גליון 2602 מתאריך 15 ביולי 1987

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1987

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מיפפר 2602

המחיר 3.50 שקל חדש (כולל מע־מ)

על מחליפו, על גרושתו, ער בנו,,המאומץ״
על הטענות נגדו ועל אווח ח״ו

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ם אתה לא י

גי תםמער כו תתד מי ת

*במחקרי טעימה מדעיים
שנערכו נדי מכון המחקר
״טלסקר״ נקבע בצורה
מוחלטת כי רוב האוכלוסיה
אינה מסוגלת להבדיל
בין טעם טמפו קולה לטעם
קוקה קולה.

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מיכחבים
האלוהים ושמואל תמיר
על דיברי נבואה של שמואל תמיר
המנוח(.תמיר״ ,העולם הזה .)1.7.87
בדיעבד מתברר ששמואל תמיר צדק כאשר
התריע, בשעתו. ,אלוהים ישמור על המרעה, אם
— אתם(אנשי חרות) תגיעו לשילטון!׳
ובלי לפגוע ברגשות של מישהו, נרמה לי
שמותר לקבוע, אחרי עשר שנות שילטון אנשי
חרות בארץ, שגם אלוהים לא הצליח לשמור.
שימעון בדגל, חדרה

החטאת המטרה
על ספר חד ש (.הימים הנוראים של
אד ם קלר׳ ,העולם הזה ,)17.6.87
לא כל מי שכותב על קיחת, יכול לכתוב גם
ספרים. הכתבה האוהדת על אדם קלר, השובב בן
וד 33 שראה כי טוב, ואחרי שפירסם מהגיגי־ליבו
על קירות בתים ורחובות, החליט להיות סופר

~ בישראל(והולנד) ,לא עסק בתוכן הספר (ימים
טראים) עצמו.
המאמץ (והכישרון) שהשקיע קלר בכתיבת
סיפרו המקיף ראוי להערכת אך, למרבה הצער,
מאמץ זה החטיא את המטרד״ אי־אפשר לסקור
את המאבק הפוליטי והציבורי המתקיים עתה,
ובעשרים השנים האחרונות, בארץ, מבלי לחזור
למקורות.
לדוגמה: בשטף עטו מדלג קלר (המעיד על
עצמו, כי הגיע לפעילות פוליטית ריר תנועת-
הנוער של העולם הזה־כוח חדש) על המיפלגה
הפוליטית אליה השתייך כשהגיע לבגרות, ועל
סיעתה בכנסת. אין בספרו אפילו מילה אחת על
£תנועת העולם הזה־כוח חדש, שהתייצבה
לבחירות בשנת 1965 עם מצע שכלל הכרה
הדדית בהגדרה עצמית של שני העמית היהודי
והפלסטיני, ודרקיום בשלום של שתי מדינות,
אלכם מסים, ניו־יורק
ישראל ופלסטין.

מהדקים או מזגנים
עוד על הקפדתו הקיצונית של חשב
שרות בתי״הסוהר (.מנגנוו׳ ,העולם
הזה 24.6.87 ואילך).
גם אני סבורה שדין פרוטה כרץ מאד״ אך מצד
שני, אי־ההכרה בהוצאה של כמה עשרות שקלים
לרכישת סוודר לגונדר שהוא נציב השרות, הוא
מה שנקרא בלועזית חיסכון של מהרקי־נייר, כמו
אותו איש־מינהל העובר לעיתים מזומנות במיש־ודים
של החברה בה אני עובדת והמקפיד לאסוף
אחד לאחד את מהדקי־הנייר המשומשים, אך איננו
חושב כלל לסגור את המזגנים בחדרים הטורמלבה
ולדמן, תל-אביב
פים חשמל.

איר תורפת התהילה
על מודעות־פירסומת משנות ה־30
(.נוסטלגיה, התרגשות ותודה׳ ,העולם
הזה .)1.7.87
למראה מודעות הפירסומת(של ריבת־מיקפא
ומישחה נגד עכברים) מן הימים בהם אפשר היה
להסתפק בעיר תל־אביב במיספר טלפון בעל שלוש
ספרות אפשר רק לומר.איך חולפת התהי־לוד
או.לך, דע, מה יהיה בסופך׳.
חברת ספינס (שהציעה את הריבה. העשויה
מפירות טריים.״ והכי טהורה׳) ,היתה לימים, ערב
סיום המנדט הבריטי, אחת ממטרות התקפות־הקבע
של אירגוני המחתרת אצ׳ל ולח׳י, שראו
בספינס נציג נכבד של השילטון הזר (ספינס
שימשה כיבואן בלעדי של רוב הסחורות לארץ,
שהיו, בשנות ם ילחמת־העולם ולאחריו־״ בקיצוב).
וחברת איץ וז פארבן, יצרנית הכימיקאלים
הגרמנית הנודעת (שהציעה את המישחה להשמדת,
השרץ המגועל׳) ,היתה לימים אחת המעסיקות
האכזריות ביותר של עובדי־כפייה בגרמניה
זהבה סרגל, תל־אביב
הנאצית

היסטוריה אפריקאית
כיצד הפכה סנגנייקה לטנזניה
(.מיכתבים׳ ,העולם הזה .)8.7.87
בדיוק כך, שמייד כשטנגנייקה
מידי הבריטים היא שינתה
.טנגנייקה(שאגב, היתה משך
לג ר מנית לפני שהבריטים הש־
,)1920 נשאה את שמה זה גם
אך במשך שלוש שנים בלבד.
האי השכן זניזבר (המיושב צאצ־סוחרי־עבדים
ערביים) קיבל את
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 2602

הטוב, הרע והמנועו

כתבת השער הקידמי:

האיש שאינו משקר

כמו בכל מערבון, יש הגיבור הטוב: אוליבר נורת׳,
תכול־העיניים, קצידהנחתים האמיץ שאוהב את
אמריקה ואת המפקד. ויש חבריו הטובים, כמו
עמירם ניר. יש הרעים: הקומוניסטים ובני בריתם.
ויש המכוערים: הפוליטיקאים השואלים אותו
שאלות קשות ומפקפקים ב־כנותו.
מה חלקה של ישראל
במערבון הוליוודי פשטני זה?

״גבירתי. אני לא משקר לשלסר מסביר אר־נסט
יפת בארזחת־צהריים פרטית בשדרה
החמישית בניו־יזרק .״העליתי את המושג
לינץ־.־ מדווחת דפנה ברק. והוא אימץ אותו
במהירות :״תמיד היו באלה ששנאו אחזי.־
חוץ מזה, הוא התלהב מהתיזה שלה, שהאיבה
כלפיו נובעת מבך שהוא תרבותי. המג־כ־ל־לשעבר
מדבר לראשונה על הכל: על
חיים שיף ועל האחים הודביץ.
על צדיק בינו (״מי קבע שהוא
גאון?־) וגם על אשתו לשעבר.

מריבת הסניגורים
על מד בדיוק דסתכסבו ביניהם סניגוריו של ג׳ון
דמיאניוק, ומדוע פיטר הנאשם את אוזר מדם?
מדוע התרגזה מישפחת דמיאניוק על חשבו
נות־הטלפון של מרק או׳קונור
4ואהה מיסמכים חדשים נתגלו
לפתע פיתאום באמריקה?

כתבת השער האחורי:

הרם אבי ון

אתה והשקל הכוכבים
נכשלו בבורסה

״אבי האמין באלוהים.־ אומרת גלית האבלה
(בתצלום) .״גם אני האמנתי. היום אני לא
מאמינה עוד. איך אפשר להאמין באלוהים?־
חברתו החיילת בת ה־ 19 שר אבי רן. שהיתה
איתו ליד מקום האסון. אביו ואמו של שוער
הכדורגל. שחקנים. חברים ר
עוד רבבות אלמונים בכו ללא
כל בושה באיצטדיון בחיפה.

חוזה העתידות הרצל ליפשיץ ניסה למכור את
כישוריו האסטרולוגיים בבורסה של וול־ם
טרי ט. הכישלון נרשם בכוכבים • הוצאת
הספרים רנדום קונה את שוקן־־אמריקה • אלי
פסו) פפושדו יקנה מלונות
1 7 1 1מחיים שיף, בעזרת שרגא בית
• דוי ד סופר רוצה לחזור ארצה.

שמיו הינה שוב הדפן
איזה ביזבוז
ממונטה־קארלו

אורי אבנרי ממשיך לספר על שמואל תמיר המנוח:
כיצד הגיעו שניהם באותו הזמן לכנסת, איך
הרוויח הפרקליט הלאומן מנדט על חשבון רק״ח,
איך הצליח להדהים ולהשתלט על ד״ש, הטרגדיה
שנחל בחייו הפרטיים ואיך ביזבז
1את כישרונותיו הרבים. אופיו
היה בעוכריו — איזה ביזבוז!

כל מי שזילזל ביצחק שמיר, הופתע השבוע ונחל
אכזבה ראש־הממשלה הצליח לחסום את אריאל
שרון בתוך מיפלגתו ולכתר את
8שימעון פרס בתוך ממשלתו — י והוכיח ליריביו מיהו בעל הבית.

דף חדש

ידידת

לשון מובסת
״שלושים שנד אני מורד ללשון עברית״ שבד
חברו לב ויופי. דיום. אני מורד ללשון עברית
מובסת״ ,שדובסד ודושפלד בקאסבד של שכם
וברחובות ג׳נין על־ידי חיילי דכיבוש — כותב
איתן קלינסקי ב שית. נתן זך ממשיך בסידרת
רשימותיו על אחד דחשובים במבקרי דסיפתת
בישראל. דפעם ת א מתאר את

£מד שדוא מכנד ״צמיחתד
של דאימפתד דאי־גיונית״.

יהורם גאון לא מאוהב
ואין לו כל רומאן׳• האהבה
התל־אביבית האלמונית
של פלסידו דו־מינגו
— פקידה בשם
רינה • אחרי שלא הלך
לה עם צביקה פיק
ועם האירוויזיון, מצאה הקיבוצניקית ראומה
תירוש(בתצלום) סוף־סוף אהבה: דני זיתוני
• גרשון רוזוב נשוי לטניה
• דניאל ישינסקי עיקבית ב־ 11 שמות — שוב יש לה אלון.

נלות באזיקים
מדוע הן מתאהבות באסירים וכיצד הן מחליטות
להינשא בתוך כותלי־הכלא, כשהחתן מובל באזיקים?
לכל אחת סיפור שונה: יעל גרוס(צבי גור),
חווה אורטמן(סמי אלקיים) ,לאה
לשם(אודי אריב) ,נוגה דרומי(ר־ז׳ו
רץ) וזהבית אלוני(אורי דרור).

שבתאי קלמנוביץ, שהסתבך בהמחאות מזוייפות בג
מיליון דולר, מספר את גירסתו: איך נסע ברולס־רויס
של נשיא רומניה, כיצד הכיר רמטכ׳ל
אפריקאי בשם מומו ומדוע הסתבך
בסניף הבנק במונטה־קארלו, כש־בסך
הכל רצה לעשות טובה לחבר.

רן ל^ן
נתפסה נסיכה בתדאביב בשחיתות
אמירה(בערבית: נסיכה) חסן, צעירה ערביה מעכו
החיה בלב תל־אביב והעובדת בעיתון עברי, מספרת
על חיי ערבי בעיר העברית הגדולה ביותר, על
ילדותה, החינוך שקיבלה, על יחס
היהודים אליה ועל יחסה לארץ,
לבני שני העמים — ולאזרחותה.

שובט שובב

שמואל מינצר, שופט שלום בבאר־שבע, לוחם
בטישטרה ובבית־המישפט המחוזי. האם הוא לי
בויל נאור ושובב, או תימהוני רד
£דף פירסוס? מדוע רועדת מפניו
מערבת המישפט השמרנית?

ידידתו הקרובה של אריה דולצין (בתצלום)
נתפסה במעשח שחיתות בסוכנות בניו־יורק.
יריביו, החשים כעת בחולשתו, מכיס בו
במקומות הכואבים — בין דד
^ £שאר, באמצעות האשה שלדע־תם
היא המאהבת הסודית שלו.

דברי אליי בבגדים

כל יום מתנהל ברחוב רב־שיח של אופנה. הבגדים
מספרים על לובשיהם, בטון בטוח ושקט, המש־איר
מקום לסלנג אישי עצמאי,
קצת הומור וקריצה — וכל
זה כמיבטא אמריקאי קליל.

המדורים הקבועים:
מיכתבים -סוניה וחתלתול
איגרת העורך -ניקלה ונאלח
הנדון -קאובוי
במדינה -כתובת בכנסיה
תשקיף -רצח ראש־השב־כ
אנשים -עוף בשם פרס
יומן אישי -על שמותה
דף חדש -דם מילולי
אתה והשקל -שלום לשלום
תמרורים -חמישה מיליארד

זה וגם זה -מיספר חזק
לילות ישראל -עדנה פלידל ושות׳
קולנוע -דודה של וודי
ראיון השבוע -עם אמירה ח סן
רחל מרהלת -על כל העולם י תשבץ -סוף
הורוסקופ -ס ר טן ידוע לשימצה
הווי -דבר חרב
שידור -איפה הסובייטים!
עצם העניין -לינד ה ל עד ה

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מיכחבים
(המשך מעמוד )3
עצמאותו ושתי המדינות החליטו, בשנת ,1964
להתאחד, קמה טנזניה, ששמה רומז לשמות שני
מרכיבי המדינה: טנגנייקה פלוס זנזיבר.
ליי פרקש, באר־שבע

האריה והשאלה היהודית

• ב לי

השבוע רואיין אחד חנן רפפורט בטלוויזיה
הלימודית.
לאותו רפפורט היה רגע של תהילה בחייו: הוא
היה בין הנתבעים במישפט שהגיש בשעתו סגן
המפכ״ל, עמוס בן־גוריון, נגד שורת־המתנד־בים.
לולא נזכר במיסמר זה, כדמות מישנית,
מסופקני אם מישהו היה נזכר בקיומו.
באותו ראיון הסביר רפפורט מדוע היה צורך
בפירסום החוברת של שורת־המתנדבים,
שגרמה למישפט. מובן שלא הזכיר אף במילה
אחת את חלקו המכריע של העולם הזה במסע
לטיהור המישטרה, אבל היתד, לו החוצפה
התהומית להוסיף :״באותם הימים לא היתה
קיימת עיתונות לוחמת״.
מדובר על שנת — 1955 השנה שבה הונחו
שתי פצצות במיתקני העולם הז ה ונפצע פועל
אחד, בעיצומה של מערכת־הגילויים הנועזת
ביותר של עתון ישראלי מאז ועד היום — מסע
העולם הזה נגד מישטר־הטירור־והשחיתות של
אבא חושי בחיפה. כפי שקראנו לה :״פרשת
חושיסתאן״.
ב־ 1952 הונחה פצצה במערכת, ונפצע בעיניו
דוש (קריאל גרדוש) ,אז העורך הגראפי שלנו.
ב־ 1953 נערכה ההתנפלות על עורכי העולם
הזה, שבה נשברו שתי ידיי. באותה התקופה
החליט ראש שרותי־הביטחון, איסר הראל, שהעולם
הזה הוא ״האוייב מס׳ 1של המישטר״,
כפי שהוא עצמו גילה לאחר־מכן. השב״כ
השתמש בקרנות סודיות כדי להקים שבועון
מתחרה, שנועד לחסל אותנו.
אולם, אליבא ררפפורט, לא היתה קיימת
בארץ עיתונות לוחמת. ועל כן נאלצה חבורה של
חובבנים צעירים, חסרי כל הכשרה לכך, לקבץ
קיטעי מידע ושמועות שהגיעו אליה, ולפרסם
חוברת חד־פעמית, שבעיקבותיה הוכתה שורת״
המתנדבים שוק על ירך בבית־המישפט המחוזי,
והתפרקה.
ואילו העולם הזה המשיך במסע הגדול
לטיהור המישטרה עד לניצחון, ולחם במימסד
בעשרות תחומים אחרים. וממשיר ללחום היום,
כעבור 32 שנים.
איני תמה על ״המראיין״ ,ח״כ אהרון נחמיאס.
לא היה לו מושג על מה שמדובר, וכל תרומתו
היתה תשפוכת של פסוקים חסודים. לא ברור לי
לשם מה הוזמן, ומה היו מעשיו שם.
אולם המראיין המיקצועי, דן מרגלית —
מדוע שתק הואז הוא כבר היה חי אז, והוא מצוי
בפרשה. במהלך הראיון ניסה בקושי להתערב
כאשר ניסה רפפורט לתאר את חלקו של שמואל
תמיר בפרשה כמשהו שולי. מסתבר שהיה בסר
הכל אחד מעורכי-הדץ במישפט, והיו שם חשובים
ממנו, וכו׳.
גם זו שטות גמורה. עורכי-הדין האחרים, עם
כל הכבוד להם, מילאו תפקיד מבוטל בפרשה.
תמיר הנהיג את המאבק המישפטי, כשם שאנחנו
הנהגנו את המאבק הציבורי(ראה יומן אישי).
שורת־המתנדבים היתה רק העילד״ בן־
גוריון־הבן הגיש את המישפט נגדר״ בגלל
חובבנותה. הוא לא העז להגיש את המישפט נגד
העולם הזה, מפני שהגילויים שלגו על
המישטרה התבססו על חקירה מיקצועית איתנה,
וכל מישפט נגדנו היה אבוד מראש.
כאשר ניצחנו במאבק, וכל צמרת־המישטרה
הוחלפה, כבר היתה שורת־המתנדבים מחוסלתי

.״ מקלה
^ ונאלח״
באותו הזמן עצמו רשם משה שרת כמה
מילים על העולם הזה ביומנו.

ס בי בן•

חיים ברעם, לשעבר חבר מערכת העולם הזה,
אוהב לפשפש ביומני־שרת, כדבריו. השבוע שלח
לי קטע, שבו ציטט את אשר רשם שרת ביומנו:
״שבועון נקלה ונאלח זה עומד שוב לפני גיאות
של תפוצה״.
כאשר ראש־הממשלה רושם כך ביומנו הפרטי,
יש בכך הוכחה כי בימים ההם אכן היה בארץ
עיתון לוחם אחד. יש בכך גם תיזכורת שיש קשר
ישיר בין כוחו של העולם הזה להיאבק על דמות
המדינה ו^ץ תפוצתו. מי שרוכש גליון בקיוסק
אינו רוכש רק עיתון — הוא גם משתתף במאבק.

בא!ע

עוד על היעדר יהודים ממדינות״אי־ים
(״מיכתבים״ ,העולם הזה 24.6.87
ואילך).
לא צריך להתחכם יותר מדי. אין יהודים
במדינות־איים מסויימות, אז אין. מה פיתאום
איכפת להם ליהודים כל־כך שיש צלב בדגל
הלאומי של מדינה כל שהיא? וכי בדגל הלאומי
של מדינת־האי בריטניה הגדולה, על 420 אלף
יהודיה, אין צלב? וברגל הלאומי של מדינת־האי
הגדולה באמת, אוסטרליה, על 75 אלף יהודיה,
אין צלב?
ואם נניח שהצלב של מלטה או של איסלנד כן
השפיע על כמעט אפס היהודים שבהן, אז מה
ההסבר לסרי־לנקה, בה גם כן אין כמעט יהודים
וברגלה הלאומי דווקא מופיע אריה הנושא חרב
שלופה בכפותיו(זכר לאחר מכובשי האי, מלפני
3,500 שנה, שחשב עצמו צאצא לאריות).
יאיר מילשטיין, תל-אביב

חסיד משיח־השקר
על בדיחות נלוזות (״פרובוקציה״,
העולם הזה .)1.7.87
זאת באמת בדיחה נלוזה, הבדיחה המיוחסת
לרבי יהונתן אייבישיץ (הכומר והרבי יושבים
מפוצץ האם יכול להיות שהעולם הזה אינו
מפרגן לעצמו? קשה להאמין. אבל זה כך.
הנה, לפני שבוע הופיעה במדור תשקיף ידיעה
על דבריו של חוסני מובארכ, שהודיע כי מנע
מישראל את הפצצת הכור הגרעיני הפאקיסתאני.
ליריעה נוספת הערה שאמרה כי העולם הזה היה
העיתון היחידי שפירסם את התוכנית לפני שנה
(העולם הזה ,)30.7.86 על סמך ידיעה בשבועת
הודי, שאמרה כי ישראל ביקשה מממשלת־הודו
רשות לנחיתת מטוסיה על אדמתה לשם ביצוע
המשימה.
האמת היא שהעולם הזה פירסם ידיעה זו כבר
לפגי חמש שנים, ולא פעם אחת אלא פעמיים
במדורו של חיים ברעם (העולם הזה ,5.1.83
.)18.8.82 אז התבסס השבועון על בי־בי־סי
הבריטי. נאמר שישראל פנתה לממשלת־הודו
וביקשה סיוע להפצצת הכור הפאקיסתאני, אחרי
שהשמידה את הכור העיראקי.
גם אז לא פורסם הדבר בעיתון ישראלי אחר.

אץ קשר ואץ דקה
מי מנהל חברת״ההפצה (״מיסתרי
בעלי ברונפמן״ ,העולם הזה .)8.7.87
בכתבה מוזכרת חברת אטלס כאילו נרכשה
ונשלטת על־ידי חברת נפוק וכאילו מנהליה הם
ה״ה שמעון הורן וברוך ניר.
מנהל חברת א טל ס מאז יסודה, ובמשך 33
שנות קיומה ועד היום, הוא אהרן פורטגנג והוא
בעליה של החברה.
הנזכרים בכתבה אמנם רכשו והחזיקו משך
מספר שנים בחלק מהמניות אך עוד בשנת 1984
נרכשו כל מניותיהם וזכויותיהם על־ידי אהרן
פורטגנג ומאז אין לחברת אטלס כל קשר וכל
זיקה לאף אחד מכל הנזכרים בכתבה ולעסקות
הנזכרות בה.
אהרן סורטגנג, תל אביב

חג מן השמיים
הצעה שאי־אפשר לסרב לה.
לרגל נסיעתי לחו״ל אני מציע לידידיי בכוח,
אוהבי חיות־המחמד מבין קוראי העולם הזה, את
כלבתי היקרה, סוניה, בת השנה וחצי ואת גור

בפלא

ומהמילחמות של אז למילחמה של היום.
מי שהיה מפקד כלא־רמלה, גונדר־מישנה פרץ
חן, יועמד בשבוע הבא לדין לפני נציב שרות
בתי-הסוהר, כפי שפורסם רישמית ,״בפרשת
הראיון שערכה העיתונאית דפנה ברק מן העולם
הזה עם איוואן דמיאניוק בין כותלי כלא־רמלה״.
אני מאחל לו הצלחה במישפטו. איש מאנשי
העולם חזה לא מסר עדות בפרשה זו. שמרנו על
סודיות מקורות-המידע שלנו, וזה מובן מאליו.
אולם יש לפרשה צד אחר:
באשר פורסם הראיון עם רמיאניוק — ראיון
שהיה סקופ עולמי — התנפלו עלינו כמה מן
העיתונים בזעם ובבוז. מה לא נאמר אז על דפנה
ברק ועל העולם הזהז שהם המציאו את כל
העניין. שאי־אפשר לחדור לכלא השמור ביותר
במרעה. שהראיון לא היה ולא נברא. כלומר:
ששיקרנו, שזייפנו, שמכרנו סחורה קלוקלת.
מסופקני אם העיתונות ראתה אי־פעם התפרצות
כזאת של קינאה ואי־פירגון.
אם הוגש עתה כתב־אישום נגד מפקד־הכלא,
לפי המלצת סגנית פרקליט־המדינה, דורית
בייניש, ועל פי החלטת שר־המישטרה חיים בר־לב.
הרי פירוש הדבר שהראיון אומנם התקיים בץ
כותלי הכלא.
היכן עכשיו כל המשמיצים והמלעיזים, שהעלילו
עלינו אז את העלילות?
האם אחד מהם ביקש סליחה פומבית, והיכה
על חטא?
ט לן ו פ

מה כל־כך מדהים בעובדה שרות דיין מודיעה
שהיא קראה את כל אלפיים הספרים שבביתה?
לפי העיקרון של שבוע־הספר (״ספרים, רבותיי,
ספרים אני מציע לכתבי העולם הזה:
״חשבון, רבותיי, חשבון!״
הגברת ריין בת .70 היא התחילה לקרוא
ספרים הכי מאוחר בגיל .10 אלפיים ספרים ב־60
שנה, זה 33 ספרים בשנה 33 .ספרים בשנה, זה
איזה שני ספרים בחודש.
יצחק כהן, ירושלים
אז מה הרבותא?

ראש־ישיבה אייבישיץ
למה כבר אפשר לצפות
משני עברי השולחן ולשאלת הכומר מה מבדיל
בין כלב ליהודי, משיב הרבי: השולחן!) אבל מה
כבר אפשר לצפות מיהודי כמו אייבישיץ?
נכון שאייבישיץ (1690־ )1764 היה ראש
ישיבה בפראג ופירסם כ״ 30 ספרים, אך יחד עם
זאת הוא גם עסק בתורת הנסתר, הקבלה, ומה
שיותר גרוע, למרות שהיה אחד המנדים
הרישמיים של משיח־השקר שבתאי צבי, הוא
נחשב גם לאחד מתומכיו הנלהבים בסתר.
אלי מרכוס, רמת־גן

הנאה מקטעים כחולים
על היעדר ביקורת לספר חדש (״מה
הם אומרים״ ,העולם הזה .)1.7.87
אין זה מדוייק שלא הופיעה בשום עיתון ביקורת
על סיפרו החדש של עמוס(חיים שכאלה)
אטינגר, נערה ושמה אליס.
לפני שבועיים רואיין, בצהרון חדשות, אבי
אטינגר, בנו בן ה־ 18 של אטינגר, וכך אמר הבן
על ספרו של האב:
״אפרופו הספר החדש שלו, נהניתי לקרוא את
הקטעים הכחולים ״.רחל אברהם, ירושלים

השבוז, רבותיי, השבח!
על סיפרייתה של רות דיין(.אנשים״,
העולם הזה .)1.7.87

סוניה והגור המאומץ
וגר זאב עם כבש
החתול שאותו היא אימצה(ראה תצלום :״וגר זאב
עם כבש!״).
כמובן, אפשרי גם כל אחד מהם לחוד, ובלבד
שהפניה אליי תיעשה בהקדם: יפתח, טלפון
ש׳ יפתח, תל־אביב
.)03(234298

מיבתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.
בכתבה על צוואת עודר־הדין אמנון
רוזנשטיין (העולם הזה ,2574
)31.12.86 השתרבבו פרטים
על מר פייר משאר, שזוהה נ
שטיין, ושנמסרו מפי מר !
אחיו של מר אמנון רוזנשטיין.
משאר פרטים אלה אינם נכונים. וזעו
הזה מצטער על כר ומתנצל בפני מר
בושאר.

העולם הזה 2602

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונה

1111־ 11
איר

; ישראלבע 1ל מ 1שדהק אנ בני תסל ־ העיניים?

בשר החעוסן

ביו־ן•
מערבון הוא צורת־האמנות האמריקאית האותנטית ביו
לאורך כל הדרך. היא בצד הנבון.
הנכון. היא לוחמת ברעים.
\ 1תר.
בטוח.
בטוח. הצופה הצופה בלבבלב מקומה
מהומה

יש לו כללים קבועים לגמרי. גם כאשר הקאובוי הופך לקצין־
צבא, וכאשר האינדיאנים הם יפאנים או ׳קומוניסטים, צורתו
הבסיסית של המערבון נשמרת.

אלפי פרטים הוליוודיים עיצבו את עולמם הנפשי
של האמריקאים, והטביעו עליהם חותם בל־יימחה.
הם מחפשים את המערבון בכל מצב.

העולם מחולק לטובים ולרעים. הטובים הם טובים, הרעים הם
רעים.
העין האמריקאית מבחינה בהם מי-יד, על פי צורתם החיצונית.
הטוב הוא גבוה, אמיץ, ישר, בעל עיניים כחולות ושיער בהיר.
הרע הוא שחרחר, בעל קווי־פנים זרים.
הטוב מנצח תמיד, כי אלוהים לצידו, וכך גם אשתו היפה,
שהוא נאמן לה עד הסוף. גם הזונה של העיירה, יפהפיה מהממת,
יש לה לב־זהב, והיא לצד הטובים.

הטובים לוחמים למען הצדק, והורגים את הרעייס.
הרעים רוצים להרוס את דרך־החיים האמריקאית,
המבוסם על אהבת־אמא ועוגת־תפוחים.

ה שקורה בימים אלה בוועדת־החקירה המשותפת של שני

ף* הופעתו של נורת׳ לפני ועדת־הקונגרס לא התגלה שום
₪1רבר חדש. הכל היה ידוע מן הדוחות הקודמים, ובעיקר דוח
ועדת הסנאטור ג׳ון טאוור.
מה שהשתנה הוא יחס הציבור האמריקאי לפרשה.
עד להצגה הגדולה, היה הציבור מבולבל. היה נדמה שהנשיא
הנערץ — ראמבו־בריבוע — לא אמר, חלילה, אמת.

אמריקאי אמיתי אינו משקר. לא במערבון.

היה נדמה שקצין חיל־הנחתים ברח מן האחריות ומסרב להעיד.
קאובוי אמיתי אינו בורח לעולם.
היה נדמה שניסו לשלם דמי״כופר לחוטפים. זהו מעשה אנטי-
אמריקאי. זה לא קורה במערבון.
כל העניין נראה עקום. מעוות. ממש עלילה אנטי־מערבונית.

עכשיו הכל בא על מקומו בשלום.

ההצגה התחילה, והכל הבינו שהתמונה היתה פשוט משובשת.
בעזרת עדותו של נורת׳ ,הכל הסתדר.
הטובים שוב טובים, והרעים רעים. אם מישהו שיקר, הוא רק

!/בתי־הקונגרס, העוסקת בפרשת איראן והקונטראס, הוא
מערבון קלאסי.
זה דומה לסרט הוליוודי. ולא במיקרה. כי זה נעשה עבור קהל,
המחפש בחיים את הסרט ההוליוודי.
אילו נבחרו כל השחקנים על־ירי מישרד־הליהוק של אולפן
הוליוודי, לא יכלו להתאים יותר לתפקידיהם. הם מושלמים,
אחד־אחד.

אך מובן שנסיון זה נדון לכישלון. במערכה האחרונה
תצא האמת לאור.

^ פני דור אחד או שניים, היה זה ברור שאיש כמו נורת׳ —
/הקאובוי במדי חיל־הנחתים, ראמבו בבית הלבן — יהיה
אנטי־שמי.

די לחשוב על אפשרות בזאת, בדי להתחלחל. אילו
היה איש במו נורת׳ פונה נגד היהודים ונגד מדינת־ישראל,
היתה מתחוללת עכשיו מהפכה אנטי־שמית
בארצות-הברית.
אולם —ברוך השם! — נכון ההיפך. נורת׳ מעריץ גדול של
מדינת־ישראל, והוא מפליג בשיבחה בכל הזדמנות.

כי ישראל מצטיירת כיום, בעיני האמריקאים,
כמדינת-ראמבו. מדינה קטנה ואמיצה, הלוחמת לצד
הטובים ונגד הרעים, לוחמת ומנצחת תמיד.
לצידו של אוליבר נורת׳ יש עמירם ניר. גם מקומו שלו שמור
במערבון.
זהו הצעיר האינדיאני הטוב, שהצ׳יף הגדול שלח אותו כרי
לעזור לגיבור. או הקצין המכסיקאי ההגון, העוזר לגיבור לעשות
סדר ולחסל את הבאנדיטים.
הוא לא בלונדי, אבל הוא בסדר. אמיץ. ישר. נאמן.
בהתחלת הסרט היה נדמה שישראל היא המדינה הרעה,
חורשת־המזימות, שהפילה את הגיבור בפח ופיתתה אותו לעשות
מעשים שלא״ייעשו. אבל זאת היתה רק תחבולה של התסריטאי,
כדי לבלבל את הצופה ולהגביר את המתח.

עכשיו הבל ברור. ישראל היתה טובה ונאמנה

על כן היה זה טיבעי שנורת׳ לא רצה באיש־קשר
ישראלי השייך למוסד.

.יתכן כי
נורת׳ חשש שמא ידלפו דברים.
הוא בחר בניר, אדם שפעל באופן עצמאי ליד ראש־הממשלה,
מבלי להיות שייך לגוף מודיעיני גדול.

וחוץ מזה, אחרי שהשניים הכירו זה את זה, נראה
כי פעלה הכימיה. נורת׳ ראה בניר איש כמוהו,
קאובוי ישראלי.
(איני בטוח שהערכתו זו היתה נכונה. ניר אינו ראמבו. הוא
אישיות הרבה יותר מורכבת. אך דעתו של נורת׳ היא שקבעה

כמיקרה זה).

כאשר ביקש נורת׳ מישראל לשלוח נשק לקונטראס, סירב
רבץ לשלוח את הנשק במישרין, אלא שלח את המישלוח
לאמריקאים עצמם. בסופו של דבר לא הגיע מישלוח זה. הוא
עוכב בלב ים והחזר לישראל, אחרי שהתפוצצה הפרשה.
גם מישלוח זה לא נשלח אלא אחרי ששני בתי־הקונגרס —
האחד אחרי השני — התירו את אספקת־הנשק לקונטראס.
ממשלת־ישראל היתה מודעת לחשיבות עמדתו של הקונגרס
בפרשה זו, ועל כן נמנעה מלעשות מעשה שהיה עלול להתפרש
כאקט העוזר לבית־הלבן לבזות את הקונגרס.

אדם שאין לא ספקות. אדם היודע מי הטובים ומי
הרעים. אדם היודע שלמען הטובים צריך לעשות את
הכל, לשלוח, לירות. אדם שכוחו בפשטנות עילאית.

ף ורת׳ הוא גיבור של מערבון מתוחכם ,״מערבון למבוגרים״.

ומולו — האיש הרע. די למצלמה להתמקד לרגע על פניו,
כדי שהכל יבינו מייד מיהו. פרצוף יפאני. פניו החתומות של
האיש האוריינטלי, זומם־המזימות. גם שמו מעיד עליו שאינו
״משלנו״ .סנאטור דניאל אינואי. השם כבר אומר את הכל. כאשר
התסריטאי נותן לאדם שם כזה, ברור מה מקומו בעלילה.
וליד האיש הרע — הפרקליט היהודי. ערמומי. הולך סחור־סחור
בשאלותיו המפולפלות. מנסה להפיל את הגיבור בפח.

נורת׳ עקף את המוסד האמריקאי, הסי־איי־אי. כפי שהעיד
השבוע, היה לו קשר ישיר עם ראש הסי־איי־אי, ויליאם קייסי,
פוליטיקאי מן החוג המצומצם של רונלד רגן. איש זה לא סמך
על המוסד שלו, בבואו לבצע פעולות שהיו בעליל בלתי־חוקיות
מבחינת החוק האמריקאי. הוא רצה ל הקים ״מוסד בתוך המוסד״,
גוף סודי, קטן, העומד מחוץ לחוק. את המשימה הזאת הטיל על
נורת׳.

עד כמה שאפשר לתן כרגע, ישראל לא הסתבכה
בכספים בחשבונות־הבנק השווייציים.

גבוה. עיניים כחולות. שיער בלונדי. מצח שאינו גבוה מדי.
מבט ישר של איש ישר. מדים הנראים כאילו נולד בתוכם.
שורות־שורות של עיטורים.
ארם שכל חייו הם קודש למילחמה ברעים, הקומוניסטים. אדם
הנאמן למנהיג עד הסוף. אדם שמעולם לא בגד באשתו. אדם
שמזכירתו היפהפיה־המהממת מוכנה ללכת אחריו באש ובמים,
אך שמעולם לא עשה עימה מה שאסור לעשות. עצם החשד הזה
קומם אותו.

במערכה הראשונה הוא עדיין חשוד כאיש הרע.
ואז, במערכה השניה, משתנה לפתע הכל, והוא
מתגלה בבל הדרו.

התשובה על כך פשוטה להפליא: נורת׳ הוא שקבע
שנוח לו לקיים את הקשר עם ניר.

ף* סך הכל נראה כי ממשלת־ישראל התנהגה בפרשה זו בזהי־
^ רות יחסית.
האיש שהיה אחראי למישלוחי־הנשק לאיראן היה, בחשבון
הסופי, שר־הביטחון יצחק רבין. רבין היה בעבר שגריר ישראל
בארצות־הברית, ועל כן הוא מצוי בסבך היחסים שבין הבית הלבן,
המועצה לביטחון לאומי ושני בתי־הקונגרס. הוא נזהר.

במרכז עומד הגיבור, אוליבר נורת׳ .הוא טוב מכל
שחקן. הוא מושלם.

!כלומר: תחילה הוצג כמנוול. חסידי־מערבונים ידעו, כמובן, מן
הרגע הראשון שזוהי רק אחיזת־עיניים.
שהוא־הוא האיש הטוב. אבל זה הגביר את המתח.

נורת׳ .זה היה טבעי, כי ניר היה יועץ ראש־הממשלה למילחמה
בטרור, והדבר היה בתחום אחריותו.
אך מה קרה בהמשך הדברים? מדוע טיפל ניר בפרשת איראן
והקונטראס, ולא המוסד? מדוע לא מינה המוסד איש מטעמו!
שיקיים את הקשר עם האמריקאים, אחרי שהסוחרים הפרטיים
הוצאו מהעניין?

עכשיו משתלמת זהירות זו. במערבון מופיעה
ישראל באור חיובי למדי.

אוליבר צורת: אהבת־אמא ועוגת־תפוחים
השתמש בתחבולה למען העניין הטוב, כדי לדפוק את הרעים. וזה
בסדר.
יכולים היהודונים בכלי־התיקשורת בחוף המיזרחי לייבב כמה
שהם רוצים. מיליוני אמריקאים בעיירות ובערי־השדה, במערב־התיכון
ובמערב, בדרום ובצפון, יודעים שנורת׳ הוא הגיבור
האמריקאי האותנטי, זה שנראה באלף סרטים קודמים, באלף
תפקידים קודמים.

״אנחנו איתך, אולי!״ צועקות הכרזות. אמריקה, י אמריקה!
יהו נורת׳ האמיתי? איך הוא נראה בעיני ישראלים בעלי־
^/כושר־אבחנה?
ישראלי בכיר, שנפגש עימו כמה פעמים, תיאר לי אותו כך:
״גבר יפה־תואר. עושה רושם מצויין. פיקח. אדיב מאוד. בלי
קצוות חדים. איש נעים. מרשים.״ ואחרי מחשבה שניה :״אבל
פשטני. פשטני מאוד״.

האם הוא אריאל שרון אמריקאי? האיש, שאינו
נמנה עם מעריציו של שרון, אמר,. :כן. תמה מאוד.
אבל נורת׳ יותר מתוחכם.״

אלמלא היה נורת׳ פיקח ואינטליגנטי, לא היה מצליח להפוך
את הקערה על פיה בקלות כזאת. תשובותיו לסנאטורים, אנשים
ממולחים ומשופשפים, מעידות על פיקחות ומחשבה מהירה. גם
אם תודרך מראש על־ידי עורכי־דין טובים, לא היה עומד במיבחן
זה, אלמלא היה הוא עצמו מצוייר בתיחכום רב.

^ יך הגיע עמירם ניר למעמדו, כמהדורה הישראלית של
נורת׳? איך נוצרה השותפות היפה הזאת של אולי ועמי, דויד
ויהונתן, הנאמנים איש לרעהו, עד כי נורת׳ נחלץ לעזרתו ומגן
עליו בכל חום־ליבו?

אולי לא נאלץ לעשות זאת. הוא גס לא נשאל על
כך על-ידי חוקריו. הוא חש לעזרת ניר ביוזמתו שלו,
אחרי שקרא בעיתון כאילו ניטלו מניר סמכויותיו.

איך הגיע ניר לנורת׳ ,או נורת׳ לניר?
הסביר לי זאת השבוע מקור מוסמך.
הוטל על ניר לספק לנורת׳ את המידע המודיעיני, שהיה דרוש
ליירוט המטוס המצרי, שבו היו חוטפי האוניה אכילה לאורו.
במהלך המיבצע הזה קיים ניר, מטעם ישראל, את הקשר עם

ולם ליחסים שבין אוליבר ועמירם, בין ארצות־הברית ויש־ראל,
יש משמעות החורגת מן המערבון. זוהי הזדמנות טובה
כדי לתת את הדעת עליהם.

בעיניו של נורת׳ — כלומר, בעיני הבית הלבן
והרוב הגדול של אזרחי ארצות-הברית — העולם
הוא שטוח. בעולם שטוח זה יש רק שני כוחות —
הטובים, שהם האמריקאים ובעלי־בריתם, והרעים,
שהם הסובייטים וגרוריהם.
כל בעיה הקיימת בעולם, כל סיכסוך, כל עימות חייב להתאים
לתמונה פשטנית זו — כפי שכל אורח בסדום היה צריך להתאים
למיטה האחת. האמריקאים עושים לכל בעיה חריגה מה שאנשי־סדום
עשו לכל אורח חריג. אם היה ארוך מדי, קוצצו רגליו. אם
היה נמוך מדי, נמתחו איבריו.

הפיכפוך הישראלי-פלסטיני הוכנס גם הוא למי־טת־סדום
עולמית זו. אין האמריקאים מוכנים לראות
את מורכבות הבעיה, שהיא יחידה־במינה.

עכשיו הם עושים זאת גם לסיכסוך האיראני־עיראקי, שאין לו
קשר עם העימות העולמי. אין הוא מתאים למתכונת. אולם חבריו
של נורת׳ לא ישקטו עד שתיעשה ההתאמה. וכך נכנסים האמריקאים
במיפרץ להרפתקה ימית שהיא הרת־סכנות, מפני שאינה

נובעת מהבנת המציאות.

איש כמו נורת׳ יכול לשלוח נשק לכל מקום בעולם,
להקים מחתרות, להפיל מישטרים, לרצוח מנהיגים.
אך דבר אחד אינו מסוגל לעשות, על פי טיבעו:
לפתור בעיות, לעשות שלום.

ן* שראל משולבת כיום בכל רחבי העולם במערכת אמריקאית
זו. היא מעורבת בתריסר סיכסוכים לא־לה, מספקת נשק
למישטרים שונים ומשונים, רובם מרושעים. שמה הוזכר בכלי־התיקשורת
הזרים בקשר למאבקים בסרי־לנקה, בניקראגואה,
בדרום־אפריקה, בנאמיביה, באנגולה, בארגנטינה, בצ׳ילה, ב־קוסטה־ריקה,
בהונדורס, בפנמה ועוד ועוד ועוד.
בכל המקומות האלה היא פועלת, לפי אותם מקורות, על פי
תיאום הדוק עם האמריקאים, על פי הנחיותיהם.

כלומר: על פי תפיסתם והבנתם של אנשים כמו
אוליבר נורת׳.

כדאי לחשוב מחדש על כך.
החיים אינם מערבון. כדור־הארץ הוא עגול, לא שטוח. הוא
מסובך ומורכב לאין שיעור יותר מכפי שנדמה לקאובוי.

והאינטרסים ארוכי־הטווח של מדינת־ישראל
אינם מתאימים לשום מיטת־סדום.

מ איי 1 1 1 1י 1 1

ב נ 1י

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונה

דגנה בוזו ויא״נה אח אונסם נת נאווחח־צהו״ם ניסית
בשווה החמישית בניו־יורק. בנעם הואשונה ויבו

,גבירתי ווו *
0711/ 7187100״
ף* יום השני שעבר, יום קיץ אופ־
^ ייני לתקופה זאת בניו־יורק, פגשתי
לראשונה בארנסט יפת.
אני הצעתי שניפגש בדירתי שם,
יפת העדיף לשקול את מקום הפגישה
ולטלפן אליי מקץ שעה.
ואכן, שעה בדיוק אחרי שיחתנו
הטלפונית הראשונה, כיאה לייקה,

את געגועיו העזים ארצה, אם כי אין
לשפוט אדם שהורגל ״לקפוץ״ לביקורים
בחו״ל במשך שנים, ולראות בכך
התנשאות או התרחקות. באנגלית הוא
מתבטא ביתר טיבעיות ושנינות מאשר
בעברית.
״ב־ 11 בינואר עזבתי את הארץ,״
שיחזר באוזניי .״חצי שנה! חצי שנה

תרבות היא לעיתים מילת־גנאי בעגה
של הצבר הממוצע. יפת התלהב מהוד־זה
והזמין עבורי כוסית־יין.
אחר־כר התעקש שנאכל ונקנח
במשהו מתוק :״ליקר או קוניאק?״ את
הקינוח קם לבחור בעצמו, ולא שקט
עד שאישרתי שהוא לטעמי.
שאלתי אותו כיצד הוא חי בניו-

שומר על קשרים עם אנשי־מיקצוע.
בגיל 65 מגיעה לי קצת מנוחה.״
יפת התעקש להזמין עבורנו אספרסו.
מלצר מתנצל הסביר שמכונת־האספרסו
מקולקלת. נאלצנו להסתפק
בקפה אחר.
הפגישה ארכה שעתיים וחצי. בתומה
ליווה אותי יפת לטקסי, תוך כדי
הבעת פליאה מדוע איני מטיילת ברגל
לכיוון מגוריי הסמוכים .״בדיוק עשר
דקות יותר!״ אמר, תור כדי ניפנוף
לשלום.
מהן עשר דקות פחות או יותר לגבי
מי שעיתותיו בידו? שיחתנו כללה
רכילות על מכרים משותפים והתבטאויות
אישיות, ולכן איני מפרסמת
חלקים ניכרים ממנה. בכל זאת, הנה
כמה צימוקים. מה חושב יפת עלז
• אלי הורביץ, יורשו בתפקיד

יפת ניסה השבוע להציל את כבודה
האבוד של חברתו :״היא לא ידעה עד
הרגע האחרון אם היא נוסעת״...
כשהזכרתי לו שנשבעה באוזניי שאינה
יודעת היכן הוא, בשעה שניצב בוודאי
לצידה, שתק. על עצמו, לעומתה, אמר:
״גבירתי, אני לעולם איני משקר!״
• הורביץ, שין? .על ההתמוטטות
בממלכותיהם של האחים יוגי
ויואב הורביץ והמלונאי חיים שיף,
שיש הטוענים כיום לגנותו שהוא נתן
להם הלוואות ותנאים מיוחדים על פי
שיקולים זרים (לשיף בגלל חברתם
המשותפת, שושנה וינר, ולהורביץ
בגלל היותם בניו של שר) ,הסביר יפת:
״אין זזה מתפקידו של בנק לעזור רק
לעסקים מצליחים, אלא גם לתמוך
בעסקים, כדי שלא יתמוטטו. כבר
שכחו איך היצלתי את החברה לכימיקלים
בישראל, את אל־על. אלה
היו השיקולים שהינחו אותי להעניק
תנאים לאחים הורביץ, שיף ואחרים,
שיקולים מיקצועיים לגמרי.״
• אלה יפת, גרושתו שזכתה ׳
בישראל בכינוי״אלה היקרה״ ,על שם
הפתיח של מיכתבו המפורסם של יפת
אליה. במיכתב הסביר יפת לגרושתו,
כי חלה הרעה במצבו הכלכלי, ולכן גם

..לא הגשת אבירו נתב־הגנה בעניין
תביעת המזונות של אדה גדושת
יש ל חמישה ילדים משלי. לא
הייתי מסכים לאמץ את הקצין...־

עם הסיגו־ הנצחי :״אני בכלל לא שנתה שמפניה!״
טילפן יפת והציע מיסעדה השוכנת
סמוך למקומות המגורים של שנינו —
המיסעד בבניין גנרל מוטורס בשדרה
החמישית. זוהי מסעדה שחלק משול־חנותיה
ניצבים בגן.
בשעה 12 בצהריים בדיוק, השעה
היעודה, הגעתי לשם. יפת כבר היה
ישוב ליד אחד השולחנות הקידמיים,
בחיק־הטבע. הוא היה שקוע בקריאת
עיתונים אמריקאיים תוך כדי לגימות
קלות מכוסית יין לבן שעמדה על
שולחנו. מידו לא מש הסיגר הנצחי.
הוא היה לבוש בחליפה יקרה —
ג׳נטלמן אירופי מושלם.
״אני מכיר את המקום הזה,״ הסביר
לי ,״מהימים שהייתי מגיע לניו־יורק
מטעם בנק לאומי, כפעם בחודש. אז
הייתי מתאכסן כאן במלון.״
יפת, זמנו בידו, החליט שהוא מראיין
בתחילה אותי. אט־אט עבר הכדור
למיגרשו המפורסם. יפת הירבה להעיר
את הערותיו דווקא בשפה האנגלית, גם

אני שותק, מתרחק מכלי״התיקשורת.״
משהעליתי את המושג ״לינץ׳״,
אימץ אותו יפת במהירות, אם כי הוסיף:
״תמיד היו כאלה ששנאו אותי. היה
כלפיי רספקט, אבל גם שינאה!״
ניסינו לנתח ביחד את מהות השיג־ יי
אה כלפיו בקרב הציבור ואמצעי־התיקשורת
:״תמיד השתדלתי לשמור
על לו־פרופייל (פרופיל נמוך) .תמיד
האמנתי בכך. פרט לנושאים כלכליים,
לא נהגתי להופיע בעיתונות. נהגתי
להרצות באוניברסיטות, אבל לא להתראיין.
גם על הפעם המפורסמת, כש־התראיינתי(סמוך
להתפטרותו מבנק
לאומי, על רקע דוח בייסקי) אני
מצטער. את השיחה האחרונה לא
התרתי לפרסום. עושים טעויות בחיים.״
פיתחתי
בקול רם את התיזה שאולי
חלק מחוסר־האהדה כלפיו ׳,עוד קודם
לפרשת הפיצויים וגובה משכורתו, נבע
מכך שיפת ביטא רקע תרבותי, והרי

יורק, איך הוא מעביר בנעימים את
זמנו.
יפת מתגורר בדירתה השכורה של
שושנה וינר, שאותה הוא מכנה ״החברה
שלי.״
״הייתי רגיל לקום מדי בוקר, במשך
שנים, בארבע וחצי,״ סיפר לי ,״ולקרוא
ספרים ועיתונים עד שהייתי מגיע
לעבודה. כעת אני מתעורר בשש
בבוקר, קורא עתונים. אילו עיתונים?
את ניו־יורק טיימס, פייננשל־טיימס
עיתונים ישראליים.
״כשהגעתי הנה, היו הפירסומים
נגדי בשיאם. לכן קיבלתי החלטה —
להפסיק לעבוד. אני יודע מה שאני
צריך לדעת. מלבד יגאל(ארנון, פרקליטו)
,יש אנשים הדואגים לשלוח לי
קטעים מסויימים...
״בשעות הבוקר אני קובע לי כמה
פגישות.
״היו לי הצעות־עבודה, אבל בינתיים
אני שוקל. אין זאת אומרת שאיני

יושב־ראש מועצת־המנהלים של בנק
לאומי, שהתפטר בעיקבות הפרסומים
הגועשים על גובה משכורתו ופיצוייו
של יפת. הורביץ התלונן באוזניי
(העולם הזה ,)21.1.1987 שיפת אף
לא טרח לטלפן אליו אחרי עוגמת־הנפש
והכותרות שספג בגללו.
״נכון!״ אישר באוזניי יפת ,״באמת
לא טילפנתי אליו. מדוע הייתי צריך
לטלפן אליו? אחרי הכל אני זה שהייתי
צריך לטלפן? אלי מנסה להיות הבחור
הטוב שכולם אוהבים...״
• צדיק כינו; היושב־ראש הנוכחי
של בנק לאומי:
״גאון כלכלי? מי קבע כך?״ על בינו
שוחחנו רבות. יפת היה די מעודכן
לגבי המתרחש בבנק ואמר :״אני מודע
למה שקורה!״
• ״ליל הכריחה הגדולה״ ,ה־
11 בינואר ,1987 מוצאי השבת, שבה
עזב עם חברתו שושנה וינר את הארץ,
לאור הבזקי מצלמות וסיקור עיתונאי
רועש. שיחזרתי באוזני יפת כיצד
שוחחתי עימו בטלפון בשעות אחר־הצהריים
של אותה השבת, וכיצד
קבענו שנשוחח שנית באותו היום. יפת
לא הכחיש אז את העובדה שהוא עומד
לעזוב את הארץ, אם כי לא נקב ב־תאריד
מדוייק והבטיח ״אחזור בקרוב״.
חצי שעה לפני שעזבו את הארץ, עוד
שוחחתי עם שושנה, שבוודאי עסקה
במלאכת־אריזה אחרונה. היא הכחישה
מכל וכל את עצם העובדה שמתרחש
משהו, ואף קבעה עימי, שנשוחח למחרת
ונאכל ארוחת־בוקר. העולם הזה
פירסם אז את הדברים עם צילומי
השניים בנמל-התעופה.

