גליון 2601 מתאריך 8 ביולי 1987

והג די ג עי בי ל ץ ־.
מיוצר בישראל ע״י החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע״מ. יצרן מוסמך של קוקה־קולה.

ל 4ל,

מיכחבים
ה1בחה ם הבהבת
על סיבה אפשרי ת נוספת ל שבי ת ת
הטלוויזי ה האחרונה (״סימנים של
גמילה־ .העולם הזה .)24.6.87
לשביתת הטלוויזיה היתה סיבה הרבה יותר
עסוקה: יאשר נראה על־פני השטח.
אנשי הטלוויזיה ערכו, למעשה .״ערבי־שוויון׳.
כשם
שהמיגזר הערבי יצא לשביתה כללית.
כדרשו שוויון. כך יצא. כנראה. המיגזר המהבהב
לשביתה כדי להוכיח שאצלו דווקא קיים שוויון.
אין אצלו משוא־פגים וכשם שהוא אינו מסקר את
יצחק שמיר.בחברת שוטרים אפריקאיים בלבוש
של אופרטות־ כך הוא גם לא כסקר את שימעון
פרס.מצהיר. מכריז ומצדיע באירופה״.
ובכך הוכיחו אנשי הטלוויזיה סופית שהם
אינם שמאלנים שרופים. נכון. הם לא שמים ...על
שמיר. אבל כנ׳ל על פרס.

מיכאל מינץ, ירושלים

רמו ם! התג־ך
על הופעת אי ש השב־כ במי שפט
נגד מ שתתפי המיפגש עם אש״ף
(.הנדון־ .העולם הזה .)24,6,87
איש השב־כ. שהוסתר תחת הכינוי ראובן נהג
באמת כפו בילעם בן־בעור: ביקש(או. יותר נכון.
נשלח• לקלל ונמצא מברך.
ואם תתמקדו בכינוי הזה שניתן לו. לכבוד
הופעתו בבית־המישפט — ראובן — תבינו שיש
דברים בגו.
הלא כך כתוב (בבירכת יעקב את בניו):
•ראובן_יתר שאת ויתר עוז!״
אולי מתוך ראיית העתיד ביקשו שולחיו של
.ראובן״— מוטב שלא אשלים את המחשבה.
*.ע ,.נצרתמסיבות מובנות. אני חותם:

עד האמרה 1עד השקל
על פרשת חשב שרו ת בתי־הסוהר
(.מנגנון־ ,העולם הזה .)24.6.87
הסיפור של החשב הרצל עטר סיפק לי חוסר
למחשבה ואני רוצה לשתף את הקוראים בהת־לבטויותיי:

בעצם. קרה? בא נציב שרות בתי־הסוהר.
האיש בראש המערכת. מוותר על הסוודר התיקני.
קונה סוודר שהוא יותר לטעמו ומגיש את
החשבון. על 95 שקל. לחשב. החשב אתנו מאשר
את התשלום.
יפה מאוד. למרות שהחשב בוודאי לקח
בחשבון ־שלא מדובר על הוצאה יכל 95 שקל.
אלא פחות (הרי שרות בתי־הסוהר חוסך את
המחיר של הסוודר התיקני. אותו הנציב לא
לוקחג הוא. ללא ספק. נהג כשורה. אץ מקום
לחוכמות. דין פרוטה כדין מאה.
ואז החלו ההתלבטויות שלי. אולי חשב כזה.
המתקשה לאשר, פעם במיליון שנים. סוודר
למפקד השרות. הוא. מה ׳שהאנגלים מגדירים
.חכם בפני. שוטה בלירה׳ (ובמטבע שלנו. משהו
כמו.חוסך אגורה ומבזבז שקל״).
בנצי אמיר, תל־אביב

ם ק1ם רגשי בכנסת
על הצורך בהגברת הייצוג הנשי ב כנסת.
אני
מבקשת להעלות את הנושא לדיון ציבורי
עב־שיו. שנה ורבע לפני הבהירות לכנסת ה־12
ווקל וחומר. אם בחירות אלה יוקדמו) :מן ההכרח
הוא להגביר את ייצוג הנשים בכנסת.
לא ייתכן בשום פנים ואופן שבקושי תימצאנה
אתה עשר ח׳כיות בכנסת 8מכלל הנבחרים).
הרי אפילו באיטליה. השמרנית למדי. נכנסו
בבחירות האחרונות 91 נישים לפרלמנט בן 630
הצירים 14
ובצד השני של העולם. בווייט־נאם. נכנסו
בבהירות האחרונות (באפריל. השנה) לאסיפה
הלאומית 88 נשים 18 מכלל 496 הצירים
באסיפה.
אתי אלדן. תל־אביב

הבריחה ם? הא״ם
עוד על מדינו ת־ איי ם בהן אין כמ עט
י הודי ם (.מיכתבים. העולם
הזה 24.6.87 ואילך).
אולי יש סיבה יותר מכובדת לכך •שיהודים
מעד־פים שלא לחיות בסדינות־איים מאישר
הרצון לא להיות מנותקים מן היב־שה.
הסיבה הזאת יכולה להיות שבכמה ממדינות־האיים
האלה הצלב הנוצרי נישא כל־כך ברמה.
וז עיל ם הז ה 2601

(המשך בעמוד )4

המיטה העובי
השביתה של הציבור הערבי לפני שבוע עברה
בשקט גמור. כמעט מבלי שישימו אליה לב. גם
הפוליטיקאים היהודים וגם הפוליטיקאים
הערבים אמרו שהיא ״אינה פוליטית״ .אבל
בעתיר אולי ייזכר בה מישהו
ויקבע: זה היה המיפנה, זה היום
שבו השתנתה מדינת־ישראל.

הוא לא פחדן
ודד שלמה עמר לא יועמד לדין על שוחד
תמורת השתמטות משרות מילואים, אלא רק
על הפגישה הלילית. בפעם הראשונה הוא
מגלה להעולם הזה. :אני לא
פחדן — ביום החמישי של
הטילחמה הגעתי עד צידון ד

תמיר, כפי שהכרתיו
אורי אבנרי מספר על 10 שנות ידידותו הקרו בה
עם שמואל תמיר, ועל 27 שנות היריבות אי־תו:
על חתירה משותפת בחסקה, על שיתוף־פעו־לה
נגד צמרת המישטרה, על
£מישפט־ריבה שהפיל ממשלות
ועל האופן שבו מקימים מיפלגה.

ח״כ יתום וג׳ינג׳י
הדוד מיכה רייסר שתק מזה זמן רב. כעת׳
החליט לחשוך את עצמו עד הסוף, לפני העולם
הזה דווקא. הוא מספר על ימי ילדותו, כנער
גיינגיי בכיתה, כיצד התייתם בגיל צעיר ואיד
חשדו בו חבריו החרותניקים כי הוא מערכניק
שתול. על פרשת־אלבין, שבה
^ £ 5הסתבך, בינתיים אך לא מילה.
״בשבוע הבא,״ הוא מבטיח.

7 7/77׳7נ/77ל;77/7//7/7/7
חווה יערי חושדת: ה־פרקליטה
כרמלה חנוך
(בתצלום) מעדיפה על
פניה את אהוד, בעלה! •
האם הכדורגלן אבי כהן
קבע פגישה בסקוטלנד
עם שרון, בתה של ברו ריה
אבידן־בריר? לא,
מרגיע הצעיר את האם
המודאגת • איב דה־מרדיקם
ותוכניותיו עם
העיתונאית ליאורה הכ הן
• מי אמר שצבי אי-
לון(יחסי־ציבור, מעונב,
מגונדר) אינו מתאים
לנאווה שמש(צלמת־עיתונות, ג׳ינס, טריקו)? •
אריק לום, פליי־בוי יווני, נטש כוכבניות־מזדקנות אירופיות קולנוע
לטובת
נערה ישראלית בת 17

— שירה רוט שטיין שמה.

שמנה בת ח
ליאת תבורי ,17 ,בתו של ראש־עיריה, אינה
מגלה כמה היא שוקלת(.לא •טאני מתביישת־).
היא שמנה מגיל קטן, יודעת להסתדר עם זה, וגם
מכירה ..הרבה רזים וחטובים
מגעילים״ .למשל — הדב ה־מקומי•
,שהטריד אותה בביתה.

כתבת השער הקידמי:

הארוך המגרש

רחבעם מ די ״) זאבי אי נו עול החדשמב רו ק לין,
בעל מי בטאאמ רי ק אי מ צ חי קומשתמטמכל
מי ל ח מו תישראל. לכן, לדעתחב ריו ב י מי ן ה קי צו
ני ביו ת ר. י ש סי כוי ש מי ש הו י ק שי ב ל די עו תיו .
האם הו אמת כוון להצטרףל פו לי טי ק ה, ל ת פו ס
מ קו ם טו בבת חי הולהתח רו תבמאירכהנ אן
ה אי ש ש הו אשםב צי ד ־ אדם, ש ני סהלח טו ף ק צין
ירדניושהתפרסםבידידותו עם
אי לי־ פשע, עודע שוי להש אי רבצל
א ת רפול, יו בלנא מן ו ג או להכ הן.

כתבת השער האחורי:

הספר מישל ארוס זוכה מאשמה ש ל בעילת
קטינה. אחרי שותיים של סבל. איך זה קרה
לו. מדוע נטפלו אליו הקיבוצניקים, מה
אומרת על כך הח״ב שולמית אלוני והח ב
לשעבר מהמפד״ל טובה סנהדראי, מה
דעתה של הסכסולוגית זיווית אברמסון
וכיצד מתרשם מכך הבדרן צבי־קה
פיק? מדוע הנברים 1מ־שבים
אליהן ומדוע הן רוצות?

טבוסקי קנה ז מני ת
איש לא האמין׳ שזה יקרה לשימעון טברסקי,
איש־העסקים הממולח שעשה מיליוני דולארים
בחו״ל: הוא שילם מיזוודה של
£מזומנים תמורת יהלומים־כב־ 1 יכול — שנתגלו בזכוכיות:

כסחוביץ מגיח שוב
איש־העסקיס שהפקיד בבנק שווייצי תמונות
מזוייפות תמורת הלוואה ענקית, שהקליט
מתמחה של שופט בתיקווה לסבך את השופט
עצמו, ושתרם לקניית מטוסי פאנטום, מתיי־
> צב כעת שוב בבית־המישפט. ה־פעם
חשוד ראובן(״רוברט״) פס־חוביץ
בהצגת צ׳קים מזוייפים.

מיכתבים -לשון הלילה
איגרת העורך -הסקופ ה סוביי טי
תשקיף -ציופארים בקג־מ
במדינה -טל מוז ס
הנדון -מתחת לשטיח
אנשים -המיקטרת של מילוא
יומן אי שי י די די־י רי בי תמיר
זה וגם זה ל א כשר!
לילות ישראל -נפילת הרובע
קולנוע -הבלש העכבר
מה הם אומרים -אבי עוז,

כמה יבואני־בשר מצאו פאטנט כיצד לרמות את
מנגנוני המדינה ואת כל צרכני הבשר: לפני
המישלוח מחדל הם מזריקים לתוך הבשר
כמדות גדולות של מים. אחר ו
ן כך מקפיאים את החבילות, וה־תוצאה:
רווח של 20 אחוזים!

אוביב זונות

המשך זיכרונותיה של אורית ארביב: כיצד
נעצרה לראשונד. מתי נפרדה מהרצל אביטן,
שברח לחול, וכיצד גילתה שהיא בהריון:
״הזכות היחידה לאסירה בה ר י ון היא שקית חלב.
חוץ מזה גם קיבלתי מין שימלח
8ירוקה מכוערת. שהזכירה לי
בגדים של בית־משוגעים...״

דף חדש

ביקורת ו״ליגה לאומית״
אמיגראנט חתרני. חסר תודעה יהודית, כתב חלק
מביקורתו של דן מירון. מד. באמת, קרה כאן? ומי
הם המשוררים ה&זימוניים דויד אבידאנטה
ודונאטוס ז״ך אשר הקרינו את השפעתם על.נ ער
המוסבים״ ויזלטיר? על כל אלה ועל הרבה דברים
אחרים באפיזודה החדשה של
.בועות״ :משקה חריף שהוא
^ > 4 4טוב מאוד או גרוע עד לרקיקה.

בדדו למוקש
אלי (.פאפו״) פפושאדו, חני פרי ועוד הרבה
בעלי עסקים ודוגמניות באו למסיבת יום־
ההולדת שאירגנה יהודית נגר לחברתה שלומית
אמיר (שתיהן בתצלום) .אופנאי ידוע העניק לה
שימלה במתנה, ידידה שלח לה
מכונית, וחברתה הציעה לה
בצחוק. :אולי נחזור למרקש?״

המדזרים הקמטים:

בשו במיומה

יוסי שפרלינג ו מאיר כספי
ראיון השבוע -עם בן 17
דף חדש -משקאות חריפים
ת שבצופן -נוגע בעדנה ()4
הורוסקופ -מין סר טני
רחל מרחלת -על כל העולם
שידור -ל א רצו בניסים
תמרורים -כמעט אלופה
אתה והשקל -סוד הסר ט
חור בר ש ת -הכסף מדבר
עצם העניין -המורה פופאיי

״ליהוג בצבא?
זה לא מפחיד!״
מח חושב נער ישראלי בן .17 חובש כיפה, על
השרות הצבאי. על חיי־מישפחח ועל פולי־טיקה?
בני שבטו־ מפתח־תיקווד. חבר בלהקת־זמר
עירונית, לא סובל את תופעת הראש הקטן,
שוקל ללכ ת ללהקה צבאית. אס כי -לא מפחיד
אותי ליהרג בצבא־ .חברה י ש
1 1 / 1לו בבר שנתיים — אבל
נישואין? -אולי עוד 10 שנים:־

פרקליטים חשודים
גיתית איזראלוב ניסתה לפטר את סניגורה. מאיר
זיו. חווה יערי ואביבה גרנות החליפו את
הפרקליטים, וכך עושה כמעט כל מי שמגיש
עירעור על הרשעתו. מדוע? מה קורה בין
הנאישמים ללקוחותיהם בארבע

^ עיניים? כיצד אובד האמון החרדי
ולמה תמיד חושדים בסניגור?

(המשך מעמוד ל)
עד שהוא אפילו מופיע על הדגל הלאומי של
אותן מדינות.
את הדגל הלאומי של מלטה מקשט, בקצהו
השמאלי העליון, צלב מלטה המפורסם (זכר
למיסרר אבירי יוחנן הקדוש מירושלים, ששלטו
באי מאמצע המאה ה־ 16 עד סוף המאה ה־ ) 18 ואת
הדגל הלאומי של איסלנד מקשט, לכל אורכו
ורוחבו, הצלב הסקנדינבי(כדוגמת זה המופיע גם
על ריגליהן של כל ארבע ארצות הצפון האחרות,
שגם הן אינן משופעות ביהודים: דנמרק, נורבגיה,
שוודיה ופינלנד)• אהרון מרכוס, גבעתיים

בו ני ב ל•

״העולם הזה״ ,שבו עון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תכני ת: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כי תוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שבי ט ראש המינהלה: אברהם סיטון המו״ל., :העולם הזה״
בע״מ הדפסה., :הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

זאת היתה ידיעה סנסציונית. היא שודרה
בטלוויזיה בראש מהרורת־החדשות, לפני שבוע.
נאמר בה כי עזר וייצמן, השר־בלא־תיק, הוזמן
לביקור במוסקווה.
למחרת היום הוכחשה הידיעה על־ירי כל
הנוגעים ברבר בישראל. וייצמן עצמו אמר שאינו
יודע על כך רבר. אנשי שימעון פרס ויצחק שמיר
הכחישו. אולם רפיק חלבי, העורך של אותה

מכלכלת את מעשיה המדיניים בזהירות עילאית.
בכל החלטה כזאת מעורבים אינטרסים רבים —
היחסים עם מדינות רבות, עם הגורמים השונים
באש״ף, וכוי.
ברור לגמרי שמוסקווה נתונה עתה בתהליך
של התקרבות לישראל. כחלק ממדיניות ה־גלאזנוסט׳
של מיכאיל גורבאצ׳וב, אך קצב
הדברים וצורתם בוודאי נקבעים על פי שיקולים
רבים.
כך, למשל, יתכן כי ביקורו של וייצמן
במוסקווה ״יאוזן״ על־ידי הזמנת יאסר ערפאת
לשם. גם על כך מתנהלים כעת מגעים חשאיים.

לשון הלירה
על הגדרות מסויימות במדור רב-
עניין (״לילות ישראל״ ,העולם הזה
,) 24.6.87
אני מאור נהנה מן המדור לילות ישראל. קצת
רכילות חביבה, הרבה יפהפיות לשטוף את העי ניים,
קצת כתיבה קלילה אחר החומרים הכבדים
(אם כי החיוניים) של הנדון וכוי.
אבל הלשון של לילות י שראל משגעת לי את
השכל. אולי זאת לשון־לילה מיותרת. בלילות
האחרון, למשל, סופר על רקרנית אחת, ש״חשפה
רגליים מושלמות של ממש״.
תמיד חשבתי שרגליים מושלמות זה השיא,
הטופ, העידית. ועכשיו — ״מושלמות של ממש״.
מה זה? יש לה שלוש רגליים?
ואחר כך — אופנאית אחת ,״המדהימה תמיד
בהופעותיה יוצאות־הרופן, היא לבשה שחור״.
תסלחו לי, אבל אמי, האלמנה זה שמונה שנים,
מקפידה ללבוש שחורים יום אחר יום, לזכר אבי
המנוח, והופעתה בכלל איננה יוצאת־דופן.
שלמה אלון, הרצליה

עיסת הנחתום
על צירוף מיקרים משונה (״רוח של
פוגרום״ ,העולם הזה .) 1.7,87
נכון שהנחתום מעיד על עיסתו?
ניחוש אחד כיצד נקרא הרחוב ברמת־עמירר,

ער מהרה גיליתי כי המדובר בבית־הכלא ה מקומי,
הקרוי בפי כל מלון המלך ג׳ורג׳ ,עור מן
הימים שג׳ורג׳ ,אביה של אליזבת, מלכת בריטנ יה,
שלט במושבה טנגנייקה(שנטלה, אחר קבלת
עצמאותה ואיחורה עם זנזיבר את השם טנזניה).
אלדד טורקניץ, פתח־תיקווה

הבודדת מן הפאב
על זהות האלמונית בפאב השכונתי
(״גם זה וגם זה״ ,העולם הזה .)24.6.87
זאת אני שישבתי על כוס יין מול — מי
שמתברר לי מקריאת הקטע במדור גם זה וגם
זה האחרון — רניאלה שמי ובעלה.
אז קודם כל, הם יכלו, בשקט, להזמין אותי
לשולחנם, כי אני אדם חברתי.
ושנית, לגופו של עניין:
אפשר למצוא אותי באותו פאב פעם בחודש־חודשיים.
ומה אני עושה שם בגפי? חוגגת את
חירותי, עורכת ערב־זיכרון לפרירתי מבעלי.
זה היה לפני שנתיים, והעניינים בינינו היו
יגעים מאוד. ערב אחר, בנסיון נואש לשקם את
הנישואין(אני יורעת, לנסות, אולי וכוי) ,הצעתי
לו שנצא לפאב השכונתי, ואז הוא ענה לי בזו
הלשון :״בשביל מה? מה ייצא מזה? אני אשב
מולך ואת תשבי מולי. הלא ככה אנחנו גם יושבים
בבית״.
וה היה הקש ששבר את גב הגמל.
התגרשנו ואני אשה חופשיה, ומדי פעם,
כאמור, אני יוררת לפאב ומרימה כוס יין לעצמי.
רות גרינ שפן, תל-אביב

החי כ הנבזה והגדי המת
עוד על פסוקים בהם מופיעות כל 22
אותיות האלפבית (״מיכתבים״ ,ה עולם
הזה 17.6.87 ואילך).
גם אני מסוגל לעשות מה שרידי מנוסי עשה
ולחבר פסוק שיכיל את כל אותיות האלפבית
העברי.
בבקשה:
כיצד נסע גם שרת טוב אל הפקח?
ניר בן־שלמה, תל־אביב

עזר וייצמן השמיע השבוע הצהרה: הוא מוכן להיפגש עם
יאסר ערפאת, יו״ר אש־ף, בתנאים מסויימים. התנאים
מתאימים לנוסחת יריב־ש ם־טוב המפורסמת: הכרה בישראל
והפסקת מעשי״האלימות.
בכך חזר וייצמן על הצהרה שהשמיע עוד לפני 15 שנים.
הצהרה דומה השמיעו אז אריאל שרון( של א העמיד תנאים),
ובמרומז גם משה דיין.
עיתוי הצהרתו של וייצמן נראה מיקרי. היו שראו בה גם
ביטוי לתיסכול, אחרי ששימעון פרס לא לקח אותו עימו
למארוקו. מכיוון שווייצמן צורף לממשלה הנוכחית בתפקיד
הבלתי־רשמי של מי שיעסוק בענייני־השלום, על רקע
הצלחותיו בעבר במצריים. הרי אי־שיתופו במסע זה היה
כמעט בבחינת סטירת־לחי. אולם פרס לא רצה להתחלק
בתהילה, ולקח עימו רק אדם פוליטי אחד: רפי אדרי, שנועד
להוביל את הסתערות מיפלגת־העבודה על הציבור המא־רוקאי
בארץ (ראה כתבה).
אולם וייצמן לא היה מדוכא. הוא יוד ע שעומד לקרות
משהו. שיעלה את מעמדו באופן דרמא תי.
זהו הסוד המדיני השמור ביותר בשעה זו:
עזר וייצמן יוזמן לברית־המועצות, כדי להיפגש עם אנשי־מימשל
בכירים.
הסובייטים, העוקבים מזה זמן רב אחרי פעולתו של וייצמן
למען השלום הישראלי״ערבי, החליטו לבחור בו כבאי ש
המתאים מהצד הישראלי שכדאי לעשות כלפיו מחווה כזאת,

ה״סקוס״ על הזמנת ויי צ מן
גם נכון. גם ר א שון
ממומן חאשוקג׳י

לפני 11 שבועות פירסס העולם הזה
( ) 22.4.87 מיסמך בלעדי, שהעולם לא ידע קיומו.
היה זה הדוח הסודי, שהגיש עדנאן חאשוקג׳י
ליועצו של הנשיא רונלד רגן לענייני ביטחון
לאומי, רוברט מק־פארלן.
במיסמך זה דיווח המיליארדר הסעודי על פגישותיו
עם יאסר ערפאת ושימעון פרס, ועל נסיונו
לתווך בין השניים.
השבוע פירסם ניו־יורק טיימס. בפעם
הראשונה, יריעה על מיסמך זה. הגילוי בא מפי
עיתונאי בוושינגטון, שלא גילה מניין השיג את
המיסמך. נראה כי בא לו ממקורות אמריקאיים
בוושינגטון.

383988^ ,

רחוב ברמת־עמידר
ניחשתם?
המקביל לרחוב חרמון, בו הועלו באש הדירות
בהן התגוררו אזרחים ערביים, אחרי שהוכו מכות־רצח.
ניחשתם?

לא, ראו־נא את הגלופה המצורפת, בה
מופיע תצלום עם השלט של שם אותו הרחוב.
רבי!ה אורי, רמת־גן

זאת חתיכת עבודה לחבר פסוק המכיל את כל
האותיות. אבל הצלחתי:
ח״כ נבזה קפץ וטס על ראש גרי מת.
חנה פרנק, נתניה

מרון המלך גזרג׳
.)24.6.87
המעבר של אורית ארביב מבית־הכלא לבית־המלון
דיפלומט בתל־אביב היה, כדבריה, חד,
חריף, נעים ומהנה.
יכול להיות שהיא איננה יודעת שבהרבה
מקומות בעולם קוראים לכלא בית־מלון.
כאשר שהיתי, בשליחות חברה ישראלית,
בדאר אס־סלאם, בירת טנזניה, הייתי שומע מדי
פעם ממכרים מקומיים, כי פלוני שוהה בקינג
גיורג״ הוטלי(כפי שזה מושמע באנגלית המשו בשת
שבפי האפריקאים).

מישפט שלא נאמר
האם יש

על המעבר מבית״הכלא לבית־המלון
(״יומנה של אורית״ ,העולם הזה

סתירה!

(״שלא

ירחמו

עליי!״ ,העולם הזה ) 1.7.87
בראיון איתי אירעה אי־הבנה מצערת, שגרמה
לי עוגמת־נפש. משום
מה נאמר שם מפי המיש־פט
הבא :״את המדינה
קיללתי לפני הפציעה
ולא הפסקתי עד היום״.
אינני זוכר שאמרתי
מישפט כזה, הוא גם לא
מתאים לתוכן הראיון.
בראיון סיפרתי שהת נדבתי
לשרת בצנחנים, מטליו שהשתתפתי בפעילות
מיבצעית ושאני אוהב את המדינה.
משה(״מוץ״) מטלון, תל-אביב

העולם הזה 2601

ענת סרמס טי העולם הזה

מהדורת־חדשות, הודיע שהוא ״עומד מאחורי
הידיעה״.
לקוראי העולם הזה זה מזכיר משהו.
לפני שנה. ב־ 30 ביולי .1986 הופיעה בהעולם
הזה ידיעה שהוכתרה בחותמת הרישמית
סקופ״ .הכותרת היתה :״וייצמן יוזמז למוסקווה״.נאמר בה. בין השאר :״זהו הסוד המדיני השמור
ביותר בשעה זו.
״עזר וייצמן יוזמן לברית־המועצות. כדי
להיפגש עם אנשי־מימשל בכירים.
״הסובייטים, העוקבים מזה זמן רב אחרי
פעילותו של וייצמן למען השלום הישראלי־ערבי,
החליטו לבחור בו כבאיש המתאים מהצד
הישראלי שכדאי לעשות כלפיו מחווה כזאת,
כצעד נוסף לקראת נורמליזציה של היחסים בין
מוסקווה וירושלים. תחילה רצו להיפגש עימו
במקום ניטראלי באירופה, אך עתה החליטו
להזמינו לברית־המועצות עצמה״.
אין העולם הזה נוהג להעניק ליריעה את
החותמת ״סקופ״ אלא כשהוא בטוח באופן מוחלט
בנכונות הידיעה. וכאשר יש בה ראשוניות גמורה.
אותה ידיעה התאימה לשני מיבחנים אלה.
הידיעה באה ממקור מוסמך לחלוטין בחו״ל.
לי עצמי היתה נגיעה שולית כלשהי לעניין.
ירעתי שהיו גישושים כאלה מצד מוסקווה.
לא כן וייצמן. הוא לא ידע על כך דבר. וכאשר
שאלתיו ביקש הוא, מצירו, לשמוע ממני מה ידוע
לי על כר.
בינתיים עברה שנה, והדבר לא יצא עדיין
לפועל. יש לכך. בוודאי. סיבות טובות. מוסקווה

שר־החוץ של אש״ף, פארוק קדומי. ביקר
במוסקווה וביקש להשיג הזמנה כזאת. היא עדיין
לא ניתנה, מפני שמוסקווה צריכה להבטיח
שהזמנה כזאת לא תפגע ביחסיה עם סוריה.
היחסים בין נשיא־סוריה ויו״ר־אש״ף עדיין לא
באו על תיקונם המלא, למרות שיבתם של יסודות
פרו־סוריים להנהגת אש״ף. וכוי וכוי. הדברים
מסובכים.
איני יורע מה נודע לטלוויזיה, ומפי מי. גם אני
סקרן לגבי ההמשך.

בר״לב, החושש מהתרוקנות של יחידות שלמות, יבקש
מחבריו בממשלה לרסן את רשוודשמורות־הטבע.

דרעי מחלק בספים
אריה דרעי, מנכ״ל מישרד־הפנים, הפתיע את מארחיו
בצפון כשהסכים לכסות. ללא ויכוח, גירעונות
מוניציפאליים, בכל מקום שאליו הגיע.

דרעי חילק כספים מתקציב המישרד ללא
אפליה, בי שובי ם יהודיים וערביים.

המידבקות היוניות נגנזו
תי גו

קז ך

האיום עד הכור -
באמצשת ה 1דו
אזהרתו של נשיא מצריים, חוסני מובארב, לישראל, לבל
תתקוף את הכור הגרעיני הפקיסתאני, מתייחסת
ליריעה של שבועון הודי שפורסמה לראשונה במדור זה
(העולם הזה, מדור דף־תשקיף.)30.7.86 ,

לפני שנה נ פו צו בניו־דלהי ידיעו ת כי ישראל
פנתה לממשלת־גאגדי בבקשה להעניק לחיל־האוויר
הישראלי שרותי־קרקע בהודו, כבסיס
להתקפה אפ שרי ת על הכור בסקיסתאן.
מובארב סיפר השבוע. בראיון לשבועון הלונדוני בערבית
אל־תדאמון(״סולידריות״) ,כי נשיא פקיסתאן, זיא אל־חאק,
ביקש את עזרתו נגד התוכניות הישראליות .״לחצתי
על (שימעון) פרס בעניין זד״״ אמר מובארכ .״ואפילו
איימתי עליו שמצריים לא תסכים שישראל תתקוף את
פקיסתאן״.

אזהרה אמריקאית
לנוסעים לישראל?
הקונסוליה של ארצות־הברית בירושלים
המיזרחית ממליצה למישרד־החוץ בוו שינג טון
לפרסם אזהרה לתיירים האמריקאיים, כי בבואם
לישראל הם עלולים להיתקל ביחס עויין מצד
השילטונות.
השבועון המיזרח־ירושלמי בשפה האנגלית אל־פגיר.
המוסר על כך, מדווח כי בקונסוליה הצטברו תלונות רבות
של אזרחים אמריקאיים ממוצא פלסטיני: התיירים עוכבו
בנתב״ג, השילטונות תפסו את דרכוניהם או את כרטיסי־החזרה
שלהם, ורבים נדרשו להפקיד מאות דולארים
בערבות לכך שיעזבו את הארץ במועד שבו תפוג הוויזה
שלהם. במיקרה אחד גורשה ללא הסבר מישפחה שלמה.

בהמלצתה מתייחסת הקונסוליה גם למדיניות
מישטרת הגבולות בלפי כושים אמריקאיים.
תיירים אלה סובלים מעיכובים, מעצרים
והשפלות, כי כל כו שי חשוד בעיני השילטונות
בכך שהוא ״כושי עברי״.
בשנה שעברה פירסם מישרד־החוץ האמריקאי אזהרה
לאזרחי ארצות־הברית שלא לבקר ביוון, בגלל ליקויים
בסידורי־הביטחון בנמל־התעופה באתונה. התיירות ליוון
באותה שנה סבלה מכך קשות.

בר־לב חושש מהדרחים
ללישכתו של שר־המישטרה, חיים בר־לב,
הגיעו ידיעו ת על דרוד ם רבים השוקלים
להפסיק את עבודתם ב שרו ת בתי־־הסוהר,
במישמר־הגבול ובמי שטרה הכחולה, בגלל
התערבות המישטרה בסיכסרד־הקרקעות בכפר
בית־ג׳ן.

300 אלף מידבקות(..סטיקרים״) שהוכנו
במיפלגת־העבודה נגנזו ונדונו להשמדה,
בלחצם של הניצים שימחה דיניץ, שלמה הילל
ו שו שנ ה ארבלי־אלמוזלינו. הסטיקר, שפעילי
המיפלגה כבר החלו בהפצתו, היה יוני מדי
לטעמם של הניצים :״אסור לבלום את השלום״.
תחתם הופקו מייד מידבקות חדשות, שלצד המילה ״שלום״
מופיעה בהן גם המילה ״ביטחון״.

הרשימות השחורות למחשב מישרד־הדתות עומד למחשב בקרוב
את 170 המועצות הדתיות, את פעולות
החברות־קדישא השונות ואת מאגרי־המידע
של רו ש מי־ הני שו אץ.
הטכנולוגיה המודרנית תאפשר שי מו ש
יעיל ונוח בר שי מו ת השחורות למיניהן.

את הספר כותב כעת העיתונאי יאיר קוטלר, המלקט
פרטים בלתי־ידועים על חייהם הפרטיים של חברי־הממשלה.

צייץ־
רוצה להרוס
את בית־המורה
שלמה(״צ׳יץ׳״) להט דור ש להדום את ״בית•
המורה״ הישן, שבר חוב שטראום בתל־אביב,
ולטעת תחתיו גינה.
הבניין ניצב על קרקע עירונית, בחכירה ל־ 49 שנים.
תקופת החכירה עומדת להסתיים בקרוב, ואנשי הסתדרות־המורים
פנו בבקשה שיגרתית להאריד את החוזה.
להפתעתם, הודיע להם ראש־העיריה כי הוא נחוש בדעתו
לבטל את החכירה, והורה להם להרוס את ה מי ץ בהקדם.
הגינה שתהיה במקום, הסביר להם צ׳יץ׳ ,חשובה בעיניו פי
כמה מבניין המשמש בית־ועד לעסקנים קשישים.
מחזירים קרקעות למינהל
קבלני־בניץ שקיבלו קרקעות בעיירות־פיתו ח
פנו למינחל־מקרקעי־ישראל וביק שו להחזיר לו
את הקרקעות.
בניגוד גמור להיסטריית־המחירים המשתוללת בתל־אביב,
אין מצליחים הקבלנים למכור דירות בפריפריה. הסיבה,
לדיבריהם: הדירות שהם בונים יקרות מדי, בגלל המרכיב
של מחיר־הקרקע. שגובה המינהל.

הביוב מציף את הכלא

בליכוד מרוצים
מלווינסקי

בתאים רבים בכלא ג׳נייד, שליד שכם, נאלצים
כמחצית האסירים לי שון על הריצפה, בגלל
המחסור במיטות ובמקומות־כליאה, ואחד
התאים בכלא מוצף במי־ביוב, בגלל תקלה
כרונית באינסטלציה.

בליכוד מרוצים מכך שעקיבא לווינסקי, גיזבר־הסוכנות,
נבחר על־ידי לישכת מיפלגת העבודה כמועמד המערך
לרשת את אריה דולצין.

האגודה למען האסיר, אירגון של עורכי״דין בנצרת,
העוקבת מזה זמן אחרי המתרחש בג׳נייד. אינה זוכה
משרות־בתי־הסוהר לתשובות ענייניות על תלונותיה .־

יצחק ש מיר הגביר את לחצו על בני מין נתניהו,
שיסכים להיות המועמד מטעם הליכוד. עם
נתניהו ברא ש ומול לווינסקי — מעריד ש מיר
— טובים סיכויי חרות לכבוש את מי שר ת
יו״ר־הציונים.

מחשב משומש לבורסה
הבורסה לניירות־ערך בתל־אביב רכשה מחשב
מיד שניה, כדי לחסיד בהוצאות. המחשב —
יבמ 4381 דגם — 11 נקנה מ״הבנק
הבינלאומי״ ,תמורת 300 אלף דולר. הוא פועל
לצידו של המחשב הישן של הבורסה, מתוצרת

גוב־־ארי יסיים?
שר־התחבורה, חיים קורפו, שוקל שלא להאריך
את חוזהו של צ בי גוב־ארי, מנכ״ל ר שו ת־שדות־התעופה.
גוב־ארי.
תת־אלוף במילואים, עובר על־פי חוזה מיוחד
לחמש שנים. המסתיים באוקטובר. באחרונה הוא הצליח
להסתכסך עם כל הבכירים ברשות: עם חשב״הרשות,
ישראל לוין(שהוא אחיו של השופט רב לדן) ,עם
הסמנכ״ל״לתיכנון, אמיר שומרוני(ממפוני־ימית) .ועם מנהל
נתב״ג. מוטי דבי.

שרים פוחדים מספר
כמה שרים, שי ש להם מה להסתיר, מצפים
בדריכו ת להופעתו של ספר חדש.

127 פקידי נ 1תה 1באמריקה
ב שלו ש השנים 1982־ 1985 ירדו לאמריקה 127 נציגים ישראליים רישמיים של המדינה
למעמד של שהות־קבע.
ומוסדותיה, שעבדו שם עד אז. הם המירו את הוויזה שלהם, מטיפוס
עובדה זו, מתוך הדוחות הסטטיסטיים של ממשלת ארצות־הברית, מתפרסמת במאמרם של
החוקרים אהרץ כפיר ו א שר סרידברג, בגליון החדש של בתב־העת ״מדינה, מימשל ויחסים
בינלאומיים״.
מבחינה זו מגלים הפקידים הישראליים זריזו ת ותושי ה מובהקת, ומשיגים נצחון מוחץ על
חבריהם האירופיים. באותן שנים נ ש ארו בארצות־הברית רק 121 פקידים, מכל ארצות השוק
האירופי המשותף(אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צרפת ויוון).
אבל פקידי הממשלות במדינו ת העולם השלישי מגלים יצר־ירידה עז עוד יו תר מהישראלים.
בראש צעדו באותן שנים הפיליפיניים 311 אחריהם האיראנים 179 הקוריאנים () 150
וההודים 140

הקרן חילקה
צ ופארים לבכירים
מנהלי ״קג״פד(קרן הגימלאות המרכזית
של עובדי ההסתדרות) מסתירים פרטים על
מצבה הקשה של הקרן, הנובע, בין השאר,
מכך שהלח חילקה הטבות לבכירים ללא כל
כיסוי אקטוארי.
דוגמה מובהקת להתנהגות הבלתי־אחראית
של ההנהלה היא מיקרהו של ח״כ
דב בן־מאיר. הח״כ מקבל מהקרן פנסיה של
30 אחוזים, אף כי אין הוא עומד בתנאי
המינימום לכך: הוא עבד במועצת פועלי
תל־אביב רק שבע שנים, ולא — 10 שהיא
תקופת המינימום — וב שנים אלה לא
הופרשה על ש מו ולוא אגורה אחת לקרן.
לפי הסדר מיוחד, שכרו לא שולם לו
מההסתדרות אלא ממקום עבוד תו הקודם,
״האגודה למילחמה בסרטן״ ,והאגודה לא
העבירה כספים לקרן.
על הצ׳ופאר שני תן לח״כ, ולעסקנים
רבים אחרים, החליטה לפני שנים ועדת־חריגים
מיוחדת בקרן, בר א שו תו של ניסים
בכר, מי שהיה מבקר־ההסתדרות. כעת
חוששים ר א שי הקרן מהאיחוד הצפוי עם
הקרנות האחרות, שאחריו ייפתחו הספרים
וי תגלו הביזבוזים.

יפשט! על בר־אידן
עסקנים צעירים במפד״ל החליטו לעשות מאמץ
מיוחד באוניברסיטת בד־אילן, לפ שוט על
הכיתות והמעונות ולגייס מקרב הסטודנטים
תומכים חדשים למיסלגה. בין הפושטים: חברי
סגל ומינהלה באוניברסיטה.
צמרת המפד״ל הוכתה בתדהמה. כאשר בבחירות האחרונות
לאגודת״הסטודנטים כשלה הרשימה המזוהה עם המיפלגה
ולא זכתה אף בנציג אחד. רוב הסטודנטים הצביעו ליכוד,
מיעוטם מערך.

90 לגולדה מאיר
עוד בטרם נסתיימו ב ארץ אירועי יוס-ההולדת
ה־ 100 של דויד בף־גוריון, התחילו יהודי
אמריקה לחגוג את שנת ה־ 90 של גולדה מאיר.
ג י1

נ ני בו!

< * 1ז י יייייי ״ י

במרינה העם
זעחי, ארץ אהובה
גורלו של טל מוז 8הוא
תיזכורת נוראה למצג•
המילחמה השורר ב שטהיג
הכבושים. מה המסקנה?
אחרי חודש של יסורים נפטר הנער
טל מחם. בן ה״ 5וחצי. הוא נפצע בפי גוע
שבו הוטל בקבוק־תבערה, תוצרת־בית,
לעבר מכונית של מישפחת מתנחלים.
אמו מתה במקום, שאר בני־מישפחתו
נפצעו.
יכול יהודי בישראל לדגול בהתנ חלות
או להתנגד לה. יכול ערבי בישראל
לדגול בצידקת ״ההתנגדות״ הפ לסטינית
או לפסול אותה. לגבי דבר

אש בחורשה. בית־ג׳ן הולכת והופכת
לאנדרטה חדשה של טימטום
שילטוני מונומנטלי, מין מהדורה חד שה
של יום־האדמה של ( 1976 ראה
הנדון).
לסיכסוך בסיס תמים, כביכול. מק צת
אדמות־הכפר הפכו לשמורת־טבע,
הכפופה למוסד המטפח את ערכי־הנוף.
אילו היה זה סיכסון־ בין שני צדדים
יהודיים, זה היה נפתר מזמן.
אבל במציאות של ישראל, כל
סיכסון־ בין השילטון היהודי והתושבים
הערביים הופך מייד — ובהכרח —
לסיכסוך לאומי.
אנשי״הטבע בישראל — כמו
הסיירת הירוקה — נוטים ברובם
למגמה לאומנית. כאשר הם פוגעים
באזרחים ערביים, מתקבל הדבר באופן
טיבעי כהתקפה לאומית.
איוולת נוראה היא מצד רשות

מד לפני שבוע במרכז תקרית־הדמים
בכפר עוביידה ליד בית־לחם, הורשע
בעבירת־שוחד.
השופט הגדיר כשוחד רק אחת
משלוש הפרשות שבהן היה עינב
מעורב. פלוני נתן שוחד לפקיד, אבי
צור, ועינב פעל כמתווך.
אבל השופט, שזיכה את עינב בשתי
הפרשות האחרות, לא הסתיר את דעתו
שהן חמורות לא פחות, אם כי לא הוכח
שהן פליליות במובן החוק.
בפרשות אלה גייס עינב את סוחרי־הקרקעות
בגדה לפגישות עם ראש־הממשלה
יצחק שמיר וסגן־השר
מיכאל דקל, כדי שיתרמו כסף לבחי רות.
ברור
שהיתה כאן עיסקה פוליטית
סיבובית: גועלי־הקרקע משלמים כסף
כדי שהליכוד יישאר בשילטון. הליכוד

האם הוא מ תנוון ר ה צנוו ף
המויגה כאשד השמיע פומביוז

^ ילר ק 0ראש מוסד תרבותי חשוב
\ 1של עיריית ניו־יורק, גנרל בדימום
של הצבא האמריקאי והציע פומבית
לגרש שני מיליון יהודים מארצות־הב־רית
״מכיוון שקלטנו מיליוני מהגרים
אחרים,״ היה העולם עומד על ראשו.
ראש־העיריה, אדורד קוץ׳ ,היה מ עיף
את האלוף־בדימום כמו טיל. יהודי
ארצות־הברית והעולם היו זועקים ח מס.
הכל היו מזדעזעים מגילוי מחריד
זה של אנטי־שמיות ניאו־נאצית.
השבוע הכריז האלוף רחבעם (״גנרי״)
זאבי, בכינוס פומבי, שיש לגרש
מן הארץ מיליון ורבע פלסטינים,
תושבי יהודה, השומרון ועזה. איש לא
התרגש.
כמה פוליטיקאים מיהרו לפרסם
פסוקי״תגובה. כמה אירגונים פירסמו
מחאות. ראש־העיריה, שלמה להט, מעסיקו
של גנרי ופטרונו, אמר בסלחנות
שלכל אדם הזכות להשמיע את דעתו
הכנה.

יעייו

ברבא די
ך נדי דיבר, בעדינות, על ״טראנ־
^ ספר״(״העברה״) .אחרי שפורסמו
הדברים, ניסה להסביר את דבריו. ה הסברים
היו גרועים מן הדברים המקוריים.
טען
גנדי: הוא למד זאת מאבות תנד

ציונית אחרת. הצעות אלה הושמעו
בעבר הרחוק, מדי פעם, כרעיונות ערטילאיים,
בפי גורמים זרים, ופעם גם
על־ידי מיפלגת־העבודה הבריטית. זה
היה בתקופה הקולוניאלית. לרוב הת כוונו
הדברים לחילופי־אוכלוסין בתוך
הארץ עצמה, בין מרינה יהודית ובין ^ ,
מדינה ערבית שיקומו בארץ.
הקישוטים של גנרי להצעתו היו ב גדר
צביעות. הוא דיבר על ״חילופי־אוכלוסין״
.משמע: מיליון יהודים באו
לארץ מארצות־ערב, כגון עיראק ומא־רוקו,
ועל כן רשאית ישראל לגרש
מיליון ערבים למדינות אלה. הוא לא
הסביר מה הקשר בין פלסטיני בקלקיליה
או ברמאללה, בן הארץ, ובין
מדינות רחוקות כמו מארוקו ועיראק.
גנרי דיבר על ״ערב״ ,כאילו היתה זאת
מדינה אחת ועם אחד.
הוא גם טרח להדגיש שהוא מתכוון
לפיתרון ״הומאני״ ,שיוגשם בהסכמה ^
הדדית. זה מגוחך. מדינות־ערב לא הסכימו
אף ליישב בתוכן את פליטי־פלסטין.
לא יעלה כלל על הדעת, ב־דימיון
הפרוע ביותר, ש״יסכימו״ אי־פעם
לקלוט מיליון ורבע פלסטינים,
שיגורשו מן הארץ הקרויה בפיהן
פלסטין. המצב הפוך: תוכנית־השלום
הכל־ערבית כוללת את החזרת הפליטים
לארץ־ישראל.
ברור לכל בר״דעת — וכמובן גם
לגנדי עצמו — כי מאחורי הקישוטים
יירוט אחד לא יתכן ויכוח: ילד בן 5אינו צד
בסיכסוך. סיבלו זועק לשמיים. איש
אינו יכול להיות אדיש לו.
האם ניתן למנוע קורבנות כאלה?
קשה לקוות לכך, כאשר הגדה
המערבית ורצועת־עזה מהוות שתת קרב
בין שני לאומים. הצעירים הער ביים
שזרקו את הבקבוק האמינו, בלי
ספק, שהם ממלאים שליחות לאומית
נגד כובש אדמתם. הוריו של טל
וחבריהם האמינו שהם ממלאים
שליחות לאומית בבואם להתנחל
ב״יהודה ושומרון״ ,בלב אוכלוסיה
ערבית עויינת וזועמת. הם גם חיפשו
״איכות חיים״ ,כאילו באו לארץ ריקה.
לא יהיה סוף לפיגועים, ולא יהיה
סוף למילחמה העכורה, שבה נהרגים
ילדים, אם לא יימצא פיתרון מדיני.
גורלו הנורא של טל מוזס צריך היה
להזעיק את בני שני העמים לעשות
מאמץ עליון להשגת השלום.
כל מסקנה אחרת — יד קשה,
נקמה, טרור וטרור־נגדי — רק תביא
לקורבנות נוספים בקרב בני גילו של
טל, בני שני העמים.

אנדרטה דטעזטום
לא בדאי להרגיז דרוזים.
אנשי שמורות־הטבע
לומדים זאת בדרך הקשה
מי שקרא השבוע את כותרות העי תונים,
יכול היה לקבל את הרושם כי
נטושה בישראל מילחמת־אזרחים מת מדת
בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי.
אחרי הפוגרום שערכו בריונים בד יירים
הערביים בשכונת־עמידר ובש כונה
נוספת, באה ההתנגשות האלימה
בין כוחות־הביטחון ותושבי הכפר הד רוזי
בית־ג׳ן בגליל. באמצע היו פיגועים
שונים, ונאומו של רחבעם זאבי
על הצורך ההומאני בגירוש הערבים מן
הארץ (ראה מסגרת).

שמורות־הטבע להכריז מילחמה על
ערבים בכלל, ועל דרוזים בפרט. יש
לכך כמה סיבות:
• הדרוזים, המשרתים בצה״ל,
במישטרה ובמישמר־הגבול הם בעלי
ביטחון עצמי רב, ואפשר היה לצפות
מראש שיעמדו על זכויותיהם.
• מאורעות רמת־הגולן כבר הוכי חו
כי הדרוזים, כאשר הם מתרגזים,
יכולים להיות יריב רציני, שאינו מתק פל
בקלות.
• אסור בשום־פנים לתת מקום
לרושם כי שמורות־הטבע משמשות
עילה להפקעת אדמות ערביות. כבר
היו בארץ הצתות של חורשות,
שהמישטרה טענה לגביהן שבאו על
רקע ״לאומני״ .אם אוכלוסיה שלמה
תראה בשמורות״הטבע חלק ממזימה
חדשה להפקיע את אדמות הערבים,
קל לדמיין מה יהיו התוצאות בשטח.
אנשי הגליל. קשה להימנע מן
החשד שכאן פעלו מצד השילטונות
עצלנות מחשבתית, לא־איכפתיות ו־זילזול,
אם לא גרוע מזה, מפני שמדובר
בכפר של ״מיעוטים״.
מאורעות השבוע צריכים להדליק
נורה אדומה. מדיניות של ״יד חזקה״
תגרום כאן — כמו בכל מקום —
לתוצאות הפוכות מן המקוות. אין מנוס
מפשרה, שתיפתור את בעיות הכפר.
גם בתקופה היהודית, היו אנשי
הגליל ידועים בעקשנותם. נראה שזהו
אופי המקום, העובר מדור לדור ומעם
לעם.
מיפלגות בדי בושה
פעם זה נעשה בסתר.
עסשיו זה נעשה במעט
בגלוי 3 .ך סועלת השיטה
סוחר־הקרקעות שמואל עינב, שע־

ישתמש בשילטון כדי לקדם את עיס־קותיהם
של גועלי־האדמה, העושים
הון־תועפות בגדה, בדרכים כשרות
ובעיקר בלתי־כשרות. בעסקות אלה
נשפך רם, בוצעו מעשי־תרמית ללא־ספור,
נושלו זקנים וילדים, זוייפו
מיסמכים וחתימות ונעשה כל מעשה-
נבלה אפשרי, הכל למען ״המטרה
הלאומית״.
המיוחד בעיסקי־בחירות אלה הוא
שהם, נעשו כמעט בגלוי, בלי בושה.
ראש־הסמשלה עצמו התערב.
אם לא היו בגדר מעשים פליליים
על פי החוק, הם היו בלי כל ספק
מעשי־שוחד מבחינה מוסרית.

בעיקבות ססיר.

הליכוד לא

המציא את השיטה הזאת.
מאז קום המדינה השתמשה מפא״י,
ואחריה מיפלגת־העבודה, ביד רחבה
בשיטות אלה. בכל מערכות־הבחירות
גבתה המיפלגה מיליונים מעסקים
כלכליים־הסתדרותיים ופרטיים ״ —
כדי לממן תעמולה ולקנות קולות.
סמל השיטה היה שר־האוצר פינחס
ספיר.
תנועת־החרות גינתה שיטה זו תמיד
בקולי־קולות. אך ברגע שניתנה לה
ההזדמנות לכך, היא אימצה את השיטה
לעצמה, בלי התיחכום של מפא״י,
בצורה ברוטאלית וגסה.
ב־ 1969 חוקקה הכנסת חוק למימון
ממלכתי של הבחירות, שנועד —
לדברי יוזמיו — ל שיץ קץ, אחת
ולתמיד, לשיטה זו. אולם מן הרגע
הראשון היה ברור כי הכספים החדשים
מקופת־המדינה יבואו רק כתוספת
לשחיתות הקודמת. וכך אכן היה.

סגן־אלון! ז אבי () 1954
בג יס של הארס, כמעט מילחמה

עת־העבודה, ברל כצנלסון, יצחק טבנ־קין
ודויד בן־גוריון.
מייד קמו מלומדים והפריכו את
פרשת־עינב חושפת בצורה ברורה
לגמרי את השיטה. היא מבחילה.
8הדברים. מעולם לא היתה הצעה כזאת
1מטעם מיפלגת־העבודה או כל מיפלגה

הנאים מצוי רעיון אחד פשוט: גירוש.
בשפה משלו, חזר גנרי בדיוק נמרץ
על רעיונו הישן של מאיר כהנא: גירוש
העם הפלסטיני כולו מן הארץ שממערב
ליררן.

ותחיה ולהתחרות בנהגא? השבוע הסעיר את
הצעה רגיווש הערבים. מי האיש? מהו דעותיו?

חמורה מזו של גנרי. כדי לאסור דברים
כאלה חוקקה הכנסת, כביכול, חוק נגד
הסתה גיזענית. בעת הדיון על חוק זה
לפני שנה אמרו שולליו שזוהי חקיקה
מגוחכת, חסרת־שיניים-,שאיש אינו
מתכוון לאכוף אותה ברצינות.
השבוע זה הוכח שוב.

