גליון 2605 מתאריך 5 באוגוסט 1987

מיכחבים
עובדות בשטח
על מסקנות המתבק שות מגישתו
המדינית של זאב ז׳בוטינסקי>״הנ-
דון״ ,העולם הזה .)29.7.87
כבר נאמר :״חכמים, היזהרו בדבריכם!״ .וכאשר
אדם חכם כמו אורי אבנרי מדגיש בכתבת־האזכרה
שלו לזאב ז׳בוטינסקי, כי טעות חייו של
ז׳בוטינסקי היתה ש״הוא לא הבין את החשיבות
המכרעת של עובדות בשטח״ ,אפשר להסיק את
המסקנה שמי שכן מבין את חשיבות העובדות
בשטח — עושה טוב. למשל: גוש־אמונים. הלא
אין כמוהם מבינים את החשיבות המכרעת של
יעקב ארדוש* גיבעתיים
עובדות בשטח.
• אבל גם נאמר כבר שההיסטוריה איננה
חוזרת על עצמה.

עניינים פנימיים
על ולדהיים בקאהיר (״איגרת העו רך״
,העולם הזה .)29.7.87
תמהני על אנשים נבונים, כמו ראש־הממשלה
או עורך העולם הזה, המוצאים לנכון להתערב
בענייניה הפנימיים של מדינה שכנה, בין אם זאת
מצריים ובין אם זאת ירדן.
הכוונה שלי לביקורו של קורט ולדהיים.
מה איכפת לנו שהזמינו את הכן־נאצי־לא־נאצי
המזדקן הזה לקאהיר(דבר שהוא בעיני אורי
אבנרי שערוריה ובעיני יצחק שמיר עוד יותר
גרוע).
האם אנחנו ששים לשמוע כאשר מעירים לנו
על קשרינו עם דרום־אפריקה, למשלי
אבי בנימיני, תל-אביב

הסוד מכפר ויתקץ
על מקום לידתם של אח״מים מסויי-
מים (״מה הם אומרים״ ,העולם הזה
.)29.7.87
קשה לי להבין, בארץ של קיבוץ גלויות, את
החשיבות שמייחסים לעובדה שיש כאלה שנולדו
פה ויש כאלה שנולדו שם.
אז דן בן־אמוץ נולד בפולין. שימחת זקנתי!
אני יכול לגלות, למי שעדייו לא יודע זאת, כי
אבא אבן נולד בדרום־אפריקה, אורי אבנרי בגר־מגיה,
משה שחל בעיראק וגד יעקובי בכפר ויתקין.
יצחק
פלדמן, נתניה
אז מה?

הנץ של שומר־הראש
על הרקע הביטחוני של אלוף חד ש
בצה״ל (״תמרורים״ ,העולם הזה
)29.7.87
מה הפלא שדני יתום מעין־תכלת (זה הפרבר
הנתיינתי בקרבת חוף־הים, בו נולד יתום) היה
לקצין קשוח וקפדן? הלא לפי המסורת המיש־פחתית,
סב־סבו של יתום היה, באמצע המאה שעברה,
אחד משומרי־ראשו של הצאר הרוסי. וזאת
לא היתה בדיוק מישרה מקובלת בין יהודים רוטובח
ביטל, נתניה
סיים באותם ימים.

מפצח האגוזים
על הכישלון של הטניסאים בהודו
(״ספורט לבן־לבן״ ,העולם הזה
.)29.7.87
לא צריך להחמיר כל־כך עם הטניסאים שלנו.
הם הגיעו למישחקי דייוויס בהודו בזכות. זה שלא
הלך להם שם, זה כבר דבר אחר.
איר אומרים הגרמנים? הקרוש־ברוך־הוא מחלק
את האגוזים, אבל הוא אינו מפצח אותם.
דינה שלוש, רמת־השרון

קצה הקרחון
על קוביות קרח לכוס קפה ביום קיץ
חם (״גם זה וגם זה״ ,העולם הזה
.)29.7.87
כל הכבוד להעולם הזה. איזו השפעה יש לו
על מקבלי ההחלטות בארץ!
ביום השלישי בערב קראתי את הקטע במדור
גם זה וגם זה, הדן ברותחין את בעלי בתי־הקפה
המתקמצנים, או המתקשים, להשיג קוביות קרח
לקפה הקיצי של לקוחותיהם וכבר למחרת, ביום
הרביעי בבוקר, קראתי בעיתונים על הקמת מים־
על בראשון־לציון, ראשון מסוגו בארץ, שייצר 45
טון קוביות קרח ליום. מני סירת, תל־אביב
העולם הז ה 2605

שותים שיבעה

כתבת השער הקידבזי:

השחקן אברהם רונאי (״הבימה״) ,תמיד כוסית
בידו, מכריז :״אני שותה, אבל אני לא שתיין!״
איר איך נהג תמיד לשבת ולשתות עם העיתונאי
אהרון בכר, ואיר הוא צריך היום,

^ יחד עם חבריו הרכים ,״לש־

תות שיבעה״ לכבוד החבר המת.

רצח בביתיהחולים?
הצרות רודפזת את ״סינופסיס־׳ ,בית־החוליס
הפרטי בבת־ים. האם סייעו
הרופאים לעבריין והעלימו את הקליע
שחילצו מישבנו? באילו נסיבות מתה
הנערה שרצתה ניתוח קוסמטי, לשינוי
פניה? האם נרצחה אחות
חדר־הניתוח (ראה תצלום)
שהוזמנה לקבל ניתוח־אף?

מייחמת אודם

פרק נוסף בעלילות מישפחת רובינשטיין:
הפוליטיקאי אמנון והקבלן גיורא נגד אחיהם
מוטי — האב אהרון והבן אמנון הציעו את חלקם
למכירה ב־ — 1984 איר נכשל
אלפרד אקירוב במקום שבו
הצליחו יוסי ריגר ואברהם פילץ.
שואלהשלישית בקו״ת־שמונה

כתבת השער האחורי:

גברים בכלא הנשים
יפה לא לבשה חזיה ביום חמסין -
ונענשה בעונש בידוד. מירי, שנשלחה
לבידוד, שיחקה שם עם ג׳וקים. תמונות
מחיי כלא הנשים נווה־תירצה:
מה קורה כשבמקום מבקר שד, מתי
שולחים פנימה פלוגת גברים המכים
את האסירות, וכיצד רובן
מוצאות אהבה בזרועותיהן
של אסירות אחרות בכלא.

המדינה רועשת וקריית-שמונה סוערת: במקומון
צפוני נכתבו דברים בלתי מנומסים על
הקיבוצים. העורכים הצעירים לא נכנעים. :הורינו
היו ישראל השניה, חלשים ומדוכאים
במעברות. אנחנו כבר ישראל השלישית —
רכשנו השכלה, ולא נסבים להיות כוח עבודה
זול של הקיבוצים!״ אחרי השע
| 1 1רוריה הגדולה, חשו לעזרתם
מעיירות־פיתוח בכל הארץ.

המטואנספוים בעם
תודה לרחבעם זאבי, למיכאל דקל, למאיר כהן־
אבידוב: חסידי־הגירוש(״טרנספר״ ,בלשון נקיה)
הניחו סוף־סוף את תוכניתם על שולחן הדיונים
הלאומי. כעת אפשר להתמודד,
^ £כעת אפשר להסביר את ההב־דל
בין דמוקרטיה לפאשיזם.

דף חד ש

נוח ב־ 70 שגיאות
האם הוצאת ספרים מכובדת מתקנת 70
שגיאות שנפלו בכוץ־ שיריו המקובצים של
משורר ידוע שהלך לעולמו — והאם היא עונה
למשורד־המגיה היתע המתריע על כך?
ישראל הר בסידרת גילויים על דויד פוגל, יופל
ברגנר, אביו המשורר מלך
^ 7ראוויטש ודן פגים המנוח,
מלקט ועורך שירי דויד פוגל.

כבוד
לש״קה

— 5 ,41 ,25 ,12,20 ,6אין אלה מסיפרי הלוטו,
אלא המיספרים שזכו בבינגו הקרוי הכנסת וד. 12
שישה כבר הבטיחו את מקומם — למרות הד־מוקרטיה,
למרות מרכזי המיס־
1י £ 1לגות, למרות ההליכים הפני-
מיים. משורה ישחרר רק המוות.

כה אמו שניר!

.בכל מצב יש דרך טובה ודרך רעה. אפשר
לפעול מתוך תיקווה ואפשר לפעול מתוך פחד.
הישראלים פועלים מתוך פחד.״ תופיק אל־חכים,
הזקן והגדול בסופרי מצריים. שמת
השבוע, הסביר להעולם הזה
• ד א כי גם הנביא יכול לטעות, וכי
הוא עצמו פוחד מוזומייגי.

סיירת פאות

שייקה אופיר, נכס לאומי,
יוצר ישראלי אותנטי,
חולה מאוד. המדינה
כולה דואגת לו, עושה
לו כבור, חבריו מצדיעים
לו ויש המציעים להעניק לו את פרס־ישראל.
לפני 11 שנה סיפר להעולם הזה,
במונולוג ארוך, על הקריירה שלו, על הרומאן
שהיה לו עם מרלן דיטריך, על פגישתו עם מזכיר
^ האו״ם, על היום שבו פגש את
אשתו, לידיה, ועל ארבעת יל־דיו
— שני הבנים ושתי הבנות.

המדורים הקבועים:
מיבתבים -בלאדי טרנסליישן
איגרת העורך -פעמיי דיין
ת ש קי ך -נשק תמורת נפט
במדינה -שני לאומים
הנדון -כוח הזיון
אנשים -הפיכת־חצר בכלא
מה הם אומרים -יהורם גאון,
רפי גינת ומירי ברוך
יומן אישי -חקיין או כוכבי

כל מיספו-בול!

ברחובות בני־ברק פועלת סיירת״צניעות, הבודקת
את הפיאות המלאכותיות של החרדיות,
אברכים שוברים את העצמות לאברכים אדוקים
לא פחות מהם, ואצל רוכל
העיתונים הניחו פצצה. הצצה
לעולם הגטו השחור בישראל.

רצח דויד

.פולה בן־גוריון אמרה לי: אתה לא יודע מה
עשה הפרם הזה — הוא רצח לי את דוד!״ טוען
אחיו של ישראל ישעיהו, עסקן

ועיתונאי בגימלאות, שהחליט
לחסל חשבונות עם שד־הוזוץ.

אתה והשקל -כוח 300

תשבצוסן

זה וגם זה -עצבים 5 לילות ישראל -שוב הפתעה 8 קולנוע -סירטי נשים

דך חדש -בולגריה וסטאלין
12 רחל המרחלת -על כל העולם
הורוסקום -אריה ומין 14 שידור -גונב מהטלוויזיה
1 15 חור ברשת -בוקשפן על הכוונת

רא שונאת להתרחץ

אירים בת ה־ד ,1החיה עם גבר בן 45 בבית
מבודד ללא חשמל, כתבה בספר. :אני שונאת
להתרחץ. אם אני אזרוק את התחתונים שלי
למעלה, הם ״ידבקו לתיקרה, ב־גלל
הליכלוך.״ בחיים היא דווקא
נקיה ומדיפה ניחוח בושם.

רחר המרחרת
מדווחת:
ח אלירן במקום יפה
ירקוני בלוס־אנג׳לס •
ליאורה ברש פגשה את
מיכאל אתגר • דניאל,
בנו של גירעון פת,
מתחתן עם ג׳ודי קוונט
• דני מנהיים, שנראה
כמו ריצ׳ארד גיר, מתחתן
באכזיב עם דלית
אמיר • נכדה ראשונה למלי
לנגוצקי (בתצלום) • גליה
אלבין נפרדה מהגבר הלונדוני.

בדים מספרים

תלמידי שנקר התחילו לקרוא ספרים. עובדה:
את השראתם הם לוקחים מגדולי הסיפרות
העולמית. הגרביים מנאבוקוב (לוליטה) ,הש־חור־לבן
מקונרד (לב המאפל־יה)
,הכובע מדיקנס, הג׳קט
ממרק טוויין. איפה עמוס עוז?

מיכחבים
כר הקפה הזה

• בלי

7יני ב• 7

על מה שחסר בכוס הקפה המצויה,
כפי שהיא מוגשת נבתי״קפה תל״
אביביים(״עיר ללא רחמים׳ ,העולם
הזה .)29.7.87
התלונה המצודקת מאוד של דניאלה שמי על
חוסר הקרח בקפה המוגש לה ביום קיץ שרבי
בבית־קפה תל־אביבי מזכירה לי את התלונה ביחס
לשבוע עבודה של חמישה ימים(״קודם שיתחילו
לעבוד יומיים בשבוע, ואחר־כך שלושה,
ואחר־כך ארבעה ואז יהיה אפשר לדבר גם על
חמישה!״).
הבעיה של הגב׳ שמי עם כוס קפה העולה 3.5
שקל(כן, כן, שלושה וחצי שקל) זה הקרח העולה
שלוש אגורות ולא נותנים אותו. ומה על הקפה
בכוס הקפה הזה? פינחס מלמד, תל־אביב

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערבת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא-דואר 136 העורך הראשי: אורי אבנרי
עורך־מישנה: דוב איתן עורך תבנית: יוסי שנון רכזת מערכת: ענת
סרגוסטי עורך כיתוב: גיורא נוימן מחלקת המודעות: כרמית טל
עורך דפוס: יפתח שביט ראש המינהלה: אברהם סיטון המול :״העולם הזה״
בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה: גד בע״מ, תל־אביב.

לפני שבועיים ניתח העולם הזה
( )22.7.87 את גילוייו של אסי דיין על אביו.
עמדנו על היחסים בין האב, ששנא את ילדיו, ובין
הילדים, המביעים עתה שינאה עזה לאביהם המת.
אולם יש לגילוייו של אסי היבט נוסף, הנוגע
לשבועון זה.
מן הראוי לעמוד עליו. כי יש לכך השלכה
ישירה על אמינותו של העולם הזה ותפקידו

בעבי־בהווה ובעתיד•
פעמיים דיין

במשך יותר מ־ 20 שנה עקב העולם
הזה מקרוב אחר מעשיו של משה דיין.
סיפרתי לא־אחת איך זה התחיל. יצחק שדה
המנוח העמיד אותי על הסכנות לעתיד המדינה
הכרוכות באופיו ובגישתו של דיין, והשביע אותי
שלא להסיר לרגע את עינינו ממנו.
שדת אגב, לא שנא את דיין. להיפך, הוא אהב
אותו. אך הוא סבר כי זהו ארם בלי מוסר ובלי
מעצורים. העלול להוביל את המדינה לאבדון.
ואכן, העולם הזה מילא שליחות זו. היו שראו
בכך תסביר של העיתון, והיו שראו בכך גם
תסביך אישי שלי. דובר על יחסים של אהבה-
שינאה בינינו. דובר על אידיאה פיקס, על
שיגעון לדבר. אולם התמרנו בהשגחתנו על
האיש.
בשתי תקופות היתה לדיין השפעה מכרעת
על דרך המדינה. בשתיהן היתה זאת השפעה
הרת־אסון.
התקופה הראשונה היתה שנות ה־ ,50 כאשר
היה דיץ אלוף פיקוד־הדרום, ולאוזר־מכן הרמטי
כ׳׳ל. זוהי התקופה שבה ביצע דיין בלהט את
המדיניות של בן־גוריון, ולעיתים אף הרחיק-
לכת ממנו. בשרשרת של״פעולות־תגמול״ ,שהיו
בחלקן פרובוקציות מכוונות, חסמו בן־גוריון
ודיין כל אופציה של שלום, חיממו את הגבולות,
רחפו את מצריים• לזרועות ברית-המועצות,
ולבסוף יצאו למילחמת־סיני, שבה שירתה ישראל
קנוניה קולוניאלית של צרפת ובריטניה. אז
נקבע שישראל היא חלק מן המערך הקולוניאלי,
אוייבתהעולס הערבי.
התקופה השניה החלה ביום השביעי של מיל־חמת
ששת־הימים, והסתיימה למחרת מילחמת
יום־הכיפורים. בתקופה זו מגע דיין כל יוזמת־שלום
ישראלית(״אני מחכה לטלפון מחוסייזז״),
הפריח סיסמות של ארץ־ישראל השלמה(״חזרנו
לענתות ולשילה, ולעולם לא ננטוש אותך״),
פסל מכל וכל את הצורך בשלש (״שארם־אל־שייח׳
חשובה משלום והפיץ בצה־ל זילזול
תהומי ליכולת הצבאית הערבית. הוא גרם במישרין
למילחמת יום־הכיפורים, כאשר כפה על
מיפלגת־העבודה את הקמת העיר ימית בסיגי.

מדוע
הם שונאינו
כתקופה הראשונה היתה לו השפעה
חשובת כאיש מס׳ 2בקבוצת בן־גוריון. בתקופה
השניה היתה לו השפעה דומיננטית. יותר מכל
אדם אחר, יותר אף מגולדה מאיר הפרימיטיבית,
קבע דיין את הרוח ששלטה במדינה בין ששת־

הימים ויום־הכיפורים — רוח שחצנות ויוהרה.
הוא היה הנווט של ספינת השוטים.
בכל אותן שנים כאשר היה דיץ האליל של
המוני ישר אל, היה קולו של ה, עולם הזה היחידי
שחשף את הצדדים האפלים של אופיו.
מבחינה זו יש חשיבות רבה לתיאורו של אסי
את אביו — מפני שהוא חוזר בדיוק נמרץ על כל
הדברים שחשף העולם הזה אז בעשרות כתבות,
וביניהן כתבות־שער.
נחזור על דיברי אסף. כפי שפורסמו במעריב:
״אבינו צבר רכוש בשווי (של) חמישה מיליון
דולר.״ כמה הוא שנא אותנו ...הסברתי לו עד
כמה אני שונא אותו, את קמצנותו, את המגא־לומניות
שלו, את ה׳אני ואפסי את גניבת העתיקות
והזנות־תחת־מישמר במלונות-פאר...״
המיוחד ברשימה זו הוא שכל פריט בה פורסם
בראשונה בהעולם הזה. השבועון הזד, חשף,
בשורה ארוכה של מאמרים, את העובדה שדיין
גנב עתיקות בכל רחבי הארץ, תוך ניצול כווד
אדם ומכשירים של צה״ל. יותר מזה: גילינו כי
דיין סוחר לא רק בעתיקות שהוציא מאתרים
ארכיאולוגיים בניגוד לחוק, אלא גם קונה
עתיקות בזול (מערבים כנועים בשטחים הכבושים)
ומוכר אותם ביוקר ברחבי־העולם. זהו
מקור המיליונים.
על המגאלומניה של דיין, על בגידתו הכרד
נית בנאמניו, דיברנו הרבה.
אחד הגילויים הגדולים של העולם הזה בכל
שנות קיומו נודע כ״פרשת אלישבע״ — העובדה
ששר־הביטחון היה מקיים יחסים בבתי־מלון
מפוארים, על חשבון המדינה, ותחת מישמר
שומרי-הראש הממלכתיים, עם גברת מפוקפקת
מבחינה ביטחונית, וניהל תוך כדי״כו, בטלפון,
מחדר־המיטות בבית־המלון, את ענייני־הביטחון
של המדינה. לפני כן גילינו פרשות־אהבים
אחרות של דיין, שגם להן היו השלכות ביטחוניות.
גילינו
את תאוות־הבצע שלוחת־הרסן שלו.
למשל: שגבה סכומי-עתק מכלי־התיקשורת
העולמיים, שהעניק להם ראיונות כחבר״הממ־שלה.
כדאי
להזכיר זאת כיום — כי כל הגילויים
האלה נתקלו בשעתו באי־אמון מוחלט. רבים
טענו שאנחנו מפברקים עלילות והשמצות, שכל
אלה הן המצאות שפלות של דמיוננו החולני,
שאחנו רודפים את דיץ מטעמים פאתולוגיים,
אישיים או אידיאולוגיים.
גרוע מזר״• מכיוון שדיץ היה אז אליל על־אנושי,
עורר כל גילוי שלנו גלש של שיגאה.
הרבה אנשים שונאים את העולם הזה מאז ועד
היום, מבלי לזכור מדוע. הם המשים לשנוא
אותנו גם אחרי שהם עצמם יצאו לרחובות כדי
להפגיז נגד דיין בעיקבות מילחמת יום־
הכיפורים.
איני בטוח שגם האישור המוחלט שנותן עתה
אסי דיץ לכל גילויינו ישגה יחם זה.

אסטרולוגיה לארזים
על חיזוי השקעות לפי הכוכבים(״אתה
והשקל״ ,העולם הזה .)15.7.87
האסטרולוג הרצל ליפשיץ ניהל מו״מ מתקדם
עם אחת החברות הגדולות בוול־סטריט (מחזור
של עשרה מיליארד בשנה) .נשיא החברה, שהוא
ידידי האישי, התרשם מכושר החיזוי של ליפשיץ,
אך ההסכם ביניהם לא יצא אל הפועל בגלל חי־לוקי־דיעות
על צורת ההשקעה ועל חלוקת הרווחים,
ולא בשל סיבות אחרות.
איציק תויאל, ניו־יורק
אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי
הקיר?
מי היה מאמין שבסוף המאה ה־ 20 יתייחסו

— שנהגו להשכיר את שרותיהם לכל המרבה
במחיר, ללא מוטיבציה פטריוטית כל שהיא. משם
נלקח המושג לעולם־התיקשורת, כשהכוונה היא
לעיתונאי שאיננו קשור דרך קבע לעיתון מסר
יים, אלא הוא כותב לכל המעוניין בכתיבתו(קב־לן־כתיבה
או עט להשכיר).
בנימין הכהן, ירושלים

הנישואץ דפי דיזאי
על שיטת הקיטלוג בחנות״ספרים
חדשה (״ספרים בקנה״מידה״ ,העולם
הזה .)15.7.87
השיטה העשרונית של קיטלוג ספרים, לפי
שיטת האמריקאי ריואי, בה החלוקה היסודית
היא לעשר מחלקות ראשיות, המכסות את
מיכלול הידע האנושי(מחלקה מס׳ — 0כללי;
מס׳ — 1פילוסופיה ומיקצועות קרובים; מס׳ 2
— דת; מס׳ — 3מדעי החברה; מס׳ — 4לשון
וכו׳) טובה לעולם האקדמי ובמיוחד שכך ניתן
למקד כל נושא בעזרת מחלקות־המישנה ותת־המחלקות,
כך שמס׳ ,274 למשל, נותן את החומר
על הכנסיה הנוצרית באסיה ומס׳ 469 את כל מה
ששייך ללשון הפורטוגלית.
אבל בחנות־ספרים הדברים הם פחות פשוטים.
אדם המחפש, נניח, ספר על נושא הנישואין
לפי שיטת דיואי יכול רק להסתבך: זה מס׳ 155
אם מדובר בהיבטים הפסיכולוגיים של הנישואין;
מס׳ — 173 אם מדובר בהיבטים ההיסטוריים;
מס׳ — 301 אם מדובר בהיבטים הסוציולוגיים
וכו׳ וכו׳.
לכן, במיקרה זה, לדעתי, עדיפה השיטה
הישנה; לפי האלפבית, של הכותרים או של
חיים שביב, בת־ים
המחברים.

,.בסית״ מיותם

ארז מצוי
סנילי, עם ראש בעננים
אנשי־עסקים, המגלגלים מיליונים, ברצינות לתחזיות
אסטרולוגיות בהנחיית עסקיהם.
לארזים מן הפיתגם יש לפחות הצדקה כל שהיא:
ראשיהם, בדרך כלל, בעננים, מכיוון שהם
מתנשאים לגובה של 30 מטר ומטבע גילם, שהוא
בממוצע 150 שנה, הם גם כבר די סניליים. אבל
אחוד מנגר, בת־ים
לארזים במציאות?

רגע של אנגלית
על התבטאות אחת של עורך הפנטהאוז,
בוב גוצ׳יונה(״מונולוג־ ,העולם
הזה .)29.7.87
מי שהתנדב אצלכם ותירגם את תגובתו
(בלאדי־בלאדי מובי) של עורך ירחון־הזימה
פנטהאוז, על סרט מסויים בו צפה, כ״סרט מלא
בדם״ ,מן הראוי לו ליטול חופשת״קיץ לשם
השתתפות בקורס מזורז באנגלית מדוברת.
בלאדי מוכי זה הכל חוץ מסרט מלא דם. זה
סרט מחורבן או סרט עלוב או סרט מסריח או, לפי
מילון אוכספורד היוקרתי: סרט ארור.
תום ליבנה רמת־גן

שכירי־עט
על מושג בעולם התיקשורת (״תשתוק,
יא נאצי!״ ,העולם הזה .)29.7.87
אחת החרפות אותן הביא העולם הזה בדוח
על ״חילופי המחמאות״ בין חברי״הכנסת היתה
זאת בה קרא יצחק מודעי לעבר יוסי שריד :״אתה
לא פרי-לאנס בבית הזה!״ והעולם הזה גם הסביר
מה טיבו של המושג פרי-לאנס.
אבל ההסבר לא היה מדוייק.
קודם כל, פרי״לאנס איננו נושא־חנית חופשי
אלא נושא־רומח פנוי, ובלשון יותר פשוטה: חרב
להשכיר, כמינהגם של נושאי־רומח מסויימים
בימי הביניים — אבירים או חיילים מן השורה

לזיכרו של משה איש״כסית (.לב
גדול נדם״ ,העולם הזה .122.7.87
מוישה׳לה הלך ואיננו,
ואין מי שישיבנו!
הוא היה חבר לכולם,
ואהוב על כולם
ועוזר לכולם —
בלי לבדוק בציציתם,
אם הם מדלת־העם
או ייחוסם רם.
; וכסית נשאר מיותם,
כי בלעדיו אין לו טעם.
מאיי, רמת־גן

מיכתבים למערכת
העולם הזה שומר לעצמו את הזכות
לערוך מיכתבי קוראים מסיבות
לשוניות, מישפטיות או טכניות.

ת לן,

ה שואל
זה היה לפגי 25 שנה. אורי זוהר עוד
לא חזר בתשובה ורפי נלסון רק הוזל
לפעול באילת. אבל שניהם כבר היו
מאוד בחדשות, כפי שדיווח העולם
הזה בגליונו שהופיע השבוע לפני
25 שנה•
אחד הלקוחות הראשונים במועדון
הספורט הימי שפתח השבוע רפי נל-
סון באילת היה אורי זוהר. כאשד זוהר
צלל לעומק הים, כדי לחזות באלמוגים,
הוא הבחין לפתע בדג גדול, באורך של
מטר. גם נלסוו הבחיו בדג. הוא ראה כי
זה ברקודה, דג טורף, המסוכן יותר מכ ריש,
והוא מיהר להעלות את זוהר על פני
המים.
״זה ברקודה!״ הודיע נלסון לזוהר.
״אפשר לאכול אותה!״ התעניין זוהר.
״זוהי עכשיו השאלה שהוא שואל
עליך ״,סגד נלסון את הנושא.

ה עול ם הז ה 2605

קידוח בית־לחם הוקפא
בעיות למחגיימי

החשד כי מקורות מתכוונת ללכוד את כל מי־התהום של
הסביבה, להעבירן להתנחלויות ולישראל, ולייבש בכך את
הגרה, עורר שערוריה בינלאומית.

קשריו ההדוקים של העיתונאי עוזי מחניימי עם
איש־העסקים יעקב נמרודי, מקשים על
הצטרפותו של העיתונאי למערכת.ידיעות
אחרונות״.

החברה האמריקאית, שהיתה אמורה לבצע
עבור מקורות את קידוח הבאר העמוקה ליד
בית־לחם, שוקלת מחדש את עמדתה.

הקודחים האמריקאים אמרו כי לא היו מודעים
למשמעות הקידוח. כעת, משעמדו על
השלכותיו, לא יעשו דבר מבלי להתייעץ עם
ממשלתם וללא הסכמת עיריית בית-לחם.

עוזי מחניימי הוא בנו של תת־אלוף גירעון מחניימי המנוח,
שהיה סגנו של עמירם ניר בלישכת יועץ־ראש־הממשלה
למילחמה בטרור. עוזי מתגורר בלונדון, לרגל לימודים,
ומשמש ככתב לענייני המרחב בעל המישמר. לאחרונה
ביקש להתקבל בידיעות, ככתב הצהרון בלונדון.

מחניימי מתגורר באחת מדירותיו הלוגדוניות
של נמרודי.

תי ־ונן ־ ך

המישטרה לא
נתנה פתק

שימחה רומנית בירושלים ההזמנה הרומנית שהגיעה ליצחק שמיר עוררה
שימחה רכה בלישכת ראש־הממשלה. הנה,
סוף־סוף, ההוכחה לכך — אמרו מקורביו של
שמיר — שראש־הממשלה אינו מוחרם בעולם,
למרות התנגדותו לוועידה הבינלאומית.

ת 1ר החולים
עד קפריסין

הרומנים, מצידם. המשתוקקים למלא תפקיד של תיווך
במרחב, מצאו בעמדותיו של שמיר יתרון: לשימעון פרס
יש ערוצי־תיקשורת ישירים לברית־המועצות ולמצריים,
ואינו זקוק לגורם שלישי; דווקא שמיר, המוחרם, מספק
להם הזדמנות להופיע במתווכים.

״אסותא״ ,בית־החולים הפרטי בתל־אביב, מוכר
באחרונה את שרותיו לחולים מחדל — בעיקר
לקפריסין.
החולים מובאים מן האי השכן בשרות מיוחד של
הליקופטרים, המתפקדים באמבולנסים מעופפים, והתור
לניתוח באסותא הולך ומתארך, ומתקרב למה שמקובל
בבתי־החולים הציבוריים. כאשר מתעוררת בעיה בבית־החולים,
מועבר החולד -בהסדר מיוחד, לאיכילוב.

שמיר נענה להזמנה במהירות שאין לה תקדים
במסורת הדיפלומטית — בתוך 12 שעות
בלבד.

במחלקה לטיפול נמרץ נשימתי ב״איכילוב״,
שבה יש ארבע מיטות בלבד, תפוסה אחת
המיטות על־ידי חולה מקפריסין, שפונה
מ.אם ותא״.

לחובתו שר אדרי
הכישלון האחרון בנסיון לגייס רוב להקדמת
הבחירות נזקף לחובתו של ח׳־כ רפי אדרי.

המנהל הוותיק של אסותא, הד׳׳ר מימין פרישמן, עומד
לצאת לגימלאות. במקומו יבוא רופא העוזב את השרות
הציבורי. זהו הפרופסור אלכסנדר אבירם, שהיה מנהל
רוקח, ואחר־כך סגך־מנהל הדס ה עין*כרס.

אדרי הוא האיש שהבטיח לשימעון פרס כי ברגע האחרון
יישלפו כמה ורכים מן הימין, כשפנים מתוך כובע. ויכריעו

את הכף;

הכישלונות הקודמים יוחסו למשה שחל. הפעם
היה שחל פסימי עוד לפני תחילת המהלך.

יש חדשות באגודה

ועדת אש״ף למגעים

אגודת־העיתונאים צירפה השבוע לשורותיה את העיתונאים
העובדים בטלוויזיה הלימודית, כחברים בחטיבה
האלקטרונית, ואת עיתונאי היומון חדשות. כחברים
בחטיבה המודפסת.

הנהגת אש״ף הקימה מוסד מיוחד לניהול המגעים עם
מחנה־השלום הישראלי, בהתאם להחלטות המושב האחרון
של המועצה הלאומית הפלסטינית באלג׳יר.
הוועדה כוללת חמישה חברים, והם:
• מחמוד(.אבדמאזן׳׳) עבאס, מראשי פת״ח וחבר הוועד־הפועל
של אש״ף,
• מחמור דרוויש, המשורר הלאומי הפלסטיני, אזרח
ישראלי לשעבר, חבר הוועד־הפועל של אש״ף,
• עבד־אל־רזאק יחיא, לשעבר תת״אלוף בכוחות פת׳׳ח,
חבר הוועד הפועל של אש״ף,
• יאסר עבד רבו, איש החזית הדמוקרטית, סגנו של נאיף
חוותמה.
• סוליימאן אל־נג׳אב.

הדבר נחשב ככישלון אישי של עמום שוקן,
הבעלים של.חדשות״ ,אשר ניסה לשבור את
האיגוד המיקצועי של העיתונאים.

ימים טובים בבנק
תקציבי־הפירסום של הבנקים חוזרים באחתנה למה שהיה
מקובל בימים הטובים, ימי־השפע של תקופת־ארירור.

אליהו ששה כסף

גשק תמורת נפט

איש־העסקים שלמה אליהו עושה הרבה כסף בפרוייקט גן
העיר, שליד בניין עיריית תל־אביב. עד כה הוא הצליח
להשכיר שלושה־רבעים של השטחים המיסחריים במקום,
במחיר מינימאלי של 35 דולר למ׳׳ר בחודש. את השטחים
שקנה בחזרה מהבנקים, כבר הצליח להשכיר לחנויות
שטיחים.
הפתיחה מתומנת לחודש מרס .1988

יצואני הנשק הישראליים, התקועים עם מלאים אדירים,
עוקבים בעיניים כלות אחרי האופנה החדשה בשוק־הנשק:

יצרניות־נשק אירופיות מוכרות את מרכולתן
בעיסקות־בארטר(חליפין) ,של נשק תמורת
נפט גולמי, ומצליחות לכבוש לעצמן את מירב
השוק.

דדון: מיסמכים חדשים
ברצח הכפול

השוטר־לשעבר אלי דדון טוען, כי יש בידו מיסמכים המוכיחים שרחמים(.גומדי״) אהרוני לא
היה קשור ברצח עזר כהן ועמוס אוריון, ב־. 1978
דדון סיפר השבוע למקומון.צומת השרון״ כי ערך חקירה פרטית בחר׳ל, וכי נפגש לצורך כך
עם עד־המדינה בתיק, רמי ערוסי.
שמו של דדון נקשר באחרונה בשמו של אחרוני גם מזווית אחרת: כאשר בת־אחותה של
בת־שבע אחרוני נהרגה בתאונת־דרכים, נמצאו במכונית גם דדון וגם בת־שבע. מאז טוען גומדי
כי אשתו מנהלת רומאן עם השוטר לשעבר, ודורש גירושין.

המישטרה טרם העבירה למישרד־הבריאות
הודעה רישמית בדבר החקירה
הנערכת בבית־החולים הפרטי ״סינום־
סיס״.
מישפטני־המישרד טוענים, כי ללא
הודעה כזו, לא יכול המישרד לפתוח בהליכים
לסגירת המקום.

שביתת־רעב
לחודש שלישי
אסיר ביטחוני, המתמיד בשביתת־רעב מאז הי־ג
ביוני, נמצא בבית-החולים של כלא.איילוך.
עבד אל־פתח אל־אטרש, השותה מים וחלב בלבד, מוחה על
כך שהוא מוחזק בהפרדה, כאסיר טעודהגנה. לדבריו, נועד
הדבר להוציא לו שם של מלשין. נאמר לו, כי רק אם
יסכים לשתף פעולה עם השילטונות ולהלשין על חבריו,
יוסר ממנו אות״הקלון. פרקליטיו, עורכי־הדין אברהם
ברדוגו וחדד אחלם, עותרים השבוע בשמו לבג׳ץ.

עוד הוא מתלונן, בי אחד החובשים בבית־החולים
נתן בי ת סכין־גילוח, ואמר לו. :יותר
טוב שתתאבד!״

דודה של ריסה
עובדה שרק מעטים הבחינו בה:
מיכל קירר, המלצרית התל־אביבית.שטענה ט ראתה את
משה איש־כסית מוטל בביוד־החולים במשך שעות, ללא
טיפול, עד מותו, היא אחותה החורגת של שושנה פרץ,
מקריית שמונה. פרץ היא שדירבנה את בתה הקטנה, ליסה,
במערכת הבחירות האחרונה, לשאת נאום־הסתה שיקרי
בשרות הליכוד. ליסה תיארה באופן ציורי את סיבלותיה
מהקטיושות. ואחר־כך התברר כי בתקופת־הקטיושות לא
התגוררה כלל במקום.

עדותה של קידר עמדה בסתירה לעדויותיהם של
נהג-המונית, שהוביל את איש־כסית לחדר
המיון, ולמה שנרשם במיסמכי בית-החולים.

״הסנה״
ממשין־ לב שר
מילחמת עובדי ה סנ ה בהנהלת החברה נמשכת. השבוע
הופץ בין העובדים חוזר אנונימי, הרביעי במיספר,
המאשים את ההנהלה בכישלונות עיסקיים.

הרקע למילחמה: בסידן לבצע בחברה פיטורי־ייעול.

שקב,
אחרי
ניסץ
בקונצרן כלל עוקבים באחרונה בתשומת־לב רבה אחרי
המתרחש בחברת־הבניה אזורים, השייכת לקונצרן. מנכ״ל
אזורים, אריה גיסץ, הגדיל באחרונה בצורה מפתיעה את
היקף פעילותה של החברה.
אתגר הפסטה
יצוץ גדול בתחום המזון יתחיל בקרוב לשווק מוצרי
פסטה, דנסה לקעקע את המונופול שבידי חברת אסם.
נסיונות דומים בעבר נכשלו.

שייקה אופיר -נכס לאומי -יוצר ישראלי אותנטי
1 -וולה מאווו 1 -ומדינה נולה דואגת לו

שייקה אופיר הוא מוסד בארץ. באמן יוצר בת חומים
שונים הצליח לקבוע מסמרות בתרבות
הישראלית האותנטית. לאורך דרכו ארוכת״השנים
שימר צדדים שונים של ישראל, בעיקר של השפה
העברית המדוברת. במיגוון תפקידים ששיחק העלה
דמויות שונות ומשונות, כשבין מעריציו נמנים בני כל
השכבות, כל הגילים וכל הלאומים החיים בישראל.
הוא אמן שמעבר לפוליטיקה, מעבר למאבקים בין
קבוצות שונות באוכלוסיה.
במשך שנים היה גם אמן בעל שם בינלאומי והופיע
על בימות מכובדות בעולם, בעיקר בארצות״הברית
(שם הופיע, בין השאר, במשך שנה שלמה בהצגה יחד
עם מדלן דיטריך הגדולה) ובפאריס, שבה למד גם

את אמנות הפנטומימה.
היום, בעודו חולה, מתכננים חבריו, אמני ישראל,
ערב הצדעה מיוחד לכבודו, שייערך בעוד חודש.
בינתיים גם הציעו רבים להעניק לו את פרס ישראל.
בין נקודות־הציון הרבות שאפשר לזקוף לזכותו
של אופיר היא עיצובה של להקת הגשש החיוור, שגם
היא הפכה בינתיים לסמל.
לשייקה ארבעה ילדים. שניים מנישואיו הראשו נים
לאוהלה הלוי: עדי בן ה 35-ועתליה בת ה;33-
ושניים מנישואיו ללידיה, אשתו הנוכחית: ישראל־אלכסנדר
(״גיגי״) בן ה־ 21 וקארין בת ה״.15
בשנת 1976 פירסם שייקה את סיפור־חייו בשני
המשכים בהעולם הזה. הסיפור מובא כאן במלואו.

מאת שייקה אופיר 1976-
ל ^ני דור רביעי בירושלים, נר
לדתי כישעיהו גולדשטיין ב־4
בנובמבר .1928 את הקאריירה שלי
התחלתי בתור הכיבשה השחורה ב־מישפחה,
אבל היום כל אחד מודה
שאני בעצם הכיבשה הלבנה. אנשים
רבים סבורים, משום־מה, שאני ממוצא
ספרדי, אך האמת היא שעם האמא שלי
אני מדבר עד היום באידיש.
כילד הייתי חבר בתנועת־הצופים,
שבט יודפת, ששכן בבית־הספר לבנים
שבין בית־השימוש הציבורי ברחוב
הרב קוק לבין בית־החולים של ד״ר
טיכו. את לימודיי עשיתי באליאנס,
שם הייתי האשכנזי היחידי, והיו לי
צרות בגלל זה. הייתי המצחיקן של
הכיתה, וזה עלה לי ביוקר. אם מישהו
הרעיש בשעת השיעור, היה המורה
אומר אוטומטית :״גולדשטיין, החוצה!״
הייתי חולה לקולנוע, ותושב קבוע
של קולנוע אדיסון וקולנוע אוריון.
הסרטים השפיעו עליי, והמיספר
הראשון שלי היה פינג־פונג דימיוני
שהייתי משחק עם חבר שלי. החברה
היו שוכבים על הריצפה.
גדלתי בשכונת אבן־יהושע, והיינו
הולכים מכות עם הילדים הדתיים. הם
היו פייטרים לא רעים בזריקות אבנים.
מכיוון שלא הייתי הטיפוס שמת-
אקלם בקלות, עשיתי סיבוב בכל
תנועות־הנוער בעיר, כולל בית״ר ונד
חנות־העולים. הייתי פירחח לא־קטן,
ותמיד חיפשתי איפה אפשר לעשות
חיים. יום אחד בא לשכונה גבר, הראה
לנו אקדח קטן ושאל אם אנחנו רוצים
להצטרף להגנה. אמרנו: בטח! קבענו
פגישה סודית בבית־הספר לבנים, וכך
נכנסנו להגנה, שלא היה אלא שבט
צופי יודפת.
כל חג עשו הצגה בכיתה ובאופן
טיבעי הפכתי לכוכב. כתבתי מערכונים,
הצגתי פנטומימה. וכן עבר
לו הזמן, עד שיום אחד פגשתי חבר
בכיכר־ציון, לבוש במיכנסיים קצרים,
נעליים גבוהות ומעיל שלושת־ריבעי.
שאלתי אותו :״לאן נעלמת?״ אמר:
״ששש, פלמ״ח!״
אמרתי לו :״גם אני רוצה ״.הייתי בן
15 וחצי, גמרתי תיכון והגשתי בקשה
לפלסטיין פוסט אופיס, כדי להתקבל
לעבודה בדואר. חיכיתי לתשובה. אבי,
זיכרונו־לברכה, אמר לי שזה מיקצוע
יפה מאוד, מיקצוע מכובד.
אבל באיזשהו מקום הבנתי שהעניין
הזה גורלי. אם אני נכנס לעבוד
בדואר, אני גומר את החיים שלי בתור
פקיד.
באותו יום הלכנו, החבר שלי ואני,
לרחוב בן־יהודה. היה שם מישרד של
הפלמ״ח. שאלו אותי בן כמה אני.
שיקרתי. אמרתי :״שמונה־עשרה.״ ש
אלו
:״ההורים מסכימים שתלך לפל־מ״ח?
שיקרתי ואמרתי: בטח!״
נתנו לי כרטיס־נסיעה לעמק־היר־דן.
נשלחתי לאשדות־יעקב.
נותרה לי רק בעיה אחת: איך אני
מסביר בבית, בעיקר לאבא.
אמרתי לאמא שלי :״אני הולר ל־פלמ״ח!״
שאלה :״לכמה ימים?״ אמרתי
:״שנה״ .אמרה :״לך דבר עם אבא!״
אבא שלי עבד אז בבית־חרושת לביס־קוויטים
פרומין, בשתי מישמרות. אני
בא אליו ואומר לו :״אני הולר ל־פלמ״ח
״.לראות את האכזבה בעיניו, זה
היה הדבר הכי קשה. הוא אמר לי :״כך
אתה רוצה להרוס במחי־יד את כל
עתידך? לר תקבל עבודה בדואר,
תעלה בהדרגה, תהיה בן־אדם מכובד!״
אמרתי לו :״אבא, לא רוצה להיות
פקיד!״
שאל אותי :״מה כן אתה רוצה
להיות?״
עניתי :״טרקטוריסט!״
אבא שלי הביט בי כלא־מאמין,
ואמר :״שכח מזה!״
זו היתה הפעם הראשונה שהמריתי
באופן גלוי את פיו של אבי. הייתי
מאוד קשור לבית, למרות שהייתי
פירחח.
כשהגענו לאשדות־יעקב ראיתי
שכל החברה שם מסתכלים עליי,
ואחד התחיל לקרוא לי: קטנצ׳יק.
פחדתי שיגלו את גילי. החברה היו
רובם אנשי קיבוצים, בני 21 עד ,25
שאלו אותי :״מה אתה רוצה להיות?״
אמרתי :״טרקטוריסט. ואם לא — אז
עגלון.״ אמרו :״לא זה ולא זה.״ אמרתי:
״טוב, אז סבלות ״.שאלו :״למה?״ אמרתי
:״לפתח את השרירים״.
שלושה חודשים תמימים בכיתי
לילה־לילה מגעגועים לאמא שלי, עד
החופש הראשון, אחרי זה הפסקתי לבכות.
באותה
תקופה ביקשו מתנדבים
לפלוגה הימית. השתתפתי בהורדת
מעפילים. אחר־כך היתה תקופה שכל
ספינה נתפסה, והיינו חוזרים במסע
רגלי הביתה.
יום אחד היה׳נשף של הפלמ״ח,
בקיבוץ,מעברות. דן בן־אמוץ תירגם
סיפור של ויליאם סארויאן, והייתי
צריך לקרוא אותו. תור כדי עבודה עם
דן, הוא אומר לי :״למה אתה לא לומד
תיאטרון? אתה צריך להיות שחקן!״
אמרתי לו :״להיות שחקן זם חלום
שאינו ניתן להשגה.״ דן אמר באדישות
:״אני אכיר לר את משה תלוי,
מנהל תיאטרון אוהל, ואתה תלמד
אצלו״.
שבת אחת הוא לקח אותי איתו,
לפגוש את הלוי. הגענו לדב הוז ,9ודן
אומר לי :״חכה פה!״ חשבתי שהוא

מותח אותי. הוא מכיר את מנהל אוהל?
לא יכול להיות!
חיכיתי שעה, חיכיתי שעתיים, לא
דובים ולא דן. מסתבר שהוא פשוט
אכל אצל מישפחת הלוי צהריים, ורק
בסוף הארוחה אמר :״דרך אגב, יש לי
חבר מוכשר, כדאי שתפגוש אותו.״
הלוי אמר :״תביא אותו פעם.״
מעטפה הפסנתר

ף כך באתי לבחינות. כל הנבחנים
החזיקו בידיהם ביאליק6= , ן ושיננו :״שמיים, בקשו רחמים עליי!״
החברה היו צעירים, ענובי עניבות,
והנה באתי אני, פלמ״חניק מוזנח, בלי
קטע ביאליק.
ישבתי ושמעתי אותם עולים בזה
אחר זה וקוראים :״שלום רב שובך,
ציפורה נחמדת, שמיים בקשו רחמים
עליי.״
כשהגיע תורי אמרתי :״אני מצטער,
לא הספקתי להכין קטע של ביאליק.״
היה שוס לא־נורמלי, ואחר״כך הראיתי
להם קטע איך פלמ״חניק מתנהג ב־מיקלחת
בקיבוץ. אפילו לא ידעתי אז
שקוראים לזה פנטומימה. האולם
נשכב. אחר־כך הראיתי להם שלושה
טיפוסים באים לקולנוע.
הם החזיקו אותי שם שעה שלמה.
נגמרו לי הקטעים, והמצאתי במקום
קטע על פלמ״חניק שבא לבקש
עבודה. ואז אמרו לי בטון שונה מאשר _
לאחרים :״נודיע לך בכתב.״
כשחזרתי למשק, עשיתי פארודיה
על כל הנבחנים. החבר׳ה התגלגלו
מצחוק ואמרו לי :״שטויות, אתה טוב
בשביל החבר׳ה, לא בשביל תיאטרון.״
בחדר־האוכל עמד פסנתר, שעליו
היה מונח הדואר. כעבור שבועיים עלה
דן בן־אמוץ על הפסנתר, לקח מעטפה
וקרא :״ישעיהו גולדשטיין, תיאטרון
פועלי ארץ־ישראל.״ כששמעתי את זה
החזקתי בשתי שורות השולחנות,
עשיתי סאלטה, נחתתי על הגב. לא
יכולתי לנשום, והייתי לבן כמו סיד.
אמרתי לדן, חצי מת :״אל תפתח!״ אך
הוא, כמובן, פתח. העיניים שלי נפלו
על המילה :״נתקבלת.״
כתבתי מיכתב למפקד, לאמור:
״היות שכל הספינות של המעפילים
ממילא נתפסות,
״היות שחלומי מאז־ומעולם היה
להיות שחקן,
״היות שהתקבלתי לאוהל,
״אודה לר מאוד אם תאפשר לי
ללמוד, בתנאי שכשתתחדש הפעילות
תקבלו אותי בחזרה״.
וכר מצאתי את עצמי עם שמיכה,
זוג־נעליים, גרביים, תחתונים, כובע

טמבל וחמש לירות, בתל־אביב. שבוע
ימים גרתי אצל אמו של הסופר יוש
הלוי, אחר־כן־ גרתי במלון ארד,
כלומר על הספסלים האחוריים של
האוטובוסים בתחנה המרכזית.

ל>דמ

^ הצ יזבטיון

ן* סטודיו של הלוי הכרתי את
^ בתו, אוהלה, ונעשינו חברים.
לאט־לאט התחלתי להידרדר, נעשיתי
רזה, פשוט לא היה לי מה לאכול.
עד שאחד החברה הבין מה הולך איתי.
הוא פנה אל בני מהרש״ק, הפוליטרוק
של הפלמ״ח, שסידר לי לעבוד בתע״ש
של ההגנה, ששכן במרתפו של צריף
ליד הבית־האדום ברחוב הירקון.
הייתי עובד כל יום עד ארבע, ואחר־כך
הולך לשיעורים. יום אחד היה
חשש שהבריטים גילו את המקום,
ועבודתי הופסקה. מהרש״ק סידר לי
לעבוד כמדריך חג״ם, ואז פרצה
י״ 3המילחמה. מייד נקראתי לשירות,
והתחלתי ללוות שיירות לירושלים.
יום אחד התקיימה מסיבה, בהשתתפותו
של מפקד הפלמ״ח, יגאל
אלון. הופעתי יחד עם נעמי פולני.
יגאל קרא לחיים חפר, ואמר לו :״קח
את שייקה ואת נעמי, ותקימו חוליה
שתעלה את המוראל.״ ואז, באותו
מעמד, קרא חיים חפר לחוליה בשם
צייזבאטרון.
מאוחר יותר הצטרף אלינו האקור־דיוניסט
אליקום שפירא, שהיום הוא
מנצח באמריקה, והתחלנו להופיע. אז
הציע לי חיים להחליף את השם
מגולדשטיין לאופיר.
עד היום אני לא יודע מה פיתאום
קראו לי תקופה מסויימת בקאריירה
שלי בשם ״שי״ .כשאני חושב על זה
כעת, אני נזכר כי בארצות־הברית אולי כתבו את שמי כך:
מכאן נולד השי.
הצייזבטרון היה קיים בין השנים
1948־ . 1950 במהלכו הצטרפו אלינו
גם ריבקהלה, כרמית, יואל זילברג
^ ואוהלה הלוי.
ב־ , 1950 אחרי השיחרור הגדול,
נעשה נסיון להפוך את הצייזבטרון
לתיאטרון פוליטי אזרחי של תנועת
אחדות־העבודה. זו היתה הפעם הראשונה
שניסו לכפות עליי רבר שהתנגדתי
לו. אמרתי להם :״תיאטרון פוליטי
צריך להיות סופר־מיקצועי, כדי
לחפות על העובדה שהוא פוליטי,
ואנחנו חצי־חובבים.״
הפעילו עליי לחצים, זימנו אותי
לפגישה עם יגאל אלון ועם יצחק
שדה. כוחי לא עמד לי בפניהם,
ושוכנעתי. התוכנית הראשונה נקראה
כיצד נמכרה מגילת העצמאות,
סאטירה שטענה כי מכרנו את מגילת־העצמאות
לאמריקה. אשר יגורתי בא.
ההצגה נכשלה, ואני ידעתי שאני חייב
לנסוע.
בתקופת הצייזבטרון אירע אסון.
הלהקה עלתה על מוקש, קצת לפני
״ 3השיחרור. אוהלה נפצעה קשה, ברך
אחת התרסקה לה לגמרי, והיא שהתה
חצי־שנה בבית־חולים. אחר־כך נסעה
לארצות־הברית לניתוח. בינתיים גרתי
אצל הוריה. ב־ 1950 נסע אוהל
לפאריס. נסעתי עם אוהל כמועמד־לנישואין
עם בתו של משה הלוי.
בפאריס נפגשנו והתחתנו. בטכס החתונה
נכח הקונסול שלנו בפאריס,
והרב הראשי שם ערך את הקידושין.
דקרו השתולל

ן* רשמתי ללימודים אצל ז׳אן-
(׳לואי בארו. כעבור חודשיים הבנתי
שזה לא בשבילי. מישהו אמר לי:
״שמע, אטיין דקרו מחפש אנשים
מוכשרים.״ באתי אל אני הפנטומימה
המודרנית, וראיתי בחורים צעירים
עומדים, חצי גוף עירום, ועושים אקרובטיקה.
דקרו לקח אותי הצידה, ואמר
לי :״אתה מישראל?״ עניתי :״היתה לך
הצלחה גדולה בישראל״ (הוא הופיע
בארץ שנה קודם־לכן) .אמר :״לא,
לישראל היתה הצלחה גדולה אצלי.״
בו־במקום התחלתי ללמוד. שלוש
שנים הייתי אצל האיש הזה, ועסקתי

בלימוד אינטנסיבי יום־יום. תוך כמה
חודשים הוציא דקרו את עצמו מההצגה,
ואני קיבלתי את תפקידיו. הוא,
שהיה כזה פרפקציוניסט, שמעולם לא
היינו די מוכנים כדי להופיע לפני
קהל.
בינתיים נולד בני, אלעד, ומצבנו
הכלכלי היה בכי־רע.
פגשתי את מארסל מארסו, והוא
אמר לי :״מה אתה עושה אצל דקרו?
בוא תופיע איתי!״
אוהלה עבדה בקונסוליה, חיינו
בצימצום ואכלנו צהריים אצל דקרו
בבית. לא פעם היתה לנו בעייה מה
לעשות עם הכסף המועט שלנו —
לאכול ארוחת־ערב, או להישאר רעבים
וללכת לקולנוע.
מארסו הציע לי קטע־סולו, נוסף על
קטעים חשובים בהאדרת של גוגול.
אבל לי היתה בעייה: איך להודיע
לדקרו שאני הולך למארסו?
כשהודעתי לו, הוא הפסיק חזרה,
השתולל ואמר לי מישפט שלא אשכח
אף פעם :״אתה הולך להעשיר את
העשירים, ולרושש את העניים!״
הוא היה קנאי מאד לתלמידיו,
החרים הן את בארו והן את מארסו
מפני שהצליחו. במיקרה שלי בא אל
מארסו הביתה, וביקש ממנו שלא יתן
לי קטע סולו. לי אמר :״למדת שלוש
שנים בחינם, וכעת אתה חייב לשרת
אותי שלוש שנים!״
לבסוף עזבתי, והופעתי עם להקתו
של מארסו. חצי שנה סובבתי בכל
אירופה, וזכיתי בהצלחה עצומה. כשהייתי
בשיא ההצלחה, ארזתי חפצי
וחזרתי הביתה.