עליה להצטמצם. על רקע פירסום
סכומי הפיצויים והפנסיה של יפת,
גרמו מילים אלה בדיעבד לציחקוקים
סרקסטיים בקרב הציבור. סיפרתי
ליפת שביקרתי בדירתה היפה של
אשתו, ביום שבו נפטרה אמה רבקה.
הסברתי לו שהסימפטיה שעוררה
בציבור אינה נעוצה רק באנטיפטיה
כלפיו, אלא גם באישיותה.
יפת התעניין לדעת מדוע קיימת
הסתייגות כלפי שושנה, האשה הנוכחית
בחייו, ואמר:
״אפילו לא היגשתי כתב־הגנה
בעניין תביעת־המזונות שהגישה אלה
נגדי. יש לה כל האמצעים הכלכליים
הדרושים לה! לא דיברתי על מישפחתי
אפילו בשיא הפירסומים עלינו. אני
מניח שהיו אנשים שאולי רצו לקפוץ
על עגלת הפירסומים עליי. אנשים
אוהבים פירסום — עובדה! הם רצים
לזה. אני מניח שהתביעה של אלה
תעלה לדיון, באחד הימים. גם זה יגיע.״
• דו״ח כייסקי. יפת נמנה עם
הבנקאים שהדו״ח החמור המליץ להעבירם
מתפקידיהם בעיקבות מפולת
המניות. בניגוד לגיורא גזית מבנק
הפועלים, הישהה יפת (כמו רפאל
רקנטי מבנק דיסקונט) את התפטרותו
עד הדקה ה־ ,90 וספג אז ביקורת
ציבורית זועמת על כך. השבוע אמר לי:
״באמת לא רציתי להתפטר! גזית?
אלמלא היה מתפטר, הוא היה מפוטר
מייד למחרת! זה לא אותו הדבר. אני
הייתי אז אחרי 48 שנים בבנקאות!״
• רוני יפה. כמה ימים אחרי
״ליל־הבריחה הגדול״ של שושנה וינר
וארנסט יפת, טילפן אליי אדם שהציג

31*81

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונה

את עצמו כ״בנם המאומץ של אלה
וארנסט יפת ״.את סיפורו הרגיש, אך
המבולבל, של סגן־אלוף רוני יפת,
שניצב מאחורי ההצהרה הטלפונית
הדרמאתית־משהו, פירסם העולם הזה
באותו השבוע.
סיפורו של יפת השבוע חפף בכמה
נקחיות את סיפורו של ״המאומץ״ ,אם
כי סופר בטונים מאופקים, ובנימת
ריחוק־משהו:
״יום אחד הביאה רעייתי(אלה) חייל
לביתנו בהרצליה. הוא היה מבולבל, בא
מהחזית או משהו כזה. הוא היה, נדמה

• דימויו. ליפת נוצר דימוי של
איש העולם הגדול, שטם במחלקה
הראשונה ברחבי העולם כאיש הכל־יכול
של בנק לאומי, נפגש רק עם
אנשים מפורסמים בקנה־מידה עולמי,
התרועע עם מיליארדרים, וכל זה —
תור כדי עישון סיגרים ושתיית שמפניה.
בנק־לאומי, בימי־יפת העליזים,
מצטייר כיום, בעיני הציבור, כבנק
שהתנהל על נהרות שמפניה וקופסות־סיגרים.
יפת
השבוע, כשסיגר יקר בפיו,
בשדרה החמישית בניו־יורק:

.,מ קנע שצדיק בינו הוא גאון נונו?
מדוע ה״ח׳ צוין רטלנן דאר
הווביץ? השיקולים לעזוו ושיו
_ !רמישנחת הווב־ץ היו מיקצוע״ם!״
לי, מקיבוץ או ממושב. לאט־לאט, הוא
קשר קשרים עם הילדים, איתי. אחר־כך
הקשר ניתק לאט־לאט.
״ניסתי לעזור לו כמה פעמים. הוא
התגרש פעם אחת או פעמיים. נדמה לי
שהוא משרת בקבע — רב־סרן, סגן-
אלוף אפילו( .סגן־אלוף).
״האם חשבנו באמת לאמצו ריש־מית?
רעייתי העלתה את הרעיון, אבל
אין זאת אומרת שהייתי מסכים לכך.
יש לי חמישה ילדים משלי. זה
מספיק...
״שוב, אנשים אוהבים פירסום.״

״אני בכלל לא שותה שמפניה. אין
לי מושג איר הדימוי הזה נולד,״

• ע ל תביעת ״בנל,־לאומי״
נגדו. משסיפרתי לו שבישראל פורסם
באחרונה שהוא עומד להגיע לפשרה
עם הבנק בעניין גובה הפנסיה
שלו וגובה סכום־הפיצויים שלו, שעורר
שעורירה לאומית, הגיב בתמיהה:
״לא ידוע לי על שום הסדר כזה.
איפה זה פורסם? זה לא נכון!״
• יג א ל ארנון.״מדוע בחרתי בו
להיות עורך־הדין שלי? מפני שאמנון

בצאתו מן הארץ :״בגיל 65 מגיעה לי קצת מנוחה!״

ע שושנה וינר :״לא רציתי להתפטר!

גולדנברג הרי ייצג את הבנק (בנק
לאומי) בהסדר הפיצויים איתי. קראתי
על, הפגישה הלילית׳ ,גם על החת־פתחויות
האחרונות(ההחלטה להעמיד
את ארנון ושאר שיבעת המשתתפים
בפגישה לדין בעוון הטרדת עד בנסי־בות
חמורות) .הוא בחור ישר!״
• השיבה הביתה. ארנסט יפת
משתגע לשוב לישראל. נושא זה
הועלה במהלך שיחתנו. געגועיו ארצה
ניכרו גם בשיחותינו הטלפוניות טרם
בואי לניו־יורק. לפני חודשיים״שלושה
נודע לי כי יפת עומד להגיע בחשאי
.ארצה. בסופו של דבר קיבלתי הודעה
טלפונית שהוא ביטל את תוכניתו.
בשבוע שעבר אישר באוזניי שלא
היתה זו אזעקת־שווא. הוא אכן התכוון
לבקר בארץ, אך ברגע האחרון חזר בו.
״יגאל(ארנון) חושב שאני לא צריך
לחזור עדיין!״ הירהר בקול רם, וחיכה
לשמוע את חוות־דעתי. יפת משחק עם
הרעיון לחיות כמה חודשים בניו־יורק,
כמה חודשים באירופה(רותי בתו שוהה
בלונדון) וכמה חודשים בארץ.
״מה יעשו לי? איני פוחד מצעדים
ליגאליים. תיקשורת? נו, מה, יעמידו
צלמים ליד דירותיי? עיתונאים יארבו
לי? לא, אני לא מזוכיסט. מה עם
דירותיי? יש לי שתיים: אחת במיגדלי־דויד,
הבית ברחוב בנין.
״הנהג שלי מתחזק אותן, והעוזרת
מנקה אותן״.

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סיפוח האיש שר שבתא קרמנוביץ, ליד ריטא,
שאוצות־הברת תובעת את הסגותו בחשד שר
זיופי־ענק -כפי שסובר בלונדון ליגאל לביב

קוס, שנעצר במוזמביק. קלמנוביץ
והורי אשתו של מרקוס המתינו בגבול
מוזמביק־סואזילנד להחלפתו באחד
טומסון, שנעצר על־ידי האמריקאים
כמרגל למען הסובייטים. עם קלמ־נוביץ
המתין בגבול חבר־הקונגרס
האמריקאי גילמן.

חחו₪1
מ או ח
פלאטו־שרון, שאצלו עבד, דבר אחד:
לעולם לא לחתום על שום דבר, תמיד
לתת לאנשיו לעשות את העבודה
הכרוכה בחתימות.

./שלח את
עמי״
ך * וא קפץ והודיע כי הוא הגיש נגד
1 1פלאטו תביעה בבית המישפט בישראל.
הוא עבד בשעתו כשכיר בחברת
לב דיזנגוף, שפלאטו הוא אחד מבעליה.
החברה העמידה לרשותו כלי־

שבתא קרמנוביץ, סונן לענ״נ
שלח את עמי ,,,שנן שר הנוכל
פראטו־שהן לענ״נ בחילות, סוכן
03718355־ דוום־אפויקה
**ץ בתאי קלמנוביץ טילפן אליי
למלון בלונדון, יום אחרי בואי
לשם. על רצוני לפגשו נודע לו ממזכירתו
הנאמנה, טובה, בבית ״נציגות״
בופוטסואנה בתל־אביב, אחד הבתים
המזעזעים ביותר שראיתי מבחינת
העושר הצועק מקירותיו. אף אחד
מעורכי־הדין, שעשו עימו עסקים
בעבר — כולם בתל־אביב — ואשר
הרוויחו ממנו כסף רב, לא הסכים
לאשר שהם מייצגים אותו, או להעביר
אליו הודעה. נכון שהם הופיעו למענו
בעבר, באיזשהו עניין, אבל זה נגמר.

נראה כי עורכי־דין אלה
מתייחסים אליו כמו אל זונה
מוכת־איידם, שיש לנתק עימה
כל מגע אחרי המגע שהיה.

הכתובת שמסר לי בלונדון היתה
סמוכה למלוני. הוא מתגורר בבית
ששכר, לדבריו, לחודש ימים, ברחוב
סיימור .10 הוא משלם 100 דולר ליום,
והוא יגור בו עד ה־ 21 ביולי, היום שבו
עליו להתייצב לדיון בבקשת הסגרתו
לארצות־הברית.
אם לא יתייצב, יפסיד ערבות שהפקיד,
בסך חצי מיליון לירות שטרלינג.
אס יתייצב, הוא עשוי להיאסר ולהיות
מוסגר לאף־בי־איי, ולעמוד לדין בשר-
לוט שבמדינת צפון־קרוליינה, שם הוא
מואשם בכר שפדה במירמה המחאות

מזוייפות בסך שני מיליון דולר.
הפגישה נקבעה למחרת ב־10
בבוקר. בשעה זו הוא עוד ישן. הוא טען
כי קבענו ל־ 2בצהריים, וכי כל הלילה
לא ישן, כי ראה בווידיאו את מישחק־הכדורסל
של מכבי תל־אביב נגד
נבחרת אירופה.
קורי־השינה על פניו לא מנעו ממנו
להדגיש בגאווה כי הוא העצור הראשון
שבית־מישפט בריטי מסכים לשחרר
בערבות, למרות בקשה להסגרה.
לדבריו, חוק־ההסגרה הבריטי קובע
כי עוצרים את החשוד ל־ 60 יום, ובהם
לא עושים כלום. רק אחרי 60 יום דן
בית־המישפט בעצם הבקשה להסגרה.
הוא לא רצה לשבת 60 יום במעצר,
ואנשיו דאגו מייד עם המעצר להמציא
לו את העתקי תיק בית־המישפט הפדראלי
משרלוט, כדי שיידע במה מחבר,
וכך הכין לקראת הדיון הראשון בבית״
המישפט הבריטי מיסמכים שהיה בהם
די לשכנע את השופט לשחררו בערבות.

שותפו, לפי החשד, במעשה, ביל
דוידסון, סירב השופט לשחרר. חשוד
שלישי, ז׳אן לו ברקטץ, נעצר בקאן,
וממתין שם לדיון בהסגרה, לפי החוק
הצרפתי.
בתחילת השיחה הערתי כי לפי
התיק נגדו רואים שלמד משמואל

״נראה כי הייתי טוב, כי ב־
1972 העבירו אותי לעבוד
למחלקת מיזרח־אירוסה במרכז
מיסלגת־העבודה. הממונה עליי
היה בני מהרשק, ועימו גם
מתילדה גז.

קשרתי קשרים עם
העוסקים בענייני ברית המועצות והזז־

אחרי העיבקה סירבס סלאטו
בעיתונות שהוא אירגן את
ההחלפה. העתונים גם בירבמו
האשמות מפי מישפחת מרקוב,
כי שילמה עשרות אלפי דולא־ריב
תמורת אירגון השיחרור.

קלמנוביץ מגיב בביטול על טענות
פלאטו, שניסה לתפוס טרמפ על
מעשיו, אבל הדבר הוביל לניתוק.
באותה עת אירח גילמן במדינת ניו־יורק,
שאותה ייצג בקונגרס, מישלחת
מארץ־החסות הדרוס״אפריקאית, בופו־טסואנה,
שרצתה לגייס את ארצות־הברית
למען דרום־אפריקה. גילמן
הסביר להם כי בגלל המיעוט השחור
באמריקה הדבר יהיה קשה, והציע
לגייס את היהודים באמצעות מדינת־ישראל.
גילמן
הציג להם את רונאלד
גרינוואלד, הקרוי ״רבי״ ,שהפך נציגם
באמריקה, והיום הוא מייצג את נוכל
מס־ההכנסה מרק ריץ(ריץ מבוקש על־ידי
מס־ההכנסה האמריקאי על אי־תשלום
מסים בסך 165 מיליון דולר,
והוא מתגורר בעיר צוג בשווייץ. נציגו
בישראל הוא רב בן־דרור, והוא עושה
עיסקי־בארטר עם קלמנוביץ).

גילמן וגרינוואלד מכרו לקל•
מנוביץ את נציגות בופוטבו־אנה
בישראל. המישלחת עצרה
בתל־אביב, נפגשה עם
קלמנוביץ שטס עימה לארצה,
והפך נציגה. מאז אמצע 1979
הוא נציג בופטבואנה בישראל.

0 1 0 1 1 1 :1
^11 033:011113־ ^ 01

זסז סנ &ז צנ ס __ ת?6 5 £ 6 3 :ז

* $7*1£5 0 810ס 17£אט
ז א0 0 \ 1? 1.^ 1

א/1050ו*ם
080 ,ז\0א \316, 008 9 / 1 / 4 6 08ת 11116״)
0 11ק? 3 5 5

16086

516113

1 ,6 0 8 6 ,

816113
6 1נ 1חזנ 1א

(5003027
1 8 £ 0 .א 11א 0 * 5 £

1708א0א**124א 587187* 1

08 12/18/47 08ם 316 ,ח 8116 1״)
?ס 110נ 01ק1,11(183813, 1(558 6116131 86
(61 33044ג0ת11ת 011 נן 353ק ״נ<1311ז 101ק ״<31ע38 סז 061
ץ ו 9 15 1106 308 008601 10 186 8651 0) 8תו״ 51316 186 10110 חז 0״ 5ץ186109 801ח3חו 13ג)8ז60 00ח9ו5ז06 חט 6ר)1, 1

הקובלנה הפלילית האמריקאית: זיוף
לבן, זכר, נולד 12.18.47 בליטא, ברית־המועצות, נושא דרכון.דיפלומטי׳ גרמני
רכב לנהיגה. מסתבר כי בעל־הרכב
עד 1984 עסק בעיקר בדברים לא־לפת־מרגלים,
כמו למשל חבר־הקונ־מסוג
אלפטה נסע לחדל והשאיר את
גרס האמריקאי בנימין גילמן, שהיה גדולים, כיועץ שניסה להביא לשם
הרכב למישמרת אצל פלאטו. זה השיו״ר
הוועדה שטיפלה בקשרים מסוג משקיעים. הוא ראה בעיניים כלות איך
כירו מייד למשתמשים שונים, וגם ל־זה,
וכן את עורך־הדין פוגל ממיזרח מתי ליפשיץ בונה שם איצטדיון־ענק
קלמנוביץ, לצורכי עבודה. בעל־הרכב
ברלין.
ומאות דירות.
תבע את פלאטו ואת המשתמשים בו
המיפנה חל כאשר הארכיטקט של
״ב־ 1974 התחלתי גם בעיסקי אמר־בניגוד
לחוק(הרכב היה של תושב זר,
גנות, יחד עם יהודה טלית ושמואל ליפשיץ, ישראל גודוביץ, הסתכסך
ללא מיסים, ואסור לשימוש לאחרים)
צמח. בין היתר אירגנו את ההופעות עימו וחיפש משקיע אחר. הוא מצא את
וקלמנוביץ תבע במקביל את פלאטו.
של זוג הרקדנים פנוב (הטענות שהם קלמנוביץ, שהקים ב־ 1984 את חברת־
״בוא נתחיל מההתחלה,״ אמרתי לו,
העלו נגד האמרגן שלהם בנושאי־כסף הגג לעסקיו, ליאת בניה, על שם בתו.
״לפני שנסתבך בעיסקי פלאטו, שהוא
קלמנוביץ מצא שפה משותפת עם
היו נגד האמרגן האמריקאי, ולא נגדי),
נושא בפני עצמו.״
השליט המקומי, מנגופה, שחיפש בונה
ועוד.
״גרנו בקיראון. אשתי, טניה, עבדה לאיצטדיון שני. ההשקעה היתה 15
״ההתחלה היא,״ סיפר קלמנוביץ
כרופאה, והכירה את אנט, אשתו של מיליון דולר, ומתי ליפשיץ, הפועל שם
בהכינו קפה במיטבה, כשאשתו טניה
פלאטו־שרון. ב־ 1976 הוא ביקש שאע בחברה בשם פרימנו פרימוורה, דרש
מופיעה בחלוק, ובתו ליאת יושבת על
בור לעזור לו במסע־הבחירות שלו. תוספת לסכום, בגלל ירידת ערך
בירכיו ,״כאשר עליתי ארצה בשנת
עברתי לעבוד בחברת לב דיזנגוף. הראנד מול הדולר.
1971 מליטא. הייתי בן 23 ונשוי.
״העליה באה אחרי שאבי נאבק 12
קלמנוביץ היה מוכן לבנות בסכום
מכיוון שיעקב חלפון לא נתן לאיש
להתערב בבחירות, עבדתי במכירת־ המקורי, כשהוא מבסס את התחשיבים
שנה על הרשות לעלות, ויחד באנו
עסקים בלב דיזנגוף עד אפריל .1978״ על תיכנון מהפכני של האיצטדיון,
ארצה. נכנסתי לאולפן לעברית בקר־שהכינו
גודוביץ והמהנדס שמעיה בן־
יית־ים ועברתי לאולפן בירושלים.
אברהם, שבנה את מיגדל־שלום בתל־מייד
בגמר האולפן התחלתי לעבוד
במרכז־ההסברה הממשלתי, אצל יהודה
אביב. תוכנן איצטדיון מרובע ולא
עגול, דבר המוזיל בהרבה את ההר
אילן. תפקידי היה, בהוראת ראש הממצאות.
שלה,
גולדה מאיר, לגייס את עולי-
^ אותו חודש היה קלמנוביץ
רוסיה למערך.
ליפשיץ זכה כפיצוי בחוזה לבניית
*1מעורב בשיחרור הישראלי מר עסקים שחורים

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לולים ב־ 12 מיליון ראנד, וקלמנוביץ
קיבל מייד עוד חוזה לבניית 1000
דירות.
כשהחוזה בידו, הוא חיפש משקיע-
מממן. דובר על מיליונים, שלא היו לו.
הוא הכיר בגרמניה בעל־הון יהודי בשם
לאנדשאמפ, הכניס אותו כשותף
במחצית הפרוייקט. הבניה התקדמה,
ומההכנסות המיידיות קנה קלמנוביץ
וילה באפקה (הוא מכר אותה בימים
אלה, בגלל כביש חדש סמור, וקנה
מיגרש בכפר״שמריהו) וכן קנה את בית
״נציגות״ בופוטסואנה בישראל. הבניין
העשיר בצורתו, ברחוב הירקון, נקנה
בתנאים שאין קלמנוביץ מוכן להרחיב

*י״״״י ׳18 רמטכ״ל
במיקרה
לקורות אחרים שעבדו עימו
^ 1סיפרו כי הבניין היה של חברת
הביטוח עממית של יוסף דננברג. זה
מכר את הבניין, מפני שעיריית תל־אביב
לא אישרה אותו כבית־מישרדים.
המחיר היה 1.2מיליון דולר.

ביל דוידסון, אף הוא מליטא, זכיון
לכריית־יהלומים. יש אומרים כי הוא
שכיר של קלמנוביץ, אך זה מכחיש את
הדבר.
דוידסון הביא לקלמנוביץ ישראלי
אחר, אריה בוכוואלד, שנמלט מישראל
אחרי קנוניה שבה הונה את בנק מימון
וסחר, והפסיד את כל כספו בהימורים
באנגליה ובעסקי־ייבוא של פירות
וירקות. בוכוואלד החל מסייע לד-
וידסון בעסקיו.
גיבור נוסף של הפרשה הוא ז׳אן־לו
ברקטץ, שהיה מנהל סניף בנק
אמריקן אקספרס בקאן, שבו יש
לקלמנוביץ חשבון. קלמנוביץ קנה
וילה מפוארת בקאן, שהיה מרכז
מגוריו. לפני שלושה חודשים התפטר
ברקטץ מן הבנק, והחל עובד אצל
קלמנוביץ_ .
המחאות מזוייפות

^ אפריל השנה נפגש דוידסון
*1בציריך עם שני יהלומנים יהודיים
מניו־יורק ומכר להם חבילת־יהלומים

7\ 1ו $9 /\8
01ח1109 3
3 5 ,וו^ 0ח<, 3150 1א 50ס /\ 71ס 1א\141111/
חס^ 5ו * 037ז1חזו]< ¥13
כתב־האישוס
.,ארצות־הברית של אמריקה נגד שבתאי קלמנוביץ״

קלמנוביץ הצליח לקבל אישור
לבית־מישרדים, אולי בגלל
יעוד הבית כ״נציגות״ זרה,
אולי בגלל קשריו הטובים עם
הקובעים בוועדת בניין־ערים
בתל-אביב כמו יגאל גריסל,
אריה קמר וחיים בסוק, שבולם
היו אורחיו בבופוטסואנה.
המקורות האלה ידעו גם לספר כי
לפני שבנה את האיצטדיון, הקים עם
לאנדשאמפ מרכז־קניות גדול בעיר
חרנקואה. את הרווח עשה מכך ש־הילווה
לממשלת־בופוטסואנה את הכסף
למימון הפרוייקט, וגבה ריבית
חריגה על ההלוואה.
אחרי גמר האיצטדיון ופרוייקט
1000 הדירות(הם קיבלו 12 אלף ראנד
לכל דירה) הוא הסתכסך עם לאני
דשאמפ, והחלה בוררות ארוכה, שבה
הוא היה מיוצג על־ידי עורך־הדין
אמנון זיכרוני, והשותף על״ידי אליהו
מירון. לאנדשאמם יצא מהשותפות
וקיבל בחזרה את השקעתו במלואה,
לדיברי קלמנוביץ, אולם נציגו של
לאנדשאמפ טוען כי טרם קיבל את כל
המגיע לו.
קלמנוביץ נכנס כשותף לבניית עוד
1000 דירות עם הישראלי מוטי זיסר,
מיזמי העיר עימנואל, שמכר את חלקו
למרגוליס תמורת 1.5מיליון דולר.
תוך כדי הפרוייקט רבו השניים, ומוטי
זיסר חזר לעסקים בישראל.
לפני שנתיים, כך מספר קלמנוביץ,
הכיר במטוס במיקרה את הרמטכ״ל
של סיארה־ליאונה, מומו. שליט המדינה
היה סטיבנס, שתפס את השילטון
לפני 25 שנה, ושהתפרסם כאשר האשים
אז את בתי-הזיקוק הישראליים
בשיחוד שרים בממשלתו, כדי לקבל
זכיון לבניית בית־זיקוק שם.

תמורת 2,03 מיליון דולר. הם שילמו לו
בהמחאות של חברת מריל לינץ, מחשבונה
בעיר שרלוט, בבנק נשיונאל של
צפון־קרוליינה. הם מסרו לו 21 המחאות.
דוידסון
ביקש מקלמנוביץ סיוע
בגביית־הכסף. השניים טיכסו עצה עם
הבנקאי ברקטץ, וניגשו לאמריקן
אקספרס בקאן. מנהל־הסניף אמר
להם כי הגביה תימשך 14 יום, מפני
שהוא בנק צרפתי, אולם אם יפקידו את
הכסף בבנק אמריקאי במונטה־קרלו,
תתבצע הגביה בשיבעה ימים בלבד.
מנהל הסניף התקשר עם מכר, מנהל
של רפבליק נשיונאל בנק במונטה־קרלו,
אמר לו כי לקוח שלו בשם
קלמנוביץ יבוא, וכי יגיש לו סיוע.
השלושה נכנסו לרולס רויס של
קלמנוביץ(אותה קנה מנשיא־רומניה)
ונסעו לסנף הבנק, שם התחיל דוידסון
בהליכים של פתיחת־חשבונות על שם
שתי חברות: יו.סי.סי( .יונייטד
קלאון קומפני) ,הרשומה בסיארה־
(המשך בעמוד )40
העם שביתה? אז מה?
ואז בולם הלכו לשפת־הים —
השובתים הממלכתיים ולקוחותיהם בשום מדינה בעולם אין שביתה
כללית של כל עובדי הציבור יכולה
לעורר פחות התרגשות מאשר בישראל.
פרצה
שביתה, שכללה את כל
מישרדי הממשלה ושרותיה. הציבור
הצדיק את השביתה, מפני ששכר
עובדי־הציבור נמוך כיום אף מכפי
שהיה לפני התחלת התוכנית הכלכלית,
לפני שנתיים.
כאשר נסגרו כל המישרדים, נראה
כאילו זה לא הטריד איש. השובתים
הלכו לשפת־הים, וכך גם הנזקקים
לשרותיהם. העובדה שעוררה את
תשומת־הלב הרבה ביותר היתה שלפתע
התפנו הרבה מקומות־חניה
באיזורי המישרדים, ונתפסו הרבה
מקומות־חנייה באיזורי הבילויים.
חובבי הכדורגל היו ממילא עסוקים
באסון שפקד אותם. כאשר הובא למנוחות
השוער אבי רן(ראה עמודים
36־ )37 היה האבל הציבורי חזק ורחב
יותר מכפי שהיה כאשר נפטרו אישי-
ציבור דגולים.
בישראל של ,1987 הכדורגל מעניין
מן הפוליטיקה, מרגש יותר ומלהיב
יותר. שום חבר־כנסת לא יכול להתחרות
עם אבי רן, בחייו ובמותו.
מיפלגות שמיר ער המישמר
מי שזילזל בשמיר מתחרט.
הוא חומם את שרון,
וגם את פרם
אריאל שרון ניסה שוב, והוכה שוב.
אבל זה לא יפריע לו.
שיטתו היא קבועה, והכיחה את
עצמה: כאשר הוא נכשל בפעם הראשונה,
הוא חוזר לעניין שוב ושוב, עד

בציבור, הוא שועל ותיק, היודע להגן
על עמדותיו. ברגע ששרון העלה את
ההצעה, כאילו בדרך אגב, קפץ שמיר
וחסם את דרכו. פרצה שערוריה קטנה,
שרון נסוג והודיע שיעמיד את ההצעה
לדיון בפעם הבאה.
אפשר היה לסמוך על זה.
רוב בכנסת. בכלל, הולך לו, לשמיר.

לפני שנה נראה כמי שידו על
התחתונה במאבק עם שימעון פרס,

כתובת על הקיר
אנשי בהגא
פשטו על הפנסיה
בכפר בירעם הנטוש

כל שנה קייטנה

קלמנוביץ בפעולה
קזינו וחוות־תנינים

הצבעה חסרת־תקדים. כושר
התימרון שלו הוכח ביום הרביעי
שעבר, כאשר הדתיים ניסו להשיג שוב
את התיקון לחוק ״מיהו יהודי״ ,בצורה
זו או אחרת. שמיר לא סיפק את
הסחורה, אך הוא שיכנע את הכל שהוא
פעל כמיטב יכולתו. וכדי לפייס את
הימין הקיצוני, הוא גם הצביע —
באורח חסר־תקדים — נגד שר־המישפטים
של ממשלתו וסיעתו,
בעניין החנינה לנדוני המחתרת היהודית.
הכל
הזדעקו. הוגשו הצעות אי־אמון.
אך שמיר ידע מה שהוא עושה.
כל עוד הוא מקיים את הברית עם
הדתיים, וכל עוד נותן. לו הימין
הקיצוני גיבוי, הוא יוכל לעמוד איתן
מול פרס והמערך. וזה מה שקובע.

בירעם

הכנסייה המושחתת בבירעם

מכריו של קלמנוביץ מסם־
רים כי הוא סייע למומו בהדחת
סטיבנם. הסיוע היה במימון
ההפיכה וכן בשליחת יועצי־ביטחון
ישראליים.
קלמנוביץ עצמו טוען כי סטיבנס
מינה את יורשו מאחר שהגיע לגיל
זיקנה.
מומו מונה כנשיא כ־ 26 בינואר
, 1986 ומייד קיבל קלמנוביץ עיסקי־בניה
רבים. הוא בנה במקום קזינו,
קאנטרי־קלאב, מרכז־קניות, חווה חקלאית,
וכן הוא ממתין לאישור הבנק
העולמי למימון 1500 דירות. באותה
עת קיבל מכרו הטוב של קלמנוביץ,

במרינה

שהוא משיג את שלו. לעיתים קרובות
זה מצליח.
הפעם: שרון, שנבחר כיו״ר מרכז
חרות, הציע לבחור במיספר רב של
ועדות מטעם המרכז. בין השאר הציע
גם ״ועדה מדינית״ ,ואת עצמו כיו״ר
שלה.
זה היה תימרון שקוף. במקח־ומימ־כר
הכללי, השיג שרון רק את תפקיד
יו״ר המרכז. זהו תפקיד ריק מכל תוכן,
כשלעצמו. המרכז הוא מוסד פרלמנטרי.
אבל כאשר תפקיד כזה נופל
בידי אדם כמו שרון, מובן שהוא
ישתדל להכניס בו תוכן שאין בו.
ואכן, שרון כבר מתנהג כאילו היה
המרכז מוסד ניהולי. הוא ביקש למנות
את עצמו כיו״ר של ועדה מדינית,
שתשתדל לתפוס את מקומה של
ההנהלה, שבראשה הועמד משה ארנס.
אולם את יצחק שמיר ״לא עשו
באצבע״ .בניגוד לרושם שהוא עושה

הפעלתן הבלתי־נלאה, הרי כיום הוא
מופיע באור אחר.
פרס אץ־רץ מסביב לעולם ,״עושה
גלים״ ,מצטלם עם נשיאים וראשי־ממשלות,
מגלגל את רעיון הוועידה
הבינלאומית מהודעה״משותפת להוד־עה־משותפת.
אולם
שמיר עובד בינתיים בשקט.
הוא חולל מהפכה שקטה בממשלה,
כאשר הפך את המצב בה מחצי־חצי
לרוב־ומיעוט. הליכוד ובעלי־בריתו
הדתיים מהווים עתה רוב בממשלה,
ורק התיקו המתמשך בקאבינט המצומצם
מונע הכרעה נגד המערך.
גם בכנסת נהנה עתה שמיר מרוב,
דחוק אך משמעותי, והוא יכול להקים
ממשלה צרה בלי המערך.
בתוך מיפלגתו שלו שמר שמיר על
כל עמדותיו, ולמרות הרעש שעושים
מדי פעם אחרים, הוא ממשיך לתמרן
ולשלוט.

כשהגיעו אנשי בירעם ביום השבת
בצהריים לכפר שאותו נאלצו לעזוב ב־
,1948 נדהמו לראות כתובת גדולה על
קיר הכנסיה הישנה.
הכנסיה, הבניין היחידי בכפר הנטוש
העומר על תילו, ממוקמת על
גיבעה במרכז הכפר. על הקיר, למעלה,
היתה כתובת גדולה בצבע אדום :״עם
ישראל שב לאדמתו ובניו שבו לגבר
לותיהם.״
השומר הדרוזי הנמצא במקום סיפר
לאנשי בירעם כי ראה את מאיר כהנא
ואנשיו נכנסים לכפר הנטוש, אך לא
ראה אותו מגיע בעצמו לכנסיה.
״השיבה״ .זו השנה השניה שאנשי
בירעם מקיימים בכפר מחנה לילדים
בגילים 4עד . 10 אלה בניהם של
תושבי הכפר. הם גרים בכפר הנטוש
במשך שבוע ימים, מקצתם ישנים בכנסיה
ומקצתם באוהלים בשטח עצמו.
במחנה השתתפו מאתיים ילדים. למדו
שירים, עבודות־יד והשתתפו בפעילויות
שונות במקום.
ביום השבת נערך בכפר טקס סיום
המחנה, שבו השתתפו, בנוסף לילדים,
עוד 500 מאנשי בירעם, המפוזרים
במקומות שונים בגליל. את המחנה
אירגנה תנועת אל־עוודה (ה״שיבה״),
ואנשיה גם גילו את הכתובת שכתבו
אנשי כהנא על קיר הכנסיה.

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ארנסט יפת, בעניין הכספים שקיבל מבל״ל,
והחוקרים מצפים לשובו מחו׳׳ל, כדי לשאול
אותו שאלות.
במס־ההכנסה עוקבים אחרי פירסומים בעיתונות, ופונים
לכל מי ששמו נכרך בסכומים חריגים. את יפת לא היתה
להם הזדמנות לשאול.

המר ניסה לסדר
את הג 1ףהסחר
זבולון המר ניסה השבוע תרגיל דתי, ושלח כיתבי־מינוי
לגוף הבוחר של הרב הראשי האשכנזי בתל־אביב. מקבלי
המיכתב כולם גברים, חברי מועצת העיריה.

ט קז ף

לזי חושש ממארבים
אנשיו של דויד לדי מודאגים מפעלתנותו
החדשה של אריאל שרון, וחושדים בו כי
המארב שהציב השבוע ליצחק שמיר, בישיבת-
המרכז, נועד למעשה נגדם.
במחנה־לוי חוששים עדיין מפגי הרגע שבו תתבצע עיסקה
כלשהי בין שמיר לשרון על חשבונם.

יה 1דים זועמים יקבלן
פני יצחק פרץ
באירגונים יהודיים בפאריס סוערות הרוחות לקראת בואה
של מישלחת״נקש. בראשות השר יצחק פרץ וח׳ב חיים
דרוקמן.
יתכן אפילו שהמישלחת תיתקל בהפגנה של יהודים.
המפגינים יטענו שפעילותם של שני הרבנים הפוליטיקאים
נגד הסגרתו של הרתח מעוררת אנטישמיות בצרפת.

דמיאניוק לסוהר:!1
לא להכניס
את ארקונור!
ג׳ון(.איוואך) דמיאניוק ביקש ביום השני
השבוע מסוהריו: אם יתייצב סניגורו־לשעבר,
מרק או׳קונור, בשערי כלא איילון,
נא לא לאפשר לו להיכנס אליו.

טמיר במקום עמר?
בתנועת יחד גוברים הלחצים על עזר וייצמן להזיז את
שלמה עמר מהמקום המובטח לו ברשימת המערך,
בבחירות הבאות, ולהחליפו באברהם(.אברשה״) טמיר.

הנימוק: רק בך יוכל טמיר להתמנות כסגן־שר־החוץ
בממשלת מערך.
וייצמן עומד בינתיים בלחצים, ומתעקש לקיים את
הבטחתו לעמר.

אי! בכירים בקצרין
האורח הבכיר ביותר שהוזמן לחגיגות־העשור בקצרין היה
השר אברהם שריר.

בעיר־המתנחלים בגולן זועמים על בכירי
הממשלה, בגלל ההתעלמות מדרישותיהם
הכספיות.

הימגון בחיפזון
את הימנון ביתיר שרה בישיבת מרכז תנועת־החרות
מקהלת מישקי־חרות־בית״ר. לשירה קדם משבר בלתי•
צפד:
אחרי שנקבע בין מארגני ישיבת־המרכז לבין המקהלה כי
הם יופיעו בישיבת התברר כי שיר זה אינו מופיע
ברפרטואר של המקהלה, וכך, כמה ימים לפני הישיבה,
החלו חברי המקהלה להתאמן בחיפזון על שיר בית״ר.

במס־ההכנסה
מחכים ליפת
במם־ההכנסה מצוי תיק פתוח על שמו של

נתן וולוך ואפרים טורגובניק, סגני ראש־העיריה
מטעם המערך, החזירו לו מייד את המיכתבים,
בדרישה שיעביר את המינוי לחביבה אבי־גיא
וללילי מנחם.
חיים בסוק מהמפד״ל, ראש הגוף הבוחר, החוזר מטיול
בפולץ ב־ 25 בחודש, זימן ישיבה לבחירת הרב ל־27
בחודש. לא ידוע איזה תרגיל בכוונתו להפעיל.

שד משבר בי!
צייץ לדתיים
בעיריית תל־אביב צפוי משבר קואליציוני חדש בין שלמה
להט לבין המפד׳ל.

בישיבה של ועדת־הכספים ניסה נציג המפד׳ל,
שמואל גפן, שהוא האיש החזק של המיפלגד״
להסתייג מהצעותיו של צ׳יץ׳ .ראש־העיריה
הגיב בלשון קשה, וגפן הנעלב עזב את הישיבה
בטריקת־דלת.
ותקרית נוספת: בץ צ׳יץ׳ לבץ חיים בסוק, ראש סיעת
המפד״ל. פרצה מחלוקת על גובה דמי האש׳ל שיקבלו
חברי המישלחת העירונית, היוצאים השבוע לפולין. בסוק
נפגע שההקצבה קוצצה מ־ 60 דולר ליום ל״ 30 בלבד,
ושיגר מיכתב מעליב לצ׳יץ׳ ,בסיגנון.אני מוחל על הטובה
— תרום את הכסף לילדים נזקקים!״ צ׳יץ׳ לא נשאר חייב,
והציע לבסוק לוותר גם על הכרטיס.

פרשת־גויה למישטרה
אזרחים בבאר-שבע פנו למישטרה בבקשה
לחקור את הגילויים החמורים של מבקרת־העיריה,
בנימינה מוריק, על ההזנחה במוסיאון
העירוני.
במרכז־הגילויים: היעלמותו המיסתורית של תחריט יקר•
ערך של הצייר פרנציסקו גויה.

ירוחם משל: קיסר
לראשות־הממשלה
המזב״ל־לשעבר של ההסתדרות, ירוחם משל,
תומך במועמתתו של ישראל קיסר לראשות-
הממשלה, ומנהל בקרב חבריו מסע תעמולה
בעניין זה.
משל עצמו מעוניין לחזור לכנסת הבאה.

פרץ מקים סניפים
השר יצחק פרץ עורך בימים אלה סיור נמרץ ברחבי הארץ
במאמץ להקים סניפים רבים ככל האפשר של ש״ס. השלד
האירגוני לסניפים אלה כבר קיים, ברמות האגודה אל
המעיין.

הכוונה היא שסניפים אלה יתמודדו בבחירות
העירוניות הקרובות.
בינתיים אין לש״ס יצוג מוניציפאלי.

איך לעצור את
חשודי בית־גץ?
בצמרת המישטרה בירושלים נערכו
השבוע דיונים קדחתניים בשאלה כיצד
לעצור את מפגיני בית־ג׳ן, מבלי להתעמת
חזיתית עם כל הכפר.
שמותיהם של המפגינים ידועים, נפתחו
נגדם תיקים ונאספו ראיות בצורת תצלד
מים ועדויות, אולם המישטרה פוחדת להתקרב
לכפר. הפיתרון המסתמן: המיש
טרה תפשוט על מקומות העבודה של האנשים,
או תארוב להם בכבישי־הגליל.

שפייזר מציע
פריימריס
ח׳כ אליהו שפייזר, מזכיר מחוז תל־אביב בסיפלגת
העבודה, מציע דמוקרטיזציה סרחיקת־לכת בהליכי הבחירה
והסעד של מועמדי המיפלגה למישרות העירוניות:

בין השאר יצטרכו המועמדים להתמודד
בבחירות מוקדמות בשכונות השונות, ולהוכיח
את הפופולאריות שלהם גם מחוץ למיפלגה.

שניר מכרו הקרקע
מישפחת שניר מכרה את שארית קרקע־י
המריבה, ליד.בית־מרס׳׳ בדתם תל־אביב,
לחברת.,מת״ם־ .המדובר בשמונה דונם, מתוך
חלקה בת 40 דונם. שרובה נמכרה כבר בעבר.
סביב קרקע זו היה סיכסור ארוך, ובץ השאר חשדו כי הוא
שגרם לרצח איש העסקים רדד שולמן. מודם ודתה חכרה
עירונית, שעברה באחרונה ליריים פרטיות(קבוצת מגרית).
ערך החלקה כולה מוערך ב־סז מיליון דולר.

תשע דיברזוז ל ש 1טר
מפכ׳׳ל המישטרה קיבל את הצעתו של ניצב שאול
גיבעולי, קצין־חינוך־ראשי של המישטרת לנסח תורת
אתיקה לשוטרים. המפכ״ל אימץ כבר את הצעתו של
גיבעולי לפרסם תשע דיברות לשוטר, שהחשוב בהם אומה

.איש מישטרה יגן על כמה האדם וישמור על
זכויות הפרט, ללא כל הפליה.׳

אמצעי־זיהד חדשים
לבלשי המישטרה
אגף החקירות ומחלקת המודיעין של המישטרה יציידו
בקרוב את הבלשים בשלושה אמצעי־זיהוי חדשים:

כובעי־־מיצחיה ועליהם תג אישי; ארנק־זיהוי
נוסח אמתקה, הכולל תג מישטרתי ותצלום;
שלט מיוחד לרכב.

דיארזג באמריקה
החלטות הוועידה של אש׳ף באלג׳יד, לפני חודשים אחרית
כבר הניבו פיחת בארצות־הברית.
בשבועות האחרונים התקיימו אירועים אחדים המעידים על
ביצוע החלטות אש״ף לשתף פעולה ע ם.כל הכוחות
הדמוקרטיים בישראל׳ :הפרופסור אדוארד סעיד הופיע
בניריורק עם אדם קלר, חבר המועצה לשלום ישראלי־פלסטיני
בישראל. הפחפסור ראשיד חלידי, הופיע עם
חיים שור, עורך ניו אאוטלוק.
שני הפרופסורים, אזרחים אמריקאיים, הם חברי המועצה
הלאומית הפלסטינית(המל׳פ<.

אלכם מסים והד׳׳ר בנימין בית־הלחמי מארגנים
המשך לדו״שיח בתחומה של קנדה, לשם יוכלו
להיכנס חברי מל׳ם שאינם אזרחים אמריקאים,
ושאינם יכולים להיכנס לארצות-הברית.

ראש־הממשרה
והמוסד נגד
ראש־השב״ב
על רקע חידוש היחסים עם ברית־המו־עצות,
מהלך דיפלומטי שהשב׳ע מתנגד
לו, קושרים ראש-הממשלה וראש־המוסד
קשר לרצוח את ראש־השב׳ס — זו הי עלי-
לת סרט ישראלי חדש, שצילומיו מתחילים
השבוע
הצילומים יימשכו שלושה שבועות, והמפיקים
שומרים את פרטי העלילה, ובמיוחד
את סיומה, בסוד. הבימאי הוא אמנון
רובינשטיין והתסריטאי הוא העיתונאי
טוביה מנדלסון, עורך.דבר השבוע׳ .שם
הסרט. :הינשוף ד.

הפגנת ידידות
במוצאי יום השבת האחחן נערכה בדירתו של הפרקליט
רם כספי מסיבת במלאות 25 שנה לנישואיו. בין
המשתתפים במסיבת• ראש הממשלה יצחק שמיר והשרים
שימעון פרס, יצחק מודעי, אברהם שריר וגד יעקובי. כן
השתתף הפרקליט שמואל ברזל.

ברזל נאשם כידוע, בעבירה פלילית, וכנגד עו־־ד
רם כספי עומד להיות מוגש כתב־אישום.
גיו ר ־ א

נויבת!

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונה

וידחו הקרובה של אויה דורצין נתנסה
במעשה שחיתות בסוכנות בניו־יווק. ויבין,
החשים בחולשתו, מכים בו במקומות הכואבים
ך מעשה, זהו סיפור ציוני נוגע־
/ללב, על פקיד קשיש בסוכנות היהודית
שלקח תחת חסותו עולה צעירה
מברית־המועצות. הוא דאג לכל מחסורה,
סידר לה מגורים ועבודה, עקב בת־שומת״לב
אבהית אחרי קליטתה המוצלחת
בארץ. ועזר לה להתקדם בחיים.
הוא שמח בשמחתה כשהתחתנה, תמך
בה כשהתגרשה. ורווה נחת כשנישאה
בשנית וילדה בן.
בקיצור: קליטה למופת. כפי שרק
עולים חדשים מעטים זוכים בה.
אולם חבריו צרי־העין של הפקיד
אינם מבינים של טוב־לב אנושי פשוט.
מזה 12 שנה הם מלחשים מאחורי
גבו של אריה דולצין, הפקיד הבכיר
ביותר בסוכנות, כי הוא מנהל רומאן
סוער עם הגברת אלה טמשה־כהן־לוין.
הלשנה לאלוף
ף חודשים האחרונים מידרדר
1מעמדו של דולצין במהירות. מאז
שהוכתה תדמיתו באופן אנוש בגלל

הקורבן השבוע היתה שליחת־העל־יה
בניו־יורק, אלה לוין.
לוין נשלחה לניו־יורק לפני שלוש
שנים, והצטרפה שם לקבוצה הנבחרת
של 42 שליחי״העליה בעולם. לפני
שנה, בתום תקופת״השליחות הרגילה,
הוארכה שהותה בשנה נוספת. לא שהיא
קצרה הצלחה מסחררת — היא
היתה שליחה בינונית לגמרי. אולם היה
לה גב חזק בירושלים.
בימים אלה, על־פי הוראה מגובה,
עמדה הסוכנות להאריו את שליחותה
עוד בשנה נוספת — השנה הרביעית.
הפעם חשו יריביו של דולצין במעמדו
הרעוע וניצלו את ההזדמנות.
מישהו הלשין עליה כי היא מנצלת את
מישרתה ושולחת את העולים אל
בעלה, הרופא, לקבל אצלו אישורים.
הסוכנות דורשת ממי שמבקש לעלות
לארץ שיביא לה אישור מרופא־המישפחה
שלו על מצבו הבריאותי.
לוין, נהגה לשלוח את הפונים לביתה,
שם גבה מהם בעלה 25 דולר.
ההלשנה הגיעה לאוזניו של האלוף
(במיל׳) משה נתיב, נציג הסוכנות בניו־

הוא בעובדה שכל עובדי הסוכנות בניו־יורק
— כולל הממונה הישיר שלה,
זאב מחנאי — יודעים מזה שנתיים על
המתרחש בבית מישפחת־לוין, וכיצד
מגדילה אלה את פרנסת המישפחה.
שמועות על-כך הגיעו גם לירושלים,
ללישכתו של ראש מחלקת־העליה,
חיים אהרון.
אך כל עוד ישב דולצין איתן בכיסאו,
איש לא הטריד את אלה, איש
לא העיר לה או הלשין עליה.
דירה לעולה
ך*׳ם ירסום הראשון של הרכילות
1 1על יחסיו של רולצין עם אלה ממשה
התפרסם לפני תשע שנים בדיוק.
העסקן הגנדרן, המקפיד תמיד על לבושו,
זינק אז מתפקיד גיזבר־הסוכנות
לראש הפירמידה — יו״ר הסוכנות
וההסתדרות הציונית העולמית.
אלה, אז רווקה ירושלמית בת פחות
מ־ ,30 פקידה בסוכנות, סיפרה בחופשיות
להעולם הזה על יחסיה עם המנהיג
החדש של העם היהודי.
היא הכחישה שיש ביניהם רומאן,
אולם דיברה על הגבר הקשיש, אז בן
,65 בחום רב :״הוא איש נחמד, נחמד
מאוד, ואני רשאית להיכנס אליו לחדר
בכל רגע!״ בהתכוונה ללישכתו בסוכנות.
גם בחדרו במלון המלך דויד, הודתה
אז, היא ביקרה.
את סיפורי שכניה, שטענו כי ראו
פעמים רבות את מכוניתו של דולצין
כשהיא חונה ליד ביתה, פטרה אלה ב־ליגלוג,
וגם הכחישה שדולצין נוהג להזמינה
להתגורר במלונות תל־אבי־ביים,
על חשבון הסוכנות :״לפעמים אני
מלווה אורחים או קבוצות של הסוכנות,
ונשארת ללון במלון בתל־אביב.
מובן שהסוכנות משלמת את הלינה.״
ידידותם המשותפת, כך הסבירה אז,
צמחה על רקע עבודתם המשותפת, ולא
על רקע רומאן כלשהו.
ידידות זו היתה, כנראה, גם הרקע
לעזרה הרבה שהרעיפה עליה הסוכנות,
עזרה שהתבטאה בעיקר בהלוואות
ובמענקים לרכישת דירת־פאר ברחוב

ולכן חיפשה מקורות מימת חדשים.
ירידיה התייצבו מייד לימינה: היא
קיבלה הלוואות מבנק טפחות (״אני
לא חושבת שדולצין סידר לי את זה.
נדמה לי שדווקא פינחס ספיר המנוח
טילפן למשה מן, מנכ״ל טפחות, וכך
קיבלתי את ההלוואה״) :היא קיבלה
הלוואה מהסוכנות, והיא קיבלה הלוואה
מהתאחדות עולי ארצות־הברית וקנדה,
מקרן השמורה לעולי ארצות אלה

כאחראית על פניות הציבור, עד שנסעה,
לפני שלוש שנים, לניו־יורק.

