גליון 2604 מתאריך 29 ביולי 1987

ג׳ באב תשמ״ז29.7.1987 ,

מיספר 2604

שרך ״פנטהאוז״ מספר
עם שמש! פרס

שנה 51

המחיר 3.50 שקל חדש (כולל מע־מ)

קול המפרסם

רח׳ רבנו חננ א ל ,14 טל .03-823285,825135 .טל ק ס £1אח 4נ< .361649

מיכחבים

כתבת השער הקידמי:

עד טעם 1עד ריח

אוקונוו מכין פצצה

על טיבן של כ תנו ת העולם הזה.
ביקשתי מחבר לשלוח לי את העולם הזה
לכרתים. בה אני נמצא בחופשת־קיץ. עקב הרי)
חוק הגיאוגרפי וזזוסר־הקשר עם הארץ, העולם
1הזה הוא מקור האינפורמציה היחידי שיש לי על
) 1הנעשה בארץ.
אך ברוב הכתבות גיליתי מגמתיות, הגובלת
בתעמולתנות, וחוסר התייחסות אובייקטיבית של
העולם הזה לנושאים השונים בהם עוסקות
עמית שיסמן, מירתיוס, יוון
הכתבות.

ג ון איוואן דמיאניוק התחיל להעיד. אולם
הפיצוץ האמיתי אי1ו צפוי על הבימה, אלא
באולם -שם יושב הפרקליט המודח מרק
אוקונור. בשבחיקו מתקתקת פצצת זמן.
ל״העזלם הזה״ הוא סיפר בי יש ברשותו
מיסמכים שיעזרו לנאשם, כי הוא
מחפש לשכור דירה בירושלים
וכי הוא שוקל לה שתקע בארץ.

הרקדן ודזריצפה
על טראומה ננמל־התעופה בן-
גוריון(-איגרת העורך״ ,העולם הזה
.)22.7.87
קל מאוד לפטור את כל הפרשה של הישראלית
משואה ליהודי האמריקאי, שבגלל
—ההטרדה הביודוקראטית בנמל־התעופה בדגוריון
מוותרים על השיבה (העליה) ארצה, בתגובה
המ ת בקשת שפקיד־מכס קשוח בלוד איננו כל מה
שיש לישראל להציע לאזרחיה, אבל יש לי גם
תהיות לגופו של עניין:
קשה לי למיח שישראלית הנשואה לסגן
פר קלי ט מוווו אמריקאי בורה מוחלטת בנוהלים
המקובלים בעת המעבר במסלולי המכס בכניסה
לארץ. ואם, כפי שאני מניח, היא עברה במסלול
הירוק, זאת בעיה שלה. היא היתה צריכה לעבור
במסלול האחת להצהיר על מצלמת־הווידיאו
שברשותה ואז כל הבעיה לא היתה מתעוררת.
מאיר גולה ראשון־לציון
מר הווארד ה׳ שור הנכבד מסן־דייגו, קלי־
׳3פודנידג מזכיר לי את הרקדן שאיננו יודע לרקוד
והטוען פי הדיצפה היא עקומה.
וכי בכניסה לארצות־הברית לא היו קונסים
אדם ואו גובים ממנו את המכס המתחייב) אם היה
מביא עימו חפץ יקר־ערו, כמו מצלמת־וידיאו,
זאב בדדה, תל-אביב
בלי ש׳גהיד עלי״

שארה דעני!1
על העורך בהגדרות מדוייקות

כאשר מדובר במעמד האישי של
אנשים בחדשות (״מיכתבים״ ,העולם
הזה 1.7.87 ואילך).
אם הקורא גרינפלד החליט לעשות סדר
בעיתונות העברית ודורש להסתפק בתואר״השם
מנוח במקום ראשי התיבות דל, לאדם שהלך
לעולמו, מן הדין שיעשה סדר בעוד נושא אישי.
כוונתי להגדרה של נשות אח״מים כרעיות.
איזו הצדקה יש לכנות את אשתו של פלוני,
רעייתוז אולי, למרות שהם בעל ואשה, לא
שורדת ביניהם רעוי״ חלי אדמוני, תל־אביב

כיבד ציה 1987 ,
על האוניברטליות של ביגדי הצעי רות
הישראליות (״דברי אליי בבגדים׳
,העולם הזה .)15.7.87
זכותו של הירחון פלייבוי להגדיר את רחוב
ן^י־יזנגון התל־אביבי כרחוב הסכסי ביותר בתבל
חבזתו של העולם הזה להגדיר את הבגדים
! שלובשת השנה הצעירה הישראלית המצוייה
כ-הבגדים של תל־אביב 1987 אבל כירושלמי
בן ירושלמי אני מבקש להסב את תשומת לבכם
לכך שכל מה שנאמר על התל־אביביות בכתבת
האומה האחרונה שלכם יפה גם לירושלמיות
(ראה כיכר ציון או מידרחוב בן־יהודה בכל שעות
היום והערבה וכדי לא להישמע יותר מדי
לוקאלפטריום, אגלה לכם כי גם ברחוב ביאליק
בדמת־גן ראיתי, בשבוע שעבר, מראות משמחי
עין ולב מן הסוג שקישטו את שני עמודי האופנה
אהוד הלוי, ירושלים
בהעולם הזה

*;־.סיסמה של תמיר
על קביעתם של אנשי המרכז החופשי
לגבי עתידה של הגדה
המערבית (.תמיר כפי שהיכרתיו״,
העולם הזה .115.7.87
בקשר לסיסמה שטבע שמואל תמיר המנוח,
שטח משוחרר לא יוחזרו־ ,מן הראוי לשים לבשזאת לא ודתה סתם סיסמה אלא היא גם חרוז.
חרזז מסוג החרחים עליו כבר נאמר, כי הוא
אמנם חורז אבל גם מסריח.
רמי קולמון, רמת־גן
העולם הזוז 2604

מווע מת
איש־כסית*

כתבת ה שער האחורי:

מוות בטלפון

אנאטולי שפית נפטר מהתקף לב
בעיקבות שיחת־טלפון, שבה הודיעו
לו כי בתו מאיה ונכ ת אילן נהרגו
בתאונה. עכשיו המישטרה עצרה את
בעלה־לשעבר של מאיה, ואת חברתו,
כחשודים בגרימת מותו. שתי גיבורות
הפרשה, שהן היום בהר
יון, כבר הסתבכו בעבר
סנסציוניות.
בפרשות
כתב האישום והשו האם עבר אמנון רובינשטיין,
כאשר כיהן כשר,
עבירות פליליות בבור־סה?
מדוע החליטה הפרקליטות להגיש כתב־אישום
נגד יריביו — חדו אברהם ושותפיו —
ולא נגרו? היצרים והעלילות סביב חברת הבניה
המישפחתית ראויים להיכלל
0 0 0ב..דאלאם־ ,וגם בחיבור מישם
טי של הפרופסור רובינשטיין.

דף חדש

העולם הזה חקו -בגירסות הסותרות סביב
מותו של משה איש-כסית: באיזו שעה, בעצם,
הגיע לבית־החולים? האם טיפלו בו מייד?
ואיזה בגדים הוא לבש כאשר הופיע בחדר־המיון?
מי צודק בעדותו —
0 ) 1נהג־המונית, הצעירה מחדר•
המיון או מנהל בית־החולים?

קריות נבחרות
עכשיו זה רישמי: החרפות והעלבונות שמטיחים
הדדכים זח בזח, לוקטו בקובץ מיוחד, בסים•
ריית הכנסת. מי אמר למי -אתה מבוער ומשו
נח ,-מי צעק.תשתוק יא נאצי:־

0 ^ 0וגם ..מניאק מטומטם -או. א ת
נבלה צבועה״ .שיעור בעברית.

עד מומחה לשקו

ראש לישכת עורכי־הדין, המגן על עורך־דין
אחר, הנאשם בשיבוש הליכי־מישפט, מתכוון
להעלות לדוכן־העדים מומחה שיאמר: פרקליט
אינו חייב לומר אמת בבית־
0 [ 1 1המישפט. האם העד המומחה לא
יהיה אלא חותנו של הנאשם?

.77/7//7(7 777/77(7/7 7/77

דן מירון: העד האבוד

הבופלד מסתער

דוגמנית עם מזג
כולם דיברו על מזג־האוויר, התלוננו על החום
הכבד, וכרגיל לא עשו דבר בעניין. אבל הרוג־מנית
שלומית הפגינה יוזמה,

0 ( 0נטלה צינור והתיזה מים על
^ ^ 2כל חברותיה וחבריה המופתעים.

זאב בעור הנץ
ידלו חי היום זאב דבוטינסקי — מ ט היה עוטה
נוצות של נץ, כפי שטוענים חסידיו, או אולי
משמיע המיית יונים? בעד מי היה מצביע ב-
בחירות ומה היה אומד על הכפיה
0 0 0הדתית? ועל הכיבוש המתמשך?
ומעל הכל: מה היה יחמי לאש-ף?

.אין סמים קשים, יש אנשים קשיפד מכריז הד-ר
מיקי רייטר, מנהל המרכז לגמילה מסמים ביפו.
הוא מסביר את הטיפול בנרקומניב הסיבות לדת•
מכרות, מספר על ידידותו עם
ד 0 0 £משה איש־כסית, ומדבר על דדו•
אץ, חשיש, סיגריות ואלכוהול.

לילה מצרי

עוד בטרם סיים חיים הברפלד את ניהול
סיכסובי העבודה במשק וכבר הוא מסתער על
תפקיד הבוס של הכתרגל בהפועל. המטרה:
לאיים על הידר ישראל קיסר
0 0 0ולהתגלגל לכנסת. האמצעי
— להדיח את שאול סווירי.

בוב גוצ׳יונה, המו״ל של ירחוך הערווה פנטהאוז,
ניסה להקים בישראל תחנת־כוח גרעינית. יובל
נאמן ניסה לעזור, אל שווימר המליץ ושאול איזנברג
הבטיח להשתתף. הוא סיפר לכתבת העולם
הז העל פגישה חשאית עם שימעון פרס ועל
היכרותו עם יצחק רבץ (.זה ש־
^ ^ 0 .היה ראש־ממשלה. נו, איך קור־אים
לה׳) ובסוף נתן לה מיטריה.

~לא הסמים קשים.
האנשים קשים!

יחלוף זמן רב עד שיעלה בידי ח מירון להשיג
מחדש את היוקרה״ הנקודות והגובה שאיבד ב־סבך
הנוכחי שנקלע אלד — כותב שמעון צמרת
במדות. רשימה אחרונה בסידרתו
יטל נתן זך: הפרידה מן האני 1 העני — של המשורר והמבקר.

המסיבה בביתו של שגריר מצריים בישראל, לרגל
יום המהפכה, היתה הזדמנות מצויינת לנשות
החברה להראות כיצד הן מתלבשות ביום של חום
כבד. איך התקשטו נשות ה־שרים,
מה לבשו הנשים הער־ביות
ומי באה בגופיה קיצית.

ערווה אמריקאית
וגרעין ישראלי

אופירה ויצחק נבון לא הצליחו להתגבר על
השמועה שנפוצה בכל הא
הארץ, ונאלצו להצטלם
ביחד, כדי להוכיח לכולם שאופירה לא עזבה את
בעלה, לטובת קצין־מישטרה • השגריר הנשוי
מאוד ויחסיו הדיפלומטיים עם ישראלית נשואה
מאוד • עינת ארד נסעה אחריו עד לבאר־שבע.
אז אין לה רומאן עם יהורם

0 ) 0גאון?•מירה לב שוב בארץ,
עם צ׳ק שמן של 100 אלף דולר.

המדורים הקסעים:
מיכתבים -בגד־ים
איגרת מ די ד -מסיבה מצרית
תשקיף -התק־ם נגד לסביות י
במדינה -שיטת הברדק
הנדון -זיבוטינסקי
אנשים -שמע על מותו
יומן אישי -ארוחה עם קאפוצי
מה הם אומרים -דן בן אמוץ, אתי
פולק, אפרים סידון, אבנר איתי.
אריאל ויינשטיין ומולי שפירא

נהגת סוג 1
הכל מרוצים ממנה — חבריה לעבודה, המנהלים
שלה ואפילו הנוסעים בקו 18 הדחוס והעצבני.
אבל קואופרטיב דן מתעקש לפטר את נהגת
האוטובוס פעם בכל 33 חודשים, כדי שלא תהיה
זכאית לקביעות. רק מפני שהיא
0(11 אשה. מרים פאשה החליטה
שהיא אינה מתכוונת להיכנע.

זה וגם זה -פתק מהרופא 24 קולנוע -גייימס בונד לא הומו!
ראיון השבוע־ עם הד־ר מיקי רייטר 25 27 תמרורים -המזכיר הקשוח

דף חדש -תאונה סיפרותית 33 הורוסקום -שואג במיטה 34 רחל מרחלת -על כל העולם 35 אתה והשקל -תמונת השר 40 תשבץ ־ מיו לטאה 41 שידור -יום לפני הגיוס 42 חור ברשת -נסיון הדחה

9 9 9

9 9 * 0 9 9 9

9 9 9

9 9 9 9 9

* 14 4

מיכחבים

אחד האורחים הצעירים כמסיבה המצרית
הענקית, שנערכה השבוע בהרצליה, שאל
אותי• :לכבוד מה זה, בעצם?״
לעמים אחרים יש ימי־עצמאות וחגים לאומיים
דומים. החג המצרי הוא יום־השנה למהפכה
המצרית, מלפני 35 שנים בדיוק. חבורה של
קצינים, בראשות הגנרל מוחמר נגיב ונ זנהגת
הסגן־אלוף גמאל עבד־אל־נאצר גירשה אז את
המלך פארוק, בלא שפיכת דמים.
הסתכלתי השבוע בהמוני הישראלים, שהתנפלו
על הרי־האוכל, שהתפעלו מעוגת־הפירא־מידה
וממטפסי-ההרים שירדו מגג הבנייז, ושאלתי
את עצמי: מה אמרו הקשישים שביניהם
כאשר פרצה המהפכה המצרית?
נדמה לי שיכולתי לומר בביטחון: מכל
הישראליס־היהודים במקום, שהיה להם קול לפני
35 שנים. הייתי היחידי שקידם את המהפכה
המצרית ביולי 1952 בברכה.
אומנם, דויד בן־גוריון, אז ראש־הממשלה
ושר־הביטחון, השמיע אז את ההכרזה השיגרתית
שהוא מוכן להיפגש עם הגנרל נגיב. אך המימסד
הישראלי כולו התייחס אל המהפכה כאל סכנה
גדולה, ונערך מאותו הרגע למילחמה בה.
מילחמה זו עברה באמצע 1954 לשלב
הביצוע. על רשת־ריגול ישראלית במצריים
הוטל לבצע פעולות-חבלה נגד מוסדות אמריקאיים
ובריטיים, בצורה שתיראה כפעולה של
מחתרת מצרית לאומית. המטרה היתה לספק
תחמושת פוליטית לבריטים, שהתנגדו לסילוק
בסיסיהם מעל אדמת מצריים, ולתקוע טריז בין
המישטר המצרי והאמריקאים. אלה, ובעיקר הסי
איי״אי, נטו אז לתמוך במישטרו של עבר־אל־נאצר.
•העסק־ביש״
,כפי שנקראה הפעולה, לא
הצליח. המחבלים נתפסו, והמטרה הפוליטית לא
הושגה.
בפברואר 1955 תקפה יחידת־צנחנים של
צה״ל, בפקודת אריאל שרון, מחנה מצרי בעזה,
ללא סיבה סבירה נראית לעין. נערך טבח
בחיילים המצריים. הפעם הושגה המטרה: עבד־אל־נאצר
חיפש נשק, ומשלא מצא אותו במערב,
פנה אל הגוש הסובייטי. האמריקאים פנו לו
עורף. וכך התקדמו הדברים עד למילחמת־סיני.
פרס חוגג
״העולם הזה״ הזהיר אז מדי שבוע מפני
התפתחות זו.
קידמנו את המהפכה המצרית בברכה פומבית.
זה היה טיבעי. עוד ערב מילחמת־העצמאות, שבה
לחמתי נחזית המצרית, כתבתי חוברת(מילחמה
או שלו במרחב השמי) שבה טענתי כי
מצריים היא בעלת־הברית הטינעית שלנו.
הנחלתי תפיסה זו להעולם הזה.
בשנות ה־ 50 הראשונות עדיין לא נקבעה
דמותה של ישראל סופית בעיני העולם הערבי.
אוייביה הכריזו עליה כעל יציר־כפיו של
האימפריאליזם הקולוניאלי המערבי, אך היו גם
שזכרו כי היישוב העברי בארץ היה הראשון
שקידש מילחמת־שיחרור על בריטניה הקולוניאלית,
וגירש אותה מהארץ. במצרים זכרו את
הורגי הלורד מוין, אנשי־לח״י, שקבעו בבית־המישפט
המצרי שהם לוחמי־שיחרור ולא ציונים.
העולם הזה אמר אז שעלינו להושיט יד
לתנועה הלאומית הערבית, ובעיקר למצדים
המהפכנית, שעלינו לעזור לה לסלק את הברי

טים
מעל אדמתה, שניתן לעשות שלום עם
המישטר של עבד־אל־נאצר אם נציג לו תוכנית•
שלום סבירה. כלומר: תוכנית לפיתתן הבעיה
הפלסטינית ולשיקום הפליטים.
אמרנו זאת על סמך מידע מוצק. ריאיינו
ידידים אישיים של עבד־אל־גאצר בארץ ובעולם,
ידענו על הקשרים החשאיים שנרקמו בין
ירושלים וקאהיר בדרכים שונות.
אולם דברינו נפלו על אוזניים ערלות. משה
שרת פירסם מדי פעם הודעות שיקריות להפרבת
דברינו(תוך ציון האמת, בוזמנית, ביומנו הסודי).
ולבסוף הובילו דויד בן־גוריון, משה דיין ושימעון
פרס למילחמת־סיני הרת״האסון, שבה הכריזה
ישראל על עצמה כעל בעלת־ברית נאמנה של
שתי המדינות הקולוניאליות העבודות ביותר
במרחב.
נזכרתי בכך כאשר ראיתי את שימעון פרס
מסתובב כחוגג בקרב ההמון הצוהל. המעשים,
שהוא היה שותף להם, עיכבו את השלום עם
מג ריי ם ב ׳25

שניסי

הודעה רשמית

פיסות־בד

על אורח״החיים של ערביות ישראל
(״לערביה דרוש אומץ נ די לגור
בתל-אביב!״ העולם הזה .)157.87
אינני רוצה לפגוע באף אחת. אולי זאת אשמת
המראיינת. אולי זאת אשמת המרואיינת. אולי
אלה היו סתם פליטות־פה.
אבל עליי להודיע רישמית, קבל עם ועדה,
שאנחנו, ערביות ישראל, מזמן ירדנו מן העצים.
וכשם שאמירה חסן איננה העיתונאית הערביה
היחידה בארץ, כך גם אחותה איננה הצעירה
הערביה היחידה בארץ הלומדת באלט קלאסי.
נדיה אבו־שאיבה, נצרת

על תצוגת־אופנה בימה של הרצליה
(״אנשים״ ,העולם הזה .)22.7.87
עד שלא ראיתי את התצלום של הדוגמנית על
שפת־הים של הרצליה, שעל גופה ניכרים סימני״
הזיהוי של שלושת ביגדי־הים שאותם היא נהגהו
או נוהגת, ללבוש, חשבתי שבגד־הים החדיש
פיסות־הבד הקטנטנות הצמודות לגוף מאחור
ומלפנים — הוא מגעיל.
אבל עכשיו, משראיתי את התצלום, שיניתי
את דעתי: בגד־הים הזה הוא, בסך הכל, מצחיק.
מזל אפרת, תל־אביב

יפה שעה אחת קודם

חרקה שד •שושלת״

על דיסקרציה שאיננה מתבקשת
(רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)22.7.87
הגישה של המרחלת איננה מוצאת חן בעיניי.
מה זאת אומרת שהיא •לצד הנשים (החוקיות)״,

על יתרונות הנובעים מצפייה בטל וויזיה
(•רחל המרחלת״ ,העולם הזה
.)22.7.87
כל הדיבורים האלה על ביזבוז הזמן בצפייה״
בטלוויזיה הם רק דיבורים. זאת פעילות ברוכה,
הנותנת תוצאות טובות.
מאיפה, למשל, לקחו בני הזוג האלה שהתגרשו
ויש להם וילה ומאחורי הווילה יש מיגרש
ריק המיועד לבניה, את הרעיון, שלמרות
שהמיגרש הולך לבעל, הוא לא יוכל לגור בבניין
שייבנה עליו ושיהיה, למעשה, בחצרה האחורית
של הווילה, בה תמשיך לגור גרושתו?
את הרעיון הזה הם לקחו משושלת. הם ראו מה
שאלכסיס מעוללת לקרינגטון, אחרי שהסכים
שהיא תישאר לגור אצלו בחצר, והם למדו את
דודו גפן, רחובות
הלק״•

מותר 1אס 1ר
עוד על ביגדי״ים פרובוקטיביים הזה העולם
(.עצם העניין״,
.)10.6.87
כל אשה נשואה הלובשת בגד־ים נועז,
ומטיילת עם בעלה בשפת״הים, לשם מה היא

ש מי ר
חוגג הסתכלתי גם ביצחק שמיר, החוגג השני.
הוא לא הצביע בעד קמפ-דייוויד. ולא בעד
השלום עם מצריים. הוא מתנגד גם כיום למעשים
שהם חיוניים, כדי לקיים את השלום.
קל לבוא אל מצריים בטענות על פרשת ראנד
בורקה ועל הזמנת קורט ולדהיים לקאהיר
(ובעיניי, שני הדברים הם בגדר שערוריות) .אך
המצרים לא הסתירו מעולם ששלום נפרד עם
ישראל יהיה תלוי על בלימה, אם לא נתקדם
לקראת פיתרון הבעיה הפלסטינית.
הייתי נין חמשת הישראלים הראשונים שבאו
לקאהיר אחרי ביקורו של אנוור אל־סאדאת
בארץ, ואני יבול להעיד שכל מצרי, שדיברתי
איתו אז. ניבא זאת. ההמון בקאהיר צהל, שימחת־השלום
פרצה מכל בית. אך המצרים לא התכוונו
לשלום נפרד. הם לא רימו.
להמוני החוגגים השבוע בהרצליה, שחגגו את
המהפכה המצרית ואת השלום, היה כדאי להזכיר
כי אגוור אל־סאדאת בא לארץ אחרי שמשה
דיין הודיע לו, בשמו של מנחם בגין, שישראל
תחזיר תמורת שלום את כל חצי־האי סיני, עד
המילימטר האחרון, ובכלל זה ההתנחלויות והעיר
ימית.
הודעה דומה כיום, לפלסטינים ו/או לירדן
ו/או לסוריה, תביא לתוצאה דומה. ואז, בעוד
עשר שנים, יחגגו בשגרירויות של פלסטין, ירדן
וסוריה כל הפוליטיקאים המתנגדים כיום לש

:מורי
ורבי״

מישהו,
שכתב כתב־שיטנה נגר הקיבוצים
בצפון, טען בתוכנית ערב חדש בטלוויזיה שאני
•מורו ודבר.
מכיוון שהטלוויזיה החינוכית לא מצאה לנכון
לשדר את הכחשתי(וחבל) ,הנה היא:
מעולם לא נתקלתי באיש זה. מעולם לא היה
תלמידי או חניכי. אין לי מושג מי הוא, וגם אין
לי שום תשו־קה להכירו. דברי־השינאה שלו
בוודאי שאינם תואמים את האסכולה של העול
הזה. המשלבת חריפות עם אחריות.
בקיצור. אני מוותר על המעמר של מורו ורבו.

המראה הקדמי מגעילז כאשר היא שומרת על דיסקרציה ואיננה מדווחת
להן על בגידותיהם של בעליהן עם כל מיני
צעירות?
זה נקרא להיות לצד הנשים?
להיפך. המרחלת חייבת לספר להן. וכמה
שיותר מהר, יותר טוב.
בענייני בגידות אין חוכמות ואין רגשות. מי
שצריכה לדעת, צריכה לדעת, ויפה שעה אחת
קודם. וזאת כדי שהיא תוכל להתעמת עם הבוגד
המנוול ולהיפטר ממנו כמה שיותר מהר.
אילנה סעדיה, ירושלים

צאצאי הגאון
על הצלחתם בחיים של יוצאי לי טא
(״הזייפן ממונטה קארלו״ ו״ה־אריה
הזקן ובת חסותו״ ,העול
הזה .)15.7.87
דומני שמאז ימי הגאון מווילנה, הגאון רבי
אליהו, לא היו יהודי ליטא כל־כך בחדשות כמו
בימים אלה. ולא סתם בחדשות אלא במעמד של
מצליחנים נכבדים.
הנה, בגליון אחד של העולם הזה, גם סיפורו
של שבתאי קלמנוביץ מליטא שעשה מיליונים
באפריקה וגם סיפורה של אלה לוין, העולה
מליטא שעשתה לגמרי לא רע בשורות ובשרות
ברוך מנדל, תל־אביב
הסוכנות היהודית•

המראה האחורי
מצחיק!
לובשת בגר־ים כזה? אם נחשוב, נמצא רק סיבה
אחת• :כדי שגברים יסתכלו עליה״ ובעלה יודע
זאת.
כלפי אשה אחרת הבעל יצדיק לבישת בגד־ים
כזה, אבל לא אצל אשתו או אצל בנותיו, לפי
העיקרון •לי, לראות אשה נשואה מותר, למישהו
אחר, להסתכל על אשתי, אסור!״
אברהס בן שלוס כיטון, באר־שבע
העולם הזה 2604

מימצאיהם, אולם האבל שימש הזדמנות נוחה להשתקת
הפרשה.

רעי חוזר למחנה
רוני מילוא שב לאחרונה ותפס את מקומו כיד
ימינו של יצחק שמיר בענייני-המיפלגה.
אחרי התפטרותו של מילוא מאחריותו על סישרד־הפנים,
עבר בין השניים חתול שחור. שמיר קירב אז אליו את
מיכאל דקל ואת צחי הנגבי.

גלזר־תעסה במצור

ט נ׳ ז

מיתקפה על החעידה
לישכת ראש הממשלה תצא במיתקפה
תיקשורתית, מפיון להוכיח כי מצריים, ירדן
וארצות־־הברית התייאשו מרעיון הוועידה
הבינלאומית.
כך הוחלט השבוע, בהתייעצות בלישכתו של יצחק שמיר,

הכיבה להחלטה היא הדאגה כי דווקא מתגבש
קונכנזום בינלאומי כביב מאמציו של שימעון
כרם, בעיקבות שיחותיה של מרגרט תאצ׳ר עם
רונלנד רגן ועם חוכיין המלך.

ישיבה מיפלגתית
באבני־חפץ?
בחרות הועלה הרעיון לקיים את הישיבה
הבאה של מרכז־התנועה בהתנחלות אבני•
חפץ, שטרם קמה.
הרעיון הוא טריק המכוון נגד דויד לוי,
ונועד לאלץ את שר־השיכון לעמוד בהבטחתו,
שיכין בתיד שבוע את האישורים
הדרושים להקמת ההתנחלות.

הנפט המצרי בעליה
קישרי הנפט של ישראל ומצריים הולכים
ומתהדקים. באחרונה נוצר מצב שבו ״׳״80
מקניותיו! של ישראל בשוק־־הספוט הן
ממצרים.

מישהן, המנסות לפגוע בסיכוייה של מרים
גלזר־תעסה, הפיצו באחרונה עלילה, שהח״בית
מדליפה כביכול מידע סודי מישיבות ועדת־העליודוהקליטה
של הכנסת, שבראשה היא
עומדת.

ראשי־ע״רנת נדתי
ראשי עיירות־פיתוח משתי המיפלגות הגדולות, המעריכים
כי סיכוייהם דלים להיכלל ברשימות המועמדים לכנסת הנו,
החליטו להפעיל לחץ מתואם על מיפלגותיהם. הם
מפיצים שמועה כי בכוונתם להקים רשימה עצמאית. על־מיפלגתית,
ואף שכרו את שרותיו של מישרד־ליחסי־ציבור.

מאחת המיפלגות הדתיות מנסה להצטרף
ליוזמה.

מיסתורץ סביב ניר
עמירם ניר טוען באוזני מקורביו כי הוא עסוק
בתחום תפקידו. או בלישכתו של
יצחק שמיר טוענים. כי ראש־הממשלה לא זימן אותו אליו
מזה זמן רב, וכי היועץ יושב באפס־מעשה במישרדו בתל־אביב.

זיהום
פחם באילת?
סכנת זיהום חדשה מאיימת על אילת, אם
תפעיל ירדן את תחנת-הכוח שלה בעקבה
באמצעות פחם.
הירדנים מוסיפים לתחנת־הכוח הקיימת בעיר שתי יחידות
חרשות, בנות 130 מגוואט. הן יופעלו בינתיים במאזוט,
אולם יהיו בהן סידורים שיאפשרו הפעלתן בפחם. לצורך
כך קיבלו הירדנים לאחרונה הלוואה של 70 מיליון דולר
מהבנק העולמי.

קניות-הספוט מהוות שליש מייבוא הדלק לישראל.

המרחק בץ תחנת־הכוח לבץ מרכזי־התיירות
באילת הוא קטן מן המרחק שבין התחנה בשסך
נחל־התנינים לבין העיר חדרה.

במיפלגת העבודה כבר השלימו עם כך שהשנה
לא ייערכו בחירות לכנסת.

קבזרה חילונית בקריות?

לפי ההערכה השבוע. אם בכלל יוקדמו הבחירות, הן
ייערכו לכל המוקדם באפריל־מאי . 1988

חילוניים בקריית־ביאליק יוכלו להיקבר בבית־הקברות
המקומי מבלי שמישהו יכפה על המישפחה לקיים טקס
דתי — רעיון זה יידון בקרוב בחברדדקדישא המקומית.

אין סיכוי לבחירות

צפויים גילויים ירדניים

מנכ״ל העיריה, שהוא דתי אורתודוכסי, הודיע
לאנשי.השרות החילוני׳׳ כי הוא עצמו תומך
ברעיון.

לראשונה יתפרסמו כל פגישות המלך חוסיין
עם פוליטיקאים ישראליים, פירוט ההסכמים
וההבנות בין ישראל לירדן, זהותו של איש־קשר
מיסתורי בין שתי המדינות ועובדות
נוספות על משולש היחסיס ישראל־ירדן־
הפלסטינים.

העיתונאי פסק פיצויים

הגילויים יופיעו בספר חדש של העיתונאי יוסי מל8ן.

עוד לוביאיסט לנקש
מנכ׳׳ל מישרד ראש־הממשלד״ יוסי בן־אהרון, הצטרף
השבוע למחנה המגונן על הרוצח ויליאם נקש.

התחרות על המקום הנשי היחידי ברשימת־חרות לכנסת
הבאה הולך ומחריף.

בדאהרון מנסה לשכנע את יצחק שמיר,
בתפקידו כשר־הפנים, ליזום תעלול חוקי חדש,
שימנע את הסגרתו של נקש לצרפת.

מותו שד אבי רן
מנע שערוריה
מותו של אבי־ ח, שוער קבוצת מכבי־חיפה,
מנט התפוצצות של פרשת אי-סדרים חמורים
בהנהלת הקבוצה.
רואי־חשבון שעברו על סיפרי־האגודה כבר הגישו את

קאטם זייד, עיתונאי ב״על המישמר״ ,השתתף
באחרונה בוועדת־פיום אשר חייבה את
מישפחתה של צעירה מהכפר ערערה לשלם
אלפי שקלים למישפחתו של צעיר מאום־אל־

עשור גילה את
ליסה פרץ
שימעון עשור, עורך המקומון ״מבט
לקריה״ של קריית־שמונה, האיש שהסתבך
השבוע בהטחת גידופים חמורים בקיבוצי־הגליל
— הוא אשר תיווך בזמנו בין מטה־הבחירות
של הליכוד לבין הילדה בעלת־הדימיונות
ליפה פרץ.
עשור, ששימש בזמן מערכת־הבחירות
כדובר עיריית קריית־שמונה, גרם אז נזק
חמור לליכוד, כשסיפוריה של הילדה בטלוויזיה
על הקטיושות בצפון התגלו כ־בלוף.

בתק״ם
פוחדים מהומוסכסואלים אנשי גרעין של תנועת ״הבונים״ בצפון־
אמריקה, שבאו לארץ להקים קיבוץ בגליל,
בקירבת הכפר מעיר, גורמים מבוכה רבה
לראשי התק״ם. אלה מנסים להערים
מיכשוליס על דרכם.
הסיבה: כמה מאנשי הגרעין הם הומו
סכסואליס ולסביות מוצהרים, המסרבים
להסתיר את העדפותיהם המיניות.
פחם. אשמתה של הצעירה: היא ניתקה את
קשר-האירוסין שלה עם הבחור, שהוא בן
למישפחה המקורבת לשילטונות.
לפי המסורת הערבית. מוסד האירוסין נועד לכאורה
להעניק הזדמנות למאורסים להכיר זה את זה ולשקול אם
ברצונם להתחתן. אולם, למעשה, כאשר צעירה מאורסת
עומדת על זכותה להשיב בלאו — הדבר מעורר שערוריה
חברתית.

מה סודי בינשנף?
תעלומה סביב הסרט הישראלי הינשוף, שצילומיו
מתקיימים בימים אלה. החברה המפיקה סגרה הרמטית את
הסרט בפני עיתונאים, והדבר הוליד שתי שמועות.
השמועה האחת: באתר הצילומים נמצאים גימלאים של
המוסד, המשמשים כיועצים־בשכר בתהליך ההפקה.
השנית• באתר עסוקים בצילום שתי סצינות אירוטיות,
שבאחת מהן מככב אסי דיין(המגלם את סגן־ראש־השב״כ)
לצידה של פיליס גלזר (המגלמת דיפלומטית גרמניה),

תוראל: בינלאומי
איש יחסי-הציבור הישראלי איציק תוראל, החי בארצות־הברית,
הצליח. הוא הוזכר מעל עמודי הירחון האמריקאי
רב־היוקרה, ניו־יורקר.

תוראל, שייצג ישראלים שונים, הפך יחצ״ן של
ארנסט ניזווסטני, מהגר מברית־המועצות,
העוסק בפיסול מונומנטלי. בשמו מחפש תוראל
עכשיו ברחבי העולם לקוחות לפסלי־ענק כאלה.

בא גרי דייחיס
גרי דייווים, המכריז על עצמו כ״אזרח־עולם
מס׳ 1״ ,נמצא בתל־אביב. הוא הגיע
ביום השני השבוע באוטובוס מקאהיר,
ועבר בגבול ללא בעיות.
דייווים, המטיף לביטול הממשלות הקיימות
ולכינון ממשלה עולמית אחת,
מנפיק .,דרכונים עולמיים״ לכל דורש
ונצרך. בעבר גורש מישראל פעמיים,
כשניסה להיכנס בדרכון כזה — ב1976-
גורש מלוד, וב־ד 197 נתקע במעבר הגבול
בין ישראל לירדן בגשר-אלנבי, כשכל אחת
משתי המדינות מסרבת לקבלו לתחומה.
הוא עורך מסע ברחבי העולם, לקראת
הצגת מועמדותו בבחירות לנשיאות
ארצות־הברית ב־. 1988

חוק־השבות כמחלוקת
ויכוח פומבי ראשון מסוגו בארץ על חוק-
השבות ייערך בעוד שבועיים בתל־אביב.
את שוללי־החוק ייצגו הר״ר אבישי ארליך ויואלה הר־שפי.
נציגי העמדה השמרנית, המחייבת, יהיו הד״ר גרי
יציב וצבי כסה. ינחה: הפרופסור יהושע פורת. הדיון ייערך
בצוותא.

מדריך רכל כיס
מדריד חדש מסוגו לתייר הישראלי בחדל מופץ באחרונה
במיספר עותקים עצום. ללא כל פירסום. המדובר במדריד
ננסי 100 ,גרם מישקלו. הניתן לנשיאה בכיס החולצה או
המיקטורן. כמה חברות־תעופה ומישרדי־נסיעות החלו
קונות אותו מהמו״ל בעשרות אלפי עותקים, ומעניקות
אותו ללקוחותיהם.

מטרידה את הצמרת
הדסה שמילוביץ, המבוקשת על־ידי המישטרה בגלל
הטרדת נשיא בית־המישפט העליון, מטרידה גם חברי־כנסת
ואישים רבים אחרים. בין השאר: ח״כ שולמית
אלוני, ח״כ מוחמר מיעארי, הרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן
וכן עורכי־עיתונים. האשד, רגילה לטלפן כמה פעמים ביום
ובלילה לבתיהם ולמסור להם הודעות מבולבלות. הטרדה
זו נמשכת כבר שנים.

גיורא נני ס !

במדינה העם ספזרט לבן־לבן
ישראל הובסה בהודו, אן
היא זכתה במדליית-ברוגזה
בתחרות שונה לגמרי
כגודל הציפיות, גודל האכזבה.
בשנים האחרונות התנפח בלון הטניס
הישראלי. אחרי הכישלונות החוזרים
בספורט הלאומי החביב — הכדורגל
— הבטיח הטניס להכניס את ישראל
לשורה הראשונה בעולם. האגדות
של שלמה גליקשטיין, שחר פרקינס
ובאחרונה עמוס מנסדורף טופחו בשקידה,
עד כי אבדו כל קני־המידה.
כאשר נסעה הנבחרת להודו, היה ברור
כי ישראל תכה את היריב העלוב
שוק על ירך. הטניס הוא ספורט אשכנזי
— ספורט לבן תרתי־משמע —
וכאן הופיע הסופרמן הישראלי מול

הזכייה במדליית־הברונזה בתחרות עכורה
זו אינה מוסיפה כבוד.

בוודאי אין לעשות זאת בדרך של קנוניות
מיפלגתיות וטכסיסים אלקטורליים,
בלי דיון ותיכנון.
השבוע נדמה כי יקרה לשבוע־הע־בודה־המקוצר
מה שקרה ללביא, ומה
שקורה כמעט לכל עניין חשוב בארץ:
הוא יוכרע על־פי שיטת האילתור וה־ברדק,
בצורה בלתי־עניינית ובלתי־מתוכננת,
תוך טכסיסי־סחבת וזעזועים.

פעם
לחמו פועלי העולם על יום־ע־בודה
של שמונה שעות. זה נראה כפיס-
גת כל החלומות. גם המאניפסט הקומוניסטי
של קארל מארכס ופרידריך
אנגלס, שדיבר על מהפכה עולמית,
הסתכם בסופו של דבר בדרישה ליום־
עבודה של שמונה שעות.
כיום ממלא שבוע־העבודה של חמישה
ימים תפקיד דומה. הוא הפך סמל
לשיחרור העובד.
במדינות מתקדמות כבר הושגה מטרה
זו — אם לגמרי, אם במידה רבה.

יחסי חוץ
עבודה שיטת הברדק
יקרה לשבוע העבודה המקוצר
מה שקרה?1״לביא״ —
הבל יוכרע ללא דיון ותיבגון

הדרך בחזרה
הבידוד הישראלי בעולם
הילד ונעלם מדיגות רבות
מחדשות את היחסים. מדוע?
מעמדה הבינלאומי של ישראל נמצא
בעליה.
יש התקדמות בחזית רחבה מאוד.

שבוע־עבודה מקוצר

יתכן שזה היה טוב לעתיד היחסים
בין ישראל והודו, ואולי גם להחזרת
מידה של צניעות לספורט הישראלי.
אבל זה היה רע למוראל הלאומי השבוע,
כאשר גל״החום דיכא את הישראלים,
עיצבן.אותם ומירר את חייהם.

בארץ הושג הדבר רק על־ידי מיעוט
קטן של העובדים, במקומות־עבודה
מתקדמים.
דווקא בתנאי־האקלים של הארץ
דרוש הדבר. הישראלי, שלא הסתגל
לארץ במשך דורות רבים, סובל מן האקלים
החם בקיץ. רוב מקומות־הע־בודה
אינם ממוזגי־אוויר. בשבת שובתים
החיים, בגלל שיעבוד המדינה ל־מיפלגות
הדתיות. יום־חופשה שני בשבוע,
שישמש לסידור עניינים, לקניות,
לנופש ולספורט, יביא לשיפור ניכר
באיכות־החיים, ירים את המוראל ויצמצם
את.הירידה,

כבוד בלתי־מכובד. אך במקום
אחד הגיעה ישראל השבוע להישג בינלאומי
בולט.
אין ספורט שבו מגיעה ישראל למקום
השלישי בעולם. היא הגיעה לכך
השבוע ברשימת־האמנים שפורסמה
על־ידי אירגון האומות המאוחדות.
זוהי הרשימה השחורה של אמנים
שהופיעו בדרום־אפריקה הפאשיסטית.
כל אמן כזה, יהיה התירוץ להופעתו
אשר יהיה, מחזק את המישטר הגיזעני,
מעניק לו את ההכרה שהוא יכול להחזיק
מעמד מול תגובת־הזוועה הבינלאומית,
ומהווה תמיכה אישית במישטר
של עריצות נפשעת.
כמה מאמניה הבולטים של ישראל,
ובראשם יהורם גאון, תפסו מקום של
כבוד — אם ניתן לקרוא לזה כך —
ברשימה בלתי־מכובדת זו.
לישראל, המתגאה בכך שהיא המדינה
של שארית־הפליטה, מדינת־הג־אולה
לעם היהודי שנרדף בכל הדורות,

אולטימטום. ברור שזוהי מטרה
חיובית. אך כמו שקורה בישראל לעיתים
קרובות מדי, גם דברים הגיוניים
אובדים במבוך המיפלגתי־הביורוקרא־טי.
בעבר
הועלתה התביעה הזאת רק
בשוליים. בין השאר ביוזמה פרלמנטרית
משותפת ויוצאת־דופן של אגודת־ישראל
ותנועת העולם הזה — כוח חרש.
ח״כ שלמה לורינץ וח״כ אורי
אבנרי עוררו את העניין — זה מטעמים
דתיים(מניעת חילול־שבת על־ידי
הספורט) וזה מטעמים של איכות־ה־חיים
וקידמה חברתית.
עכשיו זה נחת פיתאום על המדינה
כמו עצם־בלתי־מזוהה מכוכב אחר. בלי
הכנה, בלי דיון ציבורי מוקדם, זה עלה
במהלך של משא־ומתן מיקצועי שיגרתי,
באורח אולטימטיבי.
אין ספק שהתביעה הגיונית וצודקת,
וכי על המשק הלאומי לעבור
לפסים אלה תוך זמן סביר וקצר. אך

אסיאתים חומים קטנים, במין מהדורה
חדשה של מילחמת ששת־הימים.
האכזבה היתה ממאירה. האסיאתים
הקטנים התגלו כאתלטים גבוהי־קומה,
משופשפים ויעילים. תבוסת ישראל
לא היתה חלקית ומכובדת. היתה זאת
תבוסה שלמה, יום־כיפור ספורטאי.

בשום מקום אין פריצת־דרך דרמאתית
— כמו ביקור אנוור אל־סאדאת בירושלים
לפני 10 שנים — אך יש עשרות
רבות של עובדות קטנות ומשמעותיות,
המצטרפות למגמה גדולה. וזה
חשוב יותר.
אחרי מילחמת ששת־הימים והפעלת
נשק־הנפט הערבי, היה מעמדה של
ישראל בתחתית השפל. רוב מדינות־אפריקה
ניתקו את יחסיהן הרשמיים
איתה. הגוש המיזרחי החרים אותה.
באסיה היתה ישראל מחוץ לתחום. בחלקים
גדולים של דעת־הקהל באירופה
היתה ישראל מוקצה מחמת מיאוס.
כל זה משתנה עתה. יש מגמה הפוכה
כללית בשלוש היבשות.
בין השאר:
• סין. בין ישראל ומדינת־ענק זו
קיימים מזמן יחסים מיסחריים חשאיים,
שעליהם פורסמו הרבה ידיעות בעיתו־ני־חוץ.
עכשיו יש מגמה לקשרים גלויים.
הזמנת
מזכיר רק״ח, מאיר וילנר,
לסין, היתה בלי ספק צעד ראשון לקראת
כינון יחסים רישמיים עם ישראל
בבוא העת.
סין היא מדינה זהירה מאוד, והיא
מתקדמת בצעדים קטנים, זהירים. הזמנת
קומוניסט, איש הנאמן למוסקווה
באש ובמים, היא צעד זהיר ראשון.
החשבון: הסובייטים לא יוכלו לנצל
ביקור כזה לתעמולה נגד סין.
• יוגוסלוויה. הזמנת מתי פלד,
מראשי הרשימה המתקדמת לשלום,
שירתה מגמה דומה.
(המשך בעמוד )10

ך* בר בשעות הראשונות לחידוש
* ₪מישפטו של ג׳ון־איוואן דמיאניוק
תפסו המצלמות את מרק אוקונור
כשהוא יושב בקהל. עורך־הדין יפה־התואר,
שעד לפני שבוע היה הסופר־סטאר
של המישפט, ישב — ענוד
אוזניות״תירגום — בודד לגמרי בקרב
קהל־הצופים.

״מה, הוא בכלל בארץ?״ שאלו
אנשים שזיהו אותו.
״מה הוא עושה כאן? הוא מזוכיסט?״
שאלו אחרים.
ואומנם, היה זה די מוזר לראות אותו
כל־כך קטן וצנום, ללא הגלימה.
כאשר פתח יורם שפטל את ישיבת־הבוקר
בנאום־הפתיחה שלו, הקפיד

שפטל -הי 1ם הגדול
היה זה יום גדול ליורם שפטל. הוא היה הכוכב הבלתי־מעורער
של התיק, כאשר קם על רגליו ונשא נאום פתיחה מרתק ומלא
תוכן. שפטל לא נמנע אומנם מלהשליך כמה חיצים לעגר קודמו
בתיק, עורך־הדין מרק אוקונור, כאשר פתח את נאומו בהתנצלות
לפני בית־המישפט על שאלות בלתי״רלוונטיות לשרידי השואה,
שהעידו בתיק, ועל התנגדויות חסרות־שחר לראיות שהוגשו
בתיק. יתכן שפזל באותם רגעים לעברו של אוקונור, שישב בקהל
והקשיב בדריכות לכל מילה.
שפטל הסביר לבית־המישפט כי בידו עדויות חדשות, שלא היו
לפני איש עד לפני חודש, ואשר הושגו בהדלפה ממישרד־המישפטים
האמריקאי. הוא האשים את האמריקאים בקנוניה
להסתרת ראיות אלה, שבהן עדויות של 21 ניצולי״שואה שלא זיהו
את תמונת דמיאניוק.
הוא הבטיח לקעקע את מיסמך טרווניקי ולהוכיח כי זוייף
במזימתו של הקג״ב הסובייטי. הוא הבטיח גם להביא לבית־המישפט
מומחה גדול להיסטוריה הרוסית של מילחמת העולם
השניה, את הרוזן ניקולאי טולסטוי, נינו של הסופר הרוסי
המפורסם.
אפילו בנאום יפה ומתוכנן היטב זה לא הצליח שפטל להימנע
מחיכוכים עם בית״המישפט. השופט דוב לוין נזף בו כמה וכמה
פעמים והכריחו להתנצל על דברים שאמד, והשופטת דליה דורנר
הביעה ספקות באשר לקו־ההגנה שהציע הסניגור.
אחר כך העביר שפטל את שרביט הניצוח לגיון גיל, ונתן לו
לעשות את העבודה הקשה והאחראית של חקירת דמיאגיוק.
נאום־הפתיחה הנלהב של שפטל הבטיח עוד שעות רבות של
עניין במישפט המתמשך הזה.

יירון***$

דמיאניוק התחיל להעיד. אורם הפיצוץ האמיתי
אינו צפו עד הבימה, אדא באורם. שם ושב
אוקוטו, ומתקתק כמו פיצצת־זמן מסוכנתאוקונור לשמור על פנים חתומות. הוא
החזיק בידו בלוק־נייר צהוב, שבו
משתמשים עורכי־דין אמריקאיים
לשירבוט טיוטות, ורשם ללא הרף.

^ ישתקע
בארץ!
ך 0כאשר התחדשה הישיבה
אחרי־הצהריים, היה אוקונור בין
הצופים. הוא נכנס הפעם דרך כניסת־

גיל את הנאשם דמיאניוק, והמשיך
למלא את הנייר ברשימות.
שאלות רבות עלו במוחי כאשר
צפיתי באוקונור וניסיתי להבין
מדוע נותר עדיין בישראל. מדוע הגיע
למישפט, שממנו סולק לפני שבוע,
אחרי שהשקיע בו חמש שנים ארוכות
מחייו? האם נשאר כדי לטרפד את יורם
שפטל וג׳ון גיל, עורכי־הדין שירשו
אותו? האם הוא עדיין מקווה לשכנע
את מישפחת־דמיאניוק להחזירו למג־

אוקונור (ענוד אוזניות) בקרב הקהל במישפט
.,עוד מוקדם לגיור!״
הקהל. השוטרים ערכו אצלו חיפוש,
כפי שעשו אצל יתר הצופים, והוא ישב
בודד מאוד בכיסא צדדי, ליד מצלמת־הטלוויזיה.
אחרי־הצהריים הקשיב
בדריכות לחקירתו של עורך־הדין ג׳ון

היגות צוות־ההגנה? כיצד הוא יכול
לשבת בשלווה כזו, כאשר גיל חוקר
את דמיאניוק? האם אין ליבו נצבט על
שחקירה מרכזית זו נלקחה מידיו?
החלטתי לנסות לדובב את אוקונור

ולשמוע כמה תשובות לשאלות אלה.
חיכיתי בסבלנות, עד שהגברת
שישבה ליד אוקונור פינתה את מקומה
ויצאה מן האולם, וישבתי לידו. הוא
היה חביב, כרגיל, שלח אליי חיוך ולחץ
את ירי המושטת.
שאלתי אותו אם אוכל לשוחח איתו
כמה דקות אחרי המישפט, והוא השיב:
״כמובן!״
כאשר הכריזו השופטים על הפסקה
קצרה, שאלתי את אוקונור :״אתה
מתכוון להישאר בישראל עד סוף ה־מישפט?״
תשובתו
:״לא, להרבה יותר זמן!״
שאלתי אותו לדעתו על צורת־החקירה
של גיל, והוא אמר שזוהי
חקירה יבשה, מכיוון שיש עורכי־דין
המסרבים לערב רגשות בהופעה
מישפטית. אוקונור תמיד היה מעורב
ריגשית, והדבר הוסיף נופך מיוחד
להופעתו בבית־המישפט.
הוא אמר שמעניין מאוד לשבת
בקהל ולצפות בחקירה שעל הדוכן.
תוכניותיו? הוא מתכוון להישאר
בישראל. כן, הוא יפתח כאן מישרד
עורכי־דין, הדבר כבר מסוכם. אין לו
אומנם רשיון לעסוק בעריכת־דין
בישראל, אבל הוא כבר הופיע לפני
בית־מישפט ישראלי ביותר מ־80
ישיבות, הופיע לפני בית־המישפט
הגבוה לצדק, וזה הרבה יותר מכפי
שהופיעו עורכי־דין ישראליים רבים.
הוא יודע שיצטרך לעבור בחינות
ללישכת עורכי־הדין בארץ, אבל הוא
מקווה שיוותרו לו על הסטאז׳.
מישפחתו תגיע לארץ בעוד שבוע
ותישאר איתו כאן.
כאשר שאלתי אותו בחיוך אם הוא
חושב גם על גיור, חייך ואמר :״לאט,
לאט!״

^ 4דידה 1ת
^ 5חדרים
**ץ אלתי את אוקונור לשם מה
** הו-א רושם לעצמו הערות במהלך

אוקונור נכנם בדלת־הקהל
״יוותרו על הסטאדר
העדות של הנאשם, אבל הוא ביקש
שלא להגיב על כך בשלב זה .״אני
עומד לצאת עם העניין הזה בקרוב
מאוד. יש לי הרבה מה לומר. אני כאן
כדי לעזור לדמיאניוק, וכך גם אמרתי
למישפחתו. אני מצפה שעורכי־הדין
בתיק יפנו אליי כדי לקבל חומר
שאספתי וראיות שיש בידי. אתמול
אומנם סוף־סוף פנה אליי ג׳ון גיל,
וביקש שאתן לו את הראיות האלה. אני
מחכה. אני צריך לקבל רשות ממיש־פחת
הנאשם, כדי לדבר על דברים
מסויימים, עניינים שיש עליהם חיסיון
מיקצועי, אבל אני לא אעשה שום דבר
העלול להזיק לדמיאניוק!״
שאלתי את אוקונור אם לא יהיה זה
סוב־יודיצה אם יצא בהכרזות על קו־ההגנה
של הסניגורים במישפט. אבל
הוא חייך ואמר כי בשלב זה של
הדברים, אחרי ששפטל אמר מה שאמר
בטלוויזיה, איש לא יקפיד איתו על
סוב־יודיצה.