הגה בא
^ הכופב!

^ תקבלתי לתיאטרון הקאמרי ופו
1תחתי בית־ספר לפנטומימה. עשיתי
מיבחנים גדולים וסלקציה. לבסוף
הקמתי להקה עם זיווה רודן(אז שפיר),
שהיתה חתיכה אלוהית וכישרונית
בצורה בלתי־רגילה, ועם מי שהיה
דובר־המישטרה, הסופר עמוס אריכא.
שלוש שנים הייתי בקאמרי כשחקן
באנסמבל, וכחבר בלהקת הפנטומימה.
ב־ 1955 נולדה בתי, עתליה.
בלילות־שבת הופעתי בחאלטורות,
ופשוט נמאס לי. נסענו, כל המישפחה,
לארצות־הברית, והופעתי במועדון צברה.
היה
לי מנהל אישי, שהיה גם
מעבידי, בשם לואי פולד, בעל מועדון
צברה. הוא החתים אותי לתשע שנים.
קודם־כל עבדתי אצלו, וכשביקשו
אותי בחוץ, דרש הון כזה שאיש לא
יכול היה לשלם אותו.
יום אחד אני מקבל טלפון מהאו״ם,
ואומרים לי :״סמי דייוויס הבן היה
צריך להופיע בנשף השנתי של עובדי
האו״ם, אבל הוא חלה. אתה יכול
להחליף אותו?״
כשליאו פולד שמע את זה, הוא
נדלק וצעק :״זאת ההזדמנות שלנו!״
היה לי איש יחסי־ציבור בשם סול
ריצ׳פילד, והעסק הלך בערך כך:
שוכרים לימוזינה, צלם, באים לפתח
בניין האו״ם. אני עומד לצאת, והוא
אומר לי :״אתה תישאר בפנים, בן־
כלבה! אתה יוצא אחרון! אתה חס־טאר!״
הוא
הולך ואומר :״פנו דרך לס־טאר!״
מגיעים לשולחן־המודיעין. הוא
פונה אל האיש שיושב שם, ואומר :״זהו
שייקח אופיר, הוא הסטאר של ההצגה.
מר האמרשקולד מחכה לו בלישכתו!״
אני לוחש לו באוזן :״נכון שכותבים
האמרשקולד, אבל מבטאים האמר־שילד!״
סול לא שומע, ומחייך כמו
ירח.
הגענו לדירה של מזכיר האו״ם דאז,
דאג האמרשילד. היו שם ויקטוריה דה־לוס״אנג׳לס,
וכל מיני אנשים חשובים
אחרים. סול, בלי בעיות, ניגש אל
האמרשילד, תופס אותו ביד ומתחיל
לביים את העסק. אני רוצה לקבור את
עצמי באדמה, ובעיקר שכל פעם הוא
אומר האמרשקולד. הוא תופס ביד
שלי, תופס ביד של האמרשילד, מאלץ
אותו ללחוץ את ידי, וצועק לצלם:
״צלם!״ וכך הופיעה למחרת, בכל
העתונים, תמונה שלי ושל דאג
האמרשילד, תחת הכותרת :״מזכיר־

האו״ם והכוכב.״
נגמרת המסיבה, אני רואה את כולם
מופיעים, ואני אחרון. אני רועד כמו
עלה נידף. בחיים לא רעדתי כך. ידעתי
שאני צריך לתפוס את הקהל כבר
מההתחלה.

שיהדוד

^ מה״כריש״

* * ל הבמה עמד פסנתר־כנף
גדול. כשעלה הפסנתרן, חוזה
איסטומין, הוא פתח אותו. כשעלתה
ויקטוריה דה לום־אנג׳לס, הפסנתרן
שלה סגר אותו, וכך היה עם כל
האמנים. הכנף של הפסנתר נפתחה
ונסגרה לסירוגין.
אמרתי לפסנתרן שלי: כשיגיע
תורי, אני אגיד שלום, אגש אליך, אגיד
לך משהו באוזן, ואתה תסגור את הכנף.
ואומנם, כך היה: עליתי, אמרתי
״שלום״ ,הסתכלתי על הפסנתרן, ביקשתי
סליחה, ניגשתי לפסנתרן, לחשתי
לו באוזן, הוא סגר. ואז היה פרץ־
צחוק אדיר, ששבר לי את כל ההתרגשות.
היתה
לי שם אחת ההצלחות הגדולות
ביותר שהיו לי אי־פעם. לליאו
פולד היו דמעות בעיניים. הוא ניגש
אליי ואמר לי :״אתה רואה, בן־כלבה
ישראלי שכמותך, אתה תעשה מה
שאני אגיד לך, ותגיע רחוק!״
אחר־כך בא סול ריצ׳פילד ואמר לי:
״אתה רואה, בן־כלבה שכמותך, אתה
תעשה מה שאני אגיד לך, ואני אהפוך
אותך לכוכב.״
ואז בא איש קטן, והציג את עצמו
כנציג של ויליאם מורים, אחת הסוכנויות
הגדולות באמריקה לייצוג אט־נים.
הוא הציע לי חוזה, בו במקום.
המחלקה המישפטית של הסוכנות
ביטלה את החוזה שלי עם ליאו פולד
וקראה לו ״כריש״ ,כפי שכונו סוכנים
שמצצו את דמם של אמנים.
כך התחלתי לעבוד בסוכנות של
ויליאם מורים. דרכה הופעתי בתוכי
ניות־בידור מיוחדות לטלוויזיה, בסיבובים
באוניברסיטות, והתחלתי להיות
בן־אדם ידוע.

״אגי אוהבת
א ת אדצך ר

^ וס אחד נשאלתי על־ידי סוב־נות־האמנים
האמריקאית אם אני
מוכן להופיע, כשיש ״מישהו מעליי״,
בסיבוב־הופעות עם הרבה כסף.
אמרתי :״תלוי מי.״
אמרו לי :״מרלן דיטריך.״
הייתי אמור להופיע בחלק הראשון,
והיא בחלק השני.
גמרנו על מחיר של 3000 דולר
לשבוע, וטסתי לדטרויט. הגעתי לאו־לם־החזרות.
התקיימה שם חזרת־תאו־רה.
ישבתי, ראיתי שתורי לא מגיע.
עליתי לבמה ואמרתי :״שלום, שמי
אופיר.״
מנהל הבמה קרא :״מרלנה, שייקה
אופיר פה!״
היא קמה ממקומה, הורידה את
המעיל, ואמרה :״אני באה.״
היא התחילה לפסוע בצעדים מלכותיים
לעבר הבמה. באה אליי, חיבקה
אותי, ואני חשבתי :״יא אללה, מה
הולך פה?״
ואז היא אמרה לי :״ברוך הבא להצגה,
אני אוהבת את ארצך.״
ראיתי שהיא בוחנת אותי באופן
מקצועי, ואז אמרה :״נעשה את התאורה
של מר אופיר״.
חזרתי למלון. פיתאום הטלפון
מצלצל. ברט בכרך, שניצח על התיז־מורת,
היה על הקו. הוא הזמין אותי
לארוחה עם מרלן. למטה חיכתה לי
מכונית לימוזינה, ולקחה אותי למיס־עדת־פאר,
שהיתה סגורה לאורחים. רק
שולחן אחד מיוחד הוכן בה, לכבוד
הפמלייה של מרלן.

היים עם
מדלגה דיטריך
ף* יום ההופעה לבשתי חולצה,
₪1שנרכסה מאחור ברוכסן. לפני שעמדתי
לעלות לבמה הושטתי את היד
כדי לרכוס את הריצ׳רץ׳ .פיתאום אני
(המשך בעמוד )9

במדינה העם שגי לאומים
ישראל הסבה מזמן למדיגה
בעלת מציאות דו-לאומית.
רד! עכשיו ממחילה
התודעה הציבורית
לעמוד על בך
ישראל חיה במציאות דו־לאומית.
אולם עד עכשיו הודחקה עובדה זו בתודעת
הציבור.
המציאות היא דו־לאומית בשני מישורים:

בישראל עצמה מהווים האזרחים
הערביים כ־* 17 מן האוכלוסיה, והמדינה
מחזיקה בשטחים שבהם מתגוררים
1.5מיליון פלסטינים נוספים.
• ישראל שוכנת בליבו של מרחב

טל היה מפקד המישטרה הצבאית.
כתגובה על כך הטיל שר־הביטחון
הסגר על רצועת־עזה כולה. הדבר שפך
אור על עובדה מודחקת נוספת: בכל
יום מגיעים לישראל 60 אלף פועלים
ופועלות מעזה, בצי של 4000 מכוניות.
רצועת־עזה הפכה לגטו־ענק לפועלים
המפעילים את המשק הישראלי.
למרות ההכחשות הרישמיות, היה
ההסגר עונש קולקטיבי. אך ספק אם
בעלי־הרעיון הבינו את מלוא משמעותו.
שהרי העונש לא הוטל רק על
הפועלים, שלא הגיעו לעבודה ולא
יכלו להביא ביום זה פת־לחם לילדיהם,
אלא גם על מעבידיהם היהודיים, שעבודתם
שבתה. מבחינה זו, היה זה עונש
עצמי.
טיפש, דמגוג, פסיכי? ספק אם
הדבר יועיל גם מבחינה ביטחונית. בעיני
הציבור הערבי, הריגת קצין של
מנגל גיאו־פוליטי, שבו שולטים עמים ערביים.
השבוע
חדרה עובדה זו שוב ושוב
אל הכותרות הראשיות.
מהומה במכה. כאשר פרצו מהו־מות־הדמים
בעיר הקדושה לאיסלאם,
מכה, בעיקבות הפגנות של עולי־רגל
איראניים, הסתבר כי 4000 מוסלמים,
אזרחי־ישראל, שוהים אף הם במכה.
דאגת הציבור הערבי בארץ לגורלם
של עולי־רגל אלה הגיעה גם לאמצעי־התיקשורת.
צעיר בדווי מרהט פרץ בדמעות
לעיני המצלמות של ערב חדש.
אישי־ציבור ערביים הביעו דאגה.
כך חדר לתודעה היהודית שכל אד
רח שמיני במדינה הוא מוסלמי, אשר
מכה היא בירת דתו. וגם מבחינה פוליטית,
יש השלכות רבות לסיכסון־ הס־עודי־איראני
על מצבה של ישראל.
עונש עצמי. בצורה אחרת חדרה
המציאות הדו־לאומית לתודעת הציבור
הישראלי כאשר נהרג סרן רון טל
בלב העיר עזה, בידי מתנקש שניגש
אליו והרג אותו באקדח מטווח קטן.

״צבא הכיבוש״ אינו מעשה־טרור, אלא
פעולת־גבורה של מחתרת לאומית.
כפי שהוכיחו השילטונות הבריטיים בשעתו,
עונש קולקטיבי משרת בנסיבות
כאלה דווקא את המחתרת, ומגביר
את התמיכה בה.
יש רק עונש אחד שהוא אווילי עור
יותר מבחינה ביטחונית: עונש־מוות.
׳מי שדוגל בו הוא או טיפש, או דמגוג
או פסיכופאת. לכן היה זה טיבעי כי
השר יוסקה שפירא, השר המיותר ביותר
בממשלה שיש בה שפע של שרים
מיותרים, קפץ על עגלה זו.

הכנס ת
הקדחת הגדולה
שגה לפני הבחירות
מתהילה הקדחת של הה״כיכ.
הסימפטומים נראו השבוע
מהרגע שפוליטיקאי נבחר לכנסת,
מתמקדות מחשבותיו בנושא אחד: איך

להבטיח את בחירתו לכנסת הבאה.
במשך שלוש שנים זוהי שאיפה ר־דומה־למחצה.
אולם שנה לפני הבחירות
הופכת מחשבה זו לקרחת, המד־בירה
כל מחשבה אחרת. היא הופכת
מרכז־חייו.
ראשי-שבטים ואינדאנים. השבוע
החלו הסימפטומים של קדחת זו
להשתלט על החיים בכנסת, עם צאתה
לפגרת-ההי׳ז האחרונה לפני מער־כת״הבחירות.
מלבד שישה חברי־כנסת
שכבר הצליחו להבטיח את מושביהם
בכנסת הבאה (ראה עמוד ,)19 הכל
מוטרדים.
הראשון שהסיק את המסקנה היה
מרדכי וירשובסקי. הוא פרש מתנועת־המרכז
החדשה, בטרם נולדה, והחליט
לעבור לר״ץ. העילה — מצע ה־מיפלגה
החדשה לגבי ההתנחלות —
היתה בבחינת אמתלה, כי גם תנועת־שינוי
לא התנגדה מעולם באופן מוחלט
להתנחלויות. היא היתה תנועת־ימין
יונית־מתונה, ללא מצע־שלום של
ממש.
אולם וירשובסקי הסיק, בצדק, כי
במיפלגה החדשה יש יותר מדי ראשי־שבטים,
ופחות מדי אינדיאנים. לא היה
לו סיכוי להיבחר מחדש. גם סיכוייו
בר״ץ אינם בטוחים, אך כרגע שוררת
במיפלגה זו אופטימיות, ווירשובסקי
יכול לקוות למקום מס׳ 5ברשימתה.
חברו־לסיעה־לשעבר של וירשוב־סקי,
זיידאן עטשי, הסיק מסקנה הפוכה.
הוא כבר היה בדרכו לליכוד, שם
הובטח לו המקום הדרוזי ברשימה. אך
ברגע האחרון הובטח לו מקום ריאלי
גם ברשימת התנועה החדשה, ותוך
הידברות על מיפלגת־העבודה חזר ל־מיפלגתו.
סיזיפום
ממשיך. הקדחת גם
השפיעה על הנושא המרכזי של השבוע:
הנסיון האחרון (לפי שעה) של
שימעון פרס להקדים את הבחירות.
היה זה סיבוב נוסף בעבודת״סיזי־פוס.
ח״כ אחד מש״ס, בנו של הרב
עובדיה יוסף, הבטיח למיפלגת־הע־בודה
לתת את קולו להקדמת הבחירות.
יחד עם עטשי החוזר ומאיר כהנא,
זה יכול היה להבטיח רוב. המכונית של
פרס שוב נכנסה להילוך מהיר, בפעם
המי־יודע־כמה.
היה לחשבון זה רק פגם אחד: בכנסת
יש עשרות ח״כים, שאין להם שום
ביטחון שייבחרו מחדש לכנסת הבאה.
אף לאחד מאלה אין שום מניע להצביע
בעד הקדמת־הבחירות, שתקצר את הקריירה
הפרלמנטרית שלהם בשנה.
אי־אפשר היה לשחד את כולם. משמע:
ביום המכריע היה מובטח כי כמה
ח״כים יפלו למישכב, ייעלמו בחו״ל,
יגלו סיבה מישפחתית או דתית בוערת
להיעדרות.
הדבר חמור שיבעתיים כשיש מיס־לגה
שלמה (מפ״ם) העלולה כמעט
להיעלם מן המפה. לפחות לארבעה
מבין ששת חבריה בכנסת הנוכחית אין
סיבה דוחקת להצביע בעד הוצאת עצמם
מן הכנסת.
החשש של פרס: ברגע האחרון יתנדף
הרוב הבטוח להקדמת הבחירות.
שנה של סיוט. היה לחשבון שיקול
נוסף.
הצעת־חוק להקדמת־הבחירות צריכה
לעבור ארבע הצבעות(״קריאות״).
גם אילו נמצא רוב בהצבעה אחת, עדיין
היו כל המצביעים פתוחים לשוחד, לסחיטה
ולעסקות שונות, כדי לשנות את
הצבעתם בקריאה הבאה,
בינתיים היה יצחק שמיר מפטר את
שרי־העבודה מן הממשלה, הממשלה
היתה נשארת על כנה כממשלה צרה,
אמנם מבלי שיהיה לה רוב, אך גם מבלי
שיהיה רוב להפלתה. מישרד־הביטחון
היה עובר לידי אריאל שרון, משרד
החוץ לידי דויד לוי או משה ארנס.
ממשלה כזאת היתה יכולה להמשיך
לכהן במשך שנה תמימה, ולהוביל את
המדינה לבחירות בתנאים הנוחים לה,
כשהיא חולשת לבדה על ברז־התקציב.
כל זה היה סיוט למיפלגת־העבודה.
מכאן המסקנה ההגיונית: לא להביא
את החוק להקדמת־הבחירות.

יגאו רביב ממשין־ לדווח עד עסקיו
המחרים שר מנהיג תנועתיהמונז:
ן *נ היג מיפלגת-המרכז החד-
שה, אמנון רובינשטיין, מקפיד על
התדמית של מהוגנות ויושר.
מה היה אומר הציבור אילו נודע
שאמנון מילא תפקיד מרכזי בקנוניה,
שעיקרה הונאת אחיו, מרדכי, וקניה
בזול של חלקו בירושת האב?

דברים אלה אינם השמצה
של עיתונאי, אלא תמצית ם0לך
דין שהועלם עד כה על-ידי העיתונות,
ואשר נכתב ונוסח
על־ידי בעלת אחד המוחות ה-
מישסטיים החריסים בישראל,
נשיאת בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, חנה אבנור.
מוטי רובינשטיין הוא הבן הבכור
של אהרון, מייסד חברת רובינשטיין
ושות׳ .החברה הפכה משך השנים
לחברת־הבנייה הפרטית הגדולה בישראל.
אהרון
החזיק>ז 759 ממניות החברה,
ואחיו אברהם ביתר המניות.

יקבל מוטי בתקופה זו את המגיע לו,
לא יעביר את חלקו בחברה.
סמוך לחתימת הסכם זה החלו ב־מישפחה
דיבורים על יציאה של החברה
לבורסה.

הסכמתו של אמנון לקניית
חלקו של מוטי בחברה באה על
רקע אכזבתו מפעילותו הפוליטית.
בתחילת 1982 נמאס
לו להמשיך ולהיות מנהיג סיעה
קטנה בכנסת, והוא לא ראה כל
סיכוי להתקדמות במישור הפרלמנטרי.
היה זה גם אחרי
התנפצות אגדת ד״ש, שאמנון
היה אחד מאבותיה, ואשר הי-
תה אחראית לעליית הליכוד ל
שילטון. אמנון החליט לפרוש
מפעילות פוליטית ולחזור ל־עיסקי
המישפחה.
ב־ 23 בפברואר 1982 נחתם מיסמך
מעניין ביותר. הוא קבע כי כמנהל כללי
של קבוצת רובינשטיין יכהן אהרון,

בגרר תשוקחו והווויח מיליונים(נטווים
ממס) על חשנו! אחיו חבנוו, איבדה מישנחת
אמנון וובינשטיין את שליטתה בחבות־הענק ,
נ־382ו הבטיח אמנון ננ ת ג רנווש
מן הנודיטיקה, נוי לנהל אח החנוה
ב־ 1984 הציע אמנון אח חוחו למכירה
מוטי הצטרף מגיל צעיר לחברה, וסייע
לאביו בניהולה, בעוד שאחיו, אמנון,
פנה ללימודים ולקאריירה אקדמית.
האח הצעיר, גיורא, עוד למד ב־בית״ספר.
מוטי,
שהיה בעל אופי סוער ומרדן,
לא הצליח להסתדר עם אביו, שהיה
בעל אופי דיקטטורי. בשנות ה־ 80הראשונות
החליט מוטי להינתק מהעסק
המישפחתי.
ב־ 20 במאי 1982 נחתם הסכם?,יו
מוטי לבין אמנון וגיורא, לפיו יקנו השניים
את חלקו בחברה, תמורת מזומנים
שיהיו לא פחות מארבעה מיליון דולר.
י(קודם לכן העביר האב אהרון את חלקו
בחלקים שווים לשלושת בניו) .התשלום
ייעשה במשך שלוש שנים, ואם לא

וכממלא־מקומו אחיו אברהם. בכל
מיקרה של חילוקי־דיעות בין אהרון
לאברהם יכריעו רואה־החשבון אורי
מרון ועורך־הדין אמנון עברון. אם
אהרון לא יוכל לכהן כמנהל כללי,
יבוא במקומו אברהם, וכמישנהו יכהן
אמנון.

מעיך 2.2בהסכם קובע:
״תקוים הפרדה בין סמבות•
ההכרעה בניהול קומפלקס־הבנייה
לבין סמכות-ההכרעה
בניהול פעילות ההשקעות,
וזאת החל במועד שבו יפרוש
אמנון מפעילותו הפוליטית
הנוכחית, באופן שתאפשר לו
להקדיש את כל הזמן הדרוש
לניהול יעיל של חטיבת ההשקעות״.

מיפעל האזורי הוא 75 דולר ליום.
תושב קריית־שמונה שעושה את אותה
העבודה מקבל 30ש״ח ליום.
״חברי הקיבוצים אינם עובדים בעבודות
שוליות, הם מנהלים!״
החבורה הצעירה כותבת על היחס
של הקיבוצים כמוסד. הם מבקשים להבהיר
שאין להם ולא כלום עם הקיבוצניקים
כפרטים. הכעס מופנה למימ־סד
הקיבוצי, לממשלה.
בשבוע האחרון, מאז פירסום הכתבה
שהביאה את העיתון ועורכיו לתודעת־הציבור,
סובלים העורכים מאיומים בל־תי־פוסקים
בטלפון :״המחבלים היו
צריכים לשחוט אתכם! נחזיר אתכם למרוקו.
שם מקומכם הטיבעי! נשחוט
אתכם!״ ועוד.
״הכל היה כאן על מי־מנוחות,״
מספר פרמט .״רגוע, שליו. אנחנו זיע־

(משמאל) הצליח:
הוא הרעיש את
ה מדינ ה. א חו׳
ה ש עוווי ה חשו
מכל הארץ לעזרתו

ת־ ש מונ ה

ש ש ־ו רי ה
ך ייריית שמונה. יום שישי בצה־
7ן ריים. חם ולח. לבית הקפה קו-
פיטר במרכז העיירה מתחילים להגיע
המבלים הקבועים. לתל־אביביים יש
כסית בצהרי יום שישי, לירושלמים
טעמון. לחבורה מקריית־שמונה יש
קופיטר.
עורכי שני המקומונים, מבט לקריה
ומידע שמונה, יושבים שם. אפשר
לפגוש במקום את דודו ממיכללת תל־חי,
בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים,
את מאיר, מורה למתמטיקה ופיסיקה,
בוגר הטכניון המלמד בבית־הספר
של הקיבוצים, את שמואל או־

מאיר :״נכון שיש בעיות בקידום.
אבל האשם העיקרי הוא בממשלה, ולא
בקיבוצים. הממשלה נתנה להם תקציבים
ומימון. ואתה יודע מה? כל הכבוד
להם! הם יודעים לגלגל כספים
ולעשות מיליונים, אנחנו לא יכולים
להתחרות בהם!״
דנינו :״אולי עכשיו, אחרי הכתבה,
הם יעשו רגע חושבים. אולי עכשיו הם
יבינו שאנחנו נגדם.״
בשולחן הסמוך טוענים, כי שימעון
עשור ״רוצה לעשות סמתוכה״ לפרוס־פר
אזרן, ראש־העיריה, וזו הסיבה לכתבה
.״עשור פשוט מת לרוץ לעיריה,
והוא חושב שכך יצליח״.
״זה הכל פוליטיקה,״ אומרים החברה
משולחן מרוחק יותר.
עורכי מבט׳לקריה מתווכחים עם
עורכי מידע .8היום הם בחדשות. יש
הרבה קינאה בין שני המקומונים. מי

וחצי החליטו הוריו לשלוח את
שימעון לפנימיה הצבאית בחיפה.
״כשבאתי לריאלי, הצגתי עצמי ואמרתי:
אני שימעון מקריית־שמונה. מישהו
צעק לי, :אתה גם מארוקאי!׳ מאז
קראו לי בפנימיה, ,פנתר שחור. פעם
נוספת שנתקלתי בעניין היה כשעמדתי
להינשא לאשתי האשכנזיה. אביה
התנגד לנישואין. הוא בעצם מתנגד לי
עד היום.״
יהודה פרמט 35 דור שביעי בארץ,
גדל בחיפה, בוואדי־סליב. אביו היה
פועל־בניין. דמות ציורית. עבד בצים,
בשארם אל־שייח׳ ,והגיע עד לקריית־שמונה
.״עזבתי את שארם לפני הפינוי.
יכולתי לקפוץ לשארם, לחתום על
ניירות ולקחת 170 אלף דולר. לא עשיתי
את זה, ואני גם לא מצטער.
״התגלגלתי לקריית־שמונה לפני
שש שנים ונדלקתי על המקום, על

ן,שטע/ן שמ

זענו אותם. הקפצנו להם את הלימון
מכוסות־התה שלהם״.
החבורה כועסת על קשו״השתיקה
שהיה עד כה בעיתונות.
לפני שנה, כשחבר קיבוץ חוליות,
אחד מיכה בן־דרור, פירסם כתבה משמיצה
על קריית־שמונה, איש לא הגיב.
בן־דרור קרא אז לתושבי קריית־שמו־נה
״חוגגי־מימונה וקהל־כיכרות״.
״כשאנחנו כותבים שקיבוצי־הסבי־בה
משתלטים עלינו ומנסים לחסל
אותנו, מתנפלים עלינו. הקיבוצים
בסביבה מתייחסים לקריית־שמונה
כאל עיירת־פועלים, מאגר לכוח־ע־בודה
זול. אבל מהיום ואילך לא יסתמו
לנו את הפה!״ אומר עשור.
לב מוסיף :״הקיבוצים חילקו ביניהם
את הירדן. קיבוץ אחד לקח קייקים
והשני אבובים. הם משתלטים על כל
פינה בירדן כאילו הביאו את הנחל הזה
מרומניה או מפולניה. הם הפכו את
הירדן לשטח פרטי שלהם, ותושבי
קריית־שמונה צריכים לשלם להם כסף
כדי להשתמש במי הירדן.״

ישראל
^ השלישית עריבה: שמעון עשור.עיצוב: יהודה פרמט
מעצב סרמט
לעבוד בחינם
חנה, איש־ציבור ידוע ומוכר בגליל
העליון וחבר פעיל במיפלגת העבודה,
את אלי אברג׳יל, העובד עם נוער, את
ניסים דנינו, את בני ועוד.
הם יושבים, מזיעים ומתווכחים בלהט
רב על הכתבה של שימעון עשור
וחבריו.
תינו :״הקיבוצים משתלטים עלינו.
הכתבה במבט לקריה היתה מוצדקת,
וטוב שנכתבה. בגלל זה שהם נותנים
לי מקור־פרנסה, אני לא צריך להיות
העבד שלהם. יש לי כבוד עצמי. כשאני
מגיע לאחד הקיבוצים כאן בגליל,
אומרים לי: תעזוב את המקום.״
מאיר :״הם צודקים. זה הבית שלהם.
מה אתם רוצים מהקיבוצים. תפנו
בתלונות לעיריית קריית־שמונה, שלא
דואגת לאזרחיה.״
אברג׳יל :״כל זמן שאני עובד אצלם
ושותק, זה בסדר. אבל ברגע שאפתח
את הפה, ייאיימו עליי בפיטורין״.
מאיר :״אנשי קריית־שמונה פיתחו
ריגשי־נחיתות, אני דווקא שמח שאני
מחנך את הילדים שלהם. הכתבה הוצאה
מהקשרה.״
בני :״חכה שהם יזרקו אותך. נראה
איר תדבר אז!״
מאיר :״הם מעסיקים אותי, והם העסיקו
את הוריי.״
בני :״הם מעסיקים אותך וכל היום
מסתובבים. הם מחפשים חמורים שיעבדו
בשבילם!״
תינו :״נראה אם הם יתנו לך קידום
בעבודה. אתה טוב בשבילם כשכיר. ליותר
מזה לא תוכל להגיע!״

די,נמאס !
לחם ועבודה לא יספקו אותנו עוד
דע 8נוסד לפני 13 שנה. מבט לקריה
קיים רק שיבעה חודשים, וכבר עורר
שערוריות ציבוריות.

,גס אמה
^ מרוקאי!״
^ ברהם לב, יהודה פרמט, שימי
עוז עשור ואליהו קפמן הם גברים
צעירים. שניים אשכנזים ושניים מרוקאים.
הם דינמיים, מלאי התלהבות ו־רוח־קרב.
הארבעה מתייחסים לקריית־שמונה
כאל מקומם הטיבעי. לכל אחד
מהם סיפור מרוחק מהילדות על גיזע־נות,
שינאה ויחס משפיל.
לב ( )37 נולד בצפת. חקלאי. הוריו
הם חברי מושב רמות־נפתלי.
״ההורים שלי עלו ממארוקו. הם היו
גרעין ציוני שעשה הכשרה בצרפת.
מלאי הבטחות הגיעו להקים התיישבות
חקלאית בישראל. כאן פיזרו אותם
בכל מיני ישובים, עד שהתפרקו. לא
התייחסו לגרעין המארוקאי כמו לגר־עינים
שהגיעו מאירופה. ההורים שלי
לא ויתרו, והגשימו את חלומם הציוני
ברמות־נפתלי.״
לב אוהב את הקריה, את האנשים
בה, ושונא את המימסד ״המתייחס ל־מארוקאים
כאל בני עם אחר.״
שימעון עשור ( )27 נולד בקריית*
שמונה. הוריו הגיעו לשם ממארוקו,
״ממרקש הישר למעברה ״.כשהיה בן

האנשים. לא היתה לי פרנסה. עשיתי
כל מיני עבודות.
״לפני שיבעה חודשים הכרתי את
החבורה שאני קורא להם המשוגעים
לדבר, ומאז אני מוכן להמשיך ולעבוד
איתם בחינם״.
השבוע הם הוציאו גיליון נוסף.
הלחצים מצד אנשי״ציבור, חברי־כנסת
והקיבוצים בסביבה לא הועילו. החבורה
ממשיכה בקו שהתוותה לעצמה:
הקץ להתנשאות הקיבוצים.
מבט לקריה מתנצל על המילים
החריפות והביטויים שהשתמש בהן בגיליון
הקודם, ומבהיר כי לא היתה לו
כל כוונה לפגוע בריגשותיהם של ני־צולי־השואה.
אבל
גם בגליון האחרון, שבוע לאחר
הסערה הגדולה, ממשיכים עורכיו לתקוף
את הקיבוצים ולהבהיר, שמטרתם
היא לעזור לתושבי קריית־שמונה ולע־רי־הפיתוח
בישראל.
״די, נמאס,״ הם כותבים ,״לחם ועבודה
לא יספקו אותנו יותר. אנחנו ישראל
השלישית!
״שמו לנו תפקיד במדינה. מחייבים
אותנו להיות פועלים. בארץ בונים כך:
הקיבוץ מבקש הלוואה. המדינה נותנת.
הם לא מוציאים כסף מהכיס. אם ה־
׳מיפעל נכשל, יש ממשלת ישראל —
היא מממנת אותם. אבל הבעלות נשארת
שלהם.
״שכר־העבודה של חבר קיבוץ ב־

ילץ ימעון עשור, עורך העתון,
*0מספר כי התייחסותו אל אורי
אבנרי (״מורי ורבי״) היתה רק התייחסות
של תלמיד למורה .״אינני מכיר
את אבנרי אישית. אבל למדתי במהלך
השנים מקריאה בהעולם הזה, שרק
כאשר כותבים בוטה זה מגיע לאוזניים.
אם הייתי כותב שלאנשי קריית שמונה
יש בעיה חמורה של פרנסה, מי היה
מתייחם אליי?״
עשור אומר, כי קריית־שמונה הפכה
לגיטו. תוחמים אותה מכל כיוון. מצפון
נושקות אדמות כפר־גלעדי בבתים האחרונים
של העיירה. מדרום נמצאים
המיפעלים האזוריים, ובמיזרח אדמות
הקיבוצים כפר־בלום, נאות־מרדכי ועוד
.״מה שנותר לנו לעשות זה לעלות
על ההר, מערבה. אבל שם מחכים לנו
קיבוץ מנרה וקיבוץ מישגב־עם.״
בני החבורה מסרבים להשלים עם
גורלם כפועלים השחורים וכספקי
כוח־עבודה זול .״אנחנו דור חדש,״ הם
אומרים ,״אנחנו ישראל השלישית.
״ישראל הראשונה היו הוותיקים.
ישראל השניה הם הורינו. אנחנו ישראל
השלישית. ניצולי־המעברות. אנחנו
חזקים יותר מהורינו. רכשנו השכלה
מתאימה. אנחנו נילחם את המיל-
חמה של אלה שלא ניצלו מן המעברה
ומהשלכותיה.״
השבוע הודיע מישרד־הפנים כי יסגור
את העיתון. הנימוק לכך הוא פורמאלי,
תירוץ שאין להם רשיון לעסוק
בעיתונות. עד לשערוריה, לפני שבוע,
עניין הרשיון לא הפריע לאיש .״אם
יסגרו לנו את העיתון, נמשיך לכתוב
את דברינו על הקירות, בסטנסילים,
נוציא עיתון ברמקול. נעשה עיתון־
מחתרת. נכתוב את העיתון שלנו
בספריי על הקירות. לא נפסיק לומר
את שיש לנו,״ מכריז אחד מעורכיו.

דמית אגטלר ₪

_ _ יי״יי־ן1־•

(המשך מעמוד )9
לי כמו צעצועים, וחושב לעצמי :״אין
מה לעשות, אצטרך לבוא הנה רק לביקורים.
המקום קטן וצר!״
הלכתי לישון. פיתאום מעיר אותי
ציוצו של בולבול, שעמד על אדן
חלוני, ואני אומר לעצמי :״חמור! מה
אתה עושה בג׳ונגל של אמריקה? בוא
הביתה!״
תוך חודש חזרתי לאמריקה. אמרתי
לאשתי :״את תקחי את הבת, אני אקח
את הבן. אני חוזר לישראל.״
וכך היה. הילדים קיבלו את הפרידה
קשה, למרות שבשנה האחרונה כימעט
שלא הייתי בבית. אך זו היתד, הדרך
היחידה. הנישואין שלי ושל אוהלה לא
יכלו להימשך.

פיתוי כבד
4״ בערב הראשון
¥מן קצר אחרי שהגעתי ארצה,
( פגשתי בקפה קליפורניה את לידיה
שומכר, בתו של שחקן האידיש
הנודע, ישראל שומכר.
ראיתי חתיכה, אני מסתכל עליה,
היא מסתכלת עליי, אני מחייך אליה,
היא מחייכת אליי, ולפני שקמה אפילו
אמרה שלום. אמרתי לעצמי: זאת לא
ישראלית!
למחרת פגשתי אותה בדיזנגוף,
לקחתי את הטלפון שלה. יומיים לא
יצאה מהבית, עד שטילפנתי. קבעתי
איתה פגישה, ואז מצלצל דן בן־אמוץ,
ואומר לי שאלן גינזבורג בארץ והולכים
לבלות.
אמר לדן :״אני מביא חתיכה חדשה.״
אבל לידיה לא באה. היא הודיעה
לי שהיא לא התכוונה לצאת לבלות
אתי לפני המועד שקבענו. הצעתי לה
לנסוע לסופשבוע בעין־הוד, היא אומרת
לי :״אני לא ישנה מחוץ לבית.
אסור לי.״
חשבתי :״וואללה, מה זה פה? איזה
מין חתיכה זאת, שאסור לה לישון
מחוץ לבית, ושלא באה לפגישות שלא
נקבעו מראש?״ העניין התחיל לגרות
אותי. ואז, יום אחד, אני בא לקחת
אותה להופעה בצבא. לידיה שברה את
הראש מה ללבוש בשביל להיות
בוהמית כמוני. לבסוף מצאה לה איזה
בגד מתאים. כשהיא פתחה את הדלת,
היא ראתה אותי לבוש בחליפה אפורה
ועניבה וחטפה שוק. בתקופה ההיא
נורא אהבתי להתלבש.
אחרי ההופעה הלכנו לאכול, וברוב
חוצפתי הצעתי לת לבוא אליי לחדר.
היא אמרה לעצמה :״חוצפה נוראית,
אבל אני רוצה לראות עד היכן היא
מגעת״.
הראיתי לה אוספים שונים. תמונות.
לא, ביקורת אף פעם לא אספתי.
פיתיתי אותה כבר. באותו ערב, ומאז
לא נפרדנו עד עכשיו.
יש לנו שני ילדים: ישראל״אלכ״
סנדר, שכולנו קוראים לו גיגי, וילדה
בשם קארין. אבל אני אבא לארבעה
י ליי ם

עיצבתי את
תגשש הוזיווד

ף* משך 12 השנים שאני בארץ,
מאז שחזרתי מאמריקה, עשיתי
פה דברים רבים. בין השאר ביימתי את
שתי התוכניות הראשונות של הגשש
החיוור.
באו שלושה בחורים שונים באופיים,
ואיחד אותם דבר אחד: מין
תנועה רכה, נשית, ילדותית, שקיבלו
בהשפעת נעמי פולני, שהדריכה אותם
בלהקת התרנגולים.
הייתי צריך לעקור את התנועה
הזאת מהשורש. היה הכרח להלביש
אותם בחליפה ועניבה. יועציו של פשה
אמרו לו :״הוא משוגע.״ אבל אני
הוכחתי שצדקתי. אחרי ההצגה הראשונה
הם רצו להתפרק. פשה ביקש
ממני לדבר אל ליבם וכך זה היה:
פולי: רוצה לשחק בתיאטרון תפקידים
ממש, משהו רציני!
שייקח: אני רוצה לשיר לבד, בלי
הצחקות!
גברי: אני חושב שהשלישייה היא
מיסגרת טובה מאד, בתנאי שתעזור
לנו להוציא מכסימום כישרון.
(המשך בעמוד )39
העולם הז ה 2605

— שייקה

רובינשטיין: יעקב 1עשי1

סעיף 3.1קבע. :במימרה ויהיה
נבצר מאברהם למלא את
תפקידו, אזי יבוא במקומו אמנון
במנהל כללי ובלבד שנתקיים
בו התנאי של פרישה מהפעילות
הפוליטית הנוכחית.״
ההסדר הזה, נקבע באחד הסעיפים,
מבוסם על ההנחה כי מוטי רובינשטיין
יפרוש מן החברה.

ההסכם
לא קויים

*}הסכם זה ברור כי לאמנון היה
^ 1עניין בהוצאת אחיו מוטי מן החברה,
כדי להקל על חזרתו לניהולה
כנציג הבלעדי של מישפחת אהרון
רובינשטיין^ .

ההסכם עם מוטי לא קויים.

זאת קובעת במפורש השופטת חנה
אבנור בתביעה אזרחית ,988/85 שבה
ביקשו אמנון וגיורא לבטל את החוזה
שחתמו עם מוטי מאוחר יותר, בשנת
. 1984
למה לא קויים ההסכם? אבנור אומרת
כי נראה שהסיבה היתה ההנפקה
הצפויה, שבה ראו הצדדים דרך לשלם
למוטי במניות ולא במזומנים.

ואולי — וזאת לא נאמר בפסק
הדין — הצטננות רצונו
של אמנון לפרוש מפוליטיקה
ציננה גם את להטו לגייס כספים
להוצאת מוטי מן החברה,
שאליה לא עמד אמנון לשוב.

ב־ 27 במאי 1984 נחתם הסכם חדש
בין מוטי לאמנון וגיורא, שלפיו לא יקבל
מוטי מזומנים אלא מניות בחברת
רובינשטיין לפני ההנפקה, ואחרי ההנפקה
יוכל למכרן ולקבל מזומנים
תמורתן. כדי להקל על מוטי להיפטר
ממניותיו, הסכימו אמנון וגיורא להימנע
ממכירת מניותיהם באותה עת.
אחרי ההסכם היה המצב בחברה כך:
אמנון וגיורא 46,1591 מרדכי —
:10,191 אברהם — .18,7591 עוד 2591
הוצעו למכירה לציבור בהנפקה.
קובעת השופטת אמור: אמנון וגיורא
הסכימו לאפשר למוטי למכור את
חלקו, כאשר להם יש פחות מ־ 5091 ממניות
בחברה .״גיורא ואמנון קיוו כנראה
כי יאזנו את שליטתם בחברה על־ידי
רכישת מניות בבורסה על שם ילדיהם.״

השופטת
אבנור, שדחתה את הבקשה
מכל וכל, ניתחה בפסק־הרין את
כל מהלכי העיסקה, ובין היתר שאלה
מדוע הסכימו לחוזה זה, למרות שיכלו
לחזות כי לא יצליחו לרכוש בבורסה
מניות כדי לחזור ולקבל רוב בחברה.

לאומי החליט להלוות לבעלי חברת
רובינשטיין 1.5מיליון דולר כדי
לאפשר לבני מישפחותיהם לרכוש מניות
מן ההנפקה, מחשש שהציבור לא
ירכוש די, פנה איש־העסקים אלפרד
אקירוב וביקש כי בליל ילווה לו את
הסכום הזה, כדי שהוא ירכוש מניות
בהנפקה. בנק לאומי סירב לבקשה,
ואקירוב, שלא קיבל את המימון הדרוש,
נסוג מהרעיון. אקירוב היה באותה
עת לחוץ מבחינה כספית, ולמרות שראה
גם הוא את האפשרות לשים יד על
החברה שבעליה ויתרו על השליטה בה
מרצון, לא יכול היה לגייס את הכסף
הדרוש.
יוסי ריגר ואברהם פילץ ידעו על
האפשרות בדיוק כמו אקירוב. בקהי־לה־העסקית
הישראלית אץ סודות,
וכל אחד יודע הכל על השני.
מייד כאשר סירב בנק לאומי להלוות
לאקירוב החליטו ריגר ופילץ לנסות
לגייס כספים. היה זה ביום השישי,
יומיים לפני ההנפקה. הם פנו לאיש
העסקים שימעון קדם, שהסכים להלוות
להם 100 מיליון שקל, ולבנק
המיזרחי, שהסכים להלוות להם עוד
160 מיליון שקל.

״מה הגיון במכירה למרדכי
מחד, וברכישה בבורסה מאידך?
יש בכך הגיון רב. למרדכי
מכרו לפי הערכה גבוהה, ובבורסה
עמדו לקנות במחיר
נמוך בהרבה. היה, איפוא, הגיון
רב בעיסקה כפי שנעשתה. רק
לאחר שנתברר כי לא הצליחו
לרכוש בבורסה את החסר מחד,
וכי מאידך קוני המניות התחברו
עם אברהם כדי שיהיה להם
רוב בחברה, נמצא הפיתרון
במחשבה מישפטית מזהירה:
ביטול החוזה.״
היתה זאת מחמאה מפוקפקת מאוד
למי שהיה דיקן הפקולטה למישפטים
ומועמד לתפקיד שר־המישפטים.
ואכן, המניות שנמכרו למוטי, נמכרו
לפי שווי כולל של החברה בערך של
33 מיליון דולר. ואילו לצורך ההנפקה
לבורסה הוערכה החברה רק ב״12
מיליון דולר.

בסכום הזה ביצעו בבורסה
רכישה של כ 15 מחבילת
המניות, מתוך ה־4״ 25 שהונפקה
לציבור.

ההערכה הנמוכה באה כדי
ששערי המניות יהיו נמוכים,
על־מנת שניתן יהיה למכרס ב־העלאות
שערים, ולממש ריוו־חי־הון
הפטורים ממם.

;,מהשגה
מזהירה״

אם כן: מוטי קיבל 1091 בערך לפי
שער של 33 מיליון דולר, היינו, מניות
בשווי של 3.3מיליון דולר, ואילו השניים
התכוונו לרכוש את אותן מניות
בחזרה בפחות ממחצית המחיר, היינו
במיליון וחצי דולר.

ייד אחרי שראו אמנון וגיורא כי
איבדו את הרוב בחברה, מיהרו,
באמצעות עורך־הדין אמנון גולדנברג,
לבקש את ביטול החוזה שעליו חתמו
עם אחיהם מרדכי על מכירת המניות.

משמע: להרוויח מיליון וחצי

גסחירנבוך בהרבה ,

הי ח אי סו * הגיון רב ב עי סקהכ סי בכעוטתה.

רק לאחר

#נתב רר כ י לא ה ב לי חו לרכו ש ב בו רסה את החסר מחד, ו מ אי דךכיקוניהס בין:1
התחברו עם אגרהס על מנת שיהא להם דו ב בהכרח -

אז בסבא הסח רון בסחטבה

מסטסית מז הי ר ה 1בי סרלהחוזה,

קטע מפסק־דינה של השופטת אבגוד
״מחשבה מישפטית מזהירה...״

מרדכי
(ב 11 שר אהר)|1
אשתו יה 1דית •-

אתון\ /

גורן
דפנה עירית
אמיר־פרץ

חברת מג״א
(מרדכי. גיורא. אמנון)

יוסי ריגר
אברהם פילץ

חברת •נ־ר
(יואב. נורית. רמי)

(המשך מעמוד )7
מרגיש יד ענוגה מורידה לי את היד,
וקול באם לוחש באוזני :״אני אעשה
לד את זה!״ היא העבירה לי נמלים
בגב.
שנה שלמה הופענו יחד. ההצגה
היתה הצלחה גדולה. מרלנה ואני
התיידדנו מאד־מאד, ויצא כך שבסיבוב
הייתי איתה כל הזמן. היינו עורכים
קניות, מטיילים, מבלים, הולכים יחד
לכל מקום.
היה לנו רומן, אבל המילה רומן לא
מתאימה. בעצם, נכון יותר לומר: היינו
קרובים מאד־מאד. אשתי והילדים היו
אז בניו־יורק, ובחיי־הנישואין שלי חל
משבר.
למרלן יש בת בשם מריה, וכבר אז
היו לה נכדים. אני לא יודע עד היום
בת כמה היא. אצלה זה לא חשוב,
ובעניין האגדה על רגליה: זו לא אגדה,
יש לה רגליים מקסימות.
שמרתי איתה על קשר אמיץ מאד
של טלפונים, עד שהתחתנתי עם
לידיה. אז שלחה לי מיברק שבו היה
כתוב ״הנישואין שלך עושים לי קר
בגב,״ וניתקה את הקשר.
למרות זאת, כשהיא באה הנה להופיע,
באתי לראות אותה בהיכל התרבות.
עמדתי מאחוריה ואמרתי :״הלו,
מרלנה, מה שלומך?״ היא הסתובבה
ונפלה עליי. רגע אחד נשארה עליי,
ואף אחד לא הבין מה קורה.
היה לי ריב גדול עם האמרגן גיורא
גודיק שהביא אותה, אבל למענה
הצגתי אותה לפני הקהל הישראלי.
בזמן שהיינו יחד, היא היתה צריכה
לכתוב את הביוגראפיה שלה. היא
קיבלה 50 אלף דולר מיפרעות, ולא
כתבה אפילו מילה אחת.
יום אחד הלכתי להביא את העיתון.
היריעה הראשית סיפרה כי הסופר
ארנסט המינגוויי התאבד. היא היתה
קרובה אליו מאד, ולא ידעתי איך
לבשר לה את הבשורה המרה. אמרתי:
״מרלנה, אני חושש שפאפא התאבד.״
היא אמרה :״זה לא יכול להיות! נפלט
לו כדור!״
אחר״כר היא הורידה ארגז, ובו גלויות
שהוא שלח לה מכל מקום, כתובות
בסיגנונו האינדיאני :״פאפא יודע ש־כישרון
זה לא חשוב, מה שחשוב הוא
לכתוב שמונה שעות ביום,״ ודברים

סו ס אציל
בגילגול קודם

יטגכךהגיוןר בו לסרד בי 0בדו_ ד >0הערבה גבוהה, ונ בו רבר. ע ב דו דיונו ת

אמנון

^ 23 במאי 1984 התקיימה
^ אחת הפגישות של שליטי רובינשטיין.
לפי
תרשומת הפגישה, שהיא מוצג
מישפטי, השתתפו בה שני האחים היריבים
אהרון ואברהם, אמנון ואשתו
רוני, ועורכת־דין החברה דורית רביב־בנסון,
ממישרד אמנון עברון.
באותה ישיבה הודיע אמנון כי מיש-
פחתו מוכנה למכור את חלקה בחברה
לפי שווי כולל של 28 מיליון דולר.
הישיבה דנה בנושא ההנפקה לבורסה,
אשר לה התנגד אמנון בכל תוקף,
וכך גם אביו.

קטע מההסכם המישפחתי

מי נגד מי במי שסחת רובינשטיין

איו צויד
לרחם

פרס אמנון מפעילותו הפולטית הנוכחית כאמור בסעיף , 2,2אזי !עמוד באברהם בסוט
קומפלקס הבניה ואילו אמנון בראט חטיבת חחסיועות, וההכרעח הסופית בהצעות ההחלטה
בכל אחד משני תחומי הפעילות העסקית תחיה נ תונ ה, לפי ה עניו, לאברהם בתחום

כיצר נכנסו שני אלה לתמונה? העדויות
שגבו חוקרי רשות ניירות הערך
גילו כי ערב ההנפקה, כאשר בנק

ניר

מיליון וחצי דולר הם הרבה כסף גם
לאמנון רובינשטיין, אבל להפסיד את
השליטה באימפריה כדי להרוויח סכום
כזה? ולעשות זאת כאשר אין כל
ביטחון מה יקרה בהנפקה? ולעשות
זאת כאשר אתה יודע כי אתה דופק את
אחיך הבכור, שאין לו ברירה, כי אתה
סירבת לקיים את ההסכם הקודם שבו
הבטחת לו כסף תמורת המניות? שאלות
מעניינות למנהיג שינוי!
מובן שהשופטת דחתה את בקשת
אמנון וגיורא מכל וכל, ובכך אישרה
את שינוי הבעלות בחברה.
יכול מישהו לחשוב כי אמנון נלחם
כארי בכל האמצעים בהשתלטות על
החברה, מכיוון שרצה לקיים בידו את
החברה שאביו ייסד. הרי ב־ 82 הודיע כי
יפרוש מפעילות פוליטית, ויתמסר לניהול
החברה.
גירסה זו אינה מתאימה לעובדות.

״פרש אמנון מפעילותו הפוליטית...״

אילו הצליחו בזאת, היו חוזרים
והופכים בעלי /0״ .51 אולם
מה שקרה הוא שמוטי מכר את
חלקו לאברהם, דודו, אוייבו של
אמנון, ואילו יוסח ריגר ואברהם
פילץ רכשו חלק נכבד מההנפקה
לציבור.

אע 1ת 1רתי

דולר ולדפוק את מוטי בסכום

אברהם השיב כי אם אמנון מתנגד
להנפקה, הוא מבקש ישיבת־הנהלה
פורמלית, וכן הוא מבקש מאמנון הצעה
בכתב למכירת חלק מישפחתו, אותו
מוכן אברהם לרכוש.
אמנון הבטיח למסור בו ביום הצעה,
אחרי התייעצות עם גיורא אחיו.
הוחלט על קיום ישיבת־הנהלה, שבה
תבוטל ההנפקה.
לאחר מכן, אומרת התרשומת, התברר
כי בנק לאומי מסכים להלוות את
ה־ 1.5מיליון דולר למישפחה, לרכישת
מניות בהנפקה, ואז ״לאחר הפגישה
בבל״ל הודיע אהרון כי הוא מבקש
לבטל את ישיבת־ההנהלה, ואמנון הודיע
כי ישתדל לגמור עוד היום עם
,אהרון, שכן יוצאים בהנפקה, והבטיח
לאברהם, וכן לדורית, שהוא יסכם עוד
הערב ויודיע שהעניינים מסודרים.״
אמנון לא הגיש הצעת־מכר של
חלק מישפחתו. ההנפקה בוצעה. בגלל
רצונו להרוויח על חשבון אחיו הבכור,
איבד את החברה.