בעיטות מתחת
לשולחן
^ עת עומדים החיים הטובים של
^ שניהם להסתיים.
אלה לוין ובעלה השני עומדים לחזור
לארץ, ללא התראה מוקדמת, ואינם

1ו 1ו ^י 11ו!1

פראן ברמות־אשכול, בירושלים. את
רוב הכספים לרכישת הדירה היא קיבלה,
בדרך זו או אחרת, מקרנות וממוסדות
הקשורים בסוכנות ובדולצין.
אלה טמשה עלתה לארץ עם הוריה
לפני 20 שנה, מקובנו, בברית־המוע־צות.
ככל מישפחת עולים, הם קיבלו
דירה בראשון־לציון. אלה למדה באוניברסיטה
והחלה עובדת בסוכנות.

+11 הזקן פרשת־בל״ל, ברור לכל כי העסקן הליברלי
בן ה־ 74 עומד לפני סיום הקריירה
הציבורית שלו.
העסקנים האמריקאיים בהסתדרות
הציונית אילצו אותו להודיע על פרישתו
בסוף שנה זו, ויריביו אינם מחמיצים
הזדמנויות לפגוע בו ובמקורביו.

יורק, שהורה להפסיק מייד את שליחותה.
נתיב, שאינו פוליטיקאי אלא
פקיד ממונה, גילה תקיפות ונחישות,
למרות הלחצים מלמעלה.
נתיב, ללא ספק, ביצע את תפקידו
במערכה לביעור השחיתות במנגנון המסורבל
של הסוכנות. אולם העוקץ

הצלחתה שם היתה מסחררת. בתוך
זמן קצר היא נשלחה מטעם הסוכנות
לכל רחבי־תבל, הוזמנה על־ידי המגבית
להרצות ולהתרים למען ישראל,
ולבסוף זכתה במישרה מכובדת במנגנון
בירושלים: הממונה על פניות־הצי־בור
של מחלקת־העליה־והקליטה.
ב־ ,1975 כאשר הרומאן בינה לבין
דולצין, על־פי הרכילות במיסדרונות
הסוכנות, כבר ליבלב, היא התחתנה עם
המהנדס ניסן כהן. שנה אחר־כך התגרשו
.״לגירושין שלנו לא היה כל קשר
לדולצין,״ טענה מאוחר יותר ,״פשוט
לא הסתדרנו. אבל נשארנו ידידים.״
בערך באותה תקופה החליטה לקנות
לעצמה דירה ברמות־אשכול. את
הזכות למשכנתא הותירה בידי בעלה,

בלבד (״הייתי בשליחות כמה פעמים
באמריקה, אז מכירים אותי שם״).
הרכילאים בחצר המוסדות הלאומיים
בירושלים ראו בפרשת הדירה עדות
נחרצת לרומאן שבין הפקידה
הצעירה והנאה לעסקן, שמאחורי גבו
כינו אותו ״דון ז׳ואן״ .אולם אלה סיפקה
הסבר פשוט יותר :״יש דבר שנקרא
,הומו־סובייטיקוס׳ .עולים מרוסיה עוזרים
זה לזה. אומנם, כולם חושבים ש־דולצין
נולד במכסיקו, אבל זה לא נכון.
הוא נולד במינסק שברוסיה. יש משהו
בין עולי־רוסיה שגורם להם לעזור אלה
לאלה. דולצין הוא בכלל אדם טוב,
שמבין את בעיות העולים החדשים
ומוכן לעזור לכל אחד.״
סיפוריה של אלה לא הוסיפו בריאות
לדולצין ולא תרמו לחיי־המישפ־חה
שלו. שבועות רבים אחרי הפירסום
עוד כעסה אנט דולצין על בעלה, והפגינה
ברוגז.
אבל רולצין התגבר עד מהרה על
הפרשה. הוא הגיע לפיסגת הקריירה
שלו, וציפו לו עוד שנים ארוכות וטובות
בתפקידו. בינתיים נישאה אלה ט־משה־כהן
שנית — זכתה בשם מיש־פחה
חדש: לוין — והמשיכה בתפקידה

יודעים היכן יגורו. את דירתה המפורסמת
בירושלים השכירה לשנה מראש.
דולצין סופר את הימים המעטים שנותרו
לו בתפקידו, כשהוא מנסה למצות
עד תום את הכיבודים שמעניק
העם היהודי למנהיגיו — טיסות
טראנס־אטלנטיות, מלונות מפוארים,
קבלות־פנים. תמיד אי״שם בחו״ל.באחרונה מביטים בו ידידיו בעצב,
ומזהים בו בקושי את האיש ששלט
פעם ביד רמה בעולם הציוני. בישיבה
האחרונה של עצרת הסוכנות, לפני
שבועיים, הוא נרדם פעם אחר פעם ליד
שולחן־הדיונים, והנוכחים הבחינו כי
פניו נפולות. חבריו בעטו בו קלות,
מתחת לשולחן, כדי להעירו. באמצע
העצרת קם לפתע והסתלק, כמו בעווית
של רפלקס, ומיהר לחדל.
ידידיו הפצירו בו בחודשים האחרונים
שיקום ויתפטר — כך היה יוצא
בכבוד מפרשת־יפת האומללה ומסיים
את תפקידו לקול מחיאות־כפיים. במצבו
היום, אחרי שהתעקש לאחוז בכיסאו,
ספק אם יוכלו לסדר לו את הג׳וב
הבא שעליו הוא חולם: להיות נשיא
ההסתדרות הציונית, ולהמשיך לטייל
גי וראנ וי מ ן ₪
מטעמה בועולם.

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הציפור שהת חפ שהל שר־החוץ והאמרגן סובב
בחוצות והכריז ברמ קו לאת שם הדוג מני ת

ירדן ח, עוזרו של שר־האנרגיודוהתשתיוו
נעזר השבוע
בפסוקים מפרשת חוקת, כדי
להבהיר את הסיכסון־ שבין מג־

הכנסת שרה מרון, שלא הצביעה
עם חברי־הליכוד בעד החוקים
הדתיים.
אברהם שפירא לא נ־

ליו לרגל להתייעצויות. הראשון
היה ראש הממשלה, יצחק שמיר,
שלחץ את ידו בחום. אחריו בא
שימעון פרס, שניסה להסביר את

בימים האחרונים זכה מחנה
אריאל שרון בהישגים ב־תנועת־החרות.
כל מועמד שהציע
שרון לרשימת בית־הדין העליון
של תנועת־החרות, התקבל.
הסיבה: מחנות שמיר ולוי
נתנו רק שמות של אשכנזים.
שרון, שרוב פעיליו הם מעיי-
רות־הפיתוח, העביר לרשימה שמות
ממוצא מיזרחי, וכך יצא שכל
שם שנזרק לחלל־האוויר מטעם
מחנה שרון זכה.
איך קרה שבעיתון הארץ

קישטה תמונתו של שימעון
סרס מאמר שהיה מוקדש

| \ ך 1ק 1¥ך מיהר ממקומו בכנסת אחרי שהצביע בעד חוק־החנינה. באותו רגע היו הכל
1 #1111 1 1 4נרגשים: שימעון פרס(למעלה מימין, הגב אל המצלמה) שוחח עם אחד הח׳כים,
אריה נחמקין(למעלה משמאל, הגב אל המצלמה) דיבר עם ח״כ אחר, ויצחק נבון היה שקוע בצרותיו.

כ״ל מישרד-הפנים, אריה דר־עי,
לסגן־השר רוני מילוא.
.ויצא עוג מלך הבשן (רוני
מילוא) ,הוא וכל עמו, למילחמה
אדרעי (אריה דרעי) .ויאמר
אדוני (דרעי) :אל תרא אותו
(מילוא) ,כי בידך נתתי אותו,
אותו ואת כל עמו.״
ח״כ חיים קוסמן, יושב־ראש
סיעת הליכוד בכנסת, הסביר
כי חוק.מיהו יהודי״ ו״חוק
ההמרה״ יפלו על חוט הש(ע<רה.
והכוונה היתה, כמובן, לחברת

סע לטקס ברית־המילה של נכדו
בבראזיל. הסיבה: הצבעה בכנסת
על החוק. מיהו יהודי״ .שפירא
סיפר כי יש אימרה בכתובים,
האומרת שכל מי שנוסע מארץ
לארץ לשמש כסנדק, רבים סיכוייו
להתעשר. .עכשיו,״ אמר,
.נמנעה ממני התעשרות זו.״
חבר־הכנסת חיים קופמן, יושב*
ראש סיעת הליכוד, אמר לו. :היזהר
בפירסום זה. כולם בטוחים
שאתה כבר עשיר מופלג!״ במהלך
הדיון הארוך הקפיד שפירא
לשבת במקומו. אך הכל עלו א־

עמדת המערך.
בשבוע האחרון התכנס
הקאבינט כדי לדון בעתיד חב•
רת־החשמל המיזרח־ירושלמית.
שר־האנרגיה, והתשתית, משה
שחל, הביא לפני חברי־הקאבי-
נט הצעה לגבי עתיד החברה.
השר משה ארנם לא הסתפק
בהצעתו של שחל, ודרש לדעת
מהן החלופות. אמר לו שחל:
.מישה, מספיק היה לנו עם חלופות!
כאן לא דנים לא בלביא,
לא בכפיר ולא בשחל!״

לפרס, העוף הדורס אשר ממלא־מקומו
של ראש־הממשלה נקרא
על שמו? תחילה חשבו קוראים
רבים שזוהי הלצה מתוחכמת, אך
למחרת היום התנצל הארץ על
הטעות. הסביר מזכיר־המערכת,
גירעון לד: למאמר אומנם
צורפה תמונה של פרס־העוף. אך
תצלום זה נעלם איכשהו ברגע
האחרון, והעורך התורני קרא
לארכיון להביא לו.תמונה של
פרס״ .הממונה על התמונות לא
ידע כי הכוונה היא לעוף, לא
לאיש.
שר־הביטחון יצחק רכין
הסביר את הפילוסופיה שלו. :מכיוון
שאינך יכול להשביע את
רצון הכל, פעל כך שתשביע את
רצון עצמך.״
הסתבר כי רבץ הוא חובב־צילום
מושבע. בעבר, בביקוריו
הרבים בארצות השונות, צילם
אלפי תצלומים בצבע, והיה בעל
ציוד משוכלל. במיוחד אהב לצלם
מפלי־מים, ולא פעם עיכב
בשל כך מישלחות רישמיות,
שהיה חבר בהן. פעם קפץ רבץ
מסירה למים כדי להנציח תנין
ישן, שפיו היה פעור, ורק בקושי
שיכנעו אותו המלווים לחזור
לסירה.
איך הכיר רבץ את האלוף
עמרם מיצנע? בשעתו נפצע
בן־אחותו של רבין, סגן־מישנה.
כשהלך לבקרו בבית־החולים,
שכב לידו המג״ד שלו, מיצנע,
שנפצע גם הוא. רבץ נכנס
לשיחה עם הקצין המזוקן,
ובמהלך השיחות למד להעריכו
יותר ויותר. הערכה זו גברה
כשהיה מיצנע באגף־המיבצעים.
כשהיה צורך במי שימלא באופן
אחראי את התפקיד העדין של
אלוף פיקוד־המרכז בחר בו רבין,
אף שייעד לו תחילה תפקיד
אחר.
יוסף לסיד, מי שהיה מנ־כ״ל
רשות־השידור, סיפר על א־שה
הונגריה שבאה לביקור בארץ.
תוך כדי שיחה עימה התגלה
שגם היא וגם בעלה הם יהודים,
המשולבים היטב במישטר הקד
מוניסטי הקיים. כששאל אותה
לפיד אם גם ילדיה יודעים שהם
יהודים, השיבה האשה כי בנה
גילה זאת כשהיה בן . 12 איו?
באחד הימים בא הבן הביתה וסיפר
:״אמא, יש לנו יהודי מסריח
בכיתה!״ השיבה לו האם :״אתה
טועה. יש לכם שני יהודים מסריחים
בכיתה!״
לשר יצחק פרץ יש השכלה
יהודית, אך יש לו בעיה בבואו
להשתמש במילים לועזיות.
כך אמר השבוע בטלוויזיה. :יש
שלוש דילמות״ .כוונתו היתה
להגיד שיש דילמה(אחת) ,מפני
שיש לבחור בין שלוש אפשרויות.

לבימאי הסרט לא שם
זין יש בעיה בשימוש במילים

לועזיות. בשידור אחר אמר שתפקידו
היה להעביר את היצירה
.ממדיה אחת למדיה שניה״ .כוד
נתו היתה להעברת היצירה ממד־יום
למדיום. .מדיה״ היא, בלטינית,
לשון־הרבים של. מדיום״
אחד.
בזמן שהותה של הזמרת
האנגליה סמנטה פרקם בארץ
הוצמד לה איש־ביטחון ישראלי,
שהופקד על שלומה של הזמרת
הסכסית. הגורילה, ששמו פיני
איתן, עשה הסבה מיקצועית.
בגילגולו הקודם היה יד ימינו
של משה מורד בחברת־התק־ליטים
סי־בי־אס, וממונה על
קשרי״החוץ של החברה.
אחרי חמש שנים כמזכירה
הכללית של התנועה למען ארץ־
ישראל יפה, החליטה זוהר קר־תי
לפרוש מפעילותה ולהתמסר
לעניינים אישיים. עדיין לא
נמסר מי ימלא את מקומה, אך
קרתי עדיין אופטימית לגבי מטרות
התנועה.
הפקת סרט הטלוויזיה כגנבים
בלילה יוצאת לדרך.
הסרט על פי סיפרו של הסופר
ארתור קסטלר, העוסק בתקופת
חומה ומיגדל, יוסרט בארץ,
ומתוך 100 התפקידים
אויישו 95 על־ידי ישראלים.
דווקא השחקן הישראלי היושב
בגרמניה, סבי דור, שהיה מועמד
לאחד התפקידים הראשיים,
ושאף הגיע לארץ בחברת הכימאי
הגרמני ויליאם סטורץ׳,
לא קיבל תפקיד כלשהו בהפקה.
בעל המיסבאה, ינק׳לה
טל, מלמד את בנו הצעיר פרק
ביחסי־ציבור. ינק׳לה לקח את
בנו רונן, בן וד ,13 לאולפני־ה־טלוויזיה
לצילום התוכנית ממני
מני. הזמרת האנגליה סמנטה
פוקס היתה אורחת התוכנית, ר
ניאותה להצטלם בחברת האורחים.
ינק׳לה האיץ בבנו להיצמד
לכוכבת, וביקש מהצלמים שינציחו
את הרגע.
הקניין הראשי של רשת
ההיפר כל לטקסטיל מצא עצמו
בבעיה קטנה כשהגיעה לערד,
לשם עריכת תצוגת־אופנה, ונוכח
לדעת ששמה של הדוגמנית
תמי בן־־עמי הושמט בטעות
מהפוסטרים שנתלו בחוצותיה־יעיר.
כשהוא מודע לכוח־המשי-
כה של הדוגמנית המפורסמת,
הוא לא היסס, לקח רמקול נייד
והסתובב בחוצות ערה כשהוא
מכריז על בואה של בן־עמי לערר.
שעה לאחר מכן כבר נאבקו
מאות אנשים על מקומות הישיבה
באולם.
אירים דווידסקו היתה
נערת־זוהר ידועה מאוד בתל-
אביב. פניה קישטו מודעות־פר־סומת
וטורי־רכילות. היא התפרסמה
ברומן המפורסם שלה עם
אורי גלר. לפני שנים נודע
שהיא נרקומנית, ומצבה הפיסי
הידרדר ביותר. אך מסתבר שהיא
ניחנה בכוח־רצון חזק, ובעזרת
עידודם של בני־מישפחתה עברה
טיפול־גמילה, שאיפשר לה
לחזור לפעילות נורמלית. כיום
עובדת דווידסקו כמתווכת דירות
ועסקים במישרד של אביה,
שמואל דווידסקו, איש נד־ל״ן־ותיק.
עיתונאי־מסיבות
וצלמים
לא היו שם, במסיבה הזאת, שנקראה.
מידנייט גארדן דאנס פאר-
טי״ ,ביום השישי האחרון. עורך־
הדין עמי גניגר ואשתו אריאלה
הזמינו לגן־הענקי שמס־העולם
הזה 2602

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2602 - 15 ביולי 1987 - עמוד 13 | ו \ 1ך י 1ך ן \ 1ך חגגה את יום־הולדתה ה־ .50 האורחים המפורסמים והמכוגדים \ 111\ 111 / 1באו בשעה 7בערב־שבת, והתבוננו להישאר שעה־שעתיים בלבד. הם התפזרו רק ב״$

ו \ 1ך י 1ך ן \ 1ך חגגה את יום־הולדתה ה־ .50 האורחים המפורסמים והמכוגדים
\ 111\ 111 / 1באו בשעה 7בערב־שבת, והתבוננו להישאר שעה־שעתיים בלבד.
הם התפזרו רק ב״ 2.30 בלילה. החגיגה של הפסלת הפופולארית החלה על מירפסת בית
ידידה, בעל״הגלריה הוראס ריכטר ביפו העתיקה, והיא נמשכה על מירפסת ביתה של
אילנה עצמה. קרו בה כל מיני דברים. תחילה חשבה המבשלת כי החגיגה נועדה למוצאי־שבת.
רק שעה לפני המסיבה הסתברה לה הטעות, והיה צורך להכיו את הכל במהירות
שיא. אחר״כן הסתבר כי האומצות התחברו באופן מיסתורי עם הפילפל, והיו מרות
כלענה. הוראס ריכטר נסע באמצע המסיבה למלון הילטון, להביא אומצות חדשות. גיסתה
של אילנה, ד״ר אלן גור, אשתו של מנתח־הלב דניאל גור, הכינה עוגה מפוארת, טעימה

ביב לווילה שלהם 300 ידידים.
ההזמנה היתה לשעת־חצות. בין
האורחים שהסתובבו, רקדו, שתו
ואכלו (הקייטרינג 50 :דולר
העולם הזה 2602

לאיש) היו עורכי־הדין רם כם־
סי ויגאל ארנון, אהרון
דוברת מכליל, יוסי חכמי
מהביטוח, יוסי ורדי מההשק
להפליא.
מפאת גודלה אוחסנה במקרר הגדול של מיסעדה סמוכה. שם נפל עליה אבטיח.
אבל כל זה לא הפריע לעשרות ידידיה של אילנה, החל בשר־הביטחון יצחק רביו וכלה
בראש עיריית״הרצליה, אלי לנדאו, חוסם־הכבישים( .למעלה משמאל) :אלן ואילנה גור
ליד העוגה הפצועה( .למעלה מימין) :השחקנית פיפר לורי, ששיחקה את בעלת־הבית הנכה
בסידרה ציפורים מתות בלילה ואת האם בסרט ילדים חורגים לאלוהים, שבגללו היתה
מועמדת לאחד מפרסי״אוסקר( .למטה מימין) :דן שילון ורעייתו מירי ציביון, ממפיקות
ערב חדש, שניכרים עליה סימני״הריון ראשונים( .למטה באמצע) :מנתח־הלב הנודע דניאל
גור ובנו אורי, שנרדם לפני סיום החגיגה( .למטה משמאל) :רופא״העיניים מיכאל בלומנטל
צילומים: רחל אבנרי ₪
עם אשתו נעמי, עסקנית המיפלגה הליברלית.

עות, אסתר רובין, אלמנת
הצייר ראובן ואמה של בעלת־הבית,
פולי מהגשש, גילה

בוכמן־לוי ונחום וסקביץ׳,

המבוקש בארצוודהברית ושוהה
עתה בארץ באחד מבתי״המלון
הגדולים תחת שם בדוי. השים־
חה נמשכה עד 5לפנות בוקר.

המישטרה הגיעה פעמים אחדות,
אבל לא הפריעה יותר מדי.
זהר א הלי אב, נעמי מן,
מני ת אנטלד ₪

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונה

4 * 4 4

***444*4*4444*441י>4 4104•444#

תמיר, כפי שהיכרתי! ()2

כאשר הספיד השבוע יו״ר הכנסת, שלמה הילל, את שמואל
תמיר בישיבת הכנסת, הוא הביע תנחומים ״לאשתו, לילדיו ולת־נועתו.״
התנחומים
לאשה ולילדים היו במקומם. אך לאיזו תנועה אפשר
היה להביע תנחומים?
ביום מותו לא היתה לשמואל תמיר תנועה. שום מיפלגה לא
היתה מוכנה לקבל אותו. כל התנועות שהקים התפרקו. תנועת־האם
שלו, חרות, התאחדה כדי לסגור בפניו את האפשרות לחזור
אליה. האיש שהחליף שמונה פעמים כתובת פוליטית נשאר בלי
כתובת פוליטית.
היה זה סיום עצוב של הדרך, שעליה עלה תמיר כאשר הקים
ב־ 1959 את ״המישטר החדש״ (ראה כתבה בשבוע שעבר).

אורי אבניי

חזרה למימסד
כפי שסיפרתי בשבוע שעבר, כעסתי מאוד על הקמת תנועה זו.
היתה בכך בגידה אישית. הרגשתי שתמיר התייחס אליי כאל
לימון, שממנו סחט כל מה שניתן היה לסחוט, ואחר־כך ניסה
לזרקו.
במשך קרוב ל־סז שנים, מאז היה תמיר עורך־דין צעיר, מתחיל
ובלתי־ידוע, העניק לו העולם הזה עזרה כבירה. מעולם לא עזרנו
לקריירה של אדם כפי שעזרנו לתמיר. והנה בא תמיר, הפקיע את
מרבית רעיונות העולם הזה, והקים מיפלגה בלעדינו, ולמעשה
נגדנו.
אבל על כעס אישי קל להתגבר. היה קשה יותר להתגבר על
התחושה הצורבת שהוא בגד בכל מה שעשינו ביחד במשך אותן
סו השנים: המילחמה הממושכת שהיתה מכוונת נגד ״המישטר״.
אף שקרא לתנועתו ״המישטר החדש״ והתקשט ברעיונות הררי־קאליים
של העולם הזה, היתה זאת תנועה מימסדית מאוד,
שבראשה עמדו כמה מוותיקי־הוותיקים של המישטר הישן, אנשים
שבוודאי לא יכלו ולא התכוונו להביא לשינוי פני המדינה
ברוח שרצינו בה.
לי היה ברור לגמרי כי תמיר — אולי בעזרת כמה יועצים רעים
— החליט לפנות עורף לדרך המאבק והשינוי, ולהשתלב במיש־טר
הקיים, כדי להגיע בתוכו אל יעדו: ראשות־הממשלה. במילים
אחרות: להשתמש באשראי ובהישגים שצברנו ביחד במאבקים
אלה, ולהמיר אותם בפרוטות השחוקות של פוליטיקה רגילה.
איני בטוח אם תמיר עצמו היה מודע לזה. יתכן מאור שלא. היה
לו כישרון גדול להאמין במה שהיה נוח לו להאמין.
פעמים רבות, אחרי פגישותינו עם תמיר, הייתי מתווכח עם
רחל, אשתי, על השאלה: האם תמיר מאמין במה שהוא מדבר?
טענתי שזה לא יכול להיות. אדם כל־כך אינטליגנטי פשוט אינו
יכול להאמין בדברים הפשטניים שהשמיע. רחל, שהיטיבה להבין
אותו ממני, טענה ששמותה מאמין לכל מילה .״שמותה״ — ההברות
הראשונות של שמואל תמיר — היה השם שבו קראנו לו
בינינו לבין עצמנו.
אגב, ניהלתי ויכוח זה לאחר מכן פעמים רבות ליד השולחנות
של מיזנון־הכנסת. החידה הזאת העסיקה גם את עמיתינו שם.

קצרה הדרך לחרות
תמיר הקים את ״המישטר החדש״ כדי ללכת לבחירות לכנסת
הרביעית. באותה השעה בחנו גם ידידיי ואני(במיסגרת ״הפעולה
השמית״) את האפשרות ללכת לבחירות. נוצרה האפשרות העגומה
ששתי רשימות חדשות, שדגלו למראית־עין בדברים כמעט
זהים, יופיעו לפני הציבור.
הצעירים שהצטרפו לתמיר, רובם חניכי העולם הזה, התמרדו.
הם תבעו לבדוק את האפשרות של הליכה משותפת — למורת־רוחו
הרבה של תמיר, שחשש פיתאום מפני תווית רדיקאלית. הם
כפו עליו להסכים לפגישה. זו נערכה בביתו של בנימין גפנר,
ותיק־לח״י, ביד־אליהו. האווירה היתה קרירה, אי־רצונו של תמיר
היה בולט, ולא יצא מזה דבר.
חיש־מהר התברר שתמיר פעל בקוצר־ראייה מדהים — דבר
שעתיד היה לחזור על עצמו שוב ושוב. הצירוף של עסקנים
ותיקים וצעירים רדיקאליים פשוט לא עלה יפה. ישעיהו ליבוביץ
לא התכונן ללכת לבחירות כלל, והתנגד לכך בתוקף. אליעזר
ליבנה הוותיק סירב להעניק לתמיר את המקום הראשון ברשימה,
וכך גם אברהם ויינשל. תמיר מצירו לא הסכים, כמובן, ללכת
לבחירות ברשימה שלא הוא יעמוד בראשה. בסוף הוסכם שלא
ללכת לבחירות כלל. בו ברגע איבד תמיר את העניץ בתנועה,
והיא התפרקה כלא־היתה.
גם אני החלטתי אז שלא ללכת לבחירות, ותחת זאת תמכתי
ברשימתם העדתית של מורדי ואדי־סאליב, שכמעט עברו בעזרתנו
את אחוז־החסימה.
ההמשך הצדיק את חששותיי. ברגע שתמיר התייאש מן האפשרות
להגיע לכנסת בראש תנועה משלו, הסיק את המסקנה:
לחזור לחרות, שאותה עזב בטריקת־דלת 10 שנים לפני־כן, ושעליה
אמר, זה עתה :״אלוהים ירחם על המדינה אם חרות תגיע
לשילטון!״
כרגיל, ניגש לדבר בצורה מחוכמת. תחילה הציג את מועמדותו
ללישכת עורכי־הדין מטעם תנועת־החרות. ערב־הבחירות של
1965 הצטרף לתנועת־החרות עצמה. מנחם בגין שמח על שיבתו
של הבן האובד, הצבר המוכשר. כניעתו של תמיר, שיבתו לחרות
כמי שחוזר בתשובה, סגירתו הבולטת למנהיגותו של בגין — כל
אלה החמיאו למנהיג. הכל נסלח במחווה של נדיבות־לב פולנית.
תמיר התקבל בשימחה ונבחר לכנסת.
אפשר היה להינבא שעתידו של תמיר מובטח. הוא השתמש
בכישרונו המופלא להתחבב על אנשים, וכיוון את מלוא הזרם
המרוכז של קיסמו לעבר בגין. הוא קיבל את פניו בנמל־התעופה,
נשא את מיזוודותיו, דיבר עליו בהערצה.

בתנועת־החרות היה קיים מחסור חמור בצעירים מוכשרים,
בני־הארץ. היה ברור שאין זו אלא שאלה של זמן עד שתמיר יקבל
לידיו את ההנהגה, כאשר הביולוגיה תוריד מן הבימה את הוותיקים.
הוא
היה צריך רק לחכות בסבלנות במשך 20,10 שנה, ולהסתפק
בינתיים במקום הרביעי, השלישי והשני. ודווקא לזה לא היה
מסוגל.
אולי אני אשם בכך, בעקיפין.

רגע שר אובדן
כאשר פתח זקן חברי־הכנסת, דויד בן־נוריון, את הישיבה הראשונה
של הכנסת השישית, בסוף ,1965 היינו שנינו — תמיר ואני
— בין הנבחרים החדשים.
אבל היה הבדל גדול בינינו: אני נכנסתי לכנסת כראש רשימה
עצמאית, על סמך דיעותיי והשקפות״ ,אותן שלחמתי למענן
במשך כל השנים. ואילו תמיר נכנס לכנסת כחובש הספסל האחורי
של סיעה ישנה שהוא בז לה, ותוך התרפסות לפני מנהיגיה.
אין ספק שזה חרה לו מאוד. והרגשת התיסכול שלו גברה מדי
יום.
כי הכנסת השישית הפכה למן הרגע הראשון — אותה ישיבת־פתיחה
— כמעט לזירת־מאבק פרטי שלי. בעזרת אמנון זיכרוני,
היועץ הפרלמנטרי המבריק של סיעתי, הפכתי את הכנסת על
ראשה. הפצצנו אותה ביוזמות פרלמנטריות. אחרי חודשיים נאלץ
הרוב לשנות את תקנות־הכנסת, כדי לבלום את פעילותנו. אך גם
אחרי שנקבעו לנו מיכסות והגבלות, המשיכה סיעתנו (סיעת
העולם הזה — כוח חדש) לעשות בכנסת כבתוך שלה. נאמתי מדי
יום, ולפעמים פעמיים־שלוש ביום. הגשתי יותר שאילתות מאשר
כל הסיעות ביחד בכנסת הקודמת.
פעם פגשתי את אליעזר שוסטק, איש־חרות, בשרותים של
הח״כים. תוך נטילת ידיים גילה לי שאמר בישיבת סיעתו כי
״סיעת־היחיד של אבנרי עושה בכנסת יותר מאשר כל 18 חברי-
הכנסת של גח״ל!״ (גח״ל היתה הסיעה המשותפת של חרות והליברלים).
כחבר
זוטר בסיעה גדולה־יחסית ניתן לתמיר לדבר רק לעיתים
רחוקות. את מרבית היוזמות שעלו על דעתו לא יכול היה לפתח

כלל, כי היו מנוגדות לרצון סיעתו. הוא ישב, הישווה את מצבו
למצבי והתפוצץ.

זה גרם להתפוצצות ממש.
בוועידת־חרות, בקיץ ,1966 אירגן אליעזר שוסטק הוותיק,
איש־המנגנון של הסתדרות־העובדים־הלאומית, מרידה נגד בגין.
המרידה צברה תאוצה, ולרגע היה נדמה שיש סיכוי לשוסטק
להשתלט על התנועה. תמיר קפץ על העגלה, הלהיב קבוצה של
צירים והתייצב בראש המרד. הוא הציע לבגין לנהוג כבן־גוריון,
לפרוש מהנהגת התנועה ולהסתגר כמנהיג רוחני בשדה־בוקר
משלו — רמת־רזיאל.
לרגע אחד היה נדמה שתמיר השיג את שלו. בגין היה בהלם,
ונראה מוכה. אולי גם טמן לתמיר מלכודת. הרגע עבר ,״המישפחה
הלוחמת״ התלכדה סביב בגין, ואחרי סערות ושערוריות אלימות,
שהונצחו בתמונות, סולק תמיר מהמיפלגה. עימו נשארה רק קבוצה
קטנה, ובה שוסטק.
בן־רגע צנח תמיר מאיגרא רמה לבירא עמיקתה. תחת לשלוט
בתנועה גדולה ורבת־כוח, נשאר כראש לשועל מיפלגתי קטן,

שהיו לו שלושה חברים בכנסת.
זכורני שבאותם הימים משך אותי בגין הצידה, ושפך באוזניי
את מר־ליבו. הוא נראה לי אדם שבור — כפי שלא ראיתיו מעולם
לפני ואחרי־כן, עד לפרישתו לרחוב צמח, כעבור 17 שנים.
״אבל אתה הרי מכיר את תמיר!״ אמר לי לבסוף.
בגין לא סלח לתמיר מעולם, ואף שהיטיב להסתיר את שינאתו,
כשהיה צורך בכך ואף להעמיד פנים כאילו סלח לו, לא היה בכך
ממש. השינאה נשארה בוערת עד היום האחרון, והוא דאג לכך
שלא תהיה עוד לתמיר דריסת־רגל בתנועת־החרות.
אין ספק שב־ 1966 איבד תמיר את ראשות־הממשלה. שוב
הוכח שהוא טאקטיקן מבריק, ואסטראטג גרוע מכל גרוע.

1היתה היונה דנץ
כאשר שככה הסערה, גילה תמיר שהמאזן אינו כולו שלילי.
אומנם, הוא נותר בראש סיעה קטנה — כמעט כמו סיעתי — אך
סוף־סוף היה חופשי בכנסת.
באיחור של שנה עט על כל האפשרויות הטמונות בפעולה
פרלמנטרית. זה היה קל, כי בינתיים יצרנו — זיכרוני ואני —
דפוסי״פעולה של פעולת סיעה קטנה ולוחמת. המצאנו שיטות
שלא היו קיימות לפני כן, או שהיו עד אז זנוחות ועלובות —*
שאילתות בלי הגבלה, הצעות־חוק פרטיות, הצעות דחופות ורגילות
לסדר״היום, הודעות לעיתונות — כל אותם דברים שהפכו
בינתיים ללחם־חוקה של כל סיעה פעילה בכנסת.
האווירה בארץ ב־ 1966 היתה יונית. איש לא חלם על מילחמה.
העמדות הלאומניות של חרות נראו מיושנות. בחוש־הריח המפו־ ^
תח שלו הבחין תמיר באווירה .״המרכז החופשי״ פרש מחרות
״שמאלה״ .כמו ״המישטר החדש״ ביש־המזל לפניו, היה ״המרכז
החופשי״ סיעה ימנית יונית־מתונה ומתקדמת־יחסית, משהו כמו
״שינוי״ כיום. היא ״עלתה״ על הרבה נושאים שהיו אז בבחינת
מונופול של סיעת העולם הזה — כוח חדש.
היה לה יתרון גדול אחד: כושר־הפירסום של תמיר היה פנטאסטי.
עד להופעתו של יוסי שריד, לא ראתה המדינה כדוגמתו.
העיתונאים עמדו בתור כדי לשרתו. הם אכלו מידיו. עורך הארץ,
גרשום שוקן, שתמיר שירת אותו כפרקליטו בעניינים אישיים,
העמיד לרשותו את עיתונו. לא־אחת הכתיב תמיר לכתבי הארץ
כתבות שלמות על עצמו, כשם שעשה לפני כן לכתבי העולם
הזה.
גם כאשר היו לסיעתי פי שתיים יותר יוזמות מאשר לסיעתו,
זכתה סיעתו בפי עשרה יותר פירסום מאשר אנחנו. לא אחת
״עלה״ על יוזמה מקורית שלנו, וכלי־התיקשורת ייחסו אותה לו.
שאלתי את עצמי אם תאוות־הפירסום של תמיר באה לשרת את
מטרותיו התועלתיות, או שהיא נובעת מצורך אישי עמוק יותר.
הגעתי למסקנה השניה.
אני זוכר שהתווכחתי פעם עם אהוד אולמרט, אז מזכירו של
תמיר ונושא־הכלים שלו, על התועלת של הפירסום. אמרתי לו —
שלפירסום פוליטי יש ערך רק אם הוא יוצר תדמית הצמודה
לנושא מסויים, בעוד שהפירסום של תמיר מתפזר כעשן ואינו
משרת מטרה זו.
בינתיים פרצה מילחמת ששת״הימים, מנחם בגין הצטרף למנד
שלת־הליכוד־הלאומי וקמה האימפריה העברית. בן־לילה ממש
שינה תמיר את עורו :״המרכז החופשי״ ,הסיעה היונית־המתונה,
.הפכה לפתע לסיעה לאומנית־קיצונית, שוחרת סיפוח על השטחים
הכבושים לאלתר. תמיר המציא אז את הסיסמה ״שטח משוחרר
לא יוחזר!״(גם שוסטק טוען לבעלות על סיסמה זו).
ממשלת־הליכוד־הלאומי יצרה מציאות פוליטית חדשה. כמעט
כל סיעות הבית היו שותפות בממשלה. בחוץ נשארו בעיקר שתי
הסיעות שלנו: סיעת תמיר, עכשיו בימין הקיצוני, וסיעתי שלי,
בצד היוני הקיצוני. תמיר הטיף לסיפוח כל השטחים הכבושים
לאלתר, בדמגוגיה שלוחת־רסן שהגיעה למימדים של הסתה, ואני
הטפתי לכריתת שלום עם מדינה פלסטינית חדשה, שתקום בגדה

וברצועה.
שוב נוצר בינינו איזון מוזר.

פנים חיוורות כסיד

תמיר ובגין(בהתחלת ועידת־הסיצוץ)1966 ,

בבחירות לכנסת השביעית, ב־ 969ז, הופיע תמיר בראש הרשימה
העצמאית של ״המרכז החופשי״ ,כשהוא חרור ביטחון עצמי.
הוא זכה בפירסומת אדירה, הוא דגל בריעות לאומניות פופולאריות,
בגין וחרות היו בתוך הממשלה.
במוצאי יום־הבחירות, בשעות־הלילה, ישבנו זה לצד זה באולפן
הטלוויזיה החדשה, וציפינו לסיכום הקלפיות. היה שם גם חנוך
סמית, ששיחק את מישחקיו הרגילים.

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונה

בשעות הקטנות הודיע סמית לפתע, שבעוד שסיעת העולם
הזה — כוח חדש הגדילה את כוחה וזכתה כנראה בשני מנדאטים,
לא עבר ״המרכז החופשי״ את אחוז״החסימה.
תמיר, שישב לידי, החוויר כסיד. הוא לא איבד את כושר-
הדיבור, חלילה ואילתר בו במקום טיעונים מבריקים כדי לתרץ
תוצאה זו, כגון ריבוי הרשימות של שוחרי־הסיפוח. אך ידעתי
שהוא מזועזע.
כעבור שעה קלה תוקן המצב. הסתבר כי גם ״המרכז החופשי״
_ עבר את אחוז־החסימה, ולבסוף זכה אף הוא בשני מנדאטים, על-
סמר עודף־הקולות. וערב הבחירות עצר השב״כ מאה מפעילי
רק״ח, וכתוצאה מכך זכה ״המרכז החופשי״ ,ולא רק״ח, במקום
ה־.<120
בסיכום הסופי זכתה רשימתו של תמיר ב־ 460 קולות פחות
מאשר הרשימה שלי. זאת היתה גלולה מרה בשבילו, אבל לפחות
הציל את מקומו בכנסת.
תמיר הסיק מכך מסקנה: לעולם־לעולם לא להתייצב עוד
בבחירות לבדו( .בבחירות הבאות, ב־ ,1973 כבר היה חבר בליכוד).
בכנסת השביעית שוב עמדנו זה מול זה, בשני הקצוות. ההתנגשויות
שלנו הפכו לחלק מן הפולקלור הפוליטי. מפעם לפעם
הסעירו את הכנסת. מכיוון שהיטבנו כל־כך להכיר זה את זה, היה
קל לנו לפגוע זה בזה במקומות הרגישים ביותר. לי זה היה קל
במיוחד, כי זכרתי אילו קטעים נהג תמיר להוציא(בדרך־כלל כבר
_ בדפוס) מן הכתבות הביוגראפיות שלנו עליו, בימים הטובים.
למשל: אי־שרותו בצה״ל. הוא נהג לתקוף בעיקר את העולם
הזה. שינאתו לשבועון הפכה תהומית. אולי זכר את הימים שבהם
נהגו לומר כי ״העולם הזה המציא את תמיר״.
המכה שספג בבחירות של 1969 לא נשכחה. אם עד אז נחשב
ככוכב עולה, שצפויות לו גדולות, היה עתה עוף קצוץ־כנפיים.
חרות לא פחדה עוד מפניו. בגין פשוט התעלם ממנו ומהתקפותיו.
מחוץ לכנסת היו דרכינו שונות. אחרי ישיבות־הכנסת חזרתי
למערכת העולם הזה והמשכתי לנהל שם את המאבקים. תמיר
חזר למישרד עורכי־הדין שלו. הוא הפך לאחד מעורכי־הדין היקרים
והעשירים ביותר במדינה. סיפרו לי שהחזיק על שולחנו
בשעון־חול גדול. בהיכנס לקוח היה הופך את השעון, שהתרוקן
תוך שעה, ואמר לאיש :״דבר!״ החשבון היה בהתאם.
על אותו השולחן, מתחת לזכוכית, היה מונח הדפס של שירו
של קיפלינג, אם. תמיר העריץ שיר זה, בעל המסר הגברי־פשטני.
פעם אחת נפגשו דרכינו שוב. בסוף הכנסת השביעית נעשתה
המזימה שנודעה בשם ״קנוניית באדר־עופר״ ,על־שם באדר מחרות
ואברהם עופר ממיפלגת־העבודה. המזימה היתה לשנות את
חוק־הבחירות כך שכל עודפי־הקולות של הסיעות הקטנות בבחירות
יעברו לידי הסיעות הגדולות. זה היה שוד לאור היום.
הקמנו בכנסת חזית משותפת של כל הסיעות הקטנות — ימין,
שמאל ודתיים — במאמץ נואש לבלום מזימה זו. שוב ישבנו
תמיר ואני בישיבות אסטראטגיות משותפות, אף שלא דיברנו זה
עם זה ישירות. כצעד אחרון החלטנו על ״פיליבאסטר״ — ניצול
^ תקנון־הכנסת כדי למשוך את הישיבה עד אור הבוקר ולהתיש את
יריבינו. נאמתי באותו לילה יותר מתריסר נאומים ארוכים, וכך גם
תמיר.
זה היה מעמד מוזר. היינו ידועים כאויבים. אבל פעלנו ביחד,
כמו בעבר כשאנחנו מתקיפים ביחד את הקנוניה של מפא״י־חרות
בזעם ריטורי משולהב.

קיקיזן ושמו ד״ש
מייד לאחר־מכן פתח אריאל שרון ביוזמתו להקמת הליכוד.
לכאורה היה זה בלוף. הליכוד לא היה אלא גח״ל במהדורה
חדשה, אותה הגברת בשינוי האדרת. אך כדי ליצור בציבור תחושה
של חידוש והתלכדות, צורפו לאגודה שתי סיעות־רסיס.
סיעתו פושטת־הרגל של ייגאל הורביץ, שריד אומלל של תנועת
בן־גוריון והמרכז החופשי השפוף של תמיר.
זה לא היה קל. תמיר היסס ולא יכול היה להחליט. הוא הקסים
את שרון, וזה הפך לשעה קלה למעריצו. אך התנהגותו של תמיר
בהמשך המשא־והמתן הוציאה את שרון מכליו, והוא הפך מאז
לשונאו.
הליכוד קם, ותמיר היה משוחרר מן הצורך ללכת שוב לבחירות
— לבדו, ולהסתכן כמוני בחורבן. אני איבדתי את מקומי בכנסת.
המחיר ששילם תמיר היה שבמשך ארבע השנים הבאות, בכנסת
השמינית, היה שותף זוטר בליכוד, שבו כיכבו אחרים. אנשים כמו
עזר וייצמן ואריאל שרון היו צעירים וטריים יותר, ומשכו את כל
תשומת־הלב לתעלוליהם, כשהם נכנסים ויוצאים, פורשים ומצטרפים
שוב. בגין, שפרש ב־ 970נ מן הממשלה, שוב הגיע לשיאי
הדמגוגיה, בעיקר בעיקבות יום־הכיפורים, ואיש לא היה זקוק עוד
לתמיר. תמיר היה נואם מוכשר ושיכנע את שומעיו. אבל בגין
היפנט אותם.
נראה שהתיסכול של תמיר גבר שוב. הוא פרש מהליכוד(זאת
היתה הפעם השלישית שנפרד מחרות) ,חזר למרכז החופשי העצמאי,
התפלג משוסטק ומאולמרט, תלמידו. אז ביצע.את תרגילו
המבריק ביותר.
לקראת הבחירות של 1977 קמה חבורה של גנרלים משוחררים,
ראשים לשעבר של שרותי־הביטחון, אילי־הון ופרופסורים,
והקימה את ד״ש. בראש עמד גנרל עטור־הילה אך תמים כילד,
*ל* ייגאל ידין.
הרעיון היה להקים משהו חדש לגמרי, טרי ונקי, בלי אף אחד
• מהפוליטיקאים הישנים והמשופשפים. כשהיה נדמה שתמיר
עלול לעלות על העגלה, התקבל כלל מחייב. כל מי שרוצה
להצטרף לד״ש חייב להתפטר קודם־כל מהכנסת, בלי תנאי, ואחר־כך
להתייצב לבחירות פנימיות. איש לא העלה על דעתו ששמואל
תמיר יתפטר מן הכנסת, כדי לנסות את מזלו במיפלגה חדשה
שלא הבטיחה לו כלום.
אך תמיר הדהים את כולם ועשה זאת בדיוק. אי־אפשר היה
לנעול בפניו את הדלת.
יש הסבורים עד היום שבכך נחרץ גורלה של ד״ש מלכתחילה.
כטאקטיקן מבריק ניצל תמיר את תקנון הבחירות הפנימיות של

בכנסת: תמיר מביט באבנרי. ביניהם מאחור: איסר הראל
ד״ש, הכניס את עצמו ואת אנשיו לתפקידי המפתח, והפך לכוח
דומינאנטי בתנועה. הגנרלים והפרופסורים המהוללים, שהיו ילדים
פוליטיים, לא יכלו להתחרות בשועל המנוסה.
יריבו של תמיר היה אמנון רובינשטיין, שלחם בו בחירוף־נפש.
הוא גם התנגד להצטרפות ד״ש לממשלה. אך תוך כמה חודשים
הצליח תמיר לתמרן את ד״ש אל תוך הממשלה, ואת עצמו לתפקיד
שר־המישפטים. סוף־סוף הגיע לממשלה, אם כי לא לראשו-
תה. רובינשטיין חרק שיניים, ולבסוף התפלגה ר״ש. ידין ותמיר
נשארו ב״תנועה הדמוקרטית״ ,רובינשטיין הקים שוב את ״שינוי״.
השתלטותו
של תמיר על ד״ש באה בעיקבות השתלטותו על
מנהיג ד״ש. קרה לידין מה שקרה לפני כן לאנשים כמו השופט
בנימין הלוי, לסופר האמריקאי בן הכט ולרבים אחרים — הם
הוקסמו על״ידי תמיר והשתעברו לו לחלוטין. ידין לא זז מבלי
להיוועץ בתמיר, ולמעשה הוכתבו כל מהלכיו על־ידי תמיר.
ד״ש הפכה לתנועתו של תמיר, רוב מייסדיה נטשו אותה בזה
אחר זה, ותוך ארבע שנים קמלה ד״ש כמו הקיקיון של יונה הנביא,
מבלי להשאיר אחריה שריד וזכר.

ניקמתו של בגין
כהונתו של תמיר בתפקיד שר־המישפטים שנויה במחלוקת.
יש הרואים בה תקופת־זוהר שלו, והמאמינים שהיה שר־מישפטים
טוב. בעיניי זה נראה אחרת. מי שהכיר את עורך־הדין הצעיר
והלוחם של שנות ה־ 50 פשוט לא יכול היה להעלות על הדעת
שזהו אותו האיש שכיהן כשר־המישפטים בשנות ה־.70
כשר המישפטים ביטל תמיר כמה מתקנות־החירום ״המנדטו־ריות״
,אך הוא חוקק במקומם תקנות־חירום ישראליות מקוריות,
שלא שינו את המצב בפועל. האיש שעלה יחד איתי על הבריקא־רות
כדי לגנות את חוק ביטחון־המדינה הדראקוני שיזם חיים כהן
למען בן־גוריון, חוקק עתה את התיקון לפקודה למניעת״טרור,
שבעיקבותיו נשלחו המוני צעירים פלסטיניים לכלא בעוון הנפת
הדגל הפלסטיני. האיש שלחם לצירי נגד הטיוטה הראשונה של
חוק־לשון־הרע החמיר עתה בחוק זה. הוא חוקק חוק דראקוני
חדש שהתיימר להגן על צינעת־הפרט, אך שהיה למעשה חוק
לסתימת פי העיתונות. החוק הזה הוא כל־כך פסול, עד כי גם כיום
אין כמעט מי שמוכן להשתמש בו. הוא מונח בספר־החוקים כאבן
שאין לה הופכין.
בתקופה זו חזרתי לכנסת, כשליח תנועת־של״י(שבה התאחדו
כמה תנועות־שלום קטנות, וביניהן תנועת העולם הזה — כוח
חדש) .הפגישה המחודשת עם תמיר היתה בבחינת חוויה חדשה.
הפעם הוא ייצג את המימסד, המישטר, הממשלה ושלוחותיה(וביניהן
השב״כס, ואילו אני הייתי, כמו תמיד, הדובר הקיצוני ביותר
של האופוזיציה.
על תמיר התהלכו במישרד־המישפטים סיפורים משונים. את
מזכירתו הפרטית מימי הכנסת, נורית חפץ, מינה כראש־לישכתו
— מעשה שהיה חסר־תקדים. הוא הסתגר איתה מאחורי מחיצה
אלקטרונית, שאיש לא היה רשאי לעבור אותה. רק אחרי מאבק
הורשה היועץ המישפטי לממשלה, אהרון ברק המבריק, להיכנס
מבלי לבקש תחילה רשות מהגברת ראש־הלישכה.
קשה לומר כי תמיר היה שר פופולארי במישררו. בעיני ה־מישפטנים
הוותיקים (ובוודאי בעיניי שלי) לא הגיע לקרסוליו
של השר יעקב־שימשון שפירא, וגם לא של חיים צדוק. אך זהו,
כמובן, עניין של הערכה. אולי אינני אובייקטיבי לגמרי.
מי שהתעלם מתמיר כמעט לגמרי היה ראש־הממשלה, מנחם
בגין. כנאה לאביר פולני, לא חסם בגין את דרכו של תמיר לממשלה,
דבר שהיה חושף אותו לטענה שהוא שומר־טינה. אך הוא
הנהיג מינהג חדש. הוא הזמין לישיבות־הממשלה את היועץ
המישפטי וביקש את חוות דעתו על כל נושא מישפטי, תפקיד
שהיה שמור עד אז לשר־המישפטים. כאשר בא אנוור אל־סאדאת
והחל המשא־והמתן הארוך, לקח בגין איתו את ברק לכל הפגישות,
בעוד שתמיר נשאר בבית. אני סבור כי זאת היתה ניקמתו
השקטה של בגין.
נקמה גדולה יותר באה בסוף תקופת־הכהונה של הכנסת
התשיעית. ד״ש התפרקה. שרידי המרכז החופשי נקלטו בלי בעיות
בתנועת־החרות ובליכוד. תמיר נשאר בחוץ.
בגין העמיד פנים כאילו דווקא רצה בשובו. אך באותה שעה
פעלו אנשיו בתוקף ובהחלטיות מאחורי הקלעים כרי למנוע זאת.
השער ממש נטרק בפניו. בגין נקם את ניקמת הרגע הנמהר של
,1966 עד תום.
אינני יודע מה היתה רעתו של יגאל ידין, בסוף ימיו, על תמיר.

מבין עמיתיו״לשעבר של תמיר בתנועת ד״ש לא שמעתי מעולם
מילה טובה עליו. רבים מהם הפכו שונאיו־בנפש.