ישיבת אחרי־הצהריים הסתיימה,
אוקונור ליווה אותי ליציאה מהאולם.
צעירה ישראלית נאה חיכתה לו ומסרה
לידיו דפי־מחשב שנראו לי בפרוטוקול
של הישיבה.
אוקונור לא הפסיק לחייך ולטפוח
על שיכמם של מכרים. הוא לחץ את
ידו של אחד מקציני־המישטרה, השומרים
על האולם, והחליף איתו מילות-
ידידות. הוא לחץ את ידו של אליהו
רוזנברג, אחד מניצולי־טרבלינקה, שנחקר
ארוכות על־ידי אוקונור.
צעיר ירושלמי שאל אותו אם יוכל
לעזור לו, ואוקונור אמר לו שהוא זקוק
לדירה בת חמישה חדרים בירושלים.
הוא רוצה דירה גדולה עבור כל
המישפחה. כן, הוא רוצה לשכור אותה
לפחות למשך חצי שנה.
אוקונור נפרד ממני והלך אפוף
במיסתורין, שבו הקיף את עצמו, כאדם
שיש לו פצצה העומדת להתפוצץ בכל

רגע•

אילנה אלון ₪

דמיאויוק -אליבי וצדקת

הפסקה: דמיאניוק מתלוצץ עם גיל, שפטל פושט גלימתו
״דירה לחצי שנה בירושלים!״

הצלקת של ג ון דמיאניוק היא ראיה חזקה נגדו, על כן בחר
להעלות אותה מיוזמתו. הוא העדיף להביא את גירסתו בעדותו
הראשית, ולא להתעלם מהצלקת. הוא שמע בוודאי מסניגוריו בי
התעלמות מהצלקת, שתחת בית־שחיו השמאלי, עלולה להיות
מכרעת נגדו.
״כאשר היינו בגראץ, באו ולקחו מאיתנו טיפת״דם מהאצבע,
ואחר כך במכונה מיוחדת קיעקעו לנו את סוג הדם מתחת לבית־שחי־שמאל,״
אמר לשופטים .״התחלתי להסיר א ת כתובת-הקעקע
עוד כשהייתי בהוילברג, ואחר״כך סיימתי להסירה כאשר נודע לי
כי דיוויזיות של הס״ס נשאו כתובת־קעקע כזו ״,אמר. כתובת־קעקע
כזו משייכת אותו אוטומטית לס׳־ס, ממנו הוא מנסה
להתחמק.
עיקר עדותו של דמיאניוק היא הכחשה נמרצת להיותו איוואן
האיום מטרבליגקה. וכפירה בהימצאותו בכל המקומות שמייחסת
לו התביעה: טרבלינקה, טרווניקי וסוביבור. לעומת גירסה זו הוא
מעלה את האליבי שלו, לפיו בשנים הרלוונטיות היה במקומות
הבאים:
עד ., 1942 בצבא האדום; ב־ ,1942 במחנה־השבויים ברובנו;
אחר״כך 18 חודשים במחנה־השבויים בחלם, עד שנת ;1944
חודשיים בגראץ שבאוסטריה; שלושה שבועות לפני סוף
המילחמה בהוילבדג שבאוסטריה; בריחה לזלצבורג; משם
לבישופס־הופן שליד מינכן, עד יום הכניעה לאמריקאים; משם
כשבוי בידי האמריקאים.
כאשר סיפר דמיאניוק על ילדותו באוקראינה, הוא הדגיש את
העוני הנורא, הרעב, והמתים שהתגוללו ברחובות. הוא הסביר כי
הוא רוצה להדגיש את סיבלות עמו, שאינם ידועים מספיק לעולם.
היה לרגע חשד כי בסיפורים אלה משלם דמיאניוק לעמיתיו
האוקראינים, העומדים לצידו ומגייסים עבורו את סכומי־העתק
הדרושים להגנתו המישפטית.
מיבחנו הגדול של הנאשם יהיה בחקירה הנגדית. בה יקום או
יפול.

מונולוג של ס ב גוצ׳יווה, בעד ״פנטהאוז
* ץמשלת־י שראל מאוד התעניי־
^ /נ ה בפרוייקט הגרעיני שלי.
ממשלות רבות מנסות לפתח את זה,
אבל אני המשקיע הפרטי היחידי העוסק
בזה.
אנשים מטעמי נפגשו עם שימעון
פרס (גיליתי שהתקיימה גם פגישה
חשאית בין גוצ׳יונה לבין פרס, כשזה
כיהן כראש־ממשלה וביקר בניו־יורק)
וניהלו מגעים רציניים ביותר.
היכן זה עומד כיום? באמת שאיני
יודע.

לים המשתתפים לזוז באי־נוחות ולהגניב
מבטים לצדדים, עד שמישהו נשבר
ושואל :״והיכן הנערות?״

המגעים עם ישראל. נדמה לי שהם נמשכים.
כך נדמה לי, כך אני מקווה.
פשוט, לגבי משקיע פרטי, מדובר
בסכומי״כסף ענקיים. לכן נזקקתי לממשלות.
פנינו
לכמה ממשלות. חלקן — לא
כולן — התלהבו.
ממתי יש לממשלת־ישראל כסף?
ובכן, יש בישראל אנשים מאוד עשירים,
ועם בעל־חסות כמו ממשלת־יש־ראל...
אגב,
אני מכיר את זה שהיה ראש־

יש לנו מחלקה מיוחדת, השומרת
על קשר עם הנערות שצילמנו. ודאי
שגם לי יש מערכות של יחסים אישיים
עם כל הנערות שצילמתי. ודאי, אך לא
יחסים רומנטיים.
בחיי הפרטיים? יש לי גישה מאוד
משוחררת לגבי האחרים, אבל לי יש
סיגנון־חיים משלי. אני — כמה שזה

לל החשש מביקורת? להיפר — הביקורת
רק עוזרת לי להיות כמו שאני
רוצה באמת. כלומר: הירחון פנטהאוז
יותר משוחרר מאשר פליי־בוי, אבל
הפנר (פליי־בוי) יותר משוחרר מגו־צ׳יונה(פנטהאוז)!
אני
חי עם אשה אחת(קתי) מזה 23
שנים. להפנר מעולם לא היתה אשה
אחת במשף 23 שנים...
אני אוהב לפתח מערכות־יחסית ממושכות.
קתי היא ארוסתי. רק השנה
החלטנו להתחתן — בשנה הבאה.

!שיין פח״הט גרע׳]׳
התכוננתי שתשאלי אותי על כף.
השקעתי באנרגית ההתכה הגרעינית
מיליונים על מיליונים . .זהו עסק
יקר מאוד־מאוד.
אני מאמין שאנרגית ההתכה הגרעינית
היא־היא התחליף לאנרגיות המנוצלות
כיום. כשתפותח סוף־סוף השיטה
— תהיה זאת אנרגיה זולה ותספק, אני
מעריר 60^> ,מתצרוכת־האנרגיה לעולם.
באמת,
אין לי מושג היכן עומדים

ממשלה. נו. איר קוראים לו? לא בגין,
לא שמיר, זה שכיום הוא שר־ביטחון.
יצחק רבץ.

געיות ערומות
גבריפה
^ יכן פגשתי אותו? עשינו מסיבה
1 1לפני שנה, כדי לעזור לו לגייס
כסף למען מטרה מסויימת.
אני תומר נלהב של ישראל. תמיד

תמכתי. שם פגשתי בו, ושוחחנו.
כן, הוא ביישן. אני דווקא מחבב
אותו.
אבל הבה נעזוב את זה. את רצית
לדבר עליי, לא?
נכון שאת מופתעת? כולם מופתעים
כשהם פוגשים בי בראשונה.
כולם מצפים למצוא נערות משתכשכות
בבריכה הפרטית שלי, בלבוש
מינימלי או בלעדיו. בישיבות־עבודה
רציניות, הנערכות אצלי בבית, מתחי-׳

עשוי להישמע מפתיע — יותר שמרן
מאחרים.
במעמדי ובדרגת־הפירסום שלי, אין
לי ברירה. אני מטרה קלה מדי לביקורת.
עלולים לאמה ״הוא מחזיק בירחון
פנטהאוז כתירוץ לאורח־חייו הפרטי...״
כד נהגו לאמר במשר שנים
על יו הפנר, בעל פליי־בוי.
אינני מטיף לאנשים כיצד לחיות.
כל אחד צריף לחיות כמו שהוא רוצה.
מדוע אינני חי כמו שאני רוצה? בג־

נתחתן במקום סודי. סודי באמת, שאף־
אחד לא יידע. בלי צלמים, בלי מסוקים
כמו בחתונה של מדונה (עם שון פן.
השניים נישאו במקום סודי, שהודלף
מבעוד מועד, ומעל לטקס ריחפו מסוקים
שנשאו צלמים).
מדוע חיכינו 23 שנים עד להחלטה
להינשא? מפני שאני מאמין באירוסין
ממושכים.
אני מחשיב מאוד את מישפחתי. יש
לי שתי נשים־לשעבר וחמישה ילדים.

הפיל, הערתה !הבעייה הגרעינית
לפני כמה חודשים, כשהתפוצצה ברעש
גדול פרשת הנשק האיראני והתעוררה
השאלה כיצד נגררו שימעון פרס
וממשלת־ישראל לתסבוכת בינלאומית
זו, סיפר לי שר בכיר, בנימת
גיחוף, על הרפתקה נוספת שאליה כמעט
נקלעה הממשלה בימי שילטונו
של פרס.
שם ההרפתקה: אנרגיית התכה
גרעינית.

גם כאן, כמו בפרשת הנשק האיראני,
גרר איש־העסקים אל שווימר,
חברו הקרוב של פרס במשר עשרות
שנים, את ראש־הממשלה דאז אחריו
והציג לפניו את התגלית העתידה של
עולם־המדע.
תחילה לא האמנתי. אף הבדיקה
גילתה עקבות לפרשה הפנטסטית. היא
פורסמה בהעולם הזה ( )3.12.1986בכתבה
על שווימר. נאמר שבפרשה זו

היו מעורבים גם המיליארדר הסעודי
עדנאן חאשוקג׳י, והפלא־ופלא — גם
בעל ירחון־הערווה האמריקאי פנטהאוז,
בוב גוצ׳יונה.
ניסיתי לבדוק את הסיפור המוזר
כשנפגשתי עם חאשוקג׳י, אבל הוא לא
התלהב לדבר על כר, עובדה שנטעה בי
הרגשה מפחידה שמא הסיפור רציני.
לכן ביקשתי להיפגש עם בעל פנטהאוז.
ממחלקת יחסי־הציבור שלו
ביקשו לדעת :״על מה בדיוק יסוב הראיון?
האם את מעוניינת לדעת משהו
באופן מיוחד?״ אולם הסיבה שהניעה
אותי לפגוש במר פנטהאוז היתה מדעית
טהורה.
בדיקה שערכתי בארץ שפכה מעט
אור על מהות ההמצאה האמורה. עוד
ב־ 2.1.83 דיווח אמנון עינב ממישרד־האנרגיה
לשר־האנרגיה ולמנכ״ל ה־מישרד
על ״סיור לימודי ובדיקה בעניין
היתוך גרעיני״ שעיר בדצמבר
.1982
עם הגורמים שהוזכרו אז נמנית חברת
אייזנברג.
הסיור התקיים, על פי המיכתב, בהרשאת
השר.
ב־ 5.2.84 כתב שר־המדע״והפיתוח,
יובל נאמן, לשר־האוצר על ״פרוייקט
ההיתוך הגרעיני של חברת אי־אף־אי.״
ציין אז נאמן אני רואה על כן את
הנושא כעומד בשורה הראשונה עם
היוזמות הפרטיות הקיימות בנושא הטכנולוגיה
הגבוהה ...לפיכך נראה לי
שבמידה ואכן יוקם מרכז המו״פ(מחקר
ופיתוח) באיזור־פיתוח מועדף, יש לזכות
את המשקיעים בהקלות המקובלות
לגבי תעשייה עתירת־מדע ...הייתי
מתנה זאת בכל מיקרה בהיקף ההשקעה
האחרת ממקורותחוץ
שאכן תתממש בתוכנית: למשל בתנאי
שהיקף־ההשקעות הכולל יהיה לפחות
כפול מן ההשקעה שעליה ניתנים הביטחונות..״
מיסמך
אחר, שהגיע באותו עניין

לידי, מגלה כי ״אחת השותפויות תוקם
עבור המשקיעים הישראליים, והיא
תהא נפרדת מהשותפויות שיוקמו עבור
המשקיעים הצרפתיים והאמריקאיים״.
עוד
מגלה המיסמך ש״מוצע כי השותפים
הישראליים בפרוייקט(שווי־מר.
רובר אז גם על יעקב נימרודי)
יוכלו, אחרי שיושקעו בו הסכומים המתוכננים,
לקבל מממשלת־ישראל
^ 50 מהשקעתם בפרוייקט, לאחר הפחתת
ניכויי־המס בישראל, בגין ההשקעה
האמורה. מוצע כי הביטוי ה־מישפטי
לאפשרות האמורה לעיל תתבטא
באופציה למשקיעים הישראליים
למכור לממשלת־ישראל, או למי שהיא
תורה, את זכויותיהם בשותפות המוגבלת
תמורת>^ 50 מהשקעתם לאחר־מס
בדולארים של ארצות־הברית.״
בתקופת כהונתו של פרס גברה
ההתעניינות הישראלית, וגברה הפעילות
סביב הפרוייקט. יש המעידים כי
שווימר היה הקטליזטור ברצף־האירו־עים.
כיום,
אחרי שפרס נפגש אז בחשאי
עם גוצ׳יונה, ואחרי כל הכוונות הטובות,
לא ברור היכן עומד הפרוייקט
מבחינתה של ישראל. אחד ממקורבי
פרס הסביר לי :״כמו תמיד, היה מי
שדאג לעצור את העניינים.״ גוצ׳יונה
וכמה משקיעים ישראליים עדיין לא
איבדו תיקווה, ומחזיקים אצבעות למען
שיתוף־הפעולה הזה סביב המצאת /
קוריוז המאה.
יצאתי לברר אצל גוצ׳יונה מה חלקו
בהרפתקה מוזרה זו. מה לערווה ולפיתוח
גרעיני?

״באת עם מכשיר־הקלטה?״ קיבל
את פניי בוב גוצ׳יונה, ובאותה השניה
ממש שלף מכשיר־הקלטה גדול, מאיים,
הניחו על השולחן בחרר־העבודה
שלו בביתו ולחץ על הכפתור. הקלטת
התחילה להסתובב.

גוצ׳יונה סבר, כנראה, שארגיש ש־לא־בנוח
בגלל מהלר־הפתיחה המהמם
שלו. אולי רצה להיראות מתוחכם,
משופשף. חייכתי, והוא התחיל להסביר
שהוא נאלץ להיות זהיר, אחרי כל אותן
הפעמים שבהן נכווה מראיונות וצוטט
שלא כהלכה.
״אנשים באים לראיין אותי, כשבמו־חם
תדמית מוכנה מראש. גם אם איני •י
מצדיק את הציפיות, הם נעולים על
התדמית שיצרו, וכותבים ראיון או כת־בת־דיוקן
כראות עיניהם. הכתבות ז
מתוייקות בארכיונים השונים, וכל מי
שמכין עליי כתבה, מעיין בהן. כך
נוצרת תדמית.
״איני מבין את זה. הרי הרבה יותר £
מעניין לבוא בראש פתוח ולמצוא הפתעות,

גוצ׳יונה מתגורר ועובד בבית פרטיי״-
באיזור היוקרתי ביותר במנהאטן, בין
שדרת־מדיסון לשדרה החמישית. כור־׳־
סות־קטיפה בצבעים כהים(הרבה חום) ,״
וילונות־קטיפה בצבעים תואמים, אנ־טיקות
מפוזרות ברחבי הבית בטוב-
טעם, בדיוק במיגון הנכון, תמונות אוריגינליות.
הכל
פוסעים על בהונות, במהירות,
ביעילות.
העובדות הרבות בבית־גוצ׳יונה רחוקות
מלהזכיר את היפות־יפות־חשו-
פות המקשטות את דפי פנטהאוז.
אווירה של יוקרה, סולידיות, סדר־יום
עמוס — זה מה שמשודר מכל עבר.
כדי לפגוש בגוצ׳יונה, אחרי המתנה ^
בת כמה דקות, נאלצתי לעלות קומה,
גוצ׳יונה — איש נאה, חסר־גיל, אף
חסר קידומת, היה לבוש בלבן מכף־רגל
ועד ראש, להוציא את שרשרות־הזהב
הכבדות שביצבצו מחולצתו, ושריש־רשו
מדי פעם.
הוא נישק את לחייה של אשת יחסי־הציבור
שלו, שליוותה אותי אל־על, והחליף
עימה חוויות מן הסרט שצפו
בו בהקרנה מוקדמת בליל־אמש:

שער ״פנטהאוז׳
.,אני הכי שמרן!״
אני מאוד קרוב אליהם.
החיים החברתיים שלי מצטמצמים
בעצם בקתי ובילדים.
חברים? יש לי ידידים מהעבודה —
אנשים שאני נפגש איתם בתדירות
גבוהה — אבל לא חברים קרובים־אינ־מימיים.
איש כמוני לא יכול לפתח חב־
^״בלאדי־בלאדי מובי!״(סרט מלא בדם)
הפטיר במין תערובת של זעזוע והנאה.קצת סמול־טוק על הסרט, והראיון
התחיל.
גוצ׳יונה חושב עמוקות בטרם יענה,
בוחר בקפידה את ניסוחיו, מיישיר מין
מבט עמוק־תכול, מדבר חרישית. מדי
פעם נאלץ להחליף קלטת במכשיר־ההקלטה,
והמשיך לענות תוך כדי מאבק
מהיר עם המכשיר שבידיו, עד שהחליף
קלטת גואלת והמשיך לתעד
את השיחה :״אנחנו יכולים לשלוח לך
העתק אם את מעוניינת!״ חשוב לו,
לגבר המטופח והמרשים הזה, להיראות
ולהישמע רציני.
נכון, הוא מפורסם בזכות ירחון־ה־ערווה,
אך נוסף על כך הוא מוציא לאור
מגזין בר־סמכא למכוניות(פור ווילר)
מגזין מצליח לענייני טכנולוגיה, מדע,
מדע בדיוני(״אומני״) ומגזין חודשי, בן
שמונה עמודים, לענייני מדע ואמנות
(?נעורים(״לונגביטי״) .חשוב לו שיידעו הכל על השקעתו בסרטים כמו
״צ׳יינהטאון״ ,השקעותיו בתחום המדע,
ואוסף־האמנות המכובד אשר בביתו.
השיחה
גלשה והתמשכה יותר מפ־רק־הזמן
שהוקצב לה. גוצ׳יונה היה
מרוצה מעצמו, מציף אותי במחמאות.
בינתיים הטייפ עבד, הקלטת הסתובבה.
יופי.
בחוץ ירד גשם־זילעפות. גוצ׳יונה
נתן לי מיטריה. יצאתי מהאווירה המתוכננת
בקפידה לרחוב, פתחתי את
המיטריה הענקית וזכיתי במבטים מוזרים
ובשריקות־עידוד. השריקות לא
,חדלו במשך הדקות המעטות שבהן
הייתי ברחוב. מבט במיטריה הבהיר הכל:
היא היתה מכוסה בכתובות ססגוניות
פנטהאוז, פנטהאוז.
לפי בקשתי, שלח לי מישרדו של
גוצ׳יונה שני תצלומים שלו. הודעתי
למישרד שאיבדתי אותם, וביקשתי נוספים.
למחרת היום נשלחו לי שני
תצלומים חדשים — העתקים של
אותם שני התצלומים שנישלחו לי יום
לפני כן.

611א 0ו 01X0*( 3X 130 133 3500X 1X 33 3 0 0 0 9

(.11^¥ <1X1 *£65£1
0 :א א *1זמ/ן מ

קודם־לכן עבדתי עבור עיתון אחר.
עזבתי בשלב שבו הבנתי שאני מסוגל
לעשות עיתון טוב יותר.
כשהעסק — העיתון — גדל,
החלטתי לקחת זאת לארצות־הברית.
רציתי להיות דג גדול בסיר גדול, ולא
דג גדול בסיר קטן.
בספטמבר 1969 הגעתי לארצות־הברית
בלי פרוטה בכיס, כשבידי עותק
של המגזין ספטמבר. לוויתי כספים
כדי להקים עסק דומה בארצות־הברית.
זה לא היה קל, אבל זה הצליח.
אני זוכר שהתגובה הראשונית היתה
חיובית, מפני שזו היתה התשובה
לפליי־בוי. הוא היה מונופוליסט. עד
שבאתי, היו לו רק מתחרים קטנטנים
בשוק.
בהתחלה היינו שני עובדים ומזכירה.
אני כתבתי, צילמתי, ערכתי —
כמעט הכל. השתמשתי בשמות ובח־תימות
שונות, כדי ליצור אשליה שזהו
מגזין גדול, שבו עובדים אנשים רבים.
מדוע אני ממשיר לערוך, לכתוב
ולצלם עד עצם היום הזה? יש לי המון
אנשים העובדים עבורי, אבל יש חלקים
במגזין — החלקים המצולמים —
שאני חייב לעשות בעצמי. ניסיתי לשתף
יותר, לתת חלק מהעבודה לאחרים,
אבל זה לא הצליח. דווקא מפני שפנט־האוז
כל־כך הצליח, אסור להחליף את
הצוות המנצח. כן, קשה לי לסמוך על
אחרים.
הרעיון מאחורי פנטהאוז הוא שהנערות
היפות מושכות קוראים. בינתיים,
קוראים קוגי־העיתון גם חומר רציני.
פנטהאוז מתמחה בחקירות מיוחדות.
זוהי מיתקפה דו־צרדית.
אני מאמין שהייחוד שלי, ואחד הגורמים
להצלחה של פנטהאוז, הוא

רויות מהסוג הזה: פשוט אין לי כעת
זמן להשקיע בכך. כשהייתי ילד, היו לי
חברים. זה לא אפשרי כיום. כשאתה
מאוד מצליח, יש לך פחות אפשרויות
לפגוש באנשים ולהשקיע בהם.

אג> אדם
| סולידי
^ ינני מנסה ליצור דימוי של אדם
סולידי, העובר קשה. אני פשוט
כזה.
מדוע הצלחתי? זהו שילוב של עקשנות,
נחישות, מזל, כישרון וגם עבודה
קשה.
מהו סדר־היום שלי? ובכן, אינני קם
בבוקר ומסתכל כל היום בבחורות יפות.
איני מתחיל את היום לפני 12
בצהריים או ז אחרי־הצהריים.
אני מתעורר ב־ 10 בבוקר, לא לפניכן.
עד 12 בצהריים אני מתארגן. יש לי
ישיבות עד 11 בלילה — ברציפות,
אחת אחרי השניה. אני עובד בביתי.
אני אוכל רק ארוחה אחת ביום. זהו
הרגל שפיתחתי בימים שבהם לא יכולתי
להרשות לעצמי יותר.
בסביבות חצות אני עולה לסטודיו
שלי, ועובד עד 6בבוקר, עבודה יצירתית:
כותב, עורך.
מסיבות? ממש לא. מעולם לא אהבתי
מסיבות. לא ניתן ליצור שם יחסים
חברתיים משמעותיים, ואינני אוהב
לרפרף עם כוסית ממוזמן למוזמן.
באיזושהי נקודה אני חש שזה לא
צודק, שאנשים מכירים אותי דווקא
מפנטהאוז. נורא חבל שאנשים לא
טורחים לבסס את התרשמותם, לפני
שהם ממהרים לשפוט ארם על־פי לבוש,
חיצוניות.
ברור שאני סובל מכך. ברור שאנשים
מסתייגים ממני, מהצלחתי. אבל
יש מעט מאוד אנשים שלא היו מתחלפים
איתי עכשיו. יותר אנשים היו
מתחלפים עם בוב גוצ׳יונה מאשר עם
דייוויד רוקפלר! אנשים שלא מכירים
אותי ואת דרך־חיי, חושבים שאני עושה
חיים מבוקר עד לילה. הם לא מבינים
שאני פשוט עובד קשה יותר.

סקס ואומה
ן משוחררת
^ תחלתי את הקאריירה באנג־
1 1ליה. שם חשבתי פשוט ליצור מגזין
פופולארי. יצרתי מגזין פשוט, מפני
שהייתי זקוק לעבודה.

גוב גוצ׳יונה ותמונה צנועח־יחסית מ״סנטהאוז״
מה שמו, רבץ?
שאנחנו יודעים מה שהציבור אוהב. אני
לא מאמין בסקרים. אינני חושב שהטכניקה
הנוכחית של הסקרים היא רי טובה.
אני חושב שאדם צריך לעקוב אחר
רגשותיו.
פנטהאוז תמיד התכוון להיות יותר
מהפכני, יותר נועז. רצינו לשנות את
הסטטוס־קוו של פליי־בוי. השינוי שהכניס
פנטהאוז — לעומת פליי־בוי
הוא בכך שהוא נועז יותר, ישיר יותר.
לפליי־בוי יש פילוסופיה חלשה.
הוא פחות נועז. הוא תמיד מאחרינו!אנחנו המובילים, והציבור עוקב אחר
מי שמוביל.
אני תמיד האמנתי ששיחרור אנשים

לקראת סקס חופשי, נישואין משוחררים,
הוא, במובן מסויים, שיחרורה של
אמריקה. זה עשוי להוביל לאומה משוחררת.

הבעלים שולחים
תמונות

מגיבים המרואיינים שלנו
\ * ע ל הופעת הראיונות איתם בין
תמונות־עירום מפתות?
היה לנו מיקרה מפורסם של מרואיין
אחד — הכומר ג׳רי פולוול* —
* מנ היג, הרוב המלסרי״ ,הימין
הלאומני־דתי הקיצוני בארצות־הברית.

שהגיש
נגדנו מישפט. הוא טען שלא
רצה שהראיון עימו יופיע בפנטהאוז.
שלא ידע היכן זה יתפרסם. הופענו מולו
בבית־המישפט וזכינו.
נכון, יש לנו מרואיינים, המבקשים
שלא להופיע בחלק מסויים של העיתון.
אם אנחנו מרגישים שזה חשוב
להם — אנחנו הולכים לקראתם. למה

הכתבים שלנו אינם מתקשים להשיג
סקופים מפני,שהם עובדים עבור
פנטהאוז. להיפר — אנחנו ידועים
באומץ־הלב שלנו, ולכן פונים אלינו
ראשונים, במיוחד כשמדובר בכתבות
תחקיר.
ההישג העיתונאי הגדול ביותר שלנו?
קשה מאוד לאמר. היינו פעילים
ביותר בלוחמה בסמים.
מדוע אני אומר :״השקענו״ ,״עשינו״?
נכון, פנטהאוז זה אני!
איר אנחנו מגיעים לנערות המצולמות?
יש שכותבות לנו מכל רחבי
אמריקה. אנחנו מקבלים מיכתבים רבים
מאימהות, מאבות, מאחים, מאחיות,
מחברים ומבעלים. שולחים לנו
תמונות. אם אנחנו — כן, כן ,״אנחנו״
זה אני! — אוהבים את התמונות, אנחנו
שולחים צלמים לצילומי־ניסיון. אם
אני אוהב את התוצאה — הנערה בעיתון.
כמעט
מדי יום אני עובר על תמונות
שמגיעות.
מה קורה לנערה אחר־כך? תלוי בדוגמנית.
יש העושות זאת כדי לנפח
את האגו שלהן, או של הבעל /חבר.
אחרות עושות זאת בשביל הכסף. כמה
כסף הן מקבלות? את כל ההוצאות הכרוכות
בכך (לפעמים טיסות, הלבשה,
אירוח) פלוס 5000 דולר. תלוי.
לפעמים אני ממשיך לעבוד איתן,
והסכום מצטבר במשך שנה ל־ 50 אלף
דולר. לפעמים גם יותר — אם היא
עובדת יותר משלושה ימים בשבוע.

הפני
ו״המפוז המפגי״
^ נחנו בוחרים, כמובן, ב״נערת
השנה״ .כאן אני מגיע לקטיגוריה
אחרת של נערות: אותן המנסות להיות
(המשך בעמוד )36

במדינה

הש&סגור חקר:

(המשך מעמוד )6
יוגוסלוויה אינה יכולה לע ש ת צעד
גדול ראשון לעבר המימסד הישראלי,
מחשש פן תפגע ביחסיה הטובים עם
הערבים. הזמנת פלד, התומך בעיקרון
ההגדרה העצמית לעם הפלססיגי ובם־ ^
שא־ומתן עם אש״ף, היא צעד פרו־יש־ראלי
שאין בו כדי לעורר זעם אצל
הערבים.
בוזמנית נשלח עיתונאי יוגוסלווי
ארצה, כדי לפתוח מישרד של סוכנות־הידיעות
היוגוסלווית.

מחע מת
איש־כסית?

שימעון פרס גילה ש פג ש באיודפה
בחשאי עם ראש ממשלת יוגוסלודית

שזה היה הוא. איך אפשר לטעות בו?
הוא לבש חולצת־טריקו כחולה,
מיכנסי־ג׳ינס כהים וקבקבי־עץ. בידו
החזיק תיק בצבע בורדו.
״הוא ניגש לאחיות ואמר שהיו לו
בלילה כאבים בחזה. האחות הורתה לו
לשכב על המיטה. הוא שכב ואחר־כך
התיישב. איש לא ניגש אליו. הוא היה
חיוור.
״בשעה 6הגיעו פועלי־הניקיון
וביקשו ממנו לקום מהמיטה, כדי
שיוכלו לנקות את המירצפות הסמוכות
למיטתו. הוא כל־כך כבד, הם
אמרו, והם לא מצליחים להזיז את
המיטה.

מנהל מיכאלי
-הטיפול היה מהיר ויעיל׳...

מלצרית קידר

. 11ד . 11.

משה

{ 1947.
חייבים
פנ. א-

ונא
פניג׳ י
0763703

רישום־המחשב
השעה 06:48 :

י ^פתע אחרי מותו, מתכסה
) דמותו של משה איש־כסית במעטה
של מיסתורין. רגעיו האחרונים
של האיש הזד״ שכל חייו היה מוחצן,
ברור וגלוי, הופכים להיות מבולבלים,
מעורפלים. מין ראשומון תל־אביבי
של קיץ לוהט, שמעורבים בו עדויות
שונות וכמה שאלות חמורות.
יום השלישי בבוקר. השעה המרו־ייקת
אינה ברורה. מיכל קירר, מלצרית
באחת המיסעדות הפזורות לאורך
רחוב ריזנגוף, על פרק־ידה שעון
משובץ בשחור־לבן, בטוחה כי השעה
היתה 5בבוקר.
״הגעתי עם אחותי לחדר־המיון
בערב שלפני־כן. לפנות בוקר הייתי
מתוחה ועצבנית. רצינו לעזוב את
חדר־המיון. אמרו לנו שנוכל לצאת רק
אחרי שהרופא של מישמרת־הבוקר
יבדוק את אחותי. לכן הצצתי בכל רגע
בשעון.
״בשעה 5הוא הגיע. אני בטוחה

הלוויית משה איש־כסית
28 הדקות שחרצו א ת דינו

נהג ממלון
-זרוק את הסיגריה!•

״הוא קם ויצא מהחדר. אחרי עשר
דקות חזר. כנראה באותן עשר דקות
נרשם בדלפק־הקבלה.
״בשעה 7ורבע הגיעה. הרופאה
והתחילה לבדוק את החולים. הוא היה
השלישי בתור. קודם בדקה שני זקנים.
אחר־כך הגיעה למשה. היא הקיפה
את מיטתו בווילון. הוא סיפר לה
על הכאבים בחזה. היא ביקשה מהאחות
מכשיר אק״ג. המכשיר לא פעל.
הרופאה ביקשה ממנו לעבור למיטה
אחרת. שם שוב חיברה אותו למכשיר.
״כשגמרה לבדוק אותו עברה לבדוק
זקנה, ששכבה סמוך לאחותי.
״פתאום שמענו נחירות מכיוון
המיטה של איש־כסית. הרופאה מיהרה
לעברו, צעקה שיביאו מכשירי־הח־ייאה.
בחדר־המיון השתררה המולה.

• אפריקה השחורה מחרשת
בהדרגה את יחסיה עם ישראל, מדינה
אחרי מדינה.

-איך אפשר לטעות בוז״

32101
א יש גסי 11
גורדו ן

• ברית־המועצות נמצאת ב-
עיצומו של מיצעד ארוך ואיטי לקראת
חידוש היחסים הרישמיים עם ישראל.
מזה שבועיים שוהה בארץ מישלחת
קונסולרית סובייטית, השבוע הניע —
ארצה איש־כמורה סובייטי בכיר. אף
אחד מן הצעדים האלה אינו די גדול
כדי להרגיז את הערבים, אך ז ע מצטרפים
למגמה ברורה.

כמה רופאים הגיעו בבהילות, ואיש־כסית
נלקח לחדר־טיפול־נמרץ.״

מה קדה
לסרגל!
ול בית־אמו של איש־כסית, ב־
^/רחוב גורדון, נמצאת תחנת־מו־ניות.
מוטי לוי, נהג וסדרן, היה בתחנה
באותו בוקר. גבוה, גדל־גוף, דומה
בצורתו החיצונית לאיש־כסית. הגיר־סה
שלו שונה מזו של קירר. הוא מתמקד
בשאלת הזמן.
״מוישה נכנס לתחנה בין 6ל־6
ורבע. היה חיוור. אמר שהוא רוצה
לנסוע לאיכילוב. לא תיארתי לעצמי
שהוא מרגיש לא טוב. חשבתי שהוא
נוסע לבקר חבר.

״אני בטוח שהשעה היתה ,6מכיוון
שבדיוק באותן דקות סיימתי את
מישמרת־הלילה וחיכיתי לנהג שיבוא
לאסוף אותי.
״הנהג הגיע, ומוישה הסתכל עליו
וצחק, .אם נצמיד את הבטן שלי לבטן
שלך,׳ אמר לי, ,ונעמיד את הנהג
בינינו, ייצא סנדוויץ׳ טעים.׳
״אמרתי לעצמי: אם מוישה צריך
נהג, אני מוותר. אחכה כמה דקות עד
שהנהג יחזור מהנסיעה של מוישה,
ורק אחר״כך אסע הביתה.״
הנהג, בני מטלון, צנום ונמוך, מחזק
את גירסת הסדרן :״השעה היתה 6
כשמשה נכנס למונית. לפני־כן אמרתי
לו שניסע אחרי שאגמור לעשן את
הסיגריה שלי, והוא אמר, :תזרוק אותה.
בסוף הנסיעה אתן לך סיגריה
אחרת.׳ הבנתי שהוא ממהר. זרקתי את
הסיגריה ונסענו.
״בשעה 6ו־ 20 הגענו לאיכילוב.
משה לא דיבר. נתן לי חמישה שקלים.
החזרתי לו שני שקלים עודף והוא נתן
לי שקל אחד טיפ.
״הוא לבש מיכנסיים בהירים וחולצה
בהירה. היה חיוור ונראה כאדם ש־מצב־רוחו
גרוע״.
ובכן: הגיע ב־ 5או ב־ 6ו־ ?20 שאלה
חשובה. או: מה בדיוק לבש? רותי
איש־כסית :״בית־החולים החזיר לי את
בגדיו: מיכנסי ג׳ינס שחורים, חולצה
גברית בצבע כחול כהה. מוישה תמיד
לבש סרבל. כנראה שבאותו בוקר
הכאבים בחזה היו כל־כך חזקים שלא
היה מסוגל להרים את ידיו למעלה כדי
לחגור את כתפיות הסרבל.״
חדר־המיון בבית־החולים איכילוב
פועל על־פי שיטה קבועה, הנהוגה
בכל חדרי־המיון בארץ. חולה המגיע
לבדו, נכנס לחדר־המיון ומתבקש להירשם
בדלפק־הקבלה. קורה שחולה
מגיע, מחכה כמה דקות, ורק אז נאמר
לו כי עליו להירשם במישרד־הקבלה.
לרוב, גם אחרי שנרשם אינו זוכה
בטיפול מיידי, אלא אם הגיע בחברת
בני־מישפחה צעקניים.
איש־כסית, אם להאמין לדיברי
נהג־המונית, הגיע לחדר־המיון בשעה
6ו־ .20 טופס־המחשב של חדר המיון
מראה כי נרשם במשרד הקבלה בשעה
.6.48

לצעירים
זה מסוכן

ך* פרופסור מורים לוי, מנהל
( 1מחלקת־הלב בבית־החולים בי־לינסון
:״בהתקף־לב קל אין חשיבות
למהירות הטיפול. אפשר לטפל בחולה
רק אחרי כמה שעות מתחילת ההתקף.
כשההתקף קשה, חשובה כל דקה.
(המשך בעמוד )40

שרה לי מ ביי; ₪

• הודי הזמינה את נבחרת־הסניס
הישראלית להתחרות(ראה לעיל{ .צעד
זה מזכיר את מישחקי טניס־ה־שולחן,
שהיוו בשעתו את הצעד הקטן
הראשון לחידוש היחסים בין סין ואו־

צות־הברית.
• אירופה המיזרחית וצלבת,
כדרכה, בעיקבות מוסקווה. פולין וז7דנ־גריה
כבר עשו את הצעדים הראשונ״ם
לכינון יחסים. יש להניח כי המדינות
הזהירות יותר — צ׳כוסלובקיה ובולגריה
— ילכו בעיקבותיהן.
הישג לפרס. מה גרם לשיפור
מרחיק־לכת זה במצבה של ישראל?
חסידי שימעון פרס יכולים לסעוז ^
שהכל בא תודות למאמציו, ובעיקר
תודות לחתירה לקיום ועיד ת־שלום
בינלאומית. טענה זו יש לה על מה
לסמוך.
פרס אמר תמיד, שגם אם לא ייצא
דבר מן היוזמה לכעוס הוועידה, הרי
עצם היוזמה תביא לשיפור מכריע
במעמדה הבינלאומי של ישראל. רבד
זה מוכיח עתה את עצמו. ברית־המר
עצות מעוניינת בכינוס הוועידה, שתגביר
את השפעתה במרחב, וסין אינה
רוצה לפגר אחריה. כינת יחסים ריש־מיים
עם ישראל הוא שלב חשוב בכיוון

אולם המסע הדיפלומטי המוצלח
של פרס יכול רק למצות אפשרויות
הקיימות בשטח ממילא. אחרי 20עטת
ניתוק, נוכחות המדעות הקומוניסטיות
לדעת שאין בו טעם. קעמה של ישראל
הוא עובדה קיימת, וטיפשות היא להתעלם
מכך. דעת־הקהל העולמית. ב־ *
כל היבשות, נוטה להשלים עם מציאות

א ש״ף רו צ ה. הצ עדים בגוש הקו־מוניסטי,
באפריקה ובאסיה לקראת כינון
היחסים עם ישראל לא היד אפשריים,
אילו התנגד לכך העולם הערבי
בתוקף.
אולם גם הערבים׳ יודעים כי אין
מנוס מהכרה בישראל ) ט רוצים להניע
לידי הסדר. מכיוון שהעולם הערבי
מעוניין בכינוס ועידה בינלאומית, בהשתתפות
ברית־המועצות זזרי בעקיפין
מעוניין העולם הערבי גם בכינון
יחסים בין מוסקווה וירושלים. גם אם
קשה להודות בכך בפה פלא.
בראש המגמה הזאת עומד אעוף.
הוא רוצה בהסדר, שיביא להקמת מדינה
פלסטינית בגרה וברצועת וצא ח צה
בוועידה בינלאומית שבה ישתתף
אש״ף לצד ישראל. חרף כל ההצהרות
הרישמיות, יודעים ראשי אש״ף כי ל־שם־כך
יש צורך בקירוב בין בדית־המועצות
וישראל. הוא מעודד מגמה זו
בחשאי.
התחזית: מגמה זו תימשך, בתאוצד
גוברת.
העולם האז 2604

איל ! חיהי 1ם.

בעד

הי ה

מ צ בי ע?

זה לא היה טכסים. אדם אינו מטכסם כשהוא כותב
שירים.

ני זוכר את הרגע שבו נודע לי על מותו של זאב ז׳בוטינ־סקי
לפני 47 שנים, כאילו זה קרה אתמול.
הייתי בדרכי הביתה, אחרי העבודה. הייתי נער, וגרתי בשכר
נת־פלורנטין, בדרום תל־אביב.
ברחוב הרצל שמעתי צעקות של מוכר־עיתונים. הוא הכריז על
גליון מיוחד של עיתון. ז׳בוטינסקי נפטר.
כרעם ביום בהיר.

הייתי המוס.

באופן אינסטינקטיבי מיהרתי למצודת־זאב. המצודה. אז

מיבנה־בטון בן קומה אחת, היתה מקום־הכינוס של בית״ר.
מעולם לא הייתי בית״רי. הייתי אז איש האירגון הצבאי
הלאומי (לא קראנו לזה אצ״ל) ,ואנשי־האירגון התייחסו
לבית״רים בבוז מסויים. אנחנו היינו החיילים האמיתיים, אנשי
המחתרת. ואילו הבית״רים רק שיחקו בחיילים. כר הרגשנו.
או לאירגון היו רק מקומות־כינוס מחתרתיים, בבתי־ספר
שונים בעיר. רק מצודת־זאב היתה מקום־כינוס גלוי. לכן
מיהרתי.
אחרים הרגישו כמוני. רבים מאנשי האירגון התקבצו בשולי
המיגרש, שבו נערך מיסדר של בית״ר. שמעתי את פקודת־היום
המפורסמת של דויד רזיאל ,״ביגון קודר ובאבל תהומי אני
מצטט לפי הזיכרון).

הוא לא רצה להקים מיפלגה, והדבר נכפה עליו על״־ידי חסידי
תורתו.
הוא היה ראש־מיפלגה גרוע, והקיף את עצמו לא־אחת באנשים
בלתי־מוכשרים ומפוקפקים.

הוא פרש מן ההסתדרות הציונית. זאת היתה
טעות קלאסית, שגזרה עליו אי־רלוונטיות פוליטית.
הוא לא האמין שתפרוץ מילחמת־העולם השניה.

ובעיקר: הוא לא תפס כי עתיד המדינה ייקבע על־ידי
הכוח הפוליטי שישתלט ביישוב העברי בארץ.
כמו חיים וייצמן, הוא ריחף בעולם, בעוד שדויד בד
גוריון בא הנה בנעוריו ונשאר כאן.
הטענה כי הבריטים סגרו לפניו את שערי הארץ אינה תופסת.
אילו חי כאן באמת, כאזרח הארץ, אי־אפשר היה לגרשו.

הוא גם הכיר בקיומו של עם ערבי נפרד בפלסטין, שלא יקבל
תכתיבים משליטים ערביים זרים.

אילו חי כיום, לא היה מתקשה להבין את המציאות
של אש״ח, ולכבד אותה.

זאב ז׳בוטינסקי: מה היה אומר על אש״ ף!
הוא לא הבין את החשיבות המכרעת של ״עובדות
בשטח״ ,לעומת הכרזות היכולות רק לאשר עובדות
קיימות.

אם ישאלוני מה היה סיגנונו המיוחד של
זיבוטינסקי, לא אדע להשיב. לא שמתי לב לסימון,
שמתי לב לתוכן.

אני מאמין כי מעלותיו וחסרונותיו של אדם אחד הם — שני
הצדדים של אותו המטבע. ז׳בוטינסקי היה איש גדול, בעל
מעלות גדולות וחסרונות גדולים. היו דברים שהיטיב להבינם
יותר מכל בני־דורו. והיו דברים שלא הבין, או לא רצה להבין.

^ מו תורתו של כל ארם גדול, גם תורת ז׳בוטינסקי יש בה
^ מכל וכל. אפשר להשתמש בה כדי להוכיח דבר והיפוכו.
הבחירה היא בידינו. כל אחד יכול לבחור באותן הנימות
הז׳בוטינסקאיות המתאימות לו.
למשל, לגבי הרת.

אני שואל את עצמי אם השפיע גם על סיגנוני שלי. אני מניח
שכן, לפחות באופן תת־הכרתי.
כאשר מת, הסתיים פרק בחיי. כמה שבועות לפני כן פרץ
הפילוג הגדול באירגון, בין מחנה־רזיאל ומחנה־שטרן, ונהרס
הכלי שכל חיי היו קודש לו. ביום מותו של ז׳בוטינסקי אמרנו
איש לרעהו :״הפילוג שבר את ליבו. ימח שמם של המפלגים!״
שבירת האירגון ומות ז׳בוטינסקי ״שיחררו״ אותי. מעולם לא
נתתי, מאז, אמון מלא כפוליטיקאי כלשהו, וגם לא באירגון
כלשהו. הייתי חופשי לחפש לי את דרכי שלי.
בחמש־שש השנים שלאחר מכן גיבשתי לי את השקפת־עולמי,
שהיתה רחוקה מאוד מתורתו של ז׳בוטינסקי, מבחינת
התפיסה החברתית ומבחינת התפיסה הלאומית.

זה התבטא בחייו הפרטיים. בצוואתו התיר לשרוף את גופתו.
את בנו, ערי, חינך ברוח אנטי־דתית קיצונית.
באחד ממאמריו החשובים ביותר התנגר בחריפות לרעיון
שהמדינה היהודית בארץ־ישראל תהיה ״מיזרחית״ ,ותוך כדי כך
גם שלל לחלוטין את גישתם של יהודי־המיזרח. מעל לכל התנגד
למיזרח מפני שאין בו ההפרדה בין הדת והמדינה. בעיניו, כמו
בעיני הרצל ומכס נורדאו, היתה הפרדת הדת מן המדינה נכס
חיוני של התרבות המערבית המוררניד.
אך כפוליטיקאי, הוא התפשר. כמו הרצל לפניו. כמו בן־גוריון
אחריו. כאשר הקים את ההסתדרות הציונית החדשה, פתח פתח
לדתיים הלאומיים. פה ושם גם הכניס לניסוחיו הפוליטיים כמה
מליצות פסבדו־דתיות.

אך נדמה לי שנשארו בי כמה זרעים שזרע
דבוטינסקי, והם יישארו בי תמיד.

^ יום, במבט ארוך לאחור, קל להבחין בטעויות ובסתירות
^ רבות של ז׳בוטינסקי.
הוא התנגד להגנת תל־חי, ורק אחרי נפילת יוסף טרומפלדור
אימץ אותו כסמל.
הוא לא האמין באירגון־הגנה עברי עצמאי, ודגל בהקמת לגיון
יהודי בצבא המנדאט.
הוא הסכים להפרדת עבר־הירדן מן הארץ, ורק אחר־מעשה
הפד את ה״רוויזיה״ על כד לדיגלו הפוליטי.

ך* בים, הטוענים שהם תלמידי־ז׳בוטינסקי, אומרים שתורתו
1לגבי היחסים בין יהודים וערבים תופסת רק לגבי מדינה
משני עברי־הירדן. מאחר שלא קמה, אין התורה תקפה.
יש בטענה זו הרבה חוצפה כלפי זיכרו של ז׳בוטינסקי, המוצג
כאן כפרקליט־רמאי המנסח חוזה של אחיזת־עיניים. אך כדאי
לבחון את גישתו של ז׳בוטינסקי לעומקה.

הוא קבע כי הערבים צודקים בהתנגדם בכוח־הנשק
להתנחלות הציונית, ושזוהי התנגדות
טיבעית ובלתי־נמנעת.

הייתי משועבד לו בלב ובנפש.

הוא הקסים בכוח אישיותו, הגיונו, פשטותו.

בן־גוריון שנא כל דבר ערבי( .בקטע ששודר לא־מכבר
בטלוויזיה, אמר על ערבי מסויים :״הוא היה אדם הגון מאור —
שאין הרבה אנשים כאלה אצל הערבים. אבל היכרתי עוד אנשים
(ערבים) אחדים כאלה בן־גוריון לא הכיר בלאומיות הערבית,
ובוודאי לא כיבד אותה.
מי שקורא כיום את מאמרו של ז׳בוטינסקי, קיר הברזל,
שנכתב לפני 60 שנה, מתרשם מן, הכבוד העמוק שרחש
ללאומיות הערבית.

עולם לא ראיתי את זאב ז׳בוטינסקי. גדלתי בארץ, והוא
היה בנכר. אך מעולם לא רחשתי אמון כה מוחלט למנהיג
פוליטי כלשהו, כפי שרחשתי לו.

הסיגנון היה כה מושלם, עד כי לא הורגש כלל. כשם שגבר
אינו שם לב לשימלה מושלמת. הוא יאמר :״איזו אשה יפה!״ ולא
״איזו שימלה יפה!״
ז׳בוטינסקי לא כתב רק על פוליטיקה. הוא כתב על הכל. אני
זוכר כמה ממאמריו אחרי קרוב ל־ 50 שנה. למשל: בדרכו
האחרונה לארצות־הברית(שם מת) כתב באוניה ביקורת על כמה
ספרים שקרא בים. אני זוכר את הביקורת ואת הספרים.
ז׳בוטינסקי כתב בפשטות, בהגיון צלול( .סיפרו שפעם כתב
למישהו :״סלח לי על שאני כותב לך מיכתב ארוך. לא היה לי
זמן לכתוב לך מיכתב קצר״).

בשביל ז׳בוטינסקי, היה זה מובן מאליו שבמדינה
היהודית ישרור שיוויון מוחלט בין כל האזרחים, בלי
הבדל גזע, לאום ודת. אילו ראה את המצב במדינה
כיוס, היה נחרד. אילו ראה את מעשיהם של
המשתמשים בשמו, היה נחרד שבעתיים.

ז׳בוטינסקי היה אדם לאומי אמיתי, בנוסח סוף
המאה שעברה. כלומר: אדם שהאמין ושכיבד את
הלאומיות, לא רק של עצמו, אלא גם של הזולת.
דווקא בזה נבדל מרוב המנהיגים הציוניים.

הבטנו איש ברעהו. היינו בילדים אבודים. אבא

אני מנסה להסביר לעצמי מדוע, ואיני יודע בביטחה.
זה היה, כמובן, גם עניין של גיל. הייתי בן 14 כאשר הוקסמתי
על־ידו, ובן 16 כאשר מת. שתי שנים, שבהן נוטה נער לחפש
מנהיג ותורה. משהו שאפשר לתת בו אמון עיוור,
או זהו רק חלק מן ההסבר. ז׳בוטינסקי הקסים אותי, פשוטו
כמשמעו. לא היתה טלוויזיה, הוא לא דיבר ברריו של ממשלת־פלשתינה,
והוא לא נכח בגופו. הושפעתי ממנו רק באמצעות
המילה הכתובה.
מדי שבוע הופיע מאמרו במקום הקבוע ביומון המשקיף.
חיכיתי לו במשך כל השבוע. קריאתו היתה חגיגה אינטלקטואלית.
אומרים
שז׳בוטינסקי היה אמן־הכתיבה. מה פירוש הדבר?
הארץ מלאה כיום ב״אמני־כתיבה״ ,ולכל אחד מהם מאניירה
משלו. מרוב מאניירות אי־אפשר לקרוא את דבריהם. אין שמים
לב מ ה הם כותבים, אלא רק איך הם כותבים.

בסיפרו האחרון, חזית־המילחמה של עם־ישראל, שירטט
חוקה מפורטת למרינה שתקום. הוא קבע שאם ראש־ממשלתה
יהיה יהודי, צריך סגנו להיות ערבי, אך שראש־הממשלה יוכל
להיות גם ערבי, ואז סגנו יהיה יהודי.
אפשר לטעון שזה היה טכסיס, כדי לסבר את אוזני האומות
ומנהיגיהן. יתכן. אך אין אדם משתמש בטכסיס כזה, אם אינו
סבור כי זהו הדבר הנכון וההגון. גם גדול אויביו של ז׳בוטינסקי
לא יטען שהיה רמאי.