אין צורך לרחם עליו. תמורת
חלק מישפחתו 487 שולמו
18 מיליון דולר.
11 וווווווו!111 וווווו1)11

^ ארגז היו תילי־תילים של דפים
* ₪שהיא כתבה בעצמה. אחרי שקראתי
אותם, אמרתי לה :״מרלנה, יש
לך ספר!״ כך נולד סיפרה המפורסם:
האל״ף־בי״ת של מרלנה דיטריך.
חודש ימים ישבנו מהבוקר ער
הלילה, וערכנו את הספר. יום אחד היא
אומרת לי :״איך זה נראה לך?״ ומראה
לי, באות ,0לפני אופנהיימר ואונסיס,
את המונח :״אופיר שייקה״ ,ומתחתיו:
״היה לבטח סוס אציל בגילגולו הקודם.״
מונח
אחד הוספתי לה בכתב־ידי,
קיבוץ. כשנתנה לי
מתחת לאות
את הספר, שאותו איבדתי עם השנים,
כתבה לי בהקדשה :״לשייקה שהתחיל
אותי, תודה, הספר״.
אחר־כך קיבלתי מיכתב מהאמרגן
אברהם דשא, הידוע כפשה, לבוא
ארצה לשתי הופעות. התגעגעתי,
רציתי להיות פה באביב. אמרתי למר־לנה
:״מתי לנסוע, בפסח או ביום-
העצמאות?״ והיא אמרה :״נשאל את
האסטרולוג!״
האסטרולוג שלה הולך איתה לכל
מקום, והיא לא עושה דבר מבלי להיוועץ

לפני שנסעתי, היא נתנה לי לוח
של אסטרולוגיה לחמש שנים. שאלתי
אותה :״ומה יהיה איתנו?״ אז היא
אמרה :״אתה צריך לנסוע לארץ שלך,
שאתה כל־כר אוהב.״
כשהגעתי לנמל־התעופה, לא האמנתי
למראה־עיני. היו שם אורי זוהר,
פשה, אורי לוי, חיים טופול ורבים
אחרים, שחיכו לי עם תופים ושלטים,
וצעקו :״שייקה! שייקה!״
לקחו אותי ישר לכסית, ובדרך
אני מסתכל על הבתים הקטנים, שנראו
(המשך בעמוד )10

סנף־סנף הונח! הדב רי םעד העזנדח! .זה ט 1ב8

דגנד תודה1

ף אני דווקא סבור שהמדברים על ״טראנספר״
1עושים שרות טוב למדינה.

גנדי, דקל, כהן־אכידום ודומיהם, המפיצים
עתה את התורה הנלוזה הזאת,
מכיאים כרכה כעל־כורחם.

מזה 20 שנה חי המחנה ה״לאומי״ בישראל
חיים של שקר רעיוני.

המחנה הזה דוגל בשלושה עקרונות,
הסותרים זה את זה לחלוטין.
העיקרון הראשון אומר ״ארץ־ישראל השל־

שניים מהם בולעים את השלישי.

מדינה יהודית בארץ־ישראל השלמה
אינה יכולה להיות דמוקרטית.
מדינה דמוקרטית בארץ־ישראל השלמה
אינה יכולה להיות יהודית.

אדרבה, שידברו!
ד היום דיבר רק מאיר כהנא בגלוי על גי״*
1כ רוש מיליוני הפלסטינים מן הארץ.

זה איפשר לכל החושכיס כסתר־ליכם
כמוהו להסתייג ממנו בקולי־קולות. כבחינת
״אנחנו אנשים הגונים, הו א נאצי!״

שלם אינו נוטש את אדמתו, אלא
כשהוא אנוס.

אין שמץ של סיכוי לכר שאי״פעם יירתמו
המעצמות הגדולות, כולן או חלקן או אף אחת
מהן, למאמץ כזה. שהרי פירושו אובדן מעמדה
בעולם הערבי, ודחיפתו לזרועות יריבתה. זה היה
מביא לשינוי מוחלט במאזן־הכוחות הגלובאלי.
שום מדינה ערבית לא תסכים לקלוט המונים
אלה. במשך 40 שנה, עד היום, סירבו כל המדינות
הערביות לקלוט אף את פליטי פלסטין משנת
.1948 גם בירדן הם יושבים במחנות״פליטים.
וגם אילו הזמינו המדינות הערביות את הפלסטינים
לבוא אליהן — דבר שכלל לא יעלה על
הדעת — לא היו הפלסטינים נשמעים להן. מי
שמפקפק בכך, מוטב לו לעיין במאמרו של זאב
ז׳בוטינסקי, קיר הברזל, שבו ניבא לפני 60 שנה
שהערבים בפלשתינה (כך ז׳בוטינסקי, במקור)
לא יישמעו לשום מישטר ערבי שמחוץ לארץ.

עכשיו נקרע המסווה הזה.

במילים פשוטות: המילה ״טראנספר״
אינה אלא קישוט לועזי למושג העברי
הפשוט: גירוש.

הם מוציאים את ״הבעיה הדמוגראפית״
מתחת לשטיח הצביעות המתחם־

**ץ וחרי״הטראנספר הסיקו את המסקנה
ההגיונית,מן התפיסה הימנית־קיצונית.

מי שרוצה בארץ־ישראל השלמה ובמדינה
יהודית — חייב לוותר על מדינה
דמוקרטית.

ני ממהר להסביר מדוע אני שם את שתי
המילים ״הבעיה הדמוגראפית״ במרכאות.

כלומר: עליו להחזיק במדינה מיעוט לאומי
ענקי (קרוב ל־* )40 ללא זכויות דמוקרטיות
בסיסיות. תוך שנים מעטות יהיה מיעוט זה לרוב
בארץ.
מדינה שאינה דמוקרטית מבחינת זכות־הבחי־רה,
אינה יכולה להיות דמוקרטית גם בשום צורה
אחרת. ציבור של *( 40 שלא לדבר על ״׳לס 5ו־
* )60 לא יישב בשקט במדינה שאין לו חלק בה.
תהיה התנגדות. ההתנגדות תוליד דיכוי. יהיה
צורך לשלול לא רק את הזכויות הלאומיות, אלא
גם את זכויות־האדם הבסיסיות. יהיה צורך במיש־טרה
חשאית ענקית, במחנות־ריכוז, בעינויים. כל
זה כבר קיים. אם ימוסד המצב, יהיה קיים פי
עשרה ופי מאה.

זהו אחד מאותם המושגים הבאים
למנוע את הצורך לקרוא לדברים מכוערים
בשמם המכוער. קוסמטיקה מילולית.

כמו
״הפיתרון הסופי״ ,כאשר הכוונה היא לרצח
המוני של גברים, נשים וילדים. כמו ״טיפול
מיוחד״ ,כאשר הכוונה היא להריגת שבויי־מיל־חמה.
כמו ״קצין־היסעים״ ,המילים שבהן הגדיר
ר* אדולף אייכמן את עצמו, כאשר הכוונה היתה
להסיע יהודים למחנות־השמדה. כמו ״טראנספר״,
כאשר הכוונה היא לגירוש.
המלים ״הבעיה הדמוגראפית״ מעוררות את
הרושם כאילו מדובר על בעיה סטאטיסטית. ויכוח
שקט על השיטות הנכונות לרישום־אוב־לוסין(
.״רמוס״ פירושו ביוונית עם, ו״גראפה״ פי,רושו
כתיבה .״טראנספר״ ,לעומת זאת, היא מילה
לאטינית, ופירושה לשאת־אל־מעבר).

אך מי שמדבר על ״הבעיה הדמוגראפית״
אינו מתכוון לבעיה סטאטיסטית.
הוא מתכוון לעובדה שבארץ־ישראל המערבית
גרים ברגע זה 2.2מיליון פלסטינים, בני־אדם,
גברים, נשים וילדים. אלה חיים את חייהם,
עובדים, מתפרנסים, מקיימים קהילות, מקימים
מחזיקים ברכוש, נולדים, מתחתנים,
מתים, נקברים לצד אבותיהם, שחיו באותם הפקד
מאות ואלפי שנים.

של בני-אדם אינם ״בעיה״ .עצם
היא תפיסה פאשיס-
עיין ערך :״הבעיה היהו״
שיהיו הדברים
זה, במר

ם מן המושג הזה יש להסיר את מחלצות
הצביעות.
לפי הדוברים, הם מבקשים פיתרון הומאני( .זה
מזכיר משהו, אך הבה נתאפק ).הפיתרון ההומאני
אומר שהטראנספר יבוצע בלי כוח, בהסכמה. המעצמות
ישכנעו את מדינות-ערב, ובעיקר את ירדן,
לקלוט את המוני הערבים מן השטחים הכבושים
( 1.5מיליון) ,אם לבדם, אם בתוספת הערבים
שהם אזרחי־ישראל(ביחד 2.2מיליון) .הערבים
האלה יעברו מרצונם החופשי לאן שיישלחו.
מאז בריאת העולם לא היתה אוכלוסיה, שעזבה
מרצונה החופשי ארץ שבה ישבה במשך מאות
בשנים. יחידים מהגרים.

גנרי — האלוף־במילואים רחבעם זאבי —
איש ארץ־ישראל העובדת והפלמ״ח, הלך בראש.
׳ ״ראשונים תמיד אנחנו.״
אחריו בא מיכאל דקל, האיש המעורב בעסקים
המלוכלכים של סוחרי־הקרקעות הפרטיים בגדה
המערבית, שנע בשולי פרשת־השוחד שבגללה
כבר נשפט איש למאסר. דקל, הנושא בתואר ה־רישמי
של ״סגן שר־הביטחוך, היושב בחדר מנודה
במישרד האחראי לכל המתרחש בשטחים הכבושים.
אחריו
בא, כמובן, מאיר כהן־אבידוב, האיש
המשתוקק ״לרטש את הבטן״ ו״לנקר את העי-
^ ניים״ לפושעים ערביים.
ואחריו — אלא מה? — הרב חיים דרוקמן,
שליח־מיצווה להגנה על רוצחים יהודיים מכל
הסוגים בשתי יבשות.
חבורה נאה. לאו דווקא אסכולה של הוגי־די־עות
ברמה של שפינוזה, קאנט והגל, אך בכל זאת
חבורה של אנשים הממלאים תפקיד חשוב.

את הצורך הזה באו עכשיו גנדי ו־שות׳
לספק. אך תחת לדבר על גירוש,
כמו כהנא, הם שלפו מן העבר מושג יפה
יותר, לועזי ואסתטי: טראנספר.

גם ילד מבין שזהו קישקוש.

אנשי התחיה והימין בליכוד, גוש־אמונים וא־רץ־ישראל
השלמה, כולם העמידו פנים כאילו
רובצת תהום בינם לבין כהנא, כאילו תורות כהנא
נתעבות גם בעיניהם, כאילו לא יעלה על דעתם
לחשוב על הפיתרון הסופי של הבעיה הפלסטינית.

במיקרה
הטוב, זאת היתה צביעות שקרנית.
במיקרה הרע, זאת היתה הונאה עצמית. הונאה
דחוקה, שהרי מתחת לסף־ההכרה ידעו גם הם
שיש כאן סתירה הזועקת לפיתרון.

״הבעיה הדמוגראפית
מה״ .לפחות מן הים עד הירדן, ואם ירצה השם —
גם מעבר לזה, משני עברי הירדן. כפי שהגדיר
זאב ז׳בוטינסקי את הארץ :״משתרעת מים ישימונה,
והירדן, הירדן באמצע.״
העיקרון השני אומר ״מדינה יהודית״ .כלומר:
לא רק מדינת־יהודים, לא מדינה שהיהודים רק
יהיו בה רוב, אלא מדינה שכל־כולה יהודית, שאין
נד, זכויות לאומיות למי שאינם־יהודים, שהיהודים
— והם לבדם — ישלטו בה שילטון מוחלט,
שאין בה הפרדה בין המדינה ובין הדת היהודית.
העיקרון השלישי אומר ״מדינה דמוקרטית״.
כלומר: מדינה שבה יש לכל אזרח חלק בשילטון,
שבה מוסדות־השילטון, החוקים והמדיניות נקבעים
בדרך של בחירות חופשיות בהשתתפות כל
התושבים, שבה יש שיוויון לפני החוק ומישטר
של חרות, שוויון ואחווה.
שלושה אלה פשוט אינם הולכים ביחד. כל

מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה
להכיל את ארין־ישראל השלמה.
זהו הגיון פשוט, שכל ילד יכול להבינו.

מי שרוצה בארץ־ישראל השלמה,
שתהיה גם יהודית וגם דמוקרטית, יש
לו רק פיתרון אחד: גירוש המוני.

כך קובעים גנרי ושותפיו, והם צודקים בהחלט.

ין טעם להרחיב את הדיבור על הצד המוס־רי
של פיתרון ״הומאני״ זה.

תהיה זאת זוועה.

יך פתרו דוברי המחנה ה״לאומי״ את הב־עיה
הזאת?
(אני שם את המילה ״לאומי״ במרכאות, מפני
שזהו מחנה אנטי־לאומי. לאומי הוא אדם החש
בשייכותו ללאומו, והמכבד על בז את שייכותם
של אחרים ללאומיהם שלהם. מי שדוגל בתפיסה
של ״לאומי ואפסי עוד״ אינו לאומי, אלא פא־שיסט.
והדמיון בין לאומי ופאשיסטי הוא כדמיון
בין תא נורמלי ובין תא סרטני בגוף האדם).

איך פתרו? לא פתרו. פשוט התעלמו.
אמרו, כאותו אדמיראל תורכי ,״מאלטה
יוק״.

מיליונים יצטרכו לנטוש את אדמתם, חברתם,
כל קיומם, כדי להיות לפליטים חסרי־זכויות
וחסרי צלם־אנוש בארץ זרה. קהילות יתפזרו,
מישפחות יתפרקו, חיים ייהרסו. ניצולי־השואה
יודעים מה זה.

אי־אפשר להביא לכך ללא טרור מא-
סיבי. לא דיר־יאסין אחד, לא צברה ו־שאתילה,
לא קיביה אחד, לא בפר־קאסם
אחד.
הנאצים עשו זאת במהלך מילחמת־עולם, וכך
גם הסובייטים, שפעלו בעיצומו של הטבח ההמו־
(המשך בעמוד )16

מי ע11־ 1גדכ(ע 1ד 1ע 1ת הל אווי ם עור)
ח ר טו ם -הוא אטום אוסתום?
קל היה השבוע לאתר את
הפרקליט מארק אוקונור בקרב
הקהל באולם בית־המישפט
הדן את איוואן דמיאניוק.
אוקונור היה היחיד שלבש חליפה
וענב עניבה, למרות החום הירושלמי.
הוא הסביר שהוא עושה
זאת בכוונה, כדי לשמור על תדמית
מסויימת.

בו השתלט לוין לגמרי על התהליך,
ולמעשה ניהל את החקירה.
סגן־השר רוני מילוא
נראה מאושש ומלא־מרץ במיוחד
בשבוע שעבר, כשסבב במיז־נון־הכנסת.
משנשאל לפשר המרץ
והחדווה, השיב ששב זה עתה
מחמישה ימים משוגעים בניו״
יורק. מילוא לא פסק מלהתפעל

שימחה. היתה לכך גם סיבה
מישפחתית. גדות הוא אחיינו
של אריה בן־אליעזר, המנהיג
הרוויזיוניסטי המנוח, שעל
שמו נקראת המידרשה שהפיקה
את הסרט. אמו של גדות היתה
אחותו של בן־אליעזר, שברח
בשעתו מן המעצר באריתריאה
יחד עם יצחק שמיר. השניים

ן ן\ך ןך 4וןך ראש־הממשלה, היה אורח הכבוד בכינוס להצלת יהודי אתיופיה,
) 1 1111 14 שנערך בבנייני האומה בירושלים. כשנכנס שמיר לאולם, באו
לקראתו נכבדי העדה, לחצו את ידו. לאחר מכן ניגשו שמיר ומלוויו למקומותיהם וישבו.
ברור שאוקונור עקב אחרי
המישפט בצורה אחרת מאשר
שאר היושבים באולם. לדבריו,
למד לזהות כל תנועה של השופט
רב לוין, אב בית־המישפט.
כאשר מפנה לוין את פניו לצד
שמאל, פירוש הדבר שלדעתו
מיצה אחד מעורכי־הדין נקודה
מסויימת בחקירתו, ומוטב לו
לעבור לנושא אחר. כשהוא מרים
את פניו כלפי מעלה, יש
לכר משמעות אחרת, וכך גם
להפניית הפנים לצד ימין.
אוקונור הוא בעל תחושה
היסטורית מפותחת. כך שם לב
למשמעות הסימלית העמוקה
של המעמד, כאשר בית־המיש־פט
הישראלי השתתף בתיחקור
עדים בברלין, במרחק של כמה
מאות מטרים בלבד מבניין הרייכסטאג
הגרמני, שעם שריפתו
החל עידן־היטלר. תיחקור זה נוהל
בידי שופט גרמני, אך במהל־

מהתעודות המיוחדות שראה ב־ניו־יורק
— תעודות המעידות
שנושאיהן אינם חולים באיידס,
ואינם נושאים נגיפי מחלה זו. גם
השמרנות שפשטה בין האמריקאים
רדופי־האיידס מצאה חן בעיני
מילוא.
כשהוזמן ח״כ מתי פלד
לביקור ביוגוסלוויה, קיווה להימלט
מן החום הישראלי. אך
כשירד בנמל־התעופה של בל־גראד,
התאכזב. לעומת 31 המעלות,
ששררו באותו יום בירושלים,
הגיע החום בבלגראד ל־37
מעלות. אולם פיצתה אותו הכני
סת־האורחים של מזמיניו, ראשי
מיפלגת־השילטון ביוגוסלוויה.
הם התייחסו אל ח״כ הרשימה
המתקדמת כאילו היה אישיות
ממשלתית בכירה.
בהקרנת הסרט התיעודי
של זאב דבוטינסקי הופיע
ח״כ גידעון גדות כחתו־ה־

סתום״ ,אבל בשניה האחרונה
מיתן את החרוז.
משסופר לשר־האנרגיה
משה שחל על הראיון שהעניק
בעל ירחון־הערווה פנט־האח,
בוב גוצ׳יונה, להעו־לם
הזה ( )29.7.87 שבו סיפר על
מגעיו עם שימעון פרם בנוגע
להמצאה חדשה בתחום האנרגיה

ואיומים יירדו לטמיון. זה הכסף
שלי. מה איכפת למישהו? אני
יכולה לזרוק אותו לאן שאני
רוצה! עכשיו? מה פיתאום! הלוואי
והיה לי כסף לייעוץ נוסף!״
חילופי דברים במיזנוך
הכנסת ביום השלישי: יהושע
מצא, מצליף־הליכוד, לאלי
קולם שעבר לידו :״נראה שהמ־

באולם, שהיה מלא נכבדים מהעדה האתיופית ועסקנים שונים, שררה אווירה כגדה
ונישאו נאומים רבים. בתחילת הנאומים היתה הבעת פניו של ראש־הממשלה קשה
וחמורת־סבר, אך בהמשך הערב הוא העלה חיוכים על שפתיו. צילם; צד; צפריר ₪

הגיעו לג׳יבוטי, מובלעת שהיתה
כפופה לשילטון צרפתי. הם בילו
שם מאונס כמה חודשים, וקיבלו
מדי יום את העיתון דבר, באיחור
של 10 ימים. פעם הקדים
העיתון במיקרה להגיע, חמישה
ימים בלבד אחרי הופעתו בתל-
אביב. בן־אליעזר עילעל בו, ונתקל
במודעת־אבל על מות אחותו.
כך, בדרך מיקרה, ניתן לו
לשבת עליה שיבעה.
השר עזר וייצמן אינו
ידוע כאדם הנוצר את לשונו. אך
השבוע התאפק. כאשר נמסר על
שלושת־הלאווים של יצחק
שמיר (״לא ועידה בינלאומית,
לא שיתוף ברית־המועצות ולא
שיתוף אש״ף״) ברוח שלושת
הלאווים המפורסמים של ועידת־הפיסגה
הערבית בחרטום
( ,)1967 אמר וייצמן :״מי שדוגל
בחרטום /הוא אדם אטום.״
האמת היא שרצה להגיד ״ארם

הגרעינית, הגיב השר הממונה,
לצחוקם של הנוכחים :״לא יכול
להיות! שכחו להתייעץ איתי!״
כרסה התופחת של תהי־לד!
סלע־טמיר עוררה ניחושים.
אחד שלא התאפק והעז
לשאול היה עבד־אל-והאב
דראוושה. הח״כ הערבי העיר
לבעלה, מנכ״ל מישרד־החוץ
אברהם טמיר בנוכחות פוליטיקאים
נוספים :״אברש׳ה, רואים
שאתה עוד גבר!״
חברת־הכנסת מרים ת־עסה־גלזר
שינתה תדמית. היא
מסתובבת בלבוש אלגאנטי ר
תיסרוקת מטופחת טיפ״טופ. כשנשאלה
אם היא נוהגת לפי
הנחיות יועצי־התיקשורת החדשים
שלה, כפי שפורסם באחרונה,
הגיבה בגיחוך :״מאיפה המציאו
את זה? לקחתי אותם רק
לפרוייקט המיוחד לכתות, מפני
שלא רציתי שחמש שנות־עבודה

ערך מתכנן איזו מלכודת לשבוע
הבא ״.קולס :״הבנתי. אז לא
נוסעים ללונדון כזכור, הרגיז
קולס את מצא ואחרים בליכוד״5
כשסירב להישמע להוראותיו
של מצא, והבהיר לו בשיחה טלפונית
מנמל־התעופה שהוא טס
ללונדון ויהי״מה.
״בשביל מה לך כל זה?״
אמרה הפסלת אילנה גור לידיד,
ששמו הופיע בחודשים האחרונים
בכותרות ראשיות ,״עזוב
הכל וחזור לפסל.״ הפסל, שכמעט
התפתה להצעה, ושיצירו -
תיו מפארות את מישרדו, אינו *
אלא רפי אימן — גיבור
שת־פולארד ויושב־ר
צת־המנהלים של
ישראל.

׳ צ ץ יגיע ללישכתו בירושלים,
לדיון בכספים הדרושים להרחבת
בית התפוצות, יבוא הוא
ללישכתו של דולצין בתל־אביב.
הצעד התפרש כתמיכה ביו״ר,
שספג באחרונה מפלות רבות.
העיתונאי־סופר יגאל גלאי
סיפר, עם שיחרורה של שרה
(״שמוליק״) אנג׳ל מהכלא,
כיצד החמיאה לו האסירה הנד
יי פורסמת בעת מישפטה, מספסל-
הנאשמים, על ספר שכתב. סיפרו
החרש של גלאי בגד גוף,

ימים התקשרה עם המלוו כרי
להודיע על האבידה — אקט
שיגרתי במיקרה בור* הדרוש
לחברת־הביטוח. להפתעתה, הסתבר
לה כי שעונה נמצא על־ידי
אחת החוגגות, וממתץ לה כבר
כמה ימים במלון.
מפיק־הטלוויזיה יוסי משולם,
שהתפטר מתפקידו עקב
סיכסוד־סמכוץ ת עם מחלקת־החדשות
על אירוח של אמנים,
סיפר השבוע שאעו מתחרט על
צעדו הדראסטי. המפיק שתכני־

ף | 1*1ח 111 אשתו של הזמר אריק סיני, החליטה ללבוש חלק
1 11 ! 11 עליון של בגד״ים וחצאית תואמת. כמערכת״לבוש
מתאימה לאירוע חברתי מכובד, שנערך באחד מבתי־וזמלון היוקר תיים
בתל-אביב. שאר החוגגים באותה מסיבה לבשו בגדים בבדים
יותר, וסבלו מהחום הכבד, חרף קירבתו של המלון לחוף־הים.

עךועך, ןןןך, עמד דום כאשר שרו את שיר-בית״ר בהקרנת הסרט התיעודי על זאב ז׳בושינסקי,
\ | 1 1111 #1חיים בסער. רק בתצלום ניתן לראות שאריק, אשר גדל בארץ־ישראל העוב \11

אינו מכיר את מילות השיר הבית״רי, וכך גם לילי אשתו. לכן הם לא שרו. לעומת זאת נראה מגחם
סבידור, חובב-השירה הידוע, שר את השיר בהתלהבות (מימין) ,וגם יצחק שמיר ואשתו שולמית שרים.
שהופיע לפני ועדת־הפנים של
הכנסת בשבוע שעבר, וחברי-
הוועדה המטפלים בעניינו: בני
שליטא (מנחמיה שבצפון),
אהרון נחמיאם וצפת) ועו־בדיה
עלי(עפולה).
אשת נשיא־המדינה, אורה
הרצוג, נוהגת להתעמל בביתה
מדי בוקר. היא עושה זאת
לבדה.
יו״ר ועד־העובדים של
בנק לאומי, לואי רוט, בעל
ההופעה הציורית, היה אחד
מאורחי־הכבוד במסיבה שערכו
מארגנות־התצוגות בתיה די־סנצ׳יק
וחניתה צנטנר. רוט
ישב במשך רוב הערב בפינה
נסתרת, ונראה מבוייש ונבוך
מתשומת״הלב שזכה בה. הוא
סירב להצטלם, וניאות רק לאחר
הפצרות רבות של המארחות.
מרבית האורחים באו בסיגנון
ספורטיבי וקליל. רק דיסנצ׳יק
הוכיחה שניתן להתלבש.באופן
אלגאנטי בהתאם לתנאי־האק־לים.
היא הופיעה בשימלת־ערב
שחורה, בעלת כתפיות דקות.
הדוגמניות קארן דונם״
קי ואנבל טמיר היו חברות
עורן גירוסלם פוסט וחסיד של שימעון פרס, בא
קרובות, שמצאו שפה משותפת,
אויואט גם הוא להקרנת חיים בסער. אחרי שקרא מאמר
ואף תיכננו להקים עסק משותף
של ז׳בוטינסקי על הבעיה הערבית, שהודפס בתוכניה של הסרט,
בתחום האופנה והדוגמנות. אן
אמר :״אין שום דמיון בין דיברי ז׳בוטינסקי ומעשי יורשיו כיום!״
באחרונה עבר חתול שחור בין

גרנות איבדה גובה

השתיים, ואין הן נפגשות אלא
באקראי באירועים חברתיים מזדמנים.
הנדבנים
היהודיים אר״
ווין ואסתר וובר מניו־יורק,
הנוהגים לארח בביתם קבוצות
של פצועי־צה״ל, הגיעו ארצה
כדי לפגוש חלק מהנכים שאיר

בביתם.

השחקנית־דוגמנית קרוליין
לנגפורד חוותה חווייה
11¥1111 יי 1\ 11 7 1 71ך 1התנפל באחת המסיבות בשימחה על
1/11 \ 1 11/1111 רפיק חלב* (בתצלום מימין) ,עורך
המישנה של מבט לחדשות ונישק אותו בעוצמה על פיו. חלבי נרתע
מגילוי־החיבה הבלתי־צפוי -וקפץ לאחור. מנשה רז (בתצלום
באמצע) הגיב בצחוק על המעמד הקומי. רז, שקרא על פיטוריו בזמן
שהותו״שרות במילואים, הסתודד במשך דקות ארוכות עם חלבי.

מבוסס על דמותה של הבלדרית,
.שהפילה את רשת־הסמים, שבה
היתה מעורבת אנג׳ל על פי
י ההאשמות נגדה. שם הבלדרית
— .חגית ולדמן.
הרקדנית״לשעבר חני־ת
ה ג׳קסון נכחה ביום־המהפכה
המצרי בחגיגה ההמונית במלון־
דניאל. לפתע, בסוף המסיבה,
; גילתה כי איבדה שעון־זהב. היא
הבינה שהסיכוי למצוא אותו בין
אלפי החוגגים אפסי, ועל־כן

ויתרה על הרעיון. אחרי כמה
העולם הז ה 2605

תו ממני ירדה מהמירקע יחד
עימו, סיפר שלא היתה זאת דדן־
אלגאנטית להוריד את תוכנית־הבידור.
להיפך — סיפר — הוא
שקל להורידה בעוד חצי שנת
והקדים זאת בגלל שיקול עקדתי
טהור. כעת הוא שוקל גם
הצעות מהשוק הפרטי.
.הכל נשאר במישפחת הצפון!׳
העיר יושב־ראש סיעת־הליכוד,
חיים קוסמן. הח׳כ ה־ססגתי
התכוון לניצב המישטרה
הצפוני בדימוס רחמים חדד

אביבה גרנות

חווה יערי

• שינויים בהיררכיה הפנימית של כלא נווה־תירצה: בניגוד
לפירסומים על מעמדה המבוצר של אביבה גרנות ועל מועמדותה
הבטוחה לשרביט-המנהיגות שם, אחרי שיחרורה של שרה
(״שמוליק״) אנג׳ל, מסתבר שמעמדה של גרנות התערער באורח
דרסטי אחרי פירסום הספר מערוך, המשחזר את פרשת-הרצח של
מלה מלבסקי על ספיחיה.
בקרב האסירות בנווה־תירצה נחשבת ההלשנה כאקט החמור
ביותר שיש. גרנות, על פי הספר, לא עמדה בסיכומיה המוקדמים
עם חווה יערי, ניסתה להפלילה ולהסגירה, ובכך איבדה את
האהדה שקנתה לעצמה בתחילת דרכה בכלא.
לעומת זאת, מעמדה של יערי, שהיה רופף למדי בתחילה — והיו
בין האסירות שאף כינו אותה מאחורי גבה כ״לא״נורמלית״ ,השתפר
פלאים. על פי הדיושיס מתוך הכלא, יערי פורחת.

לא־נעימה, כשנאלצה לרדת מהבימה,
רבע שעה אחרי עלייתה.
לנגפורד היתה אמורה לשעשע
קהל שבא לפתיחת הבימה
האחורית בבריכת גלי גיל. אך
הקהל הלא־מתוחכם שנכח במקום
לא הבין את ההומור המסוגנן
שלה, המתאים יותר לקהל
אנגלוסכסי, ודרש ממנה, בצעקות
ובמחיאות־כפיים, לסיים מייד.
מנצח
התיזמורת הפילהרמונית
זו בין מהטה הצהיר
לפני חודשים אחדים שחלומו
הגדול הוא להופיע עם התיז־מורת
במצריים, בפולין ובהודו.
יומיים לפני יציאתו לחו״ל,
קיבל מיברק המאשר את ביקור
התיזמורת בפולין.
רסנה כדק׳זז ד ד אז ד׳ לי א ב

יהורם גא:11

רם, גינת:

מיריבו

,.משנולד שמן .,אם נן, נוא ׳ לך ,.מעט מאד ילדים
גםימותשמן לחפש מרואיין אחר!״ קוראים ספרות בדיונית!״
מסקר שנערך על־ידי ״מרכז ימימה טשרנוביץ״ ב״בית
ברל״ ,בין תלמידי כיתות ד׳ עד ח׳ ,עולה כי סיפרי ״חסמבה״ ־
של ייגאל מוסינזון צועדים בראש רשימת הספרים הנקראים
על-ידי ילדים.
בדור הדיגיטלי, המתעניין במיוחד במחשבים, במיש־חקים
אלקטרוניים ובשאר המצאות חדשניות, מפתיעה
עובדה זו, ולכו פניתי אל הדי׳ר מירי ברוך, מרצה על ספרות־ילדים
באוניברסיטה העברית, ושאלתי אותה אם גם היא
מופתעת.
כן ולא. אילו היית שואלת אותי מה הספרים הנקראים ביותר
בגילים אלה, הייתי מצביעה על ספריה של גלילה רון פדר. אבל
יחד עם ההפתעה, אני מוכרחה לומר שאני שמחה על ההצלחה של
חסמבה. יש בחסמבה ערכים שכאילו נשכחו בזמן האחרון —
אהבת־הארץ, נתינה למען חבר, הדדיות.

לבד מן החום, נושא־השיחה העיקרי בבתים הישראליים
ממשיך להיות השאלה מהי הדיאטה הכי מוצלחת
עכשיו. ועכשיו -למי שבמיקרה אינו יודע -כולם מדברים
ואוכלים את דיאטת אוקספורד, שנוצרה שם, במקום
המכובד הזה באנגליה, ואולי רק מן הטעם הזה הפכה
למגיפה, לפחות בין מאות האנשים שאני מכירה.
שאלתי את רפי גינת, אחד השמנים המפורסמים בארץ,
אם גם הוא בעסק.
דיאטת־אוקספורד? את בטוחה שיש דבר כזה? לא שמעתי על
זה וזה מאוד מפתיע, כי אני מומחה גדול מאוד בעסק הזה.

• איך את מסבירה את העובדה שילדים בכלל
קוראים ספרים כמו ״הסמבה״ ,שלמעשה עוסקים
בדברים שכמעט אינם מוכרים להם, כגון א״ש־לילה,
סיורים בגבול, חבורות המצילות את המולדת?

• במה דיאטות כבר עשית?
את כולם. הכל אני ניסיתי. כן לאכול בערב. לא לאכול בערב.
שש ביצים, שש לבן, כן לחם, לא לחם, מה שאת רוצה.

• מה היה המקסימום שהצלחת להוריד ממיש־קלך?

משהו שנקרא גיל הרובינזונדה. ילדים בגיל הזה רוצים
מאוד לבנות עולם חדש, רוצים להראות לנו, הגדולים, שהם
יכולים להסתדר לבד, לחיות לבד, למצוא פיתרונות לבד. זו
תקופה טובה מאוד בהתפתחות הילד, וספרים כמו ח סמבה עונים
על הצורך הזה.
אני מאמינה שיש עוד סיבה. סיפרי חסמבה מאוד קריאים, לא
צריך נסיון־חיים קודם, ולא ידע גדול כדי לקרוא את חסמבה
וליהנות. אוצר־המילים קטן יחסית, האימרות ישירות ולא מתוחכמות,
הכל בנוי על פעילות, והספר נגמר אחרי שעה־שעה וחצי.

פעמיים בחיים עשיתי דיאטות־ענק.
פעם זה היה כשהייתי בן .16 שקלתי 105ק״ג, ואמא שלי
הבטיחה לי אופנוע אם ארד. תוך שלושה חודשים ירדתי ב־40

בפעם השניה זה היה כשרציתי לנסוע לאמריקה עם להקת
כרמון. הייתי אז בן ,22 ונורא רציתי לנסוע. אבל כרמון אמר לי
שהוא לא יכול לקחת אותי, כי אני נראה כמו הדוד של כולם.
נעלבתי נורא, וירדתי 36ק״ג.

• בספרות שנועדה למבוגרים יש הפרדה בין ספרות
יפה לביו ספרות פופולרית. האם יש אותו הדבר
בספרות־הילדים?

• כלומר, אם אתה רוצה, אתה יכול להוריד הרבה
מישקל?

דחם־אפויקה

דיאטות
כן, אבל במשך השנים נחלש הרצון וגם מסתבר לך שכל מה
שאתה מוריד אתה מעלה אחר כך. המסקנה שלי מכל הדיאטות
האלה היא שמי שנולד שמן ימות שמן, גם אם באמצע, פה ושם,
הוא יהיה קצת רזה וקצת יפה לזמן קצר.

• על איזו דיאטה אתה עכשיו, אם בכלל?
ב־ 20 חודש אני יוצא סוף־סוף לחופשה עם אשתי ועם כמה
חברים שלנו. מהכרת הנפשות הפועלות, אני יודע שזו תהיה
זלילה כדת וכדין, ולכן ממש ממחר בבוקר אני נכנס לדיאטת
אבטיח, ואני מתכוון להוריד עד ה־ 20 לחודש בין 14־ 12ק״ג, ואז,
כשאהיה רק 120ק״ג, אוכל להרשות לעצמי לזלול בחופשה.
(דניאלה שמי)

שיא ישראלי חדש. הפעם בתחום המוסיקה הקלה.
יהורם גאון, הזמר מס׳ 1בישראל, הוא גם הזמר מסי 1
בעולם. אבל לא בתחום השידה והרומאנסה הספרדית.
גאון עומד בראש הרשימה העולמית שהוציא האו׳ים.
רשימה הקוראת להחרים זמרים ואטגים, המופיעים
בדרום־אפריקה. ביקשתי את תגובתו.
חיפשתי את גאון במהלך כל היום הראשון. אמרגגו,
שאיתו דיברתי בבוקר, ביקש לברר באיזה עניין אני צריכה
את הזמר.
אחרי שהסברתי לו, אמר :״ אם זה העניין, כדאי לך
למצוא מרואיין אחר״.
המשכתי לחפשו במהלך היום והלילה. אך הוא התחמק.
(רונית אנטלר)

ילדים
כן, בהחלט יש. יש ספרות־ילדים מצויינת ממש. יש נורית זרחי *
ודויד גרוסמן, ויש נירה הראל, וחיה שנהב, ואורי אורלב, ודורית
אורגד, ואחרים. גם את הספרים האלה קוראים ילדים ובני־נוער,
ואני מתארת לעצמי שהיחס הוא כמו בין המבוגרים. כמה מבוגרים
קוראים ספרות יפה לעומת ספרות פופולרית?

• אם היית שואלת אותי מה קורא הנוער, הייתי
אומרת שהם קוראים מדע בדיוני, כמו ״שני בני״ ,ואני
מבינה שהקביעה שלי לא היתה נכונה.
מאוד לא־נכונה. למרות מה שרבים חושבים ולמרות שרבים
אומרים שהספרות הבדיונית היא הספרות של המאה ה־ ,21 נכון
להיום שמעט מאוד ילדים קוראים סיפרות בדיונית.
(דניאלה שמי)

האיש שאכל את עצמו

קשה לי לכתוב על אהרון בכר. אם אכתוב עליו דברים שליליים,
יאמרו שאני בא להתנקם בו, אחרי מותו, על כי כתב עליי
ביוגראפיה גדושה בהשמצות. אם אכתוב עליו דברים חיוביים,
יאמרו שאני צבוע. אם אנסה לאזן את הדברים, יאמרו שכתבתי
מתוך שיקול קר.
אכתוב מה שנראה לי באמת.
כמה ממספידיו — ומי לא הספיד אותו השבוע? — היללו
ושיבחו אותו כאחד העיתונאים
הגדולים. אחרים כתבו שלא היה
אלא חקיין, שחיקה כל ימיו את
סיגנונם של עמוס קינן, של סיל־בי
קשת ושלי.
שתי ההערכות אינן נכונות.
האמת אינה ״באמצע״ .היא שונה.
והיא הרבה יותר מורכבת.
בכר יצא לדרך חייו בתנאים
קשים ביותר. הוא גדל בחלק עני
של יפו. הוא היד^בנם של יוצאי-
בולגריה, וחש כי הבולגרים נחשבים•
כנחותים בחברה שבה
שולטים האשכנזים. הוא סבל
מהופעתו החיצונית, בשנים שבהן
כל נער מתבגר מייחס לכך חשיבות עליונה. בקיצור, הוא חש
שהוא ״בחוץ״ ,והוא רצה להיות ״בפנים״.
במידה מסויימת, זהו סיפור חייו. הוא היה כמי שעומד בחוץ
ומציץ פנימה, ועיניו כלות. הוא השתמש בכישרונו כדי לרכוש
,כרטיס־כניסה. מעולם לא היה משוכנע שהוא התקבל באמת. וגם
כאשר כבר התקבל על־ידי רבים, הוא לא התקבל על־ידי עצמו.
ליוותה אותו הרגשת־הכשל.
אולי גם אני אשם בכך במידה כלשהי. הכרתיו כנער, שבא
לעזור בהוצאת כתב־העת אתגר, ביטאון ״הפעולה השמית״
בשנות ה־ 60 הראשונות. אחר־כן־ קיבלתיו לעבודה ב העולם
הזה.
הרבה צעירים וצעירות הפכו כוכבים בהעולם הזה, ואחר־כן־
נדרו לעיתונים אחרים. אחדים מהם המשיכו לשגשג, אחרים דעכו.
לבכר קרה דווקא ההיפר.
משום־מה לא הבחנתי בכישרונו. הוא נראה לי ככתב בינוני
למדי, ולכן נתתי לו ללכת כעבור כמה חודשים. הוא עבר לידיעות
אחרונות, ושם הפך במהרה לכוכב. נדמה לי שהיה במשך
זמן־מה הכתב הפופולארי ביותר בצהרון.
כמתנת״פרידה כתב את הספר עליי. איש לא הזכיר את הספר
הזה השבוע, למרות שהיה זה הספר היחידי שכתב מימיו. יש בו
שינאה לוהטת, ואולי גם אהבה נכזבת. לא היה איכפת לי שתיאר
אותי כמיפלצת, אלא שזה היה ספר גרוע. מכיוון שמעולם לא
גילגלתי עימו שיחה רצינית מחוץ לענייני־עבודה, וגם מעולם לא
הזמנתי אותו לביתי, לא היה לו מושג על מחשבותיי ומעשיי, הוא
אסף רכילויות מיד שניה ושלישית. נדמה שהוא עצמו לא התגאה
בספר, בשלב מאוחר יותר.
אולי הייתי צריך להחרים אותו אחרי זה. אבל כאשר יזמנו —
עמוס קינן, דויד שחם ואני — חוג בלתי־רישמי של עיתונאים
שוחרי־שלום, שנפגש מדי פעם כדי להחליף ריעות והערכות,
הזמנתי גם אותו. הוא בא לכל הפגישות. מעולם לא דיבר.
אינני מסכים עם מי. שכתבו השבוע שהוא רק ידע לחקות את
סיגנונם של אחרים. כמו שאמר יצחק ליבני, גם אם כמה מדבריו
דמו מאוד לסיגנונו של עמוס קינן, בלט בהם כישרון אותנטי,
שלא הגיע אולי לידי גיבוש עצמאי, היה בהם פאתוס מסויים,
חבוי, מפני שהם שיקפו את הפאתוס החבוי שבחייו של בכר עצמו.
גם כאשר כבר הצליח, ורבים בעיתונות קינאו בו, לא היה בטוח
בעצמו ובכישרונו. יש להניח שכדי להתגבר על הספקות, התחיל
לשתות. השתיה היתה גם כרטיס־כניסה נוסף לאותו עולם חמקני,
שהיה בעיניו ״בפנים״ .השתיה הפכה אותו לאיש־בוהמה, בחברתם
של אנשי־בוהמה אחרים. הבוהמה היא ״בפנים״ .אך זוהי אשליה
ובסתר־ליבו ידע זאת.
הגעגועים ״פנימה״ אחראיים גם למעידה הגדולה ביותר שלו.
אריאל שרון — אריק, שהוא התגלמות הצבריות הכוחנית
האשכנזית — הזמין אותו כדי להסביר לו את תוכניותיו בלבנון.
כשאריק רוצה ללטף את האגו של מישהו, אין כמוהו. בכר נכנע
מייד לקיסמו והפך תומך נלהב במילחמת־הלבנון. השמאלניות
שלו התנדפה בן־רגע, כעשן סיגריה ברוח־פרצים. אחר־כך חזר
לאיתנו, ותקף אחרים שהצדיקו את המילחמה.
גם בחיי־המישפחה לא היה לו מזל, וזה הגביר את תחושת־הכ־של.
יתכן
כי האסון התחיל בשליחתו לארצות־הברית. הוא ״גילה
את אמריקה״ ,תרתי־משמע. מבחינה אחת, זה היה נסיון מסחרר.
באמריקה הגדולה הרגיש חופשי. כאשר הציג את עצמו כנציג
העיתון הישראלי הגדול ביותר, היה ישראלי, פשוט כמשמעו. לא
היה שם איכפת לאיש אם הוא ממוצא בולגרי, רוסי או גרמני. הוא
חשב על ירידה, התחיל לכתוב מאמרים גם בעיתונים אמריקאיים.
אך השכר שקיבל מהם לא איפשר לו להתבסס שם באופן עצמאי,
ובגלל עניין פעוט רב עם הסינדיקאט שהפיץ את מאמריו, כך
שגם נסיון זה הסתיים בכישלון.
מהארץ קיבל תגובות שדיכאו אותו. רשימותיו על ארצות־הב־רית
חדלו להכות גלים בארץ. הוא חש שחינו סר.
כשחזר לארץ, לא עמד בו הכוח להתמודד עם המציאות הישראלית,
ולהתחיל לכתוב עליה. הוא חש שכושר־הכתיבה שלו
פחת, שאינו מוצא את מקומו בעיתונו. בגלל האולקוס שלו, נאלץ
גם להפסיק לשתות. הוא לא מצא עוד פורקן ללחצים שהצטברו

אפשר לומר שהוא ״אכל את עצמו״ ,שדום־הלב הקטלני, שבו

לקה לפתע, היה מעין בריחה מן הבעיות. בעיות שרדפו אותו
מהיום הראשון, ושהיו פנימיות יותר מאשר חיצוניות. על פי עדות
ידידיו היה אדם רגיש הרבה יותר מכפי שנראה, והוא סבל ממה
שנראה לו ככישלון וכניכור.
זהו סיפור עצוב, הנושא בחובו כמה נושאים ישראליים. יתכן
שאהרון בכר יכול היה לכתוב אותו, אלמלא היה זה סיפורו שלו
עצמו.

צ 11 את 1שד חכים
כאשר נפגשתי עם תופיק אל־חכים, היה נדמה שהוא עלול
להחזיר את נישמתו לאללה בכל רגע. הוא נראה זקן ושברירי,
דיבר בלחש והיה עטוף בצעיפי־צמר.

* •111 אבנרי

זה היה בפברואר .1979 השבוע, כעבור כמעט שמונה וחצי
שנים, נפטר.
נכנסתי אליו בדחילו ורחימו. ידעתי שהוא אחד מגדולי הסופרים
של העולם הערבי, אגדה חיה. הוא ישב בקומה השישית של
מערכת העיתון אל־אהראם, שנקראה גם ״קומת הגלות״ ,כי שם
הוחזקו אנשי־הרוח, שהמישטר ראה בהם אויבים פוטנציאליים.
תחת לשלחם למחנה־ריכוז, כפי שקרה לרבים אחרים, שולמה
לאנשים מובחרים אלה משכורת טובה, הועמד לרשותם מישרד,
ונאסר עליהם לפרסם אף מילה אחת מדיבריהם בעיתונים.
חכים כתב הרבה ספרים ומחזות. סיפרו הקלאסי, יומנו של
תובע כפרי, פורסם גם בעברית.
חכים היה איש קטן, בעל שפם לבן, והוא חבש תמיד, גם בחדרו,
כומתה שחורה. הוא נראה כצייר צרפתי קשיש מסוף המאה שעברה
— ולא במיקרה. כי כל חייו התגעגע אל ימי־נעוריו, כאשר
היה סטודנט בפאריס.
זו היתד, הצרה שלו. חכים נדבק מן הליברליזם הצרפתי, ונשאר
ליברל כל חייו. חוץ מזה היה ״פרעוני״ — מצרי ששם את הדגש
על מצריותה של מצריים ועל תרבותה המצרית העתיקה, בניגוד
ללאומנות הערבית של תקופת גמאל עבד־אל־נאצר.
כשראיתיו, היה רישמית בן .77 הוא עצמו לא ידע את שנת
לירתו, והעריך שהוא בן .80 משמע שמת בגיל הטוב של .88
כאשר דיברתי איתו, היתה לי ההרגשה ש־ 7000 שנה של חוכמה
מצרית מדברות אליי. באחד הרגעים התפרצתי לדבריו(דיברנו
צרפתית) וקראתי :״מדוע אינך רושם את הדברים? בדיוק כמו
שאתה מדבר, מילה במילה! הייתי רוצה לקחת אותם איתי הביתה
ולפרסמם, כדי שכל ישראלי יקרא אותם!״

שיחה עם תוסיק אל־חכים ()1979

אל־חכים חייך חיוך שובב ואמר :״אחרי שאמרתי משהו, איני
מסוגל לרשום את זה. ברגע שאמרתי, זה נשכח מליבי, לכן אני
נמנע תמיד מלספר את הסיפורים שאותם אני עומד לכתוב. כששואלים
אותי על הסיפור הבא שאני מתכוון לכתוב, חלילה לי
להתפתות ולספר. כי מאותו הרגע שוב איני מסוגל לכתוב את
הסיפור.
״לכן אני אדבר. אם תרצה, תוכל לרשום אחר־כך את הדברים,
ותנסה להיות נאמן למה שאמרתי״.
לא העזתי להקליט את הדברים ברשם־קול הקטן שלי, מחשש
פן יעצור הדבר את שטף הדיבור. הקלטתי את תמצית הדברים
ברגע שיצאתי מחדרו.

כה אמר תוסיר, אל־חכים:
בכל מצב יש דרך טובה ודרך רעה. אפשר לראות את האפשרויות
הטובות, ואפשר לראות את האפשרויות הרעות.
אפשר לפעול מתוך תיקווה, ואפשר לפעול מתוך פחד.
אתם, הישראלים, פועלים מתוך פחד.
אפשר להבין את הפחד שלכם. בהחלט. צריכים להבין אותו,
אבל הרבה יותר טוב לעלות על דרך התיקווה.
הנה, עניין המדינה הפלסטינית — מדוע לראות דווקא את
הסכנה שבה? מדוע לא לראות את התיקווה הגדולה הגלומה בה?
מדוע לא תעלו על דעתכם שתהיה זאת מדינה שוחרת־שלום?
מדוע לא תחשבו שהפלסטינים ירצו אז לבנות את עצמם, לשקם
את עצמם, להגיע לחיים יותר טובים ויותר מאושרים?
ז׳אן־פול סארטר אמר לא־מזמן: היינו בעד ישראל, מפני שרצינו
שליהודים יהיה בית. עכשיו מתנגדים הישראלים לכך שיהיה
בית לעם אחר, לעם הפלסטיני.
מדינה פלסטינית תהיה שכנה טובה לישראל. תחת לראות את
האפשרויות השחורות, אנא מכם, ראו־נא את האפשרויות הטובות!
הפוליטיקאים אינם תופסים לעולם את האפשרויות הטובות.
זהו האסון. לכן זהו תפקידם של הסופרים והאינטלקטואלים, לצייר
את התיקווה ולהלהיב את הדמיון, לתאר את הדברים שהפוליטיקאים
אינם מסוגלים להבינם.
--הדת היא תורת הקידמה. כל הנביאים הגדולים רצולהביא קידמה לאנושות. כל הנביאים הגדולים היו אנשי־קידמה:
אברהם, משה, שלמה.
אך יש אנשים שהדת היא מיקצועם, הרוצים לעשות עסקים
בעזרת הדת. אלה משתדלים לעצור את הקידמה. לשמור על
הקיים. להקפיא את הדברים. למנוע את הקידמה.
כזה הוא חומייני. הוא מפחיד. זוהי קנאות דתית איומה.
אין זה יכול לקרות במצריים. זהו ההבדל בין הסונים והשיעים.
בשיעה ישנה הדיקטטורה של האיית־אללה. האיית־אללה אינו
יכול לטעות. אצלנו, הסונים, אין אדם שאינו יכול לטעות. אפילו
מוחמר עצמו, כבז־אדם, יכול היה לטעות. אנו מודים בכך שטעה.
רק כאשר היה נתון להשראה אלוהית ישירה, כאשר קיבל את
התורה מהמלאך גבריאל, לא יכול היה לטעות. בשאר הזמן היה
ככל האדם.
לכן אפשר להתווכח במצריים. בשעתו התווכחתי גם עם שייח׳
אל־אזהר. הוא טען דבר אחד, ואני טענתי את ההיפך. זהו יסוד־היסודות
של הליברליזם. ההכרה שלכל דבר יש שני צדדים. תמיד
צריכים לראות את הצד השני של כל דבר.
כך גם בוויכוח בין ישראל והערבים. צריכים לראות את שני
הצדדים. עלינו לראות את הצד הישראלי, ולא רק את הצד הערבי.
ואתם, הישראלים, צריכים לראות את הצד הערבי, ולא רק את הצד
שלכם. זוהי הגישה הליברלית.
--בפוליטיקה קיימת הסכנה של ההקצנה. הפוליטיקאים רוצים להחניף להמונים, ותוך כדי כך הם הופכים קנאים יותר
ויותר.
--הקומוניזם הוא אמונה. לליברליזם אין אמונה, אלאיש היגיון ...אנחנו איננו רוצים בשום אמונה. זוהי תמצית הליברליזם.
ליברליזם
פירושו: לכל דבר יש גם היפוכו. צריכים להתווכח
עם כל רעיון. משום כך, הליברליזם מונע אלימות. כשיש ויכוח
חופשי, אין מקום לאלימות.
--כ ל העניין מסתובב היום סביב העניין הפלסטיני.כל מה שעשינו ב־ 30 השנים האחרונות, עשינו למען הפלסטינים.
כל מה שעשה העולם הערבי ב־ 30 השנים האחרונות, הוא עשה
למען הפלסטינים. מוכרחים להקים להם מרינה. אס לא תקום
מדינה למען הפלסטינים, לא יקום שום דבר. לא יהיה שלום.
בכלל, בשביל מה אתם צריכים אותנו? בשביל מה אתם צריכים
את האמריקאים? תזמינו את הפלסטינים, שבו איתם, ותגיעו להסכם.
אם תזמינו אותם, הם יבואו.
שבו איתם, צרו עימם בסיס לשכנות טובה. אחר־כר לא תהיה
לכם שום בעיה איתנו ועם האמריקאים. כל העולם יקבל את
ההסכם שאליו תגיעו עם הפלסטינים.
ואם אתם דואגים לביטחון, יש לי הצעה. אתם דואגים שמא
המדינה הפלסטינית תהיה שכנה רעה? עימדו על כך שכל העולם
הערבי יהיה שותף להסכם, ויהיה ערב לו. כל העולם הערבי יחתום.
הפלסטינים יצטרכו לקבל את זה. הם יצטרכו לקיים את ההסכם.
העולם הערבי כולו ידאג לכך.
--תפקיד האינטלקטואלים הוא ליטול את הפחד מן הפוליטיקאים. הפוליטיקאים פועלים תמיד מתוך פחד. צריכים
לשחרר אותם!
עד כאן דבריו של אל־חכים* .אפשר לראות בהם את צוואתו
למדינת־ישראל.
הם חשובים שבעתיים מפני שהדובר לא היה לאומן ערבי, אלא
דווקא מצרי שדגל בייחודה של מצריים, בנפרד מן העולם הערבי.
אם הוא חשב כך, כדאי לשים לב לדברים.