סוף הדרך
הבחירות של 1981 סימנו את סוף דרכו הפוליטית של תמיר.
האיש שהצטרף לתנועת־החרות בהיווסדה ושפרש ממנה; שהקים
את ״המישטר החדש״ ופירק אותו, שחזר לחרות וגורש ממנה:
שהקים את המרכז החופשי המתון, ואחר־כך הקיצוני: שהצטרף
לליכוד ופרש ממנו: שחזר למרכז החופשי: שעלה על הגל של
ד״ש והשתלט עליה: שהיה המנהיג האמיתי של ״התנועה הדמוקרטית״
אחרי הפילוג בד״ש — נשאר בלי בית פוליטי.
יצא לו שם של מי שגורם לפירוק תנועות. אנשים נזהרו מפניו.
אחרי שחלה אריה מרינסקי, ידיד שנשאר נאמן לו במשך כל
השנים, נמסר לו תפקידו כממונה על המשא־ומתן לשיחרור
השבויים. זה היה כמעט פרס״תנחומים, מצד מי שנקפם מצפונם
כשראו אותו מבודד.
אולם גם בתפקיד זה הצליח תמיר ליצור לעצמו אויבים חדשים.
הוא ניצח על סיום העיסקה לשיחרור קומץ השבויים תמורת
יותר מאלף ״מחבלים״ ,והופיע באופן הפגנתי בנמל־התעופה כח־תן־השימחה
ביום שובם. אך כעבור כמה ימים, כאשר הסתבר כי
דעת־הקהל פונה נגד העיסקה, מיהר תמיר להודיע שהתנגד לה
כל הזמן. בכך לא רכש את אהדתו של שר־הביטחון יצחק רבץ,
שנשאר אחראי לעסק.
באותה שעה כבר ניכרו בתמיר היטב סימני מחלת־פרקינסון,
שהגבילו מאוד את יכולתו להופיע בציבור. מפעם לפעם באו אליו
מראייני־הטלוויזיה כדי לחבר כתבות על הפרשות הישנות(קסט־נר,
שורת־המתנדבים) והוא התקשה להסתיר את הרעדה של זרועו.
אך דעתו נשארה איתנה. התנאי המוחלט שהעמיד לכל מראיין:
שלא יהיה בכתבות זכר לקיומי, ושלא ארואיין, חלילה( .על
כך התנהלו חילופי־מיכתבים חריפים בין ראשי רשות־הדידור
וכמה מן האנשים שהיו מעורבים -בפרשות ההן).
לבסוף לקה גם בסרטן, לחם בו מילחמה ארוכה ונואשת, עד
שנפטר.

נדד עדשים
איך לסכם פרשת־חיים זו?
הוא התברך בכישרונות רבים, אם כי לאוו דווקא הכישרונות
שהוא עצמו סבר שיש לו. כמו כמה מן הצברים בני־גילו, הצטיין
יותר בביצוע מאשר בהגות, יותר בטאקטיקה מאשר באסטרא-
טגיה, יותר בהברקות מאשר במאמץ ארוך־טווח. מנחם בגין,
שתמיר התייחס אליו בביטול כאל עולה חדש מפולין, התגבר
עליו בכל פעם, כשם שגולדה מאיר התגברה על משה דיין ויגאל
אלון, כשם שמנחם בגין ושימעון פרס התגברו על עזר וייצמן,
וכשם שיצחק שמיר התגבר על אריאל שרון.
דרכו — מהתחלתו כעורך־דין רדיקאלי וחוצב״להבות עד
לסופה כאיש־מימסד מובהק, עסקן מן המניין, עשיר ועתיר־נכסים
— אינה בלתי־רגילה. בכל העמים יש פוליטיקאים כאלה. אר
אצל תמיר זה היה בכל זאת איכשהו מפתיע. בתחילת דרכו לא
נראה כזה.
הטינה שהיתה לי נגדו, במשך תקופה די ארוכה, נמוגה כאשר
פרש מן החיים הציבוריים. בשש השנים האחרונות לא נפגשנו
אלא במיקרה, במסיבות, וגם אז התעלמנו זה מזה.
כשאני מביט אחורה, אני משתדל לשקול, אלה מול אלה, את
ימי המאבקים המשותפים ואת ההתנגשויות שלאחר מכן. אני
מעדיף לזכור את הימים הראשונים, שבהם היה תמיר משהו מיוחד.
בוודאי אינני יכול להיות אדיש לזיכרו של אדם שדרכו הצטלבה
פעמים כה רבות עם דרכי, במשך תקופה כה ארוכה, תחילה כידיד
ואחר״כך כיריב.
הסיפור כולו הוא די מעציב. תמיר לא הגיע לאן שרצה להגיע,
וגם לאן שהגיע לא הגיע כפי שרצה להגיע. בחייו הפרטיים אירעה
הטראגדיה של מות בנו הבכור, דויד, בחור־חמד עדין שהתגייס
לחיל־האוויר, אולי כדי לרצות את אביו, ושניספה בתאונה צבאית.
כאשר מת שמואל תמיר בגיל צעיר־יחסית — קרוב ליום
הולדתו ה־ — 64 היתה ההרגשה העיקרית שלי שחייו בוזבזו
במידה רבה, שלא מיצה את הכישרונות שהיו בו, שיכול היה
לתרום הרבה יותר, ודברים חיוביים הרבה יותר, לחברה הישראלית,
אלמלא סטה מן הדרך. אופיו היה בעוכריו. הוא מכר את
הבכורה בנזיד־עדשים.
איזה ביזבוז!

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מוגש ע״י נציבות המים.

עוברים למשמעת מים

לשכת הפרסום הממשלתית. עיצוב: זנדהאוז/חיטרון. צילום: אבי גנור

מי בכלל שותה מים מלוחים? לפעמים בולעים מי־ים בטעות
וזה בהחלט לא נעים. אך מעבר ל״תאונות־שחיה״ אלה, המים
שאתה מכיר זכים ומתוקים.
לא היית שמח לשמוע שמי הים מתקרבים מתחת לקרקע
אליך הביתה. נכון?
כן. זה המצב. הבעיה מהותית בעיקר לתושבי המגזר העירוני
היושב ברובו מעל מאגר מי התהום ברצועת החוף. מאגר זה
הינו ספק מי השתיה הגדול ביותר בארץ.
שנים של שאיבת יתר -כתוצאה מצריכת יתר ־ גרמו למפלס

מי המאגרים לרדת אל מתחת לקו האדום, ולחדירת מי ים
לתוכם.
כתוצאה מזה בארות רבות הומלחו והפכו לבלתי שמישות
לחלוטין לשתיה או לחקלאות.
תהליך ההמלחה הינו בלתי הפיך. מאגר מלוח הוא מאגר
אבוד. זאת מחלה חסרת מרפא. ניתן רק לבלום את
התפשטותה עד לברז שלך. וזאת ניתן לעשות רק על ידי
החזרת שאיבת היתר משנים קודמות למאגרים.

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונה

שמואר מינצו, שופט־השרום בבארשבע, הבו
שם־דבו. הוא רוחם במישטוה ובבית־המישפט
המחוזי. האם הוא ריבוד רוחם או תימהוני ערמומי?-

6012
1€מ מ
ך ם ני שנים אחדות, כאשר שמואל
/מינצר היה עדיין שופט שלום טרי
בבאר־שבע, ביקר באחד הימים בבית-
המעצר המקומי. השופטים בעיר נוהגים
לעשות זאת לעיתים קרובות.
ליר שולחן היומנאי ראה השופט זוג
מתקוטט, האשה צעקה והבעל השתולל
והתפשט עירום.
השופט ביקש לברר מה קורה, וגילה
שנקלע למריבה מישפחתית. בו במקום
החליט לעשות צדק. הוא ביקש מהשוטרים
להכין לו חדר בבית־המעצר
כדי לדון בעניין.
בני־הזוג הוכנסו לבית־המישפט ה
נשפך
ממנו. שהוא ליבראל אמיתי,
המבין למצוקות העצירים.
מישפטנים ושופטים רבים אינם
אוהבים אותו. לדעתם הוא תימהוני,
חסר־איזון, ערמומי ורודף־פירסומת.
המישטרה משתדלת מאוד שלא להביא
לפניו עצירים לדיון, כאשר הוא
בתורנות.
מיהו שמואל מינצר? מניין צמח?
מהן דיעותיו ומדוע הוא מתנהג כפי
שהוא מתנהג?
אילו היה מכהן כשופט בתל־אביב,
היו העיתונים מלאים מדי בוקר
בסיפורים עליו. אבל גם ממקום מושבו

בית־המישפט המחוזי, תחת ללחום בפשיעה.
עירעור
על העניין הגיע גם לבית־המישפט
העליון, ושם אמר השופט
אברהם חלימה :״חולק אני, בכל הכבוד,
על בית־מישפט השלום, שעל אף
הנחיותיהם הברורות של שני שופטים
מחוזיים, שדנו בעניין, היה נחוש בדעתו
לשחרר את העותרים קודם
שהחקירה הסתיימה. וחולק אני, עם כל
הכבוד, על בית־המישפט המחוזי, מפני
שהשתמש בביטויים מיותרים כלפי
בית־מישפט השלום.״

גגד מעצר
שרירותי
ך* יעותיו של השופט מינצר ב!
ענייני מעצר נידונו בהרבה החלטות
שנתן במשך חמש השנים שבהן
הוא יושב כשופט־שלום בבאר־שבע.
הוא הבהיר בהחלטותיו שעל המיש־טרה
להביא עצירים לפני שופט מייד
עם מעצרם, ורק בעיות לוגיסטיות, כמו
מחסור במכוניות, יכולות לעכב זאת.
אין הוא גורס שעל המישטרה לחקור
אפילו חקירה ראשונית את החשוד
לפני שיובא לפני שופט. לדעתו, בית־מישפט
יכול להחליט אם יש חשד
סביר ומקום למעצר, לפחות כמו
שוטר. הוא אמר כבר פעמים רבות
שמעצר מוצדק רק למטרת חקירה,
וכשיש חשש מפני הכרעה. לדעתו של
מינצר 48 ,השעות, שבהן מותר
למישטרה להחזיק אדם במעצר לפני
הבאתו לפני שופט, הוא כוח עצום.
בעיקר כאשר מדובר בחשודים משיב־בה
כלכלית־חברתית נמוכה.
כדי ללמד את המישטרה לקח,
משחרר השופט מינצר חשודים שהוחזקו,
לרעתו, יותר מדי זמן במישטרה
לפני שהובאו לפני שופט. פעם אף
שיחרר אדם בערבות של שקל אחד
בלבד, מתוך מחאה על פעולות

שופט־שלוס מינצר
.אני מפסיק את הדיון ומבטל את ההרשעה!״
חסוי. לדעתו, מעצר כזה, כאשר החשוד
אינו יודע כלל מדוע נעצר או מה
הסיבות לבקשת המישטרה, מנוגד
לצדק הטיבעי.

״אני שמח מאוד להזדמנות שניתנה
לי להסביר את העניין ולהגיב על־כך,״
אמר השופט מינצר השבוע להעולם
הזה :״היחסים בין הנשיא וביני, ובין

כשיצא מרישנתו ודאה שהצעיד ששיחרו לפני
נמה דקות מעונב עוי־ו במיסדווו, התוגז השופט,
ציווה רשחווו מייד וליווה אותו אישית החוצה
המישטרה.
מינצר גם תוקף את שיטת המיש־טרה
לעצור אנשים על סמך מידע

מינצר(חובש כומתה) בכינוס פוליטי*1952 ,
זיכוי בגלל בכי
מאולתר, וסיפרו לשופט את צרותיהם.
מינצר היה אדיב ומנומס ביותר. הוא
נתן להם את כל הכבוד הראוי, וניסה
להשלים ביניהם.
אחרי דיון ארוך היה השופט בטוח
כי השלים בין הניצים. הוא אמר לבעל
״אני מוכן לשחרר אותך ללא ערובה,
בתנאי שתתקע לי את ידך שתתנהג
כראוי ולא תתקוף עוד את אשתך!״
השופט והעציר לחצו ידיים, בני״
הזוג הלכו הביתה והשופט היה מרוצה
פעבודתו.
כעבור כמה חודשים קרא השופט
בעיתון כי העציר ששוחרר רצח את
אשתו, בלהט מריבה חדשה.

מריבת השופטים

סיריו של שופט השלום מבאר־שבע
אומרים שטוב־הלב ממש

המרוחק, מבאר־שבע, מתגנבות מדי־פעם
ידיעות על שיחרור עצירים
בנסיבות מוזרות ועל מריבות בינו ובין
שופטים אחרים במחוז.
המריבה האחרונה שלו היתה עם
השופט המחוזי יהושע פילפל. בתו־רנות־המעצרים
האחרונה שלו דן מיני
צר במעצרם של אנשים, שנחשדו בהחזקת
יהלומים גנובים. הוא שיחרר
אותם, בטענה שאפשר לחקור את
הפרשה גם ללא ישיבתם של החשודים
במעצר, וסירב לדחות את השיחרור אף
בדקה, כדי שהמישטרה תוכל לערער
לבית־המישפט המחוזי.
השופט פלפל, שדן בערר שהגישה
המישטרה, החליט לעצור את החשודים,
ואמר על מינצר שהוא לוחם ב*
כינוס נגד הכפייה הדתית, שאורגן
על-ידי אורי אבנרי ואהרון
אמיר.

אשת־שופט יוכבד מינצר
רחמים על הבעל, רצח האשה

בבאר־שבע אומרים כי מאז בא לשם
השופט מינצר, למדה המישטרה לבסס
טוב יותר את בקשות־המעצר שלה,
והיא אינה ממהרת להשתמש בחומר
חסוי למטרת מעצר.
אחד המשברים האחרונים בין השופט
מינצר ונשיא בית־המישפט שלו,
השופט יוסף׳ רבי, נגרם בשל מינהג
אחר של מינצר: לא לתת למישטרה
שהות לערער על החלטות־שיחרור שלו.
הוא חושב שיש הצדקה לעכב שיחדור
ממעצר רק במיקרים שבהם עלול
להיגרם למישטרה נזק בלתי־הפיך.
כך קורה שהמישטרה, הלחוצה בזמן,
משרבטת נימוקי־ערר בו במקום
ומנסה למצוא תירוצים שונים כדי
להשהות את שיחרורו של העציר.
לפני שבועות אחדים, כאשר יצא
השופט מלישכתו, ראה כי העציר
ששיחרר עדיין מעוכב במיסדרון בית-
המישפט על״ידי המישטרה. מינצר
התרגז, הורה למישטרה לשחרר מייד
את העציר, וליווה אותו לפתח בית־המישפט,
כדי לוודא שיילך לו לדרכו.
התנהגות זו העלתה עליו את חמתו
של נשיא בית־מישפט השלום, והוא
רצה להשעות את תורנות־המעצר של
השופט מינצר. המשבר נגמר בכך
שמינצר הושעה רק לשלושה ימים,
ואחר כך חזרו השניים והתפייסו.

יתר השופטים, הם מצויינים. אני מאוד־מאוד
מכבד את הנשיא, ושמעתי אותו
מתבטא עליי — גם לפניי וגם לא
לפניי — בצורה דומה. היתה בינינו
מחלוקת, ושנינו ניהלנו אותה, גם
בשיאה, בצורה ג׳נטלמנית. המחלוקת

איננהקיימתעוי -הוראה
לחוקי

**ישסטנים שנשאלו על-ירי
!והעולם הזה אמרו שאינם מתנגדים
לשופט שהוא שובב, או ״אנפאן
טריבל״ אם הוא גם מישפטן טוב. הם
הזכירו את השופט יוסף לם ואת מי
שהיה נשיא בית״המישפט המחוזי ב־תל־אביב,
השופט בנימין כהן, שנהגו
גם הם לעיתים בצורה יוצאת־דופן
ושובבה .״אבל הם היו מישפטנים
מובהקים.״
מתנגדיו של מינצר סיפרו על
מיקרה שבו עברה ליד ביתו של
השופט ניידת־מישטרה, ובתוכה ישב
חוקר שהופיע כמה ימים קודם לכן
לפני השופט. מינצר יצא לכביש ועצר
את הניידת. הוא בירר אצל החוקר את
גורל העציר שבעניינו דן. כאשר
התברר לו כי האיש יובא למחרת
(המשך בעמוד )27 אי לנה אל:ן ₪

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עלייתה!צמיחתה
של אימפריה אי־גיונית
בשנת 1970 מפרסם דן מירון בהוצאת ״מסדה״
את מה שהוא, אולי, הטוב בספריו עד היום: שלום
עליכס/פירקי־מסה. דווקא פרקים אלה מצטרפים
לחטיבה אחת של מסה קולחת, כתובה
בחשק, מתון התמצאות מרשימה בנושא על כל
הקשריו: מה שהמבקר מציג כ״שלושה מהלכים
או שלוש קאדנצות״ בפעילותו הסיפרותית של
שלום־עליכם, המוארות כאן באור חדש, מרתק
מאיו״כמוהו.
מה גרם לכך שדווקא כאן הגיע המבקר
למיטבו? האם עמד לו רצונו להקדיש לזיכרו של
מורו וידידו המנוח אוריאל ויינריין(נפטר )1967
את הטוב בספריו? ואפשר שהנושא עצמו —
כיתבי הומוריסטן יהודי גדול — בלם מראש
מחשבה על פילפולי־סרק וביקוע־שערות
מלומד: ואפשר גם שלמד משהו מן הביוגראף,
המסאי והסופר האנגלי המהולל (והאנטישמי)
גילברט צ׳סטרטון, אותו הוא מצטט ועליו הוא
מסתמך כאן בהרחבה: אותו צ׳סטרטון ש״לא היה
מימיו״ — דיברי דן מירון — ״מבקר,כבד־ראש
או מדעי׳ ״,דוגמת המבקר העברי הכותב עליו
דברים אלה.
אומנם, פה ושם יוצא גם כאן הדן מתוך המירון,
כגון בשעה שהוא כותב, כולו דרוך לקראת
התנצחות אפשרית, כי ״בשלב זה צריך, כמדומה,
הרעיון המפותח בפרקים אלה להיתקל
בהתנגדות נמרצת,״ וכו׳ (עמ׳ .)126 לשון אחר:
אנא, בטובכם, גלו נא התנגדות לדבריי שאם אין
לי בני פלוגתא ודבריי אינם מעוררים בכם התנגדות
— אות הוא לי ששיבוש חמור חל כאן.
אבל תוחלתו נכזבת ואנחנו ממשיכים להסכים
— ממש עד סוף הספר, ובאין יריבים ומתנגדים
שאותם אפשר ״לנשוך״ כדבעי, מתנהל חיבורנו
על מי־מנוחות כפי שספר על שלום־עליכם אכן
ראוייהיה שיתנהל: בלא נשיאים ורוח אבל בכמות
לא־מבוטלת של גשם מחייה נפשות.
מכאן נראית דרכו העתידה של מבקרנו סלולה
לפניו. ואכן, מה או מי עלולים עוד לקום לשטן
לחוקר הצעיר עדיין(הוא בן 36 עתה) ,שכבר
הוציא מתחת ידיו יצירה משובחת מעין זאתי!
כרגיל, לא מצפון נפתחה עליו הרעה, כי אם מן
המצפון והאופי. רמז ראשון לדמות שהיא עתידה
ללבוש כבר נמצא לנו בדברים שהוא עצמו כותב
כאן על ״אי־סדר פנימי״ אשר דחף את שלום־
עליכם ל״פעילותו הקדחתנית והבזבזנית״ בתקופת
יצירתו הראשונה, והוא — אותו ״אי־סדר
פנימי״ — הוא־הוא ״שפגם לעיתים קרובות
בערכה ...של יצירה זו.״ רמז שני, קרוב לקודמו,
ניתן לנו, בעת שמירון מתייחס ל״מירוץ היצירה
והעשייה המטורפות״ של שלום־עליכם בשילהי
שנות השמונים למאה שעברה, מירוץ טרוף
ומטורף שגם לולא נספחו לו גורמים אחרים,יגרם
לכך ש״יצירת שלום־עליכם היתה חייבת להגיע
במוקדם או במאוחר למשבר״.
ניבא ולא ידע מה ניבא!

התיאבון הגובר
ואכן, אם נכון מאמר הבריות, שעם האכילה בא
(וגדל) התיאבון, הינה תיאבונו של דן מירון החל
גובר בהדרגה, בשנים שלאחר ,1970 עד שלא
ידע עוד שובעה. כאחוז תזזית או מוכה אמוק, הוא
מתרוצץ מן המחקר היידי למחקר העברי, מן
המחקר אל הפולמוס, מסיפרות ההשכלה אל
אחריון מפרסמי הקונטרסים או הסיפורים הקצרים
-מן הביקורת אל ה״שנינה״ העיתונאית
ה״נשכנית״ ,ממנה אל כינוס ״כל כיתבי״ סופרים
ועריכת מהדורות אקדמיות, פעילות ציבורית,
מיפגשים עם מדינאים וראשי־ממשלות, הרצאות
ושיחות טלוויזיה, ועדות מיקצועיות וועדות
מינויים אוניברסיטאיות, מכוני מחקר בעברית
וביידיש, שיחות רדיו, אוניברסיטה פתוחה
וסגורה. ולא מנינו אלא מיקצת שבמיקצת.
מעולם לא היה כתר שדחה ועטרה שמפני
קבלתה היסס. הכל, הכל, הכל! כאותם מונומאנים
אחוזי־דיבוק של בלזאק.
והתוצאות לא איחרו לבוא. אט־אט החלה
האימפריה הטראנס״אטלאנטית שביקש להקים
(ישראל־אמריקה) מתרחבת עד כדי אובדן אפשרות
שליטה עליה, מגלה את כל סימניו של
הגולם הקם על יוצרו, מבלי שהיוצר שלפנינו
יבחין בכך, כי גולם הוא שהשתלט כבר על

מיקצת מנחלותיו. ועוד ידו שלוחה ועוד הוא
תובע: עוד! וכך, בפתח סיפרו על נתן אלתרמן,
הוא מזהיר אותנו כי עיוניו אלה הם רק ״חלק
ראשון״ ממסכת עיונים ״בשירת אברהם שלונ־סקי,
נתן אלתרמן ובני הדור״ ,כלומר: המשך
יבוא! עכשיו ינסה מן הסתם ״לעיין״ מחדש בשירי
שלונסקי ולערוך גם שם אותה רביזיה־של־הרביזיה
שהתיימר לערוך בכיתבי תלמידו של

הפיתולים במסד 1ל
״כניסתי שלי לעולמה של הספרות ולעיטוק בביקורת חלה באותן שנים
עצמן, ומובן, שהלבי-הרוח הביקורתיים, ששטפו את אווירת הדור הגיעו
גם אלי והשפיעו על חשיבתי ועל הרגשתי ...מלכתחילה, ממש מן
השלבים הראשונים של עבודתי הספרותית, חשתי גם באי־נוחות רבה
במסגרותיה של המחשבה הביקורתית, שזן היה מבטאה האינטליגנטי
והמשכנע ביותר. במבט לאחור אני מבחין -יותר אולי משהבחנתי
בשעה שהדברים התרחשו -כיצד קבעה המתיחות הפנימית ביחס
לאורח־מחשבה זה ולמשפטי״ההערכה שנבעו ממנו, כמה מן הפיתולים
במסלול התפתחותי כמבקר באותן שנים. אם יימצא אי־פעם מי
שיבדוק מסלול זה על פיתוליו יוכל אולי לגלות את מקורן של סתירות
ותפניות בהתדיינות פנימית בלתי״פוסקת עם צווי פואטיקת החוויה,
אשר ...עמדו בסתירה לתחושה הספרותית הראשונה שלי״.
דן מירון, מפרס אל עיקר
חלקה טובה באמנות המילים הרגישה, העדינה
ביותר, זו הנענית רק באי־רצון ובעל־כורחה
לניסוחים שכלתניים מכלילים וחסרי־עידון
כאלה של מירון: תוך שהם עושים רביזיה אחר
רביזיה בדיביזיה אחר דיביזיה. ואם הצלחתי סוף-
סוף לתהות על קנקנו, לא יפנה ממלאכתו עד
שלא יניח לבאים אחריו שום שדה להתגדר בו,
שום פרח או צמח ששמו שלו כבר אינו חקוק
עליו ושום קוץ ודרדר שהוא לא כיסחם לפניהם,
ושום חלקה שלא חרש בה בעגלתו, או, בלית
ברירה, בפרידה הרתומה למרכבת מיליו.
שהרי אם ראייתי אותו כיום, בעיקבות
ההתפתחויות וההתפכחויות האחרונות, נכונה,
ואם ימשיך בדרך שהוא הולך בה ולא ישכיל ;
לחזור בו ממנה בעור מועד, הרי שעניין לנו כאן
במבקר אחוז־דיבוק ממש, אשר אילו ניתן לו
הדבר — היה גם כותב את כל הסיפרות העברית
בעצמו, גם מעמידה אחר־כך למישפטו הדקדקני
והסבלני כאחד, גם חוקר, בשלב הבא, את
מיסתריה כאקדמאי מומחה לכל דבר וגם מסכם,
בסופו של דבר, את תולדות כל מה שכתב וערך
והגיה ושפט וכינס וביקר ותיעד. הרי גם מכתיבת
שירה לא משך ידו, כמו שהוא מגלה באחד
הראיונות, ועינן הנטש עוד ידו רב לו בחיבור
פיוטי פארודיה גימנאזיסטיים (ראה במיסגרת) .־
והאם אין סיפרי השירה המתורגמים שיצאו או
עומדים לצאת לאור מתחת לעטו הזריז(י.ל. טלר,
גיאורג טראקל) מעידים אף הם על מישאלה
לחזור, ולוא בדלת האחורית, לממלכת השירה
ולספח גם את אמנות תרגומה לתחום נחלותיו?!

דמו של דג הדיו
אדרבה, המתינו לו אך מעט־קט ואבידן
ועמיחי, יוסי שרון ויאיר הורביץ, יונה וולך וחיים
גורי, גלבוע, גלאי, אורלנד ודליה רביקוביץ,
אבות ישורון וזך — החיים עם המתים — יעמרו
אצלו כולם בתור, מי לקבלת ״הסכמות״ ודיברי
ברכה ומי — לספוג היטב־היטב ב״אחוריים
המואדמים־מנופחים״ שלו.
אכן, אם גרשון שקד ״הכניס סדר״ בתחום
הפרוזה, הוא — מירון — יכניס סדר אי־גיוני
כאשר עוד לא ״אוגיין״ מעולם, בתחום הפייט.
הוא ישפיל את הרמים וירומם את השפלים
והמושפלים. הוא ,״קריטיקוס דער דריטער״(על
מישקל ״קריטיקוס דער צווייטער״ סאטירי זה ,
של שלום־עליכם) ,יכתוש את כל קודמיו ואת כל
חלק מספרי דן מירון
שלונסקי; והרי את הניסיונות הצנועים הראשונים
— הערכה מחדש של שירי אליהו טסלר ואברהם
חלפי, כבר השלים, לדעתו — וראה המבוא
שכתב לכינוס שירי חלפי 1986 שבו הוא חוזר
ומתחשבן עם כל ביקורת קודמיו ״אשר לא
גילתה ביחס לשירת חלפי אפילו אותה מידה של
כבוד ורצינות שהיא מגלה בשלילה מנומקת״ ,ובו
החליט — בינו לבין עצמו — כי מעתה ״לא עוד
רשאים אנו להתייחם אל חלפי כאל דמות
מישנית־שולית בעולם של ענקים״ >עמ׳ .)41 כך
גם בסיפרו בין חזון ואמת 1979 הכולל את
המסה העקרונית המצויינת על אמנותו המליצית
של אברהם מאפו, הוא שוב מתרה בנו כי ״חמשת
המחקרים שכונסו בספר זה,״ בן 424 העמודים,
אינם אלא ״מחזור ראשון נ״ז) בין כמה
מחזורי עיונים ברומאנים עבריים ויידיים מרכזיים
לאורך התפתחות הז׳אנר הרומאניסטי בסיפ־רותנו
החדשה על שתי(!) לשונותיה,״ כלומר,
שהספר עב־הכרס שבידינו אינו אלא סנונית
ראשונה ״בסידרה מחקרית־עיונית מקיפה״.
ואילו סיפרו המאוחר יותר והפרובלמאטי ביותר
על ביאליק (הפרידה מן האני העני,)1986 ,
שאליו כבר הספיק להסתפח השנה ספר נוסף
העוסק אף הוא ברובו הגדול בביאליק (בואה,

לילה: הסיפרות העברית בין היגיון לאי־גיון;
שם שלולא ראיתיו כתוב שחור־על־גבי־לבן לא
הייתי מאמין שאכן ניתן על־ידי מבקר שעוד לא
לקה לגמרי בא־גיון!) ,עוסק רק ב״מהלך (אחד
— נ״ז) בהתפתחות שירתו המוקדמת של חיים
נחמן ביאליק״ .ומה יהיה על המהלכים הבאים?
ומה יהיה על טשרניחובסקי — האם אותו יניח
לנפשו?! ואכן, לא נתקררה דעתי עד שנודע לי כי
הוא עתיד להשתתף בכרך מסות על טשר־ניחובסקי,
שיראה אור בהוצאת ״מוסד ביאליק.״
עתה אני נכון להמר על כך, ששלו, תהיה, כרגיל,
המסה הארוכה ביותר באותו קובץ...
שהרי יש היגיון באי־גיון זה שלו!
איתרע מזלו(הרע) וגרשון שקד הקדימו וכתב
לפניו את תולדות הסיפורת העברית בין
השנים 1880ו־ ,1970 ספר שאליו מתייחס רן
מירון בזילזול גלוי. עכשיו יעמוד הוא, מירון,
ויכתוב — מובטחני כי אכן זאת כוונתו — את
תולדות השירה העברית החדשה: למן ביאליק
(ואולי למן שירת ההשכלה) ועד ימינו. שקד ערך
את חיבורו בשני חלקים (הסיפורת בגולה
והסיפורת בארץ) .אבל הוא, דן מירון, עוד עתיד
להדהימנו ולהעלות את שלו בעשרים כרכים ובני
כרכים. כמו נחילי ארבה יעלו הללו ויכרסמו כל

משגה לשרך: שמ שן צמרת

עינן הנטש -
מלאך חבלה
ברשימות שפירסם במדור. דג הדיר
בכתב־העת עכשיו, ועוד קודם לכן
בעיתון זמנים, חתם דן מירון בשם־העט
״עינן הנטש ״.על מקורו של השם סיפר
בימים אלה עורך עכשיו, גבריאל מוקד:
דן בא אליי ואמר לי כי הוא מתכוון
לחתום בשם עינן הנטש, ואילו לי הוא
מועיד את הפסבדונים ״ארנן הדש״.
כששאלתי אותו למקורו של אותו עינן
סיפר לי כי מצא אותו בכיתבי אלחך זיו*
כשמו של מלאך חבלה, והוא מבוסס
כנראה על הדמונולוגיה של הבלשן
ומחבר המקאמות הערבי אלחרירי. אבל
אל דאגת אמר לי, לעינן זה יש מלאך־
חבלה תאום בשם ״ארנן הדש״ ,וזה יהיה
שימך שלך.
וכך, מסכם מוקד, באו לעולם שני
מלאכי־זזחבלה של ״דג הדיר.

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הקמים עליו לאבק דק. האם לחינם הוא קורא
לעצמו, בפסבדונים חושפני אחר שלו בעכשיו,
ישר ולעניין, כשם ״רם ״.אכן, דם עוד יישפך כאן,
ולוא רק מילולי!
חרף נעימתם המבודחת של הדברים, אין בליבי
גם צל צילו של ספק שאכן כאן יש לבקש את
אחת הסיבות המכריעות למיתקפה הפרועה בה
פתח על פוגל־את־פרי־את־אבידן־את־גרודזנסקי־את־זך.
שהרי אשר לאלה החיים אין כל ביטחון
כי דווקא הם יסורו למישמעתו ויקבלו על עצמם
באהבה את הסדר החדש שהוא מתכוון להנהיג
ב״היסטוריה״ שלו(וראיה לכך שכבר הכעיסוהו
בעקשנות זו שבה הם ממאנים לקבל את ציוויי
האי־גיון שלו בנושאי ביאליק ואלתרמן) .ואשר
לפוגל, מנוחתו ערן, לזה כבר הועיד הקריטיקוס
שלנו מקום שונה לגמרי בתולדות שירתנו
וסיפרותנו מן המקום שהועידו לו — בחוצפתם
כי־רבה — כמה מן המנויים לעיל.
אבל נחזור לסדקים החמורים שהחלו ניבעים
לאט־לאט במיפעל המונומנטאלי דווקא עם
התרחבותו חסרת־התקדים. הללו אינם מתמצים
רק במה שכבר הצבענו עליו: לשון בלתי־זהירה
החושפת את בעליה לגיחוך ואף יש בה מזיגה
משונה של יומרה ניסוחית פומפוזית עם סיגנון
של רומאנסות־למשרתות (כמו :״אהבתם של
אמנון ותמר תגיע עתה להתגלעותה המלאה
הראשונה אחר רגע הקירבה הנסערת אצל מפלת
האריה, ואמנון עצמו יהיה ער לתואם הכרונולוגי
של התגלעות זו״ — בין חזון לאמת.)40 ,
ניסוחים שכולם אומרים חשיבות־עצמית וכוונה
להרשים, ומשופעים באעזיזמים ובאיורים
מסיפרויות שדן מירון בהחלט אינו בן־בית בהן
גם כשהוא מתראה ככזה (״בהמשך הדברים
מתפרש זימון המיקרים ה,מלאכותי׳ ברומאנים
של אמילי ברונטי, דיקנס ואפילו ג׳ורג׳ אליוט
כסימון עלילתי אפשרי של נוכחות ההשגחה
האלוהית בחיי היום־יום האנושיים: ניסיון
,ריקונצפטואליזאציה של אלוהים׳ בדור של
כפירה וחיפוש אמונה״ שם — 120 ,איזה
״גירגור״ או ״בירבור״ נפלא! — נ״ז) .כאן פועל
גם יצר ה״איפכא מסתברא״ שלו שכבר עמדנו
עליו, שגורם לו שלא יניח שום אמת מקובלת
מבלי שיטרוד אותה ממקומה וינסה להפוך אותה
על פיה (״אצל מאפו, מכל מקום, אין למצוא
לעולם פשטות אמיתית.״(לעולם? — נ״ז) .וכן
הבוז שכבר מצאנו למיפעלם ולטירחתם. של
אחרים (״הביקורת על אשמת שומרון עודנה
עומדת אפוא במקום שבו עמדה לפני חמישים
שנה ויותר״ — שם .)94 ,בנוסף לתאווה המגונה
להראות, כי מה שהוא, קטלא רבא שכמותו, עושה
בסיפרות העברית והיידיש, הוא מסוגל בנקל גם
לעשות בכל סיפרות שבעולם. למשל :״מאפו היה
בן־בית בפואטיקה הקונוונציונאלית של, הניש־גב׳
,שהיתה רווחת ביותר בכל סיפרויות אירופה
של המאה הי״ח. כמו גם בהבחנות החוזרות
ונשנות 1מ311563ת ( 3<1עד שהיו לזרא — נ״ז)
בהגות האסתיטית של מאה זו בדבר ההבדל בין
,הנישגב׳ ו,היפה׳ ״.שפירושו: אני דן מירון ,״אני
ולא אחר״ (עוד שם־עט של שלום־עליכם) ,לא זה
בלבד שאני יודע לאטינית (הוא אינו יודע —
נ״ז) ,ואני נעלה עליכם הקוראים עד כדי כך שאין
לי שיג ושיח עם מי שאינו בקיא ברזיה של לשון
זו(שהרי איני טורח כלל לתרגם את הביטויים
הלאטיניים שבהם אני משתמש — והרי זו שיטה
אצלי!) אלא גם זאת: אילו רציתי בכך, הייתי
מצליף גם באח1ריה המואדמים־מנופחים של כל
אירופה של המאה הי״ח כולה, שהגותה האסתטית
כבר היתה לי לזרא, עד שגם זו היתה מרטטת
לפניי כדרך שאסיה זו שלנו כבר מרתיתה.

התשוקה השלטת
אבל דומה שאין לך מהתלה גרולה יותר
שיומרתו האינסופית מעוללת לו מזו הדוחפת
אותו, ברצינות גמורה, לכפות ״מיתודולוגיה״ על
ראש כל מבוקריו(ממש כאותה ״מיתודולוגיה״
שגם הוא עצמו נאלץ לעטור לפדחתו מן היום
המר והנמהר שבו ניטל עליו להתמודד עם אנשי
״תורת הסיפרות״ ,האובייקטיווית כביכול, אשר
לא יארחו לחברה לאקרמיקון חסר מיתורולוגיה!)
וכך הוא עומד עתה ומחלק את מבוקריו לאלה
היודעים מה הם עושים ולאלה שאין להם כל
מושג בו עד שיבוא המבקר ויאיר את עיניהם. וכך
גרם מזלו הטוב של מאפו, ובניגוד לרוב הכותבים
עליו, היתה לו מיתודולוגיה והיה ״סופר בעל
דוקטרינה סיפרותית מוגמרת ומוסדרת״ >עמ׳
,)96 כדרך שאיתרע מזלה(הרע) של תמר הידועה
בציבור, גיבורת אשמת שומרון, ו״עיצוב דמותה
מעיד על קירבתו הבסיסית של מאפו לפסיכולוגיה
הריניסאנסית של ה׳מזגים׳ ,או לתורת
,התשוקה השלטת׳ הניאו־קלאסית״(עמ׳ .)107
ללמדך עד היכן מגיעים כאן הדברים!
והנה, דווקא עובדה הגיונית או אי־גיונית זו,

עיגן הנטש
פיוט ש הו על ה זה עתה
מן הגניזה
ואדוז ואדוז*
אורך גנוז
עושרך ארוז
בארצקים.
בל מי שלך
הונו שילח
#גזרו מובטח
מאלוקים.
אך בך גמלה
רעה גדולה
ובאש נפלה
בך יד הצור.

.״בעל הדוקטרינה״ ,לבין ״תפישת־העולם של
אלתרמן״ שהיא ״קרובה כאן עד מאוד לתפישת
המציאות הקלאסית, המפצלת את המין האנושי
למחלקות קבועות של,אופיים׳ ומקצועות בנוסח
תיאופראסטס והקומדיה־התיכונה מפרט אל
עיקר, עמ 54 אכן, בשום מקום אין מפלתה
הנוראה של היומרה שלא ידעה גבול והתירה לעצמה
להשתולל וח 30563ת ג< 3ברורה ומחוורת
יותר מאשר במבוא הקטן לספר הנזכר על
אלתרמן, שבו עומד דן מירון ומאשים אותי, אותי
ואת ״כוח השיכנוע שלי״ ,בכך שב״פואטיקה״
שלי וב״רוויזיה״ שלי בילבלתי עליו, רחמנא
ליצלן, את דעתו וגרמתי ״כמה מן הפיתולים
במסלול התפתחותו״ כמבקר.
ואכן, אם כך הם הדברים — באמת ראוי אני
לכל עונש שבעולם, כולל זה הכרוך בקריאתם
של מיקצת מן הכתבים שמתוכם אני מצטט. אבל
בטרם נפסוק שאומנם כך הוא — הבה ניתן את
הדעת יפה־יפה על הסוגיה שאותה העלה.

נתן זד

מזעם אל
גם רפאל
אינו גואל
מועל עצור.

ספרים בקנה מידה

איכה ישבת, איבה, ואדוז,
מוכה על ראש ועל עכוז.
יצא עשן
כילה שושן
הומך ראשן
של עם קדוש.
היו הונים ללימונים ומיליונים
היו לתש.
ואדוז ואדוז
עושרך ארוז
אורך גנוז
בך לתמיד.
ובעת צרה
יציל מרע
זהב המנורה
הירושלמית.
מינעי קולך מבכי, ואדוז,
עוד תהיי מאה אחוז.
עכשיו 30 .־29
סתיו תשל״ה1974-
* בשנות השבעים נפוצו שמועות כי
ישראלים בעלי אמצעים מבריחים את
התם לבנקים שבואדוז. בירת ליבטנ־שטיין,
בדי להעלימו מידיעת שילטונות
המט בישראל.
כלומר, זה שמאפו היה ״סופר מקצועי, הגא
ביכולתו ...השולט במושגיו, הדן בבעיות ספרות
באורח סוברני׳לחלוטין״ ,דווקא היא נעלמה —
דיברי דן מירון — מעיני מבקר חד־עין כברנר
אשר ״לא הצליח לגלות באיגרותיו של מאפו״ את
שהוא, מירון, מצא בהם בלא שום מאמץ ושום
טירחה יתירה.
אבל בהערה אחרונה זו שלו שוב לא נזהר רבנו
״דם״ .ולא משום שפגע כביכול בכבודו של ברנר,
שביקורתו אינה זקוקה לשום סניגוריה, אלא
מפני שהדיבורים על סופר ״השולט במושגיו״
לעומת זה שכבר אינו שולט בהם, מסוכנים ביותר
למי שיושב בעצמו בבית זכוכית, וכמדומה גם
למי שיושב בביתן של פלאסטיק מילולי.
והנה, בשום מקום, גם לא במה שאמר על
ה״ריקונצפטואליזאציה של אלוהים״ ועל תמר
האומללה שעיצוב דמותה מעיד על קירבת
מחברה ל״פסיכולוגיה הריניסאנסית של המזגים״
— לא נתגלה לנו׳ביתר בהירות, שבעל
האימפריה הזוחלת אשר לפנינו אינו מצליח עוד
לשלוט במושגיו שלו, והוא מנחית אותם עלינו
כלאחר־יד, אחד משמאל ושניים מימין, אחד
משלו ושלושה משל אחרים, וכן שהוא הולך
וסותר עצמו בהם והולך ונסתר על ידיהם, והולך
ומסתבר ומסתבך והולך במושגים צמר־גפניים
החודרים לעיניו ויוצאים מנחיריו עד שאינו רואה
עוד את הדרך בה יילך בין הסקילה של ״תורת
המזגים״ הריניסאנסית והכאריבדיס של תורת
הדפרסיה של מילאני קליין, בין נורתרופ פריי
לבין ״דג הדיו״ ,בין אמנות המליצה של מאפו,

באמריקה כבר עשו זאת — חנות לספרים
משומשים ועתיקים הממוקמת בתוך האנגר
(סככה למטוסים) .ועכשיו גם אצלנו: תגא 3
(תגא 2היא רק חנות לספרים חדשים ומכשירי־כתיבה)
,חנות־ספרים המשתרעת על פני שטח
של יותר מ־ 250מ״מ ושוכנת בלב התחנה
המרכזית בתל־אביב, בתוך מיבנה מקורה פח
ואסבסט, שעד לפני זמן קצר איכסן מסגריה.
את הרעיון להקמת בית״מימכר ספרים
בממדים כאלה שאב יואל דוידוב, הבעלים, מחנות
מיוחדת־במינה השוכנת בעיירה אנגלית קטנה
שבגבול ויילס, הי און ווי(ץ ל/ו\ תס ץ6מ< .שם
הוקמה חנות־ענק לספרים משומשים בתוך אולם
בית־קולנוע נטוש. החנות התרחבה והיא משתרעת
כיום על פני כמה מיבנים ומושכת מדי
שנה אלפי מבקרים לעיירה היפהפיה. סביבה גם
צצו חנויות קטנות רבות שעיקר התמחותן
במכירת גלויות עתיקות.
כל זה עדיין לא קרה אצלנו, אבל הזרע כבר
נזרע. תגא 3הוא ענק המתפתח כבר לפי חוקיותו
הפנימית שלו, ובו מיבחר מעניין ומתחדש ללא
הרף. הספרים מקיפים את כל התחומים: החל
בסיפרי־קריאה בשתים־עשרה שפות (כולל
גרוזית ופלמית) ,סיפרות־ילדים עם טעם־של־פעם(לאלה
מאיתנו שגדלו עליהם ולבעלי נפש
רומאנטית, וכן לחוקרים) ,סיפרות בנושאים
השונים הקשורים בארץ־ישראל, המושכת למקום
מדריכי טיולים, חובבי טבע ואספני סיפרות
ארצישראלית, וכלה בעיתונות ישנה וכיתבי־עת
שאזלו מכבר. אם מחטטים היטב, מוצאים בתגא,
בצד עיתונים מראשית המאה, גם גיליונות ישנים
של העולם הזה משנות הארבעים(מסתבר שהם
נמכרים היטב) ,בצד סיפרי־קודש עתיקים,
מהדורות ראשונות מן הסיפרות החדשה, סיפרות
סוציאליסטית בכמה לשונות, הקאפיטאל
למארכס, המאניפסט הקומוניסטי בתרגום
לעברית, וסיפרי לימוד בני 40 שנה ויותר. נעים
לדפדף ...כואב להיזכר...
בשל ממדיה של החנות וריבוי המדפים
העמוסים־לעייפה י המשתרעים לכל אורכה,

זו הנהוגה בסיפריות אוניברסיטאיות ואחרות אך
לא בחנויות ספרים, ועיקרה חלוקה ראשונית
לעשר מחלקות ראשיות המכסות את כל תחומי
הירע האנושי.
״במרבית חנויות הספרים העתיקים והמשו־משים
יודע רק בעל החנות היכן נמצא כל ספר,״
הוא מסביר .״כאן, לעומת זאת, אין צורך לפנות
אליי. השילוט כבר מכוון את הלקוח אל מטרתו.
ציידי הספרים מעדיפים למצוא את המציאות
בעצמם.״
עם זאת, היחס בתגא 3הוא אבהי — אולי
משום שאביו של יואל מקדם את פני הלקוחות
אישית ומציע ספל קפה לכל מי שנכון לשמוע
אותו מספר על פועלו למען המדינה שבדרך. הבן,
יואל, הוא עצמו ״תולעת ספרים״ ותיקה ואספן
מושבע של ספרים עתיקים.
מעתה, איפוא, התגא (הכתר) של התחנה
המרכזית בתל־אביב, ששימעה לא יצא בשל
אופיה התרבותי דווקא, במיבנה מסגריה מקורה
פח ואסבסט לשעבר. מי יודע, ייתכן שהדבר
מבשר עידן חדש. רק ימים יגידו אם אומנם יתפוס
הספר את מקומה של הקלטת הצרחנית שכה
הורגלנו בה מן הרגע שבו דורכות רגלינו באחד
הרציפים הלא״מפוארים האלה.

ציפי שחרור

איתן קליגסקי

אני מזרה
ללשון עבחת מובסת
שלשים שנה
אני מורה ללשון עברית,
קשטתי לשמם של תלמידי וילדי
בתפוחי זהב
העולים מפיותיהם תלויים
כבמשכיות כסף
עת דברם ך בור על אפניו - -
שלשים שנה
אני מורה ללשון עברית
קשטתי לשונם של תלמידי וילדי
בהגיגי לשונו של רבי
זלמן שגיאור מלאדי:
הלשון -קלמוס הלב
השירה -קלמוס הנפש.
שלשים יום
בסמטאות שכם וג׳ינין
הסגו אחור כל קשוטי לשוני
מרחוק נעמדו,
כשלו בכל קרן רחוב קלמוסי הלב
וקלמוסי הנפש לא יכלו לבא.
בשכם ובג ינץ
אני מורה מובס
ללשון עברית מובסת. היום אני מורה ללשון עברית מובסת
שמיתריה נקרעו בקאסבה של שכם
מגינתה הסדוקה והמצמררת
ממלטת מנקביה המחררים:
ערבי מסריח --
ס תובב לקיר -י - -
אוסקוט--
יא חרא --
יא מאניאק —
קרית שמונה

ספרי,,תרמיל למנויים

יואל דוידוג ב״תגא ״3
מקוטלגים הספרים על פי שיטת דיואי(שיטת
מיון על שמו של מלוויל דיואי משנת ,1873
המקובלת בסיפריות אקדמיות).
דוידוב מקפיד לספר מדוע בחר דווקא בשיטה

קצין חינוך ראשי של צה״ל החליט כי
סיפריית ״תרמיל״ — זה שנים בעריכתו
הקפדנית והמעולה של המשורר ישראל הר —
תפתח במיפעל מנויים.
המצטרפים למיפעל יקבלו בשנתו הראשונה 3
מבין הספרים החדשים העומדים להופיע בתוספת
4מבין הספרים שכבר הופיעו — לפי בחירתם.
מיפעל המנויים מיועד לחיילים ואזרחים
עובדי צה״ל, אבל יש לשער שיוזמיו לא יגלו
התנגדות עזה מדי להצטרפותם של סתם אזרחים
מן השורה...

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונה

תמרורים

והשחל סופר חצה

5 000 000 000

כז א ת יג אלל בי ב

״קנון״ אישרה מסירת השליטה לחזור
מועצת־המנהלים של קנון אישרה מכירת 1.45 מיליון מניות ( 1891.ממניות
החברה) לחברת אינטרקורפ תמורת 11.6מיליון דולר. אינטרקורפ, חברה חדשה
שנרשמה בלוכסמבורג, הילוותה 13.5מיליון דולר לחברת קנון, המצוייה בקשיי-
מימון. אינטרקורפ שייכת למנחם גולן ויורם גלובוס, ועוד שני משקיעים
איטלקיים. היא רכשה באחרונה בבורסה עוד 800 אלף מניות של קנון.

מנורמנורמונה כפקיד שומה 2
משה

מונה כפקיד־שומה־תל״אביב־נ.
הוא היה סגן הממונה על
הכנסות־המדינה, וקודם לכן סגן־נציג
מס־הכנסה. פקיד־השומה־ 2היה בעבר
מנחם לשם, שעבר לתפקיד פקיד-
שומה־גוש־דן.
מנור נאלץ לעזוב את תפקיד סגך
נציג מם־ההכנסה בצמוד לפרישתו־מאונס
של דב נייגר מתפקיר נציב־מס־ההכנסה.
הפרישות באו אחרי
שהתגלה כי השניים, שרכשו דירות
חדשות, אישרו זה לזה דחייה של תש
רונו
!1הל את
״התזות,״ ננדווק
אליעזר לרנר ינהל את בנק
המיזרחי בניו־יורק. הוא המועמד של
מנכ׳׳ל המיזרחי מיכאל צבינרי,
ונראה כי גם השותפים האמריקאיים
בבנק מסכימים. הבנק נמצא כעת ללא
מנהל, מאחר שמשה קראום פרש
והקים חברה בשם שרותי ייעוץ פינאנסיים
מתוחכמים.
לרנר היה בעבר נשיא בנק לאומי
בחצי־הכדור המערבי, וישב שנים
רבות בארצות־הברית. קודם לכן ניהל
את בנק איגוד. הוא הצליח מאוד
בתפקידו בבל״ל באמריקה, והבעיה
שלו עתה היא לנהל קיוסק לעומת
חנות־הענק שניהל בעבר.

לומי תוספות־מס, ופטרו זה את זה
מריבית ומהצמדה, כמקובל.

שרום אומר
שלום לניו־יורק
על פי הוראת בג״ץ, ולמרות כל המאמצים
של שר־התעשיה אריאל
שרון, חזר ראובן שלום לישראל.
הוא מונה בזמנו כסגן־הנציג־המיסחרי
באמריקה, ללא מיכרז. בג״ץ אסר
לשלם לו הוצאות כשליח ישראלי,
אלא רק כתושב מקומי. המשמעות
היתה אי־כיסוי שכר״הדירה הגבוה
בניו־יורק. שלום הגיע לתפקידו בספטמבר
,1986 ועתה חזר למישרד־הת־עשיה
בירושלים.