ז׳בוטינסקי לא היה רק אתיאיסט גמור, אלא גם
אנטי־דתי. כליברל אירופי טיפוסי מסוף המאה
שעברה, ראה בדת את סמל הפיגור והעריצות.

אילו ראה היום מה מתרחש במדינה, היה נחרד.
הוא ניבא שיהיו במדינה גנבים יהודיים וזונות
יהודיות, אך הוא בוודאי לא תיאר לעצמו שישתלטו
בה חרדים, בעזרת תלמידיו־כביכול.
*ץ י שרוצה, יכול למצוא בכיתבי־ז׳בוטינסקי אסמכתות בש־
* ) פע לגישה יונית אקטואלית.
קורם כל, כמובן, המובאה המפורסמת משירו ״שתי גדות
לירדן״ .ז׳בוטינסקי כתב :״שם ירווה לו משפע, מאושר /בן ערב,
בן־נצרת ובני משמע: מדינה דמוקרטית חילונית, כפי שדגל
בה אשן ף בשלב מסויים.

המסקנות שהסיק ז׳בוטינסקי היתה שיש להקים כוח צבאי
(״קיר־ברזל״) שעליו תתנפץ ההתנגדות הערבית הטיבעית
והבלתי־נמנעת. אז תקום המדינה היהודית. מיליונים רבים של
יהודים יבואו ארצה (אז עדיין לא חזה ז׳בוטינסקי את השואה).
במדינה, שבה יהיו היהודים רוב, ייהנו הערבים משיוויון־זכויות
מלא. לא רק כאזרחים, אלא גם כמיעוט לאומי, הזכאי לאוטונומיה
תרבותית.
חלק מהנבואה התגשם. הערבים התנגדו, והתנגדותם מוגרה.
אך המילחמה לא הסתיימה. המדינה קמה, אבל רק בצד אחד של
הירדן. היתה שואה. רק חלק קטן מן היהודים באו לארץ. במדינה
אין שיוויון־זכויות של ממש, ובשטחים הכבושים שורר מצב
קולוניאלי לכל דבר.

מה היה ז׳בוטינסקי אומר, אילו חי כיום?

^ יו לדעת, ותהיה זאת חוצפה לשים דברים בפיו. אבל מותר
להביא דברים מתורתו, כדי לבסס תיזה זו או אחרת.
אחד הדברים החשובים ביותר שאמר ז׳בוטינסקי כתוב דווקא
ברומאן שלו, שימשון. שם קבע כלל: כדי לחיות בשלום, מוטב
שלא להתערבב. כל צד צריך לחיות על נחלתו, ורק בין שכנים
יתכן שלום.

אם ניישם תורה זו כיום, אין ספק שהיא מובילה
לרעיון של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. זהו
הלוך־מחשבה ז׳בוטינסקאי אמיתי.
איך זה מתיישב עם רעיון שלמות־הארץ ,״שתי גדות לירדן״?
זה לא מתיישב. אבל כאשר עקרונות סותרים זה את זה במציאות,
צריכים לשאול: איזה עיקרון חשוב יותר?

גם זוהי שאלה דבוטינסקאית אופיינית.

אני סבור שבמציאות של היום, כאשר הרעיון של שלמות-
הארץ סותר את הרעיון של מדינה יהודית דמוקרטית, היה ז׳בו-
טינסקי מעדיף את העיקרון השני.

מדוע? מפני שהיה אדם שפוי, מציאותי, בעל חזון
הגיוני. וגם מפני שהיה ליברל אמיתי, דמוקרט
אמיתי, אדם הגון ומוסרי על פי אמונתו.
^ בעיה העיקרית של ז׳בוטינסקי, אילו קם עתה לתחיה
1 1והיה בא לישראל, היתה לגבי מיקום המדינה בעולם.

ז׳בוטינסקי היה אדם אירוסי.

אומרים שאנשים החיים בגבולו של מרחב תרבותי הם תמיד
קנאים יותר לתרבותם מאשר השוכנים בליבו. ז׳בוטינסקי, בן
אודסה האוקראינית, היה איש־ספר כזה. הוא היה אירופי מושבע.
ישראל היא מדינה מיזרחית״.מוטב להכיר בעובדה זו. מצבה
הגיאו־פוליטי, עתידה המדיני־כלכלי, הרכב אוכלוסייתה — כל
אלה מובילים בכיוון זה.

אינני בטוח אם ז׳בוטינסקי היה מסוגל להשלים עם
עובדה זו.

! ! אי! א 1ךיאבנדי

מתי ישוב השר לשולח! הממשלה ומי
הקולנוע! ששמע בטלוויזיה על מותו
היום החמישי לא היה יומו
הגדול של השר־בלי־תיק יצחק
מודעי. כל האורחים המכובדים
במסיבת יום־המהפכה המצרי
התקבלו בתרועות־חצוצרה, וכרוז
הכריז על שמם ותוארם. משהגיע
מודעי עם אשתו ובתו זכה
גם הוא בתרועת־חצוצרה, אך
הכרוז הכריז על ״חבר־הכנסת
יצחק מודעי״ .באותו היום פורסם
מיכתב של קורא, באחד העי־

דידי מנוסי. בעבר עקץ מנוסי
את קופמן וטען כי סיגנונו הוא
״שפת־עגלונים״ .עכשיו התפייסו
השניים, וקופמן אף הבטיח
לכבד בנוכחותו את חתונת בתו
של מנוסי, שתיערך בקרוב.
אורח אחר בחג המצרי היה
שגריר ישראל במצריים, משה
ששון. השגריר, שהגיע לחום־
שת־מולדת, סבב עם בתו כחו־לת־העיניים
אורנה תמיר, ש
חבקו,
החליפו כמה מילים והצלם
הנציח את האירוע.
רפי הופמן, ראש העיר
הצעיר של אילת, המרבה לבקר
בתל־אביב לרגל עיסוקיו, פתר
את בעיות התנועה הקשות בתל־אביב
בררו מקורית. בשדה־דב
בתל אביב, אליו הוא מגיע
בטיסת ארקיע מאילת, ממתין
לו הקטנוע שרכש במיוחד למטרה
של ניידותו בתל־אביב.

אנגלי ת
מנזניס
/י ^ו ק

נתן אקסלרוד, על הסרטים
שצילם בימי המנדאט. זה היה
ראיון מרתק, אך לא פחות מרתק
היה מה שקדם לו. בתוכנית
הראשונה בסידרה זו ריאיין מנור
את נשיא־המדינה, חיים הר־צוג.
במהלך התוכנית הקרין
סרט־יומן, שבו נראה אביו של
המרואיין, אייזיק הלוי הר־צוג,
מגיע לארץ כדי לקבל על
עצמו את כהונת הרב הראשי
האשכנזי. מנור העיר כי את
הסרט צילם נתן אקסלרוד המנוח.
אחרי התוכנית טילפן אק־סלרוד
לטלוויזיה והודיע, בצניעות,
שהוא חי מאוד. כפיצוי על
כך הזמין אותו מנור לתוכנית
משלו. הדבר מזכיר את הידיעה
על מותו של הסופר מארק
טוויין ששודרה על־ידי הסוכנות
אסושייטד פרס. טוויין,
ששהה באירופה, השיב במיברק:
״הידיעה על מותי היתה הגזמה.״
הד״ר לסיפרות נורית
גרץ, אשתו של עמום קינן,
נסעה השבוע לברלין כדי להשתתף
בקונגרס בינלאומי על
נושאים סיפרותיים. היא לקחה
עימה גם את בתה הבכורה,

שניצר. כשהוא כועס וזועם, אמר
שלא הניחו לו להכניס את הנד
כונית בשערי האוניברסיטה, ו־ ׳ 8
לכן הוא עוזב את המקום. ההפ־ 11
צרות ונסיונות־השיכנוע לא עלו
יפה. הוא הודיע שזו הפעם האחרונה
שהוא מגיע לאוניברסיטה

הפסלת אילנה גור נזכרה
כיצד ביקש אחיה, מנתח־הלב
דני גור, להרשים אותה כשהיה
סטודנט־לרפואה. באחד הימים־
הודיע לה בתרועה רבה שקנה
אופנוע. זה היה ב־מ־וו עתיק,
שרכש בפרוטות. אולם עוד לפני
שאילנה באה לבקרו, שבק
האופנוע חיים לכל חי. אז הודיע
אביהם של השניים, אנדרה
גור, שהיה תברואן בשרות
האו״ם במיזרח הרחוק, שהוא בא
לביקור בארץ. דני חשש שמא
יחשוב האב שהוא ביזבז את
הכסף הדל ששלח לו ללימודים
ברכישת אופנוע, ועל כן פירק
את האופנוע וקבר את חלקיו
בחצר. אולם האב גילה אותם.
באותה תקופה מימן גור את
לימודיו גם בעבורה כצלם. הוא
צילם אירועים, פיתח את הת־

וותאיש־כסית

שלא נראתה כמעט בכסית בשנים האחרונות, התגייסה והגישה לאורחים
הוותיקים, שהצטופפו ביום השישי האחרון בקפה, כדי להפגין את נאמנותם
למקום ולמישפחה אחרי מותו של הבעל. כמה מן האורחים הזיזו שולחן אל הספסל העירוני שמול הקפה
ברחוב דיזנגוף, וישבו סביבו. ביניהם(למטה) :שמוליק קראוס, כוכבי שמש, המשורר יבי והמשורר יענקלה
רוטבליט, שניסה לקרר את עצמו בעזרת מניפה. אף שקשה היה לאורחים להתרגל להיעדרו של משה
איש־כסית, שהכל רגילים היו לראותו יושב מאחורי שולחן הקופה, עשו מאמץ להמשיך בחיים כרגיל.

אבות ישורון

ן היה אחד מאורחי-הכבוד במסיבה שערכה
נקי פריישטדט, היועצת האישית של
שימעון פרס לענייני תרבות. כוכבת המסיבה היתה הסופרת יהודית
הנדל, שסיפרה 12 יום בפולין הרשים עמוקות את המשורר ישורון,
שקרא לה פואמה נשם יהודית, שחוברה על־ידו, כהקדשה אישית
עבורה. אחרי קריאת הפואמה ישב המשורר והתכבד במנות גדושות
של אוכל פולני, שהוכן עבור האירוע. פיטר פריישטדט, יו״ר איגוד
הבימאים בקולנוע ובטלוויזיה, סיפר לישורון על סידרת התוכניות
החדשה שהוא מפיק. ישורון איגרף את כף ידו לאות הסכמה.

שלומציון, שעל שמה נקראה
בשעתו מיפלגתו של אריאל
שרון. שלומציון סיימה את
תונים, ששאל :״מתי ישוב מודעי
לכהן בממשלה?״
יושב־ראש סיעת־הליכוד
בכנסת, חיים קוסמן, סבב בין
ההמונים הזוללים במסיבה. משסיים
ללחוץ ידיים, גילה כי נותר
רעב. פירור־אוכל לא הגיע לפיו.
קופמן ואשתו חנה עצרו בדרכם
הביתה במיסעדה בתחנת־דלק
והשביעו את רעבונם. בעוד הם
סועדים, ניגש אליהם בעל־הטור

אותה הציג בגאווה כמישפטנית.
בעתיד הקרוב יבקר ששון בתדירות
גבוהה בארץ, עקב סיבות
אישיות.
במסיבה פנה אחר הצלמים
לשימעון סרס ואמר לו :״אני
רוצה לצלם.״״ הוא לא הספיק
לגמור את המישפט, ופרס ענה
לו :״אותי עם תמי בן־עמי!״
הדוגמנית, ששמעה את הנאמר,
התקרבה לפרס. השניים הת־

אגב, הוכמן הוא ראש העיר
היחיד בארץ הרוכב על קטנוע.
רבעוד שאוליבר נורת׳,
ומן פוינדקסטר והבאים אחריהם
מזיעים מול זרקורי הטלוויזיה
בוועדת־החקירה המיוחדת
החוקרת את פרשת איראן, נסע
איש־העסקים יעקב נימרודי
לביתו בלונדון.
אהוד מנור ריאיין בטלוויזיה
את איש־הקולנוע הוותיק,

לימודי התיכון, ולפני שתתגייס
לצבא היא תבלה כמה חודשים
בחו״ל, בעיקר בלוס־אנג׳לס, שם
ישהה קינן כדי לכתוב תסריט.
שמואל שניצר, לש־ע5ר
עורך מעריב, הוזמן להופיע
בארוחת־ערב של חוג־ידידי אוניברסיטת
בר־אילן. אחרי
שהידידים סיימו את הארוחה, הם
ישבו והמתינו לשניצר. המתינו
והמתינו, ומי לא בא? שניצר.
אחרי ציפיה ארוכה הגיעה שי־חת־טלפון
מהשער. על הקו היה

מונות לבדו ומכר את התצלומים.
בעל
המי סבא ה יעקב
טל חגג ביום הראשון את בר־המיצווה
של בנו־בכורו. רבים! י
ממוזמניו של טל לא כל־כך
הבינו את ההזמנה שהגיעה •״
לביתם: הזמנה מהודרת הכתובה י
מצידה האחד באנגלית ומצידה
השני — בחרוזים עבריים. מרוב
תיחכום והידור, כמעט הפסיד
טל כמה מאורחיו, במלון דיפלומט,
שלא יכלו לפענח את הכתוב.
החום
הכבד לא ימנע מה־פסלת
הבינלאומית אנליה מגן
העולם הזה 2603

1 1ך ך 1רגיל לנשק תינוקות זמינים, אן גם הוא לא הרחיק לכת עד כדי
1/ 1-1 | 11 1 /1 111 כן כאשר נתקל בגמל. זה היה בצאתו מן המסיבה ההמונית לרגל
יום־המהפכה המצרי במלון דניאל בהרצליה. פרט היה במצב״רוח מרומם. ביציאה הוקמו
להציג פסל מקרח, שיוקם בעוד
הה בקיבוץ כשלושה חורשים
ימים אחדים באיזור ירושלים.
בהיותו סטודנט, לפני 25 שנה,
מגן, המתגוררת בסן־פרנציסקו,
והקשר שלו עם ישראל היה אחד
עובדת בשיתוף עם מוסדות
הגורמים להבאת המחזה לישהאו״ם,
ומכינה פסלים מקרח
ראל.
המסופק לה על־ידי מדינות
הציירת מריס סרג
החברות באו״ם. מגן נבחרה ליידהאט
עשתה באחרונה הסבה
צג את מוסדות האו״ם באוליממיקצועית,
ועברה מציור להנ־פיאדת
סיאול ובאקספו 88בחייה
רוחנית. לטענתה היא ניאוסטרליה.
בימים אלה היא נפחנה
בכוחות המאפשרים לה לגשה
עם בעלה־לשעבר, התכשי־הנחות
אנשים ליתר מודעות,
טן והמוסיקאי אלי מגן, והולגלות
להם את הדרך הנכונה
שניים חגגו את הבת־מיצווה של
למיצוי הפוטנציאל האישי. חבבתם,
בת-אל.
ריה וידידיה מתחלקים לשני
הנסיכה עליה עלי חאן,
מחנות — אלה טוענים שהיא
שהיתה אשתו של עלי חאן, בן־
מדמיינת ומייחסת לעצמה תכודודו
של אגא חאן, המנהיג
נות רוחניות שונות, ואלה
הקודם של הכת המוסלמית
גורסים שהיא ניחנה בכוחות
הישמעאליית, שהתפרסם בנירוחניים
מרשימים.
שואיו לכוכבת ההוליוודית
איש־העסקים והפליי־בוי
ריטה הייוורד, נמצאת בארץ
רפי שאולי מנהל רומאן ארוך
כאשת יחסי־הציבור של מופע
עם מלכת־היופי לשעבר חווה
האימים של רוקי. הנסיכה
לוי. הזוג אף התגורר במשך
סיפרה שריצ׳ארד ארבריאן,
חודשיים בביתה של חווה.
שכתב והפיק את המחזה, עסוק
שאולי רכש השבוע דירה חדשה
כעת בכתיבת מחזה חדש,
בכיכר־המדינה, ומתכנן הסתעשייקרא
סינדרלה רוק, ושהיא
רות מחודשת על חיי־הלילה של
נמצאת במשא־ומתן להבאת
תל־אביב.
לייזה מינלי ודייויד בואי
״מר־עולם״ ,איש־השרי־לסיבוב
הופעות בישראל.
רים המצרי מוחמר מקאווי,
עורן־־הדין והמפיק־בפו־יגיע
לארץ בעוד חודש כאורח
על של הרוקי הורור שאו,
של תערוכה בענף המזון. מקאווי
צדלם דיקאן, נסע לביקור
מתכונן להקים בארץ מועדון־
קצר בקיבוץ יד־חנה. דיקאן שמעריצים
שישא את שמו, ומצי

כמה אוהלים בדוויים ולידם שני גמלים. פרט ניגש אל אחד הגמלים, ליטף את ראשו
והרגיע את החיה העצבנית, שהטכימה להצטלם בחברתו. פרט היה במצב-רוח מרומם כי
במשך כל הערב הצטופפו האורחים סביבו, בעוד שיצחק שמיר היה בודד בקרב ההמון.

היר שזוהי תרומתו למען השלום
בין העמים.
אחד המפתיע עדיין אנשים
הוא איש־העסקים הצעיר
דני פרומצ׳נקו. הוא מוצא
לעצמו עיסוקים מיוחדים ויוצ־אי־דופן.
אחרי יציאתו ממיפעל־השוקולד
המישפחתי עלית
עבר למירוצי״המכוניות באשקלון.
עתה הוא חודר לתחום חדש
לגביו: ניהול מועדון־לילה ודיסקוטק
המיועד לצעירים. את הניהול
בפועל הוא משאיר לאחיו
הצעיר, גיל בסרס, מלחין וזמר
מתחיל. שני האחים נולדו לאותה
אם אך לאבות שונים, ולכן
הם נושאים שמות־מישפחה שונים.

השחקנית
אירית פרנק

ך 1ן 1 1י חגג השבוע את הבר-מיצוווז שלו. אביו, יעקב טל,
1 1 1 | 11 1בעל המי סבא ה בתל״אביב, הזמין מאות אורחים
והציג לפניהם את כוח בנו בן ה״ 13 במישחק של הורדת־ידיים.
העולם הזה 2603

מתחתנת, אך בניגוד לנישואיה
הקודמים לעורך־הדין שימחה
זיו, שנערכו כדת־וכדין, היא
תינשא בנישואין אזרחיים, כי
בעלה הנוכחי כהן, והיא גרושה.
אירית מאוהבת ואופטימית, ולא
תאפשר לרבנות לקלקל לה את
הנישואין.

רסנה ברק׳
דוד,ד אוהליאב ₪

קוני ווביח׳בוטינסקי ״

של הסרט התיעודי״למחצה על סבה, זאב ז׳בוטינטקי, חיים בסער.

מדוע החליטה
הכוקריטוח והגיש
נתב ־ אי שו ם נגד
יריביו ולא נגדו?

האם ענד אמנון
וובינשט״ן עביוה
^ נדדת עדיך, עסקים
אסורים בבורסה?

ף ראשית היתה ההלשנה.
₪1היה זה פרק נוסף בסידרת ד אלאס
הישראלית, שבה מככבת מישפ־חת
יואינג הישראלית — מישפחת
רובינשטיין.
ב־ 1984 הוציאה חברת רובינשטיין
הנפקה של מניות לציבור. החברה, ש־היתה
עד אז מישפחתית והיתה שייכת
לשני האחים אהרון ואברהם רובינשטיין
ובני מישפחותיהם, התחייבה בתשקיף
״כי בעלי־מניות בחברה לא
יזמינו מניות בהנפקה״.

כלומר: אן! אחד מבני שתי
המישפחות לא יזמין ולא יקנה
מניות בשוק.
להתחייבות זו היו סיבות טובות.
באותו זמן כבר היה נטוש הקרב בין
שני הפלגים של מישפחת רובינשטיין
(ראה דיאגרמה{ על השליטה בחברה,
וקל היה לנחש כי בהיעדר התחייבות
כזאת ינסה כל אחד משני הפלגים
להשתמש במניות החדשות- ,כדי להשתלט
על החברה.
הבורסה מעוניינת כי בכל חברה
הרשומה בבורסה יהיו מירב המניות
בידי הציבור הרחב. אין היא רוצה שכל
המניות יהיו מרוכזות בידי חוג קטן של
בעלים, כדי שאלה לא יוכלו לשחק
במניות כאוות־נפשם. ובעיקר: כדי
שלא יוכלו להשתמש במניות כדי
להעביר לעצמם רווחים מופלגים על־ידי
מכירתן בשער גבוה מלאכותי וקנ־ייתן
מחדש בשער נמוך — כל זה מבלי
לשלם אף אגורה אחת של מס.

ההלשנה טענה שמישפחתו
של אברהם רובינשטיין קנתה
מניות, בניגוד להתחייבות זו,
באמצעות אנשי־קש: יוסי רי•
גר, אברהם פילץ ואחרים.
סביר להניח כי את ההלשנה שיגר
מישהו מן המחנה היריב: מישפחתו של
אהרון רובינשטיין, שאיבדה עוד קודם
לכן את השליטה בחברת־הענק(ראה
מיסגרת).
ההלשנה הגיעה למוסד המוסמך —
הבורסה לניירות-ערך בתל־אביב.
יו״ר הבורסה, הד״ר מאיר חת (כיום
יו״ר מועצת־המנהלים של בנק לאומי)
,ניהל את החקירה וגבה בעצמו את
העדויות. הוא הזמין את כל בני־המיש־פחה
(משני המחנות) ותיחקר אותם.

״אף אחד
לאד
^ מה שבועות אחרי ההנפקה, ב־
^ 20 באוגוסט ,1984 תיחקר מאיר
חת את השר (דאז) אמנון רובינשטיין,
ורשם במו ידיו את הפרוטוקול.
בחקירה נכחה אשתו של השר, עור־כת־הדין
רוני רובינשטיין, העובדת כיועצת
המישפטית של החברה. היא גם
החזיקה במניותיו של אמנון רובינשטיין,
שהעביר לה את מניותיו כאשר
התמנה כשר. כך התמלאו — לפחות
פורמאלית — כללי ועדת־אשר, האוסרים
על שרים לנהל עסקים פרטיים.
בתשובה לשאלות חת, העידו אמנון
ורוני רובינשטיין(כפי שנרשם בפרוטוקול
בגוף שלישי) :״לא ידוע להם
על קרובי־מישפחה בעלי־עניין, שהזמינו
ניירות־ערך בהנפקה. ידוע להם
שלא נעשתה פעולה כזאת במיסגרת

גאר לביב מדווח ער חקירתו
של שד השמד מעל לכל חשד
המישפחה הקרובה(אהרון, גיורא, והם)
אך אינם יודעים ביחס לקרובים אחרים״.
לפי
ניסוח הפרוטוקול ברור כי חת
הציג לאמנון ולרוני שתי שאלות, בזו
אחר זו, כדי לוודא את התשובות, פעם
בצורה שלילית ופעם בצורה חיובית.

משמעות התשובה הזאת
היא חד־משמעית: או! אחד מה־מישפחה
הקרובה של אמנון רובינשטיין
לא הזמין מניות. לפי
כל הגדרה אפשרית, מושג זה
כולל גם את בניו, טל וניר.
כמה חודשים לאחר־מכן הגיש אביו
של אמנון, הקבלן אהרון רובינשטיין,
תצהיר בבית־המישפט המחוזי בתל־א־ביב.
תצהיר זה הוגש במיסגרת תביעה

שאף אחד מבני־המישפחה הקרובה לא
הזמין ניירות־ערך בהנפקה, ושגם לא
ידוע לו ביחס לקרובים אחרים, הצהיר
אביו את ההיפך: שבניו של אמנון, טל
וניר, הזמינו מניות.
איך זה נעשה?
ב־ 15 ביוני 1984 כתבה רוני
רובינשטיין — אשתו של אמנון —
לחברת־ברוקרים (החברה המרכזית
לניירות־ערך) והטילה עליה לקנות
את המניות הבאות:
• עבור בתה טל — 37,500
יחידות.
• עבור בנה ניר — 37,500
יחידות.
• עבור אילנה ויינשטיין, חמותו
של גיסה גיורא — 75,000 יחידות.

הרקע: ה ק רב עלה שלי ט ה
חברת״הבנייה רובינשטיין רשותי קיימת מאז ,1931 והיתה
חברת-הבגייה הפרטית הגדולה בישראל. החל בתחילת 1975
החזיקו שלושת בניו של אהרון רובינשטיין -מרדכי, אמנון וגיורא
; 605 ממניות החברה. באמצעות חברת-אחזקות מישפחתיתושמה מג יא, כל אחד משלושת הבנים החזיק ישירות ב״־ 57 נוספים
של המניות. הבנים גם רשמו חלק ממניותיהם על שם בניהם.
מישפחת אברהם רובינשטיין, אחיו של אהרון, החזיקה ביתר
המניות, באמצעות חברת אחזקות מישפחתית ושמה י דר
(ראשי״תיבות השמות של בני אברהם -יואב, נורית ורמי).
במאי 1984 נחתם הסכם, שלפיו מנתק מרדכי את עצמו
מהחברה, ויקבל משני אחיו ־ 13.57 ממניות רובינשטיין, המוחזקות
באמצעות חברת מגיא. אחרי ההסכם היתה חלוקת המניות כך:
גיורא ואמנון(שכבר היה שר, ועל-כן נרשמו המניות על-שם אשתו,
רוני 61.57 מרדכי ־ ,13.57 ומישפחתו של אברהם 257
במאי 1984 פידסמה החברה תשקיף, שבו הציעה לציבור 257,
ממניותיה, ולכן ירד חלקם של כל הבעלים כך: גיורא ואמנון
,46.157 מרדכי ,10.17 אברהם ־ .18.757ב־ 9בדצמבר 1984 מכר
מרדכי את מניותיו לדודו אברהם, ואחרי ההנפקה התברר כי
אנשי״העסקים יוסף ריגר ואברהם פילץ הצליחו לרכוש ־157
מהמניות, ואילו אברהם אסף עוד ־ 77 וחזר להחזיק .257 מישפחות
גיורא ואמנון, שרצו לרכוש ־ 57 כדי להגיע לרוב של ־ ,517 לא
הצליחו בכך, והרוב בחברה עבר לאברהם, בתמיכת ריגר ופילץ.
כעבור כמה חודשים מכרו גיורא ואמנון את חלקם בחברה
ליתר בעלי המניות, תמורת 18 מיליון דולר.
כיום שייכת החברה לאברהם רובינשטיין 707 ליוסי ריגר
ולאברהם פילץ (.)307
אזרחית, הקשורה בסיכסוכים המיש׳
פחתיים.

בתצהיר זה קבע אהרון:
״ט״ו. נכון הדבר כי במיסגרת
ההנפקה הזמינו נכדיי הבגיריס,
טל וניר, וגברת ויינשטיין,
חמותו של גיורא, שאינם בעלי־עניין
בחברה רובינשטיין, מניות
בסד כולל, המהווה /0״ 5מ־הון־המניות
של חברת רובינשטיין.״

הזמגה,
יפוי
פות, צ׳ק
**סתבר על כן, שבעוד שהשר
אמנון רובינשטיין הצהיר בחקירה

בעלותם של שלושת בני־מישפחה
אלה על המניות שהוזמנו בשמם היא
קלושה למדי.

בי עוד באותו היום עצמו
הוחתמו השלושה ביחד על י־פוי־כוח
משותף, שייפה את כוחה
של רוני רובינשטיין, אשתו
של אמנון, לפעול בשמם בכל הנוגע
למשיכת כספים.

איד שולם עבור 150 אלף היחידות
האלה, בסך כולל של 132 מיליון שקל
(כ־ 750 אלף דולר, לפי השער של אז)?

התשלום נעשה באמצעות
צ׳ק בחתימת אהרון רובינשטיין,
אביו של השר אמנון רובינשטיין.
הנה
כי כן, אלה העובדות:

ממנו מידע מרשיע? האם קיבלה על
עצמה את כל האחריות, כדי שבעלה
יוכל לטעון בתום־לב שלא ירע על מעשיה.
הנוגדים התחייבות מפורשת בתשקיף?

כל בני מישפחת רובינשטיין
התחייבו רישמית שלא להזמין מניות
מההנפקה.
• ביוני 1984 הזמינה רוני רובינשטיין,
אשתו של אמנון רובינשטיין
ומחזיקת המניות שלו, מיספר גדול של
מניות עבור שני ילדיו של אמנון רובינשטיין.

היא העבירה עבור המניות תשלום
בצורת צ׳ק בחתימת אביו של
אמנון רובינשטיין.
• היא החתימה אותם על יפוי־כוח
לעצמה.

אמנון רובינשטיין עצמו הם־
ריד אפשרות זו.
ב־ 9בינואר 1987 נחקר השר אמנון
רובינשטיין בביתו על־ידי שי מיטל,
חוקר הרשות לניירות-ערך. אחרי שהבורסה
גמרה לחקור בפרשה, הועבר הטיפול
לרשות, שהיא המוסד האחראי
להגשת תביעות פליליות על חוק ניי־רות־הערך.
אמנון
רובינשטיין הצהיר באוזני
מיטל :״רוני אמרה לי, זמן קצר לפני
ההקצאה, זמן קצר לפני פתיחת החתימות,
שהיא תגיש הזמנות בשם שני
ילדיי, ניר וטל, וגם עורך־הדין של ההנפקה,
ושל הבנק, אמר שזה בסדר ...
הרעיון היה שחושבים שתהיה הנפקת־חסר,
והמניות טובות מאוד, ושכדאי
לילדינו לרכוש אותם.״

• חודשיים לאחר מכן, באוגוסט
1984 הצהיר אמנון רובינשטיין,
בנוכחות אשתו רוני
רובינשטיין, שאיש מבני מיש*
פחתו הקרובה לא הזמין מניות.

עסק טוב
מאוד
ך* אם רימתה רוני רובינשטיין,
1 1חלילה, את בעלה? האם העלימה

ובהמשך :״לא יודע פרטים על רכישות
על־שם גברת ויינשטיין. זה לא
היה קשור בעניין שלנו״.
עדות זו מאלפת מכמה בחינות:

• השר רובינשטיין מודה
בה כי ידע על הזמנת המניות
לילדיו, כאשר נחקר על-ידי מאיר
חת. כלומר: שהעלים ממנו
מידע חיוני, במיקרה הטוב ביותר.
במיקרה הרע ביותר, לא אמר
אמת.
• באומרו כי להזמנת המניות עבור
אילנה ויינשטיין לא היה קשר עם
הזמנת המניות לבניו, הוא לא אמר
אמת. ההזמנה עבור טל וניר רובינשטיין
ועבור אילנה ויינשטיין נעשתה
במיכתב אחד. שלושתם חתמו ביחד ,
באותו היום, על יפוי־כוח מש ות ף ,
חתימה ליד חתימה. עבור ההזמנה של
שלושתם שולם בצ׳קאחד של אביו.
• הנימוק כאילו הוזמנו המניות
מפני שזה היה עסק טוב לילדים, הוא
אמתלה שקופה. האמת היא, כמובן מאליו,
כי אמנון(יחד עם אביו ואחיו גיו־

גוקוזמזרמוהסאוחד ז 0זו:י׳₪1נ ע1וק]11
תר-אניב
- * 09ס 1יףנסו ׳ -ו ח ׳ אדנני 113

רו בינ ש טיין

רו״נ מקיר. ישראל • .חל־אנינ״* 1ו*•
של0ון • 11 *11

יני רכח ־ רי1
1 5 .6 .8 4

ל כ כו ר
החברה המר כז יתלניירות ערר
לילנבלום 25
ח ל -א ני ב
א׳ינ

נאלר כו שעכורהחשבו נו תהנ אי םניירותעיר מן ה הנ פקה טל רובינטטין
ו טו תיכדלה לן:

3 7,500

יחירותע ״ ט טל רובינשטין

ויי,

37,500

יחידות עייש ניררובינשטין

7 5.000

י הי רותע ״ טאילנהויינשטיין ׳

150 ^000

יחידותבס כו םכולל טל 13 2 .0 0 0 ,0 0 0שקל

סייר.

ה ח מו רההכס פי ת תו פקרבחש בונ כםבבנקהמזרחיביום . 1 7 .6 .8 4נאלנצל ־\ 20מ ס כו ם זה
ל צו רךההזמנהולהפקיר הי תרהנ תפיי סליוםאחד.

בכבודרב,

רוני רו בינ ש טין

מיסמך ההזמנה של המניות
טל, ניר ואילנה
15.7.84
לכבוד החכרה המרכ זי תלניירות ערך נע״מ
רח׳ לילינבלוט 25
חל-א ביב

הנדון: יסוי כח

הצ׳ק של אהרון רובינשטיין שבו שולם עבור הזמנת המניות
750 אלף דולר

6-0מ

יי/י־

•י? תץי־י

/< 0 1ה-ן

בכבור רב,

1הי ת)

אנו הח״מ, טל רובינטטין, ניררוניגטטיןואילנהוינטטיןמיפים
בזאת את כו חם טל רונירוכינטטין או גיורארובינטטין לפעו ל
בטמנו ובמקומנו בכל הנוגע להעכרת ומשיכת כספים מחטכונותינו
אצלכם.

י י 0 7ר1

עדותו של אמנון רובינשטיין אצל מאיר חת

יפוי־הכוח המשותף
,,אין קשר עם אילנה ויינשטיין...״
רא) רצו להגיע לבעלות של 51?5ממניות
החברה, והשתמשו בשמות של בני
אמנון וחמות גיורא כדי לבצע את הרכישה,
בניגוד מוחלט להתחייבות בסעיף
2.4בתשקיף(״בעלי מניות בחברה
לא יזמינו מניות בהנפקה״).
9מיליון דולר
ך* המשך הוא מוזר למדי.
1 1ב־ 18 ביוני 1987 הגישה פרקליטות
מחוז־תל־אביב כתב־אישום נגד
אברהם רובינשטיין ובנו יואב — המחנה
היריב במישפחת רובינשטיין —
ובו הם מואשמים כי קנו לעצמם מניות
בניגוד לתשקיף, וכי זממו, יחד עם רי־גר
ופילץ, להשתלט על החברה.

לא הוגש שום כתב-אישום
נגד אהרון רובינשטיין ובנו
אמנון, או נגד רוני ושני ילדיהם,
על אותו מעשה עצמו.
ההבדל היחידי בין שני המחנות הוא
שאברהם ובניו הצליחו ואכן השתלטו
על החברה, בעוד שאהרון ובניו נכשלו,
ולא השיגו את המניות שהזמינו, כתוצאה
מכך איבדו את השליטה בחברה.

אומנם, האובדן הזה לא כאב
כל-כך לשר אמנון, כי עבור חלקו
קיבל סכום של תישעה מיליון
דולר — סכום נאה לאדם שגם
חוץ מזה אינו אביון( .תיש־עה
מיליון נוספים שולמו לאחיו
גיורא).
בזה לא נגמרו הדברים המוזרים בפרשה

לפני ההנפקה חשש בנק לאומי, ח

ההנפקה, שלא יהיה די ביקוש למניות
החברה. אז הציע הבנק הלוואה
של 1.5מיליון דולר לכל פלגי מיש־פחת
רובינשטיין, כדי שישתמשו בה
לרכישת המניות בבורסה, אם הציבור
לא ירכוש את כל ההנפקה.

זה היה, כמובן, הפרה בוטה
של ההתחייבות בתשקיף —
שבו נאסר הדבר בפירוש.

״אגי לא

^ פרקליטות הסיקה את המסקנה
\ 1הנכונה, ולא היססה להגיש כתב־אישום
נגד המעורבים בדבר.
באותו כתב־האישום הואשמו אברהם
רובינשטיין, בנו יואב ושני פקידים
בכירים של בנק לאומי(אליהו שרביט
ויאיר פודים) כי ב־ 21 למאי 1984 השתתפו
בישיבה במישרדי בנק לאומי,
ובה הושג הסכם שלפיו ילווה הבנק
למישפחות את הכסף לצורך רכישת
המניות, בניגוד לתשקיף.

באותה פגישה ב״בנק לאומי״
נכחו גם אהרון רובינשטיין ובנו,
השר אמנון רובינשטיין.
קודם כל, עצם נוכחותו של חבר-
ממשלה בישיבה כזאת, לניהול עסקים
פרטיים, מוזרה למדי. חברת־בניה גדולה
כזאת מושפעת על־ידי החלטות הממשלה,
ויש כאן ניגוד־אינטרסים
מובהק. בוודאי אין זה רגיל ששר בממשלה
משתתף בישיבה בבנק, לניהול
עסקים פרטיים. נראה כי רובינשטיין
(המשך בעמוד )16

מדוע לא הואשם השר?

,.תסתום את הנה, מזוהם!״.,את נברה, צבועה!״,.מניאק מטומטם!׳׳

״תשתוק. יא נאצי״
בכנסת יש סדר. באינדכס של השנה
הראשונה של הכנסת ה־ ,11 שהופיע זה
עתה, יש רשימה מיוחדת של קללות
וגידופים. הנה היא:
• 5בדצמבר ,׳84 הצעה לסדר־היום
על דיברי השיטנה על חיילי

ח כהן למאיר כהנא: זוהמה
שכמוך! גנגסטר שכמוך!
יוסי שריד לכהנא: השרץ הזה!
כהנא לשריד: מתיוון וגוי שכמוך!

29 במאי ,׳85 הודעת הממשלה
על שיחרורשבויי־צה״לבמיסגרת עיס־קה
עם אחמד ג׳יבריל:

מאיר כהנא לשולמית אלוני:

את פאשיסטית!
זיידאן עטשי לכהנא: אתה
גיזען, פאשיסט, מטומטם! אתה רוצח!
• 12 בדצמבר ,׳84 הצעה לסדר
היום על המניות הבנקאיות:

רן כהן לבהנא: חתיכת זוהמה,
תסתום את הפה, מזוהם, מארגן פוגרומים!
וילנר
לאבידוב: אתה משקר!
אתה מסית!

בייש, מערכניק!
שבח וייס לכהנא: גיזען ליצן!
• 5בנובמבר ,׳84 הצעה לסדר־היום
על מילחמת־הלבנון:
יוסי שריד ליובל נאמן: מניאק
מטומטם!
מאיר וילנר לרפאל איתן: מסית
וגיזען שכמוך!
• 19 ביולי ,׳85 הצעת״חוק לאיסור
גידול חזיר:
רן כהן למאיר כהנא: אתה
החזיר הכי גדול, חתיכת בהמה!
אברהם כץ־עוז לכהנא: תש־

׳ י מלב־נון ד״
כהנא למתי פלד: ימך שמך, כלב
שכמוך! בוגד שכמוך, מטורף!
• 2בינואר ,׳84 הצעה לסדר־היום
על מילחמת־הלבנון:
צירלי ביטון לבהנא: עלוב נפש,

נאצי שכמוך!
אהרון הראל לכהנא: חלאה
שכמוך!
אלעזר גרנות לכהנא. אתה סוג
ב׳ ,אתה בררה!
• 5ביולי ,׳85 הצעה לסדר־היום
על התבטאויותיו של ראש עיריית
אום־אל־פחם נגר התנועה הקיבוצית:

נו הם מדבו, בכנסת. האינדנס
הרשמי מנציח את הדברים מלם

תוסיק זיאד למאיר כהן־אבי־דוב:
אתה ידוע כגיזען מנקר־עיניים!

תוסיק זיאד למיכאל איתן:

אתם פחדנים!
כהנא ליוסי שריד: אתה חולה!
• 15 בינואר ,׳85 הצעה לסדר־היום
על איום בהחרמת בנקים והרחבת
מלון גני־חמת בטבריה:

עדנה סולודר למאיר פרוש:
אתה איש אי־כבוד!

• 6בנובמבר ,׳84 הצעת־חוק־לה־ארכת
תוקפן של תקנות־לשעת־חי־רום:
צירלי
ביטון לכהנא: אתה שקרן!

(המשך
מעמוד )15
נהג כאן כפי שנהג השר ייגאל הורוביץ
בעיסקי מישפחתו( .אמנון רובינשטיין
אמר באחת העדויות שקיבל אישור
ממבקר־המדינה להשתתפותו במשא־ומתן
המישפחתי. לא ברור אם ניהול
עסקים, דיון על הנפקות וכו׳ נכללים
בהגדרה זו).

אולם השאלה העיקרית היא:
מדוע לא הוגש כתב־אישום גם
נגד אמנון רובינשטיין ואביו,
שהשתתפו באותה הפגישה
עצמה, שבגללה הוגש כתב־ה־אישום
נגד יריביהם המישפח־תיים
ונגד פקידי הבנק?
אמנון רובינשטיין עצמו ניסה, בעדותו,
לגולל את האחריות מעל עצמו,
בפסוקים כגון :״אני חושב ...אני מניח...
אני לא בטוח ...אבי אמר משהו כמו:
שמענו, נלך, נדבר ...העסק כולו לא
היה אקטואלי ...אני כבר לא הייתי
מעורב בזאת ...אני בשיחה כמעט לא
השתתפתי״...

אולם אמנון רובינשטיין, אז
חבר הממשלה, הודה שהשתתף
בפגישה שעליה הוגש
כתב־אישום נגד אחרים. נגדו
לא הוגש כתב-אישום.

״בשלב

זיב

^ אותו כתב״אישום מואשמים
^ אברהם ויואב רובינשטיין כי ״רכשו
מניות מההנפקה, בממנם גורמים
שונים, אשר הזמינו עבורם את המניות,
תוך הפרת האמור בתשקיף״.

בדיוק אותן המילים עצמם
נכונות לגבי פעולתם של אהרון
רובינשטיין ורוני, אשתו של
אמנון. הם ״מימנו גורמים שונים״
(קרי: בניו של אמנון והגברת
ויינשטיין) אשר הזמינו
עבורם את המניות, תוך הפרת
האמור בתשקיף.

כהנא
.,מכוער ומשונה!׳

שריד
״השרץ הזה!״

כהן
״החזיר הכי גדול!״

טובי
״אתה מיפלצת!״

דפי שריד לכהנא: הערפד הזה!

חיים רמוז ליהושע מצא:

סתום את הפה!
• 9בפברואר ,׳85 הצעה לסדר־היום
על אי־היציאה מלבנון:
כהנא על מתי סלד: הפגר־המת
הזה!
• 9ביולי ,׳85 הצעת תיקון לחוק־העונשין.

כהן לכהנא: הרי אתה פקעת
של שינאה! חלאה!
בהנא לכהן: אתה סתם בוגד!
כהן לכהנא: טינופת!
כהנא לכהן: אתה ואודי אדיב
שמאלנים! בוגדים שכמותכם!
• 16 ביולי ,׳85 סקירת שר־המיש־טרה
על פעילות מישרדו:
אורה נמיר לבהנא: אני מתביישת
לשבת איתך!
כהנא לנמיר: את כל־כך אנטישמית!

אברהם
שפירא לזיידאן עט־שי:
אתה אלים יותר מכל שוטר!

• 13 בספטמבר ,׳84 הצגת הממשלה:
כהנא
לאלוני: שונאת דת! שונאת
ישראל! צבועה!
תוסיק טובי לכהנא: אתה חו־לודרוח!
אתה מיפלצת!
• 30 באוקטובר ,׳84 הצעה לסדר״
היום על רצח בכרימיזן:

מאיר וילנר למאיר כהנא:

קניבאל!
• 31 ביולי ,׳85 הצעת־חוק לתיקון
הפקודה למניעת הטרור:

תוסיק זיאד למאיר כהן־אבי־דוב:
אתה מסולף, אתה מזוייף!
אבידוב לזיאד: אתה טהור, אתה
נקי־כפיים!
זיאד לכהנא: אתה גיזען מסית!
אבידוב לזיאד: על ראש הגנב
בוער הכובע!
כהנא לגאולה כהן: את ערב־רב!
כהנא לאהרון נחמיאס, יושב-
ראש הישיבה .:אתה גם בור!

״בובה סטאליניסטית!״

שר הפנים יצחק פרץ ליוסי
שריד: אתה מסית! אתה מדיח!
שריד לפרץ: אם אתה שר־הפנים,
כך נראה הפנים שלנו!
• 6ד. בדצמבר 84׳ ,הצעה לסדר־היום
על שריפת בתי־כנסת בירושלים:

חיים דרוקמן לשולמית אלוני:
את מאשימה, את חולה!
• 24 בדצמבר ,׳84 הצעת חוק־שרותי־הדת-היהודיים:
מרדכי
בדאון לכהנא: אולי די
כבר עם הטימטום הזה?
כהנא לבראון: בראון, תהנה מהגוי
החתן שלך!
כהנא לאלוני: שונאת ישראל,
שונאת דת, מתייוונת שכמותך!
• 24 בדצמבר ,׳84 הודעת הממשלה
על מינויי שרים:
יוסי שריד לכהנא: שתוק,
מנוול!
כהנא לשריד: טרוריסט שמאלני!
• 13 במאי ,׳85 הודעת הממשלה
על המצב בלבנון:
כהנא לאלוני: את נבלה! צבועה!
שונאת ישראל! טינופת שכמותך!
כהנא לאהרון נחמיאם: תת־

וייס
״גיזען ליצן!־

תוק, ליצן!
עדנה סולודר לכהנא: חזיר
אחד כבר מנסה להשתלט!•
• 30 ביולי ,׳85 הצעת חוק הרבנות
הראשית:

דב שילנסקי למאיר וילנר:
עוכר ן שראל!
• 2ביולי ,׳85 הודעת הממשלה
על התוכנית לייצוב המשק, :
מאיר כהנא לממשלה: מטורפים!
מנהיגים שהוכו בסנוורים! כופרים
ואפיקורסים, בורים ועמי־ארצות!

כהנא למרדכי וירשובסקי:
קצין־סדום, מכוער ומשונה!

שר־האוצר יצחק מודעי לישראל
קיסר: משמיצן אחד!
• 14 בנובמבר ,׳84 הצעת אי־אימון
של הרשימה המתקדמת לשלום:
יצחק מודעי ליוסי שריד: אתה
לא ״פרי־לנס״** בבית הזה!
• 12 בפברואר ,׳85 הודעת־המנד
שלה על ההחלטה לנסיגה־בשלבים
* רמז לספרי של מרג׳ אזרמל,
חוו ת החיות, שבו מ תוארת דיקט־טורה
של חזירים.

• 22 ביולי ,׳85 הצעת־חוק־חג־המצות:
כהנא
לאבנר-חי שאקי: אתה
כל־כך מכוער!
• 24 ביולי ,׳85 הצעה לסדר על
ההסכם הקואליציוני בקריית־ארבע:
כהנא למיכאל איתן: אתה סתם
מיסכן. .
• 8במאי ,׳85 הצעת אי־אמון של
התחייה:
מאיר וילנר למאיר כהנא: עם
נאצי אינני מדבר!
• 24 באוקטובר ,׳84 הצעה לסדר־היום
על מצב יהודי ברית־המועצות:
מאיר כהנא לצדלי ביטון: בוגר
שכמוך!
• 24 ביולי ,׳85 הצעה לסדר־היום
על שינוי במדיניות ברית־המועצות:

צ׳רלי ביטון לחברי-הכנסת:

עאבי־נפש שכמותכם!

תופיק טובי לעוזי לנדאו:

מנוול שכמוך:

מאיר כהנא לתופיק טובי:

ימך שמך! מי אתה?
מוחמד ותד לכהנא: המברבר
הזה!
• 1בינואר ,׳85 הצעת־חוק למניעת
גזענות ואפליה:
מאיר כהנא למאיר וילנר: בובה
סטליניסטית!
וילנר לכהנא: היטלר אחד קטן!
תוסיק זיאד לבהנא: תשתוק,
זבל!
בהנא לזיאד: תשתוק, שונא ישראל!
זיאד
לכהנא: בריון!
בהנא לווילנר: סטליניסט! קומוניסט!
עוכר־ישראל! שונא־ישראל שכ,
מוך!
ביטון
לכהנא: שתוק, יא נאצי!
** ״פרי-לאנס״ נושא חנית חופי
שי עיתונאי שאינו חבר במערכת

מסויימת.

דמית אנטלד

דובר רשות ניירות־הערך שהתבקש
על-ידי העולם הזה להסביר מדוע
לא הוגש כתב״אישום נגד מישפחת
אהרון ואמנון, הגיב :״בהתאם לחובתה,
ועל פי סידרי־העבודה הנהוגים, מעבירה
רשות ניירות הערך לפרקליטות
את כל חומר־החקירה הנאסף על־ידה,
לשם בחינה והערכה לקראת אפשרות
של הגשת כתב־אישום. לחומר־החקי־רה
מצורף סיכום לגבי מהות החשדות
על העבירות־לכאורה, ועל זהות החשודים,
וכן המלצה לגבי המשך הטיפול
בידי הפרקליטות.
״גם במיקרה הנידון העבירה הרשות
לפרקליטות את כל חומר־החקירה שהצטבר
בידיה, לרבות פקורות־הרכישה
הקשורות להנפקה. כרגיל הביעה דעתה
לגבי העבירות שנעברו לכאורה.
וזהות של החשודים בביצוע אותן העבירות.

פי הדין ההחלטה על פי אילו
סעיפים להגיש כתב־אישום — אם
בכלל — היתה ונשארה של הפרקליטות.

״בשלב
זה החליטה הפרקליטות
להגיש כתב-אישום רק
נגד החשודים ששמותיהם פורטו
בבתב־האישום שהוגש.״

הנוסח, שהוכתב לי מילה במילה,
אחרי שיקול של שלושה ימים, מדבר
בעד עצמו. מובן מתוכו שהרשות העבירה
לפרקליטות גם את החומר המחשיד
את אמנון רובינשטיין ובני מיש־פחתו.
הרשות מטילה על הפרקליטות
את האחריות לאי־הגשת האישום נגד
אמנון ובני־מישפחתו .״בשלב זה״.

יתכן כי נרמז כאן שהרשות
אינה משלימה עם ההחלטה
שלא להגיש אישום נגד אמנון
רובינשטיין ומישפחתו, ומכאן
הדגש על ״בשלב זה״.

