
שחל את פרס. בסניפים יש הרגשה
שפרס אינו מתפקד, ונותן לליכוד
להוליך אותו באף. שחל, כמרגיש
בדופק, רצה להיות פופולארי ותקף את
פרס.
שחל מזלזל בהשמצות .״רוב
המיפלגה,״ הוא אומר ,״בנויה מאנשים

סניורה נשאר בודד, יוזמתו
נדחית על־ידי הציבור,
הרואה בה כניעה

מלכה (שמש!)
ליום אחד
חצי־אמת גרוע משקר.
שימעון מלבה, האיש שקבר
את ר8י סויסה, מוביה
זאת שוב

״אני לא תוקף אף אחד. אני רק
מביע את דעתי. אני כבר ילד גדול!״
אומר השר משה שחל.
בשבוע שעבר יצא השר שחל
ציון צפריר. העולם הזה

חשב עטר
-א בל ל א כל האמת

עם במצור

מנגנון

שחל בועס. הוא תיקח את
פרס, מה קרה? אז בבה...

בהתקפה מוחצת נגד הנהגת מיפלגתו.
הוא כינס מסיבת־עיתונאים בתל־אביב
ותקף את ראשי מיפלגת העבודה.
הטענות היו רבות. שחל נמנע
מלהשתמש בשמות. לכל היה׳׳יבחרו
הוא תוקף את יושב־ראש המיפלגה,
שימעון פרס.
למחרת נשמעו במיפלגת־העבודה
הקולות הרגילים: פרס, כנראה, הבטיח

שטחים כבו שים

דוגית אגטלד

שחר הופר לאריה

דובר מלכה

יונתן שס-אור ₪

במיפלגת העבודה אמרו השבוע
ששחל עשה צעד עצמאי, אם אריאל
שרון ודויד לוי יכולים להתבטא באופן
עצמאי, וללא חשש, גם לשרי־העבודה
מותר. שחל פתח את הדרך.

מיפלגות

האמת, רק האמת -

״התגובה שלי היא — אין תגובה.״
כך אמר, למרות שתוצאות הבדיקה
היו כבר בידי שרות בתי־הסוהר.
אחר־כך ניסה מיימון להסביר לעטר
הנסער את התשובה שלו בכך שהוא
ענה רק על שאלה אחת. נשאלתי, טען
הנציב, מדוע הוקמה הוועדה על־ידי
חשב״האוצר, וזה באמת לא עניין של
הרדיו. זה, אולי, גם מה שחשב מיימון
כאשר מלכה הטריח אותו באמצע
הלילה.
אולם דובר מישרד־האוצר, יצחק
פיינברג, קבע שמישרדו העביר את
מסקנות־הוועדה, שטיהרו את עטר,
כבר ביום הרביעי בבוקר לשרות בתי-
הסוהר. מלכה, אם כן, היה חייב לדעת,
12 שעות אחר־כך, את העובדות. ואם
ידע, היה חייב לספר לעיתונאי, השואל
אותו, את העובדה המרכזית: שעטר
טוהר.
תגובת שימעון מלכה :״אני לא אתייחס
לשום שאלה בעניין עטר!״

שמחפשים לעצמם תפקידים. לעכשיו
או לעתיד. אני אדיש לדברי אלה. לי
יש אלטרנטיבה. לא חייתי מעולם מן
המיפלגה, ואינני חי ממנה היום״.
ההשמצות, לדעתו, הן ברמה של
עסקנים, והן לא עושות עליו כל רושם.
כשפירסם עורר־הדין הירושלמי
יחיאל גוטמן את הצעתו למישאל־עם,
ביקש מנכ״ל מירשד״החוץ, יוסי
ביילין, את חוות־דעתו של חיים צדוק
בעניין. צדוק התייעץ גם עם שחל,
והשניים הבהירו לביילין: לא כדאי.
בינתיים התגלגל רעיון מישאל-
העם עד לשר גד יעקובי. פרס, ששמע
שיעקובי מציע בטלוויזיה מישאל־עם,
החליט לאמץ לעצמו את העניין.
מה שמותר לאריק. שחל כועס.
הוא הרי הסביר לביילין שמישאל־עם
זה לא דבר טוב למיפלגת־העבודה.
השבוע החליט שחל להתפטר
מתפקידו כמקשר בין סיעת־המערך
בכנסת לבין הממשלה. פרס קרא לו
לחזור מהתפטרותו, ושחל לא חזר.

הידיעה שודרה ביום החמישי ביומן
הבוקר של קול ישראל לפני
שבועיים גרמה, אולי, לחיוך של קורת־רוח
על פניו של שמעון מלכה, דובר
שרות בתי־הסוהר, שחזר לעבודה אחרי
פרשת רפי סויסה. אבל הרצל עטר קפץ
מהכיסא כאילו קיבל מכת־חשמל.
הידיעה ברדיו היתה קצרה. כרמלה
מנשה, כתבת־המישטרה של קול ישר אל,
סיפרה למאזינים שהוקמה ועדת־חקירה
מיוחדת לבדיקת חשדות לחריגה
מסמכות ואי־סדרים במישרדו של
חשב שרות בתי־הסוהר, גונדר־מישנה
הרצל עטר. דובר שרות בתי־הסוהר,
הוסיפה הכתבת, הגיב ב״אין תגובה.״
הידיעה, שהקפיצה את עטר, היקה
נכונה ומדוייקת. היה בה רק פגם אחד:
היא לא היתה מלאה.
באותו הזמן ממש, ביום החמישי
בבוקר, ידעו כבר הגורמים הרישמיים
במערכת שרות בתי־הסוהר את תוצאות
הפעולה של אותה ועדה. הרצל עטר,
נאמר בדוח, נקי מכל חשד. ועדת־הח־קירה,
שהורכבה על־ידי החשב הכללי
של האוצר, הורתה לפרסם את מסקנותיה
״לאלתר״.
לקראת הצהריים התבהרה התמונה
במערכת־החדשות של הרדיו, והידיעה
שודרה במלואה. השאלה היא: מי
היטעה את הכתבת, ולמה. התשובה
לשאלה הזאת תחרוץ, ככל הנראה, את
גורלו של מלכה.
סוודר לנציב. התלונות נגד עטר
התחילו לפני ימים רבים. עטר, הסתבר,

אישר הוצאות־אש״ל לשהייתם בחו״ל
של שני קצינים בכירים מהשרות: סגן
הנציב שלום רוזיליו ופרץ חן, מפקדו
לשעבר של כלא־רמלה.
השניים נסעו לאירופה, וכמקובל,
קיבלו הוצאות־מימון לפני הנסיעה.
כאשר יחזרו, נאמר להם, עליהם להביא
קבלות. תחת קבלות הביאו שני הקצינים
הצהרות שהקבלות אבדו, והרצל
עטר, החשב, אישר את ההצהרה.
שני פקידים ממישרד החשב, משה
חיון ודינה שבבו, חשבו שזה לא בסדר
והתלוננו.
ועדת־החקירה קבעה שעטר דווקא
פעל בסדר, בסמכות וברשות.
מסקנות אלה לא הפתיעו רבים בשרות
בתי־הסוהר. עטר, כלכלן בן ,39
התפרסם ביושרו הקיצוני ובדבקות
עקשנית בנהלים הכתובים, כלשונם.
כך, למשל, סירב לאשר, לפני זמן-
מה, קניית סוודר לנציב שרות בתי־ה־סוהר,
גונדר דוד מיימון, שלא אהב את
הסוודר התיקני, המנופק לכל קציני־השרות,
וקנה לעצמו סוודר פרטי. הוא
לא חשב שהסכום 95 ,שקלים, יהווה
בעיה, אבל אז הוא לא הכיר עדיין את
הרצל עטר. אין סוודר.
כאשר חיים גליק, העוזר של מיימון,
ביקש מעטר שישלם עבור ארוחות,
ונתקל, כרגיל, בסירוב, שלח הגונדר
פתק לחשב, ובו הוא שואל אותו אם
פרשת הסוודר חוזרת על עצמה.
גליק הוא חבר של מלכה, עוד מימי־סויסה־העליזים.
השניים היו בין המתלוננים
על הנציב הליברלי, שנאלץ
לפרוש, ושניהם הוחזרו לעבודה רק
מכוח צו של בית־המישפט.
אין תגובה. מלכה, בעל היסטוריה
ארוכה של יחסים עכורים עם רבים
מאנשי שרות בתי־הסוהר, לא נמנה
מעולם עם חבריו של הרצל עטר. הוא
גם אינו אוהב את הכתבת של קול
ישראל.
למרות זאת, כאשר היא התקשרה
אליו ביום החמישי בלילה, כדי שיאשר
לה את העובדה שהוקמה ועדת־חקירה
נגד עטר, והיא טרחה וקראה מילה
במילה את הידיעה שתשודר, הוא ציין
בחביבות שהיא הגונה מאוד, וביקש
חמש דקות.
״אני רק צריך לבדוק את זה עם
הנציב ואני חוזר אלייך!״
אחרי חמש דקות הוא באמת חזר:

כאשר עלו השבוע שתי מכוניותיו
של חנא סניורה בלהבות, לא התייצבו
לימינו אישים רבים בציבור הפלסטיני.
כי בשבועות האחרונים הצליח סניורה,
עורך היומון הלאומי אל־פגיר,
להרגיז אנשים רבים, גם בחוגים הקרובים
לו. הטענה העיקרית שהוטחה בפניו:
שהוא פעל על דעת עצמו, שאינו
מתייעץ עם איש, שהוא פורץ גדר.
כמו היישוב היהודי בשעתו, מרגיש
הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים
את עצמו לא רק כ״מדינה בדרך״ ,אלא
גם כ״עם במצור״ .האישום בפריצת-
גדר הוא חמור.
כניעה או התחכמות? כאשר
הודיע סניורה לפני חודש על החלטתו
להקים רשימה פלסטינית בבחירות
לעיריית ירושלים. גרם הדבר תחילה
למבוכה בשני הצדדים.
בצד היהודי נחלקו הריעות לשתיים:

שוחרי־הסיפוח הכריזו על הצעד
כהוכחה לכך שהרצון הלאומי הפלסטיני
נשבר, וכי הפלסטינים מוכנים עתה
לחיות תחת שילטון ישראל — ולא
רק בירושלים המסופחת, אלא גם בגדה
וברצועה.
• מתנגדי־הסיפוח הכריזו כי הדבר
מצביע על הסכנה הצפויה למדינה, אם
מיליון וחצי תושבי השטחים הכבושים
יישארו תחת שילטונה. באחד הימים
ישיגו את זכות־הבחירה, ואז ישתלטו
על הכנסת, לבדם או בעזרת שותפים
יהודיים.
מי עודד? בצד הערבי היה הוויכוח
מר עוד יותר.
היו שראו בהצעת סניורה טכסיס
מחוכם, שבא להבהיל את דעת־הקהל
היהודית ולהזהירה מפני הסיפוח. כך
גם נתפסת יוזמתו של סרי נוסייבה,
הדוגל, כביכול, בסיפוח השטחים הכבושים
לישראל.
בשעתו היה סניורה אחד משני
הפלסטינים שזכו באישורו של יאסר
ערפאת, כחברי מישלחת ירדנית־פלסטינית
לניהול משא״ומתן עם
האמריקאים. כאשר הודיע על החלטתו,
היו רבים שהאמינו תחילה כי זכה
בבירכת אש״ף לטכסים זה. אחר־כך
הסתבר כי שני מנהיגים פלסטיניים
בכירים מאוד — וזיר (״אבו־ג׳יהאד״)
אל־ח׳ליל והאני אל־חסן, אכן עודדו
את סניורה.
אולם הרוב הגדול של הציבור
הפלסטיני שלל את יוזמת סניורה, מה
גם שהיא התקבלה על־ידו מבלי
להודיע על כך מראש לחבריו, ומבלי
להתייעץ עימם.
ראו בה כניעה לשילטון, הסכמה
לסיפוח ירושלים המיזרחית לישראל,
הכשרת הקרקע לכניעה לאומית כללית,
תקיעת סכין בגב הנוער הלוחם.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2599

האם ראתה את1נ 1שדר או בן את מר אך ה 1 ,,ביו־ 1חרב

0ד1רו בילע

** אז שיצא בילעם בן־בעור על אתונו לק-
^ /ל ל את בני־ישראל, והתפעל מאוהלי יעקב,
לא נמצא לו יורש כה ראוי כמו ״ראובן״.

אמנם, שמו האמיתי אינו ראובן,
והאתון שעליו הוא רוכב היא כסא
של השביב.

״ראובן״ נקרא על־ידי התביעה להעיד במיש־פט
הפלילי נגד ארבעה ממשתתפי המיפגש עם
אש״ף ברומניה, בשנה שעברה.
בתשובה לשאלות הסניגורים, אמנון זיכרוני
ואביגדור פלדמן, אמר השב״כן כי אש״ף אינו רק
גוף צבאי, אלא גם גוף מדיני. בגוף הזה חלה
התמתנות רבה בשנים האחרונות. הפגישות עם
אישים מישראל תרמו לתהליך זה של התמתנות
באש״ף.

אחרי עדות זו לא נותר אלא להעניק
עיטורים לכל אותם ישראלים שנפגשו
בעבר עם ראשי אש״ף. מי יודע כמה
חיי־אדם הצילו? מי יודע מה גודל
תרומתם לתהליד־השלום, לכשיבוא?

משתתפי המישלחת לרומניה בשנה שעברה, שבו
העיד אותו ״ראובן״ ,מקבל מימד דרמאתי רק
מפני שהנאשמים עצמם חפצים בכך. הממשלה
עשתה כל מה שיכלה כדי להצניע מישפט זה,
כאילו מדובר על ארבעה שנתפסו בעוון שוטטות
בדרום תל־אביב. המישפט נערך בבית־המישפט
הנמוך ביותר בעיירה נידחת. פרקליטות המדינה
לא שלחה אליו תובע משלה, אלא רק קצץ־
מישטרה זוטר. הופצו שמועות שהתביעה תדרוש
בסוף הטלת קנס מיזערי.
מדוע?
הסיבה הנראית־לעין היא שאין הממשלה מ־עוניינת
במישפט־ראווה גדול, אשר ימשוך אליו
את תשומת־לב העולם ויגרום לזעקת־מחאה בינלאומית.

נכון. אבל נכון גס שאי־אפשר היה
לנקוט עמדה כזאת אילו סערה בארץ

שימונו על־ידי יאסר ערפאת ״אך שלא יהיו
אנשי־אש״ף רישמיים״ .מה ההבדל?

אריאל שרון מוכן לדבר עם ערפאת
כדי לתת לו את הגדה המיזרחית. עזר
וייצמן מוכן להיפגש עם ערפאת כדי
לדבר על הגדה המערבית.
כל אלה, ורבים אחרים, מודים בשיחות פרטיות
כי במוקדם או במאוחר לא יהיה מנוס מן ההידברות
עם אש״ף. הם מודים גם — עדיין בשיחות
פרטיות! — שעד אז יש בהחלט מקום ל־
״דיפלומטיה אזרחית״ ,מיפגשים ושיחות שלא
ברמה ממשלתית.
בציבור היהודי־מיזרחי, שהוחזק תמיד כמי שתומך
במגמות הלאומניות הקיצוניות ביותר, קמו
קבוצות קטנות אך חשובות הדוגלות בהידברות
עם אש״ף. גם בימין הממוסד נשמעים קולות
ראשונים, זהירים, בכיוון זה. .

לשווא ניסה השב״ב (״דובר מישרד ראש־הממשלה״)
להכחיש שהאיש אמר מה שאמר.
דווקא הנוסח המתוקן שסופק על״ידי הדובר
מאשר את הדברים.
יתכן שאחרי פרשת־האוטובוס ופרשת־נאפסו
אין אנשי־השב״ב מוכנים עוד לשקר בבתי-
המישפט על־פי פקודה ,״ברשות ובסמכות״ .אם
כן, תבוא עליהם הברכה.
אך יש גם רקע אחר לעדות זו: יותר ויותר
קשה לשלול את הלגיטימיות של הדו־שיח עם

^ שבוע שעבר חזרה מבודפשט עוד מיש־
^ לחת שנפגשה עם אנשי־אש״ף.

בסד־הכל, מיפגש לא־הבי־מרשים.
אבל הוא היה חשוב בכל זאת. אץ הוא
חשוב כל־כך בגלל מה שקרה, אלא בגלל
מה של א קרה.

1א קרו כמה דברים. לא נערך לינץ׳ לחוזרים.
/הארץ לא מלאה זעקות. החוזרים לא הושלכו
לצינוק עם בואם. בכלל, איש לא התרגש.
כאשר נפגשתי בפעם הראשונה עם יאסר
ערפאת, שמעתי עוד בדרך ארצה את הדרישה של
חצי־תריסר שרים וח״כים להעמיד אותי לדין על
בגידה בעיתות־מילחמה, פשע שעליו מוטל
עדיין עונש־מוות. כעבור שנתיים, כאשר חזרתי
עם חבריי מפגישה עם ערפאת בתוניס, קיבל
אותנו בנמל־התעופה אספסוף של לינץ׳ ,והמיש־טרה
עמדה מנגר. גם כאשר חזרה המישלחת
מרומניה, בשנה שעברה, עדיין ערכו לה בריוני־כהנא
ודומיהם קבלת־פנים אלימה.

הפעם — לא כלום. כמה מחאות
חלושות ומשועממות. הזמנה של הח״כ
לחקירה חסרת־ערך, מכיוון שיש לו
בעניין זה חסינות מוחלטת. אחר־כד
עוד כמה הזמנות לחקירה. וזהו זה.
גם מישפטם של ארבעה(רק ארבעה מתוך )!21

קורה לחוק זה מה שקרה לחוקים רבים, שנחקקו
על־ירי פוליטיקאים בלי תמיכה של דעת־הקהל:
אי־אפשר להפעיל אותו. הממשלה עצמה
מנסה לברוח ממנו. לפניה הברירה: להפעיל את
החוק בצורה מגוחכת, או להפעילו בצורה דראסטית,
שתעורר את זעם הציבור עליה, ולא על
הנאשמים.

הפוליטיקאים צולעים תמיד אחרי
ההתפתחות. הציבור, לפחות בחלקו
החשוב, מוכן עתה לדו־שיח עם אש״!?.
הפוליטיקאים המיסכנים אינם יודעים
מה לעשות.
^ א פחות מעניין התהליך המקביל המתק־ ,
/דם בתוככי אש״ף. מכיוון שכלי־התיקשורת
הישראליים (להוציא שבועון זה) אינם מדווחים
ברצינות על המתרחש בגוף חשוב זה, כדאי לחזור
על העובדות.
כבר ב־ 1974 החליטה הנהגת אש״ף בשקט
לקיים דו־שיח עם גורמים ציוניים בישראל. נפגשתי
אז בראשונה עם נציגי אש״ף. כעבור שנתיים
החל המגע בין אש״ף ובין גוף ציוני מוצהר,
״המועצה הישראלי למען שלום ישראלי״פלסטי־ני
״.ב־ 1983 פירסמה הנהגת אש״ף הודעה משותפת
עם גוף זה, בתום פגישה בתוניס.
אולם כל אותן השנים עדיין דבקה המועצה
הלאומית הפלסטינית בנוסחה שהתירה מגעים
רק עם ״כוחות דמוקרטיים ומתקדמים(בישראל),
המתנגדים לתיאוריה ולפראקטיקה של הציונות״.

כך התנהל ויכוח מר באש״!?.
הנושא הזה היווה את אחד מסלעי־ה־מחלוקת
העיקריים.

זה לא היה מיפגש חשוב במיוחד, ולא
היו לו תוצאות מוחשיות מרשימות
במיוחד.

אומנם, מהצד הפלסטיני באו שני שרים(חברי
הוועד־הפועל של אש״ף) וכמה חברי־פרלמנט
(המועצה הלאומית הפלסטינית) ,יחד עם פקידים
בכירים ממישרד היו״ר (שתפקידו מקביל לזה
של נשיא ו/או ראש־ממשלה).
אך מהצד הישראלי בא רק ח״ב אחר, יהודי
שנבחר בקולות ערביים, ושאין לו אף מאה בוהרים
בשכונתו, שאותה ושכמותה הוא מתיימר
לייצג. צ׳רלי ביטון הוא איש חביב, אבל מבחינה
פוליטית אינו אלא המצאה של רק״ח.
יחד עימו באו כ־ 20 יהודים טובים. כשחזרו
ארצה, לא טרח איש לשאול אותם לדעתם על
האירוע. הם היו סטאטיסטים לעבודת־יום. מה
שנקרא באנגלית 8ז6116׳\ 3ז 1 0110 לקוחות
של רק״ח־תורס.
במיפגש חזרו שני הצדדים על הדברים ודרו־עים.
בתום המיפגש לא פורסמה הודעה משותפת.
צ׳רלי אמר מה שאמר, וצ׳רלי גם הודיע שהפלסטינים
הסכימו עימו.

רים בימים אלה. היא עוברת על החוק
לסדר-היום.

דעת-הקהל, ותבעה לתלות את הבוגדים
בצווארם עד צאת נישמתם.
האמת הפשוטה היא שאין דעת־קהל כזאת.
היא השתנתה. אין היא מתרגשת עוד למראה
המיפגשים עם אש״ף.

לשון אחר: המיפגשים הפכו לגיטימיים.
לא בעיני החוק, אלא בעיני הציבור.

יחם לאש״!?

הולך ומשתנה בארץ. זוהי

1 1עובדה.
גורמים לכך, לדעתי, כמה וכמה תהליכים.

חלק הילד וגדל של הציבור האינטליגנטי
מתחיל להבין כי לא יתכן שלום
בלי העם הפלסטיני, וכי לא יהיה שלום
עם העם הפלסטיני בלי אש״!?.
כשאמרנו זאת לפני 20 שנה, מעל עמודי העולם
הזה, בכנסת ומעל כל בימה רמה, היה קולנו
כקול קורא במידבר. היינו, במיקרה הטוב
ביותר, כתימהוניים.
אבל הזמן עשה את שלו. אש״ף הוכרז כמת
ונקבר, קם לתחיה, נקבר שוב, קם שוב לתחיה,
וחוזר חלילה. הוא גורש מביירות, במחיר גבוה
של דם, וחזר. הוא התפלג. והתאחד מחדש.
מי שאינו פוליטיקאי מיקצועי ואינו סתום
לגמרי מתחיל להבין כי תופעה זו אינה יכולה
להיות מיקרית. אם הפלסטינים אינם נעלמים,
ואם אש״ף אינו נעלם, משמע שיש בזה הגיון. ואם
יש בזה הגיון, אין ברירה אלא להתחשב בו.
יתכן כי הפיגועים המתמשכים מחזקים הכרה
זו. אין עוד איש״ביטחון רציני אחד בארץ המתיימר
לטעון שאפשר לשים להם קץ, מבלי שיהיה
פיתרון פוליטי. רוב הפיגועים האלה נעשים כיום
באופן ספונטאני ופרטיזאני, פרי יוזמה מקומית
ומיקרית. אם רוצים לשים להם קץ, יהיה צורך
להפעיל את הגוף היחידי שיש לו היכולת לעצור
בעד אנשים אלה. לכל הריעות, זהו אש״ף.
גם הדיבורים על ועידה בינלאומית וחתירתו
הבלתי״נלאית של שימעון פרס למשא־ומתן עושים
את שלהם. כמה זמן אפשר לרוץ אחרי חוסיין
המלך? ברור לכל כי המלך לא יזוז בלי אש״ף. גם
פרס מציע לשתף במישלחת הערבית אנשים

זהו תהליך ממושך, לא־דרמאתי, המתקדם
ברובו מתחת לפני־השטח. אך
הוא קובע את האווירה.

צם חקיקת החוק, האוסר את המיפגשים
? מכל וכל, מהווה גם הוא — על דרך השלילה
— אישור לקיומו של תהליך זה.
כל עוד שררה ההרגשה שהמיפגשים עם אש״ף
הם נחלת קבוצה קטנה בשוליים, שאינה משפיעה
על דעת־הקהל, לא היתה הממשלה מוטרדת. פה
ושם גם נעשה שימוש במשתתפי״הפגישות כדי
לפעול לטובת שבויים ונעדרים( .כפי שהעיד
אותו ״ראובן״ ,היה לי חלה כלשהו בכך).

רק כאשר הסתבר לממשלה(ממשלת
האחדות הלאומית, בראשות פרם!) כי
המיפגשים האלה חורשים חריש עמוק
בדעת-הקהל, נולדה היוזמה לאותו חוק
תועבה, שנחקק סופית באוגוסט . 1986

עד לאותו חיקוק, כל מיפגש עם אנשי־אש״ף
היה אסור, אלא אם כן היתה לו סיבה סבירה
(דו־שיח לקידום השלום) ,והוכח שאין בו כוונה
לפגוע בביטחון המדינה. החוק החדש היה על כן
דרוש אך ורק כדי לאסור מיפגשים לקידום השלום,
של א היתה בהם שום כוונה לפגוע בביטחון.
במישפט
הנוכחי, ובמישפטים הצפויים, יצטרך
בית־המישפט העליון להחליט בסופו של דבר אם
יש בסיס חוקי לחיקוק זה. האם ניתן ליצור עבירה
פלילית, כשאין כוונה פלילית? האם יש בסיס
חוקי לקיום ״מצב חירום״ ,שהוכרז עליו עוד ב־
1949 ושמעולם לא נשקל מחדש? האם יש ביסוס
חוקי להכרזה משנת 1980 על אש״ף כולו, בלי כל
הבחנה בין אירגוניו, כעל אירגון־טרור?

מבחינה מוסרית כבר הוכרע הדבר
בכנסת, כאשר החוק הזה — חוק בעל
משמעות כזאת! — נתקבל ברוב זעום.
רבים וטובים הצביעו נגד ההחלטה הצינית של
מיפלגותיהם, שקשרו את ההצבעה עבור חוק־תו־עבה
זה בהצבעה עברו חוק מגוחך נגד הגיזענות.

מבחינת דעת־הקהל, מוכרעים הדב
מתנגדי
המיפגשים באש״ף, שלא נרתעו ממע-
שי־רצח, היו תמימי־דעים עם מתנגדי־המיפגשים
בישראל: שלמרות היקפם המצומצם, יש למים־
גשים אלה השפעה עמוקה מתחת לפני־השטח.
הם עושים חריש עמוק בדעת־הקהל — הן הפלסטינית,
הן הישראלית.
עכשיו, במושב הי״ח של המועצה הלאומית
הפלסטינית באלג׳יר, באפריל , 1987 שונתה ההחלטה.

דווקא
במושב זה, שה״מומחים״ הישראליים
הכריזו עליו כעל מושב של הקצנה
וסירוב, הותר לראשונה רישמית
מיפגש עם ישראלים ציוניים.
וזהו נוסח ההחלטה :״פיתוח היחסים עם הכוחות
הדמוקרטיים בישראל, התומכים במאבק העם
הפלסטיני בכיבוש ובהתפשטות הישראלית,
והתומכים בזכויות הלאומיות שאינן״ניתנות־ל־עירעור
של עמנו, ובכללן הזכות לשיבה, להגדרה
עצמית ולכינון מדינתו הבלתי־תלויה, והמכירים
באש״ף כבנציג החוקי הבלעדי של העם הפלסטיני.״

בנוסח
זה חשוב מה שהושמט ממנו:
הדרישה לשלילת הציונות.

שתי הפגישות ברומניה ובהונגריה נערכו בחסות
רק״ח. מבחינת אש״ף, זה היה תשלום מס
לברית־המועצות, שעזרה ללכד מחדש את שורות
אש״ף. אך מצד אש״ף פתוחה עתה הדרך למים־
גשים עם כל גוף ישראלי המוכן לכך.

מכיוון שהחלטה זו התקבלה יחד עם
ההחלטה להשתתן? בוועידת־שלום בינלאומית
כדי לנהל שם משא-ומתן עם
ישראל, ולאימוץ מחודש של תוכנית־השלום
של ועידת־פאם, ניתן לדו־שיח
כזה גס כיוון חיובי ברור.
^ פי שאמר.ראובן׳ ,חלה התמתנות בחלק
^ מן הכוחות באש״ף. במקביל חלה גם התמתנות
בחלק גדול של דעת־הקהל בישראל.
מי שאינו רואה זאת, אינו מבין מה מתרחש
בישראל באמת.

כפי שיכול לומר בילעם מודרני: מה
טובו פגישותיכם, אנשי־שלום מישראל

(המשך מעמוד )6
כעבור כמה ימים הסתייג אש״ף
רישמית מן היוזמה. סניורה נשאר
מבודד.
״בירת פלסטין״ .לפני שנה הרגו
חברי החזית העממית לשיחרור פלסטין,
אירגונו של ג׳ורג׳ חבש, את ט׳אפר
אל־מצרי, שהסכים להתמנות מטעם
שילטונות־הכיבוש כראש עיריית
שכם.
אז סערו הרוחות, וקונסנזוס לאומי
מרשים גינה את המעשה. המוני שכם
הלכו אחרי ארונו של הקורבן, בהניפם
דגלים לאומיים פלסטיניים ואת דיוקנו
של יאסר ערפאת.
אולם אז היה חבש מחוץ למוסדות
אש״ף, ורצח אל־מצרי נראה כהתקפה
על ערפאת עצמו.
הפעם המצב שונה. חבש והחזית
שלו חזרו למוסדות אש״ף. ערפאת לא
הגן על סניורה. הציבור, שתמך בצעדו
של אל־מצרי, אינו תומך בצעדו של
סניורה. הוא הסכים לסיסמה שציירו
שורפי־המכונית, בשם החזית, על קיר
הבית :״ירושלים בירת פלסטין!״
לכרות אצבעות. האם יתמיד
סניורה ביוזמתו במצב זה?
״מי שמשחק באש צריך לדעת
שהוא יכול לכוות את אצבעותיו,״ אמר
השבוע, בהתכוונו לעצמו. אך ספק אם
יוכל לנקוט יוזמה מדינית עצמאית,
בלי תמיכה ציבורית.
סניורה הוא איש עשיר, בעל בית־מירקחת
גדול ועסקים אחרים. יש לו
מישפחה בקליפורניה, שהזמינה אותו
להשתקע שם. אם יחליט סופית כי
גישתו נדחית על־ידי הציבור הירושלמי,
יתכן שיסיק מסקנה אישית.
הוא עצמו משוכנע שהוא משרת את
עמו, ופועל ברוח המטרות הלאומיות.
הוא מבטא את ההרגשה ההולכת ומתפשטת
בגדה, שעל הפלסטינים בשטחים
הכבושים לקחת חלק פעיל יותר
במאבק על גורלם. אך נראה כי טעה
בהערכת יחסו של הציבור אל רעיונו.

ה ס תדרו ת
ההפסד המוצלח
ההסתדרות גוצחה במאבק
מישסטי — והמסלה עשויה
להציל אותה מאימת סדרציית
האיו״ודים ההוסשייס
את אמצעי־התיקשורת העסיקו השבוע
השביתות במשק. אבל ראשי ההסתדרות
חשבו רק על דבר אחד: על הסכנה
כי רבע מחברי ההסתדרות יקומו,
כאיש אחד, יפרשו ויקימו לעצמם פדרציה
עצמאית של איגודים מיקצו־עיים.
אפשרות
זו, שהיא חלום הבלהות
של ישראל קיסר, היא משאת־נפשו
מזה זמן רב של יצחק רז, מזכ״ל הסתדרות
המהנדסים. רז מתואם עם ארבעה
איגודים מיקצועיים בהסתדרות,
ועם עוד ארבעה אירגונים עצמאיים,
והשבוע נראה היה כי לא ניתן לעצור

קרן־האור היחידה האירה לראשי
ההסתדרות ממקור מפתיע: הם הפסידו
בעירעור בבית־המישפט העליון, והפסד
זה, באופן פראדוכסאלי, עשוי להצילם
עכשיו מהסכנה.
ידסך ז חריש והמטאטא. וזהו
סיפורו של המישפט:
לפני ארבע שנים החליטה ועדת־הביקורת
של ההסתדרות להדיח מתפקידו
את מזכיר מחוז תל־אביב של הסתדרות
המח״ר (האקדמאים במדעי־ה־חברה-והרוח)
,בטענה של שימוש לא
נאות בכספי קרן־ההשתלמות. היה זה
שלושה ימים לפני ועידה־המח״ר, שבה
היו לו סיכויים מצויינים להיבחר כמד

האיש, לוציאן טאובמן, ניהל מאבק
מישפטי, ביקש צווי־מניעה, והדיון התגלגל
משופט לשופט. השופט דאז יוסף
חריש אמר את דעתו באחד הדיונים:
(המשך בעמוד )10

ציון צפריר. העולם הזה

במדינה

ברזל(עם פרקליטו ום כספי) בווו לבית־המישפט: אם בארזים נפלה שלהבת

להכות בכרזד
כשדו ח
^ ש מעט מאוד שימחה לאידו של
עורך־הדין שמואל ברזל. אולי מפני
שלא היה מעורב כל־כך בקהילת עור־כי־הדין.
הוא לא הופיע בבתי־מישפט
ולא התחכך בפוליטיקאים. אומרים שהוא
אוהב למשוך בחוטים מרחוק, ולא
להיחשף בעצמו. ברזל הוא עורך־דין
של עסקים גדולים, של פירוקים, חוזים
ובוררויות. עורך־דין של הרבה כסף.
כיצד הגיע יליד־ירושלים הצנוע
למעמד כלכלי כזה?
רבים תמהו כיצד הגיע לכך הצעיר
הממושקף, שלא התבלט באוניברסיטה.
הוא
התחיל כצעיר דל־אמצעים,
שהתגייס לצה״ל במילחמת־העצמאות
והלך להכשרה ולקיבוץ. את לימודיו
באוניברסיטה מימן על־ידי עבודתו כק
צ ה בכנסת. הוא נשא לאשה תלמידה
מאותו המחזור בפקולטה־למישפטים,
אבל אשתו אינה עוסקת במיקצוע.
את ההתמחות עשה במישרדו של
עורך־הדין מיכה כספי בתל־אביב, שם
עבד אז גם חיים צדוק. ב־ ,1958 כאשר

ברזל היה עורך־דין טרי, שהחזיק ברשיון
רק מזה שנתיים, חל פירוד במיש־רד
כספי. צדוק החליט לעזוב את ה־מישרר
ולהקים מישרד עצמאי. הוא לקח
איתו כמה עורכי־דין ממישרד כספי.
מספר־ם
שברזל לא היה בחירתו
הראשונה של צדוק. צדוק רצה דווקא
בעורך־דין אחר, ששהה באותו זמן באנגליה,
לצורך לימודים. עורך־הדין האחר
התמהמה, וכך הגיע ברזל למישרד
צדוק.

^ מכספי
^ לכספי
^ א עבר זמן רב וצדוק התמנה
/כשר בממשלת־מפא״י, והמשיך
בכך לסירוגין במשך שנים רבות. ברזל
מצא את עצמו בראש המישרד.
חברות גדולות ומיפעלים רבים רצו
להיות מייוצגים על־ידי משרד עורכי-
דין שבראשו עמד שר בממשלה. הם
חשבו על הקשרים הפוליטיים והעדי־

פויות הכלכליות שייתן להם ייצוג כזה.
מישרד צדו קאת ברזל הפך לאחד
המישרדים הגדולים והעשירים בתל־אביב.
במשך
הזמן הצטרפו למישרד שתי
בנותיו של ברזל, שלמדו מישפטים,
וגם בעליהן, שהם עורכי־דין.
לפני שנה עוד לא חשדה המישטרד
כלל בברזל בפרשת בנק צפון־אמ־ריקה.
הוא אומנם נחקר, כפי שנחקרו
עשרות אנשים שהיו קשורים בעיסקות
הבנק, אבל מעולם לא נחקר תחת
אזהרה, כחשוד, אלא כעד בלבד.
המיפנה חל אחרי מישפטו של משה
שטרן, מנהל. סניף־הבנק בירושלים.
שטרן עשה לפני שנה עיסקת־טיעון,
ונידון לשבע שנות־מאסר.
אחרי עיסקת־הטיעון שלו קיבל
התיק מומנטום עצום. הדסה מונסה,
שהיתה נאשמת גם היא, רצתה לזכות
בעיסקת־טיעון משלה. לשם כך נאלצה
לתת למישטרה חומר על חשודים
אחרים.
לפני ארבעה חודשים נחקר ברזל

את האחרים פשוט לא תפסן
עורד־דיו ידוע, מבין חבריו של שמואל ברזל,
העוסק גם הוא בעניינים דומים, הסביר להעולם
הז ה כיצד ומדוע הסתבך ברזל.
ואלה דבריו:
באותו הזמן עצמו, שבו הופיע ברזל כעורך־הדיו
של בנק די ס קונ ט לפני ועדת־החקירה של בייסקי,
שעסקה בוויסות מניות הבנקים, עשה ברזל
פעולות שונות בבנ ק צפון־אמריקה, שהיו בניגוד
לחוק״הוויסות. יתכן שעשה עבירות נוספות, ואולי
אף גנב כסך מהבנק, כפי שמאשימים אותו, אבל
אני מבין אותו. הוא לא היה היחיד. הוא היה
קורבן של השיטה הפוליטית, שנתנה באותה
תקופה יד ל״כלכלה הנכונה״ ,כלכלה מופקרת, שבה
אנשים עשו ככל העולה על רוחם. תקופה שבה
רמאים עשו הרבה כסף, ואחרים נגררו אחריהם.
אותה אווירה שיצרה א ת דויד בלאס, פייט,
עיסקות־הקרקעות בגדה, היא שיצרה גם א ת פר שת
בנק צבון־אמריקה.
צריך להבין שברזל היה גם יועץ מישפטי של
הבנק וגם חבר-הדירקטוריון שלו, והוא לא יכול
היה להגיד לבנק יום אחד :״גמרנו, אנחנו נפרדים״.
היה לו מישרד שחלק גדול ממנו עסק בעיסקי

הבנק, הוא חתם על עסקו ת שונות והיה שותף
להחלשות שונות, וקשה היה לו לצאת מהעניינים,
כאשר זה התחיל ל הסתבך.
אני מקווה ומאמין שלי זה לא היה קורה. אבל
אני מבין שמישרדיט גדולים אחרים הסתב כו גם
הם ס בי ב פרשה זו ופרשות אחרות מאותה תקופה
נלוזה. אפילו ב בנ ק צפון־ אמרי קה היו עוד עורכי״
דין שאני לא רוצה לנקוב בשמם.
צריך להבין שעבריינים התגלו רק בטיקרים
שבהם חקרה המישטרה. כלומר במיקרים של
פשיטות־רגל. כאשר מינו מפרקים או כונסי״נכ־סי
ם. כאשר מ ת חילי ם לחטט והמישטרה נכנסת
לעניין, מגלים א ת הליכלוך. אבל יש הרבה מיקרים
אחרים, שבהם החברות לא הגיעו לפשיטת־רגל,
לא נחקרו, ולכן גם לא התגלו העבירות שנעשו בהן
באותה תקופה. אני בטוח שיש רשימה ארוכה של
עורכי־דין בדרגה של ברזל, שהסתבכו בדברים
דומים בחברות אחרות, שאיש לא יודע עליהם.
אני לא מתרשם שברזל גנב. אני חושב שהוא
נקלע לתוך מערכת חולה מאוד, ומכיוון שהיה
במרכז העניינים, נפל קורבן.

בראשונה במישטרה תחת אזהרה. הוא
שכר מייד את שרותיו של עורך־הדין
רם כספי, בנו של מיכה, שאצלו עשה
ברזל את צעדיו הראשונים במיקצוע.
מספרים שברזל לא חשש לרגע
שהדברים יגיעו עד כדי מישפט. הוא
היה בטוח שהחקירה תסתיים בקול
ענות־חלושה. אבל מייד עם תחילת
החקירה הוא סיפר על־כך לשותפו
הבכיר, חיים צדוק. באותו הרגע החליט
צדוק לפרק את המישרד. מספרים
שהוא הזדעזע.
חלוקת המישרד עמדה להיות כך
שברזל יעזוב, יחד עם שתי בנותיו
וחתניו. צדוק יישאר יחד עם חתנו,
עורך־הדין מרדכי סלע, אחיו של
אביאם סלע, ושותף ותיק אחר, חיים
שטריקס.
כאשר נודע על חלוקת מישרד
צדוק ברזל, התחילו עורכי־דין רבים
ללטוש עין אל הקליינטים השמנים
של המישרד. היו תיקוות שחלק
מהקליינטים יחפשו להם עורכי־דין
חדשים. עורכי־רין אחדים גם חשדו
שיש בנתק שחל במישרד צדוק ברזל
משהו מעבר למריבת־שותפים רגילה.
אבל איש לא ידע במה מדובר.
כולם ידידים
ך ירטה אחת מספרת כי למרות
שנעשה ״שימוע״ בעניינו של ברזל,
וגם הוא וגם רמי כספי הופיעו לפני
יונה בלטמן, פרקליט־המדינה, וטענו
את טענותיהם, לא נידון העניין לעומק.
הטוענים כך אומרים, שהיועץ המשפטי,
יוסף חריש, סירב לשמוע את
העניין בעצמו, מיכוון שהוא חבר של
ברזל. גם בלטמן חשב שלא כדאי לו
להכניס את ראשו לעניין זה, ולכן
השאיר את העניין לפסיקת בית-
המישפט. זוהי גירסת חבריו של ברזל,
המנסים להסביר כי למרות שהעניין
עבר את המסננת של פרקליט המדינה,
אין בכל זאת כל ראיות לגניבה ממשית
על״ידי ברזל.
אבל מחוגים יודעי דבר נודע כי
המישטרה בטוחה מאוד בעצמה בעניין
זה. צוות החקירה משוכנע שיש חומר־ראיות
כבד מאוד, גם בעבירה של
גניבה ממשית על־ידי ברזל.
״מישהו חשב ברצינות שיעצרו את
ברזל עד תום ההליכים? רק תמימים
יכולים לחשוב זאת!״ אמר עורך־דין,
ששמע על שיחרורו בערבות של הנאשם
החשוב .״טוב מאוד שלא עצרו אותו
ער תום ההליכים. אך חבל שלא
נהגו כך כלפי שאר נאשמי הצווארון

הלמי

אילנה אל 1ן ₪

ה\נת

^ פי בתב־האישום מצטייר עו־
/רך־הדץ שמואל ברזל כגנב הגדול
הרביעי במדינה.
אחרי פרשות בנ ק ארץ־ישראל
בריטניה, שבהן הורשע המנכ״ל יהושע
בך ציון; פרשת בנק פויכטוונגר,
שבה הורשע ירר מועצת־המנהלים י ר

הדין רם כספי, שורה ארוכה של טענות
נגד סעיפי כתב־האישום, ויבקש למחוק
ולתקן את רובם. כתב־האישום
משתרע על 25 סעיפים, וכולל רשימה
של יותר מ־ 100 עדי־תביעה, אך רק
חלק מסעיפיו נוגעים לברזל, היתר
עוסקים בנאשם השני בתיק זה, יהושע

£יוקצ פו ןאמריקה בעייח

0ז1 וויזבו סגיסי

} 0 1ג

*4ר ן

וי ג 1י ^

פתק מיום ,1.3.83 שבו מורה הדסה מונסה למנהל סניף תל־אביב,
מרגושס:
.יש לבצע את ההעברות הבאות מבד״ז נאמנים, חשבון 31881
(בד׳׳ן נאמנים היא חברה ישראלית בבעלות מישרד צדוק, ברזל
ושטריקם), .
)1ל־טי.טי.אנד קו 10,810,000 .שקל, תמורת מכירת ניירות־ערך
שנרכשו מחשבון לא־תושב. יש לחייב בחצי אחוז עמלה
ולרכוש מט׳׳ח להחזר הלוואה.
)2לטברסקי 5,620,000 שקל. יש לסכם איתו את החזר ההלוואה.
)3לבד״ן נאמנים חשבון 31822 סך של 2,450,000 שקל, .
)4יש להכין לחשבון זה הסכם על הלוואת 1,000,000 שקל, כנגד
ובוד ניירות-ערך, ובן להוציא צ׳ק בנקאי, על־סך 1,000,000
״ל, לפקודת אוצר חיסכון בע״מ(המוסד הכספי של הלסרין).
)4על הוראות בדץ יכול לחתום חיים שטריקם.
בברכה* הדסה.
סף אפשטיין, ופרשת החברה ליש ראל,
שבה הורשע מיכאל צור, נאשם
ב חל בגניבת 13 מילית דולר.
אומנם, זהו סכום קטן ממימדי הסכומים
שנקבעו בהרשעות האחרים,
אבל גם ב־ 13 מילית דולר ניתן לבנות
שליש לביא.
קריאה ק פ תי ת של כתב־האישום
ובחינת מיסמכים של הבנק, המצויים
ברשות ההגנה, מעלה את השאלה אם
תצליח התביעה להוכיח את טענותיה
גם מבחינה מישפטית.

מ מדור
ואולמרט

ף ־ 9ביולי יוקרא כתב־האישום ב)
בית־המישפט המחוזי בירושלים,
ועל שמואל ברזל יהיה להשיב אם הוא
מודה או כופר באישומים.
לפני שישיב, יעלה פרקליטו, עורו־

הלפרין, שהיה ממייסדיו של בנק צפון
א מ רי ק ה והרוח החיה בניהולו.
אחרי שיקבע בית־המישפט את עמדתו
לגבי טענות כספי, יצהיר הנאשם
במה הוא מודה, ואחר־כך יתחיל המיש־פט
עצמו. סביר שזה יהיה אחרי הפגרה,
במחצית ספטמבר.

רשימת עדי-התביעה מבטיחה
מישפט ססגוני מאוד.
מלבד אנשי הרשויות יופיעו
כעדי־תביעה מורים רג׳ואן, שהודה
בהברחת מטבע זר לחשבונות
בשווייץ; יעקב מרידוד,
מראשי תנועת־החרות; ח״ב
אהוד אולמרט, אשר נטל מחברה
של הלפרין הלוואה של 50
אלף דולר והחזירה; גיורא גזית,
מנכ״ל בנק הפועלים לשעבר;
שמואל דכנר, איש־העסקים שהסתבך
ברשת חברות־המאג־רים;
עורך־הדין חיים שטריקס,

שותפו של ברזל למישרד עם
חיים צדוק; מאיר גירון, לשעבר
מנכ״ל בתי־הזיקוק; העיתונאי
ישראל סגל, שאף הוא נטל
הלוואה; עד מיסתורי, ששמו
ומענו מוסתרים מהציבור, אך
הוא אמריקאי; ועוד רבים וטובים.
בחלק
הכללי בכתב־האישום נאמר
כי הלפרין הקים את הבנק ב־ , 1978 יחד
עם הבנקאי האמריקאי איירה גילדן
ז״ל, שאליו הצטרפו עוד מייסדים.
ברזל שימש תחילה כנציגו של גילדן
בהנהלת הבנק, וכן כיועץ המישפטי
של הבנק. גילדן כיהן כיו״ר מועצת־המנהלים,
עד לפטירתו בנובמבר , 1984
אולם בפועל מילא ברזל את מקומו
כנציגו. חברי מינהלת־הבנק היו הל־פרין,
שהוא נאשם מיספר ,1דויד
צפריר ז״ל, שהיה מנכ״ל הבנק, הדסה
מונסה ומשה שטרן, שניהלו את הבנק
אחרי צפריר, ושהודו והורשעו במעילות
ובגניבות מן הבנק, דני ברזילי
שיהיה עד־תביעה, וכן שמואל ברזל.