איש־העסקים דויד סופר מכין
עתה הצעת־הסדר לחזרתו ארצה. סופר
שוהה בשווייץ, עד שיסתיימו ההסדרים
שהוא עושה באריקה ובישראל.
באמריקה הגיע להסכם עם רשות־ניירות־הערו,
שלפיו ישלם שני מיליון
דולר וימסור עדויות נגד שותפיו, ובעיקר
נגד נחום וסקביץ.
ההסדר נוח עבורו, שכן הוא משלם
רק את הסכום שהאמריקאים קבעו כי
הרוויח אותו בבורסה בניגוד לחוק
(סופר ווסקביץ מואשמים במיסחר
בניירות־ערן על־סמך מידע פנימי
שהיה לווסקביץ כמנהל מריל־לינץ
אירופה).
נראה כי נוסח ההסדר עם האמריקאים
עשוי כך, שיאפשר לסופר
להגיע להסדר גם בישראל. הוא עשוי
לטעון כי הרווחים שעשה בחו״ל
מניירות־ערך אינם נובעים מהעברות־כספים
מישראל אלא מאשראי שקיבל,
וכן כי כל עוד לא מימש את רווחיו
על־ידי מכירת מניותיו באמריקה, לא
היתה עליו חובה להעביר את הכסף
ארצה ולשלם עליו מס.
תקדים כזה נקבע אחרי שחשפתי
בהעולם הזה 19.9.77 שהשר יצחק
מודעי מחזיק בחשבון בשווייץ, שאליו

מלונאי פפושדו
שרגא בירן מבין

דקות אחר לידתו, על־ידי מזכיר אירגון
האומות המאוחדות, כתושב החמישה
מיליארד עלי אדמות, בהסתמך על
החישובים הסטטיסטיים של קרן ה־או״ם
למען הילד (יוניצף).
מלכה ליום אחד
נולדה בלוס אנג׳לס, לוואנסה
ויליאמס ,24 ,שחקנית וזמרת
איש־עסקים סופר
לפי תקדים־מודעי
מועברים תשלומים שהוא מקבל
מחברת רבלון על חשבון תגמולים
(מודעי ניהל קורם לכן את רבלון).
היועץ המשפטי לממשלה קבע אז
שאין להעמיד את מודעי לדין, שכן כל
עוד לא מימש את כספי־התגמולים, הם
כאילו אינם שלו.

הוצל דינשיץ, המניות והסנבים
אני יודע שמי שיקרא את
השורות הגאות, יגיב בפי שאני
הגנתי באשר שמעתי אותו ברא שונה.
אני פשוס סירבתי להאמין,
עד שראיתי קבלות בעיניים שלי.
מה שמוביח שוב שגם באמריקה
נולד בכל יום דפוק אחר.
ובבן, הרצל ליפשיץ נחשב
בישראל באסטרולוג, היינו, נ אחד
המקבל בסף מאנשים תמורת חיזוי
עתידם לפי הבונבים. על רמת

ליפשיץ הגיע לגיו־יורק הגדולה
לפני שנה, והתמקם במלון טיודור.
זהו מלון ללא דרגה, המשנן בעיקר
ישראלים, המשלמים פחות מ־50
דולר לחדר ליום. ליפשיץ טוען ני
נחר במלון בגלל קירבתו לדרך
המהירה לוול־סטריט.
באמצעות האמרגן הישראלי
יצחק תור אל נפגש עם נשיא
חברת-הניהול הנספית בריניולי־רוברטס,
אחת הפירמות הבינוניות

ננו יקנה
מרוטת משיף
ההנפקה המתוכננת של סונסטה
מיועדת בעיקר לרכישת מלון דיפלומט
בתל־אביב ומלון אחר, לא־גמור
של רשת דיפלומט בירושלים. ההנפקה
מבוצעת על־ידי מישרד עורכי־הדין
שרגא בירן, והיא תגייס 15
מיליון דולר. החתם יהיה, כפי הנראה,
בל־ל, שהוא הנושה העיקרי של
מלונות דיפלומט ובעל־העניין בהקטנת
החוב ומכירת נכסים.

נולד בזאגרב, יוגוסלוויד* לסוגיה
גססר ,23 ,אחות במיקצועה ולבעלה,
דרגוטין, חשמלאי במיקצועו,
בנם השני, מארד׳ ,שהוכרז, כמה

אסטרולוג ליפשיץ
10 מיליון הצטמקו ל־ 10 אלפים
הדיוק עמד בעבר ב. מיכאל, ש -נוול״סטריט. הוא הציע לנשיא
הישווה תחזיות של ליפשיץ עם החברה חיזוי עתיד המניות לפי
האירועים בפי שקרו. אם למרות שיטה מיוחדת, המבוססת על
זאת ממשיכים ליפשיץ ודומיו תאריך רישום החברה בעלת״
להתפרנס. סימן שלא רבים קור המניות, הזהה לדבריו לתאריך
אים אולי את הארץ. ומי שקראו -הלידה של האדם.
מעדיפים לשכוח.
האמריקאים אינם פראיירים
סונסטה חתמה על הסכם עם
המלון שמקים מתי ליפשיץ בים-
המלח, שלפיו תלווה למלון שני מיליון
דולר בתשלומים, תוך שנתיים, ותקבל
בעלות על רבע מהמלון, ואת הניהול
ל־ 20 שנה. ביתר כספי־ההנפקה תקנה
סונסטה את דיפלומט בתל־אביב
ואת המלון של מישפחת לוי בירושלים,
שדיפלומט רכש. כך יהפוך
מלון סונסטה של אלי פפושדו
באילת לרשת גדולה.
ההנפקה המתוכננת נעשית לפי
השווי הנוכחי של נכסי סונסטה אילת
וחלק בסונסטה בירושלים -כ־
40 מיליון דולר. לפני כמה חודשים
מכרו קיבוצי התק״ם כ־* 40 מסונס־טה
בסכום של פחות מ־ 10 מיליון
דולר. הקונים היו יתר בעלי־המניות.

לחלוטין, ודרשו ממנו אסמכתות.
ליפשיץ הבין טבלות ודיאגרמות
לרוב, המתארות כיצד ניתן לנבא
במדוייק את התנהגות המניות,
והציג דוקומנטים על כישוריו והצ לחותיו
בישראל.
האמריקאים התרשמו, והציעו
להעמיד לרשותו קרן בת 10 מיליון
דולר. ליפשיץ יאמר נ מה להשקיע,
ויקבל אחוזים מהרווחים. ליפשיץ
ותוראל ערבו חיש חישובים של
הרווחים הצפויים להם, וראו עצמם
מסודרים בחיים.
רצה הגורל והגיע מועד גמר
אליפות הפוטבול האמריקאי, וה נשיא
ביקש מליפשיץ חיזוי המנצח.
ליפשיץ בדק ננונ בי ם וקבע
מי ינצח. הנשיא שם באופן פרטי
בסף רב בהתערבויות, על סמך
החיזוי הזה. אחרי הכל, הוא כבר
שוכנע להשקיע 10 מיליון דולר לפי
אותו החיזוי.
אבל מה לעשות, וניצחו דווקא
האחרים.
הנשיא הפסיד כסף רב, והודיע
לליפשיץ כי לאור הפגנת היכולת
שלו הוא מציע להתחיל בקרן של
10 אלפים דולר בלבד. ליפשיץ,
.שחישב מהר בי הרווחים מסכום
זה אינם מספיקים לארוחת־בוקר
(אם יהיו רווחים) ,דרש משכורת.
הנשיא, בזכרו את החור בחשבון־
הבנק, סירב. כך נגמרה הקריירה
של ליפשיץ בחברה זו.
אבל, מודיעים לי, הוא שיכנע
כמה גופים ישראליים לשכור את
שרותיו, וזה עתה המליץ לפניהם
לקנות מניות של חברת-הנפט
יואל.

,תרום,׳ קנה את,שוקר
הוצאת־הספרים האמריקאית הנודעת רנדום הסכימה לרכוש את הוצאת שוקן
באמריקה, ההוצאה של מישפחת שוקן, שעורכתה הראשונה היתה חנה ארנדט.
כן מסר ניו־יורק־טיימס.
שוקן, המחזיקה בזכויות העולמיות של פרנץ קפקא, ינוהל על־ידי חברה־בת
של רנדום, פנתיאון, שגם היא נוסדה על־ידי פליטי הנאצים בשנות ה־.40
פנתיאון מדפיסה כ־ 70 ספרים חדשים בשנה. שוקן ירדה מ־ 100 בשנה
לשמונה, אבל יש לה זכויות על 500 ספרים. אלה כוללים ספרים של פרימו לוי,
מרטין בובר, אלי ויזל, אליאם קנטי ום.י. אנון. שלושת האחרונים זכו
בפרס־נובל. וכאמור, גם הזכויות על 15 ספרים של קפקא.
הוצאת שוקן, הסובלת ממימון חסר, מכרה באחרונה 600 מיכתבים של קפקא
ב־ 605 אלף דולר. המחיר שבו נמכרה ההוצאה הוא כ־ 3.5מיליון דולר. בין הרוצים
לרכשה היתה גם הוצאת ויידנפלד־ניקולסון.
ההוצאה נוסדה ב־ 1931 בברלין, במטרה להדפיס ספרים של מחברים
יהודים. שנתיים לאחר מכן היגר זלמן שוקן המנוח, אביו של בעל־הארץ
גרשום שוקן, לניו־יורק, ויסד שם הוצאה נפרדת.

והשחורה הראשונה (ועד כה היחידה)
שנבחרה אי־פעם כמלכת־היופי של
אמריקה 1984 אשר נאלצה לוותר
על כתרה כעבור ימים מספר משפירסם
ירחון־הזימה פנטהאוז תמזנות־עירום
שלה, ולבעלה־אמרגנה, ראמון האר־וויי,
בתם הבכורה, מלאני לין.

הרב
מס 38

נחוג בנתניה, יום־הולדתו ה־50
של הרב ישראל מאיר לאו, רבה
הראשי של נתניה זה שמונה שנים
והמועמד המועדף לכס הרבנות הרא־ ^
שית בתל״אביב, שנתפנה לפני שנה,
עת נפטר רבה הראשי הקודם של העיר,
הרב ידידיה פרנקל, שהיה חותנו של
לאו. לאו, בנו של רב פולני (ולפי
המסורת המישפחתית דור 38 המכהן
ברבנות) הוא ניצול״שואה (ששוחרר
ממחנה בוכנוואלד בגיל שמונה),
המרבה לעסוק בפופולריזציה של הדת
(הופעות בטלוויזיה, ספרו יהדות,
הלכה למעשה) ,ובטיקסי־דת לא־ח״מים
(לאחרונה היה בין מגיירי
ברברה טאופר, הדיפלומטית האוסטרית)
,ושבעבר דובר בו נכבדות
לתפקידים ממלכתיים שונים: מנחם
בגין הציע לו את תפקיד שר־הדתות
בממשלתו הראשונה ( )1977 ומטכ״ל
צה״ל שקל את מינויו לרב הראשי של
צה״ל (.)1980
דיאטה בקיבוצי

נ חוג בתל־אביב, יום־הולדתה ה־
85 של ליליאן קורנפלד, ותיקה הת־זונאיות
בארץ. קורנפלד, ילידת קנדה,
עלתה ארצה בגיל 20 כמורה לציור
וחינוך גופני בבית־ספר תיכון ירושלמי,
אך משנישאה להיסטוריון גא־ליה
קורנפלד (ראה להלן) ,עשתה
הסבה מקצועית והיתה למומחה לת־ _
זונה, שנודעה, בין השאר, בקורסים
לדיאטה שהעבירה בקיבוצים, בניהול
מיטבחי יחידות הצבא האמריקאי
ששהו בארץ בימי מילחמת־העולם
השנייה, בפעילותה רבת־השניס ככתבת
לענייני תזונה(ברוב עיתוני הארץ
ובמיוחד בגירוסלם פוסט) וב־ 13 ספרי
הבישול (ביניהם: אני מבשלת, הבישול
הטוב) שפירסמה עד כה.

שחייה בים
תל־אביב
נחוג בתל־אביב, יום־הולדתו ה־
85 של גאליה קורנסלד, היסטוריון* ,י
מתרגם וסופר (הידוע בין 12 ספריו:
אנציקלופדיה תנ״כית בתמונות).
קורנפלד, יליד ראש־פינה ובעלה של
התזונאית לילאן קורנפלד (ראה
לעיל) ,המקפיד לשחות עימה, גם היום,
מדי בוקר, בים תל־אביב, היה בעבר
מנהל המחלקה הערבית של המדפיס
הממשלתי וזכור כמייסד קבוצת הכדורגל
הראשונה בירושלים (שהיתה
מסוגפת לאגודת מכבי).
העולם הזה 2602

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונה

מיספו חזק!

זה פשוט מגיע לנו! אנחנו עם סטייל פופאי. פעם בשבוע עושה שריר
לכמה דקות, ומייד חוזר להיות אידיוט ובולע כל גזירה.
לא יסעו אוטובוסים בשבת — לא נוסעים. אל־על לא תמריא ולא
תנחת יום בשבוע? בסדר, המפקד! אסור למכור בשר חזיר? זה עוד אפשר
לקנות, אבל כמו גנבים בלילה, מתחת לשולחן.
מתחתנים רק ברבנות? יופי רבנות! לא תהיה בריכה בירושלים? לא
נורא! יסעו לתל־אביב.
עכשיו הם נטפלו לילדי בראזיל. מה הם רוצים, בסך־הכל? רק להוסיף
להם 20 לפני מיספר תעודת־הזהות. זה הכל. מה כל־כך נורא? אז נכון
שכתבו על זה בעיתונים שלושה ימים רצוף, ודיברו על זה ברדיו פעם אחת
ובטלוויזיה פעם אחת, ותוך שבועיים כולם ישכחו מזה ונציגי אלוהים עלי
אדמות שוב ינצחו אותנו.

מה היה קורה, למשל, אם 100 אלף ישראלים נאורים היו מתארגנים
ופותחים את תעודות־הזהות שלהם וכולם ביחד היו רושמים לפני המיספר
שלהם את התוספת?20 נכון שלפי החוק אסור לשנות שום דבר בתעודות־הזהות.
אבל מותר להילחם בחוקים. אני רוצה לראות את מישרד־הפנים
רואג לאסור 100 אלף איש! אבל איפה ה־ססז אלף האלה? כשניסיתי לדבר
על ליבם של החברים שלי בעניין זה, הם הסתכלו עליי כעל דון קישוט.
אחר כך אתם מתפלאים שהם מנהלים אותנו ואומרים לנו כל החיים מה
לעשות ואיך להתנהג ומה לרשום בתעורת־הזהות שלנו. מי ערב לנו
שבעוד שנה לא ירשמו בתעודת־הזהות של כל הלא־שומרי שבת את
המיספר?30 ולאוכלי השרימפס יוסיפו ,42 וללבושות לא בצניעות יוסיפו
12 ולמי שלובשת בקיני 31 ולמי שעזר לערבי להחליף גלגל אפשר לשים
,46 ומי שכואב לו הגב יסומן ב־ 58 ומי שצוחק בתישעה באב יקבל סימון
,946 ומי שנולד בלידת עכוז יקבל .55
אותי, אגב, כל האמור לעיל, לא מצחיק כלל. תוך שנה״שנתיים יופיע
לפני מיספר תעורת־הזהות שלי המספר . 102891075531657843679
שיפוצץ להם את המחשב של מישרד־הפנים. איכפת לי? הם המציאו את
המיספרים והקידומות האלה, לא?
והרי החדשות
מוסיקה
ער היום הילדים שלנו ליקקו סוכריות על
מקל וקילקלו לעצמם את השיניים, אבל אנחנו
שתקנו, כי בזמן שהילדים קילקלו לעצמם את

השיניים היה שקט בבית. עכשיו גם זה השתנה.
בשוק נמצאים למכירה לקקנים חדישים ביותר,
שבמקום אחד יש להם חור ובמקום השני הילד
נושף בהם ובזמן קלקול השיניים יש גם רעש
בבית. הכוונה של היצרנים היא לתת לילד לשחק
עם צלילים. על כל מקל של לקקן מצויין מיספר,
ועל גב האריזה של הלקקניס ישנם איזה תווים.
,הבנים שלי לא התחשבו בפרטיטורה וסתם
ציפצפו לי ישר לתוך העצבים, החלשים ממילא
בעונה זאת של השנה.
הדבר הטוב בסוכריות על מקל בכלל ובל־קקנים
המנגנים היא העובדה שאתה יכול לקנות
את זה לילדים של החברים שלך, ולא לילדים
שלך. אגב, המחיר ל־ 5לקקנים בתוך אריזה1.38 :
־ ש״ח. שמם בישראל הוא צדפה ציופס, מתוצרת
ספרד.

שיניים

מ ה בי ת

כל הצרות של העולם נופלות על האנשים
מהמעמד הבינוני. הנה, אפילו בעניין מתנות
לחברים לחו״ל. זאת אומרת, העשירים כשהם
נוסעים לחו״ל רוצים לקנות מתנות לחברים
שלהם שם, אין להם שום בעיה. מוציאים איזה
*500 קונים רישום יפולשל אורי ליפשיץ, למשל,
והכל בסדר. העניים, לעומת זאת, בכלל לא
נוסעים לחו״ל, וממילא כבר אין להם בעיה של
מה להביא לחברים בחו״ל. רק אלה מהמעמד
הבינוני, כשהם סוף ־סוף אוספים כסף בשביל איזו
נסיעה קצרה לחדל ומשלמים מס־נסיעות
ומזמינים מלון דרגה ג׳ וכל השאר, כמעט לא
נשאר להם כסף כדי להביא מתנה לחברים, והרי
בלי מתנה אי־אפשר.
אז מה הם עושים? הם מטלפנים אליי ואומרים
לי בקול נורא מתוק ״דניאלה, אולי יש לך איזה
רעיון מה להביא לחברים שלנו בחו״ל? לא, לא
יורדים! מה פיתאום? הם יחזרו עוד כמה שנים!״
עד היום הייתי תמיד מציעה ספר. איזה עמוס עוז
או א״ב יהושע או יהושע קנז, לא טוב בשבילם?
אלא שבגלל ריבוי נסיעת הישראלים לחו״ל
יש כבר לכל שוהה(לא יורד, חלילה) שני עמוס
עוזים, שני א״ב יהושע ושני קנזים, וצריך לחשוב
על מתנה אחרת לשוהים בחו״ל שתהיה גם
מקורית, גם מכובדת וגם, כמובן, לא ביוקר.
אז הנה יש מתנה לכל השוהים בחו״ל לעונה
הקרובה.
הצייר מישל קישקה צייר כרזה נהדרת וקרא
לה ״בלגן בתל־אביב״ .הכרזה (פוסטר בלעז)
מראה את כיכר דיזנגוף, כולל האגם המר שלה,

ומסביבה עשרות מהטיפוסים הבולטים והידועים
של העיר הכי הנהדרת הזאת, כמו שהם נראים
היום, לעומת איך שהם נראו בזמן שהשוהים
בחו״ל התחילו את שהותם שם. במאמץ קטן
אפשר למצוא שם את אריק אינשטיין, שולמית

אלוני, יוסי שריד, ירון לונדון, יגאל תומרקין, דני
קרמן, יבי, יהודית רביץ, שלמה ניצן, אהרלה שמי
ואחרים — כולם ביחד תמורת 5.20ש״ח.
הנה, סידרתי לכם מתנה נהדרת. סעו לשלום
ואל תשכחו לחזור.

המאה ה־ 1ג
למי שעדיין לא קנתה לעצמה מיקרו־גל, כי
היא עדיין לא מבינה למה צריך אותו (כן, יש
כאלה, אני למשל) ,הנה לכם סיבה טובה מאוד:
בימים אלה הוציאה חברת הלן קרטיס לשוק
שעווה להסרת שיער מהרגליים. בדרך כלל היה
צריך לחמם את השעווה הזאת במשך 7־ 10 דקות
ארוכות על הכיריים. מהיום, אפשר לחמם
במיקרוגל 2־ 3דקות בלבד. תחשבו על זה: כל
חודש חיסכון של 4דקות, כשכולם יודעים ש־

לא לצים ח1נים
לא סוד הוא שאנחנו, הישראלים, לא בדיוק
גדלנו על סטייק אנטריקוט, עגל בשמנת, אוסר
בוקו, או לשון בטעם אניס. אנחנו גדלנו, למי
שלא זוכר, על גבינה לבנה, לבן וירקות. בגלל
הילדות הזאת אנחנו אלופות העולם בסלטים
(למי יש ירקות כמו לנו?) אנחנו טובות בהכנת
חמוצים שונים, מאפים, אנחנו עושות ריבות
נפלאות, אפילו בדגים על האש אנחנו חזקות
מאוד וגם העוף די מצליח לנו בדרך כלל.
אחרי כל המחמאות שחילקתי לחברותיי
ולעצמי, מותר לשים לרגע יד על הלב ולהודות
שבבשר אנחנו לא כל־כך מבינות. רובנו, לא
כולנו. בסדר?
תישאלו את הקצב בסופרמרקט איזה בשר
הולך אצלו הכי טוב והוא יענה לכן, שהלקוחות
שלו מבקשות ״תן לי חתיכת בשר, אבל שיהיה
טרי ובלי שומן״ והקצב, אם הוא מבין משהו
בבשר, יודע מייד שהגברת אין לה שכל או לפחות
אין לה ידיעות בעניין הבשר.
שניים שכן מבינים בבשר, הם שאול אבדון
וישראל אהרוני, שבכל רגע פנוי שלהם הם
אוכלים או מדברים על אוכל או כותבים עליו או
מבשלים אותו. בימים אלה יצא לשוק סיפרם

ואחרי לקקנים, הרי מוכרחים להבריש את
השיניים. אז כדי שהילד יגיד רק 3פעמים ״לא
רוצה״ עשו לו במיוחד מישחת־שיניים של
,״רובוטריקים״ ,של חברת הלן קרטיס. שפופרת
אחת עולה 1.60ש״ח. מי שלא יודע מה זה
רובוטריקים, זה סימן שאין לו ילדים והוא יכול
להפסיק ולקרוא את הקטע הזה.

הנה דוגמה של שיפודי־כבש, במיוחד לעונת
הפיקניקים: ל־ 4סועדים.

לקוביות:
1ק״ג בשר כבש(שוק או כתף) חתור לקוביות
בגודל 5־ 4ס״מ 2 ,בצלים חתוכים ל* 2 ,8עגבניות
חתוכות ל־ 8חלקים.

למישרה:
1כוס שמן־זית 4 ,שיני שום קצוצות, מלח,
פילפל 1 ,כפית ריחן קצוץ או מנטה קצוצה 1 ,כף
פטרוזיליה קצוצה 1 ,כפית רוזמרין.

אום; ההכנה:

בשר, שמלבד עשרות תפריטי־בשר מכיל גם
בית־ספר חשוב להבנת העניין הזה שעולה על
שולחננו כמעט מדי יום.

. 1מערבבים את חומרי המישרה בקערה
גדולה, ומשרים בו את קוביות הבשר כשעה.
.2משחילים על שיפודים את הבשר, ומדי
פעם. משחילים עגבניה או בצל.
.3צולים על גריל 3־ 4דקות מכל צד. הופכים
מדי פעם. מגישים.
שאול אברון וישראל אחרוני מבשלים
בשר, הוצאת אדם, מחיר 34.10ש״ח. כדאי!

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונה

יכא
צ ירוף מיקרים בזה יבול דקר 1ת
בתיאטרון

בעבור חופן שמרמה אפילו השוורמה שהובאה כמנה מרכזית
ולא הוכנה מבעוד מועד לא מנעה
את שימחת חבריה של עדנה ם לידל,
שבאו לחגוג עימה את הצגת־היחיד
החדשה שלה. הרבה אוכל ושתיה הוכנו
לחוגגים, שנראו סחוטים מהחום והעדיפו
את האבטיח הקר ואת עוגת־הג־לידה,
מתנת מלון דן.

מירחמת ימי־ההורדח
היקי רוטשטיין אמרגנה של הזמרת שלומית אהרון כוכבת עלובי החיים התק?
להנהלת התיאטרון הקאמרי והודיע שלשלומית יש יום־הולדת באחד מימי החזרו
ההנהלה הכינה עוגת יום־הולדת גדולה, כל הצלמים והכתבים הוזמנו לאירוע, ואז נח
שגם לריבקה בכר וישראל טרייסטמן, המופיעים איתה, יש יום־הולדת באותו יו
ריקי גל ישבה בצד וחייכה חיוך מיסתורי. בהמשר הערב נודע שגם לזמרת גל ד
יום־הולדת, שחל באותו היום. ריקי חגגה פעמיים: פעם אחת בחברת אנשי״התיאטו

ובערת במסיבה פרטית. נילי ברקן העירה שזה כבר מעבר לצירוף־מיקרים.

| \ 1דך ך ך | 7ה 1ך | 1המככב כעת בהצגה המצליחה אל תקרא לי
111 1 11 רפפורט, זכה לחיבוק ונשיקה מעדנה פלידל.
אחד הנוכחים קרא בהומור :״היא מחבקת ממש כמו פולה בן־גוריון ד

>1 | 1ו 1 1ךןך | 1כוכבת המחזמר עלובי החיים זוכה משיקה מ
| 1 1111\ 11 #11 #111 בעל האוהב. יובל דור. שלומית, שעברה מס
קורסים בסיינטולוגיה, נעזרת בהם כדי לעמוד בלחצים הרבים שבעבוד

ו תאומי

שבשנים האחרונות מתעסק
יותר בענייני פארפסיכו-
לוגיה ופחות בתיאטרון הגיע למסיבה של עדנה

ך 1| 1ךיך \ 1ך המחזאי־סופר, העובד עבור ה־
\ # 11ו 1קאמרי, אכל ושתה פחות מיתר
החוגגים. הוא נראה שקוע במחשבות לגבי המחזה

פלידל ותפס מקום טוב במרכז העניינים, כשהוא
מעלה חוויות משותפות בתחום התיאטרון. תאומי -
שנמנע מאוכל -עובד לאחרונה על הצגה חדשה.

הבא שהוא עובד עליו כעת. באר סיפר שגאולה
ורננה, בנותיה של פולה בן־גוריון, טענו שיש דימיון
מדהים מבחינת התנועות בין אמם לעדנה פלידל.

ך* 1ך 1ך * הזמרת הכי קאפריזית בישראל, חגגה אף
# 1ן #11 היא את יום־הולדתה, אך העדיפה לחגוג
במסגרת פרטית, עם חברה לחיים אפי טורקניץ, וידידים

אחרים. ריקי>,
עדיין אינה מ
באותו היום ע

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2602 - 15 ביולי 1987 - עמוד 23 | \ 1ך 1ך 1ץ 1הדוגמן שרץ בהצלחה על מסלולי \ 1111 - 11 האופנה אצל ולנטינו ואיב סן״לורן, מגיע אחת לחודשים אחדים לארץ. אבי מנהל רומאו בן חמש שנים. למרות החברים$

\ 1ך 1ך 1ץ 1הדוגמן שרץ בהצלחה על מסלולי
\ 1111 - 11 האופנה אצל ולנטינו ואיב סן״לורן,
מגיע אחת לחודשים אחדים לארץ. אבי מנהל רומאו

בן חמש שנים. למרות החברים הרבים שבאו לשמוח
איתו הוא נראה מדוכדך בגלל חברתו. רוב הזמן הוא
הסתודד עם מישהי בקומת״הכניסה, והתבדח רבות.

1111י 1 1י ך 1חיילת צעירה ושאפתנית העוסקת במכירות ואירגון
\ 1 114 1 11 תצוגות״אופנה, רואה את עתידה בתחום זה. בן־זוגה
מזה שנתיים, ארי, יצטרך להתרגל לתפקיד המסורתי של עקרת־בית.

?111 *111קוון כתבת״החברה של להיטון לבושה בדרך כלל
\ 111 |# 1141 #1שחורים, בכל סימון שהוא. הפעם היא התחמשה
בחליפת־עור בחום שחור, וחשפה זוג רגליים, מפזזת לצלילי פרינס.
הרצר בדנחה
קולגות ועמיתים למיקצוע לא היו

במסיבת הפרידה שערך אבי חזן,
המצליח בחו״ל כדוגמן צילום ומסלול.
רק חברים וידידים באו למסיבה, כשהם
מחפשים את אבי בשלוש הקומות של
מועדון הרובע הדרומי. לבסוף מצאו
אותו מסתודד עם ידידה בקומת־הכניסה.
אבי המריא שעות אחדות
לאחר מכן לז׳נווה, לצילומים.

יא המוכשרת בזמרות המיוסיקלס בארץ
>ת את הבימה המתאימה לכישוריה.
וו חגגו כולם את ימי ההולדת שלהם.

בתם של עורד״הדין אמנון
זיכרוני ואשת יחסי״הציבור
מירי זיכרוני, עוסקת בעריכת סרטים אצל ג.ג. היא

טיבי זיכרוני

באה בחברתו של צלם העיתונות אסף פוקר (לצידה
בתצלום) ,והשניים העדיפו ישיבה שקטה בבר על הריקודים.
בתצלום מימין: טובה לייבו, חיילת בת .19

כ תב: זהרא הלי אב. צי ל ם: צ בי טל

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קזלמע פגישות הדודה של וודי אל1
אומרים שהיא
אהובתו, אגל היא מכחישה אמרו עליה שהיא אשת־חיקו של וודי אלן —
היא, ולא מיה, ההרה לו. בינתיים היא רוצה ילד
ומחבקת את הדוד אוסקר.
אין ספק, זו היתה הפגישה המלבבת ביותר
שלי בפסטיבל קאן. אשה חמודה, מתוקה, כנה
ולבבית, כמו שקשה ביותר לפגוש במיקצוע
האכזרי והנעלה הזה שנקרא ״שחקן״ .וזו היתה
דיאן ויסט, בצבעים טיבעיים ובגודל מקורי.
תיזכורת: ויסט היא האחות האמצעית בחנה
ואחיותיה של וודי אלן, ובזכות התפקיד הזה
קיבלה את פרס אוסקר כשחקנית״המישנה של
השנה. היא גם הדודה של וודי אלן הילד, שכל־כן־
רוצה להתחתן(היא טוענת שכך זה גם במציאות),
ומנסה את כל המחזרים האפשריים בימי הרדיו.

היא קומיקאית טיבעית, גם בחיים. בכל
מישפט שני יוצא מפיה צחוק פעמוני מסתלסל
ומתגלגל. למשל, כשהיא מספרת על פגישתה
הראשונה עם וודי אלן היא מתגלגלת מצחוק.
״זה היה ראיון משונה מאוד. שלושים שניות
בסך הכל,״ מספרת דיאן .״ואין זה רק סיפור
מוגזם. הוא לא הכיר אותי ולא ראה אותי מעולם
על הבימה. אני אומנם מופיעה הרבה בתיאטרון,
אבל וודי הולך מעט מאוד לתיאטרון. האמת היא
שהוא בכלל לא אוהב ללכת לשום מקום. ביישן,
נורא ביישן. אבל מי שראתה אותי משחקת
בתיאטרון זו המלהקת הקבועה שלו, ג׳וליה
טיילור, והיא זימנה אותי לראיון.
״כשנכנסתי עמדה בפרוזדור שחקנית אחרת
שניגבה את דימעותיה אחרי שהיתה בפנים.
כשיצאתי היא טרם הספיקה לתחוב את המימחטה
לכיס, וכשראתה אותי יוצאת במהירות הבזק
התנחמה במיקצת. לקח חודש תמים עד ששמעתי
ממנו, כמעט שכחתי את הראיון, חשבתי ששום
דבר לא עומד לקרות׳.
כמו חלום. אבל החמשן־ היה שונה. וודי אלן
כבר צירף את דיאן ויסט ללהקתו הקבועה. כל־כן

קבועה, עד שהעיתונות כולה יצאה לא מזמן
במסע שמועות, כאילו מיה פארו היא אמנם אשתו
החוקית ונושאת ילדו של אלן בקירבה, אבל דיאן
ויסט היא למעשה אהובתו האחרונה.
ויסט מכחישה :״אני אומנם רוצה מאוד בילד,
אבל מה לעשות ואיני יכולה למצוא לי בעל.״
בינתיים היא עסוקה בתיאטרון — צ׳כוב,
איבסן, פינטר, גורקי — משחקת ומביימת.
לטקס חלוקת פרס האוסקר הלכה עם כל
המישפחה, כמו ילדה מבית טוב. עם אמא שלה,
עם אחותה ועם גיסה, וכמובן עם הסוכן הצמוד
שלה, סם כהן. הכל היה מרגש מאוד ומפתיע
מאוד, כמו חלום.
״והכל עבר כמו חלום. אפילו תסריט אחד לא
הגיע אחרי האוסקר. כאילו כלום לא קרה״.
לעומת הדברים הנוראים שמרי סטינברגן
סיפרה על וודי אלן, אחרי הסרטת קומדיית סכ ס
בליל קיץ, מרעיפה ויסט שבחים על וודי אלן.
״הוא מענה אותנו לפעמים, אבל בסופו של רבר
הוא צודק. בחנה ואחיותיה אילץ אותנו לצלם
כמעט את כל הסרט מחדש. הוא החליט שהכל לא
טוב, ושצריך לכתוב הכל מחרש וכמובן שצריך

רוצה ילד -
לצלם הכל מחדש. כמה מן השחקנים, כולל סם
שפארד, נאלצו לעזוב, כי היו להם התחייבויות
אחרות. אבל מי שנשאר — כולל אותי, שעבדתי
באותה תקופה על מחזה חדש — עבד בפרך. וודי
היה מבין וסבלן ושיחרר אותי לחזרות בכל יום
אחרי־הצהריים.
״אני זוכרת היטב סצינה מסויימת, בוודאי
סצינת־מפתח, שוודי התעקש לצלם שוב מתחילתה
ועד סופה. אותו מעמד שבו שלוש האחיות
יושבות בבית־קפה ומשוחחות, ולבסוף פורצת
מריבה, בצילום הראשון לא רק שלא שמנו
מספיק לב לבארברה הרשי הבוכה, גם המצלמה
לא עקבה אחרי התנועות הנכונות, ואז צילמנו
שוב — וזה היה פשוט סרט אחר.״
מספרים על וודי אלן שהוא שונא אנשים .״זה
פשוט לא נכון׳״ היא מזדעקת .״הוא לבבי מאוד
ואהב לשוחח. הוא רק ביישן גדול. לא יכול להיות

מע\הו
הפסיקו להיות הגיוניים (בית
ליסין, תל־אביב, ארצות־הברית) -
זהו סרט חובה לכל מעריצי להקת
הראשים המדברים, ובכלל לכל מי
שמעריך מוסיקת־פופ מתקדמת, כלומר אותו נוסח של פיז-
מונאות אשר יש לה ערך מוסף במילים, מעל ומעבר ליכולת
שלה לחשמל את המאזינים בצורת הצליל, בקו המלודי או
בביצוע הבימתי.
הבימאי ג׳ונתן דמי ( מ ש הו פראי) עקב אחרי סידרת קונ צרטים
של הלהקה ברחבי ארצות״הברית, למד את המופע על
בוריו, תיכנן בקפדנות עילאית את מיקום ואת תנועות המצלמה,
עד לפרטים הקטנים ביותר, והקפיד להרחיב את התמונה
באותו הקצב שהמופע עצמו נבנה. כלומר, מאחר והוא
מתחיל עם הסולן, דייוויד בירן, כשהוא לבד על הבימה, ורק
בהדרגה מתוספים אליו שאר חבריו וכן כל מערכת הכלים
המורכבת והמטובכת שדרושה היום ללהקת קצב, הולך גם
דמי באותה הדרך ומניח למצלמותיו להרחיב בהדרגה את
שדה״הראייה שלהם.
התכסיס הזה מעניק לחלק הראשון של הסרט מידה
מסויימת של דינאמיות הנוספת על השירים עצמם, דינאמיות
שאולי חסרה יותר בחלק השני, בו מוגשים כמעט כל השירים
באותה הצורה. כאן צריך להתמודד ישירות עם ההומור או
הפאתוס על גבול האבסורד שמציע הרפרטואר של הראשים
המדברים ועם הביצוע המלוטש שלהם. אין ספק שמדובר
בלהקה שכלתנית בעיקרה, שאולי אינה סוחפת את מאזיניה
לשיאי״טירוף של הזדהות, כנראה משום שבמיקרה זה צריך

שחקנית ויסט בסרט ״ימי הרדיד

דייוויד בירן: קפדנות עילאית
גם להקשיב למילים, ומי שצורח ללא הפסק, נוסח מעריצי בוי
בורג, לדוגמה, יכול לשמוע רק את עצמו.
עניין נוסף בסרט הזה יכול להיות למי שרוצה להבחין מאין
צמחו הרגליים של ראיית אמריקה, הבאה לידי ביטוי בסרטו
של בירן סיפורי אמת. ואכן, יש בין שני הסרטים קשרים
רעיוניים רבים, למי שעוקב אחרי הטקסט. ובמיקרה זה, יהיה
הדבר קל במיוחד, משום שהכותרות שבסרט מספקות את כל
המילים בשפה האנגלית המקורית. תרגום לעברית נחשב
כנראה לטירחה מיותרת במיקרה הזה, ולא ברור מדוע.

הע\>בה
הג>תה
לא שם זין (פאר, תל־אביב, ישראל)
-חבר למיקצוע הגדיר את
ההתרחשות האחרונה בקולנוע ה ישראלי,
עם צאתם לבד של שני
הסרטים החדשים, בלוז לחופש הגדול ולא שם זין כך :״הבלוז
הוא לא כל״נד טוב כמו שעשו ממנו, והזין הוא לא כל-כך רע
כמו שיעשו ממנו ״.הוא צודק.
יש איזו נטיה בישראל -אולי משום שהיא כזו מישפחתית
וצפופה, כשכל אחד מכיר את כל אחד -להיסחף, להלל
בהיסטריה ולגנות בפנאטיות.
על בלוז לחופש הגדול כבר נכתב במדור זה -גם שבח, גם
הסתייגות. ומה עם לא שם זין, שכבר חטף מכמה מבקריסו
ובכן, נדמה שגם לו יימצאו החסידים שהזדהו עם סיפורו
הזדהות ריגשית. ודווקא יש להם סיבה טובה. לא קשה
להזדהות עם נער״חמודות, באביב ימיו, הצבר הישראלי היפה
והחבר מן שגבריותו קופחה במחי פיצוץ אחד. היו בבר סרטים
בנושא, וכל זמן שיהיו מילחמות יהיו עוד סרטים כאלה. ואם
זה מזכיר את השיבה הביתה אפילו בתמונות ובסצינות ש הועתקו
כאילו במדוייק, הרי זה לא נורא. כשמדובר בשני
ישראלים, רפי(איקה זוהר) ונירה(ענת וקסמן) ,אז זה כואב גם
אם זה לא לגמרי מקורי.
הבעיה העיקרית של הסרט היא חולשתו דווקא ברגעים
הקטנים -התחלתו אינה משכנעת די הצורך, סצינת הקרב
והפציעה, או הסצינות המאוחרות יותר בקרב המישפחה,
מעמדי היום־יום אינם מצליחים לעבור מן הבד אל הצופה,
והבימוי חסר שאר-רוח מעבר לסביר. ההצלה באה דווקא

שחקנית ויסט ב״חנה ואחיותיה׳
-אבל אין בעל

איקה זוהר: מכה מתחת לחגורה
מצד איקה זוהר, בחלקו השני של הסרט כשההדגשה של
מוגבלות מקוללת ושינאת הסביבה מועברת בחוזקה על״ידי
מישחקו. כל הדמויות סביבו -לבד מליאורה גרוסמן, שיש בה
חביבות טיבעית ולא מאולצת -מחווירות לעומתו, וחבל
שאיברמן לא הצליח להדריך טוב יותר את ענת וקסמן
המתחילה. קשה לה עם התפקיד. ההפתעה של הסרט היא
שלמה תרשיש, בתפקיד זעיר אבל משמעותי של אמנון, נכה
שהשלים עם גורלו ועם הסביבה ומסוגל לנהל את חייו ואפילו
לקרב אליו אחרים, ולא מתוך רחמים. וזהו הלקח המרגש של
הסרט כולו.

עם יותר מדי אנשים זרים בבת אחת. הוא לא היה
מסוגל לאכול בנחת עם אנשים שלא הכיר מימיו.
ובפרמיירה בפסטיבל היה בטח נכנס מתחת
לשולחן. הוא היה פשוט היסטרי מרוב פחד
כשאני נסעתי. מה יהיה, איך אעמוד מול כל
המראיינים בפסטיבל, מה אוכל להגיד להם? הוא
היה מודאג יותר ממני, למרות שאני הייתי אמורה
לנסוע לכאן בפעם הראשונה בחיי, והוא נשאר
בבית!״
תדריך חובה לראות:
תל־אביב: שיחות מלוכלכות, נרדפי
החוק, משהו פראי, החנות מעבר לפינה, בלוז
לחופש הגדול, לא שם זין.
חיפה: בלוז לחופש הגדול, לא שם זין.
ירושלים: נרדפי החוק, משהו פראי, מלו,
קריאת העורבים, בלוז לחופש הגדול, לא שם

זיו

ער 3ה פייי״דז

העולם הזה 2602

עמוד 25

פתח כ-PDF פתח כתמונה

א מי רהח סן, צעירה עוביה מעכו, חיה ברב תדאביב, שבדת
בשביל עיתון עבו׳ ,ומסבות ער ח״ו שר עובי בתדאביב, ער רדוחה,
החינוך שקיבלה, על יחס היהודים אליה ועל יחסה ליהודים ולעובים

.אוי מגדירה את ווצג
קודם־נו ען־אדם,
אחרנו נפלסטינית
בערת אזרחות
׳שואוית־

..בדררנלל לא מזוזים
בגינטא שלי שאני
ערביה. תושבים שאגי
פרסיה, או דרום־
אמריקאית״

״וערביה ד רו ס אומץ
ף* קום מרכזי בתל״אביב, בית ישן, חדר
^ /מ ד רגו ת אפור, קומה שניה, דלת״עץ,
פעמון. אין שם על הדלת. על תיבת״הדואר
כתוב באותיות לטיניות: אמירה חסן.
דרים גדולים, קירות צבועים בלבן.
אמירה הטן, בת ,28 ילידת עכו, בת
נישפחה מוסלמית 11 ,אחים ואחיות, גרה
״ובדת בתל״אביב.
בשבוע שעבר ראו אותה בטלוויזיה
בכתבה שסיפרה את הסיפור של רמת-
עמידר. סיפור שהוציא לכותרות את אורח
חייהם של מאות ואלפי ערבים החיים

ועובדים בתל״אביב. ערבים מישראל ומ־השטחים
הכבושים.
אמירה סיימה קורס עיתונות והתחילה
לפני שנה לעבוד כעיתונאית מן המניין
בצהרון חדשות ובעיתון כולבו החיפאי. חוץ
מזה היא עובדת גם כמייער -לטלוויזיה
הגרמנית בארץ.
;יץ. היא
באתי אליה בבוקר של י
היתה לבושה בשימלת־כ-יקו שחורה,
מחשוף נדיב מלפנים ועוד יותר נדיב
מאחור. דקת גיזרה, נעלה נעליים שחורות
שטוחות. מאופרת, שיער שחור אסוף

למעלה, פוני ארון יורד על המצח לכיוון
עיניים כהות. חיוך נעים.
אמירה מחלקת דירה שכורה עם עוד
צעירה ערבית. בחדרה יש מיטה זוגית ועליה
כיסוי משובץ באדום. בפינת החדר כורסה
חומה, רחבה ונוחה. ליד החלון שולחו־כתיבה
קטן ועליו ניירות, כתבה מודפסת
לעיתון, מכשיר רדיו״טייפ קטן, מנורת״
קריאה.
על שרפרף קטן עומדת טלוויזיה קטנה,
שחור״לבן. ליד המיטה כוננית״ספרים
נמוכה. במדף העליון שלה עומדים בשורה

קלסרים אחדים, האוגדים בתוכם את
הכתבות השונות שכתבה מאז היתה
לעיתונאית. במדפים האחרים ספרים שונים
בעברית ובערבית.
על הקיר בפינה, מעל המיטה, תלוי בד
קטיפה כחול, בד דומה תלוי בפינה אחרת
מעל לכורסה. פוסטר של ילדה קטנה
בשימלה לבנה, הנועלת נעלי־גברת הגדולות
מכפי מידתה, תלוי גם הוא על הקיר שמעל
למיטה. על קיר אחר תלויה מפה אסטרולוגית
של מזל״מאזניים, בעברית.
ליד הכורסה, על הארץ, מונח סל״קש

עמוד 26

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לערביה דרוש אומץ כדי לגור בתל־אביבר(המשך מעמוד )25
גדול ובתוכו עשרות קלטות טייס בשפות
שונות. שני פופים (כריות״ישיבה) חומים
מונחים על הארץ. שני שטיחים בגוונים של
אדום מונחים משני בידי המיטה הגדולה.
מכשיר־טלפון לבן ליד המיטה. מענה אוטומאטי
על שולחן העבודה. את הקירות
מעטרים עוד שרשרות חרוזים שונות ומזכרות.
שתי כרזות בשפה הערבית. האחד של
כינוס בינלאומי לנשים שנערך במצריים
ושבו השתתפה, והשני כרזה ישנה הקוראת
לשחרר את אכרם הנייה, עורך עיתון מהגדה
שגורש לפני זמן מה מהארץ, אחרי מעצר
ממושך. מתיק בד קטן שהיה תלוי על הקיר
הציצו חשבונות טלפון וחשמל שונים.
אמירה -שפירוש שמה בערבית: נסיכה -
היא אשה יפה. יש לה, כפי שהיא מודה,
אמביציה חזקה להצליח במיקצוע העיתונות.
היא מתרוצצת ועובדת במרץ רב.
נוסעת ברחבי הארץ, בעיקר בשטחים הכבושים.
מראיינת, מסקרת, מדווחת. כותבת
בעברית, למען היהודים בישראל.
היא מדברת עברית רהוטה, משתמשת
בסלנג הרווח, קשה להבחין במיבטא שלה
שהיא ערביה. כך, נראה, גם קל לה יותר
להסתדר בתל-אביב. היא מספרת שאינה
ממהרת לנדב את המידע הזה אודותיה.
רבים מן הסובבים אותה, שכנים, מכרים
מזדמנים ברחוב ואחרים, אינם יודעים כלל
שהיא ערביה.
היא חיה בתל״אביב, כמו ישראלים רבים
אחרים ובונה לעצמה קריירה.
לדבריה, מעולם לא היתה אחת שהולכת
בתלם. היא, אומנם, התארסה לא פעם, אך
עדיין לא התחתנה. יתכן שגם לא תתחתן
כל״כך מהר, מכיוון שתשומת־ליבה נתונה

לא, בכלל לא. אני דווקא ביחסים טובים עם
בעלת־הבית שלי ומעולם לא העירו לי.

• נס השכנים האחרים לא העירו לך?
אף פעם לא הרגשתי שום דבר. אני חושבת
שאף אחד לא יודע שאני ערביה. למטה יש מיס-
פרה, והספר שם אמר לי שעד שראה אותי בטלוויזיה
לא ידע שאני ערביה. יש כאלה שרואים
שאני קוראת עיתון בערבית. גם בעל־המכולת
יודע שאני ערביה, והוא מעולם לא אמר לי כלום.
אני משלמת לו פעם בחודש.
יש אנשים שכשנודע׳ להם שאני ערביה, הם
שואלים איך אני גרה ואיזה חינוך קיבלתי.

• ואת עונה?

• זה מרגיז אותך, מעליב?

לא. לפעמים זה קצת מעצבן. הם חושבים
שאנחנו סגורים, שלא נותנים לבחורה לא נשואה
לגור לבד.

• אבל בחורה במוך צריכה אומץ
בדי לעשות צעד כזה ולבוא לגור לבד
בתל־אביב?
אני חושבת שכן, גם אומץ. את מחליפה מקום.
כשלמדתי בחיפה גם גרתי בשכונה של יהודים,
אבל אף פעם לא חשבתי על זה. גרתי במשך
שנתיים אצל יהודיה פולנית והרגשתי טוב.
עשיתי אצלה ספונג׳ה פעם בשבוע תמורת הלינה.
הסתדרנו נהדר. גרתי איתה עד שעברתי לתל-
אביב, ועד היום אנחנו בקשר. איתה גם הייתי
מתווכחת בעניינים פוליטיים.

• נתקלת פעם במיקרה של גיזענות
כלפיך?
אישית לא. עד עכשיו לא.

• המיקרה
השפיע?

שקרה

ברמת־עמידר

מילחמת־לבנון השפיעה יותר. גם כשהייתי

קל לי לדבר גם ערבית וגם עברית. כשאני
מדברת עברית אני חושבת בעברית. אני גם
כותבת בעברית.

• איך את יודעת עברית כל־כך
טובה?

אני ילידת עכו. תמיד היו לנו שכנים יהודים
ובבית־הספר חובה ללמוד עברית.

• אין לך בכלל מיבטא זר.
לפעמים חושבים שאני פרסיה או דרום־
אמריקאית. פעם הייתי מתקנת ואומרת שאני
ערביה, היום זה כבר לא מעניין אותי.
לפעמים מעצבנים אותי הסטריאוטיפים
עלינו, הערבים. אנשים חושבים, למשל, שערבי־נוצרי
הוא יותר מתקדם מערבי־מוסלמי ומייד
שואלים אותי אם אני נוצריה. היהודים לא
מתאמצים לדעת על הערבים. אני רואה נשים
ערביות בכפרים מפותחות יותר מנשים אחרות
בעיר, ואני לא מדברת על התילבושת, כי זה דבר
מאור שולי, אבל הנשים הערביות מאוד עצמאיות
וחלקן עוסקות במיקצועות חופשיים.

• מה אמרו הורייך כשעזבת את עכו
ועברת לעיר אחרת?
כשהייתי סטודנטית בחיפה אבא שלי אמר
שכולם חוזרים לישון בבית, ושאל למה אני לא
חוזרת הביתה. אז כל פעם הייתי אומרת לו שיש
לי קורסים מאוחר בלילה. כשעברתי לגור בתל־אביב
היתה להם מכה, היום הם כבר התרגלי.
אבא שלי הוא איש נהדר. הוא לא כל־כך
משכיל, אבל מאוד חכם. הוא פלסטיני בדם וגאה
בזה. אף פעם לא חינכו אותי שאני פלסטינית או
לא, לא דיברו על זה, אבל תמיד הרגשתי וראיתי
שאנשים מאוד גאים באבא שלי, מכיוון שהוא לא
שיתף פעולה והיה איש גא. הוא שמר על הכבוד
שלו ושל המישפחה, למרות שנשאר לבד בארץ
מכל האחים שלו.

• למה?

כולם ברחו ב־ ,1948 והוא לא ראה אף אחד מהם
במשך הרבה שנים. עד שב־ 1971 הוא הלך למכה
לעשות אל־חאג׳ ,ושם פגש את אחיו.
כששמדברים פה על איחוד־מישפחות בגדה,
אני שואלת מה עם איחוד מישפחות של ערביי
ישראל. המישפחה של אבא שלי נמצאת גם
במחנה הפליטים עין־אל־ח׳ילווה וגם בטריפולי
שבלבנון, ואלה מקומות שישראל מפציצה מרי
פעם.

• גדלת בבית לא פוליטי?
לא. לפני זמן קצר הלכתי לראיין את מנהל
קול־ישראל בערבית, יהודי בגיל אבא שלי, והוא
סיפר לי שחינכו אותו לשנוא ערבים.