אפשר רק לנחש מה הביא את הפרקליטות
להחלטה שלא להאשים את
השר־לשעבר אמנון רובינשטיין, מי
שהיה בעבר דיקן הפקולטה למיש־פטים
בתל־אביב.
הפרשה כולה יכולה היתה להוות
נושא לניתוח בסיפרו המפורסם של
הפרופסור אמנון רובינשטיין על יסודות
המישפט הקונסטיטוציוני —
אילו היתה קורה לאחרים.
העולם הזה 2604

לילות קלבריה

אם איטליה דומה לרגל הבועטת בכדור (סיציליה) ,קלבריה
היא החלק הקידמי של כף־הרגל.
בשבוע שעבר דיגדגתי את כף־הרגל. איטליה לא צחקה. היא
כלל לא הרגישה בי. הייתי כמו חיידק זערורי, הנוסע ברכבת של
חיידקים לאורך החלק התחתון של הבוהן הגדולה.
היה לי הרבה זמן להרהר בלילות על קלבריה. אי־אפשר היה
לישון. היה חם. חם מאוד.
כבר ברומא היה החום כבד מנשוא. מעלה אחת או שתיים יותר
מאשר בתל־אביב, אן בלי רוח־הים התל־אביבית. האוויר עמד
והיה לח והביל. גם ביום. גם בלילה.
האגדה אומרת שבארצות הים־התיכון התפתח במשך אלפי
שנים סיגנון־בניה, המגן מפני החום. שטויות. בבתים האיטלקיים
חם ומחניק יותר מאשר בחוץ. האיטלקים בזים למיזוג־האוויר.
האימפריה הרומית התקיימה בלעדיו.
בלילה מנסים לישון מאחורי חלונות פתוחים. בבוקר חודרת
השמש הזורחת לחדר־השינה.
בקלבריה היה עומס־החום קצת פחות גרוע, במעלה אחת או
שתיים. היתה קצת רוח מן הים. אבל בבתים היה חם מאוד. היה
זמן לחשוב בלילות.
חשבתי על הים־התיכון. על הים. השמש. האקלים. והשפעת
כל אלה על העמים ועל בני־האדם.
בארצות־החום דורשת העבודה מאמץ גדול יותר. החום מפתה
לבטלה. בקלבריה זה בולט מאוד. לעיתים נדמה ששום דבר אינו
מתפקד, ואף אחד אינו עובד.
הוזמנתי לאירוע יפה — פסטיבל ים־תיכוני, שנמשך כמה
ימים. בכל ערב נערך סימפוסיון על בעיה ים־תיכונית(פוליטית,
כלכלית, אקולוגית) .לפניו ואחריו הוקרנו סרטים ים־תיכוניים,
הופיעו להקות ים־תיכוניות. אני הוזמנתי על־ידי אחד ממוסדות
הממשלה המחוזית להשתתף בדיון על הבעיה הפלסטינית.
האירוע כולו התקיים במין קומפלקס׳ של אולמות וביתנים,
השייך למחוז.
כשנחתתי בנמל־התעופה הקטן של רג׳יו״די־קלבריה, בציפורן
של הבוהן. המתין לי שם צעיר מטעם המארגנים. הוא לא הכיר
אותי. לא היכרתי אותו. הוא לא שמע על האפשרות לנופף
בשלט. אחרי שעה לקחתי מונית, והוא המשיך להמתין.
במלון שכחו לרשום את ההזמנה. לא היה מקום. בסוף סידרו
לי חדר. החשמל לא פעל בו. מצאו לי חדר אחר. במלון היה
מיזוג־אוויר מרכזי. הוא לא פעל.
לא נורא. רג׳יו היא עיר יפה, ובה שדרה ארוכה לאורו־הים,
נמל קטן, ארמונות.
בפארק שבו אמור היה האירוע להתקיים, לא היה שילוט.
חיפשתי את המארגנים, איש לא ידע היכן הם. נסעתי מאות
מטרים אנה ואנה, בחום הלוהט.
אמרו לי שאין צורך לדייק לדיון. זה לא יתחיל בזמן. זה אף
פעם לא מתחיל בזמן.
אבל האנשים היו נחמדים מאין כמוהם. יחד עם כמה צעירים
וצעירות הקשורים איכשהו לאירוע — לא גיליתי איך ובמה —
אכלתי במקום ארוחת־צהריים טובה. ספאגטי עם חסילונים ויין.
שוחחנו. היכרנו איש את רעהו. צעירה יפהפיה שאביה גרמני
ואמה איטלקיה, שנראתה כאיטלקיה מושלמת ושדיברה גרמנית
מושלמת. פסל אוסטרי צעיר, שנתקע בעיירה הסמוכה זה כמה
שנים, ושאיבד את הקשר עם העולם ועם קורט ולדהיים. חברה
נחמדים.
ישבנו על ספסלי־עץ, סביב שולחנות־עץ פשוטים, בצל
העצים, והיה נעים. לא היה חשק לקום.
היה צורך לטלפן. חיפשנו טלפון. אחד לא פעל. שני לא פעל.
אחרי חיפושים רבים נמצא מכשיר שפעל. השיחה, עם איש
בעיירה סמוכה, נשמעה כאילו התנהלה עם כוכב רחוק. באנחה
של הקלה חזרנו לצל.
מה לעשות, הטלפון אינו המצאה ים־תיכונית.

אר 1חה אצר גיובאני
למחרת נסעתי עם לוצ׳אנו ידידי לבקר ידיד שלו בתחתית
הבוהן, במקום ששמו בובה (מתחרז עם כובע).
נסענו ברכבת שהתנהלה לה בעצלתיים. היא עצרה הרבה פה
ושם, לעיתים בלי סיבה הנראית־לעין. מה יש למהר?
עברנו על פני מיפעל אדיר לזיקוק־נפט. מיפעל חדש, מבהיק,
קילומטרים של מכונות וצינורות, מיתקנים מתוחכמים. מרשים
מאוד.
״המיפעל הזה לא עבד יום אחד בחייו,״ העיר לוצ׳אנו.
הממשלה הקימה את המיפעל, במיסגרת המדיניות הממלכתית
״לפתח את הדרום הנחשל״ ,משהו כמו קידום עיירות־הפיתוח
אצלנו. הושקעו בו הרבה עשרות מיליוני דולארים. כל מי שהיה
צריך, קיבל את חלקו. בעיקר המאפיה. אבל כשהמיפעל הושלם,
לא רצה איש לתפעל אותו. יותר כדאי לזקק נפט בצפון היעיל,
או בחוף האדריאטי.
כך עומד המיפעל כמצבה נוצצת לשום־דבר. אולי לרוח של
קלבריה.
בובה היא עיירה קטנה, העולה מן הים ומתחנת־הרכבת
שבתחתית, מדרגות־מדרגות. כל רחוב הוא מעל לרעהו, כמו
טראסות, וכדי להגיע אל מקום־חפצנו היינו צריכים לטפס על
מדרגות הרבה.
בראש גרם מדרגות אחד גרים ג׳ובאני ומאריה, עם הילדים
והסבתא, בבית קטן של שתי קומות. הכניסה היא ישר למיטבח,
ועל הדלת היה תלוי מסך של בד מחורר, כדי לאפשר לאוויר
להיכנס. זה לא עזר. בבית שרר חום־אימים. לא יכולתי לאכול
מפאת החום, והעמדתי פנים כאילו כבר אכלתי.
נסענו לשפת־הים מדרום לעיירה — במקום הדרומי ביותר

של הרגל האיטלקית. מן הכביש זה היה מראה מרהיב.
קילומטרים של חוף מבהיק, ריק מאדם. פה ושם סירה קטנה
וציורית.
כשירדנו לחוף, השתנה הרושם. לא היה שם אף גרגיר אחד של
חול. קילומטרים של זיפזיף לוהט. ותחתית הים עצמו היתה כולה

אוד׳ א ס רי

שילדה בן ובת, כבני שלוש־ארבע, היא רוצה ״להגשים את
עצמה״( .את זה הבנתי גם באיטלקית) .להמשיך ללמוד.
בינתיים הכינה אמו של ג׳ובאני את ארוחת־הערב. היא רק
בארבע־חמש שנים מבוגרת ממני, אך הרגשתי כאילו הייתי בנה.
אשה קלברית חסרת־גיל, בת אלפי שנים, כסופת־שיער, שחומת־עור.
עבר עליה הרבה. תקופת מוסוליני( .״אבי היה תמיד
סוציאליסט,״ ממהר ג׳ובאני להודיע) .הכיבוש. התקופה החדשה.
למרות מחאותינו המנומסות, הגישה לכולנו סעודת־ערב
ענקית. אכלנו במרכז המיטבח. בעלי״הבית, האורחים, הילדים,
סביב שולחן־האיכרים הגדול.
ואיזו ארוחה! אחת הטובות שאכלתי בחיי. לא היה בה דבר
שלא היה מתוצרת עצמית. יין מתוצרת עצמית. קותלי־חזיר
מיובשים מתוצרת עצמית. כל מיני מתאבנים נהדרים בשמן־זית,
שלא ידעתי ממה הם עשויים( .ג׳ובאני צחק ממני, כאשר ניחשתי
שאחד מהם הוא קאלאמרי) .האיצו בי לאכול עוד ועוד, ובניגוד
לאחרים, שהיו מנומסים, אכלתי כמויות אדירות, לשימחת הכל.
אחרי כמה בקבוקי־יין ואוכל מצויין זה, גברה העליזות בחדר.
השיחה קלחה. מעל לכל שררה ידידות, ידידות לשמה — שהרי
אותי לא הכירו כלל, ולוצ׳אנו הוא סתם חבר, הגר במרחק של
מאות קילומטרים, ושבא רק מפעם לפעם כדי לצלול ולדוג.
שמחו לבואנו, שמחו לסעוד איתנו, שמחו לשוחח איתנו.
כל זה הוא חלק מהווי אחד — החום, חוסר־היעילות, שימחת־החיים,
הידידות, אהבת־האוכל, הקצב האיטי של החיים.
• הים־התיכון.

דחיפה קטנה ראמהים
מכוסה באבנים גדולות( .איננו מודעים בארץ לעובדה שחופי־החול
הנהדרים, שארצנו מבורכת בהם, נדירים מאוד בים־התיכון).
לוצ׳אנו וג׳ובאני לבשו חליפות־גומי ונכנסו לים, לדוג מתחת
לפני המים. ג׳ובאני הוא פקיד בעיריה. הוא לא הלך באותו יום
לעבודה, והצהיר שהוא חולה. כל אנשי העיירה ראו אותו הולך
לדוג. אין דבר. בכל העיירה לא ראיתי אף איש אחד השקוע
בעבודה מאומצת. איך אפשר, בחום כזה?
הבאתי איתי בגד־ים רגיל. ג׳ובאני ואשתו ביקשו ממני
להחליף אותו בבגד־ים אחר, דמוי־מיכנסיים. ניסו להסביר לי
באיטלקית ובאנגלית רצוצה שזה מטעמי צניעות. אולי אצטרך
ללכת ברחוב בעיירה.
ישבתי שעתיים־שלוש על שפת־הים. שני הגברים צללו בים,
הביאו דגים, גם תמנון. פה ושם הופיעה מישפחה והתמקמה על
שפת־הים, במרחק רב זו מזו. מפעם לפעם עברה בים מיפרשית.
היה שקט גמור. יום־חופש, כפי שלא היה לי מזה הרבה שנים.
ישבתי והירהרתי. על הים־התיכון. השמש. האקלים. והשפעת
כל אלה על אופי העמים ובני־האדם.
.הנוף של קלבריה — הים, הגבעות הצחיחות, החומות —
יכול היה להיות גם בכל מקום אחר לאורך הים־התיכון. ביוון.
במארוקו. בספרד. בתוניסיה. בתורכיה. בגליל. בלבנון.
מעבר לרכס הראשון יש ישימון של גבעות. שם שולטת
המהדורה הקלברית של המאפיה. מי שנמלט מפני החוק, החוק
לא ימצא אותו שם.
עם שקיעת־החמה חזרנו לביתו של ג׳ובאני. ישבנו לפני פתח
הבית, בסימטה עתיקה, שרוחבה שני מטרים, מול כניסת הבית
שממול. שוחחנו עם השכנים, זקנים, ילדים. שוחחנו איש עם
רעהו. החום פחת, היה נעים לשבת ולשוחח, לשתות בירה, לדבר
על הא ועל דא, דברים חשובים ולא־חשובים. ערב ים־תיכוני. כך
ישב דויד המלך על גג ביתו והציץ בבת־שבע.
מאריה, אשתו היפה של ג׳ובאני, שופעת־חיים. בצהריים
הדהימה אותי בשטף דיבורה, שלא הבנתי מילה ממנו, אך
שהעביר מסר כללי של עליזות, חיות, ידידות. אמא צעירה
בעיירה נידחת. הופתעתי לשמוע שלמרה ביולוגיה. עכשיו, אחרי

הבישוף! הילריון קאסוצ׳י

ידעתי שבסימפוסיון על הבעיה הפלסטינית ברג׳יו־די־קל־בריה
תופיע אישיות פלסטינית. לא ידעתי מי.
כשנכנסתי לאולם, נוכחתי לדעת שזהו הבישוף הילאריון
קאפוצ׳י.
לרגע היססתי. לא ידעתי אם אני מפר את החוק או לא. אך
עד כמה שידוע לי, קאפוצ׳י אינו ממלא תפקיד באש״ף. הוא היה
אסיר ביטחוני בישראל, ומאז הוא מכהן בוואתיקאן. החלטתי
שלא אברח מוויכוח נוקב איתו.
אמרתי בריון את שלי: שאני פטריוט ישראלי, שישראל זכאית
להתקיים בשלום ובביטחון, שהתנועה הציונית היתה תנועת־שיחרור
לאומית כמו התנועה הלאומית הערבית, שעל שני
העמים, הישראלי והפלסטיני, לחיות במולדת המשותפת בשתי
מדינות לאומיות נפרדות, זו לצד זו, בשלום ובשיתוף־פעולה.
היה ויכוח. נאמרו דברים חריפים על מישטר־הכיבוש. לבסוף
עלה קאפוצ׳י, בגלימתו השחורה, ודיבר.
הופתעתי.
האיש הצטייר בעיניי תמיד כאדם קיצוני, אדם שעזר אישית
בהכנת פיגועים בארץ. הייתי מוכן לנאום אנטי־ישראלי קיצוני,
והבטחתי לעצמי מראש את הזכות להשיב.
תחת זאת השמיע קאפוצ׳י את הנאום העיקבי ביותר למען
השלום ששמעתי אי־פעם מפיה של אישיות פלסטינית בכירה.
הוא דגל בפירוש בזכותה של ישראל להתקיים בכבוד. הוא
תבע את אותה הזכות לעם הפלסטיני. שני העמים הם בני־אברהם.
שניהם אוהבים את הארץ. הם צריכים לרדת מח־ך־האלימות
ולמצוא את הדרך לחיות בשתי מדינות חופשיות, בשלום
ובאחווה. כמה זמן עוד ייהרגו הילדים משני הצדדים? הרי בסוף,
אחרי נהרות של דם, יושג אותו ההסדר שניתן להשיגו כיום.
הוא הסכים איתי על הצעד הבא: כינוס ועידה בינלאומית,
בהשתתפות ישראל ואש״ף.
דבריו נאמרו בסיגנון של דרשה דתית, בהתלהבות שהדביקה
את הקהל, והסיגנון הפייסני היה כה משכנע עד כי היה נדמה
שניתן לכרות שלום בו במקום.
אחרי הדיון הזמינו המארחים את כולנו לארוחה משותפת
גדולה, לאורך שולחנות־עץ ארוכים בגן, בין העצים. קאפוצ׳י
תפס מקום מולי, ושוחחנו.
יכולתי לחשוד שמא הפייסנות שבנאומו היתה מחושבת. אך
בשיחה הארוכה דיבר האיש בצורה שלא השאירה אצלי ספק
לגבי כנותו.
הוא התעניין בצרותיו של רפי לוי, דיבר על טדי קולק ואישים
אחרים שהכיר. גם לפני מילחמת ששת־הימים כיהן כבישוף של
העדה הקאתולית־יוונית בכל הארץ, וביקר פעמים רבות את
בני־עדתו בצד הישראלי של הגבול.
על ירושלים דיבר בעצבות, בגעגועים עמוקים. הוא תמה אם
יראה אותה אי־פעם שוב.
הוא לא התחמק מדיבור על המעשה, שהביא אותו לכלא
הישראלי .״מה הטענה נגדי? הרי לא הגנבתי נשק אל מחוץ
לגבולות הארץ, כדי לעסוק בטרור. הכנסתי נשק אל תוך הארץ.
לעם כבוש יש זכות טיבעית להגנה עצמית, להתנגדות לכובש.
פעלתי למען עמי״.
(לדעת כל הפלסטינים, טרור הוא רק מה שעושים בחוץ
לארץ. בארץ זוהי התנגדות לגיטימית).
אבל האלימות לא תוביל לשום מקום. לא הפלסטינים ולא
הישראלים ייצאו נשכרים ממנה. כולנו עייפים. הפלסטינים
עייפים מן המילחמה. הישראלים עייפים ממנה. העולם הערבי
עייף מלעזור לפלסטינים. העולם כולו עייף מלשמוע על הבעיה.
האם לא הגיע הזמן לעשות שלום, להניח לישראלים לחיות
בביטחון במדינתם, להניח לפלסטינים לחיות בשלום במדינה
משלהם?
לפני כן, אחרי נאומו של קאפוצ׳י באולם, אמרתי שאיני רתי,
אך שברצוני לצטט דברים שאמר פעם ידידי המנוח, ג׳ורג׳יו
לה־פירה, ראש־העיר הקאתולי האדוק של פירנצה :״אלוהים הוא
כל־יכול. אם הוא רוצה, הוא יכול גם לעשות שלום בין
הישראלים והפלסטינים. אבל הוא רוצה שידחפו אותו!״

ה הם אוהדים...הה הן אוהדות...הה ה אוהדים ...הה הן <זומרות...נזה 1

דן בן־אמוץ:

אתי פולק:

אבנר איתי:

.,מזמן חדרת רהסתיו ,.טוב שגידעוו לב־או׳ ..מקהלת האופוה תוביע
שאני יליד פולין!״ לאויתרלי גם נגוו עצמאי!״
אחת מתוך סידרת תוכניות״וזרדיו בשם ארץ אחת -
יהודים וערבים בישראל .1987 .נבחרה לייצג את ישראל
בתחרות בינלאומית לתוכניות״רדיו באיטליה. הסידרה,
העוסקת בנקודות״המיפגש בין יהודים וערבים ישראליים,
נערכה בידי העיתונאית אתי פולק. שאלתי אותה מדוע
בחרה בנושא קשה כל״כך.
הרעיון היה של מנהל־הרדיו, גירעון לב־ארי. והאמת היא שלא
בקלות נעניתי. גם לי הנושא נראה גדול מדי. ופחדתי לקפוץ
למים הקרים. זאת גם הסיבה לכך ששתי התוכניות הראשונות
בסידרה היו בנושאים קצת פרווה. הראשונה עסקה בשפה,
ובפתיחות של כל עם לשפה של השני• התוכנית השניה עסקה
במקומות־מיפגש, כמו בתי־חולים. שבהם הרופא הוא ערבי
והפציינט יהודי, או להיפך. רק אחרי שתי התוכניות האלה תפשתי
אומץ והלכתי הלאה, וגם שאלתי את שני הצדדים שאלות יותר
נוקבות וקשות.

מודעות, שפורסמו השבוע בעתונים, הודיעו על בחינות״
קבלה למקהלת האופרה הישראלית.
בראשונה בישראל עומדת לקום מקהלה מיקצועית
ממש, שזמריה יתפרנסו מעיסוקם המוסיקלי. כמנהל
המקהלה שעדיין לא קמה מונה המנצח הוותיק אבנר איתי,
שמכהן כבר מזה שנים כמנהלם וכמנצחם של זמרי קאמרן.
שאלתי את אבנר איתי כמה זמרים מונה מקהלה של
בית״אופרה בדרך כלל.
בתי־אופרה מבוססים מחזיקים במקהלה של 80־ 100 איש.
אנחנו נסתפק ב־30־.40

דן בן־אמוץ התראיין לפני שבוע בתוכניתה של רבקה
מיכאלי סיבה למסיבה. הוא סיפר שהוא רוצה לנסוע
לפולין, ארץ־הולדתו, סיפר שהוא מדבר פולנית וגם הודה
בפה מלא, בפעם הראשונה לפי מיטב ידיעתי, שמעולם לא
השתתף בפעולה קרבית של ממש.
כשאני ורבים מבני״דורי שמענו לראשונה על דן בן״
אמוץ, ידענו בביטחון שדן הוא המלך של הצברים, שהוא
פלמ״ חניק ותיק ורק היתה לנו בעיה לגבי השאלה באיזה
קיבוץ הוא נולד. אחר״כך גדלנו, ופה ושם נשמעו רינונים
שדן הוא שם מוחלף, ושהפלמ״חניק הוותיק אינו אלא משה
תהילימזייגר, ילד פולני שעלה ארצה והיה בחיל־הים
הבריטי ובפלי׳ ם.
בשנים האחרונות הפסיק דן בן־אמוץ להסתיר את
העובדות הללו, אבל מעולם קודם לכן לא שמעתי או ראיתי
אותו מופיע בטלוויזיה ומספר לעם על מולדתו פולין, ועל
הגמל שהרג במילחמת־העצמאות, כשיצחק שדה לקח
אותו בפעם היחידה לאיזור־הקרבות.

אולי הדוגמה הטובה ביותר היא הדוגמה של קיבוץ רמת־הכובש
ושכנו, הכפר טירה. בתחילת הדרך היתה עוינות אדירה בין
שני המקומות. בית־הקברות של רמת־הכובש מאוכלס בהרבה

דמויות

דדיו

מוסיקה

פניתי אל דן ושאלתי אותו מה גרם לו פיתאום לחזור
לשורשים שלו, לרצות לנסוע לפולין וגם להודות בזה לפני
כל העם.
תגידי, את קראת בכלל את הספרים שלי?

קורבנות של העוינות הזאת. היום זה אחרת. הרופא של רמת־הכובש
הוא ערבי מטירה, ילדי שני הישובים משחקים ביחד
בנבחרות בייסבול וכדורסל, יש ניצנים של חברויות יפהפיות, יש
יחסי־שכגות טובים.

בארץ? אני בטוחה שאצל ״זמרי קאמרך, למשל,
תמצא מישהו מתאים.

• דווקא קראתי כמה מהם.
ואת לא זוכרת שסיפור הגמל הופיע כבר מזמן, וגם כתבתי
שחור על גבי לבן שאני יליד פולין?

• אני לא זוכרת את זה, ואני מאמינה שיש עוד
כמה אנשים שלא זוכרים כדיוק כל שורה מהספרים
שלך. יכול להיות שפשוט החלטת להפסיק להיות
צבר, כי המניות של הצברים קצת ירדו באחרונה?
את ממציאה תיאוריה, ואת רוצה להלביש אותה עליי. שום דבר
כזה! לקח לי לא־מעט שנים להתגבר על תהליך־ההתבוללות, אבל
כשהתחלתי לעמוד על דעתי, וזה היה מזמן, חדלתי להסתיר את
זהותי, וגם כתבתי את שמי ושם מישפחתי וכל השאר. אני מציע
להעולם הזה לקנות כמה מספריי, ולתת אותם לחברי־המערכת,
(דניאלה שמי)
כדי שיקראו.

• כמה זמן עבדת על הנושא?
למדתי את הנושא ועבדתי על התוכניות במשף שנה.

• והשורה האחרונה •טל המסקנות שלך, אם יש
כאלה?
השורה האחרונה היא שיש תיקווה. למדתי שיש הבדל גדול
ביחס אל הערבים בין הדור הקודם לדור הזה.

• תני דוגמה.

• היו דברים שראית או שמעת במהלך סיורייך,
שלא הכנסת לתוכניות?
לא. אם נאמרו דברים קשים, גם הם הוכנסו. כך הבנתי, ורציתי
שגם המאזינים יבינו. את המצוקה של שני הצדדים. את העובדה
שקשה להם. שהם קרועים בנישמתם. אבל לאט־לאט, יותר ויותר
אנשים משני הצדדים מבינים שעם רצון טוב ועם פתיחות יותר
גדולה לאופי של השני. אפשר לחיות ביחד.

• מה קרה לך, אישית, אחרי זדטנה הזאת של
הפגישות עם ערבים?
אני חושבת שהשתניתי. הבנתי דברים. יש לי היום חברים
ערביים שאני אוהבת ממש. החלטתי ללמוד ערבית, וסחפתי
בהתלהבות שלי חברים. למרות ההתנגדות שלי, בהתחלה, היום
אני מאושרת שגירעון לב־ארי לא ויתר לי, ושלח אותי לעבוד
(דניאלה שמי)
וללמוד. חשוב שהתוכנית הזאת תימשך.

• אתה מצוי בחיי־הזימרה בארץ. האם יש
30— 40 זמרים וזמרות באיכות וברמה שאתם
מחפשים?
זה הנעלם הגדול. אני מניח שעד סוף החודש נדע.

• ואם לא תמצאו די זמרים וזמרות כאן, האם
תייבאו מחדל?
אני בעד ייבוא חיזוק מחדל, לפחות בהתחלה. אבל לא יהיה
מוצדק, לפי דעתי, להביא 30 זמרים מחדל, כדי לחזק 10 מהארץ

• ואם תעמדו לפני אפשרות כזאת?
אז אציע לא להקים את המקהלה.

• מדוע לא תיקח זמרים מתוד המקהלות הקיימות

כל מי שרוצה להתקבל למקהלת־האופרה, מוזמן לבוא
לבחינות. אבל אני לא הייתי רוצה לראות מקהלות מתפרקות כדי
להקים מקהלה חדשה.

• אם העניין יצליח, והמקהלה תקום. אתה, שעד
היום החלטת ובחרת ברפרטואר מגוון מאוד, תצטרך ־•
להסתפק בסוג אחד של מוסיקה, שירה אופראית.
האם זה לא מתסכל?
אותי מושכת במיוחד האפשרות לעבוד בפעם הראשונה באופן
מיקצועי ממש. יחד עם זאת, ברור לכולם שלפחות בשנים
הראשונות, כשהאופרה לא תפעל כל הזמן, תופיע המקהלה גם
כגוף עצמאי, בתוכניות אקפלה, למשל.

• מתי נשמע את המקהלה המיקצועית הראשונה
בארץ שרה?
עוד מוקדם לדבר על זה. אם המקהלה אכן תקום, נתחיל לעבוד
(דניאלה שמי)
ברצינות רק באוקטובר.

[ אומרים...מה הן אומרות...הה ה *ומרים...נזה הן *ומרות...נזה הם א

אפרים סידון:

אריאל ויינשטיין:

מולי שפירא:

״הסטיו־יקן הוא קוץ .,ה״ת מתפטו מעיתון ,,אחד מילחמת־הלבמן
בתחת, מעצבו ומטרד!״ המסגיר מקורות מידע!״ האמנים תורמים פחות!״

לפני שבועות אחדים התקיים באמריקה כינוס עולמי
של סטיריקנים. לכבוד אירועי 200 שנה לחוקה האמ ריקאית,
החליטו האמריקאים לכנס הומוריסטים מכל
העולם בפילדלפיה, ולשמוע מהם מה חדש אצלם בענף.
נציג ישראל בכינוס המצחיקנים היה אפריים סידון.
ביקשתי לשמוע ממנו מה היה שם, בפילדלפיה.
הגיעו סטיריקנים מכל העולם. הרוב אמריקאים. היו שם גם
קנדים, צרפתים, אחד מניגריה, מהפיליפינים, מהודו וממכסיקו.
בין המפורסמים היו ארט בוכוולד, הסטיריקן האנגלי ריצ׳רד
אינגוייו ועור.

• זה היה כינוס שמח?
בכינוסים של הומוריסטים זה תמיד עצוב. רוב הסטיריקנים הם
אנשים רציניים, שאינם מתבדחים. רק בשרותים החליפו בדיחות.

• יצאה איזו מסקנה מהכינוס הזה?
האמריקאים גילו שהפוליטיקה מצחיקה יותר מן המציאות.
למראה רגן הסנילי התברר לסטיריקנים האמריקאיים שהמתחרים
העיקריים שלהם הם הפוליטיקאים. אנחנו כאן גילינו עובדה זאת
מזמן. אנחנו יותר מציאותיים. הם חיים באשליה שהסטירה יכולה
לשנות, ושלסטיריקנים יש השפעה. אנחנו יודעים שאין לנו כל
השפעה.

• דובר גם על ההומור היהודי?
היו דיונים על ההומור במיזרח אירופה. הומור פולני ורוסי.
הסתבר ש־ 70 אחוז מהבדיחות האלה הופיעו כבר בעבר כבדיחות
יהודיות. למקסיקאים ולניגרים יש בדיחות יהודיות. אבל במט־
הומור סיקו ממלא את התפקיד המסורתי של היהודי הפיקח הנוצרי.
מתברר עוד ש־ 60 אחוז מן הסטיריקנים בעולם הם יהודים. ההומור
היהודי מוכר ונערץ. הכוונה להומור היהודי, ולא הישראלי.

• הקינאה אכלה אותד?

לא כל־כך. רוב הסטיריקנים היו, כמוני, ממדינות דמוקרטיות.
ולהיות סטיריקן במרינה דמוקרטית זו לא חוכמה. דיברנו שם
שהסכנה היחידה לסטיריקן במישטר דמוקרטי היא שככל שהוא
מוצלח יותר, הוא נעשה מוכר יותר ועשיר יותר, ואז הוא אוכל
במיסעדות מפוארות ויקרות, ויש לך סיכויים למות מהתקף־לב.

• והמסקנה שלד?
מסתבר שאין דבר כזה, סטירה קונסטרוקטיבית. הסטיריקן הוא
בדרך כלל במיעוט. תראי כאן בארץ 90 ,אחוז מהסטיריקנים הם
שמאלנים. אילו היתה לנו השפעה כלשהי, הרי שכל הארץ היתה
מצביעה שמאלה. אבל למרות ההתקפות על בגין ושמיר, כולם
מצביעים ימינה. הסטיריקן הוא בסך הכל קוץ בתחת. מעצבן,
(רונית אנטלר)
מטריד, אבל אינו מסוכן.

ויכוח ולריף נסוב באחרונה בחוגי-התקשורת -האם
מותר במיקרה כלשהו להסגיר מקור־מידען מהו הגבולן
מהן הנסיבות המקילות לשבירת הטאבו הזה? הוויכוח
נסוב בעקבות חשיפתו של אוליבר נורת׳ ,הגיבור הכל־אמריקאי
התורן, כמקור־מידע. זה קרה אחרי שנורת׳
האשים את חברי הקונגרס האמריקאי בהדלפות. עיתון
אמריקאי מכובד הודיע שנורת׳ עצמו הוא שמסר לו את
המידע החסוי. שאלתי בעניין זה אדם שמכיר את שני
צידי המיתרס, מי שהיה עיתונאי במשך שנים רבות והפך
לחבר״כגסת -אריאל ויינשטיין.

• ראשית כפוליטיקאי, איך אתה רואה את מה
שקרה?
אני נחצה כאן לשניים. אני מתלבט. מצר אחד, נורת׳ הופיע
לפני האמריקאים כגיבור לאומי, איש אמין. שאלת אמינותו היתה
חשובה כאן. העיתון, שחשף אותו כמקור, הציג אותו כשקרן.
כעיתונאי־לשעבר, ברור שהעיתון עבר על הכללים, עשה טעות
חמורה ובוודאי יפסיד ממדליפיו ועסקיו בעתיד.
אני רואה זאת כצעד פטריוטי.

בשבוע שעבר שוב הפתיעה תחנת גלי־צה״ל את
המאזינים, כאשר העבירה בשידור ישיר את הופעתה של
טינה טרנר. הפעם גם היה לשידור קהל־שיא של מאזינים,
מכיוון שבדיוק בימי־ההופעה -שלישי ורביעי -היתה
שביתה כללית ברשות״השידור, וגל״ץ נשארה כמעט
האופציה היחידה בגלי״האתר.
תחנות מיסחריות בעולם, המעוניינות להעביד קונצרטים
דומים בשידורים חיים, או להקליט קונצרטים כל
כוכבי-רוק, נאלצים לשלם עשרות אלפי דולארים לאמן
ולנגנים. ההסדר נעשה גם בצורת חוזים סגורים, המבטיחים
שאותה תחנת״רדיו לא תשתמש בחומר המוקלט
להוצאת תקליטים או קלטות.
גלי-צה״ל, תחנה צבאית ולא מיסחרית, מצליחה כבר
יותר מ״ 10 שנים לשכנע את גדולי וטובי המוסיקאים מכל
המינים לתרום את ההופעות במתנה לצה״ל.
מי שבוחשים מאחורי הקלעים של התרומה הם
מחלקת־התרבות״והבידור של התחנה הצבאית והעומד
בראשה, מולי שפירא.
שפירא 14 ,שנה בתפקיד, התחיל את ההקלטות עם
ראשוני הזמרים הבינלאומיים שבאו לארץ, עם הצרפתים
כמו ג׳ולייט גרקו, ברברה ועוד. אחר-כך באו סמי דייוויס
ג׳וניור, פרנק סינטרה, דני קיי ואחרים.
שאלתי אותו איך הוא מצליח לשכנע את האמנים
לתרום את המופע, ומדוע הוא עושה זאת.
אני משוגע אישית על מופעים פומביים. יש איכות מיוחדת בין

נידוי

עיתונות
• הבה נפתח את זווית־הראייה העיתונאית.
כעיתונאי־לשעבר. היה לי קשה להמשיך לעבוד בעיתון הנוהג
כך. אילו הייתי משוחרר מאילוצים כלכליים. בוודאי הייתי מגיש
את התפטרותי מעיתון כזה. הרי לא הייתי יכול להבטיח לשמור
על מקורותיי, ולעמוד מאחורי הבטחתי. די שעיתון הפר את
הכללים, ולוא פעם אחת בלבד.

• כפוליטיקאי, עשית ״חושבים״ בעיקבות מה
שקרה לנורת׳?
כפוליטיקאי, יש לי ניסיון טוב עם התיקשורת. במשך כל
שנותיי בפוליטיקה, לא הפר אף עיתונאי אחד את אמוני. האתיקה
בארץ גבוהה-יחסית.

• ואתה, כעיתונאי, הפרת פעם את אמונו של
מישהו?
מעולם לא! מעולם לא הפרתי את אמונו של אף־אחח ודווקא
היו הצעות קוסמות ביותר להפר אמון של מקורות, הצעות
(דפנה ברק)
קוסמות הקשורות בהקפת כדור־הארץ.

אמן על הבמה לבין קהל. זו איכות שאין לה תחליף. אני חשבתי
שהשידורים החיים נותנים אפשרות גם לחיילים הנמצאים רחוק,
וגם לחסרי־אמצעים, לשמוע מופעים טובים בזמן אמיתי. וזה,
לדעתי, אחד התפקידים העיקריים של רדיו.

• יש בעיה לשכנע את האמנים לתרום את
הופעתם?
אחרי מילחמת־ששת־הימים היה קל מאוד לשכנע אמנים,
בעיקר את היהודים שביניהם, לתת מופע לצה״ל. רוב האמנים
הסכימו אפילו לתת מופע מיוחד לחיילים מחוץ למיסגרת
ההופעות האזרחיות שלהם. אחרי מילחמת״הלבנון השתנתה
התמונה של ישראל וצה״ל בעולם, והשיכנוע נעשה קשה יותר.
אבל עדיין האנשים שסובבים את האמנים הם בעיקר יהודים,
ואיתם קל יותר.

• מה הפרוייקט הבא?
זה אומנם סוד מיקצועי, אבל האמן הבינלאומי הבא שמגיע
לארץ הוא בוב דילן, ואנחנו כבר נמצאים איתו במשא־ומתן.
(ענת סרגוסטי)

הצג ת בכורה בי שראל של

המזגן הסיבובי שמסובב את ארה״ב:

הטכנולוגיה החדשה ־ תדיואן ווטאוי
המדחס מופעל בתנועה סיבובית חלקה.
פעולה שקטה, ללא ויברציות, ניצולת גבוהה
וחסכון באנרגיה.
הצלחה עצומה בארה׳׳ב
תדיראן רוטארי פרץ לפני שלוש שנים לשוק
האמריקאי עם יתרון אמיתי: כדוגמת המזגנים
היפניים, מדחס רוטארי שקט ויעיל לאין ערוך
ממדחסי הבוכנה. ההצלחה לא איחרה לבוא: עד
היום נמכרו בארה״ב עשרות אלפי מזגני תדיראן
רוטארי. המפעל בישראל עבד במלוא התפוקה
ליצוא.

עכשיו גם בישראל
הרחבת קו היצור מאפשרת לתדיראן לספק עכשיו
את הרוטארי גם בישראל.
חייג עוד היום לתדידאן מזגנים
סניפי תדיראן: תל-אביב ,03-5420304
חיפה וו 7244־ ,04 ירושלים ו 022ו,02-7
באר-שבע 057-36561
להשיג ברשת בית המזגן, שווק הוגן רל׳א,
סלון סבוי חולון ואצל סוחרים מובחרים.

מזגן היצוא הנמכר ביותר בישראל

זה1...ג זה1...גם זה1...גם זה1...ג זה1...גם זה 1...גם זה...וגם זה1...גם זה...וגם זה1...גם זן

חדע 11ת
עוד נסיון של זרים להקל על היהודים את
חודשי־הקיץ בארצם החמה. הגיעו לארץ (מאר־צות־הברית)
מיני־מקררים שמתחברים למצת של
המכונית ומקררים את תכולת המיני־מקרר ער
ל״ס מעלות, תוך כדי נסיעה וגם בחניה קצרה.
בחורף, אגב, המיני־מקרר עושה פעולה הפוכה,
כלומר מחמם את התכולה עד ל־ 96 מעלות
צלסיוס. אבל מי חושב על החורף עכשיו.
נו, והמחיר? כאן יש קצת בעיה. המיני־מקרר
מיוצר ב־ 3גדלים 10.5 :ליטר 15 ,ו־ 20 והמחירים
הם, בהתאמה 288 :ש״ח 300 ,ש״ח ו־ 384ש״ח.
בגלל המחיר גם לא נוסה על־ידי כותבת שורות

ה קי ץ

הציידנית — מקום מיוחד לגליון האחרון של
העולם הזה. אבל מותר גם עיתון אחר.
הבעיה של הכיסא בעל העיצוב היפה הוא
החלק שעליו יושבים. אם פורשים אותו על דשא
או על חול זה יופי, אבל אם בפיקניק שלכם יש
רק מישטח של אבנים קטנות, אוי לישבנכם!
להשיג ברשתות הגדולות ובחנויות קמפינג,
תמורת 22ש״ח. ואיפה חשבו על זה? בהונג־קונג
כמובן, אלא איפה? סינית היא שפת־העתיד.
האמינו לי!

• יופי
ואחרי המלח של הים והעשן של המנגלים,

רח₪11 ים
בין 3957 הדברים הבלתי מובנים לי במדינת!
ישראל, יש גם בעיית הקרח בבתי־הקפה.
האמת היא, שלא ברור לי כלל למה בני״אדם
יושבים בבתי־קפה בלתי־ממוזגים (והם רובם
כאלה) בחודשי יוני־יולי-אוגוסט־ספטמבר. אבל
נניח שאתה (למה אתה? אני!) אז נניח שאני
הולכת ברחוב דיזנגוף, פוגשת חברה והיא
משכנעת אותי לשבת איתה בבית־קפה. אנחנו
נכנסות לאחד מבתי־הקפה, מוצאות שולחן פנוי,
וזה לא קל, מתיישבות ומבקשות. היא רוצה קולה
ואני מבקשת קפה קר.
בחוץ השמש לוהטת, הזיעה נגרת והבגדים
נדבקים לגוף.
מגיעות שתי כוסות גבוהות. הקולה עוד קרה
איכשהו, הקפה לעומת זאת על גבול הפושרות.
עכשיו, תגידו לי אתם, למה לי לשתות קפה פושר
ב״ 36 מעלות חום? אין סיבה, נכון. אז אני מבקשת
קרח לתוך הקפה. המלצרית מסתכלת בי כמו
ביצור מהחלל שבא להטריד את מנוחת התל־אביביים,
ואומרת לי :״קרח? אין לנו קרח!״
בשבוע שעבר עשיתי סיבוב־קרח בדיזנגוף
ובבן־יהודה. ברוב המקומות לא היה קרח בכלל,

ובמקום אחד אמרו לי שעוד מעט יביאו לי קרח,
ואומנם, תוך 10 דקות מזמן הגשת הקפה הגיעה
צלוחית קטנה, ועליה שתי קוביות קרח בשלבי-
המסה מתקדמים.
העניין הזה העלה לי את לחץ־הדם, והחלטתי
לא להתעצל ולבדוק האם בתי־הקפה יכולים
לספק קרח ללקוחות המזיעים שלהם, ואם כן —
למה הם לא עושים את זה.
ביררתי. יש באיזור תל־אביב כמה מפעלים
שישמחו לספק קרח לכל דכפין(כלומר — לכל
צמא) .אחד מהם נמצא ממש קרוב לאיזור בתי־הקפה
בתל־אביב, ברחוב גדרה, מאחורי קולנוע
אלנבי. שני הבחורים שם הסבירו לי שכל בית־קפה
יכול להזמין אצלם חבילות קרח של 5ק״ג
(450־ 500 קוביות בכל חבילה) תמורת ארבעה
שקלים, כולל ההובלה.
במילים אחרות: אם אני מזמינה קפה קר
ומקבלת בתוכו 3קוביות קרח, זה עולה לבעל
בית הקפה 3אגורות נוספות (הקפה עולה 3.5
ש״ח) ,ואם׳הוא לא מוכן להשקיע בי 3אגורות,
אולי כדאי שאני לא אלך לשתות אצלו. תחשבו
על זה.
ואם כבר הטרחתי את עצמי לבית־חרושת
לקרח, ביררתי גם שאם אתם עושים מסיבה, אתם
יכולים לקנות או להזמין שקיות קרח שיגיעו
אליכם שעה לפני המסיבה. ואם בא לכם סתם
להגיש לבני־הבית שלכם משקאות מקוררים
היטב, כמו שאני רציתי, הם מוכרים שקית קרח
קטנה ( 250 קוביות) תמורת 2ש״ח. אבל אותה
צריך לקחת לבד.
רח׳ גדרה ,15 טלפון .651760 ואל תגידו שלא
נתתי לכם את כל הפרטים.

אלה, ותצטרכו להאמין ליבואן, שהמיני־מקרר
הוא להיט גדול.

• ישיבה
ועוד פטנט לימי־הקיץ — כיסא מתקפל לים,
לפרקונצרט ולשאר אירועים בחוץ. המיוחד
שבכיסא — שלמישענת שלו צמודה ציידנית
קטנה, בה אפשר לשים קצת פירות ובקבוק־שתיה
ואפילו סנדוויץ׳ עם נקניק, מבלי לפחד
שהכל יתחמם תוך חצי שעה. הציידנית שומרת
על קור במשך שעה־שעתיים לפחות. ומעל
ישלו פתק מרופא

למרות שיש להם מחשב וגם וידיאו, ושניהם
כבר היו באמריקה, הם מרגישים מקופחים ליד
כל ילד ישראלי ממוצע.
שני הבנים שלי לעולם לא יסלחו לי על כי
מנעתי מהם את חדוות הרופאים והתרופות. כל
החברים שלהם הולכים מדי פעם לקופת־החולים
ולפעמים גם לרופא פרטי. הם בולעים אנטיביוטיקה
בטעם תות, ויש להם כדורים בכל מיני
צבעים נגד כל מיני מחלות והרגשות לא טובות.
רק הילדים המיסכנים שלי, כשסוף־סוף, פעם
בארבע שנים, הם תופסים איזו נזלת או אפילו
אנגינה קלה, מקבלים מהאמא המכשפה שלהם
כוס תה עם דבש ולימון, ולפני שהם מספיקים
להתלונן שזה לא מרפא מחלות, הם כבר בריאים.
ככה עוברת הילדות העשוקה על שני בניי.
מצד אחד, תוך הרגשת קיפוח איומה, ומצד שני
בהשלמה אילמת עם אמא מוזרה מאוד וסרבנית.
והנה, לפני כמה שבועות חזר בני הבכור
הביתה מבית־הספר, כשאחר החיוכים הגדולים
על פניו. נודע לו שכדי להירשם לבית־הספר
החדש — חטיבת־הביניים — כל ילד צריך
ללכת לרופא ולהביא משם פתק שהוא בריא.
הילד שלי גם יודע, שהמוסד היחידי בעולם מולו
אני לא מנסה אפילו להילחם הוא מישרד־

צריך לחפוף את השערות? צריך מאוד. השבוע
יצאו לשוק מוצרי־קוסמטיקה חדשים לשיער
מתוצרת 0 ¥ 0א, שגם עליהם אומרים היצרנים
שהם מבוססים על פורמולות שווייציות ידועות,
ומכילים פרוטאינים וחומרים טיבעיים, והם
מסייעים לכל מיני דברים חשובים ...מה שעיניין
אותי במיוחד זה שמוצרי השיער של 0׳\ 0א
זולים יחסית, ויש להם ריח טוב בשימוש.
בקבוק שמפו של 500מ״ל — 6ש״ח;
קונדישינר של 500מ״ל — 6.5ש״ח. על המחיר
הזה עוד הנחה של ^ 25 במשך חודש יולי.
להזדרז, בבקשה, החודש כמעט נגמר.
הבריאות וגרורותיו, ועל כן נפל הפור והוחלט
ללכת לרופאה.
טילפנו, קבענו פגישה, וביום המיועד, כשחיוך
על פניו ואומללות על פניי, הלכנו.
הרופאה קיבלה אותנו בסבר־פנים קר מאוד
ושאלה מדוע כבר חמש שנים לא היינו אצלה,
ואצל מי כן היינו. אמרנו לה שכבר חמש שנים לא
היינו אצל אף רופא. היא פתחה את פינקם קופת־החולים,
ראתה כי דיברנו אמת, ואז הבנו מתוך
מבטה שהיא מאוד רצתה להגיד לי :״רופא את
צריכה? פסיכיאטר יותר טוב בשבילך!״ אבל היא
לא אמרה את זה, כי היא עדינה.
אחר כך היא בדקה את הילד, נגעה בו בכל
מיני מקומות, מדדה אותו ושקלה אותו והסתכלה
לו לתוך הגרון ולתוך העיניים והאוזניים ושאר
מקומות בגוף, ולפני שהיא רשמה לו פתק
והודתה לפני כולם שהילד בריא כמו שור, היא
הסתכלה עליו היטב ואמרה לו:
״בן כמה אתה בדיוק?״
״עוד מעט ״.12
״אתה יודע שיש לך גובה של בן ״?16
״אולי״.
״אבל מישקל יש לך של גיל !10״

״אז תתחיל לאכול. זה לא טוב להיות כל״כך
רזה וגבוה!״
חזרנו הביתה. הילד, שעד הבריקה הרפואית
אכל רק 13ק״ג אוכל ביום, וגם זה כי התחלתי
להחביא סירים בארון־הבגדים, אוכל עכשיו 17
ק״ג מזון כל יום, ובחיוך של נצחון אומר לי ,״אני
אומנם כבר לא רעב, אבל הרופאה אמרה לי
לאכול הרבה״.
לעזאזל כל הרופאים ביחד.

קוראים מתעצבנים
אחד הקוראים הכי נאמנים שלי הוא יחיאל ספרא. אומנם מעולם לא פגשתי אותו אישית, אבל
מהתגובות שהוא שולח לי על גלויות, ולפעמים מהטלפונים שלו אליי, אני כבר יודעת עליו הכל.
אני יודעת שהוא גר בהרצליה, שהוא קורא ברדיו בטעמי־המיקרא, אני יודעת שהוא מלמד ילדים את
הדרשה שלהם לבר־המיצווה, שהוא חובש כיפה, אני גם יודעת שיש לו חוש״הומור ושלפעמים הוא
מתעצבן.
בפעם האחרונה שמשהו עיצבן את יחיאל ספרא, זה היה כששמע ברדיו את הג׳ינגל של חברת־החשמל
האומר :״ברגע זה אתה מקבל שרות מחברת־החשמל!״
ספרא התיישב, צייר קריקטורה ושלח לי אותה בדואר. עכשיו אני יודעת שיחיאל ספרא גם מצייר
יפה. הנה, תיהנו גם אתם.
תודה יחיאל, תמשיך להתעצבן.

ז/י^00/ 3 /

רגיאלה שמי

ולם
דיברו טל
החום, ורק הדוגמנית
ה ח לי טהלע שו ת
משחו בעניין
מופע האימים
האורחים שהוזמנו למסיבת־האירו־

סין של אריק פתילון ושירה רו*

שיוהווטשט״ן

היא רק בת ,17 תלמידת תיכון
מן המניין. זה לא
הפריע לה למהר ולהחליט להתחתן עם בנו של איל־

פול קויצ׳לו

ריפרף במופע־האימים של רוקי.

דיון ךןןך | 1היא הקמע של חברי להקת המופע של רוקי. תורף בת
| 111111 1ה 21-ראתה את המחזה 115 פעם, ונוסעת עם הלהקה
למקומות שונים בחו״ל. היא עובדת כמוכרת״עיתונים ברכבת בלונדון.

711111ן \ 1ך דוגמנית הבית של גוטקס, רטובה
1^ 11111 1עד לשד עצמותיה, מגיבה בצחוק
פראי להצעתו של אחד הנוכחים להסיר את בגדיה.

מסיבה רטובה
מארגנת התצוגות שלווה בן־גל לא שיערה בנפשה
שגג־ביתה יהפוך ללונה־גל מאולתר. בן־גל, שאירחה חברים
וידידים לערב גבינות ויין, השתדלה מאוד להנעים את
שהות אורחיה, אך מזג־האוויר החם והמהביל מנע זאת, והחוגגים
ישבו ושוחחו על ענייני רוח ובריזה.
הדוגמנית שלומית אמיר החליטה שלא מספיק לדבר,
יש לעשות משהו: היא לקחה צינור־השקיה והתחילה
להתיז מים לכל עבר. האורחים התרוצצו על הגג נוטפים

—ייי
י — 22

טשטיין נתבקשו להופיע בלבוש חגיגי,
התואם את המעמד. הישראלים
שבחבורה באו לבושים בהתאם לתנאי
מזג־האוויר, ועטו על גופם גופיות ו־חולצות־טריקו
קלילות. אך הדוגמן
השוודי פיטר וינר, המעצב־פנים הבריטי
אדריאן פון־פרשט ורופא-ה-
שיניים הבלגי דייוויד לב באו בחלי-
פות־ערב, ולא קיטרו על אף החום והלחות.
גם מיקומו של האירוע, במסעדת
לה דיווה שבבריכת־גורדון, היה
כניפנוף בד אדום לעיני השור הזועם.
האורחים צפו במימי הבריכה הצוננים
דרך החלונות בלבד חברי להקת מופע

קו ס מ טי ק ה ^ הבינלאומיות1 המיליארדר ר

האימים של רוקי, שבאו לברך את
אריק ושירה, נראו מותשים לאחר שני
ריקודים, ופרשו למירפסת הרחבה,
לשאוף אוויר חם. אריק הבטיח לכל
אורחיו שבשנה הבאה הוא יארח אותם
בביתו הקיצי שבאי מיקונוס. אמו של
אריק, אמה פתילון, שהיא אשתו של
איל־הקוסמטיקה של יוון. פרדריק .
פתילון, באה במיוחד מאתונה, כדי
לחגוג את אירוסי־בנה, והחליטה להאריך
את חופשתה ולנצל את זמנה הפנוי
לקניות. בשהותה הקצרה היא כבר הספיקה
לרכוש כמה אוברזונים עבורה
ועבור כלתה־לעתיד.

שלומיתאמיר

רטובה, כשלגופה סו

את נעליה כדי לא להחליק על הריצפה הרטוב

מים, כשהם מנסים להימלט מ״זעמה״ של שלומית. רן
קובלנץ, מנחה־התצוגות, איים שיקפוץ למטה, זיווה נצר
השיבה מילחמה וחטפה את הצינור משלומית, שברחה
לחדר אחר כדי להחליף בגדים. סמדר צדוק, סטודנטית
חטובה, נשארה לשבת כשהיא ספוגת מים, כשחברה, אילן
יצחק, איש־ביטחון בשגרירות האמריקאית, מנסה לגונן
עליה.
כשמיפלס־המים התחיל לעלות והאוויר החל מתקרר,
נרגעו כולם והחלו במסע התייבשות, שכלל מגבות, שמיכות
ובגדים חדשים. כמויות המזון הגדולות שנרטבו נשארו
מיותמות, אך כולם היו מרוצים, רגועים ורחוצים.

מעצב בריטי החי בארץ כשלוש
\ 0 1 1 1 >4 | 1~ 1 | 1שנים מאוד אהוד על נשות החברה
\ י1 1
הגבוהה. פון־פרשט עיצב את ביתו הבריטי של יורש־העצר הסעודי.

*•!ריק פתילון בן ה־ ,25 שעם ידידותיו
נות, בין השאר, נבילה חשוקגיי, בתו של
]ודי עדנאן חשוקג׳י; ואורסולה אנדרס.

צייר ובוהמיין אמיתי נשא את אשתו דורית
(איתו בתצלום) לפני חודשיים וחצי בניו״יורק,
לשם טס בענייני תערוכה שלו. כעת דורית בהריון ומחכה ללידת ילדה

אווי ליפשיץ

הראשון, שיהיה הילד השביעי של ליפשיץ. אורי שומר על קשרים טובים
עם אשתו לשעבר, עדה, ובתו יסמין, מנישואיו הראשונים לאביבה.
ממסיבת״החתונה שלהם, השבוע, נעדר ידידם המנוח משה איש-כסית.

1777/7/7

מסי 4

סגן נשיא רשת אן־בי־סי מדור ספורט, עסוק ביותר

לדח
111 #11 1 בהכנות לקראת אולימפיאדת סיאול בשנה הבאה.
מחלק זמנו בין אירופה לסיאול, בירת קוריאה. בחברת ידידתו יעל.