הס פורסמו בהעולם הזה (.)14.2.79

אתח ה1

מאת •גאל לביב

בית־מישנט
יחליט אם
נאמן״חקו
שופט בית־המישפט המחוזי, ישי
לויט, ידון ב־ 22 באוקטובר אם לקבל
את תביעת המפרקים הזמניים של חברות
אהליבה וגל, לחייב את עורו־הדין
יעקב נאמן לשתף עימם פעולה
ולמסור להם כל חומר שברשותו בקשר
לחברות הללו. הדיון נקבע אחרי שנאמן
השיב לבקשת המפרקים.
ב־ 1982 הוקמה חברה בשם אהלי־בה,
הרשומה בליבריה ובירדן, שרכשה
שטחים מעבר לקו הירוק מידי המת־ווו־הנוכל
אחמד עודה. היא קיבלה
כ־ 5000 דולר מכל אחד מ־ 800 קונים,
ובסך הכל ארבעה מיליון דולר. השטחים
נרכשו במקום הקרוי אלקנה ד׳,
ועודה הודה בבית־המישפט כי הקרקעות
הללו לא היו שלו, ושהוא זייף את
מיסמכי־הבעלות עליהן. אחד הפלאחים,
מבעלי הקרקע האמיתיים, נורה
בזמנו למוות על־ידי מישמר־הגבול,
כשניסה להגן על אדמתו. עודה הורשע
באחרונה בעבירות־זיוף אלה ואחרות,
ונידון לחמש שנות־מאסר. הוא הצהיר
בבית־המישפט כי קיבל מאהליבה,
תמורת הקרקע, רק 2.8מיליון דולר,
בעוד שלמפרקים נמסר מפי בעלי־החברות
כי שילמו יותר מחמישה מיליון
דולר.
במקביל הקימו יזמי החברה חברה
ישראלית בשם גל(ראשי התובות של
עורכי־הדין שהקימו את החברה) ,שהוציאה
לדבריהם שני מיליון דולר על
פיתוח השטח.
לבקשת המישפחות ששילמו ארבעה
מיליון דולר, מונו עורכי־הדין מ״
ואילנה זזינגל במפרקים זמניים,
שה ילנה

ורק בהקמתה ובהשגת האישורים מן
המימשל הצבאי. בתחילת ינואר 1986
הוא מסר לנציגי מס־ערו״מוסף את כל
המיסמכום שהיו לו בקשר לחברות הללו,
אחרי שנפתחה חקירה. הוא טוען כי
פקודת החברות אינה מאפשרת למפרקים
לנהל חקירות מחוץ לכותלי
בית־המישפט. נוסף על כך, אהליבה
עדיין חייבת למישרדו כ־ 5000 דולר
שכר־טירחה, ולפני שיקבל את החוב
לא יוכל למסור את המיסמכים המבוקשים.

הנדון

ישראל
הנסיוה את הזנוח לאון־סט ב־88
בגלל אי־ההחלטה על הלביא, לא תוכל ישראל לחייב ב־ 1988 חברות אמריקאיות
לרכוש מוצרים ישראליים בהיקף של 150 מיליון דולר, במיסגרת התוכנית
אוף־סט.
תוכנית זו מקנה מזה שנים לחברות ישראליות זכות למכור מוצרים לחברות י אמריקאיות, שמהן מערכת־הביטחון קונה ציוד.
הסיבה להפסד היא שכל עוד לא החליטה ישראל לגבי הלביא, טוענים האמריקאים
כי היקף ההזמנות הישראליות הביטחוניות לשנת 1988 מלא, ואינם
מוכנים לקבל כל הזמנה נוספת. האמריקאים טוענים כי ההזמנות הצפויות עבור
הלביא (שמנועו מיוצר בפראט אנד ויטני, הכנפיים בגרומן והגוף במיפעלים
אמריקאיים אחרים) תופסות את כל נפח־הסיוע בסך 1.8מיליארד דולר לשנת
.1988 הם גם רומזים כי טרם שילמנו את המגיע על הזמנת 75 מטוסי האף־,16
המגיעים השנה. היקף ההזמנה 2.7 :מיליארד דולר, והאמריקאים יכולים להתחיל
לנכות את התשלום משנת . 1988 הם גם רומדם כי ישראל חייבת עדיין עבור
מטוסי הפאנטום, ומנצלת את הביורוקרטיה האמריקאית כדי להימנע מתשלום
עבור רכישות קודמות.

האשמות הוויות בין ינת לבינו
הכיוון החדש שנותן צדיק בינו
לבל״ל מעורר רוגז אצל קודמו, א־רנסט
יפת. בשיחות עם מקורבים
הוא אומר כי בינו מחזיר את בל־ל 30
שנה אחורה, והופך אותו לבית מלאכה.
״אני לקחתי בנק קטן והפכתי אותו
לבנק ממלכתי עם שליחות. בינו מחסל
את השליחות, ורואה בריווחיות את חזות
הכל.״

ציון צפריר. ה עו ל ם הז ה

בנקאי יפת
מי אמר -

יפת גם מתמרמר על עריפת־הרא־שים
הנעשית בבל־ל, ומצביע על המהפכה
השקטה שחולל עמירם סיוון
בבנק הפועלים, שבה השינויים נעשים
ללא פרישות והדתות.
מקורביו של בינו מגיבים באומרם
כי גם כאשר מתחלף רמטכ״ל, פורשים
קצינים בכירים הנפגעים מהמינוי. לעצם
העניין, הם טוענים כי בלי ריווחיות
אין שליחות, וכי יפת סטה בשם השליחות
מעיקרון הריווחיות.
איך אפשר להסביר, הם שואלים, מתן
20 מיליון דולוא שראילבני הור־בייץ,
מול ביטחונות של חמישה מיליון
דולר בלבד? או, למשל, איך נתנו לסו־לל
בונה 100 מיליון דולר אשראי,
ללא כל ביטחונות נאותים? נניח שמ־סולל
בונה לא ידרשו 30095,ביטחונות,
אבל לפחות 13095 היה צריך לקחת?
נראה כי הרצון להתחרות ביעקב
לוינסון מנע מיפת אפשרות לשיקול
רציונאלי.
המקורבים טוענים כי יגאל הור־ביץ
זכה באשראי לא־מוגבל אצל יפת,
מפני שכאשר היה שר־האוצר ביטל את
ההסדר שהיה קיים כל השנים, שלפיו
בנק הפועלים יהיה הבנק היחיד שבו
יכולות קרנות־הגמל ההסתדרותיות להשקיע,
ובכך פגע פגיעה קשה בבנק
וברזרוות הכספיות של חברת העובדים.
אפילו
שימחה ארליך לא העז
לעשות זאת ללוינסון, בין היתר מפני
שמנכ״ל־האוצר דאז, עמירם סיוון, לא

הניח לו. אבל הורביץ זרק את סיוון
ופגע בבנק הפועלים את הפגיעה החמורה
ביותר בתולדותיו. ולכן יפת היה
חייב לו.
כך גם לגבי סולל בונה. מנכ״ל
החברה, שרגא רוטמן, הוא שחיסל
את לוינסון, ולכן זכה באשראי אצל
יפת. עכשיו, טוענים מקורבי בינו, צריכים
בעלי־המניות לשלם את המחיר.

פרקליט נאמן
עוד 5000 דולר
ופתחו בחקירה. הסתבר כי בעלי אה־ליבה
ונציגי־הבעלים הם היהלומנים

צ׳ארלם ליאון, חיים פינק ואמנון
בביוף, וכן אברהם פלוק.

כאשר ביקשו משלמי־הכספים לפרק
את חברת אהליבה, התנגדו לכך
בעלי־החברה, בהסתמכם על סעיף 380
לחוק החברות, האומר כי לא ניתן לפרק
בישראל חברה זרה שאין לה נכסים
בישראל. הם טענו כי כל האדמות נרכשו
מעבר לקו הירוק, וכל הכספים
הושקעו בבנק לאומי בקלקיליה, ולכן
אין לחברה נכסים בישראל.
עורכי-הדין זינגל טענו כי החוזים
שנעשו בין הרוכשים לחברה, למרות
שנחתמו מעבר לקו הירוק, מצויים
בישראל, והם רכוש.
השופט לויט הורה על פירוק.
למפרקים התגלה כי עורך־הדין יעקב
נאמן הוא שרשם את החברות, והוא
שייצגן בשלבי הרישום, ולכן פנו בבקשה
להורות לו למסור את כל החומר
שברשותו ולשתף פעולה עם המפרקים,
המבקשים לגלות להיכן נעלמו
חמישה מיליון דולר.
עורך־הדיז נאמן השיב לבקשה זו
באמרו כי עסק רק בחברת אהליבה,

הוצאה לנועל
מה מצבה הכספי של חברת־הסרטים
ברקי־פטה־המפריס (חברה־בת של
האולפנים המאוחדים בהרצליה)?
המעבדות שכרו מחברת אראן
אלקטרוניקס ציוד, שתמורתו היו
שקל, אך ילא פרעו
לשלם 862

צריכים ׳ 6לב
את החשבון. אחרי פניות שלא נענו,
הוציא בית־מישפט השלום צו להוצאה
לפועל, לגבות את החוב הזה.

מסהכנסה:
נוח 300
למס־ההכנסה יש יחידה עלומה, הפועלת
בשקט בניגוד לתקנות שעות־עבודה־ומנוחה.
300
חוקרי־היחידה פועלים רק בשעות
אחר־הצהריים, בערב או בלילה, גם
בשבתות ובחגים. הם מפתיעים בעלי־עסקים
הסבורים כי אנשי מס־ההכנסה
מסיימים את עבודתם בשעה 3בצה־ריים,
ולעולם אינם עוברים בחגים.
היחידה המיוחדת הוקמה לבקשת
המישנה לנציב מס־ההכנסה, אברהם
צרפתי, לטיפול בעסקים שאינם
עובדים בשעות המקובלות, כמו עיס־קי־מזון,
שעשועים או תעשיה העובדת
ללא הפסק.
צרפתי קיבל אישור לגייס דרך־
קבע 300 עובדים זמניים, העובדים
שלא בכפיפות לחוק שעות עבודה ומנוחה.
באחרונה
אישר שר־האוצר משה
גיסים את המשך פעילות היחידה, ואף
את הגדלתה. מסתבר כי היחידה תרמה
להגברת הגביה בעסקים שסברו כי יד־המס
לא תגיע אליהם.

האם יעלה על הדעת כי
ישראל מסוגלת לבצע דברים
באלה, מבלי להיות תחילה
למדינה אחרת לגמרי, מדינה
סאשיסטית לכל דבר?

האם יעלה על הדעת שגם ישראל
כזאת תוכל לבצע זאת בעולם שעל
סף המאה ה־ ,21 תחת אפן של
מעצמות־העל, מול התנגדותם של 100
מיליון ערבים ו־ 800 מיליון מוסלמים,
בעולם שבו כבר קיימים צבאות־או״ם?

האם יעלה על הדעת שישראל
תוכל לבצע זאת מבלי להתבצר
מאחורי החומות של גטו
חמוש, מנותיה מכל העולם,
שנוא על־ידי בל, תוך גלישה אל
תוך מילחמת־גוג־ומגוג עם ה־עולם
ם הנ יל הערבי כולו, שבה יופעלו
כלי-נשק גרעיניים, כימיים וביולוגיים
מכל הסוגים, עד לפי•
תרון הסופי־באמת?
^ נ י חוזר ואומר: טוב שהדברים
>£הונחו סוף־סוף על השולחן, בגלוי
ובפה מלא.
אי־אפשר להתווכח עם רוחות־רפאים.
אי־אפשר לנתח תוכנית, שכל
בעליה מתכחשים לה.

לכן טוב שהתוכנית שורטטה
עכשיו על-ידי האדריכלים המוסמכים.

שדוגל בגירוש — סליחה ,״טרא־נספר״
— צריך לדעת לאן זה יוביל.

לפאשיזציה של ישראל. לניתוקה
מן העולם. למילחמה.
להורבן־בית־שלישי.
לא אולי. לא כאחת האפשרויות.
אלא בוודאות גמורה ומוחלטת.
מי שאינו רוצה בכך — ולא חשוב
אם מניעיו מוסריים או מעשיים —
חייב להביט נכוחה בפני המציאות,
שגם גנרי ושות׳ מודים בה: בלי גירוש
לא תיתכן מדינה יהודית בארץ־ישראל
השלמה.

גם על קביעה ברורה זו, המשתמעת
מדבריו, אנו חייבים תודה
לגנדי.
בנקאי בינו
שצריך להרוויח!

מחפשים חסדו היחידה הסודית הישראלים
לדויד לוי ובניו בחבורה נושי חברת הבניה דויד לוי ובניו
מגבשים הסדר לחילוצה מהבוץ.
החברה היא מהבינוניות בהיקפה, ובנתה
בעיקר בפתח־תיקווה, בכפר־ס־בא,
בחדרה ובעפולה. היא הפסידה
בעסקות לא־מוצלחות כ־ 2מיליון דולר,
ובחודש האחרון סירבו הבנקים לכבד
את המחאותיה. חלק מהנושים גם
פנה לבית־המישפט בבקשות למנות
לה מפרק.
המממן העיקרי שלה, בנק המיז־רחי,
גיבש הסדר שלפיו יזרימו בעלי־החברה
מזומנים ממכירת רכוש והבנק
יאפשר לה להמשיך לפעול. בעלי־החברה
מכרו בשבוע שעבר נכסים אישיים
במחצית המחיר, כדי לגייס כמיליון
דולר במזומן.
בהנהלת בנק המיזרחי סירבו למסור
פרטים על לקוחות.

(המשך מעמוד )11
ני של המילחמה, כתגובה מיידית על
הזוועות הנוראות־מכל־תיאור של הגרמנים.

ברשימת
500 החברות הבינלאומיות

הגדולות בעולם בנתוני־המכירות, של
הדו־שבועון פורציון, מופיע קונצרן
כור במקום ה־ ,262 לעומת המקום ה־
254 אשתקד. מכירות כור ב־ 1986 היו
שני מיליארד ו־ 155 מיליון דולר.
החברה הישראלית השניה ברשימה
היא התעשיה האווירית במקום ה־
,495 לעומת המקום ה־ 500 אשתקד.

״איחס״ גייסה
גם נאמדיקה
חברת איתם, המגייסת עתה מיליון
ורבע דולר בהנפקה לציבור בישראל,
גייסה גם 450 אלף דולר בהנפקה פרטית
באמריקה.
איתם הוקמה ביוזמת שני שרי־או־צר
לשעבר, יגאל כהן־אורגד, המנהל
אותה כיום, ויגאל הורביץ, שיש
לו בחברה עדיין כ־ .595 החברה השקיעה
עד כה 3.5מיליון דולר בהקמת
שלושה מיפעלים מעבר לקו הירוק,
ועתה היא מתכננת להקים עוד מיפעל.
כל בעלי המניות בחברה 215 ,ב־מיספר,
מחזיקים כל אחד בפחות מ־,595
להוציא את חברת ההשקעות פמה,
שלה יש 595 בדיוק.

^ קרב על עתידה של ארץ זו ועל
! 1פיתרון הסיכסוך הישראלי־פלס־טיני
לא יוכרע בשדה־הקרב.
פעולות־האלימות המבוצעות מדי יום
— הטרור, הטרור־הנגדי, הפיגועים,
הפשיטות, ההפצצות, העינויים —
אינן משנות דבר. אין להן כוח״הכרעה.

שדה־הקרב האמיתי הוא המיטה.
המאבק מתנהל על המיז-
רנים.
האימרה האמריקאית האופנתית —
עשה

אהבה ולא מילחמה — קיבלה כאן
משמעות חדשה לגמרי, אמיתית מאוד.

האהבה, המולידה ילדים, היא
.ה״נשק״ העיקרי במילחמה זו.

בלשון וולגארית: לא הכוח המזויין
יכריע במילחמה זו, אלא כוח הזיון.
בכל יממה נולדים בארץ כר־וכך
בני־אדם חדשים. רובם פלסטינים.
מיעוטם ישראלים־יהודים. שום כוח בעולם
אינו יכול לעמוד מול מציאות זו.

מי שרוצה מדינה יהודית
ודמוקרטית, ואינו מאמין
בגירוש ובדיכוי המוני, אין לו
מנוס מן הוויתור על אר ץ
ישראל השלמה. הוא מוכרח
הסכים לחלוקה.
**סם שלו
שלם אינו מחליט על גורלו
׳גבן־רגע, וגם תוך שנה־שנתיים. זהו
תהליך.
אחרי שכל האופציות מונחות לפניו
בבירור, מתחיל המוח הלאומי לעבוד
אט־אט, תוך תהיות וטעויות, ובסופו
של דבר יגיע למסקנה הסבירה.

גנדי ושות׳ תרמו תרומה
חשובה לתהליך זה. תבוא עליהם
הברכה.
העולם הז ה 2605

במרינה במדינה
הסקופ שרא היה

בני־בר־ק:

סיידו־נ
פיאות

ההר ה6ירסומי הוליד עכבר
עיתונאי?טן מאוד. חוצבת
הכתבת עלתה על כישוריה
זאת היתה סנסציה. על המירקע
הופיעה בלונדית זוהרת, הוצגה בשם
עליזה אסולין. היא בישרה שזה עתה
ביצעה מיבצע עיתונאי חסר־תקדים:
היא ביקרה בעמאן. את הדיווח שלה,
כך יעצה, יש לקרוא בסוף־השבוע בצ־הרון
חדשות.
רם עברון, המראיין של זה הזמן,
העיר לה בעדינות שכבר היו שני עיתונאים
ישראליים שערכו ביקורים בירדן:
אמנון קפליוק ואורי אבנרי. המרואיינת
פטרה אותם בזילזול. הם באו,
כך אמרה ,״תחת מיטריית אש״ף״,
בעוד שהיא באה לירדן באופן עצמאי.
טענה זו מעידה על אי־ידיעה.
אמנון קפליוק אמנם בא לירדן בפעם
הראשונה כדי לסקר את מושב המועצה
הלאומית הפלסטינית, אך ההיתר
לבואו היה ירדני. בפעם השניה בא
קפליוק כעיתונאי המסקר את ירדן.
הוא נשא דרכון צרפתי וייצג את היומון
הצרפתי היוקרתי לה מונד.
אורי אבנרי הוזמן על־ירי אישיות
ירדנית, ולא היה לנסיעתו זו קשר עם
אש׳׳ף. הוא הופיע בשם העולם הזה
ושהה שבוע בירדן.

מאסר־מלון. עברון, מראיין מיומן
שתוכניתו היא בעלת יוקרה אינטלקטואלית,
ניסה לדובב את העיתונאית
כרי לעמוד על רשמיה מן הביקור
רב־התושיה בבירה הירדנית. הוא לא
הצליח למלט מפיה דבר. הרושם היה
שכדי לעמוד על חוויותיה המסעירות
ומסקנותיה המפליגות יהיה צורך לקרוא
את כתבתה בחדשות.
אחרי פירסומת מוקדמת חריגה זו,
אכן עוררה הכתבה ציפיות. אך כגודל
הציפיות היה גורל האכזבה. הפירסומת
המוקדמת היתה, כמעט, גניבת־דעת.
היא בוודאי הוכיחה שהעיתונאית נחונה
בחוצפה יותר מאשר בכישורים
מיקצועיים.
אחרי שהתייחסה בזילזול לקודמיה,
ששניהם סיירו ברחבי ירדן וביקרו גם
בעקבה(אבנרי ביקר גם בפטרה*) חשפה
הכתבה עובדה פשוטה: אסולין שהתה
בירדן בסך־הכל במשך 48 שעות,
ובמשך מרבית הזמן הזה היתה כלואה
בבית־המלון.
לדבריה, באה בדרכון גרמני ובשם
עיתון גרמני, מבלי להודיע מראש שהיא
ישראלית. היא הודיעה על זהותה
לפקיד זוטר, בחדר שמחזיק מישרד־ההסברה
במלון. כאשר זה העביר את
המידע לממונים עליו, נכלאה הכתבת
במלון, והיא התבקשה לצאת במטוס
הראשון. הוצמדה לה שמירה, והיא
הובלה לנמל־התעופה על״ידי הבולשת.
לפני
כן היתה לה האפשרות לערוך
סיור אחד בעמאן, שבו אספה את הרשמים
השיטתיים שיש לכל תייר המבקר
בפעם הראשונה בעיר זרה: חזות הבתים,
תכולת חלונות־הראווה, כרזות,
לבוש האנשים ברחוב. זה הכל. היא לא
צילמה ולא הביאה עימה אלא תצלומי־גלויות
לתיירים.
מובן שלא נפגשה עם אישי־שיל-
טון, ויכלה לדבר רק עם מי שנקרה
בדרכה.
יבול דל. כל זה היה נחמד ויפה,
ובוודאי יש לשבח אותה על היוזמה.
אולם בכתבה בת 1500 מילים —
היבול הדל של ההרפתקה הקטנה —
אין אף מילה אחת חדשה או מעניינת.
הפירסומת המוקדמת, שערכה לעצמה,
היתה בגדר הטעיה.
* רשמע של אבנרי פורסמו בהעולס
הזה ( 12.3.86 והלאה) בשלוש כת-
בות.
העולם הז ה 2605

תוך שתי מכוניות יצאו שלושה
^/גברתנים חרדים, ירצו לעבר רכב
שלישי, שבו ישבו שני חרדים אחרים.
כאשר התקרבו, קפץ הנהג וברח. ה
ירקות
בשנת־השמיטה. אולם זהו רק
חלק קטן מהמאבק. הגדול יותר על
השליטה בכל שירותי הדת בבני־ברק.
הגוף המחזיק בשליטה על שרותי־הדת

הרב אליעזר שך
.,זאת לא ירושה העוברת מאב לבן!״

על השחיטה, במיקוואות, בעירובין, ב־הסמכת־רבנים,
במתן כתבי־כשרות לחנויות
מזון או בתי־מלון. הוא היה
שליט בלעדי וכל־יכול. אומנם היו לו
כמה מתנגדים, אך גם אלה לא יצאו
נגדו בגלוי, בגלל כוחו הרב.
בגלל שילטונו הבלתי־מעורער של
הרב יעקב לנרא היתה בני־ברק העיר
היחידה בלא מועצה דתית ובלא רב־עיר
ספרדי.
כאשר החליט ראש״עיריית בני־ברק
ב־ 1970 לשנות מצב זה, נתקל
בהתנגדות עזה מצירו. הוא החרים את
הרבנים האחרים, שהמועצה מינתה.
הפלג הליטאי הרגיש את עצמו

מתוך אוכלוסיה של 100 אלף איש,
65 אלף הם כיום חרדים.
עזיבת התושבים החילוניים הביאה
לכך שבית־הספר החילוני בשכונת
רמת״אהרון נותר ריק. אנשי שכונה זו,
שרובם נימנים כיום עם הזרם הליטאי,
ביקשו לקבלו לרשותם לשם הקמת
בית־ספר לבנות, ואילו חסידי־גור
ביקשו את המקום לשם הקמת בית־ספר
חרדי לבנים. הרב יעקב לנדא
צידד באנשי־גור, והעמיד את המקום
לרשותם.
בצעד חסר־תקדים ביהדות החרדית,
התיר הרב אליעזר מנחם שך הגשת
עתירה לבג״ץ. חסידי גור פנו לרב
יעקב לנדא, שנתן תצהירים בזכות

מקופח, מאחר שהרבנים שהוחרמו היו
ליטאים. חוץ מזה שררה תמיד
ההרגשה שרב״העיר דואג יותר לציבור

עמדתם. על מעשה זה התרעמו רוב
תושבי־העיר, שראו בזה חוסר־שיוויון,
ונקיטת עמדה חד־צדדית .״במקום
לעשות פשרה או להביאם לדין־תורה,
נטה לטובת אחד הצדדים,״ אמרו הליטאים.
עמדתו
זו של רב העיר גרמה לכך
שהרב שך הכריז, אחרי הדיון בבג״ץ,
שאין הוא סומך עוד על ההכשר שנותן
הרב יעקב לנדא, ומפסיק להשתמש
בו. כך נגרם הפילוג הסופי בין שני
המחנות.
עם מותו של הרב יעקב לנדא, קם
אחד הרבנים השכונתיים והכריז שבנו
של הרב המנוח, הרב משה לנדא, יהיה
הרב הראשי של העיר. מינוי זה לא
מצא חן בעיני הליטאים .״זו לא ירושה,
העוברת מאב לבן!״ טענו המתנגדים,
מה גם שבעיר בני־ברק אין האיש
נחשב כגדול בתורה.
באותו הזמן הקים הרב שך עיתון
יומי בשם יתד נאמן, המייצג את הפלג
הליטאי. עיתון זה התעלם מהסמכתו
החפוזה של הרב היורש, ולא העניק
לרב לנדא את התואר של רב־העיר.
יחד עם זה התחילו הליטאים לערער
על השליטה המלאה של הרב לנדא
בשרותי־הדת.
הרב משה לנדא לא הסכים להתפשר,
או לאפשר פיקוח נוסף בעיר.
״אני, כמו אבי. כל הסמכויות היו בידיו,
וכך יהיה גם אצלי!״ הכריז.
ההשתלטות והכפיה היו כל־כך
קשים, שהעיתון יתד נאמן יצא באחד
הימים בכותרת ״הניחונו לנפשנו״ .ב־
(המשך בעמוד )18 אשר בך נ 1ן ₪

מיטעני־חברה, הצתות ומנות *י אבטיחים מוחרמים +גוירה ט־ווה
שנמצא בה חרב +נקניקים עשויים מחומו לא־נשר +עיוזוני־תועבה
ושאו מרעיו בישין במאבק לחיים ולמוות בעין־ החונכת לגטו חוד סגוו
נוסע השני, שנשאר ברכב, נתפס והוכה
קשה.
כשסיימו את מלאכתם, חזרו השלושה
לריכבם ונעלמו. הבחור שהוכה
הגיש תלונה במישטרה, למרות
שאין זה מקובל בעולם החרדי.
אלימות זו היא חלק מהמאבק
הממושך בין הפלגים החרדים בבני-
ברק. הפעם היתה ההתנפלות חלק מן
המערכה על השליטה על היתרי־כשרות
לחנויות למימכר פירות ו
בעיר
זוכה בכוח פוליטי גדול וכהכנסה
כספית גדולה, כי כל בעלי־העסק
חייבים לקבל את כתב״הכשרות.
ראשי שני המחנות העיקריים במאבק
זה הם הרב אליעזר מנחם שד,
מנהיג הליטאים המתנגדים, והרב משה
לנדא, רב העיר בני־ברק, מנהיג החסידים.
המאבק
התחיל לפני שלוש שנים,
עם מותו של רב־העיר הקודם יעקב
לנדא, שהיה מקובל על רוב החוגים

חנווני גרץ ועיתוני־התועבה
מיטען־חבלה בקיוסק

החסייי

״הגיחוגו
לגפשגו״

^ בני־ברק נמשך מזה זמן רב ת־הליך
של עזיבת התושבים החילוניים,
ומצד שני מגיעה אוכלוסיה ד־תית־חרדית
משאר חלקי הארץ.

— סיירות פיאות —

יופי

״ליב

(המשך מעמוד )17
מאמר נזכרים גם טיעונים מהסוג
שמעלים החילונים נגד הכפיה הדתית.

נקניק,
גלידה, ירקות

חברת התמרוקים לון שמחה להציג
את הלהיט הזוהר, קרם־גוף זוהר, לון
ס אן ספארקלינג לושן, שהוא קרם־
גוף דקורטיבי, המכיל חלקיקים נוצצים
הנותנים לגוף מראה זוהר ובוהק
ומשלימים את האופנה של בגדי־הים
הנוצצים.

50 גדם טבק הולנדי מוטלה
לגלגול סינריות(עם נ״רות)
אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות

קרם־הגוף החדש מתאים לשימוש
בשעות היום, לים ולבריכה, לרענון
ולקישוט וכמובן הוא טוב גם לשימוש
בשעות הערב.
השימוש בקרם נעשה על״ידי
הקצפת מעט קרם־גוף על כף היד
ומריחתו בעדינות על עור הגוף.
אקורדיוניסטית מארגנת שירה בציבור עם שיקופיות ומישחקי־חברה במסיבות תוכנית מיוחדת לימי־הולדת

ט ל פון ,2 2 1 0 1 7 :ת ל ־ אביב

תן טרמפ לחייל

*המחירים כוללים מע״מ

ש״ח 1
3.25ש״ח
3ש״ ח 1
29ש״ח 1

40 דף

•יו מן התלמיד
• ח ביל ת עפרונות

• מ ח שב 8x 828
200/0הנחה

•רפידוגרפים

• די ס ק טי ם

״אופטימום״
1.99ש״ח
ופרסיז׳ן

ך* עיתונות החרדית נטלה חלק
1 1רב במילחמה זו. המודיע, עיתון
אגודת־ישראל, תקף את הליטאים ,־״
ואילו יתד נאמן ערך סידרה של
תחקירים כדי לגלות ליקויים ב־מערכת־הכשרות
של הרב לנדא. בין
השאר:
•ג לי ד ה, הנמכרת כפתוה, ושנמצא
בה חלב.
• חוטי־נקניק העשויים מחומר
שאינו כשר.
הבשר הנמכר בבני־ברק כפוף לפיקוח
הבלעדי של הרב משה לנדא.
יתד נאמן פירסם רשימה של חנויות,
שבהן ניתן להשיג בשר בהשגחת
העדה החרדית ירושלים.
את הלחם שלא היה באפשרותם ל־ *״
אפות בעיר, השיגו דרך מאפיה בקר־יית־גת,
שקיבלה הכשר מיוחד.
השלב הבא הגיע עם שנת־השמיסה.
עד השנה עברו כל הפירות והירקות
דרך פיקוח הרב משה לנדא. השנה
החליט הרב שך על הכשר משלו,
באמצעות יד־ימינו, הרב ניסים קרליץ.
את הפירות והירקות קנו ברחובות או
מחקלאים שאינם יהודים. כדי למכור
את הסחורה בעיר נאלצו לשכנע את
אחר מבעלי־החנויות שיעבור לצידם ׳
וימכור את המזון תחת פיקוח של הרב
ניסים קרליץ.
למחרת הסכמתו באו אנשי הרב _
לנדא. בעיקבות שיכנועים ואיומים
הסכים לחזור לפיקוח הרב משה לנדא!
לא עבר זמן רב, והרב ניסים קרליץ
הגיע למקום. שוב היו לחצים ושיב־נועים.
החנווני חזר למכור תחת פיקוח
הרב קרליץ.
אנשי הרב לנדא, שראו שהמונופול
עומד להישבר, הפיצו כרוזים האומרים
שהתוצרת שבפיקוח הרב קרליץ היא
מתוצרת יהודית, ולכן אסורה באכילה| .
למחרת פירסמו הליטאים במודעות
ובעיתונים הכחשה, והודיעו שדווקא־חפירות
והירקות הנמכרים בפיקוח
הצד השני אינם כשרים.
כך קרה שהקונים נאלצו להחזיר
אבטיחים, שנמכרו במשך היום וש־התגלה
שהם מתוצרת ישראל.
אישים בציבור החרדי אומרים שבזמן
הקרוב תיפול ההכרעה. הרב משה
לנדא לא יסכים להמשך הכירסום
במעמדו, ולכן ייאלץ להתפשר.
הליטאים והחסידים, שאיש מהם אינו
מוכן לקבל עליו את מרות הצד השני,
מאוחרים בנושא אחד: הפיכת העיר
לחרדית יותר והקצנה בדרישות
דתיות.
לפני חודשים אחדים פורסמה
רשימה שחורה של מניות, הנסחרות
בבורסה, שלפי טענת החרדים הן של
חברות המהללות את השבת, ולכן

אסור להחזיק בהן.
ליבואן יחיד ניתן בעיר הכשר ^
לייבא קפה. היבואן הסתבך בחובות
ונמלט מהארץ. בעיר לא היה קפה
במשך כמה שבועות. נשי העיר נאלצו
לחפש את הקפה בירושלים.
חלק מהפיאות שלובשות הנשים החרדיות
יפות מדי לטעמם של רבנים
אחדים. הם פירסמו מודעות ותבעו להסירן.
לשם כך הוקמה סיירת־פיאות,
שתעיר לנשים על פיאות לא־צנועות.
מכירת עיתונים ״חילוניים״ בבני־ברק
היתה מאז ומתמיד לצנינים בעיני
קיצוניים אחדים. קבוצת קש״ת(״קבוצה
שלא תסכים״) פועלת נגר בעלי
דוכני־העיתונים בשיטות אלימות במי?.ן
יוחד — איומים טלפוניים, הצתות,
שריפת העיתונים, ואף הנחת מיטעני־חבלה.
מרבית
מוכרי־העיתונים הפסיקו למוכרם
בעיקבות ההטרדות. נשאר רק
הדוכן היחיד ברחוב רבי עקיבא. בעל
הקיוסק, דויד גרין, לא הסכים להיכנע
לביריונים, למרות כל האיומים עליו
ועל אשתו. לבנת־חבלה התפוצצה ליד
ביתו, איומים על חייו הושמעו כמה
פעמים בטלפון.
העולם הז ה 2605

הורביץ ושובל

אבו־חצירא

מסי ,6ביו 20ו־30

מסי 12

להם איו דאגות. אחוים צוינים רהתווצץ, לתנך, לתחמן. הם אינם צוינים לעשות
דכו. אין חם צריכים לסמוך על הליכים דמוקוט״ם. מקומם בכנסת ה־2ו מובטח
הם יהיו ח״כים בכנסת ה־. 12
לשם־כך לא יתרוצצו ברחבי הארץ.
לא יתחנפו לחברי־מרכז. לא יצטרכו
לזחול לסניפים ולתת הסברים על מהלכים
ופעולות שעשו בכנסת ה־. 11
הם לא יהיו חייבים להוציא כספים
על פירסומת בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה.

לא יצטרכו לעלות לירושלים,
לוועדת־הבחירות המרכזית, ולבקש
אות ושם למיפלגתם. לא יבזבזו כוח,
זמן ומאמצים לשכנע את עם־ישראל
בחשיבותם ובנחיצותם.
הם כבר יודעים את מיקומם ברשימת
מיפלגתם לכנסת ה־ .12 הם כבר
חברים בכנסת הבאה.
ואלה הם:
• אהרון אבו־חצירא.
• יגאל הורביץ.

אבו־חצירא, הורביץ ושובל עשו את
העיסקה לפני כמה שבועות.
אז הבטיחו אבו־חצירא והורביץ ליצחק
שמיר את המשך כהונתו כראש

אשי הליכוד ״סגרו עיסקה״ עם
1יגאל הורביץ. ימים אחדים אחר־כך
נחתם הסכם עם אהרון אבו־חצירא.
הקדמת הבחירות, שעמדה על סדר-
היום הציבורי בחודש האחרון, והמט־שיכה
עדיין להעסיק את הפוליטיקאים,
גרמה לאנשי־הליכוד להזדרז.
כמי שמכירים את ריעותיו הניציות
של הורביץ ידעו אנשי־הליכוד שהוא
לא יסכים לוועידת־שלום בינלאומית.

שהכניסה שני חברי־כנסת בלבד: דיין
עצמו ומרדכי בן־פורת. כשנפטר דיין,
נכנס במקומו הורביץ. שובל עדיין
מנסה. הפעם הוא מצא מיפלגה גדולה,
חמה, מכניסת־אורחים. מיפלגה שנתנה
לו מקום בטוח ברשימתה.
שובל גילה השבוע כי עוד לפני
שנה הציעו ראשי-הליכוד לראשי
חבר

במקום ה־ 6ברשימת־הליכוד, המועמד
השני יוצב במקום שבין ה־ 20ל־,30
ומועמד נוסף בכל עשיריה, החל במס׳

בישיבות־הממשלה שוכנע הורביץ
לממש את האופציה, שהונחה לפני
(המשך בעמוד )20

״אומץ״ להצטרף לרשימת־הליכוד.
לפני תנועת ״רפ״י־אומץ״ היתה מונחת
מעין אופציה בלתי־חתומה, שאמרה כי
אם הליכוד ורפ״י־אומץ יחליטו להתייצב
לבחירות לכנסת הבאה ברשימה
אחת, צריכה רפ״י־אומץ להודיע על־כך
לליכוד. באותו הסכם־אופציה גם נכתב
כי המועמד הראשון של אומץ יוצב
י הד
השלטון חברו תו

המכהן
ה מ קו מי

מטעמה

מטעם העבודה בכנסת, בהסתדרות,

ברשות ה מ קו מי ת,

שתנועת העבודה או

דמית אנטלר ₪

יתפטר

ויפנה את מ קו מו

ולר אי ה באו

הצדדים על החתום:

חהסכם עם ״יחד״ :חתימות ברעם, שחל, וייצמן, בן־אליעזר
״...וכפוף לאישור מוסדות מיפלגת־העבודה״

בן־אליעזר ועמר
מסי 25 ומסי 41
• זלמן שובל.
• עזר וייצמן.
• בנימין(״פואד״) בן־אליעזר.
• שלמה עמר.
מקומם הובטח להם, שנה״וחצי
ושנתיים לפני המועד הרשמי של הבחירות
לכנסת ה־ ,12 בנובמבר .1988
הם חתמו על הסכמים, קיבלו מקומות
והבטיחו לעצמם עוד קדנציה ב־בית־המחוקקים
הישראלי.
וייצמן, פואד ועמר חתמו על ההסכם
שלהם עם מיפלגת״העבודה לפני שנתיים.

הורביץ,
מצירו, ידע כבר אז, ככל הנראה,
כי עסקי בניו עומדים להתמוטט.
הוא גם ידע שאחרי הבחירות החדשות
לא ימצא עצמו בכנסת. ובימים אלה
החברות בכנסת נחוצה לו כמו אוויר
לנשימה.
זלמן שובל אשר מזה שנים רוצה
לחזור לכנסת, עשה את כל המאמצים
כדי לקשור את הקשרים הנכונים עם
ראשי־הליכוד. שובל שכיהן בכנסת השישית,
השביעית, השמינית והתשיעית,
ניסה את מזלו בפעם נוספת
ברשימת משה דיין לכנסת ה־סז

א הפסקת

פרי ש תו מסיעת העבודה במסגרת שבה או מכהן

כ א מור לעיל.

במרכז

וייצמן(עם שחל ופרס)
בין 5הראשונים

_ 6ישו

(המשד מעמוד )19
תנועתו לפני שנת שרי חרות והלי ברלים
גיששו. הורביץ נראה מוכן. גם
חבר־הכנסת אהוד אולמרס עזר ל־הורביץ
להחליט. עוד ישיסת־ממשלה
ועוד ישיבת־ממשלד* והורביץ היה מר
פ שלא יוקדמו הבחירות שלא תהיה
ועידת־שלום בעלאומית וששמיר יישאר
ראש־הממשלה.
הנהלת אומץ התכנסה ב־ 14 ביוני
וקיבלה החלטה בעד. היא גם בחרה את
המועמדים שלה: יגאל הורביץ למקום
השישי, ושובל למקום שבין ה־ 20ל־

על ההסכם חתומים יצחק שמיד,
משה ארנט אריק שרון ויצחק מודעי
מצד הליכוד, ויגאל הודביץ וזלמן
שובל מצד רפ״י־אומ״ץ.

/ 7וןו 0# 4הווולם גו ג

אגו־הצירא:
מס 12 ,

מאוזן:
)1פחד מאימפולס (:)3
)3משחקים כדורגל גם באוריון
אך לא ביום חול (;)4:5
)9בכרי חבר בזיפזיף (;)4
)10ב״מודה אני״ בכנסיה אפשר
לשבת על השרפרף (;)4
)13 מדוע הוא מתנזר במזרח 3

פתרון תשבצופן
2603

)14 משורותינו באיטליה (;)6
)15 כל המדליקים וגם יורם
בפנים (;)8
)17 תיקן העונה על הדרישות

)18 כאן שמענו כי מי שיש לו
כח, יש לו (;)4
)20 הקומפוזיטור הגרמני הגיע
לסוריה בגלל הקולסטרול
ומפני שבנו מח׳ לב (;)4:4
)22 מה היא עשתה על הגג
בגילה הצעיר עם כל הפלמ״ח י

)24 הד מחיי הנזירים במאה וד 14

)25 מם בטור קופץ (;)4
)26 האויב בפנים הדליק את
האש (;)4
)28 וילדר הוא אחד מאלה
הרותחים (;)7
)29 תרנגול שבגר (.)3

מאוגד:
)2היופי שלהם זול מאד (:)3
)4חל שינוי נהדר בעיר (;)4

)5טהר את השרץ באנגליה על
הים (;)5,3
)6בקשתו של בן־גוריון להגברת
הילודה דורשת הסברים 6
)7גם מינכהאוזן קבל את התואר
בשמחה (;)4
)8כמה נמנים על כוחותינו
בעיר 5
)9מצאי את הגשש בתורכיה ()7
(ע״פ שרינה אלישר);
)11 יד של זהב (;)2
)12 אילן מטיף במקום אבי רן

)16 עזב את ביתי בגלל הדלות!

)19 לגיא חוש נפלא למליונים

ך ם אהרון אבו־חצידא יודע
היטב שבבחירות לכנסת ה־ 12 לא
יהיה לו בדיוק מד, להציע. מיפלגתו,
תמ״י, תיעלם מן המפה הפוליטית
חברי־הכנסת מיכה רייסר, רוני
מילוא וחיים קופמן יצרו את הקשרית
למה דווקא אברחצירא?
בבחירות האחרונות קיבלה תמי
31,103 קולות אלת כך מאמינים
בחרות יגיעו עכשיו לליכוד.
בישיבת שרי־הליכוד לפני חודש
הועלה נושא אברחצירא. השרים
הסכימו שמקום בטוח לאבו־חצירא
עדיף על הקדמת הבחירות.
הפור נפל. ההסכם נחתת חתומים
עליו השרים דויד לד, יצחק מודעי
ואריק שרון מצד הליכוד, ואבו־חצירא
מצד תמ׳י.
אברוזצירא יודע כבר את מיקומו
ברשימת הליכוד: מס׳ . 12 השני
ברשימת תמ״י יוצב במקום שבץ 42
ל־ ,46 ולנציג השלישי מיועד המקום
עד וד .70 מועמדים אלה — מהשני

דדב מרידוד

)21 שמענו שהגיע החודש עם
לחם הקופים (;)5
)22 שותים קפה ע״י התותח (;)4
)23 בת־קול ממרחק 500 פרסה

)24 מקום על הגלים (;)3
)27 שבעים פעם חזר ושבע צמח

אביגיל ינאי —

זדב שיטרית
אבו־חצירא כן, הורביץ לא
והלאה — ייבחרו במוסדות תמ׳י. לא
כן אבו־חצירא עצמו. הוא קבוע.
אוזלים המקומות

אי תן ע מי חי
הדברת מזיקים״
מומחים ן־הדבותתיקנים(1׳1קים)^= 0
תולעיעץ,חרק׳ספוים נבגוים.^ ,
עיו־טל מיוחד לאהעים ומניעת
יתושים וחוקים מעופפים.

4 8 2 0 1רמת־נן רח׳ מודיעין ,18ת.ד 2272 .סל 790114-5-6 .

ובשמירהע *יבריאותךויבוש !

הראשונית פואד יוצב במקום ה־,25
שלמה עמר במקום ה־ ,41 מוטי הוד
במקום ה־ ,54 שלמה בוחבוט במקום ה־

בליכוד, כמו במערך, כועסים על
ההסכמית עשרות פעילים, מאות
עסקנים ורבים אחרים, הרואים עצמם
מועמדים לכנסת הבאה, מבינים כי
אוזלים המקומות הבטוחים.
במערך עבר ההסכם עם וייצמן
בקול־ענות־חלושה. מיכאל בר־זוהר
תקף קצת, עשה גלים במרכז המיפלגה
וניסה לאסוף קולות וחתימות נגד
ההסכם. אבל טובת המיפלגה ניצחה.
וייצמן וחברי יחד הם היום חברים לכל
דבר במיפלגת־העבודה הישראלית.
בליכוד עדיין רוחשת התמרמרות
מתחת לפני השטח. חברים בתנועת־החרות
מחכים ליום שבו יובאו
ההסכמים לאישור מרכז־התנועה. רבים
כבר הודיעו כי לא יצביעו בעד
אישורם.
חבר־הכנסת מאיר שיטרית אומר כי
אינו מתנגד להסכם שנחתם עם אהרון
אברחצירא. לדעתו זכאית מיפלגת־שילטון
לחתום על הסכמים עם
מיפלגה אופוזיציונית.
לעומת זאת הוא מתנגד בחריפות
להסכם עם הורביץ. הורביץ, הוא אומר,
הלך עם המערך בבחירות האחרונות,
ובעבור תשלום של מקום בכנסת היה
מוכן עתה לעבור לליכוד .״מי יתקע
לידינו שהוא לא יעשה בפעם נוספת
את אותו תרגיל?״
גם חברי־הכנסת עוזי לנדאו ודן
מרידוד אינם רואים בעין יפה את

^ הסכם הסופי בין יחד למיפלגת־
1 1העבודה נחתם ב־ 10 באוקטובר
.1986
שנתיים קדם לכן הבטיחה מיפלגתו
של עזר וייצמן לשימעון פרס את
ראשות־הממשלת אבל דיצמן, מוטי
הוד, פואד, אברשה טמיר, אריה שומר
וחבריהם אינם ילדים בפוליטיקה. הם
דרשו תמורה. מיפלגת־העבודה מיהרה
לתת: שלושה מקומות בטוחים ברשימת
המערך לכנסת ה־ ,12 ועוד תפקידים
בכירים במשק.
משה שחל ועוזי ברעם חתמו על
ההסכם מטעם המערך. דיצמן ובנימין
בדאליעזר חתמו בשם יחד.
שלושת חברי־הכנסת של יחד יודעים
כבר היום את מיקומם ברשימת
המערך לכנסת זד .12 דיצמן יוצב עלפי
ההסכת בץ חמשת המקומות

טעם לפגם
ההסכמים. השניים טוענים כי הסכמים
אלה אינם נחוצים לתנועת־החרות.
לדעתם יש טעם לפגם בשיריון
מקומות בבחירות דמוקרטיות.
אבל כבר היום ברור כי גם תנועת־החרות
תצביע ותאשר את ההסכמים.
גם שם למדו את הסיסמה: טובת
התנועה והמיפלגה.
ההסכם שבין יחד למערך מעוגן
וסגור מכל הכיוונים. הוא נחתם על
דעת כל שרי המערך, וזכה באישור
מרכדהמיפלגה.
לעומת זאת, ההסכמים שבין הליכוד
לאומץ ובין הליכוד לתמי עדיין לא
אושרו.
פרט נוסף ומעניין: בהסכמים של
הליכוד בולט שבכל הסכם חסרה
חתימה של אחד מראשי־התנועה.
בהסכם עם הורביץ חסרה חתימתו של
לד. בהסכם עם אבו־חצירא חסרות
חתימותיהם של שמיר וארנס.
פעילים בתנועת החרות אמרו השבוע
כי החתימות החסרות מעידות כי
אולי ההסכם לא יאושר סופית.
בתנועת החרות המצב קשה יותר
מאשר במיפלגת־העבודה. אמנם גם
בעבודה הבחירות הן דמוקרטיות וחשאיות
במרכז, אבל שם כבר רגילים
לכך שיש מקומות משוריינים. לתק״מ,
למושבים, לנשים ועוד.
בחרות יש מקומות משוריינים רק
למיפלגה״האחות הליברלית. ועכשיו,
כששוריינו עוד שלושה מקומות,
יצטרכו כל הפעילים וחברי הכנסת
הנוכחית להתמודד על כ־ 20 מקומות
בלבד.
העולם הז ה 2605

נבכר !את הצליח! דהפתיע
את השחקן ביו ם־ ה הו לדת ^-י
מי ע 1ד א טס אד האיים ה ק או־י ב״ ם

| 1ךיךןח 1הזמרת ובעלה, התמלילן אבי קורן, העלו
| 1 1 11 #1111 את מוראל האורחים. חן, העסוקה בחז רות
למחזמר חדש, היתה במצב-רוח מרומם ביותר, עברה

וותי ירקוני

בתה של הזמרת יפה ירקוני,
הופיעה למסיבה בחברת בעלה,
השחקן מאיר סוויסה. רותי המאוהבת היתה

מאחד לאחד
יותר שקש יח
לה, כשהיא גו

במצב־רוח מרומם, לאחר שתיית כמה כושיות של
ויסקי, והפגינה זאת בעשיית פרצוף למצלמה. לאחר
שבירך את מוסקוצה, חזר סוויסה לחיק״אשתו.

הםצ חי ח ני ם
עצו בי ם
בימים לחים שכאלה קשה מאוד להפתיע
אנשים במסיבות יום־הולדת חשאיות
וסודיות. החשדנות הישראלית
גורמת לכר שימים ספורים לפני
תארין־היעד חושד כל אדם ברעהו שמא
הוא מתכנן לו מסיבת־הפתעה או
אירוע חברתי אינטימי למאות אנשים
ובו׳.
אך יש גם כאלה, שלמרות הנסיון
הרב שלהם בתיכנון מסיבות ואירועים
כאלה לעמיתיהם, הם עצמם נופלים
קורבן ביום־הולדתם. אחד כזה הוא
הזמר־שחקן אריה מוסקונה, שאשתו
עדינה וחברו, איש־התיווך אמיר
שמאי, הצליחו להוליך אותו שולל.
אמיר סיפר לו שעורכים מסיבת־הפ־

\ י | ל 4 | 1ו ! 11ף הזמר היה היחיד שבירך את מוסקונה באופן
| )1/1 11 ענייני, מבלי להתחכם. הזמרת עליזה אביב(איתו
בתצלום) ,אשתו של הזמר מוצי אביב, נשקה לו לאות הערכה וחיבה.

ו 1ק ך 1־ ך ך ך | מי שהיתה אלופת ישראל לנוער בשחיה,
111111 עוסקת כיום במתן שיעורי״שחיה למתחילים.

בן״נחום היא חברה של ירקוני 1 ,מאז גירושיה נראית במקומות הנכונים.

דבש בנאי

אשתו של גברי בנאי מהגשש ובעלה (בתצלום
ז 1לצידה) ישבה ליד בר״המשקאות, כשהיא מהור־
1הרת ועצובה. הזוג בנאי ממעט להיראות במסיבות ואירועים.

ג׳טה רוקה

השחקנית, המופיעה כעת ב-
הצגת־יחיד, היתה פעם אמו
של מוסקונה במחזה דירת־הרווקים, לפני 17 שנה.

׳נקייה קיוסק׳

הכוריאוגרף הוותיק
והשובב עשה כניסה
בחברתה של כוכבנית בריטית בת ,23 גולי אן.

הפל יחס* גבירותיי ורבות**1
זה ממש בלתי־אפשר. עוד לא היה דבר כזה.
אפילו זיקני״צפת לא זוכרים כבר 32 שנים מזג
אוויר כזה בתל־אביב. קמים בבוקר הרוסים
מעייפות ומחום. בין כותונת־הלילה לגוף, רק
שיכבה עבה של זיעה. פיחס. רצים למיקלחת,
פותחים מים קרים ועומדים 10 דקות. על
מישמעת־מים שיספרו לי בנובמבר.
נכנסים למיטבח, מכינים שתי כוסות־קפה
ואיזה פרוסה, ושוב הבן אדם שטוף־זיעה. פותחים
ונטילטור, חצי הבית עף באוויר, סוגרים
ונטילטור. הגוף כל הזמן נתקל בדברים בדירה.
הראש גם כן לא הברקה גדולה, השערות
מסולסלות מהלחות והמצב־רוח — בזבל, כמובן.
יוצאים מהבית לכיוון העבודה, וכבר ביציאה
מהבית מקבלים את מכת־החום בתוך הפרצוף.
יאוש. למה? למה המשה רבנו הזה הביא אותנו
דווקא לתל־אביב? בדרך לעבודה נכנסים
לארבעה בנקים. באחד שואלים מה היתרה שלי,
בשני שואלים מה השער היציג של משהו,
בשלישי מתעניינים באריכות בתוכניות־חיסכון.
לא שהתחלתי להתעניין פיתאום בכלכלה, זה
פשוט מפני שהחמצן של הבנקים מקורר הכי טוב
בעיר.
מגיעים לעבודה. בחדר אחד הלך המנוע של
המיזוג, אז כולם מצטופפים בחדר השני, שותים
מים קרים ומתלוננים. אחר כך שולחים נציג
שיקנה כמה כריכים. חבל שכולם יתעייפו.
אוכלים סנדוויץ׳ ,שותים מיץ קר, מתלוננים עוד
קצת, עושים שלושה טלפונים, מדברים עם שתי

ח₪7ח
אניחח
.1גלידות
לאוהבי הגלידות שאוכלים וסובלים או נמנעים
מאכילת גלידות מפחד ההשמנה, דאגה
חברת סנפרוסט לגושקה והוציאה לשוק גלידות
יוגורט, מה שנקרא באמריקה, למשל, יוגורט
קפוא.
הגלידות, המכילות 2.5אחוזי שומן, מיוצרות
מיוגורט טיבעי בשמונה טעמים: פטל, מנדרינה,
תות, אננס, דובדבן, מלון ומנגו. בכל חבילה בת
50 גרם יש שני טעמים ומחירה 4.20ש״ח.
אגב, הקופסות בהן נמכרות גלידות־היוגורט
ניתנות לרחיצה ולשימוש כקופסות־אחסנה.
בחודש ההיכרות עם גלידות״היוגורט מפיצים
היצרנים גם עלון, ובו הצעות שונות להגשה מתוחכמת,
למי שלא יכול להרשות לעצמו לאכול
סתם מנה של גלידה.
הנה דוגמה: קוקטייל גלידת יוגורט.
המיצרכים: חצי כוס גלידת־יוגורט, כף וודקה,
כף ליקר קסיס או שרי־ברנדי, מעט מיץ־לימון,
סוכר.
הכנה: מניחים את הגלידה, הוודקה והליקר
בבלנדר ומערבלים דקה. מרטיבים את שפתיה
של כוס קוקטייל במעט מיץ־לימון, טובלים את
השוליים הרטובים בסוכר, שתיווצר טבעת־סוכר
מסביב לכוס. יוצקים את הקוקטייל לכוס המעוטרת.
מגישים.