^ היפוכו
של מדי

אלוף! הפיקוד, עם השר מנחם בגין () 1968
לעיני ידידים, ציד־אד ם

עם אשתו, לאה () 1982
לילדים, מי סדר־בו קר

באופן מעשי, זהו רעיון ברבארי. פי רושו
עקירת המוני־אדם בכוח, מעריהם
ומכפריהם, שבו חיו במשך מאות(ואף
אלפי) שנים, והפיכתם לאבק־אדם,
פליטים חסרי־כל בנכר.
רעיונות מסוג זה נולדו בסיטונות
בתקופה הפאשיסטית. אדולף היטלר
ביצע ״חילופי אוכלוסין״ ו״יישוב מח דש״
המוניים, ביד רחבה, ולא רק של
יהודים, כאשר התמוטט הריין־ הפוש־עני
שלו, גמלו לו קורבנותיו וביצעו
מיבצעי־זוועה כאלה נגד הגרמנים.
במציאות של ישאל, זוהי הסתה גי ד
ענית. כי הדברים, שנאמרו מעל בימה
עיונית־כביכול ביום־עיון מלומד, מהד הדים
בארץ שבה קרו זה־עתה מעשי
רמת־עמידר, שם החליטו כנופיות של
בריונים לגרש את כל התושבים הער ביים
משכונתם. ברחבי הארץ נשמע
קולו של מאיר כהנא, המטיף לגירוש
המוני של כל הערבים, ובכללם אזרחי־ישראל.
קשה
להעלות על הדעת הצהרה

ל ת כן כי היחס הסלחני כלפי הצ הרה
זו בא, בין השאר, בגלל האופי
של בעליה.
גנרי הוא דמות ססגונית. רבים מבני־דורו
רגילים להתייחס בסלחנות למעשיו
ולדיבוריו הקיצוניים. מבחינה זו,
הוא נהנה ממעמד מיוחד.
הציבור ראה זאת לפני כמה שבו עות,
כאשר ריאיינה הטלוויזיה את
אלופי המטכ״ל של מילחמת ששת־ה־ימים.
גנרי היה שם הסמן הימני, מול
פני מתי פלד, שהיה הסמן השמאלי. אך
בעוד שהכל הקשיבו בכבוד לדיברי
פלד, היה היחס לגנדי כמעט משועשע.
כאשר הציג לו המנחה שאלה, שיסע
אותו הרמטכ״ל־לשעבר, יצחק רבץ:
״מצאת את מי לשאול!״
גנרי היה תמיד איש לאומני״קיצוני,
עוד מימי שרותו בפלמ״ח. פעם כמעט
גרם למילחמה. זה היה בימי פעולות־התגמול,
ב־ .1954 באחת הפעולות ה אלה
נלכד, מעבר לגבול הירדני, אחד
מאנשי היחידה ( 101 אחר־כך הצנחנים)
,יצחק ג׳יבלי (״ג׳יבלי הקטן״,
להבדיל מ״ג׳יבלי הגדול״ ,בנימין, אז
ראש־אמ״ן).
גנדי החליט לשחרר את האיש
במיבצע פרטיזני. הוא הלביש כמה
אנשים במדי־האו״ם, היסווה ג׳יפ כרכב
של האו״ם, וניסה לעבור את הגבול כדי
לחטוף קצין ירדני לשם החלפת־שבויים.
הוא עורר חשד, הג׳יפ נעצר,
והדברים הגיעו לידיעת שר־הביטחון
דאז, פינחס לבון. זה, בזעמו, תבע מן
הרמטכ״ל משה דיין לפטרו מייד. דיין,
פטרונו של גנרי, מצא פשרה והיגלה
את גנרי לזמן־מה. אחר־כך אימץ אותו
לעצמו כעוזרו.
גם אז לא התפלא איש על גנרי.
הריעה הכללית היתה שזה מתאים לו.
כי באופיו מהולות כמה תכונות: חב רות
בלתי־מוגבלת, בוז גמור לפוליטי קאים,
הרפתקנות, הערצת הכוח, העזה

עם גולדה ודיין ביום־העצמאות
כמו ילד, הרפתקנות וכוח
וגישה פוליטית אנטי־ערבית קיצונית.
בכינוי ״גנרי״ זכה עוד בנעוריו. לא
רק בשל גופו הרזה, אלא גם מפני
שבאחת המסיבות לבש סדין לבן וגילח
את ראשו. הכינוי דבק בו, למרות שזא ב,
הוא ההיפך המוחלט של המנהיג
ההודי מהטמה גנרי, שהטיף לאי־אלי-
מות מוחלטת ולאחוות־עמים.

עם בצלאל מיזרחי ואש תו(ב ח תונ ת בנו)
גם בלילה, ידידי ם מוזרי ם

2ענ

מגודל

^ ין לגנדי אויבים אישיים רבים,
\ £ועל כן נסלח לו הרבה. חבריו
מהפלמ״ח, בלי קשר לדיעותיהם ולדי־עותיו,
ממשיכים להיות חבריו. לא רק
אנשים כמו חיים טופול מכריזים על
עצמם כעל ידידיו בנפש, אלא גם לא־מעט
אנשים בשמאל, המתעבים את די-
עותיו.
״גנרי הוא נער מגודל, שלא יתבגר
לעולם!״ אומרים חבריו, המסבירים
מדוע אינם מסוגלים להתרגז עליו ועל
מעשיו.
ואכן, יש בכל מעשיו ודיבוריו של
גנרי משהו האופייני בדר!־ כלל לנער
בן . 15 הדבר מתבטא גם בחיי־המיש־פחה
שלו.
לבניו ולבנותיו נתן את השמות
סייר־בנימין, פלמ״ח־יפתח, מצדה, ערבה
וצאלה. כשהיו ילדים קטנים היה
נוהג לקחת אותם ברגל לפיסגת־המ־צדה,
כדי לחגוג שם את ימי־ההולדת.

כפי שסיפרה באחרונה מצדה, בראיון
בחדשות, היה עורך לילדיו מיסדרי־בוקר,
בודק אם מיטותיהם ערוכות ב קפדנות
צבאית ואם המגירות שלהם
מסודרות כראוי.
בצבא טיפח פולחנים שגם הם היו
קצת ילדותיים. כשהיה אלוף פיקוד
המרכז, התפרסם כאשר הביא למטהו
לביאה, כחיית־חמד פיקודית, וקרא
למטה ״מצודת כפיר״.
באותה התקופה גם עורר סקנדל,
כאשר הואשם בכך שהביא חיילות ל ביתו
כדי לשמש כמגישות במסיבה.
באותה התקופה התפרסם גם בכך
שהיה מזמין ידידים ובני־חסות, כמו
חיים חפר, כדי שישתתפו בציד־אדם
אחר מסתננים. פעם הואשם בכך שהרג,
כביכול, במו ידיו, ארבעה מסתננים
כאלה, שנלקחו בשבי, לעיני האורחים.
כאשר חבר־כנסת נרעש עורר את
העניין, הודיע לו הרמטכ״ל דאז, חיים
בר־לב, שלא גנרי עשה את המעשה,
אלא קצין אחר, אריה רגב, שנהרג
לאחר־מכן בפעולה כזאת.

שיחה

לילית
ך * סקנדל הגדול בד תר שבו היה
1 1מעורב גנרי נולד גם הוא על רקע
של חברות.
במשך שנים רבות היה גנרי ידידם
(המשך בעמוד ) 10

חי 3שרמה
עמו רא ועמד
לוין עד
שוחד, אלא
על הנגישה
הלילית. הוא
מסו לובנה
בוק את
סימוו, חלקו
בנתב, חלקו
בערבה

ץ ה היה ביום שישי, ה־ 3בינואר
.1986 1באתי, כהרגלי מדי שישי,
לנוח אחרי־הצהריים בביתי שבקריית
מוצקין. לקחתי, כמו תמיד, את חבילת־העיתונים
של סוף־השבוע ופיתאום,
בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות,
ראיתי כותרת :״איש־ציבור, שהוא כיום
חבר־כנסת, שיחד רב־סמל בקבע לצורך
השתמטות ממילואים!״
מילים אלה חרוטות אצלי עד עצם
היום הזה,
מייד קישרתי זאת עם פנייתו של

כתב־העיתון לתגובה, כמה חודשים
קודם לכן.
נדהמתי, הייתי בטוח שאותו כתב
הבין שאין לו סיפור להיאחז בו, ושירד
מזה.
שישה־שמונה חודשים לפני־כן
הגיע עיתונאי למישררי בתל־אביב,
וביקש את תגובתי על סיפור שהגיע
אליו — הסיפור כאילו השתמטתי
משרות־מילואים בלבנון, תמורת מתן
שוחד.
הוא הניח מכשיר־הקלטה על השול

שאל :״איכפת לך שאקליט?״ עניתי
שלא איכפת לי. אחרי זמן קצר ביותר
קם והתכוון ללכת.
ניסיתי לעצור בעדו ולהסביר יותר,
כדי שלא ייגרם נזק לאף־אחד. הוא
ענה לי :״יש לי יועץ מישפטי. אני
מתייעץ רק איתו!״ ענה — והלך. מאז
לא שמעתי ממנו במשך חודשים, ולוא
ציוץ אחד. שכחתי מכך, עד לאותו יום
שישי אחרי־הצהריים.
הרגשתי שמיפעל־חיים בן שנים,
שנבנה בעשר אצבעות, בזיעה, עומד

ח״כ עמר בבי תו
.אף רגע אחד לא רצי תי להתפטר מהכנסת. מה פיתאום

להתפספס, להתמסמס.
הרגשתי אז תחושת״עוול נוראית,
אי־צדק נוראי. אבל, כמובן, לא צפיתי
מה שעתיד היה להתרחש בחודשים

אז הרגשתי דקירה איומה. מצד שני,
זה חיזק בי את ההרגשה שיש לי
מישפחה בריאה, והכל יהיה בסדר. רק
המישפחה, בצירוף של חוג תומך של
חברים — שטילפנו ובאו הביתה —
עזרה לי להתמודד עם הכל בחודשים
האחרונים ולהבין שעבודה קשה של
שנים לא עומדת להיהרס.

ף* מישפחתי אי ש עוד לא הת־
* ₪ייחס לכך. הם לא קישרו את ה־פירסום
דווקא אליי.
טילפנתי אל עורך־הדין רם כספי,
בשבת אחרי־הצהריים. הוא יעץ לי
לזהות את עצמי מייד, ולא לגרום בכך
עוול ל־ 119ח״כים אחרים. הוא ניסח
עבורי מיכתב לשר־הביטחון, שבו דרש
חקירה.
רק אז לקחתי לשיחה את אשתי,
ארבע בנותיי ושני חתניי(כיום יש לי
כבר שלושה חתנים) .הם לא חשדו
במאומה, לא הבינו מדוע אני מכנס
מועצה מישפחתית.
הסברתי להם שהמדובר בפירסום
הוא בי.
״אבא, אנחנו איתר זאת היתה
התגובה המיידית.
אנחנו מישפחה בריאה. לכן לא
הופתעתי מכך. אחר־כך היתה ההודעה
בטלוויזיה. התחיל מטר־הטלפונים.
מו טילפן? חברים מכל קצוות
הארץ. פוליטיקאים? לא, לא זכור לי.
עזר(וייצמן) טילפן, נדמה לי, למחרת.
פואד (בנימין בן־אליעזר) — גם.
(השניים הם חבריו של עמר לסיעת־יחר
בכנסת).
מתי הרגשתי ממש דקירה פיסית
— ואני מדבר ממש על דקירה בלב:
כאשר טלי, בתי, שלמדה אז בכיתה י׳,
הגיעה הביתה וסיפרה שהוחלט על
שנת־דמוקרטיה בבית־הספר. הירצו
לפני כיתתה מרצים מבחוץ. אחד מהם
הזכיר בעת הרצאתו ״את המיקרה של
חבר־הכנסת עמר״...
ילדי־הכיתה התחילו לחייך במבו כה.
אז קמה טלי ואמרה :״אני בתו של
חבר־הכנסת עמר. אתה יכול להמשיך
כרגיל!״

ן, אחדי העממי
| גאלצתי לעבוד!״

הבאים

־ ,דלן ירה
בלב״

ך ולדתי בחיפה.

בגיל 6הגעתי

^לקריית־חיים.
אבי היה פועל־בניין בסולל־בונה,
אמי עקרת־בית.
היינו שמונה ילדים בבית: חמישה
בנים ושלוש בנות. זה היה בית פועלי-
סוציאליסטי כמיטב המסורת של
קריית־חיים. האורים והתומים של אבא
היה דויד בן־גוריון.
אני הייתי הניר התנועה־המאוחדת.
מובן שבבית קראו דבר.
הייתי ילד מאוד מקובל בחברה.
הייתי ספורטאי טוב.
כשהייתי קטן, רציתי להיות מהנ־דס־מכונות.
אחרי שסיימתי בית־ספר
עממי, נאלצתי לעבוד ולפרנס את עצ מי.
בבוקר עבדתי כעובד זוטר באגד,
ובערב למדתי בבית־ספר אקסטרני. לא
היתה לי עם זה שום בעיה אז. זו היתה
צורת־החיים אז בקריית־חיים. לא הר גשתי
מקופח, גם לא הרגשתי שמגיע
לי. רבים היו כמוני. כר עשיתי בגרות
ואפילו קורסים בכלכלה במכון הישראלי
לניהול. גם אחי נאלצו לעבוד
לפרנסתם בגיל צעיר.
התגייסתי לצבא. חצי משרותי הצב־ י
אי עשיתי בגולני.
כאשר שברתי את מפרק־הרגל באימונים,
הועברתי לחיל־החימוש.
אחרי הצבא חזרתי, בדרך הטבע.
לאגד. שם התקדמתי ממעמד של חניך
זוטר — למעמד של יושב־ראש
המזכירות.
החלום האמריקאי בהתגלמותו? אני

לא מרגיש כך. אני מעדיף לאמר שיש
תמורה לזיעה ולעבודה קשה.
כך אני באמת מאמין: שכל מי
שמזיע. עובד. לומד ומתקדם — זאת
התוצאה.
ברור שיש קשר בין הטיפוס שלי
למעלה לבין מה שקורה בשנתיים
האחרונות — צברתי יריבים.

אחד, שסולק מעבודתו, ועימו אערוך
את החשבון הציבורי בבוא היום.
יותר מכל פגעה בי ההאשמה,
כאילו ניסיתי להתחמק משרות
בלבנון, כאילו השתמטתי, פחדתי.
במשך קרוב ל־ 30 שנה שירתתי
במילואים באופן מסודר ומלא, ככל
אזרח במדינה. בשנים בהן שימשתי

י ס &ן

האגודה, בראשותי, על המשך עבודה
סדירה בקווי־הצפון, והוציאה איסור על
נטישת חברי ושכירי אגד את עירם
ועבודתם שם.
באותה התקופה כיהנתי כיושב־ראש
המזכירות, וכמנהל איזור־הצפון
של האגודה. בתוקף תפקידי, עליתי,
יחד עם צוות איזוריים, לסייע לחברי־

,,שונא אחד ויחיו ס ר את נר מה שאיוע ל...,
ביום החמישי של המילחמה הגעתי עד צידון
תמיד־תמיד נבחרתי, אבל השארתי
מאחוריי אנשים שעינם היתה צרה בי,
ברור.
כשהתחלתי לטפס ,־לא הצבתי לעצ מי
גבול מסויים, לא״הגדתומי גולת-
כותרת. אפילו לא חברות בכנסת. אני
נמנה עם אלה שאינם חושבים על
פיסגת ההישגים. פעם חשבתי שלהיות
חבר הנהלת־אגד — זוהי פיסגה גבו הה.
אחר־כך, להיות חבר במזכירות-
אגד. זה נראה לי בכלל קודש״הקוד-
שים: ולהיות יושב־ראש המזכירות —
זה היה שיא. מעולם לא תיכננתי להיות
חבר־כנסת:
איך זה קרה? ב־ 984ז פנה אליי עזר
וייצמן. ניהלנו שיחות רבות מאוד: האם
אנחנו באותו קו־חשיבה מבחינה חבר תית,
כלכלית, מדינית. כאשר חשנו
שיש לנו מכנים משותפים בהרבה נוש אים,
ובמיוחד בתחום החברתי־כלכלי,
וכאשר הוקדמו הבחירות — הוא פנה
אליי ושאל האם אני מוכן ללכת עימו
לבחירות. נתתי את הסכמתי .־
איך אני מסביר את העובדה שמייד
עם היבחרי לכנסת התחילו כל מיני
עכברים לצאת מהחורים ולהתלונן
נגדי? ובכן, לא הייתי אומר ״כל מיני
עכברים״ ,אלא עכבר אחד.
מדובר על איש באגד שלא הסכמתי
שיהיה מועמד ברשימה מסויימת. הוא
פועל מתוך שינאה עיוורת. כלומר:
שונא אחד ויחיד סידר לי את כל מה
שאירע לי בחודשים האחרונים.
האם זה מעיד על יחסי־אנוש לקויים
אצלי? להיפך! כל מי שיבוא ויעשה
מאזן של 30 שנות טיפוס באגד ועמי דה
במיבחן ציבורי שם, ייווכח מהם
יחסי־חברות מצירי, וכיצד הוכיחו את
עצמן ההחלטות שלי לאורך כל הדרך.
עובדה היא שזכיתי בכל ההתמודדויות
במערכות־הבחירות. הכל בגלל אדם

יושב־ראש מזכירות־אגד, הועברתי
לריתוק מישקי. החלטה זאת לא
התקבלה ביוזמתי, ולא על־פי שיקול
דעתי, אלא במוסדות צה״ליים.
היא התבססה בתחילה על־כך
שבתקופה הקשה של מילחמת־הלבנון,
שבה אגד כולו, על אנשיו, אוטובוסיו
וכל שרותיו נכלל במערך־החירום על פי
צו מישרד־הביטחון, נדרשה נוכחות
ומנהיגות היו״ר לתיפעול יעיל של
המערכת, ולתיאום מהלכים באורח
ישיר ויומיומי עם מישרד־הביטחון.
אחרי־כן, עם כניסת האגודה למשא-
ומתן עם גורמים ממשלתיים — מיש-
רדי האוצר, התחבורה, הביטחון ובו׳ —
על סל התשומות והפעלת התוכנית
הכלכלית, הוגשה בקשה לדחיית המי לואים.
הבקשה התבססה על־כך שעמ דתי
בראש הוועדה האגודתית לניהול
המשא־ומתן, ולא ניתן היה לעשות את
המלאכה תוך שרות־מילואים מסודר.
צה״ל אישר גם בקשה זו, מתוך הבנה
שנוכחותי חיונית במשא־ומתן, ותרומ תי
לו תהיה חשובה יותר גם מבחינה
ציבורית ואזרחית.

,הייתי גלגכון
במילחמה!״

^ מלעיז — ילעיז, אבל אני
• 1בטוח שמנהלי מיפעלים בסדר־גודל
קטן יותר פונים אף הם לולת״ם,
ואיש אינו מערער על־כך ואינו רואה
בכך טעם לפגם.
נוצר רושם, כאילו חששתי לשרת
בלבנון. זו טעות: מעורבות, באירועי
גבול־הצפון התחילה עוד קודם למיל־חמת
של״ג.
בקיץ ,1981 כאשר קריית־שמונה
כמעט התרוקנה מתושביה בגלל
הפגזות־הקטיושות, הורתה מזכירות

הגב !החטוטרת
יוסף חריש היועץ המישפטי לממשלה, די בר באחת מ שי חו תיו אי תי
על הגב והחטוטרת. הוא התכוון לטענות נגד חבר־הבנסת שלמה עמר
כאילו השתמט מ שרות בלבנון תמורת שי חד (..הגב ) ולגזלם המוזר הזה
שקם על יוצרו. והמכונה ..הפגישה הלילית (.,החטוטרת
השבוע זכה עמד בשיחות״טלפון ללחיצות-ידיים ולברכות מזל־טוב
על שהסתיימה פרשת־ההאשמות נגדו בעניין ההשתמטות ו מ תן
השוחד. אחרי שנה וחצי נעלם הגב -נותרה החטוטרת.
היועץ המי שפטי לממשלה החליט ש אין להעמיד את עמר ל דין על
האשמות השו חד אך יש להעמידו -י חד עם שבעה אנשים נוספים -
ל דין בעוין ..הטרד ת עד בנסיבו ת חמורות. על כל שאירע תחת הכותרת
הפגישה הלילית .
מהי הטרדת־עד? על פי סעיף 249 המטריד אד ם בנוגע להודעה
שמסר האדם או עומד למסור בחקירה על־פי דין או בנוגע לעדו ת
שמסר האדם או עומד למסור בהליך שיפו טי -דינו מאסר שלוש
שנים.
ומהי הטרדת-עד בנסיבו ת חמורות! בניגוד למה שעלול להצטייר
בד מיונו הפרוע של חובב־מערבונים מושבע. אין ה מדובר בהכרח
בסצינה אלימה. על פי סעיף 249 אי: נעברה עבירה (לפי סעיף ) 249
כ שעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יו תר
שחברו י חדיו לביצוע המעשה בי די א חד או א חדי ם מהם דינו של כל
אחד מהם בעבירה לפי סעיף 249 חמש שנים. בלומר: חומרת העבירה
מיוחסת כאן למיספר המשתתפים בפגישה -שמונה. מ ל בד אלברט
אזול אי המתלונן נגד עמר.

השמונה? עורך־ הדיו יגאל ארמן. ש ב מי ש רדו (אז -בביפר-
,בתל״אביב) התקיימה הפגישה; חבר־הכנסת שלמה עמר
כשהוא מלווה בפרקליטו דאז. רם כספי. אלה היו במקום
ה פניי ה
הפגישה1כבר ב־ 7בערב ־ השעה המיועדת לפגישה.
באיחור של שעה וחצי הגיעו: אלברט אזולאי, שעל פי תלונתו
התעוררה הפרשה; פרקליטו החיפאי שרגא בלזר; מ ע בי די של אזול אי
יורם בן־עמיז יו סי הוכמן מאגד אהרון יקים ו אבי טל לומבדסקי.
צופה מהצד היה בוו ד אי סובר שהמאחרים שייכי ם לחבורה אחת
שמחה ועליזה. אולם לו מבר ס קי ויקים הגיעו לשם כחבריו של עמר. הם

הסניף להתארגן בלחץ הנסיבות ולהמ שיך
בביצוע העבודה, תחת מטר
קטיושות.
בעוד שהמישפחות פונו מהמקום
(למלון בטבריה) ,המשיכו החברים
בעבודתם הסדירה, ולכל אחד מהם
סיפור־גבורה אישי על אותה תקופה.
בתוקף תפקידי כיושב־ראש, זימנתי
את -הישיבה השבועית של מזכירות־אגד,
שמושבה הוא בדרך־קבע בתל־אביב,
בסניף אגד בקריית־שמונה.
עשיתי זאת כדי להפגין הלכה למעשה
את הזדהות האגודה ומוסדותיה עם
חבריה בצפון, ועם תושבי האיזור כולו.
בעת מילחמת לבנון, ביום החמישי
למילחמה ( )9.6.82 נכנסתי אל תוך
שטח־לבנון בראש קבוצה מצומצמת,
שהורכבה מחברי־מזכירות ובעלי־תפ־קידים
באגד. המסלול היה: מטולה,
הבופור, הליטאני, נבטיה, צומת צידון־
צור, צור, ראס־נקורה, ויציאה דרך
ראש־הניקרה.
נכנסנו לשם כדי להחליף — היו
עימנו נהגים־מחליפים — נהגים
שהועלו בשבת אחרי־הצהריים, ללא
התראה מוקדמת, וכדי לבקר חברים
מגוייסים, להביא להם ד״שים, חבילות
וכר.
המילחמה היתה אז בעיצומה. באותו
היום נהרגו שני מפקדי־צה״ל בכירים
במארב בצור. הדרכים היו מוצפות כלי־רכב,
התנועה היתה איטית וממלכדת,
וברקע ליוו את השיירות רעמי־תות־חים,
ונראו פיטריות עשן.
עשינו זאת, מפני שהמחוייבות
והעזרה ההדדית מונחות ביסודה של
אגד.
האם אני פחדן? ההיפך הגמור!
אמיץ? נגיד — לא פחדן.
היכן אני ממקם עצמי בסקלה בין
״פחדן״ לבין ״אמיץ־לב״? לא נאלצתי

עמר(ע ם בני מין בך!׳אליעזר) בכנסת
לשימחתי, לאר אי תי אף פעם את המוות מול העיניים!״לעמוד בכאלה מיבחנים שאני יכול
למקם עצמי במדוייק. תמיד, על כל
פנים, עמדתי בלחצים, לפעמים כבדים.
לא, לא ראיתי אף־פעם את המוות מול
העיניים. לשימחתי ...גם לא יצא לי
להשתתף במילחמות. בעצם, אולי ניתן
לאמר שהייתי במיבצע־קדש.

קלטת של
אייגשטיין

ף* א שר להאשמות נגדי, כאילו
^ הצעתי שוחד תמורת השתמטות
משרות בלבנון:
תהליך הקליטה באגד הוא ארוך.
יש בו אמצעי־מיון המעוגנים כולם
בתקנון־האגודה. מעקב בבית־ספר־לנהיגה
של האגודה, בדיקה רפואית
לפי תקנון רפואי־מיקצועי מפורט,
בדיקה פסיכולוגית במכון הדסה
לייעוץ מיקצועי בירושלים ושיאו —
בוועדת־הקבלה האגורתית, הממליצה
לפני המזכירות על קבלה או אי־קבלה
לשורות האגודה.
בוועדה יושבים נציגי האגודה
ויועצים מיקצועיים, פנים־וחוץ־אגוד־תיים.
ההחלטה נעשית בהצבעה גלויה,
ועל פי החלטת רוב חבריה. הרכב
הוועדה מעוגן בתקנון וכולל, פרט
ליושב־ראש הוועדה, עוד שישה בעלי
תפקידים מוגדרים בתקנון. פרט ל־מיקרים
חריגים ביותר, המלצת הוועדה
היא הקובעת בעניין קבלת־חברים

ומשם יצאו בי חד לעבר

פגשו את אזול אי ו מלוויו בקפה סקאלה
מי שר די של ארנון.
יקים היה אז ע דיין ב מי ש טר ת־י שד אל מבחינה פורמאלית אם כי
לטענתו שהה אז כבר מבחינה מעשית בחוץ בחופשה. לומברסקי היה
כבר פורמאלית משוחרר אז מ מי ש טר ת־י שר אל. השניים הם כיום
חוקרים פרטיי ם. לטענתם. אז עוד לא התחילו כלל להתארגן כחוקרים
פרטיים ו תיפ קדו כחבריו של עמר.
ביוזמ ת מי נערכה הפגישה המפורסמת! כל צד זור ק את הכדור לעבר
הצד השני.
בפרוטוקול הפגישה שנכתב על-ידי יגאל ארנון ושפורס ם בשבוע
שעבר בראשונה בהעולם הזה מצוטט כספי במילים: נתבקשנו לקיים
את הפגישה ...בפרוטוקול לא נרשמה שים הערה של מישהו מהנוכחים
על נקודה זאת.

מטבע הדברי םמתמ קדי ם הזרקורי ם בשלושת הידועי ם מבין
השמונה: חבר־הכנסת עמר ועורכי־ הדין יגאל ארנון ורם כספי. שלמה
עמר שגזר על עצמו שתיקה מתחילת הפרשה המסועפת החליט עתה
לומר להעול הזה לראשונה את כל אשר על ליבו. ש אל תי אותו אם הוא
חש בריג שי־אשם כלפי שאר המשתתפים בפגישה. בפרט אחרי
העילה לאותה פגישה מפורסמת -י ר דו מעל סדר-
שההאשמות נגדו
היום הלאומי.
ריגשי־אשם? -לא. אני חש שנעשה להם עוול ודוו ק א על כוונות
טובות. אני אי שי ת! נהגתי על פי הנחיות פרקליטי (אז -רם כספי).
עורך״ הדין יגאל ארנון, ש ב מי ש ר דו התנהלה הפגישה הקצרה אך
ההיסטורית. זכה בא הד ת הציבור כשכתב ל חרי ש מיכ תב לפני כמה
חוד שי ם ו הודיע לי קבל עם ועדה שברצונו לוו תר על תהליך השימוע
ילהישפט. מפני שרק כך יו סר ממנו הבתם הציבורי שד ב ק בו בעיקבות
הפירסומים. ו ציד ק תו תצא לאור. התפטרותו השבוע מ תפ קיד יושב-
ראש מועצת־המנהלים של הבנק הבינלאומי הרא שון רק הגבירה אהדה
זאת.
כספי לעומתו הפגין מתחילת הפרשה חיסר־כי שרון תי ק שור תי
והתנהגות לחוצה ב מיו חד. הוא לא פיספס אף מוקש תי ק שור תי או
אנושי א חד ולכן הוא פחות חביב על התיקשורת.
בינתיים חוגג עמר -סו ס קרבות ותיק ומשופ שף -את ניצחונו. שוקל
פניות לראיונות. שיקל מתן הודעה אי שי ת במליאת־הכנסת מתכונן
למישפט הפגישה הלילית.

(לא־שכירים) .ניתן לערער רק לפני
המזכירות.
גם בעת העירעור יושבים נציגי
האגודה ויועצים מיקצועיים. ליושב־ראש
ועדת־הקבלה ויושב־ראש ועד
הערר — זכות הצבעה כפולה.
לכן, מישקלי כיושב־ראש, בעניינים
של קבלת אנשים לחברות באגד,
היה בלתי־משמעותי.
איך העזו לפרסם נגדי, כאילו נתתי
שוחד, מבלי לבדוק בדיקה שיטחית
אם זה היה בכלל ביכולתי?
והכל בגלל אדם אחד:
אין ספק שהוא רצה לחסל אותי,
אולם אף לרגע אחד לא רציתי להתפטר
מהכנסת.
מה פיתאום? גם איש לא רמז לי
שעליי לעשות זאת, אף פעם לא. אינני
יודע אם ריכלו עליי בכנסת. לא
הרגשתי בכך, אבל הרגשתי שלא ניתן
לי — בגלל כל הפרשיות — למצות
את עצמי שם. הרי בשיא הפירסומים
נחתם ההסכם בין מיפלגת־העבודה
לבין יחד, ומקומי שוריין.
מי שמנסה להלעיז בנקודה זאת,
שוכח את הסיטואציה של תחילת
הכהונה. אז היתה מיפלגת־העבודה
נותרת באופוזיציה בלעדנו. מהיום
הראשון של ההסכם ניתנו לנו שתי
אופציות: להתמזג עם מיפלגת־העבודה
לגמרי, או להישאר כמיפלגה עצמאית.
בסוף החלטנו להתמזג.
אני? הייתי בעד המיזוג, מפני
שחשבתי שמיפלגת־העבודה היא בית
טבעי עבורי, בגלל הרקע שלי ועבור
יחד. לא, זה לא מפני שהערכתי שאין
לנו סיכוי בבחירות הבאות כמיפלגה
עצמאית. יכול להיות באמת שהיו
במיפלגת־העבודה מי שרגזו והתלחשו:
״מה, ההוא מסובך שם עם כל מיני
פרשיות, ומקומו מובטח ואנחנו צריכים
להיבחר״...
אליי, על כל פנים, זה לא הגיע,
הייתי עסוק יותר מדי בעבודה שוטפת,
ובהתמודדות עם כל מה שעבר עליי.
איך מתמודדים? נכון שהצלחתי
לשמור על חזות שלווה־מטעה. זה
קשה. לגלות את הסוד? יש לי במכונית
קלטת עם שלושה שירים של אריק
איינשטיין. לא זוכר את שמותיהם, אבל
הם אומרים כל מה שצריך לאמר על
החיים. בכל פעם, כשהרגשתי שאני לא
יכול יותר, הייתי סוגר את הרדיו
במכונית, סוגר את החלונות, מכניס את
הקלטת לטייפ, ומתנתק.
כשנכנסתי לכנסת, היה לי חלום.
לולא מה שאירע, ודאי הייתי מקדם
אותו.
רציתי לנסות לפעול להקמת מיניסטריון
שייקרא מישרד־הקואופרציה
— מישרה שיהיה ממונה על ההתייש־בות־העובדת,
הקיבוצים, אגד ואחרים.
משבר-המושבים רק מוכיח שצדקתי
בחלומי, אבל זה נותר בגדר חלום.
אולי עכשיו אתחיל לפעול בעניין
זה. בכלל, אני מתכוון למצות את עצמי
בכנסת יותר, מעתה ואילך,
עד עתה שמרתי על פרופיל נמוך.
זה לא היה מכוון, אני לא חושב שרצתי
מהר מדי, או קפצתי גבוה מדי, לא
מתחרט על אף רגע אחד.
איש כמוני, שבנה את עצמו מלמטה
בעשר האצבעות, גם לא נבהל כל־כך
מהר, אלא ממשיך.

— ע די המגרש

מ׳ הז! ונאמין שזה •קוה ושידעו! סברסק׳ ,האיש
העאהה נחוייר מאז שנחשס חשבונותיו משרץ?
אבל הצליחו להונות אוחו ב־ם 40 אלו דולו!
יום אחד סיפר וינקלר לטברסקי שמכר שלו, יהלומן בלגי, עומד לפשוט רגל,
והוא מוכן למכור יהלומים השווים מיליון דולר ב־י! 409 מערכם במזומן, לפני
שהבנק ישים עליהם יד.
וינקלר טס עם טברסקי לאמסטרדם, ושם נכנסו לחדר. טברסקי הביא עימו 400
אלף דולר במזומן. בחדר היו שני היהלומנים, שווינקלר הביא, ועימם הסחורה. הם
פתחו את החבילות שהכילו יהלומים, ווינקלר בדק ואמר שאכן השווי הוא פלוס-
מינוס מיליון דולר.

סגרו מחדש את החבילה. וינלקר וטברסקי חתמו עליה״ והיא
הופקדה בכספת במלון.
היהלומנים לקחו את הכסף והלכו.
למחרת לקחו טברסקי ווינקלר את החבילה מן הכספת, ועלו לרכבת לציריך.

בדרך פתחו את החבילה, ווינקלר התעלח: זכוכיו ת במקום
יהלומים.
טברסקי האשים את וינקלר בשיתוף־פעולה עם שני המוכרים, וזה הציע כפיצוי
מישרד שיש לו באמסטרדם. טברסקי לקח את המישרד, שיהיה, ושכר גובה־חובות
של בתי־הקזינו בלונדון, שימצא לו את שני המוכרים, תמורת 3591,מהסכום.
וינקלר עצמו נסע לזאיר, עובד שם במיכרות״היהלומים מטעם יהלומנים בלגיים.

טברסקי עצמו, למרות שניכר עליו כי הסכום שהפסיד מכאיב לו
עד היום, אינו מכחיש כי התרגיל היה ג אוני.
הזכוכית היתה במעטפה שעליה היו החתימות שלו ושל וינקלר. הכספת היתה

ילל מו של שימעון טברסקי הולך לפניו, ולא רק בישראל. עד לפני כמה שנים
היה ידוע בעירך כאיש־עסקים ממולח, שלא התפרנס מרישיון עורך־הדין
שלו, אלא מהלוואות, וממכירות ומקניות של נדל״ן ועיסקי־מימון שונים.
לפני שלוש שנית עת נעצר מנהל קרן־הנאמנות תושב ציריך, ישראל זילבר־ברג,
כאשר בכליו רשימות של עשרות ישראלים שהחזיקו אצלו כספים, התברר
כי גם לסברסקי שלושה מיליון דולר בחשבונות הנאמנות של זילברברג בציריך.
למזלו שהה טברסקי באותם ימים בחדלדופירסום המעצר בעיתונות עצר בעדו
מלחזור ארצה. מאז הוא בגולה. במשך כשנתיים התגורר במלון נובה פארק
בציריך, עד ששוכנעה אשתו, ריבת כי אכן אין סיכוי לחזרתו ארצה ללא מעצר.
לפני חצי שנה רכש בית בלונדון, ברובע המפסטייד היקר, מכר את דירתו במיגדלי
דויד המלך לשושנה דגר וארנסט יפת, בחצי מיליון דולר, רשם את בנו בכרמל
קולג׳ בלונדון, והחל חי כאנגלי. מדי שבועיים הוא טס לציריך, לטפל בהשקעות
שונות, ונראה שבע־דצון ממצבו הנוכחי.

1י ׳ י

0וי

^י }ג י

הוא לא סלח לזילברברג את חשיפתו, והגיש נגדו תביעה למוסד־לבוררות
בציריך. העילה: חוסר־זהירות בנשאו עימו לישראל מיסמכים החושפים לקוחות.

התביעה טרם הסתיימה״ ואם יזכה טברסקי יוכלו כמה ע שרות
ישראלים, שנחשפו בז מנו ו שנפגעו, לתבוע אך? הם כספים.
מטוס פרטי
ף * פרשה שבה הפסיד טברסקי כספים סופרה לי לראשונה מפי יודעי־דבר,
ו 1ואושרה בכמה שיחות עם טברסקי בלונדון.
גיבורה השני של הפרשה הוא יהודי בלגי בשם ז׳אן פייר וינקלר. זה למר בחדר,
והשכיל שלא להיות חיים כאביו, אלא להיות ליהלומן ממולח באנטוורפן. הוא סחר
באבני־גלת ועשה הרבה כסף מהעברת זהב לבראזיל.
כאשר החל משבר־היהלומים הגדול, לפני שש שנים, נשאר חייב מיליוני
דולארים לבנקים. באותה השעה היה לו מזל, והוא נשדד בניו־יורק. הוא תבע שני
מיליון דולר מחברת־הביטוח, אך זו טענה כי השוד מבויים, וסירבה לשלם. וינקלר
הגיש תביעה לבית־המישפט, חכה.
הוא חזר לציריך עם הכסף, והחל בביזבוז מהיר. הוא התגרש מאשתו, ועבר לגור
עם ידידה בשם סימון, שעבדה כדיילת בסוויסאייר. לפני שנה התחתן עימה,
ומייד אחרי החתונה עשה לעצמו פשיטת־רגל מרצון.

עד היום אין הוא מבין כיצד נעשה התעלול

לפני פשיטת־הרגל קנה לסימון חנות מפוארת לנעלי־ילדים, דבר
שגרם לבנקים הנושים לחשוד בו בהונאה, ולהתלונן במישטרה.

של המלון, ולא ניתן היה לפתחה ללא רשותו. עד היום אין הוא מבץ כיצד נעשה

המתווכים חיפשו את וינקלר, וגילו שהוא מתחבא אצל טברסקי
בדירה, וסיפור היעלמותו עם הבסך היה בלוח. הם דר שו וקיבלו את
המגיע להם.

(המשך מע מוד 17
של מרדכי(.ם נם ש״< צרפתי ובצלאל
מיזו־זזי, שתוארו בעיתונות כ״מלכי
הפשע חמאח־גר. באשר הגיש מיזוזזי
סישפט־דיבה נגד העיתון ה ארץ, היה
גנרי אחד מכוכביו.
המעשה סובב סביב שיחת-טלפון
מיסתורית שוו וקלטו 1בחשאי על י די
המישטדת בשיחה זו הוזמן ע די לבוא
כאופן בהול, בלילה״ לביתה של שדרי
דנון־ ,פילג שו של איל־הפשע טוביה
אושרי ואחותו של איל־פשע שני, רחמים
(עו מרי״) אהרוני. השניים, י די דיו
של בצלאל מיזרחי, הורשעו בביצוע
רצח כפול. פרטי הפרשה נשארו לוטים
ערפל.
למרות שפרשות אלה הפכו את ע די
מטרה להתקפות חוזרות ונשנות של
כלי־התיקשורת נחלץ י די ד אחר שלו,
שלמה להט, אף הוא אלוף־במילואים•
לעזרתו של ע די ומינה אותו כמנהל
מו סי און ה ארץ. בתפקיד זה ניהל
ע די מילחמת־גרילה מתמדת עם אר כיאולוגים
ואנשי העירי ו״ באחרונה
גרם לסערה חדשת כאשר החליט חד־צדדית
לתת למוסד שם אידיאולוגי:
.מוסיאון ארץ־ישראל״.
אין ספק כי ע די הוא איש־אירגון
מעולת וכי י ש לו מרץ בלתי נלאה. זצא
ניג ש מייד להפוך את המוסיאון למוסד
ג חל ומרכזי. בשבוע שעבר אירח שם
את המיפגש ההמוני של קציני מיל־חמת
ששת״הימיע
היתד, ל ע די עוד תמנה שהתאימה
לתפקיה הוא חסיד מושבע של ידי־עת־הארץ
ו תול ח תי ת בביתו י ש סיפ חה
שהית לדבריו, הסיפריה הפרטית
הנחלה ביותר בעולם על נושא זתע ־
ח גם יזם הוצאת סידרה יפה של ספרים
על ארץ־ישראל, בעיקר הוצאה חדשה
של ספרים עתיקים של תיירים,
שביקרו בארץ בתקופות שונות.
כנאה לאדם המעריץ מ ת הוא גם
אסף כלי־נשק.

מתחיה
? ו י לכהגא

גם בגלות ידע טברסקי לעשות כספים. הונו נאמד כיום ביו תר
מעשרה מיליון דולר.

הוא נעצר ושוחרר בערבות וברח ב־ 1985 לישראל. אמו ואחותו גרו מקודם
בירושלים, והוא קנה להן דירה.
למד טיס, קנה לעצמו מטוס פרטי והחליף את שמו לשם הקודם של אביו, הוציא
דרכת ישראלי בשם החדש, ועבר לגור בלונדון. שם התחבר עם העולם התחתון
הבריטי, שהסדיר לו דרכונים מזוייפים בראזילים ובריטיים.
הוא ביקר בציריך ופגש שם בשימעון טברסקי. השניים שוחחו, וטברסקי הציע
לווינקלר להיכנס לעיסקות־קניה־ומכירה של מטבע המבוססות על הפרשי השעות
בין ניו־יורק וציריך. העסקות הצליחו, וטברסקי עשה עימו עוד עסקות. לפתע
נעלם וינקלר עם כספי העיסקה האחרונה, השאיר את טברסקי ללא הכסף, ועם
התחייבויות למתווכים שונים.

טברסקי בקטע מר שימת זילברברג

גם לא
טבעת
ץ ץ אז, לדבריו, הוא נזהר מפני עסקות בטוחות כאלה.
* 1לפני שנה נפגש בציריך עם דויד סופר ועורך־דינו, וסופר הציע לו להשקיע
בניירות־ערך, כאשר סופר מתחייב לרווחים, שכן יש לו מידע ודאי על הצפד
למניה. אילו היה מתפתה, היה עתה מסובך, כמו סופר, עם הרשויות האמריקאיות.
הוא מעדיף להשקיע באיגרות־חוב דרום־אפריקאיות בטוחות, לתווך בנדל״ן בלונ דון,
ולהשקיע פה ושם בבורסה האנגלית.

יהלומים? הם מלהזכיר, אפילו לא בטבעת לאשתו!
יגאל לביב

ך נדי לא הסתיר מעולם שהוא
^ חסיד קיצוני של ארץ־ישראל הש־למת
כאלוף־הפיקוד
היה הפטרון הגלד
של כל המתנחלים וההתנחלויות הטיף
פומבית בלי־ליאות לסיפוח ולהתנח־לו
ת ולא אחת נשאלו על כך שאילתות
בכנסת אף שהוא איש חילוני, הוא נתן
את י דו לדתיים. בנו סייו־בני מין חזר בתשובת בכל הדברים האלה חמה ע די לא־ריאל
שרון. אלא ש שרון הוא פו לי טיקאי, ומנסה לכלכל את מעשיו
בעורמה. .בתחבולות עושה לו מילוד
מה* .ע די אינו איש של עורמה ותחבולו
ת גם בעניין זה הוא חמה לנער.
י ש הסבורים כי הכרזתו האחרונה
ודתה דווקא מתוכננת וכי ע די נושא
את עיניו אל קריירה פולי טי ת כמנהיג
חדש של תנועת־התחית
גם קירבתו לתנועה זו אינה סוד. ע-
ח מתאים לה מאוח הוא יכול להיות
מקובל גם על החלק הדתי וגם על החלק
החילוני שבת להתחרות ברפאל
איתן ולהסתדר עם יובל נאמן. נאמן
מטיף לגירו ש כל הפליטים — כחצי
מיליון במיספר — מן ה שטחים
הכבושים. ע די עולה עליו פי שניים
וחצי.
מכיזון שהכל מצפים לעליית מתה
של התחיה בבחירות הבאות יכול ע די
למצוא לו מקום טוב באמצע בסיעת־תתחיה
בכנסת. וצא יו כל גם לעמת
חיל ולהתחרות בהצלחה עם מאיד
מעת בצבר, לוחם בפלמ״ח ואלוף־ב־מילואית
בנו של מו ס מרלוכנו ת שהיה
איש גדוד־העבודת יכול ע די לעשות
נפשות המואסות כמעת העולה
בעל המיבטא האמריקאי וע
לחם מעולם במילחמות־ישו
אך מי שמכיר את ע די ז
הוא עושה חשמנות בלל,,-.
קם ואמר מה שהוא חושב. כייס
צ׳יץ׳• :לכל אדם מותר להגיד סו.
חושב׳:
זה נכון — כל עוד אינו מטיף למה
שמוגדר בחוק כ״גיזענות־.

העולם האז 2601

לפני שבועיים כוננו הערבים בישראל את עצמם כמיעוט לאומי מאורגן

ות לשטיח

ך * ך יכתוב ההיסטוריון,
^ המיפנה בא ביום הרביעי, ה־24
ביוני . 1987

ברבות הימים:

זה היה יום־קיץ רגיל, החיים התנהלו כסידרם.
האזרחים היהוריים של מרינת״ישראל לא חשו
בשום דבר מיוחד. אומנם. הם ישמעו ברדיו שיש
שביתה ישל האזרחים הערביים, ושזו הצליחה
חלקית. אך האזרח הרגיל לא חש בכך. מה גם
שביום הזה, כמו בכל ימות־השנה, עבדו ברחבי
ישראל המוני פועלים ערביים מן השטחים
הכבוישים.
אילו נאמר לאזרח ׳שהנה מתחולל שינוי גדול
במדינה, לא היה מאמין.
תגובתו פיתאום?״

האופיינית

היתה:

ובאמת, מה פיתאום׳

^ יוזמים הערביים אמרו שאין זו שביתה
1 1פוליטית. בהחלט־בהחלט לא שביתה פולי טית.
אללה ישמור.
השר משה ארנס אמר שזוהי דווקא שביתה
פוליטית. בההלט־בהחלט.

חלק קטן מן המגורשים והנמלטים הוחזר
למחרת המילחמה למרינה. בחסות המיפלגה
הקומוניסטית. הקומוניסטיים היוו אז את חוליית־הקשר
בין המימסר הישראלי ובין הגוש הקומוניסטי.
שתמך בהקמת המרינה וסיפק לה נשק.
כתוצאה מכך ניתן לקומוניסטים להחזיר מן
הארצות השכנות את חבריהם ואוהריהם, בעוד
ישכל שאר הפליטים נשארו במחנות־הפליטים
מעבר־לגבול( .מישחק הפינג־פונג המוזר בין
המימסד הציוני בישראל ובין המיפלגה הקומו ניסטית.
בגילגוליה השונים. נמשך עד היום. והוא
פרק מרתק בפני עצמו).
בעקבות תהליך זה גדל מיספר הערבים ב ישראל
ל־ 200 אלף. היה זה מיעוט מדולדל, חסר
•שיכבת־עילית, שהממשלה הפעילה כלפיו טרור
יומיומי על־ידי הפקעת־אדמותיו. הפעלת תק־נות־חירום.
קיום מימישל צבאי ובתי־מישפט מיו חדים.
הם נזקקו לרשיון כדי לבקר בתל־אביב או

את הגליל, לטובת היהודים והערבים כאחר, בלי
דגל לאומני ובלי הפקעות. אוזניו של רבץ
נשארו ערלות, כתמיד כאשר הדברים נוגעים
לעניין הפלסטיני.
בניצוחם של ראש־הממשלה רביו ושר־הבי־טחון
שימעון פרס, ובביצועו של רפאל איתן, פתחו
כוחות־הביטחון באש על המפגינים הערביים.
הרוגים ופצועים ערביים התבוססו בדמם.

כך נע שי ת ההיסטוריה.
באותו בוקר טסתי במיקרה ללונדון, כדי
להיפגש עם סעיד חמאמי, נציג אש״ף. הוא
שבישר לי על מה שהתרחש בארץ. הדבר שינה
לחלוטין את יחסו לאזרחים הערביים בישראל.
הוא, וכל ראשי אש״ף, חדלו באותו יום מלראות
בהם בוגדים ומשתפי־פעולה, וקיבלו אותם
בזרועות פתוחות כבנים האבודים של העם
הפלסטיני.

יתכן ש מבין בל תאריכי-הטימטום

אבל מהותה של השביתה היתה
שונה לגמרי. כל הדוברים, מ שני הצד דים,
הסתירו אותה.

פה ושם היו מפירי־שביתה. אנשים שחששו
מפני פיטורין, אנשים שפרשו מן הציבור. זה קורה
בכל שביתה גדולה. אין לזה משמעות.

שנית, השביתה נקראה על־ידי כל
אישי־הציבור הערביים במדינה.
הקריאה לא יצאה רק מטעם שתי המיפלגות
הערביות המובהקות, התנועה המתקדמת ורק״ח.
הצטרפו אליה גם כל הנבחרים הערביים של מיפי
לגת־העבודה בכנסת ובהסתדרות. ראשי העיריות
והמועצות המקומיות הערביות, נבחרי כל המיפ־לגות
הארציות והרשימות המקומיות, התייצבו
בראשה.

שלישית, השביתה נערכה בסדר
מופתי, בלי שום הפגנה של אלימות מ צד
השובתים, בהתאם להוראות ההנ הגה.

נצרף את כל העוברות האלה ביתד. נגיע
להגדרת המיפנה שחל ביום הזה:

האזרחים הערביים במדינה כוננו את
עצמם כמיעוט לאומי.
למיעוט הלאומי הזה י ש עתה הנהגה
לאומית•

^ דבר מיטנה

עד היסוד את תבניתה של

בירושלים. לקומוניסטים ניתן הזיכיון הפוליטי
עליהם. כל מנהיגות ערבית אחרת, שניסתה
להרים ראש וכגון קבוצת אל־ארד) ראשה נערף
מייד.

הרוב הגדול של הערבים האלה היו
״ערבים טובים״ .הם סתמו את פיהם,
הצביעו בעד מיפלגת־השילטון וגרוריה
וחיו בפחד יו מיו מי.
הפלסטינים בכל העולם ראו בהם בוגדים,
משרתי־האוייב.

בך נמשך המצב עד קרוב למילחמת
ששת-הימים.

^ אותה מילחמה הצליחה מדינת־ישראל
^ לאחר את כל פלגי העם הפלסטיני.
״ערביי ישראל״ מצאו את עצמם. לפתע, במגע
יומיומי עם אחיהם שבשטחים הכבושים. מעבר
לגבול זקף אש״ף את ראשו והפך לגורם בעל
שיעור־קומה לאומי ובינלאומי. הצלחותיו העניקו
גם לאזרחים הערביים בישראל הרגשה של
זהות לאומית.

היה זה תהליך בפול. המימפד ה י
שראלי דחה את האזרחים הערביים
מעל פניו, והנחיל להם הרגשה יו מיומי ת
שאינם •טייכים לישראל, שאין להם
נחלה במדינה. ואילו אש״ך העניק להם
הרגשה של שייכו ת לעם הפלסטיני
וגאווה לאומית חדשה.
תהליך זה הגיע לשיאו ב־ 30 במארס . 1976
ב״ יום האדמה״ חזרו ״ערביי ישראל״ והצטרפו
לעם הפלסטיני.

( \ מדינת־ישראל.
כדי להבין את עוצמת השינוי הזה, כדאי לשח זר
קצרות את תולדות הערבים במדינה.

ך* מה זיכרונו ת אישיים :״יום־האדמה״ חוב־
^ רז על־ידי חלק גדול מן הכוחות הציבוריים
ברחוב הערבי במדינה.

מילחמת־העצמאות, כשהסתיימה נותר במדינה מיעוט ערבי זעיר.

הוא נבע מן הפחד הכללי מפני
הפקעת שארית האדמות הערביות,
בעיקבות התוכניות לייהוד הגליל.

לא זה בלבד שהרוב הגדול של הערבים שהיו
קודם לכן בשטח המדינה החדשה גורש או נמלט
דשני הדברים נכונים) .אלא שכל השיכבה העי רונית
המשכילה. העשירה והפוליטית. נעלמה.
נותר כמעט רק ציבור של פלאחים.

לעומת הטימטום הנורא של ממשלת
רבין־פרם ב״יום האדמה״ של ,1976 בו לטת
הגישה הנבונה של משה ארנם
ל״יום השיוויון״ של . 1987
השר ארנס, כממונה על המיגזר הערבי(אין
בממשלת־ישראל שר הממונה על המיגזר הי הודי)
,דאג למנוע מראש כל פרובוקציה. לכוחות־הביטחון
ניתנה הוראה חמורה שלא ליצור מצב
של עימות עם הציבור הערבי.
לכן עברה השביתה בשקט, ונמנע מרחץ־דמים.

אך הדבר אינו משנה הרבה לגבי
מהות השביתה ותוצאתה 700 .אלך
הפלסטינים במדינת־ישראל, על כל
מנהיגיהם ופלגיהם, הגידרו את עצמם
השבוע כמיעוט לאומי.
איך תתייחס מדינת־ישראל אל עובדה זו?

* * ד היום התעלמה מדינת־ישראל ער כמה
1ב שאפשר מקיומו של ציבור ערבי בתוכה.

לדוגמה: הכושים בארצות־הברית מהווים
מיעוט של כ־ 105 בלבד. השוודים בפינלנד
מהווים ,6.65 אך השפה השוודית מופיעה בכל
השלטים והטפסים בפינלנד. הבאסקים מהווים
35 בספרד, והם נהנים ממימשל־עצמי בכל
התחומים.
בכל העולם הדמוקרטי אין מיעוט בשיעור
כזה שאין לו ייצוג בממשלה ובבית־המישפט
העליון, ובדרג של מנכ״לים ושגריריס.
מדינת־ישראל לא התמודדה עם הבעיה.
במבוא של מגילת־העצמאות נקבע שזוהי ״מדינה
יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת־ישראל״ .אך
בסעיפי־הביצוע של המגילה נאמר שהמדינה
״תקיים שיוויון־זכויות חברתי ומדיני גמור
לכל •אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח
חופש־דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות״...
(ההדגשה שלי).

היוזמים קראו לשביתת ״יום השיוויון״ .הם
הכריזו ׳שהם חפצים בשיוויון בכל מיני תחומים.
כגון חינוך. ביוב. שירותים רפואיים וסוציאליים,
ומה עור.
הממשלה אומרת שיש כבר שיוויון. בהחלט־בהחלט
יש. אומנם. היא החליטה לא־מכבר
להעניק שיוויון לדרוזים ולצ׳רקסים. מזה ניתן
היה להסיק כי למוסלמים ולנוצרים אין שיוויון.

ראשית, היתה זאת שביתה כללית
של כל האזרחים הערביים במדינה.

ישראל לשביתה זו.

זהו אחד המיעוטים הלאומיים הגדו לים
בעולם.

אפשר לסכם את טענו תיו בטלוויזיה
כך :״ראשית, השביתה הזאת אורגנה
על־ידי הקומוניסטים. שנית, אין בכלל
שביתה. שלישית, זוהי שביתה פולי טית.״

ניגוד לדיברי הדוברים הערביים. השביתה
*2הזאת היתה פוליטית, ועוד איך:
בניגוד לדיברי השר ארנס, השביתה הזאת לא
אורגנה על־ידי ״הקומוניסטים״ .היא אורגנה על־ידי
כל הזרמים והפלגים בציבור הערבי בישראל.
ואלה העובדות שנקבעו באותו יום:

חרך הדיבורים וההכחשות, תביעה
כפולה זו היא שהיתה מונחת לפני
שבועיים ביסוד השביתה הכללית של
האזרחים הערביים ,״יום השיוויון״.