• אותך חינכו לשנוא יהודים?
זה נושא שלא עלה בבית, אבל היום אחנך את
ילדיי אחרת. אנחנו לא חונכנו על מוסיקה
קלאסית וסיפרות יפה, חונכנו על ג׳ינים ואגדות
מסוג זה.
אני אחנך את ילדיי אחרת, על מודעות פוליטית,
כמו שהיהודים מחנכים את הילדים שלהם.
עד היום אני זוכרת שבכל החגים של המוסלמים,
תמיד, לא היה עובר חג שישראל לא היתה
מפציצה בלבנון, וזה מדכא. כל האחים של אבא
שלי שם.

• ומה הוא היה אומר?
אמירה בדירתה בתל־אביב
״באתי לגור בתל־אביב לבדי. לא היו לי התלבטויות!״
עכשיו לעצמה ולעבודתה. ועם זה יש לה
חברים רבים, משני המינים, משני הלאומים.
לפני שהחליטה להיות עיתונאית, למדה
אמירה לימודי היסטוריה והמיזרח־התיכון
באוניברסיטת חיפה.
חייה של אשה ערביה צעירה בתל-אביב
נשמעים מפיה כדבר הכי פשוש שבעולם. אין
לה בעיות, לא נתקלה בגיזענות, לא ספגה
הערות מעליבות או אחרות על מוצאה.

• מדוע באת לגור בתל־אביב?
׳הגעתי במיקרה לעיתונות, למדתי עיתונות בקורס
בתל־אביב, ואחרי שסיימתי את הקורס החלטתי
שאם אני רוצה להתקדם במיקצוע, אני
צריכה להיות במרכז העניינים, אז החלטתי לגור
בתל־אביב.

• חששת מזה, היו לך התלבטויות?

• החלטת ובאת?

• היה לך קשה למצוא פה דירה?
לא במיוחד. גרתי בהתחלה אצל אשה יהודיה
בביתה, ותמורת המגורים עזרתי לה בבית. זה היה
קשה, אז עזבתי אותה ושכרתי דירה לבד.

• ולא היה לך קשה?

לא, לא זיהו במיבטא שלי שאני ערביה.

• בעל־הבית נתן לך הוראות מיוחדות?

ברמת־עמידר מטעם העיתון לא ידעו שאני ערביה.

פחדת שם?

לא. הרגשתי שזה לא נעים שאני שם, אבל
ידעתי שזה המקום הנכון בשבילי להיות בו.
מעניין אותי לדבר דווקא עם הפנאטים, כמו
אנשי גוש־אמונים.

• את חושבת שאפשר להסביר להם
משהו?
אני חושבת שכן. עם אלה אני מעוניינת לדבר.
האנשים האלה לא יודעים שום דבר על הערבים.
אני בת ,28 וכל הזמן מסתובבת עם יהודים ואני
יודעת מה קורה אצלם.

•ב תל־ אביב יש לך יותר חברים
ערבים או יהודים?
יותר יהודים.

• זה לא משונה קצת?
למה? לא. אני לא מרגישה שאני שונה
מהיהודים פה. אני לא זרה ואין לי מנטאליות
אחרת.

• א ת מרגישה נוח עם החברים
היהודים כמו עם החברים הערבים?

זה דיכא אותו. הוא ראג למישפחה שלו שם.

• הוא שונא את המדינה?

לידנו לא אמר אף פעם שום דבר.

• וכשהיו מילחמות?

ב־ 1967 הייתי קטנה. את מילחמת 1973 אני
זוכרת. יש בעיה. את מזדהה עם הצד שהוא אולי
האוייב של המדינה שלך, אבל זה העם שלך. עד
היום מדברים על התבוסה ב־ ,1967 אבל מצד שני
מילחמת 1973 העלתה את מוראל הערבים. ב־

״אל לא חונכתי על
מוסיקה קלאסית וסיפוות
יפה. חונכנו על ג ילם
ואגדות מסוג זה. את
ילדי אתנו אחרת״
1967 היה ממש דיכאון. הערבים פחדו שיגרשו
אותם כמו ב־.1948

כן. אני חופשיה עם שניהם, אבל יותר מתאמצת
כשאני בחברה של יהודים.

• למה?
רק כשמדברים על פוליטיקה. כשמדברים
רכילות זה אותו הדבר.

• ל א משנה לך אם את מדברת
עברית או ערבית?

• א ת נוסעת לשטחים הכבושים,
משתתפת בהפגנות שם?
בשטחים? רק בזמן האחרון הייתי כמה פעמים
בביר־זית, אבל הפגנתי הרבה בישראל, בעיקר
בזמן מילחמת־לבנון.

• את שייכת לגוך פוליטי?
היום לא .

• הורייך ביקרו אותך פה בדירה ב-
תל-אביב?
רק לפני כמה ימים, בפעם הראשונה. הם באו
לכמה דקות, ישבו והלכו. כשגרתי בחיפה היו
באים אליי הרבה.
פעם, האשה היהודיה שגרתי אצלה בחיפה אמרה
לאבא שלי בטלפון שיצאתי עם חבר שלי,
והוא השתגע ורצה שאחזור לישון בבית.
אבל היום המצב השתנה. האחיות הקטנות שלי
מקבלות מההורים יחם הרבה יותר ליברלי. יש לי

.כשגותי בחיפה,
ההווים שלי הז באים
הרבה לבקר אותי.
בדירה בתל־אביב הם
היו בפעם הראשונה רק
לפני שבוע״
אחות אחת בת ,15 שהיא רקדנית של בלט קלאסי,
ועוד אחות קטנה, ושתיהן עושות בבית דברים
שלי אף פעם לא הירשו לעשות.

• איך זה שלא התחתנת עד היום?
הייתי מאורסת כמה פעמים, אבל זה לא הסתדר.
פעם אחת כמעט התחתנתי עם רופא, אבל זה
לא הלך.

• ואבא שלך כעס?
לא, הוא לא כעס, פשוט לא הסתדרנו. אבא
שלי השתנה. היום הוא מרשה לאחיות שלי לצאת
עם בחורים. פעם לא היו מתווכחים איתו בבית,
הוא היה מחליט וזהו. אבל אני אף פעם לא
ויתרתי.
כשהייתי בתיכון, הייתי מאוד פעילה בפוליטיקה
והייתי חוזרת הביתה מאוחר בלילה. היום,
כשאני מספרת להורים שלי שאני יוצאת עם מישהו,
מסקרן אותם איך הוא נראה. היום אני גם
יכולה להביא בחורים הביתה.

• יש לך חבר?
כרגע לא.

• אצל הערבים הבחורות מתחתנות ^

בגיל מאד צעיר, בדרך־כלל.
כן, אבל אצלי זה לא הלך. אי־אפשר בכוח.
היום אני גם יודעת מה שאני רוצה, ואני לא רוצה
להתחתן עם סתם אחד. אני חושבת שהקרבתי
הרבה עד שהגעתי למה שהגעתי, ואני לא מוכנה
לוותר על זה.

• היה לך פעם חבר יהודי?

• בכוונה?

לא, זה לא יצא.

• יש אפשרות כזאת?

כן, תמיד קיימת אפשרות. ולי אין בעיה עם
מארוקאי או בטיח, אני מסתדרת בסדר עם כולם.
היום אני לא יכולה להתחתן עם מישהו שאני
לא משדרת איתו על אותו גל מבחינה פוליטית.

• עיקר החיים שלך מסתובבים סביב
הפוליטיקה?
לא הכל, אבל הרוב. זה לוקח הרבה מהמחשבה
שלי.

• את חושבת שתלכי בעתיד לפעיי—
לות
פוליטית?
להיות חברת־כנסת?

• למשל.

זה לא בראש שלי. אני יכולה לתרום יותר
מבחינה עיתונאית מאשר מבחינה פוליטית, לכן
אני גם כותבת בעברית. אני רוצה לשנות הרבה
בצד היהודי. גם כשהיהודי מסקר משהו שקשור
לערבים הוא לא חי את זה. אני יותר בקיאה, אני
חשה את הדברים על בשרי.

• איך מתייחסים אליך הערבים בגדה?
מצויין.

יש לך חברים אישיים שם?
• ואיך מתייחסים אלייך בחו׳׳ל?
כשאני נוסעת לחדל ושומעת אנשים לידי
מדברים ערבית, זה מסקרן אותי. כשהם שואלים
אותי מאיפה אני, אני רוצה לדעת קודם מאיפה
הם, כי אם הם מסוריה, למשל, אני אגיד שע
מפלסטין ולא מישראל.
כשאני אומרת שאני מפלסטין חושב
פלסטינית שחיה באחת מארצות־ערב. חמד?|
שאני מלבנון, בגלל המיבטא.

• את לא אומרת שאת מישראל?
תלוי למי.

• העבודה בעיתונות מעניינת אותך?

עמוד 27

פתח כ-PDF פתח כתמונה

(המשך מעמוד )17
לשיחרור לפני שופט אחר, ציווה על השוטר
להביא את העציר, מייד, לביתו הפרטי, ושם ערך
את הדיון בשיחרור ממעצר.
סיפרו גם על מיקרה של נאשמת, שהודתה
לפני השופט מינצר באשמתה. השופט כתב
בפרוטוקול כי הוא מרשיע אותה על־סמך הודאתה,
ופנה לתובע כדי שזה יטען לעונש. בשלב
זה הפסיק השופט את המישפט וכתב :״בגלל
בכייה של הנאשמת אני מפסיק את הדיון, ומבטל
את ההרשעה.״
גם במיקרה אחר, שבו דן השופט מינצר בתיק
אזרחי, היו מהלכים תמוהים. היה זה מישפט שנוהל
כבר בין אותם הצדדים קודם לכן, בבית־המישפט
באשקלון, ובוטל על־ידם. במישפט החדש
ביקש אחד הצדדים להטיל עיקול, והדבר
אושר על־ידי רשם בית־המישפט. העירעור על
עיקול זה הגיע לשופט מינצר.

אמירה ברחוב דיזנגון?
״אני לא יכולה להתחתן עם מישהו שאני לא משדרת איתו על אותו הגל!״
בטח. אני רוצה להתקדם בעיתונות. אני חוש•
את רואה סרטים?
בת שאני יכולה לסקר המון דברים בעולם הערבי
אני רואה. אם אני שומעת שיש סרט טוב אני
בלי בעיות.
הולכת, אני לא מעריצה של סרטים. הסרט האח•
את לא חושבת שאת ישראלית מרון
שראיתי היה פלאטון, על מילחמת וייט־נאם.

בזמן האחרון התחלתי להתעניין הרבה בתיאני
ישראלית. אני ישראלית באזרחות.
אטרון, זה אף פעם לא הזיז לי. אבל היום, אם יש
• תראי איך את נראית.
משהו מעניין אצל אל־חקוואתי אני הולכת.
כשגיסתי מקופנהגן באה לבקר אותי, היא אמ•
מה פיתאום החלטת להיות עיתונרה
שהשותפה שלי לדירה נראית ערביה טיפוסית
ואני לא, אני לא חושבת שאני מתלבשת שונה אית?
אני לא יודעת. הייתי פעילה כשלמדתי באונימהרבה
ערביות אחרות, אבל אולי בהתנהגות אני
ברסיטה, והיום אולי התמתנתי יותר. אני נותנת
שונה.
לאחרים להתבטא. פעם הייתי מאוד קיצונית,
היום אני עיתונאית, ואם לא אראה ככה לא
היום אני יותר רגועה, חושבת פעמיים על כל
אוכל לעשות כלום. אני לא ותרנית, אני קשה
דבר, אבל הריעות שלי לא השתנו מאז, היום אני
מאוד, עקשנית ואם אני אסמיק מכל דבר — מה
מדברת, אולי, יותר בהיגיון.
יהיה?

• באופן טיבעי הנושא של רמת-
עמידר יותר מעניין אותך מנושא ה־
״לביא״ ,למשל?

לא, אבל לדעתי במדינה שלנו, ואני אומרת
שלנו, יותר מעניין אותי שיפתרו את בעיית היהודים
והערבים מאשר את בעיית הלביא. אנחנו
חיים ביחד. אם לא יהיו יחסים היום, לא יהיו גם
בעתיד, ואת הלביא אפשר לעשות בעתיד. וזה
מצחיק שמדברים על הדברים האלה אחרי 40
שנה שהמדינה קיימת.

• מה את עושה חוץ מהעבודה?

בילויים? אני קוראת הרבה.

• בעברית?

לא, בערבית. אני קוראת עכשיו את הספרים
של אמיל חביבי, של ע׳סאן כנפאני. קוראת הרבה

• כשאת חוזרת לארץ מחדל עושים
לד בעיות?
לפני חודש הייתי בפאריס וחזרתי באל-על, אז
שאלו אותי אם יש לי אישור ששרתתי בצבא,
אמרתי שערבים לא משרתים, אז הבחורה ביקשה
שאחכה. היא שאלה איפה ישנתי, שאלה עם מי
ישנתי, רצתה קבלה של בית־המלון. אחר־כך היא
שלחה אליי גבך קשוח שיחקור אותי.

• זה מעליב?
אראה, אין לך מושג. את יודעת שאת לא חפץ
חשוד, את לא רוצה שירגישו שאת חשודה, אבל
ממאתיים או שלוש מאות נוסעים, לוקחים רק
אותך, כאילו את בת־ערובה, כי את ערביה.

• ואת מתווכחת?

אמירה עם אביה מחמוד
״פעם הייתי מאוד קיצונית...״
סיפרות פלסטינית של סופרים ידועים, דברים
שבחיים לא היה לי כוח לקרוא. היום אני גם
קוראת שירים של מחמור דרוויש, למשל, או של
סמיח אל־קאסם.

• יוצא לך לקרוא גם סיסרות עברית?

הרבה.
התחלתי לקרוא את המרד של בגין,
את הלנצח תאכל חרב של דיין ואת פינקס־שרות
של רבין. אני קוראת הרבה על צה״ל ועל
הפלמ״ח.

כן, התווכחתי, אלא מה? ראיתי שהיה להם לא
נעים. הבחורה אמרה שזו העבודה שלה.
אני מבינה את הבעיות הביטחוניות, אבל זה
מאוד מעליב, מאוד לא פייר, מאוד פוגע.

• זה מפחיד?
לא מפחיד. אני רגילה לזה. זו לא פעם ראשונה
שעושים לי את זה. אני לא מתרגשת.

• איך את מגדירה את עצמך?

קודם כל אני בן־אדם, אחר״כך פלסטינית עם
אזרחות ישראלית.

הוא שמע את טענות המערער, הבין שכבר
היה תיק קודם בין הצדדים בעניין דומה, והחליט
לבטל לא רק את העיקול, אלא גם את התביעה
כולה, למרות שלא היתה לפניו כלל בקשה כזו,
ולא ניתן לצד השני לטעון לגביה.
בין החלטותיו המוזרות של השופט מינצר
בענייני מעצרים מספרים על אדם שאצלו נתפס
רכוש גנוב, שהיה מחזיר לבעלים תמורת תשלום.
השופט חקר אותו והחשוד סיפר שהוא אדם תמים,
הרוצה לעזור לשכניו. הוא שמע על הפריצות
הרבות שהיו בשכונה, ובמיקרה התברר לו
היכן נמצא הרכוש. כדי לעזור לאזרחים הוא ניסה
להחזיר להם את רכושם תמורת תשלום שדרש
האדם שהחזיק ברכוש. החשוד הכחיש כל קשר
לפריצה ולגניבה, אבל לא רצה לגלות את זהותו
של האדם שמסר לו את הסחורה.
מינצר שיחרר אותו בערובה, ואמר שאפשר
לחקור את כל הפרשה גם כאשר האיש משוחרר.
במשך שבועות רבים המשיכו כל החשודים
בהחזקת רכוש גנוב בבאר־שבע לספר לשופטים
את סיפור האיש התמים, בתיקווה שיזכו גם הם
בשיחרור.
במיקרה אחר, שבו נחשד ארם באונס חמור
של חיילת שלקח בטרמפ במכוניתו, שיחרר אותו
מינצר ואמר כי אינו חושב שיש סכנה בשיחרור
כזה, מפני שלאיש אין עבר פלילי במעשי־אונס,
ואין חשש כי יחזור על מעשהו.

שיחות
עם פלג
ך* רוו* מדוע מרתיחות פעולות כאלה מיש־פטנים.
המיקצוע המישפטי הוא מיקצוע
שמרני ומרובע מאוד. כל חריגה מהנוהג הקבוע
מערערת את יסודותיו, ומדאיגה את המערכת.
המישפט מבוסס על תקדימים והנחיות, שאין
סוטים מהם אלא במיקרים יוצאי־דופן. כאשר בא
שופט־שלום, בתחתית המערכת, ומנסה לבעוט
בשיטה ולנהוג כעולה על רוחו, זה מזעזע את
כולם.
מספרים כי אחרי שפורסם ברשומות מינויו
של מינצר כשופט״שלום, התקבלה שיחת־טלפון
נרגשת אצל אחד מראשי המערכת המישפטית.
המטלפן, אישיות מישפטית ידועה, אמר שמינצר
אינו מתאים לתפקיד שופט. הוא הביע הסתייגויות
אחדות, ואמר שיש למנוע את המינוי.
אבל כאשר התבקש להביע את טענותיו בכתב,
באופן רישמי, סירב לעשות זאת. הוא אמר כי
למינצר יש קשרים טובים מאוד בליכוד, והוא
חושש מפניו.
מינצר ( )58 הוא יליד פולין, שעלה לארץ עם
מישפחתו ב־ . 1939 הוא למד בתל־אביב, וגם את
לימודי־המישפטים סיים בארץ. עד 1973 עבד
כעורך־דין פרטי, ואז התחיל לעבוד במישרד מב־קר־המדינה.
מ־ 1974 עבד בנציבות תלונות־הצי־בור.
הוא נשוי עם יוכבד, מזכירה רפואית, ואב
לארבעה ילדים, יסמין, גור־ארי, דולפין וקיסריה.
לפני שהתמנה כשופט־שלום ועבר להתגורר
בבאר־שבע, גר מינצר בבית משותף בפתח־תיק־ווה.
דיירי הבית זוכרים אותו כתימהוני. הוא היה
מטייל שעות עם כלבו האהוב, שוקו, ומשוחח
איתו בקול רם. הוא היה נשאר לעיתים במעלית
זמן ארוך, כאשר הוא שוכח את עצמו ועולה
ויורד כמה פעמים. למרות הליברליות המתגלה
בפסקי־הדין שלו, מספרים כי כאשר הגיעו הדברים
לבנו יחידו, לא היה ליברלי כל־כך. כאשר
ספג הבן מכות מילדי השכונה, ירד האב, תפס את
הילדים המכים וחבט בראשיהם עד זוב דם.
גם הקריירה הפוליטית של מינצר מעניינת
ויוצאת־דופן.
הוא בא מרקע רוויזיוניסטי. בהפגנה ליד
הכנסת, נגד השילומים מגרמניה, הפגין ואף נע־

צר. אחר־כך עזב את חרות והיה מקורב לקבוצות
שונות שקמו במדינה.
את התמחותו במישפטים עשה במישרדו של
שמואל תמיר, והפך לחסידו המושבע. הוא הצטרף
לתנועת ״המישטר החדש״ של תמיר (ראה
יומן אישי) ,כאשר זו קמה ב־ .1959 יחד עם
תמיר חזר לחרות, ונחשב כאחד מעוזריו המקורבים.

196 הסתבך מינצר בפרשת המיכתב המי
זוייף שנשלח לעיתון הארץ. המיכתב נכתב בידי
אחד חיים אמסטרדאם, שחתם עליו בשם בדוי,
ושלח אותו למערכת הארץ, שם פורסם במדור
המיכתבים. במיכתב הושמץ מנחם בגין, ונאמרו
שבחים על שמואל תמיר.
כאשר התברר כי המכתב מזוייף, תיווך מינצר
בין תמיר ובין מעורבים אחרים בפרשה.

״עורך-ד>ו
העצירים״
^ חרי הפירסומים האחרונים על סיכסוכיו
של מינצר עם בית־המישפט המחוזי בבאר־שבע,
פנו סניגורים אחדים להעולם הזה בבקשה
לקבל את גירסתו של השופט, כדי למנוע
ממנו עוול.
הם אמרו שהחלטותיו של מינצר אינן בלתי-
הגיוניות, וכי הן מבטאות את רוח׳החוק ודוגלות
בזכויות־האזרח. הם הזכירו את ביקורו של מינצר
בבית״המעצר בבאר־שבע, מקום נורא, שהשפיע
כל־כך על השופט עד שסירב לשלוח אנשים
למקום כזה. הם אמרו שהוא אדם הומאני מאוד,
המבין את לב העצירים והמעמדות הנחותים מבחינה
חברתית וכלכלית.
הסניגורים שיבחו את שיטתו, החוקרת בכל
עניין עד הסוף, כדי להגיע לחקר האמת, ולא
לחתום כחותמת־גומי על דעת המישטרה.
הם גם הביאו לפני העולם הזה פסק־דין ב־מישפט
אזרחי, שנתן מינצר לפני ימים ספורים.
במיקרה זה נתבע אדם על שלא גילה כי מכונית
שמכר היתה בעבר בבעלותו של ״תושב השטחים״
.הקונה טען כי בכך נגרם לו נזק, מכיוון
שידוע כי ״בשטחים״ נוהגים לזייף, לגנוב ולהחליף
חלקים ברכב, ועל כן בעלות קודמת של
״תושב־השטחים״ על רכב מסוייס מביאה לפגיעה
ממשית בערכו של הרכב.
מינצר תקף זאת כריעה קדומה וגיזענית, המופנית
כלפי אוכלוסיה שלמה.
״האם מישהו היה מגיש תביעה כזאת לבית־המישפט,
אילו היה מדובר בבעלות קודמת של
יהודי גרוזיני או אתיופי?״ שאל השופט, ואמר
שאין זאת אלא שבשל צוק־העיתים נשחק סף-
הרגישות של חלקים מסויימים בציבור כלפי
חלקים אחרים, אך בית־המישפט לא יתן את ידו
לסחף כזה.
״השטחים״ אינם אלא לשון נקיה ל״בעלות
ערבית״,קבע השופט, ודחה את התביעה.
מתנגדיו אומרים כי הוא יודע את נחיתותו
המישפטנית, ועל־כן הוא מתבצר בערמומיות
רבה מאחורי התדמית של מגן זכויות־האזרח. עוד
טוענים נגדו כי הוא רודף־פירסומת, ודואג לכך
שכל החלטה שלו תתפרסם מייד בעיתונות. באחרונה
התפרסם ראיון איתו באחד החינמונים
בבאר־שבע .״הייתי חושד שמישהו בישל את
הראיון, לולא היו בכתבה תמונות של השופט
שצולמו בביתו,״ אמר מישפטן מהדרום.
כאשר שוחחתי עם מינצך, ענד על ידו שני
שעונים. שאלתי אותו מדוע הוא זקוק לשניהם,
והוא אמר כי קיבל באותו הבוקר את השעון
השני מתיקון, ולא היה לו מקום להניח אותו,
אלא על פרק ידו.
נראה כי מינהגים כאלה הם המוסיפים למוניטין
שלו כאדם תימהוני. אבל בחוג העצירים
של באר־שבע הוא השופט האהוב ביותר.
כאשר הוא מטיל, לעיתים, עונש חמור, או
עוצר מישהו לתקופה ארוכה, נופלים פניו של
העציר, והוא שולח אל השופט מבט האומר :״גם
אתה? גם אתה בוגד?״
מספרים כי כאשר נסע השופט באחרונה באוטובוס,
ניגש אליו עבריין צעיר וביקש לשאול
אותו שאלה. השופט הסביר לו כי לא יוכל לדון
איתו בעניינים מישפטיים הקשורים בתיקים
שלו, אבל הצעיר המשיך ושאל אם כדאי לו לומר
גירסה מסויימת לשופט, שלפניו נקבע מישפטו.
״אני מציע לך שתיקח עורו־דיו,״ ענה לו
מינצר.
הצעיר הביט בו בעיניים תמהות ואמר :״אבל
הרי אומרים עליך שאתה העורו־דין של כל
העצירים!״

עמוד 28

פתח כ-PDF פתח כתמונה

כל יום מתנהל ברחוב רב־שיח של
מלבושים. הבגדים מסנוים על
לובשיהם. השיחה היא אילמת
ונו׳ להבינה יש לדעת את השנה
האם מודעת האשה, כשהיא קמה בבוקר, למסר שברצונה לשדר
באמצעות מלבושיה? נראה שלא. אבל הבגדים שהיא בוחרת
מארון הבגדים שבביתה מראים זאת. צוות ״העולם הזה״ יצא
לרחובות תל־אביב כדי לבדוק מה לובשות נשות העיר הצעירות
ואיזה אווירה הן יוצרות בצהרי יום קיץ תל־אביבי מיוזע.

4 1 | 1 | 1ך 1ה 111 מה שפחות בד -פחות
1 1114 זיעה, זה מה שנמחה את
הצעירות והצעירים התל-אביביים, המחקים את בני״
גילם שמעבר לאוקיינוס. המיכנסיים הקצרים (מימיו)
חושפים רגליים שזופות. על הראש ״בנדנה״

(סמרטוט לבן מגולגל) .הפתחים בצידי הגופיה כבשו
גם את ליבם של הגברברים הצעירים(במרכז) ,לאחר
שנים בהן הם משמשים אצל הנערות. על מיכנסי-
הזלמן ציורים של נוף כפרי. גם מי שכבר אינה
תיכוניסטית (משמאל) מתלבשת באופנה הצעירה.

בגדים יש סוד — הם יודעים
/לדבר. כל יום מתנהל ברחוב שיח
של מלבושים, שבו הבגדים מספרים
על לובשיהם. השיחה היא אילמת, וכדי
להבינה צריו לדעת את השפה המיוחדת
של האופנה.
רב־שיח זה מתנהל בקולות רבים,
אן ניתן להבחין בתוך ההמולה בכמה
נימות: הבגדים של תל־אביב 87׳
מדברים בטון בטוח ושקש, המשאיר

מקום לסלנג אישי, הומור וקריצה
סקסית, וכל זה במיבטא אמריקאי קל.
אוזן קשבת לשפת־הבגדים תשמע
שלושה מישפטים בולטים:
״אני יפה, מבלי להזיע״ .עברו
הזמנים שבהם היו נלחמים במזג־האוויר.
היום הצעירה הישראלית
מכירה בעובדה שבמיזרח התיכון חם
בקיץ. הכרה זו מביאה לשיתוף־פעולה
בין סיגנון לבין נוחות, המתבטאת

רזחזזן

״הביטו בי, אני מושכת!״ זה מה
שמשדרת התלבושת ההדוקה (מי מין)״.החול׳צה
מבד כותנה דקיק הנצמד לחיטובי הגוף והמיכנסיים מג׳ינס משופשף צמוד־צמוד.
הבגדים אינם חושפים את גופה של הצעירה החטובה, אבל גורמים לגברים ברחוב

סקסי, אבל לא פרובוקטיבי

לסובב אחריה את ראשם. כתפיות שהחליפו את מקומן ועברו לחזית (במרכז) מושכות
תשומת-לב ומדגישות את השדיים. החגורה המדגישה את המותניים הצרים יוצרת תדמית
המזכירה את דמותה של אלילת הפיריון של האי כרתים. פיסת בד ורודה(משמאל) בעלת
תפר אחד -מבליטה את עורה השזוף של עוברת״האורח מכיכר-המדינה בתל־אביב.

עמוד 29

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2602 - 15 ביולי 1987 - עמוד 29 | 1רגלי אשה בעור נמר (מימין) \ 11! 1ומעליה חולצת טריקו גדולה ומאווררת. כל אשה צעירה יכולה לעצב לעצמה את סיגנונה האישי, מי במכנסי 74 עם חולצה קצרה בפסים שחור־לבן$

1רגלי אשה בעור נמר (מימין)
\ 11! 1ומעליה חולצת טריקו גדולה
ומאווררת. כל אשה צעירה יכולה לעצב
לעצמה את סיגנונה האישי, מי במכנסי 74
עם חולצה קצרה בפסים שחור־לבן (בתצלום
השני מימין) ומי במיכנסיים מבד
הודי מפוספס וחולצה מרושלת (משמאל).
בשימוש בבגדים הגזורים מבדים
טיבעיים.
זה מאפשר איוורור נעים, כשכל
אחת נותנת ציביון אישי: אם זה מראה
פרפי צעיר — חולצה קצרה עד
למותניים ומיכנסי שלושת־ריבעי,
גרביים לבנים עם נעלי־סירה שחורות,
או מראה גברי, הנראה כאילו לקחה
האשה את ביגדי בו״זוגה.
אפשר להיראות יפה שלא על
חשבון הנוחות, גם בבגד זרוק, המרוחק
מהגוף, או במיכנסיים הדוקים עם
הדפס עורות, הנותן תחושה של עור
שני, וכקונטרסט למיכנס הצמוד —

לבשות בצורה פרובוקטיבית, אך הנימה
השלטת היא קריצה ולא חשיפה.
הבגד הדוק לגוף ומראה גיזרה חטובה,
לפעמים מלווה בחולצה דקה עם חגורה
המדגישה את המותניים, או חלק עליון
צמוד עם חצאית שיש בה חריצים הנפתחים
בעת ההליכה, המאפשרים איוו־רור
וחשיפת־רגליים.

״נשארתי בארץ — תפסתי
את אמריקה״ .זוכרים שמיכנסי
ברמודה נחשבו לזיגיים וששיא־האופנה
היה סיגנון סן־טרופה? תשכחו
מזה — היום הבגדים, כמו הרבה דברים
בישראל, מדברים במיבטא אמריקאי.

הבגדים של 1דאביב 1987
ר מובוים בטון בטוח ושקט, המשאיר
מקום רסרנג איש׳ ,הומור וקריצה
סקסית, ונר זה במיבטא אמריקאי קל
חולצת טריקו רחבה, המשמשת בטוניקה.

אלה אומרים על בעליהם :״אני
יפה מבלי להזיע בשביל זה.״

״זיונים זה לא הכל, אבל זה גם

לא כבד קצוץ״ .בעולם הגדול
ישראל נחשבת כמקום סקסי(הירחון
פלייבוי הכתיר פעם את דיזנגוף
כרחוב הסקסי ביתר בתבל) ,אן־ משפת-
הבגדים עולה כי הסקס בארץ הוא גם
נושא להומור.
פה ושם אפשר לראות נשים המת־

זה מורגש בעיקר בקרב הצעירות:
חולצות פולו עם סמל מיסחרי לבושות
בריפיון, עם או בלי הגרביים או המו־קסינים
הלבנים, הם תוצאה של המעצב
סם. השראה לפריטי־אופנה רבים
מגיעה מהטלוויזיה, כמו מיכגסי־הזלמן
המודפסים בהדפסי־הוואי בסיגנון הבלש
החתיך מגנום.
אז אל תשכחי להקשיב כשאת
הולכת ברחוב ובבוקר: זהירות! הבגד
שאת לובשת מדבר עלייד כל היום!

אילנד, מאירי

1 1ך 1ק אישית מבטאת הדמות הספק־גברית ספק-נשית. זה
\ 11 1 #11 צבאי, זה חזק, זה גברי, ובצירוף מישקפי״שמש
המבטאים קשיחות ונעליים צבאיות מסתיר את הזהות הנשית
ומשדר כוח ואלימות בסיגנון רמבו אמריקאי. יוניסקס אמיתי
למהדרין. האשה שבתצלום, שסירבה להזדהות, התעלמה ממבטי
העוברים ושבים ברחוב דיזנגוף, כשהיא משדרת קרירות ואדישות.
— צילם: ציו /צפריר

יי• —יי

עמוד 30

פתח כ-PDF פתח כתמונה $העולם הזה - גליון 2602 - 15 ביולי 1987 - עמוד 30 | ברוח \ רשונת חיבוץ כל הארץ ראתה אותה בקדם־ארוויזיון, ואחר־כך בצילומים גדולים בעיתונות, כשהיא עומדת קרובה־קרובה לזמר צביקה פיק ומלווה אותו בשירו. אחר־כך סיפרו$

ברוח
\ רשונת
חיבוץ

כל הארץ ראתה אותה בקדם־ארוויזיון, ואחר־כך
בצילומים גדולים בעיתונות, כשהיא עומדת
קרובה־קרובה לזמר צביקה פיק ומלווה אותו
בשירו. אחר־כך סיפרו שהיא מלווה אותו גם
מחוץ לבימה, אבל אלה הן רכילויות, ואני לא
רוצה להתעסק ברכילות.
ראומה תירוש היתה אז בשנת־חופש
מקיבוצה, גן־שמואל. היא חשבה שבשנה הזאת
היא תפרוץ איכשהו לשוק־הזמרים, ואם לא
תצליח, היא הבטיחה לחזור למשק ולהמשיך
להיות קיבוצניקית טובה.
השנה עברה, צביקה פיק לא נסע לתחרות־הארוויזיון
בבלגיה, וראומה לא עשתה קריירה.
היא עשתה נסיון אחרון והלכה לתחרות ״הפנים
של שנות ה־80״ ,ושם אומנם זכתה במקום
השלישי. אבל זה רק המקום השלישי, ובעיסקי־הבידור
האלה, הכל יודעים שהמקום השלישי לא
נחשב.
היא התחילה לדגמן קצת, אבל השנה הלכה
ונגמרה, וראומה התחילה לחשוב מה עושים. לא
כל־כך בא לה לחזור למשק ולתורנויות בחדר־האוכל.
אבל מצד שני, עוד לא הציעו לה תפקיד
ראשי במחזמר.
אז באמצע ההתלבטדות שלחה לה ההשגחה
את דני זיתוני, פליי־בוי תל־אביבי ותיק,
שיגאל אותה מצרותיה. עכשיו היא מאוהבת בו
והוא מאוהב בה. אז איך אפשר בכלל לחשוב על
חזרה לחקלאות ולחיי־קומונה?

שני אלונים ודניאל אחת

אתם זוכרים שהדוגמנית דניאל ישינסקי
עמרה להתחתן עם אלון ברנוביץ, הבן של
הקבלנים הגדולים, ואחרי שההזמנות הודפסו
ונשלחו ביטלה דניאל את החתונה, כי היא רצתה
לעשות ניתוח פלסטי באף, כדי להיות הכי־יפה
בחתונה שהיא האירוע הכי־חשוב בחיים, כך היא
אמרה אז.
עברו כמה חודשים, דניאל עשתה לעצמה אי־אלה
שיפוצים, ושוב הודפסו ההזמנות לחתונה,
והפעם לא בוטל כלום והחתונה נערכה ברוב פאר
והדר, ודניאל עמדה מתחת לחופה עם אלון
ברנוביץ, וכולם נראו מרוצים.
ואז עברו שוב שלושה חודשים ו ...דניאל
ואלון התגרשו.
לא יודעת מה קרה מאז. מישפחת ברנוביץ לא
שמחה לשמוע את השם של דניאל, וגם את אלון
לא כל־כך רואים בזמן האחרון.
עכשיו יש ידיעות חדשות. דניאל מבלה
חופשה בת ארבעה ימים באילת. לא, לא לבד. יש
איתה בחור צעיר ונאה״למראה, העונה לשם אלון.
לפחות בשמות של החברים שלה היא עיקבית.

דניאל ישינובסקי
בדבר א חד לפחות הי א עיקבית

כלה
ב הג ע ת
בת־מ>צ1וה

ראומה תירוש
למה לה לחזור לחיי־החקלאותז

לפני כמה חודשים סיפרתי לכם איך איש־העסקים
הקשיש גרשון רוזוב גמר את הרומאן
בן חמש השנים, שהיה לו עם העיתונאית אסרת
ארד, ואיך הוא חיכה עד שאפרת תצא מדירתם
המשותפת, ואז דאג להחליף מנעולים כדי שהיא
לא תוכל להיכנס שוב לדירה. סיפרתי לכם גם
איך אפרת, תחת לשבור את הדלת של הדירה,
לקחת מונית ונסעה לעורך״רין כדי לספר לו מה
דעתה על הצורה שבה האדון רוזוב התנהג אליה,
וכמה כסף על עוגמת־נפש היא רוצה ממנו.
אחר־כך סיפרתי לכם על אשה חדשה בחייו
של גרשון רחוב: עולה חדשה מרוסיה, שהיא גם
אחות בבית־החולים איכילוב וגם מורה לפסנתר.
שמה טניד! והיא גרושה, ואם לבן בן .20
אחר־כך סיפרתי לכם שטניה עברה לגור
בדירתו של רוזוב, במיגדלי דוד, כמובן. והנה,
טניה וגרשון רוזוב הם זוג נשוי מאז היום השני
שעבר. הם פשוט עברו את הכביש והתחתנו
ברבנות.
השבוע, ביום השלישי, תערו חגיגת בתהמיצווה
של אחת מנכדותיו של גרשון רוזוב בגן־
אורנים, ויש לי הרגשה שכל האורחים, מיד אחרי
שהם יברכו את הילדה ויתנו לה נשיקה ומתנה,

גרשון רוזוב
סבתא בת 42
ילכו להציץ בכלה החדשה של הסבא בת ה־,42
ולראות מה יש לה שלא היה לאפרת.

עמוד 31

פתח כ-PDF פתח כתמונה

סאת
שורסית׳ ריב

׳הודם
לא מאוהב
כשיהורס גאון ואורנה נפרדו, היה ברור לי
לגמרי שתוך חודש יתחילו להדביק לו כל מיני
״חברות״ ו״אהובות״.
אז נכון שעברו כבר כמה חודשים, וכמעט
חשבתי שטעיתי, אבל הנה, ברוך השם, הפסטיבל
הזה התחיל. באחד העיתונים היומיים היו הודעות
וסיפורים על הרומאן החדש של יהורם, חתיכה
בלונדית בשם עינת ארד, וגם היה כתוב
שבגלל הרומאן שלהם יהורם דאג להכניס אותה
לתשדירי־השרות שלו על ירושלים.
מאז אין יהורם עונה בכלל בטלפון. הוא
מרגיש שהצרות התחילו, וברור לו שכל בחורה

יהורם גאון
חדשות לא מדוייקות
רווקה ויפה שהוא יגיד לה ״שלום מה שלומך?״
תהיה הרומאן שלו באיזשהו עיתון.
החדשות הן שליהורם אין רומאן עם הגברת
הזאת, וגם אין לו רומאן עם שום גברת אחרת.
וכמו שאני מכירה את יהורם, כאשר יהיה לו
רומאן, זה יהיה עם בחורה או אשה שאין לה שום
חלומות של מישחק וזימרה. בין הדרישות של
יהורם מהאשה שהוא רוצה בה, הבולטת היא
שהיא צריכה להיות אשה אלמונית, בלי ג׳וקים
בראש. בשביל ג׳וקים, הראש שלו מספיק גדול.
אז קחו לכם יומיים כדי לגלות את ירושלים,
ואל תעסיקו את הראש שלכם בחדשות לא
מדוייקות על הרומאנים שלו.
המפורסם והאלמונית
שרים דואט
במוצאי־שבת נערך הפארקונצרט עם הטנור הכי־מפורסם סלסידו
דומינגו 350 .אלף איש ישבו על הדשא, והקשיבו למוסיקה בעיניים
חצי־עצומות מעונג. מעל היה ירח מלא, כאילו לפי הזמנה. זוגות החזיקו
ידיים כשפלסידו שר שירי־אהבה ספרדיים.
רק אשה צעירה אחת, שישבה בתילבושת תחרה לבנה ;שהקשיבה לטנור
הנפלא, לא החזיקה ידיים עם איש, כי הגבר שהיא רצתה להחזיק את ידו
עמד על הבימה, והיא חיכתה עד שיגמור לשיר, שיקבל את מחיאות־הכפיים
שלו ואת אהבת האלפים, לפני שהוא יגש אליה ויחזיק אותה בידיו.
אבל למה להתחיל מהסוף? לפני שנה בדיוק שהה פלסידו בארץ במשך
ארבעה ימים. באחת החזרות שהוא עשה בבוקר עם התיזמורת הפילהרמונית
בהיכל התרבות, הוא העיף מבט אל האולם, ושם ראה צעירה בלונדית יפה,
לבושה בשימלה צוענית אדומה.
פלסידו המשיך לשיר, אבל בכל כמה דקות היה מעיף מבט אל האדומה.
אחרי שעה של שירה, הוא פשוט קפץ לרגע מהבימה, ניגש אל הצעירה ואמר
לה, כמו שרק הלאטינים יודעים להגיד :״עלמתי, את שלי!״
מאז הם ביחד, בכל הזדמנות. היא נסעה אליו ללונדון, והוא מגיע הנה,
וכשהם אינם ביחד הם מדברים בטלפון ומתכננים עוד פגישה.
הפעם הוא הגיע רק ל־ 24 שעות, אבל ההסתדרות סידרה להם 24 שעות
נוספות בגלל השביתה. אני לא אתפלא אם פלסידו דומינגו יבקש שיחברו
למענו איזה שיר־הלל לישראל קיסר ולחיים הברפלד, על שנתנו לו
עור קצת זמן עם אהובתו.
כל מה שהצלחתי לברר על האשה הצעירה הוא ששמה רינה. היא פקידה
אלמונית באיזה מישרד בתל־אביב, ומה שהיא רוצה להישאר — לעת עתה,
לפחות — זה פקידה אלמונית, מאוהבת ואהובה.

ביום החמישי שעבר נישאו קארין אוברזון
ושלומי רביד, שניהם בני ,24 שניהם בוגרי
החוג לכלכלה באוניברסיטת תל־אביב.
החתונה היתה באמת יוצאת־דופן. למי שחיכה
לראות בין המוזמנים את כל בעלי השמות
הנוצצים בארץ, את כל הדוגמניות היפות ואת כל
הבאים בקישרי מיסחר עם האבא של קרן,
האופנאי גידעון אוברזון — התאכזב.
המוזמנים היו בעיקר בני־מישפחה מכל
הצדדים, וחברים קרובים.
החתונה נערכה בשפת־הים בהרצליה, קרוב
למיסעדת דבוש, אבל דווקא במיסעדה הפחות
ידועה של אבי ודודו.
המיסעדה הצנועה הוסבה למועדון־דיסקו,
ממנו בקעו צלילים חזקים מאוד, שהשתלבו
לגמרי לא רע בירח המלא, שגם הוא הוזמן
לחתונה, כנראה. כשירדו האורחים, הלבושים
היטב, במדרגות לשפת־הים, האירו אותם זרקורים
גדולים בשלל צבעים, שגם התיזו כתמי־צבע
גדולים על הים הכחול־אפור ועל השמיים
השחורים. משאית מיוחדת הביאה למקום חול
לבז•

נישואים ם פ 1צדם
הכל יודעים שבארץ יש עכשיו מועדון הולך וגדל של נשים, שהבעלים
שלהן חיים בחו״ל מפחד מס־ההכנסה ושאר רשויות מאיימות. האמת היא
שבהתחלה די ריחמתי על הנשים שנשארו בארץ עם הילדים, והן דואגות
לבעל, ולא תמיד יש להן כסף, וגם הפחד עובד אצלן שעות נוספות. מה יהיה
אם בכל זאת יתפסו את הבעל ויביאו אותו ארצה״ ויהיה מישפט ובושות וכל
השאר?
אבל כששמעתי את הסיפור האחרון על הזוג המפוצל. התחלתי לחשוב
שבעצם זה סידור לגמרי לא רע, אחרי 15־ 20 שנות־נישואין.
הנה, למשל, שוקי נחמן, מי שהיה במשך שנים רבות הנציג של דובק
בשוויץ, הפוחד לחזור ארצה. בינתיים גרה אשתו ברכה, עם הבת שלה
רו תי בווילהיפה בהמת־אפעל. לשתי־הנשים יש מכוגיות פרטלות, שבהן הן

פלסידו דומינגו
קוראים לה רינה, והיא פקידה

גדעון אוברזון עם הלגה גוטסדינר ובתו קארין
אף לא בגד ־ים אחד
הכיבוד היה בעיקר בר״בק־יו. והמלצרים
הסתובבו יחפים בין הקהל, הלבוש בצורה
אלגנטית והנעול נעלי־עקב. כולם בירכו את

נוסעות כל אחת לעבודה שלה, ואחרי הצהריים הן נוסעות במכוניות לבלות
קצת, או לקנות איזה בגד יקר.
שתי הנשים עדויות בדרך כלל בתכשיטים יפהפים, ולשאלה מהיכן
התכשיטים, הסבירה ברכה שכל חודשיים־שלושה שולח לה בעלה קטלוג
של אחד מתכשיטני״הצמרת בעולם. ברכה בוחרת את מה שמוצא חן בעיניה,
מסמנת על הקטלוג, שולחת לבעלה, ותוך זמן קצר מגיע התכשיט ומפאר
את צווארה או אוזניה של ברכה או של בתה רותי.
פעם כל כמה זמן, כשנמאס לברכה לעבוד בתל־השומר כאחות, ונמאס לה
להסתכל בקטלוגים, היא פשוט קופצת לשווייץ או ללונדון, שם רכש
השבוע בית, לפגישה קצרה ואוהבת עם בעלה, ואחרי כמה זמן היא שבה
ארצה כדי להמשיך ולהתגעגע אליו. לפעמים היא גם עולה ליאכטה שלו.
ואני. בתור אשה נשואה כבר שנים רבות מאוד, מודיעה לכם בזאת
שהסידור הזה די מוצא חן בעיניי. זאת אומרת, לא מוכרחים להסתבך בענייני
מס״הכנסה, אבל נישואין מפוצלים לפעמים זה לא נראה לי אסון גדול, אם
.אתם מגינים למה אני מתכוונת.

כולם, כולם התנשקו, פה ושם תיקנו הנשים את
הפודרה ואת הליפסטיק, כדי להישאר יפות־מראה
עד סוף החתונה. אלא שאיכשהו, באמצע
החתונה, נתן גדעון אוברזון את האות, כשפשט
את בגדיו, ובתחתונים בלבד ניכנס למים. היה
רגע של מבוכה, אבל הכלה הצעירה הבינה את
הרמז, פשטה את חליפת־המכנסים הלבנה
שלבשה מתחת לחופה וקפצה למים בתחתונים
וחזיה. מייד אחריה קפץ גם החתן למים, ואחריהם
הרבה מאוד צעירים וצעירות, כולם בתחתונים
וחזיה.
מי שרצתה מאוד להיכנס גם היא למים היתה
אם־הכלה, דינה אוברזון, אבל היא ידעה
שמתחת לחולצה היפה שלה אין חזיה, ולכן היא
נישארה לבושה ויבשה כל הערב, כשאחרים
השתכשכו במים ונהנו.
בחתונה של אוברזון לא היה אף בגד־ים אחד
לרפואה. אני בטוחה שאילו היו מזמינים מישהו
מגוטקס, אפשר היה לסדר כמה ביגדי־ים בשביל
האורחים הצוהלים.

עמוד 32

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אתיופים, אבסטרקטים
וסחלב שלוש־השיגייט

ך * ודשיים וחצי לפני ראש־השנה תשמ״ח הזדרזה הוצאת פלפוט

1 1מהרצליה (הידועה גס בהפקות גלויות־הנוף וכרטיסי־הברכה
הצבעוניים שלה) והפיקה ארבעה לוחות־שנה חדשים ומרהיבים
לשנת תשמ״ח, וזאת מתור כוונה טובה מאוד: לאפשר לנוסעי הקיץ
לקחת איתם את הלוחות מעבר לים, כמתנה לקרובים וידידים בחו״ל.
ולאלה אכן צפוייה חגיגה של ממש כאשר יתלו על קירות בתיהם
לוח־שנה של פלפוט, בין אם זה יהיה לוח ציורי התנ״ך האתיופיים, לוח
בו הדף של כל אחד מ־ 12 חודקי השגה מקושט בציור נאיבי מקסים,
אשר צוייר במקורו בחן תמים, שלא ניתן לחיקוי, על־ידי ציירים
יהודים אתיופיים אלמוניים על גבי עור, בצבעים מיוחדים אשר
נשתמרו משך מאות בשנים.
הציירים האתיופיים, המתייחסים, ככל בני העדה, ליקירי ירושלים
שנילוו אל מנילך, בנם של שלמה המלך ומלכת שבא, בשובם
מהביקור הרה־הגורל בירושלים לאתיופיה, בחרו בשלל מוטיבים
תנ״כיים מאדם וחווה בגן העדן (ראה גלופה) ,דרך עקידת יצחק ועד
דויד הרועה.
* * המם ביופיו לא פחות הוא לוח פרחי ישראל, בו זוכה כל אחד
* 1מחודשי השנה בתצלום צבעוני, אמגותי ומרהיב של פרח־בר
ישראלי, מן המרווה הכחולה הנדירה, דרך נורית אסיה בעלת חמישה

ונשבץ 0 3 1 0 :1גוה

2602

מאוזן:
)1אשת אודיסאוס הנאמנה; )5
שינים טוחנות בפי חיות טרף;
(10 סוף; )11 טהור, זך; )13 מפתן;
)14 אוכל שלא בושל די צרכו;
)15 מי שאינו בן המקום; )16
התזת ראש בציפורן; )18 נחלש;
)20 כלי הקשה בתזמורת; )21
כסף או דבר־ערך שנמסר למשמרת;
)22 מסמר; )24 אנית חיל
הים(ר״ת<; )25 גבעה מלאכותית;
)26 יציר בריאה; )28 מפלט מצרה;
)30 העוקץ בראש הפרי; )31
גזע עץ קשה; (32 עיר בבלגיה;
)34 מנחה בררו; )35 מסדר עבודת
הקודש בבית אלוהים; )38
פסול, מגרעת; )39 מדף בקיה
)41 משקה; )42 מן הקרבנות בבית
ה׳; )43 יחידת הספק חשמלית;
(45 ריבית; )47 עיר בארץ
בימי כבוש יהושע; )48 סוג העץ
ממנו נבנתה תיבת נח; )50 איש
דת טיבטי; )51 מכללה בארה״ב;
)52 פרשה בספר בראשית; )54
נפל תחתיו; )57 אחד מצדי גוף
הנדסי; )61 שפל־רוח; )62 כינוי
לחלק מיטב הפרי; )61 גוף; )65
קהל אנשי מלחמה; )66 זמן; )67
רעל, ארס; )69 נכה יד או רגל;
)70 בן הנגר מנצרת; )72 רף; )74
שלשלת; )75 רום, תפארת; )77
מין אריג; )79 ארץ בממלכה הבריטית;
)81 מין סנונית; )83 בהמת
משאות בהרים במזרח; )85
עם 53 מאונר ו־ 60 מאונף, ספר
של עמוס עוז ( )86 ;)4.4.2חלשלוש;
)88 סוף במשחק המלכים;
)89 הוראה כיצד לנהוג )91 :שלל;
)93 מתוך; )95 תבואת שדה
לפני תרומה; )96 בוסתן; )98
עבר; )100 שני עלים בספר; )102
חזק; )103 מיניסטר; )104 מדקדק
יהודי; )105 מרחק ראיה.