הלפרין וברזל מואשמים בכך
שניצלו את מעמדם בבנק לטובת
עסקים פרטיים, וכן שרימו
כל העת את ״בנק ישראל,׳
כדי לאפשר להם להמשיך ולגנוב
מן הבנק.
עמדת ההגנה: שמואל ברזל הוא
בעל מישרד עורכי־דין, שותף מיספר 2
של חיים צדוק, ומישרדו הוא בין
הגדולים בארץ. הוא עסוק וטרוד
בעשרות עניינים, ובנק צפון א מ רי ק
ה היה עסק שולי שלך ושל מישרדו.
הייעוץ המישפטי שנתן לבנק היה
כיועץ חיצוני וכנציגו של גילדן.
התיסבוכת שלו נובעת מהיותו חבר
מינהלת־הבנק.

ההגנה תשתדל להוכיח כי
הרבה פרוטוקולים של מינהלת
הבנק זוייפו, הן מבחינת תאריכים
והן מבחינת התוכן.
כך, למשל, מצויים פרוטוקולים של
ישיבות שבהן נכח ברזל, כביכול, בעוד
שהוא היה באותה שעה בחו״ל. מצויים
פרוטוקולים שבהן אושרו, כביכול,
נושאים שכלל לא היו בדיון. ההגנה
טוענת שאחרי שיתבררו ממדי מעורבותו
האמיתית בענייני הבנק, תישמט
הקרקע מהטיעון כי היה הרוח החיה
בגניבות הבנק, ושותפו של הלפרין
למעשיו.

מה המגה
הכוונה!
ן* תביעה טוענת כי עורכי-הדין
1 1ברזל ושותפו, חיים שטריקס, השתלטו
על חברה שנסחרה בבורסה האמריקאית.
מעבר לדלפק״ והחזיקו ב־
66.63,ממניותיה, שרכשו בהשקעה
של 40 אלף דולר. חברה זו — טי. טי.
אנד טי. רי א ל טי ס -הקימה במחצית
השניה של , 1981 יחד עם חברת
אזורים של קונצרן כלל, חברה פנמית
בשם דקל, שהשקיעה בעסקי־בניה
בקניה. הפרוייקט בקניה מומן באשראי
של הבנק בסך 2.1מיליון דולר, ועוד
ערבות הבנק בסך 1.45 מיליון דולר,
לטובת הפרוייקט בקניה. הערבות
נפרעה על־ידי הבנק.

בסך הכל, טוענת התביעה,
הוציאו הנאשם ברזל וקבוצתו
סך של 3.57 מיליון דולר(כולל
הריבית) מכספי הבנק, לקידום
עסקיהם הפרטיים בקניה. הכספים
לא הוחזרו עד היום.
גירסת ברזל תהיה כי לחברת טי.
טי. אנד טי. רי א ל טי ס יש 4000 בע״
לי־מניות, וכי ברזל ושטריקם רכשו כל
אחד 43,מהמניות. הם עשו זאת באמצעות
בנק הפועלים, כשהיה מותר
לישראלים לרכוש מניות בחברות הנסחרות.
מעבר לדלפק״ בבורסה האמריקאית.
הם השקיעו ביחד ברכישת
המניות 13 אלף דולר.
כאשר נעשתה העיסקה עם אזורים,
היה חלקו של כל אחד מהם
בחברה החדשה, שפעלה בקניה 23 ,
בלבד.

הפרוייקט בקניה נכשל, תוך הסבת
נזקים כספיים לאזורי ם ולבנק.
לדעת ההגנה, לטענת הגניבה אין
כל יסוד מישפטי. ראשית, ברזל לא קיבל
אגורה לכיסו. שנית, על התביעה
להוכיח כי כוונת הגניבה התגבשה
במועד הענקת האשראי, שכן עצם אי־החזרתו
בגלל כישלון הפרוייקט אינה
מהווה כשלעצמה ראיה לכך שהענקת
האשראי היתה כדי שלא להחזירו.
בכך שונה מצבו של ברזל ממצבם
של יהושע בן־ציון מבנק בריטניה,
יוסי אפשטיין מבנק פויכטוונגר ומיכאל
צור מן ה חב ר ה לישראל. ב־מיקרים
שלהם קבע בית־המישפט כי
בעת שנטלו את הכספים, לא התכוונו
להחזירם, או ששיעבדו כבטוחות ניי־רות־ערך
שלא היו ברשותם.
אגשים בדויים
^ תביעה טוענת כי במחצית
1 1הראשונה של 1983 הקימו ברזל
והלפרין חברה־בת לטי. טי. אנד טי.
רי אלטיס, ושמו טי.טי.קר. המחצית
השניה של המניות בחברה זו היתה של
קבוצת האחים נקאש.
טי. טי. אנד קר היתה צריכה להיות
בעלת חלק מקבוצת חברות־המאגרים,
ורכשה בהן מניות.

הבנק נתן לצורך זאת 1.47
מיליון דולר, באשר הנאשמים
אינם משקיעים בלום מצידם.
בכך גנבו את הכספים מן הבנק
ונהגו בתפקידם כמנהלים ב־מירמה
ובהפרת-אמונים.
גירסת ברזל תהיה כי קבוצת־נקאש
השקיעה מצידה מיליון דולר בחברה
המשותפת, כך שלא נכון כי רק הבנק
השקיע כספים. גם כאן חוזרת הטענה
כי אי־אפשר היה לצפות את הכישלון
של קבוצת־המאגרים, שבא רק ב־
, 1984 ולהשליכו אחורה, למועד הענקת
האשראי, כאשר הבורסה געשה.
הפרשה השלישית של התביעה:
גניבת סכומים של יותר משמונה מיליון
דולר על־ידי יהושע הלפרין, כאשר
ברזל מואשם במירמה ובהפרת־אמונים,

ועשיית פעולות שיש בהן משום פגיעה
ביכולת הבנק לקיים את התחייבויותיו,
ואי־קיום הוראות המפקח על המטבע
הזר.
הכוונה היא לשורה של מעשים שעשה
הלפרין, ואשר התביעה טוענת כי
ברזל, כחבר מינהלת־הבנק, אישר אותם.
לפי
התביעה הפעיל הבנק חשבון
שמיספרו ,80005 ושעיקר תפקידו היה
לווסת את שערי מניות־הבנק במיליוני
דולארים.

כדי להסתיר את הפעולות מן
הפיקוח על הבנקים, תיכננו
הלפרין וברזל פעולות־הטעיה,
כאילו נעשו הקניות והמכירה
על־ידי שיבעה אנשים בדויים,
כאשר ברזל מייעץ כיצד לבנות
את התרמית, כך שבנק ישראל
לא יגלה אותה.
כאשר התגלה הדבר, נשלח לבנק
בנובמבר 1984 דוח הדורש מן הבנק
דרישות שונות לביצוע מיידי. הבנק
השיב לפיקוח תשובה כוזבת, אחרי התייעצות
בין הלפרין, ברזל ומונסה.
גירסת ברזל היא כי חלק מהמים־
מכים, שעליהם מסתמכת התביעה,
מזוייפים, והוא לא היה בישראל בשעה
שהתקיימו, כביכול, הישיבות שבהן
השתתף. נוסף על כך, בנובמבר , 1984
עת נפטר גילדן, התפטר מחברותו
במינהלת־הבנק, ולא היה שותף לכל
מה שקרה מחודש זה וער לתפיסת־הבנק
בידי בנק ישראל, באוגוסט
. 1985
ברזל טוען, שלא לפירסום, כי נראה
שקיצפו של בנק י שראל יצא עליו
מחמת כישלון הפיקוח על הבנקים
למנוע את המעילות הגדולות.
כדי לטשטש את הפאשלות של הפיקוח
על הבנקים, בונים טיעון כאילו
בנק ישראל האמין בברזל כבאורים־ו־תומים,
ולכן לא טרח לחקור מה קורה
תחת ניצוחו.

מקורביו אומרים כי פרשה זו
רק מראה כי אסור לעורך־דין לכהן
כחבר דירקטוריון או מיני
הלה, ולהסתפק רק בקיום ערי־יגאל
לביב
כת־הדין•

והשחל מעיים ומס־הכנסה:
מאת •גאלל בי ב

הנשיא רשענושל הנווסההקטנהנמלט הנשיא־לשעבר של בורסת־היהלו־מים
הקטנה, בך־ציון מוניץ, מבוקש
על־ידי יהלומנים אחדים בבורסה, שלהם
הוא חייב כמה מיליוני דולארים.
לפני חודש ביקר בישראל וקיבל מיה־לומנים
שוב חבילות למכירה ונעלם.
כמה יהלומנים שהוציאו נגדו צווי־עי-
כוב־יציאה, אינם מבינים כיצד יצא את
הארץ.
מוניץ גם היה שותף בעיסקי־מיס־עדות
עם מוטי גבע, שרכש את
מיסעד ת־הבית בדיזנגוף פינת ירמיהו,
ואת דולפין בבן־יהודה פינת
שלום־עליכם. השותפות הסתיימה ב־סיכסוך.
בעבר
היה מוניץ מעורב בעיסקי־יהלומים
בבופוטסואנה, מדינת״החסות
של דרום־אפריקה.
ליהלומן החרדי מוניץ אין כל קשר
לאיש־התיאטרון, הנושא את אותו השם.
נאמן פרשת
מיז: מסרב השעדודיה
לחשוך ומאים ממדחנת

המפרק של א ה לי ב ה וגל, שהוציאו
במירמה מ־ 800 מישפחות שמונה מיליון
רולר, פנה לשופט המחוזי ישי
לויט כדי שיצווה על עורר־הדץ
יעקב נאמן לשתף פעולה עם המפרק,
ולמסור את כל המידע שבידיו על
זהות בעלי החברות הללו. השופט לוי
דחה את ההחלטה אתרי קבלת תגובה
של נאמן. קודם לכן סירב נאמן לבקשת
המפרק, עורך־הדץ משד! זינגל,
למסור מיהם בעלי החברות.
ב־ 1982 הוקמה חברה ליברית בשם
אהליבה, ועוד חברה ירדנית בשם זר*
שפעלו במכירת־קרקעות מעבר לקו
הירוק. כל הכספים שקיבלו מקוני־המיגרשים
הופקדו מעבר לקו הידוק,
בבנק ל או מי בקלקיליה. כל החוזים
נחתמו אף הם מחוץ לגבולות ישראל.
באחרונה התגלה כי הקרקעות סופקו
במירמה על־ידי אחמד עודד! ,שהורשע
במכירת קרקעות לא-לו
לחברות ישראליות 800 .המישפחות
שרומו מנסות מזה שנים לנרד מה
אירע לכספו, ורק באחרונה, כאשר
מונה עורו־הדין זינגל כמפרק, נעשים
צעדים לאיתור הכסף. זינגל גם פנה
לבנק לאומי, ודרש שימסור לו מה
אירע לכספים שהופקדו בחשבונות
אהליבה.
מינוי המפרק בא לאחר שהתברר
למרומים כי לא ניתן להגיש בישראל
תביעה נגד החברות, אלא רק בליבריה.
מסתבר כי החברות קיבלו ייעוץ מיש-
פטי מעולת שאיפשר להם לברוח עם
הכסף, מבלי שיש אפשרות להגיש נגדן
תביעה בישראל. מישרד עורכי-הדין
שהקימו את החברות ושיעצו להן היה
מישרד יעקב נאמן. הנציגים של בעלי
החברות בישראל היו היהלומנים

צ׳ארלס־ליאון־חיים־סינק אמנון
בביוץ? ואברהם סלו־ק.

סער אינו משרב טוביה סער מבקש לציין כי פרש
לפני יותר משנה מחברת גיי־קיי,
ומשום כך אין לו כל קשר עם הפרשה
שהוזכרה במדור זה לפני שבוע.

באותו היום שבו הופיע הגליון האחרון
של העולם הזה, ובו הסיפור על
הקשר הישראלי לחשדות בשר־המיש־פטים
האמריקאי אדואח* מיז, הר
פיע גם נ ביזנ ס־וי ק סיפור דומה, כאשר
הדגש שם הוא, כמובן, על הצד האמריקאי.
כותב השבועון ( 22 ליוני
, :)1987 חוקרים פדראליים מתעניינים
בהסדרים של חברת וד טאך עם חברה־בת
ישראלית, כרמו תעשיות, שבנתה
חלקים מאלומיניום למנועים שווד־ט
א ך סיפקה לצבא האמריקאי. החקירות
הן סביב כמה פרשות. הראשונה:
חוזה בהיקף 135 מיליון דולר של חיל-
הים האמריקאי, שניתן לוודטאך. השניה:
שכירת מישרד״ייעוץ בעל קשרים

מרובים דם הנשיא דדנלד דגי.

שטזר

בעיסקי־החברה. השלישית: שיחוד
אירגוני־עובדים, ביניהם האירגון המושחת
של נהגי־המשאיות.
,עד כה הואשמו 14 איש הקשורים
בוודטאך, כולל ציר בית״הנבחרים
מאריו ביאגגי. החברה היא בהליכי
פשיטת־רגל. שר המישפטים מיז, ויו־עץ־הנשיא
לשעבר לץ נוסציגר,
נתונים בחקירת תובע מיוחד על קשריהם
עם החברה.״ השבועון מביא לוח־זמנים
של הפרשה, המציג את הקשר
הישראלי בצורה חדה:
• מאי :1982 פגישה בבית הלבן,
בחסות סגנו של מיז. מנהלי ווד ט אך
כופים על נציגי הצבא לתת לחברה
חוזה של 32 מיליון דולר לבניית
מנועים קטנים.
• אוגוסט :1982 ווד טאך קונה
4291,מכרמו תעשיות בכרמיאל.
• ספטמבר :1982 וד טאך חותמת
על החוזה עם הצבא האמריקאי, בהת־חייבה
שלא תכלול שום חלקים זרים.
היא התחייבה לזאת, למרות שחודש
קודם קנתה את כרמו, כדי לייצר
חלקים למנוע. כעבור כמה ימים שונה
החוזה ואיפשר לחברה להשתמש בחלקים
זרים.
• יולי :1984 השותפים האחרים
בוודטאך, בנק ה מיזרחי וחברה פנמית,
מכרו את מניותיהם לוודטאך
(סיכום המכירה מעל 2.5מיליון דולר).
• מאי :1986 מיז מבקר בישראל
ונפגש עם סגן־הנשיא של וודטאך,

פרד נויברגר.

החיגר והפיסח

נציב מס־הכגסה, יאיר רבינוגיץ, אמר בכינוס רופאי־שיניים בשבוע
שעבר בי המע׳׳ם הוא סיפור של הצלחה, וכי הצלחתו נובעת מנן שבל אחד
חייב בו. הוא אמר כי כיוס גובה המע־ם שלושה מיליארד דולר בשנה,
לעומת גבייה של שישה מיליארד דולר בילבד מס״הכנסה.
כאשר ראשי מס״ההכנסה ומע״ס מ שבחים זה את זה, הדבר מעורר
תמיהה. דוח פנימי של מע״ם מצא כי יותר מ־ 7054 מכלל העצמאיים
מרמים בהצהרות־מע״ם שלהם, ומצהירים על הכנסות זעומות בצורה מצ חיקה.
השוואה העלתה כי הגבייה הריאלית של מע״ם, בשנתו הראשונה,
לפני 12 שנים, היתה גבוה יותר מאשר כיום!
המסקנה היא כי המע״ם הוא סיפור של כישלון ולא סיפור של הצלחה.
דברי רביגוביץ עצמו מהווים ראיה נוספת לכך: המע״ם מהווה ;155
מההכנסה. היינו, אם גבו א שתקד שלושה מיליארד דולר מע״ם, הרי שכלל
ההכנסה שהצהירו עליה לצורכי מע־ם היתה 20 מיליארד דולר. כמה
מס״הכנסה היה צריך לשלם מהכנסה כזו! אם התשלום בפועל הוא שישה
י מיליארד דולר, הרי שמשלמים רק ; 305 מס על ההכנסה, במקום ה־605:
הקבועים בחוק. כך שלפי נתוני רבינוביץ עצמו הוא גובה מחצית ממה 1 שהוא צריך לגבות!

אבינו: לאט אברבטוח
מנרלבאום בשסק1
מימון

נגיד בנק י שראל לשעבר הד״ר
משה מנדלבאום, התמנה כיושב-
סיסמתו של המנכ״ל החדש של בנ ק
ראש של מועצת־המנהלים של חברת
המיזרחי,
מיכאל צבינרי, היא ל
מילתל (מילאנו־תל־אביב) .מנכ״ל האט
אבל בטוח״ .כמי שצמח מהמחלקה
חברה הוא אריה גולדשטיין, לשע־המישפטית,
אין הוא מתבייש לומר כי י בר עוזרו של השר יגאל הורביץ,
מי נשכווה ברותחין, נזהר בקרים.
ואחר־כך מנהל בחברה למימון־תעש־תקופת,
הבנק
עבר בעשור האחרון
יות. מיל תל מייצגת בישראל את ק־התרחבות
וגידול מדהימה, שחפפה את;
בוצת־המימון האיטלקית פרגמה, הער
המתרחש במשק.
סקת ברכישת שיטרי־יצוא של מיפ־למנכ״ל
הפורש, אהרון מאיר,
עלי־תעשיה ישראליים ומימון עיס־זכויות
רבות לאין־שיעור בהבאת הבנק
קות־יצוא.
למצבו כיום — הבנק הרביעי בגורלו.
מאיר, אומר צבינרי, לקח בנקון קטן,
ועשה אותו לבנק של ממש. אולם כיום הבנייה משה־ב, יצחק יגר. לדעתו
השתנו התנאים במדינה, ויש להתאים החששות מופרזים, ונוסף לכך הוא חואת
הבנק למשק. כיום העיקר הוא תר להקטנת מישקל ענף־הבנייה ב־לשמור
על הקיים ולבססו ולכך חותר עיסקי״הבנק. הוא חותר לכך שהיקף
האשראי־לבנייה לא יעבור על 796 מכצבנירי.

כל הקשיים שיש למי שצמח לל האשראי. הוא מדרבן את הכפופים
בתוך המערכת, הוא הפך את כל הצמ לו לחדור לענפי־יסוד כמו חשמל, תחרת
של הבנק, והביא פנים חדשות. בורה, תיקשורת. למנהלי הסניפים חד
לצדיק בינו, שבא מבחוץ, קל לקצץ.אני פוגע בחברים לעבודה, אבל אין
ברירה״.
בראש מערן־האשראי הוצב אדם
ביקורתי ושמרון יותר, דב ברנשטיין,
שהיה קורם לכן מנהל המחלקה
הכלכית. כדי לחזקו, הוקמה וע־דת־אשראי
מבין חברי־הדירקטוריון,
בראשות גורי מלצר. אלי אונגר,
שהיה במשך שנים רבות אחראי על ה־פסיב,
הפך לאחראי על האקטיב, וי צ חק
תכן, שהיה שנים רבות בראש ה־אקטיב,
קיבל את הפסיב. על עיסקות־חו״ל
הוצב אדם חדש, תיד בלוכד

ברג.

במקביל התחילו להכין תוכנית-
פרישה־מוקדמת לפנסיה לבכירים, כדי
לאפשר להזרים דם צעיר למערכת.
מדיניות־האשראי כיום היא שאין
להגדיל אשראי ללא ביטחונות. הדבר
גורם להקטנת היקף־העסקים של הבנק
ועזיבת לקוחות, אך משאיר את
הטובים. כך, למשל, סירב הבנק
,בשעתו לממן לבני יגאל הורביץ את
רכישת הספקה, והם פנו לבל״ל,
שנעתר. בנק ה מיז רחי הצליח בשלוש
השנים האחרונות שלא להינזק בהתמו־טטויות
שפגעו בכל יתר הבנקים. זאת
בעיקר תודות לאהרון מאיר, אך גם תודות
לצבינרי, מאז החליף את מאיר.
צבינרי ער לתלונות קבלנים, כי הם
חוששים לעבוד עם בנק שיו״ר מועצת־המנהלים
שלו הוא גם מנכ״ל חברת•
ינואר :1987 נויברגר הודה ב-
בית־מישפט־פדראלי באשמת־שוחד.
כעבור ארבעה חודשים נפתחת חקירה
נגד מיז.
• אפריל : 1987 כרמו נמסרת לכר
נס־נכסים.

מנכ״ל צבינרי
סירבו להורביץ
מחוזות, שסמכויותיהם הוגדלו, הוא קורא
לשיפור איכות־האשראי.
צבינרי רוצה להחזיר את ה מיז ר חי
לעיסקי בנקאות טהורה, ולצאת מכל
מה שאינו פיננאסים. לכן נמכרה עתה
חברת־ההשקעות פמה, נמכרה חברת-
הביטוח איתן, והבנק ימשיך לצאת
מעסקים לא־בנקאיים.
בנק טפחות, שבשליטת בנק ה־מיזרחי,
יהפוך לבנק המממן עיסקי־בניה
בשיטה האמריקאית, ולא יהיה רק
בנק־למשכנתאות. הבנק ייזום פרוייקטים
וייכנס לליווי פינאנסי שלהם. לעומת
זאת יצא הבנק מעיסקי בתי־הא-
בות, שנכנס אליהם בעבר.
בעיסקי־חו״ל יסגרו את הסניף ב־וורלד
טרייד סנטר, וישימו את הדגש
על בנק העוסק בעסקים, ולא בקימער
נאות.

במרינה
(המשך מעמוד )8
אם תזכה בתביעה, אני אבלע מטאטא!״
התובע זכה אצל שופט אחר, חריש
לא בלע מטאטא, אבל ההסתדרות לא
החזירה את טאובמן לתפקידו. היא
עירערה לבית־המישפט העליון. השבוע,
אחרי הליכים שנמשכו שלוש
שנים, נדחה העירעור, והוכרע סופית:
על טאובמן לחזור לתפקידו.
כשיצאו טאובמן ופרקליטו, אמנון
זיכרוני, מבית־המישפט, לא רק הם היו
מרוצים. גם בלישכת המזכ״ל ההסתדרות
וגם בלישכת מזכ״ל מיפלגת העבודה
נשמו לרווחה: הנה, סוף־סוף,
הופיע האיש העשוי להציל את ההסתדרות
מהתמוטטות.
כי טאובמן עשוי לשבש את כל
חשבונותיו של רז.
העסקנים שהשתלטו על המח״ר
לפני ארבע שנים, אחרי הדחתו האדמיניסטרטיבית
של טאובמן, הפכו במשך
הזמן לראשי התומכים ברז. הם מתואמים
עימו בכל, והם שהבטיחו לו עורף
מיספרי אדיר: לפחות 30 אלף חברים,
ועוד בני־מישפחותיהם.
המח״רניקים אינם איגוד חזק, לחבריו
יש תדמית ירודה של פקידים,
שכרם נמוך בהרבה מזה של המהנדסים.
אבל רז זקוק להם כטוראים בפדרציה
החדשה. בלעדיהם תאבד הפרישה המתוכננת
את המימד המיספרי המדהים
שלה.
וטאובמן אכן כבר הודיע, כי בכל
מיקרה הוא לא יילד עם ח, אלא יישאר
בהסתדרות, כחבר נאמן במיפלגת העבודה.

סולידריות. מעבר לחישובי־החישובים
של הפרשנים, בולטת בפרשה
זו עובדה אחת מכרעת: העסקנים
שולטים בזירה שילטון ללא מצרים.
רק זהותו האישית וגחמותיו של עסקן
זה או אחר קובעים כיצד ינהגו עשרות
אלפי עובדים.
הדוגמה הפולנית של סולידריות,
לפיה העובדים לוקחים את ענייניהם
לידיהם ומכריעים בהם באופן דמוקרטי,
טרם נשמעה בארץ.
ועובדה זו היא־היא מקור עוצמתה
האמיתי של ההסתדרות — האירגון
המוזר, המתיימר לייצג את ענייני העובדים,
כשבו־בעת הוא המעביד הגגיורא
נוימן
דול במדינה.

ספרים

דלא מחיר

מה ההבדל בין ססריס עתיקים
לספרים ישנים? בשבוע-הססר
לא הציגו אותם
בימי שבוע־הספר״העברי, כשהכל
מסתערים על דוכני וחנויות הספרים,
קיים מיספר מועט של סוחרי־ספרים
שהיסטריית הקניה ההמונית אינה מעניינם.
הסחורה הנמכרת בחניותיהם
היא ענף מיוחד בשוק הספרים, ולכן
אין לשבוע״הספר כל משמעות לגביהם.
אלה הם סוחרי הספרים העתיקים
והישנים.
ספרים עתיקים הם בדרך כלל ספרים
שהודפסו בין שנת , 1455 שבה
הודפס התנ״ך של גוטנברג, הספר
המודפס הראשון, ועד לשלהי המאה ה־
. 18 אלו ספרים יקרי־ערך וגם מחיריהם
מרקיעי שחקים. רף מתוך התנ׳ך של
גוטנברג נמכר בשנת 1978 במכירה
פומבית בניו־יורק ב־ 6000 דולר.
ספרים ישנים הם אותם שהודפסו
לאחר תקופה זו. יש ביניהם אחדים ש־מהדורתם
הראשונה אזלה מהשוק וקשה
להשיגם. דוגמה: לפני הוצאתו המי
חורשת של הרומאן חיי ני שואים של
דויד פוגל, שילם הקונה עבור עותק
מהמהדורה היחידה שהוצאה קודם לכן,
בשנת 200,1930 שקל חדש. גם תרגר
מו של שאול טשרניחובסקי לאילי־אראה
ואודיסיה של הומרוס — תרגום
שיצא, אגב, בימים אלה במהדורה חדשה
— קשה להשגה במהדורתו הישנה,
ולכן היה מחירו גבוה במיוחד.
בקטגוריית הספרים העתיקים נחש-
(המשך בעמוד )44
ה עו ל ם הז ה 2598

ח״כ איזבל בכרם
חברת־הכנסת אורה נמיר רואה את עצמה כמנהיגת מחנה־היו־נים
במיפלגת־העבודה. מכיוון שכך, היא גם חולשת על מוסרות
שונים הכפופים במישרין או בעקיפין
למיפלגת־העבודה, כמו
״המרכז הבינלאומי לשלום ב־מיזרח
התיכון״ .היא דאגה לסלק
מן המוסדות האלה את כל אנשי־השלום
היותר־עיקביים. התירוץ
הקבוע :״אם אלה יהיו שם, לא
יבואו היונים המתונות ״.מתונות
כמוה.
אם מחנה־השלום הישראלי
נראה כיום כפי שהוא נראה —
עלוב, שפוף־קומה, מפולג, מסוכסך,
אכול שנאות הדדיות —
יש לה חלק בכך.
והנה, כאשר הציע משה ארנס
לתקן את אחד ממעשי־הנבלה הנתעבים ביותר בתולדות המדינה
— גירוש בני איקרית ובירעם מכפריהם בדרכי מירמה וכחש —
קמה אורה נמיר והודיעה שהיא מתנגדת לכך בתוקף. יחד עם
אנשי־הליכוד, סיכלה את המזימה.
מדוע? מפני שזה מפחיד את הקיבוצים והמושבים בסביבה,
שגזלו את אדמותיהם של שני הכפרים. ובאופן רישמי: מפני שזה
יכול, חלילה, לשמש תקדים להחזרתם של מגורשים אחרים.
אם פרשת איקרית ובירעם מזכירה את פרשת נבות היזרעאלי,
הרי אורה נמיר היא איזבל מודרנית.

רפי י 1צא למילחמה
זהו עוד סרט על חייל צעיר שנפגע בחוט־השדרה, והנאלץ
להסתגל לחיים כשהוא משותק בחלק התחתון של גופו. בעיקר
מדאיגה אותו בעיית הפוטנציה המינית.
על הנושא הזה נעשו סרטים רבים, טובים וגם טובים מאוד,
אחרי מילחמת־העולם השניה ומילחמת וייט־נאם. אין הרבה מה
לחדש לגביו. ואכן, הסרט ל א שם זין אינו מחדש דבר. גם השם
הדן־בן־אמוצי הפרובוקטיבי אינו מוסיף דבר.
אם כן, מדוע בכל זאת הרגשתי במהלך הסרט שעיניי
מתחילות לדמוע? אולי מפני שהבעיה נשארת תמיד חדשה
ומכאיבה, ולא חשוב כמה פעמים היא מוצגת לעינינו. ואולי מפני
שיש בכל זאת הבדל בין ביל וג׳ון ובין רפי, בנם של השכנים.
רפי שבסרט (איקה זוהר) הוא אמין. אין הוא טיפוס עמוק
במיוחד. סתם צבר שזה קרה לו, המורד בגורלו, הממרר את חייהם
של אבא אמא, הזורק את אהובתו, המקלל את גורלו ואת כל מי
שנשארו להם רגליים ואיברי־מין. סיבלו אינו מוסיף לו עומק.
אולי משום־כך הוא כה אמין.
פחות אמינה חברתו נירה (ענת וקסמן) ,שגם היא משתדלת
להיות סתם צברית. היא נראית כדמות־פלאסטיק, שנלקחה מאחד
השלאגרים העדכניים הממלאים את פס־הקול של הסרט.
התפקיד מחייב שחקנית בעלת עומק רב יותר, ולא רק זוג־שדיים
מפואר. הגיסה המבינה מיה (ליאורה גרוסמן) משכנעת יותר.
כמו בכל הסרטים מסוג זה, המסר הוא פאציפיסטי. חוץ מן
ההגנה על הקיום והחיים, איזו מטרה מצדיקה את הפיכתו של נער
עליז לנכה המרותק לכסא־גלגלים? אין זה נשאל בסרט, הבורח
מכל עימות כזה. גם ההורים הנבוכים והמיואשים בסרט(שמואל
שילה ועידית צור) אינם שואלים: מדוע? הסרט עצמו אינו מפרט
היכן נפגע הנער בהיתקלות עם ״מחבלים״ ,ומדוע.
אבל אין גם צורך בכך. השאלה זועקת מן הסרט, גם מבלי
שאיש ישאל אותה.

אני מצפת
הפגישה בהונגריה הביאה לחשיפתו של אדם שאינו אוהב,
בדרך כלל, להופיע בפומבי: מחמוד עבאס, חבר הוועד־הפועל של
אש״ף ומראשי פת״ח, המכונה אבו־מאזן(ראה נדון).
נפגשתי עם אבו־מאזן פעמים רבות, תמיד בתוניס. מבחינה
מסויימת, הוא אבי המגמה באש״ף, המכירה בחשיבותו של מחנה־השלום
הישראלי.
הוא נולד בצפת, והיה נער כאשר גורשה מישפחתו משם.
באחת מהרצאותיו על כיבוש צפת, אמר יגאל אלון כי שאיפתו
בעת הכיבוש היתה ״שלא להפריע לערבים לעזוב.״ הגדרה עדינה
הראוייה־לציון. מה שהבריטים קוראים 747מ 0 £א ;1

מכיוון שרחל אשתי גדלה בצפת, שם היה אביה רופא־ילדים,
דיברנו לא-אחת על הנושא הזה. ניסיתי לברר אם היה בילדותו
אי־פעם בטיפולו של הדוקטור ארנסט גרינבאום על הר־כנען.
הוא לא זכר.
אבו־מאזן המשופם והממושקף, ארם עדין, שקט, הדומה איכשהו
למורה, הגיע אל רעיון המיפגשים בהדרגה. דרכו מקבילה
מאוד לזו של עיצאם אל־סרטאווי, ידידו ושותפו הקרוב.
על שניהם הוטל בשעתו על־ידי פת״ח לנהל מיבצע להחזרת
היהודים מישראל לארצות הערביות. הריעה היתה אז שהיהודים
האלה גורשו על־ידי השליטים הערביים בכוח, ומתגעגעים אל
ארצות־מוצאם. מכאן הסיקו אבו־מאזן וסרטאווי שאם ישכנע
אש״ף את הממשלות הערביות לבטל את החוקים האנטי־יהודיים,
להזמין את היהודים בחזרה ולהחזיר להם את רכושם, תהיה ירידה
המונית מהארץ ״הביתה״.
.במהלך מאמציהם השתכנעו השניים כי זוהי שטות משני
הצדדים.
מצד אחר, הממשלות הערביות לא התכוונו באמת להזמין את
היהודים ולהחזיר להם את רכושם. הבעיה הפלסטינית לא עניינה

אורי אמדי

אותן באמת. זה תרם לשינאה הגוברת הקיימת באש״ף כלפי כל
המישטרים הערביים, המגיעה בימים אלה לשיאה.
מצד שני השתכנעו סרטאווי ואבו־מאזן שהיהודים המיזרחיים
מהווים עתה חלק מן האומה הישראלית החדשה, ושלא יעלה כלל
על דעתם לסזור לארצות־לידתם, גם אם אין להם טינה כלפי
ארצות מסויימות, כמו מארוקו. מכאן היה רק צעד קטן אחד אל
המסקנה: האומה הישראלית החדשה היא עובדה קיימת, שלא
ניתן לערער עליה. לכן יש להגיע עימה להסדר, שבמיסגרתו
יוכלו הפלסטינים להקים את מדינתם שלהם.
סרטאווי הפך חלוץ המאמץ הזה. הוא חשף את עצמו, ובסופו
של דבר נרצח. אבו־מאזן נשאר ברקע, כשהוא מתאם ומנהל את
המיבצע במישרדים הראשיים של פת״ח. הוא אחד היועצים
הקרובים ביותר ליאסר ערפאת.
לא פגשתי אותו בביירות, כאשר התראיתי עם ערפאת שם.

אבו־מאזן עם סרטאווי
אולם הוא נכח בכל הפגישות שלי עם ערפאת בתוניס. סיפרתי
על כך בסיפרי אויבי, אחי( שיופיע בקרוב בעברית).
באותו הזמן גם למד את הבעיה מבחינה עיונית. הוא חוקר את
תולדות ישראל. כשזכה בתואר דוקטור מטעם אוניברסיטת מוס-
קווה, היה הנושא: הציונות. במוסקווה ספג את התיאוריה הסובייטית
על שיתוף־הפעולה שהיה קיים, כביכול, בין הנאצים והציונים
בימי השואה, שקר מיפלצתי שנולד במישפט קסטנר. ביליתי
הרבה זמן כדי להסביר לאבו־מאזן את האבסורדיות שבכזב הזה,
ואת הרקע האמיתי של פרשת קסטנר ופרשות אחרות. מכיוון
שהתמחיתי בזמנו בעניין קסטנר, יתכן שהצלחתי במידת־מה. הוא
,ביקש ממני לשלוח לו את הספרים שהופיעו בארץ על פרשה זו.
הדבר מטי״ל אור נוסף על הצורך החיוני שבמיפגשים כאלה.
אין תחליף לחי שיח. משא־ומתן בין ממשלות והנהגות לאומיות
צריך להתנהל במישור הדיפלומטי. אין הוא יכול לטפל בשורשי
הבעיה — הגישה הבסיסית של כל צד אל הצד השני. חשוב
שראשי אש״ף יבינו את הטראומה של השואה, כשם שחשוב
שראשי ישראל יבינו את הטראומה •של ״האסון״ ,כפי שקוראים
הפלסטינים למה שאירע להם ב־. 1948
אין ספק שאיש־השב״ב, שהעיד השבוע במישפט המשתתפים
במיפגש־רומניה, צדק באומרו שהפגישות שלנו גרמו למיתון
העמדות של אש״ף.
החלטתו של אבו־מאזן להיחשף עתה ולקחת בעצמו חלק
במיפגשים פומביים היא צעד נוסף בדרך התפתחותו.

הליידי הראשונה
במארס 1963 טס סגן שר־הביטחון, שימעון פרס, לוושינעזון.
נקבעה לו פגישה עם הנשיא ג׳ון קנדי. פרס הופיע בשעה
היעודה, הושב ברוב כבוד בחרר״המתנה — ושם חיכה וחיכה.
נאמר לו שהנשיא משוחח עם ראש־האופוזיציה הבריטי, הארולד
וילסון, ושהשיחה מתארכת.

באיחור של שעתיים יצא וילסון, ונתקל בפרס. הישראלי שאל
את הבריטי מה היה הנושא החשוב, שבגללו ארכה השיחה זמן כה
רב. השיב וילסון: פרשת־פרופיומו.
תגלית זו כלולה בספר בריטי חדש על אותה פרשה ישנה
וכמעט־נשכחת. הספר קרוי מלכודת הדבש, והוא עורר מחדש
את הוויכוח על הפרשה כולה. בישראל הופיעה הפרשה בדמותה
של מנדי רייס־דייוויס, אחת מגיבורותיה, שהפכה מלכת חיי־הלילה
של תל־אביב, ויש אומרים :״הליידי הראשונה של
ישראל״ .בבריטניה היתה זונה. לדבריה, סיפר לה פרס עצמו על
פגישתו עם קנדי.
עיקר הפרשה: הגילוי ששר־המילחמה בממשלה השמרנית,
ג׳ון פרופיומו, שכב עם זונה בשם כריסטין קילר. אותה קילר
שכבה גם עם מרגל בשם יבגני איוואנוב, הנספח לענייני חיל־הים
בשגרירות הסובייטית בלונדון.
פרופיומו שיקר לפרלמנט ונאלץ להתפטר(הבריטים, בניגוד
לישראלים, אינם מחייכים בהבנה ובסלחנות כאשר השרים משקרים
לפרלמנט שלהם ).מאז הוא חי בצינעה, כאיש פרטי.
במרכז הפרשה עמד אוסטיאופאת(מין רופא המטפל בעצמות)
בשם סטפן וורד, שעסק גם באספקת אובייקטים מיניים לחברה
הגבוהה הבריטית. כריסטין ומנדי שכנו בדירה שלו, ושם העניקו
את חסדיהן לגברים שונים. ביניהם — סר צ׳ארלם כלור,
המיליונר היהודי המנוח, שעל שמו נקרא פארק בתל״אביב.
וורד הואשם בכך שחי על ריווחי זונות. היה זה אחד המיש־פטים
האהובים כל־כך על הבריטים: מישפט שכולו צביעות,
הנאה מינית פרוורטית והתפלשות צדקנית ברפש. כזה היה מיש־פטו
של אוסקאר ויילד, וכזה היה מישפטו של וורד. האיש הורשע
אך התאבד ומת לפני מתן גזר״הדין.
במהלך המישפט העידו זונות שונות על מינהגי ומנהיגי
החברה הבריטית הגבוהה. בלונדון התקיימו אז אורגיות מיניות
מכל הסוגים, שבהם השתתפו ראשי־המדינה, בני האצולה וכל מי
שהיה א .1העדה המרשימה ביותר במישפט, לדעת כל, היתה
מנדי, יפהפיה קטנה וקרירה בת . 16
עכשיו מגלה המחקר החדש שכל הזונות שיקרו, בפקודת
קציני־המישטרה. כולן הודו בשקריהן אחר־מעשה. זהו אחד
הגילויים בספר, השופכים אור חדש על הפרשה כולה.
למשל: איוואנוב לא השתמש בכריסטין קילר ובסטפן וורד
כדי להפיל בפח את השר הבריטי. ההיפך הוא נכון: שרות־הביטחון
הבריטי(אם־איי־צ) הוא שהשתמש בוורד ובקילר כדי
להפיל בפח את איוואנוב. זה נלכד ב״מלכודת־דבש״ — כלומר,
בהרפתקה מינית שנועדה לצורך סחיטה.
פרט שני: אחד המשתתפים באורגיות הראשונות היה קצין
צעיר ממוצא יווני בשם פילים, שנישא לאחר מכן לאליזבט,
המלכה הנוכחית של בריטניה. כל העדויות על כך טושטשו, וכל
הראיות הועלמו. חקירה בלתי־תלויה של נשיא בית־המישפט
העליון העלתה חרס, כי הכל שיקרו לו. כמו אצלנו.
אחת הזונות המעורבות בפרשה, המומחית־למלקות מריאלה
נובוטני, ליוותה את ג׳ון קנדי באמריקה במסע־הבחירות שלו
לנשיאות ב־ . 1960 מכאן התעניינותו המודאגת של קנדי, בשיחתו
עם וילסון. הוא חשש מפני הגילוי. על קנרי אמר ראש־ממשלת
בריטניה באותה תקופה, הארולד מקמילן :״הוא חילק את זמנו
לשניים. במחצית הזמן חשב על מעשי־ניאוף, ובמחצית השניה
חשב על רעיונות מיד־שנייה, שהומצאו לו על־ידי יועציו.״(על
קנדי נאמר אז בוושינגטון :״הוא עושה למען מישחק־המישגל מה
שאייזנהואר עשה למען מישחק-הגולף ״.פסוק זה הועלה לא־מכבר
מחדש בקשר עם פרשת גרי הארט המיסכן).
בכל מישחקי־המין שהועלו בפרשת־פרופיומו תפס הסאדו־מאזוכיזם
מקום מרכזי. אחת הזונות השכירה את שרותיה תמורת
לירת־שטרלינג אחת למכה שהעניקה
לשוכר. במסיבות רבות
עסקו האצילים בהכאת צעירה
יפהפיה ועירומה, שהיתה כבולה
בצווארה, בידיה וברגליה .״אחר־כך
התנהגו כולם באופן נורמאלי
לגמרי ״,העיר אחד הנוכחים.
במסיבה מסויימת עמד בכניסה
גבר עירום, כששק על ראשו,
וכל אחד מן הבאים התבקש
להלקותו פעם אחת לפני כניסתו
לאולם־הנשף. בעת המישפט לא
התגלתה זהותו של האיש. הספר
מגלה זאת: היה זה אנתוני אס־מנדי
קוויט,
נכדו של הלורד אסקוויט,
ראש־הממשלה האגדתי של בריטניה במילחמת־העולם הראשונה.
יש אומרים כי המאזוכיזם נפוץ כל״כך בחברה הבריטית
הגבוהה בשל ההווי בבתי־הספר ״הציבוריים״ (כפי שנקראים
בבריטניה בתי־הספר הפרטיים לבני־האצולה, ממין זכר בילבד).
במישפט הועלו חלק מן הפרטים האלה, והקולר נתלה על
צווארו של וורד. הספר החדש מותח ביקורת קטלנית על השופט
ועל התובע. נאמר עליהם כי ״רצחו״ את וורד על־ידי ניהול
מרושע של המישפט. וורד היה ״מושחת״ ,על פי המושגים
המקובלים, אך בוודאי לא היה פושע. מסתבר כי לא עשה כלל
את המעשה שעליו הורשע: חיים על ריווחיהן של כריסטין קילר
ומנדי רייס־דייוויס. להיפר, הוא הוציא כסף עליהן. הן שילמו לו
בקושי שכר־דירה.
בדיעבד מופיעה גם עלייתה של מנדי לישראל באור אחר.
אחרי הפרשה הכירה את הדייל רפי שאולי, באה איתו לארץ,
התחתנה איתו, הצטלמה כשהיא מדליקה נרות־שבת ועשתה את
כל שאר הדברים הנדרשים מבת־ישראל כשרה. אחרי כמה שנים
התגרשה ונעלמה מן האופק הישראלי. מתקבל הרושם כי מנדי,
היפהפיה המחשבנת, פשוט חיפשה מיקלט זמני אחרי שנשרפה
בבריטניה, שהתה כאן עד עבור זעם, והלכה לדרכה בבוא העת.

עו ב די ה ס1פר־ מ אזין דחא גנו־ 1א בי
ה פצועי ם נ פד בפח ש ד אנ שי ה קולנוע
בארץ עדיין נמשך החרם
המגוחך על ריכאד ואגנר. מי
שרוצה להאזין ליצירותיו של
המלחין הגרמני, חייב לעשות
זאת בביתו, מעל גבי תקליט. רק
מי שיוצא לחדל יכול לנשום
לרווחה, לצעוד כבן־חורין וללא
חשש לתוך אולם הקונצרטים
וליהנות מהצלילים האסורים. כך
בדיוק עשה השבוע בפאריס
השגריר שם, עובדיה סופר.
סידרה של הקרנות מוקדמות
נערכו השבוע לסרט ל א
שם זין ,״על פי סיפרו של דן
בן־אמיץ״ .אולם בן־אמוץ לא
נכח אף באחת מהן. גם אין הוא
מתכוון לחזות בסרט .״מכרתי
את הזכויות להקרנה,״ אמר ,״ומכאן
והלאה זהו עיסקו של המפיק.
הוא יכול לעשות בזה מה
שהוא רוצה. אני לא רוצה לראות,
כי אני חרד.״
שימחה הולצברג המכונה
״אבי הפצועים״ ,הגיע ל־מחלקת־השיקום
בתל־השומר
כשכולו כוונות טהורות. הולצ־ברג
החליט לחלק שי למאושפזים.
תחילה חילק את השי
במיסדרונות המאוכלסים בצפיפות.
משסיים, התעניין האם יש

פצועים נוספים .״מה זאת אומרת
— פצועים נוספים?״ נענה על־ידי
הסגל ,״אלה שחילקת להם
שי הם סתם סטאטיסטים בסרט
ל א שם זין! בינתיים עוד לא
פגשת אף פצוע אמיתי אחד...״
הולצברג הנדהם התבייש לבקש
בחזרה את מתנותיו, ואץ להביא
תיגבורת״שי לפצועי־צה״ל המקוריים.

שמואל

בימאי־הסרט
אימברמן
ניסה להשיג מסוק
לסצינת־הפתיחה של הסרט, שבה
נפצע הגיבור הראשי(המגולם
על־ידי איקה זוהי) ומפונה
על־ידי המסוק לבית־חולים. הוא
פנה לחיל־האוויר ונענה :״אין
בעייה. זה רק יקה שלושה חודשים...״
מה עשו? צבעו מסוק
אזרחי שכור, כדי שידמה למסוק
צבאי. התחילו להסריט, ואז הסתבר
שהצבע יורד, ויש לצבוע שוב
ושוב. כך צילמו את הסצינה הפותחת
פעם אחר פעם.
מה מטריד את חבר־הכנ־סת
בנימין בן־אליעזר, המכונה
״פואד״? שהוא נאלץ לשלם
מדי חודש פעמיים מס־הכנסה
וביטוח״לאומי. מדוע? מפני שפו־אד
מקבל הן פנסיה מהצבא כ־

תת״אלוף בדימוס, הן משכורת
כחבר־כנסת בהווה.
בהקשר זה נזכר פואד כיצד
קיבל באחד הימים הודעה
מבטיחה משילטונות מס־ההכ־נסה
בזו הלשון :״בדקנו ומצאנו
שאנו חייבים לד סכום פואד
המאושר ואשתו דולי אצו־רצו,
וחידשו את הריהוט בביתם. אחרי
שביזבזו את הסכום שננקב לזכותם,
הופתע פואד למצוא בתיבת־הרואר
שלו הודעה נוספת ממס־ההכנסה
:״נעשתה טעות בעניינך.
הינך מתבקש להשיב לנו
את הכסף בהקדם האפשרי״...
ביום השלישי היו שני אירועים
נוצצים, שהתקיימו זה ליד
זה: מיכאל שטראוס חגג במלון
דן־ אכדי ה יובל שנים ל־מיפעלו,
ואילו הכדורסלן לו
סילבר חגג במלון הסמוך, מלון־
דניאל, את פרישתו. חלק׳מהמוזמנים
נכללו ברשימות שהוכנו
לשני האירועים. כך נאלץ,
למשל, דויד פדרמן, מבעלי
עלית, לדלג בין שני בתי־המלון
הסמוכים, ולרקוד בשתי השמחות.
אלישבע
גייבלי, אשתו
של יושב־ראש מועצת־המנהלים

של חברת־חשמל, הגיעה בגפה
לשימחה של שטראוס, ולא פסקה
מלהתנצל :״הוא חולה...״
הכוונה היתה, כמובן, לבעלה,
בנימין, שלקה בשפעת. אלישבע
המטופחת סבבה בין רוכני־הגלי־רות
עם שתי נכדותיו של בעלה.
גם זיווה להט, אשת
ראש־עיריית תל־אביב, שהיא ה־מחותנת
של שטראוס — הגיעה
בגפה. צ׳יץ׳ אומנם בריא ושלם,
אבל — בחו״ל. בנה, דן, הוא
בעלה של עירית, בתו של
שטראוס.
נעדרה מן המסיבה הפסלת
אילנה גור, שחזרה רק כעבור
יומיים מחו״ל. גור פיסלה בשעתו
פסל עבור מיפעלי־שטראוס.
לאחר הצבת הפסל התברר כי
קיימים יחסים בין שתי המישם־
חות עוד מימי הדור הקודם: אביה

של אופנאית ידועה. אך היא הפחיתה
קילוגרמים ניכרים ממיש־קלה
.״ככה זה כל שנה, בחודש
הרמאדן,״ סיפרה בסיפוק.
לכל האחרים, שעדיין חד
ששים לגיזרתם, דאג מנהל הטלוויזיה
בערבית, יוסן 8בראל,
שהגיע לשימחה עם אשתו שושנה.
בראל הביט בהתנפלות
על העוגות ופלט :״אין מה לדאוג.
הכל מכיל סוכרזית!״ אמר
— ואכל.