ן* ש להלל ולשבח את יחסה של ממשלת-

חבריי ואני חשנו שמתרגש אסון. פנינו באופן
בהול אל ראש־הממשלה. יצחק רבין. שיגרנו אליו
את לובה אליאב, ששמו יצא לפניו כמומחה
לפיתוח. ביקשנו לשכנע את רבץ שניתן לפתח

של ממשלות־ישראל, המצטרפים ל־רשימה
ארוכה־ארוכה, מזדקר יום־
האדמה במעשה־האיוולת העליון.

שיוויון־זכויו ת ״מדיני״ אין פירו שו
רק הזכות לבחור ולהיבחר. הוא כולל גם
את הזכות הטיבעית של צי בור לבטא
את זהותו הלאומית.

בבד התרחשו בקרב הציבור הערבי
צראל תהליכים איטיים, כמעט סמויים,
שעתידים היו לגרום לשינוי הבא.
בכוח הריבוי הטיבעי, הלך והתעצם מיספרו
של המיעוט הערבי במדינה. האחוז בקרב
האוכלוסיה הכללית לא השתנה באופן דרמאתי,
והוא עומד עתה על ,175 אך המיספר גדל
בהתמדה. במיקרה כזה הכמות הופכת לאיכות.
המיעוט הזה מונה עתה כ־ 700 אלף נפש.

חופש־החינוך כולל את זכותו של ציבור
לקבוע באופן עצמאי את התכנים הלאומיים של
חינוך ילדיו.

נא לזכור: כאשר הוקמה מדינת־ישראל,
מנה היי שוב העברי כולו ב ארץ
635 אלך נפש. צי בור זה הוציא מתוכו
את בל הכלים הדרושים להקמת מדינה:
תרבות, משק, חברה, צבא.
נולדו בישראל דור ערבי שני ושלישי. נוצרה
אינטליגנציה ערבית חדשה; סטודנטים, מרצים,
רופאים, עורכי דין, שחקנים, עיתונאים. בעלי־עסקים.
רובם מדברים עברית מצויינת, מכירים
את שיטות המדינה ומעורבים בתהליכיה הפו ליטיים.

בור זה חיפש שורשים, זהות, שיי כות.
אין
זה עוד ציבור של 200 אלף פלאחים
מפוחדים, בהנהגת קוויזלינגים ערביים שכירים
ועסקנים קומוניסטיים יהודיים. זהו ציבור
מתוחכם של 700 אלף איש ואשה, בעל שיכבה
מנהיגה משלו ותחושה תקיפה של זהות לאומית.
אחד הביטויים של תהליך זה היה לידת התנו עה
המתקדמת. בראשה עומדים בני האינטלי גנציה
החדשה הזאת 205 .של הבוחרים הערביים
הצביעו בעדה ב־ ,1984 אך 995 של האזרחים
הערביים תומכים במצעה. זהו מצע כפול, האומר:
שיוויון מוחלט לאזרחים הערביים בישראל
עצמה, ותמיכה בשאיפת העם הפלסטיני למדינה
לאומית משלו בגדה וברצועה. את השאיפה ה זאת,
בקרב הפלסטינים שמחוץ לגבולות ישראל,
מייצג אש״ף ועימו על ממשלת־ישראל לשאת
ולתת.

עכשיו, באיחור של 39 שנים, מתחיל
הציבור הפלסטיני בישראל לתבוע את
הזכויות האלה.
פוגרום נוסח רמת־עמידר רק מחזק את הזהות
הלאומית של הערבים בישראל ואת תביעותיהם.

1מדינה יכולה לממש את הזכויות האלה
באחת משתי דרכים.
היא יכולה להיות למדינה דמוקרטית וחילונית,
שבה יש שיוויון גמור לכל פרט, ולא תהיה
שום חשיבות מעשית להשתייכותו לעם, לעדה
ולתרבות כלשהם.

בישראל של ,1987 זוהי אוטופיה.
לא זה בלבד שזוהי חברה לאומנית־גזענית
בכל אתר ואתר (מאורעות רמת־עמירר התרחשו
ערב ״יום־השיוויון״ ,כאילו הוזמנו על־ירי
המארגנים הערביים) ,אלא שעצם הרצון בקיום
״מדינה יהודית״ מונע נורמליזציה כזאת.

אם הרוב היהודי במדינה דבק בהג דר
תו הלאומית בכל התבטאויותיו
ומעשיו, הרי אין מנוס מלאפשר למי עוט
הפלסטיני במדינה לדבוק בהגד רתו
הלאומית שלו.
התבונה אומרת שאין להמתין עד שהדבר
יוגשם בדרכי־מאבק. כדאי להביא לאלתר למי סוד
מציאות זו: כינץ המוסדות הארציים של
המיעוט הפלסטיני במדינת־ישראל, בחירתם ב אורח
דמוקרטי, הגדרת סמכויותיהם ושילובם
בתהליכים הדמוקרטיים של מדינת־ישראל.

אין מנוס מכך. השאלה היא רק אם
נסיק את הלקח ממה שאירע לפני
שבועיים ונקדם את התהליך בצורה
נבונה ומוסכמת, או שני תן לדברים
להתגשם בדרבים של עימות, התנג שו
ת אלימה וקיטוב לאומני.

1 ^ 11 3^13^ 73־ מ״״*־

שייייי י *

^ ןןך

אשתו ש ד אפרי קיע 11ן נמצאת
איתו ״ 20 שנה ברוטו. שנה אחת נטוי׳

בימים האחרונים אפשר
לראות את סגן־השר רוני מי*
לוא במישרדו, כשהוא טרוד
ועסוק במיקטרת ובטבק. למי
ששואל. הוא עונה שהחליט לפ ני
שבועיים להפסיק לעשן. הוא
מסביר שהיה בבדיקה שיגרתית
אצל הרופא. זה הסביר לו שכדאי
להפסיק לעשן. באותו הרגע הח ליט
להפסיק, ומאז הוא מחזיק
מעמד. מיקטרת הוא מעשן רק
במישרר, לא בבית. עד שחדל׳,
היה מילוא מעשן סיגריות בעז רת
מסנן מיוחד. שאגר לתוכו,
כביכול, חלק מהניקוטין ומה־זפת.

דניאל
מצויין, וכבר נראית באירועים
חברתיים.

ולאחר־מכן לשבועיים סקי ב־סנט־מוריץ
בשווייץ.
עודד מעצב־האופנה
פרו ביזור החליט שלא להיענות
למרבית ההזמנות למסי בות
שהוא מקבל, בגלל העובדה
שהוסיף קילוגרמים מיותרים
באירועים חברתיים. כדי להשיל
מעליו את הקילוגרמים שכבר
צבר בחודשים האחרונים, הוא
נוסע בשבוע הבא לחוות־בריאות
בגרמניה, בקירבת העיר מינכן,

ניהול ענייני הסינרמה

אינו מספק את איציק ת א נים,
שהחליט לפרוש מהם ל טובת
עסקיו הפרטיים. דואניס
עובד בשעות היום כמתמחה
אצל השופטת ויקטוריה אום־
טרופסקי-כהן, ובערב כמנהל
אדמיניסטרטיבי של הסינרמה
והמועדון.
ישראל קניגר, שהיה

מגהל־השיווק של עלית, ושעבר
לניהול יצרנית־הג׳ינס ליווי ס
בישראל, גילה שהתחום שבחר
לעצמו דורש הרבה יותר מיו מנות
ומיקצועיות מאשר תפקי דו
הקודם. קניגר לא התייאש,
ונרשם ללימודי־טקסטיל במיכ־ללת
שנקר, במסלול של לימו־די־ערב
הנמשכים שנתיים.
שגריר האיטי בישראל,
פרנץ יוזן! ,מתגורר באחרונה
ברמת־פולג בנתניה ומבלה את

נתן את בירכתו ואישר את בואו
לטקס חנוכת בריכת־הגלים ב־פארק־המים
בשפיים. יום לפני
התאריך המיועד הודיעה מזכי רתו
של השר על שינוי בתוכ נית.
לאשת־יחסי־הציבור של ה פארק
נאמר שהשר שריר ייעדר
מפני שהוא נוסע לירושלים, ל טקס
האזכרה לזיכרה של גונה
רגיואן. ליאורה רון, היח-
צ״נית, לא התעצלה והתקשרה
כדי לברר באיזה שעה נערך

זמרים רבים מן השורה ה
ראשונה,
ביניהם יהודית ר״
ביין וקורץ אלאל, בוחרים
לבלות חלק מהלילות שלהם,
אחרי ההופעות, במיסעדהיקטנה
ורחוקה בחוף־עליה שביפו. בא חד
הימים נדהמו כשראו שעל
קיר המיסעדה מודבקת מודעה,
הכתובה בכתב־ידו של ראון!
סלאמה, בעל המקום. במודעה
הסביר ראוף לבאי־המקום שהפ סיק
לעשן, והבטיח לשלם קנס
בצורת ארגז־בירה אם יגע שוב
בסיגריה. ראוף נהג לעשן חמש
קופסות סיגריות ביום. באי ה־מיסעדה
טוענים כי מאז חדל
לעשן, נעשה הרבה יותר נחמד.

כשנשאלה שרה קישון
כמה זמן היא נשואה לבעלה,
אפריים, אמרה :״ 20 שנה ברוטו,
שנה אחת נטו!״
שרה אמרה לאיש־עסקים
מסויים שהחברות שלה כל־כך
חשובות לה, עד שהיא מוכנה
לוותר על בעלה, אך לא על
חברותיה. השיב האיש :״מעניין,
גם אני מוכן לוותר על אשתי,
אך לא על החברות שלי!״

הדוגמנית דניאל ישי•
ניבסקי קיבלה השבוע גט
מבעלה, אלון ברנוביץ, אחרי
נישואין קצרים שנמשכו חצי
שנה. אלון, נצר למישפחת־הקב־לנים
עתירת־הנכסים, נראה שבור,
ומעדיף להתרחק מעיתונאים
ומצלמים. לעומתו מרגישה

| 1יךךך | 111\ 1 1ך 1התגלה כחובב מושבע של מוסיקה הוג־גרית.
שר״התיקשורת לשעבר, כיום מנכ״ל

הביטוח הלאומי, ישב קרוב לזמרת בצועניה אירין רטש במסיבה

שנערכה במיסעדה רוסית בתל־אביב. גם כמה מאישי־חרות אחרים
נדבקו בהתלבהות, ובעזרת וודקה וכמויות גדולות של אוכל נכנסו
למצב־הרוח המתאים. הם רקדו ושרו ומחאו כפיים עד אור הבוקר.
ערביו בקפה מילנו שבמרכז ה עיר.
השגריר הצהיר שהוא מח פש
אשה רחבת־מימדים לקשר
רציני, ושהוא מתקשה למצוא
כזאת. נראה כי ידידותו עם
ניצה מעול רחבת־המימדים
הסתיימה.
לראשונה בתולדות היהדות
התורנית נערכה בישיבה
תצוגת־אופנה אלגאנטית. הרב
נחמן צוקר, רבה של הישיבה
התיכונית שבכפר־גנים. הסכים
לערוך תצוגת־אופנה בגן־הישי־בה,
כדי לאסוף כספים עבור שיפוצים
בישיבה. בפגישה שערך
עם מארגנות התצוגה, כתיה

דיפנצייק וחניתה צנטנר,

ךיוון -ךןךן הפסיכולוג התפנה מעיסוקיו והגיע לפאב כדי לברך את עמית רייכר, לרגל צאת סיפרה
הראשון מה שאמהות לא יודעות. הוא התיישב ליד הבר והזמין משקה. מנהל הפאב,
שלא זיהה אותו ושחשב אותו לתימהוני שנקלע למקום, הסביר לו שזה אירוע פרטי, וניסה לרמוז לו שיפנה
את מקומו. רודי עמד על כך שהוא מאורחי המסיבה ושהוזמן על-ידי המשוררת הצעירה (לידו בתמונה).

סוכם שהדוגמניות יעלו על ה מסלול
בלבוש צנוע כיאה למע מד.
בערב התצוגה נכחו 1200
נשים דתיות והתצוגה כמעט
שעברה בשלום, למעט הרגע
שבו עלתה על המסלול אחת
הדוגמניות בשימלת־ערב חושפ נית
ונועזת, בלא כיסוי הולם.
רב־הישיבה קם ממקומו, זועם
וזועף, לעבר המארגנות הנבוכות
ודרש הסבר. בתיה דיסנצ׳יק,
אשתו של עורך מעריב. עידו
דיסנצ׳יק, הסבירה לו שמקור
העניין בטעות. ההתנצלות הת קבלה,
והתצוגה נמשכה עד
לסיום המוצלח.

השר אפרהס

שריר

הטקס בירושלים, והבירור העלה
שהטקס מתחיל בשעה 3ואמור
להימשך שעה. בעור שטקס־הפתיחה
בשפיים נועד לשעה
6.30 בערב, דבר המותיר לשר
מירוווח־זמן המאפשר לו להגיע
לפתיחה. בכל זאת העדיף השר
לשלוח את מנכ״ל מישרדו, רפי

פרבר.

מעצב־האופנה גירי מ ליין
ערך השבוע תצוגת־אופנה
לחוג לקוחותיו בסטודיו שלו
שבמלון רמ ת־אביב. הנשים
הכבודות הוזמנו לשעה 6.30
בערב. כל הנשים הופיעו בשעה
היעודה, כשהן לבושות בתילבו־שות
קלילות, התואמות את ה שעה
ומקום האירוע מלבד לי לי
שרון, שהופיעה בתלבושת־ערב
אלגאנטית ביותר.
מלכת המחול האירובי
ורד ציכעון ואיש־הפאבים
צכיקה סמלר מנהלים מיל־חמת־עצבים
ממושכת, שהגיעה
באחרונה לבית־המישפט. בתחי לה
היתה זאת ורד שתבעה את
צביקה על ביטול הסכם מיסחרי
ביניהם. צביקה העדיף לסיים את
העניין מחוץ לאולם בית־המיש־פט
ונאלץ לשלם כסף רב, דבר
שהותיר טעם רע בפיו. השבוע
החליט להשיב לה כגמולה,
כדבריו, והוא תובע ממנה דמי־נזיקין,
בסכום של עשרות אלפי

העולם הזה 2601

ת-לאריס, כפיצוי על אובדן
הכנסה שהיתה אמורה להגיע לו
לפני ביטול ההסכם, והוא מסביר
את עניין הביטול של ההסכם
בהפרת ראשוניות מצד ציבעון.
הנהנים העיקריים מהעניין הם
אנשי החברה התל־אביבית, ש מזמן
לא זכו במישפט פיקאנטי
מהסוג הזה.

דרן־ מה שמכונה ״כביש־הזו־נות״
.אחת הזונות, מרשימה בה־זותה,
עשתה תנועות פרובו קטיביות
לעבר נוסעי המכונית,
שגרמה לכך שהנהג הצעיר איבד
את השליטה על ההגה והתנגש
בעמוד. המכונית ניזוקה קל.
הצעירים השמחים יצאו ללא
פגע.

במסיבה שנערכה לכבוד
קפטן נבחרת־ישראל בכדורגל,
אבי כהן, העוזב את הארץ
לטובת סקוטלנד, נראה הנספח
הצבאי של בריטניה בישראל
כשהוא מסתובב בין האורחים
כשכוס ויסקי בידו האחת, ובידי
הפנויה הוא לוחץ את ידיהם של
האורחים שהכיר. כשנישאל ב הומור
על כר אמר :״אני מרגיש
כמו ישראלי. כולם הוזמנו לשעה
9והגיעו ב־ ,10 אז גם לי
מותר להסתובב כשכוס בידי
וללחוץ את ידי האורחים״.

לגלריה

דני ליבאי, בנו של ח׳׳כ
דויד ליבאי, לקח השבוע את
מכונית האופל אסקונה של
אביו ויצא לבלות בחברת ידי דים.
היעד שנבחר היה מיסעדה
בחוף תל־ברוך. בדרך הוא עבר

במסיבת־פתיחה
חדשה בניהולם
ציפין, מלהקת־סרטים ותיקה,
ובעלה הצעיר אברי גליק, מד ריך
תרגילי־פלדנקרייז במיק־צועו,
נכחו אנשי בוהמה רבים,
שחקנים, מפיקים ובעלי־שמות
המאכלסים טורי־רכילות, אך את
האורח הנכבד ביותר לא זיהו
מרבית החוגגים, שהיו עסוקים
בסביאה ופיטפוטים. היה זה
הסופר הנודע סול בלו, שהגיע
לישראל לביקור פרטי.

של טובה

עדה רסץ, מזכירת נע מת
תל־אביב, שלחה השבוע
מיכתב נזעם לשלמה להט,
ראש־העיריה. במיכתבה מגלה
רבון ללהט, כי אחרי בדיקה ש ערכה
התברר לה שב־ 29 חברות
עירוניות התמנו רק 16 נשים ל־

ענת סרגוסטי. העולם הזוז

ך 1 1מוכרת כאשפית״בישול, אך גם כזללנית בעלת כושר־אכילה וקיבולת מדהימים
¥111
/ 111 !4בהיקפם. בפתיחה חגיגית של מיסעדה תל״אביבית העניקו לה המארחים מגש
#111
גדול, גדוש במאכלי־ים בנוסח ספרדי. תמי נזקקה למחצית השעה כדי לרוקן את המגש. איש יחסי־הציבור
צבי אילון, שישב לצידה, התערב עימה על ארוחה סינית שהיא לא תצליח במשימה. תמי זכתה.

| * 111 71^ 1*1111ד | משמאל, לוחץ את ידו של העיתונאי
1 ^ #1 \ 11/1 #111 הערבי זי אד אבו״זיאד. השניים שוחחו
בעת פתיחה רישמית שערכה תנועת המיזרח אל השלום למועדונה
החדש. מאז הוקמה לפני ארבע שנים, לא היה לתנועה בית,
וישיבות״המזכירות היו נערכות בבתים הפרטיים של החברים. החל
בשבוע שעבר יש לתנועה כתובת, מי שרד וטלפון. את השינוי חגגו
אנשי המיזרח אל השלום בערב משולב, שכלל נאומים והרמת
כוסית. אלבז, ד״ר לצרפתית באוניברסיטה, הוא יו״ר התנועה.

150 תפקידי הדירקטורים. רבון
הוסיפה שבדרך־כלל נענות הנ שים
בטענה שהכל הוא עניין
של כישורים ויכולת .״הריני
להודיעך כי קיימות נשים
נתל־אביב אשר עונות על
קריטריונים זהים, או העולות
בכישוריהן בהרבה על הגברים
המצויים ברשימת הדירקטורים.
אני מוכנה להכיר לך כמה מהן.״

הכנר התגורר בזמן שהותו בישראל בסווי־

| 1 11/1 1טה מהודרת במלון־הדירות ימית. הסווי טה
מצאה חן בעיניו, והוא רצה לרוכשה, אך התברר שהיא כבר
מכורה. שבוע לאחר מכן התברר לו שבעליה רוצה למוכרה, ומינץ
קפץ על המציאה. פנינה זלצמן הפסנתרנית איחלה למינץ הצלחה
במסע־הופעותיו החדש. זלצמן(משמאל) הופיעה למסיבה כשהיא
עונדת ענק־נחושת מקורי, שניתן לה על״ידי מעריצה אלמונית.
בעלה של זלצמן, דוי ד וייסמן, שעיסוקו הוא בניית תנורי־אח
אמנותיים בבתים, קיבל את הענק מלקוחה, מעריצה של אשתו.
העולם הזה 2601

המשורר דויד אגידן
הכין תרגומים של כמה משיריו
האקטואליים לגרמנית ולאנ־גלית,
מתוך תיקווה שיפורסמו
בחו״ל. במיכתב־הלווי של חבר תו,
המאה השלושים בע״מ,
הוצג המשורר בלשון זו :״דויד
אבירן, ששמו צריך להיות מוכר
לך, הוא המשורר המוביל ביש
אביבה

ראל
ודמות מרכזית בקהילת־השירה
העולמית. מאז 1979 הוצע
באופן רצוף כמועמד לפרס־נובל״.
במסיבת
העיתונאים שנערכה
לזמר שלמה ארצי, לרגל
זכייתו בתקליט־פלטינה, נכחו
רבים מעמיתיו הזמרים והשח קנים.
קבוצה של תלמידי ב״ת־ספר,
שעברה במקום, זיהתה את
הען חקן אייל גפן, ויצרה סביבו
מהומה קטנה. אשת־יחסי-הצי-
בור רוני ת ארבל קמה ממקו מה,
עטה לעברם וגירשה אותם
בגסות, כשהיא בועטת בהם ב קלילות.
אחרי שחזרה לשולחן
הכריזה :״איך שאני אוהבת להר ביץ
לילדים כאלה!״

שמעצבת־האופנה
פיבקו עורכת מסיבה מפוארת.
הכל התכוננו לאירוע החברתי.
עדת העיתונאים והצלמים, ש באה־
לאירוע, חיפשה אחר המא רחת,
וכשזו הוצגה בפניהם הסת בר
שאינה אלא אחייניתה של
המעצבת, הנושאת את אותו
השם.
הנהלת מלון ימית מצאה
עצמה במצב מביך, כשנאלצה
השבוע לדרוש מאיש־העסקים
שלום פנסטר לפרוע את
חובותיו במלון. פנסטר, הבעלים
של הסינרמה והמועדון, נקלע
באחרונה לקשיי־נזילות, אך מ קורביו
טוענים שמצבו שפיר,
והקשיים הם זמניים בלבד.

בתל־אביב הופצה שמועה,

זול,ד אלדיי אב ₪

ב 11נ 1ל 1גנטלח״ב בניכר־ .ו־י־יסר־
^ א פעם אני מתעורר לאחרונה,
) עוצר ושואל את עצמת ״לאן אתה
רץ? מה אתה בדיוק עושה?״
זאת הטראומה שלי. למרות שהש קעתי
15 שנים בפוליטיקה. ובניתי
עצמי מלמטה — אינני. חושב שאלך
לאיבוד אם איאלץ לפרוש, חס־וחלילה,
מהחיים הפוליטיים.
ברור שלא הייתי רוצה זאת, אבל
בחורשים האחרונים אני ז$ושוז עם
עצמי חשבון־נפש: האם כל זה כראי?
כשאתה נדרש לשלם מחיר כבר

ליטית שבתוכה אני פועל. המערכת
הזאת עומדת לפני בעיה רצינית, ואני
מעריך שאם לא ייעשה שינוי לכיוון
המימשל האמריקאי — לא נוכל
להתמודד עם בעיותינו.
מכיוון שאני פוליטיקאי משופשף,
איני צופה שינוי כזה בעתיד הנראה
לעין. לכן אני ב״חושבים״ ,ביחוד לאור
מה שקורה לי בחודשים האחרונים.
אני מרגיש שמחכים לי מכל עבר
בפינה. אני גם מבין שפוליטיקאי חייב
להיות בכותרות. יש לכך גם צדדים

יותר ויותר — ואני בפירוש נפגע, כמו
יצור אנושי אחר. מעיתונות סנסציונית
ושיטחית — ולעומת זאת, חלומותיך
הולכים ומתרחקים...
מהו חלומי הגדול? החלום אינו
קשור בי אישית, אלא במערכת הפו־

נעימים: למשל, כשמזהים אותך ברחוב.
באחרונה למדתי גם לחייך את
החיוך המיקצועי־מעושה.
מאוד־מאוד השתניתי לאחרונה. הורדתי
פעילות בתחומים מסויימים,
התפטרתי מתפקידים יוקרתיים.

חולים לחשוכי־מרפא. אולי באמת
בגלל מצבה מיהרתי להתחתן, אבל אני
לא מצטער על־כך.
חיינו ביחד 13 שנים.
איך זה להיות הגרוש היחיד בכנסת?
אני רגיל להיות יחיד. בתור ג׳ינג׳י, אין
לי כל בעיה להיות יחיד ומיוחד. גם
בבית־הספר הייתי יחיד: גס ג׳ינג׳י, גם
אוהר בית״ר־תל־אביב וגם חרותניק!
יש לכך — להיות הגרוש היחיד —
גם יתרונות וגם חסרונות. אני חושב
שאני די מצליח לשמור על חיי הפר־

שאינו שב מדי יום־יומיים אל חיק־מישפחתו?
יש לי מישפחה! מבלי
לפגוע בכבודה של ראשון־לציון(מקום
מגוריו של רייסח, הסיבה היהירה
שנשארתי לגור שם היא הילדים: אחרת
הייתי עובר לגור בתל־אביב.
התגרשתי לפני שלוש שנים. לי
ולחנה יש גירושין יפים־יחסית. אני
יכול לראות — ורואה — את הילדים
מתי שאני רוצה.
אני לא מאמין במושג ״גירושין
מאושרים״ אבל אם יש דבר כזה — זה

אנחנו!
יש לי שלושה ילדים: אלון בן 15
וחצי שהוא קוסם בתחביבו. ואיילת
ושרון, שהן תאומות בנות 13 וחצי.
הבנות דומות חיצונית יותר לי, ואילו
הבן דומה במובן זה יותר לאמו.

זיפחוודויו שד
לדוגמה? איני חבר בויעדת־התר־בות־והחינוך
של הכנסת. מיוזמתי.
ויתרתי על פעילות.
האם הייתי מתחיל כיום את הקר יירה
שלי מחדש? אוהו. אני מניח
שהייתי משנה דברים, המון דברים!

ף* החלט ניתן להגדיר אותי כסלף־
₪1מייד־מן. נולדתי בתל־אביב ב־
.1946 התחנכתי בבית־חינוך־צפון
של זרם־העובדים.
אבי היה מנהל בבית־חרושת לטק סטיל.
אמי — עקרת־בית. שניהם נפ טרו
מזמן. הזקן שלי הוא מאז שאמי
נפטרה, לאות אבל. מובן שמאז הוא
(הזקן) עבר שינויים...
הייתי ילד גיינג׳י. להיות ילד ג׳ינג׳י.
זה כיף כשאתה חזק ואתה מנהיג.
כשאתה חלש — אולי זה פחות נחמד.
אני, לשימחתי, שייך לסוג הראשון.
היתה לי ילדות מאושרת. גרנו
ברחוב הירקון, ליד שכונת מחלול.
הבית שלנו היה לאומי. קראו אצלנו
את העיתון חרות. על המדף בסיפריה
ניצבו ספרים כמו המרד של מנחם
בגין, משפט קסטנר של שלום
רוזנפלד.
בצבא נהייתי תחילה חובש קרבי,
ואחר־כך — סמל מירפאה. את
התקופה שאחרי שחתי הצבאי אני
זוכר בפרוטרוט עד עצם היום הזה.
היה אז המיתון הקשה (.)1966
חיפשתי עבורה במשך יותר משיבעה
חודשים, כל עבודה שהיא, ולא מצאתי.
אז אולי עוצב התחביב המרכזי שלי —
אנשים. אני זוכר איך הייתי מתרוצץ
ברגל בתל־אביב — ואצלי זאת בעיה,
בגלל הרגישות הרבה שלי לשמש —
מפני שחבל היה לי על מחיר כרטיס־האוטובוס.
היה לי קשה, הרגשה נורא
לא סימפאטית. לא התייאשתי, מפני
שהייתי צעיר. זאת בהחלט תקופה
שעיצבה אותי.
הדבר שעיצב אותי היה המוות
המוקדם של הוריי. אבי נפטר כשהייתי
בגיל . 17 רק אז הפכתי לתלמיד
מצטיין. הרגשתי אחריות, בגרות. אחר־כך
חלתה אמי בסרטן. היא סבלה במשך
שנתיים. טיפלתי בה לבד. אחי המבוגר
ממני שהה אז בארצות־הברית. הוא
השלים שם את תואר מ״א בהנדסה. הוא
אומנם שלח לי סכומי־כסף שהצליח
לחסוך — אם כי היה תפרן באותה
תקופה — אבל למעשה נפל העול
עליי.
אחרי שאמי נפטרה. הלכתי ללמוד
באוניברסיטה. והתחתנתי עם חנה.
הכרתי אותה, כשאמי היתה בבית־

טיים. ולא? מי שיוצאת איתי
לוקחת סיכון.
לפעמים קורים עם זה כל מיני
קוריוזים. כותבים על מערכות־יחסים
שאבד עליהן הכלח.
איך זה להיות חבר־הכנסת היחיד

רייסר כמארגן ועידת־חרות
-מילוא, ליבנת ו אי תן חשדו שאני סוכן שתול...״

רייסר עם לימוד ליבנת
-נולדתי בשכונת־מחלול...

רבים זוכרים את תקופת־האוני־ברסיטה
שלי. גם שם הייתי חריג.
נוהגים לטעות ולחשוב שלמדתי
מישפטים, מפני ששאר החברים בק ליקה
של אז — רוני מילוא. מיכאל
קליינר. מיקי איתן — למדו מיש־פטים.
אני
למדתי לימודי־עבודה והתחלתי
לעשות תואר שני ביחסי־עבורה.
כיהנתי באגודת־הסטודנטים עוד
לפני שהם הגיעו. גם בתור ילד קטן,
תמיד כיהנתי בוועד־הכיתה.
זאת היתה התקופה היחידה שממש
דאגתי לביתי. אחרי שכיהנתי כשנה
כרכז־תעסוקה, והפוליטיקה היתה
ממני והלאה, נערכו בחירות לאגודת־סטודנטים.
יום לפני הבחירות נתקלתי
בכרוז שאמר :״כל מי שרוצה לתמוך

שלקחו את הנושא הפוליטי מאוד
ברצינות. מובן ששיחקה לטובתנו
העובדה שחרות כמהה לצעירים אז,
בגלל פרישת ״המרכז־החופשי״(בהנ הגת
שמואל תמיר).
פיסגת השאיפות שלי לא היתה
להגיע לכנסת. אומנם, כששאלו אותי
בבית־הספר העממי מה אני רוצה להיות
כשאהיה גדול, אמרתי :״או שחקן
כדורגל מיקצועי או חבר־כנסת!״ זה לא
רגיל לגבי ילד בגיל כזה. נזכרתי בכך
רק משהגעתי לכנסת. אך את השינוי
בקריירה שלי אני רואה ב־. 1979
אז הציע לי יורם ארידור, שהתמנה
כיושב־ראש מזכירות חרות, לתפוס את
מקומו כיושב־ראש אגף־האירגון של
התנועה.
עמדתי אז לפני מינוי כמישנה־

ע צ בני ב קו מהה־11
מיכה רייסר. גיינג׳י מוכר למדי בנוף הישראלי בשנים האח רונות.
סבב בחדרו שבקומה ה־ 1ג במצודת״זאב הלוך ושוב.
מדי פעם ישב, המשיך לספר לי את סיפורו. קם ללא כל אזהרה
מוקדמת ושב התחיל להסתובב הלוך ושוב. בין קירות החדר
הקטן.
רייסר נמצא, יחד עם אנשי-ציבור נוספים (גידעון גדות, אלי
לנדאו וכמה עיתונאים) בכותרות. בשבועות האחרונים. זהו קצה־הקרחון
של תהליך חקירה ופישפוש בכל מה שאיש־העסקים
המנוח מיכאל אלבין הניח עליו י ד או אפילו קצה״קצהו של אגודל
למי עשה טובות, למי נתן כסף ומדוע, למי פתח חשבונות.מעורבים בעניין הזה גם פקיד בכיר ביותר, שהוחזר לתפקיד
שהוא עזב אותו לפני שנים, ו׳,שמות״ אחרים.
הפרשה, המתנהלת לה בנחת במשך כמה חודשים, התפוצצה
בתיקשורת שן ב עקב ניגוח בינמיפלגתי, והאשמות נגד היועץ
המישפטי. יוסף חריש. על שהוא נוקט כביכול, סחבת בטיפול
בפרשה.
במשך תקופה ארוכה זאת ליוויתי את חברי״הכנסת רייסר
וגדות. השניים גזרי על עצמם שתיקה, ונמנעו מלהתראיין אף
בנושאים אקטואליים. אולם רייסר וגדות המשיכי לתפקד בכנסת
במלוא המרץ. אדם שאינו מצוי בעניינים וד אי היה מתקשה
להבחין במצבי־הרוח המשתנים שלהם ובמה שעבר עליהם.
על פי הסכמה מוקדמת שלי עם השניים, החליט רייסר לפתוח
השבוע את סגור״פיו באוזניי. סיפורו הבלעדי יובא בשני המשכים.
במנחם בגין, גאולה כהן וחיים לנדאו
— שיצביע עבור הימין. אבל מי שרוח
להיות שפוי — שיצביע עבורנו!״
אז החלטתי להצביע בעד הימין. כך
נפגשתי לראשונה עם מילוא, קליינר.
איתן, לימור׳ליבנת ואחרים.
רוצים לשמוע משהו מצחיק? בהת חלה
הם לא האמינו בי. חשבו שאני
שתול מטעם המערך: אחד שלומד
פיתאום לימודי־עבודה, ועוד יושב לו
בעמדת־מפתח במנגנון של האוניברסיטה
של אז, ועוד טוען לפתע־פית־אום,
אחרי הבחירות, שהוא חרותניק!
עברתי מיבחנים אינספור, עד שהו סר
החשד ממני. גם הבקיאות שלי
באשר התרחש בבית״ר־תל־אביב עז רה.
מאז
יש לי נקודה חמה כלפי
קליינר. הוא היחיד שהאמין בי מייד

למנכ״ל מישרד־השיכון־והבינוי. עד אז
הצד המינהלי קסם לי יותר מאשר
העסקנות הפוליטית. אחרי התלבטויות
קשות מאוד החלטתי ללכת על ההצעה
של ארידור. זאת היתה יריית־הזינוק
שלי לקריירה, פוליטיקה ממש. עד אז
עבדתי לילות כימים על נושאים
פוליטיים. לא חשבתי על הכנסת כלל
וכלל.

ף בחירות הראשינות שבהן
פ התמודדתי, ב־ ו ,198 נכנסתי לכנ סת
בקושי רב. ראית־ בכך אז כישלון
גדול. הגעתי למקום ,45 שלא היה
ריאלי. מי שהכניס אותי לכנסת היה אז
מנחם בגין, שסחף את הליכוד למעלה

רייסר עם התאומות איילת ו שרון
..הקרבתי את חיי־המישפחה...״
יחסי־הציבור שלי מתמצים בגישה
ישירה. מי שמסתדר איתי — אז
מסתדר.
אומרים שהשתניתי לטובה מאז
שהתמניתי כיושב־ראש ועדת־הכנסת.
בהתחלה, כשהתמניתי, אני יודע שלא
כל־כך פירגנו לי. אמרו :״איך הפישפש
עלה למעלה״?
האמת היא שהייתי אז בדיוק בחו״ל,
אבל עם כל הצניעות, אני חושב שמי
שדחף אותי — ידע בדיוק מה הוא
עושה(המדובר על השר דויד לוי).
אמרו שזו הקפצה דראסטית מדי,
מחברות בוועדת־החינור של הכנסת
ליו״רות של ועדת־הכנסת. אז מה! גם
העובדה שקפצתי ממקום 45 למקום
,21 תוך פחות מארבע שנים, אומרת
דרשני. מי עוד קפץ ככה?
״ א גי

פרוע״
ת הקדנציה הראשונה שלי
בכנסת אני רואה כיום כתקופה
תמימה, מצירי.
יזמתי אז דיון מקיף במצב התרבות
והחינוך בישראל. במשך שנתיים
קיימה הוועדה, בראשותה של אורה
נמיר, ישיבות ממצות בעניין, בהשתתפות
כל המי־ומי בתחום התרבות
הישראלית.
אחרי שנתיים של ויכוחים. מה יצא
מכך, חוץ מפיסת־נייר?
רק מפאת כבודה של הכנסת, אינני
אומר שהכל לא היה שווה אף את
פיסת־הנייר עליה נכתבו הדברים.
כלומר: הטראומה
שלי היא שאולי
דווקא עבודה יסו דית
לעומק בכנסת

מהיכן זה צץ. הדימוי הזה פשוט לא
נכון.

פעם אמר אריק שרון דברים ברוח
זאת :״אני יכול לקחת כמעט כל אחד
מאנשי־לוי, אולי פרט לרייסר...״

חברים? יש הרי אימרה נדושה
שחברים בפוליטיקה — אין! יש לי
חברים רבים מהילדות, מהתיכון,
מהאוניברסיטה.
מה זה חבר? זה מישהו שאני גם
הולך אליו הביתה. כזה הוא דודי אפל
ם אני עושה חשבון־נפש ומביט
(בנו של איש־חרות הוותיק, דויד אפל).
לאחור, לעבר 15 השנים האח חוץ
מזה יש לי חברים כמו רוני מילוא,
רונות שבהן שמתי דגש יותר ויותר על
מיכאל קליינר, לימור ליבנת.
פוליטיקה וקריירה, אני חושב ששי חברים
מפורסמים אחרים? החברים
למתי מחיר כבד: התגרשתי מאשתי
שלי נחבאים אל הכלים...
חנה לפני שלוש שנים.
עזר וייצמן? הוא ציין אותי בסיפרו!
אין ספק שהפוליטיקה, והריצה
באמת הלכתי איתו נגד ההנהגה
הזאת. לא סייעו לחיי־מישפחה נורמאהוותיקה
של התנועה, בזמנו. אף־על־ליים.
פי־כן
התנועה פינקה אותי. אצל בגין
איבדתי מחיי־החברה, אם כי לא
היתה דמוקרטיה אמיתית. אני איש
איבדתי חברים, אני חושב.
מחנה דויד לוי.
אני קורא פחות — כן, קראתי גם
כשאני הולך עם מישהו — אני
קופסה שחורה. אבל לא כל־כך
הולך איתו עד הסוף! לפעמים אני
נהניתי...
משלם על־כך ביוקר, כשאני בוחר
באחרונה אני מהרהר בכך יותר ויותר.
במישהו פחות״חזק. לטווח ארוך זה
בגלל הפרשה, הכותרות, השתניתי,
דווקא משתלם. מפני שיודעים שעליי
אבל זה בפרק הבא.
ניתן לסמוך.

איגדתי
את המישפהה

באמי חולת־הסוטן טיפלתי לבדי ...הדימוי הפרוע שלינוצר בגלל הגיינג״ות ...אני הגרוש הפנוי היחידי בכנסת...״
ופתח לפניי את הדלת. אחרים —
פחות, אבל אולי הס צדקו, אולי הם
צדקו.
מדוע זוכרים את החבורה שלנו עד
עצם היום הזה? מפני שאנחנו היינו
הסנונית הראשונה שבישרה את מהפך
. 1977 הרי בגין השתמש בנאומיו
בניצחונותינו בקמפוס. אנחנו היינו
הראשונים שהגענו למצודה (מצודת־ז
אב) עם ניסיון של עשייה ועסקנות.
גם כיום, מעבר לכל מחלוקת
פוליטית, אני רואה את רוני, מיכאל
ומיקי כחברים טובים מאוד. במילים
אחרות: אני לא רואה עצמי מצביע נגד
אחד מהם, גם אם אנחנו תומכים
באישים שונים (רייסר נחשב כאיש־אמונו
של לוי, ואילו מילוא ואיתן
נמנים עם מחנהו של יצחק שמיר).
הם — נגדי? אני מקווה שלא.
עדיין אנחנו נפגשים ומעלים זיכרונות,
מדי פעם.
זאת היתה חבורה מאוד איכותית,
שמנתה תלמידים מצטיינים, רציניים,

בנאומיו בכיכרות.
מאוחר יותר טבעתי לעצמי את
הסיסמה :״אני רוצה להיות במקום טוב
באמצע!״ ובאמת, הגעתי בבחירות
האחרונות למקום ה־ .21 אני מאוד גא
בכך, רואה בכך הכרה של התנועה
בפועלי.
בכלל, התנועה פינקה אותי. אומרים
שהדימוי שלי השתנה לטובה בשנים
האחרונות. בעצם, לא השתניתי עד
לחודשים האחרונים, כשאני במוקד
פרשה.
מי שמכיר אותי ממש יודע היכן
היתרונות והיכן החסרונות שלי.
היכן? היתרונות שלי, אני חושב, הם
בתחום העשייה, ואילו החסרונות
בתחום הדיבור. העונש הגדול ביותר
שניתן להעניש אותי הוא לסדר לי
לפתוח מוסד או לחנוך גשר. אני נואם
נוראי באירועים כאלה.
אני משתפר בפולמוסים, כשאני
ממש מזדהה עם הנושא שעליו אני
מדבר.

אינה מביאה לתוצאות.
ההישג הגדול ביותר שלי בוועדת־הכנסת
הוא ששמתי אותה במקום היאה
לה. כוועדה המובילה בכנסת. כל חברי־הוועדה,
ללא הבדל של סיעות, מכירים
בכך. אנחנו היחידים שטיפלנו טיפול
ראוי כלשהו בבעיית־כהנא. גם בתה ליך
בחירתו של מבקר־המדינה, יעקב
מלץ, הוכחנו לממשלה שאנחנו
הקובעים, ואיננו מקבלים תכתיבים.
אני חושב שוועדת־הכנסת — וזה
בהרבה מובנים אני — מתנהלת על־פי
הנוהלים והתקנון, למרות שזאת
הוועדה הפוליטית ביותר.־
יכול להיות שהישגים אלה גרמו
לשיפור תדמיתי. אולי לכן הדימוי שלי
יותר סולידי כיום, פחות פרוע.
אין לי מושג איך נוצר הדימוי
הפרוע. אולי בגלל הג׳ינג׳יות. אני לא
קורא קריאות־ביניים, אלא אם הן
מתוחכמות, לא הלכתי מכות עם חבר־הכנסת
דראושה. באמת שאין לי מושג

רייסר בנבחרת הכנסת
״כשהייתי ילד רצי תי להיות שחקן כדורגל״...

תמיר, כפי שהכרתיו

אקדים הערה אישית:
כאשר אני בא לתאר את יחסיי עם אדם שהיה במשך עשר
שנים שותף־למאבק וידיד, ובמשך 25 השנים הבאות יריב קיצוני,
איני יכול להיות אובייקטיבי. אני רק יכול לנסות להיות הוגן,
ולספר את האמת כפי שראיתי אותה.
אשתדל לתאר את שמואל תמיר שכפי שהיכרתיו — כידיד
וביריב — במשך קרוב ל־ 37 שנות־חייס.
כאשר ביקש תמיר בצוואתו שלא ייאמרו הספדים על קיברו,
בוודאי רצה להגן על עצמו ועל מישפחתו.מפני הצביעות
המקובלת במיקרים כאלה. הפעם עברה הצביעות אף את הגבולות
הרגילים. אנשום שאך יום לפני כן חסמו לפניו את כל הדרכים
הפוליטיות, שנעלו לפניו את מיפלגותיהם במנעול ובבריח,
תיארו אותו לפתע כאחד מגדולי־הדור, כלוחם נועז, כמדינאי
דגול. מתוך תישפוכת זו הצטיירה דמותו של תמיר כפוליטיקאי
בנאלי, עשוי מפלאסטיק.
תמיר לא היה כזה. הוא היה אדם בעל אישיות מובהקת מאוד,
בעל מעלות גדולות וחסרונות גדולים. אלה גם אלה היו חלק
מאישיותו. יש לו הזכות להיזכר כפי שהיה.
לא אתרום חלק לפסטיבל־הצביעות. אספר על תמיר האיש,
כפי שראיתיו.

אורי א בניי

,.מכר נישמח! לשטן״

בפתח בית המישפט
היכרתיו בראשית שנות ה־ .50 הייתי עורך צעיר וטרי של
העולם הזה, הוא היה עורך־דין צעיר ובלתי־ידוע.
הקשר בינינו נוצר בעיקבות כמה מישפטים קטנים אך
מעניינים, שתמיר ניהל. לכולם היה תוכן פוליטי מובהק. אחד
נגע, כמדומני, לאיש־אצ״ל שנחטף בשעתו על־ידי ההגנה.
אינני זוכר מי יזם את הפגישה הראשונה בינינו, ואינני זוכר גם
את הפגישה עצמה. אך התרשמתי כי פה יש לוחם. ואני חיפשתי
לוחמים.
העולם הזה כבר היה שקוע במאבק לחיים ולמוות עם המינד
סד הבן־גוריוני. שרותי־הביטחון(״מנגנון החושך״ ,בשפת העולם
הזה) הופעלו נגדנו, בניצוחו של איסר הראל, המתגאה בכך עד
היום. הוטל עלינו חרם כלכלי טוטאלי על־ידי כל המשק הממ לכתי,
הסוכנותי, ההסתדרותי, וחלק גדול מן המשק הפרטי,
שרצה למצוא חן בעיני השילטון. הצבא חסם את מחנותיו בפני
גליונות העולם הזה. בן־גוריון עצמו התייצב בראש המאבק נגד
״השבועון המסויים״ ,שהוא סירב לקרוא לו בשמו.
קשה להעלות כיום על הדעת את עוצמת ההחרמה הזאת.
פקידי־ממשלה לא העזו להיראות בציבור כשגליון העולם הזה
בידיהם, והסתירו אותו במגירותיהם, או בתוך גליונות מעריב.
אוהדים נסתרים במנגנון־המדינה, שביקשו להעביר אלינו מידע
(והיו די רבים כאלה) ,עשו זאת בדרכי־מחתרת.
כאשר נפגשתי עם תמיר, מצאתי אדם שהיה מוכן ללחום
במימסד כמונו, שאי־אפשר היה להפחיד אותו, כמונו. כך נוצרה
שותפות.
לא היתה זאת ידידות אישית הדוקה. לא בילינו ביחד את
שעות־הפנאי. היו אלה יחסים בין חברים־למאבק, הלומדים
לסמוך זה על זה, כמו חיילים ביחידה קרבית.
במשך עשר שנים התהדקה שותפות זו. עמדנו ביחד בפרשות
עמוס בן־גוריון ובפרשת קסטנר. כאשר הקים השין־בית שבועון
מיוחד (רימון) כדי לחסל בדרך זו את העולם הזה (איסר הראל
אישר בדיעבד עובדה זו) היה עיתון־רפש זה מוקדש כולו
למילחמה בשנינו, שווה בשווה. הראל החשיד את שנינו בהקמת
מחתרת מזויינת להפלת המישטר, וברצח קסטנר.
מאבקינו המשותפים התנהלו בבתי־המישפט ומסביבם. תמיר
היה רחוק מלהיות מישפטן גדול (מעולם לא החשבתי אותו
כל־כך בשטח זה, ואת העניינים המישפטיים־מיסחריים של
העולם הזה מסרתי גם אז למישרד אחר) ,אבל הוא היה גאון
בהפיכת בית־המישפט לזירה פוליטית. הוא שלט לחלוטין בצומת
שבו נפגשים ענייני־המישפט ויחסי־הציבור.
דוגמה קטנה: כאשר ניתן פסק־הדין במישפט־הדיבה של עמוס
בן־גוריון נגד שורת המתנדבי ם קרא השופט בקול רק חלק
קטן מפסק־הרין. נוכחנו לדעת כי נחלנו תבוסה. תמיר הודיע בו
במקום לשופט שיגיש עירעור, וביקש לקבל לידיו מייד את
התיק, ובו פסק־הדין, כרי להכין את העירעור.
המון עיתונאים הקיפו אותנו בפתח בית־המישפט, ורצו לדעת
מה יש בפסק־הדין. ביקשנו כמה דקות של שהות. במהירות־הבזק
עבר תמיר על פסק־הדין, ראה שהוא שחור משחור, אך שיש בו
קטע אחר או שניים בזכותנו.
מבלי להוציא את פסק־הדין מידו, קרא לעיתונאים את
הקטעים האלה. למחרת היום הצטייר פסק־הדין בכלי־התיקשורת
כניצחון גדול שלו.
בסוף, כמובן, ניצחנו. בעירעור שופר מצבנו. אך העיקר היה
שבמהלך המישפט הסתבך מפכ״ל המישטרה, יחזקאל סהר, במתן
עדות כוזבת, כדי להגן על עמוס, שהיה סגנו. בסופו של דבר
הורשע סהר בעדות־שקר, ובלחץ דעת־הקהל טוהרה כל צמרת
המישטרה מן היסוד.
עזר לכך מידע. סודי שהגיע להעולם הזה על קנוניה
שנרקמה במישרד״המישפטים לטובת סהר. ארכיבר צעיר בשם חי
חסידוף מסר לנו מידע זה, מתוך אידיאליזם טהור. הוא נתפס,

הורשע ונדון למאסר. תמיר הגן עליו.

בשעות הקטנות של הלילה שיכנעתי את העצני שמוכרחים
לקחת את תמיר, וכי בראש המאבק המשולב יעמוד צוות משולש
— העולם הזה, שורת המתנדבים ומישרד־תמיר. ניהלנו
מאבק עקשני, שנמשך שנים אחדות, והוא הסתיים בהחלפת כל
צמרת המישטרה.

בעיריית חיפה( .תמיר לא היה קשור בזה ).המישטרה לא עשתה
דבר כדי לגלות את מבצעי־הפיגועים, ואף טישטשה את הראיות.
שוטרים שנשלחו אלינו כשומרי־ראש גילו לנו, בסוד, שהם
שוגרו בעצם כדי לבלוש אחרינו.
במערכת העולם הזה החלטנו שעלינו לשבור את צמרת
המישטרה, מפני שהיא הפכה מכשיר פרטי ומיפלגתי בידי בן־
גוריון(האב) ואנשיו. במשך חודשים אספנו חומר, בעזרת קציני־מישטרה
שעזרו לנו מבפנים.
באחד הימים קיימה מליאת־הכנסת דיון על הפיגועים נגדנו.
בעיקבות הצעות־לסרר־היום של חרות ומפ״ם. אחרי הדיון ישבתי
במיזנון־הכנסת, וצמרת המישטרה, שבאה גם היא להקשיב לדיון
ישבה ליד שולחן סמוך. עמוס בן־גוריון, שהייתי מיודד עימו
במשך שנים, ניגש לשולחן שלי ושאל, כאילו בהלצה :״אז מי
יהיה הקורבן הבא שלכם?״
״אתם!״ עניתי.
כשהיינו מוכנים לצאת במסע־הגילויים, התפרסמה לפתע
חוברת של גוף בשם שורת המתנדבים, שגם בו היו גילויים על
המישטרה. אך בעוד שהחקירה שלנו התנהלה בידי מומחים,
והמידע נחקר ונבדק, המתנדבים היו חובבנים. חלק מהחומר
שלהם היה בלתי־מוסמך, ועל כן חשוף להתקפה נגדית.
עמוס בן־גוריון ויועציו — צמרת השילטון הבן־גוריוני —
עטו על המציאה. הם לא העזו להגיש מישפט נגדנו, אך ששו
להגיש מישפט נגד המתנדבים. אולם הציבור לא יכול היה,
כמובן, להבחין בין הגילויים השונים, וניצחון של עמוס היה גורם
בהכרח להתבצרותם של אנשי בן־גוריון במישטרה.
לקחתי את הג׳יפ שלי ונסעתי בערב לביתו של אחד מראשי
שורת־המתנדבים, אליקים העצני, בפרבר ירושלמי. ביליתי
שעות ארוכות בוויכוח עימו. באתי לשכנע אותו שאין לנו מנוס
אלא לנהל מאבק משותף, ושכדאי להטיל את ניהול המאבק
המישפטי על שמואל תמיר.
הוויכוח היה די חריף. העצני, שבא מן המישמרת הצעירה של
מפא״י בירושלים, נרתע מפני שמו של תמיר, שכבר היה ידוע —
תודות לנו — כפרקליט לוחם, שונא־מפא״י. הוא לא היה די
מכובד בעיניו. מה גם ששורת המתנדבים היתה בעצם מין
תנועת־צופים מבוגרת, שעסקה בעיקר במעשים טובים בקרב
העולים החדשים. משה שרת תרם לה תרומה אישית.