מאונך:
)1גלוי עינים; )2עוף טורף; )3
קומפוזיטור גרמני; )4בן־בקר
להרבעה; )6אדמת טיט; (7בת־פרעה;
)8קידומת הולנדית; )9
תעודה אקדמית; )12 עולם)15 :
אל הרוח, או רוח־ים; )16 כינוי
של מטה פעולה בימי ה״הגנה״;
)17 חור המחט; )19 עירה של א־בישג;
)20 תלמי־חכם; )21 פרולוג
( )23 ;)3,3קריאת־צער; )24
חרון; )26 ריב; )27 נמצא בתזוזה;
)29 רגולטור; )30 צלחת, קערית;
)33 אליל החודש; )34 נעלם ב
אדר;
)36 שכחה )37 :כספים; )40
אל היערות; )41 תפר; )44 ילדים;
)46 הבכור בבני נח; )47 לאום;
)49 מידת מרחק; )50 דחיקה; )53
ראה 85 מאוזן; )54 ראשוני; )55
עדין; )56 רום, גובה; )58 מידת
לח קטנה; )59 עובר בדרן צדדית;
)60 ראה 85 מאוזן; )62 פחד;
)63 קול עמוק; )64 מספרי תרי־עשר;
)68 אסם לתבואת השדה;
)71 האבן התחתונה של הריחים;

)73 תאנה; )76 מושב מורם מעם;
)77 שדד; )79 מורד וממרה; )80
כאן; )82 מקוה מים; )84 פילוסוף
גרמני, מייסד ״הפילוסופיה הב־קרתית״;
)85 מפקד בריטי מכוב־שי
הארץ מידי הטורקים; )87זהב;
)90 אישה של הורגת סיסרא;
)92 קבע מידה; )94 שבועה חמורה;
)96 ירק־גינה; )97 פינה;
)99 שבט; )101 עמק באיטליה;
)102 פרפר לילה; )103 מתנה.
א בי ט ל ינ אי

עלי־גביע ירוקים וצבע אדום בוהק, עד הסחלב שלוש־השיניים
והכלנייה המצוייה(המצוייה, אגב, לא רק באדום אלא, בצפון הארץ,
גם בלילך, סגול ולבן).
יצירת אמנות שלישית ברביעיית לוחות פלפוט היא הלוח המאוייר
בציוריו של אמן האופיארט הצרפתי ויקטור ואסארלי, שציורי
האבסטרקט הארכיטקטוניים שלו הם קלאסיקה מודרנית ומוצגים
במוסיאונים רבים.
רבים מהם הוצגו, לפני שנים מספר, במוסיאון ישראל בירושלים
ומפארים עתה את שני המוסיאונים המוקדשים בילעדית ליצירותיו
של ואסארלי: מוסיאון ואסארלי באייס־אן־פרובאנס בררום צרפת
ומוסיאון ואסארלי בפאש ההונגרית, בה נולד האמן לפני 79 שנים.
ץ למביני־דבר, היודעים להעריך זאת, מצוי גם לוח עיטורי כתבי־יד
1יהודיים, שעיטוריו נלקחו מתוך כתבי־קודש, מחזורים, הגדות
ומגילות מעוטרות של 600 השנים האחרונות, החל מקטע ממגילת
רות שצויירה במאה ה־ 14 וער דף־הפתיחה של מחזור עתיק לימים
הנוראים.
וכשירות נוסף למקבלי הלוחות, במידה והם שומרי מסורת, סיפק
פלפוט בסוף כל לוח גם דף המפרט את זמן הדלקת הנרות בערב שבת
לא רק בירושלים, תל־אביב וחיפה אלא גם בארצות־הברית וקנדה.

מיתן עמיחי

הדברת חדיקים

בעס

מומחים והדברת תיקנים(נ׳וקים),ו
.תולעי עץ, חוקי ספרים ובגדם׳
עירפוו מיוחד ואחעים ומניעת
יתושים וחרקים מעופפים.

ש £ 3 £רמת -נן ר ח׳ מו די עין ,18ת.ד 2272 .טל 790114-5-6 .

בשמירה ע* בריאותך ודבועוו
העולם הזה 72602

עמוד 33

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הורוסהוס מרים בנימיג׳

מז ל ה חו ד ש
הטיסס השלילי

שלו, עד שהוא מאבד קצת את הקשר עם
המציאות, ביחוד כשסערת-רגשות סוחפת
אותו לכל כיוון, ללא כל פרופורציה. כשהוא
עצוב הוא לא תמיד בוכה מייד, אך קשה
יהיה למצוא מישהו כל-כך אבוד ושקוע
ברחמים עצמיים וחוסר־ישע.
כשהוא בוכה, אי״אפשר לעצור את הבכי,
והדמעות יכולות למלא דליים.
לעיתים קרובות אפשר למצוא אצל בן
סרטן נטיה לתסביך אדיפוס. הקשר לאמו
חזק ותלותי מדי, ולא פעם מפריע לו ולאנ שים
החיים עימו.
מצב שהוא בשום אופן לא מסוגל לשאת
זוהי בדידות, תקופה שבה אין לו בן־זוג לא
באה בחשבון אצלו. אם זה קורה, הוא פשוט
עובר מבן־זוג אחד למישנהו. את בן־הזוג
הוא מסוגל אז להחליש ולתת לו את ההרגשה
שהוא לא יותר מאשר סמרטוט מרופט
וסחוט. אפשר לתאר אותו כמו עלוקה
המוצצת את הרגשות מבן״הזוג.
צריך להקדיש לבני סרטן המון אהבה כדי
שיהיו מרוצים, וגם זה בדרך כלל לא מספיק.
לבני-זוגם של הסרטנים לא קל להחליט
איזה ממצבי־הרוח שלהם אמיתי ואיזה
מזוייף.
אחד הדברים המשונים אצל הסרטנים
מהסוג הזה הוא, שכמה שהם לוקחים -
לעולם אינם אומרים די. אף פעם לא מספיק
להם. ממשיכים לקחת עוד ועוד.
אומנם הם יאמרו על עצמם שהם רגישים
וטובים, אולם הם עצמם לא יתנו דבר בח זרה.
למרבה
המזל, רוב הסרטנים הם מיזוג של
שני הטיפוסים -החיובי והשלילי, או החזק
והחלש -כך שנדיר למצוא טיפוס עד כדי
כך חלש שכל אותן תכונות הנזכרות כאן
אומנם יימצאו באישיותו. אם אופיים נוטה
מדי לצד השלילי, אזי באמת קשה לסבול
אותם.
ואם באמת נמצא טיפוס כל-כך שלילי,
שבהיכרות ראשונה קשה להכירו ונוצר קשר
שאותו רוצים לנתק -מה עושים אזו קשה
מאוד להפטר ממזל סרטן.

הטיפוס החלש של המזל, מנותק מהמ ציאות,
הוזה, עצל ואץ לו כל רצון להשתנות
או להשקיע מאמץ כדי להשיג משהו. הוא
מוותר מראש על כל מאבק ולא מוכן להלחם
למען כל מטרה שהיא. הוא מתקשר בחזקה
לכל מה שיש לו או ששייך לו, אם זה חפץ או
אדם. הוא נעלב בקלות, מאוד רגיש ונוטה
למצבי״רוח ולרחמים עצמיים. הוא הססן,
חסר יכולת החלטה, לא יציב. קל להחניף לו.
הוא מאוד תלוי במישפחתו. הוא נעלב
מעניינים חסרי־חשיבות וסובל מתסביך־
נחיתות ולעיתים נדמה שזהו לא רק תסביך
אלא המצב לאמיתו.
הוא מנסה למשוך תשומת״לב ללא הרף
ונוטה להגזים ולהתנהג בקיצוניות, כדי ש איש
לא יתעלם ממנו לרגע או ישכח את
קיומו. כדי למשוך את התעניינות הסביבה
בו הוא אף נוטה להיפוכונדריה, וזוהי נטיה
סרטנית מוכרת וידועה לשימצה. יש סרט נים
שיכולים להפוך את עצמם חולים פיסית
בכל פעם שמתעלמים מהם. גאווה ועצמאות
מול חוסר ישע ויאוש מתחלפים אצלו לסי רוגין.
תקופות ארוכות הוא שוקע בהתקפים
של רחמים עצמיים, מחשבות חולניות, חרדות
ודיכאונות.
לעיתים הוא כל-כך מושפע ממצבי״הרוח

להפרד מבן או מבת מזל סרטן זוהי משי מה
כמעט בלתי-אפשרית. זוהי ממש עבו־דת״פרך.
הוא כל כך תלוי וקשור, עד שהוא

) איך רהפטר מהם?

ממש דבוק בדבק ״נצחי״ ,עד שאי־אפשר
לנתקו או להתרחק ממנו. הוא כאילו אוחז
בבגד כמו ילד המסרב לתת לאמו ללכת ממ נו.
התנהגות
לא נכונה תביא לתקופה קשה,
הקשר יהפך לעול שקשה לשאתו.
הדרך הבטוחה ביותר להפטר מהם היא
פשוט להוציא מהם את כל האשליות, עד
האחרונה שבהן. הוא מסוגל להמציא דמות
שאינה קיימת, וחשוב שיכיר את בן־הזוג
כפי שהוא. בתקופה שבה הקשר היה חזק,
כבר אפשר היה לדעת מה הסרטן באמת
חושב על בן־הזוג. אם בן־הזוג הקרין טיפוס
נוח ומתחשב, אזי כדאי שיקרין את ההיפך
ושיתחיל להיות קשוח ונוקשה, מבלי ל
היענות
לבקשות, תחינות ובכיות. עם קצת
מזל אפשר יהיה לבסוף להשתחרר מאותה
הערצה כובלת, קושרת ומגבילה.
גבר במזל סרטן יהיה הגון מדי מכדי לס יים
בעצמו את הרומאן, ובמיקרים מסו-
יימים יוקל לו אם בת-זוגו תקח זאת על
עצמה. אשה שמנסה להיפרד מבן־זוגה
הסרטן, כדאי שתיקח על עצמה תפקיד
כפול, במיוחד במיטה -מעט ביקורת על
הטכניקה המינית שלו לא תזיק.
גבר שמנסה להסתלק מבת מזל־סרטן
צריך ליהפך לחסר רגישות לצרכיה ומאוויה.
הוא צריך לבקר את הבישול שלה ואת
ביצועיה במיטה, ולנזוף בה מדי פעם כביכול
מבלי להרגיש שזה פוגע בה.

ב־ 15 עד ה־ 17 בחודש תהיו עסוקים בענייני

תחום הבריאות יעסיק אתכם בחלק הראשון
של השבוע, אינכם חזקים כפי שנדמה
לכם, ועדיף שלא תע מיסו
על עצמכם יותר
ממה שאתם יכולים לשאת.
אפילו אם מדובר
על נסיעה, חופשה או
טיול, שלא לדבר על
עבודה שיגרתית, גם אז
אתם נוטים להשקיע
21במרס -
מאמצים עצומים, מה
20באפ רי ל
שעלול להחליש אתכם
מאוד. בתחום הרו מאנטי
היכרויות חדשות, אך צריך לעבוד
קשה מאוד כדי לשכנע את הצד השני.

הצעות עבודה עשויות להגיע גם השבוע, אך
אפילו אם הן מאוד מפתות, לא בטוח שכדאי
למהר ולענות בחיוב. יש
נטיה להבטיח הרים
וגבעות מבלי יכולת
לעמוד מאחורי ההבטחות,
כך שלא כדאי
לסכן מקום בטוח עבור
הצעה שאינה יכולה
להביא ביטחון. מבחינה
21 ביוני
כספית אתם מתחילים
0׳גביה
להתאושש -וחבל יהיה
לסכן את מה שהשגתם
עד עכשיו. שלא כהרגלכם, אתם נוטים לבזבז
כספים מבלי לתת לעצמכם כל דין וחשבון.

פגישות חברתיות, נסיעות וביקורים ימלאו
את זמנכם אפילו אם זה לא מתוכנן מראש.
תמצאו את עצמכם
מעורבים בין אנשים ו־מתעודדים
לאחר תקו*
פה שבה סבלתם מבעיות
בריאות ובעיות
אחרות. ובכל זאת, ה־
16 וה־ 17 בחודש עדיין
רגישים בכל הקשור
לבריאות שלכם או של
קרובי מישפחה. ב־18
בחודש אתם נוטים
להסתכסך עם בן הזוג, כדאי שתנהגו ביתר
זהירות בכל נושא שעליו אתם חלוקים.

ההתלבטויות בקשר לעבודה נוספת או שו נה
ממשיכות להעסיק אתכם, שום דבר לא
יזוז ללא החלטה מהירה
או יוזמה מצידכם. זה
כרוך במאמצים לא מע טים,
יש בהחלט מקום
להקדיש זמן, מרץ, כוחות
והעזה כדי למצוא
לעצמכם מקום טוב ומאח״ס
מעניין
יותר. אין ספק
שללא מאמץ לא תשיגו
*12133*96
דבר. הימנעו מלהסתכ-
סך עם האנשים שעימם
אתם עובדים. בתחום הרומאנטי הגיע סוף-
סוף הזמן לתת את הדחיפה הסופית.

מגורים, מעבר דירה, חיפוש אחר מקום שונה
או שיפוץ של הדירה
הנוכחית. התחום הרומאנטי
מעסיק אתכם
רבות בימים אלה, אתם
הרבה יותר מבוקשים
מתמיד והופעתכם ממגנטת
ומושכת. ה־ 18 עד
ה־ 20 הם ימים שנתפרו
לאהבה, אל תחמיצו את
ההזדמנויות. לבריאות
צריך להתייחס ב־21
וב־ 22 בחודש. סכום כסף עשוי להגיע ממקור
מאוד לא צפוי, אך כדאי לשמור על סודיות.

קשה לכם, אתם עייפים, חסרי מרץ ומותשים,
זה הזמן לקחת חופשה ולנוח, בעבודה
הוצאתם מעצמם את
כל האנרגיה הרזרבית
והגיע הזמן לחדש את
המצברים. נראה שרבים
מכם לא ישימו לב
לעצה זי ומתכוננים ל קחת
על עצמם משימות
לא קלות -אלה אינן
שייכות דווקא לתחום
העבודה, אך אתם לא
רגילים לחסוך במאמ צים
כשמדובר בעשיה כלשהי. בתחום הרומאנטי
-שימרו על סודיות מוחלטת.

נסיעה לחדל או קשרים עם אנשים השוהים
או באים משם עומדת על הפרק כעת, כל
קשר מכל סוג שיש לכם
עם ארצות אחרות דורש
בכל זאת התנהגות זהירה,
מאחר ואתם עלולים
להסתבך עם החוק,
לא מפני שאינכם בסדר.
אלא פשוט מחוסר ידיעה
של פרט זה או אחר.
בכלל זהו שבוע שבו

אתם נוטים להסתבך
עם החוק. בתחום הרומאנטי
אתם הרבה יותר מבוקשים, קשרים
חדשים ומעניינים מתחילים בימים האלה.

תחום העבודה מאוד מדאיג אתכם בימים
אלה, אינכם מוצאים את מקומכם, מצד
אחד עובדים קשה ו משקיעים
את כל הכו חות
במעשיכם, ומהצד
השני העבודה אינה מקדמת
אתכם לקראת
המטרה שאליה אתם
שואפים. זה די מתסכל
ומרגיז, הימנעו מלהס-
20בינואר ־
תכסך עם הסביבה,
18בפב רו א ר
אתם מתלהטים במהי רות
מבלי יכולת לשלוט
בהתפרצויות. הרושם שאתם משאירים על
הסביבה -חשוב מאוד בימים האלה.

בראש דאגותיכם ענייני כספים, אתם נוטים
להיות אופטימיים מדי, למתת הדאגה
המכרסמת בתוככם. זה
אפשרי כשמדובר במזל
תאומים, מצד אחד
דאגה ומצד שני ביזבוז
או השקעה שיש בה
יותר מדי סיכון. השבוע
דורשים מכם להשקיע
מחשבה בכל מעשה
שאתם עושים, פעולות
הנעשות לפי דחפים של
הרגע מסכנות אתכם.
בריאות של הורים או קרובים קשישים
עלולה לעורר דאגה בין ה״ 18ל־ 20 בחודש.

האחריות המוטלת עליכם גורמת לכם
מתיחות גדולה, יתכן שלקחתם על עצמכם
יותר מדי, הפעם אתם
לוקחים סיכונים למעלה
מן הרגיל וכישלון
מכל סוג שהוא עלול
להזיק לשימכם הטוב
ולפגוע בהכנסותיכם הכספיות.
מה־ 15 עד ה־
17 בחודש אתם עלולים
להחליט החלטה מוטעית
ולסכן כספים עד
כדי הפסד רציני, מן הראוי
להתייעץ עם אנשים מביני דבר. ב־18
עד ה־ 20 בחודש -תיהנו מהצעה מעניינת.

ענייני כספים מדאיגים אתכם, לאו דווקא
כספים שבאים מעבודה, יתכן שמדובר כאן
על כספים או רכוש של
המישפחה, שבהם עלי כם
לטפל. בריאותם של
בני מישפחה דורשת
מכם להקדיש זמן, אל
תזלזלו בכך, מאוחר יו ד
! תר אתם עלולים •להת חרש.
ב״ 15 עד ה־17

בחודש כדאי לנסות
את מזלכם בהגרלות,
גם אם זה לא הסכום
הגדול. פגישה מיקרית עם אדם שהיה מאוד
חשוב לכם בעבר -עלולה לפגוע בכם.

כספים שיגיעו לידיכם בימים אלה יהיו
מאוד נחוצים לכם, אבל אתם נוטים להוציאם
בצורה לא נכונה
ולא נבונה. עודף אופטימיות
יכול לגרום לכם
הפסדים מאוחר יותר.
בתחום הרומאנטי מצפה
לכם שבוע מאוד
סוער ומלהיב, עכשיו
תוכלו לסיים קשרים
מסובכים, כדי שתוכלו
ליהנות מקשרים בריאים
וטובים יותר. בני
סרטן נמשכים אליכם ומחכים לרמז. בני
עקרב מוציאים לכם את הביטחון העצמי.

1וווו1

33י *

עמוד 34

פתח כ-PDF פתח כתמונה

קני ה

ל(,״אז פ -חמי שים שנה של

:ננ ד ט /ת:

השנה אנו חוגגים את יובל החמישים ומזמינים אתכם הקונים
לחגוג איתנו בחגיגת קיץ של מבצעים הנחות הגרלות ופרסים.

1ננ ד ט! ם:

הקיץ בקו-אופ קונים -הקיץ בקו-אופ זוכים
כל קונה* מעל 50ש״ח באחד מסניפי קו-אופ רשת הריבוע הכחול -סופר קו־אופ, היפר קו־אופ
קו־אופ רעננה ואלקטרוליין בתקופת המבצע ישתתף בהגרלות בהן יוגרלו 50 פרסים.
כל שבוע במשך המבצע ( 8הגרלות) יעלו בגורל
5קונים ויזכו באחד מהפרסים הבאים**:

שבוע נופש זוגי ברודוס.
טיסה זוגית לרודוס.
טיסה זוגית לאירופה.
נופש זוגי באילת כולל טיסה.
טיסה לאירופה

בין כל המ שתתפים במבצע יוגרלו בסוף המבצע
סו פרסים נוספים:

שיוט זוגי באניית פאר בים התיכון.
חבילת תיור זוגית לקופנהגן.
שבוע נופש בפלמה דה מיורקה.
חבילת תיור זוגית לפריז.
חבילת תיור זוגית ללונדון.
3חבילות נופש זוגי באילת כולל טיסה.
2חבילות נופש זוגי בלרום קלאב הוטל טבריה.

טפסי ההשתתפות נמצאים בסניפים. המבצע בתוקף עד * .31.8.87 ההשתתפות בהגדלה מותנית בקניה מעל 50ש״ת בסניפי סופר
קו-אופ בסניפי היפר קו״אופ אלקטדול״ן קו-אופ רעננה.
ההגרלה הסופית תתקיים ביום .15.9.87
** פירוט הפרסים בהתאם לתקנון המבצע הנמצא במשרדי
ההגרלות תתקיימנה בנוכחות עו״ד וווה״ח של קו-אופ ושת
הקו-אופ רשת הריבוע הכחול, רח׳ תפוצות ישראל 3ו גבעתיים.
הריבוע הבתול.
קו או פפר סו ם

בקו או פ
משלמים ני שו א כו ט, ויזה
וקו־אופ זהב

0110

0וופ

0110

עמוד 35

פתח כ-PDF פתח כתמונה

נושת דמיאניוק:

^ ולם ידעו שבין סניגוריו של ג׳ון
ע איוואן דמיאניוק יש סיכסוכים
ומריבות, אבל איש לא האמין שד־מיאניוק
יפטר דווקא את מרק
או׳קונור, סניגורו הבכיר והוותיק ביותר.
היתה זו הפתעה גדולה כאשר
הגיש השבוע יורם שפטל, לבית־המישפט
בירושלים, את המיכתב
המפטר את או׳קונור.
או׳קונור, גבר יפה־תואר, בעל כר
שר־ריבור בלתי־רגיל ואיש מקסים
ושרמאנטי, ביותר, היה סניגורו של

מחוגי המישפחה מספרים כי הסדק
הראשון באמון נפרץ כאשר הוחלט
בכל זאת לגרש את דמיאניוק
מארצות־הברית ולהסגירו לישראל.
המישפחה טוענת כי או׳קונור הרגיע
אותם כל הזמן ושיכנע אותם שלקוחו
לא יגורש מאמריקה.
במישפטו של דמיאניוק בישראל
בלט או׳קונור מהרגע הראשון. הוא
הקסים את צופי הטלוויזיה בנימוסיו
המהוקצעים והופעתו הטלוויזיונית.
נראה היה כי גם השופט רב לוין נטה

1ח 1י ה | 1/ך 1ך ה מרק או קמור, יורם שפ 1
1 .1 1/111 1 -1 /טל וג ון גיל (בשורה הראשונה)
עבדו מתחילת המישפט כצוות, כאשר החומר
המישפטי מחולק ביניהם. המריבות בין או׳קונור
המהוקצע ושפסל המחוספס התחילו כבר מראשית
השניים נראו בתחילה כזיווג מוצלח.
או׳קוגור החלקלק והמנומס, הבקיא
היטב בחומר המישפטי והעובדתי
העצום של המישפט, ויורם שפטל הישראלי
המחוספס והחצוף, שאינו חד
שש מאיש.

1987

המישפס. הנאשם ג׳ון דמיאניוק(שורה שניה בין שני
השוטרים) ובנו ג׳ון הצעיר (מאחורי הנאשם) ,לא
הביעו ביקורת על הסניגורים. רק לאחר שביקרו
בארץ בנותיו של הנאשם החלה ביקורת נוקבת
במישפחה נגד או׳קונור. למטה: מיכתב הפיטורין.

•1 0 1 1 6

ט 5 3 1 6ס־301

# 3 7 3 /8 6

0356

1זטס0

1( 1 6 2 1 : 1 0 2

? 306.1

3 1 ( 1 0־ 8 0 0 0 1

60131ק5

דמיאניוק עוד במישפטיו בארצות־הברית.
מזה חמש שנים ייצג או׳קונור
את דמיאניוק במאבקיו בשילטונות־ההגירה
של ארצות־הברית, שטענו כי
דמיאניוק נכנס לשם במירמה ולא
גילה את עברו האמיתי.

לו חסד ואף ציין את התנהגותו ונימוסיו.
כדי
להסתדר עם החוק הישראלי,
צירף לו או׳קונור מייד עם תחילת
המישפט את עורך הדין הישראלי
הצעיר יורם שפטל.

:גסחחס 0 ׳ 0

)1 0 6 1 6 6

0021 * /

חלוקת־העבודה ביניהם היתה פשוטה.
שפטל אמור היה לעסוק אך ורק
בשאלת זיהויו של דמיאניוק כאיוואן
האיום, שאלה העומדת במרכזו של
המישפט. לסניגור השלישי, ג׳ון גיל,
שהצטרף לצוות מאוחר יותר, היה

5112106 1116

52326

) 3 0 1 ( 11 0 6 !11^ 311 ^ 01

! [ 001(1

ההוצאות שד מ־שבחת אויקונוו באוץ הוגיזו את מישכחת
דמיאניוק -מסו על הבעיות המישפטיות והאנושיות

3 6 1־ 1 5 1

7 *10

1118

1811״

3180

^ 3 5 *1 1 0 6 2 0 0

11115

?0746

ססע*

טסע*

641 3 2 6 1 / ,מ ט1

0000661

6ט21

6 3 0 1 2 6־ 0 1

311

* 4 /0 0 3 2 6

<1 6 * 6 0 6 6

3 1 6ק 6־ 1ג ן

0366

3 01 1 11

1־ 0 0 0 1

1116

6* * 101601

11131

051ט

6 0 5 6־ <1 6 1
06 111:2

301106

6ח 0 3 11 קת3

4 6 * 6056

71115

0000861

* 4 /0 0 3 2 6

5־ 0 0 0 6 6 1 0 1

•־ 3 0 0 6 1ט

6 **6 0 2 1 /6

3 1ח 3 )1 <1 1 1 1 0

3 )1 )1 1 1 1 0 0 3 1־ * 0 1

304

1 *1 3 2

1 10 1101: 31 ( 1 6

7116

1116

/וזז
1 *1 0

111״

6031(16

0350

^ § 3מיהו איוואן האמיתי?

30110

תפקיד מוגדר וקטן יותר — הוא
המומחה של ההגנה למיסמכים, ובעיקר
למיסמך טרווניקי.
במהלך המישפט היה ברור כי
המנהיג הדומינאנטי של הסניגורים
הוא או׳קונור. בכל מריבה שנתגלעה
בין הסניגורים היתה ידו של או׳קונור
על העליונה, וכולם נשמעו לו. גם ג׳ון
דמיאניוק הבן היה מעריץ גדול שלו.

חשבע

טלפון

לאחר מאמצים גדולים השיגו סגיגוריו של
ג׳ון איוואן דמיאניוק תמונה מטושטשת של
אלסרד ביליץ׳ ,החשוד על־־ידם בי הוא איוואן
האיום מטרבלינקה .״העולם הזה״ מיום
1.6.87 ם ידסם את הגילוי כי במחנה טרב־לינקה
היה בתקופה המתאימה גרמני בלונדי,
שחתך את שדיהן של נשים וקיבל את היהודים
הבאים ברצץ דהרבכת. הסניגוריה טוענת
כי ביליץ׳ ,שכינויו היה איוואן, הוא

הפושע האמיתי. תמונתו של ביליץ׳ ,שנמצאה
באלבום הפרטי של קורט פרנץ, היא
קטנה ומטושטשת, כל מה שאפשר להסיק
מתוכה הוא שביליץ׳ ,כדמיאניוק באותה
תקופה, היה בלונדי.
בתמונה הימנית אלפרד ביליץ׳ מאלבומו
של קורט פרנץ. משמאל: התמונה ממיסמך
טרווניקי, המיוחס לנאשם ג׳ון איוואן דמ־יאניוק.

וסר האמון באו׳קונור החל
( 1כאשר ביקרו בישראל שתי בנותיו
של דמיאניוק. הן ישבו שעות רבות
בבית־המישפט והתרשמו מאופן טיעוניו
של או׳קונור ומיחס השופטים
אליו. כאשר חזרו לאמריקה, הביעו
הבנות את חוסר שביעות״רצונן לפני
יתר בני המישפחה.
גם לגורם הכספי היתה השפעה על
החרפת היחסים בין הסניגור והלקוח;
סמוך לחג״הפורים הביא או׳קונור
לארץ את אשתו ושלושת ילדיו. כמו
כל מעשה של או׳קונור, לווה גם צעד
זה בכותרות ראשיות בתיקשורת,
ובהכרזות כי המישפחה תישאר בארץ
והילדים יירשמו ללימודים בבתי־ספר.
מישפחתו של או׳קונור התגוררה
איתו במלון אמריקאן קולוני, שם
נמצאת מיפקדת ההגנה של דמיאניוק.
אשתו וילדיו של או׳קונור היו מבקרים
הרבה במישפט, אבל לפתע, בקול
דממה דקה, נעלמו מהארץ ולא נרשמו
כאן לבתי־ספר.

נראה כי חשבון המלון והטלפון
שקיבלה מישפחת דמיאניוק מתקופת
שהייתה של מישפחת או׳קונור בארץ
היא שהרגיזה את הלקוח. חשבון
שהייתם של אשתו וילדיו של או׳קונור
הסתכם ב־ 20 אלף דולר. חשבון שי־חות־הטלפון
לארצות־הברית בלבד היה
8000 דולר.
כאשר הגיע ארצה אדוורד נישניק,
חתנו של דמיאניוק, הוחלט על שינויים
בהגנה. עוד בחודש אפריל, אחרי
ישיבות וויכוחים, נקבע כי כל הסניגורים
שווים, וכי או׳קונור איננו עור
המוביל בתיק. הוחלט שאם יתגלו
ויכוחים באשר למהלכים מישפטיים או
.טאקטיים, לא תהיה ההכרעה בידי
ארקונור, אלא על־פי רוב־דיעות של
הסניגורים.
שפטל אומר, כי בגלל כבודו של
או׳קונור, וכדי לא להביכו, החליטו
הסניגורים שלא לפרסם שינוי זה
ברבים, ורק לשופטים נמסר על כך
בלישכה.
אולם או׳קונור סירב לוותר על
הבכורה. התקרית האחרונה פרצה
כאשר התברר לאו׳קונור בישיבת בית-
המישפט, כי שפטל הסכים עם מיכאל
שקד מהתביעה על הגשת מיסמכים
שונים לתיק ללא חקירת העדים
המתאימים.
ארקונור הגיב על כך באולם בית־המישפט,
ומחה על צעד זה של שפטל,
שנעשה לדבריו ללא ידיעתו וללא
הסכמתו. אז הסבירו שני הסניגורים
הנותרים לבית־המישפט, לפני הקהל
(המשך בעמוד )40 אי לנ ה אלון

1— 35

עמוד 36

פתח כ-PDF פתח כתמונה

^ ת האמת, אני מרגישה שאני
מבלים בבית שלי, או בבית שלו,
ולפעמים גם בפאבים. כי אבי לא ידע
רוצה עכשיו למות. כל הזמן
ולא אהב לרקוד.
אני חושבת מה אעשה עכשיו. אין לי
למה לחזור הביתה. אבי היה בא לקחת * ״הוא אהב לעשות כיף. אהב את
אותי מהצבא הביתה. מי יבוא לקחת
החיים. היה נוסע כמו מטורף. אהב את
אותי עכשיו?״ שואלת־בוכיה גלית,
הכבישים. כולם חשבו שזה מה שיביא
חברתו החיילת של אבי רן.
את הסוף שלו. רוב המריבות שלנו היו
בבוקר יום ההלוויה, כשאותות
על כן שהוא נוהג מהר מדי.
״אבי האמין באלוהים. גם אני
ההלם והכאב עדייו ניכרים על פניה,
האמנתי. היום אני כבר לא מאמינה
סיפרה גלית על התוכניות שהיו לה
ולאבי :״אם אבי היה נוסע לחוץ־לארץ,
עוד. נהייתי בלתי־מאמינה. איך אני

למך ^ למך ^ צעק משה רן, אביו של
1 1 / 1 / 1 1 / 1 /אבי, ליד הקבר הפתוח.
האב, שנתמך על״ידי בני מישפחה, התעלף לפני ש*
כמו שהוא חלם ורצה, היינו מתחתנים
יכולה להאמין באלוהים? איך?״ שואלת
לפני נסיעתו. אם הוא לא היה נוסע, אז
גלית ופורצת בבכי קורע־לב.
היינו מתחתנים בעוד חצי שנה.
בכי באמבטיה. משעות הבוקר
״אבי היה בחור משגע. תמיד נתן לי
המוקדמות של יום הראשון השבוע
כל מה שביקשתי ורציתי. אנחנו חברים
המה ביתם של דניאלה ומשה רן, הוריו
כבר שנתיים וחצי. בדרך כלל היינו
של אבי. הבית, שהיה תמיד בית פתוח

אבי רן בפעולה:געמזג

כשוער־מישנה במכבי חיפה ועשה את דרכו למעלה
עד שהפך לשוער ראשי ולשוער של נבחרת־ישראל
בכדורגל. בדרכו השקטה היה אבי מנהיג הקבוצה.

בכדורגל. אבי, גן שכונת קריית־אליעזר, התחיל
מסביב לבית, המשקיף לים, עומדים
מאות בני־נוער. שקטים. בוכים וכועסים
על הכינרת, על נהג היאכטה, על
כל העולם.
שלוש קשישות. בשעה 5אחר־הצהריים
מגיעים רבבות חיפאים
לאיצטדיון העירוני בקריית־אליעזר.
תופסים מקומות ישיבה. שקט מסודר
ומאופק. בני־נוער, קשישים וצעירים,
נשים וילדים נכנסים אט־אט בשערי
האיצטדיון.
במרכז המיגרש הירוק מצטופפים
בני המישפחה ושחקני מכבי־חיפה
סביב ארונו של אבי. שוערה המצטיין

של מכבי חיפה ונבחרת־ישראל, מי
שהלהיב המונים במיגרש זה, איננו.
האוהדים הרבים מסרבים להאמין.
הם נתלים על הגדרות, קוראים בקול:
״אבי, תחזור!״ ״אלוהים, למה דווקא
אבי!״ ״מי יחליף אותך בשער?״ מכל
עבר נשמעים קולות בכי. סדרני האיצ־טדיון
הקשוחים מוחים דימעה בסתר— .
השמש קופחת על הראשים. חם, לח
מאוד. הכל יושבים בדומיה מקפיאה,
מקשיבים לנאומים.
הכרמל הירוק נראה לרגע כמאיים
על יושבי האיצטדיון השקטים. ממרומי
הכרמל הגיע אבי לראשונה

יצאה ההלוויה לדרן. לידו עמדה גם אמו של אבי.
אחרי שההמונים עזבו את בית־הקברות נשארו עוד
0נ צעירים וצעירות -והתייפחו על הקבר הטרי.

0 7 1ך ך 1ך ן מילאו את חדרו האישי של אבי רן. על הקירות תלויים
מדפים ועליהם כל הגביעים הרבים והמדליות שקיבל.
1-11111
תלויות על הקירות גם תמונות רבות של אבי מטישחקים שונים.

^ י י 36

—י —ייי

לשחקני מכבי חיפה, היה השבוע
למקום מושנם הקבוע של השחקנים
האבלים. הם יושבים בחדרו של אבי,
על מיטתו, על הריצפה, על כריות הפרושות
בחדר.
הם משלבים זרועות, נותנים כתף זה
לזה, מעשנים בשרשרת. צעירים בני
21,20ו־ .24 לא מכבר סיימו את השרות
הצבאי. מוחים דימעה בזווית־העין,
מקנחים אף.
בחדר־האמבטיה בבית מישפחת רן
מחבק המאמן לשעבר, שלמה שרף, את
ירון גיבעול. ניר קלינגר מבקש גם הוא
מרגוע לכאבו. שרף, כמו אבא טוב
ומבין, מחבק את ילדיו־שחקניו, מנשק
אותם על ראשם. הם בוכים, ממאנים
להתנחם.
קלינגר וגיבעול היו עדים לתאונה
המחרידה בשבת האחרונה בכינרת,
שבה ניספה אבי. הם לוקחים על עצמם
את האשמה. שרף מנסה להסביר להם
בחום ובהרבה אהבה שהם אינם אשמים.
השניים ממאנים לקבל את ההסברים,
אינם מתנחמים.
בכי קורע־לב וצעקות בוקעים מן
הסלון. משה רן, האב, חציו מעולף,
קורא לאבי :״חזור אליי!״ דניאלה, האם,
שקטה ומאופקת.
אל הבית מגיעים קרובי־מישפחה,
אוהדים, שחקנים, ראשי ההתאחדות
לכדורגל, מאמנים, חיפאים עצובים.

¥1ך י | 1¥ך י 1אורי מלמיליאן, קשר וכוכב קבוצת ביתיר ירושלים,
| 1 1ליד קיברו של אבי רן. יחד איתו באו גם משה בן-
הרוש ויעקב שוורץ. קבוצת ביתיר הניחה זר על קיברו השרי של אבי*8 .ק

\ 1ךאךי | זאהי ארמלי, שחקן מכבי חיפה, קבוצתו של אבי רן, נשבר
11 ובכה שוב שוב לאורן בל מסע ההלוויה. בהלוויה נכחו
אוהדים רבים של כדורגלני מכבי חיפה מן הכפרים הערביים בסביבה.

עמוד 37

פתח כ-PDF פתח כתמונה

לאיצטדיון בקריית־אליעזר. תחילה
כשוער־מישנה, ואט״אט מצא את
מקומו כשוער הראשון של מכבי חיפה,
שוער נבחרת־ישראל ומי שקבוצות ב־חוץ־לארץ
מבקשות אותו בשערן.
בכביש המוביל לבית־הקברות בכפר
סמיר צפוף. אוטובוסים עמוסים
באוהדי הקבוצה ועשרות מכוניות פרטיות
יוצרים שיירה ארוכה של מלווים.

סביב הקבר הרענן ניצבת המיש־פחה.
מסביבה מעגלים הולכים ומתרחבים
של אנשי עיר־הכרמל.
לרגע נראה כאילו העיר חיפה נסגרה.
בתי־עסק וחנויות ננעלו לשעה
קלה. חיילים במדים, זקנים וילדים
מצטופפים סביב הקבר הטרי.
זר אוהדי בית״ר ירושלים, זר חוג
אוהדי מכבי חיפה בעכו, זר שימשון

\ ך י 1ך 1עטיה, חברתו החיילת, בת ה־ ,19 של אבי, בכתה במשך בל
11 #11 מטע ההלוויה ומילמלה שאינה מאמינה שאבי שלה איננו.
לפני ההלוויה שכבה גלית על הטפה בביתו של אבי -ומיררה בבכי.

תל־אביב, זר מכבי תל־אביב, זר הפועל
באר־שבע, זר עיריית חיפה ועוד
עשרות רבות של זרים הונחו והוערמו
על קיברו של רן.
המישפחה אוספת עצמה בשארית
כוחותיה ויוצאת מבית־העלמין לבית
שבמעלה הכרמל. עשרות אוהדים
ממשיכים לנהור לבית־הקברות. שלוש
נשים קשישות מגיעות לקראת חשי־כה.
בידן זר פירחי״בר. הן באו להפרה
רבים מסרבים לעזוב את הקבר. ילדות
צעירות בג׳ינס וטריקו בוכות על תל־הזרים
העצום.
חלל עמוק. מסלון מישפחת רן
נשקף לו הים. השמש החלה כבר
לצבוע את השמים באדום וסגול. אט־אט
היא נעלמת באופקו של הים-
התיכון. דימדומים. רוח קלילה עולה
מן הים. אל הבית ממשיכים להגיע
המנחמים.
גלית בת ה־ 19 וחצי מחבקת את
האח שולי והאחות מירב .״אבי כל־כך
אהב את שולי,״ היא מספרת, ושולי
העריץ את אבי.
״במשך הזמן למדתי לאהוב כדורגל.
בהתחלה לא כל־כך אהבתי את
המישחק הזה. אבל לא הלכתי עם אבי
בגלל זה שהוא שוער כדורגל מפורסם
ומוכשר.
״דרכו למדתי לאהוב את הכדורגל.
אהבתי אותו, את אבי רן שלי. בדרך
כלל נסעתי למישחקי חוץ של מכבי,
רק למישחקים חשובים. עם נבחרת־ישראל
או מישחקי״גביע.
״אבי כל־כן אהב לצחוק ולשמוח,״
אומרת גלית, כשהיא מנסה לשמור על
איפוק. חברה במדים מגיעה. גלית
נשברת. בכי תמרורים קורע את חדרו
של אבי. חבריו השחקנים מצטרפים
לבכי, שהופך למקהלה עצומה. יללות
חרישיות בוקעות מכל חדרי הבית.
גלית ממשיכה :״אתמול, רק אתמול
עוד ישבנו ביחד על החוף וכל״כך
נהנינו. אבי נכנס למים. אני נשארתי
לבד וחיכיתי לו. פיתאום הגיעה
המישטרה וסיפרו שאיזה ילד נפצע
מפגיעה של סירת־מירוץ. אחר כך
הגיעה השמועה שהפצוע הוא בעצם
אבי.
״ניר בא לספר לי שאבי נהרג. אני

זעקה נמלה

111י ך \ 11ה 1י | 14ך | 1יי צעקה החיילת גלית עטיה, חברתו
! 1 11#1 # 1 1- * 1 1של אבי. היא היתה עימו בטיול הי
י \ י1
טראגי לכינרת. שם ישבה על החוף כשאבי יצא בדרכו האחרונה לים.

שני מלווים, בחור ובחורה, בהלווייתו של אבי.
למטה משמאל: קיברו הטרי של אבי שעליו
הוערמו עשרות זרים מקבוצות כדורגל רבות ואוהדים מכל רחבי הארץ.

1 1 *111*111 הכדורגלן משה סלקטר ישב בחדר המדרגות בכניסה
11111 ( 11 לבית מישפחת רן ושלח מבט בוהה באוויר. מותו של רן
השכיח את פרשת הנסיעות של עסקני הקבוצה והכל ניחמו את הכל.

מתארת לעצמי כמה קשה היה לו
להגיד לי דברים אלה.
״שעות ישבנו אחר כך במישטרת
טבריה. כל הזמן אמרו לנו: עוד מעט
יבוא קצין תורן, רופא תורן, רופא
הקבוצה. איזו בירוקרטיה מעצבנת:
״זה נפל עליי ללא כל אזהרה
מוקדמת. אבל החברים כאן מסביב
עוזרים להתגבר.
״כל מה שאפשר להגיד טוב על בן
אדם, אפשר להגיד על אבי. אני יודעת
שאחרי שאנשים מתים מספרים עליהם
רק דברים טובים. אבל, במיקרה של
אבי פשוט אין ברירה. אין משהו אחר
להגיד עליו.
״פיתאום, בדקה, אבי איננו. אני לא
מאמינה!״
יעקב מעיין, מנהל הקבוצה, מנסה
להרגיע את חבורת שחקניו הבוכיים.
״אבי השאיר חלל עמוק בקבוצה,״ הוא
אומר .״היתה תחרות בין השחקנים מי

החבר הכי קרוב שלו. הוא מעולם לא
דיבר בישיבות־שחקנים, לא השוויץ,
אבל היה בעל כושר־מנהיגות. הנהיג
את כל הקו האחורי במיגרש. יצר סטנדרטים
חדשים של שוער, שוער שהוא
שחקן־שדה נוסף.
״כשהיה אבי מקבל גול הוא היה
יורק, בועט בדשא, מפנים את הכאב.
אחר כך היה עולה לחדר־ההלבשה,
מתחבק עם השחקנים ומבקש לשכוח
את העניין.
״כשהיינו הולכים למיסעדות היה
תמיד מזמין לבבות על האש. צנוע כזה.
נחבא אל הכלים. אבירה לכולנו.״
ניר קלינגר מבקש ממעיין לברר
איפא נמצאת השרשרת של אבי.
שרשרת־זהב ועליה תליון בעל הסיפרה
. 1השרשרת נקרעה בתאונה. ניר
מבקש, מתחנן, דורש כי השרשרת
תינתן לו כמזכרת מאבי.
מעיין מבטיח שיהיה בסדר. והוא
יודע כמה תזדקק עכשיו הקבוצה לכך
שהכל אצלה יהיה בסדר.

דמילת אנטלר ₪

עמוד 38

פתח כ-PDF פתח כתמונה

אין זו תמונה מבויימת. כך נישאה יפה קחלון לחשודבפויצה ומי וייפלו, כשהוא כבול באזיקים

^ דרך־כלל שואלים בחורה צעירה
ונאה, המחליטה לקשור את חייה
עם אסיר :״מה את מכניסה ראשך למיטה
חולה?״ .אבל לאחר שחזרתי מראיון
עם זהבית אלוני, הרוצה להינשא לאורי
דרור, אסיר עולם, שאלה אותי חברה:
״אולי את משיגה גם לי חתן מהכלא?״
היתה כמובן נימת־הומור בדבריה,
אבל היא המשיכה ופירטה :״תראי כמה
מעלות יש לחתן בכלא. ראשית, את
יודעת בכל רגע היכן הוא נמצא. הוא
לא יכול לבגוד בך, מכיוון שאין נשים
בכלא. את הדבר הכי חשוב לו בחיים,
מכיוון שאת הקשר היחידי שלו עם ה־

עולם החצוני. אין צורך לקיים יחסי־מין,
ולכן לא נוצרים כל מיני סיבוכים
שבין גבר לאשה. יש עניין משותף ב־שיחרורו,
וזה מהדק מאוד את הקשר.
״חוץ מזה, תמיד מתרגשים לקראת
הפגישה השבועית, ואין מקום לשיגרה
ביחסים כאלה.״
כאשר התחלתי לכתוב את הכתבה,
ניסיתי לראות אם יש קווי דמיון כלשהם
בין האסירים שמצאו להם נשים
בזמן מאסרם או בין הנשים שהתחתנו
עם אסירים. לאחר שבדקתי את המיק־רים,
החלטתי כי כל אחד לעצמו. אין
כל דמיון בין רז׳ו רץ ואודי אדיב, או בין
סילביה קלינגברג לבין זהבית אלוני.

40 דקות

ך* משך השנים האחרונות התפר^
סמו מדי פעם מיקרים של אסירים
שרצו להתחתן. כמה מהם התחתנו ואף
הקימו מישפחה. במיקרים אחרים התחרטו
הצדדים וביטלו את הנישואין.
אפשר לחלק את הזוגות הללו לשני
סוגים עיקריים: מי שהכירו זה את זה
עוד לפני מאסרו של הגבר, ומיש־

נפגשו בראשונה כאשר הגבר כבר היה
במאסר.
אודי אריב הכיר את שתי הנשים
שלו עוד לפני מאסרו, והוא חידש את
הקשר איתן כאשר היה בכלא.
זהבית אלוני אומנם, למדה עם אורי
דרור לפני עשר שנים, אבל מעולם לא
היה ביניהם קשר רומאנטי לפני הכלא.
הקשר נוצר רק אחרי מעצרו של דרור.
לעומתם, הכירה חווה אורטמן את
אסיר־העולם סמי אלקיים זמן רב לאחר
שנשפט. נוגה ררומי הכירה את רז׳ו רץ
לאחר שקראה עליו כתבה בעיתון, ויעל
גרוס הכירה את צבי גור תוך כדי
התכתבות עם אסיר אחר.
את אופנת הנישואין לאסירים פתח
אודי אדיב. אדיב, יליד קיבוץ גיבעת•
שמואל, הוא גבר יפה־תואר שנאשם בעבירה
בלתי־שיגרתית. הוא נעצר בדצמבר
1973 בחשד לריגול וקשר עם
ארגונים עויינים. הוא היה אז סטודנט
צעיר וחי עם לאה לשם, חברתו מזה
שנה. כאשר פרצו השוטרים לחררם של
בני־הזוג בשעת־לילה מאוחרת, הם עצרו
את השניים. לאה נותרה במעצר 48
שעות, אורי נשאר בכלא 11 שנה. לאה
היתד, בהלם ממה שהתגלה לה על מי

אודי אדיב
נישואין בכלא, גירושין בכלא, שיחרור ונישואין בחוץ
י שהיה חברה לחיים במשך שנה תמימה.
היא ניסתה כמה פעמים להיכנס למיש־פטו,
שנערך בחיפה, אך השוטרים לא
התירו לה להיכנס. רק בני־מישפחה
הורשו להיכנס לאולם. כך ניתק הקשר
לאט־לאט, והיא נסעה לפאריס לארבע
שנים.
אך אודי לא נותר לבדו. בעוד שהשוטרים
לא הרשו ללאה להיכנס ל־מישפטו,
הצליחה חברה קודמת שלו,
סילביה קלינגברג, לחדור לאולם כשהיא
מצויירת בתעודת־עיתונאית. סיל־ביה
היתה נערה בהירת־שיער ונאה מאוד.
הם הכירו זה את זה בתל־אביב,
לאחר שסילביה סיימה את לימודיה
באוניברסיטה. שניהם היו פעילים במצפן,
וכך נקשרו. תוך כדי חברותם
נסעה סילביה למשך שנה ללונדון כדי
ללמוד, הם התכתבו, אבל בינתיים חל
פילוג בדיעותיהם הפוליטיות, שגרם
.לפירוד ביניהם.
בזמן המישפט חידשה סילביה את
הקשר. היא החלה לבקר את אודי בכלא,
דאגה לו לספרים ובגדים, והשניים
נקשרו מאוד. לאחר שנתיים של ביקורים
וידידות החליטה סילביה להתחתן
עם אודי. הוריה של סילביה, שהכירו
את בתם העקשנית, לא העמידו מיכ־שולים
בדרכה. הם הסכימו, קנו לזוג
דירה בתל־אביב, ונסעו לחתונתם בכלא.
אורי, אומנם, סירב בתחילה לרעיון
הנישואין, הוא לא רצה לגזור על סיל־ביה
חיי בדידות לשנים ארוכות, אבל
גם הוא לא עמד בפני להטה ועקשנו־תה,
סילביה
באה כשהיא לבושה בשימ־לת
פרחים שהבליטה את גופה, בידיה
ארנק ולצווארה מחרוזת. הוריו של אורי
באו עם כמה ידידים במכונית של
הקיבוץ. בכיבוד בחתונה היו שתי עוגות
וארגז משקאות קלים ששלח המשק.
רב־הכלא ערך את הנישואין באו־לם־התך
בות של בית־הסוהר. החתן ניפץ
את הכוס וענד טבעת על אצבעה
של הכלה.
טריקות דלתות־הברזל של הכלא
לא השאירו בלב החוגגים את האשליה

אורי דרור
ביקור עם האם

זהבית אלוני
לא פגע בנמלה

עמוד 39

פתח כ-PDF פתח כתמונה

של חתונה רגילה. כעבור 40 דקות
ניתן האות, אודי נשק לכלתו. החדשה
והיא עזבה את הכלא.
הבקשה של בני־הזוג להתייחד נדחתה
על־ידי נציב בתי־הסוהר דאז .״אני
לא יכול לאשר לכלה ללון בכלא, אין
לזה תקדים, ואני גם לא יכול לתת חופשה
לאדיב, זה לא מגיע לו,״ פסק גונדר
אריה ניר המנוח.
** על אודי נגזרו 17 שנות־מאסר. החתונה
היתה ב־ ,1975 וסילביה היתה
אמורה לחכות לו 15 שנה. אבל סילביה
לא הצליחה לעמוד במשימה. כעבור
שנתיים התגרשה מאודי.
אז חזרה אליו לאה לשם. בראיון ב־העולם
הזה ( )19.12.84 סיפרה :״הייתי
שבורה. הלינץ׳ הציבורי גרם למשבר
ביחסים שלנו. לא הבנתי למה הסתיר
ממני את הדברים הללו. התגלית
היתה מדהימה, לא תיארתי לעצמי שהלך
כל־כך רחוק.״
לאה הודתה כי נישואיו של אודי
לסילביה פגעו בה .״לא הבנתי למה ע־
^ שה זאת. אני המשכתי לאהוב אותו, וכאבתי.
מאוחר יותר, כאשר חודש הקשר
בינינו, שאלתי אותו למה התחתן
איתה, הוא הסביר לי שהיא מאוד רצתה
בזה וזה היה מאוד חשוב לה. הסיפור
שלנו היה בלתי־גמור, אהבה שנפסקה
באמצע בגלל הנסיבות. בי המשיכה
לפעם אהבה גדולה לאודי.״ כך הסבירה
אז לאה את רצונה להינשא לאודי.