הזמרת המצליחה ריטה
החליטה השבוע שהיא זקוקה
לשיעורי־שחייה לשיפור כושרה
הגופני. היא בחרה כמדריכה
בזמרת חובבת־הספורט ריקי
גל. השתיים התייצבו בשעת בוקר
מוקדמת בבריכת־גורדון ב־תל־אביב
ופתחו בשחייה. הזמרת
הצעירה התלהבה, אר כשהגיעה

1\ 1ך 11ך* ה 1ך 1ך 0 1בן השבוע, המשתתף הצעיר ביותר
\ - 11 1111 1 /1 1 1 1ן והחשוב ביותר במסיבה שנערכה
במלון פל אזה בטבריה: היה זה טקס ברית״המילה שלו עצמו.
אורחים אחרים באירוע: אנשי״מישטרה בכירים, חבריה לעבו דה
של האם, קצינה שעברה מהמטה הארצי לצפון, כתבים, חבריו
של האב, העיתונאי מקריית״שמונה, וח״כים צפוניים. בתצלום:
האב מנחם, המוהל, הבן איתמר והסב, הד״ר יהושע הורוביץ.

| 111ך 1ךךך נעל ר שת-המיסעדות רימיני ומיסעדות אחרות, נתקל באירוע חגר תי בעמית-
| ^ 1 1 - 1 1 /1למיקצוע, איציק(.,סמי בורקס״) אלקולומברי(משמאל) .מנפרד, בעל הסיגאר הניצחי
בפיו, נ א בחברת אשתו סילוויה, בעוד שסמי בא בליוויית אשתו ליאת. באותו האירוע נפגשו גם שני
עמיתים־יריבים אחרים: עורך מעריב עידו דיסנצ׳יק(למטה מימין) ,שהוא בנו של אחד ממייסדי צהרונו,
ונוני מוזס, מבעלי ידיעות אחרונו ת (למטה משמאל) ,שגס הוא בנו ונכדו של מייסד צהרונו.

של אילנה, אנדרה, שהיה תב־רואן,
הגן על אביו של מיקי,
מייסד המיפעל, כשהיו לו לפני
קרוב ל־ 50 שנה בעיות בקשר
לתברואה.
נגואה, רעיית השגריר
המצרי מוחמד בסיוני, אומנם
הפגינה תיאבון בריא במסיבה

למים העמוקים בגדו בה כוחותיה,
והיא כמעט טבעה. בשארית
כוחותיה יצאה מהבריכה למנוחה
ארוכה. ריקי גל המשיכה.
מה כבר לא אמרו על ר פי
שאולי? שהוא הגיע ארצה מחו־סר־כל,
שהוא עשה מתיחת־פנים
ועוד כזבים שונים. אך רפי בשלו,
ממשיך בתוכניותיו. בעוד חודשיים
יפתח באר אכסקלוסיבי ב־קומת־הכניסה
למיסעדה הסינית
סינגינג במבו. ורפי מקווה שאותו
המקום שהביא בשעתו להצלחתו
החברתית כלכלית יחזיר
אותו למעמדו כמלך חיי־הלילה
של תל־אביב.
הפיתגם שאין נביא בעירו
חוזר על עצמו בארץ עד כדי
שיעמום. עדי איינהורן, אשתו
של איש־הביטוח דורון אייג־הורן,
ניסתה את מזלה כדוגמנית
בארץ״הקודש. כל מארג־ני־התצוגות
והצלמים רחו אותה
בטענה שהיא גבוהה מדי, רחבה
מדי, מלאה מדי, ועוד דברים
כאלה. עדי בת ה־ 22 לא התייאשה,
נסעה לניו־יורק ושם
התקבלה, לדבריה, על-ידי גדולי
האופנאים, וביניהם קלווין

קליין.

שערוריית השבוע בתחום
המוסיקה שייכת, ללא עפק, להנהלת
היכל התרבו ת ולמארגני
האופרה נישואי פיגארו.
הקונצרט החל בשעה 8בערב,
בעוד שחלק ניכר מהמוזמנים

העולם הזה 2599

נעימויות. הזמרת הכושית שילה
בוניק, שהיתה הסולנית של
להקת בוני אם, הגיעה לישראל
לסיבוב־הופעות. בקומוניקט ש־פירסמו
אמרגניה נכתב, בין השאר,
שהיא הופיעה עם דוויה
בואי, שנחשב כאחד מגדולי המוסיקאים
של המאה ה־ 20 בתחום
הרוק והפופ. כשנשאלה
שילה על־ידי אחד העיתונאים,
במסיבה שנערכה לכבודה, על

וטן ךל 1ףןך 1ך [ חגג את יובל המיפעל לגלידה ולגגינה, בנוגחות 600 מוזמ ן
1 /1 1 1 111111 נים -אנשי״ציבור, עובדי המיפעל, מוכרי סחורתו ואנשי-
תיקשורת. האורחים ה ס תו ד דו ליד בריכת מלון דן־ אכדי ה מסביב להרים של גבינה וגלידה,
כשאחד הצרכנים העיקריים הוא מיקי שטראוס עצמו(למעלה מימין) ,שזלל גלידה בכל פה,
כשהוא מחזיק בידו השניה בגלידה רזרבית. באירוע נכחו גם בתו עירית ונכדו(למעלה
באמצע) .בין אנשי־התיקשורת בלט חיים יבין(למעלה משמאל) ,שניצל את ההזדמנות כדי

התחילה כחצי שעה אחרי בואם
של בני־הזוג ארבל, כשפעמון
הדלת החל מצלצל ללא־הרף,
וחברים טובים הגיעו בזה אחר
זה. רק כעבור שלושה צילצולים
הבין חנן שמדובר כאן במסיבה
של ממש. מהטלוויזיה היו אלי
עזר
יערי וגיל סדן.
השדרן אלכם אנסקי
ציטט בתוכנית־הבוקר שלו בגלי

ניהול מרכז״מידע ממוחשב לתיירות
והוצאה־לאור של חוב־רות־מידע
באנגלית.

מידית

הפיזמונאית
שם־אור, אשתו של הזמר
צביקד! שיק, החליטה בימים
אלה לוותר על שם־מישפחתה
המקורי ולהיות מעתה מירית
פיק. הסיבה: נמאס לה הבילבול
שבינה לבין הפיזמונאית־אופ־

להשתתף במקום בבירור עם אורי פורת ויאיר שטרן בקשר עם ראיון ששודר ערב לפני כן,
ושהפך סלע״מחלוקת. יבין השיל קילוגרמים רבים ממישקלו, א ן ויתר על הדיאטה לערב
אחד לכבוד שטראוס. איש כולבוטק, רפי גינת(למטה מימין) ,ערך בדיקה צרכנית יסודי ת
לגלידות השונות. בין המלקקים היה גם צדיק בינו, יו״ר מועצת המנהלים של בנק לאומי
(למטה משמאל) ,שקבע אחת ולתמיד כי ״צדיק״ הוא שמו הפרטי ו״בינו״ שם מישפחתו, ולא
להיפך, כפי שכותבים בעיתונים. הוא ניצל את נוכחות העיתונאי כדי להתלונן על כך.

ציון
צ פ רי ר
ה עו ל
הז ה

החלו להגיע בשעה .8.30 מהו־מת־זוטא
החלה באולם, והקונ־צרט
הופסק. הזמרת האמריקאית
קארן הפסמד היתה בטוחה
שזה בגללה. דניאל בארג־בוים,
שדרש להפסיק את הקונצרט
בגלל תנועת הנכנסים, הרגיע
אותה, ואחרי דקות אחדות
המשיכו בנגינה ובשירה עד לסיום
המוצלח.

הכימאי ז׳אן־פול פוני
אל, שביים את שלוש האופרות
של מוצרט המועלות בארץ, ידוע
כאדם קשה וקפדן. הזמרת קארן
הפסטד, שעבדה עימו בחזרות
לאופרה נישואי פיגארו, התמוטטה
באחת החזרות ופרצה בבכי,
וכמעט שעמדה לעזוב. הבימאי
הקפדן התרצה, התנצל והחזרה
נמשכה.
דניאל בארנבוים הוא
בעלה של הצ׳לנית ג׳קלין דה*
פרה. הרעייה, החולה במחלת
ניוון־שרירים בשלב מתקדם ביותר,
נמצאת רוב הזמן בביתם,
כשהיא נתונה בטיפול המסור של
העול הזה 2599

צוות רפואי והבעל. בארנבוים,
שדאג להמשך השושלת, התאהב
בפסגתרנית היפה הלנה קרמר,
גרושתו של הכנר גידעון קר
מר. למרות הקשר נמנע באת־בוים
מלהופיע בפומבי כשהוא
צמוד להלנה. במסיבה שנערכה
השבוע במלון הילטון, אחרי
הופעת האופרה, הופיעו בני־הזוג
בנפרד, כשהם נמנעים מלעמוד
צמודים זה לזה, מחשש לצילום
משותף העלול להופיע בעיתון.
ראש קרן אלכס דה־

רוטשילד, יורי מילוסלבסקי,
המכונה בפי ידידיו ״מילד, הכריז
השבוע במסיבה רבת־משתת־פים
על תגלית חדשה. לטענתו;
יהודי מת פעמיים: פעם מוות
פיסי ופעם כשמפסיקים לכתוב
עליו בעיתון. לכן הוא מציע ליהודים
עשירים להקים קרנות על
שמם. הוא לא מסר מהו הפתרון
שהוא מציע ליהודים עניים. יתכן
שאינו מכיר כאלה.
לפעמים יכול חוסר־תיאום
בין אמרגן ללקוחו ליצור אי־

עבודתה במחיצתו של הזמר
האגדתי, התבלבלה והשיבה שהיא
רק שימשה כנערת־מקהלה
בסירטון־פרסומת לאחד מסרטיו.
החברה התל־אביבית מחקה
את החברה הבוסטונית בסנו־ביותה.
כדי לחדור לחוגים הנכונים
דרושים קשרים מתאימים,
מלבד כסף ורצון טוב. המליו־נרית
פאלי דוגרטי, החיה
בארץ מזה שנה וחצי, מתגוררת
בבאר־שבע בחברת בעלה ושני
ילדיה, ועוסקת באמנות ובמוסיקה.
החדירה לחברה התל־אביבית
קשה עליה, ולכן שכרה
את שרותיו של מישרד ליחסי־ציבור,
שיקדם את ענייניה ויהפוך
את ביתה המפואר ביפו לסלון
חברתי פאריסאי נוסח המאה
ה־. 19
נורית, אשתו של איש־הטלוויזיה
חנן עזרן, הפתיעה
בשבוע שעבר את בעלה. היא
סיפרה לו שלכבוד יום־הולדתו
ה־ 37 היא הזמינה זוג־חברים,
עמום ארבל ואשתו. ההפתעה

צה״ל את הסיפור על הנסיך
צ׳ארלם וידידתו האיטלקיה,
והוסיף, למראה התמונה שפורסמה
:״האיטלקיה הזאת יפהפיה
וחתיכה, היא דומה מאוד לידידה
שלי, סוניה מהצנזורה ״.סוניה
דויד, רכזת הצנזורה, לא האזינה
באותו בוקר לתוכנית, אבל מאותו
הרגע היא הוצפה בשיחות־טלפון.
רבים ממכריה הזדרזו
לדווח לה על המחמאה הרדיופונית.
קצין־המישטרה־לשעבר
חיים
בולקינד מסתובב בימים
אלה כשפניו שזופות להפליא
בגוון ברונזה. בולקיגד, שהתפרסם
בחקירת מיקרי־רצח מסובכים,
לא בילה שעות רבות בים,
אלא שיזף את פניו במועדון
שיזפון, מכון־שיזוף שהוא פתח
באחרונה בתל־אביב, בחיפה וב־ראשון־לציון.
שותפתו לעסק
היא סיגל כהן ,20 ,בתו של
הד״ר גילי כהן, שהוא ידיד טוב
של הרב־פקד לשעבר. העסק
העיקרי של בולקינד הוא דווקא

נאית שיטרית אור .״חושבים
שאצלי אפשר לקנות שמלות־כלה,
ואצלה אפשר למצוא את
צביקה פיק,״ היא מספרת ,״חוץ
מזה, צביקה ממש משתגע כאשר
אנשים חושבים שיש לו בת בגיל

דודו

איש־המועדונים
לויתן, שניהל בעבר את ה מערה
ומועדונים אחרים, פתח השבוע
מועדון חדש בצפון תל־אביב.
באחד מימי־ההרצה הראשונים
הגיעה אליו בחורה יפה
והציעה לו להתקין בכל אחד מ־תאי־השרותים
של המועדון אוטומט
של חפיסות קונדומים.
לויתן טוען שהוא נדהם מן
ההצעה, ולא היה מתייחס לעניין
אילו הפונה אליו היה בחור.
הצעירה סיפרה לו שהוא הלקוח
הראשון שאליו היא פונה. דודו
התפעל מגישתה הישירה לנושא,
והחליט מייד לעשות לה
סיפתח טוב.

דפנד, כדק,

זדדד אודליאב

ב11 נזכ*^1
ך פעם לא הרגשתי כמו שאני
\ 4מרגישה עכשיו. .תמיד נזהרתי
מהעיתונות. אולם מה שקרה עכשיו,
סביב המכירה־הפומבית...
אולי באמת אין נביא בעירו. הרי
עברתי את העולם לאורכו ולרוחבו,
ורואיינתי במדינן ת רבות. תמיד שאלו
אותי בזהירות :״אה ...אפשר לשאול
אותך שאלה אישית?״ אבל תמיד היתה
איזו עדינות.
הפעם, כאן, הכל נכתב בגסות כזאת.
שמו בפי מילים שלא אמרתי. נכתבו

בשבוע לשלוש שעות. אחת הגיעה,
ראתה את האוסף שהיה לי, נבהלה
וברחה.
כיום, אחרי המכירה, אני חיה עם
שארית־הפליטה — מה שלא נמכר.
בדו־ן־־כלל הרכילות עוברת לידי.
כששוחחתי בטלפון אחרי אחד הפיר־סומים
התרגזתי, אבל זה עבר. איני
אשה רעה, אבל חורה לי שהעיתונות
יכולה להרוס חיים של בני־אדם. גם
החיטוט הזה: פירסמו על עזרה שאני
מגישה למישהי שעבדה אצלי. מה זה

בשמי מילים שהן בכלל לא הסיגנון
שלי.
הסתובבו בבית שלי צלם וכתבת,
ורק אחרי ששאלו וטיילו, הציגו עצמם.
הציגו אותי כאיזו מיסכנה.
אני תמימה, כנראה. לא הייתי
צריכה לפרט את מצבי הכלכלי. ודאי
שלא לפרט מספרים.
מעניין. אחרי שפורסם שאני מקבלת
פנסיה בגובה של 400 שקלים,
פיתאום קיבלתי זבנג של כסף.
למה אני צריכה לדבר על מצבי
הכלכלי? מצבי, לא רק לעומת פקידות,
אלא גם לעומת רופאים, הוא לא
כל־כך נורא.
אני שמחה שתודות למכירה הזאת
יהיו לי עוד כמה שקלים,
כל־כך עיוותו בעיתונות את העניין.
זה נעשה כל־כך בתום־לב. כל בוקר
הייתי קמה בין כל הקישקושים. לפני
המכירה היה כל־כן צפוף! אין לי עזרה
בבית, מלבד ילדונת שבאה פעם

עניינו של מישהו? מדוע צריך להעליב
את האשה, שכביכול אני עוזרת לה?
עוד לפני שהפצנו חוזרים על המי
כירה־הפומבית, זה נודע לעיתונות. אני
יודעת גם איך. אני לפעמים תמימה,
כל־כך מאמינה — ופיתאום מקבלת
זבנג.
הרעיון של המכירה היה שונה: אני
לא אקדמאית, לא יודעת כלום, חוץ
מלסרוג, אולי. כל מה שיש לי זה ניסיון
בחיים. רציתי בעצם לפתוח מרכז״אמ־נויות,
אחרי ששבתי ממסעותיי בעולם.
ומה כתבו על כך? שקניתי בזול ואני
מוכרת ביוקר...
הנה, אשה בגילי הסתובבה בג׳יפ
בסלוודור, בחודש ספטמבר האחרון
וניסתה לארגן נשים בזמן המילחמה.
פיתאום אני רואה שאני יכולה ליישם
דברים. המטרה היתה שהן תתחלנה
לעבוד.
ברור שאירגנתי זאת מכספים
בינלאומיים. ואחרי כל העבודה הזאת,

ש ל 1־ 11־ 1ו ־ י י !
לא הפריע לי שאנשים הסתובבו
אצלי בבית, סקרניים, וחיטטו. אז מה?
אני אוהבת אנשים.
מאוד החמיא לי שהם התעניינו
בסיפור של כל פריט ופריט, וביקשו
לשמוע עוד ועוד. הנה, כאן היו המון
צפרדעים, ואני זוכרת כל צפרדע
וצפרדע.
האם כואב לי שהן אינן? מה זאת
אומרת אינן? הן ישנן בבית של מישהו
אחר!
היתה לי כאן קבוצה של ציפורים

העושה את הציפורים האלה.
איך החלטתי, מה מוכרים? הכל! על
הכל היו תוויות, והחלטתי שמה שנשאר
— אחיה עם זה!
היו כמה דברים שלא העמדתי
למכירה. למשל, יצירה מטוגו, שלא
אוכל לרכוש כמוה שוב.
דווקא מהדברים הזולים, בשווי של
דולר אחד לחתיכה, לא הייתי יכולה
להיפטר.
אני מרגישה עם זה טוב. מה, עכשיו

הדוד שלא ידע את משה

רות דיין עם היצירה מטוגו
,אני מ ע סי קהאת עצמי כדי לברוח. ברחתי לתוך העבודה
מה כתבו?...
לא היתה לי שום אפשרות כספית
לפתח את תוכניתי. אז נולד הרעיון:
המכירה.
זאת בכלל לא היתה מכירה פומבית.
היו לי דברים יפים מכל העולם,
שקניתי במשך 30־ 40 שנים. הרגשתי
שסתם צפוף, שאני לא יכולה עוד.
זהו לא רעיון מהיום. בעצם הרעיון
של משכית בזמנו היה ליצור דברים
מקוריים, ליישמם. לכל ארץ יש
פולקלור משלה, וזאת רצינו לבטא. כך
קנינו שם עולמי. כיום משכית היא
כבר משהו אחר. אבל אז הגיעו אלינו
יצירות ממדינות שכוחות־אל.
ערב המכירה טילפנה אליי בחורה
מראש־העין, ששמעה על המכירה. היא
שאלה אותי :״אולי יש לר משהו של
הסתבא או של הדודה שלי?״ שמעתי
פרטים ועניתי לה :״תבואי בימי
המכירה ותראי את השטיח היחידי
שנשאר מהסבתא שלח״
היא באמת באה למחרת, עם החבר
שלה. הם אפילו קנו משהו. אולי
הרגישו חובה אבל העיקר הוא ששאלה
שאלות. לכר התכוונתי במכירה.

מקש• איר הגיעה אליי? אחת המזכירות
שלי — רובן הפכו לחברות שלי
— נסעה לאנדלוסיה שבספרד, ופתחה
בוטיק. נסעתי לבקר אותה, ושם היא
גילתה לי את המישפחה היחידה בעולם

ריק? הבית אינו מלא אחרי המכירה?
הרבה דברים בחיים באיס והו? כים.
גם בני־אדם באים והולכים.
אז אקנה דברים אחרים.
האם אערוך מכירה נוספת? לא!
צבי טל. העולם הזה

דוגריות -זהו הסימון של רות דיין. כל התרזנחמת זרד לה.
בימים אלה שבה דיין לתודעה בזכות -או בגנות -מכירה
פומבית, שנערכה בביתה שבהרצליה-פיתווז. דיין בתתה את
ביתה לפני הקהל הרחב, ומכרה מאוסף השמונצס שהצטבר אצלה
במשך השנים שבהן סיירה בעולם.
המונח ״פתחה את ביתה״ אולי אינו מדוייק, מכיוון שהיא
טיפוס פתוח ממילא, וגם מכריזה על כך.
במקביל למכירה הפומבית של רות דיין ערכה גם בריז׳יט
בארדו בת ה 52-מכירה פומבית של חפציה. אולם היא עשתה זאת
למען קרן ציבורית לטובת ההגנה על בעלי-חיים בטבע, בעוד
שדיין ערכה את המכירה כדי לקיים את עצמה.
כשהגעתי לראיינה, היו כל הדל תו ת של הבית פעורות לרווחה.
דיין עצמה ישבה וגילגלה ב שקדנות חוט״צמר.
הכותרות שניתכו עליה בעיקבות המכירה -רובן הרגיזו אותה
מאוד -נתנו לגיטימציה לשאלותיי על חייה עם האגדה המהלכת
ששמה משה דיין.
בעיני בני־גילי, הזוכרים אותו בערוב ימיו -חולני, מזדקן, בודד
מצטיירים הסיפורים עליו כשייכים לדור אחר, לעולם אחר. 15 שנים אחרי שנפרדה ממנו ברעש תיקשורתי, מנתחת דיין
את פרשיות־האהבים והילת־הגבורה של בעלה״לשעבר בשלווה.
בגיל 70 היא עצמה טוענת שכיום ״זהו עולם אחר ״,ומחזירה א ת
העלילות להקשרן הכרונולוגי.
רות דיין התלוננה על ראיון, לא-חושפני־במיוחד, שנערך עימה
באחרונה באחד העיתונים, והוסיפה שבוודאי תצטער גם על
שנחשפה לפניי, בגלל חופשיות״הדיבור שלה.
אולי היה לה קל יותר לתאר את דיין באוזני צעירה כמוני,
השייכת לדור שלא ידע א ת משה. בגלל פער־הדורות נעלמו
המישקעים הריגשיים, וקיבלתי את דבריה כפשוטם, לא כניפוץ
של פרות קדושות או ערכים לאומיים. בזמנו היא הקדישה ספר
לחייה עם דיין. בניגוד לנטייתה להתחרט על חשיפת־יתר, אין
היא מתחרטת על הספר .״מדוע שאתחרטן זהו בדיוק הסיגנון
שלי, פרט לפרק הראשון. אז מה אם עיתונאית אחת לא אהבה
אותו! אז מה אם כינתה אותו, רומאן למשרתות ! יש בכלל
בישראל משרתות!״

רות בביתה, בין קונה ובתה יעל אחרי המכירה
״אני נהנית מה שם דיין. אני עושה מז ה משהו מועיל...״

משה ורוח 15:שנה אחו׳ הגירושין
! ״אור׳ הכריע וגברים שאני ווה
^ ויין. הם נחרו להתקרב אל״״
.״משה לא היה איש חביב לא היו
^ לו חבויה, רק חוברים בשבילו,,
,. ±חוטיה הוסיפה להילה שלו, או
* הוא חשב שזה נוגע בגבריותו״
ץ ה עשר שנים אני מחוץ למעגל
( החברתי. יצאתי מכל הרשימות הנוצצות.
אני גם לא מרגישה מחוייבות
ללכת.
לא שאין לי בתיבת־הדואר יום־יום
שבע־שמונה הזמנות. אבל אני חיה רק
עם חברים קרובים, ולא מרגישה בשום
מחוייבות.
זה ששמי ״רות דיין״ — זה לא
אומר כלום.
במשך השנים האחרונות לא כל־כך
התראיינתי. לשם מה? ממשה התגרשתי
כבר לפני 15 שנים.
להתחתן עוד פעם? אוהו, חס־וחלי-

זה מזכיר לי שכמה חודשים אחרי
שהתגרשתי, התראיינתי בתכנית־ראיו־נות
של הבי־בי־סי. המנחה רעד וכל־כך

עד היום אני מוצגת, במיוחד בחרל
כ״אשתו של דיין״ או כ״גברת דיין״.

מוטד

^ הגי שו איו
** עניין, הרכילות שמפריעה לי
* /עכשיו בעניין המכירה הפומבית,
לא הפריעה לי בדרך־כלל. היא עברה
לידי.
בתקופות הקשות, כשכולם ריכלו
עליי — מ שוט נסעתי לי. עברתי נורא
קשה. כן, ברחתי לתוך העבודה.
ביום הגירושין הייתי במשכית כבר
ב־ 8בבוקר. היה לי מין הסכם לא־כתוב
עם אורי אבנרי — אז העולם הז ה היה
העיתון היחיד שסיקר דברים כאלה —

מאוד שלוקחים אותי או מזמינים אותי
בגלל השם. לפחות אני עושה בזה
משהו מועיל.
האם מותר לאיש־ציבור לחרוג מהנורמות?
או, זאת השאלה! בזמנו, כשדויד
בן־גוריון אמר לי את מה שאמר,
כעסתי עליו. כיום, במבט לאחור, אני
מסתכלת בזה קצת אחרת.
פניתי לבן־גוריון אחרי.שבעלה של
איזו גברת• פנה אליו בענייו משה. בן־
גוריון כתב לו מיכתב, וניסח זאת׳ באופן
יוצא מן הכלל. הוא ענה לו, בין היתר:
״דויד עדיין מלך־ישראל, למרות
הפרשה שלו עם בת־שבע״...
פניתי אליו אחרי שכתב את ה־מיכתב.
הוא חשש להיפגש איתי, לא
ידע כנראה מה אני רוצה.
מה רציתי? שיידע שיום אחד אקום
ואלך.
הייתי אצלו במיטבח. פולה הגישה
לו ארוחת־ערב.
אחר־כך הוא אמר לחבר משותף
שלנו :״מאוד נהניתי. בעיקר מהדברים
שהיא לא אמרה״...
אז כעסתי על־כך שהוא הביע ריעות
כאלה. כיום אני די מסכימה עם בן־
גוריון.
כיום העולם לגמרי אחר. הנה, ראי
איך הצ׳יצ׳ולינה, כוכבת סירטי־הפורנו,
נבחרה לפרלמנט באיטליה. כיום אני
מסתכלת סביבי ורואה שאין מישפחה
שאין לה כמעט אותן הבעיות ואותן
הצרות.
אני בעצם חושבת שמשה ואני לא
היינו יוצאי־דופן, רק שהיינו בחלון־
ראווה. כיום הזמנים השתנו.

משה היה צריך להוכיח
שהוא עדיין גבר!״
פחד. הוא שאל, בין היתר :״איך זה היה
להיות נשואה לגנרל?״ עניתי לו:
״התחתנתי עם איכר, לא עם גנרל.״ ואז
הוא לקח ככה נשימה ארוכה, ושאל:
״ו ...תתחתני שוב?״ ולי ככה נפלט:
״אלוהים ישמור!״ פרץ צחוק גדול
באולפן.
אין כמו החופש, ואני לא מדברת כך
כך כדי לברוח? אני לא עושה אנליזות

שכל עוד לא אעזוב את משה, הוא לא
יכתוב בעיתונו את הרכילות שהסתובבה,
רק פוליטיקה. הוא, כמובן, היה
בטוח שלעולם לא אעזוב את משה. גם
אני הייתי בטוחה. לא האמנתי שיום
אחד אקום ועזוב.
אחרי שעזבתי, התפוצץ הכל: עיתונות,
שערים. אבל אז כבר מה היה
איכפת לי? הייתי משועשעת!

רות עם משה
גם לי היו רגעים ששנאתי א ת משה עד שיכולתי לרצוח או ת רמפני שנכוויתי. הייתי נשואה במשך
37 שנים.
אולי הפריעה לגברים העובדה שאני
״רות דיין״ .יכול בהחלט להיות שפחדו
להתקרב אליי. אני גם כל הזמן עסוקה.
אולי אני באמת מעסיקה את עצמי כל־עצמיות.
אפילו לכך אין לי זמן.

ודאי שהרכילות הפריעה לי. עד
היום השם דיין אינו יורד מהכותרות.
יתכן שהמישפחה שלי משתפת פעולה.
הילדים? אני לא מתייחסת לזה. הם
אנשים מבוגרים, ויש להם השיקולים
שלהם.

אני גם נהנית מהשם דיין. נוח לי

כשהייתי בארצות־הברית היו באות
צעירות לראיין אותי. כשניסו להתקרב
לנושאים אלה הייתי אומרת להן:
״בגילו? מה את מבינה בזה!״ ואז הייתי
מקבלת תשובה :״אני צעירה? התגרשתי
כבר פעמיים!״
עולם אחר. בכלל, מוסד־הנישואין
הוא׳י.?3851

^ ,אני פטפטגית
גדולה!״

^ נ י מאמינה בגורל. כן, אני
פטליסטית. אני לא חושבת שמשה
יכול היה להיות שונה ממה שהיה.
לולא ההתפתחויות שקרו במדינה,
היינו נשארים במושב. שם אין כמעט
גירושין.
כמה מיקרי־גירושין יש בנהלל? את
קמה בבוקר, חולבת את הפרות. על מה
כבר יכולים לריב שם? אס לגדל
תרנגולות או פרות? אני ומשה היינו
מאוד קשורים זה לזה שם. כשיצאנו
מזה ...אני צריכה לספר על זה?
ההילה היתה שייכת כולה למשה.
הוא הפך לאדם שסגרו לו ברחבי העולם,
ואני נסגרתי בתוך עצמי.
מדוע סגדו לו? סוגדים לאדם שהוא
— לא הייתי אומרת רשע, אבל קשה,
נוקשה. מנסים לחדור בעד הנוקשות
שלו.
משה לא היה איש חביב. לא היו לו
חברים — אף אחד, אלא עם הם מכרו
עתיקות או קנו עתיקות ...היו לו
חברים שחפרו בשבילו.
הדסה מור, שכתב ה ספר על
הפרשה.

גם הפציעה — הוא נפצע בעינו בז
— 194 עשתה לו משהו. פסיכולוגים
אמרו לי שכשאדם נפצע כל־כך קשה
— ומשה סבל נוראות מהפציעה שלו
— הוא צריך להוכיח שהוא עדיין
שלם. להפגין גבריות.
כן, הסבירו לי שאדם במצב כזה
צריך להוכיח כל הזמן שהוא עדיין
גבר.
זה נראה אולי מוזר ממרחק של זמן,
אבל נשים העריצו את משה. הוא היה
מקבל מיכתבים מרחבי־העולם מנשים
שרצו להיות איתו, כאלה שלא הכירו
אותו. הוא לא היה קורא אותם כלל. אני
הייתי קוראת ועונה במקומו.
הרטייה על העין דווקא הוסיפה
להילה שלו, אבל הוא חשב שזה פוגע

בגבייותו•
ץ* ה שלא יגידו,

,הייתי
פגועה!״
הוא היה אדם

גורודיש (שמואל גונן) אמר באחרונה
שרצה לרצוח את משה. אני לא
יודעת מה קרה במילחמת יום־כיפור.
אז כבר לא היינו ביחד. זה לא היה
בזמני. גם במילחמות הקודמות, בניגוד
למרים אשכול, לא הייתי בעניינים.
עובדה! בבוקר של מילחמת ששת־הימים
אכלנו, משה ואני, ארוחת־בוקר
ב־ .07.00 לא דיברנו על שום־דבר מיוחד.
ב־ 08.00 בבוקר נסעתי במכונית
לפגישה, ושמעתי ברדיו שפרצה
מילחמה.
דווקא טוב שהוא לא סיפר לי דברים
כאלה. גם לא רציתי לדעת. אני

רות באפריקה
.ל א רציתי לדעת דברים סודיים...״
פטפטנית גדולה, ולכן אינני אוהבת
לדעת דברים בעייתיים או סודיים. גם
׳ על החשיפה הזאת בוודאי אצטער.
מה אני אומרת על עוצמת השינאה
של גורודיש למשה? כן, כן, זה נראה לי
שאדם יכול לשנוא את משה כל־כר עד
כדי לרצות לרצוח אותו. היו לו הרבה
אוייבים.
אני רגילה לרגשות האלה כלפיו.
נתקלתי בתגובות כל־כך חריפות מאנשים
כלפיו.
היו גם כאלה ששנאו אותו בעוצמה
ושחזרו אליו. זה טיבעי. הוא היה אדם
כזה: או ששנאו אותו, או שהעריצו
אותו.
האם גם לי היו רגעים של שינאה
כל־כך חריפה, עד שיכולתי לרצוח
אותו? מה הפלא, בוודאי. הייתי פגועה.

תמרורים הרב ם תתיסיה
נבחר בפאריס, כרבם הראשי

של 650 אלף יהודיצרפת, הרב יוסף
סיטרוק ,42 ,יוצא תוניסיה, שכיהן עד
בחירתו כרבה הראשי של עיר־הנמל
הדרומית מארסיי. סיטרוק נחשב למח־מיר
בהלכה עוד יותר מקודמו, הרב רנה
סיראט(יוצא צפון־אפריקה אף הוא) ,אשר
איבד את חינו בעיני הממסד היהודי
משסירב להכיר בנשואיו של אחד מבני
רוטשילד לרוזנת איטלקיה נוצריה
שגויירה שלא כהלכה במארוקו. סיט־רוק
הוא גם נואם סוחף, המצדד בדושיח
עם מיפלגות השמאל והכנסיה
הקאתולית.

מ&טדד!

היווני מאמריקה

/איל לוין

ברווז הזהב, תחגרדדלק״גדסז״ ,ליד ה 63ר הירוק, טל׳ 491873
בכלל לא היה בתכנית שלנו לתעד את הארוחה הזאת. זוג חברים ותיקים
הזמינו אותנו לחוג עמם מלאת חמש שנים לנשיקה הראשונה ביניהם.
ולא עלה בתודעתנו לברור עבודה בשמחה. רק עוצם החוויה הקולי-
נארית, כן, הוא שעורר את מצפונו של החתום מעלה לשתף את הקוראים
בסודה, למרות שמרגע מסוים ואילך ידע גם ידע שלא יוכל למסור משנה
סדורה, דבר רבור על אופניו, על אודות השולחן שהתפוצץ והלך מכל
טוב. הואיל וסוף מעשה במחשבה תחילה טרח למצער להעתיק (בסתר)
כמה וכמה מן המחירים.
בית האוכל הסיני הזד״ בגלגולו החדש, מעוצב באורח מודרני ואניד
טעם בתפאורתו ובתאורתו. שום שינואזמים. החלטה נועזת ומקורית, בייחוד
על רק המטבח, שהוא סיני לעילא ולעילא בטיבו. מאז׳הבית״ בטבריה
לא נהנינו.מסעודה מלוכסנת מן המעלה הראשונה כזו שנפרשה ל*
הכנו במקום הזה, ללא פשרות, עם חותם עז של המקורות בעשבים, ברטבים,
בפטריות, בסודות־בישול, בתזמון. לבסוף עלה בידנו ללמוד שהטבח
שלנו אכן עבד בזמנו באותה מסעדה מלבבת בטבריה. עכשיו הכל ברור.
כמה דוגמאות. בעל הבית יודע לבחור(ולקבל) את הצד הנכון של הצלעות,
אשר על כן רובן ועיקרן בשר, והן כה עסיסיות. בערכה הענקית
של מעוררי־תאבון הן מופיעות ברוטב חמוץ״מתוק אדמדם, עם דבש, כאשר
לרוטב נלווה כקונטראפונקט ממד חריף נעלם, הפוער את הסימפו־נות
ממעמקים. הבשר חוויה, ומקצותיהן של הצלעות מתקין הטבח מעדן
אחר, מעין כדורים קטנים וברוטב אחר, חום, שמרני יותר, אך מרתק לא
פחות. אז עוברים מן האדום אל החום ולהפך, ויין׳י רד ף משקה את כל
האורגיה. או חסילונים ענקיים. מה נספר לכם? טובים מהם אין, כה בשרניים,
כה טריים, כה ימיים, ומעטה הסומסום הדקיק כמו נועד להם מששת
ימי בראשית. אין עקבות של עשייה. ומהם לדיונונים, הצועקים אף
הם את עלומיהם בחדווה, ושוב לחסילונים, ושוב ליין, והחגיגה גדולה.
כמובן שיש אגרולס, והם טובים, ויש כיסוני־בשר בבצק עדין מאוד,
שכמו עובר בתהליך סודי ,׳והמילוי צופן בשר מאוורר ומשובח באיכותו.
סודות הכנת הברות מי יידע? כיצד תולין, וכיצד מייבשין, וכיצד מניחים
לשומן לטפטף, וכיצד אוספים את השומן, ומה עושים אחר־כך ...והתוצאה
-ברוודזהב, ברווז־מעדנות, המשתכשך לו בפה ומאיר עיניים. או
הבשר בשקדים. רומה היה שאף השקדים עצמם השביחו וטעמם עמק
שבעתיים. ובכל עשבים, ופטריות שחורות, ונצרי חזרן, והויסין, וכבר הבקבוק
השני על השולחן. אל דאגה, היה יהיה גם שלישי. או נקה מאכל
פשוט כמו חצילים בשום. נפלא, נפלא. כיצד שימר החציל את גונו הזהוב
המפתה, המריח, את נעוריו, את חין ייחודו? לטבח פתרונים. והרוטב
המכושף, העדין והחושני כאחת ...לא פחות מרתקת היתה מנה של ירקות
מעורבים, כולם עשויים למחצה, אוצרי־און, ושרוכי הפריונג נכרכו בהם
כגבעולים דקיקים. מי זוכר הכל? ומי יודע אם לא החלפנו את היוצרות
פה ושם, שיכורים ועולצים ממעדנות ומיין. ומה זה משנה?
כמה מן המחירים לידיעתכם: כל מרק(יש ירקות, וונטון, כרורי־בשר,
חריף־חמוץ, עוף עם תירס, וכולם מומלצים. אין נפילות כאן) ,3.5 -
ערכה של מעוררי־תאבון(מומלצת!) ,10 -ברווז למינהו 6-15 -ז, בשר
עם שקדים ,14 -חסילונים ,23 -דיונונים . 19 -הנה כי כן המחירים
נוחים ונסבלים, ויתר על כן, הואיל והמנות גדולות נוהגים כאן לצרור את
הנותר בגביעי־פלאסטיק לטובת הלקוח. נקווה רק שבמרוצת הימים לא
יסטו בעלי הבית ממידותיהם הטובות, שכן חוברת התפריט המעוצבת
ברוב־אסתטיקה אינה סובלת מחיקות ותיקונים, ולהנפיק חדשה מדי
פעם ודאי כרוך בטרחה ובהוצאות...

הערה ח שזנה: יש להזמין מקומות מראש!

{!ססס א 0011>£שמין
הקטע הזה בריוק,ללא השמטותוללא תיקונים,פורסם במוסף
הארץ מתאריך .5.6.87 מוגש להסיר׳ הברווזים באריכות בחח
הזהב,מסערה סיניתליר הכפר הירוק,לפרי שררתהבחשים
ואחרי עצי הבננה(בתחנתהרלקטופז),ררך הרצליה,
רמת השרון.,טל.03-491-873:בראי להזמין שולחן מראש.

50 גר טב ק הולבד• מוטלה
לגלגול סיגריות(עם ניירות{
אזהרה: מ שרד הברי או ת לו כ ע כי -העישון מזיל, לכרי אווז

נבחר על־ידי האיגוד העולמי
של כתבי הספורט, לכדורסלן המעולה
באירופה, ניקום גאליס ,30 ,,בעל
החולצה מס׳ 4בנבחרת יוון, שזכתה
החודש באליפות אירופה. גאליס, יליד
ארצות״הברית, הוא בנו של מתאגרף
יוצא יוון, שניסה גם הוא, בנעוריו, את
מזלו באיגרוף, אך העדיף את הכדורסל
ומשלא נתקבל לליגה המקצוענית
האמריקאית, בגלל קומתו שאיננה
גבוהה במיוחד ( 1.83 מטר) ,שב, בגיל
,23 למולדת הוריו, בה נתקבל מייד
לקבוצת הצמרת א רי ס סלוניקי, בשכר
של 150 אלף דולר לשנה.

האיש שלוו בלוב
שנת שמיטה לטלפון
אין עוד.
האזנות־סתו יש.
תו טרמפ
לחייל

אנו מספ קי ם:
* מכשירים למניעת
ציתותים בטלפון
* שרות לגילוי מיקרופונים
מושחלים
* מגלי מתכות
* מזכירות אוטומטיות

רדיו דוק טור בע״נז
ש לו םעליכם , 18ת״ א, ט ל׳ 286444

נחוג בירושלים, יום־הולדתו הסס
של לוי אברהמי, מייסדה ומני
כ״לה הראשון של החברה הממשלתית
למדליות ולמטבעות. אברהמי, איש
ביטחון ותיק, שייסד לפני 50 שנה את
יחידות התגמול של ארגון ההגנה נגד
רוצחי יהודים בצפון הארץ, היה, בשלהי
מילחמת־העולם השנייה, נציג
ההגנה במצרים וכלוב, מהן ארגן הבר־חות־נשק
לארץ. בשנות המדינה הראשונות
היה איש חיל המודיעין של
צה״ל ומפקד המישטרה במחוז ירושלים,
שאחת ממשימותיו הקשות היתה
חסימת דרכם של מפגיני תנועת החרות
אשר ביקשו לפרוץ לכנסת, כמחאה
על אישור הסכם־השילומים עם
גרמניה.

הסופרת מניריורק

קרן להצלת חייו

ציון משה
הזקוק להשתלת הבד
ד תרומות ניתן להעביר
לחשבון מם׳ 77550
בבנק דיסקונט
סניח ,113
תל־גיבורים
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת
טלפון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל א בי ב

נפטרה בניו־יורק, משטף־דם
במוח, בגיל ,55 רחל איתן, סופרת
(ברקיע החמי שי, שידה ושידות) ,אשר
חייה ב־ 20 השנים האחרונות ב־ארצות־הברית,
בהן הרצתה על ספרות
עברית באוניברסיטה מקומית וגידלה
את ילדה השלישי, מנשואיה השניים,
לכימאי אמריקאי. בעלה הראשון של
איתן היה האדריכל התל־אביבי דן איתן.

הפרופסור
מברלין
נפטר בפאריס, בגיל ,66 פרופסור
(להיסטוריה) שארל יהודה
בלוך, איש אוניברסיטת תל-אביב, שנודע
בסיפרי־המחקר שלו על תולדות
העת החדשה, אותם כתב בשלוש שפות
(עברית, צרפתית, גרמנית) .אחד המחקרים
המעניינים במיוחד של בלוך,
יליד ברלין ועיתונאי לשעבר(כתב היומון
דבר בפאריס של שנות ה־)50
הוא ליל ה ס כיני ם הארוכים, בו הוא
תאר וניתח את אירועי ה־ 30 ביוני
, 1934 היום בו חיסל אדולף היטלר את
האופוזיציה הפנימית שלו, בהורותו על
רצח בדם קר של מיספר רב של בכירי
מיפלגתו.
* שביקר בשבוע שעבר בפעם הרביעית
בארץ, בשחקן נבחרת אירופה
במישחק-חהצדעת ללו סילבר, בדור-
סלן מבכי שפרש מן המגרש חתל-
אביבי לטובת קריירה בפרקליט ניו-
יורק׳,
ה עול ם הז ה 2599

מט־ק קונצון ן
״קובריי מנסים | [
להוכיח כי —
החברה נוצחה
ולא נכטוה
מחמת חול

סמי רוזנברג
למה לתת מ מנו ת ד^ מו בחקירת מיקרי־מוות בסיר^
טי־מתח, כך גם החקירה באולם
השופט המחוזי אריה הגין בתל־אביב.

הגופה היא גופת הקונצרן
״קופל״ ,ששלט בזמנו בשוק
מישרדי־הנסיעות בישראל.
החוקרים הם כונס־הנכסים, רואה־ה־חשבון
עובדיה בלאס, ועורר־הדץ יעקב
אמיתי.
החשוד העיקרי הוא שמואל (״עוג
פילובסקי, אף הוא רואודחשבון, מי
שהחזיק במחצית מניות החברה.
העובדות שאינו שנויות במחלוקת
הן מציאות הגופה, אחרי מוות מסיבות
לא״טיבעיות, היינו הקונצרן שנקלע
לקשיים.
הוויכוח הוא על רקע נסיון הכונס
להוכיח כי מדובר ברצח בכוונה תחילה,
לשם טובת־הנאה.

השלל 10 :מיליון דולארים,
ש״קופל״ נשארה חייבת, ואשר
לדעת הכונס הוצאו מן החברה
במירמה על־ידי עוגי פילובסקי,

בכד שהוא יקנה מסמי, ולא
יהיה לו כל קשר עם עוגי. זה,
מצידו, היתנה את ההסכם עם
גיסו בערבות של ״לנדקד. זו
ניתנה, והעיסקה בוצעה.
עוגי היה בעל אחותו של סמי, עדינה
ז״ל. הוא עצמו היה בעל אחוזים מעטים
בקונצרן, וייצג את ילדיו, שירשו
את המניות.
סמי ועדינה ירשו את העסק מאביהם,
קופל רוזנברג, שהחל את דרכו
בתקופת־המנראט כנהג מונית, וסיים
במסירת ממלכה אדירה לבניו. אחרי
פטירת עדינה התחתן עוגי עם נעמי
לרר, אלמנתו של זיגמונד לרר מגרמניה,
שהיתה אשת־חברה ידועה. כיום
הוא נציג אל־על בגרמניה.
בהסכם המכירה ללנדקו נקבע כי
השווי הנקי של הקונצרן הוא כמיליון
דולר. לחברה היו התחייבויות של 10
מיליון דולר לבנקים, וחלקה בחובות
א ס טו רי ה היה עוד 3.3מיליון דולר.
שווי כל נכסיה היה, לפי ההסכם 14.5 ,
מיליון דולר.
מבט על תמונת נכסי״החברה מעורר
סימני שאלה רבים לגבי שוויים. קופל-
טור ס גילגלה כ־* 40 מכלל מכירת
כרטיסי־הנסיעה בישראל. היא שלטה
בישראל בעוד כמה מישרדי־נסיעות,
וכן החברות הפעילות קופל קונגרסים,
קופל נהיגה עצמית, שלה צי
רכב־להשכרה, קופל חניוני ם שהיתה
בעלת חניוני־רכב, ועוד. כן שלט
הקונצרן בחברות נסיעה בניו־יורק,
במיאמי, בגרמניה, באנגליה.