אחד המודיעים שלי היה ארם בשם ראובן גרינברג ,״רומק״
בפי כל. הוא היה בעבר קצין־מודיעין של לח״י, נשאר מקורב
לד״ר ישראל אלדד(שייב) והיה שנוא על השב״ב. שם טענו שהוא
איש העולם התחתון.
רומק הכיר זקן עובר־בטל בשם מלכיאל גרינוולר, שישב
ררך־קבע בקפה הירושלמי וינה, ושעסק בהוצאת עלונים
משוכפלים. ובהם השמצות על עולם ומלואו. באחד הגליונות הוא
השמיץ אדם בשם ישראל קסטנר, פקיד במישרד־המיסחר־והתעשיה.
הוא טען שקסטנר זה מכר את יהדות הונגריה לנאצים.
זה נשמע מגוחך, וכמו עורכים אחרים, שהעלון הגיע לידיהם,
זרקתי אותו לסל.
אולם היועץ המישפטי לממשלה, חיים כהן, החליט להגיש
מישפט־דיבה נגד גרינוולד. כהן היה אז איש־מפתח במישטר
הבן־גוריוני, מנסח חוקי־דיכוי למיניהם, כמעט מכשיר מישפטי
עיוור בידי האיש ששלט במדינה. הצעתו לחקיקת חוק־לביטחון־
המרינה. ובו עונש־מוות על עבירות שונות, שימשה יעד לאחת
ההתקפות המשותפות הגדולות שלי ושל תמיר, וב־ 1953 בחר בו
העולם הזה כבאיש־השנה. ציור־השער (של שמואל בקו תיאר
את כהן כשהוא מועך אזרח באגודל ידו( .זהו אותו חיים כהן שהפך
מאז מגן נלהב על זכויות־האדם).
כשנתבע גרינוולד לרין. הוא פנה אל רומק. רומק התייעץ
איתי, ושנינו הסכמנו שאת ההגנה צריכים להטיל על תמיר.
למרות שבעיניי זה היה מישפט אבוד מראש.
כשניגש תמיר למלאכה. לא היה לו מושג על כל העניין. בירי
מלכיאל לא היה שמץ ־של הוכחה לאשמת קסטנר, מלבד שמועות
שרווחו בין כמה מעולי־הונגריה. תמיר עבר על בלוף, והשופט
בנימין הלוי התייחס אליו בזילזול. הלוי. יקה טוב, איש מימסדי,
חשב, בוודאי כמו רבים, כי ״את תמיר המציא העולם הזה״.
העיתונות התעלמה מן המישפט כמעט כליל. בלית ברירה, החזיק
תמיר את קסטנר על דוכן־העדים, יום אחרי יום. הוא עסק ב״מסע
דיג״ — כלומר שאל אלפי שאלות. מתוך תיקווה שמשהו יזדמן.
במהלך העדות הגישה התביעה מאות מיסמכים. כנהוג. ביקש
תמיר להציץ בהם לפני ההגשה. כדי שיוכל להחליט אם להתנגד
להגשה או לא. בתפיסה המהירה שלו, ראה בן־רגע כי באחד
המסמכים הרבים דיווח קסטנר לאיש הסוכנות היהודית שהוא
מסר בנירנברג עדות לטובת קצין־ס״ס בכיר בשם קורט בכר.
מבלי לעוות את פניו. החזיר תמיר את החבילה לתובע, ואמר
שאינו מתנגד להגשה.
כאשר קסטנר כבר היה עייף ומותש מן החקירה שתי־וערב,
׳שנמשכה ימים. שאל אותו תמיר בתמימות אם כל קצין בכיר
בס״ס היה פושע. קסטנר השיב, כמובן, בחיוב. אחר־כך שאל תמיר
אם מי שעוזר לקצין־ס״ס בכיר הוא פושע. לקסטנר לא היתה
ברירה אלא להשיב בחיוב. ואז שלף תמיר מן התיק את המיסמך
ההוא, ושאל את קסטנר אם עזר לקצין־הס״ס הבכיר להימלט
מעונש.
באולם השתררה דממה. קסטנר התחיל לגמגם. השופט הלוי
נעץ בו מבט ארוך. ובאותו הרגע הוכרע גורל המישפט. הלוי.
שזילזל בתמיר עד אז. הפך בן־רגע עבדו הנרצע. תמיר ניגן עליו
מאז כעל פסנתר. כך נולד הפסוק הנורא בפסק־דינו של הלוי.
שלפיו קסטנר ״מכר את נישמתו לשטן ״.פסוק זה עלה לקסטנר
בחייו.
במשך שבועות ארוכים היה העולם הזה העיתון היחידי
שדיווח על המישפט. שלחנו איש מיוחד מן הצוות המצומצם
שלנו (עמנואל פרת) לבית־המישפט. ותוך שיתוף־פעולה הרוק
עם תמיר הוא סקר את המישפט ארוכות מדי שבוע. כוחו של
העולם הזה היה — אז כמו היום —׳בהעלאת נושאים על
סרר־היום של המדינה. המישפט הפך למרכז תשומת־הלב
הלאומית.
תודות להלוי. ניצח תמיר בבית־המישפט המחוזי. בעירעור
בבית־המישפט העליון (בגלל הגשתו נפלה הממשלה) טוהר
קסטנר כמעט לגמרי, פרט לפרשת קורט בכר. אך לפני כן נרצח
קסטנר.
כשזה קרה, הזעיק אותי תמיר בבהילות. נפגשנו בבית־קפה
ליד כיכר־דיזנגוף, סמוך למישררי־המערכת.
תמיר היה חיוור, כמעט בפאניקה. הוא היה בטוח כי ״איסר
הקטן״ ,איש שרותי־הביטחון, ינסה להלביש את הרצח עליו.
שנינו היינו משוכנעים כי יד השילטון ברצח. החלטנו לפתוח
מייד בהתקפה, ומאותו הרגע היתה היוזמה בידי העולם הזה.

אותיות בבית־הדפוס

ישיבה לידית בירושלים
יתכן שכדאי לספר כיצד בכלל הגיע תמיר לפרשת עמוס
בן־גוריון, כי זה משקף את צורת שיתוף־הפעולה בינינו.
במהלך 1955 התפוצצו פצצות במערכת ובדפוס של העולם
הזה, בעיקבות פרשת־גילויים שלנו על המישטר של אבא חושי

תמיר כאיש־השנה 1954 ,
!53598*8

מישפט־קסטנר הפך את תמיר לאישיות לאומית. להעולם
הזה היה חלק מכריע בכך. בוודאי היה מוגזם לומר כי ״המצאנו
את תמיר״ .כי כישרונותיו המיוחדים היו מגיעים לידי ביטוי
ברבות הימים בכל מיקרה. אך זה היה בוודאי מצריך עשרות
שנים, ויתכן שלא היה מגיע כלל לאן שהגיע.
שיתוף־הפעולה בינינו היה יומיומי. נפגשנו פעם־פעמיים
בשבוע, ולעיתים אף יותר. הוא היה בא למערכת שלנו, ואני הייתי
בא למישרדו בשדרות רוטשילד ,15 או לביתו בשיכון־הוותיקים
ברמת־גן. כתב מיוחד של העולם הזה ליווה את תמיר בכל
מעשיו, והקדיש לו חלק גדול מזמנו.
זה לא הספיק. תמיר היה ידידו של מרדכי רענן, בעל הדפוס
שבו הודפס אז השבועון. לא פעם הלך תמיר לשם. קרא את

הגהות הכתבות שלנו עליו, והכתיב לפועל־הלינוטייפ שינויים
ותיקונים. תוך הוספת מחמאות לעצמו. התייחסתי לכך בסלחנות.
(לא מכבר סיפר לי יהירי ישראל לף, מהאוניברסיטה
הירושלמית, שב־ 1964 הוא אירגן וער נגר היחסים עם גרמניה.
הוא ביקש את תמיר לנאום באסיפה. תמיר הלך לדפוס שבו
הורפסה הכרזה לאסיפה, החליף את האותיות של שמו ובחר
באותיות הגדולות ביותר שהיו מצויות ברפוס).
אין פירוש הדבר שהיינו תמימי־דיעים בכל. רחוק מזה. במהלך
מישפט־קסטנר התעוררו בינינו חילוקי־דיעות די עמוקים.
שנינו הסכמנו כי זהו מישפט חשוב ביותר. שבעזרתו ניתן
לחשוף את האדישות הנוראה של הנהגת היישוב, ובראשה בן־
גוריון ושרת. לגורל. יהודי אירופה בימי השואה. אני, שהיכרתי
את קסטנר לפני המישפט, ראיתי בו קורבן של מדיניות זו. תמיר,
שרצה לנצח במישפט נגר קסטנר, בנה תיאוריה שהיתה בעיניי
בלתי־הגיונית. הוא יצר תמונה של בגידה כפולה: בגידת בן־גוריון
ושרת בירושלים, בשרות הבריטים, ובגידה של קסטנר בבודפשט,
בשרות הנאצים.
באמצע המישפט תבעתי פומבית להפסיקו. ולמנות ועדת־חקירה
היסטורית לבדיקת הפרשה. ראיתי סכנה ביצירת תיאוריה
פשטנית של שיתוף־פעולה בין הציונים והנאצים. ואכן. כיוס
מתגלגלת תיאוריה זו, השאובה ממישפט קסטנר, בעולם, והיא

לתמיר היה קסם אישי, שהוא יכול היה להפעילו ולהפסיקו
כרצונו(כמו שנאמר לא־אחת על בחורות יפות) .היה לו כישרון
עצום להפוך בני־אדם לעבדיו הנרצעים מרצון, לפחות לזמן־מה.
כשלא היה זקוק להם, החליף אותם באחרים, וכך יצר לעצמו
שורה ארוכה של שונאים. לעומת זאת לא עיניין אותו כלל דבר
שהיה חשוב לי מאוד: לבנות מערכת אידיאית למישטר חלופי,
דגם אחר של מדינת־ישראל. הוא לא התעניין ברעיונות, לא
החשיב אותם וראה בהם לכל היותר מכשירים מתחלפים להשגת
מטרות מיידיות. פעם, כשאחד מידידיי האשים אותו בכך שהוא
סוחב את רעיונותיי, השיב בציניות :״אין קופירייט על רעיונות!״
כשאני חושב על ההבדלים בינינו, עולה לנגד עיניי סצנה
מסויימת. היינו בביתו וחיכינו לו. הוא היה מאחר כרוני (עור
הבדל שהיה בינינו) והיה רגיל לאחר שעה־שעתיים לפגישה
שהוא קבע בביתו. תוך כדי כך הסתכלנו — רחל ואני —
בתמונות שעל הקיר. תמונה אחת משכה במיוחד את תשומת-
ליבי: היה זה ציור של יער אירופי, ובו מעיין מפכה וצבי. ציורים
כאלה תלויים בגרמניה על הקירות של בורגנים זעירים.
אמרתי לרחל :״איש התולה בביתו ציור כזה אינו יכול להיות
מהפכן!״ דרך־חייו לאחר מכן אישרה נבואה זו.
אגב, כאשר נשאתי את רחל לאשה באופן רישמי, אחרי שמונה
שנים של חיים ביחד ״בחטא״ ,רשום ביומן־הפגישות שלי :״17.00
— חופה — 18.00 .פגישה אצל תמיר.״ רחל שומרת על הדף.

מדוע לא מיפלגה?

תמיר ו אבנרי במסיבת ״העולם הזה׳
משמשת כנשק בידי הסובייטים וגורמים פלסטיניים מסויימים.
הצרה היתה שתמיר לא הבין את המנגנון הנאצי, וזה גם לא
עיניין אותו, מעבר לצורכי המישפט. אני רואה את עצמי
כמומחה־חובב של ההיסטוריה הנאצית, ואף כתבתי על כך ספר.
ניסיתי להבין את ההקשר ההיסטורי של פרשת קסטנר, והמניעים
של אדולף א־יכמן ואדוניו בפרשה זו. תמיר, לעומת זאת, היה
איש תועלתי, ואותו עיניין רק מה שמועיל לניצחון במישפט.

שניים על חסקה
יחסו לגרמניה היה פשוט ובלתי־מורכב: הוא שנא כל דבר
גרמני.
באותם הימים נהג תמיר להינפש בחתירה על חסקה בחוף
פרישמן בתל־אביב. אצל המציל ״טופסי״ קנצפולסקי. הוא פיתה
אותי לבוא לשם גם אני, ומאז אני חותר בחסקה כשיש לי זמן.
לא אחת יצאנו לחתור ביחד על חסקה אחת, ותוך כדי כך
ניהלנו ויכוח פוליטי. פעם הרחקנו לחתור עד לאוניה שעמדה
מול נמל תל־אביב. בהתקרבנו ראינו שהיא מניפה דגל גרמני.
הצעתי לעלות ולשוחח עם הצוות. תמיר היה מוכן להוריד אותי
על הכבש, אך לא לעלות בעצמו. הוא לא היה מוכן לדרור על
שטח גרמני.
בפעם אחרת יצאנו ביחד ללב ים, ולפתע מצאנו את עצמנו
עומדים על החסקה בלב אגם ענקי של צואה אנושית. חתרנו כמו
משוגעים. כ ק לצאת משם .״זהו בעצם מה שאנחנו עושים כל
הזמן,״ אמר אחד מאיתנו לשני. איני זוכר מי למי.
בפעם אחרת תפס אותנו זרם חזק, שהרחיק אותנו מן החוף• .
חתרנו בקדחתנות. בקצב אחיד, כלי להגיע לחוף.
בעיני רבים במדינה הצטיידנו כצמד־חמד, שני אנשים מאותו
הסוג. השב״כ של איסר הראל התייחס אלינו כאל יחידה אחת. כך
גם זרועות אחרות של השילטון.
ואכן, היו לנו אז כמה תכונות דומות. היינו בני אותו הגיל
(תמיר היה מבוגר ממני בכמה ימים) .שנינו היינו פייטרים. שנינו
באנו מן האצ״ל (אני פרשתי מאצ״ל לפני שתמיר הצטרף אליו).
שנינו היינו אנשים פוליטיים מאוד. שנינו לחמנו נגד המימסד
הבן־גוריוני. שנינו כאילו השלמנו זה את זה, כשאנו לוחמים
במקביל בשתי גזרות שונות.
אומנם, עזרה הדדית זו לא היתה לגמרי סימטרית. העול הזה
הושיט לתמיר עזרה עצומה: פעם מינה אותו כאיש־השנה, פעמים
רבות הופיע על שער השבועון. היקדשנו לו ולמעשיו כתבות
בלא־ספור. עזרנו להפוך את הפרקליט הבלתי־ידוע לאחד המיש־פטנים
הגדולים במרינה. המאבקים הגדולים שבהם התפרסם, לא
היו כלל אפשריים ללא הפירסום המאסיבי שהענקנו להם.
תמיר, מצירו, הגן עלינו בבתי־המישפט מפני ההתקפה הנגדית
של המישטר. הוא היה יועץ מישפטי שקול וזהיר. יותר מזה לא
יכול היה לתת לנו.
אולם היו בינינו הבדלים ניכרים. אני באתי לארץ בגיל ,10
והוא היה יליד־הארץ. כתוצאה מכך, היתה לי שפה שניה מילדות,
ויכולתי להעניק לעצמי השכלה כללית. תמיר ידע עברית על
בוריה, הירבה לקרוא סיפרות ושירה והיה מצוי במקורות. זה יצר
אצל שנינו תמונת־עולס די שונה.
מגיל 10 חייתי בעוני, בשכונת־מצוקה בררום תל־אביב. נא לצתי
לפרנס את עצמי מאז שמלאו לי . 14 תמיר נולד כנסיך
ירושלמי, כשכפית־כסף בפיו.

בשנות ה־ 50 לא היה בארץ כוח אופוזיציוני שישווה לנו.
כשעמדנו ביחד, התגברנו על כל ההתנכלויות. לדברי איסר הר אל,
המימסד ראה בהעולם הזה את האוייב מס׳ 1של המישטר,
ובזוג אבנרי־תמיר כוח־מחץ מסוכן ביותר.
הדבר לא נבע רק מיעילות פעולתנו, ומהמהירות שבה יכולנו
לקבל החלטות ולצאת לפעולה משותפת. האופוזיציה המימסדית,
כגון חרות, מפ״ם ומק״י, היתה חלושה, מסורבלת, ומבחינות רבות
היתה גם חלק בלתי־נפרד של המימסד. העיתונות היתה משרתת
של השילטון, באמצעות ועדת־העורכים.
לעיתים קרובות נשאלתי לאחר־מכן :״מדוע לא התחברתם
ממש? מרוע לא הקמתם ביחד מיפלגה פוליטית? הרי הייתם
כובשים ביחד את הדור הצעיר, מקימים אופוזיציה פוליטית של
ממש ומשנים לחלוטין את ההיסטוריה של המדינה!״
למראית־עין, זה היה נכון. מדוע זה לא קרה? מדוע קרה
ההיפך?
ההסבר המקובל אצל מי ששנאו את שנינו היה ששנינו היינו
אנשים מתנשאים, גאוותנים, אגו־מאנים, ושלא יכולנו להסכים
בינינו מי יהיה מס׳ 1בהתחברות כזאת.
האמת היא קצת יותר מורכבת, ואנסה לתאר אותה(כפי שהיא
נראית לי).

״לנ 1היו המכבים״
מהיום שקיבלתי לידי את העולם הזה, באפריל ,1950 שנה־שנתיים
לפני שהיכרתי את תמיר, הפך שבועון זה מכשיר לגיבוש
ולהפצת רעיונות מסויימים.
דגלנו במדינת־ישראל דמוקרטית, חילונית ושיוויונית, שבה
יהיה שיוויון מוחלט בין יהודי וערבי, מערבי ומיזרהי. לחמנו
במישטר המיפלגתי הפיאודלי הקיים, על כל חלקיו, וכשיעבור
האזרח למנגנונים מיפלגתיים בלתי־דמוקרטיים. לחמנו נגד
השחיתות החדשה ונגד השרירות הביורוקרטית. לחמנו באופי
האנטי־דמוקרטי של ״מנגנון החושר״ (מושג שהמצאנו)
והמישטרה, בהפליית העולים החרשים(״דופקים את השחורים,״
סיסמה שהמצאנו) ,וברדיפת המיעוט הערבי (המימשל הצבאי)
והפקעת אדמותיו.
חטפנו ל״השתלבות המרחב״ (מושג שהמצאתי) ולתמיכת
ישראל בתנועה הלאומית הערבית, בהקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל ובפיתרון בעיית־הפליטים (שהיתה אז המיכשול
העיקרי לשלום. גיבשנו הצעה מפורטת לפיתרונה).
כשהיכרתי את תמיר, היה רחוק מכל אלה. הוא בא מתנועת־חרות,
והיתה לו השקפת־עולם לאומנית פשטנית, בעלת צביון
רומאנטי כלשהו.
(פעם פגשה אותו ידידה משותפת בנורווגיה. השניים הלכו
לחזות במוסיאון ההיסטורי ועמדו פעורי־פה מול עמודים קדומים
עוצרי־נשימה מתקופת הוויקינגים, יורדי־הים הצפוניים הנועזים.

תמיר עם אבנרי*

תמיר הסתכל ארוכות, ובסוף אמר, בכל הרצינות :״ולנו היו המכ בים!״)
התנגדותנו
למישטר הבן־גוריוני נבעה משלילה מוחלטת של
תפיסותיו בענייני פנים וחוץ. היתה לנו תפיסה נגדית, שאותה
גיבשתי בחלקה לפני מילחמת־העצמאות, בקבוצת במאבק,
וחלקה במהלך המילחמה עצמה ומייד אחריה, כשניסחתי אותה
באפילוג לסיפרי הצד השני של המטבע.
התנגדותו של תמיר לאותו המישטר היתה הרבה יותר אישית
ומיידית. הוא שנא את האיש ואת המישטר, מפני ששיתפו פעולה
עם הבריטים נגד אצ״ל ושלחו אותו לגלות בקניה. הוא זמם
נקמה, ובאותה השעה גם חשב על דרכו ליעד שעמד לנגד עיניו
מהרגע הראשון: ראשות־הממשלה.
הייתי מודע להבדל מהותי זה, שהרי החלפנו ריעות פוליטיות
מאות פעמים. אבל קיוויתי כי במרוצת הזמן ״יידבק״ תמיר
בתפיסות העולם הזה, תוך כדי שיתוף־פעולה יומיומי. ואכן, היו
לא־מעט סימנים לכך. בשנות ה־ 50 התרחק תמיר מהשקפות
חרות, והתקרב לריעות שלנו.

״הפלת המישטר בכוח״
באמצע מילחמת־סיני, באוקטובר ,1956 כששיתוף־הפעולה
בינינו היה בשיאו, פגשתי את נתן ילין־מור. שנינו היינו מזועזעים
מן המילחמה, שבה שירתה ישראל שתי מדינות קולוניאליות
מזוהמות, תחת לתמוך במילחמת־השיחרור של מצריים (כפי
שתבע העולם הזה מאז ).1950 החלטנו לכנס כמה חברים,
ולגבש מצע חדש למדינה. י
כך נולד הגוף שנודע לימים בשם ״הפעולה השמית״ ,ואשר
פירסם כעבור שנה מיסמך יחיד־במינו בשם המינשר העברי,
שהיה תוכנית מפורטת למדינת־ישראל אחרת. השתתפו במלאכה
כמה וכמה אנשים, וביניהם יעקב ירדור, בנימין עומרי, בועז
עברון, עמוס קינן ועוד. נפגשנו אחת לשבוע לדיון שיטתי
בסעיפי המינשר. הפגישות לא פורסמו.
לא עלה כלל על דעתי להזמין את תמיר לאותן הפגישות. אני
שואל את עצמי, כיום, מדוע. אולי הצעתי לו, והוא לא התלהב.
אולי תמך תמיר במיבצע־סיני. אולי היה עדיין רחוק מדי
מרעיונותינו. אך בעיקר — לא ראיתי בו אדם היכול לתרום
לעבודה פוליטית־עיונית. בעיניי היה איש־ביצוע, טכנאי מוכשר.
עבודתנו לא היתה חשאית, אף שנמנענו מלפרסם עליה דבר,
עד לצאת המינשר. במהלכה.אירעה פרשת חטיפתו של אלי
תבור. תבור השתתף בכמה מפגישותינו, ואחרי שנחטף דיווח כי
אנשי השב״ב ניסו לכפות עליו לחתום על הודאה, שלפיה זממנו,
בפגישות אלה, את הפלת המישטר בכוח. הכנסנו את תמיר
לעניין, והוא הגן על תבור, אחרי שחקרנו אותו במשותף.
כיום אני שואל את עצמי אם לא טעיתי בכך שלא דחפתי את
תמיר לקחת חלק פעיל בעבודתנו הרעיונית. אולי נעלב? איני
יודע. אם לא עשיתי זאת אז, בוודאי נראה הדבר בלתי־סביר בזמן
ההוא.

,.אין קופירייט על רעיונחז״
בראשית ,1959 בהתקרב הבחירות לכנסת הרביעית. הזמין
אותי תמיר לארוחת־צהריים במיסעדת־הדגים ז׳אנט בנמל־יפו.
בשעה שאכלנו שרימפס, גילה לי סוד: הוא עומד להקים מיפלגה
חדשה, שתלך לבחירות. הוא גם המציא לה שם שנראה לו גאוני:
״המישטר החדש״ — שתי מילים שהיו שייכות באופן מובהק
ללקסיקון של העולם הזה.
כשפירט לי את תוכניתו, נדהמתי יותר ויותר.
תמיר אסף סביבו כמה מן העסקנים הוותיקים ביותר במימסר
הישראלי. הוא לקח רוויזיוניסטים ותיקים מסוגו של אברהם
וינשל, שעליית מנחם בגין ותנועת־חרות נישלה אותם ממקומם.
ממפא״י לקח את אליעזר ליבנה, ותיק הוותיקים, שגורש ממים־
לגתו מפני שבנה לעצמו וילה מפוארת (לפי מושגי הימים ההם).
(המשך בעמוד )42
* תצלום של ההצבעה לבחירת צברית 1956״ מטעם ד,עז״׳

תמיר עם גרינוולד במי שפט קסטנר

לם הזה. אבנרי עומד וסופר את קולות ועדתיהשופטים.
יושבים: יעקב נימצוביץ. סילבי קשת. שמואל תמיר, הרקד נית
יהלדית אורנשטיץ.נבחרה אופירה ארז.לימים אופירה
נבון.

גיתית איזואלוב
פיטוה את
סניגווה מאיו זיו
(י מין) .נ ו גם
ח ו וה יעוי ,
אביב ה גו נו ת
ואחוים. מדוע?
מה הגוום
ל צוו ת שלהם
עם סני! 1וויהם?

ק ליינ טי ם הם זונות ומוקש.
1 וצריך להיזהר מהם כמו מאש״,
אמר לי סניגור ששבע לאהרונה מרו רים
מלקוחותיו. המילים יצאו ישר
מתוך ביטנו. לוא הירשה לעצמו
להשוב לרגע. בווראי לא היה משתמש
בלשון כל־כך ישירה והמונית. לבטח
היה מסתיר את ריגיטותיו.
״אני מתעבת את הלקוחות שלי
ושונאת את עצמי לפעמים על מה
שאני עו־טה עבורם ״.אמרה סניגורית
מפורסמת אחרת. שאיש לא היה חושד
בה כי ליבה אינו שילם כאשר נלחמת
עבור לקוחותיה בבית־המישפט.

חיחסים בין עורך־דין ובין לקוח
פלילי הס יחסים מורכבים ומסובכים
מאוד. קשיה לשמור במהלר מישפם
ארוך על יחסים מאוזנים בין הלקוח
והסניגור. חרבה גורמים מתערבים
בשיקולים הרציונאליים של הצדרים,
ומביאים תקלות וסיכסוכים תכופים
למדי.
גיתית איזראלוב, הנאשמת ברצח
בעלה. התפרצה לפני שבועיים מעל
ספסל־הנאשמים וביקשה מבית־המיש־פט
רשות להחליף את סניגורה.
מרדכי וענונו. העציר המפורסם
ביותר במדינה, הספיק כבר להחליף

מה הם אומרים

סניגור אהד ולוותר על שרותיה של
סניגורית שניה, עוד לפני שהתחיל
:יישפטו.
חווה יערי עשתה כחקר־שוקים
כעריק עד שבחרה סוף־סוף. השבוע.
שני סניגורים חרשים שייצגו אותה
בעירעור.

כימיה
זה לוקסוס!

ה קולה בין הסניגור והלקוח.
בחדרי־הדרים? כיצד רתפתהת כ־ערכת־היחסים
ביניהם כארון לחשדנות?
כרוע פורצות כריכות?
שוחחתי עם ככה כהסניגורים

חכפורסכים בכדינה. והם גילו ל־כה־רחורי־ל־בם.
כך רואים הסניגור־ם
את הקשר בין לקוח ועורך־דין.
,.ככל שלקוח הוא כפורסם •ותר
וכישפטו גורר כותרות שכנות יותר
בעיתונים, הוא כרג־ש יותר בטוח
בעצכו והושיב שיהוא בעל־הב־ת של
התיק. הוא כרגיש שייוויון עם עורך־
הדין שלו. וכרשה לעצרו לתת הוראות
ולדרוש׳ רכנו דין־וחשבון: הוא הושיב
כי חפירסום. שא־־אפשר להעריכו בכסף.
הוא תשלום כספיק ״.כך התבטא
עורך־דין. אשיר כרו כל עכיתיו ביקש
לשיכור על ע־לום־שים.
שיום סניגור לא היה רוכן להתבטא

• ש ד הד ר עדנה קפלן:

אתה מייצג את הלקוח בטוב וברע, על פי החוק וביושר. כדי
להתפטר מתיק מישפטי צריך להיות מצב של ניגוד חריף מאוד בין
הלך-המחשבה של הצדדים. או פגיעה חמורה בבסיס האמון. ורק
לאחר שיקול דעת מאוד רציני אפשר לגרום להיפרדות.

• ש ד יהודה ויינשטיין:
על פי השיטה האנגלית. הסוליסיטור מפריד בין הלקוח והבא-
ריסטר. הוא לא מייצגו בבית״המישפט, והוא מסנן את החומר
עבור הבאריסטר. זה שומר על יחסים טובים וגורם לניתוק אמוצ יונאלי.

ש ד אהרון בן־שחר:
אני לא מכיר כמעט מיקרה בו הנאשם לא החליף את עורך*הדץ
שלו לאחר הרשעה. רק בתיקי־עירעור נדירים מופיע אותו הסניגור
עצמו שהופיע בבית־המישפט דלמטא. ולא הביא לזיכוי.

• ש ד מאיר זיו:
כאשר יורדת הכימיה, יורד ת באופן דראסטי גם המוטיבציה
להמשיך במישפט.

• ש ד ציון אמיר:
בתיקים גדולים חשובה הכימיה. אבל לעורך־דין שעובד על
מאסות. הכימיה היא לוקסוס. צריך להיות מיקצועי וקורקטי.

• ש ר כרמלה חנוך:
יש לקוחות שאותם אינני מוכנה לקבל היום. היה מיקרה של
התעללות בפרוצה. אשתו של הלקוח עמדה במיסדרון ובכתה ש אקבל
את התיק של בעלה, אבל אמרתי לה :״לא, אני לא מוכנה״.

נאשם ו ענונו ו סניגור זיכרוני
אין כימיה

בחופשיות על יחסים• עם לקוח —
כסיכות ברורות. וגם בגלל יע!
־אתיקה שיל לישכת עורכי־הדין.

יש סניגורים הגורסים שיש צורן
ב״כימיה״ בין הקליינט ועורך־הדין
שלו.
״חשוב שיש כימיה, יש לך יותר
חשק לעבור על התיק אם אתה מחבב
את הלקוח שלך, אבל זה אינו הכרחי.
זוהי עבודה שיאסור לערב בה רגשות,
אחרת אתה נהרס. ברור שאסור לפתח
אנטגוניזם ללקוח. כי אז קשה לך
לייצג אותו ואין לך מוטיבציה מס פיקה
״.אמר סניגור אחד.
עמיתו. המייצג הרבה נאשמים, טוען
לעומתו :״כימיה זה לוקסוס! עורן־דין
שעובד על מאסות אינו יכול להרשות
לעצמו דרישות כאלה. בתיקים גדולים
חשובה יותר הכימיה, כי אלה נאשמים
דומינאנטים בעולם התחתון, ואתה
צריך גיבוי מהנאשם כדי לעבוד ב תיק״.
״רצוי
שתהיה כימיה. אפשר אומנם
בלי זה. אבל זה מאוד מקשה על
העבודה ״,אמרה סניגורית הנחשבת
בחוגי המיקצוע כ״רגישה״.
אבל עורכי־דין ותיקים ומנוסים
טוענים שאין לערב רגשות בתיק, ויש
להתנהג בכל מיקרה באופן מיקצועי
קר .״אני מעדיף תיק בעל סיכוי
מישפטי על קליינט נחמד שיש לי
איתו כימיה. אבל התיק שלו גרוע
מבחינה מישפטית ״.ציין עורך־דין
ותיק.
באשר בוחנים את המיקרים בהם
התעוררו לאחרונה בעיות בין הסניגור
ללקוח, ברור שלכימיה יש מישקל.
גיתית איזראלוב וסניגורה, מאיר זיו,
נראו כאילו הם זיווג מצויץ. שניהם

והפתיעה גם את בית־המישפט וגם את
הסניגור, כאשר ביקשה לפתע את
החלפתו.
מאיר זיו לא נשאר חייב. הוא הרגיש
פגוע ביותר. אחרי שהקדיש למישפט
כל־כך הרבה זמן ומרץ, חש כי חטף
סטירת־לחי שלא הגיעה לו. על כן קם
בעצמו מייד לאחר אותה ישיבה, וביקש
לשחררו מתפקידו.
בית־המישפט דחה את בקשות שני
הצדדים, והסביר.להם כי בשלב זה של
המישפט אין כל אפשרות להחליף
סניגור.
למחרת כבר השתפר מצב־רוחה של
גיתית. היא הרגישה כי עשתה טעות
וגרמה עוול לסניגור, היא התנצלה
והצהירה כי היא בוטחת בו ומבקשת
ממנו להישאר בתפקידו. זיו נעתר,
לאחר שבית־המישפט כפה זאת עליו.
מה שקרה בשלב זה בין מאיר זיו
וגיתית דומה מאוד למה שקרה במהלך
עדותה של חווה יערי. התברר בעדות
הנאשמות, כי הלקוחות ששכרו עורכי־דין
משובחים, בסכומי כסף גדולים,
אינם מקבלים את עצתם ומפרים אותה.
ד״ר עדנה קפלן ועורך־הדין דרור
מקרין ביקשו מחווה יערי להשתמש
בזכות־השתיקה שלה ולא למסור
למישטרה כל מידע. אולם חווה לא
עמרה בהוראה זו. היא התפתתה מדי
פעם להוסיף עוד הודאה ועוד הודאה,
ואפילו ביקשה מחוקרה, הקצין מישל
חדד, לזייף את תאריך ההודאה, כדי
שסניגוריה לא ירעו כי הפרה את
עצתם.
ברור כי הודאות רבות כל־כך של

אסירה גרנו ת ו סניגור קנה (משמאל)
חילופין לפני עירעור
קשוחים. אמיצים ובלתי־שיגרתיים,
ושניהם אוהבים ללחום במימסד. היה
ברור מתחילת המישפט שבין השניים
יש כימיה ואהדה רבה.
אבל גם כאן הגיעו היחסים לידי
משבר בימים האחרונים. המשבר פרץ
לאחר שגיתית עמדה על דוכן־העדים
במשך שלושה ימים, מסרה את גירסתה
והרגישה כי נכשלה בכך. במשך ימים
אלה אסור היה לה להיפגש עם
הסניגור. היא לא יכלה להיעזר בו כדי
לתקן את גירסתה, והרגישה בודרה
ומתוסכלת.
השיא היה כאשר הסבירה לבית־המישפט
כי נעצרה בלונדון והואשמה
שם ביריות על שוטר בריטי. בית־המישפט
לא האמין כי היו האשמות
כאלה נגדה, והיא ביקשה להמציא להם
מיברק מסויים של האינטרפול ל־מישטרת
אנגליה, בו נאמר כי היא
ירתה בשוטר בהונג־קונג.
המיברק הזה לא היה בידיו של זיו,
והוא מעולם לא התבקש להציגו לפני
בית־המישפט.
גיתית הרגישה את עצמה נעזבת
ומוזנחת. היא חשבה כי הסניגור אינו
מקדיש לה זמן מספיק וכי הוא מתרשל
בתפקידו.
לבן עשתה את הצעד הנועז,

אסירה יערי וסניגורי ה קפלן
שקרים לסניגורי ם
גיתית למדה את החומר בשקדנות
והבטיחה לסניגור כי כאשר תעלה על
דוכן־העדים היא תשכנע את השופטים
בגירסתה.
אבל ביטחונה העצמי הרב היה ב עוכריה.
כאשר עלתה גיתית על דוכן־
העדים היא הסתבכה, ותשובותיה עו ררו
מדי פעם גלי־צחוק בקהל, והעלו
מבט של חוסר־אמון על פני השופטים.
לפתע התברר לה, כנראה, כי עצו תיו
של הסניגור היו יותר טובות מ־חוכמתה
הפרטית.
בעוד גיתית מתפתלת על דוכן־הע־דים,
כסם מאיר זיו את ציפורניו מתיס־כול,
על שהקליינטית החכמה שלו לא
שמעה בקולו וסיבכה את עצמה^
למרות הכל, לא היה, כנראה, הסני גור
מתפטר מהתיק, כי התפטרות שלו
בשלב כזה של הדיון היתה נראית כאי לו
קבר את הקליינטית. זיו היה ממשיך
בחירוק־שיניים עד הסוף. אבל גיתית,
בפרץ זעמה, פתחה לפניו^את הפתח
לצאת מהעניין.
מצב דומה היה במשפט חווה יערי,
כאשר סניגוריה גילו כי שיקרה, או
טעתה, בעניין תאריך מותו של אביה,
תאריך שהיה משמעותי ביותר לתיק.
כאשר הביאה התובעת פנינה דבורין
לפני בית־המישפט בצורה דרמאתית
את צילום מציבת־האב, ועליה תאריך

אחר מזה שמסרה בתו המפורסמת, ניכר
היה כי עדנה קפלן ומקרין עמדו על סף
התפוצצות. אבל כסניגורים מנוסים הם
נשכו את שיפתותיהס, הסתירו את זע מם
ושתקו.
קפלן ומקרין הבינו את הלחצים
הקשים בהם עומד הלקוח שחייו על
המאזניים. הם אולי לא סלחו ליערי על
מעשיה הטיפשיים ודבריה הבלתי־מחושבים.
אבל הם המשיכו בתפקידם
כמיקצוענים אמיתיים.
נראה כי כימיה היא גם מילת־המפתח
ביחסיו של מרדכי וענונו עם
סניגוריה הצעיר המיזרחי משכונת־הנד

(המשך בעמוד ) 20 אילנה אלון ₪

נאשם נותנות תמיד תחמושת ביד
התביעה. כאשר מדברים הרבה, יש גם
סתירות ופירכות בדברים, וקשה יותר
להסבירן מעל דוכן־הערים, כאשר
מגיע יום־הדין.
למרות אופיה הקשוח של גיתית
ונסיונה הקודם במישפטים פליליים,
נראה כי גם היא עשתה את אותה
הטעות עצמה. למרות שגם הסניגור
האנגלי שנשכר עבורה בלונדון, וגם
מאיר זיו הזהירו אותה לא למסור
למישטרה הודאות נוספות, היא לא
יכלה לשלוט בלשונה.
היא התלוצצה עם החוקרים, עשתה
תרגילים אירוביים, נשכבה על הריצפה
— אבל בינתיים גם ענתה על שאלות,
מסרה דגימות שיער ודם, ועשתה כל
מיני דברים בניגוד לעצתו המפורשת
של הסניגור.

על סד
התפוצצות
* ץ אחר שגי תיוג היא אשה נבונה,
ומאיר זיו סניגור מנוסה. הוא מסר
לה מייר עם תחילת המישפט את כל
הוראותיה במישטרה. כדי שתקרא
אותן ותלמד בעצמה את הסתירות
והשאלות שאין עליהן תשובה.

נאשם בלס (עם אשתו איזבל) ו סניגור ויינרו ט
מכות על השולחן וקפה שפוך

—.,הסניגור אשם תמיד!
(המשך מעמוד ) 19
צוקה, שבליבו הרגשת קיפוח חברתי.
בחר לו את עורן־הדין אמנון זיכרוני.
שהוא ההיפן הגמור ממנו. זיכרוני.
שמאלן ואידיאליסט נורע, הוא ילד־שמנת
אשכנזי. שמזה שנים רבות הפך
לדמות של מצליחן טיפוסי, שהסיגר
השמן תמיד בין שפתיו. אפשר להניח
כי הבדלים אלה הם שעוררו לאט־לאט
בליבו של וענונו הרגשות של חשדנות
ורתיעה מהסניגור שלו.
אחרי שאמנון זיכרוני עזב את התיק.
בחר לו וענונו את עורו־הדין אביגדור
פלדמן. שגם הוא מבחינה מסויימת
שונה מלקוחו. אולם נראה כי לבושו
המרושל של פלדמן ואישיותו החביבה
הצליחו עד היום לישמור על האמון
מצירו של וענונו.
לעומת זאת. עורכת־הדין הד״ר קפ לן,
שהוזמנה על־ידי פלדמן להיות עזר
כנגדו בתיק. לא עברה את מיבחן
וענונו. הוא הסכים להיפרד ממנה עור
לפני המישפט.
תעתועיו של וענונו מעוררים את
השאלה כמה זמן יחזיק פלדמן מעמד.
מבחינת התיקשורת. וענונו הוא פרימה
דונה. היכול להרשות לעצמו הרבה
יותר מנאשם רגיל.
אי־אפשר להימנע מלדבר על כסף
במערכת־היחסים שבין לקוח ונאשם.
מישפט פלילי עולה הרבה כסף. ויש
לשער כי נאשמים. שמכרו דירה כדי
לממן את הגנתם המישפטית. דורשים
תשומת־לב ותמורה מלאה לכספם.
הרבה יותר אולי מאשר מוכן הסניגור
לתת.
הלקוחות נהפכים לנודניקים. הם
מתקשרים לביתו של עורך־הדין יומם
ולילה, דורשים שיבוא לבקרם בכלא
בתדירות גבוהה. ולעיתים גם מתער בים
בצורת עבודתו בשטח המילזצועי.
לסניגורים שונים היו תשובות שו נות
באשר לחשיבותו של גורם הממון
בתיק מישיפטי. היו שטענו כי אין לו
כמעט השפעה. ואולם נראה כי התשו בה
הכנה ביותר ניתנה על־ידי סניגו רית
מפורסמת:
.,לפעמים. כשאין לך ברירה, ואתה
צריך פרנסה. ובאותו חודש לא פונה
אליך אף קליינט אחר, אתה מוכן לקבל
בגלל הכסף גם קליינט שלא כל־כך
מוצא חן בעיניך״.
עורך־דין אחר אמר כי הוא נזהר כל־כך
מלקוחותיו הפליליים, שהוא עומד
על כל כללי ה״טקס״ .הוא נותן להם
חשבוניות כחוק על כל אגורה. ושומר

גיתית בבית־המישסט
גם רכילות ושיחות בין העצירים
לעצמו כל מיסמך בנקאי. כדי להגן על
עצמו מפני הקליינט בשעת־הצורך.
הזהירות מהקליינט, בהינת כבדהו־וחשדהו,
היא נוהג רגיל בין סניגורים.
יש סניגורים שאינם מקבלים כל
קליינט. הם בוחרים את התיקים על פי
טיב הלקוח והסיכויים המישפטיים
בתיק. יש כאלה הנמנעים מלקחת תי קים
בעבירות מסויימות. רבים מעורכי־הדין
מנסים לצאת מהתיקים ״המלוכלכים״
של אונס ומעשים מגונים בקטינים.
ומשתדלים לעבור לייצוג נאשמים
בתיקים של צווארון לבן.
אבל גם לקוחות כאלה אינם ערובה
ליחסים טובים עם הסניגור.
מישפטו של דויד בלאס הוא דוגמה
טובה לכך. לאחר מעצרו עד תום ההלי כים.
החליף בלאס את עורך־הדין אורי
סלונים ובחר סניגורים הרשים. למרות
שסניגוריו, יהודה וינשטיין ויעקב
ויינרוט, הם סניגורים מיקצועיים מאוד
ומנוסים, הידרדרו לעיתים היחסים בי נם
לבין הלקוח לתהומות חסרי תקדים.
בניגוד לעמיתיו הדיסקרטיים, שכח
עורך־הרין ויינרוט את עצמו בראיון
שנתן לכותרת ראשית. לעיתונאית

נעמי לויצקי, ואמר דברים שלא יאמרו
במיסגרת היחסים של לקוח־סניגור:
״דויד בלאס לא עוזר לנו במישפט
הזה, הוא רוצה להכתיב לנו את דרכי־החקירה,
את קו־ההגנה ובכלל איך
לנהל את המישפט הזה. ואני באמת
מנהל את המישפט כמו שהוא רוצה, כי
האיש הזה מכה על השולחן ומתפרץ
בלי סוף.
יום אחד השתולל בבית־המעצר.
הפך את השולחן עם הקפה שהתהפך
עלינו. ואז יצאנו החוצה ורצינו להתפ טר
מהתיק. אבל הבנו שאב נעזוב אותו
כעת — וגם התייעצנו על כך עם(אמ נון)
גולדנברג — זה יתפרש בהר שעה.״
קליינט אינטליגנטי

* אשר מדובר בעבריינים רגי־לים,
נזהרים עורכי־דין עוד יותר.
לקוח יכול לסבך את עורך־הדין שלו
בצרות צרורות עם המישטרה, הפרק ליטות
ולישכת עורכי־הדין. הוא יכול

לטמון לו פח, לטעון שעורך־הדיו
״מכר״ אותו, ואפילו לשלוח אנשים
שימלכדו את מכוניתו של הסניגור.
קליינט בלתי־מרוצה יכול להרוס
לסניגור את הקריירה שלו. אמר עורר־דין
תל־אביב :״מספיק שמישהו קיבל
עונש חמור, והוא מספר בבית־המעצר
לכולם שהסניגור הזה, מוכר תיקים׳,
הוא מערער את האמון כסניגור. ואז
רואים לפתע נדידת לקוחות מעורך־
דין אחד למישנהו.
״גם לרכילות ולשיחות בין עצירים
יש השפעה עצומה. התיקים הכי
גדולים שלי הגיעו אליי מאבו־כביר.
בתקופה שלקוח שלי, איש חשוב
בעולם התחתון, היה עצור שם. הוא
שלח אליי באותו חודש עשרות תיקים.
״מאידך, אני יודע על אסיר, הנחשב
למלך באחד מבתי־הכלא במדינה. הוא
שומר טינה עזה לתובע שהכניס אותו
לכלא. אותו תובע יצא בינתיים לשוק
הפרטי והפך לסניגור: אם מגיע לכלא
מישהו המיוצג על־ידי אותו תובע־לשעבר,
מכריח אותו מלך־הכלא להח ליף
את הסניגור״.
כאשר היתה חווה יערי כלואה

בנווה־תירצה, היו מלכות־הכלא שרה
(״שמוליק״) אנג׳ל ואורית ארביב. הן
ניסו לשכנע אותה לעזוב את עורכי־הדין
שלה, ולהעביר את התיק לידיו
של סניגורן הוותיק, עורך־הדין דויד
יפתח. מסיבות שונות לא קרה הדבר.
אבל כיום, לאחר שהסתיים מישפטן
של חווה יערי ואביבה גרנות, החליפה
אביבה את סניגורה, נתן קנת, ושכרה
את יפתח.
יערי ערכה מחקר־שווקים מעמיק.
בחנה עשרות עורכי־דין, התייעצה
בעורכת־הדין כרמלה חנוך ושותפה
מוטי לנצ׳נר, ולבסוף הסתכסכה גם
איתם.
השבוע בחרה יערי את עורכי־הדין
שלה לעירעור, וחתמה על ייפוי־כוח
לשימעון שובר ושמואל סף, סניגוריו
של האנס הבכיין שלמה חליווה.
עורכי־דין נרתעים מלקוחות המנ סים
להתערב באסטרטגיה המישפטית
של התיק.
״אפילו נאשמים אינטליגנטיים ומשכילים
אינם מבינים לפעמים את
התיק עד סוף המישפט,״ אומר סניגור,
האוסר על לקוחותיו להתערב בשיקו ליו
המישפטיים .״אתם לא עובדים אצ לי
במישרד,״ הוא אומר להם בצחוק.
כאשר הם מנסים לתת לו עצות מיש־פטיות.
רוב
הסניגורים חושבים שקל יותר
לעבוד עם קליינט אינטליגנטי מאשר
עם נאשם טיפש. שאינו מבין את
ההסברים המישפטיים, אבל רובם
טוענים כי גס לקוח אינטליגנטי רק
מסבך את התיק בהתערבותו. סניגורים
חוששים כי גם לקוחות בעלי־השכלה
מתרשמים לעיתים יותר מהאוקטבות
של הסניגור מאשר מטיעונו המישפטי.
באנגליה מצאו פיתרון חלקי לבעיה
של יחסים בין לקוח ועורך־הדין שלו.
באנגליה נהוגה שיטה בה קיימים שיני
סוגים של עורכי־דין. האחד הוא הסו־ליסיטור,
עורך־הדין הנפגש עם הלקוחות.
מנהל איתם את המשא־והמתן.
מקבל מהם את גירסתם ונותן להם
ייעוץ מישפטי. סוליסיטור אינו מופיע
בבית־המישפט.
השני הוא הבאריסטר, עורך־הדין
המייצג את הלקוח בבית־המישפט. הוא
כמעט שאינו נפגש עם הלקוח. הסולי־סיטור
הוא המתווך ביניהם, גם בענייני
כסף ונם בעניינים מישפטיים.
כאשר נהוגה שיטה כזו, אין הרבה
נקודות־חיכוך בין הצדדים. והיחסים
הרבה יותר טובים.

עד סוף חודש יו לי בלבד!

עכשיו, בעת קניות הקיץ -
בנק המזרחי נותן לך אשראי
נוסף בתנאים נוחים.
נניון שטרות ושקים בריבית
מיוחדת וקבועה של ס/יי־/ינ
לחודש.
המבצע ל ל קו חו תיחיקים

וחדשים כאחד
פרטים מלאים בבג סניפי הבנק.

העולם הזה 2601

מרים רות ומיריק שניר, אחת מורה והאחרת אם ל־ 10 ילדים,
עשו מה שכל האמהות בעולם החליטו לעשות אבל אף פעם לא
קיימו: הן רשמו את אימרות־השפר של הילדים הקטנים ולא נתנו
להם להישכח.
אני זוכרת את עצמי מאה פעמים לפחות, יושבת על הספה
וצוחקת למשמע איזה אימרה משגעת של אחד מבניי(כשהיו

• הבישול הסיני של אהרע׳
הוצאת.,אדם
קודם כל, זה ספר חשוב. החשיבות שלו
מתחילה בכריכה, שעליה כתוב באותיות גדולות
ובולטות :״לא כשר״.
אותי, אישית, מאוד הרגיזה העובדה שכל
עשרות סיפרי־הבישול שמתפרסמים בכל שנה
בארצנו היו כולם כשרים, או יותר נכון מוכשרים.
רוב כותבי סיפרי־הבישול(ואני מכירה את רובם)
אינם שומרים על כשרות בביתם. אבל המו״לים
מאוד מקפידים על הכשרות במיטבה של
הקוראים, ונוהגים לשמור על כיסם על־ידי
הסיסמה :״כמה שפחות תרגיז, ככה יותר תרוויח״.
להן הם לא הסכימו לפרסם סיפרי־בישול בלתי־כשרים,
למרות ששומרי־הכשרות הם מיעוט
בארצנו.
הצניעות שלי תהיה באמת מוגזמת אם לא

קטנים) ומייד מחליטה לקום, לקחת עיפרון ומחברת ולהתחיל
את הרישום. אבל בכל פעם היתה חסרה מחברת בבית או לא
נמצא העיפרון, אז נדחה העניין לעור שבוע ועוד שבוע. היום שני
בניי כבר גחלים ומדברים כמוני, ואת רוב הדברים הנפלאים שהם
אמרו בילדותם כבר שכחתי.
מיריק שניר כתבה לעצמה את כל האימרות של הילדים שלה,
מרים רות הוסיפה כמה מאלה שהיא שמעה, ועכשיו כולם יצאו
ביחד בספר נפלא בשם לשונות קטנים, בהוצאת שבא וסיפריי ת
מעריב. מחיר 21 שקלים.
הנה כמה דוגמות מתוקות:
מחר דבי־שב ט -אבא. תקריא לי. מיץ פ טר ו הזאב -

אזכיר כאן, שאני הקטנה, סירבתי בכל תוקף
לעבור תהליך הכשרה, ולכן ספר־הבישול שלי,
מיטבח, שני חדרים ו סלון לא גדול, שראה אור
בשנה שעברה, היה בן חורג מאוד. ואם בעקשנות ,
תרמתי תרומה קטנה להוצאת ספר הבישול
הלא כשר של אהרוני, ולעוד שניים שעומדים
לראות אור, גם הם לא כשרים, הייתי רוצה,
ברשותכם, לקשור לעצמי איזה כתר קטן. תודה.
אז נחזור לבישול הסיני של אהרוני. מה אגיד
לכם? כל השרימפסים, הספר־ריבסים, והבשר
לבנים עם תוספות סיניות. מה זה יכול להיות רע?
הוראות־בישול פשוטות. ירקות ותבלינים שאפ שר
לקנות בארץ, וכמובן הצילומים מעוררי־התאבון
של הצלם נלי שפר.

• מטעמי ישראל, מאת פסקל,
הוצאת ״סירקיס
כ־ 450 מירשמים של אוכל מכל עדות ישראל,
שהתקבצו ובאו הנה כדי לאכול כאן סלט ירקות
ולבן. אבל אינם מוכנים לוותר על מאכלי האמא.
איך מכינים קוסקוס וחריימה, איך עושים
גפילטא פיש, איך קניידלך, פול מצרי, סלט
קישואים בולגרי, רגל קרושה מפולניה, שמאלץ
ממרכז אירופה, עגבניות ממולאות מיוון. חביתות
ירק מפרס, שניצל וינאי מאוסטריה, גלידת
פיסטוקים מהודו ועוד ועוד ועוד.
ייחודו של הספר בכך שהוא מאגד בתוכו
מתכונים אשר בדור הבא כבר לא יהיה מי שיזכור
בעל־פה, אבל חסרונו הוא בכך שהוא מאגד בתוכו
הרבה מאוד מתכונים שכבר פורסמו בספרים
אחרים, שהוקדשו למאכלים של ארצות אחרות.

אחורנית וקדימנית -הבובה שוחתת בים -אבא. תקנה לי
רובה עם כדור ...ה ארץ -הנה גוזל ז קן -אני מוצאת
ומוצאת ומוצאת ולא מחפשת -אני רוצה להשריך את
הנעליים -ועוד ועוד כאלה.
ועכשיו פיתאום נזכרתי בבן הקטן שלי, שהיה בן 3בערך,
כשנתתי לו כוס חלב. הילד שתה מהחלב, עשה פרצוף ואמר לי:
״החלב לא טרי״ .טעמתי מהחלב ואמרתי לו ״נכון, באמת החלב
לא טרי״ .״מי לא טרה אותו?״ שאל הילד, ואני לא רשמתי את זה
אז. כמה חבל.
בלשונות קטנים יש• איורים קטנים משל שלומית זוהר,
והספר כולו חגיגה.

בכל זאת, זהו ספר אידיאלי למתנה לחתונה.
במיוחד אם החתן הוא מצרי ואמו לובית והכלה
היא ילידת־הארץ עם אבא מבולגריה ואמא
מפולניה. כולם יהיו מבסוטים מאוד, ועם ישראל
יתערבב בתוך עצמו.
49 שקלים.

• טעם של קיץ. מאת בני סיידא,
הוצאת,,תמר
זה מסוג הספרים שעקרת־הבית קונה במתנה
לעצמה וגם משתמשת בו. פורמט קטן ונוח
להשעינו על בקבוק־שמן במיטבה, הרבה מתכוני
קיץ קלי־הכנה והצעות להגשה יפה לאירוח. הכל
ב־ 7.5ש״ח. שגם הוא מחיר מיוחד במינו לסיפרי־הבישול.

בתל־אביב
מזיק והמים מזיקים והדאגות מזיקות
ושוקולד מזיק, ואוכל מטוגן מזיק, וסוכר הורס,
וקצפת עם תות זה איום, ללכת לישון מאוחר זד,
זוועה, והבעל מזיק והילדים מזיקים.
נו, אז אני אוותר על החיים כדי לחיות יותר
זמן?
בקיצור, לא שאיכפת לי להיות בריאה, אבל
אני לא אזיז בשביל זה את קצה קצהה של
שערת־השיבה הראשונה, שעוד אין לי.
נו, אז הייצרנים, זאת אומרת האנשים האלה
שכל הזמן חושבים איך להרוויח כסף, גילו שיש
בעולם שניים־שלושה מטורפים כמוני שלא

הגיעו אליי השבוע עוד שני סיפרי־בישול
מהודרים ועמוסים בצילומי־צבע. אבל אחרי
דיפדוף קל הגעתי למסקנה שהם לא שווים
סקירה.

חקירת בנו של דויד לוי: מטעות־מחשב. באמת אסון, המחשבים האלה. עושים מה שהם רוצים< .
מזינים את עצמם לבד, עושים תוכנות לבד, מדפיסים בעצמם מה שהם רוצים, שולחים את החומר למי
שהם רוצים. לבני־האדם לא נשאר מה לעשות, וכמובן לבני־האדם כבר אין שום אחריות כלפי שום דבר.
זה מזכיר לי סיפור אמיתי שקרה לפני כמה שנים. בחור ישראלי אחד, שעבד במישרד ממשלתי. ,
נשלח לעבוד בארצות־הברית לתקופה של חצי שנה. הגיע לארצות הברית, ניכנס למישרד החדש שם,
ביום שלישי. עבד שלושה ימים, וביום שישי של אותו שבוע ניגש אליו מישהו עם תלוש המשכורת
שלו.
שאל אותו הישראלי איך הם הצליחו לסדר לו משכורות תוך שלושה ימים .״זה לא אנחנו, זה המחשב
עשה את העבודה ״,ענה לו הפקיד האמריקאי.
ככה עברו שישה חודשים, שבהם בכל יום שישי היה הבחור מקבל את שכרו. אחר כך הוא חזר ארצה
וגם חזר לעבודה שלו באותו מישרד ממשלתי.
עבר חודש, ואין משכורת. עברו חודשיים, ואין משכורת. ניגש הבחור אל הפקיד ושאל אותו למה
הוא לא מקבל משכורת כבר חודשיים וחצי .״זה לא בגללי, זה בגלל המחשב ״,ענה לו הפקיד הישראלי.