מזכירות אלקטרוניות ועם תפוס אחד והולכים
הביתה.
בדרך נכנסים לסופר. בגלל זה שהמיזוג שם
גוטה־גוטה, קונים וקונים וקונים. נזכרים שבחום
הזה אי־אפשר לבשל, אז קונים המון אוכל מוכן,
וכמובן משקאות. ביציאה מהסופר מבינים
שצדקה תציל ממוות, ומחליטים לתרום לבעל

סוגי הקורנפלקסים הנמכרים בארץ(כולל תוצרת
חוץ) ,הקורנפלקס של תלמה הכי טעים להם,
ואחרי מחשבה קצרה נזכרתי שבעצם גם לי הוא
הכי טעים.
עכשיו נמכר הקורנפלקס של תלמה באריזה
של 500 גרם במחיר 4.35ש״ח, ובתוך כל קופסה
גם פרס לילדים הקטנים. פיתרון אדיר ל״אמא מה
כדאי לי לאכול?״ הנשמע בכל בית 17 פעמים
ביום.
הדבר היחידי שקצת איכזב אותי בקורנפלקס
של תלמה, הוא העובדה ששני בניי אוכלים ממנו
כמויות גדולות מאוד, ועדיין אף אחד מהם לא
נראה כמו הילדה שבתמונה. אבל אני ממשיכה
לקוות.

..3איר זה יכול להיות?
חברת עלית שלחה לי הביתה חבילת ופלים
כטעם שוקולד. לקופסה הגדולה היה מצורף
מיכתב, בו היה כתוב שחבילת הוופלים מכילה

.2ארוחזת־בוקר,
ארוחות אחרי־הצהר״ם,
ארוחזת־דירה וביגיהז
אולי זה לא כל־כך חדש, אבל רק עכשיו שמתי
לב(בעזרת הילדים שלי) שצרין־להגיד איזו מילה
טובה. בגלל החופש הגדול סחבתי את שני בניי
לסופרמרקט. שם בין המדפים תוך כדי קניית
כמה וכמה מצרכים בלתי נחוצים, הרמתי את ידי
לעבר הקורנפלקסים ובעוד היד שלי מושטת
צעקו שניהם :״תקני תלמה!״ הסתבר לי שמכל

800 גרם של ופלים וכן קופסה קטנה של לגו, וכל
זה ביחד נמכר היום לצרכן תמורת 7.50ש״ח.
אילו החבילה היתה מגיעה אליי הביתה לפני
שבוע, הייתי חושבת שזה טריק יפה מאוד של
עלית, והייתי בטוחה שבוודאי באופן רגיל הוופלים
לבד עולים משהו כמו 5ש״ח, ולעומת זאת

המונית הראשונה שיש לה מיזוג 3 .ש״ח קטנים
ואני שוב בבית. נכון שמיזוג־האוויר אצלי
משמיע קול של טרקטור המתנה אהבים עם
טרקטורה, אבל למי איכפת הרעש, כשהמעלות
ואחוזי־הלחות מתחרים ביניהם מי ינצח. ממלאים
כוס גדולה בקוביות קרח, ועל זה שופכים קצת
קפה קר ושוב מתלוננים.

בשארית הכוח פותחים את הטלוויזיה ורואים ׳
איך 900 איש מתו ביוון, כי אין להם מיזוג ואין
להם חשמל ואין להם מקרר ולא מים קרים ולא
מיקלחת ולא מונית ואפילו לא אוכל מוכן
בסופרמרקט, ורואים זקנים שמתמוטטים
ותינוקות מזיעים מאומללות, ופיתאום נעשה לי
קר בכל הגוף.

יש לכם שני ילדים בחופש? תשימו לב כמה
פעמים ביום הם הולכים למקרר ופותחים אותו.
אצלי בבית מיספר פתיחות המקרר מתקרב
בצעדי ענק ל־ 200 ביום. בכל פעם שדלת המקרר
נפתחת, נכנס אליו גל חום, ולכן המנוע של
המקרר המיסכן צריך לעבוד כפול. אבל זה רק
כסף, ואת זה כבר למדתי לבלוע. אבל כשראיתי
שהדברים בתוך המקרר כבר לא קרים לגמרי,
והג׳לי שעשיתי נקרש במהירות של צב׳ חולה,
החלטתי שצריך לעשות משהו בעניין 200
הפתיחות.
נו, אז מה עושה אמא ממוצעת? אומרת
לילדים שזה לא טוב לפתוח את המקרר כל שתי
דקות. אחר כך מסבירה למה זה לא טוב, ואחר כך
אומרת שוב, ומסבירה שוב, ובשלב יותר מתקדם
מבקשת יפה ויותר מאוחר מתחננת ובסוף...
צועקת כמו משוגעת, משהו כמו: כמה פעמים
ביום אני צריכה להגיד לכם! או: אם לא תפסיקו
לפתוח את המקרר כל שתי רקות!...
ואז דקה לפני שהם משתכנעים קצת, מגיע
האבא שלהם הביתה ושומע אותי צועקת, ותיכף
ומייד הוא נהיה לצד שני הבנים שלו(קשר־דם זה

כנראה יותר מקשר־נישואין) ,ותיכף הוא שואל
אותי :״את רוצה שהילדים לא ישתו בימים
החמים האלה?״ לתשובתי, שילדים יכולים
לשתות פעם בשעה, הוא מסתכל עליי ברחמנות
מהולה בכעס ואומר :״את רוצה גם להגיד להם
מתי לשתות? לא הגזמת קצת?״
טוב, כולכם מבינים שזה השלב שבן־אדם כבר
לא יכול להתאפק, והוא מתחיל לצעוק, והבעל
צועק בחזרה, ויש שימחה גדולה בבית, ונדמה לי
שאם הילדים שלי היו יודעים את השיר משנות
ה־ 60״אבא מגרש את אמא /הילדים צועקים
קדימה!״ הם היו שרים אותו בשני קולות. אבל הם
לא מכירים את השיר, אז הם סתם יושבים בחדר
ומחייכים.
אני יודעת שאולטימטום זה דבר מגעיל מאוד,
אבל ממש לא בכוונה יצא לי :״או אני, או 200
פתיחות מקרר״ (בטח שהתביישתי אחר״כך, אבל
כבר היה מאוחר).
ואז, כדי להציל את המישפחה מפירוק, המציא
הבעל שלי המצאה גאונית ממש. גם הילדים
ישתו מתי שהם רוצים וגם האמא שלהם תירגע,
וגם האבא שלהם ירגיש כמו אדיסון או בל או
מרידור לפחות.
ההמצאה היא פשוטה מאוד. לוקחים שני
בקבוקי פלסטיק ריקים של קולה וממלאים
אותם מים. דוחפים את שני הבקבוקים למקפיא.
.תוך שלוש־ארבע שעות המים בתוך הבקבוקים
קופאים כמעט לגמרי. מוציאים בקבוק אחד
ושמים אותו על השיש במיטבח ולידו כוס. בכל
פעם שהילד צמא, הוא מוזג לעצמו מהבקבוק,
ששומר על קור המים עד שהמים נגמרים.
כשהמים נגמרים ממלאים אותו שוב ומחזירים ,
למקפיא, ובאותו זמן מוציאים את הבקבוק
הקפוא השני ושמים אותו על השיש. וככה כל
הזמן הילדים שותים מים קרים בלי לפתוח את
המקרר. אצלנו זה עובד כבר שבוע, והמישפחה
מאוד מאושרת.
נ״ב: לא למלא את הבקבוק ממש עד הסוף, כי
כשהמים קופאים הם מתרחבים.

4ש״ח, ובגלל זה שעלית קנתה
הלגו עולה
כמויות גדולות של לגו הצליחו להוריד את המחיר.

זה היה נכון, כאמור, אילו הייתי מקבלת את
החבילה בשבוע שעבר. אבל אני קיבלתי אותה
השבוע, ממש יום אחד אחרי שהלכתי עם בני
הצעיר ברחוב אלנבי, ושם, בחנות צעצועים(שעד
היום חשבתי שהיא זולה במיוחד) ,קניתי לו ח־

בילת לגו (בדיוק בגודל שיש בתוך חבילות
הוופלים) תמורת 8ש״ח.
עכשיו תסבירו לי אתם, איך חבילת לגו עולה
ברחוב אלנבי 8ש״ח, ולעומת זאת חבילת ופלים
במישקל 80 גרם בתוספת לגו עולה 7,5ש״ח.
ומי שאוהב ופלים ואין לו ילדים? שיאסוף את
חבילות הלגו בשביל הילדים של החברים שלו. זו
תמיד מתנה יפה.

חי סכח
בחשמל,
חי ס כון
בעצ בי ם

בלגאןט רו פי

יפרה בדיחות וקוריוזים. בעלה, שהיה
ז, ניסה להרגיעה, אן חן המשיכה בש ת
אחריה את יונה אליאן וג׳טה לוקה.
עהילעורך־הדין צבי לידסקי, לציון 29
זנים של פעילות כעורך־דין. מוסקונה הגיע
עיבה, שנערכה במועדון הרמוניה בגיבעת־ע
ונובח לדעת שהוא אורח־הכבוד במסיבת
׳ם־ההולדת שלו עצמו.
עשרות חברים וידידים קידמו את פניו
חיבוקים ונשיקות. כשנרגע, נקרא לבימה,
שמדי פעם מצטרף אליו שחקן אחר ומברר
!ותו.
את הברכות המצחיקות ביותר נשא השחקן
;(איר סוויסה, שבירר את החוגגים.

לכל התל־אביביים שלא נסעו בימים
האחרונים לחדל, ולאותם שאין
באפשרותם לטוס לאיים הקאריביים,
ניתנה ההזדמנות ליהנות מאווירה טרופית
וציבעונית, במסיבה שעיר איש־האופנה
הגי ד רייבלסון במלון ימית.
החגיגה החלה על שפת־הבריכה,
שקושטה לצורך העניין בזרי־פרחים
והררי־פירות ונמשכה בדיסקוטק
שבמלון.
רבים פרשו בגלל החום והלחות, בעיקר
הדוגמניות, שלשם שינוי היו
מלוות בבעליהם. אך אותם שנותרו
השתוללו על רחבת־הריקודים, כשמלווים
אותם קריאותיהם הקצובות
של שחקניה שחורי״העור של מכבי
ובית״ר תל־אביב. הכדורסלנים תפסו
את המיקרופון וזימרו במשך דקות
ארוכות כשהם משתמשים במוסיקה
שהושמעה כפליי״בק. בין המחוללים
בלט חתיך נתנייתי בשם אמיר אלטו*
,שכמה נשים קשישות ניסו לצוד
את מבטו. אך הוא העדיף להתרכז
במוסיקה. אשת־החברה ברוריה צ־יורן
העדיפה ישיבה וצפיה בחוגגים,
כשהיא נעזרת בעיתונאי־חברה, שהסביר
לה מי מהנוכחים נחשב אין ומי
לא. אשת־הבורסה עירית חדד
נצמדה חזק לבעלה־לעתיד, הארכיטקט
אדריאן סון־סרשט, אך גם
לא סירבה לרקוד עם המעצב הצעיר

דויד אלבו.

כולם ציפו לתמי בן־עמי, אך הדוגמנית
העדיפה ישיבה בלובי של
המלון, בחברת בן־זוגה קובי זר וידידים
נוספים.
במשך שעות הסתובבו הבליינים ר
ציפודי־הלילה בין קומות המלון, בין
הלובי לבריכה ולדיסקוטק, ומי שאיבד
בן או בת זוג התקשה מאוד במציאתו.
ולא במיקרה: לקראת השעות הקטנות
של הבוקר נראו כמה גברים ונשים
המשתכשכים בבריכת המלון, כשהם
קובעים תוכניות ליום המחרת.

ןיךי 11 1ך 1בתצלום משמאל) מזכי־
| / 1 1^ | 1 רתו האישית של איש־העסקים
הבינלאומי רב״המעללים שבתאי קלמנוביץ,

טלי וחוליו

בתו של סגן ניצב שרות בתי־הסוהר, קיבלה את פני
האורחים כשהיא לבושה כבת״הוואי. טלי היפה, המצפה
לשובו של אהובה מקנדה, איפרה את חלק גופה הקידמי בציורי שחפים מעופפים.

לקחה חופשה מעבודתה ומעבירה את זמנה הפנוי
בשיזוף ובבילוי. היא רקדה במרץ עם הכדורסלן
קירט בנט ועם עירית חדד (בתצלום מימין).

איציקניני

התפאורן, המאפר והמעצב, בא
לחגוג בחברת חברתו, אלונה,
המבוגרת ממנו. בתצלום מימיו: רויטל מור, חיילת.

כתב: זהראה לי א ב, צי ל ם: צ בי ט ל23 —1

קולנוע
יומן החדשות
עורם הסרטים בעוניו
יאכלום יסיק לנשים עגיות;
כוכבים מתגייסים
לטובת האיגוד העני
• הנרי יאגלום, המתמחה בסרטים אישיים
בעלי תקציב זעיר של מיליון דולר לכל היותר,
הקים מחלקה מיוחדת בחברה שבה הוא מפיק את
סרטיו שלו, חברת ריינבו. המחלקה מיועדת
להפקת סרטים של בימאיות.
הוא ציין שהיה רוצה להפיק ארבעה עד שישה
סירטי־נשים בשנה .״אינני עומד לפתח בעצמי
את הפרוייקטים, זה דורש יותר מדי כסף וזמן.
תסריטים נכתבים כל הזמן, אבל אינם יוצאים
לפועל בגלל חוסר מימון.
״מובן שהסרטים האלה אינם יכולים להיות
סירטי תקופה או הרפתקאות, שהם יקרים להפקה.
הם חייבים להיות סרטים המתרחשים בזמן
אחד ובמקום אחד, כמו הסרטים שאני עושה.
והאמינו לי שכך, למרות שהסרטים אינם עולים
כסף רב, עשויים להרוויח הרבה.
״הייתי רוצה לראות יותר סרטים מן הסוג

שאני עושה. סרטים שעוסקים במהות האנושית.
אינני רוצה בסרטים ממוסחרים. אם בעתיד הקרוב
אגרום לכך שאחרים יעשו חצי תריסר סרטים כמו
הסרטים שלי, אהיה המאושר באדם!״
סיבה נוספת לכך שהיה רוצה לראות יותר
נשים בקולנוע: לדעתו, נשים בימאיות מתקשות
לחדור לעולם ד,גברי הזה.
אשר לתפקידו כמפיק, טוען יאגלום, שאין
בדעתו להתערב בתהליך היצירה כל התערבות
שהיא. כל מה שהוא רוצה לעשות, זה גיוס
התקציב המינימאלי הדרוש לעבודה, ולא יותר
מזה. כדי לממש סרטים בתקציב זעיר צריך כל
אחד מן המעורבים בעבודה להסתפק בשכר
המינימום שמרשה האיגוד המיקצועי.
המעורבים, טוען יאגלום, יכולים לקבל פיצוי
בצורת.מ< 5מן הרווחים העתידיים .״ויש בהחלט
סיכוי לרווח סביר,״ אומר יאגלום ,״יותר מאשר
באולפנים הגדולים.״
באשר לעבודתו שלו, יאגלום עורך כעת את
סירטו החדש, ראש השנה החדשה, שצילם
במשך שבועיים וחצי, בחודש ינואר, בניו־יורק.
שוב הוא מופיע בתפקיד הראשי, כאשר הסרט
נסוב על משבר גיל־הביניים של גבר, המחליט
לעזוב את לוס־אנג׳לס ולראות אם הוא מסוגל
להתחיל חיים חדשים בנידיורק, למרות חרדתו
שאיחר את המועד.

אחים הנרי ומייקל יאגלום
סרטים קטנים לרווחים
כשהוא מגיע לניו־יורק, בראש״השנה, הוא
מגלה שיש שלוש נשים בדירה ששכר זה עתה.
הסרט, דוגמת סרטיו הקודמים, מציג את
העימות של הגבר שבמרכז העלילה עם הנשים
ועם חברים נוספים.
בסרט מופיעים גוון וולס, מגי ג׳אקובסון,
מלאני וינטר, ובהופעות־אורח ידידותית מופיע
מילוש פורמן, המגלם את בעל הדירה.

בואי
בא למכור
לאבירינת(פריז, תל־אביב, ארצות־הברית)
-ג׳ים הנסון, אבי החבובות,
מכה שוב. כדרכו, הסרט הוא חגיגה
של דמיון פרוע, תצוגה של יצורים
מופלאים שמעמידים בצל את רוב השחקנים בשר ודם, ושוב,
כרגיל, העלילה היא בסך הכל תירוץ כדי להכניס לתוך המסך
את היצורים הללו, והכוכבים האורחים הם טיבה למשוך
לקולנוע את מי שחושש מסרט אנימציה סתם. במיקרה זה,
הכוכב האורח הוא דייוויד בואי, שכתב גם את המוסיקה, וכמות
המעריצים שלו ודאי תעזור בצורה משמעותית למלא את
האולם.
הסיפור מזכיר מעץ תערובת שהתקבלה במערבל, אחרי
שדחסו פנימה את סינדרלה, עלילה בארץ הפלאות, קצת פ או ס ט
קצת מילחמת הכוכבים, ועוד תריסר אגדות. נערה צעירה
שנמאס לה לשמור על אחיה החורג, תינוק בכיין המטריד את
מנוחתה, מבקשת מן הרוחות הרעות שיבואו ויטלו אותו ממנה.
מובן שאינה מתכוונת לכך ברצינות. וכאשר התינוק אכן נעלם,
היא מוכנה לעבור כל מיכשול שבעולם כדי להחזירו הביתה
בריא ושלם.
לשם כך היא צריכה לעבור מבוך מיסתורי ופלאי, כדי להגיע
למרכז, שם יש טירת״פלאים, ובה התינוק אשר עתיד להפוך
בעצמו לאחד הרוחות, אם לא יצילו אותו בזמן. כמו הנסיכה
לאה במילחמת הכוכבים, יוצאת הנערה לדרכה, ואוספת תוך
כדי מסעה שותפים המסייעים לה להגשים את מטרתה. בעצם,
אין ספק, ולוא לרגע, שהיא תצליח בכך. העיקר הוא לראות מה

מיפו־ קונלי ודייויד בואי: קמצוץ של דמיון
יעלה הנסון וצוות מרעיו הפעם, מן הדמיון הפורה שלהם. ואכן,
מן התולעים הקטנות ועד למיפלצות-הענק, מכפות־הידיים
המדברות ועד למקשי״הדלתות המבדרים, הכל ראוי כאן לשבח
מן הבחינה הזאת.
בואי מספק נסיך מחשכים קצת עצוב וקצת נוסטאלגי,
ששיריו אינם שייכים כל״כך לעניין, אבל ממלאים את תפקידם:
עזרה במכירת הסרט.
יש כאן אפילו מוסר השכל: טוב לאדם כשיש לו דמיון -אבל
לא טוב שיחיה רק בעולם של דמיוו.

ר*צה
מ>>געת מד>
רוץ, הגרי, רוץ (גורדון, תל־אביב,
קנדה) -מלודרמה קטנה ופושרת זו
צפויה לחלוטין, והכימאי פרנסואה
לאבונטה חסר את הכישרון הנחוץ
כדי להפוך את הסיפור הבאנלי לחוויה מרגשת, כפי שהוא
מתיימר לעשות.
הנרי הוא נער צעיר שאמו טבעה בנהר ואביו שונא את כל
העולם, במיוחד את הנרי ואת אחותו בת ה״ .11 זו סובלת כל״כך
מן היחס הזה, שהיא מאושפזת במשך הסרט כולו בבית־חולים,
סובלת מבעיה פסיכוסומאטית כלשהי, שאין העלילה טורחת
להסביר כלל וכלל.
חוץ מזה, הנרי הוא בחור טוב, אבל לא מבריק, חבריו
מתעללים בו בבית־הספר, המורים אינם מחבבים אותו במיוחד,
מלבד מורה אחת טובת לב. ידידו הוא בעל המוסך בעיירה,
שהוא גם החבר של המורה הג׳ל.
כישרון אחד יש להנרי: הוא יודע לרוץ. ואכן, הוא רץ בל הזמן.
הוא רץ בבוקר לבית־החולים כדי להביא אוכל לאחותו ולנחם
אותה, הוא רץ לבית״הספר משום שהאוטובוס אינו מוכן
להמתין לו, הוא רץ ביערות והוא רץ בגשרים, עד כי אין מנוס
מן העובדה שיירשם בסופו של דבר למירוץ המסורתי של הכפר
ויצטיין בו, ובכך ישבור את ההתנכרות של כולם -החל מאביו
ובלה בחבריו לכיתה.

וי !י

• מסתבר שלא רק איגוד השחקנים הישראלי
סובל מעוני 50 .בדרנים ידועי־שם התגייסו
לערב־גאלה שייערך בחודש אוקטובר, והכנסותיו
לאיגוד השחקנים של אמריקה. האירוע
החגיגי ייערך בחסות הגברות נאנסי רגן וג׳ין
רייט (אשתו של דובר הבית הלבן) ,וכבר ידוע
שהתנדבו להופיע קשישים כמו קאתרין הפבורן,
ג׳יימס סטיוארט, גרגורי פק, אנג׳לה לאנסבורי,
ואלתר מתאו, לורן באקל, טוני ראנדל, וברט
רינולדס.
• אחרי שאבא ג׳ון יוסטון ביים את כל בני־מישפחתו
בסרטיו, הוא עומד לקבל הוראות מבנו,
דני יוסטון, בסרט חדש בשם תיאופילוס נורת.
את התסריט כתב ג׳ון יוסטון עם ג׳אנט רות׳,
שהשתתפה גם בכתיבת הכבוד של פריצי,
ושחקנים אחרים בסרט הם: הארי דין סטאנטון,
בורג׳ס מרדית, דייוויד וארנר, וירג׳יניה מאדסן
ואנג׳ליקה יוסטון, אחותו של הבימאי ובתו של
ג׳ון. הסרט מבוסס על סיפרו האחרון של הורנטון
ויילדר, שראה אור בשנת ,1974 השנה שבה נפטר
הסופר.
העלילה, המתרחשת ב־ ,1926 בניופורט, מספרת
על פרא־אדם פלאי המגיע אל העיר והופך
אותה על פיה.
• למי שנדמה שבישראל יש יותר מדי פס־

יוסטון לטובת יוסטון

הריצה אינה מספיקה
אם הסיפור הוא חיוור ומספיק בקושי לסרט קצר, השחקנים
הם הססניים ומתקשים למצוא בשר בתפקידיהם הדלים. זה
נבון לגבי כולם -מאריק בריזבואה בתפקיד הראשי, ועד
לאחרון התפקידים המישניים. מלבד הנופים היפים שסביב
לעיירה, שבה צולם הסרט, קשה למצוא משהו ראוי לשבח בכל
הדייסה הזאת.

טיבלים, הנה לוח הפסטיבלים בעולם, במשך החודשים
הקרוכים בלבד:
הראשון הוא פסטיבל לוקארנו, החוגג את יום
הולדתו ה־ .40 הוא מתחיל ב־ 6באוגוסט. יומיים
אחריו מתחיל פסטיבל אדינבורו, ובאותו חורש
אפשר לבקר גם בהוגסונד (נורווגיה) ,ריאו צ׳ינ־פסטיבל,
מאלמו(שוודיה) ,מונטריאול שכולל גם
שוק סרטים גדול לטלוויזיה ווידיאו, ופסטיבל
ונציה.
ב־ 2בספטמבר מתחיל פסטיבל לסירטי־ילדים
באמסטרדם, אחריו פיגרה דה פוז בפורטוגל, ד ד
ביל בצרפת, טלורייד בקולוראדו, פסטיבל סירטי
תעודה בבאהיה (בראזיל) ,פסטיבל הפסטיבלים
של טורנטו, פסטיבל בגדאנסק, שוק הסרטים
בסין, יריד סרטים באטלנטיק סיטי, סירטי־איכות־הסביבה
בפרייבורג, פסטיבל בוסטון, פסטיבל
ם אן־סבסטיאן בספרד, פרס איטליה לטלוויזיה
בויצ׳נצה, יריד בינלאומי לאמצעי־תיק־שורת
בהונג־קונג, סימפוזיון לעידוד סרטים ב־ג׳קסון
הול(ארצות־ הברית) ,פסטיבל טוקיו, פסטיבל
ניו־יורק, קולנוע אילם בפורדנונה, י־ריד־וידיאו
בניו־יורק, יריד־וידיאו בבארצלונה
ופסטיבל הסרטים האירופיים באמסטרדם.
עדי״ד פייי״־י ^

איריס בת ה־ח חיה עם גבו בן 45 בבית
מבודד, בלי חשמל, בואש־פינה, וכתבה סט־על
ח״ה. היא תשבה שעכשיו הכד ישתנה
להשתולל עם הדמיון ולהמציא את
התיאורים הללו, אבל ברגשות שלד.
היא זו אני.
״בעצם, ניסיתי לטשטש ולהסוות,
כדי שלא יידעו שזו אני. פחדתי
שיידעו׳.

,הוא מאוד

יכעס עליי״

ך*פתעה נוספת בפגישה עם
\ 1איריס היא הביישנות שהיא מפגינה.
היא מופנמת וסגורה. ממי שכתבה
ספר אישי בגיל כה צעיר, מצפים
ליתר פתיחות. כשמדברים על מין, היא
מסמיקה ומסרבת להגיב. כך גם כשהיא
נשאלת על סמים.
״די, די, זה דבר יותר מדי אישי,״
היא מתחמקת.
והפתיחות שבספר? ״טוב, בספר אני

.תמיד הייתי ילדה שונה ׳,היא
מספרת על ילדותה. ,זה לא שהחלטתי
להיות שונה, זה פשוט יצא ככה. לא
התעניינתי במישחקים של הילדים
האחרים. יותר עניין אותי לצייר,
לכתוב ולקרוא ולקרוא ולקרוא.
.קראתי המון. המורים אהבו אותי,
הילדים לא ידעו איר לאכול אותי׳.
כשהיתה בת ,15 החליטה להפסיק
ללמוד. ,באותה תקופה אבא חלה.
התא• המישפחתי התפרק. הפסקנו
להיות, מישפחה מאושרת וחמה, כמו
שהיינו עד אז. המון עצב שרר בבית,
והיתה אווירה של דאגה וייאוש.

לא משכו אותי. גם היום, כשאני רואה
את בני גילי על האופנועים בשכונה,
אני לא מרגישה אליהם שייכות, אני
אגיד להם יפה שלום וזהו. אין לי עניין
בהם, אין לי על מה לדבר איתם. כל מה
שיש להם בראש זה אופנועים וגל־שנים.״
אולי
בשל כך, החבר של איריס הוא
בן . .45 רק שלא תעשה כותרת
גדולה ׳,היא מבקשת בחיוך. ,אנשים
אוהבים לעשות מזה עניין, זה נשמע
סנסציוני: בת 17 עם בן .45״
איריס מתגוררת עם החבר שלה
בבית בודד בראש־פינה. החבר, ארכי

בי, מילידי ויקירי, מקור כל
£\//התיסבוכים, הגבר של חיי, נשמתי
ויישותי, אבא שלי ואני נפגשים
כל יום. כמעט. כל מה שהפסדנו בעשר
השנים האחרונות, אנחנו משלימים
ביחד עכשיו. יושבים, מדברים שעות.
טוחנים, אוהבים, מתווכחים. בנות! רוצו
מייד אל אבא שלכן. כי אבא זה הדבר,
בהא הידיעה!׳
קטע זה הוא קטע־הסיום של הספר
מכה בראש, ספר המספר על חייה של
נערה צעירה. את הספר כתבה איריס
עמרמי בת ה־. 17
למרות שהספר כמעט אוטוביו־גראפי,
המציאות אצל איריס שונה
מהקטע הנ״ל. איריס התחילה לכתוב
את הספר כשאביה היה חולה מאוד.
.הוא שכב על ערש־דווי. רק אחרי
שנפטר, כתבה את קטע־הסיום לספר.
.זה היה החלום שלי. מין דבר לא
אפשרי, דבר שלא יכול להיות יותר, כי
אבא איננו ...לנויה, שהיא גיבורת
הספר, אין אבא במשך כל הספר. היא
רחוקה ממנו, לא מבינה אותו, רק
בסוף, בקטע האחרון היא מתקרבת
לאבא שלה.
.אצלי זה הפוך. עד שאבא חלה, היו
לי איתו יחסים מצויינים. היינו קרובים
מאור, בילינו שעות יחד. עכשיו הוא
איננו.״
ההפתעה הראשונה בפגישה עם
איריס היא הצורה החיצונית שלה. .אני
נורא רזה וגבוהה ״,היא כותבת בספר
שלה, וממשיכה לספר שהיא לבנה,
שהיא שונאת להתרחץ, וכשהיא זורקת
את התחתונים שלה למעלה, הם
נדבקים לתיקרה, בגלל הליכלוך.
.כשהיא יושבת משולבת־רגליים
בסלון ביתה המפואר שבצהלה, היא
נראית שונה. היא לא גבוהה ולא לבנה,
היא יפה והיא גם מדיפה ריח טוב.
״כן, אני רגילה לזה. מאז שפורסם
הספר, אנשים מביטים בי בעיניים
סקרניות,״ היא צוחקת .״יש כאלה
שניגשים בהיסוס ואומרים :׳את לא
כל־כך גבוהה׳ ,או :׳את באמת שונאת
להתרחץ?׳

״אחרי קריאת הספר מצפים לראות
מישהי שונה.״
את ההבדל החזותי בין התיאור של
נויה לבין הצורה החיצונית שלה
עצמה, היא מסבירה :״יש נויה ויש
אירים. הן שני בני אדם שונים. הן לא
אותו האדם, למרות שנויה זאת אני.
״הלבשתי עליי את נויה והוספתי
לה דברים חיצוניים שונים. התיאורים
החיצוניים דמיוניים. נתתי לעצמי

תמיד יכולה להסתתר במסווה של
נויה. להגיד: את הקטע הזה כתבה נויה,
לא אני. רק אני יודעת את האמת.״
אירים היא ילידת דנמרק. אביה
עבד שם כמהנדס בשרות האו״ם.
״הזיכרונות שלי מתקופת הילדות לא
מופיעים בספר, הם לא היו מספיק
חשובים,״ היא אומרת.
כשהי׳תה בת ,5חזרו בני המישפחה
לארץ והתיישבו בצהלה.

סופרת עמרמי
הוא בן 45׳ אל תעשו מזה עניין מיוחד!
טקט במיקצועו, עובד כנגר* .הו<
המיסגרת המישפחתית התערערה,
רוצה לעבוד עם הידיים. ליצור רב
התפרקה, כל הביטחון העצמי שהיה לי
ריס ״,מסבירה אירים.
התמוטט. דברים שהיו ברורים קיבלו
היא קוראת לו. הוא״ ,או ״החבר״
סימני־שאלה.
לא מסכימה לנקוב בשמו .״הוא ל:
״החלטתי לעזוב את בית־הספר.
אוהב שכל מה שיש לומר עליו, זז
רציתי לשכוח מהכל, לברוח מהמחויי־שהוא
חבר של בחורה צעירה. הו!
בויות ומהלחץ. חשבתי לשבת בבית
מאוד יכעס עליי אם אדבר עליו יותו
ולהירגע.
מדי.״
״אמא, כמובן, לא קיבלה את זה. היא
ואז היא מתרעמת :״אני לא מבינו
ניסתה לשכנע ולהסביר, אבל אני לא
מה מיוחד בזה, מה מעניין. כששני בני
קיבלתי את הדברים שלה. ההחלטה
ארם אוהבים אחד את השני, לא משנו
שלי היתה נחושה.
הגיל.
.נכון, זה לא היה פייר מצירי
״אני יודעת שזה לא מקובל. כש
שבתקופה כל־כך קשה לה לחצתי
היכרתי אותו, כולם אמרו לי שאג
עליה גם אני. אבל מה לעשות, אלה
משוגעת, אמרו לי שחבל על הזמו
החיים שלי בסופו של דבר, וגם אני
שאין לקשר הזה עתיד. אוי,״ נאנח!
סבלתי מהמוות של אבא.
איריס בצחוק ,״כמה פעמים ששמעח
בטון לי שאומרים
•ת, אני רגילה
את המישפט הזה: אין לכם עתיד.
נוזף, :אבל האמא יודעת יותר טוב מה
״ודאי שאני רואה עתיד ליחסיו
טוב לילדה ומה לא ״.אני לא חושבת
שלנו. אם זה היה משהו ריגעי, ל; טוב שזה נכון. כל בן־אדם יודע מה
הייתי ממשיכה במערכת־היחסים ו
בשבילו — ומה לא. כל אחד נולד עם
האינסטינקט הזה, ורק הוא יכול לרעת
ולהחליט מה טוב לו.״
כשהיתה בת 16 עזבה את הבית ואת
^ תקופה שבה היא גרה <
אמה, ועברה להתגורר עם חברה צעירה
צל חברה בדירה שכורה הי
בדירה שכורה.
הכירה את עטרה אופק, בת ה־4
״אני לא חושבת שפיספסתי את
עטרה היא עורכת בהוצאת־ספרים. ג
הילדות שלי בגלל שהתבגרתי מהר.
נושאים שילדים אחרים התעניינו בהם
(המשך בעמוד )40 שי כרס 1

^ אזהרו
? 54 אחרוגר

0 0 ^ 0ו* 2 5

ניקוי שולח!
כמה הערות בסיומה
של סידרת רשימות
בכוונה השהיתי את קריאת רשימות התגובה
של דן מירון לשתי רשימותיי הראשונות שלי עד
לאחר שאסיים את הסידרה כולה. היתה לי —
איך אומרים היום — קונצפציה מסויימת של
הסידרה, ולא רציתי ליטול על עצמי את הסיכון
של סטייה ממנה בשל היגררות לוויכוחים
צדדיים. גם לא רציתי להיות מושפע בטון
רשימותיי מזה של דיברי התגובה, תהא נעימתם
אשר תהיה. קיבלתי על עצמי מלאכה לא נעימה
ואותה נתכוונתי להשלים בדרכי שלי —
והסליחה עם כל בעלי העצות הטובות עם הרעות
שאותן נאלצתי לדחות.
לא שהייתי, כמובן, חף לגמרי מידיעת כמה
מעיקרי התגובה. הבה לא נעמיד פנים: בארץ
קטנה וצפופה אנו חיים, ובה יש לכל אחד מאיתנו
מיספר לא מבוטל של ידידים אשר יטרחו להביא
לתשומת־ליבנו, במהירות ובנאמנות ראויות באמת
לכל שבח, כל שורה שבכתב המתייחסת לאי־שיותנו
הנכבדה שהופיעה בבמה מן הבמות: החל
בהמודיע ונקודה וכלה בבטאון חבל־לכיש, למי
מאיתנו אין ידידים כאלה. כוונתם, כמובן, לטובה
בלבד, כלומר, שנהיה מעודכנים כראוי, ורק מוזר
שדגשיהם מושמים בדרך כלל על ציטוט דיברי
בלע והשמצה. גם זאת, בלא צל ספק, לשם מטרות
שהם בנשגבות בעיניהם: א) שלא תזוח עלינו,
חלילה, רעתנו יתר על המידה. ב) שנדע מי הם
אויבינו (הידידים הם כמובן הם־עצמם, מעבירי
המידע) .דג) שנחבוט היטב־היטב, לכשתימצא
ההזדמנות הנאותה לכך, במי שהוא בעצם אויבם
ומשנאם שלהם יותר מאשר שלנו.
כך שאת עיקר הדברים שמעתי(בטלפון, הוא
עוף השמיים המוליך את הכל) ,תוך כדי הדגשות
נאותות על מישפטים קשים במיוחד. אבל את
הרשימות עצמן — בכל תפארתן ודיוק לשונן
— לא קראתי מן הטעם הנזכר אלא ביום השישי
האחרון, בתום סידרה זו שלי.
לעצם הדבר, אני מסכים כדרר כלל עם מירון,
ולולא שלא רק פורתא בכמה זוטות לא הייתי
כותב גם הערות אחרונות אלה. כמותו, אף אני
סבור שרצוי להישמר מפני הסתאבותו של פולמוס,
כדרך שאני מסכים עימו שדף חדש זה שלי
יעלה ביום.מן הימים — כמו כולנו, אבוי! — מן
העולם הזה אל העולם הבא, וגם נכון לקבל שהוא
אדם עסוק עד מאוד, שאינו בטוח כלל ,״שיימצאו
לו הסבלנות, הפנאי ומינימום ההתעניינות הדרושים
לשם מעקב״ אחרי רשימותיי הארכניות אם ,
גם דייקניות. דווקא משום כך שמחתי עוד יותר
על שנמצאו לו, בכל זאת ,״הסבלנות, הפנאי ומינימום
ההתעניינות״ לקרוא מה שכתבתי, ולוא גם
שתי רשימות ראשונות בלבד, כדבריו. ולא רק
לקרוא — אלא גס להשיב.

הבלורית שאיננה

״להשיב״ אמרתי ולא דייקתי גם אני. שהרי
קראתי וחזרתי וקראתי כל מילה שלו ולא מצאתי
בהן כמעט שום דבר שניתן לכנותו בלשון מקובלת
תשובה על טענה כלשהי. בוודאי לא תשובה
עניינית המבוססת על כתובים ועובדות, כדבריי
שלי הצנועים. תחת זאת מצאתי כתוב ש״זך המבקר
היה נוסע ללא מיטען״ — הערה יפה: מוטב
באמת לנסוע בלא מיטען או במיטען קל בלבד,
ובלבד שלא להסתכן בכך שכובד המיטען יכריע
תחתיו לא רק את נושאו כי אם גם את כלי השיט
שהוא משייט בו. ועוד זאת מצאתי באותן שתי
רשימות, ש״האגו התרבותי הבלתי בטוח בעצמו
חייב,לרצוח׳ אבות״ — פתיר כשר למהדרין —
ורק שתמהתי אם מירון אכן מתכוון לרוצחני נפש
ממש, פשוטו כמשמעו, או שיסתפק ברצח די־דאקטי־ז׳אנרי־חווייתי
במודוס המיטאפורי שלו.
כמו־כן גיליתי, ולוא גם באיחור ניכר, את העובדה
המצערת, שבעשור השנים אותן ביליתי בניכר
״איבדתי את המגע הישיר עם התרבות והלשון״
של מקומנו זה — מגע שדו מירון, לעומת זאת,
שמר עליו — בטהרתו ובלא כל שינוי ניכר —
מן הימים הרחוקים שבהם השקיע את דמי־הח־נוכה
שלו בשירי יל״ג, לפי סיפורו שלו. ועוד
גיליתי ברישומים אמנותיים־בידיוניים אלה, שאני,
הכוונה כפי הנראה אליי, כבר ״ג׳נטלמן זקן
(אולי, בכל זאת, רק מזדקן נ״ז) הממשיך
להתלבש בג׳ינס המרופטים של הנעורים שחלפו,
הגם שהתפרים שלהם כבר מתפקעים על כרסו
שהכבידה, והממשיך לסרק בלורית מרדנית, הגם
שזו הקלישה כל־כך עד שבקושי היא מכסה על
קידמת הקרחת״.
הה, הנעורים שחלפו 3 .ח 810ז$1ת3זז 510
!1ג<ח11 רח(כך חולפת לה תפארת העולם) .הה, הבלורית
המרדנית שהלכה בדרך כל בלורית, הה

״ 2 6י

הכרס, הה הקרחת. אבל מניין לקח את הג׳ינס?
לא, אני אומר בליבי, הכוונה בכל זאת לא
אליי.
בכלל, יש לדן מירון שלנו בעיה קלה עם
בלוריות. שהרי כמעט בכל מאמר התקפה שני
פרי־עטו תמצא לפחות בלורית אחת לרפואה(או
להקלשה) .דוגמה אחת תספיק לפי שעה :״חיים
גורי, ששיריו, יופיו, בלוריתו המתנפנפת״ וכו׳
וכו׳(אם לא תהיה ירושלים.)72 ,
ואכן, ד״ר זיווה שמיר, בחיבורה היסודי כתמיד
על סיפרו האחרון, כבר תיארה לנו את שיטת
״הניגוחים האישיים החביבים על דן מירון, התוקפים
את סיגנונו של הסופר ה,יריב׳ בעזרת מטו־נימיות,
סיפרותיות׳ ,המאזכרות את צורתו החיצונית,״
תוך כדי ציון העובדה ש״זוהי אגב תחבולה
רטורית, שהיתה מקובלת ביותר בביקורת
הבולשביקית ובפובליציסטיקה הפאשיסטית כאחת.״

עוד מצאתי? כן, מה עודי! אה, כן: הזמנה
מרומזת ל״דור של צעירים חדשים״ (הוא צודק:
יש גס צעירים ישנים!) לבוא ולהתחשבן איתי אף
הם. בנקודה זו אני יכול באמת להרגיעו: אל ידאג,
מיקצתם עסוקים בכך מכבר — גם בלא הזמנתו...

אומר ומה אדבר? בשלב זה של קריאה
הבינותי כי אכן המדובר באמת ב״פולמוס שחס־תאב״
,שכן ״מראשיתו הוא התנוון למסכת של
השמצות אישיות טבולות בקצף שפתיים״ ,כגון
אותם דברים על דויד פוגל הננס ו״פרת שירתו״
הנחלבת.
כיצד העירה לו לדן שלנו זיוה שמיר באותה
רשימה :״שדן מירון יאשים מישהו בסיגנון אלים?
יטול קורה מנין עיניו ויתבונן בסיגנונו שלו
עצמו״.
ורק חוששני, שקורה אחת לא תספיק. הוא
יצטרך ליטול משם הרבה קורות ואולי את כל
בית־הבד או הבדים!
מכל מקום, תשובה אחת ואולי מדוייק יותר
לומר כמו קוהלת שלנו :״אדם אחד מאלף״ לא
מצאתי כאן, גם לאחר חיפוש מדוקדק. שהרי אני
לא בבלוריתו, בכרסו או בג׳ינס שלו, כי אם בספריו
ובמאמריו עסקתי. מסתבר כי שנים רבות
כל־כך לא מצא עצמו בצד המותקף של המיתרס
עד שאיננו יודע אפילו כיצד להתגונן כהלכה

מבלי לגלוש לסיגנון שהיה מקובל — כך נאמר
לי — בוויכוח סופרים בעיתוני היידיש — או
לפחות במיקצתם.
כך שדבריו האחרונים של מנחם פרי — שחש
מן הסתם כי אחריותו ההיסטורית מחייבת אותו
לשים עצמו שופט עליון על שני הניצים —
בדבר ״פולמוס זך־מירון״ ,אין להם על מה שיסמכו.
עכשיו, שקראתי את רשימותיו של מירון,
אני באמת רואה שלא היה כאן שום פולמוס ושום
ויכוח, שהרי רק במשלים ישנים מתווכחים מיכ־נסיים
וכרס עם ספרים ועיתונים.

הצופן המוצפן

ורק שעל שתיים־שלוש נקודות שוליות לגמרי
בדיברי מירון אינני יכול, בכל זאת, לעבור
בשתיקה. מה לעשות, הרצון להעמיד דברים על
דיוקם הוא עניין של אופי, ויש אומרים: אופי רע,
שהרי הוא מנוגד לאקלים שלנו.
הנקודה הראשונה היא השימוש התכוף מדי,
לטעמי, שהוא עושה בשם־העצם ״בורות״ ברשימותיו
(״בורות שבדיעבד ובורוית שבכוונה״תחי־לה״
וכו׳ :אגב, מהי ״בורות שבכוונה תחילה
ובכן, אילו אני חוקר סיפרות נודע כמותו, הכותב
על רומאן של היינריך מאן ששמו ״פרופסור
ראט״(ראה מירון על פוגל, ידיעות ;)2.6.87 ,אילו
אני שוגה בהבחנה בין ,00)10 בהוראת צופן או
כתב־סתרים, לבין ,00)10 בהוראת קודקס, ספר או
מערכת חוקים, תקנות ועקרונות העשויים להתייחס
לארץ, נושא או אדם, וכותב — באותה רוח
של בילבול — על ״תמציתה של מערכת מושגים
זו, שמבקרי המינגווי נוהגים לקרוא לה בשם ה־
( 00010 הצופן) של הגיבור ההמינגווייאי. מערכת
מושגים זו ראויה להיקרא בשם 00)10 משום
שהמחזיקים בה מצטרפים למעין אריסטוקרטיה
סודית״ וכו׳ וכו׳ ( 4פני ם, עמ 125
(ובהערת אגב, מה יעלה בגורלם של אנשים
שלא טרחו כדן מירון וכהמינגוויי זה שלו ״להצפין״
את מערכת הערכים המוסריים שלהם ער
שתהיה ״סודית״ ו״אריסטוקרטית״ לגמרי?)
והלאה: אילו אני הייתי מבלבל ללא הרף בין
ארוס וארוטי לבין סכס וסכסואלי(ראה קורצ־ווייל
:״כל דיברי מירון בפרק,האהבה החטאה׳ —
על שירת יונתן רטוש — הם מאבק למען,עמידה
ראשונית׳ בביקורת ...מתפקידי יהיה עוד להוכיח,

רי״טור״ טל א ל חי מו /גכנםו ע ד כמר א והדרדר מ ע מדו טל ה מ טו ררר׳ענר
ק רי א ת/
־׳עבר י { מך ר-ינ׳ ; ם ^ שבהם

טמעץ ז 7עם בולו, לרבותמנהיגיו

ז מ \ התוכ $ח ה שבקע נ עי ר ההר יגה** .ק י ינד*

מנה ג
ו הרג שת א י -נוחוח /התמ נ
׳^•־ד ח שדות
הג שנ הג ג*שרד ה נ /ז ח ון ב אל חרםן (אחר-־כך נהגוכןגםבאח רי ם )

^אל**^והרגשת אי-יגוח^^המו

ל הני או
!ו ׳״*בסוד הענייגי ^ לגלות לונסת רו תולזמן או תולמ או ר עו ת ג דו לי ם ^ ב עו ד הם סמויים
*נה צי בו רהרחב. אין צו ר ך ^ אמר ^ ש לג בי אנ שי ם מ סו ג מ סו י ^׳ ם,ובלחודאנ טי ספר, ה סו ב לי ם ב או ר ח
קבע מן ההרגשה ^ ש ר. ם ^ ג ץ ל 1ה מ ^ ם ^ ץכמ >\ 1ם ^ נלים אח חיי הםבפר עו ת רוח בלו מר ^,ב שי רה ^
^ בהנות ) ולאבענייני המעשר. מקיימי < החיים, איך שו חד גדולו מפ ת ה מז ה. ההרגשה שהם נתונים
בלב יללנה של ה הי ס טו רי ההפ עי להומשת תפי ם, ולו ^ /ם כ צו פי ם, ב ^יהצלחהעם״ ,מ שכ ר ת או תםיותרמכל ״\

נות ,-שהם ע ש ויי םלהגיח אל
* אלמי מ ן בליל

ל פי רי קםסלע>>

זב 11 .מ ן
נכ &וס *דולר * .א ד, ג ג ^ 4ו

ע ל ^ צרוס ^ בןג \ 1יזן \ זמהעק חבר יעיםור ^ רהמ ^ סינ מ ס ^זי׳י ^ ב ג ^ מטרת
בהג ברת כו ח ה של ה מ די נ ר :.פ א 4ר

ה הז מנ ה הי׳*תה כפולה: ראטי תץ הניצחה מי * רי ת טל חיישו

א 9י טל ה עו שי ם במל אכה ב א מצ עו תטירהגוץדיוזית ^ הנכתבחבמ הי רו ת של כתבהעיתונאית

או דיי ע

4 5חרמ ן י ^ י ה * מו דעלחלוטיןלחולשה *

ז ו טל אנ שי -המעשה, ואףה תיי חסא לי ה ב הו מו רמסוי * ם, כפי שני ת ! ללמודמ שי רו ׳״*שיר טמחת מעשה4׳׳
( מ תו ך **שיר עשרה א חי 0 שנכתב ב או תהעת:
זוחלט חו של מעטה של כ או ר ה (פר. ירענ 4ר.וי)

או ת כ לי ת ו עקר ל ו. הם ב רי חלווציר .

או. געמ קו, על אף הפל, הנ א לא ישי?ט ול א יגו-ח
עד י ז ^ -י ־ ויפקד פרבר ס מו ר ו שי ר.
זומרפ חו מי מותעולם י יי אול ם ל טי תופו של אל תר מן בליל ק הנ שק ה י תה גם מטרה נוספת, שספק אס המ שורר הי ה מו ד ע

ל ה. מטר הזו מס תמנ ת ב רו רו תעל ^ פי ת א רי ך של ה טי ר ב כנ ס ת: שבו עיי םלפני מבצע קדש,

היזומההרא שונ ה טל ישראל, שבך לגוריון ״ טקד ־ ע ^ ל ו ^ זהשנ תיי ם ( הל בהלפניע^סקה
הנשק ר. מצריח ; צ׳ כי ח, שהיתר ,.כביכול, העילהלה, המ*4ה*>ר. י תה מיגורו טל נאצר, המנהיגהמצ רי
ה צ עי רוהכא ריז מ א טי, שכו ^ גוריוו ^ כמואנתוניאידןורובי טי מ או ^ ח ש שו מפניעלייתו ) .

בן ־ גו ריון

הו א ני ס ר.

עשה הג׳ל כ רי לה כ שי ר את הקרקע הנ פ שי ת טל העם למלחמ ההרא שונ האח רי מלחמת ח ש״ח.

נ י י י ־ זליצור או׳ ץירה /.הרגמהלאווירת ערב ת ש״ח, כ די ל ה שיג קונסנזוסצינורירחב0* 06 ,

לאומי /ט ¥סי טכל בי קורת׳ ז
למלחמה. בין השאר גייסגס אח המ שורר ( כבל הנ ראה, מ ב לי שהלה

נ תן אלתר מן.

ע ^ היונה? הו צאתה קי בוץהמ או ח ר, תל-־אביב 1972ע מי . 346

דן מירון: דף מתוך כתב״יד ערוך

מ שג הלשדך: שמש! צמרת

שעצם מושג הארוס לא נהיר לו למירון. הוא
מחליף אותו עם הסכס ברוך קורצווייל ,״מחקר
סיפרותי או אורנמנטיקה ידענית״ ,הארץ,
;)6.7.1962 ואילו אני הייתי מתרגם כמותו
)1 00111^310)1״ ״ ל״שכל בלתי־תרבותי״(שלום
עליכם, עמ׳ )94 ומציין את ״האופי הרי־פורטאטי״
של מרבית סיפרות המלחמה ( 4פנים,
ע׳ ,)299 או כותב באותו ספר כי ״שימושי הפעלים
במישפטים אלה(פצחו, גיששו, רגשו, ציפי
צפו) עומדים על תחושת הגרוטסקי שבזימרה
מלוכדת, לכאורה, שיש בה משום שוקקות, שבת־נועתם
של בעלי־חיים מבוייתים״(עמוד ;)202 או
משתמש בתואר ״אדיקואט״ כאילו היה מונח
סיפרותי מקובל על הכלילציון אותו ״קוך לאטיב
אובייקטיבי״ אנגלי(והשווה מירון :״סמל המת...
מוצג על־ידי אלתרמן כאדיקואט הגון לא״פחות
לחזות האדם בימי המפעל המשיחי של תקומת
ישראל״(שם, עם׳ ;)22 או מבקש לתקן לידידי
0״ 81״( 8113050)1} 1ראפסודיה בכחול) זו של
גרשווין ל־ 811103״ 1ץ50)1ק 3ו — 81 כאילו היה
מדובר כאן בבלוז כושיים; ואחרון, אילו אני הייתי
מבלבל בין פיזמונים של חיים חפר לבין אלה של
״אורלאנד״ ושוגה עשרות פעמים באיות מילים
לועזיות (הכ ל שגיאות של הבחור הזעצער??)
ואפילו בתעתיקן העברי — ועוד לא עמדנו אף
על אפס קצה של בלוריתם של שיבושים ומיש־גים
ורשלנוייות אלה שבכאן — אילו אני אחראי
לכל אלה, חיי שהייתי חוכך בדעתי שבע־ו־שיבעים
פעם לפני שהייתי מאשים את זולתי
בבורות, ולוא גם ״בורות שבכוונה תחילה.״
ומה יהיה על מיפגני הידענות? מה בדבר הקומדיה
התיכונה של תיאופראסטס או הפואטיקה
הקונוונציונאלית של,הנישגב׳ והפסיכולוגיה ה־ריניסאנסית
של ה׳מזגים׳ ותורת,התשוקה השלטת׳
הניאו־קלאסית׳?׳
כאן פטר אותי רבנו קורצווייל מן הצורך להשיב,
שהרי כבר עמד ומדד לו לדן מירון, במאמרו
הנזכר, כדברים הבאים:
״שוב ושוב תמה הקורא בספר ארבע פנים
בסיפרות העברית בת ימינו לביזבוז אינט ליגנציה
טובה ושקידה רבה שלא כוונה
לערוץ הנכון ...אותה צבירה ללא אבחנה של
חומר קריאה מתון תחומי מדע שונים
כמעט מזכירה את התנועה הבהולה, את
ההמולה הקדחתנית שבשוקי העיירה
היהודית כפי שתוארו על־ידי מנדלי.
״והיריד -יריד״ אינטלקטואלי. רעש
והמולה, כני אדם נחפזים ובהולים ...מזיעים
מאוד ...אין להם פנאי ...בקיצור ולא
כלום הם שוכחים שהשכלה מקיפה אינה
נרכשת בזמן קצר, שיש לתת לדברים
להתבשל, שצירוף של כל מיני פרטי יידע
אומנם יכול לשמש חומר לחידון אג-
ציקלופדי־סיפרותי, ברם המחקר לא ייבנה
מזה. ריקמה שרירותית של טלאי־אורנמנ-
טיקה ידענית, לא תתגלה לעולם כשטיח של
מדע״.
זה שקורצווייל עצמו, המציע עצמו בהמשך
הדברים ״כמציל בעת תרגילי שחייה מיותרים
ומסוכנים אלה של מירון בים המדע״ ,חטא לא־אחת
בחטא דומה לזה שבשלו הוא מייסר את
מירון, זה כבר עניין אחר, כמו שאומרים.
!1001ז0ק 15׳}14080)1
אבל מוסר ההשכל שלנו ברור: לפעמים עדיף
לנסוע במיטען קל מאשר לשקוע תחת כובד
המיטען המיותר, ולוא רק ״בים המדע״.