מדוע הן
מחפשות חתנים
בכלא?־
בסופו של דבר נשברתי וכתבתי ״,סיפרה
חווה אורטמן בהעולם הזה

אורטמן נתקלה בלחץ חברתי נגד
הקשר שלה עם הרוצח אסיר־העולם.
אמרו לה שאין זה צודק לתמוך בו.
אבל היא הרגישה דווקא את ההיפך.
״הוא היה עוזר לי ותומך בי, כי אני
אשה של מצבי־רוח ויש לי עליות וירידות.
סמי הוא זה שנותן לי כוח״.
אחרי כמה מיכתבים החליטה לבקר
בכלא. היא חששה מפני הפגישה מאחורי
הסורגים, אבל כבר בפגישה ראשונה
זו הרגישה זרמים תת־קרקעיים.
איש מהם לא העז עוד לדבר על כך
בפגישה ראשונה זו.
שלוש שנים נפגשו השניים בכלא,
כשניצן משמש להם שושבין. הוא ודרשה
להם להיפגש בחדר לבדם, ללא
הגבלת זמן. אבל סמי לא הרגיש נוח עם
הפריווילגיה הזאת.

בוע, והוא מטלפן אליי משם באוב
חופשי. זה בדיוק כמו להיות נשוא
לימאי.״
עם עברו של אלקיים התמודדה כק
תו בכך שהאמינה לו כי הנורמות שק
השתנו והוא לעולם לא יחזור לפש?
״אמות־המוסר שלו השתנו, הוא רוא
את מעשיו בעבר בחלחלה, אבל לא בו
רח מהאחריות.״
השניים נישאו והם חיים מאז באו
שר. סמי מפרסם את תיאוריו על ח׳
הכלא בעיתון חדשות. נולדו להם תאו
מות, והם מחכים בימים אלה לשיחרוו
מהכלא, לאחר ריצוי עונשו.

ציד׳
מכשפוו
^ ח ד הרומאנים הקשים ביות
היה ליעל גרוס. גרושה בת ,38א
לשני ילדים. היא התגוררה בערד 1
פגשה בשנת 1985 ידיד שאחיו נכנס
לכלא. הוא ביקש ממנה שתכתוב לעודד
את אחיו. יעל החלה מתכתבת עם
האח והבינה, לדבריה, שאת מיכתביו
אליה כותב אדם אחר.
יום אחד באה לבקרו, ופגשה בתאו
את צבי גור, שהורשע בחטיפתו ורציחתו
של הילד אורון ירדן.
בניגוד לאודי אדיב וסמי אלקיים,
צבי גור אינו טיפוס של שובר־לבבות.
הוא נמוך קומה, מקריח ובעל שרידי

רזיו רץ ונוגה דרומי
המשבר הממשלתי עזר
ואינני יכול לממש את אהבתי׳.״
חצי השנה הראשונה של הקשר
היתה מאושרת מאוד לזוג .״כמו פיקניק
אחד גדול,״ כדבריה. אלא שאז ברח
גור מהכלא, וכל המדינה חיפשה אחריו.
סיפור
החטיפה והרצח של אורון
ירדן חזר לתודעה הציבורית, וכולם
שנאו את גור. יעל גרוס היתה חייבת
למצוא לעצמה צידוקים.
״הגישה שלי היא שמותר לסלוח לאדם
שמצטער ונענש. אבל כשסיפר לי
את גירסתו לפרשה, היה לי יותר קשה.
אז התחלתי להיקרע בתחושה של אי־צדק
שנעשה לו. הוא טוען שהוא לא
רצח ולא עשה את המעשים שבהם
מאשימים אותו. אני מאמינה שהוא לא
עשה את זה. הוא מעולם לא הכחיש
שהוא מעורב בצורה כלשהי בפרשה,
אבל הוא טוען שהוא לא רצח. אני לא
מדחיקה את הנושא הזה,״ סיפרה.
היו אנשים שהתקשרו אליה אחרי
שנחשפה, ושאלו אותה כיצד אשה, אם-
לילדים, מסוגלת להתקשר לרוצח כמו
גור :״היתה אווירה של ציד־מכשפות...
ואני שואלת את עצמי כיצד אפשר
לסלוח לכל מיני סוגי אנשים, ולצבי

נגרות מילולית, תמיד עשיתי מה שרציתי.
אני ארם עצמאי.״
אחרי תפיסתו של גור הורעו תנאיו
בכלא. שוב לא יכול היה להיפגש איתה
בתנאים הקודמים. אבל שניהם חשבו
שיתגברו על הכל ויתחתנו.
היום, יותר משנה אחרי הבריחה, נפרדו
יעל וצבי ואינם נפגשים עוד. הם
ויתרו על האהבה והנישואין.
בסכנת גירוש
^ חת שלא ויתרה היא נוגה דרומי.
הצעירה מנהלל התגוררה בתל-א-
ביב, בדירה שכורה, כאשר קראה בעיתון
על צעיר הונגרי יפה־תואר, שהסתבך
בהברחת מכוניות לישראל ואין לו
מולדת לחזור אליה. היא ריחמה עליו
והחלה כותבת לו מיכתבים לכלא.
היא לא היתה היחידה. נשים רבות
שראו את תמונתו של רז׳ו רץ בעיתון
חיפשו את קירבתו. אבל דרומי התמידה.
היא לא החסירה אף ביקור, והרגישה
שהיא מתאהבת בפליט חסר־ה־מולדת.
היא הציעה לו נישואין. היא
חשבה כי כמי שנשוי לישראלית, יזכה

צכי גור ויעל גרום
הבריחה הרסה את הנישואין
כאשר החל המאבק על החתונה, לא
היה ברור מתי ישוחרר. מכיון שהיה
אסיר ביטחוני, לא רצתה ועדת־השיח־רורים
לנכות לו שליש ממאסרו, כפי
הנהוג לגבי אסירים רגילים. לאה והו י ריו של אודי ניהלו מאבק ציבורי ממושך,
ולאה החליטה כי היא לא תינשא
בכלא. למזלם של בני־הזוג, החליטה
לבסוף ועדת־השיחרורים לנכות את
השליש. אודי שוחרר ונשא את לאה

לאשה

״הוא נותן
^ לי כוח!״

*ץ חלוצות כלות־האסירים היתה ח־
/#ווה אורטמן. היא פגשה את בחיר־ליבה,
סמי אלקיים, בכלא, כאשר עסקה
בהצגה בין־הסורגיס. אורטמן, שהיא
שחקנית, התרשמה מאוד מהאסיר
גבה־הקומה בעל השקפות־החיים המקוריות.

סמי אלקיים היה עבריין מילדותו.
הוא נכלא בכלא שטה, ושם פגש את
יפת נגר. יחד עם אסירים אחרים, קשר
קשר לרצוח את נגר בכלא, ונידון על
כך למאסר־עולם. במשך הזמן הועבר
לכלא רמלה, שם הפך לאסיר־טיפוחיו
של המנהל, רוני ניצן.
אחרי שיחה של חצי שעה בכלא הרגישה
אורטמן כי קשה לה לעזוב את
אלקיים. מאז אותה פגישה התחילו
השניים להתכתב .״אני כתבתי לו מעט
מאוד, כי לא>ציתי להסתבך אם אסיר.

פעמים מיספר ביקש אלקיים בקשות
חנינה ונדחה.
לאחר אחת הדחיות כתבה לו אורט־מן
מיכתב־עידוד, והוא ענה לה שהוא
אוהב אותה. הוא ציין שהוא יודע כי אין
לאהבה.זו תיקווה רבה .״אני חושב שאת
טיפשה אם תסתבכי עם אחד כמוני,
אבל אני לא מוכן לקטול את הרגש
הנהדר הזה, שהוא חדש עבורי, אחרי
שכל החיים רק ניצלתי אנשים והשתמשתי
בהם לתועלתי הפרטית.״
השניים החליטו כי לאחר שיקבל
חנינה יינשאו. לאחר מתן חנינה לא-
סיר־עולם, קוצב לו הנשיא את עונשו,
מעונש זה יורד שליש, ואז כבר יכולים
לדעת את תאריך השיחרור. אורטמן
סיפרה לאט־לאט להוריה על היחסים
עם אלקיים ולאחר זמן מה אף הפגישה
אותם איתו.
סיפרה אורטמן בראיון להעול
הזה :״החלטנו שביום שסמי יקבל את
החנינה נתחתן. זה היה נראה לי טיבעי
ונכון. אני הצעתי לו נישואין, ונעלבתי
כאשר קיבל את החנינה ולא הציע לי
נישואין. הוא לא העז. האמת היא, שאף
פעם לא חשבתי על האפשרות שלא
יקבל חנינה.״
השניים החלו לחלום על ילד מייד
עם ההחלטה על נישואין, ואורטמן ראתה
את חייה כאשה הנשואה לאסיר בצורה
כזאת :״סמי ייצא אחרי החתונה
לחופשות. שלושה ימים בכל חודש וחצי.
אני מבקרת אותו בכלא פעם כש
שיער
ג׳ינג׳י. הפשע שביצע החריד
בשעתו את המדינה.
עוד לפני מעצרו היה צבי גור צייר
מוכשר ובעל לשון חלקלקה ומשכנעת.
כאשר נעצר היה נשוי ואב לילדים
וחי עם חברתו, רחל, משוררת צעירה.
סיפרה
יעל גרוס בראיון לידיעות־אחרונות,
ב־ :1986״באותה שניה שצבי
גור הופיע בחדר, פשוט נדהמתי. לא
יודעת איך להסביר מה עבר עליי. אולי
זה מה שנקרא, קליק׳ .הוא היה לבוש
חולצת תכלת, נראה כמו תלמיד בתיכון.
הוא שבה מייד את ליבי. התאהבתי
בו מהרגע הראשון. הוא קלט שמשהו
קרה לי, והחלה מסכת מטורפת של
מיכתבי-אהבה״.
יעל גדלה כילדת־חוץ בקיבוץ,
שירתה בנח״ל ואחר־כך התחתנה. אחרי
גירושיה ניסתה לגדל בעצמה את שני
ילדיה, ונתקלה בקשיים כלכליים ובמציאות
אכזרית .״היה לי ברור שבשלב
הזה בו אני מגדלת את ילדיי, אני לא
מכניסה גבר לחיי. נוכחתי לדעת שזה
בלתי־אפשרי מבחינת הילדים. אבל
עלתה בי מחשבה כן לחשוב על התקשרות
למישהו,״ אמרה.
כמו לכל האסירים המאוהבים, היתד,
גם לגור בעיה כיצד לומר זאת לגרוס,
ואם לקשור אותה לגורלו .״היתה תקופה
ארוכה שהוא התלבט אם זו באמת
אהבה או פשוט אשליה ...הוא כתב לי:
,עיניי נפקחו לאמת מחרידה, אני אוהב,

סמי אלקיים וחווה אורטמן
כמו נישואין לימאי
גור אסור? האם זה אנושי? אלה שמכירים
אותו יודעים שמדובר באישיות

י גור וגרוס החליטו להתחתן עוד
לפני בריחתו של גור מהכלא. הוא
אפילו נלקח ברכב של שב״ס לביתה,
לפגישה פרטית. הם ענדו שתי טבעות־נישואין
זהות, והרגישו כבעל ואשה.
״אני אוהבת אותו, אני אשתו, וזהו!״
קבעה בפסקנות.
היא הודתה כי לבני־מישפחתה קשה
לקבל את החתן החדש, ואמרה :״הסביבה
הקרובה שלי קיבלה את מערכת־היחסים
שלי עם צבי, כיוון שיש לי
נטיה לעשות דברים בלתי־שיגרתייס.
אף אחד אומנם לא שמח עם זה. אבל
הילדים לא התנגדו. הם אוהבים אותו...
בני מישפחתי האחרים לא מביעים הת־

יותר בקלות לקבל זכות־ישיבה בישראל
ולא יגורש מהארץ.
למרות שבני מישפחתה לא התלהבו
מהשידור, הסכימו לפנות למשקם־הא־סירים
של הקיבוצים, חירות לפיד, ולשאול
את חוות־דעתו על רץ. הוא
אמר להם :״הלוואי וכל האסירים היו
כמוהו״ .זה הספיק. ההורים השתכנעו.
רץ זכה בחופשה וחגג את נשואיו
לנוגה בבית־הוריה בנהלל. הנישואין
נעשו בדואר במדינה בדרום־אמריקה,
מכיוון שרץ הוא נוצרי ונוגה יהודיה.
אז החל מאבק מישפטי כדי לאפשר
לרץ להשתחרר מהכלא, כאשר ירצה
שני־שליש ממאסרו, ולהישאר בארץ.
גם כאשר ילדה נוגה את בתם לא ידעה
עדיין אם יתאפשר לבעלה להישאר
(המשך בעמוד )91 אילנה אלון

עמוד 40

פתח כ-PDF פתח כתמונה

הזייפן ממעטה קארלו
(המשך מעמוד )17
ליאונה, והשניה די.אם. אינטרנשיו־נאל,
שכתובתה ברחוב ה־ 35 בניו־יורק.
תוך כדי ההליך הלך קלמנוביץ,
כאמרו שיש לו עסקים אחרים.
ההמחאות הופקדו, וכעבור שבוע הן
אושרו. דוידסון משך 400 אלף דולר מן
החשבון.
לצורך פתיחת החשבונות, אגב,
הציג דוידסון את דרכונו הסיארה־ליאוני.
ב־ 15 במאי קיבל קלמנוביץ,

— מריבת הסניגזרים—
המחאות מזוייסות, על סך כולל
של שלושה מיליון דולר, שנגנבו.
הבנק
בצפון קרוליינה התלונן,
והוגשה לבית־המישפט שם בקשה
לעצור את קלמגוביץ, דוידסון ובר־קטץ,
שנכחו בעת פתיחת החשבון.
השלושה נעצרו — ברקטץ בקאן
ושני האחרים בלונדון.
קלמנוביץ לקח עורכי־דין טובים.
שאמרו לו שלפי החוק הבריטי בקשה
להסגרה גורמת למעצר המבוקשים ל־

בהיפו בנק בפרנקפורט. אחרים אומרים
כי אשתו ביקשה מעורך־הדין
אליהו מירון, פרקליטו של לאני
דשאמם, שקיבל ביטחונות להבטחת
התשלומים של קלמנוביץ, לשחרר
חלק מהם, כדי לאפשר את גיוס חצי
מיליון הלי״ש.
הכסף הופקד, קלמנוביץ יצא בערבות.
לדבריו ערך חקירות, שגילו כי
ביתר ההמחאות של מריל לינץ׳ קנו
שעוני־רולקס בניו־יורק.
סיימתי את השיחות עם קלמנוביץ.

קלמנוביץ במסיבה בחברת לי מנגוסה, מבוטוצואנה
עורכי־דין טובים
ששהה בסיארה־ליאונה, טלקס מדויד־סון,
שאמר כי מנהל הבנק הקפיא את
הכספים. מכיוון שקלמנוביץ הביאו
אליו — אולי יתערב? קלמנוביץ הגיע
כעבור יומיים ללונדון, וגילה שהגיע
מיברק לסניף הבנק, המורה לו להקפיא
את הכספים, שכן ההמחאות אושרו
בטעות.
מנהל־הסניף המבוהל איתר את
ברקטץ, שאיתר את קלמנוביץ.
דוירסון, בסיוע קלמנוביץ, לקח
עורך־דין, מומחה לעיסקי־בנקים, כדי
להפשיר את הכסף. זה טס להנהלת
נשיונאל רפבליק בפאריס.

שם התברר לו כי ההמחאות
הן מזוייסות, אינן של ״מריל
לינץ״ ,והן חלק מסידרה של 51

60 יום, לפני התחלת הדיון בה.
קלמנוביץ הפעיל קשרים, השיג את
התיק מבית־המישפט בצפון־קרוליינה,
הצטייד במיסמכים כמו מיכתב של
היועץ המישפטי של נשיונאל רפב־ליק
בנק במונטה־קרלו, הקובע כי
קלמנוביץ אין לו כל קשר או אינטרס
בחשבון־הכנק שנפתח. השופט התרשם
מהמיסמך ומטיעוני קלמנוביץ כי כל
חטאו הוא בסיוע לחבר, והסכים לשחררו
בערבות של חצי מיליון לי״ש.

בניו-יורק בדקתי את הכתובת
של חברת ״די.אם. אינטר־נשיונאל.״
אין שום דבר כזה.
גם אנשי האף־בי־איי, שעימם
שוחחתי, אישרו בי הכתובת
בדויה. חזרתי ללונדון וניגשתי
לדירתו של קלמנוביץ. אשה
זרה טענה שהוא עבר לפני כמה
ימים למקום לא־ידוע.

^ למנוביץ טוען כי אשתו הוצי־
אה את הכסף מחשבון שיש לו

האם יתייצב לפני בית־המישפט
ויסתכן בהסגרה לאמריקה, או שיפסיד
חצי מיליון לי״ש ויסע לאן שהוא? מה
שלא יהיה, ברור כי זהו רק עוד פרק
נוסף בחייו של העולה הצעיר מליטא.
קלמגוביץ געלס

סיכמנו שבשובי מניו־יורק כעבור
שבוע, ניפגש שוב.

(המשך מעמוד )35
והטלוויזיה, על המצב החדש בהגנה
ועל שלילת בכורתו של או׳קונור.

החי

וידיאו זה רא הכר

השיג חומר

ף* לוד גילתה הנהלת המכס, כי
1י* שלושת הפריטים המועדפים להברחה,
עימהם נתפסים ישראלים החוזרים
ממסעותיהם בחו״ל, כאשר הם
עוברים במסלול הירוק (״אין על מה
להצהיר!״) בנמל־התעופה בן־גוריון, בבקשם
להימנע בכך מתשלום מכס, הם
מכשירי וידיאו, גלאי מכ״ם מישטרתי
בכבישים וטלפוני לחצנים, גילוי שלא
תאם את העדפותיו האישיות של נוסע
חוזר אחד שעבר במסלול הירוק ומשנ־עצר
נתגלו במיזוודותיו 50 חליפות 50 ,
זוגות מיכנסיים ו״ 50 חולצות.

ך* אשר הוכרז על פגרה של חודש
^ במישפט, כרי להכין את עדותו
של דמיאניוק, נראה היה כי הצוות
עומד להיפרד. גם או׳קונור הרגיש
כנראה כי מצבו רעוע, והוא החליט
להישאר בארץ ולא לנצל את חודש
החופשה כדי לראות את מישפחתו.
לעומת זאת נסעו עורכי־הדין
שפטל וגיל לקליבלנד, אוהיו, מקום
מגורי מישפחת דמיאניוק, וערכו שם
פגישה רבת־משתתפים כדי לקבוע את
גורל הסניגוריה. יחד איתם ישבו שם
כל בני מישפחת דמיאניוק וכן עורו־הדין
האמריקני ג׳ון ברודלי, העומד
להצטרף לצוות־ההגנה במקום או׳קו־נור.
בפגישה זו הוחלט לפטר את
או׳קונור.
בשבועות האחרונים התברר לבני־המישפחה
שיש עוד חומר רב במטה
החקירה בארצות־הברית, היכול לעזור
לדמיאניוק. כדי להשיג את החומר הזה
הגיש ברודלי בקשות לבית־המישפט
האמריקאי וקיבל את החומר. בעת
הגשת הבקשות הללו התגלה לבני
המישפחה, לדבריהם, כי או׳קונור לא
ניהל את התיק בארצות־הברית ביעילות
מספקת ולא דאג להשגת כל
החומר, שיכול היה להיות בידי ההגנה
כבר לפני שנים אחרות.
פיטוריו של או׳קונור מהתיק עוררו
עניין רב גם בארצות־הברית. או׳קונור
ערך ביום הראשון השבוע מסיבת־עיתונאים
בירושלים, והכריז כי כתב
הפיטורין אינו תקף, מכיוון שדמיאניוק
לא ידע ולא הבין על מה הוא חותם. הוא
הבטיח לגלות ביום הרביעי לבית־המישפט
על קשריו של עורר־הדין
שפטל עם אנשי־התביעה.
בעיקבות הצהרות אלה ראייינה
רשת הטלוויזיה האמריקאית אן־בי־סי
את שפטל, וביקשה ממנו להבין
מדוע פוטר או׳קונור.
שפטל סירב לומר מילה נגד עמיתו
להגנה ויריבו כיום. הוא אמר כי לדעתו
אין זה הולם עורו־דין מכובד להשמיץ
את רעהו, והוא אינו עומד לעשות זאת.
״אם אתם רוצים לדעת מדוע פוטר
או׳קונור, תפנו בבקשה לדמיאניוק,
שפיטר אותו, והוא יסביר לכם את
הסיבות״.
גם לחילוקי־הדיעות המישפטיים
בתיק סירב שפטל להתייחס, מכיוון
שלדעתו הדבר עלול לפגוע במהלך
ההגנה על הלקוח.

הישמרו מן השם
^ ירושלים פסק הרב הראשי ל־
^ ישראל, כי מן הראוי לבעלי שמות
פרטיים מסויימים, הלקוחים מן התנ״ך,
ושנושאיהם הראשונים נחשבים בהלכה
היהודית לרשעים, להחליפם בשמות
אחרים, כדוגמת השמות אבשלום
(שמרד בדויד אביו); איזבל ו״הארורה״,
בת מלך צידון ואשת אחאב מלך ישראל)
:נמרוד (גיבור־ציד, נינו של נוח,
ללא סיבה מיוחדת) ועומרי(מלך ישראל
,״ויעש הרע בעיני ה׳״).

צחצזח צהזב
^ תל״אביב הציעה חברת יבוא —
₪1מיבחר מלאים, אותם היא יכולה
לספק מ־ 84 ארצות שונות, והכוללים,
בין היתר 5000 :גלאי שטרות כסף
מזוייפים; 8896 מיברשות־שיניים
תוצרת סין 56 :אלף קרטונים של
מטליות לחות לרענון הפנים; 57 אלף
חבילות קשים ציבעוניים לשתייה,
בעלי מפרקי־כיפוף, ומיליון ו־265
אלף רוכסנים מאלומיניום, ניילון, ניקל
ונחושת.

נשר שר נייר
ך* רמלה דירג מנהל מיפעל מיוד
זור־נייר מקומי את תצרוכת הנייר
של הישראלי הממוצע ( 80 קילוגרם
לשנה) ,שהיא הרבה מעבר לזאת שבאפריקה
(שישה קילוגרם לנפש, לשנה);
באסיה ( 15 קילוגרם) :באמריקה
הדרומית ( 25 קילוגרם) וכמעט זהה
לזאת שבאירופה ( 81 קילוגרם לנפש,
לשנה).

לבעל עסק וסוחר
עד סוף חודש יולי בלבד!
עכשיו, בעת קניות הקיץ -
בנק המזרחי נותן לך אשראי
נוסף בתנאים נוחים.
נכיון שטרות ושקיס בריבית
מיוחדת וקבועה של 21/20/0
לחודש.
המבצע ללקוחות י תי קי ם
וחדשים כאחד
פרטים מלאים בכל סניפי הבנק.

העולם הזה 2602

עמוד 41

פתח כ-PDF פתח כתמונה

— כלות האסירים —י

(המשך מעמוד )39
בישראל, או שהיא והתינוקת יצטרפו
אליו לנדודיו בעולם.
שר־הפנים הקודם, יצחק פרץ, ניסה
להפעיל נגדו צו־גירוש מהארץ. למזלם
של רז׳ו ונוגה, פרץ משבר ממשלתי,
ופרץ הסתלק ממישרד־הפנים. בינתיים
מנהל את ענייני המישרד סגן־השר
רוני מילוא, שהצד האנושי בפרשה נגע
— לליבו, ואין הוא מתעקש לגרש. רז׳ו
שוחרר בתנאי שיתגורר בנהלל ולא
יצא משם בתקופת השליש.

לא חסדו
^ מחזרים
ך* אחרונה בסידרה היא זהבית
1 1אלוני. מורה למתמטיקה, גרושה
פעמיים ואם לשני ילדים קטנים (העולם
הזה .)20.5.87 זהבית הכירה את
אורי דרור כאשר למדו יחד בשנת
.1974 לא היה ביניהם קשר רומאנטי.
כאשר קראה בעיתון, במאי אשתקד,
על מותה של נוגה דרור, חידשה את
הקשר. היא כתבה מיכתב־ניחומים לאורי.

כאשר התברר לזהבית כי אורי
נאשם ברצח אשתו. לא התייאשה. היא
הופתעה מאוד מההאשמה כזאת נגד
אדם שאותו הכירה כמי שאינו מרשה
לנגוע לרעה בחיפושית או נמלה.
זהבית התקשרה לאמו של אורי וביקרה
איתה בכלא. מאז החלו השניים
להתכתב, והאהבה התפתחה ביניהם
במהירות .״הרגשתי פיתאום שכולם זועקים
לעזרה ואני צריכה לעזור ״,אמרה
זהבית.
היא עצמה לא חשבה בתחילת הדרך
כלל על רומאן .״לא תפסתי שבכלל
יכול להיווצר קשר, לא חסרו לי מחזרים
וידידים,״ אמרה.
אבל השניים התאהבו :״היה לי מאוד
קשה להתמודד עט האמת הזאת שאני
מאוהבת באורי. דיברנו על זה, ואורי
אמר לי שהוא כבר מאוהב בי הרבה
זמן.״
למרות שזהבית היא אשה עצמאית,
מלאת־מרץ, שלא התייעצה בחייה עם
איש, מצאה לפתע את עצמה מתייעצת
עם אורי בבעיות יום־יום. נם עונש
מאסר־העולם שהוטל על אורי, בעיק־בות
הרשעתו ברצח אשתו, אינו מרתיע
אותה .״כעת אנחנו הולכים לעירעור,
אני מקווה שהם יבינו שלא היה כאן
רצח אלא התפרצות ספונטאנית אומללה.
אם יורידו את העבירה מרצח
להריגה, זה כבר סיפור אחר — כי יש
תקופת־מאסר קצובה, ויש שליש ויש
חופשות.״
אלוני אינה משלה את עצמה שחייה
יהיו קלים אם תתחתן עם דרור .״אני
יודעת שזו תהיה תקופה קשה. אבל
ממילא לא התכוונתי להתחתן עוד פעם
אחרי גירושיי השניים, ולכן לא נראה
לי שיש הברל מהותי.״
הוריה של זהבית ניסו למנוע ממנה
את הצער הזה. אבל היא עקשנית. אורי
כתב להם מיכתב, וגם היא מנסה לשכנע
אותם .״כיום הם לא נגדי ולא
בעדי, הם ניטראליים.״
אלוני עשתה צעד נוסף, ופנתה ל־בית־המישפט
הדן באפוטרופסות על
בנו של דרור. היא הצהירה שהיא עומדת
להתחתן עם האב ומוכנה לקבל
את הבן, כדי שיגדל אצלה, יחד עם שני
ילדיה מנישואיה הקודמים. היא נאבקת
כעת על זכותה להינשא לו ומנסה
להשיג אישור שהחתונה תיערך מחוץ
לכלא•

><זו7

טירוף!״

ך * שד! להבין את סוד־הקסם של
׳׳*ן האסירים על הנשים הללו. כאשר
התפרסם סיפור אהבתם של צבי גור
ויעל גרוס, בנו על כך פסיכולוגים
תילי־תילים של פרשנויות. גרוס התייחסה
לכך בראיון ואמרה :״קראתי
בעיתונות פרשנויות של פסיכולוגים
למיניהם על מערכת־היחסים שלנו.
ניסו להדביק לעניין כל מיני סטיגמות
מוזרות, של אשה שאוהבת אסיר בשל
היותו אסיר. זה לא כך. אני אוהבת את
הארם שבו, אני כל־כך אוהבת אותו. זה
טירוף לחשוב שהתאהבתי בו בגלל זה
שהוא אסיר.״
י העולם חזה ׳2602

שיחר
צר״ש

מיטת סדום

• לרם עברון, מגיש התוכנית זה
הזמן, על ראיון מרתק עם אליה דינור.
אליה, הזכורה לרבים בשמה הקודם
נינה, היא אשתו של יחיאל דינור,
המוכר יותר בשם־העט שלו, קצטניק.
היא סיפרה על השפעת השואה על
חייה וחיי בעלה, על הכוחות המיס־תוריים
השולטים בחייה ואשר ריפאו
אותה ממחלת הסך טן, ועל יחסה
לפליטים ולערבים במיוחד.
כל מילה שאמרה בראיון היתה
מיוחדת ואינדיווידואלית, כל סיפור
שבחרה לספר היה מרתק ואמין.
חבל שאשה כל־כך מעניינת היתה
צריכה להידחק למיטת סדום, חבל

טל :״מה זאת אומרת?״
ברקן :״תראה, הלבנים צריכים
לפרנס את הכושים כי הכושים מוגבלים,
אין להם יכולת.״
טל :״למה אתה מתכוון?״
ברקן :״זה כמו אצלנו, הערבים. גם
הם משמשים כאן כפועלים, מכיוון
שגם הם מוגבלים ואנחנו צריכים
לדאוג להם.״
טל, שהאזין לדיברי הגיזענות האלה,
לא טרח לענות עליהם וחמק לסדר
היום כשאמר :״טוב, אז מה, נתחיל
לדבר על פוליטיקה? את זה עושים
אחרים, אנחנו נדבר על דברים אחרים.״

מאחורי
המירקע
היומן גונב
אנשי הטלוויזיה, שאינם שייכים
למחלקת־החדשות, ממשיכים להתמרמר
על כתבות המופיעות ביומן
המשודר בליל־שבת ושאינן שייכות
באופן ברור לתחום החדשות.
ההתמרמרות הקודמת גררה את
התפטרותו של יוסי משולם, המפיק
המוכשר של התוכנית ממני. משולם
התפטר בגלל שידור כתבה ביומן על
הזמרת יהודית רביץ עם צאת תקליטה
החרש לשוק.
התוכנית ממני יצאה לחופשת קיץ,

הצתה
מ או חרת
בישיבת־הבוקר של מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה ביום השני
העלה יגאל גורן, הכתב המדיני
של הטלוויזיה, נושא לסיקור. הוא
הזכיר לחבריו כי בימים הקרובים
עומדת לנחות בארץ המישלחת
הקונסולרית הסובייטית, ביקש
לברר מתי היא מגיעה והציע לסקר
את בואה.
חבריו למחלקה פרצו בצחוק.
המישלחת הקונסולרית הסובביום
ייטית
נחתה בארץ ערב קודם,
כתב גורן
הראשון, באותו המטוס שהביא
לא ידע
לישראל את יולי אדלשטיין.
מכיוון שבאותו היום שבת כל המשק, כולל אנשי הטלוויזיה וקול־ישראל,
לא היה איש מהם נוכח בנמל־התעופה כאשר נחת המטוס.
לאנשי מחלקת־החדשות של קול־ישראל נודע על בואה של
המישלחת רק מדיווחי סוכנות הידיעות רויטרס שהועברו לרתבי־העולם
והגיעו בחזרה דרך הטלפרינטר מחוץ״לארץ.
גורן, אגב, הכין במשך היום השני כתבה על המישלחת הקונסולרית
למבט של אותו הערב.
לא היה במקום, ושאין לערב פוליטיקה
בתוכניות מסוג זה.
השבוע, בליל־השבת, שוב נוצרה
מתיחות בין אנשי החדשות לאנשי
מחלקות אחרות בטלוויזיה, אחרי

ליחידי סגולה הראה שפירא את תוכן
השקית. היה בה התקליט, שאיגד
בתוכו קטעים נבחרים מן המופע
שאותו הפיק וערך. זה התקליט
הראשון מסוגו בארץ.
המופע כולו שודר בשני חלקים
בתחנה הצבאית.

בעל המיסעדה תירגם
הזמר.היווני דאלארס הגיע לישראל
במוצאי־השבת. מכיוון שביום הראשון
היתה שביתה כללית במשק, שכללה
גם את שידורי קול־ישראל, היתה
תחנת גלי־צהייל התחנה היחידה
ששידרה.
כך זכה עם ישראל לשמוע ראיון עם
הזמר דאלארס, ששודר בתוכנית
פתוח, שאותה מגישים מדי בוקר ב־9

מראיין עברון
מרואיין נוסף
שלא הוקדשה לה כל התוכנית, שכן
נראה שלא היתה לה בעיה למלא אותה
בסיפורים. חבל שהיתה צריכה להתחלק
בזמן עם מרואיין נוסף.
עברון הוכיח שוב שיש מקום
לתוכנית ראיונות שאינה עוסקת
דווקא בבידור או בפוליטיקה. תוכנית
המביאה אל הצופים אנשים מעניינים
בעלי סיפורי חיים מרתקים.

דובי לנץ ואורלי יניב.

אבל לשני המגישים היתה בעיה: הם
אינם דוברי יוונית ואילו הזמר היווני
אינו דובר אנגלית.
את הבעייה פתר אלברטו, בעל
מיסעדה יוונית ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
שהוא בעצמו יליד יוון. הוא
תירגם את שאלות המרואיינים ליוונית,
ואת תשובותיו של דאלארס
לעברית.

צל״ג
גיזענות בתחנה הצבאית
• לארז טל, מגיש התוכנית יום־
יום־דג בגלי־צה״ל על ראיון שערך
עם בימאי הסרטים יהודה ברקן.
טל ראיין את ברקן, שחזר בימים
אלה משהות ממושכת בדרום־אפריקה,
שם עבד במיקצועו ככימאי. במהלך
הראיון שאל טל את ברקן מדוע החליט
לעבוד דווקא בדרום־אפריקה. ברקן
השיב שמדינה זו מסייעת מאוד בנושא
הסרטים. טל ביקש הסבר, וברקן ענה:
״יש שם שלושה מיליון לבנים שצריכים
לפרנס כמה עשרות מיליוני
כושים״.
והדו־שיח המשיך בערך כך:

בתוככי הרשת
בימאי ברקן־
הכושים כמו הערבים
שידור כתבה על הסופרת הדרה לזר.
וכרגע לא ברור אם תשוב אל המירקע,
השוללים טענו שאין מקום לסופרת
מי יהיה המפיק שלה ומי ינחה אותה.
כזאת להופיע ביומן־חדשות, שעד כה
לפני שנסע לחו״ל, נרמז למגי
הופיעו ביומן שני סופרים בולטים —
פאר מנחה התוכנית, מן הטלוויזיה
א״ב יהושע ועמום עוז — וכי לזר אינה
שאם הוא נוסע, שיידע שאין לו לאן
נמצאת בדרגה אחת איתם.
לחזור. הרומזים גם אמרו לו שהראיון
את הכתבה על לזר עשתה, אגב,
שערך עם חברת־הכנסת חייקה גרוסמן
אסתרדר שהיא במאית־פילם ב־מיקצועה
ואינה כתבת מן המניין
במחלקת־החדשות.

מתנה מהתל מי ד

באחד הימים קיבלה בתיה שושני־אגסי, רוברת ועורכת תוכניות
בגל״ץ. שיחת טלפון. מן הצד השני של הקו היה בחור שהזדהה בשם גדי
אוחנה, ששאל :״את זוכר אותי?״ מסתבר שגדי היה בעבר תלמיד של
בתיה.
בתחילת דרכה בגלי־צה״ל, לפני שנים אחדות, ודתה שושני־אגסי
עוברת גל״ץ בחצי מישרה ומורה בבית־ספר ביפו בחצי־מישרה. גדי היה
תלמיד שלה בביודהספר, ששכן סמוך לבניין התחנה הצבאית.
לימים עזבה שושני־אגסי את ההוראה והתמסרה לעבודה בתחנה.
בימים אלה נערכים שיפוצים צנועים בבגיץ הישן של התחנה ביפו.
החדרים נצבעו מחדש, וההנהלה החליטה לתת צורה מחודשת ורעננה גם
לחדר־המדרגות. בץ השאר הוחלט לקשט את מעלה המדרגות בתמונות
הקשורות בעבודת התחנה הצבאית ובתמונות המתארות ביקורי אישים
חשובים בתחנה.
גדי צילצל ברגע הנכון. הוא סיפר לבתיה כי יש לו עסק, למיסגור
תמונות, בשם גדי מיסגרות. והציע למסגר את כל התמונות במתנה, חינם
אין כסף. העבודה ניתנה לו בשימחה, והתמונות ייתלו בעוד ימים אחדים.
אז אפשר יהיה לראות את ביקוריהם של יצחק רביו, יצחק נבון, משה
ארנם ואחרים, כשהם מונצחים על קירות התחנה. יהיו שם גם תמונות
ממיבצעי השירותרוס השונים, תמונות של פוליטיקאים ואישים אחרים
שהזדמנו למיקרופון הצבאי ועוד.

מאחורי המיקרופון
השיר המצונזר
מי שלא שמע בטלוויזיה את השיר
מן המחזה מלכת־האמבטיה בגלל
צנזורה, יכול לשמוע אותו באופן אחר.
השיר נכלל בתקליט שיצא בימים
אלה לשוק. האלבום הכפול הוא
הקלטה ממופע פומבי שערכה תחנת
גלי־צודל לרגל מלאות 40 שנה
לתיאטרון הקאמרי.
אפשר למצוא שם מונולוג של רחל
מרכוס, את יוסי ידין מספר על המחזה
קזבלן, ואת ישראל גוריון שר את
השיר ״אבי היקר״ מתוך מלכת־האמ־בטיה.
במשך
שבועות אחדים אפשר היה
לראות את מולי שפירא, מנהל
מחלקת הבידור של גל״ץ, מסתובב
באירועים שונים כשתחת זרועו חבילה
חשודה, עטופה בשקית פלסטיק. רק

ועדיי! אין ועד
זה כבר השבוע השלישי שלרשות־השידור
הממלכתית אין ועד־מנהל.
הוועד חדל מלפעול, מכיוון שתקופת
כהונתו הסתיימה וגם ההארכה נגמרה.
בינתיים מחכים הכל לחוק החדש,
התקוע בוועדת־החינוך של הכנסת.
השבוע שוב עלה הנושא לדיון
בוועדה ושוב נדחתה ההצבעה על חוק
רשות־השידור החדש.

הפעם נוצרה קואליציה יוצאת־דופן
בין אנשי הליכוד בוועדה לבין שולמית
אלוני מרץ ומתי פלד מהרשימה המתקדמת
לשלום.
הליכוד מעוניין לדחות את ההצבעה,
מכיוון שבאין ועד משמשת המליאה
כוועד, ובגוף זה יש לגוש הליכוד
רוב ברור ומוחלט. אלוני ופלד מסרבים
לתמוך בחוק כל עוד לא יקבלו יצוג
לאנשיהם בוועד־המנהל החדש שיקום.
שניים מאנשי גוש המערך בוועדה,
עבד אל־ואהב דרוושה וזיידאן עטשי,
לא הופיעו כלל לדיון. במצב כזה היה
ברור שאין למערך רוב וההצבעה
נדחתה.
ורק אחרי שתאשר ועדת־החינוך
של הכנסת את החוק, הוא יועבר
לאישור המליאה.
יצחק נבון, שר־החינוך, המחזיק
בידו הסכם שנחתם עם הליכוד בנוגע
לחוק ולוועד החדש ולהרכבו, מקווה
שהחוק יעבור בוועדה עוד השבוע
ויובא בשבוע הבא לאישור המליאה.

ע: ת פדגדסטי

עמוד 42

פתח כ-PDF פתח כתמונה

עצם העניין. מדור חדש. נועד לצעירים בגיל(ומותר לצעירים
ברוחם) .אם יש לך מה לתרום להציע, להגיד, להלל, לשבח ולשאול
— כתוב ל״עצם העניין׳׳ ,העולם הזה, ת׳׳ד ,136 תל־אביב. בכל
שבוע יוגרל תקליט חדש לגמרי בין המשתתפים מיוזמתם במדור.

הוויה וביץ,
באה מאהבה
התקליט החדש של יהודית רביץ
זכה בחשיפה תיקשורתית אדירה,
ובצדק.
רביץ גם זכתה בהישג שאמנים
מעטים זכו לו: כתבה גדולה ביומן ליל
שבת, כתבה יפה מלבד דברי־הפתיחה
של חיים יבין. הוא הודיע בקול חגיגי
ש״יהודית רביץ, הזמרת שהתגלתה
בשיר הילדה הכי יפה בגן, הוציאה
תקליט חדש. בין הכותבים לתקליט
צרויה זהב.׳׳
זה שהוא עשה מצרויה להב צררה

רק שמונה שירים ולא יותר.
יהודית רביץ כיין המשומר, הולכת
ומשתכחת עם השנים. היא מהלכת על
הגבול הדק שבין זמרת־איכות לזמרת
פופולרית. גם בצורה החיצונית שלה
היא הולכת ונעשית יפה עם השנים.
הפשטות שהיא מפגינה וחוסר־המיניות
דווקא, הם שגורמים לה להיראות כל־כך
סקסית.
על עטיפת התקליט היא מופיעה
בפנים נקיות מאיפור, היא מחייכת בפה

כמו יין -
זהב, מילא, קורה. אבל מה פיתאום הוא
החליט שרביץ התפרסמה בהילדה
הכי יפה! רביץ הגיחה בסערה לתודעת
הציבור, כששרה בפסטיבל־הזמר
את סליחות, שיר שהיה להיט־ענק.
נכון, זו לא תורה מסיני, ואץ חובה
לדעת את זה, אבל לפחות לא לקשקש
שטויות לפני עם ישראל.
ובחזרה לתקליט. אחרי ששומעים
אותו, מצטערים שלתקליט יש רק שני

הי, דרומה לערד!
בשבוע שעבר סיפרנו על מופע רוק
רטוב, שייערך במיסגרת חגיגות הזמר
העיברי בערד.
המופע הזה, כמה שהוא גרול, הוא

־ -משתבח
החושף טור שיניים לא־צחורות, לא
מסודרות, ובכל זאת היא יפה.
התקליט הזה הוא אולי הטוב
שבתקליטיה. היא מציגה בו יהודית
רביץ בעלת פנים רבות, רכה, חושנית,
וגם חזקה ומלאת־עוצמה.
כששמעתי את השיר פחד(וכל כמה
שאתה קרוב /וכל כמה שתהיה לי
טוב /בא לי פחד שפיתאום זה ייגמר)
חשבתי שזה השיר הכי יפה בתקליט.
אחר־כך שמעתי את השיר שאחריו,
סוף לסיפור (שוב הפתעות אין
בסיפור/שוב הדמעות על האיפור/
החגיגה נגמרת/המסיכה נושרת/ושוב
הדמעות על האיפור) אמרתי: זהו, זה
השיר הכי יפה! ואז בא השיר שאחריו,
עוד על אהבה, והחלטתי שאין ספק,
זה השיר הכי טוב. וכששמעתי שוב את
התקליט, החלטתי שכל השירים הם
הכי־טובים והכי״יפים. י
יהודית רביץ באה מאהבה, גם אנחנו
באים אליה בהרכה־הרבה אהבה.

חיים משה
ועוד אלפיים אחרים

42 - 1יי

1ייצוא ישראלי

בעיתון חדשות מופיעים מדי יום
שישי ציטוטים קטנים של אנשים

שימי ואשתו ג׳ניפר
עצבים

מפורסמים. מה הם אוהבים, מה הם
שונאים, מה מרגיז אותם, וכו׳.
ביום שישי האחרון הופיע ציטוט
של שימי תבורי והנה הוא כלשונו:
״עצבים: שאשתי לא מנקה את הבית.״
המישפט החכם הזה גרם בוודאי
עצבים לנשים רבות, הרבה יותר מהעצבים
שחוטף תבורי כשהוא מוצא
שאשתו לא סידרה את הבית. אילו
הייתי אני אשתו של תבורי(דבר שלא
ייתכן, בגלל כמה סיבות טכניות) הייתי
זורק אותו מכל המדרגות, ביחד עם
הדלי והסמרטוט.
באותו היום השישי דיבר שלמה
ארצי בתוכנית האישית שלו בגלי
צה״ל על כוכבי העיתונים של סוף־
השבוע. הוא אמר שהם זוכים בתמונות־שער,
בכתבות ענק, מדברים עליהם
ביום ראשון, ביום שני, ואז — שימו לב
למישפט הבא :״מגיעה מישהי וזורקת
את העיתונים לפח־הזבל״.
ומי רציתם שיזרוק את העיתונים?
גבר? חס וחלילה!
״היא״ כבר תזרוק את העיתונים,
ואם היא לא תזרוק, שימי תבורי יחטוף
עליה עצבים.

פרנסיסקו, אבל עם יופי מהמם שכזה,
היתה זו רק שאלה של זמן מתי יפגוש
אותה איזה בימאי או צלם, ויגיד לה:
״זה בדיוק מה שחיפשתי!״ וזה בדיוק
מה שקרה לה.
הציעו לה לדגמן פרוות יוקרתיות
בסרט־פירסומת לטלוויזיה. היא היססה,
התלבטה, ולבסוף הסכימה. אז
נשכחו הלימודים באוניברסיטה, והיא
נרשמה ללימודי־מישחק (אחרי המון
לחצים מצד אנשים שאמרו שחבל
לבזבז יופי כזה) .בספטמבר היא תבוא
לבקר בארץ. אם לא בריז׳יט, לפחות
ענת.״

הפלא ופלא
עם פרוץ החופש הגדול, צצות מכל
פינה קייטנות הילדים•.
השמות שלהן דומים, בדרך כלל:
גיל־וחופש, חופש־ונופש. נופש־וגיל
ושאר ואריציות של המילים נופש,
חופש וגיל.
באחת הקייטנות הללו, קיי ט ונופש
(שמתם לב למקוריות?) חילקו
לילדים כצ׳ופר את ״עלון הקייטנה״.
בעלון, שגודלו שני עמודים, מופיע
״תשבץ פלא״ על חצי עמוד. לתשבץ
שמונה הגדרות, וביניהן שתיים
המעניינות במיוחד.
הגדרה מיספר :1״שמו של מנהל
הקייטנה״ .הגדרה מיספר :7״שמו של
מנהל קייטנה״.
יא אללה, איזה פלא! מי, לדעתכם,
ערך את העלוף
לא תנחשו לעולם: מנהל הקייטנה.

מלבד הפסטיבל יהיה שם מופע־ענק
בשם ״שירים הם זיכרונות״ .ישתתפו
בו 150 זמרים ושחקנים. כוכבי
המופע יהיו חיים משה ויפה ירקוני.
הוא יסקור את ההיסטוריה של הזמר
העיברי, מתקופת העליה הראשונה ועד
לינדה לינדה של חיים משה.
יהיו גם מופעי־יחיד של חנן יובל,
חני ליבנה, אוסנת וישינסקי כחיקויים,

יפה ירקוני

רק חלק קטן מהחגיגות 2000 .משתתפים
יהיו שם. זמרים, חבורות־זמר,
להקות־מחול, מקהלות.
ב־ 22 בחודש ייערך פסטיבל־הזמר.
הפסטיבל, שהיה פעם מסורת, הופסק
מאז שהתחילו תחרויות הקדם־אי־רוויזיון,
עכשיו הוא חוזר. חבל רק
שאמנים מפורסמים לא ניאותו ליטול
בו חלק.

אם לא בריזייט, אז הי א

קשה להאמין, אבל היפה שבתמונה
היא ישראלית, משלנו.
ענת פילובסקי ( )24 נסעה לארצות־הברית
כדי ללמוד באוניברסיטת סאן־

רביין עכשיו
יהודית
רביץ ()1981

ענת פילובסקי בגלויה מיסחרית שלה

ולהקת הברירה הטיבעית, שתופיע
במאהל בדווי.
יהיו גם מופעים במתכונת של קפה־זמר,
כשהקהל ישוב סביב שולחנות,
ויגישו את השירים סוזי מילר, אורנה
ומשה רץ ואחרים.
טוב, לא נעבור כאן ועכשיו על
2000 מופיעים, נכון? הגיעו לערד,
ותראו את השאר בעצמכם.

נולדתי בפולין וחייתי שם עד גיל .7
אז עלתה מישפחתי לארץ.
הייתי ילד נורא טוב, ילד פולני
מסודר. בבוקר למדתי בבית־הספר,
הייתי תלמיד מצויץ, ואחרי״הצהריים
למדתי מוסיקה קלאסית בקונסב־טוריון.
הייתי
ילד שונה משאר הילדים.
כולם לבשו מכנסי־התעמלות וסנדלים
כמו כל הצברים, ורק אני הייתי לבוש
במיכנסיים מגוהצים, חולצה סגורה עד
הכפתור האחרון, נעליים מבריקות
ושיער מסורק היטב, כל שערה במקום.
ככה אמא הלבישה אותי.
הייתי די משונה, מין מלוקק כזה.
האהבה הראשונה שלי היתה בכיתה
ג׳ .אני לא זוכר איך קוראים לה, היא
ישבה לידי בספסל האחרון בכיתה, וכל
השיעורים החזקנו ידיים.
האהבה השניה היתה לי כשהייתי בן
.14 היא היתה יפהפיה, מבוגרת ממני
והיא זו שלימדה אותי את כל הדברים
האסורים.
אז בכלל לא חשבתי להיות זמר.
חשבתי על מוסיקה קלאסית. כשניסי-

צגיקה פיק
כל שערה במקום
תי להתקבל למקהלת בית־ספר, המורה
סילק אותי בבושת־פנים. הוא אמר לי
שיש לי קול מוזר מאוד.
רק בגיל ,15 כשהתחלתי לנגן בלה־קות־קצב,
התחלתי לשיר.
יש לי זיכרון־ילדות אחד שאני לא
שוכח, טראומת־ילדות. כשהייתי בן 6
נסעתי עם אמא לדוד ברוסיה. בגבול
פולין נעצרה הרכבת. אמא אמרה לי
שהיא יורדת לברר מה קורה, והשאירה
אותי לבד ברכבת. בינתיים ירדו ממנה
כל האנשים, ואני נשארתי לבדי.
פיתאום הרכבת התחילה להשמיע
רעשי־תזוזה. ברגע האחרון אמא באה
ולקחה אותי. איזה פחד שזה היה!

תשבץ הפלא:

מנהל הקיסנה
פרשת שבוע
היכן נמצא -מילה
נרדפת.
ממנו מקריבים קרבן.
ספרו מגו -מילה נרדפת.
דבר נע בסיבוב.
מנהל קיטנה.
מלה שאלה! מדוע!

עמוד 43

פתח כ-PDF פתח כתמונה

ושוב מועבר אליכם בשידור ישיר מאיצטדיון
רמת־גן משחק הכדורגל הנערך לאור זרקורים.
המגרש מואר כמו באור יום, הטלוויזיה והרדיו
משדרים את המשחק. ברגע זה נהנים אלפי צופים
באיצטדיון ומאות אלפים בבית מהשירות של חברת
החשמל.
חברת הח שמל משקיעה מאמץ אנושי וטכנולוגי כדי
לצפות מראש את היקף הצריכה, לייצר את החשמל,
לספקו לכל דורש, למנוע תקלות אפשריות, או
לטפל בהן במהירות אם הן קורות.
הבט סביבך ותראה כי בדרך זו או אחרת, ברגע זה
אתה מקבל שירות מחברת החשמל.

עמוד 44

פתח כ-PDF פתח כתמונה

י״ח בתמוז תשמ״ז15.7.1987 ,

מיספר 2602

שנה 51

המחיר 3.50 של,ל חדש (כולל מע־מ)

אב ון התערם
בבית־הקבוות
וחבות! שר השועו
הכריזה., :הפסקת
להאמין באלוהים!,,