* ־ 31 לדצמבר 1983 מכר עוגי

^ את חלקו בקונצרן לגיסו, סמי רוזנברג,
תמורת חצי מיליון דולר במזומן
בצורת נכסים, ועוד התחייבות לשלם
לו במשך כמה שנים דמי אי־תחרות של
כמה אלפי דולר לחודש.
סמי מכר מייד את מה שקנה לחברת
לנדקו, שהיתה אז בשיאה. בעליה הם
איל־הבניה אהרון רובינשטיין, בנו מוטי,
וקבוצת־הביטוח ה פני ק ס של יוסי
חכמי (הנתבע עתה על־ידי מפרקי
פ.י.ט. להחזיר מאות מיליוני דולאריס,
שקיבל שלא כדין).
לנדקו נשלטה על־ידי אהרון רובינשטיין,
ונכסיה העיקריים היו מיפעל
עסיס, מיפעל מן לשימורים, רבע ממלון
א ס טו רי ה בתל־אביב ועוד מחצית
בקבוצת־מלונות באזל, שהיתה בעלת
מלון באזל, מלון קונקורד בתל־אביב
ומחצית הסלע ה א דו ם באילת.
לרובינשטיין נראה הגיוני להרחיב
את אחיזתו במלונות, באמצעות קונצרן
קופל, שהחזיק אף הוא ברבע ממניות
א ס טו רי ה.

כאשר ניסה עורך־דינו, ראובן
הלר, להתנגד לחקירה מעיקרה,
פסק השופט הגין :״ 10 מיליון
דולר חסרים, ומר פילובסקי
הוא היחיד היכול לתת הסכר.״

אולם, הוא סירב לכל מגע עם
עוגי, ולבן היתנה את ההסכם

בלאס תקף את ההסכם, לפיו יצא
עוגי מן החברה. הוא רצה להוכיח כי
העסק הלד לעזאזל
¥¥וגי הפקיד ערבות בשווי כמיל^
/יון דולר, מזה מחצית הנכסים שקיבל
בשעתו מקופל, והיתר וילה
בהרצליה־פיתוח, להבטחת התייצבותו
לחקירה. הוא נחקר באחרונה שלושה
ימים ברציפות, והוזמן שוב ל־ 21 בחודש.

עוגי
עזב מפני שידע כי החברה אינה
בעלת כושר־קיום. הוא חקר את עוגי
מדוע מכר את חלקו.
עוגי השיב כי עשה זאת בגלל היחסים
המעורערים עם סמי, שלא איפשרו
לשניים להמשיך להיות יחד בחברה.
מכיוון שסמי הוא בנו של המייסר, היה
טיבעי כי החברה תישאר שלו.
השופט התערב :״אתה אמרת שהשווי
הנכסי גבוה 2,5 ,מיליון דולר. מדוע
מכרת עסק כזה ללא תמורה?״
עוגי :״לא היתה לי ברירה. העסק
היה הולך לעזאזל״.
השופט :״למה לתת מתנות?״
עוגי :״לא מוכן לתת!״
השופט :״הייתם צריכים להשאיר
את זה כך״.
עוגי :״רציתי לצאת, ולא להסתבך.״
ואז
שאל בלאס אם נכון כי עוגי
ניהל משא־ומתן עם כמה גורמים, כמו
נסים ברז׳יק או קבוצת־פדרמן ממלונות
דן, שייכנסו כשותפים בשליש לקונצרן,
בעוד שעוגי וסמי יישארו כל
אחד בשליש.
עוגי אישר זאת ואז כמובן נשאלה
השאלה כיצד היה מוכן להמשיך להישאר
שותף עם סמי?
עוגי השיב כי עם שותף שלישי,
כבורר, היה מוכן להמשיך. הוא אישר
כי אכן בנ ק די סקונט, הנושה של
קופל, דרש כי יבריאו את החברה,
אחרת יבקש לפרקה, וכי הודעה זו של
די ס קונ ט קדמה ליציאתו מן החברה.

הוא גם אישר כי הוא וסמי
היו חייבים לחברה כמיליון דולר,
ולא השיב לשאלה מדוע לא
החזירו את החובות ולא הצילו
את העסק בלי למכרו.

מיליונים נעלמו בגרמניה

¥¥ולם עיקר החקירה מתמקדת ב־
\ * חברה שהקימה קופל בגרמניה.
לרוב השאלות השיב עוגי שאינו זוכר,
שהוא היה אחראי אחריות מיניסטריאלית
בלבד למדיניות, ושהחברות
נוהלו על־ידי אחרים.
למרות זאת, כאשר בלאס הציג לו
מיסמכים, אישר עוגי שקופל הקימה
באישור בנ ק י שראל חברה בגרמניה,
שהיתה בבעלות קופל החברה. אחר־כך
קיבלו אישור להעביר את הבעלות
לעוגי ולסמי באופן אישי. אחרי־כן
פורקה החברה בגלל הפסדים.

מן החומר המאזני שמציג
בלאם עולה בי ״קופל ישראל״
נתנה שרותי־קרקע לחברה בגרמניה,
וזו לא שילמה את מה
שהיה עליה לשלם. בעוד שבספרים
היא חוייבה בתשלום,
הרי בפועל לא העבירה את
הכסח לישראל.

נוסף על כך היא חוייבה בהוצאות
כאלה שהראתה הפסדים, ולכן פורקה
בגלל הפסדים, והפסדיה הוצגו על־ידי
קופל בישראל, לצורכי פטור ממס־הכנסה.

לפי
המיסמכים נעלמו בחברה
בגרמניה הרבה יותר ממיליון
דולר, ולעת עתה אץ יודע
להיכן.
כאשר עוגי חזר וטען כי כל אלה היו
באחריות החשב, ז׳ק יעקב, הורה בית־המישפט
לזמן אותו לחקירה, כדי
שישיב היכן נעלם הכסף.

זה כמוה כהודאה בהפרת כל
תקנות יאט״א (ההתאחדות הבינלאומית
לתעופה) ,ותביא
לקנסות.
החברות גם אינן יודעות איך לדווח
על תשלומים במזומן ששילמו, וכן על
תשלומים ששולמו בחו״ל.
אחת הבעיות היא כי מנהלי״סניפים
של חברות זרות התחלפו והחדשים
אינם יודעים מה עשו קודמיהם.

אולם בידי בלאס הצהרת סמי
רוזנברג על סום ר־קומיסיון של
לפחות 10 מיליון דולר ששולם,

״רציתי לצאת, ל א להסתבך!״
מצב דומה, לדעת בלאס, שרר גם
בחברות של קופל בניו־יורק, שעליהן
ייחקר עוגי בפעם הבאה. אולם שם
נעלמו סכומים גדולים הרבה יותר,
באמצעות אותו התרגיל של אי־העברה
ארצה של הכספים עבור שרותי־קרקע.

^* 4צו להגדות
התעופה
^ וד גדול אחר של כסף שהוברח
מצוי במה שקרוי סופר־קומיסיון.
חברות״תעופה נוהגות לתת לסוכני־הנסיעות
עמלות של עד * 9על מכירות
כרטיסים.

אולם יש חברות הנותנות יד
תר, ותוספת זו, לעיתים קרו־בות,
משולמת במזומן, במטבע
זר בחו״ל.
סמי רוזנברג הצהיר לפני הכונס כי
הוא קיבל בכמה שנים סופר־קומיסיון
בסך 10 מיליון דולר, העביר אותו
ארצה ורשם אותו בספרים.
הכונס החליט לברר אם לא הועלמו
סכומים, ובית־המישפט הוציא צו לעשר
חברות־תעופה, לדווח כמה סופר־קומיסיון
שולמו לקופל טו ר ס במשך
השנים.

החברות שקיבלו את הצו הן
במבוכה, שכן הודאה בתשלום

ואם החברות לא ידווחו לפחורן
על סכום דומה, מישהו יהי!
בצרות.
צעד נוסף שעשה הכונס הוא לתקן
את ההסכם שעשה עוגי, כאשר מכר או
את חלקו, בנימוק כי עוגי ידע שז1
חברה אינה בת־קיום. או אז התמול
שקיבל ליציאתו אינה חוקית, ועל[
להחזירה לחברה.

לשם כך כבר ביקש הכוני
צו-עיקול של הנכסים שעוג
קיבל תמורת חלקו, המשועב
דים לבית-המישפט להבטחו
התייצבותו של עוגי במישפנ
לקראת סיום החקירה העיר השופ
לעוגי הערה רבת־משמעות על פעילו
החברה בגרמניה :״סך כל מה שהחבו
הכניסה מסתכם בפי שלושה מב
שהעבירה. איך זה מתיישב?״
המשיך רואה־החשבון בלאס :״שי!
דוק עוד נושא לגבי . 1980 אז מב
שרותי־תיירות ב־ 712 אלף דולר, והי
בירו רק .100״

השופט לעוגי :״אתה תבר
עם דק יעקב (החשב) ,ואת
תסביר. אתה תעיד ואחר־כ
דק. אל תביא אותו איתך. את
היית אחראי להפסדים של מיי
יגאל לביב׳
ייגים״

יוגש של אורת

זהו הבוק השני שר ומנה שר אורית אוביב, שנכתב בנרא אחו
ליוה בנה גוור־אום, ושאותו הבקיוה ביו ד מה בוק עם שיחוווה

אלו הי ם.
. 12.7.83
כשנולדת, חיפשתי לן שם. לא ידעתי
איך לקרוא לן. לא ראיתי את אבא,
ולא היה לי עם מי להחליט.
בזמן הבריחה של אבא היינו ביחד,
וכל הזמן הוא אמר לי :״אורית, כשיהיה
לי בן, אני רוצה לקרוא לו גורל.״ עברו
ין ןים. נכנסתי להריון. כשנולדת, עדיין
תהיתי איך לקרוא לך.
באותה התקופה היתה מילחמת לבנון,
ואז נפל יקותיאל אדם ז״ל. הוא מת
כגיבור־מילחמה. בא אליי עורך־הדין
שלנו, דויד יפה, איחל לי מזל־טוב ואמר
שאבא רוצה שאקרא לך ״יקותי־אל״.
תמיד
רציתי לקרוא לך אדם, בן
ראשון, האדם הראשון, ובכלל זה שם
יפה. החלטתי שאני קוראת לך גורל-
אדם. אתה המזל שלנו, אתה האור של
חיינו.
היום אתה עונה לשם ״אדם״ .כולם
קוראים לך אדם, ואני חושבת שאבא
כועס. הוא רוצה שיקראו לך ״גורל״,
ועל זה יש לי ויכוח עם אבא. האמת היא
שלי כבר לא חשוב השם. העיקר שאתה
תמיד תהיה לי בריא.
. 12.7.83 צהריים. חם בחוץ...
במשך חצי שנה נאבקנו, אני ואבא,
כדי להיות נוכחים בברית־המילה שלך.
יום אחד באו לכאן, לבית־הסוהר,
אנשי־מישטרה, ביחד עם אחראי־ביט־חון
של שרות בתי־הסוהר. קראו לי ל־ !

עלות למנהלת, ושם שוחחנו על הברית.
הגענו
להסכם שגם אני וגם אבא נהיה
בברית. הטקס יהיה בכלא אשקלון,
בתנאי שאני ואבא לא נדבר במשך כל
הברית, וזה אחרי שנה שלמה שלא ראיתי
את אבא. הוחלט: מגע אופטי בלבד.
בתאריך 6.2.83 באו לקחת אותי
לברית אתה כבר היית אצל לואיזה ויצאנו
לדרך, לכיוון כלא אשקלון: הדרך
נראתה ארוכה. נדמה לי שאין לדרך
סוף בכלל. התרגשתי ...ירד גשם. נראיתי
מבולבלת מהפגישה שלי עם

. 12.7.83 לילה...

השעה היתה ! 0בבוקר, ואנחנו
מחכים בכלא, שיביאו אותך. איחרתם,
ואני התחלתי לדאוג.
בינתיים ישבתי בחדר־המנהל וחיכינו.
היינו עם קצינת־הביטחון חנה,
ואולי 30 אנשי־מישטרה. הייתי מתוחה
ועצבנית.
ביקשתי לראות את אבא עד שתגיע,
אך הדבר לא הורשה לי.
השעה רבע לפני , 12 וכולם מחכים.
הודיעו לי שאם עד 12 לא תגיעו —
נבטל הכל. נכנסתי ללחץ. ביקשתי
שירימו טלפון, אך לא היתה תשובה
משום מקום.
בדיוק בשעה 12 הגעתם. מבט של
אושר היה בעיניי. נכנסנו למועדון־
הסוהרים. הכל היה מסודר: היה כסא

של אליהו הנביא — מעשה ידי האסירים,
כיבוד ושתייה והמון־המון אורחים.
אבל לא היו אלה אורחים שלנו:
שוטרים, סוהרים ובלשים.
לואיזה וסבתא הביאו אותך. סבתא
מסעודה (אמו של הרצל אביטן) באה
ביחד עם מרדכי, שהיה הסנדק שלך.
החזקתי אותך בזרועותיי. היית לבוש
בחליפה לבנה. צחקת ...ולא ידעת בפני
מה אתה עומד. הצטלמנו וחיכינו
לאבא. ההתרגשות שבי הלכה וגברה
וחשבתי ...איך אוכל לראות את אבא
מבלי לדבר איתו.
עברו כמה דקות ולואיזה אמרה:
״אדם, הנה אבא בא.״
פחדתי להרים את עיניי. קמתי ועמדתי
כמה שניות. הסתכלתי באבא, ולא
יכולתי לזוז ממקומי. הוא נראה חיוור,
רזה, שיער קצוץ, לבוש בחליפה
אפורה.
אבא הביט בי, ניגש אליי, נישק
אותי ואותך, והלך לשבת בכיסא ממול.
במשך כל זמן הברית החלפנו מבטים
בינינו, מבלי לדבר בכלל.
לא היה צריך לדבר הרבה. העיניים
אמרו את הכל. בעינינו היו עצב, אהבה,
געגועים ושימחה.
הרב לקח אותך ממני, מסר אותך
לאבא. היית על כרית, ואבא התפלל
כשאתה בידיו, ואני מביטה בשניכם בעצב
ובשימחה כאחד.
הנה הגיע הרגע. הפשיטו אותך. לא

הרצל אביטן עם אדם
,אבא קם, נישק או תי והלך.

אורית עם אדם בבריכת
.,ישבתי מאובנ ת -ל א יכולתי לזוז!״

ידעת מה רוצים ממך והופ! חתכו לך.
צרחת, בכית.
ריחמתי עליך. כאב לך, ואין אני
יכולה לעשות דבר. לאבא עמדו דמעות
בעיניים.
הרכנתי את ראשי ובכיתי גם אני,
ואז אבא אמר :״אורית, בואי קחי אותו.״
אבל היה אסור להרים אותך.
אחרי־כן הביאו לי אותך. ניסיתי להרגיע
אותך במוצץ, בשתייה, באוכל,
אך שום דבר לא עזר. כאב לך..היית
נראה סובל.
הצטלמנו איתך. הטקס נגמר והקהל
התחיל להתפזר.
אחרי שהכל נגמר, איפשרו לי ולאבא
לשוחח מעט. נכנסתי לחדר של
מנהל־הכלא. היו שם המון שוטרים,
ואבא. ישבנו אחד מול השני, ולא אמרנו
דבר. אף אחד משנינו לא דיבר. הודיעו
לנו שאם אנחנו לא מדברים —
יחזירו אותי לכלא ונגמר. אבא קם,
נישק אותי והלך.
לא הבנתי מה קורה לנו. כעבור 10
דקות אבא חזר, ישב לידי ואמר :״איך
אפשר לדבר בפורום כזה?״
כולם היו מוכנים להאזין לשיחה.
אבא ביקש שאהיה חזקה ואשמור על
עצמי. החזקנו יד ביד, עודדנו זה את זה,
חזרנו אליך. נפרדנו. אבא חזר לתא
שלו, ואני — לכלא, לתא שלי.
לא עצמתי עין כל הלילה. חשבתי
על אבא, ובאוזניי מהדהדות הצרחות

שלך, הבכי שלך, אבל הייתי מאושרת.
אדם שלי, סוף־סוף, יהודי.
נזכרתי שבברית שאלו את אבא איך
קוראים לתינוק. אבא הסתכל עליי
ואמר :״גורל״ ,ואז הוספתי בלחש:

כר נרשם שימך ״גורל־אדם אביטן״.
אורית השבוע :״רות חבני
היא אחת מהצוות. היא לא בדיוק
סוהרת. היתה מדברת איתי הרבה,
אשה חכמה. אני הייתי קרובה
אליה יותר מכולן. היום היא אח ראית
לקנטינה. כל אחת שנכנסת
לשם (לכלא) היא מגוייסת. טיל־פנתי
אליה גם מאז שהשתחררתי.
אני מעניינת אותה״.

. 16.7.83 יום שבת אחר־הצהריים.
אני סגורה בחדר, בעונש שלילת־טלוויזיה.
אתמול
היה לי ביקור, ביקור שמדי
שבוע אני מחכה לו. הייתם אתה, סימה,
נסים ולואיזה. הביקור היה נחמד. שרת
לי את השיר ״נד־נד״ .הנעת את ראשך
שמאלה וימינה, וצחקת לי.
לואיזה אמרה לך :״אדם, תן פליק
לאמא!״ ואתה — בום! העפת לי את
היד הקטנה שלך לפנים.
אני כמובן נהניתי מכל תנועה שעשית.
קיבלתי תמונות שלך בביקור,
תמונות מקסימות. עכשיו הן לידי,
בחדר. אני מביטה בהן וחושבת עליך,

כשחזרת לי את הימים שלנו ביחד, את
הפרידה, הביקורים והגעגועים...
. 18.7.83 יום שני 11.30 ,בבוקר.
מעניין מה אתה עושה עכשיו ואני
כל־כך רוצה לראות אותך צוחק ומשתולל,
אוכל וישן, אבל אין! אני צריכה
רק לדמיין.
ניסיתי לחשוב על הכל. ניסיתי לדעת
מה קורה לי כשאני חושבת עליך,
אבל אין בי כלום, חוץ מלב קרוע ואוהב.

ימים שאני נחנקת מכאב, אבל
זה עובר לי. אני משתדלת שלא לחשוב
הרבה, כדי להלול על עצמי.
עכשיו רע לי. נכנסתי לדיכאון. אין
לי חשק לדבר עם אף אחד. אני רוצה
רק אותר, רוצה שתהיה לידי עכשיו!
לא רוצה לדבר.
והמחברת(היומן) היא היחידה שאני
יכולה לספר לה הכל, מבלי שתגיב.
אתמול לקחו את שמוליק להפרדה,
ואני לבד בחדר, ובכל זאת לא לבד. הרי
אתה ואבא ביחד איתי כל שעות היום.
. 18.7.83 שעה . 13.00
דיברתי עם רות חבני. הוטב לי. אני
כבר לא מרגישה כל־כן־ רע.
אני יודעת ששיחה איתה עוזרת לי,
אפילו אס תהיה זו הבעיה הגדולה ביותר.
שיחה איתר, גורמת לי לשקול
צעדים במחשבה תחילה. אדם, חשוב לי

בלבד. הצמדתי אותך אליי ולחשתי חרישית
:״אלוהים, עזור לנו!״
השופט פנה אליי וביקש שאמסור
אותך לבני־המישפחה שישבו באולם.
סירבתי. רציתי שתהיה איתי.
המישפט התחיל. האולם היה מלא
והמה מאנשים: בני־המישפחה, צלמים,
עיתונאים והמון־המון אנשי־מישטרה.
השופט קרא את האשמה. החזקתי
לך ביד הקטנה שלך, ודיברתי אליך
בלחש .״אדם אל תדאג, קטן שלי. אתה
לא מבין כלום ...יהיה טוב ...אנחנו נהיה
ביחד בחוץ״...
כך גם הצלחתי להיראות שלווה ורגועה.
הגיע הרגע לעלות לדוכן־העדים
ולדבר. הרגשתי שאני רועדת כולי. כל
מה שרציתי להגיד ברח לי מהראש.
אמרתי לעצמי :״אורית, חיזקי ואימצי״.
השופא ביקש שוב שאמסור אותך,
כי לא אוכל לעמוד יחד איתך ולדבר.
נישקתי לך ונתתי אותך ללואיזה.
הסברתי לשופט כמה אני אוהבת את
אבא, ומה הייתי מוכנה לעשות בשבילו.
סיפרתי איך הגעתי למה שהגעתי,
וניסיתי להסביר את עצמי ולהביע
חרטה.
השופטים נראו קשוחים וחסרי־רג־שות.
התובעת לא פסקה מלחקור אותי,
עניתי לכל שאלה כמו שצריך, ואחרי־כן
ביקשתי רחמים עליך, על בני הקטן

..חשבת ער אבא, ובאוזני׳ מהדהדות
הצרחות שלו, הנני שדו, אבר ה״ת
מאושדת. סווי סוו אתהיהודי!״
שתדע שאני מרגישה טוב, שאני אוהבת
אותך.
אני מחכה לביקור אצל אבא. חשוב
לי לראות אותו. אני אוהבת אותו, ויש
לי מיליון דברים בראש לדבר איתו.
לפעמים אני כל־כך זקוקה לו וצריכה
אותו, עד שבא לי לצרוח. אני מרגישה
צורך לדבר עליו, ואין לי עם מי.
לא אוהבת לספר דברים הקשורים בי
ובאבא. וו לפחות הפרטיות שלנו.
אורית השבוע :״מה אני זו כרת
מהברית! עצוב. זה מאורע,
אבל זה היה עצוב. צריך היה להיות
שמח. איך אפצה את אדם בימי-
ההולדת הבאים שלו! כל יום-
הולדת שלו בקרוב יהיה בכלא.
בגלל האבא. האבא שם״.

לילה, שעה ,21.00 אח

19.7.83
רי הספירה.
אדם, אני רוצה לספר לך על היום
שבו נשפטתי.
אחרי שהורשעת ,,חיכיתי לגזר־הדין׳.הייתי
במתח. לא ידעתי מה יהיה
איתי, כמה שנים אקבל.
הימים עברו והנה הגיע היום הגורלי.
זה היה בחודש דצמבר. הלבשתי
אותך בחליפה לבנה וכובע, עטפתי
אותך בשמיכה כחולה ובבוקר מוקדם
באו לקחת אותנו.
הגענו לבית־מישפט. הרגשתי מתוחה
ונרגשת. ישבנו, אני ואתה, על ספ־סל־הנאשמים.
היית בן ארבעה חודשים

היושב איתי בכלא חף־מפשע. הדמעות
חנקו את גרוני.
כל האולם בכה. זה היה מרגש
ועצוב.
התובעת טענה שאני שורדת אינטליגנטית,
שהייתי רעולת־פנים ונושאת
נשק בזמן שהייתי בחודשי־הריון מתקדמים.

לא נכון, אדם. לא ידעתי מה אני
עושה. לא חשבתי על כלום. חשבתי רק
איך לעזור לאבא לברוח, כשהוא שפוט
ל־ 15 שנים, חף־מפשע.
ירדתי מדוכן־העדים וחזרתי לספי
סל־הנאשמים. הגשתי מיכתב לשופט,
מיכתב שכתבתי בלילה שלפני מתן
גזר־הדין ג״הפסקה. בינתיים החלפתי
לך, האכלתי אותך והתפללתי שאלוהים
יקל בעונשי.
השופטים חזרו לאולם. כולם ישבו
במקומותיהם ואני ואתה —.בספסל־ה־נאשמים.
דממה
השתררה באולם. השופטים
וינוגרד, שצקי ומישר ישבו ...וינוגרד
קרא את ההרשעה ו אני גוזר על
הנאשמת שמונה שנות־מאסר בפועל״.
ישבתי מאובנת. לא יכולתי לזוז. כולם
התפרצו בצעקות ובבכי, ואני השתדלתי
להראות חזקה. אחזתי בך חזק.
לא יכולתי לבכות. סבתא התעלפה.
לואיזה לא יכלה להחזיק מעמד יותר.
ואני, אדם,למרות הכל, ניסיתי להרגיע
את כולם.

אורית בחדרה במלון ״דיפלומט״
בכל אלא היה 1):£ע!8 0 0 ^1 £8 $״

אמרתי שזה לא נורא, שזה יעבור
מהר. עודדתי אותם בעירעור לעליון,
בחנינה, ושמרתי על קור־רוח.
ראיתי שכולם בוכים. שאלתי :״מה
קרה לכם? מה, אתם הולכים לבית־סוהר?״
ארם,
זה לא שלא הייתי זקוקה
לעידוד. קשה היה לי לראות אותם
סובלים.
חזרנו לכלא. כולן שאלו :״אורית,
כמה?״ עניתי :״שמונה שנים,״ וחייכתי.
בכל העיתונים כתבו עלינו. ברדיו
ובטלוויזיה סיפרו עלינו, ואני חשבתי
רק על הבית, על אבא שלך ועליך•

צבי טל. העולם הזה

אורית בחדר
.,יש ימי ם שאני נ חנ ק ת מכ אב. א בל זה עובר לי!׳י

(המשך בשבוע הבא)

מעצר בכלא ״דיפלומט״
,.מהרגע שהשתחררתי מהכלא, בל כלי״התיקשורת הטרידו
אותי, לא הגיחו לי. הרגשתי שהם לוחצים אותי, שבעצם אני לא
חופשיה כמו שקיוויתי!״ כך התלוננה אורית ארכיב אחרי שיח-
דורה מכלא נווה״תירצה.
הצעתי לה להיעדר מבית־הוריה בימים הקריטיים מבחינה
תיקשורתית, ולשבנה בבית־מלון.
ואכן, מערכת העולם הזה שיכנה את ארביב בבית־המלון
דיפלומט בתל-אביב, בעילום־שם, כך שרק מעשים במערכת וב מלון
ידעו על שהותה שם. הטלפונים המשיכו לצלצל בבית-ארביב,
ואילו היא, בנה אדם וחלק ממישפחתה בילו בדיפלומט.
על המעבר החריף מבית־הכלא לבית־המלון סיפרה ארביב הש בוע:
״קודם־כל
הרגשתי אדון לעצמי. עשיתי מה שרציתי. היה לי
כיף.
״הדבר הראשון שעשיתי, כשהגעתי לחדרי -יצאתי למירפסת.
היה משב-רוח כזה של הים. השערות ככה עפו לי. היה לי טווח-
ראייה. בבית-הטוהר העין ת מי ד נ תקל ת ככה בקיר. פיתאום -ים,
אנשים...
״אדם שאל אותי בהתחלה, :אמא, זה הבית שלנו!׳
״אמרתי, :לא, אנחנו עושים כיף.
.ירדנו לחדר-האוכל במלון. הכל היה מסודר. הביאו לי תפריט.
יכולתי לבחור מה שאני רוצה! מצא־חן בעיניי הרעיון שאני יכולה
לעשות הכל, מבלי להגביל א ת עצמי.
״הרי גם עכשיו אצטרך להגביל א ת עצמי. לא אוכל להיענות לכל
הבקשות של הבן שלי, מבחינת הכסף. שם, במלון, הזמנתי מה
שרציתי, בלי הגבלה. לא מיהרתי. להיפן -רציתי שהזמן יעצור!
״בערב הראשון באו אליי אחותי ובעלה. ירדנו ללובי. היתה
מוסיקה שקטה. הזמנו משקה -בכיף! בערב השני ישבנו עם
הילדים בחדר. הזמנו לשם ארוחת־ערב. איך קוראים לזה! רום־
סרוויס( שרות-חדרים) .הביאו לנו גלידות, פירות, מוס, פינוקים...
״אדם הכי נהנה, הכי השתולל. השוויץ שהכל -בל הכיף הזה -

זה מהאמא שלו!
״פיתאום חשבתי על הבנות שהשארתי בכלא -נקרעתי.
״בסוף, כשעזבנו א ת המלון, אדם שאל, :אמא, המלון נגמר לנו
לכל החיים!״

באובוה חושי מסבות בראיון
ברעו ועדנה ביינה ער וודי אלן,
ער קונצ׳אלובסקי ועל נר האחרים

י7ח1ה#חנה
1 1 7 1 1 7 7־
עולמה כאחת הנשים הנחשקות והמעניינות
ביותר של הוליווד.

ן* ש היום בהוליווד שחקנית מרתקת
באמת. זו היא בארברה הרשי.
בישראל אפשר לראות שניים ממבצעיה
האחרונים — האחות הנחשקת
על־ידי מייקל קיין, בסירטו של וודי
אלן חנה ואחיותיה, והאשה העוברת
מיד ליד, תחילה ככלי אין־חפץ־בו
ואחר כך כנושא אמיתי לאהבה מאוחרת,
באנשי הפח.
את הסרט שהיקנה לה לפני שבועיים
את פרס השחקנית הטובה ביותר
בפסטיבל־קאן, אנשים ביישנים, שביים
אנדרה קונצ׳אלובסקי, יראו הישראלים
בעוד שבועיים בפסטיבל ירושלים.
למעשה,
היתה בארברה הרשי כבר
בישראל לפני 13 שנים, כשהסריטה
את יהלומים. אפילו טמנה פתק.בכותל.
אלא שהיתה זו תקופה שהיא
מעדיפה לשכוח. אז היתה שותפתו לחיים
(ולכמה סרטים שלא הצליחו
במיוחד) של דייוויד קאראדין ואם ילדו
(בנה היחיד, היום בן ,)14 וקראה לעצמה
במיסגרת אותו טריפ רוחני אופנתי
של איבוד עצמי, בשם ״בארברה סיגל״
(במשמעות של ״שחף״).
על אותה תקופה ״איני רוצה לדבר
עוד. בארברה סיגל מתה״ היא אומרת
בפסקנות תוקפנית.
ב־ 1984 היתה הזרה שחדרה לכנו־פיה
המישפחתית של וודי אלן, לצד
מיה פארו וריאן ויסט, בתפקיד האשה
המיסתורית, החופשיה והנחשקת בחנה
ואחיותיה, תפקיד שבו קנתה את
שורשים בביצה

ך• חרתי בבארברה לתפקיד רות
*//סאליבן,״ הסביר קונצ׳לובסקי
את בחירתו לאחד התפקידים הראשיים
בסירטו החדש, אנשים ביישנים
,״בגלל הכוח והרגישות שהיא
מקרינה״.
אנשים ביישנים הוא למעשה עימות
בין עולמן של שתי נשים, שתי
רודניות, המסמלות שני קטבים של
אמריקה. האחת, דיאן סאליבן, שאותה
מגלמת ג׳יל קלייבורג, היא עיתונאית
מצליחה, אשת קריירה מניו־יורק, שקצה
ביום בהיר אחד בטירוף העירוני
ומחליטה לצאת עם בתה ולחפש אחרי
שורשיה, אי־שם בביצות לואיזיאנה,
שם מתגוררת דודניתה רות, עם ארבעת
בניה. רות — אשה הממלאת את
תפקיד האב והאם כאחד בחיים של
ברירות וקשיחות וייראת־אלוהים קיצונית,
כמסווה לכל חוסר־ביטחון אפשרי
— היא לא רק הניגוד המושלם
של דיאן והיפוך עולמה על פיו, כי אם
למעשה גם הצד המשלים שלה.
על הבד השתנתה בארברה הרשי
כמעט לבלי־הכר: היא נראית זקנה בסב
שנה מגילה האמיתי, ולא רק בגלל
איפור או הרכבת שיניים תותבות. צורת
הדיבור שלה, ההיגוי הדרומי שסיגלה
לעצמה, ההליכה הכבדה — הכל
עבודה של שחקנית קפדנית וממושמעת.
במציאות
היא היתה קטנה וידידותית
כתמיד, נעימה אך לא יפהפיה, אם
כי את עיניה אפשר לזהות בחשיכה.
בבר הקטן והחשוך של מלון קארלטון
בקאן, שטרם נפתח לקהל בשעת אחר־

1 0 1 1 7ביגרת מ א ״ נ תי שחקנית מעילה שאפשר
1 3 1 1 1לתת בה אמון -כך היא נראית היום.
ילידת הוליווד שהתגברה על כל מחלות הילדות.

צהריים מוקדמת, אפשר היה להבחין
בגיצים של עליצות, כמי שנהנות מכל
רגע, אפילו שכמו אמריקאים רבים
הבאים לקאן תפסה גם היא איזו מין
הצטננות אלרגית, רחוק מן הקרקע
הבטוחה של הבית.
בנעליים גדולות
^ ת השאלה הראשונה היא
\ $הפנתה אליי :״אני רואה שאת
נועצת בי עיניים!״ כן, עניתי, אני

1 0 1עם כרזה :״מילחמה אינה בריאה לילדים
1 3 111 ולדברים חיים אחרים״ .מי חלם שהיפית
זרוקה זו תגיע לוודי אלו ולאנדרה קונצ׳אלובסקיי

שג אמריקאים. התואר, אנשים ביישנים׳
יפה להם, כי הם באמת מעדיפים
לחיות לבדם, קרוב לטבע, לעיתים
ללא חשמל ובתנאי־חיים פרימטיביים
ביותר.
״את הסיפורים הנפלאים ביותר
שמעתי מפי אשה בת ,86 ועל־פי מידותיה
בניתי את רות, כאשה השלמה
עם בדידותה ומאושרת בשלה, על הפראי
והיפה של הסובב אותה״.
גדולי השחקנים נוהגים לומר שהמפתח
לתפקיד טמון בנעליים.
״גם קונצ׳אלובסקי סבר כך. אמנם

עשי לנו ילד

הסרט שהפך אותה לכוכבת-קופה לזמן קצר,
נכתב ובויים על־ידי ג׳יימס ברידגיס. זמן קצר
אחריו החלה תקופה שבארברה מעדיפה לשכוח: היא שינתה את שמה
ל״סיגל״ (במשמעות ״שחף״) וירדה מן הפסים ומן הכותרות. הופיעה בכמה
סירטי־נפל של דייוויד קאראדין, שותפה לחיים הזרוקים ואבי בנה.

בארברה באה לישראל עם בנה התינוק. בתצלום -עם שלי ו מסרס.

מעריצה את השינוי שחוללת בעצמך
על הבד. כשאני מסתכלת בך עכשיו,
אני שואלת את עצמי — הרי רות
כל־כך רחוקה מ׳בארברה! איזה שינוי!
את השאלה הראשונה היא הפנתה
אליי :״אני רואה שאת נועצת בי עיניים!״
כן, עניתי, אני מעריצה את השינוי
שחוללת בעצמך על הבד. כשאני
מסתכלת בך עכשיו, אני שואלת את
עצמי — הרי רות כל־כך רחוקה מ־בארברה,
איזה שינוי!
חיוך גדול של סיפוק :״תודה רבה.
האמת היא שהייתי צריכה לעבור קשה
כדי שארגיש נוח בתוך נעליה של הדמות
הזו, שכל־כך שונה ממני. שלא כמו
הדמות של וודי אלן, שאינה אלא
תאומה ל£לי, כמעט, אשה מודרנית
ממנהטן.
״בשביל רות עשיתי תחקיר ארוך.
יצאתי לבדי לבלות כמה חודשים עם
אותם תושבים רחוקים של אמריקה,
שכמעט ולא נוהגים לכלול אותם במו־

נעזרתי בשיפוצים חיצוניים שונים.
למדתי עם מדריך דיאלוגים מיוחד את
ההיגוי האופייני לאיזור, ולתוך פי נשתלו
חלקי שיניים תותבות, כדי להבליט
את לסתותיי וכרי לסרבל את
שפתי. אבל הרגע שבו באמת התחלתי
להתקרב לדמות היה הרגע שבו נכנסתי
לאותן נעליים גדולות כשל או־ליב
בפופאי.
״מרגע זה ואילך התחלתי הולכת
כמוה ומתנועעת כמוה, בכבדות וביציבות
כמו עץ זקן. כדי להרגיש אותה
עוד יותר הכנסתי אבנים לכיסי החלוק,
המגושם בלאו הכי, שלבשתי — מה
שחיספס את צעדיי עוד יותר —
ותחבתי עצמים שונים מתחת לציפור־ניי,
כדי להקנות לידיי גסות ולציפורני
כהות. רק אז התחלתי להרגיש טוב באמת״.
האם
הצלחת להשאיר אותה על בימת
הצילומים או שהמשכת ולקחת
אותה הביתה?

״הבית היה רחוק מאור. התנאים היו
קשים ממש. לפעמים קשים כל״כך, שהתפקיד
הרוויח מזה. בצילום מסויים
אומרת רות, :עוד מעט והביצה הזאת
תהיה מוצפת כהוגן.׳ לא הספקתי
לסיים את המישפט, והשמיים נפתחו.
ארבעה ימים וארבעה לילות ירד מבול
והביצה כולה גאתה.
״ג׳יל קלייבורג המיסכנה, שעורה
עדין כל־כך, היתה אכולה בעקיצות־יתושים,
חבולה ומתגרדת כולה.
״אבל ככל שזה היה לא נעים, לא
היינו צריכות לדמיין לעצמנו דבר. הביצה
היתה ביצה, ומילחמת־החיים
היתה באמת מילחמה. הבעיה האישית
שלי היתה מה לעשות בהפסקות הארוכות
לעיתים בין צילום לצילום. לשקוע
בשיחות חולין עם הברים במקום,
פירושו של דבר לצאת מן הדמות לגמרי.
ללכת לנוח? זאת אומרת לאבד את
התנופה.
״בחרתי לצייר. הייתי פורשת לפינה
ומשרטטת לעצמי את הדמויות שבסביבה.
כך שמרתי את רות קרובה אליי,
אבל גם היתה לי שפיות מסויימת.״
יש לך הרגשה של כוכבת, מי שיכולה
להשיג כל תפקיד?
״את חושבת שאני כוכבת? אינני יודעת.
נרמה לי שאני שחקנית. לא. איני
יכולה להשיג כל תפקיד. הנה, רק אתמול
הפסדתי אחד לטובת מישהי אחרת.״
מוכנה
לספר משהו על וודי אלן מול
אנדרה קונצ׳אלובסקי?
״או, הם שונים כמו יום ולילה, קור
וחום. אנדרה הוא פתוח, דמונסטרטיבי,
פרוע ברעיונותיו, גדול וגלוי בתגובותיו.
וודי הוא עדין ושקט וביישן. אנדרה
מסתכל על הכל בעיניים של זר.
,הרי זה לא סרט אמריקאי, זה סרט
רוסי חשבתי לעצמי כשראיתי
איך אנחנו עובדים. זה לא סרט על
אמריקה, זה סרט על המין האנושי
בכלל, כל־כך אמיתי. על מצפון ועל
מוסר ועל אמונה ועל דת.״
חוץ מקונצ׳אלובסקי, עם מי תרצי
לעבוד שוב?
״עם פיליקאופמן ועם סקורסיזה, כמובן.
עם וודי אלן.״
הם עוברים אחרת מאשר בימאים אחרים?
״אלן
לא אומר לך יותר מרי, כי הרי
התסריט שלו כל־כך טוב! הוא נותן לך
להשיג דברים לבד. הוא מצלם שוב
ושוב, אבל רק סצינות שלמות ולא
חצאי סצינות. אף פעם לא יפסיק
באמצע. זו צורת עבודה מיוחדת לו
בלבד.
״סקורסיזה הוא ההשראה הנפלאה
ביותר עבור,שחקן. הוא אומר כן לכל
רעיון שאת מביאה, ונותן לך הרגשה
שאת מפרה אותו. את מתעוררת באמצע
הלילה שופעת רעיונות כרימון.
סקורסיזה כל-כך אוהב קולנוע, שזה
ממש מידבק. אלן מפרה בצורה שונה.
אבל אין כמו סקורסיזה, הוא משחרר
שחקנים.״
אומרים ששחקנים הם בני־אדם המסוגלים
לעבוד טוב רק כשהם נאהבים
בלי גבול.
״אני שונאת להודות עד כמה אני
זקוקה להיות נאהבת. כל־כך, כל־כך!״

קולנוע פסטיבלים נפלה לירושלים
ויש מה לראות
גם בתל־אגיב
הזזבוע מופיע חלקו השני של תדריך העולם
הז ה לפסטיבל ירושלים, שיתחיל ב־ 27 ביוני ויסתיים
נ־ 4ביולי. אין זאת אומרת ששאר חלקי
הארץ שבתו מקולנוע ואין מה לראות בהם. להיפך,
יש כמה סרטים שיכולים לספק לצופה חגיגה בפני
עצמה וכדאי לרוץ לראותם: משהו פראי של ג׳ו־

נתן דמה, עם מלאני גריפית וג׳ף דניאלס(קולנוע
סיוון בתל־אביב) הוא מיפגן לדמיון פרוע של
בימאי מוכשר ושעשוע קולנועי אמיתי, החנו ת
מעבר לפינה (קולנוע תכלת, תל־אביב) מפגין
שוב את מגע הקסם של ארנסט לוביטש ואת קסמיו
האינטליגנטיים של ג׳ימס סטוארט הצעיר, שלא
התיישנו כהוא זה. מי שלא ראה את מלו של רנה
יוכל להשוות גישתו של אלן רנה לתיאטרון לעומת
גישתו של פולקר שלנדורף לחומר תיאטרלי
מומחז במותו של סוכן. אשר לימי רדיו, סירטו
החדש של וורי אלן בקולנוע שחף בתל־אביב —
זו חובה נעימה ומענגת, כרגיל אצל אלן.

אופרה ד1
י צ מאלאנדרו

נסיון של מי שהיה א חד מנביאי הקולנוע
החדש (,,סינמה נובר) בבראזיל, ליצור גיר״
ס ה לאטינו־אמריקאית של אופרה בגרוש,
שעלילתה מתרח שת בתקופת מאבקי הכוח
בשילטון בבראזיל, בימי מילחמת העולם
השניה. המוסיקה היא של צ׳יקו בוארקה
דה הולנדה, המעמדים מצוחצחים ומב ריקים
ומזכירים במיקרים רבים מדי תוכ ניות
בידור טלוויזיוניות. מעניין בעיקר

קל או דיה אוהנה: אופרה ל א טיני ת
כחריג, לא כל-כן בזכות התוצאה הסופית.
(בראזיל)

*111**1
הקורבן סירטו האחרון של אנדרי
טארקובסקי, שלא הגיע בש נה
שעברה. נבואה קודרת ומאיימת, על שו אה
גרעינית הקרבה והולכת, מתרככת אך
בקושי לקראת סיום, בקרן תיקווה של
שתילת עץ צעיר. הסרט נעשה לפני תקרי ת
צ׳רנוביל ולפני שהבימאי היה מודע לחומרת
מצבו הבריאותי -וכאילו מכריז עליהם
מראש. רעד עובר בנשמה כשאתה חוזה במ הומות
המתרח שות ברחוב בעת השואה
הדמיונית, ויודע שחצי שנה אחרי כן נרצח

קומוניסט שנמלט מיוון בסוף שנות ה40-
חוזר מרוסיה אחרי 32 שנים, ומנסה למצוא
מקומו מחדש, ללא הצלחה, בתוך המיש־פחה,
החברה והמולדת שעזב. הצילומים
הארוכים והקצב האיטי והמחושב של תיאו
אנגלופולוס בסרט מורכבים ועשירים. מותו
של השחקן הראשי זמן קצר לאחר תו ם
ההסרטה הפך א ת הסרט לשם דבר ביוון;
אחרי שגם ההסרטה בעצמה נערכה בתנאי ם

הצוו אה והשואה: טאר קו ב ס קי למופת
באותו המקום ראש״ממשלת שוודיה, אולף
פלמה( .שוודיה)

מנוס קטר קי ס ומרי כרונופופולו
פיסיים ונפשיים קשים, והבימאי התק שה
בעריכת הסרט. התוצאה כד אי ת( .יוון)

הסרט שזכה בפרס הראשון בשנה שעב רה,
בפסטיבל הלאומי היוגוסלווי בפולה.
זהו מ סע העס קי ם של אבא ללא חוש-הומור,
סרט העוסק באותה התקופה, ניתוק יוגוס-
לוויה מן הגוש הסבייטי ומתרכז בשלישיה,
ס טודנ ט שחוזר הביתה מרוסיה עם אשה
שנשא שם, אחיו שהוא פירחח פורק כל עול
הקשור לעולם התחתון, והאשה ביניהם.
הס טודנ ט נ אסר בשל הלשנה כאילו הוא

שארלוט ראמפלינג ומאהב
שארלוט ראמפלינג אינה עוזרת הרבה בהו ~~

פעתה הדוגמנית( .צרפת)

עיתונאית־רדיו עומדת לראשונה על שו רשיה
היהודיים, בשבוע שבו נפלה ברלין,
במילחמת העולם השניה. אביה נפטר והיא
מוצאת עצמה מעורבת בתוך תעלומה: האם
אומנם מת מהתקפת-לב, האם יש מחתרת
נאצית בארגנטינה, האם עליה לתת יד
למילחמה נגדה גם א ם זה מסכן את שלום
הבית במישפחתה; הסרט נכתב על-ידי
אאידה בורטניק (שכתבה גם את הסיפור

שתיקתו
של משורר
עוצמת הרעוע

פטר ליליאנטל ניסה לעבד את א״ב יהו שע,
אבל החמיץ הן את רוח הסיפור הקצר
והן א ת האווירה המיוחד ת שבו. אם כדאי
לראות את הסרט, זה רק כדי לקבל מושג על
הדרך שבה העם היושב בציון ומדינתו מש תקפים
בעיני אורחים אוהדים מאירופה
המשכילה, כי ליליאנטל הוא בהחלט כזה.
הסופר יעקב לינד מגלם את התפקיד הרא שי.
א ם כי חיצונית דמותו מתאימה, נדמה

למרות שנכתב במקור כסרט, זה נראה
כמחזה מצולם לכל דבר. הבימאי הפולני
קז׳יסטוף זאנוסי צולל לתוך גירסות שונות
של הדוגמה הנוצרית על ההבדלים שבין
טוב ורע, צדק ועוולה. ס טודנ ט צעיר לתי אולוגיה
צריך ל ה תמודד מול איל־הון העו שק
א ת פועליו והתורם סכומים נכבדים
למטרות צדקה, ועם רעייתו, הטוענת שהיא
קורבן לנישואין אומללים ולהתעללויות בל־

סרט פמיניסטי של ליזי בורדו, שעשוי
בנסיבו ת מסויימות לעורר שערוריה. ההש וואה
הקל אסי ת בין תפקיד האשה בתוך
החברה, לבין עבודתה של יצאנית, מקבל
כאן משמעות מעשית כאשר הסרט מציג
בצורת דראמה תיעודית עבודתן של נערות
בבית-בו שת. אין צורך ללקק את השפתיים,
יש בסרט מישגלים לרוב אבל זה אחד הסר טים
הפחות ס כ סיי ם שאפשב להעלות על

מע סה כושי למאהב לבן

״מסע עסקים״ בלי ההומור
מרגל, האשה נח שדת בריגול, אבל נותרת
בחוץ. בימאי: סטולה פופוב( .יוגוסלוויה)
פרפר מסכן
מאבס אהוב>
עם כל הכבוד לנאגיסה אושימה ולסרטיו
בעבר (אימפריית החושים, חג שמח מר לו־רנס)
הפעם הוא החמיץ. סיפור אהבה בין
אשת דיפלומט לקוף צריך להיות ביטוי על יון
לתשוקה העיוורת המקוננת בטבע הא נושי.
בתיאוריה זה אולי יפה, למעשה, כפי
שהסיפור מוצג כאן, עם בלמים לדמיון ול אומץ,
מתקבל משהו בין מביך ומגוחך.