פלסטיק
בריא מיתקפת הבריאות החוגגת בעולם מזה עשר
שנים, עשתה ממני בן־אדם מאוד מיוחד ויוצא דופן,
זאת אומרת יצור שלא משתף פעולה עם
החוקים והתגליות החדשות. איכשהו, אני בטוחה
שמישהו כבר דאג למסור לאלוהים שתפקידו
לשמור פתיים, ואם ׳הוא שומר עליי. למה לי
להתנזר מהחיים הטובים?
אפילו אני כבר שמעתי שסיגריות מזיקות
לבריאות — אבל התענוג שאני מפיקה מכל
אחת מה־ 40 שאני מעשנת ביום גם כן שווה
משהו, לא? אז נכון שאמרו לי כבר שבבשר,
במיוחד בבשר שמן, יש המון כולסטרול — אבל
בשביל זה לוותר על סטייק אנטריקוט טוב? מה,
אני משוגעת? ואפילו אם הם צודקים, וריצת־בוקר
או שחיה של שעה מאריכות את חייך —
האם מישהו חושב ששכיבה על הגב עם הרגליים
למעלה, כוס־מיץ ותמאן טוב(זאת אומרת: ספר)
מקצרים את החיים? ואמרו לי, כמובן, שהאוויר

יעשו כלום כדי לשמור על בריאותם. בדיוק
בשביל כאלה הם המציאו עכשיו את ״קנקן
פילטר מים״ של חברת בריטה. מוזגים מים
מהברז לתוך קנקן פלסטיק, מחכים 3דקות ויש
מים נקיים, בלי אבנית, בלי כלור, ובלי כל
הזוועות שאומרים שיש במים, אבל בעין בלתי
מזויינת לא רואים אותם.
נכון שכבר היו בשוק אי־אלו מסנני־מים, אבל
אותם היה צריך להרכיב על הברז בעזרת מברג
וצבת וכלי־עבודה אחרים, אז ויתרתי על הרעיון.
עכשיו תמורת 28 שקלים, יש לי קנקן־פלסטיק
למים וגם הצטרפתי, בלי מאמץ גדול ובלי ויתור
על תענוגות, לחוג הדואגים לבריאות של עצמם.

הרבה קטינים קיפצו ופיזזו לקצב
הדיסקו הדוגמניות מפרגנות זו לח
ועורכות יום הולדת האחת לכבוד השניה

בזבזקאו למו־קנם

אלי פפושדו

הבעלים של אוויה סונסטה
ממעיט להופיע באירועים
חברתיים כאלה. הפעם בא למסיבה של שלומית

״בואי נחזור למארוקו ״.כתבה בהו מור
הדוגמנית תמי בן־עמי, לחבר תה,
שלומית אמיר, בבירכת יום־ה־

אמיר, שם שמח לפגוש את החבורה התל־אבי-
בית הקבועה, הנוהגת לרדת לסופי שבוע לסונס־טה.
אחת מהן: הדוגמנית חני פרי( אי תו בתצלום).

הולדת. האופנאי עודד פרוביזור,
שהביא אותה למיסעדה מקאו, שם
המתינו לה 160 חברים וידידים, נהנה
מהמחמאות שקיבל על השימלה שהע ניק
לשלומית, כמתנת יום־הולדת.

גלית ורטהיים

בת ה״ 17 וחצי, שסיימה את לימודיה ועומדת
להתגייס לצבא, היתה התגלית היפה והמעניינת
בפתיחה. בניגוד לנערות־הזוהר המצועצעות והמלאכותיות, הנוהגות להראות
רפי שאולי הגיע בחברת זוגתו
היפה חווה לוי, הנראית צעירה יותר
מיום ליום, בזכות הרומאן ביניהם. דני

אזן, הדוגמן יפה־התואר שעושה חיל בעסקיו
כמעצב־אביזרים בדיסלדורף, היה היפה
התורן של המסיבה, וסיפר לראשונה על
הקשר שלו עם מלכת-היופי ימית נ**8:
הדוגמנית דניאלה ישינובסקי, גרושה
מריה ויפה, הופיעה למסיבה בחברתה של
נעמי ון־הסן, דוגמנית צעירה ורעננה.
בין כל האורחים שהסתובבו בלטה
מארגנת האירוע היפה הזה, הדוגמנית
יהודית נגר, בשימלת־עור אדומה בנוסח
טינה טרנר. קובי ז ר נשאר זמן קצר,
והמשיך ישירות לחדר־הלידה, למשימה
הבאה. הדוגמנית עירי ת אלטמן החליטה
לחרוג ממינהגה, ובאה לבושה בג׳ינס וטריקו.
האווירה היתה אלגאנטית, ולכבודה של
שלומית הביאו את הזמרת חני יופה,
שצירפה לשירתה את יהודית נגר.

שלומית אמיר

ציפתה לבואו של אהובה, ג׳ורג׳ חורי, מפא ריס.
הוא לא הספיק להגיע. לכן העניקה
נשיקה לשפן מאבטיח, כשידידתה הדוגמנית יהודית נגר מעודדת אותה.

זיוה נצר

הדוגמנית של גוטקס, שנפרדה מבן־זוגה, יורם בן־דויד,
לא נשארה מיותמת, וזכתה לנשיקה מאסף רו ב ץ
1רב המעללים. בתצלום משמאל -הדוגמנית חני פרי בפוזה אופיינית.

רי ר ןץך? ־ ששינתה תיסרוקת 1
^ 1 1בארץ של הזמרת אני

סיבה בגפה. חברה לחיים, הבדרן יהו

את עצמן באירועים מהסוג הזה, בלטה גלית הרעננה בפנים נקיות מאי״
פור. חברה, אדם דרוקר (בתצלום משמאל) ,עומד לפתוח בקרוב דיסקוטק
בשם סטפס ביפו המשוחזרת, ומבטיח שהמקום יהיה בעל ״רמה גבוהה״.

מי שניסה לעלות למיפלם העליון
בדיסקוטק החדש הרובע הדרומי,
נזקק למנות גדושות של אומץ־לב,
נחישות, כוח פיסי וסבלנות. גרם־ה־מדרגות
בין קומת־הכניסה לרחבת־ה־רוקדים
היה צר מלהכיל את מראות ה אנשים
שנתקעו במעבר הצר בין שתי
הקומות. היתה זאת עוד פתיחה של
אתר־בילוי חדש, שאורגנה בחוסר
מיקצועיות מדהים.

פרצופים מוכרים לא היו שם, מלבד
אותם נערי־שעשועים מקומיים המס תובבים
בכל המסיבות. הדוגמן הגברי
מוטי הורנ שטיין בלט, כהרגלו,
בגובהו ויופיו, ומשך את מרבית האש
הנשית. יובל הוד ונתן טרנר, אני
שי־עסקים צעירים ויפים, הסתובבו
בקומת־הדיסקוטק והתקשו להחליט
אם הם נהנים מהקטינים שקיפצו ל צלילי
הדיסקו. הצלמים הרבים שהגיעו
לפתיחה נותרו מובטלים, והחליטו לפ רוש
לכיוון אחד הפאבים שבאיזור. הב עלים
נראה נבוך מהעניין, והבטיח ל התאמץ
לשיפור רמת המקום, שהינו
בעל פטנציאל טוב, אך מותאם מעיקרו
לגילאי העשרה בלבד.

בבית. נילי, שהופיעה בגופיית טריקו כפולה, באה
דורי ת גת, מארגנת־התצוגות, ונראה היה שה־
,לז׳^,,מנעו מאכילה, בגלל שמירת הדיאטה הנצחית.

\ 1ך 1 | 1| 1לףלך 1המתעקשת שיכנו אותה
״הישבן של המדינה״ ,עברה

\ י 111-1 1
לאחרונה שינוי חזותי, שלדעת רבים אינו מתאים

לה: היא צבעה את שערה לבלונד, כשהיא משאירה
רעמה שחורה, בסימון הפיאות של הגברים הצר פתיים
לפני המהפכה. אניטה עובדת על מופע חדש.

הגיעה בשעה מאוחרת
עם ידיד, שהעדיף לח־כות
בחוץ חלי נראית מאוהבת. היא ממעטת בבי
לויים,
ועומדת להופיע בסרט חדש. לעומתה, שלו מית
אמיר (בתצלום לשמאלה) מנהלת אורח״חיים
כמו בסרטים -היא קיבלה מכונית במתנה מאהובה.

חלי גולדנברג

בתב: זהר אהליאב. צילם: צבי טל

שלום לך אהובתי

קולנוע

פול>טיקה
גופנית
תדריך חובה לראות:

(תמוז, תל־

אביב. יוגוסלוויה) -בתו של דיפ לומט
יוגוסלווי, שגדלה בניכר, חו זרת
הביתה ולומדת קומוניקציה.
במיסגרת עיסוקה, ככתבת של עיתוני־הסטודנטים. היא
מבקשת לראיין מרצה־כוכב בעל דיעות פוליטיות ואקדמיות
חריגות. הדיקן של הפאקולטה מזמין אותה למישרדו, חוקר
אותה על הסיבות לבקשת הראיון ולבסוף מבטיח לאשר את
פירסומו -אם בתמורה תרגל לטובת השילטוגות ותספק את
האינפורמציה הדרושה כדי לפטר את המרצה הפרובלמטי.
שהוא כמו קוץ בישבנה של הפאקולטה. כסוכריה נוספת, מצי עים
לה שיחרור מיידי מן הכלא של ־חברה הנוכחי, שנאסר
בעוון סחר בסמים.
הגברת הצעירה. מאוד בטוחה בעצמה, מקבלת על עצמה
את המשימה, פוגשת את המרצה ומייד נדלק בין השניים
ניצוץ מסעיר של תאווה רבת-עוצמה. מרגע זה והלאה קשה
לנתק בין הגופות הלוהטים של השניים, וכאשר הם בכל זאת
נחים ממלאכתם המפרכת, הרי זה רק כדי לאפשר לאקדמאי
הנאה והנמרץ להביע את דיעותיו החריגות על התיקשורת, על
המימסד ועל מארכסיזם בכלל. קשה לומר שיש קשר כלשהו
בין שני המרכיבים הללו, מין ופוליטיקה, המתלווים זה לזה,
ולמען האמת יש רושם שהמרכיב השני הוא בסך הכל תירוץ
כדי שאפשר יהיה לעסוק בראשון.
ואכן, יש בסרט הזה סצינות״מין רבות, אם לא מקוריות
ביותר, ורמת החשיפה קרובה למה שנהוג לכנות בעגה מיק-

י 1 1ייי ׳.׳

תל־אביב:

שיחות מלוכלכות נרדפי ה
חוק.
מלו.
חיפה ,:נרדפי החוק. י
ירושלים: נרדפי החוק. קרי׳; ת העורב.

תל-אביב:
בלוז החופש הגדול 1גת. י שראל
מוצג גם ב רון בירו שלים) — אווירה אותנטית
ורגשות סוערים של נוער שנות השבעים, נכון גם
לעכשיו, וריחוף על פני הבעיות עם רגעים מעוררי
הזדהות ורגעים אחרים חובבנים במיקצת.

סוניה סביך: פעילות קדחתנית

לא שם זין ( פאר, י שראל) — איקה
זוהר נושא על כתפיו בכבוד מעמסה כבדה: בחור
בריא הופך לנכה ועולמו חרב עליו. לפי סיפורו

צועית..פורנו רך״ .היוגוסלווים גילו מאז ומתמיד פתיחות רבה
בענייני-מין, ואין כנראה שום בעיה בהצגת סרטים כאלה, מה
עוד שהחלקים הפוליטיים אינם מסוכנים ביותר. הטענות ש משמיע
המרצה נשמעות כאוסף של קיטורים אופייניים לאינ טלקטואלים
בכל מקום. לא שמדובר בקיטורים לא צודקים,
פשוט איש לא מתרגש מן האידיאליזם שהם משקפים.
מתקבל הרושם שאפילו השחקנים אינם מוטרדים במיוחד
מן המסר עצמו, אולי משום שהפעילות הפיסית הנדרשת מהם
היא קדחתנית מדי.

הזאטוג\*ם
*אהבו
הרפתקותיו

סופר־בלש

(רב־חן. תל־אביב ארצות־הברית)
-אולפני דיסני ממשיכים לחלוב

את עולם העכברים המצויירים,
אבל מיקי, המהפכן והחצוף, חסר, למרבה הצער. עם השנים,
הולכת השיגרה ומשתלטת על הדמיון של ציירי־הבית. הממ שיכים
אומנם לעשות עבודה קפדנית להפליא, ומרבים בפר טים
וקישוטים המעשירים כל תמונה בפני עצמה, אבל צולעים
מאוד בשטח התסריט וההמצאה.
הפעם הם נטלו את השראתם מארתור קונן-דויל. ללונדון
של העכברים, המתקיימת במקביל ללונדון של בני־האדם.
מגיע עכברון שחזר זה עתה משרות בצבא הוד״מלכותה העכב רית
באפגאניסתאן, ועוד בטרם התביית חזרה במולדת, הוא
כבר מתבקש להושיט עזרה לעכברית קטנה שאביה נחטף.
השניים מגיעים יחד לביתו של בזיל, הבלש העכברי המפורסם
המתגורר ברחוב בייקר, במרתף ביתו של הבלש האנושי המ פורסם
( ד רן החלון נראית דמותו של שרלוק הולמס).
מכאן והלאה, הסרט מגלגל מין גירסה ילדותית של חקירה
בלשית, כאשר את מקום מוריארטי האיום תופס עכברוש
גדול־מימדים. מעניין שהנבלים באים הפעם מעולם העכברים
גם כן, כאשר החתולים והכלבים אינם אלא כלי־עזר חסרי-
בינה. העלילה מספרת על נסיון להחליף את המלכה העכברית
האמיתית ברובוט שיהיה בשליטת העכברוש, אבל בזיל מתיי־

שחקנים זוהר ווקסמן
עולמו חרב עליו

בזיל ועוזרו: לונדון עכברית
צב על המישמר והכל מסתיים בכי טוב.
לבד מסצינת מירדף אחת, המתנהלת בתוך חנות-צעצועים.
קשה למצוא חומר מרתק של ממש בסרט זה, שאורכו רק קצת
יותר משעה. וינסנט פרייס מגלגל קולו בנעימות ידועות היטב,
קול הבוקע מפי הרשע העיקרי, אבל כל זה וד אי לא יהיה
איכפת לזאטוטים אשר ייתפסו לסיפור. זה אולי לא יעשיר
אותם. אבל זה גם לא יכול להזיק.

של דן בן־אמוץ. בימוי שמואל א־מברמן. ג־רסה
ישראלית של החזרה הביתה, אבל קרוב־ יותר
ללב.
שיחות מלוכלכות (דיזנגוף.קנ־ *־
דה) — סאטירה חברתית מבריקה על צביעותו
ש־ל העולם האקדמי המערבי.
נרדפי החוק (לב ארצות־הב־רית.
מוצג גם ב או ריון 1בירושלי ם ובשבי ט
חיפה) — ג׳ים ג׳ארמוס. אחר היוצרים העצמאים
המעניינים ביותר בקולנוע האמריקאי. משלח
שלושה יוצאי־דופן לא־־וצלחים לערבות לואי־זנה.
אמריקה אחרת.
שרותים אישיים (דיזנגוף. אנגליה)
— טרי ג׳ונס מחבורת מונטי פיי טון ביים סאטי רה
חברתית מרירה כאילו היתה קומדיה בולוואר־

ע\מ> קצת
אנ ק* ע \ מ*
לוי וגילית (לב. תל־אביב, צרפת)

קומדיה יהודית זו, מעשה ידיושל בימאי יהודי, גיראר אורי, ש כבר
ניצל את ההומור הטמון ב פיות
ובזקן בסרט קודם, הרפתקאותיו של ר בי יעקב, היא
מביכה למדי, לכל מי שמתייחס לקולנוע במידה מינימאלית
של רצינות. לולא היה אורי אחד מבני עמנו, אפשר היה לחשוד
בנטיות גיזעניות כלשהן בסירטו; בכל מיקרה. הפשטנות היא
סימן היכר לכל מה שקשור כאן לצדדים האתניים של הגי בורים.
והצדדים האלה נרחבים וכבדים.
מדובר בשני אחים יהודים. אחד מהם דתי, והסרט מתחיל
בטקס־הנישואין שלו. השני יצא לתרבות רעה, התחתן עם
גויה ותחת להישאר בחיקה החם של המשפחה באנטוורפן,
הוא מנהל ביסטרו בפאריס. שם הוא מתפרנס מכל מיני פי גולים
כמו בשר חזיר, שאותו הוא מוכר ללקוחותיו בתוך
הכריכים שלו.
האח הטוב, שהוא גם גאון. עובד במילטשת״יהלומים. בה יותו
נאמן על מעבידו, הוא נשלח יום אחד, עם כמה שקיות של
אבקת־יהלומים, שעליו למסור לידי מיפעלי רנו בפאריס. ה משתמשים
באבקה בתהליך יצור המכוניות שלהם. ברכבת
המובילה אותו לפאריס מצטלבת דרכו בדרכה של בלדרית-
סמים, המניחה את מיטענה שלה בתוך תיקו, כדי להינצל מידי
המישטרה הרודפת אחריה. זאת תחילתה של קומדיית״טעו-
יות, שבמהלכה האח הטוב צריך להשיר מעליו את מחלצות

יצאנית פיין ושחקנית וודטרם
האמת המופשטת

מישל בוזינה ורישאר אנקונינה: לקצץ פאות
האיש המאמין, לקצץ את הפיאות ואת הזקן ולעבור כמה
רגעים מביכים ב ץ יצאניות, הומוסקסואלים ופושעים, כאשר
העזרה היחידה שמוגשת לו באמת היא מצד אחיו, ממנו
התעלם עד אז. יש אפילו סיפור-אהבה זעיר עם נערה ערביה
משוחררת, אשר ממלטת את בחור־הישיבה על הקטנוע שלה.
רישאר אנקונינה (מצ או פאנ טן) ומישל בוז׳נה (משלושה
גברים ותינוק) היו צריכים להתחלף בתפקידים כדי לעורר
מידה כלשהי של אמון. אבל זו הבעיה היותר קטנה של הסרט.

רית והתוצאה מוזרה במיקצת — חלקה הראשון
צולע. חלקה השני מטורף. ג׳ולי וולטרס,
אית מוכשרת מגביהה קול בהגזמות כשהיא
למת את דמותה של סינתייה פיין, ומנהלת
בית־בושת לבעלי כל הנטיות
פטה עורר הדים רבים לפני
אנטי־תאצ׳רי חריף של

ימי רדיו
וורי אלן באחד מסירטי
שלו, העמוסות
מפתיעה בזימרה, מיה פארו
מקסימה.
— עדנח פייי״דד

העולם הזה 2601

״הקוקע נשמטת ]/תחת ..המיקוח של עוט־ה .,רוצים טיורי־עומק,
לרגליהם של הוותיקים!״ ידליק נווה אדומה!״ עם הסבוים מעמיקים!״
מיפלגת״העבודה כמירקחה. הרוחות סוערות. השבוע
התפרסמה רשימת״המועמדים המשוערת בבחירות לכנסת
ה״ .12 רבים, שלא מצאו עצמם ברשימה, החלו במסע-
השמצות.
פניתי לבחור אחד צעיר, עורך־הדיו יוסי שפרלינג, שהיה
בעבר יושב־ראש התאחדות־הסטודנטים הארצית ואפילו
מועמד ברשימת המערך לכנסת ה״ .11 שפרלינג, פעיל
במיפלגה, לא הופיע ברשימת המיוחסים הנוכחית. ביקש תי
לברר איתו פרטים על הרשימה.
זו רשימה לא עדכנית. לא נכונה, ובעיקר לא מציאותית••.

• למה?
כי את הרשימה מסרו. ככל הנראה, עסקנים במיפלגה, שקשה
להם להסתגל לעובדה שחלו שינויים בצורת הבחירות לכנסת.
הפעם הבחירות יהיו חשאיות ודמוקרטיות במרכז. יש קבוצה של
עסקנים במיפלגה הרוצה להמשיך ולנהל את המיפלגה, והמנסה
את כוחה, הפעם, דרך העיתונות.
לעסקנים הוותיקים קשה להסתגל לדרך החדשה והדמו קרטית.
הם לא מוכנים לוותר על כוחם. הם זוכרים תקופה שבה
הם קבעו. בחרו, נתנו. קשה להט להשתחרר שהם אינם עוד הפט־רונים.
לדעתי, הס ימשיכו בכל שבוע למכור רשימות לעיתונות.

• מי׳ לדע תך ההליך את הרשימה?
מיפלגות פרסונאלית, אני לא יודע. עקרונית, המדליפים חושבים שאם
שמם יופיע מעל דפי העיתון, הרי שמקומם בכנסת הבאה בטוח.

• אולי גם זו צורה להיבחר?
לא. אני לא חושב שזה יעבוד, הפעם. זה היה נכון בעבר. היום
כששונתה השיטה, וכשהחליטו סוף־כל־סוף שאין ועדות מסדרות
ורשימות מוסכמות. קשה לי להאמין ש־ 1200 חברי־מרכז יפלו
בפח של ידיעות בעיתונות. המרכז, הפעם, צעיר יותר, מבין יותר,
ובעיקר לא מטומטם. להרבה מחברי־המרכז יש פרנסה ועבודה
עצמאית משלהם. אינם זקוקים עוד ללחם מן המיפלגה. לכן
העסקנים הוותיקים מרגישים שהאדמה נשמטת להם מתחת
זגליים. אז הם מנסים לעשות תרגילים של הדלפות מצחיקות,
׳ימת המיוחסים.

לת, בבחירות ללישכת המיפלגה הוכיחו
;,.הם עדיין הקובעים.
\נים באמת הביאו לרשימות. עשו דילים ובלוקים.
ות אז היו קרובות למועד שבו שונתה השיטה.
ץ לא עיכלה את השינוי, והלכה פעם נוספת לרשימות

,מ. הפעם זה שונה, ולכן רשימת־המיוחסים נראית מוזרה
(רונית אנטלר)
ך כל־כך.

הקיץ הגיע. מיליון תלמידים יצאו לחופשה. עונת״התיי-
רות החלה, ושוב מופיעות כותרות־ענק: התיירות לשיא
חדש, גדל מיספר הישראלים היוצאים לחוץ־לארץ, ועוד.
ביקשתי לברר עם מנכ״ל מישרד״נסיעות, מאיר כספי,
אם זו היסטריית־נסיעות.

התיאטרון הישראלי לא הצליח מעולם לגרום לי הנאה
בכמות שהוא הצליח לעצבן אותי השבוע. מיקרה עופרה
ויינגרטן הטיל אור גדול על ההפרדה שבין אמנות לבין
מצפון, בתיאטרון הישראלי, או לפחות בתיאטרון־חיפה.
הנלחם זה שנים על חופש־הבטוי, חופש״המצפון ושאר
חופשים.
שאלתי את הד־ר אבי עוז, מרצה לתיאטרון באוני ברסיטת
תל-אביב ואיש״מצפון מוצהר, מה דעתו על
תיאטרון־חיפה בעניין ויינגרטן.
מבחינה חוקית יבשה, התיאטרון צודק. אילו פנתה עופרה
לבג״ץ כנגד פיטוריה, לא היתה לה עמידה. בחוזה העסקתה היא
חתמה שתמלא כל תפקיר שיוטל עליה.

• בדיעבד, לא נראה לך תמוה שבן־אדם חותם על
דבר בזה?
אולי באמת. עכשיו. המיקרה של עופרה ידליק נורה אדומה,
וירצו לנסח סייגים בנושא זה.
אבל נחזור למיקרה עופרה ויינגרטן. כמו שאמרתי. מבחינת
תיאטרון חוקית יבשה התיאטרון צודק, אבל מכיוון שרוצים שהשחקנים
לא יהיו אוטומטים. צריך להיות גבול להסכם היבש.
אני בהחלט מבין שבשלב מסויים יכול שחקן לשים איזה גבול.
ולהגיד: מכאן אני לא הולך הלאה. כאן מתחילה הבעיה המוסרית.
אבל כששחקן או אדם מחליט ללכת לפי מצפונו, הוא צריך
להיות מוכן למילחמד״ כי ברור שאם מהצד השני יושב מישהו
שמחליט ללכת לפי החוק היבש. תהיה מילחמה.

• אילו אתה היית מנהל תיאטרון־חיפה עכשיו,
איך היית מגיב לבקשה של עופרה?
אסור לשכוח שדווקא תיאטרון־חיפה פנה לציבור לעיתים
קרובות בעניינים מצפוניים. אילו אני הייתי מנהל תיאטרון־חיפה
היום, הייתי מכבד את ההחלטה של עופרה. גם אילו הייתי צודק
מבחינה פורמאלית. לפעמים זה פשוט לא כבוד גדול להיות צודק.

• מעניין אותי לדעת אם אחרי השיחה שלנו, אתה
תשכח מכל העניין הזה, או שמא מיקרה ויינגר טן
ידליק גם אצלך איזו נורה אדומה, ותעשה משהו
לטובת מיקרים כאלה שאולי יהיו בע תיד?
אני עוד לא יודע. מה שברור הוא שאם עופרה ויינגרטן תיפנה
אליי. אני אבדוק את הנושא לעומק. ואתערב( .דניאלה שמי)

השנה יש עליה מתונה בתיירות, של 15 אחוז. אבל אם
מתייחסים לכל היוצאים לחוץ־לארץ לטיולים ולנופש, הרי
שהעליה באמת גדולה, כ־ 30 אחוז.
לא הייתי מגדיר זאת בהיסטריה, אבל בהחלט מיספר היוצאים
לחוץ־לארץ השנה הוא גדול. לפני שנה יצאו כ־ 200 אלף איש
לנופש. השנה ייצאו כ־ 300 אלף לחוץ־לארץ.

• מי הם הנוסעים?
כולם. כל החתך החברתי של מדינת־ישראל. בני כל הגילים,
מישפחות עם ילדים. צעירים, זקנים, כולם. אפשר, למשל. לראות
כיצד במישפחה אחת יוצאים ההורים לטיול למיזרח הרחוק, הילד
בן ה־ 18 יוצא לטיול קמפינג .,והילדה בת ה־ 22 יוצאת לטיול
גיאוגראפי. כך בהרבה מאוד מישפחות.

• מה בכל זאת מאפיין שנה זו?
הטיולים המאורגנים. זו שנה שהפתיעה גם אותנו. כולם רוצים
לצאת לטיול מאורגן.

• מה הסיבה?
לדעתי. הציבור הישראלי נהיה יותר אינטליגנטי. רוצים טיולי־עומק.
עם הסברים מעמיקים בכל מקום שאליו מגיעים. החברה
תיירות הפסיקו לרצות בטיול חפיף, כזה של ארבעה ימים בארבע ארצות.
האנשים גם מבקשים לנסוע למקומות שהם היו בהם כבר, אבל
הפעם הם רוצים ללמוד יותר על המקום, לאכול טוב ולישון
בבתי־מלון טובים יותר.

• לאן נוסעים?
לכל מקום. לאירופה, לאמריקה. למיזרח הרחוק. בפירוש לכל
מקום, ובמאורגן.

• וי ש יו תר כסך לאנשים?
לפני שנים. טיול לחוץ־לארץ נחשב כמותרות. היום, לדעתי,
בהרבה מישפחות מארגנים את התקציב השנתי כך שבחופשת־הקיץ
יוצאים לחוץ־לארץ. זה הפסיק להיות מותרות. הטיול לחוץ־
לארץ הפך חלק מן התקציב בכל מישפחה. הטיול לחו״ל הפך
משהו •כמו קניית מכונית.

• אם כולם בחוץ־לארץ, מי נ שאר כאן?
הרבה נשארים בארץ. אבל גם בנופש המקומי חלו שינויים.
יותר מישפחות יוצאות לבתי־מלון ולבתי־הארחה. כולם, גם מי
שנשארים כאן וגם מי שיוצאים, מתייחסים לנופש כאל דבר
הכרחי, שכדאי לעשות אותו על הצד הטוב ביותר. וזה כולל אוכל
(רונית אנטלר)
טוב, מלון טוב ותנאים טובים•

ב ני שכטר, נ ער ישראלי בן 7ו, תלמיד תיכון, חבר בלהקת־זמר עירונית,
מספר על התלבטויותיו לגבי שחתו הצבאי, על האופן שבו הוא מבלה, על
דישתיו לגבי נישואיו 11 חיי־מישפחה, ועל דעתו על הפוליטיקה הישראלית

..בעיקוון אני לא חושב
שאשה צריבה להיות
המפרנסת העיקרית
במישפחה. וה התפקיד
של הגבר״

..מירחמת־הלננון לא
שינחה אח הגישה
לצבא. יש לאלה
שיצאו מהמילחמה עם
הוגשת־ביטחון״

..הנועל של היום
משחה אותה ואש קטן
בבל דבו. בלימודים,
בעבודה וגם
בצבא״

7 ,א 1111) 1*11911
להיהרג ב צב א!*
פצי שבוע התחיל החופש הגדול. לב /בוד
המאורע המרגש הזה, שנוגע, כך נכ תב
בעיתונים, למיליון ילדים ברחבי״הארץ,
החלטתי לראיין נער ישראלי ממוצע.
בני שכטר, תלמיד״תיכון בן ,17 שנה לפני
הגיוס לצבא. מה הוא חושב, מה הוא מרגיש,
איך הוא מבלה, מה מעניין אותו, מה השאי פות
שלו. החלומות שלו. איך משפיעים עליו
המאורעות היוצרים את הכותרות הראשיות
בעיתונים.
הבחירה היתה די מיקרית.
הלכתי אליו הביתה באחד הימים הרא שונים
של החופש הגדול. בשעת־בוקר לא
מוקדמת, אם כי גם לא מאוחרת במיוחד,

הוא היה כבר לבוש וחדרו היה מסודר. הוא
קיבל אותי כששערות ראשו רטובות ממיק-
לחת של בוקר.
הוא מתגורר בבית-הוריו, בפתח״תיקווה:
בניין דירות אפור, קומה שלישית, מירפסת,
סלון, מיטבח, חדרי״שינה.
ההורים עלו ארצה מרומניה ב״ .1964 עד
היום מדברים בבית גם רומנית וגם יידי ש.
האב עובד בחברת־בזק, האם בביטוח הל אומי.
בבית
שלושה ילדים: צילה, בת ה־,20
העומדת להתחתן בזמן הקרוב, בני ואבי,
האח הקטן בן ה.12-
כשהגעתי, פעל מכשיר-הטלוויזיה, ואבי

ישב וצפה בתוכניות״הילדים לחופש הגדול.
צילה, בחלוק־בית כחול, היתה במיטבח,
ובני, לבוש במיכנסיים קצרים לבנים ובחול צה
לבנה, לקח אותי לחדרו.
חדר קטן. מן החלון אפשר לראות את
חלון־המיטבח ואת חלונות השכנים, למעלה
ולמטה. מחוץ לחלון של השכנים למעלה היו
תלויים על החבל כבסים לייבוש.
בחדר ספת-נוער, ריפוד בהיר. שולחן
כתיבה חום ומעליו סיפריה לגובה. בפינת-
החדר סיפריה נוספת, עמוסה בעיקר ב־סיפרי״לימוד
שונים. מולה ארון-קיר, המכ סה
קיר שלם בחדר. על הארון מודבק קטע-
עיתון המספר על הקומנדו הימי, ובו תצלום

של חייל חבוש כובע מיצחיה לבן. לידו
מודבקת מודעה ובה נאמר :״מי שאינו אוהב
את מולדתו, אינו מסוגל לאהוב דבר ״.על
הקיר שליד שולחן־הכתיבה תלוי תצלום ש״
מטוס״קרב. בכוננית״הספרים עצמה ת
מחזור גדולה של בית״הספר.
בני הוא נער גבוה, דק״גיז
כהה, לא קצר מדי, מבריק.
נאה מראה. הוא מדבר בלהט, מלו;,
דבריו בתנועות־ידיים. כפות־ידיים גדולות,
האצבעות ארוכות. יש לו ביטחון רב, עמדות
מוצקות. הוא עונה לכל שאלה במהירות,
כמעט ללא היסוס.
זהו בית דתי, ובני חובש כיפה סרוגה.

זה שנתיים שיש לו חברה, נשם נטלי
יוסוביץ. גם היא בת ,17 גם היא תלמידת-
תיכון. רומאן רציני.
עד לא מזמן היה חבר בתנועת הנוער בני־עקיבא.
הוא היה בה מאז גיל ,10 בכיתה
דלת. לפני שנתיים החליט לעזוב את
התנועה, כי ״יש לי ביקורת קשה עליהם. זו
תנועה שצריכה לתת אידיאולוגיה של תורה

* - 1ועבודה, וזה לא תורה ולא עבודה. בהנהלת
התנועה חושבים רק על כסף״.
הוא ימני בדעותיו, וגם בעניין הזה הוא
מדבר בלהט רב, מסביר את עמדותיו, את
ראיית״העולם שלו. מדבר לעיתים בסיס מות.
נער
ישראלי בן ,17 שבשנה הבאה יתגייס
לצה״ל.
בני הוא חבר בלהקה עירונית של פתח-
תיקווה, בשם עבר, הווה, עתיד. הוא מרבה
להופיע עם הלהקה כזמר. בחופש הגדול הוא
מופיע כזמר בבר״מיצוות.
לפני חודשים אחדים נודע לו שהפרופיל
הצבאי שלו נמוך, דבר שסיים את מחשבו תיו
לגבי שרות צבאי רגיל. הוא רוצה להגיע
י ־י ללהקה צבאית, אם אכן יתברר בסוף שה פרופיל
הצבאי שלו אינו ניתן לתיקון.
בשיחה איתו קשה שלא להיזכר בסרט
בלוז לחופש הגדול. נערים ונערות לפני הגיוס
לצבא, החופש הגדול .1970 ,מה הם חשבו
אז, לפני 17 שנה, מה הטריד אותם. ומה
מטריד את בני הנוער של היום, שנולדו
באותם ימיטו

• ההתלבטות שלך בין יחידה קר בית
לבין להקה צבאית היתה גב
התלבטות של שליחות או של בושה
להיות ג׳ובגיק?
לא. אני רואה שהיום מחפשים להיות ג׳ובניק.
הייתי כמה פעמים בבקו״ם(בסיס קליטה ומיון)
וראיתי שאנשים מבסוטים שהם ג׳ובניקים. פעם
היו מתביישים בזה, היום מבסוטים להגיד :״אני
עושה שמונה־אפס־חמש, בא ב־ 8עושה אפס
והולך ב־״.5

• י ש בין החברים שלד כאלה שמ חפשים
דווקא להיות קרביים?
בטח. כאלה שיעשו הכל כדי לקבל פרופיל 97
ולהיות בחיל קרבי ובסיירת. שעושים את הבחי נות
כדי להצליח וללכת לסיירת־מדכ״ל.

• לד לא היתה התלבטות בזאת?
אם היו לוקחים אותי. חשבתי ללכת לקורס־טיס,
אבל כשהבנתי שלא יהיה לי פרופיל ,97
החלטתי שעדיף ללכת למסלול שאולי יהיה
העתיר שלי גם אחרי הצבא.

• אתה מרגי ש מאוכזב?
קיבלתי את זה. לא נורא, זה קורה.

• בעבר זה היה דבר נורא.
נכון.

• למה?
הצבא מצטייר היום בעיני בחור בן 17 כמקום

כן, זה לא מפחיד אותי.

• הבחירה שלך ללכת ללהקה צבאית
לא קשורה לפחד מהמוות?
לא, ואני עוד לא בטוח שאני הולך ללהקה
צבאית. אם יהיה לי בסוף פרופיל 97 אני לא אלך
ללהקה צבאית.

• ומה יקרה אב תהיה מילחמה?

אני תומך באידיאולוגיות שלי. חוץ מזה אני
מופיע, שר ומשחק, בלהקה העירונית של פתח־תיקווה,
ששמה עבר, הווה, עתיד. כמה מבוגרי
הלהקה נמצאים עכשיו בלהקות צבאיות. בשנה
הבאה הלהקה תתפרק.

אז תהיה, ונקווה שנצא ממנה בשלום.

• האפשרות הזאת מפחידה אותך?
לא, ואני לא מפחד ליהרג.

• אתם מדברים בין החברים על
האפשרות הזאת?

• ומה אתה תעשה?

• אתה רוצה לשרת בצבא בלהקה
צבאית?
בטח. עד עכשיו היתה לי התלבטות בין להקה
צבאית, לבין שרות רגיל, ולתת את מה שיש
בשלוש שנים.

• חיל קרבי?
בדיוק. בסופו של דבר, בגלל הפרופיל, התחל תי
לחשוב בכיוון של להקה צבאית.

״לא נעים לקחת מההורים כסף בכל יום. אז אני עובד!״

• אתה חושב לפעמים על זה שאתה
יכול ליהרג בצבא?

• סיפרת שעזב ת את תנועת־הנו־ער.
אז מה ממלא את מקומה?

נראה. אני מקווה שאוכל להמשיך להופיע,
שאוכל להתמסר לכלי־נגינה, לפיתוח־קול, ואמ תין
לבחינות ללהקה צבאית.

זמר שכטר בלהקת פתח־תיקווה(עם רוויטל בן־קנז)

קשוח, שלא נעים לבלות בו שלוש שנים. כשאתה
קולט הדים מאנשים שנמצאים בצבא ומספרים
סיפורים, זה עושה לך לא טוב.
בעיניי, הצבא נראה כמשהו שאני חייב לתת
שלוש שנים בצורה הכי טובה שאני יכול.

• מילחמת-הלבנון שינתה משהו ב גישה
שלד לצבא?

• מה אתה עושה בחופש הגדול?
אני עובד בחלטורות, שר בבר־מיצוות ועובד
כמלצר באירועים.

• מה עושים בערבים?
יוצאים עם החברה. אנחנו כבר שנתיים ביחד.

• זה נחשב ר ציני?
כן. היכרנו בתנועה, היא בת גילי. ואז בערב, או
שהולכים עם החברה, או שהולכים עם החברה.

יש לנו קופה ביחד. לפעמים אני מביא כסף
ולפעמים היא.

• אם אתה מזמין אותה לצאת, אתה
לא מרגי ש חובה גם לשלם?
אם אני מוציא אותה לבלות, אז אני מרגיש
חובה שתיהנה, ואז זה כרוך בכסף אם רוצים
להרשים.

• כמה כסף?
תלוי. לפעמים זה מסתכם ב־ 15 שקלים
כשהולכים לאכול פיצה, ואס הולכים לראות־ י
הצגה זה יכול להגיע ל־50־ 60 שקלים.

• מאיפה הכסף?
ממה שאתה עובד. לא נעים לקחת מההורים
כל יום, או שלוש פעמים בשבוע. משתדלים לא
לקחת מההורים, וזו לא רק ההרגשה שלי. אני
יודע שהרבה חברים שלי רוצים לעבוד כדי
להרוויח כסף לבילויים.
יש לי עוד שנה, אחר־כך לך תדע. אולי בסוף
אהיה קרבי ואוכל חול ואגיע הביתה רק פעם
בשלושה שבועות? אז עדיף לעשות חיים עכשיו.

• המחשבה על הצבא מנחה אותך?
כן. בסופו של דבר כן. מהחודש הבא יש לי
שנה בדיוק עד לגיוס. לא נורא. ניכנס מהר, נצא

• הולכים להופעות?
כן, הייתי בהופעה של הדייר־סטרייט, ראיתי
גם את שלמה ארצי. אני אוהב גם את מתי כספי,
,את גידי גוב. אני אוהב מוסיקה טובה, לא זבל.

• איזה זמר אתה הכי אוהב ב ארץ?
קשה להגיד. יהורם גאון הוא כל־יכול. הוא גס
זמר וגם שחקן. אני גם מחזיק משלמה ארצי
וממתי כספי.

• מה עם ז מרו ת?

• איך משפיעים
שקורים במדינה?

עליך

דברים

מאוד קשה.

• דברים כמו פרשת פולארד, פרשת
השב״ב, מעניינים אותך?
פולארד זה מחדל שלנו, אבל מה שקורה
במדינה זה מאוד כואב לי. כואב לי שיש סלידה
מדתיים, שאומרים שהם לא בסדר.

אני אוהב את ירדנה ארזי ואת ריטה, שיש לה
קול פשוט מהמם. גם רמי קליינשטיין עושה
מוסיקה טובה וגם להקת משינה.

• אתה רוצה להיות בעתיד באחת
הלהקות האלה?
רוצה, אבל בין רוצה ללהיות יש הבדל עצום.
למרות זאת אומרים שאם באמת רוצים אז
מצליחים.

• זה החלום שלך כרגע?
זו השאיפה.

• מתי אתה חושב להתחתן?
או, יש זמן. עשר שנים מעכשיו, אם מישהי לא
תתפוס אותי עד אז חזק, מי שאני נמצא איתה
עכשיו, או מישהי אחרת, ואז אני לא אדע מה
שאני עושה.
אני בדיעה שאדם, לפחות גבר, צריך להתחתן
רק כשהוא מבוסס, שיכול להחזיק עוד בן־אדם.

• הגבר צריך לפרנס את האשה?
שכטר בחדרו בבי ת
-הגבר צריך להיות המפרנס העיקרי!

• לאן הולכים שאר החברים שלך?
לאן שישלחו אותם.

•י ש כאלה שמתנדבים ליחידות
קרביות?
יש גם כאלה.

! אתם מדברים על הצבא בשיחות

;ל־כך בוער, אבל זה יגיע. אני
י שנה יתחילו לדבר על זה יותר.
וס־טיס, או שייטת, כי זה גם
ואתה גם הופך
ו שאומרים. אבל יש

אני לא חושב, אני לא יודע. יש אנשים שיצאו
מהמילחמה הזו עם הרגשת ביטחון.
אנחנו, הנוער של היום, ראש קטן בכל דבר. גם
בלימודים, גם בעבודה, מי שעובד, וגם בצבא.
אבל יש אנשים שהם נכים, אבל מתעקשים להיות
קרביים.

• גם לך י ש רא ש קטן?
לא. אני לא אוהב את זה.

• למה?
אני מאוד לא סובל, לא אוהב לראות בן־ארם
שהולך עם הראש בקיר, וזה נקרא אצלי ראש
קטן. אפשר להיות גם באמצע.

• אבל יו תר קל כ שי ש לך רא ש קטן.
>ן יכ אותך

אז מה? החיים לא קלים. כי אם אתה ראש קטן
אתה אוכל אותה.

אני בדיעה שצריך להיות שיתוף־פעולה, אבל
כעיקרון אני לא חושב שאשה צריכה להיות
המפרנסת העיקרית במישפחה, זה התפקיד של
הגנר.

• זה יעליב אותך אם אשתך תרוויח
יו תר ממך?
לא, כי שנינו חיים מאותו הכסף. אני לא כריעה
שאם אני מפרנס אז אצלי יהיה הכסף ואני אחלק
אותו. צריך להיות שיתוף־פעולה.

•ואתה מוכן גם לבשל ולנקות
ולכבס?
אני עושה את הדברים האלה גם היום. אני עוזר
מאודילאמא שלי, שהיא אשה עובדת וחוזרת
הביתה מאוחר. אז אנחנו מתחלקים בעבודה.
אני יודע לבשל ביצים, עוף בתנור, אני שוטף
כלים. אין לי בעיה עם הדברים האלה.

•כשאתה יוצא עם החברה שלך
לבלות, מי משלם?

• אתה קורא עיתונים?
המון. משתדל לקרוא כל יום.
אני חושב שבעניין השב״כ צריך שבפעם
הבאה לא יתנו לעיתונאים להתקרב לשום מקום.
סתם להרוס אירגון ששומר עלינו. למרות שאת
נאפסו שום דבר לא יפצה, אבל קורות טעויות.
והכי חכמים הם אלה שלומדים מהטעויות.

• אתה קורא על הוועידה הבינ לאומית?

מה דעתי? אני מוכן לשלום בלי החזרת
שטחים.

• אתה מדבר על זה עם החברים
שלך?
לא, רק עם עצמי. את החברים שלי לא מעניי נת
פוליטיקה.
הייתי שמח אילו אפשר היה לקיים יחסים עם
סוריה בלי להחזיר שטחים.

• מה אתה חושב על הפוליטיקאים?
מלוכלכים אחד־אחד. הפוליטיקה מלוכלכת,
ומי שמתעסק בזה חייב להיות מלוכלך.

• אין ביניהם אחד שאתה מעריך?
את יוסף בורג. זה היחיד שאני נהנה לשמוע
אותו מדבר, כי תמיד יש לו מה לענות ולמי
(המשך בעמוד )40
לענות•

על אמיות הפאר
של אפירוטילף.

כל יום ג׳ מ א שדוד. במסלול: תורכיה, יוון, האיים היווניים, מצרים.
השתחרר מטרדות היום יום. וצא לחופשה חלומית על
סיפוני אוניות הפאר של אפירוטיקי. חופשה המשלבת
נופש, מנוחה שעשועים וסיורי חוף.
קזינו, מסיבות קוקטייל, דיסקוטק, נשף תחפושות, קולנוע,
תאים מפוארים, מזוג אויר מלא, מטבח
בינלאומי מעולה 6 ,ארוחות ביום, כולל מזנון חצות,
חנויות

ספגור ! ב מ

7¥ט 0בריכת שחיה. סיפוני שיזוף, צוות

תל אביב: אנגל ,6טל׳ 03-611454,622591:

חיפ ה: הנמל 40ט ל׳ . 04-671742,660911 :א ש דו ד: עורף הנמל, בי תן 16ט ל׳055-21321,21165-6 :

של ראש עיריית
בתח־תיקווה
מצב זמני!״
גם תורשתי
ך ^יאת תבורי, בת .17 בתו של
/ראש עיריית פתח־תיקווה, רב ת בור
.,נערה נאה, קצוצת־שיער, גבוהה,
ושוקלת...״המון״ ,כהגדרתה. כמה בד יוק?
היא אינה מגלה.
״זה לא שאני מתביישת או משהו
כזה, אני פשוט לא רוצה שההורים שלי
יידעו את המישקל המדוייק שלי. ה־מישקל
שלי לא בריא, ואם אבא יידע
אותו, הוא יקבל התקף־לב על המקום.
בוא נגיד שאני שוקלת הרבה יותר
ממה שאני צריכה. הרבה־הרבה יותר.״
פעם, להיות־שמן, פירושו היה לה יות
יפה. מודל־היופי היה בחורה שמנה
וסמוקת לחיים .״חבל שלא נולדתי אז,״
מתבדחת ליאת.
היא משתדלת להתייחס בהומור ל עובדה
שהיא נערה שמנה .״תמיד אומ רים
ששמנים הם מצחיקים. אני לא חושבת
שאני מצחיקה בגלל זה שאני
שמנה. הומור זה אופי. שומן זה מצב

זמני, שאפשר לשנות אותו. יכול להיות
שבלי לשים לב אני מצחיקה כזאת,
בגלל הצורה החיצונית. להראות לכו לם
שאני לא יורמית ובוקית״.
הנטיה להשמין הופיעה אצל ליאת

זא וגסויחי
״בעצם, זה לא נכון. יש הרבה מה
לעשות, אבל זה כ חד בהרבה־הרבה
מאמץ. ארם רזה לא יכול להבין כמה
קשה לאדם שמן לעשות דיאטה. איזה
מילחמות וייסורים צריו לעבור כדי ל הימנע
מאכילת הוואפלה, כדי להימנע
מאכילת הגלידה בקיץ. מילא כשמדובר
באדם מבוגר, אבל ילדים שמנים
ממש מיסכנים מזה. דיאטה כרוכה במ אמץ
פיסי ונפשי.

כבר בילדות. כשהייתה בת 7התחילה
להשמין .״אז התחלתי להתפתח לצד דים.
עוד לא הייתי ממש שמנה, אבל
הייתי מלאה ונראיתי גדולה בהרבה
מהילדים האחרים. בכיתה לא סבלתי
מהטחת־עלבונות דווקא בגלל הגודל.
פחדו להעליב אותי, כי ידעו שמי שיעז
להרגיז אותי יקבל מכות. לפחות זה
.היתרון של שמנים בחברת ילדים. לא
צוחקים עליהם, בגלל הכוח.
״הסיבות לכך שהתחלתי להשמין?
אצלנו בבית אין הרגלי תזונה. אין ארו חות
מסודרות. מי שרעב, פותח את המ קרר
ואוכל. חוץ מזה, יש עוד סיבה.
ההשמנה זה עניין תורשתי אצלנו ב־מישפחה.
שני האחים הגדולים שלי היו
גם הם שמנים מאוד, אבל עכשיו הם
עשו דיאטה, ואני הכי כבדה במישם־

ליאת תבורי כביתה
,.אף פעם לא אסלח לדתיים!״

^יייעילם: ציו; צפריר

מילחמות
עם ואפלה

ף * כל שליאת התבגרה, היא השמי ^
נה יותר ויותר .״זה הפריע לי מ אוד,
עד שהשלמתי עם זה. יום אחד
תפסתי את עצמי ואמרתי: זהו, ליאת.
את שמנה, ואת חייבת להשלים עם זה,
אין מה לעשות!

ראש־עיריה תגו רי
,בבית אין הרגלי-תזונה...״

״החברים שלי אומרים לי הרבה פע מים:
ליאת, אם תרזי, תהיי הכוסית של
בית־הספר. הם חושבים שאם רק רוצים,
מייד מחים.״
ליאת מסבירה שדיאטה לא נגמרת
בהימנעות מזלילה .״יש שלושה של בים
בדיאטה. השלב הראשון הוא ההח לטה.
אחר־כך מגיע שלב הדיאטה, והשלב
הקשה ביותר הוא השלב של
אחרי ההרזיה, כשצריכים לשמור על
הדיאטה.
״היתה לי חברה שמנה, שירדה ב־מישקל
ונראתה נהדר. אחרי חודשיים
— בום, נראתה כמו בלון. היא היתה
הרבה יותר שמנה ממה שהיתה לפני
הדיאטה. ככה זה, שמנים שנמנעים מז־

(המשך בעמוד )32

*עי כרס

טוב מאוד 111 נווט עד לרקיקה
(רשימה שישית{
״השנינה הפולמוסית של. דג הדיו׳
(המדור ה,נשכני׳ של עכשיו) היא,
ככל שנינה פולמוסית, מן המשקאות
החריפים, שהם או טובים מאוד או
גרועים עד לרקיקה׳.
דן מירון, ידיעות אחרונות 15.2.80 ,
ב־ 1959 מופיע סיפרו של דן מירון חיים הזז:
אסופת מסות העתיד לשמש מודל לכמה מספ ריו
המאוחרים יותר, כגון הספר על אלתרמן. צו רה
זו של כינוס מאמרים ומסות שבחלקם נת פרסמו
קודם לכן, נוחה למי שמבקש להוציא ל אור
ספרים המתמקדים ביוצר זה או אחר מבלי
להשקיע בהם את הטורח המרובה הכרוך בכתיבת
מונוגראפיה, שבה ניטל על החוקר/המבקר להת חקות
על כלל יצירתו של סופר, תוך כדי שילוב
מתמיד של ניתוח. הערכה, פרשנות וביוגראפיה
הגם שמירון הסתייג מאוחר יותר מעמדותיובנו שא
הזז (בראיון 1980 לזיסי סתוי :״חזרתי בי
מהערכות שונות ...כגון במיקרה של הזז. אני חו שב
שהפרזתי בערכו אפילו ביחס לטכסטים ה
השגות
רצופות לאלה של מוריו קורצווייל, סדן
והלקין (ובעיקר שני האחרונים) לבין תפישות
והשגות הרחוקות מהן כרחוק מערב ממיזרח —
פשוטו כמשמעו: בין תפישת הסיפרות העברית
כ״איזה רצף שונה לגמרי״ מזה של שאר סיפרויות
שבעולם, לבין תפישתה ככל סיפרות לאומית
אחרת: הרי לכל סיפרות רצף משלה ושעון־הת־פתחות
משלה ואף־על־פי־כן חוקים שתופסים
בחברותיה תופסים גם בה — ואף היא סיפרות־שבהקשר,
ולא סיפרות לבדד תשכון (וראה
סיפרות התנ״ך וסיפרות תור־הזהב בספרד וסיפ־רות
ההשכלה ובו׳ ובו׳).
אולי אין פרק בסיפרו 4פנים, שבו בא קונ פליקט
זה בין מגמות סותרות בנפשו ובהגותו של
מירון לידי ביטוי בולט יותר מבמקום שבו הוא
כותב על יונתן רטוש כי —

״המיקצבים של שירת רטוש. ובייחוד של
השירים מהתקופה המוקדמת, מגלים גם הם
את תכונתו הטיפוסית ביותר של המאניי־דיזמוס
בתחום זה: את הנטיה למיכאני.

אומנם, גם מדברים שכתב על לאה גולדברג
הוא עתיד לחזור בו — כדרך שכבר חזר בו מעמ דתו
לגבי הזז — כעבור 20 שנה(״היו גם מיקרים
שבהם הסתלקתי מאופני־מחשבה ומאופני־טיעון,
שבהם הגעתי להערכות או למסקנות, כגון ב־מיקרה
של לאה גולדברג. ודאי אינני מקבל היום
את מערכת הטענות, שבכוחה או מכוחה הגעתי
לפני שנים להערכה ממעטת של שירתה״) .אבל
גם עתה 1980 נותרים הדברים מוקשים ביותר,
שכן במקום הערכה ״ממעטת״ הוא מבקש עתה
לתקן להערכה ״ממעיטה״! (ראה פירקו השני של
הראיון עם זיסי סתוי שאותו כבר הזכרתי מיספר
פעמים).
אכן, הבחנה מרשימה ומהפכנית באמת...