החתונה של אורי ליפשיץ, שנערכה
בקיוסק שבנווה־צדק, היתה
שקטה ורגועה, בגלל מותו של מוי־שה
איש־כסית, חבר קרוב. אורנה
גאון, גרושתו של הזמר יהורם גאון,
הופיעה שעונה על זרועו של עורך־די״
נה, זורח רוזנבלום, המייצג אותה
במישפט נגד בעלה. גם העיתונאי
אדם ברוך, אחיו של רוזנבלום, נכח
שם. צביה ליטמן, אחותו של איש־כסית,
שעשתה מאמץ ובאה לברך את
הזוג. הזכירה לנוכחים את אחיה ואירועי
השבוע שחלף. קריינית־הטלוויזיה
כרמית גיא באה במיוחד מלונדון
כדי לשמוח במסיבת־החתונה של ליפשיץ,
הגרפיקאי דויד (״טרטה״) טר־טקובר,
אשתו ג׳ניפר בר־לב והמעצבת
תמרה יובל־ג׳ונס החליפו
רשמים וחוויות בעניין של בנותיהן —
לטרטה הבת הראשונה, לתמרה הבת
השניה.

אלהגולדרייר

שעזבה את עבודתה בקרן לפיתוח תל״אביב,
לא הרגישה מובטלת. עדה ליפשיץ(בתמונה
מימין) ,אשתו השניה של ליפשיץ מחבקת את המיסעדן ישראל אהרוני.

כתב: והר אהליאב. צילם: צבי

טל 1־ 23

קולנוע שחקנים בונד דא הומו!
גבירתו האחרוגה של ,007 מרים
דאבו, מססרת על גילכולו הגופסי
של אריגה, שהוא מעפר לכל חשד
להיות נערת ג׳יימס בונד זה לא רק לזכות
בתפקיד בעל תכונות של מנוף הידראולי — זה
להפוך למיתוס בגיל ,26 או, להבדיל, לקבל
מיספר סידורי ברשימת ההמצאות של קיו, כמו
מכונית האוסטין מרטין או אקדח הוולטר
פיקיי. של ג׳יימס בונד.
לכן זה לא היה מפליא כלל שבפסטיבל קאן
האחרון השתרך תור העיתונאים שביקשו לראיין
את מרים דאבו, העלמה החדשה של בונד
(המופיעה בתפקיד הצ׳לנית הצ׳כית המיסתורית,
קארה, שבונד מחטיא את פגיעתו בה בכוונה)
לאורך הטיילת המפורסמת ביותר בעולם מניצה
ועד קאן. מי שהגיע לד׳אבו היה מאושר. אבל
באופן יוצא מן הכלל חייבים להודות שהמראיינים
הגברים שהגיעו אליה יצאו שפוטים
לקסמיה לנצח.

״מקסימה אמיתית״ ,״הומור של בריטית
מדופלמת״ ,״אספרי של צרפתיה״ ,״פצצה, אבל
עם ראש״ — ועוד מחמאות בלתי שיגרתיות
לחלוטין, כשמדובר במישהי כמעט אלמונית, עם
שם בעל היגוי זר ומוזר, שגרפה לפתע בפברואר
האחרון בצורה מפתיעה בהחלט את התפקיד
הנכסף ביותר לשחקנית לא ידועה: להיות
ה״תורנית״ במסע העינוגים וההרפתקות של
״הסוכן הנחשק בעולם״ — ועוד ביום־הולרתו
ה־!35
רעננה, בלי שאבק כוכבים כבר דבק בה, היא
מתוודה :״הכל היה מיקרי. בארברה ברוקולי,
אשתו של המפיק אלברט ברוקולי, נתקלה בי
ברחוב במיקן־ה, לאחר שקיצרתי את שערי.״ כך,
מספרת מרים, זכתה בתפקיד אחרי שכבר נואשה
ממנו.
באותו פברואר 1986 התבקשה לשמש
כפארטנרית במיבחן־בד לשחקן שנועד לגלם את
בונד בגילגולו החדש, ושבסופו של דבר לא זכה
בתפקיד.
״היו לי שערות ארוכות ששיוו לפניי מראה
שונה לחלוטין, צעיר יותר ואולי גם פחות
סופיסטיקייטד. הבנתי שאין לי סיכוי. חודשים
נקפו ונערות רבות נבחנו לתפקיד של קארה,

נערת בונד מרים דאבו
ובינתים גזרתי את שערי. בארברה, שפגשה בי
ברחוב, הגיבה בתדהמה: אלוהים, כמה שאת
נראית אחרת! בואי לראות אותנו שוב.
״חזרתי לאולפני פיינווד. מולי התייצבה כל
הסוללה — המפיק, הצלם, הבימאי — כולם
התלהבו מהשינוי שחל בי. הפעם החליטו מייד
במקום :׳היא מתאימה לתפקיד קארה, הצ׳לנית׳.״
וכדרך כל מקרה מוצלח, היתה באותו הזמן
מחוסרת עבודה. הפקה שעשתה עם מכסימיליאן
של עלתה על שירטון, מחוסר ממון, והסרט נשאר
תקוע.
אבל היו בו כבר די והותר צילומים כדי
שחברת יונייטד א ר טי סטס תוכל להתבונן
בעבודתה של ד׳אבו ולהחליט שאפשר להפקיד
בידיה את התפקיד בלי חשש.

סוכריה

על מקל
בן דודי האמריקאי (הקולנוע
בצ״א. תל אביב. קנדה) מסע נוס־טאלגי
פרטי זה של הבמאית־תסריטאית
סאנדי וילסון אל טוף
שנות החמישים ואל הימים שבהם היתה בת .12 געיירה קטנה
על גדות אגם אוקנגן שבקולומביה הבריטית, דומה במשהו לגזוז
חמוץ בצבע ורוד: זה קל, קצת תוסס, שותים אותו מהר בחום
הקיץ וצמאים שוב אחרי חמש דקות.
סאנדי(זה שמה של גיבורת הסרט) עוברת את משברי־הגיל
האופייניים למי שחושבת עצמה כמבוגרת, משום שהיא כבר
בת ,12 שעה שכל היתר רואים בה ילדה. מין ואהבה הם מושגים
קרובים ורחוקים בעת ובעונה אחת, הורים זה מיטרד שאין
ממנו מנוס, אם כי חלום הבריחה מן הבית מקנן תמיד בנפש
הצעירה. לתוך חייה של סאנדי זו מגיע בוטש, בן־דודה מלוס־אנג׳לס,
הנוהג קאדילק אדומה, דומה כשתי טיפות מים לגייימס
דין(גם אם סאנדי אינה יודעת מי זה ג׳יימס דין) ,ונושא עימו
את כל הזוהר והקסם של המקום ממנו יוצאת הבשורה, הלא הוא
החוף המערבי.
המיפגש בין בוטש, שלמרות הצגותיו גם הוא רחוק מלהיות
מבוגר, לבין בגי העיירה המתבוננים בו בתערובת של קינאה,
התפעלות והערצה, מהווה את מרכז הסרט הזה. יתכן שאילולא
היתה הנוסטלגיה של הבימאית חזקה כל״כך, ואילו טרחה
לתפוס מרחק מן הדמויות בהן היא מטפלת, אולי לא היה נראה
הכל ורוד, תמים, חמוד ובלתי-מזיק כל־כך. כאילו מתוך רצון

ילדות מתבגרות בקולו מביה הבריטית
שלא לפגוע -בזיכרונותיה שלה או באותם חברים שהיו לה אז,
ואולי הם חבריה גם היום -נוקטת וילסון בגישה שכל העולם
סוכריה על מקל, ואל לצופה לחקור מה יש בתוך הסוכריה.
התוצאה היא שאף אחת מן הדמויות, אפילו זו של סאנדי
עצמה, אינן מעניינות באמת. מי שיוצא נשכר יותר מכל אלה
הנופים האותנטיים של קולומביה הבריטית, שם צולם הסרט,
נופים שמן הסתם לא נפגעו עדיין על-ידי השיכלולים והקידמה
שעברו עליהם מאז ,1959 השנה שבה מתרחשת עלילת הסרט.
אלוהים מעוזזק פוקד
תעלולי שטן (לב. תל־אביב, אר־צות־הברית)
-ג׳ורג׳ בורנס חוזר
לגלם בפעם השלישית את אלהים
הפוקח עין על צאן־מרעיתו המבולבל,
אלא שהפעם החליט מי שהחליט כי צריך לתת לאלהים
יריב שווה ערך, הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו. ומאחר ולא
נמצא שחקן שיתמודד כשווה בין שווים עם גיורג׳ בורנס, הוחלט
לבקש ממנו שיגלם את שני התפקידים גם יחד. אל יתן איש
שיתגנבו לליבו הירהורים פילוסופיים על משמעות האיחוד
שבין הטוב המוחלט לרע המוחלט. שום כוונה פילוסופית אין
בסרט זה, לכל היותר הוא מתיימר לבדר, וגם זאת בקושי רב.
הנפש השסועה, שעליה מתמודד הכל-יכול עם נסיך המחשכים,
היא נפשו של זמר־מלחין, שחש כי בגיל 30 הולכים ודועכים
סיכוייו לזוהר ותהילה, ועליו להסתפק בחתונות ובר־מיצוות,
אם הוא מתעקש להמשיך במיקצועו. מלבד אשתו ואמרגנו
הלא־יוצלח, אין איש מאמין בכישרונותיו, אפילו לא הוא עצמו,
ובמר גורלו, הוא סונה ומבקש עזרה מכוחות־האופל. הבשורה
מגיעה מייד למר תופת (זה שטו של השטן בסרט) ,וזה מושיט
עזרה, תמורת חתימה על חוזה מן הסוג הידוע.
מה שקורה מכאן ואילך זו תיסבוכת עלילתית בלתי-מוצלחת
ועוד פחות משכנעת. הלא-יוצלח הופך לאליל״זמר, אבל מודע
להיותו מישהו אחר. אליל הזמר שאת מקומו הוא תפס נכנס
לנעליו של הלא״יוצלח, אבל הוא אינו מודע למה שקרה לו.
רעייתו של הלא-יוצלח מחלקת את מיטתה עם ממלא המקום,
וכלל לא מבחינה שזה אינו הבעל החוקי שלה, שאותו טיפחה
כל״כך.

אמא גרמית

ג׳ורג׳ בורנס וטד וו א ס -אלוהי ושטן בקושי
הסרט מגיע לשיאו במישחק־פוקר בין אלוהים לשטן. המישחק
מתנהל בלאס־וגאס, ובו מצליח ג ורני בורנס להערים על ג׳ורג׳
בורנס בסצינה שבה האיכות האופטית של הצילום הכפול היא
מתחת לכל ביקורת. את בורנס זה ודאי אינו מטריד, הוא נראה
נינוח לכל אורך הדרך, בין אם הוא אלוהים או שטן, העיקר
שהוא יכול לעשן את הסיגרים שלו ולחייך בשובבות. השאר
בקושי נחשבים, בין כה וכה. מי שעשוי להיות מוטרד בכל זאת,
זה הצופה -שציפה לקצת יותר.

כמו שמפניה. כששואלים אותה בעקבות
מי מנערותיו של בונד היא דורכת ומי מהן חביבה
עליה במיוחד, היא נשמעת מנומסת :״כולן היו
נהדרות. כל אחת מהן מיוחדת ובעלת תכונות
נעלות. בסך הכל זו רשימה מרשימה: מאורסולה
אנדרס, דרך ג׳יל סנט־ג׳ון, לוא צ׳יילס או מור
אדמם. אבל נראה לי שאני קרובה ביותר לדיאנה
ריג. היתה בה אותה הסופיסטיקציה והרמה
שהלמו את הטעם הסנובי והאנין של בונר. כמו
בחירתו בשמפניה הנכונה.״
אשר לשם המיוחד שלה, מאין בא לה? ״מרים
היה שם פופולארי מאוד בקרב יהודים יוצאי פרס
וגרוזיה. ושמי ניתן לי לכבוד סבתי, שהיתה
יהודיה־גרוזית. ד׳אבו הוא שיבוש של שם
איטלקי שהתגלגל לפינלנד בזמן הכיבוש
השוודי, ואבי נולד שם למישפחה ממוצא
הולנדי.״
עם רקע מעורב שכזה אין פלא שסיגלה
לעצמה בקלות מיבטא שיתאים לצ׳כית דווקא.
מה עוד שמרים נולדה בלונדון והתחנכה בפאריס,
עוברות שהיקנו לה גם אנגלית וגם צרפתית
מעולה, ואת שתיהן היא דוברת בלי כל זכר של
מיבטא זר.
אין זה פלא, שכאשר קיבלה את תפקידה של
קארה, נרתמה לעבודה טכנית קשה על התפקיד.
במיוחד ללמוד לנגן בצ׳לו .״אם כי על בימת
הקונצרטים, כסולנית,״ היא מעירה בציניות ,״לא
הייתי ממליצה על עצמי.״
לעומת זאת, לקריירה שלה כשחקנית תיאטרון
וקולנוע כאחד (היא חניכת הדראמה
סנטר בלונדון) ,טימותי דאלטון הוא השראה
אידיאלית .״הוא הצליח להביא לדמותו של בונד
לא רק מיקצועיות עילאית. השחקן הזה עובד
כל־כך ברצינות ובמסירות, שזה פשוט מעורר
הערצה. בעיניו אין הבדל אם זה תסריט של
מייבאום וילסון לפי פלמינג, או אינגמר ברגמן
לפי שקספיר. הוא פשוט עשה מחקר על
הסיפרות שמאחורי בונד, ומחקר נוסף על
הקולנוע שמאחורי בונד.
״ההתלהבות הזאת שלו מדבקת את כל מי
שעובד איתו. אבל יותר מזה. הוא הביא לבונד
גבריות פיסית שאין דומה לה. אמנם שון קונרי
נטע בי את הרצון להיות שחקנית, ורוג׳ר מור היה
משעשע מאין כמותו. אבל טימותי — לא, לא,
האיכויות הגופניות והגבריות הטהורה שהוא
מקרין מכל תנועה שלו לא יוכלו להשלות אף
אחד בכך שבונד עובר מאשה לאשה ואינו מסוגל
ליפול בפח הרומאנטיקה משום שהוא הומו.
״עובדה, הפעם הוא באמת התאהב.״ בלי
אחריות לכמה זמן, כמובן.

עדנד, פייי״ד* ^

העולם הזה 2604

ה ד׳ ר מי קי ריי ט ר, מנהל המרכז לגמילה מסמים ביפו, מסביר את
שלבי הטיפול בנרקומנים, את הסיבות להתמכרותם לסמים, את הרקע
ההברה!׳ שלהם, ואת הם ימ״ם שלהם להיגמל ולחזור לחיים רגילים
,.המיסיונויוח היא חלק
מהגמירה מסמים.
הנגמרים משמשים גם
נמודרים לחיקו
לאנשים אחרים״

״׳ש יוחד גברים
נרקומנים מנשים, אולי
משום שלגבר קל יוחד
לעבוד את מחסומי
השימוש״

..האסון הוא
שבלי הסם אתה לא
נול לשמוח,
ללכת למסיבה,
וא! אתה בבעיה״

.אין סמים 0 *11117
׳ 11/אנשיס ק11/ים!״
רבים מאלה שהלכו אחרי ארונו של
מוישל׳ה איש״כסית, אמרו בציניות מהולה
בכאב רב.. :בשביל מה הוא נגמל מהסמים!
בשביל מה הטורח!״
המישפט הזה הביא אותי אל ד״ר מיקי
רייטר, מנהל המרכז לשיקום נפגעי סמים
ביפו.
מוישל׳ה נגמל לפני שנה וחצי מסמים
קשים. את הגמילה חב מוישל׳ה לעצמו
בעיקר, אבל גם לד״ר רייטר, שהלך איתו
לאורל כל הדרן. מיקי היה חבר טוב של
מוישל׳ה, מעבר להיותו המטפל שלו.

המרכז לשיקום נפגעי סמים שוכן בבניין
משופץ אי־שם ביפו, בין שדרות״ירושלים
לבין שכונת תל-כביר, ליד האיצטדיון.
מחלון חדרו של ד״ר רייטר
מכנים אותו בחיבה מיקי -
לראות את המטופלים עסו
שונות בסדנאות שבחצר״הבג

יל, אגב
* היה
״ודות

במרכז לשיקום יש כרוע ב-.ג מטופלים.
בבניין אחר, שבו שוכנת מרפאה, יש 120
מטופלים. אלה באים שלוש עד ארבע
פעמים בשבוע לבדיקות ולטיפולים, בשאר

הזמן הם מנסים לחזור לחיים רגילים.
מטופלי היום באים ב״ 8בבוקר למרכז,
שותים כוס קפה ״קטן״ ,כדיברי מיקי, משו חחים
שיחה קצרה, וב־ 8וחצי מתייצבים
בסדנאות השונות. יש שם סדנאות למתכת,
לעץ, לתפירה, למזכירות, ועוד.
בצהריים הם אוכלים ארוחה ביחד,
וחוזרים לעבודה עד השעה 2וחצי. במשך
היום הם נפגשים לקבוצות טיפוליות ולפגי שות
אינדיווידואליות עם המטפלים. לעי תים
מקיימים פגישות גם עם מישפחות
המטופלים. פעמיים בשבוע יש קבוצות

לפסיכודראמה. בנוסף יש במקום מתנדבת
הנותנת שיעורים בחשבון ובאנגלית למ-
עוניינים.
בשעות הערב קיים במקום מועדון ומת קיימות
פגישות קבועות של נרקוטיק-
אנונימוס א) זו קבוצת נרקומנים בשלבים
שונים של גמילה הנפגשים ביניהם, ללא
התערבותם של המטפלים המיקצועיים. הם
משוחחים על היום־יום שלהם, על בעיות
שבהם הם נתקלים, מספרים זה לזה על
התקופות הקשות, מנסים לתמוך זה בזה
בדרך הקשה אל מחוץ לסם.

״אין סמים קשים יש אנשים קשים!״
(המשך מעמוד )25
השתתפות המטופל בכל הפעילויות היא
חובה.
למרכז מגיעים אנשים שהחליטו מרצונם
החופשי להיגמל מן הסמים. המרכז אינו
מקבל אנשים שנשלחים מתוקף צו של בית-
המישפט -לדעת רייטר, הדבר אינו אפק טיבי.
המרכז
דואג לעיתים לקחת <ן ןז המטופלים
בקבוצות לטיולים שונים בארץ .״חל קם
״,אומר מיקי ,״לא מכירים את הארץ.
אנחנו לוקחים אותם לבית התפוצות, ליד
ושם, למונפור, לראש״הנקרה, לירושלים״.
כרגע נמצאים בארץ ארבעה מרכזים
דומים. זה שביפו, אחד בעכו, אחד בחיפה
ואחד בירושלים. המרכז ביפו היה הראשון.
בעוד שבועות אחדים יפתח במקום מעון
אישפוז שבו 12 מיטות, בו ניתן יהיה לתת
טיפול אינטנסיבי יותר למטופלים.
הכוונה היא לקבל לאישפוז אנשים
שיוכלו אחר-כך להמשיך את הטיפול במקומות
מגוריהם.
במהלך השיחה עם רייטר נכנס לחדר
בחור צעיר. צבע פניו היה אפור נוטה לצהוב.
הוא היה רזה, בלתי״מגולח, לבוש בג׳ינס
משופשף ובחולצה כהה. הוא רצה להתקבל
לטיפול במרכז. דיבר לאט, ובלשון כבדה.
רייטר לא יצא מעורו. הוא הסביר לבחור,

הוא היה מאוד חזק. גם בהחלטה שלו לגבי עצמו
וגם היה מאוד משמעותי בנסיון שלו לעזור לאחרים.
זה היה ממש איכפת לו והוא גם הצליח.
עוד משהו איפייו אותו בכל השנים: אינטגריטי.
הוא מעולם לא העמיד פנים. היה לו יושר
בסיסי. אני מכיר אותו הרבה שנים, גם בשנים
הקשות שלו, הוא מעולם לא העמיד פנים להיות
מה שהוא לא. וכשהוא החליט שהוא מפסיק, הוא
הפסיק. עבדנו יחד ואמרתי לו משהו שאני מחזיק
בו גם היום: שהוא מהווה 8070 של העסק, שבלי
זה שום דבר לא יזוז. וכשהוא החליט, הוא החליט.

• זו פעם ראשונה שהוא עבר תהליך
של גמילה?
היו נסיונות בעבר שלא הצליחו. כשהוא הגיע
להחלטה עמוקה ורצינית הוא נגמל.

• אתה חותם על זה שהוא לא היה
חוזר יותר לסם?
אף פעם לא, כמו שאני לא חותם על שום דבר
אחר. אתה יכול להתנבא?

• יש דבר שנקרא גמילה טוטאלית,
או שתמיד יש אפשרות חזרה לסם?
אצל האלכוהוליסט, אצל המתמכר לסמים ואצל
הקלפן, הם תמיד אומרים: אני אלכוהוליסט
בגמילה, למרות שהוא לא שתה כבר עשר שנים.
הוא אלכוהוליסט במהותו, למרות ששינה את
חייו. אם הוא מבין ויודע שבמהותו הוא אלכוהוליסט,
זה יעזור לו לשמור על עצמו.
אצלנו במרכז עובד אדם שהיה בזמנו מתמכר
לסמים בארצות־הברית ועבר ב־ 1964 את תהליך

מישפחה ופסיכודראמה. טיפול רפואי בלבד הוא
חסר כל משמעות.

• ההתמכרות היא סימפטום, היא לא
המחלה עצמה?
נכון. זה סימפטום. לרעתי, בראש ובראשונה
נסיון לפתור בעיות של כאב כזה או אחר, וב־

..אשנו לא מוסרים
לרשויות מידע ער
המטופדיס שלנו. אום
הנמצא בטיפול צריו
להיות מוגן ממעונות
אחוות״
היעדר היכולת בגיל צעיר להתמודד, וההזדמנות
של מיפגש עם סמים וחברה צורכת סמים, מגיעים
להתמכרות לסם כפיתרון לבעיה.
והפיתרון במרכאות הזה יוצר בעייתיות חריפה
יותר. ואז יש מעגל שכתוצאה מהכאב ומחוסר
יכולת לטפל בבעיה קיומית שלו הוא משתמש
בסם.
יש הפחתה זמנית של הכאב החריף, הקטנת
חריפות המודעות, אבל אין פיתרון לבעיה, אלא
נוספות בעיות אחרות. וזה המעגל ההתמכרותי
שבו אתה מסתובב.

• אבל אין חשש שאם אתה גומל
אדם הבעיה תצוץ בצורה אחרת?

לא מסלקים סימפטומים במטה־קסם. צריך
לעבוד עם האדם ביחד, ואולי לבנות אצלו תחושה
של ערך, הרגשת־כוח וגס הבנה, הכרה וידיעה
מנסיון, שמה שיש במקום סמים זה לא
פחות טוב — זה יותר טוב. ואחר־כך ממשיכים
בטיפול ובמעקב.

• כמה זמן?
שנים.

• מי הבי ותיק פה?

יש אנשים שנמצאים אצלנו 12 שנה בטיפול.

• בטיפול או במעקב?
גם בטיפול וגם במעקב.

• אני מניחה שמגיעים הנה הרבה
אנשים. אתם לוקחים לטיפול כל אחד,
או שיש סלקציה?

דוקטור רייטר וידידה(אשת־השגריר־לשעבר פאלי לואים)
״ההתמכרות היא נסיון לפתור בעיות של כאב!״
שמקום מגוריו מרוחק מן המרכז, את כל
הקשיים הכרוכים בהתייצבות מדוייקת ב-
8בכל בוקר. הוא הסביר את הליכי ההרשמה
והקבלה, ביקש מן הבחור ללכת הביתה
ולחשוב, ורק אחרי שיחליט שהוא באמת
מעוניין ומוכן לעמוד בכל הקשיים -לחזור
ולהירשם.
זה, כך הבנתי, חלק מתהליך הקבלה
השיגרתי. המטופל הפוטנציאלי צריך להו כיח
רצון עז להיגמל. אחרת קורה שמשקי עים
בו את מירב המאמצים והוא חוזר לסם.
הערכה אופטימית אומרת, שכיום יש
בישראל בין 10 אלפים ל״ 15 אלף נרקומנים.
הפסימיסטים אומרים שמיספרם 30 אלף.
רייטר הוא איש״שיחה נעים. הוא מדבר
בחיוך, דבריו מלאי תיקווה -בעיקר אחרי
שמבינים שהוא עוסק באנשים שהגיעו אל
התחתית, שהוא רואה בדרכו הרבה מיקרים
שבהם השקיע מרץ, אנרגיה ותיקווה, והם
איכזבו את עצמם ואותו.

הגמילה בניו־יורק. הוא כבר 20 שנה נקי, עובד
והשתלב, ומשמש היום צלע חשובה בעבודה שלנו.
המגמה
היא להכניס לעבודה אנשים שיש
להם, מה שנקרא, ירע על בסיס אישי.

• זה לא מקרב אותם מדי לסמים?
זה כמו חוזרים בתשובה. וה נותן להם כוח
כשהנו מחזירים אחרים. המיסיונריות היא חלק
מהעניין. והם משמשים גם כמודלים לחיקוי לאנשים
אחרים.
אצלנו המדד היחיד הוא ריפוי טוטאלי. אני
לא מכיר שום תחום אחר ברפואה שבו דורשים
רק ריפוי טוטאלי.

אם יש מאה אחוז אנשים שבהם רוצים לטפל,
לחלקם תתאים דרך אחת ולחלקם דרך אחרת.
בתחום שלנו אם אתה נביא של דרך אחת, זאת
אומרת שאתה מבטל את הדרכים האחרות. ואני
לא מקבל את זה.

הכוונה היא לא לקבל אנשים מתוקף צו של
בית־מישפט, אלא אנשים שרוצים ובאים מיוזמתם.

זה עניין של נסיון?

• יש דבר שנקרא גמילה מוחלטת?
מוישל׳ה איש־כסית. עצוב לי נורא עם העניין
של מוישל׳ה. אני מאוד אהבתי אותו. השנה וחצי
האחרונה שלו, כשהוא היה נקי לגמרי, היתה
נהדרת. הוא היה, גם אובייקטיבית, בסדר גמור.

ניתן לגמול בתרופות ללא אישפוז. אבל במחלקה
החדשה נאשפז אנשים לכמה שבועות.

• לטיפול תרופתי?
לא רק. גם שיחות וקבוצות ופגישות עם ה־

אם זה חריף במיוחד, כן.

• זו לא עבודה מתסכלת?
כן ולא. השימחה שיש על תוצאות שאתה רואה,
ואתה בהחלט רואה תוצאות, הרבה יותר
משמעותית מאשר התיסכול שקיים גם הוא במנות
לא קטנות.
צריך להיות אופטימי באופן בסיסי.

• בשלב הזה הוא כבר צריך להיות
נקי?

לא, אבל דורשים ממנו שיבוא בזמן. הוא גם
לא חייב להתבטא בקבוצה. וזו קבוצה של אנשים
כמוהו. הם נפגשים פעמיים בשבוע ואז מתרשמים
ממנו.
אחר־כך הוא מקבל טופס לעשות בדיקות רפואיות
וזה תהליך הקבלה.
אנשים שנמצאים בטיפול גמילה אינם מתים
מסמים.
תשוב להדגיש שאנחנו גם מקפידים על אנונימיות.
אנחנו לא מוסרים אינפורמציה, למרות

• לא קיים מישהו חסר תקנה?

אם קיים אז מעט מאוד, אולי מישהו שלא
הקדשנו לו מספיק, שלא הבנו אותו מספיק.

• האשמה תמיד בכם?
לא, אבל לפעמים גם אנחנו אשמים. אין פה
מלאכים.

• אתה חושב שמילחמת החורמה
של המישטרה בסמים הקלים הגבירה
את יבוא הסמים הקשים?
אני לא חושב שזה נכון.
אנחנו מחפשים כל מיני דברים להיתלות בהם.
מחפשים תאריכי יעד. נוהגים לומר שבשנת
1967 התחילו הסמים וכי. אבל אם מסתכלים על
הדברים מבחינה גלובלית אנחנו לא יכולים להישאר
מוגנים ושיהיה לנו חסיון קדוש מהעניין.
למישטרה יש חוק שהיא חייבת לאכוף אותו.
נכון שאם אתה לוחץ במקום מסויים זה משפיע
במקום אחר, וחשוב שהרשויות תתאמנה ביניהן.

• בכל זאת יש דעה רווחת שאם ה-
מישטרה תתרכז יותר בסמים קשים יהיו
פחות נרקומנים.

אני חושב שעקרונית הם עושים את זה. למרות .
שלדעתי אין סמים רכים או קשים, אלא אנשים
רכים וקשים. וכשאנשים רוצים את הסם, הם
ישיגו אותו. חשוב להגיע למצב שבו יהיה לאנשים
פחות צורך בשימוש בסם, כי יהיו להם דברים
אחרים. זה אוטופי, אבל לא בלתי־נכון. המחיר
הוא נורא. פשוט נורא.

יש ראיון עם אחד המטפלים, אחר־כך האיש
צריך לבוא לארבע פגישות קבוצתיות.

• למשל?

• אולי התקף־הלב שלו היה סימפטום
נוסף לבעיה שהסמים היו סימפטום
אחר שלה?
מה פיתאום? היה ברור שישנה בעייתיות הרבה
קודם לכך. היה לו לחץ־דם גבוה.
לוא היה ממשיך להשתמש בסמים, היה נפטר
הרבה קודם. ככה הרווחנו, הוא והחברים, עוד שנה
וחצי איתו, וזה רווח נטו.
והוא היה על א־כיפק. הרגיש ביטחון וכוח.
הרבה פעמים כשהייתי מרגיש שפוף, הייתי
בא לראות אותו והוא היה עושה לי טוב.

• לעיתים קרובות אתה מתחבר עם
מטופלים שלך?

מוישל׳ה זו לא דוגמה. אבל זה בהחלט קורה.
אתה עובד עם בן־אדם שנים, אתה מרגיש קרוב
אליו. לא תמיד יש יחסים אישיים מחוץ לשעות
העבודה, אבל לעיתים קרובות כן. לא קוראים לי
פה, למשל, ד״ר רייטר, קוראים לי מיקי.

• א,־;ה הולך למטופלים הביתה?

• אנשים מגיעים אליכם מתוקף צו
של בית־מישפט?

• מה עשיתם עד עכשיו, לפני שנפתחה
יחידת־האישפוז?

• כשבא אליך בן־אדם בפעם הראשונה
אתה יכול לאמוד את סיכויי הגמילה
שלו?

הוא נגמל בשביל שנה וחצי שחי טוב, בשביל
המישפחה שיודעת שהאיש יצא מחושך לאור.
מוישל׳ה לא מת נרקומן, הוא מת בן־אדם.

• יש שלבים שונים?
אי, השיטה או הדרך הנכונה.

בצפון תל־אביב יש כסף ויש בושה להגיע הנה,

וזה חבל.

• משה איש-בסית מת בגיל צעיר.
היו אנשים בהלוויה שלו ששאלו למה .
הוא נגמל, מה זה הועיל לו?

זו דוגמה שאני נוהג להשתמש בה. אנחנו
דורשים שינוי טוטאלי באורח־החיים. כי החיים
עם הסם זה מעצרים וחוסר התייחסות לעצמך
ולסך יבה. אם הצלחת לשנות את אורח־החיים
הזה, אתה בדרך. התחליף כתחליף אין לו ערך, כי
אז עברת מסם אחד לסם אחר.

• מהי הדרך הטובה ביותר לגמילה?

• רובם עבריינים? יש כאן יותר נרקומנים
מיפו מאשר מצפון תל-אביב?

לפני שנים, כשרק התחלנו, אמרנו שברגע
שאדם מביע רצון להיגמל צריך לפגוש אותו.
במשך הזמן ראינו שברוב המיקרים באים אנשים
במצבים של לחץ רגעי. אנחנו, מצידנו, הפעלנו
את כל המערכת, ולמחרת לא ראינו אותם יותר.
כיום יש לנו מערכת קבלה שהיא מעין מיבחן
בעצמה.

• זה כמו הריון: או שאשה בהריון
או שהיא לא בהריון. אין קצת בהריון.

היום אנחנו עומדים לפני פתיחה של יחידת־אישפוז
חדשה, שיהיו בה 12 מיטות.

בשורים, במחלות, בבתי־סוהר, בבתי־מישפט, בביטוח
לאומי, בהזנחה של המישפחה.
יותר מזה: מי שנמצא בטיפול מנסה להוציא
אחרים מהסם. מי שנמצא ברחוב גורר איתו אחרים.
והקטע
הכי חשוב זה הקטע האנושי. נרקומנים
הם לא חיות, הם לא יצורים בעלי קרניים.
חלקם אינטליגנטיים בעלי כישרונות ויכולת שמזמן
איבדו אמון בעצמם ונשענים על הקביים
של הסם.

שיש גופים כמו הצבא ומישרד־התחבורה שהיו
מאוד מעוניינים באינפורמציה הזאת.
אני טוען שאדם שנמצא בטיפול צריך להיות
מוגן ממערכות אחרות. המישטרה, למשל, מבינה
את זה, והשוטרים לא באים הנה לחפש אנשים.

• יקר להחזיק פה את האנשים?
מטופל עולה למדינה אלף דולר לשנה. אחד
שנמצא ברחוב עולה למדינה פי 20־ 30 בגניבות,

גם זה, למה לא? לפעמים עושים ביקורי־בית
כשצריך, או משתתפים בשמחות מישפחתיות.
אני גם בא לעיתים לפגישות של נרקוטיק־אנו־נימוס.
זה עושה לי טוב. אני שומע אותם מדברים
ואני זוכר איך הם הגיעו לכאן.
האסון הוא כשהסם הופך להיות חלק של
החיים. כשהשימוש בסם כלשהו הופך להיות למשהו
שבלעדיו אתה לא יכול לשמוח, לא יכול
ללכת למסיבה, אז אתה בבעיה, כי אז פיתחת
תלות, שכמו כל תלות היא בעייתית.
לעומת זאת יש תלות פוזיטיבית. למשל אנשים
שהולכים יום־יום לשחות. קחי להם יום אחד
את השחיה ותראי מה קורה להם. הם נעשים
עצבנים ולא יכולים. אבל זה פוזיטיבי.
חלק מהטיפול הוא לתת לאנשים תכנים במקום
הדבר שעליו הם מוותרים..

חבוחרים

• מה הקריטריונים להצלחה בטיפול?
הפסקת
שימוש בסמי־רחוב, הפסקה של מעצרים
ומאסרים, שיפור במצב הבריאותי, שינוי ושיפור
במצב המישפחתי ושיפור במצב התעסוקתי.

המזכיר הקשוח
נתמנה +כראש אגף־תיכנון(אג״חז במטה
הכללי של צה״ל, אלון? דני יתום .42 ,יתום,
יליד נתניה, אב לחמישה בנים ובעל עיטור-
המופת, נחשב לקצין קשוח וקפדן במיוחד
(המקפיד גם עם עצמו ורץ מדי יום מיספר
קילומטרים לשם שמירה על כושרו הגופני),
שביקש בנעוריו ללמוד רפואה, והעדיף, בסופו
של דבר, את השירות בצבא הקבע (במיסגרתו
הספיק לסיים לימודי פיסיקה, מתמטיקה ומדעי־המחשב)
ובו שימש עד לאחרונה כמפקד אוגדה,
אחר תקופת שירות של שנים מיספר כמזכירם

• כמה זמן זה לוקח?
תלוי. יש כאלה שיקה להם כמה חודשים ויש
כאלה שיקח שנים.

• מה ההבדל, בעצם, בין אלכוהול
וסמים?
יש הבדלים חיצוניים שיטתיים, והם לא חשובים.
היום הגישה צריכה להיות נגד שימוש
לרעה בחומרים, בין אם זה אלכוהול או סמים.
הבעייתיות רומה, למרות שההבדל במצב המיש־פטי־חוקי
מביא את האנשים לסיגנון־חיים שונה.
אבל הפרובלמטיקה דומה.

• גם הטיפול דומה?

די דומה, למרות שבאלכוהול אין תחליפים
ולסם יש.

• הגמילה כאן במרכז היא במקום
גמילה בבית־חולים?

בבתי־חולים מקבלים רק לעיתים רחוקות, ורק
בצו של בית־מישפט, ולזה אין הרבה ערך.
אני תולה הרבה תיקוות במחלקה שאנחנו
מקימים כאן. שיראו שאפשר להביא לגמילה וזה
אולי יזרז לפתוח עוד שתי מחלקות בארץ.

• מה זה נרקומן?

אחד שצריך את המינון היומיומי של סם כזה
או אחר כרי לעבור את היום.

• ואם אדם משתמש יום־יום בחשיש?

ברגע
שחשיש הופך להיות חלק משיגרה יומיומית,
שבלעדיה אתה לא יכול ואתה נכנס לאי־שקט,
אתה אדם שיש לו תלות, גם אם לא קוראים
לך נרקומן. זה לא יגרום סבל גופני. אפשר להש־וות
את זה לעישון.

אלון 8יתום
חמישה בנים
הצבאי של שני שרי־ביטחון(יצחק רבין וקודמו,
משה ארנס).

• מתמכרים לסמים הם בדרד־כלל
אנשים חלשים?
אני רואה לעיתים מכורים שיש להם כוחות
יוצאים מן הכלל, אבל הם פיתחו הרגלים שהם
מאוד מתקשים לשנות אותם.

• אדם שנופל לתוך הסמים זה עניין
של מיקריות או של אופי?
זה קומבינציה של מערך נפשי מסויים, שנמצא
בתוך קונטקסט חברתי מסויים, וברזמנית נוצרת
הזדמנות ונוצר מיפגש עם הסם. כל הדברים
האלה ביחד יכולים להביא להתמכרות. אם אחד
הדברים חסר, זה לא יקרה.
לכן נרקומנים נמצאים בשכיחות גדולה יותר
בשכונות, כי הזמינות של הסם גדולה יותר. יש
מערכת חברתית מסויימת שבתוכה יש עוד אנשים
כאלה וזה חלק מהתמונה גם אם זה לא מקובל.
כשזה נוסף לזמינות ולתחושה של הפחתת
הכאב שבאה כתוצאה מזה, הנה הסיפור.

הסניגור הוותיק

״מרכז הגמילה״ ביפו
״אנשים הנמצאים אצלנו בטיפול אינם מתים מסמים!״
אורחות־התנהגות מבחוץ, מערכת לחצים במדינה
שגדלה, פערים כלכליים שגדלו ואובדן התוכן.
זה תהליך מתמשך.
זו מדינה שאיבדה את בתוליה. יש מערכת
ערכים של כפילויות. מצד אחד מדברים בערכים
של ,1948 אבל מצר שני חיים אחרת לגמרי.
זה גם התמסרות של אפשרויות של כניסת
חומרים לארץ, וקהל צרכנים פוטנציאלי שנושא
הסם הפך בשבילו למשהו לא נדיר.

יעבור לחומר אחר. לא כל מי שמתחיל מחשיש
מגיע להרואין, למרות שכמעט כל מי שמשתמש
בהרואין התחיל מחשיש.
מצאו שאם אתה מצליח למנוע עישון סיגריות
למעשה התמודדת עם מרבית הבעיה, ופה, אולי,
צריך לעשות את מרבית המאמץ.
והרצף הזה קיים: סיגריות, אלכוהול, חשיש־מריחואנה,
וסמים דוגמת הרואין או ברביטורטים.
זה הרצף. אבל היום הבעיה אצל הנוער היא יותר
בעיה של שתיה.

אני לא רואה את זה ככה. מה שיכול להשתנות
זה שנתפתח יותר בכיוון הטיפולי והרבה יותר

• למה בוהמה נקשר לעיתים קרובות
בסמים?

• יש סיכוי שהמצב ישתנה?

זה קצת שיק, קצת אופנה, קצת צורת חשיבה
אחרת, ראש יותר חופשי, פחות מרובע במרכאות
במובן של מיסגרות־חיים וכדומה. זה קצת מיבנה
אישיות של הבוהמיין, שאם הוא אמן הוא צריך
אהבה וחיזוקים, אבל מרבית הבוהמה לא משתמשת
בסמים.

הושבע כנשיאה השמיני של הודו, אחר
שנבחר ברוב קולות הגוף הבוחר(המורכב מ־770
צירי שני בתי הפרלמנט בהודו ו־ 3919 חברי 25
בתי־המחוקקים המחוזיים) ,רמאסוואמי וני
קטארמאן ,76 ,סגן־נשיא הודו בשלוש השנים
האחרונות. ונקטארמאן, מישפטן, עיתונאי ומשך
שנים רבות שופט בבית־הדין המינהלי של אירגון
האומות המאוחדות, התפרסם לפגי 40 שנה, עת
שימש כסניגורם של הודים שהואשמו על־ירי
הבריטים, שאותם ימים עדיין שלטו בהודו,
בשיתוף־פעולה עם הכובשים היפאניים בדרום
מיזרח אסיה, בימי מילחמת־העולם השניה.

האב הגא
נפטר בירושלים, בגיל ,86 הרב יעקב
יוסן זז, יוצא בגדאד העיראקית, ממנה עלה ארצה
לפני 65 שנה, שהתגאה כל ימיו בבנו בכורו, ראש
מועצת חכמי־התורה (הספרדיים) ,הרב עובדיה
יוסף ,67 ,מי שהיה הרב הראשי הספרדי(הראשון

• אפשר להשוות חזרה בתשובה ל-
נרקומניות?
זה כל־כך מסובך. אך ורק במובן שזה אורח
חיים שבנוי לפי חוקים מאוד מוגדרים.

• ג ם חזרה בתשובה זה סוג של
תלות.
תלות במערכת. אבל יש גם כל־כך הרבה
דברים שונים.
לטולסטוי יש סיפור נהדר על קצין סופר־דו־פר,
שחי חיי־הוללות עד שיום אחד נמאס לו והוא
הלך למינזר. אבל הוא בחר את המינזר הכי קשה
וקשוח, וגם בתוכו הוא חי בתנאים הכי קשים
שאפשר.
למעשה הוא החליף אורח חיים אחד באחר,
אבל נשאר אותו האדם.

רייטר בחתונת אחד ממטופליו
.השימחה גדולה מן התיסכול...״
לעומת זאת אפשר למצוא מישפחות באותה בכיוון החינוכי מניעתי, זה קל להגיד וקשה לעסביבה
שילד אחד משתמש ושאר השיבעה ילדים שות.
• יש מקומות בעולם כמו אמסטר־לא.
כאן קובע המערך הנפשי האינדיבידואלי.

• כמה שנים המרכז הזה קיים?
מ־ 1975 ואני נמצא פה מההתחלה, וזה המרכז
הראשון מבין ארבעה שקיימים.

• יש עליה משמעותית במיספר הנרקומנים
מאז?

• למה?

תחשבי מה קרה מאז .1975 זה המון מרכיבים.
יש פתיחות גדולה יותר כלפי העולם, הבאת

דאם או ניו־יורק שבהן הקלו בנושא הסמים
הרכים. אתה חושב שזה השפיע
על מיספר הנרקומנים?
אני לא יודע. בארצות־הברית היו תוכניות מניעה
מעניינות לנוער בלי תעמולה של פחד.
וכשבדקו מצאו שהשימוש בסמים רכים לא קטן,
לעומת זאת פחת בהרבה השימוש בחומרים אחרים.

לא נכון לחשוב שמי שמשתמש בחשיש

• יש יותר גברים נרקומנים מנשים
נרקומניות?

•למה?

יש בעייתיות יותר גדולה אצל אשה לעבור את
כל המחסומים. לגבר יותר קל לעבור את מחסו־מי־השימוש
מאשר לאשה.
בתרבות שלנו נשים יותר נשמרות ויותר סגורות,
אבל כשזה מתרחש אצל אשה לעיתים קרובות
זה מתבטא בצורה חריפה ביותר. היא כמעט
מאבדת צלם־אנוש. זה מעיד על הפרעה יותר
עמוקה.
היום יש פחות מעשרה אחוז נשים נרקומניות.

• זה מעודד?

את הנשים. אולי הן לא באות לטיפול ומסתדרות
יותר טוב? אולי הבושה עוצרת אותן מלהגיע?

יוסן ז
שש בנות
לציון) לישראל והכוח המניע מאחרי הקמת
רשימת ש״ס לכנסת ה־ ,11 בה משמש בנו הגדול*,
הקרוי על שם הסב שהלך לעולמו, הרב יעקב
יוסף, כאחד מארבעת נציגיה.
• לרב עובדיה יוסף, שהוסמך לרבנות בגיל
20 ושהיה בעבר אב בית־הדין בקאהיר(ערב
מילחמת־העצמאות) וגם רבה הראשי של
תל־אביב 11 ,ילדים -שש בנות (בהן שתי
תאומות) וחמישה בנים.

ציון צפריר. העולם הזה __

במדינה

,לוד
חברת התמרוקים לון שמחה להציג
את הלהיט הזוהר, קרם־גוף זוהר, לון
ס אן ספארקלינג לושן, שהוא קרם״
גוף דקורטיבי, המכיל חלקיקים נוצצים
הנותנים לגוף מראה זוהר ובוהק

3.5 01/100״״׳ ז<5

ומשלימים את האופנה של בגדי־הים
הנוצצים.
קרם־הגוף החדש מתאים לשימוש
בשעות היום, לים ולבריכה, לרענון
ולקישוט וכמובן הוא טוב גם לשימוש
בשעות הערב.
השימוש בקרם נעשה על־ידי
הקצפת מעט קרם־גוף על כף היד
ומריחתו בעדינות על עור הגוף.

יש לו משהו שאין אף לא לחבר־כנסת
אחד. ואם הם הצליחו להגיע
לבניין הירושלמי ההוא, גם הוא יכול.
כי לו, ליקי גבאי, יש מכונית
למבורגיני, ולהם אין. ולא רק להם. אף
לא לאדם אחד בארץ אין מכונית כזו.
ובתור שכזה, בעליה של למבור־גיני,
הוא מקווה להגיע לכנסת. אלא
שגבאי מתוחכם יותר. הרי אי־אפשר
לקום ולהכריז: בחרו בי כחבר־כנסת כי
יש לי למבורגיני! לכן חיבר מצע
בחירות מפורט.
שמה של הרשימה החדשה יהיה:
נחמד להיות נחמד .״זו רשימה ישראלית
טהורה, לא קומוניסטית, חס
וחלילה, לא שום דבר אחר,״ אומר
גבאי ,38 ,שחי ב־ 17 השנים האחרונות
בארצות־הברית.
״אנחנו נעזור לאנשים. נסדר עבודה
לנזקקים. נקדיש את כל זמננו לעזרה
לזולת. כל פעילי הרשימה יהיו עשירים
כמוני, כאלה שאינם צריכים למהר
בבוקר למקום־העבודה.
״נטיף לנקיון חברתי ופיסי. שלא
ישליכו חפיסות סיגריה ריקות לרחוב
ושכל אדם ישמיד את הקוצים בחלקת־האדמה
השייכת לו, ושלא יבזבזו מים.
״והכי חשוב: נילחם שכל חייל
משוחרר יוכל לרכוש מכונית ללא
מיסוי״.
למבורגיני לכל פועל, ו״אני רוצה
להקדיש את כספי וזמני למען המדינה״
— מכל זה נודף ריח פלאטה
שרוני כבד. אבל יקי גבאי מבטיח כי
הוא אינו מנסה לברוח מהחוק האמריקאי
אל זרועותיה האוהבות של
החסינות הפרלמנטרית הישראלית.
״חשוב לי שאנשים כאן יהיו
נחמדים זה לזה,״ הוא אומר בחיוך של
שביעות־רצון ומנפנף בזרת ידו
הימנית, העטויה טבעת־יהלומים.
להשמיד פיקאסו. גבאי נולד
בעיראק, הגיע לארץ כשהיה תינוק בן
חצי שנה, גדל בתל־אביב, שירת בצבא
ואחר־כך נסע לארצות־הברית. עבד,
כמו כולם, בעבודות מזדמנות, קנה
מונית, מכר, קנה חנות־תקליטים
ואחריה עוד אחת ועוד אחת. היום הוא
בעליהן של חנויות תכשיטים ואלקטרוניקה
בפילדלפיה. גר בניו־ג׳רזי עם
אשה ישראלית ושלושה ילדים. כמו
כולם, גם גבאי מתערסל בתוך מיזוו־דותיו
הארוזות למחצה, מודיע עוד
לפני שנשאל כי בשנה הבאה הוא חוזר
לארץ.
״אבל אני לא רוצה לדבר על עצמי,
אני מעדיף לדבר על הלמבורגיני,״
הוא אומר. שוב ושוב הוא מנפנף
במכונית האדומה, מזכיר.את קיומה
כרוצה לומר: הלמבורגיני זה אני.
האגדה על הנסיך והלמבורגיני האדומה
מתחילה בשלהי חודש ינואר.
גבאי, בביקור בארץ, המתיו בקוצר-
רוח למכונית האיטלקית שנקנתה ב־ארצות־הברית
תמורת 150 אלף דולר.
היא הגיעה. יפהפיה אמיתית. מבהיקה.
מצויירת בכל מה שמכונית־מירוץ
יחסנית זקוקה לו. המכונית
היקרה ביותר בעולם. תושב״ישראלי
יוכל לזכות בה רק אחרי שיפרד מ־800
אלף דולר.
״ואז התחילו הצרות שלי,״ אומר
גבאי, וכלל אינו נראה כמי שסובל.
״הישראלים דופקים על המכונית כדי
לראות מאיזה חומר היא בנויה. והלב
שלי נקרע: הרי זה כאילו שמישהו
ינסה להשמיד תמונה של פיקאסו.
״וזה עוד לא הכל. גונבים לי את
הפנסים ואת הסמלים. לפני חודשיים
מישהו גנב את הכיסוי של המכונית.
מה, לכל הרוחות, אפשר לעשות
בכיסוי של למבורגיני?״
אולי לכסות חיפושית.

ו 1 0

יקי נבאי, יורד ישראלי, רוצה
להיות חבר־כגסת בזכות
היותו בעליה של מכונית
ה״למבורגיגי״ היחידה בארץ

בעל-מכונית גבאי במכוניתו
לכל חייל משוחרר -
ציון צפריר. העולם הזה

< 999999

דרבי חיים
למבזרגיני לכר פוער

החלה האחורי של ה״למבורגיני״
למבורגיני בלא מיסי סהלמבורגיני חונה בפתח מלון
קרלטון בתל־אביב. גבאי יוצא אליה
בארשת חשיבות. עשרים סקרנים
מתגוררים סביבה, מביטים בו ובה
בהערצה. גבאי רואה הכל. אלה רגעיו
הגדולים. בנון־שלאנטיות מופגנת הוא
פותח את הדלת. מישהו מתקרב אליו
ושואל :״כמה עלתה?״ גבאי מחייך
חיוך רחב של: אמרתי־לכם.
לאכול קלאסה .״במחצית אוגוסט
פגה אשרת־השהיה שלה בארץ, ואז
אקח אותה איתי לניו־ג׳רזי. המיפגש
בין הישראלים ללמבורגיני קשה
מאוד. כאן לא יודעים איך לאכול
קלאסה כזו. יש כאלה שאפילו לא
מכירים את המכונית וושואלים אותי
איזו מכונית זו. משונה.
״בארצות־הברית כולם יודעים מי זו
הלמבורגיני. כל מי שמסתכל עליה
מייד מבין שזו מכונית ברמה אחרת. גם
שם שואלים הרבה שאלות, אבל לא
סתם שאלות נודניקיות. השאלות של
האמריקאים מיקצועיות, חכמות יותר:
מה סוג המכונית? כמה סיבובי מנוע
היא עושה בין הילוך להילוך? מה
החידושים של המנוע הזה לעומת
המכונית הקודמת שלי.
״זו הלמבורגיני השלישית שלי.
את הראשונה, למבורגיני גילפה,
שהיא קטנה יותר, קניתי לפני שנתיים.
רציתי לראות אם אני מתאים
למכונית ואם היא מתאימה לי. בשביל
מכונית כזו צריך אופי חזק: רק אדם
שיודע להתגבר על המבטים שכולם

נועצים בו ויודע להעריך את העוצמה
של המכונית — יוכל ליהנות ממנה.
״ראיתי שאנחנו מתאימים. החלפתי
את הגילפה בלמבורגיני חדשה יותר,
ולפני ארבעה חודשים החלפתי שוב,
ללמבורגיני קונטש . 1987 ,הכי חדישה.
הכי טובה.
ראוותנות? ניקור־עיניים? ״לא, מה
פיתאום?״ גבאי מזדעק בתדהמה .״המטרה
שלי היא להראות לכולם את
פילאי הטכנולוגיה של המאה העשרים.״

שרה
ליבובי•?