סרט פרוורטי, מוזר ויוצא־דופן על מנהל-
חשבונות לבן-עור הבא לבדוק סיפרי מכון
לעיסוי ומתאהב במעסה כושי אהבה ס אדו-
מזוכיסטית עזה עד כליון. בימאית צרפתיה
צעירה בשם קלר דוורס עשתה א ת הסרט
הזה, המציג בטון מינורי ומאופק להפליא
א ת העיוותים היותר כואבים ה מסתתרי ם
בתוך נפשו של בורגני ממוצע. הסיום עשוי
לזעזע כל מי שניחן במספיק דמיון כדי

לן ר אמ אר ס: איפ ה יהושעז
שלא תמיד נאמר לו מה הוא מתבק ש לע שות.
התוצאה מביכה( .גרמניה)

אשה בעבודה: מסה כנ ס ה
הדעת. רק חבל שחסר חומר דרמאתי שיצ דיק
סר ט עלילתי מלא( .ארצות־ הברית)

סרט קולומבי המראה באיזה קלות הופך
בורגני ממוצע -איש מאמין ושומר־מיצוות,
אב טוב למישפחתו ונאמן למולדתו -לחיה
פא שיסטית טורפת. העלילה כולה מ שתלבת
אמנם בתוך האקלים הפוליטי של דרום א מריקה
אבל משמעותה אינה מוגבלת לחלק
זה של העולם. מטורפים פאנאטיים שנוט לים
נשק לידיים וקובעים שהם מעל כל חוק
אפשר למצוא, למרבה הצער, גם בסביבתנו.

גרא סי אלה בורגס: נ א צי ם בא רגנ טינה
האמיתי) ,ביים ראול דה לה טורה, ובתפקיד
הראשי גאבריאלה בורחס( .ארגנטינה)

מ א רי כ רי ס טין בארו: ה טו ב והרע
תי-פוסקות של הבעל. עם ויטוריו גאסמן
ומארי-כריסטין בארו( .צרפת)

פראנק ראמירז: לשים לב
הבימאי הוא פראנסיסקו נורדן והשחקן
הראשי הוא פראנק ראמירז( .קולומביה)

נם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה1...ג זה...וגם זה1...ג זה...וגם

(מיכתב איש)1
שלום,
״סיט־״ת מערב״

בריאות,
טבע,
וחיי נצח
פעם היתה בינינו התאמה אמיתית, בין בעלי
לביני. היינו נהנים בבוקר מפרוסת לחם עם חמאה
ונקניק טוב, ובערב היינו זוללים סטייקים או
לפחות איזו שווארמה טובה בפיתה, והיינו נהנים
מהחיים עמוסי הכולסטרול.
אחר כך הושפע בעלי מחברים אוכלי־עלים
למיניהם ובולעי כמוסות של שמן־דגים. ואני,
כאשה טובה, פעם בחודש, אחרי ארוחה טובה,
עושה סיבוב בחנויות־הטבע ובודקת מה חדש
בשוק הבריאות.
הנה החידושים האחרונים למתעניינים בחיי
נצח:
• כמוסות יבר־פיו (צמח הגדל בגינות
המנזרים באנגליה) עוזר למיגרנות.
• גינזנג — 1000 כמוסות — לחיזוק כללי,
בעיות כוח־גברא, שיפור הזיכרון, מוריד רמת
כולוסטרול, מאט את תהליך ההזדקנות. מישהו
אמר לי שהז׳ינזנג שיחרר אותו מפחד טיסה.

טעות
גם אני, כמו כולם, שמעתי בימים האחרונים
שעיתונאית מסויימת חלתה בסרטן. שמעתי את
זה מכמה וכמה אנשים, וכל אחד מהם הוסיף איזה
מילת־צער משלו בעניין הגברת העיתונאית והמחלה
הממארת שלה.
הבעיה היחידה בסיפור הזה היא העובדה
שהגברת לא חולה בכלל. לא בסרטן, חס ושלום,
ואפילו לא בסינוסיטיס. עובדה זאת ידועה לי
ממקור ראשון ומהיימן.
כבן־אדם בעל סקרנות מינימאלית אני נמנעת
בדרך כלל מחקירות ומשאלות מיותרות, אבל
הפעם החלטתי לעשות כל מה שביכולתי לברר

1חימר מיני״
זה ל א סוד מאת דפנה שריר, הוצאת סירקים.
עוד ספר לגיל הרך מאוד, המסביר בפרוטרוט
איך נולד תינוק. החל באהבה, הנשיקות והאקט
המיני של ההורים(כולל ציורים מדוייקים) ,דרך
ציורים מוגדלים של הפות והפין ותפקידם ן
הביולוגי והעינוגי, דרך הסברים מפורטים,
מצויירים גם הם, של החצוצרות, הרחם, הזרעים,
הביציות, ועד למיפגש בין הזרע לביציה, התהוות
העובר, צמיחתו בתוך השיליה וצאתו לאוויר
העולם.
המחברת, דפנה שריר, היא מורה. לכן הסבריה
מובנים, אם כי קצת מתיילדים, ועטופים בהרבה
סיפור חינוכי.
אם הכוונה היתה להסביר לילד בדיוק את סוד

נו, אז החלטתי להתחיל לקרוא את הספר
ששלחתם לי. זו לא החלטה פשוטה נשבילי,
להתחיל לקרוא ספר בן 304 עמודים. אבל
התחלתי. יופי של ספר, מרתק ממש, השועל
האדום. לוקחת אותו איתי לכל מקום, כדי
להמשיך לקרוא. ואז אני מגיעה לעמוד ,96
והעמוד שאחריו הוא שוב .65 מעבירה הלאה מהר
מהר ושוב מגיעה לעמוד ,96 והפעם העמוד
שאחריו הוא . 129
זו כבר הפעם שניה בשלושת החודשים שזה
קורה לי עם ספר שלכם( .הפעם הראשונה היתה
עם סחף ימים, שחסרו בו 30 עמודים בערך ).וזה
מעצבן מוות.
• פרופול — כמוסות — משמש נגד דלקות
למיניהן(במקום אנטיביוטיקה) ,מומלץ לטיפול
בראומטיזם, ארטריטיס, אולקוסים למיניהם,
זיהומים בעור וטיפול בבעיות הערמונית
(פרוסטטה).
• כמוסות שמן־שום — מורידות לחץ־דם
גבוה ועוזרות במהירות לטיפול בתולעי־גוף.
מי הוא, או מי היתה המיפלצת שהמציאה סיפור
נוראי זה והפיצה אותו ברבים במהירות של
שריפה בשדה־קוצים.
עבודת המחקר לקחה שבוע שלם, וכללה
שיחות טלפון ופגישות — ואפילו איום או
שניים.
בסוף השבוע נודע לי איך התחיל סיפור
הסרטן ואיך הוא הופץ.
לפני כחודש הלכה העיתונאית ברחוב ופגשה
מכרה. הן נעצרו לרגע, החליפו כמה מישפטים,
ואז הסתכלה העיתונאית על שעון־היד שלה
ואמרה למכרה ״אוי ואבוי, בעוד רבע שעה יש לי
הקרנה ואני לא רוצה לאחר. אז שלום ולהתראות״
.העיתונאית הלכה והמכרה שלה נשארה
המומה. לא רק שנודע לה שלעיתונאית יש סרטן
והיא מקבלת הקרנות, אלא שהיא כבר במצב כזה
שהיא מספרת את זה לכולם!
המכרה חזרה הביתה, הרביצה סידרת טלפונים,
וכבר באותו אחרי הצהריים חצי תל־אביב ידעה
על מחלתה הקשה של העיתונאית, על ההקרנות
שהיא מקבלת ועל הסבל שעובר עליה ועל
מישפחתה, ושאר דברים נוראים.
העיתונאית, אגב, באמת מיהרה באותו יום, כי
היא לא רצתה לאחר להקרנה מיוחדת של סרט
חדש, שהיתה באחד מאולמות־ההקרנה אליהם
מוזמנים עיתונאים לצפות בסרט לפני שהוא
עובר לאולמי הקולנוע ומוקרן לפני הקהל הרחב.

תחילת־החיים, הנסיון עלה יפה. אבל בכל זאת,
כדאי אולי לעצור לרגע ולחשוב: למה הם צריכים
לדעת הכל בגיל?4
מה הם ילמדו בגיל 7ו־ 8ו־ ?12 ולמה בעצם לא
לולת להם לגלות כמה דברים בעצמם, בקצב
שלהם, למה לא להשאיר איזה מיסתורין פה ושם?
למה׳לקחת מהם את ההתרגשות של הגילויים,
אפילו את הציחקוקים של הבושה?

אלה אמא ואבא בשעת מעשה״

• כמוסות שימרי־בירה — מומלץ לפיצעי
בגרות.
• אחרון חביב — כמוסות פיגרים — מדכא
תיאבון — גורם להרזיה.
כל החומרים הם טיבעיים ב־ 100 אחוז, כולם
באישור של מישרד־הבריאות הישראלי והם
נמכרים בבתי־טבע ובתי־מרקחת.

לבדן-
כן או

ת * ק 1ו
פי עוו ל
מז עז ע
נו, אז שוב פישלתי. היה חג השבועות ואני לא
פירסמתי במדורי אף מתכון של עוגת־גבינה.
הייתם מאמינים עליי דבר כזה? בטח שהייתם
מאמינים.
היו קוראים שממש זועזעו מרשלנות, הפושעת,
וקוראת אחת אפילו טרחה וכתבה לי
מיכתב וכמעט נזפה בי.
זה שאני לא ממונה על חגי־ישראל ושאני לא
אוהבת עוגות בכלל ועוגות־גבינה בפרט, זה לא
יעמוד לי, כנראה, מול קוראיי הנזעמים. אז לפני
שאתם נוקטים •בעיצומים ומפסיקים לקרוא את
המדור שלי, הנה לכם עוגת־גבינה שהגיעה אליי
מאזור־הדרום החם, ומאותה סיבה יש בין מרכיביה
מוצרי חלב של יוטבתה (שאגב, אפשר להשיגם
גם במרכז הארץ).

פיתאום, באמצע החמסין, ב־ 10 וחצי בלילה,
כשבמיקרה לא היו לי חובות כתיבה כבדים כמו
תמיד, ובמיקרה גם אף אחד לא בא ובמיקרה גם
בטלוויזיה לא היה משהו מעניין, הזמין אותי
הבעל לשתות איתו כוס בירה קרה בפאב
המיצרכים לתבני ת עגולה בקוטר 26ס״מ.
השכונתי שלנו. אז הלכנו. דווקא במצב־רוח טוב.
המיצרכימ:
לא כל ערב אנחנו מרשים לעצמנו מותרות של
לריפוד ה תבנית בי שקוטים או עוגת תו לא
לעשות כלום.
פץ בעובי | 1ס׳מ 2 ,גביעים גבינה לבנה רכה
התיישבנו בפאב הממוזג־אוויר, הזמנו בירה
־ 57 בטמפרטורת החדר 3 ,כוס טוכר 18 ,גרם
קרה, פיטפטנו קצת, צחקנו קצת. פגשנו זוג
גילטין 3 ,כפות מים חמים 4 ,גביעי מעדן
חברים ונופפנו להם ביד. ליד השולחנות האחרים
פינקולדה 6 ,חצאי אפרסקים משומרים
ישבו הרבה אנשים. זוגות־זוגות. גבר ואשה ושוב
פרוסים לפרוסות* ,חבילה ג לי בזק בטעם
גבר ואשה ושוב גבר ואשה. זאת אומרת, רגיל
מישמש.
ביותר.
ההכגה:
כשהיינו, בעלי ואני, בשיא המצב־רוח הטוב
שלנו, נפתחה הדלת ונכנסה אשה לבד. בת 40
מרפדים א ת התבנית בבי שקוטים או
בערך, רי נאה. התיישבה ליד שולחן והזמינה יין.
בתופין. שמים א ת הגבינה בקערה עם
אנחנו המשכנו לשתות את הבירה שלנו ולפטפט,
הסוכר ומערבבים. ממיסים א ת הג׳לטין
ורק אחרי כחצי שעה שמתי לב שהאשה ממשיכה
במים חמים מוסיפים לגבינה ומערבבים
לשבת לה, כלומר היא לא באה בשביל לפגוש
מייד. מוסיפים את גביעי המעדן, מערבבים
כאן מישהו.
בעדינות ויוצקים על הבסיס. משהים במ נורא
מיסכנה, אמרתי לעצמי, אם היא באה
קרר כשעתיים -מסדרי ם מעל א ת פרוסות
לבד לפאב. תיכף אחרי זה כעסתי על עצמי. מה
האפרסקים. מכינים א ת הג לי לפי ההוראות
זאת אומרת מיסכנה? מי את שתחליטי בשבילה
שעל גבי האריזה ויוצקים על הפירות.
שהיא מיסכנה? אולי היא אוהבת ללכת לבד
משהים במקרר 6־ 8שעות לפני ההגשה.
למקומות כאלה? או, באמת, המשכתי לשוחח עם
עצמי, מי אוהב ללכת לבד למקומות כאלה? אל
* בעתת פרי הקיזלי אפשר לק שט
תהיי לי יותר פמיניסטית מהפמיניסטיות! למה \ ב פ רו סו תי קי תי.
פמיניסטית? מה זה קשור בכלל? אשה לא יכולה
אבל היא יכולה להיעלב מזה. היא יכולה
לצאת פיתאום בערב לשתות כוס בירה, בלי
לחשוב שאנחנו מרחמים עליה או משהו.
לעשות מזה אירוע חברתי? שאלתי את עצמי
ומייד עניתי לעצמי: לא! אשה שיש לה עם מי
״ואולי היא דווקא תשמח לשבת איתנו ולהכיר
אנשים חדשים.״
לצאת בערב לא תצא לבד! אם היא פה לבד, סימן
שאין לה עם מי לצאת. נו, אז מה, אז אין לה חבר
אי־אפשר לדעת. אולי היא בכלל מתה להיות
לבד, ונהנית מזה שאף אחד לא ניגש?
כרגע והחברות שלה עסוקות? אז שתשב בבית
״אז למה היא בוהה בקיר כאילו שהיא מתה
:ותראה טלוויזיה. מה? איזה חוצפה! את תחליטי
משעמום?״
; בשבילה מתי לראות טלוויזיה ומתי לצאת?
מה זה בוהה בקיר, מאיפה אתה יודע שהיא
״תגידי, על מה את חושבת כל־כך עמוק,״
בוהה?
] שאל אותי בעלי .״את בטח חושבת משהו בקשר
״אני רואה. יש לי עיניים, לא?״
< לגברת שיושבת שם לבד. רוצה שנזמין אותה
הכל הוא רואה, הכל הוא יודע, הכל הוא מבין.
< לשולחן שלנו?״
בשביל מה־בכלל יצאתי איתו בערב! לא יכולתי
ן אני לא יודעת, מה אתה אומר?
ללכת לפאב לשתות כוס בירה לבדי?
! ״מצירי אפשר.״

טורט גבינה בטעם פינקודדה
עם סירו ת(דד א אפיה)

זח ג ד ׳י!7

מיו צ ר בי שראלע״י החברההמר כזי ת ליי צו רמשק או ת ק לי ם בע״ מ. י צ רן מו סמך של קו ק ה ־ קו ל ה.

זה לא עובד בלי חשמל
התרנגולת הדוגרת הוחלפה זה מכבר,
באינקובטורים חשמליים המספקים לביצים
העומדות לבקוע את החום הדרוש להן,
24 שעות ביממה.
לאפרוחים לא איכפת והחקלאים נהנים.
חשמל, חום, חיים חדשים.
חברת החשמל משקיעה מאמץ אנושי וטכנולוגי
כדי לצפות מראש את היקפי הצריכה, לייצר את
החשמל, לספקו לכל דורש, למנוע תקלות
אפשריות, או לטפל בהן במהירות אם הן קורות.
הבט סביבך ותראה כי בדרך זו או אחרת,
ברגע זה אתה מקבל שירות מחברת החשמל.

,קנ ל
מ ח 3ך

#היי

ו 10 מוסרת 10מ 0111111
סוברים, משוררים,
כותבים -חדשות
הלכתי לי לתומי ברחבה של שבוע־הספר,
ולא האמנתי למראה עיניי. מיליונים! פשוט
מיליונים של ספרים. הלכתי, נעצרתי ליד דוכנים,
דיפדפתי בספרים ובסוף — החלטתי שלא
יכול להיות שמאחורי כל הספרים האלו לא
מסתתרים עשרות רבות של סיפורי־רכילות.
אז רצתי הביתה, ובגלל החיפזון אפילו לא
הספקתי לקנות לעצמי אף ספר אחד. מייד
טילפנתי לשפיון של הסיפרות, ואמרתי לו:
״דחיל רבב, תביא איזה סיפור מדליק על החברה

אבל שפיוני לא הבין את הנאמר וביקש
תירגום. אז תירגמתי לו לעברית ואמרתי לו
״שמא ימצא כבודו אי־אלה סיפורי־רכילות
מאלפים אודות אנשי־הספר, שהינו נמצא במחיצתם.׳׳
את זה הוא דווקא הבין היטב, ואמר
שיטלפן לי בערב.

ובערב הוא סיפר לי על מיסדת אחת חשובה
ויפה מאוד, החוגגת בדיוק השבוע את יום הולדתה
ה־ ,50 ושהחליטה להראות לכולם שסופרות
הן נשים רציניות, ואין להן שום בעייה
להודות בגילן.
הסופרת החליטה לעשות לעצמה מסיבת יום־
הולדת גדולה, ולהזמין אליה חברים וידידים
לשתות איתה קפה ולאכול איתה עוגה. היא כבר
בחרה במקום, קנתה לעצמה שימלה יפה, קבעה
את הזמן, וכל מה שנשאר לה זה לשבת ליד
הטלפון ולהזמין את אורחיה.

מיכל סנונית וצבי אלפלג
ט רנזי ס טו ר בלב -א ב > ב סוד גדול
אבל סופרים הם אנשים אוהבי נייר ועט, ולכן
היא נטלה נייר ועט ועשתה רשימה של האנשים,
שהיא רוצה לראותם בשימחתה.
כשהגיעה למיספר ,50 היא עצרה.
אבל דקה לפני שהתחילה לטלפן לאנשים,
הגיע בעלה של הסופרת, העיף מבט אחד
ברשימה ואמר לה ״את השתגעת לגמרי? את
רוצה ש־ 50 איש יבואו לחגוג איתך, ועוד 150
יפסיקו לדבר איתר?״ ככה זה אצל סופרים. חוץ
מהחברים, כל אחד מהם מכיר 15 מו״לים 12 ,
מגיהים 14 ,סדרים 20 ,פקידות 13 ,מזכירות5 ,

בעל עם ראש כחול ואשר מהבעת
אחד הזוגות הכי־סולידיים והכי־מרובעים בין
אנשי־הסיפרות הוא הסופר אהוד בן־עזר
ורעיתו יהודית. הם גרים בדירה סולידית בתל־אביב,
מגדלים ביחד את בן, בן ה־ ,12 שהוא
תלמיד חרוץ וילד יפה. יהודית הולכת בכל בוקר
לעבודתה כאחות בבית־חולים. בכלל, בית בורגני
טוב ונעים.
אז איך אתם מסבירים את העובדה שבשלוש
השנים האחרונות כל מה שהסופר אהוד בן־עזר
כותב זה גסויות ופורנוגראפיה?
לפני כשנה וחצי יצא לאור הרומאן הפור־נוגראפי
שלו, הנ א ה בי ם והנעימים, שיותר ממה
שהוא רומאן הוא רשימת מישגלים. אחר־כך יצא
ספר סיפורים בשם ערגה, שגם הוא לא בדיוק
השוואה בין ספר הזוהר לבין הקבלה. ועכשיו,

ממש לקראת שבוע־הספר, ראה אור חמישים
שירי מתבגרים. רוצים דוגמה?
״אני לא רוצה מדים. רוצה
למצוץ דדיים —
אני לא ירוץ בחגור על גבעות
ואני לא יצחצח קנה של תותח
ואני ישמור רק על פטמות, ואני
יחתום על שדיים, ואני
יתנדב רק לצבא החדירה לפות —
ושמה ישתפשפשפן עמוק בבטן הגדולה
אני הזין של המדינה...״
כשנשאלה יהודית בן־עזר מה דעתה על
הספרים האחרונים של בעלה, היא אמרה שאין לה
מושג, כי היא לא קוראת ספרים כאלה, אבל היא
לא אומרת שום דבר, כי זאת העבודה של בעלה,
והיא לא מתערבת.
יהודית מספרת כי פעם ריאיינו את אשתו של
ג׳יימס ג׳ויס על אי־אלה דברים גסים שכתב
בעלה, והיא ענתה ״מה כל העולם רוצה ממנו?
בסד הכל יש לו ראש כחול.״
אז אם לגברת ג׳ויס מותר לחשוב כך, מותר גם
לגברת בן־עזר.
אגב, בנו של אהוד בן ה־ 12 קרא את הספר,
ודווקא מאוד נהנה.

מפיצים וכו׳ וכו׳.
הבעל הסביר לסופרת שאם אחד מכל אלה לא
יוזמן, יהיו לה בעיות חמורות לגבי סיפרה הבא. או

סאת
שו ר מי ת י רי ב
שהוא יהיה מלא שגיאות, או שהכריכה שלו תהיה
עקומה, או שהאותיות יסתבכו או שהספר לא
יופץ כהלכה.
הסופרת בת ה־ 50 הבינה וביטלה את יום־
ההולדת. מרבה חברים מרבה מאוד דאגה.

המשוררת מרים איתן, אשתו של השופט־לשעבר
דב איתן, מחכה לצאת סיפרה החדש,
חיוך הלבי אה. היא מאמינה שעם צאת הספר
יבואו אנשים לברך אותה, ואולי גם יבואו לראיין
אותה, ואפילו לצלם אותה. אז עד שהספר ייצא,
היא נסעה לשבועיים לחוות־הרזייה, כדי להיות
מוכנה גם מבחינה גופנית למאורע המשמח.

מיכל סנונית, זו שמכרה 60 אלף עותקים
מסיפרה ציפור הנפש, וחברה לחיים צבי אל־פלג
הם מבלים גדולים. בכל ערב אפשר לראות
אותם באחד ממקומות־הבילוי של תל־אביב.
פיתאום הם נעלמו לאיזה שבוע־שבועיים.
בהתחלה חשבו שהם נסעו לנוח באיזה חוץ־לארץ,
אבל עכשיו מסתבר שצבי אל־פלג הלו דווקא
לאיכילוב, ושם עשו לו ניתוח מסובך, ואף
הכניסו לו איזה טרנזיסטור לתוך הלב. מיכל
ישבה לידו ימים ולילות, החזיקה לו את היד,
ניגבה לו את המצח ועודדה אותו. בינתיים הוא
יצא מבית־החולים, והם שוב נראים במקומות-
הבילוי. אגב, אם תיראו אותם אל תגידו מילה
בקשר לניתוח, כי הוא שומר על זה בסוד גדול.

ספר שירים נות וקראת
שבוס הספר וסולחה הסופר־משורר־מחזאי עוזי בן־סנען, שעלה
השנה לכותרות כאשר כתב את המחזה נ ח מן
וניפץ את המיתוס של משוררנו הלאומי חיים
נחמן ביאליק, עבר גם משבר אישי השנה.
עוזי הוא בעלה של מיקי, שהיא תפאורנית,
וחי איתה באושר ובשמחה עד שהתחילה כל
המהומה בעניין נחמן ואז, ממש באמצע הבלגאן,
הם נפרדו ועוזי עבר לדירה אחרת.
אחר־כך היה שקט, ועוזי ישב לכתוב ספר־שירים
לילדים. כשכותבים ספר כזה, צריכים
להיות רגועים ושמחים וחייכנים ורכים. הספר
נכתב, קיבל את השם מה שבלב, והופץ בין
חנויות־הספרים.
עותק אחד של הספר לקח עוזי לאשתו־בנפרד,
מיקי, ונתן לה במתנה עם הקדשה אישית.
לא ברור איזה שיר מתוך מ ה שבלב עשה את
העבודה, אבל מה שידוע הוא שמיקי ועוזי חזרו
להיות ביחד, והכל־הכל בסדר, וגם מה שבלב
שלהם.

בן בכור נולד לעיתונאי הצעיר יאיר לפיד
ולאשתו היפה תמר, ושמו בישראל יואב.
יואב הוא נכד בכור לעיתונאי יום!?(״טומי״)
לפיד ולאשתו הסופרת שולמית לפיד. וגם נין
ראשון לעיתונאי הוותיק דויד גלעדי, מראשוני
מעריב, אביה של שלומית. אביה של תמר הוא
אקי פרידמן, מנכ״ל חברת מנ פ או א ר לתיווך
להיעזר בסבא אקי כדי למצוא לעצמו עבודה.
כמו שאני מכירה את המישפחה הזאת, בגיל 6הוא
יתחיל לכתוב. מסורת.

בן־אדם

שאץ לן כלום
כבר הרבה שנים אומרים על דידי מנוסי
שכל מה שיש לו הוא לא שלו. הסיגריות שהוא
מעשן הן לא שלו, בדרך כלל, הצלחות שמהן הוא
אוכל בכ סי ת הן לא שלו. עכשיו מסתבר שאף
האמבטיה שבה הוא מתרחץ היא לא שלו.
מאז שיצא לאור סיפרו עוד בדיחמין, שעל
כריכתו מתנוססת תמונת מנוסי (חובש כובע,
כמובן) בתוך אמבט־קצף, התפלאו חבריו של
מנוסי מאיפה לו אמבטיה כל־כך יפה, ומאין לו

הקצף.
עכשיו הוא נאלץ להודות שבביתו הגדול
והמרווח שליד תל־השומר בכלל אין אמבטיה,
ולכן, כשהוחלט לשים אותו במערומיו על כריכת
סיפרו, חיפשו אמבטיה של חברים. מצאו אותה
בביתם של תלמה אליגון ובעלה יום רוז,
המוציאים לאור של בדיחמין.
חמש שעות שכב מנוסי באמבטיה, כשמולו
הצלם והתאורן והעוזר וגם תלמה ויורם ועוד כמה
; חבר׳ה, שבאו לראות בן־אדם מתרחץ כשהוא
{חובש כובע.
אז עכשיו ברור כבר שהמים החמים היו על
!חשבון ההוצאה, וגם הקצף והמגבות והחשמל של
התאורה ובכלל.

רלי >׳1רת יירא

לא כל הנוצץ זהב -הנערה הזאת
דווקא כץ * יצרני הנעליים לחצו 1ד ליבואני
הנעליים מומחים ל שתיה מכיתה גימל

ך 11י ך 1ך ך 1ך ך 1רקדנית אמריקאית החיה בארץ
11 1^ 1/ 111111 114111 /מזה 15 שנה חשפה רגליים מוש למות
של ממש כשהיתה בזרועותיו של הרקדן המוכשר ארז אפגין.
ארכוהוך עינברי
תמי בן־עמי

היא כוריאוגרפית מוכשרת, הרגילה להערות
בעניין שמה, לגמה כמויות מהמשקה שהוכן
לחוגגים, והדגימה שתיה בעזרת מצקת. בתצלום למטה: מישל מיימון.

לשתות ולהשתכר זה הרבה יותר
עכשווי מאשר לרקוד ולתפוס ראש.
לכן, כל שבוע יש לפחות שתי פתיחות
של בארים ופאבים. הפותחים הם בדרך
כלל צעירים מאוד, אבל גם מיקצועיים
מאוד. לכן כנראה מתעניינים באלכו־
,הול כבר מגיל . 10
בפתיחה של מ די או ס — שנקרא

בתחילה א מ די או ס אך בגלל בעיה של
זכויות יוצרים הושמטה האות הראשונה
— נכחו רק רקדנים וכוריאו־גראפים
של קבוצות שונות, שרקדו
ביניהן להקות גוונים במחול וחוללו
להנאתם של החוגגים. רקדני להקת
עינבל לבשו בגדים מסורתיים, ונראו
כפירסומת למיבצע מירבד־הקסמים.
חנוך ניסן, מבעלי המקום, תולה
תיקוות בקהל הסולידי שיגיע למקום,
שיהווה אנטיתזה לקהל הפריקי והזרוק,
שהשתכן בפאב ד און ט און שממול.
בין
הרקדנים בלטו במיוחד רונית

בר־און ונוראל ציון.

אניה תגור

בתחום־האופנה. אניה, הגרה בשנים

\ 1ך 1ו ד 0 1 *1שחקן־קולנוע יפה״תואר הנמצא בארץ לצילומי־
1 1 111 סרט, היה מאהבה של השחקנית אורסולה אנדרם.
נשים רבות נדלקו עליו במסיבה. אריק הקדיש ריקוד ללאה סולומון.

יורם רסקין

דוגמנית מירי וייסברג, נראה במיטבו.

ר א הכר
נוציצי

חני שטיינת^

שלא נבחרה. גם לא נעמי וו־הטו.

| האחרונות בגרמניה, גילתה נועזות
שאינה מאפיינת א ת הישראליות. היא
^ וסתה בצבע״זהב וטיילה חשופת״

חזה במיסדרונות הסינרמה. הקהל
נראה המוס בתחילה, אך נראה שמהר
מאוד התרגל. אולי זה יהפוך לאופנה.

עשרים נערות, שחלומות הפירסום
שלהם הרבה יותר גבוהים מהגובה״
הטיבעי שלהן, שוטטו על הבימה ה־הוליוודית
שבמרכזה מיזרקה. ה ־ \
קהל חיכה לרגע שהן יזנקו ׳*׳
למים, בנוסח סירטי אסתר ״
וילימס, אך זה לא ק\

הנערות היפות
והחטובות שבאו י
לתחרות הפנים ,

של שנות ה־ ץ-

שמונים ו־ \
על ה\

\ שוטטו מסלול, זכו למחיאות־כפיים
סוערות. אך לכולם היה ברור
שאלונה פרידמן, היפיפיה בת ה־16
מכפר־סבא, היא שתיבחר.
אחת הנערות שעוררו את הצופים
היתה יערית בן־יעקב, שהיא בתה
של שימרית אור, התמלילנית ומע־צבת״האופנה.
יערית בת ה־ ,19 נכדתו
של המשורר יעקב אורלנד, נחנה במראה
סכסי בוגר. ראומה תירוש,
המוכרת לרבים כמלווה של צביקה
פיק בקדם־אירוויזיון, גרפה תשואות,
ומקומה כרוגמנית־צילום כבר מובטח.
הקהל היה המום לראות כמה נערות
צעירות, בנות ,15 הנראות כנשים בשלות
לכל דבר. בולטות בקבוצה זאת
היו שירה תבורי וגלית יציב.

דניאל בונוביץ

ה מת מודדת בתחרות. לזכותה יש כבר
ותק בעולס״הדוגמנות. דניאל עוררה שא לות
רבות בדבר גירושיה מאלון ברנוביץ, בנו של הקבלן אריה ברנוביץ.

ראה ועוד
ראה

לאה אתגר, העיתונאית (ידיעות
אחרונות) ,ערכה בביתה מסיבה עליזה
לחברתה הטובה לאה סולומח, ה־מיסעדנית
(סוקי יאקי) ,אליהו
חלבני ושחקן הכדורגל אבי כהן,
שניהם יבואני ריבוק לישראל, נפגשו
עם גבי ואסתר אורון מבעלי גלי,
לחצו ידיים בקרירות והמשיכו לדרכם.
המפיקה רינה כרמלי הגיעה ישירות
למסיבה מנמל־התעופה. הזמר וין
קרדינל, ידיד ותיק של לאה סולומון,
מאז שהקדיש לה את השיר סיפור אהבה,
הופיע בחברת אחייניתו, הילרי
סרג׳נט.
אחד מכוכבי המסיבה היה מישל
חדד, שמאז שעזב את המישטרה הפך
לאיש־חברה מבוקש, שנשים רבות פוזלות
לעברו. חתיך אחר שהסתובב במיורם,
שתיכנן ועיצב את מיסעדתה של סיבה היה הצלם הישראלי ברנרד
לאה סולומון, רקד בלהט בחברת אשתו זלצמן, העושה חיל בהוליווד ובא לצמתכנן
חזרה לחיי הלילה.
זמז היפה. רטקין
__ לם בארץ.

1\ 1ןוךן ״ ךךך האופגאית החיפאית, מד-
הימה תמיד את כל הנו \

כחים בהופעותיה היוצאות״דופן. היא לבשה שחור.

ךיי ^ ןדוןןוי התרגשה ביותר לפגוש א ת
| 1/ ! 1 #11 ( 1 11\ /חברתה הירושלמית, ה ציירת
אתי סולנסקי. לאה זכתה בהרבה נשיקות.

כתב: והר אהלי אב. צי ל ם: צ בי טל

על איקונה זבת־דם ואי־דיוקים דומים
(רשימה רביעית)
בפרק ב׳ של מאמרו ״מתי נחדל, לגלות׳ את
פוגל״ ,מזהה דן מירון את מי שהוא רואה כאחראי
עיקרי לעיוות תיאור התקבלותו של דויד פוגל
בסיפרות העברית, ומתוך כך גם לסילוף תולדות
הסיפרות העברית בדורות האחרונים. אותו מאחז־עיניים
חסר־מצפון מתואר כאן כ״פוליטיקאי
סיפרותי״ אשר ״לא רק הזדהה עם דימוי של פוגל
נידח ואבוד, קדוש מעונה של התרבות העברית,
המתאכזרת למיטב בניה, אלא גם השתמש בדימוי
זה כבמכשיר יעיל, ממש כבאיל־מצור, במיתקפה
שנועדה לקעקע ולערער את שילטונם של
שלונסקי ואלתרמן בשירה ובתרבות, ובצורה זו
לבטל — עשרים שנה לאחר המעשה — את
נצחונם ההיסטורי.״
אודה ולא אבוש, תחילה סברתי לתומי כי אליי
מכוונים הדברים. מתברר שטעיתי. שכן את תפקיד
הנבל שבמחזה־פוגל, ואולי בכל המיתקפה
על שלונסקי־אלתרמן, הועיד דן מירון למבקר
וה״חכם״ (״1ת3׳\ $3סיפרותי״ בלשונו) ,מעין גורו,
שלמה גרודזנסקי .״הוא שיצר״ — קובע מירון
בפסקנות האופיינית לו — ״את פוגל האיקונה
זבת־הדם, שאפשר להרימה על נס בעת מסע־הצ־לב
הסיפרותי החדש. כך קיבלו אותו מידיו תלמידיו
— בראשם המשורר נתן זך — שלא היו
מסוגלים אז, בגלל דלות ידיעותיהם בסיפרות העברית
ובמסורות הביקורתיות שלה, לבדוק את
הדימוי בדיקה מפוכחת לאור העובדות ההיסטוריות״.
קשה
לי להיזכר ברגע זה בפיסקה אחת קצרה
כל־כך — שני מישפטים בסך־הכל — פרי עטו
של מבקר עברי, המכילה מיספר כזה של סילופים
זדוניים בנשימה אחת. ובאמת: שלמה גרודזנסקי
כאבי ״המיתקפה שנועדה לקעקע ולערער את
שילטונם של שלונסקי ואלתרמן בשירה ובתרבות״
ואף ״לבטל...את נצחונם ההיסטורי״??
הלא כל הבקיא בעובדות יצחק. הרי אפילו על
שלונסקי, שאת שירתו לא החשיב במיוחד ואת
״ההתגלות המארכסיסטית־הסובייטית״ שלו תיעב,
כתב גרודזנסקי — אחד הקוראים הנפלאים
ביותר שהיו לסיפרות העברית אי־פעם — כי הוא
״בראש וראשונה מאקלם מזהיר של סיגנונות
ואידיומים שיריים ״.וכי וירטואוזיות זו של שלוג־סקי
״היא שקנתה לה מקום ראוי כל־כך בשירה
העברית בדורנו ״.ואולם ,״הישגים רבי־ברכה אלה
מאפילים על הכרת אופיה המיוחד של שירתו.
דומני שמבחינה פורמאלית — ותרומתו של
שלונסקי לשירתנו היא, כאמור, בעיקר פורמא־

לית — החידוש רב־המישקל ביותר שהוא הביא
לשירתנו היא תכונה שאינה שכיחה בה — הקלות.
קלות זו, ולא,מודרניות׳ חיצונית, היא הקובעת,
לטוב ולרע, לכוח ולחולשה, את קלסתר־פניה
של שירת שלונסקי, מראשיתה ועד היום.
אין להקל בערכה של שירה קלה זו, ולוא גם
משום שהיא כרוכה, לא פחות ואולי גם יותר מכל
שירה אחרת, ביגיעת־אומנים קשה — ובמיוחד
בלשוננו, בראשית תחייתה שבפה״...
,.מראשיתו היה שלונסקי הכוריאוגראף
עשיר החידושים של מילון השירה העברית
רב־השגב וכבד״הקצב (כלומר, שלונסקי י צא
כנגד ״מילון״ ממין זה -נ״ז) .הוא הופיע
בסיפרותנו בראשית תקופת־ריכוזה הארצ ישראלית
...תחת ידו הזריזה והנמרצת נעש תה
לשוננו השירית גמישה יותר, גראציוזית
יותר ומלודית יותר ...חולשותיו של שלוג-
סקי מתגלות בעברו גבולות אלה. הספציפי,
המורכב, המנוגד, הם מעבר להשגתו השי
״מדוע
לא כ תג דן מירון השקדן והרציני ספר שראוי היה שנצפה
ממנו! אני מעלה את ההשערה שגרמה לכך אמביציה נמרצת מדי; ויש
שהאמביציה היא אם בל חטאת. האמביציה היתירה פוגעת בענווה -
וביקורת״הסיפרות, בהיותה רק ענף־עזר בסיפרות, אינה יכולה בלי
מידה מסויימת של ענווה ...אני משער שעוד ליקוי, וגם הוא לא
אינטלקטואלי ביסודו, עומד למירון למיפגע -והוא רצינותו היתירה.
בינינו לבין עצמנו -הראויות הן, בעיות׳ אלו של ביקודת־הסיפרות
ופרשנות־הסיפרות שידברו בהן כאילו היו בעיות של חיים ומוות! הלא
בסופו של דבר המדובר הוא בעניינים לא דאשוניים־במעלה -
אסכולות, זרמים, מגמות בסיפרות, ותו לא״.
מי כתב דברים מפוכחים וקולעים אלה! והאם ייתכן שרשימה
שנכתבה בשנת 1962 תשמש עילה לסידרה של התחשבנויות עשרים־
וחמש שנה מאוחר יותר!
חים יותר, רגישים יותר ואף צודקים יותר בנושא
שירת שלונסקי והערכתה: וזה מעטו של מבקר
שהוא, כאמור, בלתי־אוהד. אפילו דן מירון שכלי־אומנותו
שלו, בעת שהוא בא להעריך את מבו־קריו,
שונים כל־כך, יודע — אני אומר זאת מתוך
כבוד לאינטליגנציה שלו — ששלונסקי לא זכה

שלמה גרודזנסקי עם ידיד (אברהם יבין)
רית. אולם אמן השיר הקל נוהה דווקא למ עמקים
-ובהם שוקעת שירתו לעיתים, ב-
היכנעה לחולשה זו״...

סילוף מכוון ומודע
האם נכתבו אי־פעם דיברי איפיון והבחנה נכו
מעולם,
לפני כן, בהערכה אובייקטיווית וקולעת
מזו.
אבל אם את דיברי מירון על יחסו של גרו־דזנסקי
לשלונסקי עוד עלול מאן דהו לפרש כפרי
עיוורון־צבעים ביחס לג(ני־ביניים ומידות־בי־ניים
מצד מבקר שדרכו לרומם לרקיע או להש

של מ ה גר 1דזנ ס קי
...על תרבותיותו. רוחב־דעתו ואנושיותו יודעים הכל. מעטים יודעים
על סבלנותו טובת־העין לגבי שיגיונותיו של הזולת. כמי שעשתה
שימוש בלתי־פוסק בסבלנותו זו, אף למדתי ממנו לא אחת, כל פעם
להשתאותי, כי יכול להיות גם קבע באפשרות של שיחה בין אנשים.
לקח שאינו שכיח, נדמה לי.
תאמר, אבל שיחה היתה האקלים שלו. כמובן. אולם קודם־כל מתוך
סקרנותו האמיתית, התעניינותו הבלתי־אמצעית באנשים. אנשים
מיזאנתרופיים לא תמיד הבינו.
_.שיחה — כל שנגע בו השכיל להפוך לשיחה. למשל, מן הכבד אל
הקל: דרהירתון א מו ת אשר ערך, למעשה היה שיחה. מופת של שיחה.
או פעם, כשלאחר מחשבה שניה ביטלתי רשימה כלשהי שהכינותי
לתוכניתו ב״גלי צה״ל״ ,ונימקתי כי היא נשמעת לי פיטפוט, ענה בחיוכו
עמליה כתנא-כרמון
המסתתר, :עדיף על להישמע אקס־קתדרה.׳

...היינו חלוקים בהרבה נושאים. אולם על אף ומעבר לחילוקי־הדעות
האידיאיים, על אף ההבדלים העצומים שבחינוכנו ובריקענו, על
אף הבדל גילים של כרבע־מאה שנה — נקשר קשר של הבנת״יסוד
והתייחסות־יסוד משותפות כלפי הדברים החשובים באמת, כלפי אנשים
והתנהגות אנושית וציבורית נאותה, כלפי ערכים חברתיים וסיפרותיים
וכלפי הערך המכריע של צלילות״הדעת וההגיון והשמירה על הטוהר
האינטלקטואלי של השפה. והרי ערכים אלה הם המאפשרים שיחה
ותרבות. בלעדיהם אין שיחות, כי אם צעקות — אם בצוותא, אם זה כנגד
בועז עברון

...עוד מעט ואתה תוליכני ביד בטוחה ואוהבת, שורה אחר שורה, אל
ההתבהרות שבשיריו של ייטס שלא היכרתיו לפניך, ולומד אני מה אוהב
אתה בשיר, בשירה, במשורר, ומקשיב אני לקולך המגלה לי את
התפארת הענווה המכונסת פנימה שבלשון, שבשיח. השירה מקשרת
אותנו, מיידדת אותנו ואיש לומד להכיר את רעהו כפי שלא יכירנו אחר.
...גם הלכנו יחד, זה ליד זה ברחובות העיר. ובאחד מתיורינו תפס
אותנו באובייקטיב שלו צלם־רחוב ותקע בידינו את כתובתו ונשאר לנו
תצלום שניים ההולכים. ולא הלכתי עם אוזר ככה ולא אלך.
עזרא זוסמן

על שלמה גרודזנסקי ניתן לאמור שהיה צועני בעל שורשים עמוקים
שאין דוגמה לעומקם. שורשים אלו נאחזו בעם ישראל בכל־אשר־הוא-
שם, ובאדמתה של ארץ ישראל ובאוויר שלה. התעניינותו נעה ונרה בכל
שבילי עמו הנע ונד אשר את תרבותו ומסורתו ספג עוד בימי ילדותו
בגרותו, אחד ממרכזי ה,מתנגדים׳ בליטא. בתרבות זו המשיך להפוך
גרשום שלום
ולהפוך ער יומו האחרון•
...שלמה גרודזנסקי ידוע למי שידע — והיו רבים שידעו — כמבקר
הסיפרותי הטוב ביותר שהוציאה הסיפרות העברית בעשרות השנים
האחרונות, וללא שום ספק היה עורך הריבעון הסיפרותי, הרוחני, הטוב
ביותר שלדעתי הופיע אי״פעם בעברית. ואני יודע שסופרלאסיבים
אסור אולי לומר בלי כיסוי גם בשעה של הספד, אבל אין לי שום ספק
שהם סופרלאטיביס בעלי-כיסוי.
...אחד הדברים ששלמה גרודזנסקי הביא לי — העביר אליי — היה
אפשרות לדבר עם אדם זקן שאני יכול לדבר איתו כשהפער בזמן והפער
במקום לא היה קיים לחלוטין, הוא לא היה קיים יותר מאשר ביחסים
יצחק לבני

שלי עם רוב בני גילי.
...הוא ידע לתקוע את הסיכה ולפוצץ את הבלון, אך ייתכן שגם ידע
שדבר לא יעזור — המיסטיקה המזוייפת והמנופחת כבשה לה מקום כזה
בתרבות שלנו עד שסיכה אינה עוזרת לפוצצה. וכשאני חוזר ומתגעגע
על כרך כתביו, אני שב ומצפה למאמרים אלו. לא רק משום שקריאתם
החוזרת היא תענוג אלא משום שהם נראים לי כמסוגלים לעזור במשהו״.
יורם ברונובסקי
מה שעשה ב־ 20 שנה אלה כסופר, רשימתו מצריכה פינקס גדול
ורב־פנים, הן מבחינת הנושאים — בעצם, אין לך כל נושא ונושא, בין
עיקרי ובין צררי, בחיי היהודים, שלא לן בעומקי הלכותיו וסביביהם, הן
מבחינת הסוגים — פובליציסטיקה, ביקורת־סיפרות, מחקר, הן מבחינת
הדרכים — פשט ודרש, ניתוח ולעג: והכל כרי להראות ולהוכיח, מה
דב ס דן
עודנו חי או כבר חי, ומה — איפכא•

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

פיל עד עפר — ובין זה לזה אין כלום — הנה את
דבריו על מיתקפתו של גרודזנסקי על אלתרמן
אי־אפשר שלא לפרש כסילוף זדוני מודע ומ כוון.
עדיין
חיות בזיכרוני שיחות של שעות שבהן

ניסיתי להזיז את גרודזנסקי מהערצה עצומה זו
— הערצה שלא היתה ממידותיו כלל ,-שהרי כל
רגש הערצה נתקל אצלו בגדר התיל העוקצנית
של הספקנות — שרחש כלפי נתן אלתרמן, ולא
עלתה בידי(כדרך שלא עלה בידי לשכנעו בחשיבותם
של רטוש ואבות ישורון: נקודות המחלוקת
בינינו היו רבות הרבה ממה שנראה במבט
ראשון) .הייתכן שדן מירון לא קרא את מאמרו
של גרודזנסקי ״נתן אלתרמן״ או לא זכרו רק
משום שהדברים אינם מופיעים בכינוס מסותיו

ורשימותיו בנושאי סיפרות (אוטוביוגראפיה
של קורא, הקיבוץ המאוחד, תשל״ה, ליקטו והביאו
לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם יבין) ,כי אס
בכינוס שיחות־הרדיו שלו, אותן פתח בשיחות
משותפות עימי בגלי צה״ל (על כל פנים, עם
עובד ,1975 ,הביאו לדפוס שמעון זנדבנק ואברהם
יבין)( .אגב: גרודזנסקי מעולם לא פירסם
בחייו ספר משל עצמו — עד כדי כך מיעט בחשיבות
כתיבתו ובערכה לסיפרות העברית —
נא להשוות לדן מירון!)

אני מצטט מאותו מאמר־שיחה על אלתרמן:
״בין הסופרים העברים הגדולים שקמו
לנו בין שתי מילחמות־העולם, בין בחיריה
של השירה העברית החדשה, היה נתן אל-
תרמו איש־חידות. היה בשירתו מן הכיסוי
לא פחות מאשר מן הגילוי בראשיתו, ש-
היתה ראשית מרהיבה כמעט ללא דומה לה
בשירה העברית החדשה, בכוכבים בחוץ,
נראה כי היסוד העיקרי בשירה הזאת הוא
קסם המישחק, מישחק הצבעים, המילים,

הניגונים והחידות. דומה כי קסם זה הוא
שכבש אז את ליבם של מיטב הקוראים ה צעירים.
היה בהתמכרות הזאת לקסםה-
מישחק גם מעין שיחרור מן העולם שרבץ
מראשיתה של הסיפרות העברית החדשה
עול החובה, עול השליחות, עולה שלת כלית, או עולו של הנושא -הסוציאלי,
הלאומי״.