הדאנר ה,,נשכני
מכל הבעיות הקשות והסבוכות הללו שבהן
אין מירון מסוגל להכריע לכאן או לכאן או לבור
לעצמו דרך־ביניים כדי לשמור לפחות על תד מית
של עיקביות, הוא נמלט לעולמה של חרצני
זיה העיתונאית. שהרי כאן אדם פטור מעונשן של
״מיתודות״ כדרך שהוא פטור מן הצורך המתמיד
להחליט1החלטותיעקרוניות^כאך די ביד מנוסה
ובוטחת שאינה נרתעת מפני ״סילוק״ שהוא
״חיסול״ ו״חיסול״ שהוא ״אלימות״ והיפוכם: קי לוס
שהוא רימום ורימום שרק הרקיע הוא למיכ־שול

דא עקא, שגם כאן רודפים אותו דחפים ויצרים
מנוגדים. מצד אחד: המשיכה אל מה הוא רואה
כאיי אריסטוקרטיית התרבות של האמיגראציה
היהודית; ובקוטב שכנגד: הדחף ההפוך של הצבר
התל־אביבי המבקש בכל מאודו להשתלב בתר בותם
״החמודה והעוקצנית״ של מי שאינם דומים
לו כלל, להתבוסס במה שהוא עצמו מתאר כ־
״קטעים של גסות־רוח, שמוטב להם ולי כעורך
(ובכותב, מותר לנו להזכיר לו! — נ״ז) אילמלא
באו לעולם״ (שם.)15.2.80 ,
על הראשונה הוא כותב•.

״כבר אז הבחנתי בכך, שהמגע עם אנשים
מדור העליה השלישית, בני-אירופה, שבאו
הנה בסערת התקופה החלוצית, אך לא זנחו
את קשריהם עם העולמות התרבותיים של
וארשה היהודית או וינה האוסטרית היה לי
נוח ומפרה לאין״ערוך יותר מאשר המגע עם

בני, דור תש״ח׳ -צברים אמיתיים או מ׳
דומים -שבהם (בראשונים -נ״ז) לא רק
התרבות היתה כאן עמוקה ואמינה יותר,
תודעת הסיפרות הקשרית ומסועפת יותר,
אלא גם -ובעצם, קודם־כל -הרמה הא נושית,
צורת היחסים, הקומוניקציה: הכל
היה על רמה יותר גבוהה״.
אבל, מן הצד השני, כאמור, קיימת המשיכה
ל״ז׳אנר הנשכני״ ,בלשונו, הבאה על תיקונה עם
הצטרפותו, בשנת ,1963 לעריכת כתב־העת עכ שיו.
כאן הוא כותב ומוצא את ״השנינה הפול מוסית״
אשר ״ככל שנינה פולמוסית״ היא ״מן
המשקאות החריפים, שהם טובים מאוד או
גרועים עד לרקיקה״.
על שיתוף־פעולה זה עם מקצת ממי שהוא
רואה כ״בני דורו״ הוא כותב ב־: 1980

״מאמרו הידוע של נתן זך על אלתרמן ־׳
הרחיק אותי מעכשיו לשנים (נתן זך -למי
שאינו יודע זאת -פרש׳מעריכת עכשיו לא חר
שהשתתף בה, חלקית בלבד, בחוברת
אחת ויחידה -נ״ז בכל אופן, בשנות ה״60
השתנתה האווירה בעכשיו, ואף אני השת ניתי.
חיפשתי מגע עם בני דורי. מצאתי
אותו כעורך סיפריית, מקור׳ בהוצאת שוקן
(ערכתי והוצאתי אז ספרים של אבידן, עמי חי,
קניוק, אפלפלד ואחרים) ועורך־שותף
של עכשיו״.
אתה קורא ואינך מאמין למראה עיניך: עריכת
שירי אביהן(ולא סתם ספר, כפי הוא סותם ואינו
מפרש כאן, כי אם מיבחר הרי זה אותו
אבירן שכנגדו יצא אך לפני שנים לא־רבות
בחריפות כזאת. והנה עכשיו הוא מביא לדפוס
מיבחר שבו כלול הרוב המכריע ( 14 מתוך )21
של אותם שירים שכנגדם יצא.
נדיבות שאינה שכיחה במקומותינו ושמא דבר
אחר? אני עצמי איני יודע את התשובה. אבל מו תר
לנו לנחש.

,,עשיית סדר״
כעורך־שותף בעכשיו הוא משתתף, כמובן, ב מה
שהוא עצמו מכנה, בביטוי הלקוח מן המילון
המישטרתי כ״עשיית סדר״ .וטעמו ונימוקו עימו
״שום מבקר עברי גדול בעבר לא נמנע מעשיית
הסדר הזה. לא ברנר, לא פיריישמן, לא צמח, גם לא

ע 11 אב ממעיינות עדומים
מוקדמים של יצירתו״ ועוד) ,עדיין ראוי סיפרו
על הזז לעיון גם היום. ואפילו יש בו, לפחות
בעיניי, משום מבוא הולם בהחלט לעיון מחודש
ביצירתו ה״תימנית״ של סופר חשוב שאיתרע
מזלו ונפל לתוך תרבות שבה אין מעלים את ה אחד
אלא אם כן השפילו תחילה את חברו. ניתוח
ער של מוטיבים ורעיונות, האזהרה הנכוחה מפני
זיהוי יודקה של הדרשה עם הזז עצמו, הבהרת
ההיבטים האליגוריים שברמויות הזז, ובייחוד
תובנה זו של ״חיים בצל התחליף״ (כולל ההזיה
על׳היות יעיש בן פיקטיבי, והיות אביו רק ״תח ליף
של אב״) ,שבה מגלה המבקר כוח אמפאטיה
מעמיק־חדור — כל אלה מעמידים ספר שערכו
לא נמר עם השנים. כאן עוד אין זכר לתאוות
ההתנצחות, ליומרה חסרת־הכיסוי לומר את ״המי לה
האחרונה״ — ולעיתים קרובות גם את המילה
הראשונה שראויה להיאמר בנושא. אדרבה, בפתח
הספר מודה מירון לרבותיו הלקין והזז וגם
לקורצווייל ,״שקירבה מרובה שוררת בין מאמריו
על כיתבי הזז לבין מסות האסופה״ שלו.
ואולם, באותו זמן עצמו הוא כבר כותב ומפר סם
את המסות על אלתרמן, רטוש, ס׳ יזהר ומשה
שמיר, שעתידות להיות מכונסות ב״אסופה״ הב אה
שלו, ארבע פנים בסיפרות העברית בת
ימינו(הוצאת שוקן ;)1962 ,ספר שבו כבר ניכרות
במובהק כמה מן החולשות העתידות לאפיין את
המשך דרכו, אף כי גם כאן הוא משפיע על הקורא
שפע הבחנות מאירות־עיניים. ואולם, מה שחשוב
מכל לענייננו: כאן, ב־ 962ז, כבר מתחילה להסת מן
בעיה שעימה יתמודד ולה לא יוכל בכל יציר תו
הביקורתית עד כה: הצורך בהכרעה או בסינ־תיזה
אמינה בין שמרנותו הטיבעית לבין נהייתו
אחר החדש והאופנתי(גם בנושא, גם בטרמינו לוגיה
וב״מיתודה״); בין ייעודו כחוקר תולדות
עברה של הסיפרות העברית לבין משיכתו החזקה
לתפקיד פוסק ההלכה והאמרגן שלה בהווה
ואף מתווה דרכה לעתיד; הצורך בהכרעה בין

נטיה למיכאניות קיצבית מתגלה בשירתם
של רבים ממשוררי שנות העשרים והשלו שים.
שלונסקי, אלתרמן, ולאה גולדברג ה מוקדמת
הביאו אל השירה העברית מושג
מאנייריסטי טיפוסי של ריתמוס שירי. ה אחדות
המונוטונית של האנאפסטים או
האמפיבראכים בשירים הטיפוסיים של,כו כבים
בחוץ׳ או של, אבני בוהו׳ אינה מגלה,
כפי שנטו לסבור במשך דור שלם, רגישות
ועדינות מוסיקאליות, אלא להיפך, אדישות
לערכים המוסיקאליים החווייתיים של הל שון
!היצמדות למושג מיכאני וחיצוני של
ריתמוס ...בכמה משיריו של אלתרמן פועלת
המיכאניות הקיצבית פעולה, שסופה הרס
האמון השירי של הקורא בחוויה. כששרה
לאה גולדברג על אהבתה בסימון, :מחורבן,
משלהבת / ,מנקם, מאשם /כמו האש הצו רבת
/האושר״בז־ם׳ -י הופך הקצב של ה מארש
הצבאי אתי הווידוי על אושרו ועינוייו
של, הגיהינום המאושר׳ (שם השיר -נ״ז)
למשהו שעל סף הפארסה( ״.עמי 165־.)166
מי כתב דברים אלה? דן מירון אשר ״לא הניח
לכללי פואטיקת החוויה שיביאוהו להתכחשות
לביטחון הפנימי שלו בערכה החד־פעמי של שירת
אלתרמן״ (מפרט אל עיקר, עמי 13 או
שמא מישהו שבא ״לקעקע ולערער את שילטונם
של שלונסקי ואלתרמן בשירה ובתרבות״ ,תוך
שהוא משרבב בדיון מונח־יסוד השאול עימו מ עולמה
של תרבות זרה(כגון אותו ״מאנייריזמוס״
של חוקה הגרמני שהיה אז באופנה)?
הדעת נותנת, כמובן, כי רק איזה ״מקעקע״
שמן החוץ(אולי איזה ״אמיגראנט״ חתרני, חסר
תודעה יהודית־עברית) מסוגל היה לכתוב׳כדב רים
האלה. אבל החתימה המתנוססת עליהם היא
בכל זאת חתימתו של דן מירון. וכדי ביזיון וקצף:
המדובר בדיון בשירת יונתן רטוש ה״כנעני״!
והרי לך בעיה.

בשאלון שערך ״הארץ״ לרגל שבוע־הספר
נשאלו סופרים ישראליים שונים על המ קורות
הסיפרותיים של השראתם. בעוד
שמרבית הנשאלים הצביעו במבוכה על
מקורות קרובים ומוכרים כנחום גוטמן או —
לכל היותר — ש״י עגנון. הפליג מאיר
ויזלטיר אל הקלאסיקה הגדולה: הומרוס.
דאנטה. שקספיר וכר. קוראים שתהו על
היתלות זו של המשורר התל־אביבי באילנות
הגדולים לא הבינו את כוונתו של ויזלטיר.
שאינה אלא הזמת טענתם של כמה יושבי־קרנות
סיפרותיים. שהוא שואב את עיקר
השראתו דווקא מן המשוררים הישראליים
הקרובים אליו קירבת זמן ומקום. כיוון
שטענה זו באה להאפיל בזדון על מקוריותו
הגדולה של ויזלטיר ולכפור בתפקידו
כמחדש־סיגנון וכאבי־אסכולה בשירה הח דישה,
מצא המשורר לנכון להזימה בכוח
שמם של הקדמונים. ויפה עשה.
אומנם בקיאים וחכמי״סוד יודעים. שגם
בדבריו אלה היטעה המשורר את יריביו.
מקורות השראתו האמיתיים עלומים ורחוקים
מאוד. נרמוז כאן רק על שניים מהם: המשורר
הנזיר האנונימי מן המאה העשירית. שכינויו
המקובל הוא דונאטוס ז״ך(רא שי תיבות של
זהות כמוסה) והמשורר האיטלקי האזוטרי
דויד אבידאנטה אליגיירי. בן־דודו של מחבר
ה״קומדיה״ ,שתה־לת קרובו האפילה — בלי
צדק — על שמו. רונאטוס ז״ך הוא, בנראה.
מחברן של מיסטריות כנסייתיות כגון
״טליתא, קומי״ ו״המוות בא אל סוסו של
המלאך מיכאל״ וכן החיבור האקסגטי על
המוסיקה ששמע שאול המלך לפי כיתבי
הקודש והערותיהם של הירונימוס איזביוס
ושאר אבות־הכנסיה. אביראנטה כתב על
נושאים חילוניים ולא נמנע מסאקריליגה, וזו
אחת הסיבות להשכחת שמו. ויזלטיר הסתיר
מקורות אלה של הישראתו כדי שלא יוודע
דבר בקיאותו העצומה ביוונית ובלאטינית
כנסייתית. כיוון שעובדה כזו יש בה כדי
להרוס את מסיבת נער המוסכים שחור*

מ שנ הלשרך: ש מ עון צמרת

הציפורניים. שהוא נזקק לה לשם מילוי
שליחותו השירית.
ראיות לקירבתו אל שני הקדמונים הללו
ניתן למצוא כמעט בכל שיריו. למשל בשיר
״עתידן ערירי״ ,שאפילו כותרתו מצביעה על
הקשר הברור עם אבידאנטה אליגיירי. בתוך
השיר אנו מוצאים :״הוא נוסע /.המוסיקה עו שה
לו דברים / .הוא עולה במנוחה נכונה/ .
הוא רואה את הקולות״ .הש־ורות נטולות בבירור
מהשורות הידועות של אבידאנטה ״אתה
נוסע או לא?״ ומן האקסגזיס הנ״ל של דונא-
טוס על המוסיקה ששמע שאול המלך. בשירו
של ויזלטיר ״סינטגמא״ אנו מוצאים :״קשה
מאד לעקוב אחרי מה שקורה. אם קורה בך /
משהו קורה למעקב שלך. אם קורה לך /
אתה משתנה, אתה מתארך, והפרספקטיבה
שלך מתקצרת/אתה רגיל לרעת. ואינך
יודע אתה נוסע. אתה נר״ וכוי.
קורא הבקי בשירת דונאטוס ואב־דאנטה
לא יטעה במקור הריתמוס והתימאטיקה של
השיר. בהמשך השיר הושפע ויזלטיר גם מהשירה
המיסטית של הנזירה דיאולנטה מהרי
הרץ. וכמובן משירת אבידאנטה עצ מו(למ של.
בקטע :״נפתחת תאוצה של ממדים /
משתנים /תופסים עוצמה חדשה /מימה
חדש, מימד משתטח /אנשים נדבק-ם אל
הקיר. אנשיס/נדבקים אל הקיר!.
ללא ספק ניכרות בשירת ויזלטיר השפ עות
של משוררים איזוטריים אחרים, ומשום
חשיבותה הבלתי־מוטלת־בספק של שירה זו
כתופעה המרכזית בסיפרות העברית בת
ימינו, מציע דג הדיו לקוראיו הלאט־ניסטים
הבקיאים בסיפרות הכנסייתית והפרופאנית
של ימי-הבינ-ם פרס־ם מיוחדים על ציון
מקורות ומראי מקומות נוספים, שיאפשרו
לחוקר• העתיד לעמוד על גודל מקוריותו
של ויזלטיר כמו גם על עומק תרבותו ועל
רוחב האירודיציה שלו.

דיונוני ם
(.דג הדיו עכשיו 31 .־32
א בי ב־ קיץ ) 1975

סדן, עם כל נטייתו אל החיוב וכביכול לא אל
השלילה. סדן פסל ב־ 1934 את אבני בוהו של
שלונסקי בצורה חדה וחד־משמעית וחייב את
ביאליק, וזאת היתה נקיטת עמדה חריפה מאוד
באותה תקופה ועשיית,ליגה־לאומית׳ ,אם תרצה
לקרוא לכך בשם כזה״.
ואנחנו רוצים!
זה שקיים הבדל — תהומי, מותר הפעם לומר
— בין ביקורת ישרה ואמיצה הנאבקת על הש־קפת־עולמה
ועקרונותיה וטעמה, והיא. גם היא.
פולמוסית ו״נשכנית״ וסארקאסטית, לעיתים, ל בין
״עשיית סדר״ ו״עשיית ליגה לאומית״ בצורה
הדוחה והמבישה של התחשבנויות אישיות ומיל־חמות־כוח
ויוקרה ומאבקי קליקות ו״דורות״ וש־מור־לי־ואשמור־לך
ותרועות, חדשות־לבקרים,
בכיכר השוק, על דבר שניים או שלושת ה״גדו־לים״
(״הזוכים המאושרים״) ,ששמותיהם מתחל פים
מפעם לפעם, אם לא עשו את הנדרש מהם,
הכל ברוח ה״היירארכלות״ הידועות של ברית־המועצות
של ימי סטאלין — זאת אין מבקרנו
רואה או שאינו נכון להודות בכך, לא ב־ 980ז ולא
ב־ . 1987 מסתבר שבכל זאת לא למד כל־כן־ הרבה
מן ״המגע עם אנשים מדור העליה השלישית, בני
אירופה״ .בעלי התרבות, צורת היחסים והמידות
האירופיות, שמהן התרשם כל־כך.
אפילו היום, בעת שהוא חודר אט־אט, עקב
בצד אגודל, לתחום חדש וזר לו כפסיכואנאליזה.
אותה לא למד ובה לא השתלם ולהוציא מה שניתן
ללמוד מעיון בכמה ספרים ומתוך כמה ״שיעו רים״
מרעיה שהיא ״פסיכיאטרית במיקצועה...
מאומנת בחשיבה אנאליטית וגם בפסיכיאטריה
המודרנית, התרופתית״) ,הוא מפשיל מייד את
שרווליו — מעשה אותו קרתן שנזדמן לחנות
כלי חרסינה — וניגש ל״עשיית סדר״ ולדירוג
ה״מוצגים״ בנוסח המוכר לכולנו:

״בעשר השנים האחרונות...היכרתי את
הפסיכואנליטיקאים הגדולים בני זמננו, בי ניהם
זיק ארלו ומרגרט מאהלר, המחדשת
העיקרית בפסיכואנאליזה של הינקות והלי דה
...יותר מכל תלמידי פרויד הסבירה
מלאני קליין את מהות הדפרסיה. יותר נכון
שהיא שיוותה ערך חיובי לדפרסיה. בחיפו שיי
אחרי ההתפתחות הנפשית של ביאליק
למדתי שהוא עשה שימוש חיובי בדפרס״
יה...ההשראה לפירושים האלה באה לי לא
רק מפרויד כמובן.״
ואינך יודע אם לצחוק או לבכות על ידיד ש כן
הוא מגחך את עצמו. אבל מי שקבע כי ״מבקר
טוב הוא אדם שיודע בראש וראשונה לבקר את
עצמו״ עוד לא כילה מלאכתו. עכשיו הוא ״עושה
סדר״ ו״ עושה ליגה לאומית״ לא רק ב״רצף״ הישראלי,
כי אם גם ב״רצף״ האמריקאי והעולמי
(״אמריקה היא מקום שהתרבות חיה בו בזמן הווה.
הרצף הוא הווה״):

״נכון. לא הייתי קובע שהסיפרות החשו בה
נכתבת באמריקה. יש סיפרות חשובה
בגרמניה. אבל בתרבויות האנגלו״סאקסיות
אמריקה חיונית יותר מאנגליה, על אף השו רשים
והעידון שאתה מוצא אצל האנגלים.
יש בעיה לכל הסיפרות הפוסט״מודרניס״
טית. אין כוח ללכת הלאה אחרי ג ויס, אולי
בגלל הרתיעה מפני תופעות סוציולוגיות של
איבוד קשר בין היוצר ובין החברה״...

(למען הדיוק וההגינות מן הראוי להעיר כי
דברים אחרונים אלה שהבאנו לקוחים מראיון
שערך עם כתבת ד בר השבוע, הגב׳ מירי פז,
שאותו קרא ״בעניין ובתחושת זרות״ ,כפי שהגיב
עליו אחר־כך. ציטטנו רק מן הדברים שמהם לא
הסתייג בתגובתו. ראה ד בר השבוע מן ה־ 19ביוני
— 1987״המגע עם האריסטוקרטיה הא מיתית״
— ומיכתב למערכת באותו מקום שבוע
לאחר־מכן).

.,אחוריים מזאדמים מנופחים״

אבל נחזור מן האריסטוקרטיה ה״אמיתית״ אל
האריסטוקרטיה ה״לא־אמיתית״ ,קרי: הישרא לית.
ניסיונו
להציג את פעילותו ה״נשכנית״ בעב־שיו
כמוגבלת למרור העוקצני־משמיצני של
כתב־עת זה ,״דג הדיו״ ,היא כמובן שוב בבחינת
חצי־אמת. שהרי כמה מ״נשיכותיר הקשות וה ארסיות
ביותר הופיעו דווקא במדורים כגון ״חדר
קריאה״ ,וכן במאמרים וברשימות. כאן, ב״חדר
קריאה״ זה, הוא מגלה, למשל, כי יאירה גינוסר
— כל הדוגמות שלהלן לקוחות מחוברת אחת
של עכשיו: מס׳ 31־ ,32 אביב־קיץ — 1975
״נמנית, כמדומה. עם הקהל הלא־קטן של כותבי־השירים
שאינם משוררים,״ או מאבחן נכונה את
הגל של ״תיירות רוחנית״ — לכל ארץ ובירה
שעל פני כדור הארץ — המציף ועוד עתיד
להציף את הסיפרות העברית; וכאן הוא גם שוגה
את אחד המישגים העובדתיים שרבים מחיבוריו

אינם נקיים מהם(ובאמת, מי מסוגל להשתלט על
היקף כזה של תחומי סיקור וביקורת ומחקר!),
כאשר הוא מייחס את שורותיה של המשוררת
״יצאנו אט. זוכרת? במרחבים הבליחו האורות /
ואת היית יפה״ להשראת ״הפיזמונים הסנטימנ־טאלים
של אורלאנד ״.ואילו הפיזמון שאליו הוא
מתכוון נכתב, כידוע, על־ידי חיים חפר(לחן: דויד
זהבי) ואורלאנד צריך להיות אורלנד, כמובן.
רשימותיו משובצות כרגיל בשפע הבחנות
קולעות, כגון השאלה החשובה שהוא מעלה ב צנע
,1״כיצד אירע הדבר, שדווקא העזה והמזע זעת
שבחוויות הציבוריות־הלאומיות שעברו
עלינו בדור זה (מילחמת יום הכיפורים — נ״ז)
היא שעוררה היענות שירית נמוכה וחיוורת כל־כך״
,אף כי ה״עצה״ שהוא יועץ בתשובה לשאלתו
(״ושמא צריך ...להחליף את הקביעה בעצה: במ קום
שבו רועמים התותחים מן הראוי להן, למוזות,
שתשתתקנה?״) נראית כיום, במבט לאחור, מפוק פקת
למדי.
כאן, דווקא ב״דג די ר זה, הוא משתתף בעיצוב
מדיום פאמדי, שאף טעמו שלו לא נמר עד היום.
כך ברשימה על נסים אלוני, בחתימת ״דיונון״
(״אלוניוס רקס״ שמה) וכך ברשימה בשם ״שואב
ממעיינות עלומים״ ,בחתימת ״דיונונים״ ,שאותה
אנו מביאים במדור זה בשלמותה. שתי רשימות
שנכתבו — כפי שהעליתי ממקור ראשון —
בידי דן מירון וגבריאל מוקד במשותף.
כאן, ושוב דווקא ב״דג הדיו״ ,ברשימה שבה
ניכרת שנינותו אך גם הבוטות שלו, הוא מנתח,
תחת השם ״עינן הנטש״ ,את תופעת ה״עיוות
הנרחב יותר, ההולך ונעשה אופייני יותר ויותר
ל,חיי התרבות׳ שלנו,״ עיוות המשתקף בהעברתם
של אלה ״מידיה של אינטליגנציה יוצרת לידיה
של ז׳ורנאליסטיקה מדווחת ״.בעלי־טורים המ דווחים
על תופעות סיפרותיות־תרבותיות —
הנוהג החל אז מכה שורש גם בארצנו — נוטלים
לעצמם גם את זכות הביקורת — ״ללא חובת
הוכחה, ללא טיעון ענייני־לוגי, אלא על דרך של
הכללה ומתוך ניסוח מעורפל בתכלית״ — תוך
שהם מפגינים את שינאתה של ״הפיליסטריות
הז׳ורנאליסטית״ ל״שירה באשר היא ״.כי ״זאת
לדעת: האחוריים שונאים את הראש״ ,ו״בשום
מקום אין העוני והשיממון של חיי התרבות ביש ראל
מתגלים כמו באחוריים מואדמים־מנופחים
אלו שלהם, שהם התמונה המהופכת של הראש
המצומק״.
ברשימה זו. שבה הוא נחלץ בעצם להגנתו של
יאיר הורביץ מ״קבורת החמור״ שאותם פיליס־טרים
של תרבות ביקשו לקוברו בה בעקבות הופ עתו
בסרט טלוויזיה, הוא גם מצליף כהוגן —
ייזכרו נא גם דברים אלה דווקא בהקשר שלנו —
באחוריה המואדמים־מנופחים של ״אחת ממצלי־פות־המוזות
הנמרצות שלנו״ ,שמכל כתיבתה,
״שכולה צירוף של עירפול מחשבה ושל ריפיון
תחבירי מעורר רחמים״ ,ניכרת ״שינאת הקוף לא דם.״
ומירון־הנטש
מסיים בדברים כדורבנות:
״אכן, השירה העברית היא מזכרת עוון לכת־בנות
ה,תרבותית׳ שלנו. אם השירה אמת, אם
לשונה לשון, מה דינם של הכתבנים? מיצווה היא,
איפוא, לרמוס את המשורר״.
דווקא בשל רשימות מעין אלה מצער עוד
יותר למוצאו שוב חוזר ומפגין באותה״חוברת,
ודווקא במדור ״חדר קריאה״ ,את החוש הלא־אכזב
שלו להחטאות ולהחמצות קשות, המלווה
אותו ממש מראשית דרכו. וכך הוא עומד וכותב
כאן, בטון המוכר לנו מרשימתו על ״פרת שירתו״
של פוגל, לא על אותם פיליסטרים אלימים של
תרבות ז׳ורנאליסטית הראויים לכל חיצי זעמו, כי
אם על סיפרה המופלא של רחל איתן ברקיע
החמישי, שאחד הדברים הראשונים שעשיתי
כעורך מדור זה היה להסב את תשומת־ליבם של
קוראיי לערכו ברשימה מיוחדת. וכך הוא נושא
אמריו:
״ברקיע החמישי כמוהו כ״שידה ושידות

(סיפרה הבא של רחל איתן -נ״ז) ,הריהו
תוצר סנטימנטאלי של סיפרות דגדגנית
פסבדו״וידויית ודוגמא מובהקת של סיפ־רות
היוצאת לעשות מיסחר במכאובים וב לחצים,
שאולי הם כשלעצמם אמיתיים ונא מנים
היו. המכאובים והלחצים שימשו את
המחברת כמין,קאפיטל׳ אישי הניתן למי מוש
סיפרותי מגרה, ובזכות הגירוי שבמי-
מוש קנה הסיפור את ליבם של עשרות אלפי
הקוראים. אחר שצברה המחברת, קאפיטל׳
ריגשי חדש פרקה אותו במעשה מימוש סיפ־רותי״מיסחרי
נוסף ב־שידה ושידות, ואכן
קלעה גם־הפעם לטעמם של עשרות־אלפי-
הקוראים. העובדה שברקיע החמישי הדהים
ברושמו את מרבית האינטליגנציה הישר אלית
בת״הזמן היא עדות ניצחת לפרו-
בינציאליות של אינטליגנציה זו. סיבלותיה

של הילדה הקטנה, העזובית, המסו את הל בבות
ואטמו את העיניים מראות את טיב
השימוש הסיפרותי שנעשה בהם״.
ועוד כהנה וכהנה וכהנה דברים שההגדרה
״פורנוגראפיה ביקורתית״ יפה להם(מירון עצמו
לא חסך מרחל איתן גם את האשמה של ״פור נוגראפיה
גלויה או סמויה״ ,בקובעו באותה רשי מה
מחפירה כי ״הפורנוגראפיה שלה היא בעיקר
מן הסוג החצי־סמוי או המרומז״).
לא, פרוס׳ מירון, העובדה שברקיע החמישי
״הדהים ברושמו את מרבית האינטליגנציה הישראלית״
(שוב ההכללות המופרכות, שאינן ניתנות
לבדיקה, שהרי אין ״סקר מינה צמח״ או חנוך
סמית למה שמדהים את ״מרבית האינטליגנציה״
שלנו!) אינה ערות לפרובינציאליות של אותה
אינטליגנציה. אלא דווקא לרגישותה. כדרך ש היא
עדות, שאין משכנעת ממנה, לאוזניו הלא־דרוכות
של מבקר פרובינציאלי מהלך־בגרולות
המחוסר כל צנזור פנימי(בחיסרון זה אני רואה את
חסרונו העיקרי של מי שלולא זאת עשוי היה
להיות אחד החשובים בחוקרי דורו) .אכן, טוב היה
עושה, לא כי, טוב מאוד היה עושה, אילו הסתפק
בשיפוטיו ובהערכותיו במה שכבר ״נתגלה״ בידי
אחרים, ואילו את מלאכת ״עשיית הסדר״ בסיפ־רות
העברית היה מותיר בידי אחרים, רגישים
ואניני־טעם ממנו.
הרי הוא עצמו כותב על הביקורת, שעליה
לדעת ״מה הם, אברים מתים׳ ומה חי ומתנועע
בסיפרות 18.2.80 ומי שאינו יודע לא זה ולא
זה — מוטב שיניח את ״איזמל המנתחים״ ,כדב ריו,
בידי אחרים.

ועיי לא סיימניי

מישל חדאד
קול רגשו רגלי
נתבלבלו נשימותי
איני נאבק עוד באיש
אך קולי עדין עמדי
לצרוח בפני העריץ
שירתע.

מערבית: ראובן שניר
הערת המתרגם: השיר לקוח מתוך
הקובץ ארצפת אל־חריה (-מדרכות
החירות, שפרעם ) 1984 של המשורר
הנצרתי מישל אי סכנדר חדאד (נולד
,)1919 המשורר, שבע מאבקים
ואכזבות, אינו מו כן גם לאחר שתש
כוחו הגופני, לכוף את רא שו בפני
העושק וכוחות הרשע. כמשורר
שמלאכתו מילים, הו א׳ מו סיף לעמוד
אם גם בקולו בלבד, מול כוחות
החשיכה והשינאה.

(על תקן של מוטו) לתנועת ״המיזרח אל השלום״,
שאותה ייסרתי ברוב נשיותי המשוררית.

נתן זד

תנובה

שלי אלקיים,

ירושלים

אמנות

״בדבריו על שיריה של אלקיים (כותב צמרת
על שיינפלד) מתגנבים בגלוי חיזוקים עצמיים
של שיינפלד״ (תרבוטק ,״תפילה של אברך״

צמרת. בדומה לחז״ל, יודע כי :״הפוסל במומו
פוסל״ .צמרת, יבל׳׳א, יורע אפילו יותר. יוצר
נורמה חדשה בביקורת הפואטית. לאמור :״המ שבח
בבריאותו משבח״.
צמרת מעיד על עצמו (בביקורת שכתב על
שיינפלח לא פחות ממה ששיינפלד מעיד על
עצמו (בביקורת שכתב עליי) ,ולא יותר ממה
שאני מעידה על עצמי(במה שאני כותבת כרגע).
וכבר כתבתי את זה בספר שהוא מושא הביקורת
הנידונה: מתוך שירת הארכיטקט, זמורה ביתן,
:)87״כל־טוב / ,כל כותב את עצמו״(״אמנה״,

ועוד ממהר צמרת להקפיד בכבוד המשוררות
האחרות, כאילו אין מספיק חמצן לכולן. שמא,
חו״ש, תאמר מילת ביקורת טובה על משוררת
אחת ותשכיח את ״שאר״ המשוררות. ובתוך כך
הוא מעלה את דרגת הנשיות הפואטית שלי ומ ניח
אותה על המיגרש החברתי של ״המשוררות״,
ולאו דווקא על מיגרש ״המשוררים״ ,עליו, כי דוע,
משחקים שיינפלד וצמרת גם יחד.
ולעניין הדברים ששיינפלד כתב עליי :״אם
יש משהו לו נצטרכה השירה העברית, ולא רק
השירה העברית, הריהו בדיוק שירה כזו —
...שירה שהיא תפילה״ .תנוח־נא דעת צמרת. מע תה
ועד עולם. בספר מתוך שירת הארכי טקט
יש שיר אחד לפחות שאינו תפילה, אלא נלקח

ב?,זבו! איש,
לזמן קולקטיב,
( 4אמני בגלריית הקיבוץ)
רפי לביא מציג עבודות על דיקט. ציורים עם
תצלומים מודבקים, כתב־יד רישומי של יד ממש
וכיתוב של מכונת־דפוס. עבודותיו מעוררות שוב
את השאלה היל׳׳גית הישנה :״למי אני עמל?״
ושאלות אחרות, כמו: מה אנו יוצרים פה —
תרבות מקומית או בינלאומית? מניין אנו שואבים
את מקורותינו? לאן מועדות פנינו התרבותיות?
— נא לעבוד יותר עם ה״ראש״.
גרשוני מציג שוב עבודות מהסוג המופשט
האכספרסיבי, מלוות בכתב־ידו — הפעם בפסו קים
מתוך קוהלת. העצבנות העולה מדרך העי סוק
בצורות אורגאניות ארכיטיפליות מצביעה
על מצבנו התרבותי העכשווי יותר מאשר על
ניתוח חברתי אובייקטיבי של דמותנו.
דגנית ברסט מציגה עבודות בשחור, אפור ול בן.
דימויים גיאומטריים, אדם או גל מסומלים
בתוך, או צפים על פני דגמים החוזרים •על עצמם
או משתנים לחלוטין. בעבודותיה מודגש הצד
החזותי ההכרתי או תפיסתי.
נורית דויד מציגה שתי עבודות על נייר,
כשהאחת מהן חתוכה בצורה כמעט סגלגלה
(אובאלית) .דמות אשה, שדה פתוח, אמת־מים,
סכימה של כף־רגל. אר
הפעם יש משהו במזיגה
של מרכיבי העבודה ש הוא
רופף והססני.
גם אצל דויד גם אצל
ברסט חסרות העבודות
את אמת־המידה הנכונה;
היעדרה פוגם בשלמות
העבודות או בכללותן.
בעבודות של לביא וגר־שוני,
לעומת זאת, ניתן
למצוא אותה מזיגה נדי רה
בין זמן אישי לזמן
קולקטיבי או קיבוצי,
אותו ״מימד־זמן״ הנע
מעבר לזה הדיקדוקי וה־תחבירי
בן זמננו, מעבר

רפי לביא, ציור

לתוכן מילולי כלשהו.
תחושה שרק סימן, קו,
כתם צבע והמיפגשים
ביניהם יכולים לעוררה.
אין לי מכשיר למדוד
את מהירותו.

נעמי הר־ירוק 11

4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4 4

. 5.ג 4.4 4.י י

7 /1ן ו

_ ״שמן זה לא מגעילן״
(המשך מעמוד ) 29
לילה תקופה מסויימת, חוזרים אחר־כך
לזלול במרץ מוגבר.
״לא שווה לי לסבול כל־כך כדי ל היראות
טוב יותר. ברור שהייתי רוצה
להיות רזה יותר. הרבה פעמים יש לי
פנטאזיות שאני קמה בבוקר רזה. אולי
בעצם יותר כדאי לי לפנטז שאופנת
,שמן זה יפה׳ תחזור, אז בכלל יגיע ה קץ
לצרותיי,״ היא צוחקת, ומייד מו סיפה;
״אני יודעת שהאופנה הזאת לא
תחזור. מה שאני באמת רוצה זה שלא
יתייחסו אל אנשים שמנים כאל אנשים
דוחים.
״שמן זה לא מגעיל, למרות שככה
החברה מתייחסת אליהם. אני מכירה
אנשים דוחים שהם רזים וחטובים.״

^ ג 0 #ן הווו 0 5הז ה

מאוזן:
) 1המזכיר שהיה, לא היה ולא
נברא (:)3
)3רפורטר קבוע לעניני דת
(בהשראת ״לשון ברוטב״ מא,ת
יעקב פרוינד 6,3
)9נוגע בעדנה (;)4
) 10 בצלו של ישו (;)4

פתרה תשבצ 1פ!
25 99

) 13 ביה״ח כלו על טהרת הדת

) 14 אורסון רוקד בקצב אנגלי

) 15 לבי לחתול העומד בפני
פסק־דין מות מפני שהביא
תבן לעפרים (;)5,3
) 17 מוכרת וזרה בלוכסמבורג
וליכטנשטיין (;)4
) 18 הצעיר חוזר בו במלים (;)4
)20 נשאר ללא כסוי למרות כל
המאמצים (;)5,3
)22 נשמה גדולה לפני הרון־א־ר
שיד(5מ);
)24 נתן במידה ובטקט (;)3
)25 יש לגבי עד שהעלים את
הירוקים (;)4
)26 הסופר קשור בכת (;)4
)28 ההוראה לשחרור הגיעה
בקצב מזורז (:)3,4
)29 אברמוביץ כמנה אחרונה (.)3

)5אורית במגן״דוד אדם בתורה

כוכב

)6האיש הוא
באנגליה (;)6
) 7יפול עוד לפני ימות המשיח,
כך שמענו (;)4
)8ירימוני באצבע (;)5
)9בלבנון, כך שמענו, חסר מן
המתוק הזה(4,3ח);
) 11 הסרוב בא מכל העברים (;)2
) 12 נורה שהעלה ק. צטניק
(1 )6.3
) 16 כמו אצל בליני, נפל״ם יורה
בהתאם לתקן (;)5,3
) 19 כמעט כל אנשי הקרתא
בעניני דת (;)4,2
)21 הכל בגלל תנועה לא יפה

)22 גנב לולבים שקמלו (;)4
)23 השם בעליונים ובתחתונים

בעירו

)24 העוף נשמע מאד אקטואלי

מאונך:

)2שעה שהכסף בירידה (;)3
)4מסייע בכמות (:)4

)28 ענין ההתנגדות עולה ויורד

— אביגיל ינאי —

איתן עמיחי

^ 10888

הדברת נויי ק־נז״ ^י ^
שמחים והדברת תי קני ם(נ׳ן קי ם י ן
.תולעי עץ, חרקי ספרים ובגרים,

י עירפול מיוחד לארועים למניעת
יתושים וחרקים מעופפים.
£ 5 3 1רמת-נן חד מודיעין ,18ת.ד.

•2272 סל 790114-5-6.

בשחייה ו 1ל בריאותו ורבועוו

לפחות להשתזף

ן יאת מספרת שהרבה פעמים
/שואלים אותה אם היא לא מתב יישת
ללכת לים כשהיא לבושה בבגדים
החושף את גופה.
״מה פיתאום שאתבייש? אני לא אמ נע
מעצמי את תענוגות־החיים בגלל זה
שאני שמנה. אני יודעת שאני לא נר אית
בבגד־ים כמו דוגמנית־צמרת. אז
מה? אם יש אנשים שמצחיק אותם
לראות שמנה בבגד־ים, שיסובבו את
הפנים ולא יסתכלו. בעצם, שלא יסובבו
את הפנים. שיצחקו!״
ליאת גם מספרת שלא־פעם היא
סופגת הערות מעליבות מאנשים בחוף:
״כשמנסים להעליב אותי, אני תמיד
מחזירה. פעם נער אחד אמר לחבר שלו
בקול, :תראה את השמנה הזאת!׳ מייד
עניתי לו: מה יש, אני אוכלת על חשבון
אבא שלך? הוא כמובן השתתק מייד.
״אני מכירה נערות שמנות שמת ביישות
להיראות בבגד־ים. פעם הייתי
בקייטנה בקיבוץ. כשהלכנו לבריכה,

לי הפסיכולוגית של בית־הספר. אומ רים
שיש לי על הכתפיים הרבה מקום
לבכות״.
כיום, עם התפתחות הרפואה, התוס־פו
שיטות רבות להורדה במישקל.
״פעם ניסיתי דיאטה בעזרת מחטים
סיניים. באותה תקופה קרה האסון ב־צומת־הבונים.
אני למדתי באותו בית״
הספר, ולקחתי את העניין נורא קשה,
אז הפסקתי את הדיאטה.
״על ניתוח לקיצור הקיבה אני לא
חושבת, זה נראה לי שקר. המנתח עו שה
את הדיאטה? מי שבאמת רוצה לרזות
שיעשה את זה לבד, בעזרת כוח״
רצון. שמעתי גם שניתוח כזה יכול
לגרום לסיבוכים.״
בחודשים האחרונים השתתפה ליאת
בקבוצה טיפולית ראשונה מסוגה בא רץ.
בקבוצה נפגשו בני־נוער שמנים
עם פסיכולוגים ותזונאיות. הם סיפרו
על בעיות חברתיות שבהן הם נתקלים.
בתחילת כל פגישה היו הנערים נשקלים,
כדי לעקוב אחרי שינויים במיש־-
קל כתוצאה מהטיפול הקבוצתי.
״פייר? בכלל לא ירדתי במישקל כ תוצאה
מהקבוצה. הלכתי לקבוצה כי
אבא נורא ביקש ממני. מבחינה חברתית,
מאוד נהניתי בקבוצה. לנוער שמן
יש המון נושאי שיחה משותפים, שאנשים
רזים לא מתעניינים בהם.״
בשעות־הפנאי ליאת מנגנת ושרה,
אבל האהבה הגדולה ביותר שלה היא
המשחק. היא משחקת בקבוצת־תיאט־רון
של נוער מקומי.
״כן. תמיד אני מקבלת את תפקיד
השמנה. זה לא מעליב אותי. אני יודעת
שאם אשחק בתפקיד הרזה והחתיכה,
זה ייראה מגוחך״.
כשמדברים איתה, אי־אפשר להתע לם
מעובדת היותה בתו של ראש עיר יית
פתח־תיקווה .״זה נורא להיות בתו
של איש־ציבור,״ היא אומרת .״אנשים
בעיר מאשימים אותי בהחלטות של

החברס של אומרים.. :אם תחי, תה״
המסית של בית־הסבה״ הם חושבים
שאם חצים, אנ שו לחות מ״ד
מייד הורדתי את הבגדים ורצתי למיס.
היתה שם עוד ילדה שמנה, שישבה
בצד ולא הורידה את הבגדים. זה נמשך
ככה כמה ימים, עד שניגשתי אליה
ואמרתי לה: תראי, אם כל־כך מפריע
לך שאת שמנה, תעשי דיאטה. חוץ מ זה,
שאני ממש לא מבינה אותך. ממה
את מתביישת? הרי כולנו יודעים מה
הגודל של הגוף שלד...״
״מצד שני, יש שמנות שלא מודעות
לכך או שהן מודעות, אבל מנסות להת עלם
מכך. גם בהן אני מזלזלת. כשאני
רואה שמנה בחצאית מיני, ומתוך הח צאית
מבצבצות זוג רגליים שמנמנות,
אני ממש מרחמת עליה. כל אחד צריך
לדעת מה המיגבלות שלו, ולהתנהג
בהתאם״.
בעיה נוספת של שמנים, מנסיונה
של ליאת :״בעיית הספורט. קשה להת־נוענע
בקלילות עם עשרות קלוגרמים
עודפים. בשעורי־התעמלות המורה מ בקשת
הרבה פעמים שאעשה תרגילים
שאני לא יכולה לעשות. בכל פעם שזה
קורה, אני אומרת לה: אין לך תרגיל
להפעלת הלסת? בספורט הזה אני הכי

כשהיא מרצינה, שוב היא מהרהרת
בקול :״לפעמים אני פוחדת להיות רזה.
התרגלתי לחיות ככה, כמו שאני, ואולי
אם ארזה אצטרך להשתנות. במה? למ של
אצטרך להיות עדינה יותר, נשית
יותר. היום אני לא יודעת מה זה להיות
נשית. נו, טוב בטח גם בזה יש כיף.״

כלב
? ״ י גגד רב
^ מרות הסבל ושאר החסרונות,
/יש גם יתרונות מסויימים לשמ נים
.״מכיוון שאני נראית כל־כך גדו לה,
אני מקרינה סמכותיות. כולם ב־בית־הספר
יודעים שהם יכולים לבוא
ולספר לי על הבעיות שלהם. קוראים

אבא. צועקים לי ברחוב, :היי, למה המי־סים
יקרים?׳ מה, הם פסיכים האנשים
האלה? הם חושבים שאני משתתפת עם
אבא בהחלטות?״
השיא היה, כמובן, בהפגנות־השבת.
״אני אף פעם לא אסלח לדתיים. בג ללם
נהרסו לי שנתיים תמימות. שנ תיים
חייתי בפחד מתמיד. תקופות ארוכות
הצמידו לי שומר, בגלל האיו מים.
לא היתה לי פרטיות, ואפילו להת נשק
עם חבר שלי לא יכולתי, כי ה שומר
הסתכל,
״היו מתקשרים אליי הביתה ושואלים,
:ליאת הזונה נמצאת? רוצה אותה
הסרסור שלה׳.
״המון פעמים העירו אותנו באמצע
הלילה, בהודעה שיש בבית פצצה.
״פעם אחת הלכתי ברחוב, וקבוצת
ילדים קטנים זרקה עליי אבנים. רדפ תי
אחריהם ונתתי להם מכות כאלה,
שילמדו לקח.
״את הרב סלומון, הרב הראשי של
פתח־תיקווה, אני מתעבת. בין שאר־ה־צרות
שהוא גרם לנו: הוא היה מגיע כל
יום שישי לבית שלנו עם עדת־חסידיו
ודורש לראות את אבא. כשאבא לא היה
בבית, הייתי עומדת חסרת״אונים בפתח
ולא ידעתי מה לעשות. פעם איימתי
עליו שאשסה בו את הכלב שלי אם הוא
לא יסתלק. זה באמת עזר״.
מלבד הדתיים הממוסדים, הטרידו
את אביה גם ביריוני כהנא. בגלל
סטירת־לחי שהפליק האב לאחד
הבריונים, נגזר עליו השבוע קנס של
2,500ש״ח.
ובחזרה לעניין המימדים :״עוד מעט
החופש הגדול. אני מתכננת לעבוד ב חופש
חזק־חזק על המישקל שלי. כש אגיע
לבית־הספר בתחילת השנה הבאה
אני רוצה שכולם ישאלו — ,ליאת מה
קרה. איך רזית כל־כך?׳
״בינתיים זה רק תכנון. הלוואי שזה
יהיה באמת!״

העולם הזה 2601

לאהבה. היא חייבת לכל הפחות להעמיד
פנים שהיא מאוהבת, לפני שתסגור
מאחוריה את דלת חדר״המיטות. כל גבר
בחייה יצטרך להבין זאת.
אולם למרות עיניה הגדולות והדומעות,
הנראות כל״כך מלאות אהבה, ברגע שהצד
שלו במיטה התקרר -תסתיים גם
העמדת״הפנים שלה. אין טעם לנסות
ולגרום לה להבין את העובדות הפשוטות
כפי שהן. היא פשוט לא תסכים לקבלן. ככה
היא, ואין טעם לנסות לשנותה.
בדומה לגבר בן מזל סרטן, כך גם היא
אינה אוהבת סטיות. נסיונות ללחוץ עליה
מבחינה מינית, ביחוד במקומות ציבוריים
כמו קולנוע, ישאירו את המחזר הנמרץ לבדו
מול המסך.
היא מעדיפה מקום בטוח, סגור ופרטי, כי
היא אינה מרגישה די מוגנת במקום פומבי.
המקום הטוב ביותר זו המיטה שלה.
מרים בנימיו׳

מזל החודש:

ח המין
והסוטנים

לסרטנית דמיון פרוע. אם ינהגו בה נכונה
במשך זמן־מה, היא עשויה לקבל את
הדברים כשהיא מונחית על״ידי אמונתה
שהאהבה היא המניע.
• חיי המין של1
בשביל הסרטנית להתנשק כל הזמן זה
בכל הקשור במין, הגבר במזל סרטן אינו
חצי תענוג. האהבה היא הכל בשבילה. אם
דומה בהתנהגותו למזלות־המים האחרים
הגבר משדר לה שהמין חשוב לו יותר, היא
(דגים ועקרב) .זה לא אומר שהוא אינו מיני
לא תראה שזה מפריע לה, אך תוך זמן קצר
או שהמין אינו חשוב לו. לעיתים קרובות
יימצאו לה אלף תירוצים מדוע לא לחדש
הוא תמים בגישתו לנשים. תבוסה וסירוב
את המיפגש. וכעבור זמן קצר אפשר יהיה
משמשים לו אתגר להצליח להשיג את
לראות אותה עם מישהו אחר.
הבלתי־אפשרי ולהתגבר על אתגרים.
היא זקוקה להמון פינוק, וצריך לתת לה
פעמים רבות הוא נוחל תבוסה עוד לפני
הרגשה של ביטחון והגנה. בין זרועות חזקות
שהתחיל בנסיונות הכיבוש. הוא נאלץ
וגבריות, תהיה הסרטנית מאושרת.
באמונה שיש שני סוגי נשים: אותן
לידי ביטוי גם בהתנהגותו המינית, אולם
לפנות לכיוון היציאה עוד לפני שהספיק
בני הזוג שלה הם לעיתים קרובות מוזרים
המתאימות לנישואין ואותן המתאימות
אם בת־זוגו אינה מוכנה לשתף פעולה הוא
להיכנס פנימה.
ומשונים, לעיתים זה מתבטא במשיכתה
להרפתקות־אהבים.
יסתפק בהזיות ומחשבות דמיוניות ומוזרות
כשהאשה אינה עונה לציפיות שלו הוא
לגבר שגילו רחוק מגילה, לרוב מבוגר מאוד,
ככל שהוא מאהב מנוסה, הוא יצפה ממנר
על איך היה יכול להיות.
ממהר להתפכח, הוא חש בדיוק מה לא
או לחילופין כמעט ילד -תלוי אם היא
לגלות עניין בכל דבר שהוא מתכוון ללמדה
מתאים לו, גם אם לא תמיד הוא מוצא את
הוא לעולם לא יאלץ את חברתו או אשתו
שייכת לטיפוס המחפשת אבא, או לזו
ואינו מוכן לכך שהיא תיעלב אם יאמר לו
זו שכן תתאים לו. אסור לשכוח שהוא
המחפשת בן. אך קשרים מסוג זה מאוד
לנהוג שלא כרצונה.
מהן התגובות הרצויות.
רומאנטי, רגיש ורגשני, עדין, אדיב ומתחשב
כשמגלים מה יש מתחת לשריונו
נפוצים כשמדובר במזל סרטן.
מה שאסור לה לעשות בשום אופן זו
במאהב וגם בסתם י די ד.
הספרטני, אפשר להזדעזע ולהיות נדהמים,
מצבי־הרוח שלה באים לידי ביטוי בכל
לומר לו שהיא כבר התנסתה במשהו קודב
אשה שתנסה לגרור אותו למיטתה לא
אבל אם מישהי הצליחה לעורר את אמונו,
תחום בחיים, כך שגם בנושא המין ברור
לכן. הוא רוצה להאמין שהוא פותח לפניו
תצליח בכך, הוא יעדיף להתחבא מתחת
הוא ישתף אותה במחשבותיו וכמיהותיו,
שתהיה מושפעת. לעיתים היא נתפסת
עולם רחב ונפלא. אם יחשוב לרגע שאיננ
למיטה, וזאת משום שהוא אינו דוגל
וזאת רק לאחר זמן רב, כשיהיה בטוח בה
למצב־רוח מוזר, שבו היא מוכנה למסור את
מלמד ומחנך אותה, יחזור ויסתגר בקונכיו
בשיוויון בין המינים, ובהחלט מתנגד לכך
לחלוטין.
עצמה ולאבד את המציאות כולה לטובת
שלו ובהזיותיו.
שאשה תרשה לעצמה התנהגות שנחשבה
המין. אך מצב־רוח שונה יכול להציגה כאשה
הגבר במזל סרטן ינהג תמיד כגינטלמן
מושלם, וזאת כל זמן שהיא תישאר ליידי • .חיי המין שדה
דורות על דורות כהתנהגות גברית.
קרה, מרוחקת ואדישה -מה שרחוק מאוד
הדמיון הרב והפורה שבו הוא ניחן בא
מהאמת.
מבחינות רבות הוא מיושן. הוא עדיין דבק
הסרטנית מתקשה מאוד להפריד בין מין

סוס1

כל מה שקורה לכם בימים אלה אינו נראה
בלפי חוץ, ואחרים עשויים לחשוב שהבל
מתנהל כרגיל, אבל זה
לא כך. אתם מאוד
עייפים, מותשים ומתו חים.
בעבודה אתם
מתקשים לנהל את
העניינים כרגיל, ונת קלים
במיכשוליס מעצ בנים
על כל צעד ושעל.
יתכן שמישהו מעוניין
להקשות עליכם מתוך
קינאה בהצלחתכם ה־מיקצועית
אבל מעבר לכך דברים כאילו
יוצאים משליטתכם ואי אבשר לעשות דבר.

חיי החברה מאוד חשובים עכשיו. ה־ 8וה״9
בחודש אינם ימים מתאימים לעיסוקים
כאלה. מכיוון שהם יהיו
קשים ומעצבנים. אך ב־
10 וב־ 1ג בחודש תוכלו
ליהנות מהיכרויות חד שות
ומפגישות מחוד שות
עם ידידים וקרו־בים.
שהקשר עימם הת רופף.
ה־ 12 וה־ 13 אינם
מתאימים לנסיעות פ !*

גישות. שיחות. ישיבות
וראיומת חשובים. אתם
עלולים להסתבך בתאונות. וכן להסתכסך
עם אדם שהשפעתו על עתידכם קובעת.

81129

חשת

לא כל כך קל להסתדר בסביבתבם הטיב*
עית, אם בעבודה בבית או בכל עיסוק
שהוא. ההרגשה היא ש אנשים
עוצרים את הת־קדמותכם
או שמים
מיבשולים בדרככם -
אם זה לא בא מצד אנ שים
שונים אז התנאים
עצמם אינם נוחים. אין
ספק שדרושה השקעה
21 במרס ־
של מרץ רב וכוחות כדי
20ב א פריל
להתגבר על בעיות א לה.
תוכניות לנסיעה או
חופשה גוררות אתכם לוויכוחים עם בני
המישפחה. בתחום הרומנטי -התעוררות.

מצבכם הכספי ממשיך להדאיג בעיקר ב־8
וב־ 9בחודש, זוהי תופעה מעניינת בזמן
י ד האחרון -אתם מגיעים
לשיא הדאגה, ואז לפתע
באה עזרה ממקור לא
צפוי אלא שזו לרוב
מספיקה רק לזמן קצר
בלבד ועל כן המשיכו
לחסוך בהוצאות. חיי
החברה מעסיקים את כם
בימים אלה שיחות
טלפון פגישות ונסיעות
רק אלה יכולים או לי לעזור לכם לצאת ממצב הרות הקצת
פסימי ששורה עליכם בתקופה האחרונה.