עוז וסטאלין, זך ובולגריה
ועוד נקודה קלה אחת ובכך סיימתי.
כיצד נאמר שם במסכת ברכות: אוי לי מיוצרי,
אוי לי מייצרי! הנה עמד עליי, זה לא כבר, ידידי
עמוס עוז, ובהשוואה לא־חכמה במיוחד שערך
בעיתון דבר ( )8.8.86 האשים אותי, עבדכם הנאמן,
שאני ״מחרה־מחזיק עכשיו אחרי דן מירון
כמו איזו בולגריה אחרי רוסיה הסטאלינית ״.ועוד
הוסיף, כי צר־לו־צר לראותני ״משתטח, ואפילו
השתטחות סיגנונית, למרגלות דן מירון כמו שהשתטה
אלתרמן למרגלות בן־גוריון.״
והנה — מי היה מאמין! — עכשיו בא סטא־לין־מירון
ומאשימני באשמה הפוכה בדיוק. מעתה,
אם נקבל את דבריו, נשתנו סידרי בראשית
ורוסיה הסטאלינית היא־היא המחרה־מחזיקה
אחרי ״איזו בולגריה״־זך; ובן גוריון, דויד ולא
אחר, משתטח עתה למרגלות אלתרמן כמו לא
היה אלא שטיחו הפרסי הפרטי.
זה יכול היה להיות מצחיק — מיני שעשועים
לימות החמה — אבל בעצם זה מעציב. אך מה
שחשוב מכל: הדברים, כל הדברים האלה, הופיעו
בדפוס: שחור־של־דיו על גבי לבן־מכיל־עץ.
מילא, זה שמירון אינו מבין — כפי שהוא
טוען כנגדי — שהזמנתי אצלו רשימות ביקורת

גם כשלא הסכמתי תמיד לדבריו — ניחא. מן
הסתם לא למד מאותם ״בני אירופה שבאו הנה
בסערת התקופה החלוצית, אך לא זנחו את קשריהם
עם העולמות התרבותיים של וארשה היהודית
או וינה האוסטרית״ את סוד הסובלנות
והיחס הפתוח, את יחס הכבוד גם ליריבים הוגנים
(כך, כשהזמנתי בעבר את אפרים קישון או את
משה שמיר או את הרצל ובלפור חקק לחוברת
אחת של פרוזה שערכתי או לדף חדש זה —
היש בכך משום עדות שנתקרבתי להשקפותיהם?)
.מוזר יותר לקרוא באותה רשימה של דן
מירון, שהוא ממש ״לא יכול לספק את כל דרישותיו״
של זך.
שוב בילבול בין סקס וארוס?
אבל כל מכרינו וידידינו המשותפים — והם
אינם מעטים — נתמלאו תמיהה גדולה למיקרא
הפיסקה בה נאמר כי אני(כן, אני!) סירבתי להניח
לו (כן, לו!) ״למתן״ דברים ברשימותיו שהוא
עצמו (לא אני!) מכנה אותן בשם ״קטלניות״,
ואשר נתפרסמו בדף חדש. וזה לשון דבריו:
״אדרבה, הוא (זן) התנגד לניסיונות
מיתון מצידי(כגון במיקרה של רשימתי על
קופסה שחורה של עמוס עוז. יד סירב לאפשר
לי לרכך ביטויים מסויימים שבה״).
ועוד היה מיקרה נוסף של ״התנגדות״ מצירי
— אבל הפעם בכיוון ההפוך. מתברר כי דווקא
מרשימת ״שבח ועידוד״ נדירה שכתב מירון על
״פרק מתוך רומאן־שבכתובים של א״ב יהושע״
— דווקא ממנה לא רוויתי נחת. מובן כי גם
אותה פירסמתי — וכי אפשר אחרת אצל ״א־מיגראנט״
בן־אירופה שלא זנח את קשריו עם
עולמה התרבותי של ארץ מוצאו? — אבל הדבר
עלה לי כנראה בבריאות, שכן ״לא, דיברי שבח
לא״ב יהושע אינם מקובלים על ליבו של זך.
אדרבה, כל מי שיפגע בסופר פגיעה עמוקה יותר
הוא שיזכה באהדתו.״
.ומירון מסכם בטון של מי שקלף הניצחון כבר
מצוי בידיו :״היכן עומד, איפוא, עכשיו זך העורך?
מי יוכל להמשיך להאמין ביושרו האינטלקטואלי,
ברצינות שיקוליו, במהימנות החלטות־הע־ריכה
שלו״ וכו׳.
והנה, לא לשווא נאמר על מי שנאמר, שעליו
להרחיק עדותו, ובכלל רצוי לו שיפשפש תחילה.
יפה־יפה אם אין בנמצא דרכים ועובדות להדם
מייד, ובלא כל השהיות מיותרות, את העלילות
שהוא מפריח כאילו היו עפיפונים שאין להם צורך
בשום קשר אל הקרקע.
אשר לא״ב יהושע זה, שזך־בולגריה ממתין
בקוצר־רוח כזה לכל מי שיפגע בו ״פגיעה עמוקה
יותר״ ,האם באמת היה מירון מעלה דברים אלה
על הכתב אילו ידע שזך־בולגריה — הוא עצמו,
סכיזופרן שכמותו — ניגש למי שמוצג כאן
כאויבו הפאתולוגי כשבוע־שבועיים לפני פיר-
סום רשימת השבחים של דן מירון, כדי לבשר
לו את הבשורה המשמחת בדבר המאמר
העומד להתפרססן!
רצונו של מירון לוודא את הדבר — כל שעליו
לעשות הוא להרים את שפופרת הטלפון ולחייג
04 לחיפה...
והאם כדי להרוותני סוף־סוף גם קצת נחת,
אחרי כל אלה המרורים, הקדים מירון להודיעני
על רשימתו החדשה־שבכתובים (אותה או מיק־צתה
כבר השמיע ברדיו) על סיפרו החדש של א״ב
יהושע, מולכו, שממנה לא ירווה אותו ״בולי״
המשמש כאן כחומר ביד היוצר נחת כלל ועיקר?
אבל עניין חמור הרבה יותר בעיניי הוא עניין
מיתון המאמרים. כאן חייב היה מירון, כמדומה,
במידת זהירות רבה עוד יותר. אני כשלעצמי, דרך
משל, רק דרך משל, הייתי טורח לברר תחילה עם
ידידי זך — דרך אגב, כמובן, אגב שיחה בטלה
וכדומה — אם אספן משוגע זה של כל דבר(החל
בתמונות ובספרים נדירים וכלה בעטים נובעים,
שעונים, ו — כן, ניחשתם: כיתבי־יד!) לא שמר
— במיקרה, כמובן, ובלא כל צל כוונה רעה —
על כיתבי־היד של הטקסטים הנכבדים. שאם אכן
שמר אותו משוגע־לכל־דבר על כיתבי־היד שלי
(של מירון) ,כולל כל סימני העריכה שעליהם —
אני וכל טענותיי אנה אנו באים?
בתנאים רגילים, ובפולמוס שלא ״הסתאב״ —
ולא באשמתי — לא היה עולה כלל בדעתי
לפרסם דברים ממין זה שבין עורך לבין חברו־לעריכה
או מי שמשתתף במדור שבעריכתו. ואכן,
כדבר הזה עוד לא קרני מעולם — גם בפולמוסים
המרים ביותר. אבל כאן הרי לא בפולמוס
ענייני עסקינן, כאמור, ומעולם גם עוד לא בא
אדם והתיר לעצמו, ברוב חוצפתו — סליחה שאני
מאבד זמנית את חוש־ההומור — להעליל
עליי, שאני, אני ״התנגדתי לניסיונות מיתון שלד
בטקסטים שהוא עצמו כתב.
הבה ניתי איפוא ספר, או כתב־יד, במיקרה זה,
ונחזי. אני״שולף שניים־שלושה דפים מתוך הנד

שמואל בונים: שולחן ערוך (רישום)
גירות העמוסות לעייפה ב״מירוניאדה״ ובחומר ״
דומה. בכוונה בחרתי במסה מתונה יחסית, כגון
״מיוצרים ובונים לבני בלי בית״ ,לה כבר חלקתי
שבחים בכמה הזדמנויות קודמות. הרי לפניכם
המקור (ראה במיסגרת) ,בתוספת העריכה. אכן,
אילו היו הדברים מתפרסמים בצבע, היו סימני
עריכתי בולטים עוד יותר, שכן השתמשתי בעט־לבד
ירוק.
ובכן, למה לכם עמוס עוז? קיראו את שחסיד
מושבע זה של נתן אלתרמן כותב כאן על המשורר
שבשמו ולמענו יצא לקרבות־רחוב כה
רבים :״קריאת ה,טור׳ של אלתרמן בכנסת גילתה
עד כמה התדרדר מעמדו של המשורר העברי...
הטור נכתב בסתיו ,1956 לאחר שאלתרמן הוזמן
להיות עד לפירוקם(תיקנתי: לפריקתם) של כלי־נשק
רבים שהגיעו במסגרת ההכנות למיתקפה
על מצרים ...אין שוחד גדול ומפתה מזה. ההרגשה
שהם (הסופרים, אבל במקרה זה מדובר כמובן
באלתרמן) נתונים בלב־לבה של ההיסטוריה הפ־עילה...משכרת
אותם יותר מכל היינות, שהם עשויים
להגיח אל קירבם בעשרות שנות התנו־דרות
על סף האלכוהוליזם.״ כך!
אבל האם מצוי פלג־מישפט אחרון זה על
״עשרות שנות התגודדות על סף האלכוהוליזם״,
בהקשר ברור עם אלתרמן, בנוסח המודפס של
המאמר? אנא, בידקו בעצמכם. ומי לדעתכם
מחק? סטאלין או בולגריה? שוחר־אלתרמן או
״משנאו״?
מובן שאשמח להעמיד את כיתבי־היד שבהם
מדובר לכל בדיקת אותנטיות שתתבקש. ואפילו
למומחי ההגנה של ג׳ון רמיאניוק בירושלים אמסרם.
ואבקש לזכור שיש לי עוד עשרות כיתבי־יד
דומים.
אבל אם כך ה״קטלן״ שלנו נוהג במי שהוא
מעריץ, שוו בנפשכם כיצד הוא נוהג במי שאותו
הוא מעריץ קצת פחות. הבה נעבור איפוא לתחתית
עמוד 64 וראשית עמוד ( 65 המיספור הוא זה
של כיתבי־היד המקוריים) .כאן המדובר כבר בעמוס
עוז בכבודו ובעצמו. ושוב חוזר ונשנה הפלא:
סטאלין כותב ובולגריה מוחקת.
הינה סטאלין כותב :״סופרים כעמוס עוז וס.
יזהר זכו לתקן של,כוכבים׳(בתעמולת הבחירות
של המערך — נ״ז) .בייחוד הראשון והפחות
מנוסה שבהם התנהג לא כ׳מכשף השבט׳ אלא
כנביא השבט. אפשר היה לראות את הגלימה מתנפנפת
ברוח הנבואית סביב כתפיו הפוטוגניות״.
ושוב: בידקו היטב במאמר המודפס: האם מופיע
שם המשפט על הגלימה והרוח הנבואית
סביב הכתפיים הפוטוגניות? ומי לדעתכם מחק
אותו — סטאלין ה״ממתן״ הגדול או בולגריה
הרשעה?
כשקראתי בשעתו את דבריו של עמוס עוז
מ־ב״ר ״והשתטחותי״ כביכול לרגליו של דן מירון,
צחקת׳ בליבי. אבל להשיב לא השיבותי. אותה
שעה גם לא שיערתי בנפשי כי כה קרוב היום
שבו תתגלה האמת, כל האמת. די היה לי באותם
ידידים קרובים שידעו, כמובן, דברים כהווייתם.
עכשיו, כיום, הייתי מוסיף ואומר גם זאת:
חכמים, היזהרו לא רק בדיבריכם, אלא גם בכד
ביכם, שמא תיתקלו ביום מן הימים בבעל ארכיון!

עכשיו רשאים אנו לשוב עוד פעם לשאלתו
של דן מירון בדבר ״יושרי האינטלקטואלי״ ו״ר־צינות
שיקוליי ״.אבל עכשיו גם הגיעה כבר
השעה שנחליט — סופית הפעם — מי צריך
לחוש, בשלב זה ,״כמה הוא מגוחך.״
נתן זך
והנה גם כיליתי דבריי.

מכתבים ותגובות
על דויד פוגל,
מלך ראורטש,
יוסד ברגנר ידן פגיס
בהקשר עם הוויכוח בין נתן זך ודן מירון סביב
יצירת דויד פוגל, אולי *עניינו את קהל הקוראים
העובדות הבאות:
כשיצאה לראשונה מהדורת ״כל השירים״ של
דויד פוגל (הוצאת אגודת הסופרים על־ידי
הוצאת מחברות לסיפרות )1966 ,סיפרתי על כך
לידידי יוסל ברגנר, שהוא יליד וינה, והוא אמר
לי :״כן, פוגל, הוא היה ידידה של אמי לפני
שהתחתנה עם אבי. ואחותי רות, הגדולה ממני
בחמש שנים, עוד זוכרת את פוגל, שהיה אז
בווינה, מנענע אותה על הבירכיים״.
אבל פוגל לא היה רק ידיד אמו של יוסל.
ברשימת ה״תרגומים לשיריו״ של פוגל שהוסיף
דן פגים המנוח, מלקט השירים וכותב המבוא
לספר, מופיעים שמות שני שירים של פוגל
שתורגמו ליידיש בידי המשורר מלך ראוויטש
ופורסמו על ידיו ב״טריט״(״צעד״) שבעריכתו.
ו״מלך ראוויטש״ הוא, כידוע, שמו הסיפרותי של
אביו של יוסל ברגנר, אשר שמו שמלידה היה
זכריה חנה ברגנר. שירים אלה הופיעו בתרגומם
ליידיש בוינה ,1920 ,ונאמר שם כי תורגמו
מכתב־יד בידי ״מ.ז.״ אני שואל את עצמי אם
אותו מ.ז, אינו אלא מלך זכריה, ראשי־התיבות
של שני שמותיו הפרטיים של ראוויטש. עובדה:
גם שיריו הבאים של דוד פוגל שתורגמו ליידיש
— הופיעו בוארשה בשנת 1925 בכתב־העת
״ליטערארישע בלעטער״ שבעריכתו של מלך
ראוויטש. כאן כבר מופיע שם המתרגם כ: נ־ז־ר.
ולמי יאה ״נזר״ אם לא ל״מלך״?!
כשהבאתי לבית־הדפוס את הספר חמישים
שירים של ראוויטש, בתרגומו של א״ד שפיר,
ביוני ( 1969 רישומים: יוסל ברגנר) ,שלח יוסל
את הספר לאביו. אביו הגיב אז במיכתב ששלח
לי ובו כתב(ביידיש) :״פעם־פעם הבאתי גם אני
ספרים לדפוס ״.במיוחד ציין ספר שירים שהוציא
לאור בווינה בשנת ,1923 מבלי לנקוב בשמו.
האם ייתכן שהתכוון לספר שיריו של פוגל, לפני
השער האפל, שיצא לאור בווינה, בהוצאת
״מחר״ ,בדיוק באותה שנה?
ויש עוד סיפור בעל עניין. כשהופיעה
מהדורתו השניה של ״כל שירי דויד פוגל״(הפעם
בהוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת אגודת
הסופרים העבריים) ,בשנת תשל״ב, הייתי במיק־

רה בבית הקיבוץ המאוחד כשהגיעו הספרים מן
הכריכיה. נטלתי לידי עותק והתחלתי לעיין בו.
מייד קפצו לעין שגיאות דפוס ושיבושים שונים.
הערתי על כך למי שעמד אז בראש הוצאת
הקיבוץ המאוחד, אלכסנדר סנד, והוא השיב לי:
קח לך עותק, בדוק ותעיר לנו הערות.
וכך גם עשיתי. זמן קצר לאחר שהעברתי את
רשימת השגיאות שמצאתי לאלכסנדר, הגיעני
מיכתב מעורך הספר בפועל (עורכי הסיפריה
שבה יצא היו ישראל כהן ואברהם קריב) ,הוא
המשורר המנוח דן פגיס. אני מצטט את מיכתבו,
שתאריכו :2.1.72
לישראל הר שלום רב,
תודה לך על הערותיך נדבר שגיאות
הדפוס. בדקתי גם אני את השירים המאוחרים
-וחשכו עיניי. אשפיד את ליני
לפניך, ני אתה אוהב את שירי פוגל. במשך
חמש שנים, מאז יצאה המהדורה הראשונה,
המשובשת, עמלתי להוציא מהדורה שניה,
עד שהסכימה עימי אגודת הסופרים ומסרו
את הספר לקיבוץ המאוחד. הוספתי שירים
וחומר מגוון שאספתי במשך השנים, וכדי
למנוע שגיאות בהדפסת השירים צילמתי
את כולם מחדש -את ״השער האפל״ ואת
השירים המפוזרים בכיתבי״עת ובעיתונים.
כמובן גם טיפלתי בהגהות ובשינויים ותו ספות
בדפוס, אבל דווקא לגבי הטקסט
השירי הצהיר המגיה הוותיק (שמו אינו
מפורש -י״ ה) שהאחריות חלה עליו -שהרי
דווקא חלק זה, שהוא העיקר, הוא גם היחיד
שלא חלו בו שינויים ושהתקנתו היא •טכנית
בלבד. אף על פי כן בדקתי שתי הגהות של
שירים, אך את האחרונה אפילו לא שלחו לי,
נ די לא לעכב את ההדפסה. אני מודה
שסמכתי עליהם, שיתקנו כהלכה ובפרט
שהמגיה הקפיד לפני זה על כל אות, וביקש
לשנות אפילו את ניקודו של פוגל (לכמה
מהצעותיו, כגון ״זהב״זהבים״ ולא ״זהובים״
הסכמתי על סמך תיקונים בנ ת ב ידו של
פוגל; את שאר ההצעות דחיתי) .הוא אף
הציע שינויים בכותרות, במפתחות ובמבוא
בקיצור, טיפול נאמן. מי היה מעלה עלהדעת שברגע האחרון, בהגהה המכרעת,
יקרה מה שיקרה!
הנה לפניך רשימת הטעויות; היא תודפס
(כך אני מקווה) כלוח תיקונים שיצורף לכל
עותק. הכנסתי ברשימה רק את השגיאות
המפריעות להבנת הטקסט ולריתמוס שלו,
ולא טעויות סתם בניקוד, או בטיפוגראפיה
(אות הפוכה וכדומה) שלא להכביד על
הקורא ולהציל רק את העיקר.
ועיקר זה אף הוא מסתכם בעשרות
שגיאות, ונפי שאתה רואה גם בשירים
המאוחרים. ביקשתי שיעכבו את הוצאת
הספר עד שתצורף רשימת התיקונים -
כיסית רוח למת!

ושוב תודה,
דן פגיס

למיכתב מצורפת רשימת תיקונים — 70
במיספר — ובה תיקוניו של פגיס ותיקוניי שלי.
בכמה מיקרים המדובר במילים חסרות, בשגיאות
כתיב המשנות את המובן(פורשים ופורשים) .יש
אפילו שהושמטו בתים. ויש שיר אחד המתמקד
בנושא המוות ודווקא מילה זו אינה מופיעה בו.
חלקן של השגיאות נפלו כבר במהדורת פגיס
הראשונה וייתרן נצטרף אליהן במהדורת הקיבוץ
המאוחד (השניה).
למיטב ידיעתי, מעולם לא הופיע לוח התיקונים
המובטח. מכל מקום, אני לא ראיתיו.
שנים לאחר־מכן, כשהוצאתי את ״בבית
המרפא״ ,סיפורו הארוך של פוגל שהופיע
(המשך בעמוד )28

פסק בוררות
אנחנו, גיורא לשם ושמעון צמרת,
מקבלים עלינו בזה הכרעתו של הבורר,
מר יעקב אורלנד, אשר לפסיקתו הסופית
והבלעדית בסיכסוך שנתגלע בינינו
בחודשים האחרונים הסכמנו מראש;
ואף שאין אנו -איש לעצמו -שלמים עד
תום עם נוסח פסיקתו המפשרת, עם כל
זאת ומשום שאנו סמוכים בו שאינו
מכיר פנים בפסיקתו -אנו נותנים בה
אמון מלא, ואף מקבלים אותה בלא
הירהור וסיוג נוסף -כמתחייב -ומשום
דרכי״שלום רואים בה סוף-פסוק קובע
ובלתי״חוזר בפרשת פירסומי־העיתונים
שנסתכסכה בינינו.
על החתום:
גיורא לשם, שמעון צמרת.

.ד ף חדש
(המשך מעמוד )27
לראשונה ב־ ,1927 שלח אליי דן פגים
את מיכתבו השני, המתוארך :21.12.73
לישראל הר שלום רב,
ותודה לן על ,.בבית המרפא״ של
דויד פוגל, בהוצאת סיפריית .,תר מיל״
.זה רעיון מצויין לכלול את
הסיפור בסידרה!
ועוד בעניין פוגל. הוצאת הקיבוץ
המאוחד הבטיחה להוציא מהדורה
מתוקנת (והפעם מתוקנת באמת)
של שיריו. וכבר שלחתי להם
עותק מוגה לכל פרטיו. כנהוג בארץ,
לא טרחו לענות לי. אבל אני
מקווה שלפחות לא יפרו את הבטחתם.
ושוב תודה ולהתראות, דן
פגיס.

בעיקבות דרישתו של דויד בן־גוריון
למצות את חקירת העסק־ביש. רבים
מנאמניו של מי שכונה ״הזקן״ לא
התלהבו מהחלטתו לפרוש ממפא״י
ולהקים מיפלגה חרשה. משה דיין
התנדנד בנוחיות על הגדר, עד הדקה
האחרונה ממש, ורק אז הצטרף
למיפלגה החדשה. החידוש במיכתבו
הארוך של שר־אבי הוא בכך שגם
שימעון פרס, שנחשב כאחד המקורבים
ביותר אל בן־גוריון מבין נעריו, לא
התלהב לתמוך בו( .ואכן, כאשר צורף
דיין לממשלת־האחדות ערב מילחמת
ששת־הימים, ניצל פרס את ההזדמנות
והחזיר את רפ״י למפא״י. בן־גוריון לא
חזר, והקים מיפלגה עצמאית עם ייגאל
הורביץ ואיסר הראל. רפ״י קיבלה ב־
1965 עשרה מנדטים, ואילו הרשימה
של בן־גוריון ב־ 1969 זכתה בארבעה
מנדטים).
שר־אבי :״ 42 שנים עיתונאי, עוד

עסקן־עיתונאי שר־אבי
״שימוש נואל וכוזב!״
פרפ ישראל הר
70 תיקונים
גם מהדורה מתוקנת זו, כמוה כלוח
התיקונים, לא הופיעה, לפי מיטב ידי־

עתי׳ מעולם

ישראל הר

עד דאטפת
בקשר לפולמוס המתנהל מעל דפי
העולם הזה וידיעות־אחרונות בין דן
מירון ונתן זך לשימחתם של אחדים
ולמגינת ליבם של אחרים, ואני ביניהם.
ארשה לעצמי להעיר, וזאת מתוך היכרות
אישית את הנ״ל(שניהם השתתפו
איתי בפירקי־זמן שונים בעריכת כתב־העת
עכשיו):
לדן מירון מתאימה המימרה :״על
דאטפת אטפוך וסוף מטייפיין יטויפון״.
ולנתן זך, עם כל הערכתי הכנה אליו
כמשורר כפי שזה בא לביטוי בחלק
משיריו, הרי חושבני שבביקורת ופולמוס
הגזים במיקרה זה.

ברוך חפץ

לתרגם אן לא לתרגם מכובדי,
נזיפה שנזפת בעמיתו דן מירון
על שאינו מתרגם פסוקים, פיתגמים
וניבים לטיניים שהוא מצטט לעברית,
למענו של הקורא שאינו בקיא ברזיה
של שפה זו, מעוררת בעיות וסוגיות
בעלות השלכות החורגות הרבה מעבר
לתחומיה של מחלוקת זו שביניכם.
מושגים וניבים לטיניים (ומדוע רק
לטיניים? הרי יש גם רבים הנטולים מן
הגרמנית כמו מ0וו 1ו€!1501׳\\ או הצרפתית!)
הם חלק ממורשת תרבותית
ובעבר היו נהירים לכל בן־תרבות. גם
היום תמצא אותם י כשהם מופיעים
בספרים ובמאמרים רציניים בכל שפות
אירופה והאמריקות (כולל אמריקה
הלטינית) מבלי שהכותב יביא בצידס
את תרגומם ללשונו שלו. השאלה היא,
אם מורשת זו אבדה לבלי־שוב, ואולי
מן הראוי היה דווקא להקפיד שהיא
תוקנה לתלמידי בתי־הספר ולסטודנטים
שלנו כחלק הכרחי מהשכלתם
הכללית. שאם לא כן, כיצר יוכלו אי־פעם
לקרוא חיבור ביקורתי או מרעי
בשפה זרה? האם אתה באמת חושב
שיש צורך לתרגם 05ק 0זק 3או

6ח31 וח 3ו 1ת ^*1*0ח0ש? מ

ני חצי מת, חצי חי. החום
הזה! יש לי מדי פעם לחץ
בחזה, המשבש לי את כל מחשבותיי
ואת כל תוכניותיי,״ כך סיפר חיים שר־אבי
— שם שאינו אומר דבר לרבים
מקוראי־העיתונים כיום.
אילו תוכניות? ״אני הולך להתלבש
על הרב הזה, מה שמו. נו, את לא יודעת
מיהו? הרב הספררי הזה מירושלים, זה
הרב של ש״ס — עובדיה יוסף. בקשר
למה? בקשר להר־הבית .״לפני המיב־תב
לפרס לא כתבתי מיכתבים. כתבתי
לעיתון. אחרי פרס, אני אעלה על הרב
הזה!״
הדובר הוא פנסיונר חביב בן ,77
שהיה עיתונאי בדבר במשך שנים
רבות, ואף נושא בייחוס מישפחתי —
אחיו היה יושב־ראש הכנסת, העסקן
התימני ישראל ישעיהו־שרעבי.
בדירתו הצנועה ברמת־אביב, עולה
שר־אבי על גדולי־האומה, ומפיג בכך
את השיעמום הפוקר אותו. אולי הוא
מפגין אזרחות טובה, אולי הוא מצליח
להרגיז כמה אנשים ולעורר מיני־מהומות.
איך
זה עובד? שר־אבי — גבר צנום
שראייתו נחלשה במקצת, אך זיכרונו
מרחיק עשרות שנים לאחור — יושב
בניחותא על הכיסא־נוח שלו במיר־פסתו
המוצלת, ומאזין לרדיו.
״ביום השישי שמעתי את הרב

**׳סכרד

1 (11

י) ק /ו

— התנהל ויכוח בהשתתפות בן־גוריון
בסניף מפא״י ברחוב בן־יהודה. במהלך
הוויכוח קמתי והתווכחתי איתו. לא
בחריפות, אבל התווכחתי.
״אחר־כך פגש אותי בן־גוריון
במדרגות של הוועד־הפועל, תפס אותי
חזק בכתפיים ואמר, :אני אוהב אותך,
אבל את החשבון נעשה פעם!׳ מאז
התפתחה בינינו ידידות.״
שר־אבי מנפנף כהוכחה לירידות

מיכתב של בן־גוריון לשר־אבי
.,אני מצטער מאוד...״
במירפסת, ושמע ברדיו את שימעון
פרס. השניים מכירים זה את זה עוד
מהתקופה שקדמה להקמת רפ״י.
פרם, סיפר שר־אבי, נאם בלהט על
ועירה בינלאומית, והתהדר בשמו
ובדיעותיו של דויד בן־גוריון, מורו
ורבו .״זה הקפיץ אותי!״ סיפר העי־

1סרס

תונאי ברימום ,״ואז החלטתי לעלות
עליו!״
אז גם ירה יריה. אולי קיווה שזאת
תהיה פצצה.
מה בריוק הקפיץ את שר־אבי? מה
גרם לו לצאת למערכה ולכתוב מיכתב
ארוך ומפורט לממלא־מקום ראש־הממשלה
ושר־החוץ?
כדי להבין התנגחות זו יש לחזור
לשנת ,1965 תקופת הקמתה של רפ״י,

> 7י׳-ין

(1-10

•^ז^וייץ

זזי

פי ס ׳־

ע.י׳ר

יייז׳ ^

יןי >-ז י •י ן

3 7ן י

0,21ע

זיפי ־

06י 9

< ודשיים קודם לכן הניח שרן
אבי את גופו הכואב על כיסאו

,,אני אוהב
אותו!״ אמו
ר בן־גוויון

ח״ם שהאב׳ ,עסקו ותיק ממוצא
תימני, הצליח להקפיץ את פרס.
הוא פגונ בו בנקודה הרגישה
ביותר: יוחסיו עם דויד בן־גוריוו
עובדיה יוסף ברדיו. זה הקפיץ אותי.
אני הולך להתלבש עליו.
״איך? ישבתי כל השבת, הוצאתי
כאלה ציטטות, ששערותייר יסמרו!״

־בפקודת הנציב העליון ארתור ווקופ
(הנציב העליון באמצע שנות השלושים,
שנחשב כאוהר היישוב).
״מצעירותי הייתי מחסידיו של בן־
גוריון. התפתחה בינינו ידידות. איש
לא ירע עליי. לא, זאת לא היתה
ידידות במחתרת, אבל גם לא היתה
ידידות מופגנת.
״כיצד היכרתי אותו? כשמפא״י
התחילה להתפלג — סיעה ג׳ ,סיעה ב׳

<״פפ ן1

מיכתבו של פרם לשר־אבי
״בצער רב

בן־גוו,ון אמו ער פוס:אר תאמי! ואד תתקוב לבוסר כו טוען אחיו
שר שואל ישעיהו, הטוען כ טרה בן־גוויון אמוה ער בוס:

הוא רצח לי את דויד!״
להלן נוסח המיכתב ששיגר
חיים שר־אבי(שרעבי) לשימ־עון
סרס:
״...והמסעיר את רוחי הוא השי מוש
הנואל הכוזב והשיקרי בשמו
של בן־גוריון על ידן ועל-ידי
אחרים כמון ...היכרתי את בן־
גוריון היכרות אישית; היכרות
שקטה וידידותית, שכל מי שידע
עליה -קינא בה ויעידו על כן כמה
ממיכתביו אליי, בכתב־ידו ובח

שימעון, היה זה מצב אידי אלי
לקפוץ על העגלה בשעת חרי קתה,
כדרכן תמיד. באותה פגישה
באל־על, במידה שאני זוכר, משה
דיין, מרדכי בן־פורת, מרדכי סורקים,
שהיה ראש עיריית כפר״סבא,
גד יעקובי, עוד אחד מהקיבוץ ועוד
שנים שנשמטו מזיכרוני.
אתה, שימעון פרס, קראת את
ההצעה לאחר שתוכנה פורסם
בעיתוני-הערב, ובפגישה שררה

לאחר ימים מיספר כינס בן־גור-
יון בביתו בשעות הערב פגישה
שבה השתתפו 30-25 איש, ובה

היטב שיחה עימו, שהיתה נוקבת
וממושכת. ועדי-בשמיים שכן הי־תה,
ונגעה גם בן, שימעון, ובבגין
ובאלוהים ובמילחמת־הקוממיות.
והתארין שלה (של השיחה) שמור
אצלי, ובה היתה נוכחת רעייתו
המנוחה, פולה, שבשיחה נפרדת
איתה דיברה עלין קשות מאוד.
ומעשה שהיה כן היה: לרגל
מאורע מישפחתי שהזמנתי את בן-
גוריון אליו, קיבלתי ממנו יומיים

בו זעזוע, הרים קלות קולו ואמר:
״אל תדבר עם האיש הזה, אל
תאמין לו, אל תתקרב אליו!״ וכ אשר
ידו הימנית קמוצה, הושיט
את זרת היד וקרא :״אל תגע באר בע
אמותיו של האיש הזה!״
הייתי כהלום רעם והחרשתי,
ובן-גוריון הוסיף למלמל מילים
שלא יכולתי לתפוס מהן דבר.
אז החלטתי להטות את השיחה
לאפיק אחר, ושאלתי את בן-

עיניים מלאות דמעות

בן־גוריון ופרס ()1960
אל תיגע בארבע אמותיו של איש זה!״דממה. אז פניתי אני, אליך שימעון,
ושאלתי אם נשאל ה״זקן״ לדעתו
בעניין זה (אז קראנו לבן-גוריון
ה״זקן״) ,ואתה ענית לי בזו הלשון:
״אם רצונן, תקרא לבן־גוריון
ונשאל אותו!״
ומייד הרמת את השפופרת
וביקשת מבן־גוריון לבוא לפגישה.
תוך 5־ 7רגעים הופיע בן-גוריון,
נמרץ ומתנשף, ואתה הסברת לו
את ההצעה.
פני בן-גוריון האדימו והחווירו
חליפות, ואז פלט את ההכרזה
הנוראה :״אם אתם רוצים לחזור,
תחזרו -אני אצא לבחירות לבדי.
לא אלמן ישראל!״
האם לא היה כן, שימעון!

תימתו. לימינו הייתי בימי ״הפ רשה״
האומללה וערב שלם הקדיש
לי, ליצחק פנאי ולנחמן תמיר (עד
אחר חצות) ,כדי להסביר לנו פשר
מאבקו ודרישתו לשפוט את מי
שנתן ההוראה. גם פירסמתי עליו
מאמר בדבר (שר-אבי היה עיתונאי
בדבר במשך שנים רבות)
בחתימת ״אליפז התימני״ .מאמר
שהעיר לי עליו שהוא במקומו, אבל
לא בזמנו.
כאן יורשה לי לספר על ראשית
צעדיה של רפ״י. כאחד מראשוני
חושביה ומייסדיה, עקבתי בהתמדה
אחר המתרחש סביב הת ארגנותה,
אם כי לא נקראה עדיין
רישמית בשם רפ״י. והנה יום אחד
אני שומע שמתארגנת קבוצה
בתוכה לחזור למפא״י, וכי הקבוצה
מתכנסת בבית אל־על בתל-אביב.
פרשת־לבון זיעזעה אז את ה ארץ,
ומפא״י נשארה כצאן בלי
רועה, לאחר שהוציאה את בן־
גוריון מתוכה. כשבאתי לאותה
פגישה ב,אל-על׳ ,הוברר לי שיוזמה
היה שימעון פרס, שנשא עיניו
למנהיגות הפנויה במפא״י.

ואז התחיל משה דיין ואמר:
״אני נגד חזרה״ ,והסביר נימוקיו.
גם בן־פורת התנגד, וכמדומני גם
סורקיס. השאר הסכימו. סיכומו
של דבר, ההודעה עוכבה והישיבה
פוזרה בלא החלטה.

זאת במיכתב״התנצלות בכתב־ידו של
בן־גוריון, על כך שלא יוכל לפקוד את
חתונת בתו של שר־אבי.
השיחה עם בן־גוריון ופולה (שבמהלכה,
על פי שר־אבי, הושמעו התבטאויות
חריפות ביותר כלפי פרס)

התקיימה עת הלך שר־אבי להזמין את
בן־גוריון לטקס הנישואין. בן־גוריון,
אגב, היה נוהג לשרבט בכתב־יד
מיכתבים רבים, לאו־דווקא לידידי־נפש.
זה היה נוהגו של האיש.
.אין לי שום דבר אישי נגד פרס!״

טטיה
^ גפשית!

דיבר בן־גוריון מתון רשימות
שהיו בידו, והציע לצאת לבחירות
ברשימה ששמה יתקרא רפ״י
(רשימת-פועלי-ישראל).
אני ישבתי עם המנוח יעקב
אורנשטיין לימין בן־גוריון, ואתה,
שימעון, ישבת משמאלו. בתום
נאומו והצעתו פנה אליי בן־גוריון
והגיש לי עט ונייר כדי לכתוב את
ההודעה על הקמת רפ״י, ואתה,
שימעון, קמת משמאלו, ניגשת
אליי ואמרת :״אני אכתוב את
ההודעה ״,חטפת מידי את העט
והנייר, וחזרת למקומך.
בן״גוריון הביט בן בחומרה
ואמר לן בזו הלשון :״אבל תכתוב
מה שאני אקרא לך ״.וקרא לן נוסח
ההודעה, שלמחרת פורסמה בעי תונים.
הלא
כן, שימעון!
מאז, בכוח ובהתמדה נטלת,
שימעון, את ניהול ענייני רפ״י
לידן, אתה וחבריך, קירבת את
שרצית והרחקת את מי שלא רצית.
הקמת מטה והשתלטת על רפ״י
כולה, עיתים אפילו תוך התעלמות
מרצונותיו של הזקן. ורק הבחירות
שהכזיבו מוטטו את רפ״י עד
שפורקה, וחזרת אתה וחברין ל-
מיפלגת״העבודה, כאשר אתה בכי וון
המטרה שהיצבת לעצמן.
גם אני חזרתי למיפלגת״העבו-
דה, כבודד אן לא ככפוי טובה
לבן-גודיון.
עתה נמצא בן-גוריון בעולם
האמת, ואין המת יכול להכחיש את
החי. אין מעבר דו״סיטרי מעולמנו
לעולם האמת ולהיפן. אבל בטוחני
שבן־גוריון יכול להתהפך עתה
בקיברו ולומר בקולו המתכתי
והנמרץ :״שימעון פרס, איני הרב
שלן ואינך תלמידי, ועל תעשיני
עטרה להתגדל בה ״.שכן, זכורה לי

הסביר הפנסיונר, שיצא למילחמה.
דקה אחר־כך נסחף בסערת־הקרב:
.אני שומע יום אחד רדיו. מה אני
שומע? את פרס מרצה על הוועידה
הבינלאומית, ואומר שאפילו בן־גוריון
דגל במדינה קטנה! אז התרגזתי. אני

פרס ובן־גוריון ()1982
״ימח שמו!״
לפני המאורע טלפון בביתי. הדבר
היה בשעת הצהריים. ואני נדהמתי
לשמוע את קולו אומר :״חיים,
מדבר בן־גוריון, תיכנס אליי!״ ה שיבותי:
עכשיו! ״לא,״ אמר ,״במשן
היום״.
הבטחתי שבשעה 4אכנס אליו,
ובאתי בזמן לביתו בשדרות-קק״ל.
הוא ישב בסיפריה שלו ליד
המיכתבה, ולפני המיכתבה היו שני
כיסאות. אחד ישבה עליו פולה
המנוחה והשני היה, כנראה, מיועד
בשבילי.
בן-גוריון הזמנני לשבת ומייד
שאל :״מה נשמע!״
אני :״מה נשמע! מאוכזב!״
בן־גוריון :״מאוכזב ממי!״
אני: מ כ ול ם !״
בן״גוריון הביט רגע על המיכ-
תבה ועוד פלט :״אני מסכים. תהיה
מאוכזב מכולם, אבל לא מאחד״.
אני :״ממי!״
בן״גוריון :״ממשה״ (הכוונה למשה
דיין, שחיבב אותו מאוד).
אני פיתאום :״ופרס!״
פני בן־גוריון האדימו וקדרו,
ולאחר שהביט בי בזעם והרגשתי

יודע שבן־גוריון לא דגל בשום אופן
ופנים במדינה קטנה.
״פרס יכול לומר את דעתו, אבל לא
להשתמש בבן־גוריון. זהו שקר! אם
אני — מוותיקי מיפלגת־העבודה —
לא אגיב, אז מי יגיב? אילו הייתי

גוריון :״ומה דעתן על בגין!״
בן־גוריון :״אה, בגין! אדם הגון,
אפשר להתקוטט איתו, אבל בגין
אדם הגון מאוד״ (פולה ניענעה
בראשה לאות הסכמה).
נפרדתי ממנו וירדתי אל פולה
כבקשתה. היא ישבה בפינה, ועל
מגש לפניה כבר היתה מונחת כוסתה
ופרוסת״עוגה. הושיבה אותי
על הספה וכה אמרה לי, ועדי
בשמיים שדבריי מדוייקים:
״אתה לא יודע מה עשה פרס זה,
הוא רצח לי את דויד!״
ותון כדי דיבור הבטתי בפניה,
ועיניה היו מלאות דימעה. שמעתיה
וניסיתי לרבן את הדברים
באמרי :״אולי...ואולי״...
אך היא עמדה בשלה :״ימח
שמו, הוא רצח לי את דויד!״
למרות זאת, חשבתי שכל אדם,
ביחוד אם הוא עסקן ציבורי, הוא
בסופו של דבר בשר ודם, ובסערת
פעילותו יש שהוא טועה. אבל
אצלן, שימעון, זו כנראה איננה
טעות, אלא סטיה נפשית מדרך
ההתחשבות בזולת, בכבודו, בריג-
שותיו ובלבד להגיע למטרתך״...

מת, אז מילא, אבל אני עדיין חי!״
הוא עוד חי וקיים ורוגז: פעם על
פרס, פעם על עובדיה יוסף — נושף
ורושף במלוא המרץ. מי יודע, בסתיו
של חייו, אולי כוכב נולד.

רסנה ברק ₪

לוליטה, טוס סו״ו וחבויה מעורם הסנוות

ס 19ו ה ימית בלים לפני 20 שנה, אך יצאו מזמן
מהאופנה, אלו הם סריגים העשויים
במכונה עגולה, מאקרילן, אשר כשלעצמם
אינם משאירים שום גירוי
יצירתי. צפרא התייחסה אל הסריגים
כאל בדים ארוגים והשתמשה בציבעי

ע ׳ עדרדיה 1ך | נתן את ההשראה ל־אורנה
חזן כהן(למעלה

משמאל) אורנה השתמשה בבדים מכותנה: מעיל
רחב וארוך, המעוטר בכפתורים עטופים בחוטים שהיו

החזיר את גיל גליד (משמאל) לתחום השחור־לבן.
מיקטווץ בצורת טרפז עם דשים רחבים
בשרוול. מתחת שימלה צמודה בעלת טליה גבוהה, כשהצבע השחור.

הנראית צעירה ומפלרטטת בשביל
אשה/ילדה, המתאימה בהחלט ללולי־טה
היודעת את כוחה. במחקר גילתה
יעל שבביגוד הספרדי יש לטול
סימליות מיוחדת, התלויה באזור
הגיאוגראפי שבו זה נלבש. יעל לקחה
את הטול והשתמשה בו כפרוות מינק
קיצית וצבעונית — סגול, ירוק וצהוב
— המכסה את הכתפיים.
הבגדים, כולם בלבן עם גימורי־צבע
הבאים להדגיש את קווי העיצוב,
גזורים צמוד וחושפים חלקי גוף שונים
כמו כתפיים, בטן, גב וקצת מהחזה.
ישנו שימוש רב בוולנים (נפנפות)
המופיעים בכל קבוצה, אם זה בחלק
העליון ליד הכתפיים או אם זה
במכפלת החצאית, ובכך נותנים נפח
לצלליות. על כפות הרגליים נעלה יעל
לדוגמניות נעלי־ספורט, כשהלשון של
הנעל מושטת החוצה בחוצפה.
חלון עם נוף (הידוע בגירסתו
הקולנועית כזיכרונות אהבה מפירנצה)
הוא אשר השפיע על דליה קפוזה

בשימוש לפני שנים בציפות של כריות ושמיכות. מתחת
גופיה סרוגה ומכופתרת מלפנים, קצרה, החושפת
עור, עם מיכנסיים נפוחים המתרחבים כלפי מטה.
להשלמת המראה: כובע הנראה מקושט בפירחי בד.
ן* מעט כולם היו שם. גדולי עולם־
^האופנה בארץ, הורים גאים ומעצבות
יצעירות ונרגשות. אך מעל הקהל
ריחפו אורחים שנראו, אך לא נראו.
נראו בבגדים, אך לא בגופן.
חמישה מגדולי הסיפרות העולמית
הם, כנראה, האבות, הרוחניים של
האופנה הישראלית . 1987
אורחי הכבוד הסיפרותיים היו מרק
טוויין, שהיה מיוצג על־ידי תום סוייר
והקלברי פין: ולאדימיר נאבוקוב
שכתב את לוליטה, אדוארד מורגן
(״אי־אם״) פורסטר, הסופר האנגלי,
מחברו של הספר — חלון עם נוף,
צ׳ארלס דיקנס וג׳וזף קונרד, בעל לב
המאפליה. עמוס עוז לא היה.
זאת היתה תצוגת־האופנה השנתית
של מיכללת שנקר לעיצוב טקסטיל
ואופנה.
מתוך מכלול העבודות המרשימות
של הבוגרות בלטו במיוחד חמש
מעצבות מוכשרות, שלהן רקע משותף
מפתיע: השראה מעולם הסיפרות.
לשון בחוץ. היתה, למשל, קולקציה
של צפרא פרלמוטר ( )28 מקיבוץ
מפלסים, אשר הגיעה אל האופנה אחרי
שוטטות בעולם ועיסוקים שונים, בדרך
של אלימינציה.
צרפא השתמשה בבדים שהיו מקו־

ג׳חף קונוד

02459457

לעךיז /ייך 111ך 11ד | ך בטיפרו לוליטה הדריך את יעל א־
-£1 |^ 1-^ 1\<>1 1 11 1 1 1 /י ביב לטרי(למטה) .חולצות גזורות
קצר עם גימורי צבע בנפנפות(משמאל) עם חצאית המסתיימת בנפנפות.
אדמה כמו בז׳ ,חום, כתום־מלוכלך,
ובתור תבלין שיכניס עניין הוסיפה
בורדו. בקולקציה היא עיצבה ז׳קטים
עם מיכנסי ,3/4קצרים או ארוכים,
וחצאיות כשמתחת מציצים לפעמים
תחתונים ארוכים עם תחרה.
כדי להשלים את המראה הלבישה
על רגלי הדוגמניות גרביים הלבושים
ברישול.
התוצאה הסופית העלתה בהחלט
חיוך. מראה הבגדים היה מרענן, שובב
ומלא הומור. ניכרת היתה השפעתם
של ההרפתקנים המפורסמים הקלברי
פין ותום סוייר, אשר נראו כאילו
הופיעו כדי לראות אם הם לא מפסידים
משהו.
לוליטה של ולאדימיר נאבוקוב

היתה הדמות המנחה אצל יעל אביב

לסרי. יעל 25 נשואה פלוס־בדרך,

עשתה עבודת מחקר על בגדים ספר־

דיים והשפעתם על האופנה.
מרקדניות הפלמנקו יצאה קולקציה 11

ומעצבות הצעירות, בנות הווו החדש

קולקציה מתאימה יותר לדמויות המו(
)25 מראשון־לציון. דליה המעודנת
פיעות בספריו של צ׳ארלס דיקנס.
עיצבה חליפות־ערב ושמלות — אחת
עט מיכנסיים ושניה עם מחשוף עמוק
המוטו הוא ספורטיבי עם נופך כפרי.
מאחור. כמו כן ז׳קט ארוך עם מיכנסיים
מיכנסיים רחבים באורכים שונים,
3/4וז׳קט קצר המוכנס לחצאית.
חולצות מקושטות בוולנים הנותנים
רכות לים ארוכים עם שימוש רב
הבדים, מפישתן, נצבעו במיוחד
של בד, חצאיות כפולות כשהתחתונות
עבור הפרוייקט. מופיעים בגונים
מסתיימות עם תחרה — בגדים
מונוכרומטיים של כחוליס/סגולים
העשויים מכותנה ומתאימים לביגדי־ובהחלט
מצדיקים את השם ״אור ירח״,
יום.
כפי שקראה דליה לקולקציה.
העיצובים של אורנה לוקחים את
המראה הכללי של הקולקציה נותן
המתבונן לעולם חלומי. זה עולם
תחושה של מראה ארוך ואלגאנטי, רך
המושפע מהתקופה הוויקטוריאנית,
ונשי, כשחולצות ומטפחות, היוצאות
המביעה רומאנטיקה, רכות ונשיות,
מכל כיס, עשויות מאורגנזה שקופה
בשילובים שונים של צבעים פסטליים.
בצבע לבן, משלימות אותו כדי שייראה
הכובעים הנפוחים, הלקוחים מאותה
מתאים לתקופה ממנה שאבה דליה
השראה.
תקופה, משלימים את המראה.
ומה באוניברסיטה? ולבסוף
אורנה חזן כהן ( )26 הכינה קולקציה
ישנה עבודה של עולה מדרום־אפריקה,
לפי הדמות קאמיל, מסיפרו של
ג׳יל בלוף 24 אשר הקולקציה שלה,
אלכסנדר חומה, אד האמת היא שה־המופיעה
כולה בשחור־לבן, נראית
כאילו נלקחה מספרו של קונרד. מבלי
שהתכוונה לכך׳ ,נתנה ג׳יל ביטוי
לעימות בין שחורים ולבנים במולדתה
הקודמת.
ג׳יל החליטה להקדיש את עבורת
הגמר שלה כמחוה של הוקרה למעצבת
הישראלית החלוצה פיני ליינסדוף,
ובכך להפגיש מיזרח ומערב. פגישה
זאת מתבטאת בשילוב של קווים
וצורות הלקוחים מהמידבר עם סטיי־לים
ומצב־רוח של פאריס העליזה.
הקולקציה מאור נקיה ואלגאנטית,
בנויה מז׳קטיס/מעילים הנלבשים
בשילוב עם חצאיות עם טליה גבוהה או
מיכנסיים — כולה בלבן, כשהשחור
מנטרל שטחים על־ידי שימוש בגי־מורי־צבע.
בנות
בית־הספר שנקר הוכיחו את
\ 1 ״ 1\ 1ךןדווךרזמןך לקח את דליה קפוזה (למעלה) לטיול בפי־
\ \ 1י 1111/ 11-1 11 רנצה דליה עיצבה מערכת של שני חלקים,
העשויה פישתן. זיקט ארוך ומכופתר עם מיבנסי | המכופתרים למטה.

הופיע עם שובביו תום סוייר
והקלברי פין בקולקציה של צפי
רא פרלמוטר (למטה) .הז׳קט הגברי מכסה את כולן,
מתחת חולצה קצרה החושפת עור מלווה בחצאית
קצרה (למעלה מימין) ,שימלה קצרה עם טליה נמוכה

מדק טוו״ן

(משמאל) ,כשמתחת מבצבצים תחתונים עם תחרה.
למטה מימין: חולצה קצרה עם תחרה המכסה את
הבטן, עם חצאית קצרה הלבושה ברישול. למטה
משמאל: חולצה קצרה רחוקה מהגוף, עם מיכננ^ים
מרושלים. הגרביים שצנחו משרים אווירה שובבה.

הקשר בין המילה ובין הלבוש. עכשיו
אנחנו מחכים בכיליון עיניים לראות
אם בביטאון הסיפרותי של הסטודנטים•
באוניברסיטת תל־אביב נמצאר יצירות
המושפעות ממעצבים כמו לאה גוט־ליב,
גירעון אוברזון או אולי אוסקר
דה־לה-רנטה. אילנה מאידי ₪

עלומים; עידן עפדיד ₪

רי צי ר ר גיר
כ חור־רבן
סוף־סוף הם מצאו רב, שיחתן אותם בריוק
איפה שהם רוצים.
י דני מנהיים יפה־התואר וחברתו דלית

אמיר רצו להתחתן בכפר של אלי אביבי
באכזיב, אבל מהרבנות הודיעו להם שהם לא
מוכנים לשלוח רב לאוטונומיה של אביבי. אז,
לקראת החתונה, החליטו לראות איך זה לעשות
פשרות, והתפשרו עם הרבנות על הפארק הגדול
שליד אכזיב.
לא יודעת כמה בחורים מאוכזבים יהיו בארץ
אחרי שדלית תתחתן עם דני, אבל אני יודעת על
עשרות רבות של בחורות שתזלנה דימעה,

קיבוצניק־לשעבר דני מנהיים
באכזיב, אבל לא ממש
שתיים או יותר ביום שדני מנהיים ייצא משוק
הפנויים. בחורים כמו דני באמת אין כאן לאלפים.
גם יפה כמו תביטו בתמונה בעצמכם) גם
נחמד, גם מוכשר, גם קיבוצניק־לשעבר, גם
אמיץ גדול (עובדה שהוא היה באחת הסיירות
המובחרות) גם איש־ביטחון שהיה באל־על וראה
1את העולם ואפילו טיפס פעמיים על ההימלאיה.
נו, כמה כאלה אתם מכירים?
אם ראיתם את התמונה, ואתם מנסים להיזכר
מה הוא מזכיר לכם, אז תנחשו! לא הצלחתם?
ריצ׳רד גיר, כמובן. גם דני בעצמו מת על ריצ׳רד
גיר, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהוא
מתלבש כמוהו, מהלך כמוהו, מדבר כמוהו, ואני
לא יודעת מה עוד כמוהו.