כלומר: בדיוק ההיפך ממה שכתבתי אני כמה
שנים קודם לכן. שהרי גם אני ניסיתי לתהות על
קנקן קיסמה זה של שירת אלתרמן, ואולם לא
הייתי נכון לפטור אותו בדיברי שבח ממין אלה
בלבד... ן וגרודזנסקי מוסיף וכותב על השירים שעליהם
מתחתי אני את עיקר ביקורתי:
״היה בשירים הראשונים והמושלמים ה אלה
משום עימות מחודש, סוריאליסטי, בין
הלשון השירית העברית והעולם. ובתולדו -י
תיה של השירה העברית היתה בשירים ה ראשונים
האלה יציקה חדשה של מילון שי רי
עברי חדש ודיקדוק שירי חדש, שכל מה

שבא בשירה העברית אחריהם לא יובן בלע־דיהם״.
יפה
ידע גרודזנסקי שדברים אחרונים אלה
שכתב לא יערבו לאוזניו של לפחות אחד מבין
שומעיהס/קוראיהם, מבין הקרובים שבידידיו,
מה שלא הפריע לו לאמרם. האם אמרתי כבר כי
היה זה האיש הישר ביותר שאותו נזדמן לי להכיר
בעולם הסיפרות?
אחרי הדברים האלה באים שבחים גדולים עוד
יותר ל״עירו של נתן אלתרמן״ ,עיר במובן המושאל,
אשר ״דרך שערים רבים ושונים נכנסים
אנו אליה ״.וכאן מופיעים הדברים על ״השער
החידתי ביותר, ואולי הכביר ביותר(אשר) מוליכנו
ל שימחת עניים, לשירי מכות מצריים ולקבוצה
של שירים בודדים, אשר הארכיטיפי שבהם
הוא השיר האסופי.״

אבל גרודזנסקי עוד לא כילה את דבריו. הקשיבו:

הרמטי הוא השער הזה, שאי-אפשר
לגשת אליו אלא בעיקופיס, בסיבובים, בא סוציאציות.
זהו אולי ההר הגבוה ביותר של
רטוריקה עברית חדשה (גרודזנסקי פירש
לעיתים ״רטוריקה״ לחיוב, ובנד ה לן בעיק־בות
מבקרים אמריקאיים שמרניים כאייוור
וינטרס ואחרים -נ״ז) -ואוסיף, שייקספי־רית:
רטוריקה שייקספירית. בקוראי את ה שירים
האלה הרבה עשרות פעמים נ״ז)
מ תון השתאות, התפעמות -ואודה, יש גם
מתוך איזו התנגדות, או התגוננות בפני ה עוצמה
הכובשת הז א ת -יש שהיה עולה בי
הרהור, כי גנוזים בהם אלמנטים של דרמה
גדולה, או דראמות, דראמות שייקספיריות
או אליזבתיות. לא ליריקן כ תב א ת השירים
האלה אלא דרמתיקן גדול, היולי. שייקס-
פירי הוא הפתוס הזה, הפורץ, הגועש, הא־רופטיבי...ודאי
לא מיקרה הוא, כי שייקס־פיר
העברי -שייקספיר בעברית -האותנטי
ביותר, המושלם ביותר, הוא או תלו בתרגומו
של נתן אלתרמן״.
זהו איפוא, להזכירכם, האיש אשר השתמש
בדויד פוגל ״ממש כבאיל־מצור במיתקפה שנועדה
לקעקע ולערער על שילטונם של שלונסקי
ואלתרמן בשירה ובתרבות״.
אלתרמן ושייקספיר! וזו דמותה של המיתקפה
שנועדה ״לבטל ...את נצחונם ההיסטורי(מה זה,
אגב? יש ״נצחונות היסטוריים״ בסיפרות? — נ״ז)
של שלונסקי ואלתרמן.
אם יש דבר השנוא עליי בעולמה של סיפרות
הריהו מבקר וחוקר־סיפרות האומר ביודעים לא־אמת.

כל אלה הסילופים וחצאי־השקרים והא-
מיתות־למחצה(הכל יודעים כי הרושובסקי ואני
היינו ונותרנו לא רק ידידים קרובים שנפגשו
אותם ימים תכופות ״בפגישות המשוררים הידועות
בדירת הגג שלו״ ,פגישות שעליהן יכול
מירון עצמו לדעת רק מפי השמועה כמובן, שהרי
לא נכח בהן מעולם, אלא שגם ערכנו בצוותא,
ביחד עם חברים נוספים, את חוברות לק ראת
שבסטנסיל ואחר־כן בדפוס) .ובכן, על כל אלה
עור נכון הייתי לסלוח לו למירון. הרי ייתכן

אלה כתובים על הנייר בחתימת שמי ויעית״בו
בדן מירון.
אבל הבה נחזור, בפעם האחרונה, לפרשת פו־גל.
ובכן, אליבא דמירון, היה זה שוב גרודזנסקי
אשר מתוך שיקולי ״פוליטיקה סיפרותית״(איזו
״פוליטיקה סיפרותית״ כבר יכולה היתה להיות
לו כאן?!) ומתוך ״אינטרסים סיפרותיים מיידיים
לא־פחות״(לעומת האינטרסים של מירון שהם
נקיים, כמובן, מכל אבק של פוליטיקה סיפרותית
וכולם עיניהם צופות היישר אל הנצח יצר

פוליטיקה סיפרזתית
ואינטרסים שר הנצח

שהמדובר כאן באמת רק בחסרון מידע פשוט.
שהרי מירון עלה ירושלימה, בעת שמרבית יוזמיה
של חבורת לקראת כבר ארזו את חפציהם כרי
לשוב לעירם תל־אביב. ואפשר שגם זאת אין מירון
יודע, שבשעה שנוסדה חבורת לק ראת והחלה
עושה את צעדיה הראשונים בכיוון אותה
רביזיה סיפרותית ידועה, עדיין לא הכיר איש
מהם את שלמה גרודזנסקי(הפגישה הראשונה
נערכה כשבא לירושלים ביוזמתו שלו — כזה
היה האיש — כדי לשמוע את אשר בפינו, חבר
משוררים צעירים ששימעם הגיע לאוזניו בתל־אביב,
והיא נתקיימה בקפה עטרה שבירושלים
בשילהי 1952 או בראשית — 1953 וראה בשיר
שאותו הקדשתי לגרודזנסקי, מזכרת לשלמה).
אחרי אותה פגישה שלא עלתה יפה כל־כך(דומני
שמשה דור, אף הוא בעורכי לקראת, גם כתב
עליה באיזה מקום) באה תקופה של נתק ממושך.
אבל על כזב ״מסע־הצלב״ על שלונסקי־אל־תרמז,
היוצא לדרך בהשראתו של גרודזנסקי, אינני
יכול לעבור לסדר היום. אדרבה, יעמדו דבריי

(בעיקר בשיחותיו האינסופיות ורק מעט מזעיר
בכתיבתו) את פוגל האיק1נה זבת־הדם, שאפשר
להרימה על נס בעת מסע־הצלב הסיפרותי
החדש.״
הנני להביא עכשיו, מתוך דף צהוב־מזוקן השמור
עימי כל השנים הארוכות האלה, מקצת מן
ה״מעט מזעיר״ שכתב גרודזנסקי על שירת פוגל
עם כינוס שיריו בידי דן פגיס (״שני פייטנים
עבריים שזכו לחסד־של־אמת ישראלי״ ,דבר,
.)13.5.1966 הנה היא אותה ״איקונה״:
— כל אותן השנים רבה היתה התמיהה
על כך, שדויד פוגל כאילו לא נשתזר ל מסכת
השירה העברית שבין שתי מילחמות־העו־לם,
שלא זכה גם לתשומת״ליבו של הקהל
המיצער שקרא באהדה את שלונסקי ואל-
תרמן ואורי-צבי גרינברג. נדמה היה כי הס-
חת-דע ת זו היא גם הסחה -מדעת. שי רתו
של פוגל כמעט שלא נזכרה בכיתבי-
העת שלחמו למען החדש בשירה עברית.
דומה שהיה משהו צר״עין וקטנוני בהסחת-
דעת זו ממשורר שוודאי היה מן הספורים,
שיצקו חו ת ם משלהם בשירה העברית שבין
שתי מילחמות-העולם. על כן היה מעין פיצוי
לכך, כאשר סופרים וקוראים צעירים גילו
בראשית שנות החמישים את לפני השער האפל.
אומנם, היתה בתגלית זו לא מעט מן
ההפרזה שבכל ריאקציה. שיבחו את פוגל
לא רק על סגולותיו הבולטות, אלא גם על
תכונותיו שאפשר לראותן כחולשות ...מה
שסופר עליו(על פוגל) מפי ידידיו, ומה שהוא
עצמו סיפר ביומנו, שפורסם בשעתו ב מ אז ניים,
מעלה דמות של אדם מרוכז בעצמו,
בקליטת חוויותיו, ובעל דימיון לא עז ...מנ גנון
נפשו של פוגל היה מראשיתו הרגישות
הפאסיבית, שפיצויה היא האשליה, שכל מה
שמחוצה לה טפל הוא. אולם, קרוב לוודאי,
כי פרטי החיים הטפלים הם מקור חשוב יו תר,
אם כי גם סרבני יותר, לשירה מאשר
הרגישות האוטיסטית. יש להוסיף, כי דויד
פוגל לא היה יחיד בכך בשירה העברית בת קופתה
הארצישראלית. החולשות שברגי-
שות מצומצמת זו משותפות הן לרוב משוררי
הדור...
כזאת היא איפוא ה״איקונה זבת־הדם״ ,שאפשר
— דיברי דן מירון — ״להרימה על נס בעת
מסע־הצלב הסיפרותי החדש״ ,אותה בדה אותו
״פוליטיקאי סיפחתי״ גרודזנסקי מליבו כדי לקעקע
את שילטונם של שלונסקי ואלתרמן ב־סיפרות
ובתרבות.״

זה שניסה מירון להסיר מעליי — בעקיפין
ובדרכי עורמה — את כתר הראשונות ב״גילוי״
פוגל ולהעניקו לגרודזנסקי — מילא; גם הכתר
וגם כל הכרוך בו כבר היו לי לזרא זה שנים, ואם
ניטל עליי להעבירו לידיו של אדם אחר — אין
אני מוצא שום אדם ראוי לו יותר משלמה גרו־דזנסקי.
וזה שאחר־כך, מרוב להיטות להסרת כתריס,
גם עמד והעניקו, אותו כתר עצמו, בניגוד
לכל חוקי הפיסיקה הקובעים כי אותו הגוף אינו
יכול להימצא בשני מקומות בעת ובעונה אחת
— לידידי בנימין הרושובסקי אשר — דיברי
מירון — ״מכר את פוגל בכל הזדמנות״ — גם
על כך אין לי בליבי עליו. מה גם שהרושובסקי
עוד בחיים חייתו. אדרבה, יבוא הוא ויעיד אם
אומנם ״מכר״ לי את פוגל או ש״קנה״ אותו מגת־דזנסקי.
שאותו לא הכיר כלל באותם ימים ראשונים.

קוראים אצלנו. או:
בי! פסיק לנקודה
ברשימתי •גורלו המר של משורר רואה שחורות׳ (העולם הז ה )2596 הופיעה ההערה
הבאה :״בנושא זה של קבלת או התקבלות שטיינברג בסיפרות העברית אפשר לחבר ברכים.
הסוגיה מורכבת ומעניינת לא־פחות, ואולי אף יותר מפרשת התקבלותו של פוגל, נע ונד
חסר־בית וחסר קול וגיבוי ציבורי שהיו עשויים להקנות לו,ערך מוסף׳ כלשהו״.
כל אדם בעל אינטליגנציה ממוצעת ובקיאות אלמנטארית בתחביר עברי יבין את הדברים
כפשוטם. לאמור: פרשת התקבלותו של שטיינברג בסיפרותנו מעניינת לא־פחות ואולי אף
יותר מזו של פוגל, שהרי שטיינברג. בניגוד לפוגל, לא היה ״נע ונד חסר בית וחסר קול
ציבורי״ ובו׳ וכר. היעלה על הדעת שמי שערך את מיבחר שטיינברג להוצאת ״דביר״ ,ואף
ביקר בהקשר זה ביקורים לא־מעטים בביתה של ליזה שטיינברג, אלימנת המשורר, אינו יודע
כי לשטיינברג היה בית, כי לא היה ״גע ונד״ .וכי היה לו — ועוד איך היה לו! --קול
ציבורי״ ואם גם לא תמיד ערב לאוזניהם של שומעי ליקחח והלא דווקא מפני שכל אלה אכן
היו־גם־היו לו, כתבתי כי פרשת התקבלותו או אי־התקבלותו מעניינת אולי יותר מזו של
משורר חסר־כל כפוגל!
כך קראו וכך הבינו, כמובן, הכל. לא כך במוסף הנקרא משום מה ״מעריב סיפרות ״.שם
עמדו ו״תיקנו״ את דבריי, החליפו פסיק בנקודה ויצאו להם שני מישפטים תמוהים (תחת
האחד שכתבתי אני — ראה למעלה) הפותחים פתח לשיבוש דבריי כך :״הסוגיה מורכבת
ומעניינת לא פחות, ואולי אף יותר, מפרשת התקבלותו של פוגל( ״.נקודה. כלומר, נקודה
במקום הפסיק שבמקור) .ומשפט שני חסר נושא :״נע וגד, חסר בית וחסר קול ציבורי״ וכו׳
(סי זה הנע וגד פה? פוגל? שטיינברג? והלא בצורתו ה״מתוקנת* המישפט, כאמור, חסר נושא!)
עכשיו ניתנה לכתב המלומד ההזדמנות להשכילגי כי שטיינברג ״התגורר בדירה ברחוב
וילנא, ליד המוסך המרכזי של דן, בקומה ג׳״ ובדירה היו. שני חדרים״ ,וכי היה •מראשי אגודת
הסופרים״ ועורך מ אזניי ם וכי קיבל את פרס ביאליק וכו׳ וכו׳.
משעשע? כן ולא. כן. פשוט משום שכל גילוי של רישעות בוטה כל־כך — המניחה כמובן
שכל העולם מטומטמים גמורים — יש בה, בין שאר דברים, גם משהו מן המשעשע. אבל גם
קצת פחות ממשעשע, שהרי הדברים מלמדים עד היכן מסוגלים שוחרי האשפה שלנו
ועורכיהם, ההופכים עצמם שותפים לניחוחה הדק של המיזבלה בעת שהם נותנים ידם
ל״תרגילים״ כאלה, להרחיק לכת בסילוף דבריו של ארם שעימו מנהלים ויכוח.
וכלום יעלה׳ בדעת מישהו שיתנצלו?

אלה הם עמיתיו החדשים, דן מירון!

בדוכן ספרים משומשים
הבה נחזור ונקרא בכתובים :״דומה שהיה משהו
צר־עין וקטנוני בהסחת־דעת זו ממשורר״ ובצד
זה אזהרה לחסידי פוגל בדבר ״ההפרזה שבכל
ריאקציה״ .משורר ש״היה מן הספורים, שיצקו
חותם משלהם בשירה העברית שבין שתי
מילחמות־העולם״ אבל גם ״בעל דמיון לא־עז״,
״רגישות מצומצמת״ ואפילו ״אוטיסטית״ ,מרוכ

רק בקליטת חוויותיה שלה!
דן מירון עצמו עתיד לחזור על טענות דומות
מאוד לאלה האחרונות כעבור יותר מעשרים שנה.
משמע שגם בתחום זה לא חידש דבר. גם כאן
— כבמקומות רבים אחרים — הלך בעיקבות
הגורו גרודזנסקי!
דרך אגב מתייחס גרודזנסקי בקטע המצוטט
לסיפור הפשוט והלא־מורכב כלל ועיקר בדבר
״גילוי״ פוגל(המדובר, כמובן, בגילוי שיריו, ולא
בגילוי הפרוזה, שבה לא היה לנו אז — חבורה
של משוררים — אותו עניין חיוני ודוחק כבשירה)
.ובכן, את לפני השער האפל גי לו( לעצמם,
כמובן; לא לגרודזנסקי, שכבר הכיח שנים
רבות אז!) ״סופרים וקוראים צעירים בראשית
שנות החמישים ״.לא מתוך ענווה, כי אם מתוך
הרגל בן־שנים לספר דברים כהווייתם, אין גרו־דזנסקי
מתפאר: אני הוא שגיליתי אותו להם, שהרי
היטיב לדעת שלא כך נתגלגלו הדברים, הגם
שלולא יד המיקרה עשויים היו בהחלט להתגלגל
גם כך. על חטאיי אני מודה היום: אני הוא שגיליתי
את הספר, בדוכן ספרים משומשים שניצב
בפתח קיוסק חיפאי(כן, דווקא בחיפה!) ,וזאת זמן
לא־מועט לפני ש״גיליתי״ את גרודזנסקי, ידיד
ושותף להרבה עשיות סיפרותיות עימו שמרתי
על קישרי ידידות, ויותר מזה, כל ימי חייו.
עוד מבהירים דיברי המבקר את שהיה ידוע
לכל מי שהכירו באותם ימים, והוא, שבאותן שנים
כבר לא היה גרודזנסקי כלל וכלל מעריץ נלהב
ובלתי־ביקורתי של פוגל(הוא החשיב הרבה יותר
— ובצדק — את חיים לנסקי וגם את...נתן אל־תרמו)
,כדרך שכבר נגמל מעט מאהבתו למה שכינה
בשם ״שירה אבסולוטית״ .אבל את ההתרגשות
שפקדה את ״הנער היהודי בכרך הענקי״
(ניו־יורק) בעת שפגש לראשונה את שיריו ה״אב־סולוטיים״
של פוגל, אותה לא שכח כל ימיו.
שהרי שירים אלה הפכו במרוצת השנים לדפים
״שאי אפשר לתלשם ממקומם בביוגראפיה״ של
אותו קורא מופלא.
וזה היה האיש שהשתמש במשורר קורבן־ה־שואה
״ממש כבאיל-מצור״ כדי לקעקע משהו או
מישהו. איך היה בתר אומר: פוי...

המרצע יוצא מן השק -
המרצה נכנס לתוכו
אולי משום שידע כי טענותיו מחוסרות כל
יסוד, קרא מירון לעזרתו גם ״שיחות אינסופיות״
שניהל שלמה גרודזנסקי עם ידידיו בבתי־הקפה.
מעלתן הגדולה של שיחות מעין אלה היא, כידוע,
שאינן מתועדות ומובן שאינן מוקלטות...
אבל מה מקורה של שינאה עזה כזאת? שינאה
המפרנסת את בעליה כשנות דור, וכבר גרמה ל־מירון,
פעם אחת לפחות בעבר, ככל הידוע לי,
שיטפול על גרודזנסקי אשמת־חינם חמורה ביותר
עד שהומצאו לו ראיות חותכות למישגה ששגה,
אם בשוגג ואם במזיד, וחזר בו ותיקן את
דבריו טרם שפירסמם בדפוס?
לתומי חשבתי אז, כי בכך תמה הפרשה. עתה
מתברר, שלא כך היה. מירון רק המתין להזדמנות
נוספת שתיקרה לידיו. זוהי בוודאי גם הסיבה
לכך, שאת מאמרו על פוגל ו״פרת שירתו״ פירסם
בבמה שעורכה אינו מצוי ואין לצפות ממנו שיהיה
מצוי בכל צפונותיו של סיכסוך שימיו, כאמור,
כשנות דור, ואשר סבר מן הסתם, לתומו, כי
המדובר בעובדות בדוקות ובחילוקי־דעות עקרוניים
שהם דבר לגיטימי ואף נחוץ בסיפרות.
אבל עכשיו כבר הגיע הזמן להוציא את
המרצע מן השק. לשון אחרת: להציג לעיו״כל את
עילת־העילות לכל השינאה החומרת הזאת. היה
זה מאמר לא ארוך במיוחד בשם ״המיתודה״ ,שאותו
פירסם גרודזנסקי בדבר בשנת . 1962 מחמת
קוצר היריעה, אביא כאן רק כמה קטעים
מתוכו, אלא שהוא ראוי בהחלט לקריאה בשלמותו
(אף הוא מופיע באוטוביוג ר אפיה של קורא,
שכבר הזכרתי) .המאמר פותח בסיגנון המיתמם
המוכר כל־כך לכל קוראי גרודזנסקי:
״בהקדמה לעיוניו בנתן אלתרמן, יונתן
רטוש, ס׳ יזהר ומשה שמיר, אומר דן מירון:
.ההערכה הביקורתית שהוקדשה ליצירתם
עד כה לא חרגה, לרוב, מתחומי הריפרוף
הרצנזנטי והפיליטוני המקוטע והשיטחי. רק
בשנים האחרונות ביותר מתחילים נסיונות
ראשונים, וממילא לא שלמים, ולעיתים אף
רופפים, להקיף א ת נופה השלם של יצירתם
במיסגרתו של עיון ביקורתי שלם ומעמיק
יותר ...ה מסו ת המכונסות בספר זה נכתבו,
איפוא, ברובן מתוך עמידה ראשונית, כמעט,
בפני הבעיות הסבוכות, שמתעוררות עם
הכניסה לעיון נרחב יותר בעולמותיהם של
היוצרים השונים ...מזה ניתן לנו לשער כיצד
רוצה המחבר שנקרא א ת דבריו.
״דן מירון מתבלט בין הסופרים שהחלו
(המשך בעמוד )32

דף חדש
(המשך מעמוד )31
לפרסם בעשור האחרון נרו חב ידיעותיו
ובזריזותו האינטלקטואלית. הוא קרא א ת
ת״ס אליוט ואת מארי) פראז, את ג ון קרו
ראנסוס ואת פריץ שטריך, א ת אדמונד
וילסון ואת סארטר, ועוד רבים. הוא קרא,
איפוא, כל מה שניתן לקרוא וכל מה שנדרש
לאיש״סיפרות צעיר שאינו מקל ראש
בס ט א טוס האינטלקטואלי שלו. מה שראוי
לציון מיוחד הוא שמירון קרא ולמד גם
הרבה בסיפרות העברית -דבר לא כל-כך
שכיח בין בני״דורו, ובמיוחד בין אלה הקור אים
לשון לועזית.
״יש רושם י שהוא קרא הרבה בכיתבי
פרוב׳ ב׳ קורצווייל. רושם זה נובע לא מן
הדמיון שבדיעותיהם, או ברמתם, השונה
מאוד, אלא בעיקר מסיגנונו העברי של דן
מירון. כה חזק הוא רושם זה, עד שעולה
ההשערה, האבסורדית כמובן, שהוא למד
עברית לא כרגיל, בבית״אבא ובבית״הספר
אלא מתוך קריאה בפרופ׳ קורצווייל( ״.כאן
באה הערה של גרודזנסקי :״בינתיים הס תייג
פרופ׳ קורצווייל ממירון בחרי״אף -ב-
הארץ -אולם, אין בזה, כמובן, הסתייגות
מן הסימון ששימש מופת לדן מירון ...חבל
שמירון לא למד מה שיש ללמוד מפרופ׳
קורצווייל, כגון חשיבותם של דברים חשו בים.
אילו למד זאת, אולי היה ניצל מזיארגון
וולגארי כגון :״אמונה אסכאטולוגית, לוטה
ערפל דת התודעה יהודית ״).
״קודס״כול -המילים. חביבות עליו(על
מירון) מילים כגון: צורני, מאגי, מיתי, חוו ייתי,
שכלתני, דמוני, טיפולוגי, אמביווא-
לנטי. ומן המילה הבודד ת -אל המישפט:
,עולם מאגי של סערת חושים ושל התרוצ צות
חווייתית׳ (על רטוש), .המינוח שבו־פ-
ריין מבליט את תהליך הדי״הומאניזציה׳;
(על שמיר או), :רטוש מעמת בטורים
אלה עימות מכוון את מושגי הזמן הקוט ביים:
ליל -תמיד, יום -עולם, הרגע והנצח.
מושגים מנוגדים אלה, שצירופם הפארא-
דוכסאלי מתאפשר רק הודות לאקסטאזה
שבפגישה הארוטית, שהיא אוניה מיסטית,
מסתמנים כאן באורח סכימאטי ברור. המ תיחות
בין התמיד לבין החולף, והאפשרות
שמעניקה האהבה לרגע להיות מכיל בתוכו
את התמיד מעבר לחוקי ההיגיון של הזמן הן
מעיקריה של שירת דטיש״.
וגרודזגסקי ממשיך:
״אוצר־המילים כשלעצמו (אף כי לא
המישפטים והפסקות) אין בו כל דופי. אין
לכחד שאכן יש בעולם מיתוס, מאגיה,
חוויה, טיפולוגיה, ואף דמוניות ואמביווא־לנטיות.
הקושי בא כאשר הופכים את שם-
העצם לשס״תואר, :האוהב והאהובה ...הם
סמלים מיתולוגיים, המביאים את תפישתו
של רטוש בהוויית הקיום האנושי ובטיבה
של הפגישה הארוטית לסיכום, שמעבר לזמן
ולמקום׳.״
ניתן ואולי אף צריך היה להוסיף ולצטט מתוך

מאמר חד״עין וחריף זה, כגון דברים שאמר
גרודזנסקי על ההעתקה הבלתי־רגישה שמירון
מעתיק לעולמה של הסיפרות העברית את
מושגי־היסוד של ״הביקורת החדשה״ האנגלית
(״כאשר מירון מקדיש פרק ממסתו על יזהר
ל,מישור האירוני׳ בימי ציקלג, למותר להוכיח כי
הדבר מופרך מיסודו ...אין אבסורד גדול מלחפש
אנאלוגיות בינו(בין יזהר) ובין קפקא, סארטר,
קאמי, וכדומה״) .אבל המקום שהקצבנו לעצמנו
הולך ותם.
הבה נסיים איפוא בדברים הנראים בעינינו
קולעים ביותר במאמרו של גרודזנסקי, הבחנות
שכמדומה הן תקפות עד עצם היום הזה:
״מדוע לא כתב דן מירון השקדן והרציני
ספר שראוי היה שנצפה ממנו? אני מעלה א ת
ההשערה שגרמה לכך אמביציה נמרצת מדי;
ויש שהאמביציה היא אס כל חטאת. האמ ביציה
היתירה פוגעת בענווה -וביקורת-
הסיפרות, בהיותה רק ענף־עזר בסיפרות,
אינה יכולה בלי מידה מסויימת של ענווה.
(איני מתכוון, כמובן, לענווה בפני סופרים
מקובלים, דיעות מקובלות או אף בפני
הסיפרות עצמה -אלא ליחס עניו יותר לגבי
ביקורת״הסיפרות ולגבי המבקר עצמו) .אני
משער שעוד ליקוי, וגם הוא לא אינטלק טואלי
ביסודו, עומד למירון למיפגע -והוא
רצינותו היתירה. בינינו לבין עצמנו -הראו יות
הן, בעיות׳ אלו של ביקורת-הסיפרות
ופרשנות־הסיפרות שידברו בהן כאילו היו
בעיות של חיים ומוות! הלא בסופו של דבר
המדובר הוא בעניינים לא ראשונייס-במע-
לה -אסכולות, זרמים, מגמות בסיפרות, ותו

דיברי אלוהים חיים. וביתר דיוק: דברים
משיבי נפש, לא רק באשר לביקורתו של דן
מירון״•
והרי לפניכם כל הפגיעה כולה. זהו הפצע, זוהי
המורסה שחילחלה בנפשו של המבקר רבע־מאה
שנה בציפייה להיפרע מבעל־דבבו ביום מן
הימים. הרי היא לפניכם, העילה לכל ההתכתשות
וההשמצות.
ובסיום. גם אם אין בליבי שום ספק כי זוהי,
כאמור, עילת־העילות, אפשר מאוד — אבל כאן
כבר איני נוקט לשון ודאות — שיש עוד סיבות
אחרות שגרמו לתרגיל זה בדיסאינפורמאציה
וניסיון זה לדיסקרדיטאציה (סלח לי, שלמה.״),
הפותח במנחם פרי ובפוגל, עובר לגרודזנסקי
ואיכשהו מגיע גם לעבדכם הנאמן(אשר רק אותו
ניתן להאשים, בדין וביושר, כי ביקש לפתוח
ב״מיתקפה שנועדה לקעקע ולערער את שיל־טונם
של שלונסקי ואלתרמן בשירה ובתרבות.)׳.
ואם אכן אני צודק, ואם נימוקים כאלה
קיימים, ולא רק בדימיוני בלבד — הרי שהם
קשורים בדברים קרובים הרבה יותר לימינו אלה
ולכמה תוכניות עתידיות של הפרום׳ דן מירון,
ואילו ניקמת־הדם המאוחרת בגרודזנסקי, על כל
הקצף המבעבע מתוכה, רק האיצה במיקצת את
הופעתם על פני השטח.
אבל על כך — ברשימתנו הבאה.

נתן זד

ספד־ ספת תרדוף
עם שבוע הספר העברי
תחקיר מיוחד מאת חגית טוף
השאלה הגדולה האם תופעת הפריחה — פריחה
משוגעת אולי — המסתמנת בשוק הספרים
חלה הפעם גם על שבוע־הספר נותרה ללא מענה
מוחלט, חד משמעי. גם תרועת נצחון לא נלוותה
אליו. קבוצת הנשאלים, נציגי הוצאות הספרים
זמורה ביתך כתר, הסיפריה ו סימן ק רי א ה
(קרי: מנחם פרי) ,עם עובד, מסדה ומעריב לא
היו מוכנים לדווח על מכירות חסרות תקדים.׳
למען האמת, די בצדק. בראיון שנערך לפני ה־
״שבוע״ הגדיר זאת יואב ברש מ מ סד ה כך:
״מיקצוע הספרים דומה למיקצוע השואדביז
מבחינת תגובות־הקהל. כל נסיון לניבוי לא יהיה
רציני״.
על פי כל הסימנים לא היה שבוע־הספר הנוכחי
שונה בהרבה מאלה שקדמו לו. אותו דוחק,
אותם דוכנים מכוערים מגובבים באסתטיקה של
שוק, בלעו אל קירבם את ההמונים שבחלקם
לפחות המירו כשימחה, לשעה־שעתיים, את רגש
הכבוד למילה הכתובה ברגש דומה להנחה במחיר.
העובדה
שזהו שבוע־הספר הראשון לאחר ה־
,פריחה המשוגעת״ לא העבירה את המו״לים על
דעתם. שטח־המכירה ביריד לא גרל השנה. לפחות
לא באופן מובהק. רמת הדחיסות של הספרים
שברה ככל הנראה שיאים חדשים. עם רשימת
בסט־סלרים ו״גברת־יחסי־ציבור״ ,הטורחת להפכם
ל״אייטמים״ תיקשורתיים בימים רגילים, אין
מה לדבר על הכנות מיוחדות לקראת שבוע־ה־ספר.
גם כך העסקים פורחים.

פעם הכתירו בתואר ״בסט סלר״ כל ספר שנמכר
בארבעת אלפים עותקים. היום צריך לעבור
את סף העשרת אלפים כדי להיחשב כלהיט. איז־כור
סופרי השורה הראשונה כמו א״ב יהושע, עמוס
עוז, יורם קניוק, דויד גרוסמן ויהושע קנז
גורם להוצאות־הספרים לנפנף בנתונים הממריאים
עד כדי 60 אלף עותקים שנמכרו. מידת

מהימנותם של נתונים אלה, החורגים מעל ומעבר
לכל פרופורציה מקובלת בארץ, עשויה להדליק
אצל רבים נורה אדומה.

פריצה מתחום המוסף
תופעת ה״בום״ עוררה תגובות קוטביות בקרב
המו״לים. בשיחות שערכתי עימם, נתפרדו לשני
מחנות. אלה המצדדים בתופעה ואלה המגלים
ספקות לגביה.
המחייבים מייצגים את עמדת הרוב. חיים פסח
מזמורה ביתן מברך על התופעה, המעודדת לדבריו
את היווצרותן של אסכולות סיפרותיות, מגבירה
את מידת המודעות ומהווה קרקע פורה להתפתחויות
חדשות בתחום זה.
לתופעות־נלוות, כמו פריצת הנושאים הסיפ־רותיים
מתחומיו הצרים של המוסף הסיפרותי או
ריבויין והרחבתן של חנויות־הספרים, הוא מתייחס
גם כן בחיוב. באותה דיעה נוקט גם אברהם
יבין מעם עובד :״כל בום יצירתי הוא חיובי בעיניי.
הטענה שהתופעה מביאה לפירסום ספרים
לא ראויים או לא בשלים איננה במקום, משום
שכמות הכתיבה אינה מעידה בהכרח על רמה
ירודה. אין לשכוח גם שהסלקציה נעשית עם
הזמן. מה שלא טוב, יישכח״.
שעת־העדנה של הסופרים העברים גרמה לשינוי
מדיניות בתחום המו״לות. מו״לים שעד כה
העניקו מישקל־יתר לסיפרות מתורגמת התחילו
להכיר בחשיבותה של הסיפרות המקורית ולהעניק
לה מקום שווה, אם לא יותר מזה, בצד סיפרות
התרגום. לא רק ה סיפרי ה בולטת בהקשר זה.
זמורה ביתך למשל, שעד ל״בום״ היתה ידועה
כהוצאה המתרכזת בעיקר בסיפרות מתורגמת,
הוציאה לאחרונה את ארבעת הספרים הראשונים
בסידרת־מקור חדשה, הנושאת את השם ״עמודים
לסיפרות עברית״.
הוצאה נוספת שחרתה על דיגלה את הסיסמה
״עם הפנים למקור״ היא סיפריית מעריב. גם
אצלה היו שורות הסופרים המקוריים מדולדלות
עד תקופת הפריחה. אריה ניר :״נטענו יתד בסיפ־רות
המקור עם ספרים כמו בתו של קניוק ופי-
קארסק של יגאל משיח, ויש בדעתנו להמשיך
ולבסס מגמה זו בצד אפיקי ההוצאה הנוספים גם
בעתיד. המגמה לפרסם סיפרות מקור כמעט בכל
מחיר היא חיובית. הגיע הזמן שהיוצרים בארץ
ירוו קצת נחת. כולם. לא רק חוג מצומצם מתוכם.
ניצניה של תופעת הפופולאריות בקרב הסופרים
מעודדים אף הם ומעידים על כך שאנו מתאימים
עצמנו לרוח השוררת בעולם. גם שם, אגב, קיימים
סופרים טובים, בינוניים ופחות מבינוניים״.
מנחם פרי אינו מתרגש מן העובדה שה״בום״
הביא לתופעות קיקיוניות :״התקופה היפה מעלה
גם עישבי־פרא. הרבה ספרים מקוריים לא טובים
שנדחו על־ידי הוצאות סלקטיביות יוצאים בקלות
בהוצאות אחרות, שרוצות לעמוד בתחרות
ולהתמיד במירוץ אחר שמות חדשים של סופרים.
אולם אני מעריך שהספרים הללו לא יימכרו. לגביהם
לא יהיה בום. בשנה הקרובה הכמות גם
תתייצב. הסופרים שהוציאו את ספריהם בבום אחד,
שהעיתוי שלו היה אגב מיקרי לחלוטין, יעמלו
בשנה הבאה על סיפרם החדש. לכן אני צופה
שהשנה הבאה תהיה שקטה יותר. תאפשר לדברים
להתאזן.״

לא מלם שסחים
כפי שצויין כבר, לא כולם שמחים על הפריחה.
במסדה, למשל, לא השתכר איש מן הריח שלה.
יואב ברש :״יש לי דעה אפיקורסית בעניין. לדעתי
הכל בלוף, משום שלא נוספו עוד מיליון
קוראים לסיפרות העברית. הספרים שיוצאים בכמויות
כאלה רודפים אחרי כמות מצומצמת של

שבוע הסבר בתל-אביב

קוראים, וכמו בכל תחרות לא מבוקרת — גם
במיקרה הזה הנאת הצרכן היא בטווח המיידי ^*1
בלבד. בטווח הארוך הוא לא ייצא נשכר. אם כתוצאה
מן הבום תהיה התכנסות פנימה, אם תופחת
בצורה דראסטית כמות הסיפרות המתורגמת,
הרי שמחירה של ההנאה הריגעית יהיה גבוה מאוד.
אני מוטרד — לא רק כמוציא-לאור אלא גם
כאזרח וכשוחר תרבות — מכך שהסיפרות המקורית
המטפלת בבעיות מקומיות תיצור סגירות
רבה מדי ותביא לזניחת סיפרות עכשווית עולמית.״

שאר המו״לים יוצאים חוצץ כנגד דעתו של
ברש. לטענתם, סיפרות־המקור לעולם לא תוכל
להוות גורם מאיים על הסיפרות המתורגמת. זאת
למרות הפופולאריות הרבה שצברה בשנים האחרונות.
הסיבה לכך נובעת בראש ובראשונה מתוך
מיגבלות אובייקטיביות. מיספר הסופרים בארץ,
המותאם לגודל האוכלוסיה, לא יוכל להתמודד

עם כמות הסיפרות המתורגמת.
אברהם יבין :״פריחת סיפרות־המקור לא תפגע
בסיפרות המתורגמת. היא רק עשויה ליצור סלקטיביות
גבוהה יותר, וזאת אכן רצויה״.
פרי :״הטענה שסיפרות־המקור תפגע בסיפ־רות־התרגום
היא הבל ורעות־רוח. ישראל היתה
ותהיה אחת המדינות המתרגמות ביותר בעולם.
לא רק שלא חל בה פיגור בתרגום הספרים, אלא
שמתקיים מירדף מתמיד אחר זכויות־תרגום. הזכויות
נקנות עוד בשלב ההגהות ואפילו לפני כן,

כשהחומר מצוי עדיין ככתב־יד בלבד. תרבות־ה־

ספר הישראלית היא פתוחה, מגוונת ומעודכנת
ומידת העניין שיש בה בכל הנוגע לסיפרות מתורגמת
גוברת על זו שבארצות כמו אנגליה, צרפת
וארצות־הברית.״

״בום״ או לא?
אחדים מן המו״לים טוענים שלשאלת החיוב
או השלילה של ה״בום״ יש להקדים שאלה אחרת.
זו המטילה ספק בעצם קיומו. רחל מרני מכתר
ואריה ניר ממעריב שותפים לדיעה שמדובר בפריחה
מדומה. ניר :״ישנה עליה מתמדת בהוצאת *י
ספרים מזה מיספר שנים, כך שאי-אפשר לדבר
על בום של השנה האחרונה״.
מרני :״הרבה ספרים יצאו לקראת שבוע הספר,
בחודש־חודשיים שקדמו לו. פרישתם על פני השנה
תגלה שלא מדובר בבום. יש לזכור גם שי־חסי־הציבור,
שצברו תנופה בשנים האחרונות,
יוצרים תחושה מרומה של שפע. גם לפני כן יצאו
הרבה ספרים לחנויות, אולם אנשים לא הגיעו

אליהן, בשל היעדר הגורם היח״צני.״
״בום״ או לא ״בום״ .מי שירצה יוכל להסתפק
בקביעה של מנחם פרי :״פעם היו נפתחים בנקים.
היום הם נסגרים. במקומם נפתחות חנויות ספרים
״.מי שרוצה, יוכל גם לפרש קביעה זו כמחמאה.
ההיערכות
המחודשת שחלה במערכת־השיווק
של הוצאות־הספרים היא סיפור בפני עצמו. בשני
תיים־שלוש האחרונות התיישרו ההוצאות עם הקו
שהכתיב להן העידן החדש בענף המו״לות

המקומי. הוצאת כתר היתה מן הראשונות שהחלו
בשיווק אגרסיבי, ניצול אמצעי־התיקשורת כמקדמי
מכירה ו״עזרה״ יח״צנית לסופר. רחל מרני
תולה את שינוי שיטת־המכירה בצורך של ההוצאה
השייכת לקונצרן כלל, שמניותיה נסחרות
בבורסה, לשמור על הריווחיות ולהצדיק את קיומה
מבחינה כלכלית.
מרני :״רוב הסופרים כיום מודעים לצר השיווקי
ומעוניינים להיחשף. במקום לתת לספר להעלות
אבק על המדפים, אנו עובדים עם כל סופר* .י
לכל אחד אפשר לעזור. למי יותר ולמי פחות.
לכל אחד צריך להתאים את מה שנכון לו ומה
שיעבוד הכי טוב. יחד עם זה אנו מנסים לשמור
על שיווי־מישקל נכון בין יחסי-הציבור לבין מה
שיש לספר להציע. הטעמים לכך הם אינטרסנטיים
בחלקם. איננו רוצים לאבד את אמונו של
קהל הקוראים. לכן אנו משתדלים לא לפתוח
פער בין ציפיות הקהל מן הספר לבין מה שהוא
מקבל באמת.
״התקופה הנוכחית נוחה יותר לפעילות יוד
צ״נית, משום שקל יותר למכור סיפרות מקורית.
מלבד הספר עצמו אתה משווק גם את המוצר
הנלווה, הסיפור שמאחורי. אנשים אוהבים לקנות *י1
ספרים שמדברים על הכאן והעכשיו ושמאחו־ריהם
קיים סיפור• בעל נופך פיקאנטי. גם אפשרות
החשיפה התיקשורתית של סיפור מקומי היא
טובה יותר״.
לעומת כתר והוצאות נוספות ששימשו סמן
ימני ל שיטי שיטת השיווק של מוצרי סיפרות,
נערכה סיפריית מעריב לתנאים החדשים באיחור
מורגש, אשת־יחסי־הציבור החלה בעבודתה לפני
ארבעה חודשים בלבד. כדי להדביק את הפיגור
חלה ההיערכות בקצב מזורז.
ניר :״הגענו למצב שבו אנו יכולים לכסות את
כל שטח המדינה ב־ 24 שעות. אנו מנצלים את כל
יחידות הקונצרן כמו הד אר צי ודפוס לוין-
אפשטיין, ודואגים שלכולם תהיה נגיעה תיק-
שורתית״.

ר מי דנון, שחקן־תיאטהן, מספר על 11 בודתו בתיאטהן־חיפה
ובתיאטרון מיסחד׳ ,על חשיבתו הגדולה בסרט, לתם״ ,ש׳ ילדותו
בוואדי־סאליב, על חלומותיו כילד, על דרכו הקשה ועל חלומותיו לעתיד

״כשעלינו ממארוקו,
גרם סאדי־סארב.
כילד אף מנר
ששמעתי שם הדנה
רעשי׳

״אנא שלי אמר ל׳
שלא אונל להיות
שחקו, נ׳ אני
מאדוקא׳ ,ולא
יחנו לי״

״ידעתי יקחא עברית
מגיל נ. היו לי מורים
פרטיים, ני סבתי
חלמה שאתה רב
גדוד

״׳ש ל׳ סנלתת של
מיזרחי. אני יכול לשבת
על התחת במבט בוהה
בחלל, ולחנות
בסבלנות לשלב הנא״

״נשאמדת׳ בנית
שאני רוצה להיות
שחקו, ההודם
התאבלו וחשם
שהילד באמת דפוק׳

״אני לא שונה מאיפה
באתי. אני עשר נל
הזמן על הקפיצה
החרגולית של מוואדי־סאליב
לדמת־אביב״

,אוי 7א שובה טנאת
הוואדי ס אדב!י
כשחושבים על סרט הטלוויזיה לחם,
חושבים על רמי דנון. לחם, א חד הסרטים
המקוריים היותר טובים שהוקרנו בטלווי זיה
הישראלית, זכה ב שבחים רבים.
מאז לחם, שאותו ביים רם לוי, עבר רמי
דנון, השחקן הראשי, גילגולים רבים. תי אטרון
חיפה, מעבר לתל-אביב, עבודה על
הפקה חדשה שלא הספיקה לעלות לבימה,
תקופת אבטלה, מצוקה כלכלית בבית, ועכ שיו
הוא עולה לבימה ב תפקיד ראשי בהצגה
חדשה.
הפעם הוא מופיע בקומדיה. באות ה הר צינות,
באותו הלהט, באותה ההת מסרו ת

לתפקיד. כמו שהופיע בסרט מ אחו רי ה סו רגים
ב תפקיד א חד האסירים, בסרט חיוך
הגדי, בסרט הטלוויזיה לחם, ועוד בהצגות
רבות על קרשי הבימה, כך הוא מופיע עכשיו
בקומדיה חופשה בסאן־טרופה, שאותה
כתב וביים הילל מיטלפונקט.
אך במה שונה הצגה זו משאר ההצגות
והסרטים שבהם הופיע דנון ז בכמה דברים.
קודם כל, זו הפעם הראשונה שאפשר לראות
על בימה אחת את רמי ואת אשתו תחיה,
שגם היא שחקנית כישרונית ורבת-פעלים.
שניהם עבדו במשך כמה שנים בתיאטרון־
חיפה, אך חוץ מלומר זה לזה שלום במיס־

דרונות בניין התיאטרון, לא הפגיש או ת ם
המיקצוע המשותף על הבימה עצמה.
השינוי השני הוא שהפעם מופיע רמי(וגם
תחיה) בהצגה של תיאטרון מיסחרי ולא
תיאטרון רפרטוארי. והשינוי השלישי הוא
שהצגה זו היא קומדיה, בניגוד להצגות
אחרות שבהן הופיע, שהיו דראמות חבר תיות
או פוליטיות.
אם בוחנים את חייו של דנון מן הצד,
מסתכלי ם על הביוגראפיה האישית שלו,
אפשר בקלו ת להדביק לו א ת הכינוי ״סינ דרלה״.
הוא
נולד בפ אס שבמארוקו, עלה לארץ

כשהיה ילד קטן, ומישפחתו עברה לגור
בוואדי״סאליב שבחיפה.
בשנות ה ׳50-היו בשכונה זו הפגנות סוע רות.
זו היתה ת חיל ת המהפכה החברתית
בישראל, כשמיזרחים יצאו לרחובות והת-
ריסו ב סי ס מו ת בוטות נגד השילטון האשכ נזי.
אנשי מישטרה ומישמר״הגבול, שנשלחו
לדכא א ת ההפגנות הסוערות, לא תמיד
יכלו למפגינים. ההפגנות דוכאו באלימות,
ואדי סאליב סער. המנהיגים היו המנהיגים
האותנטיים הראשונים של העולים החד -״
שים יוצאי צפון־אפריקה ואסיה, שחשו אתן
האפליה על בשרם, שהרגישו את המצוקה 1

״אני לא שוכח שבאתי מחאדי־סאריבר
(המשך מעמוד )33
הכלכלית בצלחות של הילדים הקטנים.
שלא יכלו לסבול עוד את הקיפוח ויצאו
לרחובות.
כשכל זה התרחש דנון היה ילד, אבל
מהומות ואדי״סאליב השפיעו על דרכו
לעתיד.
היום הוא מתגורר כדירה קטנה ברמת״
אביב שבתל״אביב. שני חדרי״שינה קטנים,
שתי ילדות יפות, חן ( )10 והגר ( 5וחצי),
אשה נאה, שגם היא שחקנית במיקצועה.
במארוקו קראו לו רמו, או רמונד, בארץ
קראו לו רחמים, אחר־כך הפך לרמי.
את תחיה הניר כאשר שיחקו ביחד לפני
שנים בהצגת״ילדים.
לפני שנה החליט רמי לעזוב א ת תיאט־רון־חיפה,
תיאטרון״הבית שלו, לתקופה מ־סויימת,
ולצאת לשוק הפרטי. הוא החליט
אז גם לעשות שינוי בקריירה שלו ורצה
לעבור גם לבימוי.
היה לו רעיון להצגה בשניים, סיפור על
מורה והתלמיד שלה, שהוא אנאלפבית.

היא נראית ארוכה יותר משחיתה באמת.
אבל הם הצליחו לעבור אותה בשלום,
לצאת ממנה בראש מורם, ועכשיו הם שוב
על הבימה, מצחיקים א ת הקהל בקומדיה
חופשה ב ס אן טרופה.

זה קשה, לדעתי יותר קשה מדראמה אחרת. זה
כמעט מדע מדוייק, וככל שיהיה מדוייק יותר זה
יהיה מצחיק ונכון יותר.