ענייני עבודה וכספים הופכים לפתע להיות
במרכז התעניינותכם. בזמן האחרון קיימת
נטייה לקחת סיכונים
גדולים בשני התחומים
האלה, וזה אינו רצוי
בתקופה זו. ה״ 8וה9-
בחודש לא יהיו קלים,
אתם נוטים להסתכסך,
לריב, להעיר לאנשים
שעימם אתם עובדים
או חיים -יתכן׳שהם
ו 2ב מ אי
אינם מטפלים נכון
20 ביוני
בענייני הכספים, אבל
מריבה לא תפתור דבר. בנסיעות כדאי ש תהיו
מאוד זהירים -יש נטיה לתאונות.

אלה מביניכם שחושבים על עסקות שונות.
מכירה או קניה של חפצים יקרי ערך עלו לים
לבצע טעות מתוך
נסיה לפעול בחיפזון. ה־נטיה
לבזבז כספים אי נה
אופיינית לכם אך
סוחפת אתכם בימים
אלה -כדאי שתהיו יו תר
מזהירים כשאתם
מטפלים בכספים ובר כוש
יקר. ה־ 8וה־ 9בחו 21
ביוני ־
20 ביולי
דש ידרשו מכם להשקיע
זמן רב למשימה שבה
זה יח אינכם
יכולים לבקש עזרה מאיש
הקפידו לישון.
ליש יתיש ויעייף אתכם

התחום המיקצועי חשוב מאוד בימים אלה,
הצעות עבודה שמוצעות לכם מעוררות הת לבטויות,
אך הפעם לא
תוכלו להרשות לעצמ כם
את המותרות של
לקחת זמן ולהתלבט.
אתם עלולים להפסיד
מקום עבודה או׳ תפקיד
שיכול לבסס אתכם מ הבחינה
הכספית וכן
להוסיף לביטחונכם ה עצמי.
כישרונכם לבצע
את העבודה אינו מוטל
בספק. בל מה שצריך זה להעז לבצע את
הצעד הראשון -כלומר להחליט במהירות.

ה־ 8וה־ 9בחודש מעמידים אתכם מחדש בפ ני
בעיה כספית דורשים מכם דרישות לא
הוגנות ואתם עצמכם
נוטים להוציא על מה
שאינו הכרחי או על ד בר
מה שלעולם לא תה יו
מרוצים ממנו. כל ק ניה
השקעה או הוצאה
כספית גדולה כדאי לד חות
בשבוע. היכרויות
חדשות גורמות לכם
להתלהבות הכל עשוי
לקרות במפתיע בדרך
הפחות צפויה אבל נסיעות רחוקות וקצרות
עשויות לסבך אתכם בקלות בצרה צרורה.

מצב הרוח קצת קשה, הבריאות שלכם או
של קרובים גורמת לכם לדאגה, והאווירה
הכבדה מסביבכם ב החלט
אינה לרוחבם.
עסקות כספיות שאתם
מבצעים בימים אלה ע דיף
לעשות בשיתוף עם
אדם שעליו אתם סומ כים,
הפעם האינטו איציה
שלכם מטעה ו אילו
העצה הנבונה והנ }
1בנוב מ בר ־
בונה תבוא דווקא מ 20
בד צ מ בר
מישהו אחר, אל תת עקשו.
קבלו זאת ותיווכחו לדעת תוך שבוע
וחצי שזה נכון. נסיעה לחו״ל עולה שוב.

נדמה שאתם קצת מבולבלים, לפתע אתם
נעשים מאוד פופולאריים אנשים משבחים
את עבודתכם ובני המין
השני נמשכים-אליכם
ומעוניינים לפתוח בקש רים
חדשים, או לחדש
יחסים שנפסקו. כדאי
שתשמרו על פרופור ציות
נכונות אל תיסח־פו
אחרי הנטיה לשגות
באשליות ולהאמין ש מה
שהייתם רוצים או
את מי שהייתם רוצים
אכן יהיה שלכם. בני מזל בתולה ומאזניים
יכולים להעמיד אתכם מול מציאות קשה.

הייתם רוצים לזוז מאותו מקום שנקרא
פרשת דרכים. נראה שזמן ממושך אינכם
מוצאים את הדרך הר צויה,
ומדובר לאו דוו קא
על התחום המיק־צועי
-כמעט כל מה ש בו
אתם מטפלים בי מים
אלה גורם לכם ל התלבטויות.
היו זהי רים
בטיפולכם בענייני
20 בינו א ר -
מגורים, ורצוי שתמתינו
18ב פ ברו א ר
כשבוע לפני שתגיעו ל החלטה
סופית. אותו
הדבר לגבי התחום הרומאנטי -בקשרים
חדשים אתם מכירים טיפוסים מוזרים.

ה־ 8וה־ 9בחודש חשובים מאוד בכל הקשור
לעבודתכם גם אם אינכם מסכימים לדרכו
של הבוס לא כדאי ללא
רק שלא התווכח יצא מזה כלום אלא
שיטילו עליכם הגבלות
שאותן קשה יהיה לכם
לשאת ב־ 10 וב־ 1ג ב חודש
תוכלו ליהנות
במיפגשים חברתיים ו לזכות
בעידוד מידידים
19 בפברו אר
שיבואו להתארח אפילו

20ב מר ס
ללא הודעה מוקדמת.
בתחום הרומאנטי אתם קצת מסתבכים, לא
כדאי להתקרב אל כל מי שגר בקירבתכם.

הורוסהוס

שיוה בחוה

אריק לום הוא היווני היפה ביותר שהגיע
לארץ־הקודש, מאז שאנטיוכוס שלט בארץ.
על כך אין עוררין. די לראות את גדודי הנ שים
והנערות, ההגות סביבו במסיבות ובשפת־

ב עיו ת ב דו הגל
עורכת שבועון־הנשים לאשה, ברוריה
אביזץ־בריר, אינה רווה נחת בשנה האחרונה
מבני״מישפחתה.
אחרי הפירסומים הרבים בדבר הרומאן שמנ הל
בעלה, עורך־הדין דויד בריר, עם היש ראלית
נאווה בודינגר, המתגוררת מזה שנים

רבות בניו־יורק, שהוכחשו נמרצות על־ידי כל
הגורמים המעורבים בעניין, מוצאת עצמה
ברוריה בעיצומה של התקפה מחודשת של
שמועות, בדבר הרומאן הלוהט המתנהל בין בתה
היפה שרון לבין שחקן־הכרורגל הנשוי, אבי

כהן.

אבי כהן

שרה רו ט ש טיין ואריק לום

-מרגיע הצעיר את האם

אחרי כוכבניות מזדקנות
הים. מפחיד לשמוע עד כמה נשים מוכנות להש פיל
את עצמן כרי לבלות לילה בחברתו.
אך אריק, שברח מאירופה בגלל התדמית של
! פליי־בוי שדבקה בו, מאז הרומאן שניהל עם כמה
שחקניות־קולנוע מזדקנות, החליט לשים קץ
{ לעניין. ובתור התחלה בחר לו כחברה קבועה את
שירה רוט שטיין, פצצת־מין בת ,17 מדהימה
^ בחזותה.
הזוג היפה הזה נראה צמור־צמוד באירועים
חברתיים, ולא עוורות כל הקריצות ושליחת ההודעות
והפתקים לאריק. הבחור בן ה־ 25 החליט
ששירה היא אהבת־חייו, והציע לה לבוא לגור
עימו. בקצב כזה הם עוד יסעו לירח־דבש
במיקונוס בעוד חודשיים.

חחה, אהוד
והסניגורית

אברהם וברורי ה אבידן־בריר
שרון נוסעת לסקוטלנד י..לא״ -

הוא אלגאנטי מאוד, אירופי בהופעתו, לבוש
תמיד בחליפות־ערב, מעונב ומגונדר, ומדיף רי חות
של בשמים יוקרתיים.
הוא חזר ארצה אחרי שהות ממושכת בגרמניה,

השחקן, העוזב את הארץ לטובת נבחרת־הכדורגל
הסקוטית ס קוטלנד ריינגירס, מתק שה
להדוף את ההתקפה נגדו, ואת הטענה שהוא
נדבר להיפגש עם שרון בגלזגו, בירת סקוטלנד,
בעוד שבועיים.
באירוע חברתי נוצץ נראתה ברוריה אבירן
כשהיא משוחחת במשך שעות עם הכדורגלן
החתיך, המנסה להרגיעה ולהסביר לה שאין לו
שום מעורבות בעניין, ושהכל נובע מהשמצות
של יריבים שונים.

אחד הזוגות המיוחדים וקימעה מוזרים, המסתובב בכל האירועים והמסיבות, מורכב משני אנשים
שכל אחד שווה קטע לפני עצמו.
הגבר הוא האופנאי איב דה־מרדיקם, הקרוי פייר בפי חבריו, בן למישפחת־אצולה אוסטרית
המתגוררת לסירוגין בין ישראל לשווייץ. בבעלות המישפחה מיפעל גדול לייצור מכונות־תפירה, בשם
מרדיקס.
פייר, רווק מושבע, שפתח באחרונה קו ייצור בניו־יורק, הדאיג את ידידיו ובני־מישפחתו, שציפו

מאז שהורשעה חווה יערי ברצח מלה
מלבסקי, היא מחפשת עורכי־דין שיעזרו לה
בעירעור. אחת מעורכות־הדין, שאליהן פנתה
חווה, היא ברמלה חנוך, סניגורית צנומה וכסו־פת־שיער,
הנחשבת כפייטרית רצינית.
כרמלה חנוך קראה את החומר, שוחחה עם
חווה והישהתה את תשובתה. חווה ישבה בכלא,

נאווה שמ שוצ בי אילון
ההבדל הוא גדול

שם עסק ביחסי־ציבור ובאמרגנות. שמו צבי
אילון, והוא מתגורר בראשון־לציון. היא, לעו ברמלה
הניד

חווה יערי

-את מעדיפה את בעלי!״

וחיפשה סיבה לכך שהסניגורית אינה מגיעה
לכלא לביקור.
חשבה חווה וחשבה, עד שמצאה: הסניגורית
היא רווקה, דקת־גיזרה, והיא מעדיפה בוודאי
קשרים עם אהוד יערי, בעלה של חווה, על פני
קשרים מיקצועיים עם הרוצחת. וכך אמנם כתבה
לה חווה. במיכתב מהכלא.
לא ברור מה ענתה הסניגורית. אבל בשבוע
שעבר מינתה חווה שני סניגורים חדשים, שי עסקו
בעירעורה — שניהם גברים!

מתו, זרוקה מרושלת בהופעתה, טיפוס של ג׳ינ־סים
וטריקו, ששמה נאווה שמש, העובדת
כצלמת־עיתונות.
היא באה לצלם אירוע חברתי. הוא בא להצ טלם
באותו האירוע. הם הכירו זה את זה, וכעת
הם זוג הגורם להרבה הרמות־גבה.
הניגוד ביניהם גדול, לפחות במראה החיצוני,
אך נראה שהאהבה היא מעל לכל, ובוודאי שהיא
עיוורת.
עכשיו מחכים הכל לשמיעת מארש״החתונה.
מה שבטוח הוא שבחתונה שלהם היא לא
תצלם.

איב דה־מרדיכם עם ליאורה כהן
תוכניות חדשות א חרי חנה עדן וחנה גל און
לראותו נשוי ואב לילדים, כמצופה ממעמדו ומגילו, אך הוא המשיר בשלו ויצר קשר חברתי רומאנטי
עם השחקנית חנה עדן ועם ציפור־לילה ותיקה בשם חנה גלאון.
לפני חודשיים הכיר באירוע חברתי את העיתונאית ליאורה הכהן, גרושה ואם לשניים. השניים
מצאו שפה משותפת, ונראה שתוכניותיו של פייר לחזור לניו־יורק השתנו. הזוג המשעשע הזה עסוק
בתוכניות עתידיות משותפות.

שידור
צל״ש
מצרים ביידיש

• לאסתר סופר על שתי הכת בות
על מצבה של יהדות פולין כיום,
במיסגרת הסיררה ״על נהרות תבל״.
תחת השמאלץ המצופה, הגישה סופר
תוכנית מרתקת, ערוכה בטוב״טעם. בין
השאר גילתה בפולין טיפוסים מעניי נים,
כגון הפולניה־הנוצרית המדברת
עברית מודרנית רהוטה, בלי מיבטא זר,
ושחקני התיאטרון היידי החדש שאיש
מהם אינו יהודי.

צל׳ג
צלבנים שטוחים
• ליעקוב אחימאיר, על כתב תו
השיטחית להחריד על ממלכת־ה־צלבנים,
ביומן ליל־שבת. אחימאיר
הסתפק בדברים התפלים הרגילים,
ריאיין מומחים שחזרו על הדברים
השרופים הרגילים, ונמנע בקפדנות
מכל התייחסות רצינית לנושא העומד
לעיני כל אדם רציני העוסק בתקופה
זו: מה ההבדל ומה הדמיון בין ממלכת־הצלבנים
ומדינת־ישראל?

מאחורי המירקע
גילגולה של תגובה

ויי

ביום שבו הודיע רחבעם (״גנרי״)
זאבי לעם ישראל על רעיונו בדבר
גירוש הערבים מן הארץ (ראה עמוד
)6אספו כתבי־מבט תגובות של חברי־כנסת
ואישי־ציבור שונים על הורעה

דן סממה, כתב־הטלוויזיה בכנסת,
העביר ליעקב אחימאיר, עורך
מבט, את תגובתו של ח״כ בני שליטא.
מייד אחריו העביר אלימלך רם, הכ תב
הפרלמנטרי של הטלוויזיה, את
תגובתו של הח״כ הדרוזי של הליכוד
אמאל נאצר־אל־דין. אחימאיר אמר
לרם שיש לו כבר תגובה אחת של איש־ליכוד.
רם הסביר שתגובתו של ח״כ
ערבי מהליכוד מעניינת יותר מתגובתו
של שליטא. אחימאיר הסכים.
משיקולי עריכה שונים לא שודרה
במבט אף תגובה אחת. אחימאיר הח ליט
להעביר את כל הקטע לחדשות־הלילה.
ואז החליט מנשה רז, עורך
חדשות־הלילה, לשדר את תגובתו של
שליטא, ולא את זו של נאצר־אל־דין.

נושא הכתבה הורשע
דני אמיצי, שהיה נושא לכתבת־תחקיר
של כלבוטק, הורשע השבוע
בבית־המישפט בעבירה של סרסרות
לזנות.
לפני חודשים אחדים שודרה
בכלבוטק כתבה, שצולמה במצלמה
נסתרת. התחקיר התחיל בעיקבות
מודעות שפורסמו בעיתונות, ושבהן
נדרשו בחורות לעבודה מעניינת, גם
בחו״ל.
צוות כלבו ט ק שלח לאמיצי פתיון,
צ ביד ויצמן, המזכירה הנאה של
התוכנית. היא הציגה את עצמה כמחפ שת
עבודה העונה על המודעה שלו.

בשיחה איתו הציע אמיצי לוויצמן
הצעות מגונות שונות, הכוללות ליווי
משולב לאנשי־עסקים. מייד עם שידור
הכתבה נעצר האיש, וכל מיסמכיו
הוחרמו.
גם הכתבה וגם צביה היו עדים
במישפט.
גזר־דינו של אמיצי נדחה למועד
מאוחר יותר.

המפיק התפטר
יוסי משולם, המפיק המוכשר של
׳ התוכנית ממני, הודיע ביום השישי ל חיים
יבין, מנהל הטלוויזיה, על הת פטרותו.
ההתפטרות
היתה שיאו של ויכוח
שמתנהל בזמן האחרון בין חטיבת־ה־תוכניות
לחטיבת־החדשות בטלוויזיה.
לדעת בכירים בחטיבת־התוכניות,
ביניהם יוסי צמח, מנהל־החטיבה
וסגן מנהל הטלוויזיה, רפי גינת,
מנהל מחלקת-הבידור, אהרון גו לו־פינגר,
מפיק סיבה למסיבה ויוסי
משולם, מפיק ממני, נותן יבין עדיפות
ברורה לחדשות בעניינים שונים.
לדוגמה: חטיבת־החדשות מקבלת
בממוצע 18 ציוותי־צילום ביום, המיו עדים
לכל התוכניות הקשורות לחד שות(
.בין השאר: מבט, חדשות־הלילה,
יו מן ליל־שבת ועוד) לעומת
זאת מקבלת חטיבת־התוכניות רק
ארבעה ציוותי־צילום ביום.
השיא היה כשנודע שביומן בליל־השבת
האחרון עומדים לשדר כתבה
וראיון עם הזמרת יהודית רביץ לכבוד
הופעת תקליטה החדש. אנשי־התוכ־ניות
הודיעו ליבין שזה נושא מובהק
הנוגע לחטיבה שלהם ושאין לו שום
קשר לחדשות. צוות ההפקה של התוכ נית
ממני אף סיכם כבר עם האמרגנית
של רביץ, טמירה ירדני, שרביץ תופיע
בתוכנית של מני פאר באחד מלי־לות־השבת
הקרובים.
מובן שהפניה אל רביץ מאנשי
היומן היתה מפתה יותר, ורביץ, כמו כל
אמן אחר, העדיפה להופיע בכתבת־דיו־קן
ביומן מאשר כעוד אמן־אורח בתוכ־נית־בידור.
אנשי־התוכניות
הודיעו ליבין שד בר
כזה לא ייעשה, ויוסי משולם אף
הרחיק לכת והודיע שאם כתבה כזאת
תשודר, הוא יתפטר.
יבין הסביר שאילו היתה לו כתבה
חליפית קלה לסיים בה את היומן, לא
היה משדר את הכתבה על יהודית ר־ביץ.

מאחורי
המיקרופון
לא שימשן פרס
מאז מונה יצחק אלון כמנהל מח־לקת־האומר
של קול־ישראל, הכניס
כמה שינויים מרעננים בלוח־המישד־רים,
בעיקר של רשת־אלף.
בין שאר השינויים משודרת בכל
יום, ב־ 12 בצהריים, התוכנית מעורב
ים־תיכוני, שאותה מגישים בכל יום
שני זמרים, או אמני־בידור. בין השאר:

מרגלית צנעני, חופני כהן,
נימים גרמה, אביהו מדינה,

משה גיאת, אכנר דן ואחרים.
שינוי נוסף שהכניס אלון הוא ימי־עיון
על נושאים שונים, הקשורים בח טיבה.
לפני
שבועיים נערך יום־עיון של
הצוות המגיש את מעורב־יס־תיכוני.
באותו היום נדונו שאלות ובעיות שונות,
שהתעוררו אחרי שלושה חודשים
מאז יצאה התוכנית לאוויר.
אחת השאלות נגעה לנושאים פולי טיים
בתוכניות. המגישים מזמינים מרי
פעם אורחים לאולפן ומראיינים אותם.
מרגלית צנעני וחופני כהן אמרו לני־סים
גרמה שהכל יודעים ששימעון פרס
הוא חבר שלו, ואם הוא מביא אותו ל אולפן,
שלא ידבר איתו על פוליטיקה.
״לנושאים פוליטיים ״,אמרו לו ,״יש ל פרס
כל הרשתות והתוכניות האחרות״.

מודעי נתן פרס
האזכרה להראלה מודעי, בתם
של יצחק ומיכל מודעי, שנהרגה לפני
תשע שנים בתאונת־דרכים, נשאה הש נה
אופי שונה.
הראלה שירתה כחיילת בגלי־צה״ל.
בתחילת דרכה היתה מזכירתו של
צביקה שפירא, כשזה היה מפקד
התחנה, אחר־כך עברה לתפקידי ערי כה
והפקה. היא נשארה בתחנה גם אח רי
שהשתחררה מצה״ל.
באזכרה להראלה, שנערכה בשנה
שעברה, הכריז נחמן שי, מפקד גל״ץ.
כי השנה ינתן פרס על שמה לעובדי־התחנה
ולתוכניות בולטות בתחנה. את
רוב הכסף לפרס תרמה מישפחת מודעי
עצמה.
האזכרה נערכה ביום החמישי שעבר
בסיפריית בי ת־אריאלה בתל־אביב,
והפרסים חולקו לפי שתי קטגוריות.
הקטגוריה הראשונה עסקה בסדרות
של תוכניות, וזכו בה שתי תוכניות
במשותף: ערב־טוב־ישראל, שהעורך
הראשי שלה הוא אורי פז ושמגישים
אותה דן שילון, יעל דן וגוני 0־
כיר. התוכנית השניה שעה קלה על
כלכלה, שאותה מגישים שמואל
(״אוקוו״ו נחושתן ואכרהם טל.
במקום השני בפרס זה זכתה תוכ ניתו
היומית של אכשלום קור ב או פן
מילולי שבה הוא מנתח עניינים
בלשון העברית.
הקטגוריה השניה היא פרס לתוכ ניות
מיוחדות. במקום הראשון זכתה
דליה עופר על תוכנית אחרי־ה־מילחמה,
תוכנית מיוחדת ליום־השו־אה,
שבה הופיעו יהודח פוליקר וי־עקם
גילעד, כשכל אחד מהם סיפר
על מישפחתו בשואה, בשילוב שירים
שונים.
במקום השני בקטגוריה זו זכתה
ציפי גון־גרום על תוכניתה אוסנת
מחפשת בית, שסיפרה על ילדה מוגבלת,
המחפשת מישפחה אומנת.
המחלקה הטכנית של גלי־צה״ל
זכתה באותו הערב בציון־לשבח על
מיבצעים מיוחדים.

רבין ביקש מחליף
יצחק רבין, שר־הביטחון, היה צריך
להיות האורח הפותח בסידרת־תוכניות

רא וצו
בניס
ה־ 1ביולי התקרב ובישר מלאות
שנתיים לתוכנית הכלכלית. משה גי סים,
שר־האוצר, שהביט בלוודהשנה
שלו, תהה מדוע אינו מוזמן לכלי־וד
תיקשורת האלקטרוניים כדי לדבר על
התוכנית הכלכלית. הוא ביקש ממי שהו
בלישכתו לנסות ולסדר לו ראיון
על נושא זה.
איש־אמונו ניסה לפנות לטלוויזיה
בהצעה לראיין את ניסיס. בטלוויזיה
הודיעו לו שאין כל עניין לראיין רק
את ניסים. ואכן, לכתבה במב ט שני,
שעסקה בתוכנית הכלכלית, בחח
אנשי־הטלוויזיה לראיין דווקא את יצחק
מודעי, שר־האוצר הקודם.
עוזרו של ניסים לא התייאש ופנה
לקול־ישראל. גם שם לא התלהבו הכתבים
הכלכליים מן ההצעה המפתה
לראיין את ניסים.
לא נותר לעוזר הנאמן אלא לפנות
לתחנה הצבאית, גלי־צה־ל. הוא טילפן
למישרדי התחנה ביפו, ואחרי בירור עם
הדוכנה הכלכלית, הודיעו אנשי גל־ץ
לעוזרו של ניסים כי הם מוכנים לראיין
את שר״האוצר, וכי יראיין אותו י רון
חדשה, המשודרת החל ביום הראשון
בערב בגלי־צה״ל. התוכניות, המשוח
רות בכל יום ב־ 7בערב, הן קו־פתוח
למאזינים הרוצים להעלות שאלות לק ראת
גיוסם.
רבץ היה צריך לפתוח את סידרת
המישדרים המיוחדים ודן שומרון, הר־מטכ״ל,
היה צריך לסיימה בעוד ש בר
עיים.
ביום הראשון בבוקר הודיעו אנשי
לישכתו של רבין כי הוא עייף אחרי
נסיעתו לארצות־הברית, וביקשו להח ליף
את יום־השידורים עם הרמטכ״ל.
כך פתח שומרון את הסידרה בהופעה
משודרת בפני תלמידי־תיכון, ורבין י־סיימה
בפגישה עם מתגייסים חדשים
בבקו״ם(בסיס קליטה ומיון).
במשך השבועיים הקרובים יתארח
בכל ערב קצין בכיר אחר באולפן גלי־צה־ל
ויענה לשאלות המאזינים העומ דים
לפני גיוס.
השנה יש חידוש, לעומת השנה ש עברה:
אחד המישדרים יוקדש באופן
מיוחד לשאלות הוריהם של המתגיי סים
הצעירים, ובפגישה איתם יהיה גם
קצין־רפואה־ראשי.

בתוככי הרשות
אץ חזק !אץ ועד
בתרגיל פרלמנטרי הצליח ח״כ
הליכוד מיכאל (״מיקי״) איתן לדחות
את סיכומי ועדת־החינוך של הכנסת,
שדנה ביום השני בחוק רשות־השי־דור.
החוק
עבר בכנסת בקריאה ראשונה,
והועבר לוועדה לפני הקריאה השניה
והשלישית. הוועדה היתד, אמורה לס יים
את דיוניה ביום השני, ולהעביר את
החוק למליאה.

שר גיסים
רק ערב חדש
קילס, הכתב הכלכלי של התחנה
בירושלים.
כששמע קולס על המשימה שהוטלה
עליו, הטיל עליה וטו וסירב למל את
הוא כעס על עוזחהשר שפנה לג־ל־ץ
מאחורי גבו.
רק אנשי ערב חדש נעתרו וריאיינו
את גיסים על התוכנית הכלכלית, במי
לאות לה שנתיים.

הדיון בוועדה נמשך שלוש שעות,
ובסופן הודיע איתן כי סיעת־הליכוד
מתכוונת לדון בחוק ביום השלישי ב ערב
וביקש, לכן, לדחות את הדיון בוו עדה
עד לשבוע הבא.
לפי נוהל הקיים בכנסת צריכה
הוועדה לקבל בקשה כזאת של אחד
מחבריה, בנימוק של התייעצות סיע תית.
אנשי־המערך
בוועדה טענו שזה
תרגיל פיליבסטר, שנועד לסחוב את
הזמן.
בסוף חודש יוני הסתיימה כהונתו
המוארכת של הוועד־המנהל של הרשו
ת והחל ב־ 1ביולי משמשת מליאת
הרשות כוועד־מנהל.
יחסי־הכוחות במליאה מתחלקים כך
שלליכוד ולגרוריו יש רוב ברור 23 :
חברים, מול 8חברי המערך וגרוריו.
כשהמצב כל־כך ברור, מעדיף הליכוד
לדחות את קבלת החוק החדש כמה
שיותר. גם אנשי המפד״ל אינם ששים
להמריץ את ההחלטות, מכיוון שמיכה
ינון, יו״ר הרשות, ממשיך לכהן בתפ קידו,
והוא איש מפד״ל.
יצחק נבוז, שר־החינוך והשר הממו נה
על רשות־השידור, הודיע שיש בי דיו
הסכם חתום בין הליכוד למערך,
שלפיו יהיו בווער־המנהל החדש 13
חברית חמישה חברי ליכוד וגרוריו,
חמישה חברי מערך וגרוריו, חבר אחד
מהמפד׳ל, כ שי דר הוועד יהיה איש־מערך.
הסכם זה, אמר נבון, נחתם על
דעתו של יצחק שמיר, ראש־הממשלה,
ואותו לא יוכל הליכוד להפר.
במערך תאים את ההסכם כמיבחן
כוונות של הליכוד, ומקווים שהנושא
יסתיים בתוך שבועיים.

ענ ת סדמסטי ₪

לישכת הפירסומאים
באסיפה הראשונה המסננת של לישכת הפירסומאיס
בישראל, בה השתתפו למעלה פד 50 נציגי מישרדי־פירסום, מונה
הוועד המנהל הראשון של הלישכה: ישראל ארד, ערי וליש, יואב
חביב, אלי לוי, אדי מור, נפתלי מי־טל ורון סייג.
כשלב ראשון בדעת הלישכה לתום מערכת פעילויות
בנושאים שונים במיגזר הציבורי והפרטי על בסיס רעיונות
תיקשורתיים חדשים, לדאוג למאגרי־מידע מקצועיים וכלכליים
לחברי הלישכה ולתעריף מנחה לחברים.
הוחלט על אישור תקנון הלישכד״ שכירת מערכת מישרדים
ומינוי מנהל מקצועי קבוע שיפעל לקידום ענייניהם המקצועיים
והכלכליים של חברי הלישכה על־פי תוכנית־אב שהוצגה בפני
הנוכחים על־ידי הוועד היוזם.
בתצלום (משמאל לימין) :רון סייג( אל־רון פרסום ויחסי־ציבור);
נפתלי מי־טל(מי־טל שרותי פרסום מאוחדים בע״מ); אלי
לוי(ל ב שרותי פרסום בע״מ); יואב חביב(קול המפרסם בע״מ)
ועורך־הדין ידין מכנס, היועץ המשפטי של הלישכה.
העולם הזה 2601

הישלאר [0
הנה האשהה
של נשלח
קטיש-אתר
שנחים של
סבל. איך
זה קרה

במהירות, ושתי הנערות עזבו את ה ,
דירה.
מישל
טוען שמלכתחילה, כשהכיר
את טלי בבית־הקפה, כלל לא התכוון
לשכב איתה .״חשבתי סתם להכיר
בחורה נחמדה. לא עם כל בחורה אני
חושה ישר על מין, מה גם שאין לי
בעיות להשיג בחורות לזיונים. ספר,
באופן טיבעי, נפגש עם נשים רבות
ומפתח איתן קשרים.

על המשך השתלשלות הענ יינים
באו תו הערב הוא מספר:
חצי שעה אחרי שהבנות עזבו, יצא תי
עם איציק לחוף־הים. למטה, בכני סה
לבניין, נתקלנו באדם לא מוכר,
שאמר לנו :״תחכו עד שתגיע המיש־טרה!
אל תזוזו!״

אשרם על
החול!האוסר
חש עם
אעירהשהתחת
מ׳ל ח

יחסי-מין?׳ גם לשאלה הזאת עניתי
בחיוב.
״ואז הם אמרו :׳אתה חשוד בב־עילת־קטינה.
טלי היא בת ׳. 15
״את מה שהרגשתי באותה שניה אי־אפשר
לתאה תוך שניה נפל עליי דיכ
און.
ראיתי רק שחור מול העיניים והר גשתי
מחנק בגרון. איבדתי את העש תונות
והתחלתי לצעוק: היא אמרה לי
שהיא בת ,17 לא ירעתי שהיא קטינה,
באמת שלא!
״הצעקות לא עזרו לי. נעצרתי ל־24
שעות באבו־כביר.״
של טקס

ח״ב־לשעבר סנהדראי
בין 16ו־17

עליי כמס

^ א ידענו מי הוא והמשכנו ללכת
/לחוף־הים. בהתחלה עוד דיברנו
עליו וניסינו לחשוב למה הוא אמר את
הדברים האלו. מאוחר יותר הוא פשוט
נשכח מזיכרוננו.
רק במישפט התברר לי שאותו אדם
היה המדריך של טלי מהקיבוץ. היא
איחרה להגיע, וכשהוא שאל אותה למה
איחרה, היא סיפרה לו על מה שהיה
בינינו.
הוא גם זה שהלך להתלונן עליי.
כשחזרתי הביתה, הלכתי לישון, ואז
עצרו אותי.
המעצר היה לגביי חוויה טראומ טית.
אף פעם לא הסתבכתי עם החוק.
לא ידעתי בכלל מה זה פשע, ובהלו־מותיי
הגרועים ביותר לא חשבתי שאהיה
אי־פעם במעצר.
כשהייתי במעצר, התקשרתי לעו־רך־הרין
צבי לירסקי. הוא הגיע למח רת
והרגיע אותי שהכל יהיה בסדר.
באותו יום שוחררתי מהמעצר, אבל
רק אז התחיל העונש האמיתי: הדיונים
שנמשכו שנתיים והיו לגביי עינוי־דין.
כשהגעתי למיספרה אחרי המעצר
לא הייתי מרוכז בעבורה. כל הזמן
חשבתי על מה שקרה, ופחדתי ממה
שיקרה.
יום אחד התקשרה אליי לקוחה ו אמרה
:״מישל, ראית מה כתבו עליך
בעיתון?״ רצתי מייד לדוכן העיתונים
וקניתי ידיעות. שם היה כתוב :״ספר־הצמרת
מישל ארוס נעצר בחשר של
בעילת קטינה״.
מאותו יום שפורסמה הידיעה הפסי קו
להגיע למיספרה הלקוחות הקבו עים.
כל הידידות הטובות שלי נעלמו.
גם כשראיתי אותן ברחוב הן התעלמו
ממני. לא התייחסו.
המיספרה עמדה שוממה, לא הגיעו
לקוחות. כשנגמר חוזה־השכירות, לא
חידשתי אותו.
נכנסתי לדיכאון וישבתי כל היום

ת הלילה שבו נעצר, לא ישכח
מישל ארוס לעולם.
״הלכתי לישון מאוחר בלילה. ב שעה
4לפנות־בוקר התעוררתי למיש־מע
רעשים מוזרים. לא הספקתי להבין
מה קורה, ופיתאום קפץ ארם זר מגג
הבניין לחדר־השינה שלי. הוא נעמד
ליד המיטה ואמה ׳קום, התלבש, ובוא
איתי למטה!׳
״שאלתי אותו: מי אתה? והוא אמה
׳מהמישטרה׳.
״שאלתי אותו: מה עשיתי? והוא
אמה ׳בוא איתי, אחר־כך תבין.׳
.״התלבשתי וירדתי אתו למטה. הוא
הכניס אותי לניידת־מישטרה שבה
ישבו עוד שלושה שוטרים. שאלתי גם
אותם: מה קורה ולאן לוקחים אותי,
אבל הם השתיקו אותי ולא ענו.
״בשעה 5לפנות בוקר הכניסו אותי
לחדר־חקירות בתחנת־המישטרה. בח דר
ישבו חוקר וחוקרת. הם שאלו אותי:
׳ראית היום בחורה בשם טלי?׳ (שם.
בדוי) .אמרתי להם שכן .׳קיימת איתה

ץץישל ארוס הוא בן .31 גבר
}/נאה, לבוש בבגדים אלגאנטיים
ושיערו מטופח ומסודר. כשהשתחרר
מהצבא, התחיל לעבוד כספר במיספ־רות
שונות בתל־אביב. עם הזמן התק דם,
ונהיה ספר מצליח. כשרצה להת קדם
עוד, חסד פרוטה לפרוטה שכר
מרתף ישן ברחוב דיזנגוף, ופתח
מיספרה משלו. מישל, כך קרא לה. לא
חלף זמן רב והוא קנה לו שם של ספר־צמרת.
״הרבה
דוגמניות ואנשי־בוהמה היו
באים להסתפר אצלי״ הוא נזכר .״את
ההצלחה שהיתה לי אני לא יכול להס ביר.
כנראה בגלל הכישרון שלי למיק־צוע״.
כשנראה
היה כי מישל עלה על
מסלול־ההצלחה, התמוטט כל מה ש בנה
בשתי־ידיו.
״יום אחד, כשגמרתי לעבוד במיספ־רה,
יצאתי עם חבר שלי, איציק, לבית־קפה.
אחרי כמה דקות שישבנו שם,

הבחנתי בשתי בחורות שמסתכלות ע לינו.
אחת מהן החזיקה כוס של איזשהו
משקה חריף, והשניה כוס גדולה של
בירה.
״בהתחלה התעלמתי מהמבטים.
אחר־כך, כשראיתי שהן לא מפסיקות
להסתכל, סימנתי להן לבוא ולשבת
איתנו בשולחן. הן באו מייד.
אחת מהן, טלי, התיישבה לידי. הת חלנו
לשוחח. היא סיפרה• לי שהן באו
מקיבוץ בצפון לראות את תל־אביב.
כששאלתי אותה לגילה, היא ענתה:

״במהלך השיחה התפתחה אווירה
של צחוק. התחלנו לספר גם בדיחות
גסות, ובשולחן היתה אווירה של מין.
היה באוויר ריח של סקס...
״בשעה 10 וחצי הציע איציק שנלך
לחוף־הים. הבנות הסכימו מייד, ואני
הצעתי שקודם נעלה אליי לדירה, כדי
שאחליף בגדים. עלינו כולנו לדירה.
״כבר במדרגות טלי ואני הלכנו יד ביר.
איציק והבחורה השניה ישבו
במירפסת, וטלי ואני נשארנו בסלון.
״אחרי שדיברנו קצת, קיימנו יחסי־מין.
״היא
סיפרה לי שיש לה חבר, וכש שכבנו
ראיתי שהיא לא בתולה, ושיש
לה נסיון מיני.״
כשמישל וטלי סיימו לשכב, נשמע
קולה של החברה מהמירפסת :״טלי,
בואי, אנחנו מאחרות ״.טלי התלבשה

שחקנית שילדם
תשוקות

בבית. חייתי על כדורי־הרגעה, מדי
פעם קבלתי בבית לקוחות בודדים,
מהם הצלחתי להתפרנס בקושי.
חייתי כך שיבעה חודשים, עד שיום
אחד החלטתי שאני חייב לתפוס את
עצמי בידיים ולהתחיל מחדש.
לוויתי כספים, נכנסתי לחובות ופ תחתי
שוב מיספרה. הפעם ברחוב בן־
יהודה.
התחלתי שוב את הכל מאפס. הש אלתי
כיסא מבית־קפה סמוך, והשת משתי
במראה שבורה. בכל־זאת -,עדיין
לא יכולתי להכנס למסלול־חיים שיג רתי.
כל הזמן חשבתי על המיקרה. רבץ
עליי הכתם של בעילת־קטינה.

רק לאחרונה הוסר מעליו ה כתם.
לפני
שבועיים התקשרה למישל
מזכירתו של צבי לידסקי הודיעה לו:
״מישל, אתה זכאי:״

מישל מ תרג ש מאוד כשהוא
נזכר כרגע זה:
אמרתי לה: אני לא מאמין! ומרוב
התרגשות ניתקתי את הטלפון.
אחר־כך התקשרתי שוב, והיא אמרה
לי :״פסק-הדין עדיין לא ניתן אבל

מלישכת השופט הודיעו לי שאתה
זכאי״.
את המילים הבאות שלה אני לא
אשכח לעולם. הם נכנסו לי עמוק ללב.
היא אמרה :״מישל, אתה יכול להתחיל
את החיים מחדש. תחזור להיות מישל
כמו פעם!״
לא יכולתי לענות לה. התחלתי
לבכות מרוב התרגשות. כן. בכיתי כמו
ילד. אחר־כן־ הלכתי לחנות הפרחים
ושלחתי ללידסקי זר־פרחים בגובה
שני מטר.
עכשיו אני מרגיש הקלה עצומה.
כאילו היה לי גוש ברזל בתוך הלב,
ועכשיו הוא נעלם. בדרך־כלל, אחרי
מילחמה בן־אדם מרגיש עייף. אני לא.
אני חש שיש לי המון כוח, כאילו
הזריקו לי זריקת־מרץ.
עד בא* סיפורו של מישל.
וכיצד הוא מסכם את הפרשה,
מנקודת־מבטו? ״אם אפגוש את טלי
ברחוב, לא אתייחס אליה. אין לי כעס
כלפיה, זו לא היא שהתלוננה במיש־טרה.
אני רק לא מבין דבר אחד, למה
היא שיקרה אותי?
״אני מתחנן לפני בחורות אחרות:

כפר ארום ולקוחה (שאינה קשורה כפרשה)
.כל מה שבניתי בשתי ידיי -התמוטט!״
אל תפילו גברים בפח. אל תשקרו!״
וגם לגברים יש למישל מה לומר:
״היום, לפני ששוכבים עם בחורה, צריך
לבקש תעודת־זהות, כן, כן, אני לא
מדבר בצחוק! אני לא אתקרב עוד
לבחורה מבלי שאבקש קודם את תעו־דת־הזהות
שלה.״
אחרי הדברים האלה הוא מחייך ב פעם
הראשונה ואומר :״היום חייבים
עוד משהו — קונדום. לפני כל יחסי־מין
צריך שיהיו קונדום ותעודת־זהות.
בלי הראשון מתים. ובלי השני נכנ־

זמתחתל־ 14

דוגמנית ויגלר (בגיל ) 16 והכרזה שלה
.אני אוהבת שהם נוגעים בי!״

^ פני כמה שנים נעצר במוסקווה
/הד״ר ואלדימיר קרלוביץ קניג
בחשד של בעילת קטינה.
קניג היה מנהל מחלקה כירורגית
בבית־חולים גדול, ושמו כרופא מעולה
יצא בכל רחבי ברית־המועצות. יום
אחד הגיעה לטיפולו בבית־החולים
נערה יפהפיה בת ,15 שהתלוננה כי יש
לה גוש בשד.
כשהיו לבד בחדר, הורידה הנערה
את החולצה ופיתתה את הרופא לשכב
איתה.

כמה ימים אחרי המיקרה נודע הדבר
לאביה של המפתה היפה. הוא היה
אלוף־מישנה ובעל קשרים רבים בדר גים
גבוהים. כשנודע לו הדבר, חמתו
בערה בו, הוא התלונן על הרופא וזה
נעצר מייד.
במהלך המישפט הוכיח הרופא שה נערה
פיתתה אותו, שהיא בקיאה ומ נוסה
במין, ושרבים לפניו שכבו איתה.
כל הטיעונים הללו לא עזרו לו.
קניג נמצא אשם ונשלח ל־ 15 שנות־מאסר.
בארץ
העונש קצת פחות כבד. סעיף
מיספר ( 347א) בחוק־העונשין משנת
1977 אומר :״הבועל אשה שלא מלאו
לה 17 שנים, והיא איננה אשתו, דינו
מאסר 5שנים ״.החוק ממשיך ואומר,
שהבועל קטינה בת פחות מ־ 16 שנים
דינו 14 שנות־מאסר.
עד שנות ה־ 60 אסר החוק לקיים
מגע מיני עם נשים שגילן פחות מ־. 16
על־פי יוזמה של חברת הכנסת הדתית,
טובה סנהדראי, הוא שונה.
נשאלת השאלה אם כיום, בישראל
של שנת ,׳87 כשבנות 15 מבלות ב מועדונים,
לבושות ונראות כבנות ,20
כשבני־הנוער שותים משקאות חריפים
ומעשנים בלוי — האם במצב כזה ה חוק
איננו בבחינת גזירה שאין הציבור
י יכול לעמוד בה?
צביקי עשת, בעל סטודיו לצילום,
שאליו מגיעות דוגמניות רבות בנות
15ו־ 16 טוען :״החוק הזה מיותר. יש
ילדות שמגיעות לכאן לסטודיו והן
שכחו מזמן מה זה בתולין. הן שוכבות
חופשי, וחלקן עשה את זה מתחת לגיל

״זה ממש לא פר שבחורה מפתה
גבר, ועושה זאת מתוך הכרה מלאה
ורצון חופשי — והגבר שמתפתה הוא
זה הנושא בעונש. הילדות של היום
מבוגרות דיין, ויודעות טוב מאוד מה הן
עושות ומה הן רוצות. הן לא צריכות
חוק שיגן עליהן.״
משה גולן, מנהל בית־הספר התיכון
אנקורי, תומך בחוק .״אני נתקל בנע רות
הללו יום־יום ״.הוא אומר ,״בחורות
צעירות בגיל בית־הספר הן עדיין פרי־בוסר.
לגבר בוגר קל מאוד לפתות נע רה
צעירה, בכסף או בדברים חיצוניים
אחרים. גס היום, למרות הליבראליות
והפתיחות, יש מקום לחוק.
״הרושם החיצוני על הבנות של היום
הוא מוטעה. הן בכלל לא יותר
מבוגרות מהנערות של פעם. בפנימיות
הן בדיוק כמו שהיו אמהותיהן בגילן״.
ואילו חברת־הכנסת שולמית אלוני
טוענת נחרצות; ״החוק איננו חוק״.
והיא גם מסבירה :״החוק הזה, כמו רבים

.זה המון שנים בכלא!״

.חוק מס לדתיים!״

(המשך בעמוד 138

שי כר ₪ 0

מנהל בית־ספר גולן
.יש מקו לחוק!״

סכסולוגית אברמסון
.גם הצעירה צריכה להיענש!״

(המשך מעמוד ) 37
אחרים, הוא חוק־מס לדתיים. זהו חוק
שמרני, ויש פער ברור בינו לבין אורח־החיים
במדינה. זהו חוק שפשוט לא
מתאים למציאות בה אנחנו חיים. הוא
גורם לכך שילדות בנות 15 משחקות
בגברים״.
על המיקרה האישי של מישל ארוס
אומרת אלוני :״אני משתתפת בצערו.
לדעתי, הקיבוצניקים הם החברה הכי
צבועה בעולם. זה לא בסדר מה שהם
עשו לו. לקחו חוק יבש והתעללו בבז־אדם!״
זיווית
אברמסון, פסיכולוגית, אומ רת
:״החוק בהחלט טוב. קיום יחסי־מין
זה דבר שיש בו מורכבות גדולה מאוד.
הוא דורש בגרות בכל המובנים —
בגרות ריגשית, היכולת לצאת מעצמך
ולהתייחס לזולת. יש כמובן סיכונים
של הריון ומחלות, ולקיחת האחריות
הזו כמעט לא קיימת מתחת לגיל .17
״הצעירים החילוניים של היום מ בולבלים
בשאלה מתי יש להתחיל לק יים
יחסי״מין. לפעמים עושים את זה

כדי למרוד בהורים, ולפעמים כדי למ צוא
חן. אלה סיבות לא טובות ולא
נכונות.
״המבוגרים צריכים לעזור לצעירים
להגביל את עצמם.
״את זה שהגבר לבדו נאשם, הייתי
משנה. זו גישה לא נכונה למין — כאילו
הגבר הוא זה שעושה לאשה. לדעתי,
גם הבחורה צריכה לשאת בעונש.״
מוסיפה אברמסון :״הטבע מסו דר
בצורה כזו, שלכל אחד מבעלי־החיים
יש תכונות, המהוות גורם למ שיכה
מינית.
״אצל הכלבים, למשל, ריח הווסת
של הכלבה מהווה גורם משיכה. אצל
בני־האדם, חלק מהתכונות האלה
קשורות בגיל צעיר: שדיים זקופים,
עור חלק, וכר. האיכויות הגופניות
הללו הן איתות לגירוי מיני אצל
הגברים. אבל ההבדל בין בני־אדם לבין
חיות הוא שבני־האדם אינם פועלים
פעולות־אינסטינקט הנתפסות על־ידי
החושים, אלא על־פי מערכות מורכבות
יותר.

״הדברים הללו אמורים לגבי המ שיכה
הפיסית. יש גורם נוסף בעניין זה,
הגורם הנפשי. בכל ענייני־המין י ש
העניין התחרותי, ולגברים יש תפיסה
כזו, שעם בחורה צעירה ולא־מנוסה
אפשר להצליח יותר, ואצלה גם צריך
לעמוד פחות בהשוואות ובתחרותיות.
כתוצאה מכך הם שואבים יותר ערך
עצמי ממערכת־יחסים עם בחורה צעי רה,
וזו המטרה העיקרית ביחסים הללו.
״לאהוב צעירות זו לא סטייה. אבל
ככל שלגבר יש יותר הערכה עצמית,
וככל שהערכתו העצמית איננה נתונה
בספק, כך הוא יעדיף בת־זוג בעלת
מישקל סגולי גבוה יותר.״

טובלים!
׳ ״ י שיטבלו!

^ צביקד! פיק יש מעריצות רבות
/שהן בנות פחות מ־ .17 חלקן אף
מציעות הצעות מיניות. פיק מגיב על
החוק בתדהמה :״ואהו, זה המון שנים
בכלא!״ הוא אומר ,״לדעתי צריכה
להיות הגבלה של גיל, אבל לא הגבלה
כמו של החוק. לתת עונש למי שקיים
יחסי־מין עם בת? 17 הרי זה ממש
אבסורד! זה לא מתאים למציאות של
היום. ילדות נראות מפותחות, אני רואה
מיכתבים שילדות שולחות לי, אני
רואה איך הן מתנהגות בהופעות, מה הן
לוחשות בטלפון. ילדה בת 16 שהוזה

על זמר, לא שונה במחשבות מבחורה
מבוגרת.״
ואילו נאווה, תלמידת־תיכון בת , 16
צוחקת כשהיא שומעת על החוק.
״בכלל לא ידעתי שיש חוק כזה. אני
חושבת שגם ילדות אחרות בכיתה שלי
לא יודעות. כן, גם אלה שמקיימות
יחסי־מין!״
נאווה צוחקת מהחוק, אבל מישל
ארוס והרבה גברים אחרים שנכוו לא
צוחקים. הם נזהרים.
ומה אומרת טובה סנהדראי, מי
שיזמה את השינויבחוק?
״גם היום הייתי חוזרת על שינוי־החוק,
אני מצדיקה אותו במאה אחוז.
אחד הנימוקים שלי אז, שיש חוק לגבי
גיל הנישואים. נערה מתחת לגיל 17
לא יכולה להינשא, כי היא עדיין לא
בשלה לחיים מיניים. זו גם הסיבה
לחוק שלי.
״אז מה אם היום הנערות נראות
מבוגרות יותר?״ שואלת־מכריזה סנהד־ראי
.״זו עדיין לא סיבה לשכב איתן.
נערות בגיל הזה צריכות להיות בבית־הספר
וללמוד, ולא לעשות דברים
כאלה.
״אחרי שהחוק שונה, פנו אליי עור־כי־דין
והתלוננו שהכשלתי אותם. אני
חושבת שזה בסדר גמור שהכשלתי או תם.
יש גברים שסובלים מזה? שיסבלו!
למה אני צריכה לרחם עליהם? שיידעו
לא להתעסק עם צעירות, שילכו לנ שים
בגילם!״

הוא נתן ציווים מזו־יבים נעונות. ו־וו
ניתח את המתמחה שד השובט. המישטוה
טוענת שנתן המחאות מזוייפות בערבות
מנהל־הסניף חרג מסמכויותיו והעניק אשראי של מיליונים לאנשים שונים.
אחד מן הנהנים היה ראובן(״רוברט״) פסחוביץ.
כשהתגלו מעשיו של הבנקאי, תבע הבנק מפסחוביץ, בתביעה הראשונה2.5 ,
מיליון פרנק ובסך־הכל 16 מיליון פרנקים.
המערכה השניה התחוללה בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב, ב־. 1973
לפני השופט המחוזי דאז, מרדכי קנת, התבררה תביעה של הבנק השווייצי נגד
פסחוביץ. בכתב־התביעה נטען כי פסחוביץ הפקיד בבנק יצירות־אמנות גנובות,
ומשך אשראי עצום.
במשך שנתיים התנהל המישפט נגד פסחוביץ. הוא היה רצוף בהתפתחויות
מדהימות, כמו הקלטות סודיות של שיחות עם המתמחה של השופט קנת.
שבעיקבותיהס סיימה המתמחה את תפקידה.
לפסחוביץ היה ידיד אישי, הטייס ואיש־העסקים אליהו בכמן. הוא התנדב לעזור
לחבר בצרה. הטייס ניהל רומאן עם המתמחה של השופט קנת. את הדיבורים
ביניהם, במהלך הרומאן. הוא הקליט. פסחוביץ התבסס על הקלטות אלה והאשים
את המתמחה בכר שקיבלה במהלך המישפט מתנות מנציג הבנק השווייצי, הוציאה
מידע סודי והעבירה אותו לנציגי הבנק, וגם סיפקה לשופט קנת מידע שנועד
להשחיר את שמו של פסהוביץ.

האם ראובן פסחוביץ עשה זאת שוב? איש־העסקים התל־אב־בי נעצר לפני
שבועיים, יחד עם מרדכי גוטמן. בחשד למירמה וזיוף בהיקף של מאות אלפי
דולארים.
בנובמבר 1986 חתמו השניים על חוזה עם חברה גרמנית בשם קוצירה. לרכוש
ממנה סוללות נטענות מתוצרת סוני.
פסתוביץ וגוטמן הציעו לחברה הגרמנית, כביטחונות. המחאות בסך 320 אלף
מארקים גרמניים. לטענת המישטרה, ההמחאות מעולם לא ניפדו. כי היו מזוייפות.
החברה הגרמנית לא קיבלה תמורה עבור הסחורה שסיפקה לשניים.
השופטת חיה פרץ האזינה בקשב רב לטענת נציגי־המישטרה. היא החליטה
לשחרר את החשודים בערבות, ועיכבה את יציאתם מן הארץ.
המערכה השלישית ביחסיו של פסחוביץ עם החוק החלה.

רומא! עם המתמחה

המערכה הראשונה התחוללה ב־ ,1969 בסניף־בנק קטן בעיר שוויצית קטנה.
בשם קויצלינגן, ליד הגבול הגרמני.

בלי תצלומי־זימה
נ חוג יום־הולדתה ה־ 18 של
שטפי גראן! ,כמעט אלופת הטניס
של וימבלדון, בה נוצחה בגמר, למרות
45 הנצחונות הרצופים בהם זכתה
העונה. גראף ממוצעת הקומה (1.70
מטר) ,ילידת עיירה בקרבת עיר־האוני-
ברסיטה הגרמנית היידלברג, היא בתו
של כדורגלן חובב שביקשה להתחיל
לשחק טניס בגיל ארבע (ובגיל שבע
שיחקה עם בן שכנים שנתפרסם לימים
כילד־הפלא של הטניס, בוריס בקר),
מעריצה של הזמר ברוס ספרינגסטין,
חולמת על קריירה של ניהול בית־מלון
ודחתה, השבוע, הצעה של ירחון־הזימה
פנטהאוז לסידרת תצלומי־עירום
תמורת 270 אלף דולר.

עם הקידומת הנסנה
נחוג יום־הולדתו ה־ 40 של
אליקים רובינ ש טיין, מזכיר-הממ-
שלה ולשעבר ציר ישראל בוושינגטון,
היועץ המישפטי של מישרד־החוץ
ומקורבו של משה דיין. רובינשטיין
הדתי הקפיד להזכיר למסובים במסיבת

מזכיר רו בינ ש טיין
לפי המסורת היהודית
יום־ההולדת שלו שלפי המסורת היהו דית
גיל 40 הוא גיל הבינה.