יד או חז ת יד
או חז ת יד

סבתא לנגוצקי
נכד ראשון

למלי לנגוצקי נולדה נכדה בכורה.
כשמלי הסתובבה בחדר־ההמתנה של בית-
החולים רוטשילד בחיפה, היתה תכונה מאוד
גדולה בחדר־הלידה עצמו, שם שכבה בתה
דלית וחיכתה לראות מה יצא. ליד דלית עמד
בעלה אלון שטמלר, שהוא רופא מתמחה,
ואחז לה את היד. ליד אלון עמדה האמא שלו,
הד״ר לגינקולוגיה לידיה שממלו־ ,ואחזה
לאלון את היד, וליד האמא לידיה עמד אבא של
אלון, שגם הוא רופא. ככה כולם אחזו ידיים ועשו
שריר, עד שיצאה התינוקת הקטנה, ששקלה
בסך הכל 2ק״ג. אבל לפי המישפחה, היא תיגדל
מהר ותהיה בעצמה רופאה.

בלוס אנגלס
לא מכירים
את פאגגיגי
יש סיפורים שגם אני, המורגלת למוזרויות, לא יכולה להאמין להם.
רוצים אחד כזה? בבקשה.
זיווה וגירעון ברנם ירדו מהארץ לפני 20 שנה, והשתקעו בלוס־אנג׳לס. לפי מה שידוע עליהם,
הוא עושה שם עסקים שונים, והיא עושה מסיבות.
בלוס־אנג׳לס, שהיא העיר בעלת מיספר המסיבות הגדול בעולם, פר נפש, קשה לעשות מסיבות
שכולם ידברו עליהן, כי שם כל אחד משתגע יותר מהשני כדי שיכתבו עליו באיזה עיתון מקומי או
יספרו עליו באיזה קוקטייל.
בעיר החוגגת הזאת כבר הכל יודעים על המסיבות של זיווה ברנס. לפני שנתיים היא אירגנה מסיבה
בנוסח חלף עם הרוח, וכל האורחים קיבלו תדריך מדוייק מה ללבוש ואיך ללכת וכיצד להתנהג,
וכמובן בעלת־הבית הזמינה לעצמה שימלה בדיוק כמו שהיתה לסקרלט אוהרה כשירדה במדרגות,
וככה ירדה גם זיווה ברנס במדרגות ביתה, אחרי שכל המוזמנים כבר הגיעו.
שנה אחרי זה היא אירגנה מסיבת יום־הולדת, וכאשר כל האורחים עמדו בגינה הגדולה וחיכו
לעוגה, נשמע רעש אדיר, והליקופטר התקרב לגינה וממנו השתלשלה עוגה גדולה וחגיגית.
אז אחרי כל הדברים האלה אין זה פלא שכבר חצי שנה מחכים הכל לראות מה תעשה זיווה ברנם
לבר־המיצווה של בנה הצעיר.
ואומנם, לפני חודש נערך האירוע 450 .איש ואשה הוזמנו לאחד מבתי־המלון הגדולים בלוס־אנג׳לס,
ובהזמנות היה כתוב שהם מתבקשים לבוא ב־ 7.00 בערב אבל להיות כבר לבושים בבגדי־ערב
ממש. ב־ 7.00 בדיוק התייצב כל הקהל, הושיבו אותו על מרפסת המלון ונתנו לו להשקיף על איזה
מיגרש, ששם נערך מישחק־פוטובול לכבוד חתן הבר־מיצווה שכנראה מתעניין, כמו כל ילד אמריקאי,
בספורט האלים הזה.
אחרי המישחק, הועבר כל הקהל לאולם פנימי, ושם, על בימה, ישבה תיזמורת וגם עמד פסנתר
גדול. בר״המיצווה, שהוא פסנתרן, עלה לבימה לקול תשואות הקהל, והם ניגנו איזה קונצ׳רטו מאוד
חגיגי. כולם הקשיבו בדריכות למוסיקה, ורק שני הפודלים של מישפחת ברנס, שלכבוד הבר־מיצווה
הלבישו אותם בבגדים ובכובעים, לא הבינו מה פיתאום מנגנים מוסיקה קלאסית באמצע בר־מיצווה
שהתחילה בכדורגל. אבל כלבים באמת לא מבינים בדברים כאלה.
מה שעוד לא הבינו הכלבים זה מי הילד השני, העומד ליד חתן־השימחה. מסתבר שזיווה הגיעה
לפני חגיגת הבר־מיצווה למדינת־ישראל העניה, בחרה כאן בילד יתום ועני מאוד, ולקחה אותו יחד
איתה כדי לחגוג לו את בר־המיצווה עם עשירי לוס־אנג׳לס.
כשהסיפור הזה נודע לאורחים, הם התרגשו ורצו לפגוש את הילד ואת אמו, אבל אז הסתבר שהאמא
של הילד העני מארץ־ישראל העניה לא הובאה ללוס־אנג׳לס כדי להיות נוכחת בבר־המיצווה שעושים
לבנה, כי שני כרטיסי־טיסה כבר עלו מדי ביוקר, כנראה. אתם יודעים איך זה עם העשירים, הם יודעים
לשים גבול לביזבוזים.
אותו הדבר קרה גם עם הזמרת יפה ירקוני. זיווה הזמינה את יפה לשיר בבר־מיצווה, וגם שלחה
לה כרטיס־טיסה. אבל ירקוני הודיעה לזיווה ברנס שלטיסה של 17 שעות היא מבקשת כרטיס
במחלקת־העסקים. לתוספת הזאת לא היתה זיווה מוכנה, ולכן בוטלה הופעתה של יפה ירקוני
בבר־מיצווה, ובמקומה הופיעו רן אלירן ואיזה קבוצה של גברים המחופשים לנשים.
אחרי כל ההופעות הגיעו המלצרים והושיבו את הקהל ליד שולחנות, כדי לאכול ארוחת־ערב. בגלל
נטיותיו המוסיקליות של בר־המיצווה כל שולחן קיבל שם. היה שולחן בטהובן, שולחן מוצרט, שולחן
בך, שולחן פאגניני, וכך הלאה.
כשרצו להושיב גברת מהודרת אחת ליד שולחן פאגניני, היא ביקשה להעביר אותה לשולחן אחר,
; כי היא לא מכירה את פאגניני והיא מעדיפה לשבת ליד מישהו שהיא מכירה.
אחרי ארוחת־הערב המקושטת קיבל כל אחד, כמנה אחרונה, פנסתר קטן עשוי משוקולד וממולא
׳ בקרם.
אילו זה היה קורה בארץ, היו אומרים שהחום משפיע על האנשים. גם בלוס־אנג׳לס חם?
האומגס סוס?

ב־ 1982 התגרשו העיתונאית לאה והפרופסור
מיסאל אתגר, אחרי 16 שנות־נישואין ושלושה
ילדים. אבל הגירושין היו כל־כך יפים ואלגנטיים,
עד שמהר מאוד אחריהם הם התחילו
להיפגש שוב, ותוך זמן קצר הם עברו לחיות
ביחד.
אחרי שנה שוב היו בעיות, והם שוב נפרדו,
וכל אחד מהם התחיל לחיות לבד, לאה בווילה
הגדולה בהרצליה־פיתוח, ומיכאל בדירתו בתל־אביב.
אבל
הם המשיכו להיפגש, בגלל הילדים,
ולפעמים, אחרי שהם גמרו עם הילדים, הם היו^
יוצאים לאכול משהו מאוחר בלילה, ולהמשיך
לדבר. ככה, תוך זמן מסויים, הם שוב התחילו
להיפגש כזוג־אוהבים, ושוב מיכאל חזר לווילה
וגר עם לאה.
לפני כמה חודשים הם שוב רבו, ומיכאל שוב
עזב את הווילה וחזר לדירה בתל־אביב.
מי שמכיר היטב את בני־הזוג שאל את עצמו
רק כמה זמן זה יקה הפעם, עד שהיא תחזור אליו
או הוא אליה. אבל הפעם קרה משהו ששיבש את
שיגרת״החזרות של מישפחת אתגר.
מיכאל אתגר פגש את ליאורה ברש,
אחותו הסימפאטית של דן רביב מהטלוויזיה,
וגרושתו מזה שנים של יואב ברש, מבעלי
הוצאת הספרים מסדה. מאז שמיכאל וליאורה

עיתונאית לאה אתג
כמה זמן זה יקח הפעל
נפגשו הם ביחד, וסוף־סוף לאה ומיכאל מתנהגים
כמו שני אנשים מבוגרים שהתגרשו לפני שנים.
יחסים יפים, אבל קורקטיים בלבד.
ובכל זאת, בהכירי את הנפשות הפועלות, אני
לא הייתי חותמת בחתימת־ידי שזה סוף הסיפור.

101111110101נ ר!011111

ט*של;7
נודע לי שהבן של שר־המדע־והפיתוח גירעון
פת מתחתן. אז מייד עשיתי דרינג־דרינג
למישפחה, כדי לשאול אותם כמה פרטים על
החתונה, וכמובן לאחל מזל טוב. אבל לא היתה
תשובה, ושוב לא היתה תשובה, וכשכבר כמעט
התייאשתי ענה לטלפון הבן.
״שלום הבן של גירעון פת, מזל טוב.״

״לחתונה שלו!״
״זה לא אני מתחתן, זה אחי הגדול, דניאל״.
״ומי אתה?״
״אני אפי הקטן, רק בן .16״
״ויש לכם עוד אח במישפחה?״
״בטח, דורון, שהוא בן ,24 ועוד לא מתחתן.״
״ועם מי מתחתן דניאל?״
״עם גיודי קוונט.״
״זה נשמע לי שם אמריקאי״.
״נכון, היא באמת אמריקאית. דניאל והיא
הכירו זה את זה לפני שנתיים באוניברסיטת
בר־אילן, שם הם לומדים שנה שניה משפטים.
״איפה תהיה החתונה?״
״אני עור לא יודע, כל הזמן אני שומע שיחות-
טלפון, אבל אני לא בטוח שכבר מצאו מקום.״
״ואיו גיסתך החדשה? חתיכה?״
״נחמדה.״
״טוב, אז תמסור לכל המישפחה מזל טוב״.
״אני אמסור.״

תל־אביב
וחזרה

שר גידעון פת ואשתו אן
איך הכלה מאמריקה! -נחמדה
כשכולם חשבו שהנה גליה אלבין הגיעה
אל המנוחה והנחלה עם גבר שהיא אוהבת וגרה
איתו בלונדון, הסתבר שהשימחה היתה מוקדמת
מדי.
אמנם הגבר, שבזמן תחילת הרומאן שלו עם
גליה היה עדיין נשוי, התגרש לא מזמן, אבל מהר
מאוד אחרי שהתגרש מאשתו החוקית, החיה
בישראל, הוא גם נפרד מגליה, ואפילו מצא לו
חברה חדשה בלונדון. גם היא ישראלית.
גליה לקחה את ילדיה ועזבה את לונדון
לטובת לוס־אנג׳לס. היא שכרה שם דירה יפה,
שכרה מטפלת לילדים ועוזרת. עכשיו מתחילה
גליה להתעניין בעסקי־הסרטים, שבהם היא מתעניינת
כבר זמן רב, ונראה שמקוס״המישכן החדש
בלוס־אנג׳לס יהיה מקום קבוע, לפחות לתקופה
ארוכה.
בשבוע הבא תגיע גליה ארצה, כדי להשתתף
באזכרה לבעלה, מיקי אלבין, וכדי לבקר את
אמו הזקנה של מיקי. מייד לאחר־מכן תחזור
ללוס־אנג׳לס ולילדים שלה.

ר 1פא ע1ח 1ר
רופא לבן
לבית־חולים אחד במרכז הארץ יש סידור קבוע, פחות או יותר. בית־החולים שולח למלון בים־המלח
רופאים, שיבלו חופשה במלון בחינם, ותוך כרי״כך הם גם נמצאים שם על כל צרה שלא תבוא על
אחד הלקוחות של המלון.
הסידור הזה עובד טוב מאוד. הרופאים מבלים חופשה בים־המלח, והלקוחות של המלון כמעט ולא
מטרידים אותם. הרי כולם יודעים שפזוריאזיס לא מרפאים בן־לילה.
לפני שבועיים שלח בית־החולים את אחד ממנהלי המחלקות שלו לבית־המלון, למשך שבוע.
גהל־המחלקה, גבו נשוי ואב לשלושה ילוים, מבלה בזמן האחוון חובה עם הסטזדית שלו, והוא
.,־אה שום סיבה שלא לקחת אותה איתו לחופשה בים־המלח.
;הרופא והסטז׳רית לקחו להם בגדי־ים וקצת קרמים לשיזוף, וירדו דרומה. ביום הואשון לשהותם
_ ירדו לבריכה. אבל לפני שהם הספיקו להשתרע על כסאות־הנוח, הם ראו את המנהל
?,אדמיניסטרטיבי של בית־החולים שלהם מתקרב לבריכה בצעדי־ענק.
מנהל־המחלקה לקח את הסטז׳רית שלו ביד, וכמו טיל הם עלו לחדר שלהם, שם הם נשארו במשך
כל השבוע.
אחרי שבוע הם חזרו לבית־החולים במרכז הארץ. כל הרופאים התפלאו איך זה שהמנהל
האדמיניסטרטיבי חזר שזוף לגמרי, בעוד מנהל־המחלקה חזר לבן כמו שלג.
אני לא יודעת איך הוא הסביר עובדה מוזרה זו, אבל מי שרגיל לרמות את אשתו, לבטח יודע לספר
סיפורים גם לחבריו.

גליה אלבין
הנשוי שהתגרש מצא אהבה אחרת

הורוסהוס

בקלות סכומים ענקיים תיד כדי חיזור
אחריה -כמובן, בהתאם ליכולתו הכספית.
אי-אפשר לצפות שיגיע ברולס־רויס עמוס
במתנות, אם הוא בסך הכל מרוויח משכורת
מרים ננימיני

שיך בהתנהגות כזו לאחר שקיים עמה קשר
קרוב ואינטימי.
כשהאריה מעוניין להתחיל בקשר, הוא
מאוד מתחשב, עדין ואוהב בתחילת היח
מזל
החודש:

האריה אינו מן השקטים, הוא אוהב לדבר
ושמח כשמדברים אליו, גם בזמן מעשה
האהבה הוא מעדיף לדבר, להתפעל בקול
רם, לשבח ולהינות משבחים ומחמאות. זה
ילהיט, יעורר ויתן כוח ואנרגיה מעל המקובל.

חיי
האהבה שלה
גבר שמבקש כיבוש מהיר לערב אחד,
כדאי שישכח זאת במהירות, אם הוא מתכנן
למצוא לו בת מזל אריה לצורך העניין. מי
שרוצה להתקרב אליה צריך לתכנן את
המיבצע כפי שמתכננים קרב. סביבה נאו תה
היא תנאי הכרחי, וכמו כן חיזור בצורה
מכובדת, אחרת אין סיכוי להצלחה כשמדובר
בלביאה.
גבר אמיץ, שינסה להתחיל אתה במושב
האחורי של מכונית, מחפש לעצמו צרות.
אם היא בחרה לעצמה בן זוג, היא לא
תקבל על עצמה כל איסורים והגבלות. היא
מאוד סובלנית, בעלת פתיחות ומוכנה
להתנסות בכל הרפתקה.
הדבר הגרוע ביותר שגבר יכול לעשות זה
למתוח ביקורת על הטכניקות שלה בחדר-
המיטות -זה ירחיק אותו ממנה לצמיתות
וגם לא ייסלח.

ח״ המין שרו
האריה ניחן בתיאבון מיני מפותח, הוא
מוכן לוותר על ליבו ונשמתו לטובת רומאנים,
פרשיות אהבה והרפתקות למיניהן. הגשים
נמשכות אליו באופן טיבעי, הן חשות
בגבריותו ובתכונות המאוד אופייניות למזל
אריה, שהן עצמן מהוות כח משיכה עז.
מפני שהכוכב השולט בו הוא השמש, חום
וחיוניות מוקרנים ממנו בצורה חזקה וחיו בית.
אם תוזמני לביתו(מאורתו) ,אל תצפי
למצוא את השיגרתי והמקובל, וכשהוא
יתחיל לתנות אהבים, זה יתרחש על כיסוי
קטיפה או על שטיח פרווה יקר. התפאורה
מאוד חשובה לו. לעיתים הוא נוטה לייחס
חשיבות מוגזמת לחפצים.
יום לא מוצלח מביא בעקבותיו לילה לא
מוצלח, המיניות שלו קשורה קשר ישיר עם
מידת הצלחותיו במשך היום. החיזור שלו
נעשה על-פי-רוב באמצעות סעודה יקרה,
שמפניה או מופע בידור יוקרתי. כאשר הוא
רוצה להרשים הוא יודע איך לעשות זאת.
פלאפל או פיצה הם לגמרי מחוץ לתפריט, זה
לא הסיגנון שלו.
ואם לאחר כל הטירחה שטרח למענה
היא תסרב לקיים איתו קשר, הוא יידע
להפסיד בכבוד מבלי שיכנס לחשבונות
קטנוניים. יתכן שזה יפגע בגאוותו ויכאב לו
מעט, אבל את אכזבתו הוא יידע להסתיר
היטב. הוא ישלים עם העובדה שלא את
כולן הוא יכול להשיג, ויתנהג כל-כך באבי רות,
עד שאותה סרבנית אולי תשקול לש נות
את דעתה.
כשהוא מאוד נמשך למישהי, הוא יבזבז
המרץ מתחדש והכוחות שבים אליכם, מעכשיו
תוכלו לחוש בצורך לחסל ולסיים כל מה
שלא הוכיח את עצמו
עד כה. יחד עם זאת
עכשיו כדאי לכם לבצע
תוכניות ורעיונות שהגי-
תם מזמן. חשוב לשים
לב לפיזור שהשתלט עליכם,
כך שבעת משא ומתן
עם אנשים כדאי
שלא תתנו לאיש לה סיח
את דעתכם מהעי קר.
ה״ 6וה־ 7בחודש
יהיו קובעים לגבי עתידכם המיקצועי. נימו סים
ותשומת לב לממונים עליכם חשובים.

בעיות מגורים הופכות להיות מוקד ההתעניינות
בשבוע הקרוב. אי אפשר עוד לדחות
את הטיפול בכל מה שקשור
לדיור, למשל -טיפול
בריהוט הדורש חידוש.
או פשוט מעבר ל#נ
מקום
שונה. היזהרו מ־הנטיה
לסמוך על א חרים,
עכשיו תוכלו להיות
בטוחים רק במה שא־תם
עצמכם הישגתם או
13 23238$
סיכמתם. בעיות כספים
שבות להטריד אתכם.
בעיקר ב־ 5ב־ 10 וב־ 11 בחודש. יש דרך לנהל
ולארגן את כל הכספים בצורה יותר יעילה.

השבוע לא תוכלו להרשות לעצמכם חוסר
ריכוז או שיכחה, יותר מדי דברים תלויים
בעירנותכם, מהירות ת-
פיסתכם, הסתגלותכם
ונכונותכם לקבל מצבים
שאינם נוחים. עשו
מאמץ לא לשכוח שמות

ומילים תוך כדי שיחה,
הזיכרון הטוב עשוי לעזור
לכםרנות

בי חוד

ב־ 9וב״סג בחודש. חו־סר
זהירות בחיי היומיום
עלול לגרום תאונות
קטנות ומרגיזות, חתכים, כוויות וכדומה.
היכרויות מיקריות הופכות להיות חשובות.

הוא יתנה אהבים עד ניסוי
קטיפה או עד שטיח יקר -והיא
דא תתחיד במושב אחוו׳ שד מכונית
של עובד מדינה. עם הזמן הוא בוודאי
יצליח להקים משהו עצמאי ומכניס, אך
בינתיים אי״אפשר יהיה שלא להתחשב
בתקציב המוגבל.
הוא יקנה מתנות יקרות ופרחים אם זה
יעזור לו להשיג את זו שבה הוא מעוניין.
לאריה יש צורך לגרום לבת זוגו להרגיש
כמלכה. אבל אי-אפשר לצפות ממנו שיט-
מצבכם הכספי משתפר, מתייצב ומרגיע -
עכשיו הרבה מאוד תלוי ביכולתכם להתמיד
בקו או בכיוון שאליו פניתם.
אל תאבדו עכשיו
את המרץ שבו התחלתם
להסתער על עבודות
או משימות שאותן לקחתם
על עצמכם. אנשים
מתחילים להעריך
את יכולתכם, ולאט־לא
ט שומעים עליכם מפה
לאוזן ומבקשים לעבוד
איתכם, לבצע עסקות
או להיעזר בידע שרחשתם לעצמכם. ה עיקר
עכשיו -לשמור על ביטחונכם העצמי.

הלחץ שבו הייתם נתונים פוחת, שימחת ה חיים
שבה אליכם ואתם מרגישים חזקים
ומאוששים יותר. עבו דה
קשה ואחראית ביותר
מצפה לכם ב 6-וב
ז בחודש, אך אל ת-
קחו על עצמכם יותר
ממה שאתם מסוגלים
לבצע, אין ספק שמילה
שלכם היא מילה ואתם
עומדים בהבטחות, א בל
לא כדאי לכם לסכן

את בריאותכם למען ה־שאיפה
להוכיח את עצמכם ולהתקדם. ה־8
וה־ 9בחודש -מראים על מתיחות גדולה.

אתם מאוד עצובים ומדוכאים לאחרונה.
מדי יום שומעים עוד שמועה שאינה גורמת
עידוד או שימחה. הידיעות
המגיעות אליכם בקשר
לקרובים חולים
או סובלים מאוד מדאי גות
אתכם, ואתם חשים
חוסר אונים. למרות רצונכם
הטוב ונכונותכם
לתת הכל, להקריב מזמנכם,
כספכם וכוחותי־כם,
נראה שאת המצב 632217111 הבסיסי אי אפשר לשנות.
ב־ 6וב־ 7בחודש תיווכחו שיש מי שאיכפת
לו מכם, אל תסרבו להצעת עזרה ממנו.

סים, אך תוך זמן קצר היא תגלה שהוא
פראי וסוער, בעל מזג חם ונלהב.
לעולם לא משעמם לידו. התנהגותו בלתי
שיגרתית ומפתיעה. הוא מפתח הזיות מוזרות,
שאותן הוא היה רוצה להגשים, בתנאי
שימצא בת זוג שתתלהב באותה מידה,
ותוסיף עוד כהנה וכהנה מדמיונותיה והז-
יותיה.

לא משנה עד כמה היא מנוסה, הגבר שלה
חייב להיות מתחשב, עדין ורגיש כשהוא
מתחיל עימה בקשר רומאנטי חדש. היא
מוכנה ללמוד, צמאה לחידושים ולומדת
מהר מאוד.
כמו הגבר במזל אריה, כך גם היא נהנית
מהמגע של חומרים רכים על בשרה, כמו
קטיפה, משי ופרווה. אפשר לדמות אותה
לחתולת־שעשועים גדולה. צריך לשמור
שיהיה לה חם ונעים, יש לדאוג לה, לפנק
אותה ולאהבה, ואז היא ״תגרגר״ בשביעות-
רצון.
מילת אזהרה: מבחינה מינית היא מע דיפה
נאמנות לגבר אחד, ואם אותו גבר
אינו מתפקד היטב במישחקי״האהבה, היא
פשוט תחפש לה גבר אחר, שיענה על צרכיה,
דרישותיה וציפיותיה. אין לה שום עיקרון
שלפיו היא לא תוכל לזרוק מישהו שאינו
עונה לדרישותיה, אם במיטה או מחוצה לה.
מה שבטוח -היא אינה פחדנית.

חיי החברה תופסים מקום חשוב בימים
אלה, אתם מוצאים את עצמכם במיפגשים,
מסיבות, אירועים צי בוריים,
מעורבות בכל
מיני בעיות של ידידים
שאליהם הייתם קשו רים
בעבר הרחוק. ה-
איוורור והיציאה מהבית
ומהדאגות היומיומיות
מאוד דרושים ל כם
עכשיו. ענייני מגו ריס
מטרידים אתכם ב *
עיקר
בגלל הסתבכויות
כספיות שלכם או של בן הזוג. יש לכם רצון
לקדם את עצמכם -ואף לצאת מהשיגרה.

שיפור במצב הכספי מסתמן במפה. זה תלוי אתם ממשיכים לנוע בין הקצוות, מצבי ה לא
מעט בנכונותכם לקחת על עצמכם עבו רוח מתחלפים במהירות, ואתם זקוקים
דות נוספות או שונות מלעידוד
רב מצד הסביאלו
שבהן אתם עוסבה
הקרובה והרחוקה.
קים עתה. קצת קשה לזה
לא הזמן לעזוב או
צפות כרגע מהם היתרואפילו
לחשוב על מעבר
נות הכספיים או יותר נלמקום
עבודה אחר.
כון הרווח לטווח הרבינתיים
כדאי שתשחוק,
אך אין ספק שהזמרו
על מה שיש. הבטדמנות
כזו קיימת. ב־6
חות והצעות מושמעות
וב־ 7בחודש עלול לפרוץ
בימים אלה, על הרוב
סיכסוך במקום העבו־
^ 2 136 אי אפשר לסמוך. אתם
דה -כל מה שמצטבר
ממהרים להתרגש, לריב
אצלכם ולא נאמר יתפרץ בבת אח ת ב״ 9ולהתפרץ על בני הזוג או על חברים, זה
לחודש -אולם זה לא ישפר את מצבכם.
כמעט אינו בשליטתכם. ה״ 6וה 7-מעייפים.

נסיעות שהתקיימו או עומדות להתקיים מ בשורות נעימות על השגים בבחינות או בע עכשיו עלות לכם את המוראל, עכשיו יש הרגשה בודות שהגשתם במשך השנה יגיעו
׳ויו
שהעניינים עומדים ל- יעודד לאזניכם, זה מ אד ־ י
השתפר. נצלו היטב את
ך-״ד׳ ויתברר שאין לכם ממה
מצב הרוח המשופר שלדאוג
או במה לה!
מ ; בייש. ה־ 5בחודש לא
ירד עליכם, צריך לא £§ 1
סוף את כל הכוחות כדי
83 יהיה קל. צפוי מ אבק על
להמשיך, ולשאת את ה ׳י
עניין עקרוני בעבודה,
חודשים הקרובים, שגם
אולם הפעם אין טעם
הם לא יהיו קלים. מבשתוותרו
ובכך יווצר
חינה כספית מצבכם
תקדים לא בריא עומס
הולך ומשתפר, הוכחה

העבודה •מכביד ומקשה

לכך תהיה בתאריכים
עליכם, העייפות שבה
ה־ 6וה״ 7בחודש. צפוי סכום כסף, או הצעה תחושו ב־ 8וב־ 9צריכה להדליק נורה אדולהלוואה
או עבודה נוספת, או אפילו זכיה.
מ ה הגיע הזמן לנוח, לנשום -ואף להיבדק.

משהו טוב קורה לכם ללא ידיעתכם, מישהו
שבו א תם מעוניינים חושב ברצינות רבה על
דרך נוחה ומתאימה ליצירת
קשרים יציבים,
קבועים ובטוחים. חשוב
מאוד שבתקופה הזו ל א
תפעילו לחץ. ותמשיכו -
בהתנהגות ה אי איכפ־תית
כלפי חוץ. ה־ 6וה־7
בחודש יהיו די קובעים,
אם פגישות שקבעתם
יתקיימו או לאו -לכך
אין חשיבות. יותר קובעת
תגובתכם. ועל כן היו זהירים ובלתי תוב־ענים.
צפויה הפתעה נעימה בענייני כספים.

בג׳ונגל של מוה״תירצה

ך /ונגל נשים״, ,גן חיות״,
גיהינום״ — אלה הם חלק
קטן מהביטויים שמשמיעות מירי חסן
ויפה מררכי, שתי אסירות משוחררות,
כלפי כלא הנשים נווה־תירצה.
סיפורי־החיים של מירי ויפה
עצובים וגדושים. למרות גילן הצעיר
(מירי ,30 יפה )28 הן עברו הרבה.
מירי מחייכת ואומרת :״אי־אפשר
לתמצת את סיפור־החיים שלי. כל
חלק בסיפור הזה הוא טרגדיה בפני
עצמה.״
אבל גם יפה וגם מירי טוענות שמכל
הקשיים והמיכשולים שעברו
בחייהם, התקופה הקשה ביותר היתה
של הכלא. הן מתעבות את הכלא בכל
ליבן וכועסות על שילטונות־הכלא
המסתירים מהציבור, לדיבריהן, את מה
שבאמת מתרחש בין כתליו.
.אקספרס של חצות פרייר ליד
מה שקורה בנווה־תירצה!־ כך יפה.
מירי מהנהנת בראשה ומסכימה עם
הדברים.
מירי, אשה בלונדינית, כחולת־עיניים,
גבוהה וחטובה, אשה יפה. בגיל
14 ברחה מהבית .״רציתי לבדוק אם
ההורים שלי אוהבים אותי,״ היא
נזכרת. היא התחברה לעבריינים, ומאז
היא בחברתם.
התחתנה, התגרשה, שוב התחתנה
ושוב התגרשה. היתה. נהגת־שודים,״
כהגדרתה, ולפני שלוש שנים נעצרה
בשל נסיון לרצח.
היא נשפטה לשנתיים וחצי שנות־מאסר.
ליפה,
בעלת העיניים השחורות
והגדולות, סיפור־חיים קשה לא פחות.
כשהיתה ילדה, רצח אביה את אמה
לנגד עיניה. מאז היא התגלגלה במוסדות
בכל רחבי הארץ. כשבגרה
גילתה את הסם ,״המיפלט מהצרות.״
לפני שלוש שנים נעצרה, כשמכרה
חשיש לסוכן־מישטרה סמוי.
בכלא היא הכירה את מירי, ומאז הן
חברות בלב ובנפש.
״בחיים לא אשכח את היום הראשון
שלי בכלא,״ אומרת מירי .״הגעתי
למקום המקולל הזה בהרגשת ייאוש,
דיכאון. לא ידעתי איר אגמור שנתיים
וחצי מאחורי חומות.
״מייד כשהבנות ראו אותי היו
לחשושים. התפלאו מה עושה אשכנזיה
כמוני בכלא. לא רגילים לראות
שם אשכנזיות, ופיתאום באה להם אחת
לבנה כזאת.
״מייר בכניסה הצמידו לי קצינה,
והיא ישר התחילה לאיים עליי. היא
ניסתה להפחיד אותי והזהירה אותי
שאני לא יעשה בעיות. היא נתנה לי
צ׳ונטה(שמיכה שבתוכה שמים את כל
ציוד האסירות) ,אחר כך לקחה אותי
ל,בוטיק קולט׳ — שם מקבלים את
מדי האסירות. לאפסנאית שם קוראים
י קולט, ולכן קוראים לזה כך —
הלבישו אותי באופנה החדשה, מדי
האסירות הכחולים, וקדימה לג׳ונגל.
״כשמגיעות לכלא אסירות חדשות,
מכניסים אותן למיון. האסירות צריכות
להיות שם עד שיחליטו לאן הן שייכות
ולאיזה תא כדאי להכניס אותן. שבועיים
הייתי במיון עד שהכניסו אותי
לאגף.״

מ> 1הן
סיגריות

ירי התקבלה מייד לחברה של
!/הכלא. החברה הן הקבוצה הגדולה
והשולטת, קבוצה מגובשת בדרך כלל.
״המעמד בכלא נקבע לפי כמה
דברים,״ מסבירה מירי. כוח פיסי קובע,
השכלה קובעת, כושר מנהיגות קובע,
וגם סוג העבירה שעליה יושבת הבחורה.
מי ששפוטה על מעילה בכסף,
בחיים לא תהיה בחברה.
״יש בכלא שלוש קבוצות. הילדות,
ככה קוראים לצעירות, המבוגרות
יותר, והקבוצה השולטת של בנות
35־ 25 .25 זה צעירות גם? מה פיתאום,
לא בנווה־תירצה! בחורה בגיל הזה

שיושבת בכלא עברה כבר המון, היא
כבר לא צעירה״.
מירי היתה שייכת למעמד הגבוה
בכלא.
״כשנכנסתי לכלא, שמתי על
השולחן חבילת־סיגריות. פיתאום באה
אסירה ותיקה ולקחה אותן, בלי להגיד
מילה. לא היה איכפת לי על הסיגריות,

מילה קטנה שמתחצפים אליהן, הן
רושמות דוח. לפעמים הן מרגיזות
אסירה בכוונה ומחכות שהיא תתפרץ.
כשרושמים דוח אין דבר כזה שאסירה
צודקת. רק הסוהרת צודקת. בחיים
שלי לא שמעתי שהמנהלת היתה
לטובת האסירה.״
אחד העונשים הכבדים על דוח הוא

את הצרכים. כמה שזה מסריח שם!
״החדר מלא בעכברים וחולדות,
ודולק בו אור 24 שעות. כל הזמן יש
פרוז׳קטור שמאיר. ככה זה, חלק
מהעונש. את האוכל מעבירים דרך
פתח קטן שבדלת, זורקים לנו צלחת
בלי סכו״ם, כמו לכלבים.
״בנוסף לכל זה, אסור לעשן בבידוד

,כשבאים מבקוים קוועים ונו אתהתחת ...נשאסיוה
מחמודה מביאים כ רוגת גברים כד רהכותה...
יש יחסים לסביים אבל בלי שום אלימות...״
אבל זה היה מיבחלהמעמד שלי. העמדתי
את הבחורה הזאת במקום ונתתי
לה מנה הגונה, אז כולן הבינו שאיתי
לא מתעסקים!
״בכלא אסור להראות חולשה,
חייבים כל הזמן להפגיז כוח״.
הזיכרונות הקשים של יפה ומירי
מהכלא לא קשורים ביחסים בין הבנות.
להיפר, אלה שמורים אצלו כזיכרון
טוב. עד היום הן שומרות על יחסים
טובים עם אסירות רבות.
יפה :״כל מה שמספרים על מיל־חמת־מעמדות
ומריבות בין הבנות זה
דמיון, זה בכלל לא כמו בכלא הגברים
כאן. הבנות מסתדרות מצויץ, ואין
כמעט מריבות. לפעמים יש משיכות
בשיער, אבל זה המקסימום. הנה,
שנתיים הייתי בנווה־תירצה ולא
היתה כאן אף דקירה. הבעיה היא עם
הסוהרות״.
ופה מתחילות יפה ומירי לדבר
ביחד, בשטף שקשה לעצור בו. הן
נכנסות האחת לדיברי השניה, זו נזכרת
בסיפור ובעוד אחד, וזו מזכירה עוול
כזה ואחר שנעשה להן. ניכר בהן
שהדברים מכאיבים להן .״עבד כי
ימלוך,״ כך הן מתארות את התנהגות
הסוהרות.
מירי מספרת, שיום אחד הגיעה
לכלא סוהרת חדשה. כל הבנות צפו
לראות אותה, וכשהיא הגיעה גילתה
מירי שאינה אלא עוזרת־הבית שעבדה
בביתה לפני שנאסרה .״אללה יסתר,
איך שהיא התנקמה בי. איך היא התנהגה
אליי מגעיל!״
היא ממשיכה ואומרת :״אין ל־סוהרות
רמה בכלל. הן לא משכילות,
הן שונאות את הכלא ובגלל זה הן
מתעללות בנו, בכוונה. מה שיוצא זה
שבמקום שהן יעזרו לנו, הן מקנהגות
כמו כלבי־שמירה״.
יפה מספרת, שבכל פעם שאסירה
לא מתנהגת כראות־עיניה של הסוהרת,
רושמת זו האחרונה דוח להנהלת
הכלא. על כל דוח שכזה יש לאסירה
מישפט. על מה רושמים דוחות? על זה
שבחורה הולכת בלי חזיה, למשל.
״יש בכלא חוקים מוזרים, שנועדו
רק כדי להגביל אותנו ולגרום לנו
סבל,״ כך מירי .״אסור לדוגמה ללכת
יחפה מחוץ לתא. מי שהולכת יחפה,
מקבלת דוח. באמת, איזה סיבה הגיונית
אחת יכולה להיות לזה שאסור
ללכת יחפה? מה, דואגים לנו שלא
נצטנן?
״פעם הלכתי בלי חזיה. ממילא אץ
לי הרבה מה להכניס. באה סוהרת
ואמרה לי: תלבשי חזיה מייד!״ היה לי
נורא חם ולא רציתי ללבוש חזיה,
בעיקר בגלל שהרגשתי מושפלת,
הרגשתי שהיא נכנסת לי לחיים בלי
סיבה. אמרתי לה, על אפך ועל חמתך
אני לא אלבש חזיה.
״היא נהיתה אדומה מכעס וצרחה
עליי, :אל תכניסי את חמתי לעסק׳!
אני רושמת לך דוח!״
״העונשים על הדוחות הם לא צחוק.
יש עונשים קשים כמו שלילת חופשה,
שלילת קנטינה ודברים כאלה. הדוחות
האלה הן כלי ביד של הסוהרות. על כל

הבידוד. יפה על הבידוד:
״אוי, איזה מקום נורא שזה! חדר
בגודל מטר על מטר, על הריצפה יש
מיזרן ובצד החדר יש חור שבו עושים

ואסור לקרוא.
״בחורף יש שם קור־כלבים, כי לפי
החוק נותנים בבידוד רק שמיכה אחת״.
מירי מספרת, שפעם איחרה לחזור

מחופשה, ונשלחה בשל כך לבידוד.
״איחרתי 20 דקות על השעון. הסברתי
למנהלת שלבת שלי היה קשה להיפרד
ממני, היא נתלתה עליי ולא רצתה
לעזוב אותי, ובגלל זה איחרתי. זה עזר
לי? מה פיתאום! נשלחתי ישר לבידוד
לשלושה ימים.
״שכבתי שם בבידוד וחשבתי שאני
מאבדת את השפיות. מרוב שיעמום
הייתי משחקת עם הג׳וקים, הייתי
עושה להם מירוצי־מיכשולים.״

בכל זאת
יהודיות

בל הדרך לבידוד, כך הן
מספרות, קשה לא פחות. יפה :״אם
אסירה מתנגדת ללכת לבידוד, כי היא
מרגישה שלא מגיע לה להיות שם, אין
הרבה ויכוחים. הסוהרות קוראות
בקשר לעב״בם, ומייד מגיעה יחידה
של גברים עם אלות וגאז מדמיע.
(המשך בעמוד )38 שי 3ר₪ 0

מירי ויפה בבית
.כשמגיעה בחורה חדשה ישר נדלקים עליה..

סינופסיס ב שלו שה פרקים
במרכז בת־ים, בלב קיוסקים ובנק וחנויות בגדים, מעל לריחות שתן ואשפה עירונית
מצחינה, נמצא בית״החולים ״סינופסיס* .תוצר בת״ימי של ניתוחים פרטיים. רופאים
פלאסטיים ורופאי״נשים שוכרים את חדר־הניתוח של בית״החולים, מבצעים הפלות וני תוחים
פלאסטיים לכל מי שרוצה.
יום ראשון בבוקר. בעם שישי היארן מעצרו של הד׳ר מרדכי פז, מנהל בית-החולים,
שהוא גם רופא־נשים ומיילד, בחמישה ימים. קומתו העליונה של בית״החולים נטושה.
חדרי״האישפוז נעולים. ריצפת־לינוליאום אפורה, קירות מסויידים בלבן. עציצים תלויים,
שקצות עליהם מורכנים.

פרק 1

רצח?
*ץ מה מתה מרים טוקמה־שז? עד
להחלטתו של השופט עזריאל שפי,
בחקירת מותה, היה חשש כי האשה
מתה מרשלנות רפואית. אולם אחרי
החקירה שערן השופט התברר כי יתכן
שמרים טוקמה־שז נרצחה.
אין זה מתפקידו של השופט־החוקר
לברר מי הרוצח, או מה היו מניעיו. זהו
תפקידה של מישטרת־ישראל, שאליה
העביר השופט את הכדור.
מרים, ילידת איראן, עלתה לישראל
יחד עם ארבעת ילדיה ובעלה, אברהם
מנוצ׳ר, ב־ . 1981 האשה והילדים נשארו
בארץ, ואילו הבעל המשיך לנסוע
ולחזור לאיראן, כדי לשמור על רכוש־המישפחה.
הבעל נשאר בישראל במעמד
של תייר עד היום.
מרים ( )41 היתה אחות חדר־ניתוח
במיקצועה, ואחרי זמן קצר בארץ מצאה
עבודה במיקצועה בבית־החולים
סינופסיס בבת־ים, קרוב מאוד לדירה
שרכשה מישפחת טוקמה־שז. מרים,
אשה חביבה וידידותית, השתלבה היטב
בעבודת בית־החולים. היא היתה אהובה
על האחיות ועל הרופאים.
בנעוריה באיראן לקתה מרים בשושנה
על אפה. מאז נותרה במרכז האף
צלקת גדולה ומכוערת, שהטרידה את
האשה. במשך שנים חלמה לעשות ניתוח
פלאסטי באפה ולתקן את העיוות.
מאז שעברה בבית־החולים סינופסיס,
עזרה מרים לרופאי בית־החולים בביצוע
עשרות ניתוחים לתיקוני־אף, והרופאים
והאחיות ידעו על חלומה.

גיתווז

באף

סני ראש־השנה של 1985 הח־
) ליטו הרופאים בבית־החולים להעניק
למרים מתנה: ניתוח פלאסטי חינם
באפה. היא נותחה בהתנדבות על־ידי

הפרופסור דן מלר, ביום .8.9.85 האיש־פוז
בבית״החולים ניתן לה בחינם, על־ידי
מנהל בית־החולים, הד״ר מרדכי פז.
הניתוח באפה הצריך השתלת־עור,
ולכן שכבה מרים אחרי הניתוח, כאשר
זרועה קשורה לפניה. התנוחה היתה
מכאיבה, ומאוד לא־נוחה.
בית־החולים עמד להיסגר לקראת
ראש־השנה, ומאחר שמצבה של מרים
השתפר, הסכימו הרופאים שהיא תחזור
לחג לביתה, והפרופסור מלר יבקרה
שם בכל יום.
באופן מפתיע העדיפה מרים את הישארותה
בבית־החולים הריק על פני
בילוי החג בחוג המישפחה. חברותיה,
האחיות יהודית עזרן וגאולה, התנדבו
לשמור עליה בלילות, ובנותיה ובעלה
הבטיחו לשמור עליה בימים. לרופאים
הסבירו האחיות כי מרים חוששת לחזור
הביתה לחג מכיוון שתיאלץ לעבוד,
להכין אוכל ולנקות את הבית, פעולות
שהרופאים אסרו עליה. אבל בינן לבין
עצמן ריננו האחיות כי בעלה של מרים
הוא איש קשה־לב הנוהג בה בעריצות.
וכי הוא נתן עינו באחרת.
בית־החולים נסגר לכל מטרה אחרת,
ומרים היתה המאושפזת היחידה בו
בסוף־השבוע ובחג ראש־השנה. מכיוון
שהחום שלה עלה בימים שאחרי הניתוח,
רשמו לה הרופאים אנטיביוטיקה,
וכן כדורים וזריקות נגד כאבים. מרים
הודיעה לכולם כי היא אלרגית לא־קאמול
ולאופטאלגין, ועל כן קיבלה
תרופות משככות־כאב שלא הכילו את
המרכיבים הללו. כל תרופה נרשמה
ביומן על־ידי האחיות.
בלילה של 15 בספטמבר החליפה
האחות יהודית עזרן את שתי בנותיה
של מרים, נערות בגיל העשרה, ששמרו
עליה במשך היום. הן סיפרו כי אימן
לא אכלה אבל שתתה והטילה שתן, וכי
הן שכחו לתת לה את התרופות. האחות
יהודית נתנה למרים את התרופות, רחצה
את פניה במים ובאלכוהול, כדי
לצנן אותה מעט, והתקינה את הכרים
למראשותיה.
בבית־החולים היה חם מאוד, והאחות
יהודית ישבה בחדר סמוך וקראה
ספר.

בקומת״הקרקע -מזכירה, אחות נרגזת, שאינה מוכנה בשום פנים ואופן לשוחח עם .־יי
עיתונאים, ולוסי פז, אשתו של ד״ר פז. אווירה מתוחה. אולי מזל רע ואולי סודות שהגיחו
לפתע הופכים את ״סינופסיס״ לחלום־בלהות של כל מי שחלמה אי״פעם על ניתוח פלאסטי,
או שחששה מפני הפלה מלאכותית.
״סינופסיס׳ ביוונית הוא ״לראות ביחד״ ,ומשמעו תקציר, תסקיר. רגילים להשתמש בו
בימינו כתמצית או תקציר של סרט או ספר.
בתסריט זה יש שלוש מערכות. אין כל קשר ביניהן -מלבד העובדה שכל אחת משלוש
הדראמות התרחשה באותו מקום.

שלט בית־החולים בכניסה לבניין־המישרדים
כמו תמצית של תסריט בשלוש מערכות
בשעה 4לפנות בוקר הרגישה האחות
בשקט מוזר. היא התקרבה למרים,
וגילתה כי היא אינה נושמת. הרופאים,
שהוזעקו למקום, קבעו את מותה.
לבעלה נמסר כי מרים מתה מהתקף-
הפתעה גבית־המישפט
וד באותו יום נחקר הבעל על־ידי
המישטרה. הוא סיפר פרטים
על המישפחה, וטרח להדגיש, בעדותו
הקצרה, המשתרעת על עמוד אחד:
״אשתי גם טענה כי אמרה לרופאים
שהיא אלרגית לכדורים, והרופא אמר
לי כי ביומיים הראשונים אחרי הניתוח
הוא נתן כדורים שאת שמם אני לא
ידעתי, אבל בתי יודעת. לדבריו הפסיק
את נתינת הכדורים. אך לדיברי בתי,
מרצדס, האם טענה כי גם אתמול קיב

כדורים, כפי שאחות נתנה לה לפי
מירשם רופא.״ מאחר שאיש לא שאל
אותו על תרופות ולא הזכיר את האלרגיה
של מרים לתרופות, היה זה די
מוזר שהבעל האבל טרח להזכיר עובדות
אלה, כאשר נאמר לו שאשתו מתה
מהתקף־לב.
נתיחה שלאחר המוות, שעשתה ה־ד״ר
דניאל פיליפס מהמכון הפאתו־לוגי,
גילתה כי האשה מתה משינויים
חולניים בריאות. סיבת המוות נקבעה
על־ידה כדלקת־ריאות, שנגרמה מש
כיבה
ממושכת אחרי הניתוח בהרדמה
מלאה.
מאחר שהיה חשש כי מותה של מרים
נגרם על־ידי רשלנות מיקצועית
של עובדי בית־החולים סינופסיס, נערכה
חקירה שלאחר המוות. הד״ר
דניאל פיליפס עלתה על דוכן־הערים
וחזרה על עיקרי דוח הנתיחה שערכה,
ואז קרתה ההפתעה.
עורך־הדין אלי זוהר, שייצג את הפרופסור
מלר קם על רגליו וסיפר ל
קורבן
טוקמה־שז עם בעלה ובנם
מי נתן לה את התרופה האסורה!

רופאה עובדות חדשות, עליהן לא ידעה
כלל עד לאותו רגע.
הוא סיפר לה כי המנוחה היתה אלרגית
לאקאמול ולאופטאלגין, וכי
בדיקות־המעבדה העלו שבמרה נמצאו
שרידים של אופטאלגין. כאשר שמעה
הרופאה על כן־ היא אמרה מייד כי
צורת התמוטטות הריאות מתאימה הרבה
יותר לתגובה של הגוף על חומר
שהוא אלרגי לו. היא אמרה כי לאור
העובדות הללו נראה לה כי מרים מתה
מתרופה שקיבלה, ואשר הפכה בגופה
לרעל, בגלל אלרגיה.

האחות
לא ידעה

ך * קב מימצא זה של הד״ר פיליפס׳
/קבע השופט שפי:
״לא מצאתי כל דופי או רשלנות
מצד הפרופסור מלר או הד״ר פז. לא
עלה בידי לקבוע מי נתן למנוחה, סמוך
למותה, את התרופות, להן היתה רגישה.
״אומר
בי לפי הוראות הפרופסור
מלר, לא היה מישהו מהצוות הרפואי
רשאי לתת לחולה תרופה שהיא רגישה
לה, והאחיות ידעו על כך. ולא זאת
בלבד, אלא המנוחה היא שסיפרה
לאחיות שהיא רגישה לאקאמול ול־אופטאלגין...

סיבת המוות היא זו שצוטטה
לעיל...
״(ב) מחומר הראיות לא ניתן לקבוע
אם נעברה עבירה, שגרמה למות המנוחה.

החלטה זו תשלח אל
מישטרת ישראל, פקד טייר.״
החלטתו של השופט ניתנה לפני
שבועיים.
מישטרת־ישראל טרם חקרה שנית
את בעלה של המנוחה, לאור המימצ־אים
שנתגלו בחקירת המוות.
החשוד הראשון, כמו בכל סיפרי־הבלשים,
הוא בעלה של המנוחה. מהמכון
הפאתולוגי ידעו לספר כי אשה
מסויימת, שהציגה את עצמה כבת־מישפחה,
התעניינה שם מאוד בסיבת
מותה של המנוחה, ימים אחדים אחרי
המוות. אותה אשה נראתה גם על־ידי
צוות האחיות בבית־החולים סינופסיס,
כאשר מרים שכבה שם.
אורך-הזמן בין לקיחת חומר הגורם
אלרגיה, ועד לתגובה החריפה המביאה
מוות, הוא בין שש לשמונה שעות.
מרים מתה בשעה 6בבוקר. בעלה וילדיה
טיפלו בה עד השעה 10 בלילה
בערך, כלומר שמונה שעות לפני המוות.
האחות יהודית עזרן טיפלה בה משעה
זו ועד מותה.
הבעל והילדים נותרו בארץ, והבעל
טרם נשא אשה אחרת. כתבת העולם
הזה, שהיתה בדירת הבעל, לא ראתה
שם סימנים לאשה אחרת.
מאייר, האחות יהודית עזרן עזבה
את הארץ סמוך למיקרה, ולא חזרה.
בעדותה במישטרה, שניתנה שלושה ימים
אחרי מות מרים, אמרה מישפט מוזר.
כאשר נשאלה אם ידעה כי מרים
היתה אלרגית לתרופות מסויימות, ענתה
האחות :״לדבריה היתה אלרגית רק
לאקאמול ולאופטאלגין ב ט יפ
ו ת. היא אמרה שזה עושה לה רע
לאולקוס.״
מוזרים דברים כאלה מפיה של אחות,
החושבת כי תרופה מסויימת עלולה
להזיק רק בטיפות. מן המפורסמות
הוא כי תרופה הגורמת לאלרגיה בטיפות
גורמת לאלרגיה חמורה הרבה יותר
בזריקה או בדרך אחרת כל שהיא.
מאחר שהאחות יהודית עזרן עזבה
את הארץ, לא נמצאה דרך לשוחח אי־תה
ולקבל את גירסתה.
לעומת זאת ריאיין העולם הזה את
בעלה של המנוחה.

;,לא נגענו
בכדורים!״

** נוצ׳ר טוקמדדשז אומר שקשה
^ /ל ו. פיתאום הוא נותר לבד. צריך
לבשל בעצמו, לערוך קניות ולגדל בכוחות
עצמו את ארבעת ילדיו .״הממשלה
אפילו לא שלחה לנו עוזרת־בית״,
הוא אומר במרירות.
מנוצ׳ר, שיערו שיבר״ גופו חסון, שמח
לדבר על ״המיקרה״ ,כך מכונה מר

מנתח מלר
שני מיקרי מוות
תה של מרים בפי בני־המישפחה. הוא
רוצה שכולם יידעו מה קרה לו כאן,
בישראל, והוא מקווה שעכשיו, אחרי
שבית־המישפט קבע כי הרופאים אינם
אשמים, תמצא הממשלה את האשם
האמיתי.
״הם אומרים שהיא מתה אחרי שבלעה
כדורי אקאמול ואופטאלגין, מפני
שהיתה רגישה לכדורים האלה. אז
עכשיו שיגידו מי נתן לה את הכדורים
האלה. אני לא יודע מי נתן!״
הוא מדבר מהר, ועיניו כל העת
מושפלות. גם את המאפרה הניח על
הריצפה, כדי שלא ייאלץ להישיר את
מבטו כאשר הוא מנקז את האפר לתוכה
.״אנחנו לא רופאים, לא נגענו בכדורים,״
הוא אומר .״אולי האחיות נתנו
לה,״ אומרת הבת.
״עכשיו אפנה למישרד־הבריאות ו־לראש־הממשלה,״
הוא אומר בפרסית,
וממתין כמה שניות עד שבתו הבכורה,
מירב (מרצדס) ,תסיים את מלאכת־ה־תירגום
,״ואולי הם יתנו לנו פיצויים,
ויעזרו לי לגדל את הילדים.״
על היום שקדם למותה של אשתו
אין הוא מרבה לדבר. מירב זוכרת שהיא
ואחותה, מירי, הגיעו לבית־החולים בבוקר.
מרים טוקמה־שז היתה חלשה,
לא אכלה, לא דיברה, נשמה בכבדות.
רוב הזמן היתה מטושטשת.
״היינו לידה במשך כל היום, עד הערב,
עד שהגיעו האחיות,״ אומר טוק־מה־שז
.״לקחתי אותה לשרותים, והיא
לא ראתה טוב. הייתי צריך להסביר לה
איפה נמצא כל דבר.״ וזהו. מלבד זאת
הוא אינו מוסיף אף לא מילה אחת על
היום ההוא.
בערב חזרו הביתה. בבוקר צילצל
הטלפון. אחות מסינופסיס ביקשה לדבר
עם טוקמה־שז .״בוא מייד לבית־החולים,״
אמרה לו. הוא הלך. מרחק
של חמישה בתים מפריד בין ביתו ל־בית־החולים.
שם סיפרו לו כי אשתו
מתה.