• איך זה שאתה ותחיה משחקים
ביחד?
• לפני חודשים אחדים עבדתם על
מחזה שלא הועלה על הבימה.
כן, קראו לו לחץ, הכל כבר היה מוכן,
התפאורה והתילבושות, אבל המפיקים פשטו את
הרגל שבועיים לפני שההצגה עלתה על הבמה.
זה סיפור על מיפגש בין תלמיד אנאלפבית
לבין המורה שלו, ועל הקשר שמתפתח ביניהם.

• זו הצגה לשניים?

עד עכשיו לא שיחקנו ביחד. תיאטרון־חיפה
לא הפגיש אותנו על הבמה. זו פעם ראשונה
שאנחנו משחקים ביחד. בתיאטרון מיסחרי אתה
יכול לבחור את השותפים שלך.

• רצית לשחק עם תחיה?
מאוד.

• זה לא קשה?

כן. תחיה ואני. אני גם ביימתי את זה. את
המחזה כתב גלעד עברון, המחזאי שכתב גם לחם.

• אתם עוד רוצים להעלות את זה?
כן. התחלנו לעבוד על המחזה כשיצאנו
לחופשה מתיאטרון חיפה. פשיטת־הרגל של
המפיקים היא כבר השתבשות שניה שלי. האחרת
היא שתיאטרון־חיפה היה צריך להתחיל בינואר

• יותר קל לך איתה?
אני חושב שכן, שפרטנרים טובים זה דבר יקר
מציאות, וככל שהפרטנר טוב יותר גם אתה טוב
יותר.

• אין תחרות ביניכם?
לא, אני מפרגן לה והיא לי.

• מה יקרה אם הביקורת תשבח את

להתגלות בחוץ ולא בתיאטרון שלך; אבל אחר־כך
הנתינה היתה יותר קלה. יש לי רעב בסיסי, כל
מה שאני אקבל לא אהיה מסופק.
אני כל הזמן בשריפה שאני לא נרגע ממנה.
לכן אני מחפש אתגרים חדשים לשחק בקומדיה,
לביים, ללכת למקום אחר ששם אני בודק את
עצמי, אני משתדל לא לפתח רוטינה.

• בתיאטרון רסרטוארי יש רוטינה?

כן, זה מה שקרה לנו. אני קורא לזה להחליף
מצוקות. להיות בתל־אביב ולחשוב מה אני אוכל
מחר, וזה לא עניין מליצי, זו המצוקה. כי
בתיאטרון רפרטוארי אתהי הופך למין פקיד עם
חושים רדומים. יש שעות עבודה קבועות. כשיש
הצלחה זו הצלחת התיאטרון, המנגנון. בתיאטרון
הפרטי זה כמו שתיאטרון צריך להיות. אם אתה
טוב באים, ואם לא אז סוגרים.

• זה לא מפחיד?

מאוד. אבל זה מחזיק אותך כל הזמן אפ. זה גם
באופי שלי לא לחפש את המנוחה. תמיד חלמתי
להיות קבוע בתיאטרון, וככל שהתקרבתי ראיתי
שזה לא זה. גם אמרתי לעצמי, מייד כשהיה לי
הצעצוע ביד, כבר לא התרגשתי ממנו. כשאתה
עובד בחוץ אתה על המישמר, זה מפחיד, זה עושה
פרפרים בבטן כל הזמן. זה לחיות במתח בלתי־פוסק
כל הזמן, אבל כשאתה מצליח אתה מרגיש
שההצלחה אישית, שההצלחה שלך.

• ואס לא?
מבחינתי אני יכול לדבר על פשיטת־הרגל של
המפיקים לפרוייקט שהיה חשוב לי מאור וראיתי
שאני לא מתמוטט אלא מגויים על־ידי עצמי

לפרוייקטים אחרים. עולמי לא מתמוטט. אני
אומר ששילמתי מחיר מסויים ואני חייב ללמוד
מהנסיון, לבדוק טוב יותר. הכישלון חשוב, אתה
לומד ממנו. אני לוקח את זה כתרגיל בבדיקה
עצמית.

רמי מון( עם רבקה בכר ומשה איבגי)
הוא מצא משקיעים, לקח א ת תחיה, וביחד
התחילו לעבוד על המחזה, כשהיא מ שחקת
את תפקיד המורה והוא מביים וגם משחק
את תפקיד התלמיד.
שבועיים לפני שהיה צריך המסך לעלות
על ההצגה החדשה, פשטו המשקיעים א ת
הרגל. תחיה ורמי נשארו עם התילבושות
והתפאורה, אך ללא יכולת לצאת עם ההצגה
אל הקהל.
מלבד האכזבה המיקצועית, נכנס הזוג גם
לתקופה של מצוקה כלכלית קשה. לא היתה
עבודה, לא היה כסף, והיו שתי ילדות
קטנות שצריך היה לפרנס אותן.
רמי אינו מתרגש במיוחד מהתקופה הק שה,
בת חודשים אחדים, שעברו. לתחיה

• לכן התחלתם לעבוד על ההצגה
הנוכחית?

אז צץ הרעיון הזה, לכתוב קומדיה מקורית,
שהילל מיטלפונקט כתב וביים. זה כיף אדיר.
קודם כל, משום שאנחנו משתוקקים לעשות
קומדיה כבר המון זמן. בתיאטרון־חיפה עושים
דראמות חברתיות ופוליטיות, וכשחקנים רצינו
למתוח את השרירים גם לכיוון אחר.

טוס מוו.א
בתודאחדב-
400.

לטיסה בלבד.

• יותר קשה לעשות קומדיה?

0 130

סטווז• וז *ה •

-4.י׳סי׳ף־ס •

ווט׳וזסי׳ס•

המישחק שלך ותרד עליה, או להיסך?
אני אוציא אותה מהדיכאון, אבל עד היום
הביקורות עלינו היו יפות מאוד.

• רק בשנים האחרונות הכוכב שלך
התחיל לדרוך?

• למה?
בתיאטרון התחילו להטיל עליי משימות יותר
נכבדות, אחרי שגילו אותי בקולנוע ובטלוויזיה.

• זה מעליב?

מעליב?

• התיאטרון זה הרי הבית שלך, והם
לא גילו אותך, אלא התגלית במקום
אחר?
מצד אחד זה מעורר כעס — מדוע אתה צריך

אין לי חשיבה כזאת. אני לא חושב כך. אני לא
יודע מה להגיד לך. אני לא רואה את עצמי תקוע.
אני בצומת, שאם דלת אחת נסגרת, יש עוד שלוש
דלתות פתוחות.

• אתה תמיד אופטימי?

אני חושב שכן.

• קרה שהיית בייאוש מוחלט, ש־ *
שום דבר לא הסתדר?
בטח.

• מתי?

כשהיתה פשיטת־הרגל וההפקה הופסקה. כאב
לי נורא על עבודה שהושקעה, עבודה קשה
מאוד. גם לביים וגם לשחק. זה משהו שעשיתי
בפעם הראשונה בחיי ופיתאום לא רואים את זה.
אז חשבתי שאולי זה לא הזמן הנכון, למרות שזה
לא היה כישלון שלי, כי ההצגה עוד לא יצאה. זו
פשוט עבודה שירדה לטימיון.

כעת מחירי הטי סו ת הטרנ ס-אטלנטיו ת ב־ט.וו.א
הלוך ושוב הן ללא תחרות.

•ממיס>\י.1וד׳•0
טז 60י)•

• ס01נ)^יוט0י׳1

כאשר טסי עם ט.וו.א הלוך ושוב לארה״ב ניתן לקנות
כל טי סתט.וו.א בתוך יבשת ארה״ב ב $99.-ל טי ס ה בלבד.

׳00091*1 011

יש לרכוש לפחות 3טי סו ת במחיר של $99.-ל טי ס ה
ט.וו.א מ טי ס ה אותך לכמעט 100 ערים בכל רחבי ארה״ב. מהטיסה
ב״ט.וו.א לארה״ב תמיד כדאית.
לפרטי מלאי על תעריפי ה טי סו ת הטרנ ס-אטלנטיו ת
וטיסות הפני ב $99-לטיסה, פנה לסוכן הנסיעות שלך
או למשרדי ט.וו.א בטל 651212 :־.03

מובילה לאירן כל הדרך לארה״ב.

• אבל בתיאטרון המיסחרי אין פחד
שאם אתה נכשל לא ירצו אותך עוד?

.אני לאא שכח א ת החרדה והפחד לפני הקרנת הסרט .,לחם״ בטלוויזיה...״
חזרות על מחזה בשם גשם, של אוהו המחזאי,
שגם אותו הייתי צריך לביים, ודחו את החזרות
לסוף העונה הנוכחית.
אלה שתי דוגמות שבהן מצאתי את עצמי על
הפנים. פתאום נתקענו. יש תוכניות ופיתאום
גורמים חיצוניים תוקעים את זה.

העול הזה 2599

אבל אז היה מצב שבו יכולתי לחזור לתי־אטרון־חיפה,
שהוא תיאטתן־הבית שלי, ולבקש
עבודה. אבל מצד שני אמרתי לעצמי שנוצרה
הפסקה ברצף שבניתי, החלטתי לקחת את
ההפסקה באופן פרודוקטיבי, לעצור את המירוץ
ולבדוק את עצמי, מה עשיתי במשך השנים, למה
עשיתי וכל. ובבדיקה הלוגית הזאת יצאתי מן
הייאוש.

• אמרת שהיתה לכם גם מצוקה כלכלית.
בטח.
ושם עדיין חייבים לנו כספים.

..בתיאטרון חינה עושים
דרמות חברתיות
ופוליטיות. אנחנו,
השחקנים, רצינו
למתוח את השרירים
נם לכיוון אחד. או
הלכנו לעשות קומדיה״
• איד מסתדרים עם מצוקה 3זאת?

פיתאום הלכתי לעשות מיפגשים עם קהל
במיסגרת א מנו ת לעם, ופיתאום אתה מגלה
שביומיים של מיפגשים אתה עושה משכורת
חודשית שעשית בחיפה. פיתאום יש פרופורציות
חדשות על עבודת שחקן והמשכורת. ואתה מוריד
את רמת־המיחיה, מנסה לא למנוע מהילדות דבר.
יחד עם זה אתה מגלה בך כוח. למרות המצוקה
אתה מסרב להצעות שלא נראות לך. ואני שלם,
פיתאום ראיתי שאני יכול להגיד לא, אני לא
עושה, ולעבור את החורף הזה בשיניים ולחשוב
שזו רק נקודה בדרך.

• כמה זמן זה נמשך?

חמישה חודשים, אולי שישה. תחיה התמודדה
עם זה אחרת, בשבילה זה נראה ארוך יותר. אני
.יכולתי להמשיך ככה עוד שנה.

• אבל יש מישפחה שצריך לפרנס.
נכון, אבל זה שלב, זו נקודה. כמו נקודות
אחרות בחיים. גם כשהיה הסרט לחם והיה פיצוץ
היסטרי, אני לא אשכח את הלילה לפני ההקרנה
בטלוויזיה, כשישבתי בחיפה עם חרדות ופחד
עצום.

•ממה?

החרדה שלפני החשיפה עם הסרט. לילה לפני

פיתאום הוא הכנים אותי לפרופורציות בשפה
מאוד פשוטה. הוא הסביר לי שלא הולכת לפרוץ
מילחמת־עולם שלישית.
אז הסרט לחם היה אחד השיאים, וידעתי
שבאופן טיבעי אחרי זה תהיה ירידה, וחשבתי איך
אני נערך לזה.
כל הזמן הרגשתי שאני צעד אחד לפני
שמצפים ממני.

• ז ו הפעם הראשונה שהיתה לך
הצלחה כל־כך מסחררת?
פעם שניה. התמזל מזלי לשחק גם בסרט
מאחורי־הסורגים, ששם זכיתי בפרס שחקן־
המישנה הטוב, והסרט גם היה מועמד לאוסקר.
והסרט לחם, שזכה בפרס באיטליה וגם בסרט
חיוך הגדי, שבו שיחקתי, זכיתי בפרס שחקן־
המישנה.
התמזל מזלי להשתתף בשלושה פרוייקטים
קולנועיים, וזה נתן לי הזדמנות לפרוס את
היכולת שלי לשלושה תפקידים שונים, ואחרי זה
אתה צריך להיות אידיוט כדי לא להאמין בכוח

• אולי אתה צריך להתרכז בקולנוע?
אני משתדל, אבל אני חושב שיש מעט טוב
בקולנוע. אני חולם עכשיו לעשות את סרט־הקולנוע
עם רם לוי, שעובדים עליו כבר שנה
וחצי.

• זה סרט פוליטי?
יהיה בו אלמנט פוליטי חריף.
אבל העשייה התיאטרונית היא כמו מעבדה
לקראת קולנוע, ואני אוהב את השילוב בין
השניים.

• כשהיית קטן מה חשבת שתהיה
כשתגדל?
שחקן. לכן המשכתי בזה כל השנים, עם
הפסקות, גם כשהחלטתי לא להיות שחקן.

• מ תי?
לפני 12 שנים.

• למה?
נואשתי ממה שקורה בתיאטרון. אני חושב
שהמחזאות המקורית עזרה לי כשחקן לצאת
יותר. עד אז כשחקן לא מצאתי את מקומי בשום
מיסגרת, והייתי יותר צופה מן הצד בכל התהליך.

• מה עשית כשלא היית שחקן?
הלכתי ללמוד תיאטרון באוניברסיטה במסלול
עיוני. חשבתי על קריירה אקדמית, חשבתי
לביים מחזות רינסנסיים נשכחים. אחרי שלוש
שנים באוניברסיטה היה לי מיפגש מחודש עם
הבימאית נולה צ׳לטון, שהחזירה אותי
לתיאטרון־חיפה. עבדתי ביחד איתה בפרוייקט
בקריית־שמונה. גם תחיה עבדה איתי שם. ומאז
התחילה עשייה מאור אינטנסיבית.

• אתה יליד הארץ?

רמי דנון ב״מאחורי הסורגים״
.יותר קל לשחק כ שאתה מ א מין חב ר תית ופוליטית ב מה שאתה עושה
העיתונים שנהרס, וגם את הבית שגדלתי בו
שנהרס לגמרי.
היה בשכונה אולם־הצגות, שהייתי משחק בו
כילד אצל ידידים של הוריי. כשאני מסתובב
היום בשכונה, שהיא על סף שיחזור מזוייף, אני
עדיין יכול לשמוע בדמיון את האנשים ואת
התסיסה.
גם היום אני לא שוכח לרגע מאין באתי. אני
כל הזמן עומד על הקפיצה החרגולית שלי משם
לרמת־אביב. איך? למה?

• אתה חושב שזה לא מגיע לך?

זה הכוח של הפנטסיה. עד היום תחיה אומרת
לי שאני מנותק, שיש לי חלומות. אבל גם אז היו
לי חלומות. יש בפירוש פער עצום בין המקום
שבו גדלתי, המישפחה שבה גדלתי, לבין המקום
שאליו הגעתי. בין המסלול הטיבעי שבו הייתי
צריך ללכת, לבין הפנטסיה שהובילה אותי לאן
שהגעתי.

• מפתיע אותך שהגעת למקום כזה?

• האמנת בעצמך?
יש מישפט שאני שונא, אבל הוא מאוד נכון:
מגיע לי. כמו שיש עוד דברים שמגיעים לי,
ומאחר ואני מאמין, אני אעשה אותם. יש לי
סבלנות של מיזרחי. אני יכול לשבת על התחת
עם מבט בוהה בחלל ולחכות בסבלנות, ולא
להטריף לעצמי את הדעת. ואני מאמין.

• הייתם מישפחה עניה?

אני חושב שכן. אבי היה המפרנס היחידי,
ואנחנו מישפחה של שישה אחים ואחיות. הוא
היה מפקח במישרד־הדואר. כשאני נוסע היום
בגליל, אני רואה את קווי הטלפון, ויודע שזו
עבודה שלו. הוא היה יוצא מהבית ביום ראשון
בבוקר וחוזר ביום שישי בצהריים, כי עבודה
מחוץ לבית הבטיחה הכנסה גבוהה יותר.

• אז איך ילד שבא מרקע כזה מגיע
לתיאטרון?

רמי ותחיה דנון ב״חופה בסאן־טרופדד
.יותר קל לי לשחק עם תחיה. ככל שהפרטנר טוב יותר, גם אתה טוב יותר!״
זה לא ישנתי. ובאותו ערב ביקר אותנו בימאי
אמריקאי, שעבד הרבה בברודווי עם כוכבים
גדולים. שאלתי אותו על המצוקה הזאת, משום
שבברודווי העליות והנפילות הן הרבה יותר
גדולות. אמרתי לו שאני מרגיש שעשינו דבר
מאוד טוב, אבל הרגשתי כאילו אני עדיין לא
בשל לסוג כזה של חשיפה.
ואז הוא אמר לי :״אני מכיר את זה״ .הוא דיבר
על זה כעל מחלה ידועה. הוא אמר לי :״אתה
עשית את זה ואתה אותו האדם, אם זה יצליח ואם
לא. אתה תמשיך בעבודה שלך.״

יליד מארוקו, באתי ב־ , 1949 כשהייתי בן .6

• אתה זוכר את מארוקו?
בטח, ואני מת לחזור לבקר שם, בפאס.
כשבאנו, גרנו בחיפה בוואדי־סאליב. וכילד אני
זוכר ששמעתי שם הרבה רעש ולא ידעתי מה
קורה. כשגדלתי, הבנתי שהרעש ששמעתי היה
מהפכה קטנה.
אחרי שנים לקחתי את הבת שלי להראות לה
את הבית שגדלתי בו בוואדי־סאליב. היום אפשר
לומר שזו שכונה מאוד ציורית ואקסוטית. אז
באתי, וראיתי את המקום שבו עמד הקיוסק של

זה החלום, זו הפנטסיה. במובן הסיפרותי־תיאורטי
מצדיקים את קיומו של החלום כחלק
ממציאות. כשהייתי ילד, הייתי מכין את שיעורי־הבית
כי הבטיחו לי כסף לסרט. הייתי הולך
לקולנוע עם חצי דמי כרטיס, והתחננתי לכל
מיני מבוגרים שיגידו לסדרן שהם אבא שלי,
ונתתי לסדרן את הכסף שהיה לי. בשבילו זה היה
טיפ, ואני נכנסתי לראות סרט. ביליתי המון
בבתי־קולנוע, אחר־כך גם הייתי מצייר בסתר.

• למה בסתר?
כי זה עולה כסף ואמא שלי נתנה לי כסף
לשיעורי־ציור, אבל שאבא לא ידע. אז הייתי
מחביא את העבודות, וגם הייתי משקר כשהוא
היה שואל אותי כמה סרטים ראיתי באותו שבוע.
אני חושב שבכל הבריחות מהמצוקות הפיסיות
הפשוטות ביותר היתה שלוות־נפש.

• אתה חושב שאתה מעין סינדרלה
במהדורה אחרת?

כן. אני קונה את ההגדרה הזאת.

• מ ה היה החלום הבי גדול שלך
כילד?
להיות שחקן. מאז ומתמיד. אני לא זוכר חלום
אחר. בגיל הטיפשעשרה זה התרחב ורציתי גם
להיות צייר. אחר־כך חלמתי על כיוון של כתיבה,
ואחר־כך שוב חזרתי לשחקן, כי בזה עסקתי.

• מה אמרו בבית על זה שרצית
להיות שחקן?
זה היה כמו להתאבל. שהילד באמת דפוק.
אבא שלי רצה לממן לי לימודי־ארכיטקטורה, כי
זה גם אמנות וגם מיקצוע. אבל שחקן? הוא אמר:
קודם כל אתה מארוקאי, ואני מכיר את המערכת
בארץ. לא יתנו לך ואתה יודע איזו מילחמה תהיה
לך. אתה לא בנוי לזה.
הוא בעצם הגדיר את המנוע שמניע אותי עד
היום. להוכיח.
כשגרנו ועבדנו בחיפה ההורים שלי לא היו
באים להצגות.

״בתיאטרון הטילו על
משיגות ׳וווו נכבדות,
אחו׳ שגילו אות׳
בקולנוע ובטלוויזיה״
והמניע הזה שדיברתי עליו קודם, הפך למניע
חזק מאוד. להוכיח שאתה יכול. לפעמים אני
מקנא במסלולים של תלמידי־תיאטרון, שהם
מרופדים. הם באים עם המכונית ללמוד, יש להם
כוח לא לעשות כל דבר כי אין להם בעיה
כלכלית, הם ילמדו גם סטפס בשעות הפנאי וגם
פיתוח־קול. אין להם אילוצים כלכליים.
אילו היה לי קצת מן הפינוק הזה, איזה כיף!
לפעמים עשיתי דברים שלא רציתי לעשות. לא
היו לי אפשרויות בחירה. היום אני רוצה לבחור.

• זאת אומרת שאבא שלך צדק?
בהחלט. אבל מצד שני המעט שהגעתי אליו,
גם בו הוא הטיל ספק, למרות שהוכחתי לו.

• וזה משום שאתה מארוקאי?

לא הרגשתי את זה. כל הזמן אמרתי שאסור לי
להיות בסדר, אני חייב להיות הרבה יותר. אני
הייתי צריך להיות יותר טוב, כי זה מה שיצדיק
את קיומי במיסגרת.

• היית המיזרחי היחידי בתיאטרון?

כן, אבל המוצא שלי לא היה לי לרועץ.
(המשך בעמוד )49

י הם אומרים...מההן אומרות...מה הם אומרים...מההן אומרות...מה ה

..הירדים אינם בנויים -מס־חננסה כויח ..אינני יודעת אם הם
רחוסו תיכנו! ומיסגות!״ אותנו רעבוו רא־וובה!״ מדבוים איתי או לא!״
ב״ 30 ביוני יוצא עם־ישראל שמתחת לגיל 18 לחופשה
בת״חודשיים, ועם־ישראל שמעל לגיל 18 מתחיל לשבור
לעצמו א ת הראש מה עושים במשך חודשיים כדי להישאר
שפויים וגם לגרום לילדים עונג גדול מהחופשה שלהם.
האומנם חודשיים אינם יותר מדי לילד, שאלתי את הפסי כולוג
הד״ר עמירם רביב.
יותר הגיוני היה לחלק את החופשה לשניים, כלומר חודש אחד
בקיץ וחודש אחד בחורף, אבל לא עושים כך, לא בארץ, ולא בכל
העולם. האם חודשיים זה לא יותר מדי? תלוי מה עושים בזמן הזה.
אם לא יוצרים מיסגרות, ונותנים לילד ללכת כל יום עם חבר לים,
לחזור כדי לראות טלוויזיה ולחשוב במשך חמש שעות מה עושים
מחר, הרי שהחופשה לא רק שאינה מועילה, אלא שהיא מזיקה
ומסבכת ומתישה את שני הצדדים.

• אז מה עושים?
צריך לדאוג ליצור משבצות של פעילות. שלושה שבועות
קייטנה, למשל, עוד שבוע אצל הדוד בעפולה, שבוע ריג עם
האבא, ואולי איזה קורס לאסטרולוגיה, למשל.

• הבעיה היא שילדים בגיל ,12 למשל, לא רוצים
לשמוע על קייטנה, או קורס, כי זה כבר לא חופש.

השבוע ייפתח פסטיבל־הקולנוע בירושלים, לשנת . 87
בחוברת המהודרת, שחולקה על־יד* מארגני הפסטיבל,
מופיעים 100 סר טי ם חדשים של בימאים חד שים וישנים,
של מגמות חד שות בקולנוע, וגם של יוצרים ישראליים.
ברשימה מצאתי כי בפסטיבל יוקרנו שיבעה סרטים
ישראליים, מתוכם שלושה סר טי ם שנעשו בידי בימאי
ישראלי צעיר, דורון ערן.
ביקשתי לברר איתו איך הספיק לעשות שלושה סר טי ם
בשנה אח ת.
זו העבודה שלי. אני עושה סרטים. אני לא יושב בדיזנגוף
וחושב על תיקון העולם. אני עובר 24 שעות בעבודה מתישה
בתעשיית־הסרטים.

• איזה סרטים עשית השנה?
ביימתי את הסרט פלש, והפקתי עוד שני סרטים — ילדי
ס טלין ויהשע יהושע. למעשה אני מה שנקרא בימאי־מפיק. אני
קובע את נושא־הסרט, את קהל־היעד, ואז מגייס כסף, בוחר
בבימאי, במחזאי, בשחקנים. אני עובד במקביל על כל הנושאים
בסרט.

• איך מנהלים הפקה של שלושה סרטים?
ההפקות הן סגורות. כדי להספיק הספק כזה, צריך לרכז את
ההפקה במקום אחד. אי־אפשר להסתובב בכל הארץ. כך שכל
סרט צולם במקום אחד. כל הסרטים הם גם באורך מלא.

• ומאיפה בא הכסך?

החופש הוא לא לעשות שום רבר, אלא לעשות דברים אחרים,
לא שיגרתיים. ילדים אינם בנויים לחוסר־תיכנון או לחוסר־מיסגרת
במשך חודשיים.

התקציבים לסרטים נמוכים, בסך הכל 100 אלף דולר. הסיוע
לקולנוען הישראלי הוא זעום ועלוב ביותר.

חופש

קולנוע

• לא נראה לך שהווידיאו, לפחות בתקופת החופש,
הוא ממש אסון?
בהחלט אסון, אם ממלאים בו את כל היום במשך חודשיים.
אבל אם הווידיאו משמש רק כג׳וקר, כלומר לסתימת חללים, הוא
יכול להביא תועלת מרובה.

• מאיזה גיל אתה ממליץ על עבודה מסויימת
לילדים, אפילו לא עבור כסך, אלא כאקט של הפגנת
אחריות?
למעשה בכל גיל. גם בגיל 5יכול ילד לקבל על עצמו משהו
מוגדר, שיהיה באחריותו לעשות, וטוב להתחיל בזה דווקא בזמן
חופשה, כשיש הרבה זמן.

• לסיכום, אתה ממליץ לעשות תוכנית לפני פרוץ
החופש?
בהחלט. להחליט כבר עכשיו מה עושים בכל שבוע במשך
שמונת שבועות החופש, ואז גם הילדים וגם ההורים ייצאו
נשכרים, והחופשה תעבור על שניהם יותר מהר(.דניאלה שמי)

• מי בוחר את הסרטים לפסטיבל?
יש ועדה. אני הצגתי את שלושת הסרטים שלי, והוועדה
החליטה שהם מתאימים.

• אז הקולנוע הישראלי הוא בדרך הנכונה?
מן הבחינה המעשית, אנחנו בדרך הנכונה. קונים את הסרטים
שלנו באמריקה ובאירופה. וגם מבחינת רמודהסרטים, הקולנוע
הישראלי מפלס את דרכו. אבל אני חושש לעתיד הקולנוע
הישראלי בכל הקשור לשילטונות מס־ההכנסה. עד היום, שיל־טונות
המס עודדו אתי הקולנוען הישראלי ונתנו לנו מיקלט״מס.
כלומר, ויתרו על מס לטובת הקולנוע. עכשיו יש שמועות שהעניין
יבוטל, ואז תהיה שואה לקולנוע הישראלי.

• ובמיקרה כזה?
הבימאים והיוצרים ייאלצו לעבור לאירופה או לאמריקה. באירופה
יש מיקלט־מס, ולא תהיה ברירה אלא לעבוד שם.
(רונית אנטלר)

לפני חודשיים יצא לאור, ברעש גדול, סיפרה של העתו-
נאית עידית נעמן כני סה אחורית. עידית לקחה שנת חופש
מעיתונה, ובאותה שנה עבדה כאשת״יחסי״הציבור של
הבימה. חלק מהסיפורים המתפרסמים בספר נאספו בזמן
עבודתה בהבימה, וחלק נאסף מאוחר יותר.
כשקראו השחקנים א ת הספר, אמרו עליה שהיא לא
לויאלית לחברים, אמרו שהיא פגעה באתיקה, אמרו שעש תה
עוול לאנשים, והיו שאמרו כי לא יסלחו לה.
עברו חודשיים מאז .״מי מדבר איתך ומי לאן״ שאלתי
את עידית נעמן.
באופן רישמי, כאילו כולם מדברים איתי. לא שמעתי מאף
אחר שיגיד במפורש שהוא לא מדבר איתי. אבל גם שמעתי
שפינקל קילל אותי בכל הרפרטואר של הקללות הרוסיות שהוא
מכיר, ושהוא כועס עליי מאוד. אני יודעת שבקר־האב כועס מאוד
וכואב. עומרי ניצן דווקא אמר לי שאולי נשתה קפה, אבל מאז
הוא, כנראה, לא היה צמא. ויש אנשים שפשוט לא פגשתי אותם
מאז, ולכן אני לא יודעת אם הם מדברים איתי או לא.

• היום את מתחרטת שכתבת את הספר הזה?
לא, לגמרי לא. נכון שלא התכוונתי לפגוע ולהכאיב. התכוונתי
להביא ריחות וצבעים של תיאטרון אמיתי, ולא את אלה
שרואים כשמסתכלים בקליפה. יש בספר קטעים יפים מאוד על
שחקנים מסויימים. אבל אף אחד לא ריבר עליהם, כמובן.

תיאטרון
• היה גם מישהו מבין השחקנים שאמר מילה טובה
על הספר?
בהחלט היו. אני לא יודעת אם הם רוצים שאפרסם את שמם,
ולכן אני לא עושה את זה. אבל שחקנית אחת אמרה לי :״הצרה
של הספר הזה היא שכולו אמת!״ ושחקנית אחרת אמרה :״אילו
היית עושה מיפלגה, היו רבים הולכים אחרייך. אבל רק כשנהיה
בפנסיה.״ אהבתי מאוד את התגובה של רונאי, שעליו יש קטע
לא״מחמיא בספר. הוא אמר לי :״מי שאין לו הומור, שלא יהיה
בביזנס הזה. אנחנו צריכים לדעת גם לצחוק מעצמנו, וגם לקבל
ביקורת״.

• את אוהבת תיאטרון. מאז שפורסם הספר, הייתי
כבר בהצגה ב״הבימה״?

• מדוע?
עוד לא יצא לי. אבל אני אלך.

(דניאלה שמי)

הורוסהוס מרים
בנימיני

מזלהחודש:

לחפש דרך נכונה יותר. אותו הדבר לגבי
דרך־החיים של כמה מבני המזל. יופיטר
מראה להם בדרכים נעימות או קשות מהי
האמת שלהם, ועל כן הם יבצעו שינויים.
במצב כזה אסור להסס, לה שתהות ולהת לבט,
צריך למצוא את הנקודה העיקרית ולא
לחפש דרך צדדית או שולית. החיים לא נע צרים
במקום, ואין טעם להידבק לעבר או
להווה. צריף לקבל א ת השינויים. א ם לא
נותנים לדברים להשתנות, אין הם יוכלו
להשתפרן
אם כן, מה מביאה עמה השנה הבאה!

ועבודה וקריירה
שנתית גשנה החולפת ניתן דגש רג לבל הקשור
לענודה. חלק מגני המזל סרטן עשו ממש
מהפכות, ולאו דווקא מתוכננות מראש.
מ צנים שנכפו עליהם אילצו או ת ם לשנות
תפקיד, מקום או כיוון. א ן כולם, ללא יוצא
מן הכלל, הקדישו זמן רג והמון אנרגיה
לעבודה. מצג זה נמשך ככר כמעט שנתיים,
ועדיין לא חלף.
גם גשנה הזו גני מזל סרטן יצטרכו ל הקדיש
א ת מירג זמנם ומירצם ל ענוד ה
ולטיפול כאנשים ש מסניכם, הזקוקים להם.
אלא שהשנה קורה משהו טוב. אומנם נכון
שהדנרים אינם נ אי ם בקלות, א ן בכי ת ה קריירה
עובר כוכב יופיטר (המיטיב הגדול),
והוא שכמעט מכריח אותם לבצע שינויים
ולה תקדם. מכיוון שכוכב יופיטר אינו אוהב
מצבים לא מוגדרים, השינויים יתרחשו ל עיתים
בצורה לא כל־כך נעימה. א ן בסופה
של ה ד רן מצפה להם הצלחה.
את אותו הכוכב, יופיטר(צדק) ,אפשר ל השוות
לאד ם שנכנס לחדר מלא אנשים
ואומר כל מה שהוא חושב, א ם זה נעים ל אוזן
ואם לאו. לעיתים זה פוגע קשות, אך
האמת לעולם אינה יכולה להזיק, ולאחר
שהדברים נאמרו קורה משהו. ה אד ם מוצא
את עצמו במצב שונה, אין לו ברירה אלא
בעיות תיק שורת יציקו מאוד השבוע, בעבו דה
אתם מצליחים לבצע עבודה טובה ומ שובחת,
ולמרות העוב דה
הזו קשה לבם להו ציא
עבודה טובה ללא
עזרה או שותפות פעולה
מצד הסביבה. במובן
זה המצב אינו נוח, אנ שים
מתעק שים לא לה בין
א ת תוכניותיכם,
שהן טובות מאוד. לא
תהיה ברירה אלא להמ תין
בשלושה שבועות,
ואז הדברים יס תדרו לטובתכם. נסיעות ב-
25 וב 26-בחודש -כלל לא מומלצות.

אתם חשים בצורך לשנות מע טאתהס בי ב ה
הקבועה שבה אתם גרים, עובדי ם או שוהים
זמן רב. כד אי לתכנן נ סיעות,
ביקורי ם ו טיולים,
ובעיקר ל הרבות
בפגישות עם ידידי ם מן
העבר, ה־ 26 עד ה־28
ל א בדיוק הי מי םהמ תאי
מי ם לנסיעות. אול ם
בשאר השבוע ה ק פידו
ל א לה שאר בבית, אתם
חייבים בדחיפות להת אוורר.
ב תחו ם הכ ספי
נ ר אה שיפור, אך ל א כזה שיבול לאפשר לכם
לנשום לרווחה. זה ל א הז מן לבצע קניות.

אתם נוטים להיסחף אחר רצונות שלא כל בך
מ ת אימי ם למציאות. הכוונה היא למצב־כם
הכספי שאולי אינו
גרוע כל כך, אבל לא עד
בדי בך טוב שאתם יבו לים
לאפשר לעצמכם ל הוציא
כספים בלי חש בון.
כדאי להימנע מכל
ספקולציות ולד חו ת ח תימה
על חוזים או בי צוע
עסקו ת לאמצע ה חודש
הבא. יום ראשון
רגיש מאוד בעבודה, אל
תשוחחו בטלפון על עניינים אישיים, אינכם
יבולים לדעת כמה אוזניים מאזינות לכם.

תחום הקריירה הוא החשוב ביותר הש נה.
לא קל לסרטנים לבצע שינויים, אפילו
אם הם טובים ומקדמים. מי שמכיר אותם,
יוכל להעיד שהפחד ל אבד יציבות עוצר או ת
ם לפעמים מלהעפיל לעמדה גבוהה יותר.
אבל השנה יהיו הרבה הזדמנויות להתקדם
ולהצליח בקריירה, ובל מה שדרוש להם זה
הרבה אומץ, העזה והחלטה מהירה.
לא כדאי לד חו ת החלטות. א ם חושבים
לעזוב את המקום שבו עובדים, צריך פשוט
לקום וללכת. אין ספק שיימצא משהו טוב
ומעניין יותר כתחליף. ד רן חדשה נפתחת
ומוסיפה עניין לשנים הבאות. זה קשור ב-

• כ ס פי ם
השינויים שיתרחשו ב ת חו ם המיקצועי
יביאו עימם שיפור במצב הכלכלי. אומנם
הסרטנים יעבדו קשה תמורת השכר שיקב לו,
אולם הפעם לפחות קיימת אפשרות ל שפר
את ההכנסות בצורה ניכרת וליהנות
מאיכות-חיים טובה. השנה יוכלו בני המזל
לאפשר לעצמם רכישות חד שות -א ם זו
מכונית, חפצים לבית או כל דבר אחר שלו
הם זקוקים. אפילו המזל משחק להם השנה
וההכנסות תהיינה גדולות מהמצופה.
בחוד שים יולי ואוגוסט יש נטיה להוציא
יותר מדי כספים. נראה שבני מישפחה מפ ריזים
בדרישותיהם, והפעם כדאי לעצור בז מן
ולרסן א ת הנדיבות כלפי האנשים הק רובים.
הכנסו ת נוספות ממקורות שונים
צפויות השנה ויוסיפו ליציבות הכלכלית.

• ב רי או ת
הבית השישי בגלגל המזלות מתייחס
לעבודה ולבריאות. מזה כשנה וחצי שוהה
כוכב סטורן באותו המקום. הוא שגורם ל הם,
לסרטנים, לעבוד ולהתייגע. אותו כוכב
מצביע על רף שיש להתייחס לבעיות ברי אות.
המאמץ הרב שהושקע ויושקע מתיש
ומחליש, כך שבני המזל פגיעים ורגישים
מתמיד. הם חייבים לשמור על עצמם, להק-

הכוכב נכנס לחור ואומר למלם מה
הוא חושב \ -ם אם זה לא נעים
השקעת עבודה קשה ומייגעת, אבל לפחות
עם הידיעה שזה מביא או ת ם לעמדה יותר
מכובדת.
נראה שחלק מבני המזל יפוטרו מעבו ד
ת ם. ברגע הראשון זה ייראה כאסון נורא,
אבל זו לפעמים ה ד רן היחידה להוציא את
הסרטן ממיסגרת קבועה למקום שבו ישנן
הזדמנויות חד שות. אז כדאי שלא יאבדו
פרופורציות ולא יבהלו -בסופו של דבר
הכל יהיה לטובה, והחיים יהיו מעניינים ומ ספקי
ם יותר.
או מנם אתם חוגגים א ת יום־ההולדת, אך זו
ל א סי בהל הזמין א ת כל העיר, ועוד להוציא
א ת כל ה ח סכונו ת כדי
לשמח א ת כולם. או ש תמתינו
שאחרים יפתיעו
אתכם, או שתוציאו
א ת הכסף על דברים
שיגרמו לכם הנ א ה -
הגיע הזמן שתחשבו קו דם
כל על עצמכם. ה־24
וה־ 25 מעייפים, המרץ
מתחד ש ב־ ,26אבל אז
נשקפת לכ ם סכנ ה בדר כים,
וכן בטיפול במכ שירים חד שים או
ח שמליים -השגיחו על מהשאתם עושים.

העייפות הפוקדת א תכ ם צריכה לשמש
כאור אדום. לפני שתתמוטטו כדאי ש תאלצו
את עצמכם להו ריד
מעט מהעומס, לה אט
א ת הקצב ולנוח.
החוד שים האחרונים
היו כל כך מאמצים, ש אפילו
אתם, האריות,
הידועים במרץ, בכוח
ובחוזק שלכם, עלולים
למצוא את עצמכם
במיטה. ה 26-וה־27
אינם מ ת אימי ם לטיו לים.
כדאי שתנצלו או ת ם לשינה והתרגעות.
נסיעות לחו״ל -שוב עולות על הפרק.

ה־ 24 וה־ 25 בחודש ל א יהיו קלים, מ תיחו ת
בעבודה, ביחוד עם ס מכויו ת או בוסים. כד אי
להימנע מלהעיר או לב קר,
יש מי שעומד לציד־כם
ותומך בכם ללא
ידיעתכם, אך זה ל א מי
שא תם חושבים. הידי דים
שעליהם אתם סו מכ
י ם -דווקאאלהמ סו כנים
לכם עכשיו, אל ה.
עלולים לגרום לכם נז ק
בגלל קינאה, וגם אפילו
ללא כוונה מראש. אי־הבנו
ת רבות מ אפיינו תאת התקופה. ב־29
וב־סג בחודש אתם עלולים לחלות קשה.

פיד על תזונה נכונה ופעילות גופנית וספור טיבית.
מצב
זה מראה לא רק על בעיות בריאות
שעלולות להציק לבני המזל עצמם, יתכן
שהם יצטרכו לטפל בבני מישפחה הזקוקים
לטיפול ועזרה, כ ן שהשנה הם לא יוכלו שלא
להיות מעורבים בענייני בריאות, שלהם או
של אחרים.

• ומה שבינו לבינה
שנת 1987 תהיה מאוד חשובה לאותם
הקריירה תו פסת מקום חשוב השבוע, אולם
לא הבל זורם כפי שהייתם רוצים או לפי
המתוכנן. בעיות שאותן
לא צפיתם מראש מ עכבות
את הפרוייקטים
שזרמו עד עכשיו ללא
הפרעה. שותפים שעלי הם
ס מכתם, או אולי א פילו
בני הזוג, מערימים
קשיים ולא מתוך כוונה
רעה -אלא בגלל קוצר
הראייה שלהם לגבי
הטווח הרחוק. ובכס פים
מצבכם עומד להשתפר, וזאת בתנאי
שתגלו אורך רוח ולא תפעלו בפזיזות.

השבוע תחושו בהקלהמ סויי מ ת לעומת ה חודש
ה אחרון. זה לאמ תיי ח ס למצב הכספי.
שממשיך להיו ת בעייתי.

אך ב תחומים א ת רי ם ו־בהרגשה
הכללי ת י הי ה
לכם קל ונעים יותר.
בעיות עיניים מ ט רידו ת

אתכם, עליכם לגשת ו לטפל
בעניין, י תכן שבעוד
חודש תרגישו ב הקלה,
אך רק ב תנ אי
שיהיה טיפול נכון. נ סי עה
לחרל או ק שרים עם
מישהו ה שוהה שם עלולים להתעכב. ק שרים
שבהם אינ כםב טו חי ם -כד אי לבחון שוב.

מצב התח וכן ההרגשה הכללית די קשים.
הבריאות אינה טובה, בעיות ישנות שבות
להציק לכם ואתם נו טים
להזניח א ת עצמכם
ולהתעלם ממה שקורה.
בעיות כספים שלכם,
של המישפחה או של ה עסקים
עלולות להכניס

אתכם למתח, יש פית־רון
לכך אך לא בטווח
המאוד קרוב. צריך ל (
2גנוניו ב ר ־
המתין ל־ 17 בחודש
20בדצננר
הבא לפני שמבצעים
צעד דראס טי. בשורה מ שמחת הקשורה
לנסיעה ל ח דל תגיע ב־ 29 או ב־ 30 בחודש.

עקו1

שמתייחסים ברצינות לקשרים עם בני המין
השני. זו תאפשר לסרטנים רבים להקים
להם בית, או, לפי הסדר המקובל -להכיר
את אותו אדם שעימו ירצו לחלק א ת חייהם
ולבנות את מי שפחתם. סרטני ם רבים יינש או
השנה. מלבד החוד שים נובמבר ודצמבר,
שבהם אפשר להשתעשע בהרפתקות לא
רציניות ובלתי״מחייבות, כל השנה בהחלט
מחייבת או ת ם להתיי חס ברצינות לקשרים
שיווצרו, או שכבר קיימים.
שנת 1988 תבי א עמה שינויים מהפכניים.
זה לא קורה מיד עם תחילתה, אך במרוצת
השנה זוגות נשואים יצטרכו ל התמודד עם
מצבים חדשים, ואפילו עם משברים לא
קלים. זה ידרוש מהם לשנות א ת היחס
והגישה לבן הזוג, אך לא נראה שיביא דווקא
לפרידה -משברים צפויים, אך לא פרידות
סופיות.
בעניינים אלה יש להזכיר שתמיד אפשר
למצוא א ת היוצא מן הכלל, מאחר שהמפה
האישית מורכבת יותר, ומתחזית מסוג זה,
שמתייחס ת רק לבני מזל-השמש (במיקרה
זה: סרטן) ,אי״אפשר לתאר א ת מצבו האישי
של בל פרט, על כן צריך לקבל את הסקירה
הזו בפרופורציות הנכונות ולא להסיק מס קנות
סופיות
ה־ 25 וה־ 28ה ם הי מי ם שבהם ל א כד אי
לתכנן דבר ־ פשוט הכל יק ר ה להיפך. או
לפחות שונה מ מה שתוכנן.
אל ת תיי ח סו ברצינות
גדולה מדי לכל
מה שקורה, זוהי תקופה
מ אוד מ תו ח ה עבורכם,
וצריך לדעת לק בל אותה
בפרופורציות הנכו נות.
בני הזוג די מכבי דים,
נראהכ אילו לעו לם
אינ ם מסוגלי ם לגרום
לכם הרגשה טובה.
אולי הגיע הז מן ל ה בי ט יותר רחוק, יש מי
שמצפה לכם ומעוניין להתחיל בקשר חדש.
עכשיו כבר אין ברירה, אי אפשר לברר
ולחפש א ת הרצוי לכם, המציאות מחייבת
אתכ ם לקבל את העוב דו
ת ולפעול לפיהן. ה חודש
הקרוב יהיה מא מץ
וקשה, לא תוכלו
לשבת ולצבות לשינויים
או להצעות נעימות מ בלי
שתכניסו א ת עצמ כם
למיסגרת מחייבת.
קשה להאמין שהמצב
הנוכחי מספק אתכם,
אך הריחוף וההיסוס
וחוסר יכולת להחליט מבלבל אתכם, מבלי
שתהיו מודעים למה שקורה לבם בפנים.

ה־ 24 וה־ 25א בן מ תו חי ם ומרגיזים, שוב בני
המי שפחה או בני הזוג פועלים נגדכם. א בל
עכשיו אתםנמצ אי ם בעמדה
יותר נוחה ותוכלו
להכתיב אתה תנ אי ם.
מה־ 26 בחודש מצבכ ם
יותר נוח, ובני ה מין ה שני
מעוניינים בקירבת־כם,
אתזאת תוכלו לנצל
כדי להשיג יותר
בי ט חון במגעיכם עם
בני הזוג הקבועים. בסך
הבל זוהי ת קופ ה רו מאנטית,
אז נ סו לשכוח כל מ ה שהיה בז מן
האח רון וליהנות מבילויים ומה מון א הב ה.

מתי לאחרונה שחקת דומינו וזבית ב־ 50,000ש ״ח?
10ש חקני ח סינו נלהבים ״גרהל כי ס ם 50,000ש״ח
על ה מ קו ם( כ ל אחד לחוד) ועוד ישאירו 0ליוני פ ר סי ם
לזוכים האחרים.
זהו הפרס הראשון ״המגרד״ ביותר שהוצא ע״׳
חיש־גד, בדיוק כפול סהפרסה קודם.
מחיר הכר טיס נשאר כ שהיה 2.5ש״ח.
סך כל הפר סי ם 1,146,500ש״ח. סי ס ״ הזכיה כמעט
שלושה לאחד.

גרד גרד גרד וזכה.