שיגעון של שכנים
השבנים מתלדגגים כי בגי
הזוג הקשישים ממררים את
חייהם. בגי־הזוג טועגים: הם
רוצים את הדירה שלגו
״היא זורקת זבל, מגדפת, שופכת
מים מלוכלכים וגם מטילה חפצים
בוערים על גגות השכנים,״ כך טען
נציג־המישטרה לפני השופט עזריאל
שפי. הוא ביקש את מעצרם של חי
וילנר וראיסה נוימן.
בני״הזוג, קשישים לבושים בגדים
פשוטים ומרושלים, נראו מוזרים מאוד
על ספסל־העצירים. בין גנבים ופורצים
היו הקשישים יוצאי־דופן ומעוררי-
רחמים. אך נציג המישטרה המשיך
ופירט עד כמה ממררים השניים את

חייהם של השכנים בבניין הרב־קומתי.
השופט הביט בשניים ושאל אם הם
נשואים. האשה לא ענתה, ובעלה
הסביר כי היא אינה מבינה עברית. הוא
אמר כי הם נשואים בנישואין אזרחיים,
ולכן יש להם שמות מישפחה שונים.
השופט ביקש ממנו לספר את גירס־תו
לפרשה.
הגבר נמוך־הקומה סיפר כי שכנה
בבניין מעוניינת להשיג את דירתם,
ולכן הסיתה נגדם את כל השכנים, והיא
משלמת להם כסף כדי שיעלילו עלילות
על בני־הזוג. הוא גס טען כי את
השריפה שפרצה על הגגון לא הציתה
אשתו, אלא שכנה אחרת.
השופט נראה משוכנע מגירסת הקשיש,
והציע לשחרר את בני־הזוג בערובה
בתנאי שלא יתפרעו ולא יציקו
עוד לשכניהם.
לצורך בדיקה. אבל נציג המיש־טרה
היה ספקני. הוא אמר כי ניסו כבר
את כל דרכי״השלום כדי להפסיק את
מעשי בני־הזוג, ולא הצליחו. בידו היו
תמונות שצולמו על״ידי שכנים, בהם
נראית האשה שופכת מים על דירות
שכניה. הוא אמר לשופט, כי בעצם ביקש
את ימי־המעצר כדי לבדוק את
השניים בדיקה פסיכיאטרית ולראות
אם הם שפויים בדעתם.
נראה כי רחמיו של השופט נכמרו
על הקשישים המוזרים, והוא. החליט
בכל זאת שלא לעצרם ולא לשלוח
אותם להסתכלות. הוא ציווה לשחררם
בערבות.
העולם הזה 2604

קניווות?
ו 111)1
^ ין מקום בחברת דן לנהגות
1 קבועות. זוהי מדיניותה של דן
שלא לאפשר לנהגות שכירות קביעות
או תנאי־עבודה משופרים יותר כפי
שזוכים הגברים, הנהגים הקבועים!״
מישפטים אלה שמעה מרים פאשה
מפיו של אלי היימן, שהוא מנהל כוח־

בדן, וחבר ההנהלה, ביום .19.8.84
בשיחה זו נאמר לי מפורשות, :החלטנו
לא להעסיק יותר נהגות׳ .דברים אלה
חזרו ונשנו במהלך השיחה מיספר
פעמים.
״לאחר שהודעתי למר היימן כי
דבריו אלה יצוטטו על ידי לפני בית־

מרם באשה לוחמת עד זנותה להיות ש*ת־אוטובוס
קבועה ביידוי. אבל החואוברטיב התחכם

נשים, שהוכשרו כנהגות ברכב ציבורי.
דן היתה, לדבריה, אחד הגופים שהיה
מעוניין בהפעלתו של הפרוייקט הזה,
ובמיוחד בקליטתן של בוגרות הקורס.
מרים מיוצגת בתביעתה הנוכחית
נגד הקואופרטיב על־ידי עורר־הדין
בני כהן.
״התחלתי לעבוד בדן בתחילת
,1981 אחרי שסיימתי את הקורס,״ מספרת
מרים .״לאחר שעברתי את התקופה
שבה נהוג לקבל קביעות, התחלתי
לגשש בעניין, וזה עלה לי במחיר של

למנוע מנהגות שכירות לקבל קביעות
על־ידי שבירת רצף של עבודה.״

^ מגיע לה״
^ בל גם את השיטה הנבזית מפעי^
לים לפעמים ברשלנות:
״מזל חזן קיבלה פעם מיכתב פיטורין,
כאשר באותו היום עצמו היא הוחזרה
לעבודתה כנהגת שכירה. האם יש
בדיחה מוצלחת יותר מזו, שבאותה

נהגת פאשה ופרקליט בהן
לעמוד בכל הלחצים

אדם של אגף השכירים בקואופרטיב

לרבדיה, גם עליזה תמיר, שבראש
המחלקה לעובדת השכירה בהסתדרות,
שמעה דברים דומים מפיו של אלי
היימן.
טוענת פאשה :״שנים רבות הממונים
עליי היו מאוד מרוצים מתיפקודי
בדן, כנהגת שעומדת בצורה טובה בכל
הלחצים שגורמת העבודה. הם שיבחו
את שלוותי והתנהגות, הרגועה עם
קהל הנוסעים.
״הכל היה טוב ויפה ער אשר עברו
33 חודשים, שלאחריהם התחלתי לברר
מה זכאותי לקביעות בעבורה. אלי היי־מן
אמר לי שלאשה, לנהגת, לא מגיעות
זכויות כקבלת קביעות. הבירורים
הללו עלו לי ביוקר, וזו הסיבה שקיבלתי
מיכתב־פיטורין.
״לפעמים אני לא. מאמינה ולא
מסוגלת לעכל שבימינו עדיין יש
אפליה וחוסר־שיוויון כלפי נשים, רק
בגלל היותן בני המין השני.״
בתצהיר שמסרה עליזה תמיר, היא
מאשרת את רבריו של היימן :״בעקבות
פנייתן אליי של הנהגות השכירות
בקואופרטיב דן, לאחר שנודע להן כי
הן עומדות על סף פיטורין, שוחחתי
טלפונית עם מר היימן, מנהל כח־אדם

הדין לעבודה, הוא הודיע לי כי לא ית־כחש
לפני בית־הדין לדברים שאמר״.
שיטת השבירה
^ דים פאשה עברה שש. שנים
^ /כנ הג ת שכירה בדן, עד אשר קיבלה
את מיכתב־הפיטורין השני שלה.
מרים, הגרה בחולון, היא מפרנסת שניה
במישפחה בת חמש נפשות. כיום
משמש בעלה כמנהל מחסן אלומות
— מאפייה איזורית גדולה, לאחר שעבד
שנים כנהג מונית.
בנה, בן ,18 מתגייס בקרוב לצה״ל.
שתי בנותיה צעירות יותר: שגית בת
16 ורוחמה בת . 10
מרים עבדה כספרית עצמאית בחולון
שנים רבות. אחרי שנתיים של
״מנוחה בבית״ ,כדבריה, היא עברה הסבה
מיקצועית ושימשה במשך שנה כ־קלדנית
בבנק.
את ההסבה המיקצועית השניה שלה
עברה מרים בשנת ,1979 בפרוייקט
מל״ח(משק לשעת חירום) ,שהיו שותפים
בו כמה גופים: מישרד־הביטחון,
מישרד־התחבורה ועוד.
באותה תקופה עברו את הקורס עוד

נהגת פאשה עם בנותיה במיטכח
התנהגות רגועה עם הנוסעים
מיכתב־פיטורין שקיבלתי לפני שלוש
שנים.
״מזל חזן, חברתי לעבודה, היתד, ותיקה
ממני בדן, ולה היו בעיות דומות
לשלי. אני זוכרת שבתקופה שבה התחלתי
לעבוד היא קיבלה מיכתב־פיטו־רין
והוחזרה מייד למחרת יום הפיטורין
לעבודתה כנהגת שכירה.
״לאחר שנה וחצי לערך היא שוב
קיבלה מיכתב־פיטורין, והוחזרה לעבודה
לאחר חודש ימים.
״יש פה שיטה מתוכננת של החברה

שעה היא חתמה על מיסמכי הפיטורין
ועל המיסמכים לקבלתה לעבודה? זאת
הצגה שאינה מבויימת מספיק טוב,
מכיוון שהבימאי לא המתין אפילו יום
אחד בין פיטוריה של השחקנית ובין
קבלתה לעבודה,״ צוחקת מרים.
תגובותיהם הספונטניות של נהגי
דן, באחד הבקרים של השבוע האחרון:
״זה לא מגיע לה. היא נהגת מעולה.״
״אפילו הנוסעים אהבו אותה מאוד,
ועד היום הם שואלים אותי מתי היא
עובדת.״

״אני לא מכיר אותה אישית, אבל
שמעתי מהחבר׳ה שעבדו איתה בקו 18
שהמנהלים לא מתלהבים לתת קביעות
לנהגות.״
״אפילו 3שעות הבוקר, כשיש לחץ
רציני בקו ,18 אתה תראה אותה תמיד
רגועה ושקטה. הסבלנות שיש לה
לנוסעים זה משהו מיוחד״.
״היא נהגת מיקצועית, שלהרבה נהגים
בחברה היה הרבה מה ללמוד ממנה.״
״אני
קראתי בעיתון שפיטרו אותה
וזה חבל. כי הם הפסידו עובדת מצויי־נת.
אולי, בגלל זה שהדתיים לא הרגישו
נוח לראות אשה על ההגה״.
לא רק עליזה תמיר מההסתדרות
התייצבה לצידה, ולא רק נהגים מיק-
ריים בקואופרטיב .״יוסי ביזנטי ויוסי
חבובה מוועד־העובדים עומדים לצירי,״
מספרת מרים.
מרים חוזרת שלוש שנים אחורה:
״אני ומזל חזן החלטנו להגיש תביעה
משותפת נגד דן בעניין הפיטורין ואי־קבלת
הקביעות.
״לא אשכח שדן פנתה אליי בהצעה,
שאם אבטל את ההליכים המישפטיים
שנקטתי, הם יחזירו אותי לעבודה. בתמימות
ילדותית ובטיפשות עשיתי כ־דיבריהם,
והם החזירו אותי שוב, אך
כנהגת שכירה. אלה היו רגעים של
חולשה, שנבעו מרצוני להתרחק מ־מישפטים
ומתיסבוכות מישפטיות.
״השארתי את מזל בודדה במאבק
נגד החברה.
״אני זוכרת שלקראת סוף אותה שנה,
באופן בלתי־צפוי, פוטרו 30 נהגות
שכירות בחברה. אלה היו פיטורין קולקטיביים.
אני כמעט בטוחה, כפי שרבים
כמוני יודעים, שזה היה צעד נקמה,
בגלל תביעתה של מזל.״
עורך־הדין בני כהן, שייצג את הנהגות
המפוטרות, הצליח, לדבריו, דרך
בית־הדין לעבודה, לגרום לכך שהנהלת
דן תבטל את הפיטורין והעובדות
יוחזרו לעבודתן.
הוא המשיך לייצג את מזל חזן בתביעתה,
ורק כעבור שנה וחצי פסק
בית־הדין האיזורי שמזל חזן תחזור לעבודתה
כנהגת קבועה.
עורך־הדין כהן מסביר, כי סיפורה
של מזל חשוב מאוד למרים פאשה,
מפני שהמדובר בתקדים מישפטי.
״לא קיימת פסיקה רחבה בעניין
(המשך בעמוד )35 עודד דבטמן ₪

הפרידה מן האני העני
(רשימה אחרונה בסידרה)
על סיפרו של דן מירון הפרידה מן האני
העני הופיעו בדפוס, בחתימת שמי( ,ידיעות
אחרונות <1.8.86 ,הדברים הבאים:
״לעניות דעתי קשור סיפרו החדש של דן
מירון לא רק בעבודתו על המהדורה המדעית של
שירי ביאליק, כי אם — וזוהי זיקה הרבה פחות
גלויה לעין — לסיפרו ולעבודותיו על אלתרמן.
המכנה המשותף הוא שבשני המקומות בא דן
מתוך כוונה — כך אני רואה זאת — לקרב את
מושא מחקרו לרגישותו של קורא השירה ...בן
זמננו. כלומר, בשני המיקרים פועל רצון דומה
להגן על המשורר שבו הוא עוסק מפני טיעונים
אפשריים של ביקורת אפשרית ...ביאליק
שלאחר 1901 הוא (בעיני דן מירון) המשורר
שנתן גט כריתות סופי למסורת שירת קודש
עברית בת אלפי שנה. מעתה הוא רואה את
השירה לא רק כיצירה אנושית בלתי־דתית, כי
אם, כיצירה אנושית אנטי־דתית ביאליק
שאותו מציג מירון לפנינו בראשית ה,מהלו׳
החדש בשירתו, הוא משורר העומד,עירום ועריה
מול הווייתו הקיומית הביוגראפית. רק היא
נותרה לו אחר שקולפו מעליו כל קליפותיה
המתות של תרבות סיפרותית שאבד עליה
הכלח.׳ במילים אחרות: עכשיו ניצב לפנינו
ביאליק חילוני, משוחרר מנטל המסורות המתות
של העבר, בן המאה העשרים המתמודד עם
,הווייתו הקיומית הביוגראפית׳ ,כדרך שמשוררים
רבים במאה הזאת, ובייחוד מאז העשור
השני של המאה, עשו זאת.
״אני עצמי איני חוקר ביאליק ואני משוכנע
שדן מירון שקל היטב את קביעותיו על כל
המשתמע מהן. הבעיה שלי היא, שאותן תחושות
של אי־נוחות ששירי ביאליק שמלפני 1901
מעלות בי מפעם לפעם, אותה תחושה מלווה
אותי גם למיקרא שירי ביאליק,החדש׳ ,החילוני,
המשוחרר מן המסורות המתות של העבר
...כלומר, דן מדבר על מיפנה, ואילו אני מוצא
המשכיות. מכיוון שנדמה לי כי שנינו צודקים דראמה או מלודראבזה
— מסתבר ששנינו מדברים על שני דברים
לא יהיה זה מן הראוי לנסות ולשפוט כאן את
שונים.״
שני ספריו של רן מירון על ביאליק (ספר
הפרידה הנזכר והספר בואה, לילה, שהצטרף
היתה זו הצורה המנומסת ביותר שעלתה בידי
אותו זמן לומר, כי שנינו מדברים בעצם על שני אליו בינתיים) .ואולי אף אין זה הוגן לנצל
הזדמנות זו כדי לומר, ולו גם מכוח האמת — כי
משוררים שונים, שני ביאליקים שונים.
בהמשך דבריי כתבתי:
״גם אני רואה בביאליק את המשורר
הגדול של תרבותנו החדשה, כדרך שגתה
הוא משוררה הגדול של התרבות הגרמנית.
מה שאינו אומר שגתה וביאליק הם גם
המשוררים הקרובים ללבי יותר מעמי תיהם
...בהקשר זה הייתי מצטט מה
שהשיב אנדרי ז׳יד(בעיתון כתבתי בשגגה:
סארטר) ,כשנשאל מיהו לדעתו הגדול
במשוררי צרפת. ז׳יד אמר :״ויקטור הוגו,
.!10135 שפירושו, :ויקטור הוגו, אבוי. כלומר:
בכל זאת ועל אף הכל ולמרות כל ההס תייגויות
ונטיות הלב -ויקטור הוגו. נדמה
לי שדברים אלה מייצגים יפה גם את יחסי
שלי לביאליק -הן ביאליק זה שלפני 1901
והן ביאליק שלאחר שנה זו״...
בכוונה ציינתי בראשית הציטוט כי אלה הם
הדברים שהופיעו בדפוס. למעשה היו דבריי, כפי
שנאמרו בסימפוזיון שנערך בשיתוף עם המוסף
לסיפרות של ידיעות אחרונות ונתקיים בבניין
האוניברסיטה הפתוחה, חריפים הרבה יותר מאלה
שבעיתון, בחדרם את ההבדלים שבין ראייתו של
דן לבין ראייתי שלי (ואחזור שוב: ממוקירי
יצירת ביאליק אני, לא משולליה, חלילה!) .אלא
משנוכחתי לדעת, באותו מעמד, עד כמה נפגע דן
מדברים שאמרתי, החלטתי לרככם בנוסח
לא איש כדן מירון יאמר במסה נאה בת 120
שאמור היה להופיע בדפוס, ואף ביקשתי מ״גלי
עמודים את שניתן לו לומר ב״ 595 עמודים!
צה״ל״ שהקליטו את כל הסימפוזיון להשמיט את
(היקף פירקי ביאליק שבשני הספרים, בניכוי
מרבית דבריי מן התוכנית שבה עמדו להיות
רשימת המקורות והמפתחות המצורפים) .ועם
משודרים, שהרי כאן אי־אפשר היה ״למתן ״.דן
זאת, אי״אפשי להתאפק עוד ולא לומר כאן
מירון וזיסי סתוי יודעים את השתלשלות הדברים
מיקצת מהדברים שהטרידו כבר בעת קריאת
ואני מניח שלא יבקשו להכחישם.
הספר הראשון, ועוד יותר מכן בקריאת חברו,
עליי להדגיש כי עשיתי את אשר עשיתי נוכח
והם, כמדומה, בנפשה של המחלוקת הבאה כאן
תגובתו של דן, מבלי שהוא עצמו ביקש זאת י לידי ביטוי.
ממני בשום צורה. השיקול שלי היה, שבהזדמנות
מישהו הישווה את סיפרו הראשון של מירון
מעין זאת, אין אורח משיים עצמו שופט למארחו.
ליצירה שעל גבול הסונאטה המוסיקלית
ובסימפוזיון החגיגי שנערך עם צאת סיפרו של
והפאסאקאליה. והרי הדברים מוכרים: אין כריבוי
דן היינו, למעשה, חבריי ואני, אורחיו של דן, גם
מיטאפורות מוסיקליות בניתוח סיפרותי כדי
אם ההזמנה הפורמאלית להשתתף באותו רב־שיח
להעיד על בעליהן שאין לו שום תפישה או
הגיעתנו ממקור אחר.
השגה בנושא שהוא עוסק בו. אני עצמי, אם
לעומת זאת, במאמר בשם ״ביאליק —
תורשה לי מיטאפורה מסוג שונה, הייתי משווה׳
המשורר הלאומי המקטר״ ,שפורסם במדור זה
בעיקבות סקר שנערך בבתי־הספר התיכוניים
שלנו ואשר גילה את חוסר־הפופולאריות של
המשורר המכונה אצלנו ״לאומי״ בקרב תלמידי
הסיפרות, הרשיתי לעצמי לומר את דבריי
בחופשיות גמורה, הגם שגם כאן חלקתי לבי־אליק
את הכבוד שהוא ראוי לו, בעיניי. וכך
כתבתי כאן, בדף חדש:
״ובכן, שום פראזיולוגיה נמלצת ושום
איסורים וחרמות ושום שיגבה של טיח
מלומד לא תכסה על העובדה כי ביאליק,
באורחו ובריבעו, במוצאו ובחינוכו, בלשונו
ובלבסיו, זר לקורא השירה הישראלי הצעיר.
ולא ייתכן אלא שיהיה זר לו. וגם זאת:
יש להניח שזרות זו עוד תלך ותגבר עם
השנים. וכל ניסיון להתגבר עליה ולהתקרב
אל ביאליק מחייב מאמץ ריגשי ואינט לקטואלי,
פרספקטיבה היסטורית ואופקים
תרבותיים, הרבה כוח של אמפאתיה לנפש
הזולת והבנה להוויה ולתנאי-חיים שונים
תכלית״שינוי מאלה שלנו. בקיצור: מחייב
כל מה שאינו מצוי ברגיל באדם צעיר״.
(העולם הזה.)28.1.87 ,
נדמה לי כי כאן — ולא במחלוקת על
,גילויה׳ וערכה הסיפרותי של יצירת דויד פוגל
— יש לבקש את שורשי הוויכוח שהחל באותו
מאמר אומלל של דן מירון על ״פרת שירתו״ של
זה האחרון. ובעצם, כדי לדייק: החל כמה שבועות
קודם לכן, כשדן מירון עמד וכרך׳ את דויד אבירן
ואותי בכריכה אחת כמי שאינם מסוגלים, מטבע
ברייתם, כמדומה, לחדור לכל נבכיה של יצירת
ביאליק, נבכים אשר לו עצמו — הדבר אמנם לא
נאמר על־ידיו בפירוש, אולם הוא משתמע מכל
מה שכתב בסיפרו ומה שהשמיע עליו בעיתונות
לאחר צאתו לאור — הם נהירים וגלויים ככף יד
זו של עצמו.

את הפרידה מן האני העני למעין בידיון אישי.
שהרי חיבור זה על יוצר המתחבט ומתנודד בין
עבר והווה, חסר מנוח, רדוף פחדים ושדים כאחד,
ומי שהופך את חולשותיו למנוף אדיר להתעלות
אל מעבר להן — ועדיין אני עומד בלשון ציוריו
וניתוחיו של דן מירון כאן — מתייחס, דומני,
לכותבו לא־פחות, ויש בוודאי מי שיאמר: אפילו
יותר, מאשר לביאליק. נכון, גם אני רואה
בביאליק את כל הסתירות והניגודים וההתלבטויות
שהכל מנו ועודם מונים בו: מקצתם
סתירות וקשיים ולבטים שהזמן גרמם ומקצתן
רגישויות ואפילו ״טראומות״ שהן כמדומה
ממהותה של כל אמנות שירית גדולה כזו שבה
מדובר כאן. יתרן, כמדומה, בעיות שמעמדו של
משורר שהפך בגיל צעיר כל-כך מונומנט
בפנתיאון לאומי הסבו לו.
אבל את ביאליק הקרוע והשסוע, ביאליק
הנתון ל״מדוחי הריגוש השרירותי״ >עמ׳ ,)145 זה
ש״קשיי התימרון הספרותי־הפוליטי לא היו אלא
מעין שיקוף חיצוני של הקשיים הפואטיים
העקרוניים״ שלו >עמ׳ ,)149 זה ש״ברכה יהודית
קונבנציונאלית״ בשירו מסתירה, לעיתים ,״תוכן
מארטירולוגי״ (עמ׳ ,)159 זה ש״העמידה בניסיון
של המתמיד(שלו) כרוכה בסירוס עצמי״ ומשום
כך ״לא רק שאין המתמיד מייצג את המשורר
ואת עולמו, אלא אף אין להעלות על הדעת,
שהמשורר ימסור לידיו את רשות הביטוי העצמי
ויעצב אותו כמדבר בעד עצמו״(עט׳ ;)172 ועל
הכל, את הדראמה או המלודראמה הגדולה
המתוארת כאן לפנינו בקווים עבים כל־כך, את
כל אלה אני אינני מוצא בו בביאליק זה המוכר

תחת זאת, אני מוצא־גם־מוצא בסיפרו של דן
מירון את הדראמה או המלודראמה — ויחליטו
אחרים מה היא — של החוקר המרשה לעצמו
להזדהות עם מושא מחקרו עד כדי טישטוש זמני

ביאליק, מסיכת״המוות
של הגבולות ביניהם. ואכן, משהו מזה כבר נרמז
בדברים שהוא עצמו ״מודה״ בהם באוזני המראיינת
שלו בדבר :״באתי אליו(אל ביאליק —
נ״ז) כחוקר וכמי שמזדהה ראש בהיר ונפש
עכורה״ ,ראיון עם מירי פז, דבר.)25.7.86 ,
רומה שאפילו המראיינת הבחינה בדברים
אלה, בעת שכתבה באותו מקום, כי ״מאחורי
התיזה המחקרית המלומדת מציע מירון סוג של
תובנה להליכי הנפש שעיצבו את היוצר ואת
יצירתו: תובנה שאינה דיון פסיכולוגי לעצמו
(שנדמה כי מירון מתיירא מפניו) ,ואף־על־פי־כן
היא מאירה, ולוא גם באור חיוור, את נפשו של
המבקר, לא רק את זו של המבוקר.״
כך או כך, ביאליק זה המוצג בשני ספריו
האחרונים של דן מירון — חרף כל ״תובנותיו״
והארותיו החריפות ולפעמים אף מדהימות
בחריפותן של המבקר שלפנינו — כמוהו
כשלונסקי ואלתרמן ה״ניאו־קלאסיים״ (ראה
רשימתנו הקודמת) — ביאליק זה לא היה,
כמדומה, ולא נברא אלא משל היה. משל שאינו
נטול עניין ומחוסר פאתוס, שהרי עניינו במבקר
המוצא ביצירתו של מבוקרו את ה״חומרים״
לתיאור עולמו ואפשר גם מצבו ה״קיומי״ שלו.

כיבוש האברסט
וכך אין הפרידה מן האני העני שם מיקרי
שנגזר משם אחד מספריו של אברהם חלפי.
אדרבה, כל הסימנים מעידים על כך, שזהו השם
הקולע ביותר שמצא רן מירון לתיאור התקופה

מ שנ ה ל עו ר ך: ש מ עון צמרת

החדשה אשר תיפתח בחיי יצירתו שלו לאחר
כיבושו של אברסט זה — כפי שכמעט כל מבקר
עברי שקדם למירון הציגו — ששמו ביאליק.
רק מכאן, מפיסגה זו ניתן, לדעתו, לראות את כל
הארץ, את זו שקדמה לביאליק ואת זו שבאה
אחריו(וראה בהקשר זה את קביעתו של מירון,
שאפילו המשוררים בני זמננו שלנו ניזונים עדיין
מ״פואטיקת החוויה״ שעיצב למענם ביאליק).
האם אך יד המיקרה היא, שבספרים אלה
ובתקופה זו שבה דן מירון מכשיר עצמו לעליה
זו אל פיסגת־הפסגות המושלגת י— דווקא בה
בחר להיפרד פרידה סופית כמעט מן המורה
המוקדם היחיד שבו ובסמכותו הכיר לאורך כל
השנים, רב סדן. אומנם עוד קודם לכן ()1985
כבר עמד וגילה כי ״סדן שילם מחיר
אינטלקטואלי כבד מאוד לשם שמירת אמונתו
בפרוגנוזה של איחוי קרעי התרבות (היהודית)

בעתיד נראה לעין״ :שכן ״בין השאר תבעה
השמירה על אמונה זו את הה תעל מו ת מן ההווה
התרבותי״ (אם לא תהיה ירושלים,)159 ,
התעלמות שגרמה ש״למעשה, נשארה הסיפרות
הישראלית כולה מחוץ לתחום ההתבוננות
האפקטיבית וההבנה הביקורתית של סדן״ —
ומי יבקש לחלוק על מירון בקביעה מפוכחת, אם
גם קשה, זו?! אלא שעכשיו הוא מעביר את
הוויכוח מתחום שסדן כמעט שלא ניסה
להתמודד עימו, ובוודאי שלא גילה בו עניין
מופרז — ל״מיגרש־הבית״ של סדן, הלא היא
יצירת ביאליק. כך בשעה שמירון כותב כי
״הקונצפציה הדיכוטומיסטית״ (סתירת שתי
הרשויות או הקרע שבאישיותו וביצירתו של

ביאליק, על־פי סדן וכמה מבקרים אחרים) יש בה

״משום סכנה של שיתוק המחשבה הביקורתית״
נ״ז) ביחס לביאליק, וכי הגדרתו של סדן
לשאלה ״כיצד בקע מתוך השיתוק והניטרול
העצמי (של שירת ביאליק) כוח דינאמי גדול
כל־כך אינה מספקת, ולא רק משום שהיא
תלויה כולה בהיפותיזות ספיקולאטיביות, שאין
כל אפשרות להוכיחן״ ,כי אם מפני ״שאין בה
הכרה מספקת בעובדה הניצחת, שיצירת ביאליק,
כפי שהיא, מעידה בראש ובראשונה לא על
בלימה והדחקה, אלא על פריצה ועל מימוש
עצמי שאין להם אח ודוגמה בתולדות שירתנו״ 1^-
(בואה, לילה, עמ׳ 74־.)76
במילים אחרות: לא רק ביאליק של ״קו
ההפרדה״ ,ביאליק בתום ה״מהלך״ הראשון של
שירתו, יודע עתה ״ידיעה ברורה וחר־משמעית
מה הם גבולות הזהות של ה,אני׳ שלו והיכן הם
עוברים״ — והרי ״בידיעה זו גנוזה עתה יכולת
מובהקת של הפרדת תאני׳ מכל גורם שאיננו
ממנו ובו״ (הפרידה מן האני העני, עמ׳ .)393
גם המבקר שלפנינו מדמה כי עלה בידו להגיע
ל״ידיעה ברורה וחד־משמעית״ כזאת.
וכיוון שידיעה מעין זו כרוכה ב״יכולת
מובהקת של הפרדת ה,אני׳ מכל גורם שאיננו י
ממנו ובו״ — מה פלא שגם המבקר שלפנינו
מבקש אף הוא להיפרד עתה מכל ה״פיתולים״
וההשפעות וההרחקות שאיפיינו לא־פעם את
כתיבתו של ״האני העני״ שלו עצמו בעבר.
ואנחנו יכולים רק לשער בנפשנו כמה קשה
היתה הסתייגות או פרידה מאוחרת זו — לא, לא
מ״מנהיגותם האינטלקטואלית״ של זך ובני דורו,
זו לא היוותה מעולם את מוקד מעייניו
הביקורתיים של דן מירון, כי אם מחלקים
נכבדים בתורתו של סדן, אשר עיצבה כה הרבה
בהשקפת עולמו עד הנה!
יחד עם ביאליק, יכול גם הוא לומר עכשיו:
״לא זכיתי באור מן ההפקר / ,אף לא בא לי
בירושה מאבי כי מסלעי וצורי ניקרתיו /
וחצבתיו מלבבי״.

אלימות והתעלמת
כך, ובהקשר זה, יש להבין — לעניות דעתו
של ה,אני׳ הכותב שורות אלה — את המקום
הנרחב שמקצה המבקר בשני ספריו אלה על
ביאליק לדימויי אלימות, מאבק־דמים ואפילו
התעללות, הכרוכים כולם באותה ״פריצה גדולה״
שפרץ המשורר, אליבא דדן מירון, בשירו ״רזי
לילה״; שיר אשר — וכי אפשר היה אחרת
דווקא הוא ״משך עד עתה תשומת־לב ביקורתית
ומחקרית זעומה בלבד״(בואה, לילה.)27 ,
והאם אפשר באמת שלא להזדקק ל״פרשנות
הפסיכואנאליטית הפשטנית״ שכנגדה יוצא דן
מירון, ובצדק, למיקרא אינטרפרטאציה כזאת
של בית אחד בשירו של ביאליק:
וכמו שוני עיני נחטפו, וכאילו
את ראשי פתאום מעלי הבך ילו
בקרדם חד וכבד -כה חתלה
כל סביבי בחתלתה האפלה
ומכס מפני כל־היקום״.

— שעליו כותב המבקר כדלקמן :״הלשון
הפיגוראטיבית מצביעה לא רק על נוכחות אלא
גם על עוצמה ואלימות. הדימויים נטולים
מתחומי ההתעללות הפיזית (ניקור עיניים),
ההוצאה להורג(כריתת הראש בקרדום) והקבורה
או ההכנה לקבורה (עיטוף המת בתכריכים).
הדגמים הריתמיים ...מחזקים רושם של התפתלות,
של אלימות פיזית פתאומית, הכרוכה
במאבק קצר, נואש ואבוד מראש ...האפילה
שכאילו רק חיכתה לרגע של חוסר תשומת־לב,
עשתה את מעשיה במהירות ובפתאומיות. אם
קודם לכן נהג הלילה בדובר בזהירות ובחשד
(שלח,חרשי צירים ומרגלים חריש׳) ,עכשיו הוא
מתנפל עליו ומנקר את עיניו ׳,כמו הפלישתים
שהתנפלו על שמשון אחרי שסר ממנו כוחו...
כביכול הוא אומר: אם באמת אין הלילה אלא
העדר אור והמולה, הרי אז אין כל יכולת לבחון
את מהותו אלא על־פי פעולתו על החושים(ולא
על הדמיון) ,ופעולה זו כפולה היא. מצד אחד
שולל הלילה את חוש הראייה ומבטל את
ההתמקדות הפרצפטיבית ברשמים הוויזואליים.
מצד אחר הוא פוקח ודורך את חוש השמע
(דומיית הלילה מאפשרת קליטת רעשים דקים
ורחוקים, ששאון היום מסתירם ומבטלם) ומביא
להתמקדות פרצפטיבית ברשמים אקוסטיים.
מכאן התמונות ׳ המנוגדות של יחסי הדובר
והלילה. כמי ששולל את הקשר הוויזואלי עם
הסביבה מנקר הלילה את עיניו של הדובר וגוזל
ממנו את ה,ראש׳ (המשמש כאן כהגרלה מי־טונימית
של העיניים במובן ליטראלי ומיטאפורי
כאחד. הראש הוא מרכז הראייה לא רק משום
שהעיניים קבועות בו, אלא מפני שראייה זהה עם
הבנה, חשיבה, בהירות הגיונית) .תחת זאת, כמי
שמחדד ודורך את חוש השמע, מעורר הלילה
ברובר פתיחות בלתי־ראציונאלית, קשב לצד
הסודי, כלומר, לצד הריגשי והייצרי של ההויה.
כך ממלא הלילה את תפקידו הכפול. הוא הגורם
הדינאמי והאלים, המנצל את הרפיון והפאסיביות
של יריבו ...בתפקידו האחד הוא החייל הפלישתי,
המתנפל על שמשון הסרוח על מיטת דלילה,
מנצל את חוסר הזהירות שלו ומנקר את עיניו,
ואילו בתפקידו האחר
יש צורך לצטט עוד?
ניתוחים מעין אלה דומה שהם מחזירים אותנו
יותר משנות דור לאחור: אל שיעורי־הסיפרות
הגרועים ביותר שבהם נתנסינו. הפאראדוכס הוא
שמי שמגיש אותם עתה הוא מבקר המצוייר בכל
כליה המתוחכמים ביותר של ביקורת־הסיפרות
*= -החדשה.
ומה דעתכם על הפירוש הבא ל״בעתב היום״
של ביאליק, שבו הדובר בשיר ״יודע, שמראה
השמש השוקע אינו מסמל רק דעיכה ומוות,
שהרי השמש יורד אל פי התהום בעודו בחיים
(,ויירד חי אל־פי התהום׳)(האם השמש יכול היה
לשקוע ״מת נ״ז) .תיאור הטבע בפתיחתו
של השיר מגלם לגביו חוויה דו־משמעית, שיש
בה מעשי מלחמה(שוב! — נ״ז) ,דקירה, שפיכת
דם, הצתת אש והרג, אך גם מעשי אהבה, נשיקה
(,ויישק כנף היום׳) ,והעלאת חומו של הצונן(,ויתר
אש במי היאור׳) והתזת זיו וזוהר, שקשה שלא
לחוש בה הדים של פורקן אורגזמטי(,בקן מה זרק
זיו ויז הפרידה מן האני העני.)221 ,
אתה חוזר ומעיין בשירו התמים והטוב של
ביאליק, על כל הקלישאות הרומאנטיות שבו,
כדי לוודא שאכן הניתוח דלעיל, ממנו הבאתי רק
מקצת־שבמקצת, אכן מתייחס לאותו שיר מוכר.
לא, אין ספק שלא! כמו שקיימים שני ביאליקים,
כך קיימים כנראה גם שני ״בערוב היוס״ים. זה
_ ה״אורגזמטי״ של דן מירון וזה הפותח בשורות
המתנגנות: בין עבי אש ועבי דם /השמש רד
לפאת הים וקרני אור בעד העב /כחניתות
ממורטות רב.״ ובין האחד והשני אין ולא כלום.
ומה תאמרו על אותם ״כוכבים״ של ביאליק,
שבניתוחו של מירון ״נזקקו לזיהוב עפעפיים.
זיהוב זה העניק חיות וברק לתנועה המהירה של
השמורות והקל את הבנת שפת־המבטים (של
הכוכבים — נ״ז) ,שבאמצעותה רימזו לדובר מה
שרימזו. למעשה, זיהוב העפעפיים אופייני
.לנשים, המשתמשות ב,קשר העין׳ לשם פיתוח
קשרים ויחסים עם גברים, ויש בו צד חבוי של
פריצות, תנועת העפעפיים הצבועים והמובלטים
היא חלק מסורתי מ,שפת הרמזים׳ של הזונה,
המעוררת את התעניינותם של לקוחותיה והמבטיחה
להם הנאה ואושר. ביחוד בולטת במש־מעותה
זו הקריצה, הסימן הבוטה והמפורש ביותר

בשפת־העין.״(בואה, לילה, עמ׳ .)149
מה פלא שליבו של הדובר בשיר ״בערוב
היום״ כל־כך ״זעף״ ו״סר״? יש להניח כי בדיוק
מפירושים מעין״אלה חשש — בערוב היום אבל
גם עם זריחת החמה...
כשנשאלתי על־ידי אחד מידידיי אשר לו
הראיתי את הקטעים הללו כדי לבחון את
תגובתו, איזו מסורת של ביקורת סיפרותית

ניצבת מאחורי כתיבה כזאת, נאלצתי להשיב לו
כי אכן, אסכולה כזאת בביקורת הסיפרות אינה
מוכרת לי, ובוודאי שאין להטיל את קולר
האשמה על רב סדן, שכל שכתב — בטעם כתב.
לא, אם אינני טועה, אני שומע כאן יפה את הדי
הפילפול הלמדני והדרוש המתחכם של תלמיד
הישיבה, הישיבה־בוחר הדורש על ״קול באשה
ערווה״ וסופו שהוא מגיע ל״תנועת העפעפים
הצבועים והמובלטים״ שהיא ״חלק מסורתי
מ,שפת הרמזים׳ של הזונה.״ כלומר, לא סתם
ישיבה־בוחר מן המניין, כי אם ישיבה־בוחר
שהתפקר וקרא את מישנתם של רבנו פרויד
ותלמידיו, ר״ל.
מה צופן העתיד בחובו למי שכותב דברים
מעין אלה וכך הוא ״מנתח״ שירים ומעמיד על
גבם תיזות?
התשובה אינה קלה. מן הפיסגה שאליה הגיע
דן מירון בספריו על ביאליק ניתן אולי לראות
את כל הארץ, אך ממנה ניתן גם ליפול. אני, מכל
מקום, מאחל לו שלא ייפול. על דרך החידוד ניתן
לומר כי מי שכתב את המסות המבריקות שאותן
כינס בסיפרו החדש א ם לא תהיה ירושלים —
אין לו מקום לדאוג שמא לא יהיה דן מירון
בתולדות הביקורת העברית.

במדרגה גבוהה
כידוע, יש מי גורס שביקורת אינה נחוצה,
שהיא פעילות טפילית בלבד. אני אינני שותף
לדיעה זו. כל סיפרות, כל תרבות זקוקה

מקומות, רק למה שהוא עצמו חתום עליו. בוודאי
לא לדיברי אחרים. לא היה כל ניסיון מצירי
לתאם עמדות עם מישהו או ליצור חזית אחידה.
הנפש נוקעת לעצם המחשבה. בכלל, להוציא
הרפתקה אחת, לא־ארוכה, בראשית שנות
החמישים, מעולם לא הסתדרתי עם חבורות
ו״בעלי־כרית,״ ומובן ששילמתי על כך את מלוא
המחיר.
לעיצומו של דבר, השתדלתי לצמצם את
העקיצות האישיות ככל הניתן; להניח למובאות
שידברו בעד עצמן, ולא להעלות שום טיעון
שאותו אין בכוחי לאשש על-ידי עדויות שבכתב.
להוציא מיקרה אחד ויחידי גזרתי על עצמי שלא
להשתמש בשום עובדות או מידע שנתקבל
משיחות פרטיות, מתוך עבודה משותפת, מתוך
מיכתבים או מפי השמועה. כל מה שהבאתי מפי
השמועה — כגון זיהוי שמות־העט של דן מירון
— טרחתי תחילה לוודא עם האיש המוסמך לכך,
שלא בשמועה הורתו. הרי לא היה בכוונתי לא
״לקבור״ את דן מירון ואף לא לשבחו — כדיברי
אותו פסוק ידוע — כי אם למדוד לו באותה
אמת־מידה שבה מדד הוא עצמו לזולת כל שנות
יצירתו, אמת־המידה של הביקורת בכל חומרתה.
מי שלמר כמוהו להיפרד ולפרוש לדרכו שלו
בבוא העת — מהשפעתם והשראתם של מורים
וידידים, כדי לייחד ולתגבר את ה,אני׳ הביקורתי
שלו עצמו, על טעמו׳,השקפותיו ואמות־המידה
שלו, לעומת,אני׳ זה שלהם, יקרים וקרובים ככל
שיהיו, ישלים מן הסתם גם עם מחיר הפרידה
שבה בחר, אחרי הכל, הוא עצמו.
עדיין יש בו בדן מירון ובכתיבתו, חרף כל
חולשותיה ומגרעותיה שאותן אני רואה כיום
ברור יותר מאשר אי־פעם בעבר, יותר זיקה
אמיתית לסיפרות ויותר כושר הבחנה וניסוח
וראיית דברים בהקשר רחב ויידע שאין להמעיט
בערכו, מאשר ברבים מיריביו ומשנאיו אשר
עלצו — אולי מעט מוקדם מדיי — למיקרא
ויכוח זה בין שווים.
הם — או לפחות מקצתם — אינם שווים גם
זה, היינו, שנתווכח עימם•

נתן זך

(בשבוע הבא: בשולי הוויכוח, תגובות ו-
מיכתבים למערכת שפירסומם נדחה עד ל אחר
מועד פירסומה של רשימה אחרונה זו).

ביאליק 1902 ,
לביקורת, וביקורת במיטבה — גם אם אינה
יצירת אמנות, הריהי פעילות אינטלקטואלית מן
המדרגה הגבוהה, לפעמים — הגבוהה ביותר.
וגם זה: מבקרים גדולים נדירים, לדעתי, יותר
ממשוררים או סופרים גדולים, כשם שבימאים
בעלי חזון נדירים יותר ממחזאים מוכשרים או
שחקנים מחוננים. אינני יודע את הסיבה לכך.
ביקורתו של רן מירון נמצאת כיום בתנופה
שיש בה לא־מעט סכנות וסיכונים — ראינו זאת
— אך עוד מוקדם להספידה, ואולי אף לראותה
ראייה רב־אנפית, היקפית באמת. לעומת זאת,
התופעה של׳מבקר המרכז בידיו כוח רב מרי
אינה תופעה רצויה. בייחוד כאשר אותו מבקר
אינו מן הנדירים־שבנדירים — אלה שיודעים
להפעיל כוח זה שבידיהם, לא רק מתוך תחושת
שליחות וייעוד, אלא גם בתחושת ענווה אמיתית.
כזה היה בזמנו המבקר שלמה גרודזנסקי. אם
אתבקש לציין עוד שם בולט אחד, אתקשה
לנקוב בו, אלא אם כן יהיה זה שמו של רב סדן.
ללמדך כמה קשה לאדם לגבור על ייצרו ועל מה
שכוחו מקנה לו.
הפולמוס שהתנהל בחלקו מעל דפי עיתון זה
בשבועות האחרונים לא היה פרי יוזמתי. ודאי
שלא שאבתי ממנו הנאה או סיפוק. אבל
משהתחלתי בו לאחר פרובוקאציות חוזרות
ונשנות — אי־אפשר היה עוד לעצור. הדברים
חייבים היו להיאמר פעם — ולוא רק כדי למנוע
טעויות והטעיות העלולות למצוא את דרכן
למחקרים ולסיפרי ההיסטוריה הסיפרותית של
העתיד.
בוודאי שלא היה זה בכוונתי לפתוח במסע
״עליהום״ על אדם שאת ידידותו כלפיי החשבתי
ואשר עימו שיתפתי פעולה גם בעריכת השנתון
איגרא, גם ב״דף חדש״ זה וביוזמות אחרות. אבל
במקום במקומנו צריך היה להביא בחשבון שגם
אחרים יבקשו להצטרף ל״שימחה.״ היה זה סיכון
הכרחי, שאותו שקלתי לעומת מישקלם של
דברים אחרים, שבסופו של דבר הכריעו את הכף.
דומה שאין צורך, ואולי בכל זאת יש צורך,
להכריז כי החתום מטה אחראי גם כאן, כבשאר
תרבוטק הכבד האבוד
של דן מירון
״לרגל כ״א בתמוז — יום פטירתו של ח״נ
ביאליק״ מזדרז אהרן מגד להוסיף כותרת־מישנה
לרשימתו: ה״אני העני״ מול ה,,אני הלאומי״
המתפרסמת במוסף הסיפרותי של הארץ, רשימה
העוסקת, לכאורה, בביאליק, אך לאמיתו של דבר
דנה (כמובן, במי אם לא) בדן מירון — החריף,
המבריק והשנון מבין מבקרי הסיפרות בארץ, זה
אשר הספיק, באופן בלתי צפוי לחלוטין, לשמש
בשבועות האחרונים שק־איגרוף מכובד, ריגעי,
מפתיע בגמישותו, למיספר גדל והולך של
מבוקריו, ביניהם גם הנכללים בעשירון העליון
של הסיפרות העברית.
רשימתו של אהרן מגד (כמו גם רשימותיהם
של אחרים) בוודאי שלא נכתבה לרגל יום
פטירתו של ביאליק, אף שהגיוני מאוד, כי בימי
״הכשות־דן־מירון״ אלה, דווקא התאריך הנ״ל,
ולא גורם כפייתי אחר, ידיר שינה מעיניו החדות
של אהרן מגד, אויבם הנודע של מבקרי הסיפרות
בארץ. אלא שהפעם, וזאת אין להסתיר מעיניו
של איש, נכתבו הדברים לרגל חגיגות ה״מי־רוניאדה״
,הנערכות עתה לקצב תופי הטאם־טאם
באמצעי התיקשורת של ימי שישי, בדיוק כשם
שנדרשו לכך, איש־איש על פי מיזגו, סופרים
רבים בחודש האחרון — מי בגלוי, מי בחשאי, מי
בקצות הזרת ומי באגרופו. המדובר במיתקפה
כללית אשר מטרתה להכות בדן מירון בכל
הכלים ומכל עבר. תוך ניצול יעיל ותכליתי של
״מהומת הקרב״ אשר נשתררה בחסות הוויכוח
החשוב, אפילו הוא אגרסיבי, בוטה ואכזרי משהו,
המתנהל בימים אלה בינו לבין נתן זך.
עם הסופרים, גדולים יותר וגדולים פחות,
אשר הספיקו עד כה ליטול חלק בחגיגות הנ״ל
נמנים: דויד אבירן, אהרן מגד האב, שימעון
זנדבנק, זיווה שמיר, חיים נגיד, אייל מגד הבן,
משה זינגר, מירי פז, משה בן־שאול, הדה בושס
מ. פרי ועוד. את רשימת השמחים־לאיד, השותים
הסיפרותיים של בתי־הקפה, יקשה כמובן להביא
במיסגרת זו, אך שורת המתנדבים, כלומר אלה
שכבר נרתמו לפעולה, תלך ותגדל, כך נראה, אם
לא יחול מיפנה כל שהוא במהלך העניינים.

״קרבות נייר, כפי שאני משתדל לתזכר, אינם
חייבים לצבור נפחוחיות פסיכואמוציונאליות
אריכות־נזק כל־כך, ובכל מיקרה — מירון נטו
לא שווה יותר מ־ 1200 מילה, אפילו בנסיבות
עימותיות קשות לריסון,״ כותב רויד אבירן
ברשימה המתפרסמת בחדשות, במדורו הקבוע
״ראש נפץ״ ,תחת הכותרת האינוונטארית: כל
המיגרעות. זוהי רשימת־מחץ בוטה, גלויה
ומושחזת היטב, אשר מטרתה, בלא תחבולות
הסוואה ובלא הליכה סחור־סחור, עם או בלי
אנרגיה פסיכואמוציונאלית, להינעץ, אף היא,
בכבדו החשוף׳של דן מירון. ואולם, מן הראוי
לציין, שאם אכן מתקיימות במציאות הסיפרותית
נסיבות חמורות, כגון אלה המופעלות על ידי
אלקטרונים־יצריים שאינם בני״כיבוש, או כפי
שמנסחן אבירן בצורה קולעת :״נסיבות עימד
תיות קשות לריסון״ ,הריהן מתקיימות עתה,
במלוא כוח־האודאניום שבהן, ואף מתפשטות
כשריפה בשדה קוצים, כאשר כל סופר מצית את
רעהו. ואין בכך כדי להפתיע איש, שכן הסיפרות
העברית של שלושים השנים האחרונות עמוסה
בניפגעי־ביקורתו של דן מירון (לצד מעטים
אשר יצאו מבין ציפורניו בלא פגע) :סופרים,
משוררים, אמנים, אנשי תרבות׳ ,אנשי מימסד
ואחרים. ואין ספק כי רבים מהלומי־רצנזיה אלה,
אשר שמרו בליבם־פנימה, לעיתים גם לאורך
שנים, את העלבון הצורב שנשתמע מקביעותיו
הפסקניות, עסקו, ועדיין עוסקים, בהכנת מארבים,
בטיווח תותחים ובהמתנה להזדמנות
המתאימה כדי ללחוץ על ההדק: וייאמר מייד, כי
כאשר יילחצו הדקים אלה, הם יילחצו במטרה
להרוג. על כן צודק אבירן בהכריזו, במאמר הנ״ל,
כי ״הוא מטווח״ ,אך איננו צודק בקביעותיו
האחרות שעל פיהן :״הוא שיעמומן מרבה מלל,
כוחן המתקפל מהר, תאו־שילטון מפוחד, ובסך
הכיל מיטרד בתולדות היסיפרות העברית שכן
שום מיטרד סיפרותי איננו מסוגל לכבוש לעצמו
מעמד רב־השפעה וארוך־שנים בליבה(או ליתר
דיוק: בלבבותיה) של הסיפרות העברית, בלא
שיהיו בו הסמכות, היושר, האינטליגנציה, הטעם
ואומץ־הרוח, ושום ״כוחן המתקפל מהר״ לא
ילכד /יצרף /יאחד עשרות סופרים ומשוררים
תחת קונסנזוס קבוע של פחד, שינאה וייראה
מפניו, בלא שעוצמתו תהיה עוצמה של ממש.
אפשר להתווכח עימו בעניין קביעה זו או אחרת
(כדוגמת פוגל, ביאליק או גרודזנסקי) ,אפשר
לחלוק על תפיסות מסויימות שלו, אפשר
להתנגד לטמפרמנט, למינון ולטיפול הנמרץ
שהוא מעניק לאחדים ממבוקריו, אך אי־אפשר,
בהזדמנות חגיגית זו, לשלול ממנו הכל.
עם זאת מתקבל הרושם שדן מירון, ברוב
שאננותו, לא העריך נכונה את רמת הכוננות
אשר טופחה, מצד נפגעי־ביקורתו, לאורך הגבולות
עימו, ולא שיער את מידת העוינות
הנארגת כלפיו בתודעתם של יוצרים רבים. מכל
מקום, פגזי השבועות האחרונים, אשר דומה כי
נורו לעברו מכל רכס — אף שנחשף בכך רק
קצה־הקרחון של ההכנות המילחמתיות נגדו —
מוכיחים כי כמעט כל קני הארטילריה של
הסיפרות העברית אכן מטווחים אל מטרה עיקרית
זו. ואולם אל יזדרזו הללו, ובהמוניהם,
להתלכד ללהקת עורבים, כדי לקחת חלק
בניקור פולחני של כבדו של מירון. סיגנון זה, לא
זו בלבד שאין בו ״כדי להוסיף לכבודה של
הסיפרות בארץ, אלא שהוא חושף פגם חמור
באופיה המוסרי של המישפחה הכותבת, ואם לא
יואר פגם זה ויטופל לאלתר, הוא ייטמע ויהפוך
למום.
אומנם נותרו סופרים ומשוררים, בראשם
עמוס עוז וס. יזהר, אשר נמנעו מלנצל את
אווירת ה״מירוניאדה״ הנוכחית, את ההזדמנות
הבלתי־מכובדת שנקרתה בדרכם, כדי לממש בה
תוכניות־נקם עתיקות, תוכניות שמן הסתם הוכנו
ואוחסנו אף הן בבוידעם; וזאת מן הכלל הפשוט,
שאין בועטים במי שעל הקרקע. ובחשבון
התרבותי שיוגש ביום מן הימים, ייזכרו היטב מי
שניצלו את המצב והיכוהו בעודו על הקרשים,
לעומת מי שאיתרו את המהלך הפנימי הנכון,
הידקו שפתיים והמתינו לו עד שיקום על רגליו.
ואשר לדן מירון עצמו, שנקלע כמדומה לסבך
הנוכחי לגמרי במיקרה (סבך הניתן אומנם
להתרה אך לא לפני התאוששות פנימית מלאה),
ובכן אין ספק כי הדיה של המערכה — אף
שניתן להניח כי זו״תרכוש לעצמה מעמד של
טראומה בתודעתו, ולא של אפיזודה חולפת —
יירדו מעמודי העיתונים ויוסרו מסדר־היום
הסיפרותי, אך יחלוף, כך נראה, זמן רב עד
שיעלה בידיו להשיג מחרש את היוקרה,
הנקודות והגובה שאיבד בתאונה סיפרותית זו.