גם נוהג ״קי
נחוג יום־הולדתו ה־ 60 של
חיים לבב. ראש עיריית נהריה, בת
30 אלף הנפש, זה ארבע שנים. לבב,
יליד רומניה ולשעבר איש קיבוץ
גבעת־ברנר שבדרום, היה משך שנים
רבות איש צבא־הקבע (אלוף־מישנה
בגייסות השריון) ולאחר מכן פקיד
בכיר בעיריית חיפה (מנהל אגף־הנכ־סים)
לפני שעלה(מטעם המערך) לרא שות
העירייה של העיר שנוסדה על-
ידי יוצאי גרמניה ובה גם נוהג לבב
בקפדנות ייקית, כולל ביקורת נקיון
העיר מדי יום בשעה שש בבוקר.

רנוארא חדמזזייף

בין אורחי־הכבוד

נציגי הבנק טענו במישפט שפסחוביץ ניסה ״להלביש״ עליהם רומאנים עם
דוגמניות, והפריע להם בעבודתם.
בין היתר השמיע בכמן לפני השופט קנת את דיבר־ המתמחה, שאמרה כי קנת
מחכה כבר זמן רב לאיזה מישפט בומבסטי שיקפיץ אותו לעיתון. צריך הרבה
אומץ, אמרה. כרי לזכות את פסחוביץ במישפט. קנת לא יכול...
אחרי שנתיים של מישפט סוער הורשע פסחוביץ. הוא חוייב להחזיר לבנק
השווייצי 2.7מיליון פרנקים.
הווילה שלו בסביון, על כל תכולתה. הוצעה למכירה פומבית. אנשים רבים קנו
שם מציאות כמו שטיחים פרסיים, וילונות יקרים. היו שם גם ציורים, ואף רנואר
אחד שנמכר אז ב״ 20 אלף לירות — בתור מזוייף, כמובן.
המתמחה, כפי שנמסר ממזכירות בית״המישפט בלשון לאקונית ,״סיימה את
עבודתה״.

נחוג בוושינגטון יום־הולדתה
ה־ 70 של קתרין גראהאם, המו״לית
של היומון וושינגטון פוס ט רב־ההש־פעה
ושל שבועון־החדשות ניוסוויק
ובעלת רוב המניות של שניהם. בין 60
האורחים הנכבדים במסיבת יום־הולר־תה
של גראהאם, בתו של איל־עיתונות
יהודי ואלמנתו של עורך מצליח(שהת אבד
בירייה לפני 20 שנה) ,בלטו נשיא
ארצות־הברית רונאלד רגן ושר־הביט־חון
של ישראל, יצחק רבין.

על חשבון הבארון

למרות כל המיליונים

המערכת השלישית של פסחוביץ עם החוק תתחיל בחודשים הקרובים.
האס גם הפעם יתברר כי הוא הציע ערבויות מזוייפות? האם הוא הפעיל שוב את
השיטה כשתחת הציורים המזוייפים הוא הציע לקורבנותיו צ׳קים מזוייפים׳׳ על כך
יצטרך להחליט בית־הסישפט.
פסתוביץ. כיום בן .53 נולד ברומניה. הוא עלה לארץ בגיל 13 עם אביו. שהיה
חזן, אמו, אחיו ואחותו. במשך ׳שלוש שנים היה בקיבוץ. ובתקופה מסויימת אף
עבד בתעשיה הצבאית במסגר.
אך פסחוביץ ראה לעצמו עתיד אהר. הוא יצא לטייל בהולנד. המשיך
לפרנקפורט, ושם החל בקריירה שהפכה אותו תוך כמה שנים ממסגר צעיר
למיליונר מבוקש.
את ררכו בפרנקפורט התחיל כנהגו האישי של הברון ארנסט פון־דר־היידה,
סוחר ידוע ביצירות־אמנות. הברון אימץ את המסגר הצעיר, ולימד אותו את סודות
המיקצוע. פסחוביץ למד.
הוא התחתן עם צעירה בשם אילזה. והחל עוסק בעיסקי־אמנות.
לפני שנים הוא סיפר להעולם הזה כי ב־69׳ לקה בהתמוטטות עצבים, עבר
טיפול בהרדמה, וכשהתאושש עלה לישראל. הוא בנה וילה מפוארת בסביון, ואף
תרם כספים לקרן לרכישת פאנטומים עבור צה״ל.
הפעם. למטוס לביא. הוא כנראה כבר לא יוכל לעזור. דמית אי״טלד ₪

נפטר במייאמי, פלורידה, בגיל
,81ד״ר ג׳ורג׳ וייז, איש־אקדמיה
(נשיאה הראשון של אוניברסיטת תל־אביב
ונגידה זה 17 שנים) ואיש־עסקים
(לשעבר יו״ר מועצת ׳ המנהלים של
קונצרן הענק כלל) .וייז, יליד פולין
(בה נולד כשנייווייס) ,היגר בצעירותו
לארצות־הברית, כדי ללמוד רפואה. אך
במקום זאת גילה עד מהרה את כושרו
בעשיית כספים. גם כתעשיין מצליח
(מיפעלי־נייר במכסיקו) לא זנח וייז את
המדע(הוא קיבל תואר דוקטור לסוציולוגיה
בגיל )44 ואת הפילנטרופיה
(הוא הקים 30 בתי־ספר במכסיקו, תרם
מיליונים לאוניברסיטה העברית בירו שלים
ולאוניברסיטה תל־אביב ודאג
להקמת מיצפה־כוכבים במיצפה־רמון
שבנגב).
פסחוביץ עשהזאתשוב

תמחרים

העולם הזה 2601

יומנה של אורית
המשך יומנה ש ל האסירה המשוחררת
המפזרסמת. כפי שנמסר לדפנה ברק

ך * לום־חיי היה ללדת. רציתי כל־כך
1 1ילד מהרצל (אביטן) ,אהבת חיי.
כשהרצל נשפט ל־ 15 שנים, איבדתי
את אותה תיקווה קטנה שנשארה
בתוכי. כבר לא היה לי איכפת מכלום.
זאת היתה מין אהבה־טירוף.
כעבור שנתיים וחצי(מאז המישפט)
ברח הרצל. הוא עשה זאת כדי להוכיח

דאגו לי, חיפשו אותי. אני מאמינה
שתיארו לעצמם שאני עם הרצל. הרי
חיינו ביחד קודם לכן, כמו בעל ואשה.
גרנו בגיבעת־סביון. כמה זמן?
תמיד, מאז שהיכרתי אותו — הייתי אז
בת — 15 חייתי איתו. כלומר: היכרנו
עוד קודם לכן, כשהייתי קטנה. אבל
מגיל 15 אני איתו.

בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי
עצורה. הייתי מבוהלת, נפחדת. זרקו
אותי למיגרש־הרוסים בירושלים.
שיקרו לי :״אבא שלך מת בחקירה!״
הם ידעו שהוא היה חולה־לב.

בדיחה דדך המיקלחת חרי 15 יום השתחררתי. קראו
לי לבוא לבקר את אבא, שהיה
עצור בבית־החולים איכילוב.
הלכתי אחר־הצהריים לבקר אותו.
ראיתי אותו מחובר לכל מיני מכ שירים,
ומלא אנשי־מישטרה סביבו.
שם עצרו אותי בפעם השנייה. זאת
אומרת, באותו היום שבו השתחררתי.
בינתיים הגישו כתב־אישום נגדנו

ליבי וחלום־חיי התגשמו. עוד באותו
החודש נעצרתי...
זה קרה ביום חורפי בחורש פברואר.
עבר עליי הריון קשה. בחודשי-
הריוני הראשונים הייתי סגורה בתא
במשך 23 שעות ביממה. רק שעה אחת
חירשו לי לטייל בחוץ.
בינתיים הכפישו העיתונים בחוץ
את אישיותי, רצחו אותי! הפכו אותי
מילדה — לאסירה מסוכנת.
התנאים בכלא היו בהתאם לפרסומים.
היתה עליי שמירה כבדה. לאן
שהלכתי — נצמדה אליי סוהרת. סגרו
אותו, חנקו אותי, שישה חודשים מבלי
להסביר לי למה היחס אליי שונה
מאשר לשאר האסירות. כל הנסיונות
שלי להוכיח שאני בדיוק ההיפך הגמור
ממה שחושבים עליי — עלו בתוהו.
הבטן שלי גדלה מיום ליום. הייתי

החודשים הראשונים היו הכי קשים.
היינו סגורים — אני והעובר — בתא.
זה מה שהכי הפריע לי — המחנק. כל
מה שעשיתי במשך שעות על גבי
שעות היה: להיות בהריון, לאכול
ולישון, לאכול ולישון, להיות בהריון...
הייתי צריכה להסתובב. עד היום
נשאר בי הצורך להסתובב. אני נחנקת
מהר.
הבנות ניסו כל הזמן לעזור. פינקו
אותי בוופלים מצופים.
שלושת החודשים האחרונים של
ההריון היו ממש־ממש קשים. רציתי
לצאת מהתא בכל מחיר. לכן החלטתי
לצאת לעבודה. עבדתי במיפעל תדי־ראן.
בשביל לצאת מהתא — חייבים
לעבוד.
כל הזמן פחדתי שמישהו יבעט לי
בבטן הגדולה, בעובר.

.,לא בוחת עם וו תר אביט! מחאה, מבני שלא רצית
בחיים של ברחה ...גותי עם הוצל מאז שהיית בת .15 היינו
ביחד בכל אירופה ...הפכו אותי מילדה לאסירה מסומת...״

אורית ארכיב השבוע, בשפת־הים
״מין שמלות ירוקות־מגעילות, שהזכירו בית־משוגעים...״
ולזעוק שהוא חף־מפשע, קיווה שיהיה
מישהו בחוץ שיקשיב לו. במשך חור שים
קיווינו שהאמת תצא לאור.
יש תאריך אחד שאני לא יכולה
לשכוח — .22.1.82 אז עמדתי בנמל־התעופה
בן־גוריון. ראיתי איך שהרצל
עולה למטוס. לא ידעתי לאן הוא נוסע.
הוא היה בבריחה. חשבתי שלא אראה
אותו יותר לעולם. הרגשתי שאיבדתי
אותו.
הרגשתי מה־זה־רע! התחלתי להת געגע
עוד לפני שהמטוס המריא.
הרצל היה הכל בשבילי. לא ברחתי
איתו מהארץ רק מפני שלא רציתי
בחיים של בריחה.
לי לא היה ממה לברוח. פחדתי
להיות נרדפת. פחדתי להיעצר בארץ
זרה. גם לא ידעתי לאן הוא נוסע. לא
ידעתי אם אדע את השפה שם.
אהבתי אותו עד כדי טירוף. הרגשתי
שכל עולמי חרב. הכל נראה פיתאום
ריק, חסר״תוכן, שחור.
אף־אחד לא ידע אז איפה אני.
נעלמתי למישפחתי לארבעה חודשים.
הייתי אז בת . 19
לא הייתי אז בצבא, מכיוון שיש לי
פטור — סיבות בריאותיות.
ניתקתי כל קשר עם המישפחה. .

אבא שלי המנוח אהב אותו מאוד.
לא תיכננו להתחתן אז, אבל היינו
חברים.
חיינו ביחד, טיילנו. בחו״ל ביחד —
בכל אירופה — במשך שלושה חורשים.
חזרנו ארצה.
פיתאום עצרו את הרצל. אני זוכרת,
זה היה אפריל — 3.5.79.1979 זה היה
התאריך המרוייק.
היינו בעבודה אצל אבא שלי. הוא
עבד כסדרן בדן. ישבנו לשתות אצלו
קפה בבודקה. פיתאום הופיעו חמישה
בלשים בלבוש אזרחי, עמדו סביבנו
ואמרו :״אביטן בוא!״ ככה עצרו אותו.
שנינו היינו מופתעים. אמרו לו שוב:
״אתה בא איתנו לחקירה!״
הלך. חיכיתי שיחזור — לא חזר.
ב־ 6בערב התחלתי לדאוג. ניסיתי
לברר איפה הוא, מה קורה איתו. אמרו
לי שהוא נשאר בינתיים במעצר.
שברתי לעצמי את הראש: על מה?
מה קרה? לא יכול להיות! הרי היינו
ביחד כל הזמן. לא היתה כל סיבה
הגיונית.
הוא עלה למישפט, קיבל 15 יום.
פיתאום עצרו גם אותי ואת אבא שלי
בבית. אנחנו היינו האליבי של הרצל.
הוא סיפר שהיה איתנו.

על שוד מזויין. זרקו אותו ל־ 45 יום
נוספים במיגרש־הרוסים ושיחררו או תי.
הרצל קיבל העמדה לדין.
הוא קיבל ביקור־בית אצל אבא ש לו,
שהיה חולה. גם אבא שלי היה חולה:
לב, סוכר, מודלא.
הוא הגיע לביקור בליוויית סוהרים,
וככה ברח להם מתחת לידיים, דרך
המיקלחת.
הוא לא ברח אליי. יצרנו קשר
מאוחר יותר ואני הגעתי אליו. היינו
ביחד בבריחה עד שעלה למטוס ועזב
את הארץ. כמה ימים אחרי שעזב את
הארץ, גיליתי שאני בהריון. מישאלת־

מלטפת אותה שעות, מדברת אל העובר
שהיה בתוכי ומתחזקת.
הזכות היחידה: חלב
ך * ריין בכלא זה דבר קשה במיוחד.
\ 1קודם־כל הלבוש. קיבלתי מין
שמלות ירוקות־מגעילות, שהזכירו לי
בית־משוגעים. זה היה לא־נוח, מכוער.
האוכל לא״טעים. כל מה שמבקשים
לאכול — אין.
הזכות היחידה לאסירות בהריון היא
שקית־חלב.

חודש אחרי
יומנה של אורית ארכיב צונזר על־ידי שיל-
טונות בית״הכלא מוה־תירצה. חלקים אחרים
פשוט נעלמו. לכן החלטתי לשאול אותה, החל
בשבוע זה, על פרקים מעניינים שאינם מופיעים
ביימן שנכתב בבית־הכלא: איך מרגישים כש־בורחים
(במשך ארבעה חודשים עם אהובה
הרצל אביטן); מדוע בחרה להיכנס להריון במ צבה
המסובך, בהיותה אסירה לתקיפה די ממו שכת
(שמונה שנים) ,כשאבי הילד נידון למאסר־עולם:
חוויות מהשנים האחרונות; ובעיקר -
כיצד היא מתאקלמת בחיי־החופש שלה מהן
תוכניותיה חלומותיה קשייה וכוי.
מאז התחילה ארביב לפרסם את יומנה בהעו־לס
הזה סיפרה לי התחילו החיים לחייך אליה:
אנשים מזהים אותי ברחוב לפי התמונות (על
שער* העולם הזה) ,מתעניינים מה יהיה בפרק
הבא, זה מעניין אותם!
ארביב התיזירה לעבוד בערבים כמלצרית.

מה עשיתי? שלטרים (בבית־המ־לאכה
לייצור מפסקי חשמל).
כל הזמן ישבה סוהרת לידי.
כשחזרתי מהעבודה, הייתי צריכה
להתמודד עם המיטה. היא היתה לא־נוחה:
מיזרון דק וברזלים חותכים. כל
הזמן היה חם־מחניק. זה היה בחורשים
יולי־אוגוסט. כל־ כך חיכיתי ללידה!
זה היה ביום השלישי, בשעה 3
לפנות בוקר, היו לי כאבים• והרגשתי
רע. אחרי־כן התחילה ירידת־המים. לא
ידעתי מה הולך אותי. פחדתי מהלידה,
ולא רציתי להבין שזה מגיע, שאתה
(המשך יבוא)
מגיע, ארם•

היא עדיין מחפשת מגורים עבורה ועבור אדם
בנה, לא רוצה בנווה־שרת (מקום מגורי מיש־פחתה)
.לא רוצה שהוא יתקלקל ״.היא מחפשת
מגורים במעוז־אביב או בשכונה הסמוכה לה.
הכאב שהעיב על שימחת״השיחרור שלה, לפני
חודש. היה בגלל יחסו המסתייג של בנה היחיד.
שלו הקדישה את יומנה. אדם שגדל אצל לואי-
זה, אחותה החיננית של אורית. ושזכה בפינוקים
מרינה אמה. התקשה לקבל פיתאום אשה נוספת
בתמונה. הוא היה מכנה אותה, ליתר ביטחון,
אמא אורית״ .כך נותרה לו אופציה לאמהות
נוספות.
ארביב היתה פגועה עד עימקי נישמתה, ודי
לחוצה בשל כך. אט״אט התקשר הילד לאמו
החדשה והיומיומית. והתחיל לגלות סימני־העד־פה
בולטים לגביה.
לארביב -כיום בוטחת בעצמה יותר מאשר
לפני חודש פורחת יותר -קל יותר לשחזר את
שנותיה הקשות: בריחה כלא. מישפטים. ריג-
שותיה באותן עיתות. בניגוד לסיגנונה לפני חו דש
היא אף עושה זאת בלשון־עבר.

ציל ם: עבי טי*

אתח

מ א• / 1גאלל בי ב

סוד פריחת מיסתוי בערי הסוט
הישואר׳ ״בחנפמך
מה קורה שיש כל־כך הרבה סרטים
ישראליים חדשים? מהיכן הכספים
למימונם?
התשובה מאוד פשוטה: תרגיל
בהוצאת רווחים לחו״ל.
מפיצי הסרטים הזרים בישראל
חייבים לשלם מס־הכנסה על הרווחים
ממכירות כרטיסים. אומנם יש בתי־קולנוע
העושים תרגילים, מדפיסים
כרטיסים בעצמם, וכך חוסכים ריווח
על שליש בערך מכמות הצופים בכל
יום, ושומרים את ההכנסות השחורות
לעצמם. אבל רשתות גדולות אינן
יכולות לעשות תרגילים כאלה.
מה עושים? משקיעים את ההכנסות
בהפקות סרטים ישראליים.
אם הסרט מצליח בחו״ל, משאירים
את הרווחים שם, וכך מוציאים את
הכסף החוצה. אם הסרט נכשל, זוהי
הוצאה מוכרת לפי חוקי־הקיזוז המיו חדים
לסרט הישראלי.

הידיעה שפורסמה בראשונה כאן,
על מכירת סוכנות ברונפמן לחברה
זרה, הקדימה את עצם חתימת ההסכם.
באחרונה נחתם ההסכם, שלפיו
נמסרה השליטה בסוכנות ברונפמן ל חברה
בשם קאופמן אינטרנשיונאל,
ובמיקרה אוחדו באותו המועד מחלקות
רבות בחברות ברונפמן וסטימצקי.
האם קאופמן מייצגת את סטימצ־קי!
לא ניתן לדעת, שכן קאופמן היא
חברה זרה.
גם ברונפמן נשלטה על־ידי חברה
זרה, נפוק הרשומה בציריך אצל עורו־הדין
וילד. נציגיה בישראל הם
שימעון הורן וברוך ניר, שגם
ניהלו את ברונפמן. ב־ 1978 קנתה
חברת נפוק את חברת־ההפצה אטלס,
ומנהליה החדשים היו שוב שימעון
הורן וברוך ניר.
בספטמבר 1980 קנתה אטלס את
רשת חנויות משכית מידי משקיעי

מחבש־סאח
חילופים רבים
\ב אשדסור־מאנ במישרחת הכלכלית בניו־יורק
חברה אמריקאית בשם א>די.גיי
טריידינג נטלה 550 אלף דולר מבנק
אי רו פיי ךאמ רי קן בניו־יורק. להלוואה
ערב היהלומן הישראלי גבריאל
אשל־סולימאני. אחיו הוא שלמה
סולימאני, שהיה מגדולי היהלומנים
בישראל, שעבר לעסקים בגיריורק.
ההלוואה לא נפרעה, והבנק פנה
באמצעות עורו־הדין ישראל לשם
לבית־המישפט, שהוציא צו־עיקול
לכל נכסי אשל.
בין היתר אותרה חברה בשם נופי
הרצל בנתניה, שלה מיגרש, ועליו
בניין במרכז נתניה.
עורך־הדין לשם מסר כי טרם הצליח
לאתר את אשל. יהלומנים מסרו כי היה
בישראל לפני חורש.

ישראל. כמנהלי משכית מטעם
א טל ס התמנו הורן וניר. א טל ס
שילמה תמורת משכית 72.8אלף
דולר. במאזן משקיעי י שראל לאותה
שנה רשומה משכית בשווי של 1.88
מיליון דולר. כלומר הורן קנה אותה
בהפסד של 1.8מיליון דולרממשקיעי
ישראל.
הורן היה באותה עת גם סגן־נשיא
משקיעי ישראל, והמשיך להיות
מנהל־בשכר במשקיעי י שראל גם
אחרי המכירה של משכית לאטלס.
חודש לאחר ש א טל ס קנתה את
משכית, היא מכרה אותה לנפוק, ושוב
המשיכו הורן וניר להיות המנהלים.

עיקורים :
דן אחו
לשכיר ולעצמא
בית־המישפט העליון קבע הלכה
חשובה בנושא העיקולים: דין אחד
לעובד בשכר, שאת הנכס שלו( שכרו)
אין לעקל מכוח סעיף ( 50א 1ועובד
עצמאי, שכספים מסויימים המגיעים לו
מצד שלישי לא יעוקלו מכוח סעיף 50

הפסק ניתן על־ידי השופט דב
לוין, והצטרפו אליו הנשיא מאיר
מישרד הנדיר ושפם נפרדים שופט לוין
לחסר כל ולנטל על החברהנימום שנקבע בחוק לגבי שכיר כסכום
שאין לעקלו.
קבע השופט לוין: חוק־ההוצאה־לפועל
נועד להעמיד לרשות הציבור
מנגנון, היכול לממש את פסקי־הדץ
שניתנו לטובת הזכאי נגד מי שחוייב
בדין. מאידך, ביקש המחוקק שלא
לגרום לכך שבהפעלת מנגנון הגבייה

שופט בך
שמגר והשופט גבריאל בך. פסק־הדין
מבטל פסק־דין שניתן במחוזי,
שקבע כי כספים המגיעים לעצמאי אין
דינם כדין שכר שכיר, וניתן לעקלם.
בע.א ,711/ 84 .שהתפרסם באחרונה
בתקציר פסקי־הדין של נוח סביר,
מתואר מיקרה שבו חייב ראש ההוצאה־לפועל,
ואחריו בית־המישפט המחוזי,
את בנק די ס קונ ט להעביר להוצאה־לפועל
כספים שהיו בחשבון לקוח,
שאינו שכיר, ואשר היו פחות מהמי־

ו—> 4 0

יהפוך החייב לחסר־כל ולנטל על
החברה. אם בודקים את החוק, המסקנה
היא שהוא בא לתת הגנה לאיש שאינו
שכיר, שלא יעקלו כספיו במיסגרת
אותו הסכום שהוא זקוק לו למחייתו,
כפי שחוק־הגנת־השכר מגן על שכרו
של עובד־בשכר שאין לעקל עד גובה
של סכום מסויים.

המישרד המשותף של עורו־הדין
זבולון הנדלר ועורך־הדין ורואה־החשבון
יוסי שפם נפרד, וכל אחד
מהם יפתח מישרד עצמאי.
הנדלר היה ראש מחלקת־החקירות
במס־ההכנסה ויוסי שפס היה ראש
המחלקה המיקצועית במס־ההכנסה.
מישרדם התמחה בייעוץ ללקוחות
נבחרים, בענייני תיכנון מס, תוך דגש
על קישרי־מיסוי בין ישראל ואמריקה.
השניים גם הוציאו לאור ספרים ואוג־דנים
רבים בענייני מסוי.

תרמית־הבשר הגדולה

שהחייב ל א יהפוף -

נציג האוצר בניו־יורק, גד ארבל,
יוחלף באוגוסט על־ידי סגן החשב
הכללי, אלי יונס. קודם לכן היה
ארבל סגן־החשב ויונס החליפו. עתה
חוזר ארבל לתפקידו הקודם, שנשמר
עבורו על־ידי יונס.
גם הד״ר יוסך גבאי, שהיה בעבר
מישנה לממונה על הכנסות־המדינה,
חוזר ארצה אחרי ארבע שנים במיש־לחת
בניו־יורק, ויפנה כנראה לקאריי־רה
אקדמית.
הממונה בארבע השנים האחרונות
על היחידה שעסקה ברכש גרעינים עו בר
לשוק הפרטי, אחרי שהמדינה פס קה
לייבא גרעינים, והעבירה תחום זה
לידיים פרטיות. גם סגן־מנהל היחידה
לקניות גומלין, רפי הוידה, חוזר
אחרי שנתיים בלבד.
המישלחת הכלכלית טרם החליטה
אם לסגור את הנציגות ביוסטון. בזמנו
סגר מנכ״ל האוצר את הנציגויות הכל כליות
בבוסטון, בפילדלפיה ובמיאמי,
והורה לסגור גם ביוסטון. אבל שר־האוצר
דאז. יצחק מודעי, מינה את
מקורבו וראש־לישכתו, יורם גיל־עדי,
לתפקיד ביוסטון. עתה גילעדי
מסיים, ומצפים לראות מה יחליט השר
משה נסים לעשות.
נתן הצבי, בנו של רפאל הצבי,
גזבר המיפלגה הליברלית, המכהן כיום
כנספח כלכלי בלוס־אנג׳לס, מסיים אף
הוא את תפקידו. הוא היה שנתיים
בתפקיד בלוס־אנג׳לס, וקודם לכן שנ תיים
נספח כלכלי בבואנוס־איירס.
הנספח הכלכלי בשיקגו, משה
וינברגר פורש לגימלאות אחרי ש היה
בעבר עוזר למנכ״ל מישרד־התע־שיה,
ועתה נספח כלכלי בשיקגו.
יוסך לוין, חשב המישלחת הכלכלית,
שהיה בעבר ראש מחלקת־הח־קירות
במס״ההכנסה, חוזר לתפקיד ב נציבות
מס־ההכנסה.

לפני חוד שיי ם תפסו אנשי מישרד־התע־שיה
שוב את א חד היבואנים, מאיר עזרא,
בחשוד ביי בו א בשר, שבו י ש ־ 127 שומן,
לעומת ־ 37 המותרים בחוזה. באשר טונה בשר
עולה 2000 דולר בממוצע, כל אחוז שומן הוא
רווח של 20 דולר לטונה.
אין זו הפעם הראשונה שייבו אני ם נתפסים
עם א חוזי־ שו מן ורווח גבוהים מהמותר.
אבל זה ב אין וכאפס לעומת תרמית המים.
הייבואן מזריק לבשר, לפני אריז תו והק פאתו,
מים פשוטים, באמצעות מכונת־הזרקה
מיוחדת, המיועדת להחדרת נוזלי ם ל תיבול

הבשר באמצעות מחטי־הזרקה. מישקל הב שר
גדל ב־־ 207 לפחות באמצעות הזרקת
המים.
כאשר הבשר מייוב א ארצה, אין כל בדיק ה
של א חוזי הרטיבות, ורק הצרכן, השם את
הבשר בתנור, רואה לתדהמתו כי הוא קטן
וקטן וקטן.
כך מרווי ח סוחר־הבשר בקלות עוד ־207
לפחות ממחיר הבשר, רווח הנשאר בחוץ.
לא בל הייבואני ם עושים זאת, אבל י ש
העושים זא ת כבר שנים רבות, וטרם נתפסו.

—״ לא מפחיד אותי״ —
(המשך מעמוד )27
מי עוד? אני אישית אוהב את אריק
שרון, לא יודע למה, ומעריך גם׳ את
רפול.

• הב חירו ת הבאות יביאו
אותך בפעם הראשונה לקלפי.
אתה יוד ע למי תצביע?
כן. אם רפול וצומת יפרשו מהתחיה,
אצביע לצומת, ואם לא — לתחיה,
שמתאימה לריעות שלי.

• אתה מרגי ש שהמיפלגות
זקנות מדי?
תלוי איזה. בכל מיפלגה יש אנשים
שאוהבים את הכיסאות וצריך להחליף
אותם. השטות של המפד״ל היתה
שהחליפו את בורג. ככל שהוא מזדקן,
הוא נעשה חכם יותר. בורג הוא בן־אדם
ופוליטיקאי גדול.

• אתה חושב
תהיה פוליטיקאי?

שבע תיד

לא, אני לא רוצה. יש גבול שבן־אדם
מסוגל להיות מלוכלך. בפוליטיקה

בני שכטר ליד בי תו
״לא סובל את תופעת הראש הקטן!
צריך כל הזמן להיות דו־פרצופי או
דברים כאלה.
אני בטוח, למשל, שמשה שחל, או
אנשים כמוהו, לא מתים על אנשי ש״ס
או האגודה, אבל מה הם לא עושים
בשביל הכיסא. מתחבקים ומתנשקים
ומבטיחים הבטחות והולכים לגדולי-
התורה ומצטלמים לפני העיתונאים עם
כיפה על הראש.

• זה דוחה אותך?
זה המישחק בחיים.

• אתה יודע מה היה ב ארץ
לפני מילחמת ששת הימים?
אני קורא עיתונים וסיפרות. אני
אוהב היסטוריה, ובעיקר היסטוריה
מילחמתית.
אני קורא עיתונים ישנים. קראתי,
למשל, על מרד הימאים, על ביקורים
של בן־גוריון במוסקווה. אני אוהב
להתעניין. אני אוהב היסטוריה, ממש
אוהב. בשנתיים האחרונות מתעניין
בעיקר בהיסטוריה של מילחמת יום-
הכיפורים. יש לי ערימה של עיתונים
מתקופת המילחמה, וקראתי גם את
הספרים של אביגדור קהלני, של ברן
ואת הראיון עם גורודיש. אני קורא
הכל. אני מקווה שאספיק לחיות
כשיפרסמו את המימצאים הסודיים של
ועדת־אגרנט ואוכל לקרוא אותם.
המילחמה הזו מעניינת אותי.

• למה?
כי אכלנו אותה בגדול, תפסו אותנו למרות למטה.
המיכנסיים עם שמבחינה אסטרטגית השגנו בסוף
הישגים גדולים.

• אתה קורא ספרים?
בעיקר ספרים של היסטוריה
מילחמתית. חוץ מזה קראתי את
ציפורים מתות בסתר, ואני קורא
עכשיו את אפי קור ס בעל־כורחו. אני
קורא גם ספר על היטלר. גם מילחמת־העולם־השניה
מאוד מעניינת אותי.

• טלוויזיה אתה רואה?
לא הרבה. אני חושב שהתוכניות
הכי יפות הן התוכניות לילדים.

העולם הזה 2601

שי ברם
עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ו מו תר לצעירים
כרוחם) .אם י ש לד מה לתרום, להציע, להגיד, להלל, לשכח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין״ ,העולם הזה, ת׳׳ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי כין המשתתפים מיוזמתם במדור.

רוק כחודלבן
רוק רטוב, הוא שמו של מופע רוק,
שיימשך 49 שעות רצופות, ושיטלו בו
חלק מיטב אמני הרוק הישראלי.
המרתון ייערך במיסגרת ״חגיגות
הזמר העברי בערד הוא יתקיים
בשטח הבריכה העירונית של ערד,
והמארגנים מבטיחים שבין המופעים
אפשר יהיה לטבול בבריכה(רק בגלל
זה המרתון נקרא רטוב, לתשומת־לבם
של בעלי הראשים הכחולים).
דרו ר י קו תי אל

מה יהיה לנו שם? אז ככה. את הערב
תפתח טובה גרטנר, זמרת צעירה ומב טיחה.
אחריה יעלה לבימה אהוד בנאי
(לא להתבלבל משפע הבנאים. יהיה
עוד אחד בהמשך) .אחריו — הכוכב
העולה, האליל החדש ופה אפשר
לעצום עיניים ולשמוע צריחות הס־טריות)
:אדם (וואהוו).
דפנה ארמוני תעלה אחריו ותשיר
הפעם בלעדיו.
את הערב הראשון תחתום להקת
משינה, בהופעת־בכורה של תוכנית
חדשה.
את הערב השני תפתח קורין אלאל,
בשירים מתוך פירות א סורי ם (רק
היא לבדה, זו סיבה מספקת להגיע
לשם) .אריאל זילבר, המוכר והטוב,
אחריה. תחתום את המופע יהודית רביץ
בתוכניתה החדשה באה מאהבה.
במשך היום יופיעו להקות־רוק צעי רות
ולהקת־פיקוד־צפון(מה יש לה ל חפש

מחיר כרטיס־כניסה 25ש״ח בלבד,
זול יותר ממופע של זמר יחיד. המופע
יתקיים בתאריכים 21/22 ביולי.

נעזוב את זה...

י הודי ת רביץ

סרט חדש, שנכתבו עליו כבר אלפי
מילים: בלוז לחופש הגדול. אם במיק־רה
לא קראתם בשבועות האחרונים עי תונים:
הסרט מספר על חבורת צעירים
לפני גיוסם. ביקורת לא תמצאו כאן, זו
נמצאת כמה עמודים מאחור, במדור ה קולנוע.
בכל
זאת הערה קטנה: הסרט
מתרחש בשנת .1970 באחד הקטעים
המרגשים, כשאחד הצעירים מתגייס
לצבא, נראית לפתע על המסך מכונית
סו ברו חדישה. המכונית, שנראתה
בברור במשך שניות ארוכות, גרמה
לפרצי צחוק עזים, שלא במקום, אצל
שכני לכסא.
בקטע אחר רואים בברור פירסומת
לקולור אקספרס, רשת־מעבדות ל פיתוח
תמונות בתוך בשעה. ב־1970
לא חשבו על זה בכלל.
כשתם הסרט. מופיעה על המסך
רשימת־התודות, ואז מה מגלים? ״תודה
לקולור אקספרס,״ האם יכול להיות
ש ...טוב נעזוב את זה.
אגב, מה קרה למבקרים חדי־העין?
הם לא ראו את זה, או שמא היחסים
האישיים שלהם עם רנן שור, בימאי
הסרט ...טוב, נעזוב גם את זה.

ויטני יוסטון
ויטני יוסטון, כך נקרא תקליטה
השני(אלא מה? שתקרא אותו שושנה
דמאריז) .הוא לא רע כשלעצמו. התק ליט
בסדר, סביר. כשאתם שומעים את
התקליט, תביטו בתמונה שלה. אז ב טוח
שתיהנו. חבל באמת שהתקליט לא
יפה כמוה, אבל רק בשביל התמונה שלה
כדאי לקנות אותו.

דני סנדוסון.
חנם על קטנים
בדרך כלל, כשמבקרי־התקליטים
נותנים מחמאות לתקליט של זמר. הם
מבקרים קשות את התקליט הבא של
אותו זמר. למה? ככה.
זה גם מה שקורה עם דני סנדרסון.
תקליטו הקודם זכה במחמאות אין־
ספור, ואילו זה, חכם על קטנים, תק ליט
הדומה לתקליט הקודם, זוכה
בקיתונות של רותחין: המבקרים כוע סים
על זה שהוא לא שר מהבטן, שהוא
לא שר על דברים שכואבים, לא שר
שירי־מחאה ושהוא לא דני סנדרסון ה
דני
סנדר סון
אמיתי(אולי באמת הם יספרו לו מי זה
דני־סנדרסון).
״החמצה״ ,בישרה כותרת גדולה בא חד
העיתונים.
מה הם רוצים ממנו? תתארו לעצמכם
בקורת על ברוס ספירנגסטין, ש תאמר
שאין לו די הומור.
דני סנדרסון הוא מותק של זמר, הוא
לא מתיימר להיות נביא־זעם וזמר־מחאה,
ואין צורך שיהיה כזה. הוא עו שה
דברים שבהם הוא טוב, שירים קלי לים
ומצחיקים, ובזה הוא נהדר.
התקליט החדש שלו מצויין ומלא־חן.
נותר רק לקוות שהוא ימשיך בדר כו
שלו, ולא ישים לב למבקרים המל עיזים.
הקהל — וזה בטוח — איתו.

נעות השבוע
את כרמית בוהדנה 17 פגשנו
בחצר בית־הספר מישלב.
היא ישבה על הריצפה, וקראה בעיון
בחוברת: כשהתקרבנו, נוכחנו לדעת
שזו לא חוברת כימיה, ולא אנגלית. זהו
קטלוג ביגדי־הים של גוטקס.
כרמית הרימה ראשה, חייכה ואמרה:
״אני כל־כך מחכה לחופש הגדול,
ללכת לים לעשות חיים! בינתיים אני
יכולה ליהנות רק מהתמונות״.
מה היא עור מספרת על עצמה?

מה מו ש א שהכי מעניץ אתכם? את האמת. הכי־הכי. אז הנה שתי בריחות על
הנושא הזה.

כואב נורא
שני בחורי ישיבה מחליטים שזהו זה, הם חייבים לעשות את זה בפעם הראשונה
בחיים: לשכב עם בחורה.
אחרי המון התלבטויות והיסוסים הם מחליטים ללכת לזונה. טוב, מגיעים לאן
שצריך. ניגשים לזונה וזו מודיעה להם :״צריך לשים גומי!״ הם שואלים בתמיהה:
״למה?״ והיא עונה :״כדי שלא אכנס להריון.״ שוב מתלבטים האברכים, לבסוף
הם מסכימים. עושים מה שעושים וחוזרים לישיבה.
אחרי שבועיים ניגש אחד מהם לשני ולוחש לו :״ תגיד לי, כואב לך?״ והוא
עונה לו :״כן, נורא כואב.״ ואז אומר הראשון :״די, נמאס לי מהזונה הזו. מצירי
שתכנס להריון, אני מוריד את הגומי!״

בת־שבע
ילדה אחת ניגשת לאמא שלה ושואלת :״אמא, ילדה בת 7יכולה להיכנס
להריון?״ עונה לה האם :״לא, מתוקה שלי.״
רצה הילדה לחדרה וצועקת :״יאללה, חברה, אפשר לגמור בפנים!״

כרמית בוהדנה
״אני אוהבת לבלות בדיסקוטקים
ובפאבים. מתלבשת ספורטיבי, נהנית
ממכוניות יפות, ונוסעת על אופניים.
חבר אין לי, אבל אני מאוהבת. באלי
אוחנה.״
ופה, באופן טיבעי, מגיעה שורה של
מחמאות(כפרה, יפה, משגע, חתיך, וכך
הלאה, במשך 10 דקות).

שבע שנים לא ראיתי אותו. השבוע פגשתי אותו ברחוב. מוטי כהן, המחנך שלי
בכיתה ד. התרגשתי מאוד. פיתאום, בבת־אחת, הייתי אני התלמיד והוא המורה.
לחצתי לו את היד בפחד מסויים (שלא יעבור כנראה לעולם) ,ורק אחרי כמה
מילות־נימוסין, נוכחתי לדעת שזה לא אותו המורה. פיתאום שמתי לב שהוא לא
כל־כך גבוה; שרעמת־השיער השחורה הפכה לשיער דליל ולבן, והקול הרועם
והאימתני נשמע שקט וסדוק. הוא גם לא נראה מפחיד כאז. רק המיקטרת, אותה
מיקטרת שבגללה קראו לו כולם פופאי, נשארה בזווית הפה, בדיוק כמו אז.
עמדנו ברחוב והעלינו זיכרונות, נזכרנו איך פעם, כשהוא רצה לתאר לנו את
הרמה הירודה של הקהל במיגרשי הכדורגל, הוא עמד על השולחן והתחיל לצוות:
״השופט בן־זונה! השופט בן־זונה,״ עם כל צעקה, הוא התלהב יותר ויותר, הניף
ידיים וצרח :״השופט בן־זונה!״ לפתע נפתחה הדלת בסערה, והמנהל ניצב בפתח.
עברו כמה שניות עד שהמורה הבחין במנהל הנדהם.
וזו לא היתה אי־הנעימות היחידה שלו עם המנהל. תמיד כשהיה מתחיל ללמד. ,
הוא היה מזהיר שלא לגעת בחפצים שעל השולחן. אם תלמיד היה נוגע במשהו,
הוא היה זורק את החפץ מהחלון.
יום אחד זרק, כהרגלו, מחדד של אחד התלמידים מהחלון. אחרי כמה שניות
הגיע לכיתה המנהל, סמוק־לחיים. הוא אמר :״אני רוצה לדעת ברגע זה מי מהכיתה
הזו זרק לי מחדד על הראש!״
כשהמשכנו להעלות זיכרונות, אמרתי :״המורה, אתה זוכר ש והוא מחייך
ואמר :״אתה יכול לקרוא לי מוטי!״
״לא!״ עניתי ,״בשבילי תמיד תישאר המורה.״
כשנפרדנו לשלום, שמתי לב, שגבו כפוף והליכתו קשה. אולי זה גם היה כך
כשהוא היה המורה שלי? בבית הסתכלתי במראה וראיתי שגם אני כבר לא ילד...
בני חדד, חולון

מקורות הסתדרותיים
שחקן הפועל תל־אביב, משה סיני, דורש מקבוצתו 140 אלף דולר לעונה
הקרובה. הפועל תל־אביב היא קבוצה השייכת למועצת פועלי־תל־אביב, ואני
רוצה לראות קבוצה הסתדרותית שתשלם סכום כזה לשחקנה — גם אם הוא
מוכשר, מוצלח ורגליו עשויות זהב.
מעניין מה יגיד על העניין המזכ״ל, ישראל קיסר, המארגן השבוע את עובדי
המיגזר הציבורי לשביתה, בגלל ויכוח על תוספת־שכר של כמה עשרות שקלים.

שחקן הפועל פיני
140 אלף דולר חלקי מיספר הפועלים -כמה זה?

מאמן שפיגלר
עוד אלפייה
הסיבה מדוע שפיגלר, דווקא, מכל
המאמנים, הוא שיאמן השנה בבירה.
שלמה שירזי, המכונה מומו, חתם
עם הקבוצה על חוזה לשלוש שנים.
הוא יקבל דירה ששוויה 55 אלף דולר.
חוץ מזה יקבל שירזי 30 אלף דולר
לעונה.
יוסי מיזרחי, השוער, שעד לפני
שבועיים עוד התלבט אם להמשיך
בבית״ר או לעבור להפועל, או בכלל
לסיים את הקריירה — יקבל בעונה
הקרובה כמעט 40 אלף דולר.
חנן אזולאי, הקפטן, יקבל בין 25
ל־ 30 אלף דולר.
יעקב שוורץ הצעיר חתם על חוזה
לשלוש שנים. גם הוא יקבל דירה. עד
אז יקבל 25 אלף דולר בעונה הקרובה.
סמי מלכה מנסה בימים אלו לפתוח
את החוזה שלו עם בית״ר. בסופו של
דבר, מעריכים בירושלים, יקבל סמי
40 אלף דולר בעונה הקרובה.
אורי אשש יקבל 25 אלף דולר.
ואילו הגדול מכולם, אורי מלמילי־אן,
יקבל בעונה הקרובה לא פחות מ סס
ו אלף דולר.

4 2 -1

מעניין מה יגיד על כך חיים הברפלד, מי שהיה יו״ר ההתאחדות לכדורגל ומי
שמנהל היום את המשא־ומתן על השכר. שניהם עדיין לא אמרו מילה.
אבל בעצם, במחשבה שניה, נזכרתי שלהסתררות יש מקורות בלתי־נדלים של
כסף. הרי ההסתדרות, באמצעות חברת־העובדים שלה, היא גם המעביד הגדול
ביותר במדינה, אחרי הממשלה. אז היא יכולה בקלות להוריד איזה חודש אחד,
נניח 4.5^ ,משכרם של 10 אלפים פועלים במיפעליה — פועלים המשתכרים
שכר־מינימום של 540 שקלים — וזה יספיק לה לשלם למשה סיני במשך שנה
שלמה.
ובכלל, אם המשא־ומתן עם הממשלה ייכשל, גם ההסתדרות לא תצטרך לשלם
תוספות־שכר. ואז יספיק לה הכסף לא רק למשה סיני אחד, אלא גם לרבים נוספים.

נוית פוליטית מוזרה
אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה,
החליט לעזור לקבוצת הכדורגל בית״ר
בעיר השכנה, תל־אביב. לנדאו חתם
הסכם עם הקבוצה התל־אביבית. הסכם
מוזר משהו, הן מן הבחינה הפוליטית
והן מן הבחינה הכלכלית.
ההסכם: מיגרש־הכדורגל בהרצליה
יהפוך בעונה הקרובה למיגרשה הביתי
של בית״ר תל־אביב.
ולמה ההסכם הוא מוזר מן הבחינה
הפוליטית? כי אלי לנדאו הוא מראשי
מחנה אריק שרון בתנועת החרות,
ואילו ראשי בית״ר תל־אביב ידועים
כגרעין החזק והנאמן של השר דויד לוי
ומראשי מחנהו.
מן הבחינה הכלכלית ההסכם הוא
מוזר עור יותר. למה? כי בית״ר תל־אביב,
עם כל הכבוד, אינה בדיוק
קבוצה שלה קהל אוהדים עצום ורב.
לנדאו ובית״ר ס־כמו ביניהם כי כל

ההכנסות במהלך העונה יגיעו לקופת
עיריית הרצליה, ועד אז שילשל לנדאו
לבית״ר סכום עתק של 220 אלף דולר.
זהו סכום אריר לגבי בית״ר, שבכל

בינתיים לא מונה יו״ר חדש למחל־קת־הכדורגל
של מכבי תל־אביב, וב־מיסדרונות
האגודה מספרים שאחד כזה
גם לא ימונה כל־כך מהר.

עסקן בוקשפן
.את הראשונה!״

בוקשפן, שדרש מבריקמן ללכת
הביתה אחרי ה״כישלון״ — זכייתה
של מכבי תל־אביב בגביע המדינה
בכדורגל — צריך לדעת שאם מכבי
תל־אביב לא תזכה בשנה הקרובה
באליפות, אזי גם הוא יצטרך ללכת
הביתה. אנחנו נזכיר לו.
יושב־ראש אגודת מכבי תל־אביב,
שהוא גם חבר מרכז תנועת החרות
ויושב־ראש אירגון העצמאים, יודע
כמו הרבה עסקני־ספורט שבעזרת
הכדורגל אפשר להיכנס לכנסת. ואולי
מסיבה זו ימשיך לנהל גם את מחלקת
הכדורגל במכבי תל־אביב.

כאשר ערכתי את המינשר העברי
נתתי לו צורה גראפית מיוחדת מאוד,
כדי שלא ירמה למצע מיפלגתי שיגרתי.
תמיר העתיק גם את הצורה
הזאת בדיוק.
אני מוכרח להודות שזעמתי, כפי
שלא זעמתי בחיי לפני כן. התימרון
כולו, שהוכן מאחורי גבי, נראה לי כב גידה
לא רק פוליטית אלא גם אישית.
הפעולה השמית עמדה אז לצאת
לפעולה תנועתית, והקמת ״המישטר
החדש״ ,שגנב את רוב בגדיו הרעיו ניים,
היתה בבחינת נעיצת סכין בגב.
ומבחינה אישית, הרי אחרי כל העזרה
העצומה שהושטנו לו. ,ניסה עתה תמיר
להתרחק ממני, כדי להתקרב למימסד.

יצאנו עוד פעם אחת לחתירה מ שר
תפת על חסקה. במהלכה אמרתי לו מה
דעתי, ושיתוף־הפעולה בינינו הגיע
לקיצו.

כסף לפרקליט בכיר היה עוד צד אחר לפרשה, שהוסיף
לה חריפות משלו. באחת הישיבות של
מינהלת העולם הזה, התברר לי,
לאפתעתי, כי השבועון שילם לתמיד
שכר גבוה מאור, כנאה למישפטן בכיר.
כדי שיגן עלינו במישפטים הפולי טיים.
אהבת־הכסף
של תמיר היתה ידועה
בין מכריו, ונחשבה כאחת מ שיגיר
נותיו. בעת מישפט־קסטנר גירד רומק
כסף בארץ ובחו״ל, כדי לשלם לו
שכר־טירחה. אך שתמיר יגבה שכר
מפולפל עבור שרותיו להעולם הזה.
אחרי שהשבועון הוא שעזר להפכו
למישפטן שיכול היה לגבות שכר מה
— זה נראה לי כשיא האבסורד.

יום אחרי שדיברנו כינס בריקמן
מסיבת־עיתונאים ומסר על התפטרותו
ממחלקת הכדורגל. הוא האשים את
בוקשפן בהתפטרות זו, טען שבוקשפן
גרם לו ללכת הביתה, בכך שמינה מאמן
כרצונו והתערב בענייני מחלקת-
הכדורגל.

ליו״ו

מבחינת התוכן, העתיק עשרות
סעיפים, ואחדים מהם אף מילה במילה.
לעומת זאת פסל את כל הסעיפים
שנראו לו בלתי־פופולאריים, כגון
מרינה פלסטינית והחזרת חלק מן
הפליטים. מצירו לא הוסיף כמעט דבר .־*יי
הכל נראה כאילו הוכן בעבודה של
שעה־שעתיים. כאמור :״אין קופירייט
על רעיונות״.
תיזמות לפני שבועיים טילפנתי לביתו של
יו״ר אגודת מכבי תל־אביב, אלדד
בוקשפן. ביקשתי את תגובתו על
התפטרותו של יו״ר מחלקת הכדורגל,
גירעון בריקמן.
בוקשפן סיפר לי שהוא מופתע
לשמוע על כך, אמר שלא שמע על
רצונו של בריקמן להתפטר, שלא הגיע
לידיו כל מיכתב בעניץ, וחוץ מזה :״את
הראשונה שמספרת לי סיפור כזה על
התפטרות!״
מוזר, נכון?
מוזר, בעיקר מפני שאם השמועה
על התפטרותו של בריקמן הגיעה
אליי, היא בוודאי הגיעה גם לאוזניו
של יושב־ראש האגורה. אבל נניח
שלא.

(המשך מעמוד ) 17
היה שם בנו של זאב ז׳בוטינסקי, ערי,
איש נחמד מאוד בעל רעיונות מבול בלים,
והרבה ותיקים אחרים, רובם
אנשי הימין. חוץ מזה לקח ממערכת
העולם הזה את הצעירים שעימם בא
במגע, במהלך עבודתנו המשותפת.
הוא הסביר שהוא מעוניין בעזרתי —
אך לא בי, מפני שיש לי דימוי
רדיקאלי מדי, והוא מנסה לעשות
נפשות ״במרכז הבימה״.
תדהמתי גברה כאשר ראיתי את מצע
״המישטר החדש״ .מבחינת תוכנו
וצורתו, היה גנוב מן המינשר העברי.
שידידיי ואני עבדנו כמעט שנתיים על
הכנתו.

כסף
לא חסר שם נגמרה עונת־המישחקים והגענו ל עונת
התשלומים, החוזים וההתחייבויות.
בשבועות הקרובים יתעסקו
ראשי אגודות וקבוצות הכדורגל בכסף.
אחת לשנה, לתקופה של כמה שבועות,
הופכים השחקנים לעורכי־דין וסוחרים
ממולחים, וההנהלה הופכת להיות
בורסה: בורסה שבה נקבעים כדאיות,
מחירים ומדדי־הצלחה.
ניחושי הטוטו בתקופה זו אינם
מתייחסים לשאלה מי ינצח בשבת,
אלא איזה שחקן יימכר לאיזו קבוצה
ובכמה כסף.
בית״ר ירושלים היתה במהלך העונה
האחרונה בחדשות ובכותרות. סוף־
סוף, לאחר שנים, זכתה הקבוצה
הירושלמית בפעם הראשונה בהיסטוריה
שלה לתואר הנכסף, אלופת־המדי־נה
בכדורגל. עם התארים והניצחונות
באות גם הדרישות.
אחרי שתמו המסיבות, אחרי
שהעיפו את יו״ר הקבוצה ומינו במקר
מו אחר, ואחרי שאלי אוחנה נסע כבר
לבלגיה, לחפש את מזלו בכדורגל
האירופי — התפנו ראשי בית׳ר לגמור
עסקים עם אותם שנשארו.
אז כמה מוכנה ההנהלה להשקיע
בכוכבים שלה?
נתחיל במאמן. השגה יאמן את
בית״ר ירושלים המאמן המובטל מוטלה
שפיגלר. ההנהלה החליטה לתת
לשפיגלר סכום של 46 אלף דולר
לעונה. קודמו, דרור קשטן, שהביא
לירושלים את האליפות, ומי שאימן
אותה בשנתיים האחרונות, זכה בעונה
שעברה ל־ 45 אלף דולר, כולל מענק־אליפות.
שפיגלר
מתחיל את העונה באלפייה
אחת יותר מקשטן. למה? בירושלים
מספרים על קשריו ההדוקים של
שפיגלר עם יו״ר סניף חרות, ראובן
(״רובי״) ריבלין. אומרים שם שזו
הסיבה לסכומים הגבוהים, כמו גם

— יומן אישי

יותר -ויותר נראה לי כי שיתוף־
הפעולה ההדוק בינינו היה, במידה
רבה, חד־צדרי מבחינת התועלת.

ראש־עיריה לנדאו
220 אלף דו לר
העונה שעברה הצליחה להגיע ל־60
אלף דולר בלבד.
בית״ר תל־אביב הפכה, עוד לפני
תחילת העונה, לאחת הקבוצות העשי רות
בארץ. בקופתה כבר עתה כחצי
מיליון דולר 180 :אלף דולר מאלי
הדרי, מאמץ־הקבוצה 220 ,אלף דולר
מלנראו ועוד קצת מפה ומשם — והרי
לכם קבוצה עשירה, שראשיה מקורבים
לצלחת הפוליטית.
עכשיו היא זקוקה רק לעוד דבר
אחד קטן: לשחק היטב בעונה הקרובה.

אולי כדאי לגלות כאן סוד: פעם־
פעמיים בשנות ה־ 50 היה העולם הזה
נתון בסכנה קיומית ממש. מצבנו
הכלכלי היה קשה ביותר, מול פני
החרם הכמעט־טוטאלי של המימסד
עלינו. מעולם לא קיבלנו גרוש של
עזרה מאיש, והיו ימים כשלא הייתי —
בטוח איך נשלם את החשבונות מחר.
שמרנו זאת בסוד כמוס, כדי שהמימסד
לא ירכז את כוחו נגדנו בחזית פגיעה
זו. ואילו תמיר כבר התחיל להתעשר
מאוד.
כשהתחוור לי שבכל אותו זמן גבה
תמיר מאיתנו כסף עבור חלקו בפער
לתנו המשותפת, בערה בי חמתי להשחית.

(המשך
ב ש בו ע הבא).
העולם הזה 2601