החזה
של גיתית
ךםאם יחליטו השופטים כי כל
^ סיפורה של גיתית יזראלוב
הוא שקר אחד גדול, נשארת עדיין
השאלה המישפטית העיקרית -ה א
ם הבליחה התביעה להוכיח כי
גיתית היא שרצחה.
יתכן שהיא שקרנית חולנית, י-
תכן מ אוד שיש לה מה להסתיר ב פרשה
והיא מ שקרת ללא הרף. אבל
כל זה אינו תחליף להוכחה מעבר
לספק סביר כי היא היתה במקום
הרבו? והטביעה א ת בעלה, יוסף יז-
ראלוב. במכוניתו.
כבר מהיום הראשון לעדותה של
גיתית בבית־המי שפט ניכר היה כי
היא מתעמת על כל רגע. היא ציפ ת
ה לרגע זה, בו תוכל להישיר מב ט
אל שופטיה ולשכנע או ת ם בגירס-
ת ה. אול ם אישיותה ה תו ססת וה-
ס סגוני ת מ שתלטת עליה ועל עדו ת
ה. היא משיבה ת שובות ארוכות
ומסובכות, מעלה דברים שאינם ל עניין
ואינה נו תנ ת דעתה לסימנים
ששולח אליה סניגורה, מאיר זיו.
כבר בחקירה הראשית הסתב כה
גיתית בת שובות מוזרות, בחו סר
נכונות לתתאת שמותיהם של
הוובדים שאצלם היתה ברגעים ה קריטיים
של הרצח. ת שובותיה
עוררו צחוק והתרגשות בקהל. ש ׳
* ש אחיותיו של בעלה המנוח
ישבו בשורה השניה ולא חדלו ל התלח
ש ולהביע א ת דעתן על גיס־תן
לשעבר.
כאשד החל התובע, אברהם של,
ה ה מדי ת, לא היתה לו עבו ת.
גיתית לא ידעה להסביר
מדוע הגיעה ארצה דווק א ערב מתן
הנ ס ברבנות, ובכל זאת חזרה ל ח
ד ל שעות ספורות לפני כן. היה
לה ק שה להסביר מדוע נ תפס אצ לה
בצרפת סכו ם גדול בשקלים, ול עומת
זאתלא דווח כלל סכו ם גדול
בדולארים. ככל שדיברה יותר כף
הסתבכה יותר.
למרות שעיקר סיפורה של גי תי
ת נחשף כבר קוד ם לכן, היה
מעניין מ אוד לשמוע אותה, ולנסות
להבין א ת האשה הבלונדית המוז רה
הז א ת. בניגוד לחווה יערי, לא
פנע הכל א בגיתית. להיפף, נא שר
הוסגרה מ א מלי ה בחורף, היתה גי תי
ת רזה מאוד, עצמות לחייה בל-
סו ושערה היה קלוש ודליל. חזה
היה ק סג סן ועורה היה חיוור. כיום
הי א נראית הרבה יותר טוב. היא
השמינה, חזה גדל, עצמות לחייה
אינן בולטות כל-כך. שיערה מבריק
ומלא ועורה שזוף.
להלן קטעים מעדותה של גי תית,
כפי שנמסרו בבית־המישפט
ב ח קיר ה רא שית ונגדית.
• עדותה של גיתית בקשר לצ־ת
א ה של בעלה, שנחתמה על״ידי
ידיד ה יוסף מולר לפני עורכת־הדין
נחמול רך
בעדך ארבעה חודשים אחרי הנישואין,
סת אביו של בעלי והתחילו עניינים
במישפחה בקשר לירושה. הקריאו
*ז הצוואה של האב, ובעלי כעס מאוד,
כי רצה שיקנו דירה לאמו. היתה אז
אווירה כזאת של צוואות, והוא החליט
שהוא רוצה לכתוב צוואה. הוא ביקש
ממני שאתעניין בעורך־דין קרוב הבי־

תה. חיפשתי בדפי־זהב ומצאתי את
עורכת־הדין נחמה רן, שמשרדה היה
ברמת־השרון, הכי קרוב הביתה. לא
היכרתי אותה קודם.
התעניינתי בזכויות שלי ורצינו לכתוב
צוואה הדדית, שכל אחד ישאיר
את הכסף והרכוש לשני. אבל עורכת־הדין
החליטה לערוך שתי צוואות נפרדות.
קיבלתי ממנה את כל האינפורמציה,
בילבלתי לה את הראש כמה פעמים,
והיא ערכה את הצוואה.
ברגע האחרון, המנוח התחרט. הכל
היה מוכן ולא היה לי נעים, כי בילבלתי
לה את המוח והכל היה כבר קבוע, ולא
ידעתי איך לצאת מזה. בעלי לא הודיע
לי מראש שהוא מתחרט. אם הפגישה
היתה קבועה לשעה ,2אז הוא הודיע לי
בשעה 1שהוא מתחרט.
צילצלתי למולר(יוסף מולר, ידיד
של הנאשמת, שחתם על הצוו אהב שם
בעלה ).ואמרתי לו שיש לי בשבילו
הפתעה. הוא בכלל לא ידע מה
קורה. לקחתי את תעודת־הזהות של בעלי
וגם את הצ׳ק שהוא כתב. הוא היה
אדם מאוד מסודר ופדאנטי, והיה מבחין
אם הייתי לוקחת סכום כזה. אמרתי לו

(ימיתית: לפני כן
טו שלו כל הזמן. אחר כך זרקתי אותה.
לא תיכף. זה היה בידי כאשר עצרו
אותי בצרפת. שם לקחו אותה מתיקי.
אחרי שהחזירו לי את התיק, עשיתי בו
סדר וזרקתי את הצוואה. אני בדרך
כלל עושה סדר בארנק פעם בכמה זמן,
מתייקת את מה שחשוב וזורקת את
היתר. לא שאלתי אותו מדוע נתן לי
העתק של הצוואה, כי הצורה שהראש
שלו עובד לא עניינה אותי.
• על אמה:
אני לאמא שלי לא מספרת כלום.
רק קונה לה שמלות ושולחת לה פרחים.
אני לא רוצה להדאיג אותה. אמא

האםה חז ה גדלי
החברים שלי שאצלם הייתי ולא את
הכתובת שלהם. אני מודעת לבעיה
שזה יוצר. כאשר נחקרתי באנגליה,
היה לי עורך־דין. סיפרתי לו את האמת
והוא אמר לי :״עם אמת כזאת זה רק
ללכת למאסר־עולם.״ הוא אמר שאף
אחד לא יקבל את האמת הזאת, בלי
האליבי של החברים. לחצתי עליהם,
אבל הם אומרים לי שזו בעיה שלי.
אני לא יכולה להאשים אותם. זה
עניין של נקיפות מצפון. האמת היא
שהם קיימים, אבל לא מוכנים לבוא
ולהסביר.
• בחקירה נגדית:

השוטרת בצובת העידה: לגיתית היתה חזיה ולא חיה נסו.
גיתית מבקשת להוניה שלא לבשה חזיה וני היה לה נסו
שהצוואה ממילא מוכנה, וצריך לשלם
עבורה גם אם הוא התחרט. הוא נתן לי
את הצ׳ק.
אצל עורכת־הדין מולר לא אמר
כלום, רק אני דיברתי. הוא חתם על
הצוואה בשמו של בעלי.
כשחזרתי הביתה, שמתי את הצמאה
החתומה ליד המיטה ומחקתי את החתימה
שכתב מולה
ברגע הראשון, כשמצא את הצוואה
לא ידע איך זה הגיע. כשראה שאני
צוחקת, סיפרתי לו שלקחתי מישהו
אחר שיחתום, כי לא ידעתי איך לצאת
מזה. וגם כדי ללמד אותו שלא יבלבל
עוד פעם את המוח ויגיד שהוא רוצה
צוואות. החתימה שחתמתי היתה סתם
מעשה קונדס.
אחרי שהראיתי לו את הצוואה, אמרתי
לעורכת־הדין שהוא התחרט ואני
רוצה בחזרה את כל ההעתקים של הצוואה.
את הצוואה החתומה השארתי בארון.
אני לא מסדרת ארונות. בשבת
הייתי הולכת למוסיאון או לים, והאדם
היחיד שסידר את הארון היה מר יד
ראלוב.
בערב המיקרה, אחרי שחזרנו מ־היל
טון למכונית של המנוח, הוא אמר
לי שאחשוב טוב, שלא כדאי לי להתגרש
ממנו כי איפה אמצא מישהו שיקנה
לי כל־כך הרבה דברים. אבל אני הייתי
בטוחה במה שאני רוצה, וידעתי שאני
רוצה גט.
ליד האוטו הוא אמר לי :״חכי רגע,
יש לי משהו בשבילך״ ואז הוא נתן לי
העתק של הצוואה שהכינה נחמה רן. זה
היה אחד ההעתקים שהיא הכינה, כדי
שנקרא אותם לפני שאנחנו חותמים,
והוא נתן לי את ההעתק הבלתי חתום
הזה.
אינני יודעת אם הצוואה היתה באו
שלי
היתה הולכת למישטרה לוא ידעה
שבאתי ארצה בפספורט מזוייף. עם
אמי אני לא לוקחת צ׳נסים.
• על החברים שנתנו לה אתה כסף,
וכיצד הבריחה אותו מהארץ:
עזבתי את המנוח בערך בשעה 1בלילה,
ואצל החברים הייתי כ־ 20 דקות,
אצלם הדבקתי את הכסף. הדבקתי את
הכסף עם פלסתר, והם עזרו לי להדביק
אותו על הגב בפסים. אחר כך ירדתי
ולקחתי מונית לשדה־התעופה. הגעתי
לשם בערך בשעה .2.15 אני יודעת מה
היתה השעה, מכיוון שהיה לי שעון ושאלתי
מתי יוצאת הטיסה הבאה. הדלפק
שמוכרים כרטיסים היה סגור, ואמרו לי
שפותחים אותו בשעה ,3וכעת רק
.2.30
השוטרת הצרפתיה אמרה שהיא
עשתה חיפוש על גופי ותיארה את החדה
שלי. אבל אין לי בכלל דבר כזה
ששמו חזיה! אני לא לובשת את זה אף
פעם. רק כעת אני לובשת חזיה, כי מי
שלא הולכת עם חזיה מקבלת דוחות
(בכלא נווה־תירצה) אז לקחתי חזיה
מחברה ואני לובשת אותה.
השוטרת גם אמרה שיש לי חזה קטן,
אז הלכתי לרופא של הכלא כדי
שימדדו לי את היקף החזה.
הדבקתי את הדולארים לגב, כי אני
יודעת שיש חיפוש די יסודי בארץ,
וחששתי שישאלו איך יש עליי כל־כך
הרבה כסף. במיוחד שהייתי בארץ
פחות יי־ 24 שעות. כי למרות שבאתי
בפספי זר, יכולים לחשוד שאני
מעביו ת הכסף עבור מישהו. וגם
הכנתי לי סיפור, אם ישאלו למה אני
עוזבת את הארץ אחרי זמן כל כך קצר.
התכוונתי לומר שנגמר לי הכסף ורבתי
עם החבר שלי.
אני לא רוצה לתת את השמות של

לא חשבתי שאהיה כל־כך בלתי•
רצויה אצל החברים האלה. הבנתי מהם
שאני לא הייתי היחידה שאיתה עשו
עיסקי מטבע זר.
• על כספו של בעלה ועל בס־פיס
בכלל:
ישבתי בשדה־התעופה לבדי, היה לי
רק תיק־יד בצבע בורדו. היה עליי איזה
סכום כסף, אולי 500 דולארים, אבל זה
לא נחשב כסף. כשאני מדברת על כסף
אז רק לסכום העולה על 10 אלפים
דולר אני קוראת כסף.
כשנישאתי לבעלי המנוח, לא ידעתי
שיש לו רכוש. עד שבאתי לתדר
נת־המישטרה בארץ, וחקרו אותי, לא
ידעתי שיש לו סכום כסף גדול בבנק.
ער אז חשבתי שהוא חי על משכורת.
• בחקירה הנגדית:
מכרתי את הדירה ב־ 70 אלף דולר
והחזקתי חלק מהכסף בבית. חלק במכונת
הכביסה וחלק במקום אחר בבית.
את היתר החזקתי מחוץ לבית( .גיתית
מ ס רב ת לספר לבית־המי שפט היכן
ה חזי קהאת יתרת הכסף, למרות
עצת בית־המישפט) .המנוח מצא
במכונת־הכביסה את 8אלפי הדולר
ולקח אותם. לא חששתי שהוא יכבס
את הכסף, כי הוא לא ידע להפעיל את
המכונה. למרות שהוא עשה את כל
עבודת הבית.
• על שיחת־הטלפון -האחרונה
שלה עם המנוח:
״בשדה־התעופה התעניינתי בקשר
לטיסה וגם התקשרתי שוב למנוח. כי
עזבתי אותו די מדוכא וברוח קרבית.
חששתי שהוא יחשוב שהלכתי לישון
אצל אמא ויטלפן אליה ב־ 2בלילה.
אמי בכלל לא ידעה שבאתי ארצה. אז
הרמתי אליו טלפון בערך בשעה 2.40
ודיברתי איתו. כאשר באו ואמרו לי ש־ש₪0 ש שש9^₪₪

גיתית:
השבוע
הפאתולוגים קבעו מימצאים אחרים,
כאילו הוא מת קורם, התפלאתי מאוד.
כי אני דיברתי אתו בשעה הזאת, ואז
הרי עוד לא יצא מביתו, וגם לנסוע
לאגם מהבית לוקח עוד 25 דקות
לפחות.
בפירוש לא סיפרתי על שיחת
טלפון זו קודם בשום עדות, כי אני
חושבת שזה תפקידם של הפאתולוגים
להוכיח את האמת.
• על הגש והקשר שלו למועד
בואה ארצה:
״החלטתי לחזור ארצה לגט, כי אמי
נידנדה לי שעליי להגיע. בהתחלה חשבתי
שאבוא לכאן. יצאתי שבוע קודם
מאנגליה יחד עם הילדה לפאריס, לנוח
שם קצת, ולהגיע אחר כך לתקופת מה
לארץ. אבל ברגע האחרון ממש עלה
על דעתי שהוא יכול לקבל את הגט
לבדו. והתחרטתי ברגע האחרון. את
אנגליה עזבתי במטרה לבוא ארצה ולתאם
את הגט.
בכל זאת חשבתי, שמכיוון שכבר
הוצאתי את הילדה מבית־הספר ומכיוון
שאני צריכה לקבל בארץ כסף, אז אקפוץ
ואקח את הכסף. זה שהגעתי דווקא
ערב הגט זה מיקרי.
למנוח התקשרתי כי חשבתי שאולי
יחזיר לי את הכסף שהוא חייב לי.
• בחקירה נגדיים
״אני לא פתחתי תיק לגט, כי אני לא
חושבת שזה תפקידה של אשה להגיש
בקשה לגירושץ. אני לא הצעתי נישואין
ולא ביקשתי את הגירושין. לא שלחתי
את המיסמכים של הגט חתומים
מאנגליה, כי חששתי שהוא יתאבד,
הוא איים בכך. אני לא רוצה התאבדות
על המצפון שלי. אתה חושב שצריך
לקחת התאבדות על המצפון שלח ומה
עם הלמעלה, אחר־כח (מצביעה לש מיים).

על חקיר ת המישסרה:
במישטרה הם כיבדו אותי בדברים
טובים ושוקולד ואמרו לת ״את הולכת
למאסר־עולם, ל־ 30 שנה! בשבילך נסדר
שזה יהיה 30 שנד״ יש לנו פרוטקציה
אצל השופטת!״ כך עלה העניין
של 30 שנה ומאסר־עולם.
הם גם הביאו לי ראי ואמרו לי:
״תראי כמה שאת מכוערת, כאשר
תצאי מכאן בעוד 30 שנה — מי ירצה
אותך?״ אז אמרתי להם: כאשר אצא
בעוד 30 שנה אהיה בת ,70 אז מישהו
בן 80 ירצה אותי.
הם אמרו לי שהילדה שלי לא תרצה
אותי. אז אמרתי להם ששלושת הילדים
האחרים שלי ירצו אותי. לא נשארתי
חייבת להם, על כל שאלה אבסורדית
עניתי בתשובה אבסורדית.

אילנך, אלד; ש

מאחורי המירקע
פיטורים עדינים וזמניים
כל טכנאי הטלוויזיה קיבלו ביום
השישי בצהריים מיכתב אישי, על גבי
נייר־סטנסיל, מאת עמרם עמר,
סמנכ״ל רשות־השידור לענייני כוח־אדם.
המיכתב מפרט את החלטת הוד
עד־המנהל של הרשות להשבתת־מגן.
נאמר בו, בין השאה
״לאור מצב־דברים זה מחליט הוו־עד־המנהל
להפסיק את עבודתם של
העובדים בטלוויזיה, בדירוג הנדסאים
ומהנדסים, החל ביום , 19.6.87 שעה
. 14.00 לעובדים אלה לא ישולם שכר
בעד התקופה מיום זה ועד ליום שובם
לעבודה מלאה ותקינה. כתוצאה מכך
לא ניתן יהיה לקיים את השידורים
בטלוויזיה.
״על יסוד החלטת הוועד־המנהל
הנ״ל הנני להודיעך כי מיום 19.6.87
שעה 14.00 אינך נדרש עוד לבוא
לעבודה ברשות־השידור, וכי לא
ישולם לך שכר מיום זה ועד ליום
שובם של כלל העובדים בדירוג
ההנדסאים והמהנדסים בטלוויזיה לעבודה
מלאה ותקינה״.
עם חידוש השידורים ביום השני
בלילה יתחיל הוויכוח על תשלום
השכר עבור ימי ההשבתה.

מזה תקופה משדרת התחנה הצבאית
מיבזקים בכל שעה בחציה, במקום
פריצות לתוכניות, כמו שהיה נהוג
בעבר. בעיקבות השבתת רשות־השי־דור,
החליטו בגל״ץ להרחיב את מתכונת
מיבזקי־החצי גם מעבר לשעות
הרגילות, כלומר מעבר לשעה 7בערב.
אנשי־גל״ץ אינם רואים פעולה זו
כשבירת־שביתה. הם נשענים על בקשתה
של הנהלת הרשות לשדר מיב־זקים
בכל שעה עגולה, וגם על רצונו
של הציבור לדעת חדשות, והם מספקים
אותן.

הטלוויזיה החינוכית הקליטה ביום
השישי בבוקר, כרגיל, תוכנית של מו סף
המוספים.
באותו היום בצהריים הודיעה ההסתדרות
כי היא משביתה גם את שידורי
הטלוויזיה הזאת כמחאה על השבתת־המגן
של הנהלת־הרשות את הטלוויזיה
הכללית.
מוסף ה מו ספי ם לא שודר.
בתוכנית שלא שודרה היתה המשוררת
ציפי שחרור כמראיינת אורחת,
והתארחו בה עמוס מוקדי, שכתב ספר
בשם צמא על הנביא עמוס, ד״ר שמאי
גילר, רופא כירורג, שהוא גם צייר בש־עות־הפנאי
והמצייר לבבות שבורים, ואדם
שהיה ברכבת־הניצולים של ישראל
רודולף קסטנר.

כן 1דא

מאחורי המיקרופון
לא שוברים שביתה!
ביום הראשון בבוקר פנה מיכה
ינון, יו״ר הוועד־המנהל של רשות־השידור
לנחן ין שי, מפקד גלי צה־ל.
בפנייתו ביקש ינון שגל״ץ תשדר
מיבזקי־חדשות בכל שעה עגולה.
שי שקל את הפניה בכובד־ראש.
הוא התייעץ עם מפקדיו בצה״ל ועם
יועצים מישפטיים, ולבסוף החליט שהיענות
לפנייתו של יו״ר הוועד־המנהל
תיחשב כהתערבות בסיכסוך־העבודה
ברשות־השידור.

זו הפעם הראשונה ששני כלי־וד
תיקשורת האלקטרוניים האלה משתפים
פעולה ביניהם.
המיבצע התאפשר תודות לחברות
מיוחדת במינה בין דני קרפל, עורך
מוסיקה בגל־ץ, לבין צ׳יק קוריאה.
השניים הכירו זה את זה לפני שנים
אחדות, משום ששניהם פעילים בסייג־טולוגיה,
והם התיידדו מאור.
לפני זמן לא־רב הוציא קוריאה
לשוק תקליט חדש. הראשון שקיבל
את הקלטות השירים בכל העולם היה
דווקא קרפל, וגל־צ היתה התחנה
הראשונה בתבל ששידרה את המוסיקה
של התקליט החדש, עוד לפני שיצא
לשוק.
בגלל הקשרים המיוחדים האלה
קיבל הפעם קרפל את הקלטת המופע
ממדריד, בצירוף סרט הווידיאו. כשבידו
הסרט הלך לטלוויזיה החינוכית,
יצר את השידוך, וכך אפשר יהיה
לשמוע ולראות את קוריאה והלהקה
ביום החמישי, ב־ 4אחרי־הצהריים,
ברשת האף־אם של גל״ץ ובטלוויזיה
החינוכית.
קוריאה עצמו, אגב, יגיע לארץ
ימים אחדים אחר״כך, כרי להשתתף
בחג־המוסיקה בשפיים.

חברים הגיש לרמלה

מה שלא נראה

בשבוע שעבר נפגשו במסיבה בתל־אביב
אורי סורת, מנכ״ל רשות־השידור,
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה
ויאיר שטח, מנהל חטיבת־החדשות
בטלוויזיה. השלושה התווכחו ביניהם
על ראיון ששודר בערב הקודם בטלוויזיה
בתוכנית חדשות־הלילה. מנשה
רז, עורך ומגיש התוכנית, ראיין
אב שכול ממילחמת־הלבנון, שיצא נגד
המילחמה וההנהגה. הוא חזר על דברים
שאמר באותו היום בבוקר, באזכרה לחללי
המילחמה.
פורת אמר שלא היה צריך להביא
אותו לאולפן, מכיוון שאינו משקף את
דעתם של כל ההורים השכולים. הוא
הוסיף כי אילו היו הדברים מובאים
בשידור מבית־הקברות, הוא היה מחייב
את השידור, אך שלל את הבאת האיש
לאולפן.
שטרן ויבין היו דווקא בעד הבאתו
של האיש לאולפן חדשות־הלילה,
ואמרו כי זה היה המעשה הנכון לעשות
מבחינה עיתונאית.

ארכיון העולם הזה

שידור

ח״כ דמון
ב שטח הגדול
שי גם הסביר שבסוף השבוע, שישי־שבת,
לא שידרה התחנה הצבאית
מיבזקי־חדשות, מכיוון שאינה נוהגת
לעשות זאת גם בימים כתיקונם, כאשר
קול־ישראל אינו שובת.
לגלי־צה־ל הגיעו בימי״השביתה
מאות קריאות של מאזינים שביקשו:
״תנו לנו חדשות!״
המאזינים נתלים בגלי־צה״ל כבק־רש״הצלה,
מתוקף היותה התחנה היחידה
המשדרת גם שידורי אקטואליה
וחדשות, במתכונות שונות.
ביום הראשון נערך בגל־ץ יום־
שידורים מיוחד לכבוד שבוע הספר.
אלה היו שידורים שעסקו בספרים,
בסופרים ובסיפרות. עובדים אחדים
בתחנה הציעו לשנות את מתכונת יום״
השידורים המיוחד לטובת המאזינים
הרבים שאינם מעוניינים רק בתרבות
כבדה. הם הציעו לשנות את שידורי
אותו היום, או לחילופין לפצל את
שידורי התחנה לשתי רשתות — אי־אם
ואף־אם, ולשדר באחד הערוצים
מוסיקה. אך שי פסל את הרעיון כדי
שלא ייראה כאילו צה״ל, באמצעות
תחנת־השידור שלו, מנצל את המצב
ומתערב בסיכסור״העבודה.

חברים מהסיינטולוגיה
הטלוויזיה החינוכית (לשעבר הלימודית)
וגלי־צה״ל יערכו שידור סטריאופוני
בוזמני של הופעה של צייק
קו רי א ה והאלקטריק בנד, שהוקלטה
בשנה שעברה במדריד שבספרד.

ח״ב חיים רמון הוא האורח בתוכנית
הבאה של מראה מקום, שאותה
עורכת שרה דורון בגלי־צה״ל.
בתוכנית מבקשת דורון מן האורח
שיקח אותה למקום מסויים בארץ,
ויספר סיפור על המקום. רמון בחר
ללכת ליפו, לשכונה שבה גדל, שנקראה
אז ״השטח הגדול״.
״כל העיר היתה מיגרש־מישחקים
אחד גדול, וילד שגרל כאשר השטח
הגדול הוא מיגרש־המישחקים והים
הוא בריכת־השחיה שלו, קשה לו לבוא
בטענות״.
רמון מסתובב בליוויית המיקרופון
גם בנמל־יפו, בבית־החולים הצרפתי
שבשכונה וליד השעון, ונזכר בחברים
מאז :״חלק מהחברים שלי לא הגיעו
לכנסת, אלא למקומות פחות סימפטיים,
כמו תל־מונד ודמון, ואפילו רמלה.
דווקא חלק מהנערים היותר-
בולטים הלכו לכיוונים של פשע, כי
פשע היה אחת האופציות של נער
שגדל בסביבה הזאת.״
התוכנית תשודר ביום השישי ב־5
אחרי״הצהריים.

בתוככי הר שות
הרכב חדש
לוועד המנהל
הוועד־המנהל של רשות־השידור
מסיים את תקופת־כהונתו המוארכת ב־
30 בחודש יוני.
יצחק נבון, שר־החינוך והשר
הממונה על הרשות, הודיע כי לא
יאריך בפעם נוספת את כהונתו של
הוועד. בינתיים החליטה הממשלה,
באופן עקרוני, להגדיל את מיספר
חברי הוועד־המנהל משיבעה ל־ . 11 כך
יהיו בוועד חמישה חברים מגוש
המערך, חמישה מגוש הליכוד ואחד
מהאו״ם, כלומר מהמפד״ל.
המערך והליכוד יעניקו כל אחד
מקום משלהם לאופוזיציה־מטעם, זה
משמאל וזה מימין.
כמו שנראה כרגע, יהיו חברי־המערך
בוועד רוני פיינשטיין,
המכהן גם היום בתפקיד, ישראל
פלג, שהוא מועמד המערך לתפקיד
יו״ר הרשות(כמו שהודיע עוזי ברעם,
מזכ״ל המיפלגה, וגם השר נבון) ,רפי
אלול, ראש־מועצת מזכרת־בתיה, ר״ר
דינה גורן מר״ץ, ועוד אדם אחד,
שעליו עדיין לא הוחלט.
שאול עמוד, היום חבר־ועד מטעם
הליכוד, הוא מועמד מיפלגתו לתפקיד
המישנה־ליו״ר, במקום דויד
אדמון, המכהן כיום בתפקיד זה.

ענ ת סדמסטי ₪

^ א להתקרב אל הקבר הפי
תוח״ צעק שוב ושוב הקברן.
״האדמה רכה, עלולה להיות כאן
מפולת!״
הצעקות האלה, יותר משנועדו להזהיר
מפני סכנה ממשית, כמו התריעו
על מצב שקיים ממילא. כי רחל איתן
היתה אחת מסימניה הבולטים של תקופה
,״וכשמתה לקחה איתה את התקופה
ההיא, משאירה אחריה תחילתה של
מפולת,״ אומרת אחת מידידותיה.
רחל איתן נולדה ב־ 1931 בתל-
אביב. סבה מצד אביה היה מראשוני
מובילי הזיפזיף בתל־אביב הקטנה.
אחר־כו הקים את ש.ל.ב — חברת תר
בלה גדולה.
אביה, יעקב ליטאי, היה איש מפ״ם
נלהב. הוא נשא את אמה לאשה כששניהם
היו צעירים מאוד, ומייד גרר
אותה אחר רעיונותיו.
״כמה ימים לפני שנולדתי כבר
צעדתי בהפגנות האחד במאי ״,אמרה
רחל בראיון עיתונאי.
כשהיתה בת 7התגרשו הוריה. אשה
אחרת ופרשיות־אהבים נפתלות היו
מעורבים בגירושים. הבנות, רחל ר
דליה, עברו לרשותו של האב.
50 שנה חלפו מאז, אבל הפרידה
ההיא חזקה מהזמן. גם אל מול הקבר
הפתוח הקפידו הוריה של רחל שלא

להתקרב זה לזו, לא לנחם, לא לשתף
זה את זו באבלם.
האם, קשישה בשימלה חומה, פיר־חונית,
שיופיה עדיין ניכר, מיררה בבכי
לימין הקבר. לרגליה של רחל המתה
ניצב האב. נמוך־קומה, אפו סולד, הליכתו
גאה.
יעקב ליטאי מיהר לשאת אשה
שניה. היא ילדה לו את דני ליטאי. וכמו
באגדות, לא אהבה את בנותיה החורגות.
רחל ודליה נשלחו לפנימיה דתית
בבני־ברק. ארבע שנים, מגיל 8עד , 12
למדה רחל בפנימיה.

20 שנים אחר־כך פירסמה את סיפ־רה
הראשון, ברקיע החמישי, בו היא י • *
מספרת על מאיה הרמוני וקורותיה במעון
המוזנח, העבש, הרחק מהוריה,
מחייה הקודמים.
מתוך הספר, פרק עשרים ושניים,
האב בא לביקור:
״הוא אינו רואה מאומה: את ביטנה
הרפויה של המיטה, את השמיכה הדהה,
הממורטטת, את הסדינים המזוהמים,
את הקפיצים שניתקו ושמטו לריצפה,
את המיזרון שהספיק להקיא את
מרבית הקש מביטנו, את ציורי רנד
הפשפשים על הקירות, את הטיח
שנשר ונשר עם כל טריקת דלת. היא,
מאיה, שוב אינה חשה בכך. אבל הוא
— חובה עליו לראות, להריח את

ריחות העיפוש והשתן שהיא עצמה
שוב אינה נינוחה בלעדיהם.
רחל איתן מיעטה לדבר על התקופה
ההיא. אפילו חברות שנחשבו קרובות
למדו לראשונה על המוסד מתוך קריאת
הספר.
עדיה של אותן שנים כבר הלכו לעולמם.
האם החורגת נפטרה. כמוה גם

דליה

כתיבה בבית־הקפה

^י תן חזרה לתל־אביב חזקה יותר,
\ £שונ ה .״עם כל ההתנגדות שהיתה
לי לבית־הספר עצמו, הרי מבחינת עומק
הלימודים, שפה ותרבות הוא נתן לי
מיקדמה גדולה,״ אמרה בראיון עיתונאי.
היא
שבה ושקעה בכל מה שהיה
טיבעי לה, קרוב ומובן. היא הפכה לחניכה
בשומר הצעיר, למדה בסמינר
לוינסקי ופגשה את דן איתן.
החיים נראו אז יפים ומלאי הבטחות.
רחל, בלונדית, יפהפיה, פעילה במפ״ם,
שהתה כשנה בהכשרה של השומר־ה־צעיר
בקיבוץ אילון. כשחזרה לתל־אביב
נישאה לדן. היא היתה בת . 19
מורה. הוא היה בן .20 סטודנט בפקולטה
לארכיטקטורה.
הם גרו בדירה שכורה סמוך לשדרות
רוטשילד, גידלו את עומרי, בכר
רם, ועסקו בפעילות פוליטית. רחל הי־תה
נלהבת יותר.
יאירה גנוסר, משוררת ומבקרת
סיפרות, חברתה באותם ימים :״היינו
בחטיבה הצעירה של משה סנה,
השתתפנו באינספור הפגנות, דיונים,
ויכוחים. ב־ 1953 פרשנו ממפ׳׳ם ועברנו
למק״י.
״רחל היתה עיתונאית בעיתון של
האגודה לקישרי ידידות ישראל־ברית־המועצות.
היא השקיעה הרבה מזמנה
בפעילות הזו, והאמינה ברוסים ובחשיבה
הלניניסטית.
״אבל אחרי הוועידה ה־ 20 של

השני והבת המוטל(עם בעלה)

האם(עם ידידה) בהלוויה

.הייתי שלימזלית בכל התחומים -חוץ מהכתיבה!־
קטן. היו כאלה שלמדו את השירים
שלי בעל־פה״.
באפריל .1962 ארבע שנים אחרי
שהתחילה בכתיבתו, יצא הספר ברקיע
החמישי.
אהוד בן־עזה ״הספר שלה חולל
מהפכה. פיתאום קמה סופרת לא ידועה
וכותבת סיפור חי, אמיתי, בשפה רגילה,
בלי סמלים נפתלים. כל הפרות
הקדושות של הסיפרות העברית כתבו
עד אז בסימבולים קשים להבנה. והנה
ספר פשוט אבל טוב. זה היה זעזוע
לקהילה הסיפרותית.״
מישהק המיטות
^ בים מהם היו שם, בבית־הקברות
1בנחלת־יצחק. משה שמיר, חנוך
ברטוב, יעקב בסר, חיים באר, חיים
גורי, אריאנה הרן, יאירה גנוסר, ט׳
(טשרני) כרמי, אהוד בן־עזר ואחרים.
באו לראות מי הגיע ומי לא, ולמה.

האלוהים ״.לפני ארבע שנים ברחה
להודו, בעיקבות התאבדותו של אחד
מחסידיה. בכפר בוגדייה שעל אחד
מיובלי הגאנגס מתה ממחלת הצהבת.
באותו זמן ממש ניהלה אביבה ש״ץ,
הלא היא רחל איתן, פרשת־אהבים עם
בנימין רמרז, אלוף פיקוד הדרום —
אלוף דמיוני, הדומה בצורתו החיצונית
לאלוף אברהם יפה, בתולדות חייו
לאלוף צבי זמיר, בצורת דיבורו למשה
דיין ובמותו הפיתאומי לאלוף אסף
שמחוני.
והיה גם מנצח תיזמורת צרפתי, מי״
של זאווטיני, שמביני־דבר טענו כי הוא
פייר ווסקובו, נגן קרן ראשי בתיזמורת
הפילהרמונית.
מישחק המיטות המתחלפות, האמיתיות
והדמיוניות, הביא לגירושין.
להלוויה הגיע דן איתן בחברת מימי,
חברתו ואם בתו.
צנום, מקריח, בחולצה מפוספסת וב־מיכנסי
ג׳ינס, הקפיד להתרחק מהקבר
ומצלמים שאפפו אותו .״נפרדנו לפני

לבת. חמוטל — ״טולה״ בפי חבריה
— ,30 מעצבת תעשייתית, אם לבן.
בניו־יורק נולד יהונתן, היום בן . 16
נער נבוך ומבולבל. ניצב לצד אביו,
לוחץ את ידי הבאים להלוויה, עשרות
אנשים שמלטפים אותו בחיבה, והוא
אינו מכיר אותם.
ועוד בניו-יורק: רחל איתן־פישמן
למדה סיפרות עברית עד לתואר של
דוקטור, שימשה כמרצה לסיפרות עברית
ויידיש באוניברסיטת הו פסטרה
בלונג־איילנד כפרופסור מן המניין.

כתבה ספר שלישי, על קבוצת שמאלנים
צעירים בתל־אביב של שנות ה־

בשנים האחרוונת נדמה היה כי החיים
מקבלים צורה קבועה, כמעט סופית,
של שלווה וסדר. איתן היתה
עורכת של ביטאון הדסה, הירצתה
בכל רחבי ארצות־הברית. סיפרה הראשון
תורגם לאנגלית.
ופיתאום, בפגישה עם חברים ישראלים,
לקתה בשבץ מוחי. שלושה שבועות
היתה מחוסרת הכרה, ואז מתה.

ציון צפריר. העולם הזה

הבן יהונתן

הבעל הראשון דן איתן ()1963

״בפעם הראשונה, בית אמיתי...־

״אשה צעירה יפה ואר כי טקט מצליח..

המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית
(שבה נחשפו פישעי סטאלין) קרה לה
משהו. היא התאכזבה מהרעיון הקומוניסטי
ופרשה מהמיפלגה״.
״ומאז שעזבתי את המיפלגה יש בי
התנגדות עמוקה לכל סוג של התארגנות,״
אמרה איתן שנים אחר־כו.
חייה אחרי המיפלגה נעו סביב הבית
והחברה התל־אביבית. נמרוד אשל:
״היא ודן היו דמויות בוהמיות, חלק
חשוב של החברה בתל־אביב. היא היתה
צעירה ויפה, הוא ארכיטקט מצליח,
וכולם אהבו להימצא במחיצתם״.
פיתאום, כמעט בחשאי, התחילה
רחל איתן לכתוב. בבוקר, אחרי שעומרי
נשלח לגך הילדים, נטלה עימה
כמה מחברות בית־ספר, התיישבה בקומה
השניה של קפה פראק, בפינת
בן־גוריון־דיזנגוף, וכתבה.
״אדם שנכנסה לו המאניה של הכתיבה
קשה לו להשתחרר ממנה,״ אמרה
.״אפילו כשהייתי עוברת חוויה
מסויימת כילדה, הייתייחושבת שיגיע
יום ואכתוב על זה פעם. היות והייתי
שלימזלית בכל התחומים, ידעתי שבתחום
הזה אוכל לעשות משהו. בכיתה
בית וגימל היה לי כבר קהל מעריצים

רחל, שהיתה אחת מהם על־פי
ההגדרה, טרחה אינספור פעמים לומר
כי אינה שייכת אליהם, כי אינה בת
לחוג מסויים או לאסכולה זו או אחרת,
כי היא זאבה סיפרותית בודדת.
בעוד חייה הסיפרותיים פרחו, החלו
חיי נישואיה לקמול. סיפרה השני,
שידה ושדות, שיצא לאור 12 שנים
אחרי ברקיע החמישי, חושף את
התקופה ההיא.
גיבורי הספר, אביבה ואמנון ש״ץ,
הלא הם רחל ודן איתן, מנהלים פר־שות־אהבים
סוערות הרחק ממיטתם
המשותפת.
כל הארץ עסקה אז בפיצוחים ד
פיענוחים. מיהי הדמות האמיתית המסתתרת
מאחורי הגיבור הסיפרותי. המלאכה
היתה קלה, בעיקר בשל פירסומן
הרב של הדמויות המציאותיות.
האשה ששבתה את ליבו של דן
היתה רינה שני. אז משוררת צעירה.
היא עברה להתגורר ביפו, במחיצתו של
דן, הרתה וילדה את תמר, היום בת ,21
ציירת, אינה מתגוררת כארץ.
כמה שנים אחר־כך נטש אותה דן
איתן לטובת מימי, ציירת. רינה שני
הפכה לריין שיין, מנהיגת כת ״אצבע

25 שנים. שוב אינני חלק מהחיים
שלה. טיבעי, כמובן, שיש בי רגש
לאשה שהיא אם ילדיי, שהיתה חלק
חשוב מחיי במשך 12 שנים. בשנים
האחרונות, אחרי שהצטננו הכעסים הישנים,
שמרנו על קשר מסויים.
״היא היתה חכמה, רגישה, מלאת
חוש־הומור, מופנמת בכל מה שקשור
ליחסים העמוקים, אבל פתוחה וחברותית
בחיי היום־יום. נדמה לי שגם
בשנותיה האחרונות שמרה על משובת־נעורים״.
תצלום
מישפחתי: במרכז, שקועה
בתוך כורסה, רחל איתן, לימינה גבר
כסוף־שיער, מביט בה בחיבה. לשמאלה
נער יפה־תואר, גבה־קומה, נועץ מבט
שובב במצלמה.
זו היתה מישפחתה השניה. ארבע
שנים אחרי גירושיה נישאה רחל איתן
לג׳רי פישמן, כימאי אמריקאי. היא
נסעה אחריו לניו־יורק. חמוטל היתה
אז בת ,9עומרי בן . 14 הם ניסו לחיות
בביתה החדש ולא הצליחו. מנהטן
היתה זרה ומשונה. הם חזרו לארץ.
היום עומרי בן ,53 אדריכל, אב

פרופסור איתן בניו־־יורק ()1986
הכתיבה הי אסם משכר. ק שה לה שתחרר מ מ נוי

״אוכל אנחנו לא נותנים. רק שתי

הכוונה למשהו אחר״.
פה נותק הטלפון בעצבנות.

הווו^ 0ח 1ה

״אנחנו שולחים בחור או בחורה, מה
שתרצה, לבית־מלון או לביתך, במחיר
40 שקל ל שעת לא כולל נסיעות״.
״אני רוצה גבר להרפיית״
(היסוס קל) ״מהסוג שאתה רוצת
אני לא חושב שגבר יסכים״.

חקו את מנו!
העישי בתל־אביב.
וובם
מספקים בעיקר
ש ו ות ׳ מין
ץ ץ כוני״העיסוי ההולכים ומתרבים
^ /כ פי ט ריו ת אחרי הגשם, משמשים
ברובם כמכונים לפעילות מינית. ברבים
ממכונים אלת המסאז׳ משמש ל*
הסוואה
בלבד.
עובדה זו עולה מתחקיר העולם
הז ה ברוב מכוני־העיסוי בתל־אביב.
מדי יום שישי מוצפים עיתוני סוף־
השבוע בעשרות מודעות קטנות, המבטיחות
״מסאז׳ מענג ומהנה״ .הנוסח של
המודעות מגוון :״נערה ביישנית (או
נערה נועזת) תפנק אותך״ .או :״סקסית
חלומית תגשים את כל מישאלותיו״
— מודעה שאינה מותירה מקום רב
לדימיון לגבי סוג הפינוק.
להלן מיבחר־מודעות, בתוספת פרטים
על המחירים במכונים. בעלי־המ־כונים
פוחדים מאוד מהמישטרת האוסרת
קיום מגע מיני בתשלום במכונים.
לכן הם נזהרים במתן הפרטים בטלפון.
הם משתדלים לתת כמה שפחות
פרטים, ולדבר ברמזים בלבד. לשאלה
״מה כולל הטיפול?״ הם עונים לרוב:
״הטיפול כולל הכל!״ מישפט מבטיח.
יש גם האומרים :״תבוא, נדבר במקום!״
אם מתקשרים למכודעיסוי, ר
אומרים שאין ״הרפייה״ — אל דאגת
במכון עצמו מדברים — ועושים —
אחרת. צריכים רק להגיע לשם.

• בטלפון 338497־ ,053המבטיח
גברים ונשים למסאד,
התקיימה השיחה הבאה:

• מודעה :״צעירה נאה ושובבה
תפנק אותך בביתך, טלפון
״.296416
״שלום. את השובבה, בבקשת״
(קול גברי) :״זה אני מסדר כאן את
העניינים. אני שולח לך אותה ב־60
שקל לשעת״
״ומה אני יכול לעשות איתה?״
״אני שולח אותה למסאז׳ .מצירי
תטוסו לאילת״.

• בטלפון 454713 עונה קול
מנומס ועדין, האומר:
״אצלנו 25 שקל לחצי שעת כולל
סאונה ומיקלחת. כן, בהחלט, אפשר גם
יותר מעיסוי. פרטים רק כאן. תבוא
ונדבר. שלום״.

ביקור במכונים
• מודעה, :מסאז׳ מבחורות
נאות וחטובות, באינטימיות,
טלפון .611196״
קול נשי מפרט יותר :״המחיר 45
שקל לשעה למסאז׳ עדין או מיק־צועי.״

יותר ממסאז׳?״
״תבוא, אז נפרט לך.״
״אני אוהב שמנות. יש לכם שמנות
במכון?״
״כן יש לנו. תבוא נדבר על הכל.
הכתובת שלנו אלנבי , 106 קומה שניה.
שלום״.

• מודעה :״מסאז׳ מחטובות,
שיגשימו את מישאלותיך בבית
ובמלון. טלפון.886848 :״

״אנחנו נותנים בחורה ב־ 60 שקל
לשעה, לא כולל נסיעות. רוצה יותר
ממסאז׳? זה תלוי בבחורה. המחירים
להרפייה מגיעים עד 250 שקל. זה
תלוי בסוג ההרפייה.״
״הבטחתם במודעה להגשים חלומות.
אני חולם שמישהי תמצוץ לי״.
״זה אינדיווידואלי לכל בחורה. יכול
להיות שהיא תסכים.״

• מודעה :״מיבצע! 15 שקל
מסאז׳ ,צוות חדש. טלפון:
.203683״
״לכמה זמן המסאז׳?״
״לחצי שעה. המחיר לשעה הוא 30
שקל. תבוא לכאן ואז נדבר״.

תהיי יפה, חה 1ד
כיצד מתקבלים לעבודה במכון עיסוי? מה הקריטריונים
לקבלת העבודה. ואילו תכתות דורשים מהמם־
ז׳יסטיות?
״למישרד העוסק בפרוייקטים מיוחדים — דרושות
בחורות עם ראש טוב, טלפון .׳ 614074
מודעה בנוסח זה התפרסמה באחד מעיתוני סוף־
השבוע. מה עומד מאחורי הניסוח המעורפל?
פשוט מחפשים מסז׳יסטיות.
נשים המחפשות עבודה נתקלות לא־אחת במודעות
משתות מהסוג הזה. אחרי הבירורים מתחוור שמדובר
בעבודה כמסז׳יסטיות.
עידית ואילת, שתי בחורות יפות, נענו למודעה. עידית
היא, אגב, בחודש השביעי להריונה. בשיחת״טלפון עם
המיספר שהוזכר במודעה ענה להן קול גברה ״המדובר
בשרותי־ליווי.״ יותר פרטים הבטיח לתת בשיחה פנים־
אל־פנים, לא בטלפון.
הן הגיעו לכתובת שניתנה להם: דרו פתח־תיקווה
,125 תל-אביב.
המישרד של הבחור ששוחח איתם שכן, להפתעתן
הרבה, בחדר צדדי במיפעל לניילון.

על מה שהיד שם מספרת איילת:
בחור צעיר וחתיך בשם תומר לחץ את ידעו, וסימן לנו
לשבת. הוא סקר אותנו מלמטה למעלת כאילו היינו
מוצעות למכירה בשוק־הבשר.
הוא לא שם לב לכך שעידית היא בהריון. כנראה חשב
שהיא סתם שמנת והעיר לה שהיא צריכה לרדת במישקל.
על העבודה עצמה הסביר שמדובר ב שחתי מסאז׳
וליווי.
מייד הבהרנו לו שאין לנו שום מושג במסאז׳ ,ושמעולם
לא עסקנו בזה.
״לא נורא.״ הוא ניחם אותנו .״גם כך תוכלו לקבל את
העבודה״.

הוא אמר ששיטת־העבודה שלו היא לשלוח אותנו לכל
מיני אנשים. הוא יקבל מהאדם, שאליו אנו נשלחות 50 ,
שקל למסאז׳ ,ואנחנו נקבל את השאר לכיסינו.
שאלתי אותו :״מה זה השאר?״
התשובה. :מה שתעשו איתו חוץ ממסאז׳ .תעשו מה
שתרצו!״
עידית שאלה אותו. :איזה סוג בחורים תשלח לנו?״
הוא ענה :״אל תדאגו, אני לא אשלח לכם בחורים
משכונת־התיקוות אצלי תקבלו רק אנשים על רמת אני
עובר עם בתי־מלון(שלושה שמות של בתי־מלון שלושה
כוכבים) .אני אשלח לכם רק תיירים.״
מכיוון שהוא לא שאל אם אנחנו יודעות אנגלית,
הנחוצה בוודאי למי שעובדת כמלוות־תיירים, אמרתי לו
מיוזמתי שאני לא יודעת אנגלית. גם עוברה זו לא מנעה
בעדו מלבקש את מיספרי-הטלפון שלנו, בתום השיחה,
ולהכריז חגיגית שהתקבלנו לעבודת התקבלנו לעבודה
כמסו׳יסטיות, למרות שאין לנו מושג בזה. הסיבה האחת
והיחידה שהתקבלנו לעבודה היא הצורה החיצונית.
עד כאן איילת.
למודעה אחרת ענתה עידית בטלפון, ואמרה מייד
שהיא מסז׳יסטית מיקצועית. דווקא עובדה זו לא עניינה
כלל את הקול הנשי שמהעבר השני של הקו. היא התעניינה
בדברים אחרית

מספרת עידית:
היא ערכה לי תחקיר ארוך ומשפיל לגבי צורתי. היא
שאלה אותי מה הגובה, מה המישקל, מה צבע־העיניים,
ומה גודל החזה.
בעיצומו של התחקיר שאלתי בתמימות: מה הקשר בין
אלה לבין עיסוי מיקצועי?
הבחורה מעברו השני של הקו ענתה :״מת את לא
מבינה מה הקשר? טוב. תראי, אי־אפשר להמשיך ולדבר
על זה בטלפון. בואי אלינו, ונמשיך בשיחה!״

״אפשר לקבל גם הרפייה מינית?״
״כן, אבל נדרש בשביל זה תשלום
נוסף.״

״תדבר עם המסאז׳יסטיות בתוך
החדר. הכתובת שלנו הוברמן ,22 תל־אביב״.