שמעון צמרת

\׳> הוזארזר \ וזהסל \ ב \ וזאילץ !

שנשרבאיות שוהעלנלדנדח
ושנה נתחו
שששאתה ששנו

5כוכבים אביה סונסטה

79222
4כוכבים גני שולמית
הסלע האדום מוריה מלכת שבא
75151 73171 72151 72121
הו 11ח י

1:11ן־ב11ע (א ח
11ר 11 1
1111 וע 74131 עציון 79333 נפטון 79555
אלמוג־ים 73122 גלי אילת 79513 אדומית 76161 קיסר
כפר הנופש 79444 לגונה 79577 קלאב־אין 79111 המלך שלמה 79102 ספורט
74161
סן טרופז
3כוכבים
75111 בקעת הירח 2כוכבים 73177 צנטר 76122 75176 אמריקנה
דליה קראוון
הים האדום
עדי
75127 73146 72171 76151

כוכב אחד
בלו סקיי קראוון 73953 73191 הדקל 73105 מפרץ השמש

קוי ם אי ל ת

לוח זמנים מתוגבר 15-טיסות ביום 4

שוכף ע :׳יד׳ייי* צ־^ ר\\\1ז
ראיהיד>ץ צז שרקיע
לאיל\ז
מרכז הזמנות תל־אביב 5412222 03 ירושלים 234855 02 חיפה 643371 04 נתניה 340734 :־ 0 5 3

מרים כנימ•!׳

מזל החודש:

א רי־ה

היא נדיבה.
יש לה קריירה מגוונת, כלומר: מעברים
תכופים לתפקידים ומקומות שונים.
היא מתעבת עבודת־בית.
היא שאפתנית לגביד.
כשהיא אומרת״לא״ ,האם היא מתכוונת!

20־ 30 נק 1ד 1ת:
אם היחסים שלך עם הלביאה שלך
חדשים יחסית, אולי יהיה אפשר לסלוח
לתוצאה העלובה הזו. אבל זה לא מעודד או

שאתה מכיר אותה כבר זמן רב. נראה
שאתה מסוגל להתמודד טוב למדי עם
חולשותיה הקטנות ומערכת היחסים בי ניכם
בהחלט מבטיחה.

51־ 60 נקודות:
אתה ראוי להערצה. אתה מכיר את זוגתך
לפני ולפנים, ועדיין כרוך אחריה. יתכן
שאתה מאוד סלחן בדרך מחשבתך או רק
בליבך. בכל אופן, בפניך אתגר שלמענו

מימון הדדי

האם אתה מכיר את בת זוגן, אשתך,
חברתך בת מזל אריה! האם היא מכירה
אותן, האריה!
להלן מיבחן בזק שחובר על־ידי האסטרולוגית
הבריטית טרי קינג. ענו על ה שאלות
בכנות ורישמו ליד כל תשובה את
הנקודות - 3 :כן; - 2לפעמים; - 1לא.

20־ 30 נקודות:

יתכן שאת כלל אינך מסוגלת לשפוט 1
אופיים של אנשים, או שהאריה שלך אינו 1
מאפיין את מזלו. האריה הזה מבטל את ן
עצמו, צנוע ורגיש מדי מכדי להשתייך למזל ן
אריה. אם קשה לך לשייך אותו, כדאי 1
שתקחי בחשבון שבמפת״הלידה שלו יש 1
הרבה מיסודות המים: עקרב, סרטן או 1
דגים.

• אתה מכיר את הלביאה?
אם תהיה לך הרפתקה מינית חד פעמית,
היא תעשה לד צרות.
היא עולה לך בממון רב בגלל הצורך שלה
לחיות ברמה גבוהה.
היא אוהבת לרקוד.
קל להמיט את ליבה באמצעות מחמאות
ודיברי-חנופה.
היא קצת עצלנית.
היא מפחדת ממים.
יש לה דרישות רבות.
היא גאוותנית.
אם לא תספק אותה מבחינה מינית, היא
תאמר לן זאת.
היא מצפה למתנות יקרות ולמאורעות
מיוחדים.
גם אם אין כל נכסים יקרים במיוחד, היא
תהיה מרוצה במה שיש לה.
היא שופטת אנשים לפי הופעתם.
היא רגישה לקור.
קשה לה לחיות בתקציב מתוכנן או
להיצמד לרשימת קניות.
היא מקנאה בחברות שהן מצליחות או
עשירות ממנה.

זוהי התוצאה האידיאלית. אתה מעריך
ומוקיר את כל התכונות החיוביות של הלביאה
שלך ואתה סובלני לחולשותיה. יתכן
שאתה מכיר אנשים טוב ובמהירות או

ה״ 29 וה״סג גוזודש לא יהיו קלים. שפע של
עיסוקים והתחייבויות שלקחתם על עצמכם
יעייפו, יחלישו ויגרמו
לעיכובים בתוכניות. מ״
ה״ 1באוגוסט יותר קל,
אירועים מפתיעים ומלהיבים,
כדאי אומנם ל היזהר
בידידויות חד שות.
לא להיות גלויים,
פתוחים ודברנים מדי.
ההשפעה יכולה להיות
שונה מהרושם הראשון
שיווצר. מבחינה כספית
צפויה לכם השבוע אכזבה, אך זו זמנית
בלבד, וכבר בשבוע הבא תפוצו על כך.

ענייני מגורים יעסיקו אתכם השבוע, גם א ם
אינכם רוצים, תמצאו את עצמכם מבצעים
שינוי במקום או בצורת
המגורים. מאחר ומצב־כם
הכספי בינתיים ל א
משתנה, רצוי שתתרחקו
מחלונות הראווה, ומכל
עיסקה שתחייב אתכם
שבהם לא בתנאים תוכלו לעמוד בעתיד הרחוק.
בני מישפחה או
קרובים זקוקים לעידוד
שלכם, קרובי מישפחה
שסובלים מבעיות בריאות זקוקים שתטפלו
בהם -אבל הם אינם אומרים זאת בגלוי.

נסיעות, ביקורים טיולים ומיפגשים עם
קרובים וידידים גורמים לכם אכזבה,
התוכניות אינן מתאי מות
למציאות ואינכם
מוכנים להודות בכך,
עד שהמציאות טופחת
לכם על פניכם. ב29-
וב־ 30 בחודש אתם נוטים
להרוס קשרים חשובים
בעבודה או מ חוצה
לה, היו זהירים
במה שאתם אומרים -
ההשלכות לדיבורים
מיותרים עלולות להיות חמורות משחוש-
בים. פגישות מרגשות מאוד צפויות בקרוב.

נסיעה או שיחה שתקיימו ב־ 29 או ב־30
ביולי עלולה לגרום אכזבה או בעיה, א ם לא
תתכננו היטב מראש.
לא כדאי להשאיר דבר
ליד המיקרה. ענייני כספים
יכולים לגרום לכם
לדאגה בשלב מאוחר
יותר, כרגע אתם מתנהגים
בצורה שקצת לא
אופיינית לכם -אתם
מוציאים כספים כמעט
ללא חשבון, וזאת מבלי
שאתם מתכוונים לכך
מראש. ה״ 2וה־ 3באוגוסט מושכים אתכם
לסיכונים כספיים -שיכולים לעורר בעיות.

ב״ 29 וב* 30 ביולי אתם נוטים להוציא
כספים על מטרה שאינה מוצדקת או
כדאית, מצבכם הכספי
באמת לא מעודד וכדאי
שתחשבו לפני כל
הוצאה. ב-ג וב 2-באו גוסט
תוכלו ליהנות
מפגישות מיקריות עם
ידידים, ידיעות שיגיעו
אליכם בדרכים עקיפות
יגרמו לכם שימחה
עצומה -זה קשור בע קיפין
להתקדמותכם
בעבודה, בינתיים כדאי לשמור על שתיקה
בקשר לכל אינפורמציה שתגיע אליכם.

זוהי תקופה מאוד לא נוחה, לא רק שאתם
עצמכם אינכם חזקים וסובלים ממחלות
שונות, סביבכם אנשים
מצפים מכם שתעזרו
להם ותעודדו אותם.
קרובי מישפחה אינם
בריאים, ולא נראה שמ־לבדכם
יש עוד מישהו
שמסוגל לשלוט בעניינים
בצורה כה הגיונית,
מפוכחת ומרגיעה. ה־29

ה־ 30 בחודש וגם ה־4
וה־ 5באוגוסט יהיו הימים
היותר קשים, אולם אין ברירה אלא
לגייס כוחות ולעבור גם את התקופה הזו.

הוא שואג במיטה.
חנופה ודיברי מחמאות הם נקודת 1

החולשה שלו.

הוא נהנה מהדברים הטובים בחיים.
הוא מנסה לשלוט בך.
הוא סנוב.
הוא חסר סובלנות.
את חייבת להיראות במיטבך בכל עת * 5 למענו.
קשה לו להתנצל.
הוא פלרטטן.

הוא שם דגש רב על המין ביחסיכם.
הוא מארח טוב.
הוא סלחן כלפי עצמו.
יש לו שאיפות לגבי מעמדו.

הוא אוהב להיות הפטרון שלך.

31־ 50 נקודות:

מבטיח לגבי יחסיכם בעתיד. נראה שאתה
מייחס לה דמות אחרת מכפי שהיא.
בכל אופן, יתכן גם שהיא אינה אופיינית
למזל אריה ויש תכונות שאותן אינה מגלה
כשהיא נמצאת בחברתך. אם כך, נראה
שהיא מושפעת ממזלות האדמה גדי, שור,
בתולה.

31־ 50 נקודות:

תהיה מוכן להשקיע, וכנראה שהיא שווה
זאת.

• האם את מבירה
את האריה שלך?
חסרה לו אנרגיה.
הוא אוהב כשאת לובשת בגדים יקרים
מבד משי, סאטן או פרווה.
הוא לא מייחס לעבודתך חשיבות מיוחדת.
הוא
מוחצן ואוהב להרשים.
הוא תמיד מתחבר לאנשים הלא נכונים.
ב 29-וב״ 30 בחודש כדאי שלא תקחו על
עצמכם משימות מאמצות, בין כה וכה נראה
שיהיה קשה. העצבים
המתוחים זקוקים למנוחה,
אם כי תופעה זו
חולפת כבר ב״ 1באוגו סט.
בתחום הרומאנטי
שוב אתם נתונים להתלבטויות,
קשרים מן
העבר שבים להזכיר את

עצמם, לכם לא נעים
להעליב ולפגוע, ולכן
אתם מעדיפים לפגוע
בעצמכם מאשר לומר ברורות מהו יחסכם
האמיתי. זה עלול לגרום לתיסבוכת שלמה.

תווזג״ס

העתיד המיקצועי מעסיק א ת מחשבותיכם
בימים אלה, ההצעות שמציעים לכם אינן
עונות על מה שאתם
מחפשים. בינתיים כדאי
שתגהגו יתר זהירות
במגעים שיש לכם עם
הממונים עליכם. ז ה לא
הזמן ליישב עימם חשבונות,
כדאי שתתרכזו
רק במה שיכול לקדם
ולעזור לכם. כל התנהגות
תוקפנית מצידכם
תהיה כמו בומרנג, ותפגע
בכם עצמכם. ה־ 1וה־ 2באוגוסט אינם
נוחים, כד אי לא להתרוצץ, ולנסות להירגע.
נסיעות בארץ או מחוצה לה מתאימות
לתקופה. כפי שקורה השנה לרוב הקשתים.
שום דבר לא מתרחש
ללא עיכובים, קשיים
ותקלות, אולם לפחות
בתקופה זו, קצת יותר
קל להתגבר על המיכ־י

שולים ולבצע בכל זאת
כל מה שתוכנן. אלה
שאינם מבלים בחופ}
2בנובמבר ־
שות וממשיכים בעבו20
נדזומבר
דה השיגרתית עלולים
להסתבך עם הבוס או
עם סמכות כלשהי ב 29-או ב־ 30 בחודש.
הביקורת שנאמרת הפעם אינה מוצדקת.

לא רק שהקשר שלך הוא עם אחד
הטיפוסים היותר חביבים במזל אריה, אלא
גם נראה שאתם מסתדרים טוב ביחד.
האריה אינו נהנה להיות חשוף כל״כך, ולכן
כדאי שיישמרו כמה תכונות אצלו שיפתיעו
אותך מדי פעם. בכל אופן נראה שיחסיכם
טובים.

51־ 60 נקודות:
קשה להבין כיצד את מוכנה להסכים
לחיות לפי הכללים וההרגלים שלו. אולי את
הטיפוס שזקוק לבן־זוג שישלים את החסר
באישיותו. כדאי שתנסי למצוא את עצמך,
קודם שתקחי על עצמך התקשרות עם
טיפוס כזה. בכל אופן, טוב שאת מכירה
אותו, ושאת בהחלט מודעת למה שמצפה
לכם בחייכם המשותפים.
השבוע הקרוב לא יהיה קל, אתם מגייסים
את כל כוחותיכם כדי לשלוט בעצבים
הרגישים מאוד בתקופה
זו. בני מישפחה אינם
בריאים ועליכם לטפל
בהם ובבעיותיהם הכספיות.
ענייני ירושה דורשים
את טיפולכם הדחוף,
הזנחה אפילו מתוך
אי ידיעה עלולה לגרום
הפסדים, כדאי שתדאגו
להיות מעודכנים. בתחום
הרומאנטי עלול
להיות משבר פיתאומי, חשוב שלא תבואו
בדרישות לבן הזוג תנו לו להכתיב את הקצב.

ידידים מעוניינים לעזור לכם ולקדם אתכם
למטרה שאליה אתם שואפים. העיכובים שאיפיינו והאכזבות
את התקופה האחרונה
מתחילים לחלוף, כעת
תוכלו לפעול ביתר
קלות. אי אפשר שלא
להזכיר שלמרות זה
שעכשיו יותר קל, יהיה
עליכם בכל זאת לעשות
מיספר ויתורים ולהתאים
את עצמכם לבקשות
או לדרישות של
הסביבה. אתם נוטים לאבד סבלנות, לכעוס
בעיקר על בני הזוג או השותפים בעבודה.
עומס העבודה וההתחייבויות המוטלות
עליכם בתקופה זו -מחלישים ומתישים
אתכם, אין ברירה אל א
להמשיך, מאחר שמל־בדכם
אין מי שיעשה
את העבודה בצורה מניחה
א ת הדעת. הבעיה
הי א שאתם מאבדים
כוחות ומצבכם הבריאותי
אינו טוב. כדאי
19בפברואר ־
לגשת לביקורת רפואית,
20במרס
יתכן שאינכם שמים לב
או מודעים למה שקורה,
וזה עלול להיות מסוכן. בתחום הקריירה
א תם משקיעים -וזה מאוד משתלם לכם.

הורוסהוס

תאונת עבודה

אתם יודעים מה זה לעבוד בחום הזה ולהזיע
בשביל כל סיפור־רכילות, ואחר־כך להזיע עוד
פעמיים בשביל לאמת אותו. אז ב־ 10 בלילה אני
נופלת על המיטה שדודה, ונרדמת עד למחרת
בבוקר.
אז ביום החמישי אני ישנה לי שנת־ישרים,
ואני חולמת שאני נמצאת בהרים המושלגים של
שווייץ וגולשת לי במידרון, ותוך כדי גלישה אני
שומעת צילצול טלפון. לקח לי כמה רגעים
לחזור מהרי שווייץ לחדר הלח שלי בתל־אביב
ולהרים את הטלפון. השעה היתה 12 בלילה, אבל
למטלפן זה לא הפריע, וישר הוא צעק לי לתוך
האפרכסת:
״זו המרחלת?״

האם
?ה נב!1
פעם היו שמועות בארץ. או־הו, איזה שמועות
היו!
במילחמת סיני נפוצה השמועה ששר־הברי-
אות המפ״מי, ישראל ברזילי, נתפס ונעצר

סאת שול מית יריב

״תגידי, את השתגעת?״
״למה השתגעתי?״
״את כתבת במדור שלך של יהורם גאון אין
שום רומאן עם עינת ארד?״
״נכון!״
״ומי אמר לך את השטות הזאת?״
״אחד בשם יהורם גאון. אתה מכיר אותו?״
״אז תדעי לך שהוא עבד עלייך בעיניים!״
״מאיפה אתה יודע?״
״כי כל הזמן רואים אותם ביחד. השבוע אני
אישית ראיתי אותם בשני מקומות, ואחד המקומות
היה באר־שבע. יהורם בא להופיע שם,
והיא ישבה בקהל והעריצה אותו, ובסוף ההופעה
הוא ניגש אליה, והם נעלמו מעיני המעריצים.״

״נו מה? את לא מבינה מזה שיש להם רומאן
חזק?״
״ואולי הם סתם ידידים?״
״תגידי, את היית נוסעת בשביל ידיד שלך
לבאר־שבע?״
סגרתי לו את הטלפון וחשבתי לעצמי
שבשביל ידיד לא הייתי נוסעת לבאר־שבע.
בגילי אפילו בשביל מאהב לא הייתי נוסעת
לשם. אבל יהורם ועינת עוד צעירים.
כמרגל סובייטי. שום דבר לא עזר. היו צריכים
לארגן איזשהו טקס מיוחד, כדי שברזילי יבוא
לשם והכל ישמעו ברדיו שהוא חי וקיים כשר
ומדבר חופשי־חופשי.
היתה שמועה שטרי קולק, אז מנכ״ל מישרד
ראש־הממשלה, נתפס במעילה ענקית. היה צורך
בשער של העולם הזה כדי להפריך אותה. היתה
גם שמועה שאשתו האנגליה של עמוס בן
גוריון, מרי, היא מרגלת בריטית. בקיצור,
שמועות־פצצה, אחת־אחת.
אחר״כך היה הרבה זמן שקט. ועכשיו יש שוב
התפוצצות של שמועות.

עינת ארד ביום של קיץ
כל הדרך לבאר־שבע, בעיקבות יהורם גאון

אופירה ויצחק נבון בפעולה
לא דובים, לא אחיו של הרמטכ״ל, לא יער

יחסי חוץ

מאז ששמעתי על הרומאן הזה, יש לי קשיים
להירדם בלילות מרוב דאגה. לא שאני מכירה
באופן אישי את שני השחקנים העיקריים ברומאן,
אבל ברור לי שאם הסיפור הזה ידלוף —
עם השמות — יהיה פיצוץ גדול בישראל,
ופיצוץ עוד יותר גדול בארץ אחרת, ואולי אפילו
יהיה פיצוץ גדול מאוד בין שתי הארצות.
המדובר בדיפלומט של מדינה, המשרת כאן
את ארצו. הוא הגיע עם מישפחתו, השתכן בבית
יפה והתחיל לעבוד. אבל בין פגישה אחת עם
אנשי מישרד־החוץ לבין פגישה עם אנשי
מישרד־הפנים הוא פגש בגברת לא־צעירה אבל
נאה מאוד, והתאהב בה.
הגברת נשואה גם היא ואם לילדים, ואף בעלת
עסק משגשג, ושמה ידוע בחוגים נרחבים
בארצנו.
עכשיו תחשבו בעצמכם מה יקרה אם בעלה
של הגברת יגלה על הרומאן שלה, ומה יקרה אם
אשתו של הדיפלומט תגלה על הרומאן של
בעלה, והכי־הכי גרוע מה יקרה אם הממשלה של
הדיפלומט תגלה את זה.

יש השמועה כאילו שלמה ניצן חלה ב־איידס.
למה? ככה! מפני שאינו מופיע עוד
בתוכנית סיבה למסיבה בלילות שבת. רק
אחרי שהעולם הזה פירסם זאת בשבוע שעבר,
נרגעו הרוחות. רצו להביא את ניצן כבר בשבת
האחרונה למירקע, כדי שהכל יראו שהוא חי
ובריא, אבל לא היתה -תוכנית־בידור, חוץ משירים
איריים. ושלמה ניצן אינו יודע לשיר
שירים איריים.
כל זה כהקדמה לפצצה האחרונה — אופירה
נבון עזבה את בעלה. יצחק, מפני שיש
לה רומאן עם מפקד המישמר האזרחי, בדיד
לוי, אחיו של הרמטכ״ל הקודם.
זה נפוץ בכל הארץ. שוס דבר לא עזר.
מניין זה בא? אומרים שזה צמח על רקע של
מילחמה שמתנהלת במישמר האזרחי בין המפקד
וסגנו, ושכבר היכתה גלים בכל מיני מקומות.
ידידי הזוג נבון דאגו השבוע להפיץ תצלום
שבו נראים יצחק ואופירה, כשהם שרים בצוותא.
האם זה עזר? אולי קצת.
הם גם בלטו כרגיל במסיבת־הענק לכבוד
המהפכה המצרית.
אני מאמינה שהכי טוב, במקרים כאלה, לכתוב
על הדברים בגלוי ולהוציא את הדברים
החוצה. אז אני עושה את זה.

ש בי

פרק אי: מירה לב והבאבא ברוך מנתיבות
מנהלים רומאן חשאי בן כמה שנים, שבמהלכו
קונה הבאבא ברוך למירה דירה, ונותן לה
מתנות, והיא נותנת לו את מה שיש לה. אחר כך
מתפרסם הרומאן, ויש פיצוץ ומישפטים והלש־נות
וטענות הדדיות וצרות גדולות, והם נפרדים
ולא מדברים יותר זה עם זה.
פרק בי: איש־הביטוח דני מעוז מתאהב
במירה לב. הם עוברים לגור ביחד, ויש אהבה וגם
קצת מריבות, וגם כמה מתנות בצורת תכשיטים,
וקצת קינאה, ואחר־כך פיתאום יש פיצוץ, והיא
משמיצה אותו והוא משמיץ אותה והם נפרדים.
פרק גי: מירה לב רואה שהישראלים הם
אנשים קשים מאוד, והיא נוסעת ביחד עם בנה
לבדוק איך הגברים של לוס־אנג׳לס. שם היא
לוקחת מונית ונוסעת לבקר חברים שלה, ובבית
של החברים היא פוגשת בגבר בן ,48 מייק
אמרבי, המתאהב בה תוך חמש דקות, ומציע
לה הצעות שקשה לסרב להן, במיוחד לאור
העובדה שהאיש המציע אותן הוא אחד מעשירי
העיר. יש אהבה, הם עוברים לגור ביחד, הוא קונה
לה אבנים מבריקות לאוזניים, ואבן מבריקה
לצוואר, וקצת שרשרות־זהב, ותוך כדי כך הוא
גם מציע לה להתחתן איתו.
פרק ד: מירח לב הגיעה ארצה לחופשת־מולדת,
כדי לבקר את הוריה ולספר להם שאמר-
י, יהודי מסורתי ממוצא פרסי, רוצה להתחתן

מידה לב
צדיקים ומיליונרים
איתה, ומה הם אומרים על זה. בינתיים, בעודה
כאן, היא נזכרת שיש לה טיפ־טיפה חובות בארץ,
ובאחת משיחות־הטלפון הרבות בינה לבין מייק
בלוס־אנג׳לס היא מספרת לו על קשיי־הנזילות.
תוך יומיים מגיע הנה צ׳ק על סך 100 אלף דולר,
לכיסוי החובות הקטנים של מירה.
פרק הי: היא גמרה לשלם את החובות, אבל
נורא נעים לה כאן בישראל. אז בינתיים היא כאן,
והיא חושבת אם כדאי לה להתחתן עם מייק או
לא. ברגע שהיא תחליט סופית, היא תודיע לו,
ואני אודיע לכם.

_ קביעות לא ראשה-

״ווייטי״ :״קאנון״ נאבקת להשוד

(המשך מעמוד 129
הזה, של אפליית־נשים ביחסי־עבודה,
ואין תקדימים רבים בנושא״.
אקווריומים עגקים
** ריס, בשנות ה־ 40 לחייה, גבו/
• /הה, חטובה ולבושה בצורה אלגאנ־טית,
לפי צו האופנה האחרון.
רירת־הגג של מישפחת פאשה בחולון
מסודרת בטעם רב ובריהוט המודרני
ביותר. מרשימים במיוחד הם האק־ווריומים
הענקיים הבנויים כמערכות
ריהוט בסלון, מעשה ידיו של בעלה,
חנוכה. ומרשימות לא פחות הן התמונות
הגדולות, העשויות מבד ספוגי,
מלאכת ידה של מרים.
בשלווה האופיינית לה תיארה את
המשך השתלשלות סיפורה:
״מאז שחברת דן החזירה אותי לעבודה,
לפני שלוש שנים, כנהגת שכירה,
שוב עברה התקופה שבה עליי לקבל
קביעות בעבודה. הבירור שערכתי

חאתיג * ל ל בי ב

גס הכנסה חוזו לגנ״ה
וני תחשיב ניהווג־ם
נציב מס־ההכנסה החליט לחזור לשיטות־גבייה שנפסלו לפני שנים בענף־
היהלומים.
בשעתו עברו שילטונות־המס מגבייה לפי ״תחשיב ענפי״ לגבייה לפי כל תיק,
אחף שנוכחו כי גבייה ענפית לפי תחשיב (הקובעת ממוצע־הכנסות שלפיו
משלמים הכל) מותירה בידי הגדולים הכנסות רנות ללא תשלום מס.
לפני חודשיים החליט נציב מס־ההכנסה, יאיר רבינוביץ, לחזור לשיטת־התחשיב,
בנימוק שאין לאנשיו היכולת להשתלט על אלפי תיקי־היהלומים. את
היהלומנים מייצג במשא־ומתן רואה־החשבון עוזי שטיינברג, שכבר השיג
בעבר הישגי־מיסוי נכבדים לענף זה. הוא השיג הסכם להלבנת הון לענף לפני
שנתיים, שאיפשרה ליהלומנים לשלם כ־ 5$בממוצע על ההון המוצהר. הוא גם
עמד בראש ועדת־שטיינברג למיסוי, שהמליצה לאפשר לענפים מסויימים לנהל
ספרים בדולארים, ולא בשקלים.
הענף היחידי שוועדת הכספים אישרה לו את הדבר עד כה היה היהלומנים, וכך
לא נפגעו מחוק המיסוי האינפלציוני.

ראש מעונת
״האתי סיום
לחלוקת

נהגת פאשה בביתה
כמה נהגותי אסור לגלות!
בנושא הקביעות שוב עלה לי במחיר
של מיכתב־פיטורין.
״זו שיטה כל־כך שקופה וברורה, שהם
מפטרים באופן שיטתי נהגות כמוני,
כדי שלא יהיו זכאיות לקביעות. וזה
נובע רק מהעובדה שאני אשה, כי מ־תיפקודי
בעבודה הם מרוצים.
״אני אוהבת את העבודה על ההגה.
לא כל אחד מסוגל לעבוד כנהג, ועוד
כל־כך הרבה שנים כפי שאני עושה. זו
עבודה שיש בה תנאי לחץ בכביש
התל־אביבי הסואן.״

מלהגיב״
^ ־ 1ביולי נערך דיון ראשון בב־תב־התביעה
של מרים פאשה ב־בית־הדין
האזורי לעבודה ובית־הדין
הוציא צו־מניעה נגד פיטוריה. הוסכם
בין הצדדים שמרים תצא לחופשה
שמגיעה לה למשך חודש וחצי בתשלום,
ולעוד שבועיים של חופשה־ללא־תשלום
עד לתחילת חודש ספטמבר,
שבו ייערך דיון נוסף.
עורך־הדין כהן מתייחס להסכם
שנחתם :״השגנו הישג זמני חשוב, כי
למעשה שמרנו וחיזקנו את האלמנט
של יחסי עובד־מעביד בין מרים ובין
חברת דן.
דובר דן, גבריאל (״גברוש״) שמש,
סירב להגיב ולשוחח בפרשת פיטוריה
וקביעותה של מרים פאשה :״מאחר שהנושא
נמצא בהליך מישפטי שלא הסתיים
עדיין, אני מנוע מלהגיב. אינני
יכול להתייחס לכל נושא הנהגות בדן,
מפני שזה קשור לתביעתה של מרים
פאשה. כל התייחסות שלי כעת עלולה
להשפיע על המישפט״.
שמש סירב, מאותן סיבות, למסור
פרטים, כגון מיספר הנהגות השכירות
בדן ומיספר הנהגות הקבועות בחברה,
אך לפי דיברי עורך־הדין כהן, מזל חזן
היא הנהגת הקבועה היחידה.
העולם הזה 2604

ביום השישי האחרון הופתעו אלפי
המתרחצים בים לקבל מוסף סוף־
השבוע של חדשות חינם על־ידי
מחלקים. לא היה זה מיבצע להגברת
התפוצה, אלא תוצאה של צעד תמוה
של עורכי הארץ וחברי־הוועד.
בגלל שביתת עיתונאי הארץ לא
היתה אפשרות להדפיס את מוסף
הארץ. מנכ״ל הארץ עמום שוקן,
החליט כי יחלק למנויי הארץ את
מוסף סוף־השבוע של חדשות, כפי
שחילק להם בימי השביתה את חדשות
במקום הארץ. הוא הורה, לכן, להדפיס
יותר עותקים, כדי לחלקם למנויי־הארץ.
כאשר
נודע הדבר לעורכי הארץ
וראשי הוועד, הם הטילו וטו. הנימוק:
חדשות תוקף את עיתונאי הארץ,
ולכן לא יסכימו כי יחולק עיתון התוקף
וידה בבעירות
,ה מז ח ד בלונדון
מאזן בנק המזרחי בלונדון מראה
כי חלה ירידה בהיקף הפעילות של
הבנק. בשנת 1986 היו ההכנסות 8.1
מיליון לי״ש, והרווח הנקי 441.5אלף
לי״ש. בשנת 1985 היו ההכנסות 11.1
מיליון לי״ש, והרווח הנקי 482.7אלף
לי״ש. סעיף הרווחים יחד עם הקרנות
הראה בסוף 1.1 — 1986 מיליון לי״ש,
לעומת 753 אלף בשנה קודמת, שיפור
ניכר ברזרבות של הבנק.
הגורמים להקטנת הפעילות הם
ירידה בסעיף הפיקדונות של חברות
אחרות ולקוחות, אך בעיקר הקטנת
ההלוואות לחברות־קשורות של הבנק.
את הארץ למנויי הארץ. הכוונה היתה

להתקפתו של בעל־הטור בחדשות דן
בן־אמוץ, על יואל מרקוס. כאשר

נודע הדבר למרקוס, הודיע מייד כי
אינו מסכים שהוא יהיה התירוץ לווטו,
שכן הוא סבור כי מותר לכל עיתון
ולכל עיתונאי לתקוף ולבקר עיתונאי
אחר ועיתון אחר. צעדו לא עזר, וחלוקת
חדשות נמנעה.

הננו ד״ן
בעיקבות הסבא
הידיעה כי בנו של משה דיין,
אסף) ,קיבל מהצהרון מעריב 10
אלפים דולר תמורת שלוש רשימות
במוסף סוף־השבוע הזכירה לרבים כי

נכד אסף
חשבון על רשימות

חשבון על הספד
גם משה דיין היה נוהג לצרף חשבון
לכל מילה שביקשו ממנו לכתוב. אולם
ותיקי מיפלגת־העבודה זוכרים כי
כאשר נפטרה אמו של משה דיין,
דבורה. פנה היומון דבר לבעלה,
שמואל דיין, וביקשו לכתוב רשי־מת״הספד.
הרשימה הגיעה, אולם אליה
צורף חשבון.

הדין־וחשבון החצי־שנתי שהגישה קאנון לרשות־ניירות־הערך האמריקאית
מתאר את מאבקה הנואש של החברה לצוף — כותב יומון תעשיית־הבידור ורייטי
ב־ 9ליולי. החברה מדווחת על ״בעיות נזילות בולטות״ ,אולם דיווחיה מעלים
שאלות רבות יותר לגבי יכולתה לקיים את תוכניותיה.
החברה תיארה את מצבה בקיצור כך :״החברה חייבת מייד לגייס הון תיפעולי
מספיק כדי להמשיך לפעול ״.המיכשול העיקרי לגיוס ההון הוא החשש מתוצאות
הבדיקה של רשות־ניירות־הערך על החברה, וכן תביעות נגד החברה מצד בעלי-
מניות. החברה הבטיחה למכור נכסים אם לא תוכל לגייס את ההון הדרוש. על כל
פנים, העתיד הוא כל־כך לא בחר, שהחברה אומרת כי ״יכולתה לפעול כעסק חי
מותנית במילוי הצורך בגיוס ההון, ואין כל ביטחון כי הדבר יקרה.״
למרות מצבה הנואש של החברה, מגלים הדינים־והחשבונות כי ב־ 1986 קיבל
מנחם גולן שכר של 662 אלף חלה וכך גם שותפו יורם גלובוס. השניים גם
לוו מן החברה ביחד כ־ 2.5מליון חלה ללא חבית. בשנה זו הפסידה קאנון 60.4
מיליון דולה

אבא משה
חשבון על כל מילה

איש־עסקים גולן
השכר 662 :אלף דולר

״דובק״ תקטין התמונה
בחצי את ההשקעה של שריו
בהנעלה ₪וש

ביובו הרביעי השבוע ימסור יו״ר

מועצת־המנהלים של דובק, יצחק
ברמן, דין־וחשבון לבעלי המניות,
במיסגרת האסיפה הכללית השנתית
של החברה. ברמן, ויתר חברי מועצת־המנהלים,
מונו בעיקבות המהפך
בחברה, שחל אחרי פשיטות המכס
ומעצר ראשי־החברה. יו״ר מועצת־המנהלים
לשעבר, מרטין גחל, עדיין
שוהה במנצ׳סטה מאימת השילטונות
כאן.
ברמן יודיע על שורה של צעדים
שננקטו בחברה על־ידי מועצת־המנ־הלים
החדשה. ראשית, מונה מבקר
פנימי, שאינו עובד בחברה, ושאינו
קשור או תלוי בה.
שנית, התוכנית המאושרת, להשקיע
45 מיליון דולר במיפעל־סיגריות
חדש בקריית־אריה, קוצצה, וההשקעה
תהיה רק 18 מיליון דולר.
שלישית, הוקמה ועדה לפיקוח על
רכישות הטבק, היושבת אחת לשבוע,
והמאשרת כל רכישה כאשר היא
מקבלת את שם הספק וכמות הרכישה,
סוג הטבק ומחירו. בראש הוועדה יושב
עודד ארז, שהוא מומחה בינלאומי
לסחורות.
דובק קונה כל שנה טבק ב־20
מיליון דולר.
רביעית, הוקמה ועדה לבקרה
יומית, המאשרת יום־יום את כל ההוצאות
של החברה.
המניות של דובק נמצאות כיום
בידי קבוצת פי־א(בבעלות בל״ל) —
16$די ש פ חו ת פולקובסקי ושנור
מאמריקה, לכל אחת ,1851,והן דורשות
את הדחת זורח גהל מניהול החברה.
מישפחת שנור מיוצגת על־ידי עורך־
הדין הרצל קבש מירושלים: מיש־פחת
גהל ;1791.חברה שווייצית,
המיוצגת על־ידי עורך־הדין משח
בן־פרץ, שהוא היועץ המישפטי של
דובק 17 חברה זו, אגב, מצביעה
תמיד עם גהל, והיא רכשה בעבר את
מניות מישפחת וסקביץ); חברת הביטוח
הפניקס — ;3.5$חברת אלרן
— 1.5$והיתר מפוזר בידי הציבור.
מישפחות פולקובסקי ושנור דורשות
את פיטורי זורח גהל מתפקיד

בכניסה ללישכת מישרד־התיירות
בגיו־יורק תלויות על הקיר ארבע
תמונות: נשיא־המדינה חיים הרצוג,
ראש-הממשלה יצחק שמיר, שר־החוץ
שימעון פרם ושר־התיירות

שר־תיירות שריר
כמו הנשיא
אברהם שריר. תמונות שמיר ופרס
הן בגודל גלויות־דואר. תמונות נשיא־המדינה
ושר-התיירות בגודל כפול.

אלוף התם
למשרד הבטחון
אלוף (מיל׳) אברהם רותם,
מנכ״ל האולפנים המאוחדים בהרצליה
פורש מתפקידו. הוא הוצע על-
ידי הרמטכ״ל, דן שומרון, לתפקיד
מנכ״ל מישרד־הביטחון, במקום דויד
עברי. רותם הגיב בציינו כי עניין
הפרישה נכון, אך עניין התפקיד החדש
מוקדם מדי.
המנכ״ל. ב־ 1984 אישרה אסיפה כללית
מיוחדת כי באם יפוטר גהל או ימונה
עוד מנכ״ל, הוא יקבל פיצוי של 1.5
מיליון דולר. הסכם זה ניתן לבטל רק
באסיפה כללית מיוחדת אחרת של
בעלי־המניות. מכיוון שלמישפחות
פולקובסקי ושנור אין רוב, מאחר
שפי״א אינה תומכת בצעד זה, לא ניתן
לקבל את תביעתן.

3 5י

מגעים עם פרס

תשבץ 313 03133

2604

)1מראשי הפילוסופיה היוונית;
)2הלכה קבועה לכל הדורות
( )10 ;)2,4שדה תעופה ע״י ת״א;
)11 קורה צרה; )13 צמח דוקרני;
)14 מדבר; )15 צנום; )16 עבד
צעיר נושא כלים במקרא; )18
יהיר; )20 משענת; )21 בהנדסה
— שוויון גמור של צורה; )22
מעשה פלא; )24 תחנתו האחרונה
של משה; )25 מיכל
לשמן; )26 דורש במופלא; )28
צרוף, אחוד; )30 אחת מתחנות
משה במדבר; )31 פזמונאי ישראלי;
)32 אבי האדומים; )34
סרעפת; )35 גדע, קצץ; )38 בעל
חיים מסוג העזים, שוכן הרים;
)39 רב, נכדו של רש׳׳י; )41 כאן;
)42 נפל; )43 קומפוזיטור, ראשון
לשלושה ה״ב״; )45 שם בתוך;
)47 רשע; )48 לבנה; )50 חיבר
יחד; )51 קליפת ענבים; )52 בן
המשפחה; )54 דומה בדיוק; )57
אבן טובה; )61 יופי, חמד; )62
אחד הזמנים; )64 ששה סדרים;
)65 פעולות חשבון; )66 אחד
מראשי האלים בבבל הקדומה;
)67 בסולם התוים; )69 בעל־חיים
מן היונקים(נזכר בתלמוד); )70
שיר־לכת; )72 עץ פרי; )74 פרק
בגוף; )75 מין לטאה; )77 בן־בקר
החי בהודו; )78 רז; )81 טבעת
לציר; )83 בעל חיים מימי; )85
עמוד נוזלים; )86 שמה הקרום
של דן בצפון; )88 אביון; )89
נחלה, אחוזה; )91 בוסתן; )93
להבה; )95 יבש, ניחר מצמאון;
)96 שן; )98 חזר; )100 צאצא;
)102 גם; )103 גבעה מלאכותית;
)104 שוכן ים טורף; )105 קוד
לסיום המסר (.)3:3

(המשך מעמוד )9
דוגמניות, או כוכבות־קולנוע. האם
מישהי עשתה את זה? אוהו, רבות! יש
לנו מחלקה העוקבת אחר הקורה לנערות,
והשומרת איתן על קשר.
שיהיה ברור: אני והמגזין ישויות
נפרדות לחלוטין. אני רק מטיף לאני
.שים לחיות בחופשיות, נותן להם את
האפשרות לבחור. רק כשאתה חופשי
ומשוחרר, יש לך הבחירה הנכונה
אבל חיי אינם מזכירים במאומה את
חייו של יו הפנה אני, שלא כיו הפנר,
עובד קשה.
האם אני אחוז אובססיית־הפנר?
אובססיה? או, לא! אני מזכיר אותו כל
העת, כדי להדגיש את ההבדלים בינינו.
מערכת־היחסים בינינו? אין בינינו
מערכת־יחסים! נפגשנו פעם אחת. מה
קרה אז? לא כלום. בעצם לא כלום.
נפגשנו במסיבת ראש־השנה של ברני
קורנפלד• בביתו, לפני שנים. הוא חבר
של שנינו. פשוט אמרתי להפנר :״האלו!״
הוא החזיר לי :״האלו!״ יותר לא
נפגשנו. זהו־זה.
למחרת הקרין הפנר באורח פרטי
את התפוז המכני. הסרט עוד לא יצא
אז לאקרנים, וכולנו היינו מסוקרנים

אנשים יצטרכו ללחוץ על כפתור מסו־יים,
ויחוייבו כמו על שיחות־טלפון.
אני חושב מהר, ממהר. אני חייב
להיות ראשון, אם אני רוצה להישאר
בחיים. במירוץ הנוכחי, הכל נע לקראת
העידן האלקטרוני.

ן אגי החלום
| האמריקאי
^ מבט לאחור, אני ״סלף־מייד־
** מן״ (איש שבנה את עצמו).
יש אנשים שאולי לא השיגו הרבה
על הנייר, אבל מגשימים מדי יום ביומו
את החלום האמריקאי. העניין הוא למצוא
את דרכך.
כן, אני החלום האמריקאי. מי מסתייג
מהחלום האמריקאי, ממני? באט־לנטיק
סיטי? איש לא דחה אותי שם.
נכון, רציתי להקים שם מועדון, והתקבלתי
בברכה. אלא מה? סירבתי לשתף
פעולה עם סוכני האף־בי־איי, והם
התנקמו בי. הם הלכו לבנקים, הפיצו
שאני במעקב, וכן הרסו את סיכויי
לגייס כספים לפרוייקט.
בוועדת־הקונגרס השתמשו בי
באחרונה כבדוגמה חיה לטכניקות

מאונך:
)1אבן מן החושן; )2די; )3חוסר
ודאות; )4מגש; )6נמאס עליו;
)7עדין )8 :אדמת־טיט; )9עתיד
קרוב; )12 צואה, גללים; )15
נשמת אדם שמת ע״פ אמונת־עם;
)16 אבן־טובה; )17 מצא
ארוכה; )19 גניחה )20 :מידה
זעירה; 75 )21 מאוזן או כינוי
למרגל; )23 ניגש; )24 בתנועה;
)26 קונוס; )27 עוף טרף; )29״כי
ה ...יעוור עיני פקחים״ (שמות
כ״ג); )30 נותן נוזלים; )33 קמח
גס(מ); )34 איש מפשוטי־עם
ברוממח); )36 בהשאלה —
מעשה של הקרבה עצמית; )37
תמיכה, הגנה; )40 כשלון ב
משחק
המלכים; )41 משורר
ישראלי בעל ״שיר השכור״; )44
גמל צעיר; )46 שומן העצם; )47
גאה; )49 ראה את הנולד; )50
ברך; )53 רמאי; )54 רכב צבאי;
)55 הסכמה; )56 שמן; )58 שמח;
)59 כינוי לכל אחד מקבצי המשנה
והתוספתא בתלמוד; )60
אחת מצורות הזחלים במחזור
התפתחות הארבה; )62 רסן; )63
מדף; )66 בן־תמותה ()68 ;)3,3
הכתה שרשים בחברתה; )71

איתן עמיחי

הדברת מזיקים

כתם; )73 זכות התנגדות; )76
מילת רבוי; )77 בוררות של שני
דיינים; )79 ציר, חבר משלחת;
)80 דבבא; )82 מכשיר עינויים;
)84 קטן קומה; )85 דרש את
חובו; )87 מטבע במזרח הרחוק;
)90 כבשה בוגרת; )92 חוסר אמון
במישהו; )94 הלל; )96 קפול
שולי הבגד כלפי מעלה; )97
עטוות, סרוס; )99 דבר מאכל;
)101 תאורת חתם; )102 מילת
ברירה; )103 אות, סימן.

בעם

שמחים להדברת תיקנים(ג׳ו[7זם),ו
תולעי סץ, חרקי ספרים ובגדים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
^ יתושים וחרקים מעופפים.

ש ^ 6 3רמת -נןרוומודיעין , 18ת. ד • 2 2 7 2 .ט ל7 9 0 1 1 4 - 5 - 6 .

בשתייה 11ל

ב רי או ת ך וי בו שו !

פרם עם אל שווימר
עוד המצאה גאונית
לצפות בו. הוא הזמין להקרנה את כל
אורחיו של קורנפלד. אני הייתי, כמובן,
אחד מהם.
דקה לפני ההקרנה טילפנה מזכירתו
של הפנר לקורנפלד ואמרה :״מר
הפנר מעדיף שגוצ׳יונה לא יגיע...״
קורנפלד אמר לי :״אם אתה לא הולך
— גם אנחנו לא!״ התקוממתי ואמרתי:
״לכו. רק תמסרו לו את המסר הבא —
אם כך, נותרו לך ולפליי־בוי חמש
שנים להיות בצמרת, עכשיו נותרו לך
שלוש שנים בלבד הפנר ענה, כך
סופר לי :״פאק יו!״(לך להזדיין).
כמו שניבאתי, כעבור שלוש שנים
בדיוק לקח פנטהאוז את הבכורה
מפליי־בוי. העלבון שלי עלה להפנר
ביוקר.
אומרים שפנטהאוז נמצא בירידה?
כל המגזינים בארצות־הברית איבדו
מתפוצתם, בגלל הווידאו. לעומת מת־חרינו,
דווקא עלינו. כולם סובלים מק־לטות־הווידאו,
אבל אנחנו סובלים פחות
מכולם. כן, ודאי שאני מודאג מהמצב.
יש לאנשים זמן מוגבל. בגלל
הווידאו מפסידות גם רשתות־השידור.
איני יכול להילחם בכך. לכן החלטתי
להצטרף.
הכיוון החדש שלנו, שלי, הוא ייצור
קלטות־וידאו. נשדר סרטים. רק מי
שיהיו להם אנטנות מיוחדות יקלטו.
* איל־הון יהודי שגרם לשערו-
רייח כלכלית בעלת מימדים עול-
מיים.

הפסולות של האף־בי־איי. סיפרו כיצד
אדם ישר (גוצ׳יונה) ,שסירב להיות
מושחת ולקבל שוחד בן מיליון דולר,
שילם על כך ביוקר. העניין נמצא בערכאות
המישפטיות. אנחנו תובעים
אותם על ארבעה מיליון דולר.
מה עם הפרוייקט באטלנטיק־סיטי?
אה, איני מעוניין בו עוד.
לולא הייתי הבעלים של פנטהאוז,
הייתי מצייר. לפני־כן, הייתי צייר. כן,
צייר טוב. כיום? איני מצייר, כלל!
הייתי צייר יותר מדי רציני מכדי להתפשר.
זה הכל או לא כלום! לא ניתן
להיות צייר חלק מהזמן.
לא, איני מתחרט על כך שבחרתי
לעשות מה שאני עושה. הייתי טיפש
אילו התחרטתי על פנטהאוז ועל מה
שעשיתי. הסתכלי סביבך — זה נתן
לי את האפשרות לכל אלה! (הכוונה
לדירה המפוארת, לציורים האוריגינ־ליים
ולעתיקות).
איר אני רוצה להצטייר? חשוב לי
להצטייר כאדם רציני, העושה מה שהוא
עושה מפני שהוא מאמין בכך שכל
אדם חייב לעשות כרצונו. הכל אפשרי
— כן, גם בסקס — בתנאי שאף־אחד
אחר אינו נפגע. זה הגבול. מכאן זה
מתחיל להיות מוטעה.
לא הייתי רוצה להצטייר בפיסגת
ההצלחה. לא, אינני בשיא הצלחתי.
עדיין יש לפניי המון הישגים. אחרת
הייתי צריך לפרוש. אני מדמיין לעצמי
את שארית־חיי. אינני מלא סיפוק,
כאילו כבשתי הכל. אני אדם שמח.
העולם הזה 2604

הם התגרשו. הם מצאו בני־זוג חדשים. שתי
הנשים בהריון ודווקא עכשיו התחיל סיכסוך קטלני
סור את פירסום שמה .״אם את גאה
באמנון ובמעשה שעשית, את צריכה
לעמוד מאחורי זה באומץ!״ ענתה לה
התובעת. אבל מאיה, שהבחינה בצלם
העולם הזה שצילם אותה, פנתה למחרת,
בעזרת סניגורו של עורקבי, ל־בית־המישפט,
והשיגה צו איסור־פיר־סום
על שמה וזהותה.
עוד באותו יום הביאה מאיה במו
ידיה את צו איסור־הפירסום למערכת
העולם הזה.
אחת מחברות המערכת, המכירה את

״כשקראתי על מעלליה של מאיה
בהעולם הזה, החלטתי לבוא לברר מה
בביוק היא עשתה ובמה היא הסתבכה,״
אמר יואל פטאו ,26 ,שהציג את עצמו
כבעלה״לשעבר של מאיה.
יואל התגלה כבחור צנוע, נעים־
הליכות ושקט. על מאיה דיבר ללא
מרירות או שינאה. הוא סיפר, כי לאחר
היכרותם התנגדו הוריה מאוד לחתונתם•
״הם אמרו שאין לי השכלה תיכונית,
ולכן אני לא בן־אדם,״ סיפר
יואל.
חברה מאותו כוכב

אנאטול׳ שנידו נבטו מהתקו־לב
שלקה בו בעיקבות שיחות־טלפוו-
^ וניה,״ הוא אמר לי ,״שמעת
את׳ החדשות של?11 היתה
תאונת־דרכים קטלנית. זה האוטו של
מאיה. לא נעים לי להגיד לכם, אבל יש
הרוגים ואני דואג לבן שלי. תבררי!״
״כמובן, ידעתי מי מדבר. מה, אני לא
מכירה את הקול של יואל פטאו, שהיה
החתן שלי? חוץ מזה, רק הוא קורא לי
,סוניה׳ בצורה כזאת,״ סיפרה הד״ר
שולמית (״סוניה״) שפירו־יוקליס
להעולם־הזה.
שיחת הטלפון הזו התקיימה ב־6
ביולי, בשעה 11 וחצי בלילה .״בעלי
עוד לא ישן, הוא שמע את כל השיחה
והתחיל לצעוק ולבכות. טילפנתי בהיסטריה
לבתי, מאיה, והיא עצמה ענתה
לטלפון ואמרה לי שהכל בסדר אצלם,
לא היתה תאונת־דרכים, הם בכלל
לא יצאו כל אותו ערב מהבית.״
הוריה של מאיה שפירו פטאו גולדשטיין
לא נרגעו בקלות מהשיחה.
״נתתי לבעלי כדור־הרגעה והוא הלך

דעתי לעזוב אותו כדי להתלונן במיש־טרה.
אבל האמת היא שיום לפני מותו,
ב־ 14 בחודש, הלכתי בבוקר למישטרה
ורציתי להתלונן. אבל כל החוקרים היו
בחופש, היה רק חוקר אחד שהיה עסוק
מאוד. הוא ביקש ממני לומר לו בקיצור
מה קרה, ורשם שוב תלונה על הטרדה
טלפונית ״,אמרה ד״ר יוקליס,־העובדת
בקופת־חולים כרופאת אף־אוזן־וגרון.
רק לאחר ששפירו בן ה־ 63 מת ב־בית־החולים,
ביקשו בני־המישפחה שישלחו
להם הביתה חוקר־מישטרה, ואז
הגישו את תלונתם נגד יואל פטאו וחברתו
לחיים, מיכל חן, על אותה שי־חת־טלפון,
שכתוצאה ממנה, לדיברי-
הם, מת אנטול שפירו.
באופן מוזר למדי כיכבו כל גיבורי
הפרשה הנוכחית על דפי העולם הזה
בפרשיות קודמות. מאיה ,23 ,היתה הראשונה
שכבשה את שער העולם הזה
בשנת ,1985 כאשר העידה בבית־וד
מישפט המחוזי בתל־אביב עדות״אופי

הוריה של מאיה התנגדו לחתונה עד
הרגע האחרון. רק כאשר הוזמנו לחתונה,
והבינו שהתנגדותם אינה מועילה,
השלימו עם המצב.
חיי־הנישואין היו קצרים וקשים. יואל
היה עדיין חייל בשרות־חובה, מאיה
נכנסה להריון ולא היה להם ממה
להתפרנס. הוריה של מאיה הציעו להם
לגור איתם, ואז נולד סיכסון־ חריף בין
יואל והורי מאיה.
הגירושין לא איחרו לבוא. יואל הסכים
להתגרש, בתנאי שלא יצטרך לשלם
מזונות למאיה ולבנו הקטן, וזה היה
תוכן ההסכם שנחתם בין השניים. לאחר
כמה חודשים פנתה מאיה לבית־הדין
הרבני והשיגה מיואל מזונות עבור
בנם. יואל הסביר. שהוא היה מאוד
רוצה לקבל את בנו לרשותו, וכי אם
מאיה תימצא בלתי־שפויה או תלך לכלא,
ינסה להשיג את בנו.
הראיון הסתיים בכך שיואל הכריז
כי הוא עדיין מוכן לנסות לקחת על
עצמו אחריות על מאיה ועל בנו, וכי
הוא נוסע לראשון־לציון להציע זאת

ונכדו אילו נהרגו בתאונת־דוכים -
מישפחת השופט שפירא, הבחינה כי
מאיה אינה בתו של השופט. העולם
הזה התקשר אל השופט ולאחר בירור
הוא הגיש תלונה למישטרה.
כאשר התברר למאיה כי העולם הזה
עלה על עיקבותיה, נתנה ראיון וסיפרה
את סיפורה. היא הסבירה שיש
לה ילד קטן וקבעה פגישה בראשון-
לציון, מקום מגוריה. היא היתה נפחדת
ומזועזעת כאשר התברר לה שהיא עומדת
להיעצר ולהיחקר על מעשיה.
היא סיפרה כי עלתה מרוסיה בגיל
,8הוריה אקדמאים והיא בת יחידה.