אומר טוקמה־שז ,״בעיניי היא היתה בסדר
גם ככה. עובדה שהתאהבתי בה עם
האף הזה. לי זה לא הפריע. אבל היא
רצתה. אז הסכמתי. הם לא רצו לקחת
ממנה כסף. אמרו לה: בית־החולים עומד
לרשותך. נטפל בך יפה. אמרתי לה:
טוב, תעשי ניתוח, ואחר־כך ניתן להם
מתנה קטנה, שטיח פרסי קטן. עכשיו
לא ניתן להם כלום.״
מירב, שסיימה השנה את לימודיה
בבית־ספר־תיכון ביפו, מביטה באביה
בדאגה .״הוא עצבני מאז המיקרה,״ היא
לוחשת .״הוא צריך לבשל ולנקות.
הכל הוא עושה. זה קשה לו מאוד. לפני
כמה חודשים כבר חשב לחזור לפרס.״

פרק ג

מחת
ן/ץ לי חבושי היתה בחורה יפהפיה
שהחליטה, לפני הגיוס שלה לצי

בת־ים. הם אכלו ארוחת־צהריים באחת
ממיסעדותיה הרבות של בת־ים, ואחר־כך
נכנסו לבית־החולים סינופסיס.
קודם לכן, בבאר־שבע, שילם משה חבושי
לפרופסור מלר 2400 שקלים. זהו
מחירו של ניתוח פלאסטי באף.
יום רגיל .״ניתוח רגיל, פשוט וקל,״
כך אמר פרופסור מלר. ובכל זאת היתה
תחושת־חרדה. נערה בריאה לחלוטין
מטפסת ביוזמתה לשולחן־הניתוחים.
מה יקרה? והאם הכל יעבור בשלום?
חודש לפני כן עברה אחותה, ענת, ניתוח
דומה בסינופסיס. הניתוח הצליח.
טלי היתה נרגשת. חיכתה בכליון־עי־ניים
לתורה.
בשעות הערב נותחה טלי והוחזרה
לחדר מס׳ ,3הצמוד לחדר־ניתוח קטן.
מכאן ועד לרגע מותה הכל מעורפל.
לפי גירסה אחת ביקשה טלי ללכת
לשרותיס. האחות אסרה עליה לרדת
מהמיטה והלכה להביא לה סיר. בדרך
התעכבה כרבע שעה בגלל שיחה טלפונית.
עם שובה מצאה את טלי ללא
רוח־חיים.
הד״ר מרדכי פז, מנהל בית־החולים:
״כל מי שנכנס לבית־החולים חותם על
טופס, שבו הוא מצהיר שהוא מודע
לסיכונים הצפויים בניתוח. טלי היתה
בסדר לפני הניתוח, בעת הניתוח ולאחריו.
פיתאום, ככה, היא נפטרה. אנחנו,
מבחינתנו, עשינו הכל. הצוות הרפואי
שנכח במקום היה לפי התקנים.״
הפרופסור דן מלר, בעת פגישה עם
משה חבושי, אחרי הניתוח :״אני מצטער.
אני משתתף בצערך.״
ד״ר משה משיח, ראש שירותי־ה־אישפוז
במישרד־הבריאות, ביקש שיעשו
נתיחת גופה :״הנערות האלה חושבות
שמדובר בשיפוץ קוסמטי, המבוצע
בהרדמה חלקית, כפי שמסבירים
להן. הן שוכחות, או שאינן יודעות, שבעצם
הזרקת כל חומר״הרדמה לגוף יש
סיכונים וסכנות. יש אנשים שפשוט מגלים
רגישות לחומר.״
נתיחת הגופה, שנערכה במכון ה־פאתולוגי,
לא גילתה את סיבת המוות.
משום כך עורכים כעת בדיקות מקי־

לגגו עם
שלמה בר

^ פני שמונה שנים ברחה מישפ־
/חת טוקמה־שז מטהראן לישראל.
האב עסק שם בסחר בבירה ובמשקאות
חריפים. מיקצוע מסוכן בימי חומייני.
האם עבדה כאחות.
הם הגיעו לבת־ים עם ארבעת ילדיהם,
קנו דירה גדולה המשקיפה אל
הרחוב הראשי של בת־ים, מילאו אותה
בשטיחים וברהיטים כבדים, והתחילו
לחיות כאן — וליבם שם.
טוקמה־שז הירבה לנסוע הלוך ושוב,
בין טהראן לבת־ים. אחרי כמה
שנים חדל מלנסוע ונותר מובטל .״האחים
שלי, שנשארו בפרס, נותנים לי
כסף. ואני גם מנגן על סנטורי בחתונות
פרסיות ומקליט שירים לרדיו,״ הוא
אומר וקולו חדגוני, עמום .״עכשיו אתחיל
לנגן עם שלמה בר. אני אוהב את
המוסיקה שלו.״
מרים טוקמה־שז, שאפה היה מעוות
כתוצאה ממחלת־ילדות, בחרה לעבוד
בבית־חולים סינופסיס. אולי חשבה
שהעבודה סמור למתקני־אפים תנסוך
בה אומץ לתקן את אפה־שלה.
״אני לא רציתי שתעשה ניתוח כזה,״

קורבן חבושי
מוות למען היופי
ה״ל, לבנות לעצמה תדמית חדשה ולהיראות
יפה עוד יותר.
באילת, עיר־מגוריה, הפר שיפוץ־א־פים
בשנתיים האחרונות לאופנה. כעת
החליטה טלי ללכת בעיקבות חברותיה
ולעבור ניתוח פלאסטי באף.
היא פנתה לפרופסור דן מלר, מנהל
המחלקה הפלאסטית בבית־החולים
סורוקה בבאר־שבע, וביקשה כי יהפוך
אותה לנערת־חלומות.
ב־ 8ביולי 1987 טסה טלי, עם אביה,
משה, בעל מישרד לראיית־חשבון מאילת,
לתל־אביב. משם הגיעו במונית ל
פות.
תוצאותיהן יתבררו בעוד חודשיים.
תגובת מישרד־הבריאות :״איננו
יודעים כעת מה קרה. נדע יותר כאשר
יתקבל במישרד־הבריאות דוח הנתיחה
שלאחר המוות.״
סעודה גורלית
^ ניחוח של טלי חבושי מעורר כ־
1 1מה בעיות חמורות.
כל ניתוח, ולוא הקטן ביותר, נושא
בחובו סכנה. בכל ניתוח עלולים להוד

עורר סיבוכים צפויים ובלתי־צפויים.
הרופא חייב להסביר לפונים אליו
את הסכנות הכרוכות בניתוח, חייב
להסביר זאת גם לקרובי־מישפחתו של
הפונה, להזהירם ויחד איתם להחליט
על ניתוח.
השאלה שמתבקשת במיקרה של
טלי חבושי: האם הרופא המנתח פעל
לפי התורה הזאת, או שרק השתתף בצער
הקרובים לאחר המוות?
לפני כל ניתוח, המתבצע בכל סוג
של הרדמה, חייב הפציינט להיות בצום
לפחות במשך 10־ 12 שעות, כדי למנוע
הקאות אחרי הניתוח. הקאות אלה עלולות
לגרום למוות פיתאומי על־ידי חסימת
קנה־הנשימה. אם נכון הדבר שטל,
סעדה שעות מעטות לפני הניתוח,

מירב טוקמה־שז
״אולי האחיות נתנו להר
זו עלולה היתה להיות סעודה גורלית.
האם המנתח, שהזמין את טלי לניתוח,
הסביר למישפחה שאסור לאכול ולשתות
לפני הניתוח? האם הוא ידע על
הסעודה?
אחת הגירסות הראשונות של הנוג־עים־בדבר
— הרופא המנתח, ביודה־.
חולים ומישרד־הבריאות — היא שייתכן
וסיבת־המוות היא רגישות מיוחדת
לחומר־הרדמה. בדרך־כלל, לפני שמשתמשים
בחומר־הרדמה, עושים בדיקה
לרגישות לחומר(זריקה תת־עורית
של כמות קטנה של החומר) .האם נעשתה
בדיקה זו אצל טלי?
הד״ר מרדכי פז אמר :״הצוות הרפואי,
שנכח במקום, היה לפי התקנים.״
איזה תקנים? מי החליט עליהם? מיש־רד־הבריאות,
המועצה המדעית או בעלי
בית״החולים הזה?
האם קיימת בבית־החולים הזה, שבו
עוברים עשרות אנשים ניתוחים שונים,
נוכחות של צוות רופאים במשך 24שעות?
האם נוכח רופא מרדים במשך 24
שעות בב*ת־החולים?
מדוע נעלמה האחות מהחדר לרבע
שעה כדי להביא סיר? האם שיחה טלפונית
היא סיבה מספקת כדי לעזוב
ללא השגחה חולים לאחר ניתוח?
איזה אמצעי״החייאה עמדו לרשותו
של צוות בית־החולים, ואיזה פעולות־החייאה
ננקטו במיקרה הזה?
קיימות סכנות רבות לחולים, למטופלים
ולמנותחים בבתי־חולים ציבוריים,
ולא רק בגלל רשלנות רפואית.
האם במצב הנוכחי, אין לפחות חלק
מבתי־החולים הפרטיים מסכנים את הציבור
בגלל חוסר־היכולת שלהם לספק
למטופלים ולמנותחים שלהם השגחה
רפואית מתמדת במשך כל שעות
היממה?
מנתחים פרטיים עוברים ממקום למקום,
ממירפאה לבית״חולים, כסוכר
נים־נוסעים, ובוודאי אינם יכולים להבטיח
למטופלים שלהם השגחה וטיפול
מיידי במיקרה של סיבוך כלשהו.
הפרופסור דן מלר, איש בעל־שם ב־מיקצועו,
שירת בוזמנית כמנהל המה־
(המשך בעמוד )38

אילנה אלון, ד״ד מיצי נוירלסן,
שרהליבוביץ₪

סינופסיס

_ בג׳ועל של נווה־תירצה

(המשך מעמוד )37
לקה הפלאסטית בבית־החולים סורו־קה
בבאר־שבע והוא עצמו מתגורר
בעומר ליד באר־שבע וקיבל חולים
בקליניקות הפרטיות שלו כבודים, ב־תל־אביב
ובחיפה. בוודאי אי־אפשר
לדרוש ממנו מתן השגחה אישית מתמדת
של מנתח על מנותח. כאשר מרחקים
כה גדולים קיימים בין מקומות
עיסוקיו.
על מצב שכזה, שאינו בריא לציבור,

אומנם, מדובר על ניתוח שנעשה ב־בית־החולים,
אבל העבירות המיוחסות
לרופא המנתח, הד״ר ראובן, ולמנהל
בית־החולים הד״ר מנחם פז, הן אי־די־ווח
לשילטונות על ניתוח של אדם שנפצע,
כנראה, בעבירה. דיווח כזה נדרש
על־פי פקודת בריאות העם. זוהי
עבירה נדירה מאוד בישראל.
העבירה השניה שבה נחשדים השניים
חמורה הרבה יותר. האם ידעו הרופאים,
או חשדו והעלימו עין, כי אפ
עצם
הניתוח מהשילטונות יכולה להעיד
כי הרופאים אומנם ידעו שהם עוברים
עבירה במעשה זה.
מעצרו של מנהל בית־חולים, הד״ר
פז, רופא שאין לו עבר פלילי, למשך
חמישה ימים, מוכיח כי השופט שוכנע
מהראיות שהוצגו לו על״ידי המיש־טרה,
שיש אומנם בסיס מוצק לחשדות
נגד הרופא.
מאייר, מכיוון שהפרשה קרתה בינואר
ומאז עברו כבר שיבעה חודשים,

ד ד פז
היכן נעלם הקליע?
ועל מישקלו במיקרה הפרטי של טלי
חבושי, יצטרכו להביע את דעתם האחראים
על מערכת־הבריאות בארץ.

פרק 3
ניתוח פדידי
ך* פרשה האחרונה, שבגללה הו
1גיע בית־החולים סינופסיס לחדשות,
היא פרשה פלילית טהורה.

ריים נעים, שנותח על־ידם בינואר השנה,
נפצע בעת ביצוע עבירה פלילית?
האם העלימו את הקליע, שהוציאו מעכוזו?
אם כן, הרי הם יכולים להיות נאשמים
בעבירה של סיוע לפריצה לא-
חר־מעשה, והעלמת ראיות מהמישט־רה.
בגלל
מסר־הערפל שהטילה המיש־טרה
על כל הפרשה, אי־אפשר לדעת
כרגע אם אומנם הועלם הקליע מה־מישטרה.
מה שברור כבר כעת הוא כי
בית־החולים לא דיווח למס־ההכנסה ו־למס־ערר״מוסף
על הכסף ששולם בשל
ניתוח זה. אלה הן אומנם עבירות־מס,
שאפשר לכפר אליהן בכופר כסף, אולם
הן משליכות על מחשבתם של הרופאים
כאשר העלימו את העניין. העלמת

נראה כי המישטרה עלתה על עיקבות
המעשה באמצעות עיסקה עם עבריין.
בעיסקה הובטח לעד־המדינה חיסיון
על עבירות מסויימות שביצע, תמורת
עדותו נגד בית־החולים והרופאים. ב־מיקרים
כאלה עדותו של עד־מדינה
נגועה בהרבה פגמים, וצייר להוכיחה
מעבר לכל ספק סביר.
מה שבטוח הוא כי כל״כף הרבה
פרשות בלתי־נעימות לבית־חולים אחד
במשך זמן כל־כף קצר אינן מוסיפות
לו בריאות. שמועות אומרות כי
חברה מכובדת עמדה להשקיע בבית־החולים
סינופסיס סכום של שמונה־תישעה
מיליון דולר, ולהפכו לבית־אבות.
יתכן כי ההתפתחויות האחרונות
ישפיעו על החלטתה.

(המשך מעמוד )35
לחדר והיתה בו לבד, ביקשתי מהתאמין
לי, לחיות לא מתנהגים ככה, הם סוהרת להיכנס אחריה ולהרביץ לה.
,הורגים את הבחורה במכות, מפוצצים הסוהרת הסכימה, נכנסתי לחדר ופוצצתי
אותה במכות. יצאתי משם כאילו
אותה.
לפני זה סוגרים את כל האסירות לא קרה כלום וקרצתי לסוהרת. אם בתאים שלהן, שלא ישתוללו ויעזרו במיקרה היא היתה מתגברת עליי,
לה, ככה אנחנו עומדות נעולות בתאים הסוהרת הייתה מתערבת מייד לטובתי.
ושומעות את צרחות־הכאב של ה רק במיקרים כאלה. הסוהרות לטובתנו

בכל זאת. גם הן יהודיות. לא?״
בחורה.
״זה במיקרה הטוב. במיקרה הרע זה
יום־העבודה בבית־הכלא מתחיל באנחנו
עצמנו אוכלות את המכות״.
שעה 5.30 בבוקר. השכמה, אחר־כך
מירי, שחוותה את חווית העב״ם על, ספירה, ובשעה 7יוצאים מהתאים
בשרה, אומרת :״אני לא אומרת שאי־ לעבודות יומיות. העבודות מחולקות
אפשר להשתמש בכוח, אבל מה פית* לקלות ומבוקשות יותר ופחות.
אום מביאים גברים שירביצו לנו?
מירי :״כמו בכל דבר בכלא, גם
סוהרות לא יכולות להתגבר עלינו? בעבודות יש אפליה. האסירות של ה־יכולות,
אם הן רק רוצות!״
צאוורון הלבן, יערי גרנות ובנות אחבכלא
ישנן אסירות רבות שמכורות רות שמלשינות להנהלה, מקבלות עלסמים.
מירי טוענת, שלמרות המא בודות טובות. יערי עובדת במיפעל
מצים מצד הנהלת הכלא לאסירות של תדיראן, העבודה הכי מבוקשת.
רבות בכלא יש סם .״אומנם לא בכמות עבודות פחות טובות זה מיטבח ונקיון.
רצינית, אבל יש. אי־אפשר למנוע את יערי אף פעם לא עבדה במיטבח.
זה מהבנות, אפילו שמנסים. כשאנחנו מעניין איך לא יצא לה לעשות שם

חוזרות מחופשה, עושים לנו צילום תורנות״.
כדי לבדוק שאין לנו סם בגוף. אבל
בשעה 8.30 בערב מוכנסות האסילאסירות
יש תמיד השיטות שלהן רות לתאיהן וננעלות שם עד למחרת
להתגבר על המיכשולים.
בבוקר. יפה :״ואללה, יש עוד אור בחוץ
״מה למשל? נשיקה. מעבירים סם והסוהרות צועקות לנו, לילה טוב׳.
דרך נשיקה כשבאים לבקר את הבנות. אנחנו סגורות בתא. טלוויזיה?״ ופה
די, מספיק לדבר על זה, אם אני אגלה מגיע צחוק מתגלגל ,״מה פיתאום
את כל השיטות מה יהיה עם הבנות טלוויזיה? כל מה שיש בתא זה מיטות,
שבפנים?
ברזל ומיקלחת. אפילו משקה קר או
״חווה יערי, תמיד שהייתה רואה חם אי־אפשר לעשות. בקיץ, בחום, לבנות
מעשנות, היתה קוראת לסוהרת ״.פעמים מבקשים מסוהרת בחוץ שתביא
קבוצת בנות נוספת בכלא, מגו כוס מים קרים ממיתקן שעומד
בשת, מאוחדת ומבודדת, היא קבוצת במיסדרון, אבל הסוהרות אף פעם לא
האסירות הביטחוניות. בין קבוצה זו מביאות, זו כנראה השפלה בשבילן.
לקבוצת הפליליות היהודיות אין כל
״נורא משעמם בתאים, רק ביום **־
קשר. ואם היהודיות סובלות בכלא, שישי מותר לראות סרט עד ״.12
הביטחוניות סובלות שיבעתיים.
יפה; ״אנחנו לא מדברות עם החב־לניות
והן לא מדברות, לא איתנו ולא
עם הסוהרות. הן לא מקיימות קשר עם
אף אחד. יש להן בחורה אחת שהיא
הרושם הטוב שמקבל כל
הדוברת שלהן, ורק היא מדברת עם
\ £גורם זר שמגיע לביקור בכלא
הנהלת הכלא.
״הרבה פעמים יש לנו מריבות איתן. מסבירה יפה :״בכל פעם שהיו צריכים
ביום־העצמאות, לדוגמה, הן לא מסכי לבוא מבקרים לכלא, היינו עובדות
מות לצאת לחצר ולעבור מתחת לדגל כמו חמורים. מנקות ומקרצפות. היו
ישראל. זה דבר שמאוד מרגיז אותנו. קורעים לנו את התחת. בגלל זה הכלא
גם ביום־האדמה, כשהן משתוללות היה נראה כמו גן פורח. האורחים היו
ושרות שירים פלסטיניים, יש כאסח. רואים את הדשא ולא את מה שקורה
״ביניהן אין נרקומניות, כולן הב באמת. אסירות פחדו לדבר, כי ידעו
לניות. גם אנחנו וגם הסוהרות שונאות שאם הן יפתחו את הפה לפני האורחים
הן יאכלו אותה על זה.
אותן.
פעם, בא איזה שר לביקור. כשהוא
מירי מצטרפת ומספרת :״אני זוכרת
כשהגיעה לכלא אסירה אחת שעזרה עבר לידי עם המנהלת היא אמרה לי
לרצוח חייל ישראלי. כשהיא נכנסה בקול מתחנף, :מה שלומר? איר את
(המשך בעמוד )40

ביקורו של

? ?4ראש-ממשלה

מהיום-איתורית כותבת עברית

לראשונה בהיסטוריה
שנים אתם שואלים אותנו :״מתי סוף סוף
תלמדו את האיתורית לכתוב עברית?״
היום אנחנו עונים :״היום ד
איתורית ־ יחידה וראשונה מסוגה בעולם
הכותבת עברית.

סודיות מוחלטת
כל ההודעות הן אישיות • לעיניך בלבד!
(מלבדך איש אינו שומע ־ איש אינו רואה).

ס 1000/קליטה
ההודעות מופיעות בעבחת על הצגית

ונשמרות בזכרון: אין אבדן הודעות, אין
שגיאות ברישום ויש יותר בטיחות בקבלת
הודעות בזמן נהיגה או עבודה.

זכרון של פיל
הודעותיו נשמרות בזכרון(עד מאות סימנים
שונים) ואתה יכול לדפדף בהן
(בהרצה קדימה, או אחווה).

יודעת שפות
כתיבת הודעות דו לשוניות גם באנגלית.

היום זה היום

התקשו אלינו כבר היום והצמד אליך מרכז תקשורת חכם, קומפקטי ושקט.
איתוחת ־ שחתי תקשורת בע״מ ־ החברה המובילה בישראל.
7549177־224341 ,03־380541 ,03־61061 ,04־79765 ,055־344615 ,057־053

דיצצץ\\\ץ
העולם הזה 2605

_ שייקר•

(המשך מעמוד )10
וכך ביימתי את התוכנית השניה.
בזמן שהם עמדו לעשות את התוכנית
השלישית הופעתי עם ז׳אק ברל ב־אולימפית
בפאריס. אז ניסים אלוני
לקח על עצמו את מלאכת הבימוי.
אבל אני יכול להגיד, בשקט, שאני
עיצבתי את אופיים של הגששים.
מאז מילחמת ששת הימים עשיתי
בעיקר סרטים כמו השוטר אזולאי
אבו אל־בנאת, הבית ברחוב שלוש,
ופה ושם כמה תפקידי־אורח.
בשביל תפקיד־אורח בסרטים אני
מקבל בח־ו־כלל הרבה כסף. על
תפקיד שיש לי בו מעורבות אישית,
אני מקבל שישה עד עשרה אחוזים
מדיווחי הסרט.
אחרי ששת הימים הופעתי בהצגת־יחיד
עם יונה לוי, חיליק דוד ויעקב
קלוסקטי, שנקראה הימים הטובים.

* י ש לי

אגטגותד
^ מ ו אנשים רבים במדינה,
*עברה גם עליי טראומה. אחרי מיל־חמת
יום־הכיפורים לא בא לי לכתוב.
וכך זה נמשך, עד שפגשתי את פשה,
והוא אמר לי :״בוא תעשה תוכנית!״
אצל פשה יש דבר אחד טוב. כשאתה
מדבר איתו על עבודה, היא מייד
נעשית.
רוב הקטעים בתוכנית הם חדשים,
להוציא את ״מנצח המקהלה״.
איך אני עובד על קטע? קודם־כל
אני צריך רעיון. כשיש לי רעיון, עם
דמות כלשהי במצב מסויים, אני יושב
וכותב. כותב הרבה. אחר־כן אני עורך
ומנסה על הקהל, עד שאני מקפיא את
הקטע, וכך הוא נשאר.

שיחר
יש די חלום

צל״ש
רדא התערבות
• לאורי גולדשטיין על כתבה
רגישה בנושא האתיופים, ששודרה
ביומן בליל־השבת בטלוויזיה.
גולדשטיין, שנוכחותו בכתבה היתה
עדינה ביותר, הצליח לזעזע את
הצופים בדיבריהן של הילדות האת־יופיות
הקטנות, שסיפרו בעברית צחה,
כשאור עצוב בעיניהן, על סיבלות בני־העדה.
הוא
הצליח להעביר את המציאות
העגומה, שבה לא יודעים שכנים
ישראלים ותיקים מי גר לידם, ומה רב
הסבל העובר על ילדים קטנים שהגיעו
ארצה והשאירו את הוריהם מאחור, או
אמהות שבאו והותירו את ילדיהן שם.
בניגוד לכתבות רבות בטלוויזיה,
שבהן משמש הכתב כשחקן ראשי,
שאפה התערבותו הקולית והחזותית
של גולדשטיין בכתבה זו לאפס, וזה
רק הועיל לכתבה ולנושא.

•לישראל קיסר, מזכ״ל ההסתדרות,
שהיה אורח התוכנית מסך
אישי. בזכותו יכלו הצופים לראות
שוב את נאומו ההיסטורי של מרתין
לותר קינג ,״יש לי חלום״.

גונב מהטלוויזיה
•ליעקב אחימאיר׳ ,המגיש
כבר מזה שבועות אחדים תוכנית־ראיונות
חדשה ברשת־בית של קול-
ישראל. בתוכנית, הנקראת בקצה
השבוע, והמשודרת במוצאי־השבת ב־
22.00 מראיין אחימאיר אנשים הקשורים
באירועים שהתרחשו באותו
השבוע. הוא מצליח ״לגנוב״ מאזינים
רבים מן הטלוויזיה לרדיו. התוכנית
צוברת פופולאריות משבוע לשבוע,
והתגובות עליה רבות וטובות.
אחימאיר משמש כעורך מבט
בטלוויזיה.

מאחורי המירקע
יתר הקפדה
בלישכתו של חיים יבין, מנהל-

עורכי־המהדורה התבקשו להקפיד
על כלל ישן, שקודמם־בתפקיד לא
תמיד נהג לפיו. הם התבקשו למסור
את שמות המרואיינים בחדשות ואת
נושא הראיון למנהל־החטיבה לפני
השידור, כמו שנהוג לגבי נושאים
במהדורת מבט.
יש להניח שאחרי האירועים האחרונים
תהיה בנושא זה הקפדת״יתר,
לפחות בשבועות הקרובים.

עורכים־מגישים ארבל וברזילי
להראות מראש
הטלוויזיה, התקיים ביום השני בבוקר
דיון בנושא מהדורת חדשות־הלילה.
מאז הושעה מנשה רז מתפקידו
כעורך״המהדורה, רבו הקולות הקוראים
לביטול העימותים והראיונות
הארוכים במהדורת־החדשות הקצרה.

הביאה את

** הבעיות מהבית
^ ציתי שלידיה תהיה בהצגה כי
1היא מוכשרת מאוד. אבל נוצרה
בעייה. לא הצלחנו למצוא בחורה אחראית
שתלון בביתנו.
אני לא דומה לאף אחד מהבעלים,
הרוצים להיפטר מנשותיהם. נהפוך
הוא, אמרתי לה :״נשב בספסל האחורי
ונתחבק בחושן, נעבור יחד את החוויות
שאני עובו לבך.״ היא התלהבה,
ומיד התחלנו בחזרות.
אבל כשהתחלנו לנסוע עם ההצגה,
התחילו הבעיות. המונית מחכה, וה־בייבי־סיטר
לא מגיעה. זה לא אחת
השחקניות שלי, שאין לה בייבי־סיטר
וזה לא מעניין אותי. זו אשתי. ואם אין
בייבי־סיטר, הילדים שלי נשארים
לבד.
כך קרה שבמקום שיהיה לי ראש
שקט בהצגה, היא הביאה לי איתה את
כל הבעיות מהבית. כשחלה הפסקה
בהצגות, בגלל המחלה, החליטה לידיה
להפסיק להופיע.
אנשים רבים שואלים אותי איך אני
שומר על כושר. ובכן, אני שורף הרבה
קלוריות, אוכל ולא משמין, ולפני כל
הצגה עושה כמה תרגילי־מתיחה.
נדמה לי שלמרות ההצלחה, עדיין
לא מיציתי את הכל בחיים. יש לי עוד
הרבה לעשות. אין לי מטרות שאני
נושא עיני אליהן. יש לי שאיפה להצליח,
להתמיד וליצור.
ויש לי מטרה מיידית: להמשיך
ולהשתפר.
שלום.
העולם הז ה 2605

ביום הראשון בצהריים, אחרי
יומיים של חיפושים, הצליח הזמר
יהורם גאון לדבר בטלפון עם נחמן
שי, מפקד גלי־צהיל.
נושא השיחה בין השניים היה
הפירסומים בעיתוני היום השישי.
בידיעות אלה נאמר כאילו יש לגאון
טענות נגד התחנה הצבאית על
שאינה משדרת את שיריו בתדירות
מספקת. גאון, כך נאמר, התרגש
בעיקר אחרי שסקר דעת־קהל הציב
אותו במקום הראשון ברשימת הפד
פולריות.
הזמר הסביר לשי שבידיעות
שפורסמו אץ אמת, שהוא אינו
מרגיש מקופח ושלא הגיע להקלטת
ראית עימו ביום השישי בבוקר,
מסיבות טכניות ולא פוליטיות.
רבע שעה אחרי שיחה זו דיבר שי
עם אפי ניב, אמרגנו של גאון. הוא
שאל אם גלי־צח״ל תוכל להעביר
בשידור־וזי את המופע שיערוך
העורכים המגישים המתחלפים של
חדשות־הלילה. המהדורה תשאר,
בינתיים, במתכונתה הנוכחית, עד
שתתגבש נוסחה למתכונת אחרת.

אני מטיבעי חשוף. יש לי אנטנות.
אני פתוח למה שאני שומע ורואה.
אנשים הם המקור ממנו אני שואב
חומר. התנהגותם, תגובותיהם. כל הזמן
אני קולט, וכן נוצר אצלי מישקע.
לעולם אינני כותב קטע מהתרשמות
מיידית. זה מתבשל אצלי
לאט־לאט, במשך תקופה ארוכה. אני
תופס מהר את האקטואליה ואת הצד
האנושי המצחיק שבכל מצב, והם
משמשים לי כמורה.
נפוצו גם כל מיני שמועות בקשר
להפסקת הופעתה של אשתי בהצגה
שלי. האמת היא הרבה יותר פשוטה
ממה שנדמה לאנשים.

רגא!1 אין טעמת

בשעה מאוחרת זו, אמרו השוללים,
אין לאנשים העייפים כוח לשמוע
מרואיינים וויכוחים מילוליים. בשעה
זו דרושה מהדורת״חדשות קצרה וקלילה,
שתוביל את הצופים אל תוך
השינה.

עורד־מגיש יערי(בסורים)
לא לעצבן בלילה

בישיבה בחדרו של יבין השתתפו
יאיר שטרן, מנהל חטיבת־החדשות,
אברהם ברזילי, אליעזר >״גזר״)
יערי ועמום ארבל. השלושה יהיו

פסטיבל במתכונת אחרת בחנוכה יתקיים בחיפה פסטיבל שירים
ים־תיכוניים. הפסטיבל, על שם
דרורה בן־אב״י, התקיים בעבר ואף שודר
בטלוויזיה. לפני שנתיים הוחלט
להפסיקו, בגלל ביקורת קשה שנמתחה
עליו ועל רמתו המיקצועית.
הפעם החליטו המארגנים לערוך
אותו במתכונת שונה, ובימים אלה
קיבלו הטובים שבין כותבי ויוצרי
המוסיקה פנייה לכתוב שירים לפסטיבל
הים־תיכוני.
הפסטיבל יהיה קו־פרודוקציה של
קול־ישראל והטלוויזיה, וישודר בוזמנית
בשני כלי״התיקשורת האלקט־
׳רוניים הממלכתיים.
הבת תראיין אתהזריה נועה לביא תערוך ראיון מיוחר
עם הוריה, אריק לביא ושושיק שני.
הראיון הוא רק סוכריה אחת ביום־
שידורים מיוחד שעורכת תחנת גלי-
צה־ל לכבוד חג־האהבה היהודי, ט׳׳ו
באב, שיחול, למי שאינו מצוי ברזי
הלוח העברי, ביום השני הקרוב.
כל המוסיקה באותו יום תהיה
קשורה באהבה וברומנטיקה. בתוכניות
היומיות הרגילות ישולבו פינות
וקטעים על נושאי־אהבה.
ב־ 6בערב אפשר יהיה לשמוע את
הראיון של מישפחת לביא על
רומנטיקה במיבחן של 30 שנות•
נישואין.

יעל, אריק, נועה ושושיק
נועה בת 18
של אהבה על הבימה ובחיים. מתי
אחר־כך יגיש זוג״השחקניס רמי
ודורץ כספי יגישו שעה בשידור חי.
ברוך ואסתי קוסוביצקי דיאולוגים

זמר גאון
שידור חי
יהורם גאון בפארק״הירקון במוצאי-
השבת, ובכן־ לגרום נחת למאזינים
רבים בעיקר חיילים, שלא יוכלו
להגיע למקום.
ניב הסכים. ובכך בא על מקומו
בשלום סיכסוך, שלדיברי המעורבים
בו לא היו לו רגליים וידיים.
הפסטיבל, אגב, לא יהיה תחרותי.
העיר חיפה נבחרה לארח אותו, נוסף
על היותה עיר ים־תיכונית, מכיוון
שבשנה זו היא חוגגת 100 שנה.

מאחורי המיקרופון
אירוח יזצא־דזפן
כצעד יוצא־דופן זומנו ביום השני
בבוקר 25 מן העובדים הבכירים של
גל״ץ לפגישה עם שר־הביטחון בליש־כתו.

פעם ראשונה בשנים האחרונות
שמערכת כל־כך גדולה מוזמנת לפגישה
אצל השר.
יצחק רבין סיפר לאנשי התחנה
הצבאית שהוא מאוד מרוצה מעבודתם
ומקבל הדים חיוביים ביותר, הן בצבא,
הן מחבריו הפוליטיקאים, על שידורי
גל־ץ.
כדוגמה סיפר רבין שבישיבת-
הממשלה האחרונה, שהתקיימה ביום
הראשון, נערך דיון על הסמים. חיים
בר־לב, שר המישטרה ורמטכ״ל־לש־עבר,
אמר :״כולם מדברים ומדברים,
אבל בגלי־צה״ל עושים. היום, למשל,
הם התחילו בסידרת־תוכניות על
הירידה.״
במהלך הפגישה שוחח רבין עם
אנשי התחנה על נושאים אקטואליים
שונים. גם הלביא עלה על הפרק, וגם
נושאים הקשורים ישירות בעבודת
התחנה.
לפני ימים אחדים קיבל רבין לידיו
דוח חצי־שנתי, המתאר את פעולות
התחנה. בדוח מספר נחמן שי, מפקד
גל״ץ בהווה ויועץ־תיקשורת של שר־הביטחון
בעבר, על שינויים שחלו
בתחנה בחצי השנה האחרונה.
בין השינויים הבולטים, שמונה שי:
פיצול שידורי התחנה לשתי רשתות,
אי־אם ואף־אם, פיתוח מחלקת־האקטואליה
שעמדה לפני שנתיים
בסכנת־סגירה, פיתוח נרחב של המחלקה
הטכנית.
שי גם מתריע בדוח על ״אסון״
העומד להתרחש על התחנה באחד
השבועות הקרובים. החצר האחורית,
המסופחת לבניין הישן והקטן שבו
שוכנים אולפני־התחנה, תילקח ממנה,
ותוקם בה מירפאה של קופת־חולים
לאומית. במצב כזה, מסביר שי, לא
יהיה מקום חניה לניידות־השידור של
התחנה, דבר שיקשה בצורה רצינית
על העבודה.
״נדרשת פעולה דחופה ומהירה
להעתיק את גלי־צה־ל מיפו. אין לנו
מה לעשות שם עוד!״

— —י ענת פדז״זפטי

-את שונאת להתרחץ?•

י — בגו על של נווה־תירצה
(המשך מעמוד )38
מרגישה?׳ זו היתה הפעם היחידה שהיא
שאלה אותי איך אני מרגישה.
•כשראש־הממשלה בא לביקור,
איימתי שאני אדבר לפניו על מה
שקורה בכלא, אז סגרו אותי בתא ר
שיחררו אותי רק אחרי שהוא הלד.׳׳
•להיות סגורה״ זהו שם של עונש.
יפה מספרת על מיקרה בו קיבלה עונש
שכזה• :פעם הייתי בתורנות מיטבח
עם עוד בחורה. כשגמרנו את המיש־מרת,
ראינו שחסר סכין. חיפשנו אותו
בכל מקום ולא מצאנו אותו. הכנסתי
ידיים לתוך כל הזבל, אבל סכין לא
היה. הסוהרות שהגיעו עשו עלינו
חיפוש ולא מצאו.
•מייד סגרו את כל האסירות בתאים
ועשו חיפוש יסודי. לסכין לא היה זכר.
אז אמרה לי המנהלת שחושדים בי
שהעברתי את הסכין לאסירה מפור־

•כשמגיעה לכלא בחורה חדשה, הוותיקות
ישר נדלקות עליה. מנסות
להתחיל איתה: לא כמו אצל הגברים,
בכוח ובאלימות. הן מנסות לפתות
אותה בסיגריות ובקפה, כי זה מה שיש
בכלא.
•קל לפתות בחורה חדשה. היא
המומה ומפוחדת, ואז באה ותיקה ומציעה
לה חסות.
•הגנה פיסית? אין דבר כזה בכלא-
נשים. אף אחת לא תציע דבר כזה ואף
אחת לא תנסה להתחיל עם מישהו
בכוח. מגיעים לזה לבד. במיוחד האסירות
ששפוטות לתקופות ארוכות.
•החברויות הכי יפות נגמרות לרוב,
כשאחת מבנות־הזוג משתחררת. יש
בודדות שהמשיכו בזה גם אחרי שהשתחררו.
יש אסירה צעירה יפהפיה,
שהשתחררה ובכל זאת שומרת על
קשר עם החברה מהכלא. יש גם כאלה

אסירדדלשעבר חסן
הסכין נעלמה
סמת ואני מקבלת •להיות סגורה״ .זאת
אומרת, להיות נעולה בתא 23 שעות
ביממה, ורק שעה אחת אני יכולה
לצאת.
•הפעם החלטתי לא לוותר, כי
ידעתי שאני צודקת. לאסירה השניה
שעבדה איתי לא עשו כלום, כי היא
היתה מלשנית. אמרתי למנהלת: אם
אני מקבלת עונש והיא לא, אני פונה
לבג״ץ! המנהלת רק שמעה בג״ץ, ישר
ויתרה לי על העונש״.
לאור הקשיים והסבל שבחיי־הכלא,
כפי שהן מספרות, נפוצים בכלא יחסים
לסביים. הסיבה לכן היא הצורן הנפשי
בבן״זוג.
מירי• :יש המון לסביות בכלא,
המון. לא רק כאלה שמגיעות לכאן עם
נטיות כאלה. יש הרבה בנות שמגיעות,
והמישפט הראשון שהן אומרות הוא:

שהגיעו לכלא סטרייטיות, וגם אחרי
שהן השתחררו הן ממשיכות להיות
לסביות.״

אכל עס
לב־זהכ
ך* שתמה תקוסת־המאסר של
^יפה ומירי הן השתחררו לרחוב המוכר
להן כל־כן. יפה• :אין לי מיש-
פחה ולא היה לי לאן ללכת. פתחו לי
את שער הכלא ואמרו לי, :שלום׳.
עמדתי מהעבר השני של הכלא ולא
ידעתי לאן ללכת. לפני השיחרור
הבטיחו לי המון הבטחות והבטחות
והבטחות. במציאות לא קרה כלום.
שום תוכנית־שיקום. שנתיים ישבתי
בכלא לחינם, סתם, במקום שיעזרו לי
בתקופה הזאת, שישקמו אותי, במקום

.הבנות שבנרא מחפשות חמימות
ורוו, מחפשות מישהו לאהוב והן
מוצאות את זה זו בזרועותיה של זו!״
,אני לא אהיה לסבית, זה מגעיל אותי!׳
לא עובר הרבה זמן עד שהן מצטרפות
לחבורת הלסביות.
.יש הרבה זוגות קבועים, שגרות
בחדרים זוגיים. אם זוג בנות מבקש
להיות בחדר אחד, בדרך כלל ההנהלה
מסכימה, הם מעלימים עין מהתופעה
הזו.
•הבנות שבכלא מחפשות חמימות
ורון, מחפשות מישהו לאהוב. ,והן
מוצאות את זה זו בזרועותיה של זו.
•לפעמים קורה שיש מריבות בין
בנות־זוג, סצינות־קינאה בחדר־האוכל
בקול רם. יש בגידות בין זוגות וגם זה
גורם למריבות.
•הכי מצחיק זה לראות ביום שישי
בסרט את הבנות. באות בזוגות־זוגות
ויושבות מחובקות. אף אחת לא
מסתירה את זה, לא מתביישת, כי זה
דבר מקובל.

זה חזרתי לנקודה שממנה באתי. מה
הם רוצים שאעשה עכשיו?׳׳
כיום היא מתגוררת במלת זול
במרכז תל־אביב• .אני פוחדת מהעתיד,
מקווה לא לחזור לכלא. כל־כן הייתי
רוצה דירה שאוכל לגדל בה ילד משלי,
ולאהוב אותו ולהיות כמו כל אדם׳.
למה בשבילי הדברים הפשוטים של
החיים הם חלומות רחוקים?״
גם מירי מספרת שהיא השתחררה
ללא כתובת אליה תוכל לפנות:
•ההורים שלי בחו״ל, ובעלי לשעבר
בכלא. למזלי הרב היכרתי אדם נהדר,
עשיר אבל עם לב זהב, והוא החליט
לעזור לי מתוך אהבה, בלי שום אינטרסים.
אני מתכוונת לעבור ולגור
איתו בצפון הארץ בשקט ובשלווה:,
לשכוח מהעבר בכלא, למחוק את׳
הפרק הזה בחיי ולפתוח בחיים חד־1
שים״.

(המשך מעמוד )25
על הידידות שנרקמה בינה לבין עטרה
היא מדברת בטיבעיות . ,כאילו לא
מפרידות ביניהן 17 שנים.
הראיתי לעטרה מחברות שכתבתי.
עטרה התלהבה מהחומר, והציעה לי
להוציא ספר. אני הסכמתי. לפני
שהספר יצא, היו לי המון ציפיות. לא
יודעת להסביר בדיוק למה ציפיתי,
אבל היה לי ברור שמשהו ישתנה,
שהחיים אחרי שהספר ייצא יהיו שונים
מצורת״החיים לפני שהספר יצא.
חשבתי גם שכולם יתייחסו אליי
אחרת.
•להפתעתי הרבה, זה לא קרה. הנה,
הספר יצא והכל נשאר אותו הדבר. אני
אותה איריס, אמא שלי מדברת איתי
על הלימודים שאני צריכה להשלים,
וסבתא מדברת כרגיל על הצבא.
•זיקוקי־הדינור שחשבתי שיעופו
באוויר נשארו רק בדמיון שלי.
•דבר אחד כן השתנה. התחילו
לפשפש לי בחיים האישיים, לשאול
שאלות אישיות על דברים שלא רציתי
שידברו עליהם, דברים שעד הוצאת־הספר
היו שלי בלבד ועתה כבר לא.
•בהתחלה נורא נבהלתי מזה. אנשים
היו מתקשרים ושואלים כאלה
שאלות אישיות. עכשיו התרגלתי״.
בשבועיהספר היא לא עמדה בדוכן־
הספרים ליד הספר שלה• .פחדתי מהתגובות.
לא רציתי לראות מה קורה״.
בגיל 17 ספר. מה הלאה? •קודם כל,
הצבא. בהתחלה חשבתי לא לשרת
בצבא. זה לא התאים לי ...שלחו לי
המון צווי־גיוס ולא עניתי לאף אחד
מהם.
•בשבוע שעבר קיבלתי מיברק. ברגע
הראשון נורא שמחתי. פעם ראשונה
בחיים שאני מקבלת מיברק אישי.
פתחתי אותו בהנאה ובגאווה, ואז
ראיתי שזה מהצבא. היה כתוב שם
׳אזהרה אחרונה׳ ,ולידה היו בערך
עשרים סימני״קריאה.
•זו היתה האזהרה האחרונה העשירית
שקיבלתי. אבל הפעם אני אלך.
בצבא אהיה סוף־סוף עם בני־גילי.
נראה אין זה יהיה.
•על ספר שני אני לא חושבת כרגע.
אני מרגישה מרוקנת מהספר הזה.
אחרי שאתמלא שוב, אכתוב עוד ספר.
אני גם רוצה לכתוב תסריטים לסרטים.
יש לי בראש תסריט על נסיעה
באוטובוס. אנשים לא שמים־לב, אבל
האוטובוס זה עולם ומלואו.
•פעם, התרכזתי בנוסעים ודמיינתי
עליהם כל מיני דברים. ראיתי אדם
דתי המביט בשאט־נפש על בחורה
שהתיישבה לידו, מאחוריו ישבו שתי
נערות צעירות לבושות בבגדים ציב־עוניים
וצבועות בלאק, הן דיברו על
בנים וציחקקו כל הזמן. ערבי שעלה
בתחנה זכה למבטים מזלזלים. אני
יכולה להמשיך ככה על כל הנוסעים.
•כל דבר בחיים הוא מעניין. צריך
רק לדעת איך להסתכל״.
אמא של איריס יושבת בצד
ומקשיבה. בספר כתבה נויה על אמה
•אמא שלי עם הבגדים הזרוקים
הנצחיים שלה, עם השיער הארוך
הצבוע כתום, עם הציפורניים הצבועות
בלאק כחול, כבר לא יכלה להסתיר את
העובדה שהיא מזדקנת. ומה יותר קשה
מלהזדקן בעצב כאשר משהו מבשיל
לידך? אז כל הזמן רבנו״.
.,אמא של איריס אומרת• :לא, זה
בכלל לא פוגע בי. שתכתוב מה שהיא
רוצה. מה דעתי על הספר? בסדר, יש
קטעים ארוכים מדי שאפשר היה
לקצר. אבל איריס לא סופרת מיק־צועית,
יש בספר כנות עצומה. נחכה
ונראה איך הדברים יתפתחו הלאה״.
איריס עצמה מעקמת את הפרצוף
למשמע הביקורת הסיפרותית של
אמה.
על קטע אחד בספר איריס מסכימה
להודות בפה מלא שזו היא המדברת.
•אני מתאהבת בקלות באנשים,״ כך
בספר, ואיריס אומרת• :כן, כזאת אני.
הולכת ברחוב ומוקסמת מאנשים,
עומדת בתור לאוטובוס ומתאהבת
בכולם. אני פתוחה לקשר ומשתדלת
למצוא אצל כל האנשים את הדברים
החיוביים. רק אותם.״

ס נשים מדברים הרבה על זה ש־
> 1אני שותה. אני יודע. לא מעניין
אותי.
בעצם, כן מעניין אותי. אני מרגיש
עצמי נפגע.
יכולים גם להפיץ עלי שאני קלפ־טומן,
אז מה? אם מישהו יוכיח שאיחרתי
לחזרה או שאיני מתפקד, אז אתחיל
לדאוג. אם יוכיחו שאיני מסוגל למלא
תפקיד מסויים בחיים בגלל זה —
אתרגז.
אני שותה הרבה, אבל אילו היתה לי
בעיית שתיה — הייתי נלחם נגד זה.
אומרים שיש לי? נו, אילו הייתי
מקשיב ברצינות לכל מה שאומרים
— הייתי צריך לחדול לשחק בגיל . 10
כבר אז אמרו עליי שחקנים אחרים
שאני מחוסר־כישרון לחלוטין.
מדוע הפיצו עליי שמועה שאני שותה?
כי אני שותה. אני שותה הרבה,
אבל איני שתיין. בקנה־מידה אירופי,
אינני חושב שאני יוצא״דופן במיוחד.
כמה כוסות אני שותה ליום? כמה
שבא לי. יש ימים שמתחשק לי יותר,
ויש גם ימים שלא כל־כך מתחשק לי.
לתיאטרון־הבימה היו פעם שתי
כניסות לשחקנים, וקורה ששחקן יושב
במיזנון בזמן החזרות. תמיד נהגתי
לשבת שם. אני תמיד מחזיק כוסית
בידי, ושחקנים שהיו עוברים במיזנון
18 פעמים ודאי חשבו ששתיתי באותה
עת 18 כוסיות.
האמת היא שאני מסוגל להחזיק
בכוסית אחת שעתיים.
מה אני אוהב לשתות? אני באמת־באמת
אוהב לשתות בירה. אחר־כך —
כל דבר טוב, לפי מה שמתאים, לפי
מצב־הרוח. אני באמת אוהב לשתות.
לא, אני לא משתכר, מפני שאני
יודע מה לשתות, היכן ומתי.
בארץ עוד לא התפתחה תרבות־שתייה.

מזכיר לי שפעם־פעם, בשנים הראשונות
לקום המדינה, נכנסתי למיס־עדה
טובה בתל־אביב. אחרי המרק
ביקשתי מנה עיקרית. אמרו לי• :יש
בשר.״ שאלתי• :איזה בשר?״ הסתכלו
עליי בתימהון, חשבו שאני אידיוט. אז
לא היו בארץ כמה סוגי בשר. הכירו רק

בשי־עו :״הבאתי א ת

^ ש לי, כמובן, הג׳מעה של יום שישי
בצהריים. שנים ארוכות ישבתי
בחבורה של אנשי־שלומי, מבחינה פוליטית,
בוזמהג בבן־יהודה. ישבו איתי
אנשים השייכים למחנה הלאומי.
דווקא בשנים האחרונות אני נמצא
יותר בחברת הבראנז׳ה. איפה אנחנו
שותים? בבית־הסופר. כן, בעיקר בי-
מי־שישי. גילינו גם מקומות חדשים
במהלך הישיבות האלה. למשל? גיליתי
— אני גיליתי! — קיוסק קטן
ברחוב יפו־תל־אביב. אחר־כך הבאתי
את אהרל׳ה בכר, אורי פורת, שייקה
בן־פורת, ינוש בר־קדמא, ינקל׳ה
אגמון. אפילו כוכבי שמש יושב איתנו.
אהרל׳ה כבר לא כתב בעיתונו את
הכתובת של המקום, כדי שזה יהיה רק
שלנו, שלא יסתפחו.

לפני שנסע לארצות־הברית, סידר
אותנו. הוא כתב את הכתובת המרו־ייקת
בעיתון, ומאז לא ניתן היה להיכנס
לשם מרוב צפיפות. חבל. התלהבתי
מהמקום הזה, מפני שיש לו ניחוח
שכמעט הלך מהעולם, מעין בית־מר־זח.
מה עושים בישיבות הארוכות האלה?
יש לנו שולחן קבוע, שמישהו
מבחוץ לא יכול להצטרף אליו, פשוט
לא ירגיש בנוח. אנחנו מגיעים בימי
שישי בסביבות הצהריים. לפעמים אנחנו
בקשר טלפוני זה עם זה במשך
השבוע. לי יש קשר כזה עם שייקה
בן־פורת.
לא חובה להגיע בכל יום שישי. אם
מישהו לא בא — שואלים איפה הוא.
אנחנו אוכלים — מדובר על אנשים
שאוהבים לאכול — וכן, שותים.
בעיקר אוהבים — בירה.
יושבים, שותים, מדברים, עד שקמים
ונודדים למקום אחר.
כן, השולחן כולו קם והולך.
מדברים הרבה על פוליטיקה, לא
מתווכחים, מפני שאנחנו יודעים זה את
דיעותיו הפוליטיות של זה. בדרך־כלל,
אנחנו עוקצים זה את זה. כשאורי פורת
נמצא. אז הצד שלי(הימני) רגוע. הוא
אוהב לעקוץ. פעם הצטרף אלינו גם גד
יעקובי. ניסים עזיקרי, שנחשב לבן
המאומץ שלי ושל ליה אשתי, והמש־תגע
אחרי מאכליה, מצטרף מדי פעם.
מה דעתי על •שותים שיבעה״ לזכר
בכר? אינני בטוח שהייתי רוצה שינציחו
אותי בשתייה, כמי שהיה שתיין.
זוהי הזדמנות טובה — •טובה״ אינה
מילה טובה לגבי מוות — לחבר׳ה
להיפגש.
מדוע שותים לזכרו? כי הוא שתה.
יש בארץ בימאי הונגרי בשם פרטוש.
הוא סיפר לי פעם בעלבון נוראי על
מישהו ששאל אותו על שחקנית הונגרית
ידועה, שהיתה גם שתיינית• :היא
עדיין שותה?״ פרטוש כל־כך נעלב ו-
שאל אותו• :מדוע אינך שואל האם
היא עדיין שחקנית כל״כר נהדרת?
השתייה זה עניינה הפרטי!״ אולי אנשים,
שיש להם בעית־שתייה, הרגישו
צורך ללגיטימציה והחליטו לשתות
לזכר אהרל׳ה כדי להראות •שגם אהר־ל׳ה
בכר שתה!״
אם זה אקט חינוכי? מי ששותה לא
חייב דווקא לחשוב על חינוך, שיכתבו
על זה וכל זה. אני קצת מסתייג
מ״השותים שבעה״ ,אבל לולא הייתי
עסוק בחזרות על הצגה חדשה —
בית־ספר לנשים של ויליאם שקס־פיר,
שם אני מגלם את אחד התפקידים
הראשיים, הייתי מצטרף לזה. לא מתוך
כבוד־המת, אלא מתוך כבוד־החיים.

>ופל כמו
המול
^נשים מפיצים מתוך בורות
> £שאני שתיין מועד. אולי מתוך
רוע־לב? יש לשאול פסיכיאטר.
חוסר־הידע גם משחק כאן תפקיד.
אני נוסע לעיתים קרובות להונגריה,
מולדתי, שם שאלת־השתייה בכלל לא
עולה. להיפר — שם אנשים שותים