**ץ נתיים עברו מאז אותו ראיון
** עם יואל. מאיה נשפטה בינתיים
על התחזותה לבת־השופט, והשניים
ירדו מכותרות העיתונים.
השבוע נוצר הקשר מחדש, עם פנייתה
של מיכל חן־רבין להעולם הזה,
כדי לשוחח על הטלפון הקטלני.
גם מיכל רואיינה על־ידי העולם
הזה בדצמבר ,86 לאחר שהתלוננה כי
המישטרה אינה מכבדת הסכם שעשתה
איתה. מיכל ,30 ,גבוהה, ממושקפת וני
עימת־מראה, הסתבכה בפלילים בשנים
האחרונות.
היא סיפרה כי הסתבכויותיה התחילו
כאשר נולד בנה השני בשנת . 1978
הילד היה חולני וזקוק למזון מיוחד
ויקר מאוד, המיובא מארצות־הברית.
מאחר שבעלה היה עובד מישרד־ה־ביטחון,
הובטח לה כי חלק ממחיר
(המשך בעמוד )40 אילנך, אלדן ₪

מודרג
משלט ־ ר חו ה
לישון. אבל בשעה 3בבוקר הוא התעורר
במצב קשה, והזעקתי עבורו ניידת
טיפול נמרץ.״
עשרה ימים שכב אנטול (״טוליה״)
שפירו בבית־החולים, אחרי התקף־ה־לב.
מצבו הסתבך וב־ 15 ביולי מת
מאמבוליה ריאתית.
כזהות כדתה
**ץ ואלים מדוע לא התלוננתי
במישטרה מייד לאחר השי//

אבל זו שטות. הרי כל־כך הרבה
פעמים בחודשים האחרונים התלוננתי
על הטרדות טלפוניות, ובמישטרה בכלל
לא התייחסו לכך.
״באותו לילה היתה דעתי נתונה רק
למצבו של בעלי, ולא העליתי על

במישפטו של אמנון עורקבי, אחיו של
הזמר זוהר ארגוב.
עורקבי נאשם אז באינוס, וסניגורו
הבטיח כי בתו של שופט מפורסם תבוא
להעיד כעדת־אופי.
נערה נאה בעלת שיער ארוך ועיניים
גדולות עלתה על דוכן־העדים,
והציגה את עצמה כבתו של נשיא בית*
מישפט השלום לשעבר, השופט חיים
שפירא. היא סיפרה על קשריה עם הנאשם,
על אהבתה אליו ועל היכרותה
הארוכה את בני מישפחתו.
היא סיפרה כי הנאשם היה בן־בית
בביתם, עשה אצלם שיפוצים, ואביה
אוהב אותו מאוד. היא אמרה כי רצתה
להתחתן עם עורקבי, וכי הוא עודד
אותה להמשיך ללמוד.
לאחר שהשופטים יצאו לכתוב את
גזר־הדין, ביקשה מאיה מהתובעת לא־

בגיל 18 הכירה, באמצעות חברתה ששירתה
בצה״ל, חייל בשרות חובה, ונישאה
לו. תוך שנה נולד לזוג ילד,
ואחר־כו התגרשו.
היא אישרה כי כל מה שאמרה
בבית־המישפט בדבר היכרותה עם אמנון
עורקבי הוא אמת, מלבד זהותה.
לדבריה, החל הכל מכך שרצתה לעזור
לאמנון, ואמרה לסגיגוריו כי היא בתו
של שופט. מאז החל העניין להסתבר,
הסניגורים לחצו עליה שתעיד, וכך
התגלגל העניין. היא הביעה חרטה וצער
על מעשיה הנמהרים.
שעה קלה אחרי הראיון עם העולם
הזה נעצרה מאיה לחקירה על־ידי ה־מישטרה.
תמונתה
של מאיה על שער העולם
הזה הביאה לאחר שבוע למערכת השבועון
את הגיבור הבא של הפרשה.

והמישטוה עצוה את יואר נטאו,גרושה של מ:איה, ואת חנותו
מינל חן, נחשודים נגרמת מותו

אאיוה דא היתה
שם. גם לא
נט־טיט .,אבל
שמלות מבוארות
לא חסדו שם

שמות מנקס ־,דג

שני חלקים, מעור צבוע בזהב.
חצאית״מיני עם ירכית רחבה, עם
חזית״עור חתיכית. לידה: אחותה.

לבשו

ך 11״ ך 11ך 1רקדנית״נטן, הופיעה בשימלת־ערב עם מיקבצות
במכפלה, כשגבה חשוף לחלוטין עד למותניים. פרי

נראתה כמו נימפה, עם כפפות ארונות תואמות. המערכת כולה מפאריס.

נגואה בסיוג

ן 1אשת השגריר המצרי, לבשו? שימלת״ערב ארונה
קלאסית, רקומה מאלפי פאיטים זעירים
בשחור וזהב, שיצרו אשליה של עור נחש. בסיוני היתה אחת הנשים
האלגנטיות ביותר במסיבה. תנאי הלחות המקומית לא נלקחו בחשבון.
סלץ מנה וסלטה של החברה
הישראלית התאספה באירוע
חברתי מס׳ 1במדינה: חגיגת 35 שנה
למהפכה במצריים. המארחים: שגריר
מצריים בישראל, מוחמר בסיוני,
ואשתו נגואה. המקום: מלון דניאל
בהרצליה, בחסותו של בעל המקום,
ליאון תמן. הנוכחים: אנשי־הצמרת
הישראליים, הסגל הדיפלומטי, אנשי
אמנות וחברה, ובמיוחד באירוע זה:
ראשי החברה הערבית מהגליל והמשולש,
ונכבדים מהשטחים הכבושים.
כצפוי, שימש האירוע מסלול
לתצוגת־אופנה ספונטאנית, כשהנשים
משחקות את התפקיד הראשי. בקרב
הנשים המבוגרות יותר, והערכיות
במיוחד, ניתן היה לראות שמלות
הגזורות מברים סינתטיים, שאינם
מאפשרים איוורור טוב. שמלות אלו
נתפרו לאירועים חשובים, כמו זה
שהתקיים במלון דניאל, והדבר
החשוב היה ״לעשות כניסה״ ,מבלי
להתחשב בתנאי־האקלים החמים. בגדים
אלה מתאימים יותר לאקלים
אירופי או לאולמות ממוזגים.

!1רי 17111111 1

בשימלת״מיקבצות. ייבוא
פריסאי. לידה: לילי שרון, ב־

שימלת״ערב של גרי מליץ. למעלה: אורחת בלבוש כפרי.

אטלס ויצ׳אוד

הפאריסאית לב שה
שימלת־מיני
משובצת מטאפט, עם מיקבצות, בעלת מותן נמוכה,
שעוצבה על״ידי גי לארוש, ונראתה מאוד אופנתית.

פטויציה ניטו

(מימין) בשימלת ערב
קצרה, מתכתית נוצצת,
סטרפלס, ולעומתה ידידתה אורורה בשימלת״ערב
ארוכה, מבד-כותנה. שתי האיטלקיות נראו נינוחות.
אצל הצעירות הישראליות ניתן היה
לראות שמלות שחשפו פה ושם חלקי־גוף
שונים. חלקן היו לבושות בחוסר־טעם,
מבלי להתחשב בממדי גופן, או
מבלי ליצור מראה כולל, שבו כל
הפרטים שייכים אחד לשני, או תוך
שימוש בבדים זולים, שאי־אפשר היה
להסתיר את איכותם הירודה. לעומתן
נראו גם צעירות, אשר התחשבו במזג־האוויר
החם, תוך שהן מציגות את
המילה האחרונה באופנה: שמלות
קצרות, צמודות לגוף וחושפות רגליים
חטובות.
לעומת הנשים, בחרו הגברים להופיע
בחולצות ספורטיביות, ואף ניתן
היה לראות חולצות־טי. מראה מרושל.
השגריר המצרי קיבל את כולם
בסבר־פנים יפות, מבלי להביע דעתו
על המלבושים. מטרת הערב היתה להשרות
אווירת־שלום ודו־קיום, וגם
בין סיגנונות־הלבוש שרר דו־קיום.

אילנה מאירי ₪

מימי פואד אלפי

אשת-רופא מרמאללה, בשימלת־ערב
סטרפלס, מבד מתכתי עם כיווצים.
את השימלה רכשה מבוטיק חירבאווי, במיזרח״ירושלים 500 .דולר.

1יןךןךןיך | 1ך תיירת מארצות״הברית שהגיעה לביקור בארץ,
1 1 1 1לבשה שימלה שזורה בחושי־זהב, בסיגנון ער |

שעוצבה עבורה על״ידי המעצב המארוקאי הידוע בפאריס, אדזר.

צילם: ציון עפדיד — 3 9

מדוע מת איש־כסית (המשך מעמוד )37
המזון ישולם על־ידי מישרד״הביטחון.
היא הוציאה צ׳קים ללא כיסוי, הסתבכה
ונעצרה.
באוקטובר 986ו הוכרזה עבריינית
נמלטת, ונשלחה לאבו״כביר. שם הכירה
את גיתית איזראלוב .״מאחר ששתינו
בעלות־השכלה, יכולנו לדבר
אנגלית כדי שהסוהרות לא יבינו, והת־יידדנו.״
חוקרי־המישטרה
היו ערים לידידות
בין השתיים, ומאחר שבאותה תקופה
גיסתה המישטרה נואשות להשיג ראיות
נגד גיתית על רצח בעלה, הציעו
החוקרים למיכל להקליט את גיתית
בתאה. התנאי היה שמיכל תיכנס ל־בית־המעצר
כשהיא מצוילדת במכשיר־הקלטה
סמוי, ותקליט את גיתית. בתמורה
הובטח למיכל כי כל התיקים
התלויים נגדה יבוטלו.
מיכל ניסתה להקליט את גיתית,
אבל זו לא הודתה באשמתה, אלא להי-
פך. הכריזה על חפותה. החוקרים לא

סניגור קרייטר
,,תשמע, חמודי, אתה הרגת אותו!״
היו מרוצים מההקלטה שהשיגה מיכל,
ולדיברי מיכל התכחשו לחלוטין להסכם
שנעשה לפני ההקלטה.
מיכל, אשה נמרצת היודעת לעמוד
על שלה, לא ויתרה למישטרה. היא
הגישה בג״ץ נגד המישטרה, בעזרת
עורן־הדין אילן קרייטר.
באותה תקופה היתה מיכל גרושה
שגידלה שני ילדים בדירה שכורה בהרצליה.
במרס השנה, טילפנה חברתה
של מיכל לתוכנית הרדיו חבר מאותו
כוכב, ומסרה את מיספר־הטלפון של
מיכל, ללא ידיעתה, כדי שגברים מ־עוניינים
יתקשרו אליה. מיכל אמרה
כמה מילים ברדיו, ואחר־כך התקשר
אליה בחור שהופנה על־ידי עורכת
תוכנית־הרדיו, ואמר לה כי מצאה חן
בעיניו.
הבחור היה יואל פטאו.
״באותו ערב הוריי הלכו לחתונה,
הייתי לבדי בבית, הייתי קצת חולה,
והיה לי נורא משעמם. שמעתי את קולה
של מיכל ברדיו והוא מצא חן
בעיניי, והחלטתי להתקשר״.
למחרת נפגשו השניים ומצאו אהבה
חדשה.
יואל עבר להתגורר עם מיכל ושני
בניה, ומאז הם גרים יחד. מיכל נכנסה
להריון, והיא כיום בחודש הרביעי להריונה.
״אנחנו
מתחתנים בחודש הבא, ונזמין
לחתונה את צוות התוכנית חבר
מאותו כוכב,״ אמרו השניים בחיוך.

נקמה
על בג״א

מרות שיואל מצא לו אשה חדשה
וילדים חדשים, רצה בכל זאת

לראות את בנו הקטן מנישואיו למאיה.
לשם כך התנהלו הליכים שונים בבתי־המישפט
ובבית־הדין הרבני, בהם נידונו
שאלות של מזונות־הקטין וזכות
הביקור של אביו אצלו.
צו אחד התיר לאב לקחת את הילד
אליו פעם בשבועיים, לסוף־שבוע. אולם
הילד, שאינו רגיל לחברת אביו,
התנגד ללכת, וגם מאיה והוריה חששו
להוציא את הילד מחברתם. עובדת סוציאלית
ניסתה לתווך בין הצדדים ולהציע
תוכנית פגישות שבועיות, כדי
לקרב את הילד לאביו, לפני שיבוא
לבלות אצלו סוף־שבוע.
המישפטים הללו נמשכים עד היום,
והדיון האחרון נערך ברבנות ב־ 15ביוני,
יום מותו של שפירו.
מאיה נישאה בנובמבר שעבר ליגאל
גולדשטיין, סרן בצבא־הקבע. הוא אוהב
את בנה של מאיה ומתייחס אליו
כאל בנו. מאיה נכנסה להריון והיא כעת
בחודש השמיני להריונה. מאיה
אומרת כי יואל הצליח להשיג את מיס-
פר־הטלפון החדש שלה ושל בעלה
מידידה משותפת, ומאז מטרידים מיכל
ויואל גם את הוריה וגם את הורי יואל
יומם ולילה.
מאיה הקליטה שיחות־טלפון בהם
נשמע קול אשה הדומה מאוד לקולה
של מיכל. האשה מגדפת ומחרפת את
מאיה וקוראת לה בשמות־גנאי.
״אני לא יודעת מה הם רוצים ממני,״
אומרת מאיה .״אבל אני בטוחה שזה לא
הראש של יואל. היו לו כבר בחורות
קודם, ואף פעם לא היו עניינים כאלה.
זה רק הראש של החברה שלו.״
יואל ומיכל מצירם מכחישים בכל
תוקף כי הטרידו את מאיה או את בני
מישפחתה. הם נשבעים כי מעולם לא
טילפנו להוריה של מאיה ולא הודיעו
להם על תאונת־הדרכים המדומה. להי־פך,
הם טוענים כי מאיה ובעלה הם
המטרידים אותם.
גם הם הציגו לפני העולם הזה
שיחות מוקלטות, בהן נשמע קולו של
גבר, המציג את עצמו כיגאל והמבקש
לדבר עם יואל ואומר :״תשמע חמודי,
אבא של מאיה נפטר ואתה הרגת אותו!
אחרי שיגמר השיבעה, אני אגמור
איתך את החשבון!״
מייד אחריו התקשרה בחורה ואמרה
ליואל :״תראה, יא מאניאק, אני גומרת
אותך! שמעת אותי? חתיכת זבל!״
מאיה מודה כי היו אלה שיחות שלה.
לדבריה, כאשר שמעה על מות אביה,
השתלהבה בכאב וכעס, ולכן טילפנה
ליואל ואמרה את מה שאמרה.
מאיה ואמה בטוחות כי מות האב נגרם
בעיקבות סיבוך שנוצר משיחת־טלפון
של יואל.
מייד לאחר השיבעה נעצרה מיכל
חן בדירתה בהרצליה, בחשד הריגה.
כאשר שמעה מיכל כי התלונה הגיעה
ממישטרת ראשון־לציון, הבינה כי המדובר
במאיה. היא חשבה כי הכוונה
לדיון המישפטי שנערך ביום מותו של
האב, בו נקבע שיואל יכול לבקר אצל
בנו פעמיים בשבוע ולקחתו לטייל.
יואל ומיכל חשבו כי ידיעה זו הכעיסה
את הסב וגרמה למותו.
מיכל מכחישה כל קשר לשיחת־ה־טלפון
הקטלנית, ושוחררה למחרת מ־בית־המעצר.
היא
טוענת כי נהגו בה באכזריות
מיוחדת. מיכל ועורך־דינה, אילן קריי־טר,
התלוננו כי היחס שקיבלה מיכל
מהמישטרה הוא נקמה על הבג״ץ שהגישה.
מייד
עם שיחרורה של מיכל הסגיר
עצמו יואל למישטרה. כאשר אמרו לו
שיש הקלטה של שיחת־הטלפון בדבר
תאונת־הדרכים, אמר יואל :״כעת אני
שקט, כי יתברר שזה לא קולי, ואני לא
קשור לעניין.״
אבל חוקרי־המישטרה אמרו לו כי
היתה זו רק תחבולה כדי להכשילו,
ואין בעצם כל הקלטה של אותה שיחה.
גם יואל שוחרר ממעצרו לאחר שהחקירה
הסתיימה.
״השוטרים אמרו לי שיגישו תביעה
נגד יואל ומיכל על הריגה או גרימת־מוות.
אני בטוחה שיהיה כתב־אישום,״
אמרה מאיה, המצטערת מאוד שהיה
עליה לחזור לדפי העיתונות בפרשה
פלילית חדשה.

(המשך מעמוד )10
״אינני יכול לדעת מה היה מצבו
של איש־כסית. יכול להיות שפיתח
את האירוע שגרם למותו בדקות האחרונות
של חייו.
״בכל מיקרה, באדם המתלונן על
כאבים בחזה רצוי לטפל מייד. במיוחד
אם המתלונן הוא אדם צעיר. התקף־לב
אצל אנשים צעירים מסוכן יותר
מהתקף־לב התוקף מבוגרים. שכן,
ליבם של צעירים עדיין לא התרגל
למצבים של אספקת־דם לקויה ללב,
בעוד שאצל מבוגר הלב כבר רגיל
למצבים כאלה.״
הפרופסור דן מיכאלי, מנהל בית-
במרינה בזישפט
עד מומחה ל שקר
מי יהיה הפרקליט
שיעיד כעד־מומחה,
3י לעייד־דין מומר לשקר
לכית-המישסמ?
ראש לישכת עורכי־הדין, יעקב
רובין, ביקש מהשופטת שושנה ברמן
בקשה מיוחדת ויוצאת־דופן. הוא
ביקש להביא עד״מומחה, עורך־דין מן
השורה הראשונה, שיעיד כי תפקידו
של עורך־דין הטוען בפני בית־המיש־פט
אינו לקבוע מהן העובדות, או מהי
האמת העובדתית או המישפטית, אלא
להציג את גירסת מרשו, כפי שנמסרה
לו. כלומר, כי לעורך־דין מותר לשקר
לבית־המישפט, בשם מרשו.
בקשה מיוחדת זו ביקש עורך־הדין
רובין במישפטו של עורך־הדין אברהם
אייזמן מנתניה, הנאשם בבית־מישפט

נאשם אייזמן
מישפחת עורכי־דין
אייזמן ייצג את בעליו של מועדון־
לילה בנתניה. הוא ניהל בקיץ 1982
משא־ומתן למכירת המועדון. ביולי
נחתם חוזה במישרדו של אייזמן
למכירת המועדון, בסכום של 75 אלף

איש־כסית ותמונת בתו
האם היה צריך למותי
החולים איכילוב, מתייחס לשעה
הרשומה על תעודת חדר־המיון כשעת
ההגעה לבית״החולים.
״איש־כסית הגיע בכוחות עצמו,
נרשם באשנב הקבלה ומייד נבדק על־ידי
רופאה. היא מצאה שהוא במצב
גופני טוב, בהכרה, משתף־פעולה. הוא
סיפר על כאבים בחזה, מלווים בהזעה,
הנמשכים מזה שעתיים וחצי. הרופאה
גם ראתה שהוא מאוד שמן, עובדה
שבדרך־כלל אינה מעידה על בריאות
טובה.
״היא בדקה לו את לחץ־הדם,
גילתה שהוא גבוה מאוד. הדופק היה
סדיר. בדיקת האק״ג היתה תקינה.
האחות התבקשה לבצע בדיקות־דם
ושתן.
״הטיפול בו היה מהיר ויעיל. נכון
שלא תמיד בודקים במהירות את
החולים שלנו בחדר־המיון. לא כך קרה
במיקרה של איש־כסית.
״חצי שעה אחר־כך איבד איש־כסית
את ההכרה והגיע למצב של דום־
לב, דום־נשימה ופירפור חדרי־הלב.
״ניסו להחיות אותו בעזרת־הנשמה,
זריקות-אדרנלין ועיסוי־לב־פתוח. בשעה
8ו־ 15 הופסקה ההחייאה.״
הרופאה שטיפלה בו מסרבת להתראיין.
למיכאלי
יש תלי־תלים של מיס־מכים
ועדויות המוכיחים כי מיכל
קירר טועה ומטעה, וכי הצדק עימו.
שוב ושוב הוא טוען, כי איש־כסית
הגיע לחדר־המיון בשעה ,6.48 וטופל
במהירות.
כולם צודקים
^ אמת, כנראה, טמונה אי־שם
\ 1בתווך. כל אחד מהעדים גם צודק
וגם טועה. הנהג אומר אמת: איש־כסית
הגיע בשעה 6ו־ .20 מיכל קידר גם
היא לא משקרת לחלוטין: איש־כסית
לא טופל מייד. פרופסור מיכאלי גם
צודק וגם טועה: איש־כסית נרשם
בשעה ,6.48 אולם זו לא היתה שעת
בואו המדוייקת.
ייתכן ש־ 28 הדקות אשר חלפו בין
שעת־ההגעה לרגע הטיפול, היו הדקות
שחרצו את גורלו. אחר־נך, כשהחלו
מטפלים בו, אכן עשו זאת הרופאים
ביעילות.
כעבור חצי שעה מת.

שרה לי מני₪ ;,

פרקליט מיכה כספי*
חותן הנאשם
דולר, כאשר המחיר האמיתי היה 210
אלף דולר. ההפרש לא נרשם בחוזה,
ובכך נקשר קשר להונות את שילטו־נות־המס.
באותו
המעמד הוחלט ששמו של
אחד הקונים לא יופיע בחוזה, בגלל
עברו הפלילי. אולם המישטרה החליטה
לסגור את המועדון בכל זאת.
אז פנה אייזמן לבית״המישפט
הגבוה לצדק בעתירה נגד עיריית
נתניה והמישטרה. הוא צירף תצהירים
שבהם נאמר כי בעלי המועדון הם רק
שלושה אנשים, למרות שידע היטב כי
גם לאדם הרביעי, בעל העבר הפלילי,
יש חלק בנכס. הוא גם ערך תצהיר
שבו נכתב שהאדם, בעל העבר הפלילי,
אינו שותף במועדון.
בכך, טוענת עורכת־הדין ביילין,
עשה אייזמן עבירה של שיבוש הליכי־מישפט.
שורה
ראשונה. עורך״הדיז
רובין טרם הצהיר מי יהיה העד
המומחה מן השורה הראשונה שיעיד
לפני בית־המישפט. ביחס לזהותו נערכים
ניחושים פרועים בין עורכי־הדין.
יש הטוענים כי העד יהיה עורך־
הדין מיכה כספי, שהוא חותנו של

בתל־אביב בעבירות של שיבוש הלי־כי־מישפט,
השמדת ראיות וקשר להונות
את שילטונות־המס.
מחשבה שניה. לאחר שהתובעת,
הלנה ביילין, הביאה את כל עדיה
וגם הסניגור סיים את הבאת עדי־ההגנה,
פנה רובין לבית־המישפט
ושטח את בקשתו.
התובעת הביעה את פליאתה על כך
שרוצים להביא עורך־דין כעד־מומחה,
שיקבע אם עורך־דין אחר עבר עבירה
פלילית. היא ציינה כי את כתב־האישום
נגד אייזמן הגיש עורך־דין מן
השורה הראשונה, היועץ המישפטי
לממשלה, ובכך הביע את דעתו שהוא
חושב כי נעברה עבירה.
השופטת ברמן הירהרה דקות אחדות
ואחר כך החליטה שאין מקום
להביא עד כזה. אבל בישיבה הבאה,
שהתקיימה אחרי שבוע, פנה בית-
המישפט אל הצדדים ואמר כי שינה
את החלטתו הקודמת.
לאחר מחשבה שניה החליטה השופטת
ברמן להתיר את הבאתו של עד־מומחה
מטעם ההגנה, שיהיה מישפטן
מובהק, ואשר שמו טרם נמסר לבית־המישפט,
כדי שיעיד כי אין לעורו-
הדין אחריות לאמיתותן של העובדות
אותן הוא טוען בבית־המישפט.

אייזמז,

אדם רביעי. במיקרה של עורך־
הדין אייזמן היו העובדות מרתקות:

* עם כנר אסף כספי, אחיו של
רמי כספי וגיסי של אייזמל.

אילנה אלו;

העולם הזה 2604

שיחר
צר״ש
אלופים מבקשים קלטות
• לארז טל, הוגה הרעיון, ול־דלית
עופר, מבצעת הרעיון ומנהלת
מחלקת־המוסיקה בגלי־צה״ל, על שידור
10 שעות של זמר עברי בכל שבת
ברשת האף־אם של גלי־צה״ל.
מאז התחיל השידור, בתחילת חודש
יולי, מתקבלות בתחנה עשרות שיחות־טלפון
של מאזינים, המודים על היוזמה
ועל הביצוע.
קיבוצניקים מספרים כי הם משמיעים
את גלי־צה־ל ברמקולים בברי־כות־השחייה.
לפני
שבוע שלח נחמן שי, מפקד
גלי־צה״ל, מיכתב לארז טל ולדלית
עופר. הוא כותב לטל כי מגיעה לו
טפיחה על השכם על הרעיון ולדלית
על הביצוע.
שי מקבל תגובות מקצינים בכירים
בצבא, ביניהם רבים המבקשים שיק־ליטו
עבורם את השירים המושמעים
בתוכנית גל עברי. במשך 10 השעות
מושמעים בין 250ל־ 300 שירים,
כמעט ללא מלל. בכל שעה יש, אולי,
ארבעה מישפטים שאינם שירים, .
האלוף מנחם עינן, ראש אג״א, טרח
לשלוח מיכתב־תשבחות לשי ובו הוא
כותב, בין השאר :״והיוזמה האחרונה
שלכם בשידור־רצף של שירים עבריים
בגל האף־אם בשבת מזכיר ומחזיר את
הנינוחות של פעם והתיקוות להתחדשות
ולהמשך תרבות הזמר העברי.״

מיועדת לבני־נוער, ונעשית בחלקה
על-ידי כתבי־נוער.
במופע, המאורגן בצורת פסטיבל־זמר,
יתחרו 10 להקות־נוער מכל רחבי-
האיץ.
בג > .חודשיים ימים שמעו עורכי-
המופע עשרות קלטות של להקות־נוער
שונות, ובחרו בעשר הכי־מוצ־לחות.
יאיר
שרגאי, אחד מהשופטים
המיקצועיים, התגלה במהלך הדרך
כבעל זיכרון מדהים. אחרי ששמע
להקות רבות ידע, בסוף היום, לזמזם
שירים עזל כמה מהן.
המופע ייערך בסיגנון קדם־ה־אירוויזיון.
כך תהיה נקודת־הצבעה
אחת באולם ועוד שלוש באילת, בחיפה
ובירושלים.
למופע יהיו שני מנחים: האחד
מיקצועי, איש הרדיו רם תדמור,

חודש אוגוסט פינה יומית, המוקדשת
לבעיות־הירידה מן הארץ. הפינה,
שתיקרא לא לכבות את האור,
תשודר חמש דקות לפני השעה 2
בצהריים, ועורך אותה שי בך

אסולין.

בין האורחים בפינה אפשר למצוא,
מלבד כספי וארנון, גם את אברהם כץ־
עוז, סגן שר־החקלאות, את אל״מ
(מיל׳) אלי גבע, את דויד קוליץ
ואחרים.

מאחזרי המירקע
הצחוז התנצל ועזב
אחד הקורבנות העיקריים של
השביתה בת־היומיים ברשות־השידור
היה פסטיבל־הזמר בערד.
צוות ההפקה של הטלוויזיה, בליווי
ניידת טכנית, יצא ביום הראשון בבוקר

מאחורי המיקרופון
יום לפגי הגיוס
הזמר אדם ולהקתו יהיו אמני־הזמר
הידועים היחידים במופע מיוחד־במינו,
שייערך ביום הראשון הקרוב בשעה 3
אחרי־הצהריים, בבית־המורה בתל־אביב,
ושיועבר בשידור־חי ברשת אלף
של קול־ישראל.
את המופע, הנקרא פסטינוער,
עורכת ומפיקה ענת פלג, שהיא גם
העורכת של התוכנית השבועית
רדיועשרה ברשת־אלף. התוכנית
השעה 7בצהריי
טעות קטנה בת כמה שעות
אירעה באחד הימים החמים
בקול־ישראל.
בשעה 1בצהריים, בשיא
החום, שכמותו, כך נוהגים לומר,
אין זיקני־צפת זוכרים, הסתובב
על מכשיר־ההקלטה באולפני ובישר סרט
קול־ישראל
למאזינים שהשעה היא 1בערב.
לא ברור איך הגיע הסרט
למכשיר.

ש״ס תומכת6
ברז

בהנהלת־הטלוויזיה רמזו השבוע
שהדחתו של מנשה ת לא
היתה צריכה להפתיע כל־כך וכי
היו לה סימנים מוקדמים.
מאז מונה רז, לפני חודשים אחדים,
כעורך ומגיש של מהדורת־הלילה,
ספג הערות רבות מצד הממונים
עליו, בעיקר מצר מי
שהתנגדו למינויו.
לפני שבועות אחדים העירו לו
משום שהקרין במהדורת חדשות־הלילה
קטע מן הסרט לא שם זיו,
שיבח את הסרט וקרא לצופים ללכת
לראות אותו. טענו אז נגדו
שמעשה כזה לא ייעשה במהדורת־חדשות.
הקש
ששבר את גב הגמל היה
מיכתב שהגיע אל אורי פורת
מנכ״ל רשות־השידור. את המיכתב
שלח ח״כ ר״ץ, דדי צוקר, ובו הוא
מתלונן על הופעתו בחדשות־הלילה.
צוקר כותב כי הוזמן לעימות
לא מעומת עם אריה דרעי,
מנכ״ל מישרד-הפנים ואיש־ש״ס,
כשהישווה את זמני העימות גילה
לתדהמתו שלדרעי ניתנו 16 דקות
דיבור על המירקע, ואילו הוא דיבר
רק ארבע רקות.
לכן, אולי, התמיכה העיקרית כרגע
בהישארותו של רז בתפקידו
באה מחוץ לטלוויזיה, מכיוון
בלתי־צפוי: מיפלגת ש״ס.
רז מבין
ועד עיתונות־הפקה תלה ביום
16 מול 4
הראשון מודעות תמיכה ברז•
במודעות נאמר שנעשה לו עוול,
שלא התריעו בפניו, שההשעייה אינה נובעת משיקולים מיקצועיים אלא
פוליטיים ושלא היה צריך לשמוע על הצעד נגדו מהעיתון.

קיבלו אנשי־־הצוות הודעה מגבוה
לנטוש את החזית ולהתפזר. הם ערכו
במקום אסיפה, שבה התנצלו לפני
האמנים ולפני ראש״המועצה וחברי־המועצה
ועזבו את ערד בבושת״פנים.
שהוא גם המגיש הקבוע של התוכנית
רדיועשרה, והשני יואב יעקב, כתב־נוער
של התוכנית. יעקב, אגב, מתגייס
לצבא למחרת המופע.
בני־הנוער הוגבלו לגילים 14 עד
. 18 בלהקות אין אף נגנית אחת, לעומת
זאת יש כמה סולניות וזמרות״נערות.
רוב השירים עוסקים בבדידותו של
האדם המודרני, או באהבה נכזבת. כל
המוסיקה מקורית, רובה בסיגנון הרוק.
הכרטיסים למופע, שניתנו חינם,
אזלו תוך ארבעה ימים.

כספי וארנון
גם בגרי־צה״ל
מי שלא הספיק לשמוע או לקרוא
על עורכי־הדין רם כספי ויגאל ארנון
בכלי־התיקשורת הרבים, יוכל לשמוע
אותם בקרוב בגלי־צה״ל.
בתחנה הצבאית תשודר במשך כל

לערד לאירגון שלפני־השידור.
ביום השני הוחלט על שביתה ליום
השלישי, וחברי ועד״העובדים הודיעו
לכל העובדים העיתונאיים לחזור ביום
השלישי ב־ 8בבוקר לירושלים.
הצלמים חזרו מייד, הכימאי, שלמה
גנון והמפיק, חיים מלובן,
החליטו להישאר בשטח, בתיקווה שהגזירה
תשתנה.
אנשי־הטלוויזיה ספגו עלבונות מן
האמנים ומן הקהל במקום. הדברים
גרמו אצלם לתסיסה נגד חברי״הוועד
על החלטת־השביתה, והם ביקשו
מהוועד להתיר את שידור הפסטיבל,
מכיוון שההפקה כבר יצאה לדרך
והיתה בשטח־הצילומים. בקשתם נענתה
בשלילה.
אחר־כך הוחלט שהשביתה תימשך
גם ביום הרביעי, היום המתוכנן לשידור
הפסטיבל.
באותו יום רביעי ב־ 11 בבוקר

הוקלט ולא שודר
ועוד מקורבנות השביתה: הקלטת
המופע ארץ־טרופית־משגעת עם
מתי כספי.
הטלוויזיה החליטה לעשות קו־פרודוקציה
עם מפיק־המופע, אברהם
(״פשנל״) דשא. הטלוויזיה היתה
אמורה לתת את הכוח המיקצועי: צוות
הפקה, מפיק ובמאי, ופשנל את מימון
האולפנים והעריכה.
ההקלטה תוכננה ליום הרביעי,
והשידור ליום השישי בערב, מייד
אחרי היומן. מפיקת המופע היתה
דליה גוטמן, והכימאי דן בירון.
ביום השני הודיע בירון, שהוא גם
יו״ר אגדות־העיתונאים בירושלים,
שבגלל השביתה של היום השלישי
הוא לא יוכל להתכונן לביום המופע
ביום הרביעי. באותו השלב תוכננה
השביתה ליום אחד בלבד.

אחרי דיבורים ולחצים הסכים בירון
לביים את המופע ביום הרביעי, ואז
החליטה אגודת־העיתונאים, שהוא
עומד בראשה, להמשיך בשביתה גם
ליום הרביעי, וההקלטה בוטלה.
מכיוון שפשנל כבר שכר את האולפנים
ואת חדרי־העריכה, החליט
לצלם את המופע בכל מיקרה. הוא
השתמש בשרותיו של נתן מנספלד,
בימאי מאולפני-הרצליה. התוכנית
הוקלטה ונערכה לחצי שעת־שידור
בטלוויזיה.
ביום השישי בבוקר נכנס בירון עם
הבימאי יעקב אסל, גם הוא חבר״ועד,
לחיים יבין, מנהל״הטלוויזיה. השניים
הודיעו לו ששידור התוכנית,
שהוקלטה שלא באמצעות צוות של
הטלוויזיה, היא בבחינת שבירת״שבי־תה
ושהוועד מתנגד לשידור. הם טענו,
נוסף על כך, שמנספלד אינו בימאי
מורשה, וזו סיבה נוספת לאי־שידור
המופע שהוקלט.
יבין החליט שלא לשדר את המופע,
למרות ההסכם החתום בין הטלוויזיה
למפיק פשנל.

! ענתסדגזסטי ₪

הלחאה כ1את לא ראי
בבר הרבה שני
הלוואה לחסכון או לקופת גמל
א רוצה להשקיע השקעה ה 7איתמיי 7י ת בתכלית חסכון או

כקופת גחל נננ קהח7רחי ולהתחיל להרוויח כנר היום?
נתק!,מ י7ר,7לך קל מאוד לקנל הלוואה נת/אר ם שכמותם י״ יא/!,
כנר שרם רנוה ^עור ככהש/תתשאהו עולהקל פ ר ״ ם +״ ן נלכד!

העולם הזה 2604

נדרך ע ת1כל להשקיע כם עד 9070 ממה שהיעלך על פדו! ת !,ת
תקאיות כהסדר, הצפר נערו כארכעהחודשים. כך תתרחנסעל
הכספ, ם שהשק, ע ותקנל הצעד ה מלאה עם נסחון לרווח עת׳׳7
צפר נהרהשך ה׳הפך חות.
ההלוואה היא עד ל 6-חודשים ותיפרע כתשלומים חודש״ם

ההלוואה מיועדת לכל לקוחות הננק,ותיקים וחרשים כאחר

האמיתי ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב.
סווירי, מצירו, שומר על דממת־תיקשורת,
אינו מוכן להגיב בעניין
נסיון ההדחה. הוא חוזר ומדגיש, כי
בנושא הזה ״אני מעדיף לא לדבר״.
אבל ,״אם הברפלד אכן יתמודד נגדי,
אז אני מוכן להתמודדות!״
גם סווירי אומר כי התמודדויות
נוסח הברפלד מעולם לא היו בוועד־הפועל,
והדבר יוצר נורמות חדשות.
מקורביו של סווירי היו פחות מנומסים.
הם טענו שהברפלד בפירוש
מנסה להדיח את סווירי, ואין זו סתם
התמודדות. יותר מכך: הם טענו של*
הברפלד יש מאוויים אישיים לכבוש
את כס מזכ״ל־ההסתדרות, והוא יודע,
כדיבריהם, שכדאי ונוח לעשות זאת
באמצעות הכדורגל. שכן הכדורגל
מביא פירסום, עניין תיקשורתי וכבוד.
היו שטענו כי הברפלד חושב שאלוהים
נתן לו את הכל במתנה, ולכן
גם מגיע לו הכל.
ברור שלקיסר יש השבוע בעיה.
קוראים לה חיים הברפלד. קיסר יודע,
שאם הברפלד אכן יתמודד עם סווירי
וגם יביס אותו, תהיה זו מכה אנושה גם
לסמכותו שלו.

הברפלד הודיע לפני כמה שבועות
כי הוא מתכוון להתמודד על התפקיד
כדי לעצור את ההידרדרות בכדורגל
הישראלי.
את ההידרדרות נוסח הברפלד קצת
קשה להבין. בעיקר, שבתקופת־כהו־נתו
הכדורגל הישראלי.לא היה בדיוק
בשיאו. למען הדיוק: בשנות שילטונו
ספג הכדורגל כישלונות ומכות למכביר.
הברפלד נגד
קיסר
ב־ 5באוגוסט, בעוד שבוע בדיוק,
יתכנס מרכז הפועל לבחור את היושב-
ראש הבא של ההתאחדות לכדורגל.
באותו יום יסיים היושב־ראש הנוכחי,
שאול סווירי, קדנציה של שנתיים.
הוא, כמובן, ינסה להיבחר שנית.
זו פעם ראשונה בהיסטוריה של
הפועל, שמנסים להדיח יושב״ראש
התאחדות אחרי שמילא תפקידו שנתיים
בלבד. כאשר ישראל קיסר, פעם
בעברו הרחוק. היה מחזיק תיק־הפועל
בהסתדרות, הוא קבע כי יושב־ראש
ההתאחדות ימלא תפקידו שלוש
קדנציות רצופות, בנות שנתיים כל
אחת. מאז נמזגו הרבה כוסות״תה
בבניין הוועד־הפועל בתל־אביב, וגם
השתנו כמה סדרים.
יושב־ראש האגף לאיגוד מיקצועי,
חיים הברפלד, הפתיע לפני שבועות
אחדים את הכל כשהודיע כי הוא
מתכוון להתמודד על התפקיד.
הברפלד כבר כיהן בעבר בתפקיד
זה. הוא היה היו״ר במשך שש שנים
תמימות, שלוש קדנציות מלאות, כפי
שנהוג.
ההודעה של הברפלר היכתה בהלם
את יושבי הוועד הפועל .״מעולם לא
קרה דבר כזה אצלנו,״ אמר יעקב ישי,
הממונה על תיק־הפועל בהסתדרות.
״אם לא מתגלים דברים חריגים,
נותנים לאדם להמשיך בתפקידו. לא
מדיחים במרכז הפועל!״

וקיסר נעמוד במצב מביך.״
אבל הברפלר נחוש ברעתו. .יש לי
עדיין בעיה אחת,״ אמר. ,שהמזכ״ל
אינו מאושר מהעניין.״
הברפלד טוען, שתפקיד יושב־ראש
ההתאחדות לכדורגל הוא דומה לתפקיד
של יושב־ראש מועצת־מנהלים.
זהו בעיקרו תפקיד של כבוד. לפיכך,
בהשקעה פעוטה של ארבע שעות

חיים הברפלד יודע, כמו עשרות פוליטיקאים אחרים, כי באמצעות
הכדורגל אפשר להגיע לתיקשורת, לפירטום, ובעיקר למושב בכנסת.
הוא רוצה לחזור לאקשן. למדורי־הספורט.
הכדורגל והעיסוק בו הביאו כבר כמה עסקנים לכוסת: יהושע מצא,
מיכה רייסר, עוזי ברעם.
היום רואה עצמו ראובן(״רובי־) ריבלין כמועמד לכנסת. פירסומו
בא בשנים האחרונות מהיותו יושב ראש בית־ר ירושלים. גם אלי
לנדאו מתעניין לאחרונה בספורט.
חברי־הכנסת יוסי שריד ואהוד אולמרט עשו את הכותרות הראשונות
שלהם דרך מדורי״הספורס. אז, כחברי-כנסת צעירים, הם לחמו
להגדלת הליגה הלאומית ולהישארותה של בית״ר ירושלים בליגה. הם
שפתחו את כל עניין קניית-המישחקים.
גם היום, רבים מחברי־הכנסת מגיבים בכל פעם שקורה אירוע
ספורטיבי. הם מקפידים להיראות במיגרשי״הספורט בשבתות, ולה גיב
על מישחקי קבוצות שונות. הגדיל לעשות בשבוע האחרון ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, ששלח מיכתב־נחומים למישפחת השוער אבי

הברפלד, המרגיש את הילכי״הרוח, יודע מהו כוחו של הכדורגל.
בשבועות הבאים יקבע הכדורגל מיהו האיש החזק בספורט הישראלי,
ואולי גם מיהו האיש החזק בהסתדרות.

מזכ״ל הסתדרות קיסר
מבוכה פוליטית בצמרת
הברפלד — מאזן בלתי־מחמיא, של
הישג אחד והרבה כישלונות.

עסקן מסתער הברפלד
נסיע הדחה

עסקן מתגונן סווירי
שומר על שתיקה
ישי הוסיף כי הוא, כמו גם מזכ״ל
עבודה בשבוע הוא יוכל לנהל את
ההסתדרות, ישראל קיסר, הביעו אמון
ענייני ההתאחדות .״אני רוצה לחזור
מוחלט ותמיכה מלאה ביושב־ראש
לתפקיד, כי אני אוהב כדורגל ואוהב
הנוכחי, סווירי.
את כל הקשור לכדורגל. אין, לדעתי,
ישי הסביר, כי ההתמודדות מעמידה
בעיה של כפל־תפקידים. אני יכול
את חברי צוות ההנהגה הפוליטית של
להמשיך ולהיות יושב־ראש האגף לאיההסתדרות
במצב לא נוח ולא פשוט.
גוד מיקצועי, ובר בבד לנהל את
הודעתו של הברפלד כי הוא מתכוון
ההתאחדות לכדורגל״.
להתמודד עם חבר אחר בצוות, יוצרת
בהסתדרות אומרים, שהברפלד קומצב
בלתי־נסבל בצמרת .״אם הברפלד
רא תיגר על המזכ״ל. קיסר תומך
יציג את מועמדותו, כפי שהצהיר, הרי
בסווירי, בעוד הברפלד מנסה לכופף
שתהיה זו שעה קשה להסתדרות, אני
את קיסר ולהוכיח כי הוא בעל־הבית

הכדור מתגלגל לכנסת

הסיסמה העיקרית שלו היא: מדוע
לא מביאים שחקנים זרים לארץ? אבל
הוא שוכח שרק לפני שנתיים הוא עוד
היה האיש החזק בכדורגל הישראלי,
ובמשך שש שנים לא הצליח להביא
שחקנים זרים לארץ. לפיכך, קצת לא
ברור מדוע חושב הברפלד שדווקא
עכשיו הוא יצליח לעשות זאת. היו לו
שש שנים, איפה הוא היה?
מעניין לבדוק, אחת לאחת, מה קרה
בתקופתו של הברפלר:
• כישלון במוקדמות הגביע העולמי,
ההפסד הצורב לאוסטרליה.
• מאמן ישראלי הוביל את הנבחרת
לכישלון במישחקים הקדם־או־לימפיים.

זרים לא הובאו לארץ.
• הליגות לא צומצמו.
• הפרות־מישמעת חמורות בנב־חרת־הנוער.
מאמן הנבחרת, דרור
קשטן, הודח. לכל זכור עדיין איך
נתפסו שחקנים מנבחרת־הנוער בגניבות,
כאשר הנבחרת היתה במסע־מישחקים
בקובלנץ שבגרמניה.
• הוא החליט על עידן שלוש
הנקודות (עבור נצחון זוכה הקבוצה
בשלוש נקודות) .הניקוד לא הוכיח את
עצמו. הכדורגל הישראלי לא הפך
להיות מישחק פתוח יותר, כפי שקיוו.
מיתקני־הספורט בישראל המשיכו
להיות גרועים, בלתי״נוחים לקהל
ומביישים כל קבוצה.
• שופץ האיצטדיון ברמת־גן, והפך
לאיצטדיון מכובד.
כל זה בשש שנותיו של חיים

ומה קרה בשנתיים של שאול
סווירי?
• צימצום הליגות: הליגה הלאומית
צומצמה ל־ 14 קבוצות, תחת .16
• משחקי הפלייאוף: עד המחזור
ה־ 26 תהיה הליגה רגילה, ואחר כך
שמונה הקבוצות הראשונות יתמודדו
ביניהן על התואר.
• מיתקני הספורט בארץ שופרו:
בכפר־סבא הוקם איצטדיון, ובפעם
הראשונה לקבוצה יש בית. בלוד בונים
בימים אלה איצטדיון חדש. בני־יהודה
מקימים אף הם מיתקן חדש. בירושלים
גבנו עוד שני מיגרשים לאימונים.
שופצו האיצטדיונים בפתח־תיקווה
ובבאר־שבע. נבנו 2איצטדיונים חדשים
בנתניה.
• צעד קטן לקראת אירופה:
נבחרת הנערים צורעה לאירופה,
ונבחרת הנוער כבר בדרך.
• הנבחרות הגדולות בעולם הגיעו
בשנתיים האחרונות לישראל. היו כאן
הנבחרות של ארגנטינה, גרמניה,
בראזיל ובלגיה. נבחרת אנגליה בדרכה
לארץ.
• סווירי הצליח להביא לראשונה
לארץ את ממלא־מקום יושב־ראש הת־אחדות־הכדורגל
העולמית — הגרמני
הרמן נויברגר, שלפני כן מעולם לא
ביקר בישראל.
• מהפך ביחסים בין ההתאחדות״ל-
כדורגל בישראל לבין ההתאחדות האנגלית.
יושב־ראש ההתאחדות־לכדו״
רגל כאנגליה, מיליצ׳יפ, הפך להיות
תומך נלהב של ישראל. סווירי מאמין
שקשרים טובים עם מיליצ׳יפ יביאו
אולי את הכדורגל הישראלי לשחק
באירופה.
• מונה לראשונה מאמן זר לנבחרת
ישראל, מליאנקו מיחיץ.
מבדיקה מה עשה כל אחד מיושבי
הראש, קשה לראות שהברפלד הוא זה

שיחזיר את הכדורגל להישגים או
שיעצור את ההידרדרות. ושוב עולים
הירהורים נוגים על כך שהרראמות
העיקריות בכדורגל הישראלי הן המאבקים
בין עסקנים, ולא כדורגל התקפי
לשמו. ושוב עולות התמונות שמי
שלמעשה משחקים על המיגרשים הם
העסקנים הבוחשים ולאו דווקא השחקנים.
חיים
הברפלד, יושב־ראש האגף
לאיגוד מיקצועי בהסתדרות, הוא איש
בעל כושר רטורי מעולה, יודע היטב
את מלאכת יחסי־הציבור ומשתמש
יפה בעיתונות. הוא אוהב לעבוד בגדול.
עיניו נשואות למעלה, למזכ״לות
ולכנסת.
שאול סווירי הוא מזכיר מועצת
הפועלים ברמת־גן. איש צנוע, המתבטא
פחות טוב מיריבו. אינו אוהב
תיקשורת. חסיד העבודה השקטה, שונא
הצהרות לעיתונות.
לפני שנתיים כבר למד סווירי התמודדות
מהי. יורם אוברקוביץ הודיע
אז כי הוא רואה עצמו מועמד לתפקיד
יושב״ראש ההתאחדות לכדורגל. או־ברקוביץ
זכה לכותרות בעיתונות, וה־תיקשורת
אהבה לפרגן לו. ההפתעה
היתה כש״ 19 חברי מרכז הפועל העדיפו
את האיש השקט, סווירי. אוברקר
ביץ קיבל אז 12 קולות בלבד. הוא גם
לא הצליח להיבחר לוועדה המרכזת.
הפעם, כמו בהתמודדות הקודמת,
שומר סווירי על שקט. הפעם, כמו
בפעם שעברה, עומד מולו מועמד
שיודע לנצל את התיקשורת. אולם
סודרי טוען, כי מחנהו לא קטן בשנתיים
האחרונות, וכי עדיין יש לו רוב
בקרב 37 חברי מרכז הפועל. הוא מאמין
בנצחונו.
להברפלד יש הרבה מה להפסיד אם
יילך להתמודדות ולא יזכה. כוחו מול
קיסר יחלש, מעמדו באגף לאיגוד
מיקצועי יקטן ומושב בכנסת יהיה
רחוק יותר מהישג־ידו. אם יצליח
ויזכה, ברור לכל לוגם־תה בוועד־הפו־על,
שקיסר יאבד את השליטה והבר־פלד
יהפוך לאיש החזק.